גליון 2108 מתאריך 25 בינואר 1978

עם עיתונות ״בילתי־מודרכת״ .על הדשא
נפגשו שתי קבוצות־עורכים, ישכיל אחת
ימיהן יחזירה כמו תוכי על העמדות הרשמיות
של ממשלתה.

״ ה עו לםהזח ״ ש בו עון החדשות הי שרא לי. המערכתדהמינהלד :
ת ל ־ אכיב, רחובגורמן , 3ט ל פון 43386צ* .03ת א ־ דזאר 136
מ ען מברקי :״ עו למפרס ״ .מודפסב ״ הדפוסהחדש ״ מ ן ״מ, ת ל ־
אביב, ר ה׳ ב ן ־׳ אביגמר • הפצה :״ג ד ״ כ ע ״ םיגלופות: צינ קו גרפיה
כספי ״ ב ע ״ מ. ה עו רףהראשי: או ריאמרי. ה עו ר ף: א לי תבור עו ר ך
תכנית: יו סי שנון. ע ו ־ כתכיתוב: נוריתי הו ד אי ראשהסיגהלה :
אברהם סי טון מ ה׳ המודעות: ר פי ז כ רוני. ה מו ״ ל: ה עו לםהזהכע ״ מ.

אחרי מילחמת יום־הכיפורים נשאל תי,
בסימפוזיון שנערך מטעם אגודת־העיתונאים,
מהי הערכתי לגבי מידת־האחר־יות
של העיתונות הישראלית לאסון ש קרה.
עיניתי
כי לדעתי רובצת על העיתונות
אשמה !נוראה יותר מאשר על הפוליטיק אים.
העיתונות שטפה גם את מוחם של
הפוליטיקאים. העיתונאים הם אשר יצרו
את אותו גן־עדן לשוטים, שבו חיתה המדי נה
מאז מ״לחמת ששת־הימים ועד שעת־האימים
ב״ום־הכיפורים, כאשר אלפי צעי רים
הוטלו אל תוך תהום המוות. מי
ששפך את הדיו, הוא ששפך את הדם.
נזכרתי השבוע באותם דברים. חוששני
מאד, כי אחרי המילחמה הבאה, כאשר
יציגו לי אותה השאלה, אצטרך להשיב או תה
התשובה.
רבים, הקוראים מילים אלה עתה, ילא
יקראו אותן אז.
! 1 אני כותב את הדברים ביד רוטטת,
מפגי שהשבוע הפכו כלי־התיקשורת ה ישראליים
את עצמם שותפים־לפשע.
קרה משהו ׳במדינה. יוותר !מזה: יקירה
משהו בהיסטוריה ישל עם ישראל.
השלום שהיה בהישג־יד, התרחק לפתע.
התרחק מאד. התרחק, אולי, אל מעבר ל־מילחמה
הבאה. אולי אל מעבר לדורנו.
אילו היינו אומה נורמלית, הייה מתחיל
למחרת־היום בכל כלי־התיקשורת ה שביר
!נפש ׳נוקב. בוודאי היו נשמעות דיעות
רביות וסותרות. האם אשם מנחם בגין ן
האם אשמים בגין ואנואר אל־סאדאת ביחד?
האם אשמה הממשלה? האם נ׳נאמו נאו מים,
שכל מילה ׳בהם תעלה מחר בדם?
האם נעשו שגיאות מדייניות? האם יש
להסיק מסקנות דחופות כדי להציל את ה שלום?
האם יש להחליף את הממשלה?
אפשר היה לצפות למטר שיל שאלות
מטרידות, ולמטר של ׳תשובות. היו נמצ אים
בוודאי פרשנים שהיו קמים להגן על
בגין ועל ממשלתו, ופרשנים אחרים שהיו
׳תוקפים אותם .׳ויכוח ציפורי סוער היד.
ממלא את דפי העיתונות, את תוכניות ה רדיו
והטלוויזיה. ופע״קבות הוויכוח —
מסקנות מדיניות, לבאן או לכאן.
כך היתד. מגיבה אומה דמוקרטית ׳נורמ לית,
שיש לד. עיתונות חופשיית, טלוויזיה
חופשית, רדיו חופשי.

ואצלנו ז לא כלום.
פשוטו כמשמעו: לא כלום. לא ויכוח.
לא סערה. לא שאלות. לא תשובות.
הכל ברור לגמרי. הממשלה צדקה. בגין
צדק. דיין צדק.
אל־סאדאת הוא הפכפך. לא-אחראי. פרי מיטיבי.
אולי קצת משוגע. ערבי.
ובעצם, כל זד. אינו חשוב.
הפסטיבל נגמר. אפשר לחזור, סוף־סוף,
לעסקים רגילים. כוננות של צה״ל. פש עים.
אינפלציה.
כזאת היתד. השבוע דמות העיתונות, הרדיו
והטלוויזיה.
בשום דמוקרטיה עממית אין מקהלה
ממושמעת יותר. בשום דיקטטורה אין:אחי דות
רבה יותר של דיעות.

בוודאי, היו כמה יוצאי־דופן ,׳שכתבו
מאמרים זהירים ׳שהטילו ספק. היו אפילו
שניים־שלושה שהעזו למתוח ביקורת !חרי פה.
הם !נסבלו לצורכי האליבי. הנה, ייש
גם באלה. .אך הם בטלים בשישים, בשש
מאות, בששת אלפים.
שטיפת־המוח הגדולה, הנוראה, נשפכה
מתוך כלי־חתיקשורת, הציפה את המדינה
מסביון עד דימונה, מרחביה עד מרחביה.
מכל הדברים הנוראים ישקרו השבוע, זה

האם יש הכיל בין הצדדים?
בוודאי שיש. יש הבדל בשיטה.
העיתונות המצרית מודרכת ׳במישרין ׳ו בגלוי.
ארמון־הנשיא קובע קו־הסברה, יוכל
עיתון חוזר עליו, בציורה זיו או אחרית.
(אגב, זד. לא כיל־כך פשוט כפי שזה נר אה.
עין בוחנת יודעת ׳להבחין. בעיתוני
מצריים יש מידה לא־מעטר, של ביקורת על
המיישטר. אבל היא מתוחכמת מאד, מוס ווית
מאד. והיא מתבטאת במילות־צופן
שלא קל לזר להבין את מלוא משמעותן).
העיתונות הישראלית מודרכת בציורה
עקיפה יותר• אין אף פקיד אחד המכנס
יאת כל עורכי־העיתונים מדי יום, ואומר
׳להם מה לכתוב. חלילה ! דוברים שיונים של
מישרדים ׳שונים מתקשרים עם עיתונאים
שיונים, מדליפים ׳להם ״מידע״ מעודכן. אך
באורח פלא, התוצאה היא ׳בדיוק אותה התוצאה,
כאילו שר־תעמולה אחד הוא הנותן
הוראה. באורח פלא כותבים למחרת היום
סל העיתונים את אותו הדבר בדיוק, ב־הבדלי־נוסח
קטנים, מפי ״כתבים מדיניים״,
מאת ״כתבינו המייוחד״ ,במאמרים ראשיים.
הפרופסורים־טטעם מופיעים בטלוויזיה ׳ו מסבירים,
והפרשנים־מטעם מפרשנים, ו התוצאה
— אותו התוצאה. כמו במצריים.
במו במצריים? לא, יותר גרוע.
כי במצריים מבין כל אדם את דרכי-
פעולתו של ה׳מישטר. כיל אייש משכיל וחצי-
משכיל ייודע שאסור לאוייבי־המישטר לב-

עורך, יאשר יכתוב מחר כי נאומיו שיל מר
בגין עלולים לעלות בחייהם של אלפי
בחורים, ,או ישמשה דיין נישאר ׳שקרן פאתו־לוגי
כתמיולישילשיום, לא ייזרק למחנה־ריכוז
ולא יעונה במרתפי הישב״ב.
אפשר להבין, ואולי אף לסלוח, לעיתונאי
העושה מלאכתו רמייה מפני שהוא חושש
לחייו, לחירותו, לפרנסתו. אייאפשר לסלוח
לעיתונאי העושה זאת מתוך חיוסר־אחריות,
לא־איכפתיות, טימטום ,׳נוחיות; מפני ש נדמה
לו שזהו מה שהקוראים רוצים ל שמוע
! מפני שזה יקדם את הקאריירה שלו.
בימים כאלה, אני מתבייש בתואר ״עיתונאי״.
ואני
מודח לגורלי שהניח לי לעבוד ב שבועון
זה, השובר את קשר־ה־שתיקה, ה נושא
ברימה את יניס הביקורת, המעז להש מיע
דברים חורגים, הלוחם בישטיפתיהמיוח.

ומשטיפת־יהמוח הגדולה אל הצ מד
רות הקטנות.
השבוע נפתחה בתל־אבייב ׳תערוכה של
צלמי־העיתונות ששהו במצריים. כמה מן
התצלומים הטובים ביותר בתערוכה הם של
שלמה סתר, צלם מערכת העולם הזה,
שליווה ׳אותי בחודש שהותי שם. כאיש
העולם הזה, נפגש עם: אנשים ׳וראה דברים
ששום צלם־עיתונות ישראלי אחר לא זכה.
בין השאר הייתה לו ההזדמנות לצלם את
ג׳יהאן אל־סאדאת, בשעה ששוחחתי עימה
במשך שעה ׳וחצי. הגברית הראשונה של
מצריים התייחסה אליו באדיבות ידידותית,
נענתה ברצון לכל בקשותיו. כמה מן ה תצלומים
היו מקסימים. עד כדי כך שסוב־נות־הידיעות
האמריקאית איי־פי הפיצה
אותם בכל העולם, תוך ציון העובדה שזוהי
הפגישה הראשונה, של ג׳יהאן עם ישראלי.
עשרות מיליוני בנייאדם מסביב לעולם
דאו ׳תצלומים אליה. אפילו ישבועודהחד־שיות
האמריקאי טייס (השונא, משום־מה,
את העולם יחזה ,׳והגונז את שמו בכל הזדמ נות)
פירסם את התמונה של ג׳יהאן בשיח תה
עימי (תוך הפרית הכלל המוקדש בוותיר
של טיים, שאין לפרסם לעולם ׳תמונה של

התמונה כמקור: ג׳יהאן ואכנרי מעיינים כ״העורם הזה״
הצנזורים הקטנים —
היה, אולי, הדבר הנורא ביותר.

כרגע שהותרה הרצועה, ואפשר
היד. שוב לבטא בפה מלא את כל הש״נאות
והדיעות הקדומות של אתמול, נשמעה גם
טענה נגד עורכי העיתונים המצריים.
הנה, נאמר בזילזול תהומי, הם כולם
מדברים בלשית ׳אחת. כולם אומרים את
אותו הדבר. כולם סוכני-יתעמולה ישל ה־מ״שטר.
העיתונאי
הושראלי המצוי התמוגג מנחת.
דאו, איזו עיתונות ! ׳אילו עורכים ! מצחיק !
וגם מר מנחם בגין דיבר ברחמנות על
״העיתונות המודרכת״ של מצריים, שכתבה
כך וכך.
כל זד, נכת, כמובן. העיתונות המצרית היא
מודרכת. יש מי שקובע מד, יכתבו העיתו נים
מחר בבוקר. והעורכים הם, בצורה
עקיפה, משרתי המישטר.
אך ראו מי המדברים! 1 0 $־1^0 0 1
0זו 11ע\נ 1׳ !
אני מעז לומר, אחרי שלמדתי להכיר
את שני הצדדים: מבחינה זיו, לפחות, אנח נו
כבר השתלבנו היטב ׳במרחב השמי.
העיתונות הישראלית היא עיתונות מודר כת,
בדיוק כמו העיתונות המצרית. העור כים
הישראליים משרתים את המישטר,
בדיוק כמו העורכים המצריים.
כאשר נפגשו העורכים של שיתי המדי נות
ליד הווילה של אל־סאדאת באיסמעי-
ליה, לא היה זה טיפגש של צד חופשי עם
צד בלתי־חופשי, של עיתונות ״מודרכת״

תוב בעיתונים, ואסור לעיתונים לפרסם
את דיבריהם שיל מותחי־הבייקורת.
הציבור המצרי בולו יודע כי העיתונות,
הרדיו והטלוויזיה משקפים את דעתו של
המישטד, וכי יש דיעות אחרות. הידיעות
האחרות נשמעות בשיחות פרטיות, והן
׳נפוצות וידועות. בשיחות כאלה נשמעת
מידה רבה של ביקורת חופשית, יש ויכוח,
שבו משתתפים פקידי המימשל כמו יריביו.
בישראל קיימת האשלייה שיש כלי־תיק־שורת
עצמאיים, מגוונים, בעלי דיעות שו נות,
כנהוג בחברה דמוקרטית. כאשר אין
׳ביניהם ויכוח על נושא מסויים, מתקבל
הדבר כהוכחה שהדברים סרורים וחד־משמעיים,
כמו השמש ביום, החושך בלי לה.
באשר עיתוני-ישדאל, הרדיו והטלווי זיה:
אומרים כולם דבר אחד, הרי זיו הוכ חה
מוחצת שהדבר הזה הוא. אמת, אמת
שאין עוד להרהר אחריה.
מבחינה זו, הדמוקרטיה המודרכת של
ישראל מסוכנת הרבה יותר מן המישטר
הנהוג במצריים.
ועוד הבדל.
במ״שטר המצרי יש לעורך-עיתון הצד קה
מוסרית מסויימת. יש מישטר נשיאותי.
־ אמנם עברו ימיו של גמאל עבד־אל־נאצר,
כאשר בעלי דיעות חורגות ישבו סבתי־הסוהר
ובמחינות־ריכוז, עונו ונרדפו. אבל
גם כיום טמנה המיושטד את העורכים ד
מפטר אותם, מטיל איסור־כתיבה ומבטל
אותו.
לשום עורך ישראלי ׳.אין ׳הצדקה מוסרית
כזאת• בישראל יש חופש־עיתיונות. שום

התמונה כתן ןרוכה
— עינם פקוחה
אדם מבלי לציין את שמיו. ההשמטה המופג נת
של שמי היא מעין מחמאה הפוכה).
הרוח החיה של תערוכת־התמונות התל-
אביבית היה צילם־העיתונות מיכה ברעם.
הוא בחר בעצמו את כל התצלומים. בין
תצלומי העולם הזה בחר באחד התצלו מים
של ג׳יהאן עימי.
בערב פתיחת התערוכה נהרה שמנה יו־סלתה
של תל-אב״ב לדאות את התצלו מים.
ביניהם היה תלד חצי-יתצלום. מיכה
ברעם חתך את התמונה לשתיים. נשארה
יבה דק ג׳יהאן עצמה. חדי-מבט יכולים ל הבחין
לידה בצל כתפי השמאלית. התצ לום
הפך אידיוטי, כי לא ברור מה עושה
ג׳״האן.
איני יודע מי נתן את ההוראה המגוחכת
— ראש־העיר, מנהל־הסוזיאון, או מיכה
ברעם עצמו. אין זה גם מעניין. מענישת
רק התופעה עצמה.
מה היו עיתונאי ישראל כותבים אילו
קרה הדבר במצריים? איך היו ׳נהנים לציין
ישוב את חוסר-הדטוקדטיה, את השתוללות
הצנזורה הפוליטית אצל הערבים?

העולם הזה 2108

419״ 70 55
מגבר 15x2וואט .3ו/וו8 .
פטיפון אוטומטי
טםראש מרמי
טיונר ־״\1/5א\ /5״\ו/וו/ו*/ק סטריאו
ט״פקס טו ת סטריאו

מגבר 18x2וואט 8 .11/1.8
פטיפון אוטומט•
טסראש מגנטי
טיונר א\ /8א\_ו/א\^^/ז סטריאו
ט״פקס טו ת ״ץ 018ס״

מגבר 20x2וואט .8ו8.*/
פטיפון חצי אוטומטי
טסראש מגנטי
טיונר ו 1*/ 1וז סטריאו
ט״פקס טו ת ״ץ_8ו 00״

בואו לראות לחוש ולשמוט מוסיקה באולמי התצוגה שלטוני

תל אביב: מגדל שלום. רח׳ אחד הטם ,9טל5 24 31 .

שאל כל אח

הערבית התחלקו בכסף שקיבל זאהדי על־פי החשד,
כדי שהראיונות אכן ישודרו.
שימוש אחר בטלוויזיה הישראלית לצורכי רכישת
השפעה: ערב מינויו של יוסף בר־אל כמנהל התחנה,
הופיעו בשידורים הערביים שתי כתבות־פירסום
הנוגעות לענייניהם הפרטיים של חברי הוועד־המנהל.

גוברת הנטייה

הער בי מצפי
דדח*ן אוץ ן־יקא׳
מצריים ומדינות־ערב התומכות ביוזמתו של הנשיא
סאדאת, מצפות עתה להפעלת לחצים אמריקאיים
על ישראל כדי שתרכך את עמדותיה הנוקשות, לפני
שיחליט הנשיא סאדאת על צעדיו הבאים.

קרוב לוודאי שפעודוה תרמוז לארצות־הכרית,
כי יהיה עליה להשתמש כנשק
הנפש למיקרה שתיכשל יוזמת סאדאת.
אחד מאמצעילהלחץ של האמריקאים על
ישראל יהיה המענה כי לא יהיה מנוס,
כמיקרה שד כייטלון השיחות, ממכירת נשק
אמריקאי למצריים, דכר שיגכיר מהדש את
מירוץ החימוש־ כמיזרח־התיכון.

העמדה הי שרא לי ת ־
פולי טי ת. ל א בי ט חוני ת

הנטייה לחפש בהקדם מחליף למנהל מחלקת־החדשות
בטלוויזיה, חיים יבין, שהיתה כה נחלתם של חלק
מעובדי מחלקת החדשות, מוצאת לה תומכים באחרונה
גם בקרב עובדים בכירים אחרים בטלוויזיה. נראה
כי גם ארנון צוקרמן, מנהל הטלוויזיה, אינו נמנה עוד
עם מתנגדי רעיון זה, וכי התומך הכימעט־יחידי של
יבין הוא מנכ״ל רשות־השידור, יצחק ליבני.
שמו של מועמד כיורש אפשרי ליבין המועלה כעת
הוא זה של אחד הכתבים הוותיקים בטלוויזיה, שימעון
טסלר, שאחרי סיכסוכים רבים שהיו לו בשנים
האחרונות עם מחלקת־החדשות, החליט ״להכנס
למקרר״ ומסתפק בעריכת התוכנית מבט שני.

הצעה אחרת שהועלתה היא לנסות דשכנע
את דן שילון לחזור מניו־ידרק, כדי לקכל
כחזרה את ראשות המחלקה לידיו.

פ ר טי ס־ חיו נו ס ף
לעובד ״ אל־ על״
המנכ״ל החדש של חברת אל־ על, האלוף (מיל ).מרדכי
(״מוטי״) הוד, החליט להעניק שי לכל אחד מעובדי
החברה ובני מישפחותיהם.

כנוסף על כרטיס־הטיסה השנתי הניתן חינם
לכל אחד מעוכרי החכרה וכני־מישפחתו
הקרוכים, יקכלו השנה העוכדים כרטיס
טיפה חינם נוסף להם ולכל אחד מכני־מישפחתם,
וזאת כתנאי שינצלו אותו עד
חורש אפריל השנה.

זאת כניגוד מוחלם
להצהרות האחרונות שמשמיע כנושא זה
שר־ההקדאות, אריאל ׳מרץ.

מחלתו של מפכ״ל מישטרת־ישראל,
רכ״ניצכ חיים תכורי, חמורה הרכה יותר
משפעת. הוא לוקה כחוליותיו.

מס ע מו דרך

תבורי מאושפז מזה שלושה שבועות בבית־החולים
הדסה בירושלים. בתחילה שכב בבית־החולים שבעין־
כרם. השבוע הועבר לבית־החולים שעל הר־הצופים.

ידיעות אלה הם חלק ממלחמת־הירושה,
שכה מנסים דיין ואריק שרון לפגוע כמעמדו
שד וייצמן, אפילו כמחיר פגיעה כשיחות
חשלום.

מנהיג ד״ש, סגן־ראש־הממשלה ייגאל ידין, הגיע ככל
הנראה למסקנה שאין הוא זוכה בפירסום הראוי לו.
משום כך החלים למנות, נוסף על עובדי מחלקת
ההסברה ודובריה הרישמיים של תנועתו, גם דובר
אישי.

הדובר הוא עוד (מתחרז עם לוד) גונדר, מי
שהרה עד למינויו זה עורף חדשות בגלי־

צה״ל.

צ ל מי םמבק שי

ח קי רהעל

להסתלק

שו חדבט דוויוי ה

מתע רו כתקא הי ר

על־פי החשדות דרש — וקיכד — זאהדי
מאיישים שונים כגדה, כיניהם ר?*ש עיריית
כית־לחם אליאם פרג׳ ,סכומים שנעו כין
100ל־ 300 דינרים ירדניים תמורת
ראיונות בטלוויזיה.
לדיכרי מקורות מישטרתיים נהגו כתכי
הטלוויזיה הירדנית, כתקופת השילטון
הירדני בגדה. לקכל תשלום ממרואייניהם
ומשום ק־ נראתה להם הדרישה טיכעית.

על פי חישוכי מגישי התלונה עלו המי־שכירות
הרכב למעילה מ־ 50 אלף לירות
כתקופה כת ארכעה חודשים.

בנו -ת

ל הו לי

צוות פסיכולוגים של חיל-האוויר
עוסק עתה כמחקר סייוחד־כמינו, ה־מייועד
לכדוק את זזתופעה הבלתי־מוסברת
שבאוכלוסיית צאצאי ציוותי•
האוויר בחיל־האוויר מורכבת שיעור
גדול יותר של כנות מכנים.
תופעה זו ידועה בחילות־האוויר של
צכאות רכים כעולם, שגם כחם שיעור
!הנקבות כין ילדי הטייסים גדול כ*
מידה ניכרת משיעורן היחסי באום
לוסיה הכללית. כחיל־האוויר הישראלי
אובחנה תופעה זו ככר לפני שנים
רכות. עתה הוחלט להקצות תקציב
מייוהד למחקר, כדי לבדוק אם יש
סיכות פסיכולוגיות או פיסיולוגיות
הגורמות את התופעה.

ל מ קו ר בי
הודעת בנק המיזרחי על ההנפקה החדשה פורסמה
על־ידי הנהלת הבורסה רק ארבעה ימים אחרי קבלת
ההחלטה בבנק. הבנק שלח את נוסח ההחלטה בדואר
אל מישרדי הבורסה, השוכנים מולו ברחוב אלנבי.

כמשך ארבעה ימים אלה יכלו.המקורבים
להנהלה לעסוק במיסחר במניות עלסמך
.המידע שבידיהם, שלא היה בידי הציבור.

ה בו רסה
עלייה חדהומ הי ר ה

כמה צלמי-עיתונות ישראלים ביקשו
להסיר את תמונותיהם מכתלי
תערוכת הצילומים ״קאהיר — מגע
ראשון״ ,הגערכת עתה כמוזיאון תל־אכיב,
שכה מוצגות חוויותיהם הראשונות
של הצלמים הראשונים מכירת
מצריים.
הצלמים טוענים כי מארגן התערוכה,
הצלם מיכה כר-עם, שהוא גם
היועץ לענייני צילום של המוזיאון,
הבליט בתערוכה את צילומיו־שלו,
ללא כל פרופורציה לצילומי עמיתיו.

עתה חוקר פלייציג אם גם פקידים אחרים בתחנה

למבקר־המדינה הוגשה תלונה נגד תת־אלוף (מיל).
משה עקנין, מנכ״ל מינהל־מקרקעי־ישראל ומי שהיה
בעבר מפקד פו״ם בצה״ל.
על פי התלונה, אשר הוגשה על־ידי עובדים בכירים
במינהל, לא הסכים עקנין לנסוע במכונית ווקסהול
חדישה שהועמדה לרשותו, אשר שירתה את ח״כ
מאיר זורע כאשר היה מנהל המינהל. עקנין דרש
ממינהל־הרכב מכונית מסוג וולוו, וכאשר סירב
מינהל הרכב לתיתה לו, השבית את הווקסהול
ושכר מכונית פיאט חדישה.

דו ב ר אישי
ל ״ גאל •דיו

במיסגרת מסע זה נעשה ניסיון להפחית מערכה של
הוועדה הצבאית בשיחות השלום, ולהציגה כוועדה
הדנה בנושאים טכניים בלבד ללא ערך מהותי כלשהו.
הדבר נעשה אחרי שהסתבר שוייצמן הצליח יותר מכל
שר אחר בממשלת־ישראל לקנות את ליבם של
המצרים ולרכוש את אמונם בכנותו.

יחידה מייוחדת במטה־הארצי של המישטרה בירושלים,
בפיקודו של החוקר עמי פלייציג, חוקרת עתה חשדות
שהועלו נגד אחד מכתבי התחנה הערבית של
הטלוויזיה, עבד־אל־ואהב זאהדי.

שכרמ כוני ת

ה״׳ מ ר בי

חבור לו ק ה בחוליות!

הידיעות שהתפרסמו השבוע בעתונות הישראלית
על פיהן מנסה כאילו נשיא מצריים ליצור פילוג
בממשלת־ישראל תוך חלוקת שבחים לשר־הביטחון
עזר וייצמן והצגתו כאישיות ראציונאלית ומפוכחת
בניגוד לבגין ומשה דיין, התפרסמו בהשראת משרד־החוץ.

מנ ה ל

שום שיקולים ביטחוניים או צבאיים אינם ניצבים
מאחרי החלטתה של הממשלה בעניין הישובים
הישראלים בפיתחת רפיח. ההתעקשות על השארת
היישובים והרחבתם היא פוליטית טהורה, ואפילו
עומדת בניגוד לשיקולים ביטחוניים.

וגדו״צמן

העורר לשעכר של המדור. הכלכלי של
״ידיעות אחרונות״ ,משה (״מושקה״) שלו,
מונה כדובר מטה !הבחירות של אשר
(״ארתור״) כן־נתן, מועמד המערך
לראשות עיריית תל־אביב.
בימים אלה השלים בן־נתן את הרכבת מטה הבחירות
שלו, שבראשו יעמוד חבר מועצת עיריית תל־אביב,
נחום רז.

דהח די ףאתח״ יפי!

תו גו נןיך

עולו ־ דובר בן־נ תן

כימים הקרובים יעלו שערי המניות בממוצע
של 20—30 אחוזים.
נצל את העלייה הצפויה לקניות מהירות באמצע
השבוע ומכירות לאחר עליית שער של 10—20 אחוזים.
בחר במניות ששעריהן ירדו בצורה תלולה.
הסיבות לעלייה הקרובה הן: הביטול המוחלט של
הכוונות להטיל מם על מוחים בבורסה ! הודעת
בנק־ישראל על ביטול הגבלות האשראי הבנקאי —
דבר שיאפשר לבנקים להגדיל את מימון עסקי הבורסה
של הלקוחות, ועובדת ירידת שערי המניות לרמה
נמוכה ביותר בשבועות האחרונים.

למעשה כל מי שרצה למכור את המניות
שבידיו מכר אותן ככר כיום שני, והבנקים
שקלטו את הסחורה ידחפו אף הם לעליית
שערים כדי שיוכלו למכרן כרווח.

הרגעים היפים
״אמא, גם הבובה אוכלת״ ,אומרת בתך ורגשותייך
גואים. את חשה בקשר הסמוי ביניכן, אותו קשר
אשר לא יינתק לעולם.
רגע זה -את חושבת בלבך ־ שווה הכל: לילות ללא
שינה, בכי תינוקות, חיתולים. רגע חשוב, רגע גדול,
רגע יפה. הרגעים היפים נותנים טעם לחיים.

שטיחי ״כרמקירלקיר״ במיגוון צבעים ודגמים
לבחירתך :״סן־רמו״ ,״גלבוע״ ,״קומראן׳ /״בועז״,
״מדריד״ ,״צפת״ והחידוש הגדול -דגם ולדר חלק.
״כרמקירלקיר״ היחידים המיוצרים ברוחב 4מטר
על תשתית גומי עם האחריות והאיכות של ״שטיחי־כרמל״,
דירתך תהיה קן של שלווה וידידות, שקט, חום ואהבה.

שטיחי ״כרמקירלקיר״ נותנים לרגעים היפים
חמימות, הבנה הדדית ותקשורת.

העולם הזה 2108

זה לא יהיה נוח במ־ייוחד,
אבל אם אתה
רובה, אתה יכול להסתכן.
כאב״הראש ה־ריגעי,
הצרות בטווח״
קצר, הפגישות עם
שונאיך — כל אלה
שקולים, אם רק תרע
להתמיד על״ירי ההישגים
הרציניים וכוח״
הרצון, שתפתח על־ידי
עצם התפנית. מיקרה נעים ובלתי־צפוי
עשוי להתגלות, אם לא תיזהר, כתגלית
של איבה אישית או של קינאה מיק״
צועית. אל תראי לו שאת נפגעת ממנו.
העמידי פנים של לא-איכפתיות ואדישות.

!101ו
1 21 באפריל
2 !0בניא*

יהיה לך כי
את ממתינה
אין חדש.

פלירט לא־מחייב, או
רומן אהבהבים?!צר ומרגש,
צפוי לך, בת
שור, ל?ן ראת סוף־הש־בוע,
או בתחילת הש בוע
הבא. השותף לפלירט
או לרומן יהיה
גבר אשר ראית בו מד
כה רק ידיד ותו־לא,
ואשר בתקופת ליבלוב־האהבה
שלכם נידמה
זהו האביר־על־הסוס־הלבז לו
כל השנים. בשטח העסקים —
השבוע יעבור בשיגרתיות.

פגישה עם דמות מן
העבר הרחוק מעיבה
על חושיך ומעוררת את
דמיונך. נצל זאת לעתיד:
לחלום, ליצור,
לתכנן תמורות בחייך
ויצירה מסוג אחר לגמרי,
אם אתה בין
היוצרים. אל תיכנעי
ו 7במאי ־
סי ביוני
לריגשות־יאוש או ל־דיכדוך.
זהו עניין של
זמן, לא של אופי. התקשר טלפונית עם
אדם שאתה מכיר ושאינך מייחס לו חשיבות
רבה: הוא יעזור לך בשטח מאוד
חשוב לך. על בני תאומים להיזהר הש-
שבוע מנסיעות מיקריות. לבשו כחול.

השבוע עליך לשים קץ
לבטלנות ! כמה זמן
תוכל עוד לשבת ולחלום
בהקיץ, ומבלי לעשות
אפילו את אותם
דברים המוגשים לך
על מגש הכסף? זהו
שבוע מצויין לתיכנון
לטווח קצר ובינוני ;
21ב׳־רי -
?0בטלי
__ בעוד שבועיים שלושה,
תוכל לעבור למעשים,
ובקצב נמרץ ובלתי־רגיל. הקפד על סילוק
מיכשוליס מן הדרך, ושלם חובות קטנים
וטורדניים. אך היזהד, בן סרטן: מתחרה
מסוכן עלול לצוץ בשטח, אס לא תדע
לעזמור עליה. לכן הימנע ממסעות.

סוף השבוע יחייב זהי רות
במה שניגע לעסקים
או,לבריאות. משהו
הקשור באש עלול
להעיב על שימחתך.
מזלך מצוי בשבוע זה
בסימן של להבה. יהיו

לך גם הסתבכויות עם
ילדים במישפחתך, ש;?1ביולי

זג ב אוגוס ט
יולידו ויכוח חריף בין
ההורים. ייתכן וייראה
לך כאילו נשקף לך מקור הכנסה מבטיח
יותר מאשר עבודתך הנוכחית. שקול היטב
את מעשיך ואל תסמוך רק על האינטואיציה
שלך. הרבה במסעות מחוץ לעיר.
לביאה — צפויה לך הצלחה פיננסית.

אוין!

אס זכית בימים אלה
לחסדו של הגורל, שמצא
דרכו אליך באמצעות
המין חיפה, דע
לך, שהגורס לכך הוא
הכוכב שלך המקרין
ישירות על בני ובנות
]01111
מזל בתולה. צפה לוויגא*ן.זשט;,״*
כוחים
לא צפויים עם
גלי מהגיגי
מעבידיך ביום שישי.
לעומת זאת ביום ראשון
יתחיל להסתמן פיתרון לדאגה ול־סחבת
בדברים הקשורים לביתך ולבית הוריך.
אל תצאי לקניות חשובות השבוע.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן מאזניים,
היא בריאותך* .
כל אשר תעשה לשיפורה
— מצויין. כל

אשר תעשה העלול לפגוע
בה — מסוכן מן
הרגיל. גש לרופא, לבדיקה
שיגרתית. ואל
תזניח את פוליסת״ תאן]יי 13
הביטוח בגלל הצלחתך
( 7בספ טמב ר ־
27ו או ק טו ב ר !
העיסקית והאמנותית.
נכונו לך הפתעות גם ־׳
במישור הפינאנסי — אך מס־הכנסה!...

אס אין אני לי — מי לי? שאל בזמנו
חכם עתיק, ודבריו
עדיין יפים מתמיד,
במיוחד בכל הנוגע לך,
אתה באמת מאמין, ש מישהו
יעשה את עבודתך
למענך? רק יוזמה
מצידך, בצירוף
מאמץ לא־קטן אך כדאי,
יביאו את הפרשה המתמשכת,
בגללך, לידי
גמר. עבורך — בת עק רב
— זהו השבוע באדום. הרבי לטייל.

לא השבוע ! שום טיולים ! לא לנסוע !
מעבר לזה — הכאב עדיין לא פג וקשה
לך לשכוח: נסה לפחות
ללמוד לקח. ואם
יצאת בשלום מן הסבך
הקודם — זכור שנכו-
נו לך עדיין פיתולים
רבים, עד שתראה את
האור, פרנסה חדשה,
או מקוט״עבודה חדש,
עשויים להרים את ה מוראל.
קניות קטנות
מוכיחות את עצמן —
בתנאי שלא תעשי חובות. לבשי אדום
וורוד והיי סבלנית, אם כי גם לסבלנות
יש גבול. אבל זה ישתלם בסופו של דבר.

*0111

בסך הכל, נכנסת לתקופה טובה מאלו
שקדמו לה. אם את
רווקה — אין הרבה
סיכויים שתישארי בו דדה,
השבוע או שתהיי
רווקה, בעוד חודשים
מועטים. בן גדי: הישמר
מתוצאות ניכרות,
העלולות להיגרם על־ידי
צעד פזיז או על־ליאות־ממחשבה. ידי מצד
שני, מעולם לא
היית כל־כך אקטיבי. לבשי לבן וטיילי.

אם חשבת לנסוע ביום א׳ — ייתכן שהתאכזב.
אבל גם אם עלה הדבר בידך,
זכור שדווקא ימי ד׳
עד שבת הם קשים ומסוכנים
במיוחד. על״
כן מוטב שתרכז בהם
דברים הקשורים בביתך.
ואם אתה חייב
לנסוע, נהג בעצמך.
פגישה מיקרית הופכת
לרומאן של קבע. הצ ׳ 20 ביגואר -
.3בפברואר
לחה, בה זכית לאח רונה.
מתגלה כעלייה.

היא אוהבת אותך — רבה איתך — אוהבת
אותך. וזה מה ש־קובע.
על כן אל תתחשב
בסערות קטנות.

את, בת־דגים, פנקי
אותו אם הוא מתקצף:

זה חלק מן העניין. עסקיך:
תחזית ורודה,
ז!1ז 0
בתנאי שלא תתלהב ו2
!9פ ב וו א ר ־
לא תעשה דברים נחפ 20
ימדלז
זים. בריאות: ככה־ככה.
אתה *יכול לשמור
על עצמך. החורף עדיין לא עובר והמזלות
עויינים את ריאותיך השבוע. מעט זהירות.

מכתבים פוליטיזציה של הרבנות הראשידנ
מישלחת מטעם הרבנות הראשית ברא־שות
הרב הראשי לישראל, התייצבה לפני
ראש־הממשלה מנחם בגין, בנסיותה לשב־געו
לשמור את שלמות ׳ארץ־״שראל וה מקומות
המקודשים ליהדות (שבחלקם
מקודשים גם לדתות האחרות: הנצרות
!והאיסלאם).
הרבנות הראשית, כמוסד א-פוליטי ה מייצג
את כלל האוכלוסייה בישראל, וב־נותנת
שירותים גם לקהל הציבור החילו־גי,
אל לה להתערב במהלכים הפוליטיים,
הרחוקים מתחומי התמחותה הייחודיים,

התנוחה הדמוקראטית לשינוי מגוחכת
ומייותרת.
אברהם שרון,־ עין־השופט

למי איכפת?
בילדותי תיעבתי!את עיתוינכם, על שהוא
מבקר ומבתים ׳אנשים ומאמלל אותם. לא
הבנתי אז עד כמה חישוב עיתון המגלה
תופעות !שליליות בחיי החבירה, ומתריע
מפני סכנות. כל הכיבוד. כשבגרתי — הת חלתי
לקרוא ׳ולאהוב את העיתון. עד כאן
— כדי לחיות בשלום עם מצפוני, כי היום
אני נזקקת לשירותיכם הטובים.
אני תושבת העיר רמת־גן, וגרה סשכוו־נ
ת רמת־השיקמה. שכונה זיו מכונה !בפי
העירייה: שכונת-עיוני.
קיימת בה הזנחה בלתי־רגילה מבחינת
התברואה: לא מנקים את הרחובות לעי תים
קרובות; העירייה סללה כבישים ב שכונה
(והתושבים משלמים עליהם) ,ולשם
כך הוסרו גדרות מהחצדות. העירייה הב טיחה
לתקן את המעוות ׳ואף ד״ר פלד,
ראש־העיר, הבטיח לנציגים מהשכונה,
לפני כחודשיים, כי אכן ההבטחה תקדים.
עד להיכן מגיעה אי־האיכפיתייות, לדעת כם?
!בשלושת השבועיות האחרונים, מדי
פעם מכבים את כל האורות בשכונה. האם
זיו הדרך להעניש תושבים? האם אונם
בשכונתנו יניע את העירייה ואת הד״ר
פלד בראשה, להתייחם יפה יותר לתוש בים
מדרגה שנייה?
דליה, רמת־השיקמה, דמת־גן
הפתרון ובפרט לא לנקוט עמדה לצד !ולהשקפה
פוליטית !מוגדרת.
כיום יש רוב בממשלה לתובנית־השלום
שלה, שכוללת ויתור על ריבונות ישראל
באיזורים שונים שנכבשו במילחמת 1ששת־הימים,
תמורת שלום־אמת.
י!ש להרתיע ולהעמיד את הרבנות הרא שית
על טעותה, כי היא. נוקטת עמדה
דווקא לצד המיעוט, ובכך מנתבת עצמה
לאסכולה פוליטית מוגדרת ובלתי־מתקבלת.
הרבנות הראשית צריכה להתמקד בתחו מי
תחיקה ועשייה דתית !ובמתן שירותים
לציבור הנזקק לה, אך אל לה להחדיר
השקפות פוליטיות כלשהן למיס׳גרת !תפ קידיה
ועבודתה.
במעשיה כורתת הרבנות הראשית את
הענף !שעליו היא יושבת! ,והוא -תמיכת
העם בה.
דן יהב, תל־אביב

הזפות !ההיסטורית
כאשר מדברים כיום יעל זכויות היסטר
דיות ועל זכותנו על ארץ־ישראל, ראוי
שנשוב למקורות ,׳לספר מקבים :
לאחר כיבוש מיבצר התקרה בירושלים
וכיבוש הערים יפו !וגזר על־ידי שימעיון
הנשיא מבית חשמונאי, ביקש אנטיוכוס
סודטס את שימעיון שיחזיר לו את הערים
הללו .־תשובת שיימעון הנשיא :״לא ארץ
נכריה לקחנו ולא על !נכרים השתררנו,
אלא על נחלת אבותינו אשר נכבשה בידי
אויבנו באחת העתים בלי צדק. ואנחנו,
כאשר הייתה לנו שעת כושר, השיבונו
אלינו את נחלת ׳אבותינו.״
ארז רזגיק, מין-ורד

!הדישדוש והטישטוש
נורא לא נעים להיות גסים על גופה
הפצוע של מייפלגה צעירה אשר הלכה
לאיבוד ביער הבטחותיה, כשילג״ה בין
שלגים, אבל אי-אפשר שלא לצאת מן ה יצר,
למראה התנועה ׳שקפאה והפכה לתנו חה
המזמינה מילים כאלה.
המדשדשים !והמטשטשים עירפילו את
עצמם ,׳ואינם יודעים עוד ימי הוא מי, מה
הוא מה ומדוע הוא למה.
לכל אחד מראשיה יש עיסוק חליפי
מכובד ומועיל פי־במה מאשר ההיחנטיות
על כיסא בכנסת איו בממשלה.
חיזרו אל היאספסת, אל האוניברסיטה,
אל התעשייה יואל הביטחון!

סאדאת ובגין שני אנשים ישרים.
שני אנשים נהדרים.
אז למה שלא יחליפו קצת את התפקידים?
רק ארבע ישנים ינהל המנהיג הנועז
והאמיץ אצלנו !את העניינים ,׳והוא יעשה
את הכל בדי שנוכל להחזיק בשטחים.
לעומתו, בלב בוטה ׳ובתעוזה בלתי-
׳רגילה יישאף מנחם להחזיר לאומה הער בית
את כבודה.
זהו, ללא כל ספק, המיוצא!
עזרת לזולתך — עזרת לעצמך.
ומה ׳שלומך?
מ. ניצן, נווה״עמל

הטועה מטעות פטור?
כבר 25 שנים פלוס שאני קורא בהנאה
את העולם הזה. לא יתמיד הסכמתי עם די-
עותיו ,׳אולם יתמיד הסכמתי שאין בעיתון
:שגיאות כתיב או דפוס. מעולם לא גיליתי
אצלכם שגיאת־דפוס, יואילו איתם — מאי דך
— תמיד צחקתם על כל שאר העיתונים.
יוחנה, בגיליון מיספר 2106 יש ׳לפחיות
שלוש כאילה:
י• ביעמ׳ 3טור רביעי כתוב :״אנשי-
הביטחון שליוו אותנו בשבועות הראשו נים
הירש וצריך להיות ״לא חירשו.״
!• בעמ׳ , 10״טעות לעולם צודקת״,
הפכתם את הכותרות של שני צילומי ה ידיעות
מהצופה ומדבר. אפשר ללגלג עלי כם
ולומר ״הטועה מטעיות פטור״ ,על
מישקל ״הגונב מגנב פטור״?
י• ולבסוף, טעות פרוידיסטית אולי —
מצחיקה, בקטע מאד רציני. יבעמ׳ ,39 טור
ישני, קטע ׳לפני האחרון :״הם רוצים
להזהיר את שותפיך ׳וידידיך, את בל ה ריו
צחים להגיע לשלום, את יאסר
עראפאית...״
דחילקום, מה קרה לכם?!
דן לוי, רמת־השרון

הסוליגראן* שנשפה
במדור ״אתה !והלידה״ (העולם הזה
)2106 הופיעה ידיעה, ישבה נכתב על שלו שה
מכוני פולייגראף ך גילאי״שקר) פרטיים
בילעדיים בשוק האזרחי.
מצאנו לנכון להביא לתשומית־ליבכם, כי
קיים בשוק גם ״המכון לאיביחיון מידע״
(פוליגראף) בתל־אביב, בהנהלת יהושע
(״זיגי״) היוריביץ, מי ששימש בדרגת רב־פקד
כראש מעבדת הפיויליגראף במטה ה ארצי
של מישטירת ישראל בירושלים.
יואל ישראלי, תל־אביב
העולם הזה 2108

האז! ל״ מארש הנצחוך במערכת אקאי
ותבין מד ש אט צועדים בראש.
׳״ מאז ומחמיר הכרת אותנו • חברה
שאינה צועדת בתלם. נאמנים לדרכנו, אנו
מגישים לך עתה מערכת שעונה לרחשי
51€ט1א.
ליבך, אח ה40 3800-
לשוחרי המוסיקה, ש־אזנם ינצאת״
למערכת מושלמת, שכוללת ביחידה אחת
מגבר, ט״פ ופטיפון גם יחד. ה־ סו 5ט1א
*£זא 0£הוא המילה הסטריאופונית
האחרונה.
לא עוד הפרדה בין מרכיבי המערכת
השונים, לא עור חפיסת מקום של מספר
יתירות, נזאח,בלי לאבד מעוצמת המערכת.
רגישותה ואיכותה.
אנו היחידים שלא הופתענו מהמפנה
המוסיקלי שמביא עמו ה-אששוש.^ 510 ):
כי ל -א שז ^ ס 111510״) הקדשנו את כל
נשמתנו. ואם תוסיף לזה את רגישותנו
הקנאית לאיכות הצליל ונקיש, את המטען
הסטריאופוני המצטבר שאנו נושאים זה
שנים, חווכח במו אוזניך, בעת שתפעיל את
ה -א ש ^ ס 0ו 5ע1״ז, מדוע אקא׳ נמצאת

בראש המצעד הסטריאופוני.

56011-4010013110 102013816.
77/1713906110 032121896.
03556116 7 3 0 6 : 7 7 / 0018^5^51601.
8, ? 101162:0,08 778715.״ 7 7 /7 7 0 1

111162 41\1 171: 2577ג[ 1 0 0 6 2 -4 2 0

62 0113061.ק 131715
1715.־12/8 01־8111:101-1210 40,0001״״8308
?71(.חס) 2656151311005ק 6
: 1,9 717.ץ 11״!3 6 0 5 )1

£0-3800 חש 7ע0£1

0ו 5ש\/ו

שמע בקול האוזן שלך ־ קח אקאי.
לכבוד אקא׳ ,הם ס 1ר .70ת־א

סעונין להבין מה הצעיד
אוהבם לראש הטצעד הסטריאופוני.
נא שילחו ל׳ פרוספקט ם פוום.

העולם ה1ה 2108

אקיא״ ודא״המסגרס״טל׳*30594״.

עיצוב:א.סמו

לפטורי מס 2240 :ל״י ,$ 434 +כולל מ.ע.מ.

שנורשח
אם אתה רופא, עז־ד מנהל משרד אז סתם אדם
עסוק. היוצא את הבית א 1ה מ שרד ל שעות רבות.
נצל את ה שרו ת החדשני ש ל ״שרות-כל־.
שמרשח מספק למעשה. קו טלפון נוסף
למש רד, ל מפ על ולבית את מספרו תובל למסור
ללקוחותיך וחבריך.
שרו ת שמרשח יקבל מלקוחותיך אז חבריך
הודעות עבורך. גם אם אתה בעל חברה מחוץ
ל עיר אינך זקוק למשרד בעיר.
השתמש ב שדו ת שמר ש ה.
דמי מנוי ל חוד ש 150ל״י.
מכתבים מפספסים את האמת
סיקזריו של מר אורי אבנרי את המת-
רחש במצריים היו אולי סיקורים אותנ טיים
׳ושופע־י־סגיות, אך משום־מה סלקטי־וויים
ומגמתיים• עוד לפני היפתח הוועידה
בקאהיד, נתפס אפנרי לקביעות פסקניות,
שלפיהן רק ישראל עלולה לקלקל את
״תהליך השלום״ ׳שהחל. כך גם נתפס הוא
להכללה מחרה בדבר אופיו החיובי, הנוח
ושופע ההומור של העם המצרי.
איבנרי טרח והביא כרסות שלום של
גדולים וקטנים במצריים, תוך שהוא מב ליט
את החמימות וג״לוי־הלב שהתלוו
לכל ״דרישות השלום״ המצריות. לצערי,
שכת אבינרי להדגיש באותה המידה את

תטית ובלתי-כשרה מבחינה היגיינית,
עוברת משחקן לחברו, וכל אחד מנגב
בה את פרצופו המיוזע.
שאלתי מופנית לכל העסקנים והאחר אים:
האם יהיה זה מוגזם לדרוש מכם
שתדאגו לספק בעת מישחק־כדורסל מגבת
נקייה ויבשה לכל שחקן?! והרי מגבת
לאיש תהיה לתועלת השחקן, ולהנאת ה צופים
גם־יחד.
יוסן 5פליגמן (בכפי) ,תל־אב-ב

ארץ זבת דב״ש
השלישייה השלטת — דיין, בגין ושרון
(דב״ש) — היא האחראית להפסקת השי חות
בינינו לבין המצרים, ואין אשם זול תה.
ראויים הדברים להיאמר בגלוי וללא
מורא.
כל מי שזיכרונו לא בגד מ, יודע כי
כל אחד מהם פסול לגמרי כאשר מדובר
בקירוב השלום ובהגברת ההבנה בינינו
לבין הערבים. של הראשון הוא דיין — הרמטכ״ל
פעולות התגמול ומילחמת סיני, שתחת
פיקודו בוצע הטבח בכפר קאסם ! השני
הוא בגין — מפקד האצ״ל, שתחת פיקודו
בדיר־יאסין והשלישי —
בוצע הטבח
שרון, שתחת פיקודו בוצע הטבח בקיביה.
איש-איש וחשבון הדמים הנזקף ל״זכותו״.
אכן, ארץ זבת דב״ש, שטעמו רחוק
מלהיות מתוק.
כיסים מרדכי, ירושלים

סוד ה״קכוכיה״ בירושלים

כמה פעמים
נסית להפטר מהם
ולא הצלחת??

אנחנו נח7זל את הדוקים!
נסי פעם אחת את הדרך המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו(שאורך כ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתר י

ר״ג, מודיעין ,18 טל6 .־5־ • 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר מש׳ הבריאות ,21 :רש׳ עסי! .481/75

ושט !

נ ו מזיזי ם

אי־הנבונות לשלום שיש יבו ויתורים מצ ריים.
כך גם אין מוצאים ביסיקורין, ניסיון
מעמיק להתחקות אחר ״המהפך האמוציו נאלי״
ישחיל במצריים. מי היו אלה שזעקו
״ג׳יהאד״:ברחובות? מי היו אלה ׳של״צר־כים
פנימיים״ ציריך היה להכריז בפניהם
הכרזות שיטנה וקריאות־קרב?
הראיון עם ג׳ישאן סאראת הוא עוד דוג מה
למלאכתו המגמתית ישל אבנרי. אין
כל ;ניסיון להבין מדוע, לפני יוני ,׳67 לא
הסכימו הערבים לשלום! מרוע נאלצים
אנו בשעת כושר ליעשוית שילום עם העולם
הערבי, כאשר הזית שלמה של מסרבים
מניפה אקדחים מולנו! מה קרה לכל אד
יתר, נכונות להקריב ״מיליון חיילים מצ רים״!
כיצר ניתן להאמין לסאדאת שיאי!
הוא מנסה, בעזרה: תחבולה מדינית, לה שיג.
מה שביקש להשיג באוקטובר 73׳ ,סל
זמן שאין לו ג ל כוונה לוותר על חלק
כילשהו מסיני, יוכן הלאה.
אבנרי אולי פופולארי במצריים, אך עמ דות
כמו שליו רק מקשיחות את עמדת
המצרים ומגבירות בהם את התיקווד, ש ניתן
לרכך אותנו המורות מילת־הקסם
״׳שלום״ ,ישעה שהם — המצרים — אינם
צריכים להקריב דבר עבור מילת-קסם זו.
חבל ישכך מפספסים את האמת, ואולי גם
את הסיכוי לשילום־אמת.
הרצל וכלפוד חקק, ירושלים

הופתעתי לקרוא את גילויו המדהים של
מרדני רענן, מפקד סוחיות אצ״ל בירוש-
׳לים משינת ( 1948 ידבר השבוע מדד,23.12.77
ראיון עם ׳אורי !מילשיטייז) .חשיפת סודו
חשובה לאין־ערוך בעיצומו של המשא-
׳והמתן יבין ישראל ומצריים להסכם כולל.
׳ואני מצטט מראית מאלף זה בן-
גורייון הגיע להבנה עם המלך עבדאללה,
בדי שלא יפלוש למדינת היהודים— .
במחצית הראשונה שיל שנת 1948 קיימו
שליחים רמי־דרג שיל בן־גיודית סידרת
פגישות עם עיבראללה במארסיאפריל ס ד

חזית הסירוס לפרעה
סקנדאל לאומי מתרחש לנגד עיניהם
של מאות אלפים ישראלים הצופים ב טלוויזיה:
מזה כמה שבועות מוקרן מדי
ערב פסוקו של יום, בשירות גוש־אמונים
וחזית הסירוב הישראלית.
כל הפסוקים בתורתנו הקדושה, המכוונים
נגד מצריים של תקופת האבות, מוקרנים
על המסך בפסוקים אקטואליים.
יש להפסיק את ההסתה הזו — ומייד !
שלמה קרני, הרצליה

מכסת לסל שחקן

רובקס

המתנה שבהישג ידך

מוו־לה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומגות

שורות אלה נכתבו לאחר שתם המיש־חק
בין מכבי תל-אביב, אלופת אירופה
.בכדורסל, ואלופת צרפת. כידוע לכל,
קשורים מישחקי הכדורסל בסכומי כסף
גדולים — הוצאות, הכנסות ורבבות צו פים.
והכל סובב סביב השחקנים, המזי עים
לעיני הצופים במיגרש ובבית.
והנה, מה ראו עינינו בעת פסק הזמן
בהיכל הספורט בתל-אביב? מגבת שחו רה,
רטובה ומלוכלכת, דוחה מבחינה אס

שעבדאללה יקביל את השטחים שנועדו
למדינה הפלסטינית, ואנחנו נישתלט על יכל
השטחים (גם הערביים) לשיתוק גבולות
החלוקה. השניים החליטו להתעלם מגבו לות
ב״ט בנובמבר. גם לעיבדאללה וגם ל-
בן־גויריון היה אינטרס שההסדר יישאר
סוד במום, והם סיברו שפירסומו יביא
לביטולו.״
שלושים שנה: נמשכת הקנוניה שבידו־שלים,
ואין ;תיקווה לש׳ליום סל עוד לא
יסירו הישראלים בצידקת שיפוטם של ה פלסטינים
למדינה עצמאית משלהם. זהו
דין ההיסטוריה, ואין טעם להתכחש לו.
בגלל טעות או שגיאה אחת, אין לדת עם
קטן כגדול לניוון ואבדת עד קץ חומים.
מיפלגית-העבורה הגישה למגין את הניצ חון
על מגש שיל כסף. ואילו העם הפלס טיני
מוכן לשלם מחיר יקר ביותר בעד
׳שילטון עצמי מלא בדם ובדמעות.
אליעזר פומרכץ, נהייה
העולם הזה 2108

מכתבים
מיתנה לקוראים
לפני שיבעה חודשים יצא לאור ספר
שלי בשם חמבטיח דופקים. שלחתי אותו
אל כל מבקרי חסיפרות העברית ומבקרו־תיה
(כמו שאומרים ב״רגע של עברית״),
בצירוף הבקשה הצנועה להשמיץ או להלל
אותו, ולו בשורה קטנה אחת — אך לשווא.
אף לא אחד פצה עט או ציפצף, כולל
ה״נמר״ של העולם הזה, למרות שלושה
העמודים השלמים שהוא נוהם כל שבוע.
עכשיו המו״ל אמר לי לקחת את הספרים
שנשארו (זאת אומרת: את כל המהדורה),
״כי תהיה ספירת מלאי של מם־הכנסה...
ולי אין השק או מקום לאחסן אותם בשביל

בעל־רכב
הקפד על רציפות ביטוח חובה לרבבך
א ם בי טו ח ה חו ב ה שלך ה ת חי ל בחודש או ק טוב ר ו חול ק לשני
ת שלומים — עליך לשלם א ת הת שלום השני בחודש פברואר
לפני גמר תוקף תעודת ה בי טו ח הרא שונה.
בדוק א ת מועד גמר תו קףהת עוד ה הרא שונה שבידך, שלם
והחתם בבנק — עד או תו מועד — אתהת עודה ה שניה
שקיבלת.
א ם תעודה שניה אינ הנמצאת בידך — פנה אל המבטח שלך.

שמור על רציפות הביטוח!
איגוד

אבנר

חברות ה בי טו ח בישראל

איגוד לביטוח נפגעי־רכב בע״מ

מ ה 1ה עו ךבמ סי ב ה עול דון?
הג׳וקים.״ כתבתי את הספר בשביל ש יקראו
אותו, ואם המבקרים מנעו ממני
את חסדיהם, אנסה להגיע אל הקוראים
בלעדיהם: אתן את הספר מתנה, חינם אין
כסף, לכל מי שיגלה בו עניין, ויכתוב
לי. וזאת בצירוף הבקשה הצנועה, לעיין
בו ולזרוק אותו לג׳וקים, או להשמיץ
אותו, או להלל אותו באוזני ידידיו. הכל
בהתאם לתוצאות העיון.
אם לא אקבל 500 תשובות תוך 10 ימים,
אחלק את הספר ברחוב לעוברים ולשבים.
אבל אז יש משש שרוב העותקים יגיעו
לאותם בני עם הספר, שהספר היחידי
שהם קוראים הוא ספר הטלפונים. לכן,
בקשתי שטוחה לפניכם כשטיח אדום :
שילחו לי את כתובותיכם, ותיענו!
ריקי קלר, תל־אביב
• סיפרה של הקוראת ריקי ק לו יישלח
חינם לכל הפונה לת,ד 39489 .תל־אביב.

יעקם (קובי) שיחר! אותה
אשכרה חאבה, המדור האחרון של קובי
ניב ״עתון סבבה״ (העולם הזה )2107 היה
ממש הבאה הבאתית. כך צריך לגלגל
עיתון. בלי ויסוחים, ג׳עג׳ועים, התעווזו־יות,
מילים של בית־מרקחת, הקדמות לא
נחוצות וסיומות שחוזרות על מה שנאמר
באמצע.
עיתון חי צריך להיות כמו שמדברים
בניאדם, ולא כמו שהאקדמיה הפארשית
ללשון מכתיבה לנו.
כל המסתלבת והמסתבב (מלשון סבבה),
הרי זה משובח.
מורים סידו, ירושלים
לא ברור בדיוק מה קרה לסטיריקאי
שלכם, קובי ניב, בשבועות האחרונים,
אבל נראה שהאירועים הפוליטיים המת רחשים
בקצב מזורז מדגדגים טוב את
חוש־ההומור שלו ואת קצה עטו השנון.
ה״עיתון סבבה״ שלו שפורסם בגיליון
האחרון תרם הרבה מאד — ולו גם בתחום
הסלנג המריח, לדעתי, מקפה טעמון
בירושלים.
מילא, לפחות אנחנו יודעים עכשיו
מהם החידושים האחרונים בשפת החבר׳ח,
וכשאיזה ירושלמי ינסה להתעווז עלי,
אני אג׳עג׳ע אותו ככה שהוא אפילו לא
ירגיש שאני בכלל מרחובות.
דני קרן, רחובות
העולם הזה 2108

מעמת במערומיה•!

האס&ח

השח קני ס בול סחד שי ס * 1

ו בגל זאתת>ד תז ההנחסאתעצתך, א ת יו שוו!,

אות ואתהש בו השל שויוו...
תל־אביב ,״פאר 9.30 ,7.15 ,4.30 חיפה ,״תו״ —
6 9.00 ,6.45 ,4.00 באר־שבע ,״חן״ — 9.15 ,7.00

•בצבעים• רק למבוגרים

בטחון עצמי * אל דאגה * פיתוח המדון

* כיצד תרכוש ידידים * הפעלת קסם ההתלהבות * תקשורת יעילה * כישורים
אלה תשיג בקורסים המעשיים ליחסי אנוש של מיל״ה.
הלימודים מתבססים על ספרי לימוד׳ מערכי שיעור, הרצאות מרתקות, צוות מנתחים
ותירגול פעיל * הקורסים מתקיימים בבית ציוני אמריקה בתל״אכיב.
פרטים על מועדי הקורסים החדשים: טל׳ )03(912093 — )03(916185מ־ 8עד .2

מ ודלה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות
וקירותר אצפויר1דלתותמ1

רובקס

המתנה היפה ביותר

החדשה של סיטרואן תרשה לך לדהור אייתה 6 בכבישים מהירים, לתעות חולות ולנסוע בדרכים משובשות
ללא כל חשש. היא מצויירת במנוע מיוחד בן 602 סמ״ק,
במיתלה ובלמי-זעזועים מיוחדים. יש לה בלמי דיסק
בגלגליה הקדמיים ובן חגורות בטיחות אוטומטיות,
הכלולות במחיר.
עכשיו, באשר מחירי המכוניות, הדלק והחלפים גבוהים
אכן מרשה לך הבל בהוצאות נמוכות
כל כך 6

ביותר: צריבת הדלק שלה היא הנמוכה ביותר, הוצאות
הרישוי והביטוח נמוכות, החלפים זולים והבלאי קטן.
רכה ושלווה גם בדרבים לא־סלולות.
הנסיעה ב־6
הודות למנועה המיוחד -הניצולת שלה שווה
למכונית עם מנוע 900 סמ׳יק. לכן היא יכולה להרשות לך
הכל. בלעדי לסיטרואן: מצמד חצי אוטומטי צנטרפוגלי
המאפשר עצירה והמתנה ללא שימוש בדוושת המצמד!
נוח במיוחד בזינוקים, בצמתים סואנים ובתנועה עירונית!

העולם הזה 2108

על נסיגות וב1וח־יע1ה
במדור ״קורא יקר״ (״העולם הזה״ )2104 הגיב אלי
תבור על ״טענות רבות, בכתב ובעל־פה,״ אשר הופנו
למערכת בעיקבות מאמרי על השכנה שב״שלום טאדאת״
(גיליונות 2102ו״ — 2104 שהם המשך לחמישה המאמרים
הקודמים בסידרה ״גבולות ובטחון״ ,אשר נתפרסמו
בגיליונות 2085 , 2084 , 2082 , 2080ו״ .)2087 ככל
שיכולתי לבדוק ולמצוא, משמיעי אותן טענות הם מאלה,
הרואים עצמם רודפי-שלום יותר ממני וכה נכספים
לראותו, עד שאינם מסוגלים לשאת את הרעיון
שאולי השלום איננו רק חלב ודבש — או שמרוב חיפזון
וטימטום, נוכל להמיט על עצמנו שלום כזה, שלאחר
התגשמותו ניווכח שאיננו פתח גן-העדן התחתון,
אלא מבוא התופת.
מהיותי ער לעובדת קיומן של נשמות אלו, ולחרדתן
העצומה פן תצא כל דיעה או התפתחות שעלולות לעמוד
בדרכו של מירוץ עיוור לשלום בכל מחיר — כלומר,
גם כזה שרק אחד הצדדים (ולא הערבי) מייועד
לשלם את מלוא מחירו — טרחתי מאד, בפתיחת כל
מאמר, להסביר ולהראות ולהוכיח את תכלית ניתוחי
ולעמוד על אופי הנושא והדיון. דומה שעמלי היה
לשווא. אבל פשוט אינני יכול לשוב ולהעמיס על המאמר
החדש אותם ההסברים, שכבר חזרתי והבאתי
בניסוחים שונים, בכל אחד ואחד מקודמיו.
מסיבה זו, וגם משום שדומה כי נכון ומועיל לחדד
מעט כמה אלמנטים בהסבר, מוטב שיתפרסם כאן, בנפרד
מן המאמר עצמו.
לעניין הדיון במצבה הביטחוני״הצבאי של ישראל,
אין החלוקה הרגילה, ל״יונים״ ול״ניצים״ ,חלה או
משמעותית. האבחנה השימושית והמתאימה היא בין
פיקחים ועיוורים ; בין בורים ומביני״דבר, ובין בעלי
יושר אינטלקטואלי ומקצועי לבין יישועיים, המאמינים
כי המטרה (שלהם ורק זו) מקדשת את כל האמצעים
ולשם קידומה — או קידומה־כביכול — מותר ואף
רצוי לאנוס את העובדות, לעוות את ההיגיון ולהשתמש
בפרשנות שיקרית.
מפני הרמה הנמוכה והעלובה של המיקצוע והמדע
הצבאיים בישראל, מצטיינים רוב הדיונים והעיונים
בתחום זה בנחיתות איכותם, ואין זה משנה כלל אם
מדובר באלה של דורשי נסיגה או של מתנגדיה. אבל
למרות שאין הניציות סגולה לחוכמה צבאית או היוניות
לכסילות צבאית, או להיפך, הרי כיוון שמדובר
בנסיגה ישראלית משחק המזל לצידם של הניצים ואותם
דיברי״הבל ונימוקי־שטות שהם מעלים, אינם נראים
ונשמעים מהובלים ושטותיים כמו אלה של היונים.
זאת, כיוון שהביטחון הצבאי הוא, מעצם טיבעו,
״ניצי״ — יותר שטח, תמיד ובהכרח יותר טוב ; פחות
שטח, תמיד ובהכרח מחמיר המצב וגדלה הסכנה. בוודאי
ובוודאי כך בנסיבותיה של ישראל, אשר גם הגבולות
המירביים שהשיגה בששת־הימים מבטיחים לה
עומק, אשר במונחים אמריקאיים, למשל, כלל איננו
נתפס כ״אסטרטגי״ ,מהיותו הרבה מתחת לקו שבעיני
האמריקאים נחשב ״אפס״ אסטרטגי מוחלט.

לכן, בתנאינו חייבים הניצים לגבש ולהעלות פתרונות
מדיניים טובים לקשיים המדיניים העצומים שתצמיח,
בוודאות מוחלטת, מדיניות ״אף שעל״ (או ״כמי
עט״אף־שעל״) ן אולם על היונים מוטל להציע לפנינו
תשובות ביטחוניות-צבאיות סבירות לסיכונים הביטחו-
ניים־הצבאיים האדירים הטמונים לנו בכל נסיגה —
וההולכים ומאדירים ככל שהנסיגה עמוקה יותר ו/או
כרוכה בעזיבת חבלי־ארץ בעלי חשיבות צבאית גדולה
יותר.
בפעם הרביעית (בשמונה מאמרים) ,אשוב ואומר כי
תשובות אלו של מצדיקי הנסיגה יכולות להיות פוליטיות
או צבאיות .״פוליטיות״ משמע, שמושתתות על
ההנחה, כי באמצעות צעדים מסויימים — במיקרה זה,
נסיגה משטחים, הסכמה (ואפילו תביעה) להכרה ב־אש״ף
או בנציגות פלסטינית אחרת ולניהול מו״מ
עימם לשם הקמת מדינה פלסטינית, וכיו״ב — ביכולת
ישראל לעקר את הסכסוך במקורו ולחסל, או לנטרל,
את המניעים, הדחפים ועצם הטעם והרצון הערבים
לצאת למילחמה נגדנו ; ולא רק אצל מצריים ורק
עתה, אלא אצל כל מדינות ערב ומעתה ועד לנצח (או
מה שנראה עכשיו לנו כנצח).
אם נקבל כי הנחה זו אומנם ריאלית, הרי מייד
נגוזה הבעייתיות הביטחונית״הצבאית ונעלמת, תוך
שהנתונים הצבאיים השונים (העוצמות, יחסי״הכוחות,
תנאי השטח) נעשים בלתי רלוואנטיים לחלוטין. כלומר :
האיום־בכוח אכן קיים ודבר לא נגרע ממנו, אבל הוא
הופך חסר־משטעות לגמרי — קיים להלכה, אך לא
קיים כלל למעשה — ולא זו בלבד שאפשר להתעלם
ממנו, אלא שההתעלמות ממנו הכרחית: התחשבות
בגורמים לא־רלוואנטיים יכולה רק לקלקל את השורה.
בהקשר זה הבאתי את הדוגמא של קנאדה, השוכנת
בצל איום צבאי אמריקאי שאין כמותו, ובכל-זאת
מסתפקת באחזקת גבולה הדרומי באמצעות מישטרת־מכס
בילבד. ולא רק שקנאדה איננה חולמת להיטרד
בגין ממדי העוצמה הצבאית האמריקאית, אלא שאם
מחר תכריז ארה״ב על הכפלת צבאה יגרום הדבר לקנא-
דים לא דאגה אלא אושר רב — והם בוודאי ימהרו

לקצץ קיצוץ נוסף בצבאם־שלהם. פתרון פוליטי לבעיית
ביטחון ישראל משמעו ״מצב קנאדי״ כזה.
אז — אבל רק אז — אומנם אין מקום לעצב את
מדיניות הביטחון הלאומי שלנו על-פי שיקולים צבאיים
; אין כל צורך שנלמד ונחשב במדוייק מהו הפוטנציאל
הצבאי הערבי ומה בכוחו לעולל לנו ; ועלינו,
מצידנו, גם לפרק את צה״ל, משום שיהפוך (אחרי חתימת
השלום וביצועו) לא רק מייותר בתכלית, אלא עוד
ייעשה גורם המסכן את השלום — ואת הביטחון המושתת
על השלום — בהיותו מקור של חשש פרו-
בוקאטיווי.
מי שתובע נסיגה, או מסכים לה, אבל איננו סבור
שניתן לעקר, בצעדים פוליטיים כלשהם, את המניעים
והדחפים למילחמה בישראל, של כל הערבים ומכאן
ולנצח, הריהו כטוען, או כמסכים, שבכל מיקרה ובכל
התפתחות — וגם אם ייחתם חוזה־שלום ויתגשם —
עדיין צפוי שהאיום הצבאי הערבי הפוטנציאלי גם ייצא
אל הפועל, וכי עדיין עלינו להסמיך את קיום ישראל
גם על הימצאות יכולת להדוף איום כזה, במחיר •ביר
לנו.
השקפה כזו איננה סותרת כלל את קבלת הנסיגה
או אף את דרישתה: אין אדם מנוע מהצגת הנסיגה
כדרך נכונה ואפשרית, ואפילו הוא מכיר, ומסכים לגמ רי,
שבעיית הביטחון הצבאי של ישראל אכן קיימת
ומוחשית. ועוד: שטות מוחלטת היא לטעון, כאילו כל
המכיר בבעייה זו אין פתוחה לפניו כל הדרך, אלא
לתבוע ״אף שעל״.
אבל כדי שיישמע שפוי וקביל צריך יון להבין, דבר
ראשון, מהו האיום הצבאי הערבי שבו מדובר — לא
כדי שישוכנע כי נסיגה בלתי-אפשרית, אלא אך ורק
כדי שיידע ויבחין איזה הם הצעדים שיש לנקוט, או
מה הם התנאים המוקדמים שצריכים להתמלא כדי
שאותה נסיגה הנראית לו הכרחית, אפשרית או כדאית,
אכן תוכל לצאת לפועל במלואה, בלא שיעמדו בדרכה
מכשלות ומניעות צבאיות״ביטחוניות. כלומר, שתוכל
להתממש בלא שתפגע בביטחון הלאומי פגיעה חמורה
מדי.
לחידוד הנקודה אבהיר, שמבחינה צבאית־ביטחונית
אפשר בהחלט להסכים אף לנסיגה מוחלטת אל הקו
הירוק — גם כאשר אין מניחים, כי בעיקבותיה הת־עקר
ונעלם לגמרי הסיכוי למילחמה ערבית בישראל,
וגם אם עדיין רואים הכרח לבסס את הביטחון הלאומי
על הושר ונתונים טובים למילחמה. התנאי לכך הוא,
שהעוצמה הצבאית הערבית תהיה אז כזו, שהאיום הגלום
בה לא יהיה מעבר ליכולתנו הצבאית בהיותנו
באותם הגבולות.
מי שתובע נסיגה, או מסכים לה, אבל איננו מוכן
להתחייב כי נסיגה תפיג ותקבור את עצם הנכונות והרצון
הערבים להפעיל נגדנו עוצמה צבאית, ובאותה
שעה מתעלם בכוונה ממשמעות נתוני אותה עוצמה,
כשהם מייושמים בגבולות שלאחר הנסיגה — איננו
״יונה״ ,אלא בת-יענה, או (אם המדובר במומחה, או
במתיימר למומחיות) מרמה את עצמו ואת הכלל. בין
האחרונים — וביתר דיוק, אותם מהם שאין עומדת
להם הגנת ״שוטה אני״ — יימצאו אלה שציינתים קודם
כיישועיים ; וסימנם, שהם עומדים וטורחים ומסבירים
לנו — אומנם, היום (משום מה) פחות מבעבר —
כי ככל שנעמיק לסגת, נשפר את מצבנו הביטחוני-
הצבאי האובייקטיווי ; כלומר, שנסיגה איננה רק כורח
או מעשה־תבונה מדיניים, אלא גם רצויה ונשאפת
מבחינה צבאית וככל שתגדל כן ייטב.
איוולת דימיונית זו, שנאמרה ונכתבה שחור על-גבי
לבן, מסתמכת על אמיתויות מאיכות זהה המלמדות
כי בעידן הנוכחי ״איבד השטח את חשיבותו״; ביקעת
הירדן וריכסי יהודה ושומרון אינם מיכשולים או
תוואים קרקעיים בעלי ערך צבאי של ממש, אלא אחי״
זת״עיניים או ״בבל״ת״; ותעלת סואץ, כפי ש״הוכיחה״
המילחמה האחרונה, כמוה כפישון רדוד, שגם תינוק
יחצנה כמעט בלא שירטיב עכוזו, קל־וחומר צבא.
לעומת אלה, קיימים אחרים, שבהחלט דוגלים בנסיגה
— לא פחות מאותם שוטים ו/או יישועיים —
אבל שיושרם המקצועי והאינטלקטואלי גורם כי ניתו-
חיהם הצבאיים ינותקו מהשקפותיהם הפוליטיות ולא
יהיו נאנסים ומתעוותים על-ידן. למירב הצער נראה, כי
אותם יישועיים ודומיהם כבר הצליחו לטמטם את הציבור,
עד שבעיניו — ההשקפות הפוליטיות והניתוח ה-
צבאי״המיקצועי חד הם: מי שמחייב פתרונות צבאיים
התקפיים, הכרוכים בכיבושים נוספים ובהעמקה לתוך
שטח מדינות האוייב, מודבקת עליו תווית נץ ן וזה
המטיף לאסטרטגיה מיגננתית באופיה, המבוססת על
הטריטוריה הקיימת ואינו רואה צורך או מקום לחרוג
ממנה הריהו, בוודאות מוחלטת, יונה גמורה. אין טעות
גדולה מהשקפה פופולרית זו — לאמיתו של דבר הגיוני
לקבוע כי דווקא היפוכוהגמור הוא הנכון,
(כפי שעוד נראה בהמשך הסידרה).

אוזניים ערלות לטיעונים אובייקטיוויים ומוחות
אטומים בחד־סיטריות פוליטית קשים, מסתבר, לחדי

יותר משיריון החזית של ״המרכבה״ .אך אולי
עכשיו יובן, סוף סוף, כי הדעות המדיניות והעובדות
הביטחוניות-הצבאיות נפרדות אלו מזה לחלוטין ן כי
ניתוח צבאי אינו זהה בהכרח לשינאת השלום ולחיר-
חור־מילחמה (ואולי אף להיפך) ; וכי כל התומך בנסיגה׳
מסכים לה או דורש אותה, איננו יכול להתחמק
מהבנת משמעותה ובעייתיותה הביטחוניות-צבאיות, וגם
מחוייב בתשובה אינטליגנטית להן.
אמירה כגון ״יש ליטול סיכונים למען השלום״ איננה
תשובה כזו, מהיותה כשלעצמה, לא יותר מאשר
סיסמה המכילה אמת-למחצה ולכן גרועה יותר מכל
שקר: הרי אין אדם בר-דעת יכול שלא להבין ולהסכים׳
כי השלום — וכל צעד וצעד בכיוונו — בהיותם
כרוכים בוויתורים, בודאי כרוכים גם בסיכונים. לכן
השאלה איננה א ם יש ליטול סיכונים, אלא רק באלה
סיכונים מדובר ומה צריך לעשות כדי להבטיח שגם
אם יתממשו, עדיין יישארו בגדר ״סיכונים״ בלבד ולא
יינתן לאויב-בכח ליישמם בצורת חיסול והשמדה ודאיים
של ישראל — לא במכה אחת ולא באמצעות ״אסטרטגיה
של שלבים״ ,כזו או אחרת.
עד עצם היום הזה לא שמעתי, לא ראיתי ולא קרא־תי,
בשום פורום או הזדמנות שהם, כל תשובה ראויה —
להוציא רק זו שמציעה סידרת מאמרים זו, ושעיקרה
צימצום מונצח בעוצמה הצבאית הערבית, אשר, בצירוף
צעדי־משנה משלימים, אכן יהיה שווה־ערך לצימצום
השטח שתגרום כל נסיגה ישראלית נתונה. אולם ״שלום
סאדאת״ ,כמות שהוא מוצג עד הדפסת מילים אלה
( 10 בינואר ,)1978 איננו כולל את הערובות הנזכרות —
אשר רק הן ראויות להתכנות ״סידורי ביטחון״.
לכן — אם מניחים שגם אם ייחתם עכשיו שלום
בכל־זאת נמצא, לפחות בעתיד הנראה לעין, תחת צל
איום צבאי ערבי ונצטרך להסמיך את ביטחוננו על
עוצמה וכושר״פעולה צבאיים — חייב גם הקיצוני שב־תובעי
הנסיגות להכיר בכך, ש״שלום סאדאת״ ,כמות
שהינו כעת, הוא בלתי״קביל לחלוטין מבחינה ביטחו־נית־צבאית,
משום שהוא גוזר על ישראל כלייה וחיסול
ודאיים בכל מילחמה שתארע אחרי התממשותו.
תסריט ״מלחמת חיטין השניה״ (אשר במאמר הקודם
בסידרה זו הבאנו כמה רעיונות בדבר מצב״הפתיחה
שלו) איננו מייועד להטיף, במישרין או בעקיפין, לשלילת
מהלכי סאדאת ולעצירת התהליך המדיני הנוכחי,
שכל משתתפיו מתכוונים — ולפחות מצהירים שמתכוונים
— כי יוביל לשלום. תסריטנו מייועד לבסס את
טענת אי״קבילותו המוחלטת של ״שלום סאדאת״ ה נ
וכחי, מנקודת״הראות הישראלית הביטחונית־הצב־אית
— וזאת אך־ורק כדי להצביע (בהמשך הסידרה)
על הדרכים והאמצעים שנחוץ לנקוט, להבטיח שהסב־נות
המתוארות לא יתממשו.
כיוון שתסריט זה — כפי שמראים ומאשרים כל
מאמרי הסידרה עד כה — מייועד להראות את הדרך
והתנאים שבם ניתן להתיר ולבצע נסיגה, תוך ניטרול
המכשלות הביטחוניות־הצבאיות, ולא להמחיש למה
אי־אפשר להרשות נסיגה (לתכלית זו היה נדרש תסריט
שונה — ושיקרי — לחלוטין) ,אין בינתי משגת למה
מחמיצים למיקראו פני תומכי הנסיגה: טיבעי וסביר
היה, שדווקא אנשי המחנה המנוגד הם שיבקרוהו.
ההסבר היחידי שיכולתי למצוא להתנפלותם חס-
רת-ההיגיון של ״אנשי השלום״ הללו הוא שאינם רו צים,
או מסוגלים, להביו, כי השלום איננו צרי־פלאים
ושבנסיבותינו הוא פתרון בעייתי, מורכב וקשה לא
פחות ממצב המילחמה המתמדת, שלהחליפו נועד (ו אמת
זו איננה מוגבלת רק לתחום הצבאי) .אולם גם
על כל אלה להבין, כי טמינת הראש בחול איננה כלל
ראייה לרדיפת שלום, אלא רק מותר בת־היענה מן
האדם.

בנימין עמידרור, הרצ לי ה

מכתבים
ימינה, ימינה; שמאלה, שמאלה
אט־אט מתברר והולך כי המהפך שהת רחש
בישראל ב־ 17 במאי , 1977 כאשר
המערך הובס והליכוד עלה לשילטון, אינו
בדיוק מהפך. מיפלגה אחת הובסה ואח רת
ניצחה, אך השילטון נשאר אותו ה־שילטון.
ההבדלים בין השילטון הקודם
לשילטון הנוכחי הם כה קטנים, עד ש אפשר
להזניחם לגמרי.
צל הפילוגים וההתפוררות מרחף לא רק
על המערך המובס, אלא גם על הליכוד
המנצח. כל מיפלגה בישראל חצוייה היום
מסביב לשאלה הפלסטינית, שהיא בסופו
של דבר שאלת השאלות של הסיכסוך
הישראלי־ערבי. בתנועת החרות יש גאולה
כהן מצד אחד ועזר וייצמן מן הצד השני.
במיפלגת העבודה יש עמום הדר מצד
אחד ויוסי שריד מן הצד השני. שלא
לדבר על ד״ש, המדשדשת בגלוי בביצת
הפילוגים.
מה, אם כן, יקרה על־פני המפה הפו ליטית?
פילוגים, עריקות, בגידות ונטי-
שות. בסופו של התהליך יתהוו שני גו־

יוסי שריד
— מול חצי
שים: גוש יוני, שבו יצטופפו זה בצד זה
יונים ״שמאליות״ ויונים ״ימניות״ ,וגוש
ניצי, שבו ייאספו ניצים ״שמאליים״ וני־צים
״ימניים״ .גוש אחד יהווה את הקו אליציה
ומישנהו את האופוזיציה.
כאשר השלום יהיה רחוק יתחזקו היו נים,
אך כשהשלום יהיה קרוב יתחזקו
הניצים. וחוזר חלילה.
אין חדש תחת שמי ישראל.
עופרה פינחסי, חיפה
נ ו העולם הזה יכול עוד פעם לט פוח
לעצמו על השכם בנוסח :״אנחנו
אמרנו הדישדוש האחרון,״ העולם
הזה .)2107
מה שקורה עכשיו בד״ש מחזק שוב
את החוש הנבואי של עורך העיתון. אותי,
למשל, לא מפליא בכלל שד״ש מדשדשת
את דישדושיה האחרונים, וזה בא אפילו
יותר מאוחר מכפי שהערכתי. אבל אף
אחד הרי לא יאמין לי.
חבל רק שהבדיחה הזאת שינתה את
מאזן הבחירות האחרונות, והלוואי ש אתבדה
— אבל יש לי הרגשה שכולנו
הולכים לאכול אותה — בזכותם.
שיפי רימון, חיפה
העולם הזה 2108

מתנחלים ומפנינים בפיתחת רפיח
האם ניגרר
אר ה-

¥ה היה בשעה 18.00 בערן, ביום הרביעי שעבר. ישבתי בטרקלין מלון הילטון
1בירושלים. המתנתי לשיחה עם אחד מראשי המישלחת המצרית. בינתיים שתיתי
קפה וגילגלתי שיחה עם פקיד בכיר של ממשלת בגין, שגם הוא המתין למישהו.
״מה יעיין על המצב ז״ שאל.
עניתי שאני פטימי מאד.
״מדוע!״ הוא שאל באפתעה.
״לפני במה שעות׳ בשיחתו עם עורכי העיתונות המצרית, טגר בגין את בל הדלתות,״
השבתי .״מבחינה מצרית, הדרן נחסמה סופית. על מה נותר לדבר ז״
כעבור שעה קמה מהומה באולם־הבניסה. מאות העיתונאים והפקידים החלו
בהתרוצצות מטורפת. זה עתה נתקבלה הידיעה בי אנוואר אל״סאדאת קרא למיש־לחת
המצרית לשוב מייד הביתה.
לא קמתי ממקומי כדי להצטרף למהומה. המשכתי לשתות קפה. הפסקת־השי-
חות לא הפתיעה אותי. להיפך, אילו החליט אל־סאדאת להמשיך בשיחות באילו
לא קרה כלום, הוא היה מפתיע אותי.
אני מזכיר סצנה וו בדי להפריך את הסיפור המופץ עתה בבל צינורות מכונת־השקר
הגדולה של משה דיין. לפי סיפור זה ,״סאדאת הפסיק את השיחות בדיוק
כשהיתה התקדמות במציאת נוסחת־פשרה״.
התקדמות 55נ 1¥
יכלה להיות התקדמות במציאת מלים להסתרת התהום שנפערה. האמת ההיס טורית
היא כי ביום הרביעי שעבר, בשעה , 18.00 באשר החליט נשיא מצריים מה
שהחליט, חסמה ממשלתו של מנחם בגין את הדרך לשלום בקיר של ברזל.

נאום אחד ותר מד
ד* ארץ מוקרן עתה סרט מילחמתי, הנושא את השם גשר אחד רחוק מדי. למיש־
״ חקי השלום של ממשלת בגין אפשר לתת את הכותרת :״נאום אחד יותר מדי״.

לא נאום אחד, אלא שלושה.
זה התחיל בתידרון־העיתונאים שערך משה דיין ביום השני 16.1.77 וששודר
בטלוויזיה.
בתידרוך זה הוריד משה דיין את בל המסיכות. הוא נתגלה בכל מערומיו —
משה דיין הישן, משה דיין האמיתי, משה דיין של פעולות^התגמול ומיבצע-סיני,
משה דיין שאמר שהוא מעדיף את שארם־אל-שיין על פני השלום, משה דיין שכפה
על עם־ישראל את ימית.
בשיא השחצנות של הישראלי המכוער, שיחק דיין לעיני המצלמות את תפקיד
ה״ץ .1011211 011 אם המצרים רוצים לעזוב — שיעזבו. הוא, משה דיין, אפילו ילווה
אותם החוצה. לא איכפת לו אם השלום יישמט מביו האצבעות, העיקר הוא שה^
ביטחון לא יישמט מבין האצבעות. הוא לא ינהל משא־ומתן כשהאקדח המצרי ע׳,
רקתו.
בלומר: השלום והביטחון הם שני דברים מנוגדים. לבן הוא בוחר בביטחון
ופוסל את השלום. ואם זה לא ימצא חן בעיני המצרים, שיסתלקו.
זה היה ביום השני, עוד לפני פתיחת השיחות. מובן שהטכסט המלא היה
מונח בעבור דקות על שולחנו של אנוואר אל-סאדאת.
למחרת היום, ביום ג׳ בערב, בא הנאום המפורסם של מנחם בגין בארוחת-הערב
המצרים (וגם האמריקאים) ראו בו הפרה גסה של הבטחה הדדית שלא לנאום עוז
נאומים פרובוקטיביים ניכלל, ושלא לנאום נאומים פולמוסיים באותה ארוחת-ערב
בפרט.
בעיני המצרים, בני עם תרבותי המייחס חשיבות רבה מאד לנימוסים, חיתו
זאת גם הפרה גסה של מיצוות המארח, החייב להנעים את הארוחה על אורחיו
נאום פולמוסי חריף, שבא במקום נאום־ברבה של מארח בארוחה, מרגיז שיבעתיים
אן מעל לבל ראו המצרים בנאום זה עלבון צורב לשר״החוץ שלהם, שאליו פנו
בגין בלשון ״ידידי הצעיר״ .בתרבות הערבית, החוכמה נתונה לזקן, לשייך. לבנוו
את שר״החוץ בשם הנאה לנער עול-ימים, בסימון פאטרנליסטי של מי שמדבו
מגבוה״גבוה — זה בלתי־נסבל.

כוח אותה למשך 30 השנים הקרובות.
אני סבור גם עתה כי שתי הקביעות היו
נכונות. האופוזיציה אינה מטרידה את
בגין. ההתנחלויות בפיתחת־רפיח מעניי נות
אותו כקליפת־השום.

אם בן, מה קחה לבנין ץ

מדוע הוא מפוצץ את ההזדמנות של
דורנו ביגלל התנחלויות עלובות אלה?

מציאה זו, שהוא יקנה חופש-פעולה ב־
״יהודה״ ב״שומרוך וב״חבל עזה״ ,השיי כים
לארץ־ישראל השלמה, תמורת החזרת
סיני, שאינה שייכת לארץ־ישראל כלל.
כך הכתיב הגיון הדברים, לפי שי ט
ת ו של בגיןעצמו .

והנה הוא פוצץ את כל העסק
בשביל כמה התנחלויות בסיני

מאת

אורי א סרי
יהא-נא הדכר כרור לחלוטין:
העניין אבן מתפוצץ כיגלל ההתנחלויות,
ולא ביגלל הכעייה הפלסטינית.

בגין
ודין מגיעים לאיסמאעיליה
מי רימה את מי?
(המשך מעמוד )13

וכעיקר — התוכן; .הלאו המוח לט
לכל העקרונות של המצרים.
ואז בא הנאום השלישי.
כאשר נשאל בגין ביום הרביעי בצהריים
על־ידי עורכי העיתונים המצריים על ה התנחלות
הישראלית בסיני, לא הסתפק
בהצגת עמדתו. הוא לא אמר: נשתדל,
במשא־ומתן, להשיג הסכמה מצרית להש ארת
יישובים אלה תחת ריבונות מצרית.
הוא אמר אולטימטיבית: היישובים ה אלה
יישארו במקומם, תחת הגנה
ישראלית.

וכדי לסגור גם את הסדק ה
אהרון כחומה הכצורוה של האולטימטום
הישראלי, הוסיף כגין
כר מוחלט: שום ממשלה ישראלית לא תמשיך להתקיים אם
הפרק את ההתנחלויות בפיתחת־פיה.
הכנסת תפטר אותה.אין, כמובן, שמץ של אמת בקביעה
יו. הכנסת תקבל ברצון, וברוב ניכר, את
וירוק ההתנחלויות, אם מנחם בגין יציע
את. אך לא זהו העיקר.
העיקר הוא שכאשר הונח טכסט ז ה
נל שולחנו של סאדאת, מן הסתם סמוך
(שעה 14.00 של אותו יום רביעי שחור,
ןוכרח היה להגיע למסקנה סופית שאין
גוד עם מי לדבר, ואין על מ ה לדבר.

איזה טעם נותר למלאכת חיבור
דירות ריקים מתוכן, נוסח מוסכם
צל ״סדר יום״ ,כאיטר כרור כי
:עניין החשוב ביותר אמרה ממ־טלת־ישראל
את מילתה הסופית,
טאינה ניתנת לשינוי (״כל מכד
צלה ישראלית תיפול אס
ההחלטה של אגוואר אל־סאדאת לקרוא
מישלחתו הביתה, באותה שעה, לא היתד,
פריסה של אדם אימפולסיבי, שאי־אפשר
נחש מראש את תגובותיו, כפי שמנסה
מטיפת־המוח הרשמית להציגה.

ו החלטתו של אל־סאדאת היתה
לניונית בההלט, סבירה בהחלט,
(:פוייה פההלט.
מי שלא צפה אותה מראש מעיד על
(צמו שהוא אידיוט — ולא חשוב מה
;עמדו ותפקידו.

מדוע <<ש״לו 3יי?
* חודשיים האחרונים כתבתי כמה
• מאמרים, שנועדו להסביר להדיוטות,
מנהלים עתה את מדיניות ישראל, מהו
מיטען הפסיכולוגי של בעיית־ההתנחלו־ת
בסיני לגבי המצרים.
כל עם חי בצל עברו הקרוב והרחוק.
חווייה המרכזית שעיצבה את אופיו של
דור השולט עתה במצריים — דורו של
נוואר אל־סאדאת — היא המאבק לסילוק
בסיסים הבריטיים מאדמת המולדת.

סיסמת הסיסמות של הדור הזה
ייתה ״פינוי :״ כל נער מצרי בעד
,ודעה פוליטית צעק סיסמה זו
פני 25ו־ 30 שנה, כשם שכל נער
ברי בארץ צעק ״עליה הופשית
-מדינה עברית:״

מצריים היתה אז ״ריבונית״ ,להלכה.

הבריטים לא שללו את הריבונות המצרית.
בהחלט לא. הם רק קיימו על אדמת
מצריים ,״בהסכם״ ,בסיסים צבאיים שאותם
הם ״חכרו״ מידי הממשלה המצרית.
כדי לשים קץ ל״חכירה״ זו עברו על
מצריים שנים של הפגנות, פעולות־גרילה,
מהומות וקרבות־רחוב, שהגיעו לשיאם
ערב המהפכה של . 1952
בשביל מצרי, קיומם של בסיסים זרים
על אדמתו הוא הניגוד המוחלט למושג
״סיאדה״ — ריבונות. סיאדה היא מילה
ערבית, המושרשת במסורת הערבית עתי-
קת־היומין, ופירושה ריבונותו של בעל-
הבית, העושה בביתו כאוות־נפשו. בשביל
בגין ״ריבונות״ היא, כנראה, מושג פור-
מלי־מישפטי, שאינו נוגע למה שנעשה
״בשטח״.

הבעייה הפלסטינית נדחקה (לצערי) ל פינה.
דווקא בעניין זה הסתמנה (לצערי)
פשרה — פשרה שאינה נראית לי כלל,
־הטומנת בחובה סכנה רבה לעתיד. אך
פשרה שהיתה כולה לפי רוחו של בגין.
באותו יום רביעי שחור, לפני הפיצוץ,
שוחחתי עם כמה מן העורכים המצריים
ואנשי המישלחת המצרית. החלפנו דיעות
על סיכויי הפשרה בעניין הפלסטיני. אמר תי
להם: נדמה לי שהפשרה כבר הת גבשה.
״נניח
שהפשרה תיראה כך: תוכנית
האוטונומיה של מר בגין תתקבל כשלב
מעבר, למשך שלוש או חמש שנים. ייקבע
להלכה כי בתום תקופה זו תיפתח השאלה
מחדש. מר בגין יקבל זאת ברצון, כי
בינתיים תפעל תוכניתו, והוא יוכל לעשות
כאוות נפשו, ליצור עובדות בשטח. נדמה
לי שהממשלה המצרית מוכנה עתה לקבל
הצעה זו. היא תטען כי זהו צעד לקראת
ההגדרה העצמית של הפלסטנים, וכי בתום
תקופת־המעבר היא תעלה מחדש את הצ עותיה
הידועות. האם, לדעתם, הערכה זו
נכונה?״

מבלי לצטט איש, אני יכול לגדות
כי כימעט כל בעלי-שיהי המצריים
סברו כי ״פשרה״ מעין זו
אכן הולכת ומתגבשת.
היה נדמה כי מנחם בגין יקפוץ על

דווקא. כניגוד לכל הגיון ישלו עצמו.
כניגוד לתפיסתו.
מה קרה?

הא הרא שון:
אי־הבנה
^ כולות להיות שלוש תשובות לשאלה
זו( :א) אי־הבנה( ,ב) אי־יכולת, ו(ג)
אי־רצון.
נבדוק את שלושת האיים האלה, המזדק רים
מתוך ים המאורעות.
אין ספק כי אי־ההבנה ממלאה תפקיד
חשוב מאד בחודשיים האחרונים. סאדאת
אינו מבין את בגין. בגין אינו מבין את
סאדאת.

גרוע מזה: נדמה להם שהם
מכינים זה את זה. אין הם מכינים
כלל את אי־ההכנה שלהם.

יש כאן נקודה שאיש לא שם לב אליה,
משום־מה :
עד לפני חודשיים לא ראה אנוואר אל-
סאדאת מעולם אדם ישראלי פנים אל פנים.
מעולם לא דיבר עם ישראלי. לפתע היה
עליו להיפגש ולשוחח עם אחד הישראלים
המתוחכמים והחלקים ביותר.
ובגין? גם כאן יש עובדה פשוטה. עד
לפני חודשיים לא ניהל מנחם בגין מעולם
אף שיחה רצינית אחת עם אדם ערבי.
פשוט אין לו מושג על דרכי־המחשבה,
(המשך בעמוד )16

משום כך אין מצרי יכול להעלות
בדעתו כי אחרי השלום יישארו
על אדמת מצריים התנחלויות
ישראליות, תחת הגנה ישראלית
— כלומר, במילים פשוטות, בסיסים
ישראליים. הוא הדין, עד אחת
כמה, וכמה, להישארות שתת־תעופה
ישראליים על אדמת סיני.
זה צריך היה להיות ברור כשמש למי
שיש לו שמץ של מושג על מצריים.
אנחנו היינו נדהמים אילו נתגלה לנו,
במהלך המשא־והמתן, שיש למצרים תנאי-
בל־יעבור: להפסיק את העלייה היהודית
למדינת־ישראל. היינו אומרים: האיש הוא
מטורף. מה הוא חושב לעצמו ן איך הוא
העז ביכלל לפתוח ביוזמת־שלום, אם זהו
מה שהוא רוצה?
חווייד, כזאת בדיוק עוברת עתה על
המצרים. הם נדהמים כאשר מסתבר להם
כי בגין מתכוון להשאיר את ההתנחלויות.
הם אומרים לעצמם: אם זהו תנאי־בל-
יעבור אצל הישראלים, איך הם ביכלל
העזו להזמין את אנוואר אל־סאדאת לירו שלים?
מה הם חשבו לעצמם? הרי זה
תרגיל של רמייה, פשוטו כמשמעו! פשוט
רימו אותנו!

ומכאן רק צעד קטן עד למילה
״שיידוק״.

פלסטין תמורת ס
* £מדניה הצער, היה גם לי חלק קטן
/במלאכת־רמייה זו. אני מודה, מתוך
תיקווה כי ״מודה ועוזב — ירוחם.״
במצריים נשאלתי פעמים רבות: מה
דעתו האמיתית של בגין על גורל ההת נחלויות?
אמרתי: נדמה לי שהן לא
תהווינה מיכשול. בגין שייך לתנועה אשר
בזה תמיד להתיישבות. סיני אינה שייכת,
לפי תפיסתו, לארץ־ישראל. הוא לא יפוצץ
את העסק ביגלל כמה התנחלויות בחו לות
אל־עריש. הבעיות החמורות תהיינה
במקום אחר — בפלסטין.
שאלו אותי לגבי האופוזיציה הקיימת
לבגין. צחקתי. אמרתי שגאולה כהן וכל
הלגיונות של גוש־אמונים ישפיעו על מנחם
בגין כמו זבוב על פיל. ואשר למיפלגת־העבודה
המגוחכת, המארגנת כינוסים ל מען
ההתנחלות בפיתחת־רפיח, אפשר לש
בגין
ואל-ם אדאת באיסמאעליה
מה נאמר שם באמת?

ג ס היום ת׳קבל
בי טבסו ת ם״י בבליים
מענזק סייד הגדול

ת ה תבויוו! הרגילו ת .
בנק טפחות ממשיך להציע לך*את המענק המיידי הגדול ביותר בשוק
החסכון: עד 5,760( 169/6ל״י) צמוד למדד, נושא ריבית ופטור ממס,
לעומת 109/0שמציעים לך בתבניות הרגילות.
בהערכה שמרנית של אינפלציה בשיעור 250/0לשנה, תתבטא תוספ ת
המענק ב״טפחות חי כפליים״ בהפרש של 9,000ל״י לטובתך^
אל תוותר על סכום זה!
פנה עוד היום לסניפי ״טפחות״ ,או שלח את התלוש המצ״ב לקבלת
פרטים נוספים, בלא כל התחייבות מצידך.
* לאחר 6שנות חסכון. לכבוד טפחות -בנק
*משכנתאות לישראל בע״מ
ת.ד 18060 .ירושלים

אל תסתפק בפחות־חסוך בבנק

גא לשלוח אלי טפסי

בנק משכנתאות לישראל בע״נז
באר־שבע, רח׳ מצדה מרכז הנגב
ירושלים, רח׳ הלני ה מל כ ה 9
ירושלים, רח׳ פארו ,5ככר דוד טנ ח אשדוד, מרכז מסח רי ד׳ רח׳ מ.ח. שפירא
נתניה, רח׳ הנוטע 16
תל־אביב רח׳ הח שמונ אים 123
נצרת עילית, מרכז מסח רי חדש של שו״פ
תל־אביב, רח׳ פרישמן 42
אילת, רח׳ ה אלמוגים 215/3
חיפה רח׳ פ ל-י ס , 9ב ית -צ ים
חיפה, רח׳ אחד העם 15

הרשמה וחומר הסברה על

טבחותח ״ נ פזויי ס
ה.ה24.1.78 .

כתובת

המחיר, ממשיכי לעלות. ה!דר1
והרש ל..טפחות ח״׳ כפליי
לפני סוף נואר.

העולם הזה 2108

קיר הברזל

ההרשמה לאליפות ישראל ב

מטע

ה עו & סדיה

נמשכת

הזוכה ב ת חרו ת יזכה בפרסי ם יקרי־ערך
שחקני שש־בש מכל רחבי הארץ מוז מני ם בז את
להרשם לתח רויו ת ה מו ק ד מו ת אצל מירי,
טלפוני ם 230356 :־ 247423 ,03־03

(המשך מעמוד )14
הרגישויות, הרקע האסוסיאטיבי של איש
כמו אנוואר אל־סאדאת.

כאשר שני אגשים פאלה
שים, ,מרחפת ביניהם סכנה
מה: שהם אינם מכינים כדל
את דכרי רעהו, בעוד שנדמה
שהם מכינים.

נפג- עצואיש להם

כבר
עמדנו על ההבדל העצום בין המי לה
הערבית ״סיאדה״ ,המילה האירופית
״סוברניטי״ והמילה העברית ״ריבונות״.
להלכה זה אותו הדבר. למעשה מפריד
ביניהן ים של אסוסיאציות שונות.
כל זה היה ברור במסיבת־העיתונאים
הרת־האסון באיסמאעיליה, כאשר התחלק
בגין כמה פעמים ופגע קשות ברגישויות
מצריות, גם שלא לצורך.
עתה טוען בגין כי אמר לסאדאת בפי רוש,
בשיחתם באיסמאעיליה שהוא אינו
מוכן לפרק את ההתנחלויות. הוא גם קרא
את הקטע הנדון מן הפרוטוקול, כדי להו כיח
שהמצרים משקרים( .בשביל מצרי,

מפגין כפיתחת־רפיח
מגן — על מה 7
אגב, זוהי האשמה נוראה. גם מבחינה זו
הרגישויות בשני הצדדים שונות ).קראתי
קטע זה כמה פעמים, וברור לי לחלוטין,
כי סאדאת ל א הבין את הדברים כך,
וגם לא צריך היה להבינם כך. בהקשיבו
לדבריו של בגין באוזן ערבית, הבין סא-
דאת שבגין לא ישאיר התנחלויות ישרא ליות
בלי הגנה צבאית ישראלית. ומכאן,
על פי הגיונו של סאדאת, שבגין אינו
מתכוון להשאיר את ההתנחלויות, שהרי
הישארות של צה״ל בסיני אינה עולה
על הדעת.
לפני 21 שנים הצעתי להקים ״מטכ״ל
לבן״ של מומחים לענייני המרחב הערבי,
במיסגרת מיניסטריון חדש שתפקידו ה-
בילעדי יהיה ליזום מיבצעי־שלום.
מה שקרה בחודשיים האחרונים מוכיח
בעליל כי אי־הקמתו של מנגנון כזה היתה
מחדל היסטורי.

סגור את הבר! סמן
גציבוח חמי

רובה

המתנה השימושית ביותר

כמשך כד מהלך היוזמה שד אד־סאדאת
הגיסה ממשלת ישראד ב־אילתורים,
כאשר הכורה שד הדיוטות
וכורים, הפרי הכנה וידע
מינימליים, מנסים להתמודד עם
המשימה הגדולה כיותר שד דורנו,
כשלב המתקדם של פעולה יומיומית
אקטואלית. משדם־כד הבד
כדתי-צפוי, מפתיע ומדהים אותם.

הא השג:
היכול ח

מורלה הטפסים המעוצבים כיצירת אומנות

רובק

המתנה שבהישג ידך

ודם תהיה זאתי תמימות לחשוב
> שאי-ההבנה מילאה יותר מאשר תפ קיד
שולי בטרגדיה.
אי-ההבנה חשובה פחות מאשר אי־ה-
יכולת.
זוהי עתה עובדה היסטורית: מנחם בגין
הגדול, המקשה, הקשוח, אינו מסוגל לומר
(המשך בעמוד )22
העולם הזה 2108

במדורו ״כוסות רוח״ ,חמופיע במוסף ״האיץ״ פירסם
ב. מיכאל (מיכאל בריזון) ,לשעבר איש צוות ״זו הארץ״
ב״העולם הזה׳ /פיליטון על יוזמת״השלום של אנוואר אל־
אונוד ובא
לציון גואל
!ף* יום א׳ אחרי הצהריים הגיע
״ -משיח לירושלים.
למען האמת ייאמר, שאד שעות ספורות
בטרם נחת חמורו במגרש ימק״א, הביעו אשר פקידים בכירים ספיקות חמורים,
העלו סברה שמא הבטחתו האחרונה של
המשיח לבוא, אינה אלא עוד הבטחה
אחת מיני־רבות, אשר תכליתה לחדור ל פולקלור
הלאומי ותו־לא.
בראש פמליית מקבלי־פניו היה ראש
הממשלה, אשר נשא נאום נרגש, בירך את
האורח על אומץ ליבו, והעלה על נס את
שאיפתו בת אלפי־השנים של כל עם־
ישראל לזכות ולהגיע לרגע הזה. באישור
שני הרבנים הראשיים בירך ראש־הממש־לה
בירכת ״שהחיינו״ מלאה.
אין לתאר במלים את אשר התרחש
בעם ובארץ. רק המלה ״אאופוריה״ יאה
אולי לפרץ הרגשות החמים אשר שטף את
המדינה. דגלי־הלאום ודגלי שמחת־תורה
בשלל צבעים קישטו את כל אורד המס לול.
משפחות שלימות, על זקגיהן וטפן
המתינו שעות ארוכות במזג האוויר הסג רירי
כדי לזכות ולראות את הנם במו
עיניהם — המשיח בירושלים ! לאו מילתא
זוטרתא היא. דמעות נראו בעיני רבים.
האיש הפשוט ברחוב לא ידע בדיוק את
פשר הביקור המהמם. הוא רק ידע שעתה
הגיעה הישועה. מעכשיו יהיה אך טוב וחן
וחסד. התקוות גאו.
באותו ערב לא נערכו כל שיחות רש מיות.
המשיח שוכן בסוויטה המלכותית,
ולאחר שנח קמעה, נפגש לשיחה לא־פורמאלית
בארבע־עיניים עם ראש־הממ־שלה.
השיחה ארכה כ־ 57 דקות, במהלכה
הוזמנו לחדר האורח פעמיים קפה ומשק אות
קלים, ובסיומה יצא ראש־הממשלה
מן החדר כשהבעת־פניו מעידה בו שהוא
שבע רצון.
לעיתונאים, שהצטופפו בכניסה למלון,
אמר ראש הממשלה :״היתר, לנו שיחה
ידידותית ביותר. אפשר לומר שחיבבנו
איש את רעהו, אולי בגלל תכונותינו ה דומות.
וכמו שאתם, ידידי, נוהגים לומר
— הכימיה בהחלט עבדה.״ הנוכחים פרצו
בשחוק רם.
למחרת נלקח המשיח בשיירת חמורים
ממלכתית לסיור בעיר וסביבותיה. בין
השאר הובא אל הר־הזיתים, הר הרצל ד
״יד־ושם״ .הוא קיבל הסברים מפורטים
על המקומות, ואף ערך מדידות חפוזות
ורשם תוצאותיהן בפנקסו. משקיפים ש נכחו
במקום ראו בכך רמז ראשון לקראת
המגעים הצפויים בנושא תחיית־המתים.
אחר־הצהריים החלו המגעים הרשמיים.
בנאום הפתיחה, הציג המשיח את תוכניתו
לגאולה באיזור, תוכנית אשר התבססה
על שלוש נקודות מרכזיות: א) על ישר אל
לנתץ את הפסילים והמסכות בכל תחו מה
הריבוני; ב) יבוערו כל הבמות אשר
הוקמו במרוצת מאות השנים לצרכי עבו דה
זרה; ג) יש לשאוף לשמירת מצוות
מכסימלית ורצופה, כדי לאפשר את ביצוע
מלוא חזון תחיית־המתים.
שלוש נקודות אלה, אמר המשיח, הן
נקודות־יסוד עקרוניות, אשר עליהן לא
יוכל להתפשר מבלי להסתכסך עם רשו יות
גבוהות, אך תמורתן הוא מוכן להשכין
גאולה שלימה וברת־קיימא באיזור.

ך• אש־הממשלה בדברי תשובתו,
שב והעלה על נם את רצונו הכן

של כל העם להגיע לימות־המשיח, והוכיח
בעזרת מובאות מן ההיסטוריה את הצי פייה
בת אלפי־השנים לבוא המשיח, אשר
ציינה את מורשתו התרבותית של עם־
ישראל מדור־לדור. למרות הציפייה בקרב

חוגים נרחבים, לא נכנס ראש־הממשלה
לפרטי תגובתה הצפוייה של ממשלת־ישראל
על תוכניתו של המשיח.
בחוגים רשמיים הובעה, לאחר הישיבה,
אכזבה מסויימת מנאומו של המשיח .״אין
בה כל חדש,״ אמרו אותם חוגים .״המשיח
חזר על עמדות ידועות מן העבר, ותבי עותיו
הן אותן תביעות אשר הועלו שוב-
ושוב בעבר הקרוב והרחוק.״ עם זאת
הדגישו המקורות, כי אין להפחית בערך
הביקור ההיסטורי, אשר ללא־ספק חידש
את אמונת העם באפשרות של הגאולה.
המשיח מצידו לא הביע, לפחות בפר הסיא,
כל אכזבה מנאומו של ראש־הממ־שלה,
וחוגים המקורבים אליו הסבירו כי
הוא לא ציפה לכל תמורה מיידית מישר אל
כבר בשלבי הפתיחה. לעומת זה טען
שופרו הרשמי של המשיח, כי יש לש מור
על תנופת־הגאולה ולהגיע בהקדם
להסכם על פרטיה.
ואכן, בישיבה מרתונית, עוד באותו שרים שבוע, גיבש צוות מצומצם של
בכירים תוכנית ישראלית אשר כל רואיה
גמרו עליה את ההלל. אך בטרם הוגשה
התוכנית, ביקשה הממשלה באופן רשמי
מן המשיח הבהרות על מהות הגאולה.
באומרה כי כל דיון טכני בפרטים יכוי*
לבוא רק לאחר שיובהר מהו אופי הגאולה
אותה מציע האורח.
המשיח הבהיר מייד כי כוונתו לגאולה
אמיתית ושלימה אשר תכלול את האלמנ טים
הבאים :
א) תחיית מתים מלאה;
ב) זאב יגור עם כבש ונמר עם גדי
ירבץ;
ג) קיבוץ נידחי ישראל;
ד) לא ישא גוי אל גוי חרב, לא ילכד
דון עוד מילחמה.
עם זאת, שב המשיח והדגיש כי כל
הנקודות האלה הן מיקשה אחת, ואין
הוא יכול להתמקח עליהן.
בפגישה נוספת בין השניים, הציג ראש־הממשלה
את תוכניתו שלו לגאולה. התוכ נית
כללה את הנקודות הבאות:
א) הממשלה מתחייבת לנתץ ( 4אר בעה)
פסילים על פי הרשימה הבאה: שני
פסילים של תומרקין, פסיל אחד של קדיש-
מן, ופסיל נוסף לפי בחירת המשיח.
ב) .מתוך הבנת הרגע ההיסטורי וביטוי

סאדאת, שמן הראוי כי כל אזרח בישראל יקראו. הפיליטון
מתפרסם להלן במלואו, בתוספת ציורו של גד א( .גד אולמן)
שהופיע בטכסט המקורי ביום השישי האחרון.

יזכו לאוטונומיה מינהלית מסויימת, ויוכ לו
לנהל בעצמם את ענייניהם.
הממשלה מקבלת את עקרון הרבי־ד)
צה־יחדיו,
אך שומרת לעצמה את הזכות
לקבוע מי ירבץ עם מי, ללא התערבות
מבחוץ.

^ פערהע מו ק בין תוכניתה של
1 1ישראל ותוכנית המשיח, גרם אכזבה
עמוקה, אשר הפעם לא הוסתרה אף ב־חוגיו
של המשיח. אך במאמץ משותף למ נוע
קיפאון, הוחלט להקים שתי ועדות,
שהאחת מהן תדון באספקטים השונים
של תחיית המתים, ואילו השנייה תבהיר
נקודות סתומות בהסדר הצבאי של אי־נשיאת
חרבות והיעדר לימוד מילחמה.
הודעת־הסיכום של פגישה זו נוסחה בז הירות
והוקראה לפני אמצעי התקשורת:
״המשיח סבור, כי יש לבער את במות
העבודה־הזרה, לנתץ את הפסילים, לשמור
מצוות ולהחיות את המתים, כדי לממש
את הגאולה. ישראל מציעה ניתוץ מסויים
ואוטונומיה לעצמות היבשות.״
בעקבות הסיכום הרעוע הזה החלה ה התפכחות
בקרב הציבור הישראלי. יותר
ויותר נשמעו קולות אשר הדגישו את
קשיחותו הבלתי־מתפשרת של המשיח,
וטענו שבסך־הכל הוא מנסה להשיג ב אמצעי
גאולה את אשר לא הצליחו להשיג
קודמיו לתפקיד באמצעי־כפייה.
ואכן, כבר בישיבה הראשונה של הוו עדה
הצבאית נראו סימניו הראשונים של
משבר. ישראל ביקשה לשנות את נוסח
הסעיף :״לא ישא גוי אל גוי חרב,״

ב. מיבאד •
— נדחית עד להודעה חדשה

לשאיפתו הכנה של העם לימות המשיח,
וביודעה כי יוזמתו של המשיח מחייבת
אותה להחלטות מכאיבות, מסכימה ה ממשלה
לבער את הבמות הבאות: במה־2
של תיאטרון חיפה, במת־עשרה של עי־ריית־ירושלים,
את הירחון ״במה״ לתיאט רון
ובמה, ואת שיריו של תיאטרון ״בי מות״
.כמחווה נוספת של רצון־טוב מציעה
הממשלה גם למחות כל זכר לתוכנית
הרדיו ״בימות ובדים״ .עם זאת, אין יש ראל
מוכנה לגעת בנושא של עבודה-זרה.
הממשלה מקדמת בברכה את עיק ג)
רון
תחיית־המתים, אך מציעה בשלב זה
להחיות רק מספר של מתים נבחרים, על
פי רשימה שתצורף לחוזה״הגאולה עם
חתימתו, וזאת תוך פרק זמן של 5—3
שנים. אותן עצמות יבשות אשר לא יוחיו,

ולהשמיט ממנו את המלים ״גוי״ ו״חרב״.
ראשית, כך טענה המשלחת הישראלית,
למלה גוי יש קונוטציות מעליבות ושלי ליות,
ושנית, כפל המלה גוי עלול לרמוז
על האפשרות שגם עם־ישראל, המכונה
במקורות ״גוי״ ,לא יורשה לשאת עוד
חרב. בכך רואה ישראל פגיעה משמעו תית
בבטחונה, ולכך כמובן לא תוכל
להסכים. המלה הרב, זוכה לפירוש מצומ צם
ומצמצם, ויש בכך יותר מאשר שמץ
של מלכודת, אשר תכליתה להגביל רק
את השימוש בנשק קל. לכן הציעה ישר אל
את הנוסח הבא :״לא ישא גוי־ערל
ארטילריה מתוצרת סובייטית.״
המשיח סירב בכל תוקף בטענה המגוח כת
כי נוסח זה הוא עתיק־יומין ואינו אלא
משל להפסקת פעולות האיבה. הוא גם
הביע את חוסר הבנתו לנקודה מרכזית
בטיעוני ישראל, שהרי עם בוא הגאולה
לא יהיה עוד צורך בנשק, ומדוע ההת עקשות
על הנוסח המפורט שמציעה ישראל.
אך עיקר הבעיות התעוררו בוועדה ש דנה
בתחיית־המתים. ראשית, הובהר מעל
לכל ספק כי המשיח אינו נוטה לוותר
על תחייה מוחלטת של כלל המתים. לדע תי
בכך מתמצה רעיון הגאולה. שנית,
הוא דרש להעמיד לרשותו, ותחת ריבו נותו
את הר־הזיתים, הר־הרצל, גבעת
שאול, ואזורים נרחבים של חולון. רעיון
זה נדחה על-הסף על־ידי ישראל.
״לא נוותר על ריבונותנו על שטחים
בלב הארץ, הנמצאים במרחק יריית״תותח
ממרכזי אוכלוסין,״ אמר ראש־הממשלה
לברברה וולטרס ,״ויותר מזה. אין ספק כי
המוני המתים אשר יקומו לתחייה לפתע

וידרשו לקבוע בעצמם את עתידם, יהפכו
לבסיס סובייטי נוסף בלב המזרח התיכון.
״אל תשכחי ברברה יקירתי,״ הוסיף
רוה״מ ,״כי חלק גדול מאותם מתים, מוצ אם
מרוסיה הסובייטית !״ הוא שב והד גיש
את הגינותה וצדקתה של התוכנית
הישראלית להענקת אוטונומיה לעצמות
כבר בשלב זה. וגם בסוגיית הבמות היה
רוה״מ נחרץ בדעתו.
גורמי־חוץ אשר החלו לחשוש מקיפ און,
נתבקשו על ידי המשיח להפעיל לחץ
על ישראל שתפגין גמישות ותסייע לו
לעמוד מול חזית הסירוב שארגנו סמאל,
לילית, מפיסטופלס וקדאפי המשוגע.
ישראל מצידה טענה שגם המשיח לא
הגמיש את עמדותיו והוא מתעקש על עמ דות
בנות אלפי־שנים, ללא כל נכונות
לזוז מהן. בתגובה על הצעתו של המשיח
לשרוף את במות העבודה־הזדה, אמר
ראש־הממשלה שהוא מצטער על התבט אויות
כאלה ומציע להשאיר את שריפת
הבמות לאליהו הנביא או לנירון קיסר.

!ן * ההלםהשתררה אווירה קשה.
והאווירה עוד התעבתה והלכה כאשר
החליטה ישראל להפגין את התנגדותה
להעברת בתי־הקברות לריבונותו של ה משיח,
על־ידי עיבוי בתי־הקברות הקיי מים
בהשקעה של מיליוני לירות.
המשיח רתח. הוא טען באוזני העולם
שכך אין נוהגים בין האנשים המחפשים
את הגאולה, והזעיק את דעת הקהל העו למית.
ראש־הממשלה הבהיר לעולם את
חשיבותם של בתי־הקברות לעם ישראל,
וטען בחום שמימוש תוכניתו של המשיח
לתחייה כוללת תשנה בצורה בלתי־חוזרת
את הסטטוס של מספר מקומות קדושים,
כמו קבר־רחל ומערת המכפלה. לכך לא
יכול להסכים שום ראש-ממשלה ישראלי.
בשלב זה רמז המשיח בבירור כי הוא
פסימי לחלוטין לאחר שיוזמתו סולפה
ועוותה. אך בכל זאת הודיע, כי ימשיך
במגעים מתוך תיקווה שבכל־זאת ייצא
ממנה משהו.
אלא שאז חשפו אמצעי התיקשורת את
הטרקטורים של מע״ץ המכשירים שטחים
להכנת בתי-קברות נוספים, והמשיח יצא
מכליו. הוא בפירוש איים להחזיר את
המנדט, ולנטוש את יוזמתו. כך אין הוא
מוכן להמשיך. שר־החוץ הישראלי הגיב
באומרו כי לא צריך להתרגש, אם תהיה
גאולה — תהיה. ואם לא תהיה — לא
תהיה. אך בשום פנים לא תוותר ישראל
על העקרונות החיוניים לדעתה לאבטחתה.
גם דעת הקהל בישראל השתנתה באופן
מהותי. היטיב לבטא את התחושה אחד
הפרשנים בעיתונות. הוא כתב :״וכי מה
בעצם אירע? המשיח הגיע לירושלים. זה
הכל. סוף־סוף כל העם כולו התפלל ובי קש
ממנו לבוא במשך אלפי־שנים, ורק אז
הואיל האיש להגיע. האם עובדה זו מקנה
לו את הזכות לדרוש דרישות בלתי־סבי־רות?
האם אנו חייבים לכוף קומתנו
לפניו רק מפני שהוא הואיל לקבל את
פנייתה המפורשת של ישראל? לא. עצם
ביאתו לא שינתה את המצב באופן מהו תי,
וחבל שדווקא המשיח לא מבין זאת.
כמו שאומרים האמריקאים: המשיח בא?
— זה לא ביג דיל. נחזק את ידיח של
הממשלה במו,״מ הקשה.״
הגדיל לעשות אחד מעורכי הצהרונים
אשר שב והחל לכנות את המשיח בשם
״הרודן השמיימי,״ וטען שאין לתת אמון
בכנות כוונותיו להביא את הגאולה.
גם ראש הממשלה שב והדגיש כי אין
לשכוח שביקור המשיח לא בא לו כהפ תעה.
מאז עלה לשילטון אין הוא חדל
מעשות מאמצים להביא את המשיח, ורק
בעיתוי היתר. הפתעה מסויימת.
לאחר חודשיים של דיונים מייגעים על
משמעות המלה ״קיבוץ״ ,המופיעה בהצ עת
המשיח (קיבוץ נדחי ישראל) ,והצעה
להחליפה במלה ״מושב״ ,המתאימה יותר
לרוח המישטר החדש לאחר המהפך, פרץ
המשיח בצחוק היסטרי ונעלם בין הגב עות.
מקורות יודעי־דבר טוענים שה משיח
ניצל את הדחייה הבלתי־מוגבלת
בתחיית־המתים ומתגורר עתה בווילה ה נטושה
של צ׳רלי צ׳פלין. בחוגים ישרא ליים
ראו בכך הוכחה ניצחת לעובדת
יהדותו של צ׳רלי צ׳פלין ובישיבה חגיגית
הוחלט להסב את שמו של מלון ״המלך
דויד״ למלון ״צ׳פליך.
והעם בישראל נשם שוב לרווחה, והלך
להשתטח על קברי-צדיקים למען החיש
את פעמי הגאולה.

איך ש מנח בגין פ־לפל על זנב
השור, ואחר־כך ג לעצמו
8בעת שהמשא־והמתן עם
המצרים עלה על שירטון, וה מצרים
נקראו על־ידי נשיאם
לשוב לקאהיר, ניגש ח״כ
חיים כר־ לב אל סגן שר־הביטחון,
מרדכי ציפורי ו אמר
לו :״הייתם צריכים עכשיו
את ראש־הממשלה המנוח, לדי
אשכול. הוא היה משיא לכם
עצה טובה. אך מאחר שהוא
מת, אשיא לכם אני עצה הש ייכת
לו. אשכול אמר פעם:
׳אם אתה רוצה לקנות מערבי
אייל, אל תאמר לו, יש לך
אייל, אני רוצה לקנותו.׳ הת חל
לדבר איתו על שעורה ועל
גשמים ועל בצורת, ודרך־אגב
תעיר ׳אמור, האייל הזה ש מסתובב
אצלך בחצר, הוא
למכירה?׳.״
! 8ח״כ שימעון פרם
הגיע לפגישה עם עורכי העי תונים
המצריים, שהתקיימה
בחדרו של מוסא צברי, עו רך
אל־אחבאר. כשנכנס פרס
לחדר עם עוזרו, כועז אפל-
באום, ניגש לשירותים לר חוץ
את ידיו. אמר לו צברי:
״אדוני, האינטרוויו לא ית קיים
באמבטיה!״
81 באותה הפגישה עם
עורכי העיתונים המצריים אמר
פרם, כי הצורה שבה מנהל
ראש־הממשלה מנ!1ם בגין
את המשא־והמתן עם מצריים,
מזכירה לו את הסיפור על ה יהודי,
ששור־החרישה שלו היה
איטי. הציעו לו לשים פילפל
על זנבו. הוא עשה זאת, ורד
שור החל דוהר. כדי שלא לפ גר
אחר השור, שם היהודי
פילפל גם לעצמו, והדביק את
השור. כשהגיע לביתו אמר
לאשתו :״כשהשור יגיע, אח זי
בו. אני מוכרח לרוץ הל אה.
אני לא מסוגל לעצור!״

! 8אגב, היה זה צבי רימון
שבישר לח״ב החדש של מים־
לגת-העבודה, אימרי רון,
על מינויו כח״ב בעיקבות הת פטרותו
של שר־המישפטים־
לשעבר חיים צדוק מהכנסת.
רון, שהיה אותה שעה במיפעל
הפלסטיק של קיבוצו, מישמר-
העמק, הגיב על הודעת רימון :
״למה אתה עושה ממני צחוק
על. הבוקר?״
81 לשר־הביטחון עזר וייצ-
מן היתד, גירסה משלו לבדיחה
מפורסמת. השבוע ישב במיז-
נון הכנסת כשסביבו קהל-עי-
תונאים רב, ואמר :״אני חבר
בממשלה של דפוקים. ראש-
הממשלה דפוק בלב, משה
דיין דפוק בעין וסגן ראש־הממשלה,
ייגאל ידין, דפוק
בראש.״

81 איש הרדיו יואל אס־תדון
אירח בתוכניתו בין ה שורות
את מי שהיה עורך
מעריב, אריה דיסנצ׳יק,
ושאל אותו על דבריו של
דויד בן־גוריץ, שאמר בז מנו
כי לשני עיתוני־הערב
ידיעות אחרונות ומעריב יש
שני עורכים: אחד נחש ואחד
טיפש. דיסנצ׳יק שתק ארוכות,
ולבסוף השיב :״יש אנשים
החושבים שאני הנחש, אך בן-
גוריון עצמו אמר לי שאני לא
הטיפש.״

סמיר נותאח

שדרן קול קאהיר בעברית, היה אורח
בתערוכת״הצילומים ״מגע ראשון״ ,ש*
נערכה מטעם צלמי־העיתונות הישראליים שביקרו במצריים. הוא
פגש בתערוכה בחדווה גרום, שהציגה את עצמה כאמנית ושמסרה
לפרחאת את כתובתה ומיספר־הטלפון שלה. פרחאת רשם אותם
בפינקטו. אגב, פרחאת הוצג בכתבה, שערך כתב״הטלוויזיה חיים
גיל, בשם הישראלי המובהק ״שלמה שמיר״ .לא ברור אם פרחאת
הונה את גיל, או שגיל עשה לעצמו בדיחה פרטית.
פת הם דיברו צרפתית. אני
דיברתי אנגלית, ציטטתי ב בעברית, התרגזתי אידיש,
עברתי
ללטינית ואפילו די ברתי
על שיילוק של שקס-
פיר.״
! 8הבדיחה הלוהטת ביותר
מבית־ז׳בוטינסקי: מנחם בגין
ירד לשדדדבוקר, וליד קיברו
של הזקן אמר :״בן־גוריון,
אתה סירבתי להחזיר למדינה
את עצמות זאב ז׳בוטינסקי,
אני לא אחדיר למדינה, אחרי
העצמות את חוזה־השלום,
שלך !״
! 8מנהל
המצרי, הד״ר
א ל ־דין, לא ביטל את ער־ביו
בעת שהותו בישראל. ב ערב
לפני שנקראה המיש־לחת
לחזור לקאהיר, בילה ב- של באורחו
מועדון־לילה,
שבתאי ט ל, צלם השבועון
הגרמני שטרן בישראל. ד״ר
מורסי בילה בנעימים כשהוא
רוקד שייק עם שתי יפהפיות
ישראליות, המלצרית ורד פז
ובתו של בעל מועדון־טניס,
מינהל־ההסברה

׳טורפי פער־

רונית כר־און.

יעקוב רוטבליט

וזסאטיריקאי־לשעבר, החליט
להחליף את העט בגיטארה,
ובימים אלה עומד לצאת לשוק אלבומו הראשון, שנקרא ״בן
שיחררתי את ירושלים״ .רוטבליט איבד את רגלו במילחמת ששת־הימים,
ובאלבום כלולים שירי־מחאה יוצאי״דופן. בתמונה הוא
נראה עם השחקנית גליה ישי, כשהוא חוגג את חתימת החוזה.
81 מנחם בגין היה השבוע
שבע־רצון מעצמו. הוא סיפר
לכל מי שניקרה על דרכו כי

הוא פילולוג. כשנשאל מדוע,
השיב :״הנה, בנאומי לפני
פעילי המגבית היהודית בצר

8בעיקבות ההוראה שנית נה
לעיתונאי צכיי רימון ל הפסיק
לשדר בגלי צה״ל דו״ח
יומי על המיסחר באיגרות־חוב
ממשלתיות, הגיש איש סיעת
הליכוד בכנסת, ח״כ אברהם
שריר, שאילתה לשר הביט חון
עזר וייצמן. הוא שאל
מי נתן את ההוראה להפסיק
ולשדר את הדו״ח, והאם שר-
הביטחון אינו סבור שמידע
על מיסחר באיגרות־חוב ממ שלתיות
חיוני לציבור, וגם
ללובשי־המדים.

! 8דיסנצ׳יק ידע גם לספר
כי עורך ידיעות אחרונות,
הרצל רוזנכלום, נהג באו תם
ימים להלום על חזהו ולצ עוק
:״אני נחש! אני נחש!״
! 8באותה התוכנית אירח
אסתרון גם את השר־בלי־תיק
חיים לנדאו, ושאל אותו
לדעתו על השחקן דוכי גל,
שהיטיב לחקותו בתוכנית־ה־ניקוי הסאטירית טלוויזיה
ראש.
תגובת לנדאו :״דובי
גל הוא חקיין מצויין, אך חיים
לנדאו האמיתי מצויין עוד יו תר.״

8ביום החמישי השבוע,
כאשר-יצא ח״ב צ׳ארלי בי טון
מקפה טעמון בירושלים
בדרכו אל חנות־מכולת קרו בה,
שבה נמכרים כריכים זו לים,
נתקל במכר ותיק שחיב קו
בחום. היה זה שר־הפנים
יוסף בורג. השר, איש ה-
מפד״ל, תינה את צרותיו ב אוזני
הח״ב הפנתרי :״ראית
את העיתונות היומית? אין
כימעט מילה אחת על הדברים
שאמרתי בכנסת.״ השיב לו
צ׳ארלי :״צרת רבים חצי נח מה
— גם לי קורה לא פעם
שאין מדווחים על דברי בכנ סת...״

8מאוחר יותר פרט צ׳אר־את
טענותיו כלפי העיתונאים.
לדבריו הזהיר אותו הכתב ה פרלמנטרי
של ידיעות אחרו נות
גידעון רייכר, שעה
קלה לפני נאומו של אנוואר
אל־סאדאת בכנסת, לבל
יעז להשמיע קריאות־ביניים ל נואמים
בישיבה ההיסטורית,
שאם־לא־כן יוחרם על-ידי ה כתבים
בכנסת. צ׳ארלי שקל
את הסיכון, קרא לבסוף קרי-
לראש־הממשלה אוודביניים מנחם בגין בעת נאומו והריהו
מוחרם מאז, לדבריו, על־ידי
ידיעות אחרונות. הכתב הפר למנטרי
של הצהרון המתחרה,
יהושע כיצור, הסתפק רק
בהערה לצ׳ארלי :״תהיה רצי ני,
כיאה לבן־תרבות!״ ואילו
איש-הטלוויזיה אלימלך רם
פסק קצרות :״אתה שליח של
העולס הזה 2108

א 1111י ם
רק״ח, ועושה למענה את הע בודה
השחורה.״
1צרור הבדיחות האח רונות
על שר-הקליטה דויד
לוי. כידוע, הוא מסור מאד
לתפקידו, ועושה הכל כדי לע-
דד קליטת עולים חדשים. יום
אחד נסע במכוניודהשרד שלו,
ושמר ברדיו כי מיפלס הכינרת
עלה הוא הורה מיד לנהגו לנ סוע
לנמל-התעופה כדי לקבל

שלא אהדה במיוחד את אר ליך.
השר רתח מזעם. למחרת
נפגש עם מנכ״ל רשות־השי-
דור, יצחק לבני, ולא אי שר
בניית בית־שידור חדש.
אחד מעוזריו של לבני פגש
באבי אנג׳ל במיזנון־הטלוויז-
יה, ואמר לו :״אתה רואה
דפקת לנו את עניין בית־השי-
דור החדש!״
! 9סדרני־הכנסת מכנים את

היתה עד לפני בואו של נשיא מצריים אנוואר אל־סאדאת לישראל רקדנית־בט

אלמונית, שהופיעה במועדון־לילה יווני ביפו. פעם אחת יצאה מאלמוניותו

כאשר זכתה בכתבה ב״העולם הזה״ ורואיינה בתוכנית הטלוויזיונית ״עלי כותרת״ .מייד לאחר״מכ
שבה אל מועדון־הלילה שלה. אולם מאז בואו של סאדאת לישראל, ונסיעתו של ראש־הממשלו
מנחם בגין למצריים, עלו מניותיה של ריקי בשוק, והיא מוצפת הזמנות־עבודה, עד כי באחרונה החלו
דוחה הזמנות מפאת חוסר־זמן. בתמונה: ריקי במסיבת יום־הולדת של איש העסקים אלי נוסו
כד״ר משה אכרם, מנהל
גן־החיות התל־אביבי. האיש
ביקש להודיע כי גן־החיות
סגור כיוון שאחד הנמרים פרץ
מכלובו. בדיקה טלפונית העל תה
כי לא דובים ולא נמרים.
שום נמר לא פרץ מכלובו.
כולם נמים את שנת־הצהריים,
אחרי שסיימו ארוחה דשנה.
! 8העיתונאי עמוס קינן
הודיע לאשתו, גורית גרץ,
כי יטלפן מבירת מצריים אל
ידידיו בקפה כסית ביום השי

בצהריים. כדי שלא לפספס
את השיחה, הסתיר מנהל ה מקום,
משה איש־כפית,
את הטלפון, כך שנשאר פנוי.
קינן טילפן, איש־כסית קיבל
את השיחה והעבירה בזה אחר
זה לידידו של קינן, לסטיקאי
גאזי חקק, לצייר אורי
ליפשיץ, למשורר יהודה
(״יבי״) כן־יהודה, ולקבלן
צ׳יפאי. לבסוף הועברה השי חה
לחצקל איש־ כפית ה קשיש,
שמרוב התרגשות פרץ

בבכי. קינן הזמין את השיח
בגוביינא, והקבלן צ׳פאי הח
נדב לשלם את מחירה, כ־סס
לירות.
91 אחת הגשים היפות ב
טלוויזיה, נורית גפן, אשו
של יהונתן גפן, שעבדה נ
תחקירנית בתוכנית קלעיו
פוטרה מתפקידה על-ידי ע
רך־התוכנית, אפריים סט
כשנשאל סטן מדוע פיטר א
נורית, אמר :״זוהי תוכנית זו
תיאטרון, והיא לא ידעה מיו
המחזאי פדידדיך דירג

מאט,״

׳ 9עורך־הדין
לין, חבר הנהלת המיפלגד, ז
ליברלית, מונה כמנהל רשו
ההשקעות בניו־יורק, במקו!
של יוסף ורדי, שמונה 1
מנכ״ל מישרד הפיתוח. יהי
דית, אשתו היפה של לי
היא מזכירתו של הפירסומ
אליעזר ז׳ורכין. השב
פגש ז׳ורבין את לין במסיב
ברכו על המינוי ואמר ל
״אתה אולי הרווחת ג׳וב ל;
נורמלי, אבל אני מפסיד מ
כירה לא-נורמלית.״

אוריא

! 9מאז מונה כתב־הטלוו
זיה -מנשה רז כאיש־הק;
של הטלוויזיה עם האיש שנ
נד, עצמו ״בובה״ ,שטען
הילדים סמי מינטר וג׳עי
דתן נמצאים ברשותו, הד
לכנותו בבניין הטלוויזיה ״1
בלה״ .הגדיל לעשות איש־טלוויזיה
רדת (״ראש העיר
קופרמן, שפגש ברז במסי,
בעין־כרם, ניגש אליו ואי
לו :״הי, בובה, מותק, בו
לרקוד !״

שאודי ו״צגן

בנו של שר־הביטחון, ניראה גיום שבו
נסע אביו לקאהיר כשהוא מבלה
בשעות הקטנות של הלילה במיסעדה• המקום המה מפה לפה
באנשים, ולא נמצא כיסא בשטח. שאולי יצא מן המיסעדה והביא
לעצמו כיסא מהמחסן. מאז פציעתו בתאונת״הדרכים לפני כשנה,
שממנה ניצל בנס, הפסיק לעשן סיגריות ועבר לעישון מיקטרת.

את פניו. בנמל־התעופה פגש
לוי את האיש הממציא את
הבדיחות עליו. אמר לו השר:
״שמע, אני שר, זה יפה להמ ציא
עלי ככה בדיחות!״ השיב
האיש :״את זה שאתה שר, לא
אני המצאתי!״
81 במישרד־האוצר אומרים
כי השר
מוכן להילחם באינפלציה בכל
האמצעים. הוא מוכן אפילו
להדפיס עוד 10 מיליון לירות
נגד האינפלציה.

שימחה ארילך

ארליך יצא לסיור ב-
עיירת־הפיתוח אופקים. הוא
ביקש מדוברו, דויד מר״
חיים, כי יזמין צוות-טלוויז-
יה, כדי לסקר את הביקור. ה כתב,
אכי אנג׳ל, התלווה
אל השר, ובערב שידר כתבה
העולם הזה 2108

יצחק

שר־האנרגיזדוהתשתית,
מודעי ,״פרופיומו״ .כשנשא לו
מדוע, הסבירו׳ כי השם
נובע מכך שמודעי היה, לפני
מינויו כשר, מנכ״ל של חב־רת־תמרוקים.

8מנכ״ל המועצה לצ
כנות, מאיה תכורי, הג
שבת אחת הנשים הנאות
תל־אביב, יצרה אופנה חדל[
מאיה מעסיקה בביתה עוזה
בית ממין זכר. שלוש פעם
בשבוע מתייצב בביתה הג
בין הארבעים ומקבל הורא
מפורטות לניהול משק הבי

! 8הח״כים מאיר (״זרו״)
זורע, יגאל כהן, משה
שמיר וגאולה בהן, חברי
הגוש של נאמני ארץ־ישראל,
פנו אל העיתונאים במישכן-
הכנסת בבקשה שימצאו עבו רם
שם קצר יותר לקבוצתם.
העיתונאי גידעון רייכר הציע
להם את השם חזית־הסירוב.
עיתונאי אחר הציע שם קיצוני
יותר: חזית הטירוף.
91 אל תוכנית הטלפון האדום
בגלי צה״ל הגיעה קרי אה
טלפונית מאדם שהזדהה

״1 1 1 1ך 11ך | נאלץ להפסיק את צילומי סירטו שרגא קטן,
1111 1על פי מחזהו של הילל מיטלפונקט, אותו
הוא מביים וגם משחק בתפקיד הראשי. לקראת סוף הצילומים,
לקה זאביק בשפעת אך המשיך לעבוד עד שהתמוטט ורופאיו ציוו
עליו מנוחה גמורה. כעבור שבוע החלים רווח וחזר לבימת הצילומים,
השחקן יוסף כרמון (בתמונה מימין) קיבל את פניו בנשיקה.

9העיתונאית
קת נעלמה בשנה האחר!
מהשטח ושמה לא התנוסס מ
גבי העיתונים. השבוע נפת
התעלומה. ברקת סיימה לכו
את ספרה השלישי תנו לי
הכנס שייצא בימים אלה לא

אלה כו

ח 1ק? 1 1 1 1 1כך ניתן להגיע לתחנה?
בכל שתפנה; בעיר כול ה — חונ ה רכב ליד ה ת חנ ה.
חונ ה ומונע בעדך לעלות בנו חיו ת ל או טו בו ס.
מוכ ר חי ם לעשות משהו ל הנ הג ת חו ק וסדר בכבי שים.
תודה

האס אתה קורא *הו? בוא ונראה!
* גם אם אתה אחד מאלה הקוראים מהר באופן טבעי ( 400—300 מלים בדקה) ,הרי בקורם לקריאה מהירה של מיל״ה
אתה עשוי לקרוא מעל 1000 מלים בדקה עם אותה רמה של הבנה בקורם תלמד איר לשפר את כושר הריכוז, את
כושר הזכרון ואת כושר ההבעה שלך.
פרטים על הקורסים החדשים שיפתחו בתל־אביב, בירושלים ובחיפה ועל הקורסים בכתב
אפשר לקבל בטלפונים 916185 :־912093 — 03־ 03מ־ 8עד .2

רמקול

קובעים יותר מכל
מרכיב אחד, א ת
איכות המערכת.

*פיו•״ ,כינד הפדיטז ,1יל £6x51 .ובמויוון וזפונתרו*

סוכן בלעדי קנדיו־

דיזנגוף ,102ת׳־א

טל 238836:

העולם הזה 2108

ש־גשו נדווח
ושביו*רדפה?
^ צדל! חייב לא רק להיעשות,
/ /י 1אלא גם להיראות!״ מי כמו שר־המישפטים
של מדינת־ישראל ועורך־הדין
הוותיק, שמואל תמיר, יודע זאת. אולם
תמיר החליט שאם הצדק חייב להיראות,
אין הוא צריך להיראות אצלו בלישכה
דווקא. הוא נעל את הלישכה שלו שב-
מישרדיהמישפטים בירושלים במערכת
סבוכה של שערים אלקטרוניים ומערכות
קשר־פנימי, אפילו לפני עוזריו הבכירים
ביותר ולפני הפקידים הבכירים ביותר
של מישרד־המישפטים.
כאשר החליטה הממשלה, אחרי מילח־מת
ששת־הימים, כי מישרד־המישפטים
יעבור לשיכון במיזרח־ירושלים, היה ברוו
אז כי עצם ההעברה קשור בבעיות ביט חוניות
מסויימות, אשר לא היו מתעוררות
אילו נשאר המישרד במערב העיר. שעה
שמיטב האדריכלים הפכו את לישכת שר־המישפטים
הלישכה המפוארת והיפה ביו תר
בארץ, עסקו אנשי־ביטחון בבניית
מחסום אלקטרוני, המורם בכל פעם ש מכונית
מוכרת מעוניינת להיכנס לרחבה
שלפני הבניין רחב־המידות, ובהצבת סור גים
על־פני דלת־הכניסה לבניין.
אורח שהיה מגיע למישרד־המישפטים

האורח להגיע, מקבל אישור, ומתיר לו
לעלות.

אין גישה
ליועץ

ך• שהגיע •טר־המישפטים החדש,
״״ שמואל תמיר, למישרד, הוא החליט
כי סידורי הביטחון האישי שלו אינם
מספיקים.
אחת ההוראות הראשונות שתיקן בתפ קידו
כשר־מישפטים, היתה לחסום את
לישכתו הצמודה בדלת־ברזל, הנפתחת
על־ידי מיתקן אלקטרוני מייוחד. מי ש רוצה
להיכנס ללישכה, הנמצאת בקומה
השנייה של הבניין, חייב ללחוץ על זמ זם.
אחת ממזכירותיו של תמיר, ראש״
לישכתו הנאמנה נורית חפץ העובדת בש עות
הבוקר, או אירית אהרונוביץ, העוב דת
בשעות הערב, שואלת באמצעות מכ שיר
אינטרקום מייוחד מי המזמזם. אם
השר או פקידותיו חושבים שהאורח הבא
אליהם, או עובד מישרד־המישפטים ה מבקש
להתייעץ עם השר ראוי להיכנס,
נשמע זמזום נוסף והדלת נפתחת.

ש ו ־ הוו ־ שפסיסש מו אדת>1יר הסתגר 1 x 3 *193אדקטרוו ,,נעלאת
הדדתל פני היו ע ץ־ הי מי ש ס טי־ דממשדהו מנכ ״ ד > 1ישרדו, נדור ש ב מז כי ד חו
תאשר אי שית גאתב 1יסתשלפ קי די ם ב כי רי המבק שי םלר או תו
ברחוב צלאח־אל־דין בירושלים נאלץ
להזדהות בשער, ואחר־כך בדלת־הכניסה
לבניין. הוא היה מובל אל נוטר־יומנאי,
שהיה מתקשר אל המישרד שאליו רצה

אל הלישכה צמודים כמה חדרים נוס פים.
בין הלישכה לבין חדרו של השר
מצוי חדרו של עוזר השר. עד תחילת
החודש היה זה יחיאל (״חיליק״) גוטמן,
שהיה משה מקומו החדר

עוזרם של חיים צדוק ושל חיים
שפירא. אולם גוטמן סולק, ואת
תפס צעיר בשם חיים סאמט. בין
של העוזר לבין החדר של השר

מצויה דלת, שבתקופת צדוק היתה נפתחת
לשני הצדדים. כאשר היה העוזר צריך
לשאול משהו את השר שלו, הוא היה
נוקש עליה ופותח אותה. וכשהיה השר
צריך לשאול דבר־מה את העוזר שלו
היה הוא פותח את הדלת, לא תמיד ב לוויית
נקישה מתאימה.
אולם על הנגרים והמסגרים, שהקימו
את מיבצרו הפרטי של תמיר, הוטלה עבו דה
נוספת: להתקין את הדלת שבין חדר
השר לבין חדר עוזרו כך, שהיא תיפתח
רק מהצד של חדר השר. כשהעוזר רוצה
לדבר עתה עם בוס שלו, הוא צריך לעבור
דרך הלישכה, ואת המסננת של נורית
חפץ.
אל הלישכה נפתחות עוד דלתות אח דות:
האחת של יועץ שר־המישפטים ל־ענייני־חוק,
חיים קלוגמן; השנייה של
מנכ״ל המישרד, מאיר גבאי והשלישית
של היועץ־המישפטי־לממשלה, הפרופסור
אהרון ברק. הדלתות של גבאי וברק, ה מובילות
ישר ללישכה, ננעלו. תמיר רצה
שהיועץ המישפטי לממשלה והמנכ״ל של
משרדו יעברו את מחסום האינטרקום
ואת המחסום של נורית חפץ, בכל פעם
שירצו להיכנס אליו או ללישכה שלו.
הפרופסור ברק לא הגיב. יש המספרים
כי בפני המקורבים אליו ביותר הוא חייך
על כך בעדינות. אולם ברק אינו מתחשב
ביותר בגינוני־כבוד, ולא ראה אסון בכך
שעליו ללחוץ על האינטרקום כמו כל
פקיד במישרד. אולם גבאי רתח מכעס,
ובמיזנון הבניין שבקומה התחתונה אפשר
היה לשמוע את רטינותיו.

מחיצו ת
וכפתורים
ך• יתה זו דווקא נורית חפץ, הנאמנה
לתמיד — המשרתת אותו כבר שנים
רבות, עוד כשהיה חבר־כנסת בלתי־חשוב
— שהבינה את המישגה, לפחות בכל ה־
(המשך בעמוד )24

יועץ־מישפטי אהרון ברק

דאש־לישכה גוריה חפץ

אחרי הגיחוך —

— כפתור סמוי

— ק*רהברזל
(המשך מעמוד )16
לחבורת מתנחלים להסתלק מן האדמה ש עליה
התיישבו שלא כדין׳ אחרי גירושם
האכזרי של הבדואים מן האיזור.
במיבחן זה, נראה בגין חלש יותר אף
מיצחק רבין.
מדוע? האם ביגלל גאולה כהן? בוודאי
שלא. ביגלל שימעון פרס? זה מצחיק.
ביגלל אריק שרון, ישראל גלילי, גולדה
מאיר? שטויות !

רק אדם אחד יכול היה לעולל
זאת למנחם בגין — מנחם בגיד 1 עצמו.

הוא פשוט לא יכול היה להתייצב מול
הראי ולראות שם מנהיג המפרק התנה־לויות.
התדמית־העצמית שלג שונה לגמ רי.
כשאני
קורא את מאמריו של ידידי עמוס
.קינן, נדמה לי שבגין הוא עמוס קינן
:שני, המבקש להגשים את תוכניתו של
עמום קינן הראשון, אך אינו יכול ביגלל
גאולה כהן ושות׳ .לכן קורא קינן לבגץ
להתייצב בראש מחנה־השלום, ללכת לב חירות
ולהשיג רוב מוחץ.
למרבה הצער, מנחם בגין אינו עמוס
קינן שני, וגם לא לובה אליאב שני. הוא
מנחם בגין.

מסתבר כי בגין אינו מסוגל
אפילו לפרק התנחלויות, אה לא
כדי להגשים את חלום: חייו: למכור
את סיני כדי לקנות את הגדה
והרצועה.

דויד בן־גוריון היה מסוגל לכך, ועשה
זאת, גם כאשר מנחם בגין הרעיש עולמות
כדי למנוע זאת ממנו. בן־גוריון היה מסו גי
להתמודד עם בגין. בגין אינו מסוגל
לכד•
כל חייו של מנחם בגין עמדו בסימן
המילחמה. הוא גדל בפולין, בצל המיל-
חמה המתקרבת. הוא הגיע לארץ במיל-
חמה. הוא כבש את מקומו בהיסטוריה
כמנהיג של מחתרת לוחמת. במשך קרוב
ל־ 30 שנה ניהל אופוזיציה מילחמתית.
היו שקיוו שלפתע, בן לילה, בגיל ,64
יהפוך לפתע איש־שלום בכל רמ״ח אב ריו•
היה זה חלום יפה. חלום.
מתהלכת בעולם אגדה האומרת כי רווק-
קא אנשי־מילחמה הם עושי־השלום הטו נים
ביותר. ראה את ניכסון בסין. ראה
את דה־גול באלג׳יריה.

זווהי שטות גמורה.

במדינה

העבודה. רודפי-השלום נמצאים במקומות
אחרים.

הם יכולים לחלום על כך שאג־שי־המילחימה
יעשו את המלאכה
המקומם. אך זהו חלום של כריחה,
של התחמקות, שד התפטרות מן
התפקיד. איש לא ייאבק עד ה שלום
מילבד אנשי־השלום. ואם
אדה אינם מסוגלים לכך, אם המו
ראל שלהם ירוד וכוחם דד, המלאכה
פשוט לא תיעשה.

האי ה ש לי שי:

מוות במרכזחל ־ אביב
,,האם אתה מוכן
דמות במילחמה הבאה?״
הרוב ענה :״כן 1

הידיעה הופיעה באמצע העמוד השלישי
של הארץ, ביום השני השבוע, בין ידיעות
על תקציב־האירועים לשנת דד 30 למדינה,

אי^הרצו!
ך יטיא מצרים סיפר כי שאל את עמי-
^ תו ניקולאי צ׳אוצ׳סקו, נשיא רומניה,
שתי שאלות: האם בגין הוא איש־שלום,
והאם הוא די חזק כדי לכפות את רצונו
על עמו. כאשר השיב לו צ׳אוצ׳סקו בחיוב
על שתי השאלות, החליט אל־סאדאת לפ תוח
ביוזמתו.

למרמה הצער, שתי התשובות
היו מכופפות עד אי־׳הבנה.

האם בגין הוא איש־שלום? הוא בוודאי
משוכנע מכך. מי אינו רוצה בשלום?
אולם לרצות שלום זה דבר אחה לעשות
שלום זה דבר אחר לגמרי.
כאשר סאדאת וצ׳אוצ׳סקו מדברים על
שלום, הם מדברים על שלום מסויים,
השלום שלגביו קיים עתה קונסנזוס עולמי.
עיקרו, בתכלית הפשטות: כ ל השלום
תמורת כ ל השטחים הכבושים.

צ׳אוסצ׳קו ראל-סאדאת האמינו
כי מגין מוכן לשלום כזה. זאת
היתה טעות. אם כיכלל היה נטוש
כלם־ שד בגין קרב כין השלום
וכין ארץ־ישראל השלמה, מרור כי
אדץ־ישראל השדמה ניצחה. ולא
רק היא, אלא נם ההתנחלויות כסיני,
וכוודאי גם כגודן.

האם יש להאשים בכך את מנחם
בוודאי שלא. מעולם לא התיימר
אחרת. כזה הוא הציג את עצמו,
התייצב לפני העם במאי , 1977
בבחירות.

העם

בגין? להיות כאשר
וניצח

בגין ז ה נבחר לשידטון על-ידי
עס־ישראד.
ומה אומר עם־ישראל כעת; אחרי שקרו

ון ל״י הוהצו למפעל 100 שנותן נותנת הסוכנות היהודית.

מחלן ר של׳הארנייברסיטה העברית :

!הפצצת העורף הישראלי במלחמה
! עלולה לגרום 7,000 הרוגים
1יין׳

יש להכין את התושבים מבחינה נפשית
בעל המאמר קובע, כי ההכנה תמאת
עמום בן־ורד
נכשית בישראל למקדה כזה אינה
ו ך דאר״״
מספקת. בצטטו מקורות של הג״א

ש מוש בפצצות ע ל מטוס ם וכן ראיון קל הרמטכ״ל לעהון ״הא־הידיעה
ב״הארץ״23.1.78 ,
ללכת למות בנפש חפצה
דרישת התעשיינים לעידוד היצוא ונקיטת
סנקציות בידי נהגי־הקטרים. לדעת העו רך,
היתה זו ידיעה שיגרתית, בלתי-
חשובה.
הכותרת היתה :״מחקר ש ל׳ ה אוני בו־מיה
העברית: הפצצת העורף הישראלי
במילחמה עלולה לגרום ל־ 7000 הרוגים —
יש להכין את התושבים מבחינה נפשית.״
״ לא עלה בדעת העיתון לקשר ידיעה

ה מ־ לחמההקרה חז ר ה
״כרוך השם, יוזמת
השלום מתה זאת
היתה התנוכה
חאינסטינקטיווית •טל המימסד

הנאומים הם חייו שד בגין, וסיפור
נאומיו הוא סיפור חייו.

במשך החודשיים של יוזמת אל־סאדאת
ירד הכושר הריטורי של בגין פלאים.
|נאומו בכנסת, אחרי נאום הנשיא המצרי
שם, לא היה רק מאכזב מבחינה מדינית,
אלא גם חלש מבחינה ריטורית. פשוט
נאום לא־טוב. באיסמאעיליה הוא התחלק.
בל נאומיו בתקופה זו היו חלשים. הוא
נאלץ להסתפק בהתחכמויות ובחינחונים.
אך ברגע שהוא התיר את חרצובות
לשונו, חזר בגין למלוא כושרו, כמו שחקן
:דורגל שיצא סוף־סוף מהסגר ממושך.
:בר למחרת הפיצוץ, ביום החמישי האח־דון,
בנאומו המילחמתי לפני עסקני המג בית
מצרפת, פרח בגין שוב במלוא הדרו,
:מלוא כישרונו הריטורי. היה זה נאום של
דמגוג גדול, ששיבץ עובדות ולא־עובדות
:פסיפס הרצוי לו, ששיכר את מאזיניו
אותו עצמו. הוא שלח ברקים ורעמים,
־רס את יריביו המצריים, הוכיח שהם
סקרנים, אנטי־שמים, כסילים, כפויי־טובה.
:קיצור — עוכרי ישראל.

בגין נהנה מכד רגע, מכד מידה.

לנהל משא־ומתן עם אש״ף, ולא כל שכן
להסכים להקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל, גם אם יביא הדבר לשלום (.)910/0
הנהגתו של מנחם בגין זכתה בתמיכה
של 890/0אחוזים.
אילו נשאלו אותם נשאלים בפירוש:
״האם אתה בעד מילחמה נוספת, שבה
תיהרג או ייהרגו בני-ביתך?״ בוודאי לא
היו עונים בחיוב. אך תשובותיהם באותו
סקר מסתכמות באותה התוצאה.

מדיניות

ניכסון הכיר במציאות הסינית, באיחור
רב, כחלק מן המילחמה בברית־המועצות.
זה היה תרגיל איסטראטגי־פוליטי, ותו
לא. הוא לא הביא שלום. דה־גול הכיר
במפלת צרפת במילחמת־אלג׳יריה, הסיק
את המסקנות וחתם על הכניעה הבלתי-
נמנעת.
בגין רחוק מזה מאד. מי שפיקפק בכך,
צריך היה לעקוב אחרי נאומיו.

לא, אנשי־מילחמה לא יעשו שלום. כדי
׳עשות שלום, דרושות תכונות מסויימות.
משורר־התהילים התנ״כי הבין זאת, כא-
סר ציווה :״בקש שלום ורדפהו״ .לא די
יבקש, צריכים לרדוף. לא די לרדוף, צרי-
:ים לבקש. רודף־השלום צריך להבין את
ריבו, עליו לחפוץ לחביו את יריבו.
נשוקת-השלום צריכה למלא אותו, כשם
זהאהבה ממלאה את הלבבות של זוג-
אהבים. הוא צריך להאמין בשלום, לאו
ב את השלום ואת עשיית־השלום, פשו-
זו כמשמעו. השלום צריך להיות מיפעל
וייו, מוקד כישרונותיו, מיקצוע וייעוד
ם יחד.
אנשים כאלה אינם נמצאים בקרב שו ות
תנועת־החרות, ולא גוייסו לממשלת-
גין. אין הם מצויים גם בצמרת מיפלגת-

במילחמה הבאה, השתתפו בסקר דעת־קהל
שתוצאותיו פורסמו באותו היום. ה סקר
נערך מטעם מכון־המחקר המכובד
ביותר בארץ, המכון למחקר חברתי שימושי,
בשיתוף עם אותה האוניברסיטה
העיברית, ערב הפסקת השיחות של ה וועדה
המדינית בשבוע שעבר.
על־פי סקר זה, קיימת אחדות־דעים
כימעט מוחלטת באוכלוסיה היהודית ה ישראלית
110/0 .מתנגדים להחזרת השט חים
הכבושים, גם תמורת שלום מלא.
קיימת הסכמה כימעט פה־אחד ( )690/0שלא

סאדאת מול קיד-הכרזד (שנה ב״לה-מונד״)
להחזיק בחיים באופן מלאכותי
כל הדברים שהוא לא חלם עליהם במאי
? 1977
מה הוא אומר? אין הוא אומר כלום.

.האדישות המוחלטת, שכה קיבל
עפ-ישראל את מאורעות השבוע,
מפחידה ממש.
ייתכן שזהו מצם־דוח זמני. ייתכן
שהעם שרוי עדיין כהלם, ואינו
מכין מה מתרחש. יתכן שהרוב הדומם
ימצא מחר את קולו, ויתקו
מם כזעם נגד החמצת ההזדמנות
הגדולה כיותר כדורנו להבטיח את
קיומה של מדינת-ישראל כשלום.

זו עם החדשות שבראש העמוד הראשון:
ממשלתו של מנחם בגין החליטה ״פה
אחד״ להפסיק, לפי־שעה, את דיוני הווע דה
הצבאית הישראלית־מצרית — השריד
האחרון של מגע ישיר שנותר בעיקבות
יחמת־השלום של הנשיא אנוואר אל-
סאדאת.
מי רוצה למות 7כיצד מכינים את
התושבים למרחץ־הדמים, שיהיה בלתי-
נמנע בעיקבות הכישלון הסופי של יוזמת
סאדאת?
נציגיהם של אותם 7000 הרוגים ו־28
אלף נפגעים, פצועים ונכים של העורף

מבחינה מהותית, מתה יוזמתו של אג־וואר
אל־סאדאת השבוע.
הרפואה המודרנית מאפשרת להשאיר
בחיים אדם, אחרי שכבר מת למעשה.
על־ידי טיפולים שונים, באמצעות מכו נות,
אפשר לקיים את האיש במצב שכבר
אינו חיים, אך עדיין אינו מוות.
כך קרה ליוזמת־השלום. היא ספגה
מהלומת־מוות באיסמאעיליה, כאשר הת ברר
כי ראש ממשלת־ישראל אינו מוכן
לקבל אף אחד מעקרונות־היסוד של נשיא
מצריים. כדי לחפות על כך, וליצור הרג שה
כאילו הושג משהו חיובי, הוסכם
להקים את הוועדה המדינית והוועדה
הצבאית.
דיוני הוועדה המדינית הופסקו על־ידי
אנוואר אל־סאדאת, כאשר נסתבר לו כי
לא זו בילבד שמנחם בגין אינו חולם
כלל להסכים לזכות העם הפלסטיני להג דרה
עצמית, אלא גם אינו מתכוון לפנות
את ההתנחלויות בסיני (ראה עמודים
.)13—14
השבוע הנחיתה ממשלת בגין פה־אחד
מכת־מוות על שרידי היוזמה, כאשר הח ליטה
״לדחות״ את יציאת המישלחת ה ישראלית
לדיוני הוועדה הצבאית בקאהיר.
למען הפכוד היהודי. מדוע עשתה
זאת?
כתירוץ שימש נאומו הגדול של אנוואר
אל־סאדאת במועצת־העם המצרית בשבת.
אולם לפי דעת כל המומחים בקאהיר,
היה זה נאום מתון ביותר — המינימום
שנשיא מצריים היה יכול לומר במצב
שנוצר (ראה עמוד .)23 הוא דיבר בשקט,
נמנע ממלים חריפות, כשהוא מסתפק ב הגדרות
כגון ״שחצנות״ ,״יהירות״ ,בבואו
(המשך בעמוד )31

הלוואי.
העולם הזה 2108

חסיוגוץ:
מסומקאהיו
ך* אווירה כבניין מועצת־זזעם ד,מצ רית
היתה אמורה להיות אווירה שיו
מתיחות ודריכות. בעוד כמה דקות יתייצב
הנשיא סאדאת על דוכן הנואמים שמתחת
לשולחן יושב־ראש הבית כדי לשאת את
הנאום, שהציפיה לקראתו הוכנה במשך
שלושה ימים באינסוף של שמועות ודברי
פרשנות.

חיוכים, התבדחו וצהלו. נוכחותם של
אורחים ישראלים באולם וביציע לא מש כה
כל תשומת־לב, נראתה טבעית ומובנת
ממש כמו ברחובות קאהיר, שם אין איש
מפנה אפילו ראש למראה חבורות היש ראליים
הצועקים או שרים בעברית בתוך
ההמון.
כמה שמשים עוד טרחו למרק את דוכן

--מאת

אלי חבור
אבל קשה היה לחוש אפילו בסימן קלוש
של מתח באולם הפרלמנט המצרי.
תפסתי את מקומו של חבר מועצה מצרי
אלמוני בשורה הרביעית בחצי הגורן של
ספסלי הפרלמנט. לאמצעי־התיקשורת ב מצריים
נודעת חשיבות רבה יותר מאשר
לצירי מועצת־העם. כאשר אלה באים לס קר
את המתרחש במג׳ליס אל־שעב (מוע-
צת־העם) ,נאלצים הצירים לפנות להם

הנאומים עד לרגע האחרון ולהזליף אדי
בושם בתוך האולם לפני שהגיע הנשיא
סאדאת מכניסה צדדית ישר אל הבמה,
כשכל הצירים עומדים על רגליהם ומוח אים
לו כף בהתלהבות.
״אללהו־אכבר ! אללהדאכבר !״ ליווה
הציר לבוש הגלימה הלבנה מסואץ את
תחילת נאומו של הנשיא. וקריאות אלה
שהידהדו באולם הקטן, המוצעצע בקישו־

ביציע: העיתונאים הישואל״ם

המועצה הלאומית המצרית, הוקצה בעת נאומו של הנשיא סאדאת בשבוע שעבר,
לעיתונאים הישראליים שנכחו בקאהיר. בתמונה נראים (מימין לשמאל) איתן שאבי,
נציג בית־השידור הערבי, זאב שיף מהארץ ; רוני דניאל משידורי־ישראל 1גבי קסלר
מגלי צה״ל (עומד) ,צבי גודמן מג׳רוזלם פוסט ויעקב ארז ממעריב, כשהם צופים בנואם.

מראה כללי של אולם מועצת העם
\ 1 | 1ך1
0 1 1 ^ 1
המצרית בעת נאומו של הנשיא סאדאת,
111 \ 11\ 1#
שבו הסביר מדוע הפסיק את דיוני הוועדה המדינית בירושלים. באולם יושבים בחצי־הגורן
360 חברי הפרלמנט המצרי. היציע הראשון מיועד לדיפלומטים ולשגרירי מדינות
זרות. ביציע השני יושבים אורחי־כבוד ועיתונאים. מימין התמונה דוכן־הנואמים.
מקום ביניהם, להצטופף ולהדחס במקו מות
הנותרים. לכתבים מוקצים תאי־כבוד
ביציע האורחים השני, שמעל ליציע המ יועד
לדיפלומטים הזרים. אבל כל מי שיש
בידו מצלמה רשאי להסתובב חופשי באו לם,
לכוון את עדשת מצלמתו מאחד ממו שבי
הצירים, או להתרוצץ ברחבה הקטנה
המפרידה בין דוכן־הנואמים לבין ספסלי
הצירים.
אי-אפשר היה שלא להשוות פתיחות זו
לעתונות לעומת קשיי הסיקור העיתונאי,
ובמיוחד הצילומי, בכנסת. גם אמצעי-
הביטחון והביקורת בכניסה לבניין ובתוכו
קלושים בהרבה מאלה המקובלים בכנסת.
360 צירי מועצת־העם, שהתכנסו באו לם
מכל רחבי מצריים, נראו כאילו באו
למאורע חגיגי. זה בצד זה נדחסו פלחים
בגלביות דהויות כשכיפות צמר לראשיהם
וצירים עירוניים לבושי חליפות של תפי-
רה־עלית. הם התנשקו זה עם זה, לחצו
ידיים בחום והחליפו קריאות מקצה אחד
של חצי הגורן לקצהו השני. כולם שפעו

טים בסיגנון הבדוק, כמה פעמים לאורך
נאומו של סאדאת, היו רגעי המתח היחי דים
במשך שתי שעות הנאום.
בניגוד לכל התחזיות המוקדמות לא
הכיל נאומו של סאדאת הפעם כל הפת עות,
לא היתד, בו אף הודעה דרמתית
חדשה. כאשר הסתיים היתר, הריעה הכל לית
בקרב העתונאים הישראליים, וגם
בקרב הזרים שנכחו באולם, כי היה זה
נאום מתון, מאופק ושקול, שהבהיר בצו רה
חד־משמעית כי הדלת שנטרקה על ידי
סאדאת שלושה ימים קודם לכן, כאשר
הורה על החזרת משלחתו מדיוני הוועדה
המדינית בירושלים, לא נסגרה.

קצד ב תיק שורת גין
ק א הי ר לירו שלים
** וד כאותו לילה, כאשר הגיעו
? לקאהיר התגובות הראשונות מירו שלים,
שפירשו אח הנאום כנאום תוקפני,

הבו׳ המועצה

שרי ממשלתו של מאדאת יושבים בשורה הראשונה
של מושבי מועצת העם המצרית, כשמאחוריהם שאר
חברי המועצה. המקומות בפרלמנט אינם קבועים, והס נתפסים על־ידי המקדימים לבוא
לאולם. אנשי מיפלגת האופוזוציה יושבים במעורב עם אנשי מיפלגתו של סאדאת.

רצוף איומים ועלבונות, השתררה אווירה
של מבוכה ותיסכול. ברור שבאיזה שהוא
מקום נוצר קצר בתיקשורת, הגורם לדב רים
להיראות אחרת בירושלים ובקאהיר.
למי שישב באולם והאזין לנאומו של
סאדאת, נראו הדיווחים מירושלים כאילו
נאומו של סאדאת ״נשמע כמעט כולו
כהתפרצות חזקה של רגשות כשסבר פניו
של נשיא מצריים חמור כל העת,״ כדיווח

על נאום אחר במקום אחר.
בירושלים הדגישו את המשפטים מתוך
הנאום, בהם הכריז סאדאת כי הוא מוכן
להילחם על אדמתו עד סוף כל הדורות.
אבל בקאהיר נשמעה מרשימה יותר הת־וודותו
של סאדאת כי ״העם הישראלי
גילה, בצורה אנושית ברורה ביותר את
כמיהתו הגדולה לחלום השלום ואת אמונו
(המשך בעמוד )34

שיגעון ג ד לו ת

ממשרת שואל סתמה את ביו שר
נציב מס־ההבנסה בדי להבט יח
גועדו דסססריס
נציג שילוני
הוצאה —
ף* בדיחה שהילכה השבוע סיפרה, כי
• הממשלה דחתה את ישיבתה בשעה
אחת כדי לאפשר לחבריה לתת, ביום ה ראשון
השבוע, הוראות שינוי לבורסה,
אחרי שהודו על מכירת מניות בעיקבות
הפרסומים על כוונת מס־ההכנסה לגבות
מס מספסרים. אולם המציאות הוכיחה כי
הבדיחה ממשית ביותר.
נציב מס־ההכנסה אליעזר. שילוני הוא ה נציב
השני במיספר שפוטר כאשר עשה
את עבודתו ברצינות ונגע בעצב הרגיש
ביותר של הממשלה: הספקולציות של
השרים וקרוביהם — בבורסה.
קדם לשילוני בכך הנציב יעקוב מס,
שהתפוטר מתפקידו כאשר ביקש לגבות
מס־הכנסה על רווחים מהשקעה בנת״ד,
ולהדק את החגורה על ההון השחור.
אליעזר שילוני היווה מטרה לנגד עיני
ראשי הליכוד מאז נכנסו לתפקידיהם. הם
ראו בו אדיב פוטנציאלי, הן בגלל שהיה
איש המערך והן מפני שבא משורות ה־מישטרה
ומשום כך היה קשה להניעו לע רוך
פשרות הכרוכות בסגירת תיקים. שי־לוני
נדחף, מכורח המציאות, לעריכת
חקירות נמרצות נגד בעלי ההון השחור
ומחזיקי החשבונות בחו״ל, והחל פוגע ב צמרת
הכלכלית של המימסד.
לשר־האוצר שימחה ארליך היה ברור כי
כדי להבטיח שקט בתחום השערוריות ה כלכליות
עליו למנות אדם מהימן עליו
לתפקיד נציב מס־ההכנסה. רצונו להדיח
את שילוני גבר כאשר החל חוקר במרץ,
לפי הנחיית היועץ־המישפטי־לממשלה, פר שיות
כאלה הנוגעות לשרי הליכוד כמו
גידעון פת ויצחק מודעי. פת הוא ידידו ו נאמנו
של ארליך וזה משוכנע כי המידע
שהתפרסם על אודותיו בהעולס הזה מקורו
בהדלפות של ראשי מס־ההכנסה. גם ה־פירסומים
על חבר־הכנסת פסח גרופר ועל
העלמות המס שלו תרמו לרצונו של ארליך
למנות איש משלו כראש נציבות מם-
ההכנסה, ולסתום בכך את מקור הצרות.
שר־האוצר המתין להזדמנות להיפטר
משילוני. הוא הציע לו לקבל את תפקיד
הממונה על הכנסות המדינה תחת משה
נוידרפר, אולם שילוני סרב. הנציב נטל
על עצמו את תפקידו ברצינות, עשה ככל
יכולתו כדי להפעיל את מנגנון מס־ההכנסה
ביעילות. בשלושה החודשים האחרונים
פעלה מחלקת החקירות של מס התכנסה
כמכונה משומנת, היכתה באישים מכוב דים
ללא רחם.
ארכיטקטים ידועים נעצרו, וכמותם רופאים
וקבלנים, ללא משוא־פנים. במקביל
פעל מס-ההכנסה לסתימת חורים בגבייה,
ובעיקר להטלת מם על היהלומנים. שילוני
לחץ בכל תוקף שלא לוותר ליהלומנים,

שר־האוצר ארדיף
— במקום הכנסה
מסר לפני ימים אחדים הודעה לעיתונות
כי לא יניח ליהלומנים שלא לנהל ספרים
ולא לשלם מס. הוא דאג לשלוח מישלחת
של מם־ההכנסה לבלגיה, ללמוד כיצד משל מים
שם היהלומנים מיסים, והצהיר כי עם
שובה של המישלחת לארץ יאולצו היהלו מנים
לקיים את החוק.
היהלומנים הם קבוצת התמיכה הגדולה
של הליכוד, והם הפעילו לחץ כבד על
ראשי ראשי האוצר לסלק את האיום החדש
על דיווחיהם השמנים. ברור כי הדחתו של

המקום היחידי שאין משלמים בו מס כלל.
ולא די שאין משלמים מס, אלא שגם אין
מקיימים בו את החוק, הקובע כי אדם
שעיסוקו בסחר בניירות־ערך ישלם מם־
הכנסה מלא על הכנסותיו ממיקצועו —
להבדיל ממשקיע מיקרי, הקונה מניות ל עיתים.
כיום, גם מי שעיסוקו קנייה ו מכירה
של מניות פטור ממס, בעוד שכל
בעל-מיקצוע אחר במדינה משלם מס מלא.
זהו מצב בלתי־נסבל, ובלתי־חוקי.
הוועדה בדקה את המצב, והמליצה לחייב

שילוני תגרום את חיסול ה תוכניו ת לגביי ת

אנשים שעיסוקם בניי רו ת־ ער ך לשלם מם-

מס ולדרישת ניהול ספרים מאת היהלו מנים.

הכנסה
מלא. למעשה המליצה הוועדה, ל קיים
את החוק.
החוק גם מחייב מי שקונה ומוכר מניות
בחו״ל, לשלם מהדד,כנסה בשיעור ^,״25
על רווחיו מכל עיסקה. גם חוק זה אינו
מקויים, ומופר בגלוי. הוועדה המליצה
לקיים את החוק גם במיקרה זה.
מה שביקשה הוועדה הוא להחיל את ה חוק
ששר־האוצר ממונה עליו. אולם השר
אינו מעוניין, כנראה, באכיפת החוק אלא
בהמשכת מצב גן־העדן לספסרים וטפילים,
שבו מרוויחים גם שרי ממשלה וקרוביהם
מהשקעות בבורסה תוך ניצול מידע פנימי.
פיטוריו של שילוני, על שהוא האחראי
כביכול להדלפת הדו״ח של נייגר, מהווים
הודעה מפורשת לכל הספסרים, כי בישראל
עומד הספסר מעל לחוק, וכי כל הצהרות
הממשלה על רצונה בקיום החוק ובתשלום
אמת של מס־ההכנסה, אינן אלא הבל ו־רעות־רוח.
בחוגי
מס־ההכנסה בטוחים כי הדלפת
דו״ח הוועדה מתוכננת על־ידי ארליך ו אחד
מסגניו של שילוני החותר למלא את
מקומו. סגן־נציב זה מקורב לליכוד ונמצא
ביחסים טובים עם סגן שר־האוצר יחזקאל
פלומין. סגן־חנציב ידע כי לשילוני קשרים
טובים עם ידיעות אחרונות המפרסם דרך
קבע מידע על חקירות מם־הכנסה לפני
עיתונים אחרים, סגן־הנציב הדליף את ה-
דו״ח לידיעות אחרונות בכוונה להחשיד
את שילוני ולתת לארליך את התירוץ ל פטרו.

לאביף

ת ה חו ק
ך* אשר הציג שר־האוצר בממשלה את
^ הצעתו לחנינה להון השחור, לקח עימו
לישיבה את הממונה על הכנסות המדינה,
משה נוידרפר, התומך בחנינה ולא את
נציב מם־ההכנסה, המתנגד לה. כך מנע
מן השרים לשמוע דעה אחרת מדעתו. סופו
של דבר שראש־הממשלה, מנחם בגין, הת ערב,
וביטל את הצעת ארליך לחנינה
כללית למעלימי מס.
שילוני ידע היטב כי ארליך מחכה לו
בפינה. כמה פעמים עיכב פעולות של מח־לקת־החקירות
כדי לא להחריף את היחסים
בינו לבין ארליך. כך למשל, בעניין ח״כ
פסח גרופר, כאשר היה ברור לאנשי מס־ההכנסה
כי גרופר העלים הכנסות ורימה
את פקיד השומה, מנע שילוני נקיטת צעד
כלשהו, כדי לשמור על יחסים תקינים עם
ארליך. אולם כל מאמציו לא עזרו, וארליך
היה בטוח כי כל הפירסומים בעיתונות
בעניין חקירות מם־ההכנסה, נגד אנשי ה ליכוד
או בשאלות אחרות יוצאות משילוני.
לפני כמה חודשים מונתה ועדה ב ראשות
היועץ־המישפטי של מם־ההכ־נסה,
דב נייגר, לבדיקת האפשרויות של
גביית מם על עסקות בבורסה.
מה שקורה בבורסה הוא שעדוריה. זהו

(המשך מעמוד )21
נוגע לברק ולגבאי. היא סיפרה לתמיד
כי הכל מתלוננים על עניין המחיצה עם
ברק וגבאי.
שוב הובאו המסגרים והנגדים. בדלתות
המחברות את חדריהם של ברק וגבאי
ללישכה, שננעלו קודם־לכן, הותקנו מכ שירים
אלקטרוניים מייוחדים. כפתור ה נמצא
בחדרו של ברק פותח את הדלת
של הלישכה, וכך גם כפתור אחד בחדרו
של גבאי.
כפתורים אלה הותקנו במקומות מסו־יימים,
שאותם בחר תמיר עצמו. הוא
ביקש מברק ומגבאי שלא יגלו לאיש את
מקומם של הכפתורים הסמויים, ושיק־פידו
שלא להשתמש בהם כאשר נמצא
אצלם בחדר אדם נוסף, כדי שמיקום
הכפתורים לא יתגלה.

הבלגה }
ל טוו ח קצר 1
ף לישכת שר־המישפטים מצוייה
* כספת־קיר גדולה, שאליה מוכנס מדי
ערב כל החומר הסודי של הלישכה. אולם ,״1
כספת זו לא סיפקה את תמיר. הוא הורה
למסגדים להניח מנעולים כבדים על כל
אחת מן המגרות שבשולחן־העבודה שלו
ובארון שבחדרו. תמיר מקפיד שאלה יהיו
נעולים כל העת, ופותח אותם בעצמו
רק כשעליו להוציא משהו מהמגירה. רק
בידיו ובידי נורית חפץ מפתחות למנעו *
לים
אלה.
כאשר נודע כי תמיר ביקש מראש מיס־לגתו,
ייגאל ידין, להסדיר עבורו גם
גורילה, שומר־ראש, כפי שידין סידר
לעצמו, ובעיקבות זאת הוצמד שומר־ראש
גם לשר־האוצר שימחה ארליך, היו עובדי
מישרד־הפנים בטוחים כי השר שלהם
לקה במחלת־רדיפה חמורה ביותר. לא
ייתכן שאמצעי־הביטחון הקפדניים הותק נו
רק ביגלל טרדנים אפשריים. הן נורית,
הנמצאת בלישכה בכל שעה ביום או בלי לה
שבה נמצא שם תמיר, והן תמיר עצ מו,
יודעים כיצד לסלק — בנימוס או
ללא נימוס — כל מי שנראה להם כטרדן.
ברור, איפוא, כי תמיר פשוט חושש לביט חונו
האישי, או שבכוונתו להסתיר את
המתרחש בלישכתו.
מי שאינם מסכימים עם אבחנת מחלת י
הרדיפה, טוענים כי שיגעון־הגדלות הש תלט
על תמיר, הגיע לממדים מסוכנים
עם התמנותו כשר.
תמיר אוהב שררה. הוא הטיל שררה
גם כאשר עמד בראש מיפלגה בת שני
חברי־כנסת בילבד, שסביבה היו כמה
צעירים גבורים ששתו את דבריו בצמא1 .
הוא ידוע כמי שרודה באנשים העובדים
עימו, מתייחם אליהם בגסות — מילבד
אל נורית חפץ, צעירה יפהפיה ארוכת-
שיער, שהיא צילו מזה שנים.
לדעת מי שמסבירים את המיבצר ה אלקטרוני,
שהוקם בלישכת שר־המישפ־טים
כפרי שיגעון־גדלות, מבקש תמיר
לרומם עצמו בעיני אחרים, ובעיני עצמו,
כשר חשוב שאליו קשה להגיע, כפי שראה
בסרטים על מישרדי השילטון האמריקאי
בוושינגטון.

מ חי צה
לפגי ברק
ול סיש התולים גם בפעולת־הבי-
צור מגמות פוליטיות נסתרות. אין
ספק כי מעמדו של תמיר מבחינת ראש־הממשלה,
מנחם בגין, מצוי בשפל המדר גה.
בממשלת בגין אין שר שמעמדו פחות
מזה של שר־המישפטים. בגין אינו מדבר
עם תמיר כלל, מתעלם ממנו לחלוטין,
אינו מנצל את שירותיו כשר־מישפטים.
אנשי־לישכתו של בגין יודעים גם לספר
כי לדעת ראש־הממשלה, תמיר הוא כיש לון
מוחלט כשר־מישפטים .״הוא לא
הביא לכנסת אפילו הצעודחוק אחת. הוא
בכלל לא עושה כלום \״ מצטטים הללו את
בגין.
בעודו נוהג כך כלפי תמיר, מרומם
בגין את היועץ המישפטי לממשלה, הפרו פסור
אהרון ברק. לכך יש כמה סיבות.
האחת: בגין אינו שוכח לתמיר את בגידתו
בו, כאשר ניסה — וכימעט שהצליח
— לחולל את המרד הגדול נגד בגין ב חרות•
בגין אינו יכול גם לשכוח את מער-
(המשך בעמוד )30

העולם הזה 2108

רח מי >״גומאד״׳< א ה רו 1מו בלמהכלאל ביוז ־ ה מי שבט, כ ח שו ד ב הו 1א ה
ש ל יהלומן ישראלי -בהמשךה סי דרהעל וויסקי הרמ או ת ה בינ ל או מי׳

ת סר ת־ ה

חו שף ..העול הזה׳׳ א ח הוו או תהזהבו הי ה לו מי ס

^ פני כשבועיים ביקר בארץ ישר *
אלי בשם אלברט ליאני, המתגורר דרך
קבע במארסיי. ליאני שהה בישראל כמה
ימים, ניפגש עם אשתו ועם בניו, והת רועע
עם כמה ידידים בתל-אביב. בעבר
היה עובד צי-הסוחר הישראלי, ומשפרש
בחר לגור במארסיי, שהיא נמל הצי ה ישראלי
באירופה. עתה הוא משמש כרכז
העברות מישלוחי סמים מישראל לארצות־הברית.
את הקאריירה הזו החל בהעברות
מישלוחי סמים של חבורת הכרם, המונ הגת
על־ידי רחמים אהרוני וטוביה או שרי*.
ליאני
נעצר בארץ כמה וכמה פעמים,
כחשוד בעיסקי סמים, אך תמיד הוא שוח רר
מחוסר הוכחות. לפני שלוש שנים
התגלה אחד המישלוחים הגדולים שאירגן,
עת תפסו אנשי מישטרה אמריקאיים בנמל
נידיורק מישלוח של 20 קילו חשיש על
אוניה ישראלית. היה זה מישלוח שאירגן
ליאני עבור השניים — אהרוני ואושרי.
אולם השניים אינם אוהבים להפסיד
כסף. הם ניכו מחלקו של ליאני את דמי
הנזק שנגרם מתפיסת המישלוח. ליאני
היה שותף לשניים ברווח הנובע מן ה העברה
ולא במימון הרכישה של החשיש,
לכן קיבל רק 12 אלף דולר. הוא טען כי
הסכום לא מכסה את ההוצאות ששילם
מכיסו לצוות האוניה בה נתפס המישלוח.
השניים חלקו עליו, לכן הסתכסך עימם.

החמת שר מי1רחי

זוהי חנות־החכשיטיס של יהושע מיזרחי ברחוב
דיזנגוף . 146 החנות צולמה כאשר ננעלה בידי
היחידה המרכזית, ונערכה בה תפיסת רכוש על־ידי היהלומן הצרפתי ישראל מיסראני.

* בכתבה הראשונה שפורסמה בשבוע
שעבר, על ההונאה בדרוס־אפריקה, כונו
אחרוני ואושרי שמעון ויוסף, כדי לא
לחבל בחקירה המישטרתית.

במשך שנתיים נמנעו השניים מביקור
בצרפת, כדי לא להיתקל בליאני או ב אנשיו.
באותה תקופה הם עברו מעיסקי
סמים לעיסקי בנקאות ופיננסים. סכומי
הכסף שצברו בעיסקי הסמים פתחו בפניהם
דרך לעבור לעיסוקים נקיים יותר —
להונאות בינלאומיות. וכאן התברר להם
כי הם זקוקים שוב לאלברט ליאני.
ליאני קשר במשך הזמן קשרים עם
בנקאי צרפתי, שסייע לו בהונאות באמ צעות
המחאות בנקאיות שאינן נפרעות.
כאשר היה צריך להמשיך בעיסקה הדרום-
אפריקאית, אחרי שצבי פאר ושותפיו נח שפו,
החליטו השניים לשנות את השיטה.
צבי פאר נסע כדי לפגוש את שותפו ו ידידו
גארד שטיינקה, וביקשו להשיג המ חאות
בנקאיות מזוייפות נוספות, כדי ש תוצענה
לדרום־אפריקאיים כנגד רכישת
יהלומים. המקור הקודם, שסיפק המחאות
של בנקים מנסאו, כבר לא היה שימושי,
כי ההמחאות נתפסו בידי משטרת דרום-
אפריקה, עת חשפה את החבורה בשלהי
. 1976 שטיינקה הכיר היטב את ליאני מ עסקים
משותפים, ופנה אליו כדי שישיג
לו המחאות. וזה אמנם המציא המחאות
של פולקס בנק מגרמניה, בסך 75 אלף
דולר כל אחת.
פאר נסע עם ישראלי בשם ברוך (ה קשור
עם השניים בעיסקי בשר) ,שנתפס
כמה ימים אחרי הגיעם לדרום־אפריקה.
אך מישטרת דרום־אפריקה נאלצה לשח ררו
אחרי שבוע, כיוון שטרם נתן את
ההמחאה תמורת היהלומים ולכן לא עבר
עבירה. הוא חזר ארצה לפני ארבעה חו דשים,
עם צבי פאר.

1 215 ...

וווועד הבר
(המשך• מעמוד )25
בפגישות בין צבי פאר לשניים סוכם
כי דרום־אפריקה ״נגמרה״ :הידיעה על
חבורת הנוכלים שהוציאה במירמה 2מיל יון
ראנד ( 35 מיליון לירות) היכתה גלים
במקום, והיה קשה לפעול באמצעות המ חאות
בנקאיות פיקטיוויות. ההחלטה ל הפסיק
לפעול שם גמלה בליבם לאחר כי שלון
המיבצעים שתוכננו עם סוחר אבני-
החן דוויד ניידיש, מראשי הבורסה לאבני-
חן בתל־אביב.

עיסקת הזהב הזו לא היתה העיסקה
הראשונה של השניים. קדמה לה עיס־קח
אחרת, שבה הם ניסו לפעול בישראל
בשיטות פרימיטיביות. לפני שלוש שנים
לכדו אנשי היחידה המרכזית ליד ביתו של
רחמים אהרוני מכונית לארק שהיתה שיי כת
למרדכי גולדשטיין, בעל איטליז ביפו.
במכונית נתפסו צבי פאר וחזקיהו(״מיקי״)
הראל, ועמם 10 קילו זהב מזוייף וניירות-
ערך ישנים של קאזינו צרפתי. בידי ה בלשים
היו צילומים המעידים כי הזהב
הוכנס לביתו של רחמים אהרוני. כאשר
הוצא נערכה התפיסה. המשפט מתנהל ב עצלתיים
עד היום. המשלוח שנתפס היה
חלק ממאה קילו זהב מזוייף, שהוטבע ב
ניידיש
היה משרד בקומה השביעית
/במרכז המיסחרי קארלטון שביוהנם־
בורג. שותפו היה יהודי בשם יהושע פיין,
שאינו מדבר עברית. השניים — רחמים
אהרוני וטוביה אושרי — יצרו מגע עם
ניידיש, שהירבה לבקר בישראל ורכש בה
דירה. הם הציעו לו שיעזור בהוצאת
הראנדים שהרוויחו בדרום־אפריקה. ניידיש
הסכים, ואז הציעו לו עיסקה נוספת. ה שניים
מימנו רכישה של יהלומים שהושגו
בשוד מבויים בדרום־אפריקה. האלמנה ש*
״נשדדה״ היתד. שותפה לפשע. הסחורה
נשלחה אל ניידיש באמצעות אדם בשם
סם ארנס, וניידיש היה אמור להביא את
הסחורה לאירופה ולמכרה שם.
ניידיש מסר על העיסקה למישטרה, ש תפסה
את ארנס. אך ניידיש עצמו קיבל

צעירה זרה בחשד הנוגע לעיסקי הרואין,
וישב בלונדון בכלא במשך תישעה חוד שים
על הברחות חשיש.
ברומבוט מתגורר דרך־קבע באירופה,
ונחשב רכז רשת של אספקת חשיש מ־פאקיסטן
ותאילנד. בשנים האחרונות החל
עובד בפיננסים. ברומבוט וצבי פאר רכשו
יחד חברה שעמדה לפני פשיטת־רגל בשם
פאנטקס שהיחד, רשומה בוואדוץ ובלונד
סמבורג. באמצעות מיסמכיה של חברה זו
הם ביצעו הונאות רבות בעיסקי ייבוא ו ייצוא.

__פצצה

סרת־ הסבר
שנת , 1975 כאשר עסקו אהרוני ו •
אושרי בייבוא זהב מזוייף לישראל, הם
עסקו גם ביהלומים (רחמים אד,רוני היה
בעל מלטשת יהלומים שנים רבות) .כיום
יש להם חנות תכשיטים גדולה באמסטרדם,
ליד מישרדי ק־ל־מ בלאדסהפליין. בשנת
1975 קנו השניים חבילת יהלומים מלוט שים
באמריקה ב־ 310 אלף דולר, באמצעות
בנק פישר באנטוורפן. הסחורה הגיעה ל-
אהמרובנק בבראדה, ולפי הנוהל היה צריך
למסור את הכסף עם מתן אישור על מסירת
היהלומים. השניים דאגו להחליף את ה יהלומים
במזוייפים, ולא שילמו תמורת ה יהלומים
שלקחו.
זהו רק חלק משורה ארוכה של עסקות
של השניים, שהעפילו לצמרת הכלכלית ב ארץ.
הונם מוערך כיום ביותר מ־ 40 מיל
ד,עיר,
בהנהגת !נסים לביא מ לו הרשקו.
המעצר של 1מסיקה, בא אחרי שה-וברר ל־מי־שטרה
שהיא פעילה בחופזה ובשגגה,
ושחיפלה באפשרות לשים יד על רחמים
אחרוני וטוביה אושרי.
כאשר עצרו אנשיו של זכריה סנאי
וארמנד לוי, בחמש לפנות סוקר, את רח מים
אחרוני, כרמי רצבי, מלך החמוצים
בכרם, עימירם צברי, נהגו של רחמים,
יהושע ומדד, מיזרחי ואת ברכה שוורץ,
פעלו ביגלל הפירסומים בעיתונות על מע שי
חבורת-הכרם בדרום־אפריקה. המידע
שהגיע למישטרה, שלפיו קיבל מיזרחי
מיהלומן צרפתי בשם קאמיש המחאות
מז-וייפות על . 270 אלף דולר תמורת יהלו מים,
גרם להם לחשוב כי מדובר כאן
במיבצע נוסח״העוקץ הדרום־אפריקאי״.
(פורסם עיל־ידי העולם הזה )2107 אולם
ברור כי לא ייתכן שמיזרהי רומה על־ידי
רחמים אחרוני וטוביה אושרי ואנשיהם,
שסיפקו בעבר המחאות כאלה לעיסקות
אחרות של החבורה.
ממרחי מצוי בקשיים כספיים, ורחמים
וטוביה עשו הפל כדי להצילו, ואין לה עלות
על הדעת כי ירמו אותו. ברור כי
מיזרחי, ובעקיפין גם השניים, נפלו קורבן
לרמאות מן הסוג שהם עשו כלפי אחרים.
מדוע פעלה המישטרה באלימות, וחיב לה
בכך בחקירה של המטה הארצי, שעק בה
אחרי כל פרטי העיסקה המתבצעת
עכשיו? האם ייתכן כי עשתה כך כדי
להכשיל בכוונה את חקירת המטה הארצי?
מי שמצוי בעיסקי השניים יודע כי
אינם רוצים לעשות כל פעולה ביש
עצור
רצפי
מלך החמוצים

תכשיטן מסיקה (מימין) ופקיד בית־המישפט

שוטר חנ׳ג׳

עיקול ומעצר

מעצר חפוז
/,ס 30 משווי היהלומים. השניים שלחו
עורך־דין ישראלי לחקור בפרשה והוא קבע
כי ניידיש הלשין. השניים קנסו את ניידיש
ב־ 50 אלף דולר, כהחזר ההוצאות שנגרמו
להם. כתוצאה מכך בוטלו התוכניות להיע זר
בניידיש, כדי להעביר כספים באמצעות
חשבונות הבנקים שלו בשווייץ.
בפגישות בין השניים לפאר סוכם על
עיסקה אחרת, שבוצעה בהצלחה רבה ב חודשים
אלה. עיסקה זו מהווה דוגמה ל פעילותם
החדשה של השניים, המתנהלת
כולה מחוץ לישראל ומבוססת על עיסקות
בנקאיות. בעיסקה שותף גרמני בשם הנס,
שלו קשרים טובים עם דרזדנר׳בנק בדיסל דורף
וכן עם ד״ר ולרשטיין, מנהל בנק
אנגלו קונטיננטל אקסצ׳יינג׳ מנסאו, שלו
סניף בפרנקפורט.
הנס הפקיד שטרות חסרי־ערך באנגלו
קונטיננטל לאחר שהוציא נגדם כתב־ערבות
לדרזדנר בנק. כנגד הערבות מימן דרזדנר
בנק רכישת 240 קילו זהב במילאנו,
באמצעות בנק מקומי. לפי ההסכם על
דרזדנר בנק לקבל את הזהב או את הכסף
אחרי חצי שנה. אם לא יקבלם, יפנה ל ממש
את הערבות. אולם הערבות נוסחה
כך, שיקשה לחייב את אנגלו קונטיננטל
י לשלם. וגם אם יחוייב בכך, הרי סעיפי
הערבות מאפשרים לו לסרב לשלם במיקרה
של הונאה. והרי השטרות שהופקדו אצלו
הם חסרי-ערך. בנק אנגלו קונטיננטל קיבל
עשרה אחוזים משווי העיסקה. חלקם של
השניים אחרי כל ההוצאות היה 600 אלף
דולר. תפקידם היה מימון העיסקה ש אורגנה
בעיקר על-ידי צבי פאר. בעוד
שלושה חודשים תתפוצץ העיסקה, כאשר
יגיע מועד פירעון התשלום תמורת הזהב.

מתכנן פאר
שודדים עם מיקלעים

יון דולר, שמרביתו מחוץ לישראל. עיסקי־הם
החוקיים נעשים בעיקר באמצעות פרסט
נשיונאל בנק בציריך וצ׳ייס חנהטן בניו-
יורק. בעיסקיהם החוקיים מטפל עתה עורך-
הדין אליהו קידר״״שיצא מן הארץ ויושב
בנידיורק, שנפגש השבוע עם אושרי שם.
אושרי שהה כמה שבועות בבראזיל, שם
עומדים השניים להיכנס לעיסקי יהלומים
ואבני־חן. חלק ניכר מעיסקיהם בחוץ-
לארץ הוא חוקי. למשל, הם ניהלו לפני
שנתיים משא־ומתן עם מישפחת פארקר
האמריקאית, בעלת רשת מלונות קונקורד,
על רכישת מלון בסן־מארטין שליד מיאמי,
שכלל 120 חדרים וקאזינו. השניים הסכימו
לשלם תמורתו כמיליון דולר. אולם ביקור
במקום, יחד עם חברים מלונאים ישראליים
הביא לביטול תוכנית הרכישה.
פעילותם הנמרצת של רחמים אהרוני
וטוביה אושרי ידועה היטב לשילטונות
ישראל, הניצבים מולה חסרי־אונים, שכן
מזה שנים נמנעים השניים מכל פעילות
בלתי־חוקית בארץ. על רקע זה נפלה ה ידיעה
על מעצרם של רחמים אהרוני ו חבריו
בפצצה חסרת־הסבר.

מארסיי (לא בידי ליאני) והובא ארצה
למכירה כזהב אמיתי.
ההשערה היא כי הניירות לצורך העיס־קד.
הזאת הוכנו על-ידי אלברט ליאני,
לאחר שהשניים ביקרו אותו לפני כחוד שיים.
ביקורו הנוכחי בישראל קשור, כ נראה,
בביקור של אדם אחר, הלמוט
הילסנר מן הבנק ג׳נראל אוף דה מידל
איסט, שלו סניפים בביירות. ובלונדון.
הילסנר מייצג את הבנק בגרמניה, והוא
קשור עם בנקאי בשם רונאר, שהוא מומחה
בינלאומי לבנקים ולערבויות.
ביקורים אלה קשורים בעיסקה חדשה
שהיתר. אמורה להתבצע בעתיד הקרוב, ב אמצעות
צבי פאר, בהיקף של 4.5מיליון
דולר. אנשים נוספים שהיו קשורים ב-
תיכנון עיסקה זו עמדו להגיע ארצה בעוד
שבוע. אולם אין ספק כי עתה תתבטל ך* אשר ׳?{צרו פלשי היחידה המרכזית
העיסקה, אחרי מעצרם של רחמים אחרוני
• את ארמגדו מסיקה, המנהל את חניות-
וחבריו, שבוצע על־ידי מחוז תל־אביב
התכשיטים של יהושע מחרחי (תכשיטי
מוקדם מדי, והכשיל ניסיון של המטה־שרי)
ברחוב דיזנגוף (ראה עמוד ,)27 הם
הארצי לתפוס את החבורה כולה על־חם.
1עשו זאת מתוך שיגרה. מסיקה הוא אחיד,
נראה כי בעיסקה החדשה קשור ישרשל
ונדה מיזרחי, אשתו ישל יהושע. אחיו,
אלי נוסף, יעקוב ברומבוט, שנתפס
הרצל מסיקה, הוא מראשי חבורת בת־ים־
לפני כשבועיים עם דויד שמרלינג׳ ועם
יפו לשעבר, שהפילה את חיתיתה על דרום

חבלה
ב ח קי ר ה

ראל. הם מקפידים לעבוד רק בארצות
׳אירופה, ומעדיפים מדינות שאין הסכם
הסגרה בינן לבין ישראל. הם נכנסו עכ שיו
לעסקים כשרים בניד־יורק, ועורך־
דינם, אליהו קירר, עמיל עתה להשלים
רכישה גדולה ביותר.
רק חמש ישנים עבריו מאז נסעו רחמים
אחרוני וטוביה -אושרי, ועימם שני מיליון
דולר במזומן, ל-נ״ו־יורק. שם -נפגשו עם
חבורה בראשות דסאס פישר ממישיגאן,
מראשי העולם התחתון שם. חבורת פישר
היתה צריכה להביא שמונה מילית דולר,
דשתי החבורות היו צריכות לרכוש יהלו מים
•שדודים כהשקעה של 10 מיליון דולר.
אולם פישר תיכנן לשדוד את הכסף
מחבורת-הכרם. כאשר -נודע להם הדבר,
לקחו עימם מישראל כמה אנשי־אקדח,
בראשות חריושקה, והפגישה התנהלה עם
אקדחים ביד. כשנוכח ׳פישר כי ׳ניסיונו
נכשל, בוטלה העיסקה.
כיום פועלים השניים באמצעות עורכי־דין,
ולא באמצעות אקדחים. כימו שאמר
דיון קורליאונה, הסנדק הידוע, לעלם ש אימץ!
,ואשר רצה כי ילמד מישפטים ויהיה
עורר־דין, בעוד שהוא ירצה להיות גנגסטר
כמו אחיו :״ביני, עורך־דין אחד גונב
בתיקו השחור יותר ממאה שודדים עם
מיקלעים.״
חבורת-הכרם הגיעה לשיא כוחה, תו דות
להשקעות ׳נבונות של ריווחי־פשע
בעסקים כשירים והונאות בנקאיות גדולות.
אולם אין הם הנציגים היחידים של ישר אל
שעשו חייל בעולם ההונאה.

יגאל לביב !
על מעשיהם של נופלים גדולים
אחרים כקנה־־מידה בינלאומי —
כשבוע הכא.

חבוות ־ הנוסג ידרה את שוק מ 1ו ח, 1
ואשתו הספרית היתה המאוחה שר ראשיה וחבויה
* הושע זונדה מיזרחי היו נושא ל-
קינאה. ביתם שבשיכון דן, עיסקיהם
הפורחים, הצורה שבה ניהלו את חייהם,
שימשו מקור לא־אכזב לרכילות. וכאשר
נכנסו למכונית הנזרקיורי הענקית שלהם,
נעצו בהם עיניים העוברים והשבים. יהו שע
(שוקי) מנדה הדיפו ריח של כסף.
רק חבריהם הקרובים ידעו שזהו בלון
מנופה, העלול להתפוצץ בכל רגע.
היהלומן, שבשנים האחרונות החל לדבר
בשפת המיליונים, היה עד לפני חמש
שנים נהג מונית שכיר. לאשתו, ונדה,
היתד, מספרה עממית. השניים התגוררו
בדירה שכורה ברמת־אביב.
אורח החיים של מישפחה ישראלית
ממוצעת לא הניח את דעתו של שוקי
מיזרחי. הוא ביקש להיות גדול באמת.
לפני חמש שנים עזב את הגה היונית
והפסיק לעבוד. הוא חיפש מיקצוע שיכניס
לו רווחים הגונים ללא מאמץ.
שנה תמימה הסתובב ללא עבודה וחי
מרווחיה של אשתו במספרה. אך הרווחים
לא היו גדולים במיוחד ולא סיפקו אותו.
אז החליט כי על ונדה לצאת ולראות
את העולם הגדול. לחבריו סיפר שהיא

יהלומים, ואתם עוד תלמדו ממני איך
לחיות.״
מאז 1975 נסע שוקי מיזרחי לפחות
פעם בשבוע לחו״ל. הוא נהג להסתובב
עם תיק ג׳ימס־בונד בידו ושמח להראות
את תוכנו לכל סקרן — היו בו יהלומים.
לאחר שהצליח לקשור קשרים ולרקום
יחסים בבורסת היהלומים ברמת־גן, עבר
לעשות זאת גם לדרום־אפריקה ולארצות
רבות אחרות. חזותו עוררה רושם מהוגן.
לבושו, צורת ההתנהגות שלו והרכב שבו
נסע, העידו כי מדובר באיש עסקים מצ ליח
בקנה,־מידה בינלאומי. אולם כאשר
היה חוזר לארץ היה ממהר להיפגש עם
החבורה מן הכרם. למי שהתפלא על כך
היה אומר :״כל יהלומן רציני צריך

שיהיה לו גב רציני.״
רבים מחבריו התרחקו ממנו. סיגנונו
והתנהגותו נראו להם יהירים ושחצניים
מדי. הם זכרו אותו עדיין כשוקי מן המו ניות.
פעם, למשל, כאשר ישב שוקי ב־בית־קפד,
ברמת־גן, שאל את הסובבים או תו
:״מי ישלם בשבילי את האספרסו?
יש לי רק דולרים!״ הם קמו ועזבו את
השולחן, ואילו הוא נאלץ לשלם בלירות

צרפתי קנה ממיזרחי יהלומים בשווי של
275 אלף דולר. את הסכום הזה שילם ב־צ׳קים
בנקאיים של בנקים בחו״ל. כאשר
ביקש מיזרחי לפרוע אותם התברר לו ש־הצ׳קים
מזוייפים. את אותו מעשה הונאה
עמד מיזרחי לבצע עם החבורה מן הכרם.
מיזרחי חזר אל חבריו ברמת־גן. הפעם,
כדי ללוות מהם כספים, אפילו בריבית
שחורה משחור. רשימת החובות שלו הל כה
וגדלה כנראה בגלל ההוצאות הרבות
שהיו לו. הכישלון במיסחר והריבית הש חורה
נגסו כל רווח. למכריו ברמת־גן
חייב שוקי מיזרחי למעלה מ־ 4מיליון
לירות. זאת לבד מחובותיו ליהלומנים
רבים ולאנשים הנימנים על חבורת הכרם.
בקרב חבריו רווחת הדיעה שאנשי הח בורה
הכשילו את עסקיו של מיזרחי בכוו נה
תחילה .״זוהי שיטה בדוקה,״ אמרו
לכתב העולם הזה ,״בדיוק כמו שמורידים
זונה לכביש. קודם מראים לה כמה יפה
העולם. קונים לה בגדים, מפנקים אותה.
אחר כך מפסיקים את זה עד שהיא מב קשת
עוד. אז מראים לה את מקומה על
הכביש ודורשים שתצא לעבוד.״
כך היה, לדבריהם, גם עם יהושע מיז-

ונדה מיזרחי
פרחים במכונית
רחי, אלא שבקנה־מידה גדול יותר ומתוך
היענות רבה מצידו.

פ חו ת כסף
— פ חו ת צרות
^ להשתחרר מנטל החובות שרבץ
^ עליו, מישכן מיזרחי את חנות היהלו מים
שלו ברחוב דיזנגוף בתל־אביב. יה לומן
בשם ישראל מיטרני קנה את כל
תכולת החנות במחיר של 81 אלף דולר.
(המשך בעמוד )34
הולכת ללמוד ספרות בסאלונים הגדולים
של אירופה וארצות־הברית. אך הם לא
האמינו לו. עד מהרה נודע להם כי ונדה
נסעה בחברתו של עבריין מוכר ויפה-
תואר. כאשר חזרה, לאחר יותר מחודש
ימים, חיכתה לה מכונית גדושה בפרחים,
מתנה מן הבעל. יום אחד לאחר־מכן הכיר
שוקי מיזרחי את חבורת הכרם.
מישפחתה של ונדה, מישפחת מסיקה,
מוכרת היטב במישטרת ישראל. מרבית
בניה מתגוררים בבת־ים. אחד מהם, הרצל
מסיקה, נידון לפני שנתיים לחמש שנות
מאסר. הוא מוכר כאחד מראשי חבורת
בת־ים. אחיו הקטן נמנה גם הוא עם אותה
חבורה.
גב רציני
אחר שהכיר שוקי, באמצעות אשתו
/את ראשי החבורה השתנה עולמו. הוא
נראה מסתובב עם רחמים אהרוני, בצלאל
מיזרחי וטוביה אושרי. עד מהרה התבטא
השינוי גם בכמות הכספים שביזבז. לחב ריו
הקרובים הודיע :״נכנסתי לעיסקי

ישראליות, שהיו טמונות בכיסו.
התרחקות חבריו קירבה אותו יותר ויו תר
לאנשי החבורה. מיזרחי עבר מדירה
שכורה ברמת־אביב לבית משלו בשיכון
דן, ורכש מרקיורי חדשה עם מיספר זר,
ששוויה היה באותם ימים כ־ 400 אלף
לירות. בסוד גילה כי הרכב החדש שלו
משוריין.
את הבית גדש בריהוט מיוחד שהובא
ממילאנו. שלושה ילדיו נסעו שוב ושוב
לחו״ל, ולמסיבותיו יצא שם מיוחד: כל
הגברים הנוכחים בהן נימנו עם ה״חבד
רה״ ,והנשים שם היו דוגמניות צמרת.
אלא שעם ההוצאות צצו הפרשיות. לפני
שנה נעצר מיזרחי על־ידי מישטרת איטל יה
ל־ 15 יום, כחשוד בנסיון להבריח יה לומים
וזהב. הוא שוחרר לבסוף אך הפר שיות
שבהן היה מעורב לא תמו.
מיספר עיסקות יהלומים שביקש לבצע
בחו״ל נכשלו. ארבע מכירות, מהן היה
צריך להרוויח סכום נכבד, לא עלו בידו.
מיזרחי הפסיד כסף רב והחליט לגשת
לעיסקה רצינית וגדולה.
לפני חודשים אחדים, כאשר ביצע את
אותה עיסקה גדולה, נחל תבוסה נוספת.
בעסק שביצע עם יהלומן צרפתי הוא הלך
שולל והפסיד את כל כספו. היהלומן ה
מכונית
ה״מרקיורי״ של שוקי
מיספר אמריקאי

מלכת נעוות־הזוהו שד תדאביג נח
בקשו עם ושת זייפני־ההמחאוח

מאוב ני5

נעות החנוה

ברכה שוורץ היא אחת מנערות־החב־רה
הבולטות ביותר בתל־אביב, היא
מקשטת כל מסיבה, ואורחת קבועה בפרמיירות. רק מעטים האנשים
היודעים כי מאחורי התדמית הזוהרת והמטופשת של הדוגמנית מסתתרת

טרגדיה שברכה מנס[
על זרועו של כל כ
שמות כמו אלן ז
בשנה האחרונה היד

העיתונאים באומרה :״עיזבו אותה עברה
עליה חווייה קשה, היא צריכה לנוח.״

ת ח תוני ם עם
פ דו ס ת־לחם

^ שופט ישי לוויט היה תשוש. ה ו
1שעה היתר 2:30 אחר־הצהריים של
יום השישי האחרון, ולמן השעה 8:30
בבוקר היה השופט טרוד בהארכת מעצרים
או בשיחרורים־בערבות. עשרות חשודים
עברו על פניו במשך היום, רובם ככולם
לבושים בגדים מקומטים ופניהם עטורי
זיפי זקן.
אך החשודה שהוכנסה לאולם בית־ה-
מישפט בשעת צהריים מאוחרת זו היוותה,
ללא ספק, שינוי מלבב, הן לגבי השופט
והן לגבי השוטרים הרבים שגדשו את
האולם.
הדוגמנית ברכה שוורץ, בשיער בלונדי
אסוף לזנב־סוס, פנים נקיים מאיפור וסי כות
משני צידי ראשה, היתד. יפהפייה
כתמיד, למרות שאותות ליל־השימורים ש-
ניכפה עליה ניכרו היטב בפניה.
היא היתד, לבושה במיכנסי־ג׳ינס כחו לים
בתוך מגפיים אופנתיים ובאפודת־גולף,
ועישנה בשרשרת.
ברכה שוורץ הובאה לפני השופט לוויט
כחשודה בקשר עם חבורת מזייפי המח אות
וגנבי יהלומים. התובע המישטרתי,
רב־פקד יצחק חגג, לא ידע, ככל הנראה,
כי הנערה הניצבת לפניו, שאת הארכת

מעצרה הוא מבקש, היא בחורה מפורסמת
שתמונותיה מעטרות את האוטובוסים של
דן ואגד, ואת עמודי המודעות בעיתונים.
רב־פקד חגג לא ידע גם כי נהרות של
דיו כבר נשפכו במדורי הרכילות בסיפורי
מעלליה של הדוגמנית.
פרקליטה, שימחה זיו, הבהיר לו את
מי הוא מאשים, כדי שיהיה לשופט הכבוד
הראוי בפני הבלונדית היפה, שישבה בין
שני שוטרים וכססה את ציפורניה בעצ בנות.
״אדוני
התובע,״ אמר הפרקליט ,״כבודו
אינו יודע מה שידוע בוודאי לכבוד השופט
ולכל היושבים כאן באולם. רב־פקד חגג
אינו יודע כי ברכה שוורץ אינה סתם
נערה, אלא דוגמניודצמרת המייצגת את
ישראל בתצוגות אופנה בארץ ובחו״ל.״
התובע לא התרשם ביותר, ודרש את
הארכת מעצרה של ברכה יחד עם העצו רים
האחרים. אולם השופט החליט, לבסוף,
לשחררה בערבות של 20 אלף לירות.
באולם ישבה אשה נאה ומטופחת, כש-
מישקפיים לעיניה. היתד, זו אמה המא מצת
של ברכה, שמייד אחרי שיחרורה
נלקחה על־ידי אמה. זו הגנה עליה מפני

ו א הי, תהז* החווייה הקשה חרא *
שונה שעברה על ברכה שוורץ, הידו עה
גם בשמות ביאטריס שימעוני וברטה
אלון.
מאחרי הצעירה, הנוהגת להופיע במקו*
מות־הבילוי הפופולאריים של תל־אביב
כשהיא תלויה על זרועו של גבר זה או
אחר, הלבושה תמיד כצו האופנה האחרו נה׳
מסתתר סיפור עצוב, של ילדה שהחלה
את חייה ברגל שמאל.
בסוף שנת 1972 העניקה ברכה ראיון
להעולם הזה, ובו סיפרה :״אני לא יודעת
מתי נולדתי. הורי המאמצים אמרו לי
שזה היה לפני שבע־עשרה שנים. שמי
האמיתי הוא ביאה ביק. זהו שמה של
אמי האמיתית, שבגיל חודשיים מסרה
אותי לאימוץ.״
ברכה שוורץ נולדה לפני 23 שנים
בהונגריה. לאמה המאמצת היתה כבר אז
בת, צעירה מברכה בשנה. אביה־מולידה
היה צועני שנטש את אמה קודם שנולדה.
סיפרה ברכה :״בתחילה היתד, אמא באד
לבקר אותי אצל אמי המאמצת, אבל היא
עשתה למישפחה שלה המון צרות. היתר,
גונבת מהם ומאיימת, עד שבסוף החליטו
הורי המאמצים, שהם יהודים, לעזוב את
הונגריה ולעלות לישראל. כשהיינו בהונ גריה
אהבו אותי כולם, בייחוד סבתא,
אמא של אמי המאמצת. לא ידעתי כלל
שאני מאומצת. כולם פינקו אותי. הייתי

] 1 1 1ך 3^ 11 ברכה שוורץ בתמונת פירסומת
1\ 11 1 1 1 1 1צמר עם סבתה שהיא, לדבו
האדם האהוב עליה ביותר. הסבתא אהבה את בר
נהגה להתגאות בתמונות הפירסומת הרבות ש

ו11 דת ע״י המישטוה
זורמאי־היהלומים

1 1ג! 1 1ו 1 1 1 1י 1*1ברכה שחרץ כפי שנראתה ביום
1 1 ^ 111 #111 11 ^ 1 >>1השישי האחרון באולמו של השופט
ישי לויט בבית־המישפט, לשם הובאה לשם הארכת מעצרה.
סניגורה שימחה זיו הצליח לשחררה בערבות של 20 אלף לירות.
ובין מכות־רצח לצעקות־אימים נפלט לה
פיתאום :׳ את דומה בדיוק לאמא שלך!׳
היא לקחה אותי למישטרה, ושם אמרו לה
שהיא צריכה למסור אותי למוסד. כש חזרנו
הביתה היא סיפרה לי את האמת
על הורי, בשביל להכאיב לי.״
שוב עקרה המישפחה לדירה אחרת,

התובע המישטרתי רב־פקד יצחק חגג, לא ידע כי ברכה שוורץ
היא דוגמנית מפורסמת והסניגור טרח להעיר את תשומת־ליבו
לכך שהגברת שוורץ, לבד מהיותה חשודה בקשר עם מזייפי
המחאות וגונבי יהלומים, גס מייצגת את ישראל בארץ ובעולם.

ושוב נשלחה הילדה הבלונדית, בעלת ה עיניים
הכחולות והחיוך התמים לבית-
ספר חדש. היא הפכה מלכת הכיתה והיתה
תלמידה טובה. קשר אמיץ נוצר בינה
לבין אחותה הקטנה. קשר זה חזק עד
היום. האחות נישאה והיא אם לתינוק.
ימים אחדים לפני מעצרה בילתה ברכה

בבית אחותה וטיפלה בתינוק כיוון שה אחות
חלתה ואושפזה בבית־החולים.
בגיל 14 גילתה ברכה שהיא יפה. גב רים
החלו מסתכלים אחריה ברחוב ושור קים
לה. כולם ביקשו את חברתה. כש סיימה
את בית־הספר העממי שלחו אותה
הוריה לקיבוץ בית־אלפא וכתום שנה הה־

בכל כוחה לטשטשה. בעבר נהגה ברכה להיתלות
כב בינלאומי שהגיע לי שראל׳,ובר שימתה מצויים
ילון, רוג׳ר מור, טוני הקטן ומייק בראנט.
ה ברכה תחת אפוטרופוסתו של רחמים אהרוני.
חמודה ושקטה ולא הפרעתי לאף אחד.
הכל השתנה אחרי שעלינו ארצה.״
ברכה שוורץ נשלחה בארץ למוסד ל ילדים
אומגה יחד עם אחותה, כיוון ש ההורים
ביקשו לבסס את עצמם, והילדות
עמדו בדרכם. כעבור שנתיים התגרשו
ההורים. האם הכירה רקדן מתיאטרון
דו־רה־מי ועברה לגור איתו בצריף בכרם
התימנים. הילדות הוצאו מהמוסד ובאו
להתגורר עם האם. ברכה נהגה לספר כי
בצריף לא היו מים חמים, ובית־השימוש
היה מרוחק מן הבית. עכברים שרצו בכל
מקום וכירסמו את מעט האוכל שהיה.
עברו עליה ימים קשים, והיא מספרת:
״כבר אז הרגשתי, באינסטינקט, שהקשר
שלי למישפחה חלש. היו ימים שהייתי
עומדת שעות בחוץ ומרגישה שאינני שיי כת
לשם. ואז קרה המיקרה שלא אשכח
לעולם. הייתי בת חמש. בלילה עשיתי
פיפי במיטה. בבוקר לקחה אותי אמא,
הלבישה אותי, הכניסה את התחתונים
הרטובים לשקית עם פרוסת־לחם, וזרקה
אותי מהבית. כשעמדתי בחוץ ובכיתי, היא
יצאה ושאלה אנשים ברחוב אם הם מעוג-
יינים לקחת אותי.״
מצבה של המישפחה השתפר, והיא עב רה
להתגורר בצפון העיר. אך ברכה סיפ רה
כי גם אז לא קיבלה כספים לטיולים
שנתיים או לממתקים.

דוגמנות-עירום
וחרפת־דעב
^ יך גילתה שהיא מאומצת י סיפרה
י ברכה :״פעם גנבתי מהארנק של
אמא שלי חמש לירות. היא תפסה אותי,

דוגמנית הצמרת נ־״נ ״,לד ^ א?
רא רמא. העוני וחרפת־הרעב שסבלה בילדותה הביאו אותה למצב

שבו הכסף הפך הדבר החשוב ביותר בחייה. היא הצליחה כדוגמנית,
לא היססה להסיר את בגדיה כדי להצטלם, הפכה דוגמנית־העירום
מיספר אחד של ישראל ומלכת נערות הזוהר בתל־אביב.

• 2 9י

שוע נ 5שקו

בגיל ארבע־עשרה וחצי
״חבר ראשון״ .״הוא היה
בנשיקות על הלחי,״ סיפ־

המשך מעמוד
ירוה הביתה.
יה לה כבר
ן ,25 והסתפק

״המריבות בבית תכפו, וברחתי לבית
בתי. סבתא שלי היתר. היחידה שאהבה
ותי באמת. היא תמיד התגאתה בתמונות
ולי שהתפרסמו בעיתונים.״
באותה תקופה הכירה צעיר צרפתי בשם
טיפן והוא היה, לדבריה, הגבר הראשון
ולה. היא היתד. רק בת חמש־עשרה וחצי.
גיל 16 החליטה ברכה לכבוש את העולם.
יא נבחרה כנסיכת הים־התיכון וסגנית
סיכת ים־סוף במיסגרת תחרות בחירת
;לכת־המים. כשחזרה הביתה עם הכתר,
כתה סבתא מאושר.
הסבתא חיה מקיצבת ביטוח לאומי, ו רכה
ידעה לספר כי היו תקופות שבהן
יבלה חרפת־רעב וניזונה מגזוז ופלאפל.
חירתד. כנסיכת הים־התיכון פתחה לפניה
וערים רבים. היא הפכה דוגמנית, אך לא
סתפקה בהדגמת בגדים בילבד. ללא בע-
ית הסירה את בגדיה, הפכה דוגמנית־ה־ירום
מיספר אחד של ישראל.
היא הכירה את האנשים המתאימים,
:ראתה תמיד רק עם המפורסמים והזו-
רים שבהם. כשהגיע לארץ השחקן הצר־תי
א . $דילון הי תה. וו ברכה שוורץ
ובילת&י׳־אותו את כל שבוע שהותו בתל-

היא •׳?זיתה ידידתו של אבי עופרים,

י שיגעון ג ד לו ת י

הצנום שלהם. נשארים רק המבוגרים והמ בוססים.
הם כבר יודעים מה הם רוצים
מעצמם ומהחיים שלהם.
״הגברים המבוגרים הישראלים נסבלים,
אבל לא ליותר מכמה שעות. אחר־כך הם
מתחילים להגעיל את הנשמה שלי. לעומת
זאת, הגברים שמעבר לים הם נימוסיים,
מתחשבים ויותר שמרנים. אני עצמי שמ רנית.
אני אוהבת שמתייחסים אלי כמו
אל אשה, להרגיש שאני אשה.
״הגברים הזרים נותנים לי הרגשה של
שבריריות, רגשניות, סכסיות. הם לא
חושבים תמיד על המיטה, כמו הישרא לים.
חוץ מזה, הישראלים שפנים ומפח דים
להתחיל אתי. הם לא יכולים לספק
לי את הדרישות שלי מהחיים.״
והחיים אכן גרמו לברכה שוורץ לדרוש
הרבה, ותמיד את הטוב ביותר. היא לא
שכחה את הצריף הרעוע עם בית־השימוש
המרוחק, וגם לא את המכות שחטפה
בגלל חמש הלירות שגנבה מארנקה של
אמה. היא לא שכחה איך, תחת לנסוע
לגן באוטובוס, היתה הולכת ברגל ובכסף
קונה מסטיק וסובריה על מקל.
ברכה שוורץ החליטה להחזיר לעצמה,
מהר ככל האפשר, את מה ששללו ממנה
החיים. והיא סיפרה :״אני אוהבת לבלות
הרבה, להסתובב במקומות יקרים, לטייל
המון ולאכול טוב, לגור במקומות יקרים,
מינימום במלון הילטון. אני יודעת שאני
יפה. היופי הוא הפילוסופיה שלי. בזכותו
נפתחו לפני הרבה שערים שהיו נשארים

באיזה מלון או מיסעדת-פאר בתל-אביב,
או ביפו, אחר־כך עוד איזה בילוי קטן,
ומה שאחר־כך זה כבר לא לפירסום. בסך
הכל החיים עברו עלי יופי עד עכשיו,
השגתי כל מה שרציתי וכל גבר שרציתי.״

״סנדק״
פרטי
ך׳ שנה האחרונה היתה ברכה שוורץ
תחת אפוטרופסותו של גבר אחד:
רחמים אחרוני, המכונה ״גומאדי״ (ראה
עמודים .)25—26 אחרוני היה ״סנדקה״
של ברכה. כך, לפחות, טענה אמה, שיד עה
לספר כי הוא עזר לברכה לצאת מצרות
כספיות רבות שאליהן נקלעה באחרונה.
״גומאדי״ ,בעלה של בת־שבע דנוך,
אחותו של ישראל דנוך, והמתגורר עם
אשתו וחמישה ילדיו בווילה מפוארת בתל-
ברוך, שכר למען ברכה דירה ברחוב
לוריא , 11 ליד כיכר דיזנגוף בתל-אביב.
בדירה זו נתפסו הוא ובת־חם ותו ביום
החמישי האחרון. הם יצאו בערבו של יום
חמישי לבלות כהרגלם, והחלו את הערב
בצורה האהובה על ברכה ׳,בארוחת־ערב
במיסעדה טובה. אחר־כך הלכו לבלות ב מועדון
שבכיכר אתרים.
כשחזרו לדירתה של ברכה בחמש לפ נות
בוקר, היא פתחה את הדלת, פרצה ב צעקות.
בדירה נמצאו אנשים, וברכה הש שה
כי אלה פורצים. אלא שהיו אלה בלשי

(המשך מעמוד )24
כת־ההשמצות שטווה תמיר סביבו, ואשר
נמשכה מאז המרד שנכשל ועד שבגין
הפך ראש־ממשלה.
הסיבה השנייה טמונה באישיותו של
ברק. הוא נחשב אהד המישפטנים הגדולים
בארץ או, כפי שהגדירו בגין ,״אחד ה־מישפטנים
הדגולים בעולם.״ הפרופסור
הממושקף, שהיה יועץ מישפטי גם בממ שלה
הקודמת, מנוע מכל יחס פוליטי,
והוא רואה את תפקידו כפי ששמו מעיד:
יועץ־מישפטי־לממשלה, לכל ממשלה.
לברק אישיות צנועה וכובשת. הוא
איש־צדק, נוסף על היותו איש־חוק, ובכך
אי־אפשר להאשים את תמיר, הידוע יותר
מכל בתככנות הפוליטית שלו.
בגין מעדיף בגלוי את ברק על־פני
תמיר. ואכן, מאז עלה בגין לשילטון,

הבגיסה למישרדי־המישפטים
סגור ובטוח
קיבל היועץ־המישפטי־לממשלה בחזרה
את כל הסמכויות והתפקידים המוטלים
עליו מכוח החוק, כיועץ־מישפטי־לממש־לה
— סמכויות ותפקידים שנגזלו, בחלקם,
מקודמיו בתקופת שרי־המישפטים הקוד מים,
יעקוב שימשון שפירא וחיים צדוק.
כאשר הבין תמיר את מערכות-היחסים
שיוצר בגין עימו ועם ברק, הוא החליט
להבליג. כפוליטיקאי מנוסה ידע כי בפו ליטיקה,
כמו בכדורגל, הכדור הוא עגול.
הופצו שמועות, בעיקר על־ידי חוגים ה מקורבים
לתמיר, על התפטרותו הקרובה
של ברק ועל ״רצונו לחזור לחיין! האקדמ־איים.״

תמיר
מרוגז
על בגין

ברכה שוורץ בדוגמנית
עירומה ואלגנטית
זוא עטף אותה בפרוות־כבשים, חרש אי ה
את כל מקומות הבילוי האפשריים
(אילת ועד אכזיב. ואף לקח אותה לגר-
1ניה. היא היתד. גם ידידתו של הזמר
,מנוח מייק בראנט. היא נהגה לשבת
מועדונים הפופולאריים, טיפאניס או ב אב
של פרדריקה, וללטוש עיניים. לדב־יה,
תמיד היה המלצר מגיש לה פתק עם
קשה להצטרף לאחד השולחנות.
לא אחת טענה שלא היה גבר שרצתה
לא השיגה. יחד עם זאת, לא היו לה
:שליות .״אני יודעת שחמישים אחוז מה ברים
שיצאתי איתם עשו את זה בשביל
הכנים אותי לשרשרת ההצלחות שלהם,
א יותר,״ נהגה לומר.

בלי אהבה
א מי תי ת
ן* יא נהגה לפזר את פילוסופיית
י י החיים שלה לכל עבר :״הדבר הרא-
זון שאני רוצה שיהיה אצל גבר שאני
וצאת איתו, ואפילו לסעודה קלה, זה
ורבה,כסף בכים. מאחר שלאנשים צעירים
:דרך־כלל אין הרבה כסף, והם כל הזמן
!חשבים כמה נשאר להם בחשבון־הבנק

נעולים אילו היו לי אף נשרי וקמטים
בלחיים.״
ואכן השערים נפתחו לפניה. היא הרב תה
בנסיעות לחו״ל, התהדרה בפרוות יק-
רות־ערך, וענדה תכשיטים יקרים. יחד עם
זאת, למרות הקלילות שבה ריחפה מהר-
פתקה להרפתקה, היו עיניה הכחולות עצו בות
תמיד. מעולם לא מצאה את האהבה
האמיתית.
בעברה רשומים נישואין קיצרי־ימים,
אך היא מעולם לא דיברה על נישואיה.
כשנשאלה על סדר יומה, סיפרה :״בבו קר
יש לי המון סידורים. יש לי חשבונות
בשלושה בנקים, ואני אפילו לא יודעת
איפה הם, כך שכל הבוקר אני מנסה
לחפש להיזכר איפה הבנקים שלי לעזאזל.
אני אוהבת לשתות יין ובירה, ומתחילה
להכניס לתוכי את הנוזלים האלה כבר
מארוחת־צהריים. לפני שאני מספיקה ל הרגיש,
כבר מגיע הלילה.
״לפעמים יש לי צילומים. אני עובדת
כדוגמנית ואני חושבת שאני מאד מצליחה
בזה. בערבים אני מזמינה מונית, ואחרי
סיור בכמה בארים וכמה פגישות בלתי-
מחייבות עם אנשים בלתי־מחייבים, אני
נוסעת ל״הפגישה״ שלי לאותו ערב.
בדרך־כלל זה מתחיל בארוחת־ערב טובה

המישטרה שבאו לערוך חיפוש בביתה,
אחרי שחיפשו קודם־לכן את רחמים אח רוני
בביתו שבתל־ברוך, ואותה בדירת
אמה שבשדרות הר־ציון.
השוטרים קיבלו את כתובתה של ברכה
מן האם, ולקחו אותה איתם כדי שלא
תספיק להזהירה. ברכה וגומאדי נעצרו בו
במקום. כששאלה האם, לדבריה, את אחד
השוטרים על מה נעצרת בתה, סירב י
לענות לה.
לפני שנעצרה הספיקה ברכה לבקש
מאמה כי תתקשר עם שמחה זיו, פרקליטה
שהוא גם פרקליטו של רחמים אהרוני.
האם התקשרה עם זיו עוד באותו לילה,
והוא הצליח לשחררה בערבות למחרת
היום.
מאז שיחרורה מסתתרת ברכה, ואינה
עונה לטלפון. ידידיה טוענים כי היא חו ששת
מתגובתה הנזעמת של בת־שבע אח רוני,
אשתו של ״גומאדי״ ,שלא ידעה על
הקשר בין ברכה לבין בעלה. אחרים טו ענים
כי הוזהרה לבל תשוחח עם עיתו נאים.
לצוות
העולם הזה, שהצליח לאתרה, אמ רה
ברכה :״אני לא רוצה להגיד שום
דבר, ואני לא רוצה שיכתבו עלי בעיתון.
יותר מזה אין לי מה להגיד.״

^ ולס אפילו תמיר איבד לבסוף את
סבלנותו. הוא אינו יכול להעיר דבר
לבגין, אך החל מגלה יחס צונן.כלפי ברק.
עם ברק קשה לריב. גם האנשים הניצ בים
מעברו האחר של המיתרס, מול ה־אינם
יכולים
יועץ־המישפטי־לממשלה,
לעמוד מול הקסם האישי והכנות המאפ יינים
את ברק. אולם תמיר הצליח ליציר
חיץ בינו לבין היועץ־המישפטי.
יש הטוענים כי כל כוונת הקמת המיב־צר
בלישכת שר״המישפטים היתה, על־פי
מחשבה תמידית טיפוסית, להראות לברק
כי הוא אינו משתייך על העילית של
מישרד־המישפטים וכי גם הוא, ככל אדם
מן השורה, חייב לעבור את ביזיון האינ טרקום,
כדי להגיע אל השר.
רק אחרי שנורית חפץ סיפרה לו על
הליגלוג שעוררה נעילת הדלת בפני ה־יועץ־המישפטי
ומנכ״ל המישרד, לא רק
במישרד המישפטים אלא במישרדי הממ שלה
כולם, סידר תמיר את הכפתורים
הפרטיים של ברק וגבאי.
האינטרקום,
דלתות־הברזל הכבדות,
חידושי האלקטרוניקה, הזמזמים והמנעו־לים
יכולים להעיד על אחד משלושה דב רים:
שר־המישפטים של מדינת ישראל
לוקה בתסביו־רדיפה, שר־המישפטים לו קה
בשיגעון־גדלות, או שהיחסים בין צמ רת
מישרד־המישפטים מעורערים עד כדי
סכנה.
העולם הזה 2108

במדינה
(המשך מעמוד )22
לתאר את עמדות הממשלה הישראלית.
האם נבעה עמדתו של בגין מתוך אי-
הבנה י האם חוסר־התיקשורת בינו ובין
עמיתו המצרי הוא כה רב, עד בי אינו
מסוגל להבחין בין קיצוני למתון במצי אות
המצרית י האם הוא פעל מתוך על בון,
כדי לשמור על ״הכבוד היהודי״,
כטענתו? האם נקבעו מהלכיה של מם־
שלת־ישראל על־ידי הרגשנות של קנאי
לאומני, שמילה אחת של עיתונאי מצרי
הוציאה אותו מכליו?
קשה להאמין בכך. יוזמת אל־סאדאת
הוכשלה על־ידי ממשלת בגין ביגלל סי בות
עמוקות הרבה יותר.
גולדה מזו־ זעת שוב. מנחם בגין
כבר הפיק מיוזמת סאדאת את מלוא ה תועלת
האישית, המיפלגתית והלאומית
שניתן להפיק ממנה. הוא הוכיח שהוא
אישית מקובל בעולם כאיש־שלום, ש־לנהל
תנועת־חרות
והליכוד מסוגלים
משא־ומתן על שלום לא פחות משילטון
המערך ששבק חיים, שהערבים נאלצים
להכיר בקיום ישראל.
מעבר לזה, לא היה לבגין כל עניין
בהמשך היוזמה. היא יכלה רק למקד את
הלחץ הבינלאומי והלאומי למען החזרת
השטחים הכבושים, ולהכרה כלשהי בז כויות
העם הפלסטיני. כיוון שלא היתה
לבגין כל כוונה להסכים לשתי תביעות
אלה, מוטב היה לו לעצור את התנופה.
השאלה היתד, רק כיצד לעשות זאת באופן
שהאשמה לא תיפול על ממשלתו. בכך
הוא הצליח, לפחות חלקית.
יחמודסאדאת היתד, בנוייה על תנופה
פסיכולוגית, על הדראמה של שבירת־מחסומים
ודהירה אל הפיתרון. אין היא
יכולה להתקיים באווירה של ״מילחמת
עצבים״ ,של החלפת עלבונות והאש מות׳
של סחבת ותימרונים עויינים.
לכן מתה היוזמה השבוע למעשה, אם
לא להלכה. ענני המילחמה הקרה חזרו
למרחב. הציבור הישראלי, העיתונות וה־מימסד
המדיני, וביכלל זה גם האופוזיציה,
קיבלו את השינוי באנחה של הקלה. סוף-
סוף חזרו הדברים למסלולם הרגיל והמקו בל•
אחרי כמה שבועות, שבהם לא ידע
איש מה לעשות ואיך להתנהג, חזרו הכל
לתפקידיהם המקובלים — בגין נאם, גול יה
היתה שוב ״מזו־זעת״ מדיברי המצ רים׳
שימעון פרס בירבר, עיתוני־הערב
הסיתו, סקרי דעת־הקהל הוכיחו כי העם
תומך בממשלה — בכל ממשלה (ראה
לעיל).
חיוכים אוויליים. הדמויות הפאת טיות
ביותר בכל המחזה היו האמריקאים.
הם סיפקו את הקומדיה שבתוך הטרגדיה.
מראשית יוזמת־סאדאת, מילאו האמ ריקאים
תפקיד שבין תמים לבין לא־חשוב.
כמו• האמלט, נקרע הנשיא ג׳ימי קארטר
בין פחדיו — הפחד מפני לחץ־הנפט ה ערבי
מכאן והפחד מפני לחץ המימסד ה יהודי
האמריקאי מכאן. הוא פחד ללחוץ
על ישראל. שר־החוץ שלו צעד אנה ואנה,
תמיד מלווה בפמליה גדולה ורבת־רושם,
תמיד שופע חיוכים אוויליים ואימרות
אוויליות על ״שיחה טובה״ ו״גישה קונס טרוקטיבית.״
השבוע
העמידו האמריקאים פנים כ אילי
הם פועלים במלוא המרץ להחייאת
יוזמתו של סאדאת, למרות שלא היה
להם חלק בה ולא עשו דבר כדי להב טיח
את הצלחתה.
מי שהאמין לעיתונים, יכול היה לקבל
את הרושם כי גורל השלום, גורל המרחב
וגורל העולם כולו תלוי עתה בפקיד אמ ריקאי
שיגרתי ואפור בשם אלפרד אתר-
תון, שהושאר במרחב אחרי שהסתלק
סיירוס ואנס, כדי לפעול למען חיבור
״הצהרת כוונות״ של שני הצדדים, שאין
להם כל כוונה להסכים איש לכוונות
יריבו.
קשה היה להעלות על הדעת סיום פא־תטי
יותר ליוזמה היסטורית יחידה־במינה.

דרכי אדם
הבן ה או ב ד
אזרח אמריקני בא לבקר
את אביו הגוסס ברמאללה
— וגעצר בחשוד
בעבירות ביטחוניות
יבין התיירים הרבים שהצטופפו ליד דוכני
העולם הזה 2108

ביקורת הדרכונים בניטל התעופה ובך גז׳ריוון
היה גם סמי איסמאעיל, סטודנט לאלקטרו ניקה
באוניברסיטת ׳מיישיגאן, בארצות־הברית.
כאשר הגיע תורו, מסר ליידי ה שד
טר את דרכונו האמריקאי ׳וחיכה בסבלנות
עד שזה יסיים את העיון בו. אלא ׳שהעיון
בדרכון התארך ייתיר-על־המיידה.
סמי חיכה וחיכה, אך במקום לקבל את
הדרכון בחורה לידיו, הוזמן עיל־ידי השוטר
להתלוות אליו ׳לחדר צדדי. שם הוברר ליו,
כי הוא במעצר.
הצעיר הערבי, שהוזעק מאירצות־הברית
כדי לבקר את אביו הגוסס, הוחזק במשך
שבוע ימים במעצר, מבלי שניתן לו ׳להת קשר
עם עיורך־דין. רק לאחר שבוע הופגש
בתאו עם עורכית־הדין סליצ יה לנגר.
,״כחור טוב״ .סמי ׳נולד יביארצות-ד־,בריית
לפני 23 שנה, לאחר שהוריו היגרו מן
הארץ עוד בזמן המנדט. בהיותו צעיר
נפרדו הוריו. האם, בת למשפחה מוסלמית
אדוקה, העזה לעשות מה ׳שאין נשים
מוסלמיות ׳נוהגות לעשיות: היא ינטשה את
בעלה• ,אחרי שיילדה לו ושלושה ילדים,
השאירה בידיו את צעיר הבנים, עאזם. האב
חזיר ׳ברוב דיכאונו לארץ, השתקע ברמאללה
והפך ברבות השנים לאחד מעשיריה. שני
בניו הבוגרים נשארו באמריקה.
סיפר השבוע עאזם, אחיו של ׳סמי! ,תל מיד
המיכיללד. של ביר־זי׳ת :״הודעתי לסמי
על מחילתו -של אבא, והוא השיב שיבוא
מייד לארץ. בינתיים החמיר מצבו של
הזקן, יאך סמי לא הגיע. ט״לפנתי לבייתו,
במיישיגאן ,׳ונמסר לי ׳שעזב את הבית לפני
כשבוע, בדרכו לישראל. התחלתי לדאוג
ופנייתי ׳לשגרירות האמריקאית ביתל-אבייב,
ושם נודע לי, כי סמי נעצר כחשוד במגע
מינימום הפרס הראשון

עזיה ל
כולל וז עברה
כלל הפרסים

מיליוןל״י
כולל העברה

המועצה רהסדר ההימורים בספורט

לצוות הרופאים והא חיו תבמחלקה פני מי ת ג׳
של בי״ח ״ הדסה ״ ת״ א, ב הנ הל ת

ד׳ ר צ ׳ ציק
תוד ה מקרב״לב על ה טי פול ה מ סו ר

טובי אס זכרוני

נאשם איסמאעיל
מן האוניברסיטה —
עם סוכן זיר וסח׳שוד בחברות באירגון עויין.
התקשרנו מייד לפליציה לנגר ואמרנו לד,
שמציב אבינו קשה ושעותיו ספורות. היא
מיהרה אל הרופאים ׳שטיפלו בו וקיבלה
מידיהם אישור רפואי, המעיד כי ׳אבא הוא
בן 85 ונוטה ׳למות בכל רגע. על האישור
חתמו רופאים ידועים מרמאללה, כמו דוק טור
עראף אפו־גוש! ,והוא נשלח לשגריר
האמריקאי, סם לואיס, ולצלב האדום.
״אינני מבין למיד, עצרו את אחי. הוא
בחור טוב ׳שלא מתעסק בפוליטיקה. הוא
גם לא חושב לחזור לארץ ולחיות עימנד.
הוא אזרח אמריקאי, דובר אנגלית טובה,
המתכנן את חייו שם. הוא יבא לכאן רק
בגלל מחלתו של אבא.״
״איימו, ירקו ומשכו״ .בשבוע שעבר
הובא סמי ׳איסמאעייל אל שופט ב״ת־המיש־פט
המחוזי בתל־אביב, חיים שטיינברג. ה תובעת,
שרה סירוטה, דרשה את הארכתו
של המעצר, ואילו פרקליטת החשוד ביק שה
לשחררו בערבות. השופט העדיף
את ״נימוקי הביטחון״ וסירב לשחרר את
עלי. בשעת הדיון נוכח באולם גם ראש
המחלקה המ״שפטית בשגרירות ארצוות־חבדיית,
ג׳ימס קאר.
סיפרה ד,פרקליטה לנגר :״כאשר ׳ניפגש־תי
סוף־סוף עם ׳סמי איסמאעיל, התלונן
בפני על יחס יקשה ואכזרי מציד חוקריו.
כתבתי מייד ׳לשגרירות האמריקאית, על
׳תלונתו ויעל כך שבמשך ארבעה ימי חקירה
ניתן לו לישון רק שעתיים. הוא החליט

חופשה נ הדרת -
ב כד מקום בעודם
לאחרונה נפתח בישראל הסניף הישראלי של ״המועדון הביו־לאוימי לחלופי
דיור 1 י 0ד1$11/\1״•
פעולות ׳המועדון בולילת הוצאת מדריך בין־לאומי בו מתפרסמות כתובות
של אנשים שונים ברחבי העולם המעונינים לבלות את חופשתם מחוץ
לארצם מהוצאות נמוכות ובאווירה ביתית מקומית.
תושב ישראל בירושלים, תל־אביב, רעננה או נהלל יוכל להחליף א ת ביתו
בוילה האוויית, מקסימה הצופה ל אוקינוס ׳האטלנטי בפנטהאוז מפואר
בניו־יורק, בטירה סקו טי ת עתיקה, בבית כפרי באלפים השוויצרים ולמעשה
בכל מקום שיעלה על דעתו.
׳מדריך 178£י 0ד( 151<7\ 1ת.ד 8284 .ת״א) כולל כתובות מנויים רבים (דמי
,המנוי ה ם נמוכים ביותר) .המינוי בוחר יאת האזור הגיאוגרפי והמדינה
מה הוא היה רוצה לבלות את חופשתו ,׳וכותב ישירות למינויים הגרים
שם. המועדון מפרסם את הרשימות ׳והחברים יוצרים את קשריהם מעצמם.
לחברי המועדון מוצעות אלטרנטיבות שונות לבילוי חופשתם ; חלופי דיור,
ארוח הדדי, השכרה, חלופי נוער, שנת שבתון ועוד.
המעדון הבין־לאומי הפועל בארבע יבשות זה עשרים שנה. בישראל
נרשמו בשניה הראשונה לפעולתו כ־ 200 מנויים והביקוש !מצד מועמדים
נוספים הינו רב — משום החסכון הגדול הטמון מדרך ׳מיוחדיז זו.

(המשך בעמוד )35

שי ח ^
טלוויזיה
המ שבר־ה שבוע בחד שו ת
משבר רון כן״ישי עדיין לא חלף ב־מחלקת־החדשות
של הטלוויזיה. עדיין לא
ברור לאיש מה יהיה הסיכום הסופי בנושא
תפקיד הכתב המדיני של הטלוויזיה, עם
שובו של בן־ישי מחופשת הברוגז שלו.
הנטייה היא לאפשר לו לחזור לתפ קידו
גם ללא בירורים, למרות שבתחי לה
עמד מנהל המחלקה, חיים יכין, דל
עריכת בירור מישמעתי עמו. אולם, ספק
אם בן־ישי יהיה מוכן להמשיך בתפקידו
ככתב מדיני. עוד לפני ה״ברוגז״ טען
כי מתנכלים לו ולעבודתו, ובעיקר עו רך
מבט י ע קו באחימאיר, מי ששימש
הכתב המדיני לפניו .״אין לי כוח לעמוד
שעות שלמות ליד מישרד־ראש־הממשלה,
רק כדי לקבל רמז מעוות מאיזה פקיד או
שר, ואחר־כך עוד שיצעקו עלי,״ אמר
פעם.
אם לא יחזור בן־ישי לתפקידו זה, הוא
ינסה בוודאי להשיג אחד משני התפ קידים
הבאים: מנהל־החדשות ברדיו, ש עליו
התמודד בזמנו עם דן פתיר והו בס׳
אך פתיר ויתר עליו באחרונה, וה תפקיד
פנוי עתה. התפקיד השני שאליו
ישאף בן־ישי הוא רעיון ישן, שהועלה
עתה שוב במיסדרונות הטלוויזיה: עורך
ומגיש עלי כותרת, במקום ירון לונדון.
אם לא יחזור בן־ישי לתפקידו, יגרום
הדבר שורה של בעיות בטלוויזיה. עתה
משמש כממלא־מקום הכתב המדיני אלי
מלך רם, הכתב הפרלמנטרי של הטל וויזיה.
תחתיו בכנסת מתפקד דן רכיב,
הכתב לענייני מיפלגות, ואילו ככתב זמ ני
לענייני מיפלגות משמש ניסים מיש־על,
מי שבימים כתיקונם עוסק בעניינים
מוניציפאליים והוא יד־ימינו של רביב.
רם אינו שש ליטול על עצמו את תפ קיד
הכתב המדיני דרך־קבע, בעיקר אח רי
הניסיון בן שבוע הימים שלו. גם רביב
אינו שש לקבל תפקיד שיחייבו לעבוד ב ירושלים,
בין ככתב מדיני ובין ככתב
פרלמנטרי. בשעתו הוצע לרביב להיות
הכתב המדיני של הטלוויזיה, אך הוא סי רב
לעזוב את מעוזו התל־אביבי.
כך או כך, ברור כי צפויים שבועות
עליזים מאד במחלקת־החדשות של ה טלוויזיה.

רשות
השידור לחקור בפרשת הנסיעה
לקאהיר של
יערי, סיים בתחילת השבוע את מחקרו
והגיש לכתבניות רשות־השידור להדפ סה
מיסמך בן עשרות עמודים.
גודדון מונה לחקור אם אומנם נסעו
השניים למצריים תוך ניצול, על־ידי זיו פים,
של שם הרשות או, נכון יותר, של
שמו של מנהל מחלקת־החדשות, חיים
יבין, כדי להשיג עזרה רישמית לנסיע תם.
כן היה גורמן — מי שהיה מנהל
הרדיו והעוסק כיום, עד הגיעו לגיל הפרי שה,
בהכנת תקנון לשידורים בשעת־חי־רום
— צריך לקבוע אם היה מותר ל שניים,
שעשו עבודה מצויינת בקאהיר,
לצאת שלא־ברשות, אם אכן לא קיבלו
אותה.

אלכם גילעדי ואהוד

המיסמך של גורמן סודי, ולדבריו
״אפילו המנכ״ל עוד לא קרא אותו.״ מה
שהתברר ממנו הוא שלאלכס גילעדי היה
דרכון בר־תוקף, שבו השתמש לנסיעה.
לאהוד יערי לא היה דרכון, והוא אכן צירף
לבקשת הוצאת־הדרכון ממישרד־הפנים
מיסמך של הטלוויזיה. אולם, בניגוד לחש דות
לא חתם יערי בשמו של יבין אלא
בשמו־שלו, דבר שלכל המעות היה מותר
לו לעשות.
לגבי עצם הנסיעה טענו השניים, בעת
חקירתם על־ידי גורדון, כי כעיתונאים
הם חשו חובה לנסוע מייד כשהתאפשר
הדבר לדעתם, ומבלי לשים לב לדרישות
ביורוקרטיות כלשהן. דווקא מנהל הטל וויזיה,
ארנון צוקדמן, הצדיק את ה שניים
לפני גורמן, ואילו מנהל מחלקת־החדשות
חיים יבין, היה מסוייג יותר. כן
העיד לפני גורמן ניסים מיזרחי, איש
השליחויות בעל המעמד הרם, שאכן הוא
סידר ליערי את הדרכון, בעזרת קשריו
האישיים במישרד־הפנים.

בגין ה תנ גדדהר צוג
בשבוע שעבר הציע שר־החינוו־והתר-
בות זבולון המר, הממונה •על חוק
רשות השידור, לשגריר ישראל באו״ם
חיים (״ויוויאך) הרצוג לשמש כיושב־

•יעדי כו חרח ל חו פשה
בחודש מאי עומדת התוכנית עלי כותרת
לצאת לחופשה של כמה חודשים, ללא
כל ודאות כי היא תשוב אל המסך הקטן.
מאחר שירון לונדון הצליח לדחוק מן
התוכנית כל מי שנוסה בהגשתה במקומו,
והוא מתעקש על חופשה ממושכת, נראה
כי תוכנית זו תיפול.
באחרונה הועלתה הצעה שרון בן־ישי
ינחה את התוכנית, אם אכן יוותר על תפ קיד
הכתב המדיני( .ראה לעיל).

מהן פ ס קנו תהח קי ר ה?־
עמוס גורדון,

שמונה על־ידי הנהלת

דרכון בר־תוקף

חתם בשמו

איתן,

היו ליושב־הראש הנוכחי, ולטר
ותפקידו של המנכ״ל ינוטרל במידה ניכ רת.

מר משתלט עד הדח
בשבוע שעבר נערכה פגישה בין שר־החינוך,
הממונה על חוק רשות השידור,
זבולון המר, לבין הממונה על תוכניות
הדת בטלוויזיה, הד״ר בנימין צביאדי.
בפגישה בין השניים הוסכם על הרחבת
שידורי הדת בטלוויזיה, נוסף על שלל ה תוכניות
הקיימות כבר.
בעיקבות פגישה זו הוחלט להפיק סיד רה
על יישובים דתיים, ולהזמין תוכנית
על התנועות המשיחיות אצל חברה פר טית.
באותה פגישה גם הוחלט להקרין
סרט שערכו מיכח שגריר רדן ארזי
על הקהילה היהודית בנאמיביה, שבאפ ריקה.

הבטיח צביאלי להמר שימצא מסגרת
שבה תובא התשובה הדתית לתוכנית הש עה
השלישית האחרונה, שדנה בתנועה ה קיבוצית
מבלי להתייחס כלל לקיבוצים
הדתיים.

תקלה דווקא במתח
הזעם שתקף יותר ממיליון צופים, ש רותקו
לשידור הישיר של מישחק ה כדורסל
ביום החמישי האחרון, אשר נקטע
דקותיים לפני הסיום, היה כאין־וכאפס
לעומת זעמו של מפיק השידור ומי שהע ביר
אותו .,אלכם גילעדי.

עוד שנ״ס מור שיס
שתי פרישות מהותיות נוספות צפויות
במחלקת החדשות. האחת היא זו של ראש
הדסק הכלכלי והכתב הבכיר אכרהם
(״קושי״) ק ושניר, שהודיע כבר כי הוא
עומד לצאת לחופשה־ללא־תשלום בת
״כמה חודשים עד שנה.״ קושניר עומד
לנסוע לאנגליה, שם מתגוררים הורי אש*
תו, להשתלם בלימודי טלוויזיה ולכתוב
ספר נוסף, אשר את נושאו הוא עדייו
שומר בסוד.
כאשר הודיע ליבין על תוכניתו לעזוב,
דנו השניים באיוש תפקידו של קושניר.
הכתב המליץ על אחד הכתבים האחרים
בדסק הכלכלי, אבי אנג׳ל, ואילו יבין
טען, כי יש להביא מישהו מבחוץ.
אדם נוסף העומד לפרוש מתפקידו ב־מחלקת־החדשות
הוא יאיר אלוני, ראש
דסק־הפנים. הוא גילה, קצת במאוחר, כי
כל תפקידו כראש־הדסק הוא לשמש מע-
הלו או, כפי שהוא טוען ,״רס״ר מישמ־עת,״
ולא עיתונאי. אלוני החליט להיפטר
מתפקידו בכל מחיר, ובימים אלה נער-
כים דיונים בינו לבין חיים יבין על תפ קיד
אחר.

שדרן גילעדי

פרשן יערי

למרות שגילעדי נוטל את האחריות ל־
״ביזיון״ על עצמו, מכוח היותו מפיק ה תוכנית,
התברר כי התקלה אירעה ביגלל
קצר חשמלי בבניין מגדל שלום, תחנת־התימסורת
שאליה הועבר השידור מ־איצטדיון
יד־אליהו. האשמה היתה של
חברת החשמל, וחובבי הספורט יכולים
למחות רק בפניה.
קשה היה שלא להיזכר בתקלה דומה,
שאירעה בעת שידור ישיר של מישחק־כדורסל
לפני שש שנים. היה זה בעת שי דור
גמר גביע המדינה בכדורסל בין
בית״ר ירושלים ומכבי תל-אביב. אז
הופסק השידור ל 12-דקות. אולם לא היו
אלה הדקות האחרונות־המותחות של ה־מישחק.

חוקר
גורדון

חריצות ב טלוויזי ה

האם מישהו זייף?
ראש הוועד־המנהל של הרשות. המר הציע
זאת להרצוג ביוזמת מנכ״ל הרשות, י צ׳
חק ליבני, ידידו הטוב של הרצוג.

חיים

כשנודע הדבר לשר החדש,
לנדאו, שהחליט להיות ״המרגל של
ראש הממשלה ברשות השידור,״ הוא
מיהר אל ראש״הממשלה מנחם כנין.
זה הודיע להמר כי הוא לא יסכים למי נויו
של הרצוג לתפקיד, וכי הוא עומד על
מינויו של הד״ר ראובן ירון, מי שהיה
דיקן הפקולטה למישפטים באוניברסיטה
העיברית בירושלים, וכיום משמש מנהל
הסיפרה הלאומית, לתפקיד זה.
באמצעות ירון, איש ארץ־ישראל הש למה,
שהיה מועמד הליכוד מטעם חרות
לכנסת, מתכוון בגין לשלוט על רשות־השידור.
ליושב־ראש החדש של הרשות
יינתנו סמכויות רחבות בהרבה מאותן ש־

חריצות בלתי־רגילה מגלה בשבועות
האחרונים רינת רז, קריינית מהדורת
החדשות לילדים מה העניינים. היא ביק שה
מהנהלת הטלוויזיה לתת לה עוד
מישרה ,״אפילו כשוטפת רצפות.״ היא
עובדת עתה בשעות הבוקר כמזכירת
מטה השידורים של יום העצמאות ה־,30
ואחת לשבוע היא מקריינת אחר־הצהריים
בתוכניות לילדים.

הלי מודי תמק די מ ה
שוב הצליחה הלימודית להקדים את זו
הכללית. מנכ״ל הטלוויזיה הלימודית,
יעקוב לורבדכוים, הודיע השבוע כי
בקרוב תתחיל הטלוויזיה הלימודית בהק רנת
שיעורים בערבית, שלוש פעמים
בשבוע.

ת חנ ה פרט״ח ב או פי ר ה
נראה כי אופירה תהיה המקום היחידי
בארץ שיהיה לו טלוויזיה פרטית.
בשבוע שעבר החלו מקרינים במקלט
הטלוויזיה המצוי במתנ״ס (מרכז תרבות
וספורט) באופירה שידורי טלוויזיה ש הוקלטו
על קאסטות, יום קודם־לכן, בי רושלים
ונשלחו דרומה. בנקודת־יישוב
זו אי־אפשר לקלוט את הטלוויזיה הישרא לית.
בעקבות
הצלחת הניסוי הוחלט באו־פירה,
על פי אישור מישרד־התיקשורת,
להקים מרכז טלוויזיוני שיקליט בצפון
את שידורי הטלוויזיה הישראלית וישדר
אחר־כך באופירה עצמה, כשלכל בית בה
יהיה קשר־קווי עם המרכז.
לפני כשנה ניסו יזמים פרטיים להקים
למנובנתניה
טלוויזיה־מיסחרית־קווית
יים, אולם מישרד־התיקשורת מנע זאת
בעזרת צווים של בית־המישפט.

ע 3אד רוצ ה ל חזו ר
סמנכ״צ רשות השידור לענייני מינהל,
שלמה עבאדי, מחפש עתה דרך לחזור
בו מהתפטרותו מלפני שבועיים.
עבאדי לא נימק
אולם כאשר הבין
הסערה המייוחלת,
ממלא־מקום, הוא
יצחק ליבני ביקש

בזמנו את התפטרותו,
שצעדו לא עורר את
וכי החלו מחפשים לו
חזר בו ובשיחה עם
לחזור בו.

יימוקד״ ־ רקדזק1י
סקר על התוכנית מוקד גילה, כי מר בית
צופיה של תוכנית זו הם בני 50 ומע לה
(יותר מ־/),ס ,)50 וכי הנטייה לצפות בה
עולה ביחס ישר לגיל.

פי ח דו! התע לו מ ה
השבוע צפויים בטלוויזיה כמה שידורים
מעניינים. נוסף להתחלת הקרנת הסידרה
המפורסמת שורשים ביום ה׳ 10.30 בערב,
יאהבו בוודאי אוהדי סירטי המתח את
מסך גדול מסך קטן של אהוד -ממר.
בפרק זה של הסידרה יביא המפיק אה״
דון גולדפינגר סקירה על מירדפים נוסח
הוליווד, תוך ניצול קטעים מן הסרטים
הקלאסיים בנושא זה: בוליט, דואל ומה
נשמע, דוק (יום שני 8.30 בערב).
מי שיקדים בחצי שעה יגלה את פתרון
אחת התעלומות הגדולות של רשות השי דור:
תפקידו י של ארי אבנר, שהוא
יועץ הרשות ואחד מחבריה של ״סיירת
המנכ״ל,״׳ כפי שמכונה חבורת הפקידים
ך!בכירים ברשות שאין להם עבודה מוגד רת.
אולם,
ביום השני הבא הוא יופיע ב תוכנית
שורשים, לא זו של אלכם היי*
לי, אלא במיסגרת מורשה. ארי אבנר
יהיה מנחה הדיון על חיפוש שורשים
במישפחה היהודית, בעיקבות שורשים

המקורי.
ביום השלישי הבא יצפו בוודאי שוחרי
המוסיקה, יחד עם בני דור החיפושיות,
בתוכנית שלמה המוקדשת ללהקה זו,
במיסגרת הסידרה מילים ומנגינה (9.30
בערב).
העולם הזה 2108

/לא לגברי ! לא לגברי ! לא לגברי! לא לגברי!
\7עם החיים

בריאות

נפלא למשתעליס
אינ
אני,
חמישה שבועות מהיום רצוף —
מתהוללת במיסעדות. טעייערע גבס, איך
הסתדרתי בלעדיך עד היום?

בלהט הוויכוח נאלץ אגרופי לשכנע,
כיוון שטיעוני הרופפים לא הצליחו.
הרמתי את ידי הימנית, ובכל כוחי
הנחתתי זאפטה על השולחן. שניה מאוחר
יותר כבר זחלתי על ארבע, בחיפושים
אחר אצבעותי שהתפזרו.
״אין לך שום שבר \״ זעף הבעל, כיוון
שכל תינוק יודע ששבר מנצח.
״אין לן שום שבר,״ קבע הרופא החביב,
ושלח אותי הביתה עם צרור קומ פרסים.
התביישתי
לחזור בידיים ריקות, כיוון
שאז הייתי מוקעת בתור מגייסת מחלות
שווא לצורך ניצחונות שפלים — דבר
שבל אחד במישפחתנו עושה, אך נזהר
מאד שלא להיתפס. מובן שברוב ייאושי
התעקשתי על צילום.

עהא-עהא-עהא-עהא, פיזרה אמי
פורמציה בכל הבית.
טוב, זה לא חדשות, אמרתי לה, אבל
היא בשלה. ממשיכה להשתעל.
מה לא נתתי לה, רק שתפסיק עם הקו לות
האיומים. תה עם דבש, תה עם לימון,
לימון עם סוכר, סירופ של בית־מירקחת —
שום דבר לא עזר. אפילו הכרחתי אותה,
בעונג רב, לשתות את הגוגל-מוגל הכי
מגעיל בעולם, שהכנתי לפי מירשם שהיא
בעצמה המציאה, והרסה לי איתו את כל
הילדות, אבל גם זה לא עזר. לא נותרה
לי ברירה אלא לצלצל לרב־מג הראשי.
״סבתא,״ הודעתי לה בטלפון ,״הבת
שלך משתעלת פרוע. היא פשוט לא מפ סיקה
עם זה. מה לעשות?״ אחרי שורה
של בדיקות היסטריות שכל מטרתן לוודא
שבתה עדיין בין החיים, ושלא מרמים
אותה, הסכימה סבתתי לספר לי מה עו שים.
לוקחים
חצי כוס חלב רותח, ומוסיפים
חצי כוס מייסודה קופצים. מערבבים, ושו תים
לאט.
לא האמנתי, אך במו־עיני ראיתי כיצד
נרגע השיעול המשוגע.
שותים את הגועל־נפש הזה עד שהבטן
עושה גלוק־גלוק, ומסרבת לאחסן יותר.

קומקוואט — גמדים
בדוכנו של ירקדיקרן אחד בבן־יהודח
ניתן להשיג תפוזונים סיניים ננסיים, ש אותם
אוכלים על קליפתם העדינה, המתוקה
והמבושמת. הם משגעים, ואין כמו־

עיצוב פנים
בעיר הזו חיה ופועלת בחורה כאשר אהבתי: כולה רעש וצילצולים, חדוות חיים
ושיגעון. מגיעה לכל מקום כמו סופה, ומשאירה אחריה נתיבים חרוכים בטעם עוד.
שמה של מיזרקת האנרגיה השופעת הזו הוא לני אורן. היא דוגמנית מצליחה, סוכנת-
אופנה כישרונית, ונוסף על כך ומעל לכל, היא בעלת מישפחה.
אם מישהו ישאל איך אפשר לנהל מישפחה בטמפו שכזה, התשובה פשוטה. ילד
אחד היא לוקחת תחת בית־שחי אחד, ילד שני תחת בית־שחי שני, את הבעל היא
מעמיסה על הראש, ודוהרת.
באחרונה פלשה לני לתחום־פעולה נוסף — יצירת כרי-הרמון זרוקים, שהם הצעקה
האחרונה בעיצוב הבית. כל כר היא ממציאה לחוד, תופרת, רוקמת ומעצבת עם חותם
וחתימה אישית. אחר הבדים המייוחדים היא נוברת בשוק־הפישפשים, ואין מומחית
ממנה בציד תחרות וקטיפות עתיקות.
כל העסק המשגשג התחיל בכך שהיתר! מעצבת פינות של כיף לחברים. האנושות
התחילה לאהוב מאד־מאד מה שהיא עשתה, וכיום כבר תולשים אותה בעניין מכל
הצדדים .״מה לעשות״ ,היא מצטחקת, וממשיכה להוריד כרים על העולם.

״הידידים חכי טובים של האשה ה
היהלומים, ושל הגבר —י חשבונות״הבצ
שלו.״
״כן, זאת טרגדיה עתיקה,״ מעי
מאן־דהוא נשוי ומנוסה .״בבל פעם >
לאשתי נולד ידיד קטן, מתפגר בבג
שלי ידיד גדול.״

אין חוסכים בהסברים
״לא נראה לי שיש לך שבר,״ אמר
רנטגנולוג, הביט בנגטיבים, ומייד איתר
אותו. שבור, שבור קומפלט.
חזרתי הביתה, מנפנפת עוד מרחוק
בכפפת הקסיוס קליי האדירה.
״הצליח לך,״ קינא אלופי בפנים מכורכמות,
ופנה בהכנעה לקבל את עול ה גורל:
חמישה שבועות גבס, והוא לא
צודק בכלום.
למיטבח — בינתיים, שלום.

כעלי ואני מאוהבים מאד, אב
לפעמים אנחנו רכים, ואז הו
מרים עלי יד• איד להתייחס, וס
לעשות לזה?

לני אורן ואלף כריה

עושים לו כל מיני פטנטים. עושים לו
כל מיני פטנטים.
מעולם לא הבנתי כיצד קורה הדבר,
שסטייק פילה המוגש במיסעדת יוקרה נמס
תחת המזלג ואותו בשר פילה עצמו, כש הוא
מוגש אצלי בבית, מצריך עזרה מא-
סיבית של כל מיני אינסטרומנטים נוסף
של המזלג כדי שי.היה ראוי לאכילה.
את תעלומת הפילה הנמס פתר לי שף

פסוק! ש ל

ראשי של מיסעדה תל-אביבית מעולה,
הגובה מחירים אסטרונומיים עבור תב שיליה
ועדיין מלאה עד אפס מקום.
וזה הפטנט :
קונים סטייק פילה טרי. מאחסנים בתא
ההקפאה, חתוך לפרוסות, עטוף היטב ב ניילון,
במשך• חודש וחצי. אחרי חודש
וחצי מעבירים את פרוסות הסטייק לתוך
סיר קטן, מכסים אותן לגמרי בשמן רגיל
עמוק, ומאחסנים למשך עשרה ימים נו ספים,
כשמדי פעם הופכים אותן בתוך
השמן — בתא המקרר הרגיל, לא בהק פאה.
מוציאים
כעבור עשרה ימים, מנגבים,
מחכים עד שהפרוסות מתחממות לטמפר
טורת
החדר, ומטגנים בחמאה עד שמתהווה
קרום דקיק והתוך עדיין נא. מי שמתגעגע
לבשר רך רך ונימוח, מוזמן בזאת לנסות
את העניין.
תאי הבשר מתפרקים לאט-לאט בתוך
תא ההקפאה, מבלי שהבשר עצמו יתקלקל.
תהליך ההתפרקות נמשך בתוך המקרר,
והשמן העוטף בשר זה מכל צדדיו מרכך,
ומגן מפני עיפוש. אין שום אפשרות להס ביר
איזה הבדל משמעותי מתקבל מה־פטנט.
צריך פשוט לטעום כדי להבין.
ואנא, בשם אלוהים, לא להרוג את
הסטייק באופן ברבארי, בשיטה הרצחנית
הקרוייה סחס!) 611ע\.

משאלתך אני מסיקה, שבעלך אינו מע
תייר על הגזע המרביץ לאשה מסיבות ע
מסורת, בצורה מאורגנת. אם הוא כן שיין
הדבר היחידי שביכולתך לעשות הוא לז
ציב רווחים משמעותיים ביניכם, כשגם ג
מפריד באמצע, ליתר ביטחון. קל מא
להציע גירושין, אך קשה מאד לבצע.
לכן, בכל מיקרה של הפעלת שיכנועי
גופניים, ככל שזה יישמע מטורף ומסוב
מומלץ לעזוב את תפקיד הפאטמה, ולהר
ביץ חזרה.
למכות יש מקום בתוך מיסגרת הני
שואין רק בתנאי שהן לובשות אופי ש
התגוששות חופשית-, .תפוס כפי יכולתך
— זהו המוטו. מי יודע, אולי בלהט הקר
תתפסי משהו בעל ערך, והתוצאה שתת
קבל אז תהיה בעלת ערך גדול עוד יותו

*וד־טה דנין

הפיצוץ: מבטמקא הי ר
(המשך מעמוד )23
הכן ברצינות ואמינות קריאתנו ההיסטו רית:
מלחמת אוקטובר תהיה המלחמה
האחרונה.״
צריך היה ליטול דברים מהקשרם, להס תמך
על חצאי משפטים ועל הצהרות שהם
בבחינת מס־שפתיים שסאדאת חייב לעולם
הערבי ולעמו, כדי לצייר את נאום סאדאת
בתדמית קיצונית ותוקפנית.
יום קודם לכן, בעת שהופיע במסיבת
עתונאים עם שר־החוץ האמריקאי סיירוס
ואנס, על רקע תפאורה פאסטוראלית ב-
מידשאת ארמון סכו־הברנה שמחוץ לקא־היר,
נראה אל־סאדאת נרגז וכעוס. הוא
הירבה לחזור ולהשתמש בהגדרת השח צנות
והיהירות כלפי העמדות הישראליות
וכלפי נאומיו האחרונים של בגין. על
סמך זה ניתן היה להסיק שנאומו במועצת-
העם עלול להיות חריף יותר. מה שאירע
היה בדיוק ההיפך. במועצת-עם היה סא־דאת
שליו ונינוח יותר. נכון יותר לפתוח
את הדלת שזה עתה טרק.
נקודת המפתח של הנאום היה אותו

ובהודעותיו הפומביות: ישראל מכירה
כשם שהכירה בעבר בריבונות המצרית
המוחלטת על כל חצי האי סיני.
ההסתבכות הפנימית בישראל סביב בע יית
יישובי פיתחת רפיח החלה רק אחר-
כך. ההצהרות על אי הנכונות לפנות את
היישובים והצורך להגן עליהם, הם ש בישרו
את השינוי בעמדה הישראלית.
סאדאת האמין, ככל הנראה, בתחילה
כי הצהרות חדשות אלה הועלו רק כטענת
מיקוח, על מנת שניתן יהיה לקבל ממנו
ויתורים מפליגים יותר בשאלת הגדה וה הגדרה
העצמית לפלסטינים. משום כך
הסכים לכינוסן של שתי הוועדות המקבי לות
בשיחות השלום.
בדיונים שהתנהלו בישיבות הוועדה ה צבאית
בקאהיר הסתבר כי הפערים בעמ דות
שני הצדדים בנושאים הצבאיים וה-
בטחוניים הם קטנים מכפי שאפשר היה
לחזות מראש. כמעט בכל הנושאים ש הועלו
לדיון הסתמנו מיד נקודות הסכמה
ונכונות לפשרה.
בתום שני ימי הדיונים היה ברור לשני

צלמי עיתונות וטלוויזיה
11 ׳ ¥1ליאה
מצטופפים לפני דוכן הנוא*

^1111/
מים של אולם המועצה הלאומית המצרית, בעת שהנשיא סאדאת
מתחיל בנאומו. בפרלמנט המצרי מותר לצלמים להיות נוכחים
קטע בו הסביר למעשה סאדאת בפעם
הראשונה את הסיבה שהניעוהו לפוצץ
את שיחות הוועדה המדינית בירושלים.
היה זה הקטע בו אמר סאדאת :״היש ראלים
ניהלו את השיחות תוך הערמה
עלינו ...אל נשכח את הכרזתו של בגין
בעניין היישובים שלו, שנגדה מכל וכל
את מה שהוא עצמו אמר לי בשיחתו איתי
בחג המולד ...הם מבקשים להרוויח זמן
ולהערים על מצריים, היו לי הוכחות
מוחשיות לניסיון הזה.״
הניסיונות שנעשו השבוע בירושלים
ליצור תמונת־מצב על פיה חזר בו כאילו
סאדאת מעמדותיו היסודיות והעלה תבי עות
חדשות לגבי נסיגה ישראלית מרמת
הגולן ומהגדה המערבית ורצועת עזה לפני
שיהיה מוכן לדון בנסיגה מסיני, אינם אלא
אחיזת-עיניים והולכת־שולל. בקאהיר נר או
הדברים בצורה שונה לחלוטין. שם
היה ברור מעל לכל ספק׳ לא רק למצרים,
אלא גם למשקיפים הזרים ולחלק מהיש ראלים
ששהו שם בשבועיים האחרונים, כי
רק שינוי עמדתו של מנחם בגין באשר
לגורל היישובים בפיתחת רפיח הוא שגרם
לפיצוץ השיחות.

ת מורת ויתור
ויתור
*י לכתחילה נועדו שתי הוועדות, ה *
צבאית והמדינית, לפעול לפי דגם
חוק הכלים השלובים.
כאשר החלו דיוני הוועדה הצבאית ב־קאהיר
כבר היה ברור לסאדאת שבעקבות
מה שאירע בישלאל בשבועות האחרונים
סביב יישובי פיתחת רפיח, חלה נסיגה
בעמדת הפתיחה הישראלית.
מקובל היה עליו ועל חברי ממשלתו
כי ממשלת־ישראל מתכוונת להגיע להסדר
בנושא המצרי תמורת נסיגה לגבול הבינ לאומי.
מנחם בגין עצמו חזר ואישר לו
זאת בשיחות הפרטיות שהתנהלו ביניהם

בן הרו סורו
תתרה כוונה פשוטה: משמעותה היתד,
נכונות ישראלית להכיר בריבונות המצרית
על יישובי הפיתחה.
הדברים צריכים להיאמר בפירוש כדי
שלא יישאר כל מקום לספק: פינוי יישובי
ד,פיתחה או השארתם תחת ריבונות מצ רית
היה מאפשר השגת הסכם מצרי־יש־ראלי
תוך זמן קצר, אפילו תוך הסתכנות
מצרית בכך שהדברים יתפרשו כהסכם
נפרד.

ת מונ ת מציאות
מ סו לפת
ך* דבר ממנו הששו המצרים הוא
י י שישראל תוציא מהם ויתור בנושא
הפלסטיני מבלי לתת את התמורה בסיני.
זו היתה הסיבה, כך הסבירו בקאהיר,
בגללה עיכב סאדאת את יציאת המשלחת
המצרית לכינוס הוועדה המדינית בירו שלים.
זו היתד, הסיבה שהניעה אותו להע ניק
ראיון ראשון לעתונאי ישראלי, כתב

(המשך מעמוד )27
בהסכם הקנייה נירשם שמיטרני יכול למ מש
את ההסכם בכל עת, כרצונו. והוא
אכן עשה זאת, כאשר מיזרחי נעצר.
המספרה של אשתו, מספרת ונדה ב־רמת־אביב,
ממושכנת גם היא. את החנות
מישכן ב־ 650 אלף לירות. אורי מיזרחי,
אחיו, מישכן בשבילו את מכונית האופל
שלו, ואחיה של ונדה, ארמנדו מסיקה,
הלווה לו כ־ 250 אלף לירות. האח הזה
ניהל גם את החנות ברחוב דיזנגוף. הוא
נעצר לפני ימים אחדים.
כל זה לא הספיק כדי להוציא את מיז-
רחי מן הבוץ. מקבלן רמודגני ידוע לווה
למעלה מ־ 700 אלף לירות. מקבלן אחר,
רמת־גני גם הוא, לווה כ־ 900 אלף לירות.
מארבעה בעלי עסקים לווה כ־ 250 אלף
לירות מכל אחד. לכולם אמר שיפרע את
חובותיו כעבור חודשיים.
כאשר לא עמד בהבטחותיו החלו הנו שים
ללחוץ עליו. כל הכסף שד,ילוו לו
הוא כסף שחור, כך שפנייה למישטרה
לא באה בחשבון. לפני חודש פרץ אל ביתו
אחד הלווים, ואיים עליו באקדח שיחזיר
לו את.כספו.
באותה עת כבר נאלץ להשתתף בהונאה
הגדולה שתיכננה החבורה. הוא אמור לק נות
יהלומים בסכומי עתק ולשלם תמורתם
בצ׳קים בנקאיים מזוייפים של בנקים ב־חו״ל.
לאחר מכן היה צריך לברוח מן
הארץ, עם היהלומים.
כדי להרגיע את נושיו ביקש מיזרחי
את עזרתו של רחמים אד,רוני, שזימן ישי בה
של כל הנושים בביתו של שוקי.
בארוחת ערב משותפת הסביר לכל הנו שים
הגדולים, שישה במיספר, שעליהם
לחכות עד ד 18-,בינואר. לאחר תאריך זה
יוחזר להם כל כספם. רק אחד מן הנושים

באולם עצמו בעת הדיונים, וכדי לפנות להם מקום מצטופפים
חברי־המועצה על ספסליהם. בעת נאומו של סאדאת פינו חברי
המועצה מקומות גם לשני צלמים ישראלים ולשליח העולם הזה
בקאהיר. בניגוד לרושם שהתקבל בארץ היה נאום סאדאת מתון.

הצדדים כי נותרו רק שתי נקודות מחלו קת
העומדות בדרך להשגת הסכם :
9בעיית גורל היישובים בפיתחת
רפיח.
>• בעיית צורת הניסוח של זכות ההג דרה
העצמאית לפלסטינים בגדה המערבית
וברצועת עזה.

עניין של שבועיים ילד נמצא פתרון לשתי בעיות אלה,
היו כל שאר הבעיות נפתרות בצורה
מהירה יותר מכפי שמישהו בישראל מעלה
בדעתו. בניגוד מוחלט לטענות שנשמעו
בארץ כאילו עניין המשא־ומתן עם המצ רים
הוא עניין של חודשים ושנים, מדובר
היה בשבועות ספורים בלבד. בקרב חברי
המשלחת הישראלית בוועדה הצבאית ב־קאהיר
היתה הרגשה שניתן להגיע להסכם
אם המצרים אפילו תוך שבועיים. ההסכם
נראה כבר בטווח של הישג־יד.
אולם פתרון בעיית יישובי פיתחת רפיח
היה כרוך בפתרון בעיית המימשל העצמי
לפלסטינים.
כאשר עזב שר־הביטחון עזר וייצמן את
קאהיר בדרכו לירושלים נראה היה כי
המהלכים הבאים יתנהלו במהירות: המצ רים
יסכימו בירושלים לנוסחת פשרה אמ ריקאית
בקשר לזכות ההגדרה העצמית
של ערביי השטחים שפירושה ויתור מצרי
מהותי בתחום זה. בתמורה תצהיר ישראל
על הכרתה בעיקרון של החזרת שטחים
שנכבשו במלחמה.
הצהרה משותפת על עיקרון זה היתר,
חשובה למצרים כדי שלא יראה כאילו
הם דואגים לאינטרסים שלהם בלבד. על
סמך עיקרון זה ניתן היה לפתור לא רק
את בעיית ישובי ד,פיתחה אלא גם להשאיר
מקום להצטרפות הסורים והירדנים לוועי-
דודה,שלום.
אולם מאחרי הדרישה לד,צד,רד, זו הם־

הג׳רוזלם פוסט, דוב לנדאו. הוא ציפה,
עוד לפני כינוס הוועדה המדינית, להצ הרה
ישראלית שתרמוז על נכונות לפינוי
היישובים הישראליים בסיני.
כאשר זה לא אירע ובמקום זה הופיעו
ההצהרות הישראליות הנוקשות על אי-
נכונות לוותר על יישובי הפיתחה, נאחז
סאדאת בהזדמנות הראשונה שהגיש לו
בגין, כדי להחזיר את משלחתו למצריים,
ולקיים את דיוני הוועדה הצבאית בקאהיר
לפני שיחודשו דיוני הוועדה המדינית ב ירושלים.

ידי כך, קווה סאדאת, ניתן יהיה
להבהיר את נכונות ישראל לסגת בסיני
לפני שייתבע לשלם את המחיר בנושא
הפלסטיני.
״סאדאת הרגיש את עצמו מרומה,״ הס בירו
בקאהיר ,״הוא חשש שישראל מנסה
להערים עליו, להוציא ממנו ויתורים וגם
להשאיר בידה את היישובים בסיני.״
בקאהיר מתקשים להבין את השינוי
שחל בעמדה הישראלית ואת הקלות בה
נכונה ממשלת ישראל לוותר על ההכרה
בקיומה ובשלום המוצע לה בגלל אלפיים
מתיישבים חקלאיים בפיתחת רפיח .״היש ראלים
אינם יודעים מה הם רוצים,״ אומ רים
שם ,״קיים אצלם מצב של בילבול
מחשבתי.״
החוזר מקאהיר לתל־אביב יכול להיווכח
בכך בנקל. הוא חוזר מעולם של אופטי מיות
ותיקווה ונופל לעולם של תיסכול
ועיוות המציאות. הוא נוכח כיצד יכולות
כמה שורות בלתי אחראיות, הנכתבות
בשני הצדדים, ליצור תמונה מסולפת הקיי מת
בדמיונם של הכותבים בלבד. כשם
שאין שמץ של אמת בדיווחים על שינוי
היחס לישראלים ולישראל בקרב העם
המצרי ועל יצירתו מחדש, כביכול של
״המחסום הפסיכולוגי״ ,כך אין גם יסוד
להצהרות ולהכרזות הרשמיות על השינוי
בעמדות המצריות.
קאהיר נשאר פתוחה, חמה, לבבית
וכנה. השינוי התחולל בירושלים.

ביתו שד שוקי
נושא לקינאה
העז להתייצב מול אחרוני ולדרוש ממנו
צ׳ק חתום תמורת הסכום שמיזרחי חייב
לו. אחרוני לא הסכים לחתום, ושוקי מיז-
רחי נאלץ למשכן גם את ביתו שבשיכון
דן לטובת אותו נושה.
לאחר שעשה זאת נשאר למעשה בחוסר
כל. לשוקי מיזרחי אין היום אפילו אגורה
שחוקה אחת בבנקים. אם אנשי החבורה
לא יעזרו לו במימון עורך־הדין, לו ול אשתו,
יוותר ללא הגנה. מאחר והתרמית
הגדולה נתגלתה, איבד מיזרחי גם את
אמונם של אנשי בורסות היהלומים בארץ
ובעולם.
כאשר נעצר על־ידי המישטרה גוייסו
מיטב החוקרים כדי לקבל ממנו הודאה כתו בה
באשמתו. נשקלת גם האפשרות ל החתים
את מיזרחי על הסכם עם פרקליטות
תל-אביב. לפי ההסכם יוכר כעד מדינה.
אחרוני, לעומת זאת, כמעט ולא נחקר.
בבית־המישפט הביט בו רחמים אהרוני
במבט מאיים. נודע לו שמיזרחי פורץ בבכי
בשעות החקירה והוא חושש מכך. ידוע
לו שאם ישבר מישהו מן העצירים, יהיה
זה יהושע מיזרחי.
ביום השלישי האחרון הוארך מעצרו של
מיזרחי בשבעה ימים נוספים. מדברי ה שופט
ניתן להבין שמיזרחי ישאר בתא
המעצר כל זמן שהמישטרה תבקש זאת.
״עתה,״ אמר אחד מחבריו ,״אם יתמזל
מזלו, יוכל לשוב ולהיות נהג מונית —
יהיה לו פחות כסף אך גם פחות צרות.״
העולם הזה 2108

במדינה
(המשך מעמוד )31
לבסוף לשבות רעב. לדבריו יאיימו החוקרים
כי אם לא ידבר יישאר בכלא לזמן בלתי
מוגבל. בן סיפר שהפשיטו ׳אותו; שירקו
עליו ושמישביו ׳בשערותיו. לבסוף חתם על
הודאה פתובה בעברית, למדות שאינו יודע
כילל את השפה.״
כאשר סיים השופט לקרוא את החלטתו,
הרכין עלי את ראשו ואמר :״טוב, לפ חות׳
שאבא לא רואה אותי במצבי...״
אביו נפטר כמה ימים קודם לכן, כשעלי
כבר היה עצור.
מישפט עונש כבול
החייל הדרוזי א;ס —
ונידון למאסר ממושך
~ וזגידוי?גצה
כשיצא חמזי סיאיברי ( )20 את התחינה
המרכזית בירושלים ב־ 2ביוני , 1977 ועלה
יחד עם שני חבריו ליחידה הדרוזית לאו טובוס
לתל־יאביב, לא שיער כי הנסיעה
תסתיים לגביו מאחרי סורג ובריח.
׳שלושה החיילים הדרוזים עליו לאוטובוס
וחמזי, בחור נאה יבעל פיני נער ושתקן

פרקליט משגב
בלי חקירה נגדית
מטיבעו התיישב יליד נערה יפהפייה. ישני
חבריו תפסו אית המושיב שמאחוריהם.
גם שכנתו־למושב של חמזי שרי לבקו
( ,)19 לא תיארה לעצמי כי תהיה זו
נסיעה שונה מן הרגיל. שרי, אזר חית
ארצות־ר״ביריות, הגיעה לישראל במים-
גרת תוכניות לימודים מייוחידת לסטודנ טים
יהודים מתנועת יהודה הצעיר, ביוז מת
הסוכנות היהודית.
הצעירה, תושבת מיילווקי, שהתה חמי שה
חודשים בקיבוץ כפר־רופין, ולאחר־מיכן
נשלחה למושב חציבה ׳וימשם לאוני־ברסיטר,
העיבריית בירושלים, והתגוררה
בביזת ריקליס ׳שיעיל הר־הצופים. באותו יום
נסעה לנמל־התעופה לוד, לקבל את פני
חברתה שעמדה להגיע ׳מיארצות-הברית.
במשך הנסיעה •שוחחו הדרוזי ׳והאמרי קאיות,
היא בעיברית מגומגמת והוא בעיב־רית
מגומגמת משלו. החיילים שישבו
מאחוריהם העידו, מאוחר יותר ,׳בבית־המ״שפט,
כי השיחה היתד, לבבית עד כדי
כך ׳שח׳מזי אף כרך את זרועו סביב ׳כתפה
בלא ׳שתתנגד. הם גם סיפרו כי כשירדה
הצעירה מן האוטובוס ברמלה ירד אחריה
חימזי, ששינה לשם כך את ׳תוכניותיו ה־
׳מקוריות. יאחד החייליים סיפר כי השניים
ידידו מן האוטובוס יד־ביד.
35 כדורים. על מה שהתרחש לאחר־מכן
העידה שרי בדלתיים סגורות לפני
בית־המיישפט. היא סיפרה כי הקא והנאשם
יעמדו במשך עישר דקות על כביש רמלה־ילוד
וניסו ׳לעצור טרמפ, אך לשווא. השעה
הייתה שבע בערב, והמטוס ובו חברתה,
עמד לנחות בתוך זמן קצר.
היא הבחינה בשלטים שהכריזו כי המר חק
מן ׳המקום ישיבו עימדו יועד לנמל-התעד
כה הוא ארבעה קילומטרים בילבד והציעה
העולם הזה 2108

לחייל, כך סיפרה, ללסת ׳לשם ברגל! .הם
פנו לשביל בקידבית כלא רמלה ושם, לדב־ריה,
הקף אותה החייל, אף איים עליה
ברובה גליל שהיה !ברשותו, ואנס אותה.
התביעה האמינה לצעירה, וביססה. את
אמונה על כך שהצעירה אמדה כי הנאשם
איים שיירה בה 35 כהורים. התובעת ה צעירה,
עידנה פלג, הסבירה :״היא אמרה
במפורש ׳שהוא יתקע בה 35 כדוריים, וזהו
בדיוק מיספר הכדורים ׳שמכילה מחסנית
שיל רובה גליל. מניין ״דעה זאת הצעירה
האמריקאית, אילמלא איים עליה ׳הנאשם?״
כשסיימה את מסירת עדותה, שבמהלכה
פרצה בבכי קורע־לב, חזרה שריי לבקו
לארצות־הברית, והמשך המשפט התנהל
שלא בנוכחותה.
בשבוע שיעבד גזר בית־המישיפט המחוזי
בתלחאביב, שיישב בהרכב השופטת חנה
אבן־אור, ישראל גילעדי ו״וסוף תאג׳
יחיאה, על חמיזי סאבירי עונש מאסר בן
ארביע וחצי שנים. אך קודם־׳לכן הביאו
התביעה וההגנה אינשי־דת, כעדיים, וכך
הפך מישפט האונס מאבק בין־דתי.
נידוי לנצח. ראשונה ניקרא איל דוכן
העדים הריב יוסף וירניק, עד התביעה,
שהתנדב לבוא לבית־המישפט מרצונו ול הסביר
את חומרית המעשה ואת המשמעות
הנובעת ממיניו לגבי העלייה היהודית מאר־צות־הברית.
הרב ויריניק הסביר כי הנזק
׳שייגרם לניסיונות הנעשים להעלות סטו דנטים
יהודים ארצה יהיה עצום. הוא טען
כי ליא זיו ביילבד שילניאנסת ׳נגרם ׳ניזק ריב
והוא ינטשה את כוונתה לעלות לישראל
וחזירה מייד למולדתה, אלא שהדבר יפגע
גם בתנועת יהודה הצעיר עצמה, כיוון
שמעשה האונס ירתיע צעירות יהודיות
אחרות מלעלות ארצה.
עוירך־הדין חיים משגב, הסניגור שימונה
לנאשם מטעם צה״ל, נמנע מלחקור את
הרב וירניק חקירה. נגדית. לעומת זאת
שלף מאמתחיתו עד משלו, את השייך אבו־
•ריוקאן לביב, מיי ששימש במשך ישימונה
ישנים כחבר־כנסת ומכהן כיום כשופט ב־ב״ת־הדין
הדרוזי. השייך לביב סיפר כי
הוא מכיר את מיישפחית הנאשם היטב, וכי
זוהי משפחה טובה ומכובדת.
אבי הנאשם, סאלם סאברי, נהג־מונית
במיקצועו, ערק מיחידות הצבא הסורי
בתקופת הקמת המדונה. בסוריה השאיר
אישה ושתי בניות ובישראל, בכפר עוים־
פייה, הקים לו מיישפחה חדשה. בנו הבכור
מישרת גם הואי בצה״׳ל ׳ויש לו עוד בת
צעירה. האב, כשני בניו, שירית בצה״ל
ונחשב ׳אידם היגיון ומהימן.
השייך הכריז כי לא די בעונש שביה־המישיפט
יטיל על הנאשם, אלא שהצעיר
ינודה עד עולם מהעדה הדרוזית, כמינהג
העדה. הוא רימז יכי לא רק הנאשם ייפגע
אלא גם כל מישפחתו, והסביר כי יקשה
על ׳אחיו הבכור שיל הנאשם, שישב ב אד
לם במדי צה״יל, למצוא ליו אשה. יש לה ניח,
אמר, כי האחות הצעירה לא תינשא
לעולם כיוון שאיש מבני העדה הדרוזית
לא יירצה לבוא ׳בקשרים עם מיישפחה ה עוטה
קלון. השייך הסביר כי למיקירה האונס
חיברו כמה גורמים יחדיו.
הוא הסביר כי חמזי סאברי הצעיר בא
מהחברה הדרוזיות הסגורה, ונקלע למצוקה
כיוון שחיברה זו אינה מתירה מיפגש בין
גברים ונשים לפני הנישואים .׳ואז, בגיל
, 18 התגייס לצה״ל ונפל לתוך החברה
המתירנית הישראלית. כאשר פגש ופבוזו-
רה היפה, פירש את פתיחותה פירוש
מוטעה.
אמא מתנכרת. אחרי שישמע בית-
המיישפט את העדויות ׳ואת חוות־הידעת,
יצא להתייעצות. הנאשם, לבוש מדי צה״ל
ישיב יעל הספסל ביין שני שוטרים. צלקת
עמוקה חרצה את פניו מאוזנו עד שפתיו,
׳ופניו היו חיבולים. הוא לא הוציא הגה
מפיו. סניגורו סיפר כי הוא גילה לו ש חתך
זה, הידוע בעגת ׳ביתי־הסההר בשם
״צלקת ״המיאניאקים״ נגרם למלשינים ול-
משתפי־׳פעולה. את החתך ביצעו אסירים
ערבים שיא״תם יישב חמזי בכלא דמיון. הם
קראו לו בוגד בגלל היותו דרוזי ובגליל
שירותו בצה״ל.
אחרי התייעצות. ממושכת התכנים ביית־המישפט
שוב ,׳והנשיאה התורנית, חנה
אבן־אור, קראה את ׳גזר־הדין.
כשסיימה את דבריה קם הנאשם, לא
העז להביט באביו ובאחיו שהשפילו את
עיניהם, ויצא אית האולם.
עם יתום המיישפט אמר האב :״׳הבן שלי
יישא כל החיים שלו בעונש של נידוי
חברתי .׳אימא שלו לא באה לבקר אצלו.
בשבילה הוא לא הבן ישלה יותר.״

חשודה ירימי
הך ועלפויות לפי הצורך
סמים קינה בהיכל
מעצרם של 19 חשודים
בסחר ובאחזקת הרואין
גרר הצגה נדוזה
ם בית״המישפט
להיכל הצדק בתל־אביב יש מקוננות
משלו, המתמחות בבכי קורע־לב, בהוד
עלפויות ובמהלומות על החזה. השוטרים
בבית״המישפט, השופטים ועורכי־הדין
מכירים אותן, ומתייחסים אליהן בחביבות
ובחיוך סלחני.
אחת מאותן מקוננות מיקצועיות היא
שולה ירימי 30 אם לחמישה ילדים ה נמצאת
עתה בחודש השישי להריונה,
והיא ידידתו ואם ילדיו של דויד כהן,
המכונה ״זקך.
איתו ועם 19 אנשים נוספים נעצרה
שולה, לילה אחד, לפני כשלושה שבו עות,
כחשודה בסחר ובאחזקת הרואין.
ב־ 4בינואר השנה קיבלו אנשי היחידה
המרכזית מידע, כי בחניון שברחוב לווינ־סקי
פינת שדרות הר־ציון בתל־אביב, ה שייך
לעירייה, מתנהלת תחנה למימכר
סמים מסוכנים.
87 גרם הרואין. גילוי זה של אנשי
היחידה המרכזית הביא למעצרם של כל
19 החשודים. לפנות־בוקר נערך חיפוש
בביתו של דויד כהן(״זקן״) ,שם היו אותה
שעה מקס עמרה ואברהם מסושניק המכו נה
״אבי״ .מתחת למזרון נמצאו גרם אחד
של הרואין, גרגרי הרואין ועטיפות־נייר
לאריזת הסם המסוכן. כן נמצאו ריקות סכין קפיצי ו־ 6,600ל״י במזומנים. בחי פוש
בביתו של מקס עמרה, שבשכנות,
שישה כדורים שנחשדו כסמים נמצאו וכסף מזומן בסך 5,178ל״י. המישטרה
עצרה את אשתו של עמרה, יפה, וכן את
ידידתו של ״זקן״ ,שולה ירימי שגם היא
נמצאה שם.
בעת החיפוש הגיעו לדירה, ברווחים של
כמה דקות, גוהג׳ה סעיד, יצחק עמיאל,
שרפא, חמיס עלאבין, שימעון זכריה ומשה אלימלך, יוסף זייד, עומר ברנסי,
שבוטה, דויד אלפסי ומסרי קמי־עמאד
ליה.
כולם
נעצרו בו־במקום. אחרי שנלקחו
לבית־המעצר נערכו בבתיהם של עמאר

שבוטה, דויד כהן ומקס עמרה חיפושים
נוספים, ונמצאו עוד 16 גרם הרואין ו־124
גרם חשיש שהוסתרו באדמה.
בסך־הכל הצליחו אנשי היחידה המר כזית
לתפוס באותו לילה 87 גרם הרואין
ו־ 590 גרם חשיש.
איש היחידה המרכזית רס״ר רפאל
בראונשטיין, שייצג את המישטרה, ביקש
מבית־המישפט להאריך את מעצרם של
האב והבן שבוטה אלדה עטייה ,״זקן״,
עמרה ואשתו, מיסושניק, ושולה ירימי
ב־ 15 יום, ושל שאר הנאשמים בשיבעה
ימים.
זעקות-שכר. שולה ירימי סיפרה ל־בית־המישפט
כי היא עובדת כמארחת
בבאר ארמון,׳ וכי חמישת ילדיה שנולדו
מחוץ לנישואין — נמצאים אצל אמה
בכרם התימנים. כשעבר במיזנון רס״ר
בראונשטיין, הקימה קול זעקה מרה:
״אני אזרוק את הילדים שלי בלישכת
הסעד! אני אהרוג את התינוק שבבטן
שלי ! ככה לא מתביישים? עוצרים בנאדם
חף־מפשע?״ כשהתרחק הרס״ר בראונ־שטיין
שאלה את פרקליטה, עורך־הדין
צבי לידסקי המגן על שמונה מבין 19
החשודים :״נו, עשיתי סוב ז אתה חושב
שזה ישפיע?״
אך בכך עדיין לא הסתיימה ההצגה ה גדולה
של שולה. ביום השישי האחרון
הובאו מוחמד ועמאר שבוטה ,״זקך ואל־דה.
עטייה לבית המישפט לשם הארכת
מעצרם. שולה הגיעה לאולם המעצרים,
לקחה ״זינוק״ מתחילת הפרוזדור והגיעה
לאולם בית־המישפט כשהיא קיצרת נשי מה
ומתעלפת־למחצה. אך ידיד שלה ש היה
במקום העיר לה כי היא עושה את
ההצגה במקום מלא־נכון וכי עליה לע לות
לקומה החמישית, לאולמו של השו פט
חיים שטיינברג, לשם יובאו החשו דים
ובהם ידידה ״זקן״ ,אבי ילדיה.
היא עלתה לקומה החמישית, נכנסה
לאולמו של השופט שטיינברג ומייד החלה
בהצגות התעלפות. השופט שחשב אותה
בטעות לערביה, הורה לה בערבית לצאת
מהאולם, כשהוא מצווה על השוטרים
להשקותה במים. היא הוצאה ונשכבה על
הספסל בחוץ. אך את ה״פינאלה״ שמרה
לרגע שבו החליט השופט להאריך בשנית
את מעצרו של אבי ילדיה. צעקותיה ו בכייה
הקולניים העלו חיוכי מבוכה אפילו
על פני ידידה כסוף־השיער.

9 7*3/ 00

4 + 6פעמים ברציפות, זכה ממ
ומשחת־גילוח בתארים:

״המוצר הנבחר״,
ו״הקנייה חטובה ביותר״!!!
מובן שאנו גאים ומלאי טיפוק: לעמוד יום־יום למבחן
על פניו של הגבר הישראלי, ולזכות שנה־שנה בתארים,
זח מעיד יגל דבר אחד: איכות, שאין גבוהה ממנה בישראל!
וזח גם מוכיח, שאנו לא הולכים עם האף בעננים, אלא
ממשיכים לשמור בהקפדה על האיכות העליונה של
מוצרינו, וממשיכים להציע לגבר הישראלי את מה שטוב
לו באמת: ממ!
תצף־גילוח

0א ד1ד4ץ

אוו לא הולכים טם האף בעטים...

אני עושה את:ה עם 11נ 1תכשירי גילוח וטיפוח לגבר המודתי

העולם הזה 2108

ו הגינ ה

כל סזבנוחת ..ל״לנד י
בישראל לרמי אתגר
איש העסקים הצעיר רמי אתגר 31 חתם בעת האחרונה על חוזים עם
הנהלת ״ליילנד״ אנגליה, לפיהם קיבל לידיו את סוכנות הייגוא והחלפים לכל דגמי
המשאיות והאוטובוסים של החברה, וב־ 1ביוני יקבל גם את כל דגמי הרכב הפרטי.
״ליילנד״ כבר הודיעה לסוכניה בישראל ,״ליילנד״ אשדוד, השייכת לאחים אלקון
ול״עץ־לבוד״ ,על הפסקת הסוכנות שלהם. כן הודיעה לליאו גולדברג על הפסקת
הסוכנות של מיני״מיינור ול״חברה הישראלית למובילים״ על הפסקת הסוכנות של
רכב אוסטין. היקף העסקים המשוער של סוכנויות ״ליילנד״ בישראל בערן כספי
נוכחי הוא מיליארד לירות לשנה.
באחרונה התחלפה הנהלת ״ליילנד״ אנגליה וממשלת בריטניה מינתה כמנהל
מטעמה איש־עסקים, את מייקל אווארד, שהחליט על ריכוז עסקי החברה וחלוקתם
לשלוש חטיבות. האחת לרכב נוסעים, השניה למשאיות והשלישית לעסקים
בינלאומיים. כתוצאה מכך תאוחדנה כל הסוכנויות בחו״ל שהיו בידי סוכנים נפרדים
למיפעלים נפרדים שיל החברה, כמו רובר, אוסטין, מעי, טריומף. הדגמים
החדשים של החברה ישאו שם אחיד — ״ליילנד״ ,עם כינויים לסוגים השונים.
גורמים ישראלים שונים ניסו לקבל את הסוכנויות בישראל. לאחר פשיטת הרגל
של ״מיפילי שובינסקי״ הוזנח יבוא ״ליילנד״ לישראל. הקואופרטיבים לתחבורה,
שהיו הקניין העיקרי, עברו לדגמים אחרים, כאשר סוכני ״ליילנד״ בישראל לא
סיפקו דגמים חדישים של אוטובוסים, וזאת מסיבות לא ענייניות. גם לגבי משאיות
העדיפו היבואנים של ״ליילנד״ ,האחים אלקון, לייבא רכב של ״מאק״ ,שהם סוכניו
הבלעדיים.
רמי אונגר החל את עסקיו כסוכן של טיפעלי החשמל הבריטיים ״סמית״ ,ורכש
לפני כמה שנים את סוכנויות הייבוא של ״לאנצ׳ה״ בישראל ושל ״אוטוביאנקי״.
במקביל הוא מייבא ציוד חקלאי לישראל ולאיראן, ובאחת העסקות האיראניות היה
שותף עם דויד קוליץ ועזר וייצמן. הייבוא לישראל של ציוד חקלאי הוא בהיקף
של 20 מיליון לירות לשנה. הייצוא לאיראן הוא בהיקף של 900 אלף דולר לשנה.
היקף הייבוא של מוצרי ״סמית״ נע סביב 5מיליון לירות.
אונגר הצליח להחדיר את ״לאנצ׳ה״ ו״אוטוביאנק״י לשוק, בעיקר לחברות
ההשכרה. מגעיו עם ״ליילנד״ נשאו פרי והוא שיכנע את האנגלים לתת בו את
אימונם. כן קיבל את הסוכנויות המלאות. כדי לטפל בסוכנויות החדשות קיבל
לעבודה כמנהל־מכירות את יגאל שני, שהיה מנהל המכירות של ״פורד״ ,ואת
שלמה ברוש מ״נתיבי איילון״ כמנהל הכספים. אונגר הביא ארצה אוטובוס חדיש
ומסרו ל״אגד״ ול״דן״ לנסיון. בשלב ראשון מדובר על הזמנת 1600 אוטובוסים,
שיורכבו במיפעל ״הארגז״ .אונגר רוצה לייבא גם את דגמי המשאיות החדישים,
מסוג ״מראתון״ ,וכבר פנה בעניין זה לשר־התחבורה מאיר עמית.
בתחום הרכב הפרטי רוצה אונגר להביא בשנה הראשונה 1200 מכוניות ובשנה
השלישית . 2500 הכוונה לייבא כ 15״מיני 40״מרינה״/0 ,״ 15 דגם ״לגרו״
והיתר מיסחרי מסוג ״שרפק״ ,״ליילנד״ התירה גם לייבא רכב מדגמי ״רובר״ ו-
״לאנדרובר״ ,שלא הובאו לארץ במשן שנים רבות.

ופנאטי:
התקציב אונט׳מד,
יושב־ראש הנהלת ״בנק דיסקונט״,
דניאל רקגאטי, סבור כי תקציב ה מדינה
הוא אופטימלי, שכן כל קיצוץ
בתקציב כדי להשביע את רצון ״בנק ישראל״
היה גורם לאבטלה, וזאת אין ה מדינה
יכולה להרשות לעצמה. רקנאטי
שבע רצון משר״האוצר שמחה ארליך
ומשימותיו.
הוא דוגל בהרחבת מספר הברוקרים
בבורסה, על-ידי קבלת ברוקרים נוספים
תוך הקפדה על אי-פגיעה בבנקים השומרים
על יציבות הבורסה. הוא סבור כי
היו״ר החדש של הבורסה, מאיר חת,
הוא נציג ציבור מובהק ללא כל דופי,
ומאמין כי נציגי הציבור האחרים שמונו
להנהלת הבורסה יבטאו את האינטרסים
של ציבור המשקיעים בצורה אחראית.

ואגווב החחיוות
ראש אגף החקירות של המישטרה,
ניצב אהרון שלוש, מסר כמה פרטים
על הדרך שבה מתנהלות חקירות המיש-
טרה. שלוש שם את ידו על שורש ה-
בעייה.
איזת הבעיות היותר חמורות כיום
היא שיטת הגנראלים הסיניים במישט-
רה. כל מחוז מנהל ממלכה משלו, עם

]כראות העצמאיים
בהתאם לשנתון הסטטיסטי האחרון
הגיע יצוא היהלומים בשנת 1975 לכדי
650 מיליון דולר. בהתאם לרבעון הסטטיסטי
לענייני מיסים 18 שיצא בימים
אלה מטעם מינהל הכנסות המדינה, היו
בשנה זו במשרדי מס ההכנסה 1632 תיקי
יהלומנים, שביניהם התחלק כל היצוא.
יוצא כי כל תיק עשה ממוצע יצוא
של 400 אלף דולר. התמורה לדולר־יצוא
ב־75׳ היתה 8לירות, כלומר: כל תיק
עשה מחזור־יצוא של 3.2מיליון לירות.
בהתאם לאותו רבעון למסים היו הכנסות
כל תיק באותה שנה 60 אלף לי רות,
עליהן שולם מס של 20 אלף לירות.
יוצא כי המס היה ס/ס 0.6על היצוא —
שיעור מס שכולו בדיחה.
הרבעון כולל סקר מפורט על הכנסות
העצמאיים בשנת .1975 מסתבר כי העצמאיים
שהרוויחו הרבה ריווחי־הון מרוכזים
בענפי התחבורה, האחזקה והקשר.
730/0מכלל דיווחי ההון התרכזו בעשי רון
העליון של העצמאיים 50/0 .מכלל
העצמאיים — השכבה העליונה, המונה
8000 משפחות — מרכזים בידיהם 587,
מכלל ריווחי ההון במשק. אלה הצהירו
על הכנסה שנתית של 240 אלף לירות.
האחוז שבצמרת הצהיר על הכנסה של
470 אלף לירות למשפחה ; יש 1560
משפחות כאלה.
ההכנסה הממוצעת של כלל העצמאיים
בשנת 1975 היתה 50.4אלף לירות. ההכנסה
הממוצעת של שכיר באותה שנה
היתה 57.5אלף לירות. אכן, גן־עדן לשכירים

קיצבאות בחווי־ישיבה
יושב-ראש ועדת הכספים, שלמה לו*
רנץ, איש אגודת ישראל, ושר־הרווחה
ישראל כץ, איש ד״ש, הסכימו כי בוגרי
ישיבות שאינם משרתים בצה״ל יהנו
אף הם מקיצבת יוצאי צבא, הניתנת על-
ידי המוסד לביטוח לאומי.
הקיצבה תוכננה בזמנו כן, שייהנו ממ
גדמת
היהלומים בלוד -
עמדה מוזמנת
חלק הארי של גניבות משלוחי״יהלו־מים
בלוד נעשה ביוזמת היהלומנים עצמם.
בדיקה שקטה של חוגים בעולם ה תחתון,
שאושרה על-ידי מקורות מישטר-
תיים, העלתה כי בדרן כלל מדובר בהזמנה
של גניבה מטעם היהלומן עצמו,
הקשור עם עובדים במחלקת המיטען וה דואר
בנמל־התעופה.
הנפגעת היחידה מגניבות אלה היא
חברת״הביטוח. היהלומן מקבל פיצוי
מלא לחבילה ״גנובה״ ,וכן את הסחורה
עצמה מגונביה, תמורת מחצית המחיר.

ניצב שלוש
מה לזזקוו

פיוונות־רעירו
חדקמ עז ה
בימים אלה פירסם מפקד רצועת עזה
צו הקובע כי לערבים העובדים בפיתחת״
רפיח ישולם שכר כמקובל ברצועה, ולא
כמקובל בישראל. כידוע, עובדים ערביים
מהשטחים הכבושים, המועסקים בישראל,
נהנים פורמאלית משכר ומתנאים
כמו בישראל. אן מתיישבי פיתחת־רפיח
החליטו כי עדיף לשלם פחות, ולהיות
חלק מעזה, מאשר לשלם יותר ולהיות
חלק ממדינת ישראל.
לפי הצו ישולם שכר יומי בסך 60 לירות
ואסור יהיה להעסיק ילדים מתחת
לגיל .14 בפיתחה יש כיום 200 מתייש-
^בים, ולהם 800 עובדים קבועים מעזה.

נה משפחות יהודיות ולא משפחות של
בני המיעוטים, שאינם משרתים, כידוע,
בצה״ל. עתה ישנה אפשרות שגם בוגרי
מוסדות-דת של המיעוטים יתבעו לקבל
קיצבה זו, בטענה שמעמדם דומה למעמד
בוגרי הישיבות.

חקירות משלו, ואין כל שיתוף־פעולה בין
המחוזות כאשר מתנהלת חקירה גדולה.
יתירה מזו, לעיתים קרובות יכולים גופים
נפרדים של המשטרה לנהל חקירה
בנושא אחד, כאשר כל הגופים הללו שייכים
לאותו מחוז.
במצב דברים כזה קשה לתבוע שיתוף-
פעולה בין המשטרה לבין מחלקות ה חקירות
של מס״ההכנסה או המכס. רא שית
לכל כדאי להביא את הזרועות השונות
של המישטרה לידי תיאום ביניהן.
לדוגמה, יכולה חקירה להתנהל במחוז
מסויים על־ידי מחלקת החקירות של
המחוז, על-ידי היחידה המרכזת לבילוש
של אותו מחוז, על-ידי השלוחה של היחידה
הסמויה באותו מחוז ועל-ידי מח לקת
המודיעין הארצית של המישטרה.
ארבעה גופים אלה חוקרים בנפרד, מפריעים
זה לזה ואף מחבלים זה בעבודתו
של זה. הודעתו של שלוש כי יוקמו אג־רופי־חקירות
שירכזו את החקירות בנושאים
השונים באה בזמן הנכון.
כך גם לגבי הודעתו כי במחוזות שבהם
עקומת הפשע תעלה, יוסקו מסקנות
אישיות לגבי האחראים לכך.
מה שחסר בדיברי שלוש הוא התייחסות
לעבירות הכלכליות הקשורות בהון
השחור. דומה כי הוא שם את הדגש ב-

״וזדיראן״ בי טלה
הקמתמר כז
חברת ״תדיראן״ ביטלה את תוכניתה
להקים בניין־משרדים חדש בבני-ברק, ליד
בית״החרושת של ״קוקה קולה״ .החברה
שכרה לאחרונה שטח של 2000מ״ר
משרדים ליד רחוב המסגר מחברת ״כלל
השקעות״ בנדל״ן .״כלל״ רכשה שטח זה
(שתי קומות) מ״סוכנויות אונגר״ ב13-
מיליון לירות.
״סוכנויות אונגר״ הקימו את בניין
המשרדים ברחוב המסגר , 34 על שטח
של 3300מ״ר כדי שישמש אולם־תצוגה
ומרכז שירותים למכוניות .״סוכנויות
אונגר״ בנו בניין נוסף ברחוב ריב״ל, בשטח
של 7500מ״ר. הבניין נבנה על־ידי
״כור מתכת״ ולאחרונה הוסכם על העברתו
לאונגר כנגד תשלום נוסף של 3מיליון
לירות ל״כור״.
היכן להפקיד כסף?
ישראלי, המחפש היכן להפקיד כספים
במטבע זר בסכומים של יותר מ״ 10 אלפים
דולר, כדאי שיקרא את הנתונים
הבאים. הבנקים הישראלים מציעים
תמורת הפקדות בדולרים את התמורה
הבאה: פיקדון ל 3-חודשים — 5.875(),
לשנה. פיקדון ל 6-חודשים — 6.37570
לשנה. פיקדון לשנה — .6.62570 מריבית
זו מנכה הבנק במקור מס בשיעור של
.3570
לעומת זאת ניתן לקבל ריבית גבוהה
הרבה יותר בחו״ל. את הריבית הגבוהה
ביותר מציעים למעלה ממאה בנקים אמ ריקאיים
ואחרים, הרשומים בפנאמה או
באיי קאימאן. הם מציעים על פיקדון של
3חודשים 7.31257,לשנה, ועל פיקדון
של 6חודשים 7.6257,לשנה.
אולם לא צריך לרוץ עד לפנאמה. להלן
כמה נתונים על תשלומי ריבית במקומות
שונים, לתקופה של שלושה חודשים :
שטרי אוצר אמריקאיים — 6.337,לשנה.
תעודות-פיקדון אמריקאיות —
6.87,לשנה. תעודות־פיקדון אירו־דולר
— 7.067,לשנה. פיקדון לזמן קצוב באירופה,
לפי השער בלונדון (ליבור) —
7.197,לשנה. על הפקדות לתקופה של
שנה ניתן לקבל בקניית שטרי-אוצר אמ ריקאיים
, 77 ,בקניית תעודות״פיקדון
אמריקאיות 7.257,ובתעודות-פקדון אי-
רו״דולר .7.447,
באופן עקרוני מציעים באירופה חצי
אחוז עד אחוז לשנה יותר מאשר באמריקה.
קיימים כיום שישה מרכזים פי ננסיים
להשקעות מסוג זה: לונדון,
בחריין, נסאו, פאנמה, סינגפור והמג-
קונג. לונדון מרכזת את המסחר בתעו־דות״פיקדון.
המסחר בפיקדונות לזמן
קצוב מתנהל בעיקרו ביתר הבירות. בדרך
כלל נקבעת הריבית לפי השער היומי ה לונדוני
של ריבית על פיקדונות קצובים,
הקרוי ליבור (״לונדון אינטרבנק אופרד
רייט״) .אולם הביקוש לכסף זה יצר במרכז
הפיננסי של סינגפור ריכוז עצום
של כסף יפאני, בהיקפים מדהימים, הנמכר
בריבית הגבוהה מאשר הליבור.
חברות גדולות מוכנות לשלם שער נייד
של תעודות-פיקדון, הנותן שמינית עד
רבע אחוז יותר מאשר הליבור לחצי שנה.
לפעמים נקבע גם שער מינימום. המסחר
הגדול בסוג זה של שער נייד יצר בסינגפור
את מה שקרוי סיבור (״סינגפור
אינטרבנק אופרד רייט״) .אם תימשך
זרימת הכסף היפאני לסינגפור היא תה פוך
למרכז הפיננסי השלישי, המקביל
לניו־יורק וללונדון, המציע את הריבית
הגבוהה ביותר, הפטורה כמובן ממס.
עיקר על עבירות סמים, ומתעלם מן
ההיקף העצום של עבירות כלכליות.
החקירה המתנהלת עתה לגבי רח מים
אחרוני וחבריו (ראה כתבה נפרדת)
,מאשרת מחדש כי הפשע המוגן
הישראלי הגיע לשלב שבו רווחיו מושקעים
בעיסקי הונאה גדולים ואף בהשקיות
כשרות. אם לא יתמודד שלוש עם
בעייה זו, הוא עלול להחטיא במאמציו
המכוונים לתחומים אחרים של הפשע,
וחבל.

ז 11 3

ה כ דו רגל
וכל זה כנראה עיצבן קצת איזה איש אחד, שישב
לא רחוק ממני. ופיתאום, באמצע המחצית השנייה,
הוא התחיל לצעוק בצרחות אדירות :״תהרגו אותם !
תהרגו אותם ! תהרגו אותם וכולו אדום מועצמת
הזעם והעלבון.
כי רק כוח הם מבינים, הפועל האלה.

שינאה גיזעית

לפעמים אני הולך לכדורגל. פעם הייתי הולך יותר.
אבל בינתיים הרמה ירדה והמיתקנים הידרדרו (וחוץ
מזה אני כבר בן״אדם מבוגר) .אבל לפעמים, כשצפוי
איזה ״דרבי מחשמל״ או ״קרב ענקים״ או ״הצגה
כפולה״ ,אני בכל זאת מתפתה ללכת.
וכך קרה לי גם לפני יותר משבוע — הלכתי לראות
את ה״הצגה הכפולה״ בקטמון — בית״ר נגד הפועל
תל־אביב והפועל נגד מכבי נתניה.
כדורגל לא ראיתי, אבל ראיתי דברים אחרים.

עבודת אלילים
בית״ר, אתם צריכים להבין, שיחקה חרא. התוצאה
היתה אפס״אפס (בסוף הפועל תל־אביב ניצחה) ,ושום
גול לא ניראה באופק.
מלמיליאן היה קצת חלש (בעצם הוא היה חושך
מוחלט, אבל אסור להגיד את זה בקול רם) ,נוימן,
שמחצית הראשונה היה לא רע בכלל, נחלש לגמרי
(טוב, כיסחו אותו) ,והחלוץ המרכזי קירט כימעט
שנעצר על־ידי השוטרים באשמת שוטטות במיגרש. בקיצור,
המצב היה בכי־רע.
מהר מאד הבין הקהל שאם לא יתרחש איזה נס,
בית״ר לא תכניס גול אפילו עוד ארבעים שנה. והנה
גילה הקהל לתדהמתו, שעל הספסל יושב (מי אם לא)
יוסי אברהמי. מייד החליט הקהל שאברהמי הוא״הוא
הישועה בכבודו ובצעמו.
וכיוון שכך, החל הקהל צועק לעבר המאמן הכושל
(אין גולים יא שמן ! יא מנופח ! תכניס את
אברהמי ובקראות״קרב ״אברהמי ! יוסי ! יוסי !
אברהמי ! ״
לבסוף נענה המאמן להפצרות הקהל, והורה ל-
אברהמי להתחמם לקראת כניסתו לטישחק. הקהל פרץ
מיד בשאגות שמחה וישועה, ולאחר חימום קל אכן
נכנס אברהמי למישחק.
״רוץ קטר! קדימה אקספרס!״ קרא הקהל לעבר
אברהמי (ללמדכם שהנ״ל נחשב אחד החלוצים המהירים
בליגה) ,״תראה להם, יוסי ! ״
אלא שאברהמי לא היה בדיוק בשיאו (כפי הנראה
טרם החלים מפציעתו הממושכת) ,ואת כל שלושת ה כדורים
הראשונים שנשלחו לעברו איבד תיכף ומייד (אם
מחמת איטיותו ואם מחמת סיבות אחרות) ,והשיפור
המקווה במישחק הבית״רי לא התרחש.
מייד התרגז הקהל מאד על אברהמי והחל צועק
לעברו ״יא מאניאק ! בן־וונה ! יא אוכל בתחת!״,
ולעבר המאמן הכושל (עובדה — הכניס את אברהמי
החרא) ״תוציא אותו, את החרא הזה ! ״
וככה זה גם עם דיין.
כמו שמתייחס הקהל לאברהמי, כך מתייחס העם
לדיין.
כשהממשלה (או המדינה) משחקת חרא, מייד צועק
העם ״דיין! דיין! תכניסו את דיין!״ ,אבל משנכנס
דיין ובכל־זאת לא משתפר המישחק המדיני, מייד צועק
הקהל ״בו־זונה ! מאניאק ! אוכל בתחת ! תוציאו
אותו, את החרא הזה !״
אבל יוסי אברהמי ומשה דיין הם רק דוגמה.
בשבוע שעבר זה היה יוסי אברהמי. לפני שבועיים
זה היה משה דיין. לפני חודש זה היה מנחם בגין. השבוע
זה יהיה שלמה ג׳רבי. במישחק הבא — אריק שרון.
אבל הישועה עוד תבוא. ויהיו גולים. הרבה גולים.

תאוות רצח
בית״ר, כמו שכבר הבנתם, שיחקה ממש חרא ולא
התקרבה בכלל לשער של הפועל תל-אביב. הפועל תל-
אביב, לעומת זאת, שיחקה חזק וגם קצת כסח (הם
בסכנת ירידה ואפילו סיכנה לעיתים את השער ה-
בית״רי.

בהפועל תל־אביב, אתם צריכים לדעת, יש שחקן
ערבי( .במדורי הספורט לא כותבים שהוא ערבי. כותבים
שהוא בן־מיעוטים. כי הם יודעים שם, במדורי הספורט,
שערבי זה עלבון. זה כימעט כמו לכתוב על מישהו שהוא
יהודי. אז כדי לא להעליב אותו, הם כותבים שהוא
בן־מיעוטים. ותיכף תראו שהם יודעים מה שהם
עושים ).קוראים לו ריפעאת טורק. כולם יודעים את זה.
אבל במישחק הזה הוא שיחק נגד בית״ר. ואולי בגלל
זה קראו לו בשמות אחרים.
חלק מהקהל באמת קרא לו ״ערבי״ (זה הרי עלבון,
כפי שאפשר להבין ממדורי הספורט, שמבינים את הקהל
שלהם) .אחרים קראו לו ״ערבי״ עם תוספות — ״ערבי
מלוכלך״ ,״ערבי מסריח״ ,״יהודי מטונף״ (סליחה, טעות
שלי. צ״ל :״ערבי מטונף״) .מישהו קרא לו ״יאסר
עראפאת״ (זה כמו בן״זונה, מאניאק ואוכל בתחת
ביחד) ,ואחד שנון קרא לו ״פלסטינאי״ (גם זה עלבון,
כפי שאפשר להבין מהחלק הלא״ספורט של העיתון).
אבל שלא תטעו לחשוב שזה מתחיל או נגמר
בערבים. לא. חס וחלילה. אני לא אעשה לכם דבר כזה.
בשנה שעברה הייתי בדרבי ושם, חוץ מהערבי של
הפועל (שגם בו אני אטפל עוד מעט) ,אכלו אותה גם
שחקני הפועל האחרים, הכל לפי המוצא — מסתם
״כורדי״ או ״מרוקאי״ ועד ל״כורדי מסריח״ ,״עיראקי
מטומטם״ ,״מרוקאי מלוכלך״ ,״טריפוליטאי בן״זונה״,
וכיוצא באלו מאניאקים.
ומובן שאף אחד לא התכוון לזה שבעצם, כל ה־מאניאקים
האלה הם פשוט ערבים, אם לא למטה מזה.
לא. חס וחלילה. אני לא אעשה לכם דבר כזה.

מוסר כפול
גם בהפועל ירושלים, כמו שאתם כבר יודעים, יש
שחקן ערבי. קוראים לו עלי עותמן.
בשנה שעברה, כשהייתי בדרבי, קראו לו כולם
״ערבי״ וכל שאר התוספות הרגילות. והנה, הפעם קרא
לו הקהל פשוט בחיבה ״עלי״.
ממש התקדמות תוך פחות משנה. הייתכן ן

כן, אם מבינים את מצב הליגה באותה השבת. לפני
״ההצגה הכפולה״ בקטמון היה לבית״ר ולמכבי נתניה
אותו מיספר נקודות, ושתיהן הובילו את הטבלה. עכשיו,
בית״ר הפסידה במישחק הראשון (להפועל תל״אביב),
ובמישחק השני שיחקה הפועל נגד מכבי נתניה. וככה
יצא שהקהל של בית״ר היה בעד הפועל ורצה שהיא
תנצח, כדי שלנתניה לא יהיו יותר נקודות מאשר לבי

וככה נהפך עלי עותמן מ״ערבי״ ל״עלי״ ,מ״מאניאק״
ל״מותק״ ,מ״יאסר עראפאת״ ל״צביק׳ה״( .את זה אני
מספר לכם כדי שתוכלו להסביר יותר טוב לילדים שלכם
מה ההבדל בין ״ערבי רע״ ל״ערבי טוב״).
אבל זו רק דוגמה אחת קטנה למוסר הכפול. הדוגמות
היותר בולטת הן בשטח הפאולים והכיסוחים. וזה
הולך ככה —
אם עטיה (נגדנו) נכנס קלות באזולאי (שלנו) וה שופט
לא שורק פאול — הרי עטיה (רוצח !) והשופט
(רמאי הם בני״זונות, מאניאקים ואוכלים בתחת ;
בעוד אזולאי ממש מסכן (הרג אותו לעומת זאת אם
ג׳אנו (שלנו) מרים את ליברמן (נגדנו) שלושה מטרים
באוויר והשופט כן שורק פאול — הרי השופט (רמאי !)
וליברמן (עושה הצגה הם בני״זונות, מאניאקים ו אוכלים
בתחת ; בעוד ג׳אנו ממש צדיק (שום דבר
הוא לא עשה לו!).
ואם זה מצחיק אותכם, כדאי שתציצו בעיתונים
ותראו שכל עיתוני ישראל כותבים שכל עיתוני מצריים
מכוונים מלמעלה, כשהם כולם כותבים שישראל היא
שהכשילה את השיחות, בעוד שהאמת היא, כותבים
כל עיתוני ישראל, שמצריים היא שהכשילה את ה שיחות.
הרבה
צחוק הכדורגל הזה, הא?

כל טוב
מה שהכי מצחיק זה שיש המון סתירות בכל העניין
הזה.
אותו איש שצועק ״תהרגו אותם יכול, אחרי
שניה, לצעוק על הקבוצה שלו ״בני זונות ! מאניאקים
לצעוק לריפעאת טורק ״ערבי מסריח״ ,אחרי שלוש
שניות להגיד שהוא שחקן מצויין, ואחרי עוד שלוש
שניות לצעוק שוב ״ערבי מלוכלך״ ,הפעם לשחקן מהקבוצה
שלו, להגיד שהשופט מצויין, ואחרי חמש שניות
לצעוק לשופט שאשתו אלמנה, לנוח שלוש שניות, לצעוק
שצריך להרוג את המאמן, לזרוק תפוז על הקוון, ואחרי
שניה להגיד לאנשים להתנהג כמו בני-אדם וחוזר חלילה
וחליל חוזרה וגם להיפך וההיפך מגם וכיוצא בזה
וכזה היוצא וכולי יכול גם כן.
אני לא יודע איך מיישבים את כל הסתירות האלה.
אבל בכל־זאת יש כדורגל, וגם מדינה יש.

תמונה קבוצתית, של קבוצת כדורגל

מימין לשמאל — בשורה ה עליונ ה: בן־זונה, אוכל בתחת, מאג־י
אק, ערבי, כורדי, מ טו מטם. ב שורה הא מצעית: אידיוט, רוצח, יאסר
עראפאת, בן־זונה (גדול) ,מרו ק אי. בשורה התח תונ ה: עוד אוכל ב ת
ח ת, מ סרי ח, מלוכלך, מ אני א ק (קטן) ו ח תי כ ת חר א.

ה מכוניו ת

בכל פעם שהטלוויזיה משדרת מהכנסת, אני מחכה
שמישהו מהנכבדים יעלה לדוכן וידבר לעניין, כיאה
לכבודו של הבית ולתפארת מדינת ישראל :
ח״כ נואם: אדוני היושב־ראש כנסת נכבדה. אני
מציע למכירה מכונית פז׳ו מודל שיבעים־וחמש יד
ראשונה. זוהי מכונית יפהפייה במצב מצויין אחרי אוברול
קומפלט וצבע חדש לגמרי. היא עשתה בסך־הכל
שיבעים אלף קילומטר ויש בה רדיו וכל ׳האביזרים.
אכן, נשאלת השאלה: אם ׳היא פל־כך טובה !מדוע אני
מוכר אותה ז שאילה טובה, אך אני לא אתחמק מתשובה.
ויידע העם את ׳האמת — אני ׳מוכר אותה כי
אני עומד לקנות מכונית חדשה ׳מודל שיבעים־ושימונה,
משהו דליקטס. זאת הסיבה היחידה.
קריאת ביניים: זו לא אמת. הגיר שלך תפוס לגמרי.
ח״כ נואם: אדוני היושב־ראש, אני עשיתי אוברול
קומפלט.
קריאת ביניים: אבל -הגיר בכל־זאת חורק.

״עדיפה מכוני ת עם אוברול
קו מפלט מאשר שלום קו מפלט
ללא אוברול״
ח״כ נואם: מה אתה קופץ בכלל י המכוניות ברוסיה
יותר טובות י! ,תקנה לך ׳מכונית רוסית ונראה
(צחוק במליאה) .כנסת נכבדה, אני מציע את המכונית
המצויינת הזאת, הנפלאה הזאת, היפהפייה הזאת, במחיר
מגוחך שיל מאה ארבעים אלף בלבד!
קריאת ביניים: לירות או דולרים ן (צחוק במליאה)
קריאת ביניים: שמונים אלף.
ח״כ נואם: אל תצחיק אותי.
קריאת ביניים: מאה אלף ותיקון הגיר על חשבונך.
ח״כ נואם: במאה אלף תקנה לך קורקינט ! (צחוק
במליאה).
קריאת ביניים: מאה עשרים אלף.
ח״כ נואם: מאה שלושים.
קריאת ביניים: מאה עשירים וחמש.
ח״כ נואם: אני מסכים.
יו״ר: המכונית נמכרה לחבר־הכנסת ביניים (הולם
בפטישו) .הישיבה נעולה.
ואז יוצאים כל חברי-הכנסת מן המליאה אל אולם
שאגאל, שם נושא ראש־הממשלה את הנאום השנתי
המסורתי לפני משלחת ברית סוחרי המכוניות המשומשות
היהודים בארצות הברית:
״ליידיס אנד ג׳נטלימן,

״אלפיים שנה נשפך דם יהודי
לרדיאטור ולא נוותר עתה על
ניקוי הקרבור טור״
במשך אלפיים שנות גלות שימשו היהודים כשמן-
מנוע למכוניות,העולם כולו שדהרו עלינו לדורסנו, אנו
ונשינו וטפינו. והנה עתה באים ומבטיחים לנו שלום,
לאמור, לא נדרוס אתכם יותר׳ .אבל אנחנו איננו
זקוקים להבטחות כאלו. זכותו של האדם שלא להידרס
מעוגנת בחוק הבינלאומי. זוהי זכותנו ׳ההיסטורית. יש
לנו עכשיו, בעיקבות מיילחמת שיחרור מפוארת, מכוניות
משלנו, מכוניות יהודיות, זקופות, גאות. אנחנו לא
זקוקים להבטחות ולא לחסדים. אנחנו לא זקוקים
לשום דבר מאף אחד. אנחנו זקוקים לביטחון, זה
נכון. אבל איננו זקוקים להבטחות מאחרים — אנחנו
זקוקים לביטחון שלנו, של עצמנו, של זרע המכבים.
אלפיים שנה נשפך ידם והודי לרדיאטור, ולא נוותר עתה
על ניקוי הקרבורטור ! (מחיאות כפיים).
ליידיס אנד ג׳נטלמן,
אומרים לנו, יהיה שלום — לא יהיו ׳תאונות יותר׳,
ואנחנו מוכנים לזאת. אנחנו חפצים בזאת. אנחנו משתוקקים
לזאת. כי מי כמונו, העם היהודי לימוד הסבל,
רוצה יותר מכל בקץ האסונות, בסיום התאונות ו בשלום
אמיתי ן כן, אנחנו רוצים בתנועה ללא תאונה.

אבל אנחנו נגיד, לא׳ לאומרים לנו, אל תסעו וכך לא
תיפגעו׳ .אומרים לנו, תפרקו את הוישרים ואז יהיה
שילום.׳ ומה יהיה אם ׳מחר יירד גשם עיל נשינו י
ומיה יקרה אם ׳מחר תבוא סופה על ילדינו 1מי הוא
זה היכול להבטיח שלא כך יהיה ו האם יכול נשיא
׳מצריים לדבר בשם ימזג האוויר ז בשם אלוהים !11
אין ולא תהיה ממשילה בישראל שתסכים לפרק וישרים
! (מחיאות כפיים).
ליידיס אנד ג׳נטילמן,
ולא רק זאת דורשים מאיתנו. דורשים מאיתנו
לנסוע בצמיגים רגילים, לאמור, אין לכם צורך בצמיגים
רדיאלים. לא הצמיגים הרדיאלים יביאו לכם את
הביטחון,׳ כי אם: השלום, כביכול, הוא שיביא לנו
את הביטחון. זכותו שיל כל עם, על פי כל כללי הנוהג
הבינלאומי, לבחור לו את צמיגיו שלו, לפי רצונו, לפי
בחירתו, בריבונות מילאה, בכבוד הדדי. וכך יהיה —
העם היהודי ייסע לנצח בצמיגים רדיאלים. ניסיון של
׳דורות לימדנו אית חשיבות עקרון הצמיגים הרדיאלים
לביטחוננו. זה לא עניין טכני, כפי שמנסים להציג זאת
אויבינו. עבורנו צמיגים רדיאלים זה עיקרון מקודש.
וכפי שנוהגים לומר הצברים , :אנחנו לא פראיירים ! ׳
(מחיאות כפיים).
סנק יו, ליידיס אנד ג׳נטלמן.״

״אין ולא ת הי ה ממ שלה בישראל
שתסכים לפרק וישרים״
ואחרי הנאום, עם תום לחיצות הידיים, מוסר הרדיו
לפירסום את הודעת מיפלגת ה: -
״מיפלגת ה־ מודיעה לעם ישראל, כי בשל המצב
:המדיני המעורפל שנוצר קייימת סכנת החלקה בכביש
רטוב. לפיכך קוראת מיפלגת ה־ לציבור להימנע מעצירות
פיתאום ומסיבובים חדים.״
ומייד מזדרזים הבל אל מכשירי הטלוויזיה, לחזות
בשר־החוץ המתראיין באולפן :
מראיין: אדוני •שר־החוץ, האם ישראל רוצה בשלום
בכל מחיר ו
שר־החוץ: לא, לא. יראה, לא זאת השאלה העומדת
בפנינו — אם אנחנו רוצים או לא רוצים שלום בכל
מחיר. ודאי שאנחנו רוצים שלום בכל מחיר, אבל
אנחנו רוצים גם ביטחון בכיל מחיר. והשאלה העומדת
עכשיו על הפרק היא: בכמה שלום נצטרך לשלם
עבור ביטחון, ומצד שני — !מהו מחיר הביטחון שאנחנו
מוכנים לשלם ׳תמורת שלום. כי אני לא חושב שמישהו,
כאן בישראל, יהיה מוכן לקנות מכונית דפוקה לגמרי
רק כדי שהוא, או מישהו בעולם, יוכל להגיד שיש לנו
מכונית. זה לא.
מראיין: האם, ליאור ימה שאתה אומר, השלום
עומד בסתירה לביטחון ז
שר החוץ: לא, לא בהכרח. אבל אם תשאל אותי
הרי שבעיני, ואני מדבר רק בשמי, לגבי עדיפה מכונית
עם אוברול קומפלט מאשר שלום קומפלט ללא אוברול.

3רין

ה #ג ע
3וי?

ג ויסיהגןרגיר ׳ 43י*
ז 011ה 9ח ז ־ פזנן !

1יוו,

ו,ני 1 0ו >,יז 6י *
.נרגן סי ס 1

״ה שלום כשלעצמו אינו נותן
בי ט חון שלא ישרטו לנו א ת הצבע
החדש של ה או טו ״
מראיין: כלומר, שאכן יש סתירה בין ביטחון לשלום

שר החוץ: כן, בהכרח יש. במצבים מסויימים יש,
אבל לא חייבת להיות. ימיה שחייב להיות, מבחינתנו,
זה שלום ביחד עם ביטחון, ולא מנוגד לביטחון. כך
שמבחינת ההשקפה של ישראל לא צריכה להיות שום
סתירה בין השניים. זאת אומרת, השילום כשלעצמו
אינו נותן ביטחון שלא ישרטו לנו את הצבע החדש של
האוטו. אבל, לעומת זאת, אם יהיו בידינו, ואני מדגיש
— בידינו, הביטחון או היכולת להבטיח את הצבע
של האוטו, ואת הפחחות, ואת השאסי ואת הבודי —
אז יהיה גם שלום לאוטו ואף אחד לא יגע בו. זה ברור.
מראיין: זאת אומרת שאין סתרה בין ביטחון ובין
שלום, אבל יש סתירה בין שלום ובין ביטחון. האם לזה
אתה ׳מתכוון י
שר החוץ: אני מתכוון בעיקר למה שאני אומר.
זאת אומרת, שהמצב עכשיו הוא כזה שעלינו לבחור
בין שאסי יציב וחזק לבין מין פחחות שתחפה על
חוסר היציבות של: הבודי. ומוטב שיתחמק לנו הפח
בין האצבעות, ולא שיתחמק לנו השאסי יבין הרגליים.
מראיין: אדוני שר־החוץ, אני מודה לך מאד.
ואחר-כך נגמר הלילה ובולם הולכים הביתה לישון,
ובבוקר הם קמים לקרוא מה כותבים העיתונים :
״׳מי ששגה באשליות שקניית אוטו זה כימו עשיית
שלום, הסתבר לו היום כי טעה טעות מרה.
אוטו זה דבר רציני, וקניית אוטו היא דביר רציני
׳מאד. לא בכל יום קונים ׳מכונית, ולכן אי־אפשר וגם
אסור להתייחס לכך באותה קלות וקלילות כפי שמתייחסים
לעשיית שלום.

״ אנ חנו לא פראיירים — עבורנו
צמיגים רדיאלים ה ם עיקרון
מקוד ש״
קניית מכונית היא דבר רציני, ולכן יש להתייחס
אליה •במלוא הרצינות, ובמלוא: האחריות.
אי״אפשר לקנות ׳מכונית על־פי הצהרת כוונות.
מכונית זה לא שלום .׳מכונית צריך לבדוק. יש לקנות
אוטו על־פי בדיקה. צריך לבדוק את המנוע, צריך לבדוק
את החשמל, צריך לבדוק את ההיגוי, צריך לבדוק את
הצבע, צריך לבדוק הכל.
כי אוטו זה לא שלום. אוטו זה דבר רציני.״
בן, אוטו זה דבר רציני. אז אני רץ מהר לתפוס
את האוטובוס לפני שאאחר את האוטו. להתראות.

בלהג ־ ודיחלוז ־ יויגאלוו•!•
ה גי רסורג 1סי ס * >ג *ג ! ו ה סי ב פ ־ סי

ג<<ון

.זיון י הר*עו סז־ינן 111

ו/4ר. ץ*

י.ג 0 0ו > >

כאן קוני ם ו מוכרים מכוניו ת משומשות
מימין לשמאל: קונים ממך מכונית, הכני־זונות ; אתה קונה מפונית, אכל אתה לא
פראייר. מלמעלה למטה: אתה מוכר מכונית לבני־זונות ; אתה קונה מכונית מפראיירים.
מלמטה למעלה: פראיירים מוכרים לך מכונית ; גני־זונות קונים ממד מכונית. משמאל לימין :
אתה מוכר מכונית, אכל אתה לא פראייר ; כני־זונות מוכרים לף מכונית.

גיורגי פולדס הקנדי(מימין) בא ארצה,
התאהבנאלט 1ה עליזה
בנטוב (משמאל) -ובאשו נפרדה
ממנו הוא שוו את ביתה (למטה)
מספר, כי נמנה עם המעמד הבינוני הגבוה
בקנדה, ובי בישראל היו מפנים אות!ו מקל־יוער.
לדבריו, הדוויה עוד לפני חמש־׳עש-
רה שינים 3000 דולאר לחודש.
הוא חי ׳בעושר ואושר עם מישפיחתיו,
וניהל את מיישרדו הגדול והמצליח וואיז,
כעבור 20 שנות נישואין׳מאושרות, שבהן
סייר עם ׳אשתו וילדיהם ברחבי העולם, עלו
•נישואיו על שירטון. פולדס מסרב לפרט מה
היה הגורם ׳ששבר.את נישואיו, והוא מספר,
כי השאיר לאשתו את כל רכושם המשותף
ולקח לעצמו רק מתוודה עם בגדים ואת
מכוניתו• .חודשיים ימים התגורר במלון
במונטריאול, אך הבדידות שבה לא היה
מורגל הכבידה עליו, והוא החליט לעזוב
את ׳קנדה. הוא מפר את המישרד שלו, ו נסע
לאמסטרדם כשבאמתחתן כסף רב. ל דבריו,
חיי סנער-שעשועים במשך ישנה
שלמה, סייר באירופה וחלק ניכר מזמנו
בילה בקאזינו של מונטה־קארלו. הוא פגיש
!נשים וגברים רבים, ויכל •אותה עת חיפש
אשד. שאיתה יופל להתחייל בחיים חדשים.
יום אחד, לפני ישבע ישנים, כששהה ב פרנקפורט,
יראה שלט גדול שהכריז :״בוא
בעיקיפוית השמש לישראל.״ הוא קנה כרטיס־טיסה
׳באל־ על והגיע ליתיל־אביב. הוא גרשם
במילון שלום השוכן מול מלון הילטון ב רחוב
הירקון, ובמשך חודשיים סייר וטייל
ברחבי ישראל ׳לאורכה ולרוחבה — מאילת
ועד אכזיב.
היה לו, לדבריו, חשבון דולארים בבנק,
׳שעקב בילוייו הילך והצטמק. הוא החליט
לחפש עבודה. במישרדיהפנים אישרו לו
!תעודת ותושב וארעי לשלוש שניים הודות
להיותו יהודי ולחוק השיבות, ופולדס מצא
עבודה כקצין־ביטחון במלון הילטון. הוא

עזב יאת מלון שלום, ושבר חדר למגוריו
ברחוב זלוטופולסקי , 19 סמוך למקום עבוד־יתו.
פולדם
היה מאושר ביג׳וב שמצא. תפקידו
היה, לדבריו, לסלק אורחים שיפורים מ הבאר
של המלון, או פרוצות שהובאו על-
ידי האורחים וסירבו להסתלק אחרי שבילו
•את מלאכתן. הוא עבד בלילה, יישן ביום
והיה מרוצה.
יום אחד ביקש ממנו י1וש!א המיזוודות
במלון לעזור לו בנשיאת מתוודה. פוילדם
נעבד. ברצון, אלא שהמתוודה היתד. מעל
לכוחותיו והוא קיבל שבר (״הרניה״) .רופאו
שלח אותו לביודהחיולים איכילוב, שם עבר
ניתוח. כיוון •שהיה ערירי ׳ולא היה מי ש יטפל
בו, נשלח על־ידי בית־החולים להח לים
בבית־ההבראה מגידו שעל הר־הכרמל
בחיפה. שם בילה במה ימיים, שהיו מסתיי מים
לבטח ׳בכך שהיה מחילים וחוזר לעבוד תו
בהילטון ׳ולחיים השיגרתיים ישהחל מנהל.
אלא שיד הגורל התערבה, כדרכה! ,ואותם
ימי החלמה שבילה בביית־יד,׳הבראה הפכו
ימים גורליים מאוד לגבי ג׳ורג׳ פולדס.

עד מה שהתרחש למן התקופה
שבה החלים בחיפה ועד לאותו ידם
שבו נשלח לרצות שנה וחצי מאסר
כפועל בכית־הכדא ״מעשיה!־״,
מספר ג׳ורג׳ פולדס :

קליק
מ מב ט ראשון
,ף* כית־ההבראה הכל היה שיגרתי.
בערבים היו ערבי בידור. ערב אחד
היו ריקודים ולפתע ראיתי שני זוגיות נכג־

הניח נשרף חאהבה
ך• בי־בי־־סי ,)8 . 8 . 0באר השוכן ב י
י קרן הרחובות ׳בן־יהודה ודיזנגוף ב-
•תל־אביב, המד, מפה לפה. הפטיפון השמיע
שיר פופ פופולארי בקולי־קוליות, עשן
סיגריות דחום וקולות צחוק מילאו את
חלל הבאר צר-המידות, מקום־ימיפגשם ה קבוע
של חיילי או״ם ותושבים זרים ריבים
בתל־יאביב.
בקצה הבאר ישב גבר נאה כסוף־שיער,
בשנות החמישים המאוחרות לחייו. הוא
הזמין את כיום הוויסקי החמישית ישלו באו תו
ערב. האי׳ש לא דיבר, בהה בחלל ה באר,
מדי פעם פלט אנחה ולא התעניין
כלל בציחקוקים ובפליירטים שסערו סביבו.
לפתע ׳ניגש אליו אדם, טפח על •שיכמו
ואמר לו באנגלית גרונית :״ג׳יורג׳ ,לאן
נעלמת? כבר המון זמן לא דאייתי אותך
פה.״ בורג׳ פולדם נשא את עיניו, הביט
באיש והשיב לו ׳באדישות :״ישבתי שנד,
בבית־יסוהר, בגלל אשד, ישראלית.״
סיפורו של דורג׳ פולדס ,׳אזרח קנדי
שהגיע לישראל לפני ישבע ישנים, התחיל
לפני 57 שנים בבודפסט בירית הונגריה,
שם נולד כבן בכור למישפחיה ׳יהודיית• בגיל
16 נסע ,׳לדבריו, לאדינבורג שבסקוטלנד,
ולמד שם סיפרות אנגלית באוניברסיטה. ב־מילחימת־יהעיוילם
השנייה שיירת כטייס בחיל־האוויר
הבריטי, במשך ארבע שנים. כתום
המילחמר, חזיר לקנדה, וקיבל אזרחיות קנ-
דיית.
הוא נשא לאשר, צעירה יהודיה ילידת
קנדה, ובמשך 25 שנות ׳נישואיהם נולדו
ילחם שיני ילדים: בן שהוא כיום בן ,23
ובת בית . 18 פוילדס, שלמרות הישנים הרבות
שבילה בקנדה עדיין מדבר אנגלית ב-
מיבטא הונגרי בולט פתח, על-פי עדותו,
מישרד מצליח לביטוח במונטריאול. הוא

הווילה

ביתה של עליזה בנטוב שברחוב המלכים 36
בנווה־נזגן, אותו ניסה בורג׳ פולדס להעלות באש.
כשהגיע אל הבית לראשונה, כידידה של בעלת הבית, חש פולדם
חמימות מישפחתית. הוא אהב לשבת בגינה ולבלות עם מישפחת

אהובתו. כשנטשה אותו, התנקם בבית, הצית את חדר־השינה.
לדיברי עליזה בנטוב נגרם לה נזק של . 200,000 אלף לירות. הביטוח
כיסה רק 66 אלף לירות. בחצר הבית יש מחסן שבו ביקש פולדס
להתגורר, אך אהובתו שנטשה אותו סירבה לו בתוקף.

פה, ושוב ׳שילמתי את כל ההוצאות. חשבון
הדולארים ׳שלי הלך וקטן.
כל הזמן ׳רציתי להתחתן אייתה. הייתי
אדם יבודד, והיא הפכה אותי חלק מהמי׳שפ־יחיה
שלה. הכרתי כבר את אמה הזקנה ב ירושלים
,׳את אחותה, את החברים שלה.
׳נתתי לה את חיי, כל מה שעשיתי היה ל מענה.
והנה,
בסביבות פסח 1976 היא אמרה לי
פתאום: גורג׳ ,אל ׳תבוא אלי בשבת. יש
לי אורח פרופסור, ואני צריכה ללכת ל-
קביל׳ת־יפנים לכבודו. ביקשתי להצטרף, אך
היא אמרה ׳שאינני מוזמן ׳ולא אוכל ליבוא.
התקשרתי למחרת ׳ובקשתי שניפגש, והיא
אמרה שחברה שלה קנתה כרטיסים ל׳תי׳אט־רון
וכיוון שאינני מבין עיברית, אין טעם
שאצטרף. הצעתי ׳שניפגש ׳אחרי התיאטרון,
אך היא סירבה. חשדתי שמשהו לא בסדר,
הלכתי לתחנה המרכזית ונסעתי לנודה־מגן.
שתי דקות אחרי שהגעתי לביתה נעצרה
לפני הבית מכונית פולקסוואגך ויגבר נכנם
לביית• המיספר על המכונית היה גרמני.
בעיבור כמה דקות יצאו שניהם ונסעו.
הרגשתי נורא. הילכתי לבאר והשתכרתי.
בחצות החלטתי לנסוע אליה בחזרה. לא
היו אוטובוסים. לקחתי סונית.
היא הייתה לבדה בבית. שאלתי אותה
למה שיקרה לי, והיא השיבה :״אני לא
חייבת לך שום דבר, אתה לא בעלי!״ ו יצאה
מהחדר .׳נשארתי ׳לישון בחדר איחר,
ובבוקר קמתי ואמרתי לה :״אני הולך ל-
פרופסור שלך באוניברסיטה, לספר לו טל
מה שעשית לי.״ היא אמרה :״ספר, מה
איכפת לי?״

ה ת אב דו ת
כמוצא א חרון

סים לאולם! .אחת הנשים נעצה בי עיניים
ללא מושה. היא הייתה בערך בת .43 נכון,
היא לא נראתה כסו אליזבת טיילוד, אבל
היתה !אלגנטית ולא הסיחה ואת עיניה סמני.
ניגשתי אליה ואמרתי לה .״גבירתי, האם
את מדברת אנגלית 1״ היא השיבה לי באנ גלית
מצויינת. אמרתי :״אני אחרי ניתוח
׳ואינני יכול לרקוד צ׳ה־צ׳ה־צ׳ה, אך אם
בעלך ירשה לי אשמח לרקוד איתך טנגו.״
היא פרצה בצחוק ואמרה :״זה לא בעלי,
הכרתי אותו רק לפני כמה דקות.״
שמה היה עליזה בנטוב. בילינו יחד
עשרה ימים נפלאים. היא סיפרה לי שהיא
אלמנה הגרה בנווה־מגן, שיש לה שלושה
ילדים ׳ושבעלה שהיה דוקטור לכימיה ש עסק
בחקר האטום, ונפטר מהתקף־לב• היא
עצמה נולדה, לדבריה, בירושלים. למישפ־זזה
ממוציא רוסי, ועבדה כמזכירתו ישל ראש
החוג למתימטיקה באוניברסיטת תל-יאביב,
הפרופסור ושמואל ואברמוביץ׳.
כבר מההתחלה נוצר בינינו קשר עמוק.
לא עזבנו זה יאת זה !אפילו לרגע במשך
עשרה הימים וכשעודד, בנה, בא לקיחת
אותה בחזרה לתל-אביב, מובן שהצטרפתי
לנסיעה זו כטרמפיסט.
לפני שנפרדנו היא נתנה לי את מיספרי
הטלפון ישלה בעבודה ובבית, וביקשה. ממני
׳לטלפן !איליה והסבירה שהיא מעוניינת ל צאת
׳אתי. כעבור יומיים התקשרתי. היא
יבאה !אלי במכונית ישלה! ,והתחלנו לצאת.
הידידות ׳בינינו העמיקה מיום ליום• אני
עדיין עבדתי אז בלילות, כך שיכולנו
להתראות רק ׳בערבים ובסופי-׳שבוע. יום
אחד היא הזמינה אותי לבלות יאת השבת
עם הימישפחה ׳שלה ,׳בווילה שלהם בנווה-
מגן.
נסעתי לשם, וזה הייה ׳נפלא. הבית היה
גדול ומרווח, עם גינה מטופחת. הייתי מאד
ישר, אחרי פל־כך הרבה שינים -של בדידות,
להיות מוקף ׳אווירה מיישפחתית. אולי בגלל
זה התאהבתי ביה. אחרי שילוש שבתות
באלה החלטתי שלא -מספיק להביא דק
פרחים ושוקולד, החלטתי להביא גם אוכל.
הייתי מביא ילה סטייקים לבנים הכי טו בים,
שהייתי קונה אצל הקצב הכי טוב
בתל־אביב. הייתי מביא ׳פטריות טריות,
הולך לחנות מעדנים וקונה מכיל טוב, הכל
תוצרת חוץ. לפני שש שנים היייתי מוציא
בין 300ל* 400 לירות על מיצרכי-מזון בכל
שבת שנסעתי להתארח אצל עליזה.

היינו יוצאים המון. היא חסרת־מנוחה,
לא היתד! מסוגלת לשיבת בבית אפילו רגע.
היא אוהבת מיסעדות־סאר ׳ובילויים• לקחתי
אותה ,׳לפי בקשתה, לסי׳סעדות הכי טובות
בהרצליה־פי׳תוזז, למיסעדה האינדונזיות, ל-
קסבה בתל־יאביב, למלון תדמור, לסאפארי.
קניתי לה בגדים בלי סוף, הוצאתי כל הזמן
כסף מחשבון הדולארים שלי רק כדי שהיא
תהיה מאושרת. איפה לא היינו בסופי־ישבוע
— בשארם אל־׳שייך, באילת, באכזיב. אני
שילמתי את יכל ההוצאות .׳לפעמים היו ה ילדים
שלה מצטרפים והייתי משלם גם
עבורם.

חשדות
ו מ ארבים
ך • ניתיל ־ ש עון ־ זהב, וטבעות-יהלד
׳ 1מים ׳׳וכך נמשכה האהבה כמה חוד שים.
כעבור זמן־סה התחלתי לבלות בביתה
ארבעה ימים ׳מתוך שיביעה ימי השבוע.
השכנים שלה ברחוב המלכים בנווה־מגן
שאלו :״נו, מתי אתם מתחתנים ז״ הצעתי
לעליזה נישואין, אבל היא אמרה לי :״נח כה
עד שהבן הבכור יתחתן.״ כשעודד הת חתן!
,נתתי ליו במתנה צ׳ק של 400 לירות,
והוא נישק אותי ואמר לי :״ג׳ורג /סידרת
לי את ירח הדבש.״
באותו קיץ אמרתי לד אני נוסע לאי רופה
לחודש ימים.״ היא אמרה :״אני לא
אלווה ׳אותך לשדה-התעיופה, כדי שלא לבכות.״
זה שבר את ליבי. לקחתי אותה איתי
לאירופה, עיל-חשב׳וגי. כשחזרנו ׳ארצה, שוב
הצעתי לה נישואין, ואז היא אמרה :״נח כה
עד שהבת האמצעית תתחתן.״ הבת
התחתנה, ואז הצעתי לה שוב נישואין והיא
אמרה :״אני לא יכולה להתחתן איתך. אם
׳נתחתן, אאבד את הפנסיה שאני מקבלת
כאלמנה.״
הצעתי ילה להתחתן בנישואין אזרחיים
׳בקפריסין, יאו ׳אצל ע׳ורדדין. אמרתי ל ה
שאני מוכן להתחייב אצל עורך־ידין ׳לדאוג.
לה ולילדים שלה, שאני מוכן לחתום יש־רכושה
יישאר בידיה ׳ומה ששלה — שלה״
ומה ששלי — שלי .׳ואז היא אמירה: יגץ רג׳״
יבוא נחכה יעד שהבת הקטנה שלי חיתבגר׳
ותלך לתיכון.
׳חיכיתי. בשנה ההיא ׳שוב נסענו לאירו

11.0 )1פכוקיר באתי למישרד. היא
״ • ראתה אותי, ונבהלה. הפרופסור אבר מוביץ׳
קיבל אותי ושמע את סיפורי, אך
הגיב: אני מצטער מאד, אך מה שעלתה
עושה אחרי העבודה אינו מענייני.״ אמרתי
לו :״אני רוצה שתפטר אותה בגלל חוסר-
מוסריות. הוצאתי עליה 30 אלף דולאר
ונתתי לה את חיי, ותראה מה אני מקבל
ממנה בתמורה.״
מאותו יום השתנו חיי. הפכתי סמרטוט.
התחלתי לשתות בבארים, הפסקתי לעבוד,
נשרפתי בתוכי. כספי כימעט שאזל. הילכתי
לשגריריו׳ת קנדה וסיפרתי לקונסול הכללי,
ג׳׳ון פלמינג, את הסיפור .׳ביקשתי ממנו
שיעזור לי לחזור לקנדה. ביקשתי הלוואה
לכרטיס ,׳והבטחתי שאחזיר את הכסף ב קנדה.

היה ביולי . 1976 הקונסול הבטיח לברר
׳בשבילי אם זה ׳אפשרי, וביקש שאחזור
׳בעוד שלושה ימים. מצבי היה יקשה. לא
נותר לי כסף לישכרידיחה, יוכל רכושי עלי־אדמות
היה רק 300 ליריות ישראליות יד
׳מיזוודה אח׳ת. הייתי במצב נפשי נורא.
יציאתי מדעתי .׳נאלצתי לעזוב א׳ת דירתי
ולישון בגן־ציבורי ליד הילטון. זה היה
מפחיד. הוטרדתי ע׳ל־ידי כלבים ׳והומוסנסד
אילים.
׳למחרת נסיעתי לנווה־מגן ואמרתי לעלי זה
:״אני חוזר לקנדה, הכל נגמר. אין לי
כסף, ואני ישן בגדציבורי. אחרי שש שנים
שאנחנו ביחד ,׳תני ליי לפחות לישון ׳במחסן
שבגינה שלך.״ אבל היא אמרה :״צא ! אם
לא, אקרא למישטרה.״ המישטרה הגיעה עם
צופרים וגדוד של שוטרים. הם לקחו אותי
לתל־אביב, ואחד מהם אמר לי :״עזוב או תה,
היא לא טובה.״
ישנתי ׳בגן־הציסורי ושוב הוטרדתי על-
ידי הומ׳וסכסדא׳לים. הלכתי אל עליזה שוב
׳:וביקשתי לישון במחסן. היא הקימה צע־
״קוית ויאמרה שתיקרא למיישטרה. פיתחתי את
והתיק שלי, הוצאתי 100 כדורי ארגעה שהיו
״לי בתוך ציינצנת !ובלעתי אותם סול עיניה.
התעוררתי באיכילוב. סיפרו לי שהייתי
קירוב מאד למוות .׳ביקשתי מהאחיות ש תצלצל
לעליזה, אך היא סגירה לה את הטל פון.
החזיקו אותי בביודהחולים. בלילה
׳׳נלקחתי לפסיכיאטר .׳שוחחתי ׳אייתו חצי
שעה, והוא אמר לי :״אתה לא מטורף, רק
עיברה עליך חודיה קשה. אני מאחל לך כל

הייתי •נואש כיששי׳חררו ׳אותי מבית־החו־לים,
ליא היה לי לאן ללכת. השגרירות
הייתה סגורה כי היה ׳יום ראשון. הרגשתי
שאני נשרף בתוכי. אני כמעט מתי, והיאשורקת את הטלפון!...

ה שתוללות
א מו ק
״וי ש ע תי כאדטזיבום לנווה־מגן ואריבתי
*1׳לה. ראייתי שהיא, יוצאת מהבית מאופ רת,
לבושת יפה ,׳נכנסת למכונית שלה
ונוסעת. אמרתי: אלוהים אדירים ! הרגש-

1 7 1 1 ( 1/111ג׳ורג׳ פולדס, ריצה
11\ 1111י ^ שנת מאסר בפועל אחרי
שניסה לשרוף את בית אהובתו. כיוס
הוא עובד כשליח במלון דיפלומט.
תי שמשהו בתוכי מתפוצץ. מצאתי מוט
׳ברזל, שברתי יאת דלת הבית ונכנסתי.
שברתי את המערבת הסטריאופונית, את ה רהיטים,
את הרדיו. נכנסתי למיטבח ושבר תי
את המקרר, יאת השולחן. נכנסיתי לחדד־
(המשך בעמוד )44

חנ שב ץ העול

קולנוע
2 1 0 8
סרטים כדורסל ממידוומוו
ג ל די א טי רי ם
שני דברים מעסיקים היום את דעת
הקהל יותר מכל. הראשון: השיחות ש יתקיימו
או לא יתקיימו, על השלום האפ שרי
או הבלתי אפשרי, עם מצריים. השני
— מכבי תל־אביב: האם תעלה לגמר
גביע אירופה או לא תשחק בגמר, האם
תשמור על הגביע או תפספס אותו?
ודווקא כאן יש לקולנוע מה לתרום׳ והוא
מתכונן לעשות זאת בקרוב.
סיפורו של מנצח — סרט העומד לבוא
לישראל בעוד כשבועיים, הוא אחד מאו תם
הסרטים שנוהגים לכנות באמריקה

בעיירה שלו, בגלל אכזבה ריגשית.
הביקורת המתוחכמת סברה שהסרט
מתוק ופשטני מדי, אבל ערי השדה באמ ריקה
סברו אחרת, ובנסון הפך בעיניהן
כוכב של ממש. משום כך, כאשר פנה
לחברת־סרטים והציע תסריט שנכתב על-
ידו בשיתוף עם אביו, מצא מייד אוזן
קשבת.
כדורסד זה עבודה. כדי שלא יהיו
ספקות ביחס למוצאו, שם אביו של בנסון
הוא ג׳רי סגל, והוא עיתונאי וסופר לפי
מיקצועו, שהתגייס כדי לתת צורה סופית
לרעיון שהביא לו בנו. רובי, שאחד מתח* *
ביביו העיקריים הוא מישחק הכדורסל
ואשר לא יכול, בגלל הקאריירה הקולנו עית׳
לפתח קאריירה ספורטיבית, החליט
לפצות את עצמו בסרט זה. הוא הכין
לעצמו תפקיד של שחקן מצטיין בבית־ספר
קטן, הזוכה במילגה ספורטיבית (ה
שחקן
רובי בנפץ ב״סיפורו של מנצח״
להילחם בנפילים

מאוזן :
. 1מהן מהרכב עמוד־,השדרה .5 :צדף :
. 10 פרי-בטן; , 11 רצועה; . 13 תאריך
בחודש ׳שבט 14 שים עצמך על כיסא!
. 15 מילת־זירח 16 תכשיט 18 מגופה;
.20 גוף ; .21 מחלקי הרימון ; .22 מכינויי
האלוהות; .24 עינבר; .25 נהר באפריקה
.26 :שפכטל ! .28 ציר הדלת ! .30
דמם! .31 בליטה בקיר; .32 מאובני-
החושן ! .34 רדו דבש ; .35 שמחירו
גבוה; .38 ונהרה; .39 אפם כוחו! .41
מילת־׳שלילה 42 בקע ! .43 מצבודזיכחון!
.45 התקוממות; .47 מילת־תחעה ; .48
ההם; .50 עבודה קשה; .51 בהשאלה:
מרכז; .52 מילת־תחינה; .54 משמש ל מילוי
שמיכות ; .57 קריאת־התפעלות ;
.61 שנשמה באפו; .62 אחי׳הבעל; .64
א׳גיל מיקראי; .65 טהור; .66 אדון;
.67נ״שא; )69 מעמסה; .70 קרע! ,72
זמן קצר מאד; .74 נבון! .75 ירק המשמש
כתבלין! .77 חתכו לשניים; .78
עליצות; .80 מתאבך מן הארוסה; .82
כלי במישחק השחמט; .84 מילת חיוב;
.85 ללא ; .87 לא, באנגלית ; .88 הונאה ;
.90 אביון; .92 גיבעיה !נמוכה; .94 הרי!
.95 אויייב ! .97 משאבת הגוף ; .99 להבה!
. 101 תרופה; . 102 ממציא הטלפון! . 103
כלי־רכב! . 104 ההיפך מתבוסה.

מאונך :
. 1כבל דק; .2קידומת הולנדית; .3
נמל עתיק בארץ ; .4סום ׳בלי ראש ; .6
מונה בתורת החשמל; .7נדודים; .8
הווייה ! .9קיטור 12 מיכלול הידיעות ;
. 15 קייט; . 16 גוי; . 17 מחלקי היממה;
. 19 שחקן אנגלי, שם־מישפחתו בוגארד;
.20 מתגורר; .21 חנוטים מצריים; ,23
קינה; .24 רוח רעה! .26 שטעמו נעים
וערב .27 :משקה קל .29 :ירק־גינה!
.30 דרך בלתי־סלולה; .33 יהירות; .34
לייש 36 שמיים ; .37 יב״ת 40 במקום
ההוא ; .41 ענף צעיר ; .44 נוזל החיים :
.46 בילבד ; .47 פרוסה ; .49 פסע ;
.50 הולם ; .53 שאינו דומה ; .54 פח קטן;
.55 קריאת־יגון ; .56 מילת שאלה לזיהוי :
.58 יבן לאותם הורים; .59 יחד.62 :
נוכרי; .63 כועס; .66 שכר חודשי;
.68 הגונה; .71 מועקה; .73 מישחק-
קלפים; .76 ידיד; .77 בית־עסק.79 :
כיוון ש .81 ;-עצם בפה; .83 בעייה;
.84 גוש -שלישי יחידה; .86׳מעבד את
הבצק 89 תבלין נפוץ; .91 מעצור;
.93 אן .95 ; 1מסימני הניקוד ; .96 עובד
בית־המרחץ; .98 מלחין גרמני (ש״מ);
. 100 מתת; . 101 כן, בספרדית; . 102
בתוכו.

״ישנוני״ .י הכוונה היא שכאשר עושיט
אותם, אין איש מוכן להמר על סיכוייהם
המיסהריים. משום כך הם נעשים בתקצי בים
זעומים, וללא כוכבים. הם יוצאים
לשוק ללא סיוע של שופרות הפירסום
הגדולים, העולים ביוקר, אבל באורח־פלא
הם מצליחים להתגנב אל לב הקהל
האמריקאי, ומכניסים סכומי-כסף הגונים.
כאלה היו, בשעתם, סרטים כמו בראש
מורס ואפילו רוקי.
מיכצע פרטי. בלי להשוות עם ההיס טריה
שהתעוררה סביב סוס ההרבעה ה איטלקי
הצליח סרט זה, שהוא בעצם
מיבצע פרטי של אב ובנו, לטפס באופן
מרשים אל בין אלופי־הקופה של השגה
(לשם השוואה, הסרט הכנים בארצות־הברית
יותר מן הרומן שלי עס אוני).
הוגה רעיון הסרט הוא כוכב צעיר, בן
20 בילבד, בעל ותק של 15 שנים בעולם
הבידור והקולנוע. שמו רובי בנסון, והוא
כבר זכה להופיע על בדי ישראל בתפ קיד
ראשי בסרט בשם ג׳רמי, סיפור־אה־בה
בין נער הלומד לנגן בצ׳לו לבין
נערה הלומדת ריקוד; זהו סיפור־אהבה
חביב ותמים שזיכה את הבמאי ארתור
בארון בפרס היצירה בפסטיבל בקאן.
בנסון, בחור צנום בעל ארשת נאיווית,
הופיע לראשונה על הבמה כאחד הנסיכים
הקטנים הרבים בהמלך ואני. הוא היה אז
בן חמש. מאז הפכו חיי הבמה והקולנוע
חלק בלתי־נפרד מתהליך ההתבגרות שלו.
בהשפעת אמו, שהיא שחקנית, פיתח את
כישרונותיו הדרמאתיים, וזכה אפילו להו פיע
לצידה במחזמר. היה זה כאשר האם
(ששמה המיקצועי אן נלסון) ,הוזמנה ל הופיע
ביפאן בהצגה אוליבר, ורובי הקטן
מצא גם הוא תפקיד הולם לעצמו בהצגה.
בידי״׳^׳ו. ג׳רמי היה הצעד החשוב
ביותר שלו לקראת עמדה של כוכב במ לוא
מובן המילה. כשנתיים -אחרי סרט
זה ניתנה לו האפשרות להופיע שוב לצי דה
של הנערה האדמונית, גליניס ארקו־נור,
שהופיעה איתו בסרט הראשון. הפ עם
היתה זו הפקה צנועה בשם המנון
לבילי ג׳ו (סרט שבוסס על פיזמון מצ ליח)
ובה קופץ בנסון (בילי ג׳ו) מן הגשר

.המאמן ג.ד. ספדלי ובן־טיפוחיו
עבודה מפרכת
אוניברסיטות האמריקאיות מעניקות מיל־גות
לספורטאים מצטיינים, כדי שיעזרו
להן לזכות בתחרויות ובתהילה) ,ומגלה
שהכדורסל אינו ספורט שמשחקים לשם
הנאה שבדבר אלא עבודה קשה ומפרכת,
מין עולם כזה שאפילו דארווין היה נבהל
למראה הקיצוניות של מילחמת הקיום
שבו.
בנסון, שהוא בעצם ננס בהשוואה לגו בה
המקובל בכדורסל האמריקאי (הוא מז כיר
במיבנה גופו את בוב גריפין ממכבי
תל־אביב) ,נאלץ להילחם, במיסגרת ניבה־דת
האוניברסיטה, בנפילים הגבוהים ממנו
והכבדים ממנו כפליים, בחורים המסוג לים
לפי הנתונים שלהם לשחק לא רק
כדורסל, אלא גם לעסוק בהרמת מישק-
לות בזמנם הפנוי. ועצם העובדה שללא
העולם הזה 2108

מקום בניבחרת באות לקיצן גם המילגה
וגם האפשרות ללמוד, הוא קוץ נוסף ב אליה
הקוצנית בלאדהכי.
הצלחה מפתיעה. מה שמתברר מ תוך
סרט זה מעבר לכל ספק, הוא שה ספורט
התחרותי היום דומה למילחמת
גלדיאטורים רומית יותר מאשר למישח־קי
האולימפיה היוונים. המטרה מקדשת
את כל האמצעים, וכל מי שניצב בדרך
אליה נדרס ללא־רחם. מאידך, כאשר צו פים
בדרך שבה מכינה אוניברסיטה (ש היא
רק שלב מוקדם, תמים ומכין למיק״
צוענות האמריקאית) את שחקניה, קל
להבין את הפער המפריד בין הכדורסל
האמריקאי לזה של שאר אומות העולם.
הצלחתו המפתיעה של הסרט הסבה סי פוק
רב לבנסון הצעיר. בדומה לרוב ילדי
הפלא, הנמצאים בשלב המעבר לגיל ה בגרות
ולבעיות השונות שגיל זה מעמיד
לפני שחקני־הקולנוע, הוא חושש שה חלום
הוורוד עומד להימוג .״כולנו סוב לים
מתסביך של חוסר ביטחון־עצמי,״ הוא
אומר .״מה אעשה אם כבר בגיל 25 אהיה
כוכב עם עבר אבל בלי עתיד 1״
בינתיים יש לו כמה אפשרויות: הוא
מחבר שירים ושר לא רע, כפי שזוכרים
אולי אלה ששמעו אותו שר על בלון
צהוב בג׳רנזי. חוץ מזה, הוא באמת כיש־רוני
במישחק הכדורסל. הוא בן 20 בילבד,
ואם באמריקה יהיה לו קשה להתפרנס,
כדאי להזכיר לו שבישראל מחפשים תמיד
כישרונות חדשים שלמדו להחזיק כדור
מעבר לאוקיינוס. ובהתחשב בעובדה ש שמו
המקורי סגל, לא תהיה לו אפילו
בעייה לקבל מייד כרטיס־שחקן בליגה
הלאומית בארץ.

ב ש הב 1דגנ>ם
מתער טלי ס
ה מ סי ב ה של דיו (פאר, תל־אביב,
אוסטרליה) — ידידים
עורכים מסיבה בליל הבחירות של
שנת .1969 המקום — אוסטרליה, והמסובים עולזים לקראת
הניצחון הוודאי של השמאל, שיסלק מן השילטון את ה ימין
— השליט הניצחי־כמעט.
ככל שמתקדם הלילה, מסתבר שהוודאות היתה אשליה
ושהשמאל עדיין רחוק מניצחון. יגונם של הנוכחים טובע
בתוך נחלי האלכוהול, הממיסים את החיצוניות המכובדת
של הבורגנים המהוגנים. אנשי״תרבות הופכים חיות נושכות.
תיסכוליהם צפים על פני השטח, החל מן התסביכים
המיניים (הפרופסור המתייסר משום שיש לו כלי קטן),
ועד לתסביכים המיקצועיים (המורה שרצה לכתוב את
רומן המאה אבל לא מצא את הזמן והאומץ לכן) .חני״
המרעים מתחלף בחבורת זאבים שתויים המתעלסים, מנבלים
את הפה ומקיאים את הרעל הרובץ על נישמותיהם.
המיבנה הדראמאתי מוכר. מי מפחד מוירג׳יניה וולף
ועונת האלופים הם שתי דוגמות בילבד למקורות ההשראה.
אולם, יש לציין שהציביון האוסטרלי כאן חזק מאד, ולמצב
הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של ארץ זו יש השלכות ברורות
בתוך הסרט. דייוויד ויליאמסון, שביסס את תסריטו על
מחזה מצליח באותו השם, שכתב ב־ ,1971 יצר אוסף
טיפוסים אמיתיים ביותר. אם גם לא תמיד מקוריים, ואילו

במאים

הבמאי ברוס ברספורד אסף צוות שחקנים שמרביתם הופיעו
במחזה על הבטה, ומכאן ההזדהות שלהם עם הדמויות.
גם התסריטאי וגם הבמאי נהגו בתבונה כאשר החליטו
לשמור באדיקות על האווירה הדחוסה והמחניקה של ה מחזה,
המתרחש במקום אחד, ביתו של דון, במשן לילה
אחד בלבד.

כ שה עלילה

למהלא בי שראל>־
מאחר שרמת הסרטים המייובאים ל ישראל
אינה בדיוק עוצרת־נשימה, וקורה
לא פעם שצריך לחפש בנרות, במשך תקו פה
ארוכה, סרט שכדאי לכתוב עליו,
מוטב מזמן לזמן להעיף מבט אל המתרחש
מעבר לים ולהזכיר סרטים המושכים שם
תשומת לב, מתוך תיקווה שיימצא בעל
יוזמה שיעז להביאם לארץ.
למשל, סרטיו של במאי צרפתי בשם
ברטראן טאוורנייה, מבקר־קולנוע ואיש
יחסי ציבור ופירסום בענף הקולנוע לשע בר,
הנחשב בשנים האחרונות אחד מ־במאי
היוקרה של הקולנוע הצרפתי.
טאוורנייה עשה עד היום ארבעה סר טים.
כל אחד משלושה הראשונים, השען
מסנט־פול, שהחג יתחיל והשופט והרוצח,
זכו בפרסים רבים, ותודות להכנסות מ סרטים
אלה שותף כיום טאוורנייה גם ב חברת
הפקה, המטפלת לא רק בסרטיו שלו
אלא גם בסרטים של יוצרים אחרים ש בהם
הוא מאמין, כנראה תיזכורת מן ה ימים
שבהם נזף, כמבקר, באותם מפיקים
שטרקו דלתות לפני אנשים מחוננים
והתחשבו רק בסיכויים המיסחריים.
קולנוע עד קולנוע. סירטו החדש
של טאוורנייה, ילדים מפונקים הוא, למע שה,
הראשון שבו הוא מטפל בפירוש ב־מיקצוע
שבו הוא עוסק — עשיית סר טים.
בהתחשב עם העבר שלו, ניתן היה
לצפות שנושא כזה יצוץ עוד קודמ-לכן,
אבל נראה שסרט זה מהווה, לגבי ה במאי,
מיפנה מכמה וכמה בחינות. לא זו
בילבד שזו הפעם הראשונה שדמות מרכ

שעמ מת
גם מלאכים שותים ויסקי
(אלנבי, ארצות־הברית) — חבל,
חבל שאחרי שביתה כה ממושכת
של בתי־הקולנוע, מוצאים בעלי בתי״הקולנוע לנכון להציג
סרטים שאינם מסוגלים להחליף את המסד הקטן. שהרי
למה לו, לצרכן הישראלי המודאג, לנטוש את נעלי״הבית
החמות שלו, את החדר המוסק ואת הטלוויזיה השרה לו
שירי־ערש משעממים עד תרדמה, ולצאת להרפתקה משעממת
עוד יותר, בחברת פירחחים, ובלי החימום והנוחות שיש
לו בבית ז והנורא מכל — למה לעזוב את המסך הקטן,
כשהמ׳זד הגדול מראה לו סרט שספק אם הטלוויזיה
היתה מקבלת אותו להצגה ן והטלוויזיה בישראל, כידוע,
אינה בררנית ביותר.
מה שכן לקחו מן הטלוויזיה, בחישובי מיסחר מבריקים,
הוא שמו העיברי של הסרט, שאין לו כל קשר לשמו
המקורי ״ברק ורעם״ .השם הוסב לגם מלאכים שותים
ויסקי כדי להיבנות על קייט ג׳קסון, המשחקת בסרט
לצידו של דייוויד קאראדין. והיא, אחד המלאכים של
צ׳ארלי, חלשה מכדי להציל מחיוורון את הסיפור הרעוע
שעליו נשענת מה שנתכוונה להיות עלילה מצחיקה.
במרכז עומד מאבק בין כוחות הטוב והרע, כשאת
הרשע מגלם בעל מיפעל לייצור משקאות קלים, העובד
למען המאפיה וממלא עבורה בקבוקים בוויסקי קלוקל
המייוצר בלי רשיון. מולו, האביר הלוחם את מילחמת האור

זית בסרט משלו הוא במאי־קולנוע (ו דמות
אחרת — תסריטאי) ,אלא שלרא שונה
סובב הסרט על ציר נשי דווקא,

שחקנית כריסטין פאסקר ב״ילדים מפונקים״
גזע חדש של שחקנים
העולם הזה 2108

ריימונד ובארם — תיסכולים מיניים

ג׳קסון וקאראדין — המלאך והקאראטה
והצדק המגן על עמלם של שני זקנים עליזים היודעים את
סוד ייצורו של הוויסקי המשובח, אך מסרבים להיכנע
לסחטנותם של בעל המיפעל וביריוניו.
נקודת־האור היחידה בכל המיבשלה התוססת הזאת
היא דייוויד קאראדין, פרוע ונועז כדרכו, בגופייה ועם עגיל
אחד באוזנו, ומי שאינו זקוק לכפילים כשהוא נוהג מכוניות
הרוסות־למחצה או חולק מהלומות קאראטה על־באמת.

והדבר משתקף אפילו בתוך הסיפור עצמו.
הבמאי והתסריטאי המכינים, במהלך ה עלילה,
את סירטם הבא, מחליטים לש נות
את הסיפור ולהעניק את התפקיד
הראשי לאשה ולא לגבר.
ילדים מפונקים מספר על במאי קולנוע
(שאותו מגלם מישל פיקולי) השוכר דירה
בבית־דירות פאריסאי, כדי לעבוד ללא
הפרעה על סירטו החדש. אלא שבתוך
בית־הדירות הוא נקלע למאבק של הדיי רים
על זכויותיהם נגד בעל הבית, והוא
מכיר שם נערה צעירה ממנו בהרבה, מחו סרת
עבודה, המלאה ספקות לגבי עצמה
ולגבי העולם הסובב אותה.
העימות והנערה. הניגוד שבין ה במאי,
המנסה להינתק מן העולם כדי
ליצור סרט האמור לתאר את העולם, לבין
דיירי הבית הכופים עליו את המציאות
היומיומית, והנערה שמצבה הכלכלי הפוך
מזה שלו, יוצרים את העימות המרכזי ב סרט.
טאוורנייה, הטוען כי הוא עצמו היה
פעם חבר בוועד־בית דומה לזה שהוא
מציג בסרט, שואף לאווירה הריאליסטית
ביותר שהיתה לו בסרטיו עד היום. מאחר
שדמותה של הנערה בעלת חשיבות מכר עת
בסרט, הוא עבד על עיצובה עם שתי
נשים: תחילה עם תסריטאית (שבינתיים
הפכה במאית) בשם שארלוט דובריי,
ואחר־כך עם השחקנית הצעירה שגילמה

את התפקיד בסרט, כריסטין פאסקל (ב ישראל
ראו אותה בהדרך הטובה בה
הלכנו).
קטנה ושברירית. העלמה פאסקל,
נערה קטנה ושברירית הנראית ומתנהגת
בניגוד לכל המוסכמות של כוכבי-קולנוע,
שייכת לאותו גזע חדש של שחקנים שה תפקיד
חשוב בעיניהם יותר מן השכר,
והחידושים בקולנוע חשובים בעיניהם
יותר מן התהילה. בפסטיבלים אפשר לר אותה,
לבושה סוודר וג׳ינס, כשהיא רצה
לכל הקרנות סירטי הצעירים. כישוריה
האינטלקטואליים הביאו לכך ששותפה
כבר לא פעם גם בכתיבת תסריטים, ולא
רק במישחק. טאוורנייה עצמו מתכונן לח זור
על שיתוף־פעולה זה בעתיד, בעיבוד
שעשה יחד איתה לסיפור של האמריקאי
תיאודור סטרג׳ון.
ילדים מפונקים הוא אחד מאותם ה סרטים
שאפשר היה לעשות גם בישראל.
סרט בעל תקציב קטן (הזול ביותר שעשה
טאוורנייה עד היום) ,שצולם במשך 26
יום בילבד. אבל מתקבל על הדעת שכל
עוד לא יימצא בארץ מי שיאמין כי סרט
כאז מעניין קהל ישראלי, קשה עוד יותר
יהיה למצוא מישהו שיהיה מוכן להש קיע
בהפקה מקומית של סרט כזה. המפ סיד,
כמובן, הוא הקולנוע הישראלי בכללו.

ה בי תנשרףמאהבה
(המשך מעמוד )41
והשיער ,.פתחתי!את הארון שלה !וראיתי את
כל הבגדים ,׳שקניתי לה תלויים !פו. הצתתי
גפרור ושרפתי את כל הבגדים. הארון עלה
בלהבות תוך שניות. יצאתי מהבית וחזרתי
לתל־אביב.
איש ליא ראה ;אותי נפנים !או יוצא. יישבתי
בלילה ב שו ת ה בן־גוריון, וכיש,התעוררתי
לא זכרתי מה עשיתי אתמול. בכיסי היו 20
לירות ב״לבד. התחלתי ללפת מבלי לדעת
לאן. ליד השגרירות הבריטית נעצרתי על־ידי
ניידת.
נחקרתי, ונלקחתי לביתה של עליזה.
הבית עצמו לא נשרף, אך סל תכולתו ׳נשר פה
והקירות היו מפוייחים. חתמתי על הוד אה,
ונלקחתי לתחנתיהמישטרד, בהרצליה.
למחרת הובאתי לפני ׳שופט. קונסול ישראל
היה באולם, ואמר ישיש בידיו כרטים־טיסה
לקנדה עבורי. השופט שלה אותי לשלושה
שבועות להסתכלות בבית־החולים לחולי־
!נפש בפת־ים. בהוות־הדעת !של ׳הרופאים
נאמר שאני שפוי, ושעברתי חודיה קשה.
׳שוחררתי בערבות על־ידי עורך־הדין ארי
צוק ,׳שמונה על־ידי בית־המישפט !אחרי
שאמרתי שאיו לי כסף לשלם לעורו־דין.
חבר שלי מנתניה הפקיד ערבות בסך 5000
לירות. עשרה ימים הייתי חופשי, ואז!נאסר־תי
מחדש.
בבית־ממישפט דיברתי אנגלית! ,וכשגמר־חי
לדבר התיישבתי. ואז יאמר לי השופט
מקם קנת :״לפני שאדון אותך, יש לך מה
להגיד?״ אמרתי :״כבוד השופט, ביצעתי
פשע. אפל מוסרית אני חף־ימפשע. אהבתי
את עליזה בנטוב, נתתי לה את כל חיי.״

!אני לא הרשיתי* כעת אני מצטערת. הגיעו
לו מסות, ואם הוא ימשיך להטריד אותי
הוא עוד יחטוף אותן.
ביום הדליקה שלחתי את בתי הקטנה
מחוץ לבית. איזה מזל. הוא עוד היד• ,שורף
אותה. אני לא יודעת ימה לעשות .׳מאז
•שסשתחרר הוא מטריד ׳אותי בטלפון בלי
חרף. אני פוחדת לעניות לטלפון! ,או להיות
לגד בבית. בתקופה ׳שעזבתי אותו הוא
גרם לי בכ׳ל יום נזק אחר. צבע את ה חלון
הקידמי •של המכונית, עשה לי ׳תקדים
!בגלגלים. ימה יהיה הסוף? הוא לא ייתן לי
לחיות בשקט?

עד כאן סיכורה של עליזה.

מ או ח ר מכדי
לה שתקם
ף* עדותה בכית־המישפט סיפרה
עליזה בנטוב, כי כאשר חזרה ביום
הדליקה לביתה !נבהלה, כי כל השכנים היו
ובחוץ !והבית היה מוקף כבאים• לדבריה,
שלושה חדרים בבית היו ׳שרופים לגמרי,
הפסנתר היה הרום! ,ושתי מעריסות־ה,סטריאו
מרוסקות לרסיסים. היא טענה, כי נגרמו
לד ,׳נזקים בסך 200,000 אלף לירות וכי
קיבלה מהביטוח יסך ישל 66 אלף לירות
בלבד, כיוון •שהדירה היתד, מבוטחת מתחת
לשווייה.
לדבריה נאלצה לבנות יאת הבית ״ממש
מחדש״ ,קידות חדשים ותיקרות. היא טענה
כי ישני ענקים מזהב, שרשרת, צמיד־זהב,
שעון־זהג, טבעת־יהלום ׳ועוד שלושה עינ־

עד כאן סיפורו של פולדס.

בכל יו ם
ה מ חי רי ם עדיין נ מו כי ם!
ה מב חר עשיר,
והייעוץ מקצועי
המצלמות

* פלשים לכל סוגי
במחירים נוחים.
ביצוע פיתוח והגדלות צבעוניים :

אגפא, אצל אגפא ;
קודק, אצל קודק ;
צילומי פספורט, בן־רגע.׳
החנות הוותיקה ביותר בחיפה !
מכירה — קניה — החלפה.
13 1יו1ו 1ב1־
חי ל ה, ר חז גהה ־ימן זב

קבלת מודעות
לבל ה עי תוני ם
ב מחירי המערכת

פירסוס אידי אל

כמישרדה •טבאוניכרסיטת תל־אביב
גוללה עליזה, אשה רגילה ל מראה
שכתמים לכנים מכסים את
פניה, אך עינית הכחולות צעירות
ומרצדות, את פרשת יחסיה עם
נ׳ורג׳ פולדם :

וקירותאציפויר1דלתותמ

אני לא יודעת איך הסתבכתי איתו. אני
חושבת •שהייתי יותר פסיכיאטר ישלו מאשר
אשד, שלו. אמרתי לו ׳שהוא לא יציב. עובי
דה, אחרת !לא חיה מתגרש אתרי 25 שנות
נישואין. אני יודעת שהילדים ישלו לא מכי רים
בו, ואני גם יודעת ׳שהוא הונה את
מנהל הפנק שלו במונטריאול !ושיאם יחזור
לשם, ייאסר.
הוא שתיין ומדיף תמיד ריח אלכוהול,
מעולם ילא התחייבתי להינשא לו ,׳ואמרתי
לו מההתחלה שיליחסים בינינו אין עתיד.
זה שקר גס שהוא הוציא עלי כספים. אני
זו שהוצאתי עליו כל הזמן. החברים שלי
לעגו לי ישאני מפרנסת אותו.
הוא לא קנה לי אף פעם תכשיטים, יומה
הוא עושה עניין מהבגדים שקנה לי? !אז
מת אם הוא קנה לי פעם ׳חולצה? ומה הוא
מבלבל את המוח בעניין הנסיעות לאירו פה?
פעם היינו ברומניה ופעם בקפריסין,
זה נקרא אירופה. הוא ;אף פעם לא שילם
!בשביל הכרטיסים, הוצאתי הכיל מכיסי. יאז
מה אם הוא היד, מביא נמר ,׳סטייקים ב שבת?
הוא הרי היד, אופל אצלי בלי סוף.
הוא אף פעם לא מיה יחלק מהמישפחה, אני
יודעת ׳שהוא היד! ,בודד ושמצא חן בעיניו
ישיש לי בית וגינה וחברים, אפל מעולם
לא הבטחתי לו שום דבר.
אני לא מוכנה להתחתן עם יאף אחד.
יש לי פנסיה שאני רוצה לשימור עליה. גם
עם החפר הנוכחי שלי ׳אני לא מתחתנת
׳למרות שאמרתי לג׳׳ורג׳ ,על־יפי עצת ה פסיכולוגית
׳•שמטפלת ביו, שאני נשואה.
הוא אדם לא־שפוי. ביקשתי מבית-המיש-
פט לגרש אותו מהארץ> ,אך לא נענו ל בקשתי
אני יממש פוחדת מימינו. אז מה: אם
היינו ספרים, יאסור כבר לנתק יחסים?
הוא עזב את ואשתו אחרי 25 ישנים, ולי
אסור לעזוב אותו אתרי חמש שנים? הוא
תפיץ עלי שאני יוצאת עם גנגסטרים גרמ נים,
בא למקום־ד,עבודה שלי ׳ועשה לי בו שות,
הקים פה צעקות !והלך למנגנון בדרי שה
שיפטרו אותי. הוא ניסה להתאבד פע מיים,
אבל תמיד בנוכחותי, בשביל ההצגה.
הבן שלי רצה להכות אותו מכות־רצח אבל

אבן גבירול 110 תל״אביב
(0עת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניח חומיויוו

סוי־גרס

מכונת אמת
מוצ״ש 28.1.78 באר־שבע
יום א׳ 29.1.78 באר־שבע
יום א׳ 5.2.78 תיא׳ חיפה
יום ב׳ 6.2.78 תיא׳ חיפה
יום א׳ 12.2.78 קרית־אתא מעלות יום ב׳ 13.2.78
בכפר־סבא .,היכל התרבות״
יום ד׳ ,22.2יום ה׳ 23.2
מוצ״ש ,25.2יום א׳ 26.2

בדיקותב עו פו ת :
וג ב רי ת, ע רבי ת, ו אנג לי ת

25 34 68־ ^ 0 3
מורלה הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

בקרוב הסדרה הטלביזיונית
זה עתה הופיע מחד ש

דאן כריסטוף
ע״פ ספרו של רומן רולן (חתן פרס נובל)
כרך א׳ :הבקר ה שחר
יתר חמשת חכרכים בקרוב

להשיג כפל החנויות וחשק״ם
הפצה :״גד״ ,צ׳לנוב ,13 טל ,823701 .ת״א.

ל /ודג׳ פולדם נירון על־״די בית־י*
המי,שפט, בהרכב של שלושה שופ טים
ובראשותו ישל השופט מקם קנח, ל־36
חודשי מאסר, מהם 18 חודשים על־חנאי ל שלוש
שנים. הוא נלקח לפלא מעשיהו
ובילה שם שינה מתוך השנה וחציי שנפסקו

עליזה בנטוב, ידידחו־ילשעבר, הספיקה
במשך תקופה זו להתיידד עם גפר הדש,
ולדבריה הוא מתגורר עתה בבייתה והיא
חיה אייתו כאשתו לכל דבר.

אסיר־משוחרר פולדס
הוא לא קנה תכשיטים
קים קטנים בשווי של 4,000ד 5,000 אלפים
לירות ׳נעלמו מן הבית, וכי גם כסף שהיה
בארון נעלם.
לדבריה מצאה בסלון מישקפי שמש ה שייכים
לפולדם.
בעדותה ׳ב׳בית-המי׳שפט סיפרה, כי אומנם,
באשר נסעה עם פולדם לרומניה שילמה
את כל, ההוצאות, אך לעומת זאת סיפרה,
כי בפעם השנייה נסעו לתורכיה, יוון >ו־יוגוסלוויה,
ו׳לא לקפריסין כפי שטעינה ב אוזני
העולם הזה. היא הוסיפה, כי שילמה
ירק עבור הכרטיסים, וכי הוסכם בינה לבין
פוילדם שהוא יישא בכל ׳שאר ההוצאות.
בכי׳ת־המיש׳פט הודתה עליזה בנטוב, כי
פולדס נתן לה ובמתנה טבעת !ושעון אך
ביקשם בחזרה, ואילו להעולם הזה אמרה,
כי לא קיפלה ממנו תכשיטים כלשחם.
בסוף דבריה יאמרה :״שכרתי עיורך־דין
בדי שהנאשם יגורש מהארץ. אני פוחדת
מטנו, הוא אדם מסוכן. הוא ניסה להצית
יאת ביתי. ג׳ודג׳ פולדם הורד ,׳בכל ההאש מות
שיוחסו לו, להוציא יאת גניבת התכשי טים,
ז׳ביתיהמ״ש&ט החליט לזכותו מאשמה

פולדס שיוסדר פבית-ה׳סוהר ב־ 27 ביולי
. 1977 בסודשיים הראשונים ״נישם אוויר״,
׳לדבריו. כיום סוא עובד במחלקת ד,שליחו־יות
של ׳המלונות דיפלומט ומרינה .׳תוכניתו
לחזור לקנרד, השתנתה בינתיים, והוא הח ליט
להישאר בישראל ולשקם את חייו.
הוא לא סילח לעליזה בנטוב ,׳ולדבריו לא
יסלח לה כל חייו .״היא הרסה אותי,״ הוא
אומר ,״ואני מבוגר מכדי לשקם את ההריסות.״
העולם
הזה 2108

זה היה :11:1 (111:1שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנים
בדיוק, הקדיש בתכת־תחקיר דוקומנטרית ונרחבת לתפקיד השד כנים
כהכרה הישראלית, ולצורכי לקוחותיהם. הכתבה סיקרה
מחד את דמויותיהם של שדכנים כגברת כרוניה, הגברת אסתר 1
לוין, יוסף ליבר וד״ר הוגו גולד, ומאידף את אוכלוסיית צרכני
השדכנות שמרביתם היו עקורים מאירופה, שכני־מישפחותיהם
ניספו בה כשואה. חקירה נוספת שפורסמה כגיליון זה של השבו עון,
הביאה לראשונה את דבר היווצרותו של חוג פנימי המור כב
מפקידים בכירים בשילטון כן־גוריון, תחת הכותרת ״דיק טטורה
כדרר״ ,פקידים שכונו מאוחר יותר ״נערי החצר״ .בראש
קבוצת פקידים בכירה זו עמדו טדי קולק ואהוד אבריאל.
כתכת־הווי נוספת היתה ״פיתגוראס בא בדואר״ ,ועסקה
באפשרויות הקיימות בלימוד בהתכתבות בעזרת הדואר במכוני־ההשכלה
השונים. תחת הכותרת ״החזית נגד מק״י — מילחמה
או חצי־טילחמה?״ הובא תיאור ראשיתו של ״ציד-מכשפות״־
אנטי־קומוניסטי נוסח הסנאטור האמריקאי ג׳וזף מקארתי. בראש
ציד־מכשפות זה ניצבה ח״כ מפא״י עדה מיימון, שגירשה קבו צת
תלמידים כעלי נטיות שמאליות מכית־הספר ״עיינות״ שבהנ־

הלתה, גירוש שהגיע השבוע לפני 25 שנים לבירור כין כותלי
כית־המישפט. אחרים שניצבו כראש ציד-מכשפות זה היו מזכיר
ההסתדרות מרדכי נמיר, שהציע לסלק את נציגי מק״י מתוף
ההסתדרות ו״דבר״ ,עיתון־פועלי-ישראל שתבע מהממשלה להכ ריז
על מק״י כעל מיפלגה בלתי־חוקית.
השבוע לפני 25 שנים דיווח ״העולם הזה״ על דיוקנו של
כוכב הכדורגל של מכבי תל־אביב ונבחרת ישראל בשנות ה־50׳,
יהושוע (״שייע״) גלזר * ,תוף הבאת פרטים ביוגראפיים מלאים
על חייו. לשייע גלזר הוצע, לפני 25 שנים, להפיד שחקן־
כדורגל מיקצועי בתורכיה, שם הוא היה גם אליל שוחרי הכדו־מ:ל,
והדבר נמנע ממנו על־ידי התאחדות הכדורגל הישראלית.
במדור ״סיפור החודש״ הובא סיפורו של רפאל בשן ״ז׳יקו
והמלאד״.
בשער הגיליון: כדורגלן יהושע (״שייע״) גלזר.

מגדלי החזירים ואגודת שראל * חיים (המלך)
דהאן 1מנחית ראשיה ו ק צין רור
מ ׳ ש טוות [ רג ל *
המאמר 1ן. אדור־ 1של 1נאיוי יערי 11!1ו !משה סנה
העם רומן ללאהמש כי ם
חמש שנים וחודשיים עברו מאז קרה
הנס הגדול — גדול יותר מנפילת יריחו.
שתי המעצמות הגדולות, ששנאו זו את
זו, קמו באולם האו״ם והצביעו שתיהן
בעד הקמת מדינה יהודית. נציג ברית־המועצות,
אנדריי גרומיקו, אמר באותו
אולם :״ליהודים שנרדפו על־ידי הפא־שיסטים
יש זפות למדינה שמלהם.״
מדינת ישראל היתד, משולה לנערה
ששני חתנים התחרו על חמודותיה. עוד
בטרם הודיע דויד בן־גוריון במוזיאון ה־תל-אביבי
על הקמת המדינה רישמית, הת חרו
ביניהן המעצמות להכיר בה ברא שונה.
האמריקאים זכו, והודיעו בתוך
שעות על הכרה־למעשה. הסובייטים לא
נואשו להיות ראשונים, אברכי בצורה
שונה במיקצת, והודיעו שהם מכירים ב ישראל
להלכה.
הנערה עצמה הצטעצעה, ככל נערה במצב
כזה, ופיטפטפה על אי־הזדהיות, והב טיחה
לאהוב את השניים כאהוב אחות את
אחיה, והירהרה בינתיים במעמדם הכספי
של שני המועמדים. היתה זו תקופתה ה *
שנים מאוחר יותר פירסם יהושע
(שייע) גלזר, טור אישי על כדורגל ב־העולם
הזה.

מאושרת אך הקצרה מדי.
כפתח השכנות. השבוע העלתה יש ראל
את זכר הימים ההם, בחיוך מר של
אשה שאשליותיה נהרסו במהירות רבה
מדי.
חמש שנים הן תקופה קצרה בחיי אשה,
תקופה אפסית בחיי אומה. אולם תוך
חמש שנים אלה השתנה העולם שבו חיה
מדינת ישראל.
החתן הרוסי נעלם לחלוטין. הוא הודיע
קבל עם ועולם שהכלה מאתמול אינה אלא
מכשפה מסוכנת, שיש לשורפה על המו קד.
החתן האמריקאי העיף בה מבטים
משועממים, והתפלא בסתר ליבו כיצד מצא
בה אי-פעם משהו והחל ברומן עם ה שכנות,
בעלות הגוף העגלגל יותר. בפתח
בתיהן הוא נתקל במתחרהו הרוסי, שגם
הוא העביר את הסרנאדות שלו לשם.
לפי חוק ההיצע והביקוש היו למדינת
ישראל, השבוע, כל הסיכויים להישאר
בתולה זקנה, חסרת נדוניה וכוח־משיכה,
אשר אפילו ילדים רעים כמו הגרמנים
יכלו לעולל לה כאוות נפשם.

הכובש מקום נכבד יותר ויותר בקרב
העם. ,עשו את הצעד הראשון. על קירות
הבתים בירושלים, בעיקר בקירבת האיט־ליזים
שבחנויותיהם התחדש המראה הנש כח
של קותלי־חזיר תלויים על ווים, הוד בקו
כרוזים :״ארור מגדל החזירים, ארור
הסוחר בחזירים, שיבעתיים ארור האוכל
חזירים !״
היה זה רק הצעד הראשון. הצעודחוק
לפני הכנסת, לאסור את גידול ואת מכי רת
החזיר, מוגשת על-ידי אגודת יש ראל,
היה השני. חופשים מהכבלים ש ריתקו
אותם לכיסאות הממשלה לפני קום
הקואליציה הנוכחית, יכלו הפעם לצאת
אלי קרב.
אלא שהצד השני של המטבע היה משמח
פחות: קולות דתיים אינם עלולים עוד
להביא לידי משבר ממשלתי, ואוכלי ה חזירים
מסוגלים כיום לנהל את מדי נתם
גם בלי עזרתם של הדתיים.
ואשר לדתיים שעדיין נוטים שכם ל ממשלת
בדגודיון, אלה יוכלו תמיד ללכת
בדרך שכבר הלכו בה פעם: להיעדר
״במיקרה״ מאולם הכנסת.
פשעים ארור, ארור, א דו ר !
החוגים הדתיים, שהפתיעו רבים בד,ת־מהמהם
לצאת למילחמת־קודש נגד החזיר,

שייע כן שישה חודשים (מימין) ופן שתים־עשרה (משמאל1
במקום תסביך קטן — כדורגל גדול

לסר סו ר, ת מי ס ה מוסר־ח
סרסור לדבר עבירה חייב להיות ערום
ובעל חוש מיסחרי. לחיים (״המלך״)
דהאן, בן ה־ , 19 היו רק גוף אתלטי ושרי-
רי-ברזל. לפני שבועיים הפגיש את אחת
מנערותיו עם לקוח, ששילשל לידה את
המחיר המקובל. דהאן הוביל את השניים
לחדר נטוש בפרברי יפו, והמתין בקיר־בת
מקום לשלל נוסף.
למזלו הרע של הסרסור, עברה שם או תה
שעה חוליית־מישמר של המישטרה.
בראות מפקדה, הקצין בנימין זיגל י, את
האור העמום הבוקע מן החלון, נכנם
פנימה ותפס את הצעיר ומארחתו בשעת
מעשה.
דהאן לא השלים עם ההפרעה בעסקיו,
ניתר לעבר זיגל והנחית מהלומת־ראש
אדירה במיצחו של הקצין. הוא לא נרתע
גם מפני סמל ושוטר שאצו למקום, וכי בד
אותם במנות של מהלומות אגרוף ש כיסו
את פניהם דם.
הצילה את המצב ניידת־מישטרה שפל טה
חמישה אנשי-חוק נוספים. הקרב הפך
דרמאתי. דהאן ניצל את כל ידיעותיו
בשטח שהיה בקיא בו, נגח בראשו, הלם
באגרופיו, נשך. הקהל שהתאסף, ברובו
מקרב ידידיו של דהאן, נקט עמדה נייט-
ראלית למרות שתמך מבחינה מוסרית
ב״מלך״.
אך השוטרים היו עדיפים במיספרם.
השבוע נידון דהאן ל־ 10 חודשי מאסר
* כיוס משמש זיגל כראש המחלקה
הכלכלית של המישטרה, שהפלילה את
אשר ידלין ועוד רבים אחרים.

״העולם הזה״ 795
תאריך 22.1.53 :
על-ידי השופט ידיד הלוי, שחשש כי ה ישיבה
בכלא לא תשפיע לטובה על ה עבריין
בעל העבר הפלילי העשיר .״לפ חות
נדע שתוך תקופה זו לא יגרום
צרות,״ אמר בפסק־דיגו.

דרכי אדם
ה עופו ת !!ויצרו ל חק־רר.
הקיבה רישרשה בפיטנם של שלושת
הנערים. הם היו רעבים. חלונות־הראווה
של מיסעדות יפו היו מלאים ניתחי בשר
ועופות שחוטים, שהחלו נמכרים ללא פי קוח.
אך להם לא היה כסף לקניית ארו חה
הגונה.
ליעקב, אליהו וליאון, שלא עפרו עדיין
את גיל ה־ , 16 לא היתה סיבה להיות
עליזים. הוריהם שכנו במעברות, בבית-
הספר הם לא ביקרו. כאשר עברו, באחד
הערבים השבוע, ליד ביתה הקטן של ויק טוריה
שיטרית, ברחוב שלוש בתל-אביב,
לא ראו מאומה בחשיבה ששררה. אך הם
שמעו קירקור עופות שגרמו לליקוק שפ תיים.
שני תרנגולי-הודו, שני ברוחים
ותרנגולת, היוו שלל מתקבל על הדעת
לקיבותיהם הריקות.
יעקב מיהר, והוביל את חבריו לחדר
צר ועזוב בקצה העיר, השיג תוך רגעים
ספורים פרימוס וסיר גדול, וזרק לתוכו
שני תרנגולי־הודו בעוד העופות האח רים
מצפים לתורם בקצה החדר.
הלחם היה מוכן על השולחן, בחלל
החדר נדפו ריקות מגרים. לבסוף הגיע
הרגע, ושני נתחים גדולים, טבולים בשמן,
הונחו בגאוות טבחים על השולחן. הפיות
היבשים נפתחו לרווחה.
דפיקות חזקות בדלת הקפיצו את השלו שה
מן הסעודה. נציגי החוק, שנעזרו ב כלבי
גישוש בעלי חוש ריח עדין (ותי אבון
בריא) ,מצאו את המקום אחרי שורק־טוריה
זיהתה את קירקור ברווזיה.
בניגוד לנוהג המקובל לגבי נידון ל מוות,
לא הניחו השוטרים לזללנים הצעי רים
לסיים את ארוחת־המלכים שלהם, ה
אחרונה
לזמן ארוך.

ביומן המישטרה נכתב באותו יזם :״העו פות
נעצרו לחקירה.״
אנשים אופיר
אוהלה,

• ישעיהו (שייקח)
להקת הצ׳יזבטרון ואשתו
של משה הלוי ושחקנית אוהל לאה
דגנית, חזרו לארץ, אחרי שהיית לימוד
ומישחק בצרפת במשך שנתיים. חזר איתם
אזרח ישראלי נוסף, בן 14 חודש: אלעד
חבר בתם

אופיר.

• משנשאל משה פנה על-ידי אחד
העיתונאים, לדעתו על מאמר חריף נגדו
שפורסם בעל המישמר, פרי־עטו של
מאיר יערי, השיב :״המאמר ארוך מדי.״
• כשפנו אל ח״כ מפא״י, יזהר (ם.
יזהר) סמילנסקי, בענייני סיפרות, הכ חיש
זה כל השתייכות לעניין (פרט ל עובדה
שכתב כמד) ספרים) .ציטט כ הד
כה לאי־הבנתו בענייני סיפרות וסופרים
עובדה מפליאה: מימיו לא ראה את נתן
אלתרמן, ואינו יודע כלל כיצד הוא נראה.

פסל מת 1סכל שהפך מנהל מוזיאון
של שרלוק הולמס
ישראלי־מצרי

^ מוסד כלל אנ 1שי

היה מי שאמר, כי ציירים שנכשלו
באמנותם הופכים מבקרי־אמנות ומנהלי־מוזיאונים,
ושם הם מיוצאים כר נרחב
לריפוי תיסכוליהם האמנותיים. דומה כי
מנהל מוזיאון תל־אביב, מרק שפס, ל שעבר
פסל של גיזעי־עצים ועמודי־מתכת,
מאמת טענה זו, תוך הפיכת מוזיאון תל־אביב
לשדה־מירעה לתיסכוליו האמנותיים.

כאשר שלח סר ארתור קונן דויל את
הבלש יציר־דימיונו, שרלוק הולמס, אל
מותו במפלי הרייכנבאך, הוא לא ידע
שקהל קוראיו יאלץ אותו להחזיר את
יציר־דימיונו לחיים על־מנת שזה יפענח
כמה מחידות המופת של הקלאסיקה הבל שית.
כפי שאלה מופיעות בקובץ הקידה
הראשונה *.
שעליו בנחום חורגת מנהל

ואכן, ניסוחים כמו :״מוחי הוא כמכונה
הפועלת ומבלה את עצמה, משום שאינה
מועסקת כמלאכה שלמענה נבנתה,״ איו
׳תיאורים כגון :״נכנס אל החדר גכר גבוה
ועכ-כרס, צדעיו מאפירים וכל דמותו
רצינות אומרת כבוד. סיפור חייו נחרת
כתווי־פניו הגסים ובהתנהגותו המנופחת...״
הם אלה שהפכו את סיגנון־הכתיבה ה בלשי
הזה לענף מכובד בקלאסיקה של
הסיפרות, למרות זיילזוילו של קונן דויל
ביציר בדייתיו הבלשי, ושאיפותיו להתפרסם
בכתיבת ״סיפרות רצינית״.
מיכלול סיפורי הקובץ, אם זה סיפור
המתתו של הנמר מסאן־פדרו, אותו רודן
דרום אמריקאי צמא־דם, או תעלומת
קופסת הקרטון שבה שתי אוזניים משו מרות
במלח, ושאר פרשיות נעלמות
הבנויות על משולשים של השערות, המו ליכים
לקביעת עובדות דרך הסקת מסקנות
שבעזרתן הן מפוענחות.
באחד הסיפורים, פרשת תוכניות ברוס־פרטינגטון,
מתגלית דמות אחיו של שרלוק,
מייקרופט הולמס :״מיבנה־גופו כבד
ומגושם, והיה בדמות רמז משונה של
חוסר תנועה פיסית: אכל מעל לכל
החזות הלא־מרוממת הזאת, נישא ראש

מרק שפם
גיזעי־עציס ועמודי־מתכת
שרירותית מה טוב לעם ישראל ומה לא
טוב. עכשיו, הנטייה של, הפוליטרוקים
לאמנות׳ היא להצר כבכור האמנות ה עכשווית,
המודרנית. מנהלי המוזיאונים
נותנים עדיפות לאמנים שהמעורבות
שלהם, של המנהלים, ביצירתם גדולה,
ולעיתים אף מכרעת. כלומר: כיו היוצר
לכין המנהל יש מידה גדולה של שותפות
כיצירה ובצורת הצבתה כתחומי המוזיאון.
השתתפותם של מנהלי המוזיאונים כיצירה
מעניקה להם סיפוק ותחושה של חשיפות...״
מהמשכו של הראיון מסתבר, שכאשר
הציע הצייר שמואל בק להנהלת המוזיאון
— שבראשה ניצב הפסל־לשעבר שפס —
להציג בין כתלי המוזיאון את תמונתו
המישפחה, היתה התגובה האמנותית׳:
״אני קצת מתבייש להגיד ...אמרו• ,שהוא
גדול מדי בממדיו — רוחכו כשני מטרים
— ולכן אי־אפשר להציגו דור דיור
ושפסליו.
4 0י...

1.11.11

סיפור אהבה־שואה

האם ידע טשרגיחובסק ׳ עברית?

אמנות

שפס נועל את שערי המוזיאון
הופקד בפני אמנים ישראלים, החל
גוטמן וכלה בשמואל בק, שאמנותם
מעבר להשגותיו הכיתתיות של
המוזיאון.
הצייר שמואל בק, שהצלחותיו האמנו־תיות
חובקות עולם, תקף בראיון שהעניק
לעיתונאי דוב גולדשטיין, את התפיסה
האמנותית שמצאה את יצירותיו בלתי־הולמות
מוזיאון זה :״יש אצלנו, לצערי
הרב, תפיסה אקדמית המכניסה כל דפר
לתוף קטיגוריות קפואות, וקובעת כצורה

אחי! הגאון

שדלוק ה,ולמס
אגף, מכובד בקלאסיקה
כה מעוצב כמיצחו הרם, כה ער• כעיני
הפלדה האפורות והמשוקעות עמוק בחו ריהן,
כה נחרץ כשיפתותיו וכה מעודן
כמיגוון הכעותיו, עד כי אחרי המכט
הראשון גשכח הגוף הככד, ובלט רק
השכל הכל־יכול...״
ייאמר על הנוסח המתורגם של סיפורי
קונן דויל, שלשון הסיפור מצליחה לשמור
על הקפידה הלשונית־תיאורית של ה *
״הקידה הראשונה״ ,מאת סר ארתור
קונן דויל, תירגם לעברית מיכאל הנדל־זלץ,
הוצאת ״זמורה ביתן מנדן״155 ,
עמודים.

מחבר ״ ,נוסח שנקרא בעברית בתיאור
חד נטול אפשרויות אחריות :״כשבדקתיו
תחילה נדמה היה לי, שזוהי גופה הנוטה
של תינוק כושי, ואז ניראה לי כקוף עתיק-
יומין ומעוות מאד. כסופו של דבר נותרתי
בספק כאשר להיותו חיה או אדם...״
נוסח ששום סופר עיברי מודרני אינו
מסוגל ליצור בסדנתו.
וכהרגלו בין עלילה לעלילה, שב הבלש
האגדי והנודע ״לחקר השורשים החלדיים
הללו, שאת עיקבותיהם נוכל למצוא ללא
ספק כענף הקרנוולי של הלשון הקלטית
המופלאה...״

וכיצד משתלב דמם בדמים שהוקזו קודם-
לכן, ובאותה השנה הם זכו כספר כזה.
היה זה, סוסעץ׳ ,סיפרו של מבקר ה דראמה
וכעל הטור יורם קניוק ואם
לאמץ את ״המוסר העיתונאי״ שיושע
ממליץ עליו, הרי עלי לבחון את השאלה :
האם זה הספר שלו המתינו לוחמי צה״ל
ב״ארץ גושן״ ,אחרי מילחמת יום־
הכיפורים ן
אם לבחון, לאור הכתוב, את ההנחה
בדבר סופרים ישראלים הפוזלים ילחוצ־לארץ,
שכה קוממה את יושע, הרי בולט
ביותר שהמידע המאד ״סיפרותי״ שסיפק
קניוק למראיינו, מזכיר את נוסח התע מולה
של מלכות־היופי הישראליות וכוכ־

החווילה הישראלית

גיבור
״סז 6ו1־־11101ג5 31׳ 361ז .״13 לפני כמה
שבועות (העולם הזה )2103 הבאתי במדור
זה, תחת הכותרת ״סופעץ טרויאני״
קטעים מביקורת על הספר סוסעץ מאת
יורם קניוק, שראתה אוריבאורים־ובתומים
של ביקורת הסיפרות בארצות־הברית, ב ניו יורק טיימס. בהקדמה לרשימה, ציינתי :
״קיימת מגמה כסיפרות הישראלית,
היוצרת ונושאת עיניה לעבר שוק הספרים
העולמי ורואה כתגובתו את המדד האחד
והיחידי לסיפרותה של מגמה זו. אחד
המיתוסים הגדולים של מגמה זו היה
במשד שנים רכוו* יורם קניוק, שכמה
מספריו ראו אור בארצות־הברית
עד כאן הערכה, הגדרה ועובדות.
מסתבר שיש החולקים על זכות אלמנ טרית
זו של מדיור סיפרות לספק מידע
והערכה. בין החולקים אדם בשם יקי
ייושע, מן הסתם סוכנו הסיפרותי של
יורם קנייוק (מינהג ירווח בין מחברי
סיפרות־מיטבח אמריקאית) .יושיע שיגר
למערכת מיכתב בצירוף צילומים, מראיון
שהעניק קניוק בארצות־הברית ורשימות
על תמצית ספרו הנ״ל. בפתח מיכתביו
היומרני כותב יושע :״לדעתי, זוהי כתבה
לא־מוסרית, כלומר היא אינה מקיימת
את המוסר־העיתונאי השונה, כידוע, מה מוסר
הכלל־אנושי ועוד כהנה דברים
רבי ״מוסריות״ שבמהלכם הוא מניח :
״ויש לשער כי דן עומר נתקל גם בבי קורות
אחרות...״
מאחר שאיני מצפה מסוכנים סיפרותיים
שיבינו בסיפרות, אלא בסוכנות, אין זה
מענייני אם ערכים של סיפרות, איו תה ליכים
סוציו־סיפריותיים, המצויים בפתיח
לרשימתי שציטטתי כאן, לא הובנו על־ידי
יקי יושע. אך יחד עם זאת, הרי
שלמגינת־ליביו, החומר המצולם שהוא
צירף למיכתבו מעיד כאלף עדים על
נכונותה של הנחת היסוד בדבר אותם
סופרים ישראלים הפוזלים בכתיבתם
לתירגום ולא לקהל הקוראים הטיבעי
שלהם, ומיכלול בעיות האמת שבהן נתונה
התרבות הישראלית.
בראיון שהעניק יורם קניוק לג׳רי טלמר,
בניו־יורק פוסט, מה־ 26 בנובמבר , 1977
תחת הכותרת ״11610־3 3011101׳ 361ז 18״
המצורף במיסמכים ששלח יושע, כותב
המראיין טלמר :״כישראל, כשנה הקשה
של , 1973 נהגו הלוחמים הצעירים והסטו דנטים
לומר , :אנחנו זקוקים לספר׳ —
ספר שיעזור להם להבין, ולדעת, היכן
* נדמה שלראשונה בתולדות התירגוס
לעברית, המתרגם מיכאל הנדלזלץ הוא
נכדו של מתרגם עלילות שרלוק הולמס
לעברית, י.א. הנדלזלץ, שפירסם את תיו־גומיו
בווארשה בשנים תרפ״א־תרפ״ג.

יורם קניוק
סוסעץ טרויאני
בניות הקולנוע, ששאפו לכבוש את עולמן
בראשית שנות ה־50׳ בעזרת דדיהן ה מהודקים
לתת־מיקלע מדגם עוזי.

1*116 ¥013111 11016״ .ממשיך מראיין

הניו־יורק פוסט ומספר :״כירושלים שוכנת
על הר־ציון כנסייה, שכמשו ׳טניס אחרי
מילחמת 1948 היה על הגג שלה חור
בשם ״חורו של יורם 116 ¥013111״
11016 במקור) — חור שנפער שם
כידי יורם קניוק כן ה־. 17
,״לא עשיתי את זה ככוונה,׳ הוא אומר,
כסוף־שיער כהווה, מעשן מיקטרת, עם
חיוך רגוע, .עשיתי זאת במרגמה שכונתה
דווידקה. אתה יודע, המצאה ישראלית׳...
קניוק לחם שייבעה חודשים כירושלים,
נפצע שלוש פעמים, איבד את כל הכריז...״
מאותו ראיון בניו־יורק פוסט, אנחנו
יוצאים נשכרים ולומדים את טיבו של
הספורט הלאומי של ישראל, על־פי
קניוק :״כישראל מתנהל כיום מישחק
של ניחושים: מהי האמת כסיפור, סוס-
עץ׳? אכל אלה הבלים. רק הפרקים על
האבא שלי אמיתיים
מתוך המשכו של הראיון הזה אנחנו
למדים גם פרטים סיפרותיים, המתארים
כיצד פגש קניוק בתקופת היותו, יורד׳
בארצות־הברית ברעייתו, כיצד נישאו, על
בנותיהם. ובשיח אפולוגטי ממשיך קניוק
ומוסיף :״׳בהיותי כן 38 הופיע סיפרי
,אדם כן כלב׳ ,שהביקורת בישראל הת עלמה
ממנו* .הייתי כישלון מוחלט.
וכאותה עת התחלתי לחשוב על הספר
• במוסר ״השונה .,כידוע, מהמוסר
הכלל־אנושי״ לא התעלם מדור זה מסיפרו
הנ״ל של קניוק, והעריכו כניסיון להתמודד
בנושא השואה.

החדש הזה (,סוסעץ׳) :מנסה לחכץ זאת
— לא דין את עצמי, אלא את כל הרעיון
של כישלון וכאשר קניוק מדגיש
באוזני מראיינו כי לנגד עיניו ניצבת
השאלה מדוע אינו שובר את הכינור של
סוסעץ וחוסך לעצמו את כל הצרות,
מוסיף המראיין ומספר לאמריקאים :
״צעירים רכים כישראל מאושרים שהוא
לא שכר אותו.״״
בצמוד לראיון זה, תחת הכותרת
״ץ סמסו! $ 1101 3,11 111111 131־1 11 זי1<>10׳\

״חזון שאינו כולו חלב ודבש״ מופיע
סיקור דק של תוכן הספר, פרי עטו של
ג׳רי טלמר, שאינו כותב אם הספר טוב
או רע, כיאה למבקר. מים מך נוסף שצירף
יקי יושע, מאת ממלא-מקומו של המבקר
הנודע רוברט קירש בלוס־אנג׳לס טייטס
מספר את תוכן הספר, ובדומה לרשימה
הניו־יורקית אינו מעריך אותו לטוב או
לרע, וזאת לעומת הרשימה בניו־יורק טייטס
שביקרה והגדירה. ציטוטו של יקי יושע
את אוסקר ויילד אמר :״כאשר דעת
הכיקורת שנוייה כמחלוקת לגכי יצירת
אמנות — סימן שהיא מעניינת אלא
שיושע לא סיפק את השנויות־במחלוקת,
וגם לא את ״קיטעי הכיקורת, שיצאו עם
כארצות־הברית, והן
פרסום, סוסעץ׳
מדכרות כעד עצמן...״
במיכתבו דינ״ל מוסיף יושע ותובע
ממני ״גישה אשר תתעלה מעל לאינטרי־גות
השכונתיות כתל־אכיב של קפה
,כפית ואין בכוונתי להדגיש שהפעם
האחרונה שבה ישבתי בכסית היה בשנת
, 1965 ואם מישהו משחק ב״אינטריגות
שכונתיות״ ,הרי זה האדם שאותו מייצג
יקי יושע עצמו, מתוך שאינו מסוגל
לשאת ביקורת עניינית ומאמין, שלא
בתום־לב, כי מיבחנה של הסיפרות היש ראלית
הוא בארצות-הברית ולא בארץ.

אנטי־גיבור
״טה־מפלדור מנוכר״ .ספרות טובה
היא זו המתעלה מעל לרגע הקטנוני,
ומצליחה לקלוט את המצב האנושי בלא
כחל ושרק. כזה הוא סיפורו של יצחק
בן־נר האיש משם* ,שלא רווה נחת רבה
מחסדי הביקורת עם הופעתו, מייד אחרי
מילחמת ששת־הימים, ורק בפרספקטיוות
עשור השנים שחלף מאז הופעתו הפך
חשוב ובולט ביותר בסיפרות העברית.
זהו ספר שכוחו בכנות ובעוצמה הסיפורית
הטמונות בתוכו, ובעצם היותו משוחרר
מלבטים קבוצתיים שהפכו מלכודת־מוות
לסיפרות העיברית מאז קום המדינה, החל
בראשון היזהרים וכלה באחרון שבהם.
זהו סיפור על חייל מהבריגדה היהודית
שידו נגדמה במהלך מילחמת העולם,
התקוע בקאהיר וממנה הוא נשלח, ערב
החלטת האומות־המאוחדות על הקמת
מדינת ישראל, ברכבת האחרונה לפלסטין.
ברכבת הוא רוקם יחסי־ידידות עם רופא
מצרי צעיר, השב לעיירה א. בגבול מידבר
סיני ופלסטין. זהו סיפורו של אנטי-
טרומפלדור גידם ומנוכר, הנלכד בעיירה
א. בלב המילחמה בתחנת־הרכבת האחרונה,
שעל הרציף שלה הוא נופל חסר־הכרה.
כאשר פוקח הגידם את עיניו, הוא מגלה
כי הרופא המצרי הביאו לבית הורי
ארוסתו, ומספר לו על ״הערכים והיהודים
מתגודדים כנשק כמטורפים ודם נשפך.
והכריטים הארורים נהנים מכל העניין.״
הרופא המצרי והגידם היהודי מנהלים
שיחה גלויית־לב, שבמהלכה אומר ה רופא
:״דומה כי אין לך על מה להתגעגע ;׳
הרי כודד אתה, אמרת. לא מישפחה, לא
אשה. לא כן? אינני מאמין כקשר ריגשי
אל ארץ: סתם ארץ. מה מושך אותך
לשם בעוד הגידם אומר :״איני יכול
להסביר מדוע, אך אלך...״
״פלסטיני ושמו ולד״ .הגידם מח לים,
מתוודע אל מיטיבו, בנותיו ובנו
המוזר בן ד 14 אחר הוא מתחיל לשוטט
בעיירה, משתלב בהדרגה בנוף המידברי.
ליד תילי־האשפה של העיירה הוא מגלה :
״עיר זעירה, אך נוראה למראה, קמה שם
מגיזרי־פח ומחישוקי חכיות ותיבות־קרטון
ומשקי כד ונייר זוהי שכונתם המאול־
* יצחק בן־נר ,״האיש משם״? הוצאת
עם עובד 172 ,עמודים.

תרת של הפלסטינים הערבים שהורדו
יחד עם הגידם מן הרכבת האחרונה
לפלסטין .״אני והם לא היינן לרצון
למארחינו. הם ואני שוטטנו ללא מטרה,
נכספים מנהיגם הוא פלסטיני ושמו
ולד, המזמין את הגידם לארח להם ל חברה
,׳ומספר לו בין השאר שהם עובדים
בעיירה ״אכל כל יום מגרשים אותנו אל

המידבר...״

הגידם ממשיך לשוטט ״ערירי כרחובות
העיירה וכשכיליה ; שרוולי האחד, הריק
מקופל ומהודק כסיכה ...האנשים לא
נכנסו עמי מעולם לשיחה — אך איש לא
הציק לי ...ככית־הקפה ככר הסכינו
לדמותי מלבד העקורים הפלסטינים.
בפגישותיו עם מנהיג עיר הגרוטאות,
יולד, זה מרגל אחריו בעיקביות, כמו
במאבק סמוי המתנהל בין מנושלים וניד חים.
וולד מספר לגידם :״אדון, אתה
יודע שככר יש מילחמה כארץ ההיא —
והורה כידו על מה שניראה לו כצפון
— כל החיילים של מצרים ושל כל
הארצות הערכיות נכנסו לשם לפני כמה
ימים והם הורגים את היהודים...״

״כעת שנתגמדתי מידי נגדמו

ממני כל הערכים בוקר אחד
פותח בנו המוזר של בעל הבית את מקלט־הרדיו,
והמכשיר משמיע את זמר הפלוגות.
בפעם אחרת משמיע הקריין הישראלי
דברים על כיבוש כמה כפרים ערבים
בגליל. בהדרגה מתבהר לגידם, שמארחיו
יודעים כי הוא יהודי מארץ־ישראל.
מארחו, האדון נואר, אבי ארוסת הרופא
המצרי, מספר לגידם על מגעיו עם הפלס טינים
:״האם אינך יודע כי הם חרפתה
של העיר? הם כולם גנכים, רמאים ו־סוחרי־חשיש.
לא לככוד הוא לך בהד רגה
עם התפתחות המילחמה הופכים
היחסים בין הגידם לרופא המצרי מתוחים
יותר ויותר.
המספר מתאווה אל אחות ארוסת ה רופא,
ומפתה אותה באחד מתיאורי ה אהבה
היפים ביותר בסיפרות העיברית
החדשה :״והיא לופתת אותי ומלטפת
את גופי ואת ידי האחת ואת גדם ידי

יצחק כן־ נר
ספר שכוחו בכנות
השניה ואני מצעק האח ! שתי ידיים לי :
ורגלי לופתות את רגליה והיא נעה מתחתי
כגלי ים האש. האח ! :ידיים שתיים לי.
ידי הקטועה צמחה ושבה אלי מחדש,
והיא כאחותה, הנה כאה ולופתת ואורה
מן הרכש, ואני נכון עתה לכל אלא
שבשניה האחרונה טרם פורקן נמלטת לה
הנערה, והגידם מאונן :״וידי השניה,
הנעדרת, זועקת מכאב...״
למחרת איותו לילה נוטלת ארוסת הרופא
את הטיפול בגידם ,׳והיא מתגרה בו :
״האם אין כך מאומה מן הדברים שיש
ככל אדם פשוט? כל ערכי פשוט, אף
בדווי, יש בו נימה של השתייכות ; של
קשר לשיבטו, למישפחתו, לאשתו או
לילדיו ; למישהו. מדוע לא ניסית, אף
לא פעם אחת, לצאת מכאן? האם אין
כארץ שם, משהו הקושר אותך אליח
ואחרי התרסה זיו משיב לה הגידם :״אם
את רוצה לנטוע כי אומץ־לב, זיקה לארצי
ולכל שאר הערכים, חרי את טורחת לשווא.
לא תצליחי. אני חסר אותם. את רואה
את גדם ידי? חם הלכו עימו. בעת שנת־גרמתי
מידי נגרמו ממני כל הערכים,

מאז רק אני, ורק אני, במרכז מחשבותי...״
״גם אנחנו יהודים הרופא ה מצרי
מבשר לגידם, יום אחד, שהגיעה
העת לגנוב את הגבול. בלילה יוצא הגידם
מלווה בבדווי ממשרתי מארחו, האדון
נואד. בגיבעות החול מבשר הבדווי שעליו
להרגו בסכין. אחרי דין־ודברים פונה
הגידם לאחוריו, לעבר העיירה, ומתחיל
לפסוע. הבדווי מתחיל לדוקרו והגידם
מתגונן, תוך שהוא מצליח להימלט שסוע
׳ומרוט אל סף בית מארחו.
הגידם מחלים שוב, והרופא המצרי
מטפל בו. ובינתיים :״ריח העשן והשתן
התחלף כריחה של המילחמה. טורים-
טורים היו שיריוני חמילחמח חוזרים
ממנה, כדרך העמק, וכלי־הרככ שחיו
מגוקכים ומוכתמים...״
לילה אחד שומע הגידם את סירובי
ארוסת הרופא לתחינות ארוסה. למחרת היא
נכנסת לחדר הגידם, מתגרה בו ובארצו,
׳והוא שואל מדוע היא חפצה בו :״ואני
מכוער, מוזר, נכח, מצולק, פצוע חי
לא חי?״ ואת שהתרחש ביניהם אחר־כך
הוא מתאר :״התעלסנו באהכה מרה,
ללא שימחה: ואשר לי, כימעט ללא
תשוקה. חיא היתח כלוחמת כי ונצמדת

בינתיים ירד החורף, וקולות המילחמה
קרבו ובאו. הגידם מגלה שמארחיו־מיטיביו
הם יהודים. מייד אחרי תגלית
זו מזמינו הרופא לטייל בחוליות, שם הם
משוחחים על המילחמה ׳והרופא אומר :
״מעולם לא שנאתי אדם כשם שאני שונא
אותך ...אני מניח לשינאה להיות ילדו תית,
טיפשית וצודקת ...עם זאת אני מודה
שחיבבתי אותך, כעבר ...נשאת עמך,
אולי כבלי דעת, את האובדן, את החרם...״
הגידם שואל אם הרופא יודע שהוא
התעלס עם ארוסתו ,׳והרופא משיב :״יודע
אני כי היא עגבה עליך...״
בשובם לעיירה, מסתבר לגידם שהכל
חברו להסגרתו. ולד הפלסטיני, הרופא
וגם מארחו. המישטרה המקומית ממתינה
ליו. במהלך ההסגרה פורצת ארוסתו של
הרופא :״אדוני י גם אנחנו יהודים...״
אבל הכל משתיקים אותה. הגידם מתלווה
לוולד הפלסטיני לחדרו, משם הוא מצליח
להימלט ולהגיע למגורי הבדווי שניסה
קודם להרגו בסכין וזה, יחד עם סוחר
אדני, מסתירים את הגידם.
צה״ל מגיע לעיירה. הגידם, במדים
מטולאים, עובר ברחובה של העיירה :
״ולד נופף לי כידו לשלום. הוא חיה
עתה הממונה על השוק מטעם כוחות
הכיבוש הישראלים ביתו של נואד,
היהודי הסמוי, פרוץ יוריק. ארוסת הרופא
ירתה בעצמה, האב ובנו המוזר נעלמו,
האחות הצעירה מסתתרת בבית שכנים,
והרופא טוען שהוא שבוי־מילחמה. כעבור
יומיים שב הגידם לתל־אביב, ונמוג בנופה.
כלי סטריפ״טיז. האיש משם של
יצחק בן־נר הוא סיפור של אנשי־גיבור,
שנכתב בלא* שימוש באבקות־קרב מהולות
בגבישי דימעות־תנין. זהו סיפור ישראלי
חי שסיגנונו ישיר, ונטול פזילות של
חיקוי והתבוללות לתפוצה בשוק הספרים
האמריקאי, ספר שגורלו ואיכותו הכתיבו
את הצלחתו מבלי שמחברו יעזוב את
גבולות הארץ לניכר, וללא סטריפ-טיז
של גיבורי סכארין ישראלים ודוגמניות
המגיעות משדד,־הקרב. הספר תורגם עד
כה לאנגלית, צרפתית, ספרדית ויפאנית.
נראה שאנטי־גיבור, בסיפרות העברית,
ערכי ועדיף על הגיבור הסינתטי והבלתי-
אמין שסופרים ישראלים מסויימים מנסים
למכור לעולם הרחב.

שערוריה

שקספיר לא ידע אנגלית מוקדש לחוקרות הסיפרות האמיצות
והמדעיות מאוניברסיטת תל־אביב, ה־
*#ברות זיוה גולן ויועצתה חביבה
יונאי שהחזירו את המשורר שאול
טשרניחובסקי לכותרות העיתונים.
שתי חוקרות סיפרות, מהמכון לתגליות
סנסציוניות במכון לסיפרות אנגלית באו ניברסיטת
סנסציה, מיצוות שקספיר ב מכון,
גילו מיכתב לא־נודע של סר תומאס

לוסי שארלקוט * בזיו הלשון :
״כשעח שהייתי מנחל ענייני חוצאת
,ג׳יימם רוכרטם׳ בסטראטפורד על נחר
אכון, נמסרו לי כתביו אלה של שקספיר
לעריכה. עשיתי מה שהוטל עלי, ו,ג׳יימם
רוכרטם׳ הוציא גם את המחזות וגם את
,כליל הסונטות׳ שנערכו על־ידי. וצריך
אני להוסיף: אי-אפשר חיה לי להסתפק
בעריכה כלכד ; כמה וכמה עמודים כמח זות
וכמבוא ל,כלי הסונטות׳ הוכרחתי
לכתוב מחדש על־פי שקספיר לא

שאול טשרניחובסקי
האם ידע טשרניחובסקי עיבריור?
היתה דרך אחרת לפני, משום שכל פירצה
היתח טעונה תיקון. אני משאיר את
האוריגינל למישמרת: יראו הדורות ה באים
וידעו, מח חיתה ידיעתו של סופר
אנגלי חשוב כשקספיר כלשון האנגלית.״
שתי חוקרות הסיפרות האמיצות הצליחו
במשימתן, ומאז שנת 1616 עוסקים מוספי־הסיפרות
של אנגליה, חבר העמים וה דומיניונים
הבריטים, בשאלה: האומנם
לא ידע שקספיר אנגלית י
ס לקנצץ קונצים
י• ציפורי-שיר תל־אביביות, לוחשות
שריבעון־שירה חדש עומד להיות מוצא
לאור על־ידי קבוצת משוררים שבראשה
כינציון תומר (ילדי הצל) ,נשיאה ה ממונה
של אגודת סופרי ישראל !• עם
התפטרותו של שמואל כץ ממישרת
יועץ ראש־הממשלה לענייני הסברה, תוהים
בחוגי מו״לים אם יש בכוונתו לרכוש
בחזרה את הוצאת הספרים קרני, שאותה
מכר עם מינויו הממשלתי להוצאת דביר
9בתוכנית הרדיו ״היזון חוזר״ תקף
המשורר דויד אכידן את מבקרי ה טלוויזיה
הדה בושם, טדי פרוים
ואה רון ככר, והציע להם לקחת קורם
בסיסי בטלוויזיה. בין שאר דבריה אמרה
הדה בושס לאבידן :״מר אבידן הוכיח
את הברק שלו בתוכניותיו 0ברשימתו
הרביעית על בתי־הקפה הסיפרותיים של
תל-אביב בשנות ד,־30׳ וה־40׳ ,מספר
ישראל זמורה מעט מעלילותיהם. אחד
הסיפורים דן במשורר אכרהם שלונס־קי,
שבמלאות 60 שנה לחיים גחמן
היאליק ברכו :״שלא יהיה בטל בשי שים.״
זמורה מזכיר גם את מישחקי־הלשון
של שלונסקי, כמו ״לקנצץ קונצים״
ו״ללשנך. סיפור נוסף עוסק בנתןאל ־
תרמן, שהשיב לזה שהציע לו להתגורר
בשכונת סופרים בתל־אביב :״ישמרני
האל! לקום בבוקר ולהיפגש עט סופר?
ללכת לישון בלילה ולהיפרד מסופר?״ י •
* שעליו כתב שקספיר בנעוריו שיר־היתולים
שאינו נכלל בכתביו.
** מביטוי זה שאב המשורר אברהם
שלונסקי את הגדרתו לקבוצת המשוררים
ה״עלפינימטיס״ (מחברי שירה על־פי היינה,
על־פי גיטה, על־פי טשרניחובסקי).