גליון 2109 מתאריך 1 בפברואר 1978

״ ה עו ל ם הז ה ״ ,ש בו עון החדשות הי שרא לי. המערכתוהסינחדה :
.2433x6ת א ־ דואר 136
* 2433x6

טלפץ 03
ת ל * א כי כ, רחוב גו רדץז .:-טלפדד

אכרהם סי מון. מ ה׳ המודעות: ר פי זכר וני י ה מו ״ ל: ה עו ל ם הז הכע ״ מ.

תמידנ עי ם לקבל מהמאות. בייחוד
כשהן באות במעשים.
ובשבועיים האחרונים קיבלנו מחמאה
עקיפה כזאת. שבועון־ד,יוקרה הגרמני,
דר שפיגל, פירסם בשני גיליונות רצופים
את כתבת-הענק של העולם הזה ()2088
על איש־השנד״ מנחם בגין.
בהקדמה מציין העיתון, כי כעל המאמר,
אורי אבנרי, שהיה חבר האירגון הצבאי

$60114

: 110)1011מ 80 § 1ות,\1€03<:1!€

ישראלי, צוטטו בעיתונים רבים בעולם.
אסל דווקא השיכועון המצרי אוקטובר,
שהוא כיום הנפוץ בשפועוני מצריים ו הנחשב
כביטאונו הפרטי ישל הנשיא סא־דאת,
בחר לפרסם את הראיון במלואו
בדיוק כפי שפורסם בהעולם הזה (.)2102
אולם ילא רק הראיון עם ג׳יהאן נלקח מ העולם
הזה. גם החולצה שלובש הילד ה מצרי,
שתמונתו מעטרת את עמוד הפתי חה
של הראיון המתורגם לערבית, שייכת
להעולם הזה. לחולצה זו, שעליה מודפסים
ציוריהם של סאדאת ובגין מעל הכתובת
האנגלית ״כל מה שאתם צריכים היא
אהבה״ ,סיפור משלה.
החולצה יוצרה והופצה בישראל בעת
ביקורו של סאדא׳ת בירושלים. כאשר עמדו
אבנרי וצלם המערכת, שלמד, סתר, לצאת
למצריים, ביקשנו לרכוש מיספר חולצות
כאלה כדי שיקהו אותן עימם. תיכנ׳נו מ ראש
בתל־אביב ׳תמונת שער שתצולם על
רקע הפירמידות, שבה ייראה נער מצרי
כשהוא לובש חולצה זו.
סתר נטל עימו את החיולצה גם לפגישה

כעבור ימים: אחדים כדי לקבל את החול־צה
עם החתומה.
ואומנם, כעבור כמד, ימים פגש סתר ב פאתי
אהטד ׳והזכיר לו את הבטחתו.
״הרגשתי שהוא מנסה להתחמק, בצורה
אדיבה ואלגנטית,״ מספר סתר .״מדבריו
הבנתי שהוא מבקש שהחולצה ׳תשאר כ מזכרת
בלי,שגית הנשיא. לא הזכרתי אותה
יותר.״
אבל החולצה ילא נשארה בלישכת נשיא
׳מצריים. היא הגיעה למערכת אוקטובר ש־חזרה
על הרעיון ׳שלנו, הלבישה ילד מצרי
בחולצה ופירסמה יאת ׳תמונתו כאיור ל ראיון
של אסנרי עם ג׳יהאן. אם החולצה
התגלגלה מלישכת הנשיא למערכת אוק טובר,
יש להניח כי גם הרעיון לפרסם את
הדברים ׳שאמרה ג׳יהאן סאדאת להעולס
הזה, נולד באותו המקום.

כ ע מו די החדשות של העיתונות ה ישראלית
פורסמה השבוע ידיעה, שסיפרה
כי מחלקת המודיעין ישל מישטרת־ישראל
עורכת עתה בדיקה מחודשת של החשדות,
כי יהושע בן־ציון, לשעבר מנכ״ל בנק
ארץ־ישראל־בריטניה, זכה בחנינה בסיוע
מיסמכים רפואיים כוזבים.
׳חקירת המישטרה, כך נאמר, מתרכזת
בטענתו של האסיר שמואל דגן, ד,חברם
בכלא רמלה, שטען, כי בדיקות דם ושיתן
שנלקחו ממנו ׳בכלא הועברו לבדיקה מעבדתית
בביתיד,חולים תחת ישמו של יהושע
בן־ציון, בכוונה תחילה, כדי ליצור את
החושם המסולף כאילו בן־ציון אכן חולד,
;במחלה ׳ממינה הוא סובל במוצהר.

מ״שטחתית בהאשמות ׳שראו אור מעל דפי
העולם הזה, הן זכו באיזכור גם בעיתונות
היומית. ייתכן שאם היתד, העיתונות היד

הוא ניהל וו־סק* מידיה־ס מהכלא
אסיו מוען: הוא השתמש בשמו
שדי למיקוח וזחן את תרוכות׳!

הוא הגניב מן הכלא מ־נתב־ם וראשי ה־מ׳ו

שער ״ ה עו ל ם הז ה ״ 6.10.77
חקירה מאוחרת

נבדק מיז ע על מי ס מ כי ם
ר פו איי ם ב חנינ ת בן־ ציון
המשטרה חוקרת טענות אסיר חולה, לפיהן שם סוהר על דוגמאות דם
שנלקחו ממנו, את שמז שלבן־ציון

הכותרתכ ״ ידי עו תאחרונות ״ 23.1.78
הארה אחרת

הסידרהב״דר ש סיג ל ״
יותר אקטואלי
הלאומי, זשהעו כיום עזרך־שבחגון ואיש
פוליטי ״ליבראליישמאלי״ ,מכיר את בגין
היטב. לסידרה ניתנה בגרמנית הכותרת
״הנאומים ד.ם חייו״.
נראה כי הפירסום עורר תגובות רבות,
כי ׳שבועון־התדשות האיטלקי רב־התפוצה,
ל׳אספרסו, כבר הודיע כי אף הוא עומד
לפרסם את הסידרה, ועיתונים אירופים
אחרים ומתעניינים ובה.
המחמאה האמיתית באה בעיתה. כתבת-
השער נכתבה במקורה בחודש אוגוסט. בינ תיים
התהפך העולם, התחוללה המהפכה
של יוזמת אנואר אל־סאדאת, התרחשו
מאורעות !מדיניים מסעירים סביב ראש
הממשלה. אך נראה, כי לדעת עורכי-
עיתונים ׳בעולם, סידרה זו אקטואלית כיום
כאילו נכתבה אך אתמול.

1 1 1
כתכהאחרת של העולם הזה שחיכתה
הדים רבים ברחבי העולם, היתד זו שכל לה
את הראיון ישל אורי אבנרי עם ג׳יהאן
סאדאת, רעיית הנשיא המצרי. קטעים מ הראיון,
הראשון שהעניקה ג׳״האן 1לעיתונאי

חו לצתכגין ־ סאדאתכ ״ אוקטוכד ״ הקאהיריובתמונת ״ ה עו ל ם הזיה״
יוזמה של לישכודהנשיא
עם ג׳יהאן. הוא ׳תיבנן לבקש את חתימתה
האישית על החולצה, כמזכרת, אולם ב מהלך
יהד,איון לא הספיק לעשות זאת. כא־ישר
הסתיים הראיון פנה סתר לפאתי את מ
ה עובד מזכירות לשכת נשיא מצריים,
׳שנכח בעת הראיון, ביקש ממנו להשיג
עבורו את ׳חתימתה של ג׳יהאן על החול צה.
פאוזי נטל את החולצה, הבטיח לסתר
למלא את מבוקשיו, הציע לו להתקשר אליו

הסיפור אינו חדש. הוא פורסם לראשונה
!על־ידי העולם הזה ( )2092 בעיצומה של
הסערה הציבורית, שהתחוללה סביב התני-
נד. .שהוענקה לבן־צייון. האשמת האסיר
הופיעה גם בשער אותו גיליון.
מאז הפירסום בהעולם הזה חלפו כארבעה
חודשים. איש לא התייחס לטענה שפורסמה
ושום עיתון לא ציטט אותה. ירק עתר״
כאשר החלה — ׳באיתור רב — החקירה ה
מית
מגלה יתר עירנות בפרשה בעוד מיועד,
הייתה פרשת החנינה התמוהה שהוענקה
לבן־ציון! ,בהמלצתו של מנחם בגין, מוארת
באור שוגה לחלוטין.

העול ם הזה 2109

1111111:::
1111111 יוות*1וווי<ווווו•*•

ם גבד 54 :וואט הספק 8.8פטיפון: חווט.וסחזאסס 58870 סם, דא ש מג!טי,מחט יהלום 81£*4 ,ץ 7£ 8וחםז,8£1אוטומטי סלא טיונר 4 :גלים ג/37/ו^י / 3א/4א £סטר או
רשמקול: ט״פ דק 10־ 7 01441א 50ט ם בווו לקסטותכרום 1ו ג רמקולים £14 :ז 575מ8 ?£41<6ימ 0ז4ום 8455178 84

איכותו ״0 , ,

העולם ר׳זי׳ 2109

זדם

הסחכת כחידוש הפכמי־העבודה שלהם.
סיכום התביעות שהגישו העיתונאים
למו״לים מצביע על כך שהם תובעים,
למעשה, תוספת־שכד בפדר־גודל של
כ־> 503 נטו שהיא, לגבי רבים מהם, תוספת
ברוטו בשיעורים שבין 80ל־ 100 אחוזים.

חוז ר׳ קאהיו־ נוו ק רו

תוג 11ןיך
או־ א ת ייפג ש ע
!*!ה111 111 ארה*
נשיא מצריים אנוואר אל־סאדאת, מתכוון
לנצל את ביקורו הרישמי הקרוב
בארצות־הברית, לפגישה ישירה עם
מנהיגי היהדות האמריקאית, במטרה
לשכנעם בכנות יוזמת השלום שלו
ובצורך בוויתורים ישראליים על־־מנת
להגיע להסכם שלום .״המיכתב הגלוי׳׳
ליהדות ארצות־הכרית, שפירסם סאדאת
השבוע בעיתונות האמריקאית, נועד
להוות שלב מכין לקראת הפגישה
המתוכננת עם ראשי היהדות שם.
למרות התגובות הנזעמות בקרב כמה מנהיגים
יהודים, שטענו כי מיכתבו של סאדאת נועד
לתקוע טריז בין יהדות ארצות־הברית לישראל,
נראה כי תאורגן היוועדות כלשהי עם הנשיא המצרי,
כנראה של חברי מועדון הנשיאים.

שוי דו ב רי ם דרוה״ו?
הכתב המדיני של ידיעות אחרונות, שלמה נקדימון,
ייכנס בעוד כשבועיים לתפקידו כדובר ראש־הממשלה.
יועץ ראש־הממשלה לעיתונות, דן פתיר, ימשיך
לכהן בתפקידו זה.

כך למעשה יהיו לבגין שני דוברים: האחר,
פתיר, שיטפל בעיתוני־חוץ ובעיתונאי־חוץ
והאחר, נקדימון, שיטפל בעיתונים
וכעיתונאים ישראלים.
השניים יכהנו יחד, במעמד שווה לכאורה, אולם
לנקדימון יש היתרון של קירבה אישית למנחם בגין.

שיבו שי
כ ל ליי ם מ שק
כבר בחודש מארס הקרוב עלול המשק הישראלי
להיקלע למצב של תוהדובוהו כללי, בעיקבות שורה
ארוכה של שביתות ועיצומים שיפרצו על רקע חידוש
הסכמי העבודה בכל ענפי המשק. תחזית זו התגבשה
כבר בקרב אנשי המישרדים הכלכליים בממשלה,
על־פי ההערכות הראשונות של תביעות העובדים
בסקטורים השונים ונכונות ההנהלות להיענות להן.

השביתה הקרובה ביותר צפויה בסקטור
הממשלתי, כאשר תפרוץ שביתה של 15
אלף עוכרי הדואר, העלולה לשתק את כל
שירותי־הרואר כמדינה לתקופה ממושכת.

שביתות נוספות צפויות על רקע המיסוי הכבד
המוטל על הרכב הפרטי המשמש לצורכי עבודה.
תחקירים שנערכו בנושא זה העלו, מעבר לכל ספק,
כי שכירים הנוסעים לצורכי עבודתם בריכבם הפרטי
משלמים, למעשה, מכיסם תמורת העבודה.
ראשי הליכוד היו, בשעתו, בין שוללי העיוותים
שנוצרו בגין הרפורמה במיסים, אולם כל מאמציהם
לשנות משהו בתחום זה נתקלו בהתנגדות של
כמה מפקידי האוצר.

נוכח האיום להשבית שירותים רבים
ולהעמיד את הרכב הפרטי המשמיט לצורכי
עבודה, ייתכן שתוקם ועדה מייוחדת
שתנסה למצוא פתרון לבעייה בטרם
יפרצו השביתות שיגרמו שיבושים ונזקים
ככרים למשק.

התמרמרות רבה בוטאה בכנס עיתונאי־החוץ, תושבי
ישראל, על החקירות הביטחוניות שנערכו
לעיתונאים ולצלמים, עובדי העיתונות המקומית
והזרה, שחזרו ממצריים.

כידי החוקרים היו פרטים מלאים על
פעילותם של העיתונאים במצריים, דבר
שהוכיח שכלשו אחריהם שם. החקירות
נגעו גם לפרטים אינטימיים__ .

חו ר ג מן מפקדה צפו!
תת־ניצב אכרהם תורג׳מן עתיד להיות
מפקד המחוז הצפוני של המישטרה,
כמקומו של ניצב מרדכי רון. תורג׳מן,
שלפני חודשיים כלכד נכנס לתפקידו
במפקד מרחב חיפה, יחליף את רון לקראת
סוף השנה.
בעיקבות ידיעה זו יצא סגנו של תורג׳מן, ניצב-
מישנה צבי שדה, לחופשת הירהורים שבה ישקול
את המשך שירותו במישטרה. לשדה הובטח על־ידי
מפקד המרחב הקודם, ניצב־סישנה חיים פרנקל,
להיות מפקד מרחב חיפה. ההבטחה הופרה ביגלל
שיקולים מיקצועיים, ותורג׳מן תפס את מקומו.

״בוני אמי׳,
״ באקארה׳
וסט ארסה׳ לארץ
שתי להקות־הזמר המצליחות כיותר
כאירופה כשנה האחרונה, להקת
״כוני אמ״ ,וצמר ״באקאדה״ ,שבכשו
את מיצעדי הפזמונים באירופה
וכישראל — עומדות להגיע לארץ
להופעה משותפת כיום־העצמאות.
יחד עם שתי להקות אלה מתכננים
האמרגנים, המארגנים את המופע
הענקי, להביא לארץ גם את השחקן
האמריקאי פול מייקל גלייזר, המגלם
את תפקיד הכלש סטארסקי כסדרה
הטלוויזיונית ״סטארסקי והאץ׳ ״.
מייקל, שהוא יהודי, הסכים להופיע
בארץ בהתנדבות, תמורת כדטיסי־טיסה
ואירוח לו ולהוריו, המבקשים
לממש את חלומם לכקר בישראל.

איפור׳ ה יטעה
ב ת שו בהלש אי לתה
בקרב קצינים בכירים בצה״ל הובעה התמרמרות
נוכח תשובתו הבלתי־מדוייקת של סגן שר־הביטחון.
מרדכי ציפורי, לשאילתה מוזמנת שהופנתה אליו
בכנסת בקשר להעלאתו־בדרגה של סגן־אלוף
גדליה, מי שהיה קצין־מודיעין בפיקוד הדרום
ערב מילחמת יום־הכיפורים.

כתיצובה לשאילתה טען ציפורי, בי גדליה
הועלה לדרגת אלוף־מישנה עוד לפני
הבחירות לכנסת, וכי לדעתו היה בהעלאה
זו משום פגיעה במוראל צה״ל. האמת היא
בי ההמלצה להעלאתו בדרגה של גדליה
ניתנה עוד בתקופת כהונתו של פרס
כשד־הכיטחון, אולם ההעלאה עצמה
בוצעה ככר בימי המישטר הנוכחי.
קצינים בצה״ל טענו כי התבטאות מעין זו של
סגן שר־הביטחץ כלפי קצץ בכיר בצה״ל מהווה
פגיעה אישית חמורה ביותר, מה־גם שגדליה משרת
עתה ביחידה צבאית שאין לה שום קשר למודיעין,
שעל שירותו של גדליה בו נמתחה ביקורת בדו״ח
ועדת אגרנט.

העיתונאי תוב עי

העלאהשל 5070 נטו

ה מו עצהלאטנ ווו

כפעם הראשונה נשקפת סכנה של שכיתה
כללית של עיתונאי ישראל, על רקע

שר־החינוך־והתהכות עומד למנות את הרב
ישראל לאו ביו״ד המועצה־הציכורית־

לתרבות־ולאמנות, במקומה של לאה פורת.
יהיה זה צעד נוסף במסעו האיטי אך העיקבי
של זבולון המר להשלטת הדת בחיי התרבות בארץ.

..אסקימו ד
לברד!,
פירטו של הכמאי הישראלי בועז דווידזון,
״אסקימו לימון״ ,נבחר עד־ידי ועדת
פסטיבל הסרטים בברלין לייצג את
ישראל כפסטיבל שיערך שם בחודש הבא,
מתוך כל !הפרטים הישראלים שנשלחו
כמועמדים לבחירה.
הסרט, שהופק על־ידי מנחם גולן, עוסק בסיפור
אהבה של גימנזיסטים בתל־אביב של סוף שנות
החמישים.

הבורס ה

קנ ה ייאלגר״
ו״אופציות לאומי״
עליית שערי המניות ככורסה נמשכת
כאיטיות. היא תימשך עוד פרק זמן, עד
שהבנקים יגמרו את תקופת ההודעות
שלהם על סיום השנה. כדאי למכור מניות
בנקים לפני ההודעה על החלוקה, אם אין
כרצונך להחזיק במניה כהשקעה לכמה
חודשים.
חישוב של מניית בנק המזרחי, למשל, מראה כי
בניכוי ההטבות ומניות־ההטבה המחולקות, עומדת
המניה על שער של כ־ 170 לערך, שהוא שער
כדאי ביותר.

שים עין על מניות ״אלגר״ ,העולות בקצב
מהיר כאשר בל הכורסה שוקטת. הגורם
הרוכש מניות אלה ניזון ממידע פנימי,
ויודע מדוע הוא קונה.
שים עין על אופציה ב׳ של בנק לאומי. מניות הבנק
עולות לאט, אבל בטוח, כאשר שער בנק לאומי נמוך
מהפועלים ודיסקונט — דבר חסר־תקדים.
אין ספק כי שערי הבנק יעלו לקראת המאזן שלו.
ועימם שער אופציה ב׳ שהוא נמוך עתה.
ה3הרה בכתבת העולם הזה ( )2107 על ״הדישדוש האחרון
של ד״ש״ נאמר כי ח״כ עקיבא נוף הטיל, בלהט
הוויכוח, טלפון לעבר אל״מ (מיל ).סטלה לוי.
עורך־הדין שמעון דגן פנה אל העולם הזה בשם
השניים, והכחיש את הדברים מכל וכל.
העולם הזה ערך בירור נוסף. הסתבר כי אומנם הוטלו
חפצים באותה ישיבה. אולם קיימות גירסות שונות
לגבי פירטי התקרית.
משום כך רואה העולם הזה לנכון לחזור בו מן
התיאור הנ״ל, ולהתנצל לפני ח״כ עקיבא נוף.

פתב־ ה ר דיו
נתפס בגני ב ה
כני רום, הכתב לענייני תעופה של
״שידורי־ישראל״ ,המשמש עתה גם
כתפקיד ממלא־מקום הכתב הצכאי
של הרדיו, במקומו של רוני דניאל
השוהה בקאהיר, נעצר השבוע כחשוד
כגניבה.
בני רום נעצר בצאתו מחנות השק״ם
בתל-אביב, כשברשותו שני ספרים,
שאותם ניפה להוציא מהחנות מבלי
ששילם עבורם. הוא נעצר, הואשם
ושוחרר בערבות.

ביר ה מכב
גונב ת ד את ההצגה״...
...אומר יואל שר ערב־ערב במועדונו ״עומר כייאם״.
יואל שר,הנמנה עם מיטב אמני הבידור בישראל,מקבל את המתחרה שלו,בירה מכבי,בברכה.
׳אורחי המועדון, ביניהם תיירים רבים, מוצאים בבירה מכבי טעם מוכר, טעם בינלאומי.
לכן אין פלא שעשרות בקבוקי בירה מכבי נמזגים כאן מדי ערב.
הם הולמים את אוירת המקום ומרוממים את מצב הרוח. של האורחים ושל המארח.

העו ל ם הז ה 2109

לא תהיה לך כל אפשרות לביקורת על
מאורעות שיקרו לד
בשבוע זח, על כן מוטב
להניח לדברים להתגלגל
מעצמם. אתה
עשוי לתפוס את מקומו
של מישהו איתו
יש לך קשרים הדוקים.
הוא יקבל את
הצלחתן ברוח טובה,
י : 1 21מרס ־
ובקרוב תהיה לך הז 1 20 1באפריל
דמנות לעשות למענו
רבות — .בת טלה — שקלי היטב צעדיך.

1נ3

אחת מהחלטותיך עשויה לגרום עוגמת נפש
לאדם קרוב אליך מאוד.
אל תיתן לדבר להשפיע
עליך, ואל תבטל אותה.
נצל את המצב לטובתך,
בכל השטחים, ולשם כך
הפעל את כל כוח השיפוט
שנחנת בו. השתדל
לא להיתפס להחלטות
: 1 21א פר״ל ־
רגשיות. בת שור —
סז: ב מ אי
פנקי את עצמך, אך
הימנעי ככל־האפשר מהוצאות
כספיות מיותרות שהתרגלת להן.

שווו

צפויה לך נסיעה קצרה, הקשורה בחוזים,
שאלונים וראיונות לרוב.
קרוב או ידיד
מבוגר עשוי לדרוש הח זרת
חוב ישן. צפויים
שינויים מהירים על
רקע חיי הבית, ושינויים
נעימים יותר, הקשורים
בחיי האהבה
והחברה שלך. השבוע
מתאים מאוד לעבודה
יוצרת ותכליתית ו-
ולגישה בלתי שיגרתית בעסקיך השונים.

יויי !

תגיע השבוע לידי מסקנה נמהרת הקשורה
בחיי המשפחה שלך.
צפוי לו משבר בעניני
כספים, ואל לך לבטוח
יתר על המידה בעזרה
שהבטיח לך ידיד או
ידידה מסויימים. סמוך
רק על עצמך, על נס־יונך,
וכושר השיפוט
המעולה בו נחנת. בע21
ביו ני •
20 ביו לי
יית קשה תבוא השבוע
בקלות רבה על פתרונה,
צפה לאורחים בלתי־קרואיס השבוע.

אורחים מחו״ל עשויים להפתיע אותן
בתחילת השבוע. הח לטה
מסויימת שלך
תעכיר את האווירה
בקרב בני ביתך, אך
תווכח בקרוב כנכונה.
מסתמנת אפשרות של
הכנסה נוספת והתקדמות
במקום עבודתך.
שבוע של הצלחה ב21
ביו לי -
ו 2ב או גו ס ט
שותפויות ובהשקעות,
שלא תביא לך את
הסיפוק הנפשי לו אתה כה ־ מצפה.

היזהר מהימורים. האמנים והסטודנטים ש ביניכם
צפויים לשבוע
פורה ומצליח במיוחד.
מצבך הכספי ויחסיך
עם שותפיך לעבודה
י תב הוג סוף סוף, ויגיע
הזמן להחליט את ה החלטה
החשובה. היש 1
1( 111.1
גים עליהם נאבקת
באו\.וסג\ -
קשות, יוכתרו השבוע
27 ני־זרין דינד
בהצלחה רבה, ותזכה
לגמול את המגיע לך.
בת בתולה — השיטה נכונה ותישא פירות.

צפויים לך שינויים נעימים בחיים הרגשיים,
כתוצאה מעיסוק בתחביב. צפויה לך גס
פעילות מוגברת בחוג
המשפחה. אל לך לפצל
את כוחותיך, אלא לרב;
זס למטרה אחת. אתה
מיחס חשיבות רבה מדי
לקשר הרומנטי החדש.
בת מאזניים — ההזנחה
שאת נוהגת בחיצוניו־תיך
תתנקם בך, הדבר
( 2בספט מבר ־
? 7ב או ק טו ב ר
עלול לשמש חומר רב
לרינונים ולרכילות ב־ ׳
קרב ידידיך וקרוביך במשפחה. עשי מיד
את כל האפשרויות כדי למנוע אי־נעימות.

השתדל לתקן את היחסים עם הוריך
ועם ידידים קרובים, כי הדבר יבטיח
לך את שלוות הנפש
שתהיה זקוק לה השבוע•
עליך להשקיע
יותר אנרגיה ומקוריות
בעבודתך, ופחות
בחיי החברה שלן.
עקרבית — שינוי קיצוני
בהופעתן החיצונית
עשוי להגביר ב מידה דראסטית את
הפופולאריות שלן, ולהביא
לך הצלחה רומנטית בממדים
שלא חלמת עליהם בחלום הכי ורוד.

מכתבים
שקספירמ תזז & ד ב קי ברד
אינני תופס את כל הרעש הצדקני, ש הקימו
חוגי המימשל בישראל סביב הגדרתו
של מנחם בגין על-ידי עיתון מצרי
כ״שיילוק״ .ההבדל בין שיילוק, הסוחר
מוונציה, לבין מר בגין הוא זה: בפני
שיילוק הועמדה הברירה, שלפיה מותר
לו ׳ליטול ליטרה אחת מבשר בעל־חובו
בתנאי שלא יקיז מדמו. שיילוק נכנע
וויתר על זכותו זו. ואילו מנחם בגין
עדיין מאמין שיעלה בידו להקיז מדמו
(אדמתו וזכותו להגדרה עצמית) של
העם הפלסטיני, ובה־בשעה לשמור על
שלמות׳ הגופה של שואב־המים וחוטב-
העצים האידיאלי.
משום כך, הוא או תמים יותר או אכזר
יותר מהסוחר מוונציה השקספירי.
י. פו בו ד, תל־אביב
שיילוק, הסוחר מוונציה, חייב
בקיברו מרוב עלבון בידיעה כי
מצרי חסר־ידע, שהוכשל, העז
למנחם בגין. שיילוק היה. על־פי
להתהפך עיתונאי להשוותו שקספיר

מאבק על יוקרה ותדמית

שליטה עצמית, סבלנות ומחשבה הגיונית
יעזרו לך להתגבר על הרבה בעיות בבית.
צא ובלה בחברת אנשים,
וכל הסיכויים כי
אתה עלול למצוא ביניהם
גם כאלה ש יבינו
את בעייתך ה מיוחדת
ויעודדו אותך.
בשטח הרומגטי
שבוע שלווהרמוני,
שאולי ייראה לך איטי
וחסר פעילות, אך יתרום
הרבה לחיזוק הקשרים
ביניכם. בת קשת — התרחקי
מבן הדגים המקסים. הוא סתם דון דואן.

היזהר שלא להתערב במריבותיהם של
האחרים, פן לא יובנו כוונותיך הטובות
על-ידי שני הצדדים,
ויהפכו אותך לשעיר־לעזאזל.
צפוייה לך
התקדמות נוספת במקום
העבודה וזו
תעודד אותן למאמצים
נוספים, ובעקבות זאת
להתקדמות רבה עוד
יותר. צפה למכתב
נעים מחו״ל, ולהפתעה
מרגשת לקראת
סוף השבוע. הרגיעה בשטח הרומנטי
תימשך עד תחילתו שלהשבוע הבא.

הקונפליקט העיקרי שלך בימים אלה מסתובב
סביב אדם חסר הגנה. כתוצאה מכך
אתה עלול לחוש דיכאון
וחוסר אונים. במקרה
זה אל תיתן ל־-
הרגשותיך להשתלט על
הגיונך, ופעל בקור רוח.
ידיד ותיק יביא לך תועלת
רבה ובלתי צפויה,
אשר בעזרתה תוכל
לצאת מהמשבר העיס־
20 בי נו א ר -
13ב פברואר
קי בו אתה נתון. בת

דלי — אל תתפתי ל־השתתף
בתכניותיהם המטורפות של אחרים׳
פן תיקלעי למצב שיגרום לך להסתבך.

שבוע של אורות וצללים. מצבי רוח משתנים,
ותערובת של שמחה ודיכאון.
לקראת סוף השבוע המתיחות
תחלוף ותפנה
את מקומה לפעילות
יוצרת, שתביא
לך סיפוק רב. אורחים
בלתי צפויים ולא אהודים
יטרידו את מנוחתך.
אל תזניח את
19ב פברואר ־
חובותיך השגרתיים, ו 20ב
מי־יז
אל תתחמק ממילוי
הבטחותיך, אפילו אם
הדבר כרוך בקשיים ובוויתורים מצידן.

ומרבית מבקרי המחזה, אדם הגון, ישר
וכן, יחד עם היותו יהודי זקן וכעסן ש נפגע
עמוקות בשחבורה של גויים מוכש רים
כמו אנטוניו, באסאניו, לורנצו ופור־טיה
הצליחו לסדרו.
לעומת זאת, בגין הוא שמנסה ״לסדר״
את סאדאת, קארטר, המלך חוסיין, גאולה
כהן, משה שמיר ושמואל כץ, שלא לדבר
על ילדי ישראל הכמהים לשלום והמתע-
בים מילחמה. תשובתכם לשאלה אם הש וואה
בין בגין לבין שיילוק היא הגונה,
טובה בדיוק כמו זו ש,לי.
יוסף שריק, תל־אביב
התפסותו של מנחם בגין לכינוי ״שיי׳
לוק״ ,שהודבק לו בידי עיתונאי מצרי
ישיש כמו מוסטאפה אמין, כעילה להש היית
שיחות הוועדה הצבאית בקאהיר,
היא תירוץ דל־היגיון. על־פי אותו ההיג יון
עצמו יכול סאדאת להפסיק מדי שני
וחמישי כל מגע עם ישראל. עיתוני יש ראל
יספקו לו עילות טובות לכך. לא
קשה למצוא מדי יום, במאמריהם וכתבו תיהם
של עיתונאים ישראלים, ביטויים
מעליבים ופוגעים במצרים ובנשיאם, לא
פחות מהכינוי ״שיילוק״ .מה היה אומר
בגין אילו היה סאדאת מפסיק את השיחות
בגלל כינויים כמו ״רודן״ שמדביקים לו
כמה עיתונאים, או הכינוי ״טרוריסט״ ש הדביק
לו משה שמיר בכנסת?
משה עמיאל, בת־ינז

חסדים מפוזרים

כלפיו כי הוא לא הפריע לאיש לרמות
את עצמו.״ הוא אכן לא הפריע, אלא הש תדל
והתכוון שרבים ככל היותר ירמו
את עצמם .
אומר אבנרי :״אם כולם־כולם רוצים
לרמות את עצמם — מדוע ימנע זאת בע דם
פוליטיקאי ממולח כמו מנחם בגין?״
כאן אני שומע סניגוריה. מסביר אבנרי:
״הוא (בגין) צעד את הצעד הראשון לק ראת
שלום אמיתי, שיכלול את הקמתה
של מדינה פלסטינית לצד ישראל.״
בגין אפילו לא חלם על כך. כאילו בגין
שואף באמת לשלום ולא לשטחים מה ירדן
ועד הים התיכון. פיתאום הופך
אבנרי את עורו ומלמד אותנו באותו מא מר
אמת אחרת. הוא פוזל לעבר הער בים
:״אין זו תוכנית שלום, אלא תוכ נית
של מלחמת חורמה נגד העם הפלס טיני
כאומה הזכאית להגדרה עצמית,
לחרות ולעצמאות, ככל אומה אחרת.״
אבנרי מפזר את חסדיו על ימין ועל
שמאל.
אליעזר פומרנץ, נהריה

מיהו האיש המהלל את מנחם בגין ב ימים
אלה ו אין זה אלא אורי אבנרי. וכך
אני קורא במאמרו (העולם הזה : )2107
״מנחם בגין לא רימה איש כאשר דיבר
על אוטונומיה ועל מימשל־עצמי.״ למע שה
הוא רימה אותי, אותך, יהודים, ער בים,
כולם.
אומר אבנרי :״בגין הוא איש אמת.
לא יעלה על דעתו לרמות איש במזיד.״
אדם האומר שבגין לא מסוגל לרמות איש
הוא תינוק, וצריו לשלוח אותו לגן־יל־דים.
אבנרי :״לכל היותר אפשר לטעון

מערכת היחסים בין ישראל ומצריים
אינה אלא מישחק דיפלומטי ערמומי, או
מילחמת־עצבים מאופקת וסבלנית שמט רות
הצדדים בה הן לרכוש את אהדת
דעת־הקהל העולמית, ולהוכיח שהצד השני
הוא אשר גרם לפיצוץ השיחות ולפרוץ
המילחמה הבאה. עמדות שני הצדדים
הן קיצוניות ומנוגדות בתכלית, ואין סיכוי
סביר שהם יזוזו מהותית מעמדותיהם.
שלום יוכל להיות מושג רק כאשר שני
הצדדים הישירים לסיכסוך, ישראל וה פלסטינים,
יכירו זה בזה ויישבו אל שול חן
הדיונים. לא את סאדאת היה צריך
להזמין לירושלים, אלא את יאסר ערא-
פאת, כי אש״ף הוא הגוף שהרוב המכריע
של הפלסטינים בחר לייצגם. ישראל מ ד
קיעה, משמיצה ומבזה את אש״ף בכל הז דמנות
ומעל כל במה — כי היא מעוניי־נת
למנוע את השלום בכל מחיר היות
שהשלום כרוך בוויתור על שטחים. על
מיזבח ההימנעות מהכרה בגוף זה אנו
מוכנים להטיל את עצמנו ואת האמור
כולו למ!ילחמת׳שואה איומה.
שלום זמיר, אמירים

לחם יבש, אדמה?שח
הזדעזעתי מאוד לשמע הידיעה כי ח״כ
משה שמיר אינו יכול לישן בלילות עקב
קריאת המואזינים. אכן, ממש אסון לאו מי.
רצוי מאד להעלות בעייה כאובה זו
כהצעה דחופה לסדר היום בכנסת.
ברצוני לברך את ח״כ שמיר על ש הגשים
את דרישתו מהעם, לאמור :״לח יות
על מנת ברזל, על לחם יבש, על
אדמה קשה, במאמץ מפרך בלתי־פוסק, ב עמידת
יומם ולילה על המשמר, בברית
הנשק ובריעות לוחמת ...גיוס לאומי ט ר
טאלי של שעת־חירום בלתי פוסקת...
מיקלטים במקום ארמונות.״
אכן, נאה דורש ונאה מקיים.
שבתאי ליי, רמת־ גן

!הפתרון
לפעמים אתה חייב להודות שאין שום
פתרון אחר, ואז פורצת מילחמה. לא נהיה
תמימים לשכוח כמה מילחמות קודמות
באזורנו.
אם כך, אולי ננסה לראות איזה בעיות
תיפתרנה על־ידי המילחמה הבאה.
ו• בעיות המחירים ההולכים וגדלים
לא תעניינה איש. כל השביתות יופסקו.
י• הפער החברתי יצטמצם באופן
דראסטי.
ו • החבר׳ה לא יצטרכו ללכת לעבודה.
כולם יהיו במילואים ויהיה שמח.
ו • גל תרומות מארצות־הברית יילך
ויגבר.
י• יהיה פתח. לאלימות המתגברת ב־אוכלוסיה
ויצומצם הפשע. ללא ספק יש
מתח רב בציבור הישראלי והמצרי, מתח
זה לא ייתכן שישתחרר על־ידי גינונים
מדיניים, פה צריך איזה מילחמה רצינית
כדי לשחרר את לחץ הקיטור ההולך ומת חזק.
(המשך
בעמוד )8
העו ל ם הזה 2109

לגי

!ו ב אג׳ 2 0

100

; ר כזי ת

•0 550
540׳< 5

15 243 1
286

אלפ׳

4אי*

2 9 6

גנ סי ס אג
ננ סי ס

0 309

0י 2

294

?17949
״4 1 .127

ך ן אלפי
רו אג׳

0 298ס•5
194 ,
301.5

, 3550
5 3320י 3330 330
פ׳ יי -
ה ה 174

י׳ ג ח

245
207 1030
245

בנק הפועלים, בנק א מרי קאי ישראלי
אינך חייב להחליט לבדך.
ובנק קונטיננטל לקבלת פרטים נוספים ותשקיפים
בקרנות הנאמנות של בנק הפועלים השקעתך
מנוהלת על ידי אנ שי מקצוע מעולים השוקדים ללא הרף של קרנות להשקעות משותפות בנאמנות*.
על ״סל ההשקעות״ שלך, תוך ניצול ידע מקצועי,
לרשותך מגוון קרנות הנאמנות לכל מטרה:
נסלון רב ומידע מהימן אודות המתרחש בבורסה
איתן כ־״ 70 0/צמוד למדד והיתר צמוד לדולר ובמניות.
לניירות הערך.
אלמוג כ־ 0/0ס 8צמוד למדד והיתר צמוד לדולר ובמניות.
קרנות הנאמנות של בנק הפועלים מאפ שרות
עדיף כ 5070-במניות והיתר אג״ח,ברובן צמודות למדד
לך להשקיע כסף בלי להשקיע זמן ומאמץ.
צבר מניות צמודי מדד וצמודי דולר בחלקים שווים.
פנה ליועץ לניירות ערך באחד מסניפ״י

בנח הפו עלי ם

__קרנות הנאמנות__ .
\ אתה יכול להצליח בהשקעות.

מודעה זו אינה מהווה הצעה לרכישת י חי ח ת בתשקיף הגיל:
ההצעה בלולה בת שקיפים המת אי מי ם של הקרנות ויש לעיין בהם בטרם רכישת היחידות.

העולם הז ה 2109

כמה פעמים
נסית להפטר מהם-
ולא הצלחת??

אנחנו נחסל את הדוקים!
נסי פעם אחת את הדרך המודרנית והבטוחה ־
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו(שאורך כ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתך י

ר״ג, מודיעין ,18 טל6 .־5־ • 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר מש* הבריאות ,21 :רש׳ עם? .481/75

(המשך מענזוד )6
• השיעמום ייפסק. המדינה תהיה כ מרקחה.

נכון שזה יהיה נושא עצוב לכמה
מישפחות החללים משני הצדדים, הישרא־לי
והמצרי, אבל מצד שני — לנוכח צפי־פות
האוכלוסיה הולכת ומתגברת — דבר
זה יביא הקלה מסויימת, יהיה יותר מקום
לנשארים. מהבחינה הזאת, למשל, זה
יביא הקלה מסויימת בבעיית זיהום הס ביבה,
במייוחד זיהום האוויר, כי מיספר
מסויים של אנשים יפסיק לנהוג.
ואסור לנו לשכוח שכל מי שמת במיל-
חמה הולך לגן־עדן או למה שנקרא ה עולם
הבא, ושם בכלל לא רע. כך אומרת
האגדה.
עם ההבנה הזאת בליבנו, אפשר לראות
שאומנם מילחמה מתרגשת ובאה. היכון
למילחמה הבאה!
מ. ניצן, הרצליה

סומו של אינדכס כפי שמציע הקורא כנ פי
עלול לגזול מקום מיותר בעיתון.

כנפי הסו&ים
עם כל הסתייגותי מעמדותיו ודיעותיו
וגם מאישיותו של ח״כ ד״ש מאיר זורע,
אינני יכול שלא להסכים עם הדברים ש אמר
בישיבת מועצת ד״ש, שבה נמנע
המשבר בתנועה על־ידי הסכם בין ההנ הגה
לבין העומדים לפרוש. זורע טען כי
ההסכם אינו אלא טיוח ולא שם קץ למש בר,
וכי ״אני מרגיש שאני חי בשקר.״
את ההסכם לשלום־בית בתנועה הדמוקר טית
לשינוי הגדיר זורע כ״הסכם של
סוחרי-סוסים.״
דומני שהגדרה קולעת יותר להסכם היא
זו של ״הסכם של גנבי־סוסים.״ ראשי
ד״ש גנבו סוסים מכל התנועות במרינה

מעללי המנהלת

ציי די ם, קלעים, צפר
חובבי טבע, חובבי ספורט

משקפות צבאיות
במחירים שיוציאו לכם את העיניים!
חד שות ומ שומ שות מתוצרת חוץ
מעודפי צה״ל
.500 --8x30ל״י (במקום — 1,300 .ל״יי!!)
.750 --7x50ל״י (במקום — 1,750 .ל״י!י!)
וכן מ שקפות מ שומ שות במצב או פ טי מצויין
ב מ חירי ם עוד יותר זולי ם!
לאגודות ולאירגונים עו ד * 10 הנחה !
״משקפות״ ,רה׳ סלמה ,11ת״א 17.00 — 9.00

אני פונה אליכם כאזרח ישראל ה שנייה.
יש לי ילד הלומד בכיתה ר בבית״
הספר אחד־ העם בתל-אביב. כל ציוניו הם
טוב־מאד ,.במייוחד בהתנהגות וניקיון.
קרה מקרה והילד ראה שמרביצים ליל דה
קטנה ממנו, רץ ורחף את המכה והז הירו
שלא יגע בילדה יותר. הילד רץ ל מנהלת,
וזאת גירשה אותו ליום אחד.
שאלתי את בני למה, והוא ענה לי :״אני
לא הולך היום לבית־הספר, אפילו אם ה מורה
תכנים אותי תחת הלחץ שלך. היא
תנקום בי בהמשך.״
יחד עם הילד הגעתי לביודהספר בשעה
7.30 בבוקר. נפגשתי עם המנהלת. היא
אמרה לי :״אצלי זה חוק. גירשתי אותו.
ואני לא מקבלת אותו בחזרה.״ התחננתי
אליה :״תענישי אותו בכל מה שאת רוצה.
רק אל תשלחי אותו הביתה.״ היא ענתה
לי בשחצנות :״הוא יילך הביתה. אתה
תיקח אותו לעבודה כל היום, וזה יהיה
עונש בריא בשבילו.״
הסברתי לה שהיא טועה. אצלנו איזור
מסוכן מבחינה זו. כל ילד שלא נמצא
במיסגרת אמור לצאת לתרבות רעה (אני
גר בשכונת שבזי) .עכשיו תבינו.למה
אמרתי שאני מישראל השנייה. יש לי הר גשה
כזאת. חקרתי קצת בכיתה של בני,
ונדהמתי. בני קיבל מתנה. הוא גורש
רק ליום אחד. שיבער, תלמידים גורשו
מיום אחד עד שלושה ימים. והיו גם ש גורשו
לשבוע שלם.
אנא, עיזרו לי. חקרו את המנהלת ואת
התלמידים מהכיתות הגבוהות בבית־הספר.
האם זה חוקי לשלוח ילד מבית־הספר
בגלל מיקרה כזה?
הוד נפשי, תל־אביב

כדי לרכב עליהם לכנסת. עתה, כשהם
נמצאים בתוך הממשלה, הפכה ד״ש סוס
מרבה ראשים. כל אחד מראשי תנועה
זו מייצג עמדה אחרת ואידיאולוגיה אח רת.
ד״ש אפילו לא בגדה בעקרונותיה.
שכן כל אחד מראשיה מייצג עקרון אחד
ואינו מקיים את כל השאר.
וכך ממשיך ומתקיים היצור המפלצתי
הזה, שאחד מראשיו הוא איש ארץ־ישר־אל
השלמה ואילו אחרים הם בעד מתן
הגדרה עצמית לפלסטינים, שחציו בקוא ליציה
וחציו באופוזיציה, היכול להשמיע
ברבים דבר והיפוכו בעת ובעונה אחת.
ד״ש רצתה לחולל תמורה בחיים הפו ליטיים
במדינה. היא הצליחה בכך. מיפלגה
כמוה עוד לא היתה בתולדות המדינה.
ספק אם קיימת כזאת גם במדינה אחרת
בעולם.
שמעון אלעד, הרצליה

נשיאים בדוטאציה

טיבות?1עריין ה

חשבתי על מאמרם של האחים הרצל
ובלפור חקק (העולם הזה ,)2105 והפעם
על נשיא לא־אשכנזי. הבעייה שהם מע לים
היא באמת רצינית. והנה, יש לי פת רון
מזהיר: אני מציעה למנות את הרצל
ובלפור נשיאים ברוטאציה. יהיה זה מחווה
מיוחדת להרצל ובלפור ההיסטוריים, וגם
פתרון לבעיית נשיא מיזרחי.
נילי הודצכרג, תל־אב־ב

כמילואימניק נידונותי עבור עניין של
מה בכך לשבוע מאסר בכלא צבאי (כלא
.)4אם לומר זאת ברכות, ראיתי שם דב רים
לא יפים. בעיקר נתקלתי ביחס רע
לחיילים־אסירים.

בלי אינדכס
היות שהעורך הראשי בכבודו ובעצמו,
במיכתבו לקוראו היקר (העולם הזה ,)2108
מזכיר פעמיים את השבועון טייס האמרי קאי,
ומהמפורסמות הוא שהחלק הרציני
בהעולם הזה מודפס על־פי הדוגמה של
הטייס, אז אזרתי עוז להציע לכם להוסיף
אינדכס בכל חוברת, כפי שנוהג הטייס,
אינדכס כזה יקל על הקוראים הרבים
למצוא בכל גיליון את הנושא שהם מחפ שים׳
ללא צורך בעילעול מרגיז בדפים.
יום?,פלילמן (כנפי) ,תל־אביב
• סקר הרגלי הקריאה של קוראי
העולם הזה סלמד, שרובם נוהג לקרוא
את העיתון מתחילתו ועד סופו ברצף
אחד. למדורים הקבועים יש מיקום קבוע
בדרך־נלל בכל גיליון וגיליון, כך שפיר־

כשעזבתי את הכלא, דיברתי עם קצין
מסוהרי הכלא ואמרתי לו מה אני חושב
על מה שראיתי. אז שמעתי מפיו כי מקור
היחס הרע לאסירים בכלא הצבאי, רבים
מהחיילים לא ירצו להיכנס לכלא — מפ חד.
במייוחד מקפידים על יחס רע לערי קים.
היו
בפי טענות רבות על גישה זו,
ואותן הסברתי לקצין הנ״ל:
!• במה חייל-עריק גרוע מקצין הלו קח
שוחד, או מקצין המכה חיילים טי רונים

!• כשחייל עובר עבירה קטנה מכניסים
אותו מייד לכלא. כשקצין, ובעיקר אם הוא
קצין בכיר, עומד למישפט, הוא נפטר
בדרך כלל בנזיפה. זה עוזר להגברת ה עריקה.

יש כאלה העורקים מצה״ל כשהם
רואים שבעוד הם מגוייסים יש בחורי-
ישיבות היושבים בבית ובנות דתיות נח־לצות
משירות צבאי בעזרת הסחר-מכר
הקואליציוני. מי עריק גרוע יותר: זה ה מתמרד
נגד אי־צדק שנעשה לו, או היו ה
עו ל ם הז ה 2109

מכתבים

מכתבים
שב בביתו בעזרת השם והקואליציה ה ממשלתית?
משה
לד ,.רמלה

דבר המאוכזבים
יש עדיין אזרחים במדינה שאינם לו קים
בעיוורון, ואינם שרויים בעירפול
תמידי. הם צעירים, מלאי־מרץ, בעלי
תיקווה ורצון טוב. אך הם מאוכזבים מ חוסר
המעש ומאוזלת־היד של מחנה ה שלום,
ומיואשים מבני. הדור שהקים את
המרינה.

• שמו המלא של הכותב שמור במערכת.

בולים
לאיטליה
לפני דקות מיספר קראתי בעיתונכם
את המיכתב של מרקארלו גאמביני מאי טליה,
המבקש לשלוח בולים ישראליים
לבתו החולה. כששמעתי על כך מייד
שלחתי לה בולים ישראלים. אני גם מתכוננת
לעבור בין ילדי כיתתי, ולאסוף
בולים ישראלים נוספים כדי לשלוח לה.
אני יודעת שזה בלתי־רגיל שילדה בת
עשר כותבת להעולם הזה מיכתב, אולם
אני מאושרת שדיפדפתי בעיתון ונתקלתי
במיכתב. אקווה שלהבא יהיו הרבה ילדים
שיכתבו לעיתון על ששלחו בולים לני־

קולטה החולה.
מוריה אומיאל, רחובית
4 להסיר את המיכשול
אינני שייך — ומעולם לא השתייכתי
— למחנה הנקרא ״שמאלני״ בישראל.
מאז קום המדינה נמניתי עם ״המאקסי־מליסטים״
ולא דגלתי מעולם ברעיון של
פשרה טריטוריאלית. אולם עתה אני ניצב
המום ומופתע נוכח מדיניותה של-ממשלת
הליכוד המוכנה להקריב את השלום עם
מצריים על מזבח ישובי פיתחת רפיח.
תמיד טענו כי הישובים בשטחים ה־

די לנו מנאומים ומדיבורים ריקים.
שבענו מן המילים הרבות, הנשפחות על
ראשינו מדי יום ביומו.
אנו מקווים עדיין שייעשה משהו למען
השלום, על אפם, חמתם, עיוורונם ופחד־נותם
של שליטינו.

חל־אבי

בקבוקי ״קוקה קולה״,בכנס מתיישבי פיתחת־ רפיח
התיישבות דה־לוכס

הקירות מתחדשות
מוחזקים ״לא יהיו מיכשול לשלום.״ והנה
מסתבר, כי קומץ ישובים ניצב כמיכשול
עיקרי בדרך להשגת הסכם עם מצריים.
ממשלה תקיפה ונמרצת, היודעת לקבל
החלטות ולבצע אותם, כמו ממשלתו של
מנחם בגין, היתה חייבת להסיר מיכשול
זה מדרך השלום זה מכבר. לא ייתכן
שישובי פיתחת רפיח יכריעו את הכף
כשגורל עתיד האומה נמצא מהצד השני
של כפות המאזניים.
מאיר בן־ציון, ירושלים
...אנשי ישובי פיתחת רפיח אינם אי דיאליסטים
שעלו להיאחזות בספר מני מוקים
אידיאולוגיים. ברובם הגדול הם

כי היחס האיש• המסור והטיפול הבלתי־אמצעי
בכל אחד מלקוחותינו בכל סוגי הביטוח עשויים
בהחלט ליצור את הרושם שאנחנו חברה קטנה.
האמת היא. כמובן. שאנחנו שייכים לקבוצת הביטוח
הגדולה במדינה.

עוזבי קיבוצים ומושבים מבוססים אחרים,
שבאו להתישב במושבי שדות ובנותיה
בגלל התנאים שהוצעו להם שם ובגלל
הסיכויים להתעשרות מהירה תוך ניצול
עבודת נערים בדואים זולה. בטוחני ש אם
יציעו להם לפצותם על פינויים מה-
איזור ויעבירו את ישוביהם למקומות אח רים
בהם יוכלו להמשיך ולהתפרנס בשפע
על החקלאות משגשגת, יסכימו רובם
להעברה עם כל אי־הנוחיות הכרוכה בכך.
כדאי למדינה להשקיע את מאות המיל יונים
הדרושים לכך. החיסכון בנושא זה
עלול לעלות לכולנו בדם.
אפריאט, באר־שבע

שמחתי לראות שהעולם הזה חזר ל־
״סורו״ ,ושתי הכתבות בענייני שחיתות
(״העוקץ הישראלי״ ו״פרשת המישרדים
של מישפחת השר״ ,העולם הזה — )2107
יעידו.
.רק חבל שהחקירות המייוחדות של
העיתון אינן מעוררות, כנראה, את הרעש
הדרוש — כיוון שלחקירות אלה אין המ שך
— לפחות לא מעל גבי העיתונות
היומית.
אבל גם אם הן מתנהלות בחשאי —
דיינו.

שוקי פלדמן,

רעננה

כן. אנחנו יודעים שרבים לא מבחינים בכך. וזה טוב.
כי מה יכול להיות טוב יותר עבורך משילוב של
טיפול אישי מהיר ומהימן
עם הבטחון של חברת ענק המובילה בשוק?
תודה. איפוא. על המחמאה.
נשתדל שבמהלך עבודתנו המשותפת יהיו לך עוד במה.

! צו ר -חבר הלב טו ח ב17״מ
באור-ורשבסק׳
העולם הזה 2109

חבר בקבוצת הסנה

מכתבים
:יצחץבטוחס 100
מאמר ראשון בסידרה על הסכנה ב־
״שלום מאדאת״ — תשובה לפרשן הצבאי
מר בנימין עמידרור.
לכל בעייה שבה נעשוק יש לפחות שתי
תשובות עיקריות: האופטימית והפסי*
מית. אני מטיבעי אדם אופטימי ולכן
גישתי תהיה כזאת.
גם אני כמו רבים וטובים ״שלומי אמו ני
ישראל,״ אינני מאמין לגויים. וגם אני
יודע כי אחת מחשבתם להשמיד את צאן־
הקודשים ולגרשם מארצם ונחלתם, וכמו
הנ״ל וגם הפרשן הצבאי עמידור, אני יודע
ומבין את המכנות שב״שלום סאדאת״ !
משאמרתי מה שאמרתי, ברצוני לדבר
על עין ג׳לוד־ 2ולא על הקרב האומלל
בקרני־חיטים. כידוע לכל, הביס סלאח
א־דין אל־איובי ב־ 4ביולי 1187 את ציב-
אות הצלבנים במקום הנ״ל. והפרשן ה צבאי
מר בנימין עמידרור מזהיר אותנו,
במאמריו, כי כדבר הזה עומד לקרות
שנית אם מדינת ישראל תיפול בפח
סאדאת.
לידיעת הקורא: ב־ 3בספטמבר 1260
הביסו צבאות הממלוכים במגהיגותם של
השולטנים קרטרז ובייברס את ציבאות
המונגולים שפלשו לארצנו. המונגולים.
שכבשו את כל אסיה והתקדמו לעבר אי רופה
היו — יחסית לזמננו — חזקים מכל
ציבאות ערב כיום ואפילו יבואו לעזרת
הערבים צבאות רוסיה וסין. כי המונגולים
כבשו את כל רוסיה ואת כל סין.

להלן: מימנע ״עין ג׳לוד־צ״

אמריקה מגלה אז
111^1 £
התיירים בישראל
התאהבו ב־ \1£עי1׳
ולא נפרדים ממנה,
הם משיגים אותה
בניו-יור7ז
ובכל מקום בישראל.

כאן וגם שם אוהבים

1£א 1 1

1£ג11
ה מ פי צי ם 7073־ 10004.161 ¥011603114¥זוווו.אזסץ ., 48 51006 511* 6) . 616*7סאן 10 8100 .טי) 0 0ן י 0 0 £ 0
0081?,800 ¥6 0)1^* 6006,616*7ז 0 8ק 111¥1מ 0ק א1815£
ב (ין -ין ך ק 3-0654 :זח6וס 0חס 61* 10025,1611\4

המטרה 1גירוש כוחות האוייב מאדמת
ארצנו הקדושה, והגשמת ההבטחה
האלוהית לאברהם אבינו (ראה פסוקים
מתאימים בספר בראשית).
שלטא׳ :ראש־הממשלה מודיע מעל
במת הכנסת כי הוא אופטימי( .חזרה
על ישיבת הכנסת מיום ד׳ — י״ח טבת
תשל״ח).
שר־הביטחון מוסר לגנראל גאמסי על
תימרון־הג״א ארצי. תחת מסווה זה נאס פים
כוחותינו ליד רצועת עזה, ליד ״הקו
הירוק״ ,בעמק יזרעאל, בגליל המיזרחי
ובגליל המערבי. בשלב זה אין צורך ב־שיריון
ובחיל־האוויר. לפי סימן מוסכם
(סירנה עולה ויורדת בכל היישובים ה עבריים)
פורצים חיילינו ואוספים את כל
הערבים (רצוי גם הדרוזים) ,ומנקים את
ארצנו מכל העממים הזרים שאין להם
חלק ונחלה בארצנו הקדושה (ראה ספר
ברישית וגם נאומים בכנסת ביום רביעי
י״ח טבת ה׳ תשל״ח) .פעולה זו צריכה
להיות: מהירה, קצרה ואלגנטית. אנחנו
בעד שלום, אבל לא בכל מחיר!
ביצוע שלב זה של המיבצע בעת בהן
מתנהלות שיחות־השלום יביא לתדהמה
כללית בעולם. הצלחת שלב א׳ בטוחה
במאה אחוז. היא באה כהפתעה גמורה
למחאות ארה״ב לא נשעה. ראש־הממשלו,
ינאם נאום אופטימי לאחר ביצוע שלב א
ויודיע קבל עם ועולם כי לאור המצב
שנוצר, היתה זאת מילחמת מגן (תשואות
מצד הקואליציה והאופוזיציה).
ראש־הממשלה פונה בקריאה נרגשת
לנשיא סאדאת ומבטיח: הכרה בזכות ה הגדרה
העצמית של תושבי השטחים ה כבושים
וכי תינתן להם האפשרות להקים
מדינה משלהם !
לברית־המועצות תובטח הראשות בוו עידת
ז׳נווה, וכן במיסגרת שלב ג׳ החזרת
הבסיסים בסומאליה!
אחרי שארצנו הקדושה נקייה שלט מאוייבינו ומאות שלומי־אמוני ישראל
התיישבו בערינו הקדושות שכם, תירצה,
עיר יזרעאל (ג׳נין לשעבר) ,תל־כרמים
(תול־כרם לשעבר) ,חברון וכל השאר,
מודיע שר־הביטחון הישראלי לשר־הביט־חון
המצרי על כנס ותיקי מילחמה. במס ווה
זה ייפתחו כל היר״מים, חיל־האוויר
וחיל־הים. בשלב זה נכבוש את הגדה ה מזרחית,
סוריה עד הנהר הגדול הוא נהר
פרת, ואת המצרים עד היאור.
של ט ו כיבוש סעודיה (נפט!) ומסי רתה
לארה״ב. כיבוש סומליה. ומסירתה
לבריה״מ — כמובטח !
שלב ד׳ — ישראל יושב בטח בביתו.
איש תחת גפנו ותחת תאנתו. וכיתתו חר־בותם
לאיתים.
מר בנימין עמידרור, אל תהיה,פסימי!
זהו השלום שלו ציפינו ולו חיכינו !
חיים מגרליח, קיבוץ גן־שמואל
נ.ב. מאמר זה, כמו שאר הנזאנירים ב־סידרה,
הם על אחריותו של הכותב ביל־בד,
ללא מורא וללא משוא־פנים,
העולם הזה 2109

ך* שכוע ש עב ד, בשעה שהממשלה
״ ישבה ודנה ׳בעיכוב יציאתה של מיש־לחית
ישראל לישיבת הוועדה הצבאית ב־קאהיר,
שיגרתי מיברק לראש־הממשלה.

לאור נאומו המתון שד הנשיא
סאדאת ם״מועצת־העם״ יום לפני
בן, תבעתי את שיגורה המיידי
של המישדחת לקאהיר. הוספתי כי
והיה זה אסון אם כיגלל ״קומץ
מתנחלים כסיני״ יאכד השלום למרות.

ראש־יהמסשלה
לא נשאר חייב, הוא השיב
לי כעבור יומיים במיברק הבא:
״׳מר אורי אבנרי, מערכת העולם הזוז,
רחיב גיורדון ,3תל־יאביב.
״תודה על מייברקך. הצגת העניינים ישבו
אין לה קישר עם המציאות המדינית.

״עם כל הכבוד. חרכתי לומר לך
שאין אתה יכול לדבר בשם ;*מישראל.
כפי שהוכיחו הבהירות לכנסת
התשיעית, וגם השמינית. הכנסת
היא המדברת כשם האומה
והחלטותיה מאמש ידריכונו בקביעת
כח-יניות-השלוס, שהיא לפי הכרתי
טובה ונכונה. מנחם בגין.״

^ כאורה, צודק מר בגין בהחלט.

* הכנסת נבחרה על־ידי הציבור. היא
בחרה בממשלה, שבראשה עומד מר בגין.
זה עתה אישרה ברוב גדול ( 59 נגד ,9
עם 19 נמנעים) את מדיניות־הממשלה,
שהביאה ל פי צו ץ ייוזמת־השלום של אנוואר
אל־סאדאת. משמע: עם־י׳שראל רצה בפיצוץ
הזה, ושש לקראת המילחמה הבאה.
הבן הרשע שבהגדה יכול היה להוסיף:
אם זהו ימה שעם־ישראל רוצה, יבושם לו.
הוא בחר בממשלה וו, והיא מגיעה לו.
כל עם זוכה בהנהגה שהוא ראוי לה.
אלא שאין הדברים כך.

אם להשתמש בסיגנונו של מר
בגין עצמו, הרי עם כל הכבוד, חובתי
לומר לו שאין הוא יכול לדבר
כשם עם־ישראל, למרות החלטות
הרוב ככנסת.

ף מישטר הדמוקרטי שלנו מביע
״ הציבור את דעתו אחת לארבע שנים,
בבחירות כלליות. בין בחירות לבחירות,
מחליטה הכנסת במקומו.
אלה הם כללי המיישחק, ועלינו לקבלם,
גם אם התוצאות אינן מוצאות חן בעינינו.
אולם לבל כלל ״ש יוצא־מן־הכלל.

במיקרה זה, היוצא-מן־הכלל הוא
מצב המשנה ימן היסוד את הנתונים
שעמדו לנגד עיני הבוחרים כיום
שהם בחרו בכנסת.
אין לי צורך להזכיר ׳לאדם כמו בגין,
שהוא גם מישפטן וגם חובב מושבע של ה שפה
הלאטינית, מה פירושן של ארבע ה מלים
[ 11(115ת .0121151113 101(115 510 5[3

עיקרון זה (״כל עוד קיימות הנסיכות
הנתונות״) חל אוטומטית,
וכלי צורך כציון מייוחד, על כל
חוזה לטווח ארוך. פירושו שהחוזה
כטל ומבוטל מאליו, אם בעודו כתולה
משתנות מן היסוד הנסיבות
שעליהן הוא התבסס.
כך, למשל; ,מתבטל מאליו תוקפו של
חוזה כספי, אם מתחוללת אינפלציה דוהרת,
׳והמחירים הקבועים בחוזה הופכים מגוחכים.
הבחירות לכנסת מהוות, מבחינה מסו-
ייטת, חוזה בין הבוחרים והנבחרים. פרטי
החוזה הזה קבועים בחוק. עיקרם: העם
מרכיב כנסת שתייצג אותו במשך ארבע
ישנים.
׳מדוע ׳ארבע ־שנים? מפני שסביר להניח
כי במשך ארבע ישנים לא ייתחוללו שינויים
דראסטיים במצב. י׳ש בתקופה זו הצטברות
שיל שינויים קטנים, שעליהם יכול הציבור
׳להגיב בבחירות הבאות.

העקרץ של ־\1\:׳,ז׳ 8 510 8ס11£8
118115׳ אינו מופיע בחוק — כשם
לירי

שאינו מופיע כחוזים. הוא מוכן
מאליו. כאשר קורה דבר, ההופך
על ראשם את כל הנתונים שעיצבו
את דעת הבוחרים, קיימת הוכה
מוסרית ופוליטית, לפזר את הכנסת
ולקיים כחירות חדשות.
שאם !לא כן, הופך התהליך הדמוקרטי
פולו לח׳ובא ואיטלולא — ׳תהליך פורמלי
שאיין לו תוכן ממשי.

יי 1ו

*ץ כעייה התעוררה כבר אחרי רעי י
י דת־האדמה של ל־ם־הכיפורים. 1973 ,
המילחמה התחוללה באמצע מערבת־הבחירות.
לא היה צורך לפזר את הכנסת,
מפני שהיא כבר חותה במצב של התפזרות.
הבחירות ׳נדמו והתקיימו כחודשיים אחרי
הפסקת־האש.

אולם תהליך הבחירות השתבש
כיגלל עובדה אהת: רשימות•
המועמדים, שקבעו למעשה את
הרכב הכנסת הכאה, נקבעו ונסגרו
לפני המילהמיה.

׳אחרי המילחמה הושמעה הדרישה לפתוח
מחדש את הרשימות, כדי לאפשר שינויים,

יזן מ י

שטחים, או סיפוח שטחים כלי
שלום?
נכון שאחדים ׳מאייתניו העלו שאלות אלה
גם במערכת־הבחירהת האחרונה. אולם 9970
מן הבוחרים היו, משוכנעים אז כי אלה
הן שאלות מופשטות, שאין להן קשר עם
המציאות.
עתה הפכו שאלות אלה אקטואליות. כל
אדם ;ברחוב ייודע -שהן ׳תקפות ושיש להכריע
בהן.

איזו זכות יש ל0-צ 1האנשים הטובים,
היושבים (לפעמים) במליאת
הכנסת, להכריע כשאלות אלה
כמקום העם ז

ה קרה יב־ 17 במאי?1977 ,
קיבה לזכור. עוד לא עכרו מאז
שמונה חודשים, וככר נראים הדברים
באילו קרו כעבר רחוק-רהוק.

כד הנושאים האלה, בך הכריז
המנהיג הדגול של מיפדגה זו, ב־הוכמתו
האגדתית, לפני שמוני־ז
חודשים, אינם רלוונטיים. אין מה
לעשות בהם. הכנסת הכאה והממשלה
הבאה לא יטפלו בהם.

ביום הבחירות העניק הבוחר עלייה
משמעותית לליכוד, נתן לד״ש מעמד של

מה חשוב? חשוב באיזו טכניקה תיבחרנה
מזכירויות סמיפלגות, וכיצד ייבחרו
חברי־הכנסת.
הצבעת חברי־הכנסת של ד״ש על יוזמת
סאדאת אינה אלא פרי המיקרה. אין לה
שום קשר עם הכרעת 202,265 הבוחרים
שהצביעו בעד ד״ש.
הוא הדין לגבי המערך. האם הצביע
מישהו בעד רשימה זו כדי שתהווה אופו*
זיציד, ימניית למנחם בגין, בתקופה של
הכרעות ממשיות על עניין השלום? האם
העלה אז מישהו על דעתו כי יבוא יום
ומוסדות המערך ייזמו הפגנות נגד בגין.
בטענה שהוא מוכן להחזיר למצרים את
פיתחת־רפיח?

1590 רשמי

תודה על מכרקך הצגת העבים ים שבו אין לה קשר עם
המציאות ה מ דיני ת עם כל הכבוד
חו ב תי לו מר לך שאין אתה י כו ל לחבר בשם עם ישראל כ פי
התשיעית וג ם השמיבית
שהוכיחו הבחירות לכבסת
הכבסת היא המדברת בשם האומה והחלטותיה מאמש
שהיא ל פי הכרתי טובה ובכובה
י ד רי כו בו בקביעת מ די ביו ת השלום

י י בסוף ינואר , 1978 כמו קוריוז.
במיפלגה זו לא היתד, קיימת מלכת־חיילה
הסכמה יעיל שום דביר, זולת אחד:
שאסור לדביר על שלום ומילחימה,
שטחים והתנחלות•

איר הם מעזים בכלל להתיימר לעשות

מר או רי אבגרי מערכת העולם הזה

מבחם

שאלה מכרעת זו ל א עמדה על
סדד־היום של ה־ 17 במאי. לכנסת
הנוכחית אין שום מנדאט להכריע
כה. לממשלתו *טל מר מנחם כגין
כוודאי אין שום מנדאט עממי כזה.

ך* הישג *טל ד״ש בבחירות נראה,

1192

1126259
רי ם יי 13
רחביה ירו שלים 29 59

ביקור סאדאת בירושלים שינה את
הנתון הבסיסי הזה מן היסוד. השלום הפך
אקטואלי. השאלה היא: איזהמחיר
ל יש לםעבורו .

ר חגו ר דון 3תלאביב

אילו ניבא זאת מישהו כחודש
מאי, היה הדבר נשמע כבדיחה.
כיום הבדיחה היא סיעת-המערך
עצמה, ואולי הכנסת כולה.

דיחה עגומה. בשדה־ההכרעות של

בגין

יוזמת-השלום נראית הכנסת התשיעית,
על מוקיוניה וליצניה, קנאיה וכסיליה,
מטורפיה ומטופשיה, כמו קבוצת אבירים
משוריינים בשדודקרב ׳מודרני.

חזרה רשמי 3

התאגדויות חדשות והרכבים חדשים .׳תביעה
זיו ׳נדחתה על־ידי המימסד המיסלגתי.
ברור, בדיעבד, כי התביעה היתה גכיונה.
דחיקתה גרמה לכך שהכנסת השמינית הייתה
בלי שום ספק הגרועה בכל כנסות ישראל,
מלבד הנוכחית. היא ניצחה על ארבע שינות
הידרדרות מוסרית ומעשית.

וכעיקר: היא כיזכזה ארבע
שנים שכהן יבול וצריך הזה לקום
השלום, כפי שמעיד אנוואר אל
סאדאת.
1 1 1
^ תה נפערה תהום עמוקה עוד יותר

א* בין המציאות ובץ הכנסת הנבחרת.
ביקורו של הנשיא המצרי בירושלים
!באומו לפני הכנסת פתחו עידן הדש בהיס טוריה
ישל המדינה. הם שינו את המציאות
מן הקצה אל הקצה.

סאדאת קבר את הנתונים שבהם
נבחרה הכנסת. הוא יצר מציאות
שאיש מכין בוחרי ישראל לא
חלם עליה, באיטר שילשל את הפתק
שלו לקלפי.

׳לפני המדינה עומדות עתה שאלות
גורליות• — גורליות במלוא מובן המילה,
׳באשר הן תקבענה את גורל המדינה, גודל
!תושביה, גורל הדורות הבאים.
למשל :

האם ההתנחלויות כקידמת־סיני
חשוכות מן השלום ז׳
האם יש להסכים לעיקרון ההגדרה
העצמית של העם הפלסטיני,
תמורת שלום מלא המבטיח את
כיטחוננו ז־מה
עדיך: שלום כלי סיפוח

׳תבוסה

למערך.

סקעה בינונית והנחיל
הרשימות הקטנות נכשלו.
הבה נבחן תוצאות אלה. מה גרם להן?

גם הניתוח השיטחי כיותר מלמד:
לתוצאות אלה אין שום קשר
להכרעות הלאומיות הקשות העומדות
עתה על הפרק.

ל* יו הרכה סיבות לעליית הליכוד. רק
י י לא זו: התלהבות פיתאומית של המוני
ישראל לרעיון ארץ־ישראל השלמה.
הליכוד עצמו טישטש רעיון זה, עד כמה
שאפשר! ,במהלך מיעדכתיהבחירות. מנחם
יפגין היה ׳בב״ת־היחולים. עזר וייצימן, שניהל
את המערכה של הליכוד, נהג בפ׳יקחות
רבד״ והעלים נושא זה כליל.

מחקר מדעי (של בר־שירה
ובריק) הוכיח כי רק שלושה
אחוזים מכל תעמולת-הכחירות
העצומה ש: הליכוד הוקדשו לנושאים
של שלום ומילחימה, התנח לות
וטיפוח.

הסיסמה היותה: צריכים להחליף את
השיילטון. התודעה הסוציאלית של הציבור
נעה ימינה. פרשיותיהשחייתות הגבירו את
התחושה כי שילטון המערך התמוטט.
נכון הדבר ששום בוחר נאור לא יכול
היה להצביע בעד הליכוד, אם האמין
באפשרות של שלום.

אך זהו כדיוק עוקץ העניין: במאי
1977 ליא האמין כימעט איש
כמדינה שהשלום הואי כגדר אפשרות
מעשית. נראה היה בי השלום
הוא עניין כלתי־רלוונטי, לפחות
כארבע ה*טניפ הקרובות.

הכנסת התשיעית אינה רלוונטית.
היא שייכת לעולם אחר. היא
מגוחכת.
לכן דרושות כחירות חדשות.
עכשיו. מייד.

היו ׳•שסברו כי אפשר ׳לדחות את ההכ רעה
העממית עד שתתגבש טיוטה סופית
שיל חוזה־זשלום. אז, כך סברו, יוכל העם
לקבל או לדחות אית הטיוטה בדרך של
בחירות.
עתה מסתבר בי כלל לא נגיע לטיוטה
ישל חחה־שלום, כל עוד מכהנות ממשלה
זו וכנסת זו בתפקידיהן. מבחינה זו צודק
מר בגין בהחלט.
׳יש הסבורים ׳שאין יטעם לערוך בחירות,
מפני שסקרי דעית־הקהל מורים כי במילא
תומך הרוב הגדול בכל מעשי הממשלה.
לא חשוב מה עושה הממשלה, הרוב יגיד

״ 7 מ בי השקרים. אץ
זה נבון לגבי בחירות. כאשר מוצגות
ההכרעות הגדולות כסערה
של מערבת־כחירות, כאשר נשמעות
הטענות כעד ונגד, עשוי הציבור
להתעורר מן ההיפנוזה שהוא
שרוי כה.
אם ׳תיערכנה עתה בחירות, יעמידו במרכזן
שאלות ברורות ומעשיות, השאלות הגדולות
,שיל חיינו. התשובות תחצינה את המחנות
הקיימים. מימסדים מיפלגתיים יתפרקו,
מערכים חדשים יקומו. הוויכוח יהיה מר
ונוקב. אך הוא יחיד. בריא ומבריא.

אם אין למר בגין העוז ללכת
אל העם, יהיה זה מחובתנו לומר
לו, עם כל הכבוד, שאין הוא מדבר
דשם לז ם ישראל.

אף אחד לא ימל לתופף כמו אהרליה קמינסקי.
חוץ מהסטריאו שלו.

אהרל׳ה קמינסקי יודע מהו ביצוע מושלם.
כמי שנמנה על
צמרת נגני הג׳אז
והפופ,יודעאהרל׳ה
כמה נסיון /ידע
ומאמץ דרושים
כדי להגיע לשלמות
מוסיקלית שאפשר
להתגאות בה.

וכשאהרל׳ה קמינסקי מאזין ל^הרל׳ה קמינסקי
במערכת הסטריאו 8.0.2080 של נשיונל, אפשר
להיות בטוח שהביצוע יהיה מושלם.
1131101131 צעד קדימה אל המחר.

״כאיש מקצוע׳ /אומר אהרל׳ה ,״אני מעדיף את
מערכת הסטריאו 8.0.2080 של נשיונל. אני מאזין
למוסיקה מתקדמת מכל העולם, מתקליטים
ומקסטות, וחשוב לי במיוחד לשמוע את הביצוע
המדויק,ממש כמו בהופעה חיה.
כשאני רוצה להתרכז בכלי מסוים בתזמורת, או
בתחום מסוים של צלילים— אני מכוון את ה8 ^ 88-

אריאל׳

מוסיף ¥0£1/^ 1£ואז אני מרגיש כאילו התזמורת
מנגנת ממש בתוך החדר שלי״.
אהרל׳ה קמינסקי יודע בדיוק כיצד צריכה להשמע
מוסיקה טובה. אחרי הכל, הוא ״עושה״ אותה במו
ידיו.
3 ! £33380010 3 0 ) 1160113108 3,6111611,30 )1333168 01 1^ 3131,311113 £160130 .ת 31!0א

ה עו ל ם

הז ה

2109

החאדוצית של
בעלי ״יבנה־כונס
הנכסים של חברת הבנייה ״יבנה״,
עורן־הדין ישראל גפני, קיבל את הסכמת
השופט המחוזי שלמה לובנברג
לרשום בנסח הבעלות של המישרדים הערת
אזהרה. הוא עשה זאת לאחר שנודע
לו, לפתע, כי המשרדים רשומים על שם
חברה ואדוצית בשם ״דלקאר״ ,שנציגיה
הם עורכי־הדין של ״יבנה״־לשעבר דן
עופר וגדעון פרייטאג. עוד התברר

מנהל סגל
״מוצדס״ בזול

לו כי מנהלה של ״דלקאר״ הוא אברהם
לוי, קרובם של בעלי ״יבנה״ ,אליעזר
ויעקוב סגל, העובד ב״יבנה״ כל העת.

סגירת הדרך

מחסלת ממגורה
לפני כחודש פורסם במדור זה על הח לטת
ועדת בניין העיר של תל-אביב לחסל
את שטח רחוב ,751 שליד בית ״ידיעות
אחרונות״ ,ולמכרו לעיתון יחד עם מיגרש
עירוני גדול, במטרה לתת ל״ידיעות אחרונות״
שטח קרקע נוסף. העיריה קיבלה
את הסכמת חברת ״נתיבי איילון״ לביטול
חדרך.
אך מסתבר כי זוהי דרך הגישה היחידה
למיפעל תערובות גדול של 41 ישובים
במבואות ירושלים, שמחזורו השנתי הוא
210 מיליון לירות. סגירת הדרך כמוה
כסגירת המיפעל, ונציגיו פונים עתה לוועדה
המווזית לבניין העיר תל-אביב,
כדי לערער על ההחלטה.

מס דיווחי הון נחדל
בעוד ששר-האוצר שמחה ארליך
מעביר בכנסת תיקון בחוק, כדי לפטור
לחלוטין את האזרח הישראלי מתשלום
מס־הכנסה על ריווחי בורסה, כדאי לדעת
מה קורה בעולם שישראל כה רוצה להידמות
לו. בארצות־חברית נהוג מס של
40$על רווחים מניירות־ערך וסחורות
יסוד (קומודיטיס) .המס יורד בהדרגה
ככל שמחזיקים את ניירות הערך זמן
ממושך יותר, אך הוא נשאר מעל ל־. 25$
גם בבריטניה יש מס בשיעורים שבין 16$
ל ,32$-תלוי במשך הזמן שמחזיקים בניירות.
גם בארצות־הברית וגם בבריטניה
לא הפריע המס לפריחת הבורסה.

פרט נוסף: מזכירת ״דלקאר״ היא מי
שהיתה מזכירת ״יבנה״.
חברת ״יבנה״ היתה אחת מחברות
הבנייה הגדולות בישראל. והיא הועמדה
תחת פיקוחו של כונס נכסים בגלל חובות
מעל 60 מיליון לירות וקשיי נזילות.
עיקר החובות ל״בנק לאומי״ — כ״20
מיליון לירות. תצהיר שהוגש לבית-
המשפט על-ידי יוחאי אהריני, מפקח
רכוש ונכסים של ״יבנה״ ,מספר כי ביולי
1970 שיעבדה החברה את כל מיפעליה
ורכושה ל״בנק לאומי״ ,במיסגרת אגרת
חוב להבטחת התשלום המלא של חובותיה
לבנק. בסעיף 4לאגרת החוב התחייבה
״יבנה״ ,באמצעות מנהליה, שלא
למכור נכס מנכסיה ללא הסכמת הבנק,
פרט למכירות במהלך העסקים הרגיל של
החברה, כמו מכירת דירות שהיא בונה.
במאי 1977 חתמו מנהלי ״יבנה״ ובעליה
על התחייבות למכור לחברת ״דל-
קאר״ מוואדוץ אולם בשטח 200מ״ר,
ברחוב ביאליק ברמת״גן, ששימש כמש-
רדי החברה, תמורת 400 אלף לירות,
וכן דירה בת 2.5חדרים באותו מקום,
ששימשה כמשרדים טכניים של ״יבנה״,
תמורת 200 אלף לירות. זכויות הבעלות
נרשמו בטאבו על שם ״דלקאר״־ואדוץ,
למרות שהבנק לא נתן מעולם את הסכמתו
לעיסקה. לפי התצהיר בוצעה עיס-
קה זו תוך חריגה של המנהלים מסמכו־יותיהם.
מנהל ״דלקאר״-ואדוץ הוא קרוב
משפחה של אליעזר ויעקוב סגל ועובד
ב״יבנה״ .לכן ידע על איסור המכר. לפי
הערכת שמאי מומחה, ראובן גולדנברג׳
שווי שתי העיסקות ביום ביצוען
היה 1.3מיליון לירות. התצהיר קובע
כי נראה ש״דלקאר״־ואדוץ ביצעה את
העיסקה שלא בתום־לב.
חקירה שעשו נושי ״יבנה״ בעיסקי מנהליה
העלתה כי ״דלקאר״ היא בעלת
מלון בנתניה והיא שייכת למשקיעים מ צרפת
בשם ג׳רמיין. לבעלי ״יבנה״ יש
עוד כמה חברות, כמו ״בטונים״ בע״מ,
״נכסי ענגל״ ו״מרצפות בת־ים״ .בימים
הקרובים ידון בית-המישפט בבקשת עו־רך־הדיו
חיים עדיני למנות מפרק לחברה,
ואז תוכל להיפתח חקירה בעסקי
ואדוץ.
בינתיים נודע כי בעלי ״יבנה״ רוקנו
את החברה מעוד פריטי רכוש, מלבד
המשרדים שנמכרו ל״דלקאר״ .מכונית
מרצדס ששוויה כ־ 400 אלף לירות נמכרה
לפי הידוע בסכום של פחות מ־ 100 אלף
לירות. מיגרש במרכז רמת־גן, מול ״אור-
דע״ ,נמכר לחנות ״שולי״-נעליים תמורת
2.5מיליון לירות, בעוד שחברת ״צוק
ברזל״ הציעה 4מיליון לירות תמורתו.

ירידה בייצוא הפרחים
ייצוא הפרחים לעונה הנוכחית (פברואר—מאי)
יסתכם ב־ 400 מיליון פרחים.
התחזית היתה 480 מיליון פרחים. גם
ההכנסה תסתכם בפחות מן התחזית של
42 מיליון דולר.
גורמי הירידה הם המחסור בפרחים
ישראלים בזמן המתאים, ותחרות חריפה
מצד ההולנדים.

תמורת פת
מילחמתו של שר-האוצר שימחה
ארליך בנציב מס״הכנסה אליעזר
שילוני הסתיימה לשביעות רצונם של

השניים. שר־האוצר הודיע כי לא יביא
לממשלה בקשה לפיטורי שילוני, וכי לתאריך
של ה 1-באפריל, שבו היה על שי-
לוני לסיים את תפקידו לפי הודעתו ה ראשונה
של השר, אין כל משמעות.
ללא כל קשר עם הנושא הזה, התברר
בנציבות מס־הכנסה כי אין בסיס לתלונות
נגד שר השיכון והבינוי גירעון פ ת,
תלונות שנחקרו על-ידי חוקרי מס״ההכ-
נסה. פירסום דבר החקירה ב״העולם
הזה״ היה הקש ששבר את גב הגמל והניע
את ארליך להחלטה על סילוקו של
שילוני.
החקירה נסבה על חשדות ששכר-הדירה
המשולם בישראל על שני חדרים בבורסת
היהלומים נמוך בצורה מחשידה. החדרים
הם בבעלותו של אזרח אמריקאי
שהוא גם חתנו של גדעון פת. השר אף
ניהל בעבורו את עיסקי ההשכרה. תמורת
החדרים שולם שכר של 40 אלף לירות
לשנה, לעומת 300 אלף לירות לשנה
המשולמות בדרך כלל עבור חדרים כאלה.
שלטונות מס ההכנסה חשדו כי חלק
משכר הדירה משולם בחו״ל, וכי לא
משלמים עליו מס־הכנסה בישראל.

אהרון רובינשטיין רכש את מחצית
המניות של חברת הביטוח החדשה
של ״קונפידנציה״ .החברה נוסדה על־ידי
סוכנות קונפידנציה שהוקמה על־ידי
ארבעה שותפים פרטיים. הסוכנות היתה

מנהל רובינשטיין
כסף בטוח

..פרידמן־ מכו
מיבניו ל״ישפור
מיפעל ״ש. פרידמן״ בירושלים, שהיה
יצרן מקררים ועתה הוא יבואן וסוכן של
חברת ״סגיו״ היפאנית, מכר 60$מ־מיבניו
לחברת ״ישפרו״ ב 8.5-מיליון לי־רות.
פרידמן ישלם ל״ישפרו״ דמי״שכירות
בשיעור של 11$לשנה על הסכום של 8.5
מיליון לירות, כאשר שווי הנכס ייקבע
מחדש כל שנה לפי המדד.
העיסקה היא, למעשה, עיסקת הלוואה
של 8.5מיליון לירות בריבית צמודה של
.11$פרידמן זקוק למימון עסקי היבוא
שלו, והכסף חזה זול יותר מהלוואות בבנקים.

חברה
חדשה
של רבטר
צבי רכטר, לשעבר מנכ״ל סולל־בונה,
הקים ביחד עם התאחדות בעלי המלאכה
חברה חדשה לייצוא בשם ״תומי״ .לחברה
טישרדים בלונדון, בבריסל, בווינה,
באמסטרדם ובניו-יורק, התאחדות בעלי
המלאכה המליצה בפני חבריה למסור לחברה
זו את עיסקי הייצוא שלהם.

31 ..טא״ו,.ד 3ידוח״
דלא ושב־ראש
יושב״ראש מועצת המנהלים של חברות
״נפטא״ ו״לפידות״ יצא לגימלאות
לפני זמן רב והחברות פועלות עתה ללא
יו״ר. יתכן והדבר קשור בתוכנית הממשלה
להוציא את החברות מבעלות הציבור.
בתקציב המדינה החדש מופיעה
קרן של 25 מיליון לירות, המיועדת לרכוש
מניות של חברות הרשומות בבורסה,
ביניהן ״נפטא״ ,״לפידות״ ו״החברה לפיתוח
מיפעלי תיירות״ .בידי ציבור המשקיעים
פחות מ״ 10$ממניות ״נפטא״.
רובינשטיין רעיסק׳ ביטוח

יצואן רבטר
מבנייה למלאכה

נציגת ״קומרשיאל יוניון״ ,שנכנעה לחרם
הערבי, והיא עתה נציגת ״לוידס״ ,ה בריטית.
בסוכנות
שותף עמנואל לאלו, בעל
הסופרמרקט בכפר־שמריהו, שרכש לא
מכבר את שטח המחסנים של מחלבות
״טנא נוגה״ במקוסח בכוונת רובינשטיין
לא להסתפק בעסקי ביטוח והוא מתעתד
להיכנס גם לעסקי ייבוא של מצרכי-יסוד.
שכר ותפוקה
התעשיינים טוענים כי אינם יכולים
להתחרות בשווקי חו״ל בגלל התפוקה
הנמוכה של הפועל הישראלי, הנמוכה בשליש
מזו של עמיתו הגרמני, למשל. יתכן
כי הדברים נכונים, אולם האם הם המפריעים
להתחרות ז
פועלת בתעשיית הטקסטיל משתכרת
10 לירות לשעה, ופועל — 20 לירות. פועל
איטלקי משתכר 74 לירות (לשעה, כמובן)
; אנגלי — 53 לירות ; צרפתי —
80 לירות ; שווייצי — 104 לירות ן אמריקאי,
בלגי והולנדי — 120 לירות, ואילו
פועל שוודי משתכר 134 לירות לשעה.
אם מיפעל טקסטיל ישראלי, המשלם 20
לירות לשעה, אינו מסוגל להתחרות ב-
מיפעלים המשלמים פי חמש ויותר, עליו
לחפ ש סי בו ת טו בו ת יו תרמא שר ה ת פו ק ה

כדי להסביר את אי״הצלחתו.
אם יבואו התעשיינים ויגידו כי אין
משמעות לשכר הנומינאלי, כדאי לבדוק
את כוח הקניה של שכר העבודה. כמה
שעות על העובד להשקיע כדי לרכוש סל
מזונות אחיד ז סקר שווייצי העלה כי
בתל-אביב יצטרך העובד להשקיע שכר
של 67 שעות לרכישת הסל, בניו-יורק —
26 שעות ; בציריך — 36 שעות ; בדאבלין
— 40 שעות ובפאריס — 54 שעות. המקום
היחידי הגרוע מישראל הוא דרום-
מיזרח אסיה: בהונג-קונג — 85 שעות>
בסינגפור — 93 שעות ובמאנילה — 131
שעות.
בהתאם לנתוני המוסד לחקר התפוקה
בישראל, עולה כי התפוקה של הפועל
הישראלי היא מחצית התפוקה של פועל
במערב־אירופה ( 9400 דולר תפוקה לעובד
ישראלי בשנה, לעומת 18 אלף דולר
בגרמניה ובשוודיה בשנת .)1976 מכאן
שגם שכרו של ישראלי צריך להיות מח צית
משכרו של המערב״אירופי. אולם
למעשה משלמים בישראל רק שישית מן
השכר במערב־אירופה. מי מרוויח את
שתי השישיות החסרות? התעשיינים,
כמובן. הם מעדיפים להכניס את ההפרש
לכיסם במקום לשלמו לעובדיהם או להוזיל
את מחירי הסחורה ולמכור יותר
בשווקי חוצלארץ.

בוקר טוב אדוני הנשיא,
כתיבת המיכתב הזה קשה לי, ואפילו קשה מאד.
קודם כל אני לא רגיל לכתוב מיכתבים לאנשים שאני
לא מכיר, אפילו שראיתי אותם בטלוויזיה, ובטח
שלא לנשיאים ורוזנים, שכנראה אינם נמנים (משום
מה) עם חברי או ידידי, הקרובים או הרחוקים (מה
לעשות?!).
אז למה בכל זאת אני כותב אליך? שאלה טובה,
אבל אני מסופק אם יש לי תשובה עליה. אני כותב
אליך מתוך ייאוש גמור (זה, לפחות, ברור לי) .כי
בעצם אין שום קשר כלשהו ביני ובינך — אתה לא
נשיאי, אני לא בחרתי בך (גם בבגין לא בחרתי, אבל
העם שלי בחר, וזה דמוקרטיה, והרוב קובע וכר
וכר) .אתה אפילו (לפי כל התקנים) אויבי, שונאי,
יריבי, משמידי.
ובכן, משמידי היקר, אני חושב שאני כותב אליך
דווקא בגלל זה. דווקא בגלל שאתה אויבי כביכול.
אני כותב אליך כדי לשכנע אותך שתצא מכל העניין
הזה של השלום. חבל על הזמן. אין עם מי לדבר.
אתה היית פה יומיים, אבל אני כבר שלושים שנה
כאן, ותאמין לי שאין עם מי לדבר. ומאחר שאין(לי)
עם מי לדבר, אז אני מנסה לדבר אתך. אני לא
מאמין (אני לא עד־כדי־כך תמים) שדברי ישכנעו
אותך, או משהו מעין זה. לא. אני כותב אליך כדי
להרגיז אותם — את בגין, ואת ממשלתי, ואת נבחרי
ואת (מה שנקרא) עמי. זה הדבר היחידי שעוד נשאר
— אפשר רק להרגיז אותם, אי־ אפשר לדבר איתם.
(אני יודע שבזה שאני אומר את זה אני נוטל את
העוקץ מכל מהלך ההרגזה, אבל אפילו זה כבר לא
איכפת לי) .בקיצור, אני כותב אליך כדי להרגיז
אותם.
אם זה מרגיז אותך שאני כותב אליך כדי להרגיז
אותם, אם זה מעליב אותך שאני משתמש בך —
אתה יכול לפנות לחבר שלך בגין ולדרוש ממנו
שיפסיקו להעליב אותך בעיתוני ישראל. זה הרי
(מסתבר) לגיטימי ביחסי העמים שלנו( .אני, דרך
אגב, הייתי נעלב מאד דווקא מזה שמישהו אומר לי
שבגין הוא חבר שלי. אבל זאת כבר בעייה אישית
שלד).

הם באמת לא
רמאים -הם
פשרם מטרדפים
אתה ויועציך וכל מיני עיתונאים שביקרו פה
שבוע וחצי חושבים כל מיני דברים על הישראלים.
אתם חושבים שהם מטומטמים, שהם שקרנים, שהם
רמאים, שהם טיפשים, שהם נוכלים וכל מיני תארים
אחרים, הנותנים הסברים ראציונאליים להתנהגותם
המוזרה, בעיניכם. אם זה היה ככה, באמת, לא הייתי
מודאג בכלל. כי עם מטומטמים, שקרנים, נוכלים,

רמאים וטיפשים אפשר להסתדר. אבל הבעייה היא
שזה לא נכון. התמונה הזאת אינה נכונה כלל.
הם לא מטומטמים, או שקרנים, או טיפשים, או
נוכלים — הם פשוט מטורפים( .יכול להיות שנוסף
על טירופם הם גם טיפשים או רמאים, אבל אז הם
מטורפים שקרנים, או מטורפים מטומטמים — אבל
מה שקובע זה הטירוף).
וזאת הבעייה. אתה מנסה להבין או לשפוט אותם
בכל מיני כלים ראציונאליים. ומזה יוצאות כל מיני
מסקנות — כמו למשל שישראל זקוקה לזמן על־מנת
להבין את המצב החדש שנוצר, או שבגין אינו די
חזק, וכל מיני הסברים נבונים ויפים.
אבל (לצערי הרב) זה שטויות. הכלים הראציו־נאליים
פשוט לא מתאימים לבדוק או לשפוט את
התנהגותם של הישראלים. רק כלים פסיכולוגיים
יכולים להתקרב ולבחון אותם ואת התנהגותם (ואתה,
בתור ממציא ״המחסום הפסיכולוגי״ צריך להבין את

רק כדי להמחיש לך מה אני בכלל מתכוון, הנה
דוגמה חיה מהימים האחרונים :

אין עם מי
לדבר• רק כרח
הם מבינים

בעצם הימים האלו, שבהם מתנהל מאבק ודיון
על עצם עתידה וגורלה של מדינת ישראל ואזרחיה
(הלשלום רעוע או למלחמה יציבה?) ובכן, בעצם
הימים הנוראים האלו, שידרה הטלוויזיה שלנו כתבה
שבה ניראה שר בממשלת ישראל כשהוא הולך בעיר
רחוקה, בניו יורק, בקור עז, בשלג של מטר, באיזה
מועדון עלוב בשכונת קווינס, ומדבר לפני איזה מאה
ישראלים שחיים שם, על מה? — על פריג׳ידרים ו־שואבי־אבק
(אני נשבע שאני לא ממציא את זה).
וזה לא הכל — הוא דיבר על פריג׳ידרים ושואבי
אבק באותו פאתוס עילאי ובאותה חשיבות עליונה
שבה מדברים אצלנו על ״מולדת״ ,״שלום״ ,״מיל־חמה״
ו״העם היהודי״( .משהו כמו ״לא נוותר על
פריג׳ידר במאבקנו הדק למען שואב האבק כן,
כן — ככה בדיוק.
ואתה מתייחס אליהם כאל אנשים נורמאלים,
ראציונאלים, בני־אדם לכל דבר.
זו הטעות שלך — הם לא כאלה.
בשבועות האחרונים אני נזכר כל הזמן בסיפור
ששמעתי פעם מפי מורה שלי, שניסה להסביר מהו
ומה כוחו של ההיגיון הפאראנואידי ומדוע לא ניתן,
בשום פנים ואופן, לשבור אותו.
הוא סיפר לנו על חולה סכיזופרן אחד, שהאמין
שהוא גם נאפוליון וגם חניבעל. והמורה שלי ניגש
אליו ואמר לו ״תשמע, אתה הרי בחור אינטליגנטי
ומשכיל, ואתה יודע שנפוליון וחניבעל חיו בהפרש
של כמה מאות שנים זה מזה. אז איך אתה יכול להיות
שניהם?״ .אז הסכיזופרן שלנו הביט במורה שלי
במבט של בוז וזילזול (כאילו שהוא כאן המשוגע),
ואמר לו :״הה, גם אתה קראת את הספרים שלהם...״
וזהו.
אני נזכר כל הזמן בסיפור הזה, כי כה בדיוק אני
מרגיש כשאני מנסה להסביר, או לשכנע, או להתווכח
עם אנשים בנושא השלום. אני בא לי מצוייד בכל
מיני טיעונים הגיוניים ותיזות ראציונאליות, אבל
בסוף, כשנדמה לי שהצלחתי לפצח את כל הטיעונים
הנגדיים, בסוף כולם, אחד אחד, ולא יוצא־מן־הכלל,
כולם מביטים בי במבט של בוז וזילזול (כאילו שאני
כאן המשוגע) ואומרים לי :״הה, אתה רוצה שאנחנו
נאמין לערבים האלה וזהו.

ושלא תטעה לרגע לחשוב שזו בעייה אישית של
בגין, או של איש זה או אחר. לא ולא. זו בעייה
כללית.
הנה, תראה למשל מהי דעתה של מיפלגת העבודה,
מיפלגה מפוארת, מיפלגת שילטון לשעבר,
מיפלגה שחצי־מיליון ישראלים נתנו לה את קולם.
ובכן, מהי דעתה של המיפלגה הזאת בנושא השלום
— מיפלגת העבדה חושבת ומאמינה שאין להעליב
שרי־חוץ בעת ניהול משא־ומתן לשלום. זהו הסעיף
היחידי במצע השלום של מיפלגת העבודה הישראלית
— זהו הנוהל וזוהי המהות — בשביל שיהיה שלום
צריך לא להעליב שרי־חוץ, ואז יהיה שלום. אם זה
לא היה כל־כך עצוב, היינו שנינו צוחקים.
אני לא מנסה לטעון בזה שכל הישראלים משו געים
(אני, עדיין, לא משוגע עד כדי כך) ,אבל
בעצם זה לא משנה. כי מה שמשנה ומה שקובע זה
כיצד פועלת החברה הישראלית, המדינה הישראלית.
וזו פועלת, בפירוש, כחברה מטורפת, כמדינה
מטורפת.
ישראל איננה (חס ושלום) המדינה המטורפת
היחידה בעולם. לא. יש עוד מדינות מטורפות —
כמו לוב, למשל, או אוגנדה. אבל ישראל היא המדי נה
האחת והיחידה המטורפת באמת, מן היסוד.
כי טירופם של לוב או אוגנדה תלוי במנהיגיהם
המטורפים. זרוק את אמין ואת קדאפי, ושוב לא
תהיינה אוגנדה ולוב מדינות מטורפות. כי אוגנדה
ולוב אינם מדינות מטורפות — לאוגנדה וללוב
פשוט יש מנהיגים מטורפים.
אבל ישראל היא מדינה מטורפת אמיתית. לא
בלוב ולא באוגנדה לא בחרו העמים את מנהיגיהם
המטורפים. אוגנדה ולוב הן דיקטטורות. אבל יש ראל
היא דמוקרטיה. כאן בחר העם וימשיך לבחור
במנהיגים מטורפים, ולא משנה אם תזרוק את בגין
לים מצופה ביטון ועטוף בשק — העם ימצא ויבחר
לו מטורף אחר לראשות הממשלה.
כי בזה כוחה של דמוקרטיה — המטורפים בו חרים
להם למלך במטורף.

בארץ העוררים
גם שתרם־עין
הר א שד חרץ
הנה, עשרות בשנים חינכו אותנו שהערבים
מבינים רק כוח מחד, ומאידך כל ויתור שנעשה
יתפרש אצלם כסימן של חולשה מציתו. משה דיין
הוא נושא דגל הטיעון הכפול הזה. אבל גם לטיעון
הזה אין שום אחיזה במציאות. אדרבה — ישראל
היא זו שמבינה רק כוח (רק אחרי שהפסידה במילח־מת
יום־ הכיפורים הסכימה להסדרי־הביניים) .והנה
עכשיו אותו משה דיין, בעל הטיעון הנ״ל, הנה הוא
עצמו אומר שאתה יצאת ליוזמת השלום שלך בגלל
שאתה חלש (שכלכלתך רעועה וצבאך מוזנח) .הוא
זה שמפרש את הוויתור מצידך כצעד של חולשה,
הוא־הוא זה שמבין רק כוח. אבל זה לא מפתיע,
כי כמו שאומר המשל הידוע, בארץ של עיוורים
גם שתום־עין הוא שר־חוץ.
אתה מבין — אתה ערבי. ולערבי אי־אפשר אף־
פעם להאמין, ולא משנה מה הוא יעשה. לא משנה
בכלל מה הוא יעשה — לערבי אי־אפשר אף פעם
להאמין. זהו הבסיס האידיאולוגי היחידי והמוחלט
של מדינת ישראל.
אם אתה, לדוגמה, תובע לסלק את היישובים
בפיתחת רפיח — הרי זו הוכחה שאתה רוצה להש מידנו
בשלבים (אחר־כך תרצה את באר־שבע ופתח־

אנראר סאדאת
תקוה!) ,אבל לעומת זאת, אם אתה מוכן להישארות
יישובים ישראלים בפיתחת־רפיח — אז בוודאי ובוודאי
שאתה רוצה להשמידנו בשלבים (כי אחרת
למה אתה מוותר? בשביל שעכשיו תקבל את כל
סיני, ואחר־כך תרצה את פיתחת־רפיח ואת באר־שבע
ופתח־תקוה!).
אתה מבין — לא יעזור לך כלום. לא תצליח
לשכנע את הישראלים לעולם. כי מה שלא תעשה רק
יוכיח שוב ושוב שאתה רוצה להשמידנו.
תסרב לדבר עם ישראל — הוכחה שאתה רוצה
להשמידנו (עובדה!) .תסכים לדבר עם ישראל —
הוכחה שאתה רוצה להשמידנו (עובדה — בשביל
להשמידנו אתה אפילו מוכן לדבר איתנו!) .תיסע
לדמשק — הוכחה שאתה רוצה להשמידנו(עובדה!).
תיסע לירושלים — הוכחה שאתה רוצה להשמידנו
(עובדה — אתה מוכן לעשות הכל כדי להשמידנו!).
תתעקש — הוכחה שאתה רוצה להשמידנו(עובדה!).
תוותר — הוכחה שאתה רוצה להשמידנו (עובדה —
אתה מוכן גם לוותר כדי להשמידנו!) .תגיד שאנחנו
מיפלצות — הוכחה שאתה רוצה להשמידנו (עוב דה
!) תגיד שאנחנו נחמדים — הוכחה שאתה רוצה
להשמידנו (עובדה — כדי להשמידנו אתה אפילו
מוכן להתחנף אלינו!) .לא תקבל את הצעותינו —
הוכחה שאתה רוצה להשמידנו (עובדה!) .תקבל את
כל הצעותינו — הוכחה שאתה רוצה להשמידנו
(עובדה — אתה מוכן לכל מה שאנחנו מציעים, רק
כדי שתוכל להשמידנו !).

לא יעזור לך
כלום -אתה
תשמיד אותנו ן
מה עושים נגד זה? אני לא יודע.
לעיתים נדמה לי שהדבר היחידי שניתן לעשות
הוא באמת להשמיד אותנו, כדי שנוכל סוף־סוף
לראות כמה צדקנו כל הזמן.
לפעמים אני חושב שהם לא ינוחו ולא ישקטו עד
שתשמיד אותם.
וגם פה לא יעזור לך כלום — אתה תיאלץ להש מיד
אותם, אם תרצה ואם לא תרצה. הם החליטו
שאתה רוצה להשמיד אותם בכל מחיר, ואתה תיאלץ
להשמיד אותם בכל מחיר — ולו רק כדי שהם יוכלו
להיווכח שאכן המציאות היתד. כמו שהם אמרו.
הם יכריחו אותך לשחק את המישחק כמו שהם
מאמינים בו. הם יכריחו אותך להתאים את עצמך
למציאות שהם המציאו. לא יעזור לך כלום — אתה
תשמיד אותנו, ויהי־מה.
אני מאד מקווה שאני לגמרי טועה. אני מוכן
אפילו להתפלל לאלוהים (שאני לא מאמין בקיומו)
לשם כך. אני באמת מקווה שהם כולם נורמאלים
ואני כאן המשוגע. הלוואי.
הם, למשל, בטוחים לגמרי (כמו שאני בטוח)
שהם נורמאלים לגמרי. הם בטוחים שהם הכי נורמא לים
בעולם ורק כל האחרים, כל העולם, הם לא־נורמאלים
לחלוטין.
הנה, כשאתה בא ומציע להם שלום מלא, הם
מייד רצים להכשיר קרקע בפיתחת־רפיח, כמו גנבים
קטנים ועלובים. הם אפילו לא מבינים כמה הם
מטורפים. אין להם מושג ירוק מה שהם עושים. הם
לא יודעים מה שהם עושים. אתה בא אליהם עם
שלום — והם באים אליך בבולדוזרים. אז כשאתה
מתרגז (ובצדק) ,מה הם אומרים? — שאתה לא
ראציונאלי. הם נורמאלים ואתה מטורף — זה מה
שהם אומרים, המטורפים האלו.

והם כולם אומרים את זה, כולם, בכל העיתונים
— כולם כותבים אותו הדבר.
הם, למשל, מאשימים את העיתונים שלך בכך
שהם כולם כותבים אותו דבר, כי מישהו (אתה?)
אומר להם מה לכתוב.
יפה. ואולי גם נכון.
אתה יכול לקרוא את זה כאן בכל עיתון. אתה
יכול כאן לקרוא בכל עיתון אותו הדבר. אבל כאן
זה לא בגלל שמישהו אומר להם מה לכתוב.
לא. כאן הם כולם כותבים אותו דבר מרצונם
החופשי. כאן לכולם יש אותה הדיעה, כי כל אחד
כותב מה שהוא חושב, ולא מה שמכתיבים לו.
אצלך כולם כותבים אותו דבר, כי מישהו מכתיב •
להם מה לכתוב. כאן כולם כותבים אותו הדבר, מבלי
שאף אחד יכתיב להם מה לכתוב.
פה כולם כותבים שאתם לא־נורמאלים, בגלל
שאצלכם כולם כותבים אותו הדבר, כי מכריחים
אותם. ואילו אנחנו (כך כותבים פה) נורמאלים
לגמרי, כי כולנו כותבים אותו הדבר, בלי שמכריחים
אותנו. איך זה?
בוא וניראה מהו טוב ומהו רע בעיני החברה
הישראלית, מה זה חיובי ומה זה שלילי במדינת
ישראל, איזה סוג אנשים מעלים כאן על נס ומה ללים,
ואיזה סוג אנשים מוקיעים כאן ומגנים.
כרגע מתקיימת כאן שביתה של ימאים. אין לי
מושג מה הם רוצים ועל מה הם נאבקים (את זה
לא כותבים כאן באף עיתון) ,אבל זה גם לא
חשוב. מה שכן חשוב הוא שכולם, החברה הישראלית
כולה, מגנים אותם ומוקיעים אותם (את זה
כן כותבים בכל עיתון) — אומרים שהם בטלנים,
שהם מופקרים, שהם גנבים, שהם נוכלים, שהם
סחטנים, שהם מחבלים בכלכלה, שהם מורידים את
המוראל, שהם הורסים את המדינה — בקיצור, שהם
חלאת המין הישראלי.
הם חלאת המין הישראלי, ואילו מתנחלי פיתחת
רפיח הם פאר המין האנושי — עליהם אומרים כולם
(כרגיל, בכל העיתונים) שהם חלוצים, שהם חרו צים,
שהם ישרים, שהם אחראים, שהם מקדמים את
הכלכלה, שהם מעלים את המוראל, שהם בונים את
המדינה*

אבל העיקר, רובו של העם, הרוב הדומם, הינו
בחזקת עגלים מטומטמים (על־ידי הטירוף) שיהפכו
(בעזרת הטירוף) לפרות סתומות המובלות (קשורות
זה לזה בטירוף) לשחיטה, על־מנת לשמש (את
הטירוף) כבשר־תותחים טעים ומזין (את הטירוף
ההולך ונמשך).
הטימטום, העגליות, האטימות, הם־הם המאפיינים
את העם שבתוכו אני חי. אני מרגיש כאן, על־כן,
כמו חרסין בחנות פילים.

כשהעולם יבין
הרא ידאג
לאשפז ארתם

ובגלל זה אני כותב לך. אני באמת לא יודע למה.
אני לא חושב שאתה הוא תיקוותי האחרונה. אני
לא יודע מהי תיקוותי האחרונה.
אני כותב לך את כל הדברים (המבולבלים) האלו,
וכאן יאשימו אותי מייד באנטישמיות. אבל אני לא
מתרגש מזה. אם זה כל מה שיש להם להגיד —
שיגידו.
יאמרו עלי, שוב, שאני שטוף בשינאה עצמית.
הם, לעומת זאת, שטופים באהבה עצמית. הם כל־כך
אוהבים את עצמם, שכדי להציל תלתל אחד מראשם
הם מוכנים להרוג וליהרג עד הסוף. אני, לעומת זאת,
כל כך שונא את עצמי שאני מוכן להקריב את כל
שערות ראשי(ויש לי המון תלתלים) רק כדי לחיות.
אני אנטישמי כי אני כותב עליהם דברים רעים.
שיהיה. כי אם כבר מדברים על אנטישמיות, אז לגבי,
זה שהם מוליכים רבע מהעם היהודי לקראת השמדתו
— זה גרוע בהרבה מאנטישמיות.
שיאשימו אותי במה שהם רוצים. לא איכפת לי.
אני מוכן לכל, כדי להציל את מה שניתן.
אז למה בכל־זאת אני כותב אליך, אם הכל בעצם
כבר אבוד? כי אני רוצה לשכנע אותך שאין שום
צ׳אנס ליוזמת השלום שלך. צא מזה. עזוב את זה.
יש לך (וגם לי) עסק עם מטורפים. אין פה מה
לעשות.
מה שנותר לנו לעשות (אולי) ,זה לנסות ולשכנע
אני סרגיש
את העולם כולו שיש לו כאן עסק עם מטורפים.
כסר חרסין
וכשהעולם יבין זאת, הוא כבר ידאג לאשפז
אותם, או להכניס להם איזה שוק חשמלי, או לפחות
בחברת פילים
ליטול מהם את הכוח ההרסני שבידיהם, בידי המטור פים
האלה, למען הצל אותם ואת העולם כולו
הימאים הם חלאה. המתנחלים הם מיטב הנוער. מהשמדה.
אני לא יודע אם הצלחתי להעביר לך את תחושתי
למה? כי הימאים הם אנשים עובדים באמת, כי
הם עובדים בעצמם, כי הם מכניסים מיליוני דולא־ ואת הרגשותי ואת ייאושי. אבל זה (בערך) מה
רים לקופת המדינה מבלי לקבל תמורה הוגנת. בגלל שהיה לי להגיד לך.
זה הם חלאה.
והלוואי שאני טועה ושתצליח לעשות שלום.
למה? כי המתנחלים לא עובדים בעצמם, כי הם
מעבידים אחרים, כי הם מוציאים מיליוני דולארים
מקופת המדינה מבלי לתת תמורה הוגנת. בגלל זה הם
מיטב הנוער.
המתנחלים וסרסורי הבורסה הם מיטב הנוער.
הימאים ופועלי הייצור הם חלאת המין האנושי. זאת
המדינה שלי, הנורמאלית.
אני באמת לא חושב שכולם פה משוגעים. אבל
רוח הטירוף הנושבת מבין כל דפי העיתונות העב רית,
היא רק עדות קטנה לענן הטירוף המלווה אותנו
ממעל, ולעמוד האש המטורפת שלאורו אנחנו הול כים,
לקראת תימרות העשן ונהרות הדם.
לא. לא כולם פה משוגעים. יש מטורפים, יש
ציניקאים, יש רמאים, יש מטומטמים, יש מכל טוב.

השו־יס שלא
שוש נצוד}

מעורם רא חיתה בי שואר ממשרה שנח
ה צו־יח1
־יה ו
להתחמק משוות 1מלא בצבא ישואל כמו
ממשרת בגין. בסירוה 11 חושו ..ה עורם הדה־ את עברם הצבאי

אשר הוקמה ממשלת הליכוד, קמה
— צעקה גדולה :״זוהי ממשלה מילי-
טאריסטית, ממשלה שתביא את המלחמה,
ממשלת גנרלים!״
היה לצעקה זו על מה לסמור• חברי
ממשלת הליכוד, עוד לפני שהגיעו לממ שלה׳
בתקופה הארוכה שבה שירתו באו פוזיציה,
ניראו ונשמעו מיליטאריסטים
יותר מכל גוף פוליטי אחר. מנחם בגין
אינו מוכן לכנות את צה״ל בשם ״צבא
ההגנה לישראל,״ קורא לו :״צבא
ישראל.״
הראשון מבין המנהיגים שהשתחווה אי-
פעם לדגל צה״ל, ושבכל פעם שהוא מציין
את הצבא או אחת ממילחמות ישראל
נשמע בקולו רעד של קדושה, היה מנחם
בגין. חברי מיפלגתו, ובאחרונה גם חברי
המיפלגות האחרות היושבות בממשלה,
הולכים אחריו בכל הנוגע לגינונים אלה.
היתד, לכך גם סיבה נוספת. מתיר 19
חברי הממשלה וארבעה סגני־השרים, נוש אים
שישה דרגות של רב-אלוף, אלוף
ותודאלוף. רבי־האלופים הם מי שהיו
רמטכ״לים של צה״ל: סגדראש־הממשלה
ייגאל ידין ושר־החוץ משה דיין. שלושת
האלופים הם שר-הביטחון עזר וייצמן,
שר־החקלאות אריק שרון ושר־התחבורה
והתיקשורת מאיר עמית. סגן־השר מרדכי
ציפורי הוא תת־אלוף.
אולם לעומת שישה אלה, מצויים בממ שלת
בגין שיבעה שרים וסגן־שר אחד שלא
שירתו כלל בצבא, בין אם מתוך השתמטות
ובין מסיבות אחרות. חלק ניכר מהמשתנד
טים מצא לעצמו סידור זה או אחר כדי
שיירשם לו שירות צבאי מסויים קצר, כך
שברבות הימים אי־אפשר יהיה להאשימו
בהשתמטות ממש.
בסידרה זו יתאר העולם הזה את תול דות
המיקרים האלה.

משה ניסים(משמאל) במסיבה שד ודנים(עם גדעון האוזנר)
כאשר צירף מנחם בגין, באחרונה,
שני שרים חדשים לממשלתו, היה ברור
כי הוא מצרף אליה שני ניצים מובהקים,
שיתמכו בו בכל מהלכיו. האחד הוא חיים
לנדאו איש חירות, והשני משה בנימין
ניסים, איש המיפלגה הליברלית. אולם,
למרות ניציותו המוצהרת של ניסים, ול מרות
הכרזות שונות שלו לפני ההצטרפות
בממשלה, שפירושן היה שמילחמה עדיפה
על פני ״ויתורים״ ,גיסים הוא בעל עבר
צבאי מפוקפק שעורר עליו בשעתו את
זעמם של אנשי־ביטחון, ובראשם שר־הביטחון
דאז דויד בן־גוריון, ואף את
חמתם של אנשי מיפלגתו שלו, המיפלגה
הליברלית — או, בגילגולה הקודם, מיפלגת
הציונייס-הכלליים.
הישיבה שלא הי ת ה

חשו 1ים ים: סמדדת זמני וקצין נמס
16 1

וווו

!ף* ־ א 5ט 1לחץ אברהם קריניצי המנוח,
״ ״ מי שהיה ראש עיריית רמת־גן על המנ היג
המנוח של הציונים־הכלליים, יוסף ספיר
להכניס את משה בנימין ניסים לרשימת
המועמדים הריאליים של מיפלגה זו לכנסת
הרביעית. קריניצי רצה בניסים על תקן
של ״ספרדי תורן״ .מרבית תושבי רמת־גן
היו באותם הימים מבני העדה העיראקית,

וקריניצי רצה כי מיפלגתו, שלא היה לה
אז אף חבר-כנסת ספרדי אחד, תרכב אף
היא על הגל הספרדי. היו לקריניצי כמה
נימוקים ששיכנעו את ספיר: ניסים היה
בנו של הרב הראשי הספרדי של ישראל,
דבר שיכול היה למשוך קולות דתיים רבים,
והוא היה עורך־דין צעיר, בן 24 בסר־הכל,
והיה צריך למשוך קולות רבים מקרב
האינטליגנציה הצעירה.
ספיר הסכים, הפעיל לחצים על עסקני
מיפלגתו שזעמו על תחיבת הנטע הזר
לתוך מיפלגתם, והצליח להכניס את ניסים
לאחד המקומות הראשונים ברשימה.
אולם אחרי הגשת רשימת־המועמדים
לכנסת, החלו מתגלים לפתע פרטים בלתי-
נעימים על הכוכב החדש של הציונים-
הכלליים. לפתע התברר כי הוא לא שירת
כלל בצד,״ל.
הראשון שהגיב על־כך היה שר־הביטחון
וראש־הממשלה, דויד בן־גוריון, שעמד אז
בראש מיפלגת פועלי ארץ־ישראל. בן־
גוריון היה אבי ההחלטה על שיחדור בני-
ישיבה מצה״ל. הוא חשב אותה נכונה עד
יום מותו, וממשיכי דרכו׳ רואים אותה
כנכונה עד היום. אולם משום שהיה אבי
החלטה זו, ומשום הביקורת הציבורית
שנמתחה עליו בשל כך מעברים שונים,
היה בן־גוריון רגיש, יותר מכל אחר,
לניסיונות של צעירים דתיים שאינם בני-

ישיבה אמיתיים, להשתמט מן השירות
הצבאי בטענה כאילו הם בני־ישיבה.
אחרי שהועלתה מועמדותו של ניסים
לכנסת, התברר פיתאום כי גם הוא וגם
אחיו הבכור ניצלו את העובדה שהם בניו
של הרב הראשי הראשון־לציון, והשתמטו
מצה״ל למרות שלא היו בני־ישיבה. אחיו
של ניסים, משה בניהו ניסים, שברבות
השנים השמיט את השם ניסים משמו כדי
שלא יקשרו אותו עם אביו, טען כי הוא
רבה של ישיבת בית־זית שבסביבות ירו שלים.
באותה תקופה עבד ניסים גם
כמזכירו המדעי של נשיא המדינה דאז,
יצחק בן־צבי המנוח. מאוחר יותר -אחרי
פטירת בן־צבי, הפך בניהו יושב־ראש
המכון ליהדות על־שם בן־צבי באוניברסיטה
העיברית בירושלים. רק לאחר חקירות
התברר כי בבית־זית לא היתה כלל ישיבה,
ולכן לא היה בניהו יכול להיות הרב שלה.
אז טען בניהו כי הוא תלמיד בישיבת
שערי ציון בירושלים.

והערב, להילחם ולשחרר אח הכותל ה מערבי.
נאומיו של הרב נכתבו על־ידי
בנו הסטודנט־הסוחר, משה בנימין.
אחרי שנבחר אביו כרב־ראשי, עמד משה
ניטים בראש מילחמת אביו נגד שיכונו
בבית מסויים בירושלים. לרשות הרב ניטים
הועמדה דירודשרד חדשה ומפוארת, ש נבנתה
בכסף רב שנלקח מתקציב־המדינה
ומתקציב העדה הספרדית בירושלים. הדי רה
היתה קומה שלמה בבניין חדש ברחוב
ז׳בוטינסקי בירושלים. שאר קומות הבניין
נועדו לבית־מידרש לרבנים ולבית־כנסת
מפואר. דירה זו הוכנה עבור הרב הראשי
הספרדי הקודם, עוזיאל, שלא הספיק
להתגורר בה.
ניסים ואביו לא רצו בדירה זו. הנימוק
הראשון שלהם היה כי הדירה נמצאת
ברחוב הקרוי בשמו של מנהיג בית״ר,
זאב ז׳בוטינסקי. קשה להניח שאילו נזכר
מנחם בגין בפרשה זו היום, היה שש לקבל
את ניסים לממשלתו.

והיה לו על מה לסמוך. אחיו הצעיר
ממנו הצהיר אף הוא בפני שילטונות־הביטחון
שהוא תלמיד ישיבת שערי ציון.
פקידי לישכת־הגיום, ששיחררו את משה
בנימין ניסים, הסתפקו בהצהרתו של בן
הרב הראשי לישראל, ולא בדקו אותה כלל.
קרוב לגבול
נמס ילד בדקו, הם היו מגלים כי משה
י ניסים, ומאוחר יותר אחיו בניהו,
אומנם היו רשומים באותה ישיבה קטנה
בירושלים, אשר ראשיה לא העזו לגלות
את האמת ולפגוע במישפחת הרב הראשי.
אולם איש מבני־הישיבה לא ראה בה את
פרצופיהם, לפחות לא בישיבה עצמה.
באותה תקופה היה משה ניסים תלמיד
מן המניין בפקולטה למישפטים באוניבר סיטה
העיברית בירושלים, תלמיד ככל
התלמידים הדתיים והחילוניים, שלמדו
שם, מילבד הבדל אחד קטן: שאר התל מידים
באו לאוניברסיטה אחרי שסיימו
את שירותם הצבאי ומילאו את חובתם
למולדת. משה בנימין ניסים יכול היה
להתחיל בלימודיו כבר בגיל . 18
כאשר קמה הסערה הציבורית סביב
הכנסתו של ניסים לרשימת הציונים-
הכלליים לכנסת, נבהלו ניסים וראשי
מיפלגה זו. הם כבר לא יכלו להוציא את
שמו של ניסים, אולם חששו כי התגובה
הציבורית החריפה תתבטא בקלפי. בהס כמת
ניסים ומישרד־הביטחון הוא חוייל
למיספר חודשים לצה״ל, למרות שאין
מגייסים מועמדים־לכנסת לשירות סדיר,
אפילו לא לשירות מילואים. באותה תקופה
לא היתד, עדיין בידי ניסים ההסמכה
הרישמית שלו כעורך״דין. הוא גויים למשך
שלושה שבועות לחיל־האוויר, קיבל דרגת
סמל, ומונה כסמל־דת באחת מיחידות
החיל. מפקדיו קיבלו הוראה לתת לו
חופשה מיידית ותמידית, בגלל היותו עסוק
במערכודהבחירות. כעבור שלושה שבו עות,
כשכבר היתד, בידיו ההסמכה כעורך-
דין, הועבר ניסים מחיל־ד,אוויר לפרקליטות

הראשון לציון,יצחק ]יסית: לא אהב צדפות

£חרי שנימוק זה לא התקבל אפילו
ר * על דעת בן־גוריון, העלו האי וחבן ני-
סים נימוק חדש, שלמרות הזעזוע שגרם
התקבל בסופו של דבר. נימוק זה מסביר
גם את המנטאליות של האב, ששני בניו
לא שירתו כראוי בצה״ל, ואת זו של הבן
עצמו: לדיברי ניסים ואביו, רחוב ז׳בו־טינסקי
נמצא לא הרחק מחומת העיר
העתיקה, ומשם יכלו הירדנים לצלוף על
בית הרב הראשי.
כל ילד בירושלים יכול להצביע על
מאות דירות בעיר שהיו קרובות לגבול
של 1967 יותר מאשר הדירה שברחוב
ז׳בוטינסקי, אולם כדי לשמור על שלום־
בית ועל שלום הקואליציה, החליטו אז
למצוא עבור הרב הראשי הספרדי ובנו
וילה, ארמון של ממש, בטלביה, ליד ביתו
של שר־החוץ. אותה וילה עלתה אז ל-
משלם־המיסים סכום־עתק לפי מושגי אותם
הימים 90 :אלף לירות. לשם השוואה:

הצבאית, קיבל דרגת קצונה מבליל עבור
קורם קצינים, ומונה כקצין־מישפטים,
שוב בחופשה תמידית.
כארבעה חודשים אחרי שחוייל הקצין
משה ניסים לצה״ל, הוא נבחר לכנסת,
וצר,׳׳ל נאלץ להיפרד ממנו.
אולם קשה לטעון כנגד ניסים כי לא
היה לו -קשר נפשי לצה״ל ולמילהמות
ישראל, עוד לפני שגויים. כשהיה בן , 18
הגיל שבו מתגייס כימעט כל צעיר בישראל
לצה״ל, הוא כבר כתב את נאומי אביו,
רב, עסקן דתי קיצוני, בעל עסקים נרחבים
למימכר בדים. כאשר הורה הרב הראשי
דאז, עוזיאל, לגבאי בתי־הכנסת להקפיד
כי ביום העצמאות ייאמר הלל לכבוד קום
המדינה, יצא נגדו הרב ניסים, הציע ב נאום,
שכתב בנו משה, לומר, במקום הלל,
את קינת תישעה באב מתוך תהילים ע״ס :
״אלוהים, באו גויים בנחלתך, טימאו את
היכל קודשיך, שמו את ירושלים לעיים,

משה ניסיתי: יא אהב את ז׳בוטינסקי
נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמיים,
בשר חסידיו לחיתו ארץ. שפכו דמם כמים
סביבות ירושלים, ואין קובר. היינו חרפה
לשכנינו, לעג וקלס לסביבותינו.״
סיפור בדים
אוחר ידתד נבחר ניסים כרב
— י הספרדי הראשי, דיעותיו שונו והות אמו
לדיעות המפד״ל. גם אצל בנו חל
שינוי: הוא הפך מיליטאריסט קיצוני, מה
שלא הפריע לו להימנע מלשרת בצה״ל,
ולנהל את עיסקי הבדים של אביו, בד־בבד
עם לימודי המישפטים שלו. אז החל לפתע
הרב הראשי ניסים לקרוא לצה״ל, השכם

מאיו בניה!( והרב טולדש:לא אהב ישיבות

* בין ״העיתונאית הנזיצרית״ סנא חסן
והשר אליעזר שוסטק.

דירת־השרד של שר־האוצר דאז עלתה
לקופת המדינה רק 50 אלף לירות, שהיה
גם הוא סכום־עתק.
אולם ניסים ואביו, הראשון־לציון, לא
הגיעו לדירת־השרד מצריף רעוע. היתד,
להם דירה גדולה ברחוב דויד ילין בירו שלים.
את הדירה השכירו השניים ב־9000
לירות דמי־מפתח, ובשכר־דירה של 400
לירות לחודש.
השר משה ניסים עצמו סירב להגיב
השבוע על גילויי העולם הזה. כל מה
שהיה מוכן למסור :״אני שירתי בצה״ל,
ואין לי יותר מה לומר.״ על הטענות כי
שירת־לא־שירת רק כמה חודשים, ואף
זאת בגיל מאוחר; כי בשעה שבה לחמו
בני־גילו הוא ניצל את הזמן ללימודי
מישפטים ולמימכר בדים, וכי מעולם לא
היה תלמיד ישיבה — סירב ניסים להגיב.

(כתבה ראשונה בסיירה)

ההרשמה לאליפות ישראל ב

שש־בש
מטע העוו!ם גוה נמשכת
הזוכה בתח רו ת יזכה בפר סי ם יקרי־ערך
שחקני שש־בש מכל רחבי הארץ מוז מני ם בז א ת
להרשם לתח רויו ת ה מו ק ד מו ת אצל מירי,
טלפוני ם 230856 :־ 247428 ,03־03

חוק וסדר?
בכל שתפנה, בעיר כולה — חונה רבג ליד התחנה.
חונה ומונע בעדך לעלות בנוחיות לאוטובוס.
מוכרחים לעשות משהו להנהגת חוק וסדר בכבישים.
תודה

ה עו ל ם הזה 2109

שעבר בשבועיים האחרונים על המדינה,
שקרים מוסכמים. כל כלי־התיקשורת חזרו על
עד כי נדמה לאזרחים כי אלה הם דיברי־אמת
מאליהם.
יבחן ״העולם הזה״ כמה מן הטענות האלה.

• ..היוזמה נמשכת״
,,שום דגר לא קרה. יוזמת־השידום דא מתה. היא נמשכת כצורה
אהדת.״
יוזמת אנוואר אל־סאדאת, שהחלה בחודש נובמבר, מתה. מה שקורה עכשיו הוא דבר
שונה לחלוטין.
יוזמת־סאדאת היתה מבוססת על האמונה כי ניתן במכה אחת (״הלם חשמלי״) להתגבר
על המחסומים הפסיכולוגיים והמעשיים, שמנעו שלום בין ישראל והעולם הערבי.
הכוונה היתד, להביא שינוי טוטאלי במצב הרוחני והמעשי, על-ידי שורה בלתי־פוסקת
של מצבים דרמאתיים. סאדאת האמין (בצדק) כי משא־ומתן רגיל, בשיטות הרגילות של
מקח־ומימכר, סחבת ומילחמת־עצבים, לא ישנה את האווירה הנפשית במרחב, ועל כן לא
יוליד שלום של ממש. לכל היותר יביא שביתת־נשק או הסכם־ביניים נוסף.
היוזמה מתה ברגע שהסתבר כי ממשלת ישראל אינה מתכוונת להשיב על המחווה של
סאדאת במחווה גדולה משלה, אלא ממשיכה בשיטות הנושנות של מקח־ומימכר, סחבת
ומילחמת־עצבים. התנופה הדרמאתית, שהיתה יכולה לשנות את המצב מעיקרו, נעצרה.
זוהי ההזדמנות ההיסטורית שהוחמצה ואבדה.

• ..וווש זמן,,
״היה זה נאיווי לצפות לכך שסיכסוך כה ממושך ייושג כתוך כמה
ימים או שבועות. מילחמת קוריאה, למשל, הסתיימה כעיירה פאנמונג׳ון,
אהרי משא־ומתן שנמשך כשנתיים.״
היה זה נאיווי לחשוב כי מילחמת ישראל-ערב יכולה לבוא לסיומה בדרכים הרגילות
של משא־ומתן ארוך ומייגע. סיכסוך זה הוא מייוחד־במינו ורק יוזמה דרמאתית, כמו זו
של אל-סאדאת, יכולה להתגבר עליו.
בפאנמונג׳ון דובר על סיום מילחמה קצרה, שבה היו מעורבות בעיקר שתי מעצמות
גדולות זרות — סין מכאן, ארצות־הברית מכאן. הסיכסוך הישראלי־ערבי נמשך מזה
שלושה דורות, והוא נוגע למאוויים, לדיעות, להרגשות ולאמונות העמוקים ביותר של
העמים המעורבים בו.
משא־ומתן על קילומטר פה וקילומטר שם, מילה פה או מילה שם, כשאין הסכמה על
יסודות הפיתרון, לא יביא לשלום, אלא לכל היותר לעוד הסכם־ביניים.
הסכם־ביניים כזה דומה לשלום הכולל, שיכול היה לנבוע מיוזמת־סאדאת, כשם שעכבר
דומה להר.

• ..ההסכם היה קרוב״
״סאדאת הפסיק את דיוני הוועדה המדינית כירושלים כדיוק כרגע
שהצדדים התקרכו להסכם.״
שטויות.
הצדדים בוועדה המדינית התקרבו להסכם על ניסוח חסר כל ערך, שנקרא ״סדר יום״
או ״הצהרת עקרונות״ .ההסכם התאפשר תודות לוויתור על כל אמירה של ממש. כאשר שני
אנשים אינם מסכימים על משהו, ניתן תמיד למצוא ניסוח ריק־מתוכן, מעורפל וחסר-

סאו־אוז ובגין :״רו? אל־׳זסף״ ,קאהיר *

• ..סאואת הוא הנ בנו״
״זה -מוכיח כי סאהאת הוא אדם הפכפך. הוא לא יצים. אי־אפשר
לסמוך עליו. אולי הוא קצת --״
זה מוכיח בדיוק את ההיפך.
מאז נאומו בכנסת, היה אל־סאדאת עקיב לחלוטין בגישתו. הוא הציע שלום מלא,
עם כל ערובות־הביטחון העולות על דעת ישראל, תמורת נסיגה ישראלית מלאה מן
השטחים המוחזקים והענקת זכות ההגדרה העצמית לעם הפלסטיני. הוא עמד, כמובן, על
ריבונות מצרית מלאה על כל חצי־האי סיני.
כאשר נענתה ממשלת בגין ליוזמתו והזמינה אותו לירושלים, היה אל־סאדאת בטוח
כי בגין קיבל עקרונית גישה זו, וכי לא נותר אלא לדבר על הפרטים. הוא נדהם להיווכח
כי בגין אינו מקבל אףאחד מן העקרונות האלה — לא נסיגה מכל השטחים הכבושים,
לא הענקת הגדרה עצמית לפלסטינים, ואפילו לא ריבונות מצרית אמיתית על צפון סיני.
מכאן הרגשתו של סאדאת שמנחם בגין רימה אותו — הרגשה שכל המצרים המש כילים
שותפים לה.

• ..המצוים הם הנבנבים
״המצרים הם עם הפכפך. יום אהד הם יוצאים מכליהם מרוב ידידות
לישראלים, ולמחרת היום הם שונאים אותם. אי־אפשר לסמוך עליהם.״
המצרים מגיבים על המאורעות כפי שהם מבינים אותם.
כאשר היה נדמה להם כי ממשלת ישראל נענית ליוזמת סאדאת — הם שיבחו את
ממשלת ישראל. כאשר היה נדמה להם כי ממשלת־ישראל רימתה את סאדאת, הם גינו אותה.
אין הם הפכפכים יותר מן הישראלים.
אגב, לא חל שום שינוי ביחסו של האיש־ברחוב במצריים לישראלים. יחס זה
נשאר ידידותי ולבבי, בלי קשר למאורעות הפוליטיים. אם עיתונאי ישראלי כלשהו
טוען אחרת, הוא פשוט משקר, כחלק מנחשול שטיפת־המוח.

• ..המצוים הם אשי־שמים״
״השימוש כביטוי,שיילוק׳ מוכיח כי המצרים הם אגטי־שמים.״

בגין וסאז־את :״לד. וממד״ ,בארים
משמעות ששניהם יכולים לחתום עליו — דווקא מפני שאינו אומר כלום.
נייר כזה הוא החלטת מועצת־הביטחון ,242 שכל צד מפרש אותו אחרת, ובניגוד
גמור לפירושו של הצד השני.
כשסאדאת יצא ליוזמתו, הוא לא חיפש עוד נייר חסר־ערך כזה. כאשר נוכח לדעת
כי יוזמתו שוקעת בביצה זו, נקט צעד דרמאתי כדי למנוע זאת.

עיתונאי מצרי אחד, קשיש ומכובד, השתמש בביטוי זה. אין שום הוכחה לכך
שאכן התכוון להעניק לו משמעות אנטי־שמית.
בעוד שיהודים רבים רואים בדמותו של שיילוק במחזהו של שיקספיר (״הסוחר
מוונציה״) סמל אנטי־שמי, הרי אנגלים רבים, למשל, אינם מסכימים לכך כלל וכלל.
לדעתם, שיילוק, כמו כל הדמויות הגדולות של שקספיר, הוא דמות תלתיממדית, חיו בית
ושלילית כאחד.
בהשתמשו במושג זה, התכוון מוצטפה אמין לומר כי מנחם בגין רוצה בליטרת-
הבשר שלו (השטחים הכבושים ביכלל, או פיתחת־רפיח בפרט) למרות שמוצע לו
שלום מלא ומושלם. בעוד שהנשיא סאדאת סיכן את חייו ואת עתידו הפוליטי ביוזמת-
שלום נועזת, לא קיבל דבר בתמורה מאת בגין, זולת ניסוחים חסרי־תוכן. מותר למצרי
לכעוס על כך, מבלי להיות אנטי־שמי.
יחד עם זאת, ברור כי סטריאוטיפים אינם מתים בדלילה, בייחוד כאשר מהפך
פסיכולוגי גדול נעצר באמצע. בשעת משבר, צפות דיעות קדומות נושנות. גם מבחינה
זו אין הבדל בין הישראלים (״ערבי הפכפך״) ובין המצרים (״יהודי רמאי״).
* הכותרת :״שאח אדמה על מישקל ״שאח למלך !׳

(המשך מעמוד ) 19

״סאואו
״נניח לרגע שסאדאת כסדר. אכל הוא
על הבטחות שלו. ייתכן שמחר ימות אד יסו?,.
המסע ההיסטורי של אל־סאדאת אינו פרי הקאפריסה ש/
אץ ספק כי סאדאת נדחף על־ידי מצב־הרוח של העם ,
ממעמקי נפשו. כמיהה זו לא תיעלם, אם יוחלף אל־סאדאת נ,,
להתאים את עצמו לאותם הנתונים הפסיכולגיים של הציבור המצרי.
נכון שאם ל א יקום השלום, עלול העם המצרי לעבור, בלית ברירה,
מילחמתי. אך אין שמץ של חשש כזה אם יושג שלום, שירחיק את ישראל מע,
מצריים ושיפתור איכשהו את הבעייה הפלסטינית.

• ..פיתחת רפיח חיונית
״היישוכים בפיתחה הם חלק מן התפיסה הביטחונית של המדינה.״
לא דובים ולא יער.
אין במדינה אף קצין רציני אחד המאמין כי היישובים מוסיפים לביטחון. ההנחה היא
הפוכה: שהיישובים יטילו עומס נוסף^על צה״ל.
אריק שרון, שהמציא את הנוסחה הנ״ל, לא דיבר כאלוף, אלא כדמגוג המבקש
לזכות במעמד של מנהיג האגף הקנאי הקיצוני של הרות.
היעד המקורי של התנחלות זו — להוות חייץ בין הצבא המצרי בסיני ובין
האוכלוסיה הערבית ברצועת־עזה — אינו רציני בעיתות מילחמה, ואינו דרוש
בעיתות שלום.
גם אילו הסכימו המצרים כי יישובים אלה יישארו על אדמתם גם אחרי חתימת
חוזה־שלום, היתה ישראל צריכה לחסלם, כי הם יהוו מקור לא־אכזב להתגרויות,
לסיכסוכים ולהתמרמרות בעתיד, ויסכנו כל שלום שיושג.

• ..בגין שוחו־שלום״
״גדולי!העולם גמרו את ההלל על מנחם בגין, כמדינאי •טוחרי־טלום.״
גדולי העולם הסכימו ביניהם, בשעתו, שכדאי להלל ולקלס את מנחם בגין
כאיש־השלום, מתוך תיקווה כי מטר זה של שבחים בינלאומיים אכן ישכנע אותו
לקבל על עצמו תפקיד זה.
גם אנוואר אל־סאדאת שוכנע על־ידי ידידים בינלאומיים שזוהי הדרך הנכונה
לטיפול במנחם בגין, ועל כן העריף עליו דברי קילוס וחנופה.
שבחים אלה דומים לדברים שלוחש מחזר חסר־סבלנות באוזני נערה. רק נערה
מטופשת מאד תתייחס למחמאות כאלה ברצינות.
לא חשוב מה אמרו גדולי־העולם על בגין לפני שנתגלה יחסו האמיתי ליה-
מת־סאדאת, אלא מה שאמרו אחרי כן.

• .תומית־השרום זנתה בשבחים״
״אותם גדולי העולם גם שיכהו את תוכנית־השלום של כגין.״
כל הנ״ל חל גם על ״תוכנית השלום״.
חלק גדול מן התשבחות (״קונסטרוקטיווית צעד קדימה ראוייה לדיון
רציני״) אינן אלא דיברי־נימוסים מקובלים של מארח דיפלומטי לאורחו, או של
אורח דיפלומטי למארחו. הבאתם כהוכחה לטיב התוכנית אינה אלא התחכמות, דבר
שלא ייעשה בנימוסים דיפלומטיים.
חלק אחר של התישבחות נבעו מאי־הבנה. מי שלא הבין את משמעות ה״אוטו־נומיה״
באוצר־הרעיונות של תנועת־ז׳בוטינסקי, פשוט לא תפס למה מתכוון בגין.
זרים רבים סברו כי זהו אכן צעד קדימה, בכיוון להגדרה עצמית ולהקמת מדינה פלס טינית.
גם ישראלים רבים, וביניהם מנהיגים של תנועת־השלום, הישלו את עצמם
באותה צורה.

• ״עמדת ישראל מתקבלת״
^,העובדה שהאמריקאים והמצרים ממשיכים כמשא־ומתן מוכיחה
שעמדת ישראל מתקבלת על דעתם.״ •

התיאטרון העירוני באו־-שבזג

אנדורה

זה עתה הגיע

$£ו01 חזא?£

דורוןתנורינאנדרימ סננ ע
ו מז עז ע נ ״ אנ דו רה ״ סל מנס
פ רי ס, מחזה טזנ ה באקטו אליה
מחודסת.
מינאל אוהד ־ ״הארץ״

בתיאטרון העירוני חיפה
יום א׳ ,5.2יום ב׳ 6.2 מעלות יום א׳ 12.2
קריית אתא
יום ב׳ 13.2
בהיכל התרבות כפר־סבא
יום ד׳ ,22.2יום ה׳ 23.2
מוצ״ש ,25.2יום א׳ 26.2
פרדס־חנה
יום א׳ 5.3
יום ב׳ ,6.3יום ג׳ 7.3
מוצ״ש , 11.3קריית חיים
יום א׳ ,12.3קריית חיים
עין חרוד
יום ב׳ , 13.3
גבעת חיים
יום ג, 14.3 ,

היא לא מוכיחה דבר, מילבד אי־הרצון לגלות לעמים שהתיקווה הגדולה מתה.
אם יודה אל-סאדאת כי יוזמתו נכשלה, יהיה עליו להסיק מסקנות מרחיקות-
לכת: להתפטר, לקבוע כי אויביו בעולם הערבי צדקו, או לעבור להכנת מילחמה
חדשה. לפי שעה, אין הוא חפץ בזה. לכן הוא נאלץ להעמיד פנים כאילו השיג חלק
ממה שרצה, וכאילו נמשכת יוזמתו.
ג׳ימי קארטר נמצא במצב־ביש דומה. ממשלתו נכשלה בכל התחומים, והפכה
עתה בארצות־הברית נושא לבדיחות. אין הוא יכול להודות בכישלון חרוץ נוסף במיז-
רח־התיכון. אין הוא מסוגל להפעיל לחצים על ישראל. לכן כדאי לו להעמיד פנים
כאילו הדיפלומטיה שלו פועלת בהצלחה.
לבגין בוודאי כדאי להעמיד פנים כאילו הוא משתתף בהמשך מסע־שלום מוצלח.
ברגע זה עוסקת הדיפלומטיה האמריקאית בחיבור מיסמך חסר־ערך, שייקרא
״הצהרת כוונות״ ,ושיטייח את אי־ההסכמה היסודית בין הצדדים בנוסחות מעורפלות.
ההערכה האופטימית ביותר היא שמאמצים אלה יולידו, בסופו של דבר, מעין
הסדר־ביניים נוסף, רופף כמו קודמיו. תמורת הסדר זה תחזיר ישראל את מרבית סיני.

• ״הזמן נוער לטובתנו
״הזמן פועל לטובתנו. אין לנד מה להפסיד.״

• 61נ 11ת 6נ< 1 ( 6

155116

1977

155110

ץ 1 1 1011 <1 3ג 1ם > 6ן 8

ז 1 6 3ז 3 § 6 66515 6 3 1 6ק 1111 1 6ע ר

הפצה בלעדית
סטימצקי

טעות חמורה היא להניח כי אחרי כישלון יהמת־ם אדאת, יכולים הדברים לחזור
לקדמותם.
אם יסיק הדור הצעיר במצריים ובעולם הערבי כולו כי סאדאת טעה, וכי
ההעזה שלו לא הולידה שום דבר משמעותי, יהיו לדבר תוצאות מרחיקות־לכת.
תוצאה אחת יכולה להיות התפתחות מילחמתית. המצב עלול להתחמם, אולי ביוזמה
סורית, ומצריים עלולה להיגרר בלית־ברירה לקלחת חדשה. היא יכולה גם להחליט
על כך מרצונה, כדי להפעיל לחץ על המעצמות וכדי להחזיר לעצמה את מעמדה
בעולם הערבי.
סכנה חמורה עוד יותר היא שתתגבר התסיסה במצריים, בסעודיה ובמקומות אח רים,
וכי המישטרים המתונים, הפרדאמריקאיים, יפלו בזה אחר זה. במיקרה זה תעמוד
ישראל, אחרי כמה שנים, מול מרחב חדש, תוסס, רדיקאלי ומילחמתי.
העול ם הזה 2109

בגין חתם בשם
ש י •לוק, והשר דויד
לוי ש את ה־זזס על הגריל

01 הסיפור כי ראש־ד,ממ שלה
מנחם בגין חתם על
מיסמך שהגיש לו שר־הביטחון
בשם ״שיילוק״ עשה לו כנפיים
במישרד. העובדים במישרד
ראש־הממשלה, נחלקו לשני
מחנות. מחנה אחד טוען כי
בגין עשה כן מפני שנפגע
עמוקות מדיברי המצרים, ואין
לכך קשר כלשהו לשר־ד,ביטחון.
המחנה השני טוען, לעומת
זאת, כי העוקץ בחתימה היה
מופנה במיוחד לעבר עז ר
וייצמן. בגין התכוון לרמוז
בכך לשר־הביטחון, שמא יחסם
הלבבי של המצרים אליו, וב עיקר
יחסו של הנשיא אנ־דואר
אל־פאדאת, אינו נו בע
מאישיותו הקורנת של
וייצמן דווקא, אלא מעמדותיו
הוותרניות כלפי בני־שיחו ב מצריים.

בגין היה שוב הכוכב
התורן של מיזנון הח״כים ב כנסת.
כהרגלו, ישב כשמסביבו
קבוצת־עיתונאים ואמר :״מעכ שיו
אני מדבר רק באחוזים.
הרי אומרים עלי שאני שיילוק.״
01 אחר־כך סיפר ראש־הממשלה
כי הוא מכיר את המח זאי
הבריטי וידיאם שייר,־
ספיר לפני ולפנים :״בזמנו,
כשהייתי צעיר והייתי יוצא עם
חברי ליערות, צורת־ד,בילוי
החביבה עלינו היתד, קריאת

פרקים מתוך מחזותיו של
שייקספיר, ואני מוכרח להודות
שדווקא אהבתי את הסוחר
מוונציה.״
! 0יו״ר איגוד התעשיינים,
אכרהם (״בומה״)
לא מחל לשר-האוצר
ארליך, שקרא לו בשם ״לשון
בלי מוח״ .שביט מצא הזדמ נות
לתקוף את ארליך, בינה
אותו ״שימחה האלבינו״ ,שפי רושו
שימחה הלבקן. עוד אמר
שביט על ארליך :״מי ששותה
שמן־קיק, שלא יתפלא אחר כך
שיש לו שילשול,״ בהתכוונו
להתקציב שהגיש שר־האוצר
לאישור הממשלה.

שביט,
שימחה

! 0למרות זאת הזמין בו-
מה שביט את שר־האוצר למסי-
בת־החתונה של בתו סיימה,
שנישאה לצעיר בשם דוכי
קטמון. גם שר־האוצר הקודם,
יהושוע רכינוכיץ, נכח ב מסיבה.

0הכתב לעניינים ערביים
של הארץ, עודד זראי, הגיע
לפני שבועיים עם מישלחת של
עיתונאים מיצריים ללשכתו של
ראש עיריית תל-אביב, שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט. סגנו של
צ׳יצ׳ ,יגאל גריפל, לחץ את
ידי העיתונאים וגם את ידיו
של זראי, וברכו בערבית עסי סית.
זראי הסביר לו שהוא
עיתונאי ישראלי, אך גריפל

אגננוי ם

לא האמין, חשב שעובדים עליו
והתעקש לדבר עם זראי ערבית.
0ח״כ שמואל פלאטו־שרון
ממשיך להפגיז את
האומה בהבטחות. השבוע, ב-
מיזנון הכנסת, אמר לקבוצת-
עיתונאים כי הוא מוכן לקנות
על חשבונו מכונית לכל רופא
שיסכים לעבוד בירוחם, בתנאי
שהממשלה תוותר על המיסים.
אחד העיתונאים הציע לחבריו
לאתר מייד רופא כזה מבין
ידידיו, שיתנדב לעבוד בירוחם
רק כדי לראות כיצד שוב אין
פלאטו עומד בהבטחותיו.
! 0הבדיחה האחרונה על
שר־הקליטה דויד לוי: לוי
הכין עוף בגריל. התנור לא
פעל, ולוי התקשר לבית־החרו-
שת. כשנשאל על-ידי הפקיד
על איזה כפתור לחץ השיב :
מה זאת אומרת איזה כפ תורי

0 1בישיבת ועדת חוקה־חוק־ומישפט
בכנסת קרא ח״כ
המפד״ל, יהודה כן־סאיר,
כלפי סיעת המערך :״הממשלה
שהיתר, שלכם!״ התפרץ נגדו
יו״ר סיעת המערך בכנסת, ח״כ
משה שחל :״כשהיינו ב ממשלה,
אתם הייתם הפילגש
של הליכוד.״ בן־מאיר לא
נשאר חייב והשיב :״זה נכון,
אבל עכשיו הצלחנו סוף־סוף
להתחתן עם הליכוד בחתונה
קאתולית.״
01ח״כ שחל היה האיש
שניהל את הישיבה המפורסמת
שבה טרק ח״כ יצחק דסין
את הדלת ויצא בזעף. השבוע
הכחיש שחל את עניין טריקת
הדלת והסביר :״אל״ף, רבין
לא יצא את הישיבה בכעס.
הוא פשוט מיהר לפגישה.
בי״ת: הוא לא טרק את הדלת.
הדלת פשוט לא כל־כך בסדר.״
01 המנחה מני פאר טוען
כי מאחר וראש־הממשלה פוצץ
את השיחות עם מצריים בשעת
סעודה עם שר־החוץ המצרי,
הרי שאם יחליטו המצרים ל חדש
את השיחות יעשו זאת
לבטח בחודש הראמאדאן, ש הוא
חודש של צום.

1 1 ״1 ״1 0 1 8 1 1ן ^ 1חבר הכנסת וממנהיגי גוש״אמונים,
| #1 1 1 1 11 11 אינו נוהג להופיע עם אשמו בפומבי.
אחת הפעמים הבודדות שבהן הצטרפה שרה דרוקמן אל בעלה,
היתה בעת חגיגת בר-המיצווה של מאיר, בנו של ח״ב המפד״ל
יהודה בן־מאיר שהתקיימה בבית ז׳בוטינסקי בתל־אביב. רעייתו של
דרוקמן, לבושה בפשטות וחובשת פיאה נוכרית, פסעה מאחרי
בעלה והתגלתה כאשה צנועה ביותר, כשהבחינה בכניסה בצלם ניסתה
להסתתר מפניו ואמרה :״אינני אוהבת כשמצלמים אותי.״
העולם הז ה 2109

0מישפחת דיין נמצאת
בנסיעות. ראש־המישפחה, שר ד,חוץ
משה דיין, נמצא בנסיעות
עקב תפקידו. אפי
דיין חזר זה עתה מאירופה,
שם שיחק בסירטו של מנחם
גולן, קשר האורניום. ואילו
אשתו של אסי, אחרונה
דיין, קפצה לניו־יורק לשבוע,
ושבה לפני ימים אחדים ליש ראל.
בשבת האחרונה הצליחו
בני המישפחה להתארגן כך
שכולם נמצאו בישראל, ונפ גשו
לארוחודערב בביתם של
משה ורחל דיין בצהלה.

0הבדרן־חקיין טוביה
צפור הופיע בכנס של אירגון
השוטרים הבינלאומי. אורח־הכבוד
בכנס היה שר־הפנים,
יוסף בזרג. טוביה עמד על
הבמה וחיקה שוטרים ממיחלק
הסמים, התופסים חשודים ב עישון
חשיש. שר־הפנים הוכיח
כי אינו מתמצא בסלנג הסמים
ושאל את סגן־ניצב בדיד
לשם, עוזרו של מפכ״ל-
המישטרה :״תגיד, מה זד,
נפאסי״ כשהסביר לו לשם כי
נפאס הוא חשיש, שאל השר:
״ומה זה צינגלה?״ לשם הס ביר
לו בסבלנות כי צינגלה
היא סיגריית חשיש מלופפת.
השיב השר :״תגיד, מאיפה
אתה בעצם יודע את כל זה?״
לאנשים הנכונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

שהתקיים בין

! 0בדיון
שר־הבריאות
טק לבין ראש עיריית ירו שלים
טדי קדלק על מתן
אישור בניית ארובה לבית־החולים
שערי צדק, איבד ה פרופסור
דויד מאיר, מנהל
בית־ד,חולים, את סבלנותו ו צעק
:״אם כך, תנו לי רשיון
לבניית ארובה כפי שאתם
נותנים לבית־מלון! אחרי הכל,
בית־חולים הוא בית־מלון, לא
בית־זונות!״ השיב לו קולק:
״אה, זה מה שאתה מתכוון
לעשות מבית־החולים שלך?
למה לא אמרת קודם? הייתי
מאשר בניית ארובה מייד!״

אליעזר שום־

׳ 0הפסלת אילנה גו ר נמ צאת
שוב בארץ. הפעם יוצב
פסל משלה בגן ציבורי ברחובה
הראשי של נהריה. אילנה לא
רק פיסלה את הפסל. היא גם
תרמה אותו.

: 1רו ר | י | 7 1 1:ך 1סגן שר״הביטחון, היה גם הוא אורח
בחגיגת בר־המיצווה של מאיר בן־

^ 11/1
מאיר. מוטקה הגיע לחגיגה במכונית־השרד שלו, אולם שלא כאח״ם
אחרים, לא ישב במושב האחורי, כי אם ליד הנהג, בעוד אשתו טובה
יושבת במושב האחורי. אחרי שעלה לאולם שבו התקיימה החגיגה,
שכללה ארוחת ערב ותיזמורת שהנעימה לאורחים חזר מוטקה,
נכנס למכונית שלו ואמר :״שכחתי את אלוהים.״ הוא הואותה
לראשו.
שחורה וחבש כיפה מהמכונית
ציא

כרמל $מזרחי
מיקבי ראשה לציה וזכרה יעקב

במדינה
העם .
מידחומח 1x 1351־>3;3וור ווו
הדו־שיח נכשל.
תה תיו באח סידחמת
התעמולה העולמית
עזר וייצמן טס למצריים, כדי להמשיך
בדיוני הוועדה הצבאית, אין בידו הצעות
חדשות. אין הצעות חדשות בידי המצרים.
אלפרד אתרטון עיבד בירושלים נוסח
מוסכם של ״הצהרת כוונות״ ,שאינן אומר
דבר (ראה להלן).
הנשיא אנוואר אל־סאדאת עומד לטוס
לוושינגטון, כדי לשכנע את האמריקאים
ללחוץ על ישראל ולמכור לו כמויות
גדולות של נשק חדיש. ישראל מגייסת את
מלוא עוצמת השפעתה בקונגרס ובכלי־התיקשורת
האמריקאיים כדי לסכל מכי רת
נשק למצריים ולסעודיה, בטענה כי
הדבר ישנה את מאזן־הכוחות לקראת די״
מילחמה הבאה. הלובי היהודי איים ש־במילחמה
הבאה יפלוש צה״ל לסעודיה.
מצב של תיקו. כאשר פתח אל־סא־סאדאת
ביוזמתו ההיסטורית, לפני חוד שיים
וחצי, היתה אחת מכוונותיו העיק ריות
להגיע לדדשיח ישיר עם ישראל,
תוך הוצאות הכוחות הזרים מן המישחק.
עתה, אחרי כישלון היוזמה למעשה, תו לים
שני הצדדים שוב את תיקוותיהם
בכוחות זרים, כמו מימים ימימה.
הדברים האמיתיים שוב אינם מתרח שים
בירושלים ובקאהיר, אלא בוושינגטון.
מה מתרחש בשדה־מערכה זה? ידו של
מי על העליונה?
נראה כי בדעת־הקהל האמריקאית נו צר
מצב של תיקו. הדבר בא לידי ביטוי
בשתי קאריקטורות שפורסמו השבוע, יום
אחרי יום, על־ידי שני הקאריקטוריסטים
הידועים ביותר בארצות־הברית.
הראשונה, פרי דו של הרברט
(״הרבלוק״) בלוק, המייצג את הלובי
היהודי הוותיק, מראה את הקיצוניים הער ביים
לוחצים על אנוואר ׳אל־סאדאת, הלו חץ
מצידו על מנחם בגין המיסכן. שואל
סאדאת את בגין :״מדוע אינך יכול
להיות גמיש יותר?״
השנייה, פרי ידו של ביל מולדין, מי
שהיה שופר החיילים הקרביים במילחמת־העולם
השנייה, וכיום נציג הכוחות הלי ברליים
הצעירים, מראה את בגין בדמותו
של ספינכס חצוב מאבן, נוקשה כגרנית.
בין שתי קאריקטורות אלה נערך, עתה,
הקרב.

מדיניות
בל ה־ברה־בל ה
״•שגי הצדדים מסכימים
שהם מסכימים
עד מה
שהם ה ס כי מו...״
סוכניו של משה דיין, השולטים בעי תונות
הישראלית, הודיעו על הניצחון
הגדול של שר־החוץ, שוחר־השלום. במא מץ
כביר הצליח להגיע לנוסח מוסכם של
״הצהרת עקרונות״ ,והדרך לשלום נסללה.
הנוסח הוסכם בין דיין לבין אלפרד
אתרטון, שהושאר על־ידי שר־החוץ האמ ריקאי
במרחב כדי להדביק ביחד את
שיברי יחמת־השלום. דיין מקווה, כך
נאמר, כי אתרטון מייצג גם את המצרים,
כך שההסכם הוא מלא. השבוע טס אתר-
טון לקאהיר, כדי להראות לאנוואר אל*
סאדאת את המלאכה המפוארת, ולקבל את
אישורו הרישמי.
ארבע פדיחות. הרעיון של ״הצהרת
עקרונות״ (או ״הצהרת כוונות״) נולד ב־בית־מידרשו
של אל־סאדאת עצמו. הוא
נועד לקבוע מראש שישראל מסכימה
לשלושת עמודי־התווך של יחמת־סאדאת׳?
חזרה לגבולות ה־ 4ביוני , 1967 הענקת
.הגדרה עצמית לעם הפלסטיני. ,זוכיינון
שלום מלא עם ערבויות־ביטחון. אחרי ש*
שני הצדדים. יסכימו על עקרונות אלך,
יוכלו לגשת — *לדעת אל־סאדאת ״ -
למשא־ומתן על הפרטים (ראה עמודיה
.)19—20
המיסמך שנולד במאמצי דיין—אתרטון
נראה כקאריקטורה של רעיון זה, פא-
רודיה משעשעת של הומוריסט.

הרכלוק :״מדוע אינך יכול להיות יותר נמיש?״
בינתיים :
על-פי ההדלפות של אנשי־דיין, הוסכם
על הסעיפים הבאים של ההצהרה.
!• ״שני הצדדים יכוננו יחסי־שלום
בהתאם לחוזה־שלום שייחתם ביניהם.״
מישפט זה אינו אומר דבר. אפשר היה
לכתוב :״שני הצדדים מסכימים לעשות
שלום לפי השלום שיוסכם ביניהם.״
<• ״תבוצע נסיגה של כוחות ישראליים
משטחים שנכבשו בשנת 1967 לגבולות
בטוחים ומוכרים על כל הצדדים.״
זוהי חזרה מילולית על המילים שהו פיעו
בהחלטת מועצת־הביטחון ,242 ששני
הצדדים הסכימו לה לפני עשר שנים.
המצרים טענו תמיד כי הכוונה היא
לנסיגת כ ל הכוחות הישראליים מכל
השטחים שנכבשו ביוני . 1967 ממשלות־ישראל
טענו תמיד כי הכוונה היא לנסיגת
חלק של הכוחות מחלק של השטחים.
בגלל חילוקי־דיעות אלה לא הושג
השלום במשך עשר שנים, ופרצה מילחמת
יום־הכיפורים. הסעיף הזה משאיר את כל
חילוקי־הדיעות על כנם.
לשון אחרת: לא הוסכם דבר. הכל נש אר
כמו לפני עשר שנים.
<• ״כינון השלום והיערכות הצבאות
ייעשו בהתאם להחלטות מועצת־הביטחון
242ו־.338״
ההחלטה 242 נתקבלה ב־ 1967 על-ידי
שני הצדדים. ההחלטה 338 נתקבלה ב-
1973 על־ידי שני הצדדים.
פירוש הסעיף: שני הצדדים מסכימים
שהם מסכימים על מה שהם הסכימו מזמן.
• ״יימצא פיתרון לבעייה הפלסטינית.
הפיתרון יכיר בזכויותיהם של תושבי יהודה׳
שומרון ועזה (או באנגלית: הגדה
המערבית ורצועת־עזה) להשתתף בדיונים
על הגדרת עתידם, שבהם ייטלו חלק גם
ישראל, מצריים וירדן.״
סעיף זה הוא חדש. תוכנו: אפס.
אין בו זכר ל״עם״ פלסטיני. אין בו
זכר לזכויות מיליון וחצי הפלסטינים
הפזורים במרחב. אין בו זכר להגדרה
עצמית.
הזכות ״להשתתף בהגדרת עתידם״ ,הני תנת
ל״תושבים״ ,היא חסרודמשמעות. ממ-
שלת־בגין תטען, בצדק, כי נוסח זה מת אים
להצעת ה״אוטונומיה״ שלה, שאינה
אלא תוכנית לצירוף הגדה והרצועה ל ישראל,
תוך הבטחת ניהול־עצמי לתו שבים
הערביים.
הפיסקה על ״דיונים על הגדרת עתי-
דם״ ,שבהם ישתתפו ״גם ישראל, מצ ריים
וירדן״ ,פירושה המעשי הוא שכל
העניין נידחה לתקופה בלתי־מוגדרת, ואז
ייפתחו דיונים שבהם ידברו הכל על הכל.
בינתיים תמשיך ישראל לשלוט בשטחים,
ותוכל לבצע בהם שיכונים והתנחלויות
בממדים נרחבים, תוך סיפוחם המעשי ל ישראל.
ההישג:
אפס* אם תתקבל ״הצהרה״
זו, תהיה זאת תבוסה מונומנטלית לאנוואר
אל־סאדאת וחיסול יוקרתו בעולם הער בי׳
וגם בשיכבה המשכילה במצריים עצמה.
ייתכן כי קבלת ההצהרה גרועה מאי-

מולדין: הספינקס
תיקו

קבלתה. כי קבלתה תוכיח לעיני עשרות
מיליוני ערבים שיוזמתו של אל-סאדאת
נכשלה כישלון חרוץ, וכי תמורת מעשהו
ההיסטורי הנועז הוא השיג, בדיוק, אפס.
כך בדיוק ניבאו אוייביו מראש.
השבוע היתה השאלה: האם יסכים אל-
סאדאת להעמיד פנים כאילו יש עדך ל-
״הצהרה״ כזאת, וישתתף בקומדיה, או
שיודה כי זהו נייר חסר-ערך?
שאלה שנייה: האם יסכים חוסיין, מלך
ירדן, להצטרף לקומדיה זו? התחזית ה מיידית:
שלילית.
השאלה השלישית, והעיקרית: כמה זמן
תימשך קומדיה זו, והאם תסתיים הטרא־גדיה?

יחסי־חוץ
קול
מן חלן ס־מדוע
הרגיז מיביתבו
שדהאמפריי הסת
את אגשי בגין ץ
בין המשתתפים בפסטיבל הגדול לקראת
מותו של יוברט האמפריי, בלט גם מנחם
בגין. הוא המטיר מחמאות על ראשו ה מצומק
של הסנאטור הגוסס, שהספיק לש מוע
את כל נאומי־ההספד על עצמו בעודו
בחיים. בגין לא הותיר ספק כי האמפריי
הוא ידיד גדול, נאמן ויקר של עם־ישראל.
לכן הופתעו אנשי בגין בצורה בלתי-
נעימה כאשר נסתבר להם, השבוע, כי
האמפריי מפנה אליהם מן הקבר כמה דב רים
קשים. הם הועלו בצורת מיכתב ש כתב
הסנאטור לבגין ערב מותו, ב־11
בינואר, שבוע לפני שנשיא מצריים הדד

הסנאטור האמפריי
צוואה לא־ נעימה

ליט להחזיר את מישלחתו מירושלים ל־קאהיר.

אולם ״ .האמפריי נקט במיכתבו
את אותה השיטה שבה התרגלו כל מנ היגי
העולם לטפל במנחם בגין (ראה
עמודים 19—20 לעטוף את הגלולה ה מרה
של דברי־תוכחה במעטה עבה של
דברי־הלל אישיים ולאומיים. הצרה היא
שבגין רגיל לקלוט את דברי־ההלל ולהת עלם
מן התוכן של הדברים.
אחרי שהעלה על נם את בגין (״מנהי גות
אמיצה ...התרשמות עמוקה ממך...
האיש הנכון במקום הנכון בזמן הנכון
בא ה״אבל״ הגדול של האמפריי.
״ אולם, ידידי, איננו יכולים להניח
את הגביע מפינוי מבלי לעשות את אשר
יש לעשות...״
משמע: בגין אינו עושה מה שיש לע שות.
מהו?
״כאן עלי לעבור לעניין ההתנחלויות
הישראליות הקיימות בסיני. אני מבין כי
ישובים אלה חשובים במיסגרת צורכי-
של ישראל. הנוכחיים הביטחון
אולם צריכה להיות דרך לגבש תוכנית
לניהול ישובים אלה במשך תקופת ה מ
עבר לריבונות מצרית מלאה, כשם ש צריך
להיות פיתרון קביל ויעיל לגדה
המערבית מי שרוצים לראות ב־פיתרון
הבעיות הקשות האלה יודעים ש דרוש
זמן ויש צורך בוויתורים מצד
כ ל הצדדים, מעבר לעמדות המוצהרות
הקיימות.״
המילים המודגשות אינן מודגשות ב מקור,
אף כי ברור כי עליהן הדגש. האנד
פריי קרא לבגין להעביר, אחרי תקופת־מעבר,
את הריבונות המלאה על פיתחת-
רפיח למצריים, כך שהמשך קיום היישו בים
שם יהיה תלוי ברצון הטוב של ה מצרים;
הוא גם קרא לוויתורים בגדה ה מערבית,
אף כי הדגיש כי אינו תומך
במדינה פלסטינית עצמאית לגמרי.
אזהרה אחרונה. אין ספק שבגין עצ מו
הבין את המיכתב כביקורת חמורה
עליו. כי עם פירסום הקטעים הראשונים
ממנו בעיתונות האמריקאית, פתח המיס־סד
היהודי האמריקאי, המשועבד עתה
כולו לבגין, בהתקפה פרועה על ג׳ימי
קארטר. הנשיא, כך נאמר, הוא שלחץ
על האמפריי לשגר מיכתב זה.
הדבר הוכחש מייד. אין שמץ של הוכ חה
לכך שהמיכתב אינו מהווה מה שהוא
מתיימר להיות: צוואתו של ידיד נאמן
של ישראל, שידע כי הוא עומד למות,
ושהחליט לשגר מן הקבר אזהרה חמורה י
אחרונה למנחם בגין ולאזרחי ישראל.
* הפסוק לקוח מן הברית החדשה. ערב
צליבתו ביקש ישוע הנוצר*׳׳ מאלוהים
״להעביר את הגביע המר הזה משפתות״׳.
השימוש שעשה האמפריי בפסוק זה מוזר,
מאחר שכאן אין הכוונה לגביע מר, אלא
דווקא לגביע מתוק. הסנאטור המנוח היה
מפורסם כאיש רב־מלל, אך מעולם לא
הצטיין בסיגנונו.
העו ל ם הזה 2109

ז ץ יאכטה הקטנה והלבנה שהפליגו,
י י מהמעגן הצבאי של נמל חיפה, משסה
אליה בשבת האחרונה את !תשומת־לב עיש-
דיות הימאים שהיו על סיפון האוניות
הישראליות המושבתות במפרץ חיפה, מחוץ
לנמל. כשהתקרבה היאכטה לעבר אוניות
אלה, גברה. סקרנותם של הימאים שהצ טופפו
על הסיפונים עוד יותר. במהרה הם
זיהו את המנווט אותה כשלמה אראל,
ימי שהיה מפקד חיל־הים וכיום מנכ״ל
איגוד חברות הספנות, שנגדו שובתים
בימים אלה קציני ומלחי הצי הישראלי
כולו.
׳אראל, שתסב״בו הוא השייט, יצא לים
ובשבת האחרונה — כבכל שבת כמעט —
על־גיבי סירתו הקטנה. הוא התקרב לאונ יות
העוגנות וניסה לקשור שיחה עם ה ימאים
.״מה נשמע, חבר׳ה 1איך המוראל ז״
שאל. חמומי־מוח מקרב הימאים, ויש רבים
כאלה, קידמו אותו בקללות ובהנפת אגרו פים
!מאיימים.
בדיוק באותן תנועות עויי׳נות התקבל
שלמה אראל כאשר הגיע, ביום השני ה אחרון׳
אל הבניין המיושן של בית־הדין-
לעבודה בחיפה. אראל, שהיה לבוש בחלי פה
הדורה, חולצה מפוספסת ועניבה הול מת,
התנצל לפני צוות־הטלוויזיה שהיה
במקום :״היתד, לי תקלה במכונית, אז
לא. הספקתי להסתפר הבוקר.״ אולם את
עשרות מנהיגי הימאים שמילאו בבר את
מסדרונות ואולמות בית־המשפט, לא עניי נה
באותו בוקר תיספורתו של האלוף
(מיל ).הם היו מודאגים מהחלטת בית־הדין
שעמדה להינתן.

3111ד*ם
אההד גוי

סכנ המאח רי
מילי ם ת מי מו ת
ץ היה לדאגתם על מה לסמוך. חב ו
רות הספנות הגישו בקשה לבית-הדין
האיזורי לעבודה, ,להכריז — בגלל סיבות
טכניות בעיקרן — על שביתת קציני הים
והעובדים הדירוגיים כעל שביתה בלתי-
חוקית. עד שתתברר חוקיותה של השביתה,
ביקשו החברות, בעזרת סוללה !מפוארת של
עורכי־דין, צו־ביניים שיורה לקציני הים
להפסיק את שביתתם ולחזור לעבודה. ימים
אחדים קודם־לכן נתן בית־הדין לעבודה צו
דומה נגד הימאים הדירוגיים, ולא היתה
כל סיבה !להניח שצו בזה לא יינתן גם
נגד קציני הים.
ואומנם, הימאים והקצינים עשו כל שב יכולתם
כדי לסיים את השביתה ״עם טיפה
ישל כבוד״ .שוב לא נשמעו הקולות הרמים
של ״נראה להם״ .״נכניע את צי׳־ם״ או
״יישפך דם בנמל״ .כשהעלה השופט אלי עזר
כנפי הצעת־פשרה, שלפיה תסתיים
השבייתה מייד. יבורר יחידי יחליט לגבי
תביעות השכר של הימאים, והמצב פולו
יחזור לקדמותו כאילו לא הקתה שביתה
כלל, הסכימו — להפתעת הכל — הימאים

הספנות, להגיע בהם ׳לפתרון (על-ידי ה בורר)
,מצויים :׳תנאי עבודה ושכר, מיש־מעת
ומרות, תקנים באוניות, הסדרים ׳ומנ גנון
לפתרון סיכסוכים ׳וחילוקי-דיעות,
:אחריות לניזקי שביתות ועיצומים וכד.
׳הכרעותיו של הבורר תחייבנה את הצדדים
לכל דפר ועניין, ותיחשבנה כהסכמים
קיבוציים ביניהם.״
מאחורי מילים תמימות אלה הייתה טמונה
סכנה עצומה. איליו הסכימו הימאים להצעה

עם משרד התחבורה תביא לקבלת הצעת-
הפשרה וחיסולה של השביתה. רק ברוך
שיפמן, עורך יהדין של הימאים הדירוגיים,
היה מודאג. שיפמן הוא שועל ותיק. לפני
שלמד מישפטים היה איש־ים, והמרד הגדול
של הימאים הביאו לבית־הסוהד.
ואומנם. כעבור שעות אחדות של הת ייעצות
התברר לשיפמן כי דאגותיו היו
מוצדקות. לפתע התגלה כי ההתייעצות של
חברות־הספנוית לא היחד, בינן לבין עצמן,
אלא מישא־ומתן עם ההסתדרות מאחורי
גבם שיל הימאים, שאותם אמורה ההסתד רות
׳לייצג, אשר הביא לניסוח שיונה של
הצעת חברות1,-־,ספנות, ניסוח חמור עוד
יותר.

__ שופט
ב קי א ואמיץ

^ אשר הופיעו עורכי־הדין שיל חב־
״ רות־ז־,ספנות שוב בבית־המישפט, הם
הגיעו יחד עם קלמרו. הסתבר כי שני הצדדים
ישבו להם בדיון סודי וארוך שכלל
התייעצויות טלפוניות עם ראשי ההסתד רות
בתל־אביב ושר-ד,תחבורה בירושלים,
׳שתוצאתו היתד. אחת: תחת שעל־פי ה הצעה
המקורית של חברות-ד,ספנות, ההצ עה
שנדחתה, ימנה היועץ-המישפטי-לממ־שלה
את הבורר יעשו זאת, על פי ההצעה
החדשה, שלמה אראל עצמו ומזכיר האיגוד
המיקצועי ישל ההסתדרות, ישראל קיסר.
על הימאים, לפי ההסכם בין המעסיקים
להסתדרות, היה רק לקבל את מסקנות ה בוררים.
כשנדחקו
כל הצדדים אל לי׳שכת השופט
אליעזר כנפי, ורמזו לו על ההצעה החדשה
של אראל ׳וההסתדרות, לא הצליח השופט
לכבוש את ׳תימהונו. אליעזר כנפי, מי ש היה
פעם קצין־מ״שטרה, נחשב בחוגי המשפטנים
כבקי מאין־כמוהו בדיני העבודה.
הוא אף נחשב שופט אמיץ ביותר. ואומנם
החלטתו היתד, מכה קשה לחברות הספנות
,ולהסתדרות גם־יחד, והסירה את המסווה
מעל פני ההסתדרות. השופט דחה את בק שת
חברות-ד,ספנות להודות לקצייני־הים
׳להפסיק את שביתתם, ומבלי שהתבקש אף
ביטל את הצו הקודם שליו, שעל־פיו היה
על הימאים הד״רוגיים להפסיק את השבי-
תה. לאמיתו של דבר קבע השופט, כי בינ תיים
השביתה חוקית לגמרי, ועד שלא
יוחלט אחרת יכולים הימאים וקציניהם
כופלת כזו, שפירושה חמור הרבה יותר
להמשיך לשבות.
מאשר בוררות־החובה הנוקשה ביותר.
אולם את ההפתעה האמיתית זרק לחלל
הימאים לא הסכימו להצעה זיו. גם נציג
ל״שכת השופט דווקא עיורך־הדין של ה ההסתדרות,
שהיא צד בסיכסוך, עורך-הדין
חברות, אברהם ענבי. הוא ביקש, מהשופט
עודד קלמרו, לא יכול להרשות לעצמו להס הנדהם
לבטל כליל את כל הבקשות וה כים
לנוסח כזה. לראשונה מזה חודשים
הליכים שביקשו חברות הספנות נגד הימ של
הסיכסוך, תימך נציג ההסתדרות, שד,״ה אים. קריאות השימחה של הימאים והתפר עד
כה שליח ישל חברות־ד,ספנות, דווקא
צויות שיל אביטן :״יחי השופט כנפי !״
בימאים. אפילו השופט כנפי לעג להצעה
לא יכלו להסיר את הדאגה שהתעוררה
בגלוי.
בעיקבות נסיגת החברות :״מדוע ויתרו

הימאים יפדו בפח: הס ועין לפרובוקציה שיועדה
להע בי ר אח צי־הסוחר מדג ל ישראל לדגל 1ר
וקציניהם, למרות שלגביהם היתד, ההצעה
בגדר כניעה מוחלטת.
אולם דווקא חברות-הספנות, אחרי הת ייעצויות
עם מישרז״התיחבורה בירושלים,
סירבו לה. הן הגישו הצעה נגדית, שלפיה
יקבע הבורר שיתמנה לגבי כל דבר, לא רק
שכר, ולא יותיר מאומה למשא-יומתן ב עתיד.
או, כפי ״שניסחו זאת הברות־הספ-
נות :״יבין העניינים שיש, לדעת חברות

זו היו צריכים למנות על כל ספינה בורר,
אשד יכריע על כל סיכסוך בנושאי סיגר יות,
בילוי בחוף או התמונות המכסות את
כתלי תאו של ד,ימאי, בדיוק כמו בדרישות
להעלאוח־ישכר או הטבות אחריות.
אולם עיקר הסכנה היה בפיסקד, ה אח ת-
נר״ אשר קבעה כי הכרעותיו של הבורר
תחשבנה בכל מקרה כהסכם־עבודה קיבו צי.
מעולם לא העז מעביד להציע נוסחיה

חברותיו־,ספנות ביקשו שעה לשם התייעצות.
שלמד, אביטן, העומד בראש שבי תת
הימאים הדירוגיים ואדם צ׳יזיק, ממנ היגי
איגוד קציני־הים, נשמו לרווחה.
אביטן אומנם רק שמע על מרד הימאים
הגדול של , 1952 המרד ישבו נרמסו הימאים
על־ידי צבא המישטרה, אבל אדם צ׳יזיק
חזיה את המרד מבשרו. הם קיוו שאולי
ההתייעצות הפנימית של חברות הספנות

חברותחר,ספנות על האפשרות ילישבור את
השביתה באופן ׳הוקי? אילו קלפים מונחים
בשרוולו?״
התשובה נימצאה, בעצם, בפסק־דינו של
השופט כנפי. כאשר דחה את בקשות חב-
רות־הספנות, הוא ציין כי נראה לו שהן לא
הוגשו בתום־לב. השופט אומנם לא ידע
על החלטות חברות הספנות והממשלה ב־
(המשך בעמוד )30

שופט כנפי

טעסיק אראל

שובת צ׳יז׳יל,

איש־ הסתדרות קלמרו

שביתה חוקית

מילים תמימות

זכרונות מהעבר

יד אחת

213

במדינת י
היסטוריוה

31 של (חו 3ש< ביט!״
שגי חברי־בנסת מתגברים
רסרט שהופק על״פי סיפורו
שד חבר־כנסת לשעבר
אילו היו יוצרי הסרט חירבת חזעה
חיים בארצות־הברית של אמריקה, היו
יכולים להתברך ברעש שמעורר סירטם
עוד לפני הקרנתו על מסך הטלוויזיה. שכן
שם אין צנזורה על סרטים, כפי שאין
צנזורה על העיתונות, וכל רעש המת עורר
סביב לסרט רק מגביר את פירסומו
ומעורר עוד ועוד צופים פוטנציאליים
לחזות בו.
אלא שהבמאי רם לוי וחבר עוזריו, ש עמלו
על הפקת הסרט במשך חודשים,
יודעים כי ישראל אינה אמריקה. מה ש אפשרי
שם, לא תמיד אפשרי פה. ולהי־פך.
סנאטור אמריקאי שהיה מנסה להציע
התערבות של הסינאט בענייני הטלוויזיה,
על מנת לפסול סרט מסויים לשידור, היה
נחשב כמי שנשתבשה עליו דעתו. בישר אל
נחשב נבחר־העם המציע הצעות כאלה
כפאטריוט. כך, לפחות, נחשבו השבוע
שני ח״כים — עמוס הדר (המערך) וקלמן
כהנא (פא׳׳י) — שהציעו לגנוז את הסרט,
שהופק על־פי סיפרו של הסופר והח״כ
לשעבר יזהר (״ס. יזהר״) סמילנסקי.
״גרעיני כנופיות״ .הח״כים מן הקו אליציה
ומן האופוזיציה הראשית, שגם
בנושאי חופש הביטוי קשה לפעמים להב דיל
ביניהם, הציעו לגנוז את הסרט, ה עלול,
לדבריהם ,״לפגוע בסיכויי השלום
ובמוראל הציבור״ .בכך חשפו לא רק את
כוונותיהם הכמוסות, להנהיג בישראל אק לים
רוחני־תרבותי בדומה לזה השורר ב־רודנויות
פאשיסטיות וקומוניסטיות, אלא
גם את בורותם המדהימה. לפחות בכל מה
שנוגע למלחמת תש״ח.
כותב ס. יזהר בסיפורו הקצר חירבת
חזעה, על כיבושו של כפר ערבי אחד
מני רבים, בעת המילחמה שבה השתתת
כלוחם מן השורה :
״אולם, אפשר, מוטב לפחות אחרת ו להזכיר
מייד את זו אשר מלכתחילה היתה
,פקודת
תכלית כל אותו היום, אותה
המיבצע׳ מספר כך־וכך, בכך וכך לחודש,
ואשר בשוליה, בסעיף אחרון, המכונה סת מית,
שונות,׳ היה אמור על פני שורה

סופר יזהר
לאסור את הכל
וחצי, שאם כי יש לבצע את המשימה ב החלטיות
ובדייקנות, הרי, מכל מקום,
,אין להרשות התפרצויות — כך היה כתוב
— והתנהגות פרועה,׳ וזה בא ללמדך
מייד, כי יש דברים בגו, ושהכל יתכן(ועם
זאת, מתוכנן וצפוי מראש) .ואין להעריך
נכונה סייפא נכוחה זאת אלא לאחר שתח־

תיכוגיסט עומרד

תיבוגיסט בשר

״קורבנות פוטנציאליים של המידחמה הבאה
זור אל הרישא, ותזכור גם את הסעיף
הנכבד, ידיעות /שהתריע מייד על סכנה
מתעצמת של, מסתננים׳ ושל ׳גרעיני כנו פיות׳
,ושל (וזה יופי של ביטוי) ,שליחים
במשימות אדיבות׳; וגם את הסעיף ש לאחריו,
הנכבד ממנו, שהיה מדבר בפי רוש
על כך שיש, לאסוף את התושבים
החל מנקודה פלונית (עיין במפה המצור פת)
ועד לנקודה פלונית (עיין באותה
מפה) — להעמיסם על המכוניות ולהעבי רם
מעבר לקווינו; לפוצץ את בתי האבן
ולשרוף את ביקתות החומר; לאסור את
הצעירים ואת החשודים, ולטהר את השטח
מכוחות עדינים, וגומר וגומר — שכן
עתה הסתבר בכמה הרבה תיקוות טוב־ת
ונכוחות נטענו היוצאים שהושם עליהם
כל ה,לשרוף-לפוצץ־לא 0ור-להעמיס־ול 1י
לוח׳ הזה שיקומו וישרפו ויפוצצו ויאסרו
ויעמיסו וישלחו ברוב דרך־ארץ ומתוך
מתינות שבתרבות דווקא, וזה לך אות
לרוחות מנשבות, לחינוך טוב ושמא ום
לנשמה היהודית, זו הגדולה...״
״פקודת המיבצע״ .גם אילו היה
סיפורו של יזהר מבוסס רק על דימיונו
היוצר, היה זכאי ליהנות מכל זכויות
הפירסום — בדפוס ועל גבי האקרן. כך
מחייבת הדמוקרטיה. במיקרה הנ״ל זכ אית
היצירה לפירסום לא כיצירת דימיץ,
אלא כסיפור המבוסס על עובדות היס טוריות.
יתכן
שרבים מחברי־הכנסת, החפצים
בגניזת הסרט, אינם יודעים את העובדות
לאשורן. בין השאר, אינם יודעים כי
״פקודת המיבצע״ ,שמזכיר המחבר־הלו־חם.
מתבססת על תוכנית דל״ת של אגף־
מיבצעים של המטכ״ל, שהוצאה ב־ 10ב מארס
— 1948 חודשיים לפני הכרזת ה מדינה
— כתוכנית הסטראטגית הראשו נה
של צה״ל *.
נאמר בה, למשל, כי פעולות נגד ישו־בי־האוייב
תכלולנה, בין השאר ,״הש מדת
כפרים — שריפה, פיצוץ ומיקוש
החורבות — בעיקר לגבי ישובים שאין
באפשרותנו להשתלט עליהם בקביעות.״
או כי ״שיטת התקפת־הנגד תהיה, בדרך
כלל, פשיטה לעומק של כוח בעוצמה ממו צעת
של גדוד, אשר יתקוף במרוכז ישו בים
ומרכזי אוייב — במטרה להשמידם...״
אם ירצו הח״כים הדר וכהנא להמשיך
בהיונם, יצטרכו לתבוע מהוצאת הספרים
של הקיבוץ המאוחד להשמיד את ספריו
של יזהר ולחדול מהדפסת מהדורות נוס פות.
כן יצטרכו לדרוש מהוצאת הספרים
הרשמית של צה״ל, מערכות, לגנוז את
* קדמו לה שלוש תוכניות של איוגון
ההגנה: תוכנית אל״ף, תוכנית בי״ת
ותוכנית מאי .1946

הספר חטיבת גבעתי במילחמת הקוממיות,
בו מתפרסמת תוכנית דל״ת במלואה.
ואז ישרור מוראל גבוה בישראל ויכון
השלום.
נועד העסק 91ת 13 ציר
״אל יהיו ידייך מגואלות
,בדמגו״ — בתבו תלמידי שביעיות
לבנין ועוררו גל של
תגובות נזעמות
הרעיון נולד בשיעור תנ״ך, בכיתה י״א
בב־ת־סשר תיכון חדש בתל־אביב. דני אמיר
מכפר שמריהו, נכדו של מאיר וייסגאל,
ישב וניסח מיכתב אל ראש־הממשלה.
אנו, החתומים מטה, נאמר במיכתב,
עומדים כשנה או כשנתיים לפני גידסנו
לצה״ל. כל חיינו גדלנו במדינה הנמצאת
במצב מילחמה ומגיל צעיר חיינו בהכרה
שמשאת נפשה של מדינת־ישראל היא לחיות
בשלום עס שכנינו. בעקבות הצהרת
נשיא מצריים לפיה אפשר להגיע להסכם
שלום, היינו בטוחים שהחלום הפך למציאות.
ימול
מדינת־ישראל עומדות שתי אפשרויות:
החזרת השטחים שנכבשו במיל־חמת
יוני 1967 וחתימת הסכם־שלוס עם
מדינות־ערב או המשך החזקתם של השטחים
הכבושים, דיכוי תושביהם והמשך מצב
המילחמה. ממשלת־ישראל פונה לצערנו
לדרך השנייה ומנציחה את מצב המילחמה.
אחינו שנפלו בארבע מילחמות נפלו
בידיעה שאין ברירה, אין עם מי לדבר.
אך כיצד מצפה ראש־הממשלה שאנו, שחונכנו
שהשלום הוא ערך עליון, נצא למיל־חמה
שאיננו בטוחים שאי אפשר היה למנעה?
כיצד מצפה ראש־הממשלה שנלחם
מילחמה כשאיננו בטוחים בצידקת דרכנו?
כקורבנות פוטנציאליים של המיל־חמה
הבאה, אנו קוראים לראש־הממשלה
לנהוג בדרך הנכונה, דרך השלום ולהביע
נכונות לחתום על הסכם שלום מלא שבמסגרתו
תיסוג ישראל מהשטחים הכבושים
ויובטחו זכויותיהם הלאומיות של כל העמים
באזור, כולל העם הפלסטיני ותוכר
זכותו להגדרה עצמית. אם לא ינהג ראש־הממשלה
בדרך זו, יהיו ידיו מגואלות
בדמנו, דם הנופלים.״
כשסיים את כתיבת המיכתב הראה אותו
לחברו, חמי וייצמן. חמי הכנים תיקונים
מיספר בניסוח. בהפסקה הציגו את ה עצומה
שחיברו לחבריהם. כמה מהם, שהיו
מוכרים להם כקרובים אליהם בדיעותיהם
הפוליטיות, חתמו על המיכתב. אחרים הי ססו
או הסתייגו. אחר־כך העבירו העתקים
של המיכתב לחברים מבתי־ספר אחרים

בתל-אביב, ראשון־לציון והרצליה. תוך יום
אחד נאספו כמאה חתימות והמיכתב נשלח
אל ראש־הממשלה.
״כואב להיות במיעוט.״ ״פגשתי
את דני אמיר בסרט,״ מספר נועם כשר,
, 17 תלמיד שביעית בתיכון עירוני ט/
״הוא הראה לי את המיכתב. היו לי מיספר
הסתייגויות מהנוסח, אבל הסכמתי לתוכ נו.
החלטתי לחתום.״
היתד. זו עצומה ספונטאנית, שנולדה
בעיקבות ויכוחים בין תלמידים בהפסקות
בבתי־הספר ובחוגים החברתיים שהם נוט לים
בהם חלק .״ברגע שנפסקו שיחות ה שלום
עם מצריים,״ סיפר אחד החותמים,
אבי עומרד , 17 ,בן שכונת־התיקווה, תל מיד
תיכון עירוני ט׳ ,״זה נתן לנו את
ההרגשה שהעסק מתפנצ׳ר. רצינו לזעוק
ועשינו זאת באמצעות המיכתב.״
אלא שהמיכתב לא נשלח רק אל ראש-
הממשלה. העתקיו נשלחו לעיתונים, תוכנו
הוקרא ברדיו ובטלוויזיה. מייד נולדה סע רה
של גינויים, שהחלה בשר־החינוך זבו לון
המר והסתיימה בכיתות הגימנסיות.
עצומות נגדיות של תמיכה במדיניות הממ שלה
אורגנו במהירות בבתי־ספר בכל רח בי
המדינה. בבתי-הספר בהם זוהו חותמי
העצומה לבגין, החל מסע של מעין ציד־מכשפות.
המורים
והמנהלים בבתי־הספר התל-
אביביים בהם חתמו תלמידים על המיכתב
לבגין, תמכו אומנם בזכותם של תלמידים
לחופש ביטוי פוליטי. אולם היו אלה דווקא
חבריהם התלמידים שביקרו אותם. במק רים
מסויימים הגיעו הוויכוחים עד לחי לופי
מהלומות.
מי שנבהלו יותר מכל היו הורי התל מידים
שחתמו על המיכתב. אלה דאגו
לגורל ילדיהם בבית־הספר, לחצו עליהם
לבטל את חתימותיהם, לבטל ראיונות ש כבר
העניקו לעיתונות.
טענו חותמי המיכתב לבגין :״ד,מיכ-
תב הזה לא נועד להיות מישחק בפולי טיקה.
כתבנו על מה שכואב לנו. רצינו
לעורר את דעת־הקהל ולהפנותה לעבר
האנשים הצעירים העומדים להתגייס ל-
צה״ל. כשכתבנו את המיכתב לא היינו
מודעים כלל למיכתב השמיניות שנשלח
לגולדה ב־ . 1970 כתבנו את המיכתב שלנו
ללא כל קשר לפרשה ההיא.״
גם הפעם מצאו חותמי המיכתב את
עצמם במיעוט. תיכון חדש, שהיה פעם
מיבצרה של תנועת העבודה, שוב אינו
כזה. בבחירות ניסיוניות שנערכו בין כתלי
בית-הספר זכה הליכוד ב־ס/ס 40 מקולות
התלמידים. שלי רק נד .80/0מול מאה ה חתימות
על המיכתב לבגין, גוייסו אלפי
חתימות על מיכתבי גינוי.
״כואב לנו שאנחנו במיעוט,״ טוען נו -״
עם כשר ,״זה די קשה להיות במיעוט
(המשך בעמוד )26
ה עו ל ם הזה 2109

טוביה אושרי, מנהיג חבורת הכום, שותנו וידיה
שר ו ח מי ם אהרוג׳ העצור מגי בלרא שונ ה
על ההאשמות המוטחות בפניו ובבני החבורה

ואאג גו ד
בחב רי!י

שמם שד רחמים אהרוגי וטוביה
אושרי לא ירד מכותרות העיתונים
כשנים האחרונות, כמי שעומדים
כראש הכורת הפרם. שמותיהם
נקשרו כמעשים שונים, בולל
ריכוז מערכת הכרחות הסמים
כישראל, חיסול הכנופיה הצרפתית
כשנות ה־ ,<50 וריכוז אחת
ממערכות הפשע המאורגן כישראל.
לאחרונה
נקשר שמם כסידרת
כתכות כ״העולם הזה״ ,כעומדים
כראש רשת ההונאה כדרום־אפרי־קה,
שכה הוצאו שני מיליון דולאר
כמירמה מיהודי אותה יכשת, וכמי
שעומדים כראש מערכת הונאות
בנקאיות באירופה.
לפני כעשרה ימים נעצר רחמים
אחרוני, ועימו היוהדומן יהושע
מיזרחי, יום אחרי פירסום הכתבה
כ״העולם הזה״ על ההונאה כדרום•
אפריקה. הם חשודים כהונאה
כאמצעות המחאות בנקאיות לא-
בשרות.
השבוע שוחח יגאל לביב עם
טוביה אושרי. זו הפעם הראשונה
שטוכיה אושרי מסכים לשפוך את
ליכו.

חזרתי ולא
בדקו או תי
>> ני מוכן בכל רגע ללכת לגלאי־שקר,
ר ולענות על השאלה אם בחמש השנים
האחרונות הייתי מעורב באיזו עיסקה בל-
תי־חוקית -בישראל. חמש שנים? יותר,
אפילו! שום סמים! שום הונאה! אני לא
חושש משום שאלה בגלאי־שקר. אתם,

העיתונים, מפרסמים בלי בדיקה, הורסים
אנשים ומישפחות, הופכים אותנו ללא-
מקובלים בחברה. היכן זה כתובו אתם
לא כותבים על אנשים שהם גבוה גביה,
ומושחתים, יותר מכל נושא אחר ואדם
אחר.
עובדה היא שרחמים אהרוני לא די בר עם
שטיינקה, לא היה בגרמניה, והוא לי! י דע
כלום על הדברים האלה. אני בקוש• מכיר
את ברוך, וגם רחמים אותו הדבר. חם ׳ש טרה
טוענת כל הזמן בבתי־המישפט ש השותף
של רחמים צריך להגיע ארצה
וצריך להיחקר. והנה, זו הפעם הראשונה
שאני חוזר ארצה ולא בדקו אותי במ* 2־
טרת הגבולות. לפני שחזרתי, טילפנו אלי
והזהירו אותי שלא אבוא, כי יעצרו אותי.
על מה יעצרו אותי? ממה אני מפחד?
ואני חוזר ארצה ובא לבית־המישפט חופ שי,
ויושב באולם שבו אמרה המישטרה
שמחכים לבואו של השותף של רחמים,
והנה השותף באולם, ואיש לא שואל אותו
אף שאלה. זוהי תעודת־עניות למישטרה.
אלברט ליאני היה בארץ שבועיים, וכאשר
הוא היה בארץ אני לא הייתי. כך גם
לגבי עיסקת מלון קונקורד שכתבתם כאי לו
אני ורחמים עמדנו לרכוש אותו באי
סן־מרטין. אני רק תיווכתי עבור קונים
בלונדון, ולא עבורי. זה הכל שטויות, לא
היתה לי שום כוונה לקנות את המלון.

סיפור ההונאות
פרשת ההונאות הגדולות של הישראלים בדרום־אפריקה ובגרמניה, שפורסמה
במלואה לראשונה בעיתון זה, התבססה על שיטת ההמחאה הכפולה.
בעלי השיטה פותחים חשבון־בגק ומפקידים בו סכום־כסף נכבד, נאמר חצי
מיליון דולאר. אחר״כך הם משיגים, באמצעות עובד הבנק, שתי המחאות
בנקאיות זהות, כל אחת על הסכום המופקד בחשבון, הדומות זו לזו בכל.
הם מוסרים אחת ההמחאות לאדם שאותו רוצים לרמות, וכאשר הוא בודק
בבנק אם ההמחאה טובה, הוא מקבל אישור להיותה בת תוקף וכיסוי. מייד
אחרי שהוא מקבל את האישור באמצעות הטלקס או הטלפון, מושכים
הרמאים את הכסף מן החשבון באמצעות ההמחאה השנייה. כאשר מגיעה
ההמחאה שקיבל המרומה, אין לה כבר כיסוי.
על בסיס טכניקה זו פעלה הרשת בדרום־אפריקה. כפי שכתב ״העולם
הזח״ ,רחמים אחרוני וטוביה אושרי מימנו את הפעולות שהוצעו להם על-
ידי צבי פאר וגרהארד שטיינקה. פאר הוא ישראלי המבלה את מרבית זמנו
בחו״ל ונחשב על ראשי ההונאות הבנקאיות באירופה. שטיינקה ישב שנים
רבות בכלא על מעשי שוד, ומשהשתחרר עבר להונאות ״נקיות״ .פאר ושטיע-
קה קיבלו את ההמחאות הכפולות באמצעות אלברט ליאני, ישראלי היושב
במארסיי ואשר אירגן בעבר הברחות סמים מישראל לאמריקה, עבור חבורת
הכרם של אחרוני ואושרי.
בשלב הראשון מכר פאר את ההמחאות הכפולות ליהודי דרום־אפריקה,
עד שחמישטרה המקומית עלתה על המעורבים במזימה וחלקם נמלט, חלקם
נעצר. אחרי״כן ניסו למכור המחאות כאלה באמצעות שליחים שונים, כולל
ברון (שהיה קשור עם אושרי ואחרוני בעיסקי בשר) ,שנעצר אף הוא בדרום-
אפריקה לפני חמישה חודשים.
יהודי דרום־אפריקה מסרו תמורת ההמחאות הבנקאיות, שהיו בדולא־רים,
ראנדים דרום־אפריקאים. את הראנדים הוציא מדרום־אפריקה ישראלי
בשם פתחיה שצ׳רצינסקי, חברם של רחמים וטוביה.
ההונאות באירופה נעשו בדרן שונה לחלוטין. עיקרן היה הפקדה בבנק
של שטרות חסרי־ערן, שתמורתם הוציא הבנק ערבות בנקאית. כנגד ערבות
זו נמשכו כספים שבהם נרכש זהב. כאשר הגיע מועד פרעון הערבות, התברר
כי לשטרות אין כיסוי. בדרן זו הוצאו באחרונה 4מיליון דולאר מ״דרזנר
בנק״ שבדיסלדורף, גרמניה.

אני בן ,40 יליד תל-אביב. אבי עלה
מתימן לפני 70 שנה והיה סוחר אמיד.
בעיתונים כותבים עלי כעל שותפו וידידו
הנאמן של רחמים אהרוני. ועל היותנו
ראשי מה שקרוי ״חבורת הכרם״ .רחמים
נעצר לזמן־מה על חשדות בשותפות ב־קנוניית
זיוף והברחות, בפרשיות של ה יהלומן
יהושע מזרחי ואולי בקשר עם
הונאות בדרום־אפריקה. אני מתגורר ב שדרות
דוד המלך בתל-אביב עם מישפחתי
(אשה ושלושה ילדים גדולים) ,בדירה שכו רה.
אני תעשיין. לי ולרחמים יש מיפעל
לבשר בבת־ים, המושכר לחברת וימפי
תמורת כמה אלפי לירות לחודש, ומזה
אנחנו חיים.
גדלתי בבית טוב. תמיד היה כסף ב בית.
בגיל , 19 אחרי הצבא, היתה לי מס גריה
בבת־ים שבה עבדו 20 פועלים.
היתה לי גם מיסעדה השוקת, עד לפני
שלוש שנים. ניהלתי אותה משנת , 1968
אחרי-כן התגייסתי לצבא. שירתתי בחטיבת
גולני. אחרי השירות הצבאי נתפס לי
הגב, ולא יכולתי לעבוד בעבודות קשות
כמו קודם. נכנסתי לשוק הכרמל.
אני מכיר את רחמים כבר 11 שנה. הוא
גדל בשכונת־התיקווה, ואני בכרם התי מנים.
אני וסמים? אתה חי בהזיות, ומול-
עט על-ידי שרצים. בעולם הפשע יש אנ שים
שונים, הנלחמים זה בזה, ואולי רו צים
לתת למישטרה כיוון מוטעה כדי ש יעלו
על אלה ובינתיים האחרים יעשו את
העבודה. תראה, מי שעבריין יש לו גם
הכלים להילחם במישטרה, והוא יכול גם
לפתח שיטות הטעייה כאלה, להוליך את
המישטרה ואת כולם אחרי מי ש לא קשור
בעניין. אולי הכיוון מוטעה.
הנה, כתבת שנסעתי לבראזיל. אני אפי לו
לא התקרבתי לשם. יש אנשים במיש-
טרה שקיבלו תקציב לעבוד עלינו, ואני
יודע שגמרו את התקציב ועוד אין להם
כלום. הם קיבלו עוד תקציב, ורוצים להר אות
הצלחה בכל מחיר, אז תופרים לי
חליפה לפי מידה!
השוטר הוא קארייריסט, והוא מוכרח
לתת לזה שמעליו את הסיפוק שלו. אני
יודע כמה אני נקי, והמזל שלי שאני קר
בנושא הזה. כי אחרת, אולי הייתי מגיב
כמו שהם רוצים שאגיב. אני לא מוכן
לומר יותר, כי העיתונות כבר האכילה
את הציבור ומכרה לו את הסיפורים על
רחמים וטוביה. לפעמים אני חושב, למה
לא אקח את הרגליים ואלך מכאן? אבל
אני אוהב את המדינה, למרות שמישהו
זורק אותי ממנה. אולי אין לי מה לע שות
כאן, וזה מרגיז אותי עד שיגעון.

..סמים? אתה חי בחזיות!״

לא שאלו
או תי כ לו ם!
>> ין לי שום עסקים בחו״ל. אם יהיו,
י וזה הולך לקראת זה, מס־הכנסה יידע
מזה. יש לי קשרים טובים בחו״ל, וזה
יוביל לפרנסה טובה. מניין יש לי 40
מיליון דולאר? אתה יודע כמה זה? אני
רוצה לחיות בשקט, לגדל מישפחה, לי־

..אין ל׳ מה לפחד!״

..לא אבגוד!״
(המשך מעמוד )25
הנות מהחיים בדרך שאני אוהב אותם. לא
אתנכר לחברים שלי, ואעזור להם כמה
שאוכל.
יש לי שני בתים, רכוש של האבא
שלי, בית אחד בשוק שיש בו חנות תמרו קים
של אחי, ולי יש חצי בחנות, עם
משכורת. בבית השני, ברחוב שיינקין, גרים
הורי. יש לי עוד כמה דברים שנותנים לי
הכנסה חודשית עבור אמי. אני רק מנהל
את הרכוש של אבי עבור אמי. בחוץ*
לארץ אין לי כלום, ורק ראש מעוות יכול
להגיד שיש לי רכוש שם. אני לא עובר
דרך אמסטרדם, ולא דרך גרמניה. אני
המתנגד הכי קיצוני להרואין. אני ועיסקות־הרואין
ן! איך אפשר לקשר בכל לן!
הייתי שלוש שנים בקיבוץ פלמחים לפני
שהתחלתי לעבוד כמסגר, וכל הדברים
הטובים של הקיבוץ נתקעו לי טוב בראש.
אם אני מכיר את יהושע מיזרחי? מכיר
אותו. יש לו בעייה. הוא בא אל רחמים
ארירוני, ורחמים, הצרה שלו היא שמי שבא
אליו עם בעייה הוא לא מסוגל לסרב לו,
גם אם הוא מפסיד מזה כסף. אז מזרחי
בא אליו וסיפר שהוא הסתבך. אני לא
מאמין ששוקי (יהושע מזרחי) עסק בנוש אים
פליליים. זה שתפסו אותו באיטליה
על הברחת זהב ויהלומים? תראה לי
יהלומן אחד בבורסת היהלומים כאן שאי נו
מבריח יהלומים וזהב! הצרה היא רק
ששוקי אינו אשכנזי. אילו היה שמו רו בינשטיין
או גולדשטיין, והיה נופל בצרה,
היו מתאספים היהלומנים, שמים כל אחד
מאה אלף דולאר ונותנים לו כסף שיוכל
לצאת מן הבוץ. אבל הוא מזרחי, ואי-
אפשר לדבר עימו אידיש, אז הוא נפל.
אני נפגשתי איתו פעמיים, במיקרה. אתה
חושב שאילו היה לי קשר למשהו פלילי
הייתי חוזר עכשיו לארץ? אבל חזרתי,
ואין לי ממה לפחד. עובדה שנכנסתי לארץ,
ולא דיברו אתי ולא שאלו אותי שום
שאלה. אדם שמחכים לו על הונאות בהי קף
של מיליונים, לא עוצרים אותו? ישב תי
בבית־המישפט כשהיה הדיון על רחמים,
והיה לי חשק לקום ולומר לשופט שאני
האדם שהמישטרה טענה שהוא מבוקש על
קשר בהונאות, והנה אני כבר כמה ימים
בארץ, ואיש לא שאל אותי אף שאלה אחת!
מישהו שהיה לו מה לחשוש, היה נשאר
בחוץ. אבל אני החלטתי לבוא, ואני יודע
שאין כלום נגדי ונגד החבר שלי. אני
לא מאמין שבמשהו מכל הדברים של
המישטרה יש שמץ אמת. כמו שמצלי חים
לבלף את הציבור, כך גם את דרך
חקירת המישטרה. נניח שאתה סבור שיש
לך עסק עם משהו כבד, רציני, ואתה
חייב להגיע לתיק מושלם כדי להגיע ל־בית־המישפט.
אז קודם תחקור עד הסוף.
תסגור את הנושא, ורק אז תפעל.
ההתנהגות של המישטרה מכשילה אותה
בעצמה. במקום לעקוב בשקט ולאסוף הו־כחות,
היא עוצרת ומפרסמת סיפורים,
ומפריעה לחקירה של עצמה.

שהמישטרה תלמד
__ איך לעבוד
ת גשתי את שטיינקה, פעם אחת.
• ברוך אינו חבר שלי. אני נוסע הר־בה
לחו״ל. יש לי ידיד עשיר, בעל קש רים׳
שמאמין בי ועוזר לי להכיר אנשים
וליזום עסקים. עד כה לא הצלחתי, אבל
העתיד צופה טובות. אני ורחמים עומדים
עכשיו לפני עסק גדול בניו־יורק, ואליהו
קידר מטפל בזה בשבילנו. כשזה יצליח,
מם־ההכנסה בארץ יידע מזה. איו עיסקה
שקידר מעורב בה שאינה חוקית.
הצרה עם רחמים שהוא בחור טוב שאי ני
יכול להגיד לא, ולכן הוא מסתבך ונק שר
עם כל מיני נושאים כאלה. הוא מת בייש
שלא לעזור. אנשי המישטרה צרי-
כים לעשות את העבודה שלהם, אבל לא
לרדת לחיים של מישהו, רק מפני שאמרו
להם שהוא היה פעם מישהו. על המישטרה
לבדוק ביסודיות, ולא ללכת לעצור לע-
שיי 1רעש, ובסוף האדם בחוץ ואין כלום
נגדו. האדם הכי חזק יכול להתמוטט.
הגיע הזמן שיחליפו את שיטת העבו־דה.
שילמדו איך לעבוד. שיצרפו לצוות
שלהם פסיכולוג שיסביר להם איך לנהוג
לגבי כל מיקרה, ולא יתייחסו אל כולם
בצורה שווה, כשהעיקר מעצר וזהו. לצע רי
הרב, יש במישטרה אנשים שמקבלים
מידע מחלאת המין האנושי, ומתאים להם
לשוחח עם חלאת המין האנושי ולפעול
כמו שהם פועלים.
אני אומר לך שאני מוכן ללכת לגלאי-
שקר כל רגע, ולהצהיר שכבר עשר שנים
ויותר אני לא קשור בשום עיסקה בלתי-
חוקית בישראל. זה לא מספיק ל

המישטוה סבווה שהיהדומן יהושע
תעלומת היעלמם
של תכשיטי־המיליונים

גירה בוכמן

מעצרו של שוקי מזרחי, שעבד בשיתוף עם ראשי חבורת
הכרם, הוארך ב־ 15 יום. כאשר הסתבך מזרחי בקשיים
כספיים, ניסה רחמים אחרוני לשכנע נושיו שיתנו לו ארכת נשימה, שיוכל לעמוד בלחץ.

של יהלומים גדולים ישל מזרחי בפרנקפורט.
למישטיה נימסר גם מידע לפיו נפגש
שוקי כמה פעמים עם המולטימיליונר היהו־די־גרמני,
יוסף (״יוסלה״) בוכמן, ניצול-
השואה, שהתעשר בעסקי מועדוני־לילה,
מטבע זר ומקרקעין בגרמניה.
עובדות אלה חיזקו את הסברה כי שוקי
מזרחי יודע משהו על שוד הכספות ב־רמת־גן,
ביו ׳נשדדו יהלומים גדולים, וכן
על השוד ׳הגדול של גילה סוכמו• באשר
נשדדו יהלומיה של הידועה בציבור של
יוסלה, באמצע שנת . 1975 היה ברור כי
זהו מיבצע מתוכנן היטב. היהלומים נש דדו
לאור היום, בלב הרצליה פיתוח, כשנח־טפו
בידי שני רוכבי אופנוע מידיד, של
גילה, בעת שעמדה להפקידם בכספת בבנק.
שווי היהלומים השדודים היד, כמיליון דו־לאר.
היה ברור כי לשודדים היה מידע
פנימי על תנועותיה של גילה והם ידעו כי
תפקיד אותו בוקר את היהלומים בכספת
הבנק, אחרי שלילה קודם לכן ענדה אותם
במסיבת חתונה.
בין היתר הישירה המ״שטריה כי יוסף

שוס׳ והיהלומים
^ איטר הציג רב־פקד יצחק חגג ב־
* בי׳ת־הימיישפט סיבות׳לחוב, מדוע צריך
לעצור יאת יהושע מזרחי ל־ 15 יזם נוספים,
לא אמר, ולו אף ברמז, מהן הסיבות ה אמיתיות
בגללן סבורה המישטדה שיש ל־המשיך
ולחקור במרץ בפרשה. אפל גם
בסיבות שהביא די היה סדי לשכנע את
בית־המישפט לתה למישטרה את שביקשה.
׳נראה כי גם חגג עצמו לא היה מעודכן
בכל מה שיודעים חוקרי המישיטרה. ואחרת
לא היה מצהיר כי אין בידי הימישיטרד,
המחאות בנקאיות כדוגמת ׳אלה שהשתמשו
בהן בהונאות !בדרונהאפריקה. שבן לפני
חצי שנה עצרה המיישטדה בלוד בלדדית
של אייש־עסקים ידוע, ובידה מיספר ניכר
של המחאות כאלה, שיל בנקים כגון צ׳ייס
מנהטן וג׳נראל בנק. היא עמדה לקחתן
לדרום־אפריקה, כדי שישמשו את הרמאים.
המישטרה עצרה את אייש־העסקים, ומש*
הסכים לשתף פעולה הוחזק לצורכי חקירה
במילון רם בירושלים. שם, בעודו יושב
ככוריכה מרופדת, מסיר לחוקרי המישטרה
את כיל הסיפור.
הודעתו המוטעית שיל חגג לא הייתה
מיקריית. ישכן המיישטרה עושה הפל, כדי
להעלים מחבורת !הכרם את המידע שבידה.
עתה כבר בדור לה, כי בלי שייתוף־פעולה
מצד שוקי מזרחי לא תצליח לאסוף די
חומר מאשים ׳נגד ראשי הכרם.
הענק היקר
^ וקרי,המישטרה יודעים כי עיסקי
1 1ההברחות של שוקי חיו קשורים
בעיסקי הכרם. על מנת להעמיק את
החקירה הם ביקשו ממישיטרית פרנקפורט
את כל המידע הידוע לה על מעשי חבורת
הכרם ׳בגרמניה — הן בקשר להונאות
הדרום-אפדייקאוות והן בקשר להונאות יאה־
׳רות .׳בידי המישטרה הגרמנית,מצוי הומר
מוקלט לדוב יעל ׳פגישותיו של גרהארד
שטיינקה, שריכז את הענף הגרמני של ה־

הונאות, עם ברוך ואנשים אחרים ׳מחבורת
הכרם. כאשר החומר הגיע אצרה, התברר
כי הוא כולל גם פרטים על עיסקי מכירות

ביוכמן עצמו יבול היד, להיות מעוניין ב השגת
היהלומים. בוכמן היה נתון בקשיים
כספיים ויחסיו עם גיילה לא היו משופרים.

זהו שטר מזוייף של 100 דולר. הזיוף נחשב מעולה, וקשה להבחין
בו בלי בדיקה יסודית. המיספרים שעל השטר כוסו על־ידי
המפיצים. הס אינם רוצים שיתגלו ברבים מיספרי הסידרה של השטרות המזוייפיס.

405 304־553

ז 5מ!זז

אסיייג׳״אזי׳הס•יזמי

י ^ ס ג 5$31 *0 $

גי & ס ס סיי ססס מו

מוי ^ 1 1 1ך זוהי המחאת נוסעים בסרך של 10 דולר. היא מזוייפת ומופצת על־ידי
אלה שמפיצים את השטרות המזוייפים של 100 דולר. המפיצים גס

אחראים להספקת ההמחאות הבנקאיות, ששימשו בסיס להונאות הגדולות בחו״ל.

במדינה

מיזרחי יכול לעזור לה לפתור את

(המשך מעמוד )29
ולהסביר לאחרים את עמדותינו. האשימו
אותנו מייד כי אנחנו לא ציונים, ושאנחנו
מנסים להשתמט משירות בצה״ל. אפילו
לא קראו את תוכן המיכתב שכתבנו. הא שימו
אותנו שתבענו הקמת מדינה פלס טינית,
בעוד שתבענו רק זכות הגדרה עצ מית
לפלסטינים. אנחנו רואים עצמנו ציו נים
לא פחות מאנשי גוש אמונים. אבל
הציונות, כתנועת־שיחרור של העם היהו די׳
אינה יכולה לעשות לעם הערבי, את
מה שעשו ליהודים בגולה.״
הלקאה עצמית. מיכתב הגימנזיס-
טים, שנועד להוות הפגנה של אומץ־לב
אזרחי ולהוכיח כי יש מקום גם להשמעת
דיעות חריגות במדינה, הבהיר את ההיפך
בדיוק.
בלחץ המורים וההורים חזרו בהם חלק
מהחותמים מהזדהותם עם הכתוב במיב-
תב .״לא התייחסנו בכובד־ראש לדברים
שנאמרו במיכתב,״ טענו בהצהרה של הל-
קאה־עצמית וחזרה בתשובה. אחרים טענו
כי חתמו בשמם על המיכתב ללא ידיעתם.
אבל לשיא הגיעו אלף וחמש מאות
תלמידי תיכון מירושלים, ששלחו מיכתב
נגדי לבגין, בו אמרו בין השאר; ״אנו
מזועזעים מהמיכתב שנשלח על־ידי חב רינו
מוגי־הלב ...אנו נתייצב נכוחה מול
המציאות, ואם מדובר בקיום עמנו —
נילחם ! ״
העיתונות הישראלית הבליטה בגאווה
את נכונותם של הקורבנות הפוטנציאליים
של המילחמה הבאה לעלות כשה לעולה.
גילה ויוסף בוכמן במסיבת רעים. שוד תכשיטיה של גילה בוכמן,
! 1ך י| ל
שערכם נאמד במיליון דולר, לא פוענח עד היום. השודדים לא זוהו
1 1 1יי! 1 1 1 >1
והתכשיטים לא נמצאו. גילה ידועה ביופיה ובתכעזיטיס היקרים שהעניק לה יוסל׳ה בוכמן.
מידמה בהיקף גדול * .בידי החבורה מצויים
עודפי המחאות ׳בנקאייות מן הסוג ׳שהיה
בשימוש בדרום־אפריקד .,׳עתה ינסו למוכרם
במדינות דדום־־אמריקה, שבהן יש ביקוש
לכסף קשה והיצע גדול של כסף מקומי.

הזהב
^ המזוייף
ין ספק כי שיחרורו של רחמים אה־י
* רוני אינו מסיים את המאבק בין ה־מישטרה
ילבין חבורת הכרם. אם לא תצליח
המישטרה לשבור את מזרחי, תוכל לעשות
שימוש בחומר שהובא מגרמניה, שבעזרתו
תוכל להתקדם בחקירה. אין למיישטרה מח סור
;בעדויות לגבי מעורבות ראשי חבורת

111 עורך־הדין, שימחה זיו, שהגן על
רחמים אהרוני בבית־המישפט,
מטפל גם בענייניו של טוביה אושרי, אחרי
שעורך־דינס, אליהו קידר, עבר לניו־יורק.

אין להניח כי הוא הייתה ׳נותנת לו ;את
הענק מרצונה. אך אילו היה יכול לשים
עליו ייד ולמכרו הייה מצבו הכספי משתפר.
המישטרה מעריכה כי קיימת אפשרות
שהשוד היה מתואם עם ׳בוכמן. לכן צצו
החשדות, כי לפגישות שוקי עם בוכמן יש
קישר לנושא. החוקרים סבורים כי ׳שוקי
יוכל לתרום לפיענוח התעלומה.
החוקר שהביא את חומר החקירה מגר מניה
אינו השליח היחידי הקישור בפרשת
דירוסיאפריקה. ב־ 19 בינואר הגיע למיישרד
עורד־הדין פנחס קלייינר צעיר בשם יונתן
גולדנברג. הוא בא מיוהנסבורג וביקש את
השמות והכתובות של המעורבים בהונאה
הדרום־אפריקאית. הוא הציג את עצמו
כנציגו של איש־עסקים מדרום־אפריקה,
צ׳רליס נוימן, שנפל בפח העוקץ הדרום־
אפריקאי. הוא ניסה גם ׳לחקור כמה מ גיבורי
הפעולה: ,אולם אילה קראו לעזרתם
כסה ביריונים והשליח ינעלם.
אנשי העוקץ הדרום־אפריקאי, שהקפיאו
את עסקי ההונאה בגילל הפירסומים הרבים,
עברו עתה לשטחים אחרים. הם החלו
מפיצים כמויות גדולות ישל דולרים מזיו־ייפים
׳והמחאות נוסעים (״טרוולרס צ׳קס״)
מזוייפות. אלה מופצים בעיקר בין יהלו מנים
וסוחרי ותכשיטים. השטרות הם יחלק
מסדרות ׳שהוכנו והופצו ׳בבלגיה בשנת
1973 על־ידי חבורת ישראלים ישעסקה ב־

1ן 11י| ל התצלום האחרון של יהלו־
/ #11111 מי גילה בוכמן, כפי שצו לם
ימים מעטים לפני השוד שלא פוענח.
הכרם בעיסקות דרום־אפריקה ובהונאוית
הבנקים באירופה. הבעיה של חוקרי המיש־טרה
היא שבעייסקות אלה לא בוצעה עבירה
כלשהי בישראל. העי׳סקה היחידה בה בוצ עה
עבירה כזו, היא כאשר נתפס צבי פאר
עם 20 קילו זהב מזוייף במכוניתו, כאשר
יצא מביתו של רחמים אחרוני. אולם פאר
הכחיש בכל ׳תוקף כאילו הראה את הזהב
או סיפר עליו לאהרוני. הוא טען כי הזהב
יבוליו שלו.
:ואומנם, כל עוד שותקים אנשים במזרחי
ופאר, אין לראשי הכרם ממה לחשוש.
* הסיפור המלא על פעולותיה של
״החבורה הבלגית״ יפורסם בשבוע הבא.

ד יעות
אריק זזו ל שוב
בראיון 7יר:חון-העירומ
״פלייבוי / ,יוצר שר־החקדאות
תדמית: וקשה וגזעגית
לממשלת בגין
ביום שבו פורסמה בעיתוני ארצות-
הברית הצהרתו התקיפה של הנשיא ג׳ימי
קארטר בדבר אי־חוקיותן של ההתנחלויות
הישראליות ביהודה ובשומרון, ובדבר ה הבטחות
שניתנו לו בידי מנחם בגין ומשה
דיין למניעת התנחלויות נוספות, הופיעה
בארצות־הברית תגובה ישראלית בוטה
ומעליבה לדברים אלה. היתד, זו תגו בתו
של שר־ד,חקלאות אריאל (״אריק״)
שרון.
בראיון שהעניק לירחון העירום פלייבוי
נשאל אריק, בין השאר, האם יש בדעתו
להמשיך ולהקים התנחלויות בגדה המע רבית
חרף התנגדותו של נשיא ארצות-
הברית 1
השיב שרון :״ישראל מוכרחה להיות
את חייה. לפעמים אנו נוטים לייחס חשי בות
מוגזמת למאורעות חולפים. אינני מפ חית
מערכה של ועידת ז׳נבה. אבל לעם
היהודי היו כבר תריסרי דנבות. כל ההיס טוריה
שלנו מורכבת מדנבות. אבל אלה
הם מאורעות חסרי־חשיבות ...הם שוליים
ביחס לבעייה. הדבר החשוב הוא המשך
הקיום שלנו כאן ...הקיום שלנו הוא נצ חי.
ועידת ז׳נבה היא זמנית. האדמינס-
טרציה האמריקאית הנוכחית היא זמנית...״
היתד, זו מעין הכרזת מילחמה פרטית
של אריק שרון על הנשיא קארטר. אלא
שהדברים לא נאמרו בתגובה להצהרתו
האחרונה של קארטר. הראיון עם אריק
שרון נערך על־ידי הקאריקטוריסט היש ראלי
לשעבר, רענן לוריא, עוד לפני שלו שה
חודשים, בטרם החלה יוזמת השלום
של הנשיא סאדאת. חלקו האחרון של ה ראיון
נערך טלפונית, זמן קצר אחרי בי קור
סאדאת בישראל.
גם הדיעות שמביע אריק שרון בראיון
אינן חדשות ומהפכניות לגביו. אבל פיר־סומן
דווקא עתה בפלייבוי, שכל ראיון
בו מושך תשומת־לב רבה ומצוטט בהר חבה
בעיתונים רבים, אין בו כדי להחמיא
לתדמיתה של ממשלת־ישראל, שאריק שרון
הוא אחד משריה.
״ויתרנו על ירדן:׳׳ בתחילת הראיון
עימו בפלייבוי מתלונן שרון על שהוא
נירדף בידי העיתונות הישראלית :״אני
מותקף בקביעות על-ידי אמצעי־התיקשו־רת.
זוהי מסורת הקיימת כבר שנים
רבות, :שמרו את שרון מחוץ־לתחום עד
שתפרוץ מילחמה, אז נוכל להשתמש בו
כשם שהשתמשנו בו קודם. עד אז הניחו
לו להתעסק בענייניו שלו ,.זוהי נקודת-

השקפה שלא יושמה לגבי אף אדם אחד
בישראל. אמצעי־התיקשורת הישראליים
לא השתמשו בביקורת כה אכזרית לגבי
אף אחד אחר בצורה כה עקבית. יחד עם
זאת, כאשר אני מדבר על נושאים שגויים
במחלוקת, מסתבר לעיתים קרובות שאני
צודק.״
אריק נשאל על־ידי לוריא, אם הוא מו כן
לפרט הצהרה שנשא בעבר, בטרם הצ טרף
לממשלת בגין, כי הוא מוכן להכיר
בעיקרון ההגדרה העצמית של הפלסטינים.
השיב על כך שרון :״כיום אני שר בממ שלה
וכל מה שאומר עלול להזיק לעמ דתה
הרישמית של הממשלה. לכן עלי
להימנע מלומר את הדברים המפורשים ש אמרתי
בעבר, למרות שאני עדיין מאמין
בהם.״
דיעות אחרות של אריק שרון, כפי
שהן מתפרסמות מעל עמודי הפלייבוי,
שיצא לאור בראשית חודש זה:
•,על גבולות המדינה :״בעיני
הבשן, הגלעד וירדן הם חלק מארץ־יש־ראל,
חלק מישראל היהודית. אבל אני
מכיר במציאות הפוליטית הקיימת. ויתרנו
על תביעותינו לגבי ממלכת ירדן.״

* על משבר האנרגיה האמרי

אי :״ישראל לא תשלם את המחיר
עבור הנפט האמריקאי. בשום פנים ואופן
לא. תהיה זו טעות לתבוע מישראל להס כים
לאיום על קיומה לצורך הנוחיות
האמריקאית בפתרון בעיית הדלק ...נניח
את בעיותיה
לארצות־הברית לפתור
שלה ...אני חש שישראל איננה חייבת
דבר לאף אחד הערכתי היא שהעולם
חייב לנו, לעם היהודי.״
* על העם היהודי :״אחת הבעיות
של הגויים היא שהם אינם מכירים יהו דים.
הם אינם מבינים כי יהודים הם
עם היכול לנוע דרך ארוכה תחת לחץ...
אנחנו לא רק שלושה מיליון ישראלים.
אנחנו 15 מיליון יהודים ...היהודים שונים
מאחרים.״

;• על ביקור סאדאת <0ך ףטדים .

״סאדאת לא רצה פרס או פיצוי על המחווה

שר חקלאות שרון
,היהודים שונים מאחרים״
הדרמתית שלו. הוא ביקר בישראל כדי
לקצר את כל תהליך (השלום) .הוא דחק
אותנו לנקודה בה עלינו לחשב מחדש
את צעדינו ולמצוא איזו שהיא תשובה.
אבל זה היה מתרחש בין כה וכה. סא-
דאת לא חייב את ישראל לתת לו משהו
בתמורה ...ישראל אינה חייבת לעשות שום
ויתור כדי לחזק את מעמדו של סאדאת.״
כאשר נשאל שרון אם השקפותיו הפו ליטיות
שלו לא השתנו בעיקבות יוזמת
סאדאת, השיב :״לא. שום דבר לא הש תנה,
מלבד העובדה שעלינו לפעול עתה
במהירות. עלינו לעשות כל מאמץ כדי
להגיע להסדר. אבל כאשר אני אומר
,הסדר, פירוש הדבר תנאים שלא יסכנו
את המשך קיומה של ישראל. ורק יש ראל
יכולה לקבוע מה מסכן את קיומה.״
בביקורו הקרוב בוושינגטון לא יצטרך
אנוואר אל־סאדאת לעמול קשה כדי לשכ נע
את מארחיו בקשיחותה של ממשלת־ישראל
ובנוקשות עמדותיה.
אריק שרון עשה את המלאכה עבורו
באמצעות הפלייבוי.

הרקדנית החושנית המפורסמת ביותר במצר״!

בקומה ה־ 23 של מלון שרתון שעל גדות הנילוס,
נפתח אחדי חצות המופע שלמענו באו אילי־ההון של
העולם הערבי: הריקוד המיזרחי של נגואה פואד. כל העיניים מדו מו ת בה, מילבד
עיני מאגד אבאזת (בתמונה משמאל) ,המנהל המיסחרי של בית המלון שרתון במצריים.

במרומי קאהיר

>> ין היא צעירה. אין היא יפה. אבל
י * היא משגעת. גוש נייד של מיניית
נשית טהורה.
בכל לילה, אחרי חצות, היא מופיעה
במועדון־הלילה בקומה ה־ 23 של מלון
שרתון, על גדתו המערבית של הנילוס,
במרכז קאהיר.
״כל לילה״ — זוהי הגזמה. כי כמו כל

כשהיא

נראית נגואה כאשה
רגילה בטרקלין המלון,
צמר־סוכר. בידה מחזיקה

המתנה ש1
כוכבת בעלת טמפרמנט, שהגיעה לפיסגת
הקאריירה שלה, יש לנגואה פואד מצבי־רוח.
כשאין לה חשק להופיע, אין היא
מופיעה. היא חולה. אין היא מרגישה ב טוב.
הלקוחות של מועדוך הלילה היקר
ביותר בעיר, נסיכי־נפט מסעודיה ומאר צות
המיפרץ, נאלצים אז להסתפק בלהקה
צרפתית, המופיעה בתוכנית של סטריפ טיז,
אין הם מתלוננים. הכל מבינים כי
רקדנית גדולה כמו נגואה זכאית למצבי-
רוח משלה.
אולם כאשר מופיעה נגואה, סולחים
לה את הכל. היא שופעת מיניות משכרת,
תמצית של תיחכום מיני מיזרחי של עש רות
דורות. בהשוואה אליה, העירום ה מיני
של הסטריפטיז הצרפתי, הבא אח ריה,
הוא פשוט וגס.
נגואה פואד אינה רקדנית־בטן. נע נועי
הבטן, המגיעים במצריים לדרגה
גבוהה של אמנות, ממלאים תפקיד קטן
בהופעה שלה, שקשה להגדירה. היא עצמה

ה \ 1 1 1נגואה באכסטאזה אירוטית,
\ 11111י מנענעת את גופה לצלילי
המנגינה המיזרחית החושנית של התזמורת.

28 - 1
יונים זוג
בשעת הטאנגו

בתום התוכנית חוזרת נגואה אל רחבת הריקודים, כדי לרקוד
עם בעלה, נער־השעשועים שהוא גס מנהל המלון ושחקרפולו.
מצמידה נגואה את לחיה אל לחיו, ככל בת טיפש־עשרה.

פין־אפ

כך נראוזה נגואה כאשר צולמו
כמה שנים. נגואה מרבה לסייר
היא זכתה בתהילה עולמית כאשר ישבה בח

בפוזה של פין־אפ מערבי בידי צלם מצרי, לפני
בעולם, נותנת גס במערב קורסים לריקוד מיזרחי.
ן קו של הנרי קיסינג׳ר בעת ביקורו בקאהיר.

קוראת למופע שלד ,״ריקוד מיזרחי״.
זהו מעין ריקוד של הרמון, מיזרחי מאד,
אך מותאם לטעם המערבי. למן הרגע ש היא
מופיעה, דמות מטושטשת מאחורי
וילון של ניילון שקוף, ועד לשיא הרי קוד,
כשהיא עוברת בקרב הקהל, כל תנועה
שלה, כל צעד, כל התפתלות של גופה,
כל ניפנוף של זרועותיה, אומרים מין.
היא יחפה. שיערה החום הארוך מת נופף.
מבעד לחריץ בחצאיתה הירוקה־זהובה
נראות רגליה החסונות. קשה לד עת
במה טמון הסוד שלה, שהיא עצמה
קוראת לו ״מתנה של אללה״ .בשעת רי קודה,
עוצרים גברים את נשימתם, פשוטו
כמשמעו. נשים נמסות, בחיוך חולמני.
רקדניות־בטן אמיתיות מזלזלות בה.
רקדנית כזאת, העומדת דקות ארוכות על
הבמה מבלי להזיז אבר בגופה מילבד
שרירי הבטן הזורמים כנחל, מאשימה את
נגואה בעשיית פשרה עם הסיגנון החולי־בודי.
יריבותיה הרבות של נגואה אף

מעירות, מאחורי גבה, שהיא בסך־הכל
קארייריסטית, שעלתה לגדולה מפני ש התחתנה
עם מנהל המלון.
אולם נגואה מתעלמת מן ההאשמות
האלה בבוז. היא נמצאת בשיא. היא רוק דת,
מחברת כוריאוגרפיה לעצמה, משחקת
בסרטים. אחד מסרטיה, אלף נשיקות
ונשיקה, מוקרן עתה על מסכי קאהיר.
הרקדנית שזכתה בתהילה עולמית
כאשר ישבה בחיקו של הנרי קיסינ־ג׳ר
בעת ביקורו בעיר הנילוס, היא פלס-
טינית־למחצה. היא נולדה (לפני 36 שנה,
לדבריה, אך אפשר בשקט להוסיף על כך
כמה שנים טובות) במצריים, לאם פלס טינית
ולאב מצרי. לפני מילחמת־1948
חיתה בארץ. לדבריה, ברחה מישפחתה
למצריים במילחמה, והיא טוענת שהיא
זוכרת את החיים מוכי־העוני במחנה־פליטים
על גדת תעלת־סואץ. הדבר אינו
מפריע לה, כעת, להתיידד עם ישראלים,
להצטלם בחברתם ולשוחח עימם בחופשיות.

אין ספק כי נשואיה עם מנהל מלון
שרתון עזרו לה. לפני כן עבדה כמזכירה
אצל אדם שנחשד כמלך יצרני הסרטים
הפורנוגרפיים בקאהיר. אולם כישרונה
אינו מוטל בספק, והוא פורץ בכל הופעה
שלה. ואהבתה לבעלה בולטת מאד, ואולי
אף יותר מדי .״ישבנו בחו״ל,״ מספר עד־ראייה
,״והדבר היה מביך. היא ובעלה
ישבו בחברה, והתמזמזו בלי הפסק.״
גם היום, אחרי גמר המופע, מופיעה
נגואה לא פעם ברחבת־הריקודים של ה מועדון
בשימלודערב, חבוקה בזרועות
בעלה, כשהם רוקדים טאנגו כזוג־נאהבים
בני שמונה־עשרה, מתנשקים ומתעלמים
מן העולם.
בכל ערב מוצף מנהל המועדון בעשרות
שאלות :״האם תופיע נגואה הערב?״ ה מנהל
מושך בכתפיו בהכנעה :״אני מק ווה,
אינשה־אללה,״ כאילו הוא מדבר על
תופעת־טבע שאין עליה שליטה.
נגואח פואד היא בדיוק כזאת.

־ומשך מעמוד )23
בר הצעדים הבאים נגד השובתים, אולם
וא הרגיש בחוש כי החברות אינן מעוניי־
׳ת סלל ׳בהפסקת השביתה, למרות שהימ ים
ויתרו1בעצם לכל אורך החזית.
נראה ה״ה כי ממשלת בגין החליטה כי
ת ׳שעשה ׳בן־גוריון בשנת , 1952 יכול גם
גין לעשיות0 1978 בשיחות פנימיות
•נערכו יבין בגין לבין אנ׳שי־ספנות יחמקו־בים
לו ביעקוב מרידוד, איל־הססנות
נפל והסתבך, איש חרות ותיק, לבין שר־תחבורה
מאיר עמית הוחלט, כשרק נשמע
איום בדבר ושביתת הימאים, ללכת הפעם
ד הסוף. ההחלטה היתד. שלא להשאיר
•ך ׳נסיגה לימאים השובתים, לחסל אחת
1יתמיד את הרעה החוליה ששמה צי־הסוחר
ישראלי, ובעיקר ללמד לקח את הימאים.
כוונתה האמותיית של הממשלה היא שלא
;שאיר אף אוניה אחת תחת דגל ישראלי,
זכור את אוניות צי״ס, שברשותה מרבית
זונייות ׳השטות תחת דגל ישראלי, לחברה־
• 1מוסווית של צי״ם, ולהפעיל את כל הצי
ישראלי ׳תחת דגל ׳נוחות זר, כנראה
:אמי, כשעל סיפוניהן ימאים זרים.
אחד העובדים הבכירים ישל צי״ם, מתי
דגנשטיין, היושב כבר חודשים מיספר
לונדון, עוסק בימים אלה בהקמתה של
זברה האמורה. אין עדיין החלטה אופר־יורת
היכן תוקם החברה, בוואדוץ או
׳יכטנישטיין. הצעה אחת אומרת שלשם
זבת הצי הישראלי ישתמשו באחת מ נרות
הסתרים המוסוות שהוקמו כבר על י
צי״ם, ואשר ׳שימשו עד היום להעברת
זפים במטבע זר. אולם על מורג־נשטיין
טל לבדוק את כל האפשרויות, ולהכין
ז הקרקע להקמת צי״ס־פנאמה, כפי ש־
;ראת במיסדרונות צי״ם החברה.

הפח
של הי מ אי ם

י• ק אחרי שתוקם הברה זיו רישמית
יתברר לימאים יטה גידול הפח !שאליו
לו. אוניות צי״ם תימכרנה •באופן פיק-
ווי לאותה החברה, הימאים יפוטרו מ־ווהתט
ושירותי ימאים זרים יישכרו
:חיר זול •בהרבה, ללא תנאים סוציאליים,
ק או זכויות כלשהן .״אנחנו מוכנים לכל
זוח, מכאיב ככל שיהיה,״ אמר שלמה
אל לשופט ׳כנפי באחת הישיבות •בליש-
ו .״נקנה את התרופות היקרות ביותר
חלת הצי הישראלי.״ כשנישאל עיל-ידי
זופט :״ומה יהיה אם החולה ימות
וב תרופות יקרות?״ השיב •במשיכת־פיים
שפירושה ״מה אני יכול לעשות?״
לאמת היא !שלימאים היתה הצעת־פשרה
!פת או, כפי ׳־שהם מכנים אותה, הצעת-
יעה, שלא הועלתה בשום פורום רישמי
!:ובן לא היתד. זוכה בהיענות, אם כי היא
:ידה יותר מכל על מהות הסיכסוך שבין
זאים לבין צי״ם. ביום השישי האחרון
פרסם ראיון עם שיר־התחבורה •מאיר
ית עם המראיין ישל מעריב, דוב גולד־זיין:
.בראיון אמר עמית לגולדשטיין:
שכורתו ישל קצין־ים ממוצע היא 892
לר לחודש. קצידראשון 1,147 דולר ל ש,
ימאי דירוגי ׳בלתי־מיקצועי 464
לר לחודש, רב־מלחים 1,043 דולר לחו ׳
,אבל בכל מיקרה וש לזכור כי 500
לר לחודש, שהם כ־ 8,000 לירות, הם
זלום נטו פטור ממס. החברות הציעו
צינים ולימאים תוססת שכר של 30 אחוז,
ולרים, כלומר תוספת ריאליות מעל יומר
למד. שקיבלו עובדים אחרים לשנת
, 11 ועוד ארבעים אחוז לשנית 1978 מלבד
זפת היוקר, גם כן בדולרים.״
־.צעת־הפשרה של הימאים מבוססת על
רים אלה של שרוהתחבורה :״אנחנו
:נים לקבל מה שהשר טוען שהחברות
כימות לתת לנו כתוספת, וגם כאן לתת
חד. של 20 אחוז — והשביתה ׳תסתיים.״
כיוון שלימאים יש נתונים אחרים, וה-
,ש של המשכורת שהם מביאים מדי
ש הביתה, מראה כי דברי הישר עמית 1עויב הקו, לכל תוותר, לוקש גמור. רב־ף
ל בעל ותק של 15 שנים •נשוי ואב
וני ילדים מביא הביתה, כולל המטבע
ך, סכום של 9,529 לירות לחודש. ואי-
מלח מתחיל, מקבל — כולל מטבע
— 2,378 לירות לחודש.
:ם אחרי שזכו בניצחונם הגדול על
דות־הספנות •בבית־המישפט, לא מיהרו
:לאים לחגוג. תגובתם הראשונה הייתה,
!ולוח מיברק לחברות-הספנות, הקורא
ו להיכנס מייד למשאווטתן לחיסול ה-
יתה. אולם חברות־הספגות, שמאחריהן
זדת הממשלה, אונן רוצות לחסל את
ביתה. הן רוצות לחסל את הצי.

המשוררת דליה רביקוביץ מאושרת.
בג יל 41ילדה את בנה ה ב כו ר,
מחוץ לנישואיון, לי די ד ר; בןה־ . 2 5
אן־ היא סירבה להצ טל ם 11 בנה,
בחברת ידי דה -וגם לבדה
י * דרא חכיב, אני רוצה לספר לך
על לוי רביקוביץ, שכתב כמה מן
השירים בספר הזה. לוי רביקוביץ היה
מהנדס צעיר, שעלה מארץ סין לפני שלו־שים־וחמש
שנה. הוא עבד בתחנת־החש־מל
של נהריים, והשתתף בהקמת רשת
עמודי״החשמל בעמק יזרעאל ובגליל ה תחתון.
בתקופת המאורעות, לפני שלו שים
שנה, היו כנופיות ערבים מתנפלות
לפעמים על יהודים, לכן היתה אמא שלי
דואגת מאד כאשר היה לוי רביקוביץ
מאחר לחזור הביתה. שכחתי לספר שלוי
רביקוביץ היה אבא שלי...״
לאביה של דליה רביקוביץ, המשוררת
תכולת־העיניים, שנדרס למוות לפני 35
שנים, היה חלק נכבד בחייה. כעת, בהיו תה
בתי ,41 נשלם המעגל. שמו של האב
שנפטר בהיותה בת שש, יונצח בחייה של
דליה. בנה הבכור, שנולד בשבוע שעבר
בבית־החולים ליולדות שבקריה בתל־אביב,
ייקרא על שם אביה: עידו לוי.
בחלוק ציבעוני מעל לכתונת בית־החו־לים,
קיבלה דליה את פני אורחיה בחצר
שטופת־השמש של בית־החולים. זה־עתה
שבה משיעור לטיפול בתינוקות, שניתן
על־ידי טיפת חלב, ועיניה הכחולות קור נות
מאושר.
״אני מרגישה כאילו הגשמתי חלום,״
אמרה .״לא האמנתי שיהיה לי ילד. הת ייאשתי
מהרצון העצום שהיה בי להיות
אם. פעם חשבתי: לא חשוב אם יש אב,
העיקר ילד. ילד נראה בעיני תמיד הדבר
הנשגב ביותר עלי אדמות.

ואכול דליה עשתה ניסיונות רבים להי כנס
להריון, ללא הצלחה. היא היתה נשו אה
פעמיים. בשנות העשרים לחייה ניש אה
לסופר ולמחזאי יוסף בר־יוסף, אך ני שואיה
אלה החזיקו מעמך שלושה חודשים
בילבד. בגיל 25 נישאה בשנית, ליצחק
ליבני, אז עורך במחנה וכיום מנכ״ל
רשות־השידור.

בפי לתאר את האיש הזה. כל הרופאים
האחרים ניסו לחנך אותי או להכתיב לי
דברים. המגע איתם היה מאד לא נעים.
הרגשתי שאני משלמת המון כסף, ולא
מקבלת שום דבר בתמורה. אך מהרגע
שפגשתי בדוקטור ידבב, היה ממש נפלא.
ידעתי שמצאתי את הרופא שאוכל לשים
את מיבטחי בו.
החבר שלי היה כל הזמן אתי ועודד
אותי, הוא הבין את הפחד שלי. אחרי הכל,
לא פשוט ללדת בגיל הזה.
אני גאה בתינוק שלי. נמנעתי מפירסום
הריוני לא ביגלל שפחדתי מרכילות חלי לה.
ידעתי שבגילי הכל יכול לקרות.
חששתי שלא אגיע בשלום עד למועד ה־לידה,
א ו שחלילה ייוולד לי ילד פגום.
אך תודה לאל, הכל עבר בשלום. מובן
שידעתי מראש את תאריך הלידה של
הילד שלי, הוא צריך היה להיוולד בט״ו־בשבט,
אבל הרופא המרדים לא היה מוכן,
אז הנטיעה של התינוק שלי נדחתה.
כשהתעוררתי מההרדמה, הייתי עדיין
מטושטשת ועייפה. רק כעבור יומיים הת חלתי
ממש להתייחס אל התינוק. הוא
נפלא. הוא כבר עכשיו חניך מצטיין,
קיבל ציון 10 בסולם אפגר, הבוחן רפלכ־סים
ותגובות. הוא תינוק עדין העושה

דברים שלמעלה מגילו. לפי דעתי הוא
ניגב היום בעצמו כתם של חלב.

עד כאן דכריה של דלייה.

לא מוכנ ה
לפרט
ך* ליה רכיקוביץ, מנומשת ומתול־תלת־שיער,
נראית צעירה מגילה. כ שהיא
נשאלת מדוע העדיפה ללדת את
בנה מחוץ למיסגרת הנישואין, היא משי בה
:״יש לי בעיות עם המוסד הזה, הקרוי
נישואין. אינני זקוקה לו. יותר מזה איני
מוכנה לפרט.״
כיבד מגיבים בני־מישפחתה י

ממשיכה דליה :
בשימחה. ראיתי כבר ארבעה בני־אחים
נולדים, ובת-אח אחת. כל־כך רציתי לר אות
כבר את התינוק שלי.
מישפחתי כולה היתה אצלי בביקור, וגם
מישפחת החבר שלי.
אינני מתכוונת לעשות לילד ברית־מילה
כמקובל. לא אזמין קהל, ולא אערוך
חגיגות. נסתפק בהזמנת מוהל בילבד.
אחת הנשים השוכבות אתי בחדר מזוע זעת
מעצם הרעיון שלא יהיה קהל בטקס,

נטיעת ה תינו ק
__ נד חתה
ך * משך שנ י ם ארוכות קיבלה טיפול
נגד עקרות ואת הצלחת הטיפול היא
זוקפת •לזכותו של ידידה, אבי בנה.
מספרת ד די ה :
שמו חיים קליר, והוא סטודנט־למיש־פטים
בן .25 אנחנו גרים יחד מזה שנ תיים,
וכל מי שמכיר אותי מקרוב יודע
זאת. יחד איתנו מתגוררת בדירה אמי,
והדירה מחולקת לשניים.
אלמלא אבי בני, ייתכן שלא הייתי נכ נסת
להריון. הוא עזר לי מאד בטיפולים,
עודד אותי, הלך אתי לראות רופאים,
אילץ אותי לעבור טיפול אינטנסיווי. אילמלא
עזרתו לא הייתי מגיעה לזה.
מובן שאת התינוק שלנו תיכננו מראש.
ביום שבו הגיעה אלי קריאת־הטלפון מ המעבדה,
שבישרה שאני אומנם בהריון,
חיכיתי לו שעתיים באוניברסיטה, עד ש יגמור
את השיעורים, כדי לספר לו. מובן
ששנינו היינו מאושרים.
בזמן ההריון עבדתי מעט, כתבתי מעט
ונחתי הרבה. אני מרגישה כאילו אירע
לי מעשה־ניסים. בגיל זה, הריון אינו
דבר קל. ילדתי בניתוח קיסרי. בגילי לא
מסתכנים. הניתוח היה בהרדמה חלקית, שהייתי ועקבתי אחר מהלכו למרות
מטושטשת.
למזלי, הלידה עברה כל־כך בשלום ש זה
לא ייאמן. פחדתי מאד מהלידה. חי פשתי
רופא שאאמין בו. שמונה חודשים
חרשתי את העיר בחיפוש אחר רופא לרו חי.
לבסוף מצאתי אותו במחלקת יולדות
בקרייה. זהו ד״ר גידעון ידבב, ואין מילים

לפני 18 שנה הצטלמה דליה רביקוביץ -

אחרי מות אביה, לקחה אותה אמה,
המורה, ביחד עם שני אחיה להתגורר ב קיבוץ,
קבוצת גבע. דליה לא התערתה
בחברת*הנוער בקיבוץ, נחשבה ילדה מה רה
ושתקנית, שיש לה עולם משלה. מ־צה״ל
שוחררה כעבור שמונה הודשי־שי-
רות, ביגלל ליקוי בבריאותה. אך יש ה טוענים
כי צה״ל נשם לרווחה כשנפטר
מהחיילת המוזרה, שלא הסתדרה בשום
תפקיד.
תקופה מסויימת ניסתה להיות עיתונ אית,
אך היא נחשבת עד היום ככתבת
הגרועה ביותר בתולדות העיתונות העב רית.
היא היתה נשלחת להביא ידיעות,
ולא היתה מוצאת אותן. היא היתה נשל חת
לראיין אנשים, והמרואיינים היו מוצ אים
עצמם תולים עיניים תמוהות כמראיי נת
שלהם.
היה זה ישראל זמורה, שפירסם את

כשהופיעה במסיבות לא היתה פוצה פיה
במשך שעות. אנשים התרגלו לראות בה
בחורה מוזרה ויוצאת־דופן.
מאז שהתגרשה מיצחק ליבני, שאיתו
היא מיודדת מאד עד היום, מתגוררת דליה
בבית־אמה. לפני שנתיים הכירה את חיים
קליר, הצעיר ממנה ב־ 16 שנים. ילדים האמהות יפה לדליה, שאהבה
מאז־ומתמיד למרות שהיא מודה כי בשנים
האחרונות איבדה מעט מהסבלנות שלה.
בסיפרה נזסיבה נזישפחוזית כתבה שיר
נפלא, שהקדישה לבעלה דאז, ליבני:
״הילדים הגדולים היכו את איתן / ,וזה
לא צודק בהחלט / ,כי איתן הוא עדיין
ילד קטן /והם כבר לומדים אל״ף;בית/ ,
והוא לא עשה שוס רעה לחבר / ,ריק עמד
בפינה לא הרחק / ,וכשהם שיחקו במיש־חק
העיוור /הוא גם כן ביקש לשחק/ .

יעו ל בעיות ע המוסד
הזה ששמו 1ישואין...
אי* ז

י !! 11

ו1ו\7ן קבתר! 7ה מייד

מקום של כבוד בשורת המשוררים בארץ.
פעם אמרה, בראיון עיתונאי :״לא מעניי נים
אותי הפרחת השממה ויישוב הנגב.״
היא התכוונה, כמובן, שנושאי שירה אינם
חייבים להיות לאומיים, אלא יכולים לה יות
גם אישיים. אך הכרזה זו קוממה עליה
את עורכי היומון דבר, שהתקיפו אותה
מדי יום ביומו במשך חודש שלם, מה ש אר
חיזק את מעמדה בקרב המשוררים ב ארץ.

היכו

ת אי תן

ליה היתד! תמיד דמות מיסתורית.
היא לא היתה מעורה בחברה, וגם

אך איתן לא ידע אז את כל הכללים /
ועצם רק עין אחת / .אבל הם הילדים,
הילדים הגדולים /הרגישו בזאת מייד/ .
הילדים הגדולים היכו את איתן /אך
ודאי הם חשים חרטה / ,כי איתן עדיין
הולך אל הגן /והם כבר לומדים בכיתה/.
הם אמרו לו רמאי, וקראו לו שקרן/ ,
וציוו שמייד תסתלק ! /אך איתן באמת
הוא רק ילד קטן, שרצה מאוד לשחק/ .
איתן הקטן עומד ושותק ( /עכשיו הוא
עומד מן הצד הילדים לא קראו לו
יותר לשחק, והשאירו אותו לבד.
יש לו בבית כדור ובלון / ,וגם מכונית
מהירה / ,אך עומד הוא עצוב ומביט
בחלון / .כי קשה לשחק בלי חברה/ .
מחר הוא יקום וילך אל הגן /הגן הנמצא
מול ביתו / .שם הוא ימצא לו חבר נאמן/
שאפשר לשחק איתו.״

אך לי נוח ככה. אני מוכרחה לציין לשבח
את הצוות הנפלא של בית־החולים. מובן
שהם יודעים שאינני נשואה, אך זה לא
משנה לגביהם כלל וכלל. היחס אלי הוא
נהדר ונפלא, בדיוק כמו היחס אל שאר
היולדות.
אני מוכרחה לציין לשבח גם את מדי־נת־ישראל,
שהיא נאורה וליברלית הרבה
יותר ממה שחשבתי. בטפסים של מישרד־הפנים
מצויין ליד שם היולדת שם הבעל
לחור ושם האב לחוד. בטפסים שקיבלתי
אני, מצויין רק שם האב.
לפני שילדתי את התינוק שלי, נפגשתי
עם כמה נשים שילדו ללא נישואין. רציתי
לדעת איך הן מגדלות את ילדיהן, איך
הן מסתדרות מבחינה כספית. שוחחתי עם
אחת מהן, שהופיעה בתוכנית־טלוויזיה
והפכה מיסיונרית לנושא של לידה־ללא־נישואין.
היא טענה כי לתינוק שלה אין
אבא, נקודה. בשיחה איתה הבנתי כי רצ תה
שתהיינה עוד אמהות שתלדנה ללא
אב, כדי שילדתה תגדל בחברת ילדיהן
ולא תהיה יוצאת־דופן. כשהקשיתי עליה
ואמרתי לה כי בתה חייבת לדעת את

זהותו של אביה, השיבה לי :״אחשוב על

מצבי כמובן, שונה. הנרי ואני מתגו ררים
יחד, וילדי אינו חלילה יתום מאב.
איננו נישואים, אומנם, אך אנו חיים כ בעל
ואשה לכל דבר.

עד פאן דבריה.

_ _ל א _ ר 2צה
^ להצ טל ם
^ מרות הפתיחות שבה שוחחה על
• לידת תינוקה, סירבה דליה רביקוביץ
בעקשנות להצטלם עם התינוק. בתחילה
טענה כי עליה לבקש את אישורו של אבי־בנה.
משניתן האישור, טענה כי הרופאים
אוסרים על הוצאת התינוק מחדר־התינו־קות.
לבסוף טענה כי התצלום יביך את
אמה, וכי אינה רוצה לפגוע בה. היא גם
לא רצתה להצטלם לבדה, או עם החבר
שלה.
הדבר מהווה דוגמה לאישיותה המורכ בת
של דליה. מצד אחד פתיחות מדהימה,
מצד שני הסתגרות מאחרי חומה כבדה.

-בנחות של משורות. כיום אינה חצה

טו הרושיס
טד אדה

אלה ברקת ( )37
הלכה לראיין את
( ,)24 וגילתה נ
הוא הגבר שלו
חיכתה כל חייה
ף ל ריחה מן האמת היא פחה ברי *
/ /חד. אל האמת היא שיגעון, פחד
השיגעון הוא הנורא מכל.״
כך החלה העיתונאית אלה ברקת, על פי
עדותה העצמית, שני רומנים משמעו תיים
מאד בחייה בני 37 השנים: את
סיפרה החדש תנו לי להיכנס, שיצא בימים
אלה לאור, ושאמת זו של אלה ברקת
מהווה את המוטו שלו! ורומן סוער וטרי,
בן שבועיים ימים, שהיא מנהלת עם יורם
ביכונסקי, סטודנט לשעבר ומגדל־דבורים
בהווה.
בדירתה שברמת־אביב יושבת אלה בר קת׳
בעלת עיניים כחולות כפלדה, למרג לותיו
של יורם ביכונסקי, עלם נאה הצ עיר
ממנה בכימעט 13 שנים. השניים מבי טים
זה בזה במבטים רוויי אהבה, ואחרי
שבועיים של היכרות כבר אינם זקוקים ל-
מישפטים שלמים כדי להסביר זה את זה.
די להם שהאחד אומר מילה, ושניהם כבר
מבינים את כל השאר. ניכר בהם, ובמיו חד
בה, שהם עדיין נרגשים מן החווייה
הרומנטית המרטיטה העוברת עליהם. הם
ניאותו לחשוף את ליבם לפני העולם הזה :
אלה ז היו הרבה גברים בחיי
יורם: טוב, לא נולדת אתמול, את בת

אלה ז תמיד היתד. לי נטייה לצעירים,
לא עשיתי אף רומן גלוי עם אדם צעיר,
הנטייה עצמה וחברות הדוקה הם בעיני
שני דברים שונים. היתה לי הרגשה שלמ רות
זאת אתיישב עם גבר צעיר. אני עצמי
עברתי הרבה בחיים. בגיל מבוגר שהיתי
במשך שש שנים בחו״ל. יש לי מיטען של
ידע, של חוכמת־חיים, שאני יכולה להע ניק.
אך ידעתי שאותו גבר שאתיישב איתו
צריך שיהיה לו כל מה שיש לי, אבל
יותר. אני רוצה להסתכל על הגבר שלי
מלמטה למעלה, לא מוכנה לתת כתף. כל

זוג האוהבים

העיתונאית אלה ברקת ומגדל־הדבורים יורם ביכונסקי,
בדירתה של אלה ברמת־אביב. לאחר רומן סוער בו שבועיים
טוענים השניים בעקשנות כי מאז־ונזתמיד נועדו זה לזה. בהקדשתה על סיפרה
החדש כתבה לו *אלה ברקת :״אתה קיים, תמיד היית. אני פשוט הקדמתי להיוולד.״

חיי נתתי כתף, אבל אני עצמי זקוקה
לכתף. קיוויתי שאמצא את הגבר הזה,
קיוויתי ולא האמנתי.
הלכתי לראיין את יורם ביכונסקי, ושני נו
חבים תודה לעורכי מוסף הארץ. התחו שה
שלי היתה שאני הולכת לראיין ב ך
אדם שלא רק מסקרן אותי, אלא בן־אדם
שקלטתי את אישיותו מבין השורות ש נכתבו
עליו בעיתונים. מצאתי אותו בבית-
החולים תל־השומר, שם עבר את הניתוח
ה־ 17 במיספר ברגלו הכרותה, אותה רגל
שאיבד במילחמת יום־הכיפורים.
יורם: כולם זוכרים את יורם ביכוג־סקי
מהפרשה המסויימת ההיא, אבל אף
אחד לא זוכר את יורם ביכונסקי שהוא
נכה צה״ל ב־ 80 אחוז.
אלה: תראה, תראה לה את הצלקות
האיומות שלך, כדי שהיא תבין( .מפשילה
את שרווליו) .החלטתי מראש להביא לו
את עצמי כבן־אדם, אמרתי לעצמי שאם
קלטתי אותו נכון, הוא ודאי יודע את
פחד השיגעון.

ן * יפרה החדש של אלה ברקת, יש
^ בו מוטיבים אוטוביוגרפיים של אשה
בסביבות שנות השלושים או הארבעים
לחייה המתפשטת עירומה כדי להתקבל

לבית־חולים לחולי־רוח. הספר כתוב ב צורת
שיחות עם הרופא המטפל, ושזור
תמונות־ילדות החוזרות אל האשד. ומצי קות
לה ללא־הרף.
אלה ברקת מספרת כי היא עצמה היתד,
על סף השיגעון, ומשום כך כתבה את
הספר. כעת, אחרי השלמתו, השתחררה
מכל פחדיה ו״נולדה מחדש״ .פחד השיג עון
הוא המוטיב המרכזי בספר, ועל־פי
עדותה, גם המוטיב המרכזי בחייה עד כה.
אלה: הסתכלתי לו בעיניים, ו אמרתי
לו: אני רוצה לראיין אותך
היום.
יו ר ם: לא הייתי מוכן לחזור על עצ מי.
נמאס לי להגיד בעיתונים אותם הדב רים
שוב ושוב, והנה בא אלי אדם שהבין
שיש בי דברים נוספים, דברים אחרים.
מייד הסכמתי להתראיין. כשהיא דיברה
על פחד השיגעון נוצר בינינו קשר מיידי.
היא מזל אריה ואני מזל שור. יש בינינו
ניגודי אישיות. הניגודים האלה מעשירים
אותנו. לי יש פחד שפיות־הדעת. אני לא
מבין איך אני מחזיק מעמד ־במציאות כל־כך
משוגעת. לה יש פחד השיעגון. יש
לנו מה לתת אחד לשני.
אלה ג אחרי שעתיים ורבע הנחתי את
העט בצד.
יורם ז דיברנו שמונה, תשע שעות, עד
שבאה המישפחה שלי ואחי, דני, לקח
את אלה הביתה.
אלה ג למחרת ישבתי וגייסתי את כל
הכוחות ואת כל החוכמה שבי, כדי לכ תוב
כתבה כזו שהקורא לא יבין שמסתתר
מאחריה משהו אישי.
בשבת דיברנו בטלפון איזה חצי לילה...
יורם ז דיברנו על הכתבה .״
אלה ג יורם ברח למחרת מבית־החולים
כדי לראות אותי. כך הוא ברח בכל יום,
עד שהשתחרר.
יורם: הסיפור בינינו הוא בן מאה
שנה. רוצה לשמוע מה אלה כתבה לי ב הקדשה
לספר שלה י אתה קיים. תמיד
היית. אני פשוט הקדמתי בטעות להיוולד.
הקשר בינינו הוא הגיוני מאד. זאת לא
היסחפות של רגשות. יש בינינו המון
קשר. שנינו עברנו סיפור בחיים.
אלה ז אנחנו אוהבים אותם הספרים,
אותה ה מו סי ק ה...
יורם 5כשאני מדבר על הגיון, אינני
פוסל את הרגש.
אלה ו הוא חכם ממני, הוא משכיל

ממני, הוא חזק ממני! הוא הגבר הראשון
בחיים שלי שיש לי מה ללמוד ממנו.
יורם נ לגבי ההשמצות האלה של אלה,
זה נכון בחלקו. יש תחומים שאני יכול
ללמוד ממנה, במיוחד בתחום היצירה.
לפרנסתי אני עובד כמגדל דבורים, אך
בתחום היצירה שלי אני נמצא בתחילת
הדרך. אני כותב בוסר, ויש לי מה ללמוד
מאלה. אנחנו יוצרים אותם הדברים, מ תוך
אותם מניעי נפש.
אלה: בשלב מסויים נתחיל ליצור

1 1 1

^ ורם כיפונסקי איננו הגבר הראשון
בחייה של אלה ברקת. היא ידועה כ- 1 אוהבת גברים מושבעת. ברשימת הגב רים
שאיתם יצרה קשר תוך כדי עבודתה
העיתונאית שמות מפורסמים רבים, אך 1 אלה מסרבת לנקוב בשמות המפורשים.

לדבריה, לא יצרה מעולם קשר משמעותי
עם גבר כלשהו. היא היתה אומנם נשואה

במשך שנתיים למישה שניידר, אך היא 1 מגדירה את נישואיה כ״נישואי טעות״ .גם ן נישואיה הראשונים נכשלו. ילדים אין לה.
אלה: עד שהתחלתי לכתוב את הס פר,
פחדתי מהמחשבה על ילדים בג
לל הילדות שלי. אחרי שביליתי את הספר
נולדתי מחדש. היום אני חושבת ללדת

ילדים( .כשהיא נשאלת אם יורם יהיה אבי
ילדיה, היא מעיפה בו מבט מבוייש, מסמיקה
כל־כולה ושואלת אותו אם מותי
לה להשיב. כשהוא מאשר, היא אומרת ):
יורם ואני רק התחלנו לבנות משהו. אנחנו
נמצאים בשלב היסודות. יש לנו עוד המון
• מדרגות לטפס ביחד.
יורם נ למה שלא תגידי שעד עכשיו
לא מצאת גבר שיהיה ראוי להיות אבא
לילדים שלך?
אלה ו כשכתבתי את הספר היה לי מה
להגיד לכל האנשים שיקראו אותו. אל״ף :
אסור ללדת בלי אהבה. ילדים צריכים
להיות פרי אהבה. בי״ת: אסור לשקר
לילדים. גימ״ל: אסור להדחיק דברים יו תר
מדי.
יורם: אני עצמי הייתי נשוי 10 ,חוד שים,
נישואי נבעו מתוך משבר מסויים.
אשתי-לשעבר נשואה היום מחדש, ונולד
לה בן.

לה פרקת נלחמת בחירוף־נפש
י להשמטת התואר המצורף לשמו של
יורם ביכונסקי, מאז אותה פרשה שפיר-
סמר, אותו.
אלהז יורם אמר לי שהוא הפסיק לב כות
מזמן. הוא אמר לי שהיום המאושר
בחייו יהיה היום שבו יכתבו יורם בי-
כונסקי בלבד, ללא קשר עם הפרשה ההיא.
ואני רוצה לראות אותו מאושר. אני רו־צה
לראות אותו בוכה מאושר. אלה ברקת
תהיה העיתונאית האחרונה שתזכיר את
ביכונסקי בהקשר ההוא. אני לא ארשה
לאף עיתונאי להזכיר את הפרשה יותר!
יורם: המטרה שלי בחיים היא להפ סיק
להיות יורם ביכונסקי שהתפרסם בג לל
פרשיה מסויימת. אני לא בורח ולא
שוכח, אבל אני עושה עוד דברים ואני
רוצה שיכתבו עלי בזכות הדברים האלה.
יורם (שהתפרסם גם כחבר בקבוצה
השמאלית אוואנגרד, הפסיק כל פעילות
פוליטית) :אני אינדיווידואליסט. אין לי
מקום בתנועות פוליטיות הדורשות מיש־מעת.
הפסקתי את פעולותי הפוליטיות,
אך דעותי נשארו כשהיו.
אלה: הוא הפסיק גם ללמוד באוני ברסיטה.
יורם
נ הפסקתי את לימודי, כי הבנתי
שאין טעם להשיג תואר. רציתי לעסוק
בהוראה, והניסיון הקצר לימד אותי שאף
אחד לא ייתן לי ללמד. את הסיפוק ה אינטלקטואלי
השגתי במשך שלוש שנות
לימודים.

ף* שהם ;שיאדים אם אהבתם גדולה
** עד כדי כך שהם מתגוררים יחד, מז דעק
יורם :״לא! לאלה יש סיגנון משלה,
ולי יש סיגנון משלי. תמיד היינו קיימים
4אחד בשביל השני. אנחנו חייבים כעת,
משני הסיגנונות שלנו, ליצור קו חדש.
לגור יחד זה להתפשר, לוותר, אני עדיין
לא מוכן להתפשר.״
אלה נ כשנחליט לגור יחד, כל אחד
יעזוב את המקום שלו וניצור לנו מקום
משלנו.
שלא יבינו אותי לא נכון. יורם בא אלי
.בכל יום ונשאר לישון, אבל הבגדים שלו
נשארו בדירה השכורה שלו ברמת־גן.
יורם: והם יישארו שם עד שיגיע ה מועד
להעביר אותם, יחד עם הבגדים של
אלה, למקום החדש שלנו.
במדינה פשעים
הו>ין החדש חוקר

השוררת ;?קחה למעצר —
וילדתה ;?קחה למעון
של ויצ״ו עד למישבט
״זהו יומה הגדול של התנועה הפמיניס טית.
הנה גם נשים בשודדות.״ היתה הת גובה
למיקרא הידיעה כי שתי נשים תקפו
אשה קשישה, חנה סומך, בביתה, ושדדו את
תכשיטיה. אולם מישטרת רמת־גן לא הת ייחסה
לידיעה כאל קוריוז, היא נכנסה לפ עולה,.אחר
שפקד שמואל כרמלי חקר היטב
את חנה סומך הבין, לדבריו, כי רק מי
שמכיר היטב את הנשדדת, ואת אורח חייה,
היה יכול לבצע את השוד.
לאחר חקירה הגיעה המישטרה למסקנה,
כי אחת משתי השודדות היתה דליה זו־גייר
24 הנמצאת, בהליכי גירושין מ בעלה.
דליה היתר. שכנתה של חנה סומר
בשכונת סלמה ג׳ לפני שהגברת סומך ה קשישה
עברה להתגורר ברמת־גן.
החשודה ;עלמה. המישטרה עצרה
את דליה יום לפני מועד נישואיו של אחד
מאחיה. היא נעצרה במכון ליופי ברחוב
בן־יהודה, שעה שעסקה בהכנות האחרונות
לחתונה. היא הכחישה מכל־וכל שייכות
כלשהי לשוד, ואמרה לפקד כרמלי :״איך
הייתי יכולה לעשות דבר כזה לחנה?
היא היתה כמו אמא שלי!״ אך בדיקה
במכונת האמת גילתה שהיא משקרת ב אופן
מוחלט. אומר פקד כרמלי :״היא
היתד, אגוז קשה לפיצוח, אך לבסוף הוד תה
ואף גילתה את שם השותפה שלה.״
השותפה, חדווה קליינמן 30 העובדת
למחייתה כעוזרת־בית, מגדלת את בתה
בת הארבע שנולדה לה מחוץ למיסגרת
הנישואין. את דליה זוגייר הכירה חדווה
בעת שיצאה בקביעות עם אחיה יוסי, ה עצור
כחשוד בשוד מזויין.
השתיים סיפרו לפקד כרמלי כי אח
שרשרות־הזהב, שתלשו מעל צווארה של
חנה סומך בכוח, אחרי שווידאו כי היא
לבדה בבית, התנפלו עליה והיכו אותה
— מכרו לבעל חנות תכשיטים בשכונת
התיקווה, אדמונד לוי. המישטרה, שהגי עה
לחנות, הצליחה למצוא שרשרת שלמה
אחת וצמיד־זהב שהותך כבר. החשודות
מכרו לו את התכשיטים תמורת 8,000 לי רות
— שליש משוויין הממשי.
את חדווה קליינמן לא היה קל לעצור,
המישטרה לא הצליחה לאתר אותה ימים
אחדים, כיוון שלקחה את ילדתה מהמעון
שבו היא שוהה משך היום, ונעלמה יחד
איתה. רק ביום הרביעי האחרון הצליחה
המישטרה לעצור אותה, בביתה. קליינמן

ושא 7ה מה יהיה על ילדתה.
״י *יי
ט חזור מדוייק. יחד עם עובדת
סוציאלית שזומנה למקום הלכה אל מעון
הילדים, והוציאה את הילדה. היא מסרה
אותה לידי העובדת הסוציאלית, וזו הכ ניסה
אותה לאחד ממעונות ויצ״ו עד ש־יחרוץ
בית־המישפט את גורלה של אמה.
לשופט בן־שלמה, שאליו הובאה להא-
רכת המעצר, סיפרה חדווה קליינמן כי
היא בודדה ואין לה קרובים וכי אינה
יודעת היכן נמצאת ילדתה. בא־כוח ה-
מישטרה סיפר לשופט, כי לחשודה אם־
חורגת ברחובות, וכי הילדה נמצאת בטי פולה
של הלישכה הסוציאלית.
חדווה התחננה לפני השופט כי יצווה
לעצור אותה בכלא נווה־תרצה ולא ב־אבו־כביר.
השופט לא שאל לסיבת בקשתה
זו, אולם אחת השוטרות שליוו אותה ידעה
לספר כי אחרי השוד התגלעו חילוקי-
דיעות בין חדווה ודליה, והגיעו לידי מרי-
טת־שערות, מכות ואיומים. חדווה פוח דת
מדליה, ומשום כך ביקשה להיעצר
הרחק משותפתה־לפשע.
איש המישטרה סיפר גם, כי אחרי ש הסתבר
לחשודות שהמישטרה משוכנעת
כי הן חשודות שתקפו את חנה סומך,
הן החלו משתפות פעולה באופן מפתיע
ואף שיחזרו את הפשע לפרטיו.

דרבי אדם
חשוד או חשודה?

הוא ;תבקש
לקום — היא קמה —
וכית־המישפט גדהם
התובע המישטרתי קרא בקול בשמו של
החשוד אברהם גולדשטיין, ומספסל הנא שמים
התרוממה צעירה חטובה, שחורת-
שיער, שעיניה מאופרות איפור כבד והיא
לבושה שימלח נדיבת מחשוף. את צווארה
עטף צעיף של נוצות בת־יענה.
השופט הסתיר אך בקושי חיוך של מבו כה,
קינח את מישקפיו, כיעכע בגרונו
קלות ואמר לתובע :״המשך, בבקשה.״
העצירים שמילאו את אולם בית־המישפט
לא יכלו להתאפק ופרצו בצחוק רם. כמו תם
גם השוטרים. השופט השתיק את הנו כחים,
ואז סיפר התובע כי אברהם גולד שטיין
הוא קוקסינל העוסק בזנות, וכי
בשעה שנעצר בעבירה זו תקף שוטר והפי לו
על הגדר.
השופט הביט ארוכות בקוקסינל יפה־התואר,
ואמר לתובע :״אתה בטוח שזה
הוא ולא היא? אם עיני אינן מטעות אותי,
הוא נראה יותר כמו היא.״
לא להציק. בשלב זה נכנם לתמונה
אברהם גולדשטיין, המכונה ״גילה״ ,המוכר
היסב בקהיליית הקוקסינלים של תל־אביב,
וסיפר :״אפילו לא ידעתי שיש לי עסק עם
שוטרים. הייתי בחצר ברחוב הירקון, פית-
אום נכנסו ארבעה גברים והתנפלו עלי.
אחד -מהם התחיל לחנוק אותי עם הפי אה.
ניסיתי להשתחרר, ונפלנו על הגדר.״
השופט שמע את הדברים, ואז שאל את
התובע המישטרתי מדוע הוא מבקש לעצור
את החשוד. זה השיב כי אינו מבקש
לעוצרו, וכי אפשר לשחררו.
פרקליטתו של אברהם גולדשטיין, עו־רכת־הדין
רחל זוהר, ביקשה להעיד את
תשומת־ליבו של השופט לעובדה שמט רידים
את לקוחתה ללא־הרף .״כבוד השו פט
רואה כי אפילו כאן, בבית־המישפם,
עושים צחוק מהעובדה שלקוחתי היא קוק סינל,״
אמרה .״לדעתי, זה לא מצחיק. לקו חתי
ממילא סובלת מהעובדה שאיננה
נורמלית. אין צורך גם להציק לה בשל כך.״
השופט הורה לשחרר את אברהם וגילה
גולדשטיין בערבות בת 5000 לירות —
חציה במזומנים והיתרה בערבות צד שלי שי
או ארבעה ימי מעצר תמורתם. השופט
יצר גם תקדים, בכך. שביקש לכתוב בפסק
הדין במפורש :״החשוד (החשודה

מי שטרה
הזיהוי שלא היה

השובב ;זף במישטרה
ע 7העלמת חלקי מידע —
ושיחרר את החשודים
חוקר פרמלי
מסקנה מתחייבת

התובע המישטרתי של מישטרת רמת־גן,
רס״ר יוחנן אלטרס, חייך בסיפוק.

חשודה גולדשטיין
תקדים בניסוח
הפעם, ידע, העלתה המישטרה דגים שמ נים
בחכתה: כנופיית כייסים שהטילה ב אחרונה
את חיתיתה על רמת־גן והסבי בה.
הוא
עמד לפני שופט־השלום אהרון כהן,
ואמר כי הוא מבקש לעצור את החשודים
יוסף יום־טוב, יצחק והבה, יצחק אברהם
וניסים ושלום שחם, כחשודים ב־ 12 חטי פות
ארנקים, תיקים ושימוש ברכב גנוב
באיזור רמת־גן. הוא אמר כי במטה ה־מישטרה
התקבלה הודעה על חטיפת תיק
מזוג זקנים, ועד־ראייה סיפר כי ראה את
שני הצעירים שחטפו את התיק מתרחקים
מהמקום במכונית מדגם דורג׳ דארט ש־מיספרה
מתחיל בספרות .326 לאחר-מכן,
סיפר, התקבלה תלונה מבעל־מיפעל, כי
מתוך מישרדו נגנב ארנקו וכי שלושה
חשודים הגיעו למיפעל במכונית מאותו
דגם שמיספרה 078־ .326 הם ביקשו מבעל
המיפעל מים, וכשהלך להביא להם נכנס
אחד מהם אל המישרד וחטף את התיק.
הוצבה תצפית מישטרתית, ולמיפעל
הגיעה מכונית מדגם סוסיתא. שניים מה חשודים
היו בדודג׳ ,ושניים בסוסיתא ו התפתח
מירדף. החשודים הצליחו להתח מק.
רס״ר אלטרם אמר כי המיקרה חמור,
וכי לשני האחים שחם הרשעות קודמות.
הוא ביקש את מעצרם להמשך החקירה,
בהתחשב בנסיבות החמורות, ל־ 15 יום.
15 אלן? ל״י לחודש. החשודים הכ חישו,
כולם כאחד, את החשד שתלתה
בהם המישטרה. אמר שלום שחם :״ירדתי
מביתי ונסעתי במכונית הסוסיתא שלי.
פיתאום חסמה אותי קורטינה של בלשים.
היינו שם אני ואחי, ובן־הדוד שלי יוסף
יובדטוב. אני עובד בשמירה, ויצאתי ל עבודה.
אבל עשו לנו מיסדר־זיהוי ולא
זיהו אותנו.״
השופט אהרון כהן פנה לתובע ושאל
אותו :״האומנם נערך מיסדר-זיהוי?״ ה תשובה
היתד, חיובית. השופט שאל מי היה
האיש שהתבקש לזהות את החשודים, וה תובע
השיב כי בעל המיפעל לא זיהה איש
מהם.
(המשך בעמוד )34

במדינה
מינימום הפרס הר איון
כלל הפרסים

מי ליון ד״י

מי לי תדי

כולל העברה

כולל העברה

המועצה והסדר ההיסורים בספורט

״ס/אי-אס ״ נוגגדילה
צ אוניותיה
שתי האוניות החדישות, שהוזמנו במספנות ״סייטס״ בנוינפלד, תיכנסנה
לתעסוקה בקו הסדיר של חברת ״סי.אי.אס״ הפועל בין נמלי אנטוורפן,
המבורג, ברמן, רוטרדם, אנגליה וישראל. זאת נמסר לנו מחברת אלאלוף
ושות׳ בתל־אביב, הסוכנים הכלליים של חברת ״סי.אי.אס״ — קונטיננט
ישראל שיפרטסגזלשפט בע״מ מהמבורג (חב׳ פרידריך בויטלרוק בע״מ
מליבק).
האוניות שבנייתן תסתיים — האחת, בסוף השנה הנוכחית והשניה,
בתחילת השנה הבאה — תהיינה מדגם ,96 כשכל אחת בתפוסה של 990
טונות ברוטו 2900 ,טונות מעמס וקיבולת ממוצעת של 155,000 רגל
מעוקב גרעינים או 145,000 רגל מעוקב בלות, ויכולת נשיאה של 208
מכולות. האוניות מצויירות במירב ׳החידושים והשכלולים.
באוניות מנוע דיזל !מדגם 2000 — 540 כוחות סוס כ״א ומהירות שיוט
של 14 קשר.
חברוי ״סי.אי.אס״ פועלת בהצלחה רבה מזה 6שנים, בקו צפון אירופה,
אנגליה וישראל והפעילה עד כה 5אוניות חדישות רב־תכליתיות, תוך
מגמה להרחיב בעתיד הקרוב את פעולותיה וקשריה של החברה עם ישראל,
עם הכנסת 2האוניות הנוספות לשרות בקו.
מאחר וחברת הספנות ״סי.אי.אס״ אינה חברה בקונפרנסים לספנות,
מחירי ההובלה באוניותיה הינם נמוכים יותר ,׳מהמקובל בקווים מקבילים.

רו ב ק

המתנה שבהישג ידן
וקירותר דלתותמ1
אצפויר1

למרות המי1
מחיר הפירסום של עמוד
05111:1ר1ה

הוא

4,800ל״

(המשך מעמוד )32
אמר החשוד ניסים שחם :״אני אדם
נשוי ואב לתינוקת. אני עובד בארבעה
פרוייקטים של רסקו ומרוויח 15 אלף
לירות לחודש. אני לא צריך לחטוף תיקים.״
המתלונן לא זיהה אותנו במיסדר־הזיהוי
15 .שנים לא היתה לי שום עבירה,
ולפני 15 שנים היתה לי עבירה אחת
בילבד.״
יוסף יום־טוב טען כי אין לו עבר פלילי
וכי הוא עובד לפרנסתו כסבל בכיכר־המושבות.
גם הוא סיפר לשופט כי לא
זוהה על־ידי המתלונן במיסדר־הזיהוי.
התוכע לא דייק. אחרי ששמע את
דברי החשודים עיין השופט שעה ארוכה
בראיות של המישטרה, ופנה אל התובע :
״היית צריו להגיד לי קודם כי החשודים
לא זוהו במיסדר־זיהוי. כן היית צריך
להגיד לי כי מתוך 12 חטיפות התיקים
שציינת אתה מייחס לחשודים שתיים ביל־בד.
אני מבקש מהמישטרה לדייק.״
השופט סירב להאריך את מעצר החשו דים,
בטענו כי הדו״ח שראה אינו מצדיק
את חומרת המעצר שדורשת המישטרה.
תעופה שמש שמש תרדוף

הגסיון לרתום את השמש
לצרכי הפוליטיקה סוכל,
אך התיירות לא !פגעה מכך
התיירים הסקנדינביים, שניצבו על כבש
המטוס שאמור היה להביאם לאילת, חששו
כי קברניטם טעה .״היכן הים?״ שאלו ב תימהון
,״ואיפה חוף הרחצה שהובטח לנו?״
פקידים ישראלים, שחיכו ליד המטוס
כדי להקביל את פני התיירים, מיהרו להר גיעם.
אין זו טעות בניווט, הסבירו להם,
ואף לא הונאה. העיר אילת שטופת־השמש
מצויה במרחק 20 דקות נסיעה בלבד מנמל
הנחיתה.
תוך כדי נסיעה לאילת הסבירו הפקידים
לתיירים, כי המקום שבו נחתו הוא נמל-
התעופה עציון, הממוקם בסמוך לקו הגבול
הבינלאומי שחצץ בעבר, לפני מילחמת
ששת הימים, בין ישראל למצריים, אך
מעברו המצרי. כך נתברר לתיירים, כי הפ כו
לאזרחים הראשונים שעשו שימוש
תיירי בשדה־תעופה צבאי, המשמש עתה
סלע־מחלוקת בין ישראל למצריים.
מסלול משוכח. מאה התיירים נרגעו
כאשר הגיעו לאילת. הם מיהרו לפשוט את
בגדיהם ולהיחשף לעין השמש. שהרי לשם
כך באו לישראל. הצד הפוליטי של הפר שה
לא העסיקם יותר. גם אנשי הצוות לא
התרגשו, כשהחברר להם כי נחתו בסיני
ולא בישראל. הם התפעלו מן הנוף, בעוד
שהטייס הראשי הרעיף מחמאות באוזני
הפקידים הישראלים של רשות נמלי־תעו־פה
.״מעולם לא נחתתי על פני מסלול כה
משובה,״ אמר להם.
טיסת התיירים הסקנדינביים לשדה עציון
נערכה ביום השני לפני שבוע, ב־ 24 בינו אר.
הפקידים הישראליים, שקבעו את יעד
הנחיתה, עלזו. הם סברו כי הצליחו ליצור
תקדים ומיהרו לבשר לעיתונות, כי חברת
סטרלינג תקיים מעתה שלוש נחיתות מדי
שבוע בשדה־התעופה הצבאי בסיני, וכי
חברות תעופה זרות אחרות תלכנה בקרוב
בעיקבותיה.
מטוסים לעונת החורף. אלא ש-
השימחה היתה מוקדמת מדי. הפקידים דד
דניים פעלו במהירות ואיתרו את מוקד
התבערה הדיפלומאטית בטרם פרצה האש.
יממה לאחר שנערכה הנחיתה הראשונה,
התברר שהיא גם האחרונה. חברת סטרלינג
החליטה להפסיק את הטיסות לעציון.
כך הצליחו הדנים לחלץ את עצמם מתיס־בוכת
עם המצרים. אך כיצד למנוע מתי חות
אפשרית בינם לבין הישראלים? בעז רת
נימוקים מיקצועיים־טכניים לכאורה.
הדנים הודיעו לעמיתיהם בישראל, כי ב זמנו
הוחלט על הנחתת מטוסי בואינג 727
בעציון, ואילו עתה התברר שאין טעם
להטיס מטוסים כאלה בעונודהחורף. לכן
ההסכמה שתפסה ביחס לבואינג אינה תו פסת
עוד ביחס למטוסים אחרים, שאותם
אפשר להנחית בנמל-התעופה האזרחי של
אילת, הממוקם בגבולות ישראל שמלפני
מילחמת ששת הימים.
רודפי השמש מארצות הצפון ממשיכים
לפקוד את ישראל. אך הם עושים זאת
במטוסי סופר־קאראוול, ונוחתים באילת.

ה אש הטוע 1ח :

..בנו של המגונה
עד ה מ חוז איים
עלי באקדח -היכה
אותי-מהמר במאות
אלפים בקאזינו -
מ בוי ת

מטבע

ה 3עלט 1ע ן :

..היא מנסה להשמיץ
אותי כדי להתגרש.״
^ אקדח שנשלף מן המגירה כוון
י י אל פניה של האשה. היא שתקה.
הילדים ישנו בחדר הסמוך. האקדחן איזן
את הקנה ופישק את רגליו. ידיו לא רעדו.
האשד. החווירה. תמונות מחייה חלפו ב ראשה
בהבזקים. האקדחן לא חירפה .״אני
אספר על זה למישטרה.״ מילמלה ברעד.
,,הם יקחו לך את הנשק.״
״הם לא יקחו,״ ענה האקדחן ,״זה אבא
שלי שנתן ל־ אותו.״
רמי וזהבה רזניק נישאו ב־ . 1972 רמי
הוא איש־עסקים, וזהבה לומדת בסמינר
למורות. לזוג שני ילדים.

*111111 רמי רזניק יוצא לסייר ברחו־בות
נתניה בצהרי השבת, עם
11 11
בתו. הוא הולך לפגוש חברים במרכז העיר.

כאשר נישאה זהבה לרמי, מייד אחרי
שיהרורה מצה״ל, עדיין לא הספיקה לע מוד
על טיבו. באותם ימים ידעה רק ש כאשר
רמי הולך ברחובות נתניה ממהרים
כולם לעברו. מי שלא עשה זאת, זכה ב מבט
מאיים.

לירות דמי־מזונות מבית־המישפט. כש ראיתי
את זה הייתי לארג׳ ואמרתי לשו פט
, :אני אתן לה ששת אלפים לירות
בכל חודש , .השופט הסכים לסכום הזה.
עכשיו העורך־דין חושב שהוא זה שהצליח
להוציא בשבילה ששת אלפים לירות לחו דש.

היא
לא ידעה אז שהסיבה לכך נעוצה
בקישרי־המישפחה של רמי רזניק. העוב דה
שבעלה הוא בנו של הממונה על מחוז
המרכז מטעם מישרד־הפנים, דויד רזניק,
לא השפיעה עליה כלל וכלל. רק כעבור
זמן הבינה את משמעות הייחום המישפח־תי.
חודשים
אחדים אחרי נישואיה הבינה
כי החלטתה להינשא לבנו של הממונה
היתד, חפוזה מדי. העובדה שקשר זה הב טיח
לה מחייה ויחם של כבוד לא הלהיבה
אותה עוד. עתה, כעבור חמש שנות נישו אים,
הגישה זהבה בקשה לבית־המישפט
שיוציא את בעלה מן הבית ויפסוק לה
דמי־מזונות חודשיים.

״העורך־דין הזה הוא גם ששיכנע אותה
לספר על המעשה עם האקדח. אחרי ש שמע
את זה, הוסיף שאני גם מכה אותה.
אם הדברים האלה נכונים, למה היא לא
הגישה תלונה במישטרה? עובדה שהיא
לא הגישה.״

7/גם קנדי

^ תב ״העולם הזה״ ביקש להיפגש
״ עם זהבה כדי לשמוע את סיפורה
האישי, והיא הסכימה לכך. כאשר הגיע
לביתה, נמצא שם גם בעלה, רמי רז־ניק,
וזהבה חששה לדבר בנוכחותו. באותו
מעמד ניסה רזניק להאשים את עורך־
הדין של זהבה כאדם המסית אותה להת גרש
ממנו. זהבה לא הגיבה. משהמשיך ב כך,
אמרה לו :״אם לא תשתוק, אני אספר
לעיתונאי כל מה שאני יודעת עליך.״
רמי רזניק השתתק, וזהבה ביקשה מכתב
העולם הזה לצאת מן הבית ״לפני ש תתפתח
כאן תיגרה.״

״את הבקשה לבית־המישפט אני מגישה
אחרי שבעלי היכה אותי ואיים עלי ב אקדח,״
סיפרה זהבה .״הה, מלבד קשריו
עם נשים והפסדיו הגדולים בבתי הקא-
זינו של אירופה.״
אך מתוך סיפורי חבריו של רמי רזניק
עולה כי תיאורה של זהבה חיוור למדי.
מספר אחד החברים :״רמי רזניק מופרע
אמיתי. יש לו כסף בזכות אבא שלו׳ והוא
חושב שבגלל זה מותר לו לעשות כל מה
שהוא רוצה. אם תראה אותו משלם פעם
על משהו שהוא לוקח, סימן שלא ראית
טוב. הוא מכיר בעיר את כולם, כי כולם
מכירים את אבא שלו,
״אני מאמין לסיפור של זהבה״ על״האק דח,
זה נראה לי מתאים לו. לא פעם
אחת ראיתי אותו הולך עם האקדח בכיס,
כאילו שיש לו איזה חשבונות לגמור.
בסך־הכל הוא ילד קטן. ומפונק.״

האקדחן הנתנייתי דוהר ברחובות עירו
במכונית וולוו כחולה, מבצע איתה חארא־קות.
אנשי המישטרה והבולשת המקומיים
מכירים אותו ואת ייחוסו המישפחתי. הם
נזהרים מלפגוע בו. רזניק יוצא ובא בבא־ירים
של נתניה כבתוך שלו.

ה טבו ת בילעדיות
לחברה
וד קודם שנישא לזהבה. עסק בנד
׳ ע כירת חומרי־בניין, באמצעות רשת
חברות סבוכה ומסועפת. מבין החברות
הללו ניתן למנות שתיים גדולות במיוחד:
חברה להובלות מלט, ומיפעל לחומרי־בניין.
מאחר שההתעסקות בבניין החלה
משעממת אותו, ניסה את כוחו גם בניהול
דיסקוטקים שכורים. הקהל של נתניה לא
הגיע. רזניק עזב את עיסקי המועדונים
ונכנס לעיסקי ביטוח. לאחר תקופה קצרה
נשלל רישיונו כסוכן. הוא חזר לעיסקי
הבניין.
רמי רזניק היה יכול להרשות לעצמו
מעברים פיתאומיים כאלה בין עבודה אהת
למישנה. החברה להובלות מלט, שבה הוא
שותף בכיר, מאפשרת לו זאת. הסיבה:
רמי רזניק מקבל הטבות בילעדיות לחב רת
ההובלות שלו מן החברה המייצרת,
נשר בע״מ.
באחד המיסמכים שהגישה אשתו, זהבה,
לבית״המישפט, כאשר ביקשה להוכיח את
גודל הכנסתו החודשית, מופיע תצהיר
חתום בידי שותפו של רזניק בחברה להו בלות
מלט, יצחק יעקוביאן. בתצהיר נכ תב
כי תמורת כל הובלה שיתן להם מנהל
בית־האריזה של נשר, לטמן, יש לשלם לו
עשרה אחוזים ממחיר ההובלה.
נוסף להובלות המלט הרגילות שהוא

״הייתי עצבני,״ אמר רזניק לאחר־מכן.
״אחרי מילחמת יום־הכיפורים עברתי הוד
מוטטות־עצבים, אולי זה בגלל זה. אבל
בינינו לבין עצמנו, מה שכואב לזהבה ב אמת
זה שאני הולך לפעמים עם נשים אח רות.
כשהיא שואלת אותי למה אני עושה
את זה, אני אומר לה , :אז מה, גם קנדי
עשה !׳״
רמי סיים את דבריו וקם לצאת, להצ־

מקבל מנשר, ונוסף על ההובלות שעליהן
שילם למנהל בית־האריזה עשרה אחוזים,
יש לרזניק גם מיכסה קבועה של 10 טון
מלט לשבוע. את כל ההובלות האלה
מבצעים נהגיו בשלוש משאיות שרכש.
כאשר נתבקש רזניק, על־ידי בית-
המישפט, להעריך את רווחיו בעיסקי ההו בלות,
הגיש מאזן שנתי שהצביע על מח זור
בן 638 אלף לירות. סך־הכל רווח
נטו, לדבריו 180 :אלף לירות לשנה.
זהבה, אשתו, טענה בבית־המישפט כי
רווחיו גדולים יותר .״נוסף על החברה
להובלות מלט שברשותו,״ אמרה ,״יש לו
מחצית במיפעל לחומרי־בניין, המעסיק
יותר מעשרה עובדים. יש לו גם דיסקוטק
אחד, מיגרש ענקי שמושכר כל השנים
ועיסקי ביטוח למיניהם.״
רזניק ניסה להמעיט בערך הרכוש ש בידיו.
לדבריו, במיפעל לייצור חומרי־בניין
עובד רק אדם אחד. המיגרש שעליו
דיברה זהבה, שייך להוריו. הדיסקוטק אינו
שלו, והברת־הביטוח שללה ממנו את ה־רישיון
לפעול כסוכנה.
כדי להוכיח את טענתה הגישה זהבה ל־בית־המישפט
העתקים של מיסמכי הנה־לת־חשבונות.
מתוך מיסמכים אלה התברר,
כי רמי רזניק פתח שני חשבונות
בבנקים בחו״ל, האחד באנזוו־בנק שב אמסטרדם
והאחר בבנק אמריקה שב־סאן־פרנציסקו.
כדי
להגיע אל החשבונות שבחו״ל עו זב
רמי את עירו נתניה אחת לשלו שה
חודשים ויוצא לחוץ־לארץ. תוך טיו ליו
הרבים הוא מגיע לאחד משני הבנ קים
ומוציא משם חופן של דולרים. עם
דולרים אלה בכיסו הוא מגיע לאחד מבתי
הקאזינו, שבהם יושבים קלפנים ושחקני-

קוביה מיקצועיים. סכומי הפסדיו נעים,
לטענת אשתו, בין חמישים למאה אלף
לירות בלילה אחד.

למה
לא ל מי ש טר הז״

טרף אל חבריו שהמתינו לו בחוץ, אך
לפני שיצא הפטיר לעבר המלצר :״אני
אשלם יותר מאוחר.״ פניו של המלצר
הביעו ספקנות גלוייה.

רינו צרור

^ הכה לא הסכימה להמשיך לחיות
1כך. בערב יום־הכיפורים האחרון הגי עה
לנמל־התעופה בלוד עם בעלה אחרי
שהייה קצרה משותפת בחו״ל, במקומות
החביבים עליו. עוד באותו יום פנתה ל־עורך־הדין
שלה, אלחנן לי, וניסחה עימו
את בקשתה לבית״המישפט. סעיפי הבק שה:
דמי־מזונות בסך 10 אלפים לירות
לחודש, וגירוש הבעל מביתם המשותף.
בבקשה סיפרה גם כיצד איים עליה באק דח.
בבית־הקפה
רנסנס, שבמרכז העיר, ישב
רמי רזניק וצחק לדברים שנאמרו עליו.
״זה הכל שטויות,״־אמר .״אני לא מסתמך
על שמו של אבי בשום דבר. עובדה, הוא
ממונה על איזור תל-אביב והמרכז, ואני
עובד בנתניה. גם הסיפורים על ההימורים
אינם נכונים. כשאני מפסיד עשר לירות
שטרלינג, אני מתחיל להזיע. תשאל אנ שים,
הם יגידו לך. חבל שאין פה אף אחד
עכשיו. יש לי כרטיס־חבר בקאזינו? נו
אז מה?
״בסך־הכל, אני רוצה לתקן את חיי־הנישואין
שלנו. לכל זוג יש עליות וירי דות,
אז גם לנו יש.
״בעצם,״ הוסיף ,״בכל אשם עורך־הדיו
של זהבה, אלחנן לי. פעם הוא גר בנתניה,
ונתניה הקיאה אותו. היום הוא
מרגיש את עצמו גדול מאד. הוא היה
האיש שהסית את זהבה לבקש 10 אלפים

של שאננות על פני בנו של
הממונה. רק בקשת הגירושין
אשתו מטרידהי אותו במיקצת.

מ אחה, מד מיורוו
שיחר טלזויזיה

מגעים על צידור דן מרגלית

יון

אפשר לנשום כבר לרווחה. משבר
כן־י־טי, ככתב המדיני של הטלוויזיה,
הסתיים. בן־ישי חזר מחופשת־הגלות
שלו, שערך בקיבוץ יוטבתה ליד ־ אילת,
נפגש עם מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקר
מן, ועל פי הסכם עם מנהל מחלקת־החד־שות
חיים יכין הפסיק להיות כתב מדי ני
והפך לכתב מייוחד. בך ישי יערוך כת בות
בנושאים מייוחדים למבט, להשבוע
יומן אירועים ולמבט שני.
בן־ישי בחל בשבועות האחרונים בתפ קיד
הכתב המדיני, ובינתיים לא ברור מי
ימלא את מקומו. באופן זמני עושה זאת,
ובהצלחה די רבה, אלימלך רם, הכתב
הפרלמנטרי. אולם לאחרונה נערכו מג עים
ופגישות בין חיים יבין לבין כתב
הארץ, דן מרגלית. למרגלית הוצע לקבל
את התפקיד, והוא בודק עתה במערכת
עיתונו אם תינתן לו לשם כך חופשה־ללא-
תשלום מהארץ.
בשנים האחרונות התפרסם מרגלית כמי
שחשף את חשבון הדולרים של לאה
רכין וגרם על־ידי כך להתפטרותו של
ראש־הממשלה דאז, וכמי שהיה מועמד
לתפקיד עוזר־מדיני לשר־הביטחון עזר
וייצמן, מועמדות שטורפדה ברגע האח רון
על־ידי שר־החוץ משה דיין.
אם המשא־והמתן של מרגלית עם הטל וויזיה
יעלה על שירטון, שוב יהיה על
יבין לבחור: או את אלימלך רם או את
הכתב לענייני מיפלגות, דן רכיכ, ה ממלא
עתה את מקומו של רם בכנסת.

אחד הנספחים לדו״ח החקירה של עמוס גורדון, על
נסיעתם של אהוד יערי ואלפס גילעדי לקאהיר, מוקדש
לדמות המיסתוריז של הטלוויזיה, ניסים מיזרחי.
הקשר ביו הדו״ח לבין מיזרחי הוא שמיזרחי היה, לפי
הדו״ח, האיש שהסדיר לאהוד יערי את הדרכון, בדרכים נס תרות,
תוך מיספר שעות.
איש אינו יודע מה בדיוק תפקידו של מיזרחי ברשות-
השידור. התפקיד הרשמי שלו הוא עובד המזכירות הכללית של
הרשות, תפקיד כמו של כל פקידה או כתבנית העובדת
במזכירות, אולם איו ספק לאיש כי מיזרחי עושה ככל העו לה
על רוחו ברשות, וכי כך גם נוהגים כלפיו ראשיה.
למרות תפקידו הנמוך׳ מגיע מיזרחי כל בוקר במונית
מביתו שברמת-שרת לבניין הטלוויזיה ברוממה, וחותם על
חשבון הרשות. מסלול המונית, וזה ידוע להנהלת הרשות,
כולל גם את פיזור ילדיו של מיזרחי בבתי־הספר שלהם.
במשך היום משתמש מיזרחי, כאשר הוא רוצה, וללא כל
ביקורת, במוניות המיגדל, העובדות על פי הסכם עם הנהלת
הרשות, וחותם על חשבון הרשות. מעוררת חששות העובדה
שהנהג המסיע את מיזרחי הוא תמיד אותו נהג.
בכל מופע ממלכתי, שמכסה רשות השידור, מופיע מיז־רחי
עוד לפני הכתבים ומצליח להידחק, על פי הוראות של
יד סמויה מלמעלה, לכל מקום, אפילו כאשר לכתבי הרשות
אין נותנים להגיע. הוא מוכן לעשות טובה לכל עובד רשות,
מאותם החביבים עליו, בכל מישרד ממשלתי, שם יש לו
קשרים, גם אם טובות אלה אינן תואמות את הדרך הציבורית.
כשנערך פסטיבל הזמר בשנה שעברה, התיישב לו מיז-
רחי בניחותא על מושבו של מנכ״ל הרשות, יצחלן ליפני,
בשורה הראשונה של בנייני האומה, ורק בעמל רב אפשר היה
להזיז אותו ממקומו כאשר הגיע לשם ליבני עצמו.
מילבד הטבות שונות שמקבל מיזרחי, הוא בין העובדים
המינהליים של רשות־השידור שנסעו פעמים רבות ביותר
לחוץ־לארץ על חשבון הרשות. אין אורח המקורב לרשות-
השידור, בין אם זו אישיות מדינית או זמר פופולארי, שמיד
רחי אינו נדחק אליו תוך שהוא מציץ בפניו, באנגלית קלו קלת,
כי הוא נציג רשות־השידור.

מיזרחי(מסומן כחץ) כטכס
תמיד בפניס
חדרו של מיזרחי, שבו הוא מתחלק עם עוד שלוש פקי דות,
מלא בתמונות של נערות, אבל למיזרחי אין כימעט
פנאי לראות אותן. כאשר אין הוא נמצא בנסיעה במונית על־חשבון
הרשות, הוא יושב כאורח נכבד בחדרו או בלישכתו
של מנכ״ל הרשות, משם איש אינו מעז לזרוק אותו.
לשאלות גורדון על תפקידו הממשי של מיזרחי, לא היתה
לאיש בדשות־השידור תשובה.

עזר אוהב את עמירם
בחוגי הכתבים הצבאיים בארץ קיימת
התמרמרות על שר־הביטחון
מן, על שהוא מעדיף, לדבריהם, את הכ תב
הצבאי של הטלוויזיה, עמירם ניר.
וייצמן מעולם לא הכחיש כי הוא ״או הב״
את ניר, מי שעזב לתקופת״מה את
עבודתו בטלוויזיה, חתם קבע בשריון,
ורק אחרי תום שירותו חזר לטלוויזיה.
מה ששבר את גב הגמל היתה העובדה
שווייצמן העביר לניר, ראשון בין כל ה כתבים
הצבאיים, את הידיעה על מינויו
של הרמטכ״ל הבא, האלוף רפאל
(״רפול״) איתן. הטלוויזיה פירסמה ידי עה
זו לראשונה, בלשון שממנה אפשר
היה להבין שהיא מוסמכת לחלוטין. דק
אחר כך חזר עליה הרדיו, ולמחרת ה עיתונים
היומיים.

עזר וייצ־

הסוד של ..שורשים״
בבניין הטלוויזיה פרחו לאחרונה שמו עות
על סכומים עצומים ששילמה הטל וויזיה
עבור הסידרה שורשים, שהתגלתה
בינתיים, לאחר הקרנת הפרק הראשון,
כאכזבה בנוסח ״המלך הוא עירום״ .יש
האומרים כי בכסף ששולם עבור כל אחד
מפירקי הסידרה אפשר היה לרכוש בין
3ל־ 4פרקים של כל סידרה מצליחה
אחרת.

הסכום ששילמה הטלוויזיה עבור שורשים
הוא סוד שמור ביותר. האחראית על
הסרטים הקנויים, מרים רוטשילד,
מסרבת לגלות כמה עלה הסרט .״כמו כל
חברה מיסחרית, גם הטלוויזיה לא מוכנה
לגלות כמה היא משלמת עבור מה שהיא
רוכשת,״ טענה השבוע רוטשילד. היא
רק שכחה כי חברה מיסחרית מסויימת
זו מסובסדת על־ידי כימעט כל בית־אב
בישראל, בסכום של 600 לירות לשנה.
גם הממונה הישיר על רוטשילד, יצחק
(״צחי״) שימעוני, לא זכר כמה עלתה
הסידרה ומי חתם על החוזה רכישתה.
מנהל הכספים, יצחק דורי, סירב אף
הוא לגלות את הסוד השמור.

מבט בעבריה קלה
בעיקבות הסקר שפורסם לפני שבועות
מיספר, שקבע כי אחוז ניכר מצופי טבט
אינם מבינים אותו כלל, הועלתה הצעה
לשדר מהדורה מוקדמת למבט, מעין :
״מבט בעברית קלה״.
לאחרונה התגבשה הצעה אחרת, מפור טת
יותר: לפצל את אחת התוכניות ה מוצלחות
ביותר של הטלוויזיה, נזה העניינים,
תוכנית החדשות לילדים ולנוער,
ולהגיש אותה לפני מבט.
מה העניינים היא תוכניתה של דליה

הורכיץ, ותוך חודשים ספורים הפכה
הצלחה של ממש. היא מוקרנת אחת לש בוע,
ביום החמישי, ואורכה חצי שעה.
עתה הוגשה הצעה למנהל הטלוויזיה, ארנון
צוקרמן, לפצל את מה העניינים ל שלוש
תוכניות שבועיות, בנות 10 דקות
כל אחת, שתקדמנה את מבט ותאפשרנה
לחוג הרחב באוכלוסיה, שאינו מבין היטב
את מבט, להיות מודרך קודם לכן בחד שות
קלות.

לא וגדין־ לע 13ד
עובדי רשות־השידור יכולים לנשום
לרווחה. החל בימים האחרונים לא יוכל
איש לדעת אם הם אכן עובדים או לא.
המדובר לא רק באנשי־מיקצוע — כת בים
-עורכים ובמאים — אלא גם בעוב דים
המינהליים — פקידות, טלפונאיות
ושליחים.
על פי הוראות הוועד שלהם לא יירשמו
עוד עובדי הרשות את מועד בואם לעבודה
מדי בוקר, או את מועד צאתם. הם יחתמו
רק אחת ליום, ללא ציון השעה, כדי להו כיח
כי אכן היו בבניין, ולו רק לחמש
דקות.

יוסי וגמח ־ מנהל החוכגיזת
נראה כי אחת המישרות החשובות ב יותר
בטלוויזיה, מנהל מחלקת התוכניות,
תאוייש בקרוב. עד לפני כמה שבועות
היה מרדכי (״מוטי״) קירשנכאום מנ הל
המחלקה. אולם הוא התפטר מתפקידו,
או — נכון יותר — יצא לחופשה, ביגלל
טענותיו כנגד דלות המשאבים המוקצים
על־ידי הטלוויזיה לתוכניות שלה.
נראה כי עתה׳מתכוונת הנהלת הטל וויזיה
למנות את הבמאי יוסי צמח לתפ קיד
זה. המינוי נשמר עדיין בסוד, משום
שלצמח יש יריבים רבים בטלוויזיה, והח שש
הוא שהם ינסו לטרפד את המינוי.

בובות למבוגרים

״שורשים״
המלך הוא עירום

כאשר הגיעה לפני חודשים מיספר לידי
אסתר סופר, מנהלת התוכניות לילדים
ולנוער הסידרה רחוב ההפתעות, היא הח ליטה
כי היא כה מוצלחת עד כי היא מת אימה
יותר למבוגרים מאשר לנוער. סופר
הציעה לוותר עליה לטובת התוכניות ל מבוגרים
בשעות הערב. תגובת מנהלי ה תוכניות
של הטלוויזיה היתה :״לא תודה.
הסידרה מבוססת על בובות, ולכן היא
מייועדת לילדים.״

אחרי ההצלחה העצומה של הסידרה,
שהוקרנה מדי יום שישי בשעה 3אחר-
הצהריים, ביקשו מנהלי הטלוויזיה מסופר
לוותר על רחוב ההפתעות לטובת המבוג רים.
ואכן, החל מהשבוע הבא תוקרן ה־סידרה
מדי יום שלישי בשעה 8בערב.

סופרמן -מירז־ן ד׳שו־אל
במקום רחוב ההפתעות תובא בימי שי שי
בצהריים׳ החל מהשבוע הבא, התוכ נית
המוכרת לצופי ירדן איש ששת מיליוני
הדולר. כדי למנוע אסואציות לשו אה,
הוחלט להחליף את שם הסידרה ולק רוא
לה בעברית האיש השווה מיליונים.
במרכז הסידרה עומד האסטרונאוט־לש־עבר
וטיים־ניסוי של סוכנות החלל האמ ריקאית
סטיס אוסטין, שנפצע בהת רסקות,
וניבנה מחדש על־ידי צוות מומחי-
רפואה, תוך כדי שמוענקת לו יכולת בי צוע
על־אנושית, ההופכת אותו לסופרמן.
לאחר שהוקנו לאוסטין התכונות המייוח־דות
האלה, הוא יוצא להילחם בכוחות
הרשע ומוצא עצמו מעורב בהרפתקות
מרתקות.
את תפקיד אוסטין מגלם השחקן לי
מייג׳ורס, בעלה בחיים של הבלונדית
מהמלאכים של צ׳ארלי. מייבורס היה עוז רו
של אוץ מארשל בסידרה פרקליט
לכל עת, הופיע בסרטי קולנוע וטלוויזיה
רבים. לצידו משחק ריצ׳ארד אנדר־סץ,
כבוס של אוסטין. אנדרסון הופיע
בתפקידים שונים בסדרות איירונסייד,
מניקס, פרי מייסון ובכמה סרטים, ביניהם
כפייה של מאייר לוין.

הצנחה של איש המערך

התנגדות חריפה למינויו של אליהו
חסין לתפקיד מנהל מחלקת־החדשות ב רדיו
התעוררה בשבוע שעבר דווקא על-
ידי אנשי המערך ברשות־השידור, שחסין
נמנה על שורותיהם. חסין היה במשך
שנים רבות עוזרו האישי של שר־החוץ־
לשעבר יגאל אלון, גם כשאלון היה שר־החינוך־והתרבות,
והיה נציגו בוועד־המנ־הל
של רשות״השידור.
לאחרונה הודיע חסין כי הוא יגש ל־מיכרז
לתפקיד מנהל־החדשות ברדיו. או לם
אנשי המערך טוענים כי אם הוא אכן
ייבחר, תהיה זו ״הצנחה מגבוה״ של איש
שאינו איש-מיקצוע אלא פקיד, ובעיקבות
הצנחה זו תיפרץ הדרך להצנחות מגבוה
של אישים שונים המקורבים לליכוד, מב חופשית

שלאנשי־מיקצוע תהיה יד
להיבחר, ללא כל השתייכות מיפלגתית.
ה עו ל ם הזה 2109

פשעים
האמת הע־רזנ׳וה

הילדים גדהמז, ההורים
התזוגגו, ,החשוד געצר
והשופט שיחררו
בין כל העצירים שהובאו בפני השופט
ד״ר מגורי־כהן ביום השישי האחרון בלט
פיטר צ׳אנינג משכמו ומעלה. הגבר ה גבוה,
ששערו הארוך משתפל על כתפיו
ושפם עבה מעטר את פניו, לא הבין דבר
וחצי דבר מן המתרחש באולם המישם־
טים.
צ׳אנינג הוא אזרח בריטי המתגורר ב גבעתיים,
נשוי לישראלית ממוצא תימני
ועובד למחייתו כמוזג בפאב, שעל לקו חותיו
נמנים אנשי או״ם ותושבים זרים.
הוא אינו דובר עברית. פרקליטו, צבי לי-
דסקי, תירגם לו את דבריו של רס״ר
יוחנן אלטרס, התובע של מישטרת רמת־גן.
ממתקים
לילדים. התובע סיפר לשו פט
כי החשוד נעצר בביתו, אחרי שהו ריהם
של שני ילדים, בני שנתיים וחצי
וחמש, התלוננו במישטרה כי החשוד ביצע
מעשה מגונה בילדיהם.
כשהתבקש התובע לפרט, סיפר כי ה חשוד
עמד עירום כביום היוולדו על
מירפסת דירתו שבקומה הראשונה, הש תעשע
באברו לעיני הילדים ואף חילק
להם ממתקים. הוא דרש לעצור את החשוד
לעשרה ימים, להמשך החקירה.
כאן נכנס לפעולה עורך־הדין לידסקי,
ששאל את רס״ר אלטרם אם אומנם נגע
החשוד בילדים. הרס״ר השיב: לא ! אחר־כך
סיפר עורך־הדין שגם הוא מחלק סוכריות
לילדים שאותם הוא מכיר, וכי הוא
משוכנע שגם התובע עושה כן.
״התלונות נגד החשוד,״ אמר הפרקליט,

סגן־השו אוידוו וואש־לישכתו לימור: איו נמנעה המוגדיה
למרות נסיעת השר או סגן־השר.
ללימור היה נוח מאוד לשכוח זאת.
באותה תקופה היא היתה צריכה לנסוע
פעמים רבות מדי שבוע לתל־אביב, כדי
לעבור בדיקות רפואיות, ערב ניתוח ב גבה.
הניתוח בוצע מאוחר יותר, אחרי
שהבוס שלה כבר חזר.

ך* אשרנסע סגן־השר במישרד ראש־הממשלה,
יורם ארידור, בשליחות ה־מישרד
לחוץ־לארץ, הוא נפרד בלבביות
רבה מראש הלישכה שלו, לימור ליבנת.
הצעירה בעלת השיער ספק־שטני ספק
ג׳ינג׳י, המסופר קצר, בעלת מיבנה־גוף
רחב, עובדת עם ארידור עוד מהתקופה

חשוד צ׳אגינג
כמו קוג׳אק

״נלקחו מפי ההורים -ששמעו אותם מפי
ילדיהם.״
השופט ביקש מהחשוד לספר מה בדיוק
אירע בינו לבין הילדים. סיפר צ׳אנינג :
״אני עובד כל יום עד שעה מאוחרת
בלילה. לכן אני מתעורר בסביבות השעה
שתים־עשרה בצהריים. באותו בוקר קמתי
כהרגלי. אני נוהג לישון עירום. פתחתי
את דלת המירפסת כדי לאוורר את החדר,
ואז הבחנתי בילדים שהצביעו לעברי
וברחו. אני מניח שהם נדהמו מהעובדה
שלא נימולתי, כי אינני יהודי.״
הוסיף הפרקליט :״הם מיהרו וסיפרו
להורים כי ראו אבר מוזר, וההורים מיהרו
להתלונן במישטרה.״
השופט שאל את הפרקליט מדוע לא
מסר החשוד עדות במישטרה. לידסקי פנה
אל התובע ושאל אותו אם הוא יודע אנג לית•
התובע הודה כי שליטתו בשפה זו
קלושה.
השופט מגורי כהן החליט כי למישט־רה
אין די ראיות, כדי לשכנעו שיש לע צור
את החשוד. הוא ציווה לשחררו בער בות
של 2000 לירות, והורה לו לסור, ב חברת
פרקליטו, למישטרת רמת־גן, כדי
למסור שם עדות על מה שהתרחש בינו
לבין הילדים.
העול ם הז ה 2109

שבה היה סגן־שר במישרד ראש־הממש־לה
ונשא בטיפולם של חמישה תיקים בל־תי־מאויישים.
בתקופת
העבודה הנמרצת נקשרו בין
השניים יחסי אחווה ורעות. ולארידור היה
בוודאי קשה להיפרד מלימור, שהיא בתה
של הזמרת שולמית ליבנת. הוא החליט
להקל עליה עד כמה שיותר את תקופת
העדרותו.
ערב צאתו מן הארץ הירשה ארידור
ללימור להשתמש במכונית־השרד שלו,
מדגם וולוו, ובנהגו ליבי, לכל נסיעותיה,
בין אם אלה נסיעות מטעם הלישכה, שבה
לא היתה כימעט עבודה, משום שארידור
נסע וכל חמשת התיקים שלו אויישו כבר,
ובין אם אלה נסיעות פרטיות. אחר־הכל,
בעת שארידור בארץ, קשה לראותו במכונית
בלי לימור.
אוכל גדולים
ך* צעירה החיננית והתוססת, היתה זו
* מתנה מהשמיים, שלושה שבועות של
מעין־חופש עם וולוו ונהג צמודים. לימור
וארידור לא ידעו, או שהתעלמו, מהוראות
מינהל־הרכב הממשלתי, הקובעות כי מכוי
נית־שרד של שר או של סגן־שר צריכה
לחזור למינהל־הרכב בכל פעם שבעליה
נוסע לחו״ל, וזאת, כדי לעבור טיפולים
שונים. אלא אם כן יש מצב מיוחד בליש־כה,
בו מחייבת העבודה שימוש במכונית

לליבי שלא למלא את ההוראות.
למחרת נקראו כל נהגי השרים לישיבה
מייוחדת, שנערכה במיזנון הכללי של
הכנסת. מרבית הנהגים השתתפו בישיבה,
מאחר שבאותה עת נערך דיון בכנסת ש בו
השתתפו הבוסים שלהם. אליאב פרש בפ ניהם
את הבעייה של ליבי, וההחלטה ש*

לימור וארידור אולי לא ידעו את התקנות
הממשלתיות, אך ליבי, הנהג, ידע אותן.
הוא גם ידע כי נסיעת הבוס שלו היא
האפשרות היחידה לקבל חופשה. כאשר
באה אליו לימור ובישרה לו כי הוא עומד
להיות הנהג הפרטי שלה, התקומם ליבי
וסירב.
ללימור יש מהלכים במישרד ראש״ה־ממשלה.
היא פנתה אל מנכ״ל המישרד,
הד״ר אליהו בן־אלישר, וביקשה ממנו
להתערב למענה אצל הנהג הסרבן. בן-
אלישר קרא לליבי והורה לו למלא את
הוראות ארידור ולהסיע את לימור.
אך לימור, ארידור ואפילו בן־אלישר
הם חדשים בממשלה. ליבי הוא נהג ותיק
במינהל־הרכב הממשלתי, וכמו שהוא או מר
:״אכלתי כבר הרבה גדולים בחיים
שלי!״ להפתעתו של בן־אלישר סירב
ליבי. הוא יצא מלישכת מנכ״ל ראש־הממ־שלה
ופנה מיד אל לישכת סגן שר־האוצר,
יחזקאל פלומין, הנמצאת בבניין הסמוך
למשרדו.
גם לסגן־השר פלומין יש נהג, שגם
הוא ״שועל ותיק״ בין נהגי השרים. שלמה
אליאב נבחר רק לאחרונה כיושב־ראש
ועד נהגי השרים וסגניהם. קדם לו דניאל
דניאלי, נהגו של מי שהיה אף הוא סגן
שר־האוצר, הד״ר צבי דינשטיין.
דניאלי הצליח ללמד את נהגי השרים
לשמור על זכויותיהם, והפך אותם ממשר*
תי־שרים למשרתי־ציבור. אליאב החליט כי
הוא ילך בדרכי קודמו, דניאלי. מבלי
לספר על כך לבום שלו, פלומין, הורה

התקבלה ברוב קולות קבעה, כי הרכב
של השרים, יושבת, אם יאולץ ליבי להסיע
את לימור ליבנת.
אליאב הצליח למצוא בכנסת את אליהו
בן־אלישר, ומסר לו על החלטת הנהגים.
היתד, בפי אליאב עוד אזהרה: אם בעיקבות
הפרשה ייפגע ליבי בעבודתו- ,כאשר ארי־דור
ישוב לארץ, יושבת כל צי רכב ה שרים.

איו ם הנוראי איום
רים יכולים לעמוד מול
שביתה של פועלי־נמל, ימאים די־רוגיים
ולא־דירוגיים, ואפילו מול שביתה
של פקידים עובדי משרדיהם. אך שרים
ופקידים בכירים אינם יכולים לעמוד מול
איום שביתה של נהגיהם.
אפילו בדמיון הפרוע ביותר לא הצליח
בן־אלישר לדמיין את עצמו נוהג במכו־נית־השרד.
הוא נמנה עם אותם אישים
הנוהגים לשבת במושב האחורי, ולא ליד
הנהג. קשה היה לבן־אלישר לדמיין לעצמו
ישיבת־ממשלה, שאליה מגיעים שרים נכ בדים
כשהם נוהגים בעצמם, או משתמ שים
בשירותי מוניות.
בחן הטבעי שלו ובהומור נענה בן־אלי־שר
לאליאב. הוא פטר את ליבי מלשמש
כנהגה של לימור, דאג מדי פעם בפעם
לטרמפים לצעירה שומרת־הנוחיות, וכך
הציל את ממשלת־ישראל.

האם אנס בעד הנאב, השחקן־
ושעבר שמואל אומני, איש היחידה -
וסו, את המלצרית־הקיבוצניקית?

השתתף בהצגות רבות בתפקידי-מישנה.
בגיל 29 נשא !לאשה את שרח, אחיות
במיקצועה. הם הוו נשואים שנתיים, ו במהלך
נישואיהם ׳נולד יבנו הבכור, ולהב.
מייד ׳אתרי גירושיו נסע לארצזת־והבריית.
הקשר עם אשתו־לשעבר ועם בנו נותק,
והיא נישאה לעיתונאי דויד זוהר. היא לא
שמרה על קשר בין אומני לבנו, וכשחזר
מחו״ן ל סירבה לאפשר ליו להתקשר ליילד,
בטענה בי פתחה. בחיים חדשים שאין לו
׳בהם הלק. גם הוריו שיל אומני ׳אינם רואים
את נכדם. הניתוק מיבניו היה לאומני בפצע
פתוח ,׳והוא היריבה ׳לדביר על הילד.

חיפש לעצמו מקוד פרינסיה, ולבסוף החליס
למכור את הווילה ,׳לעיבור עם מיישפחיתו ל דירה
שבורה ׳ולהשקיע את הכסף בעיסקי
בנייה. הוא היה קבלן קטן, בנה וילות ו בתים
דו־מישפחתיים.
לפיני ׳שיטה חל ׳משבר בחיי הנישואין שליו.
מ״שפיחתו אינה יודעת מניין נבע ר,׳משבר.
ידידיו טוענים, כי לשמ׳ליק נשבר מעיסקי-
הפנייה חמ׳רובעים, והוא חיפש עבודה ש יש
בה יותר עניין, יותר ״אקשן״ .הוא
ד,הליט להפסיק את עיסקייהבנייה ולהקים
עסק. אשתו התנגדה לכך בכל ׳תוקף, ו המרובות
בבית אומני תכפו.

חשוד באונס

שמואל אומני בן ה־ ,44 החשוד באונס המלצרית שעבדה
בסופי־שבוע בפאב שלו. אומנה שחקן־לשעבר שהחל עוסק
בעיסקי בניין אחרי שהות בת חמש שנים בארצות־הברית, פתח לפני כחודש
את הפאב שלו. ותלה את תמונת ידידו המנוח ירמי ברדאנוב מעל לבאר.

^ שעה זזיתה 11.00 בלילה, שני גב י
י דים נכנסו אל הפאב של השחקן־
לשעבר שמואל אומני שברחוב דיזנג׳וף
336 בתל-אב״ב. בפאב היו אותה שעה
מעט. מלקוחותיו הקבועים. בעל הפאב,
:גבר גאה בבן ,44 לבוש בארברול־ג׳׳ינס
בחול !ובעל קול בס עבה, עמד מאחרי ה באר
ולעם בתיאבון סטייק לבן.
״אני מייד ניגש אליכם,״ אמר לשני ה גברים
שתפסו מקום יליד אחד השולחנות,
׳והמשיך לאכול את הסטייק. כעבור דקות
ספורות אמר להם שוב :״אתם נראים כמו
1שוטרים, אבל אצלי אין פרוטקציה. כשאני
אוכל, גם המישטרה מחכה בתור.״
להפתעתו של אומני קמו השניים, ניגשו
אל הבאר. והראו לו פקודת־מעצר בשמו.
ההא הביט כמשתומם בנייד שהונח לפניו,
יצא אל מחוץ לפאב שוחח עם שני השוט רים.
אחר־כך נכנס פנימה, סיים את ה סטייק
שלו, לבש את מעילו אמר לנערה
שעבדה מאחורי הדלפק ולידידדלקוחו
אריה שרגל, כי הוא הולך ל״צפונית״ ו יחזור
בתוך רבע שעה.
אך ׳לא זו בילבד שלא הזר בעבור רבע
שעה, ההא לא חזר עד היום. פקודת־המעצר
שהוצאה נגדו החשידה אותו באונס צעי-
׳רה, שעבדה אצלו בפאב בסופי-׳שבוע. אם
יימצא אשם על־י׳די בית־המישפט, ייתכן כי
יחזור אל הפאב שלו, שאותו פתה בחגיג יות
רבה ובנוכחות שר־החקלאות אריאל
שרון לפני כחודש ימים, דק בעוד ימים
רבים.
נשות הגיבור
ישיותו של שמוליק אומני יפה־
\ 4התואר היתה מאז־ומתמיד שינוייה־במחלוקת.
הוא היה גס, שחצן ופטפטו,
׳ויחד עם זאת עדין, מתחשב ואוהב לעזור.

בפירסומו הראשון זכה באשר נלקח מ נטל
חיפה, שם עבד כסוואר, על־ידי ה במאי
פיטר פריי, כדי לגלם את התפקיד
הראשי בסירטו ׳של פריי אשת הגיבור,
לצידה של השחקנית בתיה לנצט.
הגבר ׳המגודל, בעל ההופעה המרשימה,
הוצג על־ידי מחלקת־יחסי־הציבור של ה סרט
כפועל-נ׳מל פשוט, שרק יד המיקרה
העלתה אותו על המסך.
אולם האמת היא, כי שמוליק לא הגיע
לסירטיו של פריי במיקרה. הוא למד מיוש־חק
אצל פריי ,׳וכשזה היה זקוק לשחקן
שמראהו ׳אלים, שרירי וחזק, נזכר בתלמי דו
׳והעניק לו את התפקיד.
אומני נולד לפיני 44 שנים בחיפה. אבין,
טוביה אומנסקי ,׳שעליה מרוסיה, עבד כל
חייו כנהג במיפעל ביטחוני. האב היה חבר
בהגנה ונמנה עם הטיפוסים שבזכותם
קיובלח עיר הכרמל, את הבינוי ״חיפה ה אדומה״
-.אמו ,׳מרים, היתד. עקרת־בית.
בשחייה ׳בן 16 נולדו ל׳ש׳מ׳ו׳ליק שתי אחיות
׳תאומות, עירית וענת. הוא היה ׳תלמיד
בית־חינוך תיכון, והתגאה באחיותיו שלהן
שימש, על-פי עדותן, יותיר אב מאשר אח.
את שירותו הצבאי עשה ביחידה המובחרת
101׳ בפיקודו של אריק שרון.
ישם, ביחידה, הכיר את ירמי ברדאנדב,
׳והידידות בין השיניים הפכה לשם־דבר,
יד,ם לא משו זה מצירו של זה, עשו הכל
בשניים. כשנפל ורמי בפעולת קלקיליה
( ,)1956 נשבר שמוליק ובכה כילד. כשפתח
את הפאב, תלה ׳תמונה גדולה של ירמי
ימעל לבאר ,׳והז׳מין את כל הבריז ליחי דה,
החל ביאריק שרון יופלה בג׳יבלי הקטן
ושלמה באום, לחגוג איתו את הפתיחה.
כשהשתחרר מצד,״ל, בדרגת סימל, סידר
לו אביו עבודה כסוואר בנמל חיפה, בו זמנית
למד מי׳שחק אצל פיטר פריי. כש סיים
את הסרט לא יכול עוד לחזור ל עבודתו
׳בנמל. הוא נדלק באש המישחק
והצטרף לתיאטרון העקרוני של חיפה, שם

ממלא, המק 01

יגאל קראום (מימין) ,אחיו של שמוליק קראום, עוזר
לחברו הטוב, הקבלן אבי גבעון (משמאל) ,שהוא גיסו
של אומני, להריץ את הפאב כל עת ששמוליק יושב בבית־הסוהר. בימים הראשונים מיעטו
הלקוחות להגיע לפאב, אך כשהסתבר כי המקום פתוח כמקודם, חזרו הלקוחות הקבועים.

בארצ׳ות-הב׳רית נרשם לאוניברסיטת גי ד
יורק, שם ל׳מד מי׳שחק ועבד בכל עבודה
שנקרתה בדרכו. תקופה מסויימת עבד כ נהג
של להקות־׳קצב. במיוחד התיידד עם
הלהקה הכושית סליי אנד דה פמילי סטון.
בארצהת־הברית גם פגש בידידת־ילדות
שלו, עדנה גרי׳נשפן ,׳בת־גילו, כעבור זמן
קצר נשא אותה לאשת ׳בטכס אזרחי. באחד
מביקוריהם בישראל נישאו השניים ׳בשנות,
הפעם בנישואים דתיים. נולדו להם במהלך
השנים שני ילדים, מיכל בת התשע ותומר
בן החמש.
בית בעליית-גג
^ פני שש שנים חזרו לישראל. שיסד
* ליק אומני רכש דלה ברמ׳ת־השרון.
אשתו ׳עבדה כמזכירה בחברה גדולה. הוא

לפני כחודש פתח אומני את הפאב שלו,
שנקרא מועדון אומני. אשתו לא נכחה ב פתיחה.
יפים מיספר אחרי הפתיחה העביר
את ימעט החפצים שלו לעליית־הגג
שמעל לפאב, המשמשת גם כמחסן. על
הריצפד, הניח מיזרון, ושם גר במשך כל
החודש 1האחרון.

אין זו
אגדה
ת כתיה, הסטודנטית הצעירה, ה-
י י ׳מאשימה אותו באונס, הוא מכיר זה
יירת׳ר משנה.
מספר ידידו הטוב, שרגל :״יום אחד
הלמתי עם שמוליק לקפה טיבולי בפר״שמן
פינת דיזנגוף. הוא אמר לי שהוא מחכה
לשיחי בחורות. שצריכות להגיע. ישפנו שם
עד שהן הופיעו. אחת הציגה את עצמה

בשם עמליה, השניה ׳בשם ב׳תי׳ה, ותיכף
אסרה לי שהיא מהמי׳שפחה ישל חוזה-
המדינה בנימיו זאב הרצל. היא התנשקה
עם שפוליק בלהט, כשחברתה עימליה נוע צת
בה !מבט מזחד־אקמים. מאותר וותר
אמר לי שמוליק: ראית את המבט של
עמליהי הוא ׳נורא מקנאת שאני מגלה
עניין בבתיה.״
מעדות הברים ׳נוספים מסתבר, כי בשנה
שבה התערערו נישואיו, ניהל אומני פרש יות
רבות, עם נערות שונות. ידידיו יוד עים
לספר, כי ניהל רומן עם עמליה, ש התגוררה
ברמת־חשרון. עמלייה זו הציגה
לפניו את בתיה, קיבוצניקית מגבעת־חיים־
איחוד, שלמדה, פילוסופיה באוניברסיטה הי
עיבירית בירושלים. שמוליק, כך מספרים
ידידיו, התיידד עם השתיים בו־זמנית.
כשפתח את הפאב, החלה בתיה עובדת
אצלו כמלצרית בסופי־שבוע. תחת לנסוע
לקיבוץ היתד, מגיעה לתל־אביב, עובדת
בפאב וישנה אצל חברתה עמליה.
הלקוחות הקבועים יודעים לתאר את
בתיה כנערה 1שמנמונת, בעלת פני תינוק,
טיפוס חברותי המרבה ׳לצחוק. מספר ה־מיסעדן
משה שרעבי :״אני הייתי בא אל
אומני כל יערב. הייתי רואה אותו מפלרטט
כל הזמן עם בתיה.״

מדצון
או מ אונ סו
^ ת כתיה עצמה קשה היה לאתר.
י * מדידתה בירושלים לא הרתה, תשובה,
ואנשי קיבוץ ג״בעת־חיים טענו שאינם
מכירים כל בתיה אצלם בקיבוץ.
האנשים שהכירו את בתיה ׳מהפאב ידעו
׳לספר, כי כינויה היה ״בתיה הרצל״ ,מכיוון
שתמיד, כשהוצגה לפני מישהו, טרחה ל גלות
את ייחוסה המשפחתי המרשים.
הוריו של שמוליק הגיעו, מייד עם פיר־סום
הידיעה מחיפה, והם מתגוררים בבית
בתם עיריית, שבמגדיאל. אבי גבעון, בעלה
של עיריית, השיג יפוי־כח שיל אומני ויום
אחד אחרי ומעצרו פתח את שערי הפאב
׳והחל ימריץ אותו מחדש. עוד באותו יום
הגיעו הודיה של אחת המלצריות ולקחו
אותה הבותה, אך ׳מייד נמצאה לה מחליפה.
הוריו המודאגים טי׳לפנו לאשתו של
אומני. היא השיבה :״אני לא יודעת משום
דבר, ואני לא רוצה לדעת,״ וטרקה את
הטלפון.
בינתיים נעצר שמואל אומני ׳ לעשרה
ימים. מייד כשנעצר, הודה באשסה. ל־אהר־׳מכן,
כשהובא לפני השופט להארכת
מעצרו, טען, כי ההודאה נסחטה טמנו, וכי
שכב עם המתלוננת מרצונה ולא מאונס.
אולם החוקרת, כוכבה לוי, הידועה כאשת־חקירות
קשוחה, דרשה מביית־הימי׳שפט ל האריך
א׳ת ׳מעצרו.
כשהלך שמואל אומני עם השוטרים לתח־נת־המישטרה,
עדיין לא תפס כי מדובר
בהאשמה חמורה ביותר. רק כשהחלה ה חוקרת,
המפקחת כוכבה לוי, לחקור אותו,
הבין כי הוא מואשם בפשע המסווג כחמור.
אחד השוטרים, שנכח בעת החקירה,

מועדון אומ1

בתיה הראשונה

גילמה את דמות אהובתו של שמואל אומני בסרט אשת הגיבור.

אומני נלקח על־ידי פריי מעבודתו כסוואר בנמל חיפה כדי לגלם את
התפקיד הראשי בסרט. הגיבור בסירטו של פריי הוא חזק, שרירי
ואלים. אחרי הסרט שיחק שמואל אומני תקופה מסויימת בתיאטרון.
המישפחה עדיין המומה ממאורעות הימים
האחרונים. אמרה מרים, אמו של שמוליק:
״כמה בן־אדם יכול לסבול? לא די בזה
שנישואיו התערערו, כעת הוא הסתבך עם
הבחורה הזאת. אני אינני מאמינה שבני
עשה את המעשים שאומרים עליו. זה נכון
שהוא מדבר לפעמים יותר מדי, ושהוא
אולי יהיר. אבל למעשה כזה, כמו שאומרת
המישטרה שהוא ביצע, הוא לא היה מסוגל
להגיע לעולם!״
בינתיים הזרה האם למקום־עבודתה ב חיפה
ואילו האב, טוביה, נשאר בבית בתו,
כדי להגיש עזרה לבנו ככל שיידרש.

02341635 שרה (משמאל) ,אשתו הראשונה של שמואל אומני,
שהיא אחות במיקצועה ואם בנו הבכור, להב.
התמונה צולמה בהצגת־הבכורה של אשת הגיבור (מימין: בתיה לנצט) .השניים התגרשו
כתום שנתיים, ושרה נישאה מחדש, לעיתונאי דוד זוהר. הקשר בין אומני לבנו נותק,

כך נקרא הפאב של שמואל אומני, שבקצה רחוב דיזנ־ 1 גוף בתל־אביב. כשפתח את הפאב החליט להעסיק בו, כמל צרית,
את ידידתו בתיה, שסיפרה כי היא צאצא למשפחתו של חוזה המדינה, בנימין זאב
הרצל. בתיה הגישה נגד אומני תלונה במישטרה, וטענה כי אנס אותה בעליית־הגג שבפאב.

יודע לספר כי אומני הצליח להרגיז את
החוקרת בשחצנותו וביהירותו. כשהוברר
לו כי יהיה עליו לבלות את הלילה בבית-
המעצר, מיהר לטלפן לעורך־הדין אריה
פוס, המטפל בענייניו העיסקיים.
פום, שאינו עורך־דין לעניינים פליליים,
מיהר להגיע לבית־המעצר, ושם סיפר לו
אומני כי מסר לחוקריו עדות, וכי שוחח
עימם שעה ארוכה.
כשהובא אומני לבית־המישפט להארכת
מעצרו, שוב שימש פוס כפרקליטו. אולם
כאן נכנסה לתמונה מישפחתו של אומני,
שהחליטה לשכור עבורו פרקליט הידוע
כפרקליט לעניינים פליליים. המישפחה
החלה מחפשת אחד כזה, מן הטובים בארץ.
עירית, אחותו, לא העלתה בדעתה, כש נתקלה
בידיעה בעיתון, כי מדובר באחיה.
היה זה בעלה, אבי גיבעון, שחשד כי
ייתכן שמדובר כגיסו. הוא מיהר אל הפאב
שברחוב דיזנגוף, ומצאו סגור על מנעול
ובריח. לאחר־מכן טילפן לחבר, עיתונאי,
שווידא באוזניו כי אכן מדובר בשמואל
אומני.
כדי למנוע זעזוע קשה מההורים, ולפני
ששמו של אומני פורסם בעיתונות טילפנה
עירית לבית ההורים בחיפה וביקשה מהם
לבוא בדחיפות למגדיאל. ההורים המודאגים
ביקשו לדעת מדוע, והיא הסבירה כי שמו־ליק
הסתבר, וכדאי שהם יהיו בסביבה.
״לא רציתי שאיזה שכן יבוא אליהם עם
העיתון!״ הסבירה.

הידיד

11/ 11.111

בתיה, הצעירה הקיבוצני
קית מגיבעת־חייס־איחוד שהגישה תלונה
נגד שמואל אומני, היתה ידידה ותיקה שלו.

ן* איש לבוש השחורים ניצב ליד
הקבר כשכל גופו רוטט. משקפיים
כהים גדולים כיסו על הדמעות שעמדו
בעיניו .״מדוע הוא עשה זאת?!״ מילמלו
שפתיו בצרפתית ,״אני לא אתפוס זאת
לעולם, מדוע הוא עשה זאת.״
שמעון ויינטרוב, המוכר ביותר בשמו
הצרפתי סימון ויינטרום, ניצב ליד קברו
של הזמר הישראלי מייק בראנט בבית-
הקברות הישן של חיפה. הוא ליווה את
ארונו של הצעיר יפה־התואר, שזכה ב תהילה
בינלאומית כאליל־זמר, מצרפת.
כמה ימים קודם לכן התאבד מייק בראנט
בקפיצה ממירפסת הקומה השישית שבדי רתו
ברחוב ארלנז׳ל, ברובע ד.־ 16 המפו אר
של פאריס. סימון לא הבין את מניעי
התאבדותו של הזמר בן ה־ ,28 אהוב ה קהל
והנשים.
חמישה חודשים קודם לכן עשה מייק
בראנט את ניסיון ההתאבדות הקודם שלו.
אז קפץ אל הרחוב ממירפסת הקומה ה חמישית
של מלון דה לה־פה בז׳נבה.
למזלו הסתיימה אז קפיצתו במירפסת ה קומה
הרביעית של בניין המלון. הוא יצא
מהקפיצה ברגל שבורה בלבד, אושפז ב משך
שלושה חודשים בבית־חולים בשווייץ.
כאשר חזר מייק לפאריס עשה סימון
מאמצים גדולים כדי לשקמו ולעודדו מב חינה
נפשית. סימון היה אמרגנו, בעליו
המסחריים וגם ידידו של מייק. הוא נפגע
קשה מהשמועות שפשטו אחרי ניסיון
ההתאבדות של מייק בז׳נבה, כאילו היה לו
חלק במשבר הנפשי שהביא את מייק
לנסות להשתחרר משעבודו לקאריירה שלו
ולחפש את מפלטו במוות.
ויינטרופ לקח את מייק אל ביתו שלו
בפאריס, כדי שיחיד, עם מישפחתו כאחד
מבני ביתו. למרות שמייק לא חזר לאי-
תנו ולשיווי־המישקל הנפשי שלו, הוא
הניח לו לשוב ולהקליט שירים חדשים.
הוא דאג לכך שמייק לא יישאר אפילו
לשעה אחת לבדו, מחשש פן יחזור בפעם
נוספת על ניסיון ההתאבדות. הם אכלו
יחד, בילו יחד, לא נפרדו כמעט איש
מרעהו.

ה שחפת קטעה
א ת הק ארייר ה
• אז, בלילה אחד, כאשר הניח למייק
לבלות עם ידידה בדירתו, קפץ מייק

אל הרחוב ומצא את המוות שביקש. הוא
היה אז בשיא תהילתו ופירסומו כזמר.
״אני לא תופס מדוע הוא עשה זאת,״

סימון ויינ ט חפ, לבוש בחליפת
01*111ר י | 1
ג׳ינס ומחזיק בידיו כלב פודל
- 111 1 1 1 11 1111 יי*
קטן(מימין) ,מארח על שפת בריכת־השחייה של הווילה המפוארת
שלו בטולון את כוכב־הקולנוע הצרפתי דובר חוסיין ואת השח
מילמל
סימון בן ה־ 34 ליד הקבר הטרי.
שלוש שנים פחות שלושה חודשים חלפו
מאז. ביום החמישי בשבוע שעבר, הלך
סימון ויינטרופ בעקבות הזמר והידיד ש אהב
והעריץ. ביער בולון הפאריסאי, לא
הרחק מהמקום שם קפץ מייק ממירפסת
דירתו, התאבד סימון ביריית אקדח ש כוונה
אל רקתו.

קנית הצעירה קנדים פאטו. השניים כיכבו בהצגת התיאטרון
הגדולה שהפיק סימון ויינטרופ באחרונה, אין אורכידיאה לעלמה
בלאנדיש, שנכתבה על־פי הרומן המפורסם של ג׳יימס הדלי. התמונה
צולמה לפני כ־ 4חודשים, כשנראה שסימן נמצא בשיא הצלחתו.

שו וקשריו לחברה הגבוהה ולאצולה ה-
פאריסאית. למרות שאת מרבית עסקיו ני הל
מפאריס, הוא החזיק בווילה מפוארת,
עם בריכת־שחייד, פרטית, בטולון. שם היה
מבלה את חופשות סוף השבוע שלו, מארח
אנעים וידידים במסיבות ונשפים בסיגנון
״החיים־המתוקים״.
רק לפני מיספר חודשים היה סימון

היוקרתיים של עיר האורות. מחזה שהפיק
בכיכובו של כוכב הקולנוע הצרפתי, רובר
חוסיין, זכה להצלחה מיסחרית. חברת ה תקליטים
שבבעלותו ו.י.פ ,.ששמה מורכב
מהאותיות הראשונה והאחרונה של שם
מישפחתו, מכרה להיטים במיליונים. הוא
תיכנן להיכנס להפקות סרטים ולהקמת תוד
נות־רדיו וטלוויזיה מיסחריות, גם בישראל.

ח בו קיבוץ כרמיה לשע בו, שעשו בניסיונו .
לעשות קאריירה כזמר, הפר אחר מאילי־־ההון ש ל
צונח, קנה את מ״ק בואנם, דחם בשותפו־לשעבר
פלאטו־שרון, ושם קץ לחייו בירייה בראשו בפאריז[ ,

) 1 1 1 1 1ז׳אן תירוש, סוחר־האמנות
111X11 הישראלי הנודע, הוא אחד
משלושה אחיו של סימון, החיים בישראל
ואשר שניים מהם הפכו סוחרי־עתיקות.

כמו מייק בראנט, ברח סימון ויינטרופ
אל המוות כשהיד, בשיא הצלחתו.
עסקיו המסועפים פרחו והתרחבו. הוא
שלט על מחזורים של מאות מיליוני פרנ קים
צרפתיים בעסקי בידור, מקרקעין,
אמנות והימורים. תוך זמן קצר יחסית,
15 שנה בסך הכל, הצליח סימון להפוך
מנער חסר-פרוטד, וחסר־מיקצוע שמצב
בריאותו הרופף סיכן את חייו, לאחד מאי-
לי־ההון המוכרים והמפורסמים של צרפת.
הוא צבר רכוש־עתק, חדר בזכות רכו
ויינטרום
אחד המועמדים הרציניים שהת מודדו
במיכרז על רכישת אוניית־הדגל של
צי הסוחר הצרפתי, פראנם, שהוצעה למכי רה.
הוא הציע עבורה סכום של למעלה
ממאה מיליון דולאר, כשהוא מתחרד, ב הצעותיהם
של ח״ב סמי פלאטו־שרון, ידי דו
ושותפו לשעבר, ושל אילי־נפט סעו דיים,
שזכו בסופו של מיכרז באונייה.
לאט לאט וביסודיות הוא ביסס את מע מדו,
כמועמד לתואר מלך הבידור של פא ריס.
בבעלותו היו כמה ממועדוני־הלילה

לאחרונה נכנס גם לעולם העיתונות. הוא
רכש עיתון צרפתי מייוחד במינו, המפרסם
כתבות ומאמרים על פי הזמנת קוראיו בל בד.
העיתון אומנם צבר הפסדים. תוך חו דשים
ספורים הפסיד סימון ויינטרום בעי תון
סכום השווה לשני מיליון דולאר. אולם
הפסד זה כוסה בנקל על־ידי רווחיו בתחו מים
אחרים. הוא לא יכול היה להשפיע
על מצבו הכספי ועל מצב רוחו.
כי האמת, הידועה רק למכריו הקרובים
של סימון היתה, שפעילותו בתחומי הבי

דור, היתה עבורו רק שעשוע. את עיקר
כספו צבר בעסקי המקרקעין, האמנות
ומירוצי״הסוסים. העיסוק בבידור היה עבו רו
רק מעין פיצוי על תיסכולו בעת שנא לץ
בצעירותו לוותר על הקאריירה שהועיד
אז לעצמו — קאריירה של זמר שאנסונים.
סימון היה אז בן 18 לערך, יתום שכל
בני מישפחתו ואחיו חיו בישראל. הוא
הגיע לפאריס ונסחף אל חיי הלילה של
מונמרטר. שם התערב בחברה הבוהמית
של אמנים למיניהם, ציירים, פסלים ומשו ררים,
הפך לידידם האישי של אלמונים
הנמצאים כיום בשורה הראשונה של אמני
צרפת. באחד המועדונים במונמרטר, ש בעליו
ביסס את העסק שלו על גילוי כיש-
רונות צעירים ועידודם, ניסה סימון לרא שונה
את מזלו כזמר.
ההצלחה האירה לו פנים. תוך זמן קצר
זכה להופיע כזמר של שירים פופולא ריים
בכמה מועדונים קטנים. אלא שאז
נאלץ לקטוע את חלומותיו. הוא חלה ב שחפת
פתוחה. סכנת חיים ריחפה עליו.
קרוב לשנה הוא בילה בסנטוריום לחולי
שחפת עד שהצליח להתאושש ולעמוד על
רגליו.
כשיצא את הסנטוריום חיפש לעצמו עי סוק
אחר. הוא היה אז חסר כל. אחד
מידידי אביו לשעבר, ז׳אק קרפנטייה, בעל
גלריה לאמנות במרשה או פוס, שוק זד
פישפשים הפאריסאי, חמל עליו, הפקיד ב סימון ויינטרופ,
ליד
אחד מציוריו של סלוואדור דאלי. את
עיקר רכושו עשה סימון בעיסקי מסחר־אמנות,
אחרי שהצליח לקבל מסלוואדור
דאלי זיכיון להדפיס ולמכור רפרודוקציות
של ציוריו. אחר־כך הסתעפו עסקיו למקר קעין,
בידור, מירוצי־סוסיס ועיתונות.

ידיו סכום כסף ראשון להתחיל בעסקים,
לקח אותו אחר־כך כשותפו.
כך חזר סימון לעיסוק המישפחתי —
המיסחר באמנות.

ה א חי ם נהרגו
במחתרת
ן * די מישפחת ויינטראז־כ, היה ס ד
י הר עתיקות בטרצ׳ין שבפולין. הוא
נחשב בשעתו כאחד ממומחי העתיקות ב פולין.
ב־ 1927 נטל את אשתו וילדיו ועבר
להתגורר בפאריס. בשוק הפישפשים של
פאריס, שם מתרכז עיקר המיסחר באמ נות
ובעתיקות, הצליח האב לבנות עסק
משגשג, עד שבא הכיבוש הגרמני.
סימון היה צעיר האחים. הוא היה תינוק
בן שלושה חודשים כאשר נעצרו הוריו
בידי אנשי הגסטאפו הגרמניים, נשלחו ל מחנה
ההשמדה באושוויץ, שם מצאו את
מותם. אחד מדודיו הבריח אותו לביתו ה כפרי,
שם הסתיר אותו במשך כל ימי
המילחמה.
אחיו הגדולים של סימון הצטרפו לשו רות
המחתרת הצרפתית, לחמו בשורות ה מחתרת
היהודית שפעלה בחסות המאקי
ושעימה נמנו גם עורך־הדין תיאו קליין,
העיתונאי שייקה בן־פורת והאדריכל ה מנוח
אורי אפנצלר. שניים מהאחים
ויינטראוב מצאו את מותם בלחימה בגר מנים.
האחד, יעקב ויינטראוב, היה מפקד
המחתרת בניצה, נתפס על־ידי הגסטאפו
והוצא להורג.
סימון גודל על־ידי דודו, גם אחרי ש אחיו
עלו לישראל במיסגרת עליית־הנוער.
הוא למד בבית־ספר לעסקים, שם התגלה
בו לראשונה חוש מפותח מאד לעסקים.
אבל בגיל 16 עבר את משבר גיל הנעו רים
שלו. הוא נטש את לימודיו, עלה
לארץ, למד באולפן בקיבוץ יד־מרדכי והצ טרף
אחר־כך לקיבוץ השונזר־הצעיר כרמ יה,
שבדרום. אולם אחרי שמונה חודשי
שהייה בקיבוץ הגיע סימון למסקנה שחיי
הקיבוץ אינם עבורו. הוא בא לתל-אביב,
קיווה להיעזר באחיו, שאחד מהם, ז׳אן
תירוש, כבר היה סוחר אמנות ועתיקות
מצליח.
היחסים עם האחים, שסימון לא גדל
עימם יחד, לא היו תקינים וסימון בחר
לחזור לצרפת, לחפש את מזלו שם. הוא
עבד בימים כסוכן נוסע למכירת שעונים
ונעליים ובלילות בילה במועדוני מונמרטר.
עד שחלה בשחפת. כשהחלים חזר לעיסו קו
של אביו ובעזרת ההון שהפקיד בידיו
דאק קרפנטייה (קרפנשטיין) ,פתח עסק
עצמאי משלו למימכר ציורים וחפצי אמנות.
הוא הצליח לרכוש את אמונם של בעלי-
הון יהודיים שהאמינו בחוש המסחרי שלו

1 7 1ל 1י 1ן ך 1ך ך 1 1 1כמי שנאלץ לוותר על קאריירה
1 !1 1 1 ^ 11 11 #1111י 1של זמר, עסק סימון ויינטרופ
בטיפוח זמרים, ישראליים בעיקר, כתחביב. הוא שהעלה לגדולה
בצרפת את מייק בראנט (ראשון מימין בתמונה) ,את הנער נועם

שלום לידיד

סימון ויינטרופ, שהתאבד השבוע בירייה בפאריס, ניצב
לבוש שחורים על קיברו של הזמר מייק בראנט, שהוא
נרררזר

ר ח רו ח

ו רו ה

קניאל (משמאל) ,את הצמד שוקי ואביבה ואת יוני
נמרי. בתמונה נראה סימון (עומד ראשון משמאל) בימי
הצלחתו המסחררת של מייק בראנט, כשלידו ניצבים האמרגן
הישראלי חיים סבן ואיש יחסי־הציבור שלו, דראל פול.

וז או־ו רו רו

רזלזודוז

והפקידו בידיו סכומים ניכרים לשם בי צוע
עיסקות גדולות.
הימים היו ימי שנות השישים הרא שונות,
כאשר החלה ההסתערות הגדולה
של היפאנים על חפצי האמנות והציורים
באירופה. סימון גילה אז את האפשרויות
הטמונות בביקוש זה. הוא התקשר אז עם
הצייר הספרדי המהולל סלבאדור דאלי,
הצליח לשכנעו להעניק לו זיכיון להד פסת
ליטוגראפיות משלו ורפרודוקציות של
חלק מציוריו. לצורך זה היה עליו לגייס
סכומים עצומים, הן כדי לשלם לדאלי
והן כדי להקים בית־הוצאה ודפוס משלו
להדפסת היצירות.
כאן בא לעזרתו יורד ישראלי אחר, מר-
סל האבר. מרסל הגיע עם אשתו לארץ
בתקופת מילחמת העולם השנייה. אחרי
הקמת המדינה הוא ניהל עם אשתו מיס-
עדה קטנה בגבעת־עלייה ביפו, לפני ש החליט
לרדת בצרפת.
בצרפת פנה מרסל לעיסקי הצילום. הוא
רכש חנות קטנה ומיושנת לצילום, שלא
נראתה כעסק מבטיח במייוחד. אולם יחד
עם החנות הוא רכש זיכיון מייוחד במינו:
לצלם בקליניקה פרטית ליולדות, בה נו הגות
ללדת נשות החברה הגבוהה של
פאריס. תוך זמן קצר רכש מרסל זיכיונות
נוספים כאלה, במרבית הקליניקות הפרטיות
ליולדות בפאריס. הוא עקב אחרי לידות
ילדי עשירי צרפת, הכין לאבותיהם אל בומים
של ימי חייהם הראשונים, מרגע
לידתם ועד לצאתם מבית־החולים. האבות
המאושרים היו מוכנים לשלם מחירים
מפולפלים עבור אלבומים אלה. תוך כמה
שנים הפך מרסל לאחד האנשים העשירים
בפאריס. דירתו נמצאת כיום מול דירתו
של מרסל דאסו, איל התעשייה האווירית
היהודי של צרפת.
מרסל האבר היה מוכן להמר על החוש
המיסחרי של סימון ויינטרום. הוא הש־
(המשך בעמוד )44

קומוע
שחק! השנה

9 9 ,9 9 9 9 9דיו ק

הרצל או חמן הרשע ד

בשעוב הקוורץ
האלקטרוניים שד
החל

2 .9 9 8

ריצ׳רד דרייפוס אינו נראה כמו כוכב
קולנוע. הוא נמוך מדי ( 1.72מ׳) ,עגלגל
מדי, ופחות מדי בולט בתוך ההמון. די
במבט אחד כדי לדעת שאינו יכול לרשת
את טיירון פאואר או את ג׳ון ויין, ואינו
ניראה מתוסכל ומתוסבך די הצורך כדי
להתחרות עם הופמן, פאצ׳ינו או דה־נירו.
ובכל זאת, ריצ׳רד דרייפוס הוא כוכב-
הקולנוע המבטיח ביותר של השנה, אחרי
שהשתתף בסרט אחד שהכניס למעלה
מ־ 200 מיליון דולר (מלתעות) ,ובסרט שני
שיכניס סכום דומה (מיפגשים מן הסוג
השלישי) ובסרט שלישי שיזכה אותו כנראה
במועמדות לאוסקר (שלום נערה).
מפתיע? אולי את העולם התמים, אבל

ליי׳

ניתן לרכוש שעון קוורץ אלקטרוני
1.00 משוכלל, מתוחכם, אמין
ומרהיב מתוצרת מלוין.
המנגנון המתוחכם של שעון הקוורץ
האלקטרוני מורה בריקנות: שעות,
דקות, שניות (דיוק של סטופר
אולימפי -עד מ אי ת שניה),
חודש ותאריך. השעון מכוון עצמו
כל חודש ל־ 30 , 28 או 31 ימים,
ואפילו 29 ימים כל ארבע שנים בפברואר.
שעון
הקוורץ האלקטרוני של מרוין
עמיד נגד מים ומצויד במנורת
תאורה.
חברת מלוין אחראית שהסטיה
בדיוק השעון, הינה מקסימום 1
דקה בשנה.

שחקן ריצזרד דרייפוס
״רצתי מראיון לראיון״

רעוו _ 111י

טיויץ

הפתעה!
לאניני הטעם
סטקיית

רמקולי

קובעים יותר מבל
מרכיב אחר, את
איכות המערכ ת.

,טיו כינ ר הסיי ען 4

פתוחה עתה גם

בבל

שבת

מהצהריים ועד חצות
גריל
תבשילים

• מרקים

כפסג׳ ״לונדון מיניסטור״
ת״א, אבן־גבירול 30
(ליד לופה ״לימור״)

מסג׳

תת־מימי, גריפה מינרלית׳ ,
בוץ במתכונת טבריה
מסג 240495 03 שלמה המלך 103

ובחורו* תסוסוזדז*

קצרנות עברית
תלס דו

ב ״ אודפןגרג 0 6 £ 0 0ב הנ הלת

אנגלית

ב ר־־ כז א

ההצלחה מובטחת! הירשמו מיד:
תל־אביב, רה׳ וייצמן ( 22 פינת ארלוזורוב) טל 254826 .
קורס חדש של 6שבועות 2בשבוע) נפתח ב־.8,2.78

לא את ריצ׳רד דרייפוס עצמו. הוא ידע
מאז ומתמיד שנועד להיות כוכב קולנוע
גדול .״אתם מכירים את הסמל של חברת
פוקס המאה העשרים, עם האותיות הגדולות
המפוסלות באבן גרניט, והזרקורים המאי רים
מעליהם?״ הוא שואל .״ובכן, כל
ילדותי חלמתי שהאותיות הללו יחד אינן
אומרות פוקס המאה העשרים אלא, ריצ׳רד
דרייפום הכוכב!׳״
כין ויין לפאצ׳ינו. צאצא אופייני של
דור המחאה (הוא כיום בן ,)30 אנטי-
מימסדי מוצהר וקולני. הוא ניהל, בשעת
הצילומים של מלתעות מלחמות עם אולפני
יוניברסל משום שלדעתו לא התייחסו
בצורה הוגנת לשחקני המישנה. בסוף
ההסרטה הצהיר :״מבחינתי, כשחקן, הסרט
הזה היה ביזבוז זמן.״ הוא שינה את דעתו
לאחר שראה את המוצר המוגמר.
דרייפוס ידע שיש חלל ריק בצפיות
הקהל מכוכבי הקולנוע, שאותו הוא מסוגל
למלא באורח אפקטיבי ביותר .״הייתי
משוכנע שאני יכול להיות הכוכב של אותו
קהל אשר אינו מזדהה עם ג׳ון ויין מצד
אחד, ועם אל פאצ׳ינו מצד שני.״ לאיזה
קהל הכוונה? לאותו הקהל שדומה לדריי-
פוס עצמו :״קהל עירוני, מתקדם, בעל
נטיה אינטלקטואלית, קהל שאינו רודף
אחרי סמלים מיניים, נוהג לקרוא בקביעות,
מאזין לפול סיימון ולראנדי ניומן, בקיצור
— אנשים כמוני.״ דברי ריצ׳רד דרייפום.
הצדק היה, ללא ספק, עימו. בעייתו
היחידה כיום, לדבריו, היא שהדבר הוכח
הלכה למעשה מהר מדי .״מגיל 9עד גיל
25 רצתי מראיון אחד לשני וניסיתי לשכנע
את העולם כולו במעלותי וביתרונותי על
כל המתחרים שלי. היום שולחים לי תס ריטים
הביתה ואין עוד תחרות. עוד לא
התרגלתי לחיים האלה ...אני לפעמים
אבוד.״
ליצן מ שמתו. כבנם של עורד-דיו
ציוני ושל עקרת־בית בעלת השקפות
שמאלניות, גדל ריצ׳רד דרייפוס בני ד
יורק. עד שביום בהיר אחד חזר אביו
הביתה ממישרדו, והכריז שהעיר נידיורק
נמאסה עליו. הוא מכר את כל רכושה
ה עו ל ם הזה 2109

של המשפחה, וכולם נסעו לשישה חודשים
לאירופה. כאשר ביזבזו את כל החסכונות,
חזרו לארצות־הברית, קנו קאדילק ישנה,
ויצאו עימה לפתוח דף חדש בחוף המערבי,
בסביבות לוס־אנג׳לס. ריצ׳רד הצטרף מייד
ללהקת תיאטרון יהודי ושותף בכל הצגה
אפשרית .״הוא היה ליצן בנשמתו,״ נזכרת
אמו ,״אבל נתנו לו כל מיני תפקידים
היסטוריים, כמו הרצל או המן הרשע.״
מן הרגע שהכריז כי בדעתו להיות
שחקן, זכה לגיבוי מלא של הוריו. בעזרת
כמות מרץ בלתי־רגילה, החל לפרנס את
עצמו עוד בבית־הספר התיכון, מעיסוקיו
הדרמאטיים .״חלמתי להיות שחקן רעב
ללחם בנידיורק, אבל בכל פעם שנסעתי
לשם, מצאתי עבודה,״ הוא מספר בחיוך.
ואומנם, בכל התקופה של סוף שנות ד60-,
ותחילת דד 70 הוא נדד מחוף אל חוף
באמריקה, כשהוא מופיע פעם בלהקה
קומית שאילתרה את החומר בפני הקהל,
פעם בהצגה בברודווי, פעם בסידרת טל וויזיה
ופעם במחזה מחתרת. שנתיים מתוך
התקופה הוקדשו לשירות צבאי, אותם
בילה בעבודות פקידות שונות ומשונות,
לאחר שהצליח לשכנע את הוועדה בלישכת
הגיוס, כי הוא סרבן גיוס מצפוני.
באותה תקופה הופיע גם בכמה סרטים
(כמו עמק הבובות, למשל) אותם הוא
מעדיף לשכוח. הוא מתייחס לאמריקן
גראפיטי כאל סרטו הראשון, ששינה את
כל הקאריירה שלו.
״חשבתי שזהו סרט קטן ונחמד, שיכניס
5—6מיליון דולר,״ הוא מספר. לתדהמתו
שלו ושל כל המעורבים בעניין הכניס
אמריקן גראפיטי עד היום למעלה מ־50
מיליון דולר, והוא נמצא במקום ה־ 13 בין
אלופי הקופה של כל הזמנים.
״יהודי כזוי״ .בעקבות הצלחה זו,
הוזמן לקנדה כדי לגלם את דודי קראביץ,
לפי ספר מוכר של מרדכי ריכלר. דמותו
של הבחור בן דד , 18 בן הגיטו היהודי של

הגי בווי ס
האלי מים
עיטור הגבורה (אלנבי, תל־אב״ב,
אנגליה/גרמניה) — זהו
עימות בין חיית קרב אמיתית,
עצמאית ובלתי־מרוסכת, לבין קצין רודף כבוד, שפל, וחנין
האסכולה הפרוסית של המשמעת המוחלטת. השניים מתנגשים
שעה שהצבא הגרמני נסוג בחזית המזרחית, בלחץ
מיתקפה רוסית במילחמת העולם השניה.
מדובר כאן באחד מסרטיו המשכנעים ביותר של סם
פקינפה. אימת המלחמה וחוסר התוחלת שבהרג ההמוני
הם מציאות שאינה משה מעיניו של הצופה. הפער העצום
שבין הקצינים הממוסדים לבין הזאבים הבודדים הוא פער
שאינו ניתן לגישור. הגיבור־האמיתי של פקינפה הוא זח
שאינו מוכן להשתלב בשום מימסד ואינו נגרר אחרי שום
פיתוי העשוי לסכן את חירותו המוחלטת. אבל תאוות ההרס
העצמי שבו היא זו שמפילה אותו בסופו של דבר בפח.
הוא צועד לתוך האש מתוך השלמה פאטליסטית שאין
בעצם מנוס מן האלימות שבתוכה חי האדם. את הדברים
הללו משנן פקינפה מאז חבורת הפראים. אבל הוא אמר
אותם רק לעתים רחוקות בצורה מגובשת יותר מאשר
בעיטור הגבורה.
פקינפה נוטה להתייחס אל מלחמת העולם השניה
כאל סתם התפרצות גדולה של אלימות, דבר שקשה לעכלו,

״אני לפעמים אבוד״

מונטריאול, אשר מוכן לעשות הכל כדי
להצליח, הפכה את דרייפום למפורסם
בזכות עצמו, אבל עוררה נגדו מתנגדים.
הסרט זכה אומנם לפרס ראשון בפסטיבל
הסרטים בברלין, אולם ההוגים היהודים
בקנדה סברו שדרייפוס השקיע יותר מדי
מרץ והזדהה יתר־על־המידה עם הדמות
שגילם, עד כדי הפיכתה לדמות של יהודי
בזוי.
״יש הרבה בדמות של דודי שהולם את
האופי שלי,״ מודה דרייפוס ,״ועוד יותר,
באופי שלו, שזר לי לחלוטין. צדדים רבים
של הדמות ניראו מאוסים בעיני, אבל
תפקידי כשחקן הוא לדלות את האמת
ולהוציאה החוצה.״ כאשר ראה את ה תוצאה
הסופית, היה פחות ממאושר .״הייתי
* בהצגת הבכורה
הסוג השלישי.
העו ל ם הזה 2109

מיפגשים מן

בעיקר אם מדובר בבני הדור שהתנסו בה בעצמם. כל מה
שהביא למלחמה מאבד את חשיבותו בקרב. לעתים ניתן
לתהות אם מחאותיהם של אנשי-מלחמה מנוסים נגד מפקדיהם
אינם על מישור מקצועי״קרבי יותר מאשר על מישור
מוסרי.

ה קו ר בנו ת
התמעהם
יום מייחד (גת, תל-אביב, איטליה)
— היום המיוחד בו מדבר
שמו של סרט זה, הוא היום בו
נפגשו אדולף היטלר ובניטו מוסיליני ברומא. באותו היום,
שעה שכל דייריו של בניין־מגורים רומאי ענקי, יצאו לחוצות־העיר
כדי לקבל את פני הדודנים, ניפגשים קריין רדיו, שפוטר
מעבודתו משום היותו הומוסכסואל, ואשה נשואה, אם
לשישה, עייפה ומרושלת.
הפגישה בין השניים משמשת את הבמאי אטורה סקולה,
אשר כתב את התסריט עם שותפו הכמעט״קבוע, רוג׳רו
מאקארי, כדי לתקוף את הפאשיזם בכמה מישורים בעת
ובעונה אחת. ראשית, הוא מראה שהפאשיזם היה נגע שפגע
בהמוני איטליה, ולא רק במיעוטם, כפי שניתן להבין מרוב
הסרטים על אותה התקופה. שנית, הפאשיזם אינו רק
מישטר פוליטי, הוא גם הלך־רוח. בעל המתייחס אל אשתו
כאל שפחה ולדנית הוא פאשיסט, ואדם המנודה מן החברה
בשל בחירתו בחיים אינטימיים שאינם לפי הנורמה המקובלת,
הוא קורבן של הפאשיזם. בסופו של דבר, כדברי
סקולה, קל יותר להיפטר מן המישטר הפוליטי מאשר
מהלך הרוח שהשתרש בעקבותיו.
סקולה מוסר את דבריו בכישרון ניכר. סופיה לורן
ומרצ׳לו מאסטרויאני, בתפקידיהם הלא־צפויים ביותר —
יוצרים דמויות רגישות, אמינות ואנושיות מאד. עבודת הצילום
של פסקואלינו דה-סאנטיס (שחור־לבן עם כתמי צבע

דרייפוס עם לוסינדה*

ג׳יימס קובורן: באימת הקרב

בטוח שאם יקנו את הסרט להפצה ב־ארצות־הברית,
יבוא הקץ על הקאריירה
שלי כשחקן. בכל פעם ראיתי יותר דברים
שבהם שגיתי, בתוך הסרט, ושהייתי עושה
אותם אחרת לאחר מכן.״
פרשת מלתעות, הסרט שעשה לאחר
מכן, היא פרשה לא־נעימה עבורו. עבודה
שלא חשק בה (״מה לי ולסיפורי דגים״),
צילומים שנמשכו עד אין־סוף, התמוטטות
עצבים קרובה, הרבה שתייה, סמים ומשקל
עודף.
סגנון העבודה על מיפגשים מן הסוג
השלישי לא יכול היה לעזור הרבה ל-
דרייפוס .״זהו סרט של במאי,״ הוא אומר
בגילוי־לב .״כל מה שאני צריך לעשות
הוא עוויות מול המצלמה, פעם בהר ופעם
בגיא. אחר כך לוקחים את הכל לאולפן
ומוסיפים את האפקטים המיוחדים ורק אז
מקבל הסרט את מימדיו האמיתיים.״
העבודה שנמשכה כמעט נצח, לא שיפרה
את מצב רוחו. הוא הרגיש עצמו מפורסם,
ידוע, ואולי מהולל, אבל חסר כל סיפוק
עצמי.
הפסיכיאטר והנערה. שני דברים
הוציאו אותו מן הדיכאון. האחד היה
פסיכיאטר. השני היה סרט בשם שלום
לנערה, שנכתב על-ידי ניל סיימון עבור
רעייתו, מארשה סיימון, ושחקן נוסף.
התברר שאי־אפשר היה למצוא דמות
הולמת יותר לתפקיד מאשר דרייפוס. הוא
מגלם שחקן מתחיל שמגיע לניו־יורק כדי

לוון ומאסטרויני — בלחץ המישטר
פתאומיים, שמדגישים את העוצמה הדרמאטית שלחם)
יוצאת מן הכלל. תנועות המצלמה הארוכות נותנות לסרט
שטף ומגבשות את הסיפור. מבחינה זו, אין ספק שזהו
סרטו המסוגנן ביותר של סקולה עד היום. זהו אחד ה סרטים
היפים והמלוטשים שיצאו מאיטליה בשנים ה אחרונות.

לגלם
את ריצ׳רד השלישי בהצגת מחתרת.
הוא שוכר דירה מידיד, וכאשר הוא מגיע
למקום מסתבר לו שהידיד הוריש לו מלבד
הדירה גם את האשד, עמה הוא חי, ואת
בתה בת ה־ . 10 הדמות דומה לו כל כך,
ניראית לו טבעית כל כך ומובנת כל
כך, עד שלדבריו ״הייתי יכול להמשיך
ולגלם אותה כל חיי, כעבודה קבועה.״
אליוט גארפילד, השחקן השאפתן המוכן
לעשות הכל כדי להצליח בסרט של ניל
סיימון, תערובת של חוצפה ושל רגישות,
של מרפקים שלופים ושל חוסר ביטחון
עצמי, מעין האמפרי בוגארט מעלה קטורת,
הוא לדעת דרייפום התפקיד הטוב ביותר
שהיה לו עד היום. כך סבורים גם מבקרים
רבים שמנבאים, כי בזכותו יגיע למקום
כבוד ברשימת המועמדים לפרסי האקדמיה.
בושה עד אנטכה. סרט אחד שעשה
לפני-כן, מתוך אמונה בערכיו, ועד היום
הוא זועם על היחס המזלזל של הביקורת
האמריקאית עליו, הוא אינסרטס. סיפור
על במאי סרטים בשנות השלושים, שבאין
הפרנסה מצויה מסכים לביים סרט פור נוגראפי,
שבו הוא מתכונן לדחוס את כל
רעיונותיו האמנותיים .״מרגיז אותי הזיל-
זול כלפי ד,נסמן לעשות משהו שונה
ואיכותי,״ הוא אומר ,״והרצון לפתור את
הכל בהדבקת תווית של סרט פורנוגראפי.״
וסרט איחד שהוא מתבייש בו: הפשיטה
על אנטבה, גירסה א׳ .הוא גילם שם את
יוני, לצד כל מיני כוכבים כמו אליזבט

טיילור וקירק דאגלס .״הציעו לי 50 אלף
דולר ליום, לחמישה ימי צילום,״ הוא
מתנצל ,״והסוכן שלי שאל אותי אם אני
משוגע לסרב לשכר שכזה. אז קיבלתי
התקפת לב, נפלתי על הארץ, אמרתי כן,
והתעוררתי בתוך ביצת טינופת. זו הפעם
הראשונה שהסכמתי להופיע בטינופת
תמורת ממון. אבל זה לפחות לימד אותי
מה הם הדברים החשובים באמת בעיני.״
אולי גם משום שהוא אינו זקוק היום
למכונית. יחד עם ידידתו הקבועה לוסינדה,
שלדעת ידידיו היוותה גורם חשוב להת גברותו
על המשבר הנפשי, הוא עומד
לעבור לבית מפואר שהיה שייך פעם
לקומיקאי סטאן לורל. המטוס הפרטי של
חברת ורנר עובד לרשותו, והמרצדסים
הפכו לשיגרה יומית. התפקידים מוצעים
בזה אחר זה. בימים אלה הוא מופיע ב-
הסידור הגדול, בדמות בלש בעל עבר
היפי, ואחר כך הוא יופיע בכל הג׳אז הזה
של בוב פוסה, במאי קברט.
וחוץ מזח, הוא כבר החליט להיות שלם
עם עצמו :״אני שחקן טוב, ואני אוהב
לשחק יותר מכל דבר אחר עלי אדמות.
וגם אם לא אהיה כוכב, אני משוכנע
שאוכל להרוויח את לחמי בכבוד, בכל
תיאטרון רפרטואר בעולם. אולי מצחיק
לומר זאת, אבל דווקא ההרגשה הזאת היא
שמרגיעה אותי. תמיד אמצא מקום שבו
אוכל לשחק.״

מוח הס 1כן
(המשך מעמוד )41

משהו קודה על שפת הכנרת.

קיע בהקמת בית־ההוצאה להדפסת הלי־טוגראפיות
של סלבאדור דאלי. היה זה
מיכרה זהב. אם בתקופה הראשונה מכרו
השניים אלבומי ליטוגראפיות של ראלי
בסכום של 5000 דולאר האלבום, הנה היו
הם עצמם מוכנים לרכוש מהקונים את
אותם האלבומים במחיר של עשרת אלפים
דולאר כדי למכרם במחיר של 25 אלף
דולאר האלבום.

בואו להשתתף בחוויה מיוחדת על שפת הכנרת
במלון ״פלאזה טבריה״ החדש -
4ימים בלתי נשכחים, בסוף שבוע ארוך או בתחילתו,
באווירת נופש מפוארת, במחיר 3ימים בלבד!
היום הרביעי -מתנת ״פלאזה טבריה״ להשלמת חופשתכם.
זה קורה על שפת הכנרת. כל שבוע.
הזמנות: טל 92233 .־067

פלא טו נכלא
במרתף

פלאזה טבריה

!**ן ימון ויינטרופ התעשר במהירות.
^ בגיל 25 כבר היה מיליונר. הוא המ שיך
לעסוק בעיסקי האמנות, קיבל, למשל,
את הזיכיון הבלעדי ליצור תכשיטים אמ־נותיים
לפי דגמי פסליו של הצייר היש ראלי
בעל השם העולמי, יעקב אגם. אולם
את הכספים שהרוויח בעיסקי האמנות
השקיע גם בתחומים אחרים. הוא רכש
מקרקעין, מועדוני־לילה, סוסי־מירוץ ועס קים
אחרים, שגם בהם עשה חיל רב.
במשך תקופה מסויימת היה סימון ידי דו
הקרוב ושותפו בעסקים של סמי פלא־טו,
בעת שזה נחשב לגאון הפינאנסי התו רן
של פאריס. פלאטו שיתף את ויינטרופ
בעסקי המקרקעין שלו ואילו סימון הכ נים
את פלאטו למיסחר האמנות.
כאשר נאלץ סמי פלאטו להימלט מצר פת,
מפחד המישטרה הצרפתית ושילטונות
המס שם, הוא השאיר בידי סימון חלק
מעסקיו כדי שימשיך לנהלם. אולם אז
נוצר משבר ביחסי השניים. סימון חשד
בפלאטו כי הוא הונה גם אותו. הוא עצ מו
היה נוהג לספר כי שלח אנשי־אגרוף
בעקבות סמי פלאטו לשווייץ. אלה תפסו
את פלאטו, כלאו אותו למשך כחודש
ימים במרתף, עד שגילה נכונות להסדיר
את ענייניו עם סימון.

בטחון עצמי * אל דאגה * פיתוח ומכוון
* כיצד תרכוש ידידים * הפעלת קסם ההתלהבות * תקשורת יעילה כישורים
אלה תשיג בקורסים המעשיים ליחסי אנוש של מיל״ה.
הלימודים מתבססים על ספרי לימוד, מערכי שיעור, הרצאות מרתקות, צוות מנתחים
ותירגול פעיל הקורסים מתקיימים בכית ציוני אמריקה בתל־אביב.
פרטים על מועדי הקורסים החדשים: טל׳ )03( 912093 — )03(916185מ־ 8עד .2

קומט \/1£8ו / 64ת
מטבל משחקי טלביזיה
רובקם המתנה השימושית ביותר

3 -8 5 5 0

.ס א? 91-1

מערכות סטראו קונים

ב״מרתן ו
הצלילי!
פינסקר ,51ת״א, טל .281737

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערבת
י לכל ה מ עג לי םהמ שו ל בי ם הנ רכ שי ם א צלנו מהמל אי מו ענקתאח ריו תמלאה של היצרן.
< בעת ק ני ה של מכ שי רמשח קי ט ל ביזי ה מו של ם, יש לוו דאש הו א בנוי ע ם מעגל מ שול ב
מ קו רי מ תו צרת חב רתג׳נרל אי נסטרומנט , 0 . 1 .סמל היצ רן ( 5והמספרהקט לו גי
לב רו רי ם וייעו ץ אנ אהתקש רו עםמש רדנו.
מו ט ב עי ם על גבי ה מ עגל ה מ שול ב.
בי ש ר אל:

אלכסנדר /׳ ץ ־ ניידר רז 1נ. בעב7

ו 1״ א, דרךפתח -ת קו ה ,4 4ת.ד , 1 8 0 5 5 .ט ל . 3 4 6 0 7 ,3 2 0 8 9 .טיז? 1 :0ו 33613 0 * 6 * 1.

4המחירים ירדו * הגיע משלוח של <3ו 0וז ^0¥8

פירסו אידיאל
אבן גבירול 110 תל-אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית

מאז שררו יחסי איבה בין השניים. כאשר
נבחר סמי פלאטו לכנסת הזדעזע סימון
עמוקות מכך. הוא היה אחד מגדולי התור מים
למגבית בצרפת, טען כי הוא שוקל
להפסיק את תרומותיו או להקטינו אחרי
״שטיפוס כמו סמי פלאטו יושב בפרלמנט
הישראלי.״
בד בבד עם הסתעפות עסקיו, שבכמה
מהם — כמו בעסקי מירוצי־הסוסים —
היו מעורבים גם דמויות הידועות כאנשי
העולם־התחתון הצרפתי, לא ניתק סימון
את עצמו מעולם הבידור ובעיקר השירה.
זו היתה המשיכה הנפשית שלו מילדותו,
התוודה. הוא סייע לאמנים אלמונים, שהו פיעו
יחד עמו במועדוני מונמרטר. הוא
הקים את חברת התקליטים שלו במיוחד
כדי להוציא לאור תקליטים שלהם, איפשר
להם להופיע במועדוניו עד שהתפרסמו.

ברי ח ה מגי הגוס
ה ה צל ח ה
ךטייה זו היא שהביאה אותו גם לסייע
!^לאמנים הישראליים שחיפשו את מזלם
בפאריס. את מייק בראנט פגש במקרה,
במסעדה בפאריס, שנה וחצי לפני התאב דותו.
בראנט היה קשור אז עם אחד מגדולי
האמרגנים בצרפת, ז׳אק טרנייה. סימון
קנה אותו מטרנייה בסכום השווה לשני
מיליון דולאר. הוא הרגיש, כך טען, קירבה
נפשית אל מייק. מייק הפך אומנם עבורו
לתרנגולת המטילה ביצי זהב. אולם מצד
שני קידם סימוו את הקאריירה של מייק
והקפיצו לשורה הראשונה של זמרי הלהי טים
הצרפתיים.
למרות עושרו המופלג נשאר סימון איש
בוהמה מטבעו. הוא נהג להשתמש בסמים
והרגלו זה דבק בהשפעתו גם במייק
בראנט. אם השימוש בסמים קירב את
קיצו של מייק, הוא פעל באותה צורה גם
על סימון עצמו.
תוך שנה אחת לקה בשני התקפי־לב.
בשל השפעת השחפת בה חלה בצעירותו,
הוחמר מצב בריאותו. הרופאים פקדו עליו
להגביל את פעילותו הסוערת. הוצע לו
לעבור ניתוח מסובך בליבו כדי לנסות
להאריך את תוחלת חייו.
האיש שלא הבין מדוע בחר מייק בראנט
במוות בשיא הצלחתו, הביו אותו כעבור
כשנתיים, בנסיבות אחרות. הוא בחר באותו
מוצא כדי להימלט מהגיהנום של ההצלחה.
ה עו ל ם הזה 2109

1ה היה ה שג ה חו ה שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור לפני 25 שנים בדיוק פירסם
כתבת ענק ככותרת ״ 30 הימים שזיעזעו את היהדות״ .הכתבה
פורסמה כתוצאה מגל המישפטיים האנטישמיים במיזרח אירופה
(ראה: העם) ,והפילוג המאיים על מפ״ם משמאל ומימין. הכתבה
דנה כשאלות: האם התנוון הקומוניזם? התנצח האנטישמיות
כעולם? היושמד העם היהודי ף מי יירש את מפ״ס? ההפכה טק״י
לאוייכת? כיצד תתגונן ישראל? כין השאר פירטה הכתבה את
תפקידם וחלקם של המנהיגים הקומוניסטיים היהודיים בהכאת
הקומוניזם העולמי למעמדו ועמדות הכוח שלו, וכחיסולם כידי
האנטישמיות הקומוניסטית. כל הכרוך כמיכלול שאלות אידיאולו גיות
אלה הביא השבוע לפני 25 שנים לעימות הגדול כמפ״ם כין
מאיר יערי לבין משה סנה וכין מאיר יערי לבין ישראל גלילי
ויגאל אלון שפעלו להסטת אוהדיהם לכיוון מפא״י. כתכת ענק
זו הציגה ככהירות רבה את תולדות השמאל המרכסיסטי ציוני
ולא ציוני בישראל(ובארץ ישראל) והעריכה את סיכוייו לעתיד.
השבוע לפני 25 שנים כיקרה בנמל חיפה הסיירת הבריטית

מאה שורוק 1חד0*08
״שילומים־

ע 1 > /0 2 5

״קניה״ ,שהיתה אוניית המילחמה הבריטית הראשונה שביקרה
כנמל ישראלי מאז הורדו דגלי היוניון ג׳ק כנמל חיפה. במדור
״ספורט״ דווח על תחרות כדורגל שנערכה כין מלחי ה״קניה״
לניבחרת הכדורגל של חיל־הים הישראלי, מישחק בו הובסו
האורחים כארבעה שערים ללא מענה. מדור הסאטירה של השבו עון
החל בגיליונו השבוע לפני 25 שנים כזיווג כין הפיזמונאי
דירי (ידידיה) מנוסי לבין הקריקטוריסט דוש (קריאל גרדוש)
עורכו הגרפי של השבועון. המדור ככותרת ״מה אומר דידידוש״
מוקם כשער האחורי של הגיליון.
בשער הגיליון: ציור צללית האנטישמיות, בכותרת ״הסיוט
הניצהי — השם השתנה, הדם נישאר״.

#רגומניח אין נסך רשום לישראל

* בגין כותב ספו על מחנות־ויכח סובייטיים
העם קבלנות
בטכס צנוע ונאה נחנך השבוע באנג ליה
לוח השיש במקום בו לא נולד שד לוק
חולמם, בלש זזאגדד״ שלא חי מעולם *.
טכס זה בא !מניחו. בי אם להאמין לכותרות
העיתונים, לא היה עוד גל דומה של
פשעים בעולם. לו נישכרו מאה שרלוק
הולמסים מעשני־מיקטרות, ולו הוטל עלי הם
לגלות בקבלנות מחתרות, קבוצות־חב־לה_,דוצחים
וקוסמופוליטים, לא יכלו להמ ציא
תוך חודש רשימה כה ניכבדה :
• כברית־ המועצות נתגלתה כנופיה
של רופאים שזממה להרעיל את כל
׳ראשי המדינה;•״.
• בגרמניה המזדהית נתגלתה
חבורה של פושעים, קומוניסטים מדומים
שניסו להחיות את הנאציזם תחת חסות
האמריקאים.
• כגרמניה המערבית נתגלתה
חבורה של פושעים, דמוקרטים מדומים,
שניסו להחיות את הנאציזם תחת׳חסו ת
הבולשביקים.
׳ 9באוסטריה נתגלתה רשת אמרי קאית
שביצעה פעולות־ריגול לטובת ה רוסים.

בהונגריה נתגלתה רשת של מרגלים
יהודים, שריגלה לטובת האמריקאים.
• כפולין נתגלתה הכמות הרגילה
של רוצחים ומחבלים.
ברומניה נתגלתה הכמות הרגילה
של רוצחים ומחבלים.
@ בבולגריה נתגלו טיטואיסטים.
• ביוגוסלביה ניתגלו קומאינפור־מיסטים

• בסוריה נתגלה קשר לרצוח את
אדיב שישאקלי.
במצריים נאסרו למעלה ממאה
קצינים ומנהיגים, שביקשו לסלק את נגיב.
• כאמריקה הדרומית קצרה ה יריעה:
בבוליביה דוכא מרד, בוונצואלה
נאלץ קצין להקים דיקטאטורה, כדי למנוע
בעד הרוב להקים דיקטאטורה.
מדינת ישראל היתד, מפגרת מאוד. שום
קשר קומוניסטי לרצוח את ראש הממשלה
לא נתגלה. איש לא הודה בפעולת חבלה
קומאינפורמית, טיטואיסטית, נאצית או
אימפריאליסטית.
היתה זאת עדות חותכת לכך שמישטרת
ישראל זקוקה לטיהור יסודי.

שי לו מי ם
גרמניה ל!א שכחת
כל חוזה מסחרי, ובעיקר דיפלומאטי,
כפוף לסעיף אילם הקובע שהחוזה עומד
* ברחוב בייקר 220ב׳ ,לונדון.
** קבוצת רופאים יהודיים הואשמה
בנסיון להרעיל את הרודן הרוסי סטאלין,
מישפטם כונה ,״נזישפט הרופאים״.
*** קונואינפורם = אירגון הגג של
המיפלגות הקומוניסטיות.

״העולם הזה״ 796

בעינו כל עוד ״לא יחול שינוי יסודי
בתנאים״ .זהו בדרך כלל הסעיף שבהסתמך
עליו מופר כל חוזה. הסכם השילומים עם
גרמניה המערבית, עליו חתם בגאווה —
לדבריו — משה שרת, היה כפוף כנראה,
גם הוא, לסעיף כזה.
קונראד אדנאואר, הקנצלר הגרמני, הב טיח
בשעתו להגיש את ההסכם לאישור
בית הניבחרים הגרמני בתחילת שנת . 1953
עתה הוא דוחה את הדבר משבוע לשבוע.
בארץ כבר שככה הסערה שקמה בעניין
הצד המוסרי של עצם חתימת הסכם עם
גרמניה, והתחילה התרוצצות כללית בין
סוחרי המדינה הפרטיים וד,הסתדרותיים,
לקבלת סחורות השילומים. הפחד ששרר
בחוגי המסחר הפרטי שלא ישותפו בחלו קת
השלל, היה ללא ספק בין הגורמים
שיאלצו את ד,ציונים הכלליים (צ״כ) להי כנס
לממשלה.
אולם, נמצאו סוחרים מפוכחים שטענו:
לגרמניה נסיון רב בהשתמטות מתשלום

חובות * .אכן, כבר מייד עם התימה
ההסכם על־ידי שרת ואדנאואר טענו הגרמנים
על מחסור במזומנים. נחום גולדמן
שראה את חתימת ההסכם כניצחונו האי שי,
מיהר לארצות־הברית להשיג אשראי
בשביל גרמניה, כדי שתוכל אמריקאי לשלם את השילומים לישראל.
מרצון. מדינות ערב, פנו אל אונס הגרמנים והבהירו כי סחורות השילומים
עלולות להגביר את הפוטנציאל המילחמתי
של ישראל, ודרשו להגביל את רשימת
הסחורות, כלומר: במקום ציוד לתחנות
כוח, לשלוח אליה צעצועים פלסטיים. ה־ארים
סירב לקבל על עצמו את הפיקוח
על הסחורות. הערבים איימו בהחרמת
גרמניות. גרמניה החלה לסגת.
סחורות
* באחד השלבים, לאחר עליית היטלר
לשילטון בגרמניה, הוא ביצע שמיטת
חובות ארצו למדינות שניצחו אותה במיל־חמת
העולם ה־.1

?*5 ׳ 1*7ל?#.׳רז• ,זייוגיי׳ה ג-רי ריי׳ימ
*גרי?ל
<׳ .זזוג5י 6כ־ני־ דעיזני* מי מי ד־איז־י י#.עדן דאחי־יז
*-.ז עיע לזימיז
י>י. לתממז ך0#ו* ;ד, י\ד. מוי *נ?עי.
נ:־ל י-דגס־ :יגמייזי־לבשזג עלב־יז זר !׳.מיז י מ זי?.־ ר טנל מיי•
*לימי. ייי *ל 3גזי**ו 8ו*וי* יז• י-עגיי?לי 9לזויי^ ז־-לי־־י •יזגומה
*ליי -מי. פיי יא*? דלפי ליילט
־ג רו ת -מרתפי־ •טרהצה ד?* 8מי פ *י העדים* על היצליז
:מ*ימ> היא?•עיר. חימויר׳־ת א שר א*׳ 8א*3ד * 8מ כר>? •י אוי
זי*ד י *ז ב־פזמהדתי־ .יי * ת דזי ז?ולדי פהסבגי ב חיץ
׳ער ג י י הה־ ב*נע היא תיזז ביוון ר!*ש ד־ -ב ט-־ ר
היייריי ב יז שבעהה תירגיג ב שד ־,־ר־ת י ביט.
ג־? בל י סיזנ-ג׳ גמל. י רד ז ייהאיר־ז יילל* ימי׳ >-6יל י״׳־׳
גסיגיא לאמיל?*־זיל ד?י על אממן״ מני•-״ג ימדב ד•* מ זבייי יזיז•
גלמי • לזי-־י גזור ממיז • זמוי הממד. מניו?ל#יי? נ 6מ מ־גביי 56
מ 6מ ממל• .מין י* *ידוי׳־ז מ הד׳נז אי* *ז ד־ ־הן ניי*
ומ-ג-מיג יס י.יי־׳>מ ל^ג?מ י?** י*י 09 דלל ג**3־יו מל*
5ייהמו עי׳ מילר. יאזז* די יי.״ פין ד־־ ו
יעמיד. ולסלי
ג־ז* הי*6׳.ל> ודן מוהי. גו*
י*ד־ .ויד־ד? ויי זזע־ ?6־זי
מי ז ע גל ״׳־י י-מ־*״ז י מזי ד גאו? עיר
?היר *ת #יי
.גל־-.פר זמ לז׳ד*ו?בועזאיז• *יא גזמייז **׳מיליד? לזרמוסיב י--ע6־6*6

על מל*נ אי ׳*׳זד־*•״

יא?הר אקוי*.-ד,ץ :-דשאיז*יע 33ך

חאם זזתגווז הקומוניזם?
הת<צחהאנ3זישמיו^ 52ו?ס?
היו ש סו העם הי הודי?
מ י יירש את נופ־־ס?
חהפנד. סק״י לאוינו! ?
כיצד וותגתן י שראלי
אתד מנוגד ידת־ר־ב כי,-ע זד אז *.געיית
ך ר*.ד5־ 8בדי
ת־ז׳ת ר רי ד
יגצדיירת ה־ ע ת
מר-ת• יגצדירות

*?צביר. תשיג־ כ־ביג־ת עי ג עי ת י,בעי־ממיע?ר
לרייל. אית ת -ע צי רי? הכ איג תג*! אית* ד***הד,

וזמר מיי ד ב ברז? ל*ד-תרנ׳*־תך ת־א׳גיגו• ת שגר.
אב ת
עכוי ע•ת״ יד ז ד ילע ציייג א י תפ-תגב
תעברי
לב א*
ז יא ב לב
.גי רי א ד ויד 8ע 0ל.ת
וידעי ו יעורר רד ביין

אית 83 ימית געב־ר *וג־ייסייש*
5הז*בה ד -ל ת ער* אית

יבג

1 1 1 !1 11111 זה היה עמוד הפתיחה של כתבת־ענק על הכחת המילחמה של
1 1 1 1111 המחנה הקומוניסטי העולמי, בהנהגת סטאלין, על הציונות ומדינת־ 1111 ישראל. העמוד מראה את הצמד לנין־סטאלין מול הצמד הרצל— בן־גוריון, תחת הכותרת
״ 30 ימים שזיעזעו את היהדות״ (פאראפראזה על המפר על המהפכה הבולשביקית).

תאריך:

29.1.53

מעמדה הבינלאומי של ישראל, נש תנה
מאז חתימת ההסכם. ארצות־הברית
שוב לא היתה מוכנה ללחוץ על הגר מנים
לקיום ההסכם. להיפך, דובר ממשל תו
החדשה של אייזנהאור הצהיר כי לא
יראה בעין יפה פירעון השילומים מכספי
הסיוע האמריקאי, שהושג עבור גרמניה
על־ידי נחום גולדמן.
ישראל מיהרה להטים לגרמניה את שג ריריה
ד,מייוחדים לענייני השילומים: ד״ר
פליקם שיגער, חיים יחיל, וכמובן את ד״ר
נחום גולדמן. בסופו של דבר, אולי צדקו
הסוחרים המפוכחים שטענו כי הגרמני מש תמט
מנוסה.

ח ע שי ה
113 לקוקה־קן לה !
השמש הישראלית השולחת את קרניה
הלוהטות ברוב חודשי השנה, היתד,
מתמיד מקור הכנסה לתעשייה מאוד פו פולארית
ובמדיט? התעשייה: גזוז.
המשקה שהפך לאומי, זרם מדי יום ביו מו
אל תוך אלפי פיות צמאים, והיה חסר
מתחרים בשוק המשקאות הישראלי. הסי בה:
הוא היד, קר, מרווה, והעיקר: זול.
מאז הוקם קיוסק רעוע שעמד לפני 35
שנים לא הרחק מגימנסיה הרצליה, תל־אביב,
התעשרה המדינה באלפי חנויות
למימכר גזוז, שהעסיקו ב־ 85 מיפעלים
זעירים, אלף פועלים.
השבוע, בעת ׳שהתאחדות יצרני הגזוז
חגגה עשור לקיומה, הונחתה מודעה גאה
בעיתונות על ראשם של מנהלי הענף.
המודעה: הבטחה חגיגית להשקות בקרוב
את אזרחי ישראל במשקה האמריקאי ה מפורסם
קוקה קולה.
ליצרני הגזוז, שהתלבטו בשנים האח רונות
בבעיית חוסר הסוכר, המרכיב העי קרי
בהמתקת המשקה, לא היתה זו הידיעה
הראשונה על הקוקה קולה. עוד לפני אר בע
שנים החליטו משקיעים לייצר את ה משקה
בארץ, אך החברה האמריקאית עמ דה
על כך שד,תרכיז יישלח מארצות״ר,ב רית,
ולא ייוצר בארץ, משום כך נת קלה
בסירוב, לשימחתם של יצרני הגזוז
הישראליים.
מי פירסם? אך זו לא היתד, המילה
האחרונה של ההשפעה האמריקאית בצו רותיה
השונות. קבוצת משקיעים ישרא ליים
הגיעה לידי הסכם עם מנהלי חברת
קוקה קולה, לפיו ישקיעו לירות ישרא ליות,
ויקבלו תמורתם מכונות אמריקאיות
חדישות, ויציפו את השוק בבקבוקי משקה.
הסערה שקמה בעיקבות הסכם זה היתד,
גדולה. שליטי הגזוז טענו כי המשקה ה אמריקאי
פחות בערכו התזונתי מן הגזוז
הישראלי, שיכול היה, בתנאים נורמא ליים,
להיות מופק מפרי הדר וסוכר. הם
פנו אל שר האוצר שאישר את הקמת
המיפעל, ולא אבה להאזין לטענות על ה הרס
שהדבר יגרום למיפעלים המקומיים.
כאשר פורסמה בשלישית המודעה ב־הארץ,
מיהרו יצרני הגזוז לחקור במקו-
ירה, ולא הצליחו לגלוית מי פיירסם איותה.
הדבר גרם ליצרנים הישראליים כאב
ראש גדול מאשר בעבר. הם חוששים ני
עם תחילת הקייץ תציף הקוקה קולה את
הקיוסקים, ותוריד את הגזוז מגדולתו ה מסורתית

* רק כעבור למעלה מעשר שנים החלה
חברת קוקד, קולה לייצר ולשווק אח תוצרתה
בישראל. עד אז נמנעה לעשות זאת
בעקבות החרס הערבי.

בעזרת גיי הא 1סאדאת
פג ש

אווי אבנוי

בהאהיר ברופא הצבאי
שהציווו ״ השב 1י
י /יהאן הבטיחה, ג׳יהאן קיימה.
בשיחתי עימד. הזכרתי את בעלה
של אורית שוחט, אשת יחסי־הציבור ש פעלה
למעני במערכת־הבחירות האחרונה.
יגאל שוחט היה טייס קרבי והופל מעל
למצריים. רגלו נקטעה, וחייו ניצלו תודות
לרופא מצרי, שאת שמו לא קלט. מכיוון
שהיה שרוי אז בין חיים ומוות, היו זיכ רונותיו
מעורפלים. הוא זכר את שם
בית־החולים, אל־מעאדי; את השפה ה אנגלית,
בעלת המיבטא הצרפתי, שבפי
הרופא האלמוני; ואת התאריך המשוער
של הניתוח. זה הכל.
סיפרתי זאת לג׳יהאן (העולם הזה )2102
וביקשתי את עזרתה באיתור הרופא. יגאל
שוחט ביקש אותי להביע לו אישית את
ריגשי־התודה שלו.
ג׳יהאן הבטיחה ומזכירה המדיני, אחמד
פאתי, גבר יפה־תואר המדבר את האנגלית
הטובה ביותר בארץ־היאור, קיבל על עצ מו
את הדאגה לעניין. לקראת סוף ביקורי
במצריים צילצל אלי פאתי, ובפיו בשורה:
הרופא אותר. שמו בריגדיר (אלוף) מוחמד
כאמל, והוא ימתין לי בשבת בשעה 11
בבית־החולים הצבאי אל־מעאדי, מדרום
לקאהיר.

א חו ת
בוכיה
1ק ף | 1י ק מרן יגאל שוחט כטייס חיל־האוויר,
בתמונה אופיינית יי שצולמה לפני פציעתו, בבסיס חיל־האוויר.

!ף* שעה היעודה הגעתי לבית־החולים,
י ״ בניין אדיר שאינו נפול בממדיו מבית־החולים
הדסה בירושלים. זהו מיתקן צבאי,
עם חיילים־זקיפים בכניסה, ולולא עזרת

ד״ר מוחמר נאמר(מימין) סיפר על רו
את 1ארצנו -הונר וננצע 1 -הצרנו
השפיע ה עליו שעזב את 1זצב<

פגי שה

ער סו

תמונה זו של יגאל שוחט צולמה באוגוסט ,1970 ביום
שבו הוחזר ממצריים לישראל. משה דיין נחפז להצטלם
לידו, וכמוהו גם גולדה. זרועו חבושה ביגלל הדקירות הרבות של הכלייה המלאכותית.

אשת־הנשיא בוודאי לא הייתי מקבל רשות
לבקר בו. יתכן שהייתי הישראלי הראשון
שנכנס למיתקן צבאי מצרי.
הקצין, שחיכה לי בכניסה, ליווה אותי
לחדר־המתנה בקומה השנייה, ביקש אותי
באדיבות להמתין כמה דקות, הזמין עבור
שלמה סתר ועבורי קפה שחור.
בעודנו ממתינים, אירעה התקרית ה מרגשת
שעליה כבר סיפר סתר. לחדר
נכנסה־התפרצה קצינה בדרגת רב-סרן,
כנראה אחות בכירה, ושאלה אותי אם
אני ישראלי. כבר בכניסה ראיתיה מזווית־עיני,
ממתינה בקצה המיסדרון.
קמתי ואישרתי״ את העובדה. ואז החלה
בסיפור חפוז, נרגש .״אחי הוא שבוי ב ישראל
!״ הפליטה, ולפתע פרצה בבכי
שובר־לב .״אתה צריך לעזור לי למצוא
אותו !״
גימגמתי שעד כמה שידוע לי, אין עוד
שבויים מצריים בישראל. לפתע הבינותי
במה העניין, ושתקתי.
״אחי הוא סגן מוחמד עלי אל־דיאסטי,״
סיפרה האחות, בין התקפות־בכי ,״הוא
טס במטוס מיג .21 הוא הופל מעל לראם־
אל־באר ביום ה־ 13 ביוני ,1972 ,בשעה
4.30 אחרי־הצהריים. יחד עימו הופל חברו,
סרן ממדוח עבדאללה. הם שבויים בישר אל

שלפתי את פינקסי ורשמתי. האחות,
זילב, חזרה על הסיפור כמה פעמים. הב טחתי
לה להתקשר, למחרת היום, מייד
עם שובי לישראל, עם שר־הביטחון בכ
בודו
ובעצמו, ולוודא עימו אישית את
העובדות. זילב אל־דיאסטי לא נראתה
כמי שמאמינה לי, וחזרה על תחנוניה.
היה ברור לי כי הטייסים הופלו ונהרגו,
וכי לא היתד. אפשרות להחזיר גופות מפני
שלא נמצאו. אני מכיר היטב את התיקווה
הנואשת של מישפחה שכולה, שגופת בנה
לא נקברה. נגזר עליה גורל אכזר: להיק־רע
בין יאוש תהומי ובין תיקווה חסרת-
שחר. האגדה על הימצאותם של שבויים
מצריים סודיים בישראל (או של שבויים
ישראליים סודיים המוחזקים במצריים)
נולדה על רקע אכזרי זה.
׳ הבטחתי לה שוב שלא אנוח עד ש־יוברר
העניין. רשמתי את כתובתה, כדי
להודיע לה. עובדי בית־החולים, שטיפלו בה
בעדינות נוגעת־ללב, הרגיעו אותה והוציאוה
מן החדר.
שמעתי הרבה סיפורים בחיי על כך ש־
״לערבים יש יחס אחר למוות. לא איכפת
להם כאשר בן־מישפחתם נהרג. זה לא
כמו אצלנו.״
מי שהפליט אי־פעם שטות בלתי־אנו־שית
זו, לא ראה את זילב אל־דיאסטי.

״להתמסר
בכל הלב״
ך• מתנתי רבריגדיר. זוהי דרגה
גבוהה מאד, גם לרופא. בעיני רוחי
ראיתי לפגי רופא קשיש, מכובד, בוודאי

בן קרוב ל־ ,60 אבהי, כסוף־שיער.
כאשר נפתחה הדלת, הופתעתי לחלו טין•
הרופא
בעל החלוק הלבן שנכנס והציג
את עצמו כמוחמד כאמל נראה כבן 30
פלוס, צעיר, גבוה, בעל חיוך משובב. הוא
דיבר אנגלית מצויינת.
לא היו דרוש לי זמן רב כדי לדעת
שלפני האיש המקסים ביותר שפגשתי
במצריים.
אחרי כמה דקות של דברי־נימוסין ב עמידה,
הפעלתי את מכשיר־ההקלטה הק טן
שלי. הנה הדברים כפי שנקלטו:
באמל: אנא, שב.
אני: אני מוכרח לומר, אני מופתע
לראות שאתה אדם כה צעיר. המותר לש אול
מה גילך?
כאמל ( :צוחק) לא, אתן לך לנחש.
גם כאשר הייתי בלונדון, ועברתי שם את
תקופת־ההתמחות שלי, חשבו שאני צעיר
מכפי גילי. גם בצרפת...
אני: אתה מוכרח להיות יותר מבוגר
מכפי שאתה נראה. הרי אתה בריגדיר !
כאכלל: גם בצרפת חשבו שאני יותר.
בכל מקום שאני עובד חושבים שאני צעיר
מדי. בעצם, אני לא כל־כך זקן!
(צחוק כללי).
כאמל: האמת היא שהתחלתי בלי מודים
שלאחר הביאיי. בגיל צעיר.

חברת

גאל שוחט(משמאל הוא נ א לוהפציץ
־את ח״ ו וגישתנו האנושית נ ל־כ ו
והחליט להפוך בעצמו לרופא

אורית שוחט, בתה של
!^ 111171ן
יפה ירקוני, שאותה
11 111י
נשא יגאל אחרי החלמתו מהפציעה הקשה.

בצב חחוות
שיחה בקאהיו

מתחת לתצלומיהם של נשיאי מצרים, אנוואר אל־סאדאת
וגמאל עבד־אל־נאצר, משוחח ד״ר מוחמר כאמל עס
עורו העולם הזה, בחדר־האורחים של בית־החוליס הצבאי אל־מעאדי. מדרום לקאהיר.

בתו

ד״ר יגאל שוחט נפי
שהוא נראה עכשיו, ב־מנשואיו
הראשוניס, חן.

אני: היכן?
כאמל: תחילה במצריים, אחר־כך ב לונדון.
לאחר מכן קיבלתי הדרכה מייו־חדת
בצרפת.
אני: אתה זוכר את מיקרהו של ידידי,
יגאל שוחט? מה אתה זוכר?
כאמל: אני חושב שהוא הגיע הנה
כשרגלו מרוסקת. נקראתי לראות איך
מצבו מתפתח. החלטתי שזה לטובת הפא־ציינט,
למען הצלת חייו, להקריב את הר גל
המרוסקת. הכליות לא פעלו. אמרתי
לו שגם אחרי -הניתוח הוא יהיה זקוק
להמודיאליזה...
אני: מה זה 1
כאמל: לדיאליזה, לניקוי הדם מחומ רים
רעילים• אן 4קודם כל היה צורך
לסלק את האבר המרוסק, כי הוא הפך
למעמס על כל שאר חלקי גופו של הפאצ־יאנט.
אני:
מזכירה של הגברת סאדאת אמר
לי שכאשר התקשר איתך, הדבר הראשון
שאמרת הוא שאתה מתפלא שיגאל שוחט
עדיין חי.
כאמל: כן, אתה יודע, עניינים אלה,
עניינים של חיים ומוות, הם בידי שמיים.

שיתה בתדאביב

בטרקלין דירתם ברמת־אביב, משמיע עורך
העולם הזה ליגאל ולאורית שוחט את קולו
המוקלט של ד״ר כאמל, ומראה להט את התצלומים שלו, שצולמו על־ידי שלמה סתר.

פגישה בצל המוות
(המשך מעמוד )47
זה מעבר לכוחותינו. הם מחוץ לידינו,
כרופאים. אך אנחנו, כרופאים, צריכים
לעשות את הכל כדי להציל את חיי הפא-
ציינם. זאת אומרת, עד כמה שאנחנו
מסוגלים לכך. כשאתה יכול לעזור למישהו.
אתה חייב לעזור לו.
אנ י: החלטת בו במקום שעליך לקטוע
את האבר?
כאמד: כן. הוא היה מרוסק.
אנ י ג היה לו מזל רב, שהוא נתקל
ברופא כמוך.
כאמל: או, תודה, יפה מצידך לומר

אני: רופא שהיה מסוגל להחליט הח לטה
כזאת בו במקום.
כאמל נ יפה מצידך ...אתה יודע, הח לטה
כזאת אינה מתקבלת, בדרך כלל, על-
ידי איש אחד. בארץ הזאת, ובכל האר צות,
כאשר יש להחליט על קטיעת־אבר,
קודם כל רופא בעל־סמכות צריך להחליט
על כך, ואחר זה צריכים להתייעץ עם
שני רופאים נוספים, לעשות מעין...
אני: קונסיליום?
כאמלנ כן. כשלוקחים משהו מן ה־פאציינט
— אבר פנימי או חיצוני, זה
דבר ...בתוך הגוף אינך יכול לראות דבר.
בחוץ, בגפיים, אתה יכול לראות...
אני: בצילום רנטגן?
כאמל: לא, צילום רנטגן דרוש רק
משתי סיבות — כשיש שבר בעצם, או
כשיש חשש לנמק (גאנגרנה)...
אני: האם דיברת איתו ביכלל? או
שהיה חסר־הכרה לגמרי?
כאמל: לא, הוא היה כימעט חסר-
הכרה...

אני: כן, כך אסר לי.
כאמל: הוא דיבר דברים שלא היו
נכונים ...לא קל לזכור את כל זה, אך
עד כמה שאני זוכר, הוא לא היה כל-
כך ער, הוא אמר דברים שלא היו נכונים.
אני: דליריום?
כא״ל: כן, הוא התחיל לשקוע...
אני: בדליריום?
באמל: כן, כן.
אני: זה מה שהוא אומר. הוא התקשה
אפילו לזכור את שם בית־החולים.
כאמל: מה עשו לו כשחזר לישראל?
אני נפגשתי פה עם איש מהצלב האדום,
זה היה שווייצי שדיבר עימי בצרפתית,
והצעתי שיחזירו אותו במהירות האפש רית
לארצו, כדי שיהיה ליד• מישפחתו,
ליד האנשים המטפלים בו, בשעה שהוא
לוחם (על חייו) .אתה מבין, אדם מרגיש
יותר טוב כשהוא בבית, מאשר כשהוא
בנכר.
אני: אולי זה הציל את חייו, שהוא
חזר למישפחתו. אתה יודע, הוא נשא
לאחר מכן לאשה את בתה של זמרת יש ראלית
מפורסמת מאד.
כאמל: מה, באמת?
אני: כן, החותנת שלו היא אחת הזמ רות
החשובות ביותר בישראל. אגב, מניין
לך שפה אנגלית כל־כך טובה?
כאמל: או, חונכתי בבתי־ספר מצ ריים,
אתה יודע, פה מדברים יותר משפה
אחת. אני מדבר גם צרפתית, וכמובן —
ערבית. זו שפת אימי.
אני: גם אביך היה רופא?

כאמל: לא.

אני: אתה היית רופא צבאי למן ה התחלה?

גורדו
שד ט״ס
עם שובו מקאהיר, התקשר אורי אבנרי מייד עם שר־הביטחון, עזר
וייצמן, והביא לפניו את מיקרהו של הטייס המצרי סגן מוחמר עלי אל־דיאטסי,
שאחותו פנתה אליו בבית״החולים אל־מעאדי בקאהיר.
שר־הביטחון הורה לבדוק את הפרשה, ובשבוע שעבר העביר לאבנרי את
המימצאים, שאבנרי העבירם למישפחת החלל.

׳*ר הנטחן!

• בשבט
12 בי נואר

תשל״ח
1978

ק0571 /
ל כ בו ד
או רי א בנ רי

ל או רי א בנ רי -שלום רב,

בעקבות פני ת ה של האם המצרית אליו -להלן הפרטי ם או דו ת
הקרב ה א וי רי שהתחולל ביו ם : 13.6.72
בי 13יוני 72 התחולל יקרב אויריביןמ טו סי חי ל ־ ה אוי ר
למסד סי -חי ל -ה אוי רבצ פון הדלתא. בקרב ה אוי רי הו פ לו
2מ טו סי מי גמצ ריי ם. שני ה טיי סי םהמצ ריי םנר או צו נ חי ם
לי ם. נער כו חי פו שי םעל -ידימטוסינובמ טו נ ל הי ו ם עד
לחשיבה לגילויה טיי סי םהמצ ריי ם. ה חי פו שי ם התחדשו למחרת,
אך לא נמצא דב ר.
ב 27-יוני 72נ תגלה ע ״י סיו ר של ח ״יבצ פון סיני ( 6 ,5ק״מ
מעי לפיתחת ב ר דווי ל ) בידון מלא בחלקו בדלק. לא הרחק מטם
נ מצא ה-גס קסדת טייסע לי ה מודבקת תוי ת ע״שאל -די א ס טי.

שמאלי, כתמים
__ץ יע מו ק ב צי דהה
__ה, הי ה בה חרי
הקסדה היתה פ גו מ
א דו מי םוסימני חב טו ת. לא ידוע מקום המצאותם של הקסדה
ו ה בי ד ון הי ו ם.
הקסדה היתה טיי ב ת, נבל הנ ראה, ל טיי ס מחמד ע לי דייסי .
פרט לנו לא ידוע גו רלה טיי סי ם או נתונים נו ס פי ם או דו ת ם.

ב ב\ רנה ,

מבט ארוך

שולח ד ״ו יגאל שוחט בתצלומיו של הד״ר נווחמד כאמל, שצולמו
בעת פגישתו עם אבנרי בקאהיר. זיכרונות עמומים, שנדחקו
במשך שבע שנים, חוזרים אליו, בשעה שהוא צולל בעבר שעליו פרוש מסך ערפל.

כאמד: כן.
אני נ הוא בוודאי ירצה לשלוח לך
אני: אני מבין שהמוסד הזה הוא
מיכתב. אני אשלח לד את התצלומים
כולו מיתקן צבאי.
שצילמנו כאן, וגם את התצלומים שלו,
כאמד: כן.
כמובן.
אני: אתה יודע, מוזר להגיד את זה,
קמתי ללכת והפסקתי את ההקלטה. אך
אבל אתה בעצמך קצת דומה ליגאל שו המשכנו
לשוחח עוד שעה ארוכה. סיפרתי

לו שיגאל שוחט למד בינתיים רפואה,
כאמל: הלוואי ויכולתי לראות את
סיים את חוק לימודיו לא מכבר, והתחיל
תצלומו עכשיו. אז יכולתי להשוות ולר זה
עתה לעבוד בעצמו כרופא בבית־חו־לים.
אות
מי נחמד יותר צחוק) הרופא או
הפאציינט?
הוצאתי ממנו שגם בבית־הספר לרפואה
אני: הוא דומה לך מאד, והוא יפה־היו
לו תמיד הציונים הגבוהים ביותר. סיתואר.
פרתי
לו על אשתו היפהפיה של הפא-
גאמל: כן? (צוחק) .בעצם, אני זוכר
ציינט שלו, ואמרתי שאני בטוח שעוד
שהוא היה יפה־תואר. הצרה היתד, שהוא
אבלה עם שני הרופאים — שוחט וכאמל
— בתל־אביב.
היה במצב רע, במצב של דלירייום.
אני: יש לו, במיקצת, מראה ערבי.
על הקיר היתה תלוייה תמונתו של
כאמל: זה מפני שהוא שתה מנהר
גמאל עבד־אל־נאצר, לצד תמונתו של
אנוואר אל־סאדאת .״מוזר,״ אמרתי לו,
הנילוס( .צחוק. במצריים יש איחרה ה״אני
הייתי עם עבד־אל־נאצר במילחמה,
אומרת שמי ששותה פעם ממימי נהר
הנילוס, יחזור תמיד למצריים).
בקרב פאלוג׳ה, בצד השני של החזית. הוא
אני: אילו יידע מראש שאני אפגוש
נפצע שם, ואני נפצעתי שם. זוהי הרג שה
מוזרה, להימצא עכשיו בבית־חולים
אותך, היה שולח עימי מתנה.
כאמל: כמה נחמד מצידו ! אתה מבין ׳ ,צבאי מצרי, כישראלי ראשון.
אנחנו עושים תמיד את חובתנו כרופאים,
״אל תשכח,״ השיב בחיוך ,״שהישראלי
כבני־אדם הדואגים לחיי־אדם. אנחנו צרי הראשון
שהיה כאן היה יגאל שוחט. הוא
היה החלוץ.״
כים לעזור לכל אדם הזקוק לעזרה. זהו
הג׳וב שלנו, חובתנו, סיסמתנו.
לחדר נכנס סגן מנהל בית־החולים, גם
אני: אני מקווה שכל שבוי־מילחמה,
הוא גנרל, ומוחמד כאמל הסביר לו בקצ־רה
את המיקרה. הוא תימצת את הפרשה
בכל העולם, ימצא תמיד רופא כל־כך
טוב כמוך. היה לו מזל !
כולה בכמה מישפטים, קצרים — מישפטים
שנחרתו בזיכרוני, כי היו אנושיים מאין
כאמל: אני חושב שכל הרופאים
כמוהם :
צריכים להתייחס כך. כך אני חושב. אני
חושב שכל הרופאים כאן נוהגים כך, ש ״הבחור
הזה בא להפציץ את ארצנו.
כולנו. שווים מבחינת נקודת־ההשקפה ה הוא
הופל והגיע הנה. הצלנו את חייו.
אנושית. אחרי הכל, הפאציינט הוא פא-
גישתנו האנושית עשתה עליו רושם כל-
ציינט, והרופא הוא רופא. צריכים לדאוג
כך עמוק, שבחזרו לישראל הוא נטש את
לפאציינט. יהיה אשר יהיה, צריכים להק הצבא.
הוא למד רפואה, ועכשיו הוא
דיש לו את כל הלב, ולעזור לפאציינט עד
מתמסר להצלת חייהם של אחרים !״
כמה שאפשר. כך חונכנו, בפאקולטה של סיכום
המעיד על הרגישות האנושית
נו לרפואה, בבתי־החולים שלנו, ובחברה
— הסיפרותית כימעט — של בעליו.
שלנו, שבה אנו חיים. אני חושב שזהו
המוטו של כל הרופאים.
אני: כמה זמן אחרי הפלתו הוא הגיע
אליך?
כאמל: קשה לי לזכור. אפשר לבדוק
זאת בתיק. העפתי רק מבט חטוף בתיק *7 ; ,סיכום של יגאל שוחט אינו פשוט
לפני בואי הנה, כדי לזכור מה היתה ה כל־כך,
וגם לא רומנטי כל־כך.
דיאגנוזה.
בדירתו. ברמת־אביב, הרחק־הרחק מאל-
אני: אספר לו שפגשתי אותך, כמובן.
מעאדי, הוא מנסה לזכור מדוע בחר ב כ
אמל: אתה חוזר מחר הביתה?
רפואה׳ ואינו זוכר. אין הוא זוכר דברים
אני: כן.
פרוש על הימים שבילה במצריים, כשהיה
כאמל: דרך צלחה.
שרוי בין חיים ומוות, קרוב יותר למוות

הכליו ת
לא פעלו

*7זר ועצ מו
שר הבטחוזע