גליון 2110 מתאריך 8 בפברואר 1978

א׳ אדר א׳ תשל׳׳ח8.2.78 ,

שנה 42

המחיר:

12.00ל״י (כולל מ.ע.מ).

מספר

ין תוגהאת קארטר
ארק תומהאת בגין
צינור מומהאת כולם

שו הסיווה על השוים שלא שיותו בצה״ו

רשח דויד לוי

פ ל׳ צוז * 7זביט
״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהדה:
תל־אכיב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־־דואד 136
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפוס החדש׳׳ בע״מ, תל*
אביב, רה׳ בן־אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה
כספי״ בע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורך: אלי תבור. עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת ס, וב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
ברוני. המו״ל: העולם הזה כע״מ.
אברהם סימון. מה׳ המודעות :

״מאריסה חבקיני, חבקיני ! יוצא אנוכי
לקרב / .ננס ההלניס קורא לי...״
אריאנה אבוגראס, שמה את התקליט,
הקשיבה לצליליו הראשונים. תקליט מטופש,
חשבה. פטריוטיזם זול. מנגינה נדושה
שכבר נשמעה מאה פעמים. אבל כרגע יש
דרישה לשירים לאומיים. הם מעניקים ל חנוונים
הקטנים באתונה תחושה של שות־

מעשי־חבלה נגד האמריקאים, במטרה ל סכסך
ביניהם לבין תורכיה.
למרות שברור לנו כיום שהיו בקרב
קוראי העולם הזה באותם ימים גם כאלה
שלא קלטו את המסר שניסינו להעביר
להם באמצעות פירסום הסיפור הדמיוני על
פרשת העסק־הביש של רשת־הריגול היוו נית
באיזמיר, אין ספק כי סיפור זה עשה
היסטוריה בתולדות העיתונות הישראלית.
במשך כחמש שנים קודם לפירסום
סיפור פרשת אלכסיס מעל עמודי העולם
הזה, עסקה המדינה כולה במישחק ניחו שים
סביב האירועים הכמוסים והמיסתו־

רה הצבאית, שבאותם ימים פעלה תחת
שיקולים פוליטיים. הנחנו שסיפור דיבר
יוני, שאינו קשור לישראל, אינו זקוק
לאישור הצנזורה.
השמועה על המשמעות האמיתית ה מקופלת
בין שורות פרשת אלכסיס פשטה
במהירות. הגיליונות בהם פורסם הסיפור
נמנים עם אותם גיליונות העולם הזה
שאזלו לחלוטין, גם במשרדי המערכת.
רק כשבע וחצי שנים לאחר מכן, בחודש
נובמבר , 1971 ניתן בידינו לפענח עבור
קוראי העולם הזה, שלא פיענחו זאת עד
אז, את תעלומת פירסום פרשת אלכסיס.
היה זה אחרי שנידוני קאהיר הוחזרו ל ארץ
ומסך האיפול האחרון מעל הפרשה
הורם.
באותו הודש פירסמנו שוב את הסיפור,
תחת הכותרת ״הפרשה״ (העולם הזה
1787־ .)1786 עתה ניתן היה לפרסם את
השמות והמקומות האמיתיים שהוסוו ב־פירסום
הראשון. קריינית רדיו אתונה
אריאנה אבגוראם הוצגה בשמה האמיתי,
אריאלה בן־גור, והשיר שהשמיעה בתוכ נית
הצופן לאשה בקול־ישראל לא היה
עוד כ״מאריסה חבקיני,״ אלא השיר ש שודר
באותה תוכנית במציאות :״האמיני
יום יבוא...״
כמוהו הופיעו אז כל גיבורי הפרשה
בשמותיהם המלאים ולא בשמות היווניים
השאולים שפורסמו בפירסום הראשון.

צעות ה,,פרשה״.
בסופו של דבר נקודת־המוצא לכל ה מגעים
והקשרים הנערכים בין מצריים ו ישראל
כיום, טמונה באותה פרשה, ש ישראל
כיום, נמצאת באותה פרשה, ש־היתה
אולי הפשע הפוליטי החמור ביותר
שבוצע בתולדות המדינה. אותם מעשי-
פרובוקציה אוויליים, שנועדו להעכיר את
היחסים בין -מצריים לבין ארצות־הברית,
היו תחילתה של ההתדרדרות הגדולה ב יחסים
בין מצריים שלאחר המהפכה לבין
מדינת־ישראל. אבני היסוד של המחסום
הפסיכולוגי הניצב בין שני העמים, ושכה
קשה להרוס אותו עתה, הונחו בידי אלה
שתיכננו את העסק־הביש והורו על ביצועו.

אין זהמבצע מסובך ללכת בקאהיר
בעקבות הפרשה. הסתבר כי זירת־הפשע
משתרעת על פני שטח מצומצם יחסית
בלב האזור המסחרי ההומה ביותר ב מרכזה
של קאהיר.
המדריך לחזרה לזירת־הפשע נמצא ב סיפוריהם
של גיבורי הפרשה שנותרו ב חיים,
כפי שסיפרו אותם בספרו של אבי־עזר
גולן מיבצע סוזאנה.
וזה סיפור הפרשה בקאהיר מפי גי בוריה

...יצאו (מאלכסנדריה) ברכבת שד שעה
10 בבוקר, וב־ 230 הגיעו לקאהיר ופנו,

כך נראה כיום הבניין ב ונמצא מלון דה־רוז בקאהיר. באחד

החדרים, בקומה הרביעית של מלון זה, הכינו אבי אלעד, סמי
1111 \ 4 *4 1
עזר ורוברט דאסה את מיתקני־התבערה שהתכוונו להניח בבתי־הקולנוע הסמוכים.
המלון נמצא באחד הרחובות הסואנים ביותר של קאהיר, שלרוחבו תלויות עדיין
כרזות המברכות על יוזמת השלום של נשיא מצריים, אנוואר אל־סאדאת.

בסיבי

רוברט (כינויו של ״האדם השלישי״ בפרשה, אברי אלעד) מתעלס
בחדר, במלון סמירמיס באיזמיר, עם פטמה. כך ראה זאת הצייר
שלמה שוורץ, בעת שצייר איורים דימיזניים לסיפור ״פרשת אלכסים״ .מלון סמירמיס
היה קיים במציאות באותם ימים בקאהיר (הוא נהרס לאחרונה) ,אולם למעשה שכר
רוברט לחברי הרשת חדר במלון דה־רוז במרכז קאהיר, שם הכינו את מיטעני החבלה.

פות בגורל היוונים בקפריסין.
במישפטים אלה נפתח הסיפור הדמיוני
פרשת אלכסיס, מאת קוטאנדי קאזאנצא-
קיס, שחלקו הראשון פורסם על פני שישה
עמודים בגליון העולם הזה 1385 שראה
אור בערב הפסח של שנת . 1964
קוראי העולם הזה באותם ימים תמהו
בוודאי על מה מצאה המערכת להקציב
שישה מתוך 32 עמודי העתון לסיפור ש נראה
כמו רומן ריגול זעיר, שעסק ב מעלליה
של רשת ריגול יוונית בתורכיה,
על רקע העימות בין שתי מדינות אלה
בקפריסין.
במרכז סיפור העלילה שנקרא על שמו
של אלכסיס סטאברידאקי, שר״המילחמה
החדש של יוון, ניצב ניקום, איש־מודיעין
יווני שנשלח לאיזמיר כדי לארגן שם

ריים ששימשו רקע למה שכונה בפי הצי בור
כ״פרשת לבון״ או ״העסק הביש.״
חומה עבה של סודיות וצנזורה אפפה
את כל הקשור ברקע הפרשה. הדמויות ה פועלות
בה הוזכרו ברובן בכינויים. כדי
להתמצא בפרשה המסועפת והמסובבת היה
צורך להרכיב תשבץ שרק בודדים יכלו
לסתרו׳..
סיפור פרשת אלכסיס סופר בהעודם הזה
כדי לשבור את מסך הסודיות. השם היווני
של מחברו היה פסיבדונים של אורי אבנרי,
שכתב את הסיפור. למעשה היה זה ה־פירסום
המלא הראשון בישראל ובעולם
על פרטי־הפרטים של העסק־הביש ואחד
הסקופים הגדולים ביותר בתולדות העולם
הזה.
לא העברנו את הסיפור לביקורת הצנזו
אחרי
פרסום זה נותר לנו רק עוד חוב
אחד לקוראי פרשת אלכסיס במקורה. חוב
זח ניתן היה לפרוע רק עכשיו׳ 13 שנים
אחרי הפירסום המקורי ושש שנים אחרי
הפירסום המפוענח של פרשת אלכסיס. זהו
החוב הקשור לאיורים שליוו שני פידסומים
אלה.

בעת שפורסמה פרשת אלכסיס לרא שונה
לא השתמשנו בתמונות. את גיבורי
הפרשה לא ניתן היה אז לזהות ואילו
את צילומי המקומות, בהן ביצעה רשת־הריגול
הישראלית את פעולות־החבלה ה פרובוקטיביות
שלה באלכסנדריה ובקאהיר
בשנת , 1954 לא אפשר היה, כמובן, לצלם.
במקום צילומים לווה הפירסום הכפול
של פרשת אלכסיס בציורים, מעשה ידיו
של הצייר שלמה שוורץ. שוורץ קרא את
הסיפור המלא, ניסה לדמיין לעצמו כיצד
נראים גיבורי הפרשה ואיך עשויים להי ראות
המקומות ששימשו כמטרות מעשי-
החבלה שלהם.
לא היו בידו כמעט שום נתונים של
ממש כדי לבסס עליהם את ציוריו, מה
עוד שהוא היה חייב להתאימם לזירת
ההתרחשות המדומה של העלילה — איז מיר.
אולם הוא עשה כמיטב כישרונו כדי
לרמז באמצעות ציוריו על מקום ההתרח שות
האמיתי. באיזו מידה הצליח בכך
ניתן ללמוד רק כשבאים לקאהיר ולאלב-
סנדריה והולכים בעקבות ״העסק הביש.״
נדמה היה שזו אחת ההרפתקאות המסקר נות
ביותר המזומנת לישראלי המגיע לקהיר
ושהאסוציאציה הראשונה המתקשרת בו
אל הבירה המצרית היא זו של פרשת-
קאהיר. במשך שנים כה רבות דשנו ב פרשה׳
קראנו וכתבנו אודותיה, עד שנדמה
למי שאינו עדביסס שלימוד מצריים הוא
מקצועו, כי למד להכיר את קאהיר באמי

כמתוכנן מראש, לבית־מלון קטן הוטל
דה־רוז, ברחוב סולימאן באשה. אך
הסתגרו בחדרם, בקומה הרביעית, ניגשו
להתקין את הפצצות.
ב־ 4.30 אחה״צ, אף זאת לפי התוכנית
ירדו לפגישה עם ״חברם״ .הוא היה ממתין
במכוניתו בפתח המלון...
אחר הסיעם ״רוברט״ בחזרה לבית־המלון
ושם נפרדו. השניים עלו לחדרם,
להכין את מנגנוני־ההשהייה עבור נרתיקי
המשקפיים (בהם הוטמן חומר־הבעירה).
משנשלמה המלאכה, ירדו ויחד צעדו אל
אזור בתי־הקולנוע הסמוך.
״ליד קולנוע ריבולי פרש סמי ופנה אל
הקופה,״ מספר רובי ,״היתה זו הפעם האחרונה
שראיתיו עד שחזרנו ונפגשנו בכלא
...אני המשכתי לקולנוע רדיו. קניתי
כרטיס יקר ביציע. האולם היה ריק למחצה
; בני־קאהיר הם מאחרים־בנשף על
פי טבעם וההצגה הראשונה אינה פופולא רית
אצלם. משהחשיך האולם הנחתי את
נרתיק־התבערה על השטיח, מתחת למושב;
בהפסקה שאחרי היומן יצאתי, כאילו
לקנות ממתקים ולא חזרתי. השמדתי את
הברטים ואת בדל־הביקורת ופניתי לקולנוע
הסמוך, מטרו.״

הרובע המסחרי האירופאי של
חור, לא הישתנה במרוצת 24
חלפו מאז. על פי עדויות של
שעבר הוא התכער והזדהם בגלל ההזנחה
והעזובה. שמות כמה מהרחובות במקום
שונו. אולם בתי־הקולנוע שנבחרו כיעדי
הפיגועים עדיין ניצבים על עומדם. עתה
מקרינים בהם סרטים מצריים בילבד.
קולנוע רדיו נמצא במרכז רחוב תאלעת
חארב, במרחק בלוקים ספורים בלבד מקפה
גרופי. הכניסה אליו ושלטי הפירסומת שלו

נמצאים ברחוב הראשי, אולם כדי להגיע
אל אולם הקולנוע יש לעבור דרך פסג׳
הומה של חנויות וחלונות־ראווה.
ביקשתי למצוא במקום מישהו שייזכר
באירועי ה־ 23 ביולי . 1954 איש מהסדרנים
לא ידע על כך דבר. הקולנוע החליף מאז
בעלים ועובדים .״הקולנוע הזה לא נשרף
אף פעם ולא התפוצצו בו פצצות,״ הרגיע
אותי אחד הסדרנים, שסבר כי חשש מעין
זה מונע ממני לרכוש לסרט שהוצג שם
אותו ערב.
גם בעלי העסקים בפסאג׳ שבכניסה
לאולם הקולנוע לא זכרו את הפיצוץ של
שנת , 1954 למרות שכמה מהם העידו כי
הם מנהלים שם את עסקיהם קודם לשנה
זו .״אתה מתכוון אולי לאופרה, היא
נשרפה אמר אחד מהם.
הסיפור חזר על עצמו גם בהוטל דה־רוז,
שבאחד מחדריו הותקנו מיתקני־החבלה.
בניגוד לסיפורם של גיבורי הפרשה נמצא
המלון הקטן מעבר לרחוב, במרחק צע דים
ספורים מקולנוע רדיו. הוא משמש
כיום בעיקר תיירים זרים צעירים, חסרי-
אמצעים. לפקיד־הקבלה לא היה מושג על
מה אני מדבר. הוא לא שמע מעולם על
כך שבאחד מחדרי המלון הסתתרה פעם
רשת־ריגול וחבלה ישראלית .״זה מלון
הגון,״ הוא אמר ,״כאן מתגוררים רק אנ שים
טובים.״
קולנוע ריבולי הגדול בעל החזית ה מרשימה,
נמצא לא הרחק משם, במרחק
כמה מאות מטרים, ברחוב שהיה פעם
רחוב סולימאן באשה וששמו שונה לרחוב
ד,־ 26 ביולי. הוא ניצב בפינת כיכר, בה
נמצא גם הבניין הגדול של בית־המשפט
הראשי של קאהיר, ששדרת !עצים חוצה
אותה במרכזה.
גם קולנוע ריבדלי החליף בעלות מאז
הפיצוץ שאירע בו. הוא נמצא בבעלות
מצרית ולא זרה כפי שהיה בעבר. לא
נמצא במקום איש שיכול היה להעיד על
מה שאירע במקום בליל החבלה בשנת
. 1954
ניסיון למצוא את בניין הספריה האמ ריקאית
בקאהיר, בו הניחו אנשי הרשת
פצצת תבערה כעשרה ימים קודם לפעולת
בתי־הקולנוע, ב־ 14 ביולי , 1954 צפוי ל כישלון
מראש. באותם ימים שכנה הספריה

האמריקאית בצריף עץ גדול הצמוד אל
בניין השגרירות האמריקאית, לא הרחק
מכיכר השיחרור שבמרכז קאהיר. הצריף
לא קיים עוד. הספריה האמריקאית שוכ נת
עתה בבניין נפרד, במרחק מה מבניין
השגרירות האמריקאית מוקף החומה, ב־

בפירסום פרשת אלכסיס מעל דפי העולם
הזה.

ככמה הזדמנויות ניסיתי להעלות ב-
קאהיר את פרשת העסק־הביש.

אלה הם שני בתי־הקולננע בקאהיר בהם

הניחו אנשי רשת החבלה הישראלית את

פצצות התבערה ב־ 23 ביולי . 1954 בתמונה מימין נראית הכניסה

לבית הקולנוע רדיו, אליה מגיעים דרך פסג׳ מחזית הבניין ברחוב
הראשי, שם הונחה הפצצה על־ידי שמואל עזר, שהוצא להורג.
משמאל נראה בניין קולנוע ריבולי, שגם בו הונחה פצצה.

רובע השגרירויות הזרות הנקרא ״עיר
הגנים״.
תיאור מבצעי החבלה של רשת־הריגול
הישראלית בקאהיר לא נשכר מהסיור הזה
בעקבות העסק-הביש. אבל לפחות נותרו
התמונות של יעדי־הפיגוע, שיש בהן כדי
להשלים את התמונה שצויירה לראשונה

דיס ע£1א*> 6

\ 6זנוזח וסח !8

.מז 80

י׳ ימס ״ ס סן 1״ { 1ז > 441ו י \

״ז*ז*מ * 1£61י<>ז*זז*ז*^
* 5X1 081!010£) 1* /א0זא* א\!1ז>1ז££

^ €00.א*ן2מוו*0א״ח^

8116 81008 801

1 1 0 1 1 0 1 * 1זהו האיזור, בלב המרכז המסחרי של קאהיר, בו פעלה רשת
י י 11י | #י 4החבלה של המודיעין הישראלי ב־ 23 ביולי , 1954 בפעולה שהולידה
את ״העסך הביש״ ואת ״הפרשה״ .מטרת הפעולה הפרובוקטיבית היתה לפגוע
בבתי־קולנוע הנמצאים בבעלות זרה והמציגים סרטים מערביים, כדי שהפעולה תיוחס
לאחים המוסלמים. איחר הפעולה נמצא צפונית לכיכר המרכזית של קאהיר, כיכר
השיחרור (בתחתית המפה, משמאל) .המיספריס במפה מציינים ) 1 :בית־הקולנוע רדיו
בו הונחה פצצת־תבערה )2 .מלון דה־רוז, בו הותקנו הפצצות והוכנו לפעולה.
)3קולנוע ריבולי, שגם בו הונחה פצצת־תבערה )4 .בית־המישפט המרכזי של קאהיר.

כך ראה הצייר שלמה שונרץ את כישלנן ניסיון החבלה בקולנוע ריו
111 * 1 * 1 1 1
באלכסנדריה (לשם הסוואה כונה הקולנוע בציור בשס לידו, שס בית־

קולנוע אחר באלכסנדריה) .נרתיק־המשקפיים הממולא בחומר תבערה מתפוצץ בכיסו
של פיליפ נתנזון, השרוע על הארץ, כששוטר חצרי שהיה במארב ממהר אליו.
ביקשתי ללמוד על המישקע שהיא הו תירה
בקרב המצרים.
קציני משטרת־הביטחון החשאית (האמ נה)
המצרית לא היו מודעים לפרשה כלל.
רובם הם צעירים בשנות השלושים של
חייהם, שהיו עוד ילדים כאשר התחוללו
הדברים. אחד הקצינים הקשישים יותר
אמר :״כן, אני זוכר שתפסו פעם מרגלים
יהודים שעבדו בשבילכם. אבל זה היה
באלכסנדריה.״ גם הוא לא זכר את פרטי
הפרשה.
המפתיע היה שאפילו כמה מהעתונאים
המצרים שניסיתי לדובב בנושא זה לא היו
בקיאים בה. הם גילו ידיעה במה שקרוי
״פרשת לבון״ והתהפוכות הפוליטיות__ש־הולידה
בישראל, זכרו את החזרתם לישר

של מרסל ניניו וחבריה — אותם הג דירו
כ״מרגלים״ בילבד — אך לא הת מצאו
בעובדות.
אולי יש בכך סימן מעודד.
הזמן הוא הרופא הטוב ביותר לפצעי
העבר, גם לגבי מה שהיה בשעתו המאורע
שהעביר ביותר את היחסים בין שני ה עמים.
אחרי 24 שנה קשה לגלות בקאהיר
כי נותרו אחריו מישקעי מרירות וחשדנות.

הברית את כניסתם שד אזרחים סובייטים,
אך ורק אם המבקשים הם יהודים
מוכרים ומאושרים. זוהי הסיבה שברומא
מסתופפים עתה עשדת־אדפים אזרחים
סובייטים לשעבר, המסרבים לעלות
לישראל ואינם יכולים לקבל אשרות־כניסה
לארצות־הכרית, כי היא״ס אינו מכיר
ביהדותם.

שליחי ת ע די ה -

סוכני ם זרים?
הערכת !?ורוחה:
!?דסרוה ה חו רףה 3א
מומחה צכאי זר, המכהן בישראל והמצוי
כמתרחש כעולם הערכי, מסד ד כוע שהוזז לידידיו הישראליים שהוא מצפה למידחמה
בחורף הכא.
לדעתו, יבחרו הערבים בחורף מתוך תיקווה שהוא
יעזור לצמצם את היתרון של צה״ל בלוחמת טאנקים
ומטוסים. היוזמה תבוא מצד סוריה ועיראק,
שיגררו אחריהן את מצריים וסעודיה, אחרי כישלון
יוזמת־השלום של אנוואר אל־סאדאת.
הוא סבור כי ישראל תנצח במילחמה זו, והדבר
ברור גם לערבים, אך הם מאמינים כי הדבר יגרום
לזעזועים בינלאומיים אשר יכריחו את המעצמות
להתערב ולכפות הסדר המקובל על־ידי הערבים.

י 3וטדו?יווי״התירו 0
עוד ארי? שרו!
מינוי־החירום במילואים של שר־החקלאות, אלוף
(מיל ).אריאל שרון, יבוטל ככל הנראה עם כניסתו
של הרמטכ״ל החדש, רפאל (״רפול״) איתן לתפקידו.

על־מנת שביטול המינוי לא יראה בנקמנות
אייטית מצד רפול, שיחסיו עם אריק
אינם תקינים,

א ש רו תאמ רי ק איו ת ־
רקל הודי םכה!
הממשלה האמריקאית מוציאה אשרות
כניסה לפליטים סובייטים רק אם הם
י,הודים לפי ההלכה.
את האישורים על יהדותם של מבקשי־האשרות מוציא
האירגון היהודי היא״ס הפועל מאז הקמתה של ממשלת
הליכוד, לפי ההלכה האורתודוכסית, למרות שהרוב
המוחלט של יהודי ארצות־הברית אינו משתייך על זרם
זה של היהדות.

לפי ההסכם כין היא״ם לבין מישרד־החוץ
האמריקאי, מאשרת ממשלת ארצות־

פו ל חן אי שיות

עצמי ש ל דין

סגן ראש־הממשלה, יגאל ידין, הפך
לבדיחה כקרב חכרי הממשלה, אחרי
שבשבוע האחרון הסתבר כי התמונה
היחידה התלויה בלישכתו, מול פניו,
היא תמונתו־שלו.
מרבית השרים לא ביקרו עד כה
בלישכת ידין. פולחן האישיות העצ־מי
שלו התגלה בעיקכות כתבתטלוויזיה
ששודרה ביום השישי האחרון,
בו ניראה ידין יושב בלישכתו,
מול תמונתו.
שסי

תוכנית הפעולה החדשה של מישלחת־העלייה של
הסוכנות היהודית בארצות־הברית תחייב את ראש
המשלחת, ישעיהו תדמור, להירשם כסוכן זר — אם
יממש את פרטי התוכנית, כפי שפירסם אותם
בשבוע האחרון בניו־יורק.
בראיון שהעניק תדמור לתוכנית הראדיו העיברית
״כאן ישראל״ סיפר כי בדעת מחלקתו להקים
״חוגים של ישראלים״ ברחבי ארצות־הברית, כדי
״להסביר לישראלים הגרים בארצות־הברית את
מדיניות הממשלה ועקרונותיה וכדי לשכנעם לחזור
למדינת ישראל.״
תדמור התעלם, בדבריו, מן העובדה שרוב הישראלים
המועמדים לחזרה, הם תושבי ואזרחי ארצות־הברית,
ופעילות מדינית כזו אסורה בהחלט במדינה זו,
אלא־אם־־כן נרשמים מפעיליה כ״סוכנים זרים״
במישרד־המישפטים האמריקאי ומעמידים עצמם
לביקורת חמורה וקפדנית של שירותי־הביון הפנימיים
האמריקאיים.

נראה שתוכנית הממשלה להציב ״קונסולים

קשרים הדוקים עם אירגונים דתיים ימניים קיצוניים
בארצות־הברית. בהשראת מישרד ראש־הממשלה
נערכו מיפגשים בינדתיים בהשתתפות נציגים
של קהילות יהודיות אורתודוכסיות עם הכנסיות
האוונגליסטית, הפאינדמנטאלס והכנסייה הבפטיסטית
הדרומית.
כל הכנסיות האלה תומכות ב״מדיניות לבנה״ נוסף
להטפה נוצרית קנאית, הן מתנגדות לדו־קיום
בין ארצות־הברית לברית־המועצות. בראש
ההתארגנות הנוצרית־יהודית הזו עומד המטיף בילי
גראהם, שנשאר נאמן לריצ׳ארד ניכסון גם אחרי
שמעשיו החמורים פורסמו ברבים, וכל משתפי
הפעולה עימו הושמו במאסר.

בשבועות האחרונים פירסמו הכנסיות
הימניות-קיצוניות מודעות תמיכה
במדיניות ארץ־ישראד השדמה וגוש*
אמונים, כשהן מצהירות שכל ארץ־ישראל
שייכת ליהודים ושעד הפלסטינים לחפש
להם מולדת אחרת.

מ בו ק ש: קצין־
מודיעין ל מי שטרה
ראשי מישטרת-ישראל מחפשים באופן
נואש אחר מועמד מתאים לתפקיד קצין-
המודיעין הראשי של המישטרה. לאחרונד
הוצע התפקיד לתת־אלוף יואל בן־פורת,
מוותיקי חיל־המודיעין, שכיהן עד לפני
מיספר חודשים כדובר צה״ל והעומד
להשתחרר משירות קבע. בן־פורת דחה
את ההצעה.

הו ד בי ט ל
טיסוח ^הוזינס
האלו!
יון! (מיל ).מוטי הוד, מנב״ל
ה כרוית ״אל־עד״ ,חולד מהפכה חיובית
ראשונה כחברה. הוא הורה לבטל
כמעט כליל את חלוקת כרטישי
ה״ג׳י-אר״ (ראשי התיבות של המילים
האנגליות גוברמנט ריקוופט —
בקשת הממשלה) ,שהמנכ״ל הקודם
של ההברה, מרדכי בן־ארי, חילק ביד
רחבה לעיתונאים, אישי-ציכור ופרו•
טוקציונרים למיניהם.
פירוש ההוראה של הוד: ביטול
מוחלט שד חלוקת כרטיסי-טיסה הינם
כ״אל-על״ ,שיינתנו מעת
מעתה אך ורק
לפקידי-מדינה הנוסעים בשליחות
הממשלה. בעיקר פגעה החלט

כעיתונאים, שהיו הנהנים העיקרייג
משוחד עקיף זה שד חברת ״אל-על״,
להחזרת יורדים״ כחמש נציגויות
ישראליות בצפון־אמריקה, מיועדת
להתגבר עד מיגבלות החוק האמריקאי
כדי שמפעילי התוכנית יוכלו להיות
מוגנים בחסינות דיפלומאטית.

ריב״קוף ו ש״נדלר
יקב לו א ת לו ב ה
הסנאטור היהודי אברהם ריביקוף, יעמוד
בראש הוועדה לקבלת פניו של ח״כ של״י
אריה (״דובה״) ׳אליאב, בעת ביקורו
הקרוב בוואשינגטון.
במקביל, יעמוד הרב אלכסנדר שינדלר, יו״ר
״ועדת הנשיאים״ היהודיים האמריקאיים, בראש
ועדה לקבלת פניו של אליאב, בנידיורק.

הסכמתם של ריביקוף ושינדלר להשתתף
בוועדות ציבוריות לקבלת פנים של חכר־כנסת
ומנהיג שד מיפלגת־שלום ישראלית,
מעידים על מיפנה קיצוני בדעת־הקהל
היהודית האמריקאית.
בשנה שעברה, השתתף הרב שינדלר, בחרם שהטילו
האירגונים היהודים הממוסדים על הרצאותיו
של לובה אליאב בארצות־הברית.

3רי ת עם ה, ו?ין
הסיצוו 3ארה ״ 3
מנגנון התעמולה של ממשלת הליכוד עוסק בהקמת

הי ע ר כו תחדשה
ב ענ ף

ירסום

שלוש חברות־פירסום תל־אביביות עומדות להתאחד
החל מהראשון באפריל השנה למישרד־פירסום אחד.

מישרדי הפירסום ״אכנת״ ,״קדמון״
ו״שיפרץ־נעמן״ ימוזגו למישרד אחד
שייקרא אבנת, קדמון, שי,פרין ונעמן כע״מ״.

מישרדי החברה החדשה יהיו בבית כלל בתל־אביב.
הם תוכננו בצורה פונקציונאלית לתיפקוד מישרד
פירסום במתכונת בינלאומית חדישה.
החברה המאוחדת בבר קיבלה מיספר תקציבי־פירסום
חדשים, ביניהם של רשת המלונות הבינלאומית
הולידיי אין.

אבאא בן סופרסטאר
ח״ב אבא אבן זוכה בהצלחה סיפרותית מסחררת.
תוך חודש ימים מיום הופעת ספרו האוטוביוגראפי
באנגלית, חיי, נמכרו כ־ 120 אלף עותקים של
הספר בארצות־הברית.

אבן מנהל עתה משא־ומתן עם חברת
הסרטים ״האחים וורנר״ המבקשת להפיל
סרט על חייו, על-פי סיפרו.
גם רעייתו של הח״כ, סוזי אבן, מצטרפת לסופרים
שבמישפהה. הירחון האמריקאי היוקרתי ניו־יורקר,
עומד לפרסם מאמר שלה על זיכרונות ילדותה
במצריים ועל רשמי ביקורה באיסמעיליה, לשם
טסה כאורחתו של מנחם בגין.

ה בו רסה
]?חכים ל תו דעה
המשקיעים בבורסה המתינו להבהרה חד־משמעית
של האוצר בדבר מיסוי על ריווחי יחיד בבורסה.
הבהרה כזו היא תנאי להחזרת הפעילות הגואה.

הבורסה תהגה אחרי הבהרה כזו המכשיר
היחיד במשק בז ניתן להרוויח ללא
כל מיסוי וגם להלבין כספים. הבהרה כזו,
בצירוף הרמה הנמוכה של השערים,
עשויה להעלות מחדש את השערים בקרוב,
פעילות ערה התפתחה סביב מניות אזורים. כמה
מקורבים הריחו כי שערי המניה עשויים לעלות
בגלל שיפור ניכר במצב החברה. מאזנה לשנת 1977
יראה על מחיקת כל ההפסדים ובתחילת שנת
1978 ננקטו כמה פעולות שיגרמו למאזנה להיראות
דיווחי ביותר. בין הפעולות: מכירת חלק החברה
במרכז כלל בירושלים והעברה לבעלותה של קרקעות
במחירים נוחים מחברות אחרות של כלל.

3-08-160 גלים,כוון טד־ן,מתג 155 -

4-08-270 גלים 2 ,רמקולים 4 ,וואט

3-08-303 גלים.8 ,ווואט,מורה סיפרתי
3-08-370 גלים 2.3,וואט,מורה סיפרתי

4-08-470 גלים 2 ,רמקולים! 4 ,ואט

3-08-480 גלים 2 ,רמק1לים-ווס 1(00ז, 03
4וואט,מטרבל צליל, בורר קסטות

2 - 08-900 רמקולים 7.2 ,וואט,תיבת-
מקצבים ״ 1/11x 68( 0וסטד 8817781^ 5 5״,
כריסה לגיטרהימיקהפון

5-08-950 גלים,טם מסמן תדר גבישי,
הקלטה כפולה( 4 )505 וואט, רמקול אליפסי

- 08-570 סטריאו 6.4,וואט 4 ,רמקולים,
4גלים,בורר קסטות,כריסה לאוזריות-
סטריאו

* ל כו ל ם הקלטה אוטומטית,מיקרופון פרימי,
כפתור הקלטה אחד 40/00 ,

אם תיזהר לא להיכנס
למקומות־ עבודה בהס
יכולים ליפול עליך חל־קי־מכונות
ולא להסתבך או בתאונות־הדרכים
תאונות עבודה — יעבור
הכל, השבוע, בשלום
רב, בריאותך
עדיין לא תקינה, אך
בקצב־החייס, שינוי מעט דיאטה והרבה שינה
כשיש ציי ד יהפכו אותך לאדם מחודש.

צרור ברבות ! הישגת
את מטרתן, אפילו אם
בדרך הקשה• אך הבט
אחורה: הדרך בה
עברת רצופה גוויות
רמוסות על־ידן, ופגרים
בהם התעללת ללא־רחם.
לא תמיד הקשי־חות
במקומה׳ שור,
ו 2באפ רי ל
70ב מ אי
מעט אנושיות בבל מעשיך,
תגדיל את חוג
מכריך, ובעיקר את המיספר הזעום של
אלה אותם אתה מכנה ״חברים״.
הנערה בלבן, אותה פגשת בשפת־הים,
או בבית״הקפה, היא נערה בלבבך.

בלתי־חשזבה תקרית עשוייה לגרום אצלך למשבר.
אל תבזבזי כסף:
את עשוייה להיכנס ל תקופה
של חוסר־פעי־לות,
אם לא תזהרי או .
אם תבואי בקשר עם
האדם הלא־נכון. משום
כך, מוטב לא להתחייב
לטווח ארוך. אם תחליטי
לנסוע בימים א׳ או
ב׳ היזהרי ששום דבר חשוב לא יהיה
תלוי במסע. הימרי מפני גניבה, בייחוד
אס את עלולה לנסוע למרחקים ארוכים.
בת תאומים, לבשי בגדים בצבע חום ואדום.

מוזר איך שאתה מסתבך
בל הזמן בתבבי-
הזולת, לא ז באילו בל
זה היה אהוב עליך.
אבל אתם שונאים

תבבים, לא בן, בני

סרטן ! נו, את ה סו
וון
סוד לא נגלה. זה
יישאר בינינו, לעומת

; 0דיזל

זאת, בדאי להתרענן
במעט נסיעות או טיולים,
הבריאית שלך חשובה, בת סרטן:
שימרי על (גצמן — בייחוד הישמרי
ממחלות מיבדקות, בעיקר במקומות ציבוריים.
הרבי להתרחץ בים, כי מי הים
המלוחים ישפיע עליך טוב. לבשי אדום,
ואל תחקי את חברתן. זה מזיק.

מצטער, אבל הזהרתי
אותך: אין זה שבוע
לערוך מסעות או שינויים
מרחיקי־לכת. אס
תוכלי לשמור על מיס־גרת־חייס
דומה לזו בה
היית עד כה, בתנאים
חדשים, תקלי במיקצת
על הבעיות. אם לא —
! 2ביולי -
ו 2ב או גו ס ע
מוטב שתסמכי לחלו־טין
על שיפוטו של איש
בעל־שיקול. העיקר — לא להגזים בשום
דבר ולא לריב. יום ב׳ הבא מגיש לך
הזדמנות נדירה. אל תכתבי מיכתבים.

אז אם אתה עדיין לא
יודע מה לעשות, גם
עצותיהם של ידידיך
לא יעזרו. מסע קצר
אך מהנה עשוי לקרב
אותך לאש ה שלא צי פית
לפגוש עוד מעו}11(111

אם אתה מן הטיפוסים
האוהבים בית
— צפוייה לך חופה.
בת בתולה: בגד חדש
חיוני השבוע. הוא יפתח בפנייך דרך
שונה מזו שחשבת לנקוט — וזה
בדאי• זהירות ! תאונות מיכאניות ותאונות
חשמל עשויות להסתיים לא טוב.

תיוובחי לראות שהוא מוכן לבוא לק ראתך
ולגלות הבנה בבל הנוגע לן• הוא

לא יוכל להסתיר את
מבוכתו כשתבחיני שהוא
נמשך אליך. יום
רביעי הוא יום השיל-
טון מבלתי מעורער
שלך. הוא עשוי ביום
זה להסכים לבל מה
שעולה על רוחך. אפי ו ! אזנ ״ ס
לו לקבל את חיצייך
2:בטפטמבר -
י 77 באוק> 1ובד
השנונים. אל תספרי לו
על הידיד שחיברת.

ה־ 11 בחודש עשוי להתגלות לך כיום בעל
משמעות בכל הקשור
לפעילותך הרומנטית,
תיווכח שיש לך יותר
ידידי־אמת ממה ששי•
ערת. מתנות שימושיות
יפתיעו אותך. חיי־חב־רה
עליזים ונעימים יסיחו
את דעתך מבעיות
היום־יום. שבוע טוב
לחיסכון. התקשרות עם
בן־מזל בתולה, עשו־ייה
להיות מועילה.

מכתבים רגע, של אמת
נדמה שהולך ומאיים הרגע, בו נאלץ
להתייצב פנים מול פנים, בחדרך החשוך,
בעירום גמור; את מולי — אני מולך.
שוב לא נוכל להתחמק ללונה־פארק,
להתרצד עם האורות, להשתטות ברוח
הסתיו. שוב לא נוכל להפיק תירוצים ולא
נוכל להתפתל, להתעקל, להימנע ולדחות.
את תעמדי מול עמידתי בחושך העמוק,
הכבד, המפחיד, בדממה הטעונה, האת־גרית,
ונצטרך להתנהג כמו מבוגרים, כמו
שפויים (במשיכה או בדחייה) כמו מיש-
קלות על המאזניים. לא בלי פיק ולא
בלי סומק נתקרב בתוך השקט המתפקע.
ופתאום, מבלי שנרגיש, נקיים מגעים.
ואז, ברגע החיבור, במתח הרפוי של אקט
האיחוי, אלחש לך באוזן, או את לי ב שתיים:
אין ברירה.
ואולי נוסיף וניפגש גם מחוץ לחושך
התהומי — גברתאש ״ ף — אם תר צי
או אם אני.
אברהם שרון, עין־השופט

גם לד נשקפות סכנות כלשהן, אם כי
חמורות פחות: במייוחד היזהר אס יש
לך עסק בעבודה עם
מכונות או מכשירים
חדשים וחשמליים. אל
תיכנס לחובות ואל תתחייב
עד כסף. מלבד
זאת, אווירה טובה תא־פוף
את בני מזל גדי :
הם ייתקלו בשורה שלמה
של אנשים מעניינים,
במייוחד במישור
הרומנטי. היה נבון.

שבוע לא־נורמלי !
להשיג את הדבר אליו
שאפת זמן בה רב.
אן היזהר מברק־שווא
שיסנוור את עיניך
ויניח לך להאמין כי
מעתה יתנהל הבל מעצמו,
חד־וחלק. התחל,
איפוא, בבר ה שבוע,
בהתוויית דרך
חדשה לעצמך, ואל
תיתפתה לזנוח מה שנראה
לך עבודה קשה.

סוף־סוף

טיחה לחולל מהפכה בחיים הפוליטיים
שלנו ולמעשה כל מה שהיא מבצעת אינו
אלא גירסה גרועה ועלובה יותר של מה
שעשו המיפלגות המסואבות הוותיקות של
ישראל.
הפעם מגיע יישר כוח דווקא לזרו, למ רות
דיעותיו הפוליטיות המיליטאנטיות.
בפרשו מהתנועה הוא הוכיח שהוא איש
מצפון, בניגוד לכמה מאנשי השינוי במים-
לגה המוכנים לבלוע את כל הצפרדעים
שמאכילים אותם ידין ותמיר, ולא לוותר
על הכיסאות תמורת העקרונות.
מיבאר כרשבסקי, תל-אביב

צמוד לסוכר

לקבל את הרושם, שבעצם, כמו בתקופת
ממשלת רבין, אין גם הפעם ממשלה היו דעת
לקבל החלטות אמיצות בענייני פנים
ולבצען.
יוסף רץ, חיפה

הצלחת

״אנטישמיות״ אמריקאית
אני תמה אם ראש־ממשלתנו, הרגיש כל בך
לכל מה שנכתב עליו בעיתונות הער בית,
יצעק ״אנטישמיות! אנטישמיות!״
ויחזיר את שגריר ישראל מוושינגטון, אח רי
שכמה אנשי מימשל אמריקאיים כינו
אותו — על פי עדותו של ג׳יימס רסטון
(הארולד טריביון — )30.1.78״מרוצה
מעצמו, אימפוטנט או דו־פרצופי,״ בהק שר
לכך שעל מיבצע ההיאחזות בשילה
נמסר מפי פקידים הכפופים לו ולא מפיו.

הבעייה העומדת במרכז השבוע, בן
דגים, היא בריאותך. כל אשר תעשה
לשיפורה — מצויין, כל
אשר תעשה עלול לפגוע
בה — מסוכן מן
לרופא,
הרגיל. גש
לבדיקה שיגרתית. ואל
תזניח את פוליסת הביטוח
בגלל הצלחתך ה־והאמנותית.
עיסקית

פב רו א ר -
נכונו לך הפתעות גם
20 בי /ר ס
במישור הפיננסי. היזהר
מרכלניס בעבודה.

ן ] י11

ליבי, ליבי על התנועה הדמוקרטית
לשינוי, שמאז עלתה על במותינו, אינה
פוסקת להציג פארסה אחת גדולה של
הדמוקרטיה והשינוי המובטח גם יחד.
נשירתו של ח״כ מאיר זורע משורות ה תנועה,
על רקע אי־הבטחת מקומו בווע-
דת־החוץ והביטחון של הכנסת, היא פרק
נוסף בטראגי־קומדיה של המיפלגה, שהב
אופייני
הוא שאיגוד חברות־הספנות מצא
עוז בנפשו להתייצב בשחצנות נגד תבי-
עות־השכר של הימאים, תוך הסתכנות
בשביתה כללית ואיום במכירת הצי כולו,
דווקא בימי שילטונה של ממשלת־הליכוד.
אך נראה כי בעלי האוניות, כולל אלה
הממלכתיים, טעו בהערכתם. ממשלת־הלי־כוד,
שאנשיה כה הירבו לתקוף את שרי
ממשלת המערך, על חוסר־האונים שלהם
בטיפול ובפתרון השביתות בנמלים, מגלים
עתה את אותו חוסר־אונים. גם הבטחתם
לחסל סיכסוכי-עבודר ׳,הפוגעים בציבור
ובמשק בעזרת בוררות־חובה, אינה עו מדת
במיבחן המציאות. והציבור מתחיל

*011/

פארסה דמוקרטית

איפה ההבטחות

ריעות משונות ששמעת בזמן האחרון, גרמו
אצלך מהפבת־ערבים,
ורצון להיות שונה,
אקסצנטרי, במרכז העניינים.
אל תיתן לאותו
אדם שסובב את
ראשך עז׳ בה בדברי
ההבלים שהוא נוהג
להשמיע לך, להמשיך

ולעשות זאת. כל מה
שעליך לעשות הוא להיות
ישר עם עצמן.

הרתו של מתחן־בדחן אחר, שר־החוץ, ש תוך
שימוש בחיוך הכאריזמתי שלו הצ היר
בזמנו כי אם היתד, בידו הברירה בין
שלום בלי שארם א־שייך לבין שארם א־שייך
בלי שלום, הוא לא היה בוחר ב שלום.
איזו
מדינה מאושרת הנוהגת כאילו היה
ראש־ממשלתה לורל ושר־החוץ שלה האר־די,
או להיפך.
יוסף שריק, תל־אביב

ראש־ממשלתנו הדגול, שכה רבים מאי-
תנו גאים בו, הצהיר שאין זו מענייננו אם
הערבים מכירים בישראל או לא, משום
שישראל כבר זכתה בהכרה מאלוהי אב רהם,
יצחק ויעקב לפני 3500 שנה.
הצהרה מבריקה ושנונה זו, התקבלה
מודאי בהפתעה על-ידי אלוהי אברהם, יצ חק
ויעקב, שזכר במעורפל -שפעם פנה
אומנם אל אברהם, יצחק ויעקב, אבל מעו לם
לא אל קנאי פולני לשעבר, מנשק-
הידיים מנחם בגין.
אך כל זה כאין וכאפס בהשוואה להצ
,ברצוננו
להגיב על ידיעה שנתפרסמה
במדור הכלכלי של העולם הזה 2106 תחת
הכותרת ״מחיר המיטה צמוד לסוכר.״ ב ידיעה
זו נאמר שכאילו עלה מחירה של
מיטה בדירן, במשך שבוע, מ־ 3,000ל״י
ל־ 4,500ל״י. אנו מכחישים ידיעה זו מכל
וכל :
א) יכל עליות המחירים שחלו בחברתנו,
כולל העליות שלאחר המהפך הכלכלי, לא
היו אף פעם בגובה של יותר מ׳ס/ס10
בבת־אחת.
ב) אין יאנו מוכרים כלל ׳מיטות בודדות,
אלא רק, מערכות חידרי־שינה, שמחירן פי-
שלושה, לפחות, מהמחירים שצויינו בידיעה
הינ״ל.
יאנו תמהים מאד על כך שהעיתון הזדרז
לסרסם את ה״סיפור״ הנ״יל, מבלי לבדוק
אמיתותו אצלנו, ותובעים לפרסם, את ה הכחשה
באותו המדור ׳בעיתון.
דירן כע״מ, תל-אביב
• תגובת עורך מדור אתה והלידה:
האירוע נשוא הכתבה אירע לעורך המדור
באופן אישי.

לאה לא תוחלף
במדור תשקיף (העולם הזה ,)2109 פור סמה
ידיעה שכה ׳נאמר כאילו יו״ר הנהלת
המועצה-,הציבזריה-לתדמת־ולאסנות, הגב׳
ילאה סורית, תוחלף ובמקומה ימונה הרב

ישראל לאו.
לא היו דברים מעולם. לידיעה זו אין כל
שחר. במי׳שרדנו לא דובר כלל על אפשרות
(המשך בעמוד )9
העולם הזה 2110

1 * 61111חלב

כל אם יודעת
את חשיבותו המזיגה של החלב
אבל 5זה לעשות
אם הילדים לא אוהבים לשתות חלב?,
הם יאה^ו לאכול חלבבצורת שודן ולד חלב גלית של עלית.
כל הטוב הצפון בחלב
וכל מה שהילדים אוהבים בשוקולד
אפשר למצוא אצל ״אלופת החלב׳ גלית קונים, טועמים, נהנים ואומרים:

טוב לי עם ע

והחיה העוו! גו ה שהיה

גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפגי 25 שגה בדיוק,
היה העיתון הישראלי הראשון שחקר את בעיית הילדים המפג רים,
ובעזרת צוות בתכיו חשף את אזלת־ידה של ההברה היש ראלית
ומימסדה כהתמודדות עם נושא זה. כתבת־השער של
הגיליון הוקדשה לאחת התופעות החמורות ביותר שהתרחשו
במדינת ישראל ; גילויו של מכשיר האזנה שהוטמן בחדרו של
מנהיג מפ״ם, מאיר יערי, בכית הקיבוץ הארצי בתל־אכיב, על־ידי
סוכני הש״ב (ראה: העם) .מכשיר האזנה זה היה חלק
מציד־מכשפות שערבה מפא״י בנגד אנשי מיפלגות השמאל
(מפ״ם ומק״י) ,בעודה מדריכה קאדרים של מישטרה פוליטית
שנועדה למטרה זו. בסיכומו של הסיקור ניבתב :״כסיפרו המזעזע
של ג׳ורג׳ אורוואל 1984,׳ ,מתואר השלב הסופי של התפתחות
זו: על קירות הכתים מודבקת תמונתו של הדיקטטור בצירוף
הסיסמה המחלחלת, האה הגדול רואה אותך!׳ ככל בית מותקן
מכשיר האזנה וטלוויזיה המראה לבול־טת כל תנועה, ומעכיר
אליה כל מילה של נתיניה. מצב זה עוד היה רחוק מאוד ממדינת
ישראל השבוע. אולם הוא היה קרוב יותר מאשר לפני ארבע
שנים.״

השבוע לפני 25 שנים פירפם ״העולם הזה״ כתבת־תחקיר
שנשאה את הכותרת ״האמת מאחורי אדן גרץ״ .היא תיארה
בדייקנות את פרשת רב־החובל הישראלי אדן גרץ, שנישחק
כמילחמת הענקים של הצי הישראלי. הוא החל את מסע הבכורה
שלו מניו־יורק ברב־חוכל, שעה שמישמר החופים האמריקאי
דלק בעקבותיו, ועיתונות ארצות־הכרית כינתה את אונייתו
כ״אוניית פיראטים״ .במדור ״דמויות במרחב״ הביא פרשנו של
השבועון לענייני המרחב את דיוקנו של גמאל עבד־אל־נאצר,
חכר מועצת הקצינים החופשיים, מהוללי המהפיבה במצריים.
מיד זמן קצר תפס עבד־אל־נאצר את מקומו של הגנרל נגיב,
כראש מועצת המהפיכה.
בשער הגיליון: מאיר יערי, מנהיג מפ״ם, שמכשיר האזנה
הוטמן על־ידי הש״ב במגירתו.

מנשיו האזנה שד חשיב בשוותנו שר (1איו יעו׳
י ו נת ןוטושואהווןאמיותובעיםדוין את
ע 1ראלקרליבר
העם חעוש ברדוי־׳מוצדק
רק שני גופים בעולם היו מסוגלים
להסיח את דעתו של האזרח הישראלי מ הכרזת
המילחמה של ברית־המועצות על
הציונות. הגוף האחד שכן בקרמלין, נשא
את התואר: ממשלת ברית הקהיליות ה סוציאליסטיות
הסובייטיות. אולם גוף זה
לא הראה שום עניין בנידון. הגוף השני
שכן בכמה בניינים מפוזרים ברחבי ירו שלים,
ונשא את התואר: ממשלת ישראל.
קשה היה להבין מדוע היה הוא מעוניין
בכך. אולם אי אפשר היה להכחיש שעשה
את הדבר בכישרון נדיר.
שלוש תגובות. שלוש היו התגובות
הישראליות על הכרזת המילחמה הסוביי טית,
הן דחקו לפינה את הכרזת המילחמה
עצמה, וריכזו את תשומת־הלב הציבורית
בסכנה הצפוייה לדמוקראטיה הישראלית.
הוטמן משדר בשולחן־הכתיבה של חבר
הכנסת מאיר יערי, בדיוק בשעה שזה היה
עסוק בטיהור מיפלגתו מן היסודות שהצ דיקו
את גינוי הציונות*.
הוצתה בשנית חנות של ספרי־מדע
סובייטיים בירושלים. מישטרת ישראל לא
הצליחה למנוע התנקשות שנייה זו במר כז
העיר, כפי שלא הצליחה למנוע שורה
ארוכה של מעשי טרור חסרי תכלית כאלה
משך החודשיים האחרונים**.
שר־הפנים הציוני־כללי אסר את
הופעת יומון מק״י לעשרה ימים. הנימוקים
(פירסום מאמר של פראבדה שפורסם גם
בדבר ועל המישמר, ופירסום של רשימה
המגנה את הרופאים במוסקבה כבוג דים
ופושעים) לא עוררו אלא חיוך אף
בחוגי הממשלה עצמה. קיימים נימוקים
הרבה יותר משכנעים לאסור הופעת עי תונים
אחרים במדינה, והגורמים אי־נו־חות
לממשלה. עלול להיות גם נימוק משכ נע
עוד יותר לאסור מחר את הופעת
העיתון היומי של שר״הפנים אם
תתפרק מחר הקואליציה.
התינוק בלבד. איש לא פיקפק שעל
המדינה להתגונן מפני כוחות המערערים
את ביטחונה. אולם הממשלה לא נקטה
בכל אמצעים ברורים בכיוון זה. כל אשר
עשתה השבוע, היה: תוספת של מיספר
* הכוונה לאנשי קבוצת סנה— ברמן, ש פרשו
ממפ״ם, והקימו את מיפלגת השמאל
הסוציאליסטי, שניטמעה מאוחר יותר ב־מק׳׳י.
קבוצה זו התבססה על סיפרו של
משה סנה, בו הוא שולל את הציונות
כתנועת התחייה הלאומית של העם היהודי.
** ביניהם השלכת פצצה למישרדי מערכת
העולם הזה.
*** ישראל רוקח, לשעבר ראש עיריית
תל־אביב.
עלילה שהעליל יוסף סטאלין על
קבוצת רופאים יהודיים, כאילו ניסו לשים
קץ לחייו.
היומון הבוקר, ש ניסגר כעבור
כמה שנים מחוסר קוראים ומימון.

פיווגמי לוי

מסמרים לאדון־המתים של הדמוקראטיה
הישראלית, הממתין באחת הפינות, לשי מוש
מיידי — אם יחליט מישהו שיש צו רר
בכך.
למחרת מאורעות מוסקבה ביטאו כמה
פרשנים את החשש החמור כי ממשלת יש ראל
עלולה לשפוך את התינוק הרך של
הדמוקרטיה הישראלית יחד עם מי־האה־בטיה
של גייס חמישי פוטנציאלי. עתה
ניראה שהיה זה חשש בלתי מוצדק: ה ממשלה
לא התכוננה כלל לשפוך את ה מים,
וניגשה בינתיים לשפוך את התינוק
בלבד.

מישפט
מי ה ה כנ ענ׳ ם י
״בשעה זו מובילים כל העיקבות אל
הקבוצה הכנענית, ומעוררים את החשד
שהיא זרקה בלילה שעבר את הפצצה לבי תו
של שר־התחבורה
כשקראו המשוררים אוריאל (יונתן
רטוש) שלח ואהרון אמיר את הדברים
האלה בטורו של עזריאל קרליבך במעריב,
כמה שעות אחרי שהונחה הפצצה בביתו
של דויד צבי פינקס, לא ידעו אם לכעוס
או לשמוח. הם יכלו לכעוס, כי כל אדם
בארץ ידע כי הם כנענים. הם יכלו לש מוח,
כי היה נדמה להם שזו דוגמה קלא סית
של הוצאת דיבה, המאפשרת להגיש
קובלנה פלילית. מאחר שבירור מישפטי

אשכול

הוא הדרך הטובה ביותר להפיץ דיעות
ברבים, הם החליטו לעשות זאת.
כל ארץ הפרת. אולם כשהופיעו שלח
ואמיר, יושב־ראש ומזכיר מרכז העברים
הצעירים, בבית־המישפט נוכחו לדעת כי
אין המצב כה פשוט. במקום דו-קרב גדול
ביניהם, כנציגי העברים, וביו עזריאל
קרליבך, בן הרב שהיה צריך לייצג את
היהודים, נערך דו־קרב הרבה יותר יבש
בין עורך־הדין יעקב ירדור, לשעבר ראש
לח״י בפאריס, ובין זאב ברוכשטיין, עורך-
הדין נמוך הקומה שייצג את מעריב.
שאלת היסוד היתה: מה זה כנענים?
השם שהומצא כתואר־גגאי לפני למעלה
מעשר שנים* ,הודבק אומנם לגופים שו נים
שהוקמו בזה אחר זה על-ידי שלח
ואמיר** .אולם הוא ניתן גם, ללא אב חנה
רבה, לאנשים אחרים, שלא היו בעי ני
שלח ואמיר אלא יהודונים מוסווים,
שארלטנים פוליטיים, והרפתקנים מסו כנים
— כגון אורי אבנרי, ערי ז׳בוטינסקי,
הילל (פיטר ברגסון) קוק ואחרים. באר-
צות־הברית קמה קבוצה פוליטית שקראה
לעצמה כנענית, והחלה מנהלת מדיניות-
חוץ פרטית בשיתוף עם צעירים כנענים!

על־ידי המשורר אברהם שלונסקי.
** הממשיכים מאז ועד היום בהקמת
גופים כאלה, במסווה של ליגות למניעת
כפייה דתית. האירגון הניצב בשנתיים האחרונות
מאחרי העזרה לתושבים הנוצריים
של דרום־לבנון מנוהל בידי אהרון
אמיר.

״העולם הזה״ 7517
תאריך :

5,2.53
על-ידי

אין לדעת, איפוא, מי הואשם
עזריאל קרליבך.
כשהופיע אוריאל שלח על דוכן ה עדים,
אישר בשבועה שהוא יושב־ראש
העברים הצעירים, הרוצים לאחד את ארץ־
הפרת (הכוללת בהווה את המדינות: יש ראל,
ירדן, לבנון, סוריה ועיראק) .שאל
אותו עו״ד ברוכשטיין :״אדוני יושב־ראש
העברים הצעירים בישראל, או בכל ארץ-
הפרת?״
תשובת שלח (רטוש) היתד לפי שעה
אין סניפים למרכז העברים הצעירים ב־ארץ־הפרת,
פרט לישראל.
החליט השופט, בבטלו את הקובלנה
מבלי שקרליבך יצטרך אך להשיב עליה:
לא הוכח כי קרליבך הוא עורך מעריב,
לא הוכח כי קרליבך כתב את הרשימה,
לא הוכח שקיים עיתון ששמו מעריב,
לא הוכח כי אין כנענים מילבד העברים
הצעירים. הדבר היחיד שהוכח: השם
כנענים היה בשימוש הרבה שנים לפני
שנוסד מרכז העברים הצעירים לפני
שנתיים.
הווי הסובן הבינל או מי
אסיפת העם בקולנוע אלנבי, תל-אביב,
היתד, רבת משתתפים. לא רק אוהדי ה שמאל
הקיצוני, כי אם גם סקרנים רבים
באו לראות ולשמוע את ד״ר משה סנה,
לאחר שסולק ממפ״ם (ראה: העם).
נאומו היה פרו-סוסויטי יותר מכל נאום
אחר שנשא אי-פעם.
״עכשיו אני משוכנע,״ לחש אחד הסק רנים
לחברו, אגב פזילה לשכניו באולם
הקולנוע ,״שסנה הפך להיות סוכן מוחלט
של הקומינפורם.״
למטה, בכניסה לאולם בית־הקולנוע, הת נוסס
שלט: המרגל הבינלאומי. היה זה
שמו של הסרט שהוצג בו אותו שבוע.

אנשים

מכשיר ההאזנה בחדרו של מאיר יערי
האח הגדול רואה ומאזין

י• כשקם שר-האוצר לוי אשכול ב כנסת,
כדי להשיב למתנגדיו בשטף־די-
בור של מכונת־ירייה, התעלם לחלוטין מן
הנוסח שהוכן לו על-ידי יועציו, ויצר בו
במקום סידרה של פיתגמים עבריים מקו ריים.
אמר אשכול :״הדרך לגן־העדן רצו פה
כוונות טובות איש לדולריך יש ראל!״
וסיים בנימה המעודדת :״בדרך
(המוצעת על-ידו) אין מקום לחוסר

ן• פיתגם עברי אחר חודש על־ידי איש
פועלי אגודת ישראל המזוקן בנימין
מינ ץ, שסיכם את הלך הרוח ברחוב:
״אכול ושתה, כי מחר יכסו האמריקאים
את הגירעון!״
• כששיסע חבר הכנסת ממפ״ם יצחק
כן־אהרון את נאומו ש ל אליעזר
ליבנה, האפיקורס הכלכלי המפא״יי, ב האשמה
שהוא חי על המענקים האמרי קאים,
השיב אליעזר ליבנה :״האוטו שבו
אתה נוסע לכנסת שולם בכספי המענק
האמריקאי, והאמריקאים משלמים לך אפי לו
בעד הנייר הדרוש לך כדי לנהל תע מולה
נגד האמריקאים.״
!• גם חבר הכנסת מחרות, יוחנן
באדר, ספג קריאה מפיו של ליבנה:
״אתה וחבריך לא הבאתם לארץ אף גרוש
אחד, אפילו לא את החור בגרוש!״

מכתבים

(המשך מעמוד )6
החלפתה של הגב׳ לאה פורת, ואין כל
מחשבה בזאת.
בקרוב מסיימת המועצה־הציבורית־זלתר־בות־ולאמנות
את.כהונתה, ואומנם תיבחר
מועצה חרשה אולם, במיסגרת זאת, לא
תוחלף יו״ר הנהלת המועצה הגברת ילאה
פורת, והיא ממשיכה ותמשיך בתפקידה.

ישראל כהן,

דובר מישרד־החינוך־והתרבות, ירושלים

חתנהנות שרירותית
הופתעתי מאד על כי דבר לא נכתב ב־גיליונכם
האחרון אודות מעצר שני העי תונאים
הנם ליברכט ופאניוטיס פאסכליס.
בדרך כלל מתייחם השבועון לכל בעייה
המתרחשת בארץ ומוחה על התנהגות בל תי
מוצדקת, שרירותית ואנטי-דמוקרטית
של השילטונות. והנה, בעניין הקשור בהו-

רחי״ של הפלסטינים בעניין הרעלת ה תפוזים
הישראליים באירופה?
גדי צי! /חיפה
אם כבר פירסמתם את תמונותיה של
נגואה פואד כדי להוכיח שהיא שופעת
״מיניות משכרת, שבהשוואה אליה ה סטריפטיז
הצרפתי המוצג במצריים הוא
פשוט וגס,״ מדוע לא הינחתם לקוראיכם
להיווכח בכך בעצמם?
קשר. לי להאמין שבמדינה מוסלמית.
במו מצריים מותר להציג מופעי חשפנות.
אבל אם כך הדבר — הניחו לנו לשפוט
לפי ראות עינינו מה מיני יותר — ״האקס טאזה
האירוטית״ של נגואה פואד, או
העירום הטבעי של החשפניות הצרפתיות
המופיעות בבירה המצרית.

רפאל כהן, נהייה
#לבקשת הקורא כהן — תמונה למחקר
השוואתי: מופע החשפנות הצרפתי

כמה פעמים
נסית להסטר מהם־־
ולא הצלחת??

אנחנו נחסל א ת הז׳ו7ף ם!
נסי פעם אחת את הדרו המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו(שאורן• כ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתך !

ר׳׳ג, מודיעין ,18 טל6 .־5־ • 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר מש׳ הבריאות ,21 :רש׳ עסק .481/75
סטריפטיז צרפתי בקאהיר
מה מיני יותר
פש העיתונות — חופש הבעת הדיעה ב עיתונות
המנוגדת לקו הרשמי של הממ שלה
— דווקא בעניין׳זה קיימת שתיקה
מצידכם.
תמוה מאד שלא מצאתם לנחוץ להת קומם
נגד עוולה המופנית כלפי עמית-
עיתונאי, שהרי ידוע לכולנו שכשמתחי לים
עם קומוניסטים — מי יודע עם מי
יגמרו ...כיצד ניתן להביו זאת?
המוסכמת־מתוכננת שתיקתכם בנידון,
או האם מקרית היא?
זהבה גוטליב, תל-אביב
!• מקרית בהחלט. הדיווח על הפרשה
— בגיליון זה.

תיהפים מזרחי
האם העובדה שגיליתם כי רקדניח־הבטן
המצריה נגואה פואד היא. פלסטינית למח צה,
מספיקה כדי לשיר לה ולביצועי־הבטן
שלה שיר־הלל כמו זה ששרתם לה בעי-
חונכם (העולם הזה?) 2109
האם העובדה שמשהו הוא פלסטיני ב שליש
או ברבע, כבר מזכה אותו בדיווח
סופרלטיבי בעיתונכם מהסוג של ״שופעת
מיניות משכרת, תמצית של תיחכום מי-
ני-מזרחי ומה עם ״התיחכום המז-
העודס הזה 2110
במועדון תמונה).

שרתון

מלון

חמורו של המשיח

בקאהיר.

(ראה

רעיון נהדר ,״המשיח בירושלים״ (ב;
מיכאל בהעולס הזה .)2108 תארו לעצ מכם,
איש רוכב אל תוך העיר על גבי
חמור לבן, נענה לכל תביעותינו. ומה
קורה?
העולם הזה שולח את התותחים הכבדים
שלו. יגאל לביב מדווח :״החמור הלבן
נגנב מכפר ערבי. לטביעות האצבעות
בידו הימנית של המשיח יש שישה סי מנים
זהים לטביעות אצבעותיו של אהוד
אולמרט, ובשמאלית, לאלה של פסח גרו־פר.
קודם לכן היה המשיח חבר בכנופיית
בת-ים.״
מיכתב למערכת: העולם הזה התייצב
תמיד לצד החתולים והכלבים האומללים.
מדוע אין בפיכם דבר לומר על החמור
המיסכן? בתמונות ניתן להבחין בבירור
שהמשיח אינו רוכב על גבי ההול הרך
אלא בדרך קשה, שבוודאי מכאיבה ל חמור.״
חבר
הכנסת יוסף תמיר :״עלינו לח שוב
על התוצאות האקולוגיות. אם 20—30
(המשך בעמוד )12

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת

חדש!
הופיעה חוברת ממצה וברורה

״כל מה שרצית לדעת על
המניות ולא היה לך
עם מי לדבר״

3י ר 0ואידיאל
אבן גבירול 110 תל-אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית

רובקס

למתנה שבהישג ידן

להזמנות — נא לשלוח שיק על סך
55׳ ל״י במכתב רשום בלבד!
להוצאת ס נ אי, ת.ד , 1562 .ת״א
מודלה הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

השרים שוא מעורם רא היתה בי שואר ממשרה שכה
רבים מחברי ה 1ז ״ בי ־ו וגיוס 1הצליחו
ישראל נמו
שוש נצו 71 להתחמק משוות 1
יו רחשור את עבום הצבאי
ממשרת בגין העול ם ה 1ה

השכלתו של דויד לוי לא הספיקה לצה־־ל -או כן לממשרה
ך* חרדה שאחזה באנשי הממשלה
י י בעקבות פתיחת סידרת הכתבות י
העולם הזה על השרים שלא שירתו ב־צה״ל,
או על אלה ששירתו רק באופן
חלקי, לא היתה מנת חלקו של שר־הקלי־טה
דויד לוי. למקורביו אמר לוי כי הוא
נקי .״צה״ל פירסם בדיוק למה אני לא
גוייסתי, וצריך לסמוך על הודעות רשמ יות
קול הצבא.״
בכך יש אולי הרבה מן האמת, אבל
לפני שמחליטים אם לסמוך על הודעות
צה״ל יש צורך לקרוא אותן באופן מדוק דק
ומסודר. ואמנם, אחרי שקמה הסע רה
הגדולה, בעקבות גילויי העולם הזה
על כך ששר־הקליטה לא שירת בצה״ל,
הוציא דובר מישרד־הביטחון הודעה שקב עה
באופן מפורש, כי סעיף ליקוי הברי אות
של דויד לוי מעיד על כך שהשר
חולה במחלת־עיניים תורשתית. אולם הו דעת
דובר שלטונות הביטחון לא ציינה
כי בגלל סיבה זו לא גוייס דויד לוי ל-
צה״ל, ולהבדל דק זה שמו־לב רב מעטים.

מיקר ה־

חול שה
בשריר
ך* ידיעה על כך שדויד לוי לא שירת
כלל בצה״ל, היכתה רבים מחבריו
בהלם. לוי נהג להתפאר בשירות קרבי
עשיר, ובכך שהגיע לדרגת סגן תוך כדי
11 1 0 -

שירות החובה שלו. הוא עסק בנושאים
צבאיים בעיקר בנאומיו בוועד־הפועל של
ההסתדרות והשמיע קריאות מיליטאריס־טיות
שונות. בעת התקפת המחבלים על
מלון מבוי בתל־אביב, היה לוי חבר־הכנ־סת
היחיד שהגיע למקום כשהוא לבוש
חולצת חאקי לא־צבאית אומנם, אך בלי לה
קשה היה להבחין בהבדל. הוא הת קבל
בנימוס ראוי לציון על־ידי הרמטכי׳ל
רב־אלוף מוטה גור, שהיה אז בשטח, או לם
כאשר ניסה להיכנס אל תוך מיבנה
המלון, אחרי שכבר הסתיימה הפעולה,
גורש מהמקום בנימוס רב, אך בתקיפות.
כאשר התפוצצה פרשת אי־גיוסו ל־צה״ל
היתה הטענה הראשונה של לוי :
״לא גייסו אותי כיוון שצה״ל אינו נוהג
לגייס בנים למשפחות מרובות ילדים.״
ואומנם, לוי, אב ל־ 11 ילדים, בא ממיש־פחה
בת תריסר ילדים. אולם במהרה הבין
לוי כי טענה זו לא תעמוד במיבחן עיתו נאי ולו גם שיטחי ביותר. ידוע כי
צה״ל אינו נמנע מלגייס בנים למשפחות
מרובות ילדים. במיקרים מסויימים, כאשר
נטל פרנסת המישפחה נופל על אח^זזחד
או שניים, ואלה חייבים להתגייס, ובאותה
עת משרתים אחים אחרים בצה״ל, מוכן
הצבא לדחות את גיוס ברי־הגיום עד ש אחיהם
ישתחררו.
אז הודיעו דובריו של לוי כי הוא סובל
ממחלת עיניים תורשתית, אשר כמעט
גרמה לו עיוורון בעיין אחת, וכי זו הסי בה
שלא גויים. האמת היא כי לוי אמנם
סובל ממחלת עיניים, או נכון יותר מ חולשה
בשרירי אחת העיניים, אך זו לא
הסיבה שצה״ל לא גייס אותו. מחלתו זו
די נפוצה, בעיקר בקרב בני עדות המז־רה,
ורבים הלוקים בה שגוייסו לצה״ל. עד
כה לא היה מיקרה של חייב־גיום אחד,
שלקה במחלה זו ולא גויים לצה״ל רק
בגללה. הנכון הוא, כי מגוייסים הלוקים
במחלתו של לוי אינם יכולים להתקבל
לקורס־טים ולקורסיים אחרים בצה״ל,
אולם בתפקידי עורף הם מצליחים לפחות
כמו כל חייל אחר.
כאשר פירסמו כמה רופאים צבאיים את
השגותיהם לגבי התירוץ של לוי, היה
ברור לכל אחד כי מחלת העיניים שלו לא
היתה הסיבה לאי־גיוסו.

שר־הקליטה דויד לוי, עם אחת מבנותיו. דובריו של לוי מציינים
כי הוא איש־מישפחה למופת. בכל תפקיד שבו הוא נושא, הוא
מקפיד לבלות כל סוף־שבוע בביתו, ולפחות פעמיים בשבוע הוא לן אצל הוריו בלוד.

רד שה היה להניח כי דויד לוי לא
* | יכול היה לתרום לצה״ל, חרף מחלת
העיניים שלו. הביוגראפיה הרשמית של
לוי מספרת כי במשך 10 שנים, לאחר
שעלה לארץ, עבד כבנאי. בחוגי קבלני
תל־אביב, בה עבד, אם כי היה נוסע כל
סוף־שבוע לבית־שאן, היה ידוע כטפסן

מעולה. בין היתר נוהג לוי לספר בגאווה
רבה, כי הוא היה זה שבנה את מלון פאל
(שרתון לשעבר) .עוד לפני שהיה בנאי
וטפסן, עסק לוי בעבודות חקלאיות באי־זור
בית־שאן, עיר מגוריו, ולעיתים אף
היה עסוק בעזרה לאביו, משה, שהיתר, לו
נגריה בלוד. יש להניח כי עם כוח פיסי
של פועל בניין מעולה, היה מוצא בצה״ל
עבודה מתאימה ומועילה לצבא.
כאשר התבטלה הסיבה של ״מיקרה־עיין,״
החלו לפרוח שמועות על סיבות
שיחדור של לוי מצה״ל; שמועות אשר
בחלקן היו נכונות ובחלקן בדיוניות.
אחת השמועות, שאחר־כך התבררה כ נכונה,
היתד, מחלקת־הנפילה (אפילפסיה)
בה לקה דויד לוי. צד,״ל, כמו צבאות אח רים,
אינו מגייס חולי אפילפסיה לשורו תיו
ולו בגלל הסיבה הפשוטה שכאשר
מקבל חולה כזה את ההתקף שלו, אין
הוא יכול לתפקד. וצבא אינו יכול להר שות
לעצמו מצבים כאלה. אולם למרות
שקיימות עדויות על התקפים אפילפטיים
בהם לקה דויד לוי במקומות ציבוריים,
צה״ל לא ידע על מחלתו זו, כאשר קבע
שאין לגייסו. לוי העלים את דבר מחלת
הנפילה שלו לא רק מציבור בוחריו ומ מנהיגי
הליכוד ותנועת החרות, אלא גם
משלטונות הצבא. בסוף שנות השישים,
כאשר דויד לוי כיהן כסגן ראש המועצה
המקומית של בית־שאן, הוא קיבל התקפה
אפילסטית באמצע ישיבת המועצה. תיאר
זאת אחד מהנוכחים בישיבה :״לפתע נת קף
לוי בעוויתות משונות והפליט מפיו
צרחה שזיעזעה את כולנו. הוא רעד כולו
והתעוות. מפיו יצא קצף. אחרי כמה
דקות של התקף, לאחר שהשכבנו אותו
וטיפלנו בו, הוא התאושש וקם על רגליו.״
ייפוי הביוגראפיה
מועד! אחרת נסבה של מחלת־העצ־בים
שלוי לקה בה. לוי אינו חולה־רוח,
או מיקרה של אדם הזקוק לטיפול של פסי כיאטר.
מהבחינה הזו, זוהי שמועת כזב.
אך ברור לגמרי מקורה של השמועה :
מחלת האפילפסיה שלו. כדי להבין את

כשר־ביטחון, אולם דווקא שר־הביטחון
הנוכחי, עזר וייצמן, היה זה שפירסם
חוות־דעת פסיכיאטרית כמעט, ללא כל
הסמכה לכך, על מי שהיה רמטכ״ל צה״ל,
יצחק רבין, ערב בחירתו לתפקיד ראש
הממשלה. במיקרה של דויד לוי לא רק
שווייצמן שתק, אלא שמשרדו הוציא את
ההודעה שזרתה חול בעיני הציבור, ממנה
אפשר היה להבין כאילו לוי שוחרר מ־צה״ל
בגלל מיקרה־עיין שלו.
מילבד השמועות על מחלות העצבים
שלו, היו שמועות נוספות על הסיבה בגללה
שוחרר מצה״ל. אחת מהן, שמקורה דווקא
בבית־שאן, אמרה שהוא היה חולה ב מחלת
מין. השמועה הוכחה כלא נכונה,
אם כי לוי היה לפני כ־ 14 שנה בטיפול
ממושך אצל רופא תל־אביבי למחלות עור
ומין.
האמת על שיחרורו של לוי מצה״ל היא
פשוטה הרבה יותר ואינה קשורה כלל
למחלותיו האמיתיות או המדומות. באותו
מחזור בו היה על לוי להתגייס, מחזור
פברואר , 1958 החליט צד,״ל שלא לגייס
בעלי השכלה הפחותה מהשכלה עממית
מושלמת. אם כי בתקופות אחרות היה
צד,״ל מגיים גם חסרי־השכלה לחלוטין,
הכל לפי דרישות אגף כוח אדם.
לפני כשלוש שנים, כאשר הוציא ה ממונה
על קשרי הציבור בכנסת חוברת
הנקראת מי ומי בכנסת השמינית, נתפרס מו
בעמוד הפתיחה דברי הסתייגות :״ה נתונים
מובאים כאן במתכונת ובנוסח ש נמסרו
לנו על-ידי חברי הכנסת עצמם.״
לממונה על קשרי הציבור של הכנסת
היה ברור, כי רבים מחברי־הכנסת ינסו
״לייפות״ את הביוגראפיה שלהם, וכדי
להסיר מעליו כל אחריות הוא הפך את
הכתוב לאוטוביוגראפיה. אולם איש לא
תיאר לעצמו כי יהיה חבר־כנסת אשר
יכתוב פרטים לא נכונים ממש על עצמו.
דויד לוי עשה זאת. בסעיף ״השכלה״
הוא כתב :״השכלה תיכונית.״ האמת היא
שגם אם היה כותב ״השכלה עממית מל אה,״
אפשר היה להשיג על כך.
דויד לוי נולד בקזבלנקה שבמרוקו,
ולא ברבאט, כפי שהוא כותב במיסמכים
רשמיים. מאוחר יותר הוא עבר אמנם ל-
רבאט עם משפחתו וחי בה עד גיל , 19

בדיחות רבות מנחשול הבדיחות על דויד לוי, השוטף באח־ח
| 11¥1ך וין•
רונה את המדינה, נוגעות לעובדה שלשר בן ה־ 40 יש כבר
^ 11#1ו | 1י
11 ילדיס. לוי עצמו מוצאו ממישפחה מרובת־ילדיס, והיה אחד מתריסר ילדי הוריו.
הקשר, יש להבין את מהותה של מחלת
האפילפסיה.
האפילפסיה היא מחלה נוירולוגית ה ידועה,
נוסף לשמה, מחלת־נפילה, גם בשם
מחלת־הכפייה. זוהי מחלת־מוח המופיעה
בדרך־כלל בגיל הילדות, וסימניה הם הת־קפי־עוויתות
בתכיפויות שונות, המלווים
מצבים של חוסר־הכרה.
קיימות צורות שונות של המחלה, בדר גות
שונות של חריפות. על־פי מחקרים
.שנעשו בתחום זה יש בתיסמונת האפ׳־־
לפטית גם התקפים פסיכיים שונים, המו ובצורות בפתאומיות פיעים
וחולפים
מגוונות: עכירת־רוח, סילוף חושים, חז־יונות־שווא
והתפרצויות של זעם. במצבי
דימדום אפילפטיים עשוי המותקף לבצע
מעשים חמורים מתוך היסח הדעת, מע שים
שלאחר־מכן משתכחים ממוחו כליל.
איש מאנשי הממשלה לא העלה את
השאלה אם אין סכנה בכך שחולה
כזה, הנתון לסכנה של התקפים פסיכיים
משמעותיים, יכהן כשר בממשלת ישראל.
יתכן והתשובה לכך היא שלילית, כלומר:
אין סכנה. אולם איש לא העלה אפילו
את השאלה. הנכון הוא שדויד לוי מכהן
רק כשר־קליטה, ולא כראש־ממשלה או

שנת עלייתו לארץ. הוא למד במשך אר בע
שנים בבית-ספר יהודי ברבאט ושלוש
שנים נוספות היה ב״חדר״ בו התקבצו
מספר עוללים סביב רב כדי ללמוד תורה.
כשנדרש לוי להציג בפני שלטונות צה״ל
מיסמכים על השכלתו, הוא לא יכול היה
לעשות כן. מתוך מיבדקים אחרים שצד.״ ל
עושה למגוייסים שלו, בכתב ובעל־פה, וכן
מתוך התרשמות האישית של הבודקים,
החליט צה״ל כי לוי הוא חסר השכלה
וכי הוא יהווה נטל על הצבא אם יגוייס.

מהפת או ם
£4וי אינו מודה בסיבה זו לשיחרורו.
/דוברו טען בשמו, שהסיבה לשיחרור
היא בכל זאת מיקרה העיין. השר ודוברו
לא ידעו להסביר מה עשה לוי במשך
19 שנה במארוקו. לדיברי הדובר, אחרי
התייעצות עם השר, כפי שנאמרו לכתב
העולס הזה :״הוא למד כמו כל ילד יהודי
אחר. עד גיל 19 הוא בכלל לא עבד, אפילו
לא עם אביו בנגרייה שלו.״
אין ספק כי דויד לוי אינו אשם בכך

שהוא לא גוייס לצה״ל ב־ . 1958 לדבריו,
לאחר מילחמת יום הכיפורים הוא התנדב
לשירות מילואים. הוא עבר בדיקות גם
הפעם, וכפי הנראה, אם נכונה הגירסה
שהוא התקבל למערך כוחות המילואים
של צה״ל, החליטו שלטונות הצבא להת עלם
מחוסר ההשכלה של מי שהיה כבר
חבר-כנסת. כמובן שלוי אף פעם לא ניק רא
לשירות מילואים פעיל, מאז המיבדקים
שנערכו לו ב־ , 1973 ועד היום הוא מכהן
כחבר־כנסת, כהונה המשחררת ממילואים.
כל מי שמכיר את דויד לוי מקרוב יצ דיק
בוודאי את החלטת צה״ל מ־ . 1958 לוי
הוא אכן איש נעים־שיחה, שקט ,״החת־ך
של הכנסת״ ,כפי שכונה במשך תקופה
ארוכה, לבוש בקפידה ובהידור, ומצליח
— על־ידי סיגנון הדיבור שסיגל לעצמי
בשנים האחרונות — להתבטא לא רע
יחסית. אולם כל שיחה עם לוי, ולו הקלה
ביותר, מלמדת על מידת השכלתו או, כפי
שאמר פעם בעצמו בשיחה עם אריה קוצר,
מי שהיה בשעתו אחד ממנהיגי חרות ב הסתדרות
:״מה פתאום תרבות? מה זה
ייתן ולמי זה ייתן?״

צה״ל לא רצה בדויד לוי, בגלל חוסר״
ההשכלה שלו. אבל מנחם בגין כן רצה
בו ועוד איך. אחת הפעמים הראשונות בהן
נתקל בגין באופוזיציה ממשית כלפיו,
בתוך תנועתו שלו, אחרי בחירות הניצ חון
לכנסת, היתד, כאשר היה עליו להטיל
את מלוא כובד מישקלו למען בחירתו של
לוי כשר. חברי מרכז חרות לא רצו בו,
למרות שבגין עמד מאחוריו. לולא מיהר
הפרופסור משה ארנס (היום יו״ר ועדתי
החוץ והביטחון של הכנסת) להסיר את
מועמדותו, אין ספק שבגין־את־לוי היו
נוחלים תבוסה. .
אולם בגין ומפלגתו צריכים את לוי,
ואינם מתחשבים בכך ששר נוסף בממ־שלתם
לא שירת בצה״ל. אחד הפאראדוב־סים
הגדולים של הבחירות האחרונות היה
שדווקא המיפלגה שבה הייצוג הקטן ביו תר
לבני עדות המיזרח, הועלתה לשיל־טון
תודות להצבעתם של בני עדות אלה.
דויד לוי, פועל־ד,בניין מבית־שאן, אב ל זן
ילדים הוא הנציג האמיתי של מרבית
בוחריו של בגין. על נציג כזה אסור לוותר.

(כתבה שכייה בסיו־רד!)

מכתבים
(המשך מעמוד )9
מיליון מתים יקומו לתחייה, איך ניתן
יהיה לחיות במדינה הזאת?״
שולמית אלוני :״זוהי הפרה של זכו יות
האזרח. האם מישהו שאל את המתים
אם הם רוצים לקום לתחייה? אני מני חה
שעתה יהיה עלינו לבנות מיקוואות
ובתי-כנסת לכולם!״
יגאל לביב בשבוע הבא :״החמור נצ בע
לבן במפעלי קשת ברמת־גן.״
מאמר מערכת :״הדמוקרטיה בסכנה!
גאולה כהן מסיתה את המתים נגד הממ שלה.
שר־החקלאות כבר מכין מחנות-
צבאיים כדי לקלוט את המתים בהיאחזו-
יות בגדה
האם תהיו אתם מוכנים באמת לקבל
את המשיח, רק מפני שחמורו הוא לבן?

פנחס פח!,

בנימינה

עובדות מסולפות
מה תבל שהד״ר זוארץ ז״ל הפסיק ל פרסם
את מאמריו שזפעי-החוכמה במדור־כם
ההומוריסטי זו הארץ. אחרת הוא יכול

סילוף עובדות
אין סב־ק שהמחזה ״חיר*
בת זזזעד,׳־ של ס. יזהר הוא
מחזדן_ כתוב כהלכה. ככל
מה שיוצא מתחת עטו של
סופר חשוב זה, אלא שמאידך
ברור גם שתוכן מח*
׳׳,הו זה איננו מחמאה לאצי-
לותו של החייל הישראלי.
המאמר שד רוזנבלום
מי מסלף?
היה לעשות שימוש מאלף במאמר שפירסם
השבוע ׳עורכו הנכבד של הצהרון ידיעות
אחרונות, חותם מגילת״העצמאות הד״ר
הרצל רוזנבלום.
•תחת הכותרת החד־משמעית ״סילוף
עובדות״ יוצא הד״ר רוזנבלום ׳נגד הכוונה
לשדר את סיפור חירבת חיזעה של .0
יזהר בטלוויזיה, כשהוא טוען :״אין ספק
שהמחזה חירבת חיזעה של ס. יזהר הוא
מחזה כתוב כהלכה.״
אין ספק שמאמרו של הד״ר רוזנבלום
כתוב גם הוא כהלכה. כי תחת הכותרת
״סילוף עובדות״ ,מרשה לעצמו הדוקטור
לסלף בעצמו את העובדות: חירבת חיזעה
הוא סיפור, ולא מחזה כפי שהוא !מתעקש
לטעון.
׳ועל זד. נאמר: טול קורה מבין עיניך !

ישעיהו ניצן,

הרצליה

טעות לעולם צודקת
בידיעה ׳שהתפרסמה בידיעות אחרונות,
מצאתי הידוש מרעיש, שאני סבור כי היה

בגין והנשיא סאדאת עילי!
לקימה השישית. ישוחח 1ד
איבע עיניים.׳וגם יהתיאיי!
עי ידי וויטר קרוגקייט.
בשעה .24.30 עזב מ 1ח |
בגין את המיון. הנשיא סא*
דאת היד יישון. חם ינשל•
יום היסטורי גיבן*.
״ידיעות אחרונות׳׳ 21.11.77
אריאלי

יותר מ־ 24 שעות ביממה

צורך לפרסמו בכותרת ראשית כסקופ בינ לאומי.
כתב העיתון ׳שדיווח על פגישת
בגין־סאדאת, גילה באותה הזדמנות כי
!ביממה יש יותר מ־ 24 שעות.
אז למה לשמור גילוי זה בצינעה-,ולא
להעניק לו את המקום הראוי לו?
שלמח מאיר, רמת־גן
העולם הזה 2110

חזון הימאות הישראלית: החברה בוואדוץ. הכסף בשוו״ץ.
הדגל מפנמה והימאים מא״ פיו.״

דגל ובסוי

פרולטריון אין מודדת,״ אמר קארל מארכס.
הוא לא ידע על מה הוא מדבר.

לפרולטריון יש מולדת. ועוד איך :

אין דמגוג לאומני בעולם שלא זכה בתמיכתו הנל הבת
של הפרולטריון המקומי. מנחם בגין הגיע לשיל-
טון על גב הפרולטריון הישראלי. תנועת־חרות היא
המיפלגה הפרולטרית האמיתית היחידה במדינה.
לעומת זאת יש שיכבה שבאמת אין לה מולדת.
השיכבה של אילי־ההון.

תנועת־החרות לא געשה. גאולה כהן ומשה שמיר,
קבלני הלאומיות הצרופה, לא פרצו בזעקות היסטריות.
ארץ־ישראל השלמה, כך מסתבר, קיימת רק על היבשה.
בים — יוק.
גם העיתונות הלאומנית, ובראשה שני הצהרונים,
המוכנים לקפוץ בראש כל הסתערות לאומית ולגדוע כל
יד זדונית המבקשת לפגוע בקודשי האומה, לא ראתה
כל פסול בדברי שר־האוצר. איש מהם לא נזעק אל

לכסף אין מודדת. אין גבול. אין דרכון.
אין דגל.
זה הוכח בשתי מילחמת־העולם, שבהן סיפקו יצרני־הנשק
הגדולים את תוצרתם לשני הצדדים בעת ובעונה
אחת. זה מוכח על־ידי ״החברות הרב-לאומיות״ הגדו לות,
המשתלטות עתה על משק העולם. זה מוכח על־ידי
החברות האמריקאיות, המוכנות למכור מטוסים מאותו
הדגם לישראל, למצריים ולסעודיה, בתיקווה שבמיל-
חמה הבאה הם יפילו זה את זה, וכד ייווצר ביקוש חדש.

בעיתות מילחמה ממלא צי־הסוחר תפקיד
מילחמתי חיוני. ככל העולם, וגם בישראל,
מעמדו של מלח כאוניית־סוחר כימי מילחמה
כמעמדו של חייל קרבי. סילוק הצוות הישראלי
מן האוניות הישראליות, והחלפתו כצוות
פיני—פיליפיני—הוטנטוטי, הם תקדים מעניין.
הדמיון הפרוע יכול לתאר לעצמו גם את העסקתם
של שכירי־חרב במילחמה ביבשה. אם ימשיכו תנאי-
השרות של קציני־הקבע בצה״ל לעלות, אולי יהיה זה
יותר זול לאייש את המטוסים של חיל־האוויר, את הספינות
של חיל־הים ואת הטאנקים של חיל־השיריון בכלבי־מיל־המה
שכירים מרחבי העולם?

העולם מלא עוכדי-ים רעבים המובנים לעבוד
בעבדים, תמורת שבר נמוך, בדי להימלט
מארצות מוכות-עוני. פיליפינים, אפריקאים
מארצות רכות, סינים, ערכים. אין צורך לשלם
להם לפי דרגת־שכר מוכרת, ולהעניק להם את
התנאים הסוציאליים ׳הקבועים כחוק הישראלי.

והנה: שתיקה מוזרה. מר בגין, שאף פעם
לא סובל ממחסור כמילים, מילא את פיו מים.

בהח לשפוך
דם תחת דגל ישראל ולהרוויח כסף תחת דגל
פנמה — אכן, השקפת־עולם פרברסית.

מה שנקרא בסלאנג המיקצועי ״דגל נוחיות״ — דגל
חסר-לאומיות לאוניות חסרות־מולדת.
לא היתר. זאת הודעה מפתיעה. העולם הזה ()2109
כבר גילה, בשבוע האחרון, כי שביתת־הימאים הגדולה
פרצה כתוצאה מפרובוקציה מכוונת מצד חברות־הסם־
נות, שפעלו על־פי תוכנית ארוכת־טווח ערוכה־מראש.
החברות קשרו ביניהן קשר להעביר את כל צי־הסוחר
הישראלי לבעלות פיקטיבית זרה, ולהניף עליו דגלים
זרים, כדי להיפטר מן הצורך להעסיק ימאים ישראליים
ולשלם להם משכורות ישראליות.

נשים נאיביים יכלו לחשוב כי הנה הגדיש שימי
י * חד. ארליך את הסאה.
אחרי הכל, זוהי ממשלה של הליכוד. אין זו רק
ממשלה לאומית, אלא סופר־לאומנית. זוהי ממשלה
המוכנה להביא על המדינה מילחמה לדורות, רק כדי
לקיים כמה ישובים עלובים בפיתחת־רפיח. זוהי ממשלה
המפסיקה משא־ומתן חיוני כדי להגן על ״הכבוד היהודי״.
אפשר היה לחשוב שמנחם בגין יקפוץ מעורו בקראו
את הודעת שר־האוצר שלו. למכור את הדגל תמורת
כסף? לחסל את הכבוד היהודי כדי לחסוך כמה פרו טות?
להעדיף, כמו שיילוק, את ליטרת־הבשר של ה רווחים
על פני הגאווה הלאומית?

אוניה המניפה דגל של פנמה היא חלק מן הטריטוריה
של פנמה, ולא חשוב אם היא שייכת לחברה ישראלית
או ואדוצית.
מי שמעביד אוניה מדגל ישראל לדגל פנמה, מקטין
את השטח של מדינת־ישראל. הוא מוציא את האוגיה
מתחום החוק הישראלי. הוא משחרר אותה, בין השאר,
מחוקי־העבודה של מדינת־ישראל, שהושגו במאבק של
דורות של עובדים.

למות למען הדגל? בהחלט:
להפסיד כמה לירות למען הדגל
לט לא :

כלומר: הדגל הלאומי יורד מן התורן של
צי-הסוחר הישראלי, ובמקומו יונף דגל זר —
אולי של פנמה, אולי -שד ליבריה.

9 ! 9 1

אך יש לדגל גם משמעות מעשית יותר.
הדגל קובע ריבונות. אוניה המניפה את דגל
ישראל היא שטח ישראלי. היא חמן צף של
מדינת־ישראל. היא ישראלית יותר משאדם-
אל־שייך או שילה או ימית.

ך דמה כי פרשה זו מלמדת על זקיפות־הקומה הלאו *
מית של המישטר הקיים יותר מאלף נאומים מרטיטים
של מנחם בגין.
אחד ממתכנני המיבצע של הורדת הדגל הוא אדמיראל
בחיל־הים, האלוף (מיל ).שלמה אראל.
כאשר פיקד על חיל־הים, בוודאי הטיף אראל פעמים
רבות לאנשיו שעליהם להיות מוכנים למות למען הדגל.
בוודאי הצביע על פיסת־הבד המתנופפת ברוח ואמר שעלי הם
להתגאות בדגלם הלאומי.

ד בלי־התיקשורת דיווחו כי שר־האוצר של
^ הליכוד, שימחה ארליך, הודיע בגאווה כי בעיק-
בות שביתת־הימאים תימכרנה כל אוניות החברה הלאו מית
צים. במקומן תבואנה אוניות המניפות דגל זר.

כי הנה באה השבוע ההצהרה המפורשת
מפי שר-האוצר של מדינת-ישראד, בי מטרת
הממשלה והכרת הספנות הלאומית היא ל חסד
את הדגל הישראלי המתנופף מעל לצי-
הסוחר.

מקימי צי־הסוחר וחלוציו הרבו לחשוב על הערך הלאו מי.
הם רצו שהצי הישראלי יביא, בין. השאר, את הדגל
הלאומי אל נמלים רחוקים ויוכיח לגויים כי עם ישראל
חי וקיים, גם בכל האוקיינוסים.

וזוהי, כמוכן, הכוונה העיקרית.

כימים האחרונים, כיטיא שכיתת־הימאים,
זה הוכח כישראל.

מי ששמע את הגימגומים הנבוכים של דוברי חב־רות־הספנות,
שהופיעו בכלי־התיקשורת, ידע כי הגילוי
של העולם הזה היה אמת. היה ברור כי החברות אינן
אינן רוצות לסיים את השביתה, שאין הן רוצות להת פשר.
כשנדרשו לפרט מהו השכר המוצע על־ידן, סירבו
להשיב והפליגו בים של מליצות כוללניות על ״תקנים״,
פיתפותי־
״יחסים לעתיד״ וכיוצא־באלה
״מישמעת״,
ביצים. בית־הדין לעבודה, שאינו רגיל לפנק עובדים,
הבין את המצב ותמד בימאים. החברות רצו שהשביתה
תימשך, עד ש״תימכר״ הספינה האחרונה לדגל זר.
מי שפיקפק בגילויים אלה, נאלץ עתה להכיר בנכונותם.

הדגל אינו פיפת־בד. הוא מסמל הרבה
דברים. לא רק ערבים לאומיים מופשטים, אלא
גם ערבים כלכליים ברורים.

נלסון בקופנהאגן: איזה דגל!
הדגל. להיפך, השר זכה בשבחים על שגילה ״יד חזקה״
ו״רוח תקיפה״ .נגד מי? נגד הדגל הלאומי.

מוזר, מוזר.
ב־ 2באפריל 1801 נערך קרב ימי גדול מול קופג־האגן.
במהלך הקרב הורה מפקד השייטת הבריטית
לפקודו, תת־אדמיראל הוראשו נלסון, להיסוג. הדבר
נעשה באמצעות דגל־האיתות מס׳ ,39 שפירושו :״הפסק
את הקרב !״ כאשר קצין־הקשר העיר את תשומת־ליבו של
נלסון לכך, הרים נלסון שתום־העין את המשקפת, הצ מידה
אל עינו העיוולת והכריז :״אינני רואה את הדגל !״
ממשלת הזיקפה הלאומית מתנהגת בהתאם לתקרית
מפורסמת זו. יש לה עין לאומנית בוהקת, הרואה כל
מילה אנטי־שמית בכתב־עת מצרי. אך העין השנייה שלה
עיוורת. היא מכוסה ברטייה ירוקה, בצורת שטר של דולאר.

דגל? איזה דגל?

ך* דגל אינו פיסת־בד, אמר בנימין זאב הרצל, וניגש
להמציא דגל בעל שיבעת כוכבי-זהב, כמיספר השעות
ביום־העבודה שהוא חלם עליו.
דיגלו לא נתקבל, ובמקומו נבחר דגל לאומי דמוי .טלית.
אך הדגל של הרצל נשאר מתנופף דווקא על הים.
זהו דגל צי-הסוחר הישראלי.

^ פני 26 שנים עמד שבועון זה בראש התמיכה הצי •
בורית במרד הימאים הגדול.
אז התגייסו אנשי המצפון והגאווה הלאומית — יצחק
שדה, נתן אלתרמן ורבים אחרים — להגנת הימאים. גם
אז היה ברור כי השביתה באה בעיקבות פרובוקציה
של חברות־הספנות וההסתדרות, שביקשו לשבור את צי בור
הימאים. הכוונה היתה לגרש מן האוניות את הימאים
הלוחמים, מהם רבים שהיו מראשוני הפלוגה הימית של
הפלמ״ח. במקומם הוזמנו מפירי־שביתה מפסולת שכונות-
העוני של קפריסין ויוון.
הקנוניה ההיא הצליחה מעל לכל המשוער. ציבור-
הימאים לא החלים ממכה זו עד היום. עמוד־השדרה שלו
נשבר. חלאת מפירי־השביתה, הזרים והמקומיים, נשארה
באוניות.
(הרס המוראל של ציבור הימאים, שהיה חדור עד אז
גאווה מיקצועית ולאומית, בא לידי גילוי בימים אלה,
בהתנהגותם העגומה של כמה מראשי המרד הגדול של אז,
הפועלים נגד המורדים של היום).
עתה ביקש מי שביקש להשלים את המלאכה, לסלק
את הימאים הישראליים מן האוניות, שגם הן תחדלנה
מלהיות ישראליות.

אכן, סמל שד זקיפות־קומה לאומית: חב־רת-אוניות
ישראלית הרשומה כוואדוץ, המחזיקה
את כספה בשווייץ, המניפה דגל פנמה
והמעסיקה באוניותיה ימאים מאיי פיג׳י.
ך ץ ידון לתלמידי בית-ספר :
ערבי הקורע את הדגל הלאומי, בהתקפה של זעם,

נדון על-ידי בית־המישפט למאסר.

מה דינה של ממשלה אשר שר-האוצר שלה
מוכן לקרוע את הדגל הלאומי כבל נמלי העולם?

לאנשים
הנכונים!

מי־דא חגו ־
כגסת היו -ומה היה
קורה אידו הורידו מבגין את הברונזה

אג עוינז

של מנחם בגין, ופלט :״אילו
היו מורידים מבגין את הברונ זה,
הוא היה מתגלה כאדם
גדול באמת.״

777

8הכתב הצבאי של יומון
פועלי אגודת־ישראל, שערים,
ישראל קצובה, יצא בשלי חות
עיתונו לקאהיר. ביודעו
כי לא יוכל למצוא בקאהיר
אוכל כשר, נטל עימו מזון
מישראל למיספר ימים. אולם
שהייתו בקאהיר התמשכה, ו הוא
כילה את כל המזון שה ביא
עימו. בימים האחרונים
לשהותו שם הוא כמעט שסבל
רעב. אבל כל זה לא הועיל
לו כשחזר לישראל. בנמל-
התעופה בלוד יש ביקורת מיו חדת
של מישרד־החקלאות, ה־משגיחה
על הכנסת מזון לארץ.
והנה, מכל נוסעי המטוס שבו
הגיע קצובר לישראל, חשדו
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

דווקא בו, שלא טעם אפילו
מסיר הבשר המצרי, כי הוא
מנסה להבריח מזון מצרי ל ישראל
והובילוהו לעריכת חי פוש
בחפציו.
> 8לכתב תחנת הרדיו ה ערבית
של שידורי ישראל,
איתן שאבי, היתד בקאהיר
חווייה מסוג אחר. בעת שנסע
במונית ברחובות הבירה המצ רית,
כיבד אותו נהג המונית
בסיגריה, אחרי שנטל אחת ל עצמו.
באמצע הנסיעה, זרק
הנהג את הסיגריה מפיו תוך
שהוא פולט קללה עסיסית,
פנה לאחור וחטף את הסיג ריה
מפיו של שאבי. כעבור
דקה הסביר לנוסעו המבוהל:
״בטעות נתתי לך את הסיג ריה
עם החשיש.״ כשתמה שא בי
כיצד מעז הנהג לעשן חשיש
תוך כדי נהיגה ברחובות הסו־

עבד־אדואני גאמס׳

שר־המילחמה
המצרי כבר
רגיל לין שעיתונאים ישראלים מבקשים ממנו אוטוגראפים. אבל
הוא הופתע כאשר שימחה אהרוני, הכתב הצבאי של הצופה,
ביקש לקבל ממנו בקאהיר חתימה בעיברית. קודם־לכן קיבל
אחרוני חתימה של שר״הביטחון עזר וייצמן בערבית, לכן פנה
אל גמאסי בבקשה לחתום לו בעברית. גמאטי רשם לאחרוני את
האות הראשונה של שמו, גימ״ל, בעיברית, אך יותר מכך לא
ידע. ראה זאת עזר, נטל את הנייר והוסיף חתימה שנייה, בערבית.
! 0באחת מישיבות סיעת
המפד״ל בכנסת התוודה הח״ב
היוני אברהם מלמד :״אני
נאחז בממשלודהליכוד כמו
טובע הנאחז בקש.״ התמרמר
על כך שר־הפנים יוסן 6בורג:
״אני לא קש!״
! 8סדרני הכנסת נוהגים
להתלוצץ על חשבונו של צעיר
הח״כים בכנסת, ח״כ הליכוד
רוני מילוא. בכל פעם שהם
מבחינים בו כשהוא חולף על
פניהם, הם נאנחים בקול :״תר או׳
תראו, מי־לא חבר־כנסת
היום? !״
81 יו״ר ועדת־החוץ־והבי־טחון
של הכנסת, ח״כמשה

כרמל

מזרחי

נדקנ> ראשו! לזגיון ה ני ח ״>קכ

ארנס, נושא בשני תפקידים
בתנועת החרות. הוא משמש
כיו״ר מרכז המיפלגה, ובתו קף
זה הוא ממונה על אגף
האירגון שלה והוא מכהן גם
כיו״ר סניף תל-אביב של תנו עת
החרות, ובתוקף תפקיד זה
הוא כפוף לאגף האירגון. בשל
כך מתלוצצים עליו חבריו ב מרכז
המיפלגה :״ארנס מרגיש
את עצמו כמו הנכד של עצ מו.״

אוריאל
ובינה אופק £
מועדון הקומה השלישית ביפו, מסיבה לכבוד הסופרת אלה ברקת,

הפרלמנטר הוותיק,

הד״ר יוחנן באדר, שפרש
מן הכנסת בבחירות האחרו נות,
ביקר השבוע במצודת
זאב. ראה באדר את תמונתו

עם צאתו לאור של סיפרה השלישי. כאשר היתה אלה שרויה באחד
המשברים שעברו עליה תוך כתיבת הספר, הם המליצו לפני המו״ל
חיים נחומי לחתום על חוזה להוצאת הספר באמצע הכתיבה.
למרות שאלה חששה לחתום על החוזה לחצו האופקים, הבטיחי
לה לערוך לה מסיבה עם הוצאת הספר. בינה אופק הכינה
מגשים של דיברי־מאפה שונים.
למסיבה במו־ידיה 12

1 1ר 1 1 8ג 1הופיע להצגת־הבכורה של הסרט הישן
| 1#19 1ן ראלי החדש אסקימו לימון, כשהוא
מלווה בשתי צעירות שנראו כבנות-גילן של הגימנזיסטיות המופיעות
בסרט. האחת היתה ידידתו הקבועה ליזה (מימין) ואילו
השנייה צעירה בלתי״מוכרת. לדברי דן :״זו מעריצה אלמונית.״

ירון לונדון

מעלה על פניו הבעה כעוסה מעושה,
מהסוג שאין הוא לובש בטלוויזיה, למראה
צלם שביקש לצלמו בחברת אשתו בהצגת״הבכורה של הסרט
אסקימו לימון• אשתו של ירון עצמה היתה רצינית יותר, הסתירה
את פניה מעדשת המצלמה מאחרי גבו של השדרן אהוד מנור.
העולם הזה 2110

אנים של העיר, השיב זה בבי טול
:״כבר שלושים שנד, אני
מעשן בנהיגה, ואף פעם לא
היתר, לי תאונה.״

! 8בארמון אל־טאהרה ב־קאהיר,
שם נערכו ישיבות ה ועדה
הצבאית המשותפת ליש ראל
ולמצריים, לא נמצאו די
חדרים כדי לשכן את כל חב רי
המישלחת הישראלית. חל קם
שוכנו במיסדרונות, ואי לו
לעוזר שר־הביטחון עזי
דייצמן, דויד קוליץ, היק-
צו מיטה בחדר־ד,נוחיות המ פואר
של הארמון. התלוצץ על
כך וייצמן :״הגיעו ימים טו בים.
בכל פעם שאני צריך
ללכת בלילה לנוחיות, אני
אני צריך לבקש רשות מקו-
ליץ.״
תקרית בלתי־נעימה

אירעה למנכ״ל רשות השידור,
יצחק ליבני. כתב דבר, טו־כיה
מנדלסון, פירסם בדבר־השבוע
כתבת־ביקורת על רשות
השידור, ובין השאר כתב בה:
״הדבר היחידי שמעריץ יצחק
ליבני הוא יצחק ליבני.״ ליב־ני
התרגז, וכאשר פגש במג-
דלסון בבניין רשות השידור
התנפל עליו בצעקות ואמר
לו, בין השאר :״מי נתן לך
את הזכות לכתוב דברים לא־נכונים
כאלה עליי״ רק אח רי
שגמר ״לשטוף״ את בן-
שיחו, נענה :״אבל אני לא
מנדלסון, אני גידעון אלון
מהארץ.״ ליבני טעה בין מני
דלסון לאלון, לדבריו, משום
ש״הזקן של שניהם דומה.״
! 8דובר רשות השידור,
משה עמירם, אשר עבר ב אחרונה
להתגורר בבית בודד
בשכונת עין־כרם בירושלים,
כבר הסתכסך עם אנשי מיג־הל־מקרקעי־ישראל,
הטוענים
כי הפקיע שטח אדמה שאינו
533 גייין פונדו! וריסה בוטון
סי גלובוס הזהב, שחולקו בנשף ענק שנערך במלון בוורלי הילטון
בלוס־אנג׳לס, בשחקנים הטובים ביותר של השנה. פונדה עבור מיש-
חקה בסרט ג׳וליה, וברטון עבור מישחקו בסרט אקווס. אולם, יפונז־ה
להסיר את חסינותו של ח״כ
שמואל פלאטו־שרון באש מת
שוחד ערב הבחירות לכנ סת,
או לאו. כאשר הביע אחד
הכתבים הפרלמנטריים ספקות
אם אומנם תאשר ועדודהכנסת
את בקשתו של ברק, טען בר מן
כי הוא משוכנע שאם תגיע
בקשה כזו, תיענה ועדת ה

לנסוע לבדו. אך בראון
גילה נאמנות לבוס שלו לשע בר,
והיה מתקשר מארצות-
הברית מדי יום ביומו לבית־החולים
על־שם שיבא בתל-
השומר, כדי לברר מה שלומו
של אלון.

חיים שיף

! 8המלונאי
היה בין באי פתיחת תערו כתו
של הצייר מטה מסיני
גר בגלריה 13 וחצי ביפו בש בת
האחרונה. שיף התפעל מ ציוריו
של מסינגר הקשיש,
רכש שלושה מהם ואף הזמין
את מסינגר להתגורר שבוע
שלם במלונו התל-אביבי, על
חשבון הבית.

! 8עוד קודם שנערכה ד,צ-
גת־הבכורה של מחזהו של
יוסף כר־יוסף, שרגא גורן,
בתיאטרון הקאמרי, התקיימה
הצגה מיוחדת שאליה הוזמנו
כמה אישים פוליטיים. בתום
ההצגה הם נשאלו אם אומנם
יש דימיון בין גיבורת המחזה,
המגולמת בידי גילה אלמי
גור, לבין ח״כ העבודה או רה
נמיר, שטענה כי המחזה
פוגע בד, ובבעלה המנוח,
מרדכי נמיר. ברגע שבו
עלתה גילה אלמגור על הבמה,
פלט אחד הח״כים :״היא נר אית
בדיוק כמו אורד, נמיר
כשהיא יוצאת מישיבת ועדת-
החינוך של הכנסת.״ ואילו ח״כ
אריה (״לובה״) אליאם פסק,
בסיום המחזה :״ככה בדיוק זה
היה !״

ינתח ארון

בנו של מי שהיה שר־החוץ, יגאל אלון,
צייר את עטיפת סיפרה של הסופרת
אלה ברקת (משמאל) ,תנו לי להיכנס• יפתח, העושה לעצמו
קאריירה של צייר־גרפיקאי, היה אחד מעשרות האורחים, עיתונאים,
סופרים ואמנים, שבו לחגוג עם אלה את הופעת סיפרה החדש.

שלו וסיפח אותו לגינתו. תגו בתו
של עמירב חיתה חיפוש
אחר כלב־רועים בלגי שאותו,
לדבריו, הוא עומד לאלף ״לנ שוך
רק את אנשי מינהל־מקר-
קעי-ישראל.״
81 יושב ראש ועדת־הב-
נסת, עורך־חדין ואיש המים־
לגד, הליברלית בליכוד, יצ חק
כדמן, ממתין בימים אלה
להודעת היועץ־המישפטי-למס-
שלה הפרופסור אהרון כדק,
אשר תקבע אם היועץ מבקש
העולם הזה 2110

כנסת. ליתר ביטחון התערבו
השניים על ארוחודערב במים־
עדה יקרה.
! 8מי שהיה עוזרו של
יג אלא לון בעת שזה היה
שר־החוץ, חיים כראון, ה עוסק
עתה בעסקים פרטיים,
היה צריך לנסוע לרגל עסקיו
לארצות־הברית. כששמע שא לון
עומד לנסוע אף הוא, תיא מו
השניים את טיסתם כדי ש יטוסו
יחד. אולם יום לפני
הנסיעה חלה אלון, ובראון נא
אחד
מוותיקי בתי- 8 הדפום של תל־אביב הוא דפוס
מל״ן, הנקרא על שמו של
מייסדו, משה לוי נחום, מי
שהיה מוכתר כרם־התימנים.
נזד״ן, שהוא כיום בן 88 ייסד
את ביודהדפוס שלו לפני אר בעים
שנה, אחרי שהוגלה על-
ידי שילטונות המנדט לשלו שה
חודשים לרחובות, בטענה
כי הוא שהסית את צעירי כרם
התימנים לשרוף את שכונת
קרטון הערבית הסמוכה, שמ מנה
היו פורעים ערבים יורים
מן המארב לעבר הכרם. הש בוע
השתתף מל״ן הישיש בח גיגת
הכנסת מכונת־דפוס אול-
טרה־מודרנית לדפוס שלו, ה מנוהל
ומופעל על־ידי שישה
בניו.

נטלה גם את הפרס שהוענק לשחקנית ואנסה רדגרייב, כשחקניו
המישנה הטובה של השנה. ואנסה נמנעה מלהשתתף בטכס, אחו
שהליגה״להגנה־יהודית איימה להציב משמרות־מחאה בפתח המל
שבו נערך, כדי למחות על הופעתה בסרט התעודי האנטי״ישראל
הפלסטיני. נראים לצד פונדה וברטון מישה מייסון ופיטר או׳טו
באותה מסיבה נטלו

חלק רבים מאלה שיצירותיהם
הסיפרותיות הראשונות ראו
אור בדפוס נזל״ן. ביניהם היו
העיתונאים אבלעזד גולן ו דויד
קרסיק והמתרגם אלי עזר
כרמי, שבנעוריהם כתבו
את סיפרי הבלשים בסדרות
סיפריית הנזאה־העשרים וסיפ־ריית
הריגול, שהיוו את המזון
הרוחני לדור שלם של הנוער
הארצישראלי. לעומתם נעדרו
מהמסיבה העיתונאים עמום
קינן ו כ רו ך נאדל, שבנעו ריהם
כתבו סיפורי טרזן ש הודפסו
בדפוס נזל״ן .״עד ש תפסתי
את הפרינציפ והתחל תי
לכתוב טרזנים בעצמי,״ כפי
שמעיד על עצמו גלילי נחום,
בכור בניו של משה לוי, המ נהל
את הדפוס כיום.

דידי מנוסי

• ! 8הפיזמונאי
עמד לצאת השבוע למסע ארוך
לפאפואה ולאיי פיג׳י. לרגל
נסיעתו ערך לו ידידו, משה
כרוך, מנהל־ד,מכירות של חב רת
הלנה רובינשטיין בישראל,
סעודת־פרידה חגיגית. כשהרי-
מו המסובים את כוסות ר,שמ־פאניה
כדי לשתות לחיי הנו סע,
עצר בעדם המראיין יע קוב
אגמון :״רגע אחד !״,
אמר ושאל את דידי :״אתה
מתכוון גם לחזור 1״ כשהשיב
דידי בחיוב פסק אגמון :״הב ר׳ה,
לא שותים !״
! 8באותו מעמד ד,ביע
מנהל שירותי עיריית תל־אביב,
תת-אלוף (מיל ).פנחס (פי-
נייר ),להם, שהוא גם מנהל
קבוצת הכדורסל של הפועל
תל-אביב, את תיקוותו שדידי
יחזור בזמן כדי להיות נוכח
בטכס הכתרתה של קבוצתו
כאלופת הליגה הלאומית בכ דורסל
.״השתגעת ד אמרו
לו ,״הרי לקבוצתך אין כל
סיכוי לזכות באליפות.״ השיב
פינייה :״להאמין אסור לי 1
לדידי מותר להאמין שסאדאת
ובגין יגיעו להסכם־שלום, ולי
אסור להאמין שנזכה באלי פות?

81 בקופת-חולים הכללית
של ההסתדרות עדיין לא שמ עו
על פרשת אשי ידיין,
מי שהיה המזכיר הכללי של
הקופה. עד היום מנפיקה קו־

פת־חולים את פינקסי-ד,ח1
האדומים שלה כשעליהם מו
נוססת חתימתו של אשר יי
לין, שכמובן אינה חתימה א
שית, אלא חותמת בלבד.

) 8הסאטיריקאי יונו
גפן כעס מאד על כך שהצגו
שיחות סלון, לא נכללה ב
הצגות־ד,בידור המועמדות
פרס כינור דויד המוענק ע
ידי מערכת ידיעות אחרונו
בהיותו משוכנע כי הצהר
התעלם מהצגתו במתכוון1 ,
שום שהוא בעל טור בעיה
המתחרה, מעריב, בחר גפן
צורת־תגובה מקורית. הוא פי
סם, בידיעות אחרונות מוד;
בתשלום שבישרה כי הצגו
שיחות סלון, זכתה בפרס ״צ
נור חבית״ לשנת . 1978 ידי
של גפן, איש להקת כווו
לשעבר דני סנדרסון והזו
רת אילנית, שלחו מיכתב
למערכת ידיעות אחרונות וו
הו על הקיפוח.
! 8בפינתו אימרות עם רוו
המשודרת בגלי־צה״ל, הסב
הבלשן אבשלום קור מד
החליט שר־האוצר, שימח
ארליך, להאריך את כהוו
נציב מס־ההכנסה, אליע׳
שידוני, כשלב ראשון עד
אחד באפריל השנה :״באו
יום, כשיבוא שילוני להיפו
ממנו, יצחק השר ארליך ויג
שזה האחד באפריל, ושה
התכוון בדיוק להיפך...״
81 ראש עיריית תל־אב׳
שלמה להט, החליט לה
שיך את מסעו בברזיל, ל
רות שמישרד־החוץ הברזיל
החליט לאסור על כריתת בר
תאומות בין ריו־דה־ז׳נרו
בין תל־אביב. אמר על !
אבשלום קור :״בקרניבל >
ריו הציגו כל מיני ריקודי
וצ׳יצ, הראה שאפשר לר?
אפילו על ארבע.״

! 8עורך־הדין צבי ליד!
קי הוא סניגורם של האד
התאומים גיורא וזוהר נז
ל ר, שהודו השבוע בבי
המישפט כי זייפו שטרות >
100ו־ 500 לירות. אמר על
לידסקי :״זאת הפעם הראז
נה בקאריירה שלי כעורך־ד
שדרשתי ששכר־הטירחה ע
ישולם בצ׳ק ולא במזומן.״

מכתב השמיניות
איפה טעינו?
מי שאל מ חנכי ם
הרפ צפי מיפה יהודה יצחק יעל,פ הכדזן אוהב־ישראל
(מפקד ישימה):
טעינו כ שלא לימדנו אותם אהבת ישראל. בסיסו של
החינוך הוא אהבת ישראל. אבל אהבת ישראל נל מד ת
בדרך הקשה. צריך להבין את ישראל כדי לאהוב א ת
׳ישראל. טעינו כשלא לי מדנו מספיק יהדות. שלושים שעות
ב שבוע זה כנראה לא מספיק. צריך לפ חו ת ארבעים. זאת
הטעות. נ תנו לנוער שלנו סמים, במקום לתת להם אלוהים.
הם טעמו מהסמים והם חושבים שזה טוב. הם חושבים
שזה טוב כי הם עוד לא טעמו יהדות, הם עוד לא טעמו
טעם גן־עדן של אלוהים. צריך להחדיר לנוער שאלוהים
הרבה יותר טעים, הרבה יותר טוב, הרבה יותר מרווה
מכל הסמים בעולם.

גאולה מולדת (מוחה לסיפרות):
הטעות היסודית היא בתפיסה. אנ חנו מלמדים את ה נוער
שירה קלוקל ת של מ שוררים תלושים כמו עמיחי,
אבידן, ויזלטיר, רביקובי ץ וכאלו. ומזה הם לומדים תלי שות
ובילבול. השירה הזאת מהדירה ספק בלב הנער הרך,
הורסת את שורשיו, עוקרת אותו מ מולד תו ונוטעת אותו
בגלו ת רוחנית. לא. אסור להמ שיך כך. צריך ללמד אך ורק
את שירתו של אורי צבי גרינברג. הוא מ שורר יהודי, מ שורר
גאה, מ שורר עם שורשים. כי בלי שורשים אין חינוך. ומי
שיש לו שורשים יתגייס לצנחנים ולא יכ תוב מכתבים.
כי שורשים הם עשיה, ועשיר. היא ציונות, וציונו ת היא
השירה האמיתית, שירת האדמה.

ייעוז חוק־וסדר (מחנך למשמעה) :
התפיסה המודרנית, ה מ תיי חס ת לילד כאל תינוק, היא
!היא שהביאה אותו לאסון הנוכחי שבפניו אנו עומדים היום,
!כלפני שוקת חיים שוקקת שנ שברה. הילד אינו תינוק,
הילד הוא גבר, וכך צריך להתייחס אליו כבר מהרגע
הראשון. מההתחלה צריך להכניס לו לראש שחוק זה חוק
וסדר זה סדר ומ שמעת זו מ שמעת ופקודה זו פקודה. תינוק
מהסס, תינוק בוכה, תינוק מטיל ספק. אבל גבר אינו מהסס,
גבר צוחק, גבר מטיל רימונים. חובה עלינו להחזיר ל בי ת
הספר את השיטה היהודית מימים ימימה, שהוכיחה את
עצמה בכל מלחמו ת ישראל. מ שמעת מוחדרת דרך הגוף,
דרך הלב, ולא דרך הראש, דרך המוח. לב רך יש לחזק
בכל דרך אפ שרית — במכו ת סרגל, במכו ת שוט וב מכו ת
חשמל. חובה לומר די לרכרוכיות ה תינוקי ת ולומר כן לחוסן
הגברי. כי חוסנו של עם ישראל תלוי יותר מכל דבר
אחר בחוסנ ם של בנינו.

עמיחי קם לתחיה (טורה להיסטוריה) :
מבחינ ה היסטורית מונ ח ת הטעות בתפיסה המנחה את
לימודי ההיסטוריה, לפיה יש ח שיבות למה שאמרו ועשו
הגויים, ולא למה שאומרים ועושים היהודים. אני מתכוון

לכך שאנחנו נאלצים לל מ ד את ילדינו על נפוליאון וכל
מיני מ הפכו ת שעשו הגויים, בעוד אנו מזניחים כמעט כליל
את המהפכה האמיתית, שהיא מ הפכ ת הציונות המתרח שת
ממש לנג ד עינינו, אך עינינו טחו מראותה. כו תבי ה מכתב
פשוט אינם יודעים היסטוריה וזה כל שורש הבעיה. הם
יודעים על מ הפכ ת אוקטובר ועל רובספייר, אבל הם אינם
יודעים על מלח מ ת ששת הימים ואריק שרון. אילו ידעו
זאת, לא היו מעיזים להעלו ת את שטויותיהם על הכ תב,
כי כל מורה להיסטוריה היה נו תן להם ציון בל תי־ מ ס פי ק
על בורותם המדהימה ב צידק ת מל ח מו ת ישראל בכל ה דורות.

יהוכ
שחץ (מפקד הטרפת פיניים):
אנחנו לא טעינו. הם טעו. אבל אסור בשום פנים ל טפל
בילדים טועים כאילו היו מפל צו ת. כל בן אדם טועה
לפעמים. כל אחד מ אי תנו עשה שטויות כשהיה בגילם.
לכן, אסור להוקיע אותם. אדרבא — צריך לשוחח איתם,
להסביר להם, ל שכנע אותם, והכל באהבה. אני מ שוכנע
במאת האחוזים שאם נ ק בל אותם באהבה ונסביר להם שהם
טעו הכל יהיה בסדר. אין מקום לדאגה. אם בא מת כך ננ הג
ובדרך האהבה נוכיח להם כי טעו, אני בטוח שכולם עד
אחד יתגייסו ל צנ חני ם ולשריון ול א יהיו שום בעיות.

ישראלה ארצי (מטיפת מוסר) :
הטעות היא לאו דווקא בבי ת הספר, כי אם ב מסגרו ת
החיים כולם, בכל מקום. ב מכ תבה שמיניות המכוער הזה
אנ חנו מ שלמים מחיר יקר על הניסיון הטיפשי ל ח קו ת את
אורחות הגויים בכל מחיר. במקום להתב סס על תורת חיים,
תורת היהדות, אנ חנו שמים מבט חנו ב תו רו ת זרות ומוזרות.
במקום להלל את הצינעה, אנ חנו מפארים את המתירנות.
אנחנו דוחים את מיצוות פרו ורבו מ פני סקס מגעיל וגועלי.
אנחנו מקד שים את החיים, במקום ל חיו ת את הקודש. לכן,
אין כל פלא שילדים תמימים נ תפסים לג בב ה שטויות הללו,
וכותבים לראש הממ שלה שהם לא רוצים למות. מהיכן
ה שטויות הללו ז מן הגויים. כי עם י שראל תמיד ולעול ם
קידש את תורתו, והיה מוכן ל מו ת ל מענה בכל עת. מה
קרה לקידו ש השם י הוא נעלם ב תוך גל ה מתירנו ת החייתי.
אבל אפשר עוד עכשיו להחזירו אלינו בגאון, וכך ני מנ ע
מ תופעו ת מכוערו ת כגון זו.

אדולך כן־עמי (מודה למתמטיקה) :
זו לא בעיה של בי ת הספר. זו בעיה של סלקציה. בכל
מקום יש סלקציה, חוץ מבי ת הספר. אבל עכשיו צריך
לע שות סלקציה. צריך לבדוק מי בא ללמוד, ואז כל מי
שיש לו דעות מ שונות, או ספקות, או בילבול צריך ל שלוח
אותו ל ע בוד ולא ללמוד. מדינה כמו שלנו לא יכולה להר שות
לעצמה את הלוקסוסים האלו של דעות וספיקות. צריך
לע שות סלקציה חריפה וכך לא תהיה בעיה.

מתחייבבזאתר תמ רךבכר דבר בכר

מביפ

ממשרה במשך כרשנותרימו די בבית

עלה בעת דעת יהקיפשיתור. ילדותית

הספר התיכון

ומתחייב להתגייס ל

חתימה

חתימה

טו פסהת חיי בו ת

בזה את צפרי המלא

והמבוגר

טו פסהצטע רו ת

משה אמר למפקד: חזרנו לענתות
ולשילה. מנחם אמר לשתום העין :
נבון. בעל החווה אמר למנחם: צריך
להתנחל. המפקד אמר למשה: שילה
היא חלק בלתי נפרד. שתום העין
אמר לבעל החווה: ומה יהיה עם
בעל המקטרת: אריק אמר למשה:
יהיה בסדר• שתום העין אמר למפקד:
יהיה בסדר. בעל החווה אמר
לשתום העין: נעשה חפירות ארכי אולוגיות.
משה אמר לבעל החווה :
בשביל הסגן ז אריק אמר למנחם :
בן, בשביל בעל המקטרת. מנחם אמר
לבעל החווה: יופי, כך נהרוג שני
ציפורים במכה אחת — גם את יגאל
וגם את ג׳ימי. אריק אמר לציפורי :
נעשה חפירות ארכיאולוגיות. מרדכי
אמר לאריק: יעני: בעל החווה אמר
לצפורי: כאילו. אריק אמר לחנן :
תתנחלו. חנן אמר לחבר׳ה: תתנחלו.
בעל החווה אמר לחבר׳ה: אבל תבי או
אתי חפירה. החבר׳ה אמרו ל־אריק:
יהיה בסדר. בעל החווה אמר
למשה: יהיה בסדר. שתום העין
אמר למפקד: יהיה בסדר. יגאל אמר
למנחם: מה יהיה בסדר: המפקד
אמר לסגן: חפירות ארכיאולוגיות.
בעל המקטרת אמר למשה: הבנתי.
הנשיא אמר למפקד: למה אתם מתנחלים
בשילה: המפקד אמר למשה :
למה אתם מתנחלים בשליה: שתום
העין אמר לבעל החווה: למה אתם
מתנחלים בשילה: אריק אמר לחנן :
למה אתם מתנחלים בשילה: חנן
אמר לחבר׳ה: למה אתם מתנחלים
בשילה: החבר׳ה אמרו לציפורי: זה
לא התנחלות, זה חפירות ארכיאולוגיות.
מרדכי אמר לבעל המקטרת :
זה חפירות ארכיאולוגיות. יגאל אמר
לבעל החווה: אני יודע. אריק אמר
למשה: זה חפירות ארכיאולוגיות.
משה אמר למנחם: זה חפירות ארכיאולוגיות.
המפקד אמר לג׳ימי: זה
חפירות ארכיאולוגיות. הנשיא אמר
למנחם: למה אתם עובדים עלי :
המפקד אמר לשתום העין: למה
אתם עובדים עלי: משה אמר לציפורי:
למה אתם עובדים עלי: מרדכי
אמר לסגן: למה אתם עובדים
עלי: בעל המקטרת אמר למנחם :
למה אתם עובדים עליו: המפקד
אמר לאריק: למה אתם עובדים
עלי: בעל החווה אמר לחנן: למה
אתם עובדים עלי: חנן אמר לחב-
ר׳ה: למת אתם עובדים עליו: ה-
חבר׳ה אמרו לחנן: מישהו פה משקר.
חנן אמר לבעל החווה: מישהו
פה משקר. אריק אמר לציפורי: מישהו
פה משקר. יגאל אמר לשתום
העין: מישהו פה משקר. משה אמר
למפקד: מישהו פה משקר. מנחם
אמר לנשיא: מישהו פה משקר.
מי משקר: מיהו בעל החווה: מי
הוא המפקד: מיהו יגאל: מיהו בעל
המקטרת: האם שתום העין הוא
בעל הזברה: בן במה רב החובל :
בין הפותרים לא נכונה — יוגרלו
פרסים.

הטלפון האטומי שליד מיטותיהם של עמי ותמי
צילצל בעוז.
״הלו תמי, הלו עמי!״ ,אמר בעוז הקול השקט
והבוטח ,״:מדבר האלוף צחי, ראש המוסד. בואו מייד
למישרדי.״
מייד חבשו עמי ותמי בעוז את קסדות הזמן
האלקטרוניות, ותוך 33 שניות הגיעו בעוז למרכז
המוסד, רכובים בעוז על גב מיטותיהם המילוניות.
ראש המוסד, האלוף צחי החביב, חייך בעוז.
״ילדים חביבים, ילדים מתוקים, מדינת ישראל

מרעילים את תפוזינו בכספית מורעלת. יש לעשות
מעשה. לא עת להחריש.״
״צריך לעשות משהו — ומייד,״ הסכימו עימו
בעוז עמי ותמי.
״לא נסכים לעולם שתקום מדינה של מרעילי
תפוזים הכריז בעוז האלוף צחי הנבון.
״ואנחנו גם נגד שביתות,״ הכריזו עמי ותמי
בעוז.
״ילדים גרמנים זכים וטהורים קיבלו קילקול קיבה,״
הודיע האלוף צחי החייכן בעוז .״עליכם להציל
אותם ! ״
״ואת עמנו גם!״ ,הצדיעו עמי ותמי בעוז, ויצאו
מייד לאירופה.
״יש לי תוכנית״ ,אמר עמי בעוז לתמי, תוך שהם
עושים את דרכם לאירופה בתוך מכולת תפוזים, בבטן .
אונייה עברית.
״גם במוחי הפיקח נרקמה תוכנית מופלאה,״
השיבה תמי בעוז.
״אני אהיה ילד גרמני זך בשם הנזל,״ הודיע עמי
בעוז.
״ואני,״ אמרה תמי בעוז, ילדה גרמניה טהורה
בשם גרטל.״
״לא עוד עמי ותמי!״ ,קראו עמי ותמי בעוז,
מעתה — הנזל וגרטל ! ״
״ועתה, הבה נסעד את ליבנו בתפוזי ארצנו המתוקים,״
הציעה תמי בעוז, ובדיוק כשגמרו לקלף
בעוז את התפוזים הגיעה האוניה בעוז לנמל האבו־בורג.
דבר
ראשון בבוקר יצאו תמי ועמי בעוז, מחו פשים
כהנזל וגרטל, לשוקים כדי לבדוק בעוז את
המתרחש.
״גברת,״ ביקשה ״גרטל״ בעוז מגברת גרמניה
נחמדה ,״קני לי בבקשה תפוז מישראל.״
״הו לא!״ ,ענתה הגברת הנחמדה בעוז ,״אקנה
לך רק תפוזים ממארוקו או מספרד, כי התפוזים הישראלים
מורעלים המה.״
״תתביישי לך!״ ,אמר ״הגזל״ בעוז לגברת הנחמדה,
ועמי ותמי גם סירבו בעוז להעביר אותה את
הכביש, והיא אכן נדרסה בעוז בשל שינאתה לישראל.

״יש לעשות מעשה,״ נזכר עמי בעוז בדיברי האלוף
צחי הנפלא.
״לא עת להחריש,״ נזכרה גם תמי בעוז בדיברי
האלוף צחי הנהדר.
״תוכנית מופלאה נרקמה במוחי הפיקה ״,לחש
עמי בעוז.
״וגם לי יש תוכנית,״ השיבה תמי בעוז.
״נרעיל את התפוזים הספרדים,״ הציע עמי בעוז.
״ואת המארוקאים גם,״ הודיעה תמי בעוז. אף
פעם לא סבלתי מארוקאים״.
״ואני בכלל שונא ספרדים!״ הכריז עמי בעוז.
מייד צילצלו בעוז עמי ותמי בטלפון האטומי לאלוף
צחי תחכם, ותוך 14 דקות צנח לידם בעוז טיל
טלוויזיוני ובו מזרקים מלאי כספית מורעלת.
שוב התחפשו עמי ותמי בעוז להנזל וגרטל ויצאו
בעוז לשוקים להרעיל בעוז את כל התפוזים של ה־פרענקים.

נסכים למדינה של מרעילי תפוזים!״ ,אמר
עמי־הנזל בעוז לזקן גרמני נחמד.
״הצלנו ילדים גרמנים זכים מהרעלה!״ ,הודיעה
בעוז תמי-גרטל במשדר הסודי למיפקדת הכוחות ה־מזויינים
של הברית הצפון־אטלנטית.
״עם ישראל לא ישכח אתכם לעולם,״ אמר האלוף
צחי החתיך בעוז, בעת שענד בעוז את עיטור העוז
על חזיהם של עמי ותמי.
״ואנחנו גם לא נשכח את עם ישראל,״ הודו עמי
ותמי בעוז לאלוף צחי הפיקח.
״אנחנו עם קטן המוקף תפוזים,״ המשיך האלוף
צחי השנון בעוז ,״ולעולם נגן על נשינו, ילדינו ותפו-
זינו מפני שואה חדשה ! ״
תמי ועמי מחאו כפיים בעוז, אך ביקשו בעוז
לומר עוד משהו.
״אסור לנו להסתפק במה שכבר נעשה,״ אמרה
תמי בעוז.

הופיעו:
ע71111 71
נגד
עבד אליי! אצר
עמי ותמי נגד אידי אמין
עמי ותמי וגד פועל הנ מ ל
עמי ותמי בעד אנוואר סאדאת

יופיעו:
״יש להמשיך ולעשות,״ הסביר עמי בעוז ,״למען
לא תחזור יותר הסכנה!״
״ומה היא הצעתכם?״ ,שאל בעוז האלוף צחי
הגיבור.
״יש להפציץ מייד שלושה כפרים ערבים!״ אמר
עמי בעוז.
״למחוק אותם מהאדמה,״ הסבירה תמי בעוז,
״למען לא יישאר מהם זכר, ולמען לא יוכלו הילדים
הערבים לגדול ולהרעיל את תפוזינו.״
״אכן, רעיון נבון,״ התפלא בעוז האלוף צחי טוב-
הלב מחוכמתם של עמי ותמי .״:מייד אני נותן הוראה
להפציץ שלושה כפרים ערביים בנפל״ם ובפצצות
מונחות־לייזר ובטילים דחויי־מרעום. לעולם לא נסכים
למדינה של מרעילי תפוזים!״
״לעולם לא!״ ,הצדיעו עמי ותמי בעוז, והלכו
לישון בעוז.

עמי ותמי נגד הימ אים
עמי ותמי נגד מכתב
ה שמיניות
עמי ותמי 1גד אנו ו אד סאדאת

שדודי

רקליס

!הסבם פשרה נחתם בין פרקליט בעלי
;בספות השדודות בבנק ״ברקליס-דיס-
ימט״ ברמת־גן, עורד״הדין רם כספי,
בין נציג הבנק, עורך-הדין אמנון גול־
׳נברג. לפי ההסכם יקבלו 200 השדודים
65 משווי הרכוש שטרם הוחזר, לפי

והגידה ריווח׳ הבנקיס ־

אריק שרון
והחוק
שר״החקלאות מוצא לו זמן למכביר
להכשיל את יוזמת השלום על-ידי מסע
התנחלויות, לבן אין לו זמן לבצע את
הוראת היועץ הטישפטי לממשלה ולהמציא
למבקר המדינה דיו״וחשבון על
רכושו. הסיבה לאיטיות של אריק שרון
היא היותו עדיין בעל חווה חקלאית, שהוא,
בשר-חקלאות, ממונה על עסקיה
וקובע את רווחיה. בכך הוא מפר ביודעין
את הוראות והיועץ המישפטי, שאומצו על־ידי
הממשלה.
אגב, מינהל־מקרקעי-ישראל, הכפוף אף
הוא לשרון, טרם הודיע מה יעשה לגבי
הסכומים שלא שילמה החווה של השר
למינהל. חוות שרון שילמה דמי-חבירה
מוקטנים בשני שליש ממה שהיה עליה
לשלם, ולא דיווחה למינהל על השטח ה אמיתי
שלה, המעובד בהשקייה. באשר
נודע הדבר למינהל, באמצעות ״העולם
הזה״ ,והדבר אומת, הוחלט לנקוט באמצעים
שטרם פורסמו.
בדולרים בעוד שהנתונים שפורסמו על מאזני
הבנקים ״דיסקונט״ ו״המזרחי״ עושים
רושם כי חל גידול של מאות אחוזים במאזן
וברווח, הרי תירגומם של אותם
נתונים לדולרים מראה כי הרושם קצת
מוגזם. כך, למשל, הגידול ברווח הנקי
לאחר מס של בנק ״דיסקונט״ ,בלירות,
היה * 152 לעומת שנת .1976 תירגום
לדולרים מראה גידול של * 63 בלבד.
האמצעים ההומים של בנק ״דיסקונט״
גדלו בלירות ב״* 107 ואילו בדולרים הם
גדלו רק ב .14.5*-ובך גם לגבי בנק
״המזרחי״ ,שאמצעיו ההומים גדלו בדולרים
רק ב 11.4*-לעומת * 98 בלירות.
הרווח הנקי גדל בלירות ב־* 137 ואילו
בדולרים רק ב״*.66

לפטר

אודיו!
באים

פרקליט כספי
פשרה טובה

רבו היום, שנתיים לאחר השוד. מבאן
יקבלו את, מלוא השווי ביום השוד.
ההערכה היא, כי פרט לסכומים שכבר
יבלו, ב־ 9מיליון לירות, יקבלו עתה
וד 30 מיליון לירות. נראה כי הכסף
עולם עלי״די בנק ״ברקליס״ האנגלי, שווא
באחריות למצב הבטיחות הירוד של
בנק שנשדד, .הבנק הסכים לפשרה, משש
שבעת מישפט יתברר מצב הבטי-
ות, שהוגדר על-ידי עורך־הדיו כספי, כ-
ופקר.

ירזדיו־אן״

הפלישה הסינית החלה. בירושלים
היתה בעשרים השנים האחרונות מיסעדה
סינית אחת ויחידה ,״מנדרין״ שמה. עתה
תהיינה חמש מיסעדות, ועוד היד נטויה.
בתל־אביב צצות מיסעדות סיניות כפיש-
ריות אחר הגשם, ודומה כאילו כל פליטי
טייוואן החלו מהגרים לישראל.
מיס,עדת ״׳מנדרין״ ׳הוותיקה מוסיפה
להתקיים, גם אחרי שבעליה מכרו את
חלקם בה. אולם מישפחת פורשי ״מנדרין״
התלכדה עם הסינים של המיס,עדה
הסינית בחיפה, ובצוותא פתחו והשבוע
מיסעדה במקום שבו היה מועדון ״מנ״
ד׳יס״ .מיסעדה סינית נוספת נפתחה בתחנת
הדלק בקרית-יובל, והשבוע פותח
מוטי שמחה, בעל ״המצודה״ ,מיסעדה
סינית במצודה עצמה. שירותי הטיטבח
ואירגון הסינים נעשו עלי-די ג׳קי רונן,
בעל המי׳סעדה הסינית התל-אביבית,
״ג׳קי אונסיס״.
נוסף על ״׳המצודה״ תיפתחנה בקרוב
עוד שתי!מיסעדות סיניות, במלונות ״דיפלומט״
ו״שלום״ בירושלים. מלון ״שלום״
ישנה את שמו ל״רמאדה קונטיננטל״ ויצטרף
למלון בעל אותו השם בתל-אביב.
שירותי המיסעדות הסיניות ב״רמאדה״
ו״דיפלומט״ בירושלים ניתנים על-ידי צוות
הסינים של ״רמאדה״ ו״מארינה״ בתל
אביב, שהם וייט-נאמים כשרים.

עתה מסתבר, בי !האשם במפולת הבורסה
הוא שר״האוצר שימחה ארליך
בכבודו־ובעצמו.
תוך זמן קצר יצר ארליך לעצמו דימוי
של מי שאין להאמין לדבריו .׳הכרזותיו
הסותרות בעניין המיסוי על הבורסה הפכו
בדיחה. אחרי שהורה לפטר את נציב
מס״ההכנסה, אליעזר שילוני, כדי להבהיר
שאין בכוונת הממשלה לגבות מס
יעל רווחים בבורסה, ואחרי שהצהיר בכמה
׳הזדמנויות בי בקרוב תתקן ׳הממשלה
אית החוק כדי להבטיח שלא יהיה
מס על ריווחי־יחיד בבורסה, הוא ׳הצהיר
בראיון־רדיו עם גירעון לב״ארי, כי
הורה לפקידי-שומה לגבות מיסיס על
רווחים בבורסה. ראיון־רדיו יזה, הוא
שגרם למשקיעים לסבור כי אין להאמין
יותר לשר-האוצר.

בתל-אביב קיימות המיסעדה של רפי
שאולי>, ,הבאמבו ׳המזמר״ ,״ג׳קי אונסים״
,המיסעדה הסינית בלונדון־מיניס-
טור ששמה ״קארטייה״ ,המיסעדות ב-
״מארינה״ ו״רמאדה״ (עם מיטבה משותף)
,וכן המיסעדה הווייטנאמית בשרי רות
חן, ליד ״אונסיס״ .בזו האחרונה
שותף גם רפי שאולי בפחות מ 10-אחוזים,
ונראה כי ׳התחרות בין רפי שאולי לג׳קי
רונן בתחום זה החריפה את היחסים בין
השניים.
הסיבה לפריחה הסינית הפיתאומית
היא התייקרות המחירים במיסעדות ה אחרות.

ביטלה שכירת זמישרדי חברת
״תדיראן״ לא תשכור שתי קו-
ית מישרדים בבית לנצ׳יה מחברת ״בלל״
ל״ן. החברה רכשה שתי קומות מאיש-
וקים רמי אונגר, בסכום של 13 מיל׳
לירות, ועתה תשכירם לאונגר, לעסקי-
וא ״ליילנד״ .זוהי, אם כן, עיסקת מין
פשוטה, כדוגמת העיסקה בה מכר
,פרידמן בירושלים ; 603 מבניין ה פעל
שלו לחברת ״ישפרו״ וחזר וחכר
נ חמיבנה מן החברה.

מיסעדן מוטי שימחה וצוות סיני
חמישה במקום אחד

שיליוו
י פ רו ש ביוני נציב ימס,-ההכנסה אליעזר שילוני
יפרוש ׳מתפקידו ב־ 1ביוני. בך סוכם בינו
לבין מנב״ל האוצר עמירם סייין. וה סיכום
!הוצג בפני שר״האוצר שימחה
ארליך, שנאלץ לאשרו בלית״ברירה.

תרגיל בספקולציה:

בנק..איגוד,־
לפני כחודשיים פשט בחוגים מצומצמים
מידע על בנק ״איגוד״ ,שלפיו הרוויח הבנק
יותר מ 100*-על הונו בשנת ,1977 והוא
יחלק כ 100*-רווח והטבה ואף צפוי
ספליט של, המניות (חלוקה לשניים — כל
בעל מניה יקבל שתיים, כל אחת בשווי
של הקודמת).
בדיקה העלתה, כי מקור המידע הוא
משקיע בבורסה בשם אליהו נשלסקי.
כדי לחזק את דבריו הוכיח נשלסקי בי
הוא ׳מקורב ביותר לפקיד בכיר בבנק
״איגוד״ ,אדם בשם קפליו, הממונה על
ניירות הערך ובעל תואר של סגן־מנהל.
נשלסקי טען בי המידע בא ישירות מפי
קפלון, ובי מי שרוצה לעשות הרבה כסף
ראוי לו שירוץ ויקנה מניות של ״איגוד״.
כמה משקיעים בעלי״קשרים הלכו בעצמם
אל אותו קפלון, ושמעו ממנו כי
ההשקעה ב״איגוד״ אבן שווה זהב. הצ-

ספקולנט נשלפקי
חבר בבנק

הרת נשלסקי, על חלוקה של * 100ו-
ספליט ,׳שילהבה את הדימיון. דבריו אומ תו
בחלקם על-ידי אותו פקיד בכיר בבנק
״איגוד״ :שער מניות ״איגוד״ החל
מטפס בקצב של 100 נקודות ליום, עלה
מ־ 600 ליותר מ־ .1,200 השמועות אף
מוסרות, בי הבנק יעלה את השער ל-
.1,500
העיתונות שמה לב לעלייה של מניות
לאיגוד״ ,ותלתה אף היא את הדבר בציפיות
לחלוקת רווחים של * .100 גם
במדור זה הומלץ על קניית ימניות אלה.
ואכן, מי שקנה בעת ההמלצה לא התחרט,
אם שעה גם להמלצת המכירה בשער
של 1,200 ויותר.
אחרי בשבועיים של עליות בלתי״פוס־קות
של ימניות ״איגוד״ ,מבר נשלסקי,
ביום החמישי שעבר, את מניותיו בבנק
״ואיגוד״ בשער של . 1,270 ביום שבו מכר
עוד הזהיר את ידידיו ׳המשקיעים, שלא
*עזיו למכור, בי המנייה תעלה ל־ ,1,500וטען
בי הוא עצמו ממשיך לקנות בשער
של . 1,200 ימים אחדים לאחר-מכן החלו
השערים יורדים לרמה של .1,000
בימים אלה פירסם בנק ״איגוד״ את
מאזנו והתברר בי אכן הרוויח * 100 על
הונו, אלא שהוא ׳מחלק רק 30 לא
. 100

אנ חנו עו שי ר ק חו ל צו ת גבר.
ואת?ה ־ אנ חנו עו שי הי טב.
שפע של דגמים אופנתיים בסגנון
ספורטיבי ואלגנטי. מיבחר עצום של
חולצות מודפסות, ארוגות וסרוגות,
באיכות מעולה ובמחירים סבירים.
התמחות של 20 שנה בחולצות גברים
בלבד. יצוא הולך וגדל לאירופה
ולארה״ב.

אוסנת ברוך. או סנ ה עול גבר• .

כ סף גדול לוחכה לרוב •גילי
בבנ ק לאוס

רוני וגילי עדיין קטנים 1לאכלכך מבינים בכסף. אבל
אחרי 6שנים ש ל חסכון ב״כח ח״י כפליים״ י קבלו הילדי ם
אנחנו חשבנו עלי הם והפקרנו ע בו רםכמהאל פי לירות. את הקרן. המענק. הריבית. והצמדהשל 10096 על הק רן והמענק
וכאן קרהדבר מפליא. החסכון השיג את הדמיון.
־ והכל פטור ממס. הצטרף גם אתה או צרף את ילדיך ל ת כני ת
לזכותם של רוני וגילי הצט בר כברס כו ם נכבד,
י כת ח י כפליי ם־ותראהשאפשר להגיע לכסף גדול.

פרסום א סל

כסףגדילמנוכהגלךב ״ ב ח חיי כסליים ״

פרטים נוספים בכל סניפי בנק לאומי. בנק אגוד ובנק ערבי־ישראלי.

העולם הזה 2110

פרישתו של האלוף הוצל שניו מתפקידו: וגוע שנווע רו על מינוי
מתחוהו, האלוף רפאל איתן, לתפקיו הומטכי־ל, ה יא שערורייה המחייבת תיקון
ך* הודעה על מינויו של האלוף רפאל
י י (״רפול״) איתן לתפקיד הרמטכ״ל
ה־ 11 של צה״ל, לוותה בשערוריה ציבו רית
שאסור לעבור עליה לסדר־היום.
בד־בבד עם ההודעה על המינוי, נמסרה
גם הודעה על פרישתו של האלוף הרצל
שפיר מתפקידו כאלוף פיקוד־הדרום, ועל
צאתו לחופשת־לימודים. צירוף זה של
ההודעות היה עלול ליצור בציבור את
הרושם המוטעה, כאילו הממשלה היא
שהחליטה, בו־זמנית, הן על מינויו של
רפול והן על העברתו של שפיר מתפקידו.
האמת היתה שונה לחלוטין.
שני האלופים התמודדו ביניהם על תפ קיד
הרמטכ״ל. משנפלה הבחירה על רפול,
לא המתין שפיר. ברגע שבו נמסרה לו
ההודעה על הבחירה הסופית, הודיע על
פרישתו מאחד התפקידים הבכירים והחשו בים
ביותר בצה״ל.
קבלודהפנים שנערכה לרמטכ״ל הממו נה
החדש באמצעי־התיקשודת, מנעה כמ עט
כל תגובה ביקורתית על הצעד שנקט
האלוף שפיר. הביקורת הצטמצמה במיס־פר
הערות־אגב, כגון פסוקו של עורך

המתבקשתך*
שאלה. הראשונה
• י מאליה, נוכח התפטרות־המחאה ש?
האלוף שפיר, היא אם שירת שפיר בצה״ק
על-פי חוזה מייוחד כלשהו, שהיקנה לו
זכוודפרישה על־פי שיקול־דעתו הבלבדי
ואם לא היה חוזה כזה בין צה״ל לבין
האלוף שפיר, מן הראוי לבדוק את פרשו
הפרישה.
אם, בכל זאת, היה לאלוף שפיר הוזה
בלעדי כזה, צריך הציבור לדעת אם אכן
נכלל בו סעיף המתיר לו להחליט בעצי

האלוף רפאל (״רפול״) איתן,
*ייין עם הרנוטכ״ל היוצא, רב־אלוף
מוטה גור. בחירתו כרמטכ״ל לא נקבעה
על סמך שיקולים פוליטיים־מיפלגתיים,
אלא על סמך שיקולים ענייניים־צבאיים.

| | 1ח ו, ך האלוף הרצל שפיר, שהם
שיו במסורת ״זכות העל
1 - 1811
בון״ של הקצונה הבכירה בצה״ל, נקב
אקט של פרישת־מחאה על שלא מונו
כרמטכ״ל. לפניו נקט שיטה זו האלוף שרון

מעריב, שלום רוזנפלד :״המצב

איתן

אבל לא שפיר.״
אלא שלא ניתן לפטור פרשה זו בהת חכמויות
מילוליות בלבד. היא מחייבת
התייחסות רצינית הרבה יותר.
פרישתו המחאתית של האלוף שפיר
מתפקידו, שהיתה פרישה מרצון, היא אחת
מאותן תופעות רעות שצה״ל והציבור
כבר התרגלו לקבלן ולהשלים עיסן. כאי לו
גזירה משמיים היא, שלא ייתכן מינוי
רמטכ״ל חדש לצה״ל בלעדיהן.
רעות חולות כאלה אינן צומחות בחלל
ריק ומעצמן. במשך השנים השתרשו ב צד,״ל
ליקויים רבים וחמורים. בין השאר:
נורמות התנהגותיות וחברתיות פסולות ב תכלית,
שפרישתו של האלוף שפיר אף
היא ביטוי להן.
נורמות אלה נוגעות בעיקר לאופן יישום
המושגים ״חובה״ ,״שירות״ ,״דוגמה אי שית״
ו״אי־שימוש לרעה בסמכויות״ —
כשהכוונה, במושג האחרון, לניצול סמכו יות
לשם מטרות אישיות ולצרכים פר טיים.
בין נורמות פסולות אלה מצויה גם
זו שניתן לכנותה ״זכות העלבון.״
זכות זו שמורה בצד,״ל לכל, אף לקצי נים
הבכירים ביותר, גם לאלה שבמרוצת
הקאריירה שלהם פסלו התנהגות כזו אצל
אחרים והטיפו נגדה.

הדוגמה האחרונה לשימוש בזכות העלבון
ניתנה על־ידי האלוף הרצל שפיר
שפרש מייד עם מינויו של רפול כ
רמטכ״ל, למרות שעל־פי התוכנית הי
צה״לית היה אמור לשרת בתפקיד זה עוז
כמה חודשים. היה צורך למנות לו בחופזה
מחליף. בתוך שבוע אחד נמסר כ
האלוף דן שומרון החליף את הרצל שפיר

הממ תי ב
הם הקובעיכ

מו, ככל העולה על רוחו, מתי הוא נכנכ
לתפקיד ומתי הוא פורש ממנו. אין צו־רך
בבקיאות מייוחדת ברזי פיקוד־הדרונ
כדי להבין, כי העברה מסודרת של התפקיד
הבכיר והקובע ביותר בפיקוד, איננז
יכולה להתבצע בתוך שבוע אחד. תקופר
חפיפה של חודש לפחות נראית סבירו
הרבה יותר.
אופן פרישתו של האלוף שפיר יצו
את הרושם כי התיכנון המוקדם של צה״ו
וכוונות הרשויות הממונות בנושא זה היו
הדבר האחרון שקבע לגביה. משהתברו
לאלוף שפיר כי לא הוא זה שנבחר לכהונת
הרמטכ״ל הבא, הודיע על פרישתו המיידית.
וכך אומנם היה. צורה כזו ש?
פרישה מתאימה יותר לגן־הילדים.
בצבא מסודר, הממונים הם הקובעינ
והמחליטים מתי וכיצד יפרוש מישהו הכפוף
להם מתפקידו. הממונים הם המוסרים
את החלטתם לכפוף והוא, כמובן-
מאליו, מציית. במיקרהו של האלוף שפיר
שנועדו לו עוד כמה חודשי שירות בתפו
קיד אלוף פיקוד הדרום, היו הממוני!
עליו חייבים להבהיר לו זאת. והוא היו
חייב, כמובן, להמשיך לשרת בנאמנות וב
חריצות, כפי שעשה עד כה, עד למוען
שקבעו הממונים לפרישתו או להחלפתו
חייל — ואלוף גם הוא חייל — רשא

המצב איתן, אךלאש בי ר
משך מעמוד )21
קש שיוחלף במועד אחר, שונה מזה
;תוכנן, והוא גם רשאי לבקש אישור
רצונו לפרוש. אבל לכך יש נהלים
ועים, וצורת הבקשה להעברה או ל ישה
צריכה להיות מעוגנת גם בחוזה
נל־פיו משרת החייל בצבא-הקבע.

״זכות העל גו ד
— פדיוויל מה

{ א ייתכן מצב שבו כל בעל יומי
רות לתפקיד מסויים יורשה להתנפח,
יעלב מאי־מינויו, לזנוח את מלאכתו,
פוש — למעשה — את מישמרתו וללכת
יתו כפי שמתחשק לו, רק מפני ש דלפו
אחר על פניו. אין ספק כי האלוף
ויר לא היד, מוכן לסבול התנהגות דו־אצל
הכפופים לו. ולו רק מפני שכך
י מנהלים צבא. גם אי־אפשר לבסס צבא
מפקדים שהם פרימאדונות בכוח. ככלות
ל, המילחמה, שלקראתה מכשיר הצבא
עצמו, אינה דומה להצגת־באלט.
זרצל שפיר הוא, כמובן, קורבן מיקרי
ביקורת זו, מפני שהתנהגות בלתי־אח־ית
הפכה כבר שכיחה בצה״ל. אין זה
יקרה הראשון שבו פורש קצין בצה״ל
פקידו ללא אזהרה מוקדמת, רק מפני
א זכה במינוי או בתפקיד שחשק בהם.
יש להתפלא על הממונים על צה״ל,
א הביאו בחשבון היווצרות תופעות
קרים כמו זה של הרצל שפיר, ולא
גו מבעוד זמן למנוע את הישנותם.
־,פתרון הפשוט והקל ביותר נראה כך :
דשים אחדים לפני ההכרעה הסופית ב ר
מינוי כלשהו, יש לבדר אצל כל
ד מן האדונים־המועמדים, אם אומנם
בוד ומערכת־העצבים שלו יעמדו לו
יקרה שהבחירה לא תיפול עליו.
*ם יביע אותו מועמד את חששותיו
!ו :״לא אהיה מוכן לעבוד אפילו
ש דקות עם או מתחת לחמור ההוא״),
לקבוע לו מייד יורש ולהתחיל בהע-
ת התפקיד כחודש, או יותר, מראש.
בר יידרש בכל מיקרה, מפני שפרישתו
1המועמד מובטחת: ייבחר — ייצא
:לה ; לא ייבחר — יפרוש.
נבא מסודר וחושב, מן הראוי שיחל
ל התהליך של בדיקת כוונות המוע-
ים והכנת יורשיהם לפחות חודש ימים
ני מועד ההחלטה הסופית. ההחלטה
מה חייבת להתקבל לפחות חודש לפני
ניסה לתפקיד. כלומר, במיקרה של
ירת הרמטכ״ל הנוכחי, נחוץ היה לברר
ר לפני יותר מחודש אם יהיה אלוף
ן וד־הדרום מסוגל, נפשית או פיסית,
משיך בתפקיד, אפילו יחליט שר־הבי-
ון לבחור ברפול כרמטכ״ל.
דלו נבחר הרצל שפיר כרמטכ״ל, היד,
ינוי המוקדם של יורשו מאפשר לו
עביר את תפקידו למחליפו מייד, כדי
תפנה להתחיל בחפיפה לצורך קבלת
פקיד מידי הרמטכ״ל. לא נבחר שפיר
היתד, הימצאותו מראש של היורש מאפ־ת
לו לפרוש מייד, כפי שאומנם עשה.
א שעם ישראל היה ישן אז בהרגשה
:ה יותר, בידיעה כי המפקד הטרי ב־ן
וד־הדרום כבר מצוי בתפקידו, וכי
יפות השליטה והפיקוד בחזית חשובה
לא נפגמה.
יתרון פשוט וקל מסוג זה דרוש לצד,״ל,
עוד ״זכות העלבון״ נחשבת פריווי-
ד, נהוגה ומחייבת, ועד שיוחלט להחיל
מפקדים בכירים בצה״ל גם את מה
ם רגילים להטיף לפקודיהם.

בחירה ללא
שיקול פוליטי

י ם פרישת המחאה של האלוף
נ שפיר המשיכה את המסורת הנהוגה
ו,״ל, הרי בבחירתו של רפול כרמטכ״ל
חידוש חיובי, מרענן אחד לפחות. לדא גה
מאז קום המדינה מונה רמטכ״ל
יל על טוהרת השיקולים הענייניים.
ימר: לא על־פי שיקולים פוליטיים־
!לגתיים, כפי שהיה מקובל כמעט בכל
ויי הרמטכ״לים עד עתה.
!ד, היו השיקולים העניינים האלה —
כבד בעייד, אחרת. האם נבחר רפול
פקיד מתוך הערכה שהוא יצטרך להנ את
צד,״ל במילחמה הבאה, או שמא
ו בו שר־הביטחון כדי שהוא — רפול —
ה למעשה מפקד כוחות היבשה, בעוד
הביטחון עצמו ממלא את תפקיד ה-
זכ״ל בפועל? כך או כך, אלה הם שי ים
ענייניים, בדיוק כמו שיעור ר,ת־זו
המיקצועית והאינטלקטואלית לתפ־

אבל החשוב הוא שבבחירתו של רפול
לא היה כל שיקול פוליטי. יש לזכור כי
עד למילחמת יום־ד,כיפורים נתקבל כמו־בן־מאליו
שגם אם צד,״ל בכללו צריך
להיות צבא לא־פוליטי, בכל זאת מותר
ואף ״הכרחי״ שהרמטכ״ל יהיה מזוהה, לפ חות
כללית, עם מיפלגת השילטון. די לב חון
את רשימת הדמטכ״לים של צד,״ל,
את ריקעם ואת מוצאם, ולאן הלכו אח רי
שפרשו מתפקידם, כדי להיווכח בכך.
דווקא שלושה הרמטכ״לים האחרונים
של צה״ל — יצחק רבץ, דויד אלעזר
ז״ל ומוטה גור — הצטיינו כולם בגוון
מיפלגתי מובהק ביותר, בהיותם אנשי
פלמ״ח לשעבר. התופעה בלטה לעין בעי קר
על רקע אי־מיפלגתיותו המוצהרת
והמעשית של צד,״ל בתקופת המינויים
והדד-,פוליטיזציה הנמשכת של השירות
הציבורי בכללו.
במידה מסויימת יש לייחס את התו״
פעה גם לעובדה הפשוטה, שרק בשנים
האחרונות החלו שורות הפיקוד העליון
של צד,״ל מתמלאות באלופים מן הדור
שאחרי תש״ח, כאלה שכל הקאריירה ה צבאית
שלהם כבר התנהלה בצה״ל הלא־פוליטי,
ושלא יכלו להיות בפלמ״ח אפי לו
רצו בכך.

פריצת מ ח סו ם מיותר ניינית וגם היסטורית־עובדתית׳ לא
? היה כל צידוק לכך, שהמקובלה בדבר
נחיצות ההתאמה הפוליטית־מיפלגתית בין
הרמטכ״ל ומיפלגת השילטון תאריך ימים
עד עכשיו. שיוכם המיפלגתי ה״׳נכוך של
יגאל אלון ומשה דיין לא מנע את הת נגדותם
העזה — זה כמפקד חזית הדרום
במילחמת־ד,עצמאות וזה כרמטכ״ל צה״ל
בקדש — לשתי החלטות הנסיגה מסיני
שקיבלה ממשלת ישראל (קרי, בן־גוריון)
ב־ 1949 וב־ . 1956 שניהם היו בעלי מעמד
אישי חזק מאד, בציבור ובמייוחד בצבא,
אבל שניהם צייתו ללא עירעור משנדחתה
התנגדותם, ולא נמצא בהתנהגותם אף שמץ
של מרי או צל של היעדר נכונות מוח לטת
לקבל ללא סייג את המרות האזרחית.
יתירה מכך: כבר באמצע שנות ד,־50׳
היתר, הדמוקרטיה בארץ כד, עמוקה ומוש רשת,
עד שאפילו הפרוע בבעלי הדימיון,
אם רק הכיר את הצבא, לא היה יכול
להעלות על הדעת את עצם האפשרות של
היעדר ציות מלא ומוחלט לממשלה מצד
הרמטכ״ל וצמרת צה״ל, תהיינה השקפו תיהם
הפוליטיות אשר תהיינה — בכל
הנסיבות, כולל תקופת המתיחות הקיצו נית
של ד,״המתנה״ ,ערב מילחמת ששת־הימים.
בנסיבות
אלו, היה המשך ה״הסכמה הכ ללית״
בדבר הרשאת הפוליטיזציה של מי נוי
הרמטכ״ל, בגדר אנאכרוניזם מגו חך
— ומזיק.
אי־אפשר להימנע מן ההרגשה הברורה
שלפחות במיקרה חיוני וקריטי אחד ״נש פכה״
הפוליטיזציה הזאת, שעוד נותרה
וחיתה בקודקוד הפירמידה הצה״לית —
ומפני שעדיין נותרה שם — והשפיעה
כשיקול חשוב, או מרכזי, להעדפת מוע מד
פחות־מתאים על־פני המתאים — אם
לא גם הטוב — ממנו. הכוונה לאי־מי-
נויו של אריק שרון כמפקד חזית הדרום
ביום־ד,כיפורים, מעל גונן או במקומו,
והעדפת מינויו של בר-לב לתפקיד זה.
לפי כל הסימנים והעובדות, נבחר רפאל
איתן כרמטכ״ל על־פי מערכת שיקולים
שהיתר, נקיה, ככל שרק ניתן לדרוש. מחי שובים
לא־רלוואנטיים כאלה, שהשפיעו או
חרצו את בחירת קודמיו. אולי זכר המה־ליט-למעשה
— שר־ד,ביטחון הנוכחי —
בין השאר, גם את ניסיונו האישי ואת
חסימת דרכו שלו לתפקיד הרמטכ״ל, ש ככל
הנראה לא היתד, חסרת היבטים מים־
לגתיים. קיימים סימנים כי במידה שניתן
לחלק את התומכים במועמדים השונים ל תפקיד
הרמטכ״ל שלאחר גור לפי שיוך
מיפלגתי, הרי דווקא גיבויו של הרצל
שפיר היה ״ליפודי״ יותר בציביונו — וזד,
של רפול, פחות.
אבל נראה שאפילו עובדה זו אין לייחס
להמשיך הרצון, או הכוונה, של מינוי
רמטכ״ל ״פוליטי״ — למרוח היותו אחיו
של אברהם שכטרמן, יו״ר הנהלת תנועת
החרות, אין הרצל שפיר מזוהה כלל ועי קר
עם מיפלגה זו — אלא, לכל היותר,
לחישובים פרסונליים (אם לחפש מניעים
לא-אובייקטיוויים).
מבחינה זו, מינויו של רפול מבשר
פריצת מחסום מיותר ומפריע שנותר מן
העבר הרחוק והלא-סימפטי. יש לקוות, כי
כך ימונו גם יורשיו.
במדינה העם
דגל טו הר ויושר
זאב ז׳כוטיגסקי התחפר
בקיפרו למראה ח,,הדר״
של תלמידיו
מכל המילים במילון של זאב ז׳׳בוטינסקי,
׳אין חשובה ״ותר מן המילה ״הדר״ .תלמי דיו
של ז׳פוטינסקי. נצטוו לשמור מכל
מישמר על כבודם האישי והלאומי, כי
״דיגלי דגל טוהר ויושר.״
נראה כי!מנחם בגין רגיש מאד למיצווה
זו. עד כדי כך שהישעה את המשא־והמתן
עם המצרים כדי לשמור על ״הכבוד היהו די״
,שנפגע במאמרו של עיתונאי מצרי.
קשה ליישב רגישות זד עם התנד&זתה׳
של ממשלת בגין בימים האחרונים, סביב
פרשת ההתנחלות בשילה (עמודים .)24—25
״דדפרצופי״ .יכול אדם לחיות בעד
או נגד ההתנחלות בגדה המערבית, בעד
או נגד ארץ־ישראל השלמה.
אך גם המצדדים הנלהבים ביותר של
ההתנחלות עלולים להיגעל ממעטה השק רנות׳
הרמאות וההונאה שעטף את הפרשה
כולה. לא זז בילבד שלא היה בה שמץ
של הדר, טוהר ויושר — היו בה דווקא

אולם ביום השני השבוע, ויתר זיכרוני
על נוהגו לשמור על חוקי התנועה ובשעה
רבע לתשע בערב שעטה מכוניתו בדרך
מתל-אביב לירושלים. זיכרוני, כעורך־דיו
אביגדור פלדמן שהיה איתו במכונית, יחד
עם כתב העולם• הזה, ניסו לנצח את ה שעון,
כדי להציל את כבודם של רשות
השידור, הכנסת והדמוקרטיה בישראל.
במכונית העושה דרכה לירושלים ניסחו
השניים בקשה לצו על־תנאי ולצו ביניים
נגד שר החינוך ורשות השידור אשר יורד,
להם לשדר את הסרט חירבת זזיזעה.
בשעה 8.00 באותו ערב, כשהוא יושב
מוקף ביועצים, בחדרו שבמלון הילטון
בירושלים, החליט שר החינוך־והתרבות
זבולון המר, להורות לטלוויזיה שלא לשדר
את הסרט חירבת חיזמה של רם לוי, על פי
סיפרו של יזהר סמילנסקי (ס. יזהר).
באופן רישמי נעתר בכך המר לעיר-
עורם של שני חברי הוועד המנהל של
רשות השידור, אחד הפאנאטים שבאנשי
הליכוד, אליהו תבין ואיש המפד״ל, יצחק
מאיר על החלטת הוועד המנהל, שלא
להענות לבקשות ועדת־החינוך של הכנסת
ויושב־ראש הכנסת לדחות את הקרנת
הסרט, עד שהוועדה תצפה בו ותדון ב הקרנתו.
באופן
רשמי יכול היה המר, בדוחק רב,
להורות על עיכוב ההקרנה. הוא הסתמך

אל־סאדאת אצל קארטר
מצב עגום
אותן תכונות אשר האנטי־׳שימים ייחסו אותן
•במשך דוחות ליהודים.
החבר לא נעשה אף יפמידה כלשהי של
תיחכום. השקרנות היתד, כה גסה, עד כי
פרשן פרו־ישראלי ותיק, כסו ג׳יימם רסטון
בניו־יורק טיימס, כתב שאנשי הצמרת ה אמריקאית
שואלים את עצמם אם !בגין
הוא ״אדיש, חסר־ישע או דו־פרצופי.״
משה דיין התכחש בצורה העלובה ב יותר
להבטחתו לנשיא קארטר, שניתנה
בחודש ספטמבר, שלא להקים התנחלויות
חדשות תוך שנה. התירוץ הילדותי היה:
הוא לא התכוון לשנה שלמה, אלא רק
עד תום השנה האזרחית — שלושה חו דשים.
זאב
ז׳בוטינסקי יכול היה רק להתהפך
בקיברו למראה ה״הדר״ של ממשלת
תלמידיו. ספק אם היה מוכן שתלמידים
אלה יגשימו את תורתו בצורה זו.

הממשלה
ה חי רבהשלהמר
הדמיון של הרגע האחרון
למט־ע מזבולון המר
להשתית כארץ מישטר
של סתימת פה גכשל
עורך־הדין אמנון זיכרוני הוא נהג זהיר.

על סעיף 21 בחוק רשות-ד,שידור הקובע
כי :״שניים מחברי הוועד־המנהל רשאים
לערור על כל החלטה של הוועד־המנהל
שנתקבלה בניגוד לדעתם. הערר יוגש
לשר והוא רשאי לעכב את ביצוע ההחלטה
ולהעביר את הערר להכרעת המליאה או
להכרעת הממשלה״.
החוק קובע כי המר רשאי לעכב את
החלטת הוועד־המנהל, אולם במקרה זה
הבקשה שהוגשה היתד, לדחות את ההקר נה׳
וההחלטה לעכב, פירושה המעשי הוא
קבלת הכרעה של ממש, ולכך לא הוסמך
השר.
דליה מזור הכריעה. זיכרוני ופלד מן,
שבינתיים הצטרף אליהם עורו־הדין
הירושלמי יוסי ארנון, הגיעו לביתו של
שופט בית־המשפט־העליון אלפרד ויתקון,
בדיוק בשעה 9.30 בערב. כשנכנסו עורכי-
הדין לחדר העבודה של השופט, בו מותקן
מקלט טלוויזיה הם הצליחו לצפות, יחד
עם השופט, כקריינית דליה מזור המודיעה
על דחיית הקרנת התוכנית השעה השלישית,
במסגרתה היה אמור להיות מוקרן
סרט המריבה ועל שידור הסרט שלוש
אחיות על־פי ספרו של צ׳כוב.
באותו רגע היד, ברור כי את המערכה
הראשונה הפסידו זיכרוני וחבריו. פניהם
חמורי־הסבר של השופט ושל עורכי-הדין
היו בבואה מסוגרת יותר להתפרצויות
הזעם שנשמעו, בדיוק באותה שעה, מעש רות
אלפי בתים בישראל.
העולם הזה 2110

בעוד השופט ויתקון עסוק בכתיבת הח לטתו,
בחן כתב העולם הזה את הספרים
בספרייתו של השופט וגילה אם את הספר
חירבת חיזעה. כאשר הוא הפנה את תשו מת
ליבו של השופט לכך שהספר נמצא
בספרייתו שלו עצמו, צחק השופט ואמר:
״זה בוודאי של הנכד שלי הוא בן .18״
בהחלטתו ציין השופט ויתקון כי מפאת
השעה אין הוא יכול להוציא את הצו המ בוקש,
משום שהטלוויזיה כבר מקרינה
את הסרט האחר, אולם קבע דיון בהרכב
של שלושה שופטים עליונים שלושה ימים
אחר־כך.
התרגיל של אנשי הליכוד והמפד״ל בא
לאחר נסיונות רבים, משך תקופה ארוכה,
למנוע את הקרנת חירבת חיזעה. איש לא
עירער על הרמה של הסרט עצמו, משום
שמרבית המערערים לא ראו כלל את
הסרט. הצעקה קמה כנגד הספר עצמו,
אשר אגב כלול בתוכנית הלימודים הריש־מית
של בתי הספר העל־יסודיים, עליה
מופקד השר זבולון המר.
יחס שד כבוד לכנסת. אין ספק
שביטול הקרנת חירבת חיזעה ביום השני
האחרון מצביע על הסיגנון החדש של
של קואליציית ליכוד את מפד״ל, בכל
הנוגע לחופש הביטוי, ולא רק של רשות־השידור.
במה
שנוגע לרשות־השידור אין ספק
כי המצב יוחמר עוד יותר, החל מהחודש
הבא, כאשר ימונה ועד־מנהל חדש לרשות,
אשר יהיה מורכב רובו ככולו מנאמני
משטרם של בגין והמר.
היתד, זו חברת־הכנסת של הליכוד שרה
דורון אשר הביעה יותר מכל את הצפוי
לחופש הביטוי במדינה באמרה אחרי ה החלטה
של המר :״יש לחנך את רשות־השידור
ליחס של כבוד אל הכנסת.״

מדיניות
מסעבאמ רי ק ה
ממשלת ישראל פקדה
על יהודי אמריקה
להשפיל את סאדאת.
התוצאה עלולה ל!היות גורלית

!בחודש: סובמבר היה א׳נוואר אל־סאדאת
מלך העולם. ידידי ישראל משתאו ליטראה
יוזמתו ההיסטורית, תושבי ישראל קיבלו
את פניו כשדמעות בעיניהם, ארצות־הבריות
מעלתה אותו על נם כמדינאי דגול.
השבוע בא א׳ל־סאדאת ׳לארצוות־זמברית.
מצבו מיה שיונה לגמרי :
׳•! מרב מרדכי שינדלר, ייונמ-לשעבר
שן־פך סוכן יעלוברנטש של מנחם בגין, אסר
על יסודי ארצות־חברית להיפגש עם בשיא
מצריים — הוראה מדהימה !ממש בחוצפתה.
• 1הנשיא ג׳יימי קארטר מסר לאל־סאדאת,
בשיחות ״כמוסות״ ,הרחק מכלי-
התיקשורת, כי אין הוא יכול לעזור לו.
ממשלתו גמצאת עתה במצב כה עגום, עד
כי אין לה מיכולת לבצע את ממדיניות
של עצמה, ללחוץ על ישראל אז אף למכור
!למצריים כמות משמעותית של נשק, מול
מתנגדות הלובי היהודי וידידיו בקונגרס.
י• יפה יושם: תואר אל־סאדאת כטרדן,
המעז לעמוד על דרישותיו, תחת לחזור ל שולחן
המשא-והמתן ולהתמקח שם על
״הצהרת ׳כוונות״ וחסרת־תוכן.
לפני ואחרי מעשה. מה קרה לנשיא
המצרי?
כאשר יצא לירושלים היו רבים, במצ ריים
ובארצות מערביות האחרות, שמתחו
ביקורת על שיטתו, תוך חיוב מטרותיה.
טענתם העיקרית: בנסעו לירושלים הוא
נותן לישראל מראש את אשר היא מבקשת
— מכרה ׳בקיומה החוקי. אחרי שהישראלים
יקבלו זאת במתנה, לא יעלה על דעתם ל שלם
תמורה כלשהי, וארציות־הברית לא
תכריח ׳אותם. אם לא ייקבע ממחיר מראש,
הוא לא ישולם אחרי-יסעשה.
!איין ספק כיי בעיני מאות אלפי בעלי־ידיעה
במצריים ובעולם הערבי, נראה עתה
׳שביקורת זו צדקה. תמורת מעשהו ההיס טורי,
החד־פעמי, לא קיבל אנוואר אל-
סאדאת דבר. ישראל אונה מוכנה אף לפרק
:את ההתנחלויות שמקימה על אדמה מצרית,
וממשיכה להתנחל בסיני !ובגדה המערבית
באופן פרובוקטיבי, כאילו היה מנוי וגמור
עימה להשפיל את אל-סאדאת לעיני כל.
האמריקאיים אינם מתערבים, ואף מסרבים
לספק למצריים את הנשק שיחדל לזרום
מברית־המועצות — דבר העלול לעורר
זעם עמוק בחוגי הקצונה הצבאית במצ ריים׳
התומכים עד כה באל־סאדאת.
אם אכן זאת תהיה המסקנה מביקורו שיל
!נשיא מצריים בארצו׳תיהברית, עלולה ה-
העולם הזה 2110

!תוצאה להיות גורלית. ההתפכחות המצרית
עלולה להימשך זימן קצר או ארוך, אך
בסופו של דבר תתפשט במצריים, ובשאר
הארצות הערביות, מהכרה: יוזמת אנוואר
אל-סאדאית נכשלה.
כאשר יקרה הדבר הזה, תהיה הברירה
.בין שתי מסקנות: מי׳לחמה או מהפכה.
שתיהן עלולות למחוק את מחיוך מעיל
פניהם שיל ממנהיגים הישראליים והיהודיים,
שלא הסתירו משבוע את סיפוקם למראה
כישלונו של מסיע אנוואר אל-סאדאית ב-
ארצות־מבריח.
טרור החס ח המו*

כמות ש 7כספית
ימרח להתפצל למאות
טיפות נפרדות — ופך
גס אירגון טרור
הכספית היא חומר חמקני. היא יכולה
להתפצל לאלפי טיפות קטנטנות, להתאחר
׳בשלולית. גדולה, להתפצל שוב. בכל ה שפות
הפכה הכספית שם־נרדף לחמקנות,
לגמישות, ליאי-יציבות.
השבוע הפכה הכספית סמל עליון של
הטרור. כמה טיפות של כספית הטילו יאת
חתייתן על ייבשת אירופה. הן גרמו מק
עצום לייצוא־ההדרים הישראלי.
היסטריה !המונית. כאשר נתגלתה
כספית ב״תפוזי יפו״ נראה הדבר כפתיחת
דף חדש במערכת־הטרור.
עד כה הייתה החזית האווירית בבחינת
המייגזר הרגיש. ביותר במערכה זו. קל
לחטוף במטוס, קל לפגוע בו. כדי לצמצם
מכה זו.נאלצות עתך. כל המדינות להשקיע
סכומי-עתק. די בכמה צעירים המוכנים
לסנן את חיימם, בדי למחזיק את מעולם
כולו ממתח מתמיד.
אולם פרשת מתפוזים ׳מוכיחה בי יישנם
מעזרים רבים אחדים, שבהם יכולה קבוצה
קטנה של טרור לגרום להמולה עולמיות,
ליצור היסטריה ולגרום לנזקים כלכליים.
.אם אכן ותפשט הטרור לתחומים אלה,
ויפעל בשיטות ׳מתוחכמות, תצטרך מדינת־ישראל
להקדיש משאבים יותיר: ויותר נדו־

נאשם לבריבט
— לחוד בכלא
לים להתגוננות, שלא. תוכל ׳להיבטיה היש גים
מוחלטים.
המתונים נכשלו. הלקח השני קשור
.בשאלה: מי ביצע את המעשה?
׳אש״ף הכחוש. שיש לו — או לאירגינים
הגדולים המאוגדים בו — קישר לעניין.
לעומת זאת !תבע גוף יבעל שם יחדש, ואולי
פיקטיבי — ״המיפקדה הפלסטינית״ — את
מאחריות לכך. לא יברור אם זהו שם־כיס׳וי
לשלוחה של אחיד מאירגונים מגידולים,
,גוף אירופי התומך בפלסטינים. ,או ׳קבוצת־
׳רסיס חדשה ישל פידאיון פלסטיניים.
אולם סביר עתה ברוד ידבר אחד: אחרי
הפסקה גדולה בפעילות הטרוריסטית ב עולם,
חוזר הטחנה הפלסטיני למכשיר ישן
וברוק זה.
מזה כמה: שניים הפסיק אירגון פתח, ז-
בעיקבותיו גם האירגונים הגדולים האח רים,
את הטרור מחוץ לגבולות הארץ. הנ
עיתונאים
לברפט ופאסקאלים
יחד בניקוסיה —
הגת אש״ף, בראשות יאסר עראפאת, הח ליטה
לעליות על הדרך הדיפלומטית. היא
׳ביקשה ׳לקבל הזמנה לוועידת־ז׳נסה, לזכות
ב״תוקיות בינלאומית״ ,להתקפל כחברה
מכובדת למ״שפהת־העמים, כהבנה לקראת
הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה.
בעיני חלק גדל והולך של המחנה ה פלסטיני,
קיו זה נכשל לחלוטין. ישראל
דבקה ׳בהתנגדותה המוחלטת למדינה פלס־טיניית.
הפלסטינים ׳חו׳ששים כי אנוואר אל-
סאדאת מוכן ׳לעשיות שילום עם ישראל, תוך
מכירת הפלסטינים. חוננית־ה״אוטיונומיד,״
שיל בגין נראית לפלסטינים כנסייון לשבור
סופית את התנועה הלאומית הפלסטינית
ולספח יאת השטחים לישראל.
במצב כזה הולכת וגוברת בקרב הפלס־טינים
הריעה כי יש לחזור אל השיטות,
שהביאו,להם תשומת־לב בינלאומית והכרה
בינלאומית בשנים עברו: הטרור האלים,
הידרמאיתי, שפו, ניתן להשיג הרבה בהש קעה
מועטה.
כליאש ״ ף? יאם אכן בוצעה פעולת־התפוזים
בידי קפוצת־רסיס חדשה, יש גם
׳בכך לקח לעתיד.
הגוף שהפסיק את הטרור הבינלאומי היה
אש״ף, שפעל על־פי האינטרסים שלו. שאי פתו
להכרה בינלאומית וליצירת קשרים
עם ממשלות העולם הכתיבה לו מדיניות,
שהגבילה את הלוחמודהזעירה לתחום יד<-
שיילטון הישראלי.
׳אחת המטרות העיקריות של ממשלת-
ישראל היא שבירת אש״ף, .במשימה זיו
׳נעזרה ישראל על־ידי ממשלת ארצות־הברית,
ולאחרונה גם עלי־ידי מצריים.
מה יקרה אם אמנם תצליח מגמה זו?
התוצאה תהיה׳ פלי ספק, דומה לפיצול
כמות, של כספית לאלף רסיסים עצמאיים,
׳שיתגלגלו בשטח, כל־אחד כרצונו, ללא
הגיון צפוי וברור.
שלושה וחצי מיליון פלסטינים לא ייעל מו,
גם אם יישבר אש״ף. הם פזורים ברחבי
העולם, דור יחדש של ׳פלסטינים
צעירים, מתוסכלים ומייאושים, יקים ׳עש רות,
ואולי אלפים של רסיסי־טרור מתחרים.
הטרור הפלסטיני יהפוך סכה עולמית.
׳כאשר הזהיר, מנחם בגין השבוע מפני
״מדינה של מרעילי, תפוזים״ ,הוא לא רק
הגביר מחדש את הבהלה באירופה, שכבר
החלה שוככת, אלא גם הציג בעייה כוזבת.
הקצנת הטרור הפלסטיני, והתפשטותו מ חדש
ברחבי העולם, לא באה מפני שעומדת
לקום מדינה פלסטיניות, אלא להיפך — מפני
שנגוזה כל תיקווה בלב הפלסטינים להשיג
מדינה כזאת בדרכים פוליטיות ודיפליו-
מטיות.
יתכן כי התפוזים המרים אינם אלא
אות המבשר מאבקים מרים לעתיד.

עיתונות
התצ לו מי ם עוררו ח שדו
ש?י העיתוגאיס?עצרו
כחשדדיס בכעידות עוייגת
לישראל —
מה יפסוק בית־המישכטץ
העיתונאי הנס לברכט עמד לצאת את
ביתו. השעה היתה שמונה בבוקר. בידיו

היח מאמר שאותו הוא היה אמור להביא
אל הצנזורה הצבאית, לאישור. משם עמד
לסור אל סניף הדואר הקרוב, על־מנת
לשגר את המאמר לחו״ל.
הוא לא הספיק לצאת מן הבית, כאשר
נשמעו דפיקות בדלת. בפתח עמד אל מוני
בלבוש אזרחי שביקש לשוחח עם
אלברכט. העיתונאי המזוקן בן ה־ 62 לא
התנגד. האלמוני שלף תעודה המעידה כי
הוא קצין מישטרה וביקש מלברכט להת לוות
אליו למטה המישטרה ברחוב דיזנ־גוף.
לברכט נאות, באדיבות האופיינית לו,
והשניים ירדו לרחוב ונסעו במכונית ה״
מישטרה אל התחנה.
בדרך שוחחו השניים. וקצין המישטרה
התעניין מה טיב יחסיו של לברכט עם
עיתונאי קפריסאי בשם פאנאיוטים פאס־קאלים.
לברכט, שהכיר היטב את העי תונאי,
סיפר לקצין בפרוטרוט על קשריו
עימו. השיחה קלחה בידידות רבה, גם
בתוך בניין המישטרה. לברכט הציץ ב שעונו
ונזכר שעליו להיות בירושלים עד
השעה 11 לפני הצהריים, על־מנת לכסות
את דיוני הוועדה המדינית הישראלית־מצרית,
במלון הילטון.
״אל תדאג, אתה תגיע לשם בזמן,״ הר גיעו
אותו חוקריו, אנשי הלישכה לתפ קידים
מיוחדים (לת״ם) של מישטרת מחוז
תל־אביב, שבראשה עומד רב־פקד חיים

יד,ב.
טיול כניקוסיה. באותה שעה היה
כבר צלם העיתונות והטלוויזיה הקפריסאי,
פאנאיוטים פאסקאליס, עצור אך במקום
אחר. חוקריו חשדו בו בקיום מגע עם
סוכני אש״ף ובאספקת תצלומים, מפות ו מידע,
לאירגונים עויינים על־מנת לבצע
פיגועים בישראל. בחיפוש בכליו של פאס־קאליס
נמצאו קבלות של לברכט וכן ר שומים
אחרים שהעידו על קשריהם של
השניים. בסרטים שהחזיק,במצלמותיו נמ צאו
תמונות משותפות שלו ושל לברכט,
במקומות שונים בארץ. כך הגיעו החוק רים
אל לברכט.
המעקב אחרי השניים החל זמן־מד, קו־דם־לכן.
פאסקאליס, שהגיע ארצה פעמים
אחדות בשנתיים האחרונות, ערך סידרת
כתבות מצולמות עבור העיתון הרישמ־של
ממשלת קפריסין ועבור רשת הטל וויזיה
המיזרח־גרמנית. הוא נחשב לצלם
עיתונות מחונן. את לברכט הכיר בני־קוסיה
לפני שנים אחדות. לברכט טייל
שם אז עם אשתו, ובין השאר ביקר גם
במערכת העיתון המקומי שבו עבד פא־נאיוטיס.
השניים התיידדו ופאנאיוטים אף
לקח את בני הזוג לברכט לסיורים בעיר
ומחוצה לה.
כשהגיע הקפריסאי לישראל הוא התקשר
עם לברכט וזה סייע לו בהכנת כת בות
על ישראל. בין השאר הפגיש אותו
לברכט עם אישים ישראלים שונים, נציגי
מפלגות השמאל, אנשי הסתדרות ובני
נוער. בביקורו האחרון של פאסקאליס
בישראל, בינואר השנה, סייר עימו לברכט
במקומות שונים בארץ — בימית, באש דוד
באשקלון ובמקומות רבים אחרים.
בסיורים אלה כבר היו השניים תחת מעקב
סמוי, ופעולותיהם צולמו. כוחות הביט חון
מאשימים את פאסקאליס בביצוע צי-
(המשך בעמוד )26

מק-מה ממשרת !..קינות הקומה הלאומית״ התנהלות של טילע־ שטיק
^ שה להכין, בימים אלה, מי שקרן
ומי ארכיאולוג.
שמונה מישפחות ו־ 30 בני־ישיבה הת מקמו
בשילה העתיקה. אין רשות מוסמכת שילה אחת המוכנה להודות שמתנחלי
יושבים שם באישורה. ואילו המתיישבים
עצמם אינם מוכנים לתת יד לשקר, ול מסו
ר,עשן האופף את עצם ישיבתם שם.
סגן־שר־הביטחון מרדכי (״מוטקה״) צי פורי
אינו שמח, כשמעלים לפניו בימים
אלה את בעיית שילה. לדבריו, איש לא
נתן למתנחלים רשות להתיישב במקום.
ציפורי הוא בעל־הבית האמיתי על השטח.
מישרד־הביטחון הוא האחראי על כל הש טח
שמעבר לקו הירוק, וציפורי הוא האיש
העוסק בהתנחלויות מטעמו. שר־הביטחדן
עצמו, עזר וייצמן, שאינו חסיד נלהב של
המתנחלים, הטיל על סגנו, המקורב יותר
לריעות אנשי גוש־אמונים, את משימת
הטיפול בסבך הבעיות של ההתנחלות.
גם אם ציפורי אינו יודע ״מה הם עושים
שם,״ כדבריו. הרי מי שהיה צריך לדעת
הוא שר־החקלאות אריק שרון, השר ה עוסק
בענייני התיישבות מטעם הממשלה.
אריק שרון טוען כי לא הוא, לא חטי בת
ההתיישבות של ההסתדרות הציונית
וגם לא המינהל לבנייה כפרית שבמישרד־השיכון
קשורים או מטפלים בבעיות מת יישבי
שילה. כאשר נשאל אריק, מדוע
איפוא מטפלת חטיבת ההתיישבות במתנח ל,
שילה, הוא גימגם ואחר־כך השיב :
.,כיוון שטיפלו באנשי שילה בעת שהם
היו במחנה זמני בעופרה, אולי עדיין ממ שיכים
לטפל בהם.״

יותר גדול
ממצדה
^ כל מוכנים להודות רק בדבר אחד :
י שאותם היושבים בשילה כיום הם חברי
מישלחת ארכיאולוגית, שתפקידה לחקור
ולחפור את שרידי העיר העתיקה שילה.
זהו ההסבר הרישמי של ממשלת־ישראל
להימצאות המתנחלים במקום.

הסכר זה נדחה על־ידי שלושה

גם מחנה זמני של חופרים, אולם בוודאי
שלא כן האשקוביות, אותם מיבנים טרו מיים
אשר כל אחד מהם מהווה דירת־קבע.
אלה כבר הוזמנו לשילה, ועומדים להגיע
לנקודה בתחילת השבוע הבא. כן קשה
להבין מדוע צריכה מישלחת ארכיאולוגית
זמנית לשפץ חורבה ולבנות מיבנה־אבן
קבוע, בעל חדרים אחדים, עם גג רעפ״ם
אדומים, כפי שעשו תושבי שילה במהירות
מפליאה. המיבנה, הקרוי בפי תושבי ה מקום
בית הוועד, ושלט עם שמו ניתלה
עליו, משמש בינתיים את בני ישיבת שילה.
הגורם השלישי שאינו מוכן לקבל את
השקר הממשלתי בעניין קבוצת הארכי אולוגים,
הוא הארכיאולוגים עצמם. קצין־
המטה (קמ״ט) לענייני ארכיאולוגיה במים־
קדת יהודה ושומרון, משה דמתי, הודיע
בסוף השבוע שעבר כי לא הוצא כל
רישיון־חפירה בשילה. במשך השבת הוא
ננזף על־ידי ציפורי, ובמוצאי־השבת נזכר
ומיהר להודיע לעיתונים כי אכן הוצא
רישיון־חפירה. מזכיר־הממשלה, אריה נאור,
טרח לפרסם, בתום ישיבת הממשלה
שנערכה ביום הראשון השבוע, כי ניתן
רישיון־חפירה ארכיאולוגי למתנחלי שי לה,
אם־כי קודם־לכן טען שהממשלה כלל
לא דנה בנושא שילה בישיבתה השבועית.

גורמים, וכראש ובראשונה על־ידי
המתנחלים עצמם.
אלה טוענים, וחוזרים וטוענים, כי אין
ביניהם לבין ארכיאולוגיה ולא־כלום.
״אנחנו באנו להתיישב במקום, ולהקים
כאן עיר ואם בישראל,״ טען השבוע מק סים
גור, מראשי המתנחלים בשילה. ל מתנחל,
שילה יש רק בעייה אחת: בינם
לבין עצמם קיימים חילוקי־דיעות אם יש
להקים במקום עיר גדולה, אליה יצטרפו
אלפים ורבבות או, כפי שחושבים אחדים,
מרכז כפרי-עירוני, שאליו תותר ההצטר פות
רק אחרי בדיקה סלקטיווית של המוע מדים.

או אחרת, קשה להבין כיצד

הארכיאולוג זאב ייבין, שמתפקידו
לאשר את הרשיון מהבחינה
המיקצועית והמדעית, לועג כגלוי
לבלון? הארכיאולוגי.
חושבים מתכנני וחולמי העיר החדשה או
המרכז הכפרי-עירוני, להגשים את חלומם.
בשילה יש רק כ־ 30 דונם, שעליהם אפשר
יהיה לבנות. כל שאר הקרקע הוא אדמה
פרטית, שאין כלל סיכוי לרכוש אותה מ בעליה,
התושבים המקומיים. אין להניח
שאפילו ממשלת בגין, אם תחליט על אי שור
ההתיישבות בשילה, תעז להפקיע
אדמות פרטיות.
הגורם השני, המכחיש את העובדה כי
במקום יהיה רק מחנה של חופרים ארכי אולוגיים,
הוא המצב בשטח. אל שילה הו באו
כבר הקאראוונים של המתנחלים, ש ישבו
קודם־לכן בעופרה, היישוב־המאמץ
שלהם. הקארוואנים אומנם יכולים לשמש

לדברי ייבין, חפירת אתר שילה, בשלב
הראשון בלבד, היא עניין לחמש עונות־חפירה,
כלומר לפחות לחמש שנים. יש
להכין את המישלחת הראשונה במשך שנה
תמימה, והערכת ההוצאה הכספית של כל
עונה היא כמיליון וחצי לירות. ייבין אומר
כי חפירת שילה היא מיבצע הגדול עשרות
מונים מן החפירות המפורסמות במצדה.

גשם
של כסף
^ די להכין מה בדיוק קורה בשילה,
~ מי משקר למי ולמה, יש להבין ב-

פורת.

נורא,

אנחנו נתנחל,״ בישר חנן

והוא אומנם ירע על מה הוא
מדבר. סיור חטוף בשיטהי הגהה
מוכיח, כי כל אה ת מההתנחלויות
כמפת גוש־אמונים מאז שוכנת
עתה לכטח ומתפתחת, בדיוק כמקום
שקבעו אנשי הגוש.

פול ס הגיעו
ל מ קו ם

י׳י >ייא,ל/

? \ י לבוא רק

סקי׳ ^ ח טי ב ת ההתיישבות
7ית. זהו שם סמוי ל-
של הסוכנות היהודית.
׳ ,שני שמות אלה מעידים
,ולקה אולם מטעמי תרומות,
המחלקה־להתיישבות לחטיבה*
שינוי זה בא כדי למנוע הפ־
׳דומות מארצות־הברית. שילטונות
האמריקאים סירבו לאשר פטור ממס
דומות הניתנות עבור התיישבות הנער-
ת מעבר לקו הירוק. כדי שלא תיפסקנה
התרומות לסוכנות היהודית, שינו את
השם. סוד זה גלוי, כמובן, לכל, וגם לאמ ריקאים,
אך בינתיים מקבלים הכל את ה שקר
המוסכם הזה. יושב־ראש המחלקה
להתיישבות או החטיבה להתיישבות הוא
רענן וייץ, והמנכ״ל שלה הוא שימעון
רביד. עד כה אישרה ממשלת ישראל
סכום בן 88 מיליון לירות, שרובם עוברים
דרך החטיבה, להתיישבות היהודית ביהו דה
ובשומרון. מופקד על כספים אלה אריק
שרון ואילו מרבית הכספים עוברים דרך
החטיבה להתיישבות.
הגוף השלישי הוא המינהל לבנייה כפ רית
שבמישרד השיכון. גוף זה מופקד על
בניית מרכזים עירוניים בגדה המערבית,
ומתקציבו ניבנו עד כה שלושה מרכזים
עירוניים: קרני־שומרון הסמוכה לאלון י
מורה. ,׳אלקנה היושבת במישטרת מסחה
הישנה וגיבעון, ליד לטרון. הרוח החיה
בקרני־שומרון, האיש המצליח להוציא כמ עט
כל סכום עבור המרכז העירוני שלו,
הוא אלי פפר הצעיר, אב לשמונה ילדים,
אשר יחד עם ילדיו הפגין לפני מישרד
ראש־הממשלה כאשר הגשם שטף את קר־

הארכיאולוגיות

שתי מתנחלות משילה, שתיים מתוך שמונה נשים
אשר התיישבו במקום עם משפחותיהם. על־פי הודעת
הממשלה, שתיים אלה הן ארכיאולוגיות, אולם לאף אחד מכל מתיישבי שילה אין, לדבריהם
עצמם, שוס מושג וידע בארכיאולוגיה ואין הס מתכוונים כלל לעסוק בחפירות.

בגוש, נשפכים לאלקנה תקציבים עצו מים.
בראש
המרכז העירוני גיבעון עומדת
רחל איתן, אותה הגברת שהצליחה להע חיילי
רים
בסוכות בשנה שעברה על
צה״ל, ולהעלות מתחת לאפם את ההתנח לות
בגיבעון. אישיותה של איתן ומירצה
הרב סבטיחים פריחה לגיבעון, יישוב
אשר מדי יום זורמות אליו שיירות של
משאיות עם אשקוביות וציוד ליישוב עי רוני
קבוע.
הגורם הרביעי והחשוב ביותר בהתיישבות
בגדה המערבית הוא גוש־אמו־

מ* משקר? -אריק
ני־שומרון, עוד לפני שניבנו שם מיבני־קבע.
ההפגנה של פפר ושמונה ילדיו הו עילה,
והתקציבים לקרני־שומרון זרמו ב שטף,
כמו אותו גשם.

דמו
של בגין
ר; ראש המרכז העירוני אלקנה
* עומד ניסים סלונימסקי, לשעבר מ ראשי
גוש־אמונים וממייסדיה בגלל קשריו
עם ראשי הגוש, ומפני שראשיהממשלה
ואריק שרון יודעים על השפעתו הרבה

נים. נראה כי הגוש התחזק באחרונה חי זוק
פנימי, למרות — או בגלל — הקרע
שבינו לבין ממשלת בגין, והאכזבה האי שית
העצומה שמביעים ראשי הגוש בכל
הזדמנות ולפני כל אחד מראש־הממשלה
עצמו.

לאחרונה כערכו כגוש, לראשונה
בתולדותיו, כחירות פנימיות.
כמקום !החאשון יצא, כצפוי, חנן
פורת, מנהיגו הכמעט הבלתי־מעורער
של גוש אמונים. אולם
ההפתעה!הגדולה היתה במקום
השני. הדמות !הקיצונית ביותר ב־גוש־אמונים,
הרב משה לווינגר,

שמשך תקופה ארוכה היה מוקפא
כביתו בקרייודארכע, זכה בו.
לווינגר הפריע, בקיצוניות הרבה שלו,
לאנשי גוש־אמונים. מעשיו הביאו להת נגדות
לגוש, גם בקרב אותם שהיו מחסי די
הגוש, ומשום כך הוא הורחק. אולם
עתה לקראת העימות הגדול של הגוש
עם ממשלת־בגין, נראה מקומו של לווינ־גר
בצמרת טיבעי ויותר.
כאשר הכריז גוש־אמונים על מפת ה התנחלויות
הגדולה שלו בסוכות, נתנו
בגין ועזר וייצמן את ההוראה לצה״ל לפ נות
את המתנחלים בכוח. השיחות של

^ דאי לסקור את מערך ההתנחלויות
״ • החדש של הגוש, מצפון לדרום :
ההתנחלות הצפונית ביותר היא דותן,
שחברה התמקמו במישטרה סנור, ליד
ג׳נין. ההתנחלות מורכבת מחברי־גוש
אמונים מאיזור חיפה, ואלה נוסעים מדי
יום ביומו למקומות־עבודתם וחוזרים בש עות
הערב לבתיהם שבדותן.
דרומית ממנה נמצאת התנהלות שומרון
(להבדיל מן המרכז העירוני קרני״
שומרון) .התנחלות זו יושבת בתוך מח נה
של חיל־התותחיים בדיר־שרף וחב ריה,
מרביתם חברי גוש־אמונים מאיזור
נתניה, אף הם עובדים ממערב לקו הירוק,
ורק באים בשעות הערב ללון בהתנחלות.
מובן שגם •בשומרון וגם בדותן שוהות ה־מישפחות
כל היום בבית, בהתנחלות.
אלון מורה, בשמה הקודם קדום, היא
אומנם התנחלות ותיקה יותר, אולם כדאי
לבחון את התפתחות יישוב זה, שהיה ה ראשון
ליישובי־המריבה של גוש־אמוניס.
במקום התפתחה מסגריה גדולה, המקבלת
עבודות ממישרד־הביטחון. מלבד המסג-
ריה הוקם באלון־מורה מיפעל המייצר
ביגדי ילדים. את המיפעל מנהלות שתי
אחיות, דניאלה וייס וקלילה הר־נוי. בעלה
של דניאלה, אמנון וייס, הוא נכה, אלוף
העולם בכמה מיקצועות־ספורט לנכים- ,
הוא איש־הכספים של גוש־אמונים. בהת נחלות
זו חבר גם בנו של מנהל בנק המיז־רמי
המאוחד, משה מאיר, שפתח במקום
סניף של הבנק שלו, אם כי הוא מכחיש
שהבנק מעניק עזרה כספית לגוש־אמוניש.
דרומית לאלון־מורה שוכנת התנחלות
נווה־צוף, היא נבי־צאלח. על התנחלות
זו עובר בימים האחרונים משבר עמוק.
ליד ההתנחלות נתגלה האוטובוס שבו נר צח
נהג דן בשבוע שעבר, וחברי ההת נחלות
הם שמצאו את הנהג הגוסס. בעיק־

מ רד כי ציפורי וחנן פור ח
חנן פורת, גרשון שפט וחבר־הכנסת הרב
חיים דרוקמן עם בגין ואריק שרון, הביאו
להצהרות אנטי־בגיניות מצד ראשי הגוש,
ולהתקף־לב נוסף לראש־הממשלה, שטען
אז כי אנשי הגוש ״שפכו את דמו.״
נראה היה אז -כי הגוש נכשל. הוא דא
הצליח להעלות את מרבית ההתנחלויות
שצויינו במפה שלו. חיילים פינו גרעיני־התנחלויות
ממקומות מסויימים, ואילו מז כירות
הגוש הורתה אז לגרעינים אחרים
לבטל את העלייה על הקרקע ולסגת. או לם
ראשי גוש־אמונים הופיעו אז לפני
עיתונאים, בעיניים אדומות מחוסר שינה,
ופנים מתוחים, אך במילים מלאות תיקווה.

בות המיקרה נבהלו שמונה מישפחות ועז בו
את נווה־צוף וחזרו לבתיהם בערים
בארץ, ועתה שוקדת מזכירות גוש־אמונים
בגיוס חברים חדשים להתנחלות זו.
התנחלות בית״אל שוכנת בתוך הבסיס
הצבאי הגדול בית־אל, שבו מצוי בסיס
הטירונים הגדול של צה״ל. אנשי התנח לות
זו אינם יכולים בינתיים לפתח יישוב
בתוך מחנה צבאי, ואף הם עובדים ב עבודות
הרגילות שלהם מעבר לקו הירוק
ובאים בערבים לתוך הבסיס הצבאי.
עפרה הוא אחד היישובים המבוססים
ביותר מיישובי הגוש. במקום מסגריה
(המשך בעמוד )26

יתר גי לכחש וד מי ה י
(המשך מעמוד )25
גדולה ותוכניות פיתוח רחבות־היקף. נראה
כי ההתנחלות עשירה ביותר. חבריה אימ צו
את מתיישבי שילה, שהתגוררו בקא־ראוונים
בעופרה במשך חודשים ארוכים,
עד לעליה על הקרקע. אנשי עופרה אף
מימנו סכום של חצי־מיליון לירות לתש לום
את החשבונות הראשונים שהגיעו ל אנשי
שילה, אחרי העלייה על הקרקע.
לא הרחק מעופרה מצוייר, התנחלות
בית־חורץ, שהשתכנה בתוך מחנה
מישמר־הגבול במקום. בינתיים עובדים
גם חברי בית־חורון מחוץ לנקודת ההת יישבות
שלהם, המשמשת להם רק כבית.
בעיר התמרים או, בשמה הקודם,
מיצפה יריחו, יושבים מהקיצונים ש בין
אנשי גוש-אמונים. בעת ההתנחלויות
של סוכות, הימרו אנשי גרעין עיר־התמ־ירים
את פי המזכירות, שהורתה להם שלא
להתנחל, ניסו לעלות על הקרקע, פונו
בכוח על־ידי חיילים — ונעצרו. כמה ימים
לאחר־מכן הותר להם להתיישב ״באופן
זמני״ ארבעה קילומטרים ממקום ההת נהלות
המקורי. מנהיג הגרעין, שמואל
*!תמר, וכמה מחבריו לא הסכימו לארבעה
הקילומטרים, חזרו לבתיהם והודיעו כי
ישובו לגרעין רק כאשר יתיישב במקומו
המקורי.
ההתנחלות הדרומית ביותר היא תקוע,
שחבריה מנסים לפתח חקלאות סביב הת נחלות
שלהם.
איום מול איו ם

ך* גוש־אמדנים כספים רבים, שהוא
€מקבלם מתרומות בארץ ובחוץ־לארץ.
:ימעט מדי יום ביומו מגיעים ל״וילה׳,
!:ישרדי הגוש בגיבעה הצרפתית בירוש לים,
צ׳קים מארצות־הברית. גם בארץ יש
*גוש תורמים רבים, ביניהם תעשיינים
:דולים ושכירים, שנתנו לבנק שלהם הו־את־קבע
להעביר סכום מסויים מדי חו ש
לחשבון הגוש.
אולם את פעולת ההתיישבות הענפה
סל הגוש אי־אפשר לממן מתרומות אלה,
זהיינה גדולות כאשר תהיינה. המממנת
;דגולה של ההתנחלויות מעבר לקו הירוק
;יא ממשלת־ישראל, שהקצתה השנה 83
זיליוני ל״י להתיישבות שמעבר לקו ה רוק.
המחליט היחיד־כמעט על אופן הוצ־זת
הכסף הוא אריק שרון, אולם,

:כר עתה כדור כי שרון אינו
פהליט רק עד אופן הוצאת הכסף
>דא גם עד גודד התקציב. עד היום
נכר הגיעו ההוצאות דיותר מ־200
גידיוני דירות, יותר מפי־שניים
והממשלה
־!תקציב המאושר
גצטרך דאשר, כאחת מישיבותיה
:קרובות, את הכפדת התקציב או
צידושו.
השם שילה מופיע כבר בטלוויזיה ב־ורצות־הברית
ובעיתונים האמריקאים,
ילא הסבר. כל אזרח אמריקאי יודע מה
:יא שילה. בארצות־הברית קיימות חמש
:רים בשם שילה, אולם כאשר מוזכר שם
ה בימים האחרונים, ברור לכל כי המדו ד
בשילה שבגדה המערבית. גם הנשיא
;ארטר מציין בנאומיו את השם שילה,
:עגה אמריקאית, מבלי לטרוח כלל להס יר
כי הוא מתכוון להתנחלות הישראלית.
עיני הממשלה והציבור האמריקאיים,
פכה בשבועיים האחרונים שילה לסמל
בעייה במיזרח התיכון, יותר מהבעייה
פלסטינית, יותר מיישובי פיתחת־רפיח
ו שדות־ה תעופה שהם כביכול אבן־הנגף
משא־והמתן לשלום. כמו אנשי גוש-
מונים, כן גם אנשיו של קארטר לא אכלו
ת הבלוף של המישלחת הארכיאולוגית.
עתה ממתינים להתפתחות, הן במישרד
אש הממשלה בירושלים והן במזכירות
•ש־אמונים. אין ספק כי עיקר הלחץ ה-
מריקאי יבוא בימים הקרובים בעניינה
ל שילה, שבו רואים האמריקאים סמל
שקרים של ממשלת בגין. אם תוכל ממ לת
בגין לעמוד מול הלחץ האמריקאי,
5תרה, הבעייה המיידית של העימות עם
ש־אמונים. אם לא יעלה בידי הממשלה
עמוד מול הלחץ, יצטרכו בגין ושר־הבי־חון
להורות לצה״ל על פינוי שילה בכוח.

דאפשרות זו מתכוננים אנשי
דט־אמונים. הם מבטיחים כי
תחזור פרשת אדץ־־מורה.״

אז נכנעה הממשלה בראשותו של מי ש יה
אז שר־הביטחון, שימעון פרם למת-
זלי קדום, בעיקר בגלל הידיעות שהגיעו
ו גורמי ביטחון בדבר היערכות צבאית
עשית של גוש־אמונים, שכוונתה היתה י
זשיב ב״מילחמת התאבדות״ ולא להסכ־ם
!ינוי בשום פנים ואופן.

במד תלונה לשר המישפטיג
(המשך מעמוד )23
לומים עבור האירגונים הפלסטיניים, ב 15 ימי מעצרם של לברכט ופאליננס
מסווה של עבודה עיתונאית.
הוגשו נגדם כתבי-אישום. בדיון >דמ,
הקידה ערמומית. אלא שהחוקרים
>.$שופט המחוזי, דוב לוין, דרשה פ<״׳
לא גילו ללברכט שהוא חשוד בעבירה
טת מחוז תל־אביב, ויקטוריה אום > /ד י
כלשהי עד שעות הצהריים של יום החק-

ייי-י׳יי^כי ם׳
״י״ ה ה לי
עד תום
בסקי־כהן, את מעצרם נד
רה. רק אז, כשהחלו לרשום את עדותו,
סיפר לברכט לשופט :״מאז שעלית ^ >מ יסצ <
נודע ללברכט שהוא חשוד בפגיעה חמו ארצה
נלחמתי בכל מילחמותיה. כל חיי
רה בביטחון המדינה. עד אותה שעה גם
אני נאבק, על־פי השקפותי, לשיפור די לא
הודיעו לו חוקריו, שהוא נתון למעשה
מויה של המדינה והנה מאשימים אותי
במעצר.
ברצון לפגוע בביטחונה ומכניסים אותי מגג בשעות אהר הצהריים של ד,־ 17 בינואר
לכלא ביחד עם פושעים...״
הובל לברכט אל בית המעצר באבו־כביר.
השופט לוין החליט לדחות את בקשת
־ 5״־ 3ג 5י*
החוץ?.
היא הוחזק שם בבדידות. צלם העיתונות
התביעה לעצור את ברכט בקבעו :״אין
החיוני/
הקפריסאי הוחזק במעצר מבודד
ראיה שלברכט קשר עם העיתונאי הקפ חוקרי
המישטרה לא
ריסאי כדי לפעול נגד המדינה.״ הוא ציווה

הממשלה,
הותירו לשני העצורים להיפגש עם עור־על
שיחרורו בערבות של 50,000 לירות.
כת-הדין פליציה לנגר, שנקראה לייצג
את פאסקאליס עצר השופט עד לתום ה ^

ק שי 0 ,׳ אפ
אותם.
הנימוקים 1וו ^ ^ייי -
הליכים.
נוע מישראל > ייוו \
למחרת הם הובאו בחשאי אל ביתו של
״חומר ביד היוצר״ .בינתיים שיגרה
אתיופיה ודרום׳ /י^״
שופט המעצרים התורן, אהרון כהן, ברמת-
עורכת־הדין פליציה לנגר מיכתב חריף
הקצוות של הקש < 0ס
השדון. הדיון התקיים בשעה שש בערב,
אל שרי הפנים והמישפטים, וכן אל ליש־הוקרבו
על מיזבח׳?ו ורק
התערבותו הנמרצת של השופט כהן
כת עורכי-הדין, ובו טענות קשות נגד י המדינה, בביכול/ . לבין איפשרה מיפגש בין עורכת־הדין
המישטרה שטיפלו בפרשה. במיכתבה מת כך
יכלה ממשלת
שולחיה. השופט האריך את המעצר ב־15
ארת הפרקליטה את התנהגותם של קציני
את תמיכתה בקואליצי,
יום והשניים הוחזרו, איש איש למקום
מישטרה שונים ובהם רב־פקד יצחק חגג,
הסובייטית— קובאנית—לזביו.
מעצרו.
רב־פקד חיים יהב ומפקח יעקוב גלבוע.
נית, המתייצבת לימינם של אנשי הכת
כעבור חמישה ימים הועבר לברכט לתא
אלה שיטו בה, לדבריה, הטעו אותה ומנ הצבאית
באתיופיה ובאותה שעה להזדהות
רגיל עם עבריינים אחרים. במהרה הפך
עו את כניסתה לבית־המעצר באבו־כביר,
בגלוי עם ממשלתה הריאקציונית של
״היקה״ בעל זקנקן השיבה והפנים החי שם
היתה אמורה להיפגש עם לברכט ה דרום־אפריקה,
שידיה מגואלות בפשע של
וורים׳ קורבן ליצר הלינץ׳ של חבריו
עצור. בתחילה אושר לה הביקור, אך
השמדודעם. העיקרון כי ״בפוליטיקה אין
סנטימנטים ומוסר, יש רק אינטרסים,״ הפך
אבן היסוד במדיניות־החוץ של הממשלה.
כב!ד הדחפורים ברפיח. אולם היתר,
זו אשלייה בילבד. כי לטווח ארוך וב חשבון
כולל מנוגדת מדיניות דו־פרצופית
וחסרת בושה זו את האינטרסים של העם
והמדינה גם יחד.
התמיכה הצבאית באתיופיה מיועדת לכ אורה
להקנות לישראל מאחז בקרן אפ ריקה,
תוך הימור על כך שהסובייטים ו־גרוריהם
הם שיהיו בעלי ההשפעה באיזור
זה, יצליחו לדחוק משם את רגלי ארצות-
הברית ובנות־בריתד, האפריקאיות.
התמיכה ד,הפגנתית הגלויה בממשלת ה דיכוי
הגזעני של דרום־אפריקה, מכוונת
להקנות לישראל יתרונות כלכליים, לש פר
את מאזן התשלומים שלה ולקבל בת מורה
לתמיכה הפוליטית אתנן כלכלי ב צורת
היתר להשקעות מוגברות של כספי
המנצלים הלבנים בדרום־אפריקה בארץ.
הפיכתה של ישראל במוצהר לבעלת-
ברית העיקרית של דרום־אפריקה ש יסודותיה
הונחו עוד בימי ביקורו של ראש־ממשלת
דרום־אפריקה, ג׳ון פוסטר, עת
היה אורחו הרשמי של ראש־הממשלה יצ חק
רבין, יש בהן גם להאיר באור חדש
את הידיעות המתפרסמות בקביעות בעתו-
ראש־הממשלה פורסטר עם רבץ כישראל
נות הבינלאומית על שיתוף־הפעולה הגר לעשן
סיגריה משתי הקצוות
עיני בין שתי המדינות.
שני האקטים הפוליטיים האלה, שנעשו
לתא־המעצר .״מרגל, בוגד, קומוניסט !״
כשהגיעה אל שערי בית־המעצר המחוזי,
תוך ציניות גלויה ותוך זילזול בתדמיתה
צעקו לעברו שכניו לתא, ביניהם סוחרי־נאמר
לה שהאישור שבידיה ״אינו תופס״.
של ישראל בעיני דעת־הקהל העולמית
סמים ורועי־זונות הדורי גאווה לאומית.
״ברור לי,״ מסיימת פליציה לנגר את
הנאורה, אינם רק סטירת־לחי למשפחת
במהרה עברו הצעקות לפסים אלימים
תלונתה המפורטת ,״כי צעדיה ופעולותיה
העמים. הם נושאים בחובם לא רק את
ולברכט הוכה בגבו ובראשו. רק התער של
המישטרה וזרועות הביטחון בנדון,
זרע הנידוי.
מעידים לא רק על חוסר תום־לב מצידם,
בותם של השוטרים מנעה מהאסירים לע בראש
וראשונה הם משליכים את יש שות
בו שפטים, אבל חרף התקרית הוא
אלא גם על רצונם לבודד את שולחי ולמ ראל
לעימות גלוי עם ארצות־הברית, מצי הושאר
באותו תא מעצר.
נוע מהם עצת פרקליט כדי שיהיו בידם
בים אותה במחנה אוייביה בשתי החזיתות.
שיחדור הנליל. לא היתה זו פגישתו
כחומר ביד היוצר. פעולותיהם מהוות
מדינה שאינה מתחשבת באינטרסים של
פגיעה חמורה בזכויותיהם הבסיסיות של
הראשונה של העיתונאי לברכט עם חו בת־הברית
היחידה שנותרה לה בעולם,
מות בית המעצר. הוא נמלט מגרמניה ל שולחי
ובאמינותה של החקירה כולה, על
לא תוכל לאורך ימים לתבוע מאותה בת-
ארץ ערב מלחמת העולם השנייה. ב־1940
הוצאותיה. למותר לציין, כי האמור לעיל
ברית התחשבות באינטרסים שלה. כל
מהווה גם פגיעה חמורה בחופש המיקצוע
נעצר על־ידי הבריטים, כעולה בלתי־ליג־הרמזים
כאילו פעילותה הפוליטית של
לי, והוחזק בכלא עכו. במילחמת העצמאות
של עריכת־דין, ההופך לחוכא ואיטלולא
ישראל בשתי הזירות המנוגדות נעשית
נפצע לברכט בקרבות לשיחרור הגליל,
כאשר הינו תלוי בראות עיניהם ובשרי בתמיכתה
המוסווית של ארצוודהברית,
רות ליבם של חוקרים.״
והפר נכה. הפציעה גרמה לו גם מום
אינם אלא פיתפותי־ביצים חסרי בסים.
בלב. מאז זנח את מיקצועו כטכנאי מכוהאם
עצרו אנשי הביטחון את לברכט
אולם מעבר לכך טומנת הפעילות היש נות
והחל לכתוב עבור ביטאון המפלגה
רק בגלל דיעותיו הפוליטיות, ופגעו בכך
ראלית באתיופיה ובדרום־אפריקה סכנה
הקומוניסטית הישראלית — קול העם ש פגיעה
חמורה בחופש העיתונות, או ש־מוחשית
ביותר לאינטרס הלאומי העליון
עם חבריה הוא נמנה מאז הגיעו ארצה.
היתה להם סיבה טובה לעצור אותו?
של ישראל — השלום עם מדינוודערב
לאחר פילוג במפלגה הקומוניסטית עבר
תשובה על כך תינתן כאשר יפסוק בית-
ובראשן מצריים. בשתי הזירות מתיצבת
לברכט לרק״ח וכתב עבור בטאוניה. ב־המישפט
את דינו של לברכט.
ישראל מהצד השני של המיתרס שמעברו
1968 יצא למוסקבה, ככתב של מספר עי האחר
ניצבת מצריים.
תונים קומוניסטיים זרים, ומאז שחזר אר מצריים
נטלה על עצמה את התפקיד
צה הוא כותב לעיתוני המיפלגות הקומו של
מגינת העולם המערבי באפריקה. מדי ניסטיות
באיטליה, בצרפת ובמערב־גר־ ה בו שהשאבדה
ניותה האפריקאית של ישראל חותרת מ מניה.
תחת
למעמד זה, שמנסה מצריים לקנות
ממשלת ה7יבדד גוקטת
במאמריו נהג לברכט לתקוף בחריפות
לעצמה. כמו הדחפורים בפיתחת־רפיח, כך
במדיגיות צינית באפריקה
את מנהיגי המדינה, בעיקר את מנחם
גם הסיוע הצבאי לאתיופיה והפוליטי ל־כותב
בגין,
אך תמיד נהג להדגיש שאינו
דרום־אפריקה נראים כמאמץ מכוון לחבל
המחבלת בהסדר השלום
נגד ישראל אלא נגד מדיניות הממשלה
בכל סיכוי להסדר ישראלי־מצרי.
שאותה כינה ״מדיניות אנטי־ישראלית״.
ממשלת יצחק רבין החלה בכך. אבל היא
תוך שבוע אחד העניקה ממשלת־ישראל
לברכט מכהן גם כחבר הוועד המרכזי של
דאגה להצניע מדיניותה זו. ממשלת בגין־
גושפנקא רשמית לשתי מעורבויות שלה
דיין ממשיכה באותו קו, אבל היא עושה
באפריקה, שהיו עד כה בגדר שמועות
רק״ח וכאחראי על מחלקת קשרי־החוץ.
בלתי מאושרות בלבד.
זאת כבר ללא בושה.
בעבר שימש גם כמזכיר הסיעה בכנסת.

יי ^ ״3

יחסי ־חוץ

העולם הזה 2110

שלושים מ ותו?

^ חת המתנות שקיבל מנחם בגין
י * עם עלייתו לשלטון, היתד! העובדה
כי מיספר חודשים לאחר ניצחונו, יחול
יום ההולדת ה־ 30 של המדינה. בגין הח ליט
להפוך אירוע זה למסיבת הניצחון
הפרטית שלו ולחוג את יום ההולדת משך
שנה תמימה.
למרות קוצר הזמן, הוחלט על הכנת
סידרה של ארועים, מבצעים, טכסים ודד

לאחר שביצע את ההוראה, הבין רגר
מדוע התעקש נאור על קוצו של יוד.
מנכ״ל הוא בעל דרגה בכירה יותר, ומ מילא
משכורת גדולה יותר מאשר מנהל,
וזה נתן לו רעיון. לפגי כשבועיים הוא
פנה אל מנכ״ל משרד ראש הממשלה
הד״ר אליהו בן־אלישר ודרש ממנו לקבל
תואר מנכ״ל ודרגה 10 בדירוג הממשלתי,
הדרגה המיועדת רק למנהלים־כלליים של

בגין נבהל
מהסתבכות החגיגות
לשנתה־30

מנהל החגיגות
התפוטר בגלל
נ ״ ר מיכתב•

גיגות, אשר יפארו את שלושים השנה
האחרונות ובגלל העובדה שבמרביתם יהיו
ראש הממשלה או שרי ממשלתו הדמויות
המרכזיות, אפשר יהיה לשייך, בעיני הה מונים,
את הישגי כל 30 השנה, אל בגין
ואנשיו.
תחילה נקבעו המבצעים. שר האנרגיה
והתשתית, יצחק מודעי, האחראי על נוש אי
הטכסים בממשלה, מונה להיות יושב-
ראש ועדת־השרים לחגיגות ה־ ,30 מי
שאחראי בפני הממשלה על הפעולות וה אירועים.
באותו
זמן היה אריה נאור, מזכיר ה ממשלה
ודוברה, בתקופה של רטינה ומרי רות
על כך שאין מעניקים לו מספיק
תפקידים וכיבודים. ראש הממשלה החליט
להוכיח לנאור את אמונו בו, והטיל עליו
תפקיד באחד הנושאים הקרובים והחשו בים
לבגין — שנות ה־ .30 נאור מונה להיות
יושב ראש הוועדה הבינמישרדית לארגון
ארועי שנות ה־.30
כמנהל החגיגות מונה יצחק (״אידו״)
רגר. רגר היה משך שנים רבות איש
רדיו ואחר כך עורך יומון גח״ל, שנסגר
מאוחר יותר, היום. עם סגירת היום נשלח
רגר לתפקידים שונים בשגרירויות ישראל
ברחבי העולם ובין היתר התפרסם כמי
שהיה האחראי בשגרירות ישראל בלונדון
על ארגון ההפגנות הספונטניות למען
שחרור יהודי ברית־המועצות.
כאשר עלה הליכוד לשילטון הגיע רגר
לארץ והמתין לקבלת חלקו בעוגה הכל לית,
שהחלה להיפרם. תחילה דובר על כך
שרגר יהיה מנכ״ל רשות השידור, אולם
מאוחר יותר הוחלט שלא להחליף בינתיים
את המנכ״ל הנוכחי של הרשות יצחק
ליבני.
לאחר שאויישו כל התפקידים ב וועדה
לחגיגות ה־ ,30 הגיש רגר, ש-

משרדי הממשלה, כמו בן־אלישר עצמו. עד
כה קיבל רגר משכורת על פי חוזה מיוחד
לפי דירוג .8—9
בן־אלישר, שהיה בסוד הרהורי בגין
לו רגר
ונאור סירב. אז הודיע
כי אם לא יתקבלו דרישותיו הוא יתפטר.
״אתה לא מדבר ברצינות?״ אמר לו בן-
אלישר ורגר הבטיח לו כי הוא אכן מתכוון
ברצינות לאיום .״אם כך אז תתפטר,״!
הודיע לו בן־אלישר, ורגר אמנם עשה כן.

המשה קול
של בגין
ך* אשר נקרא השר יצחק מודעי לראש
״״ הממשלה, לישיבה בה השתתפו מלבד
בגין עצמו גם בו״אלישר, נאור וראש־לש-
כתו של ראש־הממשלה יחיאל קדישאי, הוא
לא ידע כלל על התפטרותו של רגר. היה
זה כבר שבוע לאחר ההתפטרות, והיתה
זו הוכחה ניצחת לבגין כי מודעי אינו
יודע כלל על הנעשה בתחום החגיגות
עליהן הוא אחראי. לאחר שיצא מודעי
מלשכת ראש הממשלה, לא יכול היה
בגין להתאפק ואמר :״לכל ממשלה יש:
את המשה קול שלה.״

לא־מנכ״ל רגר
סנקציות לאחר התפטרות
הקים לו מטה פרטי משלו במשרד ראש־הממשלה,
טיוטא להצעת חגיגות. ההצעה
זכתה לביקורת ציבורית וללעג ניכר ב־עתונות
מאחר שכללה בתוכה צימוקים
כמו בגד־לאומי, מאכל-לאומי וזוטות מעין
אלה. אולם בנוסף לביקורת זכתה הצעת
הטיוטא אף לתקציב ענק 52 :מיליוני
לירות. רק כהשוואה: חגיגות שנות 25
למדינה עלו למשלם המיסים 2.5מיליו ני
לירות.

מנכ״ל בן־אלישר
לא ברצינות

//דברים
מוזרים

ף סערה הראשונה פרצה כאשר בגין
י 1התעקש על קיום מצעד צבאי במסגרת
שנות ה־ .30 בגין רצה להגשים חלום אישי
משלו, לעמוד על הבמה ולקבל את פני
חיילות ודגלי צר,״ל, או כפי שהוא מכנה
זאת ״צבא ישראל,״ ממש כפי שעשה לפניו
דויד בן־גוריון. אולם ההתנגדות הציבורית
למצעד היתד, רחבה ונתמכה גם על ידי
המטכ״ל ושר הביטחון עזר וייצמן. בגין
נסוג מדרישתו לקיום מצעד־צבאי והחליט
על מצעד המחתרות, או מצעד הלוחמים.
היתד, זו הרחבה של רעיון המצעד הצבאי,
ועתה אמורים לצעוד בצד חיילי צה״ל גם
לוחמי נילי, השומר, ההגנה, אצ״ל ולח״י.
בגין אף ויתר על הבמה. הוא הודיע כי
יצעד בראש לוחמי אצ״ל, כמי שהיה
מפקדו של הארגון הצבאי הלאומי. היתד,
זו החלטה נבונה. העובדה שראש הממ שלה
צועד, מעבירה מיד את האצ״ל לראש
המצעד, וייווצר הרושם כי האצ״ל עמד
בראש הארגונים שהקימו את המדינה.
אולם לאחר שנפתרה בעיית מצעד צה״ל,
החלו הבעיות האמיתיות של ועדת שנות
ר,־ .30 אריה נאור החל לדווח לראש ה ממשלה
כי ״דברים מוזרים״ קורים בוועדה
וכי ההתרשמות שלו היא כי ״אם לא יקרה
נם, לא תהיינה חגיגות.״ בגין קרא אליו

בבהילות את השר מודעי אולם למודעי
לא היה מושג מה קורה בוועדה והוא לא
יכול היה להרגיע את ראש הממשלה.

מנב״ל
או מנהל
¥¥ל פי דיווחים של נאור הוצא כבר
מרבית הסכום בן 52 מיליוני הלירות
שהוקצו לחגיגות. מיליון וחצי לירות כבר
בוזבזו על הוצאות מינהליות ועל תקציבי
אש״ל ואירוח. יתרת הסכום חולקה בין
התאחדויות וארגוני עולים לפעולות בלתי
ברורות, למועצות-מקומיות ולערים שב שליטת
הליכוד, כדי לערוך חגיגות מקו מיות,
וכן לחברות פרטיות שהגישו הצ עות
מנופחות לארגון ארועים והפקות
שונות.
באופן רשמי נפתחו חגיגות ד,־ 30 כבר
בחג החנוכה האחרון. אולם כל פעולה
לא נעשתה, מלבד קבלת פנים אצל נשיא
המדינה, הפרופסור אפרים קציר, שזכתה
להד ציבורי קטן. אגב אירוע זה, אורגן לא
על־ידי הוועדה אלא על־ידי מרכז ההסברה
השייך למשרד החינוך והתרבות.
בהתייעצויות בין בגין לנאור הוחלט
למצוא דרך להחליף באלגנטיות את מנהל
החגיגות רגר, וזאת מבלי לפגוע באיש
הליכוד הוותיק. נאור, שבינתיים כבר הצ ליח
להסתכסך עם רגר, לא ידע כיצד
לבצע זאת.
ההצלה באה לו מהמקום האחרון ממנו
ציפה לה, מרגר עצמו. לפני כחודש הדפים
רגר נייר מיכתבים אישי, בז, תחת סמל
המדינה והכותרת של חגיגות ד,־ 30 כתב:
״לשכת המנהל הכללי.״ רגר נקרא בדחי פות
אל נאור שהסביר לו כי אין הוא
מנהל-כללי של החגיגות אלא רק מנהל,
נדרש לגנוז את נייר המכתבים ולהדפיס
נייר מתוקן.

בינתיים עוד לא נמצא מחליף לרגר.
אנשי משרד ראש הממשלה המנסים לש מור
מכל משמר את המידע על כשלון
ארגון ארועי שנות ה־ ,30 מחפשים בסו דיות
מנהל חדש לחגיגות, כדי שלא יירמז
וייוודע לציבור גודל הכשלון. רגר הת בקש
להישאר עדיין בתפקידו, כדי שיוכל׳
להעביר את כל החומר ליורשו, והסכים
לכך, אם כי עד שיימצא היורש, לא מופיע
יותר רגר בלשכתו שבמשרד ראש־ד,ממ שלה
וארגון החגיגות הוקפא בינתיים.

השר מודעי (עם אשתו)
כמו משה קול

עם קוגיאק

וכמה מידידיו יצאה צלילה קרן לבילוי באחד ממועדוני־הלילה
בניו־יורק. הקשר עם טלי סאוואלאס נוצר אחרי
שצלילה נמנתה עם 15 המועמדות הסופיות (מבין ) 600 שהיו אמורות להופיע לצד הכוכב
במופע מוסיקלי. למטה מימין: קארן בלייק בתמונה במדור הרכילות, משמאל: צלילה קרן.

בור חודש צפתה צלילה במחזד ,טלוויז יה,
והסתבר לה שהצעירה מהאוטובוס
היא אחותה של קארן בלייק.
״באמריקה יש כל הזמן תחרויות של
,דומים׳ לאנשים מפורסמים,״ סיפרה צלי לה
השבוע .״הזוכים מרוויחים הרבה כסף,
אבל מעולם לא עלה בדעתי לפנות לתח רות
מסוג זה. העניין נראה לי אפילו קצת
טיפשי, אם כי ייתכן שהייתי לוקחת חלק
בכך אילו זה היה מזדמן לי במיקרה.״
יש לה שיער ארוך וגלי בגון הדבש,
עיניים ירוקות, עצמות־לחיים בולטות, קו מה
תמירה וגוף חטוב. הצברית התל־אבי-
בית בת ה־ 26 גילתה מגיל צעיר נטייה
למישחק ושירה. את נסיונה הבימתי הרא שון
רכשה בכמה הצגות־ילדים.
לפני כחמש שנים הצטרפה כרקדנית־זמרת
לצוות המחזמר של יונתן כרמון
לחיות עוד קייץ, שהוצג בארצות־הברית.
לאחר מכן השתתפה במופע אחר של כר־מון,
כשהיא מהווה חלק מצמד הנזרגניות,
יחד עם לאה לופטין, כיום משלישיית
שוקולד מנטה מסטיק.
שתי המרגניות זהובות־השיער המשיכו
להופיע יחד גם אחרי שהמופע ירד, עד
שלאה החליטה לחזור לארץ. צלילה בחרה
לעצמה שם נוח יותר לביטוי, לילה קרן,
והמשיכה לשיר סולו במועדונים ובאתרי-
נופש. הדימיון בין ״קארך ל״קרן״ היה,
לדבריה, מיקרי בהחלט.
בשעות היום העסיקה את עצמה בשי עורי
מישחק, ריקוד, פיתוח־קול, ציור
וגרפיקה, ומדי פעם גרפה כמה דולרים
מן הצד כדוגמנית בתצוגות־אופנה ובצי-
לומי־פירסומת.
טיבעי שההסתופפות בשולי עולם־הזוהר
הובילה אותה למקומות ולאירועים שבהם

הדימיון המנתיע נין ו ה
(למעלה)
קארן

מ א רן x
^ צעירה היפהפיה, שישבה להנאתה
י י בבית־הקפה, לא יכלה להאמין למראה
עיניה. על השולחן הסמוך הניח מישהו
עיתון. באחד מעמודיו בלטה תמונה .״מה
אני עושה בעיתון?״ היא חשבה בתדהמה.
בדיקה מהירה הבהירה לה שהמצולמת
היא מישהי אשר יכלה בקלות להיות אחו תה
התאומה, שחקנית־הקולנוע האמרי קאית
קארן בלייק, שהיתה אז עדיין בל-
תי-מוכרת. צלילה ינאי התבוננה בתמונה
כשהיא נפעמת. אחרי שהתאוששה תלשה
את העמוד, כדי להראותו בבית.
יום לאחר מכן מיהרה לחזות בסרט
רסיסי חיים, אחד מסרטיה הראשונים של
השחקנית, שהוקרן אז בארץ. על המסך
הגדול בלט הדימיון ביניהן עוד יותר,

כולל הפזילה הקלה בעיניים. צלילה הרגי שה
כאילו היא מתבוננת בדמות עצמה,
כשהיא משוחחת, מנהלת ריב קולני ומת נה
אהבים עם כוכב הסרט, ג׳ק ניקולסון.
במשך שבע השנים שעברו מאז, הספי קה
צלילה להתרגל להערות על כך, שקיד מו
לא פעם את פניה, בעיקר בארצות-
הברית, שבה היא מתגוררת בשנים האח רונות.
לפחות פעם ביום ניגשים אליה
ברחוב ומבקשים חתימה.
לפני שנה, בשעת נסיעה באוטובוס
בניו־יורק, ישבה מולה צעירה שדמ תה
לה להפליא. השתיים נעצו עיניים זו
בזו במשך כל הדרך, ובתחנה הסופית
פלטה הבחורה לעבר צלילה ,״את נראית
לי מוכרת מאיזשהו מקום,״ והסתלקה. כע-

נכחו כל מיני מי־ומי, אבל היא נמנעת
מלפזר שמות נוצצים.
ברשימת הקורסים שבהם השתתפה צלי לה
בארצות־הברית היה גם קורס לעי תונאות.
היא מצליחה לא־רע בשטח הזה,
ונראה שאם אי-פעם תרצה לעזוב את
הזימרה, יש לה לאן ללכת. מאז הגיעה
לארץ לחופשה, לפני חודשיים, התפרסמו
כתבות אחדות שלה באחד הצהרונים.
ועד שצלילה תחליט מה היא באמת
רוצה לעשות, היא יכולה להרשות לעצ מה
ליהנות מאישיות מפוצלת — להת ראיין
בתור זמרת, לדבר על עצמה או
לראיין אחרים ולעוררם לדבר על עצמם.
בשעות הצורך היא אפילו תוכל לראיין
את עצמה.

למטה; לשחקנית

וישראלית צלילוז קו
< גרם או 11 1וויו וי עומוז ודרכות בוזי 1ם

ה ך? 1יךה | ק ן ך 11,1של כוכבת־הקולנוע קארן בלייק עדיי! לא השי
תתפח בסרט, אבל היא מורגלת בעמידה מול מצי
׳ 1| # 1 1 11 # •4 >111י
למות, כדוגמנית מסלול וצילומי־פירסומת. כאן מדגימה צלילה קח. בגד־יס אופנתי

צלילה קרן (מימין) נדהמה כאשר גילתה, לפני שנים אחדות,

את הדימיון המפתיע בינה לבין קארן בלייק (משמאל, בסרט
#1 1\ 11 #1
יומו של הארבה) .הישראלית המתגוררת בארצותיהברית אינה מסונוורת מעובדה זו.

השונם האמין ן־כל טענות האשה
אבל נסק לה נ: י צ 1יוו קט^ 1
ממי ש העניקן ה ראיון ל״העודס 1הזה׳ ^

1* 1 1 1 3 .1111

111* 11־111
בינלאומיות התכופות שניהל צמד האוהבים
המבוגרים.
טייג היה אז בן 57 ואירנה בת .43 הוא
היה אלמן קשיש, לא נאה במייוחד אך
עשיר ביותר. האיש, שניצל ממחנות-
ההשמדה בפולין, התיישב אחרי המילחמה
בגרמניה ועסקיו פרחו ושיגשגו ׳שם. כיום
הוא שותף בחלק ממניות מלון הילטון
בת׳ל־אביב, בעליהם של מלונות הפאר פאל
ומוריה (גראנד־ביץ׳ לשעבר) בתל-אביב,
בעל מיגרש האופרה ברחבת הרברט סמו-
אל בתל-אביב וכמו־כן הוא שולט על רשת
של מלונות גדולים בפרנקפורט, גרמניה.
עסקיו מסתעפים על־יפני אמריקה ואירופה.
קשה לדעת אם היה זה עושרו הרב של
,בעלי,־לעתיד, הטיולים המפתים שהבטיח
לה, או דיברי השיכנוע האנטי־ציוניים ש המטיר
עליה, לפי דבריה, אך עובדה היא
ש׳בני־הזוג החילו ׳רוקמים בצוותא את עתידם
המשותף.

ליל סדר
— וחסל

הנדה המדומה

אירנה קורצ׳קינה (כיום בת ,)48 שעלתה ארצה מלנינ גרד,
הכירה את המיליונר דור סייג ( )63 שהבטיח
לשאתה לאשה. דויד טייג הפר את הבטחתו, גרם לה התמוטטות נפשית ופיסית ובית־המישפט
פסק, בתום דיון מישפטי שנמשך חמש שנים, פיצויים בסר 15,000 לירות.

ף נתבעים שישבו על ספסלי אולם
י * המ״שפטים, לא יפלו להסתיר את חיו-
כיד.ם כאשר סיים השופט את קריאת פסק-
הדין, בקובעו :״הסכום של 15,000 לירות,
הוא שייפסק לתובעת סתור נזק כללי ו סולל...״
היתר,
להם סובה טובה לחייו. שכן, האיוש
שנגרו פסק השופט השה בייסקי את סכום
הפיצויים לא היד, אלא דוד טייג, איל-
המלונות הבינלאומי ואחד היהודים העשי רים
ביותר הנוחתים מדי פעם בישראל, ל רגל
עיסקקהם.
דקות אחדות קודם־לכן דחה השופט
בייסקי, אחת ׳לאחת, את כל טענות ה־סניגוריה.
פרקליטיו של המיליונר טייג
כבר ראו בעיני רוחם כיצד מחייב השופט
את שולחם בסכום־פיצויים אסטרונומי. אך
השופט הסוש־הכיפה צפן הפתעות באמ תחתו.
הוא אומנם לא קיבל את תירוציו
של הנתבע, אך היו לו גם טענות כלפי
הצד שכנגד. ובראש כל הטענות עמדה
אחת — ראיון ׳שפורסם בשבועית העולם
הזה לפני חמש שנים.

המיליונר
* 7חיפש חכ מ ה
^ חת הכותרת ״מיסטר הילטון סידר
י ׳אותי !״ פורסם במארס , 1973 סיפורה
ישל עולה חדשה מרוסיה, אירסה קורצ׳קינה,
(העולם הזה .)1853
׳בעיניים דומעות סיפרה ׳אז אירנה :
״הגעתי לישראל מלנינגרד בסתיו , 1971
׳והעבירו אותי לאולפן ביפו. הייתי בארץ
פחות מחצי-שנה כשיום אחד, בינואר , 1972
באו אלי כמה חברות באולפן והראו לי
ומודעה בעיתון, :מיליונר יהודי מגרמניה
רצה להתחתן עם אשד, יפה מאד, גבוהה
וחכמה׳ .הבנות לחצו עלי להיענות, .זה:
בדיוק בשבילך׳ ,אמרו.״
30 ווו וווי י!...

אירסה •היססה. לארץ הגיעה עם בתה,
סטודנטית למוסיקה, ומאז התאלמנה מ בעלה,
שהיה פסל, זכתה האשה המקסימה
בהצעות־נישואין רבות .״דחיתי את כולן,
כי לא רציתי להתחתן עם גוי,״ אמרה.
״חלמתי להגיע לישראל.״
אירסה ׳נעתרה להפצרות בתה וחברותיה
באולפן, ופנתה אל הכתובת של מישרד
השידוכים שצויינר, במודעה.
על ההמשך סיפרה, באותו ראיון :״מייד
כשבאתי למשרד, הוא (השדכן) הרים טלפון
לטייג ואמר, :מצאתי ׳בדיוק ׳מה שאתה
מבקש טייג ביקש לראות אותי מייד.
הפגישה התקיימה בדירת השדכן. יופר,
(השדכן) ,מצא לנכון להכין אותי קודם.
הוא גילה לי שטייג איננו גבר מרשים
מבחינת הופעתו החיצונית, ושזה כבר
קרוב לארבע ישנים שהוא מחפש עבורו
אשה. אבל את כל המועמדות הוא דחה.״
ההמשך היה כמעט כמו באגדות. טייג
׳לקח את. אירני, לארוחה במיסעדת־פאר
בתל־אביב, ועוד -באותו ערב הציע לה
לדבריה, נישואין.
היא היססה ,׳לדבריה, רצתה לתהות מעט
על קנקנו, לבדוק מה מסתתר מאחרי כל
המיליונים שלו. טייג המשיך להיפגש עימד,
ברציפות, כשהוא חוזר ואומר לה :״אל
!תהססי. ההפסד יהיה כולו שלך. אשה בר־ידדה
ויפה כמוך, בארץ האסיאתיות הזאת —
יאכלו אותך פה. את עוד לא יודעת מה
זה לחיות ׳פה. השמש תאכל אותך. היהודים
כאן יאכלו אותך. את עוד לא מכירה
אותם .׳תעבדי כאן בפרך. את לא נולדת
בשביל האסיה הזאת. אני מציע לך להימלט
מכאן. בואי אתי, .נתחתן, ותהיי אתי ב אמריקה
כמו מלכה.״
בינתיים היה טייג קופץ, לרגל עסקיו,
לאירופה, אך הרומן נמשך ובמלוא להטו.
הוא היה מתקשר אל אירסה מסל פינה
בעולם. מעון־העולים השלו ביפו, שבו
התגוררה, נרעש כולו משיחותיהטלפון ה־

ך* יכלתי את ז ה שאני עומדת
ן להיות אשתו,״ סיפרה אירסה ב ראיון
שנערך עימד, לפני חמש שנים .״ה־קירבה
ביססו נעשתה אינטימית, בכל ה מובנים.
הופענו בחברה ולפני קרובי־מיש-
פחתו כימי שעומדים להינשא. באותה תקו פה
לא חזרתי למעון, והייתי איתו.״ לקראת
חג פסח השתתפה אירסה בסדר שערך
טייג, בחברת, בניו וקרובי־מישפחתו, במלון
ש ר תו; .הוא הציג אותה לפני סולם באומרו :
״את המלכה שלי.״
׳אחריי הסדיר ניגש טייג לשגרי׳רויהת קנדה,
וארצות־הברקת בישראל, חתם על כך שהוא
מתכוון לקחת עימו את אירנה ׳לארצות
אלה, על־מנת ׳שיאושרו עבורה אשרות־שהייה
ישם. הוא ׳נסע לעסקיו בחו״ל -והורה
לסוכן שלו בפרנקפורט, לסדר לאירנה כר טיסי
טיסה.
כאשר היו כל האשרות מוכניות, טילפנה
׳איחסה אל טייג, ששהה בפרנקפורט, ובישרה
לו כשימחה את הבשורה. אלא ש הוא
נשמע צונן. אמר לד, שבתו חולה,
ומשום כך ייאלצו לדחות את תוכניותיהם.
כעבור שבועות אחדים, כאשר חזר טייג
לארץ, יצא המרצע מן השק. אירנה באה
אליו למלון, ,והוא הודיע לה חד־משמעית :
״אני עסוק מאד ואין לי זמן לשוחח איתך.״
כשראה את פניה ההמומים, המשיך :״ואם
הבטחתי להתחתן א׳יתך, עכשיו אני סבר לא
רוצה !״
״׳אחרי יכל הצרות שהוו לי בלנינגרד,
עד שהצלחתי לצאת לישראל — הייתי
צריפה לסבול ישוב פעם בושות וחרפות
כאלה?״ התייפחה אמינה כשסיפרה ל-
העולם הזה על ס״בלה .״אינני יכולה לשאת
את עיני אל חברי ׳במעון. חליתי מרוב
בושה. יאסור להרשות למישהו, אפילו ל מיליונר
,׳להתייחם ככה אל ב׳ני־אדם.״
שבוע לאחד־מכן הגיש עורד־הדיו פינחס
קליינד ,׳בשמה של אירנה, תביעת פיצויים
בגין הפרת הבטחת נישואין, על-סך רבע-
מיליון לירות.
׳במשך ׳שלוש שנים התנהל המ״שפט ב עצלתיים
בבית־המישפט המחוזי. לבסוף,
נפסקו לאירנה פיצויים בסך 35 אלף ל״י.

אירנה בדירת־העולים
11*1 *111
השכורה שלה, זמן קצר
אחרי שבעל מלונות הילטון ופאל הודיע
לה שלא יקיים את הבטחתו לשאתה לאשה.
אירנה העניקה אז ראיון לד,עולם הזה,
ובית־המישפט הקטין את הפיצויים שפסק.

פרקליטיו של טייג, שכללו סוללה נכבדה
מימישרד עורכי-הדין מיר׳ון-יפריבס-׳ריינר,
עירערז על הפסק. הטענה היתד, שלנתבע
לא הומצאו כל מיסמכים מבי׳ת־המישפט —
כדין. העירעזד התקבל, הפסק אכן בוטל,
ועל ׳אירסה קורצ׳ק״ניה ניטל להוכיח את
תביעתה מחדש לפני השופט משה בייסקי.
בינתיים החליפה אירסה את פרקליטיה,
ובתביעה המחודשת ייצגה אותה עורכת־הדין
אלינור דורון.
אחרי חמש שנות דית מישפטי ניתן,
לפני חודש, פסק-׳הדין המנומק של השופט.
למעשה קיבל השופט המחוזי את כל ה עובדות,
שפורסמו בהעולס הזה, כנסוסווב
הוא תיאר את הרומן בין המיליונר היהודי
מגרמניה לבין העולה מרוסיה, ממש כפי
שזה תואר בשבועון.
וכך כתב השופט ער אני לעובדה כי
התובעת היתד. מעוניינת מאד להינשא ל-
׳נתבע, וכנראה גם נסתחררה ממעמדו ה כלכלי
ומה׳שפע הרב שעשוי הקד, להיות
,מנת־חלקר ויחד עם זאת, אף שמצאתי
הגזמות בעדותה, איני מתקשה לקבוע שעוד
בטרם עזב הנתבע את הארץ ב־ ,6.2.72 הוא
הציע לתובעת נישואין.״ השופט איישר גם
את כל שאר הפרטים, כגון הקשר הטלפוני
הרצוף בין השניים, הצגתה של אירנה
לפני מישפחתו וכל התוכניות המשותפות.

טייג אומנם מכחיש שעמד לקחת את
אירנר, עימו לטיול בחו״ל, אך השוואת ה־חותמות
-בדרכונו עם כרטיסי־חטיסה ששלח
לאירנה, מעלתה זהות מוחלטת בתאריכים.
השופט דהה: את טענותיהם של טייג, ושל
מרבית העדים ׳שהביאו סניגוריו.
ההפתעה באר. בטיעון לעצם סכום ה פיצויים.

המיליונר
ביקש
ד חיי ת הת שלום
י * ורך־יהדין ישעיהו פריכם הביא
2תקדימים שונים׳ שבאו להראות כי
למעשה לא מגיע לתובעת כל פיצוי. השופט
דחה את טענותיו שיל פריבס בזו אחר זו,
ונימק בפירוט כל דחיה כשלעצמה.
הוא קבע, כיי ומבחינה עקרונית יש לראות
במעשהו ישל טייג הפרת חוזה שלא־על־ידי
תדמית, ולפיכך אין התובעת צריכה, על־יפיהחוק, להוכיח מהו הנזק הכספי הישיר
שנגרם לה. די אם ׳תוכיח את הנזק הכללי
ואת הנזק המיוחד שסבלה.
ולאירנה היו נזקים מכל הסוגים. לפניי
נסיעתה עם טייג היא חילקה את כל רכושה
הדל לשכבותיה במעיון־ד,עולים. היא לקתה
בהתמוטטות נפשית, הפסיקה את מאמציה
למצוא עבודה (היא עמדה להתקבל כקר יינית
בשידורי ישראל בשפה הרוסית) ,ו־נקלעת;
למשבר כספי חמור. השופט הכיר
גם בעובדה זו, באומרו; ״הסתבר כי ל תובעת
לא היו:אותה עת שום אמצעים, אף
לא לקיום יום־ייומי שוטף. ,והיא עדיין נתונה
בחבלי קליטה קשים...״
אך את הצימוק הותיר השופט בייסקי
לסוף, כאשר פסק מסתבר כי ביוזמתה
של התובעת (לייתר דיוק, יבווזמת עורך-
הדין שייצג אותה אז, ולא זה דהיום),
פירסם השבועון העולם הזה בגיליונו מיום

הזוג המאושר

אירנה קורצ׳קינה ודויד סייג
מחייכים, באחד ממקומות־הבי־דור
היקרים של תל־אביב. לפני חמש שנים הכיר טייג, המיליונר,

בן ה־ ,57 את אירנה בת ה־ ,43 חיזר אחריה והבטיח לה הרים
וגבעות. כעבור חודשים אחדים השליכה מעל פניו ונשא אחרת.
הציטוטים של דבריה בכתבה זו הס מהוד הראיון משנת .1973

1111 אי ל ה 1ז ו 1ת
כי רגיש הבושה ׳שעליו ניסתה להעיד׳ רחוק
ממנה והלאה.״ האשד, לא פנתה להעולס
הזה ולא נתנה תמונות, אלא העורך דין
שלד, דאז, פינחס קליינר.
השופט אף הרחיק -לכת וקבע לגבי
תפוצתו של העולם הזה, באומרו :״עד
לאותו פירסום גדול -ורהב, ידעו על הפרשה
לבל היותר: מכריה במעון־העולים ביפו.
יוחנה דואגת התובעת, שיאם יעוד מצוי ׳ולו
איש אחד במדינה, שהסיפור שלה אינו
מעניין -אותו כילל — יוכל בכל־זאת לקבל
מידע מקורי מפיה ע^ פרשיה מיוחדת, ב לוויית
׳תצלומים, בכל הפוזות יחד,פוזיציות,
והכל במחיר עיתון אחד בלבד
״מי שבא להשיוף עצמו, ביוזמתו ומ רצון,
בעניינים שבינו לבינה,״ סיכם ה שופט
הדתי ,״ומביא לרשות הרבים סיפור
אישי, על דרך הפיקנטיות המיוחדת —
מפחית ׳בעצמו מהרצינות שיל טענת הבושה
והפגיעה בשם הטוב שהוא מנסה להעלות
בתור צידוק לפיצוי מהותי.״
אלא ׳שבכך עדיין לא תמה הפרשה. פרק ליטיו
של טייג החליטו שלא לשלם לפי-
ישעה את סכום הפיצויים. הם הגישו בקשה
לעיכוב ביצוע פסק-הדין בסך 15,000 אלף
הלידות, ובמקביל עירערו בבית־יהמישפט
העליון על עצם ההחלטה לחובת טייג ב-
בית־המישפט המחוזי.
פרקליטה של אירגה הגיש, בשמה, עיר-
עור-ישבנגד, שפו טען כי שיקוליו של ביית-
המישפט המחוזי, לגבי הפירסום בהעולס
הזה, היו מוטעים. הוא ביקש לפסוק לתו בעת
סכיום־פיצויים סביר.

ך| ״ ן אירנה תפרה לעצמה

1 11111י י חליפות אופנתיות, כדי
שתיראה כפי שצריכה להיראות אשתו של
בעל רשת מלונות בינלאומית. את כל רכושה
הדל חילקה לידידותיה, במעון העולים
ביפו. כשנטש אותה טייג, נותרה בחוסר־כל.
׳7.3.73 כתיבה מצולמת של שלושה עמודים
גדושים, כשהתובעת הייא המספקת הן את
הסיפור והן את הצילומים המרובים. אין
זאת, אלא שביקשה התובעת בדרך של
פירסזם לפגוע בנתבע ולהיפרע ממנו. אבל
מניה־וב״ה הוכיחה התובעת במעשיה אלה,

טייג באמצעות ידידים משותפים שלהם
באיטליה. אלא שגם הפעם היה הרומן
מלווה בסיפור אנושי טראגי.
לעירוני, היה אותה עת חפר קבוע, בעל
מישידד הנסיעות פארבנד־טורס, שמואל
פז, והרומן ביניהם נמשך כשלוש שנים.
אולם גם כאן פעלה עוצמתו הכובשת של
טייג, וגברה על כל המיכשיולים. הוא סייחרר
את ליבה וראשה של עידונה בבילויים נו צצים,
בנסיעות לח-ו״ל — בעיקר לריווייירד,
הצרפתית — והיא נטתה ללכת אחריו.
פז המאוכזב יניסה להניא אותה מכך בכל
דרך אפשרית, ובין השאר הריאה לד, את
הכתבה שפורסמה אז בהעולם הזה על
אודות הרומן של טייג עם אירנה קורצ׳קינה
׳וסופו המר .״הלכתי במיוחד לשם כך ל ארכיון
העולם הזה, וביקשתי שיחפשו
עבורי את הכתבה ר,יחיא משינת ,1973״
סיפר פז ,״אבל יאותה לא עניין בלום. אני
בטוח שהיא אפילו לא אהבה אותו. מעולם

לא ראו איו-תם הולכים קרובים. הם תמיד
׳מטיילים במרחק עשרה מטר אחד מהשני.״
בל״ג־בעומר האחרון נשא דוד טייג את
עידונה לוצקי לאישד״ בטכס מרשים. פז לא
ויתר. הוא יתבע ממניה שתחזיר לו יאת כל
הכספים שהוציא עליה במשך שלוש השנים.
הוא אף איים בהגשת תביעה מישפטית,
ולבסוף הסתיים העניין בפשרה. נחתם הסכם
שעל-פיז יבטל יפן את תביעותיו, לא יתן
לסיפור פיירסום בריבים, ובתמורה יקבל
פיצוי כספי הולם. פז אכן קיבל נכסים
ורכוש בערל נכבד, אך את טעם האכזבהוהעלבון הוא נושא בליבו עד עצם היום.
עידונה טייג (לשעבר ליוצקי) ,מתגוררת
ביום בדירה מרווחת שרכש עבורה טייג
בשיכון צמרת כתל-אביב. בעלו*״ איל-
סמלונות, ממשיך לנהל את עסקיו חויבקי
העולם, ואילו אירנד, קדרצ׳קינה ממשיכה
להיאבק על זכותה ל־ 15,000 הלירות.

עפר ר,יד !

המיליונר מצא
א ת אושרו
מ(׳ רשת הרומן עם העולה החדישה מי
דוסיח, לא ריפתה את ידיו ישל איל-
׳המלונות מגרמניה. הוא המשיך בחיפושיו
העקשניים- ,ולבסוף מצא את ׳מבוקשו.
היד, זה לפיני כשנתיים. הפעם עלתה
בריישתו של המיליונר הקשיש, גרושה
יפהפיה, בת ,40 אם לשניים. היתד. זו
עידונה לוצקי, מזכירה בלישכתייהמיסחר-
ישראל־אמריקה, שביבשה את ליבו.
עידונה, שהיתר ,׳נשואה בעפר לישראלי
היושב כיום באדצות־הברית, הכירה אית

כמעט בעלת־בית

איהנה קורצ׳קינה בימים הטובים שלה, בטרק ליני
מלון הילטון. אז היא נהגה להסתובב
במקום כבעלת־הבית לעתיד, ועדיין לא שיערה את האכזבה המרה שטומן לה
הגורל. עובדי מלון הילטון נהגו בת כבוד כיאה למי שעומדת להינשא לבוס הגדול.

ההרשמה ל אליפו תישראל בי

מטע הו1וו! 0מי ה

נמשכת

שחקני שש־בש מכל רחבי הארץ מוז מני ם בז א ת
להר שם לתח רויו ת ה מו ק ד מו ת אצל מירי,
טלפוני ם 230856 :־ 247428 ,03־03

הפר סו מ אי עקב פי א ל קו ב
פתח ת ע רו כ ת ציורים
בגלריה ״שחף״ בי פו

בטחון עצמי

ציור של יעקב פיאלקוב
הונרון פיתוח

דאגה

* הפעלת קסם ההתלהבות * תקשורת יעילה * כישורים

* כיצד תרכוש ידידים
אלה תשיג בקורסים המעשיים ליחסי אנוש של מיל״ה.
הלימודים מתבססים על ספרי לימוד, מערכי שיעור, הרצאות מרתקות, צוות מנתחים
הקורסים מתקיימים כבית ציוני אמריקה בתל־אכיב.
ותירגול פעיל
פרטים על מועדי הקורסים החדשים: טל׳ )03(912093 — )03(916185מ־ 8עד .2

מורלה

רובקס

הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

ה מ תנ השב הי שג ידך

מישפט
ס ר חינו ש ל קו מי ס ר

הזוכה ב ת חרו ת יזכה בפרסי ם יקרי־ערך

הפרסומאי יעקב פיאלקוב, שציוריו תוארו כ״מרמם ציורי
של סגנונות צילום״ ,יפתח תערוכת יחיד ראשונה מיצירותיו
בשבת ( )11.2.78 בגלרית ״שחף״ ביפו העתיקה.
ליעקב העובד מזה 14 שנה כפרסומאי במשרד גדול בתל*
אביב, היווה הציור במשן תקופה זו תחביב בלבד•
האהבה ליופי ולאסתטיקה הביאה אותו לחיפושי דרך בציור
המבטא את היופי והעושר שבצבעים.
זרם ה״פופ״ארט״ השולט ביצירותיו, עדיין שולט בעולם ובמעט
פסח על ישראל. יעקב חינו אחד מהציירים הבודדים בארץ
המציירים בסגנון זה.
בחצי השנה האחרונה צויירו רוב הציורים בסגנון אחר —
״היפר״ריאליסטי״ — שהוא לדעת האמן, ההמשך הטבעי
ל״פופ״ארט״.
ה״היפר״ריאליזם״ מתרכז בביצוע מדוייק ומושלם של סיטואציות
יומיומיות, וחפצים ומוצרים שאינם זוכים בדרן בלל
לעלות על בד בציור.
הדגש העיקרי מושם בציוריו על היופי אותו אפשר למצוא,
במצבים ובחפצים, שעיננו המורגלת לראותם כבדרן השיגרה,
פוסחת עליהם ללא עיכוב.
נעליים ישנות, מטריה על קולב, קומקום על כיריים וכיו״ב,
מוצאים את מקומם על בד הציור ומשתלבים בטבעיות בין
ציורי הנערות היפות כמובן, וציורי הערום העדינים.

במדינה
וקירותר דלתותמ1
אצפויר1

1טרמפ ל זייל

יהושע בך ציון בא עם ם ו??ת
פרקליטים רטפע טיעונים
אך בית־המישפט 7א התרשם —
ודחה את ג 7בקשותיו
״חוששני כי תפיסת ד,מבקש ובא פוחו,
בעניין הליכי פשיטת־רגל ומעמדו של
פושט־רגל בהליכים אלה, היא מוטעית
מיסודה,״ כתב השופט משה בייסקי בפסק־דינו,
כאשר דחה, בקשה נוספת של יהושע
בן־צקון, המנהל לשעבר בנק ארץ־ישראל—
בריטניה.
מאז הורשע בגניבת ! 39 מיליון דולר ז־
!נשלח לבלות !תריסר שנים מאחרי סורג
!ובריח, נחשב בן־ציזן פושט־רגיל, וכל רכושו
נתון בידי נאמן שמונה עלי־די כונס ה נכסים
ועל־ידי הנושים הרבים. אלא ישבן־
ציון, הטוען שהוא חף מפשע, אינו חדל ל הטריד
את בתי־המישפט בתביעותיו.
הנאמן לא מצא חן. יהושע בן־ציון
החליט כי הנאמן, שמונה על־ידי אסיפת
הנושים, אינו !מקובל עליו. היה זה עורך־
הדין דויד קומיסר שמונה, ,בספטמבר 1976
להיות, נאמן על נכסיו האישיים שיל הבנקאי
פושם־הירגיל: .בדצמבר 1976 בעודו יושב
בכלא, פנה בן־ציון באמצעות פרקליטו,
עורד־הדין אליהו מירון, אל כונס-הנכסיס
הרישמי, ודרש לבטל את המינוי.
יחד עם שותפיו למישרד, עורכי־הדין
ישעיהו פיריבס, מאירה ריינר־בן־ציוז ו יעקוב
קנטור, ,ניסח מירון מיכתב גדוש
נימוקים, פירושים ותקדימים מישפטיים מ הפסיקה
הישראלית והאנגלית — כל זה
נגד מינויו!של אותו נאמן. עורך־הדין קו מיסר
!מייצג גם את בנק ארץ־ישואלי—
בריטניה, הנמצא בשלבי פירוק, ובתור
שבזה אף הוא !אחד מנושיו של: בן־ציון.
עיקרי טיעוניהם של בן־ציון, ופרקליטיו
התבסס על יכך שלדעתם, קיימים ניגודי-
אינטרס רציניים בין תפקידו של ועורך-
הדין קומיסר כנאמן על נכסי בן־ציון לבין
תפקידו כמייצג הבנק.
כונס־הנכסים דחה את ׳בקשתו של יבן-
ציון, וזה החליט להגיש בקשה בדרך המ רצה,
לבית המישפט המחוזי.
בן־ציץ חוייב. חרף הנימוקים הארוכים
׳וסוללת הפרקליטים, ,וחרף העובדה
•שבן־ציזן (׳שהוא עצמו מישפטן) !ומיישרד
של עורכי־דין יעסקו ׳במשך חודשים בהכ נות,
דחה ׳שופט בית־המישפט המחוזי משה
בייסקי את הבקשה !בימים אלה, וחייב את
בן־ציון בתשלום היוצאות ושכר־טידחת
עורך־דין, בסכום שיל 2000 לירות לכל אחד
מהמשיבים.
בפסק־דיניו, המשתרע עיל־פני 35 עמודים,
טרח השופט והסביר לבן־ציון ולפרקליטיו
בין השאר מטרת הכרזת פשיטת־רגיל
,היא, כי מכאן ואילך ינוהלו וימומשו נכסיו
של פושט־הרגל על־י׳די הנאמן ,׳למען ה־
׳נושים ולטובתם וזבות ההתערבות בנדון
נתונה לאסיפת הנושים, לוועדת ביקורת,
לכונס־הנכסים ולבית־המ״שפט — אך לא
לפוישט־הרגל.״
ואם זה עדיין לא היה ברור די צורכו
למנהל הבנק שסרח, ממשיך השופט בייסקי
ומסביר :״כמו הנושים וכונס־הנכסים ה־רישמי,
גם ׳אני אינני רואה מדידע לגרוס
שאין הנאמן יכול לפעול לטובת פלל ה נושים,
גם כשהוא תובע בשם הבנק ש בפירוק
סכום פיצויים גדול מאת והמבקש.
היכן כאן ניגוד, אינטרסים עם כלל ה־
:נושים להתנגדותו שיל המבקש איו כל
יסוד> ,ליא מבחינת מעמדו ׳ו׳לא לגוף ה עניין.״
הסיכה
האמיתית. מה שהניע את
בן־ציון להתנגד למינויו ישל עורך־הדין קו מיסר
כנאמן על נכסיו, היד, שונה במיקצת.
,בשם המדמה הוגשה, מייד אחרי הר שעתו
של בן־צייון, תביעה, נגד, בנקים
בשווייץ שעימם היה קשור. באותם בנקים
היו מופקדים, על-פי הסברה, כספים ש העלים
!בן־צייון לטובת מ״שפזזת אשתו קבו צת
ויליאימס.
בן־ציון ביקש לראות את נוסח אותה
התביעה פשווייץ, יאך זה לא התאפשר ליו.
מאחר שבישווייץ אין תיקי בית־המישפט
פתוחים לציבור, נתקלו שליחיו בהתנגדות
נמרצת שם.
לפיכך. לא ׳נותר ל׳בן־ציון אלא לפנות
ולבקש לעיין בתביעה בארץ• עורך־הדין
קומיסר, סירב להראות לו, והיא, נשארה
חסויה.
העולם הזה 2110

חבורה ישראלית עמדה מאחר
וצחח׳ ס רו 13ם ה 1ה 1ד ״ ם
בבלגיה, וחנווה א חו ת הוציאה
בגומניה במיומה

75 נו־דיון

שטר של 100 דולר שנתפס
על״ידי המישטרה הבלגית
בחדר המלון של צבי פאר, בתוך עריסה
של 250 אלף דולר בשטרות מזוייפיס.

מפורטות (העולם הזה .)2110 ,2109 ,2108
אולם בעוד פעילותה של החבורה הישרא־לית־גרמנית
בבלגיה היתה עצמאית, מומ נה
ותוכננה ׳על־ידי החבורה עצמה, הרי
אחרי בלגיה פעלה החבורה בדרום־אפרי־קה
ובגרמניה בהונאות בנקים והמחאות
כוזבות, במימונה ובאירגונה של חבורת-
הכרם הישראלית.

שלוש רציחות
י הלו מני ם

** אשר דן, לפני כשבועיים בית־מיש־ך

פט בבלגיה שלושה ישראלים למאסר
ממושך, על חלקם ברצח היהלומן היהודי
לואים זיסוביץ, ביולי , 1975 היה זה סיום
בקול ענות־חולשה לפרשה שהטילה את
אימתה על עולם היהלומנים היהודים ב־

אליהו מייזלס המכונה ״איו״, איו בצילום שנעשה בישראל לפני
שעבר לבלגיה, אחרי שיחרורו מן הכלא.

^ שנת 1970 נמלט צבי בורשטיין מ־נושיו
בישראל. אחדי שהסתבך בעס קיו
בארץ ומיפעל היהלומים שלו, יהלומי
צפת, נסגר. הוא הגיע לבלגיה, שם ניסה
להיכנס לעיסקי יהלומים. בשנים הבאות
ניסה ידו בעיסקי מידמה שונים, נתפס מפ עם
לפעם וישב פעמים אחדות בכלא.
בשנת 1973 הגיעו לאנטוורפן שלושה
אנשים, שהיו גם לאחר־מכן במרכז הפעי לות
של מערכת ההונאות בדרום־אפריקה
ובגרמניה. היו אלה גארט שטיינקה, פישל
סקורניק וצבי פאר. שטיינקה הורשע ב שנת
1968 על 22 מעשי שוד יהלומים,
בסך כולל של 18 מיליון מארק שנשדדו
מיהלומנים בבלגיה ובגרמניה. עימו הור שע,
על שותפות בחלק ממעשי השוד ב ישראל,
פישל סקורניק, שלאחר־מכן עזר
ליוסף עמיאל להימלט מכילאו בגרמניה.
בשנת 1973 היו השניים חופשים, והם חז רו
לאנוורפן כדי לבדוק מה ניתן לעשות
כדי להרוויח קצת כסף.
באותה עת הגיע גם צבי פאר למקום,
ובאמצעות סקורניק התוודע לשטיינקה.
כעבור זמן ריכזו פאר ושטיינקה את ה פעילות
בדרום־אפריקה ואת הונאות ה בנקים
בגרמניה. סקורניק חי כיום באמם־

העיר אנטוורפן בבלגיה, שבה נוצחו היהלומנים
אנטוורפן, ואשד במהלכה נרצחו ונעלמו
11 איש ונשדדו סחורות במיליוני דולרים.
בית־המישפט פסק מאסר־עולם ליהלומן
הישראלי לשעבר צבי בורשטיין 62ו מאסר
של 20 שנים לשותפיו ברצח, זאב
יעקובסון ( )34 ובנימין מסיקה 26 בית-
הסישפס קבע, כי היהלומן שנרצח פותה
לבוא אל מלון אירוטל באנטוורפן עם יה לומים
בשווי 146 אלף דולר, ושם נחנק
למוות ונשדד על־ידי השלושה.

אולם בבית־המישפט התגלה רק קצה
הקרחון של מה שאירע באמת. הסיפור
האמיתי מסופר כאן לראשונה. זהו סיפור
פעילותה של החבורה הישראלית־גרמנית
שפעלה באנטוורפן החל משנת , 1973 ועס קה
בעיסקי־הונאה בהיקף ענקי. אחרי שה־מישטרה
חשפה את פעולות החבורה, ב״
עיקבות רציחות היהלומנים, העתיקה זו
את פעילותה לדרום־אפריקה, ועשתה שם
את הונאות הראנדים שתוארו בכתבות

טרדם, ובביתו הסתתר עמיאל. שם ביקר
גם עורך־הדין שלו ושל עמיאל, פינחס
קליינר, שהוציא את כספו של עמיאל,
בסך 63 אלף דולר, מבנק בשווייץ, על־מנת
לממן את הבריחה.
באותה עת הגיע למקום ישראלי נוסף,
אליהו( ,״איו״) מייזלס, שבא לבקר אצל
חברתו בבריסל. איו היה קשור בחבורה
הצרפתית שפעלה בישראל בסוף שנות
ה־60׳ ,וניהלה נגד חבורת־הכרם מאבק

עקוב־מדם. הוא הורשע וישב בכלא, ואחרי
ששוחרר עבר לאירופה וקבע את בסיסו
בצרפת, שם הוא חי עד היום. אחיו פעיל
בעסקים שונים בבאר־שבע.
כל הנוכלים הללו קבעו את מושבם ב מלון
תיאטר באנטוורפן, ובחודשים שבהם
שהו במלון אירעו מיקרי הרצח. גם הפר שות
שעליהן הורשעו צבי בורשטיין וחב ריו
התרחשו במלון תיאטר. אשתו של
שטיינקה, אינגריד, מסרה כי בעלה (שברח
בינתיים לווינה עם מזכירתו, ביר־ג׳יט)
,הונה בכמה הזדמנויות יהלומנים
יחד עם צבי פאר. באחד המיקרים הללו
שיכנעו השניים אשת יהלומן בלגי כי בי דיהם
יהלומים גנובים, קיבלו ממנה 80
אלף דולר על חשבון הסחורה. הם נעלמו
עם הכסף, והאשה לא קיבלה את היהלו מים.
עיסקה
אחרת שעשו היתה תוך שימוש
בשטרות של חברה שעמדה להתמוטט. הם
החליפו שטרות כאלה בציוד בניה בערך
של 800 אלף מרקים, ומכרו אותו מייד
בהנחה של 2070 לחברה גרמנית. כאשר
השטרות הגיעו לפירעון, התברר כי אין
להם ערך. פאר ושטיינקה התחלקו בכסף.

רבע־מיליון
דולרים מזוייפים
*ץ קרי הרצח (שלושה במיספר) היו
בחלקם נגד מקורבים של בורשטיין.
המיקרה שעליו הורשע היה רצח של יה לומן
ממוצא רוסי, בשם לואיס זיסוביץ.
היהלומן בא לחדרם של הנוכלים עם יה לומים
ב־ 160 אלף דולר כדי למוכרם להם
ובורשטיין, מסיקה ויעקובסון רצח אותו
ונמלטו עם היהלומים. בורשטיין נעצר ב״
תחנת־הרכבת באנטוורפן כשבכיסו אבן
גדולה מן הסחורה שנשדדה, ושאר האב נים
נתפסו בפרנקפורט כאשר בא יעקוב-
סון למוכרם שם.
הרצח השני אירע כאשר שלושה קנייני
יהלומים, מצויידים בדרכונים בריטים
מזוייפים קנו כמה פעמים יהלומים, בכל
פעם הגדילו את הכמות ורכשו את אמונו
של היהלומן. אחר הזמינו את האיש ה תמים
לחדדם עם כמות רצינית, שילמו לו
במזומן והרימו יחד כוס. במשקה היה
רעל, והיהלומן מת. השלושה לקחו את
הכסף והסחורה, ונמלטו. המישטרה הבל גית
לא הצליחה להוכיח כי הם אלה שרצ חו
גם במיקרה הראשון.
הרצח השלישי אירע כאשר דקרו יה לומן
בתוך מעלית, ביתרו את גופתו לחל קים
ושדדו את הסחורה שהיתר. ברשותו.
ברצח זה הוחשד איו, אולם שוחרר מחוסר
הוכחות.
מאז רצח זה שמה המישטרה עין על ה ישראלים
שבמלון תיאסר. כאשר גילתה
חדרנית המלון אקדח מתחת לכרית של
מיטתו של איו, הזעיקה מייד את חמישט־רה,
וזו גילתה כי הרישיון שהציג איו
להחזקת האקדח הוא מזוייף. נערך חיפוש
יסודי בכל חדרי הישראלים, ובחדרו של
פאר נמצאו דולרים מזוייפים בסך רבע״
מיליון דולר.
חקירה של המישטרה העלתה, כי פאר
הביא לבלגיה כמויות ענקיות של דול רים
מזוייפים, החדיר אותם לשוק באמצ עות
מנהל משוחד בסניף פליקן שטראסה
של בנק פישר. המנהל היה מחליף עבור
פאר דולרים מזוייפים במטבע מקומית.
הוא נשפט ונאסר. מיקרה אחר של שימוש
(המשך בעמוד )34

במדינה

75 מיליון מארק
(המשך מעמוד )33
בדולרים מזוייפים אירע כאשר סיכם פאר
עם בעל דיסקוטק מקומי ידוע, בשם גאלדי
על קניית המקום תמורת 11 מיליון פרנ קים
בלגיים, בדולרים שחורים. בעל הדיס קוטק
חב כסף רב למס־הכנסה, ורצה לק חת
את הדולרים ולברוח. פאר התכונן לתת
לו דולרים מזוייפים, בהנחה כי הבורח לא
יחזור לארצו. הוא נתן כבר מיקדמה של
150 אלף דולר, שהופקדו אצל עורן־־דין
לאבטחת העיסקה. אולם גילוי 250 אלף
הדולר המזוייפים במלון סיכל את התוכנית.

הנוכל הגדול
מכול ם

^ ך דומה כי מעשי־נכלים אלה מח ר
! ווירים, לעומת תעלולי גדול הנוכלים
הישראלים — ואולי אף גדול הנוכלים ב עולם.
הכוונה
היא לאריה פרום, היושב עתה
במיאמי ומבלה בנעימים אחרי שהוציא
במירמה מגרמנים בגרמניה 75 מיליון
מרקים במכירת ניירות־ערד מזוייפים.
פרום ( )41 יושב בארצות־הברית זה כ־
20 שנה, ועסק כל העת בנוכלויות מסוגים
שונים. במיקרה אחד מכר קרקעות לווי לות
על חוף הים בבאהמה. הוא הביא את
הקונים לראות את השטח שעמדו לקנות,
כאשר היה הים בשפל. בבאהמה, בעת
השפל, נסוג הים כדי מאות מטרים. אחרי
שקנו את הקרקע וחזרו למיגרש לבנות
עליו, גילו הקונים כי רכשו שטחים ה מוצפים
מים מדי גיאות.
מעשה אחר המסופר בפיו, בגאווה, הוא
כיצד התארס לבת־טובים אמריקאית, אח רי
שהרשים את הוריה במראהו ובהתנה גותו.
כמתנת־אירוסין קנה לה קאדילאק
מפואר שעלה לו שיבעה אלפי דולרים.
יום אחרי האירוסין ביקש מהוריה 15 אלה

פוי ק ל״ טדכלעת
אם ילדיו ש 7אחד מחללי מינכן
מאשימה את פרקלימח
בניסיון 7כפות עליה שותפות
ולהוציא סמנה כפפיס במירמה
כשניגשה חיוה מרזל (לשעבר שפירא)
לשבור את ׳שירותיו של עורך־דין, לא
שיערה בנפשה, שברבות הימים יהפוך
סניגורה לתובע ,׳ושכדי להתגוונן •מפני תבי־עותייו
היא ׳תיאלץ לשפוד את שירותיו של
עורך־דין אחר.
יחיה פרזל הייתה בעבר אישתו של מאמן
האתלטיקה הנודע עמיצור ׳שפירא ז״ל,
שה׳יה מאמנה האישי של האצנית אסתר
רוט־שחמודוב ואחד מקורבנות ההתקפה על
ספורטאי ישראל באולימפיאדת מינכן. היא
גם אם שיניים מילדיו, אייל ( )21׳ועוז (.)18
עמיצור וחיה נישאו בסוף שינות החמי שים
ונפרדו אחרי שמונה שנות נישואין.
״הגירושין לא היו הרס ולא יהלכו, על
סכינים/״ מבהירה חיה, שנישאה בשנית
לפני 12 שינים .״היו פסקי־דין ברבנות,
׳ולא היו אי־הבנות איו הילוקי־דעות מיייו־חדים,
כל אחד הלך לדרכו ובנה את חייו
והקשר נשמר באמצעיות שני הבנים הגדולים.״
חרושת
שד שמועות .״לאחר רצח
הספורטאים,״ מספרת מ תל ,״נפוצו בין
משפחות החללים ׳שמועות שונות על אופן
חלוקת הפיצויים ,׳שמועות שברובן לא היו
כל־בך יפות. היות ואיני לא צד ישיר,
׳חששתי שילדי לא ייוצגו כהלכה. הייתי
יאז גם בהריון עם בני הרביעי, ולכן הה־
׳לטתי לגישת ׳לעורך־דין שיטפל בכל ענייני
הכספים. לא הכרתי שום פרקליט מלבד

אלמנה סרזל (באמצע)
שירותים כפויים
^ קקו 1ו 501ח

דרשו את המדריך החדש לשמוש נכו! בתכשיר

רו ב ק

מ 1רלה

המתנה היפה ביותר

הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

דולר לכמה ימים כדי ״לסתום חור״ בבנק,
וקיבלם. הוא לקח את הכסף, ונעלם עם
רווח נקי של שמונה אלפי דולר.
פעמים אחדות נתפס פרום והועמד לדין
באמריקה, אולם תמיד יצא זכאי. בדרך-
כלל היו השופטים מציינים כי אילו היה
מר פרום אדם ישר, היה מחזיר את הכסף.
אולם פרום לא היה ישר. הוא, פשוט,
תמיד פסע על גבול החוק.
עיסקת־חייו היתה ההונאה הגדולה ב גרמניה,
שאותה ביצע בשיתוף עם אריה
ליבנסבלט מברוקלין, זייפן ניירות־ערך
הקשור עם הפשע המאורגן האמריקאי. זה
סיפק את ניירות־הערך ופרום הקים, יחד
עם כמה גרמנים, כולל רואה־חשבון אחד,
אירגון שמכר לגרמנים ניירות־ערך אמ ריקאים
״מתחת לשולחן״ — היינו, הם
שילמו בכסף שחור.
במשך שנה מכרה חבורתו ניירות ב־75
מיליון מרק. לבסוף נתפסה, בגלל ייסורי־המצפון
של רואה-החשבון, שהחליט להת וודות
וסיפר למישטרה הכל. פרום נעצר,
וישב בכלא שנתיים ושמונה חודשים
פרום עבר למיאמי ומבלה שם בנעימים,
כאשר מפעם לפעם הוא מזמין אליו ידידות
מישראל, כגון מלכת־המים־לשעבר שולי
חנני. מדי פעם הוא קופץ ללונדון, ונפגש
שם עם ידידיו הטובים רוני בושמי ושמ עון
(סיימון) יפת.
אריה פרום וצבי פאר הם מטובי מוצרי-
הייצוא של ישראל בתחום ההונאות.

יגאל לביב

קורבן מינכן שפירא
זיכרונות עצובים
העולם הזה 2110

לתא מספר , 14 והוחזק בבידוד. במקום זה
נשנו התעללויות השוטרים הצבאיים, וטו ראי
מוראד אף הוכרח להתגולל בצואת
אדם. הוריו של החייל הנ״ל היו עדי-
ראיה, בעת ביקורם בכלא, בשבוע השני
לשהתו במקום, לסצנה מבישה ומזעזעת,
שבמהלכה הוכה בנם לנגד עיניהם, שעה
שיצא לפוגשם וזעק לעברם כי הוא מוכה
ומושפל על־ידי שוטרים צבאיים. החייל
נגרר והוכה באכזריות, על־יד שלושה
שוטרים צבאיים, שביקשו למנוע ממנו
מסירת פרטים נוספים להורים. מצבו הנפ שי
והפיסי של טוראי אליהו מוראד נגרם
במישרין כתוצאה משהייתו בכלא הצבאי,
ומהטיפול לו זכה מצד שוטרים צבאיים.
״טוראי מוראד נמצא כמה שבועות ב־

ו6גב *1

רץ צ עי ר שפסע לאיטו, אל בסים היד
י י ליטה והמיון של צד,״ל, היה יוצא-
דופן. פניו היו חיוורים כסיה וגופו רטט.
הוא לא היה מסוגל לצעוד בכוחות עצמו
ונתמך על־ידי אביו. הוא היה רחוק מל-
היראות מאושר, חרף העובדה שעמד לסיים
את שירותו הסדיר בצה״ל.
חצי שנה קודם לכן, כאשר פסע אליהו
(אלי) מוראה יחד עם שאר בני מחזורו,
אל בסים הקליטה והמיון בתל־השומר
(בקו״ט) ,הוא נראה שונה לחלוטין. הב חור
הגבוה נראה מוצק ובעל פנים שזו פים•
רעמת תלתלים ירדה על כתפיו ואיש
לא היה צריך לתמוך בו לבל יפול.
אלא שמאז הידרדר מצבו של מוראה
מראהו של הצעיר בן ה־ 19 השתנה לבלי
הכר. עתה הגיע לבקו״ם מבית־החולים
לחולי־נפש בבאר־יעקב. יום לפני כן קב עה
ועדה רפואית כי מצבו הנפשי מעורער.
הוועדה הורידה את הפרופיל הרפואי שלו
ל־ ,21 וקבעה שיש לשחררו מצה״ל ללא-
דיחוי.

״אני סגור
באמצע״

כלא 4
״מסביב הכל הריס״
ושוב הסתלק — הפעם לבית הוריו. לבסוף,
כעבור תקופה ממושכת של נפקדות, הגי-
עה המישטרה הצבאית לביתו של מוראד
ועצרה אותו.
הוא הובא אל בית־הכלא הצבאי מספר
,4במחנה צבאי במרכז הארץ, ונחבש
שם כעציר־לפני־מישפט (על״מ) .במאמץ
רב, כשהוא ממלמל מילים מקוטעות ושב רי
מישפטים, ניסה אלי מוראד לשחזר
את מה שעבר עליו בין גדרות הכלא
הצבאי :״בעשרה הימים הראשונים הייתי
במיכלאות בתור על״מ. שמה היה בסדר.
אחרי זה נשפטתי על־ידי קצין, לשיבעה
ימי מחבוש בפועל. התלוננתי על שוטר
אחד שהיה מרים ידיים על האסירים הכ לואים,
ומאז התחילו, להיכנס׳ בי. רציתי
ללכת לקב״ן (קצין בריאות נפש) ,כי הוא
היה היחיד שעזר לי שמה, אבל לא נתנו
לי. היה לי אישור ביד ללכת אליו, אבל
האישור לא עזר.
״האסירים האחרים היו מתעללים בי,
נתנו לי סם והיו אומרים לי, :קח תאכל,
זה טוב , .פיצצו אותי במכות, גם האסירים
וגם השוטרים הצבאיים. אחרי שלא נתנו
לי ללכת לקב״ן השתוללתי, אז שמו אותי
בצינוק. ביקשתי ללכת להתקלח, להחליף
בגדים, אז היו מוציאים אותי לגשם, ואחר
כך זורקים את הבגדים שלי למים. אחרי
זה היו זורקים לי אותם לתא וצוחקים.
וכל הזמן, כשהיו נותנים לי לאכול, היו
זורקים ואומרים , :קח תאכל סם.׳ לא
הייתי אוכל שם כלום, מרוב הפחד של
הסמים. ניפחו אותי במכות, עד שבאו
ההורים שלי לביקור.״

היה כמו מת. לא פותח את העיניים. שאלנו
את האחים מה זה, מה יש לו, אז אמרו
לנו :׳זה כבר טוב. כשהביאו אותו היה
במצב יותר גרוע.״
״הלכנו אל קצין הסעד שהיה במקום
והוא אמר שמצבו של אלי כבר משתפר,
לעומת מה שהיה. שאלנו אותו איך הוא
הגיע למצב הזה, אבל הוא לא ידע. רק
אמר לנו שנגיש תלונה.״
לאלי מוראד שני אחים ואחות, כולם
גדולים ממנו. סיפר אחיו הבכור יוסי
25״כשבאנו לבקר אותו, אמרו לנו
האחים שהוא רדוף פחדים. ובאמת, הוא
לא רצה לגעת באוכל שנתנו לו. אפילו
באוכל שההורים ניסו לתת לו — הוא
פחד לגעת. כל הזמן היה מסתכל לצדדים,
כאילו שמישהו מחפש אותו.״

״להתגולל
בצואת אד ם

^ לי ׳מוראד התגייס לצה״ל באוגוסט
. 1977 לפני כן עבד כצבעי רכב, מיק-
צוע אותו רכש מייד לאחר שסיים את
בית־הספר היסודי בשכונת מגוריו — פרדס
כץ. כמו יתר בני גילו, העביר אלי את
הזמן שלפני מועד הגיוס בבילויים ובטיו-
לים ברחבי הארץ. הוא טבל בים אילת
והשתזף בחוף נואייבה ולא תיכנן תוכניות
מיוחדות לגבי שירותו הצבאי. אבל אם
כבר לשרת — העדיף לעשות זאת כנהג.
לאחר חיולו נשלח אלי למחנה דותן,
שנועד לקלוט בעיקר נוער שוליים, חיילים
בעייתיים ובעלי רקע פלילי. אך את מה
שהתרחש מאז ועד ליום שבו הובא אל
בית־החולים בבאר־יעקב, קשה היה לדלות
מפיו. הוא מתגורר עתה בבית הוריו,
שבשולי בני־ברק, ומראהו כשבר כלי,
המסוגל רק בקושי להוציא מפיו משפט
אחד שלם ומובן. הוא נראה מפוחד ומכונס
בתוך עצמו.
מהמעט שסיפר וממה שהשלימו בני
מישפחתו התברר, שבמחנה הטירונים היו
לאלי מוראד קשיי הסתגלות .״הייתי מיו אש
לגמרי,״ הוא סיפר ,״מסביב הכל הרים,
ואני סגור באמצע, וכולם שם ברדקיסטים.
מה לי ולכל זה? אני, לא היה לי עבר
פלילי ולא תיקים במישטרה ולא ידעתי
מה זה מעצר.״ ברוב ייאושו הרים אלי
את רגליו והסתלק מן הבסיס. הוא נפקד
במשך 18 יום. לאחר מכן חזר לכמה ימים

ץ ל מה ש?ן כר עליהם, בעת שביקרו
2אצל בנם, בכלא הצבאי, סיפרו הוריו
של אלי :״באנו לבקר אותו. עוד בהת חלה,
כשהיה עוד במיכלאות, לפני שנש פט.
הוא היה בסדר גמור. אחרי שבוע
באנו שוב פעם לבקר, והוא כבר לא היה
באותו מקום. נכנסנו פנימה, איפה שאמרו
לנו שהוא נמצא. מתי שהביאו אותו לא
הכרנו אותו. הוא היה מלא פנסים, כל
הפרצוף שלו היה מנופח. התחיל לצעוק
לנו :׳אבא, אמא, תראו מד, עושים לי,
מכים אותי, סוחבים אותי, מתעללים בי...׳
״אחרי יומיים, בשעה שש בבוקר, עשו
לנו טלפון. אמרו לנו שהבן שלנו בבית־חולים
לחולי־נפש. הלכנו וראינו אותו.

ך* ודיו של אלי לא כתבו תלונה, כי
1 1אינם יודעים קרוא וכתוב. הם עלו
לארץ מעיראק בשנת 1950 ומאז הם מת גוררים
בדירה עלובה, בשיכון עולים
דחום, ליד השוק בפרדס כץ. שם גם נולדו
ארבעה ילדיהם. האב נאג׳י ( )66 התפרנס
כנהג משאית אשפה, במחלקת התברואה
של עיריית בני־ברק, עד שיצא לגימלאות,
לפני שנה.
הוריו של אלי פנו לעורך־הדין, מנחם
רובינשטיין, כדי שיגיש בשמם תלונה
לשלטונות הצבא. הפרקליט דובב את אלי
במישרדו במשך שעות רבות ועל סמך
הפרטים והעובדות שאסף הוא שיגר בימים
אלה תלונה מפורטת לקצין מישטרה צב אית
ראשי. התלונה הובאה גם לידיעתם
של אלוף פיקוד המרכז, הרמטכ״ל, שר־הביטחון
ונציב קבילות החיילים.
במיכתבו מונה עורך־הדין רובינשטיין
את הנסיבות שהביאו את אלי מוראד ל כלא.
לאחר מכן הוא מפרט לאחר
שנשפט, הועבר החייל הנ״ל על-ידי רשו יות
הכלא למאהל. במקום זה הוכה מספר
פעמים באכזריות על־ידי שוטרים צבאיים.
בין היתר הוכה טוראי אליהו מוראד ב אשכיו,
בפניו, בגבו וברגליו. השוטרים
הצבאיים אף מנעו ממנו טיפול רפואי. בין
השאר נמנע ממנו להיפגש עם קב״ן ה כלא,
חרף העובדה שהיה בידיו, לפי דב ריו,
היתר מהקב״ן לראותו בכל עת ש יחפוץ.
״...החייל
הנ״ל הועבר אף ל׳איכסים׳,

טיפולם של ד״ר לובלין, מבית־החולים
לחולי־נפש בבאר־יעקב ושל ד״ר ברוך
מהמרכז לבריאות חולי־נפש בתל־השומר.
האחרון מבקש לשוב ולאשפז את החייל
מפאת החמרה במצבו. אליהו מוראד לא
לקה מעולם בנפשו ולא נזקק לכל טיפול
רפואי־נפשי עד לאישפוזו בבית־החולים
לחוליחפש בגאר־יעקב.״
בעקבות מכתבו של רובינשטיין הורה
ראש אכ״א למנות ועדת־חקירה שתבדוק
את פרטי התלונה. הוועדה קיבלה את
מימצאי המישטרה הצבאית החוקרת כי
אין כל יסוד לתלונתו של מוראד כי
הוכה בכלא. לעומת זאת, קביעתו של
הפרקליט כי אלי מוראד היה כשיר
לשירות גם לפני גיוסו שנויה במחלוקת.
הוא לא גויים לצה״ל בפרופיל של 97
אחוז. בעת שנעצר היו בידי שילטונות
הצבא נתונים, שעל פיהם ניתן היה לקבוע
כי צורת הטיפול באלי אינה יכולה להיות
שיגרתית כמו לגבי עריקים אחרים. מצב
החרדה שלו לא התפתח רק בכלא הצבאי.
הוא היה זקוק לטיפול פסיכולוגי. למרות
זאת נשלח לכלא הצבאי ללא טיפול — ובו
הוחמר כנראה מצבו.

עורך־דין שייצג אותי גם בעת הגט. שמו
היה אריה מולודיק. ניגשתי למישרדו, הוא
החתים אותי על כל מיני טפסים ובין היתר
על הסכם, שפל מה שאני זכרתי ממנו זה
׳שבכתב־יד היה רשום בו שעורך־הדין יקבל
שלושה אחוז מפל הסכומים שיתקבלו.״
חיה מרזל לא טרחה לקרוא את סל מה
שינסתיב מתחת לאותן שורות, במה שמכונה
״האותיות הקטנות״ .בינתיים הוקמה רעדה
ממלכתיות שטיפלה בחלוקת כל כספי ה פיצויים
לאלמנות, ליתומים ולשאר קרובי
משפחות הנרצחים. אותה ועדה הונחתה
על־פי קריטריונים ברורים ולא היה כל
מקום למיקח ומיימכר .׳לכן החליטה מרזל
לוותר על שרותיו של הפרקליט, שכבר
הספיק להופיע בשמה ־שלוש פעמים לפני
אותה ועדה. היא הסבירה :״פל הכספים
שנפסקו על-ידי הוועדה נזקפו אוטומא טית
לזכות הילדים, בחשבון שהיה על שמי
ועל שם האפוטרופוס הכללי. לא היה צורך

בשום שרות מישפטי! ,ולכן ניגשתי לשורך-
דין מולודיק, ושילמתי לו דמי סירתה ׳בסך
4000 לירות. זה היה באוגוסט . 1973 קיבלתי
קבלה וראיתי את העניין כמחוסל.״
לא כך סבר הפרקליט. בידו היה עדיין
ההסכם שחתמה חיה מרזל במישרדו• ב אותו
הסכם !נאמר :״בעניין קפלת. טיפול
כתוצאה מפטירתו ־של עמיצור שפירא ז״ל,
הנני מתחייבת לשלם לשורך־דין מולודיק
את הסך ישל /0ס 3מכל הסכומים ׳שיתקבלו...
בין ׳שאני משתמשת בשרותיו המיקצועיים
או לאו, ומפלי להתחשב עם מידת השרו־תים
שינתנו, אם יינתנו, הואיל והתחייבות
זו היא מסוג התחייבות לתשלום שכר
עורך־דין למפרע, ואינה כפופה לנכיונות
על ייסוד פל עיקרון של כימות עבודה.״
שותף סמוי כנכסים. חלפו ארבע
שנים, וילדיו של יחלל מינכן זכו לסכומי
פיצויים נכבדים. הם קיבלו מממשלת גר מניה
ומאירגונים יהודיים שונים סכומים

של 51 אלף דולר ד 30 אלף מרקים, הש ווים
כיום כמיליון לירות ישראליות.
׳בשלב זה החליט עורך־הדין שהגיעה
השעה לקבל את חלקו. הוא לא ידע• ,אומי
ינם, יאת סכום הפיצויים בו זכו ילדי המאמן
המנוח, אפל זה לא הפריע לו לשלוח,
באוגוסט , 1977 מיכתב אל חיה ובו תבי עה
לקבל את חלקו מן הפיצויים.
אך חיה מרזל החליטה לא להיכנע. ל דבריה:
בגלל העיקרון ולא בגלל הכסף.
״לא רציתי ,׳שהעניין יגיע לדיון מי׳שפטי
!ויזכה לפירסום,״ אמרה .״עמיצור היה אדם
צנוע, שעשה את עבודתו בשקט. גם אם
,במותו היה לאדם מפורסם מאוד, הרי ב חייו
התרחק מזרקורי הפירסום. אבל מצד
שני לא היתה לי כוונה להפוך את עורך-
הדין לשותף שווה זכויות בנכסיהם של
ילדים, לכל ימי חייהם.״ עד שהיא מתל בטת,
הגיש עורך־והדין מולודייק ׳תביעה
אזרחית לבית־המשפט ביתל־אביב, בה דרש

את הסכום, בתוספת ריבית.
בשמה של מרזל הגישו עורכי־הדין יורם
׳שפטל !ומניחם רובינשטיין תצהיר, שכמוהו
׳כדין עדות ׳בשבוע בב״ודמישפט. טוענת
חיה־ מחל בתצהיר המיסמך אשר בו
תומך התובע את ׳תביעתו, אינו יכול לשמש׳
פעילה לתביעה כלשהי ממני, משום היותו
בלתי־חוקי, בלתי־מוסרי, מביש, נוגד את
תקנת הציבור, עומד בניגוד לחוק לישפה
עורכי־הדין ולכללי האתיקה המקצועית
שהותקנו על פיו ...המיסמך אינו מאפשר
לי להפסיק את שרותיו של התובע והוא
סוסה את שירותיו של התובע עלי , .זאת
משום שגם אם אפסיק את שרותיו עדיין
אצטרך לשלם לו סכומי כסף כאילו הוא
ממשיך לייצגני. המיסמך מאפשר לתובע
לתבוע ממני כספים אף אם לא יעשה מאום
עבורי, כפי שאמנם יקרה בפועל. התובע
לא הסביר לי את משמעותו שיל המיסמך
י כיפי ׳שחובה עלייו לעשות כעורך-דיני...״

העולם הזה 2110

״מכים /סו ח בי ם
ו מתעללים״

משוחרר מוראד ואמו
״קח תאכל סם!״

מדוע עפה ראש־לישכתו של השד גאל הורביץ?׳
ץוי הי ת ה אד,בד, ממבט ראשון,״
נהנה רונית שמש לספר כאשר
ישאלו אותר. כיצד קיבלה את תפקיד ראש
לישכת ישר המיסחר־התעשייה־זד״תייחות
יגאל הורביץ. ואמנם, יהיה זה כד. בחום
בו הגיע הורביץ לילישכה, כדי להחליף
את קודמו בתפקיד, חיים בר־לב, הוא הת־
׳בונן ברונית יפת ה־ ,23 שהיתה כתבנית
זוטרה בלישכיה, והציע לה להיות ראש
הלישכה שלו. רונית נענתה להצעתו ב רצון.
תוך
שבועות ספורים הפכה רונית —

אנשים ׳שהשתתפו בישיבות עם שר ה־מיסחר־התששייה־והתיירות
נדהמו כאשר
היה מקבל שיחת טלפון: רונית הייתה ׳מגי שה
ילו את האפרכסת לאוזנו, מחזיקה
אותר, כל משך השיחה ומסירה יאותה כא-
ישר השיחה היתר, מסתיימת.
הררביץ, שזה ילו ׳תפקידו הממלכתי הראשון,
ניעזר ברונית, שהיה ליה כבר ותק
ביליישכת השר בר־לב, אם־כי כסתבנית
ולא כמזכירה או כראש לישכה. היחסים
בין השניים התהדקו. רונית היתד, נוסעת
עיסו לסיורים בכל רחבי הארץ, שומרת

של אבא ישלה, וזאת, כמובן, בנוכחות
עיתונאים וצלמים רבים.
׳רונית הצעירה פיתחה מערכת של שיג־איות
ואהבות כלפי הפקידים הבכירים ב־מיישרד.
את מנכ״׳ל המיישרד ולשעבר, הד״ר
משה מנדלבאום, היא שנאה. היד, זה
אחרי ששמעה כי הוא הביע ׳תמיהה על כך
שהיא מונתה ׳לראש הלישסה. היא החלה
למרר את חייו במיישרד ׳ולהסית את הוד־ביץ
נגדו. מנדלבאום החליט לשנות את
הגיישה כלפיה. בכל נסיעה שלו לחוץ־
לארץ הוא היה דואג להביא לה מתנות.

לאחר בירורים גילה כי הם לא ״עיברו את
המחסום״ של רונית, מבלי שהוא יידע על

התברר לו גם כי קיימים אי־סדרים בקופה
הקטנה של ד,׳ליישבה וכי כספים
הוצאו ממנה לא עיל-פי הנוהל התקין. כן
התברר ׳לשר כי חומר סודי ביותר, מישי בות
הממשלה וועדת השרים לענייני ביט חון,
שבה הורביץ חבר, התגלגל בימישרד
ללא השגיחה ומבלי שיטופל כיאות.
״הלישבה הפכה שוק פרטי,״ התלונן
הוירביץ, והחליט לסלק את רונית סמישרתה.

חסי איש
כמוהו החילו:לנהוג גם פקידים בכירים אח רים
במישרד.
כמובן: שמערכת יחסים זיו הולידה גיל
של שמועות בכנסת ובמיישרדי הממשלה,
על רומן המתנהל, כביבול, בין יגאל הור-
ביץ ורונית שמש. כאשר הורביץ ניסה
להביא למישדד את טלי, מזכירתו מזה 16
שנה בטחלבות המאוחדות, כעוזרת לראש
הלישכה, הוא נתקל בהתנגדות נחרצת ׳מצד
רונית. עובדיה זו חיזקה את גל השמועות.
גם רונית עצמה עזרה להתפשטות השמו עות
ברוממה כי היחסים בינה ילבין השר
שילה הם יותר מייחסים רגילים בין עובדת
לבום, אם כי באשר היתר, נשאלת בצורה

ישירה אם יש. ביניהם רומן, היתר. מביחישה
זאת ׳בחווך.
הורביץ התייחס ׳בביטול ובלעג לשמו עות•
״הייתי מחזר אחרי רחל ינאית בן-
צבי, לפני שהיותי מחזר אחרי דיונות,״
הוא יאמר פעם לעיתונאי ששאל אותו על
כך ,״זה הכל שטויות.״ אולם הפרשה החלה
מציקה לו: הרמזים והציחקוקים שליוו
איותו ואותה במקומות שונים הרגיזו אותו,
והבהירו ליו כיי השמועות הפסו מאיימות.
נראה היה כי רונית נהגת ממעמדה כ מנהלת
משרד-המיסחר-והתעשייה, אולם
יותר מכל היא נהנתה מהעובדה שלשר
שלה הדביקו גם את משרד־התיירות. היא
לקחה חופשה מעבודתה, נפרדה מהשר

צעירה נאד״ פעלת גוף חטוב׳ סיגנון די-
׳בור ׳מתחנחן, הנוהגת להתלבש על־פי צווי
האופנה האחרונה — לשליטה כל־יכנ׳לה
בלישכת השר, השוכנת. בבניין פלס ב ירושלים.
הורביץ
י״לא עשה צעד יאחד בלעדיה.
היא היתר ,׳מחליטה עם מי הוא ייפגש
ועם מי לא. היא היתד, מחליטה בשביזלו על
מינויים במשרד. ורק אחר־כך היותה מגישה
זאת לאישורו. אחת הדוגמות לכך היא
בחירת הממונה על התעשיות הקלות ב־מישרד.
על שולחנו של הורביץ הונחה
רשייטה של מועמדים. אך רונית הייתה זו
שבנוכחות השר שילה קבעה :״זה לא
מתאים, זה לא יהיה טוב, זה ׳מתאים!״
והמינוי נעשה על־פי דברה.

36 1

על כל צעדיו ולא נותנת ׳לאיש אשר לא
.מצא, חן בעיניה להתקרב אליו.
יחסי ד,קירבה יכין דוגיות ילבין השר שלה
קשורים ׳באביה ,׳אהרון שמש, שהוא דמות
ידועה בירושלים. כאחד מראשי העדה ה פרסית
בעיר וכבעל מיסעדיד, הקרויה יעיל
שמו ׳ברחוב בן־ייהודד״ ׳אין כמעט אדם
בבירה ׳שלא ישמע עליו. הוא נוהג להתהדר
בשמות של אישים האוכלים במיסעדה שלו,
ואכן, כמעט מדי צהריים אפשר להבחין
במכונית שיל שרים, פקידים בכירים או
אלופי צה״׳ל החונות ליד המיסעדה.
ישמש פתח לפני כמה חודשים מיפעל
קטן בעטרות, ,בו מועסקים כ־ 10 עובדים
בסחיטת מיץ פירות. היתד, זו רונית ש־
׳הביאה את השר שלה לחבור את המיפעל

שלה וירדה לאילת. מלונאי אילת ובעלי
עסקי השעשועים והאירוח בעיר מצויים
בחוש ריח מיוחד לפיו הם יודעים במי
כדאי לטפל טוב ומי לא. הם גילו מהר
מאוד את רונית, וראש־הלישכה זכתה
לטיפול של מלכה בעיר השמש חניצחית.
כאשר הגיעו ליגאל הורוביץ הדיווחים
על פרשת ראש־הלישכד, שלו וחוגגי אילת
עלתה חמתו עד להשחית, נראה כי אז
החלד, להתבשל אצלו ההחלטה הראשונית

לזרוק אותה מהעבודה.
לפתע, הוא גם.גילח כי לא הכיל בליישכה
שלו מתנהל בצורה תקינה •ומסודרת. אנשים
רבים יותר ׳ויותר, ביניהם ידידים טובים
שליו, כעטו עליו משום שסירב, כביבול,
לדבר איתם ׳בטלפון איו לקבלם לשיחה.

או׳לם הנאמנות האישית שהיא גילתה כל פיו,
הקשיתה עליו את ביצוע החלטתו. ב משך
חודשיים לפחות הוא ׳חיפש הזדמנות
•להיפטר ממנה, אולם בכל פעם נרתע ברגע
האחרון .״אין ליי ילב לעשות ילה את זח,״
אמר לאחד ׳מידידיו.
אולם בשבוע שעבר, נעשה המעשה. רו נית
נקראה לשיחה עם השר, ונתבקשה
לעזוב.
הורביץ ,׳שהשיחה היתד, קשה עליו, ניסה
לשוות לפרידה אופי מכאיב פחות. הוא
שאל את רונית, אם יוכל לעזור לה למצוא
מישירה חדשה ,׳והיא ביקשה !טמנו שיעזור
לה להתקבל לקורס די״ליות-אוויר באל־ על.
שיר התיירות הבטיח ליד, שאכן יעזור.

שידור
גורן, וביקש ממנו ״לסדר״ לו ראיון ב מוקד
.״יש לי מיה להגיד,״ אמר השר
לכתב.
עורכי מוקד שמחו, משום שענייני ה־התנחלויות
הם במוקד ההתעניינות. אך
יום לפני השידור הודיעו מ׳לי׳שכת ׳שרון
כי הוא לא הספיק להתבונן והוא מבקש
לדחות יאת השידור בשבוע.
בלית ברירה נידחה מוקד עם שר-
החקלאיות. שבוע לאחר מכן אפילו לא טרח
שרון להודיע כי הוא לא מוכן לבוא. כאשד
התקשרו עימו, ערב השידור, כדי לקבוע
ישיבת־הכנה, הודיע כי הוא ׳אינו ׳מוכן
^פלל להתראיין במוקד.

לב־אר עוז ב
מפיק ׳כל־בו־טק גדעון לב־ארי ביקש
מהנהלת הטלוויזיה לשחררו מהפקת ה תוכנית.
לדבריו ישבע מן התוכנית והפקתו.
לא משמשת לו יותר אתגר מקצועי.
בינתיים מחפשים ברישות-יהשידור מפיק
אחר לכל־בו־טק. כזכור, המפיק הקודם
של התוכנית, חנינא אמוץ, עזב אותה
לאחר מספר שערוריות ציבוריות שצצו
סביב כל־בו־טק.

המכיל עשרות מתגים. במאי השידוד,
אורן שיגדל, שראה מחדרו מה עומד
לקרות, זינק לעבר חדר בקרית-הק׳ול והצליח
לתפוס א׳ת צ׳וצ׳ו באותה שניה בד,
עמד, הכלב ללחוץ על המתג ולנתק יאת
התמונה מהקול.

אחת שיו דעתלש או ל
עם יציאתה לפגרה של התוכנית ה פופולארית
9בריבוע, התגלה אחד הסודות
הקשורים בכותבי השאלות שהציג המנחה
טוכיה צפיר לתיישעת הנשאלים.
באחת הפעמים בהן צולמה התוכנית, ב אולפני
הרצליה, ביקרה במקום קבוצה של
נשות טייסים של ה״ל־האוויר. כשהן נש אלו
על-ידי מפיק התוכנית, יצחל! (״אי־ציק״)
קול, יאם התוכנית מוצאת חן ב עיניהן,
השיבה אחת מהן, סולחה פ.
כי לדעתה השאלות הן על רמה ׳נמיונה.

המזרח מ תגיי ס לצוה״ל
כתיב הטלוויזיה בצפון הארץ, יורם
הימזרחי, עומד לפרוש מהטלוויזיה ו להתגייס
ילצה״ל. המזרחי עב הבשר, ש קשר
קשרים אמיצים עם לוחמי הפאלנגות
הנוצריות בלבנון, התגייס כבר לפני זמן
מה לתקופה בת ארבעה חודשים והיה הממונה
מטעם צה״־ל על הקשרים עם מפקדי
הפאילנגות. אולם הוא חזר לטלוויזיה, ו הכתב
החיפאי שילה, עמוס כרמלי, הפ סיק
להתרוצץ מדי יום ביומו יבין חיפה
לגבול: הצפון.
עתה החליט המזרחי, שהוא ידיד אישי
של הרמטכ״ל המייועד האלוף ׳רפאל
(״רפול״) איתן לשוב וללבוש מדים
הפעם, כפי הנראה, לתקופה ארוכה.

נחלן שרון
בקשת דחייה

טלוויזיה
מלא נוסע לקאה ־ ר

בישיבת מערבת החדשות ונמתחה בי קורת
חריפה על מנהל מחלקת החדשות
חיים יכין, בעניין שליחת כתב לקאהיר.
שלטונות מצריים העבירו ידיעה לטלוויזיה
הישראליות על ׳נכונותם לארח, משך מספר
שבועות, כתב טלוויזיה ׳ולהעמיד לרשותו
צוות.
׳חיים יבין החליט כי יהיה זה ביזבוז
זמן של כתב, אם ישהה עתה בקאהיר.
תחת זאת החליט להטיס כתב ;בכל פעם
שהוועדה הצבאית מתכנסת.
בין תוקפיו של יבין היו חיים (״כיימול״)
גיל וראפיק חלכי, שביקשו לנסוע ל־קאהיר.
אליהם הצטרף עורך השבועון יומן
אירועים רם עפרון. לדברי עפרון, טל וויזיה
שמחזיקה כתבים בבירות שונות
בעולם, לא יכולה להרשות לעצמה לדחות
את הצעת המצרים ולאבד הזדמנות לערוך
כתבות, במצריים.

קו שניר ־ אי ר ב לונ דון
ראש הדסק הכלכלי אכרה ם (״כושי״)
ק,ושגיר, אשר הודיע על צאתו לחופשה,
יוצא כפי הנראה לחופשה ממושכת ביותר.
בשבוע שעבר סיכם קושניר עם שר־האוצר
שימחה ארליך על מינויו כציר כלכלי
בשגרירות ישראל בלונדון.
מערכת החדשות אינה יודעת בינתיים
מי יבוא ׳במקומו של קושניר. שתי ההצעות
עומדות בינתיים על הפרק: הכתב הכל כלי
ישל הטלוויזיה אכי אנג׳ל וכתב
שידורי-י׳שראל אלישע שפיגדמן.

סו ף ה איו ש
בשבוע שעבר: אויישו באופן סופי ה תפקידים
הבעייתיים במחלקת החדשות. ב עקבות
הודעה סופית של כתב הארץ דן
׳מרגלית, על יכך •שאינו מצטרף לטל וויזיה
,׳קיבל ׳אלימלך רם את תפקיד
הכתב המדיני כתפקיד קבע. דן ר;כיכ
יהיה כתב ׳פרלמנטרי בנוסף לתפקידו ככתב
לענייני מפלגות, ואילו גיסים משעל
יעזור לו.

ה מו קדשלא רי ק
אריק שרון

מסתבר כי שר-החקלאות
משגע לא ירק את הממשלה אלא גם את
הטלוויזיה. לפני כשבועיים ׳פנה אריק ל כתב
הטלוויזיה לענייני התיישבות, יגאל
העולם הזה 2110

ד 3 .דסתק די ש
הוועד המנהל של רשות-השידור, שהת כנס
בשבוע שעבר, החליט החלטה חשובה
ביותר: להוסיף לשלל פרסי רשותש־,שידור
פס מייוחד — פרס לענייני מורשה יהודית.
על-יפי החלטת הוועד, לה התנגד מנכ״ל
הרשות יצחק ליכני, יוענק מדי ישנה פריס
מייוחד ׳למפיק איו ׳לבמאי תוכנית טלוויזיה
העוסקת בענייני יהדות.

מזלשלב 3י ב
׳תקרית ׳בלתי־ינעימה נמנעה ביום השישי
האחרון, בעת !שידור השבוע יומן אירועים.
יאת הסחבה המרכזית במהדורה הכין יגאל
גורן, ומאחר שהוא סיים לערוך איותה רק
דקות ספורות לפני השידור, הוא נשאיר
בבניין הטלוויזיה כדי לחזות בשידורה.
את גיורן באה לאסוף מבניין הטלוויזיה
אישתו עליזה, אשר הביאה עימד, יאת
כלבם הננס מסוג שיצו, העונד. לשם צ׳וצ׳י.
עד שגורן התפנה, המתינו ליו עליזה, ו־צלצ׳ו:בחדר
בקרת־הקול, ליד חדר הבמאי.
צץ צ׳ו ׳שכל יכך התלהב מהכתבה של בע ליו,
קפץ משימתה על שולחן בקרת־ה׳קול,

רדיו
סשד״ םסר דין
בעקבות התאבדותו של בעל הפיצריות
בירושלים, ריקארדו דפיוקר, אשר הו תיר
אחריו היוביות ישל מיליוני לירות, מם־
׳חובבים עתה אנשי רדיו רבים עם פרצופים
מודאגים ואבלים.
מתברר כי לפיוקר הצליח ליצור קשר
עם אנשי רדיו, בעיקר ממחלקות החדשות
׳וההגשה ,׳וללוות מהם כספים בהבטחה ל תשלום
ריבית ׳גבוהה: ביותר. במו כן ״שי־תף״
לפיוקר אנשי רידייו רבים בעסקיו
:השונים !והמגוונים.
בין אלה שנפלו ׳פרישתו של לפיוקר היו
השדרנית הפופולארית שמירה אימכר
ובעלה. שמירה: ובעילה הם בעלי בית־הקפד,
טאורום ;בירושלים. לפייוקר קינה מהם את
המקום, ושילם תמורתו בצ׳קים דחויים.
:אך כל הצ׳קים חיזרו .׳ברגע האחרון, יומיים
לפני התיאבדותו, הצליחו שמירה ובעלה
להציל את ׳ביית-הקפד, ולקבלו שוב לידיהם.

רונן ־ לז־הול

,מועמדותו של מי שהיה עוזרו של יגאל
אלון, אליהו חסין, כמנהל החדשות ב רדיו,
עומדת להתבטל. תומכיו הראשי של
חסין, חגי פינפקר, הסיר ממינו את ה תמיכה.
כמעט
ברור לגמרי בי מי שיזכה בתפקיד
יד,יד, כתב הטלוויזיה יורם רונן.
סעדת ת שסלת

״ ח״ םשכאלה ה סו ף?־
:תוכנית הטלוויזיה חיים שכאלה עלולה
לסיים יאת חייה. מאז הועברה התוכנית
לידיו ׳של יעקם אגמון הוקלטה רק אחת
משלוש התוכניות המתוכננות, זו על חייו
של מי שהיה -נשיא ההסתדרות הציונית,
הד״יר נחום גהלדמן. התוכנית השניה
בסידרה עמדה להיות מוקלטת בשבוע
הבא, אולם ספק אם תוקילט.
מלכתחילה לא ישיש אגמון להיכנס ׳לנעליו
של עמום, איטינגר, המפיק והמראיין ה־יקודם
של התוכנית, שעיצב את מתכונתה.
הישראלית .׳במקום התוכנית החיוורת בע לת
האופי הבידורי הוא ביקש להפיק תוכ נית
בשם דיוקן, באמצעותה יוכל להציג
דיוקנאות של ׳אישים מעניינים ,׳תוך כדי
ראיו-נות עמם ועליהם, ללא הגימיקים ו ההפתעות
הימיביויימות שיל חיים שכאלה.
הובטח לו שהצעתו, תיבחן אחרי •שיפיק
שלוש ׳תוכניות במתכונת הקבועה, עתה,
לפני הפקת התוכנית השביה, העלה אגמון
את הצעתו ישוב והיא תישקל בימים ה קרובים.
אם תיענה ההצעה בחיוב יסתיימו
חייהם של חיים שכאלה.

מעניק כספי, אלא ציוד גרימיני בשווי שיל
5מיליוני דולרים. מערביות הציוד בטל וויזיה
הן על טהרת השיטה האמריקאית
וקיים קושי רב למזג את שתי השיטות.
בטלוויזיה קמר. התנגדות מצד אנשי
מיקצוע לקבל את המתנה הגרמנית, בטענה
כי קבלתה יתעלה לרשות־הישידור בכסף
רב ותגרום ׳קשיים טכניים רבים.

פעל כלם גורן (למעלה)
האסון נמנע
השיב לה קול :״את יכולה לכתוב שאלות
טובות יותר?״ וסולדת ענתה בחיוב. בו
במקום היא כתבה לו סידרה של שאלות,
יאשר בחלקן הגדול השתמש קיול ואף
שילם לה שכיר עבור יכך.

מיקרים בילתי-ינעימים אירעו למפיקה ו עורכת
האוניברסיטה הפתוחה של גלי
צה״ל, תרצה יוכל.
לפיני שלושה חודשים, כאשר דווח ב־מידור
זה על בדיקה אותה ערך הירמטכ״ל
,רב-יאלוף מרדכי ׳(״מוטה״) גור, כדי לק בוע
אם להמשיך או להפסיק: את התוכנית
בגלי צה״ל; ,נכתב בטעות כי יוביל היא
חסרת השכילה אקדמאיית.
מרצים רבים אליהם פנתה יובל כדי ש יופיעו
בתוכניתה אמרו לד אבל אין
לך השכלה אקדמאית.״ ועל יובל היה
לשכנע אותם כי היא בוגרת האוניברסיטה
העברית, באנגלית ובמדעי המדינה.

חז רהלסוד שיד׳
תוכנית הבידור הטלוויזיונית הפופולא רית׳
זה הסוד שלי, עשויה לחזור לקראת
האביב אל המסכים. המפיק חנוך חסון
הגיש הצעד, להנהלת הטלוויזיה להקלטת
13 תוכניות נוספות במיסגרת סידרה זו,
וקרוב לוודאי שההצעה ׳תאושר.

סודו ש ל מז ר חי
,עתה מתברר כיי לניסים מזרחי, איש
מזכירות ברשיות-השידור, ומי שעולה ל רשות
מדי חודש ימאות רביות של לירות
בנוסף למשכורתו, ניתנה הטבה ׳נוספת,
במיסגרת היחס המייוחד לו הוא זוכה
ברשות, בזכות ׳שרותיו האישיים למנהליה.
מזרחי,אינו מקבל משבורת כמו סל פקיד
או מזכירה ברשות, עיל־פי הדירוג המיג־הלי,
אלא על־פי הדירוג העיתונאי הגבוה
ציוד חדש בסיכום זה, לרדיו ולטלוויזיה.

מהלע שו תבדסךז
הידיעה על תוספת תקציב לטלוויזיה
בסכום של כ־ 5מיליוני דולרים, עוררה
שמיחד בסניין הטלוויזיה• היה זה לאחר
ששריד,אוצר שי,מחה ארליך חזר מגר מניה,
שם הצליח להשיג מימון לרכישת
ציוד חדש ׳בסכום זה, הן לרדיו והן ל טלוויזיה.
;אולם
יד,׳שמיחד, הייתה מוקדמת מדי. מת ברר
כיי הגרמניים אינם מתכוונים כלל לתת

שדרנית אימכר
כל הצ׳קיס חזרו

במדינה

או־ ב ה-
הטמפון בעל כושרהספיגה
הטוב בעולם

לטמפון או־בה, העשוי צמר גפן כבוש. ,
כושר ספיגה ענק שאין לאף טמפון אחר.
מת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
ין 0.6.מתרחב עם הספיגה. לכן,ככל שהוא
סופג יותר כן הוא אוטם טוב יותר את
תח הנרתיק ומונע כל תזוזה או דליפה. טבלי
טמפון 0.6.וטמפון אחר בשתי כוסות מים
נפרדות ותווכחי בכושר הספיגה המעויין
של 0.6.
טמפון , 0.6.הנוח והבטוח ביותר בעולם,
נותן לך הרגשה משוחררת וחופשית
365 ימים בשנה. תוכלי ללבוש מכנסונים
קצרים והדוקים, חצאית מיני או ביקיני. מתרחבו או טםעםהספיגה !
לי לרקוד, לטייל, לטבול באמבט ולרחוץ בים
כבטחון מלא.

להשיג ב־ 3גדלים !
נורמל ; למרבית הנשים
אקסטרה: לנשים עם דימום רב
והחידוש העולמי האחרת !
טמפוני מיני לנערות, לבתולות ולנשים
עם דימום מועט.

ט ! אריזה חסכונית של 40 טמפונים +שי —
<:ארנקון פלסטי לנשיאת 3טמפונים בארנק!

,המיני טמפון שיש לו גם מיני

מישטדה
ל מי וו עד ה חו ק
אזרח שספג דו״ח חגייה משוטר;
צי7ם אותו השוטר
כשהוא עוכר ע? החוק
כשהחנה בנימין הורוביץ ( )25 את ריכבו
בשדרות העצמאות בבודים, לא היו לו
שום ספקות: הוא ידע שהוא עובר על
החוק וחונה במקום אסור, אך עשה זאת
מחוסר ברירה. הורוביץ היה אמור לפרוק
סחורה מהטנדר שלו, בחנות סמוכה.
כשסיים את משימתו, ועמד לשוב לריב־בו
ולהסתלק, צץ מולו שוטר־תנועה רכוב
על קטנוע, והחל רושם לו דו״ח חנייה.
הסוכן־הנייד ניסה להסביר שכבר סיים
את עבודתו במקום והוא מתכוון לסלק
את ריכבו, אלא שהשוטר יחיאל לוי (ש־מיספרו
) 17284 התעקש להמשיך למלא
את הדו״ח. בלית ברירה לקח הורוביץ
את הדו״ח, התניע את מכוניתו והתרחק.
השוטר היה עבריין. הוא לא הס פיק
לנסוע הרבה כאשר גילה את הקט נוע
המישטרתי מיספר ,7162 של השוטר
לוי, חונה אף הוא במקום אסור. העבירה
שביצע השוטר היתה כפולה: הוא חנה
בתחנה אוטובוסים וכן במקום שאבני הש פה
היו מסומנות בצבעים אדום־לבן.
סקרנותו של הורוביץ גברה. הוא עצר
את ריככו כדי לברר מה היא המשימה
החשובה של אותו שוטר, שחייבה אותו
לעבור על החוק. ואומנם, ללוי היתה משי מה
מייוחדת: אשתו שלחה אותו בבוקר
אותו היום לשלם את חשבון הגז.
צלם חובב. הורוביץ גילה תושייה.
הוא רץ אל חנות הצילום הסמוכה, שאל.
מהמוכר הנדהם מצלמה זעירה ועמד להנ ציח
את האירוע.
אלא שהשוטר, שסיים בינתיים את משי-
מת־הגז, לא שש להיות כוכב במצלמתו
של האזרח החטטן, לכן הוא לא התעצל,
שלף את פנקס הדו״חות שלו ורשם להד
רוביץ דו״ח נוסף. הפעם היה זה על ״אי־ציות
להוראות שוטר״.
את התמונות שפיתח האזרח חובב־הצי-
לום הוא שומר באמתחתו, על־מנת להצי גם׳
בבוא העת, לפני שופט התעבורה ש יצטרך
לפסוק בעניינו.

מ יש פט
קמה עו להמעשה מגונ ה?

לעזר ושות /פירסומאים

ה תי א ט רון ה עי רוני באר -עזבע

הרצח של פייח
בבית הספר הריאלי
*הוא מסוגהמחזות מממשי ביס
להעסיק את הקהל גםנאסר
האו רות כבי םומ חי או ת
הכפיים סו כנו ת״ .
י די עו ת אח רונות

ב״מרתך הצלילינר מערבות סטריאו בתשלומים !
פינסקר 51ת״א׳ טל.281737 .

באר־שבע

כל הכרטיסים נמכרו
באר־שבע
מוצ״ש 11.2
מוצ״ש 18.2תיא׳ ירושלים
יום ב׳ 20.2תיא׳ ירושלים רביבים יום ב׳ 20.2 דימונה יום ג׳ 21.2
יום ב׳ 27.2״שביט״ חיפה
עין־חרוד
יום ג׳ 28.2י

בעיות ולבטים
בחיי המין
8א ת

רו בקס

הממצה שבהישג ידן

חד״ר

מרדכי זידמן

הוצאת רשפים

תן טר־מ 0לחייל

^ אשר החליטה רונית לוי ׳הצעירה
** לבקר, באחד הערבים בחודש שעבד,
זוג ׳מידידיה, הייא לא תיארה לעצמה ש הביקור
יהיה כה גורלי וישנה את מהלך-

חייה למושך ישנה אחת לפחות.
באותו ערב התארח בבית הזוג החב
הרפורמי ברוך קורף, הנמנה על האישים
היותר מפורסמים ביהדות ׳ארצות־הברית.
הרב, הידוע ׳בקשריו !ההדוקים ובתמיכתו
בנישיא־לשעבר ריצ״ארד ניכסון, הגיע ל ביקור
יקצר ׳בארץ, אחרי שורת פגישות
׳שקיים !באחרונה עם השאה הפרסי, חיוסיין
ימלד ירדן ואנוואר אל־סאדאת המצרי.
הריב, שהוא אלמן מזה שנים אחדות,
תינה את בעייתו האישית בפני ידידיו.
״אני אובד-עצ׳ות,״ אמר כשהוא מלטף את
שער־ראשה הבלונדי של זמירה, בתו בית
העשר .״׳פבר כמה חודשים ושאני מחפש
בחורה ישראלית שתסכים לשמש בת-
לוויה לילדה. היו לי כמה מועמדות -אבל
אף אחת לא התאימה.״
עשר דקות לאחר־מכן הגיעה רונית. היא
הוצגה ׳בפני הרב ובתו. הגבר כסוף־סשיעיר
ומימ׳וצע־הקומה לא נזקק לזמן רב כדי
לדעת שסוף־סוף זימי לו המיקרה בדיוק

הוא הואשם באוגם,
הודה רק במעשה מנוגה והורשע;
__בירון לקגס 2;000 לירות
והשופט איפשר לשלמן בתשלומים
״המתלוננת סירבה לקיים יחסי־מץ עם
הנאשם. אז תפס אותה הנאשם ברגלה,
דחף אותה על המיטה, נתן לה מכת אגרוף
בפינים כרי להתגבר על והתנגדותה ,׳ושכב
עליה כשהוא לבוש !בתחתונים. בלבד, פתיח
לד. בכוח את חולצתה ורוכסן מיכנסיה, כל
זאת על־מנת לאפשר לו לבעול ואותה...״
כך נאמד !בסתב־האיישום שהוגש לפני
יותר משנתיים נגד מרדכי סבן 27 מיפו.
סבן הובא לדין ׳לפני השופט המחוזי
אהרון אולסקאר ,׳וכפר באשמה.
יחסי־מין בסיטוגות. המשך המישפט
נידחה לשמיעת עדויות, שאחת מהן !הרתהשל דויד סיני, חברו שיל הנאשם שהיה
עימו ביום המיקירה. סוני העיד על השתל שלות
האירועים ׳שהביאה לפגישה בין הנא שם
לבין המתלוננת, ייפה חי מרמלה. הוא
סיפר שנהג לשבת עם חבר איחר, גבריאל
(גבי) מלכה, בבית־הקסה מרכז הטוסטים
ביפו. ישם הם יפגשו כיסה חי ובחברתה,
כיוכיבא יחדד מיבית־דגון. בין הארבעה התפתחה
שיחה, שבסופה הם נסעו על־מנית
״לשתות קפה ולשמוע מוסיקה.״ בדרך
פגשו במרדכי סבן, ועמו נסעו לדירתו.
״נכנסנו לדירה ושמענו ׳מוסיקה,״ תיאר
דויד סיני .״׳בשלב מסויים נכנס גבי עם
כובבא לחדר. אחרי עשר דקות יצא משם
מהחדר ונכנס עם הבחורה השנייה לחדר.
״הם ישסו ׳בחדר כ־ 15 דקות. אחד״כך
יצאו שיניהם, וגבי ביקש ממני שניגש
לקניות סינרייות. זו הייתה אמתלה להיפטר
מהן. בדירה נשארו הנאשם ושתי הבחו רות.״
,מעשה
מגונה ד מרדכי סבן היה סוק-
(המשך בטמוד )45

יטה שחיפש: צעירה ישראלית נאה, מטו פחת,
לבבית ונבונה. עובדת היותה חילונית
לא הפריעה לו. נותר רק פרט פעוט אחד :
לשכנע אותה לקבל את הצעתו.

עובד ומעביד,
ך יו ונית ,׳העוגדת כאשת יחסי-ציבור
במישירד אמרגנות, לא קפצה משימ-

חה לשמע הרעיון.
״ברגע הראשון לא הגבתי,״ סיפרה ה שבוע
תוך כדי אריזת חפציה, בדירד, ה־שיכורה
בהרצליה אבל כעבור כמה דקות
העניין התבשל לי בראש והתחיל למצוא
חן !בעיני. ביקשתי שהות לחשוב על־כך.
נפגשנו שוב, קיבלתי פרטים נוספים, ו ביקשתי
שהות נוספת לעשרים וארבע
שעות.״
לאכזבתו של הרב קורף, היתה תשובתה
שלילית .״אמירתי לו שאני טיפוס עצמאי
מאד, וחופשי, שלא מקבל מרות, ואני חו ש׳
שת לקחת על עצמי את התפקיד,״ סיפרה
ירדנית ,״לפני שאני לוקחת משהו על עצמי
אני חושבת מאה פעמים אם אהיה מסוגלת
לבצע זאת בצורה מושלמת.
״הוא ניסה לשכנע אותי להסכים. הוא
אמר שהוא בטיוח שאהיה מאושרת אייתם.
לדבריו, הוא לא מחפש משרתת, עוזרת
או מבשלת — את זה יש לו — הוא ירוצה
נפש קרובה לבתו, מישהי שתאהב אותה
ותדאג לה.
״העליתי ׳נקודה נוספת: היחסים ביני
ליבינו. אמירתי ליו ׳שאני לא מעזנייגת ליצור
איתו סעירכת-יחסים קרוסה. יחסי עובד
ומעביד, וזהו. אני חושבת שגילוי־הלב שלי
מצא חן !בעיניו. הוא הדגיש שאין לי מה.
לחשוש — בראש מחשבותיו עומדת ה ילדה,
והילדה בלבד.
״דיברתי יעל. נושא זה בגלל ניסיון-
החיים שלי. ליא חשבתי לרגע שיש לי ממה
לפחד, אבל העדפתי לסכם דברים מראש.
ואחרי הכל, גביר זה גבר. עובדת היותו

..הוב שד ווטוג״ט״
3א לאוץ, ואה
אתו 11 ית וו
נח ה־ , 23 ומאותו
וגוו השתנו ת״ה של
הצנרת היחשומית

ד 7ן 7/ 7 71/ן|
לשלם את הכספים שמס־ד,הכנסה תבע מ־ניכסיון,
בטענה שניכסון רימה את המס.
הוא גם רצה לאסוף כסף כדי לשלם את
ההוצאות המישפטיות של ניכסון.
כל*זה ״,הפד י אוו!ו ׳מפורסם מאד, אך גם
בלתי-יפופולריי מאד. יש הרואים בו רודף־
פירסומת סתם, יש הרואים בו איש תימהזני.
אבל קורף יודע לעשות״ רושם. יום אחד
לפני חודשיים הופיע בקאהיר, וזכה בדבר
שאנשים גדולים וחשופים אינם זוכים בו
— פגישה אישית עם הנשיא. איל־סאדאת
פל־כך התרשם מקיורף, עד שהזכיר אותו
בריאיון שהעניק כעבור כמה קמים לשבועון
המצרי אוקטובר.

״גבו הוא גבו ישלה

הרב

החימהוני

יהיו

אומרת
רונית לוי (בתמונה, עם השחקן שייקה
אופיר) ,ועל כן קבעה מראש שהיחסים
רק ״יחסים של עובד ומעביד, וזהו !״

רב, מוסיפה לו אומנם ר,יילד. מסויימת, אבל
בכל זאת הוא אדם.״
בסופו !של דבר הגיעה רונית למסקנה
שלא משנה מאיזה כיוון היא סוחבת את
הצעת הרב — הפל לטובתה ולשביעות־רצונה.
העלמה הואילה להסכים.

״הרב של
ויטרגייט״
ך חד כשבוע הבא התגורר רונית
י באגף פרטי משלד. בבית מפואר, מוקף
חווה המשתרעת על שטח של ארבעה אק דים׳
כולל בריסודשחיה, סוסי־רכיסה, גן
גדול ומה לא, בעיר בעלת השם העברי
רחובות, ליד בוסטון. תהיה לה מכונית
צמודה, יום ה היא ׳תיקח את זמירה מדי בוקר
לביית־הספר, ותחזיר אותה הביתה בשעות
׳אחר־דצדריים. עד הערב הן תבלינה יחד.
הרב קורף יהיה מאושר אם בתו תקלוט
קצת עברית, לא בעזרת שיעורים מייגעים,
אלא בצורה טיבעית, תוך כדי שהותן
בצוותא.

רונית תהיה חופשיה לצאת לפחות שני
ערבים בשבוע, ובמרבית סופי־השבוע. ב מדינת
מיין, הנמצאת במרחק שעתיים נסי עה,
היא ׳תוכל לעשות סקי .׳בתוכניתה
לדאות הרבה הצגות, ללכת לקונצרטים,
לבקר בתעתכו ת ולהשתלם ביחסי־צ״בור
באוניברסיטה של בוסטון. הרב הבטיח ל ממן
את לימודיה, וכמובן, לתת לה דמי־כיס
ביד רחבה.
את מעבידו׳,־לעתיד מגדירה רונית כבעל
א״שייות דומינאנטיית, לבבי מאד, פיקח ׳ו חריף.
זמירה, לדבריה, היא ילדה יפה
ומתוקה ,׳ערנית, חברותית ובעלת בגרות
נפשית יוצאת־דופן לגבי בני־גילה.
בארצותיהברית הריעות על הרב קורף
מחמיאות פחיות. הוא כבש את כותרות
העיתונים לראשונה בשיא פרשת וזטרגייט,
כאשר התייצב לימין ניכסיון ׳וטען כי נעשה
לו עוול משווע .׳אהרי שניכסון נאלץ ל התפטר
ואחרוני תומכיו נטשוהו בשאט-
׳נפש, נשאר בדוד קודף בימעט התומך
היחידי שלו — והדבר רכש לו פותרות
-נוספות. הוא התנדב לערוך מגבית כדי

״לפני ימים ׳אחדים ביקר אצלי רב אמריקאי
ששמו ברוך קורט,״ אמר איל־סאדאית,
שאינו ׳מצטיין באיזכיור מידוייק ישל שמות.
״הוא בא יחיד עם בתו הקטנה. הוא בא
להזמיננו לסעיודת־ערב חגיגית (בארצות־הברית)
.הוא העניק לי דגם מכסף של
פסל החרות, כאות־הוקרה ליוזמת־השלום
שלי, וזאת בשם נזוסד־ההוראה האמריקאי.
הוא הציע ׳להעניק מילגה שנתית לישני
!מצירים הלומדים ׳כלכלה ומדעי-הימדינה.
אותו ירב אמיר ליי שהשלום אינו באהדיות
הממשלות ביליפד, אלא הוא גם באחריותם
של העמים.
״איש זה מאושר על כך שבתו לא תמות
במילחמות, וגם ילא ימותו בגיד, ונכדיה...
הוא אמיר לי: אינך יודע מה הוללת ב עולם
...אתה זרעת גרעין, איו עץ קטן.
העץ הקטן יהיה ליער רוגע ושליו, שהוא
׳שלום העולם.״
השיתפכיותיו זו של אל־סאדאת עוררה
׳תמיהה רבד, בקרב המנהיגות היהודית ב־ארצות־הברית
,׳ואף הרגיזה אנשים רבים
שקינאו בהצלחתו של ״הרב שיל ווטירגייט״.
אולם היא הוכיחה כי קורף הוא אמן של
ייחסי־ציבור — המיקצוע שרונית לוי הת מסרה
ליו.
רונית לוי נולדה לפני 23 שנים בירו שלים,
להורים ילידי־הארץ (האב דוך

עשירי, האם דור חמישי) .השירות הצבאי
עיבר עליה בקיפול מיצנחים, ולאיחיר־-מכן
למדה ארכיאולוגיה במשך שנתיים ,׳באו ניברסיטת
-תל־אניב. לפרנסתה עבדה כ פקידה
בבנק וכמדריכה להדפסה במכונת-
כתיבה.
הכפתור הנכון
ת לימודי השניה השלישית עשתה ב־אוניברסיטת
לונדון, ובאותו זמן עבדה
כסוכנת־מישנד, בחברת-נסיעות. כאשר חז רה
לארץ, התלבטה מה הלאה .״החלטתי ש זה
חייב להיות עם אנשים,״ היא אומרת,
״יידעתי שאני יבולה למכור סל דבר, בתנאי
שא-ני משוכנעת שהוא טוב. זה נתן לי את
הרעיון לעסוק ביחסי־ציבור. נראה היד, לי
שהמקום המתאים להתחלה עשוי להיות
מישרד-אמרגנ-הת. פתחתי את דפי זהב ו־צילצלתי
לכל המישרדים יבעיר.
״נועם סמל, שאצלו התחלתי לעבוד, היד,
היחיד שהזמין אותי לפגישה. הוא הרוויח
מזה. תמיד האמנתי שאם אדם יידע ללחוץ
אצילי על הכפתור הנכון, כלומר להפעיל
אותי, הוא ירוויח ימזד, הרבה. נועם הכניס
אותי לעבודה, ממש בנה אותי. די מהר
הוא נתן לי עצמאות, הטיל עלי מכסימום
של ׳תפקידים, כשהוא מסתפק בהנחיות כל יליות
בלבד. המשכורת לא היתד, מלהיבה,
אבל הסיפוק שימש פיצוי. בפרק־זימן של
חצי שנד, פיתחתי מערכת מסועפת של
קשרים אישיים עם אנשי עיתונות, רדיו
!וטלוויזיה! ,ועסקתי גם בפירסום סמוי ב הצגות,
ענף שהכינים למישרד כספים רבים.״
חיבר אין לה כרגע, וגם לא שאיפות
להתחתן. מד, שחשוב לה ביותר, עד ל הודעה
חדישה, זה לגלות את סל הפוטנ ציאל
׳שאולי מתחבא בקירבה.
ואולי היא עוד עשויה להפתיע את עצמה.

;עמי רון 1

1 39

קאהיר, במיסגרת שיחות הוועדה הצב אית
המצרית־ישראלית
ערב צאתו את קאהיר, ביקש וייצמן
ממארחיו לבקר בשני מקומות: בפירמי דות
של גיזה, ובגרופי שבכיכר תאלעת
אל־חארב. הפמלייה הישראלית הגדולה,
שכללה גם את סגן השר מרדכי ציפורי,
את הרמטכ״ל מוטה גור ואת האלופים
אברהם טמיר ושלמה גזית, הסבה במשך
שעה קלה מסביב לשולחנות בית־הקפה
המרוהט בסיגנון אירופאי של תחילת ה מאה.
מלצרים סודאנים בתרבושים אדו מים
הגישו להם קפה צרפתי ועוגות אנג ליות.
מסביבם, ליד שולחנות אחרים, הסבו
אנשי־עסקים אירופאים, תיירים ממדי-
נות־ערב ואנשי החברה הקאהירית, ה מהווים
את קהלו של גרופי כיום.
כמו תמיד במקרים כאלה לא תאמה

א תו ־ ה ת ״וו תהמ בו ק ש
ביו תו בקא היו
הוא בית־חקט־ו
שדודו ת שד שואדיס
ג ד דו ע ר אג דו ת ו סי טוי ם
שסופרו אודותיו

אגדה שמה נחסי

64 גכי ישראלים רבים השם הנרדף
/הראשון לקאהיר אינו הנילוס וגם לא
הפירמידות, אלא גרופי. כמה דורות טו בים
של ילדי ארץ־ישראל המנדטורית
גדלו לא רק על הבננות והשמנת של
תנובה, אלא גם על העוגות של גרופי.
בתל־אביב הקטנה היו כמובן העוגות המפורסמות
של קפולסקי. אבל אלה נראו
כלחם צר לעומת עוגות השוקולד והקרם
והתופינים, שהגיעו לארץ באריזות שחותם
הנשר הפרעוני והשם גרופי טבועים
עליהן.
ברכבות שהזדחלו מקאהיר דרך קנטרה
ליפו בתקופת מילחמת־העולם השנייה
ניתן היה לראות את חיילות האיי.טי.אס.
העבריות במדים, כשהן נושאות על ברכי הן
טורטים שלמים, נזהרות לשמור על
מעטה הקרם המצועצע שלהם. באותם
ימים של קיצוב ומחסור במעדנים, הכילו
העוגות של גרופי, שהובאו מקאהיר, את
טעמו של העולם הגדול, הזכירו את ־מי
השפע שקדמו למילחמה.
אלה שלא זכו לחוש בחיכם את טעם
גרופי, ניזונו מהאגדות והסיפורים של

בלב העיר
}י 40

אבותיהם או דודיהם ששירתו במילחמת־העולם
השנייה בצבא הבריטי. עד היום
ניתן למצוא בארץ שיכבה שלימה של
ותיקים שהשם גרופי תופס מקום נכבד
במיטען החוויות שלהם מאותם ימים. בשלב
זה או אחר הם הגיעו למילחמה או
חזרו ממנה דרך קאהיר. וקאהיר של אותם
ימים הסתכמה לגבי רובם בשם גרופי.
היו, כמובן עוד כמה זיכרונות מרחובות
של חטא וזימה, שהיו אופיינים אז לע־ר
המוצפת מאות אלפי חיילים מכל צבאות
הברית. אבל על אלה אין מספרים. טעמה
של קאהיר לגבי הארצישראלים היה טעמו
של גרופי.
גרופי היה שמו של בית־קפה בליבה
של קאהיר, בצומת בו מצטלבים כמה מה רחובות
המסחריים של הרובע האירופאי
המפואר של העיר. באותו איזור היו וקיי מים
עוד מיספר רב של בתי-קפה מפורס מים,
כמו קפה דה ברזיל, למשל. אבל
גרופי היה המקום. לא רק בשל מיקומו.
בחללו עמדה אותה אווירה ההופכת
בית־קפה מסתם מקום לשבת בו ולהתענג
על מיני מתיקה, לתיאטרון של החיים.

קפה גרופי הישן, ששימש כמקום־
מיפגש מרכזי לארצישראלים ששירתו
בצבא הבריטי במצריים בתקנפת מילחמת״הננולס השנייה, נמצא
בקומה הראשננה של בניין ישן זה, הבנני בסיננון צרפתי, הניצב

ותיקי הבריגדה העברית ובוגרי הצבא ה בריטי,
שבילו את מרבית חופשותיהם ב מצריים
בין כתלי גרופי, מתקשים להס ביר
את ייחודו של המקום .״זה היה מעין
צירוף של קפה כסיה, רוואל וקפולסקי
גם יחד,״ הם ינסו להסביר במושגי השוו אה
ישראליים.
זאת היתה השמורה האירופאית של
קאהיר. שם התחככו זה בזה חברי ממש לות
גולות מאירופה הכבושה בלובשי
מדים בריטים ואוסטרלים. שם נערכו
מיפגשי ההיכרות בין חיילים רחוקים מ בתיהם,
שהמקום העניק להם תחושת בית,
לבין החיילות שמחנותיהם היו מחוץ-
לתחום לגביהם. אם תיערך אי־פעם סטא־מיסטיקה
לגבי הילדים שנולדו בארץ מייד
אחרי תום המילחמה, סביר להניח שחלק
נכבד מהם הם תוצאת מיפגשים שנערכו
בגרופי.
רק טבעי הוא שכל ישראלי המגיע ל־קאהיר,
יכלול את גרופי בסדר ה&דיפויות
הראשון ברשימת האתרים ההיסטוריים
שהוא מתכוון לבקרם. כך עשה גם שר־הביטחון
עזר וייצמן בביקורו הראשון ב־

באחת הכיכרות המרכזיות והחומות ביותר של קאהיר. הבניין
שוכן בכיכר על שס טלעאת אל־חארב, מי שהיה שר בממשלתו
של המלך פואד, אבינ של המלך פארוק, שפיסלו ניצב במרכז הכיכר•
בית־הקפה שוכן בהצטלבות הרחובות המיסחרייס של קאהיר.

המציאות את הנוסטאלגיה. המקום נשאר
אותו מקום. אבל בעיניהם של אלה שזכרו
את גרופי משנות הארבעים, ניכר מבט
האכזבה הנוגה: זה כבר לא מה שהיה
פעם. והם מיאנו להשלים עם כך שגם הם
כבר לא מה שהיו פעם.

1י 1

6א רק המקום השתנה, באווירתו
/לא בתפאורתו, במרוצת השנים. גם
המושג גרופי אינו עוד מה שהיה באותם
ימים. בעיני בני קאהיר גרופי אינו כבר
שם של בית־קפה אקסקלוסיבי הממשיך
לשמש כמקום־מיפגש בינלאומי. יש כיום
בקאהיר רשת של ארבעה בתי-קפה ה־הנושאים
את אותו שם. שלושה מהם במרכז
העיר, במרחק כמה מאות מטרים זה מזה.
הרביעי נמצא ברובע העשירים הליופו־ליס.
אבל
המושג גרופי כבר אינו שייך רק
לבית־הקפה ולעוגות. כיום זהו קונצרן
ענק, משהו כמו תישלובת של מיפעלי
עלית ועסיס בישראל, המייצר חלק נכבד
ממוצרי הממתקים, השוקולד, המאפה, תר-
כיזי המיצים, מוצרי החלב ואפילו הנק ניקים
של מצריים. בתי־הקפה של גרופי
משמשים גם בסופרמרקטים למוצרים אלה.
אם העוגות של גרופי ועשרות מיני מט עמי
השוקולד אינם ערבים עוד לחך ה מעודן
כפי שהיו פעם, הרי זה משום ש עברו
מייצור ביתי לייצור תעשייתי המוני.
אפילו מיצי המנגו, הגוייאבה, הוורדים
והתמר־הינדי, שהיו פעם גאוות בית
גרופי, מוגשים עתה בצורת תרכיזים משו מרים,
שטעם החומרים המשמרים המלא כותיים
מורגש בהם. רק היוגורט המקו מי,
שעבור הקאהירים הוותיקים עשה
את גרופי למושג יותר מאשר העוגות
שלו, נשאר, על פי עדויות יודעי־דבר,
ממש כפי שהיה בעת שנוסד המקום בת חילת
המאה.
בימים אלה עומד גרופי לחגוג 70 שנה
להיווסדו. בניגוד לדיעה הרווחת — גם
בקרב הקליינטים המצריים הקבועים ב־מקום
— אין זה מוסד מצרי כלל. למעשה
נוסד גרופי ומנהלו שייך עד היום בידי
משפחה שווייצית.
משפחת גרופי (וו עם חולם) הקימה את
בית־הקפה הראשון שלה בקאהיר, כשהיא
מביאה עמה משווייץ ידע בלעדי בייצור
שוקולד, מוצרי חלב ועוגות מתוצרת־בית.
פריחתו הראשונה של המקום היתד,
כבר בתקופת מילחמת־העולם הראשונה,
בעת שפליטים יהודים, שהתגלגלו לקאה־ר
מאירופה, מצאו במקום תעסוקה באופים
וכמלצרים. אז היה זה אי אירופאי כמעט
בודד לעומת בתי־הקפה האחרים באיזור,
שמכרו בעיקר מיני־מתיקה מזרחיים.
לימים הפך המקום למקום המיפגש לא
רק לאירופאים שישבו בקאהיר, אלא גם
לאנשי החברה המצריים, הפקידות הממ שלתית
הבכירה, הפוליטיקאים ואנשי-
הסקים שעסקיהם נמצאים ברובע זה.
סימן היכר מובהק של המקום, שנותר
עד עצם היום הזה, הם המלצרים הסודא־נים
גבוהי־הקומה והשחומים, הלובשים
גלאביות צחורות וחובשים תרבושים אדו מים.
רק אלה, וכמה מבני אסוואן הדומים
להם במראם החיצוני, מתקבלים לעבודה

במלצרים במקום. זהו שריד לתקופה ה קולוניאליסטית,
שבה העדיפו האדונים
הבריטים את הסודאנים בגלל חריצותם,
אופיים הנוח ונכונותם לשרת. בבתי־הקפה
של גרופי ממלאים הסודאנים את אותו
התפקיד שממלאים כיום ערביי הגדה
ורצועת עזה בבתי־הקפה והמיסעדות של
תל־אביב.
היתה תקופה, בשיא ימי הסוציאליזם
הנאצריסטי, בה הלאימה ממשלת מצריים
את קונצרן גרופי על כל מפעליו וסניפיו.
קאהירים רבים משוכנעים עד היום כי
גרופי הוא מוסד ממשלתי. אבל ההלאמה
בוטלה למעשה. הסתבר כי הבעלים הפר־

מלצר סודאני מגיש עוגה־אנגלית ל1
1 1 1 1 *1
שר־הביטחון הישראלי עזר וייצמן,
ונו 1 1 1 1 / 11
בעת הביקור שערך בגרופי בביקורו הראשון בקאהיר. עזר ביקש

אחר הזלילה 555

ובמיקטורן גברי, יוצאת מבית־הקפה גרופי.
נשות החברה הקאהירית נוהגות לערוך
במקום קניות מעדנים, בעיקר מיני־מתי־קה,
שוקולדים ועוגות ומטעמים אירופאים.

ממלוויו להביאו לבית־הקפה, שבו בילה רבות בתקופת מילחמת־העולם
השנייה. העוגות שוב לא היו טעימות כל־כך כפי שזכר
מלפני 35 שנה. קיצוני משמאל: איש מישרד־החוץ משה ששון.

כדי לקבוע פגישה פרטית או להזמינן
למסיבה .״אלה הן בחורות מסוג ב״׳ יבט לו
אותן המלווים המצריים הרשמיים ל ישראלים
המבקרים במקום. העובדה שהן
מבקרות ללא ליווי גברי בבית־הקפה
ומעזות לעשן בפומבי, נראית אפילו בעיני
המשכילים כפגם מוסרי המפחית מערכן.
שם, בגרופי החדש, נמצאים גם משרדיו

הכותים

ראשי המיפלגה הנורדית בלבנון, שהגיעו לקאהיר מביירות,
קושרים שיחת־ידידות עם עיתונאים ישראליים היושבים ליד שול־חן
סמוך בקפה גרופי בקאהיר. האווירה הבינלאומית של המקום נשמרה עד עצם היום הזה.

כמו 1,.־ 11 אל

גינת קפה גרופי החדש, אחד מארבעה בתי־הקפה של
רשת גרופי בקאהיר, המזכירה בסיגנונה ובאווירתה של
גינת קפה רוואל בתל־אביב. המקום משמש כמקום־מיפגש מרכזי לאנשי החברה של קאהיר.
בבוקר יושבים בו הזקנים, ובערב הוא גדוש בבני־נוער ובאנשי הבוהמה בבירה המצרית.

טיים השווייצים מיטיבים לנהל את המקום.

ך דופי״ ה
הישן של ימי מילחמת־השנייה
ירד מגדולתו. את
/ /י ״ העולם הע
מקומו תופס כיום גרופי החדש.
זהו מקום ענק, שחלקו משמש כסופר מרקט
למוצרי הקונצרן, חלקו מהווה מיס-
עדה אירופאית ועיקרו גינת־ענק מוצלת
בצמרות עצים טרופיים המזכירה מעט את
רחבת קפה רוואל בתל־אביב. שם ניתן
לראות כיום את עשירי קאהיר ואת אנשי
ההברה והאינטליגנציה המקומית.
כמו ברוואל יש גם שם חתיכות בלבוש
אירופאי מהודר, המסבות בגפן ליד השול חנות.
אלא שאיש לא יעז לגשת אליהן

של אישין גרופי, נצר לשושלת מייסדי
המוסד, המנהל בעזרת בני משפחתו ה־שווייצים
וצוות מנהלים מצרי, את הקונ צרן.
בניגוד
למצרים, הששים לפתוח את לי בם
ודיעותיהם בפני כל ישראלי שיפגשו
בו, שומר מר גרופי על קרירות מסוייגת
מישראלים. לישראלי שיבקש להיפגש עמו
ולשמוע מפיו על תולדות המקום ועל
זכרונותיו מההיילים הארצישראלים ש הפכו
את המקום לביתם השני, ישיב מר
גרופי באדיבות, באמצעות מנהל עסקיו
המצרי :״עוד לא הגיע הזמן לכך. כאשר
ייחתם הסכם השלום, אפשר יהיה לחשוב
על כך...״

אדי תבור :

מרצדים סודאנים

בגאלאביות לבנות ובתרבושים אדומים נושאים
מגשים בגינת קפה גרופי החדש, הנמצא ברחוב
עדלי, לא הרחק מבית־הכנסת המרכזי של קאהיר. בעלי המקום מקפידים להעסיק רק
מלצרים סודאניס או עובדים מאסוואן, הידועים בחריצותם ובנכונותם לשרת קהל.

קולנוע ישראל העירטול האסתטי
ע 4ל ס עז ד*11 דזון
מה קרה לבועז (צ׳ארלי וחצי, סנוקר,
לופו בניריורק) דווידזון, שלא קרה לו עד
היום?
״,סוף סוף, עשית משהו שאינו סרט בו־רעקאס
אמרו רבים, ומישהו הוסיף :
,למה הישראלים עדיין לא עיכלו את ה עובדה
שכדי לעשות סרט כלל־אנושי
צריך לעשות, קודם כל, משהו אישי ו פרטי
ביותר, לוקאלי, כן ואמיתי׳״
כמו אסקימו לימון. אבל בועז, שהיה
נרגש מן התגובות החמות שלאחר הבכו רה,
השיב מילחמה־שערה :״בסך־הכל,
כולם טועים. לעשות סרט אישי זה •נורא
פשוט, לעשות סרט בורעקאס זה נורא
קשה. וכשאני אומר בורעקאס אינני מת כוון
לשלילה, כי־אם דווקא לחיוב. כן, כן,
לחיוב. כי כשאתה עושה סרט אישי, אתה
משחזר דברים שקרו לך באמת. ואילו
לעשות סרט בורעקאס פירושו לקחת הווה
מסויים, ולהוסיף לו גוונים והדגשים מייחדים
העשויים לרתק ולהנות את הקהל.
וזה, לדעתי, הרבה יותר מסובך.
״אמת, לא חיכיתי ולא ציפיתי לתוצאות
מדהימות שכאלה,״ מנסה דווידזון, הבמאי
בן ה־ ,33 להביט במראת ההצלחה .״כש התחיל
השוק הבינלאומי לסירטי עלילה

בנץ (יפתח קצור) ומומו
אעל 7 1 *1111 1 1 1 ^ 1
(יונתן סגל) מתפשטים

במבוכה, כשססלה (אופליה שטרהל) מדרבנת את הבתולים הצעי
רים
להזדרז. הצעירים היו׳ במבוכה אמיתית בשעת הצילומים.
אחד אמר :״אני הולך לאונן קודם, שלא יהיו בעיות.״ אחר
הוסיף :״אני מוכן לעשות הכל, אבל רק בתחתונים !״

קררים בקבוקי־תסס על חצי־בלוק קרח.
״כשגמרתי את לימודי הקולנוע שלי
באנגליה, אמרתי לכולם: אני רוצה לע שות
סרטים כמו הצ׳כים, כמו מילוש
פורמן,״ אומר בועז .״אבל אחר־כך, כש השבתי
לעומק, אמרתי לעצמי, :רגע, רגע,
מה פתאום לעשות סרטים כמו הצ׳כים?
החייתי מעודי בפראג? האם גדלתי ב־צ׳כיה
ז׳ מה פתאום? אני מישראל. נו לדתי
בישראל. אז למה לא לעשות סרטי
בורעקאם? סרטים מקומיים בלי יומ־רות?
הרי יש כל־כך הרבה ז׳אנרים ב קולנוע
— מדוע לא לעשות סירטי בורע־קאס?
אומרים שסירטי בורעקאס הם סר טים
של ציניקאים בעלי מירשם להצלחה
בדוק מראש.
״ואני אומר, :לא!׳ עובדה שיש סירטי
בורעקאס רבים שלא הצליחו בקופה. למ רות
שאני, אישית, חושב שבורעקאם זה
מחמאה לאותם הסרטים המשקפים נאמנה
את מה שכל אחד ואחד שומע בשוק —
את הפולקלור ואת העגה, את מיגוון ה עדות
ואת החוכמות היום־יומיות האופיי־

ולסירטי פעולה, במילאנו, איש לא שם
לבו אל אסקימו לימון. אך טיבעי הוא
שמתוך שלל רב המגיע ליריד ענקי זה,
ירוצו כולם לראות מה חדש אצל האמרי קאים,
ואף לא אחד יתעניין במיוחד באיזה
סרט קטן שהגיע ממדינה קטנטונת ש מעולם
לא נחשבה מעצמה קולנועית. ולפ תע
פתאום, אחרי כמה ימים, מופיע ה־הוליווד
ריפורטר (עיתון־קולנוע מיקצו־עי)
,ומכריז על הסרט שלי כעל תגלית
המאורע. כולם רצים לראות ובאים אלי,
מפיצים, מפיקים ואפילו סדרנים כדי לספר
לי, בהתרגשות, :שמע, זה בדיוק מה
שקרה ל י בזמנו.׳״
אסקימו וגרעינים. ובכל-זאת, אחרי
קטיף של מחמאות באיטליה ובצרפת, ו מכירה
נאה מאד — לפי עדותו של דוויד־זון
— לארצות שונות בעולם (ביניהן ל ספרד
— בפעם הראשונה בתולדות מכי רות
הסרטים הישראלים) — המיבחן ה אמיתי
נועד לבית. רק בישראל יוכלו בני
ה־ 35 של היום לשפוט, אם אכן כך היו
בשנות הטיפש־עשרה שלהם.
באותם הימים הציג עדיין קולנוע שדרות,
לנוער שחיקה את אלוויס פרסלי
ופול אנקה, סרטים בהתפלחות ועם אס קימו,
גרעינים בגביע מאולתר מנייר-
עיתון או גלידה שני־צבעים. באותם ה ימים,
דאגתה הגדולה ביותר של אמא
היתה שמא יביא לה בנה הביתה איזו
פרנקינייע (הסמים עדיין לא ניראו באו פק)
.באותם הימים עדיין לא היה קל

מחלת־המין הראשונה

(צחי נוי) ,נתקלים לראשונה בחייהם בתופעת הגירוד, לאחר שקיבלו מנדבושקעס
מיצאנית־מיקצועית. בתמונה למטה: בנץ מרגיע את נילי (ענת עצמון) ,ומבטיח :
״הכל יהיה בסיידר,״ אחרי שנילי ניכנסת להריון (מחברו הטוב מומו) ועוברת הפלה.

ומקובל כל־כך לקחת את הגלולה באופן
סדיר ובלי מירשם של רופא ; י בימים
ההם לא חזרו אל הרוקנ׳רול כדי להחיותו
אלא, חגו את הולדתו, כשבאמבטיה מת
ניות
לקיבוץ־גלויות. אודה׳ אומנם אני
לא גדלתי בשכונת התיקווה, ואין לי הו רים
שהם עולים חדשים, אבל משום כך גם
הסרט שלי הוא על הורי שלי, שמוצאם

מפולין. על הכיתה שלי, על החברה ה ראשונה
שלי ועל הסביבה החברתית ש הקיפה
אותי בגיל ההתבגרות שלי. כל
דמות ודמות בו מעוגנת היטב בזיכרונו־תי,
ואני יכול לשמוע בדימיוני כיצד
אמא שלי היתד, מתבטאת. נעים מאד לש מוע
מאנשים שהסיפור דיבר אליהם כאילו
זו היתה אמא שלהם, או האהבה הרא שונה
שלהם.״
צריך לאהום. דווידזון טוען שמבקרי-
הקולנוע, עם הצלפותיהם המוגזמות בבד
רעקאס, רק הקטינו את הפרופיל של ה קולנוע
הישראלי, הזיקו להתפתחותו ו־עירערו
את אמון הקהל ביוצרים הישר אלים.
ואלה, הקהל, הצביעו ברגליים והדי רו
אותן מכל סרט שהוטבעה עליו החות מת:
סרט ישראלי .״מישהו ריאיין אותי
על הסרט הזה,״ הוא מספר ,״ואני אמרתי
לו :״ובכן, זה הבורעקאס האחרון שלי,׳״
ומוסיף :״אנשים צריכים להבין דבר אחד.
היוצרים זקוקים להמון אהבה. למבקרי-
הקולנוע אין סבלנות. הם לא רוצים להש קיע
ביוצר הישראלי לטווח ארוך. אם
יאהבו אותנו, זה יעזור לנו. צריך לזכור
דבר אחד: כשאתה יוצר יצירת־אמנות,
אתה עובר צירי־לידה איומים ונוראים.
אתה סובל כאבים ממושכים, ובלבד ליצור
ולהמשיך ליצור. אם ימשיכו להצליף בנו
באכזריות שכזו, יהפוך היצור הגוסס ה נקרא
היום, הסרט הישראלי׳ שממה טו טאלית,
מוות מוחלט.״
עידן הקזנפקציות. בועז דווידזון
נולד לפני 33 שנים ברחוב מאפו פינת
בן־יהודה בתל־אביב. הוריו היו עולים
חדשים צעירים ופולנים מאד, על כל ה משתמע
מכך .״כשבא לביתנו חבר שלי
ממוצא ספרדי,״ הוא נזכר ״הייתי נכנס
למצב של מתח. ואינני היחידי כך מסתבר
מתגובות שבאו אחרי אסקימו לימון, כמו:
,נכון, הכרתי גם כמה עיראקים נחמדים...״
אחרי שסיים את בית־הספר היסודי
תל־נורדוי הלך, כמעט כמו כולם, לגימ נסיה
הרצליה. ציפיותיו מן הצבא היו
להיות כתב צבאי, שכן כל ימיו כתב
שירים והזרים כתבות למעריב לנוער.
אבל בלישכת־הגיום החליטו, שבמקום
כתב צבאי יהיה טכנאי־מטוסים. כל ה עניין
התברר כטעות, כי ימיו בחיל־האוויר
לא ארכו. אבל הצבא ״עבר עליו,״ ואחרי
השיחרור מצא עצמו עוזר־במה בתיאטרון
הקאמרי. אחרי כמה עונות שם באו שלוש
שנים מהנות ומלאות סיפוק בבית־הספר
לקולנוע בלונדון.
בועז דווידזון חזר עם תעודה, ועם הר בה
מרץ .״בואו נתעד את ההווה,״ אמר
אז לידידיו ב״כנופיה״ :צבי שיסל, אורי
זוהר. אריק איינשטיין ושלום חנוך.
כך נולד שבלול (שעד היום ראוהו כ־
70,000 צופים בירשאל) .אך מששמע את
שיחתם של שני אנשים בחדר־הנוחיות,
אחרי שראו את הסרט, שהתנהלה בערך
בנוסח :״מי שעשה את הסרט הזה —
העולם הזה 2110

הייתי שובר לו את הידיים ואת הרגליים,״
החליט שאין לו עדיין די לומר בקולנוע.
אי ניסה לעשות משהו באווירה צ׳כית,
עם אסי דיין: חצי־חצי. העניין הסתיים
בחובות. כדי לצאת מן הבוץ נכנס דוויד־יון
ל״עידן ד,קונפקציות,״ כפי שהוא נוהג
לומר. ובמשך שנה עשה כ־. 50 סרטים
קצרים, ביניהם כמה ;,פלופים נוראים,״
עבור הטלוויזיה.
נשוי כגיל .18 ואז הגיע לעבודה
על סידרה נוסטאלגית שעסקה בצורה תי עודית
בנושא ״איך זה היה פעם״ .מנוף
זה הביא אותו לאסקימו לימון, ולמה ש־היתה
פעם תקופה הטיפש־עשרה המתוקה.
״כשהראיתי לנילי האמיתית (בסרט, ענת
עצמון) ,את הסרט הגמור, הרגשתי שאנו
חווים חווייה רומנטית צרופה. היא הת בוננה
במסך בעיניים לחות, ואני הבטתי
בה מקרוב בעיניים דומעות. אני זוכר
היטב כל פרט. כשבילי (האמיתית) עזבה
אותי הייתי בן שמוגה־עשרה, חייל, וכבר
נשוי. בגיל , 19 כבר הייתי גרוש מבתיה
אפולו, אשתי הראשונה.״
אחד ההישגים המדהימים של אסקימו
לימון הוא המישחק הטבעי שהשיג בועז
דווידזון משחקניו, המבוגרים והצעירים
כאחד. מה שנראה כה טבעי וחופשי ב תוצאות,
לא היה כך מלכתחילה. ההיפך
הוא הנכון: דווקא משום שבדימיונו הצ טיירה
תמונה בהירה ומדוייקת כל כך של
הדמויות מן העבר, היה קושי עצום בב חירת
השחקנים. יפתח קצור, הנער ה מגלם
את גיבור הסרט — הלא הוא דוויד־זון
עצמו — טעם רק ניסיון תיאטרלי קו דם
לכן, בהצגה אקווס. כך מסתבר שלהת־פשט
על הבמה ולהתערטל מול המצלמה
הם דברים שונים החלוטין.
״קשה לתאר כמה קשה היה לי לבחור
בשחקנים שיגלמו את חברי מן העבר.
הקושי הכבד ביותר נתגלה דווקא בדמו תו
של מומו, שבעברי האישי היה מעין
עותק מאומץ של אלוויס פרסלי. אחרי
בחינות למאות צעירים, היפנה מישהו את
תשומת לבי לבנה של השחקנית רות סגל,
והוא אכן זה שמגלם את מומו בסרט.
אבל כשהוא הגיע אלי לראשונה, הודיע
לי מפורשות שכלל אינו מעוניין או רוצה
לעשות את התפקיד. הוא בא פשוט משום
שנידנדו לו עד־כדי־כך שלא העז לסרב.
״את הרעיון לקחת את ענת עצמון זרק
אלי שלמה ניצן, כשכבר הייתי מיואש
לחלוטין. ואומנם, עבדתי עם כל הצעירים
בשיטה של עבודה על מצבי אמת. הייתי
גם חבר שלהם, ולא זזתי מחברתם כל
משך ההסרטה. כבר מתחילה קיבלנו, אדם
גרינברג (הצלם) ואני, החלטה שלבד מצי צילומים
לום
הפתיחה והסיום שהם
כלליים, נעקוב אחר השחקנים עם המצ למה
ביד. בלי מירשמים של צעדים, בלי
שירטוטי קווים ומיקום על הריצפה.
קודם לאונן .״הבעיות הקשות ביותר
נתגלו במצבים הארוטיים. לא זו בילבד
שאני ביישן בעצמי, אלא שהמצב כולו
עוד הגביר בי את המבוכה, כשלמשל אני

המקצועית

בנץ מוצא את
עצמו כמעט־אבוד
נוכח ביטוייה המיקצועיים של היצאנית.
יפתח קצור התבייש להתפשט מול המצלמה.
העולם הזה 2110

ה שו ר ף

ה א מן

עז בנו ו

סוסעץ (גורדון, תל-אביב, ישראל)
— עמינדב סוסעץ הוא צייר
החוזר לארץ, אחרי ישראלי שהייה בת עשר שנים בארצות״הברית. שם עמד לארגן תערו כה,
כאשר בל ציוריו עלו באש. הוא השאיר מאחוריו אשה
וילד, ושב הביתה כדי להיות ליד מיטת אביו הגוסס. תוך
בדי שהותו בישראל הוא פוגש אוסף של דמויות מוזרות
ומנסה לשחזר בעזרתן, בתוך סרט, את קורות מישפחתו
ואת ימי ההגירה !מגרמניה וההתיישבות בארץ בשנות ה שלושים.

מה שמספר הסרט, בפי שיקי יושע, הבמאי רואה.
ואין כאן כל כוונה לעשות השוואות עם הרומן של יורם
קניוק, ששימש לו בסיס. הסרט יבול בהחלט לעמוד בפני
עצמו, וגם א ם לא תמיד הוא אומר את הדברים שאליהם
הוא מתכוון בצורה ברורה ומגובשת, אין ספק שהוא עולה
בהרבה על הממוצע של הסרט הישראלי המצוי.
למרות שהסרט מדלג בקלילות על עצם תהליך היצירה
או כושר והיצירה של הדמות המרכזית, למרות תמיהות
בסדר ההמשכיות של העלילה (בסצנת אהבה שומעים את
בגין מבריז על ביקור סאדאת, אבל בשלב מאוחר יותר
מדובר לפתע על גיוס גללי) ,למרות גלישות למלודראמה
׳מזמן לזמן, או ההצחקה המכוונת של המציאות הפוליטית
והכלכלית לרקע, מצליח יושע לרתק את הצופה. הן בזכות

בסר וקראום: כמעט כמו בחיים
הצורה הבלתי-אמצעית שבה הוא מצלם את שחקניו, הן
בזכות המישחק הטיבעי שלהם (שמוליק קראוס נולד בדי
להצטלם, וגדליה בסר מעולם לא היה טוב יותר) ,ובעיקר
משום שהוא מצליח לאזן הומור ודראמה, פאתוס וגיחוך,
בימעט בפי שהם מאוזנים בחיים.

מנו ע רי ם
ו מלונלבי ם
מישפחת המלוכלכים (אור לי,
תל־אביב, איטליה) — לפי
הודאתו של הבמאי אטורה סקו לה
עצמו, צריך סרט זה להראות שהעניים ה ם ״מכוערים,
מלוכלכים ורעים״ (כפי שנקרא הסרט במקור) .אבל אין זיה
משום שסקולה סבור כי אבן הם יצורים תת-אנושיים, אלא
משום ששאר בני האדם חטאו כלפיהם במשך דורות רבים
כל-כך.
!כוונה לחוד — ותוצאה ל חוד: סקולה, אומנם, מתאר
בפירוט מזעזע א ת התנאים המחליאים שבהם חיות מיש-
פחות ענקיות בתוך צריפים רעועים, ליד רומא, וכיצד
הופכת המצוקה א ת בני המישפחות הללו לחיות״טרף, ה מובנות
לחסל זו את זו תמורת במה לירטות. הזוהמה
הפיסית והנפשית עולה על גדותיה, וכל מה שניתן לצפות,
בתנאים הנוכחיים, הוא שהיא תגדל עוד יותר, ועימה ה צפיפות,
השיפלות והייאוש.
בתוך תיאור בל הדברים משתמש סקולה בצילומים
ארוכים שבהם עדשת !המצלמה חודרת לבל פינה מטונפת
ומגלה כל פצע וחבורה, בלא רחמים. אבל בשלב מסויים
מתחיל המרכיב הטכני של הסרט לשקול הרבה יותר מן
המרכיב האנושי. מתפעלים מן הדרך שבה הצליח מעצב-
התיפאורה לשחזר את שבונת-הבדונים העלובה, מן האיפור
המשוכלל ההופך את נינו מאנפרדי למיפלצת, ומן התסריט

יושב במישרד, ובאה אלי שחקנית שאני
צריך, בתוך דקה, להציע לה להפוך למין
גברת סטלה, הזוללת צעירים לארוחת-
הבוקר לכן, כשאופליה שטרהל הגיעה ל ראשונה,
היתה מבוכה עצומה באוויר. אבל
מסתבר שהיא גם אמיצה וגם מיקצועית
מאד, וההישגים שהשיגה בלי בושה ובלי
מחיצות מפליאים ממש.
״לעומתה היו הצעירים, שגם בהם אחזה
המבוכה נוכח מעמד שכזה, שבו עליהם
לשכב עימד, בסרט נע. אחד מהם אמר לי :
,תשמע, אני מוכן לעשות הכל, אבל דק
בתחתונים ולא בלעדיהם!׳ אחר אמר לי:
׳אני אלך לאונן קודם, כדי שלא תהיינה
אי נעימויות אחר־כך ׳.ואחר דרש ממני
שיהיה מרחק מסויים ביניהם, שלא יהיה
על־באמת.
״משום כך, כדי לאפשר לשחקנים שלי
להתגבר על הבושה והמבוכה הלגיטימיים
כל־כך לגבי צעירים, שכולם עושים זאת
מול המצלמה לראשונה, ניסיתי לעזור להם
בכמה שיותר חום והבנה, .אתם מתפש טים?
גם אני מתפשט,׳ אמרתי, ,למרות
שאני בעצמי ביישן מאד.׳ אבל, הפלא
ופלא יש משהו במדיום הקולנועי המאפשר
לך הרגשת ניכור שכזו המסוגלת לחפות
על כל בושה ורגשות אינסטיקטיוויים. ה ניכור
הזה גם הוא חלק מן הקסם החריף
והמתוק שיש, בעיני, לקולנוע.״

גברים מתעלמים בבידון: עני זה גועלי
שאינו מחמיץ שום הזדמנות בדי להראות במה האנשים
הללו נלעגים.
בתנאים כאלה קשה לצפות מן הצופה שיחוש הזדהות
כלשהי עם הדמויות שעל המסך, או אשמה כלשהי על עצם
קיומם של מצבים כגון זה. העובדה שסקולה מתיר לשחקניו
לשחרר את כל הבלמים ולהרשות לעצמם את בל ההגזמות
האפשריות, אינה מסייעת לעניין.

אן! * 1ך 1ן 1 | 1ה 1 |1אחרי שתפסו אחד מחבריהם מציץ למיקל־חת של
הבנות, עורכת חבורתו של בנץ תחרות: למי האבר
11ע 0 1#11

הגדול ביותר. הם משתמשים בסרגל, ומכריזים על התוצאות — המנצח — המציץ.
הנמדד בתמונה — מומו (יונתן סגל) נמאחוריו הצלם אדם גרינברג בשעת פעולה.

הציגי מועמדותך לתחרות

הנערכת מטעם לר.יטון-עולם הקולנוע:
כל המועמדות הסופיות בתחרות תזכנה בכרטיסי טיסה חינם לאיי יוון ובחזרה, בנוסף
למתנות יקרות ערך רבות, הכוללות מערכות לבוש, תכשירי איפור, תכשיטים ועוד.

* 4 2פרס לממליץ:
כיצד
לה שתתף בתחרות
טלויזיה
עם מעגל הקסמים תוצרת £ח 0
כל נערה יפה, רשאית להציג מועמדותה (פרט
לנשואות או אמהות) .המעוניינות להשתתף
בתחרות מתבקשות לשלוח למערכת ״להיטון-
עולם הקולנוע״ ,ת.ד 30103 .ת״א, תצלום גוף
שלם ותצלום פנים (רצוי צבעוני) וכן פרטים
כגון: שם, תאריך לידה מדוייק, כתובת מלאה
ומספר טלפון. נא לציין ע״ג המעטפה ״עבור
נערת היופי״.

אם הנך מכיר(ה) נערה יפה, העונה לדרישות
התחרות, כדאי לך להמליץ עליה בפנינו. אם
הנערה תזכה בתואר ״נערת היופי של ישראל״
אנו נעניק לך מכשיר טלוויזיה נייד שיחברת ״זניט״ .אם היא רק תיכלל בין 18
המועמדות הסופיות בתחחת נעניק לך פרס
כספי בסך 200. -לירות.

אלתחמיצי את הזדמנות חייך!

העולם הזה 2110

במדינה

(המשך מעמוד )38
סם מסצנת־זזמיו שהתרחשה בדירתו, ממש
לנגד •עיניו, והחליט שאין הוא נופל ב־קסמיו
מחברו גבי מלכה. משום כד הציע
ליפה חי לבוא עימו לחדרו, ושם ניסח
לבעול ואותה.
יפה חי וחברתה כוכבא התלוננו על
המיקרה במ״שטרת חולון. סבן !נעצר ליום
אחד ושוחרר. אחר־כו: נסע לחו״ל, וכשחזר
החל מישפטו. המישטרה לא הצליחה לאתר
את המתלוננת או את חברתה ולכן, בישיבה
שלאחר־מכן של בית־המישפט, נעשה הס כם
בין התביעה 1להגנה. סעיף האישום
הומר מ״ניסיזן לאונס״ ל״מעשה מגונה
שלא בכוח,״ כלומר מפשע לעוון. כל ה פרטים
שנגעו לאלימות ושימוש בכוח —
— נמחקו מכתב־האישום. בכך הודה סבן,
והשופט הרשיע אותו.
בגזר־דינו קבע השופט ׳אולסקאר :״הת רשמתי
מהחומר המעט שבתיק, כי לנערה
שלגביה מואשם הנאשם בביצוע מעשה
מגונה — חלק לא מבוטל ...בכל אופן,
לא נראה לי כי טובת הציבור דורשת
לשלוח את הנאשם למאסר ממש. הנאשם
עובד ומתפרנס מיגיע כפיו, ונאמר לי ש הוא
עומד לשאת אשה ולהקים מישפחה.

חם יכולים להשתתף בכיבוש הגדה
המערבית או בהסתערות על החרמון, לסגת
מפני המצרים החוצים את תעלת־סואץ
או לצלוח יחד עם אריק שרון את התעלה
ליבשת האפריקאית.
עיטורים הם אומנם לא יקבלו עבור
השתתפותם במילחמות אלה, אבל לעומת
זאת גם לא נשקפת להם סכנה של הריגה
או פציעה.
קשה לשער כמה ישראליים בדיוק ירצו
לחיות מילחמות אלה מחדש. אבל האמ ריקאים
עושים זאת בינתיים בהתלהבות
גדולה.
את ההזדמנות לכד מעניקה להם חברה
אמריקאית לייצור מישחקי־מילחמה. זהו
תחביב פופולארי מאד בארצות־הברית.
למעשה משמשים מישחקי-המילחמה כאנד
צעי־עזר לימודי יותר מאשר מישחק
בידורי. ניתן לשחזר באמצעותם את הקר בות
המפורסמים ביותר בהיסטוריה, וללמוד
את מהלכיהן תוך כדי מישחק ולא מקריאה
בילבד.

17ו!ובץ

הונו 0 6

ה 1ה

21*0

לא לשווא. מישחקי־המילחמה כוללים
לוח קרטון שעליו מופיעה מפה מדוייקת
של שדה־הקרב. באמצעות כמה מאות כלי

8611ז

855976. $

^ 1 ( 1 1 1 - 3 0 6 0 3 1 1 1 1 6

^ז\ע )3 5־ז 1<9 • 10010065 1973 \8/3ק\^016 סגן 0־01<116 £35161ו611

* ׳ 56 ,״ מ 3*7 0 1816 3001 ,67

866425 0010858 ¥¥68
6 0־ 0101־

78011081 £

00101(61׳, 1973

וזזסס 3611־36-151־ 16\/61 510111131100 01 £1ץ ח 3קוחס / 0חסס 131ק1$ 9
־ 1116 00130ח31 1כ .51031 1116 3001 1-16191113
מילחמות ששת־הימים ויום־הביפורים במישחק־המילחמה האמריקאי
הביקוש עולה על ההיצע

נסיבות המיקרה אינן תמותת ...אני מטיל
על הנאשם שישה חודשי מאסר על-תנאי
למשך שנתיים, על עבירה דומה. בנוסף —
קנם של 2000 לירות בשני ׳תשלומים של
אלף לירות כל אחד.״ את התשלומים אמור
סבן להשליש במשד שלושה חודשים.
אחד מאנשי פרקליטות מחוז תל־אביב
ישנכח בעת השמעת גזר-הדין, הפטיר:
״אם כד מתכוונים להילחם בפשע — אני
עורק מהמערכה.״
מישחקים שחקו אותה

הישראלים והעדביס נלחמים —
והאמריקאים עושים מזה מישחקים בישראל של היום יש בוודאי אזרחים
רבים המצטערים על שהחמיצו את מיל-
חמות ששת־הימים או יום־הכיפורים, אם
משום שהיו צעירים מדי, או שנעדרו מן
הארץ באותן התקופות. אלה יכולים היום
להשלים את החסר במיטען החוויות שלהם.
תמורת הסכום הפעוט של שמונה או תישעה
דולר למילחמה, הם יכולים לחוות מחדש
את אירועיה — ממש כאילו נטלו בה
חלק.
העולם הזה 2110

מילחמה מקרטון, שהיו מקובלים בתקופה
שבה נערד הקרב, ובעזרת לוח-הוראות
מדוייק המסתמד על נתונים היסטוריים,
משחזרים המשחקים את מהלכי הקרבות
המשמעותיים ביותר.
החברה האמריקאית המייצרת מישחקי-
מילחמה אלה הוציאה עד כה לשוק כמה
עשרות מישחקים, החל מקרב מגידו —
הנחשב הקרב הראשון שנערך על־פי
תורת־מילחמה — וכלה במילחמות־העולם
הגדולות.
הסתבר כי הביקוש עולה על ההיצע
שהיתה ההיסטוריה מסוגלת לספק, ומשום
כד הוציאו היצרנים לשוק גם את מישחקי
המילחמות העתידות להתרחש. כד, למשל,
ניתן לרכוש את מילחמת־העולם השלישית
ההיפותטית הנערכת עדיין בכלי-נשק
קונוונציונאליים, או את מילחמת המאה
זד — 25 הנערכת בין כוחות בינכוכביים.
מי שחסר ממתכני המילחמות הבאות
מאמץ להמצאות נוספות, היו הישראלים
והערבים. הלהיטים האחרונים של מישחקי-
המילחמה האמריקאים הם מילחמות ששת-
הימים ויום־הכיפורים, המוצעים למכירה
באמצעות מודעות מיסחריות, בדיוק כמו
רהיטים עתיקים או ויבראטורים.
ציניקאים יוכלו לומר על כד שמילחמות
ישראל— ערב בכל־זאת לא היו לשווא:
הן מספקות לאמריקאים שעשועים עד עצם
היום הזה.

מאוזן :
. 1איסורים קלים 5היקום בולו ;
. 10 פרי־בטן 11 שמא 13 בגימטריה :
. 14 ; 18 ודי בלי סוף 15 פרוסה 16
מעון 18 כן, באנגלית ; .20 ריקבון ;
.21 שם לוטשים יהלומים ; .22 מילת־ברירה
(הפור 24 שיתקי 25 מבלה
את הלילה ; .26 שקע גיאולוגי עמוק ;
.28 נתיב ; .30 מין בושם ; .31 פיר ;
.32 כף־אשפה ; .34 מבלי־העבודה ; .35
מפחד 38 סיום ; .39 הודיה ; .4 1ערימת־אבנים
קטנה ; .42 ללא ; .43 מונח בתורת
החשמל ; .45 מאבני־הריחיים ; .47 כועס ;
.48 מגילגדלי הארבה ; .50 בעל־מום ;
.51 רצועה ; .52 מיפתן ; .54 החליק ;
.57 רענן ; .61 מזיק לבגדים ; .62 מגופה ;
.64 נוזל, שותת 65 נהרה ; .66 הקלף
הגבוה ביותר ; .67 מן השוואים ; .69
ריקוד אצילי ; .70 עולם ; .72 מן האמהות ;
.74 שקד 75 פלצור ; .77 אבן יקרה ;
.78 ממנה שואבים מים ! .81 תבלין נפוץ ;
.83 סופו של אור 85 מילת־בקשה ;
.86 ליגלוג עמוק ; .88׳בתוכו ; .89 בסיס ;
.91 מכינויי האלוהות ; .93 גיבעה קטנה ;
.95 זכר בעיזים ; .96 חייב ; .98 מחוספס ;
. 100 שן הפיל 102 יוצר עיגול 103
ישן 104 ציפור רבגונית 105 הודיה.

מאונך :
. 1עליך להבין 2בוסתן ; .3מיירקות
הגינה 4קידומת הולנדית ; .6קריאת־יגון
; .7זוהמה ; .8קרס ; .9משמש את
הנפח 12 ציפור־טרף 15 לבלר 16
עובד בית־המרחץ 17 עייף מאד 19
ממתיק טבעי ; .20 מושת על כל אזרח ;
.21 רו״אלי ; .23 מכלי העבודה ; .24
בת־קול ; .26 משולם להורי הכלה ; .27
כינוי ; .29 כתם ; .30 לבוש עליון ; .33
קטיף זיתים ; .34 מכווץ ; .36 בנף־העוף ;
.37 ארמון ; .40 מזמר ; .41 אחורי הגוף ;
.44 שוקל בסובד־ראש ; .46 מן המצעים ;
.47 מושח בשמן ; .49 נשמה יתירה ;
.50 שמן האדמה ; .53 תואר־אצולה אי רופי
; .54 חיספוס ; .55 אדמה המצויה
בנגב ; .56 יחידת־מידה לקרקע ; .58 סוד ;
. 59׳תנובה 60 תפילה נוצרית ; .62
מקולות הגברים; .63 מין; .66 קיבוץ
בגליל ; .6 8יישוב בארץ ; .7 1שוטר־חרש ;
.73 עבירה ; .76 מן ההורים ; .77 רטיבות
קלה ; .79 גשם ; .80 עוף־טרף ; .82
משאבת הגוף ; .84 מיקלעת שתי־וער* ;
.85 מזל ר ע; .87 קריאת־יגון; .90 מין
גדר ; .92 כסות ; .94 מחלקי הפנים ;
.96 מנביאי תרי־עשר ; .97 בלי־קיבול
לנוזלים ; .99 מטבע צרפתי קטן 101
פעוטות! . 102 אילן! . 103 מילודזירוז.

נתן זך תוקף

קשר השתיקה הפולני
הכבוד האבוד של הספרזת העברית
הפגז

של חנוך : 1רט ז ב

בעולם

העיפרון הכחול
באחרונה הגיעו למערב כמה עותקים של
כתב־עת ספרותי־מחתרתי בשם 1
שראה אור בפולין. כתב־עת זה נוסד בידי
קבוצה של מחברים פולניים, כמחאה על
הצנזורה הפוליטית המונעת מהם לפרסם
בחופשיות את יצירותיהם.
בחוברת זו חברו יחדיו 17 סופרים,
משוררים ומבקרים נודעים, שכתביהם
נפסלו בעיפרון הכחול של הצנזורה, ביניהם
קטעים מרומן שטרם ראה אור של יז׳י
אנדז׳ייבסקי * ,סיפור של קז׳ימיז׳ בראנ־דיים**
ועבודות של המשורר המנוח אנ־טונין
סלונימסקי. בדברי המבוא לחוברת
כותב סטניסלאב ברנצ׳אק על הסיבות
שהביאו לפירסומה:
״סופד פולני אינו מורשה כיום להע לות
הערות ביקורתיות על האידיאולוגיה
המרכסיסטית־לניניסטית, ברית־המועצות,
המישטרה או הצבא בפולין. כמו כן נימ נע
ממנו להזכיר עוכדות היסטוריות
מדוייקות, או אישים שהם כבחינת טאבו —
ברור לו שאם יימצאו נושאים אלה
בעבודותיו הם יימחקו, ואם יגזים בהם,
הרי שיצירתו תיגנז לחלוטין
מרשימתו של ברנצ׳אק ניתן ללמוד, כי
מוטב לו לסופר פולני להתייחם גם בכו־בד־ראש
לנושאים הבאים :״שלא להז כיר
סופר פולני גולה כלשהו ; להרבות
כהתייחסות להיסטוריה של רוסיה הצארית,
מכלי לכתוב בחוסר כבוד על הצא־
1$ק 2 3

אופל ומרצדס נהדרות דהרו על ה כביש...׳
מחק הצנזור את המילה, נה דרות׳)
; שלא להרבות בעבודותיו במי לים
במו, דמוקרטיה׳, ,חופש׳, ,סוב לנות׳,
,עצמאות׳ ; שלא להתווכח עם עי תונות
המיפלגה, או להתפדח על חשבון
תוכניות טלוויזיה מטופשות ; לא להש תמש
במילה, טוטאליטריזם׳ ,ולא לגנות
את תפקידה של הכנסייה כמי!לד ההיס טוריה הפולנית, וסו
במקום אחר ברשימת המבוא מצויין
בפירוש שפולין, למרות כל זאת, היא
המדינה בעלת מירב חופש הכתיבה בגוש
הסובייטי.

מלחמת תרבויות

על ההתקרנפות
ב־ 19 בינואר , 1978 אחרי שתיקה ארובה-
יחסית, כתב המשורר נתן זד שיר־מחאה
שפורסם שמונה ימים מאוחר יותר במוסף
הספרותי של ידיעות אחרונות, תחת ה כותרת
ולמוות יש ממשלה. שיר זה פותח
עידן חדש בשירה העברית, תוך שהוא

614־100352 £01

2!\?15 1
דית יקטרינה הגדולה ; סצנות אירוטיות;
שלא לבקר מחברי ספרי־בלשים וספרי־ריגול
; שלא לשבח את הנוחיות המע רבית
(דוגמה: מתוך המישפט, מכוניות
* ספריו שראו אור בעברית הס:
״האינקוויזטוריס״ (עם עובד) ו״מדלג על
ההרים״ (ספרית פועלעז).
** בעברית ראה אור ספרו , :אם
הקרולים״׳.

בו שולטים השוטים / .פה שולט חוק
הברזל בכיפה / .זה הפגם בשימה/ .
זוהי השיטה כולה / .ולמוות יש ממ שלה
/ .די לבבות בארץ הזאת / :הנה
באים ככר משה שמיר ואורי צבי גרינ ברג
/בכיס אהד גזר חוצב להבות /
כשני — סנדוויץ׳ עם מרגרינה.״
דומה כי שיר זה מהווה הכרזה שירית
גלוייה על ״מילחמת תרבויות״ בין שרידי
השפיות שנותרו בארץ, לביו המיתקרנפים,
הפוסעים בעיקבותיהם של משה שמיר
ואורי צבי גרינברג.
הערה: כותרת שירו של נתן זך ולמוות
יש ממשלה היא פאראפרזה־ על כותרת
שירו של המשורר הוולשי־אנגלי דילן
תומאס 311)1 )163111 511311 11376 :״
״ .)101111111011 כותרת זו שובשה לראשונה
בעברית על-ידי אברהם יבין כך: ולא
תהי למוות ממשלה. אהרון אמיר השתמש
בכותרת משובשת זו כשם לספרו על
מלחמת תש״ח בירושלים 1955 התרגום
השני לעברית נעשה בידי ההלניסט אהרון
שבתאי(בחוברת עכשיו ,)1960—5—6תחת
הכותרת ולמוות לא יהי שילט־ון. תרגום
כותרת שירו זה של דילן תומאס לעברית,
צריך להיות: ולמוות לא תהא חזקה, והי פוכו:
ולמוות יש חזקה.

עוף־חול ספרותי

3 0 3 6 0 2 3 1 4־ 5
,1 3 0 6 1 4 3 0 0 1 1 6 6 5 1 4 1
1 1 1 6 0 2 8 0 3 0 6 7 5ז 3 2 1צ

אסור לפגוע ביקטרמה הגדולה

יצחק

ספרים

,76027

1 9 77

ארון וזמתים 1קי הודי
א 1רפז

שקד כי יש בכוחן של תולדות עם יש ראל
לפרש כמה סוגיות בהתפתחותה של
ספרות זו ( :א) לאירועים של היוצרים;
(ב) להתפתחות בתנאים הפיסיים הרו חניים
(חינוך, תפוצה, דפוס, קהל־קור־אים)
שקבעו את יחסי־הגומלין שבין ה־

גרשון שקד
גלות בספרות

2£?15
7 ,0 )1 0 2 6 ;( 0 0 3 4 / 1 0 2
,1 6 0 2 7 ? 1 0 0 4 /5 1 4 1
1 0 5 1 4 1כ] <1 3 1 4 0 0 ? 3 0
,1 3 0 ? .0 0 0 1 1 4 3
7 .0 1 0 1 4 1־ 5 2 3 0 4 1 ? 1ץ £
);1־ס 0־. 1 6 0 2 7 1131
13141־ 1 3 140־ 130614 !<0־1
1) 3 2 1 0 1 1 6 0 2 0 0 1 0 3
5143־£ 3 0 1 (3 0 3 5 3 0 0 4 .
7 ,0 1 : 0 0 1 5 1 0 0 1 0 5 1 4 1
£ 3 0 0 3 0 3 ׳1 0 0 0 0 0 2 7 1 4
0 0 0 5 2 7 1 5 1 4 1־ 7 1 1 1 4 1 0 0 7

גאולת

נתן זד
במקום בו שולטים שוטים
מבשר ״מהפך תרבותי״ ,המזדנב בעיק-
בותיהם של ״המהפך המדיני״ ו״המהפך׳
הכלכלי״.
השיר ניפתח בדימוי גלוי של תהליך
ההתקרנפות, העובר בימים טרופים אלה
על ישראלים רבים, הממירים את החזון
הפועלי של המערך בהדר הרוויזיוניסטי
של השילטון החדש. כותב המשורר :
״התימסה שנגס לא יוציא את בלעו אלא /
בבית החרושת לארנקים /שם הוא עוכר
מטמורפוזה /המכשירה אותו לנשים / :
גם שינה היא צורה של נרקוזה /ולא
רק לתימסחים / .העיר הנוטה להתאבדות
/נוהגת כאדם שפוי / :צדה מכ שפות
(מקפריסין תולה כיכרות כ אוויר
/ ,שורפת בתי־קפה, עורכת ימי־זיכרון
/ ,שיהיה זיכרון יפה / .המהנדס
השוקד על הביוב /מכין מיקלט לעכ ברושים
/ ,שיבדלו לחיים ארובים
ובהמשך :״גם הדמיון הפרוע כיותר /
לא יוכל כשום אופן לאלתר /במקום
* הכוונה, כנראה, למעצרו של העיתונאי
הקפריסאי.

גרשון שקד, פרופסור לספרות עברית
חדשה באוניברסיטה העברית בירושלים,
פירסם החודש את הכרך הראשון של
ספרו ״הסיפורת העברית 1970—1880
בו הוא מתמודד עם נושא ״הגלות״ בספ רות
העברית.
הכרך מהווה אסופה של היסטוריה ספ רותית,
שבמרכזה ניבחנות היצירות הספ רותיות,
זמנן ההיסטורי ורקען החברתי,
באמות־מידה של ביקורת עניינית ובעלת
פרספקטיבה.
״הסיפורת העיברית״ הוא למעשה הצגה
ברורה ובהירה של ביוגרפיה קולקטיבית,
המפענחת את התהליך ההיסטורי־ספרו־תי,
שהיה בבחינת נושא דגל בחיים ה חברתיים
היהודיים. זהו מעין ציור של
נוף תרבותי המוסר את ״הרצף של הת פתחות
הסיפורת, את התמורות הפנימיות
שחלו כה כין דור לדור וכין קבוצה ל קבוצה,
את התמורות החיצוניות, החב רתיות
והתרבותיות, שנתנו את אותותיהן
כרצף זה, וכן את נושאיה, תכניותיה,
דמויותיה וסיגנוגה של הסיפורת העיכרית
משנות השמונים של המאה הקודמת ועד
לשנות השבעים של המאה הזאת,״ כפי
שכותב המחבר בהקדמתו.
הספר הוא איכותי, ממצה ומגמתי 1שקד
בוחן את הסיפורת העברית החל משקיעת
המסורת הספרותית של תקופת ההשכלה,
תוך שהוא רוקם מארג מפואר של מסורת
ספרותית חדשה, המהווה בסים לספרות
העברית בת זמננו. את חילוף המישמרות
חזה מעריך שקד החל מ״סופות בנגב״**
שיבתו של מנדלי מוכר ספרים מן האידיש
אל העברית ופירסום סיפורו ״בסתר רעם״
(.)1886

״ספרות של שפט או ספרות שד

עם״ בהנחות היסוד שלו מוצא גרשון
* הספר ראה אור בהוצאת ״כתר״ +
הוצאת ״הקיבוץ המאוחד״; 565 עמודים.
** כינוי לפרעות ביהודי רוסיה בשנים
1881—2לאחר רצח הצאר אלכסנדר ה־2
בידי מהפכנים.
לפרוטוטיפים יוצרים לנמעניהם ; (ג)
שאיפיינו את החברה היהודית וליחס שבי ניהם
לבין מימושם הספרותי.״
ניתוח התהליך התדבותי־ספרותי הזה,
עוקב אחר התפתחותה של הספרות ה־עיברית
כספרות של מהגרים, שעקרו מן
העיירה אל העיר ומן הערים אל מעבר
לים, ואחר לשונה של קבוצה זו: לשון־
הדיבור באידיש, לשון־הכתב בעיברית.
כמו כן מתוארת הפרובלמטיקה של מיל-
חמת־הלשונות בין העיברית לאידיש, עד
לוויכוח העקרוני אם הספרות העיברית
היא ״ספרות של שבט או ספרות של עם״,
כהגדרתו של הסופר אשר ברש, המקבלת
במדינת יש ראל מישנה־תוקף.
לדברי שקד :״התמורה ההיסטורית
המהפכנית משנה את החומרים ה,ספ רותיים׳
ואת אופיו של קהל־הקוראים.
פרעות, מהפיכה, הגירה והתיישבות מפנות
את מקומן לשואה, מילחמה ותקומה. גם
בעיות הרוח משתנות: מעמידה על מהות
,הרוח היהודית׳ (המשך חילוני של מסו רת
דתית או חידוש ושינוי מתמיד של
המסורת — אחד העם וכרדיצ׳בסקי) ,דרד
לבטים על עתידה של האומה (עם עובד,
דת העבודה, מושבות פועלים, שלילה חל קית
או שלימה של הגלות — גורדון,
ברנד) ,ועד לתהייה על אופיה של החב רה
הישראלית החדשה. השאלות הנש אלות
הן: האם החברה הישראלית היא
המשסה של קבוצת העולים היהודית או
שהיא ברייה חדשה (הכנענים ומתנגדי הם)
; מה צייד להיות אופייה של ההת יישבות
הציונית; כיצד לפתור את העי מות
עם העם השכן (אנשי ברית שלום,
הוגי תנועת העבודה, כרל בצנלסון ואח רים)

״ספרות הירואית״ .גרשון שקד
מושפע בהגדרותיו את הספרות העיברית
מעמדות אותן התווה י.ח. ברנר בהקשר
לזיקה שבין ספרות לחברה, והוא אף
מצטט לצורך זה את ברנר :״כלום אץ
העם, שפת־הים ומולדת־העם — תנאים
הכרחיים למציאת ספרות לאומית? וספ רות,
אשר שלוש אלה אין לה, ספרות
ההולכת כלי כוח לפני רודף, ספרות שבו־

לה בין השמשות וכין המצרים, ספרות
שכולה נימצאת על כתפותיהם של מיספר
יהירים עקשניים, ספרות שבכר יבש מקור
דמעותיה — הקינה הגדולה החדשה מאין
לה? הכוח מאין יימצא לה להיות לפה
למצר־האדם, למצר הישראלי?״ (י. ח.
ברנר ״מפנקסי הספרותי״) .מכנה ספרות
זו כספרות של ״אף־על־פי־כן״ ,הגדרה
אותה מאמץ שקד כראש פרק בספרו.
את הקדמתו מסכם גרשון שקד ב דברים
:״אנו יוצאים לתאר תשעים שנות

תשל״ה, תשל״ו ותשל״ז) בהם השתתפו,
בין השאר, שלמה להט, ס .יזהר (סמי-
לנסקי) ,חנוך ברטוב, אליעזר שביד, אברהם
וולפנזון, מנחם אילון, אלכם ברזל ושלום
רוזנברג.
סיגנון הנצחה זה, שנבחר על־ידי המיש-
פחה, עדיף על קלישאת ספרי־הזיכרון
המקובלים. הוא מהווה נסיון לבחינת נוש אים
עקרוניים העומדים ברום עולמה של
החברה הישראלית, והמחשה לבגרות בה
ניתן להתמודד עם השכול.
אלא שיוזמי ימי־העיון והקובץ חוטאים
כלפי ישי רון ובני דורו. הכישלון הוא
בבחירת הדוברים הראשיים, והכוונה לסופר
ס. יזהר ולעיתונאי חנוך ברטוב, המייצגים
ביצירותיהם ובמאמריהם, משך קרוב לשלו שים
שנה, את כישלונה המוחץ של החברה
הישראלית. הם נועדו לשמש קולות מזעי קים
ומעוררים, החייבים ללכת לפני המחנה
— והפכו למזדנבים בעקבותיו.
כותרת הרצאתו של ם. יזהר (יליד
)1916 היא ״הישראלי והיהודי״ .במהלכה
הוא שוצף וקוצף כמורד שאחרי בלותו
היתד. לו עדנה, ותוקף את התאבנות מע רכת
החינוך בדימויים כ מו :״לפיכך,
בשמדברים על ישראלי ועל יהודי, מדב רים
על הוויות משתנות, נעות ודינא-
מיות, ולא על שני יצורים קפואים דמויי
אשת לוט. בתי־ספר אוהבים דברים גמו רים׳
חנוטים, פוחלצים ואדרים, ממויינים,
בל אחד ותווית זהותו עליו. אכל במציאות
אין כאלה הוא מתעלם ביודעין ובמת כוון
מעברו שלו, כמי שחימם במשך
שנים את כיסאו בכנסת, מבלי לתרום

ספרות הירואית, שנוצרה כחלל תרבותי-
חכרתי ריק כמעט, והיא מלאה אותו כ כור
המתמלא מחולייתו. היא לא רק נוצ רי!
על־ידי חברתה ותרבותה, היא גם יצ רה
אותן. היא עיצבה מציאות לא פחות
משעוצכה על-ידה. היא נתקיימה כתחי לה
דרך נם, כזמן כלבד, ללא אדן, הת הוותה
בשבילי חתחתים, נפתולים ולבטים,
עד שיצרה עימן מקום ומרחב לחיים״.

בקובץ הראשון ״בגולה״ (הקובץ השני
שיראה אור בקרוב הוא ״בארץ ובתפוצה״)
מצליח גרשון שקד לצייר את תמונתה
של הספרות העברית החדשה בתקופתה
הראשונה, בה משובצות יחדיו עבודותיהם
של פ. לחובר, יוסף קלויזנה יוסף אורי-
נובסקי, וחוקרים צעירים יותר שעסקו
בחקר אותה תקופה כדן מירון, מנחם פרי
ואחרים. הוא יוצר מתוך כל המרכיבים
הללו מארג המיועד לכל שוחר, או שוחר־בכוח,
של הספרות העברית, תוך שהוא
מצליח, להציג את הספרות העברית בפרו פורציה
מלאה, וכלל לא קרתנית, כספרות
רבת הישגים.
ספר זה יש בכוחו להחזיר לדור הנוכחי
של צרכני התרבות הפוטנציאליים, שהושחת
בידי מערכת הלימודים של משרד החינוך,
את העניין לחפש ולמצוא טעם חדש בספ רות
העברית.

החווייה הישראלית

שכול וכישלון
סגן ישי רון נפל בקרב על גדות תעלת
סואץ בימי מלחמת ההתשה. מדי שנה,
בסמוך ליום נפילתו, מתכנסים בני־נוער
ומחנכים ליום־עיון המוקדש לזיכרו. הקו
המנחה כנסים אלה הוא הרצון לחפש
משמעויות למאבק הישראלי לחיים.

בימים אלה ראה אור הקובץ השני
לזכרו של ישי רון* ובו לקט מתוך
דברים שנאמרו בשלושה ימי־עיון (בשנים
* ״הישראלי כיהודי, יהדות וציונות
בחינוך״ ,מתוך דברים לזכר סגן ישי רון,
בעריכת אברהם וולפנזון, הוצאת עם עובד
+תרבות וחינוך; 134 עמודים.

בסדר, כל ההיסטוריה תהא בסדר. אני
ניכשל, הכל נופל, לכן אני באן״ .ממש
נופת־צופים ! אבל מה עניין שמיטה להר־גריזים?
הרי ההיסטוריה היהודית כולה
היא קו אחד ארוך של, שפיצים״ ו״קיטו־רים״
הנתונים במעין כלים שלובים ומופ לאים.
אכן, אבחנה׳ דלה מצידו של סופר
בערכים, באמת וביצר הקיום היהודי.
״הכל מוטל עד כתפינו״ .כותרת
דבריו של חנוך ברטוב היא :״אנחנו
נושאים את העבר ואת המסורת לא ב ארונות
מתים״ ,ניסוח חנפני מעט במיס־גרת
בה נאמרו. על כל פנים, את משא
המתים שלו מתחיל ברטוב בדברי קודמו,
ס. יזהר, בדבר ״אנארביזם העלול למוטט
חס ושלום את הסוכה, סוכת דויד״ .ובהמ שך
מצטט ברטוב את בתר המצטט את
דוסטויבסקי :״כלום בכר צרת את האר נבת,
שאתה מכין את המרק?״ הוא מס ביר
לנוכחים כי ״כיום־הכיפורים — עם
האימה, עם הניסיון הקשה הזה — לא
נישבר דור, חושל דור ומוסיף :״דו רי
— הדור הראשון של בני הארץ * ,הת נסה
כדבר כזה במילחמת־השיחרוד. פית־אום
היתה ההרגשה — שהבל מוטל על
כתפינו
אין פלא בדבר, שגם ס. יזהר וגם צילו,
חנוך ברטוב, מתעלמים מעובדת כישלונו
של דור תש״ח להנהיג את המדינה למענה
הקיז את דמו, ובכישלונו הביא עלינו
את המילחמות, עד מילחמת יום־הכיפורים.
ברטוב מציג מבלי דעת את ״ארונות
המתים״ שהוא ובני דורו נושאים על
כתפיהם, תוך פליטה מתמדת של מליצות
עקרות שאין בכוחן להתמודד עם שאלת
״הישראלי כיהודי״ או עם כל שאלה
אחרת המנסרת בחלל עולמנו.
מן הראוי שבימי־העיון הבאים לזכרו
של סגן ישי רון ידברו חבריו ובני דורו
על ״הישראלי כיהודי״ — על עולמם,
חוויותיהם, פחדיהם ואמיתם, בתקווה
שדבריהם ותחושותיהם יפורסמו בדפוס,
במתכונת של שכול ולא של כישלון.

ספרים מומלצים

ארץ
ם. יזהר
מורד שוצף וקוצף
כהוא זה לשינוי כלשהו באווירה הגמו רה,
החנוטה, הפוחלצית והממויינת ש הקיפה
אותו.
בהמשך משאו מערים יזהר השגות בל תי
מדוייקות, בנסיונו למצוא את השוני
ביו היהודי לישראלי בפעלו של האח רון
בהחזרת עטרת לשון־הקודש ״ללשון
חיים ולשימושי חיים״ ,ואת תרומתו למה
שהוא מגדיר ב״המחפיכח הביטחונית״.
והסעיף האחרון בדברי יזהר עוסק ב״מחפי־כה
המרכזית שעשה היהודי, והתבטאה
בעבודה. לא עבודה סתם, כפרנסה, בעמל
קשה־יום, אלא עבודה שהיתה קשורה כמה
שקראה בשם, רעיון העבודה וכך
ממשיך ם. יזהר לגשש ולנתץ בחשיכה
את פסילי החינוך הישראלי המנותצים
בלאו הכי, בחוני המעגל שישן שבעים
שנה, ואינו מודע כלל לכך שרעיון
העבודה העברית שבק חיים ואת מקומו
תפסה העבודה הערבית.
בהמשך קינתו על עצמו ועל בני דורו,
אותה הוא נושא ביום־עיון לזכר בני דור
אחר, שואל ס. יזהר את ״זריתי לרוח
אנחתי של ביאליק, תוך שהוא מערבב
את האנחה הביאליקית במשיחיות של
פרופסור גרשום שלום ובגשמיות של בני
דורו. הוא מסיים בסיטואציה פשטנית
וחד־ממדית של צעיר המסרב ל״קטר״
״בארץ גושן״ (מעבר לסואץ 1973
ואומר כך :״אני מחופר היום על ה־
,שפיץ׳ של ההיסטוריה היהודית. אם אני

#על פני . 394 עמודים בסדר צפוף
מציג רן סיגד בספרו ארץ חוויה
אישית־ספרותית-פילוסופית על העבותות
הקושרות אותו לארץ הזאת, על הטוב
והרע שבה, תוך שהוא נע ונד בין נופים
למבוכים, בין תחושות לפולחנים, ברצף
מילולי עמום בסמלים, בעזרתם הוא עורך
את מיפויו שלו לארץ־ישראל. פרקי הספר,
שהינם בבחינת מורי-דרך בלבירינט הסבוך
של סיגד, חינם: מראה, השטן מסביר את
מעשה הבריאה, בירכת הדרך של השטן
(א. ארץ) נ כאב, פיתוי, מבול, נדר,
ברית, ירושלים, בגידה, חורבן, יציאה (כ.
ג לו ת ) :כאב, זרימה, קרח, שרב, עמוד
האור, רוח סגריר, מתוך הקצף, דמות,
הזייה, סיוט, עוד סיוט, משירי שבחי
האדמה, ריקוד נוגה, עיוורון, תיקון, הסירה,
נסיון, מידבר, משירי שבחי האדמה, קללה
ימית, צום, נודד, ירושלים, שפל וגאות,
ים המלח, מהפיכה (ג. גאולה) נ כאב,
הגיא, בית הכנסת ׳תקוותנו׳ ,תלם, סערה,
ילד, בחזרה, צפירה, מילחמה, שלום, ירושלים.
למרות שהביקורת במוספים לספ רות
קיבלה ספר זה בצוננין, דומה שהזמן
יגאלו, בדומה להחיים כמשל של פינחס
שדה, שהביקורת ניסתה בזמנו למחוק
אותו. הספר ראה אור בהוצאת ספרית
פועלים.
!• מרבית מיבצעי לח״י (לוחמי חרות
ישראל) כנגד השילטון הבריטי, הובאו עד
כה לידיעת הציבור בספרים שחוברו בידי
* בדומה ליעקב שגזל את הבכורה מעשיו,
מקובל על סופרי דור הפלמ״ח
לאמץ לעצמם את התואר ״הדור הראשון
של בני הארץ״ ולהתעלם מהעובדה שבחירי
״הדור הראשון״ גדלו במושבות הברון
בראשית המאה, ביניהם אהרון אהרונסון,
אבשלום פיינברג, יוסף לישנסקי ועוד
רבים אחרים.

אנשי המחתרת עצמם (נוגן ילין מור,
ישראל אלדד (שייב) ,יעקב בנאי
(מזל) ,מתתיהו שמואלכיץ וגאולה
כהן) .הספר נעורים י במחתרת ניכתב
בידי צבי טל מחדרה, שהיה נער לוחם
בשורות לח״י. הוא עסק בפעולות חבלה
בצפון הארץ, ניתפס על־ידי הבריטים
וניכלא במחנה לטרון. הספר פורש את
חוויותיו של לוחם־חרות צעיר, בלא נטייה
כלשהי לבחינת החיסטוריה או לסירבול
עלילתי. הוא כתוב בעברית פשוטה ונטולת
יומרות ספרותיות, וזו מעלתו העיקרית.
הספר ראה אור בהוצאת דפוס לוסקי,
חיפה.

פרשת אורפז
!• מזה כמה ימים רוחשת תסיסה רבה
בין תלמידי החוגים לספרות עברית, אמ נות
עברית, אמנות התיאטרון והקולנוע,
באוניברסיטת תל-אביב. חודה מופנה כלפי
בית־ההוצאה של הסתדרות הסטודנטים
בתל־אביב, שמצא לנכון לפרסם כתב־עת
לשירה בשם רש, בעריכת אורציון בר״
וגנא. לדברי הסטודנטים אין זה מתפקידו
של בית־ההוצאה שלהם לסבסד את הספרות
העברית, ולפרסם כתביעת המיועד למשור רים
המפרסמים שיריהם בשולי המוספים
לספרות של העיתונות היומית. לטענתם
מוטב לטרוח בהוצאת כתב־עת המיועד
לסטודנטים, כדי שישמש במה ליצירותיהם
ולהווי התרבותי שלהם • 1 .אירוע לציון
הערכים הגלותיים בספרות הישראלית
המתהווה, נערך לרגל הופעת הקובץ ממשות
כפולה בהשתתפות המו״לשורר איתמר
יעוז־קסט, המתרגם ראובן כן־ יוסף
(סיפור אהבה) ,יעקב בסר (עיתון )77
ואהוד בן־עזר (המחצבה) .את הערב,
שנערך במרתף עקד, הגדיר מחזאי תל-
אביבי כ״חיזיון דדשורשי ותלת־קולי ב מרתף
השואה במחלוקת רבת־השנים
שבין כתבי־העת סימן קריאה, בעריכת
מנחם פרי, ועכשיו בעריכתו של גב־ריאל
מוקד, נחשבים גם סופרים ומשו ?

יצחק
אורפז
תחמושח חיה
ררים בתחמושת חיה, ומעבר של סופר
או משורר מצד אחד של הבריקאדה אל
צידד, השני מהווה ״פרשה ספרותית״ בפני
עצמה. לכן עשויה לפרוץ ריגשה רבה
בימים הקרובים בבתי־הקפה הספרותיים
של תל־אביב, עם היוודע השמועה שבגליון
9של סימן קריאה עומדים להתפרסם כמה
סיפורים מפרי עטו של יצחק אורפז,
שהתמיד עד כה בפירסום סיפוריו בעכשיו.
קדם לו בסחף זה המחזאי יוסף מונדי,
שסיפרו יומן נוכחות ראה אור בספרי
סימן קריאה. לעומתם היתד, זאת המשוררת
יונה יילד שחדלה לפרסם את שיריה
בסימן קריאה ושבה לפרסמם בעכשיו.