גליון 2114 מתאריך 8 במרץ 1978

הסי ׳ פו ר 1
1עמאחר ה עי מו ת : 1ין עורו ״ צ מ
ל א רי ק ש רו ןהמטרפד את הסדר ־ ה ש לו כ

בבית־המישפט להכרעה ברורה וסופית.
אולם לגבי אישים ונושאים שלא הגיעו
לבית־המישפט, היה זה מחובתה של ועדת
שימרון לפזר את הערפל ואת החשדות
שפרחו במשך שנים רבות ולקבוע חד-
משמעית לכאן או לכאן מה האמת בהם.
הכרעה כזאת היתה מסייעת לטיהור האווירה
הציבורית.
ועדת שימרון נמנעה מלעשות זאת. היא
יצרה מצב בו יכולים שרלטנים ורודפי-
פירסומת לטפוח על חזם ולהתפאר כאילו
הצדיקה את הוועדה את האשמותיהם והה־שדותיהם.
היא גרמה גם למסע מחודש
של שמועות והחשדות־שווא. בין היתר
הוכשל בכך גם העולם הזה. מקורות מסו-

המחלוקת שפרצה בכנסת סביב שאילתה,
שהגיש ח״כ מאיר פעיל, בקשר לאיזכורו
כביכול של אחד משרי הממשלה בדו״ח
שימתן, כמי שמעורב בקשרים חברתיים
עם אחד מראשי הפשע המאורגן.
עם כל הכבוד וההערכה למימצאיה והמלצותיה
האחרות של הוועדה, ברור כבר
כיום שבנושא מרכזי זה היא נכשלה
והכשילה.

כשלהי שנת 1047 פירסם העולם
הזה סידרת כתבות על המתרחש במחוז
הצפון של מישטרת ישראל, פרי חקירותיו
של כתב העולם הזה רינו צרור.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינחלה :
תל־אכיב, רחוב ;ורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר 136
מען מברקי :״עולמפרס״ • מודפס ב״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב,
רה׳ כן־אכיגדור י הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה
כספי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אבנרי י העורך: אלי תבור י עורך
תכנית: יוסי שנון י עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם היטון י מה׳ המודעות: רפי זכרוני המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מאח ותשעה־עשד מחברי הכנסת
היו צריכים לחוש את עצמם שלא בנוח
עם פירסוס דו״ח ועדת שימרון לפני שלושה
שבועות.
דו״ח הוועדה. שמונתה לחקור את הפשיעה
בישראל על כל היבטיה, החדיר
מושג חדש לחיים הציבוריים במדינה :
״שחיתות חברתית.״ הוועדה המלומדת אף
טרחה וקבעה בדו״ח המפורט שלה את
הנורמות על פיהן ניתן להחשיד מישהו
ב״שחיתות חברתית.״
״אנו עדים לתופעה, שלעיתים קרובות
תחילתה ביחסים חברתיים, בין בעל היוזמה
הכלכלית לבין בעל המעמד השיל־טוני.״
קבעה ועדת שימרון .״צורות הקשר
מתחילות לכאורה באופן תמים, באירוע
משפחתי או חברתי, בארוחה, חגיגה או
מסיבה ...רוצים אנו לצאת מההנחה שבעלי
המעמד המתפתים להיכנם לקישרי־ידי־דות
עם אנשים מפוקפקים, עושים זאת
מלכתחילה, בדרך כלל מתוך חוסר־ידע
ותמימות. בסופו של דבר, בעלי מעמד
אלה חייבים להביא בחשבון שעצם קיום
הקשר בינם לבין ׳ידידיהם׳ יש בו כדי
להעניק עזרה על־ידי הפקידות המושפעת
מעצם מעמדם, יוקרתם ותדמיתם של
אותם בעלי־מעמד, ומכאן לא רחוקה הדרך
למתן עזרה פעילה.
״מה שהתחיל בהתחברות פזיזה ובהיסח־הדעת,
הפך בדיעבד שחיתות חברתית.
שחיתות זו אינה נופלת בחומר מוסריותה
ובסכנה מהשחיתות הפלילית במובנה הרגיל
של המילה ...ברור לנו שאנו נתקלים
בתופעה שאנשי שילטון ומעמד, בכל הדרגים,
המצווים על זהירות־יתר, נוטים לעיתים
לגישה שאננה ואינם בוררים במידה
מספקת במגעים עם אנשים מסויימים בעלי
דפיוטציה שנויה־במחלוקת.״
על פי קריטריונים אלה שקבעה ועדת
שימרון, ניתן להחשיד 119 מחברי הכנסת
ב״שחיתות חברתית.״ באופן תמים ובהי-
סח־הדעת הם מתחברים מזה מספר חודשים
לאדם שלכל הריעות הרפיוטצוה שלו שנו־יה־במחלוקת:
הח״כ ה־ ,120 שמואל פלא-
טו-שרון.
האיש הואשם והורשע בעבירות פליליות
חמורות מאוד בצרפת. מישטרת צרפת
ביקשה את הסגרתו. בפני היועץ־המישפטי
לממשלה ובפני ועדת־הכנסת עדיין תלויות
ועומדות האשמות חמורות נגדו בגין
עבירות על חוק הבחירות. למרות זאת
יושבים עמו חברי-הכנסח ושרי הממשלה
באולם דיונים אחד! ,מסבים עמו לשולחן
במיזנוך הכנסת, באים עמו במגע חברתי
ואף לוחצים את ידו ומצטלפמים בחברתו.
לפחות חבר-בנסת אחד בא במבוכה
בעת שנשאל בראיון פומבי אם אינו רואה
לאור זאת את עצמו נגוע ב״שחיתות
חברתית״ על פי הקריטריונים של ועדת
שימרון. היה זה ח״כ המערך עדי אמוראי.
הוא השיב על השאלה שהופנתה אליו :
״אני מעדיף שלא להשיב עליה.״

מצב דברים זה הובא במתכוון עד
אבסורד כדי להמחיש את אחד החסרונות
הבולטים ביותר של דו״ח ועדת שימרון.
בשבועיים האחרונים הושכב הדו״ח על
שולחן־הניתוחים הציבורי. משפטנים ואנ1

שי־ציבור
לרוב ביתרו אותו באיזמל ההיגיון
המפוכח ובאמות־מידה משפטיות, גילו
בו מיגרעות לרוב, החל מ״שטחיות וחוסר-
אחריות״ וכלה בהכללות מסוכנות.
אולם בעוד שמרבית הפגמים שנחשפו
בדו״ח נשארו בתחום התיאורטי, הרי הקביעה
הכוללנית שבו בדבר תופעת ״השחיתות
החברתית,״ שהתחמקה מלהצביע
על שמות ומקרים ספציפיים, כבר הסבה
נזק ציבורי לא מעט. היא פתחה את הפתח
לחרושת שמועות ורינונים תוך ניסיון
לזהות את אותם בעלי מעמד הנגועים
ב״שחיתות ציבורית.״
בנקודה זו אסור להתעלם מהעובדה שוועדת
שימרון מונתה לתפקידה ע״י שר־הפנים
בעקבות מסע עתונאי ופרלמנטרי
מסויים, שחולל סערה ציבורית וויכוח נוקב.
מסע זה לא הסתפק בהכללות. ננקבו
בו בו שמות ונכללו בו האשמות ספציפיות
לגבי כמה מבעלי המעמד. בעקבות זאת
נוצר מצב בלתי נסבל, שהעביר את האווירה
הציבורית וחייב הכרעה.
בשיא הפרשה תבע העולם הזה להקים
ועדודחקירה ממלכתית, בראשות שופט
עליון ובהשתתפות מישפטנים, קרימינו־לוגים
ומומחים אחרים, שתכריע הכרעה

פקד שלמה רויך

ה ״ב מאיר בהן
בצפון הושתקה הרעה
יימים, שמהימנותם נראתה סבירה והסרת-
פניות, הדליפו כאילו אותם השמות שהוועדה
נמנעה מלנקוב בהם בדו״ח הגלוי
שלה, כלולים באותו חלק ממסקנותיה, שלא
הובא לידיעת הציבור וזכה לכינוי
״הדו״ח החסוי.״
עתה מסתבר כי גם בדו״ח החסוי לא
נקבה הוועדה בשום שמות שהם, לא של

ראש־,הממשלה מנחם בגין לוחץ את ידו של ח״כ פלאטו־שרץ
״מגעים עם אנשים בעלי רפיוטציה שנויה במחלוקת״
מישפטית ברורה וסופית בהאשמות שהוטלו
לחלל הציבוריות הישראלית. ועדה כזאת
לא הוקמה. תחת זאת הוקמה ועדת־בדיקה
חסרת סמכויות של ועדת־חקירה
ממלכתית. מסקנותיה הכריעו אולי בכמה
עניינים סמנטיים, אבל בוודאי שלא בנושא
המרכזי של הוויכוח, סביב זהותם של
ראשי הפשע המאורגן ושל אלה הנגועים
ב״שיח״תות חברתית״ בשל •קשריהם עמם.
כמה מנושאי הוויכוח הלוהט הזה נמצאים
בבירור מישפטי. ועדת שימרון לא
יכלה לגעת בהם. יש לקוות שהם יזכו

ראשי הפשע המאורגן ולא של הנגועים
ב״שחיתות חברתית.״ הדו״ח החסוי של
הוועדה הוא למעשה מימי, מופשט ויבש,
עוד יותר מהדו״ח הגלוי שלה. אף אחד
מהשמות שעליהם נרמז (בין השאר בגיליון
העולם הזה )2112 אינו נכלל בדו״ח
החסוי. לכל היותר אוזכרו שמות אלה
במהלך דיוני הוועדה, מבלי לקבוע כל
עמדה לגביהם לכאן או לכאן. גם שום
שם אחר לא אוזכר בדו״ח.
עד כמה תרמה ועדת שימרון עצמה
למצב זה, ניתן היה להיווכח השבוע, בעת

סידרת גילויים זו חשפה פרטים מזעזעים
וכללה האשמות על שחיתות מוסרית
ופלילית כלפי כמה מאנשי הקצונה הבכירה
של מישטרת מחודהצפון, ובראשם מפקד
מרחב הגליל, ניצב־מישנה דויד פרנקו
ומפקד מישטרת צפת, פקד שלמה רויף.
בסידרה נכללו גילויים שונים, החל בקיום
בית־פגישות לקצינים בכירים בנה-
ריה, עבור בהתעללות בעצירים וכלה במעשי
הוללות. בין השאר התריעה סידרת
כתבות זו נגד התופעה שתלונות קשות
נגד קציני־מישטרה בכירים במחוז־הצפון,
נחקרות בידי הממונים הישירים עליהם
ומסתיימות בטישטוש וחיפוי.
פירסומים אלה נשארו כמעט ללא תגובה,
מלבד מסע איומים בין שוטרי וקציני
המחוז, בו הוזהרו מלהמשיך ולספק חומד
לכתב העולם הזה. גם מכתב רשמי ש שלחנו
בנושא זה ליועץ־המישפטי, בו
תבענו את התערבותו על מנת שהתלונות
נגד קציני־המישטרה הבכירים יזכו בבירור
הוגן ואובייקטיבי, נותר ללא מענה.
בשבוע שעבר הגיש ח״כ הליכוד, מאיר
כהן, תלונות ליועץ־המישפטי ולשרי הפנים
והמישפטים, שהכילו תביעה לחקור
בחשדות הפליליים נגד קצינים בכירים
במישטרת־הצפון. במרכזן של תלונות אלו
ניצב מפקד מישטרת צפת, פקד שלמה
רדף.
הלק ניכר מהחומר והעדויות שנכללו
בתלונותיו של ח״כ מאיר כהן, פורסם
בחקירה ארבעה חודשים קודם לכן מעל
עמודי העולם הזה — עצם פעילותו של
הח״ב החיפאי !בתחום זה, כמו צורתה,
ראויים להערכה. בניגוד לח״כים מסויימים
אחרים, הרואים את עצמם כמאשימים ושופטים
גם יחד, ומנצלים את חסינותם
כדי להטיח האשמות כנגד אנשים שאינם
יכולים להתגונן נגדם, בחר ח״כ כהן
בדרך נאותה של דירבון המוסדות המתאימים
לחקירת המתרחש במישטרת מחוז-
הצפון. ייתכן שפעילותו הפרלמנטרית תסייע
לחקור ולתקן את הפרשיות עליהן
התריע העולם הזה.
חבל רק שהח״ב הנכבד לא מצא לנכון
להזכיר כי היוזמה הראשונית לפתיחת
המערכה בנושא זה לא הימה כולה שלו,
גם להעולס הזה! ,עם כל הענווה, היה
חלק, לא מבוטל, בהעלאתה לסדר-היום
הציבורי.

העולם הזה 2114

אנטנה טלס קו פי ת ח 1ז11ו: 81 זזזט^/ו/ץ
עםאפש רו ת חיבור ל אנ טנ ה מרכזי ת
פועלת על ח ש מל או ב טריו ת
• משקל: ד ק ״ ג
אביזרים אפשריים:
־ אוזניה
-מחברלמ צבר רכב

למבקשים *ות 7י
׳יהטוב ביותר

צ הייל מאבטח
ה הי א ח זו תבשילה
התמרמרות רבה שוררת בין חיילי המילואים שגוייסו
במייוחד כדי לשמור ולאבטח את ההיאחזות
״הארכיאולוגית״ בשילה. שילה היא ההתנחלות היחידה
ביהודה ובשומרון שאנשיה אינם מאבטחים את
עצמם ושמחלקה מייוחדת של חיילי מילואים מופקדת
על אבטח תה.

ה א תיו פי טו בת ם

כאשד גיסו שילטונות צה״ד להסיר את
האבטחה הצבאית משילה ולשחרר את
חיילי המילואים, הקימו המתנחלים קול
זעקה. כגלל הרגישות של הממשלה כנושא
זה, הובטחה לאנשי גוש־אמונים השמירה
הצמודה של צה״ל, העולה למשלם המיסים
בסכום־עתק.

ככלא שי ם

מ תי חו ח כי!

ידיעות שהגיעו כאחרונה מאתיופיה,
מופרות על טכה שיטתי המבוצע ככני
הערה הפלאשית, הרואים את עצמב
כיהודים מצאצאי עשרת־השכטים ומלכת
שכא.
באתיופיה חיים כיום כ־ 25 אלף פלאשים. חלק ניכר
מהם נמלט מאיזורי ההרים שבהם שוכנים כפריהם.
שהפכו איזורי קרבות בין צבא הכת השלטת
באתיופיה לבין יחידות של מורדים ימניים מצבא
הקיסר לשעבר.
הפליטים התרכזו בבירה, אדיס־אבבה, שם הם
מתגוללים חסרי־כל ברחובות, כשהם נרדפים על-ידי
השילטונות ועל־ידי תושבי העיר גם־יחד. על־פי
הידיעות נרצחים מדי יום כחמישה פלאשים
ברחובות אדיס־אבבה, מבלי שהשילטונות יפעלו
להפסקת מעשי־הרצח.

כני העדה הפלאשית החיים כישראל
זועמים על שתיקת המדינה וראשי היהדות
העולמית, ומתכוננים לעורר את דעת־הקהל
כישראל וכעולם לפעולה
להפסקת הטכה.

ה תנג דו תדפ חי ר ת
שודא קי כ נ שי א
מיכשול כלתי־צפוי יועלה לגבי מועמדותו
של הפרופסור אנדרי שוראקי למישרת
נשיא המרינה.
הפרופסור שוראקי אומנם נחשב כיום כמועמד
המועדף ביותר על־ידי ראש־הממשלה מנחם בגין
למישרה הרמה, אולם חוגים שונים יתבעו לחקור
פרשיה בעברו של הפרופסור, שלדעתם יש בה כדי
לפסול אותו כמועמד לכהונת הנשיא.

המדוכר הוא בטענות בי הפרופסור,
שמיפעלד הספרותי הגדול כיותר הוא
תירגום התנ״ך והכרית־החדשה לצרפתית,
עמד כעכר על סן! פרישה מהדת היהודית
והצטרפות לנצרות.
הטענה, המוצאת לה עתה מהלכים בחוגים הדתיים,
מוכחשת בתקיפות על־ידי הפרופסור ומקורביו,
אולם היא עלולה לעורר התנגדות, לבחירתו של
שוראקי, בעיקר מצד המפד״ל ואגודת־ישראל, אפילו
תוך איום במשבר ממשלתי.

בקשו חנינ ה
לאשר *דדיו
כני־מישפחתו של מנכ״ל קופת־חזלים
לשעבר, אשר ידלין, המרצה עונש
מאסר על נטילת שוחד, עשויים לפנות
אל ראש־הממשלה ואל נשיא המדינה
כבקשה להעניק לו חנינה מטעמים
רפואיים, כדומה להנינה שהוענקה
ליהושע כן־ציון.
כעת ביקור שערכו כני־מישפהתו של
ידלין כבלא כשבוע שעבר, הם נדהמו
לגלות כי הוא מאושפז ככית־חולים.
לא ברור מהי המחלה שממנה סוכל
ידלין, אולם כחוג המישפחה טוענים
בי המדובר כמחלה קשה, העלולה
לסכן את חייו אם ימשיך להיות
מאושפז כמיסגרת הכלא.

ח טי בו תהליכוד
מתיחות רבה נוצרה באחרונה ביחסים בין ראשי
תנועת החרות, כולל ראש־הממשלה ומקורביו לבין
ראשי החטיבה הליברלית בליכוד, שימחה ארליך
ואריה דולצ׳ין.

לפי כקשת ממשלת ישראל, משווה
מישרד-ההגירה האמריקאי את הרשימות
הישראליות עם שמדת כעלי אשרות בנות•
תוקן! ,והוא נוקט צעדים לגירוש הישראלים
הרכים השוהים כארצות־הכרית
ללא רשות.
סיכויי ההצלחה של ״מיבצע״ ישראלי־אמריקאי זה
קלושים, כמו כל שאר המאמצים החומריים
ו״האידיאולוגיים״ להחזרת מאות אלפי המהגרים
מישראל: הרוב המכריע של הישראלים הרשומים
בקונסוליות כבר קיבל תעודות־תושב או אזרחות
אמריקאית, אך מרביתם לא טרחו להודיע על כך
לשילטונות הישראלים.

; עלכ ני ס ת
תיי רי םלישראל
מכסיקו החמירה את הליכי הוצאת אשרות־כניסה
לישראלים, כתוצאה מהידוק היחסים בין שתי
המדינות. כל המדינות הידידותיות לישראל,
המשמשות כיעדים להגירה מישראל, כמו אוסטרליה,
ניו־זילנד, קנדה, מכסיקו וונצואלה נתבקשו, שוב,
על־ידי ממשלת־ישראל, להכביד על כניסת תושבים
ישראליים לשטחן.

קנדה, שהתירה עד לפני זמן קצר כניסתם
של ישראלים כעלי אשרות אמריקאיות
בנוודתוקף, תובעת עתה מכד ישראלי
להצטייד באשרה אפילו אם הוא מבקר

הליברלים חושדים כי ראשי הרות מקרבים
כאחרונה כמתכוון במה מאנשיהם, במו
השרים משה ניסים ויצחק מודעי, וח״כ
פסח גרופד, הידועים כדיעותיהם
הקיצוניות, כמטרה לכנות אלטרנטיווה —
מילת-תחלין! לאופוזיציה — להנהגה
הנוכחית כמיפלגה ׳הליברלית.

גם ביחסים שבין ראש־הממשלה ושר־האוצר, שימחה
ארליך, חל באחרונה צינון רציני. בניגוד למה שהיה
מקובל בתקופה הראשונה לכהונת ממשלת הליכוד,
אין בגין מרבה עתה לשתף את ארליך בדיונים
המצומצמים. גם השיחות האישיות והטלפוניות בין
השניים נעשו פחות תכופות ופחות אינטימיות.

כחוגים פנימיים משמיע כגין נימה שיל
ביקורת בלפי אי-הצלהתו של ארליך
כמישור הכלכלי, הגורמת הידרדרות
בתדמית הממשלה.

בקרב עסקני שתי החטיבות האלה בליכוד נשמעות
האשמות הדדיות, על הסלמה והקצנה ביחסים המתוחים.

י צו מצם הי ק ף
ה מי שמרה אז ר ח *
למרות העלייה המשמעותית בגל הפיגועים ומעשי־החבלה,
דנים עתה במישרד הפנים והמישטרה
בצימצומים משמעותיים בתקציב ובהיקף של המישמר
האזרחי.

המטרה היא לקצץ ככל האפשר כתקציב
המנופח של המי־שמר, שאין כל יהס כין
יעילותו לכץ ההוצאות הכרוכות בהפעלתו,
על־מנת להפנות משאכים למישטרה,
לצייד הגכרת הלחימה כפשיעה.

ה קי בו צי ישד רו
מ.,קו להש לו ״ *
ראשי ברית התנועה הקיבוצית, הכוללת את כל
התנועות הקיבוציות במדינה, שוקלים הצעה לרכוש
מתחנת־השידור קול השלום של אייבי נתן מיספר
שעות־שידור יומיות, כדי להופכן לתחנת־שידור של
התנועות הקיבוציות.
התנועה הקיבוצית הגישה לממשלה בקשה להפעלת
תחנת־שידור עצמאית. אולם עד שיתקבל רישיון
להפעלת תחנה כזו, אם בכלל, עלול לחלוף זמן רב.

משום כך הועלה הרעיון לנצל את תחנתו
של אייכי נתן לשידורים ניסיוניים, על־מנת
להכין את הצוות ולהכשיר את הקרקע
לתחנה העצמאית, לכשתקום.

שי סו ך ־ פ עו ד ר.
לווחזרח ודדגו
הקונסוליות הישראליות בארצות־הברית פתחו במיבצע
מייוחד להחזרת יורדים לישראל: הן מספקות
רשימות מעודכנות של אזרחים ישראליים הרשומים
אצלן לשילטונות ההגירה האמריקאים.

פ מי שטדת
קציני המחלקה לחקירות׳
של מישטרת ישראל, כ
ניצב בנימין זיגד, מד
העובדה שסודות כמו׳
לקה, שלהם שותפים
שה קצינים, זדולפים
ויתדנות.
לידיייעת העי;
כי איש מהם
זוכנעים !י
את הסודות,
ציתות לקווי הטלפון של

כתוצאה מחשש זה נוהגים
מהדקת ההונאה באחרונה לנהל את
שיהות־הטדפון שלהם באמצעות ציפן
או כרמזים, מבלי להזדהות או לזהור

את האיש שעימו הם משוחחים
...יויוייייייייייייייייייייייייי ״

ו למשך שעות אחדות כלכד.

ונצואלה מחייבת כל אזרח ישראלי המבקש אשרת-
תייר, בתשלום מייוחד עבור מיברק אל מישטרת־הזרים
הוונצואלית, ומזהירה את המבקשים כי הטיפול
בבקשה יימשך בין י שישה שבועות לשישה חודשים.

ונפו פי לוג
בתנועתה מו ש בי
פעילים אחדים בתנועת־המושבים, שאינם שלמים עם
פעילות ראשי התנועה למען פירוק המערך,
מתארגנים — במטרה לאיים בפילוג בתנועה
ובהקמת תנועת־מושבים נפרדת.

כמידה שאיום זה יהיה ממשי, הוא עשוי
למנוע את כוונות הפרישה שד ראשי
תנועת־המושכים ממיפלגת־העכודה כדי
להצטרף לגוף פוליטי חדש בראשותו
של מיטה דיין.

טי םות־ חינ ס
דהדהח ״ ס ד סוזנ כ ״ ד
מי שהיה סמנכ״ל אל־על במשך שנה אחת בלבד, רוני
פיינשטיין, עוזרו של ראש עיריית ירושלים טדי
קולק, קיבל כרטיס לכל החיים מאל־ על, לו ולבני
מישפחתו, אחרי שעזב את עבודתו בחברה.

כרטיס זה מבטיח דפיינשטיין, לאשתו ולבל
אחד מילדיו טיסה שנתית חופשית
ב״אל-על״ לכל ימי חייהם.

בדרך־כלל נוהגת החברה להעניק כרטיס כזה לכל
עובד שלה אחרי ששירת באל־על לפחות 11 שנים,
אולם כאמור, פיינשטיין קיבל אותו אחרי שנת־עבודה
אחת בלבד.

3ר סו ם די ריעקב סון

חתיכת״ עלית-חתיכת בריאות!

״ אתם יודעים כמה אנרגיה אני מוציא
במשחק אחד?
פעילות ספורטיבית צורכת המון אנרגיה,מה אני עושה? אוכל חטיף שוקולד טעמי!
גם טעים וגם יעיל ...כל ביס של טעמי
זו ממש חתיכת בריאות ומכיל בין השאר:
סוכר, אורז קלוי, גלוקוזה,קקאו,
אבקת חלב,שמן מוקשה,שקדים ומלח.. .
והאנרגיה חוזרת.

אני ממליץ בפה מלא:

טוב לי ע ם טעמי של

אתה נמצא בתחילתה
של תקופה בת שישה
שבועות, שבה עשוי
לחול מיפנה ביחסים
שבינך לבין קבוצת
אנשים הממונים עליך,
או אחראים למעשיך.
יהיו אלה מעסיקיך,
או מוריך, במקרה שאתה
לומד. בעזרת
מאמץ כנה ורצון טוב, תמצא הזדמנות
להוכיח את עצמך ולזכות בהערכה רבה.

אתה עלול השבוע להיתקל
בקשיים נוכנייס, ולשגות
באי־אילו נקודות
מישניות בחשיבותן,
אך אס תחליט סוף־
סוף לקחת את העניינים
לידיים, לא יעמדו כל
21באפ רי ל -
אלה בדרכך אל ההצ70ד
מאי
לחה. את הפירות הראשונים
תוכל לקצור כבר
בסוף שבוע זה. בת שור — את כל כך
מפחדת להסתבך, ומחמיצה הזדמנות פז.

אם ניחנת בסבלנות,
חוש הומור ועצבים
חזקים, תהיה זקוק
להם מאד בימים הקרובים.
מישהו המקנא
בך מסיבות
הידועות רק לשניכם/
יעשה כמיטב יכולתו
21ב מ אי ־־
__ ביו ני 20 וגם יצליח במידת־מה
להפיץ עליך שמועות
ולהבאיש את ריחך במקומות חשובים.
סיכויים טובים במישור הרומנטי.

ד, ןחןן

אתה נמצא בתקופה בה
מאיר לך המזל פנים בכל
הנוגע לבית ולמיש־פחה.
קשרים נפשיים
מתהדקים והולכים בינך
לבין נערה שהופיעה לא
מזמן באופק חייך, והם
יזכו לאישור נלהב מצד
21 ביוני -
20 ביו לי
המשפחה, הקרובים והידידים.
הרבה לארח
אנשים בביתך, ואל תחמיץ שום הזדמנות
לעריכת מסיבה לחוג מכריך. זה ישתלם.

נכון שיש אירוניה
מסויימת בעובדה שההצלחה
באה כשלא
זקוקים לה, ושעכשיו,
כשאתה מאושר מאד
ביחסיך עם בת זוגך,
כולן לפתע רודפות אחריך.
יש בכך הגיון
21 ביו לי -
21באו גו ס ט

מסיים, כי אנשים
מחפשים את חברתם
של חבריהם המאושרים, בתקווה שחלק
מהאושר הזה ידבק גם בהם.

אם אתה חושב על בילוי
חופשה קצרה בעתיד
הקרוב, זה הזמן
המתאים לתכנן את ׳הפרטים
באופן מעשי.
מוטב שתצא לחופשה זו
בחברת קבוצת אנשים
22ב או גו ס ש -
מצומצמת, ותניח להם
22ב ס פגו רי ב ר
את מלאכת התיכנון וקביעת
התאריך. מיכתב
רשמי שאתה עלול לקבל בסוף השבוע, יגרום
לך אי־נעימות מבחינה כספית מיידית.

גהוה

אס הצלחת להשתחרר מן המיגבלות והאי
סורים שהוטלו עליך לפני זמן לא רב, מסיבות
שאינן תלויות בך, תיווכח השבוע כי
השער לעולם חדש נפתח
בפניך. חידוש הקשרים
החברתיים עם ידידים
ותיקים יסייע לך
לחזור ולכבוש בתנופה
את העמדה החברתית
שהיתה לו במשך שנים.
בת מאזניים — את
מותחת את החבל יותר
23בספטמבר -
22ב או ק טו ב ר
מדי. שיקולייך אינם
נכונים ואת עלולה להפסיד
הכל בעבור שטות אחת. השבוע הוא
ורוד לכל אלה הנוהגים להמר. בהצלחה.

השבוע תמצא את עצמך מבחינה אינטלקטואלית
בפני עולם חדש ומרתק,
שעד כח ידעת על קיומו
אלא רק מקריאה
בספרים. כושר החשיבה
שלך, האינטואיציה
והצמאון לכבוש
דעת, נמצאים אצלך
בשיאם. אתה חש בהתעוררותו
של דחף
פנימי ללמוד, ליצור,
להעלות על הכתב את
רגשותיך. כל זה גורם
לך לסיפוק אישי עצום, ומאפשר לך
לזקוף את קומתך ברבים ולהתעלות.

בת קשת — בני המין החזק נמשכים אלייך
ומקדישים לך את מלוא חשומת־הלב, מאחר
שהסכס־אפיל שלך
מתחזק בימים אלה במידה
רבה. כאשר תשתחררי
משיכרון הצלחה
טוב תעשי אם תתחילי
להרהר איך לנצל את ההתפתחות
החדשה לשיפור
עתידך, והעיקר —
אל תזניחי בשום אופן
ידידים ותיקים או מחזרים;
הקדישי להם הרבה
תשומת־לב וחביבות. בן קשת — היזהר
השבוע מסיכונים — בייחוד בשטח העסקי.

אתה זקוק למשענת רצינית בדמות חיי
משפחה יציבים ומאושרים, ככלות הכל
הם מישקל הנגד היחיד
לסערה הנפשית
העוברת עליך בהת-
ייחסותך לגורמים קיצוניים.
זכור רק כי
המצב כלפי פנים לא
יוכל להיות יציב ומאושר
לאורך ימים,
אם לא תדע לאתר
את מקור עצבנותך ולהתגבר
על עצמך בעתיד
הקרוב. אדם קרוב אליך יגלה כלפיך
הבנה ויעזור לך להתגבר על קשייך.
מכתבים חדוס ומציאות
בחלומי ראיתי /איש שולד. בסולם אשד
ראשו בשמיים /והוא כולו אומר־הדר
ובבלד ומילים יפות /אחריו או לפניו /
(נידמה כי לפניו) /שולה א״ש אחר /
שסבר הפיל אותנו מכמה סולמות /וצועק:
אחרי הוא, אל תדאגו, ירד
בזמן /לאחרים ייתן ליפול /כמו לרמטכ״ל

מימין רץ אלזף־התעלה /ומתאמן ב־
״שדות״ לעוד חצייה /מדי פעם הוא
מקים איזה צריף או חפירה /שקוראים
לה לצורך זה התיישבות־חדשיוב
מהפירות־מצדה יוצא האיש /סעל המקטרת
ושיבעת־ר,עקרונות /בשבאמתחתו
החלטות הוועדה /שתבדוק ותפלה ב-
״מחדל־הבא״ /למטה המונים מריעים
וצוהלים /כמה אנשים שהוו (כך נידמה)
אי־אז שרים /צועקים משהו ומגמגמים /
(אם הם לא נוסעים) /ומנסים להסביר
להמונים /שמן הסולמות !שלהם — בש-
נופלים /השברים פחות כואבים.
והעם רואים ושומעים ושוכחים : /והאיש
ממשיך לעלות בטלוויזיה ׳ובחדשות ./
מלווה בדממה־אדישה /המוליכה אותנו
׳בביטחד / ,אל הנפילה האיומה /שיאפשר
לתת לה את שם הגבורה — מצדה /או
את השם המפורש — מלחמה איומה.
וכשהתעוררתי ראיתי את האיש מן החלום
/׳והוא ראש־ממשלה /וההולך
אחריו או לפניו /והוא שר־חוץ מביטחון /
זהרצים־השלוחים הם השר-לחקלאיות /
והסגן לראש־חממשלה /ישמכל עקרונותיו
— נותרה רק השררה /והעם —
רואים ומחרישים /הולכים סשקט אל
רצח עתידם /ולא מתקוממים/ .
ובדואר מצאתי מונח את הצו — למילואים.
יגאל
דילפנד, עין־השופט.

הגגראל הפולני
אחרי שראש־הממשלה מנחם בגין קיבל
את פני נשיא מצריים בירושלים, הייתי
מוכן להכות על חטא על הדברים שכתבתי
במדור פורום, בהעולם הזה, עם כניסת
הממשלה החדשה לתפקידה. השנה, חשבתי,
השתנו פני הדברים. למרות השקפת־עולמו
ואמונתו, החל מר בגין להבין שהאינטרס
העליון של עם ישראל הוא השלום.
אבל מר בגין לא איכזב את מחנכיו.
תנועת דבוטינסקי נחפרה מתוך ערימת
האנאכרוניזמים על־ידי הבוחר הישראלי,
אשר לרוב לא היה לו מושג בעד מה ובעד
מי הוא מצביע. תלמידו של חוזה הרוויז-
יוניזם, המדבר בלשון הכנסיה הקאתולית
אל הרוב הפרוטסטנטי בארצות־הברית,
מנהיג את ישראל לפי מיטב הבנתו, ללא
כל שינוי, מאז ימי פריחתה של התנועה
בשנות השלושים, במציאות של פולין
בין שתי המלחמות. המציאות של אירופה
המזרחית מלפני 50 שנה הועתקה על-ידו
לאסיה של שנות השבעים. גנראל הכבוד
בצבא הגולה של הקולונלים הפולנים מוביל
את מדינת־ישראל לקראת אותה שואה
אשר הקולונלים הפולנים הובילו אליה את
פולין ב־.1939
יוחנן אדלר, ניו־יורק

יחסים רומנטיים אינטימיים עשויים להאפיל
השבוע על כל התרחשות אחרת בחייך.
אס אתה חושב שהגיע
הזמן להתייחם ברצינות
רבה יותר לעתידך, ולקשור
את עצמך לחיי־מישפחה,
זה השבוע ה,הצעה
לוועדת שימרון
מתאים לעשות זאת.
אל תמתין רגע נוסף.
עכשיו יש צורך דחוף שוועדת שימרון 1 טוב ליבך עלול להיות
^ תעשה סוף־סוף סדר גם במישטרה הצב-
לרועץ. השתדל להר20
ביגו א ר ־ 2אית, בבתי־הסוהר הצבאיים ובבתי־הדין
18בפב רו א ר
גיע את עצביך המתוהצבאיים.
המצב שם דורש חקירה יסודית,
חים בשבוע זה. בידור
ומהר מאוד.
לא יזיק לך, למרות ההוצאה הכספית הס.ג.
טוכרינסקי, ירושלים
גדולה. השבוע כדאי לשמור על הבריאות.

אז מה החוכמה ז אם כל עם ישראל יודע
שהשופטים יקבלו העלאה של ס/ס 70 רטרואקטיבית
מחודש דצמבר ,1977 מה יניע
אותם לשתוק ולא לתבוע תוספות גם

נפלאה ממני בינתם של חברי־הכנסת,
או אולי טמון בכך מילכוד שאין אנו,
האזרחים הפשוטים, מסוגלים לרדת ל-
פישרו? !
יוסף דגון, בת־יס
ועדת שימרון תבעה להחמיר בעונשים
ואף ייעצה להקציב את המשאבים הדרושים
ללחימה בפשע ולייעול בתי־המיש-

פט. מה הפלא שהשופטים תובעים את חלקם
במלחמה בפשע? כנראה שעונשים
חמורים יותר, מצריכים מאמצים נפשיים
קשים יותר מצד השופטים, ועל כך יש
לשלם.
אליהו עימיאל, תל־אביב
״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו,״
אמר הלל הזקן. כשרואים שופטינו
כמה מרוויחים העבריינים המובאים אליהם
למישפט, הם מגיעים למסקנה דומה. הם
מסרבים לדון את הנאשמים עד שלא
ישימו גם אותם במקומם — מבחינת
רמת ההכנסות.
ניסן חי, ירושלים

בימי שפוט השופטים
ממשלת הליכוד, שרבים מאיתנו —
ובעיקר אנשי המצוקה — שמו בה את
כל מאווייהם, מזכירה את הפסוק ״ויהיה
בימי שפוט השופטים, ואיש הישר בעיניו
יעשה״ .ממשלת המערך לא היתד. אומנם
טלית שכולה תכלת, היו בתקופתה בעיות
רבות ומציקות, אולם אנו עדים שמזה
שמונה חודשים הפכה הארץ לתוהו ובוהו.
שרינו עסוקים ב״עשיית השלום״ ולשם
כך הם נעדרים על פמליותיהם שבועות
ארוכים מהארץ, והפקידות הזוטרה שולטת
בכיפה והמשרדים ריקים. אין עם מי לדבר.
ראש־הממשלה מכריז דברים שאותם הוא
נאלץ לסתור כעבור יומיים. קרננו בחו״ל
ירדד. פלאים, והגענו לעימות קשה עם
ידידתנו היחידה עלי אדמות — ארצות-
הברית.
ניתנה לנו הזדמנות בלתי חוזרת לכונן
שלום במזרח־התיכון והדבר הוא אך ורק
בידינו. אם נחמיצה, חם וחלילה, בגלל
שעל פה ושעל שם, נצטער על כך מאוד.
מאשיה פורמן, גבעתיים

שופטיס תשים לך
אם תעמוד השבוע
בפני בעיי ה מביכה הקשורה
בבירור מיש־פטי,
הסדרת עניין
רשמי, או מגע בלתי
צפוי עם הרשות, מו•
טב שלא תדחו! ׳את
19בפב רו א ר
הטיפול בעניין, תמחל
70במרס
בכך מייד, בסיועו של
אדם המתמצא בסבך
עניינים זה. אדם כזה עלול להבהיר
לך שמצבך אינו מזהיר כפי שדימית,
וכי תעבור תקופה ממושכת של מתח
ואי־נעימות עד שהעניינים יסתדרו. ידידך
הרבה יותר פיקח ממה שאתה סבור.

צחוק הם עושים מאיתנו חברי-הכנסת
הנכבדים שהתכנסו לדון, כמו בחלם, שיב־עה
ימים ושיבעה לילות, בהעלאת שכר-
השופטים. תחילה הם הסכימו לעיקרון
שיש להעלות את משכורות השופטים ב שיעור
ניכר, ואף בישרו זאת בראש חוצות.
אבל אחר־כו הגיעו ברוב חוכמתם
למסקנה, שאם יראו אחרים מה ניתן ל שופטים
יתבעו אף הם העלאה במשכורתם.
ואז החליטו ״הבה נתחכמה לו,״ לעם
ישראל. החליטו להעלות את משכורות
השופטים רטוראקטיבית, כשהעלאה תחול
מחודש אפריל הקרוב.

המישיר לא חוסל
בשם מרשי, עו״ד אליהו קידר ולפי
המידע שנמסר לי מפיו, הנני לפנות אליכם
כדלקמן :
בעיתונכם (העולם הזה )2107 הופיעה
כתבה בחתימת מר יגאל לביב תחת הכותרות
״תרגיל ההונאה הגדול ביותר של
ישראלים בדרום־אפריקה״ ו״העוקץ הישראלי״
,כשבמרכזה מופיעה תמונת מרשי
ומתחת לתמונה הכותרת ״יועץ״ בצירוף
מלות ההסבר :״עורו־הדין אליהו קידר
שנסע לדרום־אפריקה עם מוציאי הכסף.
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 14ו2

ש ל הרג שה טובה
שהם דו אגים ל,:
מדברי נוסע

ברור שאנו דואגים לך.
הגידול המתמיד במספר הנוסעים שוב ושוב בלופטהנזה הוא ההוכחה
הטובה ביותר שדאגתנו ומאמצינו לשרת אותך נאמנה מוערכים כראוי.

111^ 113053

מכתבים
(המשך מעמוד )6
לפני כמה שבועות עזב את הארץ, והעתיק
את פעולתו לארה״ב, פתח משרד
בניו־יורק. בין הגירסאות שהועלו לגבי
עזיבתו הועלתה הגירסה כי הסתבר עם
העולם התחתון״.
בגוף הכתבה באותו גיליון נאמרו בין
היתר הדברים הבאים :״כאשר נודע הדבר

זן ו״ד אליהו קידר
לא היתה הסתבכות
לורדי הוא הלך לשמעון לברר מה קרה,
ואז התברר לו כי שמעון ויוסף יצאו
בעצמם ליוהנסבורג ביולי ,1976 יחד עם
עורו־הדין אליהו קידר...״
בגיליון 2106 הופיעה במדור ״דף תש-
קיף״ תחת הכותרת ״עורכי״דין נודעים
ירדו מהארץ״ הידיעה הבאה :״בחוגי

עורכי-הדין פשטו באחרונה ידיעות סותרות
באשר למניעי הירידה מהארץ של
שני עורכי־דין ידועים, בעלי מישרדים
מבוססים, שהתמחו במיוחד בתחום המיש-
פטים הפליליים. השניים מכרו את דירותיהם
ואת כל רכושם, ועזבו את הארץ
עם מישפחותיהם.
״על פי אחת הגירסות נאלצו השניים
לברות מהארץ בגלל איומי אנשי העולם-
התחתון, שחלק מהם היו לקוחותיהם ולא
יכלו לעמוד בהתחייבותם לשלם לפרקלי-
טיהם את דמי-ההגנה הגבוהים שאלה תבעו
מהם. גירסה אחרת טוענת כי לפחות אחד
משני עורכי־הדין היה מעורב בפעילות
פלילית של לקוחותיו, וחשש פן הדבר
יתגלה.״
הפירסום האמור בשני הגיליונות הנ״ל,
מהווה הבאשת שמו של מרשי, בניגוד
לחוק איסור לשון הרע תשכ״ה— 1965 מה
עוד שאין בפירסומים הנ״ל משום אמת.
מרשי לא חיסל את מישרדו בארץ, ה־מישרד
ממשיך להתנהל כאן ובאותה כתובת,
ונותן שירות ללקוחותיו תוך קשר
קבוע ומתמיד עם מרשי. כמו כן לא חיסל
מרשי את דירתו, וכל האמור בנושא
חיסול הרכוש והבריחה כביכול לחו״ל,
לרבות יחוס הסתבכות עם העולם־ז•,תחתון
ופתיחת מישרד עורד־דין בארצוודהברית
— בשקר יסודם. כמו כן כל האמור בגיל-
יונכם 2107 בדבר נסיעת עורך־דין קידר
בחודש יולי 1976 לדרום־אפריקה וקישורו
למעשים פליליים בדרום־אפריקה, כנקוב
בגיליון האמור, חינו שקר מוחלט מאחר
שבחודש יולי 1976 שהה מרשי כל החודש
ברציפות בישראל וכן מחמת שלא היה
קשור לשום מעשה פלילי.
מרשי נמצא בשנת שבתון במדינת קלי-
(המשך בעמוד )10

שיחת הסאחבק

לאוהבי החיים
יהשיג בשקם. המשביר יצרכו. כי-בו שיום

י ב ״ ״יי קיי ת המ 1בוזיי ת
מ שוו לן ע ״ י לון 8

כמה פעמים
נסית להפטר מ הם-
ולא הצלחת??

אנחנו נחסל את הז׳וקים!
נסי פעם אחת את הדרו המודרנית והבטוחה*
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו(שאורך כ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתר י

ר״ג, מודיעין ,18 טל 6 .־ 5־ • 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר מש׳ הכריאות ׳,21 :רש׳ עסלן .481/75

םדו 1י ^. 1

| הדברת
נ 1מזיקים

בסוף שנת 1976 חשדנו בי עומד להתבצע נסיון לרצוח את רבע. מי זה
״חשדנו״ — אסור לי לגלות, אך סאחבק מובן לספר בי החשוד היה אזרח
תורבי, ששהה בארץ בתייר ונתגלה בסובן בביר בשרות־הביטחון המצרי.
השבוע פגשתי שנית את התורבי בירושלים, אן לפני שאני מספר על
הפגישה הנובחית סאחבק חייב לבם דיווח על מה שקרה ב־.1976
לאחר שבועיים של מעקב צולם התורבי כשהוא משלשל מיכתב לתיבת
הדואר שעל״יד ״המשביר״ בירושלים. תוך פחות משעה היה תצלום של
המיכתב בידינו. המיבתב, שהיה בתוב בצופן, נשלח לתיבת״דואר בלובסט־בורג,
הידועה בשייבת לשגרירות המצרית במקום. לאחר ששברנו את הצופן
קראנו את הדברים הבאים :
״בבוד הנשיא, מוחמד אנוואר אל״סאדאת. זה עתה סיימתי את השליחות
הדיסקרטית לירושלים, אליה יצאתי על־פי מצוותן, ואמהר לאשיבן דבר
בעניין אותו יצחק רבין, עליו ביקשת את חוות דעתי המיקצועית.
״בבוד הנשיא, רביו הוא יבש אמיתי. לא תובל לעורר אותו לצחוק בדברי
שנינה — בי בדיחות אינו מבין. אף אחרי נאומים ודברי מליצה אינו להוט.
על אהבה אי״אפשר בכלל לדבר איתו. הוא מסמיק ומשיב באנליזות.
״מגע הגוף אינו חביב עליו. כשנוגעים בידו באקראי הוא קופץ בבהלה
ומושך אותה• על חיבוקים, כבוד הנשיא, אין בכלל מה לדבר. אתה תשים
לו יד על הכתף, במנהג החברים, והוא יוריד לך את היד.
״אם תקרוץ לו בעינך ותרמוז בי אתה חפץ לסור אליו, הוא ישים עצמו
בלא מבין ויתבייש להזמין אותן. לא תובל גם לפתותו בהצעה לביקור
אצלך, ואין שום סיבוי שיתן משהו תמורת בילוי של לילה בקאהיר.
״חמור מבל, כבוד הנשיא, חתונה לא תצא לן מזה ! הבחור אינו שומר
מסורת ומחלל שבת בפרהסיה. הוא לעולם לא יבין אהבתך לאדמה קדושה.
״על בן אסכם ואומר במו שאומרים עמיתי המודרניסטים: כימיה לא
תיווצר ביניכם. שלן בהערצה, מוסטפה״.
תוכן המיבתב הועבר אז לחלונות הגבוהים ביותר ומי שעדיין זובר את
התקופה, לא ישבח כיצד לפתע החל רבין לספר בדיחות לא מצחיקות
וללטף ילדים קטנים.
השבוע, כאמור, פגשתי שנית את מוסטפה בירושלים. הוא ישב אצל
חמיד, בשער הפרחים, ונראה מופתע מאוד בשסאחבק הציג את עצמו וחזר
בפניו על מעשיו בארצנו בביקורו הקודם. התעניינתי לדעת אם ביקורו
הנוכחי הוא לצורך מתן חוות דעת מיקצועית על בגין.
— אל תזכיר לי את בגין אמר מוסטפה בכעס — במעט תלו
אותי בגללו !
— מה קרה!
— בשבגין עלה לשילטון נתבקשתי על־ידי הבוס למסור עליו דו״ח.
ישבתי שלושה חודשים וצפיתי בסרטי טלוויזיה בהשתתפות בגין. האיש עשה
עלי רושם כביר. בשלושים תצלומי פגישות ספרתי מאה ועשרים נשיקות. ויש
לו סיגנון, למנחם. שמת לב פעם להיכן הוא תוחב את ידיו כשהוא מנשק 1
המלצתי לפתוח ביוזמת שלום.
— ועכשיו אתה מצטער על כן.י
— עכשיו אני יודע — ליטף מוסטפה את שפמו — כי הפולנים הם חאר-
מנים גדולים, אבל לא נותנים.
— לשם מה, אם בן, ביקורן הנוכחי אצלנו 1
— מסיבות אישיות — אמר מוסטפה, גחן אלי ולחש באוזני — הראיס
מאוהב לגמרי! יש לי באן מיבתב אהבה סודי ממנו. אתה מוכרח לסדר לי
פגישה חשאית דחופה עם עייזר!

העולם הזה 2119

שחס ±העובם חזה

ציונות ש ל ציניות
אילו עסקו משתתפי הקונגרס הציוני הכ״ט בתכנים
ועקרונות מוסריים באותה דבקות בה נלחמו על נתחים
מעוגת הכבוד והשררה — אולי היה נמנע מתן סטירת
לחי עצמית נוספת לציונות, וייתכן שזו היתה מצליחה
לחרוג מן המדכאות בהן נכבלה מזה דור.
שני אירועים הקשורים בקונגרס מצביעים, אולי יותר
מכל, על פשיטת הרגל הפוקדת את התנועה הציונית,
ובשניהם הצדקנות והצביעות מכסות ערווה רעיונית
ומוסרית.
הראשון קשור בחנינה שבה תורץ מינויו של מנכ״ל
חדש לסוכנות היהודית, למרות שנתגלה כי הורשע בעת
מלחמת השיחרור באשמת רצח כפריים ערביים שניכנעו
לכוחות צה״ל. אמת היא שהמנכ״ל, שמואל להיס, חונן
בידי הנשיא דאז, יצחק בן־צבי ,־ופשעו נמחק מכל
הרשומות. פורמאלית צודק איפוא מר דולצ׳ין שהגן על
מנכ״לו, בקובעו כי החנינה מחקה את העבירה מכל
וכל. זאת ועוד. מוצדקת גם קביעתו שהמנכ״ל החדש
הצטיין בביצוע תפקידיו השונים בסוכנות היהודית.
מאחר שאני מכיר את המנכ״ל החדש מתקופת עבודתו
בניו״יורק, אני יכול להצטרף ולהוסיף על השבחים
שנחלקו לו על יעילותו בעבודתו ומסירותו לה.
הבעייה היא שאין די בקביעה העובדתית שמר להיס
הצטיין בעבודתו בסוכנות, וגם ראיית החנינה כמחיקה
טוטאלית של העבירה החמורה אין בה די. שכן החנינה
מבטלת את ציון העבירה ברשומות הפורמאליות, אולם
אין בה כדי למחוק את המשמעות המוסרית והמצ-
פונית שבמעשה הרצח. סבורני איפוא שהצבת המנכ״ל
החדש בחלון הראווה של התנועה הציונית מטילה כתם

בל יימחה על ערכיותה ומוסריותה של הציונות.
אירוע שני קשור בתביעה לשלול סיוע הומאני מיהודי
רוסיה שאינם מבקשים להשתקע בישראל, אלא לבנות
חייהם מחדש בארץ זרה. תביעה זו משמעותה הפקרתם
של יהודים שכל חטאם הוא בהיעדר רצונם לעלות
ישראלה. וקשה שלא לתמוה אם הציונות היא מכשיר
לעידוד עליית יהודים לישראל — או לכפיית עלייה.

כל התומך בהטלת סנקציה על פליט יהודי המסרב
לעלות לישראל שומט את הקרקע מתחת להנחה שמדינת
ישראל הוקמה כדי לשמש פתרון למצוקת העם
היהודי, וקובע שהעם היהודי קיים כדי לשמש פתרון
למצוקתה של מדינת ישראל.
תמציתה של היהדות אינה העלייה לישראל. תמציתה
של היהדות בערכים ההומאניים שביסודה. מדינת
ישראל, אף שהינה בחזקת עולם ומלואו לנו —
לתושביה — הינה סמל ואמצעי במאבק להצלת יהודים•
עם זאת אין ׳יהודי שאינו רואה בישראל האמ צעי
להצלתו בבחינת שולל יהדותו, או מבטל את חובת
הערבות ההדדית שהיא ממאפייני היהדות. הנסיון
להעניש יהודי הבוחר לקיים יהדותו מחוץ לישראל הינה
כפירה ביהדות וממילא הצגת סימן שאלה לגבי מהותה
של הציונות.
דומה שבשני אירועים אלה באה לידי ביטוי התכונה
הבולטת ביותר שפגעה ביהדות ובישראל בכללה, והיא
האטימות. הפראגמאטיזם לשמו הוביל לציניות שבהסתמכות
על פורמאליזם יבש, ופריטתם של ערכים הומא-

ניים וחזון שיחדור למאבק על מאחזי שררה וכיבודים.
העסקנים ימשיכו מן הסתם גם בעתיד לדבר במליצות
שדופות בפומבי ולריב בחדרי חדרים על תיקים ותפקידים,
אך הציונות תמשיך להיחנק במרכאותיה.

ד״ריריב בן ־ אלי עז ו ־ י, ת״א
* ד״ר יריב בן־אליעזר הוא נכדו של דויד בן־גוריון.

שחס •חשסז חזח
לשנות את ה מערכ ת!

כל מי שקרא לאחרונה את תביעות השכר של שופטי
ישראל, או לפחות של נציגותם, לא יכול היה שלא
לתמוה הן על הנוסח המעין־אולטימטיבי והן על עצם
ההעזה שבנוסח הדרישה ; נכון אומנם שהמדובר בקבוצת
עובדים קטנה מאד יחסית, שהכל חרדים לכבודה, אבל
השאלה היא האם גם השופטים עצמם חרדים לכבודם
הם. או שמא צריך בכלל להציג את השאלה אחרת, תוך
ניצול הזדמנות־פז זו, שהשופטים עצמם זימנו לציבור :
האם לא הגיעה השעה לרענן מעט גם מערכת זו, שאת
מתכונתה ירשנו לפני שלושים שנה מהשילטון הבריטי.
לאחר מילחמת יום הכיפורים נאלצנו, לצערנו, לשחוט
כמה וכמה פרות קדושות, שבקדושת! איש כמעט
ולא פיקפק עד לשעה שתיים בצהריים ביום ה״ 6באוקטובר
.1973 אבל מאז, כמו רוח חדשה עברה חלפה
לה על פני כל הארץ ושוב אין איש במדינתנו המוכן
לקדש מוסד או גוף כלשהו בעיניים עצומות. וטוב שכך
הוא. הכל נתון לביקורת ציבורית — באמצעות כלי״
התיקשורת למיניהם — צמודה ומדוקדקת. שוב אין
עוד מערכת הנמצאת מעל ומעבר לרשותו של הציבור
לבקרה ולבדקה השכם והערב. גם לא מערכת הביטחון,
שמאז ראשית ימיה של המדינה היתה אסורה בהצצה.
רק מערכת המישפט של מדינת ישראל נשארה בקיפ״
אונה. איש אינו מפקפק בטיבה וביכולתה לתפקד כהלכה
במדינה מודרנית. איש אינו מבקר את דרך מינויים
של השופטים, ואין גוף או מוסד המוסמך לבקר את
עצם פעולתה של מערכת זו. שהרי זו מערכת המבקרת
את עצמה, מכוח החוק, ואילו הדרגה העליונה, בית-
המישפט העליון, פטורה כליל מכל ביקורת שהיא.
וזה מוזר ביותר, אם להשתמש בלשון המעטה. אין
איש, כמובן, המפקפק בטוהר מידותיהם של המכהנים
בהיכלות המישפט שלנו. אבל השאלה הראשונית היא,
האם רשאי הציבור לסמוך על מערכת זו בעיניים עצו-
מות, מבלי שתופעלנה גם לגביה מערכות הבקרה הצי-
בוריות המקובלות כיום, כאמור, לגבי כל מערכת אחרת
במדינת ישראל. על זאת, דומה, צריך להשיב בשלילה
מוחלטת. ובעיקר נוכח העובדה ששיטת המינויים של
שופטי ישראל היא שיטה גרועה — ומה שיותר חשוב :

השיטה פועלת הרחק מעינו הצופייה של הציבור. מה
שנעשה בחדרי־החדרים של ועדת המינויים חסוי לחלוטין
ועל הציבור הישראלי לקבל, לראות ולקדש כל
מינוי, מבלי שתהיה לו כל אפשרות שהיא לעמוד על
טיבו של המתמנה, על כישוריו, על יכולתו לשאת בנטל
האחריות הכבדה ביותר במשך עשרות השנים, שבהן
יכהן במישרתו זו.
הרי גלוי וידוע הוא ששופט כזה, הזוכה במישרתו
הרמה מכוח המלצתה של ועדת המינויים, עשוי, או
עלול לחרוץ גורלות של אלפי אזרחים, לשבט או לחסד,
במשך שנות כהונתו. השאל אי פעם את עצמו הציבור
מהו המכניזם המוביל להמלכת — בפירוש כך — אותם
שופטים, אשר בידיהם אצור כוח אדיר, שאין כמותו באף
מערכת ממלכתית אחרת במדינתנו.
מהי בעצם יכולתו של הציבור לבקר את דרך מינויים
של שופטי ישראל — שהיא, כידוע, מודרכת בידי
מוקדי הכוח הפוליטי במדינה — או את דרך פעולתם,
בהפעילם את מרותם הניתנת להם מכוח החוק על המוני
בית ישראל. הרי זה כמעט מצחיק: זו הרי מערכת
שמבקרת את עצמה.
עתה, משמבקשים לעצמם שופטי ישראל משכורות-
על, שאינן מקובלות אף לא בסקטור אחד של מערכת
המשק הישראלי, מותר כבר לשאול בגלוי: מדוע ן מהי
השררה הזו שאתם נוטלים לעצמכם ז
נטען, ששופטי ישראל צריכים להיות פטורים מדא גות
פרנסה — ועל כן מן הראוי שייהנו מדרגת שכר
כה גבוהה. פן, חלילה, יתפתו שלא למלא את תפקידם
כהלכה, או רחמנא ליצלן, כדי שלא יקנאו בפרקליטים
המופיעים בפניהם.
אלה טענות סרק. הרי כל פקיד ציבור, המחזיק בידו
מטבע תפקידו בכוח רב ביותר, עשוי לטעון טענה דומה.
מדוע שלאותו פקיד ציבור, שבהינף קולמוס אחד
יכול לאשר הלוואה של מיליונים לתעשיין היושב מולו,
לא יעלו את המשכורת באופן פרופורציונאלי להכנסתו
של הנזקק לשירותיו? ובכלל, מן המפורסמות הוא בעולם
המערבי, שמי ששואף להחזיק במישרה ציבורית,
שכבוד וחשיבות כרוכים בה, אינו יכול לקבל את אותו

שכר שמקבלים אחרים, מקבילים לו, ב״שוק הפרטי״.
ובכן מהי, איפוא, דרישה אולטימטיבית זו, הנתמכת
לפי השמועה בידי השר הממונה ז נטען, שהעלאת
שכר קיצונית זו תדרבן ״כוחות מעולים״ להגיש את
מועמדותם. גם זו טענת״שטות, שהרבה דמגוגיה בצידה :
שהרי ייוע, שטובי המישפטנים בארץ, לפחות התיאורטי־קאים
שבהם, נמצאים ״מאחרי הקתדרות״ .ואיש מהם
אינו תובע לעצמו שכר-על כשם שמבקשים לעצמם שופטי
ישראל, שרבים מהם — ואולי רבים מדי — נתמנו
למישרתם הרמה על פי אותה שיטה ידועה, שכבר זכתה
לגינוי בכל מערכת אחרת של מדינתנו: שיטת שמור״
לי״ואשמור״לך.
אולי באמת הגיעה השעה — שעת כושר נדירה, שאינה
כרוכה דווקא במחדל איום ונורא — לשנות את
הדברים גם במערכת המישפט של מדינת ישראל?

חיי משגב .

חל־אב־ב

שחס סחשסז חזח

בית־החה ש ל ירח פ ב רו א ר
״פורנוגראפיה היא עניין של גיאוגרפיה,״ אמר גיבורו
של המחזה המפורסם ״בית התה של ירח אוגוסט״
,שהוצג על בימת התיאטרון הלאומי ״הבימה״,
שהציג יותר מפעם אחת גם את ״הסוחר מוונציה״ של
ויליאם שקספיר, מבלי שכונה ״תיאטרון אנטישמי ! ״
תואר שהיה מוכתר בו אילו היה מציג את מחזותיו
בערבית ובקאהיר.
שיילוק במצריים — השמצה אנטישמית ; ״הסוחר
מוונציה״ ,ב״הבימה״ — מחזה קלאסי. עיתונות ישראלית
— כלי ביטוי חופשי של דעת הקהל הישראלית ;
עיתונות מצרית — מכשיר תעמולה שחצני, גזעני, נאצי,
של הנשיא המצרי.

ועידת הנשיאים האמריקאית והלובי האמריקאי-
יהודי בוושינגטון — מכשירים לגיטימיים לתמיכה במדיניות
החוץ של ממשלת ישראל, שלה ימין המרכז או
ה״שמאל״; מיכתב גלוי של נשיא מצריים לעיתון אמ ריקאי
במיאמי — התערבות שחצנית בענייניהם הפני מיים
של אזרחים אמריקאים בני הדת היהודית.

בית-המישפט העליון של מדינת אילינוי בארצות-
הברית קבע, שתהלוכה נאצית עם דיגלי צלב״הקרס,
מהווה ״ביטוי לחופש הדיבור״ אפילו כשהיא נערכת
בפרבר שרוב תושביו הם יהודים ניצולי הג׳נוסייד הנא-

צי — ועידת הנשיאים הפיקטיווית של האירגונים
הפיקטיוויים של יהודי ארצות״הברית, אינה עוסקת
בנושא ״חסר ערך״ כזה, כשהיא מקדישה את כל זמנה
לתעמולה הרישמית של ממשלת בגין—ידין—שרון, ולהצדקת
מעשי הנישול וההתנחלות בשטחים הכבושים.
לעומת זאת, מצא אירגון ״בני ברית״ (שסניפו בישראל,
מנע את קיומה של האזכרה לסעיד חמאמי ז״ל),
זמן למכביר כדי להזהיר את השחקן הנודע ברט
לנקאסטר ...מפני מתן חסות לסרט אנטי-נאצי שעסק
בטיפלגה הנאצית של קליפורניה. הסיבה למחאת האיר-
גון :״חסותו של לנקאסטר מעניקה חשיבות למיפלגה
הנאצית הבלתי-חשובה.״
רוב החברות האמריקאיות הגדולות, הבנקים העג-

(המשך בעמוד )42

אלכם מסים. ניו־־ורק

מכתבים
(המשך מעמוד )8
פורניד. שבארצות״הברית, ועוסק בלימודים
ובתום תקופת לימודיו בדעתו לשוב
ארצה ולהמשיך את עבודתו כעורך־דין.
עו״ ד ע מו ס *.צר, תל־אביב
י• לשם מניעת אי־הבנה מובהר בזאת
כי הפרטים שנכללו בידיעה שפורסמה ב־
״דף תשקיף״ (העולם הזה )2106 לא התייחסו
בשום צורה אל עורך־הדין קירר,
ולא התכוונו אליו.

״חפטשי והפמש״
אולי ידונו בכנסת השנה בהצעת־חוק
לתיקון הטלוויזיה, במלאת מאה שנה ל-
סידרת האחים. די ! מספיק !
גס אני התלהבתי בשנת 1900 מהתוכנית,
ואף קראתי לבני בכורי רונן שוויל-
המונה החלפתי פוסטרים עם שאר שחקני
הסידרה. אבל פעם לא הדלקתי — בטעות
— את הטלוויזיה בשעה שמונה ביום
הרביעי ובריאן המונד נכנס לחדרי בסכין
שלופה. איך מצליחים השחקנים האלה
להגיע כל שבוע למזרח־התיכון ולהיכנס

למכשירים שלנו בדיוק מתימטי (מבלי ששום
שביתת־מטוסים תשפיע עליהם)?
יש לי הצעה מה לעשות עם כל האחים :
לקחת את בריאן לאחד הקיבוצים, שם
יוכל למצוא אלפי מתנדבות בשם אן,
כשם אשתו המנוחה ; את אם האחים
לשלוח לסידרת המתח ״הפטשי והפטש״,
שתהיה שם בלשית בפנסיה; את אדוארד
ואשתו אפשר לשלוח להתנחלות בשילה,
ודייוויד בטח יוכל להסתדר בארץ כנהג-
מונית.
אי ל ה פג שו שזז־ ש חיילי, נתיב הל״ה

היידה ג׳אפא !
לא רק על תיבות התפוזים והתפוזים
עצמם מוטבע השם ג׳אפא, כמו שכתבתם
העולם הזה .)2111 גם על חולצות האימון
של כדורגלני מכבי יפו (עימן גם הופיעו
במיפעל האינטרטוטו) מפיע השם ג׳אפא
ולא יפו.
יצחק שכיג, נתניה

׳למען מה היתח השביתה 1

אריאל׳

אחרי שביתת בתי-הקולנוע כולנו חשבנו
שמחירי הכרטיסים יירדו, או שבעלי בתי-
הקולנוע יתנו לפחות משהו בתמורה לקהל.
אך המצב שונה. במקום להוריד
את המחירים — העלו אותם.
כל בעלי בתי-הקולנוע טענו כי שיעור
המבקרים ירד בכ-ס/ס — 50 וזה היה לפני
השביתה, כאשר מחיר הכרטיס היה 15—20
ל״י. האם אחרי השביתה, כאשר עלה מחיר
הכרטיס, עלה מספר המבקרים?
האם שביתת בעלי בתי־הקולנוע היתה
למען הוזלת המחירים או לשם ייקורם?
האם רצו בעלי בתי־הקולנוע לא לשלם
מם־עינוגים כדי שיוכלו לשלשל אותו
אל תוך כיסיהם, בתוספת להעלאת המחיר?
מדהמד
קכדעה, באר־שבע

המיזגון כלבד
הריני לבקשכם לתקן את המידע שפיר-
סמתם אודותי בעיתונכם (העולם הזה
.)2112 לידיעתכם: איני מנהל בית האדנים
בירושלים. שכרתי את המיזנון במקום
מאגודתוהציירים. ואותו בלבד אני מנהל.
סעדיה מרציאנז, ירושלים
העולם הזה 2114

1י ב 1״ 11
פועל מנח בגין בניגוד להשקפ תו?

חשה! מחו

שהו מוזר קורה למנחם בגין.
• ז אנשים רבים במדינה האמינו, לפני עלייתו לשילטון
ואחריה, שהוא ינהל מדיניות שלילית — על פי השקפתם.
אולם גם הם, כמו חסידיו, היו בטוחים, שהוא אדם
עיקבי, חזק, היודע מה הוא רוצה, ושיגשים את מטרתו.

והנה קורה משהו מוזר.

18 נחם כנין רואה את עצמו כיורשו וכממשיד־דרכו
— 1של זאב ז׳בוטינסקי. האידיאולוגיה שלו נקבעה מראש
על־ידי המורה הדגול.
בין השאר, כוללת אידיאולוגיה זו שתי נקודות, שיש
להן חשיבות רבה לגבי המציאות של היום:

• ארץ־ישראל משני עפרי הירדן שייכת
לעם־ישראל. היא — ורק היא.

גבולות ארץ־ישראל נקבעו במנדאט הבריטי המקורי.
המפה הופיעה בסמל אצ״ל, ובסמל תנועת החרות. שום
שטח אחר אינו שייך למולדת ההיסטורית.

נקודות שז׳בוטינסקי לעג להן. הוא התפוצץ ביגלל ״עוד
עז ועוד דונם״.

מוזר, מוזר.

ך* ה הביא את בגין לנקיטת עמדה זו?
• ו ההגיון הפוליטי? בוודאי שלא. הרי התוצאות לא
תהיינה בוודאי לרוחו.
אם תישבר יוזמת אל־סאדאת סופית, יפיק אש״ף את
התועלת העיקרית מכך. הסכם סאדאת־בגין היה מנחית
מהלומה נוראה על האירגון הפלסטיני.

אם ייכשל אל־סאדאת, ואם ייראה כעיני
העולם הערכי כמדינאי כושל, יעלה אש״ה שוב
מכירא עמיקתא לאיגרא רמא.
אם כן.,מדוע מתנהג בגין כפי שהוא מתנהג?
קשה לדעת.
אולי פשוט חסר לו כושר־ההחלטה הבדגוריויגי, הכושר

• אין חשיפות ואין ערך להתיישבות.

במשך שני דורות לעגו ז׳׳בוטינסקי ותלמידיו לאנשי
״ארץ־ישראל העובדת״ ,שהאמינו כי באמצעות ההתיישבות
ניתן להשיג הכרעות מדיניות. ז׳בוטינסקי, כמו הרצל
לפניו, פסל דרך זו. לדעת שניהם, יש חשיבות רק למיס-
מכים בינלאומיים, להכרזות מדיניות. למישפט העמים.
נקודות אלה הן מהותיות לכל השקפת־העולם הרוויזיוניסטית.
מנחם בגין חונך על ברכיהן מנעוריו. הוא
נאם וכתב על כך מיליוני מלים.

והנה, בהגיעו לשילטון, הוא הולד
ההפוכה.

פריד

לפי השקפתו, היה צריך לעשות כל מאמץ
כדי לדחוף את אל־סאדאת לעמדה זו.

הוא היה צריך להכריז: קח את ההתנחלויות ! קח
את סיני נ קח את כל השטחים שהם מחוץ לארץ־ישראל !
תמורת חוזה־שלום חתום עם מצריים, אנחנו מוכנים לתת
את הכל — בתנאי שתישאר בידינו ארץ־ישראל המערבית.

בגין, ז׳בוטינסקי ומפת ארץ־ישראל
להחליט דבר המנוגד לחלוטין לדעת הסביבה, כפי שעשה
בן־גוריון אחרי מילחמת־סיני ב־.1956
אולי אין הוא בוטח בעצמו. אולי הוא חושש להיראות
כאיש חלש, המוכן לעשות ״ויתורים״ — והרי רק אדם
חלש חושש שמא ייראה כחלש. אולי יש לו — כמו
לרוויזיוניסטים רבים — תסביך־נחיתות מול פני אנשי
ההתיישבות, ועל כן הוא פוחד לפרק התנחלויות. אולי
הוא מושפע על-ידי חניכי ״ארץ־ישראל העובדת״ ,כמו
אריק שרון, המוכנים להקריב את המדינה כולה על
מיזבח ההתנחלות. אולי הוא נכנע לצעקנות ההיסטרית
של גאולה כהן ושווד, אנשי השוליים המטורפים של
מחנה־ז׳בוטינסקי. מי יודע? אולי גם לא הוא עצמו.

ד עתה, כשהוא צריך להחליט לבדו, אין הוא
עושה זאת. הוא עושה את ההיפך.

״שתי גדות לירדן, זו שלנו — זו גם כן!״ שר זאב
ז׳בוטינסקי .״ממטולה עד באר־שבע,״ שר ז׳בוטינסקי
בשיר אחר. הוא לא חיבר אף שיר אחד על פיתחת־רפיח.
הוא לא חלם על ימית.
והנה התפוצץ המשא־והמתן — לא ביגלל שכם, לא
ביגלל חברון, לא ביגלל עזה.

הוא התפוצץ כיגלל שדות, דיקלה, ימית.

הוא התפוצץ ביגלל כמה נקודות־התיישבות — אותן

יסוד היסודות כהשקפת־עודמו שד הזקן היה
שעל ישראל להיות בת-הכרית של המעצמה
המערבית החזקה ביותר: ארצות-הכרית.

ן* תנהגות מוזרה מעין זו אינה תופעה חדשה ב י
1מדיניות הישראלית. יש לה כמה תקדימים בולטים.

הוא הביא להורדת רכבת־השלום של אל•
סאדאת מפסיה, כגלל במה התנחלויות בנכר —
כסיני.

!ן• צחק רבץ היה צריך לקפוץ על הרעיון הזה. הוא
התאים בדיוק להשקפתו.
הדבר היה מחזק את חוסיין, ואולי מאפשר לו לגשת
לחתימת חוזה־שלום עם ישראל בשלב הבא.
הנפת הדגל הירדני בעיר אחת בגדה המערבית היתה
מבשרת לתושבי הגדה שכדאי להם להסתדר שוב עם
המלך, מפני שזה עומד לקבל בחזרה את השטחים.
זה היה מחליש את אש״ף ומוריד את מניותיו בשוק
הבינלאומי. וזה היה מעלה את המניות של המישטר
הפרו־אמריקאי בעמאן.

^ ם רוצים, אפשר גם להביא תקדים מתקופתו של
בן־גוריון.

כך היה מצווה ראש־בית״ר, אילו היה בחיים,
והכית״רי מנחם בגין היה קופץ לדום
ומציית מבלי להסס ומכלי לפקפק.

אם בן, מדוע לא להחזיר לחוסיין את יריחו
מייד, במיסגרת הסכפ-כיניים זו

ירק זאת ברור: מנחם בגין מנהד מדיניות
אנטי־ז׳בוטינסקאית יותר מכד ראשי-הממשלה
שקדמו לו.

לפי תוכנית־אלון, הבסיס הבלתי־רשמי של מדיניות
ממשלות גולדה והבין, היתד, יריחו צריכה לחזור לירדן.
היא היתה אמורה לשמש חוליית־הקשר בין הגדה המערבית
והמיזרחית, אחרי סיפוח עמק־הירדן לישראל.

מיברק היסטורי. יתכן שהוא חרץ את דינו של יצחק
רביו•

• פירוק ההתנחלויות שהוקמו כפיתהת•
רפיח וכשאר האיזורים של פיני, שכולם נמצאים
מחוץ לארץ־ישראל.

• 6פי. ההיגיון הז׳בוטינסקאי, ולפי ההיגיון של בגין
) עצמו, הוא היה צריך לקפוץ על האפשרות להגיע
להסכם נפרד עם אל־סאדאת.

לתת מה ץ לקיסינג׳ר היתה הצעה מבריקה.

על כן הבריק דשר-החוץ יגאל אלון, ששיגר
לו מוושינגטון את ההצעה האמריקאית :״לא
נלך לבחירות ביגדד יריחו!״

הגבול הזה נקרא ״בינלאומי״ ,מפני שהפריד בין ארץ־
ישראל המנדאטורית ובין מצריים. כלומר: כל מה שמצוי
מעבר לגבול הזה אינו שייך לארץ־ישראל על פי התורה
הז׳בוטינסקאית האדוקה.

והנה קורה הדבר המוזר.

^ הרי מילחמת יום־הכיפורים השיג הנרי קיסינג׳ר
הסכמי־ביניים עם מצריים וסוריה. לנגד עיניו עמד
הצורך להשיג הסכם־בי׳ניים שלישי — עם ירדן.
ירדן היא בת־חסות אמריקאית מובהקת. קיסינג׳ר אמר
לעצמו, ולכל מי שהיה מוכן לשמוע: אסור שמצריים
וסוריה יזכו ביתרונות (ממערב לתעלה ובקונייטרה) מפני
שהם תקפו את ישראל, ודווקא חוסיין, שלא תקף את
ישראל, ייצא מופסד. מוכרחים לתת משהו גם למלך.

גולדה מאיר התחייבה, בשעתו, כי היא תכריז על
בחירות חדשות לפני שתחזיר שעל אחד מן הגדה ה מערבית.
יצחק רבין קיבל על עצמו את ההתחייבות הזאת.
לרבין לא היה שום חשק ללכת לבחירות. הוא לא
היה בטוח בעצמו. הוא לא חשש מפני הליכוד, אלא
מפני שימעון פרס. הוא רצה בשקט.

נוואר אל״פאדאת מציע למדינת־ישראל שלום,
שיתן לה את אשר ביקשו הרצל, ז׳בוטינסקי ובגין:
מיסמך המוכר במישפט־העמים, חוזה־שלום חתום כדין.
תמורת זה דורש אל־סאדאת שני דברים :

אל־סאדאת דורש גם כמה דברים אחרים, כגון הכרה
בזכות הפלסטינים להגדרה עצמית. אולם לדעת פרשנים
הוא לא יעמוד על כך. לכל היותר יבקש סיפוק מילולי.
יתכן שגירסה זו נכונה, ויתכן שאינה נכונה. המצרים
עצמם מכחישים אותה בהחלט. האמריקאים, ומדינאים
אחרים בעולם, לוחשים באוזני בגין כי אל־סאדאת מוכן,
למעשה, לחוזה נפרד.

והנה באה ההזדמנות.

בקיצור — ההצעה התאימה בדיוק להש•
קפת-עולמו שד רכין. אבד הוא דחה אותה
מכל וכד. מדוע {

• נסיגה ישראלית מכל שטח סיני, עד
לנפול הבינלאומי.

זה״ כדי לנסוע לחברון.
אבל הוא לא רצה להחזיר את חגדה לפלסטינים, אלא
למלך חוסיין. הוא היה משוכנע כי המלך הוא השליט
הערבי היחידי שיהיה מוכן לחתום על חוזה-שלום ראשון
עם ישראל. בעיניו, יעד הגורל לחוסיין את התפקיד
ההיסטורי הזה. הוא היה משוכנע בכך בכל נימי נפשו.

למשל: התנהגותו שד י*י!ק רכין כ־.1974

רבין דגל בכל ליבו בהסכם ישראלי־ירדני. הוא ראה
בו את שיא ההישגים האפשריים.
הוא שנא את הפלסטינים, וחשש מהם. היה מנוי וגמור
עימו שלא לנהל לעולם משא־ומתן עם אש״ף, ולא להסכים
לעולם למדינה פלסטינית.

אך שלא במו אצל בגין, לא נבעה התנגדות
זו אצל רבץ מן הרצון להחזיק בגדה המערבית
בכל מחיר, מפני שהיא ״נחלת אבותינו״ .דכין
היה מובן בהחלט להחזיר בימעט את כולה.
הוא הבריז בפומבי שהוא מובן ״להצטייד בווי

נ 1א ת

בעיניו היה זה הבסיס המוצק לביטחון ישראל. הוא
לא האמין בערבים, ולא אהב אותם. הוא לא היה מוכן
לעשות שום מאמץ ממשי כדי לרכוש את לבם ולהביאם
להשלמה עם קיום המדינה. רק דבר אחד היה חשוב
בעיניו: הקשר ההדוק עם המדינה האמריקאית.
על מיזבח זה הקריב בן־גוריון קורבנות רבים. במיל-
חמת־העצמאות נמנע מכיבוש הגדה המערבית, כשזה
הפך אפשרי, מפני שהאמריקאים התנגדו לכך.
בן־גוריון האמין כי סין האדומה היא הכוח העולה
בעולם. אך כאשר הציעה סין לקשור קשרים עם ישראל,
ויתרה על כך הממשלה, בחששה מפני התגובה האמריקאית.
בכל זאת נכנם בן־גוריון ב־ 1956 לקנוניה הבריטית-
צרפתית, שהולידה את מיבצע־סיני.

הוא ידע שזוהי קנוניה אנטי־אמריקאית. הוא
ידע גם שבריטניה וצרפת הן שתי מדינות
שוקעות. אך הוא לא היה מסוגל לעמוד כפיתוי,
שהבטיח לו ניצחון צבאי קל וכיבוש שטחים
נרחבים.

לשיבחו שיו הזקן יש להודות כי עמד על טעותו
במהרה. כשנוכח לדעת שהוא עומד להיכנס לעימות עם
וושינגטון, הוריד את הדגל במהירות־שיא: יומיים בילבד
אחדי שהכריז חגיגית על מלכות־ישראל השלישית.

* * ה מביא מדינאים לעשיית מעשים הסותרים לגמרי
את השקפתם?

גם מדינאים הם רק כני-אדם, ולפעמים גם
זה לא.

הם כפופים לחולשות, לפיתויים, להשפעות. הם משועבדים
לאינטרסים מיפלגתיים ולשיקולים של מדיניות־הפנים,
המאפילים על שיקולים של מדיגיות־החוץ.

מנחם בגין אינו יוצא מכלל זה. כיום אין
הוא פועל רק נגד השקפת יריביו. הוא פועל גם
נגד ההשקפות שלו עצמו.

האלוף שהכדורים

לאלוף פיקוד ׳הדרום דן שומרון (,)40
ש ני תמנה ליא־מכבר לתפקיד זה, אין
עודף זמן פנוי, אבל אם הוא רק יכול,
הוא מקדיש את שעות אחר־הצהריים
בשבתות לכדורסל.
גיבור ״מיבצע אנטבה״ ,שבמהלך
הקאריירה הצבאית שלו, היו הרבה
מצבים שבהם רצו אחריו כדורים
מכל המינים — אך בעיקר מעופרת —
רץ עתה בעצמו, בדבקות רבה אחרי
הכדור. אבל הפעם זהו כדור של גומי.

האלוף

כאן, למה לא להוציא את הנשמה,״
הוא אומר להם.
הוא משחק כדורסל בקביעות זה למעלה
מעשרים שנה. בנבחרת של קיבוצו,
אשדות־יעקב, היה אחד השחקנים
הבולטים. הפועל אשדות־יעקב תפס אז
את המקום השני ׳המכובד בליגה
הלאומית. כיום ׳משחקת הקבוצה
בליגה א׳.
פרט להנאה שבדבר, רואה אלוף שומרון
בכדורסל אמצעי לשמירה על ׳הכושר
הגופני .״לטניס אין לי זמן,״ הוא אומר,
״ולרוץ סתם קילומטרים אני ׳מתעצל.

בתו

יחד עם במה ׳אוהבי־ספורט נוספים,
בחלקם קציני צה״ל, הוא מגיע למכון״
וינגייט שליד נתניה, כשהוא לבוש
בטרנינג צבאי בחול, סוודר ונעלי״ספודט
לבנות. למרות מזג־האוויר הקריר
עדיין, הוא משאיר את הסוודר בקצה
המיגרש, ונשאר בגופיה.
נראה שהוא בכושר !מצויין, ואחוז
הקליעות שלו, גם מרחוק ,׳הוא גבוה.
כעבור שעה בערך ׳מתלונן אחד
הפארטנרים־למישחק שקר לו, שני אומר
שהוא כבר עייף, אבל שומרון מדרבן
אותם להמשיך ולשחק .״אם אנחנו

מבקיע

חסימה

זה משעמם אותי. אני נהנה לרוץ
רק כאשר יש עניין בכך, כמו אחרי
כדור, או עם כדור, במטרה לקלוע סל.״
דן שומרון אוהב לא רק לשחק כדורסל
אלא גם לחזות במישחקי־כדורסל, והוא
׳משתדל, אם זה. מתאפשר, לא להחמיץ
שום מישחק חשוב.
לפני שקיבל על עצמו את התפקיד
החדש, היוגה לו שהות להרהר על ״מיה
הלאה.״ ״חשבתי על ׳האפשרות לצאת
לפנסיה,״ ׳הוא מגלה ,״יכולתי לעשות
זאת ,׳אחרי שירות־קבע בן עשרים שנה.
די קסם לי הרעיון להסתובב יותר זמן
בנעלי־בית או ללכת לדוג דגים.
״התכוננתי לפרוש ימן הצביא לטובת
׳התחום !האקדמאי ולהתחיל בלימודים
אסטרטגיים, יאבל העצה שקיבלתי מכל
אלה שאת דעתם שאלתי, היתה אחת :
,תישאר בצבא ,׳הלימודים ילא יברחו׳.״

— י 12

הלירה היא כלי נגינה*...
הלירה שלנו היום
מנגנת לפי הצלילים של מטבע זר...
עוד לפני זמן מה
היה המטבע הזר מטרה בפני עצמה.
אבל היום הוא אמצעי
מפתח לעסקים בינלאומיים
כלי בעסקות יצוא ויבוא.

בסניף שלך, במחלקת מטבע זר
יושב דיסקונטאי מומחה ומקצועי
ומנצח על המלאכה.
הוא יציע לך את הסולם המתאים
שבו תגיע למטרתך.
הכנס לסניפך, אחד מ 222-הסניפים
של קבוצת בנק דיסקונט.

אצלנו לא תרגיש כזר
במחלקת מטבע זר.
• זו עובדה. לירה היא כלי מיתרים יוצי קדמון
ששימש ליווי לזמרה.
הלירה גחשנה כסמל היצירה הפיוטית(ליריקה).

בנחד > ס קונ ט
הצד האנושי של המטבע

קרן התרבות אמריקה ־ ישראל

365

מפעל המילגות ע״ש שרת
הרשמה

ימים חופשיים בשנה ופון או־בה, הטמפון הקטן הנוח והבטוח ביותר
בעולם נותן לר הרגשה משוחררת וחפשית,
365 ימים בשנה.
תוכלי ללבוש מכנסונים קצרים והדוקים,
חצאית מיני, או ביקיני. תוכלי לרקוד, לטייל,
לטבול באמבט ולרחוץ בים בבטחון מלא.
טמפון 0 קטן משפתון ולבן קל ונוח
לשאתו בארנק.

טמפוני. נ . 1ס בעלי כושר ספיגה ענק —
הטוב בעולם ; להשיג ב־ 3גדלים ;
נורמל: למרבית הנשים
אקסטרה: לנשים עם דימום רב.
והחידוש העולמי האחרון!
טמפוני מיני לנערות, לבתולות
ולנשים עם דימום מועט.

ל מי לגו ת ל לי מו די ם בי שראל
ל שנ ת 1978/79
לתלמידי מוסיק ה, אמנות פלסטית,
מחול ומשחק

לפרספ רנ סו אהש פי ראלמבצ עי ם
ב מו סי קהל שנ ת 1979
פרטים וטפסי הרשמה — במשרדי חקרו, רח׳ אלנבי ,32 תל־אביב,
(טל.)03-54177/8 .
המועד האחרון להגשת הבקשות — 10 באפריל .1978

ההתאחדות הארצית של הסטודנטים הערביים
מזמינה

א ת ציבור ה ס טו דנ טי ם והמרצים

לכנס סטודנטים יהודי־עובי אוצי

ך ש 7
ייזה חסכונית של 40 טמפונים +שי—
נקון פלסטי לנשיאת ב טמפונים בארנק

הנושא:

ב עיו ת ה דו רהצ עי רבישראל
והס בוווו ל חינו ךהגבוה
שבת— 11.3.1978

נצרת

11 לפנה״צ

המרכז התרבותי העירוני

אלעזר ושות׳ ,פירסומאים

כי צ ד להיר ש
ל א לי פו ת י שראל
בשש־ ב ש 1978ד

( ראהע מוד ) 36

למרות הבלו
מהיד הקירסום של עמוד

?£323 031111

4,800 ליי1

העולנד והדה 2114

בעת ביקורה האחרון בארצות־הברית.
״במשך חודשיים אכלתי חמש ארוחות
ביום,״ היא ׳מגלה את הסוד,
״כל ארוחה — אבקה צימחית מומסת
במים, המכילה 300 קלוריות. הרגשתי
מצויין במשך התקופה הזו, ואף
פעם לא הייתי רעבה. הירידה המהירה
במישקל עודדה אותי. מאז עיברו
כמה חודשים, ואני שומרת על מישקל
יציב. אחרי דיאטה כזאת, אני כבר
לא מסוגלת להפריז באוכל.״.
היא נראית אלגנטית בחליפת־צמר
משובצת וחולצת באטיסט ירוקה (״אני
לובשת רק, משכית לפני הדיאטה
והיה צורך לתפור לה בגדים במיוחד,
כיום היא לוקחת ומך המוכן.
למכנסיים מתנגדת רות דיין בכל תוקף.
היא יודעת שבארץ שאליה מועדות
פניה מסתובבות הנשים במכנסיים, אבל
דעתה נחושה שמכנסיים אחרי גיל 40
גורעים ימן הנשיות.

רו ת
להיפטר

מ־ 20

השבוע האחרון עבר על רות דיין
בסידורי״נסיעה, באריזת־חפצים ובאירוח
בני־מישפחה וידידים שבאו להיפרד.
׳היא נרגשת. לא מהנסיעה — לזה
׳היא בבר רגילה — אלא. מהעובדה
שזוהי לה הפעם ׳הראשונה לעזוב
את הארץ לשנה !שלמה. רות דיין,
נשיאת ״משכית״ ,נענתה להצעה
שהופנתה אלייה דרך מיישרד־החוץ
׳הישראלי, והיא עומדת לשמש כיועצת
לענייני־שיווק לבנק ׳האמריקאי
לפיתוח. הבסיס וימקום־מגוריה יהיו
בוושינגטון, אולם עבודתה תתרכז בעיקר
בשלוש מארצות דרום־אמריקה :
בוליביה, אקוואדור וגוואטמלה.
״!הם עושים שם עבודות־יד נהדרות,
מלאכת־מחשבת !ממש,״ מסבירה
רות את תפקידה החדש,, ,אבל במקום

ה מו חארם: רות דיין אורז ת את ח פ צי ה
לייצא אותן לשוק העולמי, הם
הולכים לאחור ומוכרים רק לתיירים.
האתגר שלי הוא להפון את מה שהם
ממילא עושים — למוצרי־ייצוא.״
וניד יומיים ׳הצליחה רות, בעזרת
׳העוזרת הוותיקה שלה טוני,
למיין את כל בגדיה ואת כל החפצים
והקישוטים -הרבים לדירתה שבהרצליה.
חלק הוכנס למיזוודות, חלק נארז
׳בתיבות והועבר לבית־הוריה ׳הסמיך
וחלק הושאר, לטובת הדיירים

החדשים, זוג מעובדי ׳השגרירות
הבריטית בתל־איביב.
הסבתא־לשיבעה־נכדים נראית בימים
אלה צעירה ומלאת־מרץ מתמיד.
באחרונה הצליחה להיפטר, תוך
חודשיים בלבד, מעודף־מישקל בן
עשרים קילוגרם, ואת מידת־הבגדים
הרגילה שלה , 46 ,החליפה במידה של
בת־נעורים ממוצעת.40 ,
׳הישועה באה לה בדמותו של רופא
ייהודי־אמריקאי, שבו פגשה במיקרה

מב ט אחרון ל די ר ה

מח מאות מחתן

בין המבקרים בתערוכת הפסלים ועבודות־הארכיטקטורה
של האדריכל צבי
הקר, שהתקיימה לפני כשנתיים באחת
הגלריות בתל־אביב, חייה גם פרופסור
אמריקאי לכימיה .״יאחד ׳הפסלים שלך
זהה בצורתו לתרכובת המולקולות של
גבישי־מגנזיום, אותם חקר פרופסור
ליינוס פאולינג,״ אמר הפרופסור
לאדריכל״פסל הישראלי.
בהמשך להערה הלאו־דווקא אמנותית,
הוסיף הפרופסור לכימיה שתוך זמן קצר
עומד ליינוס פאולינג לחגוג את יום־
׳הולדתו יה״ ,75 והוא בוודאי ישמח
לקבל במתניה את הפסל ׳הזה.
פרופסור פאולינג, שזכה פעמיים בפרס־נובל
(על גילויים בכימיה בשנת 1936
ועל פעלו למען השלום בשנת ,)1966
חגג את יום־הולדתו כשאת אחד
המדפים בביתו ׳מקשט פסלו של הקר,
המורכב ׳מגופים גיאומטריים והעשוי
׳מתכת ׳מצופה בכרום־ניקל. הפרופסור,
העוסק כיום בחקר הסרטן, במכון
לרפואה ולמדע הנקרא על־שמו בסן־
פתסיסקו, הגיב במיכתב־תודה.
צבי הקר 46 יליד פולין, ידוע
בחדשנותו, וזו העמידה אותו לא־אחת
במרכזן של סערות ארכיטקטוניות־ציבוריות.
כמעט כל פרוייקט שעשה היה
מלווה בוויכוחים ובמאבקים מצד

פ רו פ סו ר ל ״נז ס פאולינו. עם צבי הקר
הנוגעים־בדבר: בית דובינר ברמת־גן,
בית עיריית בת־ים, בניין מעבדות
הפקולטה ליהנדסתימכונות בטכניון
בחיפה, בית־הספר לקצינים במיצפה־רמון
ועוד.
לאליה המזמינים אצלו עבודות, ברור
מראש שהם עומדים להיות מופתעים
במשהו לא שיגרתי, וכיל עבודה נוספת
שלו מחזקת את הכינוי שדבק בו בשנים
האחרונות :״׳הילד הנורא של
׳הארכיטקטורה הישראלית.״
באחרונה ביקר הקר בארצות־הברית,
לשם מתן הרצאות בכמה אוניברסיטות,

ולקראת סוף ׳הביקור פגש את פרופסור
פאולינג .״הופתעתי ׳מכך שדברים אותם
אני רואה כמדעיים־טהורים, קיבלו
אצלך ׳השלכות אמנותיות,״ אמר
הפרופסור לאדריכל ,״׳האם הזהות היא
באמת מיקריתז״
צבי הקר, המסתמך בעבודתו האמנותית
והמיקצועית על צורות שונות המופיעות
בטבע, טען באוזני ׳הפרופסור בעל השם
העולמי שיש פאן, ככל הנראה, צירוף־
מיקרים מוזר. לאדריכל הקר אין, ולא
היה מעולם, שום מושג בתרכובת־
׳מולקולות של גבישי־מגנזיום.

לאנשים
הנבונים!

777
הברנדי הלאומי

שהוא

בינלאומי

מה קורה כשמרים אשכול מרגישה כמומזהה
ומיהו שר התח־־ת אליבא דעזר וייצמן

׳ 8ראש־הממשלה מנחם
כנין גרם בהלה גדולה כאשר,

בעת ישיבת הכנסת ביום הרביעי
בשבוע שעבר, ניראה
יושב ליד שולחן הממשלה כשראשו
מוטה לאחור ללא תנועה
במשך חמש דקות. מזכירתו,
יונה קלימוביץ׳ ,מיהרה
להעביר לו פתק באמצעות
אחד הסדרנים. הלה נגע
בכתפו של ראש־הממשלה שהגיב
מייד, לקח את הפתק ויצא
בחיוך מאולם המליאה. הסתבר
כי ערב קודם־לכן התעקש בגין
להיות אחרון הנואמים בעת
נעילת הקונגרס הציוני. הוא
נאם בשעה 4.30 לפנוודבוקר,
הלך לישון ב־ ,5.30 קם ב־9.00
בבוקר והתייצב בכנסת ב־
. 11.00 בגין היה חבר הממשלה
היחיד שהופיע לישיבת הבוקר,
כשבאולם המליאה נכהו
15 חברי־כנסת בלבד. העייפות
נתנה בו את אותותיה, והוא
נרדם על מושבו למשך כחמש
דקות.
81 שהותה של השדרנית
האמריקאית כדכרה ולמרס
בישראל, לצורך ראיון עם ראש
הממשלה, לא נעמה לה. מייד
עם הגיעה לישראל הגיש לה
נציג רשת הטלוויזיה שלה
אי־בי־סי את תוצאות דו״ח הצפייה
בתוכניות החדשות בטלוויזיה
האמריקאית. הסתבר
כי ברברה דורגה במקום השלישי,
עם 1070 צפייה, כש־לפניה
צועדים שני מתחריה
הוותיקים- ,ולמר קרונקייט
מרשת סי־בי־אס עם ־157
צפייה וג׳ון צגסלר מרשת
אנ־בי־סי עם 1670 צפייה. ול־טרם
הנזעמת לא יצאה מפתח
המלון כל עת שהותה בישראל,
מלבד פעם אחת: כדי לראיין
את מנחם בגין.
8במלאת תשע שנים לפטירתו
של ראש־הממשלה המנוח
לוי אשכול התקיימה
אזכרה בירושלים. בתום האזכרה
ניגשו לאלמנה מרים
אשכול ראש־הממשלה מנחם
בגין, שר־התחבורה-והתיקשו־רת
מאיר עמית, חברי-ה-
כנסת חיים בר־־דב ושימ־עדן
פרס ונשקו לה על לחייה.
רק ח״כ יצחק רכין עמד

נחום גום מ1

שחגג את יובל השמונים שלו, הוזמן על-ידי המנחה מני פאר להיות אורח
בתוכניתו ממני מני. באותה תוכנית התארח גם הצייר צבי שור (משמאל) ,מי
שהתפרסם כאשר נתפסו ציורים גנובים שלו בדירתה של שרה הרי, אחותו של אשר ידלין. הצייר שור
סיפר כי עיריית פתח־תיקווה, עיר מגוריו, זיכתה אותו בכבוד ונתנה לו את התואר צייר הכבוד של העיר,
לעומת זאת לא זכה גוטמן בכל הערכה או כיבוד מצירו עירו תל־אביב, ובמלאות לו שמונים שנה,
הסתבר כי אף ציור משלו אינו מוצג במוזיאון תל־אביב. נחום גוטמן נולד בתל־אביב והירבה לצייר אותה.

בצד ולא ניגש. אמרה לו מרים
אשבול :״בוא הנה, יצחק, אני
הרי מרגישה היום כמו מזוזה
ולא יזיק לי אם גם אתה תנשק
אותי.״
8בשעתו נהגו אנשי חרות
ללעוג לראש־הממשלה המנוח,
לוי אשכול, על חוסר יכולתו
להחליט. כהמחשה לכך, סיפרו
את הבדיחה על מגישת התה
ששאלה אותו מה ברצונו לש תות,
תה או קפה, ונעתה בפסוק
שהפך כבר למטבע-
לשון :״חצי תה, חצי קפה.״
עתה מחזירים אנשי העבודה
לאנשי חרות כגמולם, בלעגם
על אי-יכולתו של מנחם בגין
להחליט. אחרי ישיבת הממש

בה הוחלט שלא להחליט
בעניין ההתנחלויות, סיפרו
אנשי העבודה :״בגין החליט
שלא להתרחץ. הוא לא מסוגל
להחליט אם לפתוח את ברז
המים החמים או זה של הק רים.״
8בעת
הלווייתו של מי
שהיה רמטכ״ל, רב-אלוף מר דכי
מקלף, ניגש ח״כ חיים
בר־לב אל שר-החוץ משה
דיין וראש־הממשלה־לשעבר
יצחק רבץ, שהיו אף הם רמט־כ״לים,
ולחש להם :״חבר׳ה
עשרה כושים קטנים היינו —
שלושה הלכו, נשארנו רק שבעה.״
מבין כל הרמטכ״לים לשעבר
שהשתתפו בהלווייה,

רק שניים הופיעו במדי צה״ל :
בר-לב ו חיי ם לס קוב.
ביום החמישי בשבוע
שעבר הוצף יו״ר מפלגת העבודה
שימעון פרס בקריאות
טלפון מעיתונאים זרים שביקשו
לראיינו. פרס נדהם ושאל
לפשר הדבר. הוסבר לו כי
ידוע לעיתונאים שהוא טס למחרת
היום לקאהיר כדי להיפגש
עם הנשיא המצרי אג ־
וואר אל־סאדאת. השיב
פרם :״אומנם אני טס מחר,
ואני מזמין את כולכם לשדה
התעופה ברבע לשמונה. אז
אני עולה למטוס ארקיע וטס
לאילת לחופשת סופשבוע. כולכם
מוזמנים להצטרף אלי.״
התברר כי אחת מסוכנויות הידיעות
הזרות, שקיבלה מידע
על טיסתו של פרס לאילת,
טעתה והפיצה ידיעה על טיסה
לקאהיר.
! 8פרס עשוי לטוס לרומניה
בשבוע הבא, ביחד עם
ח״כ חיים בר-לב וח״כ משה
ימחל. השלושה יהיו אורחיה
של המפלגה הקומוניסטית הרומנית.
לקראת נסיעתו הכין
פרס שעורי־בית, הוא קרא את
ספרה של עורכת דבר חגה
זמר על ראש ממשלת רומניה

גיקולאי צ׳אוצ׳סקו.

81 בחדרו, שבבית ד,מיפ־לגה
ברחוב הירקון בתל־אביב
מחזיק שימעון פרס, ליד מכתב
ממוסגר שכתב לו דויד בן-
גוריון, תמונה בה הוא נראה
בצוותא עם אנוואר אל־סאדאת

וגולדה מאיר.
מזרחי כרמל $
(ך>זנ• רא׳*ון לציון הגרו] •עקו;

1 111|״ 1ךךץ | 1ילד״הפלא של האופנה הישראלית מזה 15 שנים, החליט לעצב השנה
ו | 1גם ביגדי־ים. אן אוברזון לא הסתפק בעיצוב. הוא החליט גם ליטול חלק
*1111 11
בצילומי־הפיסומת של ביגדי־הים שלו, שאותם הציג לראשונה בשבוע־האופנה. בתחילה רצה להופיע
בבגד״ים ביחד עם הדוגמניות, לבסוף החליט שזה לא מכובד. בתמונה: גדעון אוברזון והדוגמניות.

! 8אחרי פליטת הפה של
השר מאיר עמית, בעניין יועצו
של המלך חוסיין, שביקר לדבריו
במשרדו ודן עימו על
בניית שדה תעופה משותף ל אילת
ולעקבה, אמר שר-הבי-
טחון עזר וייצמן :״שר התחת
פותח יותר מדי את הפה.
כשנשאל למי הוא מתכוון השיב
:״למאיר עמית, שהוא
שר התח״ת — תחבורה ותיק־שורת.״

מזכיר הקיבוץ הארצי,
העולם הזה 2114

11*111114
נתן פלד, אינו נבהל מתביעת
תנועת המושבים לפרק
את המערך. בראיון שערך עמו
יעקב אגמץ, הסביר פלד
מדוע הוא תומך בפילוג :״המערך
הוקם בזמנו כדי למנוע
את עליית הליכוד לשילטון
וכדי להיפטר מאנשים במיפלגת
העבודה שאפשר לומר עליהם:
׳ברוך דיין אמת׳.״
! 9שר־החוץ משה דיין
ישב כהרגלו לבד במיזנון הכנסת
וסעד את ליבו. לפתע
נכנם למזנון ח״כ פסח
(״פסי״) גררפר, הביט סביבו׳
סקר את היושבים, זיהה
את דיין והתיישב לידו מבלי
לבקש את רשותו. אחר־כך
אמר :״או, משה, טוב שאני
רואה אותך. הבן שלי גמר
עכשי בי-איי באמריקה. אתה
יכול לסדר אותו במישרד־ה־חוץ
ד׳ דיין, הידוע כאחד ש אינו
שש לפתור בעיות שאינן
מעניינו, המשיך לאכול וענה
מבלי לזכות את גרופר במבט :
״הקפאנו את כל התקנים ב-
מישרד־החוץ !״ גרופר :״או,
בחייך, משה, אתה לא יכול
לסדר משהו? שמע, תברר,
וזה מוכרח להיות משהו מעניין.
בלי סיפוק הבן שלי לא
יעבוד.״ דיין לא השיב וגרופר
עזב את השולחן במבוכה ויצא
מהמזנון.
1ח״כ עמום היד, אחיו
של שר התעשייודהמיסחר והתיירות,
יג אל, הורכיץ, עשה
את הצעד הראשון בכיוון השותפות
עם הליכוד. הוא שכר
דירה בקרית־יובל בירושלים,
בשותפות עם ח״כ הליכוד מי כאל
דייקפל. שותף שלישי
לדירה אמור היה להיות הח״כ
לשעבר מאיר זורע, שפרש
בינתיים מן הכנסת. עתה מחפשים
השניים יורש לזורע.
! סיפור הרכילות הלוהט
ביותר בכנסת הוא הסיפור על
שיחת הטלפון שהתנהלה בין
יועצו של יו״ר מפלגת העבו דה,
בועז אפלכאום, לבין
מזכירתו של ראש־הממשלה,
יונה קלימוביץ׳ .ומעשה שהיה
כך היה: אפלבאום צילצל ל-
לישכתו של בגין וביקש לשוחח
עם ידידו, תת-אלוף מר דכי
(״מוטקה״) פורז, מזכירו
הצבאי של ראש־הממשלה. ה
עדית

שיבה
קלימוביץ׳ :״הוא בישיבה.״
אפלבאום :״מתי בערך
יתפנה?״ קלימוביץ׳ :
״אנחנו לא חייבים לדווח על
כך.״ אפלבאום :״אפשר להש איר
הודעה?״ קלימוביץ :״לא
מקבלים הודעות.״ אפלבאום:
״ואת הטלפון שלו בבית?״
קלימוביץ׳ :״אין לך ספר טל

בוונפמן

בעל אחת מחברות הוויסקי הגדולות
בעולם ואשתו היפהפיה ג׳ויס (מימין)
פגשו בעת שהותם בירושלים בידידה ותיקה שלהם, שגם היא
יפהפייה: ליליאן ויין (משמאל) .ליליאן, ילידת מארוקו, הנשואה
למיליונר אמריקאי שאותו הכירה במעלית בניין האמפייר־סטייט
בילדינג בניו״יורק, מכונה ״הפנתרה הציונית״ ,על פעילותה למע!
הפנתרים השחורים בישראל. ויין היא גם אחת הצירות הבולטות
של הפדרציה הספרדית העולמית, משמשת כיו״ר הפדרציה בניו״יורק

ני רשת ג׳ נבחרה שוש לקריינית הדיסקו הפופולארית ביותר ואילו
גלי, למרות שלא זכתה במקום הראשון בפסטיבל הזמר, נחשבת
לזמרת מצליחה ועומדת להוציא את אלבומה הראשון. נוסף
לזה עובדת גלי כדיילת ב״אל״על״ .השתיים חולקות דירה
משותפת ברחות ארלוזורוב ואחות מפורסמת, יונה עטרי.

הג׳ינג׳ית, בתו של יוסף קרגמן, מי
1 9 1 1
שהיה יו״ר ועדת הכספים של הכנסת
#111 1 | /ן
לקדנציה הקודמת ותמי אשל (משמאל) ,בתו של רב־החובל נמרוד
אשל, פתחו חנות לבגדים ולאביזרים בסימון ישן, שהם כיום
הלהיט האופנתי החדש של תל־אביב. עדית, שבהיותה בת 18
שניתח את שם־מישפחתה לעיטם (שם אותו לקחה מסיפור שיט־שוו)
ותמי, שהעניקה לחנות את השם המקורי ״פלורנס הקטנה
והמיסכנה״ ,משמשות דוגמניות חיות לאביזרים שהן מוכרות, ומו־דות
שאבותיהן המפורסמים היו מעדיפים אילו עסקו במשהו רציני.
העולם הזה 2114

פונים?״ אפלבאום :״גברתי,
את גסת־רוח ויש לך פה מלוכלך!״
קלימוביץ׳ :״סתום את
הפה שלך!״ אגב, יונה קלי-
מוביץ׳ ,לובשת בגאווה חולצה
רומנית יפהפיה ומספרת לכל
מי שמחמיא לה על החולצה,
כי קיבלה אותה במתנה מראש
הממשלה, כשחזר מביקורו ברומניה.

ראש-עיריית תל-אביב,
שלמה (״צ׳יצ להט ממשיך
במסורת הנונקונפורמיזם
שלו. בסינמטק של תל-אביב
הוקרן השבוע הסרט הו, כלכותה,
שנפסל על־ידי הצנזורה

להקרנה בפני הציבור הרחב
בגלל שפע סצינות־המין שבו.
צ׳יצ׳ אומנם לא בא לחזות
בסרט, אבל הוא העניק לו רש מית
את חסותו המיוחדת.
1המשורר יונה (״י כי ״)
בן־יהודה טוען כי את המח מאה
הגדולה ביותר קיבל לאחרונה
מיהודי שומר־מסורת,
חבוש כיפה, שרכש מידו את
ספר שיריו לשון חורצת, בעת
שעמד ומכר אותו בפתח תיאטרון
הבימה. כשתמה יבי מה
לשומר־מסורת ולשיריו, השיב
האיש :״טובים חייבים החיים
בישראל מאשר השינדלרים היושבים
בארצות־הברית.״
| האיש המאושר ביותר
בישראל מזה שבועיים הוא
פנחס (״פינייה״) להב, מנהל
שירותי עיריית תל־אביב,
המשמש כמנהל קבוצת הכדורסל
של הפועל תל־אביב. בעונת
הניהול הראשונה של הפועל
הצליח פינייה להוביל את
קבוצתו להישג שכמותו לא
השיגה שמונה שנים רצופות:
לנצח את אלופת אירופה, מכבי
תל־אביב, בדרבי. כאשר נשאל
איך הצליחה קבוצתו לנצח בדרבי,
השיב בבדיחות :״הודות
לניהול הנבון.״ האמת

היא שכדי לא לעמוד במתח
של המשחק נשאר להב בבית,
הוזעק למיגרש רק בדקות האחרונות,
אחרי שנמסר לו טל פונית
כי קבוצתו עומדת לנצח.
הסביר מי שכיהן בעבר
כדובר צד,״ל :״היתה לי תקווה
שננצח, אבל לא אמונה. התקווה
היא ההיפך של ההיגיון.
מתי קיימת תיקווה? — רק
כשאין היגיון.״ לרגל המאורע
החליט פינייה לשבת, לראשונה,
בקפה אכסודוס, המשמש
כמיפגש לאוהדי הקבוצה .״צ ריך
לאפשר להמונים לברך
אותי,״ התלוצץ.
כדורסלני הפועל ואו-
אהדיה הנלהבים של הקבוצה
חגגו את ניצחונם ההיסטורי
במסיבה מאולתרת שנערכה
מייד אחרי המישחק בפונדק
שאול, בכרם התימנים. עיתונאי
הספורט הוותיק יזהר
(״זוריק״) כרנר, הביא למסיבה
את הגיליונות הראשונים
של עיתון הספורט חדשות הספורט,
שבעמודו הראשון התנוססה
הכותרת על הניצחון ההיסטורי.
העיתונים נחטפו מידיו
מייד. התפעל זוריק, הנמנה
עם האוהדים המושבעים
של קבוצת הכדורסל של הפועל
:״עכשיו ילמדו האוהדים
בעל־פה את הכתבה על המיש-
חק הזה. במד, מהם אפילו יתלו
אותה במיסגרת מעל המיטות
שלהם.״
9 :בקפה נסית בתל־אביב
התנהל ויכוח לוהט בין הסופר
שלמה שבא לבין הזמרת
כרכה צפירה, אמו של הזמר
אריאל זילכר. צפירה
טענה כי יש לתת צ׳אנס לממשלת
בגין. שבא התרתח
וצעק לעברה :״תישעה חודשים
זה לא צ׳אנס? הוא צריך
היה כבר ללדת משהו אחרי
תקופה כזו!״
91 כתבת רשת הטלוויזיה
האמריקאית אנ־בי־סי בישראל,
הילארי בדאון, נשואה ל-
ג׳הן בירמן, כתב רשת ה-
בי־בי־סי בקפריסין. השניים
כיסו יחד את מישפטם של שני
המחבלים, רוצחיו של המדינאי
המצרי ידסוף סיכעי.
בירמן דיווח בשידורו, בין השאר,
על כך שהחיילים הקפריסאים
ירו במהלך הפשיטה
המצרית בלרנקה בעיתונאים,
ושילטונות קפריסין החליטו

לתבוע אותו לדין על הוצאו
דיבה. אשתו המודאגת נאלצז
לעזוב את בעלה בקפריסין ו
לחזור לביתה בהרצליה־פיתוח
אותן שכרה מהסופר מאיו
(כפייה) לוין. לפני ימים ספו
רים הודיע לה בעלה בשיחו
טלפונית כי השילטונות הקפ
ריסאים החליטו לבסוף לבטי
את התביעה נגדו.
׳ 9עיתונאי שנפצע מיריוו
המישמרות הקפריסאים הוז
צלם הטלוויזיה הגרמנית ביש
ראל, קולין רוזין, שנפגע ב
רגלו. הוא אושפז בבית־חוליו
בלרנקה אך הועבר אחר כן
לבית־חולים בתל־אביב, עתז
הוא מחלים מפצעיו.
91 בעת ביקורו האחרו
בישראל ערך שי מעץ עדן
נער השעשועים הישראלי ה
מתגורר בברלין, מסיבה רבת
משתתפים לכל ידידיו ובישן
להם כי הוא עומד לשאת אשד,
איש לא ידע כי הסיבה הא
מיתית לביקורו של עדן ביש
ראל היתד, טראגית. עדן בז
כדי להשתתף בהלוויית אמו
שנפטרה בביתה בתל־אביב
הוא היה קשור מאוד אל אמו
שמיתה בעלת מלון בחיפה, אן
העדיף שלא לשתף את מכרי
הרבים ביגונו.
) 9השחקן הצרפתי דניא?
ז ילין הגיעה בעילום שם ל
חופשה בת שבוע בישראל. הו!
הגיע לתל-אביב עם אשתו ו
בתו ויצא לאחר מכן לחופשז
בכפר הנופש הצרפתי באילת
בתל-אביב התגוררה משפחו
ז׳לין בבית ידידים, צמד ה
אופנאים סי מי ו רובד לדר־

91 הפירסומאי אורי סלן

* טוען כי שתי הבעיות ד,חמו
^רות של ישראל עתה הן יהודז
ושימרון. הוא גם משבח או
הצעתו של ח״כ פסח גרופו
למנות פסיכולוג לכנסת :״עכ
שיו תהיה לחברי־הכנסת כולו
ספה משותפת.״
91 יצרן הגובלנים ומוכת!
כפר־האמנים עין־הוד לשעבר
איצ׳ה ממבוש, אינו נמנו
עם הענקים. הוא עצמו נוה
להתבדח על קומתו הנמוכה
באחרונה גילו הרופאים, כי הו!
סובל מלחץ־דם גבוה. התבדו
על כך ממבוש :״אני מאושר
סוף־טוף מצאו אצלי משה
גבוה.״

מסכת

בפרוס שנת השלושים לחידוש עצמאות
ישראל, אנו מביאים לפניכם
את מסכת השלושים. אויבים ושונאים
שואלים — למה ישראל! ואנו עו נים
— כ״י (בגימטריא — )30 ישראל !
המסכת מורכבת משלוש מערכות,
המייצגות את עברנו, הוונו ועתידנו,
בהשתקפות שלושת עשורי קיומנו ה מחודש,
מהחלום ועד שיברו שהביאנו
הלום, מן הגלות אל הגאולה. המסכת
מומלצת להצגה בכל אתר ואתר לכבוד
חגיגות השלושים ולתפארת המדינה.

מעונה ראשונה
מ שתתפים: שיבעה נרות ומקהלה

עד הלו
נר א :
מקהלה :
נר כ :
נר ג :
מקהלה :
נר א :
נר ה :
נר ו :
מקהלה :
נר א :
נר כ :
מקהלה :
נר א :
מקהלה :
נר ג :
נר ד :
נר כ :
מקהלה :
נר ה:

בראשית ברא אלוהים !
יש אלוהים!
ניסיתי הכל, אבל אלוהים טוב
יותר ! טעים יותר !
אלוהים הוא טעם החיים!
יש אלוהים! את בראשית ברא אלוהים
השמיים ואת הארץ !
אני הייתי בחוץ־לארץ!.
ולי יש מכונית ספורט !
יש אלוהים !
הו־הה !
מה קרה?
צ־ם־ק־א אכלה אותה !
ברוך אתה אדוני בורא פרי הגפן !
צ־ם־ק־א אכלה אותה !
טוב למות בעד ארצנו!
מעולם לא היה מצבנו טוב יותר !
עם קוקה־קולה !
טעם החיים!
יש אלוהים!

נר ו :
נר ז :
נר כ :
מקהלה :
נר א :
מקהלה :
נר ב :
נר ג :

מקהלה:
נר ה :
נר א :
נר ב :
נר ג :
מקהלה:
נר א :
מקהלה:
נר ד :
נר ד :
נד ה :
נר ו :
נר ז :
מקהלה :
נר ד :
נד ה :
מקהלה :
נר ו :
מקהלה :
נר ז :
מקהלה :
נר א :
נר ב :
נר ד :
מקהלה :
נר נ :

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי
ירבץ !
הקם להורגך השכם להורגו!
שחק אותה!
יש אלוהים!
שנית מצדה לא תיפול !
יאללה בית״ר, יאללה !
שישה מיליונים !
לא כולל מם ערך מוסך !
מנשרים קלו, מאריות גברו !
מכבי ! מכבי !
בגין ! בנין !
אנטבה !
ביר נפנפה!
יד־אליהו !
יש אלוהים ! יש אלוהים !
הו— הא— מה—קרה !
יש אלוהים ! יש אלוהים !
יחי לוחמי גטו ורשה !
יחי מלמיליאן!
יחי אריק שרון!
יחי אריק איינשטיין !
גם איינשטיין היה יהודי !
כולנו יהודים!
יחי לוחמי נטו ורשה !
מי אנחנו?
ישראל !
מי כולנו?
ישראל !
אשת לפידות !
ירד בעשרים נקודות!
לא נשכח את השואה !
חזון הנביאים!
יחי לוחמי גטו ורשה!
יחי צה״ל !
אנחנו מכריזים בזה על עוצר
כללי החל מהשעה שבע בערב !

נר ד :
נר ה :
נר ו :
נר ז :
מקהלה :
נר א :
מקהלה :
נר ב :
נר ג :
נר ד :
מקהלה :

יחי לוחמי גטו ורשה!
מי שיסתובב בחוץ — יירה !
כמו כלב!
כמו טיל !
נכניס לו את כל הזין!
ערבי מלוכלך !
בן־זוגה !
בראשית ברא אלוהים !
חתיכת מאניאק !
בן־זונה !
בן־זונה יוצא ובן־זונה נכנם!
זונה יוצא ובן־זונה נכנם! דוד
מלך ישראל חי חי וקיים! דוד
מלך ישראל חי חי וקיים !
מסך

מעוכה שניה
משתתפים: ע שרה ל פידי ם ו מקהל ה
הלו לפיד א :
לפיד ב:
לפיד ג :
לפיד ד :
לפיד ו :
לפיד ז :
לפיד א :
לפיד ח :
לפיד ט :
לפיד י :
מקהלה :
לפיד א:
לפיד כ:
לפיד ג :

אנחנו מגש הכסף! !
ולנו יש חרסינה מכסך !
אנחנו אוכלים צדפות לארוחת־בוקר

אנחנו אוכלים עשרה כמוך ל־ארוחת־בוקר

אנחנו הדמוקרטיה היחידה ב־מיזרח־התיכון

אנחנו מזיינים את הבחורות הכי
יפות בעיר !
גם פי־וי־סי וגם די־די־טי?
כן ! אנחנו מגש הכסך שעליו
הוקמה מדינת היהודים !
אנחנו דור הג׳ינם !
אנחנו שותים קווינם !
דור הג׳ינם שותה קווינס !
ואהבת לרעך כמוך !
אם אין אני לי מי לי !
אם אין קמח אין תורה !

לפיד ד :
לפיד ה :
לפידי ו :
מקהלה :
לפיד ז :
מקהלה׳ :
לפיד ח :
מקהלה׳ :
לפיד ט :
מקהלה :
לפיד י :
מקהלה :
לפיד א :
מקהלה :
לפיד ב :
לפיד ג :
לפיד ד :
לפיד ה :
לפיד ו :
לפיד ז :
מקהלה :
לפיד ח :
מקהלה :
לפיד ט :
לפיד א :
לסיד י :
מקהלה :

לפיד א :
לפידי ב :
לפיד ג :
מקהלה :
לפיד ד :
לפיד ה :
לפיד ו :

כל המציל נפש אחת מישראל !

אין עשן בלי אש!
אין מיסחר בשלב המשתנים !
אלוהים !

תפוח־אדמה !

ז,ובי !
זובי?
חמש־מאות שיבעים־ושלוש
נקודות !
אלוהים !
אלן נ-מאתיים־וחמישים נקודות !
יש אלוהים!
טוב למות בעד ארצנו !
הכי טוב !
אם אין קמח אין תורה !
אם אין תוהה אין טנקים !
אם אין טנקים אין מטוסים !
אם אין מטוסים אין חרסינה
מכם ף! !
אנחנו מגש תכם ןש !
יש כסף* !
שעליו הוקמה מדינת היהודים !
כולנו יהודים!
כולנו כסן ש !
כולנו קמח!
כולנו טנקים!
כולנו יהודים !
כולנו מ טו סי ם !

כולנו יהודים!
כולנו תורה !
כולנו אלוהים!
מן הגלות אל הגאולה !
מן הגאולה אל הנחלה!
מן הנחלה אל הבורסה !

מקהלה :
לפיד ז :
מקהלה :
לפיד ח :
מקהלה :
לפיד ט :
מקהלה :
לפיד י :
לפיד א :
מקהלה :

יש אלוהים!
ייבנה בית־המיקדש !
ייבנה !
במהרה בימינו !
אמן !
מיפעל־הפים בונה בתי־/מיקדש !
הטוטו מקדם את התורה
בישראל !
אם אין טוטו אין תוהה !
התיקווה !
כל עוד בלבב פנימה נפש יהודי
הומיה ולפאתי מזרח קדימה עין
לציון צופייה עוד לא אבדה
תיקוותנו הגביע הוא שלנו !
מסד

תערכה שלישית
משת תפי ם: תריסר ני אוני ם ו מקהל ה

הלו נהלום

א: יש לי חלום!
ניאץ
ב: יש לי חלון !
ניאון
ג: יש לי חלום!
ניאון
ד: יש לי יהלום ! ניאון מקהלה: יש לנו חלום ! יש לנו יהלום !
ניאון ד: חלום נחלום !
ניאון ה: הלום נהלום!
מקהלה: חלום נהלום ! הלום נהלום !
ניאון ו: נג׳עג׳ע!
ניאון ז: נקרקש!
ניאון ח: נפצלח !
מקהלה: נקרע א ת האמא שלהם !
ניאץ ט: יש אלוהים!
ניאון י: יש אלוהים עם מכונית־ספורט!
ניאון י״א: יש אלוהים עם מניות !
ניאון י״ב: יש אלוהים עם זיונים !
מקהלה: יש אלוהים ! יש זיונים !
ניאץ א: נזיין אותם !
ניאון כ: נדחים אותם עם מכונית־ספורט!
ניאון ג: נרים אותם בבורסה !

ניאץ ה :
מקהלה :
ניאון ו :
מקהלה :
ניאון ז :
מקהלה :
ניאון ח :
ניאון ט :
ניאון י :
ניאון י ״ א:
מקהלה :
ניאון י״ב :
מקהלה :
ניאץ א :
ניאון ב :
מקהלה :
ניאון ג :
מקהלה :
ניאון ד :
מקהלה :

מוחמד מ ת!
אי־יו־יה !
אלוהים הוא אכבד נבר !
אלוהים הוא א כבר גבר !
כולנו אכבד גבר !
כולנו יהודים!
אנחנו ואלוהים כמו אה ואחות!
אנחנו ואלוהים חתן וכלה !
אלוהים הוא זיון על־הכיפאק !
אלוהים יותר טוב מהשיש !
יחי אלוהים !
אנחנו בעצמנו חצי־זיון!
יחי היהודים !
תחי מדינת ישראל !
כיפאק !
חיי !
כיפאק !
היי !
כיפאק !
היי! היי! היי!
מפף

קרא את הקטע המופיע במיסגרת
למעלה, וענה על אחת מארבע ה שאלות

א. מי הם ״אויבים ושונאים״!
ב. החלום הוא גלות. מהו שיברו!
ג. כמה מערבות במסבת ומדוע !
ד. מערכה בהצגה ומערכה בקרב —
השווה והשונה.
הרכב כמה שיותר מילים שסכום או תיותיהן
בגימטריא הוא , 30 השלם את
המישפט ״למה ישראל ישראל!״
,ושלח את ילדיך למערכה.
בהצלחה !

השויס שלא
שות 1בונה׳ל

מעולם לא היתה בישראל ממשלה שנ ה
רבים מחברי ה 1זיי בי־ו וגיוס ! ה צלי חו
להתחמק משוות מלא נצבא ישראל נמו
ממשלת בגין ה עו ל ם הז ה ״ ממשיו לחשוו את עברם הצבאי

חול במקום חיול
ך* אחת מישיבות הנהלת המפלגה הליברלית,
שנערכה לפני כמה שנים,
התעורר ויכוח בין מי שהצטרף זה עתה
למפלגה, אריק שרון לבין חבר־כנסת צעיר
ולא בולט של מפלגה זו, גדעון פת.
אריק התרגז על פת, וכשלא יכול היה
לכבוש את כעסו צעק :״אני לא מדבר
עם עריקים!״ ועזב את הישיבה. בחדר
הוטלה דממה. גדעון פת החוויר, והיו״ר
מיהר להמשיך בישיבה כדי שלא להעמיד
.אותו במצב בלתי־נעים.
מאז אותה הערה של אריק שרון לא
הפסיקו להתלחש על אופי השירות הצבאי
של גדעון פת, שהפך בינתיים לשר בממשלה
הנושא בתואר שר-הבינוי־והשיכון.
קיימים חילוקי־דעות ברורים: אנשים
שונים, ביניהם ידידים של אריק מיחידה
,101 אינם חדלים מלהזכיר לפת את
תקופת שירותו בצה״ל ! פת טוען, כי
שירת בצה״ל והגיע אפילו לדרגה של סמל־ראשון.
אולם אין כלל חילוקי־דיעות בנושא
אחד: בין אם שירת בצה״ל, שירות
מלא או חלקי, לא השתתף השר גדעון
פת אף באחת ממילחמות ישראל.
דובר צה״ל סירב למסור פרטים על
תקופת שירותו הצבאי של פת בצה״ל וטען
בפני כתב העולם הזה כי פרטים מהתיק
האישי אינם מועברים לעיתונות. גם דוברו
של שר־הביטחון, אשר מיהר בזמנו להוציא
הודעה רשמית המסבירה ומתרצת בכיכול
את פרשת אי-השירות של השר דויד לוי
(העולם הזה ,)2110 סירב לאשר כי אכן
שירת פת בצה״ל שירות מלא בסדיר וב
מילואים.
אולם פת עצמו מודה כי לא
השתתף באף אחת מהמילחמות.
פת הוא כיום בן ,45 יליד חודש פברואר
.1933 בתקופת מילחמת העצמאות
היה בן .15 במילחמת קדש, ב־ ,1956 הוא
היה בן ; 23 הוא שהה באותה תקופה
בחוץ־לארץ ולא השתתף במילחמה. במיל־חמת
ששת הימים הוא היה בן ,34 וגם אז
שהה בחוץ־לארץ. בשיחתו עם כתב העולם
הזה הסביר כי הגיע לארץ ״במטוס הראשון
אותו יכולתי לתפוס,״ אבל זה היה
מאוחר מדי. במילחמת יום הכיפורים היה
פת בן ,40 אך אז היה כבר חבר־כנסת ולא
גויס.
גדעון פת נולד כבן למשפחת מרקוס.
בגיל צעיר נפטרה אימו והוא אומץ על־ידי
אחותה. אמו המאמצת היתה בעלת בית־קפה
ידוע בירושלים, קפה פת, וכאות
תודה על ששימשה לו כאם, הוא נושא מאז
את השם פת כשם מישפחתו.
לדבריו הוא סיים את השירות הצבאי
שלו ב־ ,1952 והתמנה מייד להיות מזכיר
שר התחבורה, תפקיד בו כיהן עד שנת
.1955 כבר אז בלט פת בין צעירי הציונים
הכלליים ושתי דמויות מרכזיות התחרו על
שירותיו: ישראל רוקח, מי שהיה ראש
עיריית תל־אביב, ויוסף ספיר, אחד האישים
החזקים במיפלגת הציונים הכלליים.
פת בחר בספיר, והפך להיות איש אמונו
עד לפטירתו. או כפי שפת עצמו מגדיר
זאת :״הייתי בן מישפחה אצל ספיר.״
ב־ 1955 עזב פת את הארץ, כדי ללמוד
בחו״ל, אך הוא שב אליה רק ב־,1967

שרוזעתזן והבינוי גדעון פת עם שו־האוצו או רו
לאחר 11 שנה. כאשר היה מישהו נזכר
בפת באותה תקופה היה מקבל את התשובה
:״הוא ירד מהארץ.״ פת המשיך
אומנם להחזיק בדרכון ישראלי, אך קיבל

עד ב ה
נ תג ל ה
ב סי דרה :11

דויד לוי: לא נתקבל ל־צה״ל
כיגלל רמת־השבלה
נמוכה מדי. לא שרת כלל.

גם דרכון אמריקאי. ידידים קרובים שלו,
שפגשו אותו בניו־יורק, ידעו לספר כי
מי שמשמש כיום כשד בישראל נחשב
למעשה בתקופה מסויימת כיורד.
פת למד בניו־יורק וקיבל תואר של
בוגר אוניברסיטת ניו־יורק, אך לאחר תום
הלימודים לא חזר לישראל. הוא מצא לו
תפקידים שונים, תחילה כמנהל צעירי הסתדרות
ציוני אמריקה ואחר־כך כנשיא
צעירי ההסתדרות הזו. אך בשש ה שנים
האחרונות לשהותו שם עסק בעסקים פרטיים,
ללא זיקה, ולוא רק פורמאלית, לישראל
או למוסדות ציוניים.

מנ הל מכירו ת
געס קי־י ה לו מי ס
משה ניבים: טען כי הוא
תלמיד־ישיבה, שרותו בצח
״ל נידחה ואח״ב קוצר.

אליעזר שוסטק: לא שרת
בצח״ל, שוחרר מסיכות פוליטיות
ואח ״כ רפואיות.

שמואל תמיר: לא שירת אה
יום אחד בצח״ל, אחרי שחזר
ממחנה־העצירים בקניה.

שמחה ארליך: שירת תקופה
קצרה פמילחמת־העצ־מאות
בחיל־הספר, בשומר.

ך* ארצות־הכרית פגש פת באן פיקל,
* בת יהלומן עשיר, ונשא אותה לאשה.
אחרי נישואיו — מהם נולדו שלושה ילדים :
דניאל, דורון ואפריים — עבר פת לעבוד
אצל חתנו. הוא הפך מנהל המכירות של
עיסקי־היהלומים שלו.
פת אינו מכחיש כי לולא מאמציו של
יוסף ספיר להביאו לארץ הוא לא היה
חוזר, לפחות לא במועד שחזר. אך כאשר
פרצה מילחמת ששת הימים הפעיל עליו
ספיר, שהתייחס אליו כאל בן, לחצים
כבדים, בשיחות טלפון מעבר לאוקיינוס,
ופת אכן שב לארץ. כאמור, הוא לא
השתתף במילחמה, אך מונה להיות ראש
לישכתו של יוסף ספיר, שהצטרף אז לממשלת
הליכוד הלאומי, כשר בלי תיק.
בשנת 1969 יצא גח״ל מממשלת הליכוד
הלאומי ופת נשאר ללא עבודה. בינתיים
הוא הקים לו וילה מהודרת בסביון, וספיר
היה זה שהבטיח לו כי ״ידחוף״ אותו
קדימה, בתוך המפלגה הליברלית, ויהפכו
לדמות ציבורית ולחבר־כנסת.
ספיר עמד בהבטחתו. בשנת 1970 נכנס
פת לכנסת, ומאז הוא מכהן בה ברציפות.

פרופיל עד .64 הפרופיל הקרבי הוא,
כידוע, עד .97 מפרופיל — 24 הפרופיל
בו משתחררים לגמרי מצה״ל — ועד
פרופיל 64 משרתים החיילים, בין אם
בשירות סדיר ובין אם במילואים, בתפקידים
עורפיים. כאשר התגייס גדעון פת
לנח״ל היה הפרופיל שלו קרבי. כאשר
השתחרר היה הפרופיל שלו ״כושר לקוי״,
אולם לדבריו אין הוא חולה כלל.
סיבת השיהרור של פת מצויינת בתעודת
השיחרור כך :״ח.ש.ב/ 6 .ב1/״ .הכוונה
היא לחוק שירות־בטחון סעיף .6ב .1.האומר,
בהוראות הפיקוד העליון :״יוצא
צבא, גבר, שנקרא להתייצב לשירות סדיר
על־פי סעיף 9או 10 חייב בשירות סדיר
של שלושים חודש, אם הוא נקרא להתייצב
לשירות סדיר כשהוא באחד הגילים שמ־18
עד 26 ועד בכלל.״ פת שוחרר, בצורה
מיסתורית לחלוטין, אחרי 26 חודש בלבד.

מי קדה

עין
אז שיחרודו ועד היום נקרא פת
) 1*8רק פעמיים למילואים; ליתר דיוק:
הוא הלך רק פעמיים למילואים, לשתי
תקופות קצרות, שתיהן בשנת .1953 את
האחת הוא סיים ב־ 24 ביוני 1953 ואת
השנייה ב־ 6בספטמבר אותה שנה. מאז
אותו תאריך — כלומר: במשך 25 השנים
האחרונות — לא שירת פת כלל במילואים.
אין ספק שפרשת השירות הסדיר של
פת אינה מוסיפה לו כבוד. פת שירת רק
שלושה חודשים כחייל מן המניין ואת
מותר תקופת השירות שלו בילה בתפקידי
שמירה, אחת לכמה ימים או שבועות,
במיתקן זה או אחר.

גדעון פ ת
בידי גדעון פת מצוייה תעודת־שיחרור
המעידה כי הוא שירת בצה״ל במשך
שנתיים וחודשיים. פת התגייס לצה״ל
באופן רישמי ב־ 9באוקטובר 1950 והש תחרר
ב־ 9בדצמבר .1952 בפני כתב
העולם הזה טען פת כי הוא היה חייל
בנח״ל והגיע לדרגת סמל־ראשון, בשמשו
כאפסנאי.
אולם במיסמכיו האישיים בצה״ל כתוב
כי הוא היה בחיל המישמר (חי״ס) ולא
בנח״ל. כן מצויין שם כי דרגתו הקבועה,
בעת שיחרורו, היתה סמל. המקום המיועד
בטפסים לרישום הדרגה הזמנית נמצא
ריק.

עשה קאריירה צבאית מפוארת בצה״ל
והגיע לדרגת סגן־אלוף. הוא היה מפקד
בית־ספר לצניחה ולוחם ידוע. סגן־אלוף
ענבל נפל, ותמונותיו מלוות את פת בכל
מקום. תמונה שלו מוצבת בשתי לישכותיו
של השר, זו שבקומה ה־ 14 במיגדל ירושלים
ברחוב הלל, וזו שבשולי הקרייה
בתל־אביב. התמונה של האח מוצבת גם
בחדר עבודתו של פת, בווילה שלו בסביון.
בתעודת השיחרור הצה״ליית שלו, בסעיף
״פרטים על שירות סדיר״ ,מצויין סוג
הבריאות בעת השיחרור כ״ף־למ״ד (כושר
לקוי) .במונחים של אז הכוונה היא ל־

נסיבות השתחררותו מצה״ל אינן ברורות
לגמרי. יש הטוענים כי היה זו יוסף ספיר
שהצליח לשחררו לפני הזמן. יש הטוענים
כי אכן היו אלה סיבות רפואיות שהביאו
לשיחרור. גירסה אחת, מפי אחד ממקורביו
במישרד־השיכון, טוענת כי פת חולה בעיניו
(טענה הדומה לטענת השיחרור של
השר דויד לוי) .ואילו גירסה אחרת, של
אחד מידידיו האישיים של פת, אומרת
שהוא חולה במחלת דם. על־פי גירסה זו,
חושש פת לגלות את סוד מחלתו. שכן
אז תעלינה שאלות לגבי כשירותו של פת
לכהן כשר בממשלה.
כבר בעת השירות הצבאי שלו, למעט
אותם חודשים ששירת בנח״ל, היה פת
עסקן של הציונים־הכלליים ומאנשי יוסף
ספיר. אולם העסקנים של אותה תקופה,
ובעיקר הצעירים שבהם, יודעים לספר כי
כבר בתקופה ההיא, בה היה פת מגויים,
או מגויים־כביכול, הוא היה פעיל בפגישות,
באסיפות ובישיבות מפלגתיות.

(כתבה שישית בסידרה).

האמת היא, כמובן, זו הרשומה במים-
מכים הצה״ליים, אם כי יש אמת מסויימת
גם בדבריו של פת. שר הבינוי והשיכון
החל את שירותו בנח״ל, בג׳וערה, והוא
מרבה לתאר את הקשיים שהיו לו שם
באותה תקופה. אבל כעבור כשלושה חודשים
הוא עזב או הועזב מן הנח״ל, ובכך
תמה הקאריירה הצבאית שלו. י

__ סוד
הכושר ה ל קוי
ף פלטי הנח״ל, בין אם הם נפלטו
*•מחוסר התאמה או בגלל קשיי בריאות,
נשלחו לחיל המישמר. חיל זה היה משהו
הדומה להג״א או לחק״ש של היום. ה שירות
בו לא היה ממש צבאי, והמשרתים
בו נקראו מדי חודש לכמה ימים כדי
לשמור על מיתקנים שונים, בסיסים צבאיים
או שערי מחנות צה״ל. השירות בחיל
המישמר היה מעין מתנה לכל מי שלא
רצה לשרת כחייל קרבי של ממש, אולם
רצה שיירשם במיסמכיו כי מילא את חובתו
למולדת.
אין ספק שפת התבייש בכך שהוא
השתייך לחיל המישמר. לכן עמד על כך
שלא ישחררו אותו כליל מצה״ל. אחיו,
המבוגר ממנו בארבע שנים, יגאל ענבל,

גדעון פ ת לו דהרמטכ ״ לאלעזרז״ל
במדינה העם
מכילה כללי ת

״?סבור את ח,מדינה
כדי להציל את המשק —
אב? .מי יקנח אותה? ׳

סחרחרת הטירוף המשקי החלה לנוע השבוע
בטורים גבוהים.
מועד האשראי שהעניק העם לממשלו
הליכוד, שהבטיחה להיטיב עם העם ולהב־ריא
את המשק, תם. חודשי הרגיעה המשקית
הגיעו לסיומם. המהפך הכלכלי
שביצע שר־האוצר, שמחה ארליך, התגלו
ככישלון טוטאלי גם לגבי השכירים וגב
לגבי המעסיקים. הסתבר כי הוא נעשו
בחופזה, ללא תיכנון מספיק, כשכל ההערכות
על תוצאותיו התבדו.
עם התקרב הראשון באפריל, מועד, חידוש
הסכמי־העבודה במשק, ערך כל צז
את המאזן הפרטי שלו. לעובדים הסתם
כי האינפלציה דהרה במהירות הרבה יותז
גדולה מכפי שהשתקפה בשיעורי המדד:
היא כירסמה בתלושי־המשכורת שלהם בכל
פה. תוך פחות מחצי שנה איבדו גב
משכורות ריאליות של משפחות עובדות!
שהצליחו להתקיים עליהן, שיעור ניכר נ7
ערכן. תוספות־היוקר ושאר הפיצויים הזמניים
על ההתייקרות המטורפת לא היז
בהן כדי לאפשר למשפחה, עמלה, החיו
על משכורת מפרנסיה, לסיים את החודש
כאשר החלו קבוצות העובדים במשי
לחשב את שיעור תביעות־השכר שיהיו
עליהם לתבוע כדי לפצותם על ההתייק
רויות, הסתבר כי התביעות הפעם ירקיע
מעבר לכל מה שהיה מקובל בעבר.
ההסתדרות הסתפקה בתביעה להעלאו
שכר בשיעור של ,159),.מלבד תוספת׳
היוקר. אולם סקטורים שונים במשק סיכמ
את תביעותיהם בארבעים, שבעים ואפילו
במאה אחוזים. שום הטפות־מוסר ושיכנו
עים אידיאולוגיים בדבר מצבה הקשה ש׳
כלכלת המדינה לא היה בהם לחסום או
גל התביעות.
מול החלטתם של נבחרי־העם לא מכם
להעלות את המשכורות לעצמם, ומול נכו
נותה של הממשלה להכפיל כמעט או
משכורותיהם של קבוצוודלחץ נבחרות
נפרצו כל הסכרים. למקרא הידיעות ב
עתונים על הכפלת רווחי הבנקים והונם
קשה היה לעובד השכיר להשתכנע כי ר׳
הוא חייב להמשיך ולהסתפק במה שהיו
לו, שערכו הריאלי ירד כמעט בחצי.
מדיניות של כוח ודיכוי. כאשו
החלו תביעות־השכר בסקטורים השונים ב
משק, ניסו קברניטי־הכלכלה לדחוק או
הקץ ככל האפשר, להתחיל להתמקח סמוו
יותר למועד חידוש ההסכמים, תוך תקוו!
שעד אז יתחוללו איזה נס או תפניו
שיהיה בהם כדי לסתום את הפרץ.
בצורה ׳פאראדוכסאלית היה זה דווק;
נשיא מצריים, אנוואר אל־סאדאת, שסיי׳
לממשלת ישראל, לדחות את שעת־המיבח
הכלכלית שלה. יוזמת־השלום שלו הפיחו
תיקוות על אפשרות של מהפך מדיני ש
יביא בעקבותיו גם נס כלכלי. כל ער
התקיימה תיקווה זו, היא כיסתה על הלב:
שהחלה לרתוח בהר־הגעש המשקי ש
ישראל.
מול מדיניותה הקשוחה והעיקשת ש
ממשלת בגין, התנדפו התיקוות. ההתפב
חות היתד, מהירה והקיפה שכבות רחבוו
ובמיוחד את אלה שעל גבן הגיע הליכו
לשילטון. תוך זמן קצר איבדה הממשל
את תדמיתה בממשלה בעלת מטרות מוג
דרות המסוגלת להגשימן. פשיטת־הרגל ד
מדינית הובילה בהכרח לפשיטת־יד כל
כלית. נוצרה בעם תחושה כללית, שהית
אופיינית לחודשי שילטונו האחרונים ש
המערך, כי מול ממשלה חלשה, המנס
להשיג בכל מחיר שקט משקי, תעזור ר
השיטה של כל־דאלים־גבר.
כשהגיעה שעת ההתמודדות הסתבר נ
הטענה שלממשלה אין כל מדיניות כלכלי
אינה מדוייקת. יש לממשלה מדיניות כזא
— והיא מבוססת על תיאוריות שפשטו א
הרגל גם במדינות הקאפיטליסטיות הקיצו
ניות ביותר. זוהי מדיניות של ניסיון להו
גיע את המשק בשיטות של כוח ודיכוי.
הדברים באו לידי ביטויים המובהק בי!
תר בהצהרות שנשא השבוע שר־האוצו
שמחה ארליך. הוא איים לשבור את ו
שובתים ו״להרחיק אלמנטים פאריזטיים
היתה לו גם דרך כיצד לעשות זאת
(המשך בעמוד!6 .

עזו ו״צמן מאיים
״אלץ לבחור בינו
למילחמה, ולהתייצב אחר־כך בפני עשרת
אלפים משפחות שכולות שיפגינו מולי ב שאלה,
:איפה הייתי לפני המילחמה?׳״

מישקעי עבד
ו א מביציות לעתיד

אריק שוון :״מי שטס ולא הלו בשטח, אינו מביו דבר.״

^ קולות שבקעו מלישכת ראש־הממ־
\ 1שלה בירושלים היו באוקטאבות הגבוהות
ביותר. הם הידהדו בכל מיסדרונות
מישרד ראש־הממשלה, עד שכמה מאנשי
המישרד, שחרדו פן אירע משהו לראש-
הממשלה מנחם בגין, מיהרו אל דלת הליש־כה
ופתחו אותה, כדי לברר מה מתרחש
בפנים.
מה שהתחולל בתוך הלישכה ביום החמישי
בשבוע שעבר היה קרב איתנים מילולי
בין שר־הביטחון עזר וייצמן לבין
שר־החקלאות אריאל (״אריק״) שרון. שניהם
נקראו ללישכת ראש־הממשלה כדי
להכריע בפרשת ההתנחלות בקדש ברנע,
ששר־הביטחון הורה למנוע אותה. הפעם
היה זה עימות גלוי, פנים אל פנים, מהחריפים
ביותר שנערכו אי־פעם בין
השניים.
שני השרים, המפורסמים בכושר הצעקה
שלהם, ניצלו אותו הפעם עד תום. הם
החליפו האשמות הדדיות, שכללו גם בי-
טוויי־גנאי ועלבונות אישיים .״הלכה שם
אש וגפרית,״ סיפרו אחר־כך כמה עדים
לעימות ,״חוץ מחילופי מהלומות היה שם
הכל.״
הפגישה הסוערת, שנמשכה לא יותר
מעשר דקות, הסתיימה הפעם בניצחונו של
עזר וייצמן. ראש־הממשלה פסק, בלב כבד,
כי הוראתו של וייצמן למנוע את ההתנחלות
בקדש־ברנע זהה עם החלטת הממשלה
בראשית השבוע שלא להקים יישובים
חדשים בסיני — וזאת למרות שההחלטה
על ההתנחלות למרגלות ג׳בל הילאל בסיני
אושרה עוד בימי ממשלת המערך.
אהדתו של בגין בוויכוח הלוהט שהתנהל
בנוכחותו היתד, נתונה דווקא לעמדה
שייצג אריק שרון. אולם הוא ידע שהוא
אינו יכול להרשות לעצמו, ערב ביקורו אצל
הנשיא קארטר, להמשיך ולמתוח את החבל
בפרשת ההתנחלויות שהביאה כבר
לקרע גלוי עם ארצות־הברית. הוא הצדיק
את עמדתו של עזר. אריק עזב את
לישכת ראש־הממשלה פגוע, נעלב וחפוי־ראש.

היה נדמה למישהו שבכך הוכרזה
שביתת־נשק במאבק על ההתנחלויות בסיני
הנמשך מזה מיספר שבועות בין שני
השרים, הסתבר לו במהרה כי טעה. לא

חלפו שלושה ימים ונוצר עימות חדש בין
שני אלופי צה״ל לשעבר, חריף ומתוח
יותר מקודמו.
שר־הביטחון עזר וייצמן שהה אומנם
בארצות־הברית, לשם יצא בשליחות ממ לכתית.
אולם עוזריו מיהרו לדווח לו לשם
כי שר־החקלאות מתכוון לנצל את היעדרו
מהארץ כדי להעמידו בפני עובדות
קיימות חדשות: לחדש את עבודות הב-
שרת־הקרקע להתנחלויות גוש־אמונים ב-
נאבי־סאלח ובית־אל שבגדה, ששר־הבי־טחון
הורה לפני יציאתו מהארץ על
הפסקתן.
הפעם היה עזר וייצמן נחרץ ונחוש בהחלטתו.
בשיסות טלפון שניהל עם ראש־הממשלה
מארצות-הברית הוא איים להפסיק
מייד את נסיעתו בארצות־הברית,
לחזור לארץ ולהגיש את התפטרותו מהממשלה,
אם תמשך חתירתו של אריק
שרון תחתיו.
הקרב בין שני השרים הפך למאבק
׳הכוחות החמור ביותר בממשלת הליכוד
מיום הקמתה. הוא איים להוביל למשבר
ממשלתי חמור. שיש בו כדי לסכן את
המשך קיומה של ממשלת מנחם בגין.
שכן, אם יתפטר עזר וייצמן על רקע
פרשת ההתנחלויות, קרוב לוודאי שהוא
לא יהיה השר היחיד שיפרוש מהממשלה.
שרי הליברלים וד״ש, התומכים בעמדותיו
בממשלה, לא יוכלו להרשות לעצמם ל ד,שאר
בה, ייאלצו אף הם להתפטר.
בפני בגין תעמוד הברירה להסתכן בפירוק
ממשלתו או לסלק ממנה את עד
שר,־הצרות הכרוני, אריק שדון.

קרב גיו
ניצים
יש כאורה, על פני השטח, נראית
< התמודדות בין אריק לעזר כמאבק
אידיאולוגי בין שתי תפיסות מדיניות
וביטחוניות, בין שתי השקפות־עולם, ה חלוקות
על דמותה של מדינת־ישראל.
אין זה קרב בין נץ ליונה. תהיה זו
טעות חמורה להגדיר את עזר וייצמן כיו-
נת־שלום, המייצגת את עמדות ותפיסות
מחנה השלום, לעומת הניציות של אריק

שרון, המבקשת להכשיל ולטרפד כל דיס־דר־שלום
והמעדיפה שטחים על שלום.
גם אריק וגם עזר הם ניצים בדיעו־תיהם.
המחלוקת הרעיונית ביניהם היא
במידת האמון שיש להעניק לכוונות השלום
של המצרים ובמידת הוויתורים ש ניתן
לוותר להם על מנת להגיע עימם
להסדר. היא מתמקדת בעיקר בבעיית
היישובים בסיני.
עזר וייצמן סבור כי היישובים בסיני
מהווים מיכשול בדרך לשלום. הוא מאמין
כי לו העלה מישהו לפני עשר שנים
בדעתו כי תיתכן אי־פעם יוזמה כמו זו
שנקט בה הנשיא סאדאת, לא היו היישובים
בפיתחת־רפיח מוקמים מעולם. כיוון
שהיישובים כבר קיימים, צריו להילחם עד
הרגע האחרון להשארתם ולחפש כל דרך
אפשרית כדי לשכנע את המצרים להסכים
לכך. אבל אם יתגלגלו הדברים ויגיעו
למצב בו תעמוד ישראל מול הברירה
של או יישובים או שלום, לא תהיה ברי רה
אלא לוותר על היישובים בסיני ולהו רידם•
לאור זאת בוודאי שאין, לדעתו,
להקים יישובים חדשים בסיני או בגדה.
לעומת זאת, סבור וייצמן, ניתן יהיה
לשכנע את המצרים לאפשר לישראל, ב־מיסגרת
הסדר־שלום, להמשיך ולהחזיק
לתקופת זמן מוגבלת אך ממושכת, את
שדות־ד,תעופה הצבאיים שלה בסיני.
מאז פגישתו עם הנשיא סאדאת בעת
ביקורו בירושלים, השתכנע עזר שיוזמת
סאדאת היא הזדמנות היסטורית שאסור
למדינת־ישראל להחמיצה. בתוככי ליבו
הוא חש שההיסטוריה עשתה לו חסד בהציבה
אותו בעמדת המפתח של שר־הבי־טחון
בתקופה זו, כדי שתינתן לו ההזדמנות
לתרום את חלקו לניצול ההזדמנות החד-
פעמית הזאת. העובדה שהעסק נסחב ועולה
על שירטון מביאה את עזר לייאוש
מהפוליטיקה.
עוד לפני שאיים השבוע לראשונה בהת פטרות,
העריכו מקורביו כי לא תהיה זו
הפתעה אם בשלב מסויים יטרוק את הדלת,
יפרוש מהממשלה ויאשים את חבריה
בהחמצת ההזדמנות ההיסטורית. לא
מכבר התבטא וייצמן בחוג פנימי :״לא
אתן את ידי, בניגוד למצפוני, למצב בו
אצטרך, כשר־ביטחון, לתת הוראה לצאת

יש עומת, השקפות אלה של וייצמן,
• מאמין אריק באמונה שלמה שחגורת-
הביטחון בפיתחת רפיח, שהוא היה יוזמה
ומקימה, חשובה יותר מכל הסכמי־שלום
חתומים, שהם בהישג־יד אך לדעתו עלולים
להמיט אסון ושואה על ישראל,
״שלום לא עושים על מפה,״ נוהג אריק
לטעון, תוך עקיצה לעבר עזר ,״צריך ללכת
ברגל ולא לטוס כדי להבין את בעיות-
הביטחון של המדינה.״ האידיאולוגיה ש הוא
מחזיק בה ומאמין בה בכל ליבו היא
שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה את
הלוקסוס של הסדר־שלום, ללא חגורת-
ביטחון שתאבטח אותה למיקרה של הפרתו.
אריק רואה בעזר הרפתקן ביטחוני. עזר
רואה את אריק כסומא פוליטי המנותק
מהמציאות החדשה שנוצרה ואינו מסוגל
להבינה. הוא משוכנע שאם רק יאופשר
לאריק לבקר במצריים ולעמוד באופן בלתי
אמצעי על שאיפת השלום של המצרים
ועל כנותם בנושא זה — כפי שאירע
לו — הוא ישנה את עמדותיו. לאור זאת
גם יזם ופעל לאפשר ביקור כזה של אריק

במצריים.
ניגודי השקפות קיצוניים אלה הם ש גרמו
להתנגשות החזיתית בין השניים,
היוצרת רעמים וברקים ומזעזעת את יציבות
הממשלה.
מעבר לעימות הרעיוני בין השניים
קיים משהו הרבה יותר עמוק הגורם
לכך שההתנגשות ביניהם תישא אופי של
מאבק אישי דרמתי, מהסוג המשמש כחומר
לסידרות הדרמות הטלוויזיוניות המרתקות
ביותר. משהו זה מורכב ממישקעי
העבר ביחסים בין השניים, בניגודי האופי
שלהם ובשאיפה המקוננת בכל אחד מהם
לראות את עצמו כיורש הבלעדי הבלתי
מעורער של מנחם בגין.
מסכת היחסים המורכבת בין שני האישים
הדומיננטים האלה לא החלה בכהונתם
המשותפת בממשלה אחת. היא הת פתחה
במהלך הקאריירייה הממושכת של
שניהם בצה״ל. אשר למרות הניגודים ביניהם,
היה לשניהם גורל דומה.
תרומתם של עזר ואריק כאחד לצד,״ל לא
עמדה בשום פרופורציה לתפקידים אותם
מילאו. שניהם — כמו אלוף נוסף — יש ראל
טל — תרמו לצה״ל יותר משתרמו
הרבה מהרמטכ״לים שלו, כל אחד בתחומו.
שניהם הגיעו עד לקו הגמר במירוץ, אך
לא הצליחו לחצות אותו. הם הגיעו אל
סף באר הרמטכ״לות אך לא זכו לשתות
ממנה. לשניהם גרם הדבר תיסכול עמוק.
אישיותם של שתיים מהפיגורות הבולטות
ביותר שקמו בצד,״ל מעודו, הושפעה
גם מטרגדיות אישיות שהותירו בהם צל קות
עמוקות. אריק נפגע עמוקות מהאסון
בו ניספה בנו הקטן מפליטת כדור בביתו.
עזר לא התאושש מהטרגדיה שפקדה
אותו עם פציעתו החמורה של בנו, שאול,
במהלך מילחמת ההתשה.
יש דימיון ושותפות־גורל גם בדרך בה
פנו השניים מהצבא לחיים הפוליטיים.
שניהם עשו את דרכם הפוליטית בסערה,
תוך טריקות־דלתות רעשניות, מישחקי־ברוגז
ראוותניים, אימפולסיביים ועליות
ומורדות קיצוניים.
כשם שהקים ובנה את חיל-האוויר, אך לא
זכה לפקד עליו בשיאו במילחמת ששת־הימים,
כך זרע וייצמן גם את הזרעים
הראשונים להקמת הליכוד ככוח אלטרנטי-

בהתפטרות ובגין
,רביו אזיק שוון
בי שיטול את השילטון מידי המערך, אך
לא זכה להיות שותף בהקמתו. אריק, ש תרם
יותר מכל אדם אחר להקמת הליכוד,
הלך הביתה דווקא ערב ניצחונו של
הליכוד, בעת שהקים את הסיעה הקיק-
יונית שלו, שלומציון.
תכופות נחלקו השניים בנושאים שונים
תוך תפיסת עמדות קיצוניות. כך קרה,
למשל, בפרשת התייחסותם למשבר שפקד
את יצחק דבין ערב מילחמת ששת־הימים.
כל אחד מהם מעריך את חברו, אך חושש
מפניו מאד.
לאור מערכת יחסים מסובכת זו, נוצר
מצב מרתק מייד אחרי הבחירות האחרונות,
כשפירות ניצחון הליכוד נפלו בחיקו
של עזר, בעוד שאריק אשר הקים את
הליכוד, נותר מוכה ומובס מבחוץ. אילו
היה אריק נשאר בליכוד לא היה ספק כי
הוא היה זוכה בתפקיד שר־הביטחון. בגין
העדיף אותו בתפקיד זה על פני עזר, אך
לא יכול היה למנוע את התפקיד מוייצמן,
אדריכל-הניצחון בבחירות.
באותה תקופה היה זה דווקא עזר שהגה
את הרעיון — אשר ניקנה מייד על-ידי
בגין ונחשב משום מה כשלו — למנות את
אריק כרמטכ״ל.
עזר ביקש לעשות זאת משני טעמים:
כדי לנטרל את אריק מהמאבק על הירושה
ולזכות בתמיכתו ותוך ידיעה שאין
תפקיד שאריק שואף אליו יותר מתפקיד זה.
אלא שמקורביו של עזר שיכנעו אותו
לסגת מרעיון זה. הם הצליחו לעשות זאת
בנימוקים שאריק כבר מזוהה כאישיות פוליטית
ומינויו כרמטכ״ל יתפרש בפוליטיזציה
של צה״ל. הנימוק השני היה שאריק
יחתור תחתיו כרמטכ״ל והוא יוותר בשר-
ביטחון ללא צבא. כך קרה שאחרי שבגין
כבר קנה את הרעיון, אילץ אותו וייצמן
לחזור בו.
אז נולד רעיון הנפל, שהוכשל מייד בלחץ
דעת־הקהל, למנות שני שרי־ביטחון
למעשה בממשלת הליכוד, כשאריק נושא
בתואר של שר למילחמה במירור ולביטחון
פנים.

י ח סי ם
דו-ערכייס

ין ספק בי העובדה שאריק שרון
נוטרל בממשלת הליכוד מהנושא ה
עזו
ו״צמן.. :לשלוח את אריק לקאהיו כדי שיאמין בשלום!
צבאי, שהוא כה קשור אליו והמהווה את
המרכיב העיקרי באישיותו, הולידה בו
רגשות תיסכול וקינאה וגרמה לו לנטור
טינה אישית כלפי וייצמן. הוא לא סלח
לוייצמן גם את ביטול מינוי החירום שלו
במילואים, שניטרל אותו למעשה בצה״ל.
כך נוצר מצב בו מנצל אריק את הבדלי
העמדות בינו לבין עזר כדי לחתור תח תיו
ולערער את מעמדו. המאבק בין השניים
הוא חד־סיטרי לחלוטין. עזר חי
בהרגשה שאריק מתעורר כל בוקר כשבלי-
בו מחשבה: איך להתנכל היום לוייצמן.
הוא עצמו מתגונן בכל הכלים שבידיו, אך
אינו פועל לחתירה נגדית נגד אריק.
כלפי חוץ מחזיקים השניים פאסון, ממשיכים
לשחק את המישחק של ידידות
ואחווה פוליטית. הם אינם חברים ואינם
שותים תה יחד, אך מקפידים להזמין איש

את רעהו לאירועים מישפחתיים. בחדרי
חדרים משמיע כל אחד מהם דברים מסכד
רי-שיער על חברו. עם זאת מחפשים השניים
דרך האחד אל השני באמצעות מתווכים
וידידים משותפים.
פרק מרתק בפני עצמו במאבק בין שגי
היורשים הפוטנציאליים על הירושה, היא
מערכת היחסים שיש לכל אחד מהם עם
מנחם בגין. לשרון ולוייצמן גם יחד יש
יחס דו־ערכי כלפי בגין. הם מעריכים את
אישיותו, התמדתו, קשיות־עורפו והיותו
דמות חריגה הבולטת משיכמה ומעלה מציבור
העסקנים המיפלגתיים הסובבים אותה.
יחד עם זאת היו שניהם מוכנים
לסלק אותו בשלב זה או אחר מהנהגת
הליכוד, כשסברו שהוא המיכשול העיקרי
להשגת היעד של ההסתערות על השילטון.
בגין הוא אדם שאינו שוכח ואינו סולח.

ריס־ מול ו״צמן: הצגה שר ידידות

הוא לא יסלח לוייצמן לעולם על ניסיון
הפוטש שניסה-לערוך נגדו בליכוד, כשם
שלא יסלח לאריק את הצטרפותו לחטיבה
הליברלית דווקא בליכוד ואת פרישתו
מהליכוד ערב הבחירות. אבל בין השניים,
הפייבוריט של בגין הוא דווקא אריק,
בעיקר מנימוקים רגשיים.
בגין לא ישכח לאריק לעולם את העובדה
שנהג לדווח לו ישירות על מהלכי
מילחמת יום־הכיפורים מחדר־המילחמה
שלו בחזית. יחסו אליו גובל במיסטיקה,
כשאריק מסמל בעיניו את דמות האדם
הישראלי החדש, כפי שבגין היה רוצה
לאותו: לוחם וגיבור־מילחמה.
יחד עם זאת בגין הוא גם אדם מפוכח
המכיר בכך שדווקא וייצמן הוא התורם,
יותר משרון, תרומה עקיפה לפופולאריות
שלו ושל ממשלתו. בגין מעריך את הלויא ליות
של וייצמן ואת העובדה שהוא אינו
זוקף שום הישג לזכות עצמו, אלא לזכות
ראש־הממשלה או הממשלה כולה.
בגין יודע שקרנו של שרון ירדה בעיני
הציבור. אפילו כמה מתומכיו וידידיו הקרובים
בעבר מסתייגים ממנו כיום, מגדירים
אותו כ״סכנה לאומית.״ עזר, לעומת
זאת, הוא השר היחיד שמוסיף כיום לפופולאריות
המידרדרת של הממשלה.
אבל שום מנהיג אינו אוהב שיורשיו
נושפים בעורפו. הפופולאריות המופגנת
לה זוכה וייצמן גם בקאהיר ובוושינגטון
אינה מעלה את קרנו. בגין נוהג לעקוץ
את וייצמן על חשבון זה, בעיקר בישיבות
הממשלה ועזר, הרגיש בטבעו, נפגע מכך
עמוקות.
במערך היחסים הזה משחק תפקיד נכבד
גם הרקע האישי השונה של עזר ואריק,
עוד מלפני תקופת שירותם בצה״ל. אריק
רואה את עצמו כאיש-אדמה, שהגיע למה
שהגיע בזכות עצמו ולא בזכות האצולה
המשפחתית ממנה הגיע עזר וייצמן. ה-
קאריירה השונה של השניים בצה״ל, הח ריפה
את הקרע האישי הזה. אריק קצר
את תהילתו במילחמות ישראל. עזר, עם
כל הצלחתו הצבאית, לא נטל חלק ממשי,
שלא באשמתו, במילחמות האחרונות.
באיזה שהוא מקום, בתת־הכרתו ובאופן
בלתי מודע אולי, השלום הוא לגבי אריק
אסון אישי, המבשר את סוף הקאריירה
שלו כלוחם. עזר ידע להתאים את עצמו
למציאות החדשה. אריק טרם הצליח להסתגל
אליה.
בהתמודדות האישית והפוליטית בין השניים
על הירושה, ממלאים גורמים אלה
תפקיד חשוב. ככל שמחריף המאבק צפים
אלמנטים אלה יותר ויותר על פני השטח.
למסתכל מהצד זה יכול היה להיראות
כמאבק דרמתי מותח ומרתק, לולא היו לו
השלכות גורליות על סיכויי השלום ועתיד
האומה.

ההתיישבות בספר יכולה להוות נטל על המאמץ הביטחוני בעיתות
מילחמה או לסייע לן -הבל תלוי במיקום היישובים ובשטח

שוני-סנו -נן או ואל
מד ככל נושא אחר שהוא ביטחוני־צבאי באופיו,
או בעל היבט ביטחוני־צבאי, כך גם ׳נושא היישובים
צריך להיות נדון — ומוכרע — בשני מישורים נפרדים
בתכלית.
המישור הראשון, התחתון, הוא הצבאי המובהק.
רק אחרי שמסתיים בירור זה, צריך !המושא לעלות
ולהגיע למישור השני, הגבוה יותר והקובע, שבו מוגדרות
המסקנות הצבאיות כ״יתרונות״ ,״מיגרעו׳ת״ או ״חסרו*
נות״ פוליטיות (או כלכליות, או חברתיות) ,ומצטרפות
למכלול השיקולים שלפיהם מפלת ההכרעה
הסופית.

כאן אנו עוסקים כשאלת היישובים כמישור
הראשון, הצבאי, כלכד — מתוך הנחה־מראש
שהשיקול הצבאי איננו היחידי, ושיהקכיעה
כעניין זה היא, כסופו של דבר, פוליטית, וכה
ההיבט הצכאי הוא רק אחד־מכמה.
או בעיקר, לייישובי־ספר — ויש
לבין יישובים אחרים, כמו אלה
שמטרתם המוצהרת הראשית היא
התחשבות או הישוב צבאיים־

דיוננו זה •נוגע רק,
להקפיד ולהבחין בינם
המוקמים בלב השומרון,
״יצירת ׳נוכחות״ ,בלא
ישירים מיוחדים.
׳לצורכי ההיבט הביטחוני, יש לבחון את נושא היישובים
בכמה חתכים נפרדים. הראשון הוא התך ה״סייבה״.
לפיו נחלקים היישובים לכאלה שהוקמו בלא כל התיי-
חסות להיבט הצבאי, והוא מתבטא בהקשרם רק בבעיית

— מאת בני מיו ע מיד רוו־ -ן
כמו כל הכתבות החתומות כשם
כותבן כשכועון זה, מכטאים נם מאמריו
של כנימין עמידרור, הפרשן הצכאי של
״העולם הזה״ ,את דיעותיו האישיות.
יש להבהיר כי מאמר זה, המטפל בסוגייה
ביטחונית יסודית, אינו כא להתערב
כוויכוח המדיני על ההתנחלויות
מעכר לקו הירוק, כגץ פיתחת־רפיח,
ולהכיע כו דיעה לכאן או לכאן.
כבואו לטפל כסוגי ההתיישבות כקשר
לתועלת או לגזק שהם מביאים לביטחון,
אין הוא כא להסיע דיעה — למשל —
לגכי השאלה אם אותה התיישבות, שכה
הוא רואה תועלת לביטחון, צריכה
להיות בצירו זה או בצירו האחר של
הקו הירוק.

נוכחות !ושליטי. קבועים, שיחיו צבאיים־טהורים. יוש לדעת
כי ׳אין גבול שנוח יותר להתגונן בו מפני מסתננים,
פידאין ובידע !מאשר גבול יריק וחשוף ׳לחלוטין, שאפשר
־למלואו גדרות, שדחת-מוקשים ושאר !מותקנים ואמצעים
כאלה, וגם להכריז על רצועה רחבה לאורכו כאסורה
לגמרי בכניסה.

!01 0! 0

בחינת הכט״ש, כל יישוב-ספר — ובוודאי עיר/ספר
— חם כאב־ראש, שמותר ואפשר לחייבו
ולד,צדיקו רק אם, מסיבות שונות (לא-צבאיות) ,איו דרך
אחרת להבטיח את עצם נוכחותנו בספר המדובר.

בעיות !הבט״ש הראשיות הן שתיים: פיגועים
כאש מטווח רחוק או מעבר לגבול;
והכלות פיסיות, שמחייבות חדירה מוקדמת
לתוך שיטחנו. ככל שהיישום גדול, צפון? ומפותח
יותר, הוא נוח וקל יותר לפגיעה כאש
מרחוק.

אבל נזכור כי גם בממדי ישראל ד,נוכחיים גורמים
טווחי אמצעי־היאש שיל המחבלים טישטוש ההבדל שבין
״ספר״ ל״ישוב עומק״ — כפי שהוכיחה הפגזת הקטיושות
על צפת וניריח .׳במצב של שיבה !אל הקו הירוק יאבד
ההבדל לגמרי, בכל הגזרות, כי לא יהיה ריכוז אוכל׳וסיד,
אחד בישראל !שיר,יד, מחוץ ל״ספ׳ר״ — כלומר, מחוץ
לטווח אמצעי־חאש ׳שיעמדו לרשות יכיל קבוצת מחבלים:
המרחק בקראוויר שבין צפת ומקורות הירי ד,׳אחרון

יש והבחין בין
״שזבי־סבו רביו
היישובים ברב השומרון,
שממותה פורימית

מבחינת הביטחון השומר,
כד הה״שטזדספו
אינה מטיפה -
אלא גוועת !111*1(11

הגנתם אחרי וכיוון ־שהוקמו, או בשימוש הביטחוני-
הצבאי שניתן לעשות בם! ולכאלה שהוקמו — כמו
יישובי הפיתחה — בעיקר מכוחם של נימוקים ביטחוניים.
את הקמת היישובים האחרונים ניתן להצדיק אך!-ורק
אם מוכחת חיוניותם הביטחיונית־הצבא״ת.
החתך השני ׳בניתוח נושא היישובים הוא של ״ה־ביטחון־השוטף״
(בט״ש) .כבר בתחילה ייאמר, כי מבחינת
הבט״ש ה״מו׳חלטת״ ,כל התיישבות שהיא — ובוודאי
התיישבות־ספר — איננה מוסיפה, אלא גורעת, ומותר
לחייבה !וצריך להזדקק לה ירק כאשר אין ניתן ׳לקיים

עליה, ב!דרום-ילבנון ( 15ק״׳מ) ,הוא כמרחק שבין הקו
הירוק לכל ערי מישור החוף ,׳מרחובות ועד חדרה.
לעניין בעיית הבט״ש הראשית השנייה — פיגועים
פיסיים בשיטחנו — אין היישובים שווים, אבל ההבדל
איננו כתוצאה, כמו במחירה החומרי: יישובים המצויים
בחבלי־ארץ פתוחים, ובעיקר כאשר יניחן למקימם מורחק-
מח מן ד,גבול ולהשאיר רווח ל״מערכת״. ,קלים יותר
להגנת בט״ש מאלה המצויים באיזורים 1סגורים, או ה־יושבים
על הגבול יממש. אך בבר מזמן הוכח, שבהשקעה
נאותה של אמצעים ובהפעלת שיטה !מתאימה, גוחן להשיג

!—24 וי

.׳!תות הנגב

הדוגמה הקיצונית של
יישובי־ספר כנטל צבאי,
״ 5 1י י * 8י*
שאין בהם רווח, אבל ניזקם לנזאנוץ־המילחמה גדול, היא
זו של יישובי ״יותרת הנגב״ — שנותקו גנל־ידי כוח־הפלישה
המצרי במילחמת־העצמאות מן השטח הישראלי שבמרכז
הארץ. בתמונה למעלה: העיר ימית שהוקמה בפיתחה.

בט״ש טוב מאד, נגד חדירות. ופיגועים פיסיים, גם בשיטתי
תספר ר,פרובלמטיים ביותר.
המפתח להצלחת ודאית: ומובטחת כזו הוא הימצאות
היישובים בשטח הנתון לשליטה ישראלית מוחלטת והמהווה
חלק רצוף משטח ישראל. מסיבה זו — ורק
מכוחה — חוסלה־למעשה בעיית הבט״ש (נגד פיגועים
פיסיים) גם ברמת־הגולז !ובבייקעת הירדן. יישובים המצויים
בשטח ׳שאיננו בשליטתנו המוחלטת ואיננו מחובר
ברציפות טריטוריאלית אחת לשאר המדינה, יוצרים או
ייצרו בעיית בט״ש שתהיה, לכל הפחות, קשה וחמורה
מאד — דוגמת זו1שהיוו!כל יישובי הפריפריה ב״מאורעות״
שבתקופת המנדט, ובשלב הראשון של מילחמת-ד,עצמאות
— אם לא בלתי-אפשרית. זאת, במובן, בהתאם לתפיסת
״הגרוע האפשרי״ ,שלפיה נתונים ונסיבות שאינם נוצרים
ונשלטים עיל־ידינו נחשבים לא־ודאיים ולא־בטוחים.

כבר בראשית מילחמת־העצמאות — עוד לפני פלישת
צבאות יערב — התעורר ׳ויכוח חריף ונוקב בשאלת
פינוי היישובים. לא הוצע פינוי טוטאלי שיל כל היישובים
הרחוקים ממרכז הארץ, אלא רק פינוי סלקטיווי, במגמה
לחסל את יישובי ד,״נטל״ .כדי ש יתאפשרו ריכחי-עוצמה
חופשיים להשגת הכרעות וכן חיזוק היישובים שהיו נכס,
או הכרחיים באמת — כלומר, שהחזקתם נחשבה חיונית
למאמץ המילחסה גם מבחינה אובייקטיווית ולא רק מסיבות
פוליטיות או מוראליות.
הטיעונים היביטחוניים־ר,צבאיים שהושמעו — או שאפשר
היה להעלות — בעד פינוי יישובים ובדבר הקריטריונים
לפינוי, מתצמים בשאיפה להגשמה מירבית של
״ריכוז הכוח והמאמץ״ ,כראש ׳וראשון לעקרונות ה־
״עבודה״ של המילחמה (אחרי ה״מטרה״ ,או ד,״דבקות
במשימה״)! כלומר, שיש למעריך ולקבוע ,׳לגבי כיל יישוב
וקבוצת יישובים אם, בנתוני המילחמה ד,צפויה, יחסי-
הכוחות וסידרי־הקדימויות הלאומיים, ייצא מחיר קיומם
והחזקתם בשכר הנזק שיגרמו לאוייב — .ואז אפשר
או צריך לא לפנותם אלא לחזקם ככל הניתן ! או שיתרון
הפרעתם לאוייב ייצא בהפסד מחירם לנו — ואז נחוץ
שיבינו.

לכן, לפחות לגבי שטחים המצויים כחבל־ארץ
הנתון לשליטתנו והמחובר כרצף טריטוריאלי
לשאר המדינה, יש לומר בי בעיות
הביטחון השוט!? אינן גורם־משפיע קובע, בעד
או נגד, על הצדקת הקמתו או קיומו של כל
יייטוב נתון.
במיקרו, של פיתחת־רפיח נוסף אלמנט בט״ש מייוחד-
במינו: קבוצת יישובים זו, יחד עם היישובים שהוקמו
בתוך רצועתרעזה עצמה, אמורים לסייע גם לעיקורה
הנמשך של פעילות הפיגועים מן הרצועה כלפי ישראל,
ובתוך הרצועה גופה. יישובי הפיתחה נועדים לשמש,
למטרת בט״ש זו, כחסם פיסי בין הרצועה וריכוזיה
לבין שטח. סיני, שגם בהיותו בשליטתנו היווה (עד
שנוצר הניתוק הביטחוני מסיני וגם נוטרלה הבעייה
בתוך ריכוזי הרצועה) ״בסים אספקה ותיקשורת״ עיקרי

אין גבוי שנות
יותר להתגונן מ
מנני מסתננים מאשר
גמל ויק וחשוף
לפעילות המחבלים ברצועה וממנה. אם נקבל כי אחרי
שייצא סיני משליטתנו, בוודאי שנשקפת הסכנה ששוב
יהפוך ״׳בסיס״ כזה ומסוכן עוד יוותר, אכן יכול גוש
היישובים בפייתחה לשמש חסם יעיל, אם ובמידה ש אבטחת
הבט״ש ש לו עצמו תהה יעילה.
החתך הביטחוני החשוב ביותר בבחינת שאלת היישובים,
הוא זה של ה״מילחמה״ — משמע, מילחמר,
ממש. לעניין ישובי פיתחת רפיח. זהו החתך הקובע,
החשוב: בהרבה ׳מחתך הבט״ש.

^ שימוש ביישו,כים ובא קורים מיושבים כייסוד בו
1אסטרטגיית הביטחון הלאומית אינו חדש, בוודאי
לא בארץ. יישוב, או ״מרחב מיושב״ ,הם נתחים מן
התשתית הלאומית — שהיא, בעידן המודרני, גם התשתית
שיל מאמץ המילחמה, או ד,״אסטרטגית״ .ככזה, יישוב
משמעיו: אוכליוסה המצויה קבע במקום ! !מערכות תחבורה
ויתיקשורת קיימות! מקורות למים, מזיון, דלק!
אפשרות איכסון ואחזקה של גופי־צבא, מחסנים, מיתקנים,
מיפקדוית, בתיהולים וכר. מיישוב ״ביטחוני״
נדרש שיוכל להחזיק ולהפעיל, בעצמו ומעצמו, עוצמה
צבאית מסויימת באיזורו! ו/או לספק ולקיים את הנחוץ
לגופי־צבא המתבססים ׳בו והפועלים מטנו.

מיבצר יחיעם
המלחמה או כמישכה. יש להדגיש ,״כמות
שהובנו ואורגנו״ :הבנה ואירגון אחרים היו
יכולים לשנות את פני הדברים, ועוד נשוב
לזאת.

ץ* ילחמת־העצמאות היא המילחמה היחידה עד
יז כה, ישבר, לא זו ׳בלבד שהיה קיים ״ספר״ משמעותי
בכל החזיתות ,׳אלא שייושדבי־הספר — אשר הוקמו, במידה
רבה, גם לפי שיקולים ביטחוניים (השיקול הקובע היה
תמיד פוליטי) — אף מילאו תפקיד קבוע, חשוב, פעיל
וממושך במילחמה: תחילה נגיד המאמץ שיל ערביי
הארץ להשמיד את ישראל, ואחר גם נגד כל ארבעת
הצבאות הסדירים !שפלשו לארץ בשילוש החזיתות.
עם היריות הראשונות במילחמר״ שהחלו מייד אחרי
החלטת האו״ם לחלוקה ׳בסוף ׳ 47 התברר, שיישובי-הספר
יכולים להיות גם נטל !ולא רק נכס. ההחלטה ״׳לא להפקיר
אף יישוב יהודי״ היתד, במהותה ׳ובמקורה פוליטית, והושפעה
׳מאד גם משיקולים ׳חברתיים־מוראליים (עד־כדי־כך,
שנמנעו אפילו מפינוי הילדים ושאר היבלתי-לוחמים
מיישובים נידחים וקטנים! וכשפויניו, נעשה הדבר רק
אחרי לבטים, ותכופות ברגע האחרון ממש — כלומד,
לפני נפילת היישוב או ערב ההתקפות הרצחניות ביותר
עליו) .זו הייתה, כידוע, גם המדיניות בתקופות של ה־
״מאורעות״ ובשאר מצבים קשים ליישוב, מימי תל־חי
(אשר לא פונתה בשעתה, למרות שז׳׳בוטינסקי המליץ
!שתפונה) ויעד תש״׳ח.

לו פונו בזמן היישובים ה״שליליים״ —
וכוונתי רק לאלה לבדם, ובשום פנים לא לכל
היישובים — היו נמנעים כמה מן המשכרים
היותר-חמורים של מילחמת־העצמאות, או לפחות
נחלשים או מצטמצמים, וודאי שניהול
המילחמה מצידנו היה יעיל כהרבה; כלומר,
יכולנו להשיג, באותו פרק-זמן ובהשקעת אותם
מאמצים ומ׳טאכים לאומיים, תוצאות איס
טרטניות טובות יותר — או להשיג אותן התוצ־

לצורך מיחזמתי מעש;
יישובי הגולן כאילו
לא היו קיימים
במילחמית יום־הכיפורים
אות שהושגו כפועל, אכל מהר יותר ובמחיר
זול יותר.

ך* •טגיאות החמורות — והיקרות — ביותר לעניין
י 1זה בתש״ח היו אי־פינויים המוקדם של יישובי הנגב,
יישובי גוש־עציון ועוד כמה יישובים בודדים, כמו יחיעם.
גוש־עציון, כך למדנו ,״הגן על ירושלים מדרום״.
אבל הכוח הצבאי העיקרי שאיים על ירושלים היה
״הליגיון הערבי״ ,והוא פלש וגם תוספק ממערב (מיריחו)
ומצפון (מרמאללה) .מדרום איימו על ירושלים (להוציא
את הערבים המקומיים) רק אותן יחידות מצריות, שגרעינן
ועיקרן אלמנטים של ״האחים המוסלמים״( .במועד מאוחר
יותר הגיעו המצרים עד דרום־ירושלים, בהשתלטם על רוב
יהודה. המבקרים המצריים הראשונים בירושלים הישרא־
(המשך בעמוד )32

זהו השימוש המיבצעי העקיף כיישובים. אף
אצלנו — וכמייוחד כיישובים שבהם עסקנו —
הם אמורים למלא גם תפקידים מיכצעיים ישירים.
וקודפ-כל (בהיות תפיסת המילחמה שלנו
כפי שהינה) ,ביוצרים עומק וכמסייעים לניצולו
המירכי, תוך חיסכון מירכי ככוחות.

׳תופעת היישובים ד,״ביטחוניים״ באה לידי ביטוי
מעשי ירק בתיש״׳ח וביום־הכיסורים. במערכת קדש התנהלה
הלחימה רק מחזית הדרומית, בגבול הריק ברוב אורכו
מכל יישוב, ובה תקפנו למן ההתחלה — ורק אנחנו.
במילחמת ששת־ה״מים כבר ואיבדה ההבחנה בין ״ספר״
ו״יישוב עומק״ כל משמעות מעשיית: גם ״העורף האסטרטגי
העמוק״ של ישראל — מישור החוף — היה
למעשה ״ספר״ לכל דבר! יורק במקום אחד — צפון
עמק החולה — נערכו התקפות צבאיות על יישובי־ספר,
שאף הן היו מוגבלות מאד במרחב, בזמן ובעוצמה.
באוקטובר 73׳ התנהלו הקרבות !בדרום, הרחק מכל
ישוב ישראלי! בגבול הלבנוני שרר שקט, וכן גם בגבול
עם ירדן, שלא התקיפה את ישראל במישרין.

רק כרמת־הגולן ניצבו יישובי-ספר מול סבנה
של התקפת צבא ערכי סדיר — והם פונו בולם
עוד קודם שהותקפו. הבוהות הסוריים שטפו
ועברו ליד ובתוך יישובי־ספר ישראליים ריקים
— אגב, הם כמעט שלא נגעו כיישובים וגרמו
נזק מועט מאד, אם ככלל — שלכל צורף
מילחמתי מעשי, באילו לא היו קיימים כלל.
לבעיית היישובים בגולן נדרשתי(בהיארץ) כבר ב־,1970
מפני !אופן וטיב מיקומם ואירגיונם, נראה היה לי אז
שהם חסרי־ערך מבחינה ביטחונית ואין תמורה (ביטחונית)
נאותה למחיר !אחזקתם ולהיותם מטרה אזרחית
הסמוכה לקו־המגע בין הצבאות, נוחה להפגזות ולאיומים
אחרים וזעל־כן עלולה רק להגביר את החיכוך.

במות שהובנו ואורגנו, אין ספק בי מוטב
היה שיימצאו בל יישובי הגולן(בתקופה שלפני
יום־הביפורים) בשוליים המערביים של הרמה
ואז גם לא היה הברח לפנותם לקראת

לוחמי דתיים בגוש־עאיון במילחמת״־העצמאות

לפני שהואשם באחריות לרצח
כפויים ערבים ־ הואשם שמואר רהיס,
כיו!ס מנכר ז;סוכנות, נירי ביהודים:
ניצולי ספינת ה אצ־ ל ״אלטלנה־

מו כ ״ללה ־ ס
ן״י טענות כאילו מנסה הליכוד, מאז
י 1עלותו לשילטון, להציב רק את אנשיו
בעמדות-מפתח ולסלק משם את אלה שזוהו
בעבר כיריבי תנועת החרות ואצ״ל, התגלו
כהאשמות מרושעות וחסרות שחר.
עובדה: אחד מתפקידי המפתח במדינה,
זה של מנכ״ל הסוכנות היהודית, הופקד

במולדת״ ובנשיאת־נשק ללא היתר. היה
זה בעת שהאצ״ל התקיים עדיין כחטיבה לוחמת
עצמאית ואנשיו טרם הצטרפו לצה״ל.
בתל־אביב הוקמו מחסומים ומאות לוחמים
של צה״ל, שנלקחו משדות־הקרב,
ערכו מצוד וחיפושים אחרי מעפילי אל־מלנה.
במהלך המצוד הותקפה גם מצודת
זאב באש 78 .איש נעצרו באותו לילה
בתל־אביב, נלקחו למעצר בצריפי מחנה־יונה,
ששכן על גיבעת הכורכר שם נמצא
היום גן־העצמאות בתל־אביב.
על מאורעות אותו לילה פורסמה הודעה
רשמית של שילטון בית״ר, שראתה אור
מעל עמודי יומון בית״ר, המשקיף. וזה
היה לשון ההודעה:
״אור ליום ט-ז בסיוון הגיעו פלוגות
צבא ל״מצודת זאב״ .הם הקיפו את הבניין,
אשר במרתפו שכנו באורח ארעי מעפילים,
ביניהם נשים וילדים. ללא כל התראה
פתחו באש מרגמות אל הבניין ומייד לאחר
זה התפרצו תוך יריות מסטנים ונשק
אוטומטי אחר למרתף הבניין.
״תוך פעולה זו נפצע קשה בבטנו משלו־

כי העצירים התלוננו בפני השופט על היחס
הבלתי־אנושי כלפיהם במעצר. כתוצאה
מכך הגיש השופט לובנברג לשילטונות
הצבא דו״ח חריף על תלונות העצירים.
בעקבות דו״ח זה נפתח תיק-חקירה נגד
שמואל להים, על שירה בעצורים ופצע
אחד מהם.
הפרשה כולה עומדת להתפרסם בספר ש חיבר
העיתונאי שלמה נקדימון על מאורעות
שנת ,1948 שבמרכזו גם עומדת פרשת אל־טלנה.
נקדימון, מי שהיה הכתב המדיני
של ידיעות אחרונות והמכהן עתה כיועץ
ראש־הממשלה לתיקשורת, עיין במיסמכים
הדנים בפרשה, גילה שם המלצה
להעמיד את שמואל להיס למישפט. מה
אירע אחר־כך י האם הועמד להיס למיש־פט?
מה היו תוצאות המישפט? על שאלות
אלה לא נמצאה תשובה.
לעומת זאת, יש כיום הטוענים כי אותה
פרשה סייעה ללהיס למחוק את הקלון שדבק
בו אחרי שהורשע באחריות לרצח 34
השבויים הלבנונים בכפר חולה, ונידון על
כך לשנת מאסר אחת. בין הנימוקים ש־

במדינה

(המשך מעמוד )21
למכור את אוניות צי״ם כדי לשבור את
הימאים השובתים, לסגור את חברת אל־על
כדי להרתיע את השובתים בה.
אלא שאיומים אלה השיגו מטרה הפוכה.
במקום להרתיע קבוצות עובדים נוספות,
הצליח ארליך לסחוף אותם למערבולת השביתות,
שהתפשטה כמו אש בשדד,קוצים.
איש לא האמין כי ממשלה שאיבדה
את אמינותה כמעט בכל התחומים, תתגלה
כאמינה וחזקה דווקא במאבק על השכר
עם העובדים.
הצהרות שרי־הממשלה כי השביתות תורמות
להבראת המשק, הפכו אותם ללעג
ולקלס .״שביתה כללית במדינה תפטור
את כל בעיות המשק,״ לעגו העובדים,
״ומכירת המדינה, כמו מכירת אוניות צ״ים,
תעלה אותה על דרך המלך הכלכלית. לאוניות
צ״יס נמצאו קונים. אבל מי יסכים
לקנות את המדינה?״

הכנ ס ת
מ־סוזר!העור ץ!

השר והח״ב זיהו את עצמם
דפיזיטון — והמיפדנה
זזדיברזית רועשת
״ח״כ: שמע, הממשלה נמצאת בהידרדרות.
בעיקר השר איקס, מנהיג המיפלגה שלי.

ה הנניל היוו ה
בידיו של עורך־הדין החיפאי שמואל להיס.
בשבוע שעבר אומנם נתגלה (״חירבת
להיס״ ,העולם הזה )2113 כי להיס הורשע
בבית־מישפט צבאי, בשנת ,1949 כאחראי
לרצח 34 כפריים ערביים בכפר הלבנוני
חולה, אחרי שהשתתף כמפקד־פלוגה בכיבוש
הכפר. אולם זאת לא היתה פעילותו
הצבאית הבולטת היחידה של להיס, ובוודאי
לא כזו שהיתר. יבולה למנוע ממנו
את קבלת תפקיד יד־מיגו של יו״ר ההנהלה
הציונית, אריה דולצ׳ין.
לעומת זאת ניצב להיס בתקופת שירותו
הצבאי במילחמת העצמאות במרכזה של
פרשיה מפוקפקת אחרת, שהיה בה כדי
לפסול אותו לכל כהונה ציבורית בשילטון
״המישפחה־הלוחמת״ לשעבר. מסתבר כי
באותה תקופה גילה שמואל להיס להיטות
גדולה מאד לירות. ועוד לפני שירה בכפ
ריים
הלבנונים הוא ירה ביהודים. ולא סתם
יהודים — אלא ניצולי ספינת־הנשק של
האצ״ל, אלטלנה, שהופגזה ופוצצה בחוף
תל־אביב, על־ידי ״התותח הקדוש״ ,על־פי
הוראתו של ראש״הממשלה ושר־הביטחון
דאז, דויד בן־גוריון.
אנשי האצ״ל לא מחלו ולא סלחו מעולם
לאלה שנטלו חלק בירי על אלטלנה ו־940
לוחמי האצ״ל שהיו בה. הם זוכרים עד
היום את 14 חבריהם שנהרגו כתוצאה
מפיצוץ האוניה. אין אולי פרשה בתולדות
העימות בין אירגוני המחתרת העבריים,
שדי בהזכרתה כדי להסעיר את רוחם של
אנשי האצ״ל לשעבר, כמו פרשת אלטלנה.
אף־על־פי־כן ולמרות זאת גילו אנשי
האצ״ל, בהגיעם לשילטון, רוחב־לב ראוי
להערכה ולא מנעו משמואל להיס, שהיה
לו חלק מפוקפק באותה פרשה, מלקבל
את מישרת מנכ״ל הסוכנות היהודית.
אוניית־הנשק והלוחמים של האצ״ל,
אלטלנה, פוצצה והועלתה באש בחוף
תל-אביב, ב־ 22 ביוני .1948 באותו לילה
נשא מפקד האצ״ל, מנחם בגין, את אחד
מנאומיו ההיסטוריים, שזיעזעו את האומה,
האשים את מפוצצי אלטלנה בביצוע פשע
נורא.
מאות לוחמי האצ״ל, שניצלו בקופצם
למים, מצאו אותה שעה מיקלט במקומות
מחבוא שונים בתל־אביב ובנתניה. חלקם
מצאו מיסתור במצודת זאב בתל־אביב.
צה״ל פתח מייד במצוד כדי ללכוד את
־מעפילים המסתתרים, שהואשמו ב״בגידה

שה כדורים המעפיל אשר ס־נדר. המעפילים,
שהיו אותה שעה במיטותיהם, הוצאו
החוצה כשהם ערומים למחצה, ונצטוו
לעמוד עם הפנים לקיר בידיים מורמות,
שעה ארוכה. רק עם תום הטיהור בבניין
הם הועלו בגסות רבה על מכוניות והובאו
למקום מעצר. הפצוע נשאר שוכב על
המדרכה בשלולית דם, ורק עוברים ושבים
הזעיקו עזרה ראשונה והוא הובא לבית־חולים.
״בתוך
המעצר הוחזקו 60 עצירים מליל
הפעולה בבניין המצודה, בתנאים האיומים
ביותר. לאחר שהם סירבו לקבל מזון ירה
אחד המפקדים במחנה המעצר לתוך צריף
העצורים ופגע במעפיל משה צפרי, השוכב
עדיין בבית־החולים הדסה.״
האיש שירה בעצורי ליל אלטלנה בצריף
במחנה

יונה,

היה

סגן־רא שון

שמואל

להיס, מ״בדפ״א בגדוד 22 בחטיבת כרמלי.
למחרת הובאו כל העצורים בפני שופט
השלום שלמה לובנברג, ששיחרר את רובם
בערבות. העיתונות מאותם ימים דיווחה

הובאו בפני שר-הביטחון דויד בן־גוריון
בשנת ,1955 בבקשת החנינה ומחיקת ה עבירה
ללהיס, צויין גם חלקו בפרשת
אלטלנה.
אחרי שנחשפה פרשת טבח השבויים
ב״חירבת להיס״ לפני שבוע, קשרה העיתונות
קשר של שתיקה סביב הפרשה. לא
הופיע שום מאמר שהתייחס לפרשה או
עירער על מינויו של להיס לתפקיד
ציבורי. גם חלקו של להיס בפרשת אלטלנה
לא פסל אותו לכהונה הציבורית הרמה.
ערב המינוי סיפר שלמה נקדימון לשר-
האוצר שימחה ארליך ולאריה דולצ׳ין על
כך שהם עלולים למצוא את עצמם במצב
לא־נעים, כאשר יתפרסם ספרו וייחשף בו
חלקו של להיט בפרשת אלטלנה. למרות
מידע זה לא מצאו השניים לנכון למנוע
את מינויו של להיס כמנכ״ל הסוכנות.
שמואל להיס עצמו סירב להתייחס השבוע
לפרשה. לשאלת כתב העולם הזה
הגיב :״תכתבו מה שאתם רוצים. לי זה
נמאס.״

מנכ״ל הסוכנות להים (מימין !.בקוננרס הציוני

שר אדליד
אנטי־פיליטון
הוא כישלון, והתוכנית שלו כישלון חרוץ.
הוא אינו מתפקד כראוי וכל הזמן יורה
מהמותן...
עיתונאי: עד כדי כך?
ח״כ: מה אתה יודע? אפילו היועצים
הקרובים שלו אומרים שהוא קאטאסטרופח.
הם מתגעגעים כבר לקודמו. גם במיפלגה
יש תסיסה.
עיתונאי: מישהו דיבר עם השר וסיפר
לו על המצב האמיתי?
ח״כ: אפשר לדבר איתו? הוא כל הזמן
בחו״ל. וההכרזות שלו שם — אסון למדינה...״
זהו
קטע מדו־שיח דימיוני, המתנהל-
כביכול בין עיתונאי לבין חבר־כנסת. הוא
התפרסם אומנם במעריב, בגיליון סוף
השבוע שעבר, אך לא בראיון אמיתי אלא
כפיליטון. מחברו הוא כתב הצהרון, אברהם
תירוש.
״קריית־כולגול״ .אולם מה שניראה
לרבים מקוראי הצהרון כפיליטון רגיל ולא
במיוחד מבריק, התקבל במיסדרונות הכנסת
ברצינות גמורה. שרים וח״כים קראוהו
בקפידה, וזיהו חיש־מהרה את הח״כ ה מרואיין
ואת השר המושמץ על־ידו. שכן,
בדיוק שבוע קודם־לכן תקף ח״כ הליכוד
מנחם סבידור את שר־האוצר, שימחה אר־ליד,
אף הוא איש הליכוד -על הצהרות
שהשמיע בעת ביקורו בדרום־אפריקה.
סבידור השמיע את ביקורתו על ארליך
בנאום שנשא באולמי בני־ברית בתל-
אביב, ואילו בפיליטון משמיע הח״כ את
ביקורתו על השר איקס בנאום לפני דיירי
בית־אבות, במקום המתקרא ״קריית־בולבול״.
תירוש
לא הסתפק בתיאור שיחתו של
העיתונאי עם הח״כ ״המדומה״ ,והוסיף
(המשך בעמוד )31

״לי זה נמאס !׳
העולם הזה 2114

מדמהחדשהנרקמת מאחרי הקלון׳ של ה כנ ס ת

לסרק שני ח יני
ארה שר האופוזיציה
ולהכניס במקומם שני
ח״כים שיצטרפו לליכוד
שייח אבו ־ רביע

שייח גיעבר מועדי

ף* כנסת ככר רגילים לפרישות, להצ-
^ טרפות למפלגות אחרות או להקמת
סיעות עצמאיות. אד אין ספק כי אם
תתבצע התוכנית של חטיבת לעם שב-
ליכוד, לספח אליה שני חברי־כנסת נוספים
ללא בחירות, יוכו בתדהמה גם הח״כים
הציניים ביותר.
אפילו מעשה הזנות הפוליטית של משה
דיין, שפרש מייד אחרי הבחירות ממיס־לגת
העבודה וקפץ לעגלת הליכוד, מחוויר
מול התבשיל הכלנתריסטי הנרקח עתה במטבחי
הכנסת.
כאשר בדקה ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת התשיעית את תוצאות הבחירות,

גדולים יותר. אנ שי.י״מ גרסו כי חוק
באדר־עופר אינו תקף במיקרה של הסכמי
עודפים מוקדמים בין סיעות וכי הוא חל
רק לגבי חלוקת מנדטים בין הסיעות שלא
היו להם הסכמי עודפים.
ועדת־הבחירות המרכזית לא קיבלה את
טענתם, וקבעה כי המערך יקבל את המנדט
הנוסף. וכך נכנס לכנסת ח״כ מיכה חריש.
אנשי הרשימה הערבית לא הסתפקו בהתמרמרות,
אלא הגישו עירעור על החלטת
ועדת־הבחירות בפני ועדודהכנסת.
עורך־דינה של מפלגת העבודה, זאב
טריינין, הופיע בפני הוועדה כדי להצדיק
את המנדט הנוסף בו זכה המערך. גם

זועבי מהכנסת בתום שתי שנות כהונה
במידה והרשימה תקבל שני מנדטים. את
סייף אל־דין אי־אפשר לקנות, זאת ידעו
הן. לין והן הורביץ. נאמנותו למפלגת
העבודה אינה מוטלת בספק ואין כל סיכוי
לשכנעו לוותר על תמיכתו בה. אבל את
שייח ג׳אבר מועדי קל ביותר להטות
למפלגה אחרת תמורת טובות הנאה. הוא
נחשד בעבר כסוחר בנשק בלתי־חוקי בצפון
הארץ. חקירת המישטרה בפרשת יריות
טילי הכתף בריב הבין־חמולתי בכפר הדרוזי
אבו־סנאן, בגליל המערבי, הובילה
אל ספק הנשק שנגנב מצה״ל: שייח גא׳־
בר. אולם באותה תקופה, לפני כשלוש

התברר לה כי היא ניצבת בפני בעיה:
לשתי סיעות הקשורות זו בזו, סיעת המערך
והרשימה הערבית המאוחדת (י״מ)
היו עודפי קולות.
לסיעת המערך היו עודפים של מאות
קולות ואילו לסיעה הערבית היו עודפים
של כמה אלפים. שתי הסיעות היו חתומות
על הסכם־עודפים. ההסכם קובע כי הסיעה
שלה יש עודף גדול יותר, מצרפת אליה,
לשם קבלת מנדט נוסף, את הקולות העודפים
של הסיעה השניה.

נציגו של היועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור
אהרון ברק, הופיע בפני הוועדה,
כמייצגה של ועדת־הבחירות המרכזית. ואף
הוא טען כי ההחלטה למסור את המנדט
הנוסף למערך היתד. נכונה.
ההפתעה נפלה כאשר הופיע עורך־דינם
של סייף אל־דין אל־זועבי, מוחמד אבו-
רביע והשייח הדרוזי ג׳אבר מועדי, ח״כ
לשעבר, שכיהן כסגן שר־התיקשורת בממ שלת
המערך האחרונה, שהוא מועמד
מיספר 3של הרשימה הער בית.
היה זה אהרון פאפו, עורך־דין חל־אביבי
הידוע כאיש חטיבת לעם בליכוד.
לאחר ששככה ההפתעה, צצה הסקרנות.
כמה מאנשי המערך החלו לחקור מה פשר
השידוך המוזר בין הרשימה הערבית הקשורה
במפלגת העבודה לבין רשימת לעם
שבליכוד. הסתבר כי הופעתו של פאפו
כעורך־דינם של אנשי הרשימה הערבית
לא היתד, מיקרית. שר התעשייה־המיסחר־והתיירות,
יגאל הורביץ, טיכס עצה עם
הח״כ החיפאי אמנון לין, והשניים החליטו
כי קיימת אפשרות לבוא בדברים עם אנשי
הרשימה הערבית, להבטיח להם את המנדט
השני על חשבון המערך תמורת הבטחה
נגדית כי הרשימה שלהם תצטרף כחטיבה
אל חטיבת לעם שבליכוד.
ללין, הבקיא במתרחש במיגזר הערבי
בצפון הארץ, מהתקופה בה היה חבר
במפלגת העבודה, יש קשרים מצויינים
עם המועמד השלישי שברשימה, שייח
ג׳אבר מועדי. מפי השייח נודע ללין כי
על־פי הסכם פנימי שהושג ברשימת י״מ,
יתפטר מס׳ 1שלה, סייף אל־דין אל-

שנים, היה שייח ג׳אבר מועדי חבר־כנסת
וחסין בפני תביעה משפטית.

מי סי פ ק
א ת הנשק?
ך* י ״ מ חי ה חבר כנסת בטוח אחד,
/איש נצרת סייף אל־דין אל־זועבי,
ועודפים שהבטיחו לה את חבר־כנסת שני :
הבידואי איש הדרום מוחמד אבו-רביע,
אשר נודע בכנסת כידידו של משה דיין.
אולם כאשר הכין אבו־רביע את העבייה
החגיגית שלו לטכס השבעת חברי־הכנסת,
נפלה ההפתעה: אנשי המערך טענו בפני
ועדת־הבחירות כי על פי חוק באדר־עופר
— הקובע בצורה מסובכת ביותר כי ככל
שהסיעה גדולה יותר כך גדלים סיכוייה
לזכות במנדט נוסף — מגיע להם המנדט
הנוסף ולא לרשימה הערבית, למרות ש עודפי
הקולות שלהם קטנים בצורה ניכרת
מאלה של שותפיהם להסכם.
אנשי י״מ התמרמרו. לדבריהם אין טעם
בכלל בהסכמי-עודפים בין סיעות, מאחר
ותמיד הסיעה הגדולה תקבל את המנדט
הנוסף, אפילו אם עודפי הסיעה הקטנה

מי יצביע
בעד?
ייח ג׳אבר הוא איש עסקים ממו־
׳״ לח, אשר במשך שנים רבות שלט
ביד רמה על הדרוזים שבגליל, מביתו
אשר בכפר ירקא. בתיווכו של אמנון לין
הצליחה חטיבת לעם להגיע להסכם סודי
עימו, לפיו אם יכנס לכנסת, ואם יסכים
לכך גם מוחמד אבו־רביע יצטרפו שניהם
לחטיבת לעם שבליכוד.
גם את אבו־רביע לא קשה לשכנע להצטרף
לעיסקה זו: .הוא ידוע כמקורב למשה
דיין, והוא מציין זאת בכל הזדמנות בגאווה.
מהרגע בו עזב דיין את המערך
והצטרף לקואליציה של הליכוד, החל גם
אבדרביע להשמיע דעות ניציות. גם העובדה
שלעם היא מישענתו הפוליטית החזקה
ביותר של ידידו דיין, הקלה עליו
את העיסקה עם הורביץ ולין.
ביום השלישי הבא, ב־ 14 בחודש, עומדת
ועדת־הכנסת, בראשותו של עורך-
הדין איש המפלגה הליברלית ח״כ יצחק
ברמן, לקיים את ישיבת הסיכום שלה
בנושא עירעור י-״מ על חלוקת המנדטים.
הנסיונות של חברי המערך לדחות את
הישיבה עלו בתוהו. יושב־ראש סיעת המערך
בכנסת, משה שחל, שהוא גם חבר
ועדת־הכנסת, ביקש להביא את הד״ר יוחנן
באדר, אחד משני אבות חוק באדר־עופר,
כעד מומחה. וזאת במגמה ברורה להביא

לדחיית ההחלטה לתאריך מאוחר. אך בקשתו
נדחתה, למרות שבאדר הוא מוותיקי

הליכוד. .
מי ייפגע ל
ך • כל אחד ברור, שאם תחליט ועדת/הכנסת
להעביר מנדט, תאשר זאת גם
המליאה. לקואליציה יש רוב בוועדת־הכנ־סת
8 :חברים מהליכוד 2 ,מד״ש ו־2
מהמפד״ל. אין ספק כי כל חברי־הכנסת
של הליכוד יצביעו בעד ההחלטה להדיח

חבר־כנסת מהמערך ולהכניס במקומו ח״כ
מהרשימה הערבית. שני חברי־הכנסת של
ד׳׳ש בוועדה הם שמואל טולידאנו ועקיבא
נוף. טולידאנו, אשר היה יועץ ראש־הממשלה
לענייני ערבים, והנמצא בקש רים
הדוקים ביותר עם שייח ג׳אבר מועדי,
יצביע ככל הנראה בעד ההצעה. אפשר
להניח כי גם נוף יעשה כן, לאחר שתיערך
שיחה בין מנהיגו שמואל תמיר לבין אנשי
הליכוד. שני אנשי המפד״ל בוועדה הם
ח״כ יהודה בן־מאיר, השמח לקעקע את
המערך בכל הזדמנות, ודויד גלס, אשר
לגביו אין יוזמי שוד המנדטים בטוחים
כיצד ינהג. נציג אגודת ישראל, ח״כ
שלמה יעקוב גרוס, יצביע כמובן עם הליכוד
בעניין זה. גם נציג אחר של האופוזיציה,
ח״כ תופיק טובי מרק״ח, עשוי
להצביע בעד ההצעה, ולו רק כדי להכניס
עוד ערבי לכנסת. אל מול כל אלה יעמדו
רק 7חברי ועדת־הכנסת מטעם המערך.
העיתוי — ה־ 14 בחודש — נקבע במיק-
רה. הוועדה כבר דנה בעניין זה במשך
תישעה חודשים, אולם השבוע הבא הוא
התאריך הנוח ביותר כדי לבצע את מזימת
הורביץ־לין. שני האישים מהם פוחדים
הורביץ ולין, שמא יטרפדו את תוכניתם,
יימצאו באותה עת בחוץ־לארץ. האחד הוא
ראש־הממשלה מנחם בגין והשני הוא היועץ
המישפטי לממשלה הפרופסור אהרון
ברק. הורביץ לא שיתף את בגין במזימתו
להוסיף שני מנדטים לליכוד, מפני שחשש
כי ראש־הממשלה יטיל וטו. הורביץ יודע
כי בגין אדם הגון בעניינים מסוג זה וקיי-
(המשך בעמוד )30

1ה היה הסרט הראשון והאחדו
שיוניה חגהגס ה־קנה רה חנק־ ו נ

רדנה מל

טרא׳ף, וביקש ממנה להיפגש איתו במט רה
שתגלם את דמותה של המלכה השוודית
בסרט שאותו עמד לביים, אמרה
לו :״מצטערת, אני לא שחקנית,״ וטרקה
את הטלפון.
מספרת ירדנה :״הטלפון העיר אותי
מהשינה, ומישהו דיבר אתי על סרט ועל
מלכה שוודית. הייתי בטוחה שעובדים עלי,
שזה לא רציני. מה פיתאום שיפנו אלי כדי
לשחק בסרטי מה אני, שחקנית?״
עד שטילפן אל ירדנה עבר ויטק טראץ׳
יחד עם אחיו, המפיק דני טראץ /הצלם
חנניה בר והתסריטאי חנוך לוין, את
הארץ לאורכה ולרוחבה — בחיפוש אחר
המלכה השוודית שלהם. הוא ריאיין עשרות
יפהפיות ידועות, ובהן נורית גפן, אשתו
של יהונתן גפן והדוגמנית חלי גולדנברג,
שאף צולמו במיבחני ניסיון. הוא ריאיין
גם עשרות יפהפיות אלמוניות, אך המלכה
המקווה לא נמצאה.

״רק שלא
יחבלו בלי מודי ם״
1ן 11 1ן| | 1 *1ירדנה גורביץ׳ בתפקיד המלכה השוודית כריסטינה היא, ללא ספק,
* 1 1 1 111111 האשה היפה ביותר שצולמה אי־פעם על מסך הקולנוע הישראלי.
אך ירדנה אינה מתכוונת להיות שחקנית־קולנוע. לדעתה, המיקצוע משעמם ואין סיפוק
בצידו. לצורך גילום תפקיד המלכה נצבע שערה לבלונד, והיא התביישה לצאת לרחוב.
>> ין ספק שהיא אחת הנשים היפות
>* בארץ, וכרגע היא גם שחקנית־הקול־נוע
היפה ביותר. אך ירדנה גורביץ /המגלמת
בסירטו החדש של חנוך לווין,
פנטאסיה על נושא רומנטי, את דמותה
של המלכה השוודית כריסטינה. היא הרא
שונה
המתכחשת לדיעה זו על עצמה. היא
אינה מודעת ליופייה. לדבריה, כל חייה
סבלה מריגשי-נחיתות ,״וגם אם אומרים
לי עשר פעמים ביום שאני יפה, אני
עדיין לא מאמינה בכך,״ היא טוענת.
ללו. לאשר מילסו אליה הרמאי ויוזרו

בסון? יצא וימי, לרעות בשדות
• זרים. הוא החליט שאם המלכה בסרט
שוודית, שתהיה כבר שוודית מבטן־ומלי-
דה. אחת המועמדות הרציניות ביותר לגילום
דמותה של המלכה היתה אנה ברגמן,
בתו הבלונדית של הבמאי אינגמר ברגמן,
המקבלת עבור יום של צילומים בעירום
סך 1000 לירות שטרלינג. אלא שהברג־מנית
נמצאה שמנמנה מדי, ופשוטה מדי.
גם מיבחנים שערך באנגליה ובצרפת לא
הזו>* 1ריימדיר! מ ח אי תדב

יפה ושותקת

זה מה שדרש הב
את דמותה של כר
בטענה כי אינה שחקנית, ורק אחרי מאמצי שיכנו
בלימודיה, ניאותה להצטלם. היא לא יצרה קשרים
מעולם אחר. למטה: יושבת, בין זישא גולד המגלנ

1שר״ ,אומדת ודנה גוו בי ץ
ובבת בסיוט! שר המחזאי חנוך לוין

־ת שוודיה

ואז חזר לישראל, כשהוא על סף הייאוש.
כאן פגש בטקסי, אשתו הגרמניה
של אבי עופרים. טקסי נמצאה מתאימה,
אלא שבעלה לא נמצא מתאים לשהות
באתר־ההסרטה במשך תקופת הצילומים.
הוחלט לוותר על טקסי.
ואז, כשהבמאי, הצלם, המפיק והתסריטאי
נתפסו לייאוש גמור, נתקל ויטק
טראץ׳ בתמונתה של ירדנה, וראה לנגד
עיניו מייד את המלכה השוודית כריס-
טינה השנייה. מספר המפיק, דני טראץ׳:
״היינו מיואשים. ואז, יום אחד פותח ויטק
את העולם הזה, ורואה שם תמונה של
בלונדית יפהפיה. מתחת לתמונה היה כתוב:
,ירדנה גורביץ׳ ,הדוגמנית היפה ביותר
בין הסטודנטיות והסטודנטית היפה ביותר
בין הדוגמניות.׳ ,אותה אני רוצה ,,אמר
לי. התחלנו להפוך שמיים וארץ כדי לאתר
את הבלונדית, עד שסוף־סוף הגענו אליה,
אחרי שבועיים של חיפושים. היא ישר
אמרה לנו בנון־שאלאנטיות , :לא, תודה,
אני לא שחקנית.׳ ויתרנו. המשכנו בחיפושים.
כעבור חודש צילצלנו אליה שוב,
והפעם הסכימה להיפגש איתנו רק בגלל
שנמצאנו בבית סמוך לבית הוריה. אחרת,
לא היתה לנו מלכה שוודית עד היום.״
ירדנה :״הם אמרו לי , :תעשי טובה,
אנחנו נמצאים רק שני רחובות ממך. מד,
איכפת לך* בואי תראי מה אנחנו רוצים.׳
בינתיים כבר שמעתי על הסרט,
ופגשתי חברה שלי שנורא רצתה את התפקיד
בעצמה. החלטתי לקפוץ אליהם. היו
שם חנוך לוין, דני, ויטק וחנניה בר
שהכרתי אותו קודם, כאשר עמד לצלם
אותי לסרט־פירסומת אלא שאני ויתרתי
עליו כאשר ביקשו ממני להצטלם בעירום.
הם סיפרו לי על הסרט. ריממזו

1י¥1 1|״11 יו 11 |,ירדנה גורביץ בתצלוס־פירסומת של חברת־תמרוקים שהפכה אותה
נערת החברה, עד שהעדיפה על פניה את רינה מור. מיס חבל
^ #1111 111
התגלתה כמשתפת־פעולה טובה יותר מירדנה גורביץ׳ ,העובדת מדי פעם בדוגמנות, אך רק
כדי לממן את לימודיה באוניברסיטת ת״א. היא לומדת מדעי המיזרח־התיכון ופילוסופיה.
אליו היא מסרבת בעקשנות להיכנס. יום
אחד פגשה, בדיסקוטק, פירסומאי שהציע
לה להצטלם ללוח־שנה. היא היתה אז
חיילת בבקו״ם, והסכימה. אחר־כך לקח
אותה החבר שלה דאז, השחקן דודו טופז
(המגלם בסרט את דמות המלך הספרדי
חואן, שעימו מתחתנת כריסטינה לבסוף)
למסיבה, שם פגשה בצלם־הפירסומת גברא
שצילם אותה עבור שער של שבועון. השער
הביא לה הצעה מפתה מחברת־תמ־דוקים
מפורסמת, והיא הפכה נערת אותה
חברה. תמונותיה הופצו בעשרות עותקים,

ממני לקרוא את התסריט ולהחליט.
־״לקחתי את התסריט הביתה, והוא מצא
חן בעיני, התייעצתי עם החבר שלי, דורון,
והחלטתי להגיד, כן.׳ ממילא הייתי
בטוחה שבצילומי המיבחן אכשל, שלא
ייצא מזה שום דבר ושיוותרו עלי. יומיים
אחרי זה עברתי את המיבהנים, ואמרו
לי, :התפקיד שלך.׳ ״הסכמתי. התנאי
האחד והיחידי שהתניתי היה שהצילומים
לא יחבלו לי בלימודים, וכך היה.״
ירדנה גורביץ׳ היא טיפוס הרחוק מאד
מעולם הזוהר השואף לאפוף אותה. היא
הגיעה לגמרי רמהרה אל עולם זה. ש
זאי
ויטאק טראץ׳ מירדנה גורביץ׳ ,כאשר גילמה
׳סטינה. ירדנה סירבה לקבל על עצמה את התפקיד
נ רבים, ולאחר שהובטח לה כי הצילומים לא יחבלו
חברתיים עם אנשי הצוות, שלדבריה הם בוהמיים,
את דמות נשיא המדינה (מימין) לבין אלכם מונטה.

שחקנית קולנוע זה מקצוע משעמם, מעייך וחסו־סיפוק־ ן

_ 129

שוד המנדטים
(המשך מעמוד )27
מת אפשרות שהוא לא יתן ידו למזימה
בזו. לבנין יש סיבה נוספת שלא לרצות
בכל העניין: מאזן הכוחות בתוך הליכוד
יתערער אם יצטרפו עוד שני חברי־כנסת
לחטיבת לעם, שתימנה אז 10 זז״כיס.
יגאל הורביץ ואמנון לין גם יודעים
כי הפרופסור ברק יתנגד לנסיון שלהם
לשדוד מנדטים. טענותיו של ברק בפני
הוועדה לא הועלו אומנם כחוות דעת היועץ
המישפטי לממשלה, אלא כפרקליטה
של ועדת־הבחירות לכנסת, והוא היה רק
במעמד של אחד מהצדדים הטוענים, אולם
ידועה השפעתו הרבה על ראש־הממשלה
בעניינים מסוג זה. ומכך חששו הורביץ
וליו•

אנשי המערך מתכונים לטרפד בכל
מחיר את המזימה לגזול מהם ומהרשי-
מה הקשורה בהם שני חברי־כנסת. מאחר
ולא ניתן לדחות את ישיבת הוועדה, הח ליטו
אנשי המערך להשתמש בשיטה הידועה
של נאומים ארוכים. כל אחד מששת
החברים שיהיו נוכחים בישיבה (משה שחל
לא יהיה בה משום שהוא יוצא בסוף
השבוע לסיור ברומניה) ,ינאם שעה ארוכה.
על-ידי כך הם ינסו למנוע קבלת
החלטות באותו היום. אנשי המערך יודעים
כי יושב־ראש הוועדה, יצחק ברמן,
יוצא בסוף השבוע הבא לחוץ־לארץ ויחזור
רק לאחר תום פגרת הכנסת, בעוד ארבעה
חודשים. כך שאם יצליח תרגיל הנאומים
הארוכים, יעלה בידם לדחות את ההפיכה

והפרלמנטרית הקטנה ואולי לטכס עד אז
עצה איך להימנע מרוע הגזירה.
אחד המועמדים להדחה, סייף אל-דין
זועבי, מי שכיהן בעבר שנים רבות כראש
עיריית נצרת, אינו מודע בינתיים לקנונ יה
הנרקמת מאחורי גבו על־ידי אנשי רשי מתו
שלא נכנסו לכנסת. בעבר דחה ז ד
עבי ניסיונות לשכנעו לתמוך בקואליציה
של ממשלת הליכוד, אפילו תמורת הפיתוי
שהוצע לו, לכהן כסגן שר־חוץ.
קרוב לוודאי שפיצוץ הפרשה יניע את
זועבי שלא לקיים את ההסכם שיש לו עם
חברי רשימתו לפרוש מהכנסת כדי לאפשר
לשייח ג׳עבר מועדי לכהן כח״כ.
במקרה כזה, לא מן הנמנע שהעניין יגיע

לבית־המישפט שיתבקש לחייב את זועבי
לממש ולקיים את ההסכם שהוא חתום עליו.
אין ספק שאם אמנם תתבצע המזימה
תספוג מפלגת העבודה מכה אלקטורלית.
אולם הליכוד יספוג במיקרה זה מהלומה
מוסרית. הציבור לא יאהב מעשה כזה.
הנפגע האישי יהיה ח״כ אימרי רון, איש
מפ״ם, אשר נכנס לכנסת רק בתחילת
השנה, במקומו של חיים צדוק שהתפטר
ממנה.
תוספת שני מנדטים לליכוד תחזק, כמובן,
את השילטון. הליכוד לא יזדקק עוד
לאגודת־ישראל בקואליציה. הוא יסתפק
בעזרתו המובטחת של ח״כ פלאטדשרון
וייעזר באחת משתי המפלגות הגדולות —
ד״ש או המפד״ל.

מ שה ד״ן ושמעון פרס היו שותפים דקווויה דהדחת
עובד ישר מ תפקידו ל קי דו ם מעמד של אנשיה
ילולא היד הדברים ברורים כל-
/ /י י כך, לא היינו מאמינים שייתכן
כשבר הזה בשירות המדינה של ישראל״ —
מלים אלו נאמרו על-ידי ביודהדין לעבודה
בירושלים, בפסק־דין מנומק בו טיהר
בית־הדין לחלוטין את שלמה פרנקל, מי
שהיה קצין־תחבורה ברצועת עזה מ־1968
עד .1972 פרנקל היד. קורבנה של עלילת-
שווא, שנרקמה נגדו בשיתופם של משה
דיין ושימעון פרס, שהיו שרי הביטחון
והתחבורה בממשלת ישראל בשנת . 1972
העלילה הוטחה נגדו למרות שהשרים
ידעו כי פרקליטות המדינה קבעה כי זוהי
עלילת־שווא והמליצה להעמיד לדין את
המתלונן נגד פרנקל. דיין ופרס התעלמו
ממימצאי פרקליטות המדינה, הדיחו את
פרנקל מתפקידו ויזמו פירסום בכל אמצעי
התיקשורת כי לקח שוחד. כתוצאה מכך
נגרם לו התקף לב, ורק אחרי שש שנים
של מאבק נואש הצליח להוכיח את ציד־קתו
ולחשוף את הקנוניה שנרקמה נגדו.
זוהי עלילת דרייפום ישראלית, שיוזמיה
ומחולליה מכהנים האחד כשר־החוץ של
ישראל והשני כחבר כנסת ויו״ר מפלגת
העבודה.
חלקה של הפרשה פורסם בעיתונות,
אשר העלימה את חלקם של דיין ופרס
בה, כפי שהדבר נחשף מתיק בית־ה־מישפט.
שלמה
פרנקל היה עובד מסור במישרד
התחבורה שנים רבות. בשנת 1968 מונה
כקצין־תחבורה ברצועת עזה, ובתוקף תפקידו
בנה ופיתח את נמל עזה והכשירו
להובלת ההדרים של הרצועה. בשנת 1972
החל לעבוד ברצועת עזה סגן־אלוף יוסף
יפת, שמונח לתפקיד קצין־מטה לקשרים
עם האוכלוסיה לבחינת הלכי־רוח. יפת
היה חביבו של שר־הביטחון משה דיין,
ותפקידו האמיתי היה לדווח על גילויי
עתיקות בשטחים המוחזקים ולרכוש עבורו
עתיקות. העולם הזה ( ,1829 ספטמבר
)1972 תיאר בהרחבה כיצד קידם דיין את
יפת, שנפטר בינתיים, אשר התגייס לצה״ל
אחרי מילחמת ששת הימים בדרגת סגן
וקיבל דרגת סגן־אלוף בסוף .1970
יפת נאלץ לנטוש את תפקידו בשלהי
1972 בגלל חשדות שהתעוררו סביב הקש רים
בינז לבין אחיו, עורך־הדין אברהם
בר־יפת. האח, שהיה קצין־מטה־מישפטים
ברצועת עזה, פרש מתפקידו והחל לעבוד
ברצועה כעורך־דין פרטי, בעת שאחיו
היה קצין־מטה לקשרים עם האוכלוסיה.
סגן־אלוף יפת פוטר בגלל חשדות כי מסר
לאחיו, עורך־הדין, מידע שאיפשר לו להוציא
כספים מתושבי הרצועה שלא כדין.
מיסמכי התיק של שלמה פרנקל מאש רים
את הפירסום ומוסיפים פרטים רבים,
מחמירים יותר. מסתבר כי האחים יפת
ובר־יפת פנו לפרנקל, שיסדיר רשיונות
למוניות ולייבוא רכב ללקוחותיו של עורך-
הדין בר־יפת. פרנקל סירב, והשניים החלו
לאיים עליו, לשוא. פרנקל התגלה כקצין-
מטה ישר, שדחה את כל ההצעות והפיתויים.
כשראו השניים כי אי־אפשר להתגבר
על פרנקל, פנו לשר־הביטחון משה
דיין וביקשו כי יעזור להם לסלקו מתפקידו.
תוכן השיחות בין יפת לדיין אינו
מופיע בתיק. דיין בעדותו אמר כי לא
היה מרוצה מעבודתו של פרנקל, ולכן
הורה להעבירו מתפקידו. ובכלל, הגיעו
לאוזניו רינונים כי פרנקל מקבל שוחד,
אמר דיין, אך הוא אינו זוכר את מקור

30 4

עליות שווא

מטוהר שלמה פרנקל

הרינונים. כיוון שדיין לא היה ממונה על
פרנקל, אלא שימעון פרם, פנר. שר־הביט־חון
לשר־התחבורה וביקשו כי יסלקו מתפקידו.

שפר

א מנו ת
י פרס דאה ההצעה בזמן. נאמנו מת״
קופת רפ״י, דויד אסא, הודח מתפקידו
כיו״ר מזכירות קואופרטיב דן והיד.
צריך למצוא לו תעסוקה מתאימה. אם
יסולק פרנקל, יתפנה מקום לאסא וכך
יהיו גם דיין וגם יפת שבעי-רצון ומרוצים.
עתה היה צריך להמציא סיבה לסילוקו
של פרנקל וזו בושלה חיש קל.
באפריל 1972 הגיע פרנקל למקום עבודתו
ברצועה ומצא שוטר, שביקשו לבוא
למפקד מישטרת עזה. פרנקל ענה כי יבוא
כעבור שעה, כיוון שיש לו עניינים דחופים
לסדר. השוטר הלך וחזר בליוויית

סמל, שאיים על פרנקל בנוכחות חבריו
לעבודה, שאם לא יבוא מייד יופעל נגדו
כוח. בתחנת המישטרה הודיעו לפרנקל
שתושב מן הרצועה הגיש נגדו תלונה, כי
קיבל ממנו 300 לירות כשוחד. פרנקל
הכחיש את הדבר ותבע לראות את התלונה,
אולם בקשתו נדחתה. הוא נעצר
והובל לתחנת המישטרה באשקלון. בדרך
לקה בהתקף לב, והובל לבית־חולים. עוד
באותו היום דיווחו אמצעי־התיקשורת בהרחבה
על המעצר ועל החשדות.
בסוף אותו החודש קיבל פרנקל מכתב
ממישרד-התחבורה, בו נמסר לו כי הוא
מושעה מתפקידו זמנית, בגלל !החשדות
שהועלו נגדו. המכתב נכתב ב־ 9באפריל
— שבועיים לפני שנעצר. כאן החל פרנקל
להבין כי נרקמה נגדו עלילה. הוא השיג
את התערבות ועד העובדים, שהכריז על
סיכסוך עבודה: התוצאה היתד״ שהוסכם
על הקמת ועדה פריטטית לשם דיון בפרשה.
בינתיים
סיימה המישטרה את החקירה

והעבירה את מימצאיה לפרקליטות המדי נה.
ב־ 19 ביולי 1972 דיווח סגן פרקליט
המדינה לגבריאל בך, פרקליט המדינה,
כי אין ממש בהאשמות נגד פרנקל ומקורן
בעלילודשווא. פרקליטות המדינה המליצה
להעמיד לדין את האדם שהתלונן, ולא
את פרנקל. מימצאי הפרקליטות הועברו
למישרד־התחבורה ולצה״ל, והגיעו גם למי
שהיה מפקד פיקוד המרכז והאחראי על
רצועת עזה, אלוף רחבעם (״גנדי״) זאבי.
בתיקי בית־הדין מצוי מיסמך בחתימת
גנדי, בו הוא מביע את אי־שביעות רצונו
מן הקשרים שבין סגן־אלוף יפת לאחיו,
עורך־הדין בר-יפת. כן מועלית במכתבו
של גנדי הטענה, כי יפת אוסף חומר ב־מישרדי־ממשלה
לשימושו של אחיו. ב־מיסמך
כתוב כי גנדי נזף בסגן־אלוף יפת
והורה לאסור על עורך־הדין בר־יפת את
הכניסה לרצועה. זמן קצר לאחר מכן
פרש סגן־אלוף יפת מצה״ל.
בינתיים החלה הוועדה הפריטטית של
מישרד התחבורה לדון בפרשת פרנקל,
כאשר מימצאי הפרקליטות הועלמו, גם
מפניה וגם מפניו של פרנקל. לפני הוועדה
הופיע המישנה למנכ״ל מישרד־התחבורה,
יוסף בהאר, שהעיד כי יש חשדות נגד
פרנקל על קבלת שוחד וכי מתנהלת נגדו
חקירה פלילית. עדות זו היתד, שקר גס,
שכן אז כבר היה מצוי בידי מישרד-
התחבורה הדו״ח של פרקליטות המדינה.
פרנקל עצמו לא הוזמן להופיע בפני הוועדה,
למרות בקשותיו הרבות. הוועדה הח ליטה
לבסוף להעביר את פרנקל מתפקידו,
והוא כיהן מאז ועד היום הזה כרשם כלי-
שיט בנמל חיפה.

פרקליט עיקש
^ ח צי • שנה לאחר מכן, כאשר פרנקל
* כבר עבד בנמל חיפה, נודעו לו ב־מיקרה
כל מימצאי פרקליטות המדינה.
במשך חודשיים היה עליו לכתוב ולאיים
על מישרד־התחבורה, עד שקיבל לידיו
את המימצאים. מייד עם קבלת המימצ-
אים, לפני ארבע שנים, הגיש עורך־דינו,
אברהם רונן, תביעה נגד המדינה בבית-
הדין האזורי לעבודה בירושלים, בה דרש
לטהר את שמו של פרנקל.
ארבע שנים נמשך המישפט. לבסוף הוצא
פסק־דין שזיכה את פרנקל מכל חשד.
פסק־הדין מתח ביקורת חריפה במיוחד
על פרקליט מחוז ירושלים, מיכאל קירש,
שטען כל העת כי יש זכות למדינה
להעביר עובד מתפקידו, ואין חשיבות לשאלה
אם ההעברה נעשתה כדין. פסק-
הדין קבע במפורש, כי לא יתכן שבתי-
הדין יבדקו רק את סמכות הרשות המבצעת
מבלי לבדוק את השאלה איך משתמשת
המדינה בסמכותה. קירש טען גם,
כי לא היה צריך להזמין את פרנקל
לוועדה, שכן אין הוא צד להליך. בית־המישפט
דחה טענות אלה כלא רציניות,
ורמז על מורת רוחו מהתעקשותו של
קירש להילחם בפרנקל בכל כוחו.
טיהורו של פרנקל הוא כתב־אישום
חמור נגד משה דיין, שימעון פרם ועוזריהם
— שסייעו להם להעליל על פרנקל
עלילת-שווא, על מנת לפנות דרך לנאמנו,
של פרם, דויד אסא, ולאוסף־העתיקות־של-
דיין, יוסף יפת.

במדינה
(המשך מעמוד )26
שיחה שנייה — בין אותו ח״ב לבין השר
איקס. בתיאור מתרפס הח״ב, מהלל את
השר ומפאר את שמו, ומגניב לתוך דבריו
גם בקשה ״צנועה״ :להישלח לארצות־הברית,
בשירות ההסברה הישראלית והמגבית
היהודית.
אלא שדיברי־החנופה של הח״ב לא שבו
את ליבו של שר־האוצר שימחה ארליך.
חמתו בערה בו להשחית, עד שהתפנה
מעיסוקיו הממלכתיים כדי לשבת לכתוב
מיכתב לח״ב מנחם מבידור. אחר־כך הורה
למזכירתו לשכפל את המיכתב ואת הפילי־טון
של מעריב, ולשלוח אותם לכל אחד
מחברי הכנסת הליבראלים שבסיעת הליכוד.
ויתור
על קוליגיאליות. להלן נוסחו
המלא של מיכתב האנטי־פיליטון של שר־האוצר,
המתגלה כפיליטון מוצלח לא פחות,
בזכות עצמו:
״למנחם מבידור — שלום !
״ביום שישי ,24.2.78 פירסם א. תירוש
ב,מעריב׳ רשימה, ובה הוא מצטט מנאומך
ב,בני־בריוד, בו תקפת את שר־האוצר על
הצהרתו בדרא״פ כי ישראל יכולה לשמש
צינור־מעבר למוצרי דרא״פ לאירופה ו־ארה״ב,
עימן אנו קשורים בהסכמי מיסחר
נוחים. בהמשך דברים בנאומך זה תקפת
קשות את שר־האוצר.
״כמובן, לא התייחסתי ברצינות אל הדברים.
ראשית, משוס שלא אמרתי דברים
כאלה ועיתונאי עויין לישראל ייחם לי דבר
שלא היה ולא נברא, מתוך מגמה לפגוע
בישראל. הצטערתי שחבר־כנסת וגם חבר
מיפלגתי אינו בודק אמיתות הדברים, אלא
מפריח דיברי־סרק או חוזר עליהם, מבלי
להתחשב אם זה משרת את המדינה או
פוגע בה, מבלי לדבר על קולגיאליות,
שעליה ויתרתי מזמן.
״אולם בהירהור שני( ,זברתי בתומי, כי
למרות ויתורי על יחס חברי חייב אני
לשאולך, ושוב, לא מטעמים חבריים אלא
יטעמיס לאומיים, הכיצד מרשה לעצמו
ח״כ לחזור על דיברי־איוולת הגובלים באנטישמיות,
מבלי־לבדוק תחילה אמיתותם?
האס אתה באמת סבור, שהנואס אינו חייב
לשמוע את עצמו? !
״אולם למען האמת, גס על השאלה
ויתרתי, לולא מקרה אחר הקשור להופעתך
האומללה. לא הייתי כותב שורות אלה,
כשם שלא עשיתי זאת בעבר, אס כי היו
לי כל הסיבות לכך — אלא משום שהפעם
הופנתה תשומת לבי לפיליטון שפורסם
ע״י א. תירוש ב,מעריב׳ ביום שישי .3.3.78
הפיליטון המצ״ב, מעמיד אותך באור מסו־ייס
שאיננו ערב לי כחבר ובוודאי לא
יערב לך, כאשר תקר^אותו. למען האמת,
ורק האמת, לא שוחחוד עם איש על כך
ומכל שכן לא עם א. תירוש, ואף לא
שמתי לב לפיליטון, אילולא העירו לי
על כך.
״המסקנה היא כפולה: א) חכמים היזהרו
בדיבריכם ; ב) העולם איננו גולם.
״איני מצפה לשינוי דרך ואופי -אולם
רצוי שגס אתה תדע כיצד מתייחסים לנאומים
בומבאסטייס.
״בברכה, שימחה.״

מי שפט
על1ח 1דו של ק!ד

הזמרת מאשימה :
״אמרגגי הוגו אותי
ופגעו כאקריירה שלי!״
ההופעה בצפת בערב יום העצמאות האחרון
היתה, לגבי הזמרת נירה גל (,)29
אירוע רגיל, הופעה אחת מני רבות. אבל
בסוף הערב, דקות אחדות לפני שעזבה את
המקום, ציפתה לה הפתעה לא־נעימה.
״את זמרת טובה,״ אמר לה מזכיר העירייה
,״אבל למה את לוקחת כל־כך
הרבה כסף להופעה? 6000 לירות זה
באמת יותר מדי.״ נירה נדהמה. עם כל
אמונתה בעצמה, מעולם לא עלה על דעתה
לדרוש מחיר כזה. היה ברור לה שמאר־גניה,
אבי פרץ ואבי סרוטניק, ממישרד
מטה האמנים, דרשו ללא־ידיעתה סכום
גבוה ואף הצליחו לקבלו.
נירה גל החליטה לברר את הנושא עד
הסוף. תוצאות חקירותיה הפרטיות על המחירים
שדרשו — וקיבלו — שני האמרגנים
תמורת הופעותיה, הובילו לתביעה
מישפטית נגדם, באמצעות עורך־דיו ויק-
(המשך בעמוד )35
העולם הזה 2114

הובטחו לו על-ידי היזמים 5</,ממניות
הפרוייקט.
עד כאן הכל כשר ולגיטימי, ללא כל
פגם ציבורי. אבל מסתבר כי תוך כדי
פעילותו במיסגרת זו, עשה ח״כ אהוד
אולמרט מיספר מעשים היכולים בהחלט
לשמש מודל לשחיתות ציבורית שיש
להוקיעה.
חוק חסינות חברי־הכנסת 1951 אוסר
במפורש על חברי הכנסת להשתמש במעמדם
לצרכיהם הפרטיים. סעיף 14 לחוק
קובע :״אסור לח״כ להשתמש בתואר
תפקידו בכל פעולה הכרוכה בעיסוקו או
במיקצועו.״ העונש החל על העובר על
סעיף זה: עונש מאסר של שנתיים.
והנה, למרות האיסור המפורש, משתמש
ח״כ אולמרט בתארו כחבר־כנסת לצורך
קידום האינטרסים הפרטיים שלו, במיסגרת
עיסוקו בגיוס השקעות לפרוייקט הפרטי
המיסחרי. על הפרוספקט הרישמי שמפי צים
היזמים בין המועמדים להשקעה,
מופיע — ליד שמו של עורך־הדין אולמרט
— התואר חבר־כנסת.

אהוד אודמוס
מנצר את מעמדו
הציסו נח״ב -
ם׳ רגווו
0*303 בניגוד
דחוק

השחיתות הציבוו־ח
שר ח״כ אולמום
^ ם אי־ פעם יחולק בישראל פרס על
י י שיא הצביעות, אין ספק שהוא יהיה
חייב ליפול בחלקו של ח״כ אהוד אולמרט.
בשבוע שעבר ניצב אולמרט על במת
הכנסת, ותוך ניצול חסינותו האשים את
האלוף במילואים רחבעם (״גנדי״) זאבי
בכך שהוא ״אדם בעל מעמד מתאים למודל
של שחיתות חברתית,״ בשל קשריו
עם המלונאי בצלאל מזרחי. למרות שבבית־המישפט
תלויה ועומדת תביעה על הויצאת
דיבה של גנדי נגד אולמרט, פגע הח״כ
בכללי הסוב־יודיצה, חזר על האשמות
המהוות אחדות מן הנושאים שיעמדו לבירור
במישפט, טען כי פעולותיו של
זאבי הן ״המדרגה התחתונה ביותר של
שחיתות חברתית.״
ניתן היה להעניק לאולמרט את פרס
הצביעות, משום שבעת שהתיימר להיות
מטיף־בשער כנגד השחיתות החברתית
וציבורית, יצר הוא־עצמו מודל חדש של
שחיתות ציבורית.
ח״ב אהוד אולמרט אינו מהסס לנצל את
מעמדו החברתי והציבורי כחבר-כנסת, כדי
לקדם את האינטרסים הפרטיים שלו על
חשבון הציבור במטרה לגרוף רווחים לכיסו
הפרטי, בניגוד מפורש לחוק ולכללים
החלים על חברי־כנסת.
לא רבים יודעים כי מלבד פעילותו
הפרלמנטרית, המיפלגתית והבלשית, המביאה
לו אומנם פירסומת רבה אך מעט מאד
רווחים כספיים — קשור ח״כ אולמרט גם
בפעילויות מיסחריות מסועפות, שיש בהן
כדי להעשירו ולצרפו בסופו של דבר
לשיכבת המיליונרים בישראל.
אולמרט הוא עורך-דין, שבצד פעילותו
הציבורית ממשיך בפרקטיקה המישפטית

הפרטית שלו, דבר המותר לח״כים־מישם־
טנים על־פי הכללים החלים על חברי-
הכנסת. בין שאר השירותים שהוא נותן
כעורך־דין, מעניק אולמרט ייעוץ מישפטי
לפרוייקט הנקרא ״מרכז רפואי לחולים
(פציינטים) זרים״.
מטרתו של פרוייקט זה: היא ליזום בישראל
הקמת מרכז־רפואי ענקי, שיעניק שירותי
רפואה על בסיס מיסחרי פרטי לחולים
מכל רחבי העולם, במיוחד ממדינות־ערב,
איראן, תורכיה, אירופה וארצות־הברית,
ולפתח את מה שמכונה ״התיירות הרפואית״
לישראל.
על־פי תוכניתו של היזם דויד דודאי,
לשעבר סגן־אלוף בצה״ל, יוקם מיבנה רב־קומות
ענקי שיכיל 400 חדרי־מלון ברמה
הגבוהה ביותר ;.,שיהיו מחוברים למעבדות
ולשירותים רפואיים שיוענקו לתיירים.
תוכנית המרכז תוכננה בידי האדריכל
זלמן עינב, והיועצים הרפואיים של המרכז
הם הפרופסורים משה מני ועזרה זוהר.
כאשר תוכנן הפרוייקט לראשונה, הוע רכה
ההשקעה הדרושה להקמתו בסכום של
573 מיליון ל״י. כיום, בגלל האינפלציה,
יידרש להקמת המרכז סכום של כ־800
מיליון ל״י.
400 מיליון ל״י מסכום זה אמורים להיות
מגוייסים ממשקיעים זרים ומקומיים, כש־בכוונת
היזמים לשכנע את הממשלה להע ניק
להם הלוואות בסכום של 400 מיליון
ל״י נוספות.
אולמרט אינו רק היועץ־המישפטי של
הפרוייקט, אלא גם שותף פעיל בו, המנסה
לגייס משקיעים ולשכנע את הממשלה
לסייע לפרוייקט. תמורת שירותיו אלה

/ \ 1.כ/1£01£יו

אולמרט יוכל אולי לטעון כי איזכור
מעמדו כח״כ, בפרוספקט המיועד לגייס
י השקעות, נעשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו.
אלא שלרוע המזל מסתבר כי הוא־עצמו
מפיץ את הפרוספקט בין המשקיעים, כך
שאינו יכול לטעון שלא ידע שתארו כח״כ
מופיע בו.
ויותר מכך. כדי לשכנע משקיעים זרים
להשקיע בפרוייקט המיסחרי־הפרטי, מנצל
ח״כ אולמרט את נסיעותיו לחו״ל, הממומנות
על חשבון הציבור. לא־מכבר נסע
אולמרט בשליחות מישרד־החוץ למסע-
הסברה בארצות־הברית, על חשבון המדינה•
את מסעו זה ניצל כדי להיפגש עם קבוצות
של משקיעים פוטנציאליים, במטרה לשכנעם
להשקיע במיפעל, שבידיו יהיו 50/0
ממניותיו (שתהיינה שוות, לפי הערך ההתחלתי,
כ־ 40 מיליון ל״י).
באותן שיחות־שיכנוע טען אולמרט, בין
השאר, כי מישרד־התיירות־והתעשייה עשוי
לממן 5070 מן העיסקה, על־מנת לעודד
את ״התיירות הרפואית״ לישראל. אין צורך
להזכיר כי שר־התיירות־והתעשייה הוא
יגאל הורביץ, חברו של אולמרט לסיעת
לע״מ.
אם ניצול מעמד הח״כ במטרה לנסות
להפיק רווחים פרטיים, ונסיעה על חשבון
המדינה לצורך גיוס כספים למיפעל פרטי
שהוא קשור בו, אינם שחיתות ציבורית
מן הסוג הגרוע ביותר — תהיה ועדת
שימרון חייבת להתכנס מחדש, על־מנת
לנסח קריטריונים חדשים להגדרה זו. .
כשהתבקש השבוע ח״כ אולמרט להגיב
על הפרשה, הוא הצהיר :״תכתבו מה
שאתם רוצים. אין לי תגובה עבור העולם
הזה.״

ו\ו 5ו =0 8 £ 1ץ

׳ 7 5ו\1£1קר\/כ*

0;00041, 007000008

1,5, 010.׳8085, 48081׳?£0ז׳0847 * 848

8פי 401ז80 ין-

50 ,? 3 :ו׳1׳ 0111א 4

?801׳. 1*1. 14481 1 4 .0 080 20848 )4 . 0 .

: -ט00851(0׳1׳481,

00040 401) 1 5 0 8 : -

בניגוד לחוק

זהו קטע מהפרוספקט באנגלית של
״המרכז הרפואי לפציינטים זרים״,
המופץ בין משקיעים כדי לגייס את מאות מיליוני הלירות להקמת

המיפעל. בשורה התחתונה מופיע שמו של היועץ המישפטי
לפרוייקט, עו״ד א. אולמרט, כשליד השם מוזכר מעמדו כחבר־כנסת.
איזכור כזה הוא עבירה על חוק חסינות חברי־הכנסת.

שוב -ספר -כן או ל א *
(המשך מעמוד )25
לית היו תוקפי רמת־רחל ( 29 שנים לפני אנוואר אל־סאדאת)
.כוח ד,לעיון שכבש את גוש־עציון — יום לפני
הכרזת המדינה — נטש את המקום לאחר־מכן.
הגוש יכול היה להיחשב מכשלה לליגיון רק עד ה־15
במאי, משום שבאותו תאריו חדל תיספוק הליגיון
מבסיסי הצבא הבריטי ברפיח ובאיזור הסואץ (התירוץ
לכיבוש הגוש, שהעלה גלאב פחה, מפקדו הבריטי של
הליגיון היה החשש, שהגוש יפריע את הגעת שיירת
האספקה האחרונה מאותם בסיסים לליגיון — תירוץ עלוב,
משום שכבר אז השתמשו הערבים בגיזרה בדרך עוקפת

גוש עצ*ו 1לא
ס״ע להגות ׳תשלים
במירתמת העצגאות, אלא
סינן את קיומה
לקטע הכביש שנשלט על־ידי הגוש) .במקום לתמוך בירושלים,
היה הגוש נתמך על־ידי ירושלים וניזון ממנה —
כלומר, מאותם המשאבים שבאותה עת היו דלים מאד,
ולא הספיקו אפילו לצורכי העיר עצמה ושהיא עצמה
קיבלה אותם מן השפלה בדוחק במחיר כבד ובקשיים
מרובים. בשיירת ״נבי דניאל״ (מארם 48׳) ששלחה ירושלים
לגוש, ובדרכה חזרה נלכדה ליד בריכות שלמה
(בתיווך בריטי נחלצו האנשים, אבל כל הנשק והרכב
הועברו לערבים) ,אבדו רוב משורייני הלווי והמשאיות
המשוריינות של השיירות, אשר פעלו בקו ירושלים-
השפלה ובן היו תלויים אז גורלה וחייה של העיר.

הבלתי-מספקת: נכון שהגוש ישב על הציר החיוני, אבל
זהו יתרון פוטנציאלי בלבד, שלשם יישומו נחוץ הרבה
יותר ממיקלע בינוני אחד וכמה מוקשים, בעיקר שהשטח
מאפשר תנועה על דרכים אלטרנאטיוויות, באותו ציר
כללי. קווי התחבורה של הליגיון, שהוא אשר איים על
ירושלים, לא עברו כלל, כאמור, בקרבת הגוש.

^ ל מה שאמרנו על גוש־עציון אפשר להחיל, ללא
^ שינוי, גם על היישובים המבודדים בגליל המערבי
(גוש חניתה־מצובה-אילון) .כל פוטנציאל אסטרטגי או
טאקטי שהיה טמון בם, לא היה יכול לבוא בתש״ח
לידי ביטיו, מפני שחסרו הכוחות — ובעיקר אמצעי-
הלחימה — הדרושים לכך. הם נשארו במקומם, נצורים
ומבודדים, כאשר החזקתם מהווד, נטל מתמיד על המשאבים
המועטים של חזית הצפון, וכוח־האדם הלוחם
שבהם מתבזבז בהגנה מקומית עקרה. רק מפני שלא נזדמן
למקום ההוא כוח צבאי ערבי ברמה סבירה, כמו הלגיון,
לא היה גורל גוש־יישובים זה כגורל גוש־עציון(או אפילו
גרוע יותר, כי באותם קיבוצים הושארו הילדים).
אם להחזקת חניתה, מצובה ואילון עוד נמצאה גם
עילה צבאית כלשהי — הם סמוכים ל״כביש הצפון״ ואילון
יושבת ממש עליו — הרי להתעקשות על אי־פינוי יחיעם
לא נמצא אפילו טעם־כביכול שכזה. יחיעם לא נמצאה
בסמיכות לכל ציר-תנועה, והיתד, משוללת לחלוטין כל
ערך — גם בכוח ובוודאי בפועל — לכל צורך שהוא,
מיגננתי או מיתקפתי, מקומי או אזורי.
יחיעם היתד, נקודה מבודדת לגמרי, תקועה בליבו
של שטח הררי קשה, מוקפת כולה סביבה עויינת, כשהיא
מחוברת לעולם החיצוני בדרך צרה ומפותלת, אשר
חסימתה המוחלטת והשמדת כל הנע עליה היו מישחק-
ילדים גם לכנופיות המקומיות. ואכן, באותו יום שבנבי־דניאל
אבדו, בגלל גוש-עציון, הרכבים המשוריינים של
השיירות לירושלים, הושמדה ליד הכפר א־כאברי שיירת

ערב הפלישה נפרץ פרוזדור למעבר, אך באמצע יוני ׳ 48
ניתקו המצרים את היישובים הללו פיסית, על-ידי שמתחו
חזית רציפה משפלת החוף אל הרי חברון. הדרך ל״נגב
הנצור״ נפתחה סופית רק במיבצע יואב באוקטובר 48׳,
שבו השתלט צה״ל על חלקו הצפוני של הנגב.
החזקת ״הנגב הנצור״ היתד, כרוכה בריתוק קבוע
של אחת משלוש חטיבות הפלמ״ח (חטיבת הנגב שלפני
יואב הוחלפה ביפתח) ,מחוץ לתושבי היישובים עצמם —
כמעט כולם בגילאים הלוחמים — ותיגבורות אחרות.
כן בלע הנגב חלק גדול (ביחס) ממיכלול אמצעי־ד,לחימה
מבטיחי־ההכרעה שהצטברו והלכו אז בצד,״ל, ובעיקר
כלי־רכב קרביים. לפני יואב הופעלה רכבת אווירית ממושכת
וגדולה, בממדים של אז (מיבצע אבק) .התועלת
שצמחה למאמץ המילחמה הלאומי במחיר השקעות כבדות
מאד אלו, היתד, מועטה מאד, בעיקר משום שמרבית
הכוח היתה מרותקת לשטח, ליישובים ולהגנה: חברי
המשקים נמצאו במשקיהם ויחידות צד,״ל הועסקו בעיקר
באבטחת המרחב ובתיגבור יישובים מותקפים.

ף י חינת מפת חזית־הדרומ במילחמת־ד,עצמאות
מגלה תופעה שכיום נראית כלא־תיאמן: במשך כל
חמישה החודשים, שבין פלישת הצבא המצרי לארץ לבין
מיבצע יואב, נמצאו העמדות הקדמיות של צד,״ל בנגב
מרוחקות לא יותר מ־( 5חמישה) ק״מ בלבד משני עורקי
החיים שהזינו את הצבא המצרי הפולש — ציר ניצנה-
עסלוג׳-באר־שבע־חברון, וציר רפיח-עזדדמג׳דל (אשקלון):
והצירים הללו לא זו בלבד שלא נותקו, אלא שבכל
חמשת החודשים הללו אפילו לא אויימו ולא שובשו
בצורה משמעותיה (מלבד כיבוש ביר־עסלוג׳ ,שעליו
התגברו המצרים מייד באמצעות עקיפת קטע הכביש,
דבר פשוט במרחבים ההם, הנוחים לתנועה).
יתירה מזו: במשך כל אותו הזמן קיימו המצרים,
בחוצפה אמיתית, את המיסדרון שבין מג׳דל לבית־גוברין
— שרוול ארוך וצר, כ־ 20ק״מ ממערב למזרח וכ־5
עד 7ק׳׳מ מצפון לדרום, אשר ניתק את יישובי הנגב,
בהפרידו בינם לבין מרכז הארץ, כאשר כוחותינו לו
מפנים ומאחור! מצב מדהים זה יכול היה להיווצר, וגם
להתקיים, פרק-זמן כה ארוך, בין השאר מפני שהפוטנציאל
ד,צד,״לי שהושקע בנגב — ובעיקר חטיבת הנגב —
למעשה בוזבז ונוטרל ולא בא לידי ביטוי התקפי וממשי
נד הכוחות והמערבים המצריים העיקריים, מהיותו מרותק
כולו להחזקת הנקודות ולבטחת המרחב. אף הבקעת
החזית המצרית לנגב במיבצע יואב נעשתה כמעט כולה
מצפון. תרומת כוחות הנגב עצמם היתר, שולית וחטיבת
גיבעתי היא שעשתה את רוב המלאכה.

עד במה היה הביזבוז גדול, ניתן ללמוד -מן
היכולת המיכצעית שגילו יחידות חטיבת
״הנגב״ ,אחרי ששוחררו ללחימה נורמלית, ב
ב*1948

הגות
יחיעם
היתה מיותרת ומזיקה,
וגרעה מסודהמילהמה
חדל שד היישוב
שלבים המאוחרים של ״יואב״ (כיבוש באר
שבע) ,וכמיכצעי ״חורג״ ו״עובדה״.

שיירה מנסה להבקיע דרך מירושלים לגוש עציו!
אילו רק היתד, ירושלים יכולה להשאיר אצלה כל מה
ששלחה לגוש־עציון, ואילו היו מגיני הגוש (תושביו
והתיגבורות) נסוגים לירושלים במועד מוקדם יותר, היה
כושר המגן של העיר משתפר שיפור מרחיק-לכת; ובין
השאר היתד, גוברת מאד (באופן יחסי) היכולת לנצל את
פער־הזמן הקצר והקריטי שבין הפינוי הבריטי לבין
כניסת ד,לעיון לעיר ולסביבותיה, לשם תפיסה או תיגבור
של מקומות חשובים (אז) בהרבה מגוש־עציון, כמו שייוד־ג׳ראח
והשטחים השולטים מסביב לירושלים, שתוכנו
להיכבש במיסגרת מיבצע יבוסי ולא נתפסו. הכוחות
שריתק הגוש היו מקומיים בלבד, אשר לא יכלו לפעול
בגיזרת ירושלים ולאיים עליה.

אספקה ליחיעם, שבה אבדו עשרה משוריינים ו־ 47 איש,
ביניהם בן־עמי, מפקד גדוד ההגנה שהחזיק בגליל
המערבי. במושגי הימים ההם ובהתחשב בכוחותינו שבגליל,
היו אלו אבירות נוראות, ולא היה להן צידוק.
באמצע מאי 48׳ נערך מיבצע בן־עמי ובו נתפס כל
הגליל המערבי, כולל עכו (או שמא ״נכבש״ ,כי איזור
ערבי־מובהק זה נמצא כולו מחוץ לגבולות החלוקה).
היישובים הנצורים בהרים לא נטלו כל חלק בפעולות
אלו, ואין בכלל ספק כי תוצאות בן־ענזי היו אותן תוצאות
גם אילמלא היישובים — ואולי אף משופרות יותר, כי
אילו עמדו לצורכי המיבצע גם כל האמצעים וכוח־האדם
שבוזבזו ביישובים הנצורים ולשם החזקתם היתד, עוצמת
הכוח המבצע גדלה באורח משמעותי: ובעיקר ניתן היה
לתכנן ולנהל את המיבצע בלא להיות מרותקים, משימתית
ומיבצעית, למשימה ד,״זרה״ של חילוץ היישובים.

מאזנו הסופי שד גוש-עציץ — כנסיבות
ההן — היה שלילי כבירור ולחלוטין: לירושלים
לא הועיל כדל, אלא מצץ חלה גדול מדי ממה
שהיה אז לשדה ; הגוש עצמו היה חסר כושר
לעמידה עצמאית בתנאי כיתור ממושך (עד
אשר, נאמר, יעבור צה״ל למיתקפה ואז יהיה
הגוש שימושי מאד כבסיס להשתלטות על הר־חברון)
; דאוייב הקובע — הלגיון — לא הפריע
במאום.

ה״יותרת״ הגדולה — והגרועה — בכולן,
היתה זו שיצרו גוש יישובי הנגב המערבי,
שנמצאו במרחב שכין גברעם לרכיבים (עם ביס
קטן נוסף, ממיזרח לכאר־שכע, שכלל את בית
אשל ונבטים) ,וניזונו ממיפעל צינור-המים של
הנגב — 23 נקודות כסף־הכל.

הוא גם לא היה מסוגל להזיק לכוחות המצריים
שהתקדמו לתקוף את ירושלים, בעיקר משום עוצמתו

גוש זה, ששלושה מיישוביו נפלו בידי הצבא המצרי,
היה שרוי בניתוק־למחצה מאז תחילת מילחמת־ד,עצמאות.

32 1

לא רק במבט לאחור, אלא גם בשעת מעשה ובאותו
הזמן — ואפילו עוד קודם הפלישה המצרית — צריך
היה שייחשב הדבר מובן־מאליו, כי ההתעקשות להחזיק
את המרחב הגדול והדליל הזה, על יישוביו הקטנים,
הפזורים והמרוחקים זה מזה וכולם תלויים לחלוטין
באספקה, בכוחות ובאמצעים מבחוץ, תעלה בהשקעה
מתמדת, גוברת והולכת של עוצמה ומשאבים, שם יבוזבזו
בתיפקוד עקר לגמרי, במקום שינוצלו בצורה מועטה
על־ידי הקצאתם לכוחות־השדה הרגילים, הפועלים בחזיתות
העיקריות ובמיסגרת המאמצים העיקריים של צד,״ל.
אילו, לקראת הפלישה המצרית, היו כל יישובי הנגב
מפונים טוטאלית וכל אנשיהם, עם יחידות הצבא שהחזיקו
את המרחב, היו נערכים צפונה יותר, בחזית הדרומית
של הריכוז היהודי העיקרי— כלומר, בחזית שאחרי
הפלישה נשלחה אלמז חטיבת גיבננוזי והחזיקתה מאז —
היה מעמדנו האסטרטגי משתפר, הן מכוח התיגבור הזה
עצמו והן על-ידי כך שהיו נמצאים כוחות נוספים, לשם
ניצול הזדמנויות־הפז שנוצרו בתקופת ד,״תפר״ הקצרה
שבין נסיגת הבריטים לבין חדירת צבאות ערב הפולשים
עם עיקר כוחם עד עומק הארץ.

אילמלא בוזבזו כוחותינו להחזקת כד יישוב
ויישוב כארץ, בהגנה צמודה ומרותקת, ניתן
חיה אז לתפוס את הנקודות ההיוניות כארץ•
ישראל: לטרון, שער-הגיא, השטחים השולטים
בסביבות ירושלים, הצומת״ ,גיכעה — 69
כל אותם מקומות חיוניים, שכעבור ימים מעטים
החל צה״ל שופך עליהם, או לפניהם, דם
כה רב, במשך חודשים ארוכים ורצופים של
קרבות מרים (ובכמה מהם, במו לטרון והשטחים
סביב ירושלים, ככר ללא הצלחה עד סוף
המילחמה) ,עמדו פנויים וריקים מאוייב כמשך
במה ימים, שבוע, או יותר.

לרשות צד,״ל עמדו אז הכוחות הנחוצים למטרה זו —
אלא שכוחות אלה נמצאו במקומות הלא־נכונים, ומילאו
משימות מישניות או שלישיות במעלה, כגון החזקת
יישובים שערכם הצבאי שולי או אפסי.

(כתבה ראשונה בסידדה)

אח ו, שהסתב נה בהונאת העולם נודו בהצגת
ההתנחלות בש׳דה נ״מחש־חניוות אוניאודוג -שתות
הממשלה רהיבשל גס בהוגאה מרעית -אתו שירה
נבו שפו בעבו שלוש נעמיס עדיו׳ מישלהות היות

ך*> עוד ראשי ד״ש מופיעים בפומבי
כמתנגדים נמרצים לרמאות הקרויה
״חפירות ארכיאולוגיות״ בשילה, עשה בחשאי
מנהיג ד״ש, ייגאל ידיו, כל שב יכולתו
כדי שמתנחלי שילה יישארו במקום.
לידין יש עדיין שליטה מלאה בענף
הארכיאולוגיה בישראל. והמוסדות הארכיאולוגיים,
שדנו השבוע בהצעת הממשלה
להקים מחנה חופרים בשילה, עשו זאת
למרות שכל ארכיאולוג יודע כי תל־שילה
נחפר כבר בשיטתיות ועד תום, ואין מה
לחפש בו. אבל כדי לעזור למנחם בגין
מוכן סגנו לרמות, להעמיד פנים שד״ש
מתנגדת להתנחלות בשילה, להעלים מן
הציבור את העובדה כי תל־שילה כבד
נחפר, ולדאוג כי נאמניו במוסדות הארכי־

את החפירות שבוצעו בצורה שיטתית
ומקיפה. במקום התגלו כמה מיבנים וחרסים
מן התקופה הישראלית הקדומה,
ונמצאו הוכחות לכך, ששילה נהרסה בידי
הפלישתים במאה ה־ 11 לפני הספירה. כן
נחשפו שרידי ישוב ישראלי מאוחר יותר,
מן התקופה הפרסית ומיבנים רבים מן
התקופה ההלניסטית. בתקופה זו היתה שילה
ישוב גדול, כפי שמעידים החרסים והמטבעות.
מן התקופה הרומאית נמצאו במקום
שרידי קירות ומיבנים, בהם השתמשו תושבי
האתר עד התקופה הערבית.
ברור כי ניתן תמיד לחזור ולחפור
בשילה, כשם שניתן לחפור עוד ועוד
במצדה, בתקווה שאולי יתגלה משהו. אבל
שילה כבר נחפרה בעבר בשיטתיות וכל
השקעה של כסף ומאמץ אנושי במקום
הם בבחינת ביזבוז. מצויים בארץ כיום
עשרות תלים הזועקים לחפירות, ובין אלה
גם חפירות שנעזבו באמצע מחוסר תקציב,
כמו מגידו, חצור ותל באר־שבע.
פרט נוסף: לפי אמנת האג, שישראל
חתומה עליה, אסור לחפור בשטחים כבושים
אלא חפירות הצלה. כיוון ששילה
כבר נחפרה בשיטתיות, אין החפירות בה
חפירות הצלה, וכל מישלחת שתעלה
למקום תפר את האמנה הבינלאומית של
האג.
העובדות האלה ידועות היטב לכל ארכיאולוג,
ולכן תמוהה במיוחד עמדת מום־

אולוגים יאשרו את הצעת הממשלה לאר־כיאולוגיזציה
של שילה.
האנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות
בארץ־ישראל, בהוצאת החברה לחקירות
ארץ־ישראל ועתיקותיה, כוללת גם את
הערך ״שילה״ (בעמ׳ .)546—548 מסתבר
כי החפירות הראשונות נערכו במקום
בשנת ,1915 על־ידי ארכיאולוג בשם
שמידט. הוא חפר במקום בצורה שיטתית
גם בשנים . 1926—1929 מישלחת דנית
חזרה למקום בשנת , 1958 כדי להשלים

דות הארכיאולוגיה. ארכיאולוג אחד ויחיד
השתתף מלכתחילה באופן פעיל, יחד עם
גוש־אמונים, באירגון קנוניית ההתנחלות
בשילה. זהו זאב יבין, סגן מנהל אגף
העתיקות במישרד החינוך והתרבות. יבין,
שהיה בשנות ה־ 50 מנאמניו הקנאיים של
ד״ר אלדד־שייב, נכלא אז באשמת השתייכות
ל״מחתרת צריפיך, שפוצצה את
השגרירות הסובייטית וגרמה לניתוק היחסים
הראשון בין ישראל וברית־המועצות.
עתה הוא משמש קצין ארכיאולוגיה של

ארכיאולוג דיו

המימצאיס

כדי ממגורה מן התקופה הישראלית, שנמצאו בחפירות שילה
על־ידי המשלחת הדנית שנעזרה בארכיאולוג הנודע אולברייט.
המישלחות שחפרו במקום גילו מימצאים מתקופת ההתנחלות שקדמה לכיבוש שילה
על־ידי הפלישתים ושריפתה, וכן מימצאים חשובים מן התקופות שאחרי חורבן הבית.

שרידי חפ׳רזת שילה1,כשברקע

המימשל הצבאי בגדה המערבית וידוע
כתומך נלהב של גוש־אמונים. ביוזמתו
פנה תחילה שר החינוך והתרבות, זבולון
המר, לאגף העתיקות וביקש כי ימנו
ארכיאולוג שיפקח על החפירות בשילה.

איצטלה
של חופרי ם
^ חדק מחייב כי כל חפירה ארכיאולו־י
1גית תבוצע בפיקוח של ארכיאולוג,
תקבל רשיון ממשלתי ואישור המועצה לארכיאולוגיה.
אילו היה אגף העתיקות נענה
לבקשת השר, היה הדבר מאפשר לממשלה
להעטות על המתנחלים איצטלה של חופרים,
בפיקוחו של יבין. אולם מנהל אגף
העתיקות, אבי איתן, גילה אומץ־לב והודיע
כי איש מעובדיו לא ישתתף בעבודות
בשילה, שכן תפקיד האגף לפקח על חפירות
של ארכיאולוגים ולא להשתתף בהן.
להמר לא היתה ברירה, והוא פנה למועצה
לארכיאולוגיה בבקשה כי תאשר את החפירות
בשילה.
בשלב זה יצאו בפומבי מרבית הארכיאולוגים
נגד החפירות. יו״ר המועצה לארכיאולוגיה,
הפרופסור בנימין מזר, תקף
את רעיון המישלחת בשילה, ואברהם
בירן, שהיה מנהל אגף העתיקות לפני אבי
איתן, אף פירסם מכתב בהארץ בגנות
ההתנחלות הארכיאולוגית. האות הבולט
ביותר לעמדת הארכיאולוגים היו הופעותיו
של יוסף אבירם, מזכיר החברה לחקירות
ארץ־ישראל ועתיקותיה, שהוא גם מנהל
המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העב רית
בירושלים. לפני שלושה שבועות, בקונגרס
הארכיאולוגי, הוא התבטא בגלוי
נגד רעיון החפירות בשילה.
והנה, תוך שבועיים חל מיפנה קיצוני
בדעות שלושת ארכיאולוגים אלה, שהם
מהאישים הקובעים במועצה הארכיאולוגית.
המועצה, שדנה בבקשת השר המר לפני

המתנוזרים

עשרה ימים, החליטה לא לפסול אותה,
אלא לדון בה לגופה, כשתוגש הבקשה
כמקובל: עם תוכנית חפירות, עם תקציב
ועם שם של ארכיאולוג מוסמך שינהל
את המישלחת.
איזה עובדות ׳חדשות נודעו לארכיאולוגים
בשבועיים האחרונים? האם התברר
להם, לפתע, כי רומו כל השנים וחפירות
שילה לא היו ולא נבראו? או, אולי,
התברר להם כי חופרי שילה בעבר היו
חובבנים שלא ידעו איך לחפור ומה
לחפש? לא דובים ולא חרסים. תחילה
הם חשבו, על סמך עמדות ד״ש, שייגאל
ידין מתנגד להתנחלות הארכיאולוגית.
אחר־כך גילו כי ידין תומך בתוכנית
כדי לעזור לבגין. וכיוון שידין הוא עדיין
בעל הדעה המכרעת בעולם הארכיאולוגיה
הישראלי, שינו לפתע גדולי הארכיאולוגים
את דעתם והצטרפו לתומכי הקנוניה
הממשלתית.
כך, הודות לייגאל ידין, שפעל בניגוד
לעמדת ד״ש, הסכימו מוסדות המדע לתת
יד לפוליטיזציה של הארכיאולוגיה. אך
תומכי החפירות טרם התגברו על בעיה
קשה אחת: למצוא ארכיאולוג שיסכים
לעמוד בראש המישלחת המדומה. ד״ר
משה כוכבי, ראש המכון לארכיאולוגיה
באוניברסיטת תל־אביב, עסוק בחפירות
באפק. הארכיאולוג היחידי הבא בחשבון,
מבחינת גוש־אמונים, הוא יצחק בית-אריה.
עתה מופעלים עליו לחצים, כדי שיסכים
לעמוד בראש המיבצע.
גם בין הארכיאולוגים החלה התארגנות
של אלה הסבורים שהחפירות בשילה הן
פוליטיזציה של המדע. הם מכינים עתה
גילוי־דעת נגד החפירות ומחתימים עליו
את עמיתיהם.
לא ידוע עדיין איך תסתיים קנוניית
שילה. אך דבר אחד ברור כבר עתה :
הקנוניה לא חשפה עתיקות, אולם היא
חשפה את ייגאל ידין כמי שבגד גם
בעקרונות ד״ש וגם בעקרונות המדע.

רדנה הלכת שוודיה
(המשך מעמוד )33
פוסטרים שלה קישטו את בתי הכל־בו
והפרפורמריות.
אך ירדנה הוסיפה להתעקש לש מור
על אלמוניות. לעיתונאיות שביקשו
לראיין אותה השיבה בלאו מנומס,
אך החלטי. היא סירבה למסור פרטים על
עצמה, ובחיוך מקסים היתד, מתחמקת מכל
שאלה. יחסיה עם חברת־התמרוקים הורעו,
והחברה העדיפה לבסוף על פניה את מיס
תבל, רינה מור. אך מאותו חוזה שלה יצא
לפחות דבר טוב אחד: היא הכירה באמצעותו
את החבר הקבוע שלה, דורון, ש־איתו
היא יוצאת מזה כשנה.
מספרת ירדנה :״באחת הפעמים נסעתי
לכל־בו בבאר־שבע. החבר שלי היה שם
לצורך עבודתו, ומאז אנחנו ביחד והאהבה
פורחת.״

״בלונדית ולבנה
באמצע הקייץ?!״
ן* סידור שהיה לה עם החברה היה
י 1יכול לפתוח בפניה עולם ומלואו.
היא יכולה להפוך בנקל הדוגמנית המפורסמת
ביותר בארץ. אך ירדנה סירבה, בעקשנות,
לאפשר להצלחה להאיר לה פנים.

על בימת־הצילומים של הסרט חשה
ירדנה מבוכה. היא היתה ממושמעת
וצייתנית, מיעטה לשאול שאלות, לא התערתה
כלל בחיי החברה של הצוות.
בתקופת הצילומים עברה בחינות באוניברסיטה,
וסדר־יומה היה מלא וגדוש. היא
למדה בלילות, עברה את הבחינות בהצ לחה
בבקרים, והצטלמה לאחר־מכן. היא
מספרת :״היו לי 15 ימי צילום. זה לא
היה קל. החלק הקשה ביותר היה כשצבעו
לי את השיער לבלונד ואסרו עלי ללכת
לים. התביישתי לצאת מהבית, גם בלונדית
וגם לבנה, באמצע הקייץ. זה היה
יותר מדי בשבילי. מה גם שכל העסק
הזה של להיות שחקנית־קולנוע לא ניראה
לי כדאי.
״לא התעריתי בין חברי הצוות. הם
באים מעולם אחר, ואני לא מתאימה לעולם
הזה. אנשים שעובדים בקולנוע הם
בוהמיים, הם לא אנשים מהסוג שאני מכירה,
למרות שכולם היו נחמדים אלי והש תדלו
לעזור לי כמיטב יכולתם. מובן שלא
חשבתי שאני מתחילה בקאריירה חדשה.
כדי להיות שחקנית צריך לדעת לשחק.
לא כל התסריטאים משוגעים כמו חנוך
לוין. רק אצלו לא מדברים.
״במשך כל הסרט אני צריכה לשתוק,
מלבד כמה מישפטים בשוודית שמישהי

־־ מועדה 5
לתרבות חדשה
רובקס המתנה היפה ביותר

תל־אכיג, דח׳ הס 5

גיטרות * אקורדיונים
כלי־נשיפה * אורגנים
מיתרים תופים

יום ה ,9.3 /בשעה 20.00

השאלה 4מפירה 4
תיקונים
אמריקה הלאטינית
היום

גינזבווג וטסיקה
אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולזז) ת״א,
סל 03*57773 :
נוסד ב־ 940ת

ראיונות, פרטים

מור ל ה

מזנון, חומר קריאה
מעניין והווי

ירדנה גורכיץ׳ רוקדת עם אלכם מונטה
הטנגו האחרון שד קולף

ח טעטי ם המעוצבים כיצירת אומנית

כי צד ל היר שם
ל א לי פו ת י שראל
בשש־ ב ש? 1978

( ראה וומוד <36

היא סירבה להשתתף בתצוגות־אופנה, מיעטה
להצטלם בתצלומי־פירסומת. מדוע
ויתרה בקלות כזו על חלומן של נערות
כה רבות, כשזה התדפק על דלתה1
מסבירה ירדנה :״נכון שהציעו לי כל
הזמן להצטלם ולהתראיין בעיתונים, אבל
לא רציתי. הרצון להתפרסם צריך להיות
טבוע בנשמה. אני חושבת שיש דברים
יותר חשובים מאשר פירסומת. לימודים,
למשל. אני לומדת שנה שלישית היסטוריה
של המיזרח־התיכון ופילוסופיה באוניברסיטה,
והלימודים נראים לי כרגע
הרבה יותר חשובים מזוהר ופירסום. אף
פעם לא חשבתי שאני מי־יודע־מה. תמיד
אמרו לי שאני יפה. הקשבתי, ועד היום
אני לא חושבת שזה נכון.
״אני בהחלט לא טיפוס של נערת־זו־הר.
כשהצטלמתי היה נחמד, אבל זו לא
המטרה שלי בחיים, להיות דוגמנית או
שחקנית. אני רוצה לגמור את הלימודים,
ואחר־כך הייתי שמחה אם הייתי מתקבלת
לעבודה במישרד־הביטחון או במישרד־החוץ.
אך יותר מכל דבר אחר אני רוצה
בית, מישפחה וילדים.
״אני לא רוצה להיות אשת־קאריירה.
מספיקה לי עבודה שתהיה מעניינת. אם
יהיה לי בעל שידרוש ממני לשבת בבית,
ואני מקווה שלא יהיה לי בעל כזה, אז
אשאר בבית. בעל וילדים חשובים לי יותר
מכל דבר אחר בחיים.״

אחרת אומרת אותם בשבילי. כל-כך פחדתי,
בזמן הצילומים, שאעשה פאשלות, שישבתי
זקופה, מתוחה ושותקת, בדיוק
כמו שהבמאי רצה. כשהייתי שואלת אותו
מה בכל־זאת אני צריכה לעשות, היה
אומר לי, :אל תחייכי ושבי זקופה.׳
״הביאו לי קאסטה בשוודית, כדי שאלמד
את תנועת השפתיים של המישפטים
הנאמרים בשוודית. לילה שלם למדתי את
הקאסטה, ועד היום אני זוכרת אותה.
״בכלל, לא עשיתי שום דבר בסרט. רק
הייתי יפה, אחרי שאישרו אותי המון זמן
מדי יום, ושתקתי. כשהייתי צריכה לרקוד
טנגו עם אלכם מונטה, הסתבר לבמאי ש אני
לא יודעת לרקוד. אז הביאו רקדן
מייוחד שלימד אותי טנגו. חוץ מזה, כמ עט
שיצאתי מדעתי. כל הזמן אמרו לי:
,את לא צריכה לעשות שום דבר, דק לשבת
עם פה סגור וזהו ,.אם הייתי צריכה
לשחק, לא הייתי מצליחה להניע אבר.
״אני בהחלט לא שחקנית. יותר מזה,
זה היה סירטי הראשון והאחרון. אין לי
כל רצון להפוך שחקנית־קולנוע. אם תופ נה
אלי עוד הצעה כזו, התשובה שלי תהיה
לא ! התחום הזה בהחלט לא מעניין אותי.
הוא מעייף, משעמם ואין בו סיפוק. מובן
שאני נהנית לראות את הסרט, אני אוהבת
אותו. אני גם נהנית לראות תמונה שלי
בעיתון, אך זוהי הנאה זמנית ותו-לא.
אני לא אהיה שחקנית־קולנוע !״
העולם הזה 2114

במדינה

(המשך מעמוד )30
טור חזן. את הסכום שמגיע לה מן דד
שניים היא מעריכה ב־ססס 137,לירות.
רכים נרתעו .״הם רימו אותי במשך
שנה,״ אמרה הזמרת השבוע, לאחר שהסתיימה
הישיבה הראשונה של בית־מישפט
השלום בתל־אביב בעניינה ,״רק בחג
העצמאות הם הרוויחו עלי 36,000 לירות.
בתמימותי נתתי בהם אמון מלא, ועבדתי
איתם לפי הסכם בעל-פה.
״ההסכם ביני לבין פרץ וסרוטניק היה
שהם ינסו להוציא מינימום 2000 לירות
להופעה. אם יצליחו להוציא יותר —
הסכום שלי, והם מקבלים, בכל מיקרה,
עשרים אחוז דמי־עמלה.
״הם אף פעם לא סיפרו לי שהם הצליחו
להוציא יותר מהסכום המינימלי.
להיפך, כל הזמן הם התלוננו שהמצב בשוק,
חלש, ובהופעות־יום, בפני ילדים, טענו
שהצליחו להוציא רק 2500 לירות. לי לא
נשאר הרבה, אחרי תשלום העמלה שלהם
— 35 אחוז למס הכנסה ו־ 600 לירות לשני
נגנים.
״אחרי הערב בצפת, התחלתי לחקור במועצות
איזוריות ובמיפעלים בהם הופעתי,
והסתבר ששני האמרגנים הרוויחו
עלי אלפי לירות, ועוד לקחו עמלה. איך
הם יכלו לרמות אמנית שלהם? הייתי
שייכת באופן בילעדי למישרד שלהם,
ומעולם לא קיבלתי הופעות דרך מישרד
אחר. אני בטוחה שרבים נרתעו בגלל ה-
מחיר המופרז, ולכן היו לי פחות הופעות.״
התמונות עד הקיר. ידידה הקבוע
של נירה גל, איש־הרדיו יעקב בן־הרצל,
משוכנע שנעשה לה עוול משווע. הוא
העיד במישפט על ההסכם שבעל-פה, על
הסכומים שנירה קיבלה, על התלונות
הקבועות של שני האמרגנים שהשוק חלש,
ועל המידע שבידיו בקשר לסכומים הגבוהים
שניגבו.
״לפני חג העצמאות תפסתי אותם פע מיים
על חם ברמאויות,״ סיפר בן־הרצל,
״ואיכשהו הם התחמקו מזה, אבל הזהרתי
אותם שאוי להם אם אתפוס אותם שוב.״
שני האמרגנים הצעירים לא נראו מודאגים
מן ההאשמות שהוטחו לעברם. הם
גם לא נחפזו להוריד מקירות מישרדם
שברחוב דיזנגוף את תמונותיה של נירה.
״נירה לא רצתה לחתום איתנו כאמנית
בילעדית שלנו,״ אמר אבי פרץ ,״וידוע
לי על הופעות שהיא קיבלה באופן פרטי,
לא באמצעותנו. התשלום על כל הופעה
סוכם איתה בנפרד. היו הופעות שתמורתן
סוכם שניקח דמי-עמלה, והיו כאלה
שלא. אם הצלחנו להוציא סכום גבוה יותר
מ־ 2000 לירות, הסתפקנו ברווח, ולא לקחנו
ממנה עמלה. יש לנו חשבונות על כך.
תמורת שש ההופעות שלה ביום העצמאות
לא לקחנו דמי־עמלה.
״נירה היתה יכולה לתאר לעצמה שאנחנו
מקבלים יותר מ־ 2000 לירות עבור
כל הופעה שלה. אנחנו לא עובדים בחינם
! הרי צריך להחזיק מישרד ומזכירה,
ויש המון הוצאות, שלא תמיד צפויות
מראש. כמו שתי הופעות שלה בחג העצמאות׳
מתוך חשש שהבטחנו לה, אשר

,בתמימותי, נתתי בהן אמון
שולמו לה מכיסנו, כיוון שהמארגנים בירוחם
ובקריית־שמונה לא היו מעוניי-
נים בה.״
סוס עבודה. בחודש האחרון קיבל אבי
פרץ שיחות טלפון מכמה יישובים בארץ,
שביקשו את נירה להופעות. הוא היפנה
את המבקשים ישירות אליה .״אני חושד
שהשיחות הללו היו מבויימות,״ טוען אבי,
״נירה ניסתה כנראה לבדוק אם אנחנו
משמיצים אותה. איך שלא יהיה, אמרתי
לכולם שהיא זמרת מצויינת, ונתתי להם
את מיספר הטלפון שלה.״
פרץ חוזר ומדגיש שזכותו למכור אמן
בכל מחיר, אחדי שסיכם איתו את ה מחיר
המגיע לו .״אני לא מבין מה אני
עושה בבית־המישפט בקשר לעניין הזה,״
הוא אומר ,״לדעתי זה בסד־הכל תעלול
פירסומת, ואין לי ספק שהצדק איתי.״
גם נירה בטוחה שהצדק איתה .״עבדתי
בשבילם כמו סוס־עבודה,״ היא זועמת,
״הם הרוויחו עלי אלפי לירות, ואני רוצה
לקבל את מה שמגיע לי.״
בחודש הבא יחליט בית־המישפט מי מבין
שני הצדדים הצודקים צודק באמת.

אופנה
לג בדי ס סל &ד

התצוגה הוכנה כרגיל,
הקהל היה שיגרתי — רק .
הדוגמניס היו ממין זכר
אולם־הריקודים של המועדון היה מלא
מפד-,לפה בנשים אלגנטיות, עיתונאיות ומעט
גברים. קהל רגיל ׳ושיגרתי של יתצו־גת-׳אופניה
רגילה דשיגרתית.
׳אלא שתצוגת־האופנה שהתקיימה במועדון
של רפי שאולי ביום החמישי שעבר,
אהרי־הצהריים, היתד. שונה לחלוטין
מאלה שהקהל ׳מורגל סהן. היתד. זו תצוגה
על טהרת המין החזק. מתכנן התצוגה,
משה1תאומים, הוא גבר. בעל המיפעל ׳ש הציג
את הבגדים, בני טיש, גם הוא גבר.
בעל מיפעל האב מפאריס ומעצב האופנה
אגרי לוי הוא גבר, וכמובן גם ארבעת
הדוגמנים הגבריים, שריחפו בקלילות על
המסלול והדגימו את הבגדים. רק המנחה

חליפת־בוקרים לבנה

בגד לחוף ולספורט

תלבושת לפקיד־הבנק

אופנה —

— זה לא —

— רק ג׳ינס —

העולם הזה 2114

היתר. אשד. בכל רמ״ח אבריה: קריינית-
הדיסקו שוש עטרי.
כשהחליט בני טוש להקים בארץ סניף
ישראלי לבית־האופנה הגברי פייר ד׳אלבי
מפאריס, הוא ידע כי הדבר יהיר. כרוך
בשטיפת־מוח לגבר הישראלי, שתודעת
האופנה ישלו ינער. בין ג׳ינס לחליפות ועניבות,
ללא סילבושות־ביניים. יחד עם
אנרי לוי, הנחשב כילד־פלא בעולם האופנה
הפאריסאי — כיוון שבגיל 32 לא זו
בלבד שהוא מזה 16 שנים במיקצוע אלא
גם חולש על מיפעל ובית־אופנה המכתיב
את אופנת הגברים בפאריס — החליטו ל למד
את הגבר הישראלי להתלבש.
אץ דוגמנים. וכדי להוכיח על ׳איזה
לכוש הם מדברים, איירגנו יאת תצוגת-
האופנה הגברית. אך אז החלו הבעיות.
היה קשה להם, לבני ולאנרי, למצוא דוג-
מן־צילום ישראלי ראוי־ילשמו שיצטלם עם
דגמי המיפעל. לצורך צילומים נאלצו לש כור
את הדוגמן היקר ביותר בפאריס.
גם כשהחל בני טיש מחפש דוגמנים
׳עבור ׳תצוגת־האופנה שעתידה הייתה להתקיים
מייד עם פתיחת ב״ת־האופנה, נתקל
בקשיים. הוא רייאיין יותר מ־ 20 דוגמנים,
אך איש מהם לא נמצא מתאים.
ואז, כשכמעט התייאשו ועמדו להזמין
דוגמנים מפאריס, הגיעו אליהם הדוגמנים
אחד-אחד. בתחילה מצאו את אלן מדקל,
מי ׳שהפיק ׳וביים יאת תצוגת־האופנה הגדולה
׳והימרהיביה של בי׳ת־ד,חרושת ניבה
בשבוע האופנה האחרון. מאז האירה לו
ההצלחה פנים הפך מרקל מבוקש בכל
אירועי האופנה .׳תוך כדי שיסד. איתו הס־תבר,
כי נוסף על עבודת הפקה וסודי-
אוגרפיה הוא עוסק גם בדוגמנות.
מיכנסי־זלמן. אלי ביטון עיבד מאחרי
הדלפק בחניות לביגדי־גיברים בכיכר ה-
מדעה בתל־אביב. אילי שימש בעבר כ-
דוגמן־צילום, יאך את ניסיונו ׳הראשון על
המסלול ממש עבר בערב התצוגה, במועדון.
כדי לחזק את ביטחונו העצמי הביא
אתו את חברתו, שמחאה כפיים בהתלהבות
׳בכל פעם שהחבר שילד. עבר עם !מכנסי-
זלמן תפוחים או חבוש כובע־בוקרים.
את ראול, ייוצא אמריקה הדרומית, ש איש
אינו ייודע את שם־מ״שפחתו, הביאה
וירדה דן ,׳אשתו של העיתונאי אורי דן,
שהיא ידידה אישית של אנרי לוי. ורדה,
שיעבדה כאשת מכירות בבגד־עור, הכירה
יאת ראול בעת עבודתה שם. אולם הטוב
שבכולם היה, ללא ספק, רפי אילון, צעיר
יפה־׳תואר העובד כדיסק־ג׳וקי במועדון.
כאשר תוכננה התצוגה ודיברו איתו על
התקליטים שילוו את הדוגמנים, הציע הוא
שתחת לטפל במוסיקה — ידגמן. והוא
הוכיח שהוא דיסק-ג׳וקי טוב, אך גם דוגמן
מעולה. ונראה שכאן החל בקאריירה חדשה.
גיחה מפאריס. אנרי לוי עצמו זכה
במחיאות־יהכפיים הסוערות ביותר. הגבר
יפד-,התואר לחץ את ידי הנוכחים, והציג
את עצמו ׳בפשטות. ולאלו שתלו תיקווה
בשהותו בישראל התברר במהרה כי הוא
׳נשוי מזה 11 שינים, לצרפתיה בורגנית
ממישפחה טובה, הוא אב לבן ולבת ומתגורר
ברובע ד,־ 16 בפאריס.
הוא רק מגיח משם מפעם לפעם, להביא
את בשורות האופנה לכל המתגעגע אליהן.

לכוש ספורטיבי לדיסקוטק

— ומניבות

אליפות ישראל בשש-בש בחסות חברת ״דובק״ יצרני סיגריות איכות מזה 40 שנה

ישראל גשש-בש אליטת ה11 וי! 0ה 1ה
יצרני, משווקי ויצואני
לוחות שש־בש
וחברת מטעם
׳בשיתוף האגודה הישראלית לשש־בש
תיערך במלון ״רמדה״ תל־אביב בסוף חודש מאי 1978
שלושת הזוכים הראשונים באליפות ישתתפו בתחרות בינלאומית שתתקיים באירופה
פרס

ראע | 11י

כרטים־טיסה הלוף ושוב לאירופה 1־ 10,000ל״י

פרס 1!1בינ

כרטים־טיסה הלוך ושוב לאירופה ו־סס5,0

פרס |יו7יוי |י|י:

כרטיס־טיסה הלוך ושוב לאירופה ד2,500

כל משתתף יזכה בהחזר במזומן בסך — 300.ל״י על כל קנייה של אחד ממוצרי
״מץ״ :טלוויזיות צבעוניות, טלוויזיות שחור לבן וניידות, תנורי בישול ואפייה,
ומערכות סטריאו__ .
קולטי אדים, מקפיאונים

האליפות תעדן בהתאם לתקנון שייקבע על־ ידי המארגנים הרשאים לשנותו. זכותם של
המארגנים להגביל את מיספר המשתתפים, להחזיר בל תשלום שיישלח ולשנות את תנאי
האליפות ומקומה — וזה ללא בל הודעה מוקדמת.
בין כל הנרשמים לאליפות ישראל בשש־בש תוגרל טלוויזיה, מתנת חברת

כיצד להשתתף באליפות
פל שחקן ושחקנית שש־בש מעל גיל ,18 רשאים
להשתתף באליפות. עליכם למלא ולגזור את
התלוש שמשמאל, לצרף אליו המחאת־דואר
או צ׳ק על סן 280ל״י לפקודת ״אליפות
ישראל בשש־בש״ ולשלוח לת.ד— 31211 .
תל־אביב. הסכום כולל מס ערך מוסף.
אירנון והפקה :

מור ושלח:
רצ״ב צ׳יק/המחאת־דואר על־סך 280
ל״י כדמי השתתפות באליפות ישראל
בשש־בש .1978
שם פרטי ...
שם משפחה ...
מס׳ תעודת זהות

מירי זכרוני * נחי לאור * רפי זכרוני
משרדי הפקה,:רה׳;לגוע ,4ת״א, טל 230856 — 247428 .
האייד לידה

והגידה היהלומנים פטור, מהג׳׳א
מי שחשב בי חברי בורסת היהלומים
פטורים רק ממס־הכנסה, טעה. הם פטורים
גם משירות מילואים בהג״א. כאשר
חתם פינחס ספיר על הסכם עם היהלומנים,
אחרי מילחמת יום־הכיפורים,
שלפיו יתרמו 30 מיליון לירות, הם תבעו
— וקיבלו — פטור לחמש שנים ממילוי
הצהרות-הון.
אולם הם תבעו — וקיבלו — גם פטור
נוסף, שעליו לא נודע עד כה. הם השיגו
הסדר מיוחד, שלפיו חברי בורסת היהלומים
לא ישרתו בהג״א כפי שמחייב החוק
כל אזרח במדינה. תחת זאת, טענו, עליהם
לשמור על מישרדיהם — במקום שירות
בהג״א.
אגב, בימים אלה מסיימת קבוצת
שכיצר־מושביץ את המשא-והמתן עם
הממשלה על רכישת חברת היהלומים הממשלתית
״פיתוח״ .לחברה זו זיכיונות
לרכישת יהלומים בכמה מארצות אפרי-

הבורסה

ו שי מתה מו מל צי ם

מומחה כלכלה ידוע ניתח באחרונה את שערי המניות, והרכיב רשימה של
המניות הכדאיות ביותר לרכישה כיום. המומלצות הן: כל מניות חברות״הביטוח,
אוצר לתעשייה, אפריקה, ישרס, דובק, ים המלח, נייר חדרה, תע״ל, פוליגון, אלגר
וירדן.
על שוק המניות חל שוב הכלל כי הוא מתנהל בהתאם להיגיון, כביכול. כשם
שביקור סאדאת בישראל גרם מפולת בבורסה, הנה כישלון המשא־והמתן, מביא
עמו גיאות. הגיאות החדשה תימשן, וסיבותיה כלכליות טהורות. כל מי שרצה
למכור כבר מכר, וההיצעים של המשקיעים לטווח קצר אזלו. הכספים השחורים
ממשיכים לזרום, והדירות והמיגרשים שהיו אטרקציה עד לפני חודשיים, מחירם
עלה ב־ס/ס 70 אחוזים לערך. מי שחשב להשקיע במטבע זר החל חושש, לאור מה
שקורה עתה בשוקי המטבע. הבורסה היתה הגוף היחידי שבו מי שהשקיע לפני
שבועיים עשה 25 רווח בשבוע, ואין סיבה שמצב זה לא יימשך.

המי שטרה
״ח ודיו ודו״ח
שימרו!

יהלומן שניצר

בראיון שפורסם ביום השישי האחרון
ב״ידיעות אחרונות״ אמר ראש אגף־הח־קירות
במישטרת ישראל, ניצב אהרון
שלוש, כי עדיין לא קרא את החלק
הסמוי של דו״ח־שימרון. הראיון התקיים
ביום רביעי, כשבועיים אחרי שהמישטרה
קיבלה את דו״ח ועדת שימרון על שני
הלקיו.
אם ראש אגף־החקירות של מישטרת
ישראל עדיין לא קרא את הדו״ח הסמוי,
דבר זה מלמד יותר מכל על יחסה ה אמיתי
של המישטרה לדו״ח.

פטור ישן
קה, וכן זכות קבועה לרכישת יהלומי
גלם מן הסינדיקט. היא קונה מן הסיג-
דיקט יהלומי גלם ב־ 5מיליון דולר לשנה,
במחירי .1974 כיום מרוויחים 100
אחוזים על הרכישות מן הסינדיקט, ומכירת
זכות זו כמוה כמתן 5מיליון דולר
לשנה, לפחות, כמתנה.
כאשר הודיע האוצר על כוונתו למכור
את ״פיתוח״ ,ניגשו למיכרז כמה קבוצות,
ביניהן אלה של משה שניצר ופריץ
חוצ׳נר ויהלומי מולדבסקי, וקבוצה
של יחזקאל גולדמן. האוצר רמז ל-
שניצר כי אם ישתף את מרק מושביץ
בעיסקה, הוא יזכה בה. מושביץ צורף,
ועתה מצפים השניים לקבלת המתנה.

תעשיין מושביץ
יהלומן חדש

גאון ־ לישראל
בני גאון, מנהל ״כור אירופה״ ,שישב
דרך־קבע באמסטרדם, יעתיק את
מרכזו עתה לישראל. שלמה אלון,
מנהל ״כור״ בווינה, חוזר אף הוא לארץ
ובמקומו ייצא לווינה רון גוטמן. צבי
שיפמן פרש מתפקיד יו״ר מועצת מנהלי
״פלנטקס״ ,ובמקומו התמנה אשר בן״
נ תן. שיפמן קיבל עתה ניהול חטיבה
מורחבת של קרמיקה וזכוכית, והצטרף
להנהלת ״כור״.
סמנכ״ל ״כור״ ,ישעיהו (״שייקה״)
גביש, יצא למכסיקו לבדוק מיפעל צי נורות
שהורש במתנה ל״כור״.

היו עץ המיש פטי
והחת שרון

עד לרגע כתיבת דברים אלה עדיין לא
מסר שר-החקלאות, אריאל שרון, את
חוותו לאחרים, כפי שהיה חייב לעשות
כדי להמשיך לכהן בתפקידו. שרון ממשיך
להפר את הנחיות היועץ־המישפטי-
לממשלה ואת החלטות הממשלה כולה,
ונראה שאין טי שיאכוף עליו זאת.
מינהל״מקרקעי״ישראל טרם הודיע מהן
המסקנות שהוציא מן ההונאה של
אריאל שרון, ששילם למינהל במשך שנים
דמי־חכירה נמוכים משהיה עליו לשלם.
המינהל עדיין לא הודיע אם בדעתו להעמיד
לדין את השר הממונה עליו.

ישראל תייבא
נחם מווום־אנויש־ו
שר-האוצר הישראלי, שימחה ארי־לי
ד סיכם בפרטוריה שבדרומ-אפריקה,
כי ישראל תקנה שם מיליון טון פחם לשנה
מחברת התאחדות מיכרות הפחם
בטראנס״וואל. הכמות תספק את שליש
הצריכה של תחנת־הכוח החדשה של חברת
החשמל בחדרה. חברה דרום־אפריק-
אית אחרת רוצה לבנות את הנמל ואת
מערכות הפריקה של הפחם.

תיקון שיויים
בחוד״ס־ס
תושבים רבים מנתניה מתקנים את
שיניהם בתול-כרם, שם המחירים נמוכים
ב״ 50 אחוזים לעומת נתניה. הרופאים ב-
תול-כרם הם בוגרי אוניברסיטות בגרמניה.

מחירי תפירת החליפות בתול״כרם
זולים ב״ 50 אחוזים מאשר בישראל. חייטי
תול־כרם, ששמם הולך לפניהם בין
חייטי הגדה בטיב תפירתם, עמוסי עבודה.
הם מוצפים בהזמנות של מיפעלי ביגוד
ישראלים ושל ישראלים בודדים, המזמינים
שם חליפות בסיטונות. מחיר
תפירת חליפה טובה בתול״כרם, כולל ה בד,
הוא כ־ 1200ל״י.

סוט ע י
אלנוט א״נשס״ן
הבמאי דלבארט מאן יביים סרט-
עלילה על חיי אלברט איינשטיין.
הצילומים יחלו בעוד כמה חודשים, וה סרט
יוצג בשנת 1979 במלאות 100 שנה
להולדת איינשטיין.
אלכס מסיס, נשיא ״ישראל הפקות
סרטים״ ,מייצג את חברת ״פאקארד
הפקות״ ,שתספק את 2מיליון הדולר
הדרושים להפקת הסרט. ההפקה תיעשה
במקביל להפקת סרט בן שעתיים לטלוויזיה
וכן סידרה של שש תוכניות בנות
מחצית השעה כל אחת עבור מערכות
חינוך.
מסיס ניהל בפסטיבל ברלין מגעים על
קו־פרודוקציה לגבי הפקת הסרט ומכירתו.

קיפאון
!111.1לאומ
בבריטניה

ון וי*

סניף ״בנק לאומי״ בלונדון, קנה ומכר
לירות ישראליות לפני שלושה שבועות
לפי שער קנייה של 28 לירות, ושער מכי רה
של 31 לירות כנגד הלירה שטרלינג :
הפרש של 12 בין שערי הקנייה וה מכירה.
אנשי הבנק לא ידעו להסביר את
הסיבה להפרש ענקי זה.
מאזן ״בנק לאומי״ בבריטניה לסוף
,1977 מראה על קיפאון בריווחיות. ה רווח
הנקי לשנת 1977 היה 224.3אלף
לי״ש, לעומת 228.7אלף לי״ש בשנת
.1978 הבנק קיבל באחרונה הלוואת״1
בעלים של 2מיליון לי״ש מ״בנק לאומי
אינטרנשיונאל״ ,שכמעט הכפילה את
אמצעיו העצמיים. הבעלות על הבנק בבריטניה
היי 6 3 0/0ל״בנק לאומי לישראל״
,והיתר לחברת ״קליוולנד טראסט
קורפוריישן״ .המנהל הכללי של הבנק
הוא יחיאל קדישאי.

סיכסוך ב״הסטד עול

סברת 11118 חרש
חברת ״הסנה״ קיבלה עובד מבחוץ,
לתפקיד מנהל האגף לביטוח ימי ואווירי.
הדבר גרר התנגדות חריפה של ועד
העובדים, שהודיע להנהלה כי אינו מכיר
במינוי זה, שגם פגע במעמדו של עובד
ותיק בחברה. הוועד הורה לעובדי האגף
כי יקיימו מגעים עם המנהל החדש רק
דרך מנהל המחלקה.
בתגובה הודיע מנכ״ל ״הסנה״ ,איתן
אבניאון, כי לוועד אין סמכות לתת
הוראות לעובדים, וניתק כל מגע עמו.
ניתוק זה גרר הפסקת המשא-והמתן על
הסכט־שכר חדש. הוועד הגיב בהשבתת
המרכזיה של ״הסנה״ ,ובכינוס מועצת

ווו תיווכה בע1לית
״הטתווך״בעיסקת״ו1קרקע שבה נמכרה

בעתלית חלקה של 300 דונם על-ידי האברים
במקום לחברת ״דניה״ ,לא היה
חברת ״אנגלו-סכסון״ ,כפי שנכתב בטעות
(״העולם הזה״ .)2105
מוכרי הקרקע מסרו, בשעתו, כי ה מתווך
היה חברת ״אנגלו-סכסון״ ,אולם
בדיקה חוזרת העלתה כי לחברה זו אין
— ולא היה — כל קשר לעיסקת עתלית.

..בוק פישר״
לא 1חל{ר
איש ממנהלי או עובדי ״בנק פישר״
באנטוורפן לא נעצר או נחקר בעיקבות
מעשי ההונאה של צבי פאר. כך מסרו
נציגי הבנק, בתגובה לרשימה על מעשי
המירמה של פאר בעיר זו. פאר הפיץ שם
דולרים מזוייפים, וניסה להמירם בכשרים
באמצעות עובדי הבנק. כאשר עלתה
המישטרה המקומית על עיקבות חבורתו,
הוא עזב את המקום והשאיר במלונו יותר
מ״ 250 אלף דולרים מזוייפים.

מנהל אכניאון
בלי מרכזיה
העובדים. זו החליטה כי צעדי אבניאון
הם בבחינת התגרות חסרת״תקדים בעובדים.
המועצה החליטה לערוך אסיפות
הסברה לעובדים.
בחוזרים פנימיים של עובדי החברה
הועלתה השאלה, מדוע אין לחברה יו״ו
מועצת״המנהלים מאז נפטר מנחם נוס־בוים.
כיום מנהל אבניאון את החברה
כראות עיניו, ללא פיקוח יו״ר מועצת
מנהלים.

* * קור ה כנ ס ה חדש בא למדינה,
י ז מקור שלא היה לו תקדים בשלושים
השנים הראשונות, עד לאותו יום גורלי
שבו הגיע לנמל־התעופה בן־גוריוו הנשיא
אנוואר אל־סאדאת. כי מאז הגיע נשיא
מצריים, לא זו בלבד שנמכרו יותר תקליטים
של אום־כולתום בחנויות התקליטים,
ולא זו לבד שעלה מיספר הצופים
בסרטים המצריים בטלוויזיה בלילוודשבת,
אלא שבמיוחד גבר הביקוש לרקדניות-
בטן.
הראשונים שעמדו על המחסור ברקד־ניות־בטן,
שהפכו פופולאריות בכל מסיבה
לכבוד השלום ובכל אירוע מישפחתי חגיגי
גדול, היו יוסף אמסיל וגבריאל דג׳אני,
בעליו של מועדון־הלילה היווני אריאנה.

פה, בישראל, אוהבים תוצרת־חוץ. אז
נסענו לאיסטנבול, והבאנו גם תיזמורת
וגם רקדניות. עכשיו הקהל מקבל מה
שהוא רוצה, בשביל הכסף שלו.״
אלא שאמסיל ושותפו הצעיר, לא הסתפקו
בעובדה שהרקדניות שלהן מופיעות
במועדון אריאנה מדי לילה להוציא ימי
א׳ ,ובשבת בצהריים. על־פי חוזה מיוחד
הם מציעים את הרקדניות להשכרה, ומודעות
ברוח זו פורסמו בעיתונים. ההיענות
למודעות היתה מפתיעה. לא כל הפונים
הבינו כי מדובר בעיסקה רצינית, וכי
הבחורות מושכרות לצורך ריקודי-בטן
בלבד. רבים פנו בהצעות מגונות, אך
אמסיל ושותפו העמידום מייד על טעותם.
לאלה שפנו אליהם בהצעות רציניות

..בישואד אוהב,
חוצות חוץ, אן נסענו
ואיסשנול והבאנו!״

״רקחיות־בטו בתורכיה
הן בבות
למישפחות הכי טובות״

הם לא הסתפקו בריקי חלפון, שהתגלתה
על־ידי הטלוויזיה במועדון שלהם, וגם
לא בעזיזה, שחרזדה, להלובה, שוש וליילה
שהופיעו במועדונם במשך שנות קיומו.
הם ארזו את מיטלטליהם, עלו על המטוס
והגיעו עד לתורכיה הרחוקה, בחיפוש
אחר רקדניות שינעימו על אורחיו
הנאמנים של מועדון אריאנת את שהותם

מספר יוסף אמסיל המגודל :״הקהל
הכי אוהב רקדניות־בטן. כמה שהוא אוהב
מוסיקה יוונית, כמה שהוא אוהב מוסיקה
תורכית, מה שממלא לו את הראש זה
הרקדניות־בטן. תתן ליווני או לתורכי
לראות רקדנית מנענעת את הבטן ולשים
לה כמה הרצלים על הגוף, והוא מבסוט
חאלס.
״הרקדניות שיש לנו פה בארץ כבר
שרופות. הקהל מכיר אותן והתעייף מהן.

הציעו ד-משכירים שתי רקדניות, ולהקה
בת ארבעה נגנים. מחירן של הרקדניות
נע בין 2000—4000 לירות לערב. כשה-
שוכרים מתבקשים לפרט מתי מתבקש
המחיר הגבוה יותר, ומתי הנמוך יותר
הם מסרבים לפרט, וטוענים כי המחיר מש תנה
בהתאם לעקשנותו של השוכר ויכולתו
לעמוד על המקח.
הרקדניות הספיקו להיות מושכרות, מאז
פורסמה המודעה, לחתונות, למסיבות פרטיות
ואף לארוחת־צהריים חגיגית שערך
מוסד מכובד לעובדיו לרגל תחילת תקופה
חדשה בהיסטוריה של עם ישראל.
מועדון אריאנה הוא מניכסי-צאן־ברזל
של הווי חיי-הלילה של תל-אביב—יפו.
המקום קיים מזה כשלושים שנה, ושוכן
מאחרי תחנת־המישטרה של יפו, שבכיכר
השעון. לפני שלוש שנים מכר אותו
מייסדו, שמואל ברזילי, לגבריאל וליוסף.

ויי

באדיאנה התגלו גדולי הכוכבים של הזמר
היפני בישראל. פה התגלה אריס סאן,
שכיום הוא בעל מועדון־לילה מפואר בניו־יורק.
כאן שרה לראשונה עליזה עזיקרי.
כאן שר טריפונאס ארבע שנים תמימות,
לפני שהפך כוכב. גם הכוכבים התורניים
דהיום. סטאטאטוס וניקו ניקולאדיום, התגלו
באריאנה.

קהל רב
ומגוון

ורחיו הקבועים של המועדון הם
מאנשי המעמד הבינוני ומטה, אנשי-
עמל שמוצאם מתורכיה ומיוון. הם ממלאים
בהמוניהם את אולמו הגדול של המועדון,
שתיקרתו נפתחת בלחיצת כפתור.
המקום כולו אינו אלא קירות חשופים
כחולים, שעליהם תלויים באותיות מאי-
רות־עיניים מחירונים המגלים תפריט יווני-
מיזרחי עשיר, ומחירים זולים להפליא
(באריאנה אפשר, תמורת משקה ראשון
שמחירו 30 לירות, וסטייק עם תוספות
במחיר 40 לירות, לבלות עד לשעות הבוקר
המוקדמות, עם תוכנית עשירה שבה
שני זמרים, שתי תיזמורות, חקיין אחד
ושתי רקדניות־בטן).
הקהל הנאפזן בא למקום בכל ליל־שבת
ובאמצע השבוע. בשבת בצהריים מוגשת
.תוכנית מלאה, בהנחה של 20 אחוז. אז
באות לאריאנה מישפחות שלמות, על
הנשים והטף.
בערב שונה הקהל מזה של שבת בצה-
ריים. זהו קהל שמרביתו צעירים, אנשים
הנראים כאילו נחתו מכוכב אחר. הצעירות
לבושות בנוסח מהודר אך רעשני, הצ עירים
במיכנסיים נמוכי־מותן ובחולצות
הדוקות פתוחות. באריאנה רואים הרבה
גווני אדום ושחור, איפור־עיניים כבד ונד
עילי־פרווה מאורלון סינתטי. בשבת ב־צהריים,
לעומת זאת, כשמגיעות המיש־פחות,
נראים האורחים כאילו נשלפו מתוף
אלבום ילד־טוב־ירושלים. הילדים ממורקים
ומסורקים ולבושים היטב. הנשים
לבושות על־פי מיטב האופנה האחרונה,
ומיגרש־החנייה שלפני המועדון דחוס
מכוניות וולוו, שברולט ומרקורי מפוארות.
שבת בצהריים היא שעתם של העשירים,
קבלני עבודות־העפר והמנופים,
של סוחרי שוק־הכרמל ואמידים אחרים.
שבת בצהריים היא שעתם של הנשים
והצאצאים החוקיים.
הקהל של אריאנה. יודע לשמוח. הוא
נוטל חלק פעיל בתוכנית, שר בקולי-
קולות יחד עם הזמרים, שולח פתקים ל-
תיזמורת התורכית ובהם בקשות לשירים
מבית אבא-אמא. האורחים רוקדים עם הרקדניות
ותוחבים עשיריות לירות לתוך
מחשופיהן.
שתי רקדניות־הבטן שיובאו מתורכיה
הן בנות ,18 כל אחת. על הבמה הן פצצות:
שחורות־שיער ומאופרות כדבעי.
אולם מאחרי־הקלעים האחת ג׳ינג׳ית והאחרת
בלונדית, ששערן צבוע ושורשיו
מעידים על עבר שחור מפואר.
מנוליה אובלי הבלונדית היא בתו של
נגן הג׳ומבון, כלי הדומה במראהו לבוזוקי
אך צלילו מזכיר את העוד. אביה של
מנוליה הוא גם מנהל תזמורת סולוקולה,
הכוללת ארבעה נגנים והמלווה את הרקדניות.
הרקדנית אדומת־השיער היא ויל-

לשיס נסו

זה הכיף של הגברים הבאים לבלות
באריאנה. הם ממלאים את וילדאן
ומנוליה בעשרות לירות, כשהם תוחבים את הכסף לתוך תחתו־

ל 1 1 ״111111ך ך • 11 אוהב הקהל שבא לבלות באריאנה, שם הוא שומע
י 1מוסיקה יוונית ורואה רקדניות־בטן תורכיות. הקהל

נוטל חלק פעיל בהופעה, מצטרף לרקדניות בריקודיהן, ושר בקולי־קולות יחד עם הזמרים.

דאן גולח. שתיהן רוקדות מזה חמש שנים,
ואינן דוברות אף שפה פרט לתורכית.
קשה לראיין אותן, שכן המתורגמן, המתיימר
להבין את שתי השפות גבדיחד,
אינו דובר עברית כהלכה.
אך משיברי מישפטים ניתן היה להציל
מפיהן, כי את מלאכת ;הריקוד למדו בסיפד
טה שבה התגוררו באיסטנבול. בילדותן
היו שומעות מוסיקה והחלו לרקוד. הוריהן
החליטו לנצל את כישרונן ולהופכן
רקדניות מיקצועיות.
הן מספרות כי רקדניות־בטן בתורכיה
הן בנות למישפחות הכי טובות, כיוון שהתורכים
אוהבים רקדניות־בטן. בין הרקדניות,
כך הן מספרות, גם בנות למיש־פחות
יהודיות.
מוסיפה מנוליה.:״אם זה לא היה מכובד,
היהודיות לא היו עובדות במיקצוע
הזה.״
הן מתגוררות בווילה מפוארת באיסטנבול,
ומרוויחות כסף רב. בישראל שוכנו
יחד עם חברי התזמורת בדירה בבתים,
והן מקבלות כל אחת, אלפיים לירות
להופעה. מן השטרות הנתחבים למחשו-
פיהן הן עושות, לדיבריהן, בין 500ל1000-
לירות בלילה.

הקו ש ל ולב
שידור חמילחמד. הפרטית
של עבאד
בשבוע שעבר הסתיימו ארבע ישיבות
מארתוניות סודיות, של הוועד־המנהל ה יוצא
של רשות השידור. בארבע ישיבות
תמימות, שכל אחת מהן ארכה שעות
אחדות, דן הוועד־המנהל בסוגיה אחת
בלבד: מעמדו של סמנכ״ל רשות השידור,

שלמה עכאדי.

עפאדי ידוע כאיש המוערך, ישכזף פע-
,מים רבות באנשי הליכוד בוועד־,המנהל.
לעיתים גם התבטא בביטול בלפי ראש־הממשלה
מנחם בגין ושר-החינוך זבו
לון
המר.

כאשר היה ברור לעבאדי כי הקאריירה
ישלו ברשות השידור בסכנה, עם !בחירת
הוועד־המגהל החדש והפליאה החדשה, ש בהם
יש רוב לאנשי הליכוד וולשותפיהם
בקואליציה, שנואי־נפשו, הוא העלה כמה
דרישות אולטימאטיוויזת, שכל מטרתן
היתד, להנציח אותו בתפקיד.
עבאדי עטף זאת, כמובן, בעטיפה אי-

פי 1ת אוכל במראה
טבעי

פינות האוכל במראה הטבעי
מתאימות לכל פינה, בכל בית.
המראה הטבעי של ״סולב״ משתלב
בכל צבע בבית ומוסיף אוירה כפרית
חמימה.

•אולמי תצוגה ומכירה:
תל־אביב:
״צומת עולב״ ,יהודה הלוי ,114
טל.295935 6 .
״בית ס1לנ״ ,פרישמן ,50 טל.246183 .
חיפה:
בית״סולל בונה״,יבנה ,2טל.668147/8 .

פינות האוכל במראה הטבעי עשויות
עץ בוק משובח, מצטיינות בתגמיר
קפדני, בעיצוב מהנה ובקוים נעימים.
כסאות — עם או בלי ריפוד מפעל׳ריהוט וענן שלסולל בונה

סו ל ג

ישגב לרהיט• ולב

את ״המראה הטבעי״ אפשרלה שיג ב:
ירושלים: גאנז — רה׳ שלומציון המלכה ; 6גאנז מוביליה בע״מ — הרצוג ; 61 רהיטי אור — שטראוס ; 20 תל־אכיכ :
רהיטי מרס — הרצל ; 158 חיפה: רהיטי שפירא — הרצל ; 23 כרמיאל: נחום שרה — מרכז מסחרי ; צפת: גרוס יעקב —
רח׳ הפלמ״ח ; 93 קרית־שמונה: קרייזל משה — מרכז מסחרי ; :הריה: בדריאן גרשון — מרכז מסחרי, כיכר הדקל ; טבריד :
רהיטי חן — הגליל ; עפולה: אחים אליהו — חטיבה ,9מס׳ ; 16 קרית מוצקין: רהיטי וסרלאוף בע״מ — קרן היסוד ,68 קרית
ביאליק ; חדרה: חרבות הדיור (אחים קפלן) רה׳ הגיבורים ; 78 נתניה: חן רהיטים — שמואל הנציב ; 12 רענ:ה: רהיטי 110
— אחוזה ; 110 הרצליה: דולפין — סוקולוב ; 47 הוד השרון: אחים שמש — מרכז מסחרי; פתח־תקוה: רהיטי ארגמן —
שטמפר ; 13 רמת־גן: לדור — ז׳בוטינסקי ; 93 גבעתיים: רהיטי אליהו גלילי — סירקין ,13 כיכר נח ; תדמית — כצנלסון ; 61
קיראון: טאובר — מרכז מסחרי ; בת־ים: פאן — אינטריוס רה׳ העצמאות ; 39 יפו: לדרמן — רח׳ דוד רזיאל ; 17 לוד :
שלי אליעזר — רח׳ רבי עקיבא ; 7ראשל״צ: רהיטי גינדי — הרצל ; 94 רחובות: סולו — הרצל ; 187 קרית־גת: עוגן פס
חי — בנין רסקו ; אשקלון: רהיטי אפל — הרצל ע״י בנק דיסקונט ; באר־שכע: רהיטי הדר — בנין רסקו ; דימונה: רהיטי
אביב — מרכז מסחרי ; אילת: הוכמן ובניו — מרכז מסחרי.

וככל סניפי המשכיר לצרכן, המשכיר המרכזי והשק״ם כרחכי הארץ.

מזון סו בן לכלבים ־ אספקהה בי ת ה:
!!נ 754-745
ו העורו ת הי רי! עול 00611/1011 יגי ע א לי! ב מ הירו ת

סמנכ״ל עבאדי
צבירת ענזדות־כוח
דיאולוג״ת. הוא הגיש תוכניות חדשות
ודרש דפוסי־מינהל הדשים, שמגמתם האמיתית
היתד, להעניק לו סמכויות נרח בות
עד-כדי-כך שיקשה לזרוק אותו מהרשות.
מנכ״ל
רשות השידור, יצחק ליבני,
אינו נמנה עם מעריציו של עבאדי. בשיחות
פרטיות הוא אף, מותח ביקורת
על ״חטיפת הסמכויות וצבירת הכוח״ בהן
עוסק עבאדי, בעיקר על חשבון זמן העבודה.
אך במי׳קרה זה עזר ל״בני ל-
עסאדי, כדי למצוא לעצמו ברברית, שהרי
גם ליבני עצמו יעמוד בלחצם של אנשי
הליכוד, שירכיבו את ״השלטון החדש״
ברשות השידור.
בין השאר יאושרו לעבאדי תארים נוספים•
במידה שייזרק מרשות השידור, יקנו
לו תארים אלד, גימלות ופיצויים מוגדלים.
בתוך החודשים הספורים שבהם הוא נמצא
ברשות, הצליח עבאדי לרכוש עמדות־בוח
רבות, להסתכסד במעט עם כל ועד־עובדים
ברשות, תוך ניסיון למנוע מה עובדים
תוספות שכר או דרגות, גם
כשאלה הגיעו להם. הוא הידמה לעסוק
באירסודמהדש של כל מהלקות רשות
השידור. התוכנית הראשונה שלו לאירגון-
מחדש, שיצאה בינתיים אל הפועל במחלקת
׳ההנדסה, הביאה לניפוח התקינים
ולתוהדובוהו.
לפני הוועד־המנהל החדש ׳תעמוד כמובן
בעייה רצינית. אין ספק כי אם ירצה
הוועד החדש לתפקד היסב, הוא יצטרך
להעיף את עבאדי, כדי ׳להשליט סדר.
אולם ע׳באדי הצליח לנווט עצמו כך,
!שכיל ׳פגיעה בו תיראה כרדיפה פוליטית.

צור,דמן עכדדבר
לעומת התוכניות הגראנדיוזיות של של מה
עיבאדי ,׳נראית עבודתו של מנהל ה טלוויזיה,
ארנון צוקרמן, יעילה ב-
הטולס הזה 2114

ניר, היוצא ללונדון. האחד הוא הכתב
הכלכלי הבכיר של הטלוויזיה אדי אג
ג׳ל, והאחר — מי שהיה כתב הרדיו,

יותר. בחודשים האחרונים — צוקרמן הוא
הכל בטלוויזיה. יחסי-עבודר. שאינם תקינים
ומחסור בעובדים טובים בשטחים
רבים, כפו עליו התעסקות בכל בעייה,
קטנה כגדולה.
נוסף על היותו מנהל הטלוויזיה הוא
גם מנהל־בפועל של מחלקת החדשות, ש היא
המחלקה הבעייתית ביותר בטלוויזיה.
כל החלטה במחלקה זו נופלת לאחר שיחה
בין צוקרמן לבין מנהל המחלקה, חיים
יכין. ציוקרמן הוא מנהל התוכניות, כאשר
למחלקה זו אין מנהל אלא ממלאת-מקום,
יהודית (״ג׳דדי״) לוץ.
אין ספק כי מצב זה אינו בריא, בעיקר
מאחר שעל צוקרמן אף לעדוך את מיל־חמות
הטלוויזיה נגד הנהלת רשות השידור,
מנכ״לה יצחק ל״בני וסגנו שלמה
עבאדי.

אלישע שפיגלמן.

למרות התחרות בין השניים — שהיא
תחרות בלתי־הוגנת מאחר שמנהל המחלקה,
חיים יבין, אינו מסתיר כי החליט
כבר למסור את ראשות הדסק לשפיגלמן
— עתר אנג׳ל ככל האפשר לשפיגלמן,
החדש, יוצא עימו לכתבות ומדריד אותו
אפילו על חשבון עבודתו שלו, למרות
שבכך הוא מפחית מסיכוייו-שלו.

סגה׳ *עשה בק־רשנבאום

ו״צמן כועס על גורן
כאשר פוצץ הכתב לענייני התיישבות
של הטלוויזיה, יגאל גורן, את פרשת
היישוב קדש־ברנע, ירתח שר־הביטחון עז ר
וייצמן, מכעס. גורן פירסם ידיעה כי
השר הורה לאסור על מתיישבי קדש־ברנע
לעלות• למקום יישוב־הקמע שלהם, אחרי
שהשר לענייני התיישבות, אריק שרון,
אישר זאת.
וייצמן סרב להגיב בטלוויזיה על ההודעה,
והורה לחקור מניין הגיעה לידיעתו
של גורן. האמת, שהתגלתה הוכיחה, עד
כמה תלויה העבודה העיתונאית במזל.
גורן החליט, ביום הרביעי האחרון, לערוך
כתבה על בני היישוב שעדיין לא עלה
על הקרקע, ולנסות לענות על השאלה
מדוע לא עלה. בהגיעו למקום, נפל לידיו
הסקופ הטרי של: אותו היום.

באדי אכסן כסידרחרתמתח ״כארנבי ג׳ונם״
היורשת של הבולשת
למצוא תפקיד אחר לאלוני, שאינו מרוצה
מתפקידו הנוכחי.
אולם עתה נודע כי אלוני אינו מתכוון
להמתין עד שיסתיימו 100 הימים שהעניק
ליבין. עוד בהיותו בשליחות הסוכנות ב-
.ארצות־הברית התיידד אלוני עם תעשיין
אמריקאי, אשד ביקש ממנו שיפתח ב־ישראל
נציגות מיסחרית למוצרים שהוא
מייצר.
אלוני דתה את ההצעה בשעתו, אולם
עתה חזר אליה. הוא מתכוון לצאת ל-
ארצות־הברית לתקופה של חצי־ש׳נה, לע בוד
במיפעל האמריקאי, ללמוד דרכי שיווק
ולחזור לארץ עם חוזה שמן.

הנלבקר •ד1לד טדוויזיה

אלמנה במקום הבולש ת

על ניסיון מעניין הוחלט בשבוע שעבר,
בין מבקר הטלוויזיה של הצהרון ידיעות

שדרן אלוני
בחזרה אל ההצעה
הטכנאים, והתקינו אותן על כיסא שלהם,
כדי שיהיד. לחם קל יותר לעבוד ולנוע
בתוך החדר על הכיסא מכלי לקום ממושבם.
המפקח
הטכני של השידור, מורים
כרוך, התרגז והורה לנתב התמונה,
שמואל כהן ז ״תרד לבלאקו״ שפירושו:
הפסק את השידור. כהן סרב ואמר
לו :״אני לא עושה דבר כזר. בשידור חי.
אתה רוצה, תעשה את זה בעצמך.״
ברוך נרתע, ולא הפסיק את השידור.
זאת, מבלי ששימעוני או מי משאר המשתתפים
בתוכנית יידעו על כך. עם תום
השידור הובא העניין לביתר לפני אורי
לעדן, המהנדס הראשי של הטלוויזיה, ש נמנע
מלנזזף בבתך.

השבוע יוקרן הפרק האחרון באחת הסדרות
הטובות של הטלוויזיה, הבולשת
חוקרת, היא הסידרה של ליל שבת. את
מקומה תתפוס סידרת־מתח אמריקאית חדשה,
בארנב,־ ג׳ונס, על שם הדמות ה־מרכזית
בה, בלש פרטי בשם זה.
ג׳ונם הוריש את מישרד־החקירות שלו
ליבנו הצעיר, אולם נאלץ לחזור אליו מ־חוות־סוסים
מרוחקת, אחרי שהבן נרצח.
הפרשה הראשונה שבה הוא חוקר היא,
כמובן, גילוי רוצח בנו. מאותו רגע ואילך
משמשת לו כעוזרת ראשית כלתו בטי,
אלמנת בסו.
את ג׳וינס מגלם השחקן כאדי אכסן,
שחצופים יזהו אותו מתפקידו כאורח בסדרות
הוואי ,05 בונאנזה וסמית וג׳ונם.
את אלמנת בנו מגלמת לי מריוות׳ר,
מי שהיתר. בעבר מלבת־היופי של ארצות-
הברית.

גי 1טלמן אמית*
שניים מתחרים עתה על ראשות הדסק
הכלכלי, במקום אכההם (״קושי״) קדט־

לקראת סוף החודש ואיים ענן נוסף
על יחסי־העבודד. בטלוויזיה. יהיה זה כאושר
מרדכי ו״מוטי״ן קירשנכאום, מי ש היה
מנהל התוכניות, חתן פרס ישראל
ומפיק ניקוי ראש, ישוב מן החופשה הארוכה
שנטל לעצמו.
בינתיים עדיין לא נערכו אפילו מגעים
בין מנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן לבין
קירשנבאום, ואין ספק כי תיווצר בעייה
חמורה כאשר יצטרכו למצוא תפקיד עבור
קירשנבאום.
עד כה עסק קירשנבאום בהפקת סירטון
עבור מישרד המיסחר־והתעשייה.

סימור־אהבה ב חל שו ת
בבניין הטלוויזיה מחזיקים אצבעות ל-
כתב־עורו אורי גולדשטיין. אחרי רומן
שנמשך שלוש שנים הודיע גולדשטיין,
מן הרווקים המבוקשים בירושלים, כי נכנע,
והוא עומד לשאת את חברתו, מזל,
לאשה ב־ 18 באפריל.
את הרומן של אורי ומזל ליוו הכל
במחלקת החדשות של הטלוויזיה. מזל,
שהיתר. סרן בצבא ובשעות הערב עבדה
כמלצרית בגלריה הקמנה בירושלים, גאל-
צד. לעמול קשה כדי להחזיק באורי ו להביאו
עד מתחת החופה. אחד הסיפורים
המפורסמים ברומן זד. התרחש בקייץ ש עבר׳
עת גולדשטיין, כתב אחד של הטל וויזיה,
ישראל סגל, וכתב הרדיו גבי
גזית, ערכו טיול בארצות־הברית.
מזל הצטרפה אליהם מאוחר יותר׳ אולם
כעבור יומיים של שהייה משותפת החליט
גולדשטיין כי הוא זקוק לחופשה. הוא טען
;באוזני חברתו כי הוא קיבל הוראה לנטוע
מייד ללונדון. היא ליוותה אותו לנמל
התעופה קנדי בניו־יורק, ומייד אחרי שחזרה
העירה יצא גולדשטיין מן הנמל
וחזר אף הוא לניו-יורק, לזרועות ידידה
אמריקאית שלו. רק כעבור ימים אחדים
סיפרה למזל ידידה משותפת ישלחם כי
היא פגשה אותו, ודווקא בניו־יורק.
.אולם לגבי מזל היו כל אלה פרטים
קטנים לעומת אהבתה. היא הצליחה להוכיח
כי המיזוג של אהבה אמיתית וסבלנות
משתלם תמיד. .אין ספק כי החגיגה שתיערך
ב־ 18 באפריל תהיה ההילולה הפרועה
ביותר שידעה מחלקת החדשות, שכל אחד
מאנשיה תאר. עצמו פשושבין בנישואין
אלה.

טיול *קר לארגנטינה

מבקר בכר
הכנה לקראת הבאות
אחרונות, אהרון (״ארל׳ד,״) בכר, לבין
הנהלת הטלוויזיה.
הוסכם עמו כי הוא יעבור השתלמות
בטלוויזיה, כדי שיבין טוב יותר על מה
הוא כותב. הרעיון עלה בשיחה בין בכר
מנכ״ל הרשות יצחק ליבני, וזכה
תו של מנהל הטלוויזיה ארנון צו־לצורך
זה, לחופשה־ללא-
למות״ זו היא בבחינת
<תו של בכר בטל-
בשעתו על־ידי

זר שודרה
נוע, כמעט
׳ל סיכסוך
תוכנית.
דידו גל-
קדח שבין

מאז הופרדה הטלוויזיה הערבית מה־עיברית
מקפיד מנהלה, יובן! כראל,
לשמור על זכויות הטלוויזיה שלו, אפילו
כשמדובר בביזבוז כספי־ציבור לריק.
ערב הנסיעה לארגנטינה, כאשר מיטפר
האנשים ממחלקת הספורט של הטלוויזיה
בעיברית קוצץ עד כדי סכנה של פגיעה
בשידורים, הסכים מנכ״ל רשות השידור
יצחק ליבני, כי הטלוויזיה הערבית תשלח
שדר משלה, למרות שרק מ״שחק אחד
מכל מערכת מיישחקי אליפות •העולם בכדורגל
יועבר לטלוויזיה הערבית.
השדר שנבחר הוא מחמוד אכד־כא
קר, והתקציב שנקבע לנסיעתו — 60,000
לירות — אינו כולל את השידור עצמו,
אלא רק את דמי הכרטיס והוצאות שהייתו

אלוני יהיה איש־עסקים
נראה כי ראש דסק-הפנים של הטל וויזיה,
יאיר אלוני, עומד להפסיק את
עבודתו ולצאת לחופשה ארוכה ללא תשלום.
היחסים
בין אלוני לבין מנהל מחלקת-
החדשות, חיים יבין, אינם מן המשופרים.
ולפני כחודש הודיע אלוני כי הוא מעניק
ליבין 100 ימים כדי למצוא פתרון לבעיית
היחסים ביניהם. בין השאר היה יבין צריך

מזל ואורי גולדשטיין
הסבלנות השתלחה

— בורים —11111׳
׳(המשך מעמוד )9
קיים, חברות״הביטוח, חברווג־הנפט, מי9־
עלי התעשייה הרב־לאומיים — מסרבות
להעסיק אמריקאים בני הדת היהודית
במישרות החשובות ובתפקידי־מפתח, מחשש
שבמיסגרת תפקידם יהיה עליהם
לעסוק בנושאים הקשורים בעיסקי החברות
והבנקים האלה במדינות ערב.
״האירגון נגד השמצה״ ,שעסק במרץ
ובמסירות כה רבה בהחרמתם ובהש-
מצתם של ח״כ לובה אליאב, האלוף־במי-
לואים מתי פלד, אורי אבנרי, עמוס קינן,
עמוס קולק, אסי דיין, דויד שחם
ואחרים, מצא זמן לעסוק בנושא חיוני
זה רק כשלושה חודשים אחרי הפירסום
ב״העולם הזה״.
יהודים מופלים לרעה ונרדפים בשל
דתם בארגנטינה, בבראזיל, בפאראגוואי
ובמדינות דרום־אמריקאיות אחרות —
ממשלת ישראל אינה עוסקת בנושא זה,
במיסגרת ה״סולידאריות היהודית״ ה־מזוייפת
שלה ושל תומכיה, כי היא עסוקה
באיזור הפורנוגראפי-פוליטי של ה־
״אנטישמיות״ במצריים.
ראש־הממשלה, מנחם בגין, הירצה בפני
שר־החוץ (״הצעיר״) של מצריים, על
השואה ועל פישעי הנאצים — אילו היה
מבקש דין-וחשבון משגרירו בוואשינגטון,
חיה קורא בו כי המיפלגה הנאצית של
נבראסקה בארצות״הברית, מממנת את
סניף המיפלגה הנאצית בהאנובר, גרמניה
המערבית, האחראי לחילולם של חמש״
מאות קברים יהודיים בבית־הקברות ה מקומי.
אך, כמובן, קל יותר לעסוק ב-
פישעי הנאצים ובאנטישמיות של המצרים,
מאשר לחטט בפצעים טריים של
הדמוקראטיה האמריקאית, מדינה ששניים
משריה החשובים ביותר הם יהודים
מומרים (שהמירו דתם בשנות החמישים)
,ושרוב חברי הקבינט שלה היו
(או הינם) חברים במועדונים שהחברות
לבני הדת היהודית אסורה בהם.

ס ף הוו ד
ב נוי טהחנות

כל תלמיד בבית־ספר תיכון (פרט לאלה
שחתמו על המיכתב ה״מופקר״ לראש
הממשלה) ,יודע שאש״ף הוא ״איר־גון
טרור״ .אלה מתלמידי בית-הספר הקוראים
עיתונים (ישראליים) ,יודעים ש־
״הליגה להגנה יהודית״ היא אירגון יהו־די־לאומי.
האירגון הזה רצח את מזכירתו
של האמרגן היהודי סול יורוק, שכר
מרצחים מהעולם התחתון כדי לרצוח
מנהיגים פלשתינים, הניח פצצות ליד הנציגות
הסובייטית באו״ס (ופצע את עובדי
הבית וילד אחד) ,וליד הנציגות המצרית
באו״ם (עובד הנציגות נפצע).
האירגון הזה הפגין ליד ועידה של
אירגון יהודי בוושינגטון עם סיסמות
״מוות לברירה״ ו״מוות למתי פלד״
(שהיה הנואם המרכזי בוועידה) ,ואנשיו
ערכו פרעות במזכירות האירגון והשמידו
את רכושו.
״הליגה להגנה יהודית״ היא שותף
מכובד לכל מיצעדי האהדה וההזדהות
של יהודי ארצות־הברית, ובמיצעד יום-
העצמאות האחרון צעדו חברי ה״ליגה״
בשורה אחידה, אחרי שורות חברי ״השומר
הצעיר״ שמנהיגיו מתנגדים למו״מ
עם אש״ף באותן הנמקות של ממשלת
בגין—שרון—דיין.

מנחם בגין מנסה לשחק בהצלחה את
תפקיד הגיבור הראשי במחזה המצליח
של תיאטרון הבית של הממשלה הישראלית
— הוא ניסה לשכנע את אזרחי
ארצו ואת העולם כולו, שיושר אינטלקטואלי
ומדיניות הם, כמו הפורנוגראפיה,
ענייו של גיאוגרפיה. מבקרי החצר, ולי־צניו,
מותחים ביקורת חיובית ומשבחים
את השחקן הראשי, בהצגה המקומית
המצליחה של בית״התה (הישראלי) בירח
פברואר. הביקורת הבינלאומית חיובית
כמו המיעוט המפוכח במדינת ישראל,
הרבה פחות, והמבקרים הבינלאומיים,
רואים בכוס״התה של מנחם בגין את כוס-
התרעלה.

אלכם מסים.

דו־־ודל,

^ אווירה !וזיתה חמה ומבטיחה, על
י י אף צינת החורף הברלינאי הנמצא
בעיצומו. נדמה היד ,׳שברלין כולה חוגגת
את השתתפותו של הסרט הישראלי אסקימו
לימון באירועים פרדישדאלים. דניאל בא־הנסוים,
מנצח על התזמורות בברלין, הקונצרט
מזהיר, שלישיית יובל מופיעה בהצלחה
חסרת־הקדים בבירה המערב־גר־מנית,
וקולנוענים ישראלים מגיעים מכל
עבר.

מצרים וישראלים

מן המישלחת המצרית שהגיעה לפסטיבל,
באה בקשה מיוחדת להזמנה !נוספת ל־הצגת־הבכוחה
של הסרט הישראלי, עבור
חבר ישלה שאיחר להגיע. חברים של ה־מישלחת
המצרית מסרו לישראלים מידע
על הפסטיבל, הבינלאומי ׳לקולנוע שייערך
בקאהיר בסתיו הקרוב, ואמרו :״להתראות

הכל היה יפה ונחמד לישראלים בברלין,
והיו שטיפחו אפילו תיקווה קטנה בלב

שחקנית תיאטרון צה״ל, ענת עצמון (מימין)
והשחקן צחי נוי (במרכז) ,כוכבי הסרט הישראלי
אסקימו לימון, שהשתתף בתחרות של פסטיבל ברלין, בחברת ראשי המישלחת
המצרית לפסטיבל. בתמונה למעלה: ענת עצמון ויונתן סגל בסצנה מתוך הסרט.

שמא הפעם, בפסטיבל זה, שלא היה מן
המובחרים מבחינת איכותם של הסרטים
שהוצגו בו, יפויל פרם קטן כלשהו בחיקה
של ישראל בזכות אסקימו לימון.
:אבל הנם לא קדה. לעומת זאת אירע
דבר מצחיק מאד: בפעם הראשונה מאז
היות פסטיבלים !ניתן הפרס הגדול, פרס
דוב הזהב של הפסטיבל, למדינה — במקום
לסרט — בנימוק :״הפרס ניתן לספרד
על תרומתה לפסטיבל.״ התרומה? שני
סרטים, שאינם ראויים להירשם בתולדות
הקולנוע, .החלטה זו של ועדת השופטים
מעידה, בפעם המי-יודע־כמה, שהנימוקים
הפסטיבליים בעיקרם היו ונשארו פוליטיים
יותר מאשר אמנותיים.
ואומנם, גם הציוך לשבח ישניתן על־ידי
ואותה הוועדה לסרט גרמניה בסתיו נובע,
כנראה, מאותם מניעים פוליטיים ; שאולי
מעידים על רצונם של פסוודואינטלקטו-
אלים מסויימים לטהר את מצפונם. שכן,
סרט זה מתאר את האירועים בגרמני!
בשנת ,1977 וביניהם: חטיפתו שק
תעשיין מרטין שלאייר ורציחתו^
המטוס למוגאד״שו ושיחרורו;,.
אנשי כנופיית באדר־:מאייניהוף ן
המיוחדים שנחקקו נגד הטירון
בסך-היכל נראה, כי_
רה לציין סרטים ^
מן הממוצע, שי;
פקת. כך, ילמ
בולגרי בשם1
ושמו היתרן
סירטו של
טאזא, המ!| ברזילאי יהודי־פולנ|
נשיא).
לעומת ,
השופטים[
בחר יועדו
המבקרים

דן פיינח מדווח מפסטיבל הקומוע בברלין
אני ,׳בשני סרטים שהוכיחו אומץ־לב ויושר
אמ׳נויתי. האחד: שנותיו היפות של אבי,
סרט הונגרי !נוסטאלגי פיוטי ורגשני, שלמרות
שמוצאו ׳מארץ סוציאליסטית, מצביע
בפירוש על כך שהונגריה שאחרי
מ״לחמת־העולם השנייה היא מדי׳נת־מיש־־
טרה, שמתרחשים בה מעצרים חסרי־פשר
ושאנשים מושלכים בה לכלא בלא מישפט.
את המקום הראשון חילק הסרט ההונגרי
עם סרט איראני של הבמאי המפורסם
ביותר באיראן, דאריוש מרגלי, מעגל הקסמים.
סרט זה נאסר במשך שלוש שנים
להצגה ׳באיראן עצמה, בגלל הביקורת הפוליטית
שהוא מותח על המתרחש בארץ

׳שני ׳פרסים שאין עליהם עוררין ניתנו
לשחקן ולשחקגי׳ת. הפרס הנשי ניתן ל־ג׳י׳נה
רולנדס, רעייתו של הבמאי ג׳ון קא־סאווטם
על מי שחקה בהצגת בכורה, והגברי
הוענק לקרייג ראסל הקנאדי, שהפתיע את
כולם בהמהמס. אך קודם שאפנה לפירוט
כמה מן הסרטים הפולטים, כדאי להעיף
מבט באופיו המסדים של הפסטיבל הזה.

ף ץ כרה אמריקאית להשכרת מכון
1ניות המציאה בז,מנו סיסמה שהפכה
למפורסמת :״אנחנו ההברה השניה בגודלה
בעולם, ולכן אנחנו משתדלים יו-

זה בערך מה שקרה השנה לפסטיבל
הסרטים בברלין. מאז הלך הביאנלה הקולנועי
הוונציאני לעולמו, נחשב פסטיבל
ברלין לשני בגודלו בעולם הסרטים. וזה
מטריד מאד את מארגניו, העושים את כל
מה שבידם כדי להגיע למקום הראשון.
עתה, ואחרי ׳שערכו את הפסטיבל ׳במשך
27 שנים באמצע הקיץ, העבירו אותו,

ברצינות ומנסה להתמודד עם בעיות ׳תשו בות
והרות עולם כמו: מצבה של תאשר.
בעולם המודרני, המאמצים להטבת תנאי
החיים שלה ולשינוי הדעות הקדומות עליה.
כמות הסרטים בגרסא זה היא עצומה
ממש. מרביתם סרטים גרמניים חדשים.
אך לא חסרים גם סרטים מארצות אחרות,
כדוגמת סרטו הישן של ק׳נג׳י מיזוג׳ושי,
מגדולי הבמאים של יפן, השלהבת בתוכי,
שמספר על מאבקה של אישה להיחשב
כבוד׳חורין ביפן של תחילת המאה.
הסרט המשעשע ביותר בנושא זה הוא
סרט גרמני בשם מאדאם איקס, פארודיד,
המחקה סדרות מצויירות, שבד, יש נציגות
כל סוגי הנשים: מעקרת־הבי׳ת ועד לטיי־סת־חלל,
מד׳וגמגית ועד לבת שבטים פרימיטיבית.
הן מתקבצות יחד על ספיגת
!שודדים ששטר, על פגי אגם אירופי, ומ׳שם
הן פושטות על העולם המרובע שסביבן
ועושות בו שמות. הפאר׳ודיד, מתחילה בשמות
הדמויות: אחת ניקר׳את קרלה
פרויד־גולדמונד והיא, כמובן, פסיכיאטרית.
לאחרת קוראים בטי בדילו, והיא עקדת־הבית
האמריקאית, המתהלכת בל הזמן
לבושה בבייבי דול. פלורה טננבאום היא
ציידת מגרמניה ; אומגה צנטאורי היא
׳אשת החלל זבלו־אפ (השם המקורי של
הסרט יצרים) היא הדוגמנית שבחבורה.
התילבושו׳ת שלהן מטורפות וההשתוללות
׳שלהן שלוחת-׳רסן. הן מארחות על הספיגה
גם זכר אחד, אבל מן הסוג שאינו
מסוכן לנשים.
ואם כבר הוזכר גבר שאינו שש להיר אות
כשאר הגברים, צריך להזכיר את
הסרט שזכה עד עתה לתגובות הנילהבות
ביותר בפסטיבל. זהו סרט קנדי בשם
מהמס. סיפור מפחיד לכאורה על ספר
שגור,ג ללבוש בגדי אשד, ונערה סכיזופרנית
שנמלטת גנבית־ד,חולים כדי לחיות
עמו. הסרט מתייחס אל השניים לא כאל

הצגת בנווה

י -זה גס שמו של הסרט הראשון שחנך את הפסטיבל,
המספר על סיוטיה של שחל! ויה־ תיאטרון הנאבקת בגיל־המעבר,
על הבמה ובחיים הפרטיים. הבמאי קאסאווטס הפיק מישחק ספונטאני ומעולה
מרעייחו, ג׳ינה רולנדס, מבן גאזארה ומעצמו, שלושתם — בתפקידים הראשיים.

חיוו מרושע

— קנדים ברגן וג׳אנקארלו ג׳יאניני בסירטה של הבמאית
הפראית לינה וורטמילר, סוף העולם במיטה חמה בלילה
מלא גשם. סיכום הפילוסופיה הוורטמילרית חוזר ; העולם מורכב מאברי־מין ומקיבה.

בפעם הראשונה לחודש פברואר. זאת
מתוך תיקווה ׳שיפצו את האורחים על
הקור ואי־הנוחות שבמזג אוויר גשום, ב־ימנה
גדושה של סרטים. במובחר, כך הא־מיינו
,׳תקדים ברלין את כל שאר הפסטיבלים
של השנה ותוכל להציג את הטוב
ביותר בתוצרת העולמית. על הנייר זה
נראה יפד, מאד, אבל במציאות זה קצת
אחרת: קשה לומר שהסרטים השנה הם
טובים או מעניינים יוותר מן הסרטים
של השנים הקודמות! .והחברות האמרי-
קאיות, שנימנעו בעבר מלשלוח סרטים
לפסטיבל, המשיכו לנהוג כך גם השנה.
רק שתי הפקות יוקרה יוצגו כאן: לילה
מלא גשם של לינה ורטמילר ונרפגשים
מן הסוג השלישי.
׳את מקום הזוהר תופסת, הפעם הכמות.
קיימות כאן לא פחות משש מיסגרות
שונות בהן מוצגים סרטים. בכל מיסגרת
בין 25ל־ 40 סרטים. זאת מבלי לקחת בחשבון
את השוק.
לעומת קאן, ברלין הוא פסטיבל
הרבה יותר סולידי, הלוקח את עצמו

טוכי-גורל, חולים חשוכי־מרפא או תום-
עות־טבע נדירות, אלא פשוט כאל יצורים
שונים. הוא מנסה להוכיח שהדרך היחידה
שיש לאנשים אלה כדי לחיות לפיה, היא
להשלים עם עצם היותם כפי שהם ולמצות
את כל מד, שניתן מן החיים בצורר, זו.
״אל ׳תדאגי,״ אומר הגבר לבוש-השמלר,
לידידתו, כשהיא מגיעה אליו לניו־יורק,
״את ׳ואני אולי חולים אבל אנחנו חיים
בעיר של שמונה מיליון חולים שמרגישים
כאן טוב מאד.״ מקור ההצלחה של הסרט
הוא ללא ספק הופעתו של הכוכב הראשי
בו, קרייג האסל, שלא רק מצליח להתלבש
בהצלחה בבגדי ׳נשים ,׳אלא גם מחקה ב-
כי׳שרון רב כוכבות קולנוע מן העבר
׳ומן ההווה. בין ״קורבנותיו״ בסרט אפשר
׳למנות את מיי וסט ׳ואת קארול צ׳׳אנינג,
את מרלן דיטריך ואת ברברה סטרייסנד.
מעניין שלפני הצגתו חשבו רבים כי גם
שמו וגם נושאו של הסרט מגבילים אותו
לקהל מסויים מאד. לאחר ההקרנה, כאשר
הסתבר שהסרט הוא משעשע ומעורר גלי
צחוק, השתנו הדעות מן הקצה אל הקצה
והלקוחות החלו לרדוף אחרי המפיק.

סרט אחר שמשך תשומת־לב, בגלל
סיבת שונות לגמרי, הוא סרט בשם
דף של אהבה. למרות שמו אין זה רומן,
אלא מי׳נשר המתבונן באהדה בטיח־ר, המהווה
לדעת יוצרי הסרט גרעין חברתי,
׳קיצוני ומנודה, המשמש זרע להתקדמות
האנושות. גיבור הסרט הוא יועץ חברת-
ביטוח שנוטש את מורשת עמו היהודי
וימחנכר למשפחתו, כדי להצטרף לקבוצת
טי׳חור. הסרט מתובל בציטטות מתוך מח זות
של גיאו׳רג ביכנר (כמו :״הטירור
הוא הנשק היחיד של לוחם הצדק הבודד״)
ו׳בשירים באידיש. יש בו אפילו סצנה
שבה צעיר יהודי בלבוש מודרני תוקע
סכין בדמות היכולה לסמל את משה
רבנו. אם לא קמד, צעקה על אנטי־שמיות,
הרי זה משום שברור לחלוטין כי הסרט
עוסק בכל הנושא באורח אבסטרקטי ל חלוטין.
וחוץ מזה: שמו של הבמאי הוא
׳מורים דבינוביץ.

להתעלות מעל
לחשבונות
^ סרטשחנד את הפסטיבל הוא סרטו
1 1של ג׳ון קאסאבטס הצגת בכורה. הוא
ראוי לציון בעיקר בשל רמת המישחק חבל-
תי-רגילה שבו. הסיפור על שחקנית תיאטרון
שצריכה להתמודד עם גילה בהצגה שבה
היא מגלמת אשד ,׳בתקופת המעבר, גולש
לא. פעם לסיוטים ולחלומות זוועה בנוסחי
ברגמן, וזד, עומד בסתירה לסיגבונו ה ריאליסטי
המובהק של קאסאבטס. הסרט
׳ניראה הרבה יותר מאורגן והרבה פחות
ספונטני מסרטיו הקודמים. אבל ג׳ינה
ריולנדס (אשתו של ק׳אסאבטם) ,בן גאזארה
וקאסאבטס עצמו הם שחקנים בחסד. הקהל
השתעשע ׳מאד כאשר לקראת סוף הסרט
הצטרפ ואליהם, בהופעו׳ת־אודח, גם פיטר

(״קולומבו״) פאלק והבמאי פיטר בוגד-
גוביץ׳.
וחזרה לזכויות האשד״ הפעם בזווית
עקופה ובעין צינית. המתבוננת, לינה
ורטמילר, הוכיחה כבר בסרטים קודמים
כי השקפתה על פוליטיקה, זכויות הפרט
ואידיאלים פקפקנית מאד, ושהאדם מורכב
בהאש־ובראשונה מאברי־מין ומקיבה, ולפני
אלה מחוויר הכל. סירסה החדש,
סוף העולם במיטה חמה, בלילה מלא גשם
(כרגיל, אצלה, השם ארוך כמעט כסו
הסרט) או, בקיצור, לילה מלא גשם, חוזר
על הנושאים הקרובים לליבה: קומוניסט
איטלקי ׳נישא לאמריקאית והגברת ורט־מילד.
יחד עם מקד,לד, יוונית. מציצה ל־ח׳דר־הסיט׳ו׳ת
שלהם כדי לראות כיצד מסוגל
תרנגול מדחוכד־איטליה להסתדר עם
לוחמת־לזכויות־האשד, מעבר לאוקיינוס.
הסרט הוא כטעט-קאמרי בממדיו, ועיקר
המעמסה מוטל על השחקנים: ג׳אנקאר׳לו
ג׳יאגיני (כרגיל) ,וקנז־יס ברגן. למרות
שהוא מעורר היויכים מרושעים לעיתים
קרובות, אין בו כוח להחזיק את הצופה
בעי׳רנ׳ות מתמדת אחרי ׳שמסתבר לו, תוך
מחצית השיער, הראשונה, כל מה שיש
לגברת ורטמילר לומר.
קשה מאד להזכיר את בל הדברים המוצגים
!בפסטיבל הזה. קל בהרבה להצביע
על מה שנעדר ממנו׳ אולי באודה הפגנתי.
׳אין בתחרות אף סרט צרפולי אחד, למרות
שמיספר סרטים כאלה הוצעו להנהלה בחודשים
האחרונים. הסיבה, ברורה למדי:
המתחרה הגדול, מיספר אחד בין הפסטיבלים,
הוא פסטיבל קאן, ואין כאן שום
רצון לעזור ב׳פידסום מוצרי הקונקורנציה.
׳באיזו מידה נכון שיקול זה, עדיין לא
ברור. מכל מקום, ברלין הוא פסטיבל
מבוסס די הצורך ובעל מסורת ארוכה
דיה, כדי שיובל להתעלות מעל לחשבונות
מן הסוג הזה.

במדינה
ע ד 1ת
הגאון של הספרדי

המיליארדר היהודי מזיגווה
נחלץ למאבק — >7העניק
לבברדיב ייצוג הר7מ
בקונגרב הציוגי
יושב ראש הפדרציה הספרדית העולמית,
ניסים גאון, מיליארדר תושב ז׳נווה, ניצב
על הבימה המקושטת של בנייני האומה
בירושלים, ונשא את דברו לפני צירי
הקונגרס הציוני העולמי. מייד בסיימו את
דבריו בקעה שירת התיקווה מכמה שורות
באולם. נציגי הפדרציה הספרדית העולמית
בחרו למחות בדרך זו על קיפוחם בהנהלת
הקונגרס הציוני העולמי. על מה יצא
קיצפם ן
עד לפני כארבע שנים נחשבה הפדרציה
הספרדית העולמית, בראשותו של היהודי
הצרפתי אלי נחמיאס, ככוח בלתי־נחשב

בז׳נווה. גאון, הנשוי לרנה, חברת־ילדות
שלו מחרטום ואב לשלושה ילדים (בתו,
מרגריט, נשואה ליואל, בנו של שגריר
ישראל באו״ם חיים הרצוג) ,הפיח רוח
חיה בפדרציה. בהנהגתו היא החלה הופכת
כוח חזק ובעל חשיבות.
הונה ויוזם. במלון המלך דויד בירושלים,
סביב שולחן עמום כל טוב,
הקיפו אותו בני־מישפחתו. היה שם גם
נציג עיריית ירושלים שניסה לעניין אותו
בפרוייקט כלשהו והיה גם זאב גרגו,
הממונה על תוכנית הבתים שהגה ויזם
גאון. זוהי תוכנית הממומנת על־ידי קרן
מיוחדת, והמיועדת לפנות מישפחות מרו־בות־ילדים
מבתים רעועים לבתים חדשים,
והמתעתדת להתחיל בחודש הבא במתן
מענקי הלוואות לזוגות צעירים.
?מנר את ה תי ס כו ל. אל השולחן
ניגש יו״ר ועדת הנשיאים, הרב שינדלר,
נשיא גאון
ולחץ בחמימות את ידו של גאון. דקות
ספורות לאחר־מכן הגיע נשיא הקונגרס
הירתמות למאבק
הציוני החדש, אריה דולצ׳ין. גם הוא לחץ
בין צירי הקונגרס הציוני העולמי. אך אז ידיים, התעכב להחליף כמה מילים והתיישב
ליד השולחן הסמוך.
נבחר להנהגת הפדרציה ניסים גאון, איש-
הפיננסים יליד חרטום היושב דרך־קבע בין לחיצות־הידיים התכופות הסכים

שני הומים חואש״ם אוחזים במידותיהם שו עורם חושים,
שיהדותם שחיה במחלוקת, והסיכסוו הגיע עו לואעדחממשדה

על החידה
המדובר הוא בקבוצה של עולים ״קו״
צ׳ינים״ ,שהגיעו לישראל ושוכנו מייד בטבריה
עילית .״הקוצ׳ינים״ רואים את
עצמם כיהודים לכל דבר׳ והם מלים את
זכריהם כנדרש, אולם היהדות האורתודוכסית,
אליה משתייכים שני הרבנים הראשיים,
אינה רואה בהם יהודים לכל דבר
על-פי ההלכה.
כדי להפכם ליהודים אמיתיים, תובעת
האורתודוכסיה להכניסם שוב בבריתו של
אברהם אבינו. כיוון שאי אפשר למול
שנית מי שכבר נמול, עורכים טכס מיוחד,
בו מסתפקים בדקירת המילה ובהקזת טיפת
דם. בכך מחדשים את הברית וההלכה
נשמרת.

^ הדקירה
האשכמית

רב ראשי נורן
דקירה אשכנזית —

דה־ הקרם האחרון במערכה המתנד
״ שכת בין שני הרבנים הראשיים לישראל׳
לא היו אלא מילותיהם של כמה
עשרות עולים חדשים שהגיעו באחרונה
לישראל. אילו רק יכלו, היו שני הרבנים
תופסים באברי־הזכרות של עולם אלה,
כשזה טוען ״כולם שלי״ ואילו חברו מצהיר
״כולם שלי.״
מחזה אבסורד מעין זה.אומנם לא התרחש
במציאות אך הסיפור ההיתולי ש !
יסופר להלן הוא אמת לאמיתה.
אין כמעט נושא בתחום ההלכה היהודית
ששני הרבנים הראשיים של ישראל
לא יצליחו להיות חלוקים עליו. אבל הקרב
האחרון שניטש ביניהם היווה את השיא.
כמעט כל מעשה שיעשה הרב הראשי
הספרדי, עובדיה יוסף, בלעדית, מרתיח
את דמו של הרב הראשי האשכנזי, שלמה
גורן, החושש שיוסף חותר תחתיו וגוזל
ממנו את היוקרה והסמכות. קל לשער על
כן, מה רב היה כעסו של הרב גורן כאשר
נודע לו כי עמיתו הספרדי הכניס בבריתו
של אברהם אבינו קבוצה גדולה של עולים,
ללא ידיעתו, ובכך צירפם אוטומטית ל־צאן־מרעיתו.

^ אשר הגיעה השמועה על בואם של
^־״קוצ׳ינים״ לאוזניו של הרב עובדיה
יוסף, היה ברור לו כי המצווה לדקור את
מילותיהם מוטלת עליו. הוא שיגר שליחים
אל העולים כהי־העור, כדי שיסבירו להם
מה רב הכבוד שנפל בחלקם שהרב הספרדי
הראשי בכבודו ובעצמו, יפקח על טכס
הכנסתם בברית.
קשה לומר שהרעיון מצא חן בעיניהם
של ה״קוצ׳ינים״ .קודם כל הם רואים עצמם
כיהודים כשרים למהדרין, צאצאים ישירים
לעשרת השבטים. גם הרעיון שאנשים מבו־גיים
יצטרכו לשלוף את אבריהם כדי
שידקרו אותם, לא נראה להם כל כך. אבל
אחרי מלאכת שכנוע ארוכה של שליחי
הרב עובדיה יוסף׳ הם נאלצו להבין כי
אם ברצונם להיחשב לאזרחים לכל דבר,
ולזכות בהנאות השמורות ליהודים כשרים
בלבד, יהיה עליהם לעבור את הטכס המכאיב.
וכך
בשימחה ובששון, נערך טכס מילה
המוני לכל ה״קוצ׳ינים״ ,כשהרב הספרדי
הראשי מנצח על המלאכה ומתפאר במעשה
ידיו.
לא חלף זמן רב והידיעה על גיור ה -
״קוצ׳ינים״ הובאה לידיעתו של שלמה
גורן. הוא זעם שהמצווה נפלה בחלקו של
יריבו, מבלי שהובא בסוד העניין. אולם
מודיעיו מיהרו להרגיעו .״הנה,״ הם בישרו
לו ,״עומדת להגיע קבוצה נוספת של עולים
״קוצ׳ינים״ לארץ, והפעם תיפול בחלקך
מיצוות הדקירה.״
ואומנם, כאשר הגיעה קבוצת העולים
החדשה, אשר נשלחה לעפולה, ביקש הרב
גורן את הזכות לנצח על טכס המילה
שלהם. אלא שהרב יוסף סירב לוותר. לטע נתו׳
שייכים ה״קוצ׳ינים״ לעדה הספרדית,
אף־על־פי שאינו מכיר בהם כיהודים על

ההלכה .״שהרב גורן ידקור עולים מ רוסיה,״
אמרו מקורביו ,״,הקוצ׳ינים׳ שייכים
לנו.״
כיוון שלא בכל יום מזדמן מאורע ססגוני
כזה, התעקש הרב גורן ועמד על
שלו. המחלוקת בין שני הרבנים בשאלה
החשובה של דקירת המילה הובאה עד
לראש־הממשלה, שניסה לתווך בין הצדדים.
גורן הפעיל לחצים עד שהוחלט כי
״הקוצ׳ינים״ החדשים יזכו לטכס דקירה
אשכנזי ולא ספרדי.
הידיעה המשמחת נמסרה ל״קוצ׳ינים״
מעפולה ואף נקבע מועד בו יגיע הרב גורן
עם פמלייתו כדי לדקור אותם. אך כאשר
הגיעו שליחי הרב גורן לעפולה, כדי לערוך
את ההכנות לטכס, ציפתה להם הפתעה.
הסתבר כי אנשי הרב עובדיה היו זריזים
יותר. כאשר גילו את תוכניות אנשי גורן,
הקדימו לבוא אל ה״קוצ׳ינים״ בעפולה,
הזדרזו לדקור את מילותיהם יום אחד
לפני שהרב גורן עמד לעשות זאת.
בין שני המחנות התפתח ריב קולני, ש לפי
כמה עדויות אף הגיע לתיגרות-
ידיים וחילופי מהלומות. ואם שוב שורה
המחלוקת בין שני הרבנים הראשיים, הרי
זה רק בגלל מילותיהם של ה״קוצ׳ינים״.
אם לא יימצא פתרון למחלוקת, עתידים
״קוצ׳ינים״ נוספים, שאולי עוד יעלו לישראל,
לזכות בשתי דקירות באברי-
הזכרות שלהם: אחת ספרדית והשניה
אשכנזית.

רב ראשי עובדיה
— סול דקירה ספרדית

ניסים גאון הנמרץ להסביר על מה נזעקו
הספרדים ומה הם דורשים, בעצם .״אנחנו
מבקשים,״ אמר ,״מיספר נציגים בהתאם
ליחס המיספרי שאנחנו מייצגים באוכלו-
סיה, הן בתוך התנועה הציונית בישראל
והן בתנועה הציונית מחו״ל. בישראל
עצמה אנו מייצגים יותר מ־ 50 אחוזים של
האוכלוסיה. לכן, אם יש בהנהלה הציונית
18 חברים מגיעים, לדעתנו, תישעה מקומות
לנציגי העדה הספרדית, ואילו מתוך תישעה
חבריי ההנהלה תושבי חו״ל מגיעה לספרדים
נציגות של חמישה חברים.
״המצב כעת הוא, שיש לנו רק שני
נציגים בהנהלה: האחד בעל זכות־הצבעה,
והשני ללא זכות כזאת. לבד מן העובדה
שאנו מהווים רוב באוכלוסיה ומשום כך
דורשים יותר נציגי בהנהלה, לדעתנו —
מעורבות של נציגי העדה הספרדית בקונגרס
הציוני חשובה והכרחית. אנו מרגישים
בסימני תיסכול אצל אחינו הספרדים,
וברצוננו למגר תיסכול זה ולאחד
את העם. איך נאחד את העם? על־ידי כך
שניתן לבני העדה הספרדית יותר אחריות,
ויותר שותפות בניהול המדינה והתנועה
הציונית. זה ירגיע את הרגשת התיסכול
שיש לבני עמנו הספרדים.
״כשהתמניתי כנשיא הפדרציה הספרדית
העולמית, החלו הדברים לזוז. התחלנו
לארגן את הקהילות בחוץ־לארץ, הקמנו
מחלקות, החילונו בזיהוי של קהיליות
ספרדיות שנכחדו, איחדנו אותן מחדש תחת
מישרד גדול אחד, שמושבו בז׳נווה. כך
החדרנו באנשינו את האידיאולוגיה הציונית,
שאליה לא היו מודעים קודכדלכן.
קירבנו את היהודים הספרדים לישראל,
שהיתה כה רחוקה מהם, הסברנו להם עד
כמה חשוב לעזור לישראל.
למצוא אוזן קשבת .״איחדנו את
הצעירים שהתרחקו מהדת היהודית, וקירבנו
אותם מחדש אל הדת, אל היהדות
ואל הציונות. במחלקות האלה נולדו מנהיגים
צעירים, שקודכדלכן לא היו להם יד
ורגל בתנועה הציונית.
״עבודתה של הפדרציה הספרדית העולמית
חשובה מאד. כיום, מכירים בתוך
התנועה הציונית בחשיבותנו. אני מקווה
שנמצא אוזן קשבת, ונקבל לפחות ארבעה
מקומות בהנהלה. הפדרציה הספרדית העולמית
היא תנועה שיש לה השפעה על
המוראל של בני העדה הספרדית, והיא
גם משמשת כקטאליזטור המזרז את ה עלייה.
אני משוכנע שהקונגרס הציוני יכיר
בחשיבותה.״
עדיין במו״ט. עם תום דיוני הקונגרס
הציוני מסר יששכר קציר, הממונה על
הקהילות הספרדיות בתפוצות מטעם הסוכנות
היהודית, כי שאלת מיספר הצירים
הספרדיים בהנהלת ההסתדרות הציונית
העולמית עדיין לא נחרצה.
אמר קציר :״הנושא נמצא עדיין בשלבים
של משא־ומתן. רק אחרי ישיבת
חבר־הנאמנים של ההסתדרות הציונית
העולמית, בעוד כחודש, ייקבע מיספר
הצירים שיהיו לספרדים בהנהלה הציונית.״

אי רו עי ם
מפאריס ־ בומחאה

משלא נתקב7ו הצעותיה,
החליטה זמרת ימי־העצמאות
7ב 7ות את חנינדת ה־ 30 בחו״ל
ביום העצמאות ה־ 30 של מדינת ישראל
תחגוג הזמרת יפה ירקוני שלושים שנות
הופעה על הבמה, אך בפעם הראשונה
בחייה ובחיי המדינה היא תחגוג את שני
האירועים גם יחד, הרחק מישראל, בציריך
שבשווייץ, שם תופיע בקונצרט חגיגי לפני
הקהילה היהודית.
החלטתה של יפה ירקוני שלא להופיע
בישראל ביום העצמאות ה־ ,30 אינה נובעת
משיקולים של כסף או יוקרה. היא החליטה
שלא להופיע בישראל, כאות־מחאה!
איזה שינוי 1בדירתה הנאה שברחוב
דדדהוז בתל־אביב היא עובדת, יום־יום,
עם מעבדים, מלחינים ותמלילנים על הכנת
אלבומה החדש, ה־ 68 במספר. בין שיחת
טלפון אחת לשניה היא מספרת על הסיבות
שהניעו אותה לצאת במחאה נגד חגיגות
ה־ : 30״כשקראתי בעיתון שראש הממשלה
מנחם בגין עומד לארגן לכבוד החגיגות
מיצעד של מחתרות, או מיצעד צבאי,
הרגשתי שאני מוכרחה לכתוב לו מכתב.
אני לא אגלה במי בחרתי בבחירות האחרונות,
אבל בבחירתי קיוויתי לשינוי, וראו
(המשך בעמוד )46
העולם הזה 14ו 2

ה היה

הו ר שהיח

גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנים
בדיוק, ערד פתפת־תדמירה מצולמת, תחת הכותרת ״פוטרת
מעבודתו!״ הפתכה מתארת את נתיב־היסורים שעוברים מחום־
רי־העכודה בלשבות־העכודה כארץ, ואת האפשרויות שהמדינה
נתנה להם.
במדור ״עסקים״ מוצגת מונוגראפיה של שלושת האהים
מיטה, בנימין ומרדכי מאיר (ראה: שער) ,מראשוני המיליונרים
באדן. כותרת הכתבה ,״המאבק על הייצוא״ ,מציגה את בעיות־היסוד
של המ׳טק והכלכלה כישראל, כפי שאלה משתקפים בעי ניהם
של יזמים פרטיים. במדור ״כמדינה״׳ ניתן כיסוי לנישפי
פורים תשי״ג, שעמדו כסימן של גשמים. מדור ״במרחב״ ערד

סיקור מקיר על השתלשלות העניינים באיראן, תיאור תולדות
המשבר התחוקתי והעברת השילטון מידי ריזה שאה פחלווי לידי
בנו, כן ה־ ,33 המכהן בתפקידו עד היום. מדור ״התשבץ״ של
השבוע לפני 25 שנים מופיע תחת הכותרת ״תשבץ הכנסת״,
וכשער האחורי מופיע המדור ״דידידוש״ (דידי מנוסי וקריאל
גרדוש — דוש).
כשער הגיליון: איש־העסקים מרדכי מאיר.

מפא״י מפעילה את מכונת זיוף ההיסטורית * מכירה
פומבית שר 1נסיו[ סובייטוים * 1ו׳ שו תן אחרי
מינור וודא ל ( מודעי) * הציירים ובני מין ן תמוז העם עובדה מם׳ \

פסוק השבוע לא נאמר על־ידי מדינאי
או חייל, הוא נאמר על ידי מבקר־ספרות.
אמר דוב בד מלבין, המבקר עטור הזקן
השחור, שחזר לפני שבועות מעטים לארץ
אחר שהות בת שנתיים בפאריס :״חזרתי
ומצאתי בית נפלא, אולם פגם אחד יש בו :
כל אחד מדיירי הבית הזה מתלונן...
״מתלוננים שהציור שלנו אינו מגיע לרמתה
של פאריס לא נעלה על עמים
אחרים בציור ובסיפרות. אולם בדבר אחד
אבו עולים כיום על כל שאר העמים בעולם:
בפריצת הדרך לסדום, ובמעשים
החלוציים של הנוער בכל רחבי הארץ.
אולם על כך אין מדברים אצלנו. אילו
חוללו פלא הנדסי כזה בעמק המיסיסיפי,
או במישור הוולגה, היו כל מיני אגודות־לידידות
עורכות מסיבות־פאר גדולות. נואמים
היו מתלהבים, הציבור היה מוחא
כף. אולם כשזה רק פריצת הדרך לסדום,
אין אגודת־ידידות שתעלה את המיפעל
הזה על נס.
לא הציור, לא הסיפרות, ולא המוסיקה
חיים את חיי הארץ, ואם הם שותפים לחודיה
הגדולה, במקום להתלונן בתל-אביב,
״היה כדאי להם לרדת לסדום.״
חופים נידחים• המבקר דיבר על ה־אמנים.
אך הוא היה יכול לדבר גם על
המדינאים. כי הנה חוזר המצב אשר היה
קיים מאז בארץ: האנשים הקטנים עוסקים
במעשים גדולים, האנשים הגדולים עוסקים

במעשים קטנים.
מכונת־הזיוף ההיסטורית, הפועלת במלוא
התנופה, מגבירה כיום את דמותם של
מנהיגים, מבקשת להוכיח כאילו יש לזקוף
על חשבונם את הקמת המדינה, גירוש
השליט הזר והניצחון על שדה־הקרב. אולם
ראלית היתד, תמיד זאת: כל הלחץ, כל
העובדה מספר 1של המציאות הארציש־הדחיפה
באו תמיד מלמטה, מליבם ומ־מעשיהם
של חלוצים וחיילים אלמוניים.
המנהיגים מכל הסוגים נסחפו עם הזרם,
במקרה הטוב ביותר ; הפריעו, במקרה הרע
ביותר.
היתד, זאת אמת שהיה כדאי לזכור,
כשמדיניות־החוץ הישראלית פשטה את רגלה
ומדיניות־השכר פשטה את ידה. ה־תיקווה
הגדולה אינה בוערת בקריית הממשלה,
היא בערה בעין־גדי ובאילת, בחופים
הנידחים של ים־המלח וים־סוף.

מדיניות
אף עקום מאד
אבל כבד ירד השבוע על עיתוני ישראל
ומישרדי הממשלה. הציונות והמדיניות הישראלית
נחלו מפלה גדולה. מיברקים
נרגשים של סופרי־חוץ, שפורסמו בראש
העמודים הראשונים, ניסו לנתח, להסביר,
להוציא מסקנות.
מה היתה מפלה איומה זו? הקונגרס
האמריקאי ניגש להחליט החלטה, המגנה
בחריפות את האנטישמיות בברית־המוע־

1 9־ 11111 רירן!! מי שהיה מפקד המחלקה הערבית של הפלמ״ח ואחר־כך סגנו
^ 111111י | 11 של יגאל אלון, השתחרר מצה״ל ופנה ללימודים באוניברסיטה.
בבית־הספר
תשי״ג בפורים מסכות שנערך
כסטודנט השתתף בנשף
לאמנויות בצלאל בירושלים. ירוחם חבש לראשו סומבררו מקש, והתחפש למכסיקאי.

״העולם הזה״ 801
תאריך 5.3.53 :
לשאלת השופט החוקר ישראל וינר,
אם יש לנאשם הערות בקשר לבקשתה
של המשטרה להוצאת פקודת־מעצר נגדו
ל־ 15 יום, השיב ברוך סגל :״אין לי כל
התנגדות.״
העוקץ היחידי בדיון המשפטי הקצר היה
שוטר, שסירב להישבע על דוכן העדים
ואמר :״אין לי אמונה דתית.״

צות. אולם ברגע האחרון, בלחץ מישרד־החוץ
האמריקאי, נסוג הקונגרס, וקיבל רק
החלטה שכרכה יחד עם האנטישמיות גם
את רדיפת שאר המיעוטים הסובייטיים.
חזרה לגיהוק. במשך דור שלם עקבו
מדינאים ועיתונאים ארצישראלים אחר כל
פיהוק וגיהוק של חבר־פרלמנט בריטי.
פיהוק ברגע מסויים היה יכול להיות
ניצחון מהדהד. גיהוק ברגע אחר היה יכול
להתפרש במפלה מדכאת־רוחות.
מ מוסיף
כשנמאסו כל הפיהוקים והגיהוקים על
מי שחשב השבוע כי חפצי השגרירות
הנוער הארצישראלי, קם וגירש את ההסובייטית
שנשארו בתל-אביב, ונמסרו
ממשלה הבריטית, פטר בזאת את
הציבור למכירה פומבית, ייחטפו בשימחה על־ידי הגופ הריאקציות

ההקשבה ברטט לכל
חסידיו של סטאלין בישראל, טעה.
הבריטים.
ניות של הג׳נטלמנים
רהיטים, תמונות, שולחנות־מישרד, שטימאז
עברו פחות מחמש שנים. עתה
נדמה חים ווילונות שהוצגו באולם הצר שברחוב
כי המדיניות הישראלית עשתה סיבוב
תופסים ברנר, משכו קהל שבא מתוך סקרנות
שלם. הפיהוקים והגיהוקים שוב
לפתיחת המכירה. שום חפץ לא היה בעל
בה מקום מרכזי. רק מוצאם השתנה.
מדיניות -ערך או עניין מיוחד, לא היה שונה מ־דוגמה
מאלפת נוספת למהות
השבוע על־ידי חפצים רגילים. הקהל העדיף להשאיר את
החוץ הישראלית ניתנה
שטרות־הכסף בכיסו.
מיכאל קומיי, מנהל המחלקה לחבר העמים
למרות זאת נרכשו מרבית החפצים על־הבריטי
במישרד־החוץ. קומיי נסע לבריחשובות״
.ידי סוחרי־רהיטים שונים, מילחמה עזה
טניה ״לנהל שיחות פוליטיות
ניטשה על רכישתו של פסנתר שעמד ללא
עתה נודע מה אופיין של שיחות אלה.
שימוש בבניין השגרירות השקט 300 .ל״י
מישלחת־קניות ישראלית נסעה בשעתו היה מחיר היסוד, והוא נמכר לבסוף ב־ססז
לקניה, לקניית טרקטורים. בכוונה או שלא ל״י, לאחת המישפהות התל־אביביות הבכוונה
נמנעה מלפנות אל הרשויות ה
את עשירות.
בריטיות של המושבה הבריטית, ניהלה
לשיא הגיעה מכירת הווילונות היקרים,
עסקיה ישר עם המעוניינים. הבריטים נעל שהוצעו בכמויות גדולות, נרכשו כולם
בו, ועיקמו את האף.
על־ידי סוחר אחד. העיר אחד הנוכחים :
דבר זה היה מעל לכוח־הסבל של מיש -״הייתי רוצה לדעת כמה ידרשו למשל,
רד־החוץ. קומיי נזעק באופן בהול ל
על עבור, מסך הברזל ! ״
לונדון. יש להניח שעוד מעט יודיע
ניצחון מדיני נוסף: האף העקום התיישר.

דרכי חיים

פשעי
*1ומוו-ווו של !מרו!
מצב־רוחו של ברוך סגל 21 יליד
ירושלים, לא היה מרומם ביותר. טכס חתונתו
עם מזל לוי 18 שאותה הכיר לפני
שנה וארס לו בחנוכה אשתקד, לא נראה
באופק הקרוב. פרט לעובדה זו, תוצאת
הוסר דיור וכסף, הוא גם שמע כי מזל
שלו נראתה מטיילת עם גבר אחר.
באחד מימי השבוע שעבר גבר דיכאונו
של ברוך. בבוקר לא הלך לעבודתו בקיבוץ
רמת־רחל, שם. הועסק כפועל־שכיר, וטען
כי אינו חש בטוב. בצהרים הוא ביקש
מאמו, שאיתה התגורר בשכונת מקור-
חיים, שתלך ותקרא אליו את מזל.
אמו מילאה אחר בקשתו, הביאה אליו
את ארוסתו, ועזבה את השניים בשעה
שלוש כשהם בעיצומה של מריבה. אחרי
שלושת־ריבעי שעה, גרם אותו ריב, כך
טוענת המשטרה, לרצח. ברוך האשים את
מזל בבגידה, וניסה לחונקה. הנערה הצליחה
להימלט וברחה לחדר־המיקלחת. אולם
בטרם היה בידה די כוח לסגור את
הדלת, השיגה ברוך, ודקר אותה 11 פעמים
בפיגיון צבאי, שבו אחז אגב רדיפה
אחריה. הדקירות בוצעו במומחיות של
משוחרר חיל־ד,צנחנים, והשאירו את מזל
ללא רוח־חיים על ריצפת המיקלחת, כש-
הפיגיון נעוץ בגבה.
״אין די אמונה דתית:״ לקציני
המישטרה, שהגיעו לבית סגל אחרי שהאם
גילתה את הגווייה, כאשר ניגשה לחדר-
האמבטיה, לא נותר אלא למצוא את סגל.
הוא הסגיר את עצמו בבאר־שבע, שם
בילה יום וחצי.

מכחכים
שריקות1יופי במדור אנשים (העולם הזה ,)798 כתבתם
על מלכת היופי מיכל הראל הסובלת מחוסר
מוסיקה במחנה הצבא שבו היא נמצאת,
וכי בשק״ס שורקים החבר׳ה אחריה.
אנו, החיילים באותו מחנה שבו נמצאת
מיכל, הננו להודיעכם כי מקלטי־רדיו נמ צאים
במחננו חמישה במיספר. אנו יודעים
שמיכל מספיקה לקנות בשק״ם ממתקים,
והיא יושבת ונהנית מזיוום של האנשים
ד,שורקים. מסקנתנו היא, שאם חשקה נפ שה
בשריקות — נעניק לה משריקותינו.

חיילים המסתייגים
ממלכדת־ידפי משמיצות
מרדכי דן, צה״ל

אנשים
!• מבקר שסבל השבוע ממטח כבר
של חיצי־ביקורת היה בנימין תמוז,
לשעבר עוזי ושות׳ של הארץ, וכיום מבקרו
האמנותי של העיתון. באסיפה של אגודת
הציירים והפסלים בתל-אביב, נמתחה ביקורת
חריפה על חוסר ביקורת האמנות
הרצינית בעיתוני הארץ. במהלכה קם אחד
ממבקרי־המבקרים, וקרא כמה קטעים מ ביקורת
של תמוז, שעוררו חיוכים באולם.
סיים הדובר :״כל שנותר לי לומר הוא —
כשאין מבקרים טובים ממנו, גם הוא מבקר!״
קריאות העידוד של הציירים לא
הותירו ספק ביחס לדעתם.

העול ה1ה

מאוזן :
.1עולם הצלילים; .5גויאנה ההולנ־דית;
.10 לא קשה .11 :זכר בבקר;
אמונה; .16 דג־נהרות; .18 כיתה דתית;
.20 מזמר; .21 מערות קטנות; .22 קרי־את־יגון
.24 :דומה ל־ .25 :מונח בתורת
החשמל .26 :מן הצדדים; .28 נוכח;
.30 ימחה 31 :ראש־לישכה (ר״ת) .32 :
רדו דבש; .34 נרתיק החרב; .35 שם
עושים את היין; .38 נהרה; .39 מצבת-
זיכרון ; .41 עולץ ; .42 זאטוט ; .43 מסולם
הצלילים ; .45 הודעה .47 :פחד .48 .מאר בעת
המינים .50 :אין כזה בלי אש;
.51 מנעול פטנטי; .52 זועף; .54 בפעם
נוספת; .57 מישחק־ילדים פופולארי; .61
!מזמר; .62 קבוצה .64 :ארמדה; .65 תם;
.66 מכשף; .67 שרוי בתענית; .69 צם;
.70 גחלים לוחשות; .72 צנום .74 :משב
אוויר; .75 טיפה .77 :עיטור־פנים שעיר;
.78 צלע במשולש ישר־זווית .81 :חיצוניותו
.83 :לאן?; .85 מפליג; .8נטע;
.88 הכניס בבריתו של. אברהם; .89 מן
השבטים; .91 כמו 25 מאתן; .93 אפס
1כוחו ; .95 גדולה ; .96 חפז ; .98 אות-
הניצחון ; .100 בגד־שרד ; .103 הרגיש ;
.104 מילחטת־שוורים 105״שפנים״.

2114

מאונך :
.1מוט דק ; .2נהר באפריקה ; .3סבני
נוח .4 :צונן .6 :ודי בלי סוף .7 :נועם,
עדנה; .8בן־אדם; .9מדור תשלומים
(ר״׳ת); .12 מאותיות הא״ב העברי; .15
נגב ; .16 פלצור ; .17 אולקוס ; .19 מסייע;
.20 כינוי; .21 הכולל את הכל; .23
מכינויי האלוהות .24 :כיסא־סבוד; .26
ילקק; .27 מאור קטן; .29 פדודנויו
.30 גביר גוי; .33 אובל; .34 משמשת
למאור .36 :בית קטן ; .37 ריב ; .40 נוזל
החיים; .41 אם הפנינה; .44 בת-קול;
.46 מיפתן .47 :נחפז אל; .49 חוט דק;
.50 גוי .53 :סערה ! .54 קיים ; .55 קידומת
הולנדית ; .56 חזר .58 :רשף ; .59 אשתי: .
.60 צעצוע נפוץ; .62 שן הפיל .63 :מכלי
בשחמת; .66 בדחן; .68 מרגשת; .71
מאכל נתל ; .73 עיטרן .76 :אחורי הגוף ;
.77 מלבד .79 ...שבור, סחוט; .80 קמין;
.82 נישא ; .84 נתיב־מים גדול ; .85 ניר :
.87 רעוע; .90 מלחין גרמני (ש״מ); .92
באזאר ; .94 מעדנות ; .96 מחלקי המסילה;
.97 גוש מוצק ; .99 מחציתו של מי׳שחק-
ילדים נפוץ; .101 מכשיר־עינויים ; .102
אדון ; .103 חס וחלילה (ר״ת).

במד־ינה
(המשך מעמוד )44
איזה שינוי אני מקבלת. כתבתי לבגין
מכתב, בו הצעתי שיארגן את חגיגות ה־30
ללא סממנים של מילחמה. אני שרה שלושים
שנה בארץ הזו, ואני רוצה לקחת
את הנכדה שלי על כפיים ביום העצמאות
של המדינה שהייתי עדה להיוולדה, להראות
לה דגלים ובאלונים והרבה צבעים.
לא רוצה להראות לה מטוסים וטנקים!
לא רוצה להראות לה חיילים צועדים
ברחובות. כתבתי לראש הממשלה שישתדל
להימנע ממיסדרים צבאיים, מדים וחיילים.
הרי התוכניות האלה המנקרות בראשו יעלו
הון רב לאוצר המדינה. כל המראה ונחיתה
של מטוס עולה הון, ומי צריך הפגנות של
כוח? צריך הפגנות של אהבה, של יופי,
של אחדות העם.
״הצעתי לו לארגן את החגיגות במתכונת
של קרנבל, וכתבתי לו, :הושפעתי
רבות מהופעותי בבראזיל, ומצורת אירגון
הפסטיבלים שם. היסוד להצלחה של החגי־.
גות שלהם, מבלי שהממשלה תישא בכל
ההוצאות, הוא שכל שכבות העם, לפי
המוצא או המחוזות, שכמובן יש בהם
מוסיקה שונה, ניב שונה, תילבושת שונה,
אבל כולם ספרדים. זה דיבר אל ליבי
מאד.
הכוכים כיותר, .ו.בכן, מדוע שלא
תמסרו את הביצוע של הקרנבל לכל עדה
שתארגן אותו בעצמה, לדוגמה התימנים,
שיתארגנו יחד בלבוש ושירה, הרוסים,
הרומנים, הגרוזינים, הספרדים, הפולנים,
היוונים והתורכים, ויש לנו עוד ועוד. כולם
חייבים להופיע עם קבוצות, שינגנו וישירו
וירקדו בתהלוכה אחת גדולה. כיוון שאנחנו
ישראלים והם כולם נחשבים ישראלים,
אירגון־המושבים יעבור בין קבוצה לקבוצה
בלבוש ישראלי שייקבע, ובשירים יש ראליים.
,ותהיה
ועדה קובעת, ויינתן פרם לקבוצה
המצטיינת ביותר, לשיר הטוב ביותר,
התילבושת הטובה ביותר, ההופעה
המאורגנת הטובה ביותר, הריקוד הטוב
ביותר.
,אני חושבת שהממשלה יכולה לחסוך
בזה הרבה כסף, וכל העדות למיניהן ירגישו
אחראיות להופעה נאה וטובה. זה יהיה
רבגוני בלבוש ובמוסיקה, וכולם ירגישו
צורך להיות הטובים ביותר. ייתכן שלא
הסברתי את עצמי טוב. זה קשה במיכתב,
אבל חושבתני שאתה מבין את הרעיון.
,בוא נשכח את צעדות הצבא או המחתרות,
וכן כל דבר פוליטי שהוא! פשוט
נוכיח שאפשר לשמוח בארץ, כאנשים
תרבותיים.׳״
מיבצע ריקודים. את מיכתבה זה
שלחה יפה ירקוני על נייר־המיכתבים
המהודר שלה מפאריס, שם שהתה לרגל
אירוע בשם 12 שעות לישראל. מדוע כתבה
את המיכתב אל ראש־הממשלה מפאריס,
ולא אחרי שובה ארצה? היא מסבירה :
״כשאני נמצאת במטוס, אני תמיד חושבת.
אני נתקלת בכל מיני תופעות שמר־תיחות
את דמי. לכן לא יכולתי להתאפק,
יפה ירקוני
והייתי מוכרחה לכתוב לבגין את המיכתב
באלוניס והרבה צבעים
מייד כשירדתי מהמטוס בפאריס.״
מאז אותו מיכתב למנחם בגין, שיכללה
יפה את הרעיון. לדעתה, צריך שכל עלי. היתה כזאת התרגשות אדירה של
הגימנזיסטים במדינה יתגייסו
בצד למיבצע, הילדים! כך צריך להיות בכל מקום.
וירקדו ריקודי-עם ישראליים
ריקודי -נפגשתי, בעניין הזה, שלוש פעמים עם
העם של העדות. היא גם מציעה לחלק יין מזכירו של שר-החינוך, ניסיתי להסביר לו
חינם, אפילו שהעניין יעלה בפירסומת מה פגום בהסברה הישראלית.
לאחד היקבים. והכי־הכי חשוב, לאסור את
״אני מגיעה לארץ מסויימת, מציעה את
הפטישים.
עצמי להופעות-חינם, לא מבקשת מלון
יפה לא קיבלה תשובה מראש־הממשלה. לא מבקשת כסף — ואף אחד לא נענה
מנהל־לישכתו, יחיאל קדישאי, השיב לה, לבקשתי. אחר-כך צועקים שאין כסף לכי
לפי בקשת ראש־הממשלה הוא ממהר הסברה !״
להעביר את מיכתבה אל יושב-ראש הוועדה
הבינמישרדית לחגיגות שנות השלושים
לעצמאות ישראל, אריה נאור.
מה קוריה פה י• הצעתה לא
התקבלה.. .סר. ושם ־ מגע ומ*ו**
אומרת יפה ירקוני :״כאות מחאה, בפעם
הראשונה בחיים שלי אני נוסעת לחו״ל
שיח סמודנטיות ישראליות
ביום־העצמאות. לא רוצה להיות פה. נמאס
על גברים ונשים,
לי מהטלוויזיה והרדיו, המשמיעים בלי
סוף את השירים שלי. כותבים עלי, באיעל
מין ואהבה
רוניה, ,זמרת המילחמות /לעזאזל!
״התחלתי לשיר בתור חיילת. יש לי 67
״לא חייבת להיות אהבה לפני שאקיים
תקליטים, אבל מתוכם משמיעים כל הזמן
עם מישהו קשר מיני. זה תלוי לגבי צי־רק
את באב אל וואד. הלבישו עלי מין
פיותי ממנו. הדחף צריך להיות הדדי. אני
דמות של זמרת מילחמות, ולא נותנים לי
רוצה שירצו אותי בגלל עצמי, ולא בגלל
לצאת ממנה.
המין בלבד, שכל אשה יכולה לתת. אני
״אני נאלצת להופיע רק לפני תיירים, רוצה לתת את האינטלקט שלי לפני הגוף.
הנוער בארץ בכלל לא מכיר אותי, ואם
אני מכבדת יותר בחור שרוצה לראות
אני כבר מופיעה לפני ישראלים, אז אלה אותי ולדבר אתי, ואולי פה־ושם מגע
אנשי דור הפלמ״ח. בכלל, אני לא מבינה מיני, מאשר אחד שירצה את גופי. ופגשמה
קורה פה. אם אריק איינשטיין מחדש
תי רבים מהסוג השני.״

שיר שלי, זה בסדר — אבל כשאני שרה
אותו, זה לא בסדר.
״ביום השנה השלושים למדינת ישראל,
אני קמה בהפגנתיות ונוסעת מהארץ !״
ליפה גם טענות קשות נגד מנגנון ההסברה
של מדינת ישראל. .היא מוסיפה:
״ההסברה הישראלית בחו״ל היא מתחת
לכל ביקורת. אמרתי פעם שצריך להחזיר
את כל שליחי ההסברה הביתה, ואני חוזרת
ואומרת זאת שוב. כשאני נוסעת להופעות
בחו״ל, אני מודיעה לשגרירות ישראל
בכל מקום שאני מגיעה, ומציעה את עצמי
להופעה לפני ילדים ונוער. בכל חוזה שלי
יש לי סעיף עם האמרגן, שאומר שאני
רשאית להופיע חינם לפני השגריר וילדי
בתי-הספר היהודיים.
לא מלון, לא בסף .״כשהייתי בצ׳ילה,
הופעתי לפני אלף ילדי בית־הספר היהודי.
זה היה בשעה 7.00 בבוקר, במקום מיסדר־בוקר.
שרנו ביחד שירים ישראליים, וסיימנו
בשיר מחר. בסוף ההופעה הם התנפלו

ס טודנ טי ם

העולם הזה 2114

המתוודה הימה סטודנטית שנה ג׳ במדעי
החברה. שמה טלי, והיא בת .24 את
הפרטים האלה, ועוד רבים אחרים, היא
השמיעה באוזני כתב וכתבת של פי האתון,
עיתון הסטודנטים באוניברסיטה העיברית
בירושלים.
,,בחזקת רגש״ .עורכי פי האתון,
שהתקנאו כנראה בהצלחה המסחררת של
דו״ח הייט, המחקר על מיניות האשד״ שהפך
רב־מכר עולמי ונמכר בהצלחה גם
בישראל, החליטו להקדיש מקום נרחב ב־עיתונם
לחשיפה־עצמית של סטודנטיות.
ואומנם, בגיליון שיצא לפני שבועיים הוקדש
עמוד שלם למעין־מחקר על מיניותה
של הסטודנטית הישראלית.
תחת כותרות כמו ״כל מה שרצית לדעת
עליהן ולא העזת לשאול,״ או כמו ״מה
בין הפלמ״חניקית חוגרת האקדח לסטודנטית
מדור הגלולה1״ התפרסמו ראיונות
עם חמש סטודנטיות, שסירבו להזדהות
בשמן המלא. העורכים גם טרחו, משום-
מה, להזהיר את קוראיהם כי ״אין כתבה
זו באה לעורר אצל מישהו תשוקות ורגשות
אפלים.״ מה שמוכיח, כי הם עדיין מש תייכים,
למעשה, לדור של סבא-סבתא
שהאמין, וחינך את צאצאיו להאמין, כי
המין הוא דבר־מה אפל, אפילו נתעב.
לא כך חושבת טלי. על השאלה כמה
זמן דרוש לה כדי לקיים יחסי־מין עם
גבר אחרי שהיא מכירה אותו, השיבה:
״הזמן לא משחק תפקיד. אינני גורסת שרק
לאחר צפייה משותפת בשלושה—ארבעה
סרטים או הצגות זה לגיטימי להיכנס למיטה,
ולפני כן זה פסול. אני לא מסתובבת
עם סטופר ביד.״
על השאלה באיזו תדירות היא מקיימת
יחסי-מין, השיבה טלי :״אני זקוקה ל יחסים
שיבער. ימים בשבוע. אני יכולה
ורוצה לעשות זאת כמה פעמים ביום.
בדרך־כלל זה ספונטאני, לא מתוכנן. אני
נגד סדר־יום בנושאים האלה.״
טלי אינה רואה פגם מוסרי כלשהו באהבה
ריגעית :״אינני סבורה שכדי לשכב
עם מישהו אני צריכה לאהוב אותו.״
לדבריה :״כל אלה הסבורים שלאשה אסור
לבגוד כיוון שהיא מערבת רגש עם מין,
וגבר יכול לעבור ממיטה למיטה מבלי
להפגין רגשות כלשהם, טועים טעות חמורה.
אינני מאמינה שהגברים יכולים לשכב
עם כל מי שרק תסכים. זה נכון, אולי,
רק לגבי אחוז מסרים של סכם־מאניאקים.
בדרך־כלל, גם הגברים מעוניינים במידה
מסויימת של רגש, שכמובן יכול להיות
רחוק מאהבה כרחוק מזרח ממערב, אבל
עדיין הוא יהיה בחזקת רגש.״
״קפצתי ממיטה למיטה״ .סטודנטית
אחרת, שבחרה להסתתר מאחרי השם
״ציפי״ ,רואה במין דבר טיבעי ששני
המינים נזקקים לו במידה שווה .״אך אני
מפרידה בין מין לאהבה,״ מסבירה ציפי
( ,)23״מה גם שכיום יש לי חבר קבוע
ואני קצת מתלבטת. לפני שהכרתי את הבחור
שאיתו אני יוצאת כעת, לא עשיתי
חשבון וקפצתי ממיטה למיטה. ברגע שהרגשתי
לי צורך לשכב עם מישהו, פשוט
חיפשתי אובייקט מתאים. אני רואה במין
צורך פיסי. כשיש לי חבר, אין לי צורך
באחרים. אבל בתקופות שאין לי חבר, אני
מוכנה לשכב עם כל מי שמוצא חן בעיני,
ולשם כך מספיקה לי המשיכה המינית.״
איריס, סטודנטית לפסיכולוגיה, בת ,23
אינה מתחשבת במשך הזמן שהיא מכירה
את הגבר. היא יכולה לקיים יחסי־מין
״אחרי שבועיים או אחרי חודשיים.״ כאשר
יש לה חבר, היא מבלה איתו את כל
הזמן ,״אבל איני רואה בזה חטא או בגידה
אם שוכבים עם מישהו אחר. צריך
להתייחם אל המין כאל צורך פיסי, וזה
הכל.״
כשנשאלה אירים אם היא מגדירה את
עצמה כמתירנית, השיבה בקצרה :״לא!״
אחר-כך הסבירה :״למרות שאינני מייחסת
למין חשיבות כערך בפני עצמו, אינני
סבורה שיש להוריד אותו לדרגה של אכילה
או שתייה. המין הוא דבר שבדרך־כלל
קשור באדם מסויים, ואני לא מפזרת אותו
לגבי כל גבר שנמצא בסביבה.״
אורית היא סטודנטית לסוציולוגיה, בת
.22 אין לה כללים קבועים ביחס לזמן
הדרוש כדי להכיר גבר עד שהיא נכנסת
איתו למיטה :״יכול להיות יום, ויכול
להיות הרבה זמן. תלוי על איזה בסיס ההיכרות•
פעם, לפני שנה, הספיק לי ערב.
היום זה השתנה. אולי התבגרתי. עכשיו
אני צריכה להרגיש כלפיו משהו, וסביר
שארגיש כך גם למחרת. כיום אני שקטה
יותר, וחושבת על מצב־הרוח בבוקר.״
״בחור וסכם,״ מסכמת אורית ,״טוב כשהם
בנמצא, ולא נורא כשאינם.״
העולם הזה 2114

מוצרי יוקרה
יקרים ליקירה

)51106151101

סדרת מוצרי יוקרה
לנשים של הגברים של ״טבק אוריגינל״
בושם, קרם לחות לגוף ולפנים,דיאודורנט, סבון
קוסמטי והכל בניחוח הנהדר...המיוחד!

סדרת מוצרי יוקרה לנשים
* €ווג 1
וץ רוח
ב - 11ו ג !*1או0ואס
להשיג בפרפומריות מובחרות ובבתי כל־בו.

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת
ס פירסו אידיאל
אבן גבירול 110 תל-אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חגיה חופשית

מ וד לה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומגות

המתנהשב או פנ ה

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

הד״ר מרדכי זידמן

ארומו ר
ציפוי דלתות וקירות

הוצאת רשפים

פעמוני־החירות
מתבשילי מיטבה התיאטרון הלאומי
מצלצלים על צהוב וש׳ י עעון כותב מערומיו הסטירה הכמעט
השחיתות הקטנה של סופד׳ ירושלים
מצונזרת של י־־ה ברור
תיאטרון

תל״ב
התיאטרון הלאומי הבימה (לחל״ן :
תל״ב) ,מצא נוסח חדש למכור הצגת־תיאטרון
שאינה מצדיקה קיומו של תיאטרון
לאומי. ההצגה היא מחזהו הבינוני של
ארנולד ווסקר המיטבח, שאינו קלאסיקה
של התיאטרון, גם לא קלאסיקה של התיאטרון
המודרני, ובוודאי לא של קלאסיקה
יהודית (למרות מוצאו היהודי של
ווסקר, שחיבר כמה מחזות על נושאים
יהודיים־מהפכניים) .מחזה זה מועלה בימים
אלה על קרשי תל״ב מסיבות לא-
ברורות לחלוטין.
במודעות המתפרסמות בעיתונים, מציג
התל״ב את מרכולתו במילים :״התיאטרון
הלאומי, הבימה׳ מודיע על פתיחת המיט־בה.
זהו המיטבה הגדול בעולם — מיטבה
העולם כולו. עם ציוד מגוון( ,במה מסתובבת)
.טבחים ומלצריות (שחקנים ושחקניות)
בני גזעים ולאומים שונים (ובעלי
עגה ואכטונגובית רוסית תיאטרונית) .שוי
ראשי (שלמה בר־שביט) ,עוזר לשר ראשי

לה, המכילה מיספר מועט של עבודות
מעולות ׳וקפדניות.
בולטות בתערוכה זו עבודותיו המסוגננות
של משה קופפדמן, בעומק וברב־ממדיות
שלהן. רפי לביא מציג עבודה
אופיינית שלו, כאשר מעליה קישקושים
של בתו, במטרה להוכיח את השקפותיו
האסנזתיות. סידרת עבודותיו של חגרי
שלזניאק, עוסקת בהטבעות חוזדות־ונשגות,
תוך שינויי צירופים, של פעמון החרות.

הנרי שלזניאק
תהום בין אמנים למוזיאונים

המיטבח

דומה שהתעלמותם היחסים של אוצרי
המוזיאונים מעבודותיו של שלזניאק, והתפתחותם
לרעשנות תצוגתית, מהווה המחשה
לתהום הנוצרת בארץ, בין אמנים
יוצרים לבין אוצרי מוזיאונים, הפותחים
את שערי המוזיאונים לאמנים העסוקים
יותר בליקוק של עכוזיהם מאשר בהקפדה
של איכות עבודותיהם. על כל פנים, אין
הגרי שלזניאק מצוי במקום שלו הוא ראוי
ברשימת אמני ישראל.
אמנים נוספים המציגים בחורף ׳78 הם:
יגאל תומרקין, לאה ניקל, אביבה אורי,
תמר גטר, דגנית ברסט ומיכל נאמן.

נאלצים לאכול את עצמנו
(מישא אשרוב) ,מגישים ומגישות (חברי
הקולקטיב לשעבר) ,תפריט ככל ציכעי
הקשת (רפרטואר התל״ב: אדיפוס, שמו
הולך לפניו וארבע נשים) 974 .מקומות
ייטיכה (וסובסידיה ממלכתית).״
הגיב על מודעה זו משורר נודע, שנכח
בהצגה :״אמור לי מה אתה מכשל כמיטבה
שלד, ואני אומר לד במה סיבסוד
תקבל לתבשילים הכאיב שלד — ובינתיים,
אנחנו נאלצים לאכול את עצמנו...״

אמנות

פע)מון החרות
נדיר למדי שגלריה פרטית מתברכת
בטעם טוב יותר ממומחי המוזיאון, שזה
מיקצועם. טעם מעולה מזה של אוצרי מוזיאוני
ישראל ותל־אביב ניתן למצוא בתערוכה
הצנועה חורף 78׳ המוצגת בגלריה
שרה גילת, ירושלים. זוהי תערוכה מעו־

_ 48 ווו

ספרים

* זכות הסטירה
ד״ר בנימין ברנה, אחיו הצעיר של
הסופר י״ח ברנר, נולד בשנת 1900 באוקראינה.
בשנת ,1911 בגיל ,11 עלה ארצה
עם אחותו המבוגרת, למד בבית־הספר
עזרה ביפו. בשנת 1914 המשיך את לימודיו
בבית־חמידרש העברי למורים בירושלים,
וב־ 1918 התנדב לגדוד העיברי.
ספר־זיכרונותיו גדולה היתה הבדידות*
הוא ביוגראפיה מעולה, המתעלה ביכולת
ביטוייה ותיאורה על מרבית סיפרי הפרוזה
שראו אור בארץ בשנים האחרונות.
הספר הוא ביוגראפיה של אדם בודד,
וטופוגראפיה קפדנית של היישוב העיברי
בארץ־ישראל בתקופה שקדמה למילחמת־העולם
הראשונה, מהלכה, והזמן שלאחריה.
היישוב מתואר בכישרון סיפחתי מעולה,
שאינו מתבטל כלל ליד כישרונו של אחי
המחבר, הסופר י״ח ברנר.
* בנימין ברנד ,״גדולה היתה הבדידות״
,הוצאת ״עם עובד״ 245 ,עמודים.

ראוי לציין כאן שספר זה עמד לראות
אור, כבר לפני כמה שנים, בהוצאת הקיבוץ
המאוחד, והוא לא ראה בה אור בגלל
תביעת עורכי בית־ההוצאה להשמיט מן
הספר קטע בן כמה עמודים מאת י״ח ברנר,
שמעולם לא פורסם, גם לא בכתבי י״ח
ברנר. כותרתו: חומר לתולדות •הפדגוגיקה
בירושלים החדשה והוא עוסק בתיאור הנסיבות
שהביאו את י״ח ברנד לסטור סטירה
על לחיו של א.מ. ליפשיץ, ממנהלי
בית־המידרש למורים. רשימה (קטעים ממנה
ראה: ציטוטין) שמסיבות עלומות, נראתה
על־ידי עורכי בית־ההוצאה כבלתי־ראויה
לידיעתם של הקוראים.
סיפרו של בנימין ברנר הוא תיאור אי-
שי-כרונולוגי מרתק, המתחיל בגיבוש הש־קפת־עולמו
של נער הצופה בחרם שהוטל
בעיירה על אביו בגלל רשימות אחיו, י״ח
ברנר בקונטרס שריפה של בן שנתפס
למינות, ומביא להחרמה של רב העיירה.
אירועים אלה״^ביאים את אחיו הצעיר של
ברנר, בנימין, לעזוב את רוסיה בגיל ,11
ולעלות לארץ־ישראל.
בשלבי קליטתו בארץ פוגש ברנר הצעיר
ביחזקאל חנקין האגדי :״שהוא מי טיב
לרכוב על סום יותר מן הבדווים
שבמדבר ; ושהוא מטיל חיתיתו על השו דדים
; ושהוא מתבודד וחי את חייו בהכרת
סוסיו וכלכיו
יום אהד מצטרף בנימין ברנד לקבוצה
של שומרים אגדיים, ביניהם אלכסנדר זייד,
מנדל פורטוגלי, יוסף לישנסקי ואחרים,
שבראשם חנקין, והם יוצאים אל השייך
אמין, שודד השולט באיזור בן־שמן, לגבות
חוב כלשהו. במאהל השייך מתאר
ברנה קרב־חרבות בין השייך הערבי לבין
יוסף לישנסקי וחרב־הקצינים האוסטרית
הדקה שלו, קרב שבו מנצח לישנסקי.
עגנון כותב עירום על ביטנו. בנימין
ברנר מתגורר יחד עם אחיו י״ח
ברנר, ומתאר את ההערצה שרחשו לו
אישים כרדלר־פלדמן (ר׳ בנימין) ,יעקב
רבינוביץ, אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ
(אז״ר) ,ש. בן־ציון (אביו של נחום גוטמן)
ואחרים.
ועל סופר צעיר ובלתי־נודע אהד, הוא
מוסיף וכותב :״בין המבקרים בחדרו של
אחי היה עלם אחד, כן גליציה, יפה תואר
וחטוב פנים, בעל ראש מקורזל, שחקן

ונוהג כנימוס רב, ש״י טשאטשקים * שמו.
אף הוא ניסה את כוחו ככתיבה והיה יושב
ומקשיב קשב רב לדברי הסופרים
המבוגרים ממנו. מן העלם הזה שהיה בן.
התרבות הגרמנית, ביקש אחי שילמדני
את שפת הגרמנים ...כשהייתי בא אליו
לשיעור בגרמנית, הייתי מוצא אותו שרוע
עירום על ביטנו על הריצפה, וסביבו כל
מיני ספרים: מידרשים, שאלות־ותשוכות,
מסכתות של תלמוד, וקבצים של פית־נמים
ומאמרי חוכמה, והוא שוכב ומלקט
מתוכם ניבים ופניני לשון וכדומה ומעתיק
אותם בחריצות רכה במחברת עבת־כרם...״
״והיה העקוב למישור את מים־
גשם הסיפרותי הראשון של י״ח ברנר
וש״י עגנון, מתאר אחיו של ברנר :״בא
טשאטשקים פתאום ובירר אותנו כשלום,
וכדרכו עמד נכון־ בכפיפת ראש והמתין
להזמנה להישאר. לא היה עוד מקום על
המיפתן, והוא לא ידע אם ללכת או להי דחק
ולשבת בינינו. הזמין אותו יוסף חיים
להיכנס אל החדר והציע לו את הכסא
היחיד לשבת עליו. כיעכע טשאטשקיס
כעכועים אחדים בגרונו ואמר , :לאמיתו
של דבר לא נתכוונתי לישב, רציתי רק...
רציתי רק למסור לד ...למסור לד משהו
שכתבתי. האם תואיל לקרוא ולחוות את
דעתך? יודע אני שזהו בוסר, אכל הייתי
רוצה לשמוע את דעתד.״ אמר לו יוסף
חיים , :אל תחווה את דעתך עד שאקרא
אני. תן לי את כתב־היד. מה כתבת?׳
,סיפור׳ ,אמר טשאטשקיס, .טוב הכה ונראה׳
,מסר לו טשאטשקים כתב־יד עטוף
בעיתון ומקושר כחבל דק. פתח יוסף חיים
את העיתון ואנחנו ראינו את שם הסיפור
, :והיה העקוב למישור׳ .כיוון שמסר
טשאטשקיס את החבילה אמר שלום חטוף
והסתלק בחיפזון
ואחרי שקרא י״ח ברגר את והיה העקוב
למישור, מתאר בנימין אחיו את פגישת
עגנון ברגר :״כרנר דיבר איתו בחביבות
ואמר לו במישרין כמינהגו , :הסיפור טוב.
אתה סופר. גם לשונד טובה. סיפורד טעון
ליטוש, אבל הוא ראוי לדפוס,׳ עמר
* שמואל יוסף טשאטשקיס הוא שס־הלידה
של עגנון. אך אחרי פירסום סיפורו
הראשון ,״עגונות״ ,המיר את שמו לש״י
עגנון.

ציטוטון
״אתה ליפשיץ, שאחי היה לפנים, בטרם עמד על מהותך, מן התלמידים
הבאים אל ביתך, אתה ליפשיץ, שקראת את חיבורי תלמידך ברנר בבית־הספר
ויכולת להבין את נפשו — איך לא השתמשת גכישרון הדיאלקטיקה
שנתן לך אלוהים, בכדי להסיר חרפה מעל אדם צעיר שכמותו, ויהי להיפך,
כי עשית כל מה שיכולת בכדי להצעידהו למדחפות• לא נשאת פני אדם
שניברא בצלם, ולא התחשבת עם נפש צעירה ועם התוצאות שהיו לבוא
מחתירותיך כנגדה ...ובכדי להגדיל את השפעתן הבלתי טובה במוסד החינוכי,
לשם ביסוס מקומך ומקום, בעלי הצד׳ שלך ומלחכי פנכתך, לשם
פניות קטנות שבקטנות וחרחור ריב, נכנסת בראשך ורובן לתוך העניין של
ה,מורה׳ נבון והשתמשת בכל מיני האמצעים להשחיר את התלמיד בנימין
ברנר ולהחמיר את עונשו ככל ה אפ שר...
ואז הופיע הוא עצמו — מר ליפשיץ. ואני ניגשתי ואמרתי לו , :אדוני
שאלני אתמול אם איני חושב אותו לאכזר. לא, אמרתי, אכזר איננו. הארנבת
אינה אכזרית. אבל ...אבל מנוול הנהו
והרימותי את ידי — בפעם הראשונה לימי חיי — ועל אדם חלש —
אבל דרך אחרת לא היתה לפני אם לא יכולתי להשאיר את הדבר
כמו שהוא, אם לא יכולתי להשאיר למתעלל בנפש אחי לחוג את נצחונו.
כי ד״ר נבון אינו בא בחשבון: איתו קשה להתחשב, הוא עלוב יותר מדי,
ואף לא מילא הוא בכל העניין הזה אלא תפקיד של אמצעי ; ר׳ ילין עשה מה
שעשה, אבל לא התעלל, אין דרכו בכך. רק מר ליפשיץ היה זה שעשה
לעיני דברים /וביחס לאדם קרוב, שאי״אפשר היה לבלי להעירהו על״ידי
איזה מעשה מצדי, כגון רקיקה בפנים או מכה בלחי. הוא היה האחד, שהיה
צריך לעשות לו כאשר זמם. יהא גם הוא, קרבן׳ פעם ! מידה תחת מידה.״

טשאטשקיס מתוח ונימגם , :אתה הושג?
איר אפשר להדפיס אותו? האם עולה הרפה
כסף לפרסם סיפור שכזה? האם מוציא
לאור יל,כל עליו את הדבר ף ולי איו
כסף לשלם לכית־הדפום
״בימים ההם לנה לו אחי חגורה למכנסיו.
עד אז היה חוגר בחבל. עכשיו הלד
אל הסוחר וביקש להחזיר לו את החגו-

י״ח ברנד
והרימותי את ידי
רה, והסוחר החזיר לו את הכסף. בכסף
הזה שילם יוסף חיים להדפסת הסיפור
,והיה העלוב למישור׳ .מאז נלשרה נפשו
של טשאטשלים, הלא הוא ש״י עגנון,
בנפש יוסף חיים והיה רואה בו את מורו
ורבו. כל מה שהגה וכתב היה בא ומספר
ליוסף חיים.״
שפת הבי״ת. אחרי שי״ח ברגר עבר
לירושלים, נוסע אחיו בנימיו לבקרו שם,
ופוגש סופר צעיר בשם אלכסנדר חשין,
שעליו הוא אומר :״הנה הוא אדם רציני,
מעמיל לחשוב ומנתח בהגיון יצירות
ספרותיות בוויכוח שביו הסופרים בביתו
של יוסף חיים, והם מלשיבים לדבריו
ככובד ראש ובהערכה תמיד ; והנה הוא
יוצא לו אתי ונעשה ילד שובב, להוט אחרי
מעשי לונדס, ודומה שנוח לו בחברתי
יותר מבחברת אחרים, שהרי נוהה
אני אחריו בכל מעשיו ומעריצו.
״באחד הימים התחיל ללמדני שפת סתרים
— להוסיף לאחר בל אות מנולדת את
האותיות נו״ן ובי״ת מנולדות בתנועת האות.
למשל , :אני חפץ תפוח׳ .ייאמר בשפת
הסתרים , :אנבניבי חנבפנבץ תג-
כפונובוחונב״ .לאחר שלימדנו את לשוננו
לדבר בשפה זו, היינו מהלכים ברחובות
ומדברים בה בלול רם, עד שהיה מישהו
ניגש ושואל באיזו שפה אנחנו מדברים,
ואלכסנדר היה משיב בשפת הצ׳ול־צ׳ים
אנו מדברים אלא שאלכסנדר
חשין, שהיה אוכל על שולחנו של י״ח
ברנר, היה בעל נטיות חזקות לקומוניזם
וחזר כעבור זמן לרוסיה, שם הוא חוסל
שנים מאוחר יותר על־ידי סטאלין.
״איסיים חדשים״ .בנימיו ברנר עו רך
מסעות שונים בארץ, ומתאר כיצד
הוא פוגש בכינרת בנוח נפתולסקי, ובאח רים,
והוא מתאר אותו הגזע של מתיישבים
חלוציים :״לעיתים בא לבלר אצלם
איש אחד, אייג שמו, שהיה אוסף צמחים
וממיץ אותם וכובש אותם. ברבות הימים
נתפרסם האיש כחולר צמחים גדול, הלא
הוא פרופסור אייג ...מפעם לפעם היו
באים לשם אנשים משונים, בלבושם ובמנהגיהם,
פרועי שיער, נתונים לשלהם, ולא
היה נהיר לי מה טיבם ומה מעשיהם. הצד
השווה שבבני החבורה המשונה הזאת, שכולם
החזילו במין אידיאל של אהבת האדם
והטבע ...ניכר בהם שגלוי וידוע להם שנבדלים
ונעלים הם מאחרים, כת של כוהנים
לאל הטבע, במיני איסיים חדשים,
לרובים זה לזה ודוחים זרים
במהלך טיוליו בכינרת פוגש בנימין
ברנר באגדה נוספת, המשוררת רחל:
״הייתי פוגש לפעמים עלמה חטובת־גוף,
בעלת שיער ארוף, יושבת על האבנים ה שחורות
והחללות שעל חוף הים, מהורהרת
וחולמנית. היא היתה מזמינה אותי
לשכת על ידה, ושיחתנו לא היתה שיחה
של ממש: שתילות ארובות, שיברי משפטים,
במיני נלודות אחיזה לזרמי מחשבה
ולתעדות של ת ש, כאוויר הדומם והצלול
העוטף את ההווייה.