גליון 2116 מתאריך 22 במרץ 1978

1י״ג אדר כ׳ תשל״ח22.3.78 ,
ן שנח 42

המחיר

(בולל מ.ע.נו).

מספר 16

מכחכים
שדוח, גאץ ונבון

7וביב1

ב״לי

,,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה :
תל־אכיב, רחוב גורדץ ,3טלפון 243386־ .03 תא־ז־ואר * 136
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב,
רה׳ בן־אכיגדור. הפצה :״גד׳׳ בע״מ. גלופות: צינקוגרפיה
כספי״ בע״ס. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורך: אלי תבור. עורך
תבנית: יוסי שנץ. עורכת כיתוב: גורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סיטון. מה׳ המודעות: דפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

תמונה מזעזעת, שעוררה סלידה
בכל בן־תרבות, פורסמה לפני כחודש ב עיתונות
העולמית. היא הראתה את טכס
הוצאתה להורג של הנסיכה הסעודית מי-
שה, בכיכר השוק של ג׳דה. ראשה של
הנסיכה, בת ה־ ,25 נערף מעל גופה בפומבי
במעמד אלפי סעודים מריעים. האשמה
בגללה נגזר העונש הנורא על בת
משפחת המלוכה הסעודית: ניאוף.
השבוע נראה היה כי קיימים בישראל
רבים, ואף חשובים, המתקנאים בסעודים

כמו לפני המש שנים כן גם היום,
מתגבשת חזית דחפה של תומכים במוע מדותו
של יצחק נבון לכהונת נשיא
המדינה. מה, בעצם, עומד לזכותו 7
נבון הוא חבר באחת חקליקות המסוכנות
במדינה: יוצאי רפ״י לשעבר, קבוצה שיש
לה חברים במערך (שהשתלטו בו על רוב
עמדות המפתח) ,בליכוד ובד״ש. אין ל קבוצה
זו כל תוכן רעיוני מוגדר, אלא
רצון לשלוט והתנהגות בהתאם לכלל :
שמור לי ואשמור לך.
נבון הוא אישיות פוליטית מובהקת.
הוא מעורב במאבק המפלגתי עד עצם
היום הזה. טרם שכחנו את הופעותיו
בטלוויזיה, בשידורי התעמולה של המערך,
בהן זרע פחד נוכח סיכויי עלייתו של
הליכוד לשילטון.
מי יערוב לנו שבשעת משבר לא ישתמש
בשיקול דעתו כנשיא, כדי להטיל את
תפקיד הרכבת הממשלה החדשה על ידידיו
משכבר הימים, שימעון פרס או משה
דיין 7צעד כזה עלול להיות מכריע.

ניסה להפיק הון אישי (ובהקשר אליו
יהיה זה מגוחך להשתמש במינוח ״הון
פוליטי״) מדם הקרבנות. הוא לא היה צריך
לטרוח הרבה לגייס בקירבו את החוצפה
ועזות־המצח כדי לתבוע מעל במת־הכנסת
את הוצאת רק״ח מחוץ לחוק, בגלל תמי כתה,
כביכול ,״בשופכי דם יהודי״.
התהודה לה זכתה הצעתו האנטי־דמו־קרטית
של האיש, שהפך לסמל ביזויה
והשפלתה של הדמוקרטיה הישראלית, הן
בקרב חברי־הכנסת והן בקרב חלקים בציבור
— שפלאטו מנסה בעזרת כספו להסי־תם
ולשסותם — חייבת לעורר יותר מאשר
הרהורים נוגים על שפיותה של החברה
הישראלית.
שתי תופעות מבישות אלה הן אות־אזע
לכן,
הבה ניתן הזדמנות לאדם בלתי־מפלגתי,
שלא היה מעורב בקונפליקטים.
הענווה והצניעות של יצחק שווה היא
נכס, לא מגרעת.
אדי טז־מ שבסקי, פתח־תקווה
בעיקבות הוויכוח הציבורי — ״אשכנזי
או ספרדי לנשיאות המדינה״ — יש לי
הצעה: כמו שיש לנו שני רבנים ראשיים,
למה שלא יבחרו ב...שני נשיאים, אחד
אשכנזי: והשני ספרדי ; ובעצם, למה לא
שני ראישי־ממשלה 7כך יהיה סדר במדינה
הזאת.
דו בבד ־ חיים, ירושלים

עריפת ראשה של הנסיכה מישה בכיכר השוק בג׳דה
הדוגמא הסעודית
על חוויות מסוג זה הנופלות בחלקם. הם
אומנם לא תבעו להנהיג בישראל עריפות־ראשים
בחרב בכיכרות־השוק, וספק אם
הם היו מחילים עונש מעין זה על אשמה
כמו ניאוף. אבל ביסודה לא היתה התביעה,
שהעלו בריש־גלי, שונה במניעיה
מאלה המביאים לעריפת־ראשים בסעודיה.
היתה זו התביעה המחודשת להנהגת־עונש
מוות למחבלים. בעקבות הטבח ב־כגיש־החוף
שוב נשלפו מנבכי השיכחה
הטיעונים המבוססים על תאוות־נקם, פרי
יצרים פרימיטיביים אפלים. ההנמקות לביסוס
התביעה להנהגת עונש־מוות למ חבלים
לא היו שונות מאלה שהועלו בעבר
והורדו מעל סדר־היום הציבורי. רק הקולות
שהשמיעו אותם היו רבים ורמים
יותר, בקעו גם מציבור האמור להיות
שקול ונאור, כמו ציבור של סטודנטים.
תביעת נקמת־הדמים הפרימיטיבית מצ אה
ביטוי גם בתופעה מסוג אחר, לא פחותה
ממנה בחומרתה. הפעם היא הופנתה
לא כלפי אנשי־טירור הרוצחים נשים ויל דים,
אלא לעבר אזרחים ישראליים. חבר-
הכנסת סמי פלאטו־שרון היה הראשון ש

לסכנה המרחפת מעל החיים הדמוקרטיים
במדינה. סתימת־פיות והוצאה של
גופים פוליטיים מחוץ־לחוק, כמוהם כעו-
נש־מוות. טיבעם שהם מוגבלים תחילה
לציבור מוגדר, שנוא ושולי. אך משנפרץ
המחסום המוסרי שוב לא ניתן לעצור
את שטף ההתבהמות וטירוף היצרים ה לאומני.
ההתייחסות המאופקת והאקדמית
לשתי תביעות אלה, כפי שבאה לידי בי טוי
השבוע באמצעי־התיקשורת בארץ,
היא סימפטום מדאיג לתחילתה של מחלת-
רוח לאומית.
באווירת היסטריה משוללת רסן מעין
זו, נועד לה עולם הזה תפקיד חסר־תחליף
של התיצבות מול הגלים העכורים של
השיסוי המאיימים על נשמת האומה. העולם
הזה מילא יעוד זה בעבר והוא ימלא
אותו גם עתה ובעתיד.

אחרי שמר בגין נחל אכזבה בעיסקי
נשיאים זרים, בכל הנוגע לכימיה
(אחרי שנפגש עם קארטר) ,הוא החליט
לסמוך יותר על פיסיקה, בקשר לבחירת
נשיא מקומי. אך כפי שזה עלול ל קרות
בטיפול בלתי־זהיר באטום, נוצר־כפי
הנראה בשיקולי ראש־הממשלה תגובת
שרשרת שהתפתחה בערך כך :
רימלט לא גאון. להציע את גאון לא
נבון. נבון לא שווה בעיניו. מי אם כן
שווה 7שווה שווה.
המסקנה: כולם שווים אבל יש מישהו
ש״שווה״ יותר.
שואל הציבור: מה זה, אמונה מיסטית
בשיוויונות 7לא ולא. ברוך השם יש כאן
בעל־בית שיורה לקואליציה, על רקע של
הבעת־אימון: תוקם, בדרך לבית הנשיא,
קתדרה חדשה, לפיסיקהסמכו תית!

שה איזנ ברג, חדרה

קול שונאי המילחמות
ברצוננו להביע את הזדהותנו עם ״מכתב
הקצינים״ .יש ׳לנפץ את האשליה בדבר
קונצנסוס לאומי. ראש־הממשלה חייב
לצאת לוושינגטון עם תמונה מאוזנת של
הדיעות הרווחות בקרב העם.
אנו חייבים להכיר בשוני שחל בנו עם
ביקור הנשיא סאדאת. אנו שמחים שכותבי
המכתב נפנפו בעובדת היותם חיילים
קרביים, כי רק אלה שעוברים מילחמות
שונאים מילתמות. ומנגד עומדים תלמידי-
ישיבה, עולים חדשים מארצות־הברית,
גאולה כהן ומשה שמיר (שעל קרביותו
(המשך בעמוד )6

ש״חת

הסאחבק

הדיבון שלי
כל המומחים מודים כי ה־
״כפיר״ הוא המטוס הטוב מסוגו
בעולם. כל ילד יודע בי אין נשק
אישי טוב מה״גליל״ .בל מי שלבש
פעם אחת דובון — לא יפ שוט
אותו לעולם.
סאחבק מת על מכנסי ג׳ינס.
אהבתי גם את חולצת הטריקו.
אהבתי את הפלנל המשובצת.
אהבתי סנדלים תנכיות. אך יותר
מכל סאחבק אוהב את הדובון.
נפגשנו לראשונה ברמה. סאחבק
היה לוחם צעיר ביחידה מובחרת,
שקיבלה לשם ניסוי את דגמי הפיתוח
הראשונים של המעיל הסודי.
סאחבק התנדב לנסות על
גופו את המעיל החדש•
לעולם לא אשבח את המגע ה ראשון.
את זימזום הרוכסן ה נסגר.
את החמימות שאפפה אותי
פתאום ואת ההפתעה מקלילותו
המופלאה של המעיל הנראה כבד
כל״בך. באותו רגע ידעתי כי מצא תי
את המעיל של חיי.
תהליך הגיבוש היה מהיר. כשעוברים
ביחד חוויות קשות כמו
קור, סערה וקרב, נעשים מהר
מאד חברים טובים. כשאתה מגלה
בי יש מקום בו תזכה תמיד
למחסה וחמימות, אתה מבין כי
הדובון הוא אפילו יותר מחבר —
דובון זה בית !
כשהתקרב תאריך השיחרור
שלי מצה״ל, ונודע לי כי עומדים
להפריד ביני לבין דובוני, הרגשתי
כי לא אובל להמשיך בלעדיו —
וחתמתי שנתיים קבע.
בשהשתחררתי לבסוף, לאחר
שמצאתי דרך, אותה לא אובל
לפרט באן, לקחת אתי את הדובון.
יצאתי לחיים האזרחיים בידיעה
בי הדובון יפתח בפני את
כל השערים.
בגלל דובון גם התאהבתי ב-
חבובה.
היא פסעה בשעת שקיעה בחוף
אכזיב, עטופה בדובון עם כובע
הפוך. דובונינו החליפו מבט אחד
קצר, שהספיק כדי ליצור ביניהם
קשר ריגשי יותר מבינוני, אשר
הסתיים רק מתחת לחופה, חמש
דקות לפני שהרבי הגיע.
אני הגעתי לחתונה עם דובון,
במובן, ורק שם התחלתי לחשוד
שמשהו לא בסדר עם חבובה, כשראיתי
אותה לובשת שמלת בלו לות
לבנה. הייתי מובן להתעלם
מהחריג, בשל הנסיבות החגיגיות,
אך חבובה ניגשה אלי ודרשה שאוריד
את הדובון ואלבש חליפה.
— יש מעיל אחד בעולם בפניו
אני מוכן להסיר את הדובון —
אמר סאחבק לחבובה בשעה שצעד
לכיוון היציאה מהאולם —
והוא השכפ״ץ, אפוד המגן ה-
צה״לי, בתנאי שיוסיפו לו שרוולים.

אתה לא נורמלי צעקה
חבובה אחרי — גבר בריא אינו
מתאהב במעיל !
אך הדוקטור, אליו הלכתי לאחר
מיקרה חבובה, אישר בי
דווקא אני הוא שבסדר גמור. הוא
הסביר לי בי הדובון מבטא את
עם ישראל החדש, שהסיר את
הקאפוטה והשטריימל, ובחר במעיל
קרבי מאסיבי, המסמל את
הפיכתו לעם בריא.
— עם הדובון — הדגיש ה דוקטור
— חלפה סכנת ההצטננות
של עם ישראל !
— חורף נוסף מתקרב לקיצו.
שוב באים הימים החמים. הוי,
כמה שנאתי את האביב, המבריח
אותי להוריד את הדובון ולשים
אותו בארון עם נפטלין. בימי ה קיץ
העצובים מחזיקה אותי רק
תיקווה אחת — בסתיו הוא ישוב
בחזרה !

העולס הזה 2116

העולם
הזה 2116

שבן הוא לא תיקן באך! אחד מהראיונות
שהעניק ובהופעות הפומביות שדו את
הצגתו כתואר פרופסור.

תוכנית לרכב ת

תוגיון יך

באהיור־עננאו
למרות הקיפאון הנוכחי בשיחות השלום, נרקמות
במצריים תוכניות לעיתות שלום.

אחת התוכניות המתגבשות במצריים,
והנמצאות כבר בשלב של תיפנון: הקמת
רכבת שתחבר את קאהיר עם עמאן.

הממשלה תצטרך

מכיוון שרכבת זו תצטרך לעבור בשטח ישראל, ליד
אילת, ברור כי הדבר מחייב הסכם־שלום, שיפרט
את מעמדה של הרכבת בקטע זה.

לנהל מ!״מ ע אש״ף י

מדוע בוטל

הפלישה הישראלית לדרום הלבנון עלולה לדחוק,
בין שאר ההסתבכויות המדיניות, את ממשלת
ישראל למצב מביך בשאלת המגעים עם אש״ף.

המצור על אזר י־

בל הסדר כלכנון, על־פיו יתפוס כוח
האו״ם את מקומו של צה׳׳ל, כאחראי
על שמירת הסדר והכיטהון כדרום הלבנון,
מחייב קודם כד הפפקת-אש כין הצדדים
הלוחמים. עד היום לא הוכרזה הפסקת־־אש
כזו וגם בהחלטת מועצת־הכיטחון לא הוגדרו
התנאים לקיומה. לפיכך יוטל תפקיד זה
בכד הנראה על הגנראל סידאסוואו,
מפקד כוח החירום של האו״ם במזרח־התיכון.
בשלב זה מקיים סילאסוואו התייעצויות עם ממשלות
ישראל ולבנון. אולם כיוון שממשלת לבנון אינה
צד לוחם, אין היא יכולה לכפות הפסקת־אש על
אירגוני המחבלים ואש״ף בראשם.

נראה כי האו״ם יצטרך לתווך בין הצדדים
הלוחמים כדי שיסכימו על הפסקת-אש.
אלא שממשדת־ישראד שהחליטה לא
לקיים כל מגעים, ישירים או עקיפים,
עם אש״ף, לא תובל לקבל הפסקת־אש מעין
זו שפירושה למעשה מנע עקיף עם אש ״ף.
שר־הביטחון עזר וייצמן הצהיר כי הממשלה לא
תדבר עם אש״ף בנושא זה והיא מוכנה להגיע
להסכם על הפסקת־אש רק עם ממשלת לבנון
החוקית. עמדה זו עלולה לסבך את העניינים
כיוון שעלול להיווצר מצב בו ייאלץ צה״ל לסגת
מדרום הלבנון מבלי שתוכרז הפסקת־אש רשמית.

מדוע לא טס מטוס
תצפית ביו הטבח?
חקירתו של הצוות שהוקם על־ידי צה״ל לבדיקת
אירועי אוטובוס הדמים וחלקו של צה״ל בהם,
מתמקדת בעיקר סביב נושא מרכזי אחד: היעדרו
של מטוס תצפית שאמור היה לסרוק באותו היום
את חופי הארץ.

סיורים של מטוסי תצפית הם חלק כלתי־נפרד
ממערכת ההגנה על חופי הארץ,
שמקיים צה״ל דרך קבע. אולם דווקא
ביום האסון, בשעה שבה נחתו המחבלים
בחוף מעגן־מיכאל, לא מילא מטוס
התצפית את המשימה שנקבעה לו.

בבירור ראשוני ניסה סגן שר־ד,ביטחון, מרדכי
ציפורי, לטעון כי מזג־אוויר גרוע הוא שמנע
את טיסת מטוס התצפית. אולם טענה זו הופרכה
באמצעות דו״ח של החזאי הממשלתי, שקבע כי
אותו בוקר היו תנאי טיסה נוחים. אז הועלה נימוק
אחר, על פיו נמנעה המראת מטוס התצפית משום
שתנאי הראות בים היו מוגבלים באותו יום, בגלל קצף
הגלים. עתה בודק הצוות הצבאי את הסיבות
האמיתיות לאי המראת המטוס ומי אחראי לכך.

אחת התעלומות המעוררות סקרנות בקאהיר :

שלושה שבועות אחרי שיצחק שווה, מדען בכור
הגרעיני בנחל שורק, הוצג כמועמדו של ראש־הממשלה
מנחם בגין לנשיאות, הסתבר כי האיש
שהוצג בכל הופעותיו הפומביות כפרופסור,
נושא למעשה באופן רשמי תואר של דוקטור בלבד.
במכון הגרעיני בנחל שורק נושא אומנם שווה גם
בתואר ״חוקר בכיר״ ,המקביל לדרגת פרופסורה,
אולם אין לו תואר של פרופסור. פרופסורה יכולים
להעניק רק מוסדות אקדמיים מוכרים.

שר־האוצר שמחה ארליך עושה לאחרונה מאמצים
ניכרים כדי לשפר את תדמיתו הציבורית, שבחודשים
האחרונים חל בה פיחות ניכר בגלל השורה הארוכה
של התקלות במשק ובגלל התבטאויות אומללות
שלו בפורומים ציבוריים.
ארליך מבקש תחילה לשפר את יחסיו הן עם חברי
ועדת הכספים של הכנסת והן עם ח״כי הליכוד,
שהטיחו נגדו בשבועות האחרונים ביקורת קשה
שלא נפלה בחומרתה מביקורת האופוזיציה נגדו.

כמיסגרת זו מקיים ארליך ״שיחות פיוס״
אישיות עם ה״כים ואישי משק וכלכלה, כהן
הוא מתייעץ עמהם ומקשיב לביקורתם
על דרך פעולתו כשר־אוצר.
כץ השאר הוצע לארליך להקים ״צוות
תדמית״ ,כדומה לצוות הפועל ליד
שריהכיטחון עזר וייצמן, שיסייע לו לשפר
את תדמיתו הציבורית.

גילוי עוכדה זו עורר תמיהה לגכי שווה,

השאלה שהתעוררה בציבור אחרי מותו של שתול
הלב מעאד עזאם, מדוע נמנע הצוות הרפואי
בראשותו של פרופסור מורים לוי מלפרסם הודעה
רישמית על סיבת המוות, נשארה חסרת מענה.
הידיעה על מותו של הצעיר הערבי נודעה לכתב
שידורי־ישראל במקרה, מפי אחד מבני מישפהתו.

כקאהיר מתגבשת תוכנית להקרין
שידורי טלוויזיה לישראל, כאמצעות
הטלוויזיה הירדנית.
אחרי שהעיתונאים המצריים שהיו
כירושלים נוכחו לדעת כי רכה
כישראל הצפייה בטלוויזיה הירדנית,

לשידורים שלא ישאד מועי מעמולתי
אלא יציגו את מצריים באור חיוכי.
השידורים יהיו כערבית, עם תרגום
כתוב כעכדית.

הפרופסור לוי והנהלת בית־החולים ביילינסון חששו
מפירסום הידיעה בפרק־הזמן שעבר מרגע הפטירה
ועד לקבורה.

הסיכה: החשש שחוגים דתיים קיצוניים
ילחצו לקכל את הלכ המושתל, שהוצא
מגופתו של נפטר יהודי והושתל כגופו
של גוי. שכן לפי ההלכה היהודית יש
לקכור לא רק את המת אלא גם כל
אכר ואכר שהוצא מגופו או שנקטע ממנו.

הוגשה חדווה:
וגד ח׳יכ אולמרט
המלונאי והקבלן בצלאל מזרחי הגיש השבוע תלונה
רשמית במחלקת החקירות של המטה הארצי
של המישטרה נגד ח״כ אהוד אולמרט, בפרשת
1 הנשיא סאדאת
מח 1 0ד ד
כיום השכת הורה הנשיא סאדאת
לבטל את כל פגישותיו למשך השכוע
הזה, עד לכינוס המועצה המצרית
לכיטחון לאומי.
סאדאת רגיל להתבודד כדרך זו כאשר
הוא שוקל החלטות מכריעות. כך
עשה לפני ביקורו כירושלים.

מדוע ודחה 1*3־ 10

לישראל -ירד!

את תרמיתו!

המישטרה עומדת לפתוח בחקירה בפרשה.

שידורים מצריים

ארליך מנסה לשפר

איזנו פרופסור

ניצוד נסיעה על חשבון הציבור, בשליחות
הסברה של מישרדזהחוץ, דצרכי עסקים
פרטיים ; תביעת דמי אש״ל ממישרד־החוץ
לגבי ימים ם הם זבה לאירוח פרטי
במסע־הסברה זה; ניצוד תואר הח״ב שדו
כמיסמך מסחרי פרטי, כניגוד לחוק חסינות
הכרי-הכנסת ; הדחה למתן תצהיר־שקר
של יזם הפרוייקט, דויד דודאי, וניסיון
להדחה למתן תצהיר־שקד שד האדריכל
זלמן עינב, מתכנן הפרוייקט.

מות ש תו ד־ הדב?

מדוע הסירה ישראל כחודשים האחרונים
מנמל צור את המצור שהיא קיימה מאז
ראשית מילחמת־האזרחים הלבנונית?
הדבר איפשר אספקה גדולה של נשק
לכוחות הפלסטיניים כדרום לבנון,
והמצרים תמהים מה היתה הכוונה
של מחדל ישראלי זה.

מועמד רוה״מ

המרכז הרפואי הפרטי לתיירים, שאהוד אולמרט
הוא אחד מיוזמיו.
בתלונתו תבע מזרחי מהמישטרה לחקור את הפרשה
(העולם הזה )2113 ומסר עדות בכתב המכילה
מידע לגבי כמה עבירות שנעשו לכאורה על-ידי ח״כ
אולמרט בפרשה זו:

הנהלת בית־החולים הניחה כי אם תתעכב
ההודעה הרישמית עד אחרי הקבורה, לא יעזו
הדתיים, חרף קיצוניותם, לתבוע הוצאת גופה מקיברה.

מרסל* ויזין
ד א ונאוה ול הארץ
מרסל ניניו, גיבורת פרשת קאהיר, ששוחררה
מהכלא המצרי ועלתה לארץ אחרי 14 שנות מאסר,
לא ירדה מהארץ. בידיעה שפורסמה במדור זה
(העולם הזה )2112 נמסר כי מרסל מתגוררת
עם בעלה מזה זמן רב בגרמניה.

קרוביה של מרפד הבהירו בי היעדרה
הממושך של מרסל מהארץ נובע בגלל
השליחות שהוטלה על כעלה, התעשיין
אלי כוגר, מטעם חכרת ״כור״ כגרמניה.

לוון טעות
כמאמר ״הלקח שלא הופק״ המתפרסם
כעמוד 43 כגיליון זה נפלה טעות־דפוס.
שמו של כותב סידרת המאמרים הוא שאבי
תמיר ולא שימי תמיר בפי שנכתב כטעות.
שאכי תמיר הוא סטודנט לבלכלה ולמדעי־המדינה
כאוניכרסיטת תל־אכיכ.

פרסום דיר יעקבסון

אתה מרבה לנסוע. השבוע יזמנו לך בדרכים
אהבים ואהבה כאחד. היזהר פן
ירחיקו שיקולוך הקרים
מעליך הזדמנות
גדולה של אושר. כוח-
ההרגל עושה אף הוא,
את שלו — ודווקא
הוא מסוכן לך, בהיערכות
המזלות הנווווו!
כחית.
שבוע טוב ל־

להחלטות | 21יגורה
מעשי-פתע,
20באפריל
שרירותיות, לגיחות לעבר
הנעלם. את —
בת טלה — יבולה להתברך בחן בלתי־רגיל,
בייחוד בימי שישי ושבת• היזהרי
במיוחד בעיסוקייך בשטח הפינאנסי.

הנך טרוד יתר על המידה בענייני עבודה
ומזניח את בני-משפזז־

תך. היזהר, בן מזל
שור, בת זוגך עדיין
בכושר מלא, מחזריה
עדיין זוכרים אותה.
אומנם היא יצאה מ־המישוזק
לזמן מה, אך
היא עדיין אשה ובמלוא
פריחתה. פנק
׳ 2נאפ ריי

אותה והקדש לה תשו־מת
לב רבה ככל ה־

האפשר. התפרקותה תניב תוצאות טובות.

השבוע יעמדו בפניך אתגרים חדשים, ועליך
יהיה להתאמץ בדי להוכיח את כש-
רונך ואת יכולתך. בת
תאומים — הזהרי שלא
להסתבך בסערות
רגשיות העלולות לגרום
לך לאכזבה ודיכאון.
אם תנהגי בקור-רוח,
תפיקי מהרפתאותיך
הרומנטיות הנאה, במקום
הסבל שהיה מנת
חלקך עד עתה. אל
תקבלי את בל דבריו
כתורה מסיני, ונסי להבין את מה שמסתתר
מאחוריהם. אל תהמרי השבוע.

לבני מזל עקרב — צפוי שבוע פורה
ביותר. הבוס יציע לכם
הצעה מעניינת מאוד,
אל תדחו אותה. קבלו
אותה והשתדלו למלא
את דרישותיו על ה צד
הטוב ביותר. זה
ישתלם לכם ויש לבם
סיכוי רציני לעלות ב דרגה•
לך, בת עקרב,
22 באוקטובר
22 בגודמבר
__ ייגרם השבוע מפח-
נפש קל מצד אדם הקריב
לך. התאפקי בלשונך ותמנעי משבר.

מכתבים
(המשך מעמוד )2
במילחמת השיחרור שמענו)
להמשיך ולשפוך את דמנו.
אנו פונים לראש־הממשלה שיירד אל
העם ויראה שלא קיים עוד קונצנזוס על
אי־נסיגה. אנו פונים לממשלה לא להיכנע
לדרישות מיעוט. על הממשלה להפסיק
את ההתנחלויות ולהחזיר שטחים, שלמרות
הזכות ההיסטורית הם שווים את מחיר
השלום.
חנן לוין- ,ירושלים; אריה טנדר,
עזרא קורסיה, אור-יהודה ; שב
תאי שבתאי, רמלה; יוסף טל,
נצרת ; חיים כירן, אריה דביר,
חיפה; יוסי אשכנזי, קרית־גת
(חיילי מילואים).
המוכנים

אחרי השמיניסטים והשביעיסטים, התמרדו
אנשי־הצבא — הראשונים להיות
נתונים באש־תופת של האדיב ולמות
מיתות־משונות בקרב אולי מוצלח, אך
במילחמה אבודה מראש. הגיע הזמן לעלות
על דרך המלך — בלי מלכים, נביאים
וכחנים.
אליעזר פומרנץ, נהריה

השבוע תזדקק לכל חוש הביקורת שלך,
על־מנת שתדע לסנן
היטב את הידיעות הז׳׳

מסעירות שתגענה אליך

זבעקבות זה להגיע ל־לגרעין
האמיתי. צפויה
לך הצלחה גדולה במקום
עבודתך, שתגדל
בעתיד עוד יותר, אם
תלך בכיוון הנכון.
ידיד קרוב יאכזב אותך
מרה, אך הצלחתך הגדולה
בעתיד — תשמש פיצוי נאות.

הפרק של ברר!
יישר כוח ליועץ־המישפטי, הפרופסור
אהרון ברק, שלא נכנע ללחציהם של אנשי
הכפייה הדתית והחליט למצות את הדין
עם ראש עיריית בני־ברק ועם העיריח,
על חלקם באסון המחסום ברחוב השומר.

*0111,

העבודה זח לא חבל בחיים. הגיע הזמן
שתתחיל לחשוב יותר
על בני משפחתך ולהק דיש
לחם יותר תשומת
לב, כי בעתיד הקרוב
תזדקק למלוא
אהדתם והבנתם. אל
תהסס לשמוע לעצות
של אנשים מבוגרים
ממך ובעלי נסיון רב
ז 2ביולי -
?1באוהסס
משלך -,אפילו באם
עצותיהם נשמעות לך
מיושנות. לביאה: הסיסמה — זהירות.

כדאי שתשתחרר מכל הבעיות הקטנות המטרידות
אותך ואינן
מניחות לך להתרכז
בדברים החשובים באמת,
זה יועיל לך יותר
ממה שאתה מאמין.
! תביא עימה נסיעה קצ011111ן
רה ונעימה, ש תוצאו22
באוגוסט ! -תיה תהיינה פחות נעי־יי
יספטליבר1י מות. בת בתולה —
אל תהססי להצעה נועזת
שתוצע לך, ייתכן וגורל חייך תלויה בה.

״ויי!
דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתך,
במעובלתי״קשורה
שייך,
קל מאוד לתפוס
אותך במלכודת או לחייב
אותך לעשות מה
שאינך רוצה. אם אתה
בימאי או עובד מעבדה
— היזהר מחוט־צות,
חומרים מסובנים
או אף מהתפוצצויות.
לקראת סוף השבוע
מצפה לך, בת גדי,
הרפתקה רומאנטית סוערת מאוד מאוד.

בת דלי — אל תחששי להיענות להזמנה
מפתה של מכר חדש,
גם אס נדמה לך ש הוא
מבקש להפילך בפח.
כל עוד את משוכנעת
ואיתנה בדעתו,
כי רצונו הוא גם רצונך
את, אין כל סיבה
שלא תלכי לקראתו
20 בי גו א ר ־
אפילו יותר ממחצית
8ובפב רו א ר
הדרך. התמכרי כמיטב
יכולתך למיצוי כל
ההנאות׳ שמתאפשרות לך בזמן האחרון.

אהבת חייך מגיעה. קבלי אותו בזרו־
__ עות פתוחות. הוא בשבילך.
איתו תמשיכי
לחיות חיים מאושרים.
חבריך לעבודה מנסים
לנצל את כישלונך• הילחם
בהם. אל תוותר.
הרי בסופו של דבר, זני8 אתה הוא החזק ולא
הם. התייחס בהתאפ9ו
בפברואר
20 במרס
קות לבני משפחתך
ואל תיגרר לפרובוק-
ציות• תשתדל לתרבות במסעות ובטיולים.

קורא עיתונים וצופה בטלוויזיה ושואל :
את מי הם מנסים ״לסבן״ ?

עודד כורובפקי,

אטלנטה, ארצות־הברית

זהירות! ישראל מתנאצת!
במדינת ישראל מתחולל מזה זמן רב
תהליך איטי, אך מתמיד, של נאציפיקציה,
שיאו של התהליך בא לידי ביטוי לאחרונה,
במעצר שני העיתונאים הקומוניס טים,
הנם לברכט ופאניוטיס פאסקאליס,
באשמת ״ריגול״.
שר־המישפטים, שמואל תמיר, מתכנן
פגיעה נוספת בחופש העיתונות, באמצעות
חוק שיטפל ב״הסתה בלתי־חוקית נגד
המדינה״ .היום מכוון הדבר ״רק״ נגד
העיתונים שבשטחים הכבושים, אך מחר
יפגעו גם בעיתונים אחרים.
המדאיג ביותר, לדעתי, הוא המיקרה
שקרה בשבוע שעבר באוניברסיטה בירושלים,
כשבריונים דתיים התנפלו על
מחתימי העצומות של קציני המילואים
וקרעו את הטפסים. מישטרת ישראל גיל תה
את פרצופה האמיתי, כשעצרה את
שני פעילי מחנה שלי, ונמנעה מלעצור
את ביריוני גוש !אמונים, שהשתוללו וחת־פרעו
במקום, והפריעו את הסדר הציבורי.
כך מתחיל הפאשיזם, אדיב האנושות,
את מיצעדו בישראל: תחילה פוגרומים
נגד הקומוניסטים והערבים (השתוללות
ביריוני נות־ימין בג׳לג׳וליה, ב־ 8ז בפב רואר)
,ומחר פגיעה בכל. אדם מתקדם,
התומר בהסדר שלום.
שוחרי השלום והדמוקרטיה. ,התאחדו !
שכתאי ־־־
ליי, רמת־גן

הצדעה לחייל הקשיש

שבוע שקט יחסית, שיאפשר לך לנות מבחינה
רגשית ולאגור
כוח לקראת אתגרים
גדולים שיוצבו לפניך
בעתיד הקרוב ביותר.
אתה יכול, אמנם, לפתוח
במאמצים ולקצור
הישגים נאים כבר עתה,
אך מאחר שכושר שיפוטך
רחוק משיאו, ו־
2*.ביוני -
70 ביילי
האינטואציה שלך בוגדת
בך לעיתים די
קרובות, טוב תעשה אם תימנע מלנקוט
יוזמה בשלב הנוכחי. כדאי שנתצלי את
נטייתך הדרמתית. התגברי על ביישנותו.

השבוע כל תוכניותיו תתגשמנה. אנשים
שוב יתנו בך אמון
מלא. אמצע השבוע
הוא הזמן המתאים לפעילות
והישגים. חתום
על החוזים וההסכמים
עליהם היססת לחתום
בשבוע שעבר. היזהר
מאדם המתחזה כידיד
טוב והרוצה להילוות ן״ 2בספטמבר ־
22 באוקע־ובו־אליך
לכל מקום. תחת
הרומן המשעמם שניהלת
לאחרונה — תבוא סערת אהבים.

אילו היה הפרופסור ברק נכנע ללחצים
היה מסתבר כי לא רק חוק השירות הצבאי
אינו חל על חלק מהדתיים, אלא גם החוק
האזרחי לא תופס לגביהם.
ארז ביתן, רמלה

את מי מנסים לסכן?
היו מאמינים

כשאמרו

פעם אנשים
להם ש...
• 1מדינות ערב לא רוצות להכיר ב ישראל
— אבל כיום ...הנשיא סאדאת
ביקר בירושלים ונאם בכנסת.
• 1אין עם מי לדבר — כיום המצרים,
לפחות, מוכנים ומדברים.
>• ישראל רוצה במו״מ ישיר בלי מתוו כים
— כיום ראש־הממשלה מנחם בגין
מבקש מהנשיא קארטר לקחת חלק פעיל
יותר במו״מ.
!• ישראל רוצה בשלום ולא בשטחים
— כיום ההתנחלות נמשכת גם מעבר
לגבולות א״י ההיסטורית.
!• הציוניות אינה ׳תנועה נחלנית —
כיום יהודים ממיאמי־ביץ /בראיון ברשת
טלוויזיה אמריקאית, אומרים בפיתחת־רפיח
שלא באו לישראל לחיות תחת שיל־טון
מצריים.
• 1אין התעללות במיעוטים — כיום
סטודנטים ערביים הוכו בחקירות על־ידי
אנשי המימשל־הצבאי.
• 1ישראל היא הדמוקרטיה היחידה
במזרח התיכון ויש בה חופש ביטוי —
כיום קיימת צנזורה על יצירות, כגון
חירבת חיזעח.
<• כל ישראלי הוא ארכיאולוג־חובב —
כיום הממשלה מאשרת ״התנחלות ארכיאולוגית״
בשילה.
!• העולם כולו נגדנו — כיום העולם

בכתבתכם על שירותו הצבאי של השר
גדעון פת (העולם הזה )2114 ישנן כמה
הנחות מוטעות הנובעות מאי הכרת צה״ל
בראשית שנות החמישים. מהעובדות ש אתם
מפרסמים אני מסיק מסקנות אחרות
לחלוטין, וזאת מבלי שאני מכיר כלל את
השר פת.
טענתם כי ״פת שוחרר בצורה מיסתורית
לחלוטין אחרי 26 חודש בלבד״ .העובדה
היא שהשירות הצבאי בזמן גיוסו של
פת היה שנתיים בלבד (האנציקלופדיה
העיברית, כרך כ״ח, עמוד .)483 בשנת
1952 הוארך השירות הצבאי לשנתיים
וחצי. לחיילים ששירתו •בצה״ל תקופה
ארוכה ועמדו להשתחרר, הוסיפו רק חלק
ממיכסת השירות המוגדלת. זאת הסיבה,
כנראה, שגדעון פת שוחרר מצה״ל אחרי
שנתיים וחודשיים.
כתבתכם כי ״נפלטי הנח״ל ...נשלחו
לחיל־המישמר״ .לידיעתכם: בראשית שנות
החמישים היו ישראלים בוגרי־תיכון משר תים
בתפקידים מינהלתיים בלבד, או
הולכים לקורס קצינים ישר מהקלט. ליחידות
השדה נשלחו העולים החדשים, שלעי תים
לא ידעו עיברית, רק בקייץ 1953
התחילו להציב את בוגרי־התיכון ביחידות
השדה. לפיכך היה תפקידו של גדעון פת
טבעי ומקובל בתקופה ההיא. למה לא
להאמין ליו שהיה אפסנאי ו הרי זו עלילה
לומר שעסק בשמירה. בשמירה עסקו רק
הקשישים! .ובכלל, ממתי שומר סמל ב סדיר

דרך אגב, לו היה גדעון פת נשאר
בנת״ל, מצבו לא היה רע. ההיפך. כי
מייד אחרי הטירונות הוא היה נשלח
לקיבוץ, ברוב המיקרים לקיבוץ מבוסם
במרכז הארץ, ועוסק בעבודות חקלאיות
עד גמר שירותיו. אז עוד לא המציאו את
הנח״ל המוצנח וכיוצא בזה.
א רי ה שוו ר ץ, קריית־אתא
סילחו לי שלא אגלה את שמי ואת
כתובתי, מטעמים שאולי ייראו לכם מוב נים
לאחר קריאת דברי,
נפגעתי — ׳ואני בטוח שכמוני נפגעו
אלפי חיילים אחרים — ממה שהשתמע
מכתבתכם על השר גדעון פת, כאילו
השירות בחק״ש הוא כמין גירוד־ביצים.
אולי כך היה בימי השר פת, בראשית
שניות החמישים. בימים ההם הייתי חייל
בגדוד חי״ר קרבי. אבל היום, כשאני
בן ,46 וזה לי שנים אחדות שאני משרת
בגדוד חק״ש שרבים מחייליו הם ותיקי
חי״ר, שריון ושאר חילות קרביים, ויש
בינינו גם צעירים רבים שנפצעו במיל־
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2116

האמריקאי יודעים להוות מכל רגע.

אריאלי

לוקחים אזחה לאט.
מחזיקים בה בעדינות.
מתענגים על כל ת ע.
הניחוח משכר את החושים.
הצבע הענוג מעלה וכחנות.
אך הטעם הטוב עוד לפניך.
דברים נפלאים עתידים לקרות
עם כוסית של שטוק .84
שטוק 84 ברנדי שברא
לשתות לאט

א 0 €ז* * 5שתה אותו לאט.

הברנדי הנבחר ב 127-ארצות.

מכתבים
(המשך מעמוד )6
המות והוסברו אלינו בגלל הורדת פרופיל,
היום אני מודיע לכם בזה שגדוד החק״ש
שלי, בגדודי חק״ש רבים, מתבשר באימוניו
לתפקידים קרביים, בכלים חדישים זב־תנאי־שדה
לכל דבר, ובתעסוקה השנתית
שלו בימי רגיעה הוא משרת בקו הראשון,
על הגבול, בסיורים מפרכים ובמארבי־לילה
ובשאר תפקידים המתחייבים ממשימה
שכזאת. אפילו בימי ביקור סאדאת, שבגלל
התנאים שהיינו שרויים בהם לא היינו
יכולים אף לראותו בטלוויזיה, היו לנו
1אבידות, וכך גם לגדוד חק״ש שהחליף
אותנו. ושנה לפני כן החלפנו בתפקיד
דומה גדוד מילואים של צנחנים, והגדוד
שהחליף אותנו היה גדוד חי״ר מוצנח
סדיר.
יש אצלנו קצינים וחיילים בני חמישים,
פשוטו כמשמעו, סבים לנכדים, ותיקי
מילחמות ישראל. אמת ונכון, קצב הריצה
אינו של ילדים בני שמונה־עשרה ; והרב־מטיזם
מענים אותנו ; אמת ונכון, בטיל־טולי
הזחל״ם הדיסקוס בחוט־השדרה מייסר
אותנו. אבל הידיים המחזיקות בכלים הן
ידי חיילים מנוסים, ומי שלא ראה את
סרן ו׳ שלנו, בן ה־ ,51 מפקד על סיור־זחל״מים,
לא ראה חייל טוב !ומסור מעודו.
ושוב, איני רוצה להתגלות בשמי, כדי
שלא יחשדו בי בגאווה או ביצר פירסום.
חזקה על חוקריו המנוסים של העולם הזה
שיוכלו לאמת כל מלה מדברי.
אלמוני, תל־אביב

חיקוי לשירת קיפליגג
העולם הזה ( )2108 התחיל במיצווה
ופירסם את קריאתה של ריקי קלר, מחברת
הספר דופקים. מותר לבקשו להמשיך.
הספר הוא כתב עדות. מי שזקוק לעדות
מסייעת, יקשיב נא לכל שיח דפוקים,
בינם לבינם. סקרים שיקריים ומוזמנים
מזהים את האשכנזים כראיסים. הספרות
המזוייפת והשירה השלטת הם חיקוי זול
לשירת קיפלינג האימפריאליסטית. הספר
מומלץ לעסקני ד,עליה והקליטה ולבני
הארץ, ללא הבדל דת, גיל ומין, כדי
שידעו את האמת על ״המועדפים״.
מיכאל סהן, חיפה

תודח לרופאים ולאחיות
קראתי בעיחונכם (״מורשתו של אשר
ידליך, מדור מכתבים, העולם הזה )2112
את המכתב אשר כביכול כתבתי אליכם,
והזדעזעתי לקרוא את התלונה שלא נכתבה
על־ידי. השימוש בשמי נעשה על־ידי מישהו
אחר, בזדון ובכדי להזיק, מבלי שאוכל
להבין מה הניע אותו לטפול האשמות־שווא
על הרופאים בבית־החולים השרון
בפתח־תקווה.
בהזדמנות זו ברצוני להודות לרופאים
ולאחיות במחלקת הנשים והיולדות בבית־חולים
זה, על הטיפול הטוב והמסור שקי בלתי
שם, ולציין שצער רב גרמה לי
העובדה ששמי נוצל לרעה.
ירדנה אבחר, גבעתיים

טעות לעולם צודקת
בינה ברזל ואבנר תבורי, הכתבים החד שים
לענייני מיפלגות של ידיעות אחרונות,
שתפסו את מקומו של הדובר החדש של

אמנון רובינשטיין(שאך לפני כמה
שבועות היה כפשע בינו לבין עזיבת
הסיעה) אמר :״יש לגו הסיעה הטובה
ביותר והפעילה ביותר. אנחנו יכולים
להביא לשעתה הגדולה של ד״ש ולע־שותה
כוח מוביל / ,את השר עמית
״ידיעות אחרונות 3.3.78
ראש־הממשלה מנחם בגין, העיתונאי שלמה
נקדימון, התגלו כבר בראשית דרכם ככאלה
השוגים בשגיאות כתיב. ראו המצ״ב.
ד. כר חיים, ירושלים

העולם הזה 16ו2

ג ״ פ מול מ סו קבשדה־ מו ק שי ם
בסקירתו על הכישלון הישראלי המביש באתיופיה,
יצא פרשן ״העולם הזה״ בהאשמה על השר משה דיין
שפוצץ, לדבריו, את יחסי אתיופיה—בישראל משיקולים
אנוכיים וקטנוניים.
אינני מצטרף לפרשנות זו. ולהיפך: פיצוץ מעמד
ישראל באתיופיה איננו אירוע יוצא־דופן בשיטות העבודה
של ממשלות ישראל, ואם ניקח בחשבון כמה דברים
שטרם פורסמו ברבים — מתחילה להצטייר לפנינו הכתובת
על הקיר, לגבי מה שצפוי לממשלתנו החדשה
בחודשים הקרובים ביותר, בכל שטחי פעולתה.
אם, אכן, חל ״מהפך״׳ שלטוני בישראל, ביום ה״17
במאי ,1977 מתברר שהוא לא חל על דרכי פעולת השלטון,
הממשיך בשיטת קבלת ההחלטות, המובילה
אותנו, מזה 30 שנה, מדחי אל דחי.
קיים שוני עקרוני בין שיטת הניווט הנדרשת מישראל,
בשדה־המוקשים המדיני, לבין שיטת הניווט ה מקובלת
על מעצמות אדירות. אמצעיה של ישראל להתקדם
בשדה המדיני, משולים לג׳יפ בשדה מוקשים, שכל
סטיה בלתי זהירה שלו תביא לפיצוץ. אמצעיהן של
המעצמות, לאותה מטרה, משולים למסוק משוריין,
היכול להרשות לעצמו לרחף לכל כיוון ולחזור — ללא
סכנת פיצוץ.
״ריחופים״ מסוג זה ראינו בשיטת ההצהרות המדיניות
של נשיא ארצות״הברית, שהצהיר וחזר בו, בכל
מיני נושאים, מבלי שניזוק. ריחופים כאלה אי אפשר
לעשות בג׳יפ ששמו מדינת ישראל. מה שמותר ליופיטר
— אסור לשור, ומה שמותר לטייס — אסור לנהג
ג׳יפ.

תורת ניתוחי המדיניות וטכניקות הנדסת הניהול
פיתחו שיטות אמינות לניווט מדיני בתנאי התמודדות
וסכנה. הנרי קיסינג׳ר, לפני שהחליף את מיקצועו האקדמי
בזה של להטוטן מדיני, הגדיר יפה, בסיפרו
המיקצועי, מצבים של תנאי תיכנון מדיני דומים ל שלנו:
כשמועד ההכרעה רחוק לפניך — יש מיבחר רב
של דרכי פעולה• ככל שמועד ההכרעה מתקרב כך פוחת
מיבחר דרכי הפעולה, וכשמועד ההכרעה הוא קריטי —
אוזל מיבחר דרכי־הפעולה ונשאר רק נתיב בודד, שאסור
לעשות בו טעות.
שלושים שנה של זילזול בדרכים מדעיות לבחירת

דרכי פעולה מדינית צימצמו את מיבחר הדרכים שהיה
לנו — לנתיב בודד אחד. זהו נתיב העובר בשדה מוקשים
של מדיניות פנים וחוץ, כלכלה וביטחון, יכולת
קיום וסכנת חיסול.

ב 29-ביולי 1977 התפרסם ב״מעריב״ מאמר שלי
תחת הכותרת :״נוצרה האפשרות לשינוי יחס ברית-
המועצות לישראל״.
בעיקבות ניתוח זהיר של הצהרת ברית־המועצות על
תמיכתה באתיופיה, וכדבריה :״בכדי למנוע הפיכת
ים־סוף לים ערבי״ ,כתבתי :״עלינו להצהיר שיש לנו
אינטרס משותף עם ברית-המועצות, למנוע את הפיכת
ים־סוף לים ערבי״.
זו היתה צריכה להיות הצהרה המושמעת באוזני
בעל־הבית ולא באוזני הילד המתפרע שלו. אותו בעל-
הבית שיש לנו עניין למתן את תמיכתו בתוקפנות הערבית
ולהפשיר את התנגדותו לעליית יהודים מארצו.
הנשיא קרטר מאמין לרוסים שההתקפה האתיופית
נגד סומאליה תסתיים על הגבול ולא תימשך לתוך אדמת
סומאליה. גם אני מאמין להם: ברגע שכוחות
אתיופיה יסגרו על גבולות סומאליה, יקום בסומאליה
גוף חדש (תחת השם ״החזית הפטריוטית״ ,או שם
דומה) ויסלק את השלטון הקיים מכל המדינה או,
לפחות, מחלקה הצפוני. בכך תתחזק השליטה הרוסית
בקרן אפריקה — מול נתיב הדלק הראשי לישראל ולאירופה.
מערך כוחות כזה חייב להדליק אור אדום

בבל שיקולי המדיניות הישראלית.
לו אימצה ממשלת ישראל שיטה מדעית לתיכנון
מדיניות לאומית היתה מו 5את את נתיב ההחלטות
שיש לקבלן היום להבטחת קיום המדינה בעתיד. אז
גם היתה מציידת את שר־החוץ שלה במירשם מדוייק
להצהרות ומחוות, שישרתו מדיניות מחושבת ואחראית;
מירשם שהיה מונע ממנו ״לירות מהמותן״ בתגובה
לשאלות שאפשר היה לצפותו מראש ; מירשם שהיה
משתלב במדיניות לאומית מחושבו* ,זהירה וארו־כת״טווח.
במקום
זה כבר התחלנו לשמוע את תיזמורת ה־
״יריות מהמותן״ ,המלווה את מסעו של ראש-הממשלה
לארצות״הברית. על מסעו הראשון, לפני כשנה, יכולתי

לפרסם תחזית של הצלחה (״מעריב״ ,)17.7.77 ,על סמך
ניתוח מודל ״מדיניות־המוסר״ של הנשיא קרטר מול
דמותו המוסרית של ראש הממשלה בגין. מסעו הנוכחי
עשוי להיראות יותר בדמותו של ג׳יפ תקוע בשדה״מוק-
שים, ללא מפה טופוגרפית וללא ציוד הבקעה, כשהנשיא
קרטר מסמן לו, מתא הטייס, להיכנס לנתיב
צר, ארוך וחסר מוצא. דומה מאוד למה שקרה ליצחק
רביו לפני שנה.
באותו הזמן — כאן, אצלנו — ינסה להיחלץ מה בוץ
ג׳יפ אחר, בשדה הכלכלה הישראלית, כשהרבה
ידיים אוחזות בהגה שלו אבל אף אחד אינו מוכן
לרדת ולתת לו את הדחיפה הגואלת.
ועל כך נאמר כבר: צרת רבים — נחמת טפשים.

יוסף דוריאל * ,תל־אכ׳ב
* כותב המאמר הוא מחברו של התזכיר, שבו הוזהרה
ישראל מאסון ביטחוני מתקרב — חודשיים לפני מילחמת
יום־הכיפוריס. פרטי התזכיר הופיעו, מאוחר יותר, בספר
״הביטחון הלאומי של ישראל״.

שחס ״ ק סולסחזת
מ ט רו ת ה די אטההל או מי ת
הוויכוח המתנהל באחרונה, בדבר רמת הדי־די״טי
בחלב, חשף את המבוכה הכללית השוררת בתעשיית
המזון, וכן את הבורות והאדישות המציינות את הציבור
ביחסו למזון שהוא צורך.
מרבית בני-האדם חיים במעין גן־עדן של שוטים,
בכל הנוגע למזון. הם מזהים כמויות של מזון עם בריאות,
ומאמינים בי ההתפתחויות הטכנולוגיות מביאות
עימן לא רק נוחות גדולה יותר, אלא גם תזונה טובה
יותר. התוצאה של בורות שאננה זו: הידרדרות הבריאות.
מלמדים
אותנו בי מחלות יכולות להיגרם על-ידי
אי־ידיעה. אך כשהמחלה תוקפת, רק לעיתים רחוקות
רואים בכך תוצאה של תפריטו של האדם, ומייחסים
זאת לפיגעי־טבע או לביש״מזל. מבלי לדעת, אנו ממשי כים
ליהנות מדרכינו הנלוזות — על-ידי אכילת כל
הדברים שאנו אוהבים, ונטילת גלולות שרושם לנו
הרופא. אף שהסימפטומים נעלמים לעיתים תכופות,
הנה המצב היסודי בדרך־כלל מידרדר.
אף שמרביתנו מבלים את מיטב שעות היום בקניית
מזון ובהכנתו, ומקדישים לו חדר מיוחד, רהיטים ומכשירים
יקרים, רק מעטים יודעים מהו מזון אמיתי.
זוהי תוצאה של חינוך לקוי, מידע מוטעה ובילבול
כללי בבל הנוגע לקישרו של האדם לטבע. האנושות
אינה יודעת שהיא גורמת לעצמה נזק.

בני״אדם סבורים שכשהם נופלים למישבב, כל שעליהם
לעשות הוא ללכת אל הרופא שלהם ולקבל תרופות.
אך בדרך־כלל אין זח עוזר. אף שתפקידם של
הרופאים הוא לסייע לטבע, הם מאמינים בי אם ירשמו
תרופות, יהיו רופאים טובים יותר. יחד עם זאת,
מרבית הרופאים ילעגו לרעיון שה״מזון״ שאנו אוכלים
יכול להוות גורם חיוני למחלות התוקפות אותנו.

הטבע, הוא המרפא את האדם — לא הגלולות והתרופות
השונות. בכוחה של דיאטה נבונה, הגוף מסוגל
לקיים את בריאותו הטובה של האורגאניזם בולו. הגוף
יודע תמיד מה לקוי בו ומה עליו לעשות בקשר לבך,
אך לא כשמאכילים אותו בחומרים זרים. מזונות מעובדים
שבהם תוספות כימיות, אחראים למרבית המח לות
הנפוצות בעולם המתורבת של היום. התרבות אינה
יבולה לעשות מלאכה טובה מזו של הטבע, אך
היא יכולה לסייע בידי הטבע במלאכת הריפוי.
ביום קיימת מודעות גוברת לכך שהטכנולוגיה לא
תמיד פירושה קידמה, אך תכופות מאד — פירושה
הרס. בני-האדם מתחילים להבין כי על-מנת לצבור בריאות
וכוח, עליהם לחזור לסיגנון״חיים טיבעי יותר.
הנטייה הגוברת היא כלפי מה שמכונה ״מזון בריאות״.
אין זו אופנה חולפת. בני״האדם פונים אל הטבע ומפנים
עורף לתרופות אשר, בפי שהם מתחילים לתפוס,
מראות את הסימפטומים, אך לא את סיבותיהן של
המחלות.
ברחבי העולם התרבותי כולו גוברת ההברה בניוונה
הביולוגי והסוציולוגי של האנושות. גדלים שיעורי המחלות
הנפשיות והגופניות והפשיעה, וגוברים סימני
התנהגות בלתי־מרוסנת אצל ילדים. כן ניכרת ירידה
באיתנותם של הדת, המישפחה, והמוסדות הכלכליים,
החברתיים, התרבותיים, הפוליטיים והחינוכיים.
רבים בחנו נטייה פיסית, נפשית וחברתית זו בבל
העמים בני-זמננו, והם הגיעו למסקנה שהגורם העיקרי
לתופעה זו טמון במה שמרבית בני־האדם אובלים מדי־יום,
בתוך תפריטים בלתי־הולמים.

משום בך, הממשלה חייבת להפעיל תוכנית חינוכית
רחבת-ממדים, תוך שימוש בעיתונות, ברדיו, בטל
וויזיה,
בבתי״הספר ובמערכת הרפואית, על-מנת להפיץ
בציבור את מטרות הדיאטה הלאומית החשובות, המדגישות

• הפחתה באכילת מוצרים שמקורם בבעלי״חיים,
בגון בשר, ביצים ומוצרי־חלב — והגדלת כמויות של
דגים, עוף, ירקות, פירות, אגוזים וגרעינים למיניהם.
• המרת הלחם הלבן בלחם עשוי מחיטה מלאה.
• שתיית מים ומיצים טיבעיים, תחת משקאות
מלאכותיים.
• הפחתה דראסטית בשימוש בסוכר ובמלח.
• הבנה מעמיקה יותר של כל הנוגע במזון־איכות
ובדרכי הכנתו.

בנוסף, על הממשלה לעבד תובנית־בשלבים לשיפור
המזון, על־ידי איסור השימוש בחומרים כימיים בתהליך
ייצורו ועיבודו. יש לקצץ בתהליכי העיבוד של
המזון בכל האפשר.
אולם, הצרכן עצמו הוא שמסוגל — יותר מכל —
להביא לידי שינוי משמעותי, בכך שיבחר את מזונו עלפי
איכותו.
מחירו של המזון על־פי ההמלצות הללו, יקטין את
מחירם של הרגלי״חאבילה הנוכחיים בשליש עד מחצית.
חיסכון זה לבדו יועיל לשפר את מצבן הכלכלי של
מישפחות רבות, ושל החברה כלל, ומכאן שיאפשר גם
גידול באוכלוסיה.
המעבר מן הנטיות הנוכחיות אל דרך״חיים טיב-
עית ובריאה יותר, יביא לא רק לשיפור ברווחה הכלכלית
במדינה בולה, אלא גם לשיפור בריאותו של ה יחיד.
כך ניתן יהיה לחזות למדינת ישראל עתיד בריא,
שליו, אינטלקטואלי, מאושר, יצרני ומשגשג הרבה יותר.

דבראד * .רושל־ס
* כותב הרשימה הוא מורה לשעבר ל״תורת הבריאות״.

11ם*הד חדש לאוספי להיות יחד.

דיאודורוט׳למ ולי״ בניחוח האהוב על שניכם.
למהר ^ ה בסבון ״לה^יי״ -תנו לגופכם
את הדיאודורנט החדש .״לה וליוישמור על רעננות
ועל ריח נעים ואחיד בכל שעות היום.
בכל פעילות, בכל תנועה.
״לה ולי סבון וגם דיאודורנט
לאוהבים להיות יחד.

אר?אגיי

העולם הזה 2116

אברהם > פ ה:
ש מו ר ת ־ ג\ ב ע
פרטית של בולים
אהובה, אשתו של מנהל רשות שמורות
הטבע והאלוף (מיל ).אברהם יפה,
טוענת, ובצדק, שהתחביב של בעלה
זה לאסוף תחביבים. כאשר יפה
מתבקש לפרט את האוספים השונים
שלו ,׳הוא ׳מתקשה להיזכר בכולם על־רגל־אחת.
דירתו
המרווחת (מזל !) בנווה־ימגן
מאכלסת אין־ספור ספרים על כל
הנושאים שבעולם: בולי״טבע, מטבעות,

א לו ף( מי ל ).יפה: ה דו בי םואקד חי־ השלל מונחים ב א דון ה בג די ם
אי אפשר לתפוס אותו בלי אולר אחד
מהאוסף בכיס. בעזרת מכשיר־יהשחזה
הוא דואג לחדות מכסימלית של
הלהבים• האקדחים השונים (״זח מזכרת
מכיבוש נצרת, זה שלל מכיבוש בית־שאן
מונחים במגירות לצד חבילות
כדורים, והרובים מוחבאים בארון,
מאחרי הבגדים• ברובי־הצייד הוא לא
משתמש כבר 14 שנה, מאז שעזב את
הצבא וייסד את רשות שמורות הטבע.
לכל אחד ׳ממקלותרההליכה יש סיפור :
מקל ארוך ניתן לו במתנה על־ידי
אנקרומה, נשיא גאנה לשעבר, ומקל דק
של רוכבי־גמלים ׳הוא החרים ״כאשר
תפסנו מבריחים בפיקוד הדרום. החבר׳ה
לקחו את הסחורות ואני את המקל.״
לעומת השפע הזה של תחביבים,
מתרכזת אהובה יפה רק בתחביב אחד,
שימושי מאד: בישול. אהובה, שהיא
אחותה של לאה רבין, ובמיקצועה מורה
לילדים הזקוקים לחיניד מייוחד,
מוגדרת על־ידי בעלה כ״אמנית
הבישול״ .לייתר ביטחון הוא דואג
לספק לה מדי פעם ספרי־בישול חדשים,
ולפי עדותו היא נהנית לבשל כמו שהוא
נהנה לאכול את תבשיליה.
עתיקות הוא לא אוסף ,״כדי שלא
יטפלו בי כל מיני האשמות ״.לצבר בן
ה־ ,64 יליד ׳המושבה יבנאל, אין שאיפה
לצבור דברי־ערך. הוא אוסף רק
דברים שמוצאים־חן בעיניו.
והוא יודע ליהנות מהם.

למה כו ב ע? ל ש לוו ה

מבעד לז כו כי ת ה מג די ל ה: יפה בו חן סלים
רובים, אקדחים, אולרים, סכינים,
מקלות־הליכה, כובעים ועוד ועוד.
לפחות קיר אחד בכל חדר בבית מוסתר
על־ידי ספרים מן הריצפה עד לתיקרה.
החלוקה הקפדנית לנושאים עוזרת
להתמצא בסבך: תולדות עם ישראל,
ארכיאולוגיה, ארצות, צבא, חיות,
צמחים, ספרי״ילדים• מעל מיטתו
מסודרים על איצטבה כמה עשרות
ספרים מהאהובים עליו ביותר: טיל
אולנשפיגל, אנשי פאנפילוב, דיוויד
קופרפילד, רובינזון קרוזו. חמשת
הנכדים ומרבית ילדי ׳השכונה באים
בקביעות להחליף ספרים .׳הבן ושתי
הבנות — דן 40 רות ( )30 ורונית
27 נהנים עד היום מהמיבחר
העצום .״אני עושה ככל שביכולתי
לעודד את התאווה לקריאת־ספרים,״
אומר יפה• חדר הנוחיות לא מקופח
בנושא — שם אפשר למצוא, מסודרים
על מדף, ספרי בדיחות וקריקטורות.

בולי־טבע מכל הארצות שמורים בדפי־כרטסת
מייוחדים, בתוך מגירות, או
בתיבות קרטון. בינתיים אין לו זמן
לסדר הכל באלבומים. גם כאן הכל לפי
נושאים: דגים, יונקים, ציפורים, עצים,
פרחים, קקטוסים. אגף הבולים כולל
גם ספרות בולאית ואביזרים כפיצנטות,
זכוכית־מגדלת, מכשיר־חיתון ומספריים
מייוחדים.
את הבולים הוא רוכש בנסיעותיו
בעולם, או: מקבלם מחברים המרבים
לנסוע. בולים יקרים, באלפי לירות,
הוא לא יכול להרשות לעצמו .״לא
מעניין אותי ערכם הכספי של ׳חבולים,״
אומר אברהם יפה ,״חשובות לי
הרחבת^האופקים ושלוות־הנפש שמשרה
ההתעסקות בתחביב הזה. כשאני לא
יכול לישון בלילה, יש לי עיסוק לכמה
שעות. אשתי אומרת אז שאני, שוב
מבלבל׳.״
מאז תקופת נערותו ב״יהשומר הצעיר״,

מי דג ם מ או סף בולי בעל ״ ה חיי םשל יפה

אף אחר לא יכול לשיר כמו מיכל טל.
חוץ מהטטריאושלח.
1111

מיכל טל אוהבת מוסיקה טובה. קל לנחש זאת.
קל גם לנחש שלגבי
מיכל טל פירוש הדבר
הנאה כפולה:
כזמרת מצליחה בעלת
קול מיוחד ונעים אוהבת
מיכל גם לשמוע וגם
להשמיע את השירים
האהובים עליה.

631181101131

״כשאני רוצה לדעת כיצד שומע אותי הקהל באולם
אני מעדיפה להאזין במערכת הסטריאו 8.0.2650
של נשיונל. אני פשוט מכניסה קסטה. לטייפ
הסטריאופוני; לוחצת על כפתור ובבת אחת אני
שומעת את עצמי שרה בקול צלול; ברור; וחד בדיוק
כפי שהוא נשמע בהופעה חיה״.
אולם; מיכל טל איננה מאזינה רק לעצמה.
כזמרת מקצועית היא אוהבת שירי עם ובלדות
מכל העולם.
״עם נשיונל״ ,אומרת מיכל; אני מאזינה למוסיקה
הנפלאה הזאת ומרגישה כאילו קאט סטיבנס; דון
מקלין או ג׳ון באז נמצאים בחדר האורחים שלי״.
וכדי לארח את מיכל טל בחדר האורחים בבית
צריך לעשות בדיוק מה שמיכל עושה בעצמה.
להאזין לה במערכת הסטריאו 8.0.2650 של נשיונל.

!|3060100.ו6501|^31$)151 חז3ו<!)30 זנ• 11161 זו5סוחו1ס0ז!0*0)1חה 33 וז3גז1 >13110031

צעד קדימה אל המחר.

2650

וואט• רדיו ס 0ז/ §16ו^יז^/זז^/ז^
טייפ דק סטי׳אופוני עם תא ק ס טו ת הידראולי •
פטיפון אוטומטי• זוג רמקולים ץ!; 2\¥משובחים.

נואיוע * 0ת:
בית הבובות של
ש ר־ ה תי ק עוו ר ת
אוסף 1הבובות של שר התחבורה
והתיקשורת, אלוף (מיל ).מאיר עמית,
התחיל, בצורה מיקרית, מבובת חייל
צ׳רקסי שניתנה לו במתנה בהיותו מפקד
פיקוד ההדרכה, לפני 25 שנה,
בסיומה של תערוכה על הנושא ״דע את
האוייב״.
הצ׳רקסי עמד לו בודד ועצוב על המדף
במשך שלוש שנים, עד שעמית התחיל
להסתובב בעולם. בכל ארץ בה ביקר
מצא זימן לחיפושים אחר בובות לטעמו.
במשך !הזמן החלו חברים, המטיילים
בעולם גם כן, להביא בובות במתנה.
כיום מונה אוסף הבובות של השר עמית
כ־ 400 בובות מכל הצבעים והגדלים• ,
המסודרות לפי ארצות על מדפים בחדרי

0א * ר

א 0 1ף
*•י #ין

1 1 0 1 3־ ׳ 3 *0

יונה, העובדת כמורה למלאכת־יד בבית־ספר
רמת״גני.
הקולקציה כוללת בובות העשויות כמעט
מכל החומרים האפשריים: עלי בבנה,
גזעי עץ, חבל, קש, סיבי דקל, שכבות־נייר,
שנהב, עור, גבס, צמר, אבן ועוד.
האבק המצטבר עליהן מהווה בעייה.
״אין מה לעשות בעניין,״ אומר
עמית ,״האבק גורם להתפוררות
הבובות, ואחרי 10 עד 15 שנה צריך
לזרוק אותן. אני לא מוכן להגן עליהן
בכיסויי זכוכית. זה נראה לי סטרילי
מדי, כמו לכסות ריפוד של ספה
בניילון. אני מקבל מזה אלרגיה
במכוניתו הוא לא תולה בובות• לדבריו :
״אני לא אוהב סמרטוטים באוטו,
לא וילונות ולא בובות.״ גם בלישכתו
אין בובות.
יש לו אוסף נוסף: קופסות גפרורים
מכל העולם. אלפי הקופסות הציבעוניות
מוחזקות בבקבוק זכוכית ענק, בעל צורה
מעוגלת, ויוצרות אפקט דקורטיבי
ביותר. הקופסה האחרונה שהצטרפה
לאוסף הגיעה ישר, מ״מנה האוז,״
קאהיר, וניתנה לו על־ידי ראומה וייצמן.
מאז נפגע ברגליו בתאונת־צניחה לפני
כעשרים שנה (הוא שכב אז 14 חודשים
בגבס) ,מקפיד עמית לבצע מדי בוקר
סידרת תרגילי התעמלות, יחד עם חבר,
מדריך לאימון גופני במיקצועו• אם הוא
מוצא רגע פנוי במשך היום, עולה השר
על מיתקן־האופניים הניצב על
המירפסת, ומפעיל את הדוושות.
מאיר עמית, שחגג השבוע את יום־
הולדתו ה־ ,57 מרבה לצלם — סרטי
שמונה מילימטר, וידיאו־טייפ ותמונות
רגילות. כל אירוע מישפחתי מונצח
בכל צורה אפשרית, וכאלה לא חסרים
במישפחת עמית, המונה שלוש בנות
נשואות — ניצה, ענת ואילת — וחמישה
נכדים.
הבת הצעירה, אילת 26 מאמינה
שהתחביב העיקרי של אביה — הנכדים.

דירתו של השר ברמת״גן. אספן־הבובות־מעדיף
אותן מעניינות, מייוחדות, לאו
דווקא מצועצעות ומקושטות .״כאלה
שאי אפשר להשיג בשדות־התעופה אלא
צריך לחפש בכפרים,״ ׳מסבירה אשתו

ע מי ת מ ציג בו בהמ או ס פו ל פני נ כ דו דון

השדמצלםאתנכדובמצלמתוידיאו עם הבת אילת, האשה יונה ו הח תן מ שה

לאנשים
הנבונים!

ביתו של ה1ש־א ובירושלים יקבל
הסב ה למוסר -ומיהו ח״ כ חנטריש?
9 .כשהתבקשה ח״כ גאו לה
כהן לתמוך במועמדותו
של פרופסור שווה לתפקיד
נשיא המדינה, השיבה :״שווה
או לא שווה, אני לא מכירה
אותו.״ לכן התנגדה להצגתו
כמועמד.
! 9ואילו ח״כ מיכאל
דייקסל חזר מהפגישה עם
שווה נרגש ונסער ואמר לכל
מי שפגש בדרכו :״הוא מק סים׳
הוא נפלא, הוא יהיה
נשיא נהדר!״

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

! 9ח״כ אהוד אולמרט

אמר על הפרופסור שווה
כי מכונית הדה־שבו שלו
נראית כמו תא של טייס :״יש
בה יותר שעונים מאשר אצל
שען.״

׳ 9אנשי חטיבת הליכוד
מתפעלים מהיכולת הטכנית
של המועמד שלהם לנשיאות
ומספרים בגאווה כי שווה מפ רק
ומרכיב את מכוניתו, שהיא
דגם .63 אך במפלגת העבודה

ישראל פלד

ראש־עיריית רמת-גן, לא שכח את
הצנחנים, בניה המאומצים של עירו׳
גם בעת מיבצע הטיהור בדרום־לבנון. בשבת האחרונה הוא אסף
את עוזריו ואת צוות הפקידים הבכירים בעירייה, חצה את הגבול
כדי לחפש אחר יחידות צנחנים בשטח לבנון ולהגיש להם שי
מהעירייה באופן אישי. בתמונה נראה ישראל פלד (מימין)
בדרום־לבנון.
עם גיזבר העיר, באחת העיירות שנכבשו
:ח״כ יוסי שריד ישב
באחד מבתי־הקפה ברחוב די-
זנגוף בתל־אביב. לפתע הצטרף
אל שולחנו בחור צעיר,
שהחנה את אופנועו על ה־מידרכה.
אמר לו ח״כ שריד:
״בחור, אני יכול לעשות סי בוב
על האופנוע שלד 1״ השיב
הבחור :״בטח, זאת הדרך ה יחידה
להרוג אתכם.״
91 היום השני בשבוע ש עבר
היה יום גשום וסוער ד
ח״כים רבים העדיפו להישאר
בירושלים ולא לחזור לבתיהם.
רק ח״כי הליכוד זלמן שו־כל
ומאיר כהן החליטו בכל
זאת לחזור הביתה. הם נסעו
במכונית הסיטוואן החדשה של
ח״כ שובל. בסיבוב לטרון
אירעה להם תאונת דרכים והם
הובהלו לבית־החולים אסף ה
רופא.
ח״כ שובל, שהיה כבר
מעורב בתאונודדרכים באותו
הכביש בעבר, נחבש ונשלח
לביתו ואילו ח״כ כהן אושפז
בביודהחולים.
! 9השבוע נפגש המועמד
לנשיאות מטעם ראש־הממש־לה,
פרופסור יצחק שווה,
עם חברי חטיבת הליכוד בכנ סת
בשלוש נאגלות. כשנשאל
היו״ר החדש של החטיבה,
ח״כ חיים קוסמן, המח ליף
בתפקיד את ח״כ יורם
ארידור, מדוע הלכו הח״כים
כל כך הרבה פעמים להיפגש
עם שווה, השיב :״אלה ש הלכו
לפגוש בו ב־ 2בצהריים
לא יכלו לפגוש אותו ב 6-ב ערב,
ואלה שבאו ב־ 7בערב
באו פעם נוספת בגלל הטל וויזיה.״

יהווה
בויהודה

קצין־חקירות במחלקה לחקירת
רמאויות במטה הארצי של מיש-
טרת״ישראל, שבפיקודו של בנימין זיגל, פשט את מדי־השוטר שלו
ולבש במקומם השבוע מדי-צבא. הד״ר (למישפטים) בן־יהודה גויים
כקצין־ליווי לעיתונאים המבקשים לסייר בדרום הלבנון• מי שנהנה
מכך בעיקר היה ראש מועצת רמת־השרון, פסח בלקין, שבשבועות
האחרונים נחקר כמעט יום־יום בידי בן־יהודה. בגלל גיוסו
של החוקר המישטרתי לצבא הופסקה בינתיים חקירתו של בלקין.

צילה ארליך ודבקה בורג ־ 5ע 5רחל דיין ולילי שרון י ^י

מזרחי
:ומל $1
מ׳קבי ראשון לגי!! הניח ״>קב

שימחה ארליך ושל שר״המישטרה־והפנים יוסף בורג, היו בין נשי
השרים שערכו סיור במיפעלים בתל־אביב. צילה (שנייה מימין),
שהיא בעלת מיפעל לצביעת עדשות־מגע בו עובד גם בנה, גילתה
בקיאות בכל תהליכי הייצור במיפעלים, הסבירה לאולגה לנדאו
(ראשונה מימין) רעייתו של ח״כ לנדאו, כי היא עוזרת לתושבי
ישראל לראות את העולם בצבעים ורודים, דרך העדשות שהיא צובעת.
רבקה בורג (משמאל) בידרה את נשות השרים כאשר פצחה
בשירה אדירה, הדליקה את שאר הנשים להצטרף אליה לשירה.

הגיעה לסיור היישר מנמל-התעופה, שם נפרדה משר־החוץ הבריטי
פטריק אואן ומאשתו. היא סיפרה כי הבילוי החביב עליה הוא עם
נכדתה בת השמונה ונכדה בן החודשיים, וכי בגלל נסיעותיה התכופות
עם בעלה לחו״ל היא ממעטת, לצערה, לבלות בחברת נכדיה. לילי
שרון (משמאל) ,רעייתו של שר״החקלאות אריאל שרון, דאגה לבעלה
והביעה את צערה על שאינו מסייר עם נשות השרים, כי לבטח היה
נהנה מהדוגמניות של גוטקס, שהפגינו גוף חטוב בביגדי-ים חדשים.
בתמונה נראות השתיים משוחחות במיפעל לייצור קופסאות פח.
העולם הזה 2116

אג שים
אומרים כי בית הנשיא עומד
לקבל הסבה למוסך.
! 0בחוגי הקואליציה שר רה
השבוע התמרמרות כלפי
שר הפנים והמישטרה, הד״ר
׳יוסף בורג. לאחר אסון ה אוטובוס
חזר מייד שר הבי טחון,
עזר ויייצסן, מארצות-
הברית, ואילו ראש הממשלה,
מנחם בגין, דחה את יציאתו
לשם. רק בורג, האחראי ב תוקף
תפקידו על מישטרת יש ראל,
לא טרח לחזור והמשיך
בסיורו בלונדון.
8בעת ביקורם ברומניה
זכו ח״כ שימעון פרס וח״ב
חיים כר־ לס בתארים חדשים.
פרס כונה שם נשיא מפ לגת
העבודה הישראלית ואילו
בר־לב כונה מזכ״ל מפלגת ה עבודה
הישראלית.
! 0פרם סיפר לנשיא רו מניה
ניקולאי צ׳אושפקו
כי העולים הרומנים הגיעו ב*

0אנשי הקהילה היהודית
בבוקרשט ערכו קבלת פנים
חמה לנציגי מיפלגת העבודה.
מקהלה בת 40 זמרים הגיעה
במיוחד מהעיר יאסי, מהלו
7שעות מבוקרשט הבירה. ח״כ
משה שחל, שהשתתף ב-
מישלחת, לא יכול היה להס תיר
את דימעותיו ובכה כילד.
׳ 0אחד האורחים במיזנון
הכנסת חיפש את ח״כ מיכה
חריש. הוא ניגש לעיתונאי
ידוע ושאל אותו אם ראה את
הח״כ. השיב העיתונאי :״אה,
אתה מתכוון למיכה חנטריש?
הוא יושב שם עם ח״כ גד
יעקבי.״
! 0ח״כ שלמה לורנץ
מאגודת ישראל לא היה מרו צה
מן העובדה שהמיועד ל נשיאות,
פרופסור שווה, חובש
כיפה .״כמו שהוא חובש את
הכיפה,״ אמר ,״תיכף רואים
שהיא מזוייפת.״

אולם׳ פרי

שחקן־הכדורסל של מכבי תל־אביב ותמי גן־עמי, מלפת״המים לשעבר ואחת
הדוגמניות המבוקשות בישראל, הם זוג קבוע מזה תקופה ארוכה. בשבוע
שעבר היו אורחים בהצגת״הבכורה של תוכניתו החדשה של אריאל זילבר. כשנשאל אולסי אם הוא אוהב
מוסיקה ישראלית, השיב :״זה מוסיקה ישראלית, זה ז זה מוסיקה בינלאומית ! חוץ מזה, אם
ריצ׳י היוונס אהב את המוסיקה של אריאל זילבר, אז מי אני שלא אוהב את אותה מוסיקה ן״

; 0השחקן יופי שילוח
השכיר את שני בתיו שביפו
העתיקה, והוא מתגורר עתה
בביתה של ידידתו, אנ ג׳ ל ה.
את הבית שברחוב 60 השכיר
למיסעח זאס שפייזר ול-
פירסומאי אמיר אילידן, ואת
זה שברחוב הצדף השכיר למי
לונאי רודה קוסטר ולאש תו
רונה.
! 0אופנת המכירות בבתים
פרטיים הופכת תופעה מקו בלת
בחברה הישראלית. בש בוע
שעבר ערכו מכירה כזו
שתי נשים מפורסמות. מחברת
סיפרי-הילדים דבורה עומר,
אשתו של מנהל תיאטרון הבימה
שמוליד, עומר, וחווה
תאומי, אשתו של השחקן

עודד תאומי.

גאלי נה נאט נ

רקדנית־הבאלט ורעייתו של ואלרי פאנוב היתה האורחת הפעי׳נח
ביותר במסיבה שהתקיימה בביתם היפואי של זאב שפייזר ואמיר
אילון, אחרי ההצגה האחרונה של להקת הבאלט של שטוטגרט. גאלינה רקדה במשך כל הערב עם המנהל
האמנותי של להקת בת שבע, פול סנסדו, כשנשאלה היכן בעלה, ואלרי, השיבה :״מה זה חשוב ז׳׳

ישראל לעמדות בכירות ב־מימשל.
השיב צ׳אושסקו :
״כנראה שעמדותיהם לא מס פיק
בכירות, אחרת כבר מזמן
היה שורר שלום בין ישראל
והמדינות הערביות.״
| 0כשדיבר צ׳או-שסקו עם
פרם ־ובר-לב על האפשרות ש סין
העממית תכיר בישראל,
סיפר להם את הבדיחה הבאה :
כשסיפרו ליושב־ראש מ או־טסה
טדנג ב־ ,1967 כי היש ראלים
פתחו במילחמה, שאל
מי הם אותם ישראלים ובאיזה
בית־מלון הם מתגוררים. ענה
פרם :״אם הם יכירו בנו, לפ חות
יכירו גם את המלון בו
אנו מתגוררים.״
01 במהלך השיחות עם
נשיא רומניה, שארכו 7שעות,
שיחקו המארח והאורחים ב־מילחמה.
פרס ייצג את הסוצ יאליזם
הדמוקרטי בנוסח מע-
רב־אירופה, צ׳אושסקו את ה קומוניזם
הדוקטרינרי בנוסח
ברית־המועצות, וחיים בר־לב
את הקומוניזם הרוויזיוניסטי
בנוסח יוגוסלאוויה. הנשיא
צ׳אושסקו התלהב מאד מה עובדה
שבר-לב נולד ביוגוס־לאוויר
,,אך לא ויתר לו במהלך
המילחמה חמבויימת.
העולם הזה 2116

איי כי
ספן־השלום 01 נתן הצטרף בימים אלה לחוג
ההולך וגדל של מחפשי הדי רות
השכורות בתל־אביב. בעל
הדירה שבה הוא מתגורר הודיע
לו, כי הוא מכפיל את
שכר הדירה שלו מ־ 19 אלף
לירות ל־ 40 אלף לשנה, וכי
עליו לשלם את הסכום מראש.
נתן שאינו יכול, כרבים אח רים,
להרשות לעצמו את ה-

׳ 0ח״כ גד יער,וכי טוען
כי האידיאולוגיה של הליכוד
מתבססת על שתי ביוגראפיות
-זו של זאב ז׳כוטיג־סקי,
שאין לפניה כלום, וזו
של מנחם בגין, שאין אחריה
כלום.
! 0למצב לא־נעים נקלע
מנכ״ל אוניברסיטת תל-אביב,
:אמנון: גולן. הוא החנה את
ריכבו במקום המיועד לרכב
המנכ״ל, מבלי שיבחין כי
מיספר מכוניתו של המנכ״ל
הקודם, יצחק בדאון, מצו-
יין על השלט. אחד מאנשי-
הביטחון החדשים של האו ניברסיטה
הדביק על שימשת
מכוניתו של גולן, מול מושב
הנהג, פתק-אזהרה, וגולן נא לץ
לעמול שעה ארוכה כדי
לגרד את הפתק.
! 0אחד מקציני־המישטרה
הראשונים שהגיעו לצומת ה־קאונטוי־קלאב
בעת תקרית
הדמים היה דובר המישטרה,
ניצב־מישנה שמואל צחי.
הסתבר כי לצחי נודע על ה פיגוע
לא ממקורות מישטר־תיים
אלא מפי עיתונאי, ש-
טילפן אליו כדי לאמת את
הידיעה על התקרית.

מ*יק בורשטיין

מתגורר במלון שרתון בתל-אביב
עם אשתו עידית, תמורת הופעה
בשירי־עם מפמיקאיים עם חבורת המארצ׳יס בשבוע מפסיקו
הנערך במלון. באחד הערבים פגש בציירת מרים ברנהארט, סיפר
לה בי הוא עובר דירה. היא התלהבה והציעה לצייר לו קיר שלם,

תענוג, עסוק עתה
אחר דירה חדשה.

בחיפוש

! 0המדען, הד״ר פנחס
אביבי, טוען כי לארגוני-
הטירור הפלסטינים היתה דרך
בדוקה לחסל את הטלוויזיה
הישראלית, אך הם לא השכילו
להשתמש בה .״כל מה שהמ חבלים
היו צריכים לעשות,״
טוען אביבי ,״היה לקרוא לשם
מיבצע חטיפת האוטובוס של הם,
במקום ׳מיבצע כפר-קא-
סם׳ ׳מיבצע חירבת־חיזעה׳.
אחרי זה כבר לא היתד, טל וויזיה
בישראל.״
01 אחד שהושפע מהתעמו לה
להתנחלות בימית, היה
איש הצנחנים הוותיק יצחק
(״הקטן״) ג׳יכלי. הוא החליט
להקים התנחלות ימית, מיהר
להתנחל באחת מאוניות־ה-
משא המפליגות למסע ארוך
למזרח הרחוק. מאחת מתחנו-
תיו שיגר מכתב לידידיו הנו הגים
להתכנס דרך קבע במים־
עדת הדואגסטור ברחוב די־זנגוף
בתל־אביב. את המכתב
היפנה לידידו, בעליה של ה־מיסעדה,
אברהם ארכיב.,
אולם במקום לרשום את כתובתו
במפורש רשם ג׳יבלי על
המעטפה בזו הלשון :״לאב רהם,
האבא של שירי, במיס־עדה
המפוארת בעיר, תל-
אביב, על יד יהוד, סמוך לים-
התיכון.״ מסתבר כי לאנשי
הדואר יש חוש הומור וגם
חוש איתור. חם הצליחו לפענח
למי הכוונה והעבירו את
המכתב לתעודתו.
01 הפירסומאי דוד טמיר
והמלחין קובי אשרת זועמים.
השניים, שהם בעלי חברה
להפקת תשדירי פירסום
מוסיקליים, שיגעו את המדי נה
עם ביצים ביצים ...והתש־דיר
על תפוחי האדמה, הוצי או
עתה לשוק את שיר האהבה
של חברת משקאות חרי פים
בינלאומיים. התשדיר זכה
להצלחה, הוצג בשבוע שעבר
בפינה לשיפוטכם של רשת ג׳
וביום הראשון השבוע הפסיק
אהוד: מגור את תוכניתו ברשת
ב׳ והודיע למאזינים כי
הוא חייב להשמיע להם את
להיט השנה והשמיע את התשדיר
של הברנדי. לטמיר ו אשרת
התברר כי להצלחה יש
אבות רבים: מתחריהם בענף
פנו לחברות מסחריות והציגו
ככרטיס ביקור את השלגרים
של השניים. הדבר הרתיח את
דמם של הפירסומאי והמלחין
השוקלים עתה נקיטת אמצעים
נגד המתחזים.

כד ל״צר ״ טע קפה״
צריך קוד כל לדע ת לייצר קסה
אם החלטת לעבור ל״תחליף קפה״
אל תסתפק כחיקויים.
ליבר מציעה לך את ״ברזיליה״-
משקה קפה חדש המיוצר על פי ידע מתקדם
ושיטות ייצור חדישות,
המשמשות את ליבר בייצור קפה טהור.
״ברזיליה״ מכיל יותר קפה מכל תחליף אחר,
והוא מצטיין בטעם עשיר ובניחוח משובח,
כדאי לך לנסות את ״ברזילי!-״.
אתה יודע שעל ליבר אתה יכול לסמוך.

ברזיליה של

^ 3רק קפה טהור כול להיות טוב יותר.
העולם הזח 2116

ריקליס הבריא אוו..ואפיו־ -ויפרוש

צפויה עלייה במניות הבנקים לביקושים ממתינים הספקולנטים גוברים למניות הבנקים, ששמרו על יצי־נות
בשלושת החודשים האחרונים —
היינו, לא ירדו ולא עלו בצורה משמעותית.
שערי הבנקים ביום עדיין נמו-

1111 ן י *״!ז*
בים משערי השיא של לפני שנה, ולא
עלו בשאר המניות בבורסה בחודשיים
האחרונים.
ההנחה היא כי העלייה הקטנה במדד
תביא להזרמה נוספת של כספים מאיג-

אתון: דרח
החנוקה אינו מהימן
ביקורת חריפה על מהימנות הדו״ח
של המוסד־לחקר־התפוקה לשנת , 1977
העלה ד״ר יעקב ארנון, מי שהיה
מנב״ל האוצר וביום יו״ר מועצת״המנ-
הלים של חברת־החשמל. ארנון קובע,
בי לכל נתוני המוסד-לחקר-התפוקה,
כמו נתוני הלישבה־המרבזית-לסטטיס־טיקה
או בנק־ישראל או האוצר, יש
להתייחס במהימנות נמוכה, בשל העובדה
שחלק גדול מן הפעילות העיסקית,
ההון השחור, אינו מגיע לידיעת אוספי
הנתונים.
בדו״ח של המוסד־לחקר־התפוקה נק בע,
בי הפיריון ירד בשנת 1977 בשיעור
של /0ס ,4בעוד שלפי הנתונים הענ-
פיים חלה עלייה בפריון. הבדל של יותר
מ{,-ל 4בין הנתונים המבוססים על

רות־חוב לבורסה. גם חוסר״הוודאות
בשערי המטבעות הזרים יביא להפשרה
מסויימת בהשקעות במטבע זר. כספים
אלה מחפשים תמיד השקעגיי בטוחות,
ומניות הבנקים מקבילות — בעיני ה משקיעים
הללו — להשקעה באיגרות-
חוב או במטבע יציב.
מבאן שיש לצפות לעליות בשערי הבנקים,
שתחילה תהיינה מתונות ואחר״
3ד תואצנה. גם הבנקים עושים הבל כדי
להביא לביקושים למניותיהם, במטרה
להשתחרר מן הכמויות הגדולות של
מניות של עצמם שרכשו במשבר האחרון,
עת בלמו את הירידה בשעריהם.

חבוות־הביטזח החח*
עד ורחמה ־*דהכיפזויס
בדיקה כלכלית של חברות-הביטוח
מראה, כי החברות הרוויחו בתוצאה מן
המילחמה האחרונה. החברות שילמו לנפגעי
המלחמה 35 מיליון לירות, אולם
בדי לקבל תוצאות נכונות יש להביא
בחשבון בי המילחמה שיתקה את כלל
המשק לבמה חודשים, ובכך מנעה תאונות
רבב ועבודה.
מן הסכום ששולם לנפגעים יש לנכות
15 מיליון לירות שהיו החברות משל-
מות בלאו״הכי לנפטרים בתקופה זו.
סכום נוסף 20 ,מיליון לירות, חסכו החברות
על שיתוק הרבב והיעדר תאונות-
דרכים, ועוד 15 מיליון לירות הרוויחו
בתוצאה משיתוק המשק, בהיעדר תאונות
עבודה ונזקי דליקות ומיטען.
מכאן שהחברות הרוויחו, בתוצאה מן
המילחמה, ב־ 15 מיליון לירות.

שירן לא •בזא
ל״כימיקליס לישואד
הטמונה על התקציבים באוצר, שר*
שלום שירן, הודיע בי אינו רוצה בתפקיד
מנב״ל חברת ״כימיקלים לישראל״,
שהוצע לו אחרי פטירתו של מרדכי
מקל ף. שירן סירב לקבל את התפקיד
בגלל רצונו בתפקיד אחר. עתה מחפשים
בחברה מועמד אחר לתפקיד זה•

קבוצת החברות של מ שולם ריק*
ליס ,״ראפיד־אמריקן״ ,שהפסידה 71
מיליון דולר בשנת 1974 ועמדה על סף
פשיטת־רגל, הרוויחה בשנת 25 1977
מיליון דולר, וייצבה את עסקיה לחלוטין.
ריקליס עצמו הודיע, כי מטרתו לה ביא
את החברות לידי פריחה כלכלית
תוך שלוש שנים, לשחררו מכל חוב לבנקים
ואז יפרוש מכל עסקיו.
״ראפיד״ ,שמכירותיה השנתיות עו לות
על 2מיליארד דולר, היא תוצאה
של מיזוגי חברות של ריקליס מאז שנת
.1955 עיקר עסקיה כולל את חברת״
הענק למשקאות חריפים ״שאנילי״ ,חברות
ידועות אחרות כמו ״בוטנאי 500״
ורשת חנויות ״מקרורי״ .השלטת גם ברשת
חנויות ״לרנר״ ,״ניובארי״ ו״או-
טאסקו״.
ריקליס עדיין לא נפטר מכל צרותיו.
״ראפיד״ טרם כינסה את אסיפתה השנתית
מאז יוני ,1976 מאחר שוועדת ניי רות
הערך האמריקאיות עדיין לא אישרה
את השתלטותו של ריקליס ואת חילופי
המניויג שביצע בין ״מקרורי״ ל-
״ראפיד״ .ריקליס גם נאלץ להחזיר ל-
״ראפיד״ 550 אלף דולר שלקח לעצמו
בבונוס על מכירת חברה של ״ראפיד״,
״פלייטקס״ ,לחברה זרה.
ריקליס מודה בי צרותיו התעוררו כיוון
שפרש מניהול פעיל בשנת ,1971 לפני
שהמיזוגים הגדולים התייצבו והפכו
יעילים. לפני שנתיים נאלץ ליטול על
עצמו את הניהול המעשי של הקבוצה,
בדי להצילה מפשיטת־רגל ומחיסול.
בתוצאה מכך עזב את החברה ידידו ושותפו
שניהל איי החברה בהיעדרו,
שמואל נ א מן (עם פיצוי צנוע בסך 1.9
מיליון דולר) .ראשית לכל הוא סגר את
חנות־הענק ״קליין״ ,שהפסידה יותר מ-
100 מיליון דולר וסיבבה את החברה
בולה. אחר״בך מכר את ״פלייטקס״ ב-
210 מיליון דולר, שמהם הועברו 150
מיליון דולר לתשלום חובות לבנקים,
ועוד 35 מיליון הלכו לקניית חובות בסך
67 מיליון דולר.
נוסף על כך החליף איגרות״חוב של
ס 60/בסך 204 מיליון דולר, שזמן פרעונן
,1988 באיגרות־חוב של 10.75 בסך
150 מיליון דולר, ששנת פרעונן .2003
״ראפיד״ הרוויחה מהמרה זאת 30 מיליון
דולר. במקביל לחץ על הבנקים לשנות
את שערי הריבית ששילמו החברות,
והקטין את החובות הצמודים לפריים־
רייט (שער הריבית של הבנק הפדרלי).
הוצאות המימון קטנו ב־ ,308 פחות מפיר״
מ־ 1.4מיליארד למיליארד דולר,
הוציות המימון קטנו ב-ס/״ ,30 פחות מ־
100 מיליון דולר לשנה, ויחס החובות
לנכסים ירד מ־ 1:7ל־ 4:5
פרט לניהול הפיננסי לקח ריקליס לידיו
גם את הניהול העיסקי־תיפעולי של

החברות 17 .קבוצות החברות דיווחו לו
ישירות. הוא מיזג 10 קבוצות־ייצור לקבוצה
תעשייתית ׳אחת. ארבע קבוצוח
סגר. הוא מינה את לו רנ ס זילברגרו
במנב״ל ״מקרורי״ .זה מצא את 1100
החנויות של הרשת במצב קשה, באשו
400 חנויות הפסידו והשאר מכרו ל<
יותר מ־ 40 דולר למטר מרובע חנות

מנהר ריקלים
נמר של כסף
זילברברג פיטר 35 מהעובדים, סגר !00
חנויות ואת השאר הפך לחנויות עם ציו
מבירה חדיש וקו-מוצרים שונה. התו
צאה: הרשת הרוויחה ב־ 22 1977 מיל
יון דולר, בהשוואה להפסד של 3.3מיל
יון דולר קודמ-לבן.
ריקליס מקווה להגדיל את דיווחי ה
קבוצה בעתיד בעיקר מרשת ״לרנס״
שבה הוא משקיע את עיקר הוצאות ה
פיתוח .״לרנד״ הביאה בשנת 1977 רווו
תיפעולי של 69 מיליון דולר, על מבירוו
של 600 מיליון דולר. הכוונה היא להר
וויח 100 מיליון דולר נטו בשלוש השני!
עד לפרישתו של ריקליס. לשם כך תפתו
״לרנר״ 300 חנויות חדשות נוסף על ה
500 שיש לה, כולן בגודל של עד !500

בן ביטלו את התצוגה בחלונות-הרא
ווה, דבר שחוסך לחנות 10 אלפים דול
לשנה ומוסיף שטח־מכירות.

כמה שווה הדולר בע שר ערי בעולם?
הטבלה מראח מחירי מוצרים שונים בישראל ובתשע ערים כעולם, כאשר ח מחיר מתורגם לדולרים
המקום

יו״ר ארגץ
טטיל ספק

קילו בשר טחון

4.357

5.00

4.09

2.77

6.58

5.46

5.67

7.50

׳ 2.42

10.10

בקבוק בירה מקומית

0.375

0.60

0.26

0.39

0.35

0.25

0.87

0.81

1.01

0.74

35.00

13.02

31.02

29.41

48.00

32.00

14.33

22.50

42.55

כיכר לחם לבן

0.128

1.00

0.32

0.52

0.47

0.42

0.80

1.20

0.39

0.50

כוס קפה בבית-קפה

0.625

0.70

0.77

0.32

0.29

זוג מיבנסי-ג׳ינס
השימושים לבין הנתונים הענפיים הוא
בעל משמעות מכרעת. מכאן הספיקות
לגבי כלל הנתונים.
למשל, הדו״ח מוסר בי בשנת 1977
ירדה התמורה ליחידת־הון ל־/0״ 3לעומת
ס 70/בשנה הקודמת, או 16.4בשנת
.1974 מבאן שמצב בעלי״העסקים
הוא בבי רע, ועל סף שואה. דבר זה
נראה לעין בל מי שנמצא בארץ בבלתי-
נבון, ודי לראות מה קורה בשטח —
במיסעדות, בבארים, בנשפים ובנסיעות
לחו״ל — בדי להיווכח שקביעה בזו אינה
נבונה.
ארנון ממשיך וכותב (ברשימה שהופיעה
ב״דבר״) ,כי החמור מכל הוא שלמרות
הקיפאון בצמיחה במשק, גדלו
כל הנתונים הנומינאליים ב 40 אינפלציה
בזו עלולה לפגוע באורח חמור
ביותר ביחסים החברתיים במדינת ישראל,
הבעייתיים בלאו״הבי.

ונל־אכיכ

פרנקפורט הונג־קונג לונדון

מילאנו

פאריס

שטוקדול פ טוקיו

טורונטו

ציריך

21.8

0.29

0.70

1.04

0.34

0.85

0.45

1.41

0.33

0.58

0.51

0.38

0.48

0.22

0.50

חדר במלון לזוג ליום

50.50

85.00

36.10

100.50

80.47

84.00

75.00

75.00

54.00

45.20

חצי״ליטר חלב

0.10

0.35

0.53

0.26

0.22

0.25

0.22

0.56

0.33

0.35

כרטיס בודד לסרט

1.56

3.50

1.53

2.15

2.94

3.78

3.82

5.42

4.20

4.00

זוג נעלי גברים

25.00

65.00

9.85

58.25

51.13

63.00

45.00

54.20

73.00

69.00

נסיעה במונית
ל 7.5-ק״מ

1.25

7.00

0.79

2.72

5.88

8.61

10.00

3.87

4.62

9.30

1000.00

689.28

679.00

850.00 1000.00

698.00

500.00

620.00

1063.83

350.00

613.78

217.85

735.00

478.00

583.00

654.00

425.00

ליטר בנזין 94

0.437

מכשיר״טלוויזיה
צבעוני

2812.5

מקרר מישפחתי

1125

458.82

בעצתך !! 1 1 3 1 1״ לגר
בו כ נו תומחלב

ו1ל בצמת״

בוכנות המנוע

מוט הילוכים

71/7/7

תיבת הילוכים

תיבת הגה

בנה ״ כ מו על באמת ״ עם המער כו תהט כניו תהחד שו ת
של ״לגו לגו הנ ד סי״.
אםאתה בונ ה ב״לגו״ שנים רבות וברצונך להמ שי ךול בנו ת —
״לגו הנדסי״ הוא ה״לגו״ בשבילך .״לגו הנ ד סי ״ הו א א תג ר לנערי ם
וגם למבוגרים.
ז הו מי מ ד חדש ו מר תק, אשר באמצ עו תו תי בנ ה: מ כוני ת, מלגז ה,
ג׳יפ, מ סו ק ועוד. עם בוכנו ת, הי לו כי ם, צירים, מו ט הג ה קו ר ס,
וכיוצ״ב, ממ ש כ מו ב מ צי או ת.
׳׳לגו הנ ד סי ״ הו א מ תנ ה אי די א לי תלבר־ ה מי צוו ה, או ל ם אפ שר
ל ה בי או גם לגדולי םהחל מגי ל .9

8£מכונית מירוץ

870 מערכת מנוע מיוחדת
לדגמי ״לגו הנדסי״

851 טרקטור ומחרשה
852 הליקופטר

850 מלגזה
המפיצים: סו כנ ו יו תקו פמ ן בע״מ, ת ״ אדחחשמונאיס 105

העולם הזה 2116

לוחמי הפלאנגות בכפו הנוצרי עין עבל מקדמים בסימן

..א ת חיילי צה־־ל

דוקרב בצפון הנהנו
ך׳ כת־אחת, דווקא כשמרבית אז •
רחי ישראל עדיין השתעשעו באש ליות
השלום המתקרב, הוטלה המדינה
מחדש לסערת מילחמה.
הדיווחים הדרמתיים הרצופים ברדיו וב טלוויזיה,
הכותרות הזועקות של העיתו נים,
תמונות־הענק מאזורי הקרבות, הל וויות
החללים והמיסגרות השחורות בעי תונים
— כל אלה הולידו מחדש את ה אווירה
הישנה המוכרת של המתח והחר דה,
שהיתה במשך שנים חלק בלתי נפרד
מחיי המדינה.
משני עברי החזית, בעורף, חשו האז רחים
את מאורעות המילחמה. בצד היש ראלי
של איזור הקרבות טיפטפו פגזי
תותחים וקאטיושות. בישובי הספר הצפוני
שבתה העבודה בשדות ובמשך קרוב
לשבוע ירדה האוכלוסיה למיקלטים.
מעברה השני של החזית, בתחום לבנון,
היתד, המילחמה מוחשית ואכזרית הרבה
יותר. שם מלאו הדרכים ברבבות פליטים
הנסים על נפשם צפונה. מחזות מדכאים
של שיירות ארוכות, של משאיות עמוסות
מטלטלין, כשמשפחות שלימות מצטופפות
על גביהן, לא הגיעו לעיניהם של אזרחי
ישראל. גם תמונות של כפרים וערים,
שבתיהם קורסים תחת הפצצות־אוויר ושל
גוויות חללים אזרחים, כולל נשים וילדים,
ששודרו ופורסמו בהבלטה בעולם הרחב,
לא זכו לכל פירסום בארץ.
פניה הנוראות של המילחמה היתגלו
לכל צד מצידם האחד — זה הנוגע לו.
המקום היחיד שבו קשה היה לחוש את
המילחמה ולגלות אותה היה באיזור הפ לישה
עצמו. שלווה פאסטורלית היתה
נסוכה במשך השבוע על הרי דרום הלב נון.
לאורך גבול של כמאה קילומטר, ש בתוכו
אמורה היתד, המילחמה להתחולל,
היה פרוש נוף ציורי שליו ומרהיב-עין.
היתה זו, כמובן, תמונה מטעה. המיל-
חמה אומנם לא השתוללה בשטח. היא
התגלגלה בו באיטיות במרחבים ניכרים,
כשעשרות קילומטרים של שקט מפרידים
בין איזור קרבות אחד לשני. הבא מן
החוץ חייב היה לטרוח ולחפש אותה. מש־נמצאה,
לא היתה זו לרוב אותה מילחמה
מוכרת של צבא המתמודד מול צבא, של

עימות חזיתי בין תותחים ושיריון, למרות
שהם היו בשטח.
פלישת צה״ל לדרום הלבנון הזכירה יותר
מכל דבר אחר מערבון אמריקאי טיפוסי.
הרעים מתנכלים לטובים. הטובים
מעטים, אך נחושי החלטה להגן על חיי הם
ורכושם. הרעים הם זדים מרושעים,
הצרים על הטובים, תוקפים אותם ומאיי מים
להשמידם. ואז, ברגע האחרון כמעט,
באה הישועה: חיל הפרשים דוהר לעזרת
הטובים, מחלץ אותם מתוקפיהם, הודף
ומשמיד את הרשעים. הטובים מריעים
למושיעיהם ומודים להם על הצלת חייהם.
במערבונים ממלאים חלוצים אמריקאים
במערב הפרוע את תפקיד הטובים, כשעל
אינדיאנים, מקסיקאים או סתם נבלים לבנים,
מוטל תפקיד הרעים. בצפון הפרוע
ממלאים הנוצרים את תפקיד הטובים, ה מוסלמים
את זה של הרעים. וחיל־המיש־לוח,
החש לעזרת הטובים, אינו רכוב הפ עם
על סוסים, אלא שועט בטנקים וב־נגמ״שים.

מוסלמים
בחיאס צופים סגמ״ש צהי־ל

^ ם היה חידוש בדו־קרב שהתנהל
השבוע בצפון הפרוע, הוא היה בזה
שלמעשה הוא היה קרב של צד אחד
בלבד. במרבית הכפרים והעיירות של
דרום לבנון עליהם הסתער צה״ל, הוא
לא נתקל. כמעט בכל התנגדות. האוייב,
בדמותם של אנשי ארגוני־החבלה הפלס טינים
למיניהם וחיילי הצבא־הלבנוני־הערבי,
כמעט ולא נראה בשטח. מ־5000
הלוחמים הפלסטינים שהשתלטו בעבר על
האיזור והפכו אותו למעוזם העיקרי, נותרו
עם הפלישה רק עשרות בודדות, שהיו
מפוזרים ביחידות קטנות בכפרים מרוחקים
זה מזה.
התיאורים הדרמתיים של כתבי־המיל־חמה,
שחזרו על המליצות והנוסחאות ה מקובלות
של תיאורי קרבות-דמים, היו ב מרבית
המקרים רחוקים מהמציאות. הם
סיפקו אולי את יצרי הנקמה וההירואיזם
של העורף האזרחי, אבל לא שיקפו את
המילחמה כפי שהתחוללה באמת: מיל-
חמה נגד אוייב שלא היה קיים כמעט
בחזית.

או־בה-
הטמפון בעל כושר הספיגה
הטוב בעולם

לטמפון או־בה, העשוי צמר גפן כבוש,
כושר ספיגה ענק שאין לאח טמפון אחר.
יעומת טמפונים אחרים המתארכים עם הספיגה,
!פון.ג! 0.מתרחב עם הספיגה. לכן,ככל שהוא
סופג יותר כן הוא אוטם טוב יותר את
פתח הנרתיק ומונע כל תזוזה או דליפה. טבלי
טמפון. נ 0.1וטמפון אחר בשתי כוסות מים
נפרדות ותווכחי בכושר הספיגה המצויין
של. נ0.1
טמפון.נ , 0.1הנוח והבטוח ביותר בעולם,
נותן לר הרגשה משוחררת וחופשית
365 ימים בשנה. תוכלי ללבוש מכנסונים
קצרים והדוקים, חצאית מיני או ביקיני.
זוכלי לרקוד, לטייל, לטבול באמבט ולרחוץ בים
בבטחון מלא.

וי^פמי״גרף,

מכונת אמת בע״מ
מעבדה 7ת ש או דמדעי

בדיקות פוליגרף באמינות ובסודיות מירבית בתחומים:
• ׳ 1בו רחת ( בעס קי ם ^ י״• ת בי עו ת מיקין זבטוח שותפות וכ״ו)
• מיון עובדים לפני
•גניב ת רכוש,
ק בל תםלע בו ד ה
תחוו ויד ע
• ב די קו ת מנ ע
• הסרת אוירת

5יו

רח׳ אי ת מר בן אבי 7ודא 03 253468 לאחר ^* 052 91023,03-454342 16י
שעון שוויצרי
מצוין

פירסו אידיאל
אבן גבירול 110 חל־אגיב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117
היפהקביותרס רהמתנהו ב

חגיה חופשית

מ ודלה

הטפטים המעוצבים ביצירת אומנות

הצטרפו

רובקס

לחוג הבינלאומי

המתנהשב או פנ ה

המיני טמפון שיש לו גם מיני ,

עזרה בחקירה פלילית
בתי דין למשמעת
דין׳ אי שות
ת בי עו תאב הז ת
שונות

! 9בדיחות בכל רחבי ה ארק
ן •לקבל ת פרטים פנה למומחי המעבדה

,דש ! אריזה חסכונית של 40 טמפונים +שי —
ארנקון פלסטי לנשיאת ב טמפונים בארנק.

שגרתיות לעובדים
חשדות בקרב עובדי

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת

להשיג ב־ב גדלים :
נורמל: למרבית הנשים
אקסטרה: לנשים עם דימום רגג
והחידוש העולמי האחרון !
טמפוני מיני לנערות, לבתולות ולנשים
עם דימום מועט.

הכירו אנשים ברחבי תבל

א ר 1מ 1ר

כתבו לת.ד ,40020 .תל־אביב

ציפוי דלתות וקירות

עבור ״כתב עת״.

א לי פו תישר אל
בשש־ב ש
במסות

דובק
ת ת קיי ם בסוף חודש מאי 1978
במלון ,,רמדה״ תל־אביב
(ראה עמוד )52

העולם הזה 2116

111

לצאת מלבנון

מידי

ההס תבנ חז

^ חזור ארצה אחרי שבועיים בקאהיר — זה לעבור
) מכוכב אחד לכוכב אחר.

אין זו טיסה של שעה־שעתיים, אלא משוט
כחלל הנמדד בשנות-אור.

אין זה הבדל בין השקפות פוליטיות. זהו הבדל תהומי
בין מושגי־היסוד. העולם, כפי שהוא משתקף בעיני האנשים
בקאהיר, שונה לחלוטין מן העולם המשתקף בעיני
האנשים בתל־אביב. טוב ורע, עיקר וטפל — בקאהיר ד
בתל־אביב קיימים ערכים שונים בתכלית. שונים עד
כדי כך, שנראה כאילו לא תיתכן כימעט תקשורת בין
שתי הערים.
במוצאי־שבת ישבתי בדירה פרטית על גדת הנילוס,
ושוחחתי עם כמה מאנשי הצמרת המדינית והחברתית של
מצריים. במוצאי יום א׳ ישבתי בביתי ושמעתי ויכוח
בין חברי־הכנסת שימעזן פרס ומשה ארנס. אי־אפשר —
פשוט אי-אפשר — היה להעלות על הדעת שבשני ה וויכוחים
דובר על אותם המאורעות, אותם המקומות,
אותן הבעיות.

הפידאיון, ברוב איוולתם האכזרית, אך סיפקו למיבצע
מתוכנן זה תירוץ אידיאלי. הזוועה העקובה-מדם נוצלה
על־ידי הצמרת הישראלית בדם קר, כדי להרחיב את
גבולות המדינה בכיוון האחד שבו לא הספיקה להתפשט.
(הפרופסור ארנס, ברוב חוכמתו האגדתית, אישר דיעה
ערבית זו בפה מלא באותו ויכוח טלוויזיוני. כדי להוכיח
לפרס כי ממשלת־הליכוד עולה על קודמתה, אמר ארנס
שהיא ״ניצלה״ עד תום את ההזדמנות שניתנה לה על-ידי
מעשה־הזוועה).

ך* פלישה באה בשעה שגם בלאו הכי החל הספק
י 1מכרסם בכל פה ביוזמת אל־סאדאת.
מאז מיפגש איסמאעיליה, נמוגה מיום ליום התיקווה

המקום, חיילים־גיבורים ההולמים ביעדי־אוייב רד״נוקמים
את ניקמת־העם. במצריים רואים מילחמה שהיא כמו כל
מילחמה — אכזרית, רצחנית, בלתי־אנושית. ובמיקרה
זה מילחמה של ענק נגד זבוב, מילחמה חד־צדדיח ודור-
סנית, שאין בה תהילה ואין בה גבורה.

מילחסה שקורבנותיה הם ערבים.

ד ל רקע פסיכולוגי זה יש לראות את מצבו החדש
? של אנוואר אל־סאדאת.
במשך יום־יומיים יכלו המצרים, לפחות בסתר־ליבם,
לראות חיוב כלשהו בפעולה הישראלית. הזוועה והאיוולת
שבפעולת הפידאיון ליד תל-אביב, שבאה זמן כה
מעט אחרי פעולת לארנאקה, עוררו את זעמם. מכה
לאש״ף, המתנגדת ליוזמת אל־סאדאת והמשמיצה אותו
אישית, לא עוררה צער. חשיפת הסורים, העיראקים ודי-
לובים כנמרים־של־נייר, שאינם מסוגלים לעשות דבר בלי
מצריים, עוררה גם היא סיפוק. לכן היתד. התגובה המצ רית
הראשונה מאופקת מאד, מס־שפתיים לעניין הערבי.

אך בבל שהתבהרו ממדי הפלישה הישראלית
ללבנון, ובסל שנמשכה זמן רב יותר, כן
גבר הלחץ ׳המדייני והנפשי על נשיא מצריים.
יהיו היחסים בין מצריים ושאר המדינות הערביות
כאשר יהיו — מצריים היא מרכז העולם הערבי. כאשר
ישראל כובשת שטחים ערביים, אין היא יכולה לעמוד
מנגד, מבלי לאבד את כבודה־העצמי ואת מעמדה הבינלאומי
והבינערבי.
כל יום נוסף של הישארות ישראלית על אדמת לבנון
מעמים על הנשיא המצרי עומס מדיני ונפשי, העלול
למוטט את שליחותו ההיסטורית.

אם יש בצמרת ישראל אדם שאינו מכין
זאת — ונראה שזהו הכלל, ולא החריג — הרי
מעיד הדבר על ניתוק מסובן מן המציאות.

אם אבן דובר על אותם המאורעות, המקומות
והבעיות — הרי אין מנוס מן המסקנה
שלפחות אחד ימשני הצדדים איבד את הקשר
הנורמלי עם המציאות.

^ ניגוד לצמרת הישראלית, מבחין אל־סאדאת עצמו
• י היטב בין עיקר וטפל. הוא יודע היטב מהו היעד
העיקרי, שיש לשעבד לו את כל השאר.

אילו אמר זאת כאותה דירה בקאהיר, היו
הנוכחים מחליפים ביניהם !מבטים רכי־משמ-
עות. הם היו, כוודאי, משוכנעים בי הפרופסור
איבד את שפיות־דעתו.

לכן התייחס לפלישה ללבנון בסבלנות כה רבה. לכן
נמנע מהתבטאויות קיצוניות, ואף הורה לכלי־התיקשורת
המצריים לנהוג כך.
אך המצב מחמיר מיום ליום, ויש גבול גם לסבלנות
שאיש כמו אנוואר אל־סאדאת יכול או ירצה להיאזר בה.

די במשל אחד: בוויכוח הטלוויזיוני (שלא היה ויכוח
כלל, כי ארנס ופרס אמרו את אותם הדברים, בשינויים
זעירים) אמר ארנם כי אין קשר בין הפשיטה הישראלית
בלבנון ובין המשא-יוהמתן הישראלי־מצרי.

ף * חוכמה

לגבי נשיא מצריים, המשך יוזמתו ההיסטורית
להשכנת השלום הוא ציר המאמץ העיקרי.

האמריקאים מכינים זאת, ומכאן חיפזונם
להעכיר את ההלטת-הנסיגה במועצת־הכיטחון.

הפוליטית היא לדעת בכל עת מהו

הדבר עורר רוגז וזעם בדעת־הקהל הישראלית, אשר
מידת הנורמליות שלה מתבטאת בעובדה שהגברת גאולה
כהן היא כעת נציגתה העיקרית.

1 1העיקר.
יש חשיבות מכרעת לקביעת העיקר, כי על פיו יש
להעריך את כל שאר המעשים. מעשה העוזר להשגת היעד
העיקרי — הוא טוב, מעשה הפוגע בו — הוא רע.
בצבא קוראים לזה ״ציר המאמץ העיקרי״.

לבל בר-דעת צריך היה להיות ברור בי
ארצות־הכרית זינקה קדימה, בדי למנוע נזק
חמור יותר למעמדו של נשיא מצריים, להקדים
את כרית-המועצות, ולסוכך כסופו של דבר על
ישראל.

כשעה זו, מהו העיקר?

בקאהיר אין לאיש שמץ של ספק בכך. העיקר הוא
גורל יוזמתו ההיסטורית של אנוואר אל-ם אדאת להשגת
השלום הישראלי־ערבי. על גדות הנילוס, אין בכלל ויכוח
על כך. שם זה מובן מאליו.
לכל בר־דעת בישראל צריכה היתד. להיות גישה דומה.
היעד של השגת השלום בין ישראל והעולם הערבי הוא
בעל חשיבות כה מכרעת לעתיד המדינה בדורות הבאים,
לביטחונה, להתפתחותה ולעצם קיומה, עד כי כל היעדים
האחרים מתגמדים לעומתו.

הי המסקנה
* ) המסקנה פשוטה:

הנובעת מניתוח זה?

יעד זה קשור כשעה זו ביוזמת אל־סאדאת.
היא יצרה הזדמנות היסטורית גדולה. ספק אם
תחזור הזדמנות בזאת בימינו, אם זו תוחמץ.

פלישת צה״ל ללבנון צריכה על כן להידון קודם כל
בהקשר זה: האם היא עוזרת להשגת היעד המרכזי הזה
או מפריעה לוז

כל אמת־מידה אחרת היא כלתי-רלוונטית,
אפילו תיראה חשוכה כשלעצמה.

די להשיב על כך, צריכים להבין קודם כל איך
נראה המיבצע בעיניים ערביות.

אין את ערבי אחד כעולם, ואין א!? מצרי
אחד כארץ־היאור, המאמין בי היה זה מיכצע
ספונטני, שבא לנקום את ניקמת הזוועה כ־בכיש־החוף.
מעשה־הזוועה
עצמו עורר, זו הפעם הראשונה בתול דות
היחסים בין שני העמים, אהדה ערבית ירבה לישראל.
אך גם המצרי שחש, ברגע הראשון, תחושה של תיעוב
כלפי המעשה, לא יכול היה לגלות אהדה לפלישה ללבנון.

כעיני הערכים, אין זו פעולה נחמדה, סטרילית,
טהורה מכל רכב, בפי שהיא מצטיירת,
בנראה, בישראל. במצריים אין היא נראית
במילה,מה נחמדה, לא מבחינת כוונותיה ולא
מבחינת דדבי־כיצועה.

המיבצע מצטייר לעיני המצרים — וכל הערבים כולם
— כפעולה שתוכננה זמן רב מראש. מכונת־המילחמה
הכבירה ביותר במרחב לא הופעלה כדי לפגוע בכמה
מאות פידאיון, חסרי נשק מתוחכם וכושר־לחימה. היא
הופעלה כדי להגשים תוכנית ישראלית עתיקה, שכל ערבי
מאמין בה זה מכבד: לספח את דרום־לבנון לישראל, ולשים
את ידי ישראל על מימי נהר הליטני.

כרזה של אש״ף לידי חייל צה׳׳ל
הגדולה, שהלהיבה את המוני מצריים בעת הביקור בירושלים.
כשחזרתי למצריים לפני שבועיים, כבר מצאתי
בצמרת המצרית אווירה כללית של פסימיות. פסוקים כמו
״ישראל אינה רוצה בשלום״ ו״מיסטר בגין לא ישתנה
לעולם״ חזרו בכל שיחה, בלא יוצאת-מן־הכלל.
אך עדיין נותרו תיקוות. ניתן היה להחיות את האופטימיות
הקודמת. לא פעם הרגשתי כי בעלי־שיחי
צמאים לשמוע מפי דברים מעודדים, הפותחים פתח להמשך
היוזמה ולשינוי המצב. תמונתה של ישראל שוחרת־השלום,
שתגיע בסופו של דבר אל הפיתרון הסביר, עדיין היתד.
קיימת בתודעה המצרית, מבעד לערפל.

אני חושש מאד שהפדישה לדכנון הרסה
תמונה זו סופית. היא העלתה מחדש את התמונה
הקודמת, שאל־פאדאת ניסה ׳לסלקה :
.התמונה של ישראל השואפת להתפשטות בכל
מחיר וכבל הזדמנות, ישראל הכרוטלית, חור־שת-המזימות,
שכולה מבונת־מילחמה דורסנית.

בעיתוני מצריים ובטלוויזיה המצרית נראו תמונות
ופורסמו תיאורים שלא הגיעו, כנראה, לישראל: סרטי-
טלוויזיה, המראים שכונות־מגורים שלמות שנהרסו בהפג זות
ובהפצצות: תיאורים מפורטים על מאות הרוגים
אזרחיים חפים-מפשע, וביניהם הרבה נשים וילדים:
דיווחים מחרידים על קרוב למאה אלף פליטים חדשים,
שהפכו בדלילה חסרי-כל, והמתגוללים ברחובות ביירות.
בתל-אביב רואים לוחמים נחמדים העוזרים לבני
לצאת

מלבנון,

ומהר:
לפלישה
ללבנון יכולות להיות סיבות רבות: להגביר
את הביטחון בגבול הצפוני. לעזור לנוצרים נגד הפיד-
איון. להעניש את מתכנני הזוועה בכביש החוף. לפגוע
ביכולת־הפעולה של אירגוני אש״ף. לתת פורקן ליצר-
הנקם. לשים קץ לחלל הריק בין צה״ל והצבא הסורי.
אולם כל אלה הן מטרות קטנות, בהשוואה ליעד
המרכזי של השגת השלום בעזרת אל־סאדאת. האינטרס
הישראלי האמיתי מחייב את חיזוק מעמדו של נשיא
מצריים בעולם הערבי, את הגברת יכולתו לשכנע מאה
מיליון ערבים, וביכללם הפלסטינים, שיש לכרות שלום
סופי עם ישראל.

כל מה שמפריע לקידום האינטרס היסודי
הזה הוא אסון.

איני מאמין כי לפעולת צה״ל קדמה מחשבה תכליתית
ומעמיקה בממשלת ישראל. על ההרפתקה כולה, כך נראה
לי, הוחלט בחיפזון, באווירה רגשנית, תוך התעלות
מן ההשלכות רחבוודההיקף וארוכות הטווח. מכאן ההס תבכות
הגוברת, הן בשטח, הן במישור הישראלי־אמרי-
קאי, ובעיקר במישור הישראלי-ערבי.
הדבר נעשה, ואין להשיבו. הפעולה עוררה בישראל
את האויפוריה הרגילה, המתלווה אצלנו לכל פעולה
צבאית. כל הרגשות והיצרים, שציינו את ישראל בעידן
שלפני יוזמת אל־סאדאת, פרצו החוצה, כאילו לא היתד.
היוזמה, כאילו לא נפתח דף חדש בהיסטוריה.
עכשיו יש לתקן מה שניתן לתקן. החלטת האו״ם על
מסירת השטח לידי כוחות האדם מספקת לכך דרך נאו תה,
מכובדת ומציאותית.
איוולת היא להתנגד לכך. יש לאחוז בהזדמנות זו
בשתי הידיים. כך ניתן להציל, איכשהו, את הטענה
הישראלית המקורית שצה״ל נכנם לשטח רק כתגובה על
הזוועה בכביש החוף.

יש לצאתמייד. ביטחון ישראל אינו
מונח בפגז של תותח, ,הנורה לעבר נבטיה. הוא
מונח על שולחן המשא־והמתן עם הנשיא
סאדאת.

ו. הסתערות על מפקדה בבינת אדג׳בייר .2חיפוי ליד עמדת־מחבליס נטושה
ך* ורן ומחייך בסיפוק, התייצב
ראש־המשלה מנחם בגין ביום הרביעי
בשבוע שעבר באולם הסינמטק שבבית
אגרון בירושלים. בפני מצלמות הטלוויזיה
ועשרות העיתונאים שהתייצבו מולו, הוא
יכול היה לסכם את פעולת צה״ל בלבנון,
שהתחילה 24 שעות קודם לכן.
בעיני בגין היה זה מעמד חגיגי. הוא

עד סמור לנהר הליטאני והגיעו
למבואות עיר־הנמל צור.
רצועת־הביטחון, שנועדה להיות ברוחב
של עשרה קילומטר, התרחבה והפכה לח־גורת־ביטחון
ברוחב של כשלושים קילו מטר.
לפני שעצרו כוחות הפלישה של
צה״ל בלבנון, אחרי חמישה ימי לחימה
על גדות הליטאני, התעורר חשש כבד
פן הרצועה, שהורחבה לחגורה, עומדת
להפוך לאבנט ואולי גם למעיל־ביטחון
אקסטרה לארג׳.

.5הכנה לפיצוץ
היה עדיין נרעש ונפעם כולו מהפגישה
שנערכה לו עם לוחמי צה״ל בתוך התחום
שהשתלטו עליו עד אז בדרום לבנון.
יחד עם שר־הביטחון עזר וייצמן הוא
יצא לאזורי הקרבות, הוסע בג׳ים של
ראש אג״ם, האלוף רפאל (״רפול״) איתן,
בין היחידות השונות, לחץ את ידי הלו חמים
ונופף בידיו לחיילים שהריעו לו.
״יש ימים שבהם כל אזרחי ישראל,
בני העם היהודי ובעלי הרצון הטוב, אומ רים
:׳כל הכבוד לצה״ל׳ .היום הוא אחד
הימים האלה,״ אמר בגין .״במשך 24
שעות, בתנאי מזג־אוויר ושטח קשים,
השלים צה״ל לאורך חזית של 100 קילו מטר
את המשימה שהוטלה עליו על ידי
הממשלה.״
הוא הגדיר את פעולת צה״ל בדרום
הלבנון לא כמעשה תגמול אלא כפעולת
הגנה, שנועדה להגן על אזרחי המדינה
מפני המשך התקפות הטירור.
אולם לא חלפו 24 שעות נוספות והס תבר
כי סיכומו של בגין היה מוקדם מדי.
ההודעה החגיגית על השלמת המיבצע
בלבנון ועל ההצלחה ליצור חגורת־ביט־חון
ברוחב של עשרה קילומטר מהגבול
עם ישראל התגלתה פשוט כלא נכונה.
אחרי פסק־זמן של פחות מיממה פתחו
כוחות צה״ל במיתקפה חדשה צפונה הש תלטו
על כפרים ושטחים נוספים, דהרו

ברגע זה התמוטטה מערכת הטיעונים
הישראלית שנועדה להצדיק את הפלישה.
ההבנה והרצון הטוב, שליוו את המיבצע
בתחילתו, תוך ידיעה שישראל אינה יכו לה
להרשות לעצמה להבליג ולא להגיב
על הטבח הנורא שביצעו המחבלים ב־כביש־החוף,
התנדפו ולא היו.
מרגע שהרצועה החלה להתרחב לחגורה
עבה, התערערה אמינות הממשלה,
שהודיעה קודם לכן על השלמת הפעולה
וסיומה. בחוגים רבים בארץ, כולל אלה

המקורבים לממשלה, נוצרו ספקות חמורים
לגבי ההצדקה של הפלישה המאסיבית
ותחום פעולתה. דעת־הקהל העולמית, ש התייחסה
תחילה בהבנה לפעולה הישרא לית,
הופנתה עתה נגדה בצורה בוטה.
מיתקפת הטירור הרצחנית של המחב לים
בשבת, על האוטובוס בכביש־החוף,
היוותה מהלומה כבדה לתדמיתה ויוקרתה
של הממשלה. המחדלים, שנחשפו והתגלו
במהלך הפרשה ואחריה, יצרו תחושה מעי קה
של אוזלת־יד וחוסר־אונים.

.3רוח מטהו את הכניסה לבניין

היה ברור שממשלת־ישראל חייבת לה גיב׳
והיא אף לא הסתירה את כוונותיה
אלה. ראש־הממשלה ביטל את נסיעתו
לארצות־הברית לפגישה עם הנשיא קאר־טר,
הכריז מעל במת הכנסת על הכוונה
לגדוע את הזרוע הזדונית של המחבלים.
גם ארגוני־הטירור עצמם היו מודעים לפ עולה
הצפויה, התכוננו לקראתה וציפו לה.
הבעיה היתד. רק איך להגיב, מתי והיכן.
לכאורה עמדו בפני הממשלה כמה אופ ציות
של תגובה: תגובה במישור הפוליטי,
תגובה בשיטת הטירור־נגד־טירור ותגובה
צבאית מוגבלת או רחבה. למעשה
הוצגה בפני הממשלה רק תוכנית פעולה
אחת: זו של פעולה צבאית בחזית רחבה,
שתפגע בבסיסי־המחבלים בדרום לבנון.
לא היתה זו תוכנית חדשה. כבר בת קופת
העימות עם ארגוני המחבלים שהת בססו
בדרום לבנון, בימי ממשלת־המערך,
נשקלה לא אחת אפשרות פעולה כזו.
העובדה שדווקא ראש־הממשלה לשעבר,
יצחק רבין ושר־הביטחון לשעבר,
שמעון פרס, היו השבוע הראשונים שיצאו
מגידרם כדי להלל ולשבח את הפלישה
ללבנון, לא היתד. מקרית. בשעתו תמכו
הן רבין והן פרם במיבצע מעין זה. היו
גם מתנגדים בצמרת.
הנימוקים העיקריים נגד ביצוע הפעולה,
שהכריעו לבסוף, היו שפעולה מעין
זו עלולה להביא להכנסת כוח או״ם לגבול
לבנון, דבר העומד בניגוד לאינטרסים
של ישראל; ושפעולה כזו עלולה לגרום
לפתיחתה של מילחמת־התשה ממושכת
ומטרידה בגבול הצפון.
והנה המטכ״ל,
הוא ש הגיש
לממשלה הנוכחית את ההצעה לבי צוע
אותה פעולה. בהעדר תוכנית אחרת,
היתד. זו למעשה האופציה היחידה שעמדה
בפני הממשלה. היא נדחפה לאשרה.

מי טוו ח ענק
על ג תי ס
* * ה גרם לשינוי בהתייחסות לתוכי
* 1נית הפלישה, שתוצאותיה החמורות
מבחינה מדינית היו כמעט חזויות מראש 1
יש הטוענים כי לא במעט שיחקו כאן
גורמים אישיים, אולי לא מודעים. מיבצע
צבאי כזה היה דרוש לתדמיתם הציבורית
של אלה שעמדו בראשו: שר־הביטחון.
עזר וייצמן והרמטכ״ל מוטה גור. עזר
נמצא במצב של עימות קשה עם ראש-
הממשלה וכמה מחבריה. הוא הואשם על
ידיהם מפורשות ביוניות מופרזת. בגילוי
חששות מוגזמים ובנטייה לפשרנות וות רנות.
מיבצע מסוג זה, שהזדמן לו, עשוי
היה לשפר את מעמדו ולהעלות את יוקרתו.
מוטה גור, לעומת זאת, עומד לפני
סיום תקופת כהונתו כרמטכ״ל. לזכותו
של מוטה נזקף אומנם ההישג של שיקום
צה״ל שלאחר מילחמת יום־הכיפורים. אבל
בכל תקופת כהונתו הוא לא זכה לפקד
כרמטכ״ל על מיבצע צבאי של ממש,
להוציא את פעו,לת אנטבה. ערב סיום
הקאריירה הצבאית שלו ייתכן והשאיפה,
המודחקת או הגלויה, לפקד על מיבצע
צבאי בהיקף גדול, שיחקה תפקיד בהח לטתו
לתמוך במיבצע בלבנון.
וכד׳
התקבלה לבסוף התוכנית
לצאת למיבצע צבאי בלבנון פה אחד.

הצלחתו של מיבצע מעין זה, שערך
צה״ל השבוע בדרום לבנון, נמדדת בהש גת
המשימות המוגדרות שהוצבו בפניו.
ברור לחלוטין שהמשימה הראשונית לא
היתד. כיבוש דרום הלבנון. עובדה היא
שאחרי השלמת השלב הראשון של המיב־צע,
בתום 24 שעות, הודיע בגין על
השלמת המיבצע. המשכתו והרחבתו לא
היו תוצאה של משימה מוגדרת עליה
הוחלט מראש. הממשלה פשוט נגררה אחרי
המילחמה והרחיבה את המשימות והיע דים
שלה, בניגוד למה שתוכנן מראש.
ההסבר הרשמי לכך הוא שאחרי שהוש לם
השלב הראשון ביקשו כפרים לבנונים
נוספים בעומק הלבנון להיכנע בפני צה״ל.
יותר משעשו זו מחיבה לישראל, ביקשו
להיעזר בצה״ל לפתור את בעיות האס פקה
החמורות שהיו שרויים בהם. הממ שלה
החליטה להיענות לבקשת מוכתרי
הכפרים ולהרחיב את הרצועה שבה שלט
צה״ל. הסבר נוסף היה, שהמחבלים לא
הפסיקו את ההפגזות על יישובי הגליל
גם אחרי שצה״ל הפסיק את התקדמותו.
כדי לשתק אותם היה צורך להמשיך ב לחימה
לכבוש ולטהר שטחים נוספים.
למעשה פעלו כאן גורמים נוספים ש הניעו
את הממשלה להחליט להרחיב את
המיבצע, בניגוד ליעדים שהוגדרו מראש.
תגובת ההבנה מצד מדינות־העולם בשלב
הראשון, כולל התגובה הפושרת של מצ לבנון
להימלט מפני צר,״ל. במקום שתהיה
ריים, עודדו את הממשלה להאמין כי
מצוד ענק אחרי מחבלים, במטרה לחסלם
העולם לא יתנגד ולא יגיב אם יורחב
כדי למנוע את שובם לאיזור בעתיד —
המיבצע. גורם נוסף היתד, העובדה שאחד
אחרי שצד,״ל יטוש אותו כמוצהר —
היעדים המרכזיים של המיבצע — חיסול
הפכה הפלישה למיטווח ענקי בו הושמדו
המחבלים והשמדתם, לא הושג למעשה
יותר בתים מאשר מחבלים.
בשלב הראשון.
מרבית כוח המחבלים ששהה בדרום לב;;היהודים
נון׳
ושמנה כחמשת אלפים איש, נסוג
ונמלט מפני כוחות צד,״ל. בגיזרת חזית
מנ סי ם לר מו ת״
של 118 קילומטר התייצב מול צד,״ל כוח
מפוזר שלא מנה יותר מאלף מחבלים. רק
ן * רועות הניצחון וההתפעלות מ מעטים
מהם, כ־ ,250 נפגעו.
בנקודה זו כדאי לבחון אם צורת המיב־ ! 4התקדמותו המהירה של צה״ל בשטח
ומהצלחתו לתפוס שטחים, שברובם ה צע
הצבאי תאמה את המשימה המוגדרת
מכריע לא ניצבה מולו כל התנגדות, הא שלו.
אם המטרה המוגדרת המרכזית של
פילו על התוצאות האמיתיות החמורות
המיבצע, כפי שהודיעה עליה הממשלה,
של המיבצע.
היתד. לפגוע במחבלים שבדרום לבנון
צה״ל תפס שטח נרחב, שמבחינה צב ככל
האפשר, היו שתי שגיאות יסודיות
אית אינו תורם דבר להגנת המדינה מפני
במיבצע, שמנעו השגת מטרה זו במלואה.
תקיפות טירור או מהפגזות הטרדה על
!• פתיחת המיתקפה הכללית של צה״ל
הישובים האזרחיים בגליל. מחבלים יוכלו
והפלישה בשעות הלילה ולא בשעות היום,
להמשיך ולצאת לפיגועי טירור נוספים
הכשילה את השגת המשימה המוגדרת.
בישראל, מבסיסים אחרים הנמצאים בצפו־התקיפה
בלילה איפשרה למחבלים לנוס
בחסות החשיכה ולהימלט מפני כוחות נר, של לבנון. ארגוני המחבלים יוכלו
צה״ל המסתערים עליהם. אילו היתד. הת להמשיך ולהפגיז את ישובי הגליל גם
בעתיד, בקאטיושות ופגזי תותחים, מתוך
קיפה מבוצעת לאור היום, ייתכן שהלחי איזור
הפתחלאנד, שלמרגלות החרמון, ו מה
היתד. קשה יותר וההתנגדות שהיתר.
מתוך בסיסיהם, צפונית לליטאני.
נתקלת בה היתה חזקה יותר. אבל אז
אילו היה צה״ל מתכוון להחזיק בשטח
ניתן היה לפגוע במספר מחבלים גדול
יותר, לחסום את דרכי הנסיגה שלהם כדי להבטיח את מניעת חזרת המחבלים
לתוכו, הוא היה חושף את עצמו למילח־ולפגוע
בהם במנוסתם.
מת גרילה בשטח הררי קשה ובאיזור
• מי שרוצה לתפוס שטח בתוכו נמצ אים
מחבלים רבים ככל האפשר, במטרה שיש בו אוכלוסיה עויינת.
העוצמה הצבאית שבה פעל צה״ל היתד,
להשמידם, ייטיב לעשות אם לא ינקוט
בשיטה של מיתקפה חזיתית, אלא בשיטות ללא יחס לממדי המיבצע. צה״ל היכר, ב של
איגוף תוך ניצול הממד השלישי — קורנס גדול על סיכות, דבר שגרם לפגי כמו
למשל הנחתה של כוחות מוטסים עה חמודה בתדמית ישראל בעולם.
נסיגת צד,״ל מדרום לבנון, שתוכננה
בעורף במטרה לחסום את דרכי הבריחה
ולסגור על המחבלים מכל העברים.
מראש, הביאה למעשה את כוח החירום
מה שקרה בפועל הוא שצורת התקיפה של האדם לאיזור. זהו הדבר האחרון
של צה״ל, שמבחינה צבאית מקצועית שישראל היתה ׳מעוניינת בו. הצבת כוח
האדם בשטח עלולה להביא להידרדרות
היתד. כמעט מושלמת והוכיחה תיאום בינ-
ולמצב שבו יוכלו המחבלים לפעול באופן
זרועי, אחריות, יוזמה וכושר לחימה, איפ-
חופשי מהאיזור נגד ישראל, מתחת לאפו
שרה למעשה למרבית המחבלים בדרום

.4ירי במחבלים שהתבצרו על הגג
של כוח האדם, בעוד שידיה של ישראל
תהיינה כבולות והיא לא תוכל להגיב או
לפעול בשטח הנמצא תחת חסות האדם.
המיבצע המורחב עלול היה לגרום
להתלקחות מילחמה חדשה. שיעור הסי כונים
שנלקחו בתחום זה היה גבוה ב יותר.

התוצאה השלילית החמורה ביותר
של הפלישה ללבנון היא הרחבת הקרע
והמשבר שביחסים בין ישראל לארצות־הברית.
אחרי
שהושלם השלב הראשון של ה פלישה
ללבנון, נתנה ישראל למעשה ל ממשלת
ארצות־הברית התחייבות מפור שת
שהיא השלימה את יעדיה ואינה מת כוונת
להמשיך ולכבוש שטחים נוספים
בדרום לבנון. המשכת המיבצע והרחבת
השטח שנכבש פגעו בצורה חמורה ב אמינותה
של הממשלה בעיני הנשיא
קארטר.
קארטר חי כבר מזמן בתחושה ש־
״היהודים מנסים לרמות אותי.״ הוא ביטא
את תחושתו זו לא אחת בפני מקורביו.
פרשיות ההתנחלויות בגדה ועיבוי הישו בים
בפיתחת רפיח שפכו שמן על מדו רת
אי־האמון. ממשלה אחראית אינה יכו לה
להודיע ביום אחד כי המיבצע הצבאי
הסתיים והושלם וכעבור 24 שעות לפתוח
בו מחדש ולהרחיבו. מצב זה יצר בג׳ימי
קארטר תחושה מחודשת כי שוב מנסה
ממשלת ישראל לרמות אותו ולהוליך
אותו שולל.
על רקע זה ניתן להבין את פעילותו
הנמרצת והדחופה, תוך זילזול מופגן ב
מנחם בגין. מבלי להמתין לביקורו הצפוי
של בגין דחף קארטר להחלטה מהירה של
מועצת־הביטחון, שתבעה נסיגה ישראלית
מדרום לבנון והצבת כוח אדם שם.
מלבד הסיפוק שבעצם הפגיעה במחב לים
כתגמול על מעשה הטבח שלהם, לא
קידמה פלישת צה״ל בלבנון את האינטרסים
הבטחוניים והמדיניים של ישראל.
להיפך, היא רק פגעה בהם.

אדי תבור >

בת ההר
היתה
צה״ל

זהו פירוש שמה של העיירה הלבנונית בינת אל־ג׳בייל, ששימשה
כמרכז עירוני לכפרי הגיזרה המרכזית בדרום לבנון. העיירה
נקודת ריכוז של מיפקדות כמה מאתוני־החבלה באזור. הטנקים של
חדרו אליה מדרום וסימני פגיעותיהם נראים היטב בקירות בתי הכפר.

ך* זקן הצולע נשען על מקל וגרר
1 1את רגליו בין ההריסות.
״הנה, כאן היה ביתי,׳׳ ייבב בקול נכ אים
,״וגם שם היה הבית שלנו. שלושים
שנה אספנו כסף כדי לבנות אותו. עכשיו
הלך הכל ...הכל נחרב ...הם החריבו את
העיר ...שום דבר כבר לא נשאר מהעיר
היפה הזאת.״״
״מי החריב?״
״המחבלים, ימח שמם, הם שהביאו על
ראשינו את האסון הזה.״
הוא הצביע לעבר קיר כחול שנותר
בדרך פלא שלם בתוך קבוצת בתים נקובי
פגזים והרוסי קירות .״הנה, זה ביתי,״
אמר ,״שם מונח אבי. הוא מת אתמול.
מצער.״
,כ מה מאות התושבים, שנותרו בין בתי
העיירה בינת אל־ג׳בייל, רוכזו בקבוצת
בתים קטנה שחצר גדולה מפרידה ביני הם.
כמעט כולם זקנים וישישים, נשים
עם עוללים בזרועותיהם וילדים הנאחזים
בשמלותיהם. מעט מאוד גברים בשנות
העמידה. עוד פחות מזה צעירים.
הם הובאו לשם כדי שייקל לספק להם
מזון, מים ועזרה רפואית. כך גם ייקל
להגן עליהם מזעמם של שכניהם, אנשי
הפאלנגות של הכפרים הנוצרים באיזור.

מותו שד

כל הדרכים למקום הריכוז מנותצות
ורצופות בורות ומכתשים. במרכז העיירה,
ליד בריכת המים הענקית המשמשת ל השקיית
העדרים, ניצבו כמה בניינים ש שימשו
כמיפקדות אזוריות לכתריסר אר-
גוגי־חבלה שונים, שפעלו במדינת ההפקר
שמדרום לליטאני. ארגונים פלסטינים,
לבנונים וסורים. כל בניין כזה קל לזיהוי.
סיסמאות גדולות מצויירות על קירותיו,
מעידות על השתייכותו לארגון זה או
אחר. כולם הפכו ליעדים מרכזיים להפ צצות
אוויריות ולהרעשות ארטילריות.
חלק מהבניינים התלת־קומתיים קרסו.
באחרים רק התמוטטו קירות או נפערו
חורים שחורים. כל הדרכים אליהם נח רשו
בפצצות, ואינן ניתנות עוד למעבר.
תושבי העיירה החלו להימלט כאשר
החלה הפגזת המקום. אחרים החליטו לנוס
רק כאשר נכבש הכפר הסמוך, מרון אל
ראם, השוכן על גבעה החולשת על עיירתם.
רבים מאלה שנותרו מצאו את מותם בעת
חילופי היריות שהתנהלו ברחובות העיירה
בין המחבלים לכוחות צה״ל. מאלה שנותרו
בחיים נטבחו כמה עשרות בידי אנשי ה־פלאנגות,
שחדרו לעיירה הנטושה מלוחמים,
בטרם הספיק צה״ל להתארגן בה.
אלה שנותרו בחיים יכלו להודות על כך
לצה״ל.

זאת היתה מספרה ברחוב הראשי של העיירה. אחרי
הכיבוש נקמו אלמונים במראה ובכסא הספר, הותירו

במקום חיזיון סוריאליסטי המזכיר תמונת חיסול אחד מראשי המאפיה במספרה בניו־יורק.

ליד בריכת המים הגדולה של העיירה, ששימשה
ך י 1ך 1ן
^ 11 #1111 #1 11-1 1להשקאת עדרים, נוצרה בריכה שנייה. פצצה כבדה
שהוטלה ליד הבריכה, יצרה מכתש ענק שהתמלא מייד במים, הפך לבריכה בפני עצמו.

שער אבן מקושט החזיק מעמד ולא נהרס
בהפצצה שנערכה על הבית אליו הוביל. הבית
עצמו קרס (משמאל) בהפצצה, השער נותר שלם. גינת הבית, לא נפגעה גם היא.
כל רחובות וסימטאות העיירה נחסמו ממפולות של הריסות ולא ניתן עוד לעבור בהן.

ברחה שנבלמה

שעו רשום מסוס

שתי מכוניות פרטיות מרוסקות מונחות בשולי
הדרך המובילה מבינת אל־ג׳בייל צפונה. על פי
סיפורי החיילים שנטלו חלק בקרב בעיירה, ניסו מחבלים להימלט במכוניות אלה צפונה,
לעבר האזור שטרם נכבש, אך פגיעות ישירות העלו את המכוניות באש תוך כדי מנוסתם.

^ 171111 גג של מכונית הרוסה שי!
! 11 1#1מש כגגון לעמדת מחבלים
בכניסה המערבית לעיירה. מעמדה זו ניסו
כמה מחיבלים לעצור את הסתערות השיריון
של צה״ל, לפני שעמדתס רוסקה, יחד עס
עמוד החשמל שמעליה, בפגיעה ישירה.
קבוצה קטנה של ישישים הורשתה לצאת
ממקום הכינוס. הם התישבו בכיכר המר כזית
של העיירה, התעלמו משיירות הד
שיריון והמשאיות שחלפו על פניהם, קוננו
על בתיהם שחרבו.
אחד הזקנים ישב על כסא בפתח חנותו
הריקה. לא נותר בה דבר. הסחורה נעלמה

ז י ניצב כגלעד במקום בו התנשא אחד
1מבתי־המידות בעיירה. חלק ניכר מבתי
חורבות. חלקם נהרסו עוד בשנים קודמות,

בהפצצות חיל־האוויר הישראלי על העיירה. בתים אחרים נפגעו
קשה בעת טיהור העיירה. לטענת התושבים שנותרו במקום
המשיכו חיילי צה״ל להרוס בתים שנראו ״כשייכים לפרוגרסיבים״.
תמיד את התעמולה של ארגוני־החבלה.
לכאן היו מביאים את צוותות הטלוויזיה
הזרים מביירות כדי שיצלמו את מחזות
הזוועה. כך הפך שמה של בינת אל־ג׳בייל
הנידחת, השוכנת במרחק של עשרה קי לומטר
בלבד מגבול ישראל, לשם נרדף
כמעט לפעולות־התגמול הישראלית בלב נון.
מאורעות
העבר הותירו בעיירה צלקות
שלא שוקמו. כאשר נכנסו חיילי צה״ל
אליה בשבוע שעבר, הם יכלו למצוא
בה עדויות למכביר לעימותיהם שהיו עמה
בעבר.
את מקום הצלקות הישנות תפסו פצעים
חדשים. הכיבוש והטיהור הרסו חלק ניכר
מהמבנים. הפגזות־הנגד של המחבלים על
בסיסיהם לשעבר, השלימו את המלאכה.
כשיסוג צה״ל מהעיירה ותושביה יורשו
לחזור אליה, לא יהיה לרבים מהם לאן
לחזור.

נגיעה נטרה

טנק מיושן בודד, של הצבא־הלבנוני־הערבי,
שבשליטת מיפי
לגות השמאל בלבנון, קידם את פני הטנקים של צה״ל במבואות
ועמה גם המדפים ושאר הציוד. אבל החנות
נשארה שלימה. והזקן נשאר לשמור עליה.

__ מטרה

לפעולות־תגמול
וד לפני שכון} נחשבה בינת אל-
/ג׳בייל, בגיזרה המרכזית של דרום-
הלבנון, כמרכז האיזור. גם של הפעילות
החבלנית שבו. כאן היו הבסיסים המרכזיים
של הארגונים, ששלחו את לוחמיהם אל
הגבול ואל כפרי האיזור. כאן היו בסיסי
הציוד והאספקה המרכזיים שלהם. וה־מיפקדות
המרכזיות.

הצפוניים של בינת אל־ג׳בייל. הטנק חוסל בפגיעה ישירה
(במרכז, למטה) .באותה הזדמנות פוצץ פגז נוסף גם את קירו
של בית־לבנים סמוך, ששימש מחסה ללוחמי הצבא־הלבנוני־הערבי.

דווקא המיפקדה המרכזית של אש״ף
במקום נותרה כמעט בלתי פגועה. בית
מפואר בן שלוש קומות, חדש יחסית לשאר
בתי העיירה, ניצב בדד על גבעה המש קיפה
על הכפר במבואותיו הצפוניים.

למעלה מעשרים אלף איש ישבו בבינת
אל-ג׳בייל השוכנת בצלע גבעה ארוכה.
רובם הם בני העדה המוסלמית השיעית,
הגדולה שבעדות המוסלמיות שבדרום לבנון,
אך המפגרת והחלשה בהם.
עובדת היותה של העיירה מרכז אזורי,

הבדילה אותה מהכפרים בסביבה. כאן
ניתן היה למצוא בניינים רבי-קומות, בית-
ספר ענק, בית־חולים ומבנים מפוארים
אחרים שהיו שייכים לסוחרים העשירים
שבאיזור.
במשך שנים רבות, מאז מילחמת ששת
הימים, שימשה בינת אל-ג׳בייל כמרכז
פעילות הטירור מדרום הלבנון. כתוצאה
מכך היא היוותה לעיתים תכופות מטרה
לפעולות תגמול ולהפצצות נקם. כמעט
כל פיגוע חבלני באיזור גרר אחריו הפ צצה
של העיירה. לפני כחמש שנים אף
הגיע כוח פשיטה של צה״ל למבואותיה.
בתי העיירה ההרוסים וגוויות התושבים
שהוצאו מתוך החורבות, שימשו כמעט

נותר זקן זה בביתו שב־עיירה.״ילדי
ברחו,״ סיפר,
1 11-1
״נשארתי עם גופת אבי שמת. המוחריבין
(המחבלים) החריבו לנו את כל העיר.״

1 2 5

ך< שישה קמו־טת פנים, שהחזיקה
בידיה אורז ומלח, יצאה לקבל את
פני חיילי צה״ל ביום בו נכנסו לכפר
המוסלמי אל־חיאם, בגיזדה המזרחית ש בדרום
לבנון. סיפורה של הישישה בת
ה־ ,80 מישעה איסמאעיל עבדאללה, היה
אחד הסיפורים המזעזעים ביותר שפורסמו
בעיתונות הישראלית בימי הקרבות שם.
״ג׳יפ של חיילי צה״ל נעצר ליד ה־

הנאלאנגיסטים

קבוצה של לוחמי פלאנגות בכפר אל־זזיאם.
אנשי המיליציה הנוצרית, רובם צעירים מגודלי־שיער,
ניצלו את הפלישה הישראלית לדרום לבנון כדי לנקום בשכניהם המוסלמים,

החלו לבזוז את הרכוש המועט שנותר בו.
הם הגיעו למקום עם משאיות, הטעינו
עליהם מכל הבא ליד. אלא שהם לא
הסתפקו בכך, כילו את זעמם כמעט בכל
הושב שנותר בכפר.
כמה מהתושבים נרצחו באכזריות ב בתיהם.
אחרים נאספו, והועמדו אל הקיר
והוצאו להורג ביריות. מבין קבוצת נרצ חים
אחת, נותרה בחיים רק ילדה בת ,5
שבגלל קומתה הנמוכה לא פגעו בה ה כדורים
שנורו לגובה חזות המבוגרים ש ניצבו
בשורה.
לא היתה זו התופעה הנוראה היחידה
מסוג זה. גם על כפרים מוסלמים אחרים,
שנכבשו ביום הראשון של הקרבות ב דרום
לבנון, פשטו אנשי הפלאנגות מה כפרים
הנוצרים הסמוכים, בזזו אותם ורצ חו
בתושביהם.
כשהגיעו הידיעות על כך לידיעת אנשי
צה״ל באיזור הם מיהרו לעצור בעד אנשי
הפלאנגות, מנעו מהם להמשיך בטבח וב ביזה,
הפסיקו כל שיתוף־פעולה עמהם
והרחיקו אותם מהכפרים המוסלמים.

השמדה
איסמעיל מישעה
עבדאללה, ישישה
בת 80 מהכפר אל־חיאם, שאנשי הפא־לאנגות
ערפו את ראשה של בת אחיה.
ישישה והחיילים שאלו אם אפשר להביאה
לביתה,״ נאמר בסיפור .״היא הצביעה
על הבית, שבו התגוררה בת אחיה, מרים
עבדאללה. חיילי צה״ל הביאוה למקום, אך
לפני שהניחו לה להיכנס ביקשו לוודא
שאין במקום מחבלים. כאשר פתחו את
הדלת, ניגלה לעיניהם מחזה מזעזע: אשה
שרועה על הריצפה, ראשה כרות.
״מחשש פן תתמוטט הזקנה העדיפו החיילים
לא להראות לה את המחזה, הבי אוה
לביתה ונתנו לה אוכל ומשקה, כדי
שתוכל לקיים את עצמה ימים אחדים.
אולם הזקנה המתינה עד שחיילי צה״ל
נעלמו מהרחוב, ושבה לבדה, כדי לגלות
שבת אחיה נרצחה בידי המחבלים.

הביזה

איש פלאנגות מהכפר המארוני עין־עבל, חוזר
מסיור רגלי שערך בעיירה המוסלמית השכנה,
בינת אל־ג׳בייל, כשהוא נושא אחריו את שללו: סוס ששוטט
חופשי ברחובנת העיירה הנטושה. חבריו הטעינו הביזה על משאיות.

תודו פרטי

פאלאנגיסט מהכפר עין־עבל משתמש
בג׳יפ שעליו מורכב תותח־ללא־רתע
כרכב פרטי להסעת בני־מישפחתו. מרבית לוחמי
הפאלאנגות נוהגים להשתמש ברכבם הקרבי גם לצרכים פרטיים.

נן -הנויוו ה בוו ט או

שיתוו־פעולה

טנק של לוחמי הפלאנגות הנוצריות (משמאל) לצד
נגמ״ש של צה״ל, ברחובה הראשי של העיירה המוס־דמית
אל־חיאם. הנוצרים נכנסו יחד עם צה״ל לכפר שממנו הפגיזו המחבלים את יישובי
־מובלעת הנוצרית. כשהמשיכו חיילי צה״ל בדרכם, טבחו הנוצרים את תושביו.

אמר על כך הרמטכ״ל, רב־אלוף מרדכי
״היא כרעה מעל גווית הנרצחת, כיס (״מוטה״)
גור :״נוכחנו במהלך המילחמה
תה אותה בשמיכה ופרצה בבכי , :הם שחטו
שקשה להנחיל ערכים המקודשים בצה״ל
אותה. במשך שנים סבלנו מהמחבלים. היא
לאוכלוסיה המקומית, החיה על ערכים
לא עשתה להם דבר מיררה בבכי.״
אחרים. נוכחנו בכר עוד קודם, בימי מיל-
היה רק סילוף אחד בסיפור עגום זה.
חמת האזרחים בלבנון, במה שקרה בדא-
כאשר השתלטו כוחות צה״ל על אל־מור
ובמחנות הפליטים בביירות. עם כל
חיאם, הנמצאת בין המובלעת הנוצרית
של מרג׳-עיון לבין המובלעת הדרוזית ׳הרצון הטוב שלנו להנחיל להם ערכים
אלה, יש מושגים שהם חיים בתוכם, גם
של אל־מדי, מצפון למטולה, היתה עדיין
הנוצרים וגם המוסלמים. אני מקווה שהם
בת אחותה של הישישה, מרים עבדאללה,
יגמלו מזה מהבחינה האנושית. לנו היתה
בין החיים. המחבלים כבר לא היו בכפר.
בעיה לפקח על העניין תוך כדי לחימה.״
מרים היתד, בין כמה עשרות התושבים
להצדקת מעשיהם, שעמדו בניגוד לכל
הבודדים שנותרו בכפר, ששימש כמיטרד
מוסר מילחמה, הצביעו אנשי הפלאנגות
העיקרי לישובי המובלעת הנוצרית שמע על
מה שעוללו להם המחבלים ואנשי ה־בר
לאצבע הגליל.
צבא־הלבנוני־הערבי המוסלמי.
היא מצאה את מותה אחרי שחיילי
כאשר השתלטו המחבלים מחדש על
צה״ל עזבו את הכפר והמשיכו במירדף
הכפר אל־חיאם — בתום הסכם הפסקת־אחרי
המחבלים לעבר כפרים אחרים.
האש ושביתת־הנשק בינם לבין הכוחות
לא המחבלים הם שרצחו אותה וכרתו
הנוצריים שהושג לפני מספר חודשים —
את ראשה באכזריות. מי שעשה זאת היו
הם לא מצאו בו עוד תושבים נוצרים,
אנשי הפלאנגות הנוצריות, שנכנסו אל
שיוכלו להתעלל בהם. תחת זאת כילו
אל־חיאם יחד עם כוחות צה״ל.
את חמתם במתים הנוצרים.
מרים עבדאללה לא היתה הקורבן ה לטענת
אנשי הפלאנגות חיללו המחב יחיד
של אנשי פלאנגות הנוצריות. אלה
לים את בית־הקברות הנוצרי שהיה קיים
מיהרו אל הכפר המוסלמי השנוא, שבקר באל־חיאם.
הם ניתצו את המצבות שבו,
בות שנערכו בעבר באיזור בין המחבלים
חפרו את הקברים, הוציאו מתוכם את
לנוצרים, עבר מספר פעמים מיד ליד.
השלדים והתעללו בעצמות היבשות, כש הם
נתנו פורקן ליצריהם, פרעו בצורה
הברוטאלית והברברית ביותר את החש הם מרסקים אותן ומפזרים אותן לכל
עבר. כאשר חזרו הנוצרים לכפר והבחינו
בון שהיה להם עם המחבלים על בשרם
בכך, הם מספרים, לא יכלו להבליג על
של התושבים האזרחיים של הכפר.
בסערת הקרבות, כאשר כוחות צה״ל, זעמם ונקמו בתושבים המוסלמים שנות עסקו
בלחימה ונטשו למעשה את אל -רו בכפר.
חיאם, השתלטו אנשי הפלאנגות עליו,
אלי תפור !

אור אבנר מדווח 11להת גו בו תבבירת מצר״ :

הדברים האלה נכתבו על-ידי
אורי אכנרי בקאהיר, לפני שובו
לארץ. הם מביאים את התרשמותו
הכלתי-אמצעית מתגובות המצרים
על המאורעות כארץ.
בגיליונות ׳הבאים ידווח אבנרי
כיתר הרחבה על שיחותיו עם אי־שי-מפתח
מצריים.
ן * וצאי שבת.11.3 ,
)•4עמדתי על מירפסת חדרי, בקומה ה שמינית
של מלון שרתון בקאהיר. מולי
הבהיקו האורות הצהובים של העיר, ש השתקפו
במימי הנילוס. בשעה זו, בחצות
הלילה, זהו מראה קסום, שובה־לב.
הצמדתי את הטרנזיסטור הקטן לאוזני.
מבין הקולות הרמים של תחנות קאהיר,
הגיע אלי ממרחקים הקול החלוש של
קריין־החדשות של שידורי ישראל.

אחרי המילים הראשונות הכינותי
שקרה משהו נורא• אף לפי
נוסח המהדורה המאוחרת, אי־־אפ־שר
היה להכץ כדיוק מה.

איוו זה ון וה ...
*ץ אותו רגע עמדה שהותי בקאהיר
*ו בסימן המעשה הזה ותוצאותיו. מאות
שיחות נסבו סביבם — החל בשיחתי עם
אשת־הנשיא (ראה עמודים 33־ )32 וכלה
בחילופי דברים עם נהגי־מוניות, אנשי־ביטחון,
זבניות ואנשי־חברה.
אילו קרו הדברים לפני חצי שנה, היו
העיתונים מתמוגגים בוודאי לאידה של
ישראל. מבצעי הפעולה, שחדרו ללב ליבה
של ישראל, בוודאי היו מועלים על נס כגיבורי
האומה הערבית, כפי שעשה ה פרשן
ברדיו הסעודי למחרת הפעולה.
אף בינתיים זרמו מים רכים

כיאור, העוכר כאן למרגלותי. היה
ביקור אל־סאדאת כירושלים. הי־תה
פעולת לארנאקה. היה מסע
הגידופים של הנהגת אש״ן! נגד
הנשיא. היו האיומים על חייו.

מה?עש1ה בגין?
ה היתה התגובה הראשונה, של
האיש המצרי על הזוועה?
ברר זאת, בשיחה אחרי שיחה.
לא מפני שהאנשים מת עה,
או מפני שאינם
להיפר׳ הכל מדברים
?יון. אלא ש־ו
זה את
ת הסות־בטעות

לגמרי

לא היתה שום סימפטיה לפלסטינים,
ודמכצעי־הפעולה כפרט.
אך היתה הרגשה שמר בגין עצמו
אשם לא מעט כמה שקרה, מפני
שהוא דחף את הפלסטינים לתוך
פינה, ולא הותיר להם שום מוצא,
מלכד מעשי-ייאוש.
ובעיקר: שניהם, הישראלים והפלסטי נים,
כל אחד בדרך שלו, מפריעים להש גת
השלום ולהגשמת חזונו של הנשיא.
תחילה דיווחו העיתונים באופן אובייק טיבי
על המעשה. בהבלטה, בעמודים ה ראשונים,
אך בלי פרשנות. היה גינוי, אך
גם הוזכר שיש צורך לפתור את הבעייה
הפלסטינית. הוזכר גם כי מר בגין עצמו
היה פעם טרוריסט, שהשתמש בשיטות
דומות כשהיה במצב דומה.
אך בעיקר היתה המחשבה נתונה להמ שך.
הכל היו בטוחים שבגין יתקוף בלבנון.
דובר בגלוי על המטרות, ההיקף
והתוצאות של הפעולה הצפוייה.

ועל הכל ריחף החשש הגדול :
שמא יעשו הישראלים מעשה
שיחכל כיוזמת־השלום הפצועה,
ואולי ינחית עליה מכת־מוות?

״אתם מפציצים מתחת ד
ף* יום הרביעי בבוקר עמדתי שוב
על מירפסת (שם הקליטה יותר טו בה)
ושמעתי פרטים על הפלישה. בחשש-
מה יצאתי לפגישותי. מה תהיה התגובה?
איך יתייחסו אלי, הישראלי היחידי ב־קאהיר,
לאור הדברים שנאמרו זה עתה?
לפני חצי שנה אפשר היה לנחש את
התגובה מראש: גינויים פרועים, קריאה
לפעולה ולנקם.

הפעם היתה !התגובה שונה לגמרי.
תחילה נראה כאילו אין תגובה
כלל. ושוב: מפני שהרגשות היו
מעורבים, וניטרלו זה את זה.
קשה לערבי להיות שווה־נפש, כאשר
אח ערבי מותקף. הפצצת מחנות־הפליטים
עשתה, כרגיל, רושם קשה.
יחד עם זאת, אצל אנשים מתוחכמים,
ובשיחות פרטיות, שמעתי הערכות מתוחכמות,
מפוכחות. הפעולה לא נראתה, ב אותו
שלב, באור שלילי לגמרי. היו בה
נקודות חיוביות.

אחרי הכל, היא הוכיחה בעליל
את נכונות סיסמתו של הנשיא
אל-סאדאת :״כלי מצריים אין
מילחמה, וכלי מצריים אין שלום.״
סוריה, בעלת הפה הגדול, אינה
מסוגלת לעשות דבר כדי להגן על
הפלסטינים. לוב ועיראק משותקות.
אף אחת אינה יכולה לפעול
כלי,מצריים.

ואשר לפלסטינים עצמם — שיידעו מה
זה להישאר לבד בשטח, בלי עזרת המצ רים.
הם רצחו את יוסף אל־סבאעי, וזהו
פצע פתוח. אנשי קומנדו של אש״ף, ש הגיעו
ללארנאקה, ירו בגב החיילים ה מצריים,
שהסתערו על המטוס החטוף. הם
קיללו את מצריים ואת נשיאה. עכשיו הם
נוכחים לדעת שבלי מצריים כוחם אפסי.

וודו 1זוליוח נוחו
ולס טעות חמורה היא לחשוב ש־בכך
נגמר העניין הפלסטיני לגבי
המצרים. להיפך.
מילבד כמה אנשים ברחוב (״ימח שמם
של הפלסטינים. צריכים להרוג אותם
אחד־אחד!״) ממשיכים המצרים לשאת
באחריותם כלפי הפלסטינים.

אנשים מתוחכמים רואים בפרשה
כולה הוכחה נוספת לצורך
החיוני לפתור את הכעייה הפלסטינית,
כצורה זו או אחרת. כפי
שאמר לי מצרי חשוב, תוך תיקון
הסיסמה של אל-סאדאת :״כלי
מצריים לא תיתכן מילחמה. אך
כלי והפלסטינים לא ייתכן שלום.״
ולראייה: על-ידי פעולה קטנה, של
קומץ אנשים, הצליחו הפלסטינים לתקוע
יתד בגלגליה של מכונת־השלום הסאדא־תית,
להעביר את המרחב כולו לפסים
של מילחמה חדשה.

ה יהיה אם אלף חוליות-טרור
פלסטיניות תפעלנה ככל רחבי ישראל
והעולם הערכי, וכעולם בולו?

מדוע עשו זאת?
*** אלה אחת שחזרה בלי סוף היא :
מדוע עשו זאת הפלסטינים?
המניעים ברורים. הפלסטינים חוששים
שמא יישארו בחוץ, שמא ימכרו אותם ב*
משא־ומתן לשלום, ולכן רצו להזכיר לעו לם
שהם קיימים. הם רצו לעצור את יוז מת
אל־סאדאת — אם מפני שהם מתנגדים
בכלל לשלום, כאנשי חזית־הסירוב,
אם מפני שהם מתנגדים לשלום שייעשה
בלעדיהם, כאנשי עראפאת.
אך מדוע עשו זאת עכשיו, כשהיו צריכים
להיות בטוחים שישראל תנצל את
התירוץ כדי לכבוש את דרום־לבנון?
מדוע עשו זאת בשעה שהם מסוכסכים
עם המדינות הערביות, וצריכים היו לדעת
ששום כוח ערבי לא יחוש לעזרתם?

מדוע הקריבו את הבסיס הטריטוריאלי
האחרון שהיה להם, בדרום
לבנון, למען פעולה בודדת !
למצרים אין תשובות לשאלות אלה.
אחמד עוסמאן, רב־המרגלים לשעבר ש־אירגן
את פריצת כלא שאטה (העולם הזה

,)2107 אמר לי בקפטריה של המלון:
״זה מסריח ! יש כאן מזימה. אני לא יודע
מהי, אך אני מריח אותה ! ״

היכן מצו״ס?
הרי היומיים הראשונים, החלה
דעת־הקהל המצרית לנטות יותר ויו תר
נגד ישראל, הן ביגלל היקף הפעולה,
הן ביגלל הפרטים על אכזריות הפגיעה
באוכלוסיה אזרחית (ראה הנדון).
מצריים המשיכה ללגלג על סוריה, עי ראק
ולוב, על שלא עשו דבר כדי לעזור
לפלסטינים, אחרי שהסיתו אותם. אולם
שום מצרי בר־דעת לא יכול היה להתעלם
מן המסקנה ההגיונית הנובעת מהאשמה

אם מאשימים את המדינות
האלה עד אי־הפעולה, משמע שהי-
תה צריכה להיות פעולה. אם הי־תה
צריכה להיות פעולה, היכן
מקומה של מצריים ץ
אי־הנוחות גוברת. אפשר לשמוח לאי דה
של חזית־הסירוב, שאינה מסוגלת לפ עול
בלי מצריים. אך אי־אפשר לשמוח
על עצם העובדה שהעולם הערבי כולו
עומד כיום חסר־אונים מול התקפה ישר אלית,
ביגלל הפילוג העמוק השורר בו.

המסקנה העיקרית, לגבי המצרים,
מכל ההשתלשלות. העקובה־מדם
היא: כל התעלמות מן העניין
הפלסטיני היא שטות.
את הגישה המצרית להצדקה המוסרית
של פעולת־צה״ל ביטא עיתון מצרי אחד,
במשל שפירסם במאמר ראשי.
מעשה בשני בעלי אחוזות שכנות. אחד
מהם האשים את רעהו שמאחוזתו באים
שועלים וטורפים את תרנגולותיו. המתלונן
תבע משכנו לפעול ולהרוג את ה שועלים.
השכן אמר שזה לא עניינו.

ה עשה בעל-התדנגולות? הוא
נטל לידיו כלי-משחית, הזעיק את
משרתיו, התנפל כלילה עד בית
שכנו והעלה אותו כאש.
שאל העיתון: מה ייעשה לאיש כזה?
האם לא יכניסו אותו לכלא?

*היה כמאמר זה פסוק מוצנע אך
מאלף. נאמר בו :״מי שגינה את
פעולת מצריים בלארנאקה, האם
אין הוא חייב לגנות את הפעולה
רבת-העוצמה של ישראל כלבנון?״
עצם ההשוואה של פעולת צה״ל למיב־צב
שכל מצרי מצדיק אותו ומתגאה בו,
הוכיחה כי בשלב זה עדיין לא נשרפו
הגשרים הפסיכולוגיים בין שני העמים.
בשלב זה — היום השני והשלישי של
הפעולה — עדיין לא עמדה פעולת צה״ל
בראש כל החדשות. מצריים היא גדולה,
ויש בה מאורעות רבים. סיורי הנשיא ב-
(המשך בעמוד )34

ד מו ת ה

עו ד

1ן | 11| \ 1| 1¥ישיש מוסלמי שיעי יושב בכיכר המרכזית של וועיירוז בינת אל־ג׳בייל, בפתח חנותו
1^ 111111 המרוקנת, שעות מיספר אחרי טיהור העיירה בידי כוחות צה״ל. כמה מאות מתושבי
העיירה רוכזו באחד מפרבריה, אבל ישיש זה סירב להתכנס עימם, ניצב לשמור על החנות שלא נותר בה
מאום. משמאל נראה בית שהכתובת בערבית עליו מעידה כי שימש כמיפקדה לצבא־הלבנוני־הערבי.

1י ה ;| 1 1 \ 1 1 ¥תוגה על פניז של לוחס ישראלי חבוש מיצנפת פו 1 1 1111 חזהו. החייל הוא אחד מיחידת׳רגלים שנעה בטור נגמד
הפעם לא ניתן היה לחוש בהבעות־פניהם של הלוחמים שימחת
אוייב. פעילותם בקרב אוכלוסיה אזרחית, שהיתה הנפגעת העיקרית מו

^ ודלתה תו ת חי ם ירתה מטחים של •*י
פגזים אל מעבר להרים, אל מטרות
בלתי נראות. קולות הנפץ של היציאות
הרעידו את חללו של העמק הקטן והירוק.
בשולי הדרך המוליכה אל העמק

ילדי הכפרים הנוצרים שבסביבה הסתו בבו
בין התותחים, הציעו לחיילים חפיסות
סיגריות אמריקאיות במחיר הזול ממחירם
בחנויות הפטורות ממכם בישראל. בין
ירי אחד למישנהו עמדו עמם התותחנים
על המקח.
מחזה אבסורד. יורים מטח — קונים
סיגריות. עוד מטח — אוכלים. טוענים
את התותחים וכשאלה מסיימים את מנתם,
פורשים הצידה, מתעטפים בטלית ומת פללים.
בתוך
כל זה מסתובב ערבי עם חמור.
בשלווה סטואית הוא מעמיס ארגזי פגזים

שירותים ושש־בש

למחרת כיבוש העיירה בינת אל־ג׳בייל. הציוד
האפסנאי הראשון שהובא למקום היו בתי־שימוש
ניידים (למעלה) ואילו החיילים שהוצבו במקום התמודדו בשש־בש (למטה מימין).
ריקים על החמור. צלמים עטים על הת מונה,
להנציח את הסיוע של הנוצרים
המקומיים לתותחנים הישראלים.
״היי!״ צועק אחד המפקדים לעבר ה חמר
,״תסתלק מפה!״
״מה אתה רוצה ן״ מרגיעים אותו ,״תן
לו לעזור!״
״איזה לעזור?!״ אומר המפקד ,״אחר-
כך יאשימו אותי שהנחתי לו לגנוב לנו
את ארגזי התחמושת!״

1ו ת צלמי הטלוויזיה האמריקאים
** עיין במפה הטופוגראפית שהיתר,
פרושה.לפניהם .״זה צריך להיות כאן!״
הצביע אחד מהם לעבר ערימת גרוטאות
של מכוניות הרוסות, שהיתר, מוטלת ב שיפולי
אחת הגבעות.
הצלמים נטשו את מלוויהם וחמושים
במצלמות ומכשירי־הקלטה ירדו במורד
הגבעה. מלמעלה לא נראה היה מה יש
לצלם למטה: גבעה חשופה של סלעים
וצימחיה דלה. לרגע נעלמו אנשי הטלוויזיה
מאחרי ערימת הגרוטאות. כעבור דקר,

מי דו

;זמי
111

חמור מ״ שנשאו

התרגש למראה טור השיריון של צה״ל שנכנס לכפרו, ממשיך
במלאכתו: הובלת מיס לשתיה על גבי חמורו, לחלוקה בין התוארבעה

וות־צמר,
שחזיית־מגן נגד כדורים מגינה על
ווים לטיהור הגיזרה המזרחית של דרום־הלבנון. צבאות ניצחון האופיינית לקרבות מול
׳חימה במחבלים, הותירה בהם את רישנמה.

שבו כשהם מובילים לפניהם
מחבלים, שהרימו ידיהם לכניעה.
״איך ידעתם שהם שם?״ נשאלו ,״איך
לא פחדתם?״
״לא ידענו,״ סיפר אחד מהם .״אתמול

שבים המעטים שנותרו בכפר. אל־חיאס היתה אחד ממעוזי ארגוני
המחבלים, ממנה חלשו על יישובי המובלעת הנוצרית של קליעה
ומארג׳ עיון. כשיצאו כוחות צה״ל את המקום, השתלטו עליה אנשי
הפלאנגות ופרעו חשבונם עם התושבים שנתנו מחסה לאוייביהם.

״זה מוכרח להיות מחבל,״ אמר אחד
היו כאן האנשים שלנו בביירות. בעת
מהם ,״הוא פשוט לא יודע שאנחנו כבר
המנוסה הם איבדו כאן מצלמה. ביקשו
מאיתנו שננסה לחפש אותה. הלכנו לחפש י כאן.״
מצלמה ומצאנו מחבלים.״
עוד מרחוק סימנו למכונית לעצור. אבל מבוהלים היו
המחבלים
גם הצלמים וגם
נהגה המשיך לדהור קדימה במהירות. ירו
מהפגישה הבלתי צפויה. המחבלים שכחו
יריות אזהרה באוויר והוא המשיך ב לירות.
הצלמים שכחו לצלם.
נסיעה המטורפת, מתעלם מהחיילים שב שני
צידי הדרך.
ן * כונית ,,פולקסוואגן״ ירוקה הגי־
*•! הה לפתע מאחד הכפרים, דהרה בדרך
המובילה צפונה, אל הכפר השכן. החיי לים,
שהיו עסוקים בהתארגנות בכפר, הבי טו
לעבר המכונית הדוהרת לקראתם. ה מראה
הזעיק אותם.
הכפר ממנו פרץ הפולקסוואגן הירוק
נכבש יממה קודם לכן. הוא נסרק וטוהר
מבית לבית. לא נותרה בו נפש חיה.
האזרחים נמלטו. המחבלים שהיו בו חוסלו.
הכפר ננטש והכוחות שכבשו אותו
דילגו לכפר אחר.
״מאיפה הוא בא, לכל הרוחות?״ תמהו
החיילים.

לרגע קפאו הכל: לירות או לא לירות?
ההתלבטות נמשכה שניות. כיוונו את
נשקם לעבר המכונית וירו לעברה צרו רות.
הפולקסוואגן המשיך להתקדם על
הדרך כמה עשרות מטרים, לפני שסטה
ממנה והתהפך לגיא שבצד הכביש.
קבוצת חיילים התקרבה בחרדה אל
המכונית ההפוכה, נשקם דרוך בידיהם.
חששו לגלות שמא ירו במכונית הלא נכו נה.
אחד התכופף ושלף מתוך המכונית
ההפוכה רובה קלצ׳ניקוב.
״זה בכל זאת היה מחבל,״ פרצה אנחת
רווחה מפי כולם.

הוא כל מה שנותר מבית אבן זה, ששימש כמישכנו של אחד
! ! 11י ד
מעשירי העיירה בינת אל־ג׳בייל. הבית הופצץ מן האוויר, בהפצצה

שקדמה לטיהור העיירה על ידי החי״ד. בתמונה מימין, במרכז: לועו של תותח מתנייע
של׳צה״ל מופנה לעבר סוללות הירי של המחבלים, שהפגיזו את יישובי אצבע הגליל.

שעון
שוויצרי ־
מצוין
במדינה העם
המתים עז שוו־ םבתות

האם חיה הייצוג
הממזכהי בהלוויות חח?7ים
אות?איפה״ואיפה ך

גיטרות * אקורדיונים
כלי־נשיפה * אורגנים תופים מיתרים ־-¥
השאלה 4מכירה 4
תיקונים
גיו אלנבי ( 48 ליד רח׳ גאולה) ת׳׳א,
סל 57773 :־03
נוסד ב־ 940ת

ר,מועצר. והסדרה הי חו רי סבס סו ר ט
מתנת חברת עוו/^\/ו\/ו שוויץ במלאות 30
למדינת ישראל
מצית מרוין
חינם לכל קונה
שעון מהין

ו\ו ו^\/מו\/ו

ש עוני

!וג־צעיר

החל מ״500׳ 12ל״י במזומן עד הכניסה
(כולל מ.ע.מ. והוצאות)

ודירת 3חדרים בידכם.
בשדרות לכיש
שינון וישתו

דירות 3חדרי ם ב שטח 74—72מ״ר
בחירי ם מ מוצעי ם 160,900ל״י —
179,500ל״י.
דירות 2חדרים, בשטח 55מ״ר
במחיר ממוצע 143,600ל״י
המחירים אינם כוללים מ.ע.מ.

הלוואות בלתי צמודות עד 116,800ל״י
בהתאם ל״זכאות״ כולל מענק מותנה.
— אפשרות להלוואה נוספת —
פרטים ומכירה: קרית־גת, רח׳ הגפן , 116 .טל 92604 .־051
בימים ב /ג׳ ,ד׳ .בשעות .19.00—16.00 ,14.00—9.00

111^ 11־ ^ 1זיות שימו ובימות שמה חיוו .

קדית-גת

ע 1וויץ

14 מחיילי צה״ל נפלו בפעולה בדרום
הלבנון, בשלב הכיבוש. לפני המוות שווים
היו, והוא לא ד,יפלה ביניהם. אולם בהי-
לקחם למנוחת עולם, התנהלה מערכת
ההלוויות הממלכתית בצורה מוזרה ביותר.
מוזרה בלשון המעטה, שכן לפתע התגלה
כי לפני ממשלה זו, לא כל הנופלים
שווים הם.
תופעה זו התגלתה בישראל לראשונה,
הפעם, ומוזרותה גברה עוד יותר לנוכח
העובדה שאלד, הן ההלוויות הממלכתיות
הראשונות שמקיימת ממשלת הליכוד. צר,
צר מאד על שד,טכסים חרגו מכללי היושר
והשיוויון, ושנעשו מעשים שיש בהם משום
הודאה בכך שגם הנותנים את חייהם
למען המדינה נחשבים, בעיני הממשלה,
בהתאם למוצאם המיפלגתי והסקטוראלי.
כרגיל בפעולות צבאיות בישראל, עלה
מישקל הנופלים מבני ההתיישבות העו בדת
על זה של יוצאי העיר.
שישה מבין הנופלים הם בני ההתייש בות
העובדת ׳ :אבשלום בן־יהודה, מקיבוץ
עין־שמר; יהושע ארליך מקיבוץ גלעד;
יעקב כתנא מקיבוץ שדות־ים ; רן לורברט
מקיבוץ מעוז־חיים; ראובן שריג מקיבוץ
בית־העמק ; שי ויטריט ממושב תימו רים.
שמונה
מבין הנופלים מוצאם מערים
שונות: ישראל אריאל מפתח־תקווה ;
שלום בארי מחיפה; שמעון בללו מחולון
; מריום זילברמן מהרצליה ; ירון
חכים מתל-אביב: ניסים כהן מרחובות ;
ראובן סלומון מנתניה ! דויד קופשטיין
מחיפה.
קנ ה: מידה? ניתן היה להתייחם ל הלוויות
אלה לפי כל קנה-,מידה שהוא,
ובלבד שיהיה אחיד. כאשר החליטה ה ממשלה
לכבד בנוכחותה את הלוויות חללי
אוטובוס הדמים, הקפידה על ייצוג מכובד
בכל אחת מהן. במרבית ההלוויות הופיע
שר, ובאחרות הופיע חבר־כנסת בשם ה ממשלה.
אומנם, חדי־עין יכלו לשאול
שמא היתד, הממשלה נוהגת יפה יותר
אילו, במקום לשלוח כמה שרים להלוויה
אחת היתה שולחת שר אחד לכל הלוויה
וכך לא היה נוצר מצב שחלק מהד,לוויות
יכובדו במיקבץ של שרים כל אחת, לעומת
הלוויות אליהן נשלחו חברי־כנסת בלבד.
אולם, כללית ניתן לומר כי בהלוויות
חללי האוטובוס שכולם, להוציא שלושה
מקיבוץ נווד,־ים היו בני עיר, ולא בני
ההתיישבות, היה ייצוג נאה וכמעט שווה
של הממשלה, והיתד, תחושה ברורה כי
הממשלה עשתה הרבה למען ירגיש העם
שהיא מכבדת את מתיה.
תמונה שונה לחלוטין נצטיירה מייצוגד,
של הממשלה בהלוויות חללי הפעולה ה צבאית
בלבנון. מבין 14 ההלוויות שנערכו,
רק בשתיים נכחו שרי־ממשלה. הלוויה
אחת כובדה על־ידי יו״ר הכנסת. ל11-
הלוויות לא שלחה הממשלה ולו נציג
אחד. ב־ 11 אלה נכללים, אולי במיקרה,
כל חללי ההתיישבות העובדת.
גם השתתפותם של השרים בהלוויות
החיילים בני העיר מוזרה ביותר, מבחינת
העיקרון שלפיהם נבחרו המקומות בהם
נכחו שרים אלה.
הנציג הבכיר של הממשלה, שר־ד,בי טחון
עזר וייצמן, השתתף בהלווייתו של
ישראל אריאל, בן פתח־תיקווה, שהיד,
תלמיד ישיבת ופנימיית כפר־הרוא״ה.
הנציג השני של הממשלה, שר־ד,קליטה
דויד לוי, השתתף בהלווייתו של רן לור-
ברט מעפולה. דיווחי העיתונות על הלוויות
אלד, ציינו, כי השרים וייצמן ולוי הופיעו
בשם הממשלה והביאו את דברה.
טן ן 0מ ר. הנציג הבכיר הנוסף של
הממשלה, יושב־ראש הכנסת יצחק שמיר,
השתתף בהלווייתו של ירון חכים. בניסיון
לברר מדוע השתתפו שני השרים ויו״ר
הכנסת דווקא בהלוויות אלה, התקבלו
תשובות פשוטות לפחות לגבי שתיים
מהן. שר־הקליטד, דויד לוי הוא איש בית-
שאן, ואך טיבעי היד, כי ישתתף בהלוויית
בן עפולה, שכנתה של בית־שאן. אשר
לירון חכים, הרי הוא צאצא למישפחת
אליהו חכים, מראשי הלח״י שהוצא להורג
(המשך בעמוד )35
העולם הזה 2115

הסיבה האמיתית מאחרי סירובו של יצחק נבון
שלה. כדי למנוע ספק ביחס לקולות אלה,
ערך ברעם סיבוב בין כל חברי־הכנסת
של המיפלגה! וכל אחד מהם הבטיח לו
נאמנה כי יבחר בנבון. היו גם כאלה,
סיפר ברעם באותו מעמד, שנעלבו מעצם
השאלה.
גם חברי-הכנסת של ד״ש הבטיחו כולם
כי יתמכו בנבון. היו אומנם מספר חב רים,
ביניהם שר המישפטים שמואל תמיר,
שרמזו לברעם כי אל לו לסמוך על הצ בעתו
של מנהיג המיפלגה, הפרופסור
ייגאל ידין, אולם בשיחה אותה ניהל
ברעם עם ידין עצמו, הבטיח לו זה את
התמיכה בנבון. ידין אף הגדיל לעשות,
וטילפן לנבון והבטיח לו את תמיכתו.
אולם לא כל 15 הקולות של ד״ש הוב טחו
לנבון. אחד מחברי־הכנס של ד״ש,
זיידן עטאשי, היה צריך לשהות בחוץ־
לארץ דווקא ב־ 5באפריל. הוסכם בין
ברעם לבין עטאשי כי מיפלגת העבודה
תממן את נסיעתו חזרה ארצה ואת טיסתו
לחוץ־לארץ לאחר ההצבעה, כדי שתמי כתו
בנבון תתבטא בהצבעה.
לברעם הובטחה גם תמיכת ארבעת חב-
רי־הכנסת של הסיעות הקטנות. שני חב־רי-הכנסת
של מחנה שלי, אריה אליאב
ומאיר פעיל! ח״כ ר״ץ שולמית אלוני,
שהבטיחה את תמיכתה ואף הציעה את
עזרתה ללובי שאירגן ברעם, וח״כ ל״ע
גדעון האוזנר.

אגודת ישראל
ופלאטו־שרון

א 11ד \ ז

ך* ישיבה שנערכה ביום החמישי
י י האחרון, בלישכתו של יושב־ראש
מיפלגת העבודה שימעון פרס, הזכירה
את הימים הטובים של מפא״י. סביב ה שולחן,
בחדרו המהודר של פרס, בקומה
השניה של הבית ברחוב הירקון , 110 ישבו
פרס עצמו, ח״כ יצחק נבון, מי שהיה
מועמד המיפלגה לנשיאות, ח״כ עוזי ברעם
וח״ב יוסי שריד. מאוחר יותר הצטרף
אליהם גם מי שהיה שר־האוצר, יהושע
רבינוביץ. רבינוביץ אומנם לא זומן לפגישה
זו, אך היתה לו פגישה מאוחרת
יותר, בנושא אחר, עם פרס. כאשר הודיעה
המזכירה כי רבינוביץ הגיע, לא רצו
הארבעה כי יחשוב שאין משתפים אותו
בהחלטות והוא נתבקש להיכנס פנימה.
חמישה חברי־הכנסת ישבו, כשלפני כל
אחד מהם רשימה של כל 120 חברי־הכנסת.
ליד כל שם סומנו במשך הפ
גישה
אחד מהסימנים הבאים
או הישיבה נועדה לברר אם יש
ליצחק נבון סיכויים להיבחר לנשיא המ דינה,
בבחירות שתערכנה ב־ 5בחודש
הנא.
ועוזי. ברעם, מי שעמד בראש המטה
הבלתיירש׳מי של מיפלגת העבודה למען
נבון כנשיא המדינה, היה ראש המדברים.
ברעם הציג בפני נבון חישוב פשוט, לפיו
כמעט אין ספק שייבחר, אם יסכים להציג
את מועמדותו ולרוץ לתפקיד.

שכונו של כרעם היה פשוט. ל ׳*
1נבון הובטחו 32 קולות של מיפלגת
העבודה, עם שני חברי־הכנסת הערביים

^ כר־ הכנסת של פאג״י, זלמן כהנא,
י 1בא אל נבון מיוזמתו והבטיח לו
את תמיכתו. ואפילו ח״כ שמואל פלא־טדשרון,
התומך בממשלת בגין בכל הצ בעה,
כמעט באופן אוטומטי, הבטיח כי
הפעם ימרה את פי ראש־הממשלה ויצבע
למען נבון.
אחת הפעמים הבודדות בהן נערכו מג עים
בין מיפלגת העבודה לבין סיעת חד״ש
(רק״ח ושותפיה) בכנסת, היתד, בעניינו
של יצחק נבון. רק״ח הודיעה כי היא
מעמידה את כל חברי־הכנסת שלה לרשות
נבון.
למרות שמנהיג המפד״ל, הד״ר יוסף
בורג, הודיע כי סיעתו תתמוך במועמד
ראש־הממשלה לנשיאות, הודיעו שני חב-
רי־כנסת כי בעניין זה הם מפירים את
המשמעת הסיעתית. היו אלה ח״כ אברהם
מלמד, אשר טרח בשבועיים האחרונים
לפרסם את דבר ״מרידתו״ בכל אמצעי-
התיקשורת, וח״כ דויד גלס, אשר הבטיח,
בשיחה טלפונית מחו״ל, את תמיכתו ב־נבון.
אלה
הם הקולות הבטוחים שהיו ליצחק
נבון, כאשר הוא החליט, ביום הראשון
האחרון, שלא להציג את מועמדותו. היו
אלה 60 קולות, מחצית מחברי־הכנסת.
חוק בחירת נשיא המדינה קובע, כי על
הנשיא להיבחר בהצבעה הראשונה ברוב
מוחלט, כלומר ברוב של לפחות 61 חברי־כנסת.
אם אין מועמד הזוכה ברוב כזה
נערך סיבוב שני, בו מתמודדים שני המועמדים
אשר קיבלו את מספר הקולות
הגדול ביותר. גם בסיבוב זה חייב הנשיא
להיבחר ברוב מוחלט, של לפחות 61 חב-
רי־כנסת. אם אף אחד מהמועמדים לא
משיג רוב כזה, נערך סיבוב שלישי ואז
יכול הנשיא להיבחר ברוב רגיל.

ה או ל טי מ טו ם
של בגין
ועלי הבחירות הוותיקים ידעו
״ כי יצחק נבון לא יהיה זקוק לשני
הסיבובים הנוספים. היה ברור כי בנוסף
לקולות הבטוחים, יהיו כאלה — בליכוד
ובשאר חלקי הקואליציה — אשר ינצלו
את העובדה שההצבעה היא חשאית, ויצ ביעו
כנגד מועמדו של ראש־הממשלה מנ חם
בגין, הספק־פרופסור יצחק שווה. בין
אלה הוזכרו שמותיהם של שר־הדתות
אהרון אבו־חצירא מהמפד״ל ושר־הביטחון
עזר וייצמן, אשר לדעת רבים היו׳מצביעים
בעד נבון. לגבי משה דיין, שהוא
ידידי אישי של נבון, היתד, סברה שהוא
לא יבוא כלל לבחירה, כדי לא להעמיד
עצמו במצב לא נעים.
אין ספק כי אם היה נבון מציג את

מועמדותו לא היה עושה כן מועמד הליברלים,
הד״ר אלימלך רימלט. ואז, למרות
הצהרתו של מנהיג הליברלים שימחה
ארליך, כי במיקרה כזה תצביע חטיבת
הליברלים שבליכוד למען מועמד ראש-
הממשלה, היו כאלה שהיו פורקים את
עול המישמעת הסיעתית והחטיבתית ומצ ביעים
למען נבון כנשיא המדינה.
חישוב זה לא היה ידוע רק לנבון,
אלא גם לראש־הממשלה מנחם בגין. אולם
בגין לא הירפה ממועמדו והתעקש על
בחירתו. השמועות שבגין הבטיח הבטחה
אישית לידידו, איל-הממון ניסים גאון,
כי יצחק שווה יהיה הנשיא הבא של
מדינת ישראל, עשו להן כנפיים.
בגין אף קרא לשיחה בנושא זה את
עמיתו להנהגת הליכוד, שר־האוצר שימחה
ארליך. השיחה התקיימה באחד מימי
השבוע שעבר, בנוכחות סגן השר יורם
ארידור. במסכת היחסים שבין בגין לאר־ליד
לא נשמעו מעולם מילים כה קשות.
בגין טען בפני ארליך כי 15 המנדטים
של הליברלים הם בעצם לא של הליבר לים
.״המצביעים המסורתיים שלכם הצ ביעו
ד״ש,״ הוא אמר לארליך הנדהם,
״אתם חייבים את מרבית המנדטים שלכם
לתנועת החרות ולי אישית.״ באותה שי חה
גם הזכיר בגין בעדינות, כי עד היום
הוא לא הביע את דעתו על הכישלונות
במדיניות הכלכלית של ארליך, אולם נוהג
זה של ראש־הממשלה עלול, לדבריו -ל היפסק.
בגין תבע מארליך כי קולות
חברי־הכנסת של הליברלים יינתנו לשווה.
הוא הבהיר כי את בחירתו של שווה
לנשיאות הוא רואה כמיבחן אישי שלו
כראש־ממשלה.
אין ספק כי האיש ששמח ביותר
לשמע החלטתו של יצחק נבון, שלא
לרוץ לנשיאות, היה מנחם בגין. הוא
שהה בוושינגטון בעת שנבון פירסם את
החלטתו. היתה זו שימחה מוקדמת, משום
שאלימלך רימלט, שהחליט לרוץ לנשי אות,
יזכה בוודאי ברוב הקולות שהובטחו
קודם לנבון, בנוסף לחברי-הכנסת של
הליברלים. אולם נשירתו של נבון מדד
מירוץ נתנה לבגין אורכה, עד לשובו
מחוץ־לארץ, כדי להפעיל מכבש פוליטי
ואישי ולנסות ולהפיל את רימלט.

גולדה הכ שילה
פעמיים

ין ספק כי נבון, בן ה־ ,57 רצה להיות
נשיא המדינה. פעמיים בקאריירה
(המשך בעמוד )34

1 34

בשיחה נ ת שעתיים עם אוו אבנו גירתה א״האן אריס אואת
שהמודיעין המצוי הוויע לבעלה כי הכדסטינים זוממים רוצות אותה

ג׳יהאן: כאשד. אני יכולה להבין
ללבה של כל מישפחה שאיבדה את אחד
מבניה. אני יודעת מה היא מרגישה. זוהי
עובדה. אני מרגישה זאת. כל אדם אצלנו
יכול להרגיש זאת. לבי עם מישפחות
הקורבנות.
אני אומרת: אנו רוצים להשיג שלום.
למנוע את כל הדברים האלה.
בעלי הלך לישראל, דיבר לפני העם,
לפני הכנסת, לפני העולם כולו, כדי למ נוע
את ההרג. את אובדן הבנים שלנו,
את אובדן החיים.
והנה, מה קרה? לא השגנו את השלום.
אילו השגנו את השלום, כל זה לא היה
קורה. אני מאמינה בזה. אבל כשזה לוקח
כל־כך הרבה זמן, אז מובן שקורים דברים
כאלה. ואנחנו לא רוצים שזה יקרה.
הצרה היא שלעם הישראלי אין אמון
באף אחד. אנחנו לא ידענו זאת. לא
יכולנו קודם לכן להאמין בזה.
למה זה? למה?
אכנדי: שני העמים שלנו שונים
מאד. זהו אחד ההבדלים. אתם יושבים
בארצכם מזה 6000 שנים ויותר, ברצף

אמות׳ ובעלי -ומה
וא והזמין את
מו בגין דקאודר?
היסטורי, ואתם יושבים לבטח. יש לכם
הרגלים של אמון. אני מרגיש בזאת בכל
יום שאני כאן. אבל לעם היהודי קרו
דברים במאה ה־ .20 זה השפיע עליו.
אין לו אמון בעמים אחרים. אנחנו לא
כמו המצרים.

היא היתה מקסימה, כרגיל. היא. וזיתה, משכנעת, פרכיר, .
כמו כפעם הראשונה, הזמינה אותי ג׳יהאן אל־סאדאת אל לישכתה
כמוסד ״אל־וופה ואל־אמל״ (״התודה והתיקווה״) ,שהוא מעין עיירת-
שיקום לחיילים פצועי-מילחמה, כ״עיר נאצר״ החדשה, כשולי קאהיר.
ככניסה לכניין־המינהלה היפהפה, שכיל פרט כו מעיד על טעם נשי
מעודן, ממתינים חיילים ככיסאות־גלגלים, המבקשים לדכר עם הנכרת
הראשונה. היא הכירה לי לאחר מכן אחדים מהם — טוראים וקצינים
שנפצעו כשישה כאוקטוכר. כשמזכירים תאריו־ זה כמצריים, אין צורף
לציין את השנה.
כמשך כשעתיים שוחחנו כעיקר על כעיות השלום, אד גם על הא
ועל דא. אי־אפ׳טר שלא להרגיש נינוח כחכרתה. אין לג׳יהאן שום סממן
של רשמיות. הכל פשוט, לככי. אין היא מתנגדת לכד שיעשנו כחברתה
מקטרת — אחרי הכל, היא רגילה לכף( .״כעלי מעשן טכק ככד מאד,
לפעמים זה חונק אותי.״) היא מדכרת כחופשיות על רשמיה מנשים
ישראליות שונות. כך התרשמה שרחל דיין היא יפה. ללאה רכין אין
היא סולחת שהיא הזיקה לקאריירה שד כעלה כמידה כה רכה.
השיחה התקיימה כיום ג׳ ,שלושה ימים אחרי מעשה-הזוועה של
הפידאיון כ״קאונטרי קלאכ״ ,וערכ פעולת צה״ל בלבנון. מוכן ששיחתנו
עמדה כסימן הזוועה.
הקלטתי חלק מן השיחה — ולהלן תעתיק הרשם־קול. התצלומים
כעמודים אלה צולמו כראיון הקודם של ג׳יהאן עמי, כחודש דצמכר.

ג׳ידז אך: כן, כן.

א בג רי: במשל שלושים שנה דיברו
אצלנו הכל על השלום המיוחל, אבל
לא האמינו בזה. גולדה מאיר אמרה שאף
ערבי אחד אינו רוצה בשלום, ולכן אין
טעם להתווכח בינינו על הבעיות הקשורות
בשלום.
ההישג הגדול של בעלך הוא בכך שהוא
הוריד את השלום מן העננים והעמיד
אותו לפנינו, על קרקע המציאות.
ג׳י ה אן: אבל הוא לא עשה את זאת
לבדו! העם, כל העם, היה עימו! למה
שלא תנצלו את זאת כדי לשנות את המצב?
אם יש לי אמון בעצמי, אני יכולה לשנות
דברים !
לזה אנחנו חיכינו. חשבנו שהישראלים
ישתנו. בעלי בא ודיבר אליהם, לעיני
העולם כולו. והוא אדם ישר, האמן לי,
אדם ישר, באמת. כשעשה מה שעשה,
היה הצבא עימו, והיה העם עימו. למה
שלא תנצלו זאת?
אתם נותנים לזה להתבזבז. עכשיו זה
יורד ויורד, מיום ליום, ויש פחות ממה
שהיה.
א כנ רי: צריכים למנוע זאת !
ג׳י ה אן: אבל זה בא מהצד שלכם !
אנחנו מוכנים, אבל הצד שלכם אינו
מוכן. את זאת הבינונו אחר־כך. העם ה ישראלי
אינו רוצה בשלום. האמת היא

שאתם לא רוצים בשלום. האמן לי, אני
מדברת בכנות. האמת היא שאינכם רוצים
בשלום...
אכנרי :
שזה נכון.

אם תרשי לי, איני סבור

ג׳יהאן ובטווח הארוך, הרי זה
לטובתכם! זה בשבילכם יותר מאשר בש בילנו.
אתם שלושה מיליון בין מאה מיל
יון.
ומאה מיליון אלה — יש להם כסף,
לחלק מהם יש כסף, והם יכולים לקנות
טכנולוגיה. אני לא רוצה לומר שהם
במצב כל-כך טוב, ואני לא רוצה להשוות.
אבל העתיד ישנה את הכל.

אתם זקוקים ליחסים טובים עם כל
השכנים שלכם. בעלי הלך ואמר זאת, וכל

העם היה עימו. ואני רוצה להגיד לך:
ס/ס ,90 ואפילו יותר, של העם הערבי כולו
היו עימו. לא המנהיגים וכמה אנשים
סביבם, אך ק/ס 90 של העמים 4בעולם ה ערבי
היו עימו.
מדוע לא לנצל את זה ולעשות את
השלום? למה לא? למה לא באווירה טובה
למען בנינו ונכדינו, אם לא בשבילנו?
אכנרי: נראה שלא די ביוזמה חד-
פעמית, גדולה ודרמתית ככל שתהיה.
ירושת המילחמה־ חזקה מדי. יש להגיד
את הדברים שוב ושוב. אתם צריכים לדבר
אל העם הישראלי. את צריכה לדבר אליו.
ג׳יהאן: הבה נסתכל סביבנו. מה ב יחס
לסוריה? מה ביחס ללוב, לאלג׳יריה,
לכל מתנגדינו? אנחנו נותנים להם כוח,
והם מתחזקים יותר ויותר. זה לא טוב
לשנינו, לא לכם ולא לנו. למה? למה
אנחנו נותנים להם הזדמנות כזאת? לשם

אבנרי ג איני סבור שהישראלים מבי נים
כל־כך את המצב הפנימי בעולם ה ערבי:
הניתוק נמשך זמן רב מדי.
ג׳יהאן: כן, העם הישראלי מבודד.

הס תוקפנים? בן. הס
אמרים מאד? כן. אבל
צריך שתוהיוח להם מולדת!
אין להם מושג מספיק על העולם הערבי.
הם לא מבינים את המנטליות המצרית.

אפנדי ז הישראלים שביקרו במצריים
התחילו להבין. קחי, למשל, את עזר
וייצמן. אילו נוצרו יחסים אנושיים רבים
יותר בין מצרים וישראלים, במישורים
שונים, זה היה משנה בהדרגה את גישתם
של ישראלים רבים.
ג׳יהאן 5מה ביחס למר בגין? האם
הוא ישנה את גישתו?
אבגרי ז אנחנו מדינה דמוקרטית. אם
דעת־הקהל תשתנה, תשתנה גם מדיניות
הממשלה.
ג׳יהאן: כשמר בגין בא לאיסמא-
עיליה, אמרתי לבעלי: למה שלא תזמין
אותו לקאהיר? שיראה את העם ויהיה
בינינו !
אתה יודע, איסמאעיליה היא רק מחוז
קטן, וזה לא בדיוק מצריים. כשאתה ב-
איסמאעיליה, אתה לא מקבל את המושג
הנכון על מצריים.
בעלי אמר: הבה נחכה ונראה. אני
רוצה שיבוא לקאהיר, כשם שאני הלכתי
לירושלים ולכנסת. אני רוצה שהעם יקבל
אותו בחמימות, ושילך ישר לפרלמנט
וינאם שם את נאומו, כמוני. אני רוצה
לברך אותו כמו שהרגשתי בישראל. אבל
הוא מוכרח לעשות משהו קודם, ואז
נעשה זאת למענו. אבל לפני זה, ג׳יהאן...
א 3נרי: יש הרבה אישים חשובים
בישראל, והרבה אנשים המעורים בציבור
והמשפיעים עליו, וחשוב שהם יבואו ל מצריים,
יראו, יתרשמו, ישכנעו וישתב-
נעו.

ג׳יהאן: למה שלא תגיד זאת ל בעלי?
למד. שלא תיפגש עימו?
אכנרי ז אשמח לעשות זאת. בהחלט.

(באן הסביר אבנרי לג׳יהאן במפורט את

גו בגין מתוהג כאילו
הוא רוצה ועזור
ונוסטינים נגדנו

המיבנה הדמוקרטי של ישראל ואת מש מעות
התוצאות של הבחירות האחרונות
לגבי חלוקת דעת־הקהל).
ג׳י ה אן ג האם אתה מצפה למשהו
ממר בגין? אתה מכיר אותו, כמובן.
א כנ רי ג בשביל מר בגין, לא קל
לשנות השקפות שהוא דבק בהן כל חייו.
אבל גם מר בגין יכול להשתנות, בהש פעת
מאורעות ובהשפעת דעת־הקהל. מובן
שזה קשה.
(באן התערב מזכירה המדיני של ג׳יהאן,
אחמד פאתי, צעיר מבריק ששמו הולך
לפניו, ואמר :״זה בלתי־אפשרי!״)
ג׳י ה אן: שום דבר בעולם אינו בלתי-
אפשרי, אחמד!
הצטערתי על מה שקרה (בשבת ביש ראל)
.מובן שהצטערתי. אולם, לפעמים,
אני חושבת: אולי זה יזעזע את מר בגין,
שיבין כי אנשים אלה רוצים גם הם מולדת?
הבה
נהיה הוגנים ! אתה יודע, הם איימו
גם על חיי, אפילו בימים האחרונים.
א כג רי: איך זה? כיצד זה נודע לך?
ג׳ייהאן: הם אמרו שיהרגו אותי. אני
יודעת זאת מבעלי. המוחאבאראת (מוסד
המודיעין) הודיע זאת לבעלי, שהם רוצים
להרוג את ג׳יהאן.
ובכל זאת, כדי להיות הוגנת, אני מוכ רחה
לומר: צריך שתהיה להם מולדת.
הם תוקפנים? כן! הם אכזריים מאד?
כן! אך איך הם יכולים לדבר אל העולם?
איך יכול קולם להגיע אל העולם?
הבה נהיה הוגנים — צריך שתהיה להם
מולדת !
(המזכיר המדיני, אחמד פאתי, הסביר
כאן את השקפתו של בגין בעניין הפלסטיני).

ה אן: לכל אחד השקפה משלו.
אך אם נחשוב על הבעיה בהגינות, הרי
זו עובדה: לפני שלושים שנה היתד, זאת
מולדת פלסטינית. עכשיו אנחנו מקבלים
את הדברים ואומרים: שניכם תחיו, שני כם
תשארו.
למרות שהם מאיימים עלי, אני אומרת:

יחזק את דעתם של המתנגדים לפלסטינים.
ג׳יהאן: כן, ישנאו אותם יותר ויותר.
א כנ רי ג זה לא היה רק מעשה־זוועה
כשלעצמו, אלא הוא גם לווה בהרבה
פרטים מכוערים במיוחד.
ג׳להאן: כמו רצח יוסף אל־סבאעי.
הוא היה איש כל־כך טוב. הוא דיבר
למענם בכל ועידה. בכל מקום שהלך,
דיבר למען הזהות והזכויות של הפלס טינים.

בג רי: היסודות הקיצוניים רוצים
להרוג את המתונים, הפועלים למען הש לום.
משום כך הם גם הרגו את ידידי,
סעיד חמאמי, שהיה לוחם־שלום אמיץ.
ג׳י ה אן: כן, זה נורא.
א כג רי: טילפנתי לאשתו לפני כמה
ימים, והבעתי לה תנחומים בשם כל שד
חרי־השלום בישראל.
הקיצוניים גורמים לאסון.
ג׳יהאן: כן, אבל אנחנו נותנים להם
את ההצדקה, ומאפשרים לעשום לעשות
את כל המעשים שלהם. אתם ואנחנו!
שנינו !

אבנרי: המעשה בשבת נעשה כדי
לחבל ביוזמודהשלום.

ג׳יהאן:

כמובן.

א כנ רי: והמסקנה היא שצריכים להג ביר
את מאמצי השלום. צריכים להזמין
מישלחות־שלום ישראליות למצריים, ול
האט
זה לא מוזר? הוא ממש עוזר להם!
אכנרי: יש תמיד שיתוף־פעולה או טומטי
בין הקיצוניים בשני המחנות. הל וואי
והיה שיתוף־פעולה כזה גם בין
שוחרי־השלום !
ג׳יהאן: כן.
,אמרי: את זה צריכים ליזום, לארגן.
האנשים משני הצדדים צריכים להיפגש

הצוה היא שזזעס
הישראלי אינו
מאמין באו אהד
ולהכיר זה את זה. אפילו ניצים, הבאים
למצריים ונפגשים עם העם המצרי, מת רשמים.
כך קרה לעזר וייצמן.
ג׳יהאן: אנחנו אוהבים ...אנחנו מח בבים
את וייצמן כל־כך! הוא יצר אצל
האנשים כאן תגובה כל כך חיובית! אני
לא ראיתי אותו עדיין בעצמי, אך בעלי
אמר: זהו אדם כל־כך הגון, אדם בעל
ראש פתוח. הוא מחבב אותו מאד.
(כאן נדונו אפשרויות שונות לקידום
יוזמות השלום).

שום לחץ על הממשלה. שום דבר. ומר
בגין מתווכח כל הזמן.
האיש ברחוב אצלנו שואל: מה הוא
עושה, האיש הזה בגין? האם הוא נותן
משהו בסיני? האם הוא יתן משהו לפלס י
טינים?
אחרי
שהנשיא סאדאת ביקר אצלכם,
מר בגין מתווכח על האדמה שלנו ,
שעליה אמר בעלי בכנסת שהיא קדושה.
ומה ביחס לעתיד? אפילו אדם פשוט
יגיד: זה לא מה שנאמר לנו. מה שקורה,
זה לא מה שרצינו. לא לזה ציפינו.
אנחנו באמת רוצים בשלום, האמן לי.
אנחנו רוצים לחיות בשלום, ולבנות את
ארצנו, ולרכז את כל מאמצינו בבנייה,
ביצירת חיים יותר טובים.
כשהתחילה היוזמה, האמנתי שהתגובה
בצד השני תהיה באותה הרוח שבה הת חלנו,
ואז השלום יבוא תוך זמן קצר.
תחילה חשבתי — השלום יבאו תוך
כמה חודשים. אבל הם לא רוצים בשלום.
אכנרי ג זה לא כל־כך נכון. תגובת
ההמונים בישראל, בימי ביקור הנשיא
סאדאת, היתה בדיוק כמו כאן.
ג׳יהאן: ראינו את זה בטלוויזיה.
זה היה מרשים.
א כג רי: אבל במשך שלושים שנות
הבידוד לא חשבו אצלנו על כך שיש
מחיר לשלום.
ג׳יזזאן( :צוחקת) ואתם לא רוצים
לשלם את המחיר.
אכנרי ז עכשיו מתלבטים לגבי המ חיר.
ג׳יהאן:
אחרת לא יהיה שלום.
אנינרי ג זוהי החלטה קשה. חושבים
על שטחים, על ביטחון, והציבור מת־

אידו השגנו את השלום,
כל זה

שניכם ! -הישראלים
!הפלסטינים תשואוו.
שניכם תחיו!

נהיה הוגנים, צריך שתהיה להם מולדת!

חבט. הנשיא סאדאת, את והעם המצרי
כולו יכולים לעזור לציבור הישראלי להח ליט,
על־ידי יצירת מגעים וקיום דדשיח
רצוף.

לא היה קורה!

אחרי זה, אם יעשו מעשה כזה, נהיה
נגד, ולכל אחד מאיתנו יהיה מה לומר.
אך ברגע זה — אתם נותנים להם את
ההצדקה למעשיהם.
מה חושבים על זה בישראל?
(כאן הסביר אבנרי את התפלגות דעת״
הקהל בישראל לגבי הבעייה הפלסטינית,
החל במיעוט הסבור שיש להקים מדינה
פלסטינית לצד ישראל וכלה ברוב המאמין
שזו תשמש בסיס לתוקפנות נגד ישראל).
אכנדי: מובן שמעשדדהזוועה הזה

ג׳יהאן סאדאת, מזכירה המדיני אחמד פאוזי ואורי אבנרי
היפך. אולי כדאי להפגיש ישראלים ופלס טינים
בקאהיר__.
*״ג׳יחאן ״1הם״לאירוצים להיפגש אפילו
איתנו. מאז הביקור (של אל־סאדאת בירו שלים)
הם לא רוצים להיפגש עימנו. אנח נו
שלחנו כמה מהם ממצריים.
אך מר בגין מתנהג כאילו הוא רוצה
לעזור להם נגדנו. זהו מה שקורה עכשיו.

ג׳יהאן: אבל אתם הישראלים צריכים
לעזור לנו. אנחנו עושים את חובתנו,
ואתם אינכם עושים את שלכם. אתם רק
יושבים ומסתכלים. אתם מתבודדים.

העם הישראלי, ההמונים, לא הפעילו

ג׳יהאן: כולנו משתדלים. הנה, הגב רת
בגין שלחה לי מתנה, סוודר שנסרג
על־ידי אם שכולה, וצירפה לזה כרטיס.
יכולתי להחזיר לה כרטיס עם תודה. זה
הספיק לפרוטוקול. אבל לא הסתפקתי
בזה. כתבתי לה מכתב ארוך, והבעתי בפ ניה
את רגשותינו.
אכנרי: אם כולנו נשתדל, היוזמה
תצליח, בסופו של דבר.
ג׳יהאן ג אינשודאללה.

1ע ל מי רפסתבקא הי ר 1

§ אופירה א מר ה: ל א 1 0

המשך מעמוד )27
*הבי המדינה, לשם טיפוח תוכניות־ניתוח,
זכו כמובן בסיקור עיתונאי עצום.
:לי־התיקשורת הקדישו שעות לנאום לר ול
מלאת 150 שנה לבית־הספר לרפואה
סל אוניברסיטת קאהיר. מול מלון שרתון
:פתח היריד הבינלאומי הגדול.

(המשך מעמוד )31
הפוליטית שלו, שהחלה עם בחירתו לכנ סת
מטעם רשימת רפ״י בשנת ,1965 היה
נבון מועמד לשני תפקידים בכירים. לפני
חמש שנים הוא היה מועמד במירוץ שנערך
בתוך מיפלגת העבודה לתפקיד נשיא
המדינה. נראה היה כי נבון יזכה במועמדות
המפלגה וממילא בנשיאות, אך היתר.
זו גולדה מאיר אשר סירבה לשכוח לנבון
את חטאי־רפ״י שלו, וטירפדה לבסוף את
בחירתו.
מאיר הבטיחה אז, בשיחות אישיות עם
נבון, כי היא תתמוך בו. לאמיתו של דבר
סירב נבון להציג את מועמדותו, עד שלא
יקבל אור ירוק מגולדה. רק ברגע האחרון
שלפה גולדה מאיר את שמו של הפרופסור
אפריים קצ׳לסקי, ששינה את שמו אחר-
כך לקציר, הביאה אותו מארצות־הברית
וגרמה לבחירתו.
גולדה ידעה אז שבחירתו של קציר
עלולה לגרום סיבוכים למוסד הנשיאות.
היא הכירה את משפחתו ואת אשתו נינה,
אולם משום שלא רצתה בנבון לא התחש בה
בסיכונים. ואומנם, לאחר שנת נשיאות
אחת פרצה שערוריה ציבורית (זו שנגעה
לחשבונות האחזקה המנופחים של בית
הנשיא) ,שלא היה.לה תקדים בכל הנוגע
למוסד הנשיאות בישראל. ואין ספק כי
בעיקבות שערוריה זו הועם זוהרה של
הנשיאות בישראל.
הפעם השניה בה התמודד נבון בתוך
מיפלגתו ונכשל, גם זאת תודות לגולדה
מאיר, היתד. כאשר הוא ״רץ״ ,במיסגרת
המיפלגתית, לתפקיד יושב־ראש הכנסת
במקום ישראל ישעיהו. כמו במיקרה של
הנשיאות, היה ברור כי נבון עדיף מן
הבחינה העניינית על פני ישעיהו. אולם
שוב נשלף ״החטא הקדמון״ של נבון —
היותו איש רפ״י לשעבר — וישעיהו
נבחר לארבע שנים נוספות.

״אם הכל יהיה כסדר, יהיה באן
:שגה הכאה כיתן ישראלי:״ אמר
יי ידיד מצרי, כשעה שסיירתי

ו״צמן הטוב

ך מיספר המצרים המאמינים כי
..הכל יהיה בסדר״ מתמעט והולך.

סימן־שאלה גדול מרחף על פני
אהיר. הספרות לנכי כוונותיה
ן1ל ישראל מתעמקים והולכים.
נכי רכים, שוכ אין ספקות כלל.
הדמות השלילית ביותר, המחבלת ביוד
תו ההיסטורית של נשיאם, היא בעיני
־.מצרים מנהם בגין. לא שמעתי עליו, בול
השבועיים האלה. אף מילה טובה אחת.
ן אחר ששבועון גרמני חשוב פירסם
זידרת־מאמרים שלי על בגין (שהיתר.
ובוססת על כתבת־הענק של העולם הזק
נל איש־השנה תשל״ז) ,רואים בי ד,מצ־
־ים כעת מומחה לאישיותו של ראש־
;ממשלה, ובמשך השבועיים הומטרו עלי
!לפי שאלות לגבי אופיו, כוונותיו, השק־
!ת־עולמו.
לעומת דמותו של בגין, ההולכת והופ-
:ת שלילית בעיני המצרים, עולה כאן
;וכבו של עזר וייצמן. כאשר פורסם ש ווא
איים בהתפטרות מן הממשלה ביגלל
;תנגדותו להתנחלויות, עשה הדבר רושם
;ביר. גם בדיווחים על פעולת צה״ל ב־
1בנון הובלטו הבטחותיו החוזרות של
ייצמן שצה״ל ייסוג במהרה.
הידיעה שמנחם בגין החליט שלא לקחת
!ת עזר וייצמן עימו לארצות־הברית
וישמלה רבים בקאהיר. הדיעה הכללית
;יא שבגין רצה להעניש את וייצמן, וכי
הו ראשיתו של עימות בין השניים.

מעמדו •טל וייצמן כדעת-הקהל
מצרית הוא נכס לאומי, שאסור
׳כזכז אותו. כמישוואה המצרית־שראלית,
יכול וייצמן למלא ביום
;פקיד חיוכי כיותר. הוא מהווה
יק שד תיקווה.

סלנון רתדאניב
^ מרות הכל,

עדיין יש זיקים של

תיקווה.
עצם נוכחותי בקאהיר, בשעה שקרו כל
;מאורעות האלה, היתה זיק כזה.

כמשך שכועיים אלה — 15
מים, שכה ם הייתי כמקומות רכים
שוחחתי עם אנשים רכים — לא
תקלתי אף כגילוי אחד של עויי־ות.
היחס היה כל העת לככי, חם.
אומנם, איני משלה את עצמי שאותו
:יחס היה ניתן לכל ישראלי. משום־מה
!ני ידוע למדי במצריים. העיתונים דיור
זו בהרחבה על דיעותי, גם בשבועיים
!חרונים אלה. המצרים יודעים שאין אני
זייצג את ממשלת ישראל, אלא את כו־זות־השלום.
ובכל
זאת — בעיני כל מצרי אני
;ודם כל ישראלי, אדם שהיה חבר הכנ ות
הישראלית, המייצג מחנה ישראלי!
;יחס שהוענק לי הוא, קודם כל, הפגנה
זל רצון להשיג שלום עם ישראל. רצון
ה הוא כללי, אמיתי, מוחשי ביותר. ה־זצרים
ששים לקראת כל גילוי שיאפשר
׳הם להאמין כי קיים רצון כזה גם ב־שראל.

יכולתי
ככל עת להרים את
צפופרת הטלפון ולקכד, תוך דקות,
;שר עם ישראל. כאותה שעה בכר
תקלו ידידי כישראל, שכיקשו
׳התקשר עימי כקאהיר, כסירוכ
וצד המרכזיה כישראל.

בלב כבד

* טנסרדתי מקאהיר כפעם ה שנייה,
ביום א /היום החמישי של
!עולת צה״ל בלבנון, היה לבי כבד, כבד
זאד.
כבד לא רק ביגלל הפרידה מעם ש ימרתי
לחבבו, ומעיר רבת־פנים שאני
זתחיל להכירה על פניה השונות. לבי
:בד, כי ההבנה בין שני העמים, שנראתה
;ה מוחשית וקרובה, הולכת ומתרחקת.

קשה, קשה מאד להאשים בכך
*ת המצרים.

^ ידיעה נפלה בפצצה, עוררה מיד
1 1גלים של תדהמה כללית. אילולא ה־מילחמה
בדרום לבנון, היא היתה תופסת
ודאי את הכותרות הראשיות בעתונים, הו פכת
למוקד של ויכוח ציבורי סוער.
היתה זו הידיעה על מיסמך סודי של
המישטרה, החושף בפעם הראשונה באופן
רשמי את שמותיהם של האנשים החשודים
כי הם ראשי הפשע המאורגן בישראל.
ועדת שימרון, שמונתה לחקור את תו פעת
הפשיעה בישראל והיקפה, סיימה את
עבודתה לפני כחודש. היא קבעה שניתן
להגדיר את ממדי וצורת הפשיעה הקיי מים
בישראל כפשע מאורגן. אולם הוועדה
לא הצביעה מי הם האנשים החשודים
על ידה בהשתייכות לפשע המאורגן וב פיקוד
עליו. לא בדו״ח הגלוי ולא בדו״ח
החסוי שלה, לא פירטה הוועדה את שמות
ראשי הפשע המאורגן, הקיים לפי מימצאיה
בישראל.
כתוצאה מכך פרחה חרושת השמועות
והחשדות. הציבור תבע לזהות את אלד,
האחראים לפשיעה החמורה המתפשטת במדינה.
בהיעדר זיהוי כזה ניתן היה לזרוק
לחלל כל שם אפשרי ולהחשידו מיד בהשתייכות
לפשע המאורגן, מבלי שהאיש
יוכל להתגונן ולנסות להציל את שמו
ותדמיתו.
עד ליום החמישי בשבוע שעבר. ביום זד,
נזרק הטרף לזירה.
בפני שופט השלום התל־אביבי עזריאל
שפי, נערך דיון שיגרתי בתביעת דיבה.
היתה זו אחת הישיבות במיסגרת התביעה
שהגיש סוחר־ד,מכוניות ואחד מבעליו של
מועדון ד,קאונטרי קלאב ברמת־השרון,
מוניה שפירא, נגד הוצאת עתון הארץ
ונגד כתב העתון, בנימין זאת יפת. בשעתו
פירסם יפת כתבה שבה טען כי למוניה
שפירא יש קשרים עם אנשי הפשע ה מאורגן
בארץ. על כך הגיש שפירא תביעת

כביכול, כראשי הפשע המאורגן במדינה.
אז התברר במפתיע כי השמות שאוזכרו
בהקשרים שונים כאנשי הפשע המאורגן —
ושאזכרתם בהקשר זה גרמה כבר להגשת
מיספר מישפטי־דיבה — כלולים במיסמך
מודיעיני מישטרתי סודי.
במיסמך הופיעו שמותיהם של 11 אנשים
ופירוט החשדות לגבי הפעילות הפלילית
המיוחסת להם 11 .המופלאים, שחמישטרה
לא הצליחה למצוא נגדם כל שמץ של
הוכחה או ראיה משפטית על פיהם ניתן
יהיה להעמידם למשפט, או אפילו לזמן
אותם לחקירה בילבד, היו: בעל חברות
המנופים מרדכי (״מנטש״) צרפתי ; המלו־נאי
והקבלן בצלאל מזרחי! סוחר המכוניות
מוניה שפירא! היזם והמיסעדן רפי
שאולי! בעל עסקי הבשר רחמים (״גומא־די״)
אחרוני! שותפו לעסקים של אהרוני,
טוביה אושרי ! אלי טיסונה, מבעלי וינזפי
ישראל! שחקן השש־בש עזרא טיסונה!
בעל הבוטיקים יחזקאל אסלן ! סוחר ה מכוניות
יעקב אפשטיין ואיש־עסקים אל מוני
דוד דז׳אנשווילי.

או ת קין
חסרי סוד
י גכי הציבור וחלק מהעיתונות היה
• די בכך. העובדה ששמות אלה אוזכרו
במיסמך מישטרתי שהוגש לבית־המישפט,
שימשה להם כהוכחה מספקת ומשכנעת כי
אלה הם ראשי הפשע המאורגן הפועל
בישראל, שבתיחכומם ועורמתם הצליחו
למנוע מהמישטרה למצוא כל הוכחה, ולוא
הקלושה ביותר, להוכחת החשדות נגדם.
הצגתו של המיסמד״בבית־וזמישפ^״א^
שרה את פירסומו ברבים, מבלי שניתן
לציבור לעמוד על מהותו האמיתית ועל

׳ בית
הזכוכית
ם עתה רצה נבון בנשיאות. הוא
> ידע כי בחירתו מובטחת, ולכן התירו צים
כאילו לא רצה להיכשל בשלישית,
אינם נכונים.
האמת היא כי מאחרי סירובו של נבון
לקבל עליו את עול הנשיאות עמדה אשתו,
אופירה נבון־ארז. אופירה, מי שזכתה
בזמנו בתואר ״צברית 1956״ מטעם מערכת
העולם הזה, היתד. תקופה ארוכה אחת
מנערות הזוהר של ישראל. גם כיום אופירה
היא אשד. יפה, בעלת קומה תמירה
והופעה נאה. בכל אירוע ציבורי שהיא
מגיעה אליו עם בעלה, היא מושכת עיניים
מתפעלות. בין אופירה לבין מיכל, אשתו
של שר האנרגיה והתשתית יצחק מודעי,
מי שהיתה מלכת היופי השניה של ישראל,
קיימת תחרות על התואר: האשה היפה
ביותר מבין נשות חברי־הכנסת.
למרות שאופירה נבון יכולה היתר. לה-
אשת־נשיא מוצלחת לפחות כמו יצחק
נבון כנשיא, ידעו השניים מה והן מיג-
בלות התפקיד שאותו לא רצו לקבל.
אופירה מקדישה את כל מירצה לשני יל דיה,
לבית ולעבודתה כפסיכולוגית. היא
הניחה כי יהיה עליה להקדיש זמן רב
מדי לענייני הנשיאות, על חשבון הזמן
שהיא מקדישה עתה לילדים, לבית ול עבודה.
באחת
ההזדמנויות אמרה אופירה לידי דה
:״בית הנשיא הוא בית זכוכית. כולם
יודעים מה קורה בפנים. אין שם פינה
לפרטיות. ועל פרטיות אני לא מוכנה
לוותר.״ למרות שהיא אשתו של חבר-
כנסת מהשורה הראשונה, שהיה לפני ה מהפך
יושב־ראש ועדת החוץ והביטחון
של הכנסת, היא טיפוס חברותי ואינה
נמנעת, על־אף מעמדה הציבורי, להתחבר
עם אנשים שונים, להשתתף במסיבות, או
סתם לשתות קפה בצהרי יום בבית־קפה
ירושלמי.
על כל זאת היתד, אופירה נאלצת לוותר,
אילו נבחר בעלה כנשיאה החמישי של
מדינת ישראל או, נכון יותר, אם היתד.
הופכת אשת הנשיא. לכך היא לא היתד,
מוכנה. אופירה היא שהצליחה לשכנע את
נבון שלא להתמודד על המישחה. הם
הסכימו, ביניהם, כי אם ייווצר מצב דומה
בעוד חמש שנים מועד בחירת הנשיא
הבא, ולא תהיינה עוד בעיות מסוג זה,
ירוץ יצחק נבון לנשיאות הבאה.

מפכ״ל תכורי ומפקד־מחוז טיומקין
מאגר בלתי בדוק ובלתי מוסמך
דיבה אזרחית, תבע פיצויים בסכום של
150 אלף ל״י.
בישיבה שהתקיימה ביום החמישי האח רון
עלה זאב יפת על דוכן־העדים. הוא
נחקר על מהימנות הדברים שפירסם. כאשר
נשאל למי התכוון כאשר כתב על קשרי
שפירא עם הפשע המאורגן, השיב כי כוונתו
היתה לקשריו של שפירא עם הקבלן
בצלאל מזרחי. בתשובה לשאלה נוספת,
מאין שאב את המידע כי מזרחי משתייך
לפשע המאורגן, הצביע יפת לעבר הכתב
הפלילי של הארץ, אבי ולנטין. ואז כדי
להוכיח על מה הסתמך המידע שקיבל מ-
וולנטין, הגיש לבית־המשפט העתק של
מיסמך סודי של המישטרה.
היה זה מיסמך בו פורטו שמותיהם של
11 אנשים החשודים על ידי המישטרה,

מידת חפותם או זכאותם של אלה המוז כרים

זה היה האות לפתיחת מסע של לינץ׳
ציבורי וציד־מכשפות.
אחד־עשרה אנשים מצאו את עצמם
לפתע מואשמים ומורשעים בעיני ה ציבור
ללא מישפט, כששמותיהם מוכתמים,
תדמיתם מושפלת ועסקיהם נפגעים, מבלי
שתהיה להם כל אפשרות להתגונן ולהפריך
את הכרזתם כראשי הפשע המאורגן.
בעיני חלק מהציבור התקבלו הדברים
כעובדה מוכחת ומוגמרת. הנד — .הדברים
כלולים במיסמך רשמי של המישטרה. ה אמת
היתד, שונה לחלוטין. לפחות לגבי
חלק מהאנשים ששמותיהם מוזכרים ב־מיסמך
לא רק שאין כל הוכחה ממשית
לגבי החשדות שהודבקו עליהם, אלא ש־

המישטרה עצמה יודעת ומשוכנעת שאין
כל בסים ממשי לפעילות המיוחסת להם
באותו מיסמך. לגבי אותם אנשים נבדקו
החשדות ונמצאו כחסרי כל שחר. כל אחד
מהם יכול לגשת בכל רגע למישטרה,
לבקש ולקבל תעודת־יושר. לגבי כמה מ הם
מוכנה הסישטרה עצמה להצהיר כי
הם חפים ונקיים אחרי שהתברר בחקירה
כי הם נפלו קורבן לעלילות ולטענות־שווא.
הדברים התגלגלו עד לידי אבסורד. כמה
קצינים בכירים במישטרה, האחראים לפחות
באופן רשמי לחיבורו של המיסמך, ממ שיכים
בקשרים חברתיים ידידותיים הדו קים
ביותר עם כמה מהאנשים ששמותיהם
מופיעים בו. הם ממשיכים בכך עד היום,
שנה אחרי חיבורו של אותו מיסמך. הם
עושים זאת לא מפני שהם מושחתים, אלא
משום שהם משוכנעים מעבר לכל ספק
ביושרם ובחפותם של אותם אנשים.
די לציין כי אחד הקצינים האחראים על
חיבור המיסמך, ערך לא מכבר חגיגת בר־מיצווה
ילבנו. הוא לא היסס לבקש מהאיש
ששמו מופיע ראשון במיסמך, מרדכי
(״מגטש״) צרפתי, לערוך את חגיגת הבר־מיצווה
לבנו ומנטש אף היה אורח כבוד
באותה חגיגה.
אבסורד נוסף בכל פרשת המיסמך הוא
שציד־המכשפות שנולד בגללו לא נוצר
במיתכוון ובמזיד, כדי להרע לאנשים חפים
מפשע או מפני שמישהו התרשל או מעל ב תפקידו.
כל אלה שהיו קשורים בחיבור
המיסמך מילאו את חובתם כפי שהיא מו טלת
עליהם. רק צירוף מקרים גרם להש תלשלות
בלתי נמנעת כמעט, כמו בטר גדיה
יוונית, שבגללה הודבק אות־קין על
סיצחם של אנשים, שלפחות חלק מהם
לא היה ראוי לכך.
בעשירי בחודש מארס ,1977 לפני שנה
בדיוק, נערכה פגישה בין מיספר קצי נים
בכירים של המישטרה לבין נציב מם-

ההכנסה אליעזר שילוני. בפגישה נכחו
מפקד מישטרת מחוז תל־אביב, משה
טיומקין; קצין אגף החקירות של מחוז
תל־אביב ארמנד לוי, ומפקד היחידה המרכזית
לבילוש ועיקוב באותם ימים, יגאל
מרכוס. בפגישה נדונו דרכי שיתוף־הפעו-
לה האפשריים בין המישטרה לבין שיל-
טונות מס־ד,הכנסה במטרה לנסות ולמצוא
ראיות, על פיהם ניתן יהיה להעמיד לדין
אנשים החשודים בפעילות פלילית שאין
למישטרה הוכחות נגדם.
את תוכנה של אותה שיחה העלה ניצב
משה טיומקין בזיכרון־דברים שכתב ל-
מפכ״ל המישטרה, רב-ניצב חיים תבורי.
המיסמך היה סודי והיו לו שני העתקים
בלבד. אחד נשלח למפקח הכללי והשני
אמור היה להישאר בידי טיומקין.
כתב טיומקין בזיכרון הדברים שהעלה
בפני המפכ״ל:
״בפגישה העליתי הצורך בשיתוף־פעו־לה
ובטיפול שילטונות המם לגבי אנשים,
שידוע לנו שמגלגלים סכומי כסף גדולים
וכן יש להם רכוש ומקורות הכסף וההון
שלהם הם כתוצאה מפעילות פלילית. כמו
כן הסברתי לו הקשיים שיש לנו לעיתים
בהבאת ראיות לפעילותם הכלכלית.
״ביקשתי לגבי עבריינים אלו ממם
ההכנסה שינסה לטפל בהם שישלמו מי סיס
ויבדוק את מקורות ההון שלהם.
מר שילוני הבהיר לנו את הקשיים ה גדולים
שיש לו לטפל באוכלוסיה מסוג
זה. החשש שלו הוא שהמנגנון האזרחי
הקיים — שירות מס־ההכנסה — לא יוכל
להתמודד בצורה אמיתית עם העניין. סוכם
.בינינו שהמשטרה תכין לדוגמא מספר

במדינה

(המשך מעמוד )30
במצריים ויו״ר הכנסת, שהיה מראשי
לח״י, אכן בא להלווייתו.
כאשר נשאל שר־הביטחון עזר וייצמן
מדוע בחר להיות נוכח בהלווייתו של
ישראל אריאל דווקא, השיב כי החליט,
כשר־ביטחון, להשתתף לפחות בהלווייה
אחת של חייל שנפל, וביקש מלישכתו
שיבחרו עבורו אחת מהן. השר אמר כי
הוא מניח שבחרו בהלווייתו של אריאל
בגלל קירבת המקום למטכ״ל, שם היה
עליו לשהות כל העת בשל הפעולה בלבנון.
הוא טען כי החליט להשתתף בהלוויו
על דעת עצמו בלבד.
אין ספק שהשרים, ויו״ר הכנסת החליטו
על השתתפותם בהלוויות מטעמים כנים
בהחלט. אולם, סו־הכל של ההשתתפות
הממלכתית בטכסי־האבל עורר טעם מר
אצל אותן מישפחות שכולות שבטכס הבאת
יקירן למנוחות לא נכח כל נציג
של ממשלת־ישראל.

סמים
א כז רמכל -הסם

הגרקדמן הצעיר התגדר
כדג-רקק, ודא גמצ$
.מי שישחררו בערבוח

נציב־מם-ההכנסה שימני
שיתוף־הפעולה הוליד לינץ׳
שמות שיש לו עניין לטפל בהם ומר
שילוני מצידו יקבע את נציגו לקיום
הקשר. החומר יעבור לשירות מס-ההכנסה
והם ינסו לבדוק מה ניתן לעשות בתחום
זה. בעוד כחודשיים ניפגש שנית ונבדוק
באם היתר. התקדמות.״
עד כאן מכתבו של טיומקין למפכ״ל
שנכתב ב־ 13 במארס .1977 במכתב לא
היו כלולים כל שמות של האנשים המוכרים
למישטרה כעבריינים, ש

עובד ולפעמים אפילו לא נבדק כלל.
ברגע שמידע כלשהו מאומת הוא עובר
בצינורות המקובלים ליחידות הבילוש ו מתחיל
בו טיפול מישטרתי כדי להפוך
את האימות לראיה משטרתית.
אבל החומר הכלול ברשימת היעדים׳
המומלצים לטיפול מס־ההכנסה אינו שונה
במהותו מרכילות, שמועוודשווא או עלילות.
כך בדיוק צריך להתייחס אליו.
הניסיון שנעשה השבוע להציג את החומר

לגביהם ביקשה את סיוע שילטונות מס־ההכנסה.
במקביל
לכתיבת מכתבו של טיומקין
למפכ״ל הוא פנה גם ליחדיה המרכזית
של המחוז, ביקש להמציא לו רשימת
יעדים מומלצים לטיפול שילטונות מס־ההכנסה.
בתגובה על כך הכין פקד עזאני,
ממחלק ההערכה של מדור המודיעין ב יחידה
המרכזית, רשימה כזאת. הרשימה
הוכנה רק כשבוע אחרי שליחת מכתבו
של טיומקין למפכ״ל. מכאן, שהתייחסותו
של טיומקין אל עבריינים העוסקים ב פעילות
פלילית, לא התייחסה לאנשים
המופיעים ברשימה.

הכלול ברשימה אפילו כחשד או כד,חשדה
של אנשים מסויימים, שלא לדבר על
הצגתו כחומר בדוק ומפליל, הוא מעשה
חמור של רצח אופי מהסוג הגרוע ביותר.
הסתמכות על הרשימה כהוכחה לקשי־רתם
של האנשים המופיעים בד, אל הפשע
המאורגן, כפי שנעשתה על ידי כמה מ־אמצעי־התיקשורת
השבוע, היא מעשה לינץ׳
מרושע — מה עוד שהמונח פשע מאורגן
אינו מופיע אפילו פעם אחת במאגר
השמועות הבלתי בדוקות.
לגבי חלק מהאנשים, שבשמם נוקב ה־מיסמך
המשטרתי הסודי, התגלתה תופעה
מוזרה. בחודשיים שקדמו לחיבור הרשי מה
הגיע למשטרה, כמעט מדי יום, מבול
של מכתבים אנונימיים בהם הוחשדו אותם
אנשים במעשים פליליים חמורים. כמקובל,
נאספו המכתבים במאגר המודיעיני. כמקו בל
הפכו אנשים אלה יעד לבדיקה מש טרתית.
בחלק מהמקרים הסתבר כי אין
יסוד להאשמות שהועלו נגדם.
כל צורת הטיפול בחומר היתד, לגטימית
וכשרה לחלוטין. כל אזרח במדינה יכול
למצוא את עצמו יום אחד כיעד לבדיקה
מודיעינית של המישטרה בגלל מכתב אנו נימי
של מבקש רעתו הנשלח למישטרה.
עובדה זו אין בה כדי להפוך אותו לפושע
או לאחד מראשי הפשע המאורגן כפי
שנעשה במקרה של רשימת ד,־.11
החמור הוא שרשימה סודית מעין זו,
החייבת להיות שמורה במאגר המודיעין
של המשטרה, הודלפה החוצה הוצגה ופורסמה
כמיסמך מרשיע ונעשה בה שי מוש
פסול לציד מכשפות.

סכנ ה ה אורב ת
לכל אזרח
> \ ת ר שי מתד,־ 11 המומלצים לטיפול
\ 1שילטונות מס־ההכנסה, הכין מחלק ה הערכה
של היחידה המרכזית על סמך
מאגר המידע שברשותו. מאגר זה כולל
כל חומר המגיע והמובא לידיעתם של
אנשי המחלק. יש בו שמועות ששמעו
מפי אנשים שמהימנותם מוטלת בספק!
קטעי מידע שקיבלו מפי מודיעים וכל
אינפורמציה אחרת הנאספת בכל מיני
צורות. בין השאר כולל המאגר גם מכתבי-
הלשנה אנונימיים המגיעים למישטרה ו־המייחסים
האשמות לאנשים שונים.
כל מכתב אנונימי שישלח כל אזרח
למישטרה, אפילו כדי לפגוע במישהו ולהעליל
עליו עלילת־שווא, מוכנס מיד
למאגר. המאגר כולל מידע שלא אומת,

מכונית היחידה המרכזית של מישטרו
תל-אביב חלפה בדהרה ברחובותיה הצרינ
של יפו. לפתע הבחין אחד מבלשי המדוו
בדמות חשודה, כפופה, הפוסעת בצעדיב
מהירים אך בלתי־יציבים. הבלש הורה ל
נהג להאיט ולהיעצר ליד הדמות.
המכונית נעצרה בחריקת־בלמים. הבלשים,
שלושה במיספר, זינקו מתוכה ובי
סיגנון סטארסקי והאץ׳ החלו מדלגים מע?
הגדרות בניסיון ללכוד את הבורח. אחז
הבלשים הצליח לבסוף לזנק על גבו ש?
האיש ולד,שכיבו. רק אז הסתבר כי ה
״כריש״ ששלושה בלשים גברתנים טרחו
כל־כך ללוכדו, לא היה אלא דג־רקק.
תחנוני־שווא. היה זה עזרי אבוטבו?
( ,)22 נרקומן מוכר למישטרה, המכור לאופיום
ונזקק לו באופן נואש. על גום!
של עזרי נמצאה כמות של שלושה גרב
אופיום. הוא התחנן לפני הבלשים שיניח
לו לנפשו, אך הם החרימו את הס1
שבכליו והוא נשלח למעצר.
כיוון שנעצר ביום השישי בשעות ה
צהריים, הובא אבוטבול לפני השופט ר׳
ביום הראשון בבוקר. בא־כוח המישטח
דרש מן השופט לעצור אותו עד תו!
הליכי החקירה, בטענה כי הצעיר הו!
קניין סמים נודע, וביכולתו להוליך א!
המישטרה אל ספק־הסמים הקבוע של1
החולש על רשת של אספקת סמים הפו
עלת ביפו, והמספקת סמים דרך־קבע.
עזרי אבוטבול, גבה־קומה וצנום, לבת
בגדים מקומטים, פניו עטורים זיפי־זק
ועיניו שטופות־דם, ישב על ספסל הנא:
שמים בחוסר־מנוחה בולט, וכסס את צי;
פורניו בעצבנות. אצבעותיו רעדו, וכשפתו
את פיו לדבר אל השופט, בגד בו קולו
הוא סיפר לשופט כי הוא מכור לסמיו
ואינו יכול לחיות בלעדיהם. הוא סיפ
כי היד, בטיפול־גמילה אצל ד״ר מיק
רייטר, אך לא הצליח להיגמל.
״יש לי אישור ממישרד־הבריאות שאג
זקוק לסמים,״ אמר, אך כשד,תבקש על
ידי השופט להראות את האישור, לא יד
היכן הוא.
כן־ אדם גמור. למרות דרישת ד,מיש
טרה, החליט השופט לשחרר את אבוט
בול בערבות, אך לחשוד לא נמצאו ער
בים. איש לא בא לבית־המישפט לשח
ררו, או לדאוג לשלומו. הוא אמר לשו
פט כי אין באפשרותו להשתחרר בערבו!
עצמית, ונשלח לבית־המעצר עד לתו
החקירה או עד שיימצא לו ערב.
אחד מבלשי היחידה המרכזית שנמצ
באולם בית־המישפט אמר, לאחר־מכן
״עזרי אבוטבול הוא בן־אדם גמור. ב׳
אם נעצור אותו ובין אם נשלח אותו ל
רחוב, אני נותן לו רק עוד כמה שני!
זה סתם ביזבוז של כסף וזמן לעצור א!
שים כמוהו. צריך לעצור את אלה ע
הביאו אותו למצב כזה, אבל הם לא מב
תובבים ברחובות. הם יושבים בתוך ד
בתים שלהם, ליד מקלט הטלוויזיה ד
ציבעונית, ועכשיו הם גם מתגוררים ב
שכונות מכובדות ושולחים את הילדי
שלהם לבתי־ספר טובים, על חשבון ד
ילדים שהם גומרים להם את החיים.״

אדי תכור

מהי המחלה המיסתוויתשבגללהאושנזה
גולדה מאיו שוב?

מד,ווה סכנה לחיי החולה בה. אולם הרופאים
יודעים לספר גם על מיקרים שבהם
גרם סרטן־העור מוות מיידי, ומכך חוששים
בני־מישפחתה וידידיה של גולדה.

הרגליים,
הלב, העיניים

דנוז-וווו
בניד

,ך* אשר נערכה פשיטת מס־ההכ־
~ נסה על הבית והקליניקה של הפרופסור
אברהם הוכמן בירושלים, היכה הדבר
בתדהמה את העולם הרפואי בארץ
ואת האצולה הירושלמית המקומית. אולם
ידידיה הקרובים של מי שהיתר, ראש־הממ־שלה,
גולדה מאיר, לא רק נדהמו מגי לויי
מס־ההכנסה. הם נבהלו ממש.
הטלפונים אצו־רצו אז בין מישרדו של
נציב מס־ההכנסה, אליעזר שילוני, לבין
ראשי מיפלגת העבודה, וביניהם גם מי
שהיה ראש־הממשלה, יצחק רבץ. מקורביה
של גולדה ידעו כי היא היתה בטי פולו
של ד,ובמן, המומחה למחלות הסרטן,
ופחדו שמא — בגלל הפ שיטה — יד לוף
גילוי זה לידיעת הציבור הרחב. גם
גולדה עצמה חששה מכך, וכאשר הובטח
לה כי תיקה הרפואי אינו נמצא ברשותו
של הוכמן, נרגעה.
כאשר הוכתרה גולדה מאיר בשנת 1969
כראש־הממשלה, לאחר פטירתו של לוי
אשכול, היו שבאו בטענות חמורות אל
פינחס ספיר ז׳׳ל, מי שהכתיר אז את
הגברת הזקנה, ואמרו לו :״אתה תהרוג
אותה.״
ימים ספורים לפני שהושבעה גולדה
כראש־ד,ממשלה היא יצאה מבעדו!חולים
ביילינסון, אחרי שאושפזה בו לבדיקות
״מאחר שחשה ברע,״ על־פי הגדרת מנהל
בית־החולים. ספיר, שאף הוא חשש כי
המאמץ הכרוך בתפקיד ראש־ממשלה יזיק
לגולדה — וספיר היה מן הבודדים שידעו
את מצב בריאותה האמיתי של האשה,
שהיתה אז כבר בת ,71 ביקש להקל על
ידידיה ואמר להם :״זה רק מינוי זמני.
היא תהיה ראש ממשלה שנה אחת, לכל
מיותר.״

המחלה הממארת

>> ולס גולדה, שבעוד שישה שבועות,
ב־ 5במאי, תחגוג את יום הולדתה
זד ,80 שימשה ראש־ממשלת ישראל במשך
חמש שנים תמימות. היו אלד, השנים ה קשות
ביותר של המדינה, שנים שבמהלכן
התחוללה מילחמת יום־הכיפורים, ובוודאי

36 1

השנים הקשות ביותר לכהונתו של ראש־ממשלה
כלשהו.
כיום אין גולדה מאיר נושאת בשום
תפקיד ציבורי רשמי, אולם אין ספק
כי היא עדיין שולטת ביד רמה ברבים מאישי
מיפלגת העבודה, וביכולתה עוד
להשפיע רבות. בסוף השבוע שעבר, כאשר
חזרה במכונית הוולוו הצמודה שלה, יחד
עם נהגה ושומר־הראש שלה, מסיור ב ירושלים,
חשה לפתע ברע. שומר-הראש
שלה, המתורגל כבר במצבים כאלה, הורד,
לנהג לפנות ולנסוע במקום לביתה, ש-
ברמת־אביב, היישר אל בית־החולים ביי־לינסון
בפתח־תיקווה. היא הוכנסה בבהילות
ליחידה לטיפול נמרץ, שם נקבע כי
היא סובלת מתשישות מוחלטת שמקורה
בהתרגשות עזה. גולדה עצמה אמרה אחר-
כך ליושב־ראש מיפלגת העבודה, שמעון
פרס, שבה לבקרה :״התרגשתי מהתקפת
המחבלים על האוטובוס, לכן אני עייפה.״
אולם, עוד קודם שהחליטו הרופאים אם
יש להשאירה בבית־החולים, או לשלוח
אותה למנוחה בבית־מלון, לקתה ראש-
הממשלה־לשעבר בהתקף־לב קל. אץ ספק
כי העובדה שהיא היתד, כבר בבית־החו-
לים, ביחידה לטיפול נמרץ, כאשר אירע
ההתקף, והעובדה שהיה קל, הצילו את
חייה של הישישה בת ה־ .80 רופאיה מבטי חים
היום, כי לקראת סוף השבוע היא
תשוחרר מבית־ד,חולים. ואומנם, לקראת
סוף השבוע או׳תחילת השבוע הבא יחלפו
כבר 10 הימים !!״קריטיים״ ,המוכרים הי טב
לחולי־הלב. אלה הם 10 הימים שבהם
חובה לשכב בבית־החולים, אחרי כל חת-
קף־לב או חשד לו.
כאשר שמעו מקורביה ובני־מישפחתה
של גולדה כי היא לקתה בהתקף־לב קל,
נשמו לרווחה. כי הסיוט המרחף עליהם
דרך־קבע הוא מחלת הסרטן שלה המכר סמת
בגופה. גולדה חולה זה יותר מ־11
שנים בסרטן־העור, ובמשך כל השנים
הללו היא מקבלת טיפולי־הקרנה בבית-
החולים ביילינסון. סרטן־העור, למרות אי-
הנוחות הכרוכה בו, הוא ממחלות הסרטן
הפחות מסוכנות, למרות שהוא ממאיר.
ההיסטוריה הרפואית יודעת לספר על
אנשים שחיו עשרות שנים עם מחלה זו,
שלה שטח נרחב להתפשטות לפני שהיא

א אחת מתבדחים על מצב ברין
אותה של גולדה. בכל פעם שהיא מובאת
לבית־החולים, אם משום ש״לא חשה
בטוב,״ על־פי הגדרת בתי-החולים, או כדי
לקבל טיפולי־הקרנד — ,ועל כך אין בית-
החולים מדווח — אומרים גם ידידיה וגם
יריביה :״האשד, הזאת תקבור את כולנו.״
אך המקורבים לה באמת׳ יודעים
כי גולדה היתד, שרויה במצב רעוע ומסו כן
בשנת ,1969 אחרי שנה של בטלה־מאונם.
במשך
שנתיים, עד לשנת , 1968 שימ שה
גולדה מזכירת מיפלגת העבודה, תפ קידה
הראשון שלא כשרה בממשלה, מאז
שנת , 1949 ושנת הבטלה הזו השפיעה
לרעה על בריאותה. אולם, כאשר קיבלה
את המינוי כראש־ממשלה, התעוררה לחיים
חדשים.
גולדה שכבה אז בביילנסון, אחרי ש המחלה
הממארת התפשטה אל רגליה ומנ עה
ממנה את היכולת ללכת כמעט לחלו טין.
מאז ועד שהתפטרה מראשות הממ שלה,
בשנת ,1974 לא ביקרה גולדה ב־ביילינסון,
מלבד לשם קבלת הקרנות. ה שנה
הרעה של 1968 הסתיימה, לגביה,
ובאו חמש השנים הטובות מן הבחינה
הרפואית, ואילו לסורה הרפואי חזרה רק
בשנתיים האחרונות.
מלבד מחלת סרטן־העור, וליבה שכנר אה
אינו עומד עוד במאמץ ובגיל, סו בלת
גולדה מאיר ממחלת־עיניים שהת פתחה
בשלוש השנים האחרונות, אם
כי ידוע כי סבלה מעיניה גם כשהיתה
סטודנטית בסמינר למורות במילווקי, עוד
בהיותה בת .20 הרופאים יודעים לספר
כי ההתערערות במצב עיניה היא תוצאה
ישירה של סרטן־העור. לשומרי־הראש
שלה תפקיד נוסף על התפקידים הרגילים
שלהם, כאשר הם מלווים אישים אחרים :
להרחיק מעליה צלמים המצויירים במב־זקים,
כיוון שהאורות הבוהקים מכאיבים
לעיניה.
לפני שנסע שימעון פרס לבית־החולים
לבקר אצל גולדה הוא נסע לקיבוץ רבי בים
כדי לקבל מבתה של גולדה, חברת
הקיבוץ, מידע מוקדם על מחלת הגברת
הזקנה ומצבה עוד לפני שייסע לבית־החולים.
הבת, שחזרה כמה שעות קודם-
לכן מביקור אצל אמה, אמרה לפרס :״אל
תדאג, כולנו יחד נחגוג את יום־הולדתה
ה־ 80 של אמא.״

במדינה
ד ר בי חיים
ה ח לו ם הא מריקא־אחרי
שש שנות נישואין
מאושרים נעלם ז 5תע הבעל -
ואין סיכוי שיחזור
סשחזחה אסתר קופילביץ׳ ממקום־עבז-
דתה, כאחות בביית־ר,חולים לחולים כרו ניים
בירושלים איל ׳ביתד, שיפשכונת קט־מון,
לפני המיס שנים, ולא מצאה שם את
בעלה בורים, מסגר במיקצועו, לא העלתה
׳בדעתה כי היעדרותו הפיתאומית של הבעל
תימשך חמש שנים רצופות.
;אסתר, שהיתר, אז בת ,25 נישאה ל בורים
שש ישנים קודם־לכן, וכעבור שנה
נולד בנם היחיד זאב. באותו יום שבו
לא, מצאה את בעלה בבית, חזרה ממיש־מרת־בוקר
בביח־ד,חולים.
כשבושש בוריס לחזור הביתה, הלכה
אסתר לחפשו במקום־עבודתו, מסגרייה
ברחוב אגריפס. אך שם אמר לה בעל־הבית
כי בוריס לא הופיע לעבודה כלל.
בך אדם רגיל. אסתר חזרה הביתה
והמתינה לבעלה. רק אחרי שלא הגיע
׳במשך הלילה כולו, פנתה למישטרה, ש פתחה
מייד בחיפושים אחריו, כולל פיר־סום
׳תמונתו ופרטיו בעיתונים.
מספרת ואסתר :״סורים היה בן־אדם
שקט ובודד. הוא היה עולה חדש מפו לניה.
הכרתי אותו בתחנת אוטובוס קו
ארבע, חיכינו לאוטובוס והתחלנו לדבר.
לא היתד! לו משפחה, וכמעט שלא היו לו
חברים מלבד כמה חברים פולנים שגרו
בקריית־היובל, שאיתם לא ישמר על קשר
׳קבוע. לכן, כשלא חזר חביתה במשך
כל הלילה, התחלתי לדאוג. לא הבנתי מה
קרה לו. הוא היה בן־׳אדם רגיל. היה הולך
בכל בוקר לעבודה, חוזר בארבע אחרי-
הצהריים, מתקן דברים בביית, משחק עם
הילד, היה עוזר לי בקניות. הכל היה
בסדר גמור, לא הבנתי לאן הוא נעלם.״
במיסגרת חיפושיה אחר בעלה הגיעה
אסתר גם אל חבריו שבקריית־היובל. הם,
כפי שהסתבר, לא הופתעו מהיעלמו של ה בעל
וסיפרו לה, לדבריה, כי סורים לא
אהב את ישראל וחלם מאז־ומתמיד לנסוע
לאמריקה. אומרת אסתר :״לי הוא אף פעם
לא יאמר שום דבר על אמריקה. אפילו
לא סיפר לי על פולניה. היד, ממעט לדבר.
לא ידעתי שיש לו הלומות.״
נישואין אזרחיים. במשך כל השנים
הללו קיוותה כי בורים יחזור לחיק המיש-
פחה. את הילד חינכה כך שיידע מי אביו.
בימים אלד, הגישה אסתר קופילגיץ׳ בק שת
גירושין לרבנות בירושלים, אולם
אחרי שהתמנה לדיון, דחתה הרבנות את
הטיפול בתיקה למועד מאוחר עתר. אסתר
פסימית ביותר בכל הנוגע לגירושיה, ואו מרת
:״הוא נעלם, והרבנים לא יתנו לי
גט ממינו לעולם.
״אני אשאר עגונה כל החיים שלי. התייאשתי
כבר שאני אראה אותו אי-פעם,
ואני רוצה לבנות לי חיים חדשים. גם
הבן שלי, זאביק, אומר שלא צריך יותר
לחשוב על אבא. הוא אומר שאני צריכה
להתחתן מחדש. אם לא אקבל גט ואפגוש
בגבר מתאים, אנשא לו בנישואין
אזרחיים. הבעל שלי כמעט שבר אותי,
אבל הרבנות לא תצליח לשבור אותי.״

הסברת
השלל עו הכדב
פירסוס מנמתי וסלקטיבי
נדברת את מערבת
ההסברה הממשלתית
אנשי לישכת־העיתונות הממשלתית מיהרו
לקפוץ על המציאה. לא בכל יום
מזדמן להם שלל מעין זה. היה זה שלל
של תחמושת כבדה למערכת ההסברה
הישראלית, שאינה מצליחה לשכנע את
דעת־הקהל העולמית כי אחזקת השטחים
הכבושים חיונית לבטחון ישראל ואסור לה
לוותר עליהם אפילו תמורת השלום.
תיזה זו מושמעת בעיקר מפי דוברי
הליכוד, הערים בעצמם לעובדה כי היא
אינה מצליחה למצוא לעצמה אוזניים
קשובות. המאמצים לגייס סיוע אובייק טיבי
מרשים לתמיכה בעמדה זו לא זבו
עד כה בהצלחה רבה. והנה הזדמן למערכת
ההסברה הממשלתית אילן להיתלות בו.
העולם הזה 2116

היה זה זאב שיף, הכתב והפרשן הצבאי
של הארץ, שעמדותיו בנושאי ביטחון זו כות
לתהודה ותשומת־לב באמצעי־התיק-
שורת בעולם המערבי. שיף, שאינו חשוד
כבעל דיעות ניציות מובהקות, החל לפר סם
סידרת מאמרים בעתונו תחת הכותרת:
שטחים וביטחון. במאמריו התייחס
מן ההיבט הצבאי, לוויכוח הציבורי המר כזי
הנטוש בישראל סביב השאלה: מה
עדיף, שטחים או שלום י
במאמריו נתן שיף ביטוי למיכלול ה־דיעות
השורר בקרב מומחי־ביטחון יש ראליים
בנושא זה, שהחלק הארי בהם
גורס כי החזרת השטחים תסכן, מבחינה
צבאית, את ביטחונה של ישראל.
״גבולות קטנים יגבירו הפחד ויהוו פי תוי
למיתקפת־מנע מצד ישראל,״ סיכם
שיף ,״אחרי נסיגה וויתור על השטחים,
יישאר חיל־האוויר עם מחצית מהתשתית
האווירית שלו. גם יכולת ההתראה האווי רית
של ישראל תפגע ...אם הטילים מסו כנים
למדינת ישראל כאשר השטחים נמ צאים
בידינו, קל וחומר שהם מסוכנים
שבעתיים כאשר השטחים לא יהוו חגורת־הגנה.״
שני
המאמרים הראשונים שפורסמו ב־מיסגרת
הסידרה, נראו כתמיכה מוחלטת
מצד פרשן צבאי אובייקטיבי בעמדות ממ שלת
הליכוד. אנשי לישכת־העתונות ה ממשלתית
מיהרו לתרגמם, להפיצם בקרב
העתונאים הזרים בישראל, אולי בתקווה

מ י שפ ט
ה שופ טהמח מיר זיק ה
מישפפז הסמים נידחה שוב ושוב
באמתלות שונות —
והשופט זיכה את הנאשם
מבלי?דון בעניינו
כשנעצר איציק לוי כסוף־השיער, דמות
ידועה בחוגי הבוהמה התל־אביבית וידי דה
הקרוב של הדוגמנית איריס דוידסקו
בדירה ברחוב יפה־נוף, כשהוא מעשן
סמים ומחזיק, לפי טענת המשטרה, באופיום,
לא תיאר לעצמו כי ייצא זכאי מן
הסיפור.
אלא שטחנות־הצדק טוחנות, מסתבר,
לאט, ומישפטו של איציק נידחה פעמים
אחדות. בפעם הראשונה נידחה המיש־פט
כאשר עד־התביעה הראשי, סמל אב רהם
ספיר, לא הופיע לדיון, שהתקיים
לפני השופט ד״ר מנחם בוכוויץ. בפעם
השנייה נידחה המשפט בגלל מותו של
נשיא בית־המישפט המחוזי, זאב צלטנר.
גם בפעם השלישית נידחה המשפט בגלל
מוות, הפעם — מות רעייתו של השופט
בוכוויץ.
בפעם הרביעית שוב לא הופיע עדה
תביעה לדיון המישפטי, ודומה היה כי
לסחרחרת הדחיות לא יהיה קץ.
התקפה מן המותן. ב־ 17 במארס
התכנס בית־מישפט בפעם נוספת. שוב
ישב איציק לוי על ספסל הנאשמים, שוב
לא הופיע עד־התביעה. הפעם החליט
פרקליטו, צבי לידסקי, לתקוף מן המותן.
הוא נשא נאום חריף, שבו טען כי לא
ייתכן לדחות את הנאשם שוב ושוב.
התביעה דרשה מן השופט בוכוויץ לדחות
את המישפט שוב, אולם הסניגור התנגד
בכל תוקף, ואמר :״נגרם למרשי נזק
נורא. הוא עובד כאמרגן המייצג את הצ מד
שוקי ואביבה ועובד בחו״ל. הוא
נסע ברשות בית־המישפט למקום עבודתו,
נתן ערבות מתאימה, ובכל פעם שהוזמן
על־ידי בית־המישפט, חזר ארצה כנדרש.
לא ייתכן לאלץ אדם לנסוע ולחזור בגלל
דחיית מישפטו. הצדק מחייב שיבוא קץ ל דיונים
במישפט זה. מרשי תמיד התייצב
בבית״המישפט, לא נסע ללא רשות והק פיד
על מילוי ההוראות.״
השופט בוכוויץ הקשיב לדבריו של לי-
דסקי, ושמע את התובע המישטרתי מפקח

]!11111

לג ב ר 1 ! 1

61111

עיתונאי שין?
ביטחון יחסי
שהם יסתמכו על שיף וייחסו לטיעוניו
יותר ערך מאשר הם מייחסים לדוברים
הרשמיים של הממשלה.
מסקנה לא ;כונה. ביום השני ב שבוע
שעבר פורסם המאמר השלישי וה אחרון
בסידרת כתבותיו של שיף. אנשי
לישכת־העיתונות הממשלתית עטו גם עליו,
כדי להשתמש בו כחומר תעמולה. אלא
שהפעם הם הופתעו. המאמר עסק בשאלת
היישובים וההתנחלויות בשטחים ותרומתם
לביטחון השוטף. מסקנותיו עמדו בניגוד
מוחלט לעמדות ממשלת הליכוד.
טען שיף, בין השאר, במאמרו :״המס קנה
שהחזקת השטח וההתיישבות בו היתד.
פותרת את בעיית הביטחון השוטף אינה
נכונה. אם תרצו — יש בה רק תשובה
חלקית ביותר ובעיני אחרים אפילו תשובה
העלולה לסבך בעתיד את הביטחון השו טף
פי כמה וכמה ...אין ספק כי יישובי
פיתחת רפיח כשלעצמם לא מגינים על
מדינת־ישראל ...במקרה של מילהמה, אין
ספק שהדבר הראשון שיעשה אלוף־הפי-
קוד הוא לפנות את אוכלוסיית יישובי
הפיתחה, כדי למנוע צרות ומשום שאין
איש המניח כי אלה יבלמו כיום דביזיות
שיריון ...חשיבותם של השטחים היא קודם
כל בהגנה על המדינה ממילחמה כוללת
ומוטב שלא לערבב כאן של שאלות
ביטחון שוטף.״
הפעם מצאו אנשי לישכת־העיתונות ה ממשלתית
את עצמם בבעיה. הם לא יכלו
להרשות לעצמם להפיץ, כמיסמך ממלכתי,
מאמר הסותר את עמדות הממשלה, למרות
שהוא חלק מסידרה שאת ראשיתה כבר
הפיצו.
הפיתרון שמצאו היה פשוט: הם התעלמו
מהמאמר השלישי והמסכם. הוא לא
תורגם ולא הופץ, כאילו לא נכתב בכלל.
העולם הזה 2116

לאוהבי החיים
להשיג בשקם, המשביר לצרכו, כל-בו שלום

כמה פעמים
נסית להפטר מהם-
ולא הצלחת??
נאשם לוי וידידות
מחו״ל במייוזזד למישפט
קטנר, שהזר ודרש לדהות את המישפט
עד שיישמעו דבריו של עד־התביעה הנע דר.
אולם
השופט בוכוויץ, הידוע כשופט
מחמיר במיוחד עם נאשמי סמים, הפתיע
באומקו :״הנאשם עובד בחו״ל. שלוש
פעמים הגיע, על חשבונו, ארצה, לצורך
שמיעת העדויות במישפטו. אני חושב
שיהיה זה עיוות־דין חמור וגרימת עוול
בל־יתוקן כלפי הנאשם, להמשיך בדחיות
אין־סוף של מישפטו.
״על התביעה להזמין את העדים והמו צג
במועד שקבע בית־המישפט, וכיוון
שהעדים והמוצג אינם נמצאים כאן, אני
מחליט לזכות את הנאשם מבלי לחייבו
להשיב על כיתבי־האישום.״

אנחנו נחסל את הדוקים!
נסי פעם אחת את הדרו המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו( שאורך כ־ !/2שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתך י
ר״ג, מודיעין ,18 טל6 .־5־ 6 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר מש׳ הבריאות ,21 :רש׳ עסק .481/75
הדברת נזזיהים

העצ ה הטובה של טוביה:

שידור
ט ל חיזי ה
נ׳ר ניצוח במירוץ
הקשיים הטכניים וקשיי התחבורה לא
מנעו מכתבי הטלוויזיה וצלמיה להפיק
כיסוי טלוויזיוני טוב לפעולת צה״ל בדרום
לבנון.
ביום הרביעי האחרון התחרו שני כתבים
מי מהם יגיע ראשון לאולפן: הכתב
הצבאי של הטלוויזיה, עמירם ניר,
וממלא־מקום הכתב באיזור הצפון, מנ ש ה
(״בובה״) רז. ניר הגיע לארץ מטיול ב אנגליה
לאחר ששמע בלונדון הרחוקה
על אסון האוטובוס. הוא הבין שעומדת
להיות פעולת תגמול. רז הגיע לדרום לב נון
רק משום שהוא ממלא את מקומו
של הכתב הצפוני, עמום כרמלי, הנמצא
בטיול בחוץ־לארץ.
נסיונו העיתונאי והצבאי של עמירם
ניר עזרו לו בתחרות. הוא הצליח לתפוס
טרמפ על מסוק של צה״ל, שפינה
פצוע, והצליח להכניס כתבה ראשונה
כבר למהדורת מבט של אותו הערב. רז,
לעומתו, השתרך בדרכים עד לשדה־תעו־פה
של מחניים, ליד ראש פינה, שם תפס

ו ל!ו סו ך
1000ל י?
קנה אחד ממקררי האיכות של תדיראן
עד 31.3.78 ותבטיח את עצמך מפגי
עליית המחירים של *1.4.78
חדיראו הגבירה את קצב הייצור ותשתדל
לספק את המקררים לפני חג הפסח **

תד״ראן וחצ תדיראן 400
שיא המקררים
מקרר ההצלח ה

עם המקפיא הענק
_ מקררי תדיראן מצטיינים במירב השכלולים והחידושים:
מדפים מתכווננים, גלגלים המותקנים בגוף, בידוד מונוליטי
דוושה מיוחדת לפתיחה ברגל ומבחר צבעים מרהיבי עין.
* בתנאי שההזמנה תגיע למשרדי תדיראן שיווק ושמתים עד . 4.78ו
** אם, בגלל הביקוש הגדול, לא תקבל את המקרר לפני חג הפסת -
מובטח לך המחיר הישן.

מקרר תדיראן ־
נוכשיו כדאי יותר מתמיד
1 1111*1=1ש ר 1ת

91113

מ1ון תובן 737ב - 0 ,א ! 9 9 0ה ח בי ת ה:
ח״ינ 754-745
והעורות ה עול ווסוהססס ביו! אלי! במהירות

מו רלה
הטפטים המעוצבים כיצירת אומנות

רו בקס
המתנה היפה ביותר

א ר 1מ 1וצפוי
דלתות וקירות

מנהל יבין
ציפצוף או גסות
טרמפ על מטוס של צלמי האי־בי־סי וכת בתו
נכנסה רק למהדורה השנייה של או תו
הערב.
בה שבוע יומן אירועים היו שלוש כתבות
טובות מהשטח. הראשונה: כתבתו
של רון כן־ ישי על הקרבות בחזית
המערבית ! השנייה: כתבה מעולה של
הפרשן לעניינים ערביים של הטלוויזיה,
אהוד יערי, על היחסים בין הנוצרים
לשייעים ובין השייעים לכוחות צה״ל, ש כללה
ראיון עם הרמטכ״ל רב-אלוף מר דכי
(״מוטה״) גור; השלישית: כתבה
אנושית ממדרגה ראשונה של הכתב ל ענייני
אווירה, חיים (״קיימול״) גיל,
שכללה שיחה מרגשת ותיאורים מדהי מים
עם בני משפחת ברקת — אב, אם
ושני ילדיהם — שניצלו מאסון האוטובוס.
את הניצולים פגש קיימול במקום האסון,
במיקרה.

ללאדרג 1ת

רגע! הא אחה יודע איך ללמוד?-
* מיל״ה, המכון הישראלי לשיפור הלמידה מקיים קורסים מיוחדים לשיפור הכושר האישי
כלמיהה * סטודנטים ותיבוניסטים לומדים איד לקרוא 1000 מלים בדקה ולהבין את אשר הם
קוראים * כקורס תלמד איד להגכיר את הריכוז המחשבתי ואת בושר ההבעה שלף *
כסיד הקורם תוכל לזכור עשרות רכות של נושאי לימוד לאחר תירגול של רגעים ספורים.
הקורסים מתקיימים בתל-אביב, בחיפה ובירושלים וכן קורסים בכתב.
פרטים על הקורסים החדשים ועל הקורסים בכתב, טלפונים 916185־912093 ,03־ 03מ־ 8עד .2

הופעתו של עמירם ניר במדי צה״ל,
כשהוא עונד דרגות סרן על כתפיו, במבט
של היום הרביעי שעבר, צרמה את
העיין. ניר הוא אומנם קצין שיריון מעולה,
ואף לבש את המדים בעת צילומי
הפעולה, אולם הוא שכח כנראה שעל
המסד הוא מופיע בכתב הטלוויזיה ולא
כקצין צה״ל.
היה זה חיים יכין, מנהל מחלקת החד שות,
שהעיר לו על כך, ואומנם לקראת
השידור השני באותו ערב לבש ניר מעיל
אזרחי שהסתיר את דרגותיו,
העולם הזה 2116

חולי־ח הצנחנים
עול ה טלו דזי ח
כאשר הוטל על רון בן־י׳טי לצאת
לדרום לבנון כדי לערוך כתבות, הוא
בחר לו את הצוות הטכני שלו. בן־ישי,
שהיה איש הצנחנים, החליט לקחת עימו
רק בוגרי יחידה זו. הוא בחר בצלם
עזרא שמואלי ובאיש הקול כ;י ליס,
שניהם אנשי מילואים יוצאי יחידת ה צנחנים.

קריינים
נתקעו ב עו צ ר
אחת ההצלחות הגדולות של הטלוויזיה
היתה שידורי יום העוצר. היתה זו, ללא
ספק, הצלה לאימהות רבות אשר נתקעו
בבתיהן עם ילדיהן הקטנים. אך גם מבוגרים
רבים הודו, כי נהנו ממארתון השי דורים.
הבעייה
שהתעוררה באולפנים: מי יהיו
קרייני הרצף י אל האולפן צריך היה
להגיע נכי ינון, המתגורר בתל־אביב,
אולם הוא נתקע בעוצר. ניסו להביא את
דליה מזור, תושבת רמת השרון, אך גם
היא היתה כלואה באיזור העוצר. בסופו
של דבר הוזמנה כרמית גיא, אשר
למרות שעבדה בלילה הקודם עד שעה
מאוחרת, לקחה על עצמה את משימת
הקריינות.

המחדדה 1וםף
ב״קאנטרי־יקלאב׳י
פעולת המחבלים בכביש החוף חשפה,
בין היתר, מחדל של הטלוויזיה הישרא לית.
לא היו יותר נדהמים מאנשי הצוותים
שהסתובבו בשטח, כאשר הוצגו ב מהדורת
החדשות של מוצאי השבת לפני
שבוע צילומים מצויינים של הקרב עם
המחבלים ופיצוץ האוטובוס. הם ידעו כי
לא הם צילמו קטעים אלה.
כתבי הטלוויזיה היו הראשונים מבין
העיתונאים שידעו על הפיגוע, אולם
משום שלא היו בידיהם מצלמות ומשום
שהמצלמות אותן לקחו לבסוף, תוך ביז־בוז
זמן יקר במערכת, היו מצלמות פילם
ולא מצלמות אלקטרוניות, הם לא הע בירו
בזמן את הצילומים המעטים שהפיקו.
הטלוויזיה נזקקה לכן לצילומים של צל מים
זרים, שהיו מצויירים כהלכה.
עוד לפני שעזב את מחלקת החדשות
דרש מנהלה הקודם, דן שילון, לרכוש
מצלמות אלקטרוניות ניידות. המתנגד ה ראשי
לכד היה סמנכ״ל רשות השידור,
שלמה עבאדי, וזאת מטעמים תקציביים.
אין ספק כי ההפקרות בעייני כס פים
השוררת ברשות השידור, הרבה
בגינו של עבאדי, עולה הרבה יותר מ אשר
המצלמות האלקטרוניות, שהן ציוד
קבוע בכל תחנת טלוויזיה בינונית ב־ארצות־הברית
או באירופה.
עתה, בעיקבות הביזיון הטכני הזה, הו דיע
מנכ״ל הרשות, יצחק ליבני, כי
הטלוויזיה תרכוש בעתיד הקרוב ביותר
4מצלמות אלקטרוניות ניידות, חרף הת נגדותו
של עבאדי.

ציפצוף או מי דהגסה
הקטע בכתבתו של אהוד יערי, ב־השבוע
יומן אירועים, בו נראה איש ה־פאלאנגות
כשהוא אומר :״אם אתם מסתלקים
מכאן, אנחנו מזיינים אותם,״ עודר
כמובן שאלות, לפני ששודר.
במערכת החדשות לא היה אדם שחשב
כי יש לגנוז את הקטע, למרות שהמילה
״מזיינים״ נחשבת למילה גסה. רק מנהל
המחלקה חיים יכין טען כי בארצות־הברית
מכניסים ציפצוף במקום מילים
מסוג זה. אולם הוחלט שלא לאמץ את
השיטה האמריקאית ולשדר את הקטע ה מקורי
בשלמותו.

טטלרח 1ה בדון
בעת התקפת המחבלים על האוטובוס
הגיע שימעון טסלר אל מערכת תל־אביב
של הטלוויזיה וריכז משם את כל
העולם הזה 2116

עבודת שלושה הצוותים שיצאו באיחור
אל השטח.
רק טבעי היה, שכאשר נודע במחלקת
החדשות על פעולת צה״ל, הוחלט לשתף
את טסלר במאמץ הכיסוי של מחלקת ה חדשות.
אולם טסלר סירב. לאחר שבחן
את רשימת הכתבים שעמדו לצאת לשטח,
טען, כי עלול להתרחש ביזיון בעת הכי סוי
וכי הוא אינו רוצה לקחת בו חלק.
ואמנם טסלר לא השתתף כלל במלאכת
כיסוי פעולת צה״ל בדרום לבנון.
כשנשאל על כך השבוע השתמט טס־לר
בהשיבו :״אין תגובה!״ גם מנהל
מחלקת החדשות, חיים יכין טען :״לא
שמעתי התבטאות כזו מפיו של טסלר.״

הצוותי הורי
וותרו בחוץ
בארץ מסתובבים עתה צוותים של תח נות
טלוויזיה מהגדולות והחשובות בעולם,
כשהם מלאי התמרמרות על שילטונות
צה״ל ועל מישרד הביטחון.
בעוד ששלושה צוותים של הטלוויזיה
הישראלית כיסו את אירועי היום הרא שון
של פעולת צה״ל בלבנון, אסרו שיל־טונות
הצבא על צוותים זרים להיכנס
לשטח, ומנעו מהם כל כלי עזר כדי
לדווח משטח ישראל.
עשרות צוותים זרים ישבו במתולה יב־קרית־שמונה
כשהם ממתינים לטלפון או
לקצין בכיר שיתיר את כניסתם לשטח.
בשדה־התעופה של מחניים חנו מטוסים
חכורים, כדי להעביר במהירות לחוץ־
לארץ את החומר המצולם שלא צולם.
נשמעה טענה כי צה״ל לא רצה להכניס
את הצוותים הזרים לשטח לבנון,
מאחר ויש צורך לחייל גם את העיתונאים
למיקרה של פגיעה, ועיתונאים זרים
אי אפשר לחייל לצה״ל. טענה זו אינה
עומדת במיבחן המציאות, מפני שרוב
עובדי הטלוויזיות הזרות בארץ הם ישראלים
המשרתים במילואים.

מוניות לאשה
ע שירה
עוזרו של מנהל תוכניות הדת בטל וויזיה,
ישראל גולדוויבט, נשא לא
מכבר אשה חסודה, בת למשפחה דתית
עשירה. אולם למרות הנדוניה שהביאה לו
אשתו, החליט גולדוויכט כי רשות השידור
צריכה לפרנס לא רק אותו אלא גם
את אשתו.
כאשר האשה מלווה את בעלה לעבודתו,
ופתאום מתחשק לה לערוך קניות, מוזמ נת
מונית מתחנת רמות אשכול. גולד-
וויכט חותם על שובר הנסיעה על חש בון
הרשות, והאשה עורכת קניות וחוז רת
אחר כך למקום עבודתו של בעלה.

כל אותה עת עובד המונה של המונית,
והרשות משלמת.

ר שו ת שידור עצמאית לראשונה מאז הקמתה רשות השידור
עצמאית באמת. אין לה ועד מנהל, ש יכול
לפקח על עבודתה ולהוליד פרשיות
כמו זו של חירבת חיזעה. את למרות שהממשלה אישרה כבר
חברי הוועד המנהל החדש, פרץ ריב בין
שר האוצר שימחה ארליך לבין שר
החינוך זבולון המר, הממונה על חוק
רשות השידור, סביב השאלה: מי ימלא
את תפקייד סגן־יושב־ראש־הוועד־המנהל־של״רשות־השידור.
המר רוצה באיש ה־מפד״ל
יצחק מאיר ואילו ארליך עומד
בתוקף על כך שהסגן יהיה העיתונאי לש שניהם
עבר אריאל ויינשטיין
חברי הוועד המנהל החדש. עד שלא יוח לט
מיהו הסגן, לא יאושר הוועד המנהל
סופית.
אנשי רשות השידור מעוניינים יותר
במאיר, הידוע כאיש נעים־ליכות, נבין
וסובלני. אולם ארליך, אשר נתן כבר
בעבר כמה מישרות לווינשטיין, שהוא
ידידו האישי — בין היתר כיושב־ראש
מועצת המנהלים של עמיגור ושל חברת
רהיטים לעולים חדשים — אמר למקור ביו
כי המינוי של ויינשטיין לגביו הוא
עניין של יהרג ולא יעבור.
האמת היא ששני השרים הסתבכו בג לל
הנהלת הסוכנות היהודית. הן למאיר
והן לוויינשטיין הובטח מקום בהנהלת ה סוכנות
שנבחרה לא מכבר. אולם כאשר

הם לא הצליחו בהתמודדות, הבטיחו להם
השרים שלהם את סגנות הוועד המנהל.
בינתיים הוחלט שלא להחליט, עד לשובו
של ראש הממשלה מנחם כנין מארצות-
הברית. ורשות השידור טועמת את טעמה
של עצמאות אמיתית.

3913חדש
השבוע הצטרף אל שדרי מבט שדר
נוסף, אם כי לא חדש — עודד כן־
עמי, המוכר לצופי מבט ספורט ולמאזיני
הרדיו. קודם לכן הוא היה ממגישי ה תוכנית
עלם ועלמה.
אין ספק כי זו תיגבורת חשובה ל מגישי
החדשות המעטים. אלה המכירים
את בן־עמי מקבלים אותו בברכה, מאחר
והוא ידוע כקריין מעולה וכאיש נעים.
יש להניח כי מהדורות מבט בהן הוא יש תתף
לא יהיו כה קרות וסטריליות כמו
אלה בהן משתתפת, למשל, שרי רז.

1וי 3ה ע
ת שלו
רק השבוע התברר עד כמה היתד. מגו חכת
הנזיפה של הנהלת רשות השידור
בשני הכתבים, אהוד יערי ואדבם
גילעדי, על נסיעתם למצרים ללא אי שור.
התברר
כי למרות שהחוקר הראשי ב פרשה,
עמוס גורדון, קבע כי הם ראו יים
לנזיפה, אישר הוועד המנהל של ה רשות
בדיעבד את יציאתם.
השבוע הורה מנכ״ל רשות השידור,
יצחק ליכני, לשלם לכל אחד מה שניים
סכום של 4500 לירות, תמורת כר טיס
הנסיעה אותו מימנו מכיסם. האש״ל
והוצאות המחייה של השניים בקאהיר
שולמו כבר קודם לכן.

שיחת ]סוסיו
בסוף השבוע שעבר נפגשו לראשונה
באופן רשמי המיועד לתפקיד יושב־ראש
הוועד המנהל של רשות השידור, הפרופסור
ראובן ירון, ומנכ״ל הרשות, יצחק
ליכני, לשיחת היכרות.
השיחה, שנערכה במישרדו של ה־מנכ״ל,
היתד. שיחת נימוסיו קצרה והש ניים
לא דנו כלל בחלוקת הסמכויות בי ניהם.

פ קי ד
ל ד לי ה מור
דליה מור, מי שהיתר, האחראית על
הקרייניות בטלוויזיה ואחר כך עסקה ב עבודת
תחקיר לתוכנית חייס שכאלה,
נותרה ללא עבודה בטלוויזיה.
באחרונה הוצע למור תפקיד בהכנת חגי גות
יום העצמאות, אולם היא עדיין לא
נענתה להצעה.

קולנוע
כו כ בי ם
ה דו הרלצמרת
הוליווד מכינה לעצמה דור המשך. כדר גה,
היא משתדלת לעשות זאת בדרך
הבטוחה ביותר. יהמה בטוח יותר מלבחור
במישהו שהפופולאריות שלו בדוקה מראש,
כמו כופב־טלוויזיה למשל?
וכך הגיעו השנה אל בדי הקולנוע שני
אלילי-הנוער הבולטים של המסך הקטן
בארצות־הברית, הנרי וינקלר כוכב סידרת
ימים טובים, וגץ! טראוולטה, העלם
המשמש מקור למרבית החלומות הרטובים
של נערות אמריקה, בזכות הופעותיו הקצ רות
בסידרה !בשם ברוך בואך, קוטר.
כשנלקחו השניים אל המסך הגדול,
היה ברור מראש שמדובר !עדייו בניסיון.
שהרי כבר קרה, בעבר, שכוכבי־טלוויזיה
לא עמדו במיבחן ההגדלה של המסך, ו הלכו
לאיבוד על בד הקולנוע. לכן, בבואם
להוליווד, הסתפקו בהצלתה קופתית
בינונית, ובהתעלמות מנומסת מצד הביקורת.

שאיש לא חזה הוא שאחד משני
האלילים הללו ידחוק רגליהם של ותיקים,
טובים ומנוסים, ויתפוס מקום ברשימת
חמשת המועמדים לפרסי האוסקר. אבל
זה בדיוק מה שעשה ג׳ון טראוולטה, בעזרת
סרט בשם קדחת מוצאי־השבת.
אם לשפוט לפי הביקורות בארצות־הב־רית,
הסרט הוא קצת פחות מיצירת מופת.
סיפור על מלד־דיסקוטקים בפרבר ניו־יורקי,
בחור העובד בכל השבוע בחנות
למכירת צבעים, אגל במוצאי־השבת הוא
מתקשט בנוצותיו הזוהרות ביותר, מזה
של עצמו אפטר שייב׳ס נבחרים, ויוצא
להפגין את יכולתו המדהימה על בימת
הריקודים, שם הוא שוכח את האפרוריות
של הפרובינציה.
הרבה מוסיקה (של להקת הבי־ג׳יס,
הקשורה למפיק הסרט, רוברט סטיגווד),
הרבה מאוד ניבולי-פה עסיסיים הלקוחים
משפת הרחוב של בני העשרה. בקיצור,
גירסה מעודכנת ורועשת של אמריקן
גראפיטי, אם לשפוט לפי מה שנאמר ב עיתונות
האמריקאית.
קסם חייתי. מצד שני, הדיעות על
טראוולטה מסוייגת פחות. הכל מסכימים
שהבחור קורן קסם חייתי כמעט, שיש לו
כאריזמה הפורצת מבעד ״למסד ושבזכותו

לסל בי איו:

רקדנית לסלי כראון
כמו בחיים

עומד הסרט על שתי רגליו, ואף מכנים
סכומים גדולים של מצלצלים.
דבר אחד יש לומר לזכותו של טרא־וולטה.
אומנם הוא בן 23 בלבד, אבל
הוא עמל קשה כדי להגיע למעמדו הנוכחי.
מגיל תשע הוא מופיע על הבמה
(אמו, שהיא מורה לדראמה ומביימת בתיאטרון,
הימה לו לעזר -רב) ,בגיל 16
עזב את בי-ת־הספר כדי להתמסר למישחק.
במשך שנים אחידות התפרנס מהופעה ב־סירטוני-פרסומת
-ומימן בכך את לימודי
הדראמה שלו, וזו הישנה הרביעית ברצי פות
שהוא מופיע בברוך הבא, קוטר ר
מהווה את גורם־ההצלחה העיקרי של סידרה
זו, המשודרת באמריקה בשעות יאחד־הצהריים
המוקדמות.
.בדרכו הספיק להופיע על הבמה כמחליף
במחזמר גריז (לקראת הקיץ תופיע
הגירסה המויסדטת של מחזמר זה, עם טרא-
וולטה בתפקיד הראשי) ,וישותף פעולה עם
האחיות אנדר״וז (מי שעוד זוכר אותן?)
במחזמר -בשם אי שם.
בין השאר הופיע גם בסרט־טלוויזיה
בשם הנער בבועה הפלסטיק לצידה
של שחקנית בשם דיאנה היילנד, המבו גרת
ממנו ב־ 18 שנים, שגילמה את אמו.
השניים התקשרו ביחסי-ידידות ואלה הפכו
אהבה סוערת, שפרחה במשך שובעה חו דשים,
עד שנקטעה באורח טראגי כאשר
דיאנה נפטרה ממחלת הסרטן.
כדי להתגבר על המשבר השקיע טרא-
וולטה! ,בהכנות לקראית צילומי קדחת מוצאי
השבת כל דקה פנויה, שיבעה ימים
בשבוע. למרות שלמר מחול קודם־לכן ואף
הופיע במחזות מוסיקליים, הוא תירגל
את הריקודים !בסרט עד כדי אפיסת־כיו-
חות .״אבל אני מוכרח להודות, שאילולא
כן לא הייתי מסוגל לבצע -אפילו מחול
אחד מאלה -שהובנו עבורי,״ הוא מודה.
בעזרתו של מאמן מיוחד הוריד 12 קילוגר מים
ממישקלו- ,רץ מדי בוקר כמה קילומטרים
והפך מה שהאמריקנים נוהגים לכ נות
״וורקאהוליק״ (על מישקל ״אלכד
הוליק״).
למד לעשן. טראוולטה, הצעיר במיש-
פחה, שבה עוד שלוש אחיות ושני אחים
(שכולם קשורים, בצורה זו או אחרת,
בעיסקי -השעשועים) ,אינו שותה, וילמד
לעשן רק ׳לקראת ההופעה בסרט זה. הוא
קשור מאוד למישפחתו — ״כשלא יכול
לבקרנו ביום־הוילדתו- ,משום שצילם ב-

כוכב ג׳ון טראוולטה ב״קדחת מוצאי־ השבת
הופעה סוערת

!,קפאתי מפחד!״
ף* דרף הטובה ביותר להפיק משח י
י קן בל-תי-מנוסה את התוצאות הטובות
ביותר היא לשחזר עיסו, בפני המצלמה,
מה שקרה לו בחיים- .וזה, בערך, מה ש קרה
לרקדנית צעירה בשם ׳לסלי בדאון,
שמצאה עצמה אחרי סירט׳ה הראשון מוע מדת
לפרס האוסקר על תפקיז״מיש-נה.
לסלי- ,בתה של אם גרושה שבאה איתר.
מפניקס שבארמונה לניו־יורק, כדי לאפ שר
לה ללמוד באלט, התקבלה ללהקת
ניו־יורק סיטי באלט, התגוררה זמנית בביתה
של הכוריאוגרפית והבלרינה־׳לשעבר
נורה קיי, ששימשה לה בעין אסוטרופוסית.
נורה קיי היא רעייתו של הבמאי הרברט
רום -והיא הפיקה סרט בשם נקודת מיפנה
.ובעלה ביים אותו. תחילה הם ביקשו מ־לסלי
שיתקבל על עצמה תפקיד קטן בסרט-
.והיא הסכימה. אחר-כך, הרקדנית
שהיתה צריכה לגילם את דמות בתיה שיל
שירלי מקליין -ולהיות בת־זוגו של כוכב-
הבאלט הרוסי מיכאיל בארישניקוב ב סרט,
נפצעה ברגלה. ואז פנו הרברט ונורה
אל בת־חסותם, הזמינו אותה לצילומי־ני-
סיון והציעו לה מייד את התפקיד.
״קפאתי מפחד,״ מודה לסלי. אבל ב עזרתו
של רוס, שנחשב כמומחה ׳בבימוי
נשים, התגברה על ההתרגשות והמתח.
ומה התפקיד שהיא מגלמת בנקודת
מיפנה? היא מופיעה בו כנערה שאינה
יודעת אם רצונה להפוך את המחול ל-
קאריירה. כשמוצעת לה הזדמנות ללמוד
בניו־יורק, היא יוצאת לשם בליווית אמה
(שאומנם אי-נה מתגרשת בסרט, אבל טו עמת
ימן הפרי האסור) ,ומשתלמת. בהצלחה
גידולה! .במהלך הסרט /היא עוברית
לגור אצל מורתה (אן באנקרופט),
ובעזרתה של זו היא זוכה בתפקיד הגדול
ובצעד הראשון לקראת התהילה.
מה פלא, אם כן, שלסלי בדאון מגלמת
את התפקיד בטיבעיות?

ב־׳ון טראוולטה ודיאכה היילנד
אהבה סוערת
הוואי, שלח לכ-ול-נו כרטיסים שנבוא
אליו,״ מספירת אמו — ׳ודאג לכך שאמו
ואחותו, יקבלו אף הן תפקידים קטנים
בסרט.חדי־העין בישראל אולי זוכרים אותו
כאחד הבירוו-נים הצעירים המתעללים בקארי,
בסרט־האימים בעל אותו שם של
ברייאן די־פאלמה. לדבריו, הוא תרם רבות
להצלחתו של הסרט, עובדה שהבמאי או
הכובב׳ת הראשית, סיסי ספייסק, לא -מיהרו
לאשר עד היום.
לעומת זאת, במה שנוגע לקדחת מוצאי־השבת
אין עוררין על תתמתו. ואם לפני
שנה עוררו הכרזותיו כי הוא -שואף להיות
אל פאצ׳ינו או ר-וברט דה-נ״רו של דורו
חיוכים סלחניים מכל עבר, היום מכינים
לו כבר חוזים שמנים.

פו לי טי ק ה
ל חי שו ת רועמות
תעשיית הסרטים במיזרח־יאירופה היא,
בדרך־כלל, תעשיית ממושמעת מאוד. או
שהיא אומרת דברים־מטעם, או שהיא
שותקת. אבל. מאחר שגם שם יש ייוצרים
הרוצים להתבטא- ,ולא תמיד בלשון הנו חה למימסד, הם פיתחו -לעצמם תכסיסים.
לכאורה תם צייתנים להפליא, ממלאים
אחר כל ההוראות, וכל אחת מיצירותיהם
מהווה תרומה חשובה למיקדש הריאליזם
הסוציאליסטי. למעשה, הם מגניבים את
חיציהם המורעלים מתהת לפני השטח.
מי שרוצה, יכול להבחין בהם, אבל ליוצרים
העולם הזה 2116

קש תמיד הסבר רישמי בלתי־מזיק לעובדת
ק״ומם.
פסטיבל־הסרטים האחרון !בברלין חשף
סידרה שלמה של סרטים מן הסוג חזה.
לדוגמה הסרט הבולגרי יתרון, שזכה בפרס
הבימוי. במרכזו עומד כייס המספר כיצד
הצליח להסתדר, ואפילו להסתדר היטב,
בתוך המציאות של חברה סוציאליסטית.
.לכאורה צריך הסרט להיות מיפגן ליכולתו
ישל במאי, המספר את סיפורו במבטים-
לאחור, כאשר הכייס היושב סבר בכלא
מספר לקורס של עובדים סוציאליים על
חייו. אולם הגישה ההומוריסטקת של ה במאי,
ואהדתו הגלויה לדמות הראשית,
גורמים בסופו של דבר הרגשה שהאשמה
העיקרית בעצם היותו גנב מוטלת על
החברה, שלא ידעה לטפל בו. חברה זו
מצויירת כקטנונית וחסרת־מעוף, דבר
שהוא בהחלט יוצא־דופן בארצות שבהן
״הביקורת החיובית״ היא היחידה המתק בלת
ברצון.
מציאות אחרת. דוגמה אחרת: סרט
יוגוסלאווי בשם הכלב שאהב וסבות.
במרכזו ניצב מאחד ממערבוני־הספאגטי
(שרבים מהם מצולמים ביוגוסלאוויה) המחקה
בכל את מער,גי המערב הפרוע,
עד כדי הפיכתם לפולחן; אסירה הנמלטת
מידי החוק, ספק יצאנית, ספק גנבת, ש כל
חלומה להגיע לפאריס; ונער צעיר
שמחפש אחר הכלב עימו גדל, ובהשאלה
את התום והטוהר של ילדותו. השלושה
הם יצורי־שוליים החיים בתוך חברה האדישה
להם לחלוטין, ועצם העובדה שה סרט
מודה בקיומה של מציאות אחרת, לא
מאורגנת ולא מתוכננת על-ידי המדינה,
בארץ, האמורה לכאורה להיות סמל של
סדר, היא סבר מהפכה-זזטא בפני עצמה.
הדבר מתחיל לקבל ממדים של אומץ-

>ד>דות כה
אנוע\>ת
ג׳וליה (סטודיו, תל־אביב, אר־צות־הברית)
— זה מה שהוליווד
יודעת לעשות בשיא יכולתה המיק*
צועית: סרט מלוטש, מבריק, משוהק להפליא, מבוסס על
חומר סיפרותי איתן• בקצרה, כל מה שנדרש מסרט״יוקרה
מכובד, מה הפלא, אם כן, שהוא מועמד ל״ 11 אוסקרים?
סיפורה האוטוביוגרפי של ליליאן הלמן מתרכז סביב יח סיה
עם חברה מימי בית־הספר, שהפכה לאחר״מכן פעילת
מחתרת אנטי־נאצית באוסטריה ובגרמניה. זהו סיפור
מופלא על ידידות אמיתית בין שתי נשים, על התעוררות
ההכרה הסוציאלית, בצורה שונה, אצל כל אחת מהן, על
עמידתן במיבחני החיים ועל הדרכים השונות של כל אחת
מהן לעמוד במיבחנים אלה. למען האמת, הסיפור המקורי
מתרכז הרבה יותר בידידה ״ג׳וליה״ (אין זה שמה האמיתי,
אבל ליליאן הלמן נמנעת לנקוב בשמה מאחר שמישפחתה
עדיין קיימת) מאשר בסופרת עצמה. אבל הקורא מוזמן
לקרוא גם בין השורות, ושם מסתתרת אישיותה של
המחברת, ומאחריה רוחו של דאשיאל האמט, מי שהיה
ידידה הקרוב במשך 30 שנה, ושימש במידה רבה השראה
וגורם מדרבן בחייה.
פרד זינמן, שהוא במאי ותיק ומנוסה (בצהרי היום,
מעתה ועד עולם, אדם לכל עת) התייחס למקור בכל
הכבוד, ונתן לו המחשה מהימנה, כשהוא נעזר בהופעתן
המרשימה״במייוחד של ג׳יין פונדה בדמות הסופרת, וואנסה
רדגרייב כג׳וליה• עריכה מתוחכמת, שיוצרת שלווה ברגעים
מסויימים ולפתע הופכת מתנשמת ומתנשפת בסצנות כמו

רדגרייב ופונדה: הופעה מרשימה
ביקורה של הסופרת אצל ידידתה בבית־החולים, מראה
עד כמה שולטים זינמן וציוותו באמצעי״הביטוי של הקולנוע•
איכותו הגבוהה של הצילום (דאגלס סלוקומב) היא
הוכחה נוספת לכך.
מי שרוצה לדקדק בפרטים יוכל אומנם לערער אחר
העובדה שזינמן חוטא לפעמים ונוטש את נקודת״המבט
של הסופרת (בסרפו של דבר, זהו סיפור אישי) כדי לספר
דברים שלא יכלה לדעת עליהם, ובכך שובר את סימון
הסרט. אפשר גם להצטער מעט על שכל אותם הפרטים
שהושארו לדימיונו של הקורא בסיפור, הופכים בשר״ודם
בסרט, אבל זה טיבעו של הקולנוע. ובסך־הכל, תמיד אפשר
למצוא, אבל לא תמיד מוכרחים לחפש.
הילוזזם בדד ישכון

עירומים כ״ציבעי הסוואה״
סאטירה ארסית
לב בסרט הונגרי בשם השנים המאושרות
של אבי, המשחזר את קורותיה של מישפחה
זעיר־בורגנית בהונגריה אחרי מילחמוד
העולם השנייה. גיבורו של הסרט הוא אדם
הדוגל ביוזמה פרטית, ונופל קרבן למכבש
של המיפלגה הקומוניסטית המצדה את
צעדיו עד שהיא מביאה אותו לכלא.
הוא, נאסר ואינו יודע מדוע, מבלה
שנים במחנה־כפייה ונשמע כמעט מרוצה
מחייו שם (אלא ששביעות־הרצון נשמעת
כמעט סרקאסטית) .הוא משתחרר מבלי
לדעת עדיין מה פשעו ומה חטאו, וכל
העת הוא חש בנוכחותו של ״אח גדול״,
אי־׳שם בצל ,׳שאין להחלטותיו הסבר ואין
עליהן עוררין.
איך חירשו לסרטים כאלה לראות אור
במיסגרת תעשיות שבהן הכל בדוק ומ בוקר
מראש? פשוט מאוד. הם הוצגו,
במקור, כמשהו שונה בכלל מכפי שהוא
נראה לעין המערבית. הסרט הבולגרי,
למשל, היה צריך להיות בראש־ובראשו-
נר, תרגיל בעריסה, ניסיון לספר בצורה
מקורית ושונה סיפור רגיל. ומבעד לחידו שים
(שאינם חדשניים ביותר, למען האמת)
התגנבה הביקורת.
העולם הזה 2116

מלכודת לבלש (תל־אביב, תל־אביב,
ארצות״הברית) — מסרט
לסרט מסתבר שקלינט איסטווד
הוא יותר מאשר כוכב-קופה עליון. הוא יוצר סרטים בעלי
סימון משלו וקו״מחשבה משלו, ובעצמו הוא כישרון שכדאי
בהחלט לעקוב אחריו.
בסירטו החדש הוא חוזר ומציג את הדמות שהפכה
קבועה בסרטיו: האיש הבודד הניצב מול עולם מושחת
מיסודו, ואינו יכול לסמוך אפילו על ידידו הקרוב. אצל
איסטווד הפכה גישה זו ביטוי של הסתייגות מן ההתמסדות
המוחלטת של החברה האמריקאית, כאשר מימסד החוק
ומימסד הפשע דומים כל-כך עד שקשה להבחין ביניהם.
כאן הוא מגלם שוטר שמתבקש להעביר עדה חיונית
מלאס-וגאס לאריזונה, אבל אינו יודע ששני המימסדים
גם־יחד מעוניינים שייכשל במשימתו, ועושים הכל כדי
שזה יקרה• הדבר מאפשר לאיסטווד לביים כמה סצנות
של פעילות קדחתנית, שבצילומיהן ובעריכתו הוא מוכיח
שלמד היטב את שעורי מורו ירבו, דון סיגל (מי שביים
אותו, בין השאר, בהארי המזוהם) .באותה ההזדמנות הוא
מוכיח גם שהוא אחד הבמאים המעטים היום שמשתמשים
במסך הרחב לא רק משום שהוא מספק נוף מרשים
יותר, אלא משום שיש בו נתונים אסתטיים מסויימים.
מי שיתבונן היטב בצילומי הסרט, יגלה שרוחבו של המסך
מנוצל במיבנה של כל תמונה ותמונה. ומחמאה כזאת ניתן
לחלוק רק למתי-מעט.
אם הסיפור מרתק והבימוי שוטף ומהיר, הרי בעייתו
של איסטויד היא שהוא צריך, למעשה, לספק לצופיו הי־

הסרט היוגוסלאווי ביקש להוות מעין
שיבה לניאו־ריאליזם, ולהצביע על ההש פעה
המסוכנת של רעיונות !מן המערב
(המיוצגים על-ידי הניצב במערבונים וה אסירה
החולמת על פאריס) על נער צעיר
ותמים. אין ספק שהסרט ממלא את תפ קידו
מן מבחינה הזאת. אבל מה שהוא
אומר נוסף על כה על מיבנה החברה
היוגוסלאווית, הוא תוספת פרטית של
הבמאי עצמו.
מתחת לעטיפה. הסרט ההונגרי נר אה,
ממבט ראשון, תמים מאין־כמוהו. סרס
הונגרי טיפוסי, המקפיד על איסות־צילום
גבוהה, גולש לנוסטאלגיה הגובלת במתק-
תקות׳ ומראה אפילו את מהנר-,הכפייה
כטחזה-פסטוראלי, עטוף מעטרדשלג־ לבן
ומלווה ׳בצלילים נוגים. החיצוניות משכ נעת
כל־סך, עד שרבים לא השגיחו כלל
במה שנאמר מתחת לעטיפה הציבעונית.
השמאלצית. ומנהל תעשיית־הקולנוע ה הונגרית,
כאשר נשאל סה ביקש הסרט

איסטווד בפעולה: דימויים אפוקאליפטיים
פתקה מדהימה עוד יותר מזו שהיתה לו בסרט הקודם.
מכאן שהוא נאלץ להפליג, לקראת סוף הסרט, בדימויים
אפוקאליפטיים שקשה מאד לעכלם, וברור שרק סופרמן
כמו קלינט איסטווד (על הבד) מסוגל לעמוד בהם. אין
ספק שהמעריצים מצפים לכך ואיסטווד, שהוא המפיק של
סרטי עצמו, יודע זאת היטב. לראייה: ההכנסות הגבוהות
של כל סירטיו.
אבל מי שיטרח להציץ מתחת למעטה המיסחרי, ימצא
כאן ניצוצות של כישרון אמיתי. ואולי, אם יבוא היום
והוא ירגיש שהוא יכול להשתחרר מעול השוק, יוכל אפילו
לצאת מתחת ידיו סרט אמריקאי חשוב באמת.

לומר, הסביר בזהירות שהסרט מהווה
רצף זיכרונות אישיים של הבמאי, אשר
התכוון להזהיר בו את המהפכות הבאות
לבל יתייחסו אל אלה שאינם ממעמד ה־פועלים
באותה: איפה, כי יש ביניהם טו בים
ויש רעים ו״אין שופכים את המים
המלוכלכים יחד עם התינוק״ (המישפט
האחרון היה פרשנות של הנוכחים ;במקום
׳לדבריו ישל ׳אותו מנהל).
מתחת דטטיח. סרט נוסף שלא הם־
התר מאחרי שום תחבולה ואמר סל מד,
ישעל ליבו, בקול גדול, היה ציבעי
!הסוואה. הוא היה גלוי-לב, והסתבך בלא
ימעט צרות עד שהורשתה הקרנתו מחוץ
לגבולות פולין.
ציבעי הסוואה הוא סאטירה ארס״ת ו־
•זזסרת־רחמים על העולם האקדמאי הסול־
:ני, שבו ההתרפסות לפני הממונה ׳וההתמצאות
בפוליטיקה הפנימית של הפאקולטח
השובים בהרבה מן הידע או מן המדע.
בריסטוף זאנוסי, מחשובי הבמאים של

פולין היום, מצייר את הפרופסורים והאחראים
לחינוך הגבוה שם כאוסף של
קרתנים, פחדנים ונמושות, שאינם מבינים
עד כמה הם עלובי-נפש; ואם הם מבינים
זאת, הרי הם מסתתרים מאחרי ׳מסך של
הערות ציניות ומשתדלים להוריד אל רמ תם
גם אותם האידיאליסטים הספורים
שנותרו לפליטה.
כשהוצג הסרט בפולין לראשונה, הוא
עורר את זעמם של האחראים למערכת
החינוך. הם יפנו בתלונות לרשויות, ובמשך
חודשים לא הותר לסרט לצאת את
גבולות פולין, כדי שלא להבאיש את
ריחה. אלא !שזאנוסי הוא ישם ידוע מדי
במערב, וסרטיו מעוררים עניין מכפי ש אפשר
יהיה להחזיקו זמן רב מיתחת לשטיח.
בסופו של דבר הורשה הסרט להיפגש
עם הקהל הזר בפסטיבל טהראן, שם זכה
בפרס שני, ובפעם השנייה בפסטיבל בר לין,
שם הוצג מחוץ לתחרות. אבל היה
זה אחד הסרטים הטובים, המגובשים וה מעניינים
ביותר שראה הפסטיבל כולו.

טרור ב ל בנון
איננו ת שו ב ה
ל ט רו רבכ בי ש ה תוך

כ א זר ח 0בלחי־ מפרגח יי ם
בעד השקפות שונות ושוחרי
דמוקרטיה הננו מגנים ודוחי
את הצעתו של פלטו שרון
להוציא את רק־יח
אל מחוץ לחוק

עשרות נשים וילדים לבנוניים הרוגים מהפצצות חיל־האוויר
הישראלי 90,000 .פלי טים ח ס רי קורת-גג נודדים
בכבישי לבנון לאחר שבתיהם הו חרבו — אל ה ה תו צ או ת
המיידיות של פעולת צה״ל בדרום־לבנון.

וראי שלא פלטו שרון הוא
האיש שיקבע את הג בול
שבין..חוק״ ו,.מחוץ לחוקי׳

שוב, כמו א חרי מלחמת ״ששת הי מים״ ,שומעים
סי ס מ או ת מגו חכו ת כמו :״אין אנו רוצים ב שטחים. א חרי
הסדר תבוא נסיגה״ .מפי ה ם של רא ש-הממ שלה — בגין ושר
הב ט חון — וייצמן.
שוב מר חיבים קברני טי ״גבולות הב ט חון״ א ת הגבולות
כדי לפתור א ת ״בעיות הב ט חון״ וכך מו בטחת לנו תורכיה
כשכנה בעוד 10—15 שנה.

פרופ׳ ע.א. סימון

אין זו הפעם הרא שונה שצה״ל פולש לדרום לבנון,
ו הנ סיון מוכי ח כי שום הפצצה של מ חנו ת הפלי טי ם בלבנון
לא מנעה ירי ק טיו שו ת על נהריה ולא מנעה טרור.

(חתן פרס ישראל)

פרופ׳ חנן אופנהימר
(חתן פרס ישראל)

המלחמה הזאת בדרום לבנון היא פגיעה נוספת
בסיכויי ישראל להתקיים בביטחון.

יגאל תומרקין
ישעיהו בן פורת
אורי ליפשיץ
חנוך לוין
פרופ׳ פנחס אביבי
פרופ׳ דן מירון
גילי לאור
ד׳׳ר נעמי קיס
ד״ר בנימין כהן
אלי תבור
פרופ, אריה זקס
דן קדר
ד״ר טוביה שלונסקי
רפי לביא
אבנר חזקיהו
רות שלוס
יהונתן גפן
אייל גפן
דני פאר
ד׳׳ר יהודה נאמן (ג׳אד)
יהושע סובול
פרופ׳ חיים דרין־דרבקין רחל רביד
שלמה פרנקל
ויקטור ציגלמן
יאיר גרבוז
ד״ר שמעון בלס
רפי זכרוני
אמנון זכרוני
יבי

התשובה הנכונה להתקפת הטרור הרצחנית של ה״פתח״
בבביש־החוף איננה דיר-יאסין במהדורה לבנונית. ואולי רק
שימשה התקפת המחבלים אמתלה לכיבוש דרום־לכנון? !

כל עוד יימשך הכיבוש והדיכוי של העם הפלסטי־נאי
— שום ״חגורת בטחון״ לא תמנע את מאבקו למען
זכויותיו הצודקות.
מי שמבקש לחסלאת הטרור מו טב לו שיפנה
ל מ אב ק למען מדינה פלס טיני ת, ב מ קו ם להצטרף למקהלת
ה הי ס ט רי ה הל או מני תהמ אורגנ ת ע״י ממ שלת ישראל השו אגת
:״דם ונ קמה״.
עלינו לקבוע בצער שהשמאל הציוני המצטרף למקהלת
חיוב הפלי שה הזו, בוגד שוב ב ת פקי דו היוני במאבק למען
השלום.

מלחמת לבנון היא מלחמה תו קפני ת
והתערבות גסה במאב קי ם הפני מיים בלבנון.
אין בינה ובין ה אינ טרס של ההגנה על אז־רחי־ישראל
ולא כלום.
״רצועת הכטחץ״ בת עשרת הקילומטרים שנכבשה עתה
איננה ערובה לכטחון. את ישובי הצפון עלולים להטריד עתה
טילים ותותחים, במקום סכנת החבלות שאיימה עליהם עד
עכשיו.
המלחמה הזאת היא המשך המצור על העם הפלסטיני
והעמדתם כפני ה״אין ברירה״.
המלחמה הזאת — בנוסך לדיכוי האכזרי של המרי ההמוני
כנדה וברצועה ושל מרד האסירים ״הבטחוניים״ בכלא כאר־שבע
— היא על שלילת חירותו של העם הפלסטיני וחיסול
כוחו המאורגן למימוש החירות הזאת.

תכיר מדינת ישראל בזכותו של העם
הפלס טיני להגדרה עצמית ולמדינה משלו!
יחי השלום בין העמים י
יפונו מייד כו חו ת צה״ל מדרום לבנון !

פרופ׳ ארטור גולדרייך
גילה בלס
גרשון פלוטקין
אילי גורליצקי
זהר לוי
מוני מושונוב
אמנון אריאלי
ד״ר מנחם פרי
דידי לוקוב
ד׳׳ר ישראל לף
עזרא כפרי
פרופ׳ וילאם פרידמן
ד׳׳ר אורי רפ
חיים בנאי
יוסי ארנון
יוסי פולק
אהרן אשכנזי
אהרן בכר
פרופ׳ דניאל עמית
בני כהן־אור

א לי פו תישר אל
בשש־ב ש
הוווו!ס הי ה
בשיתוף האגודה הי שראלית לשש־בש

111 יי י
שמאל סוציאליסטי ישראלי
ת.ד , 33076 .ת״א.

המזדהים עם תוכן המודעה מתבקשים לשלוח
תרומות לכיסוי הוצאות פירסומה.

ת ת קיי ם בסוף חודש מ אי 1978
(ראה עמוד )52

הע 1לם הזה 2116

היערכותו הנוכחית של צה־־ל בסיני מנ ה עליו להילחם את המילחמה

חנ ה ח שנ א חוסה

ך• יתוח זה מניח, כי הסכם־שלום בח־
^ זי ת המצרית יתבסס על שלושה מר-
כיבי־יסוד עיקריים:
ן• נסיגה ישראלית כוללת מסיני, למ עט
אפשרות של תיקוני־גבול מיזעריים
באזורי פיתחת־רפיח ואילת. תיקונים אלה
אינם כוללים השארת יישובי פיתחת־רפיח
במקומם, שכן — כפי שאראה להלן —
יישובים אלה יש בהם תועלת ביטחונית
רק אם הם נתונים לריבונות ישראלית,
ואילו תחת ריבונות מצרית הם מהווים
מעמסה ומיטרד צבאי.
! 0פירוז מרבית שטח סיני, למעט
קיום איזור־דילול־כוחות מצרי בין תע־לת־סואץ
למבואות המיזרחיים של ה״מי־צרים״.

1הקפאת התשתית התחבורתית ה קיימת
בסיני, ולכל היותר — שיפורה
ושיפוצה של בסיס הצירים העיקריים
קיימים כיום.
בנוסף מונחה ניתוח זה על-ידי שתי הנ־חוודיסוד

--מאח שימי תמיר סידרת מאמרים זו, פרי עטו של סטודנט בפקולטה להיסטוריה צבאית
באוניברסיטת תל״אביב, נכתבה בתגובה על מאמריו של הפרשן הצבאי של
״העולם הזה״ ,בנימין עמידרור. היא מתפרסמת כתרומה לוויכוח
הציבורי בנושאי צבא וביטחון, שמאמריו של עמידרור מיועדים לעורר.

לגייס כוחות, מאחר שאין היא מסוגלת
לגייס כוחות משמעותיים לפרק־זמן ממו שך.
)2ספיגת
ההכנות ה״סופיות״ בשלבי
הפתיחה של המילחמה, היינו: פתיחה ב־מיתקפת־פתע
תוך ביצוע ההכנות האחרונות
תוך כדי פתיחת המיתקפה, או קודם
לה בכמה שעות, פרק־זמן שלא יהווה
זמן אתרעה אפקטיווי עבור ישראל.
0מיתקפת־פתע מצרית מתאפשרת גם
מן המרחק הקצר של התקדמות שבו יכול
הצבא המצרי ״להסתפק״ כדי להשיג ני צחון
פוליטי. התקדמות מוגבלת זו מצמ צמת
בשיעור נוסף את הצורך בהכנסת
תשתית אסטרטגית למיתקפה, שכן ההכ נות
שצבא חייב לבצע כדי לאפשר הת קדמות
לעומק של 200ק״מ, שונות לחלוטין
מן ההכנות המתחייבות מהתקדמות
של 30 או 50ק״מ בלבד.
מכאן, שהבסיס האובייקטיווי למיתקפת־פתע
מצרית ברמה האסטרטגית (ובמיספר
מישורים — גם ברמה הטאקטית) קיים
גם בתנאי ההיערכות הנוכחית, ואין בקביעה
זו משום זילזול בכושרו של המו דיעין
הישראלי.

• גם אחרי נסיגת צה״ל מסיני
והשגת ״הסכס-שלום חוזי״ ,יש להתייחס
לאפשרות של יזימת מיל־חמה
על-ידי המצרים, או הצטרפותם
אליה באילו היתה ודאות מוחלטת.

ישראל
חייכת להתייחם לאפשרות
שהמילהמה הכאה תיפתח,
שוב, כמיתקפת-פתע כוללת, כאל

מיתקכתינתע מצרית
היא האפשרות הסבירה
ביותר למחות
הגילתגה הבאה

גם בשלבי וופתיווח של
המילחמה הבאה יצליחו
המצרים להשתלט על
שטחים שבידי צוו־ ל

01 ישראל חייבת להתכונן לאיום הצ באי
החמור ביותר, כאשר הוא מתרחש
בנסיבות החמורות ביותר מבחינתה, לא מור:
מיתקפת־פתע ברמה האסטרטגית —
ובמיספר מישורים גם ברמה הטאקטית
— תוך תנועת התקדמות של הצבא ה מצרי
לעבר ה״קו־הירוק״ ,כדי להציב
איום על ישראל בגבולות ה״קו־הירוק״.

מיתקפת־פתע מצרית היא האפשרות
הסבירה כיותר לפתיחת ה•
מילחמה הכאה.

ך* הערבות הנוכחית של צבאות
י י ישראל ומצריים, מאפשרת למצרים ל פתח
מיתקפת־פתע כוללת ברמה האסטרט גית,
אפשרות זו מעוגנת במיספר גורמים :
!• הקירבה הגיאוגרפית בין שני הצב אות
מאפשרת יצירת מגע־קרקע עם כוחות
צה״ל תוך שעות ספורות.
0העליונות הכמותית המכרעת של
המצרים מהווה פיתוי להשגת הישגים
״קלים״ בשלבי הפתיחה של המילחמה, הן
במונחים טריטוריאליים והן במונחים של
שחיקה משמעותית של הכוחות הסדירים
של צה״ל.
ו• הצבא המצרי הוא בעיקרו צבא
סדיר. עובדה זו פירושה, כי הכנות התש תית
ליציאה למילחמה אינן מחייבות פרק-
זמן ארוך. הכנות אלו, בחלקן המכריע,
בוצעו כבר בפועל, ואותן הכנות ״סופיות״
שיש להשלים ניתן לבצע בשתי דרכים:
)1פריסת ההכנות לאורך פרק־זמן
גדול׳ ועל-ידי כך מיסודם כחלק מן
התשתית הסדירה. בשיטה זו יחול כירסום
זוחל בספקטרום הסימנים הפוטנציאליים
המעידים על הכנות למילחמה, עד שיש ראל
תמצא את עצמה ניצבת בפני מצב
שבו יוכל הצבא המצרי לפתוח במיוד
קפת־פתע ללא כל צורך בהכנות מקדי מות.
שכן, שינויים זעירים הנפרסים לאו רך
פרק־זמן גדול, לא יגרמו לישראל

שיריון צה״ל כסיני
יתרון או חיסרון?

סידרת מאמרים זו כוהנת את המשמעויות הצבאיות, האסטרטגיות
והאופרטיוויות של הסבם שלום בחזית המצרית. תרומתו העיקרית של
הניתוח שיובא כמיסגרת הסידרה לוויכוח הציבורי, ככד שהוא מערער
על האמונה הבסיסית — הן של המימסד המדיני והן של מערכת הביטחון
הישראלית, כי נסיגת צה״ל מסיני, אפילו תוך פרוזו, תרע כאורח
משמעותי את מצבה הצבאי של ישראל, וכי פירושה פגיעה כנתוני•
הפתיחה האסטרטגיים של צה״ל בכל מילהמה עתידית.
ניתוח זה ינסה להראות, כי אף 1שנסיגה מסיני כרובה כאובדן
יתרונות אחדים הנובעים מהיערבותו הנוכחית של צה״ל בסיני, הרי
כ״חשכון״ האסטרטגי והאופרטיווי הצבאי הבולל, ישפרו נסיגה מסיני
ופירוזו את: מצבה הצבאי של ישראל באופן כה משמעותי, עד שלתוצאותיו
תהיינה השלכות ״חיוביות״ נלוות גם בחזיתות אחרות, ב-
מיקרה של מילהמה.
כיסודו, מתמקד ניסיון זה כמאמץ להראות בי היערכותו הנוכחית
של צה״ל כסיני כופה עליו להילחם את המילחמה ה״כלתי־נבונה״
מבחינתו, ומחייכת אותו לנקוט אסטרטגיה המונעת ממנו מיצוי יתרונותיו
האיכותיים. ולבסור, היערכות זו מאפשרת לצבא המצרי לנהל
מלחמה על-פי האסטרטגיה ה״נבונה״ מבחינתו, והגזורה מיתרונותיו
הסגוליים היחסיים וממיגכלותיו הפיקודיות, האנושיות והאירגוניות.
יתירה מזו: ניתוח זה יראה, כי כבל מילחמה עתידית שתתנהל
כחזית המצרית אחרי נסיגת צה״ל מסיני ופירוזו, תהיה ההכרעה לטובת
ישראל יותר מהירה וברובה כאבידות קטנות יותר, הן כנפש והן כמער־כות-נשק,
מאשר מילחמה שתיפתח מתוך ההיערכות הנוכחית של
צבאות ישראל ומצרים.
מאחר שאני רואה סידרת מאמרים זו כמערכת אינגרטיווית עיקכית
של ארגומנטציה, מן הדין שאציין את מיבנה וסדר הצגתה הכלליים :
א. תחילה יוצג מיפוי של יתרונות וחסרונות, הן כרמה האסטרטגית
והן כרמה האופרטיווית, הכרובים כנסיגה מסיני עבור ישראל, וזאת
כהשוואה להיעדכותו הנוכחית של צה״ל.
ב. לאהר-מכן יובא ניתוח של במה סידורי־ביטחון שעדיין לא
הועלו בפומבי.
ג. לכסון? ,על כסיס הניתוח דלעיל, תוצע התשובה לבעייה המונחת
כיסוד סידרה זו, דהיינו: כיצד תיראה המילחמה הכאה אם תפרוץ
אחרי נסיגת צה״ד מסיני ופירוזו, וכיצד תיראה אם תיפתח בתנאי
ההיערכות הנוכחית ז
הקורא, שהעמדה המוצגת כסידרה זו תיראה לו אולי אבסורדית
או מהפכנית, ייטיב לעשות אם ישפוט ניתוח זה רק עם תום הצגת
הסידרה במלואה.

ודאות מוחלטת, לא רק משום העיקרון
של תיכנון על-פי המצב הגרוע
כיותר, אלא מפני שאפשרות
זו היא הצורה הסבירה כיותר לפתיחת
המילחמה הכאה.
י 1 1
^ היערכות הנוכחית של צה״ל ב ׳
י סיני מאפשרת, איפוא, את משמעויותיה
הפוליטיות והצבאיות של מיתקפת־פתע
מצרית. במישור הצבאי ניתן להניח,
כי מיתקפת־פתע מצרית — ביחסי־הכוחות
הקיימים כיום בין הצבאי המצרי לכוחות
הסדירים של צה״ל ב סיני (בחלק ניכר
של מערכות״הנשק יש למצרים עליונות
של עשרות מונים תהיה כרוכה ב התקדמות
של הצבא המצרי לתוך סיני,
השתלטות על אזורי־הדילול והאזורים ה־מפורזים,
ובכיבוש שטחים המצויים כיום
בשליטת צה״ל, תוך שחיקה והתשה של
הכוח הצה״לי הסדיר.
אם, מסיבה פוליטית כלשהי, יופסקו ה קרבות
שתיים עד שלוש יממות אחרי
פרוץ המילחמה, ישראל עלולה למצוא
את עצמה במצב של תבוסה פוליטית וצב אית
כאחת.

נסיגה מפיני, לעומת זאת, אה
שלא תמנע את עצם האפשרות
של מיתקפת־פתע מצרית, הריהי
מונעת את משמעויותיה, שכן פירוז
סיני יאפשר לישראל מירווח
אתרעה שיספיק לגיוס כוחות המילואים
ולפריסתם. מירווח זה
מעוגן כעובדות הבאות :
0 :תנועת ההתקדמות של הצבא המצרי
לעומק סיני, במגמה ליצור איום על ה״קו-
הירוק״ ,תארך זמן ניכר. מובן שהדימוי
הפשטני, של תנועה מהירה של כוחות
במהירות נסיעה לאורך הצירים העיקריים
בסיני, חסר כל שחר במיקרה זה. כדי
להניע צבא בגודל הצבא המצרי, ולו אף
חלק ניכר ממנו, לאורך שני הצירים ה־

הלקח שלא הופק
(המשך מעמוד )43
עיקריים הקיימים בסיני, דרוש פרק-זמן
שניתן להעריכו במונחים של ימים, לא
של שעות.
שכן, מורכבותו וסביכותו של מיבצע
מעין זה, וכן בעיות התעבורה הטכניות,
כגון כושר־המעמס של כל ציר בפרק־זמן
נתון, אינן הבעיות היחידות הניצבות
לפני ניסיון כזה, אלא גם הצורך בתנועה
של אגדי־כוחות במיבנים צבאיים אפקטי־וויים
בכל רגע, וכן בעיות הגנה ואבטחה
של הכוחות הנעים. מיגבלות אלו תאטנה
את קצב התקדמותו והיערכותו של הצבא
המצרי, במידה שיחליט לחדור לעומק סיני.
• 1קביעתו של הפרשן הצבאי בנימין
עמידרור, כי הצבא המצרי יוכל להציב
על גבול ה״קו־הירוק״ 5-6דיוויזיות
תוך 12 שעות, תוך הבאת אוגדת שרון
במילחמת יום־הכיפורים כדוגמה, חסרה
כל שחר. כדי ליצור בסיס אמין לקביעה
זו נזקק עמידרור לרשת דימיונית של
צירי־תנועה הכוללת, בין השאר, שישה
כבישי־אורך בין מצריים לבין גבול יש ראל,
אשר בכל אחד מהם שישה מסלו לים.
בכך הוא מתעלם מן העובדה ש דרישה
להקפאת התשתית התהבורתית
בסיני, או לשיפוצה ולשיפורה על בסיס
הצירים הקיימים כיום, היא לא רקי דרישה

למן מילחמת יום־הכיפורים, בתנאים אלה
לא תישאל השאלה באיזו מהירות יצליח
הצבא המצרי להציב את עיקר כוחותיו
באיזור ה״קו הירוק״ ,אלא אם יצליחו כוחותיו
בכלל להגיע ל״קו הירוק״ ,ואם כן
— איזה חלק מהם. ואם אכן יגיע אפילו
הלק קטן ביותר מאותן 5—6דיוויזיות
שעמידרור מבטיחנו כי יתייצבו לאורך
ה״קו הירוק״ תוך 12 שעות, השאלה הרל־וואנטית
תהיה תוך כמה זמן יצליח חיל-
האוויר להשמידן או, לחילופין, לנתקן
מעורפן הלוגיסטי.
מכאן ברור, מדוע הבאת הדוגמה של
אוגדת שרון, שהצליחה להתגייס ולהתיי צב
בזירות הלחימה תוך 24 שעות, אחרי
נסיעה על שרשרות, אינה רלוואנטית ל הערכת
אפשרויותיו של הצבא המצרי לה ציב
כוחות על גבול ה״קו הירוק״ .אוגדה
זו, כמו כמעט כל כוחות היבשה של יש ראל,
נהנתה מ״לוכסוס״ שספק אם איזה
כוח־יבשה׳ אחר בעולם נהנה ממנו, היינו .
הבטחתה הכמעט־מוחלטת מפני תקיפות־

רכות־הנשק השונות שלו -הרי מעבר לקו
זה אין תנאי השטח מאפשרים תנועה
בחזית רציפה, והם מתעלים את הצבא
לעורקי־תנועה בודדים, שבאזורים מסויימים
מצטמצמים לרוחב של דרך סלולה.
היתעלות זו לצירי־תנועה מוגדרים מת חייב
לא רק מן המיגבלות של פני השטח,
אלא גם מן הצורך בתנועה מהירה. במצב
זה יעמוד הצבא המצרי לפני שתי דרי שות
מנוגדות: הצורך בחדירה מהירה
לעומק סיני, בטרם תגיב ישראל, מכתיב
תנועה על־גבי מיספר מצומצם של צירי-
תנועה קיימים, ואילו הצורך לשמור, במי דת
האפשר, על היערכות רציפה וצפופה.
מחייבת האטת קצב התנועה.

חדירה מהירה עד-גבי מיספר
צירים מוגבל תחשוף את הצבא
המצרי לסכנות ואיומים חמורים
(שיפורטו כהמשך ניתוח זה) ,ואילו
תנועה בהזית רחבה, רצופה
וצפופה — כמתחייב מן האסטרטגיה
ההגנתית שד הצבא המצרי

שמילחמה בתנאי ההיערכות הנוכחית אי נה
מציבה בפניו.
#תנועת הצבא המצרי לאורך צירים
מוגדרים ארוכים תחשוף אותו לתקיפות
אפקטיוויות של חיל־ד,אוויר הישראלי, זאת
בזמן שיעילותה של מערכת ההגנה ד,אווי־ *
רית המצרית תצטמצם ביותר -ותאפשר
בכך חופש פעולה מחודש לחיל-האוויר
הישראלי. יתירה מזו: היא תקל על איתור
ריכוזי כוחותיו, ותציב ריכוזים גדו לים
של כוחות־קרקע לאורך ציר־תקיפה
אווירי אחד, בכך ייחשף הצבא המצרי
לאותם איומים שבמילחמת יום־הכיפורים
נמנע מהם על־ידי פיזור כמעט אחיד של
כוחותיו לרוחב כל קו החזית.

• התנועה לאורך צירים מוגבלים
תחשוף את הצבא המצרי לתקיפות
אגפיות ולסכנות של ניתוק
מעורפו, אם על־ידי כוחות
מוטסים או כוחות משוריינים.

91 בהמשך להגיונו של הסעיף הקודם,
ייחשף הצבא המצרי למארבים לאורך

אס פורז חצי־הא׳ ס,!,
לא יצליח הצבא המצוי
להתקדם אל !ז״קדהירוק׳
העומדת במיבחן הריאליזם המדיני יותר
מדרישתו לצימצום צבאות ערב עד לרמה
שפירושה פירוקם בפועל, אלא היא עומ דת
במיבחן החמור והחשוב מכל — אפש רות
הפיקוח.

כפי שאראה בהמשך סידרה זו,
קיימות אינספור דרכים לעקוף כל
הסכם לצימצום כוהות, וגם אם
ניתן לגלות עקיפות אדו, כרתי־אפשרי
להוכיחן בפומבי.

ף רם, שיקולים אלה שוליים כולם.
התופעה המדהימה ביותר בניתוחו של
עמידרור את אפשרויות הצבא המצרי לה ניע
כוחות לעבר ה״קו הירוק״ אחרי פירוז
סיני היא התעלמותו, כמעט אפשר לומר
״עיוורונו״ כלפי המרכיב החשוב, הראשוני
והמכריע ביותר בכל מערכת־שיקו־לים
המתייחסת לנושא זה, היינו: חיל-
האוויר הישראלי. אין לדעת מדוע מתעלם
עמידרור לחלוטין ממרכיב זה: האם מומ חיותו
ובקיאותו בלוחמת־היבשה הן ה־
״נועלות״ אותו לראות רק עד לגובה צריח
הטנק, או שפועלים כאן תהליכי ״פסיכו־לו־גיקה״
,שמפניהם הוא מזהיר את יריביו?

אין ספק שחיד-האוויר הישראלי
יהיה השיקול הראשוני והמכריע
כיותר בשיקוליו שד המטכ״ל המצרי,
כשיבוא זה ויתכנן את קידום
כוחותיו לעומק סיני. חיל־האוויר
הישראלי הוא מרכיב הכוח
המשפיע והמעצב את האסטרטגיות
הננקטות הן על־ידי ישראל
והן על-ידי מדינות ערב, כמידה שטוס
מרביכ-בוח אהר אינו עושה
כן. אפילו כמידחמת יום־הביפורים,
אשר מילהמה בנסיכות ובזירות
הקרב הגרועות ביותר מבחינתו,
היווה היל־האוויר הישראלי את
מרביב־הבוח הכמעט-יהידי שמנע
מן המצרים פריצה לעומק סיני,
תוך יציאה ממטריית-ההגנה האווירית
שלהם. משניסו המצרים
לבחון את הערכתם, תוך נטילת
סיכון קטן יותר, על־ידי פריצה של
כוחות מן הארמיה השלישית לעבר
דאס-סודאר ודרומה, אישרה
תגובת חיל-האוויר הישראלי את
חששותיהם במלואם.
יתירה מזו: הנסיבות שתיווצרנה כא שר
ינסה הצבא המצרי לקדם את כוחו תיו
לעומק סיני -ובכך — כפי שאראה —
יגרום את התפוררות מערכת ההגנה הא ווירית
שלו, תבאנה לידי ביטוי בכפל-
עוצמה את איכותו ועליונותו של חיל־האוויר
הישראלי. בתנאים של קווי-אסס־קה
הנמתחים לאורך מאות קילומטרים,
מערכת הגנה אווירית מפוררת, וד,חימוש
המתוחכם שרכש חיל האוויר הישראלי

טנקים מצרים בוערים בסיני במילחמת ששת־ הימים
הימנעות נזאפעט של מכת־פתיחה
אוויר של האוייב ׳.מובן שיתרון זה, ש מתוך
הרגל אינו זוכה בהערכה המתאימה,
אינו עומד לו לצבא המצרי, וצבא
זה ייחשף לכל עוצמתו של חיל־האוויר
הישראלי אם ינסה להתקדם לעומק סיני,
וזאת בתנאים שטובים מהם היו לחיל־האוויר
רק במילחמת ששת־הימים.

כפי שאראה בהמשך ניתוח זה,
לא רק חיל־האוויר הישראלי ימנע
מן הצבא המצרי להתקדם לעבר
הקו הירוק, אלא גם השיריון הישראלי
שיוכל, כמיקרה הגרוע כיותר,
לפגוש ככוחות המצריים כפו
הנמתח מאל־עריש דרומה, כמקביל
ל״קו־הירוק״ .כמיקרה זה
ייתקלו, הבוהות הישראליים ככוחות
מצרים שעברו ככר יותר מ*
150ק״מ, אשר קווי־האספקה שלהם
פגועים, ואשר הרכב מערכות־הנשק
בתוכם כלתי-מאוזן >עקכ
סידרי-עדיפויות כין מערבות אלו).

ך* ל ניסיון התקדמות של הצבא המצ־
^ רי לעומק סיני, אחרי פירוזו, יצטרך
להתבצע לאורך מיספר מצומצם של צי־רי-תנועה
הקיימים בסיני. שכן, אף ש תנאי
השטח בין תעלת סואץ לכביש־הרוחב
(בלוזה—טסה—גידי—מיתלה) מאפשרים
לצבא המצרי תנועה חזיתית רחבה
ורציפה לאורך כל הקו, תוך השארת מערך
הצבא המצרי במיבנה רציף ואפקטיווי
מבחינה הגנתית, ושמירת כושר הגיבוי
והחי,פוי ההדדי של כוחותיו, וכן של מע־

— תאפשר לישראל להגיב עוד
קודם שיספיק הצבא המצרי להתקרב
ד״קו הירוק.״
כאמור, גם אם ירצה הצבא המצרי להניע
כוחותיו בחזית רציפה, יכולתו לעשות
כן מוגבלת ביותר. שכן רק טנקים, נג־מ״שים
ורכב זחלילי אחר מסוגלים לנוע
במרבית שטח סיני שלא על דרכים סלולות,
וגם יכולתם של אלה מוגבלת לשיט תי
חול מישוריים או דיונות מתונות,
ובשיטחי דיונות גיבעיות, גם אלה מוגבלים
ביותר. מציאות זו יוצרת בעייה
לוגיסטית קשה: הרכב הלוגיסטי, רובו
ככולו, אינו מסוגל לנוע אלא על דרכים
סלולות, כך שגם אם ״רכב הלחימה״
יוכל לנוע בשיטחי דיונות, הרכב הלוגיסטי
לא יוכל לתספק אותו.
מיגבלה אחרת לתנועה רציפה היא ריב־סי
ההרים המבתרים את סיני, ומונעים
כל אפשרות של תנועה רציפה. בכמה
מקומות אין אלטרנטיווה לצירים הקיימים.
לניתוח זה, הצופה התפוררות החזית
המצרית הרציפה והצפופה הקיימת כיום,
במיקרה של תנועת התקדמות לעומק סיני,
יש משמעויות אופרטיוויות המקנות ליש ראל
יתרונות ברורים :
> 9שבירת החזית המצרית הרציפה וה צפופה
גורמת בידוד כוחות שונים זה
מזה, כוחות שההיגיון המתחייב מן האס טרטגיה
ההגנתית של הצבא המצרי היה
מחייב כי ינועו במשולב כדי להעניק גיבוי
וחיפוי הדדי .״סגמנטציה״ זו של הכוח
המצרי והתנפצותו לכוחות חלקיים, תעמיד
את הפיקוד. המצרי לפני קשיי־שליטה,

צירים אלה. מארבים אלה, אף אם יבוצעו
על־ידי כוחות מוטסים זעירים, יוכלו למ רר
את חיי הצבא המצרי, להתישו ולהאט
את קצב התקדמותו.
׳ 9מאחר שחלק ניכר מן הארטילריה
המצרית הוא נגרר, הרי שהתקדמות ה צבא
המצרי לעומק סיני תחליש את עוצ מתה
של ארטילריה זו. הנעת הארטילריה

התקדמות מצרית לעומק י
סיני תגרום התנוווות
מעמת ההגנה הרצונה
עול הצבא המצר*12
המצרית תוגבל לא רק בגלל היות חלקה
העירקי נגרר, אלא גם עקב שתי 4סיבות

נוספות :
)1מאחר שכושר המעמם של כל ציר־תנועה
בפרק־זמן מוגדר מוגבל, יצטרך
הצבא המצרי לקבוע סידרי־עדיפויות בא שר
למערכות־הנשק שיקדם לאורך צי רים
אלה. סביר להניח כי תחת אילוצים
אלה יכללו הכוחות המובילים גייסות
משוריינים וממוכנים וכוחות חי״ר והגנה
אווירית. שיקולים אלה ידחקו את האר טילריה
לדרג־עדיפות שני.
)2המעמס שיוצרת סוללת־ארטילריה,
העולם הזה 2116

לעומק סיני, יש צורך בכמות אסטרונומית
של מערכות נ״מ, כמות שהיא מעבר
למשאביו התקציביים של הצבא המצרי,
ומה שחשוב עוד יותר — מעבר למשא ביו
האנושיים.
• מערכת ההגנה האווירית המצרית
מאורגנת במיסגרות צבאיות המקבילות ל חטיבות
ולדיוויז״ות. במיסגרת אירגון זה
קיימות כמה פונקציות קרביות המתבצעות,
לדוגמה, רק בדרג החטיבה. כדי ׳לשמור
על יעילות המערכת אפילו במישור של
הגנה מקומית מוגבלת, צריכות הסוללות
לנוע במיסגרות בגודל מסויים, דבר שיהא
קשה ביותר עקב ״קשיי תעבורה״ ,כפי
שתוארו בסעיפים קודמים, ועקב קשיי
פיקוד1 ,שליטה ובקרה.

לדוגמה, על כושר התעבורה, גדול ביחס
לתועלת השולית הצפויה ממנה. שכן, אם
טנק עשוי לנוע באופן אוטונומי, הרי סו־ללת־ארטילריה
זקוקה לכמויות תחמושת,
גוררים, דלק ומים נלווים, דבר ההופך
אותה מערכת מסורבלת שהמעמס היחסי
שלה על ציר־התנועה גבוה. אם הצבא ה מצרי
יגיע למסקנה שסוללת־ארטילריד,
תופסת, על ציר־תנועה מסויים, מקום של
פלוגת טנקים, כמעט ודאי הוא שבתחום
השיקול השולי יעדיף פלוגת טנקים.
אילוצים אלה עשויים להוות גורם נוסף
שיפר וישבש את היחס האופטימלי בין
מערכות־נשק שונות, הקיים בדיוויזיה מצ רית
למשל.

יתר-עד־כן: על-ידי פירוז סיני
תימנע ישראל מן האפקט של מכת־

התקדמות מצדית בעומק
סיבי תפר את האיזון בין
מרכיבי המת
ע 1ו הצבא המצוי
הפתיחה של אלפי קניה של ארטילריה
זו, אפקט הכרוך בהיערכות
הנוכחית.
תנועה לאורך עורקי־תנועה צרים תצמצם
את היקף הכוחות המצרים הבאים
במגע־אש עם כוח ישראלי שינסה לבלום
אותם בדרך תנועתם. בדרך זו מושג העי קרון
— בתוקף הנסיבות האובייקטיוויות
— של תקיפה ישראלית מן האגף הצר
של הכוח המצרי. מצב זה מאפשר אפילו
לכוחות ישראלים מוטסים קטנים לנהל
קרבות־השהייה אפקטיוויים נגד הצבא ה מצרי,
שכן בכל רגע יעמוד בפניהם הכה
המוביל בלבד. אם ירצו המצרים, במצב
זה, להניע קדימה, לאיזור המגע, כוחות
מעורף הכוח הנע, הרי יאיטו בכך את
קצב תנועתם, מאחר ששוב יגיעו למציב
של פריסה רחבה של כוחות.

מצב זה מאפשר, איפוא, לישראל
לנהל מילחמת־השהייה עד־ידי
כוחות סדירים, כעיקר מוטסים, ולהאט,
להשהות ולהתיש את הצבא
המצרי המתקדם, וככך להעניק
מירווח־זמן נוסי! לגיוס כוחותיה והתארגנותם.

ף• שפעתה וחלקה של מערכת-ההג-
1 1נה האווירית המצרית במילחמת יום-

כיפורים אינן זקוקות להבלטה נוספת. נר אה,
כי גם בתנאי ההיערכות הנוכחית
תוסיף מערכת זו, במיקרה של מילחמה.
ליטול חלק מכריע — בעיצוב האסטרטגיה
המצרית ובהכתבת היעדים המצריים. אף
שניתן לצפות לירידה באפקטיוויות של
מערכת זו, הן עקב הגדלת מרחב הלחימה
לעומת המרחב במילחמת יום־הכיפורים
דבר שיגרום דילול המערכת, והן עקב
רכישת אמצעים לשיבוש ולתקיפה מרחוק
של מערכות אלה על־ידי צה״ל, נראה
כי מערכת זו תוסיף להוות מרכיב בעל
מישקל מכריע בכל התנגשות עתידית בת נאי
ההיערכות הנוכחית.
עם פירוז סיני, לעומת זאת, תאבד
מערכת זו את מישקלה המכריע, ותהפוך
למעשה ממערכת כוללת וקוהסיווית ברמה
האסטרטגית, למיספר גדול של מערכות
חלקיות בעלות אפקטיוויות מקומית. הת פתחות
זו מתחייבת מן ההערכות הבאות:
הסגמנטציה של כוחות הצבא המצרי
תחייב, בהכרח, סגמנטציה של מערך הה גנה
האווירית. הגיונה של קביעה זו נובע
לא רק מן העובדה שאותם אילוצים
טופוגרפיים שהשפיעו על היערכות כוחות
אחרים של הצבא המצרי ישפיעו גם, ואולי
ביתר־שאת, על מערכת ההגנה האווירית,
אלא עקב הצורך ללוות כוחות אלה,
ולהעניק להם הגנה צמודה. מצב זה יגרור
חלוקה מרחבית בלתי־מאוזנת של סוללות
ההגנה האווירית: לאורך עורקי־התנועה
העיקריים תוצבנה סוללות רבות, ואילו
המרחבים שבין עורקי־התנועה העיקריים
יהיו דלילים. בכך תאבד מערכת ההגנה
האווירית את אפקטיוויות החיפוי ההדדי
של הסוללות, ו״הפערים״ וה״חללים״ ש
ייווצרו
בתוך המערך ינוצלו על־ידי חיל-
האוויר הישראלי לצורך תקיפת כוחות
הקרקע, ולהשמדת המערך המפורד של
ההגנה האווירית עצמו.
דילול מערכת ההגנה האווירית, הנובע
מחלוקה מרחבית בלתי־מאוזנת של עוצ מת
המערכת — דילול שניתן לכנותו ״די לול
יחסי״ — יתרחש גם אם תנועת ההת קדמות
של הצבא המצרי לא תהיה גדולה,
ולא תגדיל באופן משמעותי את גודל
המרחב מוגן. אך אם ינסו המצרים להת קדם
לעומק סיני, במגמה ליצור איום על
ה״קו הירוק״ ,הם ייתקלו באפקט שניתן
לכנותו ״אפקט הדילול המוחלט״ ,היינו :
דילול מערכת ההגנה האווירית כתוצאה
מהבדלה של המרחב שעליו צריכה מער כת
זו להגן.
״הדילול היחסי״ נגרם בעיקר על־ידי
מיגבלות־תנועה של פני השטח, ואילו
״הדילול המוחלט״ נגרם על־ידי הגדלת
מרחב ההגנה. ההשפעה המצטברת של
שני סוגי דילול אלה תגרום הגדלת פגי עותה
של מערכת ההגנה האווירית לתקי פות
חיל־האוויר הישראלי.
! 9חלק ניכר ממערכת ההגנה האווירית
המצרית מורכב מסוללות אס־איי־2
נייחות, ומסוללות אס־איי 3-שכושר ניי דותן
מוגבל. רק סוללות אס־איי 6-ניידות
לחלוטין, ורק אותן ניתן יהיה לקדם
לתוך סיני במהירות. גורם זה מחמיר
את בעיית דילול מערכת ההגנה האווי רית
המצרית. אף אם תוחלפנה כל מע רכות
הנ״מ הנויחות במערכות ניידות,
עדיין תעמוד בתוקפה הקביעה שכדי לבנות
מערכת הגנה־אווירית אפקטיווית, שתע ניק
הגנה צמודה לצבא המצרי המתקדם

• התקדמות הצבא המצרי לאורך
צירי־תנועה ארוכים תחייב,
כהכרח, מתן הגנה אווירית למערכת
הלוגיסטית שתנוע לאורך
צירים אלה. אילויץ זה יחייב הקצאת
חלק ניכר מעוצמת ההגנה האווירית
המצרית להגנה על עורה
הכוחות המצרים, והדבר יתבטא
בפריסת סוללות רכות לאורך הצירים,
כדי להגן על קווי-האספקה
הארוכים מפני תקיפות חיל־האוויר
הישראלי.

דבר זה לא זו בלבד שימנע, שוב, את
האפשרות לבנות מערכת צפופה בעלת כ ד
ושר־חיפוי־הדדי, אלא אף יגרום שמיספר
הסוללות שווקצה לכוחות הקידמדים של
הצבא המצרי יהיה קטן, מה ׳שיחשוף כו חות
אלד. לתקיפות אוויריות.
• התמונה המצטיירת ישל מערכת ה הגנה
האווירית המצרית הוא, איפוא, של

חדירה מצרית לעומק סיני
תנפץ את מעונה ההגנה
*• המצרים האווירית שד
מערכת מדוללת ופרוסה על-פני מרחב
גדול. פריסה זו פירושה גם קשיים עצד
מים !בשליטה, בקרה ופיקוד על הסוללות
השונות. אין זו עוד מערכת אינטגרטיווית
אחת, שחלקיה השונים משלימים זה יאת
זה, אלא מערך מנופץ ישל יחידות הפרו סות
על־יפני שטח גדול והנתונות לפיקוד
כוחות מרחביים שוגים.
• הבעיות הלוגיסטיות שתעמודנה לפני
הצבא המצרי, תהיינה גם נחלתה של מער כת
ההגנה האווירית. בעיות שיל תחלופת
טילים שנורו יאו תיקונים של פגיעות
(המשך בעמוד )46

סטריאו שאתה יכול לנגן עליו
. 0 נ - ,למי שמבין בסטריאז
אזמר השם הזה הרבה -הרבה
מאד.
.ס 4 .מנשיד סטריאז אזלטרה
מודרניים ברמת ה״צזר הגבזהה
ביותר: פטיפתים. טייפים.
רסיברים. אמפליפ״רים. מיתרים
ומערכות משולבות.
קחו לח של רסיבר 1-ס ס - 52מ .0
אחד מד רבים. המצוייר בחידוש
בלעדי -אקוולייזר בילט-אין.
מכשיר מופלא עם ביצועים
שמעבר לדמיון. אפשר פשוט
לנגן עליז.
^.0לב -עם האור הכחול -
תו זיהוי אקסקלוסיבי.
להשיג בחנויות המובחרות.

הצליל הכחול של

העולם הזה 2116

הלקח שלא הופק

1¥ו>ובץ

ה !11ל 0הוה

(המשך מעמוד )45
קלות ׳ובינוניות בסוללות, בעיות שהיו
עשויות להיפתר במהירות כאשר מערכת
ההגנה האווירית היתד. פרוסה בסמוך ל תשתית
הלוגיסטית שנועדה לשרת אותה,
׳תהפוכנה בעיות ׳קשות ככל שיגדל המרחק
שבין שטח היערכותן של הסוללות לבין
התשתית הלוגיסטית המשרתת אותן.

ך• תשתית הלוגיסטית המתחייבת
י י מאסטרטגיה מצרית של מיתקפה מוגבלת,
שונה לחלוטין מזו המתחייבת מהת קדמות
לעומק סיני. היא שונה גם ׳במישור
הכמותי וגם ׳במישור האירגוני, שכן :
• הארכת קווי האספקה של הצבא ה מצרי
במידה המתחייבת מהתקדמות עמוקה
לתוך סיני, פירושה אירגון־מחדש של
כל המערכת הלוגיסטית המצרית, והיער-

מתיחת(ן וחזאספן ה!ווו
הצבא המצוי לאורו סיני
תהפוך אותו טוו
לחירהאתיו הישראלי
כות לקראת מצב שגם ישראל במילחמת
יום־הכיפורים לא התנסתה בו. שכן, בני גוד
למצבה של ישראל אז, שבו חלק ׳ניכר
מן התשתית הלוגיסטית היה ערוך וממוקם
•בתוך סיני עצמו, יגרום פידוזו של סיני
לכך שקוד האספקה ישל הצבא המצרי
״יימתחו״ ממערב לתעלה עד לכוחותיו
המובילים בעומק סיני.

עובדה זו פירושה אירגון־מחדש
של בל המערכת הלוגיסטית המצרית,
הקצאת אמצעים ופלים למערך
הלוגיסטי, וניפוח החיילות
המשרתים של הצבא המצרי. עובדה
זו פירושה גם סירבול וקשיי
פיקוד ושליטה בדרג המטכ״לי, ויצירת
מעמם נוסך על צירי-התנועה
המוגבלים והעמוסים.

מאוזן :
) 1הווייזז; )5כלי־רכב; )10 קרס; ) 11
מאכל אבותינו במידבר; ) 13 אמונה; ) 14
קוסם; ) 15 כיתה דתית; ) 16 מיפעל־ד,גדלות;
) 18 בית הציפור; )20 וזיר; )21 מחלקי
העין; )22 לא קר; )24 הגב שלי; )25
מחלקי הראש; )26 יישוב בגליל העליון;
)28 דקל! )30 סימן בדיקדוק 31
ישמח לבב אנוש; )32 מן המזלות; )34
יוון; )35 דומה ל = (הפוך); )38 עולם
!ומלואו; )39 בת־קול; )41 מילת־יחס
נפוצה; )42 בפעם נוספת; )43 לאן י;
)45 טיפה; )47 שנשמה באפו; )48 סאן;
)50 הפסק 51 ראש, בערבית; )52 בוא
הלום 54 מזומנים; )57 נוכח; )61 בוא
מלמעלה למטה! )62 :עוף־טרף )64 :כלה
לך 65 גהרה; )66 עבר; )67 ירביץ;
)69 הגון; )70 שפכים; )72 מחלקי הגוף;
)74 בערבון מוגבל (ר״ת); )75 אולקוס;
)77 רעשו; )78 מענית; )81 יפעה; )83
בן־אדם; )85 גוף; )86 גוש־עפר; )88 יבשה
בלב ים; )89 עשב־פרא; )91 מטבע
יפאני; )93 בדחן; )95 ישמח; )96 באר־שבע
(ר״ת); )98 הגיע; )100 בגד־שרד;
) 102 מיילת־שליילה; ) 103 בתוכך; ) 104
מטריד; ) 106 איל־ספנות יווני נודע.

מאונך :
) 1חידלון; )2פקודה מפורשת; )3
אמיתה; )4קידומת הולנדית; )6כלי־קיבול
לנוזלים; )7ניסיון ממושך; )8
מיקווה־מים ענקי; )9התגרות; ) 12 כופר;
) 15 מן המצעים; )16 מבהמות הבית;
) 17 חוט דק; )19 איתן בדעתו; )20 חזר;
)21 גחמה; )23 בגימטריה )24 ;42 :בה
דורכים את הענבים; )26 מן המזלות;
)27 מקולות הגברים במקהלה; )29 עשירית
הגרוש; )30 עוני; )33 טעמו של הסוכר;
)34 לך מפה 36 בלי־עבודה; )37 כנף-
העוף; )40 מן השבטים; )41 חרון; )44
ישן; )46 רסיסי־בוקר; )47 משונן; )49
זמן קצר ביותר; )50 רצון עז; )53 שיקרי;
)54 ירק־גינה; )55 מכשיר־עינויים; )56
מספיק 58 ממציא הטלפון; )59 חבל־ארץ
בארץ; )60 אב או אם; )62 נצח;
)63 אות בא״ב האנגלי; )66 טולים; )68
אולם; )76 נור; )77 ערפילי; )79 קורה;
)80 מחדשי השנה העיברית )82 :בעל-
גאווה; )84 אסורים; )85 עליצות; )87
בוסתן; )90 מישחק־ילדים פופולארי; )92
מקל דק; )94 זוג; )96 עובד בבית־המרחץ;
)97 מס על סחורות; )99 מילת־ברירה;
) 101 שופט; ) 102 בתוכו; ) 103 מילת־בקשה.

• במצב זה יהפכו צירי-האספקה של
הצבא המצרי מטרה ראשונה לניסיונות
׳תקיפת ונותוק על-ידי כוחות מוטסים או
משוריינים, ובעיקר ״טרף״ לתקיפות ׳חיל-
האוויר הישראלי. ישראל לא השה במיגב־לה
יזו במילחמת יום־הכיפורים עקב עליונותה
האווירית המוחלטת, אך יתרון זה
אינו עומד לו לצבא המצרי. גם פריסה
של מערבות אם-יאיי- 6-לאורך צירי האספקה
לא זו בלבד שתפגע באפקטיוויות ה כוללת
של מערכת ההגנה האווירית, אלא
שבהיעדר האפשרות של חיפוי־הדדי-מרזזבי
לא תהיה יעילה. במצב זה תוכל ישראל,
על־ידי :׳תקיפות אוויריות, להכות בעורף
הצבא המצרי ולנתק את הכוחות המסתע רים
מתשתיתם הל׳וגיסטית. במילהמת יום-
הכיפורים שירתה מערכת ההגנה האווירית
הן את הכוחות המסתערים והן את המערך
הלוגיסטי ושכן הכוחות המסתערים נלחמו
באיזור ׳שבו היתד. פרוסה תשתיתם הלו־גיסטיוב
התקדמות מצרות לעומק סיני
תפריד בין הכוחות המסתערים למערכת
הלוגיסטי, שכן הכוחות המסתערים נלחמו
האודר הישראלי אפשרות לפגוע קשות ב-
קוד־האספקד, של הצבא המצרי וסיכוי
יסביר לנתקו מעורפו הלוגיסטי. יש לזכור,
למשל, את הפגיעה שפגע חיל-האודר הישראלי
ב־67׳ במערך הלוגיסטי המצרי בסיני,
למרות שבחלקו היד. קיים כבר ו למרות
שלמצרים היתד. תקופת-׳אתרעד. של
כשלושה שבועות, שבד. ביצעו חלק מ־הכנותיהם
הלוגיסטיות.
י • פגיעותם של קווי-האספקח של
הצבא המצרי וידידת אפקטיודות מערכת
ההגנה האודר״ת המצרית יאלצו את המצרים
להפעיל את מסוסיהם להגנה על
קודיאספקה ׳אלה. בכך יצליח צה״ל להוציא
את מטוסי ח״ל־האודר המצרי מ־מחסותיהם,
ולהעניק לו הזדמנות להשמי דם
בקרבות אודר-אוויר. כידוע נמנעו ה מצרים
במהלך מלחמת יום־הכיפורים מ להפעיל
את סטוסיהם, אלא כשאולצו ל עשות
כן. במצב זה ביצע חיל-וד.אוויר הישראלי
תקיפות ימד שדות־התעופד. המצ רים
כדי להשמיד את המטוסים במחסו־יתיהם
או על המסלול, תקיפות שמחירן
היה גבוה באופן בולט מזה ששילם יחיל-
האודר הישראלי בקרבות אודד־אודר.
׳תקיפות אלו היו מכל הבחינות מקח-טעו׳ת,
שכן לא זו בלבד שמחירן היה גבוה, אלא
שתוצאתן היתה פגיעה במטוסים !בלבד,

בעוד שאחוז הטייסים המצרים שנפגעו בקרבות
אודר־אודר הוד. גבוה לאין־שיעור.

מול מציאות שבה עדיין מתקשים
הערכים למצוא ולהכשיר את
כוח־יהאדם המתאים להטים מטוס
מודרני יותר ממה שהם מתקשים
במציאת המימץ והשוקים לרכישת
המטוסים, יש /שקול אם לא בדאי
לחיל־האוויר הישראלי לאמץ את
התפיסה — שככל מיקרה עדיה
לפגוע כמטוס ערכי כקרב אוויר-
אוויר מאשר להשמידו כמחסהו.

שיקול זה יהיה רלוואנטי אף אם תפתח
ישראל או תרכוש פצצות דלק־יאוויר בעלוה
עוצמה מספקת להשמדת מחסות המטוסים.
פגיעותם של קווי־האספקה המצ רים,
במיקרד. של חדירה מצרית עמוקה
לסיני, החייב את חיל־האודר המצרי ל הפעיל
את מטוסיו לחגנד. על קווים אלח,
ובכך היא עשויה לגרום פגיעה קשה ב-
חיל־האוויר המצרי כבר בשלבי הפתיחה
של המילחמה.
• המערכת הלוגיפטית המצרית ׳תתבע
כלים ואמצעים לא רק במערך הממלא באופן
ישיר פונקציות לוגיסטיות, אלא גם

:בכוחות שיגנו על מערך זה.

נוסך לפריסה של סוללות טילי
ותותחי נ׳׳;מ והקצאת חלק ממטו־פיהם,
יצטרכו המצרים להפנות
חלק מכוחות־׳הקרקע שלהם לאבטחת
ולהגנת צירי-האספקה. בוהות
אלה יבואו, כמוכן, מתוך סד״ב
הכוחות ׳המסתערים, היינו: בק
מחיר
דילול כוחות אלה.

׳ • גם אם ׳נניח (הנחה בלהי־מציאותית,
לאור הניתוח שלעיל) ,כי הצבא המצרי
יצליח להקים מערך לוגיסטי יעיל שיעמוד
בדרישות של צבא המרוחק כ־ 200ק״מ
!מעורפו הלוגיסטי, וכי יצליח להגן על
קוד־האספקה הארוכים והפגיעים מול הת קפות
חיל־האודר הישראלי, עדיין תהיה
יתקפה הקביעה שצבא הנלחם ׳במרחק 200
ק״מ מתשתי׳תו הלוגיפטית, הוא צבא יבעל
״אורך נשימה״ שונה מזה הנלחם במרחק
של כ־ 30ק״מ מתשתית זו. שכן, כמות
התחמושת שתעמוד לרשות כל מערכת
נשק כבדה בכל פרק־זמן נתון ׳תהיה קטנה
במיקרה הראשון מבשני. הצבא המצרי
עשד להיקלע, איפוא, לסכנה של חוסר*
אפשרות לפתח מיתקפד. מתמשכת, וברמה
הטאקטית ייחשפו כוחותיו לסכנה של ״קן-
צרינשימה״ •בקיום תנופה והמשכיות בקר בות.

• הבעיות הלוגיסטיות של הצבא המצרי
עשויות להחמיר אם תתאשר הסברה כי

ונדיר לחשתיו את
חירהאוויו חוקנו׳
בסוסת־אזו־ו ונאשו
לפגזע בו על הקוסע
במילחמה עתידית תופעלנה מערסות־הגשק
הסברות באינטנסיוויות גבוהה יותר. סברה
זו !מבוססת על ההערכה, כי בזירות־הלחי-
מד. העתידיות יגדל, מיספר המטרות ה-
רלוואנטיות לתקיפה על־ידי מערכות־נשק
כבדות בשיעור גבוה יותר מזה של הגידול
במערכות אלו עצמן, ומכאן שמערכות
אלו(טנק, תותח, סוללת טילי נ״מ) ותהיינה
״עסוקות״ יותר מבעבר.

אחת ההתפתחויות העיקריות כ-
מיסגרת מגמה זו היא שכוחות
חי״ר הפכו שוב למטריה רלוואנטית
לנכי הטנק והתותח, גם אם אינם
ערוכים בריכוזים צפופים.

אם סברה זו נכונה, הרי שמערכות
הנשק־הכיבדות, שהן הצרכניות העיקריות
של המערכת הלוגיסטיות, יצרכו — במילת־מד.
עתידית — במות ׳תחמושת גדולה יותר
משצרסו עד סח. אם ׳נוסיף לכך את הגי-
דול הניכר בצריבת דלק, שיתחייב מהתקד מות
הצבא המצרי לעומק סיני, מתעצמת
׳חומרתה של הבעייד. הלוגיסטית לגבי הצבא
המצרי.
• תיקונים ׳בדרגים שמעל לדרגי השדה
יהפכו בעיוד. קשה עבור הצבא המצרי.
תקלות ׳טכניות ופגיעות בינוניות במער-
סות־נשק ובפלי־דכב, שאין הצבא ׳המצרי
בנוי לטפול יבחן בדרג השדה, עשויות ל השבית
מערגות-נשק אלו למשך פרק־זמן
׳ארוך, עקב הריחוק מן העורף הלוגיסטי.

(בתכה ראשונה כסידרה)

העולם הזה 2116

1ה היה > 11191חזה שחיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנים
בדיוק, הקדיש כתבת־תוזיויר, תהת הכותרת ״יד־חנה״ .לתיאור
המהומות שהתחוללו כמשק הספר השוכן לא הרחק מהגבול
הירדני. המהומות התרחשו בין אנשי משה סנה, חברי השמאל
הקיצוני של מפ״ם, לבין אנשי הקבוצה המקובצת של הקיבוץ
המאוחד, שבאו לשמור ״על אופיו הציוני והסוציאליסטי של
המשק, ועל שייכותו האירגונית והרעיונית לקיבוץ המאוחד״.
כתכה־מצולמת, תחת הכותרת ״מוות בין הגבולות״ ,תיארה
את מותו של דורי בלוי, שנורה למוות בשכונת הגבול ממילא
בירושלים, כידי צלפי הליגיון הערבי שניצבו על חומות העיר
העתיקה.
כמדור ״עיתונות״ ראתה אור בתבת־השער ״האדון הצעיר״.
היא תיארה וניתחה את דיוקנו ואופיו של גרשום גוסטאב שוקן,
בעליו ועורכו של היומון ״הארץ״ .הכתבה מתארת כיצד רבש
המוציא־לאור היהודי־גרמני, זלמן שוקן* לפני 41 שנים את
״הארץ״ ,על בל מיתקניו וצוותו, תמורת 26,000 ליתת ארציש ראליות,
והעניקו כמתנה לבנו, גרשום, בוגר אוניברסיטות היידל־ברג
וה״לונדון סקול אוף אקונומיקס״ .הכתבה מספרת על האופן

בו הפד שוקן הכן את העיתון, שהיה על סף פשיטת־רגל ערב
רכישתו .,ליומון הטוב ביותר בישראל של שנות ה־50׳ .מעלתו
של ״הארץ״ באותה תקופה התבטאה בהקטנת השטח המוקצה
למאמרים ובהגדלת במות האינפורמציה, כמתכונת העיתונות
הבריטית, תוף בדי מאמץ להידמות ל״מאנצ׳סטר גארדיאן״.
הכתבה לא התעלמה מאופן הכתבים בהם בחר גרשום שוקן
ל״הקיף את עצמו — קבוצה של כתבים צעירים שהדמיון בי ניהם
מפליא ...אנשים במו אריה גלכלום, עמום אילון, שבתי
טבת, החבים לשוקן חוב שקשה יהיה לפרוע אותו. אולם אין
להתעלם גם מן המחיר ששילמו! ויתור מוחלט על דיעותיהם
הפרטיות
כשער הגיליון: עורו ״הארץ״ גרשום שוקו, והכותרת
״לממלכת העיתונות, חרב חדה.״

הקיסץ־המאוחד נילחם נגד קיבוץ ירחש * החוב של
הו 1י ת 11אים 1עמוס אילו! ושב!וי נ ובן 1לעורו
ג וש ו ם שוקן * צלתו 1ב ואש 1ש ל ! 1שה עול
תיקון קטן במפה
חברת יומני הקולנוע פוקס מפיקה מה דורה
שונה של יומן לכל אחור בעולם **.
מהדורה זו מראה את המאורעות העולמיים
העיקריים, בתוספת חדשות מקומיות של
ארצות האיזור, שהן חסרות חשיבות כש לעצמן
אך מעניינות את תושביו.
* בהגיעו לארצות־הברית, ערב מילח־מת
העולם ה־ ,2ייסד שם את הוצאת־הספרים
שוקן, הנחשבת לאחת המעולות
שבהוצאות הספרים האמריקאיות. זלמן
שוקן דאג גם לסופר חתן פרם־נובל ש״י
עגנון עד יום מותו, תמורת זכות הפירסום
של עבודותיו.
** יומני־חדשות אלה קדמו ליומנים
שהונהגו מאוחר יותר ברשתות הטלוויזיה.

הגובלת עם הנגרייה שלו, לשם נכנם דורי
בלוי כדי לעשות את צרכיו. בלוי הוא קורבן
חיי הגבול, התלויים במצב רוחם של ה־ליגיונרים
ממול. קצין מישטרת ישראל,
יצחק אבל, מראה לקצין האו״ם את נקבי
הכדורים בבטנו של בלוי. הקיר שמאחרי
החנות מרוחק רק שני מטרים מחומת העיר
העתיקה, ממנה ירו הליגיונריס בבלוי, דרך
החלון הנראה בתצלום. גם קצין האו״ם
שהתקרב למקום לא היה בטוח כלל שה־ליגיונריס
יכבדוהו בלהט הרגע. סיומה ה־רישמי
של הפרשה: דיון בוועדה המעורבת.

המציאות במרחב השמי העמידה את
החברה בפני בעייה. תושבי המדינות הערביות
לא רצו לראות מאורעות ישראליים,
ויושבי ישראל לא רצו לראות מאורעות
ערביים. אולם לא היה כדאי לערוך
יומן מיוחד למיליון וחצי תושבי ישראל.
חברת פוקס מצאה תרופה גאונית: היא
תיקנה את מפת העולם, הוציאה את ישראל
מן המרחב השמי, צירפה אותה לגוש ה־התורכי-יווני.
מאז רואים התורכים את
גולדה מאירסון (מאיר) חונכת שיכוני עולים,
ואילו לתושבי ישראל יש הכבוד
.לראות, תמורת זאת, את נשיא תורכיה
לוחץ את ידיו של הוד מלכותו המלך פאול
מיוון.
הפיתיון ההוליוודי. השבוע נתברר
שחברת פוקס יצרה היסטוריה. היא הראתה
את הדרך למיטב הדיפלומטים של העולם.
זה כמה חודשים הירהרו המדינאים האמ ריקאים,
כיצד לפתור את בעיית אירגון־
ההגנה־המרחבי. הערבים לא רצו להשתתף
באירגון הכולל גם את ישראל. והרי למען
צה״ל אי-אפשר היה להקים אירגון הגנה
מיוחד.
השבוע נסע ראובן שילוח, היועץ ל״ענ-
יעים מיוחדים״ במישרז״החוץ * ,לתורכיה.
הסיבה הרשמית :״עניינים שיגרתיים״.
אולם איש לא השלה את עצמו. שילוח
נסע כדי להניח יסוד לאירגון מרחבי, ב התאם
לקו ההוליוודי.
התוכנית: יוקם פיקוד המרחב, בלי
השתתפות ישראלית רשמית. אולם ישראל
תיכנס דרך הדלת האחורית, השמורה —
כמו בכל בית הגון —למשרתים, לחנוונים
ולקבצנים. היא תצורף לאירגון־מישנה,
תורכי-יווני-יוגוסלבי, שיהיה חבר באירגון
מרחבי גדול. ישראל תחתום על ברית-
הגנה עם תורכיה. קציני שתי המדינות
ידונו בחובות הנובעות מן ההגנה המרח בית.
קצינים תורכיים יעבירו את פקודות
הפיקוד לישראל.
תורכי פה, תורכי שם. ישבו ה ליצנים
והירהרו: מה יקרה אם חברת-
הפיקוד, מצרים, תכריז מילחמה על שותפתה,מישנה,
ישראל? התשובה: חצי הצבא
התורכי הקשור בישראל יילחם בחצי ה צבא
התורכי הקשור במצרים.
אולם על אף הצד ההומוריסטי אשר ב תיקון.זה
של מפת העולם, אין ספק ש הפתרון
המוזר עשוי לפתור, איכשהו, את
הבעייה הקשה. במציאות שנוצרה עם
פשיטת הרגל של מדיניות־החוץ הישראלית,
קשה היה להשיג פתרון נאה יותר. אם
רוצים להיכנס לבית מוטב להיכנס מבעד
לדלת האחורית, מאשר בכלל לא להיכנס
אליו.
הממשלה בינתיים, דחייה
בשביל הנהלת הקואליציה הממשלתית
* על־שמו ניקרא כיום מכון שילוח.

היה השבוע שעבר שחור למדי. הצ״ב
ניסחו כמה דרישות ברורות לשינויים בהרכב
הממשלה. הדרישות היו תקיפות ויסודיות

י• הוצאת ענייני החוץ מיידי משה
שרת.
!• מסירת תיק החינוך לידי הציונים
הכלליים. הציונים הכלליים לא האמינו כי
שר מפא״יי יכול להגשים בכנות את ביטול
הזרמים.
י• מינוי סגן־ראש-יממשלה משלהם. ה מועמד:
שר הפנים ישראל רוקח.
דרישות אלד, היו ניכבדות מדי לטיפולה
של הנהלת הקואליציה. התשובה צריכה
היתד, להינתן על־ידי דויד בן־גוריון עצמו.
הדרישה להרחקתו־ של משד, שרת מ-
מישרד החוץ נתקבלה, כנראה, גם על
דעתו של בן־גודיון. היה זד, עלבון ישיר
לשר־החוץ, כאשר נישלח לטפל בענייני
״שנור״ בארצות דרום־אמריקה, בעוד ש-
שרת־ד,עבודה, גולדה מאירסון, הועמדה בראש
מישלחת לאו״ם, והיא אשר תביא
את טענות ישראל בעניין רדיפת יהודי
ברית־המועצות והדמוקרטיות העממיות.
אחת ההצעות לפתרון בעייה זו נידונה
בסוף השבוע שעבר בלישכת ראש-
הממשלה. גם בן־גוריון וגם הציונים ה כלליים
היו שמחים לראות בראש מישרד
החוץ את אבא אבן. בן־גוריון היה מוכן
לפצות את שרת ולמסור לידו את מישרד
הביטחון. הציונים הכלליים הציעו את ד״ר
ואלטר איתן, מנהל מישרד החוץ, לתפקיד
הנציג הקבוע וראש המישלחת באו״ם ב מקומו
של אבן. כן דרשו להפריד בין ה-
מישלחת באו״ם והשגרירות בוושינטגטון,
וביקשו את העלאתו בדרגה של הציר, דויד
גויטן, שיעמוד בראש השגרירות.
רצויים מפא״יניקים. מפא״י לא יכלה
לקבל את העובדה כי בראש שתי הנציגו יות
החשובות ביותר, בוושינגטון ובאו״ם,
יעמדו שני אנשים שאינם חברי מפלגה
מובהקים. הצעת מפא״י היתה שונה: ח״כ
מפא״י זלמן ארן. לטענת אנשי מפא״י,
האמריקאים יקבלו באהדה את המינוי של
איש מרכזי במפלגת השילטון כנציג אצ-
להם.
פשרה: רוזן. ברור כי היה עניין
החינוך הממלכתי הוא בבת־עינם של ה ציונים
הכלליים, וכי היתד, להם מועמדת
טבעית לתפקיד: יו״ר ועדת החינוך של
הכנסת, ח״כ שושנה פרסיץ.
בן־גוריון לא היה מעוניין למתוח את
החבל יתר על המידה והציע, כפשרה, למ סור
את תיק החינוך ליידי שר המישפטים
הנוכחי, איש המפלגה הפרוגרסיבית פנחס
רוזן. בן־גוריון רואה בפרוגרסיבים שותף
נוח הרבה יותר מהציונים הכלליים.
אשר לדרישת הציונים הכלליים למסור
את סגנות ראש הממשלה לרוקח, הוכיח
בן־גוריון עקשנות רבה. הוא הודיע כי אם
ימונה בכלל סגן לראש הממשלה, הרי
תהיה זו גולדה מאירסון, ואילו דוב יוסף,
שהיה מחוסר תפקיד, יקבל לידיו את ענייני
העבודה.
תוכנית החלוקה. בעניין זד, היו הציונים
הכלליים נכונים לפשרה, והציעו
מינוי שני סגנים: אחד ממפא״י ואחד מ-

״העולם הזה״ 803
תאריך 19.3.53 :
שלהם. הצעתם היתד, לחלק את מישרדי
הממשלה לשלוש קבוצות, וראש-ד,ממשלה
ושני סגניו יתחלקו ביניהם בניהול ענייניה
של כל קבוצה. החלוקה: המישרדים ה פוליטיים
(חוץ, ביטחון, מישטרה) ברא שותו
של בן־גוריון, השירותים (סעד, חי נוך)
בפיקוחה של גולדה מאירסון, ודד
מישרדים הכלכליים (אוצר, מיסחר־ותע־שייה,
עבודה) בסמכותו של ישראל רוקח.
בן-גוריון נקט בשיטתו הבדוקה: דחיית
הדיון לזמן מאוחר יותר. ביום החמישי
שעבר ניתנה התשובה הסופית: לרגל ד,י מצאם
של כמה שרים בחוצלארץ ויציאתם
הקרובה של שרים נוספים, יידחה הדיון
עד שמרביתם ישובו לארץ — באמצע חודש
מאי.
פשעים מחדר. א 1ט 1גדת
שיכחה היא מחלה נפוצה, בייחוד ב־סירטי
קולנוע מן הסוג הזול. אולם הפעם
נראה כי קבוצה שלמה של אנשים בריאים
לקתה במקובץ במחלה הפוטוגנית. הקבוצה :
נהגי אש״ד בתחנה המרכזית.
התקרית אירעה כאשר מכונית אש״ד
עלתה על אחד הרציפים, פגעה בתא-
מודיעין ופצעה את היושב בו, איש אש״ד.
כאשר באה המשטרה לחקור בעניין, התברר
כי הנהג הדרסן נמלט עם מכוניתו
בסבך התנועה שבתחנה בטרם היה בידי
חבריו הסיפק לעצרו.
״האם הכרתם את האיש ן״ נשאלו הנהגים
על־ידי המישטרה.
״לא״ — באד, התשובה.

איש השנה
ד״ר אמיל שמוראק הפך שם דבר בעיני
המוני בית-ישראל. אולם הוא לא היה
איש המוני. גם כאשר נשפכו עליו קיתונות
בוז ושינאה מצד הגנבים, שאת פשעיהם
חשף בתוקף תפקידו כמבקר הסוכנות ה יהודית,
נישאר שקט, ללא שינאה וללא
מרירות.
השבוע שוחרר המבקר הגדול מכל בי קורת
אנושית. מחלת-לב ממושכת קיפחה
את חייו.

• חבר הנהלת הסובנות היהודית וראש

המחלקה לעליית ילדים ונוער, משה קול,
זכה בקבלת פנים קשה בחדר האוכל של
מוסד ממוסדות עליית הנוער: צלחת זכו כית
בראשו.
• 1בעל הטור בצהרי יום ומבקרו ה תיאטרוני
של ד,צהרון המפא״י הדור, דוב
בר־מלפין, ניהל שיחה קצרה עם עורך
הדור, איש דבר חיים שורי, אחר ש הלה
פסל קטע מדבריו, בו גינה את קול
ישראל על שעשה תעמולה למעשיה בנסיך
שהועלה בהבימה, שלדעת מלכין אין ה תיאטרון
ראוי לה. אמר שורר :״אתה
מפקפק בזכותי לערוך?״ השיב מלכין:
״לא, אבל אני מפקפק בזכותי להיערך!״
• 1משד,וזמן המלחין הישראלי מרק
ל כ רי, בעת סיורו בארצות-הברית, לעלות
תורה בבית-כנסת בניו-יורק, הופתע כאשר
המקהלה פצחה בשירת העמק שלו. אחר בך
המשיכה המקהלה ׳בתפילה.

אולי ״ תי א ט רון ל או מי ״
ו ה סו פ רי ם

ב מ לי א ת

ב ל בן

הנ ״ ל

בידי

נתן

שחם

דויד לוין
מינויו המפתיע של הבמאי דויד לוין
כמנהלו האמנות* החדש של התיאטרון
הלאומי הבימה, יש בנוחו להיות רב־מש־מעות.
מחאתה של קליקת־ד,שחקנים
הוותיקה בתיאטרון זה, נגד המינוי, אינה
מפתיעה כלל, ומעידה על הסיכוי ה טמון

תיאטראות זקוקים לעיתים לסוסי־עבודה
חזקים. דויד לוין הוא סוס־עבודה של
תיאטרון. במאי יליד־הארץ, העובד מזה
20 שנה על קרשי התיאטרון, שחש על
בשרו את נתיב־התלאות, הייסורים והמח דלים
של התיאטרון הישראלי. דויד לוין
הוא גם יוצר. בראשית דרכו, בשנות
זד / 50 הוא פירסם שני סיפרי־שירה, מן
המעולים שראו אור באותה עת, ולא זכו
במקום הראוי להם.
דויד לוין מקבל לידיו תיאטרון זקן,
עייף, מושחת ומפורר. תיאטרון ששחקניו
הוותיקים עדיין לא הורגלו למחשבה ש־

דויד לוין
מול כל המושחת בתיאטרון הזה
שחקנים נועדו לשחק, במאים נועדו לביים,
ומנהלי־תיאטרון נועדו לנהל תיאטרון.
התיאטרון הלאומי, במצבו הנוכחי, מהווה
תיזכורת מרה לכל הרע והמושחת שבתי אטרון
הישראלי. אלא שהעבר הוא עבר,
והעתיד — עתיד. דויד לוין מסוגל להפוך
את הבימה לתיאטרון לאומי, לפעול כך
שהעתיד יאיר ויהפוך תיאטרון זה ראוי
לתואר שהוא נושא. התיאטרון הישראלי,
כיום, אינו נזקק למורים, או להוגי תיאט רון
או לחדשני-יתר שינהלו אותו, אלא
לאנשים שגדלו והתפתחו בתוכו. אנשים
המכירים את מיגרעותיו, וניחנו בכושר
טוב של עמידות מול כל המושחת בו. דו מה
שדויד לוין ניחן בתכונות אלה.
על־מנת להצליח בתפקיד החשוב הזה,
יצטרך דויד לוין להניח את האצבע על
הסיבות שהפכו את הבימה מייפלצת חסרת

ר שו ת־ ה שי דו ר
הכלאת

תיאטרון

טו ב?

ה פ רוז ה
מ י הו

עלנ ציג־ הו מ שו דו רי ס

ק פ לי ם

אי דיו סינ ק ר טיי ם

ע מו ס

הצמד

עוז

״ ב רוך

חשיבות כלשהי. יחד עם זאת עליו ליצור
דיסטאנס של ממש מקליקת־התככים של
השחקנים בני ד,־ 50 ומעלה, בעלי חרי״ש
הגרונית המתגרגרת, ולנטרל את השפעתם
המזיקה. עליו גם ללמד את כל הגורמים
הנוגעים לתיאטרון־הלאומי, כי בעשור ה שנים
האחרון הפך המחזה־ד,ישראלי המקו רי
לב־ליבו של התיאטרון בארץ, ולא
להיתפס לקאפריזות של שחקנים לא-חשד
בים, שחשקה נפשם לגלם על קרשי הבמה,
דמויות באדיפוס. נקודה אחרונה: על דויד
לוין להצטנע מיומרות קודמיו בתפקיד זה,
ולהשיג הישגים ממשיים בעבודה מפרכת.
בכוחו של דויד לוין להעניק להבימה
את סם־החיים, ולהביא לו גדלות שלא תהא
פחותה מהגדלות שאחיו, חנוך לוין, הביא
למחזאות המקורית. העתיד הוא הסיכוי
והאוייב של דויד לוין.

:מלחמת תרבויות
הסימום והתשמישגל
הידיעה לא אמרה דבר לקהל צרכני
הסיפרות הישראלית :״הסופר יהושע טו פי
הומלץ על־ידי אגודת־הסופריס לכהן
במליאת רשות־השידור״ .טן־פי אינו עמוס
עוז, לא חיים גורי ואפילו לא משה שמיר.
הוא משורר לירי, שגייס את עטו כמשורר
פוליטי ימני כדי לסייע לשירתדד,לאו מנית
של ידידו, אורי־צבי גירנברג. מהיום
הוא יתייצב בשם סופרי ישראל, רוח הי
סיפרות הישראלית, בבניין הטלוויזיה־היש־ראלית,
רוממה, ירושלים, וייצג אותם.
מיהו יהושע טן־פי י
מרוב שמות, קשה לדעת מיהו בדיוק,
במשך שנים רבות הופיע ברשימת כתבי
הארץ כ״יהושע טירה, כתבנו הפרלמנטרי״
.בחוגי משוררים ומבקרי־סיפרות
מזדקנים בירושלים הוא מוכר כהמשורר
יהושע טן־פי. שמו מצלצל אומנם כשם
של חבר הוועד המרכזי של המיפלגה הקו מוניסטית
הסינית או משהו, אבל אינו
כזה. הוא ההייפך מזה. השם טן־פי, גזור
מהחלפת תיבות המילה: פי־טן = משורר.
במילים אחדות: יהושע המשורר. לקוראי
העיתון הפאשיסטי של התנועה -למען ארץ-
ישראל השלמה, זאת הארץ, הוא מוכר
כיורשו של נתן אלתרמן ובעל הטור הקבוע
״אחת בזמן״ ,שנועד להעניק לעיתון
התנועה למען אדץ־ישראל-השלמה, את מה
שהטור השביעי של נתן אלתרמן העניק
בתקופת המנדאט לארץ־ישראל העובדת.
חוץ מזה הוא יהודי מנומס ומתורבת, בקיא
בתרבויות ,׳ואיש־שיחה נעים.
באחרונה פירסם טן־פי ספר תחת הכו תרת
נטיפים וזקיפים* ,ובו שירים המבט אים
את השקפת־עולמו השמרנית, שבוודאי
אינה יצגנית לרוחם של הסופרים שעל
ייצוגם ברשות-השידור הופקד. באחד משי רי
הקובץ כתב :״אין מנוס ואין גמילה,
עד שבל העולם עושה לנו בעילה /
ומלמד אותנו שיש סמיכות בין סיני
ושמיטה /ועושים לנו גס תשמיש המי טה
/ .הה, מי את גאוות בושתנו יגל? /
ואומר לו: קיוויתי /שזה ירפאנו מנגע
* יהושע טן־פי ,״נטיפים וזקיפים״,
פיזמונים פוליטיים, הוצאת ״הדר״ 84 ,עמודים.

יהושע
טן־פי
חקירה של מין גסטאפו
הסימום והתשמישגל /הפוליטי שיר
המציב אותר בכותל־השמרני של תרבותנו.
יהושע טן־פי פירסם בספר זה שני שי דים
המוקדשים לרשות־ד־,שידורי, שבה הוא
מייצג, החל מחודש זה, את הסיפרות ה־

סוד החיים

וי צחק

בן־ו ד

ו מ בו ר ך׳

עיברית. הראשון בשיריו אלה קרוי מרי
רוחני, ובו הוא כותב :
״הנה הם יוצאים בלילות להשחיר/ .
לא כלי־משחית בידיהם כדי לשבור
את / :בי מישהו למעלה מן הצוות
הכביר /נתן בידיהם את בלי־התקשו־רת
/ .הם לובשים מסיכות קו־קוקם־קלן
שמאלני /ועושים שטיפת מוח בניקוי־ראש
קולני /ומשתוללים בהורגיה של
הזדווגות /כין יפהפיות הכיעור והכמי
הטיפשות ...מדוע הם כורתים את הענף /
שגם הם יושבים עליו? /למי הפתרונים?
לסוכני האוייב מחו״ל /שהושתלו אצלנו
לתכנן את הכילבול נחזור עכשיו
אל בל היתר / ,בי המסך הקטן וגלי
האתר /מרביצים לנו שחרירית וערכי־בית
/את תורת ההתאכדות הקולקטי־ווית
/ .ובין כל השביתות הנערכות באנ דרלמוסיה
/ ,הגרועה מכולן היא שביתת
החושים של האוכלוסיה / ,כאילו היא
נמצאת בצינוק החקירה של מין גסטא פו
/ ,כל יום ובל לילה בלי לדעת מי
פה ומה פה ; /ואם היא מחזיקה מעמדה
ומעמדה / ,כל הכבוד לה י חזקה היא
יותר מפלדה
במילים לא״שיריות, כוונתו של נציג ה סופרים
החדש ברשות־ד,שידור היא שהטל וויזיה
הישראלית משולה ל״צינוק החקירה
של מין גסטאפו״ ועכשיו הוא התמנה כנר אה,
לנהל אותה החקירה.
שיר־טלוויזיד, נוסף של טן־פי מופיע
בקובץ הזה תחת הכותרת המסך הקטין,
והוא כותב :״אם אין אני לי היא לי/ .
לטלוויזיה, הנקראת המסך הקטן, כוונתי/ .
אך לטלוויזיה הישראלית יש לקרוא ה מסך
הקטין / ,כלומר האינפנטילי/ ,
שלא למיצוות ולא לבגרות עוד לא הגיע/ ,
והראייה: מה שהוא מראה ומשמיע/ .

ציטוטון

״ לפני כשנתיים כדיוק נסקר פמדור זה הספר ״החיים —
ניסוי שלא נשלם״ מאת סלוואדור לוריא, שראה אור כהוצאת
״עם עובד״ .החודש, כאשר נדהם עולם התרבות מן הסיפור העיתונאי
על אודות המיליונר.האמריקאי שמימן יצירת תינוק כן־
דמותו, מן הראוי להכיא את הסיקור עד סיפרו של סלוואדור
לוריא מחדש:

סיפרו של פרופסור סלוואדור לוריא (חתן פרס־נובל בפיסיולוגיה)1969 ,
הוא הרפתקה אנושית מלהיבה• הספר מוליך את הקורא, שאינו נזקק
לידיעה מדעית, כמו בתוכה של יצירה מוסיקלית המפענחת את עצמה. אלא
שהמסלול הוא של תולדות המדע ומרכיבי האדם: גנים, כרומוזומים, תאים,
אנרגיה והומאניזס״מטי.
אלה שדעתם השלילית על התיאוריות הגנטיות-מודרניות נגזרו מתוך
״עולם חדש ונועז״ של אלדוס האכסלי — ימצאו בספר זה את כל היפה,
המסקרן והחיובי שבמערכת גוף־־האדם, תוך המחשות יומיומיות ושילוב פרקי-
היסטוריה של האנושות עם הגות מחבר״הספר.
סלוואדור לוריא, שהוא מחשובי חוקרי-הסרטן בעולם, אינו חושש לקרוא
תגר על יכולתו של העולם לפרנס בעתיד את כל בני־התמותה. אלא שהוא
מזהיר מפני התורות המפלרטטות עם רעיון הגבלת״הילודה והשבחת המין
האנושי שלא״כדרך״הטבע, ומוסיף שמצב זה ״יביא הזדמנויות, לא סיבות,
לצורות-רדיפה חדשות של אנשים שעורם שחור או אדום או לבן, של יהודים
או ערבים או נוצרזם, של צ׳כים או אינדיאנים, אמריקאים או וייטנאמים.
מאחר שלהשמדת־עמים כבר נמצא צידוק ברצון האלוהים, או בחוקי הג׳ונגל
או בצורכי הפנטגון, ייתכן שיימצא לה גם צידוק בתביעותיה של האוגניקה *.״
לוריא מוסיף ומעלה את הטענה, שנדידות״עמים ועירבוב־גזעים מעלים
את הערך הגנטי של האנושות יותר ממבחנות של מעבדה
(״העולם הזה״)17.3.76 ,
* אוגניקה — שיכלול המיכלול הגנטי של אורגניזמים. מונח המשמש בעיקר
בהקשר של המין האנושי.

האם הוא חושב אותי לדביל? /ואותן•,
הצופה, כמיד כמוכי? /למה היה צריף
המראיין הלוכדוכי ללחוץ על פרופ׳ יהו שוע
פראוור, שיאוצה /ויסביר פנימה
וחוצה / ,שהתנועה הציונית והתנועה
הצלבנית חד־הן? /המראיין ירון / ,אל־נא
בחרון /אל־נא תכעס.״״.
עכשיו, כאשר טן־פי יושב במליאת
רשות השידור, מן הסתם ייערך לה טכס
של ברית־מילה ובר־מיצווה, וחהר־חלי-
לה. סופרי ישראל, באדישותם, ובהפקדת
מוסדותיהם לכת־עסקנים שכל קשר בינם
לבין סיפרות מיקרי^בהחלט, ראויים לכך
שעסקנים אלה בחרו ביהושע טן־פי כ נציג
הסופרים הישראלים ברשות־השידור.
הצינצנת המתחבטת

בלילה לחלומות רטובים, הרי השירה הזאת
מתה שעה שנולדה לתוך האפיגוניה. אלא
שלמגינת ליבו, השירה הישראלית היא
אחרת. היא חיה וגדולה מכדי שהבלבן
הנ״ל יבחין בה, בעיוורונו.
הערה למנחם פריו האם לא נמאס
לך, שהדיוטות שהבאת לאוויר העולם ב מכאובים
ובייסורים כה רבים, מצטטים
אותך ללא הרף ופולטים בלא הקשר מיש-
פטים כמו ״קפלים אידיוסינקרטיים של
מציאות נפשית אולי תשלח לי, בהז דמנות
הזאת, רשימה שתתאר כיצד חשת
שעה שהולכת, כמו החלילן מהמלין, את
משורריך לבית־הנשיא? (ראה: בחטף)
נדמה לי ששכחת לקחת איתך את הבלבן
הנ״ל. אם לא כמשורר, אזי לפחות בשל
״קפלים אידיוסינקרטיים של מציאות נפ שית.״

ספרים

:נחנן
העוזותי

בעשרינדושיבעה בינואר השנה, פירסם
נתן שחם, פוליטרוק לשעבר, עסקן לשע המשורר
נתן זך את שירו ולמוות יש
בר, נציב מפ״ם ברשות־השידור לשעבר
ממשלה, שדן במצבה של החברה היש ונספח־התרבות
של ישראל בארצות־הברית
ראלית. ב־ 17 בפברואר פירסם זך את שירו
בהווה. שחם מפרסם, אחת לשלוש שנים,
לידידים שיעצו לא, ובו הוא מתאר ידי ספר־כיס
בסיפריה לעס של עם עובד.
דים שהציעו לו לשוב לכתיבת שירים
בעזרתם הוא מנסה להוכיח את עקרונות
ליריים תחת שירים פוליטיים, משהו בהכתיבה,
שלו ושל בני־דורו, עם כל ה רוח
״והמשכיל בעת ההיא יידום.״
כרוך במלאכה זו.
ב־ 10 במארס, מסיבות השמורות עימו,
בסיפרו החדש* קיבץ נתן שחם שלוש
פירסם משורר לעת־׳מצוא ומבקר ללא־עת
נובלות, שכל אחת מהן מעניקה לקורא את
בשם אברהם בלבן, מד,ירד,ודיו על השירה
התחושה שכבר קרא אותן בעבר, תחת
העיברית העכשווית. וברשימה זו כתב,
כותרת אחרת ובחתימתו של סופר אחר.
בין השאר :״בשירו השני נגע זך בגעייה
שלושת הסיפורים הם א/ק קאירו סיסי,
שאני מתחבט כה רבות בשנים האחרו קורות־עץ
דקים ומלח הארץ. סיפורים
נות מסתבר כי בלבן הנ״ל מצא טעם
אלה מעניקים לקורא תחושה, שכאשר
לחלק את לבטיו עם כל העם היושב ב חיברם
המחבר לא ישבה המוזה שלו על
ציון, ומרוב חיבוטים הגיע, כמו הושעכתפו,
אלא המוזות של עמוס עוז ויצחק
נא חבוטה, למסקנה :״רובה המכריע של
בן־נד, שהעניקו לו משיירי השראתן.
שירתנו העכשווית הוא שירה עצומת־עי־בדומה
לבן־דורו הסיפרותי, אהרון מגד,
ניים. מרבית המשוררים מתבוננים אל
סובל נתן שחם מ״תיסמונת נוסטאלגיה״,
תור־תוכם, מספרים על חוויות־ילדות או
הנובעת מתוך הנחה שכל מה שהיה —
על, קפלים מיל,רום ל,ופייס׳ שבנפשם, ואי היה
טוב, ואם לא היה טוב, הרי ייעודה
נם מעזים לפרוץ את המעגל האישי ה צר...״
לא נעים לכתוב, אבל בילבול־בי־ של הסיפרות לשפוך מתיקות וסכאריניות
על־מנת לטייב כל מה שלא היה טוב.
צים כזה לא הועלה כבר מזמן על נייר
מתוך ״תיסומנת הנוסטאלגיה״ של נתן
מתוצרת מיפעלי חדרה, בלשון הנביאים.
שחם זורם לו נהר־מילים, שבמהלכו מפאף
לא בלשון המבקרים.
בלבן הנ״ל, מרוב שקידה מיקודסקופית, לים של קלישאות. בנהר־המילים הזה מבצ שבעזרתה
הוא טורח לבחון את סימני -בצים לעיתים איי-יומרה לסאטירה. אלא
שהתאכזר הגורל, ונתן שחם לא ניחן
השאלה ושאר סימני־הדפוס שבכתב־העת
בפוטנציאל סאטירי. אילו ניטל עליו לכסימן־קריאה,
פשוט אינו קורא, או שאיג,
תוב כי ״המלך עירום״ ,היה כותב זאת
מבין שירה מהי.
שני סיפרי־השירה האחרונים של יהודה כ״פקודות־יום״ של הנהגת השומר הצעיר.
עמיחי פותרים את הבעיות שבהן מתחבט
הסיפור הראשון, א/ק קאירו סיטי, מביא
הבלבן הנ״ל. ספר־שיריו החדש של פינחס
את שחם לעסוק ביומן־כתיבה מלאכותי.
שדה, שיריה הגזורים של יונה וולד, האלא
שגם כתיבת יומן, הנראית לכאורה
מיון הישראלי בשיריו של הארולד שימל
כטכניקה שגורה, תובעת מיומנות סיפרותית
ושיריו של נתן זך (כוונתי לשירים שלו
שבה לא ניחן המחבר. דומה, לעיתים, כי
שפורסמו בסימן־קריאה) הם־הם ״רובה
הוא מנסה לכפות במיסגרת זאת התמו המכריע
של שירתנו העכשווית״ כנוסח
דדות עם בעיות חברתיות ו״תנועתיות״,
הגדרת הבלבן הנ״ל, ולא חאפיגונים של של דור שלא זכה להיות בליל העשרים
משוררים אלה, שהבלבן מתבשם בעקרות של השומר הצעיר בביתניה. אלא שנתן
ובפנימיות שירתם. הוא ממחיש שהוא
שחם מאבד כל שיש לו לומר במידרונו־עיוור־מילה,
המחפש בנפשו ״קפלים מיק תיה
של ״הבעייה המינית״ המוכרת לבוג רוסקופיים״
שעה שיש שירה, ויש משורי
השומר הצעיר עד כדי קבס. שחם מציג
ררים ה״מעזים לפרוץ את המעגל האישי
את הנושא הזה, שבכוחו להיות הר־געש

סיפרותי, כמו היה מדריך חסר־כאריזמה
באחד הקינים של. התנועה.
את רשימתו מסיים בלבן הנ״ל בקביעה
במשך כל הקריאה עולה תחושה של
תמוהה :״בפימפוזיון על השירה העיב־
״אם תועבה לא תעשה לך, הרי תועבה
רית בשנים האחרונות, ששודר בשידורי־סיפרותית
לא תעשה לך עשרת מונים.״
ישראל בהנחיית דליה הרץ, טוען המשורר
וכוונתי לכך שנתן שחם, אשר במשך
מרדכי גלדמן כי מיפפר קוראיה של השי שנים
רבות היה אחד האבות והידעונים של
רה הלירית מצומצם כיותר, וכי תפקי דו
מוגבל. הוא אף נימק זאת כאומרו, הרומן הארצישראלי בז׳אנר הריאליזם־
הסוציאליסטי, הבין לפתע בשנים האחרו שהשירה
אינה אלא הריקמה הקטנה של
נות, כי בעוד הוא דורך במקום, עברה
הווילון בשולי החדר. בלהט הוויכוח טענתי
הסיפרות דרך ארוכה.
(אין בו קורטוב של צניעות, בבלבן הזה),
מצב זה הביא אותו, מן הסתם, לעיין
כי השירה יכולה להיות אף הצינצנת על
בכמה מאמרי ביקורת ופרשנות על סיפ־השולחן
במרכז החדר. למעשה ביקשתי
לומר כי השירה יבולה להיות הלחם שעל. רות חדישה, שמהם למד כי הסיפרות היא
בבחינת גיאולוגיה לכסיקונית של מילים
השולחן, חלק מן המילים הנישאות במה ועצמים,
של שילדה של תחושות. הוא
לך היום בחלל החדר
ניסה לבנות תל שכזה, אלא שהמודרנה
אם הבלבן הנ״ל היה מכניס את החיבו השחמית
אינה מתקבלת כלל בדפוס —
טים שלו לתוך הצינצנת שעל השולחן
ואם היא מתקבלת, היא עושה זאת בלא
ליד הלחם הנ״ל שלו, והיה הולך לבדוק,
משמעות סיפרותית, תרבותית או חברתית.
בחנויות הספרים ובבתי צרכני־השירה, את
מעלה אחת קיימת ביצירתו זו של נתן
היקף התפוצה וההשפעה של שירי נתן זך,
יהודה עמיחי, פינחס שדה ויונה וולך, היה שחם. הוא, בניגוד לעמיתו אהרון מגד,
מגלה שלכל אחד מהם יש חדר מלא קור *
נתן שחם ,״קירות־עץ דקים״ ,הוצאת
אים. הוא ילמד גם שאם השירה היש ראלית
היא המשוררים המעוררים אותו ״עם עובד״ 213 ,עמודים.

אינו טורח להעניק לנפשות־הפועלות שלו
זהות מרכז־אירופית (רקע גרמני) ,ומס תפק
בדמויות בעלות ז׳סטות פולניות.
בסיפור השני שבקובץ, קירות־עץ דקים,
אין שחם מצליח להסתיר את השפעותיו
של יצחק בן־נר, מסיפורו הנהדר עתלית.
אלא שבניגוד למקור זה, סיפורו של שחם
כתוב במלאכותיות, כבדות וגולמניות. דמות
האשד, המשתוקקת לאהבה בקיבוץ, שכב יכול
נועד להביא אהבה לעולם, מתקבלת
כפלאקט התפור על אימום אנושי חלול
לחלוטין. יחד עם זאת, מן הראוי להעיר
שהעקרות הסיפרותית כאן מגיעה לממדים
הבולטים בהזדקקות המחבר לשילדה של
״תקופה הרואית״ על מרכיביה, כדי להביא
סיפור בנאלי ומוכר בחוסר כישרון, מבלי
להעלות בשר כלשהו על שלד הסיטואציה.
מי שקרא את אהבה מאוחרת של עמום
עוז, יחוש שלא בנוח למראה האופן שבו
נוטל נתן שחם את העסקן החלוצי הוותיק
והקשיש מחופי ישראל ומקיבוצו, ומשלח
אותו לארצות־הברית. הסיפור מלח הארץ
מזכיר פתיחה זו או אחרת של מישחק
השחמת. את המישחק שלו פותח כאן
שחם ב״פתיחה עוזית״ .גם המשך הסיפור
נראה כנטול מתוך עולמו של עמום עוז,
תוך שהוא נעדר את הליטוש והמיומנות
של עוז בסיפורים שכאלה. בסך-הכל, מו זר
לראות כיצד סופר מזדקן כשחם אונס
את כתיבתו בכתיבה של דור סיפרותי
אחר, והכל על־מנת להגיע לכדי פשרה
עם דור קוראים שטעמו התעדן, בסיפור
העוסק בשנות ה־ ,70 הטורח עד־מאד להז ריק
אותנטיות תקופתית במישפטים כגון
״פתקים לכביסה, קופסה ריקה של טמפו נים,
דפי־זהב ותנ״ך...״
אל שבתאי־צבי, שהיה משיח־שקר, ניל ווה
משיח־שקר קטן בשם נתן העזתי. ל דור
סופרי הפלמ״ח, שבשורתם הסיפרותית
והתרבותית היתד, בכזב, יש משיח־שקר
קטן, שניתן לכנותו נתן העוזותי.

״תרגיל חורף״ ,פנה גרבוז עם נעילת תערוכתו
אל מנהלי גלריה גורדון שם הציג,
וביקש ״פתק לאפסנאות״ על־מנת להש תחרר
מ״תרגיל החורף״ ,כמקובל בצבא
• בחוגי אמנים השתרש באחרונה ד,מינ־הג
לברך אמן את רעהו בברכה ״ברוך
ומבורך״ .הסיבה: צמד מבקרי־ד,תערוכות
אדם ברוך וניסים מבירה שאינם אהודים
על האמנים, הרואים בהם ממצעי ערך
האמנות הישראלית • כאשר ניצבו אנשי
כתב־העת סימן קריאה, בראשות עורכו
מנחם פרי, לפני נשיא-המדינה, הפרוס׳
אפרים קציר, וחגגו במחיצתו חמש
שנים לקיומם, בירך אותם הנשיא לרגל
צאתן לאור של 20 חוברות כתב־העת.
נשיא המדינה, שקרא על דש כתב־העת את
המילים ״ריבעון מעורב לסיפרות״ ,חישב