גליון 2124 מתאריך 17 במאי 1978

תוי 1ג-ו ך
בגין אינו מתפקד הסוד השמור כיותר של ממשלת הליכוד
הוא: מנחם בגין הדל לתפקד בראש־ממשלה.
מזה
שבועות אהדיב שמר,ורביו של בגין
השים בשינוי קיצוני שחל בו. הדבר
אינו ניכר בהופעותיו הפומביות, אולם
מתבטא כעבודה השוטפת במישרד
ראש־הממשלה, בפגישות הענייניות
ערמו ובניהול ישיבות הממשלה. בגין נשאר
אדיב ומנומס, כרגיל, שומע את דברי
המשוחחים עימו, אולם לטענתם ״הוא
כאילו נמצא כעולם אחר.״ כתוצאה
מכד הוא נמנע מהחלטות והכרעות
בעניינים המובאים כפניו, אינו מתדייי
עוד לגופו של עניין.
כמה שרים יצאו באחרונה המומים מפגישותיהם
הפרטיות עם בגין וטענו כי ״קרה לו משהו״ .לדברי
אחרים הוא מזכיר בהתנהגותו את לוי אשכול
בתקופת ההמתנה שקדמה למילחמת ששת־הימים.
יש הטוענים כי השינוי הקיצוני בהתנהגותו של
בגין ובכושרו לתפקד החל מייד אחרי ביקורו
בארצות־הברית, בחודש אפריל השנה, והשיחות
הקשות שהיו לו אז עם הנשיא ג׳ימי קארטר.

סאדאתחב חו ב
אי שי לבגין
למרות פער העמדות הבלתי ניתן לגישור
כין ישראל ומצריים, לגבי הנושאים
השנויים כמחלוקת כמשא־ומתן על הסדר
שלום, לא יפסיק נשיא מצריים, אנוואר
אל־סאדאת, את יוזמת־השלום שלו.
סאדאת לא יכנע ללחצים המופעלים עליו מצד
מדינות כמו סעודיה וכווית, להכריז על כישלון
יוזמת־השלום שלו ,׳וינסה להשאיר את הדלת
פתוחה עד כמה שאפשר. כך טוענים נציגים
מצריים רשמיים בחו״ל.
הם מסבירים תחזית זאת בהסבר שיש בו גם כדי
להטיל אור חדש על יוזמתו של סאדאת ועל
נכונותו לבוא לירושלים. על־פי טענה זו חב
הנשיא סאדאת חוב אישי למנחם בגין, אותו לא
ישכח לו לעולם.

א ״ ב ־ ו חן שבוס
ל פנ ימשדד 1־11־.״ מ
ספן השלום אייכי נתן, שפתח השבוע
כשכיתת־רעב כלתי־מוגכלת כזמן,
אותה הוא מתכוון להפסיק רק אם
תקבל הממשלה החלטה כדבר הפסקת
ההתנחלויות כשטחים וכיטוד המימי
שד הצבאי שם, אינו מתבונן להישאר
פאסיכי במהלכה.
כימים הראשונים הוא ישהה בחדר
במלון. לאחר מכן הוא מתכוון לבקר
בהתנחלויות גוש אמונים ולהתווכח
עם המתנחלים — זאת אחרי שלא
כיקר מטעמים *,קרוניים בשטחים
המוחזקים מאז ימי 7חמת ששת־הימים,
אלא דשם חלוקת מתנות.
כשלבים ׳הקריטיים של שביתתו מתכנן
אייכי לשכות מול פתח ביתו שד
ראש־הממשלה. כעבר שבת אייכי
שתי שכיתות־רעב ממושבות, אחת
שד 40 יום ואחת של 41 יום.

חוב זה נוצר כימים הראשונים אחרי
המהפך הפוליטי כישראל, כעת חילופי
השילטון. עניין מסויים שהובא להכרעת
ראש־הממשלה יצחק רכין ושר-הכיטחון
דאז, שימעון פרם, נ־.זסר להכרעתו של
בגין, למרות שטרם כיהן אז כראש־ממשלה
כפועל.
להחלטתו של בגץ כאותו נושא היתה
השפעה מכרעת על מעמדו של הנשיא
סאדאת במצריים. כעיקבותיה נולדו כליב•
של סאדאת תיקוות, בי יוכל להגיע עם
בגין להסדר שלום, והחלו המהלכים
הראשונים שהובילו למסע הנשיא
המיצרי לירושלים.

האלום ק ר או עני
חחלפתםב עי תונו ת
הידיעה שפורסמה ערב יום העצמאות,
עד חידופי־גכרי בצמרת הפיקוד שד צה״ל,
הפתיעה כמה מן האלופים ששמם הוזכר
במועמדים להחלפה.
באותה ידיעה נמסר כי בכוונתם של שר־ד,ביטחון
עזר וייצמן והרמטכ״ל רב־אלוף רפאל איתן,
להחליף את ראיס אגף המודיעין, שלמה גזית,
את ראש אגף כוח־אדם, רפאל ורדי, את ראש
מחלקת ההדרכה, אברהם רותם, את ראש אגף
התיכנון במטכ״ל, אברהם טמיר, ואת מפקד
גייסות השיריון, משה פלד.

הפרופסור אהרון ברק, לא יהיה עוד
פירסום דכרים מתיר הליכי מייטפט
שהוגש עד-פי חוק-לשון־הרע, הסין ומוגן
מפני תביעה מישפטית על־פי אותו חוק.
עד היום ניתן לפרסם כל עדות, הוכחד, או טענה,
שהושמעה במהלך ׳מישפט על־פי חוק־לשון־הרע,
כמו בכל הליך מישפטי אחר שנעשה בפומבי.

עד־פי הצעת החוק החדשה, שבאה לתקן
את נוסה החוק הקיים, לא תהיה הפינות
כזו דמי שיפרסם דברים שנאמרו
במהלך מישפט המתנהל על־פי חוק־לשוך
הרע, והוא יה יה חשוך ל תביעת-דיבה.

וויי!— 1וווו! יו

יי דחה מינוי
ב ר ־ לבכ מז ס ״ ל
בחירתו של ח״כ היים בר־לב כמזכיר
הכללי של מיפדגת העבודה, עליה החליטו
ראשי מיפלגה זו, עלולה להידחות או
להתבטל, כגלל התנגדותו של ה״ב גד
יעקוכי.
יעקובי הצליח לארגן לובי שיתנגד לבר־לב, ואף
ערך שיחה על כך עם יושב־ראש המיפלגה,
ח״כ שימעון פרס. לדברי יעקובי, בר־לב אינו
מתאים לתפקיד. אולם אישים המקורבים לבר־לב
טוענים כי יעקובי פועל מתוך מניעים אישיים :
הוא רוצה לנטרל את בר־לב בעוד מועד, כדי למנוע
מצב שבו יהיה בר־לב בעמדת זינוק לתפקיד

לגבי כמה מאלופים אלה ככר נקבע מזמן
מועד פרישתם. אולם כמה מהם גילו
את הכוונה להחליפם באמצעות הידיעה
שפורסמה בעיתונות. איש לא שוחח עימם
קודם לכן על חילופי תפקיד או על
פרישה מהשירות הצבאי.

קנ פ רו דו ק ציי ה
ר א שו נ ה

בו ־ ש ח רון

יש ראל -קו אדה

חסעיר שו ב
צפויים גילויים נוספים בדבר ההטבות אותן מקבל
יזשב־ראש הוועד המנהל של רשות־השידור,
הפרופסור ראובן ירון. מתברר כי ההטבות הכספיות
ושווי־הכסף, שמקבל ירון בתפקידו החדש,
מרובות מאלה שפורסמו ועוררו סערה.

בינתיים עומד כתב ״ידיעות אחרונות״,
אהרון ככר, להגיש תכיעת־דיכה על־פי
הוק־לשוך הרע נגד הפרופסור ירץ, שבה
יתבע ממנו פיצויים בסד אגורה אחת.
בראיון ששודר ברדיו טען ירדן, כי
ראיון שפירסם בבר בעיתונו, עם חכר
הוועד !המנהל שד רשות־השידור, עו״ד
אהרון פאפו, היה ״מפוברק
דזד —־רסו ווווווו1ו1דו^זז^^,ר^ ^ 1 1

קו ר יא דעפדלהפגיש
אח נאצר ו שרת*
כאשר העלו חברים זיכרונות על פעילותו של אנרי
קוריאל, הקומוניסט היהודי־מצרי שנרצח לפני
שבועיים בפאריס, נתגלה פרט היסטורי חשוב ביותר:

חודש לפני מיבצע־סיני, כ־ ,1056 הושגה
הסכמת כד הצדדים לעריכת פגישה כין
גמאד עבד־אד־נאצר וכין משה שרת
ונחום גודדמן, כדי לדון בהסדר ישראלי*
ערכי. את הפגישה יזמו קורייאד וחילמי,
מראשי תנועת־השלום המצרית. הפגייטה
טורפדה עד־ידי דויד בן־גוריון, שהרחיק
את שרת ושלח אותו למיזרח הרחוק,
כדי שלא יפריע להכנות למיכצע־סיני.

אותה שעה העביר גמאל עבד־אל־נאצר, באמצעות
נחום גולדמן, שדר סודי לדויד בן־גוריון,
שבו הבטיח כי הלאמת תעלת־סואץ בידי ממשלת
מצריים לא תפריע למעבר סחורות ישראליות
בתעלה. בן־גיוריון התעלם מהבטחה זו, ופתח
במיבצע בשיתוף־פעולד, עם צרפת ובריטניה.

* 0 1 3 1ח־קון? 1113
לישון תהרו!
כמישרו״המישפטים הופץ לאחרונה
תזכיר בדבר כוונה להגיש הצעה לתיקון
חוק-לשוך־הדע. על־פי הצעה זו, אותה יזם
בכל הנראה היועץ־־המישפטי לממשלה,

ההסכם שנחתם לא מבכר כין שרי
החינוך והתרבות של קנאדה וישראל,
בדבר הקלות •טיינתנו על־ידי שתי
המדינות לייצור סרטים כקופרודדקציה
ישראלית־קנאדית, עומד להתממש
כימים הקרובים. המימוש ייעשה
כמיסגרת הסכם כץ חכרה קנאדית
מפיק הסרטים הישראלי מנהם

לכץ מפי!
שד הפרם
זפקה משותפת
^ד*ז>ו^ג;נ ש,
גולן, להנג׳״״1
״הקוסם מלובלין״ ,על־פי ספרו הנודע
שיל הסופר יצחק כשכיס־זינגר.
הסרט יצולם כקנאדה וכישראל.
שר כלכלי אב־־ י־חזוף׳־ו?מעדך^יל^ יטץ^ז
ידוע כמי שחולם כבר שנים על היום שבו יכהן
כשר כלכלי בכיר בממשלה.

הבורסה

אווי רהלוהטת
האווירה הלוהטת חזרה שוב אל כורסת
המניות, ועימה חזרו השיטות הישנות
של העלאות מלאכותיות כשערי כמה
מניות, באמצעות הפצת מערכת שמועות
ורכישות מכוונות. בתוצאה ממהלכים
אדה מצטרך ציבור המשקיעים התמים
לרכישות של מניות מסויימות בשערים
גבוהים וכדתי־ריאליים, ואז יוצאים
היזמים משוק המניות כרווחים שד במה
עשרות אחוזים תוך שבועיים־שלושה.
שיטות אלה פועלות, כיוון שלמרות. שערי
הגבוהים ממשיך לזרום לבורסה כסף רב.
אחת הפרשיות האלה היא זו הקשורה
המניות של אפריקה־ישראל, בשיעור
כמעט, באמצעות רכישות מכוונות
הפעילים בבורסה. אחרי שרכשו
מניות אלה, הפיצו אותם גורמי
צפויה הפרדה במניות חברת אפו
גם את השליטה בחברת הביטוח
הפרדה זו, בתוספת הדיווידנד
נאה לרוכשי המניות.
תיאוריה זו מיתה אולי נכדו•
היד, נמוך, אולם להיכנס אל
נקודות כדי לקבל הטבה 1

אחרות. הם תופסים
הימניות שלהן כפוחסז
בשעריהן וליצור להם
כהשקעה לא גדולה.

,,העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהדה:
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואד . 136
מען מברקי :״עולמפרס״ מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אביב,
רה׳ כן־אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה
כפפי״ כע״מ. העורך הראשי: אורי אכנרי. העורר: אלי תבור עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סימון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני * המו״ל: העולם הזה כע״ם.

מרגלית במכתבו :״מר מנחם בן־יעקב
שאל :׳האם היה זה מן התבונה שחיים
טופול והלנה הנדל יופיעו בתוכנית המרכזית
בטלוויזיה במוצאי יום העצמאות?
והרי שניהם יורדים מהארץ׳ .ואני אוסיף
עוד שאלה: הזמרת הנ״ל לא רק עזבה
את ארצה, אלא שעזבה גם את עמה. תחילה
המירה את שמה היהודי, נחמה, בשם
לועזי מובהק — הלנה. הדבר נעשה במופגן
ובתקיפות והיא דרשה שבשידורי הרדיו
יוזכר רק שמה החדש, נישאה ללא
יהודי, עברה לגור בגרמניה, ומאז חיה
שם את חייה ומגדלת שם את ילדיה.״
בהמשך המכתב לא התייחס הכותב אל
טופול כלל. למרות זאת עוטר המכתב
בצילומיהם של הנדל וטופול כשבכותרת
מופיעה השאלה :״יורדים?״
המכתב השני הגדיש את הסאה לגבי
טופול. הוא ראה בפירסומו, כך טען באוזני
ידידיו, התנכלות שיטתית מכוונת מצד
הארץ המיועדת לפגוע בתדמיתו. תחילה
חשב, כך סיפר, להגיב על שני המכתבים

שני המאורעות הבולטים ביותר ב
חגיגות יום העצמאות השנה היו דווקא
אלה שלא תוכננו מראש. האחד היה הראיון
שהעניק הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל
(״רפול״) איתן, לכתב הצבאי של הטלוויזיה
עמירם ניר. השני היתר. התקרית
שאירעה במסיבה פרטית בין השחקן חיים
טופול לבין עורד־המישנה של הארץ, גדעון
סאמט.
למרות שבמאמץ מסויים ניתן לעשות
אנאלוגיה בין שני האירועים ולמצוא להם
רקע פסיכולוגי משותף, הרי דווקא אותה
תקרית בסיגנון הסלפסטיק, שחיים טופול
הוא גיבורה, היא בעלת משמעות סימם־
טומאטית יותר לגבי מה שמתרחש כיום
בחברה הישראלית.
בערב יום העצמאות ערכו רבקל׳ד( .מד־ניק)
,שחקנית הצ׳יזבטרון לשעבר, ובעלה
מקס קרמר, את מסיבת יום העצמאות
המסורתית שלהם, בביתם שבכפר שמריהו.
מזה שנים שמסיבת יום העצמאות בבית
הזוג קרמר הפכה לגבי ציבור מסויים
חלק אינטגראלי של החג, ממש כמו פטישי
הפלסטיק או ריח הסטייקים בחוצות
לגבי אחרים.
חיים טופול, שהוא אורח קבוע במסיבה
מסורתית זו, הגיע אליה גם הפעם ברוח
טובה, כרגיל. אולם רק הבחין באחת
הדמויות בקהל, נדלק מייד כפר למראה
צבע אדום .״אני עומד לעשות משהו נורא ״ אמר טופול לסובבים אותו.
האיש שעורר את חמתו של חיים
טופול היה גדעון סאמט, העורך האחראי
של היומון הארץ.
ביום השישי, ה־ 5במאי, התפרסם במדור
מכתבים למערכת של הארץ, מכתבו של
מנחם בן־יעקב מרמת־חן, בו תמה הכותב :
״האם היה זה מן התבונה שחיים טופול
ונחמה הנדל יופיעו בתוכנית המרכזית
בטלוויזיה במוצאי יום העצמאות ה־30
למדינת-ישראל (טופול יהיה המנחה) ,ש הרי
שניהם יורדים מן הארץ. זכותם של
אמנים שיושבים כאן קבע קודמת, ואין
ספק שניתן למצוא מבין אלו המתאימים
לתפקידים שימלאו טופול והנדל.״
הכינוי ״יורד״ שהודבק במכתב זה לחיים
טופול, נראה לו, כפי שהסביר אחר-
כך, פוגע ומעליב, ובצדק. טופול מחזיק
בבית ברחוב דוב הוז בתל־אביב, שבדירה
שחקן טופול
אחת בו התגורר עוד לפני שהפך לסופר-
גם הוא בחצילים
סטאר בינלאומי. בתו משרתת בצבא, בלהקת
הנח״ל. בנו לומד בגמנסיה תל־אבי-
בית. הוא עצמו מתגורר בארץ בכל עת במכתב משלו למערכת ואף התיישב לכשעסקיו
הבינלאומיים אינם מחייבים את תוב את מכתב התשובה למעליביו. אולם
שהותו בחו״ל ומשרת חודש בשנה במילו תוך כדי כתיבה, חזר בו.
כעבור כמה שעות נתקל במסיבה במי
אים. הוא מוכר בכל העולם כשחקן יש ראלי.
ספק אם ההגדרה ״יורד״ לגביו, שנראה בעיניו אחראי לפירסום שני מכתבי
ההשמצה נגדו, גדעון סאמט, ואינם-
אם לנקוט בלשון המעטה, היא מוצלחת.
טנקטיבית התעורר בו הצורך להגיב.
1 1 1
בעיני מכריו ידוע טופול כמי שרחוק
למרות שנפגע מאותו מכתב קצר מאוד מלהיות איש אלים. להיפך, הרוח
עד עומק נפשו, בחר טופול שלא להגיב הטובה, הסלחנות המבודחת, החיוך שאינו
ולהתעלם ממנו. אולם ערב יום העצמאות יורד מעל שפתיו, הם חלק מהתכונות
התפרסם במדור המיכתבים בהארץ מיכתב הדומינאנטיות שלו. גם הפעם בחר לעצמו
בדרך תגובה, שבעיניו נראתה משום־מה
נוסף באותו עניין.
הפעם היה זה אחד, יונה מרגלית מ־ כלא אלימה.
הוא ניגש אל שולחן הכיבוד, עליו היו
רמת־השרון, שהלך בעקבותיו של כותב
המכתב הראשון, מנחם בן־יעקב. כתב ערוכות קערות מאכלים שהביאו עמם ה
אורחים
למסיבה. הוא בחר בקפדנות אחת
מתוך הקערות׳,נטל אותה בידו, התקרב
אל המקום בו ניצב סאמט, ניגש אליו
מאחור, ומבלי לומר דבר הפך את תוכנה
של הקערה על ראשו של סאמט.
על־פי אחת הגירסות הכילה הקערה
חצילים במיץ עגבניות. גירסה מדוייקת
יותר מתארת את תכולתה של הקערה
כסלט גאמבה. כך או כך, הסלט נשפך
על פני סאמט ובגדיו, ניתז גם על בגדי
האורחים שהתקהלו מסביב והוכו בתדהמה.
ברגע הראשון סברו כי פניו של
סאמט מלאים דם. נוצרה מהומה שבמהלכה
דחפו טופול וסאמט זה את זה, תוך חילופי
דברים קשים, אך לא החליפו סטירות,
כפי שתואר באחד העיתונים. סאמט גם
לא הטיח את קערת הגאמבה חזרה בפניו
של טופול, כפי שפורסם, אולי מהסיבה
הפשוטה שלא נותרה עוד גאמבה בקערה
שנהפכה עליו.
סאמט, שהותקף ללא כל התגרות מצידו
ומבלי שהיה מוכן כלל לתקיפה, נלקח
לביתה של ח״כ שולמית אלוני הגרה
בשכנות, שם רחץ את ראשו והחליף את
חולצתו. רק כשחזר למסיבה בביתה של
רבקל׳ה מהצ׳יזבטרון, הסתברה לו העילה
בגללה תקף אותו טופול — פרשת שני
המכתבים שפורסמו במדור המכתבים של
הארץ. בינתיים חזרה גם אל טופול צלילות
דעתו והוא ניגש אל סאמט והתנצל בפניו
על מעשהו.
לעצם מעשה התקיפה של חיים טופול,
הרי שהוא ראוי לגינוי ולהוקעה חריפים.
גם אם בעיניו לא נראתה תגובתו אלא

עורך סאמט
זעקת ״עליהום״ מכוונת מגבוה
כמעשה קונדס שובבי, אסור לפרש אותה
ברוח זו. תקיפת עיתונאי בגלל דברים
שכתב או שהתפרסמו בעיתונו, היא מעשה
ביריונות אלים, שלא יכולה להיות לו
בשום מיקרה הצדקה כלשהי. ומבחינה
זאת אין כל הבדל בין הטלת גאמבה על
ראש העיתונאי או נעיצת סכין בגופו.
יותר מכל
אנו, במערכת זו, שחבריה
חברי מערכת עיתון אחר בארץ — היו
קורבנות של מעשי ביריונות, אלימות
והתנקשויות שהגיעו עד לניסיונות רצח,
רגישים במיוחד לתופעה פסולה זו, המעי-
דה על הידרדרות תרבותית וחברתית.
גם הפעם, כאשר העובדה שעיתונאי
הותקף בצורה שפגעה בתלבושתו בלבד
אך לא בגופו, גוררת אנשים להתייחס
בסלחנות למעשה התקיפה של טופול,
אסור להפחית מחומרת המעשה. כל ניסיון
להצדיק אותו בטענה זו או אחרת, יש
בו כדי לפתוח פתח למעשים חמורים,
העלולים להסתיים בצורה טראגית יותר.
ובנקודה זו התגלתה הפעם תופעה מדאיגה.

חיים טופול צריך להדאיג. הוא

הספיק כבר להתחרט על מעשהו ואני נוטה
להניח שאדם ברמתו יגיע מהר מאוד למסקנה
כי יש דרכים אחרות, תרבותיות
ומהוגנות יותר, כדי להגיב על מה שנראה
לו כמעשזדעוול עיתונאי כלפיו. עובדה
היא שטופול ביקש לאחר מעשה להתנצל
גם בפני עורכו הראשי של הארץ,
אך זה טרק את הטלפון בפניו.

התופעה מעוררת הדאגה אינה לכן
דווקא המעשה הפסול שעשה חיים טופול.
מדאיגה יותר היא ההזדהות הכימעט טוטאלית,
בה זכה מעשה הביריונות שלו,
הן בקרב אורחי המסיבה שנערכה אצל
רבקל׳ה והן בחוגים רבים בהם הפך המעשה
נושא לדיון ולוויכוחים.
מייד אחרי מעשה התקיפה, זכה טופול
לגל של טפיחות על השכם והצהרות
עידוד בפי אישים שונים הנמנים עם
צמרת הציבוריות הישראלית — הפוליטית,
הצבאית והבידורית.
אנשים שקולים ומפוכחים היו מוכנים
להשמיע בעקבות התקרית הצהרות בפומבי
כמו ״לא חצילים היה צריך לשפוך
עליו, אלא רעל,״ ״אני במקומך הייתי
נועץ בו סכין!״ נמצא גם אלוף במילואים
אחד, שיש לו חשבון ארוך עם
עיתונאי אחר, שלא היה נוכח באותה
מסיבה, שהתוודה בפומבי :״אילו אני
הייתי פוגש את העיתונאי) כאן, הייתי
הורג אותו.״
המזדהים עם טופול ניסו להצדיק את
הזדהותם בטיעונים כמו ״העיתונות בארץ
הפכה לעיתונות אלימה, ונגד עיתונות
אלימה ניתן לפעול רק באמצעים אלימים
״.במוקדים אחרים, בהם סערו הרוחות
בעקבות התקרית, אפשר היה לשמוע
טיעונים חריפים הרבה יותר כלפי העיתונות
כולה ומיקצוע העיתונאות ככלל.
אפשר אולי להסביר את התופעה בכך,
שרוב המסתערים על העיתונות בעקבות
מעשה התקיפה של טופול נמנים עם אלד,
שבשלב זה או אחר בחייהם היו חשופים
לאור הזרקורים. במהלך הקאריירה שלהם,
יש להניח, נפגעו בצורה כלשהי על-ידי
העיתונות, אם בביקורת על אישיותם ופעילותם
או בצורה אחרת.
אולם נדמה לי ששורשי התופעה הם
עמוקים יותר.
את זעקת ה״עליהום״ על העיתונות לא
השמיע לראשונה דווקא חיים טופול. יש
אחרים להם מגיעה זכות הראשונים בתחום

מאז המהפך הפוליטי שהתחולל במדינה,
השתנתה בהדרגה אך בעקביות האווירה
סביב פעולתה של העיתונות החופשית.
ההסתערות על. אמצעי־התיקשורת לא באה
מלמטה, אלא מלמעלה. אנשי השילטון
והמישטר החדש הם שהיו הראשונים לכיוון
אצבע מאשימה כלפי אמצעי־התיק-
שורת, לתלות בהם את האשם על פירסום
מחדלים ותקלות במערכת השילטוניח.
המהפך הפוליטי הוליד גם מהפך רגשי
ופסיכולוגי. יש קשר הדוק בין אי-הסוב-
לנות הפוליטית, כפי שהיא מתבטאת בעמדות
הפוליטיות של המישטר החדש,
לבין אי־הסובלנות כלפי חופש העיתונות
והיצירה, המקבלת מיום ליום ביטויים חמורים
יותר. תלישת שירו של המשורר הדרוזי
סמיח אל-קאסם מחוברת ההסברה
של מישרד־החוץ, אריאל, היא הדוגמה
האחרונה לכך.
לא ייתכן שהביקורת המתמדת כלפי
אמצעי־התיקשורת כפי שהיא מושמעת בפי
נציגי השילטון החדש, לא תמצא הדים
בקרב שכבות נרחבות וגם משכילות, תתרום
את תרומתה ליצירת אווירה של אי-
סובלנות חברתית.
שני המכתבים המעליבים בהארץ, ש עוררו
את זעמו של חיים טופול הם כשלעצמם
ניצנים מובהקים של אי־סובלנות
כזאת, בתחום החברתי, שאינה מוכנה להכיר
בזכותו של כל אדם, לבחור לו כר צונו
את מקום מגוריו ואת בחיר־ליבו
מבלי שהדבר ישלול ממנו, למשל, את
הזכות להופיע בטלוויזיה הישראלית, אם
מדובר במיקרה של נחמה הנדל.
עמדות מעין אלה, המושפעות מגל הלאומנות
הקיצונית שמציף את הארץ, ראוי
שיזכו להתייחסות מתאימה שתעמידן במקומם.
תגובה אלימה רק שופכת עוד שמן
למדורת אי־הסובלנות הכללית ההולכת
ומשתלטת על חיינו.

ושוב א תכ ם!

גבי שי

אוהבי הקפה שהתגעגעו ל 1 8קראט,
הקפה המופלא של עלית,ישמחו בודאי
לשמוע כי 18 קראט יכול לעלות שוב
על שולחנם וניתן למוצאו על מדפי
הסופרמרקטים וחנויות המכולת
בצנצנות של 50 גרם ושל 200 גרם.
שתו ותהנו מ 18 קארט קפהנמם גבישי,
טעים וריחני כ מו קפה טד ומוכן מיד
כמו קפה נמס.

טובלי עסקס ה

מכחכים

שי חתהסאחבק

סוד הקסם הנש
השבוע מצאתי סוף־סוף את המפתח החלוד של תיבת־המיכונבים הירוקה.
פתחתי את התיבה, ובין בל חמיכתגים שגפלו עלי היו גם שלושת המיכתבים הבאים.
נועה ב• מרמת־השרון אינה יודעת מה ללבוש, ובמיכתבה היא מבקשת את
עזרתו של שאחבק.
״הצבא עשה ממני אשה !״ כותבת נועה ב.
״לפני שהתגייסתי לצה״ל נהגתי לבלות שעות מול המראה בחדרי. מחליפה
שמלות ותיסרוקות כאילו שזה העיקר בחיים. לא הרגשתי עד כמה היתה התנהגותי
ילדותית.
״שנתיים של שרות כפקידה פלוגתית בסיירת קרבית, לימדו אותי מהי נשיות
אמיתית ובוגרת.
״מאז שהשתחררתי איני מבלה אפילו דקה מול הראי. הסתפרתי קצר־קצר,
ואין לי בעיות תיסרוקת. כשבן מזמין אותי לצאת איתו, תוך שלושים שניות אני
מוכנה עם מיכנסי ג׳ינס, נעלי פאלאדיום, דובון ותיק־השכל שלי (תיק המפות הצבאי)
אך להפתעתי גיליתי כי הבנים אינם מתלהבים מהופעתי הנשית. מה לעשות ! ״
תשובת הסאחבק :
הבנים אינם מסתכלים עלייך כי חסר בהופעתך משהו שיאלץ אותם לעשות
בן. נסי להוסיף קלאצ׳ניקוב.

;ז ה חלו ם
עם ישראל קיבל בסיפוק את הידיעה
כי שר-הביטחון החליט להעביר בתפקידו
את מפקד כוחות צה״ל ביהודה ובשומרון,
תת־אלוף דוד (״ג׳וקי״) הגואל, בגלל פרשת
הטלת רימוני־הגז לבית־הספר בבית-
ג׳אלה. אחרי הודעה זו נרגע המצפון
הלאומי, והציבור עבר לסדר היום על אותו
מעשה נורא שקשה להעלות על הדעת
כי נעשה בידי חיילים יהודים.
אבל הרשו לי להפנות את תשומת־ליבם
של כל יפי־הנפש שיצאו מגידרם כדי
לשבח את מעשה ההדחה. תת־אלוף הגואל
לא הודח מתפקידו משום שנמצא אחראי
למעשה הזוועה של הטלת רימוני הגז
המדמיע לכיתות בית־הספר בבית־ג׳אלה,
ושכתוצאה ממנו נאלצו תלמידים ערבים
לקפוץ מחלונות הקומה השניה של בית-

טיקול וריז
אורנה א. מירושלים כתבה לסאחבק אחרי שעברה בבר את כולם. סאחבק
שמח להציל אותה.
״אני פונה אליך, סאחבק״ פונה אלי אורנה א. במיכתבה ,״אחרי שכל מיכתבי
לטיפול מהיר בידיעות אחרונות, לנתן דווביץ מהארץ, ליעקב העליון ממעריב, להנושא
בטיפול ברדיו, ולכלבוטק בטלוויזיה, לא זבו בשום תגובה.
״הבעיה שלי היא זו: לפני במה חודשים הכרתי איש־ביטחון ירושלמי הידוע
בכינוי, צ׳יפס׳ ,בחור מקסים ששבה את לבבי מייד. הוא הבטיח לי הבל, ואני
בתמורה נתתי לו הכל.
״כחודש אחרי שנתתי לו הבל הוא נעלם לפתע. כעבור כמה ימים ראיתיו
ברחוב, עם נערה אחרת.
״אילו מוכר ערמומי היה מפתה אותי לקנות מיקסר עם ידית שבורה, היו בל
מדורי התלונות בעיתונים ממהרים לעזור לי. אילו ביקשתי להחליף שקית חלב
שהחמיצה, הרדיו והטלוויזיה היו מתייצבים מייד לצידי. אך מהן כל הבעיות
האלה, לעומת לב שבור ז
״אהבה נכזבת נגרמה לי במקרה זה, בתוצאה מרמאות נוראית. מדוע אמצעי
התיקשורת אינם מובנים לטפל בכך !״
תשובת הסאחבק :
תלונתך נבדקה, נמצאה מוצדקת, וזכתה בטיפול זריז ויסודי מידיו של סאחבק,
בסימטה אפלה מאחרי השוק. הוא הבטיח להתחתן איתך.

הסופרמרקט הארוט יי
״ביום ראשון התאהבתי בבחור יפה שפגשתי בסופרמרקט״ ,כותבת איילת א.
מראשיו־לציון .״נתקלתי בו בכניסה לחנות, כאשר משך לעצמו עגלת־קניות ופנה
לאגף הירקות. אני באתי בדי לקנות כמה קישואים למרק, ולכן הפניתי את עגלתי
כמוהו, אל הירקות.
״הוא לקח כקילוגרם תפוחי־עץ גרנד דלישס מוזהב, כשבע־מאות וחמישים גרם
שסק, ואשכול בננות שאינני יבולה להעריך את משיקלו. בשעה שבחרתי את הקישואים
שלי, חשבתי כמה יפה יהיה אם נשב ביחד על המירפסת שלו ונאכל פירות, או על
המרפסת שלי, שם נאכל מרק.
״פניתי לשקול את קישואי, וגיליתי כי הבחור נעלם.
״האם הספיק לשלם ולצאת בלי שהבחנתי ! שכחתי ממנו וניגשתי למקרר
מוצרי החלב.
״לפתע הוא ניצב על ידי. איני יודעת מניין צץ והופיע. הוא חייך לעצמו,
והדאיג איתי קצת כאשר לקח חבילת מרגרינה לאפייה.
״האם הוא נשוי ז!
שני פריגורט שוקולד הצטרפו אל המרגרינה־לאפייה המונחת בעגלתו. יקירי
אוהב שוקולד ! הוא יעשה אצלי חיים ! עוגות שוקולד ואת המומחיות שלי !
״אבל מדוע הוא המשיך ולקח שני פריגורט תות ז מי אוהב אצלם בבית תות !
אשתו ז!...
״עמדתי להסתלק משם, באשר לקח שקית חלב של חצי ליטר בלבד. ללא ספק
רווק.
״לאגף מוצרי־הבשר כבר נענו, עם עגלותינו, פחות או יותר ביחד. נעצרנו מאחרי
שורת עגלות שהשתרכה שם בתור. הוא היפנה את ראשו אלי, ומבטינו נפגשו.
״׳האם ידוע לך,׳ הוא שאל בקול גברי עמוק, ,איזה סוג בשר הבי מתאים
לשניצלים י׳
״רציתי להציע להכין לו בעצמי את השניצלים שלו, אך לא הצלחתי להוציא הגה
מפי. רק הצבעתי בידי על הבשר המתאים.
בקופה הוא עמד לפני. עוד לפני שיכולתי למנוע ואת צרפה הקופאית את שני
הקישואים שבעגלתי לחשבונו.
״אלה שלי אמרתי.
״׳מצטערת,׳ אמרה הקופאית ,׳הייתי בטוחה שאתם ביחד.׳
״הוא צחק ואמר :׳שטויות, אני מזמין אותך לשני קישואים ! ׳
יצאתי החוצה. עמדתי מול היציאה, אוחזת בידי את סלי הקטן המכיל שני
קישואים, ממתינה לראות מה יקרה באשר הוא יסיים לארוז את קניותיו וייצא.
הוא לא יצא. חיכיתי וחיכיתי, ומשלא בא נכנסתי וגיליתי בי לסופרמרקט שתי
יציאות. הוא כנראה יצא מהשנייה.
״מאז לא ראיתיו יותר. אפשר לומר ששכחתי אותו. אך מדי יום, כשאני עוברת
ליד מקרר הבשר בסופרמרקט, ורואה את הבשר המתאים ביותר לשניצלים — אני
נזכרת בו.״
תשובת הסאחבק :
אין טעם שאכחיש. קילוגרם גראנד דלישס מוזהב ושבע־מאות וחמישים גרם
שסק, מזחים בבהירות את סאחבק בבחור האלמוני מהסופרמרקט (המרגרינה־לאפייה
חיתה בשביל שכנה) .הבוקר אכלתי את התפוח האחרון, ונותרו לי רק הפריגורטים.
חכי לי ביום שישי ליד השניצלים.

׳ן 7ר

דים שנראה להם כי נכשלו בתחום זה
או אחר, או שאינם זוכים עוד באמונם.
אין זה חשוב, לצורכי הצבא, אם האיש
שהודח אשם רק בחלק מהמעשים שיוחסו
לו או בכולם. אין זה חשוב גם אם בית־מישפט
אובייקטיווי זה או אחר ימצא
נסיבות מקילות למעשיו. החשוב הוא שבעיני
הממונים עליו הוא נמצא אשם. לכן,
זכותם להענישו בעונש ההדחה ללא מישפט.
אילו היו רוצים להענישו בעונש של שלילת
חירותו, אז היה עליהם להעמידו למישפט,
כדי שבית־מישפט יקבע את מידת העונש
שלו הוא ראוי אם ימצא אומנם אותו אשם
וראוי לו.
על כל פנים, אם תודאלוף הגואל סבור
כי נעשה לו עוול וכי לא זכה בשיפוט
הולם מצד מפקדיו, הוא זכאי לתבוע —
ביוזמתו — את העמדתו לדין. אם לא עשה
זאת, נראה לי כי אינו חש את עצמו
כדרייפוס בשעתו, ולכן אין גם טעם בהתחזות
לאמיל זולא, כמוכם, כדי לצאת
להגנתו.
משהאל רו אי, חיפה

גדילה, רדקשורת ודיאלקטיקה

סיפרם. תת־אלוף הגואל הוענש על שהיד,
אחראי לדיווח־שקר, שנועד לחפות על
המעשה ולהסתירו. אולם אלה שהיו אחראים
לביצוע המעשה עצמו הוענשו בנזיפה
בלבד.
אמת־מידה זו בלבד צריכה לעורר חרדה,
לגבי העקרונות והערכים המקובלים כיום
בצה״ל: על דיווח־שקר נענשים בהדחה,
אולם על אחריות להטלת רימוני־גז לבית־ספר
מסתפקים בנזיפה בלבד. ייתכן שבעיני
ראשי מערכת־הביטחון נראה דיווח־השקר
חמור יותר, כיוון שהוא מזיק ליהו דים,
ואילו רימוני-הגז הזיקו במיקרה זה
רק לערבים. לי נראה מישקלה של העבירה
השנייה חמור יותר, והעובדה שמבצעיה
נענשו בנזיפה בילבד נראית לי כניסיון
לצאת־ידי־חובה ללא כל פרופורציה לחומי
רתו של המעשה.
מעשה זה, שנעשה בידי כוחות־הביטחון,
חייב היה לעורר גל של זעקה ומחאה
בקרב עם, שחלק ניכר מבניו צאצאי דור
יוצאי כיבשני־הגזים. בהטלת רימוני־הגז,
גז החלום שהיה לנו כי לא עוד יופעלו
גזים, מכל סוג שהוא, כאמצעי-לחימה
נגד בני-אנוש. העובדה שבמיקרה זה לא
היו הקורבנות יהודים, אינה יכולה להרגיע
את מצפוננו הקולקטיווי. אי־הענשתם
של מבצעי הפשע היא אות־קין על מצח
כולנו.
ע מי רשט רן, תל־אביב

לא דרייפוס;
אינני יכול להיות שותף לדיעה שהובעה
באיגרת העורך לקוראים (העולם הזה ,)2123
שעל־פיה פסולה הדחתו של תת־אלוף
הגואל, וכי היה צורך להעמידו למישפט
ולאפשר לו להגן על עצמו כדין וכחוק.
כללי הדמוקרטיה, ככל שיהיו יפים,
אינם חלים על צבא. מעצם טיבעו אין
הצבא — כל צבא — יכול להיות דמוקרטי.
מפקדים אינם נבחרים בהצבעה, חשאית
או גלויה, על־פי מידת הרוב שבו הם
זוכים בקרב פקודיהם. לא ייתכן גם שלפני
ביצוע כל פעולה צבאית ייערך דיון, שבו
יינתן לכל הרוצה בכך להביע את דעתו
על הדרך הטובה ביותר לביצוע הפעולה.
צבא הוא מיסגרת הירארכית שבה חייב
כל דרג לקבל את פקודות הדרג הגבוה
ממנו ללא כל עירעור.
לפיכך, זכותם של הרמטכ״ל ושל שר-
הביטחון להדיח ולהעביר מתפקידיהם מפק

ניסיון לנטרל את הפעילות החבלנית
ואת הפירסומת הצמודה לה, לסווג את
הפעולה הצבאית כטרוד צרוף ללא איזכור
מטרותיו הפוליטיות, כפי עשה בנימין ,
עמידרור במאמרו (״קומנדו־גרילה־טרור״,
העולם הזה )2118 הוא שיטחי. ההד הפיר־סומי
בכלי־התיקשורת הוא נשק ואמצעי
אינטגרלי להשגת מטרה.
דומה כי אין לחדש הרבה בנושא המהפכה
הפלסטינית. כל מי שקרא סיפרות מהפכנית
על דרך הלחימה ועקרונות המאבק בקובה
ואלג׳יריה, מגלה כי אש״ף עושה סלט-
חמוצים כתוצאה של חוסר אחדות איר־גונית
ומנהיגות מפוצלת. לעיתים מזומנות
מתגלות תופעות הגורמות להרעת מצבם
הפוליטי, כגון ״ספטמבר השחור״ בירדן
ומילחמת־האזרחים בלבנון.
אחת הטענות היסודיות אומרת, כי הכרח
המציאות הוא הסלמה במיבצעי המחבלים
התלויה ברמת התעוזה וניסיונם הצבאי.
לדעתי אין קביעה זו עומדת בביקורת
המציאות. קיימת הסלמה, אך היא אינה
מתוכננת ולא בהכרח קשורה בעצם הפעילות.
ללוחמה מודרנית (בתנאים שבהם
מצויה אש״ף) שתי מטרות הכרחיות :
• יצירת סדק במיבנה פוליטי (חברתי
או אירגוגי) והכחדתו.
#קיום פוליטי לאורך זמן, ומעבר ממצב
צבירה־איכות למצב של צבירה־כמות.
על מטרות אלה אין מאמרו של עמידרור
אומר דבר, ולכן הוא נשאר בתחום הריגשי
בהתייחסותו אל הגוף המבצע. גרילה או
טרור הם (בתנאים מסויימים) אותו הדבר.
ניתן, על כן, לתמצת את הנושא במישפט
אחד: גרילה, מטרותיה צבאיות (ולכן פוליטיות)
,טרור, מטרותיו צבאיות׳ ,פוליטיות
או פשיעה.
האמת חייבת להיאמר: כל פעולתם של
המחבלים אינה חשובה בעת שאינה מתפרסמת.
מכאן שאנו עצמנו, כמדינה רי בונית,
מקיימים ובונים את הכוח השואף
להחריבנו. זוהי נקודה דיאלקטית עקרונית.
ההד הפירסומי, המהווה מרכיב חיוני בדמוקרטיה
שלנו, מנוצל על-ידי אוייבינו
על־מנת להשיג את מטרותיהם. המשתמע
מכך הוא שאנו אלה הבונים את ההרואיקה
של מחריבנו.
יש להבין נקודה זו היטב. פעילות הטרור
אינה מכוונת כלפי הנרצח, אלא כלפי
הנשאר בחיים (ועל זאת עמד עמידרור
במאמרו) .פירסומו של הרצח והחיטוט
העיתונאי הבא אחריו הם־הם שדהיהקרב
האמיתי והם המכשיר שבו מתמודד אש״ף
נגד ישראל.
אסטרטגיית המחבלים בנויה על עקרון
הצטברות מהפכנית, כשהרבה צעדים קטנים
ובלתי־חשובים לכאורה לובשים מש מעות
כוללת. טווח הזמן של מילחמת
השיחרור הלאומית של הפלסטינים בלתי־מוגבל,
ומשום כך הסלמה בפעילותם אינה
חיונית. ההיפך הוא הנכון. בחינה מדוק דקת
של תגובותינו תבהיר, שלעומת ההם־
למה הנגרמת על-ידינו בתשובותינו הצבאיות,
ההסלמה החבלנית אפסית בלבד.
קיום מצב הלוחמה, לגבי אש״ף, מתאפיין
בכך שפעילותו מתפרסמת בארץ ובעולם.
ובהשאלה: אני מתפרסם, משמע אני קיים.
זהו שורש הקונפליקט הפנימי שלנו:
ניצול זכויות דמוקרטיות לגיטימיות לצורך
(המשך בנזמוד )8

ז ה - 2124

קפיטול-סיגריה עם אופי
למעשן הרציני

עשירה, מלאה, מספקת.
למעשן הרציני המחפש את מלוא הטעם. עשויה מסוגי טבק
מעולים ביותר שנבחרו בקפדנות לסיגריה זו.
בקופסת אדוס־זהב־כחול 20 .סיגריות 8.-ל״י בלבד.

03(31101

דובס מייצרת סיגריות אי כו ת למעלה מ־ 40 שנה

קפיטול-סיגריה עם אופי למעשן הרציני

מכחכים

תמיד

חדש ב
הגיעו דגמי
האביב והקיץ
של ארנקי עור וקש
באיכות מעולה

(המשך מעמוד )6
קידום עניינו של גורם חיצוני. אין אנו
יכולים שלא לפרסם את אירועי החיים
העוברים עלינו. אך בעת עשותנו זאת
אנו מחזקים גוף המשכים להחריבנו.
האם אני מציע למנוע מכלי־התיקשורת
לפרסם עובדות ן — לא ! אך חשוב לדעת
שבזאת אנו בונים נדבך נוסף שאינו פועל
לטובתנו. מכאן שבעתיד, לא תהיה בידינו
ברירה אלא לשבת עם נציגי הפלסטינים
ולהגיע עימם להסכמים בין שווים.
לסיכום: הטרור הוא מכשיר בדיוק כשם
שהגדילה היא מכשיר. אמצעי־התיקשורת
הם מכשיר, בדיוק כפי שצה״ל הוא מכשיר.
על כן מתבקשת תשובה לשאלה: מה
השימוש שעושים במכשירים, ומי משתמש
בהם טוב־ יותר ן
עד כה הוכחנו שבכך, ידנו על התחתונה.
א 0א מרו ם, קיבוץ דן

דגם מרינה
תיקי בד בשלל צבעים
לבריכה ולשפת הים.

דגמים זרוקים
בסגנון קיט־בג ותיקי צד
מהמרי ״קירלאק׳׳.

דגם ליל קיץ
מעטפות מקש ועור
בעיצוב מרהיב.
וכן מבחר ארנקי ספורט
וערב אשר הוצגו בירידי
אפנת הקיץ ב־מיפל
ודיסלדורף.

מיני — ארנקים ומוצרי עור
פסג׳ הוד, דיזנגוף 101ת״א
רח׳ פרוג ( 5בחצר) ת״א

עות אחרת, שבוודאי אינה מוכרת למאזינים
בקרב חיילי צה״ל דהיום.
השמעת שיר המעלה על נס את המוות
בשדה־הקרב ומציג את הכיבוש כאידיאל
לאומי — כיום — תורמת תרומה חינוכית
שלילית ביותר לנוער בכלל ולצה״ל בפרט.
אינני מתנגד ששיר זה יושמע במיסגרת
תוכניות נוסטאלגיות או אחרות, תוך הסבר
מתאים, אולם הכללתו בין פיזמונים אחרים,
כשיר אקטואלי בעל משמעות עכשווית,
היא סילוף מכוון והרדי-אסון.
אני בטוח שאילו היה יאיר חי בתוכנו
היום, הוא היה מתנגד בעצמו לחינוך
הנוער וצה״ל על ברכי שיר המרומם אח
הכיבוש כאידיאל וכמשאת־נפש לאומית.
אבנר איירץ, ירושלים
טיבעית ומובנת שאיפתו של ראש-
הממשלה, מפקד אצ״ל לשעבר, לתקן את

טרגדיה ישראלית
המחלוקת והתסיסה הפנימית בד״ש, על
רקע חוסר העצמאות הרעיונית שמגלים
שריה בממשלה, הן טרגדיה ישראלית
בהתגלמותה. מעולם לא הייתי בין תומכי
מיפלגה זו ולא הצבעתי עבורה, אבל אני
סבור כי התפוררותה מחסלת כל סיכוי
שבעתיד יאמין חלק מציבור הבוחרים
בגוף פוליטי חדש שיקום לשאת את דגל
הדמוקרטיה והשינוי. אם ד״ש ביזבזה
במהירות כה גדולה את האשראי שהעניק
לה ציבור כה גדול של בוחרים, קשה
להאמין שניסיון להקמת תנועה פוליטית
דומה בעתיד, אפילו תתכוון להגשים את
האידיאלים שנשאה ד״ש לשווא, יזכה
באמון כלשהו.
אלי ביטול, טבריה
מנחם בגין עשה מקח טעות כשצירף
את ד״ש לקואליציה. הוא סבר שהוא מצרף
לממשלתו מיפלגה חיה ותוססת. עם עורף
אלקטוראלי מבטיח. מה שקיבל למעשה
הוא ערימת עצמות יבשות, ששום חזון
נבואי לא יפיח בה רוח חיים.
דומני שטוב יעשה בגין אם ימהר להיפטר
מרוח־הרפאים ששמה ד״ש שדבקה
בממשלתו. מה שעלול לקרות בתנועה זו,
על סמך הסיכסוכים הפנימיים בתוכה, עלול
לפגוע בממשלתו כולה.
מאיר רוט, תל-אביב

הגיבוש כאידיאל
לקראת יום העצמאות החלו גלי צה״ל
מרבים בשידור שירי־לוחמים, ובעיקר
שירי מחתרות. אינני• רוצה לפגוע בזכותם
של לוחמי האצ״ל והלח״י ובתרומתם לעצ
העוולות
שנגרמו ללוחמי האצ״ל ולמבצעיו
בשנות שילטון מפא״י והמערך. אולם
מכאן ועד להשוואת פעולתם של אירגוני
הפורשים, האצ״ל והלח״י. עם כוח־המגן
העיקרי של המדינה שבדרך — ההגנה
והפלמ״ח — רחוקה הדרך.
הניסיון שנעשה לקראת חגיגות יוסד,עצמאות,
להעמיד את האצ״ל ופעילותו
בשורה אחת עם מבצעי ההגנה, הוא ניסיון
מובהק לשחזר את ההיסטוריה. ייתכן
שמבחינה איכותית חרמו מיבצעי האצ״ל
לגירוש הבריטים מהארץ יותר ממיבצעי
ההגנה, אולם מבחינה כמותית לא היתד,
שום פרופורציה בין שני האירגונים, מה
עוד שתרומתו של האצ״ל למילחמת-
העצמאות — שלא באשמת לוחמיו ומפקדיו
— היתה מיזערית ביותר. בל יטעה מר
בגין: העם בחר בו כמנהיג הליכוד, לא
כמפקד האצ״ל.
נחום פלס, תל־אביב

במשלח סוריאליסטית

קול ה שלו ־
ה קו ל של ך!

מאות ישראל. אבל לדעתי יש טעם לפגם
בהשמעה חוזרת ונשנית של הימנון הלח״י,
חיילים אלמונים, בתחנת־השידור הצבאית.
השיר, שנכתב בידי אברהם (״יאיר״)
שטרן ז״ל, מלהיב ומסעיר, ובכך אין רע.
אולם די בקטע אחד מהשיר, שבו נאמר
בהרים, בכפרים /את דגלנו נרים /ועליו :
,הגנה וכיבוש כדי לפסול אותו לשידור.
בשעתו היתד, למילים הגנה וכיבוש משט־

מתהדקת והולכת תחושה שההזיה ששמה
ממשלת בגין לא מתמעטת במיפגשה עם
המציאות, אלא להיפך. היא קורמת עטיפה
מיתית, צוברת תדמית ערפילית ומקבלת
איפיון ברור של בועה פורחת ומרחפת.
אם השלום שאליו.היא מתכוונת הוא שלום
בטוח, מדוע אם כן היא מסרבת להכיר
בכל התנאים העשויים להבטיח שלום זה,
במירב הרצינות, כשלום המתקבל על כל
דעת?
פשוט מאד, פשוט בתכלית: לממשלה
הזו אין האומץ להשלים עם הבלתי־ניתן-
לשינוי, וגם לא הכוח לשנות את הניתן
לשינוי ואת המוכרח להשתנות.
ממשלה זו היא ממשלת אי בודד. סביבה
רוחשת תנועת ימים ואוקיינוסים. יש בהם
לווייתנים וכרישים בצד שכיות חמדת־ים.
אלא שהיא עיוורת ורחוקה מהם. על האי
הבודד, הנצור, נשמעים רק הפיצפוצים
שמפיקות מילחמת הכיבודים והכיסאות
וקדחת אפם המעשה — איש אוכל בשר
זולתו.
עשן עמום ורע עולה מן האי. קו של
(המשך בעמוד )10
ה עו ל ם הז ה 2124

עוצמה גדולה במפולת !7ט;ה...
פיאסטה-ספורטאית תשטז
רק הגיעה וכבר כבשה אח הכביש.
פיאסטה, הדגם הצעיר של משפחת בורד,
מכונית ספורטיבית רחבה ונוחה עם מנוע עז ועיצוב חדיש.
חברת פורד השקיעה בדגם הצעיר שלה
אח כל הידע והנסיון שיש לה
והתוצאה מכונית חסכונית אמינה ובטוחה.

פיאסשה מכונית צעידה
מגזע משובח
גזע פודד.

\ 7ו £5ףןסח =0ו
חברה ישראלית לאוטומובילים בע״מ מפיצי פורד בישראל:
תל-אביב:רח׳ המסגר ,43 טל 33221 03 ירושלים:ררו׳המלך דוד 4ו,טל.ו 22614־.02 חיפה: רח׳ יפו . 145 טל 171 .ו 53־ . 04 סובני משנה: אילת 6913־059
אשדוד 32653־,055 אשקלון 22284־ו.05 בארשבע 77011־.057 חדרה 32277־ 063 יפו 823449־ •03 קריתביאליק /2ו 29ו 73־.04 נצרת 55266־.065
נתניה 23852־,053 ראשון לציון 941385־ . 03 רמלה 963865־. 03 איחד התעשיה רמת החייל 479244־. 03 הרצליה 930463־.03 קרית שמונה 40205־.067

מכתבים
(המשך מעמוד )8
גוויעה וחיסול משוך על ההודיה הבגינית.
עטים פורשים כנפיים, רואים מעל לעי
(שפעם היה אי) ומחפשים מוות בין ההריסות.
ובמרתף התת־קרקעי יושבת ממשלה
על מדוכת השעה, וחושבת איך להיטיב
עם העם שאיננו. ממשלת חיסול ישראל
— לח״י מעודכנת. והכי מצחיק: אין בכלל
אדיבים.
אברהם שרון, עין־השופט

אולי מפי!! ו אי
מגי שו ת ו !

ביקורת אישית
לפי דעתי, צדק מבקר הקולנוע של
העולם הזה בביקורתו על הסרט הלהקה.
אני עוקב זה שנים
אחר ביקורת הסרטים
של העולם הזה,
ואני יכול להגיד
בשקט שאפשר לסמוך
על ביקורת המבקר
של דן פיי-
נרו. אינני מכיר
אותו אישית, אולם
ראיתי את הסרט
הלהקה ולדעתי הוא
ביקר אותו בול.
אם מר אלי תבור, כהן וכבודו במקומו מונח,
חולק על הביקורת
של הסרט הנ״ל, אז אני נורא
מרוצה שדן פיינרו הוא מבקר־הקולנוע
שלכם ואלי תבור הוא העורך. זוהי דעתי
האישית, ואין לי כל כוונה לחרחר ריב.
במי כהן, פתח־תקווה

ברודוס

ב טי סו ת שירות

חופשה מקסימה ביוון
במחירים הנמוכים ביותר באירופה.
*חופים נפלאים.
*אתרים היסטוריים מעניינים.
*הוו• ים־תיכונ׳ מלהיב.
*נוף מרהיב ומרגיע.
*בתי מלון מעולים במחירים סבירים.
*חיי לילה סוערים(ג ם קזינו).
*קניות טובות וזולות במיוחד.

הזכות של מיכאלי

פנה אל סוכן
הנסיעות ש לו

אמנים באים לכפר

קראתי בעיתונות כי ברשות־השידור
נטוש ויכוח מי ינחה את תחרות הארוויזיון
1979 שתיערך, אי״ה, בירושלים. בעוד
שכולנו האמנו כי התפקיד מגיע באופן
טיבעי לרבקהל׳ה
מיכאלי, הנה צצו
קופצים אחרים על
הזכות, כמו הקריין
אריה אורגד.
כבודו של אריה
אורגד במקומו מונח.
ייתכן שהוא
יכול לזקוף לזכותו
הנחייה של אירועים
בינלאומים בשפות
רבות. אבל בל נתמיכאדי
עלם
מהעובדה כי
רבקה מיכאלי רכשה
לה, בזכות ולא בחסד, את התואר
״המנחה הלאומית של ישראל.״ כמו שאיש
לא יעלה בדעתו להחליף את הקריין עמיקם
גורביץ מהנחיית חידוני התנ״ך, למרות
שרישמית אין לו כל חזקה חוקית על
הנחייתם. כך אין להעלות על הדעת שמישהו
אחר, מילבד רבקהל׳ה ינחה את הארוויזיון
מירושלים. התפקיד ממש נולד בשבילה.
אני חרדה למחשבה שבגלל שיקולי-
יוקרה קטנוניים, שגרמו את תביעתו של
אורגד להנחות את המאורע תתפתח עכשיו
אצלנו מילחמת קריינים על הזכות להופיע
בפני מאות מיליוני צופים. אורגד, עם כל
מעלותיו, הוא קריין יבש וחסר הומור
וקסם אישי, ובוודאי שאסור לו להנחות
מופע כזה. אני מציעה, לפיכך, לארגן
תנועה ציבורית שתתמוך ותפעל למען
מועמדותה של רבקה מיכאלי להנחיית
הארודזיון הבא.
שושנה פרץ, הרצליה

יחם יחבי

ומציגים מפרי מכחולם, בתערוכה
שתתקיים בגלרית שהר, במושב בית
חרות ( 7ק״מ צפונית לנתניה, על כביש
חיפה) בתאריכים .6.5.78 — 3.6.78
הגלריה פתוחה מדי יום(כולל שבת)
בין השעות .1000 — 1900
יצירות מקוריות והדפסים ממוספרים,
טל; 053-96909

כמי שקורא את עיתונכם לסירוגין הנני
רוצה להגיב בסלידה מהצורה והסיגנון
בה נכתבה הכתבה על קונסול ישראל
בניו־יורק אורי בן־ארי (העולם הזה .)2120
במיסגרת העסקתי בקונסוליה בנידיורק
(מיולי 76 עד יולי )1977 עבדתי במחיצתו
הקרובה של מר בן־ארי. בתקופה זו ליוויתי
אותו בכל מופעיו הציבוריים כמרצה,
כאורח וכבעל סמכות הסברתית וייצוגית
של מדינת־ישראל.
טבעי הדבר שכל נושא בכלל — ונושא
(המשך בעמוד )16
ה עו ל ם הז ה 2124

ג ם מעריב
מחמיא לס

מחירים

ה שוואת

א 1000

1יי־טי;
המכתיי.

5י; 5״

!ן ^ 11י
845 55ל129
11.6 23.5 50
56 65 אודי 80
11.2 18.5 62.5 68
76.5 1588 1110 85
אודי 100
13.2 • 23
50.5 56 65 1275 860 56
.אוסטין אלגרו 62 1584 970 •60
10.6׳ 26.5 49 54 אום ל.אסקוגד,

22__ 21,5 •53.5 60
1196 775 55
׳אופל קדט סיטי
11.9 14.5 83.5 91.5 104
1570 1040 108
אלפא חמאו אלפטה 1.6
אלפא־סוד י
57 63י 13.2 19
73.5 1186 860 63
12.5 81.5 89.5 102׳ 1290 1010 103י 10,
׳אלפא רומאו ג׳וליה
9.8 21

76.5׳ 1573 980 75
•ג.מ.וו 1502 .
ב.מ.וו. 316 ,
10.1 17.5 71.5 78.5 89
1573 1010 90
וולבו 343

11.1 20
62.5 . 71.5 1397 978 ׳70
10.8 21.5 54.5 60.5 71
58.5י 1256 826 .
1רוקסהול שבט
12.2 24
59.5 1297 900 • 53.5י 46.5 51.5
ן ׳כרמל־מם
11.9 16 62
67 76 לנצ׳יה 1300 בטד.
1297 1080 ,82
סאאב 96—95
11.8 23
55 60.5 70 • 1498 930 65

ויי *

293.000

252.800

169.000

210.500

סוברו . 1400 די.אל
סוברו 1600י די.אל
סיטרואן ג׳י.אס ,״קלאב״
סיכקה • 1100
סימקה 1307ג׳י.אל.אם.,
סימקה 1508ג׳י.טי.
סולקסווגן גולף
סולקסווגן חיפושית 1200
פורד אסקורט 1300
פורד סאונוס
פירד קורטיגה
פז׳ו 304
פ־אט 128
.פיאט 124
׳פיאט . 131
פיאט 132
דנו 12 טי.אל״
תו 14
רגו 15
דנו 16״טי.אל.״ ־

13.5 20.5׳ 50 55 59י 63!5 1222 930
. 10.5 22.5 43 • 47.5 55
1118 900 ,50
׳19 19 52.5. .57 .65, 1294 ..1050׳ 68.
8.7 17 . 64
70 79 1442 1075 85
׳11.4 21 ., 71. . 79.5 .93
1583 805 75
י 38 44.5׳ 1192 760י11.3 35 ׳33.5 .

13.3 23. 52,. 58
•67.5 1298 843 57
9.9 22
55 60.5 .68
72י •1055י• 1593
10.2 22
57.5 .63 72 1593 1060 72
11.2 20
55. 60.5׳ 70
־1290 930 65
12.8 20
^ 65״ 59׳ 65.5 76.5 1290 850
11.4 19 65

*~83 ״1438 •905 75
11,2 20
53.5 58.5 67
1297. 970 ׳65
, .1585• 1075 98־9.4 16.2 74.9 80.7 91.2
14.3 26
43.5 48
55.5 1289 900 50
15.6 21.5 51
56.5 66
1218 865, 57
10.8 21.5 49.5 54.5 62
1289 .׳965 60
9.8 28.5 43.5 48
54.5.•• 1565 1010 55

221,060
220.000

174.660

238,940

276.000

192,500

215.000

* מחירים עדכניים ליום * 20.4.7בל* מע׳׳נו
סובארו לישראל

י פנ או שו ב ע

ערוד השוואה גם אתה. תיחכח
כי סובארו היא החסכונית ביותר
בעלת תאוצה גבוהה, נוחה,
הדורה ומחירה בלי תחרות.
סובארו 4/1400 דלתות 141.350ל׳־י
סובארו 4/1600 דלתות 141.450ל׳־י
ס\באח-
נזקסימום

ס 81 £ט 0ס א 1$0ס £ 0
אריאל*

היום אתה יכול ליהנות מהגילוח הרבה יותר.
היום יש לך את ״אדיסון דבל טר; הסכין המהפכני החדש.
ב״אדיסון דבל טרי שני להבי פלדה מלוטשת בעלי זוית
פעולה מיוחדת, אשר חותכים את השיער קרוב יותר לשורש
ומעניקים לך גילוח חלק, רענן ונקי למשך כל שעות היום.
אם אתה יודע מהי הנאה אמיתית — קח ״אדיסון דבל טו״.
היא תיהנה לקבל את פניך.

תענוג בשניים עם

ס 8 1 £ס £ 0 0 1 5 0 * 0 0

״חעונסחזת!

(שו)אה, איזה שואה נפלאה.
עיתון עישקי־השעשועים של העולם המערבי ״וראיי-
טי׳ /יצא בידיעה ראשית :״ השואה הפכה העסק
הטוב ביותר של השנה.״״ וכדי להמחיש את הידיעה
הכלכלית החשובה הזו הודפסה לידה ידיעה נוספת :
״שתי רשתות גרמניות מתחרות על, השואה ׳ כדי
לקנותה...״
עד לפידסום זה היה העולם כולו תחת הרושם
שהגרמנים הם אנשי״עסקים ממולחים מן האמריקאים
ואפילו יותר מהיהודים. סוף־סוף, המארק הגרמני יהיה
שווה בקרוב לדולאר האמריקאי, ואחרי הכל השואה
אכן היתה יצירה ורכוש גרמנים, ואילו האמריקאים
התמחו באינדיאנים, לא ביהודים.
גם היהודים יצאו מקופחים מכל העיסקה: השואה
היתה שואתם. הנאצים עסקו בשואה כעסק כלכלי
לכל דבר: התכשיטים, שיני הזהב מויינו לחוד ; העור
נשלח לבתי־החרושת לארנקים ואת השומן הפכו לסבון
— עתה, עשתה הטלוויזיה האמריקאית את השואה
ל״אופרה של סבון״ ואילי־ההון האמריקאים גורפים את
רווחיה לכיסם.

היכן הגניוס היהודי 1היכן הנחום גולדמן של
שנת , 1978 שידרוש שילומים לשרידי העם היהודי פליטי
השואה — איך ייתכן שמפיקים, במאים ושחקנים אמריקאים,
יחד עם סוכני-פירסום ומפרסמים, בעצה אחת
עם בעלי המניות של אנ״בי״סי, יגרפו זהב ואילו ממציאי
השואה, הגרמנים, יצטרכו לשלם בכסף מלא, במארקים
טובים, עבור יציר־כפיהם להתפאר ן
המימסד היהודי חכך כפיו בהתפעלות בהמית 120 :

מיליון גויים, אמרו העסקנים, ישבו ונעצו עיניהם במראות
השואה, שהופסקו מדי עשר דקות כדי לפרסם
שמן־שיזוף, שמפו־לשיער (הגרמנים מצאו שימושים טובים
לשערות שלא נחפפו בשמפו) והלוואות נוחות ב בנקים
למשבנתות. העסקונה היהודית מישצנה גם את
השואה כביטחון האחרון לאהדת הגויים: איש מהעסקנים
לא ערך מישאל דעת־קהל. אולי היתה התלהבות
הצופים כה גדולה, משום שראו במו־עיניהם כיצד
משמידים את העם השנוא עליהם ז כל השנה חוזרים
ואומרים לנו מנהיגינו ורבנינו (האורתודוכסים) ,כי
עלינו ״לעשות נקמה בגויים״ — השואה הטלוויזיונית
היתה ניקמתם של הגויים בנו.
המומחים להסברה יהודית, ציונית ויהודית דאגו
לתדרך את כתבי העיתונים והמדיה האלקטרונית, לענייני
המיזרח״התיכון :״ביקורם של ראש הממשלה
מנחם בגין ושר־החוץ משה דיין יהיה עתה קל יותר
בגלל הצגת ה,שואה׳ בטלוויזיה,״ פירסם ה״ניו־יורק
פוסט״ מפי הדוברים הממשלתיים. במציאות החלו העיתונים
מפרסמים גם מיכתבים של בעלי דעה אחרת :
חלק גדול מהאזרחים האמריקאים סבר כי ליהודים
אין זכויות-יוצרים על השואה, וכי 70 מיליון בני-אדם
נרצחו בטילחמת־העולם השנייה.
ביקורת חמורה יותר נמתחה על״ידי היהודים עצמם
:״שמאטע,״ כינה את התוכנית הסופר אלי ויזל,
כשרבים אחרים ממהרים לכתוב לעיתונות ולמחות על
המיסחור הזול של שואת טבח עם בידי אנשי-עסקים
ממולחים. אך מומחי ההסברה בשלהם: ה״שואה״
היא חלק מנכסי צאן ברזל של העם היהודי, והיא
תעשה בשירות הכיבוש וההתנחלות של ממשלת בגין

מה שעשה ה״פוגרום״ של גולדה מאיר בממשלת המערך-
מפ״ם־מפד״ל.
השואה של מילחמת״העולם השנייה היפכה
״שו״(אה במערך בגיו״שינדלר, כשאת הקלף המכריע
במערכה על דעת הקהל של העולם החופשי מצניעים
השנים בכיסם האחורי: כשיכלו כל הקיצין, יוציאו
את ״יד ושם״ לסיבוב עולמי.

אלכםמ סי ם, ג־ו־־יורק

שחם ״וששם חוח
ק רי אהאל אנשי !.שלו עכשיו״

במוצאי הפסח שלחתי מיכתב לקציני המילואים,
יוזמי תנועת/קבוצת ״שלום עכשיו״ .מיכתב זה, שיובא
בשלמותו מייד, הוא כפפה המושלכת לרגליהם. אי-אפשר
כלל שלא ייענו לאתגר מיד, בנפש חפצה ובנכונות מלאה.
כפי שייווכחו הקוראים, זהו מיכתב זימון, לבירור
ההיבט הביטחוני״הצבאי של ה״שלום עכשיו״ .לצורכי
הדיון הזה הצעתי הנחות־יסוד, שיש בן אימוץ מלא
ובלתי מסוייג של העמדות, המטרות והפתרונות הכלליים
היוניים המרחיקיס״לכת ביותר. באופן זה מוקנים
לבירור האמור בסיס ומיסגרת פוליטיים מוסמכים ומוגדרים,
אשר בתוכם ועליהם יכול להתנהל הדיון הצבאי
באורח אוטונומי, כנדרש.
הנחות-היסוד הללו גם ממקדות את גשוא הדיון :
הגדרת הנתונים הצבאיים המוחשיים, שהגשמתם בשטח
היא התנאי ההכרחי לביצוע הנסיגה במעשה — וממילא
גם התנאי ההכרחי לדרישת נסיגה כזו, או אפילו רק
להסכמה לה.
הנחת-יסוד נוספת לא הובאה במכתבי ליוזמי ״שלום
עכשיו״ ,אך היא מובנת מאליה: אני מניח שאין בם
איש הנכון לקבל את האפשרות שישראל תנחל מפלה
צבאית ותיכבש, בכל נסיבות ותנאים שהם, כאפשרות
מוחרת, או אפילו רק נסבלת.
אני פונה בזאת למערכת ״העולם הזה״ ולקהל
קוראיו, שיפעלו ויסייעו, כמיטב יכולתם ובמירצם העצום
האופייני, להבטיח את עריכתו של הבירור החשוב
הזה, ובימים הקרובים.
והרי פנייתי ליוזמי ״שלום עכשיו״ :

הנדון: פנייה לאירגון דיון, לבירור משמעות והשלכת
ה״שלום עכשיו״ על הגנת ישראל (בגבולות .)1949
בחנתי את השלום שאת אימוצו ויישומו ה )1
מיידיים
אתם תובעים מממשלת ישראל, מנקודת־ראות
הביטחון־הצבאי (או ה״הגנה״ 5 £ ,א )0 של ישר אל,
ועל סמך ארבע הנחות-יסוד שלהלן :
• ישראל שבהגנתה מדובר, היא ישראל שבגבולות
( 1949—1967 הקו הירוק) .אף שטח או קו
שמעבר לגבולות אלה, הגנתם איננה מטרה לנו.
שטחים כאלה נחשבים רק אם הם חיוניים לביטחון הצבאי
של שיטחי וגבולות הקו הירוק, ורק כמידת
חיוניותם.
• בעיקרון, גם גבולות 49׳ הם, מבחינה צבאית, בטוחים
ובני־הגנה. לכן, אין יסוד לטענה שנסיגה מוחלטת,
גם ביהודה ושומרון, פסולה עקרונית, משום שבכל הנסיבות
תגרום, כביכול, אובדן יכולת ההגנה היעילה של
ישראל. אולם הרשות העקרונית יכולה להיעשות עניינית
ומעשית, רק בתנאי שבשטח ישררו הנתונים הצבאיים
המוחשיים המתאימים.
• הנסיגה לגבולות 49׳ כדאית ורצויה מבחינה

פוליטית. כיוון שלפי הנחת־היסוד הקודמת נסיגה כזו
גם אפשרית ומותרת מן הבחינה הביטחונית־הצבאית
העקרונית, הרי השאלה המעשית כבר איננה א ם
צריכה ויכולה ישראל לסגת, אלא רק מהםהתנא
י ם הענייניים לנסיגתה ולענייננו, התנאים הביטחו־ניים־הצבאיים.

ההפרדה בין הניתוח והמסקנות הצבאיים לבין
ההחלטה או ההצעה הפוליטיות — הכוללות. נושא
ה״הגנה״ (או הביטחון הצבאי) .הוא תחום מוגדר, אשר
הנתונים והקריטריונים הרלוואנטיים לגביו ובו הם רק
אלה הצבאיים־המיקצועיים. אבל ההחלטה או הפתרון
כוללים והסופיים תמיד פוליטיים. לכן, השימוש בניתוח
ובמסקנות הביטחוניים־צבאיים, לצורכי ההחלטה או
ההצעה הכוללות, נקבע על-פי שיקולים פוליטיים. בעיקרון,
כל שימוש פוליטי במסקנות הצבאיות — גם
התעלמות מהן או דחייתן המוחלטת — לגיטימי. אבל
בנסיבותינו המיוחדות, חייבים כל בעלי פתרון או הצעה
פוליטיים־כוללים (כמו ״שלום עכשיו״) ,להגדיר באופן
מודגש וברור את נתוני המצב הצבאי שהם יוצרים,
את משמעותם והשלכותיהם, ומה ולמה נעשה בעניינם.
)2דווקא ובמיוחד חייבנו הנחות-יסוד אלו וב-
הסכימנו לגמרי עימן, המסקנה הבטחונית-הצבאית הכללית
העולה מניתוח נתוני המצב הצבאי אשר ייצור
השלום הנדרש על-ידיכם איננה סימפטית, אך היא
ברורה וחד־משמעית מאד: השלום הזה מועיד את
ישראל לנחיתות צבאית קיצונית מול עדיפות צבאית
ערבית מוחלטת. בכך אתם דנים את ישראל לאימפוטנציה
צבאית אבסולוטית ולאובדן, שאינו בר״השבה,
של סיכויי ישראל ליצור ולקיים כושר להגנה יעילה. כל
מילחמה ערבית-ישראלית כוללת שתפרוץ בנתוני השלום
הזה, תוצאתה הסופית בלתי-נמנעת וקבועה בוודאות
מראש: מפלה צבאית טוטאלית ומהירה לישראל,
כאשר במהלך המילחמה מושמדים, באורח מלא
או חלקי, מרבית ריכוזי הישוב היהודי (שבגבולות הקו
הירוק).
)3לשם הניתוח האמור, אין נדרשת אלא ״הערכת״
מצב״ צבאית פשוטה ואלמנטרית, שמבחינה טכנית
איננה תבענית או בעייתית יותר מהערכות-המצב שלמדתם
ותירגלתם ב״בה״ד 1או ב-קק״ש. אם נצרף
לכך את העובדה שכולכם קצינים — עובדה שהדגשתם
כייחוד ושמכוחה הוקנו לכם אמינות, מישקל ותהודה
גדולים מהרגיל — אין עומדת לכם, בניגוד לאחרים,
טענת ״לא הבחנו״ בקיום העניו הצבאי ובחשיבותו.
אם התרשלתם, ולכן לא ערכתם בחינה קפדנית
של נתוני המצב הצבאי ב״שלום עכשיו״ ושל משמעותם
והשלכותיהם — וכל זה, בטרם יצאתם לציבור — הריכם
אשמים בחוסר-אחריות ובקלות-דעת שאין כמותם. אבל
אם לא התרשלתם וערכתם את הניתוח הנדרש, נראה

שיש מקום לקבוע, כי מ״שלום עכשיו״ ,כפי שהוצג
והובן, העלמתם בכוונה וביודעין את האלמנט המוחזק
על-ידי הרוב כחשוב ביותר בכל שלום.
)4בשני המיקרים — ובכל מיקרה — בירור ביט-
חוני-צבאי מקיף, מעמיק ומיקצועי״אובייקטיווי של
״שלום עכשיו״ (שאר היבטיו אינם מענייני כאן) ,הוא
בוודאי צו השעה.

)5פרטי הבירור וסדריו.
• הבירור יוגבל כולו אך־ורק לתחום ״ההגנה״
( 3 £א ; )0 כלומר, לנתונים הצבאיים שייצור השלום
הנתבע על״ידיכם, ולניתוחם באמצעות הקריטריונים
המיקצועיים האובייקטיוויים המקובלים וחנקו־טים
אוניברסאלית.
• לשם צימצום הוויכוח תקדימו ותכינו ותמסרו
בכתב, בצורה מפורטת יותר, את נתוני המצב הצבאי,
שלהערכתם ייצור ״שלום עכשיו״ ; ואם ניתן (לא
הכרחי) ,גם את ניתוח הנתונים הללו ואת המסקנות
(הצבאיות בלבד ; האחרות אינן מעיסקנו כאן) העולות
ממנו.
• הגדרת ״נתון צבאי״ .נסכים כי מונח זה חל רק
על נתון הנחשב כאחד ״הגורמיס״המשפיעים״ לצורכי
״הערכת־מצב״ (למיבצע לחימה) .דהיינו — נתוני השטח
והכוחות והזמן — ומרחב (שלנו ושל האויב) ן ועל פי
אלה, דרכי-פעולה-אפשריות לאויב (דפ״א כוחותינו איגנו
״נתון״ לצורך הניתוח, אלא תוצרו).
• נציגותכם תורכב מכל מיספר של חבריכם, לפי
בחירתכם. מצידי אופיע בעצמי ולבדי. התנאי הכללי
היחיד שאציב הוא, שיוקפד על שיווון בהשמעת הדברים
בין שני הצדדים ; ושלא ייווצרו התערבות והפרעות
חיצוניות. את כל הפרטים הטכניים נסכם בינינו, בלא
הזדקקות למתווכים או ל״שופטים״.
• סיכום כתוב וחתום. בירור זה אינו מיועד לשמש
שיחת־טרקלין בעלמא. עיקרי הדיון — ההסכמות ואי-
ההסכמות — ייערכו בכתב תוך מהלך הבירור וגם
יוקלטו. לפי העיקרים הללו יוכן בשעת מעשה סיכום
כתוב, וייחתם במקום על-ידי המשתתפים. סיכום זה
ייחשב מראש כמייצג מוסמך של עמדות והשקפות שני
הצדדים ,,בלא התנייה ב״דיונים נוספים עם החברים״,
ב״אישרור על-ידי מוסדות התנועה״ ,או בכיוב׳.

הריני מודיע ומצהיר, שפנייה זו שלי אליכם
על-ידי באופן פרטי, ביוזמתי בלבד ובלא שבגלוי
או בכסות, גוף, זרם או קבוצה כלשהם.
כי ״הנחות-היסוד״ שלעיל יכולות לתמוך הודעתי

)6 נעשית אייצג,
חושבני

)7ממתין להיענות מיידית.

ב ני מי ןעמידרור, העל־ה

פרסום א. ם ר/ש.מ.
חופשת יין ושושנים
ברודוס,
3950 דיבלבד
למשלמים 1/3ממחיר החופשה עד 31.5.78
מובטח המחיר לפי שער המטבע ביום ההרשמה

4יציאות לשבוע לרודוס
בימים שני, שלישי; חמישי, ושישי.
לבחירתו מגוון של קבוצות:
ל 7ימים 8 ,ימים׳10 ,ימים 12 ,ימים,
15.ימים ו 22 -ימים__ .
המחיר כולל:
כרטיס טיסה קבוצתי ת״א־רודוס־ת״א
הסעה משדה התעופה ברודוס למלון
וחזרה. בתי מלון ממחלקת תיירות
על בסים חצי פנסיון( .ארוחת.בוקר
קונטיננטלית ועוד ארוחה אחת).
בתוספת מחיר באפשרותך לבחור בחדרי
יחיד או במלון בדרגת מחלקה ראשונה־או
דה לוקס.

כמו כן ניתנת האפשרות להארכת הטיול
לאתונה ל־ 4ימים בתוספת של 1800ל״י
הכוללים 3 :לילות •באתונה, חצי פנסיון
(ארוחת. בוקר קונטיננטלית ועוד ארוחה
אחת) ,הסעות לשדה-התעופה וחזרה.
כן ניתן לרכוש •בתוספת מחיר סיורים
מקומיים.
הנחות לילדים מגיל 2ועד - 12
986ל״י לילה

המחירים מבוססים על 16.50ל״י־ל־$
בנוסף לטיזלים׳הקבועים לרודוס
בכל וזקופת הקיץ
2טיולים נוספים
יום העצמאות 10.5-17.5חג השבועות 6.6-13.6

ההרשמה אצל סוכן הנסיעות שלך.

גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שגה בדיור!,
הקדיש כתבת מחאה מקיפה ל״חור! לתיקון דיני עונשין -
עבירות נגד המדינה — תשי׳׳ג״ ,שהוצע לממשלה על־ידי
יועצה המישפטי, חיים כהן. הצעת חוק זו היוותה סממן אופייני
לשילטון היחיד של דויד בן־גוריון. היא כללה ׳שלושה סעיפים
שהעונש עליהם הינו מוות.
השבוע לפני 25 שנה דיווח ״העולם הזה״ על חנוכת הבניין
החדש של הוועד הפועל של ההסתדרות* .במדור ״המעמד
השני״ הובא סיפור אהבתם של אגנם דיזד ועמום בוארון שלא
הגיע לסופו המתוק, מפאת מוצאו העדתי של הגבר. במדור
״דו״ה מיוחד״ דיווחו כתבי השבועון על פיתוח ענף התיירות

25 20 /
הנוצרית והצליינית לארץ. בשער האחורי של הגיליון הובא
סיפורו של יוש ״יפהפיה בלב־ים״.
בשער הגיליון: חיים כהן, היועץ המישפטי לממשלת־ישראל.
סעיף — 8מוות ; סעיף — 9מוות ; סעיף — 10 מוות ; סעיף
— 11 מאסר עודם.

חיים כהן מחוקק חוקים ״פטריוטיים ממשרת: שואל נגד
עיתונות חופשית * ראשית אגדת ״אין חוור
האב הרוחני
(ראה שער)
בה בשעה שכמה מחברי־הכנסת התכוננו
למאבק הגדול על הצעת־החוק לתיקון דיני
עונשין (עבירות נגד המדינה) תשי״ג—
,1953 ישב במישרדו, מעל לבנק לאומי
בירושלים, גבר בגיל העמידה, בעל גולגולת
מאורכת וקרחת. היה זה האיש
האחראי לניסוח החוק ואביו הרוחני —
היועץ המישפטי לממשלת־ישראל.
חיים (הרמן) כהן ״ הוא אחת הדמויות
הפחות ידועות בארץ. פעם היתה זאת
תוצאה של ענוותנות טבעית. אחר־כך הפך
הדבר כימעט השקפת־עולם בפני עצמה
— טבעו של נציג אופייני של שכבת אנשים
המאמינה שאפשר להסדיר את כל
תנועות האדם והחברה מאחרי שולחך
כתיבה, בחדרי־חדרים, מבלי לשאול —
עד כמה שאפשר — את האזרח עצמו.
תלמיד ישיבה. כהן בא לארץ מגרמניה
עוד ב־ ,1929 על־מנת ללמוד בבית-
מדרש לרבנים בירושלים. השקפתו הדתית
התבטאה גם בחייו הפרטיים: הוא נשא
אשה והיה אב לכמה ילדים עוד בגיל
צעיר מאוד. אולם דתיותו נשרה ממנו
במרוצת הימים. גם תכונותיו האחרות
השתנו שינוי רב.
״כוח השררה השפיע עליו,״ התלוננו
ידידיו לשעבר, בחוסר־אהדה. אולם היתה
זאת הגדרה פשטנית מדי. חיים כהן,
האיש מאחרי הקלעים שניסח את חוקי
המדינה (וגם היה שר־מישפטים ממונה ***
משך כמה חודשים) ,הפך לפקיד פרוסי
אופייני. הוא האמין כי פקיד נאמן חייב
לשרת את ממשלתו בכל, מבלי להרהר
יותר מדי. הוא הציל כמה עסקנים, שהיו
קרובים לשילטון, מתביעות פליליות, השתדל
להפוך בכל השטחים את החוק למכשיר
נאמן ביד המישטר.
אינגי מוכן״ .כשפנו עיתונאים בשבוע
שעבר אל חיים כהן, וביקשו ממנו להסביר
להם את נימוקיו ושיקוליו בניסוח הצעת
החוק הזו, היתה התשובה בטלפון הפנימי
של המישרד אופיינית לאיש :״אינני מוכן
לדבר עם עיתונאים על חוק זה.״

והיבשים, ואינם מסוגלים להביע כל דיעה
רצינית לגופם של הדברים.
לכן שמחו כימעט הכל כשניתנה להם
ההזדמנות לסטות מן הנושא העיקרי,
שעמד להצבעה בכנסת, ולעבור לנושא
יותר משעשע: מס האבטלה. היה זה באמת
יכול להיות נושא משעשע, אלמלא היה
טראגי מדי לכמה רבבות מישפחות, שאחדים
מבניהם עסקו אותה שעה בהריסת
לישכת העבודה בירושלים.
הביב הסתובב. האבטלה נוצרה באופן
מלאכותי על־ידי הממשלה, שרצתה
בדרך זו להוריד במיקצת את רמת״המחיה
ולדרבן את הפועלים לתפוקה רבה יותר.
אולם כמו שוליית־הקוסם באגדה. הצליחה
הממשלה יתר־על־המידה, ולא ידעה שוב
כיצד להיפטר מן השדים שקראה להם
דרור* .פתרונה: לגבות מייד את הכספים
מן הציבור, להתחיל במימונם עבודות
מזורזות (וחסרות כל ערך) להעסקת המובטלים.
״הממשלה
דומה לכלב המסתובב כל
הזמן ומנסה לתפוס את הזנב של עצמו,״
התלוצץ יוחנן באדר, חבר־כנסת של
תנועת החרות. כוונתו: אם הממשלה תטיל
מיסים נוספים על נותני העבודה, כדי
לממן את העסקת המובטלים בעבודות
ציבוריות, יגרום העול לפיטורי עובדים
נוספים במקומות העבודה.
לבסוף הושגה פשרה, ששחטה את
הכבש והשאירה את הזאב רעב: אומנם
* מספר המובטלים קפץ, תוך שבועות
ספורים, מ־ 17 אלף ל־ 40 אלף מובטלים.

הוטל מס־אבטלה, אך בהסוואה של מיפרעה
על מס-הכנסה. לדעת רבים, ביניהם כותב
המאמרים הראשיים בהארץ, לא ישמש
עיקר הכסף כלל להעסקת מובטלים, אלא
להצלת הקופה של האוצר מפשיטת רגל.

עיוזשח חקאריקנוורן ה שפגעיה
התכונה לקראת בואו של מזכיר המדינה
האמריקאי, ג׳ון, פוסטר דאלם, לא היתה
דאגתו של מישרד־החוץ ושירותי־הביטחון
הישראליים בלבד. גם העיתונות בארץ
עשתה למען המת דעת־קהל מתאימה,
כל עיתון לפי השקפתו, לביקורו של האיש
המחזיק במידה רבה בתיקו את עתידה של
מדינת ישראל. הבוקר הקדיש בשבוע ש עבר
עמוד שלם של כתבות לאיש ולמדיניותו.
עיתונים אחרים פירסמו. מאמרים
מפורטים.
עיתוני השמאל, על המשמר וקול העם,
יצאו בהתקפה נמרצת על דאלס. קבע
על המשמר, עיתון מפ״ם :״פוסטר דאלם
ראש לרוקמי מזימות המילחמה.״ אולם
הגדיל לעשות קול הטם, אשר באחד מגיל יונות
השבוע כינה את מזכיר המדינה
האמריקאי בכינויים כמו ״מצית מילחמה״,
״דאלס עמלק״ ,וצירף גם כתבה בשם
״דע את פוסטר דאלס״ ,בה קבע כי הוא
היה משרתם של ההיטלריסטים ״לפני
עלותם לשלטון ושל הנאצים בתקופת מיל־

״העולם הזה״ צ81
תאריך 14.5.53 :
חמת העולם השניה, כפי שהוכח (בקול
העם) בימים האחרונים.״
הוסיף קול העם :״מייד לאחר המילחמה
פתח דאלס בתעמולתו הצינית למילחמה
חדשה, בשיר הלל למירוץ הזיון ולדים־
לומטיית האטום.״ בצד הכתבה פורסמה
קאריקטורה פוליטית רגילה על מזכיר
המדינה האמריקאי.
הכנת מאסר. כל זה לא נשא־חן מלפני
היועץ־המישפטי (ראה :״חוק״) ,שהחליט
להגיש תביעה נגד קול העם. יסוד לתביעה
שימשה הכתבה ״דע את פוסטר דאלס״
והקאריקטורה, אשר לדברי היועץ־המיש־פטי
״מתיימרת להיות תמונת מר דאלס.״
עורכו האחראי של קול העם, צבי אריה
ברייטשטיין, בעלה של ח״כ אסתר וילנסקה,
נילקח באחד מימי השבוע אל המישטרה
והואשם, לפי סעיף בחוק הפלילי הפלסטיני
משנת ,1936 שהושאר בחיים בהצעת
החוק לתיקון דיני עונשין (עבירות נגד
המדינה) ,ושוחרר רק לאחר שחתם על
ערבות־עצמית להופעה בבית־המישפט.
סעיף זה בחוק קובע, כי אסור לפגוע
בכבודו של שליט מדינה זרה וידידותית.
פשר הדבר, כפי הניראה, לדעתו של
היועץ־המישפטי חיים כהן, כי כל ביקורת,
אפילו הומוריסטית, כמו קאריקטורה על
אישיות זרה, אינה מותרת במדינת ישראל.

״צבי ומרדכי פרידמן חובקים בת״
(מודעה בהארץ).
מזל ...מם ...טוב.
אסתר כן־צור, חיפה
״בימים ה׳ וה׳ :חלומות אהבה מוזרים״
(מודעה בעל המשמר).
תענוג כפול.
מרדבי דן, צה״ל
״לרגל יובלו ה־ 751 של פרופיסור מקם
קורדון חרות).
עד 1200 שנה ! !
יוסי יזרעאלי* ,ירושלים
״היועץ המישפטי תומך בביטול המוות״
(כותרת בהקול).
גם אנחנו.
מיבאל איזינר, חיפה

הכנ ס ח
הזאב נשאר רעב

• כשאמר חבר־הכנסת החרותי יוחנן
באדר על חברו המסא״יי שלמה לביא,

מדע כלכלי? אין דבר כזה.
דויד בן־גוריון
בכל בית־נבחרים אחר, הוויכוח על
תקציב המדינה מהווה דיון מקיף על כל
פעולות הממשלה, מצב המשק בעבר,
בהווה ובעתיד. אולם בכנסת הישראלית
זהו דיון משעמם ביותר, התפוס בעיקר
על-ידי נאומיהם של שרים והצהרות סתמיות
של חברי־הכנסת. הסיבה: מנהלי
המישרדים הממשלתיים עולים בהרבה
ברמתם המיקצועית על חברי־הכנסת.
הח״כים וגם רוב השרים אינם יודעים כלל
מה מסתתר מאחרי המספרים העגולים
* שכונה אז ״קרמלין״.
** כיוס מכהן חיים כהן כשופט עליון.
*** הוא מילא את מקומו של שר־המיש־פטיס
פנחס רוזן, שנפטר בשבוע שעבר,
כאשר זה ומפלגתו סירבו להצטרף לקואליציה.

שאנשי
חרות אוהבים אותו למרות שהוא
שונא את אנשי חרות, השיב לביא העין־
חרודי במחמאה :״יכולת להיות אצלנו
שר לו עזבת את חרות!״
• יריבו של לביא בעין־חרוד, ח״כ
מפ״ם אהרון ציזלינג, נסע מהקיבוץ
המסוכסך עין־חרוד לתל־אביב. מונית
קרייזלר פגעה בשברולט של ציזלינג
ברחוב אלנבי, תל־אביב. מעוצמת הבלימה
נהדפה נוסעת המונית אל השימשה, נפצעה
קל. כיפת המונית ניזוקה, ואילו לח״כ
ולמכוניתו לא נגרם כל נזק .״חסינות
הכנסת,״ העיר אחד מהצופים.
• את המצב בעין־חרוד עצמה סיכם
העיתונאי הירושלמי הוותיק אשר לזר :
״אין חרוד. יש חרדה.״

חנובת הבניין החדש של. הוועד הסועד כתד־אביב
הקרמלין הישראלי

* מנהלו לשעבר של התיאטרון הלאומי
הבימה, שהיה כבן 14 כאשר שלח קטע זה
למערכת העולם הזה.

מכתבים
(המשך מעמוד )10
מדינת־ישראל בפרט — יהיו נתונים להשגות
ותגובות שונות המייצגות ציבור
שומעים אינדיבידואלי.
קרי: תגובה
זו או אחרת היא
פונקציה של יחסו
האישי של השומע
למדינת־ישראל ו-
לאו־דווקא לאופיים
של הדברים הנאמרים
ומאופיו של האיש
נושא הדברים.
לאמור: מחד, ככל
שיחסו של השומע
למדינת ישראל קרוב
וחם, כך יחסו
בן־ ארי
לדברים המושמעים
(שלצערנו מייצגים מציאות קשה) הוא
יחס ריאלי וקונסטרוקטיבי. ומאידך, ככל
שיחסו של השומע למדינת־ישראל הוא
בדין ״קירבת מקרה״ ,כן יחסו קר יותר
״ליבראלי״ יותר וביקורתי, והמבין יבין.
לדעתי, מי שאינו רואה את נושא ההסברה
הישראלית באור זה, שוגה. מכל
מקום אישיותו וניסיונו של מר בן־ארי
הקרינו את הדברים בפרספקטיבה אשר
להערכתי הולידה יחסים עם קהל שומעיו,
למרות שכותב המיכתב משתדל להציג
את בורותו בנושא זה. אינני יודע מניין
שאב כותב המאמר שלכם את האינפור מציה
על תגובות כלשהן להרצאותיו ומגעיו
של בן־ארי עם הקהל האמריקאי. בנושא
זה אני יכול להבטיחו נאמנה שלתיאור
מערכת היחסים שהוא מעלה אין אחיזה
משמעותית במציאות.
יתר על כן, הצורה שבה הוא מנסה להשיג
את מטרתו, אינה מוסיפה כבוד רב. אני
מתכוון לשימוש והניסיון לאנאלוגיה ל מקרים
בעבר אשר אין להם עניין ושייכות
לנושא הכתבה.
זאכ ירדני! ניו־יורק, ארצות־הברית

בדיחה ד מנוני ת
מעולם לא קראתי ביקורת כה בלתי
מקצועית, וניתוח כה חסר הגיון של
תופעה מסויימת, כמו זה שהופיע במדור
״העם״ (העולם הזה )2121 אודות הנצחון
הישראלי בתחרות האירוויזיון. כמי שסקר
ברציפות את שבע התחרויות האחרונות
(ישראל השתתפה בשש) ,הרשו לי להע־מידכם
על כמה עובדות:
• העתונות והרדיו של כל מדינה זוכה,
מקדישים מקום רב
לתחרות וללהקה או
לזמר המנצחים, והם
זוכים לעשרות
ראיונות, הופעות ותכניות
טלוויזיה.
• זכיה במקום
הראשון בתחרות ה־ארו־ויזיון,
היא מש את
נפשה של יכל
מדינה משתתפת, ו־ובמסורת
בת 23ה שנים
של תחרות זו, אלוני ישנן מדינות רבות
שלא זכו לכבוד זה
אפילו פעם אחת.
• בין אם אתם נמנים על אלה הרואים
בתחרות במה למוסיקה נעימה, ובין אם
אתם רואים בה הצגה של שירי־בידור־מסחריים
— עובדה היא שצופים בה
מאות מיליונים ברחבי העולם.
ס עם ישראל שמח על הזכיה במקום
הראשון, כפי שכל עם אחר היה שמח בה,
ללא ״רגש־הנחיתות״ או ״תחושת אי־הבטחון
הלאומי״ שאתם מיחסים לנו.
• עם ישראל שמח על הזכיה בארו־ויזיע,
כפי ששמח על הזכיה בגביע הכדורסל
הארופאי. בשני המקרים היתד,
זו הבעת הערכה פומבית לכושרם של
ספורטאינו ונציגי הזמר שלנו, מצד הקהילייה
הארופית הגדולה.
• עם ישראל שמח על הזכיר, באת־ויזיון,
משום שיכול היה לצאת ולצהול
ברחובות, צורת שמחה״המונית שאינה מאפיינת
את רוב חגי ישראל ושמחותיו.
לאור כל זאת נשמעת הדוגמה שנתתם,
בדבר ״תחרות לעיסת מסטיק״ ,כבדיחה
דמגוגית, שאין לה כל קשר למאורע.
לשנה הבאה — בארו־ויזיע בירושלים !
אורי אלוני, ראשון לציע

הפאואד1נס הח 19 פף

יסקת״ החבילה של מכירת המטוסים דיאמרי*
/קאיים לישראל, למצריים ולסעודיה מסמלת, יותר
מכל תופעה אחרת, את המבוי הסתום שלתוכו הכניסה
ישראל את עצמה, בימי הממשלה הקודמת והנוכחית.
מטרתו של מצביא חכם היא ״להושיב את האוייב
על הקרניים של דילמה״ .כלומר: להעמידו לפני ברירה
בין שתי אפשרויות, שכל אחת מהן גרועה מהשנייה.
ישראל הצליחה להושיב את עצמה על הקרניים האלה,
בלי עזרתו של מצביא אדיב.

אם סעודיה ומצריים תקבלנה את המטוסים
המתוחכמים, זה רע מאד לישראל.
אם סעודיה ומצריים לא תקבלנה את ה־מטוסים
האלה, זה רע מאד לישראל.

ך• עיני הישראלי המצוי, העניין הוא פשוט ביותר.
(בכלל, בעיני הישראלי המצוי כל דבר הוא פשוט).
במיקרו! זה, הדבר הפשוט הוא: סעודיה היא חלק מן
העולם הערבי. העולם הערבי נת׳ון במצב של מילחמה
בישראל. כל מטוס לסעודיה ו/או למצריים הוא מטוס
נגד ישראל.

לקיומו התקין של העולם המערבי. ואילו מיליארדי הדולרים,
המשולמים עבור הנפט הזה, צריכים להישאר באר־צות־הברית
ובשאר המדינות המערביות, כדי לקיים את
בריאותן הכלכלית.
אולם גם בלי קשר לאינטרסים אלה מתפקדת סעודיה
באופן יומיומי כבעלת־הברית העיקרית של ארצות־הברית
בעולם הערבי. זרם־הכסף שלה מקיים את המישטרים
הפרו-אמריקאיים, ממתן את הגורמים הפוסחים של שני
הסעיפים, מגביל ומרתיע את הגורמים הרדיקליים והפרו-
סובייטיים. ריאד עוזרת לאנוואר אל־סאדאת במצריים,
מונעת רדיקליזציה של אש״ף, מבטיחה את המשך המתינות
(היחסית) הסורית.

אם תתמוטט סעודיה, תתמוטט המערבת
האמריקאית כולה. בעודם הערבי ישתרר תוהו־וכוהו.
ואולי הוא יפוד כולו, כפרי בשד, לתוך
חיקה של ברית־המועצות.
הכורח של ארצות־הברית לחזק את המישטר הסעודי
הוא, על כן, מוחלט. אין הוא ״כניעה לסחטנות הנפט״,
כפי שנדמה לכמה מאנשי־המערות הפרימיטיביים, המנ חים
כיום את מדיניות ישראל.

באינטרס האמריקאי. כל פעולה העשוייה לחזק את
מישטרו של אל־סאדאת טובה לארצות־הברית.
הסובייטים, החולמים על הפלתו של אל־סאדאת, סומכים
על עניין הנשק, יותר מאשר על כל עניין אחר. אם
מצרים לא תקבל נשק מידי ארה״ב עלולים קציני הצבא
להפיל את הנשיא סאדאת ולפנות בבקשת סיוע לסובייטים.

השערה זו לא נתקיימה, לפי שעה. אך היא
קיימת, כאיום מתמיד.

אין שמץ של ספק בכך כי ישראל מעוניינת בהמשך
שילטונו של אל־סאדאת, המנהיג הערבי שנקט יוזמה
היסטורית למען קבלת ישראל אל מישפחת עמי המרחב.

מכאן מסקנה פאראדוכסלית נוספת: ישראל
מעוניינת באספקת נשק אמריקאי למצריים.

1 8 9 ובן שזהו רק צד אחד של המטבע. הצד השני
י* ברור, בולט ומזדקר לעין.

רק כסיד יאמין כי המטוסים הסעודיים לא
יופעלו נגד ישראל, אם תפרוץ מילחמה בדלית
נוספת בין ישראל והעולם הערבי.

למרבה הצער, העולם מסוכר הרבה יותר.

המילחמה בישראל אינה הבעייה היחידה של העולם
הערבי, ואף לא הבעייה העיקרית שלו. לעולם הערבי,
שהוא מורכב מאד ומפולג מאד, יש אלף ואחד עניינים,
בעיות, אינטרסים, מאבקים, איבות וקשרים אחרים.

על רקע התסבוכת הזאת, פרשת המטוסים
אינה פשוטה כלל וכלל. נם לא בשבילנו.

^ נה, למיטל, המיקרה של סעודיה.
י • סעודיה יושבת, בחסדי אללה, על מקור לא־אכזב
(כימעט) של האוצר החשוב ביותר בעולם: הנפט.
מי שיש לו אוצרות כאלה, יש לו גם אוייבים.
כאשר אומר מדינאי אמריקאי לעמיתו הישראלי כי
סעודיה זקוקה לנשק לצורכי הגנה עצמית, פורץ הישראלי
בצחוק. לסעודיה יש בעיות של הגנה? ביכלל,
למישהו מילבד ישראל יש בעיות של הגנה עצמית?

אלא שבשביל הסעודים, ובשביל
בריתם, אין זו בדיחה כלל.

בעלי

ך* עודיה מוקפת אויבים מכל עבר.
מצפון ומדרום, אורב לה הרדיקליזם הערבי השמאלני.
עיראק בצפון היא מעצמה צבאית, המתחזקת במהירות.
לדעת מומחים, כבר עולה כוחה הצבאי על זה של
׳סוריה. תימן הדרומית נושאת בלהט את דגל המהפכה
הערבית. שתי המדינות עוינות את סעודיה, ובוודאי תש מחנה
לכל הזדמנות לפגוע בה.
מעבר למיפרץ הפרסי (שהערבים קוראים לו ״המיפרץ
הערבי״) אורב השאה של איראן. מזימותיו של אימפרטור
זה כבר הפכו אגדה בינלאומית, ושימשו נושא לספרי-
מתח. השאה בונה לעצמו מכונה צבאית כבירה, שיכולה
להיות לה רק מטרה אחת: לחצות את המיפרץ ולתפוס
את אוצרות הנפט של סעודיה, כוויית, בחריין, קטר
והאמירויות המאוחדות. כוחותיו כבר נמצאים בקצה
הדרומי של חצי־האי, בנסיכות של עומאן.

מעבר לים־סוף בונה בריתוהמועצות, כעזרת
קובה, בסים חדש בקרן־אפריקה. בסיס מרכזי
זה יכול לשמש קרש־קפיצה לפעולות בכיוונים
שונים. וכמובן, גם נגד סעודיה.

מבפנים אורבת למישטר הסעודי סכנה מתמדת. במדינד.
שולטים אלף נסיכים, המקנאים איש ברעהו, ושכל
אחד מהם יכול להציב את עצמו מחר בראש הפיכה של
קצינים צעירים, או של אגף אחד של השילטון נגד השני.

זה איום מארבעה כיוונים ומבפנים. כעיני
הסעודים, יש גם סכנה נוספת, מצפון־מערב.
שם שוכנת ישראל.
הסעודים בטוחים כי ׳ישראל עלולה לנצל שעת־כושר—
למשל, בשותפות עם השאה האיראני — כדי להשתלט על
שדות־הנפט הסעודיים, ובצורה זו להוציא מידי העולם
הערבי את הקלף העיקרי שלו.

זה מצחיק?
לחשוב כך.

אולי. אכל מותר־ לסעודים

לכן אין הסעודים סבורים כי צודכי־ההגנה שלהם הם
בדיחה. נדמה להם שאלה הם צרכים רציניים מאד־מאד.

לשם סיפוק הצרכים האלה: ,הם מוכנים להפעיל
את הכוח העצום שמעניק להם הענק
בעל שני הראשים: הנפט והכסף.

עודיה מיטמשת היום הבסיס העיקרי של המעצ־
^ מה האמריקאית במרחב.

הקשר האמריקאי־סעודי חורג כהרבה מעבר
לבעיות של נפט וכסף, עם פד־ חשיבותם.
אמנם, אמריקה אינה יכולה להתקיים בלי הנפט הסעודי.
אספקה סדירה וזולה של נפט זה היא תנאי מוקדם

קריקטורה של רות ב״וושינגטון פוסט״

אספקת המטוסים היא חלק מפעולת-חיזוק

ף*! ימיו של ראש־הממשלה יצחק רבין, דייתה קיימת
^ הזדהות ישראלית מוחלטת עם האינטרס האמריקאי.

הכלל השליט היה: מה שטוב לארצות

הברית, טוב לישראל.

מאחרי הכלל הזה עמדה מערכת הגיונית שלמה.
רבין (כמו קודמיו ויורשיו) לא האמין ששלום אמיתי בין
ישראל והעולם הערבי אפשרי בדור זה, אם ביכלל. משמע,
קיומה וביטחונה של ישראל תלויים כל-כולם בארצות־הברית.
לא רק ברצונה של ארצות־הברית להבטיח
את קיום ישראל, אלא גם ביכולתה לעשות זאת.

במילא, כל דבר הפוגע ביכולתה של ארצות־הברית
פוגע אוטומטית גם בביטחונה •טל ישראל.
ולהיפך, כל דבר ;המגביר את יכולתה •טל
ארצות־הברית מגביר את ביטחון ישראל.
אם נכונה השקפה זו, הרי חיזוקה של סעודיה הוא
תרומה ישירה לביטחון ישראל, וכל פגיעה ביחסים האמרי-
קאיים־סעודיים היא פגיעה בביטחונה של ישראל.

;המסקנה היא כימעט פאראדוכס: אספקת
המטוסים האמריקאיים לסעודיה מחזקת את
ביטחונה של ישראל. כל פגיעה באספקה זו היא
פגיעה בביטחון ישראל.
זהו הדבר שהמדינאים האמריקאיים מנסים להנחילו
לעמיתיהם הישראליים, העומדים נבוכים מול היגיון זה.

ף ל מה שנכון לגבי סעודיה, נכון כמובן גם לגבי
מצריים. קל וחומר.

מצריים היא כיום מדינה פרו־אמריקאית כמו
סעודיה. אייכיה הם אוייבי ארצות־הברית.
כל מגמה לפגוע בשילטונו של אל־סאדאת פוגעת

אם תיכשל יוזמת־השלום של אל־סאדאת כישלון סופי,
תפרוץ במוקדם או במאוהר מילחמה, שבה יופעלו המטוסים
המצריים נגד ישראל.
המטוסים שהממשלה האמריקאית החליטה למכרם
לסעודיה ולמצריים עלולים על כן להיות מופעלים נגד
המטוסים האמריקאיים שיסופקו לישראל.׳

זה אינו פאראדוכס. זוהי בדיחת־זוועה.

ראינו מה עוללו המטוסים הישראליים לאוכלוסיה האזרחית
בדרום־לבנון. קל לתאר מה עלולים לעולל המטוסים
המצריים והסעודיים לאוכלוסיה האזרחית בישראל.
העניין הסעודי חמור במייוחד, כי עד כה היתר.
סעודיה מחוץ למעגל האיססראטגי הישראלי.
עם התגבשות העוצמה הצבאית הסעודית סמוך לגבול
ישראל — כגון הקמת שדה־התעופה הצבאי הכביר
בטבוק, מרחק כמה דקות־טיסה מאילת — הופכת סעדה
״מדינת עימות״ במובן הצבאי הממשי של המונח.
הנה כי כן, כך נוצר מעגל־קסמים.

אם יסופקו המטוסים לסעודיה ולמצריים,
הם יהוו סבנה ישירה לביטחון ישראל.
אם לא יסופקו המטוסים לסעודיה ולמצריים,
יסכן הדבר את ביטחון ישראל בצורה עקיפה,
אך מוחשית מאד.

אלא שירטוט
זה אינו מישחק אינטלקטואלי,

תמונה מתייקת של המציאות שבה אנו חיים.
ישראל נמצאת במבוי סתום מדיני. היא נכנסה למבוי
סתום זה עוד בימי הממשלות הקודמות, שצעדו בו
בצעדים איטיים. עתה יש לנו ממשלה נמרצת, והיא מתקדמת
במבוי הסתום בצעדים מאוששים.
אך אם רוצים לצאת מן המבוי הזה, הפקודה הנכונה
היא: לאחור פנה !

על דרך הפלאגיאט, הייתי אומר שצריכים
לפעול בדי להשיג שלום עכשיו.

50 1030

שמע בקול להקת אבבא.
שמע בקולם של ביורן, אנה, בני ואינפריד משוודיה,
חברי להקת הפופ המצליחה ביותר בעולם,
אשר מכירות תקליטיה שברו את כל השיאים מימי
החיפושיות ועד היום.
חברי להקת אבבא יודעים להגיע לאיכות מוסיקלית
מושלמת. הם רכשו לעצמם מערכות סטריאו

ורדיו טייפים מתוצרת ״נשיונל״ לשימוש מקצועי,
להנאה מושלמת בבית ולהאזנה למצעדי הפזמונים
מכל העולם.
שמע בקול חברי להקת אבבא.
הם יכולים להרשות לעצמם לרכוש את הטוב ביותר בעולם -
והם ממליצים בכל פה על ״נשיונל״.
אחרי הכל, הקול של אבבא קובע הכל.

1181101131

צעד קדימה אל המחר.

31ח!0ז3ח־ו16ח/11(3!0 1ץ• 1ו 013ק

0רד1

סו־ו^ו וו1זו 31-31ח

סו!* 0-0 701

אנ שי

לחנק ני בסיהעירייה
האגודה השיתופית ״צהלה״ ,שהפעילה
בריכת־שחייה בשכונת צהלה, תפסה ללא
אישור ומבלי ידיעת העיריה שטח של
6.5דונם, הקימה עליו מרכזי טניס וספורט
בלי לשלם דמי־חכירה כלשהם.
כאשר נודע הדבר, החליטה העיריה לא
לנקוט בצעד נגדי, אלא לחתום על הסכם
שיכשיר את המעשה הבלתי־חוקי.
ועדת הנכסים של העיריה התכנסה
בחודש פברואר לדון בנושא ושמעה כי
ביוני 1966 החכירה העיריה לצהלה מי״
גרש של 6.3דונם ל־ 25 שנה כדי להקים
עליו בריכת־שחייה עבור תושבי צהלה,
תלמידי בתי״הספר שבסביבה, ואם יהיה
מקום — גם עבור תושבי הסביבה. דמי
החכירה, כן נקבע אז, ישולמו מראש כל
חמש שנים. לתקופת חמש השנים הרא שונות
נקבע סכום של 75 אלף לירות.
האגודה שילמה עד כה רק 10,000 לירות
והיא מבקשת לפטור אותה מיתרת התשלום.
בשנת
1973 נודע לעיריה כי האגודה
תפסה שטח נוסף של 6.5דונם ליד
הבריכה והקימה עליו מיגרשי טניס. שטח

זה נמצא בבעלות העיריה והוא נתפס
ללא רשותה, ללא חוזה, ללא אישור
ועדות וללא תשלום דמי-חכירה. בתיק
בריכת השחיה אין כל היתר בנייה או
בקשה להיתר כזה. האגודה נדרשה לפנות
את השטח /אן במקום לפנותו ביקשה
מהעיריה להחכיר לה אותו. הנהלת ה־עיריה
החליטה בשנה שעברה להחכיר
את השטח שנתפס בניגוד לחוק ולקבוע
דמי-חכירה בגובה מחצית דמי־החכירה
שמשלמת האגודה על הבריכה. עתה אישרה
ועדת הנכסים של העיריה את חוזה
החכירה.
כאשר מקים תושב שכונת העוני מיבנה
בלתי־חוקי, הורסת אותו העיריה מייד
ובלי הרבה היסוסים. כאשר תופס מישהו
מתושבי הדרום רכוש עירוני, מפנה אותו
העיריה באמצעות המישטרה. אן כאשר
עושים זאת אנשי צהלה, שהם אזרחים
מכובדים; לכל הדעות, מכשירה העיריה
את העבירות על החוק ושותקת.

תו כני ת בי טו ח

ל״קו מציע מיסות

ויולה ב־־׳י סג

מלונדון ללוס־אנגילס
ב־ 250 דולר

סוכנות הביטוח ״חידוש״ מציעה למבוטחים
תוכנית לביטוח דירה ומכונית
לחמש שנים, כאשר המבוטח מקבל חזרה
את הפרמיה נטו של השנה הראשונה.
למעשה מוזיל הדבר את הביטוח בכ־*20
לערן. התוכנית מחייבת כל מבוטח לשלם
במשך חמש שנים לסוכנות פרמיות לביטוח
רכושו; ביתו או מכוניתו, או לשניהם
גם יחד. הפרמיה של השנה ה ראשונה
נטו (בביטוח רכב מדובר בפרמיה
בניכוי * 23 הוצאות ובניכוי פרמיית-
ביטוח החובה) מופקדת ב״בנק יהב״ או
ב״בנק הפועלים״ על שם המבוטח בתוכנית
ח״י-כפליים. התעריפים לביטוח הדי רה
יהיו קבועים משך חמש שנים וישתנו
רק באישור ועדה משותפת של נציגי הסוכנות
והסתדרות עובדי המדינה, עמה
נחתם ההסכם. אחרי חמש שנים מקבל
המבוטח את הפקדון בתוספת ריבית,
הצמדה ומענק. למעשה מקבל המבוטח
את כל הפרמיה נטו של השנה הראשונה
מהמבטח, בתוספת * 12.8מענק מן הבנק
בו מופקדת התוכנית.
מבחינת המבוטח עולה תוכנית זו
בהרבה על מה שמציעות חברות ביטוח
אחרות. סוכנות ״חידוש״ היא בבעלו-ת
א ה רו ן שני וחברת הביטוח ״הפניקס״
30 שני הסביר כי חברות אחרות משקיעות
כספים ברכישת סוכנויות כדי לרכוש
לקוחות. הוא החליט להשקיע כסף
ברכישת לקוחות על-ידי מתן הנחות. ה סוכנות
תתחיל להרוויח מכל מבוטח רק
אחרי שלוש שנים של תשלומי הפרמיה.

מועצת התעופה האזרחית הבריטית
צריכה להחליט בימים אלה אם לאשר
את הצעתו של פרדריק לייקר לפתוח
רכבת אווירית מלונדון ללוס־אנג׳לס, במחיר
של 250 דולר (המחיר הנוכחי :
555 דולר) .לייקר היה הראשון ששבר
את מחירי הטיסות מלונדון לניו־יורק,
בהציעו טיסה זו ב 135-דולר לכיוון אחד.
הוא מכר כרטיסים ללא מזון וללא התחייבות
למקום. הוא כפה על כל חברות
התעופה, כולל ״אל-על״ ,להציע טיסות בקו
זה באותם המחירים. פירוש הדבר היה

-זין

יזם לייקר
טיסה זולה
הוזלה של * 50 במחירי הטיסות מעל ה־אטלנטיק.
הטיסות
של לייקר בקו לונדון ניו-יורק
הן הצלחה גדולה: התפוסה הממוצעת
בטיסה היומית במטוס די־סי־ 10 היא
מעל ל־* .80 בימים אלה מתכונן לייקר
להנהיג טיסה יומית שניה, עם בואינג
.707
הכרטיסים הזולים של לייקר ושאר
חברות התעופה לא גרעו ממספר הנוסעים
בטיסות הרגילות; שכו רבים מוכנים
לשלם מחיר כפול בעבור הבטחת מקום
מראש ושירות הולם.

.ציון״ תשים 1.8
מיליון מס־השבחה
חברת הביטוח ״ציון״ תשלם מס-
השבחה בסך 1.8מיליון לירות, שהם
מחצית תוספת השווי של הבניין שהיא
תקים בפינת הרחובות אחד-העם—יבנה
בתל־אביב. תוספת השווי נובעת מהגדלת
אחוזי הבנייה המותרים שאושרו לבניין
החדש על-ידי עיריית תל-אביב. על ה-
מיגרש, ששטחו יהיה 4דונם; תבנה
״ציון״ * 300 בנייה, שיכללו 2מרתפי-
חניה, מרתף עליון מיסחרי, ושלושה גושי
בניינים: האחד לצד אחד־העם, בגובה
5קומות, השני לצד שדרות רוטשילד,
בגובה 15 קומות, ובתווך מיבנה שלישי
בן 2קומות.

!1ספן יי 1

צפוייה תביעה

ע ..תבור״

על ייצוג

מיפעלי הפורמאיקה ״ספן״ ו״תבור״
ימוזגו במיסגרת אחת. לפי התוכנית ה מתגבשת
בימים אלה, יקבלו בעלי ״תבור״
מניות ב״ספן״ תמורת מכירת ״תבור״
ל״ספן״ .״תבור״ הוקם לפני שלוש שנים
על״ידי משקיעים משווייץ ואיש העסקים
אליהו סחרוב. כושר ייצורו הוא 3
מיליון מ״ר פורמאיקה לשנה. כושר ה ייצור
של ״ספן״ 9 :מיליון מ״ר. כאשר
הוקם מיפעל ״תבור״ הושמעו השגות
על עצם ההקמה, כיוון שהוא נוסף למיפ-
עלים ״ספן״ ו״עץ לבוד״ ,שכושר הייצור
שלהם לא נוצל במלואו. ההשקעה ב־
״תבור״ היתה 40 מיליון לירות, הרוב
מענקים ממשלתיים והלוואות.
מנהל ״ספן״ ,הרצל פיין, אמר כי
המיזוג יביא לחיסכון בהוצאות ולהגברת
הייצוא. הוא הדגיש כי אין ל״ספן״ עניין
מייוחד ברכישת ״תבור״ והוא מוכן
למכור אותו במזומן, למי שישלם את הסכום
שינקוב השמאי.

האוניברסיטה זנתה
במישפט ירושה
של מיליונים
שופט בית־המישפט המחוזי בתל-אביב,
יצחק שילה, קיבל את טענות פרקליט
אוניברסיטת תל-אביב, אמנון גולן, וביטל
צוואה שניה של יוקל אדלהיך,
בעלת מניות בחברת ״פיילוט״ .בצוואה
ליילנד מנחם גלבוע שוקל הגשת תביעה נגן
רמי אונגר, בטענה כי זכויות הייצו
של חברת ״ליילנד״ הבריטית שייכות ל
והן נגזלו ממנו על״ידי אונגר שלא כדין
גלבוע היה מנהל ״ליילנד״ אשדוד וסייו
לרמי אונגר לקבל מ״ליילנד״ את כל סו[
כנויותיה בישראל. אונגר הוא יבואן ה|
מכוניות ״אוטוביאנקי״ ו״לאנצ׳יה״ .עתו
הסתכסכו השניים על רקע חלוקת זכויוו
הייצוג של החברה הבריטית.

קנ ה בי שראלבד
ל נ סו עלאירופה
ביטול הצורך ברשיונות ייבוא למוצ
רים, הוליד עסק חדש: מכירות ש
מוצרי־ייבוא על-פי קטלוגים. באירופו
ובאמריקה מקובלת ביותר שיטת ההז
מנות בדואר, באמצעות קטלוג, במחיריו
נמוכים, שכן חוסכים את ריווחי המפי;
והסוחר. בישראל פעלו עד כה בשיטה ז
בעיקר עולים חדשים. עתה, משבוטל
רישיונות הייבוא לייבוא אישי, החל ה
דבר להיות אטרקטיבי גם לילידי האר)
חברת ״אולימפיה״ ,השייכת לקבוצו
״אלקטרו-ויסטה״ של יחזקאל דגן
רכשה את הייצוג בישראל של קטלו
חברת ״קוואלה״ הגרמנית ומוכרת או
מוצריה. הצרכן משלם לחברה את ה
מחיר הנקוב בקטלוג, בתוספת * 3ביטוו
שלמות החפץ. הקטלוג כולל 40 אל.ף מו
צרים והחיסכון לישראלי הקונה בדר
זו יכול להגיע עד * .60 לדוגמה: מכשי
טלוויזיה שחור-לבן 12 ,אינץ׳ ,עולה ל
ישראלי בחנות רגילה כ־ 7,200 לי רור
קנייה באמצעות ״אולימפיה״ עולה (כול
מסים והובלה) 215 מרק, שהם בער
4,550 לירות.

שדל רוכשת
מישורים באתוזוחב

מנהל גולן
ניצחון יקר
הראשונה היא הורישה את כל רכושה
לאוניברסיטה, ואילו בצוואה השניה, שנערכה
בעת אישפוזה בבית-החולים ׳,דנ-
ציגר״ ,הורישה את הרכוש לאח שטיפל
בה, אלברט סמואל.
השופט מתח ביקורת חריפה ביותר
על כמה מן הרופאים, שהעידו במישפט
לטובתו של סמו, ובעיקר על עדותו של
ד״ר לוין, מנהל בית״החולים ״דנציגר״.
קבע השופט :״הדבר המכאיב הוא, כי
בעוד שסתם עדים יש לבדוק אותם בחקירה
מדוקדקת, מתוך הנחה שיתכן לא
רק שטעו במה שהעידו אלא שהעידו
במזיד דברים לא נכונים, הרי לגבי רופא
מומחה הנחה כזו צורמת את הנפש
ותמיד כואב הלב מחדש, כשנוכח בית-
המישפט באפשרות שהמחלוקת בין רופאים
מכובדים, או בעלי מקצועות חופשיים
אחרים, אינה דווקא מחלוקת לשם
שמיים״.
בסיומו של פסק-דין, הכולל דברים
חריפים ביותר לגבי ראשי בית״החולים
״דנציגר״ ,ציווה השופט להביא פסק־דין
זה לפני מוסדות ההסתדרות הרפואית
וכן לפני היועץ המישפטי לממשלה, על
מנת שיבדוק אם אין צורך בתחיקה או
בביצוע יעיל יותר של החוקים. וזאת כדי
להגן על אנשים חסרי־ישע המאושפזים

חברת תה״ל מבקשת לרכוש מיבנו
המיועד למגורים ברחוב ארלוזורוב פינו
רחוב תש״ח. המיבנה מוקם על״ידי ה
קבלן נחום קלקא, שביקש את אישו
עיריית תל-אביב לשינוי יעד הבנייה מ
מגורים למישרדים.
קלקא טען בבקשתו לעיריה, כי במקוו
נמצאים מישרדים אחרים, כמו קופח
חולים, לישכת״המס ומישרדי הארכיטקו
יעקב רכטר. בחלקה האמורה, ששטחו
2,853מ״ר, אושרה בעבר הקמת מיבנו
בן 2,774מ״ר למגורים. עתה מבק!
קלקא להוסיף שתי קומות למיבנה ול
הפכו לבניין מישרדים.

מלון..סיס״ •תמו
בית־מ׳שודים
״מלון סיטי״; בדרך פתח־תקווה פינו
מקווה ישראל בתל-אביב, יהפוך לבניי
מישרדים. ועדת בניין ערים של תל־אבי
אישרה בשעתו הקמת מלון בן 30 חד
בשבע קומות. השלד הוקם ועתה אישרו
הוועדה את שינוי הייעוד — ממלון 7
מישרדים. בקומה הראשונה ישכון ביר
ספר ערב לשפות וללימודים אכסטרנייב
במוסדות לחולים כרוניים ובתי״אבות,
מפני ניצולם כתוצאה מחולשתם הגופנית
והנפשית.
לגבי עדותו של ד״ר לוין אמר השופט
במפורש :״הגעתי למסקנה כי קביעותיו
של ד״ר לוין אינן תואמות את הטצי
אות ...אם קיימת ועדת אתיקה של ההסתדרות
הרפואית מן הראוי שתיתן
דעתה על מיקרה זה״.

פ אנ ק ציוני
דסל

לעם דבור

הי ה הי ה חיי ל דביל,
חייל דביל
מב דיל.
חייל דביל,
אסף הו א בדיל,
חייל מ ב דיל
דביל.
חייל מ ב דיל
וציוניל/
חייל מ ב דיל
דביל.

ת א סו ף בדיל,
ת הי ה דביל,
ו ציוניל,
וכרגיל —
ת הי ה גם אתה
רמט כי ל.
או מנם דביל,
או מנ םמב די ל,
אב לבכל־ז א ת
רמט כי ל.

מו סרה שכיל,
בני, כ שתיגדיל ־—

כי גם אתה חיי ל דביל,
חיי ל דביל,
מב דיל.

תרז־ ־ חייל בדיל דביל(״דבור־)

דביל עכשיו או דביל בטוח?
— היום מה שהכי חשוב זה
שלום.

— מה שהכי־ חשוב הדם זה
ביטחון.
— לדעתי שלום זה ביטחון.

— להיפף — ביטחון זה
שלום.
— ביטחון בלי שלום זה לא
ביטחון.

— שלום כלי ביטחון זה לא
שלום.

— ביטחון זה דבר חשוב, אבל
שלום נותן יותר ביטחון מביטחון.

— שלום זה אומנם דבר
חשוב מאד, אכל ביטחון זה
יותר בטוח.
— בוא נגיד שגם שלום וגם
ביטחון זה חשוב.

— נכון, גם שלום וגם ביטחון.
— אין שלום בלי ביטחון.

— ואין ביטחון כלי שלום.

״ילדינו! נשינו! זקיני-
נו ! בנינו ! אזרחינו ! לא
עוד המדינה פוסעת יחפה !
יש לנו ארץ יפה ! עם יש ראל
חי! לא עוד שישה
מיליון ! פה יהיו שישים
מיליון ! כולנו יהודים !
הקם להורגך השכם להורגו
! העולם כולו נגדנו ! רוצים
להשמידנו ! כל הכבוד
לצה״ל! לא עוד! מתחת
לכל נעל יש גרב! הקם
להורגך בבוקר השכם להורגו
בערב ! יהודה ושומרון
הם לב האומה ! מ ה! מ הי
מה י תפוח-אדמה ! כיפאק
היי! היי! היי! היי! אין
עשן בלי אש! אין תקומה
ללא אומה! אין אומה
ללא תקומה ! לכל דבר יש
סוף ! סוף הצדק לנצח !
נצוח ננצח ! נצח ישראל לא
ישקר! זאת האמת לאמי תה!
אנחנו מייחלים לשלום
המיוחל! אנחנו נכספים
לשלום הנכסף! אנח נו
רוצים לשלום המרוצה !
העולם כולו נגדנו ! ארץ
ישראל כולה שלנו! כל ה כבוד
לצה״ל ! הו הה מה
קרה ! הפלסטינים אכלו
או ת ה! הה הו הי ה ה!
הה הו! הו הו! נגן על
ילדינו ונשינו וזקנינו וטפנו
וסלינו על כתפינו ! כל ה כבוד
לצה״ל! כל הכבוד
לכם ! כל הכבוד לנו ! כל
הכבוד לי ! לא שותים מים
אחרי פירות ! לא מחזירים
שטחים ! לא עוד ! לא ולא !
לא לה ! לא לה לא לי ! לי
לה לו! מי לאדוני אלי!
מי כמוני באלים אדוני !
אין כמוני! אין כמוכם!
כל הכבוד לצה״ל ! חג
שמח !״

״בטח, מה ז זה הבל חרא. מה ן
בטח. העולם לא שפוי. זה מגעיל.
זה סמארק. זה חרא. בטח,
מה ז העולם כולו נגדנו. מה ן
בטח. העולם לא שפוי. בטח, מהן
הם כולם נאצים. להרוג ! להרוג !
שישה מיליון נאצים. כל הזמן
הורגים יהודים. בטח, מה ז אנטישמים
! קומוניסטים מסריחים!
מה ן בטח• ציין להרוג אותם !
אחד־אחד ! זה הבל חרא. הבל
סמארק. צריך לבטח את בל הקומוניסטים
! לבטח ! לתלות אותם
בביצים! לקרקש להם את המעיים
! מה ! בטח. זה עולם
חרא. העולם בולו נגדנו. מה ז
בטח. צריך לתלות את בל מי
שנגדנו על סיכות-ביטחון. מה ן
בטח. הם רוצחים. בטח, מה ז עם
ישראל חי ! בטח, מה י״
דביליהיפית העולם הוא פרח חמוד
/ /ואני. מלאת אהבה
האדם יצור גלמוד .
ואני כולי מחשבה
מדינה פוסעת יחפה
היא ׳מקורית כתמיד
אני נורא יפה
ואת הערבים צריך להשמיד

כיפה דסוה

״הגאון מקוצק היה אומר ״הקם
להורגך בבוקר השכם להורגו בערב.״
הרבי מקלוצק היה אומר
״בערב — לפני שהוא הולך לישון.״
החכם מקנוצק היה אומר
״הוא הולד — אתה רוץ.״ האוויל
מקונצק היה אומר ״מי שהולך
לארץ ישראל — כל הכבוד וקל
וחומר מי שרץ.״ הגדול מקפוצק
היה אומר ״נמשלה ישראל לביצה
קשה — שקליפתה קשה כאגוז
ותוכה רך כתינוק.״ הדביל משמוצק
היה אומר ״רך כתינוק זה בית
המקדש וקשה כאגוז זו חומת ירושלים.״
המורה ממוצק היה אומר
״מי שגר בירושלים ירושלמי וגם
יהודה ושומרון.״ הטיפש מפלוצק
היה אומר ״למד יהודה קשת ובית
שומרון לכו ונלכה וירושלים האומה״
.הדגול מפוצק היה אומר
״למד ובית ר״ת לב וירושלים
האומה ויהודה ושומרון לב האומה.״
היודע מחומצק היה אומר ״כל
הכבוד לדגול מפוצק.״ הידוע מטוצק
היה אומר ״דגול בן חייל ודגול
מרבבה צה״ל.״ הטמבל מקרוצק
היה אומר ״שמשכים להרוג ושק-
ליפתו קשה ושייבנה בית המקדש
על אחת וכמה וכמה כל הכבוד
לצה״ל.״ המשכיל משוונצק היה
אומר ״כל הכבוד לצה״ל שמטוסיו
מלאכים במלאכת הקודש וטנקיז
שרפים השורפים.בגויים.״ השנון
מקצוצק היה אומר ״כיפאק היי.״
אתה רואה?״

אינטלקדובד דביראד
שיחה חופ שי ת
-אין עשן כדי אש

שלא חכם הוא טיפש — לכל דבר
יש ם וף -זה כריא לשתות
מרק־ עוף — בן־אדם זה לא קוף

-לכד

״תראה, זה לא דבר פשוט, זה עניין מורכב ואפילו מסובך, מכל
בחינה. זה לא דבר פשוט. כי אם מסתכלים בפרספקטיבה, ברור שצריך
לבוא שינוי שהוא מאד נחוץ וגם חייב שיבוא. זה עניין מורכב ואפילו
מסובך, מכל בחינה. אם השינוי יבוא, הוא מבחינתו ישנה הן את הפרס פקטיבה
והן את הבחינה של הפרספקטיבה. זה לא דבר פשוט. כי אחרת
לא יבוא שינוי, ובמידה שלא יבוא שינוי, כך גם יגדל ההכרח שיבוא
השינוי. זה עניין מורכב ואפילו מסובך, מכל בחינה. הנחיצות בשינוי
תגדל, וגם החובה להביא את השינוי תגדל. זה לא דבר פשוט. וזה הרי
השינוי שאנו חותרים אליו כדי ליצור את השינוי שיביא לשינוי.
אתה מבין י״

מטבע יש

שכי

צדדים — מבוגרים זה לא ילדים
גויים זה לא יהודים -מים רותחים במאה מעלות — לא שותים
מים אחרי פירות — למקל
יש שתי קצוות -עד החתונה
זה יעבור — סוס זה בכלל לא
המור -לכן הרכה יותר
כהיר משחור -כסף לא יהיה
בעייה -מה שהיה היה -
לא בוכים על חלב שנשפך — צריך
לזרוק את הפסולת לפח — כלון

ריק זה לא כלון מנופח -

שתיים זה יותר קטן משלוש —
כובע שמים על הראש — קשמש
שוקעת בערב — מתחת לכל
נעל יש גרכ -לובשים סוודר
מתי שקר — מטוס זה דכר
יקר — עוף זה לא בקר — מי
שעובד בשדה הוא איכר —

הכריאות היא

העיקר

תשמע לי העיקר הבריאות —
תאמין לי העיקר הבריאות —

כאמת העיקר הכריאות.

מצאאתהד בי לי

״אני באתי במייוחד בשבילכם
מלונדון לשמח אותכס בחגנו הנפלא,
כי אני אוהב אותכס וכל ישראל
חברים ועם ישראל חי וקייס
ובגלל זה אני ואשתי ובתי ואני
ואני וחברה שלי ואשתי ובתי ואני
ואני וחברים שלי ואני ואני נצ־חיק
אותכס חברים ונשיר לכס חברים
את השיר כולנו חברים, כי
כולנו יהודים ומי שזה לא מוצא
חן בעיניו אני ואשתי ובתי וחברים
שלי נזרוק לו סלט חצילים
בפרצוף חה חח.״

שר-החוץ הגיע לשוודיה ומייד מסר הצהרות לעיתונות —
האחת במסיבת-עיתונאים מאולתרת (מימין) ,והשנייה במסי־בת-עיתונאים
מאורגנת (משמאל) .מה ההבדלים בין שתי התמו נות
שצולמו בשתי המסיבות?

השבוע הבא

ת: הה.
ש: הא?
ת: הה, הה.
ש: אה?
ת: אהה.
ש: אה הא?
ת: אה הה.
ש: הו?

הו הא.

הי הו הה.
הה הו הה.
הו הי הא?
הו הו.
אה הה?
הו אה אה.
הה הה?

ת: הה.
ש: אה? 1
ת: הה הה

ה י אה.

הו אה.
הו הה

אה הה.

ההי?

התשובה
הנכונה: אין שום הבדל בין שתי התמונות.
בתמונה מימין אמר שר-החוץ שהשנה תהיה מילחמה במיזרח-
התיכון. בתמונה משמאל אמר שר-החוץ שהשנה יהיה שלום
במיזרח^התיכון.

> עקוב נמ רוד * :
מומחה לאיראן ,

אספן עתיקות
ואוהב כב שים
יאת שנות חייו היפות ביותר עשה יעקוב
נמרודי — אלוף־מישנה במילואים,
וכיום הוא ייצואן מצליח — בשירות
הצבא. מרבית הפרשיות והשליחויות
הכרוכות בשירותו הצבאי !מהוות עדיין
סוד כמוס. רק בבוא היום ניתן יהיה
להסיר: מעליהן את הלוט, אן אין ספק
שיש בהן כדי לשמש רקע לסיפור עלילתי
רב־מתח.

נמרודי בן ה־ 52 נולד בירושלים, למישפחה
יוצאת עיראק. לציבור הרחב ׳הוא ידוע
אולי, כאיש אשר עמד לימינו!של הנשיא
הנבחר יצחק נבון, בכל ימי המאבק על
המשרה הרמה — כי נמרודי הוא ידיד

נמורודי
בנספח צה׳ל

נמרודי בחוות״הצאן שלו עם אחיו. הרצל. המנהל את החווה
יעקוב נמרודי סיים את שליחותו באיראן,
אך החיידק הפרסי דבק בו. ביתו
שבסביון מהווה העתק מדוייק של הבית
שבו התגורר בטהראן, על כל השטיחים
והתמונות ושאר אביזרים של אמנות
פרסית. אך פינה מיוחדת במינה היא
החדר הפרסי המרוהט נוסח אספהן, כל
כולו פרסי כשר למהדרין, וכל אישיות
איראנית המגיעה לביקור בארץ מתארחת
בחדר זה וזוכה לחוש ״כמו בבית״.
אוצר אמיתי בביתו ישל מר נמרודי הוא
אוסף עתיקות, בעיקר חרסים, שאותן
רכש בשנות כהונתו באיראן. יש שם
חרסים מאמלאש — איזור בפרס —
מתקופת 3000 לפני־הספירה, ויש שם
עתיקות מהתקופה האיסלמית — לפני
כ־ 700 שנה — התקופה שמייד אחרי
כיבוש פרס על־ידי האיסלם.
אין ספק שביתו של יעקוב נמרודי מהווה
ריכוז של תרבות ואמנות פרסית מקורית
שנרכשו בעמל של שנים, וכך לא רק הוא,
אלא גם אשתו רבקה וארבעת ילדיהם
נושמים אווירא ד׳איראן 24 שעות
ביממה.
לנמרודי יש, נוסף על החיידק האיראני,
גם ידידים וקשרים רבים בפרס, ואלה
הובילוהו לשקוד על טיפוח הייצוא
.הישראלי לאיראן ולייצג כמה חברות
ישראליות המייצאות לארץ זו. כך, תודות
לקשר האיראני, ניתן לחברה הבינלאומית
שבראשותו של נמרודי לסייע בפתרון
בעיית אספקת המים לאי הצחיח קיש
אישר במיפרץ הפרסי, שהפך מקום־הקייט
של בית־המלוכה האיראני.

מנוער ליצחק נבון, ויחד שירתו בשירות
הידיעות של ההגנה בירושלים בימים
הטובים ההם.
אך יעקוב נמרודי אינו רק ידידם של
״גדולים״ — הוא עצמו אישיות בזכות
עצמה. כאשר חיפש צה״ל אדם מתאים
שייטול על עצמו מישרה מיוחדת לטיפוח
קשרים באיראן, על נמרודי הוטלה משימה
קשה זו. יותר מעשר שנים שירת באיראן
כנספח צה״ל, והניח יסודות ליחסים בין
פרס וישראל.

החברה של נמרודי היא שסיפקה לאי
קיש מיתקן־התפלה חדיש המפיק 12.000
ממ״ק ליום. בתחום זה עומדת ישראל
בהצלחה בתחרות קשה מול חברות ענק
׳מגרמניה, יפאן, אנגלייה וצרפת, ועד
היום סיפקה לאיראן יותר מ־ 60 מיתקני-
התפלה.
מה שלא קשור בפרס או בייצור או
בהתפלה הוא ה...כבשים. סתם כבשים
צמריות ושתקניות, המעניקות לנמרודי
שעות של רגיעה והנאה בחיק הטבע,
בחוות־הצאן שלו השוכנת במרחק של
כקילומטר מביתו ואשר אותה מנהל
אחיו הרצל.
אבל עדיין מחכים ליום שבו ניתן יהיה
לגלות כל אותן פרשיות נעלמות הקשורות
בשמו של יעקוב נמרודי.

טובה רשף !

נמרודי ובנו ליד אוסף העתיקות הפרסי

עזר ו״צמן הציע עיסקה ל בריגדו ת האדומות:

לאנשים

הנפתים!

777
הברנדי הלאומי

שהוא

בינלאומי.

מזווזי

ראשוז לוניזן חנרון יעקב

״להחליף את אלדו מורו כ שימחה ארליך ! ׳
8כששמע שר־הביטחון
עזר וייצמן כי אלוף פיקוד
המרכז בשה (״מוישה וחצי״)
לוי לקח על עצמו את האחריות
לאי־הקראת קטע מדברי
דויד כן־גוריון במיצעד הלוחמים,
אמר :״החצי הנוסף
של מוישה וחצי הוא לאו דווקא
חצי של בקיאות בהקראות.״
8עוד
לפני שנמצאה גופתו
של אלדו מורו, נערכה
בביתו של ח״כ יוסי שריד
מסיבה גדולה לרגל הבר־מיצ־ווה
של בנו. כמו במקומות
רבים אחרים היה כוכב המסיבה
שר־הביטחון עזר וייצמן
שהגיב על הידיעה כי שר-
האוצר שימחה אדליד נסע
לאיטליה כדי לייצג את הממשלה
בחגיגות ה־ 30 לישראל
שנערכו ברומא. אמר עזר :
״יש לי רעיון לעיסקה עם
הבריגדות האדומות — הם
יתנו לנו את אלדו מורו ואנחנו
נשאיר אצלם את ארליך.״
דעתו של י הו ש ע
דגץ נדכיץ על יורשו, שימחה
ארליך :״בשלושה החודשים הראשונים
הוא לא יכול היה
לשנות כלום, אז הוא היה
בסדר. אחר־כך הוא רצה להיות
^עצמאי. מאז הוא עושה
שטויות.״
8בתגובה על ידיעה
שפורסמה במדור זה לפני שבוע
(העולם הזה ,)2123 בה
נאמר כי האופנאי ג׳רי מליץ
נבחר על־ידי רעיית הנשיא המיועד,
אופירה נכון, לתכנן
עבורה את השמלה שתלבש
בעת הכתרתו של בעלה כנשיא
המדינה, ביקשה אופירה להעמיד
דברים על דיוקם .״את
הבד לשמלה שאלבש בטכס
ההכתרה מצאתי בחנות קטנה
בירושלים,״ סיפרה ,״ואני בעצמי
ציירתי את דגם השמלה,
כפי שאני מתכננת את מרבית
שמלותי. מסרתי את הבד והדוגמה
לתפירה לתופרת של
ג׳רי מליץ. עשיתי מאמץ מיוחד
שלא ללבוש באותו יום
שמלה של אופנאי מיוחד. אין
לי שום כוונה להיצמד במל-
תחתי לאופנאי אחד וליצור
תקדים של אופנאי-חצר של
בית הנשיא.״ לדברי אופירה

שמואל תמיר

היא תמשיך גס להבא, כאשת
הנשיא, ללבוש שמלות של
משכית, בתי־אופנה קטנים
אחרים ושמלות שתתכנן במו
ידיה.
8במהלך מיצעד הלוחמים
עלתה לבמת הנשיאות
חיילת חיננית, בידה מגש עמוס
בכוסות משקה קר. היא הציעה
בתחילה משקה לראש־הממש־לה
מגה ם בגין, שלקח כוס
ולגם ממנה. אחר־כך פנתה החיילת
אל הרמטכ״ל, רב־אלוף
רפאל (״רפול״) איתן, אך
הוא לא נע ולא זע. החיילת
ניסתה לשכנעו שיקח משקה,
אולם רפול דחה אותה בתנו־עת־יד.
הנשיא אפריים
קציר, שראה כי הרמטכ״ל
מסרב לשתות, דחה אף הוא את
הצעת החיילת. אולם דחיות
אלה לא השפיעו על שר־הבי־טחון,
עזר וייצמן, שנטל כוס
וד,וריקה מייד. גם אלוף פיקוד
המרכז, משה לוי, שישב על
הבמה, סירב לשתות.
8איך עובדים חברי-
הכנסת י שעור מאלף בעניין
זה נתן בשבוע שעבר ח״כ המערך
יעקוב (״ז׳אק״) א מיר.
אמיר יצא נרגז כולו
מהמהומה שהתרחשה בסופו
של מיצעד הלוחמים ונסע הישר
מהאיצטדיון לבית ידידים
בירושלים. משם טילפן לאשתו,
אורה יאמיר, שהיתר, בביתם
בדימונה, וסיפר לה על
חוויות המיצעד. אמרה לו אורה
בתום־לב :״מדוע שלא
תגיש על כך הצעה לסדר-
היום י״ אמיר נידלק לרעיון
וענה :״מצויץ, אני אעשה
זאת מייד.״ בו במקום ניסח
אמיר הצעה לסדר־היום ושלה
מיברק, באמצעות הטלפון, ל־יושב־ראש
הכנסת, כדי שירשום
את ההצעה.
ביציאה מהאיצטדיון 8 פגש אמיר את ח״כ הליכוד
זלמן שוגל והתלונן בפניו
על הסיום המבזה של המיצעד.
ענה שובל :״בעוד שמונה
שנים תוכלו לעשות מיצעד יותר
יפה.״ עיתונאי שהאזין
להם שאל את שובל :״אתה
מוכן לחתום על זה ל השיב
שובל :״על זה שהליכוד לא
יהיה בשילטון אני מוכן לח
הלוחמים
בצילום אישים, שרובם חבשו כובעים.

תום, אבל על זה שהמערך
יקבל את השילטון לידיו —
על זה אני לא מוכן לחתום.״
8מפקד המיצעד, שהוא
גם מפקד מחוז ירושלים, אלוף-
מישנה יעקוב אכן, מצא דרך
מקורית לציין את הכיסאות
אותם ביקש לשמור באירועים
השונים של יום העצמאות.
במקום להציב חייל שישמור
שהכיסא יהיה פנוי, הורה אבן
לחייליו לשים על כל כיסא

לפרוץ לעבר המושבים ודד
מישפחה עזבה את האיצטדיון.
! 8אחד הפסוקים המפורסמים
ביותר בתולדות היישוב
— ״אני משקיף על. הבעייה
הערבית דרך הכוונת יוחס
לעיתים קרובות לאלוף
(מיל ).אברהם יפה. השבוע
אישר יפה את אבהותו. לדבריו,
זה קרה ב־ ,1936 כאשר
יפה, אז בן ,23 היה אחד הנוטרים
הראשונים בעמק־יזר־

מייט מתיאוס ומריה מנדיולה,
צמד הרקדניות הספרדיות לשעבר,
שזכו לפירסומת בינלאומית דווקא בגרמניה, בזכות הפיזמון ״כן
אדוני, אני טובה בבוני״ ,שהפך ללהיט עולמי, ניצלו את שהותן
בישראל לרגל הופעתן במיסגרת חגיגות העצמאות, לחיפוש מזון
ספרדי דווקא. השתיים, הנראות בתמונה כשהן סועדות במיסעדת
הדראגסטור התל־אביבית, טענו בסיום ביקורן :״אמרו לנו שבישראל
הספרדים הם הרוב. אבל כנראה שכאן ספרדים זה משהו אחר.״

שמור אבן :״כל מי שיראה אבן
על כיסא ידע שהוא שייך לאבן.״
׳ 8רגע לא־נעים במיצעד
הלוחמים היה גם לדובר צה״ל,
יצחק (״איצ׳ה״) גולן, שישב
בין האורחים. בנו של הדובר,
אבירם גולן, בן ה־ 13 התעקש
לרדת למסלול האיצטדיון
יחד עם לוחמי המחתרות. במהומה
הרבה שהיתר, במקום
לא הצליח אבירם לחזור אל
אביו שהמתין לו על הבמה.
רק לאחר שעה ארוכה הצליח

אהרון בוק

היועץ המישפטי לממשלה
חבש כובע
קסקט לבן. את ידו של ברק לחץ גם רביו.

עאל. המדריך, שידע שהוא
איש השומר הצעיר, ושתנועה
זו דגלה באחוות-עמים עם הערבים,
שאל אותו בעת מיט־ווח
בליגלוג :״ואיד אתה מסתכל
על הבעייה הערבית?״
כתשובה הרים יפה את רובהו,
והסתכל דרך הכוונות .״ככה !״
81 אברהם יפה ו א רי ק
שרץ, שניהם בעלי מידות,
טיילו פעם בשמורת־טבע באפריקה.
נזדמן להם להיות
עדים לקרב־איתנים בין שני

חיים הראו

יין בסימון ההיטלמאכר מחגיגות ה״.25

קרנפים־זכרים על חסדיה של
קרנפת. יפה ושרון השאירו
את שתי דלתות המכונית שלהם
פתוחות, בעוד המנוע עובד,
והתקרבו בזהירות לקרני
פים. לבסוף הוכרע הקרב, וה-
קרנף המנצח הסתלק עם הקר־נפת
.״מה עשה הקרנף שנש ארו״
שאל בהלצה אחד הנוכחים,
כאשר סיפר יפה את
הסיפור ,״במי משניכם הוא
בחרו״ השיב יפה :״לא חיכינו
כדי לברר זאת. ברחנו
מהר.״
! ״אני נגד זה באל״ף
רבתי!״ קרא שלמה (״צי׳צ׳״)
להט, על פי הארץ, בלהט
של ויכוח מסויים בעיריית תל-
אביב. קוראי העיתון נהנו, אך
נסתבר כי עשו עוול לראש־העירייה
.״פשוט לא אמרתי את
זה,״ אמר צ׳יצ׳ ,״אמרתי, כמובן:
לא באל״ף רבתי!״ כך
מתה עוד הלצה אחת בעודה
באיבה.
01 מניין בא הכינוי
צ׳יצ׳ו עתה נקבע הדבר באו-
פן מוסמך. כשהיה צ׳יצ׳ בין

עשר. השתתף בתחרות של
משיכת־חבל ברחוב. הוא פיקד
על צד אחד. יהודי אחד, ש־אירגן
את המישחק, צעק בגרמנית
:״ציהן ! ציהן למשוך
! למשוך!״) וצ׳יצ׳ חזר
על כך בלשון משובשת. מאז
נדבק לו הכינוי.
! 0רבים מחברי־הכנסת
מיהרו לברך את לוחמת ה־גיטאות,
ח״כ חיי קהג רו ם־
מן, לאחר נאומה המצויין בכנסת
ביום השואה. אולם רק
מעטים שמו־לב כי השרים עזר
וייצמן ו מ אי רעמית וח״כ
חיי םבר ־ ל ב מחו דמעה במהלך
נאומה.
! 0בקונצרט התזמורת הפילהרמונית
שנערך ערב יום-
העצמאות בכיכר מלכי ישראל
בתל־אביב ביקש המנצח, זז״
בין מ,הטה, להסביר לקהל
שמנה 70 אלף איש את היצירה
דפנים וכלואה של, מורים
רוול, אותה עמדה התזמורת
לנגן. בין היתר הסביר מהטה
לקהל כי מחול הסיום של היצירה
הוא אורגיה מינית, ובי-

רפאל איתן

הרמטכ״ל ידוע כציבור כלוחם
קשוח ולאו דווקא
בזכות תכונתו כאיש מישפחה מסור. אולם למיס־דר
הלוחמים שנערך בירושלים ביום העצמאות דאג
רפול לקחת עימו גם את בתו, לצפות במצעד.

קש מהמאזינים לנסות ולהרגיש
זאת, כדי שההנאה המוסיקאלית
תהיה גדולה יותר.
באמצע המחול נורה לפתע זיקוק
דינור לשמיים, שגרם
לצחוק בקהל. מנחה הערב הסביר
אחר־כך כי הזיקוק נפלט
ממערכת זיקוקי הדינור שהוכנו
ליצירה שסיימה את הקונצרט,
הפתיחה 1812 של פיו־

טר איליץ׳ צ׳ייקוכסקי.

אולם האמת היתה שמישהו
מהקהל בא לקונצרט כשהוא
מצוייד כזיקוקין פרטיים והפעיל
אחד מהם להנאתו.
׳ 0במוצאי יום העצמאות
נערך קונצרט נוסף, הפעם בבריכת
השולטן בירושלים. את
הקונצרט אמור היה להנחות
מנהל תיאטרון ירושלים אבי טל
מוסינזון, אולם על-פי
דרישת זובין מהטה עשה זאת
ראש עיריית ירושלים, טדי
קדלק, במקומו.

יהודית צפר

מי שהיתה מלכונ-המים של העולם הזה
בשנת ( 1964 אז היה שמה יהודית גל),
היתה בין מלכות״המים של ישראל שהוזמנו על-ידי עיריית חולון
להשתתף בטכס חנוכת בריכת־השלום החדשה בעיר. בתמונה
מעניק ליהודית
חומסקי,
נראה סגן ראש העיר, דב
צבר מדליה של עיריית חולון, שבה זכו גם חברותיה.

01 אגב, לטדי קולק נגרמו
אי־נעימויות רבות בגלל הקונצרט.
על חלוקת כרטיסי ההזמנה
היתד, אחראית ידידתו
האישית ומנהלת קרן ירושלים
רדת חשין. חשין חילקה לידידה
האישיים כרטיסים ל-

דן שומרון

אלוף פיקוד הדרום שומר
על קשר הדוק עם גרושתו
ואם בתו, מירי. למרות שחלף זמן רב מאז התגרשו,
נוהג דן להופיע עם אשתו לשעבר באירועים
פומביים. גם למיסדר הלוחמים באו יחד.

במת המוזמנים, עליה הוצבו
כיסאות, וידידיו של ראש העיר
נאלצו לשבת על הדשא
ועל האבנים. רבים מידידיו של
קולק נעלבו מכך, עד שהחרימו
את קבלת הפנים שהוא
ערך לאחר הקונצרט במיסעדה
המפוארת משכנות שאננים.
! 0במלאות 50 שנה לפיז־מונאי
דידי מגופי ערכו לו
ידידיו מסיבת־יובל עליזה. כל
אחד מהאורחים מצא לנכון ללחוץ
את ידו של דידי ולברך
אותו בנוסח השיגרתי :״עד
מאה ועשרים.״ על כך השיב
דידי לכל מברכיו :״בסדר,
אבל מעכשיו!״
! 0באותה מסיבה פגש סגן
ראש־הממשלה ייגאל ידין את
מבקרת הרדיו והטלוויזיה של
הארץ, הדה בדטס. למראה
המבקרת הזוהרת העיר ידין:
״את נראית הרבה יותר טוב
ממה שאת כותבת !״
! 0מסיבה אחרת החמיץ
ידין בגלל פיזור־דעת. כמו נכבדים
אחרים הוזמן גם הוא
למסיבת העצמאות המסורתית
שנערכה בביתה של רנ ק ל׳ ח
קרמה, יוצאת להקת הצי׳ז־

באטרון. אבל ידין התבלבל בתאריכים,
הגיע למסיבה לילה
אחד אחרי שהסתיימה.

׳ 0כאשר ראיין מני פאר
במיסגרת תוכנית־הרדיו ממני
מני את מי שאירגן את טכס
הכרזת המדינה במוזיאון תל-
אביב זאב שרף, שאלו מדוע
היו נוהגים לכנות אותו באותם
הימים בשם ״הקטן״ .תשובתו
של שרף נמוך הקומה
היתה :״אני לא יודע, בלי
סיבה מיוחדת.״ אולם מני גילה
לשרף כי היתד, זו יוזמח
הרמ״א של ההגנה דאז, ישר אל
גלילי. גלילי פחד שמא
ידביקו לו את הכינוי ״הקטן״,
לכן מיהר להדביקו לאחר.
! 0מי שהיה עוזר שרד,מישפטים,
י חי א ל (״חיליק״;
גוטמן, אשר נאלץ לעזוב אח
מישרתו משום שהוא איש מפלגת
העבודה בעוד ששר־ה־מישפטים
הנוכחי, שמואל
וגמיר, הוא מד״ש. ביקר בשבוע
שעבר במזכירות הממשלה,
לראשונה מאז התפטר
מתפקידו. לאחר קבלת־פניב
חמה שנערכה לו שם, שאג
אותו אחד העובדים :״בעצם
מה אתה עושה כאן?״ השיג
לו גוטמן :״אני מצוות החלפת
השילטון של מפלגת העבודה
ובאתי לתכנן את החי1
לופים בממשלה.״
לפני כמה חודשים סיפר

מזכירו של ח״כ שמואל שבתאי פלאטו־שדון,
קלמנוביץ /לעיתתאי גיד־

ע ץ רייכר כי הוא עומד להי
ביא לארץ את שחקן הטלוויזיו
פול מייקל גלזר, הידוז
יותר בכינויו סטארסקי. רייכו
הביע פיקפוק, וקלמנוביץ ענז
לו :״אני לא רק אביא אות
לארץ, אני גם אביא אותו אלי
הביתה.״ ערב יום העצמאוו
הודיע קלמנוביץ לרייכר כ
יהיה עליו לארח למחרת או
סטארסקי בביתו. לאחד שרייב
הזמין ידידים רבים לביתו וה
כין משקה ומזון לרוב, התבר
לו כי תפקידו יהיה להיות מד
ריכו של סטארסקי בירושלינ
רייכר נעלב וביטל את ד.מ
סיבה.

יצחק שמיו

יושב־ראש הב״
נסת חבש כובע
טמבל, שחולקו למוזמנים גלויי הראש.

יצחק ובין

ראט־הממשלה־לשע־בר,
חבש כובע שניתן
לו בנושאת המשושים האמריקאית ניטיץ.

גאווה נהן

שוליים שעורר

חברת־הכנסת של הליכוד
חבשה כובע רחב
שקרנות הנשים שבקהל.

! הבדיחה האחרונה ש
טוביה צפיר: האינפלצי
דומה לאשה. כשהיא בת שלו
שים, היא תמירה וחתיכה. נ
שהיא בת ,60 היא שוקל
כפליים אך שווה פחות.

שנה לאחר הקיץ של ״בוא ניסע״ באירופה,
ואנחנו עדיין נפגשים להעלות חוויות

אריאל

אורלי יערי
מזהירה חברים לנסוע רק ב״בוא ניסע׳
והמדריכים! רק לשם המחשה כמה
הם משקיעים במדריך אספר שבטיול
שלנו היו, למעשה, שני מדריכים. אחד
שהיה המדריך שלנו ואחד שהצטרף

הדר ספיכק(כיום תלמיד

מין שאלה זו? זה היה מובן מאליו.

שקוששנ׳עאז
״בוא ניסע״ זה מושג אצלנו בין החבריה. כדאי לבלות קצת קודם.
גם ההורים שמעו רק טובות על
התמונה שלמעלה צולמה עם החבריה
״בוא ניסע״ הטיול היה לא נורמלי.
בלונדון הנה אניי, והנה מיכל אחותי,
ראינו המון, ואספתי חוויות. למרות כל והנה ...יא אללה איזה קיץ זה היה׳
ההמלצות עוד הופתעתי לטובה.
אגקיי. אני רץ לספרים, צריך לעבור על
י מי ם
חזר ה
יציא ה
ה טיול
המון חומר לבגרות״...
51 7

רח׳ הדרור ,6חולון.
הדבר הכי נפלא בטיול,
אם אפשר בכלל

להחליט מה נפלא
יותר, היו החבריה.
תוך שלושה ימים
התידדנו, ונוצרו קשרים.
״בוא ניסע״ יודעת בהחלט לארגן
טיולים. הרגשנו שלקחו אותנו להמון
מקומות שמעניינים במיוחד חבר׳ה
צעירים, ולא רק לעתיקות ודברים
משעממים כאלה...
המדריך וחברת״בוא ניסע״ הזמינו
את כולנו לפגישת היכרות לפני
הטיול, ואמא שלי חזרה בהרגשה
שאין לה מה לדאוג.
היה נפלא, וכל כך נחמד להפגש או
להרים טלפון לאחד מהחבר׳ה ולהזכר
ג״אולי לתכנן עוד טיול...

מיכל שטיין(ביום על סף
גיוס) ועופר שטיין(כיום משרת

גם חברים המליצו, כמובן. נהנתי עד
מעבר לראש. במשך הטיול פגשנו
צעירים שנסעו עם חברות אחרות
ו״קיטרו״ .זאת אחת הסיבות שאני

¥5322

¥5326

14.7

ארצות

הביקור

מ חי ר עד גילי 26

אי ט לי ה, שוויץ, צרפת, הו לנ ד, אנ ג לי ה

7,500ל ״י 157 0 0 +

,אי ט לי ה, שוויץ, צרפת, דזולנד, אנ ג לי ה

7,400ל ״י * 700 +

צרפת, הו לנ ד,
ב לגי ה, צרפת,
צרפת ׳,הו לנ ד,
צרפת, הו לנ ד,

6,950ל ״י 4 740 4-

¥11327

16.7

329א ¥
¥5332
¥0333

16.7
21.7
23.7

14.8
16.8

אי ט לי ה. שוויץ,
אנג לי ה, הו לנ ד,
אי ט לי ה, שוויץ,
איט לי ה, שוויץ,

אנ ג לי ה
שוויץ, איט לי ה
אנ ג לי ה
אנ ג לי ה

7,400ל 690 +
7,400ל ״י $ 700 +
6,950ל ״י $ 740 +

335א ¥
¥5338

23.7
28.7

16.8
21.8

אנג לי ה, הו לנ ד, ב לגי ה, צרפת,׳ שווי ץ, איט לי ה
אי ט לי ה, שוויץ, צרפת, הו לנ ד, אנ ג לי ה

7,400ל ״י $ 690 +
7,400ל ״י $ 700 +

340א ¥

30.7

23.8

אנג לי ה, הולנד, ב לגי ה, צרפת, שוויץ, איט לי ה

7,400ל ״י $ 690 + .

¥5343

28.8

איט לי ה, שוויץ, צרפ ת, הו לנ ד, אנ ג לי ה

7,400ל ״י $ 700 +

30.8

אי ט לי ה, שוויץ, צרפת, הו לנ ד, אנ ג לי ה

6,950ל ״י $ 740 +

346א ¥
¥5349 .

30.8

אנג לי ה, הו לנ ד, ב לגי ה, צרפ ת, שוויץ, איט לי ה

7,400ל ״י $ 690 +

¥0344

11.8

אי ט לי ה, שוויץ, צרפת, הו לנ ד, אנ ג לי ה

7,400ל ״י $ 700 +

351א ¥

13.8

אנג לי ה, הו לנ ד, ב לגי ה

7,400ל״יי $ 690 +

¥5353

18.8

11.9

צרפת, שוויץ, איט לי ה, הו לנ ד, אנ ג לי ה

7,400ל ״י $ 700 +

מיועד לגילאי — 18— 16 שביעיות שמיגיות,
מיועד לבוגרי ש מינית בלבד.

בזיון (1יצער
הרוחצים הניא
למילחמת שרים
בשרים, ושו
בפקידים, נאשר
נל אחו מנסה דחיפות ופרחים
לברוח מאחריות
ולהצדיק את עצמו

הרמטכ״ל אוסף פרחים שהושלכו על־ידי הקהל
הצר על במת הנשיאות (התמונה למעלה) .באמצע :
צעירה הצליחה להסתנן ולזרוק עוד פרח לעבר הבמה. בתמונה התחתונה: חיילי
משמר־הנשיא יצרו חומה־חיה בין הבמה לבין ההמונים המשתוללים באיצטדיון.

הניגוד היה חריף מדי. לאחר המיצעד,
שהיה מהיפים, המסודרים והמתוכננים ביותר
שנערכו אי־פעם בארץ, בא הבלאגאן
הגדול.
לאחר שורות של חיילים וחיילות, ש צעדו
בסך, בסדר מופתי ונעים לעין, החלה
התנפלות של המונים כמעט־היסטריים. בשלב
מסויים נראתה התנפלות כמסוכנת לשלומם
של האישים שישבו על הבמה.
התיירים והנספחים הצבאיים שהיו בקהל
נדהמו. הישראלים משכו בכתפיהם כאומרים
:״מה אפשר לעשות, כאלה אנחנו.״
שר־הביטחון עזר וייצמן והקצינים שהשקיעו
ימים כלילות בהכנת האירוע רתחו
מזעם. אבל היו גם כאלה, מי בשימחה
לאיד ומי בצער, שאמרו :״הזהרנו אות־כם,
אמרנו לכם שככה זה יהיה.״
מיצעד צה״ל ומיצעד הלוחמים החלו
בתרועה רמה והסתיימו בביזיון לא פחות
רם. אלפי האנשים שסגרו על במת ה נשיאות
פונו ממנה רק לאחר שמפקד
מישמר-הנשיא גילה תושיה ויצר חומת
חיילים סביב הבמה. היום, שיכול היה
להיות הגדול בחייו של ראש־הממשלה
מנחם בגין, הפך ליום מהומה שהזכיר ל-

רבים מהלוחמים הוותיקים את המיצעד־שלא־צעד
בשנת .1949
לפני המיצעד היו רבים שהזהירו מפני
בלאגאן. מפקדי הצבא, החל בתת־אלוף
בירו, דרך מפקד המיצעד אלוף־מישנה יע קוב
אבן ועד לאחרון המשתתפים בהכנות
התחננו בפני אנשי ועדת שנת ה־ 30וראשי
מישרד ראש־הממשלה לבטל את
מיצעד הלוחמים .״הוא יכול להביא רק
לביזיון,״ הם טענו ,״או שיירדו כל כך
מעטים למסלול שזו תהיה בושה, או ש יידרו
רבים ויעשו פיקניק במקום מיצעד.״
אולם היה מי שהתעקש. מנחם בגין רצה
לראות את לוחמי האצ״ל צועדים לפניו
בסך, כשהוא ניצב על הבמה. מזכיר הממשלה
אריה נאור והשר יצחק מודעי
קיבלו את הקו של ראש־הממשלה. על
הפירסומאי דויד אדמון הוטל לבצע את
התוכנית וצה״ל קיבל את הדין, כשמפקדיו
ממציאים מילה חדשה :״אילוצים״.
אחרי המיצעד, כשהיה כבר ברור שהביזיון
מלא, ישבו כולם להכין כתבי־הגנה.
חלק מהאשמים הטיל את האחריות על

1 27

י — מי לחמ רו יום־ העצמ או ת

0פ *ל

(המשך מעמוד )27
אחרים. חלק ניסה ליפות את המציאות
ולטעון שמה שהיה לא היה נורא. אחרים
בחרו בשיטה של ״ההגנה הטובה ביותר
היא ההתקפה׳ /ותקפו את אלה שהזהירו
מפני התקלות והבלאגאן.

• סויג 0״ 0

״ ת קו עי ם כ מו
שוו אנ צי ם !״

ת האות למילחמה נתן דווקא ח׳כ
המערך יעקוב (״ז׳אק״) אמיר. כחצי
שעה אחרי שהצליחו הנשיא וראש־המגד
שלה לצאת מהאיצטדיון, כבר שלח אמיר
ליושב־ראש הכנסת מיברק ובו הצעה
דחופה לסדר־היום על הביזיון שבמיצעד
(ראה מדור אנשים) .דחיפות ההצעה לא
הוכרה, אך מנכ״ל ועדת חגיגות ה־ ,30ה־פירסומאי
דויד אדמון, מיהר להגיב.
אדמון לא תקף את אמיר אלא את מנהל
מרכדההסברה, יהודה אילן. בשבועות האחרונים
התחוללה תחרות סמויה בין אילן
לבין אדמון, מי יצליח להבליט עצמו יותר
בעיתונים, ומי ישמיץ היטב יותר את
רעהו. אילן, שהוא המומחה מיספר אחד
במדינה לעריכת חגיגות רישמיות, ומרכז-
ההסברה שבראשותו, אומנם אירגן את
אירועי יום העצמאות בכל השנים שחלפו,
נפגע מכך שלא הועמד בראש ועדת חגיגות
ה־ .30 טענותיו של אילן נכונות ביסודן:
קיימת מכונה מאורגנת ומשומנת
היטב, עם אנשים המומחים לנושא, ולא
היה צריך להקים בחופזה מכונה אחרת.
בשיחות פרטיות טענו מקורביו של אילן,
כי הממשלה הקימה את ועדת חגיגות
ה־ 30 כדי לאפשר לאנשי הליכוד
להכין את החגיגות ולקבוע את אופיין.
טענות אלה נידחו על הסף, עד ליום
השישי האחרון. במסגרת כתבה שנערכה

בדיזנהוין ספארי
מפלסי ם ב -קודאה
הנחות חיוחדות
למשתתפים

כי אם רק מעט אנשים יצעדו, ייכנסו המכוניות
של הנשיא וראש־הממשלה למסלול,
ויוציאו אותם דרך הקהל. אם יירדו
רבים, יצאו האח״מים בדרך האחורית.״
אדמון גם מכחיש שאי־אפשר היה לחלץ
את הנשיא, ראשיו־,ממשלה, שר־הביטחון
והרמטכ״ל מן המקום במשך שעד, ארוכה
:״האח״מים לא רצו ללכת, וביקשו
לא לעזוב עד שאחרון הצועדים יעבור.
הם התרשמו מאוד מהמיצעד,״ הסביר.
גירסתו של שר־הביטחון, עזר וייצמן, שישב
על הבמה, היתה שונה. לידידיו אמר:
״עמדנו תקועים על הבמה כמו שוואנצים.״
לא היה באיצטדיון אדם שלא ראה כיצד
אילתר סגן־אלוף שהיה ממונה על מיש-
מר־הנשיא, את הגנת המישמר על ה במה.
יושבי הבמה המרכזית גם חזו בהתייעצויות
בין אותו סגן־אלוף לבין ה־רמטכ״ל
ואלוף הפיקוד. אולם בפיו של
אדמון גירסה שונה :״חזינו שהאנשים
יצטופפו סביב הבמה, וניתנו למישמר
הנשיא הנחיות מתאימות מראש. כל ה

מודעי

— או נאמנות פוליטית?
הצטופפות ארכה שלוש דקות בלבד.״ ה־הצטופפות
ארכה, במציאות, יותר משלו־שת־ריבעי
השעה.

דיזנוזוי ד
נס יע ות

גע׳יר

מי ש חייב
ללכת

בן־יהודה , 21ת ל -א בי ב
טל 10( 52140 .קווים)
או אצל סוכנייהנסיעות המעולים.

קול השלו
ה קול
שלד!

קודקא צל
אגפ א אצל אג פ א

קו ד ק!

אמנם לא ״היום למחר״,
אבל באיכות טובה יותר !
4צלומי פספורט — בן־רגע !
+מכירה — החלפה — קניה.

בימי שלישי, סגור יכל היום

ח־הה,דח 11־יה הבל הדן זג 3ד
9גי>1ו

אלי פו ת י שר אל

בשש־כש
תתחיל ב־ 28 למאי 1978
מהרו

ד הו ש ס!

(דאה עמוד ) 59

זו שיטתנו בפיתוח והגדלות
צבעוניים

ז מנהל אירן

כישורים וניסיון —
ביומן השבוע ברדיו, אמר אדמון במפורש
כי אירגון חגיגות שנת ה־ 30 לא הופקד
בידי מרכז ההסברה משום שיהודה אילן
אינו מהימן על ממשלת הליכוד מבחינה
פוליטית.
אולם האמת היתד, שיהודה אילן ניסה,
בכל כוחו, למנוע את הביזיון של המיצ־עד.
בכל הישיבות שבהן השתתף הוא
ממש התחנן שישתמשו בניסיון שצבר,
וניסה להסביר כי מיצעד הלוחמים לא יוכל
שלא להיות כישלון. בדעתו זו של אילן
תמכו גם אנשי הצבא שמונו לעסוק ב־מיצעד,
אולם הוראתו המפורשת של ראש־הממשלה
מנחם בגין לקיים אותו עמדה
מעל לכל שיקול. אדמון עצמו מודה, כי
גם שבועיים לפני המיצעד ניסה יהודה
אילן להשפיע שוב לבטל את מיצעד ה לוחמים,
ולקיים רק את מיצעד צד,״ל.
אולם בין שני מארגני החגיגות קיימים
חילוקי־דיעות גם לגבי מידת הצלחתו או
כישלונו של מיצעד הלוחמים.
אדמון טוען כי ההתנפלות ההמונית על
בימת הנשיאות היתר, מתוכננת, צפויה
מראש, ותוצאתה מרהיבת־עין .״צפיתי את
הסיום הזה מראש,״ אמר השבוע .״היו כאלה
שלא האמינו כי 20,000 איש יגלשו
למטה. ידענו שאנשי אצ״ל ולח״י, אסירי-
ציון מרוסיה ומשוחררי צבא מארצות־הברית
התארגנו מראש כדי לצעוד. לא
ידענו מה יקרה עם השאר. החלטנו קודם

^ הודה איין לא הגיב. כפקיד ממשלתי,
ידע שאין הוא יכול להרשות
לעצמו לתת נשק בידי מתנגדיו ולעבור
על התקשי״ר במתן ראיונות ״משמיצים״
לעיתונאים. לעזרתו נחלץ שר־החינוך
זבולון המר, שמרכז־ההסברה נתון לשליטת
מישרדו ויהודה אילן הוא פקיד שלו. המר,
שנפגע אף הוא מכך ששר־האנרגיה־וה־תשתית
מונה אחראי על אירועי שנות
ה ,30 ולא הוא עצמו נתן, בראיון לעיתונ אית
ניצה יששכרוב מידיעות אחרונות,
גיבוי מלא ליהודה אילן. אולם הידיעה
לא פורסמה.
אנשי הליכוד חששו מתגובתו של המר
ומזו של יהודה אילן, עוד לפני שאלה
התפרסמו. השר מודעי, מי שהביא את אד־מון
לוועדת ה־ — 30 אחרי שהשניים הת וודעו
זה לזה בעת שמודעי היה מנכ״ל
רבלון ואדמון הפירסומאי שלו — מיהר
למסור אף הוא הצהרה בנושא. כשנשאל
מדוע לא ניתן למרכז־ההסברה לארגן את
אירועי יום־העצמאות, השיב חד־וחלק :
״אני לא סומך על כושר־השיפוט של יהו דה
אילן.״ היתה זו התנפלות נדירה של
שר על פקיד, כאשר מראש ברור שיחסיו
הכוחות ביניהם אינם שווים.
המיצעד, זה של החיילים שצעד וזה של
הלוחמים שלא צעד, הסתיים. אולם מיל-
חמת יום־ד,עצמאות החדשה אך פרצה.
אדמון ויהודה אילן אינם מדברים זה
עם זה, ושני המנגנונים העוסקים בשאר
אירועי יום־העצמאות עושים עבודה כפולה,
ומוציאים תקציבים כפולים. היחסים
בין השרים המר ומודעי התחדדו, וניסיונותיו
של המר להעלות את הנושא בישיבת
הממשלה שנערכה ביום הראשון ה־אהרון,
נידחו על־ידי ראש־הממשלה.
עתה החל גם מזכיר הממשלה לנסות
למצוא דרכים חוקיות להשעות את יהודה
אילן מתפקידו. מי שאינו נאמן לממ שלת
הליכוד, לא חשובים כישוריו וניס יונו:
הוא חייב ללכת.
ה עו ל ם הז ה 2124

במדינה

״זהו יום עצוב,״ הגיבו שרי הממשלה
ביום בו נפלה ההכרעה בסינאט האמריקאי,
שלא לדחות את עיסקת־החבילה לאספקת
מטוסי-קדב לישראל, מצריים וסעודיה,
שהציע הנשיא קאדטר.
לשרי ממשלת הליכוד זה היה יום עצוב
באמת. הוא בישר את הכישלון הטוטאלי
של האוריינטציה האמריקאית של ראש־הממשלה
מנחם בגין.
הוויכוח על אוריינטציה זו היה למעשזז
סלע המחלוקת העיקרי בוויכוח על מדי־ניות־החוץ
הישראלית, בין המערך לליכוד.
בעוד שהמערך דגל בתפיסה לפיה
קיים קו אדום ביחסים בין ישראל לאר-
צות־הברית, ולכן אסור למתוח יותר מדי
את החבל ולהרע את היחסים עם ממשל תה,
כפר מנחם בגין במציאותו של קו־אדום
כזה.
התפיסה המדינית של בגין גרסה כי בגלל
ההשפעה הישראלית על הקונגרס האמ ריקאי
לא תעז ממשלת ארצות־הברית
לנקוט במדיניות שתפגע באינטרסים ה־ביטחוניים
של ישראל. לפיכך, קבע בגין,
אין ישראל צריכה לתאם את עמדותיה
המדיניות עם ארצות־הברית ויכולה להרשות
לעצמה אף להיכנס לעימות מדיני
עימה.
מהלומת־מחץ. ההצבעה בסינאט, בה
זכה הנשיא קארטר בניצחון מרשים וברוב
של עשרה קולות, טפחה על פני בגין
והממשלה.
היא הוכיחה שהקונגרס בוושינגטון הוא
קונגרס אמריקאי ולא ישראלי וכי בכל
פעם שיתייצב אינטרס אמריקאי ברור מול
אינטרס ישראלי, יכריע האינטרס האמריקאי.
הכישלון
של הלובי הישראלי בקונגרס
בפרשה זו, לא בישר רק תפנית ביחסי
ארצות־הברית עם ישראל. הוא היווה מהלומת־מחץ
לכל הקונספציה המדינית של
מנחם בגין, שמוטטתה אותה לחלוטין.
(ראה הנידון).

נה בסדר מופתי, כאשר הכל היה מתוכנן
ומוסכם מראש.
אולם למי שבקיא ברזי הרזים של מיס־דרונות
הקסטל, בית המפד״ל בתל־אביב,
ברור לגמרי כי הוועידה החמישית היתה
ועידת ההכתרה של זבולון המר כמנהיג
המפד״ל, שבה הושמעה שירת הברבור של
מי שנחשב כמנהיג המיפלגה מאז פטירתו
של חיים משה שפירא, הלא הוא שר
הפנים והמישטרה הד״ר יוסף בורג ״.
החלום שנגנז. שבועות אחדים לפני
הוועידה הודיע המר כי הוא מתכוון להציע
לבחור את ידידו האישי ועוזרו במישרד
החינוך והתרבות, דני ורמוס, כמזכיר ה כללי
של המפד״ל. תפקיד רב־עוצמה זה
היה נתון משך שנים רבות בידיו של
ברנשטיין, מנאמני בורג. אולם ברנשטיין
הודיע כי הוא פורש. בורג לא יכול היה
להרשות לעצמו להפקיד את כל המערכת
האירגונית והכספית של המפד״ל בידי
ורמוס, מחוגי הצעירים. הוא הציע מועמד
משלו, את בן־נתן, מי שנחשב במשך שנים
רבות כשרגא נצר של המפד״ל, היה איש
אמונו של יצחק רפאל ועבר, לאחר סילוקו
של רפאל, לסיעת למיפנה של בורג.
התגובה של המר להצעת הנגד של
בורג זזיתה מפתיעה בתקיפותה .״ייהרג ולא
יעבור !״ קבע המר כשהוא רומז כי הוא
מוכן לפלג את המפד״ל על מזבח מסירת
התפקיד לדני ורמוס.
אם היה המר רומז על כך לפני שנתיים,
היה זוכה לבוז וללעג מצידו של
בורג. מאחרי המר עמדו אז לכל היותר 20
אחוז מצירי מרכז המפד״ל. אולם סילוקו
של רפאל והמהפך הפוליטי במדינה, שינו
את התמונה הפוליטית גם במפד״ל. בורג
עשה חשבון זהיר: בידי המר וקבוצת אליעזר
גואלמן יש למעלה מ־ 30 אחוז מה צירים.
סיעת רפאל, המחזיקה ב־ס207
מצירי המרכז, נתונה בידיהם של שר־הדתות
אהרון אבו־חצירא ויושב־ראש ועדת
חוקה־חוק־ומישפט של הכנסת, עורך־
הדין הצעיר דויד גלאס. הם תומכים בהמר.
אין ספק כי לקואליציה זו יש כוח כדי
להביס את בורג.
בורג, אשר חלומו לסיים את הקאריירה
הפוליטית העשירה שלו כנשיא המדינה
נגוז עם בחירת יצחק נבון, החליט להס תלק
מהבמה הפוליטית בכבוד. הוא נכנע
להמר ולצעירים והפקיר את נאמנו בן־
נתן.

מיפלגות

תעלומות

העם

מתחת דקו האדום

הקונגרס בוושיננטון
התגלה בקונגרס אמריקאי —
7א ישראלי

;רצח קוריאל
המוסד נגד הש״ב

כמה מאות אנשים בין העצים הירוקים,
בדממה של בית־הקברות פר־לאשיז בפאריז
המעוגנת.
הם באו לקבור את אנרי קוריאל, שנרצח
שבוע לפני כן, בצאתו מן המעלית
של ביתו( .העולם הזה .)2123
קומנדו דלתה. במשך השבוע פעלה
בפאריס חרושת השמועות והחשדות.
החשד הראשון היה כי קוריאל, היהודי
שיסד בראשית שנות ה־ ׳ 40 את המיפלגה
הקומוניסטית המצרית, נרצח בידי פלסטינים
סוכני־עיראק, מקבוצת־הטרור של
אבו־נידאל. קבוצה זו רצחה בראשית השנה
את ידידו של קוריאל, סעיד חמאמי,
נציג אש״ף בלונדון. מכיוון שקוריאל מילא
תפקיד מרכזי בהפגשת -אישי־שלום מיש ראל
עם ראשי אש״ף, וביניהם חמאמי,
נראה חשד זה כסביר.
אחרים האשימו את ״המוסד״ הישראלי,
שנחשד בהריגת שורה של אישים
פלסטיניים בפאריס לפני כמה שנים.
אולם כאשר התכנסו ידידי קוריאל ב־בית־הקברות,
הם כבר ידעו כי חשדות
אלה הופרכו. גרם לכך מימצא חקירתי:
המישטרה קבעה כי הכדור שרצח את
קוריאל נורה מאותו אקדח שקטל, לפני
כמה חודשים, את שוער בניין אגודת האל־ג׳ירים
בפאריס, לאיד סאבעי. הדיעה היתה
אז כי סבאעי נרצח בטעות, וכי המתנקטכס
חתכתרה
מ רצח את קוריאל>-
שים ביקשו לקטול את נשיא האגודה.
מימצא זה שיכנע את הכל כי קוריאל
חמאזן הפנימי
אגרי קוריאל לא נרצח
אכן נרצח על-ידי פאשיסטים צרפתיים.
כמפר״ל משתנה :
בידי ישראלים או קבוצה טרוריסטית, שזיהתה את עצמה
פלסטינים. חוא נפל כ״קומנדו דלתה״ ,קיבלה על עצמה את
יוסף בורג יורד וזבולון
האחריות לרצח, בהודעה לעיתונות שנמתמר
עולה
מידי פאשיסטים צרפוגים סרה לפני שדבר הרצח נודע ברבים. אותה
ההמונים הצוהלים נטשו את איצטדיון קבוצה גם הודתה, בשעתה, ברצח השוער
הוועידה החמישית של המפד״ל, שנפהאוניברסיטה
בירושלים, בתום מיצעד ה האלג׳ירי.
תחה בסוף השבוע שעבר, היתה שונה
שני שירותי־ביטחון. אולם השאלה
מחתרות של יום-העצמאות ה־ .30 באותה
מכל התכנסות מיפלגתית אחרת בשנים
האחרונות. בעוד שעד כה היתה כל ישי < שעה, במרחק אלפי קילומטרים, התכנסו היתה: האם עמד מישהו מאחרי קבוצה
זו? כמה עובדות הצביעו על כך.
בה של מרכז המפד״ל מלווה בנאומים
״הרוצחים האמיתיים,״ קרא אחד המסחוצבי־להבות,
בתככים, בהשמעת כינויי־
* .בורג הוא חבר הממשלה היחיד המכהן
כשר משך 25 השנים האחרונות פידים בהלווייה .״הם העיתונאים שפירסמו
גנאי חילוניים לגמרי ולעיתים קרובות
עליו עלילות מתועבות!״ אחרים הרחיקו
אף במהלומות, נפתחה הוועידה האחרווכח״כ
מאז כינונה של הכנסת,
לכת, טענו: הרוצחים האמיתיים הם האלמונים
שמסרו את העלילות לעיתונות ל־פירסום.
הפירסומים
המוזרים התחילו בשבועון
הצרפתי לה פואן (״הנקודה״) ביוני .1976
אז נטען כי קוריאל הוא ראש רשת בינלאומית
של טרור וסוכן של הקג״ב. העלילות
היו מגוחכות בעליל, כי קוריאל
לא היה רק מתנגד קיצוני של הטרור
כמכשיר פוליטי, אלא גם היה שנוא על
המימסד הקומוניסטי במוסקבה ובפאריס.
האינטלקטואל היהודי־המצרי המבריק העדיף
לפעול לבדו, על פי מצפונו, תחת
להשתעבד לביורוקרטיה מיפלגתית כלשהי,
ותקף לא פעם עמדות קומוניסטיות
״רישמיות״.
מי גרם אז להפצת העלילות? יודעי־דבר
היו משוכנעים כי הדבר נבע ממאבק־סתרים
בין שני שרותי-הביטחון הצרפתיים:
סד״ק (״שרות התיעוד״ ,המקביל
ל״מוסד״ בישראל) הכפוף למישרד־הביט־חון,
והעוסק בריגול בחו״ל, ודס״ט—״מינ־הל
ביטחון השטח״( ,המקביל לשב״ב ביש־ראל)
הכפוף למישרד־הפנים והעוסק בבי־מזב״ל־נכנס
ורמוס ומזכ״ל־יוצא כן־נתן
טחון־פנים.
כאישיות פוליטית זרה, חסרת-נתינות,
המלכים מתו — יחי המלכים !
ה עו ל ם הז ה 2124

המתגוררת בצרפת, היה קוריאל כפוף
לפיקוח דס״ט, שעקב אחריו ימים ולילות
כימעט בגלוי. פירסום העלילה, שהציגה
את קוריאל כראש רשת־טרור בינלאומית
אדירה וכסוכן של המודיעין הסובייטי,
הנחית מהלומה קשה על דס״ט. למעשה
נאמר ששרות־הביטחון הפנימי אינו מסוגל
למלא את תפקידו, אם לא גילה אדם כה
מסוכן ורב־פעלים.
באותם הימים היתד. נטושה מילחמת־איתנים
בין שני השרים, שהיו אחראיים
על שני השרותים היריבים. קוריאל נפל
קורבן למילחמה זו.
מניין המידע? היה נדמה שהסערה
עברה. מישרד־הפנים הכחיש את העלילה.
אך באוקטובר 1977 פורסמה אותה עלילה
עצמה בשנית, הפעם בשבועון הגרמני
דר שפיגל (״הראי״) .היה ברור כי אותו
גורם הדליף את החומר המפוברק גם לעיתון
זה. כעבור כמה ימים הוגלה קוריאל
לעיירה נידחת בדרום. אך המעשה גרם
לסערה כה גדולה של מחאות מפי אישים
בצרפת, במצריים ובישראל,״ שהצו בוטל
במהרה.
ההי נראה כי מעז ייצא מתוק. בפעם
הראשונה, אחרי 25 שנים של ישיבה בצר פת,
קיבל קוריאל דרכון צרפתי — דרכון
מיוחד הניתן לפליטים חסרי־נתינות. היה
נדמה כי המערכה של סד״ק נכשלה כליל.
ואז קרה מה שקרה. ביום החמישי,
בשעה 2בצהריים, ירד קוריאל במעלית
כדי ללכת לשיעור־התעמלות, כפי שנהג
לעשות בכל יום חמישי בשעה זו. שני
מתנקשיו ידעו זאת. הם המתינו לו, ירו,
הרגוהו, וברחו דרך סימטה צדדית. היה
זה יום־חג נוצרי, והרחובות היו ריקים.
שאל אהד מידידיו :״איך ידעו הרוצ חים
את מינהגיו של אנרי? אם עקבו
אחריו זמן רב, היו שרותי-הביטחון צריכים
לדעת זאת, כי גם הם עקבו אחריו.
ואם לא עקבו אחריו בעצמם — מניין
השיגו את המידע?״
בלי, ונפילות. ההלווייה היתד, פשוטה.
בלי טכסים ובלי תפילות. האלמנה, עטו-
פת־שחורין, עמדה כפופה על הארון, מבלי
להזיל דימעה.
זרי־הפרחים גילו את דרכו של האיש.
זר ענקי של שושנים אדומים נשא את
החתימה הפשוטה ״אלג׳יריה״ .דיר עי-
סאם סארטאווי, ראש מישלחת אש״ף ש נפגשה
בשעתו עם מישלחת מישראל, לא
הספיק לבוא, שלח זר בחתימתו. זר אחר
בא מידי ״החברים המצריים״.
גם הנאספים באו מארצות רבות. שלושה
באו מישראל — אורי אבנרי, חבר המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלס־סיני
ושל״י; שימחה פלפן, איש מפ״ם
ועורך ניו־אוטלוק, ועוזי בורשטיין, איש
ונציג הוועד למען שלום צודק. כמה קומו־
(המשך בעמוד )40
* כל העדויות שנמסרו אז לטובת קורי פורסמו השבוע בחוברת לזיכרו. הישראלים
שהעידו לטובת קוריאל כוללים את
הפרופסור -דניאל עמית מירושלים, יוסי
אמיתי מקיבוץ גבולות, ד״ר יעקב ארנון,
אורי אבנרי, לובה אליאב, אליעזר פיילר
מקיבוץ יד־חנה, עמוס קינן, שימחה פלפן,
מאיר פעיל, האלוף (מיל ).מתי פלד ועוזי
בורשטיין.

^) ס ס רו ^ :אסתרצה תו בללעוד !
אתתאעדהב 1מווי 0נעצמן

ח 1ב ל להיכג סבאמצע השידזר...
בחר את המיצעד האה 1ב עליך; אייבי,
גימל א 1צ.ה.ל והקלט. חצה להחליף את
הקריין? בבקשה! תוכל להכנס באמצע
ה שי ח ר ולהקליט את עצמך. ללוות את
הזמר האהוב עליך ובקיצור להקליט
ולשדר את מצעד הפזמונים הפרטי שלך.

=x 1600ו - 0המק צז ע 1הנייד.
בצר מקלט משוכלל ורב עוצמה
(א#ץ ,)2.000 תמצא בו טייפ קסטות
משוכלל, המצוייר במיקרופון פנימי
בעל רגישות גבוהה זבמתקן ^*1ז,
המאפשר לך להקליט את עצמך
ואת תחנת השירורבבת־אחת.

ב ־: 1600xז 6מנגנון אוטומטי לבקרת
הקלטה ,)*1 0מנגנון עצירה אוטומטי
ושכלולים טכניים נוספים, המאפשרים
הקלטה והשמעה חוזרת באיכות מקצועית.

יצירה ש ל ענק

את ה־ א= 1600ז 0ואת מוצרי האיכות
האחרים של שרפ תמצא בשק־ם,
במשכיר המרכזי. בכל בו שלום,
במשכיר לצרכן. בש.א.ל. ובחנויות מובחרות
למכשירי חשמל.
איך אומרים אצלנו? בקרוב אצלך.

א? 1600ס מיוצר ביפן על־ידי
ענק האלקטרוניקה מיפן ־ שרפ.
כבכל מוצריו של ענק רב־מוניטין זה.
מושקעת גם בו טכנולוגיה מתקדמת
והוא עובר סיררה של תהליכי
ביקורת־איכות המבטיחים איכות
ואמינות ממדרגה ראשונה.

המכירה גם לעולים חדשים.

שו־פ !1111 .האלקטרוניקה מי 9ן
ון: אסמגו בע־מ ירושלים טלפון 02-533817 :הפצה: סלון טוקיו. אלנבי 53ת־א. טל 03-283770 .הפצה ביים: אור. יבוא והפצה, דרך בית לחם .60 טל 02*719447 .

ה עו ל ם הז ה 2124

ונוו נעץ סכין נגב השוום -ובגין וו״צמן נתנו וו גינוי
ההשקפה הפוליטית שאותה הוא
מתכוון להלביש עד ראשו •טל
צה״ל, יהד עם הכומתה.
מבין דבריו בראיון־הטלוויזיה מזדקרים

ארבעה עיקרים

~*~׳מטרת״ הערכים היתה ונשארה
— השמדת ישראל.
אין זו חוות־דעת צבאית. אין זו גם
חוות־דעת פוליטית — ולוא רק מפני ש־רפול
אינו יודע על מה הוא שח. מומחיותו
בנושא זה היא מתחת לאפס.
זהו עיקר של אמונה, שאינו טעון שום
בחינה רציונלית ואובייקטיבית, מפני שהוא
שייך כל־כולו לרבדים הפדימיטיוויים של
השקפת־עולם לאומנית־דתנית (״העולם כולו
נגדנו, אבל לנו לא איכפת

• הערכים אינם מבקשים להשמיד
את ישראל רק כדרך ה־מידחמה,
אלא גם כדרך אחרת.״

מאת אוד אבנר
^ ניתי את גיליון ההראלד טריביון
בקיוסק בשדרת סנט־ז׳רמיין, ונכנסתי
למונית כדי להיפגש עם אישיות ערבית,
שנזדמנה לפאריס. בדרך פתחתי את העיתון.
מן העמוד הראשון קפצה תמונתו
של ״גנרל רפאל איתן״ ,ולידה הסיפור
על הראיון המפורסם שלו בטלוויזיה. העיתון
גם הביא את דברי־ההגנה עליו מפי
עזר וייצמן, ואת התגובות השליליות של
לובה אליאב ויוסי שריד.
כאשר הגעתי לקפה, שבו היתד, הפגישה
אמורה להתקיים, מצאתי שם את בר־שיחי
הערבי, כשאותו גליון של העיתון
מונח לפניו.

הוא פתח את השיחה כשאלה
של ארבע מדים :״האם האיש
הזה מטורף ז״
הסברתי לו את האופי המיוחד של הגנרל,
שנבחר על־ידי ממשלת בגין להיות
הרמטכ״ל שלה.

״אכל מה. עם וייצמן ז״ תמה האיש
.״מדוע הוא מגן עליו ז״

״מכת חסד
ך* ערכת מאורע תלוייה לא מעט בו
1מקום שבו מצוי המעריך. דבריו של
רפול ותגובתו של וייצמן נראו בארץ כ־תקלה
חמורה.

בפאריס הם דמו לאסון.
בעל־שיחי הערבי ניתח את הדברים בהגיון
פשוט :

יוזמת־השלום •טל הנשיא אנוור
אל־סאדאת מוטלת עד הארץ ומפרפרת.
ממשלת ישראל הנחיתה
עליה מהלומות קטלניות.

מסביב יושבים על העצים העיטים של
חזית־הסירוב הערבית, כשהם מוכנים לקרוע
את הגופה לגזרים ברגע שתפסיק לגסוס.
כדי
להחזיק את הגופה בחיים נאחז אל-
סאדאת בכל סימן מעודד של שינוי בישראל.
כל התבטאות ישראלית, כל הודעה
שיש בה שמץ של תיקווה לשינוי,
מתפרסמת בקאהיר בתרועה גדולה, ואילו
כל התבטאות הפוכה זוכה בהבלטה דרמתית
בדמשק, בבגדאד ובבירות האחרות.
המצב הכללי רע, רע מאד לאל־סאדאת.
חאפז אל־אסד הסורי כבר תבע ממנו להודות
בפומבי שיוזמתו נכשלה, כתנאי
לקבלתו בחזרה למישפחה הערבית, ב־וועידת־פיסגה
ערבית חדשה. אל-סאדאת
חוזר השכם והערב, בעקשנות של יאוש,
על טענתו כי היוזמה לא מתה, שיש עדיין
תיקווה. המוני העולם הערבי מתייחסים
לדבריו בספקנות גוברת והולכת.
והנה בא הגנרל רפאל איתן והכריז מה
שהכריז.

״הוא ירה ביוזמת סאדאת את,

יריית-החסד,״ אמר בעל־שיהי הערכי.

יריית
החסד היא הירייה שבה משחרר
היורה מיסוריה חיה פצועה, ששוב אין
תיקווה לחייה.

״אכל העניין של וייצמן חמור
עוד יותר,״ הוסיף הערכי .״על
וייצמן נכנתה שארית התיקוות של
מצריים. הוא הוצג כעיני העולם
הערכי כאיש שיביא את השלום,
עד אפו ועל חמתו של כנין. והנה
הוא התייצב מאחרי דכריו שד ה גנרל

הסברתי את תוכן דבריו של וייצמן,
שהתייחס רק לצד הצבאי המיקצועי של
דברי רפול.

כעל־שיחי סתם את הגולל עד
טיעון זה כארבע מילים נוספות:
״מי יכין זאת כקאהיר?״

ארבעה עיסוי אמונה
וכן שדברי רפול לא היו חוות־דעת
מיקצועית, וכל נסיון להציגם כאילו
היו כאלה הוא אווילי.

הרמטכ״ל של ממשלת בגין השמיע
הודעה פוליטית מובהקת. לא
זו בילבד שהציג את עצמו כגנרל
פוליטי, אלא שגם הגדיר את מהות

כל ילד מבין כי הכוונה היא ליוזמת
הנשיא אל־סאדאת, המוגדרת כאן במזימה
שטנית להכחדת ישראל. כך מתגברת הלאומנות
הישראלית על סכנת השלום, שאיימה
עליה מאז הביקור ההיסטורי בירושלים.
ד,״סכנה״ טמונה בכך שבמים־
גרת שלום תיאלץ ישראל להחזיר את השטחים
הכבושים.

• ישראל אינה יכולה להגן עד
עצמה כלי יהודה, שומרון ורמת־הגולן,
וגם עניין חצי־האי סיני
תלוי כצורת ההסכם שיהיה עם
מצריים.
כאן יוצא המרצע מן השק. שני העיקרים
הראשונים אינם אלא הכנה לעיקר שלישי

פירושו, פשוטו כמשמעו: תביעה להח זקת
השטחים הכבושים לצמיתות. זהו ה־סיפוחיזם
הישן־נושן, בגילגולו הקיצוני ביותר,
באמתלה ביטחונית.
אם יכול היה מישהו להתפתות למחשבה
שאולי בכל זאת היתד, הכוונה לחוות־דעח
צבאית־מיקצועית בילבד, בא העיקר הרביעי,
ומפריד הנחה זו לחלוטין. זהו עיקו
אידיאולוגי מובהק, חד־משמעי :

• ההתיישבות כיהודה וכי
שומרון אינה התנחלות — עם ייש
ראל עולה על אדמתו.
נראה כי רפול אינו מצוי יותר במסתר
השפה העברית מאשר בבעיות־ערב. מ
בחינה לשונית, אין למישפט זה כל מש
מעות. אם ״עם ישראל עולה על אדמתו׳
(המשך בעמוד 10

האהבה הישראלית של
ף משוגע על ה רי צפה ,״ כך מב־
/ /י < נים עובדי מוזיאון ישראל בירושלים
את קארל פץ. כץ, הסובל ממיתו־שים
קשים בגבו נראה לעיתים קרובות,
פעמים אחדות ביום, כשהוא נתקף עוויתות
-שוכב על הרצפה ומבצע תרגילי-
התעמלות המשככים את כאביו.
״הדון־ז׳ואן של ירושלים,״ כך מכנים
את כץ ירושלמים המכירים אותו מקרוב,
ביניהם אף ידידו האישי, ראש־העיר טדי
קולק. במשך שבע השנים ששהה כץ
בישראל, כאוצר הראשי של בצלאל ואחר-
כך של אגף בצלאל במוזיאון ישראל, הוא
נראה במקומות שונים, עם נשים יפות
רבות. סיפר השבוע אחד מידידיו היש־׳
ראלים :״הוא אוהב נשים, אבל בדרך-
כלל כאלה שהן יותר מבוגרות ממנו. היו
לו בירושלים שלל של חברות שאותן
היה מחליף בקצב של גימנזיסט. והמכנה-

מצטלמת

כאשר מבחינה דק־לין
בצלם מתקרב,
מפנה את הפרופיל החטוב שלה לצילום.

דקלין בתמונה טיבטית,
(|111ן |1
מבלי שהבחינה בצלם.
1 1 1# 111 מטה: מאזינה להסברים בבית־התפוצות.

המשותף שלהן היה שהיו מבוגרות ממנו.
קארל גם לא היה מחזר נדיב במיוחד.
אצלו, לתת גוד־טיים לאשה היה לקחת
אותה למיסעדה שמש ברחוב בן־יהודה.
״הבעל הבא של ז׳קלין קנדי־אונאסיס,״
כך מכנים את קארל כץ המפורסמים
בעיתוני ושמעוני הרכילות בעולם. תחילה
ריחפו בדלי שמועות, ואחר־כך הופיעו
כתבות של ממש בעיתונים על המועמד

הבא לנישואין עם דקלין. היו עיתונים
שניסו להסביר כי הקשר בין ה״מלכה״
של סיפורי הרכילות בעולם לבין מי שהיה
אוצר במוזיאון ישראל בירושלים, נוצר
מלכתחילה בגלל זיקתם המשותפת לאמנות.
אחרים סיפרו כי ילדיה של ז׳קלין,
שאליהם מקורב כץ ביותר, הם־הם׳הקשר
האמיתי בין השניים.
גל השמועות על הנישואין הקרובים בין

ז׳קלין לכץ התפרץ לפני כשלוש שנים.
היה זה אחרי שכץ בילה ימים אחדים
על האי סקורפיוס, לאחר פטירת בעלה
השני של דקלין, המיליארדר היווני אריס־טוטלס
אונאסיס. השניים, שנבהלו מן הסיפורים
על היחסים ביניהם, החליטו לשמור
פרופיל נמוך, ולהיפגש רק בחשאי. הסיפור
על הרומן שלהם הוקפא.

ג, יזי

חיף

עם הנפילה

ז׳קלין קנדי־אונאסים לוחצת, בהפסקת הקונצרט החגיגי
שנערך בהיכל התרבות לכבוד פתיחת בית התפוצות, את
ידה של מי שנחשבה לבעילתה הישראלית, לאה רבין, אשתו של יצחק רבין.

הי ס

^ אשר הגיע קארד כץ -המשמש
^ יועץ מיוחד למנהל מוזיאון נזטרופו־ליטן
בניו־יורק — לישראל באמצע השבוע
שעבר, נדמה היה לרכילאים המקומיים,
ולצלמי העיתונות הזרה שהגיעו
לארץ, כי הידיעה שז׳קלין תגיע יחד עם
כץ היא ברווח עיתונאי. כץ, שהיה בין
יוזמי הקמת בית התפוצווז שנחנך בתחילת
השבוע באוניברסיטת תל־אביב, ואף יעץ
בהקמת הבית, השתכן בקומה ה־ 15 של
מלון הילמון בתל־אביב והכחיש בתוקף
את השמועות כאילו ז׳קלין עומדת להצ~

ר 1ןגךז׳,קלין מגיעה יחד
1 1 1 1עם ידידה הישראלי
קארל כץ לטכס פתיחת בית התפוצות.
טרף אליו.
אולם ביום הראשון האחרון ירדה דקלין
בכביש מטוס אל־על בנמל־התעופה בן-
גוריון. בשדה המתינו לה שניים בלבד :
קארל כץ ושומר־ראש ישראלי, שליווה אותה
מאותו רגע בכל אשר פנתה.
לפני העיתונאים הציגה דקלין את האדריכלית
הישראלית תושבת ניו־יורק, רחל
הרמתי, כידידתה הקרובה וכמי ששיכנעה
אותה לבוא לישראל. היה זה סיפור שנתפר
על־ידי כץ כהסוואה. כץ הוא אומנם ידיד
אישי של הרמתי. וז׳קלין הכירה אותה
באמצעותו, אולם השתיים היו — עד
לנסיעה לישראל — בחזקת מכרות בלבד,
לא ידידות, ואין ספק שז׳קלין לא היתד,
נעתרת לבקשותיה של הרמתי לבקר בישראל,
אילו היתד, זו הסיבה היחידה.
בשלב מסויים כבר ויתר גם כץ עצמו
על הכיסוי של הרמתי. לכתב העולם הזה
ששוחח עימו בבוקר היום השני האחרון,
אמר כץ :״אני עומד לאכול עכשיו ארו־חת־בוקר
עם ז׳קלין. אינני יודע מה נעשה
עכשיו. לי יש עבודה בבית התפוצות, אבל
היא בוודאי תיסע לטייל. אני רוצה לציין
שזה ביקור פרטי של שנינו בארץ, ולא
היינו רוצים שיפריעו לנו.״

ה סו ד

ה ש מו ר
ביו ת ר

י הוא אותו קארל כץ, שדקלין
ז קנדי־אונאסיס היתד, מוכנה לטרוח
להצטרף אליו רק כדי לייפות טכס של
פתיחת מוזיאון, שכץ היה שותף להקמתו?
כץ, ממושקף ונעים־הליכות, נולד לפני
48 שנים (ז׳קלין מבוגרת ממנו בשנה אחת)
בשכונת פלאטבוש שבברוקלין, נידיורק.
אחרי שלמד בבית־המידרש העיברי של
פלאטבוש, שם למדו מחצית בעיברית
ומחצית באנגלית, השתלם באמנות מודרנית
ובכיתבי־יד מוסלמים עתיקים באוניברסיטת
קולומביה. ב־ 1955 הגיע לישראל
לראשונה, במיסגרת משלחת ארכיאולוגית
שערכה חפירות בקיסריה ובתל־גת.
שנה לאחר־מכן הוא שב לארץ, כדי
לחקור מוצגים מסויימים במוזיאון בצלאל.
בעת ששהה בישראל נפטר מנהל בצלאל,
מרדכי נרקיס. המישרה הוצעה לכץ.
אחיו, הפרופסור אליהוא כץ, היה מנהלה
הראשון של הטלוויזיה הישראלית, וכיום
הוא משמש ראש החוג לתיקשורת באוניברסיטה
העיברית בירושלים. קארל כץ
עזב את המוזיאון, שלוש שנים אחרי הקמתו,
לאחר מילחמת ששת־הימים, משנעלב
מכך שידידו, טדי קולק, לא מינה אותו
כמנהל מוזיאון ישראל.
צורת היחסים בעתיד בין כץ לז׳קלין
קנדי עדיין אינה ידועה. למרות זאת, אין
ספק שכץ הוא הידיד המקורב ביותר
כיום לג׳קי המפורסמת. אך מה שמיסתורי
יותר מכל הוא נסיבות פגישתם. השניים
מסרבים לגלות כיצד ומתי נפגשו לראשונה.
אצלם, זהו סוד שמור יותר מן
השאלה אם יש ביניהם רומן של ממש, או
שהם ידידים טובים בילבד.

היפהפיות חוז ₪לתחרות שר כישו ־ ולא נעתרו

סאון דונסק׳

מהדוגמניות הוותיקות בארץ סירבה המצלמה, וחששה לשנות את תדמיתה המוכרת לציבור. מאוחר
תחילה לעוות את פניה כפי שדרשו *י יותר, כשהתחממה האווירה, ניאותה לבצע סידרת פרצופים
מארגני מסיבת ״המכוערות״ .היא מורגלת במישחעת מול עדשות משעשעים, מבלי להתחשב יותר בעיניים הביקורתיות והבוחנות.

ה׳אז רו צו ת
שלומית אמיר ^

סיבה, ועשתה ״פרצופים״ למכביר. בתמונה
למטה ; עירית לביא, מלכת־יופי לשעבר.

*׳5^ 11ך |׳ 1ן י| 0ן נ דוגמנית ידועה וחברתו הקבועה של הכדורסלן הענק אולסי
פרי, הגניבה מבטים לעבר הדלת כל הערב, לראות אולי הגיע.

היא בלטה בריקודיה הסוערים, שבלית ברירה נאלצה לרקוד אותם עם חברות־למיקצוע.

ף• מחשכה הראשונה היתה: אין
י 1מה לחדש ן וכי מד, ניתן לרענן בתחום
שבו, דומה, הכל כבר נאמר והכל
כבר ניראה והוראה, ובאלף צבעים וצו רות
שונים ומשונים?
ובכל־זאת, הסתבר — להפתעת הכל —
שעדיין יש חדש תחת השמש, ואפילו בתחום
היופי. אף שהמשתתפים והמשתתפות
היו ידועים ומוכרים מכבר, ואף ש בתחילה
נדמה היה שכל הרעיונות האפשריים
כבר מוצו, ציפתה לכולם הפתעה.
זה קרה באחד מערבי השבוע שעבר,
בבית רחב־ידיים ביפו, שאליו נאספו מיטב
דוגמניות ישראל בהרכב מלא. יופי מסח רר
שלט לכל מלוא העין. הן הגיעו למים־
גש המיוחד בענני בושם וזעקות האופנד
האחרונות, גלים־גלים, כדי לראות וללמוד
את חידושי אופנת האיפור החדשה
של חברת־התמרוקים רבלון, העורכת את
המיבצע החדש שלה בשיתוף עם חברת
שטוק למשקאות. וכל זאת, מסיבה פשוטה
מאד: אופנת האיפור החדשה עומדת בסימן
ציבעי היין למיניו.
על הערב ניצח, בידו האמונה, הפירסו־מאי
משה דיין, הידוע כמי שאינו קטלא-
קניא בכל הנוגע למיסתרי ורזי היופי
הנשי ומרכיביו. והוא החליט לערוך את
האירוע כיד ההומור הטובה עליו. בצורת
תחרות בלתי־שיגרתית. דיין, המכיר את
הדוגמניות ואת עבודתן — שהזוהר המתלווה
אליה מלווה בדרך־כלל במאמץ, זיעה
והקרבה, ביקש להראותן כפי שהן באמת
— מעבר לתעתועי האיפור והחיוכים ה זוהרים.
שעה
שהדוגמניות עולות על המסלול,

הו אדי

אמיר לא עשתה חשבון לאיש. היא השתוללה
להנאתה, פרצה אל מרכז האולם
והחלה מחקה את עמיתותיה. גם זה לא
הועיל, ולרגע קט דומה היה שחלקו ההי־תולי
המתוכנן של הערב לא יעלה יפה,
ולו מסיבה אחת: במסיבה מקורית זו היה
רוב מכריע לנשים. גברים היו בודדים
בילבד. משום כך גם קצת קשה היה
לצאת במחול. המוזמנים הספורים ממין
זכר נחטפו מייד אל רחבת־הריקודים, אך
לא הספיקו כדי למלאה.
בשלב זה כבר יכלו הצלמים להתחיל
במלאכתם. פרצופים ״מכוערים״ נמצאו
להם סוף־סוף בשפע: מי משיעמום, מי
מאכזבה. ומשה דיין הסתובב בין הגברים
והפציר :״בחייכם, הדוגמניות מתות
לאיזה גבי, עשו משהו!״ גם בעלי־הבית,
הפירסומאים זאב שפייזר ואמיר איילון,
לא התלהבו. הם הכירו רק בקושי את
מוזמנותיהם הרבות, והטרידה אותם רק
בעייה אחת :״מי יסדר אחר־כך את ה־בלאגאן
הזה?״
ואז, אף־על־פי־כן ולמרות הכל, הל
שינוי מפתיע. המשקאות, שהוגשו ביד
רחבה, עשו כנראה את שלהם. החיוכים
הקפואים הפשירו ומצב־הרוח השתפר
פלאים. הקרואות, שכולן הכירו את כולן,
פתחו במיבצע שהיה אמור להוות את
מסמר הערב: עיווי פרצופים כללי. הן
התחלקו לזוגות ופרצו בריקודים סוערים,
השתחררו מן המוסכמות המיקצועיים
ותפסו עליזות, וקולות השימחה הרמים
החלו, מנסרים בחלל רחוב קדם ביפו.

ללא־הרף ומעוות את פניו בהתאם לבחורות.

זאת ידע, הן נתונות בלחץ עצום. עיני
הקהל בוחנות כל תנועה שלהן ומבקרות
אותה. גם לחץ הזמן והצורך להחליף
תילבושות ללא־הרף, מתיש. ואלה המצטלמות
לתצלומי־פירסומת יודעות היטב
מה גדול המאמץ שבביצוע אינסופי, שוב
ושוב, של הוראות הצלם. ומשה דיין ידע
שתכופות מאד, מעבר לחיוך הקורן מסתתרים
רצונות סותרים לחלוטין: השק
אדיר לקום ולהשליך הכל, לצעוק, לעוות
את הפנים, להשתולל ולפרוק את המתח
העצום.
משה דיין ביקש, הפעם, לראות את
הדוגמניות ולהראותן ב״מערומיהך ה אמיתיים:
הצד הזוהר קצת פחות, זה של
מאחרי-הקלעים. הוא הגדיר את הערב
כ״מסיבת המכוערות״ ,אבל זה לא עזר.
״אתן עובדות עם קהל וצלמים המתישים
אתכן,״ נשא משה דיין את דברו
מעל החדר המואר .״אבל לפעמים, או
בעצם תמיד, יש לכן חשק לזרוק הכל
ולהתחיל להשתולל. לשכוח לרגע את
הופעתכן המרשימה, את היופי והזוהר,
ולעשות פרצוף מכוער — אבל אמיתי —
שיביע כל מה שיש לכן בפנים נגד אלה
המבקשים לראות בכן בובות. משהו, בערך
כמו זה והוא עיווה את פניו, לקול
הצחוק הכללי. אך בקשתו אל היפהפיות
להדגים באופן מעשי את דבריו, נפלו על
אוזניים אטומות. הן אינן רגילות לתת
דרור לתחושותיהן האמיתיות מול עדשות
המצלמה ועיני הקהל.
הצלמים שנכחו במקום, שנדרכו לצלם
את ״הפרצופים המכוערים״ הצפויים— ,
נותרו חסרי־מעש. רק הדוגמנית שלומית
אדו מיכר
נירב_בלטה ביופיה

1! 1 1ד י 1 | 1ק בין היפהפיות הרבות שקישטו את הבית העתיק ביפו, שבו
/ש | 111 1נערכה המסיבה, ויראו בחורות מעטות בלבד שאינן שייכות
לעולם הדוגמנות. דווקא הן לא היססו לעשות פרצוף מצחיק או להוציא לשון מול המצלמה.

שמונה הורשעו ושמונה זונ

בגוור

מישנסי־הוצח שהיו במדינה־ או השונה
הסיד את האחריות על הנאשמים שנעדרו
גסטא פו! יאתד. שופט: אצי !
(/י אתה היטלר! גרינג! פאוסט
שפע ״מהמאות״ אלה ואחרות, שסללו סידרה
של שמות גדולי צוררים־ז־,יהודים בהיסטוריה,
נכלל !בהתפרצות הזעם של סמי
אלקיים ׳נגד אב בית־הדין־המחחי בגצרית,
השופט תייאודור אור. היה זה באחד משיאיו
של המישפט שבו הורשע אלקיים, יחד
עם שלושה מחבריו לכלא, ברצח יפית נגר.
השופט אור קפא במקומו, והורה להרחיק
מייד את אילקיים המתפרע מן האולם. לפני
שעזב את המקום עוד הספיק סמי אלקיים
להצדיע במועל־יד מיול פני השופט ׳ולפלוט,

מחזיקה 400 עמודים, פסק-הידין של 13
נאשמי מיושפט רצח האסיר יפת נגיר. מימינו
ומשמאלו ישיבו השופטים נתן קליע-
ברגר וראובן בן־חודץ, ומסביב ניראה האולם
בבונקר מבוצר בקו בר־לב.
160 שוטרים ואנשי מישמר־הגבול איבט־חיו:את
אולם המישפטים ,׳שחלונותיו נחסמו
בלוחיות־ברזל אטומים. קונצרטינות עבות
שיל תיל דוקרני נמתחו לאורך המסלול,
שביו הובלו הנאשמים ממסוניית־האסירים הסגורה
אל ׳תוך האולם. ארבע דלתות-פלרה
נעולות הייה צריך כל אחד מהנכנסים לעבור
עד שהגיע לאולם .״טכס״ הכנסתם של 13

1 0 1 1בן־נר ערשי 24 הצעיר מבין אלה שהורשעו ברצח יפת נגד. ונשלחו
יייי ״ 1י למאסר עולם, שותה חלב בעת ההפסקה במישיפט. בן־נר בעל פני־הנער,
| ישב בשקט משך כל המישפט וקיבל את גזר דינו בעיניים מלאות דמעות.

1ן|| 11:¥ן ר | 1סמי אלקיים ( )26 מחיפה, שהורשע בשותפות לרצח יפת נגר ונידון
ו ו #1ו נ ^ *י 0על כך למאסר־עולס, עומד מאחרי חומת הסורגים שנבנתה בבית־המישפט
על־מנת למנוע בריחה או התפרעות. באמצע המישפט קם אלקיים ממקומו, וקרא
לעבר השופט תיאודור אור קריאות נאציות, וכשהוצא מהאולם הצדיע במועל־יד.
הס1הרי0 בתוך אולטיהמישפטים הצר יישבו שוטרים,
חלקם חמושים באלות, חלקם בימיבלי
גאד׳מדמיע ׳ואתרים באקדחים. מבחוץ הוקף
הבניין על־יידי חיילי מישמר־הגבול חגורים
חגיורי־קרב ומציויודים ברובי־סער. ארבעה
ג׳יפים ׳שעליהם הורכבו מיקלעים תפסו עמדות
מול הבניין, ולבד מקומץ עיתונאים
׳ונציג אחד ממישפחתו של כל אחד מהנאשמים,
לא הורשה איש להתקרב לתחומי
בניין בית־המישפט.

״איפר, החברה שלי 1״ כתב רובבצ׳יק המזוקן
לאחת הנערות שנכנסו לאיוילס .״לא
נותנים לד, להיכנס, כי ׳אין ליד, אישור״,
לחישה לו ׳בתשובה. ואז, לפתע, פרצה מהו־ימה.
ציון רובבצ׳יק נמוך־היקומה שלף

ל מ רו תהכל —
ס כין ב או ל ם

1^ 117111 ציון רובבצ׳י 27 שהשופטים קבעו שהוא אחד משלושת רעולי־הפניס
1י׳ י * י י * 1שביצעו את גזר־דין המוות נגד יפת, יחד עם חברתו שבגללה ניסה
להתאבד. על־פי עדותו של אחד משלושת המחסלים היה תפקידו של רובבצ׳יק לרוצץ
את גולגולתו של יפת נגר בעזרת מוט־ברזל, שעה שחבריו דקרו אותו בסכינים.
בזעקה מקפיאת־דם :״הייל היטילר !״
אך לא הייתד, זיו הדראמה היחידה באותה
ישיבה גורלית של בית־המישפט בנצרת.
שעה קלה לפני־כן ׳נשלף סכיו־גיליוח, וו־אחד
הנאשמים יניסה לחתוך. את פרק-ידו.
כל הנאשמים באולם היו נתונים להשפעת
סמים, שאותם סיפק להם חובש הכולא ללא-
הרף.
בשעה תשע בבוקר בדיוק נכנס
אב בית־הדין, השופט תיאודור אור, לאולם
המישפטים הישן בנצרת. הוא הניח
על השולחן שלפניו חוברת עבת־כרס ה־הנאשמים
לאולם המישפט ארך יותר מ

3 6 .י״י 1.11..

שעה. קצין־מישטרה שעמד בפתח מכונית־האסירים
קרא בשמיו ישל יכל נאשם בנפרד.
שיני שוטרים חמושים הובילו את האסיר,
הכבול בשלשלאות ברגליו ,׳לעובר התא,
שבו נערך חיפוש מדוקדק יעל גופו. מטרית
החיפוש הייתה ׳למנוע מהנאשמים הכנסת
חפצים שיהיו עלולים לשמש להם כבלי-
נישק.
בתום הבדיקה הוכנס האסיר לאולם והתיישב,
כשהוא מוקף מייד שוטרים. אולם־
המיושפטים חולק לשניים על־ידי מחיצת
סורגי־ברזל: בחלקו האחד ישבו הנאשמים,
ובחלקו האחר השופטים והקהל.

^ ווירה מתוחה שררה באולם ה-
יו מישפטים 120 .הישיבות הקודמות של
ביית-המישפט היו ׳רצופות התפרעויות ותגובות
אלימות, והיה בתר שהכרעת־דין
מחמירה תגרור אחריה התפרצויות של זעם
ואלימות. מייד בתחילת הקריאה מנה ה־
׳שופט אור את שמותיהם של שיבער! מהנאשמים,
שזוכו מכל אשמה (נאשם ושמיני,
יעקב אלפרון, זוכר, כבר ׳בתהילת ה־מישפט)
.שיבער, מאשמים קמו יבזה איחר
זה, נשקו לחבריהם על שיפתיהם ועזבו את
האולם .״ימה עם המי׳שפחיות י הבטיחו׳ לנו
שייתנו להם להיכנס״ ,קרא הנאשם ציון
רובבצ׳יק לעבר השופט, כשזה פנה להמשך
הקראת המיעת־הדין .״׳להכניס את נציגי
המישפחות — ומייד!״ פקד השופט אור.
קומץ של קריובי-מין שפחה הוכנס לאולם,
טיפין־טיפין, אחרי שעבר בדיקה יסודית.
מבטים נוגים של הורים פגשו בעעיהם יה־
׳מושפלות של הנאשמים, שאחדים מהם לא
יכלו להסתיר את די׳מעיותיהם.

כל האסירים ישבו באולם המישפט כבולים.

יצחק קיש (זג) ,שישב בתא אחד עם אלקיים בכלא שאטה ועל־פי
קביעת השופטים היה שותף לכל מהלך תיכנון רצח האסיר יפת נגר.
יצחק קיש הצנום, בעל מיבנה־הגוף העדין והידיים הענוגות, נידון למאסר־עולם.
.יצחק קיש נראה מובל לבית־המישפט דרך מיסדרון מגודר. צילם: שרמה סתר !

> אס׳ ר ׳משם ט 7א 7חיג׳אזי, שיטען כי
החא יאחד משני רעוליי-יהפניים שפרצו לתאו
של ניגר.
חיג׳אזי וואחדים טענו בכיית המיישפט,
שמנהיג רמיבצע ונותן־הסוראות הי!ה סמי
אלקיים ,׳ושהמחסלים ׳בפועל יהיו ציון רוביב־צ׳יק
רבן־נר ערשי. השופטים מתחיו ביקורת
קשה על המישטרה! ,שהחזיקה !במתכוון א!ת
כל עדי-יחתביעה בתא ׳מעצר ׳משותף ובכך
איייפשירה ׳להם, במודע ,׳לתאם את עדויך־
ת״הם. אך חרף ביקורת זו קיבלו חלק ניכר
מאותן עדויות כמהימן, והרשיעו את ידוב!ב-
צ׳יק ובן־נר ברצח יראת יאלקיים בתייכנון
חמיבצע, בחלוקת התפקידים ז׳פטתן היאות
לביצוע הפעולה.
השלושה נידונו למאסיר־עולם. הרביעי
שנידון לסאסריעיולם היה ׳יצחק קיש. השופטים
אומנם ציינו שהוא ילא היה ימן
המבצעים וגם ילא מנותני ההוראות, אך
הגיעו למסקנה שהוא ידע על המזימה ונבח
בעת ה״!תידרוכים״ •שהעביר אלקיים לאסירים
האחרים.
שני נאשמים אחרים, דוב ׳בשירי וציון
עמיאל, הורשעו בסיוע לפשע. שניים נוספים
הורשעו עוד בשלב מוקדם של ה־מישפט.
המישפט
היקר והמסובך ביותר ב תולדות
המדינה, הסתיים. הוצאותיו
הסתכמו בכ־ 15 מיליון לירות. מישיפט זה
ריתק !אליו כ״חות־מישטרה עצומים במשך
יותר משנה, זילמעישז־ גרם כמעט את שיתוקו
המלא ושל מרחב: מיישטרתי שילם.
!מחציית הנאשמים זוכו! ,ולפחות לגבי חלק
מהם ניתן !היה לוותר יעל הגשת האישום
ולהקטין בכך את המעמסה שבניהול מיש־פט
המוני שכזה. התנהיגויתם של האסירים
בעת הדיונים ׳פגעה פגיעה חמורה במעמדה
שיל !מערכת בתי־המישפיט בישראל, אך
מעיל לכל נחשפה התמונה העגומה שיל מצב
בתי־סכלא בישראל, שמרביתם לא ׳יצליחו
לאיכסיון בהמות ׳ושתניאי המחיה בהם יהפכו
והופכים את יווישביהם חיות-אדם.
הרוצחים רעו־לי־הפנים ׳שהדירו באין-
מפריע לתאו של האסיר יפת נגר, לא עשו
זאת על דעת עצמם. הם היו רק ״חיילים״
שביצעו הוראות. הם נכחדו ׳לתפקידם, לא
התנדבו׳ איליו, וביצעו את המעשה ביעוד
״מלכי״ הכלא התבוננו בנעשה מעמדה
בטוחה.
׳בפלא הישראלי לא שולטים שילטונות
הפלא ,׳אילא מנהיגי האסירים. הם !הפוסקים
מי ימיות, מי יחיה, מי ייהנה מיהם של
כבוד, מי יתגורר עם מי בתאים יומי יבצע

המנהיג

סמי אלקייגז, שהשופטים
קבעו כי היה מנהיג
האסירים בכלא שאטה ומתכנן הרצוז,

אטזחים ברצח

סכידגיילוח מתוך מיטפהת ׳שהחזיק כל העת
בידו ,׳ושלא נתגלה בבדיקה המדוקדקת,
וניסה לחתוך את עצמו. ארבעה שוטרים
התנפלו עליו, ואיחד מהם שלף את התער
מידו, אחרי שהספיק לחתוך לעצמו את
!האצבע.
״.׳תביאו יאת התמוה ׳שלי !״ צרח רובבצ׳יק
ושעה שהוביל מן האולם החוצה. שוטר שניכה
להתיז גאז מדמיע יעיל האסיר הימיש־י
׳ושולל, ספג מכה מידי בשיירי. אך לא היה
זה הסכין היחידי. סשהוחזר רובבצ׳יק לאולם,
מאוחר ייוחד, יחד עם חיברתיו, הוא
ירק מפיו סבין־גיילוח נוסף. גם אחד מבין
האסירים שזוכו שלף, אחרי שיצא ׳לחופשי,
סכיו־גילוח מתוך חגורת־מיכנסיו.
והיו מחדלים נוספים. בפסק־דינם
הארוך עמדו השופטים בהרחבה על
תוסר המעש והרשלנות שגילו שילטוניות
כלא שאטה נוכח שילטונם הבלתי־ימיעורער
שיל!מנהיגי האסירים על המתרחש בין החד
מות.
״אווירה של ג׳ונגל וטרור שררה 4 בכולא שאטה,״ קבעו השופטים ,״שוברים
לאנשים ידיים !ורגליים, חותכים אישים,
פוצעים וגם ׳מבצעים מעישי־סדום. במאזן
האימה בין נקמת אנשים בכלא ילבין איימית
הדין סמיידה ׳שלא יעידו, האימה הראשונה
היא השלטת,״ קבעו, בהתייחסם לעדויות
שהביאה התביעה.
״התמונה שהצטיירה ׳לפנינו היא ׳תמונה
קשיח,״ הוסיפו בדייברי ביקורתם נגד שיל-
טונות הכלא .״מסתבר כי לרבים מהאסירים
יש כילי,נשק — בעיקר סכינים. מיקרי
פגיעה ׳וניסיונות פגיעה בכלא, עוברים לרוב
ללא תגובה מתאימה ״שיל הנהלת הכלא,
ולעיתים רביות מבלי ׳שההנהלה מגלה את

האשמים.״ השופטים ציירו אווירה ישל הפק־חות
!ולא-איכפתי׳ות מצד סוהרים וקצינים
של ישירות בתי־הסוהר.
לא היה כל חדש במציאות שציירו
השופטים. החידוש היה ורק בגושפנקה החוקית
שהם יד,יקבו לעובדות שעליהן מתרי עים
הכיל מזה שנים.
האסיר יפת נגר נרצה ביוני .1976 שלו־שד,
אנשים ריעולי־פנים חדריו לתאו בכלא
שיעד, שיישן במיטתו. אחד !מהם חבט בראשו
ם מוט־ברזל, שני האחרים חתכו את גופו
יורקת אותו לעוניי חבריו־לתא. איותה שעוד,
גייסו אסירים אחרים קטטה בחדר־האוכל
שיל הכלא !ונעלו את דלתותיו. הסוהרים
בלעו את הפיתיון ,׳וריכזו את ׳מאמציהם
סביב פריצת דלת חדר־האוכל, שעה שיפת
נגר שבב מתבוסס בדמו.
נגר ׳נחשב עיל־ידי האסירים כמשתף-
פעולה וכמלשין. הוא הופיע כעד מטעם
התביעה בשני מישפטים פליליים, ומאז חי
בפחד מתמיד מפני חיסול אפשרי. דבר זה
היה ידוע היטב לשילטונות שירות בתי־הסוהר.
הם שיכנו את נגר בתאי-הפרדה
בכלא כפר־יונה, שם שירה תקופה מסויי־מת,
ואהיתכר בכלא שאטה. אך ובשיני.בתיי־הכלא
הצליחו אסירים לפגוע סו, ואמצעי
הזהירות של שילטוניות הכלא הוכיחו עצמם
כבילתי־מסיפיקים.

את הוראותיהם.
באדישותם ובהשלמתם עם מצב זה, חפמ
למעשה הסוהרים לאשמים ברצח יפת
נגר, כמעט כמו האסירים.

עפר קיד

מאסר ״ עו ל ם
כ פו ל־ ארבעה
ך! מהילד המישפט העידו אסירים אחדים,
שטעינו כי היו ׳שותפים לפשע.
חלקם הופיעו במעמד שיל ׳עדי־סדונה!ונעלמו
מהארץ ׳מייד אחרי המישפט. עד־המפתח

סכין סמוי

שולף מחגורתו ציון סירי אחרי זיכויו במישפט הרצח. חרף הבד׳
קות הקפדניות הוברחו סכינים לתוך אולס־המישפטים, ואחד
הנאשמים ניסה להתאבד בתננר־גילוח. ליד סירי נראית חברתו שהוכנסה לניידת.

במדינה
חוק
רחמ׳ ם ואחוזי
בגין וגלאס בעד
ברק ותמיר ;:ד.
מה יהיה גורל
החנינה הכללית ז

הרעיון ריחף בחלל האוויר זמן רב.
לא היה לו תומך נלהב יותר מאשר
מנחם בגין. מתן חנינה כללית ביום-
העצמאות דד 30 של המדינה היה׳ מעניק
לחג ממד דרמתי.
במישטרים רבים נהוג לתת חנינה כללית
כאשר שליט חדש עולה לשילטון,
או כאשר המדינה נוחלת ניצחון גדול
במילחמה. בארץ חל מהפך מדיני בשנה
ה־ 29 לקיום המדינה, והחנינה הכללית
לרגל יום־השנה ה־ 30 יכלה, לדעת בגין,
לציין גם מאורע זה בצורה הומאנית ונד
אירה־עיניים.
אולם כמו רעיונות רבים של מנחם בגין,
גם זה דהה במהירות.
־ 807 חוז רי ב. בראש המתנגדים התייצבה
אישיות רבת־מישקל: היועץ ה־מישפטי
לממשלה, אהרון ברק, שיוקרתו
עולה בהתמדה.
ברק הסתמך על סטטיסטיקה של תוצאות
החנינה הכימעט־כללית הקודמת, ש ניתנה
אחרי מילחמת ששת־הימים. סטטיסטיקה
זו הוכיחה כי כ־ס 807 מן המשוחררים
חזרו לכלא תוך שלוש שנים,
בעיקבות ביצוע ׳עבירות חדשות.
דעתו של ברק מצאה תומך נלהב בשר־המישפטים,
שמואל תמיר. תמיר אינו מח בב
את ברק ומקנא בו, אך במיקרה זה
מצא לנכון לתמוך בו. ייתכן שאחת הסיבות
היתד, נעוצה בעובדה כי מנחם בגין,
שנוא־נפשו של תמיר, תומך בחנינה.
5070 חוז רי ם. התנגדותו של ברק
לחנינה מובנת. ברק מנצח על מנגנון
התביעה הכללית, הכורע גם היום תחת
נטל עבודתו. אם יגדל מיספר התיקים
החדשים, בעיקבות שיחרור עבריינים ש יבצעו
עבירות חדשות, יטיל הדבר מעמס
נוסף על אנשיו.
בראש המחנה הנגדי התייצבה אישיות,
שגם היא צוברת יוקרה בהתמדה. זהו
חבר־הכנסת הצעיר דויד גלאס, איש ה־מפד״ל,
יו״ר ועדת החוקה־חוק־ומישפט
עורד־דיו בעל השקפות ליברליות.
גלאם גילה סטטיסטיקה מוסמכת, הסד
תרת את זו של היועץ המישפטי. מומחה
אובייקטיבי, שערך מחקר מטעם האוניברסיטה,
קבע כי רק >?ל 50 מן העבריינים
ששוחררו בחנינה הכללית האחרונה חזרו
לכלא תוך שלוש שנים. משמע: כמחצית
המשוחררים חזרו למוטב

משפחות אסירים

ארבעה פצועים ושמונה עצורים

אם של אסיר

״כואב להם גס בלי המכות״

בן של אסיר

״אני רוצה את אבא״

ההבדל בין ),ל 50ל־> 807 הוא משמעותי
ביותר. גלאס החליט ליזום פעולה פרלמנטרית
כדי לבצע חנינה מרחיקת־לכת.
״׳שירדת״כצה״ל תמיר נשאר איתן
בדעתו. הוא הורה להתחיל במיון האסירים,
כדי לקבוע מי זכאי לחנינה על־פי אמות-
מידה קפדניות. ברור כי מיספר הנחונים
יהיה מצומצם ביותר, וכי הדבר לא יתק רב
לממדים של חנינה כללית.
פרט פיקאנטי: תמיר, שלא שירת מעולם
בצה״ל, אף שהיה בן 25 במילהמת־העצמאות,
קבע שיש לקחת בחשבון את
שירותו הצבאי של האסיר, בעת הדיון
על זכותו לחנינה.
גלאס וחבריו לא התייאשו, מתכוננים
לפתח פעילות רחבה למען חנינה כימעט־כללית.

הפגנות אסירי
ציון
גסינתו של ראש־ הממשלה
מהבטחתו לחון אסירים
הולידה הפכ3ה אלימה ליד ביתו

מוטי בן התשע עמד על המשאית שהוסבה
כבמה, כשהוא מוצץ אצבע ואינו
מבין מה פשר המהומה סביבו. על חזהו
היה תלוי שלט כתוב בצבע :״אני רוצה
את אבא שלי!״ ממול, על גג אחד הבתים
המקיפים את כיכר מנורה בירושלים,
עמד איש מישטרה לבוש אזרחית וצילם
ויראו
את כל באי ההפגנה במצלמת
משוכללת. אחר-כך אפשר יהיה ללכת ל
בתי
המפגינים — אם יוחלט על בך במטה
המישטרה — לעצור אותם או סתם לאיים.
דן סממה, כתב הטלוויזיה, רטן בקול :״לטלוויזיה
אין מצלמות משוכללות כאלה,
אבל למישטרה יש.״
״בגין בוגד!״ שרה, אשר סירבה
להזדהות בשמה המלא, אשת אסיר השפוט
לשנים רבות, קראה טכסט מוכן
ברמקול, ביקשה את ״מר בגין״ לשקול
מחדש את ביטול החנינה לאסירים (ראה
לעיל) .מני כהן, עוזרו של ח״ב צ׳ארלי
ביטון, איש הפנתרים אשר בחד״ש, חטף
ממנה את הרמקול וקרא :״בגין בוגד !״
כ־ 500 איש שרכו דרכם ביום הרביעי

האחרון לעבר כיכר הדווידקה ברהוב יפו
בירושלים. הם באו להפגין נגד ביטול
הבטחתו של ראש־הממשלה בדבר חנינה
לאסירים, לכבוד עליית הליכוד לשילטון
ו־ 30 שנות המדינה. בכיכר הדווידקה היה
מי שהודיע, שהמישטרה העבירה את ההפגנה
לכיכר מנורה, לא הרחק מבניין
הכנסת הישנה בירושלים. בדרך, בין ה־דווידקה
למנורה, נשרו כ־ 200 מפגינים .
היו ביניהם קרובי אסירים, פג תרים,
מפגינים מיקצועיים, אנשי השמאל הקיצוני
ופעילות התנועה לשיחרור האשה,
שחילקו כרוזים בעד התרת הפלות חופשיות.
היו שנאמו, היו שצעקו לתוך המיקרופון,
היו שעמדו והיו שישבו על
הארץ. הקהל היה שקט — עד לסיומה
הרשמי של ההפגנה. אז קראה שרה למפגינים
לצעוד לכיוון ביתו של ראש־הממשלה,
ברחוב בלפור. מפקד מרחב
ירושלים, תת־ניצב בן־אליהו, שפיקח על
השוטרים ששמרו על המפגינים, מיהר לעבר
מכוניתו. הוא הזעיק באלחוט כוחות
מישטרה ומישמר־הגבול אל ביתו של
ראש־הממשלה. לאחר עשר דקות הליכה
הגיעו לרחוב בלפור כ־ 200 מפגינים. היו *
אלה מפגינים שהיה באמת איכפת להם,
רובם בני מישפחות אסירים.
אז החלה המהומה הגדולה. שוטרים הת נפלו
על אשה כבת ,50 אם אסיר, חבטו
בה באלותיהם כאשר היתה שכובה על
הארץ. היה זה אות למפגינים ולאנשי ה־מישטרה:
אלה הסתערו על אלה ואלה
חבטו באלה. הקציר: ארבעה פצועים —
י אחד עד זוב דם ואחת מעולפת — ושמונה
עצורים. דווקא שוטרי מישמר־הגבול,
שהיוו את הקו השני של ההגנה על בית
ראש־הממשלה.,הוכיחו התאפקות :״מדוע
אנחנו צריכים להרביץ להם?״ שאל אחד
מהם את מפקד כוח המישטרה במקום.
״כואב להם המצב גם בלי המכות שלנו!״
אולם אלות המישטרה לא יכלו למפגינים.
לניצב אריה איבצן, מפקד המרחב
הדרומי, שהגיע בשלב מסויים לזירת ה התגוששות,
היה ברור פי אי-אפשר לפזר
את המפגינים רק בכוח המכות. לאחר
משא־ומתן עם המפגינים הבטיח איבצן
לשחרר את כל העצורים ולדאוג לסידור
פגישה בין משלחת המישפחות לבין בגין.
ה עו ל ם הז ה 2124

נר אוספים תרומות באמריקה ( )3
^ תחילת 15*76 חתמה אגודת הידידים
של אוניברסיטת תל־אביב על
הסכם עם מכס ווב מלוס־אנג׳לס, בעיקבות
ההסכם פורסם בהבלטה רבה כי ווב תרם
מיליון דולר לאגודת הידידים.
כעבור שנה בדיוק בוטלה התרומה ב־צינעה.
פרשת התרומה חושפת קשר להונאה
של ווב ואגודת הידידים.
כיצד ניתנה תרומה זו?
ווב הסכים לבטח את חייו במיליון דולר,
לטובת אגודת הידידים. יש הרבה מיקרים
כאלה ומגביות רבות פיתחו מערכת מורכבת
של חוזים עם תורמי צוואות או בי-
טוחי־חיים. אולם ההסכם עם ווב היה
יוצא־דופן לחלוטין. שכן, כאשר תורם
נותן את פוליסת־הביטוח שלו כתרומה,
ברור ומובן מאליו כי הוא צריך לשלם
את הפרמיות השנתיות. ברור ומובן, שכן
אחרת אין זו תרומה כלל, ואין הוא נותן
דבר, שהרי אסור לגוף העוסק באיסוף
תרומות להוציא את הכספים שאסף אלא

לאגודה איגרות מילווה־הפיתוח בסך 20
אלף דולר, קיבל זיכוי על מתת זה כתרומה,
שאותה ניכה מהכנסתו החייבת
במס. האגודה שילמה מכסף זה את ה פרמיה
בשנה הראשונה.
כך נעשתה קנוניה משולשת: התשלום
תמורת הפרמיה נעשה למעשה על־ידי
רישום כוזב של מתן תעודות מילווה־הפי־תוח
כתרומה למטרות חינוך. הסכם זה
געשה בהשפעת ידידו של ווב, ויקטור
קרטר, שהיה אז מראשי האגודה, כאשר
היושב־ראש החדש של האגודה ,״באדי״
סטרליץ, אישר אותו. בשנה השניה, שבה
היה צריך לעשות את הסדר הונאת־הפרמיה,
נכתב כבר דו״ח רואי־החשבון
לוב־טרופר, שמתח ביקורת חריפה על
תשלומים שלא למטרות הנקובות בחוק.
האגודה ביטלה את ההסכם עם ווב והפסידה
את הפרמיה ששילמה.
דרך אגב, כיוון שהפרמיה ששילמה ה אגודה
היתה לזכותו של ווב, לא היסס
נניסרור החישה ודד הרודאו
נשיא כן־שחר

הלוואה או תרומה?

למטרות חינוך, תרבות וכיוצא באלה, ב־מיסגרת
אוניברסיטאית. מובן שאסור לאגודה
כזו לממן תשלומי ביטוחי־חיים
לאחרים.
במיקרו• של ווב לא היססה אגודת
הידידים לשלם את הפרמיה השנ תית,
שהגיעה ל־ 15.2אלף דולר לשנה.
מדוע הסכימה האגודה לשלם? ווב תרם

ווב ללוות מחברת־הביטוח חזרה את
מרבית הפרמיה, כמקובל גם בישראל, שכן
ניתן׳ ללוות מחברות ביטוח הלוואות
נוחות בגובה י הפרמיה השנתית.
כך*הרוויח ווב על חשבון האגודה רווח
כפול ומשולש: זכה בפירסום על מתן
תרומה של מיליון דולר, שלא היתה ולא
נבראה ; הפרמיה השנתית ששילם נוכתה

כתרומה לצרכי מס, ועוד קיבל חזרה את
הפרמיה כהלוואה.

רשה תמוהה עוד יותר היא הת־
—1רומה של האחים נתן ודויד שאפל.
ב־ 14 בפברואר 1973 העבירה אגודת
הידידים לאוניברסיטת תל־אביב העברה
בנקאית של 300 אלף דולר, שקיבלה כתרומה
מן האחים שאפל. בספטמבר אותה
שנה כתבה מנהלת מישרד אגודת הידלדים
בלוס־אנג׳לס, דוריס יאנג, מיכתב אל האחים
שאפל, ציינה כי בספרי האגודה, ש סוכמו
עתה על-ידי רואי־החשבון מופיעה
תרומתם בסך 300 אלף דולר, והזמינה
אותם לכנס חגיגי של האגודה, שבו נאם
השגריר שימחה דיניץ.
והנה, בדו״ח הכספי של האגודה שהוכן
על-ידי לוב־טרופר ב־ 30 בספטמבר ,1976
כתוב כי התרומה של האחים שאפל היא
105 אלף דולר בילבד. היכן נעלמו 195
אלף דולרים נוספים, שהועברו העברה
בנקאית בשנת 1 1973 כיצד הפכה תרומה,
של 300 אלף דולר, שניתנה בפועל, לתרומה
של 105 אלף דולר? האם החזירה
האגודה לשאפלים את מרבית תרומתם?
על כל השאלות הללו לא יכול היה
מנכ״ל האוניברסיטה, אמנון גולן׳ להשיב.
הוא הפנה אותי אל האגודה. סגן הנשיא
של האגודה, שפוטר לאחרונה בלחץ האוניברסיטה,
צבי אלמוג, החוויר כשפניתי
אליו בנושא זה, וביקש כי אפסיק לשאול,
שכן הדבר ימוטט את כל האגודה.
מה מאחרי התרומה שהצטמקה? האם
יתכן שהאגודה נותנת אישורים כוזבים
על תרומות, בכך שהיא מצהירה כי ניתן
סכום גדול מן הסכום שניתן בפועל?
האם נתנה האגודה אישור לאחים שאפל
כי תרמו 300 אלף דולר, למרות שלא
נתנו אף את מחצית הסכום? אם לא נתנה,
לשם מה העבירה בהעברה בנקאית את
הסכום של 300 אלף דולר, שלכאורה הם
תרמו? מיסמכי העברה כאלה דרושים
כהוכחה למס־ההכנסה האמריקאי, כי אכן
התרומה ניתנה והועברה. בספרי האוניברסיטה
רשומים 300 אלף דולר, שנכנסו
בשנת 1973 מן האחים שאפל, בעוד שעד
סוף 1976 הם נתנו רק 105 אלף דולר.
מהיכן כוסו שאר הדולרים? האם ניתן
לתת אמון בספרי האוניברסיטה והאגודה,
אם נעשים בהם תרגילים כאלה?

במיכתב של אגודת הידידים בלוס־אנג׳לס
אל המרכז בניו־יורק, מסוף אוגוסט
,1976 חודש לפני המאזן שבו רשומה
תרומה של האחים שאפל בסך 105
אלף דולר, נמסר כי ויקטור קרטר הודיע
שהאחים שאפל חייבים 105 אלף דולר,
כנגד הקמת כיסא אחד (קתדרה) על שם
הוריהם. תחילה סברו באגודה כי יתרמו
שני כיסאות, אולם השאפלים החליטו על
כיסא אחד. המיכתב מסר כי הם העבירו
עתה 2500 מניות של החברה שלהם, שיקטינו
את החוב ב־ 35 אלף דולר.
פרשת שאפל מעלה חשדות כבדים בדבר
הדרך שבה משיגים תרומות, ובדבר
מהימנות הרשימות בספרי האוניברסיטה
ואגודת הידידים.

מ( דשה לא פחות מיסתורית היא הי
רומה בת מיליון דולר, שהתבקשה
האגודה לתרום לבית וולפסון.
ב־ 18 באוגוסט 1977 דנה הנהלת אגודת
הידידים בבקשת נשיא אוניברסיטת תל־אביב,
הפרופסור חיים בן־שחר להמציא
מיליון דולר לאוניברסיטה, כדי שתוכל
לפרוע הלוואה בסכום זה, שהיא לקחה
כדי להשלים את בית־וולפסון. סגן יו״ר
האגודה, רוברט הכט, יעץ שלא להיענות
לבקשה, כיוון שלא האגודה תרמה להקמת
הבית, ולכן לא יהיה זה נכון מצידה להח זיר
הלוואות של בית זה. למרות התנגדותו
הוחלט להיענות לבקשה, ולאסוף
תוך עשר שנים מיליון דולר למטרה ה מבוקשת.
במיכתב ששלח צבי אלמוג לפני
כמה חודשים לראשי האוניברסיטה ו־חבר״הנאמנים,
הוא טען כי הסכמת האגודה
לאסוף תרומה זו במשך עשר שנים
הוצגה לפני המועצה להשכלה גבוהה
בישראל בערבות לקבלת ההלוואה של
מיליון דולר.
מנכ״ל האוניברסיטה, אמנון גולן, אמר
כי האוניברסיטה קיבלה מממשלת ישראל
ערבות לביטוח־הצמדה להלוואה האמו רה,
בת 10 מיליון לירות, שהיתה מיליון
דולר בזמנו. ההלוואה נועדה למימון ביניים
של בית וולפסון. בבית הושקעו עד
כה 40 מיליון לירות. שר־האוצר, פינחס
ספיר, התחייב בשעתו כי המדינה תממן
את מחצית עלות הבית במיסגרת הסכם-
המאטש (הסדר שהיה קיים עד לפני כמה
(המשך בעמוד )42

0 1הג 1ר ל של גאולה
(המשך מעמוד )31
המונח ״׳התנחלות״ מתאים יותר מאשר
״התיישבות״.
אך אין כאן עניין בלשני. רפול מעניק
כאן תמיכה מוחלטת להתנחלות בשטחים
הכבושים, תוך טיעון אידיאולוגי מובהק —
והדבר מוכיח את הציביון האידיאולוגי, ה־לאומני־דתני,
של ההצהרה על• כל חלקיה.

אלעזר ושות׳ פרסומאים

^ ין צורך להתווכח על תוכן דבריו
י * של רפול מבחינה צבאית או פוליטית.
מבחינה צבאית, די לומר כי הוגה־דעות
צבאי כמו ישראל טל, שאינו צריך להתבייש
גם מול פני ענק אינטלקטואלי כמו
רפול, הביע דיעה נחרצת שניתן להגן על
המדינה גם מתוך גבולות ה־ 4ביוני .1967
הגנרלים חלוקים ביניהם בנושא זה בדיוק
כמו הרופאים ומצחצחי־הנעליים, והטיעון
הצבאי לא בא אלא להעניק מכובדות ״ביטחונית״
לעניינים שבאמונה.
גם מבחינה פוליטית אין מה להתווכח
עם רפול. דעתו אינה שונה מזו של רבבות
חסידים אחרים של ארץ־ישראל השלמה,
והוא לא הוסיף לה דבר חדש.

החידוש היחידי הוא כעצם התופעה
שכראש צה״ל עומד עתה
אדם הדוגל בדיעותיה של: אולה
כהן, והמכטא אותן כפה מלא.
לא במיקרה זכה רפול בברכה מידי
נביאת ההיסטריה הלאומנית. הוא ראוי לה.
לתופעה זו יש שלוש השלכות :

במדינה
(המשך מעמוד )29
ניסטים באו ממצריים, תוך הבעה אילמת
של חרטה על כך שקוריאל וחבריו גורשו
מן המיפלגה הקומוניסטית המצרית בימי
שילטונו של עבד־אל־נאצר, ביגלל תמיכתם
בשלום עם ישראל. אחד מראשי
המחתרת של הפל״ן האלג׳ירי בצרפת העלה
על נס את גבורתו של קוריאל, שניהל
את פעולות ההסברה והשיכנוע של המחתרת
בימים האכזריים של הדיכוי הצרפתי.
המילה החוזרת בכל ההספדים היתה
״יהודי״ .איש לא שכח להזכיר את מוצאו
של האינטלקטואל הלוחם, שקרא לעם המצרי
בנובמבר 1947 לקבל את החלטת
האו״ם על ארץ־ישראל, ושלא סטה מאז
אף יום אחד מדעתו כי על העם הישראלי
והעם הפלסטיני לחיות זה בצד זה בשתי
מדינות עצמאיות ידידותיות, תוך הכרה
הדדית — כפי שנאמר במיסמך־הספד
שחובר במשותף על-ידי חבריו.
בין דברי־ההספד, שנקראו בפי העיתונאי
הצרפתי הנודע ז׳אן לאקוטור, היתר.
גם הודעה שמסר אורי אבנרי בשם המועצה
הישראלית למען שלום ישואלי־פלם־
סיני.

וזו לשונה:.

היום, יום־העצמאות ה־ 30 של מדינת
ישראל, עומדים אנו על קיברו הרענן של
אנרי קוריאל, אדם שעשה יותר למען
השלום, ועל כן גם למען העם הישראלי

• יש לנו עתה רמטכ״ל פוליטי,
המתערב כגלוי כוויכוח הפוליטי
המפלג את המדינה.
אין הוא עושה זאת בשם דיעה הממוקמת
במרכז הקשת — וזה היה רע — אלא בשם
השקפה השייכת לקצה הימני־הימני.

• הפוליטיזציה הנמייה הזאת
של צה״ל, באישורו שד מנחם כגין,
עלולה לכרות תהום כין צה״ל וכין
חלק חשוב של העם והלוחמים.
צה״ל הוא צבא־מילואים. איש כמו רפול
היה עלול להיות מסוכן גם במדינה שיש
לה צבא שכולו מיקצועי וסדיר. אך גנרל
כזה בארץ שמרבית חייליה הם אנשי-
מילואים, השייכים לכל המחנות הפוליטיים
והרעיוניים, הוא תופעה מסוכנת שבעתיים.

• דכרי רפול, שזכו כגיבוי
מפורש מצד הממשלה, נתקבלו כעולם
הערכי כולו כהצהרה מדינית
מוסמכת של ישראל.

• כיצד זכה הליכוד במערכת הבחירות?
• איך מוכריס לציבור מוע מד לראש־ממשלה?
חלקם

נערי

הפרסומת

ומקצועני

הטלוויזיה בהצלחת הליכוד בבחירות?

הבשורה שבה לערבים: ישראל לא תח זיר
לעולם את הגדה המערבית ורמת־ד,גולן.
משמע: יוזמת אל־סאדאת מתה, וכל
תיקווה נוספת היא אשלייה או תרמית.

המסקנה: על הערכים להערך
למילחמה הכאה. רב־אלוף רפאל
איתן יזכה לפקד על צה״ל כמיל־תמה
הכאה.

• מה התחולל בצמרת הליכוד כשמנחם בגין אושפז

דבסו!

• כיצד הוכן העימות המפורסם בטלוויזיה בין בגין

ף ש רק די״ד אחת למניעת שלוש התוצאות
האלה, בעוד מועד:

במערכת הבחירות, ומי האנשים שהיו מופקדים

תהיינה מעלותיו של האיש כחייל מיק-
צועי כאשר תהיינה — הרמטכ״ל אינו מם-
כף, וגם לא מח״ט. זהו תפקיד המחייב
כושר חינוכי ושיקול פוליטי.

בבית־חולים?
לפרס?
• מה ניסה הליכוד להסתיר ומה רצה להבליט
על המלאכה?

את התשובות ה!מדתקות לכל השאלות הללו
תמצא בספר

מכירת הליכוד
מאת

אלכםאנס קי
הוצאת זמורה, ביתן, מודן
להשיג בכל חנויות הספרים
הפצה ״גד״ ,יד חרוצים ,7טל 37056 .

על שר־הביטחון לתכוע מן הממשלה
להעכיר את רפאל איתן
מתפקיד הרמטכ״ל.

משתי הבחינות, אין רפול מתאים
לתפקיד.

ראיון זה, המצטרף לדברים שהשמיע לא
מכבד באוזני העיתונאים על הצורך לגנוז
כל ידיעה שיש בה כדי ״לשמח את ה ערבים״
,מגלים פיזיוגנומיה של קצין ש אינו
מתאים לפקד על צה״ל — אלא אם
כן חדל צה״ל להיות אותו צבא דמוקרטי,
עממי ולא-פוליטי שהקמנו בתש״ח.
הגיבוי הממשלתי לדברים היא שע-
רוריה. ההסתייגות הקלה של וייצמן
(״הייתי מתבטא אחרת״) אינה מספיקה.
לפני כמה ימים העביר שר־הביטחון מ תפקידו
את דויד הגואל, מפקד הגדה,
בעוון מעשה הנופל לאין שיעור ממעשהו
של רפול, מבחינת הנזק הטמון בו למדינה.

מי שהיה די אמיץ כדי לנהוג
כך כלפי תת־אדוף, מן הראוי שיהיה
לו אומץ־הלב לנהוג כד כלפי
רב־אלוף.
עליו לעשות זאת קבל עם ועולם, במעשה
הפגנתי ׳וחינוכי מטהר.

יש לפטר את הרמטכ״ל לאלתר.

דוכר לכיא
אסור לצלם !
והעמים הערביים, מאשר כל משמיציו
ורודפיו גם יחד.
לפני 30 שנה, בימי המילחמה שבה קמה ז1
מדינת־ישראל, אירגנו אנרי קוריאל וידי דיו
במצריים הפגנות למען השלום. מאז
לא פסק מלפעול כדי לשים קץ לסיכסוך
הטראגי בין ישראל והעולם הערבי, ובמיוחד
בין ישראל והעם הפלסטיני. הוא פעל
בלי לאות, מבלי להבליט את עצמו, מבלי
לצפות לתודה ומבלי לקבלה. הוא מילא
תפקיד מרכזי ביצירת התנאים לפגישה
ההיסטורית הראשונה בין כוחות־השלום
בישראל ונציגי אש״ף.
אלה מאיתניו, שהכירוהו במשך תקופה
ארוכה, למדו לא רק להעריצו, אלא גם
לאהבו. כיום אנחנו מבכים אותו.
הדרך אל השלום זרועה בקבריהם של
לוחמי השלום.
הלוחמים למען סיום שפיכת־הדמים
משלמים בדמם.
הלוחמים למען ניצחון החיים, נגד שיל-
טון המוות, מקריבים את חייהם.
אנרי קוריאל ייזכר בישראל, כמו באר צות
אחרות רבות. כאשר יקום השלום —
והוא קום יקום — ייקראו בישראל רחובות
על שמו. שמו של אנרי קוריאל ייחרת
בתולדות ישראל, כשמו של אדם גדול
ויהודי אמיתי, שמסר את חייו על מיזבח
השלום.
מנונון בחידה 711101

הנשיא המיועד
כהר כראש-דישכתו —
והשר קפץ על המציאה
אחד הסודות השמורים ביותר במדינת
ישראל בשבוע האחרון היה בחירתו של
ה עו ל ם הז ה 2124

יצחק אגסי כראש הלישכה ודוברו של
נשיא המדינה החדש יצחק נבון. אולם
את מעטה הסודיות לא הטיל נבון, אלא
דווקא הבוס הקודם של אגסי, שר הפנים
והמישטרה הד״ר יוסף בורג.

כאשר טילפן יצחק נבון אל מנכ״ל
מישרד הפנים, הד״ר חיים קוברסקי, ושאל
אם יסכים בורג לוותר על שירותיו של
אגסי כדוברו לטובת לישכת הנשיא, לא
היה אדם שמח יותר מקוברסקי, מלבד
השר עצמו. מאז מונה בורג כשר־הפנים,
הוא לא ידע איך להיפטר משירותיו של
דובר המישרד. אגסי, המשרת במישרד־הפנים
כתריסר שנים, מאז תקופתו של
חיים משה שפירא המנוח, היה לדעת בורג
דובר גרוע שעסק במרבית הזמן בחתירה
נגדו, תוך שהוא מגלה אהדה לחוגי הצעירים
של שר־החינוו־והתרבות, זבולון
המר.
״אני אוסר!״ גם קוברסקי לא היה
מרוצה מאגסי. במסיבת־העיתונאים, שנערכה
עם פירסום דו״ח ועדת־שימרון,
התלונן בורג כי העיתונאים אינם מפרסמים
דברים חיוביים הקשורים במישרדו.
קרא לעברו אחד העיתונאים :״אז תחליף
את הדובר שלך, כי אף אחד לא יודע על
דברים חיוביים!״ קוברסקי לא יכול היה
להתאפק ומחא כפיים למישמע הערת העיתונאי.
נבון
הכיר את אגסי עוד מהתקופה ש בה
היו שכנים. קוברסקי, ראה בבקשת
נבון הזדמנות־פז להיפטר מאגסי, הילל ו שיבח
את תכונותיו של הדובר בפני ה נשיא
המיועד. כן הורד, לשמור בסוד את
דבר המינוי החדש׳ כדי ״שלא יהיה מי
שיספר לנבון את האמת על אגסי.״
עוד לפני שסוכמה ה״עיסקה״ עם נבון,
כבר מינו בורג וקוברסקי את הדובר החדש
של מישרד הפנים: יחזקאל לביא, מי
שהשכיל לשרת בנאמנות שני אדונים,
כשהוא משמש: כעוזר אישי גם לבורג וגם
לקוברסקי. אך כבר צעדו הראשון של
הדובר החדש העיד על גישתו לעיתונות,
כאשר צילמה אותו השבוע כתבת העולם
הזה בוועידת המפד״ל, הוא צעק לעברה י
״אני אוסר עליך לצלם אותי. לטובתך
— שהתמונה לא תופיע.״

אי שי ם
האידיאליסט הר>תלו1נץ

מוז פגי המוות
מתגלה אוסיו ש?
ארס. קובה דיפתין
זכה בעיטור הגבורה
על דוכן־הנואמים של הוועד־הפועל של
ההסתדרות עמד גבר ממושקף, כסוף־
שיער, ואמר דברים בוטים, בהתלהבות של
צעיר. מאות חברי הוועד־הפועל הקשיבו
בדריכות, אף שלא קל היה להבין את
הדברים. כי יעקוב ריפתין בן ה־ ,71 נציג
הסיעה הזעירה של ברית־השמאל־הציוני־הסוציאליסטי,
דיבר בקול צרוד מוזר.
״קובה״ ריפתין ידע מה קרה לקולו.
גם מאזיניו ידעו, והוא ידע כי מאזיניו
ידעו. הוא חלה בסרטן הגרון.
פועל בבית־ חרושת. זה היה לפני
שנתיים. קובה ידע כי ימיו ספורים, אם
כי לא יכול היה לדעת כמה זמן נותר
לו לחיות.
מול פני המוות מתגלה אופיו האמיתי
של האדם. כמו משה שרת, בשעתו, שלקה
באותה מחלה עצמה, עמד קובה ריפתין
במיבחן זה כחייל הראוי לעיטור־הגבורה
הגבוה ביותר.
הוא דיבר על מחלתו בחופשיות והתלוצץ
עליה, כפי שהתלוצץ על כל דבר
שבעולם. ההומור שלו היה קליל, בלתי-
פוגע, ושימש לו הסוואה לאידיאליזם נערי,
שלא נטש אותו גם כאשר עבר את
גיל ה־.70
אף שהיה נציג אחת הסיעות הקיצוניות
ביותר בוועד־הפועל, היה, בלי ספק, החבר
הפופולרי ביותר בו. עוד לפני שחלה,
לא היה איש במוסד שלא כיבד אותו. כי
ריפתין היה, אולי, היחידי מבין מאות
חברי הוועד הפועל שבא ממקום־עבודה.
שלושה ימים בשבוע עבד כפועל בממד
על לחידוש צמיגים בקיבוצו, עין־שמר,
ועסק רק בשאר ארבעת הימים בשבוע בפעילות
פוליטית. הוא המשיך בכך עד
שנאלץ לנטוש את העבודה, בגבור המחלה.
גם את חברותו בוועד־הפועל לא נטש,
כל עוד יכול היה לדבר איכשהו בקול

קוכה ריפתין
אחרון המוהיקנים
צרוד. כאשר לא היה מסוגל גם לכך,
התפטר בשקט.
ועדהא. באירגון ההגנה היה ריפתין
ראש ועדת־איכס המיסתורית, שהיתר, אחראית
לשירותי המודיעין והביטחון של
הצבא המחתרתי. לאחר מכן, כחבר הכנ סת,
עמד במשך כמד, תקופות־כהונה בראש
ועדת־הפנים, שעסקה בענייני מיש־טרה.
אולם בהשקפתו היה ונשאר שמאלי.
בראשית שנות ד 50 כאשר קם הפלג
השמאלי במפ״ם, היו מנהיגיו קובה ריפ-
תין ומשה סנה. סנה פרש והצטרף ל־מק״י.
ריפתין נשאר, כשהוא ממשיך להטיף
למגמה שמאלית שנקראה על שמו,
״ריפתיניזם״ .מנהיגי המיפלגה גינו ובודדו
אותו. אך ריפתין נטש את מפ״ם רק
אחרי מילחמת ששת־הימים, כאשר היה
נדמה לו שמפ״ם משתתפת בהתדרדרות
הכללית לעבר הסיפוחיזם ור,התנוונות הסוציאלית.
בשתי
מערכות־בחירות להסתדרות זכה
בין רבע ומחצית האחוז של הקולות, דבר

שאיפשר לו להרים את קולו בוועד־הפועל
— כל עוד היה לו קול.
״הוא היה מתלוצץ״ .כאשר נוצח,
השבוע, במאבק הממושך עם מלאך־המוות,
לא זכר איש אלא את ריפתין שופע־החיים,
בעל העיניים הכחולות הנוצצות.
אישיותו השתקפה בהרכב הציבור שהלך
אחרי ארונו לבית־ד,קברות של עין-
שמר. היו שם מאיר יערי ויעקוב חזן
הקשישים, שנאבקו עימו במשך 25 שנים,
ידח עם כל צמרת מפ״ם. הופיע דויד הכהן׳
איש־מפא״י הוותיק, לצד תופיק טובי
וצמרת רק״ח. מאיר פעיל ואלכס מסים,
מראשי של״י, עמדו לצד אישים ימניים,
שבאו גם הם לחלוק כבוד אחרון לאדם
שהטיף בשנים האחרונות לחידוש היחסים
בין ישראל ובריודהמועצות.
הכל היה עצוב ורציני .״חבל שקובה
איננו כאן,״ אמר אחד הנוכחים בקול
נמוך ,״הוא, לפחות, היה מתלוצץ.״
״הוא האחרון,״ אמר אחר .״כבר לא
עושים כאלה.״

מעניו.,,

את 10 וחזצ ניסיתי

י ־ ך ר 1־ רךךך 7את!16 וזוצ הציע לי ידיד בניו יורק,
11 דוקא#לא ישראלי
__ 1ב 1
ניסיתי-ומיד הרגשתי שיש בה משהו. לקח לי קצת זמן
להתרגל אליה, אך היום אני ממש נהנית. סוף סוף מצאתי
את הסיגריהשחיפשתי: דלת ניקוטין אך מלאה טעם.
זו היתה ממקי הפתעה נעימה לפגוש את!16 רחנ בניו יורק.
11חחצ-נ סי אותה עכשיו
תהני ממנה הרבה יותר!

; ני ו יו רק תו כ לו ל ה סי גאת סי ג ריו ת ס מיי לאצל13 0654 :ח6מזט 100 עו1.ו . 10025.ץ.א1<,ז0ץ

7651 £04 ^ 6006.ע ., 800 קחסס זחסקו&ן זוז 0ק\31!4 *70731815 £ו!161ו. ¥1. 10004.161¥ץ.א 6* ¥0* ,א661,ז1.0 8.00 0 .,48 51006 $1ו1ק 00ח 0ש10

ו 5 69* 0מייל׳ון ה דז לאר
(המשך מעמוד )39
חודשים, שלפיו על כל דולר תרומה ש אספו
מוסדות השכלה וישיבות הם קיבלו
דולר מתנה מן האוצר. עתה בוטל הסדד
זה, והאוצר נותן על כל דולר תרומה
רק את הריבית על סכום התרומה. הריבית
היא לפי הריבית בשוק האירו־דולר)
.האוניברסיטה קיבלה במיסגרת ה־מאטש
על בית וולשסון רק 7.2מיליון.
פרשה זו תמוהה ביותר מבחינת החוק
האמריקאי. מדובר בבית קיים, שמומן בתרומות
של אחרים, ובמימון של ממשלת
ישראל, המתעכב זמנית. אגודת הידידים
יכולה לתרום רק כאשר הכסף הנתרם
מוצא למטרה שהחוק מכיר בה. ספק אם
מס־ההכנסה האמריקאי יכיר בתרומה ל־צרכי
החזר של הלוואה זמנית לבניין שמומן
כולו בכספים ממקורות אחרים.

מכנסים וכתונת.
רק באיוניר
תמצא אותם
במיגוון גדול
כלכך,
בטיב מעולה
ובאחריות מלאה:
מבחר חולצות איכות מכותנה נקיה,
מתוצרת הארץ
או מתוצרת חוץ,
מבחר זוגות
מכנסים אופנתיים.
כל מה שדרוש לך
בכל שעה,
בכל מקום.

ה ת רו מ ה
ה סי בו בי ת
להתראות במחלקת הגברים
של איוניר
דיזנגוף, או
בבית האופנה האכסקלוסיבי לגבר
״איוניר 31״.

דיזנגוף 129ת״א
8.00-19.00
״איוגיר 31״
אלנבי , 3 1ת״א
13.00־;8.00
16.00-19.00

מור. פעמים
נסית להסטר מהם־
( 0ןתצן 1ז ת? ?

קבלת מודעות
לבל העיתונים
במחירי המערבת

פ־רסום אידיאל

אנחנו נחסל את הז׳הף ם!
נסי פעם אחת את הדרו המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי שלנו(שאורך כ שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה. לא יהיו יותר דוקים בביתך !
ר״ג, מודיעין ,18 טל6 .־5־ • 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר מש׳ הבריאות ,21 :רש׳ עם? .481/75

אבן גנירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפון 227118 ,227117

חניה חופשית
ישר מהיבואן
17 סוגי אקדחים באיכות גבוהה
להגנה עצמית
לכל אזרחי הארץ
במזומן וגם בתשלומים

״יונילן״ ,טל 821477 .
תל־אביב, העליה 34

^ וד פרשיה לא־ברורה היא ההלוד
+אה־תרומה בת 5מיליון דולר. ב־25
בדצמבר 1977 פנה אמנון גולן במיכתב אל
גדעון יעקובי, מנכ״ל הוועדה לתיכנון ו־תיקצוב
של המועצה להשכלה גבוהה, האחראי
לאישורי המאטש למיניהם. במיב־תב
הודיע על הקמת קרן הקרויה אנדומנט
פנד, היינו, קרן שפירותיה משמשות למטרות
האוניברסיטה. לדברי המיכתב, אגודת
הידידים באמריקה פעילה זמן רב באיסוף
תרומות לקרן זו ועתה היא הסכימה
ללוות חמישה מיליון דולר למשך
שבע שנים, ולתרום את הסכום לאוניברסיטה
כקרן שתהיה מורכבת מכל התרומות
לקרנות עבור קתדראות, קרנות
מחקר, קרנות מילגות ועוד. האגודה תפרע
את ההלוואה מכספי התרומות שתקבל
למטרות אלה, ותעביר את הסכום לאוניברסיטה,
בתנאי שתובטח השתתפות
מקבילה של הממשלה בפירות הקרן. ה אוניברסיטה
תשעבד את הקרן להבטחת
החזרת החוב.
באחד בינואר השנה שלח יעקובי מיב-
תב לגולן, ובו הודיע כי הוא רואה בעין
יפה את המטרה והוא מוכן להקציב את
המקובל לפי הכללים הנהוגים. הוא ביקש
את החומר הנוגע לעניין.
והנה אמר לי יעקובי בימים אלה, כי
עד כה לא קיבל את החומר שביקש.
מדוע לא העביר גולן את החומר?
שאלה זו תמוהה יותר, שכן בסוף• דצמבר
קיבלה האוניברסיטה את ההלוואה האמורה,
בת 5מיליון דולר, שעליה משולמת
ריבית ממוצעת של 400 אלף דולר לשנה.
כל פיגור בהמצאת המיסמכים גורם לפיגור
בקבלת המאטש מן הממשלה.
בסוף 1977 פנתה האוניברסיטה לאגודת
הידידים וביקשה את עזרתה בהקמת
קרן זו לפני תום השנה, שכן רק
קרן שתוקם לפני סוף 1977 תזכה בהסדר
המאטש. אגודת הידידים השיבה כי אין
לה כל אפשרות לגייס תרומות של 5
מיליון דולר נוספים בזמן הנדרש. אז
נעשה ההסדר הבא: סניף בנק לאומי לישראל
בשיקאגו מילווה 5מיליון דולר
לאגודת הידידים, שהורתה לסניף להעביר
את ההלוואה לטובת חשבון סגור לשבע
שנים של האוניברסיטה בסניף הבנק ב־תל־אביב.
האגודה הורתה לסניף כי ה פיקדון
יהיה הערבות להלוואה. הריבית
על הלוואה זו משולמת על־ידי האגודה,
שהחליטה כי תאסוף תרומות בסך 5מיליון
דולר במשך שבע שנים, להחזרת ההלוואה.
הסדר
זה איפשר לאוניברסיטה להציג
את ההלוואה הסיבובית כפיקדון שהוא
תרומה, ולבקש את המאטש מן הממשלה
על התרומה הסיבובית. אולם הדבר עורר
התנגדות רבה באגודת הידידים, שטענה
כי אסור לה לשלם את הריבית על ההלוואה,
שכן אין לה כספים לשלם ריבית
זו. כל הכספים שהיא אוספת מיועדים
למטרות מוגדרות באוניברסיטה, ואסור
לה לשלם ריבית סתם. גם אין ביטחון
כי הסכום אכן ייאסף, וכי בתום שבעשבים
תקבל הוכחות כי הסכום הוצא כדרישת
החוק האמריקאי.
נראה כי הוויכוח בשאלה זו הגיע גם
לישראל, שכן הוועדה לתיקצוב קיבלה
תלונה מאמריקה שמדובר כאן בהלוואה,
ולא בתרומה.
דרך אגב: בניסיון האוניברסיטה לשכ נע
את האגודה כי הכסף יימצא, היא הצביעה
על פוליסת־ביטוח חיים של מכס
ווב, בסף מיליון דולר, שתהיה חלק מן
הקרן החדשה בת 5מיליון דולר.

יגאל לביב 81

ה עו ל ם הז ה 2124

שימי ״ידי״ בתוך ידך
׳^81 גא£

וזג&יס סויסו*

שימי אתקרם הי דיי ם החד ש ״ידי״ ב תו ך ידך ותרגי שי מיד בהב דל.
ז הו קרם טי פו ח הנ ס פג ב תו ך ידייך טו ב יו תרמכלקרםאחר.
* הני חו ח — נעי ם ועדין ב מיו ח ד.
* מגן על ידייך מ פני מי ם ו חו מ רי ם כי מיי ם.
* מטפח ומע שיר א ת עור ידייך ומ שאיר או תן נ עי מו ת למגע.
״ידי״ קרםה טי פו ח החד ש של תי א — ק ב לי או תו ב שתי ידיי ם. הו אהקרם
ה טו ב ביו תרלהן.
לה שיג בתמ רו קיו ת מו ב ח רו ת, ב סו פרמרק טי ם

ובב תי המרקחת.
מ חיר מו מל ץ לצרכן; 18.70ל״י. ללא מ.ע.מ.

חד ש - 7/107 :קרם הידיים של תי א.

ה עו ל ם הז ה 2124

שידור

חלקי חילוף
מקוריים
ב הנ חו ת ו\ד 25/

צל־ ש
• למנחם הדר ונתן זהבי עבור
הכתבה אותה הציגו בהשבוע — יומן אירועים
האחרון על אמונת הפאנק. ניכר בשניים
שעשו עב ודת ־כנחקר רצינית על
הפאנק והצליחו להציג בפני הצופים תעודה
מרשימה ׳ומזעזעת על הלכי־הרוח החדשים
בקרב הנוער.

חמצד מו חלא ראו
את ה ב אל אגן
השאילתה שהגיש ח׳׳ב המערך עדיאד
(״עדי״) אמוראי ביחס לקטיעת השידו
־רום
כרמל תעשיות־ מצי׳1ה
ללקסתיה מלאי גדול ומגי! של חלקי
חילוף מקוריים
למסות סו סי ת א טריו סך

רים הישירים ברדיו ובטלוויזיה מאיצטדיון
האוניברסיטה העברית בירושלים, בדיוק
כאשר החלה המהומה הגדולה ביסיום מיצ־עד
הלוחמים, עוררה רוגז חב בקרב אנשי
הטלוויזיה הטוענים כי לא היתד, יד מכוונת
בהפסקת השידורים.
מנהל מחלקת, החדשות, חיים יכין,
אשר הזר כמה ימים קודם לכן מליסבון,
טען כי לא היה שום שיקול פוליטי בהפסקה
השידורים. לדברי יבין החליטו מנהל
הטלוויזיה: ארנון צוקרמן, הוא עצמו ו״
3 ,ס ״לעדי, מי שהיה מטונה על שידורי
יום העצמאות, להפסיק את השידור
משום שעל המסד ״לא היו רואים היטב
את הבאלאגן ולא היתד, לזה כל משמ עות.״

רמל דו כ ס, רו 1300

בהורות עד .25/

בעלי וכב פרטי, מוסבים,תויות חלקי חילוף,
מוסדות ומפעלים מוזמוים למות ישירות
לחוויות החלפים של המפעל בחיפה ובתל אביב.

שרו תי עו׳ ץ

המרד יע 1ל רוע ה
מאותו היום, שבו ״הציע״ קומיסאר
חשות־השידור, יושב־חאש הוועד המנהל,
הפרופסור ראובן ירון, שלא לשדר ב־

חוויות החלפים בחיפה: רח׳ יפו 145 טל 04-53 89 22 :
בתל אביב רח תוצרת הארץ 12 טל 03-25 38 49 :
03-25 23 81 03-25 23 70

רו כרמלתע עויו ת -טי רתכרמל
מורד רועה
נגד תחזית

הוניע! ומדי•*־ לאירופה 700

עמוד

מדריך ה תיירו ת לתקציב הישראלי

סיורים * מלונות * אתרים
מסעדות * קניות * בילויים

כל ארצות אירופה המערבית
בכרך אחד
נמצא למכירת בגל חנויות הספרים
חפצה ראסית :״גד״ בע״מ, תל אביב

סיו רי ם ברכב

קרי א ה מהירה! הצלחה מהירה!
* מיל״ה מקיים קורסים לקריאה מהירה על כפים מדעי * מ שתתפי הקורם — כעלי עסקים,
עקרות־כית, מנהלים, סטודנטים ותיכונים מים החייכים לקרוא חומר הם — מסוגלים, בסוף הקורם
המח שבתי ולשפר את עוצמת הזכרון שלהם להכפיל אתמ הירו ת קריאתם, להגביר א ת הריכוז
במידה מפתיעה.
הקורסים מתקיימים בתל-אביב, בחיפה ובירושלים וכן קורסים בכתב.
פרטים על הקורסים החדשים ועל חקורסים בכתב, טלפונים 03-912093 ,03-916185מ־ 8עד .2

מהדורות החדשות תחזיות על דברים שיקרו
בעתיד, אלא להסתפק במידע על מ שאירע
בעבר, הורה עורך כמעט חצות
יצחק רועה ליצוחת ישלו להכין פינה
יומית קבועה, אומנם ללא שם או כותרת,
אשר תביא תצפיות ותתזיות במישור הפוליטי.
צעד זד, של רועה עדיין לא זכה
לתגובה של ירון.

ל א מתא ליום הזיכרון
המזל הרע שוב רודף את הכתב לענייני
מישטרה של הטלוויזיה דן סממה. הצוות
של סמטה הצליח לצלם את התקרית האלי מה
ביו אנשי הפנתרים השחורים לבין ה־מישטרה,
בעת ׳שהפנתרים הפגינו, ערב
יום הזיכרון, נגד ביטול החנינה לאסירים.
עורך מבט יעקב אחימאיר החליט ש לא
לפרסם תמונות אלה מאחר והן לא
התאימו לאווירת יום הזיכרון.
אגב, עוד קטע שלא שודר כלל, הוא
צילומים שהגיעו באמצעות !הלוויין על
גילוי גופתו של המדינאי האיטלקי אל דו
מורו. יאחימאיר החליט בי אין סרט זה
יאה ליום הזיכרון לחללי צה״ל, ושירד
רק תמונד,־עומדת של גופת מורו בתא
המיטען של המכונית.

הגזי רההש בו עי ת איד,וועד
המנהל כולו החל להיגרר אחרי
מטיל הצנזורה הפוליטית והמיקצועית על

הטלוויזיה ׳והרדיו, יוישב־ראש הוועד, הפרופסור
ראובן ירדן.
הגזירה האחרונה: עורך ומגיש עלי
כותרת, ירון לונדון, חייב להעביר
א׳ת רשימת ׳המרואיינים שלו1לאישורה של
ועדת־מישינה שיל הוועד המנהל.
בראש ועדת־ר,מישנה ׳עומדים הפרופסור
ירון עצמו, נציג המפיד״יל יצחק: זאיר
ונציג מפלגת העבודה ניטים אלמוג.
על־פי ההוראה חייב לונדון להגיש מדי
מקר־שידור את רשימת המרואיינים שלו,
ועד לצהירייס הוא יקביל אתי האישור או
הפסילה לרשימה.

הי1י)
ירחון מקצס לאום חטיקה

הו פי ע
הגליון

הגזי רהה שבו עי ת בי

הגירסה הישראלית של הכל נשאר ב־מישפוזה
עומדת להיגנז עוד לפני שהחלו
הצילומים. משך שבועות ארוכים עמלו
הסטיריקאים ב. מיכאל ואפרים סידון
יחד עם התסריטאי אברהם הפנר על
כתיבת תוכנית סאטירית מקורית, אותה
צריך היה לביים יעקב אסל ובה היו צרי כים
לככב טוביה צפיר ודובי גל.
הצילומים חייו צריכים להתחיל בסוף
החודש הזיה ,׳אולם הוראה של ממילא־מקום
מנכ״ל רשות־השידור חגי פינסקר,
הביאה להפסקת ההכנות. ועתה ברור כי
גם אם יגיע לבסוף האישור לתוכנית, יחול
עיכוב בצילומים.
כיל המעורבים בדבר שומרים על שתיקה
מוחלטת לגבי הסיבה להקפאת התוכנית,
אולם פינסקר הייה ׳מוכן ׳לרמוז כי ההוראה
באה ״מלמעלה״ — מהוועד המנהל.

הגזי רההש בו עי ת ג׳
עוד הבקר, שיסה תלו תיקוות רביות בוטלה
בגלל שיקולים שאינם מייקיצויעיים. אנשי
המיקצוע, ביניהם עודד קוטלי, גמרו
את ההלל יעיל התסריט אותו כתבה ה־עיתונאית
נעמי גל סופשבוע. הנושא העדין
שבר עוסק מחזה הטלוויזיה של גל —
יחסים בין יהודים וערבים — הדליק נורה
אדומה ׳בוועד המנהל של רשיות־יתשידור.
איש המפד״ל יצחק מאיר ד:,־רה ברגע
ד,אחרון לבטל את סופשבוע,

ה ערבי מ תנכל• ללוויין
התוכנית הוליווד מצדיעה לישראל, בהנחיית
ברברה סטרייסנד, ששודרה
ביום העצמאות, היתד, אהת התוכניות הפרובלמטיות
ביותר ששודרו אי־פיעם בטלוויזיה.
אולפני טלעד הציעו לטלוויזיה
לשדר את התוכנית בשידור ישיר, ואף דרשו
סכום זעיר עבור שידור זה. מנהל הטלוויזיה
ארנון צוקרמן סירב לקינות
אותה.
מאוחר יותר התחרט צויקרמן ורכש את
התוכנית, ששודרה ביום העצמאות, אולם
לא בשידור יחי. אז התברר כי שידור התוכנית
הגיע לארץ דרך הלוויין בצורר,
מקוטעת. קטעים יריבים לא יהיו ראויים כלל
לשידור.
מנמל אולפני טלעד, עוזי פלד, פנה
בתלונה חר־פד, לאירגון השידור האירופי,
אי־בי־יו, על האיכות הגרועה של שידור
הלוויין ואף רמז במכתבו כי ההפרעות
באו ׳מתחינות שידור ערביות ביאיזור.

מוחרמת גל
נגד ערבים

שום דברלאהש תנ ה
במיסגרת מבט שני עוסקים בימים אלה
עורך התוכנית* ,טימעון טבלי, והכתב
לענייני אווירה של הטלוויזיה, חיים
(״קיימול״) גיל, בהכנת סרט במלאות
שנה למהפך ׳הפוליטי. שם מ ני לסרט, שבוודאי
לא יאושר על־ידי הוועד המנהל,
׳הוא שוס דבר לא השתנה.
אולם עדיין לא יברור אם טסלר־את־גיל
יצליחו לסיים את הפקת הסרט עד לתאריך
המי״ויעד לשידור, ר,־ 22 בחודש זיה. ראש
דסק הפינים יאיר אלוני היציע, כי אם לא
יספיקו לסיים את הכנת הסרט לקראת המועד,
יאפשר יהיה ׳לשדרו ביום השנה להצגת
ממשלתו של מנחם בגין, במקום
לשדרו ביום השנה לבחירות.

הרמטכ ״ לבדקאת! השטח
יום לפני הראיון עימו, החליט הרימטכ״ל
רב־!אלו ף רפאל (״רפול״) איתן לבקר
בבניין הטלוויזיה. מראיינו ,׳הכתב הצבאי
של הטלוויזיה עמירם גיר, ליווה אותו
בסיורו בבניין: .רפחל התעניין בתהליך השידור
׳ונכניס ׳לפחטי־יפרטים של פעולת ההפקה.
עובדי: הטלוויזיה שימו־לב כי גם
בעת שהיה בתוך הבניין לא הסיר רפיול
את הכומתה שליו וכך גם עשו הקצינים
שליוו אותו.
אגיב, את איתר הצילומים שביו רואיין רפיול
— מחנה צבאי ׳ולא באולפן — בחר
הרמטכ״ל בעצמו.

טל דוורס
יצבעוד
מנכ״ל רשות־השידור
חק ליבני חזר בסוף השבוע שעבד
לארץ ,׳אחרי ׳סיור ומקיף ׳באירופה וארציות־הידית,
ייצא הימפייק אלבש גיילעדי גם
הירא לאירופה, ומשם ימשיך לארגנטינה,
למישתקי הגביע ׳העולמי בכדורגל.
בימים הקרובים עומדת לצאת מישלחת
בת חמישה איש, עובדי הרדיו, ללאס־ווגיאס,
לטיול מקביל לזה שערכיה מישלחת
של הטלוויזיה לפגי שבועות אחרים. כן
עומדים לנסוע ׳לארגינטינד ,׳ארבעה אנשי
מחלקת הספורט, לכיסוי מישחקי הגביע
העולמי.

נבון סו ררורת
מחלקית החדשות בטלוויזיה מתנוונת ל העביר
בשידור חי את טכס השבעתו שיל
יצחק נבון כנשיא המדינה, ב־ 29 בימאי.
במחלקת החדישות כבר שוקדים על
הכנת השידור, שיהיה אתך ומורכב, גם
אם מקנן ׳החשש שהוועד המנהל לא יאשרו.

על כו תרת זה^היל

מורח גיל
נגד ממשלה

יש סיכוי רב כי עלי כותרה במתכונת
החדשה, לאחר פרישתו של ירון לונדון,
תצולם בנוכחות קהל, אם כי הקהל לא
ייראה על המסך הקטן.
יאחד המנחים: החרושים שיל התוכנית, מני
פאר, הציע למפיק תניכא אמוץ להכ ניס
קהל לאולפן, משום שלדבריו המרואיינים
״נפתחים יותר״ ,כאשר יש קהל ב אולפן.

ה שיג בדוכני העיתונים
אם ברצונך ל רכו שידעמק צו עי בכל הנוג ע ליופי
ואסתעילן ה, חתמי ע ל מנוי.
12 חוברות 3 5 0ליי׳ 6 .חוברות 2 0 0ליי׳
המחיר בולל מ ש לו חוח. ע .מ.
כתובת המערכת: רחי ח״םוא לי ש ע , 18 תל אביב

הופיעה
מ ה דו ר ה שנייה של הספר

המועדון האקסקלוסיבי
מאת צבי לידסקי
להשיג בכל הקיוסקים והדוכנים ובשק״ם
הפצה ״גד״ ,יד חרוצים ,7ת״א, טל 33680 .

הסוס המורשה
למצרנדדמע מז ל ר

עכשו, לתקופה מוגבלת בלבד, עם כל קניה של אחד ממוצרימץ המעולים:טלויזיה צבע ושחור לבן, טלויזיה ניידת,
מכונת-כביסה, דיפ פריזר ותנור-בישול ואפיה רק אצל אחד

מן הסוכנים המורשים למוצרי ׳׳מץ״ -היחידים
המוסמכים להעניק לך תעודת אחריות מטעם היצרן,
יוענק לך גם שובר מתנה על סך 1,000 .-ל״י*לתשלום על
חשבון טיול לחו״ל לבחירתך, למעט: טיולים לקפריסין,
טורקיה, רודוס, יוון ואיי יוון וארצות הבלקן.
את הטיול תוכל לבחור מתוך מבחר הטיולים המוצעים לך ע״י
מארגני הטיולים השונים, בעתונים ובחוברות הטיולים השונות.
השובר שתקבל בעת הקניה אצל הסוכן המורשה למוצרי ״מץ׳;
ישמש לך לתשלום ע״ס 1,000.-ל״י ע״ח הטיול שבחרת עפ״י
המחירון -בסוכנות הנסיעות אליה תופנה ע״י ״מץ״.

זכור!
רכישת מוצרי ״מץ״ שלא אצל הסוכן המורשה למוצרי ״ מ ץ״

לא תזכה אותך בשובר המתנה.
את הסוכן המורשה למוצרי ״מץ״ תוכל לזהות עפ״י תעודת השלט
המיוחדת שברשותו(כדוגמא) -וע״י קבלת תעודת האחריות של ״מץ״
בעת ובמקום הקניה.

אמץ את
לאיכות ולשירות

מעבדות השירות לשרותך
טלויזיות:
ירושלים, טטרון, דוד ילין 33 טל )02(222322 :באר-שבע, יעד החלוץ 107 טל )057(74110 :אשדוד, י.א.ב. מרכז מסחרי א׳ ,חנות
,128 טל )055(32881 :דימונה, פנ״ם, הצאלה , 8טל )057(59573 :נצרת, טלטיב 120/5טל׳ )065(54318 :אילת, שרות מהיר, מרכז
חנויות יעלים טל )059(4852 :חיפה, שרות ׳׳מץ״ מסדה 48 טל.)04(530939-510826 :

מכונות כביסה, תנורים מקררים, מקפיאוגים:
חיפה, שרות ״מץ׳׳ ,מסדה ,48 טל )04( 530939-510826 :ירושלים, רפיד, ינאי ,3טל )04( 232940 :באר-שבע, מאור הנגב, החלוץ , 102
טל )057(71410 :אילת, שרות אקספרס, אילת )059(6616

ה עו לםהזה

לא לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא לגברים!

2322313 מה עושים נגר?ונוחים, פיצוצים תת־עוריים

בישולים

לבאנה עולמית
את הלבאנה הנהדרת־נפלאה־משגעת הבאה
— המציא אבא של שלד, שהוא, לגבי
דידי, קינג1אוף תנופה לגמרי.
חלבאנה הזז ׳טובה מכיל לבאנה שאי־פעם
טעמתי — מירקמה קטיפתי בצורה
שלא תיאמן, וכל כולה יופי־יופי. כאשר
היא מובנה, מגלגלים איותה לכדורים בגודל
כף, ומטילים בעדיינות לתוך צינצנת גדולה
מלאה שמן זית. היא נשמרת בצורה זו —
הפלא ופלא — אפילו שינה.
אוכלים אותה עם שלוליות שמן־זית
בתוכה — וזד, חלום !
כמו כל הדברים הגאוניים, הפטנט יותר
פשוט מפשוט. לוקחים ותופרים, יאו קונים
מוכן ׳ ,שקית מבד ערבי, איו בד הודי לא־צבוע.
עקרון הבד בנוי יעל היותו סיב
טיביעי, המחלחל נוזלים. שמים בתוך השקית
הזו, איו בתוך יריעת־הב׳ד המרוב עת,
שישה גביעים של שמנת חמוצה רגילה.
קושרים בצורה1כלשהי אל הברז מעל
הכיור — ׳לשם יטפטפו הגוזלים, ומחכים
שבוע. אחרי שבוע פותחים, טועמים, מתעלפים
מעונג, ומטילים לתוך שמן־זית.
מקפידים מאד לכבד בזאת רק מבינים
גדולים. כשבא יאחד מבין כזה, שמים בצלחת,
בתיקים מלח, שמן־זית והרבה כוסב רה
׳טרי קצוץ. לא שוכחים לספק פיתה
טריה אדירה. מה אומר לכם — אפשר
לבלוע מזה בל ׳הלילה. עצום !

רגע חושבים

יש לי חברה ששונאת את עצמה באופן סדיר, כל בוקר עם
מבט ראשון במראה.
״רק תראי את זה! רק תראי!״ היא מצביעה בייאוש תהומי
על הסתעפויות נימי־הדם הזעירים הבולטים בציבעם האדמומי
בפניה. אני מביטה בזה, מביטה בזה שוב, ולמען האמת איני
סבורה שהטרגדיה כה נוראית. אבל מי יודע, תמיד קל לעשות
דיאטה כאשר שבעים.
את המכניקה של היווצרות הקופרוז מכירים, אך איש לא
גילה מה בדיוק גורם למכניקה זו לקרות. קיים גילוי עתיק
ולא מרעיש, שזה קשור עם תורשה. זאת אומרת, שאם הגברת
זוכרת את אבא שלה בחוץ־לארץ עליז על כל הראש, מחבק
בקבוק ובעל אף סגול, מוטב לה להיזהר בשורה ארוכה של
לאווים.
לבעלות הסתעפויות הפיצוצים אסור לשהות עם הפנים בשמש,
אסור לשתות אלכוהול, לא לשהות בסאונה, לא בקור רב, לא
בחום רב. אסור להן לעשות מסד פנים רגיל, אסור להן לאכול
חריף, אסור להתרגז, שכן זה מעלה את לחץ־הדם וגם זה, נכון,
אסור. כל פעולה או פעילות שמזרימה כמות־דם עודפת בתוך
כלי־הדם של הפנים, אינה מומלצת לפי הדוקטרינה המסורתית.
ואלה גזרות אכזריות מדי. אומנם, בשולחן־ערוך כתוב על
אחד שהיה משמש כאילו כפאו שד והוא לא מת מזה, אבל
חברתי, בפירוש, עלולה למות מזה. בפירוש.
אז לכל הקופרוסיסטיות שיש להן מרץ לעשות משהו פרודוק־טיווי
קצת יותר מאשר מריחת מייק־אפ, מומלץ לגשת אל רופא-
עור המחזיק במכשיר מיקרודין, כזה בעל מחט חשמלית המשמשת
גם להוצאת שערות בחשמל. הרופא ידקור בתוך הנים הדקיק
לכל אורכו. כיוון שהמחט פועלת על חום גבוה,־ נים־הדם ייקרש
וקטע שלם ממנו ייאטם למעבר דם.
זאת עבודה מתמשכת יותר, אך היא הפתרון היסודי והסופי.
אינני יכולה למסור כתובות של רופאים, אבל יש דרך אחת;
לצלצל לפי דפי זהב לכל רופאי־העור, ולשאול בטלפון אם הם
מטפלים בזאת. ואם לא, על מי יוכלו להמליץ. לשאול רופאים
מנתחים פלסטיים. החוטים יובילו לבסוף לאיזו כתובת. וזאת
ההזדמנות לבקש: למערכת אנא, שילחו כתובות רופאים מבצ־מופלאה
הזאת הקרויה גוף האדם מפעי לים
פולסים חשמליים, קורה לעיתים מין
״קצר״ ,או תקלה זעירה בזרם החשמלי
של הגוף, כפי שקורה כאשר אצבע או יד
מקרטעת ׳לפתע באופן עצמאי בפעימה
אחת, מסלי שהתכוונו ׳בכלל להזיזזזז.
אחד ה״קצרים״ הזעירים הללו עשוי
להיות הפסקה בת מיליונית השניה ברצף
הרישום החשמלי שהמוח מבצע כעבודה
שוטפת. כאשר אחרי פרק־זמן אפסי זה
מתחדש ׳הרישום על ה״סרט״ שיל המוח,

האם זה בבר קרה לך פעם!
האם קרה לכם פעם שחוויתם מצב או
פעולה, אשר בהם נדמה היה באופן הכי
מוחשי בעולם שחוויתם כל זאת כבר ב עבר
ו תחושה זו מדהימה במיסתוריותה
בכל פעם מחדש. היא קיורית כמעט לכל
אדם! .רבות נכתיב על התופעה, ועד כה
תירצו 1אותה בחוויות שעולות מגיילגול
קודם.
אני מאמינה בג יילגול ־׳נשמות, אבל דווקא
מסיבה זו, לדעתי, יזה לא ייתכן. הרי בכל
גילגול חווים חיים אחרים, ואילו פה,
הזהות הזאת ממש משגעת. י
ובכן, ר׳בותי, קפצה לי בראש תיאוריה,
׳ולגבי ידידי ׳העניין מסודר. מוחנו הוא כמו
סרט מגנטי הכי ירגיש בעולם, הקולט כל
דבר, כל מראה, מבלי שרוב־רובו המכריע
של ׳החומר יעבור לתודעתנו.
עובדה היא, שכאשר מהפנטים, ומחזירים
בני־אדם תקופות לאחור, הם מצליחים
למסור פריטים כמו צבע כפתור בביגדו
של יארס יאשר אינם זוכרים כלל כי אי־פ׳עם
חלף בישבריר־שניה על פניהם. יש על כך
דוקומנטים במישטרת ישראל.
ובכן. כיוון שכל מציב, חוויה, מראה,
ריח או תנועה נרשמים במוחנו באופן
שוטף וקבוע — מבלי שאפילו נהיה מודעים
לכך — וכיוון שאת כל המערכת ה
מוכפל
׳הרישום, שכן המחשב המשוכלל
זוכר את נקודת ה״ינתק״ ,והוא רושם זאת
שנית במיקרה שהדיבר לא גרשם. פרק זמן
הרישום, הנתק ׳והרישום המחודש — קצר
להפליא, אבל מספיק כדי לתת לנו תחושה
ש״יחווינו זיאת כבר פעם״.
׳אנחנו צודקים בתחושה עמומה זו. הרי
אותה החוויה, או שבריר ממניה, כבר
״מוקלט״ לנו בראש פעם, לפני אלפית השניה.
פישוט לא? איי־איי־ואיי _ איך
אני מבסוטה !

״קופרוזים״
עים, במידה שיימצאו — למען כל אלה שיציפו אותנו בקריאות
0,5.5מייד עם קריאת הדברים דלעיל.

בתו שיל בעלי מנישואים קודמים רבה
עם אמה, וביאה עם כל המיזוודות לגור
אצלנו. אני יוצאת מדעתי. איך לנהוג.
אנא, תשובה דחופה. איך אומרים המלצרים
— פעם אחת תשובה דחופה ! כבר
מיגיע !
ראשית ,׳אכסיומה. לעולם־לעולם לא ל התפתות
לדחף האוטופי, הנמהר, חסר הבסיס
— לשמש ב״אם״ לצאצא מנישואים
קודמים יאשר ׳אמו בחיים. הוא ישתמש בך
כבעלת־ברית נצח, יאבל רק ביעיתות כעס.
ברגע שהכעס יפוג, ויאמו־הורתיו תשרוק לו
צה״ל־קורא־לך־מותק־הזור ! הוא יבעט בך
נפשית ללא רחמים — בתור צידוק עצמי
מצפוני ואחר־בך, בשעטה אדירה, יבצע
אז אנא, לא
איח-וד־מישפחות ׳אמיתי.
להעז לטפח אפילו בדל־הירהור בכיוון-
ואחרי שיוצאים מחלומות־הפז בדבר
אימהות וכר, מותר להיכנס לנעליים שיל
תפקיד הרבה יותר מציאותי, ופחות הרסני
(לגבייך) של ״חברה בוגרת״ ״סומכת״ ,או
פשוט ״׳אשתו של אבא״ ,שכולם כאחד
תפקידים מאיד חשובים, מאד יי׳חיודיים,
דורשים ממך המון דברים, חוץ מדבר
אחד — להקיא את ׳נשמתך לטובת הסי פור,
כיל יחייך.
ולעצם העניין :
קבלי ׳אותה יפה, ברעש וצילצולים. תני
לה להריק את כל השלפוחיות, ולספר לך
כל מה שיש לה נגד העולם בכלל, ונגד
האמא שלה בפירט! .אחרי ששק הטענות
ייגמר, הסבירי ילה שאת ממש מבינה כמה
היא צודקת מבחינתה, אבל — וכאן לא
תביישי יא׳ת מישינתו של טלייראן צריך
גם להבין את אמא שלה, שכל״כך הרבה

חטא על פשע
זה התחיל בכך שמישהו זרק לאוויר תלונה חמורה על חבר, תייר עשיר שחזר
מקנאדה — אחרי ששהה שם מיליון שנה .״אני נשבע ״,התמרמר המישהו ,״מרגע
שהחולרע חזר לארץ, הוא רק נדבק, נתלה, מוצף הזמנות חינם — ומאכיל את
החזירה שלו על גב החברים ! השואסמו הזה מגזים פראי י ״
כולם הינהנו לאות הזדהות. לי היתה קצפת עצומה מול העיניים, עובדה הנותנת
לי תמיד זווית רגוע ביותר על החיים .״אז מה בהיתי אל החבר׳ה .״מה פה
ההלם ז זה חדש בשבילכם \ ״
״את לא מבינה ״,שם יוסקא את פירוש הרש״י .״לפני שנסע, הוא לא שילם
בלירות. אבל עכשיו, הוא לא משלם בדולרים — וזה ניפנף אצבע מאיימת — ״פי
שש״עשרה יותר חמור ! ״

סבלה בחיים ובלה-בלה־בילה שיפכי יאת
כל חומר־התועבה המוכר על סיבלותיו!
האגדיים של האם עד הגירושין. אין חשש
שהדברים יישמעו לא־אמינים. האם בע 4
מה הרי גידלה אותה על חפורנוגרפיה ה־שיכלית
הזו.
בשלב זה יאפשר כבר ממ׳ש לשמוע את
פריחת ניצן החרטה. ואם לא די, הרי ש־!
ביתור בן־יאדם הגון, אינך יכולה לחדשות
לה לשבור את לב האם אחרי כל הסבל.
כיוון שאת המיפלצת המסורתית, אם כל
רע — הסבירי לילדה !את עובדת החיים
הבסיסית — שהיא נותנת ניצחון טאקטי
איום ונורא לבן־׳אדם שאמה שונאת מכיל.
איני מקווה שיציאת מהזיות ׳האימהות כבר
בפייסקה הראשונה, כך שלא יהיה לך איכ פת
׳לומר ׳זאת. את ירק תצאי ׳נשכרת מכך.
ברווח לוואי, הילדה ׳תעריץ אותך בסתר
ליבה על ׳עוצמתו, גדולת נפשך, ומקורו
להתעלות מעל חשבונות קטנוניים — עד
כדי הבנת ״אפילו״ אנשים השונאים אותך.
אימרי לה שמותיר לשהות בביתך כמה
זמן שרוצים — !אבל בלי שום קשר ׳לשום
דבר, עם האמא חייבים להשלים. לכבוד
זאת נסחי מיכתיב קורע־לבבות לרמת הגיל
המתאימה, ובקשי שמיכיתב זה יועתק ב־כתב־היד
האותנטי, ויוגש לאם. אני מבטיחה
ילך, ששנים רבות אחרי זאת, עוד
תיתרוצץ האם הגאה בעיר, ותקרא באוזני
כיל מכר את הפואמה שחיברת במו־ידייך,
׳אחריי שגומרים את הסצינה העצובה של
הדטטת־׳הלבבות, בנשימה אחת מתיעוד־דים,
עושים פרצוף שמח, ומודיעים בעליצות
שאבא יהיה ׳הכי מבסוט בעולם, כי
סוף־סיוף הוא יוכל לבצע את זממו לפניו
לעורך־דין המעולה ההוא בדבר הפחתה
דמי המזונות לחצי, שהרי כעת — שישי
ושימחו — אין סיבה לשלם. לאבא מבשרים
בטלפון שהצאצא נחת בשלום, ואפשר
סוף־׳סוף להגשים את יחלום דמי המזונות,
מבחינה חוקית. האבא ההמום יקנו
זאת בליינד.
שום צאצא, שום צאצא אינו רב ענ
אמו־הורתו עד כדי הפסקת חליבת האס
— כך שתוך חצי יום הסקייטבורד נעלם!
סיוט המיזוודות גז, ושלווה מחודשת יו׳ר
דת יעל ׳הבית. ובלי ריגשי־אשמה, בבקשה
הפירט המיזערי שגם את מצויה ברשימו
הנהגים — בכלל לא מפחית מעוצמ׳ת ה
מיצווה שהינך מבצעת בזאת עם כ
הנוגעים בדבר.

<זודטה דנין

0ארוד\ 1

״חוויות בלתי 1שכחות באוירה
חברתית ופלאה.
>* המסלולים המגוונים ביותר-
המחירים הומוכים ביותו.
מ״אשף מטבח״־ טבח צמוד
לכל קבוצה,

חורש את אירופה

30 יום אירופה
עד גיל 7,100 : 26ל״׳ ועוד $410
מעל גיל 9 ,2 2 0 :2 6ל״׳ וטור $ 410

42 יום אירופה (כולל ספרה
טד גיל 7,530:26ל״י ועוד $56 0
מטל גיל 9,610 :26ל״ וטור $ 5 6 0

מציוד קמפינג ואוטובוסים
מהטובים באירופה.

קבוצות מיוחדות לתיכוויסטים,
גילאי 20־ 3 0וגילאי 30־ . 4 5
דרוש חוברת קמפינגטורס .78
פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעווב המחירים לפי ו 16.50:=$ל״י

קססינגטורס

קבוצות מיוחדות למשפחות טם
ילדים תטל גיל . 9

ר | 3ר 1ז 0 3

טיולים הספים לאירופה ו ל אווד ב

5״910111

הברה

חס1 .

בטיולי הקחסינג

טם מטיילים מכל רחבי הטולם.

כל הטיולים מאורגנים על ידי בעל רשיון מחשלת• מס׳ נ 52 /ו של משרד התיירות.

הנחלה

הזה 1? 4ע

קולנוע
ישראל

אג חנו לא
לבד

י, ל ה כי רמק דו ב
הקולנוע הגרמני יכול להוות היום את הדוגמה
המאלפת ביותר של אמנות אשר צמחה.
התפתחה ופרחה אך־ורק תודות לתמיכה
נכונה של המדינה, ולסבלנות שבה הצטיידו
התומכים, במשך השנים הרזות, כאשר נדמה
היה שמאמציהם אינם נושאים כל פרי.
בימים שאחרי מילחמת־העולם השנייה,
היה הקולנוע הגרמני המת־החי האומלל
ביותר באירופה, תעשייה שלא הצדיקה
את עצמה אפילו מבחינה מיסחרית. על
אמנות לא היה כלל טעם לדבר. ואילו
היום יוצאים לאור לא רק ביטאוני־קולנוע
מקצועיים, אלא גם עיתונים יומיים ושב־עוני־חדשות
בשירי־הלל רמים לקולנוע הגרמני
החדש, וקושרים לו כתרים הגדולים
אולי אפילו מן המידות האמיתיות
שלו. וותר הרצוג, ריינר וורנר פסבינדר
וויים ונדרס, שלושת המוכרים מבין היוצ רים
הצעירים של גרמניה, הם היום חמדת

מיפגשים מן ה סוג השלישי
(דקל, תל־אביב, ארצות־הברית) —
אם ונפקידו של הקולנוע לספק
שרשרת של חלומות, כפי שטען פעם אורסון וולס, הרי
הסרט הזה ממלא את משימתו כנאמנות. ואם תפקידו ליצור
דברים שאין דוגמתם בשום מדיום אמנותי אחר, גם מבחינה
זו אי״אפשר לבוא בטענות. הסרט של סטיוון שפילברג
אורג, על ס מן עובדות קיימות, תמונה של מחר אפשרי
בצורה אמינה, ובממדים שרק מסן הקולנוע מסוגל להכילם.
במשך שעתיים ורבע מוביל שפילברג את הצופה מהצצה
בחפץ מעופף שאין יודעים את זהותו, דרך תופעות של
טלפאתיה והתגבשות של אמונה כי אכן ייתכן קיום של
יצורים אחרים בחלל, מלבד בני-האדם — ועד למיפגש עימם.
הדמויות עצמן — עקרת״בית, עובד תחנת־חשמל או
מדען צרפתי _ אינן אלא אמצעי־עזר, ושפילברג איני משי
תדל במייוחד לעמוד על טיבן. הוא מעוניין הרבה יותר
בעיצוב התופעות המוזרות שמתארעות לדמויות אלה. האפק-
טים המייוחדים, ההולכים ומתעצמים ככל שמתקרבת
העלילה אל שיאה — המיפגש עם יצורי החלל — הם,
בעצם, עיקרו של הסרט כולו. מבחינה זו מצליח שפילברג
להגיע לממדי פיוט חזותי, בעוצמה הנדירה של שילוב
צבעים, צורות וצלילים אבסטרקטיים, לתמונה מגובשת אחת.
אומנם, מי שמתעניין יותר באדם כפרט מאשר באדם,

המיפגשים של המדענים עם יצורי החלל
כבורג חברתי, לא יבוא על סיפוקו המלא בסרט זה. מי
שינסה, מאידך, להשוותו לניסיונות קודמים במדע הבידיוני,
במייוחד אודיסיאה בחלל (בשני הסרטים עבד אותו המומחה
לאפקטים מייוחדים, דאגלס טרומבול) ,יצטרך להודות
שלעומת ההתמודדות הפילוסופית של קובריק עם עולם
המחר, נראית היומרה הרעיונית של שפילברג צנועה ביותר.

חפ שאת
ה שחקנ>ת
מחפשת

במאי ווים ונדרס
ביטוי נמרץ —

גודגר

(אלנבי, תל־אביב, ארצות־הברית)
— לא במיקרה היתה דיאן קיטון
מועמדת לפרס האוסקר עבור הרומן שלי עם אנני ולא
עבור סרט זה, למרות שכאן יש לה תפקיד כבד-מישקל
יותר, גם מבחינת חשיבותו וגם מבחינת משך הזמן שהיא
מבלה לפני המצלמה. פשוט אין זה מסוג הסרטים שראויים
כי יתקשטו בפרס כלשהו.
הסיפור מוכר כבר, באמצעות רב-מכר שהגיע אל מיליונים:
מורה של ילדים חרשים־אילמים ביום, נודדת
בערבים בבארים־ליחידים, אוספת שם גברים, מביאה אותם
לדירתה לבילוי של לילה, ומסלקת אותה מהמקום בבוקר.
צרותיו של הסרט מתחילות כבר בתסריט: הפשטנות
שבה הוא מתמודד עם דמותה של המורה, ההסברים
הפרוידיסטיים החובבנים להתנהגותה (אב קאתולי מחמיר
גורם שהיא מסרבת לקבל עול מוסר ומוסכמות, מחלת
שיתוק־ילדים בילדותה יוצרת את הצמא לתענוגות) ,והמיב־נה
הדרמאתי לקוי. מרגע מסויים ואילך אין זו אלא חזרה
נצחית על אותו הדבר: קאריירה מצליחה של הוראה ביום
(הצלחה חשודה, בקלות שבה היא מושגת) והוללות מתוכננת
בערב (חשודה לא פחות, בגלל העקרות הריגשית שלה).
שני דברים יש, בכל״זאת, לומר לזכות הסרט. האחד —

דיאן קיטו ן: טובה מן התסריט
הופעתה של דיאן קיטון משכנעת, ומוכיחה שהיא שחקנית
מגוונת הרבה יותר מכפי שסברו עד היום. השני — הצילום
של ויליאם פרייקר מעניק את תחושת האימה, את
הגוונים המחוספסים והאפלים של ניו״יורק, ואת אותה
תחושת אותנטיות שחסרה לסרט עצמו.

* 1 1 8 1 0 1י״:

אלו הי ם של
כמאי וורנר הרצוג
לדור שאחרי המילחמה
כל פסטיבל־סרטים וכל קולנוע אמנותי,
ורבים חשים שסירטיהם מהווים ביטוי נמרץ
ומרתק לגרמניה החדשה והשונה, של
הדור שלאחר המילחמה.
צופה־הקולנוע הישראלי אינו מסוגל.
כמובן, להעיד בנדון. מפיצי הסרטים בארץ
דואגים להגן עליו מפני השפעות
מזיקות כמו זו של הקולנוע הגרמני הצעיר(
,אין זה קיפוח אנטי־גרמני במייוחד
מאחר ששווייץ, ברזיל או קנאדה נמצאות
במצב דומה).
אבל מי שנוהג לבקר בסינמטקים, יכול
בכל־זאת לדעת במה המדובר, תודות לאדם
אחד ויחידי. שמו גרהרד שנברנר,
הוא מנהל את מרכז התרבות שליד ה שגרירות
הגרמנית, חובב־קולנוע מושבע
ונמנה עם מארגני הפורום של הקולנוע
הצעיר בפסטיבל הסרטים בברלין, והוא
האיש שדאג (בשיתוף-פעולה עם הסינמטקים
והמכון לקולנוע) לאירגון ארבעה
שבועות של סרטים מיוחדים, ועתה לשבוע
חמישי. גם השבוע הנוכחי, כמו בפעם
(המשך בעמוד )50
ה עו ל ם הז ה 2124

הו סוו
הו א לו הי ם (פאר, תל־אביב,
ארצות־הברית) — סרט יכול
להצליח בזכות הדברים שהוא
אומר, או בזכות הצורה שבה הוא אומר אותם. במיקרים
מייוחדים ויוצאים מן הכלל, הוא מצליח בזכות שני הדברים
גם־יחד. אלא שאז מדובר ביצירת״מופת ואלה, כידוע,
נדירות.
הסרט של קארל ריינר אינו יצירת״מופת, אבל הוא
סרט משעשע מאד. אומנם, מה שיש לו לומר (שהעולם
הולך ומידרדר והאדם עושה כמיטב יכולתו כדי להשחית
את המתנה שהעניק לו האל הטוב) אינו בבחינת חידוש,
אבל צורת ההגשה מרעננת ומבדרת.
אלוהים, כך מסתבר בסרט, אינו יכול לשאת עוד את
המצב עלי אדמות. הוא מתייצב בפני זבן בסופרמרקט
ושולח אותו אל אמצעי־התיקשורת הגדולים, כדי לבשר
שהוא, אלוהים, קיים ורואה את מעשי האדם, ולמרות
הביזיונות הבלתי-פוסקים שהאנושות מתעקשת לחזור עליהם
בהתמדה, יש עדיין סיכוי להצלה אם כולם יטו שכם
יחד, יפסיקו להרעיל את הנהרות, לזהם את האוויר,
לרמות, להרוג, לשקר ולהעמיד פנים.
זה נשמע אולי מפחיד, כמו דרשה של מטיף דתי, אבל
לא נראה כך כלל. ראשית, משום שריינר (שותף ותיק של מל
ברוקס) הוא קומיקאי היודע להבליט את הצד המצחיק
והמשעשע בכל סיטואציה, וכאיש״מיקצוע מנוסה למד שכל

גאר ודנבר — בעקבות השמש
דקה החולפת ללא הברקה, היא דקה אבודה. בסרט שלו,
אין דקות אבודות. שנית, משום שנהג בתבונה כאשר
החליט שאלוהים צריך להופיע לעיני בני-התמותה בדמותו
של ג׳ורג׳ במס.
במס, שטען תמיד כי כישרונו הגדול ביותר הוא לא
לעשות לפגי הקהל מאומה חוץ ממציצת סיגר ענק מצליח,
בעזרת ברק-עיניים וחיוך קטן, להקנות לשורות היוצאות
מפיו חוכמת-חיים והומור גם־יחד.

?וולנוע
(המשך מעמוד )49
האחרונה, מוקדש לקולנוע הגרמני הצעיר,
והמיבהר שהוא מייצג מגוון ומסוגל לתת
מושגים ברורים על העילית של קבוצת
יוצרים מעניינת ביותר.
אין קשר. בראש וראשונה צריך להזכיר,
כי הקשר היחידי שבין חברי קבוצה
זו הוא ארץ המוצא. להבדיל מגלים
חדשים אחרים בארצות אחרות, אין למעשה
קשר אידיאולוגי או אפילו חזית סיג־נונית
אחידה בין הבמאים הצעירים של
גרמניה, שכל אחד מהם בעל אישיות
מוגדרת משלו. וגם אם הוא מתחבר, לרגל
אירוע מסויים, עם חברים־למיקצוע (כפי
שעשה פאסבינדר בסרט גרמניה בסתיו),
אין זה אלא שיתוף־פעולה מוגבל, זמני ד
בלתי־מחייב מנקודת־מבטו של הבמאי.
בהבדלים האישיים הגדולים בין האחד
לשני אפשר יהיה לחוש היטב במהלך
השבוע, באשר כל אחד מן הבמאים היותר
מפורסמים (הרצוג, פאסבינדר, ונדרם,
שלנדורף) יהיה מיוצג על־ידי שני סרטים,
אחד חדש יותר, השני משנים קודמות,
שבהם אפשר יהיה להבחין בהתקדמותו
של כל אחד מהם, בדרכו, ולהבדיל,
בפער ההולך וגדל בינו לבין האחרים.
אם לציין סרטים ספציפיים במיוחד,
כדאי להצביע למשל על אגירה, זעם האלים
של וורנר הרצוג, סרט שעשה עוד
לפני קאספר האוזר והמציג בצורה גשמית
את הפער בין תרבויות שונות והערכים
של כל תרבות, תוך כדי סיפור על

אשה מאיימת עד כעלה כ,,הקייטנים״ ,סירטו שד פיטר שטיין
החברה הרוסית מתפוררת

מחדסר־עכודה כאמריקה (קל,מנס שיץ) שודד כ״סטרושק״
אגדת אמריקה מנופצת
כובשים ספרדיים שיוצאים ברפסודות לעומק
היבשת הדרום־אמריקאית לחפש בה
זהב. ואילו בסירטו האחרון והחדש ביותר,
מסרנשק, ממשיך הרצוג בנושא שבו
נגע כבר בקאספר האוזר — סירובה של
החברה להשלים עם חריגים שאינם מתאימים
לנורמות שלה — הוא מתמודד עם
מיתוסים ריקניים, כמו אגדת אמריקה ש בה
הכל עשירים, ומשתמש במרכיבים ש היוו
חלק בלתי־נפרד גם מסרטיו הקודמים,
כמו האינדיאנים המתבוננים בדומיה בלבנים
המשתטים לידם, או תערוכת יצורים
הכלואים ומוצגים לראווה (במקום הדוב
המרקד בקאספר האוזר יש כאן תרנגולת
מרקדת וארנבת הנוהגת קטר).
דהכות שורשים. אשר לווים וג-
דרס: סירטו במהלך הזמן זכה בפרס הבימוי
והביקורת בפסטיבל קאן. זהו היד־הור
על אופיה של גרמניה היום, על העבר
וההווה המתנגשים דווקא בערי־השדה
הקטנות, על פחד מן החיים ובדידות, ה־אמריקניזציה,
ואפילו על מהותו של הקול נוע
הגוסס בחברה זו.
סרט נוסף, מוקדם יותר, תנועה מוטעית,
הוא עיבוד מודרני ואישי מאד ל־וילהלס
מייסטר של גתה. שניהם סירטי.
מסעות (התנועה המתמדת היא אחד המרכיבים
החשובים ביותר בסרטיו של
ונדרס) .במהלך הזמן נראה חופשי יותר,
פתוח יותר לכל הברקה של היוצר תוך

כדי היצירה, סרט הנמשך שלוש שעות
והדרך היחידה להשתלב בו היא להתנהג
כמו נוסע למרחקים ארוכים ברכבת, הבונה
לעצמו מסקנות מהתרשמויות ריג־עיות
של חברים לנסיעה ושל נופים חולפים.
מהלך מוטעה, עם כל הכפיפות לנושא
מוכתב מראש ועם ההתעסקות בבעיה
תיאורטית לכאורה (תפקידו של היוצר י-
כיצד אפשר ליצור בחברה המודרנית),
מצליח להיות רלוואנטי לא פחות לגבי
המצפון הגרמני ומצבו הנוכחי, הקולנוע
המתבונן על עצמו תוך כדי יצירה (תמונת
הפתיחה של הסרט היא מבט על נוף
עירוני ממסוק, והתמונה הבאה תמונות
של המסוק מן הקרקע) ולגבי המועקה
המתמדת שאינה מניחה לגיבורים להכות
שורשים במקום כלשהו (שוב, תכונה בול טת
בכל סירטי ונדרס).
מעריצי פאסבינדר יוכלו, בין השאר,
לראות את העיבוד המתוחכם והמתחכם ביותר
לבית הבובות של איבסן. פאסבינדר
רואה בדראמה של איבסן בראש״ובראשו־נה
ביטוי לניוון הברתי, ומשום כך הוא
מתאר את העולם של גיבורי המחזה כשקוע
בתוך מלמלות ופרגודים. הוא מצלם
את הסרט כולו מבעד למחיצות, חלונות
קישוטיים, מראות מעוותות, בקיצור —
כל מה שיכול להמחיש לצופה את התחושה
של ניכור וריחוק מתמיד בין הדמויות
לבין עצמן, וכמובן גם בין הצופה לבין
הדמויות שעל המסך. המבט החודר של
העוזרת והמטפלת מקבלים בכל פעם, דוו־

קא בצילומם !־!בלתי־אמצעי, תוקף של
.כתב־אישום נגד החברה שאותה הם משרתים,
ורק כאשר נורה מצליחה להשתחרר
מן הכבלים שהחזיקו אותה בתוך החברה
הזאת, הזאת, מתבוננת גם בה המצלמה,
היישר בפניה.
סיכנון בוטה. על שלושת אלה צריך
להוסיף היכרות חדשה עם במאי גרמני
חשוב, פיטר ליליינטאל, שיבוא לארץ כדי
להציג כמה מסרטיו. ליליינטאל, יליד גרמניה
שגדל בדרום־אמריקה וחזר לגרמניה
רק בשנים האחרונות, מתמחה בסרטים ש נראים
לכאורה כמיסמכים שצולמו תוך
התרחשותם, למרות שמדובר בסרטים עלילתיים
במלוא מובן המילה.
הגוון הפוליטי מודגש, ומדובר בהם בעיקר
על המנגונים הפוליטיים המושחתים
(בדרך־כלל בדרום־אמריקה).
עוד בשבוע הגרמני: שני סרטים של
פולקר שלנדורף ומרגרטה פון טרוטה,
הזוג האחראי לכבודה האבוד של קתריוה
בלום. בשני הסרטים הם מטיחים, באותו
סיגנון בוטה ושרירותי למדי, את העוב־דות
על קיפוח פוליטי, חברתי ואישי במסגרת
של גרמניה בשנות השבעים.
כדאי עוד להזכיר את סירטו של ברנרד
זינקל, נערות במילחמה, רומן המבויים
אומנם לפי כל המוסכמות של הקולנוע
המסורתי, אבל עשוי בטעם וברגישות.
זהו סיפור על גורלן של שלוש אחיות,
בנות־מיישפחה של בנקאי יהודי בפראג
ערב מילחמת־העולם השנייה, ובשנים שלאחר
מכן. ועוד, את העיבוד להקייטנים
של גורקי, שבויים על־ידי פיטר שטיין,
במאי־תיאטרון מפורסם בגרמניה, סרט ש הוא
למעשה תיאטרון מצולם, שיש בו ריגעי
אמת והתבוננות חריפה בחברה הרוסית .
המתפוררת שלפני המהפכה.

תדריך חוב הלר אי ת:
ת ל ״ א כי ב — פרובידנס, הרומן שלי
עם אנני, קריאת העורב.
ירושלים — הרוטן שלי עם אנני.
חיפה — דמי כיס, טובי דיק.
וג ל -א בי ב
פרובידנס (מוזיאון, צרפת)
— סרט השנה. סופר ישיש שוקע ב לילה
רצוץ הזיות שבהן הוא רואה את
מישפחתו מזוויות מעוותות, ולמחרת היום
מקבל את פני אותה מישפחה על כר־דשא
מוריק כדי לחגוג את יום־הולדתו. בימוי,
מישחק וצילום מזהירים.

* +הרומן שדי עם

רודיגר וגלד והנס זישלר ב,,מהרד הזמן״
אופיה של גרמניה היום

אנני ׳

(סינמה ,2ארצות־הברית) — המגובש
והשלם בסירטי וודי אלן מפגיש את החרדות
של בדרן יהודי משכיל, עם החרדות
של זמרת גויה מתחילה בקומדיה מצחיקה
מאד, המספקת חומר רב למחשבה.
ארבעה פרסי אוסקר.
ה עו ל ם הז ה 2124

1 1 5 1 1 1 3 1 1

1 1 0 1 3

אוסטריה מציעה לכם
נופש, טיולים, סיורי תרבות ו חופ שו ת מרפ א
בואו ה שנה לאו סט רי ה — לבילוי חו פשת קיץ בנופיה הנפלאי ם, ל חו פשת תרבות בוינה או בזלצבורג
״עיר הפסטיבלי ם״ או להבר א ה ומנוחה ב א חד מאת רי ה מ רפ א הנודעי ם של אוסטריה.

מ קו מו ת נופש

חו פ שו ת מרפ א

סיורי תרבות

החלמ־ 050ו שילינג בעד חו פשה של
7ימים (חצי פנסיון) באת רי נופ שמק סי מי ם
ב ה רי ם או ב איזו רי ה אג מי ם 61, :ו1161ר1?.1ו1<.

§,ת01)§ 3ע 81.חח£וחוח£01£13

4י מי ם בוינ ה כול ל ביקור ב תי א ט רון וביקונצרט
— החלמ 990-שילינג, או ש לו ש ה ימי ם
בזל צ בו רג ב מ חי רי םהחלמ 590-שילינג.

טיולים

ת 31ז 3ועוד.

ב מ חי רי םהחלמ 30-ו 5שי לינג. בעד 21 ימים
בולל א רו חמלאו טי פו ל ר פו אי, באת רי
המרפא, :וז8 3 <1 11$8££, 833£3$1£1
1ך ז 833 {4 0 )׳?35:)£1י§£1-ר!ח£ו83 3 01£101
833 13311, 83300 , 833 150111.

•10 7001 וח 3ז 0ת? 3ח 3ח51ט\נ
5ימים — 2445 שילינג, בולל הכל.

־ 70111 סחסייוס3 !.ח10 3ות 3ז0ת 83 חג 1ז51נ/\1
2ו ימים — 4665 שילינג, כולל הכל.

טוסו עם ״נתיבי אויר אוסטריים״ אל לב לבה של אירופה, אל המדינה שבה הלירה שלכם — וגם חופשתכם — שווה יותר!־•
חוברת מפורטת להשיג אצל כל סוכני הנסיעות.

ירח׳ סרומפלדור 2ו טל; , 53535 תל־אביב

גציגות משרד התיירות האוסטרי.

השופט קנ ע:

ביום בהי! אחד
זה נול לסדוח
ו נו אחדי
לחולי-נפש

הסגור של בית־החוליס לי
1 111 חולי־ נפש אברבנאל בבתים,
שבו אושפז אזרח על־פי צו בלתי־חוקי
מטעם הפסיכיאטר המחוזי, שהוא גס
מנהל בית־החולים. האזרח אושפז במקום
למשך חמישה ימים והועבר למוסד גחה
בפתח־תיקווה לחמישה חודשים נוספים.
ף* שה * השתרע בנחת על הספה
י בחדר האורחים שבביתו ושקע בק ריאת
עיתון. היתה זו שעת אחר־הצחריים
של היום השישי. הוא סיים את עבודתו
מוקדם מהרגיל, ערך קניות לשבת והתכוון
לנוח מעט עד שיגיעו שאר בני המיש־פחה
הביתה.

בבת״ים,״

״לבית־החולים
באה התשובה.
באמרו זאת שלף הגברתן, שהיה אח-
רחמן מאותו בית־חולים, צו־אישפוז כתוב
בכתב־יד וחתום על-ידי הפסיכיאטר המחוזי
ד״ר זאב ירמולוביץ.
משה ח )49( .מושבניק יליד תל־עדשים,
ולשעבר חבר מושב היוגב שבעמק יזרעאל׳
לא הצליח לעכל את משמעות הדברים.
הוא ניצב מול שני הגברתנים בפנים
חיוורות כסיד וניסה למלמל כמה מילים,
אך גם זה לא עלה בידו. מול ביתו המתינה
מונית ושני האחים האיצו בו להזדרז.
״אבל מעולם לא ראיתי לא את הדוקטור
ירמולוביץ ולא פסיכיאטר אחר,״ ניסה
משה להתגונן, ללא הצלחה. שני האחים
הרחמנים הסבירו לו שהצו הוצא לבקשת
אשתו, שעימה הוא היה מסוכסך — כפי
שניסה להסביר לשניים — מזה שנים
ארוכות.

לא פגש את משה לפני שהוציא את צו
האישפוז המאולתר. הרופא הוותיק, ש שימש
כפסיכיאטר מחוז תל־אביב וכמנהל
בית־החולים לחולי־נפש אברבנאל בבתים
במשך למעלה מעשרים שנה עד שיצא
לגימלאות לפני שנים אחדות, הוא מומחה
לפסיכיאטריה ונוירולוגיה מזה 45 שנה.
בצו שהוציא ב־ 2ביוני 1972 כתב הד״ר
ירמולוביץ :״הנדון: משה, קריית־אונו.
״בתוקף סמכותי כפסיכיאטר מחוזי, בהת

לחוק לטיפול בחולי־נפש תשט״ו, סעיף
,5בהסתמך על מיכתב רפואי מד״ר מיט־רני
ממירפאת קיראון, ובהסתמך על מיכתב
מיועצת בית־הספר גב׳ חדווה אילן, וכמו
כן בהסתמך על פרטים שצויינו בתיקו
הרפואי של הנ״ל, באתי לידי מסקנה כי
מדובר בחול-נפש פרנואידי, העלול, עקב
מחשבות־השווא שלו, לסכן את סביבתו
ואת עצמו, ולכן הריני מורה להביאו היום
לבית־החולים יהודה אברבנאל בבת־ים

ת חנוני
הא שה
ף* חוק לטיפול כחולי־ נפש משנת
* ,1955 נאמר בסעיף : 5״...נוכח פסיכיאטר
מחוזי כי חולה עלול לסכן את
עצמו או את הזולת, חייב הוא להורות,
בכתב, שהחולה יאושפז בביודחולים. סעיף
7בחוק מוסיף ואומר :״ניתנה הוראת
פסיכיאטר מחוזי לאישפוזו של חולה, והאדם
מסרב לאישפוז או לבדיקה, רשאי
הפסיכיאטר המחוזי להורות על אישפוזו
או על בדיקתו בעל־כורחו. העתק הוראת

הנסיניאטו ציווה לאשפז
אדס גבל׳ שבדק אותו -
על סגן נקשה שר שבדת
סוציאלית שלא ואתה אותו
כעבור שעה קלה נשמעו נקישות בדלת.
משה ניגש לפתוח. הוא היה משוכנע ש אשתו
או בניו חזרו הביתה. אלא שכאן
נכונה לו הפתעה. לפניו ניצבו שני ברנשים
אלמונים, אחד מהם גברתן מאיים,
וחברו — מוצק, אך נמוך־קומה.
״בוא איתנו!״ הפליט הגברתן לעבר
משה, לאחר שהוא הזדהה בפני שני האלמונים.

שאל משה ההמום.
• השם שמור במערכת.

האישפוז יישלח מייד ליועץ המישפטי
לממשלה...״
לפיכך, סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי
רחבה מאד, אך יחד עם זאת מוגבלת
בסייגים. הוא רשאי לאשפז אדם, רק אם
הוכח שהאיש מסוכן. הוא רשאי לכפות
על החולה את צו האישפוז, אבל זאת רק׳
לאחר שנוכח שהחולה אכן מתנגד לאיש־פוז,
ורק לאחר שנוסו הדרכים המקובלות
לאישפוז החולה.
אלא שהד״ר ירמולוביץ לא הקפיד במיד
חד על מילוי הוראות החוק. הוא אפילו

| 1 ^ 1 | 11^ } 9 ! 7משה 49 תושב קריית־אונו, ששם מישפחתו שמור במערכת,
1^ 11/1111111 זכה בפיצויים בסך 2,500 לירון! בתביעה אזרחית בבית־מישפט
השלום בתל־אביב. משה היה בעבר איש מושב, שעזב לפני 15 שנה את עבודתו החקלאית.
הוא נשך ואב לחמישה ילדים, והיוזמה להוצאת הצו נגדו באה מצד אשתו, שעיסה הוא
מסוכסך מזה זמן ממושך. לדבריו הרסו הרופאים הפסיכיאטרים את חיי המישפחה שלו.

ואת כושרו השיכלי, סירב משה להיעזר
בשירותיו של פרקליט בתביעה על־סך 20
אלף לירות שהגיש לבית־מישפט השלום
בתל־אביב. גם משכורתו הזעומה, כעובד
המועצה המקומית, לא איפשרה לו לשלם
שכר טירחת עורך־דין. את כתב התביעה
ואת כל מסכת הראיות הכין משה בכוחות
עצמו במשך חודשים ארוכים. הוא ישב
בספריית בית־הפרקליט, עיין בסיפרי ה חוקים
ולמד אותם על־פה.

חרדת
ה שופ ט
ך* מישפט שהתברר לפני שופט־השלום
1 1שאול אלוני, החל בתחילת ,1977 ובמהלכו
העידה סוללה נכבדה של פסיכיאטרים
בזכות מעשהו של הד״ר ירמולוביץ.
ירמולוביץ עצמו הודה שלא ראה מעולם
את משה עד ליום המישפט, וכך גם העידה
סגניתו, הד״ר אמיליה בלום. ד״ר ירמו־לוביץ
טען שאבחנתו נקבעה על סמך
מיסמכים שהוצגו לפניו, אך הודה שלא
בדק את מהימנות המיסמכים ולא שוחח
עם איש מבין כותבי אותם המיסמכים.
״הייתי משוכנע שהוא חולה־נפש על סמך
מיסמכים אלה. לא הייתי יכול לבדוק את
כל האנשים.״ הסביר הרופא. הד״ר אמיליה
בלום סיפרה בבית־המישפט שמדי יום
מוצאים ארבעה־חמישה צווי־אישפוז דומים,
ולדבריה יש טעדות שקשה למנען.
במהלך המישפט התבררה מסכת שלמה
של מעשים תמוהים וחסרי-אחריות שנעשו
בידי עובדי־ציבור ואנשים שונים, ביניהם
רופא־המישפחה של משה, כשכל אלה חברו
יחד כדי להביא לאישפוזו של משה.
השופט אלוני התייחס לקשר מפחיד זה
בפסק־הדין החריף שלו.
בפסק־דינו קבע השופט אלוני :״שלד
שה הם הנתונים שחיו לפני הפסיכיאטר,

עת החליט על אישפוזו של התובע: טיב־תבו
של ד״ר ניסים מיטרני; מיכתבה
של יועצת בית־הספר הגב׳ חדווה אילן,
ופרטים מתיקו הרפואי של התובע.״ השופט
בחן נתונים אלה אחד לאחד.
לגבי הד״ר ניסים מיטרני, ממירפאת
קופת־חולים בקריית־אונו, התברר שהלה
כתב מיכתב שהתיימר להיות חוות־דעת
רפואית, אך למעשה היה מבוסס על שמועות
בלבד. במיכתבו כתב הרופא הכללי
בין היתר :״משה הוא אדם חולה ומשמש
גורם רציני בהתמוטטות חיי המישפחה
המונה שבע נפשות.״ את הפרטים הללו
קבע על סמך דברי אשתו של משה ,״ולפי
מה שדיברו אנשים,״ כהגדרתו.
״כתבתי מה ששמעתי,״ הסביר הרופא.
כהוכחה חותכת למחלת הנפש של משה
טען הד״ר מיטרני, שמשה ביקר אצלו
מדי יום והתלונן על מיחושים שונים, אך
עובדה זו נתגלתה בבית־המישפט כלא
נכונה. כרטיסו הרפואי של משה הראה
שהוא ביקר באותה שנה שמונה פעמים
במירפאה.
״תמוה ומדהים הדבר,״ חיווה השופט
אלוני את דעתו על חוות־דעת זו של הד״ר
מיטרני ,״כיצד מעז רופא, שאין מומחיותו
בתחום הנפש, להגיע למסקנות כה מרחי־קות־לכת,
שיש בהן כדי לגרום לאדם
פגיעה חמורה למשך כל ימי חייו, על
סמך לקט ידיעות המגיע אליו מכל מיני
אנשים, מבלי שהוא עצמו יקדים למסקנתו
זו בדיקה כלשהי.״
חדווה אילן שימשה כיועצת חינוכית
בבית־הספר שבו למדה בתו של משה.
היא בוגרת סמינר לווינסקי למורות, ולמ דה
בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה .״מסקנותיה
של היועצת לא היו פחות קיצוניות
מאלה של רופא המישפחה,״ קבע השופט.
היא הפנתה אותן במיכתב אל העובדת
הסוציאלית של לישכת־הסעד בקריית־אונו,
(המשך בעמוד )63

מוסד זה, מצד חולים ועובדים סוציאליים, שטענו כי חולים מוחזקים בו זמן ממושך
יותר מכפי שמתבקש ממצבם הרפואי. בימים אלה נפסקו פיצויים לאזרח שהוכיח כי
אושפז במוסד שלא כחוק, כתוצאה מקשר שקשרו נגדו כמה עובדי ציבור.

לשם אישפוז וטיפול. נא להגיש את מלוא
העזרה למלווים על מנת להביאו במועד.״
הצו הופנה לתחנת המישטרה בקריית״
אונו.
באותו יום שישי מר ונמהר נלקח משה
לבית־החולים לחולי־נפש בבת־ים .״אם
זו אי־הבנה,״ אמרו לו שני האחים הרח מנים
שבאו לביתו ,״אז תסע איתנו, תברר
את העניין ותשוחרר הביתה.״
כשהגיעו לבית־החולים בבת-ים ביקש
משה לראות את הפסיכיאטר המחוזי, אך
מבוקשו לא ניתן לו. נאמר לו שהרופא
כבר אינו נמצא במקום. אחרי שעמד על
דעתו, הובא לבסוף לפני הפסיכיאטרית
התורנית של בית־החולים. כל הסבריו לא
הועילו. הרופאה טענה בפניו, שאין בידה
לשנות את החלטתו של הפסיכיאטר המחוזי,
וציוותה להכניסו למחלקה הסגורה.

על חוויותיו: מאותו רגע סיפר
משה :

הזריקו לי זריקות והכניסו אותי למחלקה
סגורה, שבה היו חולי־נפש במצב
קשה, ומסוממים למיניהם. הכל נעשה
בעורמה: את אשתי שלחו הביתה, ולי
לא נתנו לדבר עם אף אחד ממנהלי בית־החולים.
נתנו לי זריקה שהממה אותי
ועירפלה את חושי.
משך שבוע ימים הייתי מאושפז בבתי״

ושרוי תחת השפעת כדורים וזריקות
שנתנו לי. הזריקות האלה משפיעות על
כל המערכות בגוף ומנטרלות אותו לחלו טין.
אי-אפשר לקרוא, מאבדים את שיווי־המישקל
ולכן כמעט שאי־אפשר ללכת. יש
יובש בפה, הלשון מתנפחת ומתמלאת בפצעים,
הגוף כולו רועד ובמיוחד הידיים.
כנגד הרעידות הללו נותנים כדורים לחיזוק,
ובסך־הכל הגוף מלא בתרופות.
מסביבי היו אנשים קשורים למיטות.
אותי לא קשרו, כי הייתי שקט ורגוע,
אבל היו כאלה שהשתוללו בלי הרף. היה
אחד חזק כזה, שהזריקות בכלל לא ד,ש-

פיעו עליו. הוא היה הולך וגורר עימו
את המיטה שאליה היה קשור. המיש־טרה
היתה מביאה ללא הרף מסוממים,
וגם אותם קשרו למיטות.
אחרי כמה ימים כתבתי להנהלת בית׳
החולים מיכתב ובו בקשת העברה, ואז
העבירו אותי לבית־החולים גהה בפתח־תיקווה.
שם הייתי חמישה חודשים, עד
ששוחררתי סופית.
הרופאים ניסו לפשר ביני לבין אשתי
על־ידי כך שהביאו גם אותה לבית־החו־לים,
אבל כאן היה עוד כישלון שלהם.
זה לא הלך, כי אי־אפשר לעשות דברים
שהם נגד הטבע. בחופשה הראשונה שנתנו
לאשתי בגהה היא ניסתה להתאבד.
כשיצאתי משם לבסוף, הייתי שבר־כלי.
הייתי לבדי בבית, בקושי יכולתי ללכת.
כל חמשת הילדים שלי היו מפוזרים במוסדות,
ואשתי היתד, בבית־החולים לחו־לי־נפש
מיצפה־נוף בנתניה. המישפחה
נשברה לגמרי והתפרקה. את אשתי הוצאתי
אחרי שנה ממיצפה־נוף, בניגוד ל הוראות
הרופאים. לא יכולתי לשאת את
תחנוניה ולקחתי אותה משם. ירמולוביץ
הוציא נגדה צו־אישפוז, אבל הפעם זה
לא הלך לו. אחרי הטרגדיה הנוראה שהוא
עשה לנו, לא נתנו לו להמשיך. אשתי
התחבאה ולא לקחו אותה.

•עד כאן דכריו של משה.

חמש שנים המתין משה, מאז ה־מיקרה,
עד שהגיש תביעה אזרחית נגד
הרופא שהוציא נגדו את צו־האישפוז.
האיש, שנשא בגיל 29 נערה בת ,17
הוליד חמישה ילדים ועבד כחקלאי במושב
עד שעבר לקריית־אונו לפני 15 שנים.
הוא המתין בסבלנות במשך חמש שנים.
עד שהגיש את תביעת הנזיקין נגד הד״ר
זאב ירמולוביץ ונגד מדינת־ישראל.
״רציתי להוכיח שאני בריא, ושהצו הוצא
בטעות,״ הסביר את הסיבה להמתנה
הממושכת. כדי להוכיח את מצבו הנפשי

תערוכת הנופים המפו שלים ע 1ל -אמנות לעם״
אנאטוסיה של מאבק בין נד שטר לאמן

כמה ״ חיובו ת וחיזעהו

^ ספר עיבר׳ על ציניקאי מהמאה הי־זוז

אמנות
נופשלה אגף התרבות של מישרד-החינוך־והתר-
בות מפרנס את מרבית תקציבה של האגודה
לקידום אמנות לעם שבה מצוי ״המדור
לאמנויות פלסטיות״ ,שמטרתו לקדם את
האמנות לעם בעזרת האמנויות הפלסטיות.
בימים אלה החל המדור הנ״ל בהפעלת
תערוכה ניידת, במיסגרת אירועי חגיגות
שנת ה־ 30 למדינת ישראל, תחת הכותרת
״נופים באמנות הישראלית״ ,ושוחר האמנות
הישראלית עלול לטעות ולחשוב,
שתערוכה ניידת זו משקפת 30 שנות ״נופים
באמנות הישראלית״ .אלא שהנוף
בתערוכה שונה.
על הכנת התערוכה והקטאלוג שלה
הופקד רודי בינט, המקדים וכותב :״זוהי
ארץ ים־תיבונית, בה מבה השמש בחוז קה״.״
וממשיך ומציין כי ״ציירים כמו
אביגדור סטימצקי, טוביה כארי או יהושע
נוישטיין אינם מציירים נוף מסויים ; קשה
לזהות כתמונותיהם איזור מובר, מקום
מוגדר. יחד עם זאת — הנוף הישראלי
מהווה עבורם נקודת־מוצא חשובה, מקור
השראה ליצירה
לסיום דברי הקדמתו כותב בינט הנ״ל :
י מייצג שיקרי לניסוח זה של בינט
הנ״ל הוא ״פרוייקט נהר ירושלים״ של
יהושע נוישטיין, בלייה ומארכס, המצורף
לתערוכה הנ״ל. פרוייקט זה, שכותב שורות
אלה היה עד לו בשעתו, היווה ניסיון
להטביע — בעזרת רמקולים שצווחו קולות
מים — את גיא בן־הינום כמו היה ערוץ
יבש בקולוראדו. האמנים שהנוף הישראלי
משמש להם ״מקור השראה. ליצירה...״
כדברי בינט הנ״ל, התעלמו מכך שבגיא
בן־הינוס העלו עולה עוללים למולך ולעשתורת.

״וזהו
המקום לציין שאיין התערוכה כוללת,
כמובן, את כל האמנים הישראלים העוסקים
בנושא זה, אלא מהווה מיגוון מייצג
לגישות השונות אם להתעלם מהשאלה
״נוף ארצישראלי״ או ״נוף ישראלי״*,
הרי בולט כי לפחות מחצית הציירים
שעבודותיהם משתתפות בתערוכה אינם
״מהווים מייצג לגישזת השונות בעוד
גישות לנוף של אמנים בולטים כיגאל
תומרקין, דדי בן־שאול ויאיר גרבה, אינן
כלולות ב״מיגוון מייצג לגישות״ של בינט,
יחד ׳עם זאת, מפתיע ׳למצוא בתערוכה
מתקתקה זו עבודה. בולטת כ״עציס בים״
של מנשה קדישמן, שאותה מגדיר האמן
במילים :״רציתי להצמיח עצים מתוך
אדמה שהיא מתכת וזכוכית. להצמיח
עצים מתוף ים מלוח. חתכתי פתחים כלוחות
פלדה, בצורה של עצים (ראה

לסיכום, גם תערוכה זו יכולה להצטרף
אחר כבוד ובלא תחושת־נחיתות לשאר
הנופים התרבותיים המפושלים של אמנות
לעם, שתחת להביא ״אמנות לעם״ משמשת
כר־פעולה לבעלי חזקה באמנות ובתרבות
— ולא לאמנים.

רב מכר

שעור גרמני
גרמנים מועטים בלבד לחמו בגלוי נגד
המישטר הנאצי בארצם, ומחוצה לה. אחד
מאלה היה הסופר המעולה זיגפריד לנץ,
* שרירותי ואווילי למדי להציג תמונות
של אברהם נתון מ־ ,1941 ומנחם שמי נו־
,1925 תחת הכותרת ״נוף ישראלי״ עוד
בטרם נולדה ישראל, ולהציג תמונות סניליות
של נחום גוטמן מ״ישראל״ במקום
עבודותיו הנהדרות מימי ״ארץ ישראל״.

מ נשה קדישמן: עציבי ,1973

^ ה ד 1קט! ר*ו 1ד ים

שמעשיו בעת ההיא מקבילים במידה רבד. מאכס לודוויג ננזן ״איסור לצייר שהוחלט
למעשיו של הקנצלר הגרמני הקודם וילי עליו בברלין על מסירת האיסור מגיב
בראנדט. זיגפריד לנץ ערק מהצי הגרמני־ הצייר בפליאה ושואל את השוטר, אביו
ולחם נגד בני עמו בדנמרק ואף תיאר של זיגי, כיצד ישגיח על קיום האיסור,
את מאבקו זה, בצורה סיפרותית, בסיפרו וזד, משיב לו :״רק תחכה ותראה, טאכס...״
שיחת העיר י.
אלא שהצייר ממשיך לצייר. זיגי הופך
בכל ספריו עוסק זיגפריד לנץ בביקורת שותף לקשר שלו ״נגד המדינה״ .באחד
מוסרית של ההברה הגרמנית, ריקבונה הציורים מצייר מאכס המון שחפים, שאותם
ההיסטורי והאידיאולוגי, וכן הזדקקותו של מתאר זיגי :״אולם אחר־כך גיליתי שבל
עם זה לשלטון דכאני. הוא עושה זאת אחד מן השחפים בומתת-שירות של המיש־בלא
משוא־פנים או תרגילי התחסדות טרה על ראשו ונשר־המדינח על חזחו
וצביעות, תוך שהוא מציג שאלות נוקבות
בסיגנון :״אם עורך־דין מפורסם בהאמ-
בורג מואשם היום בפישעי־מילחמה, חיי בים
אנו לשאול את עצמנו: כיצד זה
קרה? היכן הסתתר כל השנים? מה קרה
למצפונו ולמצפון *שכניו ועל שאלות
שכאלה משיב זיגפריד לנץ בצורה מבריקה
ב־ 348 עמודי סיפרו השעור הגרמני, שראה
אור החודש בתרגום נהדר לעיברית, תוך
האפלה על ספריהם של היינריך בל וגינטר
גראס שכבר תורגמו לעיברית*״.
השעור הגרמני הוא סיפורו של זיגי
יפזן, אסיר במוסד לעבריינים צעירים,
הנדרש לכתוב חיבור בנושא ״תענוגות
החובה״ ,שבו הוא כותב בתוקף נסיבות
כפייתיות על אביו השוטר מתחנת רוגביל
״התחנה הצפונית ביותר בגרמניה״ .על
אביו אשר ״כימות מילחמה וכימות שלום,
הו,א מניף את עצמו על אופניו ומדשדש
אל תוך המבוי הסתום של תפקידו...״
חיבורו של זיגי יפזן, העולם הסובב
אותו, והמניעים שהביאו לכליאתו, מסתכ מים
לשעור גרמני שרק גרמני שמרד
בגרמניה ובגרמניות, יש בכוחו להעניק.
ביום שישי אחד בחודש אפריל, שנת
זיגפריד ל;ץ
43׳ ,יוצא אביו של זיגי כדי למסור לצייר
מה שהושג פעם — יישאר לעולם
* ראה אור בעברית בהוצאת עם עובד
הקמור, ולא זו בלבד: כל השחפים דומים
בספריה לעם.
** זיגפריד לנץ ,״השעור הגרמני״ ,היו לאבי, פניהם כפניו המנומנמים...״
כעבור זמן מבקר השוטר אצל הצייר
תרגום: חיים איזק, הוצאת ״זמורה, ביתן,
עם הוראה לרשום את ציוריו מהשנתיים
מודן״ 348 עמודים (כריכה רכה).
הקודמות, ובמהלך הפגישה פולט אביו
של זיגי את ה״אני עושה רק את חובתי,
מאסם בעוד. תגובתו של הצייר היא :
״זה לא יועיל לכם. זה עדיין לא הועיל
לאיש. תיפסו לכם מה שמפחיד אתכם.
חחרימו, חיתכו, שירפו. מה שהושג פעם,
יישאר לעולם...״
בינתיים מגיע אל המוסד לעבריינים
צעירים פסיכולוג צעיר, הכותב דיסרטציה
על זיגי, שמגמתה ״רוצה הוא ללמד זכות
עלי, לטהר ולאשר אותי ; רוצה הוא
להצדיק את גניבת התמונות שגנבתי...
בכלל הבטיח לי שיבליט כפרשתי את
מיקרה־הגבול, וידרוש למעני דין־צדק...״
בשיחה בין שוטר הכפר לבין הדוור,
אומר הדוור לאביו של זיגי :״מספרים
שאתה עושה יותר משחייב אדם לעשות,
ומכל מקום שאתה עושה יותר משדורשת
החובה ואילו השוטר טוען כי ״כצו
נאמר שהוא מנוכר לאומה״ ומוסיף :״ושל פיכך
הוא סבנה למדינה ולא־רצוי, פשוט
מנוון — אם אתה יודע, למה אני מתכוון

אלא שתוכניות המילחמה של אלה ש־ציוריו
של מאכם ״מנוכרים״ להם. אינן
עולות יפה. אחיו הפצוע של זיגי, יפזן,
עורק מהצבא הגרמני המובס ומסתתר
אצל הצייר. למרות המפלה המתקרבת,
שוטר הכפר מגביר את רדיפתו אחר
הצייר, ובאחד המיפגשים אומר הצייר
לשוטר :״אם אתה תושב שאדם צריך
למלא את חובתו, אני אומר לד את
ההיפף: אדם צריך לעשות משהו שפוגע
בחובתו. הובדל, בעיני, זו רק יורה עיוורת.
על כורחו אדם עושה משהו שאץ היא
תובעת השוטר אינו מבין זאת בעוד
פלדה וי
בנו, זיגי, מבצע זאת. הוא גונב, אוסף,

מלקט ומשחזר את ציוריו של מאכס,
ומחביא אותם. הפסיכולוג מסביר זאת
בדיסרטציה שלו, כך :״בעמידתו בין אביו
שביקש ממנו לעסוק במשימות בילוש ובין
הצייר שהטיל עליו תפקידים שנועדו ל פעמים
להצלת תמונות, הוכיח הנער
אינסטינקטיווית הבנה לבעיות התקופה.״״
לזמילחמה מתקרבת לקיצה. השוטר והצייר
מגוייסים לחיל הקשישים, וכאשר
מגיעים החיילים הבריטיים למקום, הם
אוסרים את השוטר. מאכס, הצייר שתחילתו
שבה אליו, אינו מתרגש כלל מכניעת
גרמניה, ואומר :״היש־מהר הם יוצאים
מחוריהם. אתה חושב שיסתתרו זמן־מה,
שיישבו בשקט, בדומיה, שיתייחדו עם
חרפתם כחשיבה, אבל הנה אך נשימת
לרווחה ובכר הם שוב פה כעבור זמן
קצר משתחרר שוטר הכפר ממחנה־המעצר,
ושב לתפקידו. על בנו־בכורו שערק מן
הצבא הגרמני הוא אומר :״בל עוד אני
חי, לא ייכנס לבית הוריו.״
מילחמתו של שוטר־הכפר באמנות ה,,מנוונת״
טרם תמה. הוא שורף את ה־ביקתה
שבה החביא בנו זיגי את עבודותיו
האסורות של הצייר. האב השוטר מטיח
בפני בנו, אחרי שזה טוען כי פג האיסור
לצייר :״אדם צייד להישאר נאמן לעצמו ;
הוא צריו למלא יאת חובתו, גם אם המצב
משתנה הכרזה זו מאלצת את זיגי יפזן
הצעיר להרחיב את פעולותיו להגנת תמונות
הצייר. הוא מתחיל לגנוב אותן ממוזיאונים
על־מנת שאביו לא ישמידו, עד
שלבסוף הוא נכלא.
השעזר הגרמני הוא מיצירות־המופת שנכתבו
במחצית השנייה של המאה ח־,20
והוא נכתב בלא פעלולים או עזרים חיצוניים
כלשהם. במהלך עלילתו מצליח זיג-
פריד לנץ להוביל את הקורא בין מבוכי
הנפש המסוכסכים של גרמניה ־והנאציזם.
שעור ישראלי. הגב׳ אלונה פרנקל,
שעיצבה את עטיפת השמור הגרמני, וציירה
עליו צלבי-קרס רבים, בבורותה ציירה
אותם כשהקרסים שלהם פונים בכיוון של
נגד השעון. עטיפה זו פוגמת עד מאד
בטעם הטוב, ובעיקר באיכויותיו המעולות
של ספר זה, העוסק בפיענוח צלב־הקרס
שקרסיו פונים בכיוון השעון. על כל פנים :
כאשר יקבל מחבר הספר, זיגפריד לנץ,
עותק מהמהדורה העיברית של סיפרו, ספק
אם השעור הישראלי ינעם לו כפי שלקורא
ינעם השעור הגרמני שלו.

בחטף

״הכל רצונות אנוש״

בספר ריקנות החיים מאת הפרום׳ אריה זקס (ראה: עיון) מהאוניברסיטה ה־עיברית
בירושלים, המטפל ב״מצבו של האדם על־פי סמיואל ג׳ונסון״ ,נכללת בין
השאר מאות מאימרותיו של ג׳ונסון, הרואות לראשונה אור בעיכרית. הרי כמה מהן :
£ 0חסידי ברקלי היושבים אל שולחן הכתיבה שאיו להם שולחן, נייר או
9א צב עו ת ...אם תכלא גבר ואשה במשך שישה חודשים כדי שילמדו
זולהפיק את כל הנאותיהם זה מזו — יתאהבו בהכרח. אולם אם בסוף
תקופה זו תשלח אותם למפגשי חברה, ותניח להם להחליף בני־זוג כצונם, ישכחו
עד מהרה את הקשר שביניהם, קשר שאינו אלא תוצר הכורח וריקנות החיים...
מר אלמוני לעולם לא יתיר לגברים לזמזם באוזני בתו. מי, אם כן, יזמזם באוזנה
— המשרת מי שצייר את העתיד בעיני דמיונו, לא ישבע נחת בעיני בשר
לסלק את העצלות הדביקה ולגאול את הזמן שהוצא לריק בבטלה ובחטא...
שדות האוויר פתוחים בפני הידע ורק הבורות והעצלות חייבות לזחול על פני
הקרקע ...בזיקנתנו אנו משעשעים את תשישות השנים על-ידי היזכרות בהנאות
נ עו רי ם ...מצבה של נפש הלומת אסון פתאומי דומה לזה שפקד את תושביה
האגדיים של הארץ לאחר בריאתה, באשר ירד עליהם הלילה הראשון והם חשבו
שהיום שוב לא ישוב מעולם איני קורא על נזירים מבלי שבדמיוני אני מנשק
את כפות״רגליהם. מעולם איני קורא על מינזרים מבלי שאפול על ברכי ואנשק
את מרצפותיהם מהו השוני בין האדם לשאר היצורים החיים ז כל חיה,
הנגלית לעיני, בעלת אותם צרכים גופניים כמוני: היא רעבה ולוחכת עשב, צמאה
ושותה מן הנחל; כשצמאונה ורעבונה מושקטים היא שבעת רצון ונ רדמה...
אני רעב וצמא כמוה׳ אך בשצמאוני ורעבוני פוסקים עדיין אין לי מנוחה ; כמוה
כואב אני את החסר, אך שלא כמותה איני בא על סיפוקי עם השבעתו
כשאנו מתבוננים באדם הרודף אחר עניין הקרוב לליבו, טבלי להתחשב
בדעתן של הבריות, הוא נראה לנו, בצדק, בלתי־מוסרי ו מ סו כן...

שלמה ולהדהים בעזרתו. למשל, כאשר
הבמאי הבריטי פיטר ברוק העלה בלונדון
מחזה על מילחמת וייט־נאם, תחת הכותרת
,115 הוא ניצב בפני בעיית ה״גודש־הרג״
ועל כן, בסיומו של המחזה, שרף אחד
השחקנים פרפר ציבעוני על הבמה, והעלה
בקהל אנחת זוועה שכמותה כל זוועות
וייט־נאם לא הצליחו לסחוט ממנו.
אלא שעורך הסיפרון הנ״ל התעלם משדי-
פות סיפורו של ם. יזהר. אילו טרח לנתח
אותו מבחינה מילולית, תוך שהוא משווה
את דיברי והערות הנפשות הפועלות בו,
למונחים שרק לפני שבועיים הובאו בטלוויזיה
בסרט המכה ה־ ,81 שגם הוא סובל
מ״גודש־הרג״ ,הרי האמת על פרשת
חי רבת חיזעה היה מביא על קוראיו את
״המכה ה־82״.

עיון

1) 111א[ 0¥

בימים אלה ראה אור סיפרון צנום תחת
הכותרת האמת על פרשת חירבת חיזעה *
בעוד כותרת־המישנה שלו היא :״לשרוף־
׳לפוצץ־לאסור־להעמיס־יולשלח״ עם בל האסוציאציות
שהיא יוצרת. עורך הסיפרון
כותב, בדיברי ההקדמה שלו, שרעיון
עריכת הסיפרון נבע ״מן הדחף הפשוט
להציב פכר מול גלי השקר השוטפים
אותנו בעוצמה רבה ומאיימים להטביענו...
הידיעה כי סיפור חירכת חיזעה הוא סיפור
אמיתי, שחזר ונישנה בארץ זו לא פעם
ולא פעמיים, אלא מאות פעמים...״
עורך הסיפרון מנצל את ההזדמנות
שהעניק הוויכוח הציבורי שנערך לרגל
הקרנת הסרט על-פי סיפורו של ס. יזהר,
חירבת חיזעה בטלוויזיה, על־מנת להביא
רשימות קטלוגיות של כל ה״חירבות
חיזעה״ שהיו בארץ, והוא מגיע לרשימה
בת 151 מקומות שנמחקו מהארץ ומן
המפה. לרשימה קטאלוגית זו מצורפת גם
תל־אביב, הניצבת על כמה כפרים ערביים.
דומה שעורך הסיפרון מצליח, על-ידי
הגדשת הסאה, להביא את הקורא לתחושה
של ,0¥£11£1££הדומה לתחושה ש אפפה
את תושבי ארצות־הברית במהלכה
של המילחמד, בווייט־נאם, כאשר הטלוויזיה
הקרינה מדי יום תמונות של ״גודש־הרג״,
שהביאו עד מהרה להקהיית תחושות הצופים
בהן.
בלהיטותו הרבה להציג תמונות של
״גודש־הרג״ ו״גודש־גירוש״ ,הצליח עורך
הסיפרון להתעלם מעצם כוחה ותפקידה
של סיפרות, לבודד אירוע אחד מתוך מסכת
• ״האמת על פרשת חירבת חיזעה״,
העורך: רמי ליבנה. הוצאת ״כתם״64 ,
עמודים (כריכה רכה).

ציטוטון

סמיואל ג׳ונסון
סמיואל ג׳ונסון, הוגה, מחבר ומילונאי
בריטי, נולד בשנת 1709 לאביו, בעל
חנות־ספרים. בנערותו נפגע ג׳ונסון ממחלת
חזרת שסימאה את עינו האחת והכהתה
את השנייה. בגיל 20 התקבל לפמברוק
קולג׳ ,אוכספורד, שם היה ללעג ולקלס
בשל מחלתו, שגרמה לו רעדה מתמדת
ועיקמה את תווי־פניו. כעבור שנה נטש
את לימודיו ועבר להתגורר בלונדון.
במשך 30 שנים נאבק ג׳ונסון בלונדון

סמיואד ג׳ונסון
דאגות פרנסה וייסורי גוף ונפש

בדאגות פרנסה וייסורי־גוף־ונפש. תחילה
ביקש להיות משורר סאטירי, ושפך את
מררתו על מומי דורו. בשנת 1735 נשא
יאשר, רגזנית ומבוגרת ממנו ב־ 20 שנה.
עשר שנים מאוחר יותר החל בחיבור
מילון הלשון האנגלית ׳ובמשך שבע שנים
עבד אותו בפרך, עד שזה ראה אור בשני
כרכים. בהגדרותיו הברורות ובדגימות
עשירות יפתח עידן חדש בלכסיקוגראפיה.
תוך שנים אחדות הפך ג׳ונסון פוסק
אחרון בענייני סיפרות בדודו. במשך תשע
שנים ההדיר את כתבי ויליאם שקספיר.
יחד עם זאת הוא היה איש ניגודים
המתבל כתביו במילים לטיניות, חריף,
שמרן, מנפץ ומקים מזבחות, נוטה למרה
שחורה ויודע פרק בהלכות גרגרנות. חיבורו
החשוב ביותר הוא חיי המשוררים,
׳שאותו פירסם שלוש שנים ׳לפני מותו
בשנת .1784
אישיותו של סמיואל ג׳ונסון היא של
אדם שהייאוש רדף אותו כל ימיו. במקביל
הוא נרדף על־ידי חרדותיו, שאיפותיו
להצלחה, הפיצול. באישיותו, מאבקיו ה פנימיים,
פחדיו מפני הטירוף. יחד עם
זאת ניחן ביושר פנימי ובכנות מוסרית.
בימים אלה ראה אור, בעיברית, מחקרו
של הפרופסור אריה זקס על סמיואל
ג׳ונסון, השקפותיו ויצירותיו* .ספר זה
הוא אחד הספרים הבודדים שראו אור
בעיברית, המציגים תמונה רבת־היקף של
בעיות העילית התרבותית באנגליה במאה
ה־ ,18 תוך ניסיון להשוות את בעיותיה
עם הבעיות הקיומיות של תקופתנו. הפרופסור
זקס, שהתמחותו בסיפרות האנגלית
של אותה התקופה, ממיין בשיטתיות כמה
מנושאי־היסוד שהעסיקו את סמיואל ג׳ונ-
סון, תוך שהוא מצליח להעניק (בעזרת
אריה ברקאי) תמונת־מצב של השקפותיהם
של ג׳ונסון ובני דורו.
ריקנות החיים מעניק לקורא העברי
תמונה חיה מכלי ראשון של נושא ותקופה
בספרות האנגלית, עליו אומר פרופסור
זקס בפתיחת לדיברי הקדמתו :״רק מיעוט
כקרב קהל הקוראים המשפיל בארץ קרא
או יקרא אי־פעם כמקורו ספר מספריו
של סמיואל ג׳וכסון אישית, נראה לי
שקריאת סמיואל ג׳ונסון ל״קהל הקוראים
המשכיל בארץ אינה בראש קדימוייו־תיו,
ושהתקופה מעניינת יותר מג׳ונסון
וחבריו. יחד עם זאת, מוטב.שאחרי פירסום
סיפרו המקיף הזה של אריה זקס תדאג
המועצה־לתרבות-ולאמניות, המפרסמת תר־גומי־מופת
בעיברית, להוציא לאור את
חיי ג׳ונסון לבוסוואל, על־מנת שדיוקנו
המלא של איש רב אשכולות זה, שוויכוחים
רבים מתנהלים עד היום בדבר חשיבותו,
יוצג בפרספקטיווה רחבה יותר בפני הקורא
העברי. מכל מקום, פרופסור זקם מצליח
להציג בריקנות החיים בעיות של הגות,
ואפילו מילחמות סיפרותיות של המאה
הי״ח, בחיוניות מרתקת.
* אריה זקס ,״ריקנות החיים — מצבו
של האדם על־פי סמיואל ג׳ונסון *,הוצאת
י״ל מאגנס 112 ,נומודים (כריכה רכה).

פזורת־שירה
• בהוצאת־הספרים של אוניברסיטת
הארווארד ראה אור בשבוע שעבר הספר
ישראל — בן־הברית הערוך לקרב מאת
הפרופסור גדב ספרן, שבו הוא סוקר
את יחסי ארצות־הברית—ישראל במשך 30
שנה, ומעריך את הצפוי ליחסים אלה
בעתיד הלא־רחוק • שני משוררים תל-
אביביים ישבו בבית-קפה ושוחחו על
תופעה חדשה בסיפרות העברית. האחד
קרא לתופעה ״דוקטויורדים״ ,ואילו המשורר
השני קרא לה ״פזורת שירה״.
התופעה עצמה היא דוקטורים לסיפרות
ממוצא ישראלי שירדו להשלים לימודיהם
בניכר ומאריכים את שהותם בו. אחד
הבולטים ביניהם: ד״ר חגון* גיא, המלמד
עיברית באוניברסיטת טמפל בארצות-
הברית, שהחליט באחרונה לטפח את
השירה העיברית בתירגום לאנגלית. משום
כך הפך שותף לעריכת גיליון מיוחד של
כתב־העת המקומי ־ 1£\ ¥5י? 0£¥11¥ 1
שיוקדש לשירה ישראלית.
עמיתו לעיסוק, היושב בקצה של כדור־הארץ,
הוא ד״ר יוסי גמזו, בנו של המבקר
הקשיש לאמנות ולתיאטרון ד״ר חיים
גמזו. הוא מתגורר בסידני, אוסטרליה, ו
דויד
אבידן
טכסטים מחאתיים מבריקים
מלמד שם עברית, למרות שאת הדוקטו רט
שלו עשה בסיפרות אידיש. גם גמזו
עורך גיליון המוקדש לשירה ישראלית,
במיסגרת הפואטרי אוסטרליה. שני גיליונות
מיוחדים אלה הם תרומת הדוקטורים
הנ״ל לחגיגות ה־ 30 למדינת ישראל •
בסדנא למחזה המקורי של התיאטרון הלאומי
הבימה מעלים את המחזה מוסה
והפרעונית מאת מחזאי בשם מוגי דגה.
רגב הוא נכדו של מנהיג ציוני פולין
בשנות ה־ 30 ושר־הנפים הראשון של יש ראל,
יצחק גרינכאום • בימים אלה
פירסם המשורר דויד אביזץ ספר חדש
תחת הכותרת ״תישדורת־מלוויין־ריגול״ ובו
שירים, תישדורות ומיסמכים. את מרבית
היצירות שבספר חיבר אבידן בעזרת הק לטות
שערך בדיקטאפון־יד ושאר אביזרים
טכנולוגיים. בספר החדש מצויים כמה
טכסטים מחאתיים מבריקים. במקביל פיר־סם
אבידן גם מהדורה מתורגמת לצרפתית
של סיפרו זה • תלמידי הסטודיו למישחק
של ניסן נוגים מציגים בימים אלה, בקומה
השלישית ביפו, את המחזה בלילה
בשוק הישן מאת י״ל פרץ • שמועות
עקשניות בחוגי סיפרות טוענות, שאחד משלושת
כיתבי-העת הסיפרותיים פרוזה,
סימן־קריאה או עכשיו, עומד לאבד את
הקצבת מישרד־החינוך, המתכוון להעביר
סכומים אלה לכתב־העת של ״מיסדר ז׳בו־טינסקי״
בשם האומה • סיבססוו חריף בין
נגנים ילידי־חארץ לבין נגנים עולים מב־רית־המעוצות
עומד לפרוץ בתיזמורת הקאמרית,
כאשר הרקע הוא פיטוריהם של
כמה מהנגנים ילידי הארץ על-ידי המנהל
האמנותי של התיזמורת, רודודן ש ברשאי.
מכל מקם ברור, שהשערוריה בתיזמורת
לא תהיה קאמרית כלל •

צהיל הערוך מאחר, סיני 1190־ 1היה חזק ׳ותו־ מצהיל בהערב 1ת1
הנוכחית

הערכות צה־־ל בקו קירנא״קה היא מירשם ל ת בו ס ה .

שאב ת מי ד
ף* עיקבות הכתבה הראשונה בסידרה זו(העולם הזה
)2116 נתקלתי בשיחות אישיות, במיספר תגובות
שהמשותף למרביתן היה אי־הבנה סביב בעיית הקשר
שבין גורם השטח לרמת הביטחון הצבאי. תגובות אלה
מתמקדות במאמץ ״להזכיר״ לי, כי הקביעה הבסיסית של
סידרת מאמרים זו — דהיינו, כי לעניין הביטחון הלאומי
של ישראל, צה״ל הערוך מאחרי סיני מפורז יהיה ״הזק״
יותר מצה״ל בהיערכותו הנוכחית — מערערת למעשה על
הנוסחה ה״קדושה״ ,כי שטח־ביטחון, נוסחה שביטויה
המובהק מובא בקביעתו של עמידרור כי ״תמיד, ובכל
מיקרה, יותר שטח פירושו. יותר ביטחון״ (העולם הזח
.)2108

תחוו נר מערכת אילוצים!תוגה
סייס מרחב טריטוריאלי גסו״ס,
שמענו רו נר תוספת שטח
פירושה אונון בטחון
סוג אחר של קוראים, המתמקד סביב הקשר בין גורם
השטח לרמת־הביטחון הצבאי, תוקף את טיעוני אחרי
שבהבל פיו הוא מייחס לי עמדות שאותן, או דומות להן,
לא זו בלבד שאין למצוא בכתבה הראשונה, אלא שגם
רמזים להן יקשה למצוא אפילו תוך שימוש במיטב הפיל־פוליסטיקה
התלמודית. אופיינית לסוג זה תגובתו של
בנימין עמידרור, המנסה להפריך את טעוני על־ידי הרח בתם,
עד להבאתם לכלל אבסורד, בעוד שברור לו לחלוטין
כי טכניקה זו היתה תקפה רק אילו הייתי טוען את הטיעון
ההפוך לשלו — היינו, כי ״תמיד, ובכל מיקרה, יותר שטח
פירושו פחות ביטחון״.
כתבה זו תנסה להראות ביי שני הטיעונים, הן הנוסח
של עמידרור והן הנוסח שהוא מייחס לי בהבל־פיו,
מופרכים לחלוטין, בהיותם שני קטביו של האבסורד הצבאי
— וכי בעוד זה המיוחס לי מתוך כשל־הבנה של עמידרור,
מופרך הן על־ידי ההיגיון והן על־ידי הניסיון הצבאי.
בהיותו שולל את יתרונותיו העצומים של גורם השטח.
הרי השני — המקובל על עמידרור, מופרך, בהיותו כרוך
בשימוש המוטעה בגורם השטח על־ידי ניצול יתרונותיו
עד אבסורד.
מאחר שתגובות אלה סימטריות לא רק לאי־ההבנה
הרווחת בקרב הציבור הרחב, אלא גם להלכי-הרוח בקרב
מקבלי ההחלטות בישראל, וכנראה גם בקרב מרבית הקצונה
הבכירה של צה״ל, ומאחר שהנוסחה שטח־ביטחון
בניסוחה הקטיגוריאלי על־ידי עמידרור מהווה מכשלה
מתודולוגית ופסיכולוגית עצומה לכל דיון ענייני בבעיית
הנסיגה מסיני, אני רואה חובה לעצמי להקדים דיון קצר
לבעיות הקשר שבין גורם השטח לבין רמת הביטחון
הצבאי, וזאת קודם שאמשיך במיפוי היתרונות והחסרונות
הכרוכים בפירוז סיני עבור צה״ל — מיפוי שהיה מטרתה
הראשונה של כתבה זו.

מאמר ז!ה, פרי עטו שד ע א:י תמיר, סטודנט
לכלכדה מ־מדעי־הימריגה כאויכרסיטת תל•
אביב, הוא מאמר תשובה ותגובה לסידרת ה־מאמירים
של הפרשן הצבאי של ״העולם הזה״
בנימין עסידרור, שהתפרסמה בהח־שים האח־רוגים
במיסגרת חסידרה ״גבולות וביטחון ׳׳.
בסידרה זו, שנכתבה על העת הכותב בלבד
דסשקפת את תפיסותיו !הפרטיות, הציג עסי״
דרור עמדות המבטאות א ת התפיסות המקובלות
במערכת הביטחון הישראלית. על פיהן
ניסה לתורת את תפריטה של המילחמה הכאה
העלולה לפרוץ בין ישראל למדינות ערב, במקרה
שישראל תיפוג לגבולות יוני 0 /מבלי
לתבוע צימצום בעוצמה הצבאית הערבית. עד
תסריט זה שד ״מילהטת חיטין השניה״ ,הגיב
כבר שאבי תמיר (״העולם הזה״ >ו11צ) במאמר
שבא לערער עד האמונה הבסיסית שד המימפד
המדיני ושד מערכת הביטחון הישראלית, כי
נסיגת צה״ל מסיני, אפילו תוך פירוזו, תרע
באורה משמעותי את מצבה הצבאי שד ישראל,
במאמר הנוכחי, המתפרסם במיסגרת הוויכוח
הציבורי עד השלכות הנסיגה האפשרית, מנפה
יטאבי תמיר לערער תפיסות צבאיות נוספות
־טל עמידרור, כפי שבאו לידי ביטוי במאמריו.
תהת כד מערכת אילוצים נתונה קיים מרחם
טריטוריאלי מסו יי ם, אשר מעבר לד תוספת
שטח פירושה אובדן ביטחון. איני יודע מתי
ועל־ידי מי ״נתקדשה״ הנוסחה ״שטח־׳ביטחון״,
אך כדור לי מעבר לכל ספק כי ״אשמה״ זו אין
להטיל עד ההיסטוריה הצבאית. שכן, אף שההיסטוריה
הצבאית מוכיחה כי למרכיב השטח
השיבות מכרעת בקביעת רמת הביטחון ה צבאי,
וכי בנסיכות מסויימות אף אין לשטח
תחליף, הריהי משובצת גם בדוגמות מופת
ובשימוש מוטעה כגורם השטח, ומספקת שדל
דוגמות המלמדות, בי בנסיכות מסוייטות —
בל תוספת שטח מהווה תופפת סיכון.
דוגמות אלה הן, בחלקן, בלתי־מתוכננות ובלתי־חזויות,
הן על-ידי הצד שזכה בתוספת השטח והן על־ידי הצד
שאיבד שטח זה, אך בחלקן הן תוצאות מתוכננות המעוגנות
בשיקולים אופראטיוויים מוקדמים, אשר הניעו צד
אחד ״לוותר״ על השטח ; יתירה מזו: לפתות את יריבו
להשתלט על מרחב טריטוריאלי מסויים, אשר פריסת
כוחותיו בו מחלישה את היערכותו הצבאית.

** אחד שמטרתו של דיון זה לתחום את גבולות
השימוש המוטעה בגורם השטח, ולהמחיש את יחסיותו
ואת תלותו במרכיבי־עוצמה אחרים, אני רואה עצמי
פטור מן החובה של הבאת הוכחות המאשרות את חשיבותו
של גורם השטח בקביעת רמת הביטחון הצבאי. שכן,
לא זו בלבד שאין עמדה זו זקוקה לסניגוריה שלי, בהיותה
מוכחת על־ידי כל הניסיון הצבאי ההיסטורי, אלא שאני
עצמי מודע יפה־יפה למרכזיותו של גורם השטח ובמקום
אחר בסידרה זו, בהתייחסות למקומו של גורם השטח
בחזית הירדנית, הסורית והלבנונית, עשויים כל אלה
הסבורים כי מצאו להם מטרה נוחה לניגוח — על־ידי
כך שהם מציגים אותי במי שמעמיד את כל המקובלות
הצבאיות על ראשן — כל אלה עלולים למצוא כי הם

בקרבות תנועה,
מרחב תהיערכוות
האופטימי הוא מורחב תמינימל
המאפשר הגנה
תוקפים את הירהורי־ליבם המושלכים עלי, וכי ככל שמדובר
בראיית מקומו של גורם השטח בחזית המזרחית
והצפונית, אין בינינו חילוקי־דיעות מהותיים.
קביעת מיגבלותיו של גורם השטח אין בה, איפוא,
משום שלילת ערכו, אלא היא רק. תמרור של אזהרה מפני
השימוש המוטעה ביתרונותיו, שימוש הכרוך תמיד בהרחבת
יתרונותיו אלה עד אבסורד, והפיכת השימוש המושכל
והמאוזן בהם למלכודת־פתאים עצמית.

בני מיו ע מי ד רו ר
הדוגמות שיובאו להלן, הממחישות את תלותו של גורם
השטח במרכיבי עוצמה אחרים, הן רק מידגם קטן מתוך
עשרות דוגמות אחרות שרק חובת הצימצום מונעת ממגי .
את הצגתן:

• במעט ככל הנסיבות, השפעת מדפיס
השטח עד המערכת!הלוגיטטית שלילית, היינו :
הקשיים שכפניהם עומדת המערכת הלוגיסטית
גדלים והדלפיס ככל שגדל השטח שעליו פרוסים
הכוחות שמשרתת מערכת זו, ובבד שגדל
׳המרחק כין זירות הלחימה לבין התשתית ה•
לוגיסטית.

• האפקטיוויות של מערכת הגנה אווירית מסויימת

נמעט!וגיד, כל תוספת שטח
תאוינת את תת׳ תחזית,
ומדללת את התעדנות
עטו צבא, הסובל מנחיתות
תקטן ותלו ככל שקטן המרחב הטריטוריאלי שעליו היא
צריכה להגן. אם עבור צבא מסויים קיום מעדכת־הגנה
אווירית יעילה הוא תנאי הכרחי לקיום רמה מינימלית
של ביטחון צבאי, הרי צבא זד. ימצא כי ״לא כדאי״ לו
להשתלט על שטחים נרחבים נוספים, שכן התפרסות
כוחותיו עלולה לדלל את מערכת ההגנה האווירית שלו
עד לרמה שתציב איום חמור על עצם קיומו.
• ,אם צבא מסויים סבור כי אויבו נהנה מיתרון
ברור בקרבות־תנועה, הוא ייטה לסגל לו אסטרטגיה
דפנסיווית, שבמיסגרתה ינסר. לנטרל את יתרון אויבו
בקרבות־תנועה על־ידי הרוויית זירות הקרב במערכות־נשק
ואגדי־כוחות, היינו: על־ידי השגת היחס המכסימלי
האפשרי בין כמות הכוחות לבין המרחב הטריטוריאלי של
זירות הלחימה. ברור בי לגבי צבא זה, המרחב הטריטוריאלי
האופטימי להיערכות מיגננתית הוא המרחב הטריטוריאלי
המינימלי המאפשר לו להגן על עצמו, שכן
במרהב מינימלי זה מושגת ההרווייה הגבוהה ביותר של
זירות הלחימה.

• להוציא את הסיקרה של השתלטות עד
שטח מתוך ״קווים חיצוניים״ — מיקרה שבו
תוספת השטח מקצרת את קו החזית — תמיד,
ובהכרח, הגדלת!ממד העומק ש? השטח כרוכה
בהארכת קווי החזית, וממילא בצורך להקצות
בוהות שיגנו על קווים אדה.
אם נקבל את ההנחה הצנועה, שיהיו יחסי־הכוחות
האיכותיים אשר יהיו, מול כל איום נתון קיים יחס
.מינימלי בין גורם הכוח לגורם המרחב שאותו חייב המגן
לקיים כדי לסכל איום זה, ואם נוסיף להנחה זו את
התופעה של נדירות המשאבים, התקציביים כאנושיים,
תובן מאליה המסקנה הבאה :

לגסי כד כוח־ימגן נתון קיים מרחב־היערבות

אופטימלי, שמעבד לו עלולה הארכת קווי החזית
לדלל את היחס שכין היקף הכוה המגן
לבין המרחב המוגן אל מתחת ל״סף הקריטיות״
,היינו: אותו סף, שמעבר לו ההגנה
אינה אפשרית עוד.
תחת מערכת אילוצים קיצונית, כבמיקרה של ישראל,
כאשר מיגבלת היקף הכוח ובייחוד זו הקיימת בשלבי
הפתיחה של המילחמה היא אילוץ קשיח וברור, מובן כי
התופעה של ״דילול־יתר״ מתפתחת לא במושגי־עומק של
אלפי קילומטרים, אלא כבר בעומק של מאות קילומטרים.
לפיכך, מי ששר שירי־הלל בשבח ההיערכות בקו קיר־נאייקה
שבלוב, אינו יכול עוד להניח כתקפה את מערכת
האילוצים הקיימת בהיערכות הנוכחית של צה״ל בסיני.
משתנה לא רק ממד העומק, אלא אורך קוי־החזית,
בעיות המערכת הלוגיסטית, משך גיוס והיערכות כוחות
המילואים (ובמשתמע — משך הזמן שבו יצטרכו הכוחות

ע סו נל מוחב טויטוויאדי נתון,
קיים מרחב גזול יותר, אשו
ם נפגעת יעילות חלק
ממרכיבי העוצמה
הסדירים לנהל קרב־מיגננה לבדם! האפשרויות להעתיק
מאמצי הכרעה מחזית לחזית, משך המלחמה, אפשרויות
השימוש הרב־חזיתי בעוצמת חיל־האוויר ועוד. קו קיר־נאייקה
אינו קו היערכות אבסורדי בעיקרון. הוא אבסורדי
עבור מדינה עם משאבים אנושיים וחומריים כמו אלה של
ישראל, שהכוח הסריר שהיא מסוגלת להציב בכל גבולותיה
מסתכם בכשלוש אוגדות בלבד. אך האבסורד שב״תיסמונת
קירנאייקה״ ,בהיותו מופת של שימוש מוטעה בגורם
השטח, ראוי להתייחסות מפורטת יותר, כפי שאכן ייעשה
בהמשך כתבה זו.

? ונמות אלו

• עלולה הגדלת
באפקטיוויות של
צבאית. על בסיס
הבאה :

הובאו כדי להמחיש את האופן שבו
מרחב ההיערכות הטריטוריאלית לפגוע
חלק ממרכיבי־העוצמה של מערכת
דוגמות אלו נוכל לנסח את הקביעה

אם נתונה מערכת אילוצים מסויימת, הלי
עכור כל סרחב־היערכות טריטוריאלי נתון קיים
מרחב נתל יותר, אשר בו קטנה יעילותם של
חלק ממרכיכי־העוצמה של צבא נתון מאשר
כמרחב הראשון.

שטח מעבר ל״מרחב האופטימום״ ,וכל ויתור
על שטח הבלול במרחב זה, פירושם אובדן
ביטחון.
לענייננו, יש לקביעה מרכזית זו ארבע השלכות
עיקריות:
• עבור כל מערכת אילוצים נתונה, קיים מרחב
טריטוריאלי אופטימאלי מסויים, אשר כל תוספת שטח
מעבר לו פירושה אובדן ביטחון. התנאי המאפשר קביעה
זו הוא, שתוספת השטח פוגעת בחלק ממרכיבי־העוצמה
יותר ממה שהיא תורמת לחלקם האחר.
קביעה זו מפריכה לחלוטין את הנוסחה ״תוספת שטח
= תוספת ביטחון״ ,ומגדירה את גבולות השימוש המוטעה
בגורם השטח — שימוש אשר, למרבה הצער, אינו רק
נחלתם של פרשנים צבאיים.
+עבור כל מערכת אילוצים נתונה קיים מרחב
טריטוריאלי אופטימלי מסויים, אשר כל ויתור על שטח
הכלול בו פירושו אובדן ביטחון. מסקנה זו מקביעתנו
המרכזית מובאת לתשומת־ליבם של אלה אשר, בהבל־פיהם,
מצרפים אותי לחבורה של ״מומחי הפנטאגון״ ,שכן
לא זו בלבד שאיני סבור כי לנסיגה עמוקה יש יתרונות
עקרוניים, אלא שקביעתנו האחרונה מסייגת היטב, ובאופן
עקרוני, את גבולות הוויתור האפשרי על שטח. לפיכך,
השמוש בטכניקה של הרחבת טיעונים, המיוחסים לי בהבל־פה,
עד הבאתם, לכלל אבסורד, טכניקה שבה משתמש
בנימין עמידרור ובמיסגרתה הוא מציג את היערכות חיל־האוויר
של צה״ל כמסקנה הכרחית, המתחייבת מטענתי
שהיערכות צה״ל לאורך ה״קו הירוק״ ומאחרי סיני מפורז
עדיפה על היערכותו הנוכחית.
השימוש בטכניקה זו עשוי להעיד רק על כשלי־הבנה,
שכן ברור לחלוטין, מבחינה לוגית טהורה, כי הניסיון
להרחיב את טיעוני עד אבסורד היה במקומו רק׳ ואך־ורק,
׳אילו הייתי טוען כי ״תמיד, ובאופן עקרוני, נסיגה עמוקה
כרוכה ביתרונות צבאיים, וככל שהנסיגה עמוקה, כן
גדלים היתרונות״.
איני רואה כיצד יכול עמידרור להסיק מישפט מעין
זה, או דומה לו, מתוך טיעוני שבכתבה הראשונה. טכניקה
זו של הפיכת טיעון ספציפי, המוכח על־ידי ניתוח גורמים
ואילוצים ספציפיים, התקפים לזירה מסויימת בלבד, לטיעון
כולל ועקרוני, ולאחר־מכן הפרכתו על־ידי הבאתו עד
אבסורד — טכניקה זו, דומה, עולה בקלות־יתר מכדי
לזכות באמון.

ממה שהוצג עד כה בהקשר לבעיית היחס
כין גורם השטח לבין רמת הביטחון הצבאי,
ברור כי אני שולל את שני קטכי האבסורד
הצבאי, היינו: הן את הטעון כי ״תמיד, ו־

מאחר שכבר הערתי כי יתרונותיו של גורם השטח
מקובלים עלי לחלוטין, איני רואה צורך בהמחשתה של
הקביעה המהופכת, דהיינו:

אם נתונה מערכת אילוצים מסויימת, הרי
עכור כל מרחכ-היערכות טריטוריאלי נתון
קיים מרחב גדול יותר, שבו יעילותם של חלק
ממרכיכי־העוצמה של צבא נתון גדולה מאשר
במרחב הראשון.
אם נתונה מערכת אילוצים מסוימת, הרי
עכור כל מרחב טריטוריאלי נתון קיים מרחב
גדול יותר, שבו יעילותם של חלק ממרכיבי ה־עוצמה
של צבא נתון גדולה יותר מאשר כמרחב
הראשון, ואילו יעילותו של חלק אחר
ממרכיכי־העוצמה קטנה מאשר במרחב הראשון.

עכור
כל מערכת אילוצים נתונה קיים מרחב
טריטוריאלי מסויים — שנקרא לו ״מרחב
האופטימום״ — המספק לצבא נתון את הרמה
הגבוהה כיותר של ביטחון צבאי ; בל תוספת

מכאן ברור מדוע אי־אפשר לתקוף את התיזה הבסיסית
של סידרת כתבות זו מתוך טיעונים עקרוניים, באשר
ליחס הקיים בין גורם השטח לבין רמת הביטחון הצבאי.

** בחינה זו, הגישה העניינית היחידה שבה נתקלתי
• 1עד כה היתר. ניסיונו של עמידרור לערער על מערכת
הנחות־היסוד שלי, תוך הצגתן באופטימיות מדי. בכיוון זה

ענוד נר מוחב העונות הגזור
ממותג האופטימום ק״מת לנחות
אנשווה אחת שר ויהוו ער שטת,
המגוירה אה סן הגטחון
נכון אני לשמוע כל ביקורת, שכן ביקורת מעין זו בהכרח
מעוגנת בנתוני הזירה והכוחות היריבים.
לעומת זאת אני מרשה לעצמי פריוויליגיה זו של שימוש
בטכניקה של הרחבת טיעונים עד הבאתם לאבסורד שכן
הטיעון העיקרי שאותו מנסה אני להפריד — היינו:
הטיעון בדבר הקשר ההכרחי הקיים בין תוספת שטח
לתוספת ביטחון — הוא כולל ועקרוני, ומשום כך די
בהפרכת מיקרה מייצג אחד כדי למוטט את הטיעון כולו.
פריווילגיה זו אנצל בהמשך, כאשר אדון ב״תיסמונת
קירנאייקה״.

• עכור כל מרחבי ההיערכות הגדולים
מ״מרחב האופטימום״ ,נכונה הקביעה כי קיימת׳
לפחות אפשרות אחת שד וי תו ר עד שטח
— היא האפשרות המובילה ל״מרחב ה או פטי מום״
— המגדילה את סך הביטחון הצבאי.
מסקנה זו פירושה גם, כי עבור כל מרחב היערכות
הגדול מ״מרחב האופטימום״ עשויות להתקיים אפשרויות
נוספות, שבהן ויתור על שטח מגדיל את סך הביטחון
הצבאי אך קיומן אינו הכרחי. הסתייגות אחרונה זו
מגדירה את אופיו הבלתי־רציף של היחס הקיים בין גורם
השטח לבין גורם הביטחון הצבאי, היינו: אם קיים גבול־ביטחון
א /התוחם את ״מרחב האופטימום״ ,ואם קיים
גבול־ביטחון ב׳ התוחם מרחב־היערכות קטן יותר, אין
זה הכרחי כלל שגבול־ביטחון ג׳ המצוי בין שניהם יספק
רמת ביטחון צבאי גבוהה מ־ב /וזאת למרות שמבחינה
טריטוריאלית הוא קרוב יותר לגבול א׳ האופטימלי.

קביעות אלו מרכזיות לענייננו, שכן זוהי
כדיוק מטרתה של סידרת כתבות זו — להראות,
כי ההיערכות הנוכחית •טל צה״ל כסיני
היא אחד מאותם מיקרים שבהם ההיערכות
הצבאית כפועל פרוסה מעבר ל״מרחב האופטימום״
,ולכן חלה עליה הקביעה כי קיימת ל־לפחות
אפשרות אחת של ויתור על שטח, שתגדיל
את סך הביטחון הצבאי •טל ייטראל.

עתה לא נותר אלא לאחד שתי קביעות משלימות אלה,
כדי לקבל את הקביעה הבאה:

קביעה זו מובילה, ישירות, למסקנה כי היחס בין גורם
השטח לרמת הביטחון הצבאי אינו ניתן להגדרה במונחים
של ״פונקציה עולה״ ,אלא אך־ורק במונחים של אופטי־מליזציה
במערכת דרישות מנוגדות, היינו: כאשר ברור
לחלוטין כי כל תוספת שטח פירושה הקטנת התועלת
היחסית של מרכיבי־עוצמה מסויימים, והגדלתה לגבי
אחרים. מכאן, ובהכרח, מתחייבת הקביעה הבסיסית של
דיון זה, אשר לניתוח משמעותיותיה תוקדש כתבה זו
בעיקרה :

כאופן עקרוני, כד תוספת ישטה פירושה תוספת
ביטחון•,׳ והן את היפוכו של טיעון זה, וגורם
כי, עקרונית, אין שום יחס טיפוסי קבוע כין
תוספת שטח לבין רמת הביטחון הצבאי, וכד
דיון ם וכסטאנטיווי כיחם זה חייב להיות ״עוגן
כנימוקים הגזורים מן הנתונים הספציפיים ה־אופייגים
לזירת הלחימה הנדונה, ולמערכת האילוצים
שבתוכה פועלים הכוחות הלוחמים.

המוסב האופטימי 53

טימי להערכות מגננתית הוא המרחב הטריטוריאלי המינימלי
המאפשר לצבא להגן על עצמו, כפי שמשתקף
ממרשם זה המדגים — 4 :היערכות בקווים חיוצנייס
מול — 3קו החזית הראשוני. והיערכות בקווים פנימיים
,2מול קו החזית לאחר השתלטות על השטח — .1

אף שהעיסוק באסטרטגיה צבאית מצוי עדיין יותר
בתחום האמנות מאשר בתחום המדע, הרי קביעת מרחב
ההיערכות האופטימלי אינה שאלה פתוחה לחלוטין, ותחת
כל מערכת אילוצים נתונה קיים מיספר מצומצם ומוגדר
היטב של אפשרויות להתוויית ״מרחב האופטימום״ .לפיכך
מתמיהה שיבעתיים העובדה, כי כל ההצעות שהועלו
בעשור האחרון להתוויית מרחבי־היערכות בסיני וכל אלה
שמומשו בפועל, כוללות אך ורק מרחבי־היערכות שליליים,
וכאשר קרה שהתפתחו ויכוחים סביב בעייה זו במערכת
הביטחון — אם במיסגרת עקרונית ואם בעיקבות התגבשותן
של אופציות להסדרים מדיניים חלקיים — לא
הוצגו בהם עמדות מנוגדות באמת, אלא גירסות של
תפיסה מוטעית אחת, שניתן לתמצת את רוחה בקביעה
כי ״כל התקרבות של קו ההיערכות לעבר גבול הקר
הירוק מהווה אובדן ביטחון, וכל התרחקות ממנו —
תוספת ביטחון.״

גם הוויכוח המפורסם סביב הקמת ״קו כר

לב״ לא היה אלא ויכוח מדומה, שכן גם ה־היערכויות
האלטרנאטיוויות, שהוצגו על-ידי
האלופים טל ושרון, לא היה כהן משום שנוי
עקרוני של היערכות צה״ל כסיני, וגם אם
עשויות היו למנוע את נפילתם של מאות החיילים
שנלכדו כ״מעוזים״ ,ושל אלה שנפלו
בניסיונות לחלצם, הרי לא היה כהן כדי למנוע
את התוצאה האסטרטגית הבסיסית: סיום
המילחמה כמצב שכו המצרים ״יושבים״ כמרחב
טריטוריאלי שהיה בשליטת צה״ל.
ך* תוצאה מתפיסה אסטרטגית מוטעית זו, נלחמה
״* כבר ישראל מילחמה ״בלתי־נכונה״ אחת, החמיצה
מיספר הזדמנויות — במיסגרת הסדרים מדיניים חלקיים
— להשיג מרחבי־היערכות טובים בהרבה מזה הנוכחי

הויכוח המפורסם סביב
הקמח קו,.בו־וב״ לא יהיה
אלא וינוח מדומה
בסיני ועלולה, למרבה האסון׳ להילחם מילחמה מוטעית
נוספת בסיני.

תופעה זו מהווה מופת •טל מקח־טעות אסטרטגי,
שכן רק עיוורון מוחלט עשוי להסביר
את ההתעלמות מן, ההשערה כי אילו פרצה
מילחמת יופ-הכופוריס במצב שבו !היה צה״ל
ערוך בקו אל־עריש—ג׳בל-הלאל—אילת, וכאשר
שאר סיני מפורז ונתון תחת ריבונות מצרית,
כפי שאכן ניתן היה להשיג במיסגרת
הסדר מדיני חלקי לפני המילתמה, כי אז לא
היו, המצרים יכולים להשיג אפילו אפם־קצהו
של ההישג שהשיגו במילחמה האמיתית.
עבור מערכות שונות של אילוצים צבאיים, קיימים
״מרחבי־אופטימום״ טריטוריאליים שונים. משמעות אפש רית
אחת של מסקנה זו היא, התפתחויות טכנולוגיות
עשויות לשנות את מערכת אילוצים הצבאיים באופן כזה,
שמה שהיה ״מרחב אופטימום״ עד להתפתחויות טכנולוגיות
אלו, שוב אינו אלא מלכודת.
דוגמה קצרה תמחיש קביעה זו: דורות העתיד של
טילי האוויר־אוויר יהיו בעלי כושר־תימרון כה גבוה עד
שטייס לא יצטרך עוד לתמרן את מטוסו למצב שבו הוא
״יושב על זנב״ יריבו כדי להפילו: מטוס יוכל לפגוע
במטוס אחר כמעט מכל זווית. להתפתחות זו עלולות
להיות משמעויות חמורות לגבי עליונותו של חיל־האוויר
הישראלי בקרבות־אוויר, שכן עליונות זו מבוססת, בחלקה
המכריע על כושר־התימרון העדיף של הטייס הישראלי.
ואם משקלו של כושר־תימרון זד. יקוזז על־ידי כושר-
התימרון של הטיל, הרי חיל־האוויר הישראלי עלול למצוא
את עצמו במצב שבו עליונותו בקרבות־אוויר תלך
ותישחק.
במצב זה תגדל המשמעות של כמות המטוסים המצויד.
בידי חילות־האוויר הערבים, וכן של מערכות פיקוד,
בקרה ותיקשורת.
אם אומנם תתממש התפתחות זו, הרי הניתוח שהוצג
בכתבה הקודמת, והמניח עליונות אווירית ברורה של
חיל־האוויר הישראלי וממילא אפשרות לתקוף ולפגוע
קשות בצבא המצרי המתקדם לעומק סיני, אינו -תקף
לגבי מערכת אילוצים עתידית, שבה אחד הנתונים הוא
אובדן עליונותו של חיל־האוויר הישראלי. תחת נתון
כזה יהיה המרחב הטריטוריאלי האופטימלי להיערכות
צה״ל בחזית המצרית, שונה מזה המתחייב ממערכת
האילוצים הקיימת כיום.

מרחב ההערכות הנוכחי
של צ וד ! בסיני
פרוס מענו
למרחב ^האופטימום
לכן, כל הצעה של ״מרחם אופטימום׳׳ טריטוריאלי
חייכת לנתח את השלכותיהן האפשריות
של טכנולוגיות עתידיות על מרחם זה.
הסידרה תתייחס לכעייה זו בהמשך.

ך* אחר שתחת כל מערכת אילוצים נתונה קיים
י׳ מרחב היערכות טריטוריאלי אופטימלי מסויים, הרי
יהיה מיקרי ביותר אם מרחב זה יהיה זהה למרחב ההיערכות
הנוכחית של צה״ל בסיני, או למרחב ההיערכות
בעיקבות נסיגה מסיני ופירוזו. שכן, האופייני לשני מרחבים
אלה הוא היותם תוצאה של אילוצים פוליטיים
מסויימים, ויהיה זה מיקרי ביותר אם תהיה חפיפה בין
מרחבי הערכות שהוגדרו, בעיקבות מיקוח פוליטי. לבין
״מרחב האופטימום״ ,המוגדר אך־ורק על־ידי אילוצים
צבאיים.

לפיכך, הטענה הכסיסית של סידרה זו אינה,
ווו!

איפוא, כי היערכות צה״ל לאורך ה״קו הירוק״
ומאחרי סיני מפורז היא ההיערכות האופטימלית,
אלא שמכין שתי האפשרויות שהמציאות
הפוליטית מציכה כפני ישראל, עדיפה היערכות
צה״ל לאורך ה״קו!הירוק״ ומאחרי סיני
מפורז, על-מני. היערכותו הנוכחית.
באקורד־נעילה לדיון חלקי זה ביחס שבין גורם השטח
לבין רמת הביטחון הצבאי, איני יכול להימנע מן ההנאה
הכרוכה, עבורי, בניתוח ״תופעת קירנאייקה״ .אך תחילה,
וכדי לעשות צדק עם עמידרור, שהביא דוגמה זו (העולם
הזה )2117 כמופת חותך לחשיבות גורם השטח, מן הראוי
להציגה על־פי עמידרור: אילו היה גבול הביטחון של
ישראל עובר בקירנאייקה שבלוב, וכל התקפה ערבית על
ישראל היתה מתחילה שם, היה צה״ל יכול לנהל קרב־השהייה
לאורך כ־ 800ק״מ עד להתייצבות על קו התעלה,
שם היה אוסר קרב־הכרעה על הצבאות הערבים בנתונים
של יחסי־כוחות משופרים מאלה שהיו בתחילת המילחמה,
שכן ״קרב השהייה המנוהל נכון, המשהה מפסיד שטח,
והמושהה — כוחות וזמן.
אני רואה את הדיון ב״תופעת קירנאייקה״ כמרכזי
לענייננו, שכן מתומצתים בו, בחריפות ובחדות, חילוקי-
הדיעות בין אלה הטוענים כי ״תמיד, ובכל מקרה, תוספת
שטח פירושה תוספת ביטחון״ ,לבין אלה הגורסים כי
״בעיקרון, אין שום יחס טיפוסי בין תוספת שטח לתוספת
ביטחון, וכשם שתוספת שטח עשויה להגדיל את סך
הביטחון הצבאי, כן עלולה היא להקטינו״.
״תופעת קירנאייקה״ חשובה גם מבחינה זו שמלכתחילה
הובאה כסניגוריה על טיעון מסויים והיא מסתיימת,
כפי שאראה, בנוק־אאוט עצמי, היינו: בהפרכתו של
טיעון זה, ובהמחשה חותכת לשימוש מוטעה בגורם השטח.
לעניין הדיון עצמו רואה אני נקודת־תורפה בסיסית
אחת, שהתעלמות ממנה הפכה את היערכות קירנאייקה,
בעיני עמידרור, ממיקרה ברור של היערכות צבאית
המביסה את עצמה, למופת לגבי חשיבות אחזקת השטח.
נקודת־תורפה זו היא, שבעוד עמידרור משנה את
ממד העומק של השטח הוא מחזיק כקבועים את שאר
נתוני־היסוד הצבאיים, לאמור: הוא מניח כי גם אם
צה״ל ייערך בקו קירנאייקה, תישאר בתוקפה מערכת
האילוצים שבתוכה פועל צה״ל כיום.

האחרות, היינו: בחזית המזרחית הוא ערוך על גבולות
עיראק, ובחזית הצפונית על גבולות תורכיה.

במצב זה, ברור להלוטין כי היתרון ש העתקה
מהירה יחסית של מאמצי הכרעה מחזית
לחזית, המתאפשר על-ידי ההיערכות הנוכחית
יתבטל כימעט לחלוטין כהיערבות קיר
אייקה. שכן, העתקת מאמצי כוחות אסטרטגיים
מגבול לוב לגבול עיראק תומשך •טבועות :
עובדה שפירושה לא רק הארכת משך המילה
מה, אלא גם הארכת פירקי-הזמן שבהם נהנים
הערכים, ככל חזית, מיתרץ במותי מכריע. כי
כמשך העתקת הכוחות אין בוהות אלו לוחמים.
גם אם נניח (הנחה אופטימית כיותר) ש
צח״ל יצליח לעמוד כמיגבלה של לחימה מתמשכת,
וככל חזית ביהסי־כוהות נחותים ביותר,
הרי אין ספק שהמילהמה עצמה תתמשך לאורך

דורות העתיד של טילי
האויו־אויו עלולים לסכן את
עליונותה חאוידית של ישראל
פרק-זמן שפדושו אחד כלבד — התמוטטותה
של ייטראל.

^ די להמחיש את השינוי הרדיקלי במערכת
~ האילוצים הצבאיים הכרוך בהערכות קירנאייקה,
וממילא את השלכותיו לגבי כושרו של צה״ל לנהל

ן* ופעה זו של פיצול ופיזור העוצמה הצה״לית
* על־פני זירות לחימה רבות, והקושי בריכוזה לכש־נידרש
לכך, אינה רק נחלתם של כוחות היבשה. שכן,
אם חיל״האוויר, כמתחייב מן הגבולות החדשים, יבנה
תשתית אווירית בסמוך לגבולות אלו, הרי היתרון המכריע
של ריכוז חיל־האוויר הישראלי (שיש לו גם מיגרעות),
והשימוש המתאפשר בכל עוצמתו לגבי כל חזית, יתרון
זה ישחק במידה משמעותית. בהיערכות החדשה יהיה
לכל חזית חיל־אוויר משלה, וחיל זה בהכרח יהיה קטן
מן הכוח שמסוגל חיל־האויר הישראלי להעמיד כיום
לזירות הקרב השונות. ברור, איפוא, מאליו, כי כל
מטוס הערוך בגבול לוב, שכתוצאה מכך לא יוכל לצאת
לגיחת־הפצצה בגבול עיראק, פירושו למעשה הקטנת
האיום האווירי הישראלי בכל אחת מן החזיתות, ובכולן
כאחת.
מערכת נתונים אחרת, שתעבור שינוי רדיקאלי, היא
זו הקשורה למערכת הלוגיסטית. גם מבלי להתייחס
להגדלת פגיעותם של קווי האספקה של מערכת זו, ולכך
שלמעשה כל קו כזה הופך קו־חזית שעליו יש להגן
ועבורו יש להקצות כוחות, הרי מובן מאליו שכדי לקיים
מערכת לוגיסטית עבור צבא הפרום על פני המרחבים
הטריטוריאליים המתחייבים כדוגמת קירנאייקה, צריך
להפוך את צה״ל כולו לחיל־תחזוקה.

קרב־השהייה לאורך מאות קילומטרים, נתמקד במיספר
תמורות בסיסיות:
• במקום אחר בכתבה זו הראיתי כבר, כי הגדלת
ממד העומק של השטח מאריכה בהכרח את קווי החזית.

הבהרות חלקיות אלו, באיטר לתמורות ה
רדיקאליות כמערכת האילוצים הצבאיים, ה כרוכות
בהיערכות קירנאייקה, בכר הן לבדן
מבהירות מדוע היערכות קירנאייקה אינה אלא
המיריטם לתבוסה עצמית, ומדוע קרב־ההיטהייה
שינוהל על*פני יכל הטריטוריה המצרית — עלפי
חזונו •טל עמידרור — אינו אלא חזון־תעתו־עים
אבסורדי.

נד חוסנת שסח מענו [ונרחב
האופטימיים, וכל ויחוו על שסח
הנדוד נו, נוושס אונזן בסחון

מבאן שאין שחר להשערה, כי הבוהות הסדירים
של צה״ל כחזית הדרום ייהנו, בהיערכות
קירנאייקה, מן המותרות של הגנה על
קו־חזית הדומה לזה הקיים ביום. אדרבא, כל
המרחב שכין התעלה לקירנאייקה יהפוך קו־חזית
עכור צה״ל, ולא רק כצורך המתעורר
כאשר פורצת מילחמה כוללת, אלא כחובה
בסיסית לקיים הגנה שוטפת מפני ניסיונות
תקיפה של העורף והתשתית הלוגיסטיים. כמצב
זה ברור, שאותו כוח סדיר המספיק להגנת
החזית הנוכחית, יתנפץ לרסיסים תחת
דרישות הביטחון הכרוכות כהערכות קירנא
ייקח.
• נתון בסיסי אחר, העובר תמורה רדיקאלית, הוא
משך הגיוס וההתארגנות של כוחות המילואים. אם
בהיערכות הנוכחית בסיני מספיק עיקר הכוח הלוחם
של המילואים לחבור לכוחות הסדירים של צה״ל תוך
פרק זמן מסויים הרי ברור לחלוטין שבהיערכות קירנאייקה׳
משך הזמן שיידרש לחבירת כוחות המילואים לכוחות
הסדירים יתבטא, אם נכפיל אותו בסקטור המרחק, ביותר
משבוע ימים.
מאחר שגם כאשר כל הכוח הסדיר מרוכז לאורך
קדהחזית המצומצם אין כוח זה מסוגל להתקיים מול
הצבא המצרי, כפי שהוכח במילחמת יום־הכיפורים, הן
בחזית הדרום והן בחזית הצפון, ברור לחלוטין שכוח
זה, כאשר הוא מדולל — וגם כאשר אינו מדולל —
לא זו בלבד שלא יוכל לקיים קרב־השהייה עד לחבירת
כוחות המילואים אלא יושמד, בוודאות מתימטית, הרבה
לפני שכוחות המילאוים יחברו אליו.
לצורך קביעה זו ניתן אף להתעלם מתופעת הארכת
קווי־החזית ודילול הכוחות. שכן, גם אם יגן הכוח
הצה״לי הסדיר על קדחזית הזהה באורכו לזה הנוכחי
בסיני, אין ספק שלא יוכל לאסור על הצבא המצר׳•
קרב־השהייה של שבוע, ביחסי־הכוחות הקיימים ביניהם.
תמורה בסיסית אחרת מתייחסת לאפשרויות להעתיק
מאמצי־הכרעה עיקריים מחזית לחזית. כדי להביא תמורה
זו לכלל אבסורד נניח, שלא רק שצה״ל ערוך ב״קו
קירנאייקה״ ,אלא שהוא זוכה בעומק זהה גם בחזיתות

כפי שאמרתי, אין היערכות קירנאייקה גרועה בעיקרון :
אילו היתה ישראל נלחמת במערכת־אילוצים רוסית —
היינו, כאשר לרשותה המשאבים של הרוסים — ודאי
שהיערכות קירנאייקה היתה עדיפה על ההיערכות הנוכחית.
אך כל עוד אנו חיים במציאות שבה ישראל היא
מדינה בת שלושה מיליון תושבים, היערכות קירנאייקה

בתחום האסטרטגיה הצבאית
כמו בפודיסיקה, מה שמותו וסוג
למעצמה אסור בתכלית האסור
למדינה קטנה
אינה ראויה אפילו לשיקול־דעת, בהיותה מיקרה מוכח-
מעצמו של גרוטסקה צבאית. שכן בתחום האסטרטגיה
הצבאית, כמו בפוליטיקה, מד, שמותר וטוב למעצמה,
אסור בתכלית למדינה קטנה, ומה שהוא מרחב־היערכות
אופטימלי עבור צבא של מעצמה, עלול להפוך בית־קברות
לצבא קטן.
ניתוח קצר זה מבהיר, מדוע חייב הייתי לקרוא מיספר
פעמים את הקטע בביקורתו של עמידרור שבו מובאת
דוגמת קירנאייקה, כדי לעכל סופית, וחד־משמעית, כי
אין כאן דיברי פארודיה על טיעוני, וכי אכן עמידרור
מתייצב באמת ובתמים מאחרי דוגמה זו שלו.

בהיותה מופת שד שימוש אבסורדי כגורם
השטח, ודוגמה לדבקות בעקרונות דוקטרינא־ריים
המובילים לתבוסה עצמית, ראויה דוגמת
קירנאייקה למונומנט מינוחי בלעדי בלכסיקון
תופעות האבסורד, מונומנט שייחד אותה כ־
״תיסמונת קירנאייקה״.