גליון 2140 מתאריך 6 בספטמבר 1978

בשירות הסורים. הוא מתח קו מבדיל בין התערבות
פעילה לבין עזרה צבאית למיליציות הנוצריות.

פי חו ת ב מניו ת רבין

יייגוון י ך
צ 1פי םמשבר
בקרב חוגי הממשלה צופים בדאגה לקראת
סיומה של ועידת קמפ־דייוויד, מתוך
חשש למשבר צפוי ביחסים הפנימיים
בממשלה יותר מאשר מחררה לגורל המשא־ומתן
עם מצריים.
שרים בממשלה התבטאו, מייד אחרי צאתה של
מישלחת ישראל לוועידה, כי לא רק הם אינם
יודעים את כוונותיו של ראש־הממשלה מנחם בגין,
בשיחות שינהל שם עם קארטר ואל־סאדאת,
אלא שאפילו השרים הנלווים אליו, שר־הביטחון
עזר וייצמן ושר־החוץ משה דיין, לא הובאו
בסוד תוכניותיו.

כיוון ששד־החוץ ושר־הביטחון מייצגים
עמדות מנוגדדת, עלולה שהייתם
במחיצה אהת ליצור קרע גלוי ביניהם,
שיביא, בתום הוועידה, לחילופי־האשמות
הדדיים.

ו״צמן!סר דהחחמק
שבע פעמים בשבועות האחרונים ניסה שר־הביטחון
עזר וייצמן להשתחרר, בנימוקים שונים, מהכללתו
במישלחת הישראלית לקמפ־דייוויד. בין הנימוקים
שהעלה וייצמן כדי להישאר בארץ: לא ייתכן
ששלושה השרים הבכירים יעדרו מהארץ בו־זמנית!
המתיחות בלבנון והצורך לפייס את ייגאל ידין,
שאותו הציע וייצמן כמי שיתפוס את מקומו
במישלחת.

,הדברים הגיעו עד לידי כך, שבאחת
הפגישות שקדמו לנסיעה הפגין וייצמן
את מורת־רוחו בכך ש״בדח״ מהפגישה,
וראש־הממשלה היה נאלץ לבקשו לחזור
אליה.

עימות ו״צפן־^שרון
היחסים בין שר־הביטחון עזר וייצמן לבין שרד,חקלאות
אריאל שרון החריפו שוב. בימים
האחרונים התנגשו השניים בדיון על שני נושאים :
אופציות ההתערבות בלבנון והקמת מאחזים צבאיים
בבקעת־הירדן.

בעוד שאריק מייצג את הקו התובע
התערבות צבאית פעילה במילהמת
לבנון, מתנגד וייצמן לכל התערבות מעין
זו. וייצמן זעם גם כשאריק הציע, כתחליף
להיאחזויות הנח״ל בבקעת־הירדן, הקמת
מאחזים צבאיים נוספים בבקעה ופריסת
צה״ל לאורך הירדן. עזר, שראה בכך
,התערבות של שר אחר בתחומו, השיב
בהצעה ״לפרום את מישרד־החקלאות״.
וייצמן אף תבע לשמור על ההפרדה בין
המישרדים ולהקפיד שכל שר יעסוק
בתחומו מבלי להתערב בענייני מישרדים
אחרים.

עוני 0 *13ראדון
נוכח הביקורת הציבורית שנמתחה על יגאל אלון,
שבתפקידו כיו״ר ועדת־המישנה של ועדת החוץ
והביטחון לענייני לבנון תבע התערבות פעילה בלבנון,
הופיע אלון בחוג סגור כדי להסביר את עמדותיו
בנושא.

אלון יצא במעמד זה נגד ההתחייבויות
המפורשות של ראש־הממשלה לגורל
!הנוצרים בלבנץ וטען כי יש להשתמש
באופציה הצבאית רק אם ינסו הסורים
להשתלט על דרום־לבנון.

אלת התייחס בדבריו לפילוג השורר במחנה הנוצרי,
וטען כי חלק מהמאמנים עושה פרובוקציות

מניותיו של יצחק רבין במיפלגת העבודה נמצאות
בירידה מתמדת. לאחרונה מובעת אכזבה מעמדותיו
ופעילותו אפילו בחוגים שהתייצבו עד כה מאחוריו,
ביניהם אנשי הקיבוץ־המאוחד ואיחוד־הקבוצות־והקיבוצים.
הטענה העיקרית נגד רבין היא, שמתוך
איבה לשימעון פרם הוא הפך את עצמו לילד־השעשועים
של הליכוד, המשבח ותומך בעמדות
הממשלה. בין מבקריו של רבין במיפלגתו נמנים
לאחרונה גם גולדה מאיר, יגאל אלון, ישראל
גלילי וחיים בר־לב.

בחוגי מיפדגת העבודה טוענים כי לא
תהיה זו הפתעה אב! ,בקרוב תוצע דרבין
שליחות הסברה ׳מטעם הממשלה והוא —
בניגוד לאבא אבן, שדחה לאחרונה כמה
פניות מסוג זה — עשוי להיענות לה.

סירסו
בקבוצת עמית
חתול שחור עבר לאחרונה בין חברים בקבוצת מאיר
עמית בד״ש. תוך כדי מהלך הדיונים בדבר
הצטרפות הקבוצה לקבוצת שינוי, הסתבר שמחנה
עמית אינו הומוגני.

כמה חברים, המכונים ״קבוצת צבי זמיר״,
טענו כי במקום ״הריצה המבוהלת״ לעבר
שינוי, מוטב היה ״ללכת הביתה או לחזור
הביתה,״ כשהכוונה היא להתפרק או
להצטרף למיפלגרדהאם — העבודה —
שממנה פרשו.

מ ה עע*ך, די1יץ>
קיימים קשיים במציאת תפקיד הולם לשגריר הפורש
של ישראל בוושינגטון, שימחה דיניץ. כפרס על
השתלבותו במישטר החדש מבקשים להעניק לו
תפקיד ממלכתי, אולם עד כה לא נמצא עבורו
תפקיד הולם.

דיניץ כבר דחה כמה הצעות שהוגשו לו,
ביניהן הצעה לשמש כיועץ־מדיני לראש־הממשלה,
משום שראה בהן פיחות במעמדו.

ה לי כו ד עם קרייזמגן?
מגעים מתנהלים בין ראש עיריית גבעתיים,
קובה קרייזמן, לבין אנשי הליכוד בעירו,
על הצטרפות הליכוד לתמיכה ברשימתו
של קרייזמן, אחרי שאנשי סיעת לע״ס בעיר
ככר תומכים בו.
הפרשה עלולה ליצור הדים שליליים בליכוד, משום
שברמת־השרון תומכים אנשי הליכוד דווקא במועמד
המערך, מנחם שרמן, בטענה שכל האמצעים כשרים
כדי להפיל ראש מועצה שדבק בו חשד של אי־נקיון
כפיים__ .

ס דו רסל ני םעל תנ אי
קבוצות הכדורסל מאיזור תל־אביב, המבקשות להשיג

עצורי מע״צ:

אישורי אזרחות־על־תנאי ממישרד הפנים בתל־אביב,
לצורך רישום שחקנים עולים־חדשים. באיגוד
הכדורסל, נתקלות בקשיים לנוכח החלטת מנהל
המישרד, שלא להעניק עוד אישורים כאלה בעיקבות
״פרשת רודריגז״ בעונה שעברה.
הכדורסלן פרנציסקו רודריגז הופיע בפתיחת עונת
המישחקים הקודמת במדי הפועל תל־אביב, בזכות
אישור אזרחות־על־תנאי, אולם בחלוף 90 יום
לא הצליח להשיג אזרחות קבועה, מאחר שלא יכול
היה להוכיח את יהדותו ואז הופסקה גם פעילותו
ככדורסלן.

קבוצות הכדורסל עוקפות את החלטת
מנהל מישדד־הפנים בתל־אביב ופונות
למישרדים בחולון וברמת־גן, שם ניתן
להשיג אישורי אזדחות־על־תנאי בקלות
רבה.

חקירהבו 1ב ר 1ז
גורמים בכירים בחברת כלל פתחו בחקירה נמרצת,
על מנת לברר כיצד הועבר הדו״ח המגמתי של
כלל־נדל״ן לבורסה, וגרם לביקוש רציני
במניות החברה.

הסתבר כי הודעת החברה לבורסה, כי
קישרה עיסקות בהיקף של צ 1מיליון ל״י,
התייחסה לעיסקות סיבוביות בתוך
הקונצרן, שנעשו ביוזמתו של מנכ״ל
״כלל־נדל״ך, יוסף אטינגר.

מקו דאר תו ר
11ע ל ־ידצ׳־צ

ויו

מילחמת הבחירות בתל-אביב קיבלה
מימד מגוחך, אחרי שתומכיו של מועמד
המערך, אשר (״ארתור״) כן־נתן,
מנסים להשוות את מעמדו, כטוען־
לכתר דאש־העיר, לזה של ראש־העיר
שלמה (״צ׳יצ להט.
כך, למשל, פנה מזכיר הוועד האולימפי
ואיש הפועל, יצחק אופק, למארגני
מלשחק הראווה בכדורסל בין
אלופת העולם הוושינגטון בולטם לבין
מכבי תל־אכיב, בתביעה להקצות
לארתור מקום כבוד ביציע ליד צ׳יצ׳,
כדי שלא להפלות ביניהם בהופעה
במעמד ספורטאי חגיגי זה. כיוון ש-
צ׳יצ׳ יושב במקום השמור לעירייה
באיצטדיון יד-אליהו, לא ניתן היה
להיענות לבקשתו.
דעיסקות עליהן דווח היו רכישת בניין מישרדים
ברחוב ריינם 6מאת חברת כלל־נוערכות בע״מ
בסכום של 9מיליון ל״י לגבי שטח של 1400מ״ר
(שפירושו 6400ל״י למ״ר) ,בעוד שבמרחק שני בתים
באותו הרחוב מוכרת כלל במחיר של כ־ 17 אלף ל״י
למ״ר. בעיסקה השנייה מדובר ברכישת חנויות
בפסג׳ בית כלל, מאת הסוכנות הסקוטית בננ״נז,
שהיא חברה בת של כלל־סחר לייבוא משקאות
חריפים בהיקף של 2,8מיליון ל״י.
מסקנות החקירה יועברו טלפונית למנכ״ל כלל, אהרון
דוברת, השוהה בחו״ל ואשר בעיקבות הוראתו
נפתחה החקירה. ייתכן וגם הנהלת הבורסה תתבקש
לחקור בעניין.

הבורסה

מבש לי ם עדויו ת
כמה מעצורי כנופיית מע״צ, החשודים
כביצוע שורה של הצתות ומעשי
הבלה אחרים באיזור תל־אביב, טוענים
כי חלק, מחוקרי,הם מפעילים
נגדם לחצים, המלווים כמעשי אלימות,
בניסיון להשיג מהם עדויות נגד
אנשים •שאוזכרו כהקשר עם ״הפשע
המאורגן״ ,למרות •שאץ להם כל קשר
עימם.
העצורים טוענים כי הובטחה להם
חסינות, אם יסייעו בבישול עדויות
נגד אותם אנשים, למרות שלחוק ריחם
ברור שאינם מכירים אותם אישית,
ושעדויות מסוג זה לא תעמודנה
במיבחן מישפטי. המטרה היא,
לדבריהם, להסתמך על עדויות־השקר
כעילה למעצר אותם אנשים.

180

מו מל ץ :״מ ול ט״ וסל׳י ל
ההכרזה על חלוקת דיווידנד הביניים על־־ידי בנק לאונזי
נתנה דחיפה רצינית לשוק המניות והיפנתה
את הזרקורים לעבר הסיכויים הטמונים במניות
הבנקים, לאור דיווחיהם בשנה האחרונה. המגמה
החיובית בשוק תימשך ככל הנראה גם בימים
הקרובים, וניתן יהיה לראות ריווח בהשקעות.

השכוע מומלץ להשקיע כמניות ״פולט״,
שהתחילו לעלות כצעדים איטיים, ולאחרונה
הן מעוררות התעניינות כציבור. גם הלחץ
הכלתי פוסק של כעלי המניות בכנק
״טפחות״ ,להגדיל את ההון של הכנק
על-ידי הנפקה חדשה, עשוי לשאת כקרום
פרי ומי שיצטייד כמניות ״טפחות״
כעוד מועד עשוי לצאת נשכר.
ההתעוררות בביקוש למניות בל״ל תשפיע ככל
הנראה גם על הביקוש לשטרי־הון של בנק זה.
משום כך מומלץ לרכוש בצד מניות הסטוק
גם שטרי־הון .8

פוסוס מדדק/רפאד טירא!

יחוסל אחרי מותה הושלה עצמו. זוהי
מכונה משומנת היטב והצוות הענק מוכן
לביצוע יכיל משימה אמינותית בעתיד.
פשבו׳עון אישר יזין! מאבקים גדולים ׳וידע
להתגבר על כולם, תעריכו מוסד אחד ש אולי
ידע מאבקים גדולים לא פחות, והוא
האופרה הישראלית ודה־פיליפ.
אני חושב שמגוע לנו יחס אחר משכו־עונכם.
האופרה יכלה ׳להתקיים 30 שנה
גם תוך ביקורת יקשה, מול ביקורות יוצאות
מהכלל המתפרסמות בכל העיתונים. מה
שברור הוא שלא מסיבות טהורות היתד,
הביקורת כלפינו ׳אלא מתוך יצר השתלטות.

עד באן מכתבו שד שמחה אבן־
זוהר.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת והפינהלה :
תל־אביב, רחוב גורדון ,3טלפון 6א433צ־ .03 תא־דואר 136
מען מברקי :״עולמפרם״ .מודפס ב״הדפום החדש״ כע״ס, תל־אביב,
רה׳ כן־אכיגדור. הפצה :״גד״ כע״,מ. גלופות: צינקוגרפיה
״כפפי״ בע״מ. העורך הראשי אורי אבנרי העורף: אלי תבור. עורף
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סימון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

מייסדיה של עפולה, בירת עמק-
יזרעאל, ראו יאותר! :בחזונם כמרכז חרבות,
׳שיל האזור, ר,יקצו מקום גם לבית אופרה
מקומי. האופרה של עפולה, שלא הוקמה
מעולם, הפכה מושג בפי ותיקי הארץ
ומחמירים במבקרים טענו בציניות שגם
האופרה הישראלית עוד לא קמה. לפני
שלושה שבועות, בסיפור במדור אמנות,
פירסם העולם הזה ( )2137 את סיפור התככים
והקשיים שמאחרי הניסיון שעושה
הטנור בעל הישם־הבינלאומי, יעקב רודן,
להקמת אופרה בירושלים. תוך כדי כך
אוזכרה גם האופרה הישראלית, שלמרות
שוועדות ציבוריות שללו את ההצדקה הכלכלית
שבקיומה המשיכה ׳להתקיים.
על הער־ זיו קיבלנו השבוע מכתיב תגובה
משמחה אבן־זוהר: ,בעלה ושותפה להקמת
האופרה הישראלית, של הזמרת אדים דה־פילים,
שנפטרה לפני כחודשיים. העתונו׳ת
הישראלית, כולל העולם הזה, לא פינקה
את האופרה הישראלית בחייה של יאדים.
עתה, אחרי מותה, נראה לי שנעשה צדק
לזיכדה אם נפרסם במלואו את מכתבו
שיל ׳אבן־זויהר, שיש בו יותר מאשר ומכאב־האבלות
וצער־ה,אלמנות.

משוא פנים״ .אלמלא האמת הפנימית שלה
בדרכה, ולולא הצליחה לשכנע מאות אפר
נים ועובדים לפעול בחיי מצוקה, לא היינו
יכולים להתקיים אף רגע. אמית, שגם אני
נרתמתי ׳למלאכה זו׳ אבל סיפור הייה של
דה־פייליפ ומה שעבר עליה בארץ־יישר׳אל
ובמדינ׳ת־ישראל עוד יסופר.
הי׳א סבלה יהושמצה מאחר ׳ולא הצטרפה
למה שקרוי בשפת עתונכם ״המאפייה״ של
חיי התרבות במדינתנו.

במאמרבם, תוארו במדוייק השיטות
של ״מאפייה״ זיו, יאבל כל הפרטים טרם
התגלו, כי המושכים בחוטים ׳מסתתרים
מאחרי השלטון בכסף ובתקציבים. אנשים
אליה הולכים ומסתבכים ולראייה דרך טיפולם
בפסטיבל הישראלי, שהשנה הוא בגדר
שערוריה. אנשים אלה לא נתנו מעולם
פרוטה ׳למוסדנו בטענות זדון, אבל דרכם
לא צליחה ובסופו של דבר יתגלו העובדות.
יש ישם של איישיות ־מסוייימ׳ת: המופיעה
כמעט מדי שבוע מעיל דפי עתיונכס ולא

פרוצה ׳כבולה (העולם הזה .)2137
באיורים לכתבה שימשו תמונות, שנלקחו
מאלבומו הפרטי של קריב. באחת מהן
נראה יקריב בתקופת שירותו בצה״׳ל, כש הוא
מצולם בחברת נערה חיננית בבגדים.
הפותרת הראשית לתמונה ,׳שנוסחה
בידי הכתב ואמרה :״׳שמואל קריב וידידה.״
הכתב, שלא הכיר את הצעידה שנראתה
יליד קריב ׳בצילום, הניח שהיא אתית
מידידותיו. אולם כותירת-המישנה שנכתבה
לאחר מכן בידי עורך־ד,כיתוב נתנה
מקום לפירוש מסולף ומטולה של התמונה.
עורדהכיתוב השתמש לצורך כותרת־המי׳שנה
׳בציטטה מתוך עדות היצאנית
שנאנסה בידי קריב, דבר שיכול היה להת־

״תמונה אחת יכולה לומר יותר מאשר
אלף מילים,״ ׳אומר כילל עתונאי ידוע,
שעליו מושתתת העיתונות המצויירת, ש־שבועון
חדשות כהעולס הזה נמנה עליה.
אבל גם הטוב שבצילומים זקוק למילים. המילים
מיועדות למסור לקורא מידע שאינו
מצוי בצילום, כימיו היכן ומתי צולם, או
להפנות את תשומת־ליבו לפרטים שאינם
בולטים לעין במבט ׳שטחי. אלה כלולים
במה שנקרא ״כותרת לתמונה״.
כתיבת כותרות לתמונות היא אומנות
עיתונאית בפני עצמה, שגם עתונאים ׳ותיקים
ומנוסים אינם תמיד בקיאים בה. כשאין
מדובר בצילום דיוקן, או ׳תמונה מוכרת,
מחייבת הכותרת ׳לצילום את כותבה ׳לפרט
בפני הקורא את כל מיה שהוא רואה בו,
כידי שתהיה !אמצעי־עזר לקורא להתבונן
בצילום ולהבין את הכלול ביו.
בהעולס הזיה נהוגים שני סוגים של כותרות
לתמונות :״הכותרת המסבירה״ ,ז־
״הכותרת המגרה״ .הראשונה היא ז׳ו המפרטת
את ימה שנראה בצילום, שמתחתיו
׳מופיעה הכותרת. על יפי רוב היא מופיעה
בכתבות המצולמות. הסוג השיני של הכותרות
מופיע בעיקר מתחת לצילומים המתפרסמים
במדורים כמו בעמוד זה, שהם
ברובם של גיבורי הסיפור.
כותרת שניה זו מורכבת משני חלקים:
כותרת ראשית, המיוסרת את המיידע הדרוש
לגבי האיש או המאורע המונצח בתמונה ;
וכותרת־מישנה, הכוללת ציטטה או התייחסות
לסיפור הנלווה. מכיוון שבדרך כלל
נחה עיינו של הקורא על התמונה לפני

כותב שמחיה אכן־זוהר:
אין זה מקובל עלי לבוא בטענות אל
עורכי עיתונים כאשר מתפרסמות ידיעות
על האופרה הישראלית. הפעם ׳אהרוג ממנהגי,
פניה אליכם קשורה גם ביחס שיהיה
לכם לאידיס דה־פיליפ ז״ל, שהעריכה אתכם
מאד ולא שכחה כי לאחר יפתיחית ביית־האופרה
במישכן־הכנסת לפני 20 שנה,
נבחרה לאשת השנה שיל ׳עתונכם בשטח
האמינות. אתם גם עזרתם בשעתו עם סילוק
האופרה מ׳בנין הבימה, וידעתם איזה מאבקים
דיו מנת חלקנו כל הישנים.
מדי פעם מתפרסמות בהעולם הזיה ידיעות
קצרות ,׳שלפעמים משתרבב יבחן שם
האופרה לנושאים אחרים. עלי לציין שלא
פעם נעשה לנו עוול משווע ואנו מושמצים
ללא כיל סיבה. אני יכול גם להבין ביקורת
על המוסד, אבל לאיזה צורך לשרבב שם
האופרה ל״יתככים אופראיים בהקמת אופרה
בירושלים״ (העולם הזה ,)2137 מה לנו
ולהם ן
דה־פיליפ ז״ל קיימה את האופרה הישראלית
מ־ 29.11.1947 יועד יום מותה ב־
. 15.7.78 למעלה מ־ 30 שנות עבודה, למעלה
מ־ 5000 הצגות ׳שהוצגו בפני מיליונים.
ועידות שהוקמו בשעתו, מטרתן היתד! ׳למצוא
פתרונות לקיום הוגן למוסדנו ,׳וברגע
שוועדות אלה יעסקו אך ורק בתככים ומזימות
גלויות־לעין, המסקנות הושלכו לסל
יעל ידי הישרים הממונים. לבוא ולנפנף
אחרי 30 ישנות קיום האופרה הישראלית
במסקנות ועדות שלא נתקבלו, זה מגוחך.
הסיבסוד ישל האופרה, בהשוואה למוסדות
אחרים, הוא נמוך. אבל זוהי עובדה
קיימת שמספר תיאטרונים והאופרה בתוכם
מסובסדים על ידי המדינה. ועדת החינוך־
והתרבות שיל הכנסת התנגדה בתוקף רב
לסגירת מוסדיות. תרבות ועל אחת כימה
וכמה מוסד ׳כשלנו, התוסס כל ימות השנה.
מלחמת הקיום שיל האופרה הישראלית
— זהו סיפור ׳•מאין ליו תקדים בשום מדינה
בעולם, שהתאפשר אך ורק משום ׳שדה־פיליפ
דגלה בסיסמתכם ״׳ללא מורא וללא

דליה לוי
היכרות מקרית בהחלט

דה־פיליפ כשער ״העולם הזה״*

אכן־זוהר בהלוויית דה־פיירים

בלי מורא ובלי משוא פנים

יותר מאשר כאב־האבלות

׳מזמן נשאל על־ידכם: הייתכן שלא תפוטר,
לאור הכישלונות?
אילה שחפצו בחיסולה של האופרה רצו
זאת ילא בגלל שהמוסד אינו טוב, אלא
מפני •שרצו להשתלט על האופרה הישראלית
ועל ידי כך על כלל החיים המוסיקליים
בארץ. ב־ 30 שנות האופרה הישראלית
נעשו כתריסר ניסיונות להקים אופרה
נוספת. כולם נכשלו. זוהי עובדה. כל
מי שחושב שהוא מישהו מקים אופרה
בארץ! זזה לא הולך.
דה־פיליפ עמדה כצוק מול ננסים, ובכוח
נפשי עילאי עסקה אך ורק בנושא אחד:
טיפוח ושיפור האופרה הישראלית. בחייה
זכתה להצלחות •אישיות ,׳וכאשר חסרי-מצפון
ביקריוה, היא ענתה בעבודה ביתר שאת.
זאת היתה דה־פיליפ שהלכה לעולמה, אבל
המוסד שהקימה חי יומי ׳שציפה שהמוסד

קירי׳את הסיפור, מכוונת כותרת-׳המיישנה
לגרות את הקורא לקרוא את הסיפור שהיא
קשורה בו. כדי שתשיג את ייעדה זה היא
צריבה לכלול את הפסוקים יוצרי-המתח
ומגרי-יהקריאה המופיעים בסיפור העיתונאי.
בעוד ׳שכתיבת ״הכותרת המסבירה״ מוטלת,
בדרך כלל, על כותב הכתבה שבה
מופיע ׳הצילום, הרי שאת מלאכית כתיבת
כותרת־המ״שנה ״המגרה״ עושה עורך-
הכיתוב. אחרי שהחומר הכתוב מגיע ל ידיו
ועובר את טיפולו המקצועי, יכול
עורך־׳ר,כיתוב לבחור מתוכו את הפסוקים
הנראים ליו כמושכים ביותר. תפקידו הוא
להוסיף אותם ככיויתרת־מישנה לכותרת הראשית
של הצילום.
הפרדה זיו יוצרת לעיתים ׳תקלות. כך
אירע גם לגבי הכותרת ׳לצילום, שהופיע
בפרק הראשון של סיפורו של עבריין,
וידויו גילוי־הלב של שמואל קריב, שנידון.
בגיל 15 למאסר על רצח דודתיו דש-
נשפט ישוב לשבע שניות מאסר על אונס

• גיליון 832 שהופיע ב־ 24 בספטמבר
.1953

פרש כאילו נאמרו הדברים מפי הצעירה
הנראיית ליד קריב בצילום. כיוון שעד
רך־הכיתוב ׳לא ראה את הצילום ׳ולכות־רת־המישנה
׳אין יכל קשר למה ושנראה
בצילום, הוא לא עמד על המשמעות הח מורה
שיצר במקרה זח ההקשר בין הכו־תרת
לכותרת־המישנה.
רק ׳אחרי הפירסום זוהתה הצעירה שהופיעה
ליד קריב בצילום. היתד, זו דליה
לוי, שהשתחררה מציה״ל לפני כשנה, עובדת
כיום כסוכנת-ביטוח. דליה שירתה
עם קריב ביחידה אחת בחייל־האוויר. לא
רק שלא היתד, ידידתו, אלא שלא היה
לה כל קשר אישי עמו. בתקופת שירותם
הצבאי אפילו לא ידעה על עברו של
קדיב. הי׳א הונצחה עטו ׳בצילום אחיד
במי׳קרה. היה יזה בעת שהיחידה כולה
יצאה לנופש באחד מחופי־הרחצה. קריב,
שהוא חובב־צילום והנושא עימו מצלמה
לכל מקום, ביקש מידיד ׳לצלמו בחברת
דליה. כך הגיע הצילום אל אלובומו.
פירסום התמונה עם הכותרת המטעה
יכול היה ׳ליצור התרשמות שלא התכוונו
אליה. על מנת למנוע כל פירוש מעין
זה, ראוי לחיזור ולציין כי דליה לוי,
העומדת להינשא בימים הקרובים לבחיר-
ליבה, לא היתד, ידידתו של יקריב ולא
הייתה קשורה בכל צורר, שהיא לפרישה
שתוארה בווידוייו.
על עוגמת־הנפש והצער, שנגרמו לדליה
לוי שלא במתכוון, שלוחה לה התנצלותנו
הכנה.

פרסום דיר ״}קנסו:

אם אתה אדם יוצר, תצטרך לרסן השבוע
את יצריך, כדי להביא לטיום מוצלח של
עבודה מסויימת. אתה
מגזים בטיפוח ביתך
על חשבון עבודה אמי
גותית שהינך מצפה
לה זמן רב והעשויה
להביא לך מחמאות.
התלבטויות יתר בט•
מצב הרומנטי שאתה
שרוי בו עכשיו, עלו21ב
מ ר7ן -
20באפריל
לות להביאך לדכאון
לנפשי.
להיענות
אהבה שמציעים לך עכשיו. אל תחמיצי !

בן שור, נסיעה קצרה עשויה לרענן אותך
מלחצים שאינם מרפים ממך, למרות שאתה
חושב כי טומנים לך
מלכודת. מבחינה עסקית
צפויה לך הצלחה,
אך היא לא תספק את
מאווייך. הימנע מהת־רגשויות
־ סרק. מצבך
ילך ויתבהר בהמשך ה־החורף.
תפסיק כבר
אימפולסיבי !
להיות
1 21נאפריל -

שוו

2!0במא ,

זה פשוט לא מתאים לך ! בן תאומים.
קשה להבין כיצד הרשית לעצמך להידרדר
עד כדי כך שלא תבחין
בין שונא לאוהב. רצוי
שתעשה חשבון ״ נפש
מחודש — בטח תגיע
למסקנה שצלילות הדעת
חשובה, אך אין
כמו הרגש ליופי. אז
לא להגזים בהפעלת
הראש, כי הוא פועל
אצלך בלאו הכי
מאמץ. כל ללא

יש לך קסם אישי אך לעיתים את משתמשת
בו לרעה. רצוי שתחשבי פעמיים לפני
שאת פורשת את סנפי־רייך
לראווה. ואתה, בן
סרטן, עם כל הצלחתך
ובלימודים, בעבודה קשה לומר שהפלירטים
שלך הם מה שאתה באמת
רוצה בחיים. אתה
מנסה לשכנע את עצמך
שאינך אוהב אותה,
למעשה אתה.מת עליה;
רצוי שתכיר בעובדה
חשובה זו. .אל תצא מהבית ביום
רביעי — זה עלול להזיק לבריאות שלך.

צפוייה לך התמוטטות מפתיעה — דווקא
בשטח ממנו היית מרוצה עד כה, נהג
בזהירות, פקח עיניך
ואל תהיה להוט ו-
מסונוור. אם תישמר
מוויכוחי־סרק, תוכל
לזכות בהערכה מחודשת
של הסובבים
אותך, ואף לעלות
שנית בסולם החברה.
התחשב ברגשותיה של
בת-זוגך. ותר לה, כי
שום טובה לא תצמח
לך ממריבות אלה. הדרך לאושר, פשוטה !

השבוע תזדקק לעצבים חזקים בשטח העבודה.
הבוסים דורשים ממך מעל המצופה,
מבלי להתחשב ומבלי

לתת תמורה. עשה כפי
שהם דורשים ממך,
אפילו אם בת־זוגתך
מתרעמת מדי־פעם, אל
תראה *ואת בשלילה,
ואל תחשוב שהיא
ממורמרת. קשה לה,
והיא זקוקה לעידוד
רב, כמוך. היה זהיר.

היזהר מפיטפוט יתר ; שמור בסודי־סודות
את פירטי המיבצע עליו אתה עובד כרגע.
כדאי שתיזהר דווקא
מזה שאתה חושב שידידך
הטוב — הוא הוא ולא אחר אורב
לכל רמז שייצא מפיך,
לכל טעות מיקרית, או
לכל מישגה שתעשה.
אתה בודד, לכן, ויהיה
עליך לעמוד באתגר
ו 2בספטמבר ־
; 2באוקטובר
הזה לבדך, ללא גיבוי
של איש. אם תצליח —
זרי הדפנה שיעטרו את קודקודך יהיו רק
מעט מזעיר ממה שיבוא לך אחר־כך.

מכחכים איש־השנה
אני מציע לכם לחכות עם בחירת איש־השנה
שלכם עד לאחר ועידת קמפ־דייוויד.
שם יוכרע למעשה מי יהיה איש־השנה:
מנחם בגין או אנוואר אל־סאדאת.
נתן דורף, נתניה
איש־השנה הוא הרופא, שהצליח להחיות
את מנחם בגין אחרי שאפילו חבריו
בממשלה כבר כינוהו ״המנוח״.
שלמה איזנברג, תל-אביב

שמע לעצת זקנים וחכמים ממך. בדרך
זו תצליח להתגבר על
קשיים רבים, ולהימנע
מעשיית טעויות. זכור
כי הטיפש לומד משגי-
אותיו־הוא, ואילו חכם
משגיאותיהם של הא חרים.
אטת״חיים זו
נכונה גם לגבי חייך
הרומאנטיים. וגם אם
נראה לך שספגת אצלה
מפלה — אל תתייאש,
נסה שוב. כוכביך מורים שתצליח.

אס רק תצליח להתגבר על ביישנותו, תוכל
לפעול בהתאם להשקפותיו
ולהיות נמרץ
בביצוע החלטותיך.
עם זאת מוטב שתלך
בדרך הפשרות והווי־תורים
בחוג משפחתך.
הערצתו של אדם מסד
ן שח
יים תחמיא לך ותגרום
לשינויים מרחיקי לכת
} 2בנובמבר ־
20בדצמבר
בהערכתך העצמית. נסי־מן

חדש בשטח הרו־מאנטי
יעודד אותך לפעילות חברתית.

*011/
1111

אנשים דורשי רעתך ילעיזו על אדם קרוב
אליך, כי הוא מידרדר. אל תקדישי להם
תשומת״לב: אין זה
נכון. תככים מתנהלים
מסביב לחייך, אנשים
רבים מדי מתערבים
בהם. השתדל להימנע
מלצאת השבוע בחברה
שבה אתה מרבה להתרועע.
נסה לנוח ולהי1נ1!

רגע מן העצבנות הק *
1בפבר 1א י -
20במרס
לה שנתק פת בה. עלילת
אהבים מתחילה
לשעמם אותך. הפסק אותה — ומהר.

אני מצפה במתח לפירסום עליית האינ דקס
בחודש אוגוסט השנה. זהו החודש
שבו נעדר שר־האוצר שמחה ארליך כמעט
שלושה שבועות מהארץ. אם יסתבר שבחודש
זה לא עלה האינדקס יותר מאשר

אחרי הראיון שלו ב״עלי כותרת״ אין
לי ספק: איש־השנה הוא הרב מאיר
כהנא.
יורם ליבטר, תל־אביב
קשה לי להחליט מי יכול להיות איש־השנה
אבל יש לי כמה מועמדים לתוארי־המישנה
שאתם מעניקים בתחומים השונים.
למשל: האשה של השנה — עירית דותן ;
איש המשפט — הפרופסור אהרון ברק ;
איש־השנה באמנות — הפסל דני קארוואן !
והאיש המצחיק של השנה — מזכיר־הממשלה
אריה נאור.
רבקה צוד, באר־שבע

שנת סיכוי לשלום
גלויית הברכה לקראת השנה החדשה,
המוצעת בזה, באה לאחל שנה־טובה תוך
הצגת הבעייה המרכזית הניצבת בפנינו
— השגת השלום לעמים שמשני צדי
הקו־הירוק.
מישלוח גלויית הברכה לחוג רחב של

׳*יד ה*ן*גר

ה א רגנ טיני

< ץ ר לי ך

בחודשים הקודמים — סימן ששר־האוצר
מיותר, והוא יכול להמשיך לטייל ברחבי
העולם למרות מצוקתה הכלכלית של המדינה.
סלים
נומה, רמת-גן
ביקורו של שר־האוצר שמחה ארליך
במדינות דרום־אמריקה נועד ככל הנראה
להעלות את המוראל שלו. בהשוואה לאינפלציה
המקובלת במדינות אלה אין
לנו באמת במה להתבייש. אני רק מקווה
שארליך לא למד שם איך ניתן לחיות
גם עם אינפלציה של מאה אחוזים ויותר
בשנה.
ציון ברנס, אשקלון

ניירות עבודה

אס תחליט כן להשתתף במיבצע מסויים,
בו הוצע לך לקחת חלק פעיל, תראה
ברכה במעשיך. עקשנותך
עלולה לסבך אותך
בצרות, הטה אוזן לעצות
טובות שישיא לך
בן מזל עקרב לפני שתעשה
דברים שליליים.
צפויות לך פגישות סנטימנטליות
רבות בסוף
השבוע. אחת מהן, ש20ב
ינואר -
18בפברואר
תהיה קשורה במשהו
בהיר, תגרום לך אושר
רב — ואולי אף יותר מזאת. אל תהסס.

שימחת רבים

...ומדוע שלא תעניקו את התואר לשר־האוצר
שמחה ארליך שהשפיע השנה על
חיי האזרח הישראלי יותר מכל ארם אחר 1
עמיחי אלון, ירושלים

בניגוד לחששותיך לא תעכב התנגשות
קטנה את התפתחותה

המשמחת של פרשה
מסויימת. יחסיך עם
אחד מבני מזל שור
יהיו מתוחים במיק-
צת. ייתכן שבקרוב
תתגשם תוכניתך להח ליף
את מקום מגוריך
בעזרת תמיכה של קרו21ב
דצמבר
סו בינואר
בים שדעתם עליך תשתנה
לטובה. הקפד על י הגיינה
ודאג שאשתך וילדיך יעשו זאת.

בתעודת־הזהות שלי כתוב שאני יהודי.
אני ממש גאה על כך. יחי עם ישראל חוי.
הנן גולדגרט, חולון

הגלויה של חן
משני צדי הקו הירוק
קרוביך, ידידיך ומכריו יתרום להסברת
הנושא. את הגלויות ניתן להשיג בחנות
לוטוס, ברח׳ אלנבי 101 בתל־אביב.
יעקוב הן, תל-אביב

המלאכה הקדושה
כשבאתי אמש לבקר בדירת חסידי הרי
קרישנא ברחוב הירקון 3בתל־אביב,
ראיתי חבלה שנעשתה במנעול הכניסה ושרידי
ההצתה שבוצעה שם. הפיגועים
האלה דומים לאותם שנעשו בשנה שעברה
בבניין האגודה למדיטציה ברחוב יבנה
בתל־אביב וזה מחזק את השערתי, שידה
של מאפיה דתית בפוגרומים. כאשר בחו״ל
מחללי בתי־כנסת זועקים היהודים חמם,
״אנטישמיות !״ והנה כאן בארצם חוזרים
בני העם הנבחר על אותם פשעים. כל
הכבוד לכם יהודים נבחרים! למדתם את
המלאכה הקדושה מהגויים ״הטמאים״ ואתם
מבצעי אותה ביד חזקה למען השם יתברך.

במאמרו הנדון ״ארבעה יהודים טובים״
(העולם הזה )2138 כותב אורי אבנרי:
״להכין בחיפזון ובאילתור ניירות-עבודה>
לגבש ניירות־עבודה עבור הממשלה...״
כידוע ״נייר עבודה״ הוא תרגום מילולי
מדוייק מאנגלית \ 1>£11ג?־ 1£10.0 £ £ז\\.
זהו תרגום קלוקל משום שלמילה העיברית
״נייר״ אין אותו מישקל ואין אותה הס־תעפות־משמעים
שיש למילה האנגלית
11 במקום נייר־עבודה יש לומר־לכתוב
:״ראשי־פרקים הצעות־לבי-
רור הצעוודתוכנית״ ; או ״טיוטת־מצע״
.אנחנו מקווים שהממשלה תגיש
טיוטות־מצע בקמפ־דייוויד אשר יוליכו
לשלום בר־קיימא באזורנו.
כן־צידן כר־גיל, גבעתיים

הפתרון המו*123י
לאחר פתרון הבעיה הקשה והסבוכה של
עקורי בירעם ואיקרית והכרזת איזור
בירעם כ״שמורת־יער״ מוצע לאמץ שיטה
זו ולהכריז גם על אזורי יהודה ושומרון
כ״שמורות־טבע״ ,״שמורות נוף ויער״ וכן
אזורים בעלי עניין מיוחד לשוחרי ארכיאולוגיה,
גיאולוגיה ועוד. מה לנו קאר־
.טר, אתרטון, ואנס וחבר מרעיהם ז לנו
יש שמורות למיניהן.
והרי משוואה מתימטית פשוטה ביותר
לכל בעיות המזרח־התיכון :
.1הכרזה על ״שמורת־יער״ בגליל־העליון
— פתרון בעיית פליטי תש״ח.
.2הכרזה על ״שמורת־נוף״ ביהודה
ובשומרון — פתרון לבעיית הפליטים
הפלסטינים.
(המשך בעמוד )8
׳ הסול ח הזה 7140

לון מזמינדואותד לבלות

דם עם פארד!

לקראת הצגת סדרת תכשירי טיפוח השיער
״פארה פוסט״ של פברו׳ה, מכריזה לון על מבצע
יחיד במינו:
בילוי יום עם פארה, בעת ביקורה הקרוב בארץ.
כל הקונה ממוצרי הדס או פברז׳ה בסכום של
— 100ל״י ומעלה עשוי לזכות באחד הפרסים הבאים:

פרס ראשו!
בילוי יום שלם בחברת פארה פוסט מייג׳ורס
בעת שהותה בארץ וזכות קנייה בסך 5,000. -ל״י
ב״בית היופי לון״

פרס שגי
זכות קנייה בסך 4,000. -ל״י ב״בית היופי לון״

פרס שלישי

זכות קנייה בסך 3,000. -ל״י ב״בית היופי לון״
כל מה שעליך לעשות הוא,למלא בעת הקנייה
את תלוש ההשתתפות ואולי את או אתה תהיו הזוכים
המאושרים שיזכו לבלות יום גדוש חויות
בחברת פארה פוסט.
דרשו את תלוש ההשתתפות בתמרוקיות, אצל דיילות
היופי של לון בשק״ם, בהמשביר לצרכן,
בכל־בו שלום וב״בית היופי לון״
המבצע יסתיים בסוף חודש אוקטובר,

888

ל1ן. פברדה. הדס.
תכשירים לאיפור וטיפוח החן שעושים לך יופי.

••1יי

זזנ

מכתבים

0 !1111:1

(החשך מעמוד )6
התוצאה — ארץ־ישראל תישמר כ״שמד
רת־טבע״ ללא אוכלוסיה ישראלית וערבית.
דן יהב, תל־אביב

לא חובח ולא חינם
עם פתיחת שנת־הלימודים מתפארים
ראשי מישרד־החינוך בכך, שלראשונה
בישראל, מונהג חינוך־חובה־חינם מגן־

ארצו, האחריות לגבי תוצאות מעשיו תחול
עליו, ולא יוכל לגולל את האשמה על
הממונים עליו. ובכן, ממש כפי שזה
מקובל בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם,
השירות גם בצה״ל הוא על תנאי.
ההתנחלויות מעבר לקו־הירוק, בשטחים
הכבושים, בנוסף להיותן מיכשול בפני כל
הסדר שלום אפשרי בינינו לבין עמי-
ערב, הן תוצאה של הפרת חוקים בין-
לאומיים (הסכמי ז׳נבה הידועים, שעוסקים
במיכלול הזכויות והחובות של עמים ב־מילחמה,
שטחים כבושים וכר) עליהם
חתומה גם ממשלת־ישראל. כל פעולה של
התיישבות אזרחית בשטח כבוש, מנוגדת
להסכמים הללו וממשלות ישראל השונות,
באשרן התיישבות כזאת, פעלו בניגוד
לחוקים הבינלאומיים הללו, עליהם הן היו
והינן חתומות.
סירוב להגן על התנחלויות אזרחיות
בשטחים כבושים אינו יכול להיחשב
כפעולה מנוגדת לחוק או לשבועת החייל.
הוא פשוט אי־נכונות למלא פקודה בלתי-
חוקית. ולסיכום: מי שסובר כי ״השירות
בצה״ל לא יכול להיות על תנאי״ ,רצוי
שיחשוב במלוא הרצינות על המשמעות
האמיתית של. דבריו, וכן על המסקנות
המעשיות הנובעות מקביעתו זו.
יונת פלד, קיבוץ מעברות

הומור יקד
חובה ועד בית־ספר תיכון. לא דובים ולא
יער. לא חובה ולא חינם. כל הורה יודע
שהוא נאלץ לשלם עבור בנו או בתו
הלומדים במוסד ממלכתי כמה אלפי לירות
טובות כל שנה אם כי לא כשכר־לימוד
רשמי. גם החובה היא פיקציה. חובה ללכת

לקראת שנת הלימודים החדשה פירסמה
הוצאת עם עובד מודעה בעיתונות על
ספרי־הלימוד שהיא מוציאה־לאור. בין
הספרים מצויים גם ספרי הומור וסאטירה
לבתי־הספר. והנה מסתבר, לפי המודעה,
שההומור הממלכתי יקר יותר בשתי לירות

הומור וסטירה לבתי־ספר
ממלכתיים (חטיבת הביניים)

מחיר 18.— :ל״י

הומור וסטירה לבתי־ספר
ממלכתיים־דתיים
מחיר 16.— :ל״י

המודעה שד הוצאת ״עם עובד״
פרוטקציה לילדי דתיים
לבית־ספר. אבל אין חובה על המורים
ללמד. מספר הנושרים הוא מדהים ומספרם
של אלה המסיימים בית־ספר עממי מבלי
לדעת קרוא וכתוב הוא מעורר חרדה.
עכשיו עוד נוספת שביתת״המורים ומסתבר
שחובה אולי על התלמידים ללכת למוס־דות־החינוך
אבל אין שום חובה כזאת
על המורים.
רימה וינקדר, תל־אביב

מאוזן :
)1המתנזר ממאכלי בשר ; )5עיר ׳באיטליה
; )10 תבואה )11 1כועס מאד )13 :
הסתלק מכאן ! )14 מחיייתוריער ; )15 עכוז ;
)16 עיר באירופה ; )18 צאצאה ; )20 כיבוי;
)21 כלי המשמש לחפירה ; )22 להבה ; )24
!נהיר ! )25 קידומת הולנדית )26 :עליצות ;
! )28 אשמורת ראשונה; )30 לבוש; )31
דרגה מישטרתית; )32 עלייך להיות! )34
׳שאלה שיל זימן! )35 ראש־ל״שסה (ר׳זת);
)38 זן אנושי )39 :מפרנס ; )41 רך ׳בכבשים;
)42 עם־הארץ; )43 ימונה בתורת
החשמל ; )45 עב ; )47 הדרך הקצרה ביותר
בין ׳שיתי נקודות ; )48 פאנורמה ; )50 צלל
במים ; )51 כלי בשחמת ; )52 סור מי-
גשמים; )54 משמשת בחפירה; )57 זכר
בעיזים; )61 אילן! )62 סמל לאומי; )64
יחזר ; )65 רגוע ; )66 מעופף ; )67 גוף שני
יחידה ; )69׳בצוותא ; )70 פורץ ; )72 קיבו־יצה
של סהמות-יבית ; )74 גמול מיוחד ; )75
•בכי; )77 מחציית; )78 מחל על זכותך!
)81׳נבון ביותר; )83 מצבת-זיכרון; )85
מלווה כל ׳אדם; )86 דייותה; )88 מטבע
צרפתי קטן; )89 הליכה המונית אל...
)91 סופו של יום! )93 קידומת צרפתית!
)95 מיישור מוגבה; )96 תן לי! )98 רוח
רעה ! )100 רטוב סמיקצת ; )102 מרחם ;
)103 מילית-׳שלילה ; )104 ואנדאלי; )105
ישמשה.

ס אונ ד :
)1גון; )2אדון; )3רגוילאטור; )4
מאור יקטן; )6 :נהר באפריקה; )7משמיש
לנסיעה; )8תומת־מים; )9מלחין רומנטי;
)12 מירקות הגונה ; )15׳ראוי לשימוש :
)16 בירה ׳אירופית )17 :מלך החיות ; )19
צלולוזה; )20 מיניסטר; )21 צבע כחול־ירוק
)23 :חלוץ ׳נעליך ! )24 מקולות הגברים
במקהלה ; )26 קלף ; )27 בת־קול ; )29
קפל בשרוול )30 :כליחשיט ; )33 שלא-
בכוונה )34 :מישבן; )36 יחידה בחודש:
)37 שפכטל )40 :מן השוואים )41 :עצם
בפה ; )44 תאריך •בחודש שבט ; )46 יישן ;
)47 קריית-קודש (ר״ת); )49 לא זוגי;
)50 יום המנוחה ; )53 השקפה )54 :מעגל ;
)55׳תחמושת הקשית; )56 שוטר ׳גדודי
(ר״ת) )58 :הוויית ; )59 יפריך )60 :מכיר ;
)62 עילה ׳בספר; )63 מילת־ישלילה ; )66
פושע ; )68 פרופגאנדה ; )71 קול פיצוץ ;
)73 השכלה 76 נקי וטהור; )77 חביב
ונחמד ; )79 קמל ; )80׳שיאיו נשמה ׳באפו !
)82 כיסא״כיביוד; )84 שעט; )85 בעייה,
פגע; )87 תרופה; )90 אגם גדול; )92
האזנה מרוכזת; )94 קריאה בטלפון; )96
שיתקו ! )97 מייכסה הפתח )99 :אם־הפנינה!
)101׳נועם, רוך )102 :יום טוב; )103
מילת־יתחינה

מאשר ההומור
לומר לי מדוע 1

הממלכתי־דתי.

התוכלו

דן גר אור, פתח־תקווה
או שלדתיים יש פחות הומור או
שיש להם פרוטקציה אצל שר־החיחך
הדתי.

שמודת כידעם
יש סייג לפקוחה
הסתייגותו של דובר תנועת ״שלום
עכשיו״ ממיכתב -100 האזרחים לראש-
הממשלה, שבו הם מודיעים על סירובם להגן
על ההתנחלויות מעבר לקו־הירוק, תמוהה
בעיני.
אין ספק שיכול להיות ׳ויכוח לגבי
התבונה הפוליטית שבפירסום המיכתב
הנ״ל ולגבי עיתויו, אולם הטענה המרכזית
שבפי דובר ״שלום עכשיו״ (לפי העיתונות)
,כי ״השירות בצה״ל לא יוכל להיות
על תנאי,״ מפליאה אותי מאד.
אולי לא ידוע לדובר תנועה זו, אבל
מאז מישפטי נירנברג שנערכו לאחר
מילחמת־העולם השניה, נקבע על דעת
כל עמי התרבות כי יש סייגים למילוי
פקודות, או, במילים אחרות: לכל שירות
בצבא קיימים סייגים. אין חייל חייב למלא
פקודות אשר נוגדות את המוסר האנושי,
ובוודאי אין הוא חייב למלא פקודה הנוגדת
את החוק האזרחי של מדינתו. כלל
זה התקבל באורח חד־משמעי גם במדינת־ישראל,
בעיקבות פסק־הדין במישפט כפר-
קאסם משנת .1957 יתרה מכך: חייל
הממלא פקודה מנוגדת לחוק האזרחי של

תמהנו לקרוא בעיתונכם (העולם הזה
)2136 בפרק העוסק בפרשת עקורי
בירעם ואיקרית את הקטע הקרוי ״תה־בולה״
.הידיעה־כביכול, או הפרשנות שב־עיקבותיה,
מכילה כל־כך הרבה• פרטים
חסרי-שחר, בלתי־בדוקים •וחסרי ידיעה
בסיסית בנושא, וחבל שעיתון כהעולס
הזיו יספק אינפורמציה מסוג זה לקוראיו.
ולהלן העובדות: יער בירעם הוא יער
אלון־מצוי היחידי הקיים בארץ. שיטחו
כ־ 1.500 דונם ולפי מחקרים גילם של
עצים רבים בתוכו כמה מאות שנים. ייחודו
ויופיו בנוף בלטו גם לאנשי בירעם, והם
שמרו עליו מפני כריתה והריסה. העצים
מתנשאים לגובה של 6מ׳ בממוצע, כש־מתחתיהם
מצויה צמחיה שגם היא נדירה
ביותר, סוגי פטריות שאין כמותם בארץ,
סחלבים נדירים, טחבי־סלע מיוחדים ועוד
ועוד.
רשות שמורות הטבע מטפלת באתר
מיוחד זה כבר משנת 1962 כאשר עוד
היתד. אגף קטן במישרד־החקלאות. בשנת
1965 הוחלט לפעול להפיכת המקום לשמורה
בוועדה הראשונה, אולם הדרך עד
להכרזת מקום כשמורת־טבע ארוכה ומפר
(המשך בעמוד )18
העו ל ם הזה 2140

חגי לבינסיו איליו /צילום מו ר ! עי צו בהכט

כשאת קונה טמפוני
טמפקס-סופראורגולר-
באריזה של 40 יחידות,
את חוסכת.1070
זאת ועוד: לכל אריזת 40
טמפוני טמפקס, מצורף
כעת מיכל חינם, בו תוכלי
לשים שני טמפוני טמפקס
ולשאת אותם בארנקו!
כך תרגישי בטוחה
ונינוחה בכל מקום ובכל

אך זיכרי-זהומבצע
מיוחד, וכמות המיכלים
מוגבלת. הזדרזי לדרוש
את האריזה החסכונית
המכילה את השי.
טמפוני טמפקס הנוחים
ביותר לשימוש, הודות
למיכל ההחדרה שלהם.

זמן.

חינם! מיכל לשני טמפוני טמפקס לנשיאה בארנק.
העולם הזה 2140

שיחת הסא חכק

העולם יהיה שווה
לאחר נואיבה
— אללה הוא אכבר ! אללה הוא אכבר !
עאדל, רועה־עיזים בדואי, חסר השכלה פורמאלית, ברע ברך וקרא לאלוהיו.
— שמעתי אותן מילמל אעדל — שמעתי את האותות, וראיתי את המופתים,
ועכשיו אני רץ לספר לכל השבט !
בני שבט אבו״עמרה, נוודים שקבעו את מישכנם הזמני בסביבות העיירה מרג׳
במערב המידבר הסעודי, התגודדו מסביב לעאדל, שהגיע מתנשף, והובא בפני
איבראהים, ראש השבט.
— אללה דיבר אמר אעדל — וסלעים נבקעו !
כל המבטים, חרושי הרוחות המידבריות, ביקשו את תגובתו של אבי השבט.
— שטויות פסק חאג׳ איברהים אבו־עמרה — שמעת את פסטיבל הבוב !
ההתרחשות הנ״ל השתקפה במישקפת״השדה הצבאית של סאחבק, שניצב
אותה שעה מן העבר השני של ים־סוף, בין שני מיגדלי״ענק הנושאים עליהם
את מערכת הסטריאו הגדולה ביותר בארץ.
— יא אללה קראנו ביחד, נעמה, עזרא, יורם וסאחבק, מול הסטריאו
האלוהי.
ארבעה אנשים צעירים היינו. ארבעה חבר׳ה שהגיעו לנואייבה באחר״הצהריים
של היום החמישי, העשרים וארבעה בחודש אוגוסט, כדי להשתתף בפסטיבל הפופ.
ארבעה בני-אדם, הנראים כמישפחה אחת, שמאחדים אותה האהבה למוסיקה,
האהבה למידבר והאהבה לאהבה. מי-שראה אותנו מאוחדים מול הסטריאו האלוהי,
לא היה מאמין כי נפגשנו לראשונה שעות ספורות לפני כן, על הספסל האחורי של
אוטובוס ״אגד״ שנסע מירושלים לנואייבה. ברשותכם, כדי שיובן איך פסטיבל-
פופ משנה לגמרי את הטבע האנושי, נחזור לרגע למקום מיפגשנו.
ראשון עלה לאוטובוס, שעמד ברציף הנסיעות המיוחדות ב״אגד״ ירושלים,
עזרא, שנשא שק גדול, שמתוכו נשמעו צלילים מתכתיים חשודים. על-ידו, בספסל
האחורי, התיישב יורם, סטודנט שנה גימל בפקולטה למשהו.
קשה לא להבין מדוע התיישב סאחבק על-ידם, אם יודעים שלפני כן התיישבה שם
נעמה, נערה כבת (אז עוד לא ידעתי כמה) ,שהיתה הסיבה לכך שארבעתנו פתחנו
מייד בשיחה סוערת, כיאה לדור חדש ומשוחרר הנוסע לפסטיבל־פופ.
עזרא אמר שהוא ניסע לפיקניק, אבל לא איכפת לו שגם ינגנו. יורם־שנה-
גימל הבטיח שהעסק הולך להידפק ״ישראלים לא בנויים לאווירה המיוחדת של
פסטיבל-פופ.״ סאחבק צחק על שלושת התמימים שקנו כרטיסים .״לפסטיבל פופ
מתפלחים !״ נעמה אמרה כי יו יכולה להיות חווייה שלא נשכח כל החיים.
עברנו על פני ערים וכפרים. עלינו בקעות וירדנו הרים. ובארבע וחצי אחרי־הצהריים
הגענו לשטח. את פנינו קיבלו נהגים עבי־זרועות של סמי־טריילרים עמוסי-
בירה, ובדואים, שחומי-פנים, על גמלים נושאי חשיש.
היי שם עוד כמה אלפי אנשים, ואני נזהר לא להגיד ״כמונו״ ,כי מה שמייחד
את האיש שבא לפסטיבל״פופ הוא העובדה שיש לו משהו שמייחד אותו מכל אלפי
האנשים האוהבים כמוהו את כל השירים שהוא אוהב.
— כישלון מוחלט קבע יורם־שנה־גימל לאחר שסיים לספור את הנוכחים
— ארבעת אלפים שבע מאות שלושים וארבע בסך הכל ! הישראלי המרובע שוב
הוכיח כי אינו מסוגל להשתחרר. המפיקים יפסידו לפחות מיליון ורבע לירות !
עזרא, שבא לפיקניק, לא הפסיד רגע. מתוך השק החשוד הוא שלף חצי חבית
קטנה, רשת, פחמים, ושיפודים. דקות מיספר לאחר שהתמקמנו מתחת לעץ דקל,
כבר עלה עשן גיעל לשישליק.
עם רדת הלילה הלכנו, בעיקבות שאר המאמינים, לחזות בסטריאו. הגדרות
היו גבוהים מדי, השומרים — רבים מדי, הנועזים — מעטים מדי. שילמתי כרטיס.
— תנו לשמש יד! — מכר לנו צביקה פיק הדקיק את החומר הרגיל שלו.
ריצ׳י היבגס, מוודסטוק, היה הרבה יותר מדליק לפני שהיו לו שיניים בפה. עד
שתיים בלילה הם החזיקו אותנו עם מוסיקה.
אור בעיניים. בוקר. פותח את הרוכסן בשק־השינה הצבאי. מרגיש חול בגב.
פורם את כפתורי אוהל״הסיירים. מוציא מהתד״ל נרתיק כלי־רחצה. לובש מכנסיים.
נועל את נעלי הקומאנדו. יוצא החוצה, אל הדיונות. משהו חסר לי. מה, לכל
הרוחות, חסר כאן? פיתאום אני תופס.
שומרי־לילה חרפו, ומישהו סחב לנו את הטנקים של הפלוגה. אין דבר, סאחבק
נרגע, הסטריאו נשאר. האוייב לא הבחין בו.
יום שישי עובר על הגב. ליורם־שנה-גימל יש פרספקטיבה היסטורית .״פעס,״
הוא אומר ,״ניתן היה לאסוף כל־כן הרבה אנשים רק כדי להקשיב לברל כצנלסון.
היום,״ הוא ממשיך ,״אנשים מוכנים לנסוע חמש מאות קילומטר רק משום שאיזה
אמרגן הצליח להביא אוסף מיקרי וחסר־קשר של זמרים.״
״למה!״ שואל שנה-גימ״ל ,״למה לא הביאו הנה את שימי תבורי!״
בערב הופיעו יגאל בשן, ועוד כמה. שאחבק לא זוכר פרטים. שאחבק הגיע לאתר
הסטריאו עם ראש מלא מבקבוק שטוח מסופרמרקט בירושלים.
— אתה מסטול לגמרי אמר עזרא.
— חזק — שח לו שאחבק — חזק החומר הזה של הבדואים
רק עוד דבר אחד אני זוכר מערב־שבת. פיתאום התחילו כולם לרקוד כמו
משוגעים. שאלתי מה קרה, והסבירו לי שמצלמים אותנו לסרט.
— תראה להם מצלמות — אמר שנה״גימ״ל — ופיתאום הם משתחררים
לגמרי ומתחילים לרקוד.
בשבת בצהריים כבר לא יכולת לעשות ״מה נשמע״ לאף אחד. לכולם היה גב
שרוף. שמועה עקשנית שהסתובבה במחנה סיפרה כי מישהו מת משימוש מופרז
ב״ולווטה״.
לפנות ערב ראיתי את יורם־שנה״גימ״ל מחייך למצלמות־הקולנוע.
— הפסטיבל הזה הוא הוכחה שצעירים מכל העולם יכולים לחיות באהבה —
הכריז יורם — העולם יהיה שונה לאחר נואייבה !
קפטן ג׳ק הופיע בערב האחרון של הפסטיבל לפני שלושת אלפים איש. דורי
בן״זאב הנחה. מי שעצם אוזניים בשלושת ימי הפסטיבל, לא יכול חיה לדעת אם
הוא מקשיב לגלי-צה״ל או לרשת־גימ״ל.
— צילמו אותי רוקדת לסרט — אמרה לי נעמה — כמו בוודסטוק !
— נדמה לי — אמרתי — שהם מהטלוויזיה הישראלית.
— אוי ואבוי — היא אמרה — אסור שישדרו את זה !
— למה !
— הורי בטוחים שנסעתי לבני-דודים שלנו בחיפה !
בהמשך התברר שהנערה סיימה מזמן (כימעט חודשיים) את החמישית. ואה
שיותר חמור — היא עוד לא ראתה את ״אסקימו לימון״.
לסיכום: עזרא מבטיח לעשות בשנה הבאה סטייקים על״יד הפרמידות. יורם-
שנה״גימ״ל יזכיר אותנו בדוקטורט שלו (״נואייבה ומרד הצעירים״) .לסאחבק נותר
מיספר״טלפון, שאולי יהיה שווה פעם משהו.
ובלב, נותרה ללא מענה השאלה: האם יועלה מחירם של המוצרים המסובסדים ז

אך לפעמים אני מתגעגעת
לימים בהם היינו אחד
הזוגות היחידים בארץ
שהיו יושבים ערב ערב
ומביטים אחד לשני בעיניים.

יוספה וחיים יבין במסיבה

יש תיירים המגלים את ישראל
דרך בירה מכבי.

יפו.

סירות דייגים. צלילי
!• מוסיקה. ריחות המזרח
ורחש גלי הים מ על הסמטאות.
ידים שזופות המגישות שוב ושוב
כוסות שהקצף עולה בהן על גדותיו.

את בירה מכבי ויפו אוהבים כאן
ב שב ע שפות. כי לטעם של בירה
טובה וצוננת אין לאום ואין גבולות
יש תיירים המגלים את י שראל
דרך בירה מכבי. ויש ישראלים
המכירים דרכה את העולם.

ירה בינלאומית

שחס ״תשלם הזה

הקוויזל־נגים ש ד1ו

כינוי הבוז ״קוויזלינג״ נכנס לשימוש בינלאומי אחרי
מילחמת־העולם השנייה, לתיאור מנהיג מקומי המגיע
לשילטון בעזרת האוייב הזר, והמשתף עימו פעולה.
להגדרה הזו של אורי אבנרי (״העולם הזה״)16.8.78 ,
רצוי להבהיר ולהדגיש: שיתוף־פעולה עם האוייב הזר
פירושו — עזרה לאוייב להשיג את מטרותיו, המכוונות
נגד בני עמו של הקוויזלינג. זה יכול להיות דיבוי וניצול,
אבל זה יכול להיות גם השמדה פיסית — בפי שקרה
ליהודים תחת שילטון האוייב הנאצי.
וידקון קויזלינג היה שר־הביטחון של נורווגיה. בשנת
1931 הוא עזב את הממשלה לשם ייסוד ״מיפלגת
האיחוד הלאומי״ ,שדגלה באידיאולוגיה הנאצית. נש־הנאצים
כבשו את נורווגיה ב״ 1940 הם הירשו לו
להקים ממשלה מקומית, שפעלה בשירות שילטון הכיבוש
הגרמני. ב־ ,1945 כשגרמניה הובסה, הוא הודח
מהשילטון, הואשם בבגידה והוצא להורג. מאז מסמל
שמו את מי שמשתף פעולה עם שילטון כיבוש, למען
האינטרסים של בת בזויה מקומית. קוויזלינג לא היה
יחידי. בהולנד עשה דבר דומה אנטון מוסרט, בצ׳כיה
— אל״מ עמנואל מוראווץ׳ ,ביוגוסלביה—אנטה פאווליץ׳,
ואפילו בסין הרחוקה נמצא קוויזלינג לשילטון הכיבוש
היפאני בננקינג — ואנג צ׳ינג וויי — ״נשיא ממשלת
סין״.
למעשה, לא היתה מדינה בבושה אחת שלא היה
לה ״קוויזלינג״ משלה. בל אלה טענו שקיבלו על עצמם
את התפקיד למען העם, שיש לדאוג לו גם תחת כיבוש
זר. טענה זו יכלה לתת להם מעמד אחר בהיסטוריה
אילו ניצחה גרמניה במילחמת־העולם השנייה, ובבר היו
דברים מעולם. לרוע מזלם (ולמזלו של העולם החופשי),
הביא טירופו של היטלר לתבוסת גרמניה ולנפילת ה־מישטרים
ששיתפו פעולה עימה. המנוצח משלם את
המחיר, וזה רק מיקרה שהמנוצח היה גם הרשע.
וידקון קוויזלינג שילם תוספת מיוחדת: הפיכת שמו
לאות־קין מודרני של בוגד בארצו.
לעם היהודי היה חשבון מיוחד עם הקוויזלינגים,

אחראי לנושא, והצהיר :״אין הממשלה מחפשת קוויז-
לינגים״ (לניהול האזרחי בשטחים ולמרות שנשמעים
קולות מן העבר, מופיעים כבר הביטויים לתמורות
שהתחוללו מעמדותיהם של רבים מתושבי השטחים.״
את טיבן של ״תמורות״ אלו ראינו ארבעה חודשים
מאוחר יותר, כשבבחירות המוניציפליות ביהודה ושומ רון
ניצחו המסיתים הקיצוניים ביותר נגד ישראל.

אין זה מיקרה שבבחירות אלו שמענו רק על שלושה
גושים: לאומני״אש״פי, פרו״ירדני, וקומוניסטי. אף אחד
לא העלה על דעתו שיבול לקום גם גוש פרו-ישראלי.
אף אחד לא העלה על דעתו שבשמונה שנים של חינון,
בבית״ספר הפועל תחת שילטון ישראלי, מותר (והיתה
אפשרות !) לזרוע בו גם משהו שיצמיח אווירת שלום
בדור העתיד של ערביי יהודה ושומרון. והנה — דווקא
תלמידי בתי-הספר, שאת עיקר חינוכם קיבלו תחת
שילטון ישראלי ובכסף ישראלי, הם שהתמלאו שינאה
לישראל ונבונות להקרבה — כשיצאו בידיים ריקות מול
חיילים חמושים, בהעזה מרדנית שאין דומה לה בארצות
השכנות. וכדי להביא את האבסורד לשלמות,
שיגר ראש עיריית רמאללה החדש, כרים חלף, תזכיר
לראשי מדינות ערב, שבו מואשמת ישראל על בי ״מעשי
הכיבוש שלה עולים באכזריותם על מעשי הנאצים.״
יש דבר גרוע מקוויזלינג.
בדוגמאות מההיסטוריה שהביא אורי אבנרי, וגם
בדוגמות שהובאו בסיפרי ״הביטחון הלאומי של ישראל״
צויין, שבמעט בלי יוצא מהכלל, זכה בל שילטון
כיבוש במשתפי־פעולה — ולאו דווקא מתון העולם
התחתון — של הארצות הכבושות. הדוגמה של קוויז-
לינג (שהגיע לדרגת שר-ביטחון לפני שאומץ על-ידי היט־לר)
בהחלט מאלפת בעניין זה. המישטר של ישראל
ביהודה ושומרון אינו ניתן לכל השוואה עם שילטון
הכיבוש הנאצי, ששדד ארצות, התעלל בתושבים ורצח
אזרחים חפים מפשע. ישראל הביאה ליהודה ושומרון

אנגיה פאווליץ

ואנג צ׳ינג־ויי

הקוויזלינג היוגוסלבי

הקוויזלינג הסיני

כי ללא שיתוף פעולתם עם הכובש אי-אפשר היה לבצע
ביעילות בזו את השמדת יהודי אירופה ודבר זה בלבד
מספיק, לפי בל קנה מידה, להגדיר אותם בפושעים
נגד האנושות. דווקא בגלל זה, היתה צריבה לעבור
חלחלה בגופם של יהודים כששמעו שר בכיר בממשלתם
ואת אמצעי־התיקשורת אחריו — מטביעים את הכינוי
״קוויזלינג״ — על הערבים המוכנים לשתף פעולה עם
ישראל.
אף אחד לא התחלחל ואף מחאה לא הושמעה.
לערבים זה היה רמז נוסף: מי שישתף פעולה עם
היהודים יזכה מהם בתואר ״קוויזלינג״ — השנוא על
היהודים יותר מאשר על כל עם אחר.
ב־ 3בנובמבר ,׳75 במיסגרת דיון על השילטון ביהודה
ושומרון, הופיע לפני הכנסת, בשם הממשלה, השר ה-

מיעוטים לאומיים ולרכוש את נאמנותם. העם היהודי,
בענייו זה, טרם יצא מהגלות ומהגטו, גם כשמדובר
על דור שלישי של ילידי הארץ. המייג׳רים סעד חדאד
וסאמי שידיאק, שיצאו להגן על בני עדתם בדרום־לבנון,
זוכים אצלנו בתואר ״קוויזלינג״ ,באשר ״ממשלתם ה חוקית״
בביירות משתפת פעולה עם הסורים, הטובחים
בגלוי בבני״עמם. אם נישאר נאמנים להגדרה המקורית
של ״קוויזלינג״ — היכן משתפים חדאד ושידיאק פעולה
עם אוייב עמם ! האם ישראל היא אוייב הלבנונים י
האם ישראל קבעה לעצמה, אי״פעם, במטרה, להשמיד
או לשעבד את העם הלבנוני ז האם התואר ״קוויזלינג״

אנטון מוסרט

עמנואל מוראווץ׳

הקוויזלינג ההולנדי

הקוויזלינג הצ׳כי

שיגשוג כלכלי ואף חופש פוליטי — בפי שלא היו שם
מעולם. אבל, המישטר של ישראל ביהודה ושומרון
ייכנס, בנראה, להיסטוריה כיחידי בעולם שלא הצליח
ואף לא ניסה למשוך לצידו חלק בזה או אחר של
האוכלוסיה שיהיה מעונין בשיתוף־פעולה עימו — למטרות
החיוביות לפי כל קנה-מידה. ולהיפך — לכל
משתף־פעולה פוטנציאלי הכינו היהודים אות-קין טבוע
מראש קוויזלינג״.

אם יש תופעה הגרועה מקוויזלינג הרי היא זו, גם
מבחינה לאומית ישראלית, אבל גם מבחינה אנושית
כללית.
עמים ריבוניים פיתחו יכולת לאמץ בקירבם ומסביבם

אינו מתאים בדיוק לאלה הנקראים ״הממשלה החוקית
של לבנון״?
שליטי ערב מתפרנסים, מזה שנים, בשוק הפוליטי,
מהצגת ישראל באוייב הערבים. אנו יודעים שאין לישראל
בל מטרה לפגוע, ביוזמתה, בארץ ערבית כלשהי.
מכאן — שמשתף־פעולה ערבי עם ישראל אינו יבול —
מעצם הגדרת המושג — להיות ״קוויזלינג״ ,הפועל בשירותו
של אוייב, נגד עמו שלו. מדוע זה יהודים
להוטים בל״בך לאמץ נוסחאות של אויביהם (האמיתיים)
,לפני שיחשבו לרגע, בראש צלול, על מעמדנו
וזכויותינו לפעול כמדינה ריבונית, שאינה דוחה בני
עמים אחרים המוכנים לעמוד לצידנו!

י 1סףדוריאל, חל־אביב

— שחס *השלם הזה

תנו לבכותבשקט !
ההלווייה הממלכתית הפכה מוסד של קבע בהווי
הישראלי. את רוב הזימונים מספקים לנו הטרור ה אכזרי
ופיגועי המחבלים.
השבוע השתתפתי בעוד הלווייה עגומה ומדכדכת.
אין נורא מן השכול, והקדיש של אבות על בנים ובנות
הוא מן התופעות הסורוליסטיות של חיינו בישראל.
מאחר שטכס ההלווייה הממלכתי הפך מוסד-קבע,
לאסוננו, חשוב לתת את הדעת על התופעות התרבותיות
והחברתיות המתלוות לטכס זה.
על כר-הדשא של אחד מבתי-הספר החקלאיים שבמבואות
חיפה המתינו, בדריכות ובכאב, המוני המלווים

של קורבן הפיגוע: הורים אומללים, מנהלי הכפר, מורים,
תלמידים, בני-מישפחה ואנשי ציבור. השמש זרחה
ויקדה, שמש־קייץ של אמצע אוגוסט, והשוחט שחט.
הורים, אח ואחות וחבר, שעולמם חרב עליהם ב־24
השעות האחרונות, נקלעו לפתע לטכס ממלכתי.
צבא אנשי ציבור וסוללה של מצלמות־טלוויזיה עטו
על הבמה הצנועה, מכוסת השחורים, שהוצבה במרכז
הדשא הירוק. תוך המולת המישלחות ומיתקפת העדשות
של התיקשורת האלקטרונית, נדחקו לצד בני-
המישפחה חפויי־הראש. הרב המקומי נשא דיברי הספד.
החזן סילסל בקולו.

אחד מחבריה לעבודה, של דיילת־חן, שקיפחה חייה
מיד רצחנית, נשא דיברי-הספד קצרים. מן הדשא ה ירוק
אשר בבפר־מגוריה, נעה שיירת האבלים והמיש-
לחות לבית-העלמין שבסביבה.
באן, החל הכל מחדש. רב אחר קרא פירקי תהילים
ונשא דיברי הספד; רב צבאי פיקודי חזר על אותו
התהליך, תוך שינוי הפרק בתהילים; חזן אחר הוסיף
את חלקו לטכס; מנהל החברה נשא דיברי הספד,
ולבסוף אמר דברו שר בממשלת ישראל.
אומנם, מאז ומעולם שימשו טיכסי הלווייה אחרי
מערכות חשובות, הזדמנות להצהרות חשובות. בך נחג
פריקלס באתונה, ובך נהג לינקולן בשדה־הקטל של
גטיסברג (בשני המיקרים דובר על מהות הדמוקרטיה :

(המשך בעמוד )15
...י 13

עבור ל״שרתו?
0א 61£א611$א1 £

היא נועדה לגברים
שרתון ׳ היא סיגריה עם אישיות.
התע רו בתהמ שו בחתשבה הוכנ הבקפ דנו ת
מעלי וירג׳יניה מוב חרי ם. כ מי טב ה סיג ריו ת האנגליות.
אם עדיין ל א ני סי ת -ק ח ־ שר תוך עוד היום.

מיקד/ו 5

״שרתוך
סיגרית וירג־יניה אמיתית
61£1\10א£1\1)>115

באריזה חדשה!

(המשך מעמוד )13
שילטון העם, למען העם, על״ידי העם) .אך היו אלה
נאומים בעלי איכות בלתי״רגילה, ומעין צו עקרוני-
נורמטיבי״הומאני למען הדורות הבאים. אצלנו, עוסקים
המספידים הממלכתיים בפוליטיקה של היום־יום.
הטכס נמשך שעה ויותר, כשהמישפחה האומללה,
הקורבן העיקרי של תעלולי המרצחים, כאילו עומדת
בצל. אף לא יצרו פסק״זמן על־מנת להזיל דימעה על
הקבר הרענן.

לאחר־מכן מגיע תור הנחת הזרים על־ידי המיש־לחות.
וכאן מגיע החיזיון המקאברי לשיאו. טכס הנחת
הזרים הוא מעין פולחן של הפיצול המינהלי וריבוי
הרשויות בישראל. כל לטיפונדיה — והזר שלה. תחילה
הונח זר של נשיא המדינה, לאחר״מכן זר של הכנסת,
לאחר־מכן זר של הממשלה, כאילו שאי״אפשר לייצג את
ריבונות ישראל, על כל האורגנים שלה, באמצעות זר
אחד. עתה הגיע תור ה״חברים לעבודה״ :זר ההנהלה;
זר ועד העובדים ; זר הדיילים ; זר מועצת המנהלים.

״001071

ושוב, חוזרים לשררה: זר המוסד לביטוח לאומי
ועוד רשות שילטונית, ועוד ועוד. מעין תמונות מן ה תערוכה
של מיבנה המינהל הציבורי בישראל, על כל
פיצוליו וקרביו. השמש יוקדת, ההורים, האח, האחות
והחבר מתמוטטים מחולשה. בארון שממול מוטלת
גומת־החן שלהם שנקטפה כשהיא פורחת כאביב, ושרי
הטכס עוסקים במלאכה הפולחנית, המכנית, המסובכת,
של הלווייה ממלכתית.
איש מהם לא נעדר, כולם חייבים להתבלט, לתפוס
כותרת בעיתון, לתפוס גימיק בתיקשורת האלקטרונית.
קורבן הפיגוע הוא סמל למאבק האכזרי שבו נתונה
ישראל, אך ההלווייה הממלכתית הופכת סמל של סטא טוס,
עוד במה של הפגנה מימסדית.
איש אינו מרחם על ההורים, האח, האחות והחבר.
איש אינו מאפשר להם להתייחד עם אסונם, שהוא
אך אסונם שלהם. אין נותנים לבכות בשקט, לא נותנים
לזעוק.

הפוליטית בישראל: ניצול כל במה להבלטת הנוכחות
של מרכיבי המערכת הפוליטית ; תרבות של הצהרות ;
התפצלות לכל הבוקה, המבוקה והמבולקה של המינהל
הציבורי, הממלכתי והדתי של החברה הישראלית.
לא הייתי מעלה על הכתב הירהורי״לב ראויים
לצינעה, אלמלא הייתי עד לכך שתופעה זו התפשטה
על כל הלוויותינו הממלכתיות, והיתה לאריח״קבע ב-
תת״תרבות חדשה המתפתחת אצלנו.
דומה שישראל ועמה יפילו קורבנות נוספים בעתיד.
קורבנות אלה הם קודם־כל יקירי מישפחותיהם. הדם
אינו ניתן לחלוקה ואף לא לקולקטיוויזציה. על הדם
השפוך משלמים מחיר שטני קרובי הקורבן.
לכן, מן הראוי לקצר טכסים כאלה ולהשאיר במרכזם
את היגון האותנטי, האכזר והנורא. תנו ל-
מישפחה השכולה, לידידים ולקהילה הטיבעית של ה-
קורבו, לבכות בשקט.

ההלווייה הממלכתית הפכה סמל נוסף של התרבות

שבחו ״ ס. חיבה

פרופי

ד״ז ה

ליוי1׳ חרבות
במשפט כסילים? מי שמטרתו למצוא־חן בעיניהם
לא יצא לעולם ידי חובתם. הרי זה תחום
שאין לו צורה לתפיסה ואין בו ממש לאחיזה.״
מישל דודמונטץ

את המיכתב הבא קיבלתי מיצחק ארצי, ממלא״
מקום ראש עיריית תל-אביב.

צופי המשדר ״עלי כותרת״ שבו לקחת חלק, מסרו
לי שכיבדת אותי במחמאה ״ארצי החכם״ .הכל הבינו
שלא התכוונת למובן של ״נתן החכם״ ללסינג. לפי
מיטב זיכרוני, לא נפגשנו מעולם לשיחה ממצה, פנים
אל פנים, כדי שתהיה מסוגל לעמוד על רמת השכלתי,
על תכוננתי האינטלקטואליות והנפשיות, ותהיה עקב זאת
מוסמך לחוות דעה עלי בפומבי.
אבל כיוון ש״הסיגנון הוא האדם״ ,הרי מובהר
שהעלבה בצורה שלוחת־רסן שייכת לאותה המערכת
של אלימות מילולית, ההופכת אותך ״דמות מעניינת״
בקריה האמננתית שלנו. גס אילז סיגנונך האמנותי היה
מחוץ לכל ניכוח כי גם אז, אין בכך כדי להצדיק רמה
מוסרית ואנושית, המוצאת ביטוי בהטחת עלבונות חינם,
בראש חוצות, כתחליף לוויכוח ענייני.
גם זרם בלתי־פוסק של גסות־רוח והפקרות לשונית
לא ישנו את העובדה שהפסל, שבו רצית לגלם את מושגי
״השואה והתקומה״ ,אינו ״עובד על הקהל״ ,ואינו
אומר ולא כלום לגבי הנושא למרבית האזרחים והאורחים
הפוקדים את עירנו. אם פסל זה יישאר במקום שבו
הוא ניצב עכשיו, הוא לא יהיה יותר מאשר עצם פרובלמטי,
בחלל כיכר מלכי ישראל,נוכחותו הפיסית והשם
שהודבק לו תוך לחץ ותקיפות, אין בהם כדי להפוך
יצירה זו לביטני של נושא רגיש, החי בלב רובה של
אוכלוסיית תל־אביב ואשר טרם מצא את ביטויו האמנו־תי
בעירנו.
הצעתי, לפני שנתיים, להעביר את הפסל למקום אחר;
הצעה זז לא זכתה אז בתמיכה בהנהלת העירייה. אי־רנניה
וולגרית בטלוויזיה לא תשנה את גישתי, הזהה
לגישה של רבבות אזרחים.

וזאת תשובתי למר ארצי:

״כלום נכוחה היא שחיי חכם יהיו תלויים

בתשובה למכתבך ברצוני להבהיר כמה דברים:
• עשרות מכתבים לעיריה לא זכו לתגובה או
תשובה, מילה כ״ארצי-החכם״ זיכתה אותי במכתב בן
276 מילים אין צורך להכיר אישית עסקן צבורי
על־מנת לקבוע דעה עליו. פועלך בשטח התרבות ואמנות
מדבר בעד עצמו. אשר הוצב בזמן כהונתך בעיר יכול
היה לפאר את כיכרות העיר חלם ברוב כבוד.
@ מעולם לא היתה האמנות קשורה בטעם הקהל
הרחב. אלו נאלצו התרבות והאמנות לעמוד בקריטריונים
של משאלי-עם ותרבות אבנאיבי וברוך ג׳מילי כי
אז גם לנו לא הייתה עיריה, היינו ממשיכים לגור-
בעצים. מפעם־לפעם זוכה הצוויליזציה לאנשים נאורים
אשר בזכותם מוקמים אותם סמלים ונעשים המעשים
המעידים כי מותר האדם מן הבהמה.
• אתה טוען כנגד סגנוני. דרושה צביעות מרובה
לבוא אלי בטענות־סגנון. כאשר אתה ושכמותך קוראים
עלי לינץ׳ תרבותי לבקרים, ע״כ ״טול קורה מבין
עיניך״ --
• מעולם היה תפקידו של איש־ציבור נאמן להיות
מגינו של איש־הרוח בפני בערות ההמון. אל-לו לאיש
הציבור לעשות פובליציסטיקה והון פוליטי מבורותו.
לא כל שכן ליבוי היצרים והסתה כנגד יצירת־אמנות
הינם דבר פסול.
9אם נדבר על יושר ואומץ־לב אזרחי, רשאי
איש־הציבור לבקר יצירת־אמנות, למרות שהנו מגן עליה.
בוודאי שאינו רשאי להוליך שולל אנשים רק על-מנת
להיות פופולארי. אתה יודע היטב שאין אפשרות
להזיז את הפסל; מבחינה חוקית קיימת החלטת בג״ץ
הן באשר למקומו של הפסל והן על צורתו. דבר שני :

האם קפריזה מרושעת של חבר דילטאנטים בשטח ה אמנות
מצדיקה הוצאה של 4־ 3מיליון ל״י, זהו מחיר
הזזת הפסל כיום.
לבסוף, במלוא הכנות, אני מוכן להעמיד את פועלי
האמנותי בעיר תל-אביב מול פועלך, לחוות־דעת בפני
כל אדם ו/או ועדה האמונים ומוסמכים בשטח האמנות
ולקבל את חוות״דעתם.

אני חוזר ומצהיר: אני בטוח בצדקתי
ובשליחותי כאמן שהאנדרטה לשואה ולתקומה
תעמוד במקומה, ובמשך הזמן תהיה לסימלה
של תל־אביב.

• גאלתומרקין, תל־ א ב׳ג

שחס -ק711710010

הנ הגהמ כווו ר
האיטלקי מחפש במכונית את צורתה המושכת.
הגרמני דורש ביצוע טכני מעולה מהמנוע. האנגלי מחפש
מנוע קטן וחסכוני. האמריקאי בדרך־כלל, מעדיף מכונית
גדולה עם מנוע גדול וחזק.
הישראלי בוחר לו מכונית לפי הצופר. הצופר חייב
להיות קולני, צורם ומרגיז. כי הנהג הישראלי המכוער
הוא גיבור הצופר.
עדיין האור הצהוב ברמזור, והנהג אחריך, חסר־הסבלנות,
כבר צופר. ראיתי נהג הצופר לנהג טנדר
שבגלל תקלה טכנית נעצר, הרים את מיכסה המנוע
והחל מטפל במנוע. ראיתי יהודי עם זקן הצופר לנהג
מונית שעצר לפניו כדי להעלות נוסע. למה הוא צופר ז
הרי צפירתו לא תעזור. נהג המונית יקח את הלקוח
שלו, ובגלל הצפירה יעשה זאת יותר לאט.
בחו״ל יש נשק נגד הצופרים ללא סיבה. עוצרים
את המכונית, ובמתינות ניגשים לנהג הצופר ושואלים
אותו למה הוא מקים רעש. כל אחד ממהר, ואיש לא
עוצר את מכוניתו בתנועה מתוך תענוג.
תן שאנס לשני, תוריד את ידך העצבנית והחולה
מ״הדק״ הצופר. אל תצפור, ואל תמריץ את הנהג
שלפניך. הוא שווה לך. אל תהיה יותר חכם ממנו,
הוא נוהג בדיוק כמוך, ואולי יותר טוב ממך. אם הוא
לא זריז מספיק בשבילך, חכה בסבלנות, צפירתך לא

תעליב אותו. בנהיגה מישהו מוכרח לוותר. מעבר הולכי-
רגל לא יהפוך למעבר הולכי־רכב. שנהג יעצר בפתאומיות
כדי להפחיד הולך רגל, שנהג יצפור להולך רגל אם
נדמה לו שהוא חוצה את המעבר לאט מדי.
הולך רגל יחצה את המעבר בשלווה ונחת, והמכונית
תחכה. איפה זה נשמע שנהג לא יאיט את מהירות
המכונית אם יראה מרחוק הולך רגל חוצה כביש במע־בר״חצייה

תמיד יש זכות עדיפות להולך־רגל במעבר״חצייה.
הולך־הרגל אינו חייב לרוץ כדי לא להידרס.

באוטובוס כתוב בפירוש ״לא לעשן״ .זהו החוק.
אבל הנהג לא כופה את החוק, ובצדק. למה שיחפש לו
ויכוחים וצרות, אם המישטרה אינה די קשוחה כדי
לאכוף את החוק י למה שהנהג יהיה ה״רע״ י די שעליו
לעבוד עם קהל חסר נימוס אלמנטרי. יש אנשים הנכ־נסים
עם חבילות המפריעות לאחרים, ודוחפים את כל
מי שנקרה בדרכם. יש הנכנסים לאוטובוס ומלקקים
גלידה, אוכלים פיצה, אוכלים פלאפל, מלכלכים ומטנפים
את הנוסעים האחרים ובתום האכילה מנגבים את
הידיים על הספסלים כדי שאתה, במכנסיך הנקיים או
את בשמלתך החדשה, תנגבו. לכל התופעות האלה יש
פתרון, ועליו אכתוב בפעם אחרת.

מובן שבין ציבור הנוסעים יש גם כאלה המתנהגים
כבני-אדם. בלי צעקות קולניות, יושבים בשלווה, מכבדים
את השני ומפנים מקום לנוסעים אחרים, כחובה
אנושית ואזרחית. התחשבות באדם אחר — דרך־ארץ.
יש לי הרושם ש״הגדולים״ ,שרי-ממשלה, חברי־כנסת,
מנהלי־חברות, שופטים, מנהלי-בנקים וכו׳ ,לא השתמשו
בהסעה ציבורית מעולם, או לפני הרבה שנים,
כשעדיין פחדו וכיבדו שוטרים בריטיים.
אני מודיע לך, נהג המכונית: הולך־הרגל הוא אדם
כמוך, לא אזרח ממדרגה שנייה ; ולמרות היותו חסר
מכונית, הוא שווה לך.
המנטאליות של הרבה נהגים אומרת :״הנימוס הוא
חולשה של רכי-הלב״ .ואני אומר :״נימוס זה גבריות —
זה חוזק״ .הייה מנומס — הייה גבר.
דרך־ארץ — זו מצווה. פילוסופיה יהודית — גלותית
טוענת ״מה איכפת לי — העיקר שאני בסדר,
שהשני ישבור את הראש.״ לאנשים הדוגלים בפילוסופיה
כזו אין זכות קיום.
הנהג הצופר בתמידות הוא חולה צופר. לצפור זה
לא גבריות. אתם, הנהגים, במקום להקשות את החיים
אחד על השני, עליכם להנעים ולהקל את החיים לכולם.

שרגאמץ. טורונטו, קנדה
#שרגא נוץ הוא ישראלי שירד לקנדה בשניס הראשונות
של המדינה: הוא מבקר מתה בארץ כדי לבדוק
את האפשרות לחזור ארצה.

זה היק

הווו(

״״? 08588
גיליון ״העולם הזה׳׳ שראה אור השבוע לפני 25 שנה
בדיוק, הקדיש כונבת־תחיויר, שהשתרעה על פני חמישוז עמו־דים,
מלווים בתצלומים, לנושא ״פושעים צעירים״ .הכתבה
ניסתה לפענח את תהליד עליית עקומת העבריינות בקרב בני־הנוער,
סיבותיה ושלביה, ותיארה את הבוהות המצומצמים
המנסים להתמודד, מחופרי־כלים מול גל הפשע הגואה. המדור
״צבא״ הוקדש לכתבת־השער, תחת הבותרת ״קול בהשבה״ ,שהוקדש
לסיפרו של פוליטתק חטיבת ״גיבעתי״ במילחמת השיחרור,

הו ר

שהיה

אבא קובנר, שקיבץ את רישמי המילחמה ופירפמם בספר ששמו
״פנים אל פנים״*.
כשער הגיליון: הלוחם אבא קובנר, עם צאת סיפרו ״פנים
אל פנים״ לאור.

5שנפלו בורר לפטרה * תשה דיין :״אהבתי את יצחק
שדה מפני שהיה האב הרוחני של חוסו־האחריות!״

העם דם הלהבה היבהבה מול תמונת־ענק של
יצחק שדה. על הבמה דיברו האלופים
על חוסר המתח החלוצי, על חוסר הדם
של הנוער העיברי. עשרת האלפים שבאו
להתייחד עם יצחק שדה, על קיברו, ביום
השנה למותו, הקשיבו בדומיה.
בין האלפים היו שלושה צעירים ושתי
צעירות. בליבם התנגנה תוכנית נועזת:
לחצות את הגבול ולחזות בסלעים האדומים
של פטרה. היה זה מסוג התוכניות שצעירים
רבים הוגים בהן בחשאי, אך רק
מעטים מגשימים אותן. מעטים אלה הפכו
גיבורים בחוגם, מניחי היסוד של ספורט
לאומי חדש.
אילו נשאלה גילה, הצעירה התמירה
מכפר־יהושע, מדוע רצונה להגיע לפטרה,
מן הסתם לא היתה יודעת מה לומר. כי
היתה זו תשוקה אינסטנקטיווית: לפרוץ
את הגבול הצר, המחניק, לתור במרחב,
להוכיח שיש לנוער דם, להוכיח קודם־כל
לעצמה שמפקדת מחלקה קרבית בפלמ״ח
לא הפכה בורגנית, לא הסתגלה למציאות
הנפשית השוררת במדינה.
החמישה שילמו מחיר יקר מאד עבור
תשוקתם זו. אדם העובר את הגבול בין
ירדן לישראל הופך גיבור בין חבריו,
אם אינו נתפס. אולם אם נתפס, אחת
דינו: מוות.
החמישה שהיה להם דם, שפכו אותו
על אדמת ירדן. חכמים ופיקחים יגידו,
מן הסתם, שהם מתו לחינם, שלא היה
כל טעם במיבצעם. הם יצדקו בהחלט.
אולם מאות אלפי אזרחים, וביניהם ותיקי
הנוער העיברי, יבינו בדיוק מה היה
טעמם.
כי דם מדבר אל דם.

העגומה התקדמה לעבר המכון הפאתולוגי.
שם זוהתה גווייתו של אריק מאגר, איש
עין־עירון ואחת הדמויות המוכרות בקרב
הנוער העיברי.
אריק, גבוה, בעל גוף אתלטי, פנים
חייכניות עטורות זקן שחור פראי, שופע
לבביות של נער, היה ידוע מאז ומתמיד
כאדם אוהב מסעות. התעניינותו בארכיאולוגיה
וחקר העבר הובילה אותו על פני
שבילים רבים ברחבי הארץ. אותה משיכה,
בצירוף ההרפתקנות הלא-איכפתית שלו,
היא שדחפה אותו למסעו האחרון.
על המסע חלמו החמישה זמן רב. עוד
במסע־ההרפתקות הגדול אל מעמקי הנגב
(העולם הזה ,)759 הודיע אריק על כוונתו
להגיע לסלעים האדומים. הוא מצא עוד
ארבעה צעירים שמשיכת הטבע הפראי
והבלתי־נודע קסמה להם, כולם אנשי
פלמ״ח ותיקים, ידועים בארץ. הם תיכננו
את המסע זמן רב.
3ד זה קדה. הם נפגשו בכינוס ה־פלמ״ח
בגבעת־ברנר, החליטו לבצע את
הדבר מייד. לפני צאתם לדרך התייעצו
עם כמה אנשים, ביניהם פרופסור נלסון
גליק, שיעצם להימנע מן המסע והזהירם
מפני הסכנות. גם כשהגיעו לחצבה (עין
חוסוב) ,דרש מהם אחד מאנשי הערבה
האחראיים ״לא להתנהג באופן ילדותי.״
החמישה הבטיחו לרדת רק עד אילת,
עלו על משאית ״טיטאניק״ .אולם בהגיעם
עם ערב לביר־מליחה, גבר קול הדם על
קול ההיגיון. הם ירדו מן המשאית, הודו
לנהג בנימוס ונפרדו ממנו.
את המשך הסיפור אפשר לשער:
החמישה עברו את הקווים, הלכו כל
הלילה, עד שהגיעו לפטרה. אין לדעת
מתי בדיוק הרגיש בהם הלגיון הערבי.
מצב הגוויות מוכיח שקרב הפנים־אל־פנים
היה נוקשה ביותר. חיילי הליגיון הזועמים

11111 111111— 1רייו

! 1ווו ח

הוסיפו להתעלל בגופות, וכרתו את אוזנה
של אחת מהן.
החמישה, שהיו מזויינים במיספר אקדחים,
לא נתנו את חייהם בחינם. הם נאבקו
עד לרגע האחרון מול רובים וסכינים.
מטחי־האש הרצחניים קצרו שוב את
קציר הדמים. הפעם היו אלה. מיטב השיבולים
בשדה הנוער העיברי.

וחיקי
ש!׳ ב1י
היו ליצחק שדה: יגאל אלון
שניהם היו טוראים תחת
העלייה על הקרקע בחניתה.
אהב בכל ליבו עד ליומו

שני בנים
ומשה דיין.
פיקודו ביום
את שניהם
האחרון.
אולם הזקן ידע להעריך יפה את ההבדלים
בין השניים, שהם טיפוסים כימעט
הפוכים. ביגאל אלון ראה את הבן הבכור,
את ממשיך הדרך. ואילו משה דיין היה
בן־הזקונים, פורץ הגדרות, ונוסף לכל גם
איש מפא״י .״יבוא יום ומשה יבוא לאסור
אותי,״ אמר שדה בערוב ימיו בחיבה
אבהית. היתה הרגשה שה״שייגץ״ קרוב
לליבו, לפעמים, אף יותר מן היורש.
השבוע, כשבאו רבבות פלמ״חאים לגילוי
המצבה הפשוטה והיפה על קברו של הזקן,
בגיבעת־ברנר, ישבו שני הבנים, זו הפעם
הראשונה אחרי הרבה מאד זמן, זה בצד
זה. כשקם יגאל אלון ומסר את רשות
הדיבור למשה דיין, ידעו האלפים שישמעו
כמה דברים מעניינים. אולם גם הם לא
פיללו שהדברים יהיו מעניינים עד־כדי-כך.
״אהבתי את יצחק שדה מפני שהיה
הגבול חמישה יצאו
בקצה בית־החולים, בכניסה לביתן לבן,
ישבו כמה אנשים בדממה כמעט מוחלטת.
אלה ששוחחו ביניהם דיברו בקול נמוך,
מדוכא. היו אלה קרובי החמישה שנפלו
בדרך לפטרה, שבאו לזהות את הגוויות
בחדר־המתים של תל־השומר.
שלוש גוויות כבר זוהו. שמות שני
האחרים לא פורסמו, עד אשר יגיעו קרוביהם.
לפנות ערב •הופיע יהודי בגיל
העמידה, בעל גוף מוצק, לבוש חאקי
וחבוש כובע טמבל — איכר טיפוסי .״אני
רוצה לראות את בני,״ הוא מילמל בקול
נמוך. כולו נרעד .״אני רוצה לראות את
אריק.״
רב־סמל של חברא־קדישא הצבאית ניסה ..
להרגיעו, וביקש ממנו להמתין מעט. אך
האב השכול לא יכול להתאפק: הוא יצא
ממושב עי ,־עידון, בסביבות פרדס־חנה,
מייד עם הגיע אליו הבשורה האיומה,
ועתה רצה לראות את בנו.
קציר הדמים. בתוך הביתן, באולם
מסוייד, היו מונחים חמישה ארונות־עץ
פשוטים על הריצפה, סביבם היתה פזורה
0י ״1 ^ ,ה 71111 לפני 25 שנים בדיוק סיפר העולם הזה במדורו של העורך
אדמה חולית. רב־הסמל הביא את העגלה,
על תגלית חדשה צעירה בשנו זה, העובדת כמגיהה ועורכת
1 # 11
ואחד הארונוו? הועמס עליה והשיירה דפוס של העולם הזה. העורך סיפר כי הבחורה מהדפוס התנדבה למלא את מקומו של
מיכאל אלמז, מבקר הקולנוע של העולם הזה (כיוס כתב שידורי ישראל בלונדון)
* מייסדי מערכת ״העולם הזה״ בראשית שנסע לחו״ל — תוך כדי כך נתגלתה גברת קשת הצעירה כבעלת חוש־הומור עוקצני.
שנות החמישים נימנו עם לוחמי חטיבת כעבור זמו־מה הטילה המערכת על סילבי קשת לערוך מדור בשס ״מיכתבים
״גיבעתי״.
לרותי״ ,וכך התחילה הקאריירה העיתונאית של סילבי קשת בעיתונות הישראלית.

״העולם הזה״ 828
תאריך 3.9.53 :
האב הרוחני של חוסר־האחריות !״ אמר
החייל מס׳ 2של צה״ל לתוך המיקרופון,
בנעצו את עינו האחת בקהל .״חוסר
האחריות הוא דבר טוב בימי קרב. יצחק
היה חולם, אך משולל כוח-ביצוע. את
הביצוע השאיר לצעירים, מפני שחלם
עד ליומו האחרון. אהבתיו.״
כשסיים את דבריו, שררה דממה עמוקה
באמפיתיאטרון. אולם משה דיין היה
מרוצה, מכך שאמר מה שחשב לומר,
והתיישב בנחת. הקשיב לנאומו הפיוטי
של אבא קובנר ולשיחתו הלבבית של
ישראל גלילי. יצחק שדה, אם הקשיב
לנאום, חייך בוודאי את חיוכו הרגיל,
מרוצה שיש דם לחניכיו.
הכנסח מכירה כללית
מיפלגה היא אגודה של אנשים הלוחמים
על רעיון מסויים — כך כתוב באנציקלופדיות.
אולם מחברי סיפרי־החוכמה הללו
לא הכירו את המציאות הישראלית.
השבוע ביצעה הכנסת השנייה את אחד
המעשים המחפירים ביותר של בגידה
כללית, שנירשמו בתולדות המיפלגתיות
הישראלית. בניגוד מוחלט לדיעותיהן המוצהרות
הפקירו מפא״י ושותפותיה את
כל ענייני הנישואין והגיטין במדינה לסמכותם
הבלעדית של הרבנים. תמורת זה
מכרו שתי הסיעות הדתיות את מצפונן
הטהור, והצביעו בעד גיוס הבנות הדתיות,
תוך הפרת דינה של מועצת גדולי התורה.
אחרי מאמץ גדול זה יצאה הכנסת
לפגרה, כדי לאפשר למצפון העייף של
חבריה לחזור, בסופה, לכנסת במישנה
מרץ.

אנשים
• 1כשניסה צלם זריז לצלם את ש מ עון
(גיבעתי) א 3י דן בכנס הפלמ״ח (ראה :
במדינה) ,הייך המפקד־הטרקטוריסט :״אני
מזהיר אותך, אינני פוטוגני.״ באותו רגע
חדלה המצלמה לעבוד, מחמת קילקזל
בלתי־ברור. סיכם אבידן :״אמרתי לך,
אני כל־כך לא פוטוגני עד שזה שובר
את המצלמות.״
ו במסיבה שערך נשיא־המדינה, יצחק
כן־ צ בי, לסגל הפיקודי הגבוה של צה״ל,
ניראה חניכו לשעבד של אבידן, אלוף
צ בי (צ׳רה) צור, גיבור נגבה, שותה
כוס מיץ־עגבניות. העיר האלוף יו סף
א בי ד ר :״חשבתי שיש לך דם, אבל
אני רואה שיש לך מיץ־עגבניות.״
! לעומת זאת הוכיח צעיר הח״כים
שלמה הילל (מפא״י) שיש לו דם, שעה
שטען בכנסת, בדיון על חוק נישואין
וגירושין :״זה כבר לא חוק נישואין
וגירושין, זהו חוק אונסין.״
ו שעה שדרש חי׳כ מפא״י ויו״ר ועדת־הכספים
של הכנסת, ישראל גורי • לדון
בהעלאת משכורות השופטים עוד לפני
צאת הכנסת לפגרה, העיר ח״כ חרות ד ״ ר
יו חנן כאדר :״השופטים עומדים בפני
הבעייה של האמלט -לשפוט או לשבות.״
ס ראש עיריית חיפה, אכא חרמי,
בחר בצאתו לחופשה בדרך היאה לראש
עיר־נמל, והצטרף ל־ 350 המטיילים שיצאו
על סיפונה של א/ק נגבה לטיול בקפריסין.
איתו יצאו אשתו, מזכירתו ונהגו.
* אביו של המשורר חיים גורי.

.׳ הקניה >

^י ינוניי•

״להתכייף״באא בסנדא גא

פרסום

ים, חופש, קיץ שובב, אני ו״הגלי שלי״
תמיד ביחד. סנדלי ״גלי״ האוריריים והקלילים
עושים לי כיף בקיץ.
כל החברה יספרו לכם איזה
רומן ארוך יש להם עם גלי, לפני
ש״התלבשנר׳ על גלי ניסינו הרבה
אחרים אך ת׳שמעו לנו ...לגלי אין
תחליף.סנדלים שאוהבים את החברה.
ושלא יעבדו עליכם ...גלי זה רק עם
סמל הצפרדע!

מ !י • 6 3 1 1
הקיץ בא א.״בסנדלי״גלי

העולם הזה 2140

מכתבי

דמעו התענוג

אני כבד מצאת את התענוג האמיתי.
אירופה.דלת ניקוטין בעישון. עשירה בטעם.

(המשך מעמוד )8
תלת ונמשכת שנים רבות, צריכה לעבור
ועדות שונות ואיסטנציות מקומיות, מחוזות
וארצות שונות.
גם במיקרה הנוכחי הדבר לקח שנים
ארוכות. אין שום דבר שנעשה בחשאי
ובמהירות, ואין ביכולתו של אדם בודד
להחליט בנושא. משנת 1972 נכנם הטיפול
בהכרזת השמורה לתהליך יותר מואץ,
אולם גם הוא נמשך שנים. באמצע שנת
1977 הופקדה התוכנית סוף־סוף בוועדה
המחוזית של מרום הגליל, פורסמו התוכ ניות
בעיתונות ואפשר היה להגיש התנגדויות.
ואומנם, כאלה הוגשו ב״26.5.77
על־ידי תושבי בירעם. אולם לישיבה שדנה
בנושא איש מהם לא טרח להגיע. גם הם
לא טענו כי אין באפשרותם לחזור לכפר
עם הכרזת היער כשמורה מאחר שחלק
זה מעולם לא היה מעובד, ובחלקים שניתנים
לרעייה נקבע במפורש שתינתן להם
אפשרות זו.
אנו בטוחים כי ידיעות מסוג זה, שהתפרסמו
באחרונה בעיתונים, היתה בהן
מגמה לנגח אישים פוליטיים, אולם לרשות
שמורות הטבע אין שום נגיעה ומגמה
פוליטית. היא ממלאת את השליחות היחידה
שהוענקה לה על־ידי המדינה: שמירת
הטבע ואיכות הסביבה. שני אלמנטים אלה
חיוניים לשמירת איכות חיינו כבני־אדם
בעיקר, נוכח ההתפתחות הטכנולוגית המודרנית.
אין שום ספק כי מיער זה, שהוא
נדיר ביופיו, ייהנו תושבי בירעם כמו כל
תושבי מדינת ישראל, במידה שהוא יטופל
ויטופח וישומר על־ידי רשות שמורות
הטבע שזהו תפקידה.
יעל שהם, דוברת רשות
שמורות הטבע תל־אביב

הסברה דתית
לאסתי דינור מתל-אביב, שמיכתבה
התפרסם בעיתונכם (העולם הזה : )2137
אכן, את שיגורת בא. החוגים הדתיים
בירושלים דאגו לשכפל את קיטעי הכתבה
שציינת, שכתב אהרון בכר בידיעות אחרונות,
והפיצוהו בכל רחבי בירת ישראל.
הם גם שיכפלו מאמר אחר של מר
בכר בעניין גיוס בנות, שממנו השתמע
בצורה חד־משמעית ״מוסר״ חיילות צה״ל
לדיברי מר בכר וכמו־כן שיכפלו החוגים
הללו כתבה של סופרו הצבאי של העיתון
ידיעות אחרונות הנושאת את הכותרת
״הבן מוריד את הכיפה והבת מחללת את
הצבא״ (על מחקר שנערך מטעם מישרד־החינוך
על. נערים ונערות דתיים המת גייסים
לצה״ל).
יותר מזה, הם אף גזרו קטעים מסיפרה
של העיתונאית הפמיניסטית לסלי הייזל־טון
צלע אדם. הקטע ששוכפל והופץ
ברחבי הבירה נלקח ממדורו של הסופר
דן עומר בהעולס הזה ,״נמר של נייר״,
שנתן את הכותרת לקטע ״צלע החייל״,
גם אני חשבתי שהדתיים טיפשים, אבל
הנה מתברר שהם יודעים גם את מלאכת
״ההסברה״ ומנצלים כל מידע למטרות
השפלות שלהם.
א ח רונ ה צו ק ד מן, ירושלים

בלי סערה בקיבוץ
תגובתכם על סיפורי שהתפרסם ב־בקיבוץ,
השבועון הפנימי של הקיבוץ
המאוחד (העולם הזה ,)2137 לוקה בחסר.
ברצוני להבהיר, כי הסיפור הוא פרי
דימיוני הפרטי, ללא שום קשר עם האמת.
לכן כל דימיון בין הדמויות למציאות
הוא מיקרי בהחלט.
חשיבותו של הסיפור לגבי, היא הצגת
הבעיות החריגות ותגובות החברה בקיבוץ.
בעיות אלה יכולות להופיע בצורות שונות
ותגובות שונות. נוח וקל היה לי להציג
את הרעיון בצורה כזו, משום שהבעייה
שהופיעה בסיפורי היא המיקרה היחידי
שלא נתקלתי בו, בשום צורה שהיא, לא
בקיבוץ, לא בעיר, לא בצורה אישית ואף
לא דרך שמיעה.
גם הכותרת הראשית שניתנה לתגובה,
״אהבת נשים מסעירה קיבוץ״ ,היא מוטעית
מיסודה לאור האמור לעיל. כמו־כן,
לייחס לי תארים כמו ״מוזרה ותימהונית״
ללא שום יסוד — מפני שאיש מהמערכת
לא נפגש אתי אישית י כדאי לבדוק ולאמת
יסוד זה.
תרז זהבי, חפצי־בה

העולם הזה 2140

קוו ל אלוה
^ ם יש בלישכתו של הקדוש־ברוך־הוא מרכזת טלפו-
י נים ,׳הרי ׳המלאך הממונה עליו בוודאי יוצא בימים
אלה מדעתו.

היה עליו להתקין באופן דחוה שלושה קווים
ישירים — ונפרדים — למחנה־דויד.
כי עתה מתכנסים שם שלושה אישים, שכל אחד מהם
נמצא בקשר רצוף ובילעדי עם אלוהים. אין ספק שלפני
כל מיפגש ואחריו ירצה כיל אחד מהם להתייעץ באופן
דחוף עם הסמכות העליונה, כדי לקבל ממנה אישור
למעשיו.
ובזווית איחית של השילוש הקדום הזה ׳נמצא אנוור
אל־סאדאת, יבן הכפר מית אבדאל־כום בדלתא ישל הנילוס,
אדם המציין, בספרו האחרון, שכל אחד מצעדיו כימי
חייו הונחה על־ידי אללה הרחמן ׳והרחום.
על הקשרים המיייוחדים הקיימים בין מנחם בגין
ויבין רייסון־העולמים ׳אין צורך לבזבז מילים. הדברים ידועים.
הרי על בגין הטיל ה׳ צבאות את התפקיד להנחיל
לעמו את הארץ יאשר נתן לאברהם ולזרעו.
ואילו ג׳ימי קארטר — לא היה עוד נשיא בארצות־הברית
-שעמד בקשר כה הדוק וכלתיחאמצעי עם האב,
הבן ורוח־הקודש. הוא עשה את מלאכתם כמטיף בכנסייה.
את מערכית־הבחירות ישלו ניהל ישוע האדון המשיח בכבודו
ובעצמו.

ף* עבר לשיקולים פוליטיים, פועל כאן גורם אנושי
י פשוט.

הוא טמון כעצם מהותו של כעל־החיים המוזר
הקרוי פוליטיקאי.

כל פוליטיקאי הוא בעל הערכה עצמית מנופחת
ביותר. לולא כן, לא היה מעז ליעילות על במה ציבורית,
להשמיע דיעיות, לשלוח את ידו אל הישילטון.
הפוליטיקאי המצוי הוא אדם רדוד, הרגיל להשמיע עד
בוש דיעות באנאליות ,״׳לשאת את דבריו״ באסיפות ללא-
ספור, לזכות בימחיאות־כפיים ׳ובכותרות. אחרי כימה שנים
•שיל הקשיבה דרוכה לנאומי עצמו, הוא משתכנע כי פיו
מפיק מרגליות.

באיטר מגיע הפוליטיקאי אל השילטון העליון
כארצו, מוברח האגו שלו להתנפח לממדים
אדירים.

אבן, כשכוע הקרום יהיו הקווים בדישכה
העליונה עסוקים ׳מאד־מאד.

הוץ מנס, שום דבר אינו יכול לעזור.

אם ירצה האל, יכין מנחם בגין לפתע פיתאום כי טוב
שלום מארץ־י״שר׳אל השלמה.
אם ירצה אללה, יישכח אנוור אל־יסאדאת את קיומו
של העם הפלסטיני.
אם ירצה האדון הטוב, יאזור בימי קארטר עוז להתמודד
עם הלובי היהודי והערבי, ויכפה על הצדדים הסכם סביר
שיבטיח שלום לכל, ביטחון ליושראל ומולדת לפלסטינים.
כי אלוהים הוא כל־יכיול.

^ ם כן ,׳מדוע כינס ג׳ימי קארטר ביכלל את פגיישית
\ § חפיסגה המשולשת הזאת ז מדוע נעתרו המוזמנים
להזמנתו.

שארה מעין זו !התעוררה לגבי בל אחת
מוועידות־הפיסגה שנערכו כעת ההריסה.

אחדות מהן הסתיימו בטיוח זמני של ניגודים, כמו
פגישת נפוליון ואלכסנדר. אחדות הסתיימו באסון, כמו
פגישת ׳היטלר-צ׳מיברליין־מוסוליני-דאלאדייה (״הסכם מינכן״)
,ואולי גם פגישת רוזפלט־סטאלין־צ׳רצ׳יל (״ועידת
יאלטה״) .אחרות הסתיימו בכישלון ירגיל, כמו פגישות
:רושצ׳וב־ואייז׳נהאואר וכרושצ׳וב־קנדי.

רק ועידות־פיסגה מעטות מאד נשאו פי־רות
חיוביים כלשהם.

׳בעבר הקרוב שליבו, פגיושית סאדאת־בגין בירושלים
הסתיימה באפם, מילבד חיוכים ודיבורי-׳סרק, למרות יוזמתו
ההיסטורית אדירת־המשמעות של הנשיא המצרי.
ועידת־יא־ססאעייליה הסתיימה באסון.

מדוע זו

הסיבה היא טבעית למדי .׳אבסורד הוא להניח כי בעיות
מורכבות ׳וחמורות, הנוגעות לאינטירסים הבסיסיים של
עמים ומדינות ,׳והנורמות למילחמות, תיפתרנה או תיעלמנה
מפני ששלושה פוליטיקאים נפגשים פנים־אל-פנים.
האפשרות קיימת, כמובן. אם בשני הצדדים מתחולל
שינוי נפשי פייתאומי, אם המנהיגים הנפגשים מתעלים
מעל לכל תפיסותיהם עד כיה — יכול לקרות הנס.

אך נסים כאלה, נדירים מאד כהיסטוריה.

יאם כן, מדוע נכנעים הפוליטיקאים שוב ושוב לפיתוי
הגלום בוועיידת־פיסגה 1מדוע הם אצים אליה, כימו העש
אל הינד הדולק 1

* ¥ל הפיתוי הגדול הזה יש להוסיף פיתויים קטנים
י ג יותר, יאך לא פחות אנושיים ולא פחות פוליטיים.

ועידת־פיסגה היא דרמה של כלי־התיקשו
דת. היא מרתקת את האנושות כולה.

מסביב למקום־יהמיפגש מתקבצים גדודים של ישדרי-
טלוויזיה, חטיבות של ׳אנשי־רדיו, אוגדות של עיתונאים.
כל מילה נרשמת, כל תנועה מונצחת לעולמי־עד.
יגם האגו המפונק יש׳ל המנהיג הלאומי, הרגיל לכל
גינוני פולחן־האישייות בארצו, משתוקק להכרה בינלאומית.
בוועידת־פיסגה מגיע האגו שלו לשיא פריחתו.
מי יכול לעמוד כפני פיתוי שבזה ז
פעם היו המנהיגים נפגשים כשדה־הקרב. הקטיור
ואכילס, דויד וגיוליית, אוקטאוויאנוס ומ׳ארסוס אנתוניוס,
צלאח־אל־דין וריצ׳ואריד לב־הארי נפגשים פנים־אל-פנים,
לישיימיחתם של משוררים והיסטוריונים• ,שהנציחו את
הדראמה של המיפגיש.

ילו היה בסיס כלשהו להסכמה, לא היה כילל צורך
י * כהצגה זיו.
׳אילו יכלו אל־סאדיאת ובגין להסתדר ביינייהם פנים־
אל־פנים, היתד, הכימיה פועלת (כלשון יורשיהם של הומרוס
ושקספיר במערכות הצהר׳וינים) בירושלים או באיסמא־עילייה.
׳איליו
היה משא-ומתן סבלני ומייגע יכול להשיג תוצאות,
היה ההסכם מיתגביש בדרג •של •שרים ועוזרים.

אך חוששני, שאין לסמוך על התערבות
מגבוה. אולי נמאסו עליו הצילצולים הכרתי־פוסקים.
אודי הורה למלאך צלצלאל לנתק את
שלושת הקווים האדומים.

כי בל אחד משני היריבים כא למחנה-הנו-
פש מכלי ששינה את גישתו הבסיסית. וכין
שתי הגישות רובצת תהום.

שלושה מונולוגים נהדרים
כמארילנד.

נפגשים

עתה

ביום, כעידן הדרמה המפוברקת של כלי
התיקשורת ההמונית, ממלאה ו׳עידת־הפיסגיה
תפקיד דומה. המנהיגים מכלים את המיל
חמות בבונקרים, אך כפיסגה הם מתמודדים
פנים־אל־פנים, ומחליפים מכות •טל כאריזמה.

ד* ה יכול לקירות כאשר שלושה אנשים כאלה נפגשים
במקום אחד?
׳בעזרת השם, אן שא אללה0 ,זל,0 0 1 11^111
יקרה נס.

(ידידי המינוח, ג׳ירג׳ו לה־פירה, מי ׳שהייה ראש עיריית
פירנצה וקאתולי אדוק, כיימעט־נזיר, יאמר באחד מנאומיו
:״אלוהים — הוא יכול לעשיות את הכל. הוא יכול
לעשות במחי־יד שילום בין היהודים ׳והערבים. אבל הוא
רוצה שידחפו אותו!״)
בהעדר הנס המיייוחל, לא תיתכן הצלתה בקמפ-דייוויד.

בהיותו מצוייר באמת צרופה ובקסם ׳אישי שאין
לעמוד בפניו, מאמין כל אחד מן השלושה כי פגישת-
הפיסוה מעניקה לו, סוף־סוף, את ההזדמנות המיייוחלית
לשכנע את שני עמיתיו בצידקתו המוחלטת .״הייתכן,״
הוא אומר לעצמו ,״כי שני בחורים כל־כך נבונים לא
יבינו את האמת ויחפהשו לטענות הצודקות שבפי? בוודאי
שלא !״

האמת הפשוטה, המכאיבה, האכזרית היא
שאין בל בסיס ל,הסכם כין מנהיגים אלה.

המלאך צלצלאל: כל הקווים תפוסים
כל בדיחה ׳תפלה שלו נענית ברעמי־צחיוק לאומיים.
כל נאום שלו מהווה מאורע. את פסוקיו הבאנאליים ביותר
הוא משמיע ליפני סוללה שיל עשרות מיקרופונים, למען
האנושות הצמאה לדבריו. צופריחאופנועים מלווים אותו
באשר ייסע ,׳תצלומו תלוי עיל כל קיר.
ליא ייתכן כלל שאדם כזה ישמור ל׳אורד ימים יעל
הערכה עצמית שקולה. אנשים נדירים מסוגלים לכך —
אולי מפני שלא היו מלכת׳חיילה בעלי שיגעון־ד,גדלות
הדרוש לתפקיד. אפשר לחשוב כאן על לוי אשכול ויצחק
רבין.
המנהיג הלאומי הנורמלי (אם יש ידבר כזה) מאבד,
במוקדם או במאוחר, את קני־המידה הסבירים. בהיותו
מוקף חנפנים ואומרי־הן ,׳המתפרנסים מהערצתם אותו, אין
לו מנוס מן המסקנה שהוא חכם ונבון, הוגה־דיעות מעמיק,
איש־גיצוע מעולה, מנהל משא־ומתן גאוני.

וכעיקר: שהוא כעל כושר־שיכנוע מופלא,
המסוגל להנחיל לבל בעלי־שיהו את האמת
הצרופה אשר כפיו.

ך** שום כך, בהגיע ההזמנה לוועידת-פיסגח נוספת,
י לא יעלה איש כזיד, על דעתו לסרב ליה.
כמיקרה שלפנינו, סירוב כזה היה קשה ממילא.
ליביגין לא הייתה כיל אפשריות לסרב, כי הדבר היה מכתים
אותו סופית כקנאי נוקשה, המחבל בשלום. וגם לאל-
סאדאת ליא היה הדבר קל ונוח.

אך כטוהכי שרעיון כזה לא צץ כלל כמוהם.
איזה מנהיג לאומי יסרב לעלות לפיסגה ז

מי שקרא יאת כתבי קארטר, אל־סאדאת ובגין
ייודע כי כל אחד מן השלושה משוכנע לחלוטין כי הצדק
עימיו. כל יאחד מהם מאמין אימונה שלטה שהוא מחונן
באישיות מקסימה וכובשת, שאין גבוליות לכושר־השיכנוע
•שלו, שהוא מקרין כאריזמה ומפעיל כימיה.

מנחם בגין לא יוותר לעולם על ארץ־ישראל השלמה,
גם לא למען שלום מוחלט עלי אדמות. אנוור אל־סיאדאת
אינו מוכן ואינו מסוגל לבגוד בעולם הערבי ולהפקיד
את ירושלים, הגדה המערבית ורצועת־עזה. קארטר אינו
מסוגל בשער, זו להפעיל את הלחץ המאסיבי הדרוש כדי
להזיז את בגין, וגם אינו מסוגל לוותר על הנפט הערבי
ועל •שאר האינטרסים העצומים •של ארצות-הברית בעולם
הערבי.

שוב ציטוטים מן התנ״ך, הקוראן והברית
החדשה דא ישנו מציאות יסודית זו. גם אם
יקרינו שלוש ה פא היזמות כשלושת אלפים
שמיטות, לא יהיה בכוחן להמס את הקרח הזה.
אם כן, האם נגזר על ועידה ׳זו להסתיים באסון 1

ןךש אינטרס אחד משותף לשלושת המיתוועדים ב־מחנה־דויד:
למנוע את האסון הזה, או לפחות את
מראיתו.
׳בגין אינו יכול לחזור הביתה, ולהכריז שהשלום מת.
הדיבר היה עלול להרוס את מעמדו. אל־סאדאת אינו יכול
לחזור לקאהיר: ,ולהודות בכישלון הסופי של יוזמתו ה היסטורית.
הדבר היה מכריח אותו להסיק מסקנות, שאין
הוא שש ׳אליהן. ואשר לג׳ימי קארטר — כישלון בולט
וחד־משמעי בקמפ-דייוויד היה סותם את הגולל על נשיאותו.

לכן
קיים תמריץ אדיר לשלושתם לסיים את
הוועידה במשהו — אפילו לא יהיה זיה אלא
מיקסם־שווא של בלי-התיקשורת.

במייק׳חה חטוב ביותר תחיה זאת נוסחה כלשהי, שתיכ־לול
מילים חרבה ומשמעות מועטה. בלה-בלה xלה שניחן
יהיה להציגו באמצעיות שלוש מכיונות־התעמולה הגדולות,
כ״יפריצת-׳דרך״.
במיקרה הפחות טוב, תושג הסכמה על ״מכניזם •של
המשך חטשא־׳ומתך, סידרה נוספת של פג״שות־סרק
שיקיימו את מראית־העין של הידברות מתמשכת.
יורק אם לא יושג יאף הסכם על כך, תיגמר הוועידה
באסון גלוי.

בך או כך — הוועידה תסתיים, האבק יתפזר,
הגיבורים יחזרו הכיתה. ועל עם־ישראל
יהיה, כדבריו של עזר וייצמן לפני שנה ,״לשים
את הראש תחת כרז המים הקרים ולחשוב.״

גזרודי ש הפך אחיו של הקיסר בזקאסה ה־1
וידי! טוען שהוא ה שתתף בקרב לטרון

לאנשים

הנבונים!

777
הברנדי הלאומי
שהוא בימלאומי.

וסיפרה לאגמון כי בדיוק ביגלל
אותם הנימוקים הציעו בזמנו
לראש־הממשלה מנחם בגין
לבחור בה כנשיא המדינה.

! 9תגובתו של סגן ראש־הממשלה,
ייגאל ידין, על
הראיון המפורסם של האלוף
(מיל ).שמואל (״גורודיש״)
גונן היתה :״לא נכון שלא
הייתי בקרב. הייתי, למשל,
בקרב בלטרון.״ לגופו של
עניין מסרב ידין להגיב, ורומז
על צעדו הבא :״ייתכן שהעניין
הוא בכלל סוב־יודיצה,
משום שאני וחיים לסקוג
נתבע את גורודיש לדין.״
! 9תגובתו של לסקוב על
דיברי גורודיש, שכינה אותו
אידיוט, היתד הפוסל — במומו
פוסל.״
! 9אגב, גורודיש, שחזר
לפני כמה ימים מהקיסרות ה-
מרכז־אפריקאית, נחשב כיום
לאחיו של הקיסר גוקאסה
הראשון. הישראלי והאפרי-
קאי הפכו אחים בטכס מקומי
מיוחד, שבו אוכלים שני המיועדים
להיות אחים מאותם הכלים.

9הבדיחה הנפוצה ביותר
השבוע אמרה כי צפוייה מיל-
חמה מיידית, ביגלל נסיעתו
של שר-הביטחץ עז ר ויי צ ״
מן למיפגש מחנה־דויד .״את
מקומו ימלא ייגאל ידין. רק
עכשיו האשים גורודיש את
ידין, כי מעולם לא השתתף
בקרב. עתה יש לידין סוף־סוף

91 אגב, שר הדתות, א ה רון
אכו־חצירא, מכנה את
האפיפיור החדש :״פופ מתקדם״.

כאשר שמעה מי שהיתה
ראש-הממשלה, גולדה מאיר
על ההתלבטויות של שר־ה־תחבורה,
מאיר עמית, אם
להצטרף לתנועה הדמוקרטית,
או לשינוי, או להקים תנועה
חדשה, או לחזור למערך, הגיבה
:״למה כבר מסוגל הבן
של חיה סלוציקי חוץ מלשחק
בבובות?״ כידוע, איסוף
בובות, ממינים שונים ומ גדלים
שונים, הוא תחביבו של
עמית.
! 9במסיבה שנערכה בירושלים
לרגל הופעת סיפרו
של שלמה גקדימון, אלט־לנה,
נצרכו כמויות גדולות
של מיץ, אך כימעט איש לא
נגע במשקאות החריפים. גם
מנחם בגין, אורח הכבוד, נטל
לידו כוס מיץ בילבד .״בכל
חיי, לא נגעתי מעולם בטיפה
של אלכוהול,״ הודה.
! 9באותה מסיבה אמר
בגין לאורי אבנרי, כי צפה

ראשי

העדות

מנחם נגץ

בנשף שנערך לכבוד משלחת אורחי ״ראש
הממשלה״ נישק את נשותיהם של ה תורמים
לקרן המיוחדת לפתרון מצוקת משכנות העוני. אולם בגין
הקפיד לעשות זאת מאחורי גבה של אשתו ,״כדי שהיא לא תקנא.״

הקתוליות בישראל

מזמינים את כב׳ להשתתף לעלוי נשמתו של האפיפיור (זצ׳יל)

פ אולו ס השש>
התפילה תיערך ע׳־י מעלת הבישוף יוחנאו כלדאני
בכנסית ״ הבשורה ״

פאולוס 1ד6
ל ש מו

ר א שי ־ ה תי ב חז

הלתיגית.

בנצרת

זכה השבוע להגדרה בלתי״שיגרתית לגמרי. בהזמנה מטעם חכנטייה
הקתולית לטכס לזיכרו, שנכתבה בין השאר גם בשפה העברית, צורפו

זצ״ל

(זכר

צ די ק

לברכה ),

תו א ר

ה מו צמד

בדרך־כלל

ליהודים.

הזדמנות לפתוח במילחמה, והוא
לא יחמיץ אותה.״ כש-
סופרה הבדיחה למנהס בגין,
השיב בכל הרצינות :״הירגעו.
לא תהיה מילחמה!״ ואילו מז־כיר-הממשלה,
אריה נאזר,
הסביר כי אין לשר־הביטחון
הסמכות לפתוח במילחמה, אך
יש לו הסמכות לגייס את כו־חות־המילואים.

כאשר ריאיין דן מר גלית
את ח״כ גאולה כהן
בתוכנית עלי כותרת, ערך עי-
מה חזרה קצרה לפני השידור
החי. הוא פנה אל הח״כית
בנוסח ״גברת כהן״ ,אך גאולה
הפסיקה אותו באומרה:
״כך פונה אלי מנחם בגין,
כשהוא כועס עלי!״
׳ 9באותה תוכנית סיפרה
ח״כ כהן על פגישתה עם מי
שנבחר לאפיפיור החדש, יו חנן
פאולוס הראשון. אחרי
סיום התוכנית פגשה ביעקוב
(״יענקלה״) אגמון, שהציע
לה :״מדוע שלא ימנו אותך
לשגרירת ישראל בוואתיקן —
את מכירה את האפיפיור, את
אשה, את מעדות־המיזרח וזו
גם תהיה הזדמנות פז להיפטר
ממך בארץ.״ כהן לא נעלבה

אוניוה 101

אשת הנשיא, ירדה השבוע אל העם.
מאז נבחר בעלה לכהונה הרמה, מקפידה
אופירה על חוקי הכשרות ושמירת השבת. היא נראית כאן
במסעדה הסינית הכשרה שעל שפת ימה של תל־אביב.

בראיון שלו בטלוויזיה, שבו
סיפר על הקשרים עם אש״ף,
אך ״אני נרדמתי באמצע.״
ראש־הממשלה מיהר להתנצל:
״זה לא ביגלל הראיון. הייתי
עייף. אני קם כל בוקר בשעה
חמש.״
91 מסתבר כי גם מינהג
זה שמור עם בגין מאז נעוריו.
סיפר אחד מעוזריו: פעם,
כשבגין היה שר־בלי-תיק ומשה
דיין היה שר־הביטחון,
צילצל דיין לבגין בשעה חמש
בבוקר, בעניין דחוף, ונדהם
להיווכח כי בגין כבר קם.
״מילא,״ אמר דיין ,״אני נאלצתי
לקום — אבל למה אתה
ער בשעה כזאת?״
! 9בגין, שניראה במצב
בריאות מצויין, התלוצץ על
הדואגים למצב בריאותו ואמר:
״מי שהיתח לו התקפת־לב והגיע
לסף המוות, לא חושב על
זה לאחר מכן.״
91 כמה יעלה לטלוויזיה
הישראלית סיקור ועידת מח-
נה־דויד? על שאלה זו השיב
שדרך הטלוויזיה חיים יכין,
כאשר נשאל על כך בערב
ראיונות שערך איש יחסי־ה-
ציבור איתן דנציג. יבין
סיפר כי הסיקור יעלה עשרת
אלפים דולר טבין ותקילין.
! 9ראש־הממשלה מנחם
בגין החליט לא רק לדווח ל ראשי
האופוזיציה, שיסעון
פרס ויגאל אדון, בנפרד,
על ההתפתחויות המדיניות,
אלא גם לדאוג לכך שהדבר
יונצח. הוא הורה להזמין צלם
ללישכתו, בכל אחת משתי הפגישות,
ולהעביר את התמונות
לעיתונות.
׳ 9אחת ההוראות הראשונות
של ח״כ חיים בר״
לב, אחרי שנכנס לתפקידו כ-
מזכ״ל מיפלגת העבודה, היתה
לתלות על קירות מיסדרונות
בית־המפלגה שלטים האומרים:
״קרא לחברך בשמו הפרטי״.
שמע על כך שר־החוץ, משה
דיין, ואמר לבר־לב :״אתה
עוד תהפוך את מיפלגת העבודה
למישפחה אחת.״ השיב

לו בר־לב :״אחרי שאתה
עזבת, גם זה אפשרי.״
2למרות הביקורת הציבורית
על שהותו הממושכת
של שר־האוצר, שימחה אד ליד,
בחוץ־לארץ, נראה כי
גם הוא נדבק בקדחת הנסיעות
המאפיינת שרים ופקידים בכירים•
החודש יוצא ארליך לאר־צות־הברית
לשיחות עם אנשי
קרן המטבע הבינלאומית, ובחודש
נובמבר יחזור לשם
שוב, הפעם כדי לשוחח עם

נ׳יימם בלומנטל,

שר־ה-

אוצר האמריקאי.

! 2אולם לא רק ארליך
נוסע. כימעט כל הממשלה נו סעת
לחוץ־לארץ בחודש זה,
ויש כבר המכנים אותה ממשלה
גולה. מלבד ארליך יסעו,
כמובן, השרים היוצאים למחנה
דויד: ראש־הממשלה מנחם
בגין, שר־החוץ משה דיין ו־שר־הביטחון
עזר וייצמן. כן
יהיו בחוץ־לארץ שר־האנרגיה,
יצחק מודעי, בשליחות המגבית.
לאוסטרליה, שר־הד־תות,
אהרון אבדחצירא, כאורח
זעדה הספרדית בצרפת, ושר-
התעשייה, יגאל הורביץ,
בענייני מישרדו בדרום־אפרי-

׳ 2כאשר הישווה מישהו
בהלצה את מזכיר־הממשלה,
אריה נאור, למי שהיה מזכיר
המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית,
הגרוזיני יוסף ויסאר־יונוביץ
(״סטאלין״) דדו-
גאשווילי, סיפר נאור כי אין
זו הלצה כלל .״פעם הודיעו
לי שזוג גרוזינים, הוא והיא,
רוצים לדבר עימי על צרותיהם.
לא היה לי זמן. אבל
אחרי שעתיים, כשראיתי שהם
יושבים עדיין בשמש, הוריתי
להעלותם אלי. הם פתחו ואמ רו׳
:אדוני המזכיר, אתה האיש
הכי חשוב במדינה.׳ העמדתי
אותם על טעותם ואמר תי
:׳האיש הכי חשוב במדינה
יושב קומה אחת מתחתי,
והוא לא נקרא מזכיר׳.״

רם כספי ״יי
הידוע הופיע השבוע בקבלת־פנים
ירושלמית כשהוא לבוש
מדים בצבע זית. לכל המעוניין
הסביר שניצל את פגרת בית־המישפט
כדי לשרת במילואים.

! 8במטה הארצי של מיש-
טרת־ישראל נפוצה הבדיחה
הבאה, המיוחסת לאחד הקצינים
הבכירים: מדוע עצרה המישט־רה
את חברי כנופיית מע״ץ 1
משום שבטעות חשבו השוטרים,
כאשר שמעו כי חברי הכנופיה
מתכוונים לפוצץ את מכונית
שר־המישפטים, כי הכוונה
לשר־המישפטים הקודם, חיים
צדוק. אילו ידעו כי הכוונה
היא לשר־המישפטים הנוכחי,
שמואל תמיר, היו נמנעים מהמעצר,
או לפחות דוחים אותו.
81 ישראלי שפגש באחרונה
בניו־יורק בבמאי הקולנוע,

הגורילות

מהיחידה המיוחדת לשמירה על אישים, נראים בדרך־כלל כדמויות קרות וענייניות
כאשר הם מלווים את ראש־הממשלה ושרי החוץ והביטחון לכל מקום. אולם באירוע
חברתי שנערך בשבוע שעבר, הופיעו כל שומרי הראש של האישים עם בני״מישפחותיהם, הנשים
והילדים, ובאותו ערב ניגלו שתי תגליות מפתיעות. האחת: למרביתם יש נשים יפהפיות, והשנייה :
כאשר שומרי־הראש הם בחברת הנשים והילדים שלהם, הם שונים לגמרי: מחייכים, צוחקים, בעלי
חוש הומור ונינוחים בהחלט. בתמונה מימין: שמוליק, אחת הגורילות הוותיקות שעזב לפני כמה
שבועות את תפקידו והקים לו משק חקלאי, עם אשתו ושני ילדיו. בתמונה משמאל: אחד
מוותיקי שומרי״הראש עם אשתו היפהפיה, הנמצאת עתה בחודשי הריון מתקדמים.

אוטו פרמינג׳ר, שאל אותו
מדוע ויתר על זכויות ההסרטה
של סיפרו האוטוביוגראפי
של משה דיין, אבני
דרך, שהיו בידיו. הסביר פר־מינג׳ר
:״אשתו של דיין,
חחל, רצתה שהוא יופיע ב סרט
על תקן של קדוש. אי-
אפשר היה להסריט את הסרט
בלי התערבותה.״ בינתיים הס תבר
כי גם תוכניתו של המפיק
הישראלי ארנזן מיל־צ׳ן,
להפיק סרט-קולנוע לפי
הביוגראפיה של דיין! ,נתקלת
בקשיים בגלל התערבותה של
רעיית שר־החוץ, שתבעה לעצמה
זכות לקבוע גם מי יהיו
השחקנים שיופיעו בסרט. מיל-
צץ חושב עתה להפיק סידרה
בת שלושה סירטי טלוויזיה,
על־פי הביוגראפיה.
! 8מי שמתמודד על ראשות
עיריית חיפה, ח״כ אמ נון
לין, מינה את חיים מערכת כמנהל מלניק הבחירות שלו. ידוע בחיפה
כבעלים של ביודקפה בכרמל
וכדוגמן פירסומת.
! 8מועמד המערך בחיפה,
אריה גוראל, החליט להילחם
עד חורמה בלין ולגייס
לשם כך את הפנסיונר יעקב׳
חושי, אחיו של מי שהיה

ראש עיריית חיפה, אבא חו שי,
שהיה מנכ״ל חברת החשמל.
לין, בעל בתו של
אבא חושי, רות, וגוראל ביקש
מאחיו של ראש־העיר המנוח,
שיספר מה היתד. דעתו
של אבא חושי על חתנו.
! 8פעמיים קיבלה בשבועות
האחרונים דליה ידלין,
אשתו של האסיר איטר יד״
לין, מי שהיה מנכ״ל קופת-
חולים, דפיקות לב. בפעם הראשונה
זה קרה לפני כשבוע,
כאשר ראתה בעיתון מודעת-
אבל על מותו של דודיק גו-
לומב. דליה היא אחותו של
ח״כ דויד (״דודיק״) גולומב,
שניהם בניו של מפקד ההגנה
אליהו גולומב. אלא שהנפטר
היה דודיק גולומב אחר,
שאינו קרוב מישפחה כלל. בפעם
השניה קרה הדבר כמה
ימים לאחר מכן, כשראתה מו־דעת־אבל
על מותה של חנה
ידלין, אשר הנושאת את שם
חותנתה. שוב, היתד. זו חנה
ידלין אחרת, שאף אינה מבנות
המישפחה. אגב, בשבוע שעבר
הופיעה ידיעה בעיתון זה,
כאילו דודיק גולומב אינו
בנו של אליהו גולומב, אלא
בן אחותו שאומץ על-ידי מפקד
ההגנה. היתד, זו טעות :
בן האחות שאומץ על-ידי

אליהו גולומב הוא ד״ר הרי
גולומב, מרצה באוניברסיטת
תל־אביב.
׳ 8״מסע אלונקות המר-
ציפנים״ — כך כינתה ח״כ
המערך אורה נמיר את מיצי
עד המלצרים, שנערך ברחובות
ירושלים בעת מסיבת יום-
ההולדת של מנחם בגין.
81 אחד מוותיקי התנועה
הרביזיוניסטית, שמואל מר־לין,
נזכר בשיחה שהיתר, לו
לפני שנים רבות עם אבא
אחימאיר, מייסד ברית־וז־ביריונים
הקיצונית. אחימאיר
אמר לו :״אני מאמין שכל
תנועת־שיחרור זקוקה לכך ש אחד
מאנשיה ייתלה בידי ה־שילטון.
רציתי שזה יהיה אני.
אבל התחתנתי, ואשתי שינתה
אותי.״ אגב, התוצאה של השינוי
הזה הוא בנו, יעקב
א חי מ אי ד, איש-ד,חדשות בטלוויזיה.

8טייס אל־על, גדעון
ארבל, טוען כי נמאס לו
לכהן כראש מועצת נווה־מונו־סון,
למרות שהצליח מאד בתפקידו
זה. במקומו תציג את
מועמדותה עליזה טימוד,
אשתו של קריין הרדיו משה
טימור ואם שתי בנותיו. .

פסוק• השבוע

שדמה!קדמון
יועץ פנים,
פנים שנערכה לרגל הופעת סיפרו רב
״אלטלנה״ .נקדימון קיבל את הבאים

ראש־הממשלה לתקשורת־היה
אורח־הכבוד בקבלת־ההיקף
על פרשת האונייה
כשלצידו אשתו זהבה, עו־

רכת״דין במישרד פרקליט־המדינה. המברך הראשי היה ראש־הממשלה
שאמר בברכתו :״למען המו״ל אני מקוה שרבים יקנו
את הספר ולמען המחבר אני מקווה שרבים יקראוהו״ .משמאל :
נקדימון בין ראש הממשלה ובין מנהל חברת־ההוצאה, אשר וייל.

@ שר־ד,תחבורה מאיר
עמית :״הבעייד, שלי אינה
האם להישאר בממשלה, אלא
איך לצאת ממנה.״
שר-החוץ משה דיין,
לאחר שהרמטכ״ל רפאל
(״רפול״) איתן פינה לו כסא
בעת ישיבה שנערכה בבית
ראש־הממשלה :״לא, תודה,
על כסא הרמטכ״ל כבר ישבתי
מספיק.״
* ח״כ אבא אבן על ברית
המילה :״הסדר כפוי.״
״ ^ 1 1שימעון פרס״על
ברית המילה :״הסדר חלקי
קבוע.״
• חנן בן־ יהודה, עוזר
ראש עיריית תל־אביב, על התחנה
המרכזית החדשה :״פילץ
לבן.״
י• ארט בוכוואלד, בהרצאה
לפני סטודנטים :״בין
אם עכשיו הזמנים־הטובים־ב־יותר
או הזמנים־הרעים-ביותר,
זה הזמן היחיד שיש לנו.״
העיתונאי עמנואל
(״יאנוש״) בר־קדמא :״פגשתי
נערה ששאלה, למראה
המיספר על זרועו של מישהו,
ממתי רושמים מיספרי טלפון
על היד?״

..אבו־בומתר׳! ,החליט לבטל את הלהקות
הצבאיות. אך רוצה שהקיבוצניקים יופיע!
1מי שהיתר. אשת־הברה
מפורסמת בתל־אביב של שנות
החמישים, עדה מכנס, הח-
ליטר. לפלוש גם לפוליטיקה.
מכנס, שהיתר. ממארגנות תערוכת
תחביב בשנת העשור למדינה,
ומעסקניות האגודה
אל־סם, שואפת להיות חברת
מועצת עיריית תל־אביב מטעם
המיפלגה הליברלית, שבה חבר
בעלה, הפרדסן לשעבר אריה
מכנס. היא גם החליטה להתייחס
לעיתונאים כיאה לפוליטיקאית.
אותם שיכתבו עליה
טובות, אמרה, יזכו ל״הדל-
פות״ ,ואותם שלא יכתבו עליה
בנימה אוהדת ״יפסידו הדלפות״
.אחד מתומכיה הבילה־בים
הוא האיש החזק של הליברלים
בתל־אביב, ח״ב יצחק
כרמן, שהוא גם ידיד מיש-
פחד, של המכנסים.
1מקרה עצוב מאוד איים
על חופשתו של ח״כ המפד״ל
דויד גדם, שתיכנן חופשה
בנתניה, עם אשתו כרכה
ועם ילדיהם. אולם אמה החו רגת
של ברכה נפטרה והאבל
כימעט וקילקל את החופש.
כדי לא לאכזב את הילדים
החליטה המישפחה שהאב ייצא
עם הילדים, כמתוכנן, ואילו
האם הצטרפה אליהם רק כש תמו
שבעת__ימי האבל.
כדי להפסיק את הרי־

שלים, טדי קילק, והשני מועמד
המערך לראשות עיריית
תל־אביב, איטר (״ארתור״)
כ ך נתן. שניהם ביקשו מרוליק
לעבוד כדוברם בעת פגרת
הכנסת. רוליק בחר בטדי קו-

!! הרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל
(״רפול״) איתן, עורר עליו
את חמת חיילי צד,״ל כשהח ליט
לבטל את הלהקות הצבאיות
שהפכו מוסד צה״לי מוכר
וחשוב. מסתבר כי לרמט-
כ״ל, המכונה כיום בצה״ל
״אבו-כומתה״ ,אין דבר נגד
האמנות, רק נגד אמני צה״ל.
כשנכח באחרונה במופע הקרוי
פינת העמק הקטנה, המספר
על תולדות ההתיישבות
בעמק ושבו משתתפים כמאה
חברי קיבוצים, נהנה עד כדי
כך שבא לראות את המופע
שנית, בקיבוץ עין־השופט, והביא
איתו את שר־ד,ביטחון
עזר וייצמן. בתום ההופעה
עלה הרמטכ״ל אל מאחרי הקלעים
וביקש מהמשתתפים —
שכולם מופיעים בהתנדבות —
להופיע לפני חיילי צה״ל. הקי בוצניקים
סירבו, בטענה שהם
עסוקים בעבודתם היומיומית
ומשרתים די במילואים. ה־רמטכ״ל
רפול התעקש, והבטיח
להם כי חיילי צה״ל
יעזרו להקים את התפאורה, ול־פרקה
אחרי ההופעה. כשר,ו־

111ךמעך תינוקם החדש של איש הרדיו והטלוויזיה מני פאר ואשתו, קרני, נקרא, לטענת
אביו, על שם חבר שהלך לישיבה. לאורי שני אחים: עופר (מימין) בן החמש ואילן
111-1

בן השנתיים. מני טוען כי ידע שייוולד לו בן. את בריתות־המילה של בניו נוהג מני לחגוג בווילה של
הורי אשתו בנוף־ים. כשצילצל להודיע כי נולד לו בן, אמר לחבריו :״אותו מקום, אותה שעה.״

ל ^ל! \ 1 *1שחקנית הקולנוע האוסטרית, התאהבה בישראל מאז הופיעה בארץ בתנד
* #י * 111 11 קיד המרגלת הגרמניה בסרט מיבצע יונתן. סיביל השתתפה באורח פעיל
בשבוע האופנה הישראלי, אן לא הסתפקה בכך. כשביקש ממנה אבי־הפצועים, שימחה הולצברג,
לבוא •למסיבה שערך לכבוד פצועי אוטובוס הדמים, נענתה בשימחה והיוותה את
האטרקציה במסיבה. היא פגשה בפצוע אריה זיינפלד שהוא עיוור, חרש וקטוע שתי רגליו.

נונים על כך שקיבל מכונית-
שרד קורטינה, כמו שרים ב ממשלה,
החזיר מנכ״ל חגיגות
ה ,30-דויד אימון, את מכונית
הקורטינה למינהל הרכב
הממשלתי והחל להשתמש במכונית
הפרטית שלו, מסוג
וולוו. אולם זה לא עזר להפסקת
הרינונים. ארמון התחיל
לשמוע, כי מאשימים אותו בכך
שמכונית הקווטינה לא
היתה די טובה בשבילו,
ולכן דרש וקיבל מכונית וולוו
שרד.
91 שניים אוחזים במזכיר
ודובר סיעת המערך בכנסת,
ישראל (״רוליק״) פלג. האחד
הוא ראש עיריית ירו־

פיעו חברי הלהקה באיילת־ה-
שחר, לפני חיילים המשרתים
ברמת־הגולן, הגיע רפול בפעם
השלישית. הפעם הביא איתו
את שר־החקלאות אריאל
(״אריק״) שדון, ואת שר התעשייה,
המיסחר והתיירות
יגאל הורביץ. כשנשאל
רפול מדוע התעקש כל־כך ש הלהקה
תופיע לפני חיילים,
השיב :״חיילי צה״ל חייבים
לדעת איך התחילה ההתייש בות
בעמק.״
91 איש־ד,מודיעין לשעבר
של מישטרת ישראל, סמי
נחמיאס, טען כי הכינוי
״שודדי-קרקעות״ אינו הולם
את השודדים. אמר נחמיאס:

״מדוע קוראים להם שודדים?
הם פשוט לוקחים. איש לא
עומד בדרכם. עשב שוטה צומח
במקום שאין בו מחרשה.״
! 9מה קורה לשני בני-
זוג, שמנת המישכל שלהם
גבוהה במיוחד? יו״ר האירגוו
העולמי של מנסה, ויקטול
סרכיאקול, השוהה עתה ב ישראל,
נראה סועד לבדו ב-
מיסעדה תל־אביבית. כשנשאל
על־ידי מכרים שפגשו בו מדוע
הוא בגפו, השיב :״היה לי
ריב עם אשתי האנגליה. לא
הייתי צריך להתחתן עם אשה
חכמה מדי.״ מנת המישכל של
הגברת סרביאקוף גבוהה במיוחד.161

בנם בן שבע השעות של טליה ואסף

שילה, נולד בלונדון. אביו שסיים לימודיו
11 # 111

הגבוהים בצילום, צילם את כל מהלך הלידה של אשתו.

אור׳ ליפשיץ

הצייר וגאזי חקק חסטייקאי שחזרו
מקובה פגשו בפידל קאסטרו שניסה
להרים את גאזי נמוך הקומה ומשלא הצליח טפח על שכמו.
הווולרז הזה וץ!

אנ שים ב 1וול 0

המחשוו שד נאנס׳ ^ היוושת שר
מוגאוט * האולסהול׳! של גיואן
מוגאוט נראית זקנה ואומללה לאחר
גירושיה מהצלם טוני או־מ-
סטרונג-ג׳ונס. הזוג התגרש
לפני ארבעה חודשים,
ומאז מבלה מרגרט את מרבית
זמנה בבתי־חולים שונים
באנגליה. אגב, במישפחה המלכותית
לא אירע מיקרה
גירושין מאז שנת — 1541
אז התגרש המלך הנרי ה-
. 8על־פי הסכם הגירושין מותר
לטוני לראות את ילדיו,
דייוויד בן ה 16-ושרה בת
ה־ ,14 בתקופות החופש ב־בתי־הספר.
אולם טוני מתנחם
בזרועותיה של לוסי
לידנסי-הוג, עוזרת־הפקה
בטלוויזיה הבריטית, לה הוא
עומד להינשא בקרוב. לוטי
היא בתו של תעשיין טכסטיל
אירי, בת ,34 שהיתה נשואה
לבמאי טלוויזיה בריטי ידוע,
מיכאל לינדסי־הוג. לו־סי
יוצאת עם טוני כבר יותר
מ־ 3שנים. עם נשואיה תקבל
את התואר ״הדוכסית סנאו־דן
ה־2״ .בינתיים זכה טוני
במישרה מפתיעה. למרות ש מלכת
אנגליה, אליזבת, רוחשת
לו טינה, מינתה אותו
הנסיכה אן, בתה של אלי-
זבת, לצלם הרשמי שלה, וטוני
כבר הספיק להפיץ סידרת
צילומים מעולה של אן
בקרב כל סוכנויות הידיעות
והעיתונים הלונדונים הגדולים.

ג׳ואן קנדי

אשתו של הסנאטור טד קנדי,
נראתה לפני שבועיים במצב
שעורר תדהמה, במסיבה
פרועה, יחד עם הפסנתרן
פטר צ׳דרין. קנדי בת ה-
44 החלה להתמכר למשקה
אחרי פרשת טביעתה של מזכירתו
של בעלה, ומאז עברה
כבר טיפולי־גמילה רבים. לדיברי
ידידיה הסתיימו הטיפולים
בהצלחה וג׳ואן נגמלה
לחלוטין מהאלכוהוליזם. אולם
עתה התברר כי היא
עדיין מכורה לבקבוק, ואותם
ידידים מסבירים זאת בכך
שהיא חיה עתה בנפרד מבעלה
הנראה בפומבי עם אלו־פת־סקי
צעירה ויפהפיה. בין
אלה שניסו להיחלץ לעזרתה
של ג׳ואן קנדי היתה אשתו
של נשיא ארה״ב לשעבר, בטי
פורל, אולם זו אמרה לידי דיה
כי היא ״מרימה ידיים״.

נאנס׳ קיסינגיר היתה האטרקציה במסיבה
שנערכה בניו־יורק לכבוד בעלה,
מי שהיה שר־החוץ האמריקאי,
הנרי קיסינג׳ר.
שלא כמינהגה, הופיעה ננסי
במחשוף עמוק ובשימלה בעלת
גב חשוף. האורחים, שידעו
על טעמו השמרני של קי־סינג׳ר,
השתוממו למראה
אשתו. המסיבה נערכה לכבוד
צ׳ק בן מיליון דולאר, שאותו
קיבל קיסינג׳ר כמיפרעה רא שונה
עבור זכרונותיו, שמלא כת
כתיבתם עדיין לא הסתיימה.
באותה מסיבה היה
קיסינג׳ר עליז במיוחד, וסיפר
לכל משתתפיה כי הוא מקבל
עבור כל הרצאה שלו
סכום העולה על 20 אלף לירות
ישראליות.

אידי אמין
לאחר שקיבל פירסום בינלאומי,
בעיקבות מסע הצייד
שלו, שבו הצליח לדבריו להרוג
היפופותאם. אמין החליט
להמשיך במסעות־צייד, כש־שהוא
מלווה בצבא צלמים
ועיתונאים. כאן הוא נראה
כשהוא מדגים איך יודים כידון
לעבר חיה משתוללת, ב.עיירה
קוטגם, במרחק 350
קילומטרים מקמפאלה בירת
אוגנדה. לאחרונה מינה אמין
את עצמו גם לשר־החוץ של
ממשלתו, כי לדעתו, הוא יכול
לשפר את יחסיה של אוגנדה
עם אומות העולם, מאחר
״ואני רוצה שלום ואהבה עם
כל הארצות בעולם.״ כאשר
הזמין את הנשיא ג׳ימי
קארטר לבקר באוגנדה אמר
אמין :״האמריקאים נורא
נחמדים.״

תמרורים
מונתה • כיושבת־ראש המועצה
הציבורית למען המפגר, רעיית ראש־המנד

עם עזריאל קרליבן־ המנוח, למעריב.
!משנת 1949 שקמש ככתב־נודד של מעריב
ושל לה־מונד הפריסאי, וב־ 1961 מונה
׳לכתב העיתונים האלה באדצות־ן הברות.
לפני חודשים אחידים בא לקשראל, כדי
להסדיר את תנאי כרישיתו, חלה ואושפז.
התאבד • השחקן האמריקאי יליד
צרפת שארל כראייה 79 יומיים לאחר
ימות ׳אשתו, השחקנית הבריטית פטרי־שיה
פטרסיון 67 ממחלת הסרטן. חמי-
ישה חודשים רצופים ישב בהאייה ליד
ומיטת ׳אשתו הגוועת, כשהוא מקפיד: שלא
לגלות לה כי היא חולה במחלה הממארת.
סשניפטרה אשתו, סרב בהאייה לטוס להלוויה,
שנערכה בקליפורניה. פטרסון נק-

עליזה בגין
יד למפגר
שלה עליזה בגין. המינוי נחתם על־ידי
שר־הרווחה, ישראל כץ, בעיקבות בקשתה
האישית של בגין.
מונה • במנכ״ל מיישרד־החוץ יופי
צ׳הנוכר 46 אחד -מנאמניו הוותיקים
ישל שר־החוץ משה דיין. צ׳חנובר הכיר
את דיין כשיהיה שר־ד,חקלאות. הוא היה. אז
היועץ המישפטי של הימישרד. באושר מדנה
דיין לשר־יהביטחזן, לקח עקמו את צ׳חנובר
ומינה אותו ליועץ המישפטי של מערכת־הביטחון.
לפני ארבע שנים מונה צ׳חנובר
כראש מישלחת מישרד־הביטסון: כארצות־הברית,
והיה אחראי על הרפש שם בתקופת
שיקומו של צה״ל לאחר ומילחמת
יזם־ד,כיפורים. כבר לפני ׳השנה התבקש
צ׳חנובר על־ידי דיין לקבל את תפקוד
סנכ׳׳ל מקשרד־החוץ, אולם הוא דחה את
הבקשה משום שהוא היה בעיצומם של
לימודים לתואר דוקטור במישפט רבני.
.ישא ו • שחקנית הטלוויזיה קיית
ג׳קסון 28 המלאכית שחורת־השיער ובעלת
עיני־השקד מהסידרה המלאכים של
צ׳ארלי, ואנדריו סטיכנס, הצעיר ממנה
בחמש שנים, שחקן־מישנה בסדרות טלוויזיה
ובנה,של השחקנית המפורסמת סמלה

סטיבנם.

חן טרמפל חיי ל
הזמו כ נו עתה מקום
למודעות בגיליון

ראש השנוק
הענק של
0 * 111:1הנה
שיו פי ע 3־ 2 7 .9 .7 8

נולד • למנחה מני פאי ולאשתו
קרני בן שלישי. פאר היה בטוח כי ׳תיוולד
לו בת, ואף רפש אביזרי־תינוק לילדה.
הסב של התינוק מצד אמו ־הוא ג׳ורג׳
וודאק, חלוץ עדשות המגע בישראל.
נפטר. רוגרט שאו 51 שחקן
קולנוע וסופר בריטי, בעת שקיבל התקף־
לב, כשנהג במכוניתו מאירלנד ללונדון.
שאו התפרסם ככוכב קולנוע בסרטים :
העוקץ (הגנגסטר. שדומה על־ידי פול
ניומן ירוברט רדפורד) ,מלתעות (צייד
הכרקשים שנטרף על־ידי הכריש) ,יהלומים
(של מנחם גול]) ויום א׳ השחור (איש
המוסד הישראלי) .הוא כתב כמה ספרים,
:ביניהם האיש בתא הזכוכית, המבוסם על
מישפט אייכמן. השאיר אחריו עשרה ילדים,
:ארבעה מהשחקנית ג׳ניפר וזרקה, ממינה
התגרש, ארבעה. ממרי יור ,׳שהיתר, קודם
לכן ׳אשתו של המחזאי גזץ אוסבורן
ואשר התאבדה, ושיניים מאשתו הנוכחית,
שבילתה עמו ועם שני ילדיהם את החופשה
האהרונד, באירלנד, יבד, נפטר.
נפטר • סיר מאנס מלאוץ (,)74
ארגיאיולוג מפורסם ומי שהתפרסם גם
כבעלה של מחברת ספרי-המתח אגאתה
כריסטי, שנפטרה לפני שנתיים. משך
45 שנות נשואיו לכריסטי, נהג מלאוון
׳לקחת את ׳אישתו למסעות החפירה שלו,
בין היתר גם לחפירה המפורסמת בבגדאד,
שנתנה לסופרת דאיונות רבים יבהם
השתמשה בכתיבתה.

נפטר. נורכרט נישויסקי (,)65
שהיה ידוע יותר בשם־העט שלו פילי
כן. בן ההל את דרכו העיתונאית: בפולין

(ושנים רבות יאחר בך זכה לפירסום עולמי
בשכיסר, את ההתקוממות הפולנית הגדולה),
גוייס לצבא הפולני במיילחמת־היעולם ה שניה,
ערל עיתון צבאי והגיע לישראל
במדי הצבא הפולני ב־ .1943 הוא החל
לעבוד ברדיו ובידיעות אחרונות יועבר,

שארל כואיה
סיפור אהבה

ברד, ליד בנם, מייקל, שהתאבד לפני 13
שנה, כשהיה בן ,21 אחרי אהבה נכזבת.
:בדאייה התאבד בעזרת גלולות, מבלי שהותיר
אחריו מוכתב. הוא החל את ה־קאריירד,
שלו כשחקן בסרטים אילמים.
במילחמת־העולם השניה חזיר !מארצות־הברית
לצרפת והתגייס לצבא, אולם הממשלה
הצרפתית החליטה לשחרדו, כדי
שיחזור להוליווד. היא נימקה זאית בכך,
׳שתרומתו התעמולתית למאמץ הימילהטתי
גדולה יותר מכל תרומה אחרת ,׳שאותה
יכול מיד, לתת כחייל.
נ יה ר ג. בתאונת דרכים׳ עת התפוצץ
צמיג קדמי במכוניתו, שדהרה בדרום-
צרפת, יצרן שמילות הכלה הצריפתי־יהודי
אנרי מיל,מאכר, שעשה מהפכה בעולם
הערבי כשפתח סניפים לסילון הכלות שליו
בסעודיה: ,כוויית, ומצריים. מלבד הנסיכות
הערביות, שהיו נישאות עיל פי הוראות
הטכס ישלו, עיצב, מיקמאיכר יאית שימלח־הכלולות
שיל בתו של נשיא מצריים,
אנוואר אל־סאדאת, לאחר שג׳יהן
סאדאת ביקשה לראות את כל הדגמים
ושיבהשותו. מיקמאיכר תיכנו לפתות סניפים
גם בישראל. ולערוך מיבצע־כלוית מאירופה
ומארצות־הסר״ת: שתינשאנד, בישראל. בתאונת
הדרכים בה נספה נהרגו גם בנו
מארק בן ה־ 29 וכלתו מרי.
נפטר. בנימין פרשקוכיץ (,)71
מי שנחשוב ׳לגדול זילוותיק שיבין הכורמים
בישראל. פהשיקויביץ, בן לאחת המישפהות
שייסדו את ראשדן־לציון ,׳נחשב למומחה
הייקבים הגדול בישראל וחידושים משלו,
בפיתוח גפנים, הפכו לדעת חבים את ייצור
וייצוא היינות בישראל לענף משגשג.
נפטר. שאול אכיגור, בן ,79 מי
שהיה יד ימינו של גיסו, מפקד ההגנה
!אליהו גוליומב ,׳ראש ממוסד לעליה ב׳
וסגן שר־מביטחון. אביגור היד, ממניחי
היסוד לש״י שירות הידיעות״ של ההגנה,
!ממקימי התעשייה הצבאית ונודע כאחד
׳מארבעת הגיסים: משה שרת, אליהו
גולומב ודוב הוז. אביגור היה אחיה של
ציפורה שרת! ,אשתו של רואש־מממשלד,
לשעבר. בשנה שעברה קיבל איביגור,
ששמו ׳הקודם היה מאירוב, תואר דוקטור־בבור
מאוניברסיטת תל־יאבוב, יהד עם מי
׳שיהיה, נשיא המדינה, הפרופסור אפריים

קציר.

מושביץ(״עליתי) -ג״בלי(״כורי) 0:2

יריבות שוררת ביו מרק מושביץ, מבעלי קונצרן ״עלית״ ,לגין בנימין
ג׳יבלי, מנכ״ל ״כור״מזון״ .מקורה של יריבות זו בשאיפותיו של ג׳יבלי להרחיב את

עורן מדור זה, יגאל לביב, נמצא בחופשה שתימשך כמה שבועות.
במקומו עורך את המדור דוב ארמוני.

הקרב עד תוצרת הארץ
תעשיינים בענף הטכסטיל הביעו בשבוע
שעבר תמיהה על כך שדווקא דב
לאוטמן, סגן נשיא התאחדות התעשיינים,
נחלץ למאבק למען תוצרת״הארץ.
היה זה אחרי שלאוטמן תבע מראש
עיריית תל-אביב, שלמה (״צ׳יצ׳״)
להט, לחזור בו מדברי השבח שהעטיר
על חנות ״דראגסטור 1״ ,שהוקמה ב־
״דיזנגוף סנטר״ ,שבה נמכרים, לטענתו,
רק מוצרי־ייבוא יקרים. לדעתו של
לאוטמן, ביזו דבריו של ראש־העיר את
תוצרת״הארץ ועודדו מכירת מוצרי־ייבוא.
אנשי ענף־הטכסטיל שבהתאחדות ה תעשיינים
טענו, שלאוטמן הוא אולי
נאה דורש אבל לא-כל-כך נאה מקיים.
לאוטמן הוא הבעלים של חברת ״דלתא״
לייצור לבני״טריקו וכותנה סרוקה. את
חומר־הגלם לייצור מוצרי טריקו אלה
ניתן לרכוש במטוויות בארץ. בעת גי אות
הביקוש בשווקי העולם מנועים
בעלי המטוויות בארץ מלמכור את תוצרתם
בחו״ל, נאלצים למוכרם בארץ
במחירים נמוכים מאלה שיכלו לקבל ב־חוץ־לארץ.

האם
זו דוגמה לעידוד תוצרת־הארץ ן
שואלים מקטרגיו של לאוטמן.
״נכון,״ מודה דב לאוטמן ,״אני נאלץ
לרכוש תוצרת של מטוויות זרות, אבל
אין לי ברירה. במחירים של המטוויות
בארץ פשוט לא אוכל לייצא. המטוויות
בארץ אינן מסוגלות להתחרות במחירים
של השוק העולמי. משום כך, עבור התוצרת
של מיפעלי, הנמכרת בשוק המקומי,
אני רוכש תוצרת מהמטוויות בארץ, אבל
לתוצרת המיועדת לייצוא, אני נאלץ
לרכוש תוצרת משווייץ, ספרד ויוון. זהו
פשוט ייבוא לשם ייצוא. אם לא אייבא
במחירים נמוכים — לא אוכל לייצא.
מה שמגוחך בכל העניין הוא, שהמט-
וויות שאני רוכש את תוצרתם משתמשות
בכותנה ישראלית. בארץ גדלה כותנה
פאנטסטית, באיכות מעולה. אבל ה־מטוויות
המקומיות פשוט אינן מסוגלות
להתחרות במחירי המטוויות הזרות.
לרכוש את התוצרת במחירים שלהם פירושו
לאבד את הייצוא.״
ועוד טענה נוספת של בעלי המטוויות,
כלפי לאוטמן, נדחתה על־ידו. אנשי ה טכסטיל
טענו כי בעוד שלאוטמן מצהיר,
לצרכי מס־קניה, על פחת בשיעור של
33 הרי שבמכירותיו למישרד-הביטחון
מכירים לו בתחשיב בפחת של 110/0בלבד
.״זוהי שטות גמורה,״ טוען לאוטמן.
״לא מכרתי למישרד-הביטחון אפילו בלירה
אחת. אני מייצא את תוצרת מיפ־עלי
לצבאות נאט״ו, אבל לא למישרד-
הביטחון הישראלי.״

איך להרוויח
מ״טנדס״

סגן־־נשיא לאוטמן
נאה דורש, לא נאה מקיים
דווקא עתה, כאשר כל השוק העולמי
נמצא בשפל ומטוויות מקומיות הולכות
ונסגרות, נדהמו בעלי מטוויות מקומיים
לשמוע כי מיפעל ״דלתא״ הזמין חומ-
רי־גלם במטוויות ביוון, שווייץ וספרד.

הבנק מרוויח
תמיד

נראה כי מקורות הריווח של הבנקים
בישראל הם אינסופיים. ככל שמעמיקים
לעסוק בכך, כן נחשפים מקורות חדשים.
הסיפור האחרון בתחום זה קשור בחוסכים
הקטנים, המשקיעים כספיהם
בתוכניות החיסכון של הבנקים. תוכניות
אלה, הכוללות הטבות מפליגות לחוסכים,
מאושרות על־ידי מינהל החיסכון
באוצר. קבלת ההטבות כולן כרוכה באי
שבירת החיסכון במשך כל התקופה —
שש שנים לפחות.
הנתונים מצביעים על כך שרק כ650/0-
מתוכניות החיסכון נפדות בתום תקופת־החיסכון
35 מהחוסכים בממוצע שוברים
את החיסכון תוך כדי תקופת החיסכון,
ומבקשים את חסכונותיהם חזרה.
כאשר חוסך שובר את חסכונו חייב ה בנק
להודיע על כך לבנק־ישראל, ואז חדל
הבנק ליהנות מההטבות שהוא מקבל
ביגלל חשבונות החיסכון המופקדים אצלו.
מאחר והריבית על החיסכון הולכת

מחקר שנערך לאחרונה בבנק-ישראל
העלה, כי עלות איגרות־הבונדס למשק
הישראלי מגיעה מדי שנה לעלות של
הלוואה רגילה, שניתן לקבל בבנקים
מיסחריים בחו״ל. אולם מסקנה חשובה
יותר מצביעה על פירצה, שבאמצעותה
יכולים אזרחים ישראליים להפיק רווחים
נאים מאיגרות ה״בונדס״.
המסקנה, הנשמרת בסוד, קשורה ב־פירצה
שהתגלתה אחרי המהפך הכלכלי.
מסתבר כי למרות שהתנאים הבסיסיים
של איגרות הבונדס מדברים על תקופת
פרעון ארוכה, התחייבה ממשלת־ישראל
לפרוע איגרות אלה גם אם יוגשו לפר-
עון במועד מוקדם יותר.
אזרחים ישראליים גילו כי ניתן כיום
לרכוש איגרות ״בונדס״ בארצות״הברית
בשיעור של /0״ 92 ממחירן הנקוב ולפרוע
אותן בשיעור 9ל .960/0כלומר: ניתן
לרכוש איגרת־חוב של ה״בונדס״ על
סכום של 100 דולאר במחיר של 92
דולאר, להקדים ולהגיש אותה לפרעון
מוקדם ולקבל על כל 92 דולאר ״בונדס״
סכום של 96 דולאר, המקנה ריווח נאה
לכל הדיעות, במיוחד אם רוכשים כמות
ניכרת של איגרות. כרגע מחפשים אנשי
האוצר דרך לסתום פירצה זו.
וגדלה ככל שמתמשכת תקופת החיסכון,
משלם הבנק לחוסך את כספו בהתאם
לתנאים שעליהם חתם בראשית תקופת
החיסכון.
מסתבר כי יש בנקים המשלמים לחוסכים
את כספם בתוספת הריבית
ממקורותיהם העצמיים, ואילו את ההודעה
לבנק-ישראל, על הפסקת החיסכון,
הם מעבירים רק בתום התקופה שבה
עולה החיסכון לדרגת ריבית גבוהה יומר.
ההפרש בין הסכום שהחזיר הבנק
לחוסך לבין הסכום שהוא מקבל מבנק״
ישראל הוא ריווח נקי של הבנק. חברי
ועדת״הכספים של הכנסת, שגילו מקור
זה לריווחי הבנקים, סבורים כי ניתן
להרוויח בדרך זו כמה עשרות מיליוני
ל״י בשנה.

אימפריית המזון שהוא עומד בראשה ולכלול בה גם מיפעלי קפה. לפני כמה שנים
עמד ג׳יבלי להגשים את חלומו זה, אולם לא הקפיד לשמור את התוכנית בסוד
ונכשל. ומעשה שהיה כך היה.
כאשר ביקשו בעלי חברת ״ליבר״ למכור את מיפעלי הקפה והשוקולד שלהם,
סיכם עימם ג׳יבלי ש״כור״ תרכוש את המיפעלים, ואף נחתם זכרון־דברים בנדון.
שמח וטוב״לב יצא ג׳יבלי לעסקיו בחו״ל. בדרך פגש את מרק מושביץ, במלון שבו
התאכסן. השניים נועדו יחד לארוחת־צהריים ואז גילה ג׳יבלי למושביץ, כי תוך זמן
קצר יהיו מתחרים בשוק הקפה. מושביץ שמע והחריש. אולם מייד בתום הארוחה,
כך טוען הסיפור, מיהר מושביץ לנמל״התעופה ושב ארצה. עוד באותו הערב נפגש
עם בעלי ״ליבר״ וסיכם עמם את תנאי הרכישה של מיפעלם. בין הסעיפים עליהם
סוכם נכלל גם סכום שנועד לתשלום הקנס, שנקבע בגין חזרה מזכרין־הדברים שנח-
תם בין ״ליבר״ ל״כור״ .לג׳יבלי נותר רק להצטער על כך שלא ידע לנצור את לשונו.
המערכה השניה בחזית זו התחוללה לפני כמה שבועות .״כור־מזון״ ייבאה
ארצה 25 טון קפה נמס ״סברין״ ,בקופסות וצנצנות. ג׳יבלי הציג את עניין הייבוא
הזה בפני חברי הנהלת ״כור״ ,כמיבחן אם יש מקום להיכנס לענף הקפה. כל הקפה
המיובא נחטף במהירות ובנימין ג׳יבלי, שהופיע בפני הנהלת ״כור״ עם כל יועציו,
שיכנע את חבריו כי הכניסה לשוק הקפה המקומי היא כדאית.
מושביץ חיפש תשובה הולמת לתרגיל זה ומצא אותה במהירות. בין מיפעלי

מנכ״ד ג׳יברי

פעל מושגיץ
החוזה והכסף בידי הלשון

המזון של קבוצת ״כור־מזון״ נמצא גם מיפעל ״בלובנד־תלמה 50 ממניות המיפ־על
מוחזקות בידי המשקיע הגרמני פקטור, שנציגו בארץ הוא עמוס ספיר.
יתרת המניות נמצאת בידי ״כור״ .לייצור השוקולד רוכש מיפעל ״עלית״ שמנים
מוקשים מחברת ״בלובנד־תלמה״ .כשנודע למושביץ על העניין שמגלה ״כור״ בשוק
הקפה הורה להפסיק את רכישת השמנים לייצור השוקולד ב״בלובנד־תלמה״ .השפעת
החרם הורגשה תוך זמן קצר. המשקיע הגרמני זעם על ג׳יבלי ולזה לא נותר
אלא לפייס את שותפו, תוך הבטחה למושביץ לחדול מניסיונותיו לחדור לשוק הקפה
תמורת הסרת החרם מ״בלובנד־תלטה״ .עכשיו יכול מושביץ לשיר :״עלית ניצחה
שנית.״

״אחווה״ בס:
61#מינימום
אנשי־העסקים היתל-אביביים חביב
פנוי לשעבר מבעלי החברה הישראלית
לשילוח בינלאומי, ושותפו סיומן
חפיף, מי שהיה המנהל הכללי של
בנק ״מרכנתיל״ ,הקימו באחרונה חברת
השקעות בשם ״אחווה״ בע״מ.
פעילותם של השניים מורגשת היטב בשוק
ההשקעות בארץ. השניים רכשו / 3י
ממניות חברת הדפוס ״אומנים מאוח דים״
,וכתוצאה מכך חינם גס בעלי מניות
של הירחון החדש ״מוניטין״ .רכישה
נוספת שביצעו השניים באחרונה
היתה זו של בית-החולים התל-אביבי
הפרטי ״דנציגר״.
אולם עיסקה שאינה מסבה לשניים
נחת היא רכישת מאפיית ״ברגר״ בבאר-
שבע. ליאון ברגר, בעל־המאפייה, הסתבך
בשעתו בהעלמת הכנסות ואף נשפט
על כך. מאפייתו היא הגדולה באי־זור
הדרום ומספקת חלק ניכר מצריכת-
הלחם של צה״ל. למרות הסיכום החיובי
על רכישת המאפייה מתקשה ברגר
למלא את חלקו בחוזה ולהעביר את
המאפיה רשמית לפנן וחפיף, למרות
שקיבל כבר סכומים נכבדים על חשבון
העיסקה.
ככלל קבעו השניים לעצמם כי פניהם
לרכישת מיפעלים המצויים בקשיים,
בתנאים נוחים אבל בתנאי שיוכלו לרכוש
/ 0ס 51 ממניות החברה הנרכשת.
נראה כי קשריהם הענפים מסייעים בידם
בקשירת עיסקות ריווחיות ומעניינות.
רפואה במטבע 1ר
אחיות בתי־החולים, ששבתו לפני
כמה חודשים, בתביעה להטבת תנאי
העבודה ולהעלאת השכר, מתהלכות כיום
ממורמרות נוכח ההישגים המועטים
שבהן זכו עד כה. בחדרי חדרים החלו
האחיות להכין מאבק מחודש לשיפור
תנאי שכרן. במיסגרת הכנות אלה הזמינו
האחיות סקר סודי בחברה לחקירות
כלכליות, שמטרתו להצביע על העיוותים
בשכר האחיות לעומת שכר הרופאים על
מרכיביו השונים.
פרק מיוחד בסקר מוקדש לאפשרויות
הפתוחות בפני רופאי בתי־החולים לעסוק
גם בפראקטיקה פרטית. פירסומו
ברבים של פרק זה עלול לגרום אי״נעי-
מות לכמה מבכירי הרופאים בארץ. מדובר
ברופאים המטפלים באופן פרטי ביח-
סנים, הזוכים לקבל חדרים פרטיים ב-
בתי־חולים עירוניים או ממשלתיים, ובנוהג
חדש של תשלום במטבע זר על״ידי
אזרחים ישראליים עבור הטיפול הרפואי
שהם מקבלים.
סעיף אחר בפרק זה עוסק בהכנסות
הרופאים מטיפול באזרחי־חוץ, במיוחד
כאלה הבאים מאיראן לקבל טיפול רפואי
בארץ. יש כמה רופאים היוצאים,
לפחות אחת לחודש, לאיראן כדי לטפל
שם בכמה עשרות חולים מדי יום, כשלא
ברור מה עולה בגורל ההכנסות מביקורים
רפואיים אלה.

ביח־המישפט העליון נתן השבוע ססק־דין הנושא
בחובו סכנה חמורה ביותר לחופש העיתונות בי שר אל

י א קל להגיד ״לא !״ לבית־המישפט העליון של המדינה.
1בית־המישפט הוא מיבצר הדמוקרטיה. הוא המגן העליון של שילטון־החוק. הוא
המצווה לשמור על חוקת המדינה, שאינה קיימת.
לא קל להגיד ״לא !״ לשופט העליון משה לנדוי. למדתי להעריכו, ואף לאהבו,
בימים הנוראים של מישפט אדולף אייכמן, כאשר ישב על בימת־השופטים, אנושי
והוגן, כאילו כאנטי־תיזה חיה למסכת הרשע והחושך שנגולה במישפט.
אך יש רגעים, כאשר ציווי עליון הוא להגיד ״לא!״ גם לבית־המישפט וגם
לשופט נכבד.

רגע בזה הגיע עתה.

ברוב של ארבעה נגד אחד, בהנהגת השופט לנדוי, נתן הרכב מורחב של בית-
המישפט העליון פסק־דין המאיים, לדעתי השקולה, על יסודות הדמוקרטיה הישראלית,
ואין גבול לסכנות החבויות בו. נפסקה הלכה, שהיא עתה ההנחייה העליונה לכל בית־

שופט כית־המישפט העליון לנדוי
בגלל אייכמן?
שונות נגד חברת־החשמל, גוף ממשלתי מונופוליסטי. בין השאר נטען במאמר כי
מכונית־פאר, שנרכשה בתקופת־המיתון עבור מנהל החברה, אומנם נמסרה להלכה
למכירה, אלא שלמעשה לא היתה כלל כוונה למוכרה, מכיוון שהמנהל חשק בה, והתכוון
להחזירה לעצמו אחרי שוך סערת־הביקורת.
החברה הגישה תביעה נגד העיתון על פי חוק־לשון־הרע הידוע־לשימצה, והיא
ניצחה במישפט בבית־המישפט המחוזי. העיתון הגיש עירעור לבית־המישפט העליון,
וזכה בו. ברוב של שניים נגד שלושה ביטל בית־המישפט העליון את פסק־דינו של
בית־המישפט המחוזי.

השופט העליון מאיר שמגר, שנתמך על־ידי השופט צבי כרנזון,
קבע הלבה חשוכה, שהפכה כן־לילה ל מגיל ודהז כויות של העיתונות
הישראלית החופשית.

הוא קבע שגם אם נכשל העיתון בהסקת מסקנות בלתי־נכונות ובהערכה מוטעית,
הרי ביקורתו על פעולות רשויות־הציבור מוגנת על פי החוק, בתנאי שעשה זאת בתום-
לב, שנקט לפני הפירסום אמצעים סבירים כדי לבדוק את אמיתותו, ושלא התכוון
לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה.
בזעמה הרב על חופש־העיתונות, לא קיבלה חברת־החשמל הלכה זו. היא תבעה
דיון חוזר בבית־המישפט העליון, בהרכב רחב יותר. הרכב זה פסל את פסק־הדין
הקודם ברוב של ארבעה (משה לנדוי, שכתב את פסק־הדין, יצחק כוהן, מרים בן־פורת

ומשה עציוני) נגד אחד (שוב מאיר שמגר. השופט ברנזון יצא בינתיים לגימלאות).
מבין ששת השופטים העליונים שעסקו עד כה בעניין, החלוקה היא, איפוא,
6מול .2
פסק־דין זה חורג בהרבה מעבר לתחום המישפטי הצר. נקבעה כאן הלכה בעלת
משמעות חוקתית, הנוגעת לעצם מהותה של העיתונות, וליכולתה למלא את תפקידה
בחברה הדמוקרטית החופשית.

כאחר הנושאים בתפקיד זה, הרואה בו שליחות חברתית ולאומית,
עלי להודיע לכית־־המישפט, ככל הכבוד, שלא נוכל לקבל הלבה זו.
אני מבקש את בית־המישפט, את הכנסת ואת כל בעלי-הדעת במדינה
לשקול אותה היטב מחדש.

• האג וו ו והחוטם
שופט כית־המישפט העליון שמגר
כמו באמריקה?
מישפט בארץ, והמהווה למעשה את חוק־הארץ, עד אשר תחוקק הכנסת חוק אשר
יבטל אותה.

קשה להאמין שהכנסת הנוכחית, בהרכבה העלוב והאינפנטידי,
אכן תעשה זאת.

מכונית פאר למנהל
^ עניין׳ שגרם להלכה מסוכנת זו הוא בקיצור כלהלן :
י י במארס 1967 פירסם העיתון הארץ מאמר מאת יאיר קוטלר, שהעלה טענות

יקרה של ההלכה של השופט לנדוי טמון בכמה פסוקים תמציתיים, שבהם הוא
פוסל מכל וכל את גישתו של השופט שמגר:
״אין, לדעתי, להציב את העיקרון של חופש־הביטוי במערכת המישפט שלנו במעמד
בכורה לעומת זכותו של אדם לשמו הטוב.
״שכן, לדעתי, אין ליצור דירוג, אנוכי׳ של, זכות־על׳ כנגד זכות־סתס, אלא תיחום
אופקי של זכויות בעלות מעמד שווה.
״עומדת כאן חרות האזרח מול זכות האזרח, דהיינו, חרות להשמיע את אשר עם
ליבו, ולשמוע מה שיש לאחרים להשמיע, כנגד זכותו שלא להיפגע בכבודו ובשמו
הטוב. ואס ביכלל יש מקום לדרוש בין השניים, הייתי מעמיד את הזכות מעל לחרות.״
ובאופן ציורי :״זכותו של אדם להניף את זרועותיו נגמרת בדיוק במקום שבו
מתחיל חוטם חברו.״
על כך אני מבקש להעיר:

היחסים כין אזרח א׳ וכין אזרח כ׳ אינםדומים ליחסים כיו 1 עיתון וכין שליח־ציבדר.

העיתון אינו אזרח סתם, ושדיח־הציבור אינו אזרח סתם.
יתכן כי ההלכה של השופט לנדוי נכונה ומוצדקת לגבי היחסים מן הסוג הראשון.
אזרח א׳ מניף אגרוף, ולאזרח ב׳ יש חוטם רגיש. החוטם זקוק להגנה יותר מאשר האגרוף.
אולם לגבי היחסים מן הסוג השני — היחסים בין עיתון ובין מוסדות־השילטון,
הלכה זו פסולה מעיקרה. כי במיקרה זה, בעל האגרוף הכביר הוא השילטון, ובעל
החוטם הפגיע הוא האזרח. העיתון הוא המגן על החוטם מפני אגרוף, והוא הזקוק
והזכאי להגנת החוק והמישפט בתפקידו החיוני.

מי שמכה את העיתון, מי שמגכיל את יכולתו לפעול כראוי, הריחו
מסייע לבעל־האגרוך — חשילטון — לפגוע כבעל־החוטם, האזרח. הוא
הורס את !המחסום העומד כפני השרירות, ההתנשאות. והעריצות.

• ב״גראו והרשות!?רביעית
^ עיתון נמכר בקיוסק כמו בייגלאך. אבל העיתון אינו בייגלאך. אין הוא מיצרך
י > רגיל בשוק, כמו מסטיק וגרביים, למדות שהוא מופעל בידי אנשים פרטיים,
ולמרות שהוא מקיים עצמו באמצעים מסחריים, הוא ממלא תפקיד ציבורי ראשון־במעלה.

מי שרוצה להחיל על העיתונות את אותם הכללים והמיגבלות
החלים על יצרני הבייגדאך והמפטיר, פוגע — כעל כורחו — כעצם
יכולת-הקיום של המישטר הדמוקרטי.

כפי שטענתי לא פעם, העיתונות היא בעיני ״הרשות הרביעית״ .לצד שלוש הרשויות
המקובלות — הכנסת, הממשלה, בית־המישפט — ממלאה העיתונות תפקיד
שאינו פחות חיוני מאשר תפקידי החקיקה, המימשל והשיפוט, ואולי הוא חשוב אף יותר.

דכטל את הסחירות, דהגכיל את החרות הפרלמנטרית, לאסור יומני
קולנוע (וסרטי־טדוויזיה) ,ולהפסיק לנסוע כמכונית?
חוששני שהזיכרונות הנוקבים מימי הנאצים עלולים לשבש את המחשבה. הנאצים
היו האוייבים המושבעים ביותר של חופש־העיתונות וחרות־הביטוי. ברייך השלישי עונו
עורכי-עיתונים עד מוות במחנות־הריכוז, עיתונאים חופשיים נרדפו, גורשו, נכלאו, נרצחו.

מי שכא להגכיד את חופש,העיתונות כדי למנוע את הישנות הזוועה
הנאצית, הריהו דומה למי שיטורך את הכית כדי להילחם כפישפשים.

בצדק מעיר השופט שמגר, בפסק־הדין הנפרד שלו, כי הדוגמה של שילטונות
ברית־המועצות, שתבעו לאחרונה שני כתבי־חוץ מערביים לדין בעוון הוצאת־דיבה על
המישטר הסובייטי, נוגעת לעניין יותר מאשר הזיכרונות על אייכמן ואדוניו.
בית־המישפט האמריקאי התיר את מיצעד הנאצים, באומרו שיש להעניק גם לגוף
המבחיל ביותר את חופש־הביטוי. שאם לא כן, תוגבל מחר הרותו של כל גוף המטיף
לדיעות בלתי-פופולאריות, והדבר יביא לעריצות של בעלי־הדיעות־המקובלות.
אני מודה שהחלטה זו הביאה אותי במצוקה נפשית ומחשבתית. אך דווקא השופט
לנדוי עלול לשכנע אותי שבית־המישפט האמריקאי צדק. איני מוכן לשרוף את חופש-
הביטוי כדי למנוע — כביכול — את הישנותו של אסון יחיד־במינו בהיסטוריה האנושית.

וחוץ מזה, קשה די מאד לראות את גרשום שוקן, עורך ״הארץ״, 1 כדמותו של יוזף גכדם, שדיה השטן.

לסיכום האנאלוגיה התמוהה: הרפובליקה• של ויימאר לא נפלה בגלל עודף של
דמוקרטיה. היא התמוטטה מפני שלא היתה. תשתית בריאה לדמוקרטיה זו. רבים
משופטיה, מקציני־צבאה וממפקדי־מישטרתה שנאו את הרפובליקה ואת רוחה.

כי תפקיד זה — תפקיד המידוע והכיקורת — הוא תנאי למילוי
הוגן של כל שלושת התפקידים האחרים.

זרם חופשי, רצוף ובלתי־מופרע של מידע הוא תנאי מוקדם לפעולה תקינה של
הכנסת, הממשלה ובית־המישפט. רק אזרח המקבל את כל המידע האפשרי יכול
לבחור בחברי־הכנסת הרצויים לו, בהכירו לאשורם את דיעותיהם, מעשיהם ומחדליהם,
תכונותיהם הטובות והרעות.

הביקורת המתמדת, היומיומית, הכלתי־נרתעת, היא השומרת על
הממשלה מפני התדרדרות לתהומות העריצות והשרירות, היא המגנה
על הכנסת מפני ההתנוונות הההסתאכות, היא המצילה גם את בית־המישפט
מן הסכנות האורכות לפיתחו.

• המהפכה האמריקאית
שום־כך, אין כאן רק עימות בין ״חרות״ ל״זכות״ — חרות־הביטוי של אזרח א׳
^ז מול זכותו של אזרח ב׳ לשמו הטוב.

יש כאן עימות כין שתי זכויות — זכותם •טל כל האזרחים לזרם
חופשי של מידע ולקיום עיתונות לוחמת, הסוככת עליהם מפני שרירות
השילטון, וזכותם של אנשי־ציכור לשמם הטוב.

הזכות הראשונה היא בהחלט ״זכות־על״ ,מפני שהיא חיונית לקיום צורת־החיים
החברתית שבחרנו בה — הדמוקרטיה. הזכות השנייה היא ״זכות־סתם״ ,ואף פחות מזה,
מפני שאדם המקבל על עצמו שליחות ציבורית — הן כפוליטקאי, הן כמטפל בכספי
הציבור, הן כפקיד המפעיל את סמכויות־הציבור — נדרש לחשוף את עצמו לביקורת,
ולוותר תוך כדי כך על הרבה מן ההנאות של הפרטיות.

החוקה האמריקאית, שמנסחיה היו מודעים למיצוות הדמוקרטיה
יותר מאשר חניכי המסורת האוטוקראטית •טל אירופה הישנה, הכינו
זאת היטב, ועל כן העניקו לחופש־הביטוי ולחופש־העיתונות מעמד
מובהק של ״זכות־על״.

על כן נאלץ השופט לנדוי להתווכח עם ההלכה האמריקאית, אשר ״לפיה כל מי
שמפרסם דברי־ביקורת על איש־ציבור בעניין ציבורי אינו חייב בשל הוצאת שם רע,
אפילו מכילים דבריו הצגת עובדות כוזבות, כל עוד נעשה הפירסום בתוס־לב.״ הוא
פוסל אותה.
המציאות הישראלית קיבלה את ההלכה האמריקאית. עם כל ההבדלים הפורמאליים
בין הדמוקרטיה האמריקאית והישראלית, זוהי הדוגמה העומדת לנגד עינינו. בעיקבות
המהפכה, שחולל העולם הזה בשנות ה־50׳ בעיתונות הישראלית, שהוכתרה בהצלחה
מוחלטת, שואפת עתה כל העיתונות הישראלית, להידמות לעיתונות האמריקאית.

הנסיון לפסול כדיעכד מהפכה זו, באמצעות הלכה של כית־מישפט
היא מסוכנת מאד, ואני גם סכור שלא תצלח. לכל היותר, יסתיים
בהשלכת עורכי־עיתונים לכלא.

• הטואומח שר ^״נמן
ן* התנגדותו לתפיסת־החרות האמריקאית, מגיע השופט לנדוי לאחת ההשוואות
י המוזרות ביותר שהופיעו אי־פעם בפסק־דין ישראלי.

זוהי פיסקה מעניינת כשלעצמה, מפני שהיא מצביעה — כך נדמה
לי — עד אחד המקורות הפסיכולוגיים לתפיסתו של לנדוי. אפשר לקרוא
לו: הטראומה של מישפט אייכמן.

איש לא יכול היה להאזין למישפט ההוא, יום אחרי יום, מבלי להיפצע פצעים נפשיים
עמוקים. אב־בית־המישפט, שהקשיב לכל מילה, בוודאי סבל יותר מכל אדם אחר.
זכר מישפט אייכמן בצבץ גם בפסק־דין זה. וכך כותב לנדוי:
״לא מן המותר הוא להזכיר שאחד האמצעים היעילים ביותר, שבהם השתמשו היטלר
ומרעיו כדי למוטט את המישטר הדמוקרטי בגרמניה של ויימאר, היה בהשמצה שלו־חת־רסן
של ראשי־המישטר, תוך הפרחת שקרים על התנהגותם, מבלי שבתי־המישפט
הגיבו על כך כראוי. יש בדברים אלה משום אזהרה לכל מי שמוכן להתיר את הרצועה
יתר על המידה ולמחול על הפצת דברי־כזב נגד אנשי־ציבור, מחשש שמא תיפגע
ההגנה על עיקרון חופש־הדיבור כעיקרון מוחלט. אך יש לחשוש שמא תחזור ההיסטוריה
על עצמה.״
וכדי שיהיה ברור כי הדמוקרטיה האמריקאית מגזימה בחרויותיה, מזכיר לנדוי
את החלטתו של ביודהמישפט האמריקאי, שהתיר לא מכבר את מיצעד הנאצים האמריקאיים
בעיירה סקוקי, בשם חופש־הביטוי המובטח בחוקה.

לכאורה, יש משום אמת כטענתו של השופט.

הנאצים אכן השתמשו בהשמצת ראשי־השילטון כבאמצעי להפלת המישטר הדמוקרטי
של הרפובליקה הגרמנית, שחוקתה נוסחה בעיר ויימאר.
הדוגמה הקלאסית לכך ניתנה על־ידי יוסף גבלס, ראש התעמולה של המיפלגה
הנאצית והגאו-לייטר (מנהל־המחוז של המיפלגה) בברלין, כאשר החליט להפיל את
הפקיד היהודי הבכיר בעיר־הבירה הגרמנית. היה זה סגן מפקד־המישטרה, אחד בר־נארד
וייס.
וייס היה פרוסי אמיתי, גיבור־מילחמה בעל עיטור קרבי גבוה. גבלס החל מנהל
נגדו מסע־השמצות בלתי־פוסק. מכיוון שהשם ברנארד לא נראה לו יהודי די צורכו,
הדביק לו גבלס באופן שרירותי את השם ״איזידור״ ,שעורר אסוסיאציות אנטי־שמיות.
איש־המישטרה הגיש תביעת־דיבה לבית״המישפט וזכה במישפט. בית־המישפט
אסר על גבלס לכנותו בשם ״איזידור וייס״ .גבלס לא נרתע, החל כותב על ״איזידור״
סתם, מבלי להזכיר את וייס, וכך המשיך במסע עד להפלת המישטר.
ניצול־לרעה של חופש־העיתונות ץ כהחלט. אך הנאצים ניצדו־לרעה

כאותה ציניות שטנית גם את הכהירות הדמוקרטיות ואת החסינות
הפרלמנטרית. הם הפכו את יומן־הקולנוע למכשיר רבדעוצמה כמיל*
חמתם. היטדר עצמו דהר מאסיפה לאסיפה כמכונית. האם משום־כך יש

שר־תעמולה גכרס
מה זה נוגע לשוקן?

הדמוקרטיה אינה נעשית יותר בריאה כשהיא נעשית פחות דמוק רטית.
מי שסכור כך, מעיד על עצמו שהוא — לפחות — פסימי מאד
לגבי סיכויי הדמוקרטיה.

^ דם המשמיץ את חברו, לתענוגו הפרטי או מתוך אינטרס אישי — מן הדין
שיהיה מוכן להוכיח את הדברים, ושיבוא על עונשו אם לא יצליח בכך.

אך מה הדמיון כין מצכ זה וכין פעולתו של עיתון כדפי איש־שררה

אזרח הגון, הטוען כי שכנו גנב — חזקה עליו שהוא מכיר את השכן, יודע את
אורחות חייו, ועל כן חזקה עליו שיש לו קשר בלתי־אמצעי לעניין. יש בהחלט מקום
לקני־מידה מוחלטים ואובייקטיביים לגבי מיקרה זה.
אך עיתון — הרי זה מנגנון גדול של הרבה עשרות או מאות אנשים, המעבד מדי
יום (או מדי שבוע) אלפי עובדות, תוך. חלוקת עבודה וסמכויות בין דרגים שונים
ותחומי-אחריות שונים. על כולם מנצח העורך, שיש באפשרותו לקרוא מראש רק חלק
קטן מן החומר. אך הוא המנצח על המערכת כולה והנושא באחריות לה.
כאשר עיתון זה מפרסם מאמר חופשי על פעולותיו של שר מסויים, הרי עוסקים
בכך כתבים שונים, העורך האחראי לתחום זה, האיש האחראי לכותרות, הצלם ועורך
התמונות, אנשי־מחקר, עורך־סיגנון או איש־שיכתוב — ולכל אחד מהם חלק במוצר
הגמור. העורך מנחה, מחווה דיעה, מתייעץ בשעת הצורך עם עורך־דין, מקבל החלטות,
ולפעמים עובר בעצמו על הכתבה מילה במילה.

האם אין שום !הבדל בין מיכצע מורכב זה וכין,מעשהו של ראוכן
מקומה א׳ האומר על שימעון מקומה כ׳ שהוא ,,בן־זונה״?
איני רוצה להיתפס גם אני לאנאלוגיות מפוקפקות, אך הייתי רוצה להצביע על
השוואה מתחום אחר. פקודת־החוק-הפלילי אומרת דברים ברורים מאד על הריגה ורצח.
והנה יש במדינה מנגנון, שכל אחד מרבבות אנשיו לומד להרוג בדרך היעילה ביותר.
מנגנון זה — כל מטרתו היא, בעצם, להרוג בשעת־הצורך.

האם חל החוק הפלילי כפשטותו על הצבא? האם ככד פעם שחייל
צה״ל הורג אדם כקרב ימונה הוקר־מיקרי־מוות, ייפתח תיק-חקירה?
עצם השאלה מצביעה על האבסורד. יש כללים לצה״ל, יש חוק־שיפוט צבאי, יש
דין למיקרים של חריגה מסמכות, של מילוי פקודה בלתי־חוקית, של ביצוע מעשה־זוועה.
קצין האחראי להריגת שבויים יועמד לדין. חייל ההורג אזרחים להנאתו כפי
שעשה מנכ״ל הסוכנות היהודית — אמור לשאת בעונש. אך דברים אלה נחתכים
בצורה המתאימה לתפקידו ולמיבנהו של הגוף הקרוי צבא.
אותו כלל צריך לחול על העיתונות. זהו גוף בעל תפקיד ציבורי ממדרגה ראשונה,
כדי שימלא את תפקידו, הוא מורכב בצורה מסויימת, פועל על פי שיטות מסויימות, זקוק
לתנאים מסויימים.
איש אינו רוצה כי העיתונות תפעל בחלל ריק של הפקרות, כשהיא משוחררת מכל
חוק, עושה ככל העולה על דעתה, משמיצה כאוות נפשה. חלילה! דווקא מפני שהיא
נושאת בתפקיד כה אחראי, זקוקה העיתונות לרמה גבוהה של אחריות.

אך ; ,חוק החל עד העיתונות צריך להיות חוק מיוחד, המתואם
לעיתונות, לתפקידה, לאופייה, לצרכיה, ליכולתה.

(המאמר הבא בסידרה זו :״מדינת״ישראל נ. אליהו הנביא״)

217

במדינה העם יומו של •1מו
הטרוריסנז שד אתמר?
הוא בך הברית
ש 7מחר
״הטרוריסט ושל !אתמול החא המדינאי:של
מחר,״ אומר הכלל הידוע.
!בשבוע שעבר, כאשר הובא למגוחת־ממ׳לם
יוטו קניאטה, נשיא קניה ואולי המדינאי
המכובד ביותר באפריקה השחורה, אושר
כלל זה שוב.
מאחרי !ארונו של קניאטה צעד קהל
דגול של נשיאים! ,שרים, דיפלומטים ואי שים
!אחרים מכל העולם, ביניהם גם הנציג
המוסמך של מדינת־ישראל.
אולם לפני 25 שנים בילבד נחשב יומו
קנ״אטד. לטרוריסט המיפלצתי ביותר עלי
אדמות, יושמו היה שם־נרדף לאכזריות
צמאת־דם !׳לקנאות מטורפת.
זוועה יעילה. שום מחתרת במאה ה-
20 לא עוררה תגובה כה קיצונית של
פחד וסלידה כמו מחתרת מאדסאו בקניה.
השם עצמו נבחר פדי לעורר פחדים
סתומים. חבריה לא רצחו רק בלי אבחנה
גברים! ,נשים וילדים — הם גם הקפידו
לעשות זאת בשיטות שהקפיאו את דם
השומעים. האכזריות של עובדי־אלילים
פרימיטיוויים ׳נמהלה ובמעשיה בחשבון הקיר
של טרוריזם חסר־מעצורים.
בהשוואה למאו־מאו, הטרוריסטים של
באדר־מיינהוף והצבא האירי הרפובליקיאי
הם לוחמים תרבותיים, וגם הפידאייון הפלסטיניים
הקיצוניים ביותר נדאים כ־אבירי
ההומאניות הצרופה.
קניאטה נחשד כמנהיג המחתרת הזאת,
ועל כן נכלא. מעולם לא הכחיש את אח־רווחו
למעשיה. הוכח בי מעשים אליה היו
יעילים ביותר, שכן קניה השיגה את עצמאותה
ליפני רוב מדיניות־אפריקה האחרות,
והאופלוסיה הגדולה שתפסה בה את מריבית
השטחים הפוריים (״הרמה הלבנה״) נסה
על נפשה כל עוד רוחה בה.
פעולת אנטבה. ברגע שנסתיימה
מילחמית־הש״חרור, יביא יומו הגדול של
יומו. הוא הפך ׳עמוד־התווך של מישטיר
מתון ויציב. האנגלים נשאו־ונתנו עם מנהיג
המאו־מאו, העבירו לו את השילטון. גדולי
העולם, וביניהם גדולי ישראל, חיזרו אח ריו.
קיניאטה
הפך בעל-יבדית נאמן למערב.
הוא פעל נגד מישטרים רדיקליים, כימיו זה
של שכיניו, אידי יאמין, ושיתף פעולה עם
ישראל בפעולת אנטבה ובמיבצעים פחות
ידועים.
מי שראה השבוע מעל מסך הטלוויזיה
את יורש־העצר הבריטי, הנסיך צ׳ארלס,
צועד בראש האבלים ׳אתרי ארונו של מנהיג
המאוימאו, יבול היה להעלות בדמיונו
כי בעוד 25 שינה יצעד ראש ממשלה-
ישראל דאז אחרי ארונו של יאסר ערא־פאת,
כאות לידידות בין שיני עמים שביניהם
התנהלה פעם מילחימה עתירת זוועות
ודם.

ערב הטראומה

נשים יהודיות בברלין בעת שליחת הבעל למחנה־ ריכוז
כיצד עלתה המיפלצת הפאשיסטית?

פרטיזנים מפוצצים מוקשים בקייב הכבושה
מה קרה לעם היהודי?

׳חיטואה תחדור
לכ 7בית בישראל —
ושוב יתעוררו הזיכרונות הנוראים
זה עומד לקרות. במשך כמה שעות,
ימים, ואולי שבועות, תהיה ישראל שרוייה
שוב בטראומה הנוראה של השואה.
זה יתחיל כאשר תקרין הטלוויזיה היש ראלית,
בארבעה המשכים בני שעתיים
כל אחד, שיוקרנו במשך שבועיים, את
הסידרה שואה.
ולגבי ניצולי השואה, יהיה זה זעזוע
נפשי, שיעלה מניבכי ההדחקה התת־הכר-
תית את הזיכרונות הנוראים ביותר של הם.
לגבי כל האחרים, יעלה הדבר רגשות
עמוקים של פחד, אשמה, שינאה, חמלה.
כי בלי כל קשר לאיכותה של הסידרד,
עצמה, הנושא הוא כד. כביר, עד ששום
ישראלי לא יוכל להימלט ממנה, כאשר
בלי-התיקשורת החזק ביותר של החברה
המודרנית, הטלוויזיה, יחדיר את הזוועות
לכל בית.
תאי־גאזים ואספירץ. יחד עם הטראומה,
יתלהט גם הוויכוח. האם צריכים
להקרין את הסידרה או לאוד האם היא
משקפת את השואה נאמנה, בצורה מכו־

גטו וארשה -יהודים מועברים להשמדה
האם זה עלול לקרות שוב 7

בדת, או שהיא הופכת לקיטש בלתי־נסבל?
כאשר
הוקרנה הסידרה בארצות־הברית,
היא עוררה ויכוח דומה. בעלי־מחשבה
רבים שללוה מכל וכל. היו שראו בה
חילול זכר השואה, מיסחור מגעיל של
טרגדיה אנושית יחידה־במינה, וולגארי־זציה
של חורבן של עם.
חלק מן הביקורת נובע מתופעה צדדית.
כאשר הוקרנה הסידרה בארצות-
הברית, נהגו בה כמו בכל סידרה אחרת.
הסרט הופסק שוב ושוב, ברגעים המחרידים
ביותר, כדי להקרין קטעי־פירסום.
לעיתים היה נדמה כאילו קיטעי-הפיר-
סום שובצו במתכוון על-ידי במאי בעל
מוח מעוות או סאדיסטי. אחרי רצח ילדים
בסרט, הופיעו על הבד ילדים אמריקאיים
נחמדים, מנומשים, שזללו פופ-קורן. אחרי
תיאור הזוועה בגטו ורשא, הופיעה אשה
אמריקאית מודאגת, שהכביסה שלה אינה
לבנה די-צורכה. אחרי תיאור המוות ההמוני,
הופיע רופא נחמד שהמליץ על
אספירין נגד כאבי־ראש. כל זה בשפת־הפירסום
האמריקאית המרגיזה.
הקהל הישראלי לא יראה קטעי־פירסומת
אלה. הוא גם לא יראה את הסידרה בצבעים,
כמו במקור, אלא בגוונים מתאימים
יותר לנושא: שחור־לבן.
חשש אחר נתעורר, בעיני מי שלא
הספיק לראות את הסרט, כאשר נודע כי
ביים אותו האיש שביים את הסידרה
שורשים. שורשים היא, בלי ספק, סידרה
של קיטש מבחיל, מיסחור וולגארי ביותר
של טרגדיה של עם, ברמה אינפנטילית.
רבים הניחו, אוטומטית, כי שואה היא
בעלת רמה דומה.
למעמקי הפשע. מהי באמת איכותה
של סידרה זו?
קשה לחרוץ עליה את הדין במונחים
מוחלטים.
מפיקי הסידרה ובמאיה השתדלו לעשות
עבודה נאמנה ומכובדת. הם ניגשו אל
הנושא ביראודהכבוד המירבית שטלוויזיה
עממית ומיסחרית מסוגלת לה.
הדברים נכונים ואמיתיים, מילבד פרטים
קטנטנים חסרי־חשיבות. המאורעות
מתוארים כפי שאכן קרו. שתי המישפחות
בסרט — היהודית והגרמנית — אכן יכלו
לראות את הדברים כפי שהם רואים אותם
בסידרה. מבחינה זו, זוהי סידרה כימעט־תעודית,
ואכן שולבו בה תצלומים וסרטים
תעודיים מקוריים לא־מעטים,
יש בסידרה רגעים של קיטש, כאשר
נעשה נסיון נואש להכניס לחומר המחריד
מעט אהבה אנושית, יחסים של בעל־אשה
ובחור־בחורה. אך אלה אינם מפריעים
יותר מדי.
הרגעים הנוראים ביותר הם דווקא אלה
שאין בהם פאתוס, אך שיש בהם לקח
עמוק לכל עם. למשל: חגיגת חג-המולד,
ילדים גרמנים עליזים שרים עם ההורים
מסביב לפסנתר לילה שקנו, לילה קדוש.
הפסנתר מזייף. פותחים את המיכסד, ומוצ אים
בין המיתרים תצלומים ישנים. אלה
הם התצלומים של המישפחד. היהודית,
שממנה ״הוחרם״ הפסנתר, ושנשלחה לגטאות
ולמחנות״המוות. פעם היו שתי
המישפחות — הגרמנית והיהודית — מיודדות.
עכשיו מדחיקים הגרמנים את הזיכרון.
התצלומים העליזים עולים באש
באח.
מי שאונו יודע דבר על השואה, או מי
שיודע עליה רק דברים מופשטים וכל ליים,
יקבל באמצעות הסידרה שיעורים
מרוכזים על מה שאירע באמת — כיצד
יכול היה עם תרבותי להתדרדר למעמקי
הפשע הלאומי, כיצד הלכו היהודים אל
תאי-הגאזים כצאן לטבח. אם שונו הפרופורציות,
הרי זה לטובת מרד־הגטאות,
שנדמה כי קיבל בסידרה הדגשה מעבר
לממדיו האמיתיים.
האיש שהתעלף. ובכל זאת, אין ה-
סידרה מעניקה לצופה את התחושה העמוקה,
המזעזעת באמת, של השואה.
יאף בריגעי־השיא שלה, אין היא מגיעה
לקרסוליה של החווייה הנוראה, שעמדה
באולם הירושלמי של מישפט אייכמן,
כאשר עדים פשוטים עמדו על דוכן־העדים
וסיפרו במילים פשוטות מה שאירע. התפאורה
הפשוטה של בית-המישפט, הנוהל
המישפטי היבש, ההימנעות מכל אפקט
דרמאתי, עזרו אז להעלות את החווייה
הנוראה מכל בימוי.
כאשר התעלף ק. צטניק על דוכן־הע-
דים, כאשר מיצמץ אדולף אייכמן מאחורי
משקפיו הבאנאליים, כאשר סיפר גבר על
מה שקרה לו כנער במחנודריכוז — עמדה
לנגד הצופה והמאזין המציאות הנוראה
(המשך בעמוד )32

שוב התחוללה סערה־בכוס־מים סביב הקאנצלר המחוספס
ף* גטו היהודי באירופה, שד,יה
י 1תמיד דרוך לקראת הפוגרום הבא,
חי כל ימיו על סף ההיסטריה. די היה
ברמז של איום אנטי־שמי, כדי שגלי ההיסטריה
ישטפו את הקהילה כולה. רפלכס
זה התפתח במשך מאות שנים של רדיפות.
כאשר
בא האיום מצד יהודי, נכנס
לפעולה רפלכס נוסף: השינאה ההיסטרית
ל״משומד״ ,ל״מלשיך. גם תגובה
זו התפתחה במשך מאות. בשנים, שבהן
סבלו היהודים לא פעם מרדיפות מידי
יהודי שהתנצר.
שלושה דורות של ציונות, ד 30 שנים
של עצמאות, אמורים היו לשחרר את מדי-
נת־ישראל זקופת־הקומה מרפלכסים אלה
של הגטו. אך השבוע נסתבר כי די בלחי צה
על כפתור, כדי שההיסטריה היהודית
תפרוץ גם בישראל בנחשול כביר, תשטוף
תוך שניות כל שריד של הגיון קר.

הפעם להץ על הכפתור הזה, כלי

להודות לו. כי כל עוד קרייסקי
כסדר, אין צורך להתייחס אליו.
אכל כאשר קרייסקי אינו כסדר...

111*0ניגרר ״סיו־וך
ן • היסטריה הגדולה החלה כאשר נחי
י קבלה בארץ ידיעה של סוכנות ווי־טרם
הבריטית, על ראיון שהעניק הקאנצלר
האוסטרי לשבועון פרוטסטנטי הולנדי
בשם טרוף.
״התקפה חסרת תקדים !״ צרחו מנסחי-
החדשות בכלי־התיקשורת הממלכתיים,
״ראש־הממשלה היהודי״ יצא בהתקפה
שלוחת־רסן ״על ראש-ממשלת ישראל, המדינה
והעם היהודי!״
(על פי הידיעה, אמר קרייסקי כי בגין
הוא ״עורו־דין פולני קטן״ ו״חנווני״:
כי ישראל היא ״מדינת־מישטרד.״ וששו-
רד בה ״אפארטהייד״! כי ליהודים אין

נשייה, הוריד את הראש בתיקווה שהגל
יעבור.

ככל ההמולה הזאת לא הוזכרה
עובדה קטנה אחת: כאותו רגע
לא היה מצוי כארץ אך העתק אחד
של הראיון של קרייסקי, שגרם להמולה.
כל הזעם נשפך כיגלל ידיעה
קצרה של ״רויטרם״ ,שפרטיה
לא נכדקו. כאשר נמצאים כמירוץ,
אין זמן לעמוד לקרוא.

הסיגנון #ו ויבוניץ
**• ה קרה באמת י
— 1ברונו קרייסקי אינו אוהב לשים מחסום
לפיו. הוא אוהב לדבר באופן חופשי,
להגיד מה שהוא חושב, בסיגנון שהוא
לא פעם מחוספס מאד. בכך הוא דומה
לפרופסור הישראלי ישעיהו ליבוביץ, שגם
לדיעותיו הוא קרוב מאד.
כאשר נתקל קרייסקי בעיתונאי המוצא

זו מידה שיפץ והחריף! אותם, תוך
כדי תירגום.
מן הראיון המתומצת והחריף לקחה
סוכנות רויטרם כמה קטעים, לא כציטוט
ישיר אלא כתמצית וסיכום — וכך החריפה
את הדברים עוד יותר. הגוונים הדקים,
שהם ההבדל בין הבעת־דעה חריפה ובין
עלבון, נעלמו בתהליך זה. כל כלי־התיק-
שורת בעולם, וביניהם גם סוכנות־הידיעות
האוסטרית עצמה, ציטטו את תיטו־ס, מבלי
לבדוק את הדברים בעיתון ההולנדי.

מה שיצא כסוף היה קאריקטו
רה של ראיון — לקט של אמרות•
כנף חריפות כיותר, שנקרעו מן ההקשר
!המחשבתי, ושאכן דמו ל
קומוניקאט אנטי־שמי.

עזוך־זין ס מי
** ה אמר קרייסקי באמת?
י לראש־הממשלה האוסטרי, שנפש עד

כוונה, ברונו קרייסקי, ראש-הממ-
שלה היהודי שד אוסטריה, אדם
שיחסיו עם ישראל דומים לפרשת
אהבה ממושכת, אומללה ונכזבת.

מאמצים כפו״־טובה
** אז נפילת ממשלתו של יצחק
רבין, היה נדמה כאילו חל שיפור
ניכר ביחסים בין וינה וירושלים.
קרייסקי לא אהב את רבין ; ורבין, כתלמידה
הנאמן של גולדה מאיר, לא אהב
את קרייסקי. הקאנצלר האוסטרי, מנהיג
האינטרנציונל הסוציאליסטי, העדיף משום-
מה את שימעון פרם על פני יריבו.

כאשר עלה מנחם בגין לשיל
טון, לא נכהל קרייסקי. מעטים
יודעים כי הוא מילא תפקיד חשוב,
ואולי מכריע, בסלילת הדרך לפני
בגין כהכרה הבינלאומית.

לשווא הזהירו ידידים ישראליים את
קרייסקי כי בגין הוא איש־עקרונות קנאי,
שלא ינטוש את חלומות ארץ־ישראל־השל-
מה בשום מחיר. קרייסקי השווה את בגין
למנהיגים לאומניים אירופיים, מן הסוג
הידוע, והיה בטוח כי בגין יתגלה בשיל-
טון כפוליטיקאי פרגמטי, מפוכח, אשר
ימיר את הסיסמות הלאומניות של האו פוזיציה
במדיניות אחראית המתאימה ל־שילטון.
בחודשים
הגורליים של ראשית תקופת-
בגין, היתד. לדעתו זו של קרייסקי השפעה
רבה בחוגים חשובים. הוא השמיע אותה
באוזני סגן נשיא ארצות-הברית, וולטייר
מונדייל, כאשר זה ביקר בווינה. הוא
הטיף לה אצל ניקולאס צ׳אוצ׳סקו, מנהיג
רומניה. הוא הנחיל אותה לאנוור אל-
סאדאת, ידידו.
אל־סאדאת הודה לאחר מכן כי החליט
על יוזמת־השלום שלו אחרי שצ׳אוצ׳סקו
הבטיח לו חגיגית כי בגין הוא בלב־ליבו
איש־שלום. באיזו מידה הושפע המנהיג
הרומני בחוות־דעת זו מקרייסקיי באיזו
מידה השפיעה שיחת קרייסקי־מונדייל על
קבלת־הפנים הנלבבת שערך הנשיא ג׳ימי
קארטר לבגין, בביקורו הראשון של זה
בוושינגטון?

איש לא הודה לקרייסקי על
מאמציו, אך האווירה הכללית השתפרה.
התערב
בפעם נוספת, בצורה
,בעת ביקורו של אל-סאדאת
שיכנע את אל-סאדאת להז־פרס
לשיחה, והדבר הוליד
פגישת אל־סאדאת-וייצמן בזאל־צ־מיסמך
קרייסקי־בראנד היה מאמץ
להחייאת יוזמת־השלום, שהחלה גו־

גס על כך לא זכה קרייסקי לשום
תודה. איש לא יצא מגידרו

אינטליגנציה מיוחדת אלא רק דיעווד
קדומות, וכדומה באלה.
תוך 24 שעות הצטרף לאורגיה ההיסטרית
כל מי שיש לו גישה לכלי־תיק־שורת
בישראל. ממנחם בגין (״בוז קר...
שונא את אביו ואמו״) ,דרך טדי קולק
(״זקוק לפסיכיאטר״) ועד לאחרון העיתונאים,
מיהרו הכל לטפס על העגלה
האנטי-קרייסקית. כל פוליטיקאי המבקש
להיבחר בבחירות העירוניות הקרובות, כל
חבר־כנסת המשתעמם בפגרה, כל שואף-
פירסום שנפשו חשקה בכותרת קלה, מיהר
לנסח הודעת־גיונוי, תוך התחרות בביטויים
הקיצוניים וההיסטריים ביותר של קודמיו.
כמה מראשי מיפלגת־העבודה, שחששו
להיקבר מתחת למפולת, הצטרפו לקהל־הלינץ׳
ותבעו לנתק את היחסים עם
קרייסקי ומיפלגתו. אפילו שימעון פרס,
שקרייסקי הוציא אותו השנה מתהום ה

בעיניו, הוא מסוגל לבלות עימו שעות
על גבי שעות, לשיח באוזניו באופן חופשי
לגמרי, לבקש מפעם לפעם שלא לפרסם
קטע זה או אחר. הוא סומד על האינטליגנציה
וההגינות של העיתונאי, שיבחין
בעצמו בין המותר לפירסום ובין האסור.
כך קרה גם כאשר העניק את הראיון
לעיתונאי ההולנדי. הוא דיבר עימו כחמש
שעות, מהם שעתיים במיסגרת ראיון עיתונאי.
מפעם לפעם ביקש את ההולנדי
שלא לפרסם קטע מסויים. אד ספק אם
העיתונאי הבין גרמנית די הצורך כדי
להבחין בין קטעי השיחה החופשית ובין
הקטעים שנועדו לפירסום.

ככואו ;הכיתה, ,הוציא ההולנדי
מן השיחה הארוכה את הקטעים
שנראו לו פיקאנטיים כיותר. לא
ברור כאיזו מידה שמר על הנוסה
האותנטי של דברי קרייסקי, ובאי
היום
השלישי השבוע באי הספרדי פלמה-
דדדמאיורקה, שם יש לו בית קטן, לא
היה חשק להכחיש, להתנצל ולבקש סליחה.
הוא גא ועקשן מדי לכך. גם הוא לא קרא
את הראיון המקורי בטרוף. אך הוא היה
מוכן לשחזר את הדברים שאמר. בשיחה
טלפונית עם העולם הזה, עשה זאת.
הדיעות שהשמיע קרייסקי אינן שונות
בהרבה מן הדיעות שהשמיע הפרופסור־ישעיהו
ליבוביץ בטלוויזיה הישראלית,
בתוכנית עלי כותרת, לפני שבוע. הדמיון
ביניהם רב. כמו ליבוביץ, אוהב קרייסקי
לנסח את דבריו בצורה פרובוקטיבית.
הם לא חרגו מהשמעת ביקורת חריפה
על מדיניות ממשלת־ישראל.
למשל:
• 1קרייסקי אמר, לדבריו: המדיניות
של ארץ־ישראל־השלמה מובילה להקמת
(המשך בעמוד )32

^ ונתן גולן הגיע מחיפה ואברהם יכין
בא מירושלים. סטיב ריינהיימר בא מרחובות
ואיציק וגדיים לוטברגד הגיעו
מהרצליה. זלמן שלמה מתל-אביב לקח
עימו את נכדתו ונח סגל, מקיבוץ מש־אבי־שדה
של הקיבוץ־המאוחה הופיע עם
כרזה שחורה גדולה שהפגינה את נוכחות
אנשי הקיבוץ־המאוחד.
הם, ועוד כמה רבבות, שצעדו בשבת
האחרונה במשך קרוב לשעה בתהלוכה
ארוכה מבניין מוזיאון תל־אביב ועד כיכר
מלכי־ישראל, הרכיבו את הפגנת־המחאה
הגדולה ביותר שידעה המדינה אי־פעם :
הפגנת תנועת שלום עכשיו ערב כינוס
ועידת קמפ־ז״יוויד.
היתד! זו גם ההפגנה. השקטה והמאופקת
ביותר שנראתה מזה שנים. הם באו
מכל חלקי הארץ: בהסעות מאורגנות מכל

זרמי ההתיישבות העובדת: באוטובוסים
שיצאו ממקומות־הריכוז בערים או בכוחות
עצמם. מעבר לפנים המוכרות מהפגנות
דומות קודמות, היו שם רבבות אחרים,
שהיתר, זו להם ההפגנה הראשונה .
בחייהם בה נטלו. חלק.
נחש של כרזות וסיסמאות התפתל לאורך
המסלול. רובן היו בנוסח אחיד :״קמס־דייוויד
— שער אפשרי לשלום״ ,״ויתור
אינו ותרנות ההתנחלות — התנכלות
לשלום!״ .אך היו גם רבים שהביאו עימם
כרזות מקוריות משלהם :״בגין — צא
מהמחתרת בגין — בלי שלום אין לך
מה לחזור מקמפ־דייוויד״ ,או ״השלום נכס
— המילחמה נאחס!״ .פה ושם גם קראו
במקהלה סיסמאות כמו אחד, שניים, שלושה
מיליון — יהודים רוצים שלום!״.
אבל כשהתקהלו במקום הריכוז או כש
שלטי
המחאה בעצרת השלום
בליד חי וזו ח .

רלי?ימס ורז

סטודנטים עוזי ומינה פריידקין
דתווו רחטסוו

מילאו את כיכר מלכי־ישראל והקשיבו לנאומים
שנישאו מעל הבמה, הם ניצבו
בשקט ובדומיה. לא היו דחיפות ולא התגודדות
אל קירבת הבמה. לא היו צעקות
ולא להט יצרים. הזעקה בה ליוו את צאת
משלחת־ישראל לוועידת הפיסגה בקמס-
דייוויד היתד, זעקה דוממת.

שחקני ם
לא אדי שים
>> אני חושב שיש ערד בהפגנה
מעין זו, לא כל כך כלחץ על הממשלה
לשנות את עמדותיה, אלא כמיפגן
של יחסי-ציבור בינינו לבין העולם,״ אמר
סטיב ריינהיימר ( )35 מרחובות. סטיב, יליד
ארצות־הברית שעלה לפני שמונה שנים
לארץ, הוא מתכנן של המחלקה־להתייש־בות
של הסוכנות היהודית — אבל רק של

את אשתו ובנו עמום ובא למיצעד־השלום.
״אנחנו עומדים בפני האתגר הכי רציני
שניצב בפנינו עד כה,״ אמר ,״צריו להבהיר
לממשלה שאסור לה להחמיץ אותו.״
בסרבל הרמון סגלגל ושיער ג׳ינג׳י טבעי
הגולש בתלתלים על עורפה, באה מאיה
רוטשילד בת ה־ ,26 שחקנית תיאטרון חיפה.
היא הגיעה לכיכר בחברת קבוצה מחבריה
לתיאטרון. עד כה הזדהתה עם מטרות
שלום עכשיו, אבל לא באופן פעיל .״פשוט
אין לי זמן לבוא לכל האירועים והאסיפות,״
הסבירה ,״אחרת הייתי פעילה. אדם
שחי בארץ ואיכפת לו מה נעשה צריך
לנקוט עמדה ולא לשבת בצד. בקרב שח קני
התיאטרון יש תודעה רפה למה שקורה
בארץ למרות שחושבים שאנחנו אדישים.
אני חושבת שההפגנה הזאת חשובה.
ככל שהממשלה תראה שיותר אנשים
מפגינים למען השלום ורוצים בו באמת,
כך יש סיכוי שזה יזיז להם משהו.״

יונת השלום מעל כמת הנואמים ככיכר מלכי־ ישראל
״השלום — נכס. המילחמה — נאחס !״
חשוב מאד שהעם יביע את עמדתו על
החלטות הממשלה. ההפגנה הזו יכולה
לקרב את השלום בכך שיהיה לחץ של
דעת־קהל, שיגמיש את עמדות־הממשלה.
אני צופה מישאל־עם אחרי קמפ-דייוויד
שבעקבותיו תתפטר הממשלה. ממשלת-
הליכוד לא תוכל לעולם להביא את השלום.
הם יודעים רק לדבר. אבל בוועידה
יציעו לנו האמריקאים הצעות שבגין
לא יוכל לקבלן. ההפגנה הזאת תגרום
לפחות לשיפור תדמיתנו בעולם.״ כמו
שלמה כך גם מיכאל הררי, בן ה־ ,74 מקי בוץ
עין־שמר, משתתף בפעם הראשונה
בהפגנה של שלום עכשיו .״אני מרגיש
שזה רגע היסטורי,״ אמר ,״צריך לתת יד
לאלה שעושים למען השלום.״

בת־הזוג
על הכ תפיי ם
מורה דני אומיה

קיכוצניק מיכאל הררי

״האמת הערומה

״רגע היסטורי

יישובים שבגבולות הקו־הירוק .״העולם
רואה אותנו כעם שמפנה את פניו מהשלום,״
סבור סטיב ,״חשוב מאד שהעולם
יראה שיש קבוצות חשובות ורבות*
מישקל בעם, המוכנות לשלם את המחיר
הנדרש בעד השלום.״
״ההזדמנות העומדת בפנינו עתה היא
הזדמנות יחידה במינה,״ אמר אברהם
יכין 55 צייר מירושלים .״מה שאנחנו
יכולים לעשות זה ללחוץ על הממשלה,
שתוותר קצת למען השלום.״ יכין אינו
רואה עצמו שייך לתנועת שלום עכשיו.
זוהי ההפגנה הראשונה של התנועה שהוא
נוטל בה חלק. כמוהו גם יונתן גולן (,)45
סופר, תושב חיפה. עד כה לא ראה את
עצמו מחוייב לצאת אל הרחוב. הפעם נטל

מנתח־הלב דניאל גור פשט את חלוק
הניתוחים הירוק שלו ובא לכיכר במכנסי
ג׳ינס .״אני מזדהה עם אנשי שלום עכשיו
מההתחלה,״ אמר .״אני חושב שחייבים
ללחוץ על הממשלה להחזיר שטחים תמורת
שלום. עכשיו עושים זאת בהפגנות.
אבל אם אחרי ועידת קמפ״דייוויד יתברר
שלא הושג דבר, יצטרכו ללחוץ יותר אגרסיבית.
פשוט אסור לוותר על ההזדמנות
הזו בשום מחיר.״
בין המפגינים בלט מיספרם של הקשישים,
כמו זלמן שלמה בן ה־ ,77 שהתלבש
בהידור והביא עימו את נכדתו. הוא
היה חבר מפא״י משנת 1929 אך עזב את
המיפלגה :״ 58 שנה אני בארץ. עליתי
מרוסיה. הייתי חלוץ, פועל ומהנדס. עכשיו

סופר יונתן גולן

מתכנן סטיכ ריינהיימר

״האתגר הכי רציני״

״על פרשת דרכים

ול הכמה ויונת-השלום הלבנה והדי-
י! נאמית שריחפה מעליה, ניצבו זוגות
חבוקים. עוזי ומינה פריידקיו בני ה־27
מהרצליה פיתוח, המתגוררים כיום בירושלים,
שם הם לומדים פילוסופיה באוניברסיטה
העיברית, ניסו לנתח את המעמד
בצורה פילוסופית :״באנו, כדי שאם
ישאלו אותנו הדורות הבאים מה עשינו
אנחנו למען השלום נוכל לספר להם,
שלמרות הפסימיזם השתתפנו בהפגנה
הזאת. למען המצפון רצינו לדעת שהיינו
כאן. מול הפסימיזם של השכל ניצב האופטימיזם
של הרצון.״
לא הרחק מהם עמדו חבוקים איציק
וגריים לוטברגר מהרצליה. איציק בן ה־
26 הוא מסגר במיקצועו, לשעבר חבר
קיבוץ העוגן. הוא שהה בטיול בבריטניה,
הכיר שם את גרייס, נשא אותה לאשה
והביא אותה לארץ. תשעה חודשים חיו
בקיבוץ. לפני שבוע עזבו .״אבל את ה
צייר
אברהם יכין
״הזדמנות יחידה במינה ...

רעיון אסור לעזוב,״ אמר איציק .״כל מי
שמזדהה עם רעיונות שלום עכשיו אינו
יכול להסתפק בהזדהות פאסיבית. חשוב
לבוא להפגנות כדי להמחיש שהרוב בעם
סבור ששלום חשוב יותר משטח.״
גם בנימין אמיר בן ה־ 29 הוא מסגר
במיקצועו. אבל הוא לא נטש את קיבוצו
עידהחורש, למרות שגם הוא, כאיציק,
נשא לאשה אזרחית זרה. מרליס אשתו
הגיעה לפני ארבע וחצי שנים כמתנדבת
מהולנד, הכירה את בנימין, נישאה לו
וחיה עימו בקיבוץ. הבלונדית תכולת-
העיניים דוברת כיום עיברית שוטפת. היא
יודעת בדיוק למה הגיעה להפגנה :״כדי
לעזור לממשלה להחליט בכיוון של ויתורים
למען השלום.״
דני אומיה בן ה־ 26 מירושלים, מורה
לתרבות־הגוף בשיטת אלכסנדר, בא גם
הואיעם בת זוג. אבל הוא נשא אותה על
כתפיו. היתה זו מחציתה התחתונה של
בובה, שהשלטים שעליה שיקפו את דעתו:
האמת העירומה על כושרה של הממשלה
ללכת לקראת השלום .״אני לא בטוח ש הפגנות
מסוג זה יכולות להשפיע,״ פיק-
פק דני ,״אבל אני חייב להיות שלם עם
עצמי, שלפחות את שלי אני עושה.״

החב רי ם נגד
ה מזכירות
ך* מרות הפיקפוקים יש תקווה ש*
/ /משהו יזוז,״ סבור נח סגל 39 לולן
מקיבוץ משאבי־שדה השייך לקיבוץ־המאו*
חד. על אף החלטת מזכירות הקיבוץ-
המאוחד, שלא להשתתף בהפגנה, הרגישו
הוא וחבריו שאינם יכולים לקבל החלטה
זו .״בזמן כזה אסור לעמוד מנגד. באנו
אומנם רק ארבעה מהקיבוץ, אבל הברכה
(המשך בעמוד )42

מנתח־־לב דניאל גור
״לחץ יותר אגרסיבי״

יי בר1זו הנורא
(המשך מעמוד )29
פרוטקטוראט על מיליון ערבים. פרוטק־טוראט
כזה מוכרח להוביל למדינת־מיש-
טרה, בעלת תכנים פאשיסטיים.״
את אותם הדברים בדיוק אמר ליבוביץ,
ושותפים להם מאות אלפי ישראלים. מכאן
יצא, בגילגול הסופי, כאילו אמר קרייסקי
כי ישראל היא ״מדינת־מישטרה״ ,ושהיא
בעלת אופי ״פאשיסטי״.
• 1קרייסקי דיבר על המציאות היש ראלית
הדומה לא־פעם ל״אפארטהייד״ הנהוג
בדרום־אפריקה.
טענה זו הושמעה אף היא על־ידי ליבו־ביץ,
כימעט באותן המלים, וישראלים רבים
השתמשו בדוגמה זו כאשר מתחו ביקורת
על תופעות כגון האיסור החל על ערבים
לגור בכרמיאל וברובע היהודי בירושלים
העתיקה ועבודת הילדים הערביים בדרום.
׳ 9קרייסקי אמר כי ביקורו של אל־סאדאת
בירושלים היה מעשה היסטורי
כביר, שהיה ראוי למיחווה דומה מצד
ממשלת ישראל, אך ראשי ישראל התחילו
להתמקח עליה כמו אנשים בעלי ״נשמה
של חנוונים״ .הם התווכחו על כל מילה
כמו ״עורך־דין מפולין.״
מכאן ההגדרה המתומצתת (אך הכוזבת)
כאילו אמר קרייסקי כי ראש־ממשלת
ישראל׳הוא ״חנווני קטן״ ו״עורך־דין קטן
מפולין״.

״עד כמה שזכור לי, לא הזכר•

במדינה
(המשך ממעוד )28
בצורה בלתי־אמצעית. הסרט אינו יכול
להגיע לכך.
מדוע?
ייתכן שהתשובה טמונה בעצם מהותה
של הטלוויזיה, מכשיר ההופך כל נושא
לחווייה שיטחית, רדודה. כפי שאמר יצחק
ליבני, מנכ״ל רשות־השידור :״עד היום
לא יצרה הטלוויזיה, בכל העולם, אף יצי-
רודאמנות אמיתית אחת.״
מכל הכלים, הטלוויזיה היא, כנראה,
הכלי הפחות מתאים לתיאור חווייה כה
עמוקה וחד־פעמית. הטלוויזיה האמריקאית
בוודאי אינה אמונה על כך.
אך אין צורך להאשים את הטלוויזיה
יותר מדי. גם שאר צורות־הביטוי לא
הצליחו הרבה יותר. שום מחזה, שום סרט,
שום רומאן, שום שיר, שום ציור, שום
מיבנה, שום פסל לא הצליח עדיין להתקרב
לרמה הדרושה כדי לשקף את השואה.
השואה היא חד־פעמית, וזיכרה חזק
יותר מכל אמנות — לפחות לפי שעה.
סוף הוויכוח •־ בנתונים אלה, האם
היה זה נכון להקרין את הסידרהי
(השוללים ישיבו כי מוטב היה לוותר
על כך, ולהקרין תחת זאת קטעים ממישפט
אייכמן, למשל. הם יגידו כי הסידרה
מקטינה את השואה, מגמדת אותה, מעבירה
תופעה אנושית יהידה־במינה לדפוסים
אנושיים קטנים, רגילים.
המחייבים יגידו כי הסידרה תהווה מכשיר
להנחלת זכר השואה להמוני הדור
הצעיר, וגם למבוגרים רבים, שאינם יודעים
את פרטיה. חשוב לזכור ולחשוב
מדי פעם, כיצד עלתה המיפלצת הפא-
שיסטית, מה קרה לעם היהודי, והאם זה
יכול לקרות שוב.
ייתכן כי הוויכוח הזה יסתיים בתום
ההקרנה, כאשר יתגבש פסק־דין ציבורי
אוטומטי, בליבם של מאות אלפי הצופים.
אך ייתכן גם שהוויכוח לא יסתיים
גם אז, וכי המחייבים והשוללים ימשיכו
להתווכח בלהט, כששני הצדדים משמיעים
טענות נכונות בהחלט.

ה כנ ס ת
חגיגה לזונות
חצעת־חוק שהוגשה
?כגסת, נועדה 7ס7ק את
הזוגות מן הרחובות
ו7הק? ע 7חייהן
קרייסקי מיהו חנווני?

תי שום שם,״ אמר קרייסקי השבוע
לעורך ״העולם הזה״.
׳ 9באמרו כי היהודים אינם יותר אינטליגנטים
מכל עם אחר (פעם הואשם
שארל דה־גול באנטי-שמיות, מפני שאמר
את ההיפך) ,הצביע קרייסקי על ריבוי
הגנרלים בצמרת הישראלית — תופעה
שכל זר שם אליה את ליבו.

;ם אלה הן ריעות שהושמעו לא
פעם כישראל, מפי ליכוכיץ ואחרים.

אין
ספק שכאשר יפורסם בארץ הראיון
המלא של קרייסקי, כפי שפורסם בעיתון
ההולנדי, יצטערו רבים שהצטרפו להיסטריה
ההמונית ברגע הראשון. אך אז זה
יהיה מאוחר מדי. ליחסי וינדדירושלים
נגרם נזק שלא יתוקן במהרה.
קרייסקי עצמו נשמע השבוע עצוב
ופילוסופי .״הקדשתי עשר שנים ל ניסיונות
לעזור להשכנת השלום בין ישראל
והערבים,״ אמר .״השתדלתי להפגיש
את האנשים המתונים משני הצדדים. הרבה
אנשים, שתליתי בהם תיקוות, איכזבו.
אולי אניח לכל העניין הזה, ואתמסר
לבעיות אחרות. יש לי הרבה מה לעשות
באוסטריה עצמה.״ ולעצם הראיון:

״כעור כמה ימים תסתיים פגישת
קמפ-דייוויד. אם ייצא מזה
משהו, אקום ואתנצל. אם לא ייצא

כפי שאני חושש, אמשיך לחשוב
שצדקתי כדברי.״

שוב לא תצטרכנה לכתת רגליהן ברחובות
׳אפל־ם ולהמתין ׳בקרנות רחוב. לא
תהיינה צפויות לאיומים, סחיטות ופגיעות
מצד בריונים, ועלבונות ופגיעות מצד אזרחים.
ומקור הישועה לעוסקות במיקצוע
העתיק ביותר ובעולם: הצעת-יחוק חדשה,
שאם תאושר תוכל כל זונה לעסוק בעבודתה
בדירה ׳שכורה או בבית־מלון, באופן
חוקי בהחלט. התיקון לחוק העונשין (עבי־רות־זנות)
תשל״ח— ,1978 שהוצע על־י׳די
ח״כ הליכוד ׳שחה דורון, כבר הספיק לעורר
שימחה אצל זונות לא מעטות, וכמה מהן
אף כתפו מיכ׳תבי תודה נרגשים לח״כי׳ת,
העומדת לגיאלן מיסו׳ריהן.
אחת הזונות ,׳שהיתה כנראה משוררת
לפני!שעברה הסבה מיקצועי׳ת, כתכה מיכ־תב
בזו הלשון :״לכבוד ה׳ח״כיית הנכבדת
והיקרה, שרה דורון. נעימות הליכותיך
ידענו .׳אני בחורה אשר עבדתי במכון
מסריט. זה כבר ישנה פיזרו אותנו. אנחנו
יותר ׳מעשרים בחורות מסתובבות ברחובות.
מדוע היה לנו ישם בית* ,הרווחנו י׳ום־יזם.
אלה ׳שיש ׳להן דירות־׳פאר מרוויחות אל פים•
ילא רואים ׳אותן. הבארים מלאים בחורות
מרוויחות אלפייאלפים. זאת אומרת,
ח׳^כיית הנכבדת, מה זה חטא שלנו. יכולים
פעם לשמש גם למדינה. זאת אומרת לעשות,
לקיים את החוק ׳שאם את תעשי דבר
גדול! ,וכל הכבוד ישלך. בכל הכבוד, בשם
עשרים בחורות, שושנה.״
במיכתב ׳אחר, של אח׳ת החותמת בשם
חמישים בחורות, נאמר :״הסרטים מלאים
פורנוגרפיה. רק ואצלנו הבחורות צריבות
לחיות ברחוב שאין לנו רשיון. אבחנו יגעות
ורעבות. למה? ואנחנו כימע׳ט חמישים
בחורות המסתובבות! .תעשי בשבילנו חוק.״
*׳קריאה דכרידג׳ .״י׳ש ומשהו שדוחף אנשים להיות עסקנים ציבוריים,״ סיפרה
השבוע ה״כ דורון בגילוי-לב. חברת־הכנסת
נולדה בליטא לפני 56 שנה. בגיל
11 עלתה לארץ ולמדה בגימנסיה הרצליה.

ח ״כ דורון
״נעינזות הליכותיך ידענו״
אחר־כך נרשמה ללימודי מישפטים בלונדון,
אך התוכנית שובשה עם פרוץ מילהמת־העולם
השנייה. ראשית פעילותה הי!תה
במדריכה ובצופים; .תשע שנים כיהנה כחברה
במועצת עיריית תל-אביב—יפו, ומייד
עם היבחרה לכנסת התפטרה ממועצת
העיר. הח״כית, שציפורניה משוחות
בלכה אדומה, כצבע שימלתה, אוהבת לק רוא,
לשחק ברידג /וכמובן, לשחק עם
שני ׳נכדיה, התאומים.
״!אני נלחמת למען זכויות הנשים,״ הם־
בירה דורון• ״הגשתי הצעות־הוק אחרות
בענייני שיווי׳ון זכויות לנשים עובדות. אל
הזונות הגעתי מתוך ראיית המצב החמור
שבו הן נמצאות עכשיו. זוהי תופעה מלאת
צביעות. האנשים שהתופעה אינה לרוחם
רוצים לשכנע ושהיא אינה קיימת. מישהו
אמר לי שיש לי !אומץ־ולב, כי בכל זאת
ההצעה קצת מתירנית. מי שמכיר אותי
יודע שאני טיפוס ׳שקט. אתרים יכולים
לחשוב ואותי כריודסת סנסציות, אסל אני
טיסו׳ס די ליברלי ׳בהשקפת-העולם שלי.
״עיקר הצ׳עת־החוק הוא להוציא את הזונות
מהרחובות. זה מראה מאד לא אסתטי,
לא ׳חינוכי, שהילדים שלנו יראו
אותן בעבודתן. הצעת־ה׳חוק מתייחסת גם
לזונות ממין זכר. מעולם לא נפגשתי איתן,
אך כעיקיב׳ות ה׳מי׳כתבים שקיבלתי הייתי
מאד מעוניינת להיפגש עם אחת מהן.
״׳אם ׳׳תאושר ההצעה לתיקון החוק,
יפחתו מיקרי האונס! ,ויקטנו מיקרי ההתעללות
בזונות. הזונות ׳תוכלנה לעסוק
במיקצוע במכונית ׳ובכלי־׳שייט, בדירות
שכורות ובסתי-מלון.״
״אישית, הייתי מסתייגת
אם היתה לי שכנה זונה,״ הודתה בעלת
ההצעה ,״!אולם אני מקווה שיתנו להן
איזור מיוחד, שבו הן תוכלנה לגור ולעבוד
,׳וזה לא יפריע לאף אחד.
״האמת היא שיש שני טיפוסי זונות. אחת
פרימיטיבית, שלא !תדע להעזר בחוק, אלא
אם עובדת סוציאלית !תיכנס לתמונה. החוק
י׳תן גם הגנה לזונות, הרוצות לחזור
למוטב, והגבר דורש מהן באיומים להישאר
זונה .׳גבר כזה יהיה צפוי לפי התיקון
בחוק לחמש שנות מאסר.
״הייתי רוצה גם להחמיר לגבי קטינים
העוסקים במיקצוע. לגבי הגברים, הם לא
יצטרכו לשוטט סגנים הציבוריים• אינני
מבדילה !בין הגבר והאשה העוסקים במיק־צ׳וע
זה. הזנות סטיקרים מיוחדים לא תהיה
חוקית, כי החוק לא ירשה בתי-בושת.
הפיקוה הרפואי שיינתן לזונות ימנע מהן

להסתבך בהפלות בלתי-חוקיות. זה יכול
לפגוע ׳בהן לכל ׳אורך החיים.״
בביפר ׳ובצד ׳הכביש. שרה דורון
מאד אופטימית לגבי קבלת הצעת־החוק.
היא צופה לתמיכה של רוב בליכוד. מילבד
התגובות האופטימיות שקיבלה מאזרחים
המתעניינים בנושא, ביניהם גם גברים,
קיבלה גם כמה ואיומים טלפוניים. אשה
דתית צי׳לצלה אליה וטענה :״את לא ליברלית
ולא יודעת מה זה דת ומה זה
להיות ואם לחמישה ילדים.״ אך להפתעתה
של דורון נתקלה בתגובות חיוביות מצד
חברים דתיים בכנסת, כמו אברהם מלמד,
דויד ג׳לס ויהודה בן־מאיר.
״אייאפשר לחיות בעיר כמו וזל־זאביב ו להעלים
עין מסה !שקורה בה,״ מסכמת
שרח דורון ,״בכיכר המדינה ובכביש חי-
הנושא. ובמצב כזה אני רואה בהצעת־פה
יכול כל אזרח !תליאביבי להצביע על
החוק הזו את הרע במיעוטו.״

צה״ד
סירוב פקודה
צח״ 7גסדג מהעימות
עם הסמודגטית שסירבה
?׳התייצב לשרות־מיזואים
״אני מוכנה לשאת בתוצאות של מעשי.׳״
הכריזה תלמה שילוני, הסטודנטית בת
העשרים ושש, ביום בו נצטוותה להתייצב
לשירות־מילואים וסירבה להיענות
לצו .״אני מחכה שהמישטרה הצבאית
תבוא אלי הביתה. שיעשו מה שהם חייבים
לעשות כשמפרים פקודה. שישפטו אותי
ויקחו אותי לכלא. אני לא אאשים
אותם. להיפך, רק כך תוכל -מחאתי ..ר־>-
שמע.״
תלמד. שילוני סירבה למלא אחר צד*1
הקריאה אותו קיבלה לפני חודש ואשר
זימן אותה לשירות־מילואים מן השלישי
בספטמבר. האלחוטנית של חיל־הקשר,
שבעבר התייצבה לכל שירותי המילואים
להם נקראה, ענתה במיכתב אל יחידת
המילואים שלה, ובו אמרה:
״ברצוני להודיעכם כי לא אתייצב לשי-
רות־מילואים כמחאה על קבלת החוק המתיר
השתמטות בנות משירות במסווה של
אמונה דתית, ברצוני להדגיש כי צר לי
על הטירחה שאני גורמת לכם ביחידת המילואים
שלי ועל הטירחה שאני עשויה
לגרום למערכת המישפטית הצבאית בשל
העול ם הז ה 2140

סירובי להתייצב לשירות־המילואים. עד
כה מילאתי את חובותי לצבא במלואן.
הייתי ממשיכה לשרת גם הלאה, אילו
הייתי משוכנעת ששירותי יועיל למדינה.
אולם במסגרת החוק הנוכחי אני רואה
בכל יום של שירות תרומה לעירעור המוסר
בארץ. לכן לא אוכל למלא את הצו״.
אקט של מחאה. תלמה שילוני הש תוללה
מזעם, כאשר שמעה לראשונה כי
התקבל החוק לפיו תקבל פטור משירות
בצה״ל כל מי שתצהיר על עצמה כדתיה,
וימנע הפטור ממילואים מכל הרווקות או
הנשואות ללא ילדים מתחת. לגיל שלושים.
״מטבעי אינני טיפוס מרדן, אני לא זוכרת
שהלכתי להפגנה אחת בחיי, ומעולם
לא חתמתי על עצומה. אבל יש דברים
שמקפיצים אותי ממקומי. סירובי לשרת
במילואים לא בא לצורך הנוחיות הפרטית
שלי או משום שנמאס לי לעשות מילואים.
זהו אקט מחאה נגד קבלת החוק
הנוגד כל מוסר חברתי מינימאלי לדעתי,
ומחנך אנשים לרמות ולשקר. במחירו
של מוסר העם, פורעים הפוליטיקאים
בארץ שטרות שהתחייבו עליהם במסגרת
ההסכם הקואליציוני, וכופים על הציבור
חוקים שהם נגד דעת הציבור בארץ. זהו
חוק אלים, וברור כי כאשר ממשלה פועלת
בצורה אלימה כלפי הציבור שלה,
עליה לקחת בחשבון שגם מחאות הציבור
יהיו אלימות.״
תלמה בישלה את תוכנית המחאה שלה
מיום ששמעה על קבלת החוק. הקריאה
למילואים היתד, ההזדמנות שלה חיכתה.
היא ידעה מה מצפה לה. מישפט ובית־כלא
צבאי. זה בדיוק מה שרצתה: לעשות
צרות לצבא כדי שישמעו אותה.
תלמה היא סטודנטית בשנה שלישית לפסיכולוגיה
ויעוץ־חינוכי, עובדת כיועצת
למדריכי-נוער במועדוני תרבות בבית-
שמש, במסגרת התוכנית של החינוך הבלתי
פורמאלי. היא גדלה בבית־זרע, וטוענת
כי החינוך שקיבלה מעולם לא היה
אנטי דתי.
״אני מאמינה שיש בנות שהשרות הצבאי
מתנגש אצלן עם עקרונות דתיים.
אין לי כלום נגד דתיים באמת, שלא
מתגייסים לצבא. אבל כמו שיש מי שאומרת
שלא התגייסה כי היא דתייה, יש
אחרת שאומרת שלא התגייסה כי היא
הצהירה.״
נערה שמנמונת, שיער קצר, עיניים כחולות
מאד, לא נאיביות למרות הצבע.
מדברת בקול נמוך, מאופק מאד :״אל
תשאלו אותי על עניינים אישיים, יש לך
חבר, אין לך חבר, לא אניח להיכנס לזה.
המחאה שלי היא לא אישית, היא עקרונית
ורצינית. תנו לי לשמור על התד־

צ״צ׳ ,או תוו ודק אמיד
מכחישים בתוקף -אמנון
דין מאש! ו־ פלאטו אינו מכחיש
^ ל דכר אחד מסכימים כל היריבים הפוליטיים בספטמבר
? 1978 זה עם זה: לא כדאי להיראות ברחוב הראשי בחברת
ח״כ שמואל פלאטו־שרון. תהיה דעתם של שלמה (״צ׳יצ׳״)
להט ואשר (״ארתור״) בן־נתן על זה כאשר תהיה, הם תמימי-
דעים על כך שפלאטו הוא רעל פוליטי, מוקצה מחמת מיאוס.
כך התברר בימים המעטים, מאז פירסם בשבוע שעבר העולם
הזה ( )2139 את הכתבה ״פלאטו ישלם״.
הכתבה גילתה כי קיימות הקלטות של שיחות-טלפוניות,
האמורות להיות שיחות בין פלאטו־שרון ובין שורה ארוכה של
עסקנים עירוניים. בהקלטות אלה מבקשים כל העסקנים כי פלאטו
יממן את מערכת־הבחירות שלהם.
סיכם אז העולם הזה :״מרבית הקולות שנשמעו בהקלטות
זוהו על-ידי חברי-המערכת, ששוחחו כבר עם האישים הללו
בטלפון או בעל־פה בהזדמנויות אחרות. ההכחשות המוחלטות,
ובמיקרים רבים הנרגזות, של העומדים לבחירות, מעוררות תמיהה
רבה — אלא אם כן זוייפו ההקלטות ביד אמן.״

השאלה — אמיתיות או מזוייפות? — נשארה
מרחפת השבוע מעל להקלטות — ומעל דכד החיים
הציבוריים כמדינה.

פלא טו ל א הכח* ש
י מחרת הפירסום ניתכו ההכחשות הנזעמות כמו גשם
• חורפי.
״זיוף זדוני או היתולי!״ רעם אשר בן־נתן.
״אני שוקל הגשת תביעת־פיצויים נגד פלאטו, אלא אם כן
יכחיש את הדבר !״ איים צ׳יצ׳ .״ואם ישמיעו לי הקלטה שביקשתי
ממנו תרומה — אפרוש מן המירוץ !״
״שקר גם!״ הכריז דק אמיר מדימונה, באמצעות עורך-
דין, ואיים בתביעת-פיצויים על רבע מיליון לירות.

ואילו פלאטו עצמו שמר על שתיקה רועמת .״זה
עניין פרטי •טלי,״ כך הנים על •טאלות העיתונאים,

אמיתי או מזוייו?
שפנו אליו מכל עבר. הוא לא הכחיש את השיחות,
שפורסמו בהרחבה ובפרוטרוט מעל עמודי שבו־עון

מבין כל העסקנים שהוזכרו בכתבה, אחד לא הכחיש —
ולמעשה אישר את הדברים הנוגעים אליו. לאי־הכחשה זו יש
משמעות רבה גם לגבי העסקנים האחרים.

כתב אמנון לין, כמיכתב מפורט למערכת ״העולם
הזה״:

קראתי את הכתבה ״פלאטו ישלם״ ,והרי תגובתי— :
(א) אין אני רואה צורך להתייחס לכל תוכן הדברים המובאים
בכתבה, בין אם חלקם מסולפים ובין אם חלקם נכונים.
(ב) האמת כולה היא: שח״כ פלאטו־שרון עצמו ייזם׳ שיחות
עמי בדבר התייצבותי בראשות רשימה לעירייה — ואף הביע
רצונו ונכונותו לעזור לי כספית. נכון הדבר כי באותן שיחות
הוא עדיין ציפה שאהיה מועמד הליכוד.
(ג) מייד עם קבלת החלטתי להתייצב בראש רשימה על-
מיפלגתית לראשות העירייה, הצהרתי הצהר וחזור, כי כל תושב
חיפאי המשתייך לתנועה ציונית, זכאי לפעול עמי — להצלחת
רשימתי.
(ד) כל תרומה הבאה ממקור ציוני רצויה — וכשרה.
(ה) תמיד התייחסתי לרשימתו של ח״כ פלאטדשרון —
ובעיקר לקהל בוחריו — כאזרחים ישראליים, ציונים, אוהבי-
ישראל. קולם רצוי לי, וכן גם תרומתם ועזרתם.
(ו) זאת ועוד — במיפגשי הרבים עם חוגים נרחבים בחיפה
הצהרתי בפני אוהדי תנועת־שלי — הציונית: אתם ובניכם
מתגוררים בחיפה. חשוב לכם שחיפה תהיה נקיה — חשוב לכם
שחיפה תהיה עליזה — חשוב לכם שחיפה תחזור למפה כעיר

סרבנית־ גיוס שימני
״לעשות צחת לצבא !״
מית הזאת,״ מבקשת תלמה מן העיתונאים.
אך אם קיוותה תלמה שילוני לעמוד
לדין ולעורר סנסציה בציבור, הספיקה
כבר להתאכזב. יום לאחר שפורסם המיק-
רה, יצא דובר צה״ל בהודעה כי במיקרה
שלה נפלה טעות מצערת וכי צדהקריאה
שנשלח אליה חרג מההוראות הצבאיות
האומרות כי רווקה או אישה נשואה ללא
ילדים, אשר הגיעה לגיל — 25 לא תיקרא
למילואים.
העולם הזה 2140

שטוב לחיות בה — בואו ועזרו לי, למרות הבדלי השקפת־הדיעות
בינינו בנושאים פוליטיים־מדיניים, והריני מצהיר כאן
בפניכם: כי אזרחי חיפה כולם יזכו לאהדתי להם — ללא כל
קשר לשאלה לאיזו מיפלגה הם משתייכים. אולם, תמיכה אקבל
אך ורק מתנועות ציוניות.
כאשר ח״כ פלאטו־שרון הביע נכונות — בשיחות עמי —
לעזור לי, שמחתי והסכמתי. ניהלתי עימו שיחות בנדון — כחבר-

חוק השיפוט הצבאי אמנם קובע במפורש
כי גם אם צו צבאי אינו חוקי ואינו
תקין, חובה לציית לו, להתייצב ורק אחר-
כך לפנות לבירור העניין. על כל מיקרה
של אי־התייצבות ינקטו צעדים משמעתיים,
אומר החוק. ואולם, תלמה שילוני
לא תועמד לדין, כפי שמסר דובר צה״ל.
״זוהי התחמקות אלגנטית מאד מצד
צה״ל,״ הגיבה תלמה שילוני על הודעת
הדובר .״יש לי רושם שרוצים לנטרל
אותי כיוון שאני יותר צעקנית מאחרות.
אבל גם התירוץ שנפלה פה טעות, עדיין
אינו פותר את השאלה מה יהיה עם בנות
אחרות, המשרתות במילואים למרות שהן
מעל גיל .25 אני אישית מכירה הרבה
בנות כאלה, ואם גם הן נקראו בטעות,

כנסת העומד בראש תנועה ציונית.
מעולם לא שמעתי מפיו של ח״כ שרון מלים גסות המובאות
בכתבתכם. פשוט אינני מאמין שח״כ שרון אומנם מסוגל להוציא
מפיו מלים כאלה.
מכל מקום, הריני מנצל הזדמנות זו ומציע לכל קוראי העולם
הזה להצטרף אלי, ולעזור לי לפעול לקידומה ופריחתה של
עירנו חיפה.
עד כאן מיכתבו של אמנון לין.

מזעבדר. לזיהו

3ד*ל

וכן שבכך אין הפרשה יכולה להסתיים. העניין חשוב
•יי! מדי — הן לגבי גורל העסקנים שהוזכרו בפרשה זו, הן
לגבי ההיגיינה הציבורית בארץ.
הדבר הפשוט ביותר היה למסור את סרטי־ההקלטה למעבדה
לזיהוי פלילי, ולברר בצורה מדעית ומוסמכת אם הם אמיתיים
או מזוייפים.
העולם הזה לא היה יכול לעשות זאת השבוע, כי הוא
מצווה, על פי האתיקה העיתונאית, על שמירת מקור־המידע
שלו בסוד. אין הוא יכול לעשות דבר לגבי ההקלטות, בלא
הסכמת הגורם שמסר את המידע.
אולם אין העולם הזה מוכן להניח לדברים כפי שהם, תלויים
באוויר. מה גם שיש לעניין השלכות מישפטיות, התובעות הכרעה.

לפיכך החליט ״העולם הזה״ להקדיש את השבוע
הקרוב לבירור יסודי של העניין. מנוי וגמור עימו
למסור לציבור כשבוע הכא את המסקנות המתחייבות,
כצורה חד־משמעית.

זה באמת מדאיג אותי שצה״ל עושה טעויות
במאסות כ א לו
לקחו ממנה את הנשק שלה, והוציאו
לה את הרוח מהמיפרשים. כך היא מרגישה
לאחר הודעת הדובר .״לא היתה לי כל
מילחמה נגד הצבא. הצבא היה רק מכשיר
בידי למחות-נגד החוק של נבחרי
העם. אם יקחו ממני את המכשיר הזה,
אם פתאום יתנו לא פטור, למשל — אמצא
לי מכשיר אחד להילחם בו,״ היא מבטיחה.
שמועות שהספיקו להתגלגל מפה לאוזן
סיפרו כי מתארגנת סביבה קבוצת בנות
התומכות בה ומוכנות להילחם עימה. אומרת
תלמה :״סתם שמועות חסרות שחר.
לא אקים כל תנועה ואינני מתכוונת לארגן
גופים לוחמים. אם תתארגן תנועה כזו

באופן ספונטני מקרב הבנות בעם, אברך
על זה. הבעתי את מחאתי כשאני לבדי
במערכה. לא אסחוב אחרי אף בחורה.״
תלמה מתעודדת לשמע תמיכה במאבקה.
למשל, שמחה מאוד לקבל שיחה
טלפונית מנערה, שסיפרה כי זה זמן רב
שהיא כותבת לשרים שונים ומביעה דעתה
השלילית על חוק שרות־בנות. תלמה
תשמח לדעת כי המחאה שלה, שנקטעה
באיבה, היתה תמריץ לאחרות לנהוג באותה
דרך. אבל ספק אם תמצא עוד מי
שתהיה מוכנה לנהוג כמוה, אחרי הודעת
צה״ל כי מקרה תלמה שילוני לא ייחשב
לתקדים, וכל בת אחרת אשר תודיע על
סירובה למלא אחר צו־קריאה שיגיע אליה
— אכן תועמד לדין.

אורלי זילבושץ גילחה לעצמה קדחת ־ 00
הסתדרתי עם ההורים בבית, ורציתי להתרחק
מהעיר. הלכתי לקיבוץ אפיקים, כדי
לעבוד ובעיקר כדי להירגע. הקיבוץ באמת
עזר לי. עבדתי שם בכל מיני מקומות,
כמו מיטבח וכרם. גרתי עם החבר שהיה

לי אז, עופר, עד שהתגייסתי לצבא. אז
עזבתי את הקיבוץ ואת עופר וחזרתי
הביתה עם מיטען כוחות חדש.
״בצבא הייתי קודם חיילת בחיב״ד( .חיי לות
בשירות המישטרה) .אחר כך ניגשתי

קרחת מ
לבחינות בתיאטרון צה״ל. בין הבוחנים שלי
היו רפי בן־משה וחנן שניר. התקבלתי לתיאטרון
והתחלתי לשחק בהצגת מלקולם הקטן ומיל־חמתו
בסריסים. שם הכרתי את ענת עצמון,
שבעצם היתה צריכה לעשות את התפקיד של
הבחורה במחזה הזה, אך היא הלכה לעשות את
הסרט אסקימו לימון והתפקיד נשאר שלי.

פרופיל של קרחת

אורלי היא נערה בעלת פנים יפות, קודקוד
מושלם ועיניים חומות גדולות. באוזנה
הימנית היא עונדת עגיל אחד ,״כי יש לי פנים קטנים, ושני עגילים לא מתאימים לי,״ טענה.

״כשיצאתי מהמספרה חבשתי לראשי מיט-
פחת. טילפנתי לענת עצמון ואמרתי לה שיש לי
הפתעה בשבילה. באתי אליה הביתה, הורדתי את
המיטפחת וענת, שהיתר! הראשונה שזכתה לר
אות
אותי עם קרחת, הגיבה מייד, :את לא־נ|
מלית, אבל זה נורא יפה ד.
״אחד כך נסעתי להורים שלי. שוב בא|
עם ראש מכוסה. הפעם היה לי כובע. אבא ש 1
מה פיתאום אני חובשת כובע, אך כשהסרן
אותו אבא ואמא אהבו את זה מאד, אמרו
יפה. אבא אפילו אמר שעכשיו אני מתחרה
כי גם הוא קרח.
״אך הרעש האמיתי התחיל אחרי זה, כשה!
חלתי לצאת לרחוב. התגובות היו בלתי רגיל}
מלבד מבטים קרובים ורחוקים מכל אחד, עצ|

״הלו קוג׳אק!״
!״רוצה מסרק?״
״היי אני מביר אותך, את דוגמנית !״
״כינים, יא סחבק?״
תגובות כאלה מופנות אליה מכל עבר.
עוצרים אותה ברחובות ולוחצים את ידיה.
אומרים לה ״כל הכבוד!״ או גוערים בה
״למה עשית את זה 1״ יש גם תגובות עניי ניות
יותר. מציעים לה להצטלם באופן
מיקצועי, לשבת כדוגמנית לציירים. בשוק
הכרמל אפילו זרקו עליה ענבים.
״מה כל הרעש הזה סביבי?״ משתאה
אורלי זילברשץ בת העשרים וחצי .״בסך
הכל יש לי קרחת!״
אורלי היא נערה בעלת פנים יפות,
קודקוד מושלם ועיניים גדולות וחומות.
על אוזנה הימנית עונדת עגיד אחד ,״כי
יש לי פנים קטנות ושני עגילים פשוט
לא מתאימים לי,״ היא אומרת.
היא באמת לא מזיקה לאף אחד. היא
ילדה טובה מבית טוב׳ אך מאז אותו
יום בו נכנסה למספרה, ברחוב אבן־גבי-
רול -וביקשה שיגלחו את ראשה, השתנו
חייה. היא מעוררת תשומת״לב רבה בכל
מקום אליו היא הולכת.

לא־נורמלית״
ך* יא גרה בדירתו של השחקן שמואל
י • עצמון, שנסע עם אשתו לטיול בחו״ל
והשאיר את הדירה לבתו ענת. ענת היא
השחקנית מהסרט הישראלי המצליח אסקימו
לימון. אורלי וענת הן חברות טובות
מאז שרתו יחד בתיאטרון צה״ל והן׳גרות
עכשיו יחד עד שהעצמונים יחזרו ארצה.
היא מדברת בקול עמוק ושקט, מעשנת
בשרשרת ושומרת על דיאטה.
היא מספרת :״נולדתי בתל־אביב. אבא
מנהל כספים במיפעל מסויים ואמא אחות
מוסמכת. למדתי בעיר בבית־ספר עממי
אהבת ציון ובתיכון עירוני י״א. ממש
לפני בחינות הבגרות הרגשתי בלחץ נו ראי.
הלימודים פתאום היו לי קשים ולא

לפני ואחרי

אנך התחיל כל העניין? מספרת אורלי :
״לפני חודשיים השתחררתי מהצבא, לא היתה
לי עבודה והייתי די מצוברחת. החלטתי שאני צריכה איזשהו שינוי.

נכנסתי למספרה רגילה, התיישבתי, חשבתי, שיניתי את דעתי,
ויצאתי, ושוב חזרתי. לבסוף לקחתי שם זוג מספריים, וגזרתי קצת ש1
כדי שלא אוכל להתחרט. אמרתי לספר לקצץ הכל. זה עלה לי 170ל׳

11 וגע השתנו חייה מן הקצה אל הקצת

IIיל* 1 11ן הרעש האמיתי פרץ אחרי שהתחילה לצאת לרחוב. התגובות היו
I I I 111*1י בלתי־רגילות. נוסף על מבטיח מכל עובר־ושב, עצרו אותה ברחוב
צלמים, ציירים ורביס־רביס אחרים אשר עודדו אותה בקריאות ואף צעקו עליה.

ומנא!

אותי ברחוב צלמים, ציירים וכל מיני או׳
שים אחרים עודדו אותי בקריאות והיו גם
כאלה שצעקו עלי. אפילו אנשי הכת של
הארי קרישנה פנו אלי והזמינו אותי לבקר
אצלם ב״מיקדש״ שלהם ברחוב הירקון.
הם הזדהו איתי מייד, כי גם הם קרחים.״

״יפה
וגם נוח
* •1ה עכשיו? התוכניות לעתיד הק-
1רוב ברורות לה. היא נרשמה לאוניברסיטה
בתל־אביב ותלמד בתחילת השנה
הבאה בפאקולטה לתיאטרון. היא חיפשה
עבודה עד תחילת הלימודים, ומצאה חנות
למוצרי ספורט בדיזנגוף־סנטר שחיפשה
זבנית. אך הקרחת שלה ״צעקה״ מדי,
ובעלי החנות ביקשו ממנה שתחבוש משהו
על ראשה. לבסוף עזבה את העבודה.
״למה עשיתי קרחת?״ חוזרת אורלי
על השאלה ,״כי זה יפה וגם נוח בקיץ
החם שלנו. תיארתי לי שזה ימשוך תשד
מת־לב, אך לא ידעתי לאיזה ממדים זה
יגיע.״
איו מטפלים בקרחת?
״אין בעיות עם זה. אני חופפת כל יום
את ראשי בסבון רחצה רגיל. לא צריך
לייבש, לא צריך לדאוג לסידור. אני שמה
לב יותר למה שאני לובשת עכשיו, יש
בגדים שלא מתאימים לי כרגע. פעם
בשלושה שבועות אני הולכת למספרה,
מגלחים אותי בעשר לירות ונגמר הסיפור.
״חתיכים נטפלים אלי יותר מאשר לפני
שהיתר, לי קרחת. חושבים שאם יש לי
קרחת אולי אני גם בחורה יותר משוחררת,
ומעוניינת בהצעות יותר מפתות. פנה
אלי צלם אחד והציע לי להצטלם עבור
לוח־שנה, אך הוא רצה בתמונות עירום
וזה לא רציתי.
״אני רוצה להיות מוכרת בגלל היותי
שחקנית ולא בגלל הראש שלי. אולי אלמד
לנגן על פסנתר עד שאמצא עבודה בתיאטרון
או בסרט. יש לי דוגמה טובה
במישפחה, המלחינה נורית הירש היא
הבת־דודה שלי.״
אורלי מכירה כמה צלמים מיקצועיים,
גם דרך אחותה הגדולה ארנה איב. ארנה
היתה פעם דוגמנית תל־אביבית, שנישאה
לבלש פרטי בשם מוטי גפני, וחיה עימו
עכשיו בטורונטו שבקנדה.

משגע! ,,
ינתיים היא מתסיסה את הרחובות
בתל-אביב. להרבה אנשים יש מה לה־

גיד עליה. רבקל׳ה מיכאלי הגיבה כש ראתה
אותה ברחוב :״הפעם הגזימו קצת!״
המחזאי יוסף מונדי, לעומת זאת, אמר:
״אני לא מתעלף מזה, כבר ראיתי דברים
כאלה. אפילו אם היה לה צבע ירוק
על הראש לא הייתי מתרגש.״ בקפה רוול
בתל־אביב הציע לה אדם אחד לבוא לבור ,

היהלומים לביקור.
פז שגיא, בן ה־ ,19 רקדן בלהקת שריון,
אמר שזה ״משגע״ .נהג־מונית עצר את
מכוניתו באמצע הרחוב והציע לה לנסוע
איתו לאיפה שהיא רוצה.

111ו ד 7111״למה עשית קרחת?״ עצרה את אורלי בחורה שעברה ברחוב.
11111 1 11 אורלי כבר עייפה מלתת תשובות לכל השואלים. היא בסך־
הכל חיכתה לאוטובוס. התשובה? היא עשתה לעצמה קרחת, כי זה פשוט יפה.

הדה 1י 1ה 0שתי בחורות שעברו ברחוב
1¥1ו
וראו את אורלי, שאלו בתמיהה
- 11 # 11 1 | 1 11/1
זו את דו :״מה קרה לה? אולי היא חולה? אולי

היא שייכת לאיזו כת מיסתורית
אנשי הכת של הארי קרישנה
אצלם ב״מיקדש״ .הס הזדהו איתה,

אריאל

חיים:
יזגצון זה מניניה,

לא זו מחיר

סיטרואן מגדולי יצרני
המכוניות בעולם המייצר
800,000 כלי־רכב בשנה,
משלב במכוניות המיוצרות
על־ידו טכנולוגיה
אבנגארדית(המיחדת את
דגמי סיטרואן) עם נוחות,
איכות, בטיחות ועיצוב.
גוחות מערכת מתלים
•הידרופנאומטית(בלעדית
לסיטרואן) ,המאפשרת
לכל גלגל בנפרד להצמד
לקרקע בכל מעמס,
בצורה מושלמת הגורמת
לנסיעה׳חלקה ונוחה ללא
תנודות.
מושבים רכים ונוחים
במיוחד, שפע של מקום
לנהג ולנוסעים.
תא מטען מרווח ונוח
לטעינה ופריקה.

בטיחות
לא לחינם זכו דגמי ה0 3 -
בפרס הבטיחות. המערכת ההידרופניאומטית
הבלעדית לסיטרואך
מעניקה למכונית יציבות
ורכות בנסיעה בכל תנאי
דרך ומעמס.
מערכת בלמי כוח עם 4
מעצורי דיסק(מערכת
כפולה) מבטיחים עצירה
מושלמת.
המרכב הקשיח מגן על
תא הנוסעים.
הנעה קדמית, שיטת היגוי
משוכללת ושדה ראיה
רחב מוסיפים מימד חדש
של בטיחות לנוסעים.
עוצמה מחירים מפתיעים
מנוע מקורר אויר,שקט
הנמוכים ללא כל השוואה
ודינמי בעל הספק של 59
ממחירי מכוניות אחרות
(1ווום)קא 8אמין וחזק
בגודלן.
בנסיעה גק בדרכים קשות
ומרחקים ארוכים.
1,130 סמ׳יק1-ב 001ק <3 . 8דגם 78׳
עוצמת המנוע מבטיחה זינוק
כולל— חגורות
מהיר, עקיפה בטוחה
בטיחות אוטומטיות —
ומהירות מקסימלית 150
צמיגים רדיאלים — שעון

זמן קוורץ — מושבים עיצוב קדמיים נשכבים. אירודינמי אלגנטי עיצוב החל מ-
המעניק למכונית בנוסף
למראה ספורטיבי גם
ניצולת טובה יותר של
המנוע הודות להקטנת
התנגדות האויר בעת
הנסיעה.
1,220 סנדק 0 .8 31105-דגם 78
כל הנ״ל ובנוסף,
צבע מטלי — חימום שמשה
אחורית — מד סיבובי מנוע
פנסי הלוגן

דו ד לו בינ ס קי

*185,300ל י

החל מ־

*206,300ד*
ב ע ״נו

מפיץ סיטרואן בישראל.

* המחירים נכונים להיום. לא בולל מ.ע.מ.

דוד לובינסקי בע״מ, חל־אביב: רח׳ שונצינו ,16 טל6 33214 ירושלים: רח׳ הס ,3טל 22888 8 ,222666 .
לסוכנויות: חל^אביב: ב.ג. מוסכן ם ומפיצים בע*מ, רח׳הרוץ ,12 טל 31339 03 חיפה: רכב הצפון בע״מ, שד׳ בך גורייו 8סל 538228.־^04
באר־שבע: אשנבי הנגב, דרך חברון ,3טל 77021 .־.057

*ווושסחזוס

הנוודם הזה 2140

שוד 1911׳ :משגב שלח אותי למנדוזה
לידס?; ?1111171 :,היא; סוכנת מדיחה

חנו סח?
ן * דיניות ״העולם הזה״ ,מאז
> //ומתמיד, היותה ליד,״אבק באנשים
בעלי־יעוצמה, ואין להעולס הזה שום יעניין
׳להיאבק באנשים חלשים. אינני רוצה
להרבות בדברים, ואינני רוצה להביך את
הגברת הנני. מציבה ,׳ברגע זה, אינו מצב
•שיל אדם בעל־עוצמה• ,ובניסוח זה מובן
ישילהעודס הזה ׳אין שום טענות ושיום דבר
נגדיה.״
עורך־הדין אמנון זיכרוני, פרקליט
העולם הזה, עמד על דוכן העדים בפני
השופט המחוזי ״עקב קדמי, ,ואמר את דב־ידיו.
זיכרוני היה אמור לשמש עד־יתביער.
׳סמיושפט של שולי הנני, הדוגמנית המוזר
שמת על־ידי המישטרה בהדחת עדים, אך
התביעה החליטה לוותר על עדותיו.
עורך־הדין ציבי לידסקי, סניגורה של
חינני, החליט לנצל את זכותו לחקור את
העיד חקירה נגדית, והזמין יאת זיכרוני להעיד.
אמנון זיכרוני אמר מה שיאמר ,׳ואף
מסר לבית־המיישפט כי מתוך הגינות אינו
׳עומד על יכך שכימיקובל, תשלם הנאשמת
את הוצאות ביודהמישפט.
מייד לאחר־ימכן הוזמנה שולי הנני אל
דוכן העדים, עדיין באותה חצאית סגולה
ובאותה גופיה שחורה, יאך הסיעם ללא
האיפור הכבד! ,שאייפיין את הופעתה בפעמים
הקודמות שבהן הופיעה בביית־הי
מישפט. היא •חזרה, פחות או יותר מילה
במילה, על מה ׳שכתיבה במייכתב שמסירה
ביום שבו עלתה לקבר אביה, לסגן־ניצב
יעקב אריאלי, יראש המדור לפשעים חמורים
שיל המיישטרה.
במיכתב נכתיב, בפירוט מלא, מה שאמרה
שולי חנגי ׳בראיון בילעדי להעולס
הזה. היא האשימה, הן ׳במייכתב שהובא
׳למיישפט והן !מעל דוכן העדים, את עורך-
הדין התל־יאבייבי חיים משגב כאילו שלח
אותה אל איזיבלה מינדוזה, כדי לנסות
להשפיע עלייה כי ׳תשנה את עדותיה. כתביה
שולי :״׳באותו יום שיפו הופיעה עלי
מסתבן! בהעולם הזיה, צילצילתי למשגב.
הוא שימח מאד ושהתקשרתי, כי הכיר אותי
מהעיתונות, ואמר לי, :את חייבת לתבוע
אית העולם ׳הזה, והוסיף, :איך את !מדשה
להם להשמיץ ואותך?׳ הוא אמר ילי:
,בואי מייד למושרדי ואעשה עבורך את
תביעת הדיפה.׳ סיפרתי ליו שעורך־הדין
שלי, לידסיקי, סירב להגיש בשמי תביעת־דיבה,
והוא עינה לי, :לידסיקי פיויחיד מהעולם
הזה, ואני ילא!׳
״הוא החיתים אותי על ייפוי-כיוח יבו־
׳במקום, ואמר לי , :שולי, אני כל-כך בטוח
שתזכי, שיאני אפילו לא מעוניין בכסף.
הפירסום שהעניין יתן לי חשוב לי יותר
׳מכסף, כי איני בטוח שתזכי.׳ !שילמתי לו
רק 1,200 לירות, בשביל אגרת בית־המיש־יפט,
והתפלאתי שלא ירצה כסף. הוא אמר
לי:, :פייריסיום ביזה, שאני בטוח שאזכה ביו
בעיקבות הגשת התביעה, חשוב לי יותר.״

״תגידי שעשית
על דעת עצמך״
>> חר־כך מספרת שולי, במיכתבה,
י * על השתלשלות המאורעות בינה לבין
הגברת אייזיבילה מנידתה וכי לא הכירה
אותה׳ ועל התקרית בינה לבין אשתו של
קיוקי מנדיוזה בבית־המ״שפט. לאחיר-מכן
היא עוברת לספר כיצד בעצם הדיח אותה
עורך־הדין משגב, לפי טענתה, להדיח
יאת הגברת מנדוזה שתחזור בה מעדותה:
״לפני לכתי, חיים משגיב עצרני !במדרגות
ואמיר לי, :״ש לי הכיתובת של מג־דחה
ברעננה. אצלצל אלייך ואתן לך את
הכתובת׳ .הוא צילצל ונתן את הכתובת
ברעננה, ואמר, :שולי, לכי אליה ושאלי
אותה מה פ״תאום הייא אומרת שהיא מכירה

אותך.׳ לא הלכתי, כי לא התחשק לי וכל
העניין ליא ניראה לי ׳מספיק סשוב.
״אחרי יומיים צילצל אלי משגיב יושאל :
,נסיעתי׳ ׳אמרתי שלא, והוא ילחץ עלי
׳ואמר , :בשביל ימה השגתי לך את הכתובת
שלהי לכי בררי למה היא משקרת ואומרת
שהוא מכירה אותך.׳ הוא הסביר לי
שיאחרי ושהגברת מנדוזה העידה ברעננה,
זה חשוב לימושפט. אחיר־כך שוחחתי איתו,
!באותו יום, ארבע־חיסש פעמים. החלטתי
לנסוע לרעננה. כשגמרו שם. ביום ישישי
בבוקר, הוא צילצל אלי בציהריים ואמר
שאבוא למישרדו מייד.״
אחר־כך ׳עוברת שולי לספר כיצד ביקרה
אצל הגברת מנידתה ברעננה, ולאחר־מבן:
״׳ביום שי׳שי, בשתיים וחצי, ציילצל אלי

שולי הנני ובלש בבית־המישפט
״אז מה אם יחקרו אותך?״
יותיר, ואז הוא יאמר ילי , :שולי ,׳איל ׳תגידי
!ואל תעירבי !את שימי בעניין. תגידי שואת
פשוט עשית זאת על ידעת עצמך.״ עד
כאן מיכתבה של שולי חנני.
אחרי התגובה הנזעמת הראשונה של
עורך־דין ׳משגב, כיפי שפורסמה בידיעות
אחרונות, כי איליו יכול היה לפרסם את
הידוע לו על קשריה של שולי חנני עם
הפשע המאורגן, ואז היתה יושבת שינים
רביות !בכלא, החליט עורל-הדיו המפורסם
להגיב באופן מתון יותר, ואמר :״אם אומר
!שמה ששולי חנני אומרת יעלי הוא גנון
או לא נכון, זר, יהיה כמו התערבות בה־

משכב (למעלה) ,לידסקי, שולי ואחיה ג׳קי (למטה)
״עבירה שיוצרה ולא נוצרה״ ?
׳משגב ואמר ׳שאבוא !אליו מייד. כך עשיתי,
והוא אמר ילי עוד, :זיכרוני אמיר שכעת,
אחרי שהיית אצל מנדוזה, המישטרה ׳תעצור
אותי על הדחה לעדות־שקר.׳ צחקנו.
משגב לא התייחס ׳לזה, בכל אופן לא הריאה
שהוא מתייחם, אבל הבחנתי שהוא
מוטרד .׳שתינו קפה בידיזנגוף, והוא אמר
ילי ושזה ׳שטויות, מה עשיתי י כלום! .ביקש
שלא להזכיר את שמו ולא להגיד ׳ששלח
אותי לשם. הבטחתי ילו, ונסעתי הבייתה.
״הוא ניראה לי!מאד מוטרד, ציילצל אלי
כל חצי ושעה, איזה חמיש סעמים אחרי־הצהריים,
ואמר * :שטויות ,׳שולי, אז ימח
אם יחקרו אותך?׳ אחרי שנתפסתי בחקי-
׳רות ׳בירושלים: ,והביאו אותי להארכת
׳מעצר, פגשתי את חיים משגב במיסדר׳ון.
הוא רץ לעברי מהד, ומסר לי הודיעה:
,שולי, שטויות. לידסקי מוציא אותך בערבות
עכשיו, וחוץ מזה למה לא לקחת אותי
לזה?׳ ענייתי לו שעל לידסיקי אני סומכת

ליכי המישפט. אינני רוצה להזיק לשולי,
ולכן בשלב זה אינני מגיב על דבריה.״

״אין־סוף
סתירות
ף יום שני השבוע חודש מיש פטה
* של שולי. הפעם הביאה התביעה את
טיעוניה. עורך־הדין שלמה ורטהיים, יצא
בין השאר גם ׳להגנת עמיתו, עיורך־הדין
משגב, ואמר :״היא טוענת שמשגוב• אמר
לה ללכת ולברר מדוע הם אומרים דברים
שאינם נכונים, על ׳סמך טענתה שאינה
מכירה את האנשים .׳אני הושיב שמה !שעש תה
הנאשמת, אין לי בשבילו מילים.
״!שולי הנני ניסתה להציל את עורה,
ולהאשים עיודך־דין שלא היה כאן כדי
להתגונן .׳לכן אין לייחס לדבריה. שום
מישקל. אני יבול להצביע על אין־סוף

סתירות בדבריה של שולי הנני, אך אין
טעם להאריך ׳בסיכומים. אין להאמין לה,
ואני !תובע להחשייע אותה בדין.״
לעורך־הדיו לידסקי היו טיעונים רבים
להגנתה של הנני. בין השאר טען, כי
התביעה טענה ששולי הלכה להשפיע בציורה
פוטר, על גברת מנדוזה .״׳לא הוכח כי
הגברית מגדוזה העידה, ועדותה לא הוגשה
בתיק,״ אמיר .״יצריך היה להביא ראייה
שגברת מנדיוזה נמצאת בהיו״ל .׳בלעדי ראייה
זו אי-ואפשר ׳להגיש עדות מוקדמת.
׳לכן אני: מבקש מבית־הימישפט להתייחם
אל העדות כאילו לא הוגשה.״
עוד טוען לידסקי, כי הגברת מגדוזה
היא איושה ׳פיקחית ומפוכחת, אשתו של
איש העולס-התחתון מדרום־אפריקה, ואישר
כי הוא עוסק ׳בהימורים ילא־חוקיים,
ולכן היו לה שיקולים להיות נחמדה אל
המישטרה. טענתו המרכזית היתד. כי
אי׳זבלה מנדוזה שיימשח סוכן מדיח של
המ״שטרה, וכי העבירה שביצעה שולי
הנני, כביכול, נעשתה בחסות המישטרה,
בעידודה ובידיעתה, כאשר שלושה ׳אנשי-
מישטרד .׳מסתתרים בחדר הסמוך .׳לכן, טען
לידסקי, זוהי עבירה של הבל-יפה שיוצרה
׳ולא נוצרה. הוא טען כי איזבלה מנידתה
׳אישרה שפעלה לפי הוראות המיישטרה,
וציטט מעדותה :״פניתי לאלישע ופעלתי
בהתאם להנחיית המישטרה.״
לידסיקי גם הביא, כראייה את עדותו שיל
הבן, ייוג׳ין, שאמר :״זוהי הפעם הראשונה
:שאמי פועלת מטעם המ״שטרה.״ משום
כך טען לידסקי כי העבירה בוצעה על-ידי
המישטרה עשיתי כל מה שנתבקשתי על־
׳עיל־יפי מצבה המישפטי ומאחר שנוצרה
על-ידי המישטרה, הרי שהיא בטלה.
עורך־הדין לידסקי ביקש לציין כי
התביעה, למרות שטענה שיש בידיה
הקלטות של שיחות מרושיעוית בין שולי
תניני לאיזבלה מנדוזה, לא הביאה אף
הקלטה כזו כראייה, וכשהובאה הקלטה
אחת ויתרה עליה התביעה.
טענה !נוספת! ,מרכזיית, של לידסקי :״לא
הוכח שגברת מנדוזה היתל. עדה. בתיק
האזרחי יברור ששני העדים המרכזיים ב־מישפט־הדיבה
הם קוקי מנדוזה וטוביה
אושרי, אך לא גברת מנדוזה. מכאן ששולי
ילא ידעה !שהגברת מנידתה אמורה להיות
יעדה, וגם אם הדיחה אותה, הדיחה איותה
סתם כאדם ולא כעדה כמיישפט.״
עוד טען ליידסקי, כי מנידתה הודתה
.שכאשר מסרה ילידי שולי הנני את 300
הריאנד בדרוסיאפריקה, היה מראיה שוינה
ושערה, ושהוא היום חיום, היד. אז אפור.״
עורך־הדין ׳לידסקי ׳ביקש, במובן, לזכות
את לקוחתו.
פירט פיקאנטי שלא הובא סהוכוחה בבית־המישיפט,
היה יומניה של שולי הנני,
׳ובהם פרטים מלאים יעל מעשיה יועל פגי*
שותיה בישנים האחרונות. לידסקי התנגד
להגשת היומנים, והתביעה ויתרה.
השופט, ועקיב קדמי, החליט לדחיות את
פסק־הדין ליום השישי הקרוב.
317

אחו׳ ששיגעה את המדינה בסיפור אהבתה רש״קה

אירית בקן

עליה אישפוז. עוד באותו הלילה טילפנה
שוב ומסרה :״לא אצא מבת־ים עד ששיי-
קה אופיר יחזור לישראל. אני מתכוונת
להיות בבית־משוגעים עד שהוא יבוא ויוציא
אותי משם. אני אחכה לו בבת־ים.״
רומגסרו לבית אבא
אירית ומיכל דותן
״אני אפוצץ אותו —
^ ני מאשפזת את עצמי בבית־חו-
/ /י לים לחולי־רוח בבת־ים. אם שייקה
רצה לשגע אותי, הוא הצליח. בגללו אני
הולכת לבית־משוגעים, כי אני לא יכולה
יותר.״
הזמרת אירית דותן טילפנד. למערכת
העולם הזה ומסדה את דבריה. קולה היה
יציב ובטוח. למזכירה שקיבלה את השיחה
הסבירה, כי אינה יודעת מדוע כולם
טוענים שהיא מטורפת. היא הולכת, כך
אמרה, להתאשפז מרצונה, איש אינו כופה

ך• שבוע האחרון עבר על אירית דו׳
י תן, לדבריה, בשביתת־רעב. היא סיפרה
כי שכבה במיטתה, במלון עמי, ושתתה
רק מים. עד כדי כך התעייפה מהשביתה,
שלא נותר בה כוח לטפל בילדתה, בת
חמישה חודשים. היא טילפנה לבעלה,
דודו דותן, וביקשה ממנו שיקח את התי נוקת
ויטפל בה.
ביום השני, בשבוע שעבר, הפסיקה אירית
את שביתת־הדעב שלה. עוד באותו
הערב, אחרי שאכלה לדבריה ארוחת־ערב
רצינית, כדי להשביע את רעבונה, לבשה
חצאית ירוקה אופנתית וחולצת תחרים
לבנה, קשורה מעל לבטן, התאפרה בכבדות
ויצאה לבלות. צעירה בלונדית, ש נהגה
במכוניתה הפרטית, לקחה אותה
להצגת הבכורה של המחזה רומנסרו לבית

אירית בהצגת הככורה (עם ראש עיריית גיכעתיים, קופה קרייזמן)
— באופן טוטאלי !״

וזה זה..שיגעון לידה״?
על שיגעון־הלידה לא שמע כל איש
ברחוב. פסיכולוגים ופסיכיאטרים למדו
עליו באוניברסיטות, אבל לא תמיד זכו
לראות אותו בהתגלמות חיה. רק בכמה
בתי־חולים לחולי-נפש מאושפזות נשים
שהמחלה חיפתה בהן. שם יודעים: זה
קרה להן מאז הלידה.

על התופעה המכונה שיגעון
לידה סיפר ל״העדדם הזה״ פסי.כיאטר
ידוע, העובד באחד מבתי
היולדות כמרכז הארץ ומסייע לנשים
יולדות להתגבר על ההפרעות
הנפשיות הכרוכות כלידה :
אשד. באמצע שנות העשרים שלה, לידה
ראשונה, שום סימנים מיוחדים לפני כן,
נתקפת לראשונה בדיכאון חריף כשבועיים
י עד ששה שבועות לאחר הלידה.
לפעמים, היא עוברת את זה בלי שאיש
.ירגיש בדבר. כולם עסוקים בתינוק החדש,
ד שבא לעולם, ואף אחד לא רואה את
האשה המדוכאת שבצד. זהו המצב הקל,
הנקרא ״בלו״ .הוא כימעט ואינו מורגש
על פני השטח, אך הוא מהווה רמז ראשון,
דק אומנם, לקיום המחלה. במיקרים אח רים
תוקף הדיכאון את היולדת בצורה
חמורה ומסוכנת יותר, שממנה לא יצליח
כבר איש להתעלם. האשד״ הנראית כמי
שהלמו בראשה, מנותקת כליל מהסובב
אותה, כולל תינוקה החדש, וכל שהיא
מסוגלת לעשות הוא לרבוץ זמן רב במיטה׳
בלי לישון, בלי לזוז, כשהיא אילמת.
ככל שהזמן עובר והדיכאון מעמיק,
הוא הופך להיות מסוכן יותר ויותר, עד
שהוא עלול להסתיים בכך שהאשה מאבדת
עצמה לדעת והורגת גם את התינוק.
היא עדיין לא חשה שהוא יצור ניפרד
ממנה, אלא רואה אותו כחלק מאישיותה
שחייב ללכת איתר. אל המוות.
סוף מר זה נימנע אם מאשפזים את
היולדת הפסיכוטית מייד. טיפול נכון ומהיר
בבית־חולים יכול לסיים את ההתקפה
תוך כמה שבועות. במיקרה הטוב —
תעבור המחלה לבלי שוב, והאשה תחזור
להיות ״נורמאלית״ ,כפי שהיתר. קודם.
במיקרה אחר, פחות טוב, היא אומנם
חוזרת להיות ״נורמאלית״ ,אבל רק עד
הלידה הבאה. אז חוזרת הפסיכוזה בלידה,
האשד. מאושפזת שוב ועוברת טיפול, מבריאה,
ושוב — עד ללידה הבאה. כך זה

חוזר חלילה: בכל לידה היא נתקפת
בפסיכוזה המחייבת אישפוז.
מיקרה אחר הוא אשר. שאצלה מסתיימת
הפסיכוזה הראשונה כבמטה־קסם, מייד עם
הופעת הווסת הראשונה שלאחר הלידה.
האשד, מבריאה, אבל ההתקפות חוזרות
אליה מדי קבלת הווסת.
המיקרה הקשה ביותר הוא, ללא ספק,
כאשר הפסיכוזה לא חולפת אלא מתגברת
ומגיעה לממדים של מחלת־נפש. וכך, מה
שהיתר, בהתחלה התפרצות דיכאונית של
לאחר־הלידה, הופכת להיות הראשונה בשרשרת
התקפות של מחלת־נפש ארוכה,
שעתידה ללוות את האשד, כל חייה. תהיה
זו הסכיזופרניה או המאניה הדפרסיבית —
אחת משתי הקבוצות הגדולות של מחלות-
הנפש ושם מחלתה: שיגעון שלאחר לידה.

קריין טלוויזי ה
או שחקן תיאטרון
ך* מוכרת כיותר מבין מחלות-הנפש
י 1בקבוצת הסכיזופרניה היא הפארא-
נויה. היא מוכרת לא רק בשל היותה
שכיחה, אלא גם בגלל חוקי האישפוז
המאפשרים לפאראנואידים רבים לחיות
בחברה כאנשים נורמאלים לכל דבר, ולנהל
סדר־חיים חופשי לגמרי. אין שום
חוק היכול להכריח חולד,־נפש להתאשפז
בבית־חולים אם החולה איננו רוצה בכך,
ואפילו אם שיקול הדעת הרפואי אומר
כי הטיפול במיסגרת ביודהחולים חשוב
כדי לשפר את מצבו של החולה עצמו.
מותר לאשפז חולה בניגוד לרצונו רק
אם הוא מסכן את חייו או חיי אדם אחר.
כלומר, אם הוא גם מעוניין וגם מסוגל
להרוג את עצמו או אדם אחר. ועד שזה
לא הוכח אפשר לאשפזו.
הפאראנויה — ששמה העברי ״מחלת
הרדיפה״ מתאר רק את חציה האך וד —
מאופיינת על־ידי שני ״שיגעונות״ :שיגעון
הרדיפה ושיגעון הגדלות או החשיבות.
פאראנואיד קלאסי משוכנע, כי הוא
נרדף כיוון שהוא חשוב כל כך. שהשכן
מלמעלה רוצה להרוג אותו מפני שגילה
שהוא סוכן חשאי של מעצמה זרה. הפא-
ראנואידית יכולה להאמין שהיא חשובה
מאד, שכולם חושקים בה, שכל הגברים

היו רוצים אותה. לפעמים היא נכנסת
לפנטסיה שגבר מסויים, קריין טלוויזיה
או שחקן תיאטרון שפגשה לאחרונה, מאוהב
בה מתמיד, ולא יניח לה עד שיתחתנו.
הדימיון החולני הוא חזק ומשכנע מאין
כמוהו, וכה ההפעלה שלו אדיר. בשל
סיפור האהבה הדימיוני שלה יכולה האשד,
החולה לעשות כל דבר שבעולם. היא
יכולה לנתק קשרים עם חברים, להתגרש
מבעלה, לעזוב את ילדיה, לעלות על מטוס
לחו״ל — כל זאת כדי שתוכל להגשים
את האהבה שבדימיונה. היא חסרת מעצורים,
ותעשה כל מה שישרת את אמונתה.
מקובל להניח כי החשיבה החולנית ה-
פאראנואידית היא סמלית: כשהיא חושבת
כי כל הגברים רוצים לשכב איתה, משמע
שהיא היתה רוצה לשכב עם כל הגברים,
אך היות והיא יודעת שזה אסור — היא
משליכה את רצונה על אחרים. לכן, אין
טעם להציג לפניה את המציאות הברורה.

להרוג א ת המלך
בכל מ חיר
ך ס ההיסטוריה, שלא היתד, חסרת
משוגעים, רצופה דוגמות המוכיחות
עד כמה ״רציני״ יכול חולד,־ד,נפש להיות,
ועד לאן הוא יכול להרחיק במחלתו. מי
שהרג את ד,נרי הרביעי למשל, האמין
בכל מאודו כי עליו מוטלת החובה הלאומית
להציל את צרפת הקאתולית מסכנת
הכלייה שמלך זה טומן לה: מכירתה
לידי הפרוטסטאנטים. יש להרוג את המלך
בכל מחיר, ומייד. אמר — ועשה.
הפאראנויה אינה המחלה היחידה שיכולה
לתקוף חולת-נפש לאחר הלידה. סוג
אחר של סכיזופרניה היא המחלה הקטטו־נית,
בה קופא החולה על מקומו ונשאר
ללא תנועה ובתנוחה אחת במשך זמן
רב! לפעמים — שבועות רצופים. אין
לחולה כל תחושת כאב. אפשר לעשות
נסיון ולהרים את ידו, והוא יישאר עם
היד תלוייה באוויר במשך ימים רבים.
אצל החולה הסכיזופרני נותק הקשר עם
מה שנקרא ההגיון הבריא או השכל הישר.
חשיבתו מופרעת, שיפוטו לקוי, דיבורו
יכול להיות חסר שחר ולא מאורגן, וזד
מישפטים היוצאים מפיו, יותר משיש בהם

סדר הגיוני, יש בהם קפיצות מאסוסיאציה
מעורפלת אחת לשנייה.
אצל חולה סכיזופרני פעמים רבות אין
כל קשר בין מה שאומר פיו ובין מה
שמביעות פניו. הוא יכול לאמר לך בשיא
השאסנות, כי הוא משוכנע שהשכן שלו
רוצה להרוג אותו, או לספר לך שאמו
נפטרה אתמול, ולצחוק כאילו סיפר בדיחה.
הטיפול הניתן לפאראנואיד, ולסכיזו־פרני
בכלל, יכול להיות טיפול שיחתי,
פסיכולוגי, במידה ומצבו מאפשר יצירת
קשר מינימלי הגיוני עם אדם אחר. אבל
יש שהוא כל כך מנותק, עד שאי אפשר
בכלל לדבר אליו, והוא יכול לקבל רק
תרופות, שמטרת פעולתן לשנות סימפטו מים
מוגדרים מאד. חלק מהתרופות יכולות
לפעול על אירגון החשיבה, אחרות על
הקשר והקשב אל המציאות. ויש שמטרתן
להרגיע את החולה כאשר הוא אנרגיתי
במיוחד או תוקפני כתוצאה מן הפנטסיות
המעוררות אותו.
שיגעון הלידה הוא אולי מחלת־נפש
ככל מחלה אחרת, מבחינת הסימפטומים
ודרכי הטיפול בחולה. אך הוא נבדל מכל
השיגעונות האחרים בשל הפרובלמטיקה
שהוא מעורר. כי מחד, מופיעה המחלה
מייד לאחר הלידה, מקושרת על פי רוב
עם הלידה, ולכאורה היא הסיבה למחלה.
מאידך, אין הדעת סוברת כי התופעה
הבריאה והטבעית ביותר בעולם היא זו
היוצרת את השיגעון. האומנם בלידה טמונים
אלמנטים חולניים, או גורמי מחלה?
אשד, זו, שלקתה בשיגעון עקב לידה,
אין להניח שהלידה היא שגרמה לשיגעון,
אלא שאותה אשד, היתד. קודם הלידה
חולת־נפש-בכח והלידה היתד, רק זו שהוציאה
מן הכח אל הפועל, מעין ״טרמפ״
בדרך החוצה. אין ספק כי מי שהיתד,
חולה בנפשה בעבר, קל יהיה לאירוע כמו
לידה לדרדר את מצבה. מאידך, ספק גדול
אם אירוע כמו לידה היה יכול להיות
גורם למחלה החדשה.
וכך, כשהפסיכוזה פורצת בגיל ,25 סביר
להניח כי כבר בגיל 17 או 18 התפתחה
המחלה בתהליך זוחל וסמוי מן העין.
כלפי חוץ היו לנערה חיים רגילים ונורמאלים.
איש לא ראה, איש לא הבחין
בדבר. רק לפעמים היה מי שאמר כי היא
מין מוזרה שכזו, קצת סגורה, תימהונית

אופיו, החריטה לאשפז את עצמה

הקוק״ה
אבא, שאותו הפיק שמואל יהלומי, האיש
שעמד להפיק את ערב שירי היחיד שלה.
קודם לכן ניהלה, לדבריה, משא־ומתן עם
המפיק המצליח דודו אלהרר, שהתחייב
לשלב בערב היחיד שלה תיזמורת גדולה.
חמשא־ומתן עלה, לדברי אירית, על שיר טון
והיא החליטה להפקיד את הופעתה
בידיו של מפיק בלתי ידוע. בהצגת הבכורה
משכה תשומת־לב רבה ואף הצטלמה
בחברתו של ראש עיריית גבעתיים,
קובה קרייזמן, שנתו חסותו למופע.
אך כבר למחרת שונה מצב רוחה, והיא
החליטה, על דעת עצמה, לבקש עזרת
רופאים ולהתאשפז בבית־החולים לחולי-
נפש על שם אברבנאל בבת־ים.

״אירית שהכרתי
__ ו א הב תי״
^ פני שאישפזה את עצמה הספיקה
• להעביר למערכת מאמר, שאותו הכתירה
כך :״אודות שייקה אופיר״ .המאמר
מדהים בגילוייו. הוא כתוב בכתב-
יד מסודר למופת, כולל סיפור על יחסיה
עם שייקה אופיר, את דעתה עליו וכן
פרטים אינטימיים כביכול, על האמן. אח רי
ששייקה אופיר הגיש תביעה מיש-
מעט. אבל שום דבר ברור לא קרה. כך,
בחשאי, התמלאה כוס השיגעון טיפה אחר
טיפה, עד הרגע שבו חסרה היתד. רק
טיפה קטנה אחת — משבר קטן אחד
כמו לידה — כדי שכל המים יישפכו.

סיפור פ סיכו אנלי טי
מ ה חיי ם

^ פולה. הלידה להביא לאשה מחלות
שונות, אך היות והיא חודיה מישפח־תית
ביסודה, אינה פוסחת גם על הגברים
שבמישפחה. יש שבטים אפריקאים שבהם
בכל פעם שהאשה כורעת ללדת, ממהר
הגבר שלה ונוטל סמים הפועלים על
קיבתו וגורמים לעצירות קשה. כך הוא
מצליח להתייסר בלידה בצוותא עם אשתו.
בתרבות המערבית אין הגברים ממהרים
כל כך לייסר עצמם עם הלידה. אבל יש
והדיכאון הכבד אוחז דווקא בגבר. מה,
אם כן, קורה לגבר ״היולד״ בתרבות
המערבית? כאן באה לעזרתו הפסיכואנליזה,
המסבירה כי האב הטרי משחזר
לעצמו את התקופה שבה אמא שלו הביאה
הביתה אח קטן, והוא כל כך קינא,
והיה כל כך עצוב והנה עתה עושים
לו את זה שוב. הרך הנולד, בנו יוצא
חלציו, מתחלף אצלו עם האח הלא־רצוי,
המתחרה על אהבת האשה־האמא. והתגובה:
דיכאון ״גברי״.
או — וגם זה סיפור פסיכואנליטי מהחיים
— שהגבר לא פתר היטב את תסביך
האדיפום שלו, ואשתו הצעירה, שזיכתה
אותו בילד, היא עבורו הדמות הנשית,
האמא שרק אותה הוא אוהב ושרק אותו
הוא רוצה שהיא תאהב. התינוק החדש
הוא מתחרה שלו, כשם שאביו התחרה
בו פעם, ואז הוא שונא את אבא כל כך...
והתגובה: דיכאון ״גברי״.
גם לשיגעון הלידה הנשי יש הסבר פסיכואנליטי:
האשד. היולדת נכנסת לפסיכוזה,
מזדהה עם אמא שלה, שאותה ראתה
במצב דומה כאשר האם ילדה. תיאוריה
גנטית מרחיקה לכת, וטוענת כי הפסיכוזה
בלידה היא פאתולוגיה העוברת בתו רשה
מאם לבת. הסבר אחר, לעומת זאת,
מציג את הלידה כתופעה ששינתה את
:המערכת ההורמונלית בגוף האשד״ ולכן
הנזק הוא בר־תיקון, ומי שלקתה בפסיכוזה
עקב לידה תוכל להבריא אם תקבל
את הטיפול ההורמונלי הנכון.
במציאות, פני הדברים שונים מעט,
והטיפול ההורמונלי הוכח כמוגבל. הוא
עזר אומנם בכמה מתופעות הדיכאון ש לאחר
הלידה, אך לא הועיל הרבה כשה־
1מדובר היה בשיגעון ובמחלה של ממש.

פטית נגד השבועון להיטון ביגלל פרשה זו,
הפכו חלקים מן הכתבה בבחינת סוביודיצה,
ואינם ניתנים לפירסום. קטעים
אחרים עלולים להיות בגדר השמצות ו־הוצאת־דיבה.
לפיכך החליט העולם הזה
לפרסם רק כמה קטעים מן הכתבה —
למורת רוחה של אירית, שדרשה כי המאמר
יפורסם כלשונו. הוסבר לה שזה
בלתי-אפשרי. לבסוף הסכימה כי יפורסמו
רק חלקים מהמאמר (ראה משמאל).
כל אותה עת המשיך בעלה, דודו
דותן, לעמוד בלוח ההופעות הרגיל
שלו, כשהוא ממלא אולמות ורץ מהופעה
להופעה. דודו, שהפך בעיקבות המשבר
שפוקד את רעייתו מוקד לסקרנות, טוען
כי הקהל שבא להופעותיו סימפטי ומעודד.
בביתו מתגוררות עתה המטפלת בתי נוקת
ואחותו. כיצד משפיע עליו המשבר
של אשתו?

/ו, 13

ענ 6י ^ ג ז £1
ה 5י .

>1£יד ,

׳ )01,3

37 ייו

ני׳ 3

ג^ 3 ^1

א ]יי׳

731׳ 0 (0־ר

ילן

י־׳3י

?׳וג ץ

יא׳ 7/

ן זר׳ך ז

?50 רה׳ ,

׳לזכ(כ?׳י

מספר דודו דותן:

״אירית טילפנה אלי וביקשה שאקח את
התינוקת, מכיוון שאיננה מסוגלת לטפל
בה. מייד לקחתי את מיכל, ושכרתי מטפלת
המתגוררת בביתי יום ולילה. אירית
נמצאת בטיפול, וכל זמן שהיא בטיפול
אני אעמוד לצידה. אני בטוח שאם המצב
היה הפוך, היתה עומדת היא לצידי. אני
לא מכריז הכרזות ואינני מצהיר שאקבל
אותה בחזרה הביתה בכל מצב. קרו המון
דברים בשבועות האחרונים. כרגע היא
זקוקה לי ואני אתן לה את מלוא העזרה
והסעד שאני מסוגל לתת. אני לא פסיכיאטר
ואינני יכול לקבוע מהו מצבה
הנפשי, אך הרופאים בבת*ים טענו שהיא
איננה מסוכנת לציבור וסירבו בתחילה
לאשפז אותה. אירית התעקשה וביקשה
את עזרתם, לבסוף שוכנעו והיא אושפזה
בבית־החולים. כעת היא נמצאת במחלקה
הפתוחה של בית־החולים. היא יכולה לצאת
ולבוא כרצונה, לקבל טלפונים ולטלפן
החוצה.
אני רואה אותה כל יום ונמצא איתה
בקשר מתמיד. אני מקווה שהעניין יסתיים
בכי טוב, וכי אירית תחזור לעצמה אחרי
שתקבל את הטיפול המתאים. היא בחורה
טובה, כואב הלב על מה שקורה לה ואני
מקווה שיניחו לה. היא מחפשת פירסומת,
רוצה שיפרסמו בעיתונים כל מילה שהיא
אומרת. זה כנראה חלק מהמשבר שפוקד
אותה. אני מתפלל לאלוהים שהכל יגמר
ואירית תשוב להיות אותה אירית ש הכרתי
ושאהבתי.

י^שיי

ר׳יז׳

>ז1* 1*׳1

קלל

יי!ז/

סרס לו׳

ה7ג ! 3ן

ר ! /וו

! 5זנ•

/ 11׳ן

!/היליזיר

>ג׳ 91

^ויי|

! / 4ו 8ר

)ו׳לליל״)׳יו

!319

?ינ 13-ז

׳3י)ו

1/ו׳ ע 0ס

ן/ו ע

>ג 01ן ר^--

?76־וע^

ין סו^מ־יס,

עד באן סיפורו שי דודו דותן.

כעבור שבוע של טיפולים בבית־החו־לים,
טילפנה אירית דותן וסיפרה כי היא
מקבלת טיפול טוב, והרגשתה משתפרת.
העובדה כי ביקשה לאשפז את עצמה
מוכיחה, כי היא רוצה להיחלץ מהמצב
שאליו נקלעה. ידידיה הרבים, שהכירו
אותה כבחורה שקטה ונחבאת אל הכלים,
מקווים שבעזרת הטיפול הרפואי שהיא
מקבלת תשוב אירית לעצמה.
ביום שני בשעות הצהריים יצאה אירית
דותן מבית החולים בו היא מאושפזת.
היא נסעה במונית מיוחדת למלון עמי, שם
שהתה משך שלושה השבועות האחרונים
והסדירה את עינייניה. במישרד־הקבלד, של
המלון, השאירה מעטפה סגורה ובה מיכתב
נוסף ״אודות שייקר. אופיר״ .במיכתב היא
מספרת על דברים שאמר לה שייקה, כפי
שהיא מתבטאת :״כטוב ליבו ביין״ ,דברים הכוללים פירוט נרחב על יחסיו, כפי
שהיא טוענת, עם נשים רבות, ביניהן נשים
ידועות. כן טוענת אירית באותו מיכתב,
כי בידיה מידע שעלול להפליל את שייקה
אופיר מבחינת החוק.
בינתיים בברלין המערבית שבגרמניה
מבלה שייקר, אופיר חופשה עם שני ילדיו,
גיגי וקארין ועם אשתו, לידיה. שייקר, הנמצא
בחופשה מצילומי סרטו של מנחם
גולן הקוסס מלובלין, שם הוא מגלם את ה תפקיד
השני בחשיבותו לצידו של השחקן
האמריקאי אלן ארקין, אמר בשיחה טל פונית
כי הוא ומשפחתו מאושרים עד
אין קץ ויחזרו לישראל עם תום צילומי
הסרט .״שום דבר בעולם לא ישנה את
תוכניותי״ ,אמר שייקה. ובינתיים, נשבעה
אירית דותן לחכות לו בבית המשוגעים.

אס> ׳ 1
1> 13

(0שי

1׳ץ יי>ך

/ייעי (0

>ש!י 3יזו
3יי|

״ הן יזו

(זמ1ל!י

׳ץ ו ^ 3י אי
יין

( שץו 1׳ 4ו

)״3ן״ץ ו ^י^לד

?•יזירלד

׳!!ינ?ו^ גגאי ׳3

1ן?ף

לג׳ורסיר 7־
או? \ 7/ע א

) 1וי ^ ד

י—•יי״יי

ממוצ״ש 9.9עד מרצ״ש 16.9

אקזוטי

מיטב מוצרי המזרח הרחוק
א סו ר להחמי ץ הז ד מנו תבל תי חוז ר ת זו.לרכו שאת מיטב
יצירות ה מזר חהר חו קבמ חי רי ם נמוכים כל כך.
אנו.מביאים כאן דוג מ או תאח דו ת מ תו ךהמבחר הענק,
כדי ש תו כלו ל שפו ט.ב עצ מכם,

עץ וסכו״ם אביזרים ושטיחים ׳ מערכות כלי קרמיקה
מנ צ די ם

מבחר שטיחים קלועים
אביזרים דקורטיביים ושימושיים החל מ־ 19ל״י

כילי עץ תיק -
צלחות, קערות
קעריות .׳סכינים,
מזלגות, כפות וכפיות
החל מ־ 39ל״י

כלי זכוכית

מערכות קפה
ומערכות אוכל
//במבחר ענק .

׳//החל מ 36 -קי״י

כלי בישול ואפיה
סירים, קדרות
ומחבתות ממתכת
החל מ־ 59ל״י

׳להגשה לאחסון
ולקישוט במבחר
גדלים ובמאות׳
עיצובים במסורת
המזרח.
החל מ 24ל ״ י נ י

תיקים וסלים
ארנקים ותיקים
לגברים ולנשים
א־ן מנצרים בד וסקאי.
לגברים: תיק טריק
1-החלמ29-ו ל״י

ובנוסף: מפות תחרה; אהילים; וילונות מנצרים; מערכות אכילה לפיקניק ועוד מאות פריטים

בעת ובעונה אחת
8תל-אביב ^ 4 4

ירושלים

מלון מוריה
קרן היסוד 39

חיפה מלון ׳נוף
שד׳׳ הנ שיא 101

באר-שבע

אילת

מלון נ או ת מדבר

מרכז תיירות
חדש

דיזנגוף 224

שעות הפתיחה: במוצ״ש מצאת השבת עד חצות. באמצע השבוע מ־סו בבוקר עד סו בלילה

קשר פרסומאים

פני כש&וע ותתעורר דייר בקומה
• הראשונה! :של בית וברחוב אלכסנדר
ינאי שבצפון ותלקאביוב ,׳וגילה כי נעלם
יאור היום מחלונו. מול החלון התנשא קיר־בטון
ענקי! ,אטום. הקיר, כך הוסבר לו,
משתייך לאגף המיזרחי של חנ״ון־הענק
שמקומה חברת נווה, לנוחיות הדיירים ש־ותגיוררו
ובשלושת ׳מיגדלי־הדירות שהיא
מקימה בסמוך — ברחוב יהושע בן־נון,
במקום סו שכן פעם בית־המיטבחיים.
במשך עשרים שנה היו !תושבי רחוב
אלכסנדר ינאי השקט שבצפון העיר מתעוררים
לקול געייתן של סרות המיובלות
לשחיטה. בית-המיטבחיים יצר מיפגע ציבורי
ומיטרד ׳תברואתי. שנים חבות ניהלו
תושבי האיזור מאבק להרחיקו משם. ה מאביקים
הוסתרו סוף־סוף בהצלחה, ובמשך
עשיר השנים האחרונו׳ת התחלפו היתושים
בציפורים והסירחון העז פאיזיור שב להיות
ריח עירוני ״׳תקין״ .התושבים התעודדו
בעיקר משמועה שגונבה לאוזניהם, בי
העירייה מתכוונת להקים במקום פארק ציבורי,
ריאה ירוקה שתשרת את איזור־המגורים
הישן!והצפוף.
אך ההיקוות בירוק לא ארכו. בשנת
1969 החליטה עיריית ׳תל-׳אביב, כי בשטח
של ביית־המיטבחיים הישן טמונים מיל יונים
׳רבים, שיוכלו לרפד ימעט את קופתה
הנקובה. הוועדה המקומית לתיכגון ולבנייה
שיל העיר תל-אביב—יפו הגישה, איפויא,
לוועדה המחוזות לסניין־ערים תוסנית, ש־על-׳פיה
יובנו ׳במקום הפארק, שלושה
מיגרדי-ישחקים ׳שיכילו יחדיו ב־ 120 דירות־פאר.
ולא שכחו מתכנני העיר לציין, שכל
דירה ׳תהיה מצויידת במקוס-חינייה.

העירה מוכות את הראות הירוקות
שר תושביה ־ תמורת מיליונים

נווה, שלא הכירו אח גפן שוחחו ביניהם
באופן חופשי.
הייועץ המיישפטי הסביר למנכ״ול שוש
לו ניסית רב בנושאים באלה והציע:
חיות ׳שרחוב בן־ינון גבהה מרחוב אלכסנדר
ינאי — קודם כל יש למלא את השטח
באדמה ׳וליצור עובדות. אהבל שלח, ב ד
במקום, אחד מאנשיו, לתת הוראות לביצוע.
פניהם חשכו במיקצת משנכנסו לאולם הישיבות,
וגילו מי האיש שישב עימם בחוץ.

הי עלה
ביי שיון

י גאד גריפל הציג את הבעייה בקצרה,
יונתן את רשות הדיבור לעמוס גפן.
זה תיאר את ״מלכודת הגאזים״ שלתוכה
מכניסים כיום את תושבי אלכסנדר ינאי,
׳וסיים במילים בוטות :״אתם !הולביס

להרעיל אותנו:״

כניין־פאר מס׳ 1ברח׳ יהושע כן־נון
״נוועיליס אותנו !״

על יכך הגיב האדריכל ציפור :״נכון,
אנחנו מיודעים לבעייה, אבל יש לנו רי-
שיון.״ גפן :״יש לכם רישיון פטירה!״
ציפור :״׳נכון, יש בעיוה, אבל אנחנו צריכים
להחנות שם 120 מסוגיות !״
אנשי נווה, שהיו עדינים מאד בגישתם
משך הושיבה ׳נולה, התעלמו לחלוטין מבל
היבט שיל ;בריאות התושבים סאיזור, היבט
שמשום־מד. נעלם גם מעיני העירייה.
לזנותו של פרץ אוניקובסקי ייאמר, ני
בשומעו את הדברים הצהיר שזוהי שערורייה
.״אם ביניקה צריכה לפגוע באיסות
החיים,״ יאמר ,״לא צריך לסנות בהל־איבייב

אנשי העירייה הציעו לחברת נווה למצוא

11113111 הג אד ס
אבל העירייה אינה קבלן. השטח, שייעודו
שוינה ,׳נמכר לחברת נווה כדי שזו תקים
במקום פריוייקט־ענק למגורים. הפרוייקט
החדש סולל שלושה מגרדי-ישחקים שמאח־רייחם
חנקון דוקמיפלסי, המסקל לפחיות 120
מקומו׳ת־חניקז; .החניון יפונה ממש אל ׳תוך
חלונותיהם של ׳תושבי רחוב אלכסנדר
ינאי, הנמוך בכמה מטרים מיהושע בן־נון.
חומת החנקון, שיציקתה הולכת ונשלמה
ביימים ׳אלה, מגיעה עד לגובה הקומה ה שנייה
שיל שקשה מיסתי הרחוב, ומסתירה
מעינקהם את יאור השמש•
׳במקום ס־דחון הפרות — ״תעוררו בעתיד
ותושבי ״1שיכון הרומינים״ הוותיק
(שניבנה ב־ ,)1946 לקול התגע׳תן של 120
מכוניות מאחורי הידד,ודיו של קיר-בטון.
רקאותקהם ,׳שהספיקו בינתיים ולהתנקות קצת
מיסירחון השחיטה, יתמלאו באירים של
גאזים רעילים ,׳שכן ׳ם תחי-האיוורור של
קומת־החינייה ההת־קרקעיה פונים היישר
אל חלונות הקומה הראשונה שלהם.
׳תושבי אלכסנדר ינאי מרביתם פנסיו־
׳נירים שאינם מנוסים ׳במאבקים ציבוריים,
ושכירת שירותקו של עורך־דין ׳נראית לחם
כהוצאה שיל סכום־עתק. אלא שהגיעו גאזים
עד ׳נפש ואוכלוסיית הקשקשים, שבחלקה
החלד, מתחלפת ׳באחרונה ׳וכוללת כבד כמה
מישיפחוית צעירות, יוצאת למאבק.
עתה הסתבר להם, כי ׳בשטח הבנייה —
שולטים החזקים קותר.

תי קי ם נעלמים כרית ״נווה״ פעילה באישור שניתן
י 1ילה מן העיריה. יום יאחד הובא טרקטור,
שהרס ואת ׳גדרות הבתים מיספיר
3 ,5 ,7 -9באלכסנדר ינאי ויאת מקתקני-
האשפה הצמודים להם, ובמקומם הוחל
בהקמתו של קיר־בטון.
׳ביום 29.8הגישו כמה מהדיירים תלונה
במיישטרד, על הס׳גת-גבול ופגיעה ברכוש.
המ״שטרה לא שישה לקבל את התלונה,
בטענה שממילא ואין ביכולתה לעשיות דביר.
פניות הדיירים בכתב ואל ׳חברית נווה לא
נענו. הפניות לעירייה נעצרו במזכירות.
׳ביום ה׳ ,31.8בילתה!אחת הדיירות שעות
ארוכות -במישירדי מחלקת הנדסה של ה־עיריה,
סניסקון ׳לאיסוף: את מירב הנתונים
הדרושים כדי להתחייל בבירור יסודי של
ד,בעיית. לכאורה, אמור היד, כל החומר
להיות מרוכז בתיק איחד ׳ולעמוד לרשות
הציבור (בשעות הקבילה) — שכן מדובר

פתרונות כלשהם, אך זיו סרטה לשחף פעולה.
לבסוף סוכם כי בניית חמזיהגאזים
תיפסק עד יום ד׳ ד 6-,בספטמבר, שבו
ייגשו כל חברי הוועדה לשטח, להתרשם
מיטראד,רעיוניים.
אכל נווה הקא חברה גדולה. היא יבולח
להרשות לעצמה לעשות צחוק מהעירייה,
מהדיירים! ,מכולם. ביום הראשון השבוע
המשיכו בבניקת חומת הבטון, תוך התעלמות
גמורה מן ההסכם שהושג בעירייה. פקחי
העירייה, שהוזעקו למקום בעקבות תלונות
חוזרות ׳ונשנות של הדיירים, אישרו ש ד,עבודה
אכן נמשכת.
׳ואז נזכר יגאל גריפל שהביחירות לרישד
יוה המקומיות קרבות ׳והולכות — ושלף
מכיסו ואת קלף־הקסמים. הוא ״גילו־,״ כי
נווה עדיין לא קיבלה רישיודסנייה לשני
הבניינים הנוספים ,׳והכריז באוזני נציג
הדיירים כי אם חברת נווה ׳תסרב לשתף
פעולה — יעכב את הוצאת הרקשיוגות
הדרושים. הדיירים שקנו, או עומדים לקנות,
דירות סבתי נווה היוקרתיים, יוזהרו
כי הם קונים דירות בבתים שטרם קיבלו
רקשקון־סנייה.
אלא שאנשי נווה לא נבהלו, כנראה, גם
קיר־ המריבה (בתחתית התמונה)
מכך.
מכוניות במקום פרות
ביום ישני, ה־ 4׳בחודש, גילו פקחי העי-
רייה כי החומה, שבבנייתח עוסקים אנשי
בחומר שאושר כבר בוועדות המתאימות. נציגי נווה יאך לא נציגי הדיירים. אחד
נווה ׳במרץ רב, פולישית לשטח שלגביו
אחרי המתנה ממושכת קיבלה את התיק הדיירים, ומר ע מו ם ג פן, התקשר ב אין לה עדיין רישיון־בנייה. אחרי שראש
המיוחל, מיספד ,1069 אך כשהתחילה יוזמתו למר י ג יא ל יג דיפל ,׳סגן ראש־ העיר שלמהלהט וסגנו, גריפל,
מעיינת סו באופן ייסודי, התברר לה כי העיר ויו״יר ועדת הבניין ,׳והסביר לו את ביקרו ובמקום והזינו עיניהם בנוף, הוציאה
התיק אינו רולוואנטי כילל. סל התומר המצוי הבעייה באופן תמציתי. גריפל הצהיר: העירייה סוף־סוף צו להפסקת העבודה, ב־בו
התייחס לשנים 72־ ,1969 ושמה שיל ״הרישיון ניתן בטעות!״
בית־המי׳שפט העירוני. המיישפט ייערך בהוא
יאף סיפר כי מהנדס העיר סבר פנה יום החמישי השבוע.
נווה לא ׳נזכר בו: אף פעם אחת. אומנם,
בהערה בבהב־יד ציויין כי קיים חומר נס לאנשי נווה וביקשם להפסיק את הבנייה
אלא שזוהי רק ׳תחילת הפרשה.
פח, אך לחומר זה לא חיה זכר בתיק. עד לבירור, אך ׳נעיניה ׳בשלילה, והציע למר
הדיירים עצמם אובדי־עצות, ומצפים
הדיירים יפנו למהנדס העיר, סר מארק, גפן, ולהימצא ״מדקרה״ ;בסביבת חדר ה שיוציאו עבורם את הערמונים מן השהסביר
להם, בנימה מתנצלת למדי. :
ישיבות של העירייה, בקומה ה־ ,12 ביום אש. הם-׳מעיינים בהוצאת צדמניעה נגד
״עליכם לדעתי שנעלמים תיקים בעירייה. שישי בשעה 8בפוקר.
נווה, בטענה של מיטרד היהיר, אך מפביום
יד, ה־ 1בספטמבר, התכנסה ועדת־־ חידים אותם בצורך ליזזפקיה ס׳כומי־עדבויח
מחיר בבוקר תיערך ישיבת ועדת הבניין
בניין־ערים המקומית בראשותו של יגאל* עצומים (..יחסיים לנזק העלול להיגרם׳ל המקומית,
ומר שמואל פן (סגנו של
גריפל ובהשתתפות כל נבחרי הציבור נווה) ,סכומים שקיים סיכון להפסידם. המר
מארק) כנראה לקח את כל החומר
לביתו, מחשש ׳שאולי יבוא מישהו וינסח (ביניהם האדונים פ,רץאוניקובס קי;׳ פנסיונרים, המתקשים. לשלם אפילו כמה
וי ע ני קלביץ) וכן מר עשרות לירות לוועד הביוב אינם יון עים
להעלים את התיק. אנשן(נ רבים, בעיו־ך ה, ק:אנטור
ובכללם יקבלן ומהנדס, אמרו כי.ידוע ק1קל ש ימו יא ל פן, סגן־מהנדס העיר, המטפל מניין יגייסו את הכסף לשכירת עודך-דין.
ל מאד, להעלים׳ חומר! מתיקי מחלקת־ בנושא.
למזלם ,׳נחלצו למאבק גם צעירי הדיירים,
ההנדסה. כל אזרח רשאי לבקש תיק לעיון,
קודם שהחלה הישיבה התרחשה דראמה שמקרוב יבאו. זוגות ׳ צעירים • ,שר^ותסנו
תמורת הפקדת תעחץ דזסות. כשמחזירים קטנה במיסדריון. ליד חדר־הישיבוית יישבה בדירות אלכסנדר ינאי. הזולות יחסית ואשר
את התיקים ,׳אין:אישי ובודק את ותוכנם.
וחיכתה סוללה בת חמישה מאנשי נווה, ידם איננה׳ משגת׳ לקנות את דירות היוקרה
הזמן החל דוחק. חברת נווה עש ׳וביניהם המנכ״׳ל ואשר ארבל, האד־ של נווה שהזולה בהן סחירה כ 1.5-מיל תה
בחצרות רחוב אלכסנדר ינאי כבתוך דיבל -גרש יו ןציפור, והיועץ ד,ומייש־ יון לירות. הצעירים טוענים שצריך ללכית
עד הסוף, שאין כסר מה להפסיד משום
שלה. הקיר התרומם והלך, וביום השישי פטי של החברה. לידם ישיב נציג דיירי
עמדה להתכנס ישיבת יועדה שאליה הוזמנו הבתים באלכסנדר ינאי, עמום גפן. אנשי שהצדק איתם — והקיר יעיד.

י,.ת שלו איוו(המשך מעמוד )41
שאנחנו נושאים עימנו היא של הרבה
יותר.״
לגדי ברנד בן ה־ ,28 מקיבוץ הצור,
היה בשבועות האחרונים מגע עם רבים
מאנשי הקיבוץ־המאוחד ואיחוד־ד,קיבוצים־
והקבוצות. גרי, יליד ארצות־הברית ש עלה
לפני שבע שנים לארץ ועובד במיס־על־המתכת
של קיבוצו, הוא מהפעילים
הראשונים של תנועת שלום עכשיו. כמי
ששירת בצה״ל כשיריונאי ומוסיף לעשות
זאת במילואים, התגייס גם לאירגון ה עצרת
באזור הדרום. סבב ביישובי הדרום
לשכנע רבים ככל האפשר לבוא למיצעד.
״אמרתי להם , :מוטב להפגין לפני המה־

חלו ם!״
האזינה לנאומים ולשירי השלום שהדיהם
הגיעו אליה דרך הרמקולים. לפני כשנה
סיימה את שירותה בצה״ל. מאז היא פעילת
שלום עכשיו באוניברסיטת תל־אביב.
אין לה ספקות באשר לחיוניות נוכחותה
בהפגנה .״הכי חשוב זה להיות פה עכשיו,״
אמרה ,״לא הייתי שלמה עם עצמי אם
לא הייתי באה.״
רשל קיי בת ה־ ,18 בעלת תווי־הפנים
העדינים והשיער הבלונדי הגולש, צעדה
לאורך כל מסלול המיצעד יחפה, לבושה
במכנסי ג׳ינס וחולצת תכלת. בפה קמוץ
אמרה בטון קשוח :״אני עומדת בפני
גיוס. למרות שאני לא רוצה להתגייס,
אני לא אצהיר על דתיות. אני מתנגדת
למילחמות. כל דבר אפשר לפתור אם
יודעים קצת לוותר. גם זוג נשוי חייב
לדעת לוותר האחד לשני, אז למה שאנחנו
הישראלים לא נוותר על כמה מהשטחים
למען השלום?״
רשל עלתה מניו-זילנד לארץ עם הוריד
לפני 15 שנה. הוריה מתגוררים במושב
דה־ניצן ועוסקים שם בחקלאות. רשל עצמה
נמצאת כיום בקיבוץ כרם־שלום, שם
היא עובדת בגינות־הנוי, נאמנה לסיסמה
״אהוב פרחים — לא מילחמה.״ מלבד זאת
היא גם שחקנית כדורסל מצטיינת .״שמע תי
על תנועת שלום עכשיו,״ סיפרה ומאז
אני משתתפת בכל ההפגנות שהיא מאר גנת.
אולי ההפגנה שנערכת היום תוציא
כמה אנשים בארץ מאדישותם והם יבינו
שלא מספיק לרצות שלום. צריך רק לעשות
משהו כדי לקרב אותו.״
שמעון דייל ( )30 עלה לארץ לפני עש רים
שנה מאפגניסטן. הוא הגיע להפגנה
בלוויית שתי אחיותיו וכלבתו לייזה, שעל
צווארה היה מוצמד קולר עם הסיסמה
שלום עכשיו. דייל, המתמחה בראיית־חש־בון,
סבור שיותר מאשר לצרכי־פנים
חשובה ההפגנה לצרכי־חוץ :״כדי שתדמי-
תנו בעולם תשתפר. בגין יסתדר יפה מאד
בקמפ־דייוויד. אבל השאלה היא מה הוא
יוכל לתרום למען השלום. אם אני רוצה
להגיד לו את דעתי בנידון, אינני יכול
לעשות זאת באופן אישי. אני עושה זאת
באמצעות הפגנות שלום עכשיו,״

האמא של
המפגינים

מעצר איש ״שלום בטוח״
״הפגנה בלתי־חוקית !״
דל ולא אחריו.״ לדבריו נתקל בהיענות
נלהבת בקיבוצי המאוחד והאיחוד .״בגב-
עת־ברנר בלבד חתמו עכשיו 450 איש
על עצומת שלום עכשיו. רבים מתנועות
אלה, במיוחד הצעירים, הגיעו למיצעד
למרות שעשו שטות במזכירויות התנועות
הקיבוציות שלהם. רק מעטים נמנעו מלבוא
בגלל ההחלטה הזאת.״

ף*ו תוף ים השלטים, ניתן היה להב י חין גם בשלט אחד כתוב ביפאנית.
נשא אותו מורים טקאי אקי ( )23 מטוקיו.
מורים, נמוך הקומה ומלוכסן העיניים,
הוא סטודנט שנה שלישית להנדסה במולדתו.
לארץ הגיע לפני כחודשיים כמתנדב
לקיבוץ בית־זרע. להפגנה בא עם עוד
כ־ 30 חברים מהקיבוץ ומיספר זהה של
מתגדבים.
למרות שאינו אזרח המדינה הרגיש חובה
להצטרף להפגנה .״באתי לכאן להפגין
למען השלום,״ סיפר .״אם לא יהיה
שלום במזרודהתיכון בכל מחיר שהוא,
תפרוץ ביום מן הימים מילחמת־עולם שלי שית•
כיפאני אני יודע היטב מה הרסנית
היא פצצת־האטום. איני רוצה שהדבר יק רה
שנית. לכן אני סבור שעל שני הצדדים
לעשות ויתורים מקסימליים כדי
להגיע לשלום.״
דידי גורן בת ה־ ,21 סטודנטית למש פטים
מתל-אביב, ישבה על הארץ בכיכר
מלכי־ישראל, כשלצידה כלב וידיד. היא
לא הוטרדה מההמון שהסתופף סביבה,

^ יו גם קבוצות של ערבים מהמשולש
1י שהגיעו להפגנה, אלה נעצרו כשש
פעמים בידי משמרות מישטרה שבדקו את
זהותם עד שהניחו להם לעבור כדי להש תתף
בעצרת. לעומת זאת מנעו השוטרים
ניסיונות פרובוקציה מכיוון אחר. כאשר
התקרבה קבוצה גדולה של ביריוגים ובידיהם
ערימות של כרוזי תנועת שלש בטוח
לכיכר, הסתערו עליהם עשרות שוטרים
ואנשי מישמר־הגבול הרחיקו אותם ממקום
העצרת, החרימו את כרוזיהם ועצרו כמה
מהם.
״מה יש? אסור כבר לחלק כרוזים?״
התממו אנשי שלום בטוח.
אבל לשוטרים היתה עילה לעוצרם.
כיוון שבאו במאורגן ובקבוצה הם לא
היו עוד מחלקי כרוזים תמימים אלא
״הפגנה בלתי חוקית.״ זו פורקה לפני
שהחלה.
יותר ברי־מזל היו מחלקי-כרוזים עליהם
הודפסו שירי לעג לאנשי שלום עכשיו
בנוסח: יש לי שתי וילות — אחת בבתים
/עם ירידה ישר אל הים / .שניה עם
בריכת־שחיה בסביון /אבל — אין לי
שלום / .שלום שלום, שלום, שלום עכשיו ;
/שלום, פלסטין ואש״ף !
מפיצי כרוזים אלה הפכו נלעגים בעצמם
נוכח ההרכב האנושי של באי העצרת. לא
היה זה מיפגן של יפי־נפש. אם היו מתוך
המאה אלף, שישים אלף צעירים, היו אלה
שישים אלף לוחמים — הציבור הנותן את
החלק הארי למסגרות־השחורות לנופלים
המופיעות בעתונים. אמר אחד המשתתפים
במיפגן :״בשקט אפשר היה להרכיב כאן
עשר חטיבות של שיריונאים וצנחנים.״
ומי שהיו נרגשים יותר מכל היו ותיקי
מחנה השלום, שסקרו את ההמון העצום
של אנשי ארץ־ישראל היפה שהתקהל בכיכר•
אמרה ניבה לניר, לשעבר חברת קיבוץ
עין־החורש, ומפעילות מחנה השלום:
״אני נזכרת בימים שלהפגנות כאלה היו
באים בקושי עשרים •איש. עכשיו אני
מרגישה את עצמי כמו האמא של כל אלה
שבאו לכאן היום להפגין.״
ספ1רט כדורגל
מילחמח הרומאים
קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה שבה
ביום השלישי בשבוע שעבר ממחנה אימונים
ברומניה. בנמל-התעופה בן־גוריון
הקבילו את פני השבים מאמן נבחרת
הכדורגל, עמנואל שפר, והמנהל יוסי דגן.
הם באו לבשר לחמישה משחקני האלופה,
מחזיקת הגביע ומנצחת משחקי האינטר-
טוטו, כי למחרת בבוקר יהיה עליהם
לארוז פעם נוספת את המיזוודות ולהמריא
למחנה אימונים בהולנד.
הנסיעה לחו״ל היא לכאורה בבחינת
חלום להמוני בית־ישראל, אך לא כאשר
המדובר בכדורגלנים בין־לאומיים, עמוסי
ביקורים בחו״ל, המחפשים דווקא את השלווה
בבית. מלכתחילה חשד המאמן
שפר, שיהיו כמה מכוכבי מכבי נתניה
שיחפשו את הדרך להתחמק מהיציאה
להולנד. לכן העדיף לחכות להם בנמל-
התעופה, עם בואם, הישר מהמטוס.
שפר קבע סגל בן 20 שחקנים שיתאמן
בהולנד. קודם לכן הוא שיחרר ממחנה
האימונים — בגלל פציעה, ומסיבות אישיות
— את שחקני מכבי תל-אביב יהודה
גרגיר, בני טבק ואבי ירושלמי ואת שחקן
הפועל תל-אביב. גיל לנדאו. היה ברור
לו, לשפר, כי אם לא ימריאו כל חמישה
השחקנים של מכבי נתניה למחנה, יאבד
כל העניין מערכו.
אבל המציאות היתד. שונה. חיים בר
וגד מכנם, שני שחקני ההגנה של מכבי
נתניה, אישרו מייד את יציאתם עם הנב חרת,
בעוד שכל שלושת שחקני ההתקפה,
עודד מכנס, דויד לביא ומשה גריאני
התלוננו על פציעות קשות ופסקו :״אנחנו
נשארים בבית.״ שפר נדהם לרגע, אך
עד מהרה פסק, שרופא ההתאחדות לכדו רגל
יבדוק בצורה קפדנית את שלושה
השחקנים ויקבע אם יוכלו לצאת לאימונים.
וכך, באותו הערב, יצא ד״ר ויקטור
ארז, רופא ההתאחדות, לנתניה, כדי לעבור
מבית לבית ולבדוק את עודד מכנם,
דויד לביא ומשה גריאני. עד מהרה פסק
הרופא, שעלה לפני שנים מעטות מברית-
המועצות ומפעיל בין היתר את המכון
הרפואי של ההתאחדות לכדורגל, כי משד,
גריאני פצוע, דויד לביא פצוע, אבל עודד
מכנם כשיר לצאת למחנה האימונים. יתרה
מזאת: הרופא הבהיר למכנס, כי עליו
להתייצב בשעה חמש לפנות בוקר בנמל-
התעופה כדי להמריא להולנד.
עונה ללא כוכב. ד״ר ארז, בעל מיבנה
הגוף המוצק וארשת הפנים הרצינית,
היה מראשוני הבאים בבוקר היום הרביעי
לנמל-התעופה. הוא ציפה לעמנואל שפר

לעונשי הרחקה ממשחקי קבוצותיהם.
הרמז שבדבריו של שפר היד, ברור
מאד למנהלי מכבי נתניה. הם הבינו שעם
שוב הנבחרת ארצה, בסוף השבוע, ידרוש
שפר את העמדתו של עודד מכנם לדין
ולא מן הנמנע שיהיה עליהם להתחיל את
משחקי הליגה של העונה החדשה ללא
כוכב ההתקפה שלהם. מה עושים?
עד מהרה הוקפץ עודד ממיטתו ובלוויית
חברי הנהלת קבוצתו יצא לתל-אביב, כדי
להיבדק אצל רופא נוסף, ד״ר אהרן פרנק.
זה האחרון משמש בשנים האחרונות כרופא
קבוצת הכדורגל של בית״ר תל-
אביב, ובמקביל הוא משתלם בצורה יסודית
ברפואה ספורטיבית. בשלהי העונה
החולפת טיפל ד״ר פרנק בעודד מכנס
והכשיר אותו למשחקי חצי הגמר והגמר
על גביע המדינה.
לדין מישמעתי. ואומנם, פחות מיממה
לאחר שד״ר ויקטור ארז קבע שעודד
מכנם כשיר לשחק, איבחן ד״ר אהרן
פרנק פציעה בירך השמאלית של הכדור גלן
וציווה עליו מנוחה מוחלטת למשך
עשרה ימים .״עודד פצוע ואיני מבין מה
רוצים ממנו,״ אמר הרופא. החרה החזיק
אחריו הכדורגלן :״אני נשבע שאני
פצוע. למה עושים לי את כל זה?״

מאמן עמנואל שפר
לא פצוע!

כדורגלן גדי מכנס
כן פצוע!
כדי למסור לו את מימצאי הבדיקות. שפר
האזין — לביא פצוע, גריאני פצוע ו...
מכנם בריא. המאמן נמוך הקומה, בעל
המזג החם, העיף מבט ימינה, מבט נוסף
שמאלה, וכאשר היה ברור לו מעל לכל
ספק, כי למרות הכל עודד מכנם לא בא,
אמר :״אני אדאג לכך שהוא ייענש.״
תקנון ההתאחדות לכדורגל מאפשר למאמן
הלאומי לדרוש להעמיד שחקנים מפירי-
מישמעת לדין. בדרך כלל הם צפויים

כיצד פסקו שני רופאים דברים שוגים
בפרק זמן כה קצר?
בעוד ד״ר ויקטור ארז שוהה עם הנבחרת
הלאומית בהולנד, וייתכן גם שאינו
יודע מה התרחש לאחר הבדיקה שערך
לכדורגלן, טוען ד״ר אהרן פתק, כי ייתכן
שהגישה המיקצועית שלו שונה מזו של
ד״ר ארז. עוד הסביר ד״ר פרנק, כי אין
זד, מוזר שלשני רופאים יש שתי החלטות
שונות.
עודד מכנם נשאר בבית, הנבחרת הלאומית
מתאמנת בהולנד, אבל עם שובו של
המאמן עמנואל שפר ארצה יהיו בוודאי
הדים לכל הפרשה. שפר ידרוש, ככל
הנראה, להעמיד את עודד מכנס לדין,
בהתבססו על קביעת רופא ההתאחדות.
אבל השאלה הגדולה היא — האם יוכלו
דייני בית־הדין המישמעתי של ההתאח דות
לכדורגל להתעלם מקביעתו של ד״ר
אהרן פרנק?

במטבחי ״מבט־ א ת
קובע האה מיקום הסיעה
המס הובב ה ועגל ה הבל־בו

אנו ב״מבט״ חושבים שאין אשה דומה לרעותה ולכן,
אין מטבח אחד דומה למשנהו. כך הגענו לייצור
עשרות חלקים ופריטים למטבח(לוח עבודה, מגירת לחם,
מ(גמד למיקסר, סלי ירקות ועוד) ,ומתוכם את תבחרי
את המתאים לך.
במטבחי ״מבט״ הבנויים מחומרים מעולים
ובאיכות גבוהה, תמצאי שיפורים, יתרונות ופטנטים
לניצול מכסימלי של שטח המטבח ולנוחות מירבית
בעבודה. שטחי איחסון נשלפים -לגישה קלה ונוחה;
ארון פינתי -לניצול מלא של שטח הארונות;
עגלת כל־בו -על גלגלים, משמשת לאיחסון קופסאות
ובקבוקים, בעגלת עזר לבישול ואפילו ...בעגלת תה

רהיטי

לכיבוד האורחים בסלון; יועצת עיצוב בביתך -
העוזרת לך לבחור מטבח לטעמך ולפי צרכייך.
אלה הם רק חלק מהיתרונות ומהפטנטים ההופכים
את המטבח ה״סטנדרטי״ של ״מבט ׳ -למטבח אישי,
המעוצב ומותאם לדרישותיה של כל אשה בנפרד.
״מבט״ -מהגדולים שביצרני מטבחים וחדרי שינה -
מציע לך מטבחים במבחר דגמים בלעדיים המעוצבים
בשילוב של עץ מלא, אלון, טיק־אפורמוזיה ופורניר
בציפוי מגן מיוחד.
ולעולות החדשות -הפתעה אמיתית! הנחה ממשית
של * 32 בקניית מטבחים וחדרי שינה ״מבט״.

מעד מכל הלב

מטבחים וחדרי עזינח

נקודות מכירה:
תל״אביג: אבן־גבירול ; 18 חשמונאים ; 91 בן־יהודה ; 118 ככר המדינה ; 64 עמק יזרעאל ; 44 חיפה: הרצל ; 13 ירושלים: יפו ; 30 באר־שבע:
קק״ל ; 106 רמת־גן: הרצל ; 55 קריניצי ; 59 פתח״תקוה: מוהליבר ; 2כפר״סבא: טשרניחובסקי ; 28 ויצמן ; 58 נתניה: שמואל הנציב ; 13
מסחרי יא׳ ,דימונה: מרכז מסחרי חדש ; אשקלון: רח׳ ההסתדרות ; נהריה: דחי הרצל

קולנוע

ס ר טי ם

ןןןןהדיאודורנ

3המקס שננ ת

1 | 1 1 1 ¥ה א הו בעל
| 1 1 1 1 1האמ רי קני

ויכוח ישן־נושן ניטש בתעשיית הקולנוע,
בכל הארצות הקטנות מכדי להיות
עצמאיות במלוא מובן המילה. מצד אחד,
יש הטוענים שהדרך הטובה ביותר היא
לחקות את הגדולים והחזקים, להשתדל לע שות
סרטים בדיוק כפי שהם עושים ואפילו
להשיג מהם את המימון לכך. מצד
שני, יש הטוענים כי מאחר שאין כל סיכוי
שתעשייה צעירה והססנית תוכל להתחרות
במכונות המשוכללות והמנוסות של בתי-
החרושת לסרטים בעולם, מוטב להשתדל
ולחפש את המקורי, את המיוחד למקום,

ישש!

״אריד׳ די או דו רנ ט רי חני -יב ש, רגיל
וכדורי( א 011-0מ).
והל הי ט האחרון־ -אריד אבקהקלה,
ר עננו ת רי חני תלמשך כל היו ם]
״אריד׳י מו צר יו קרה של קרטד
וו אל א ס, א מ רי ק ה.
ל ה שיג בפר פו מ ריו ת, בתי־מרקחת
ובר ש תו ת ה שיוו ק.

רונות. כל עוד ניסו השווייצים לחקות
אחרים לא ידע איש שיש שם בכלל תעשיית
קולנוע שיש לה מה לומר. למן הרגע
שבו החלו השווייצים להתבונן בעצמם,
ולהציג את תוצאות ההתבוננות על הבד,
התרחשה התחייה של המדיום. סרטים שוויי-
ציים מוצגים היום, לעיתים בהצלחה גדולה׳
בכל רחבי העולם (גם אם לישראל
הם מגיעים רק בקושי רב).
דוגמה מאלפת לדרך ההתבוננות של
היוצרים השווייציים בעצמם, גם כאשר כל
מרכיבי הסרט שלהם מושאלים לכאורה,
אפשר היה לראות באחרונה בפסטיבל
הסרטים בלוקארנו, שם הוצג במיסגרת
אינפורמאטיווית סרט שהספיק כבר לזכות
בהפצה רחבה בעולם. שמו, בעיברית, אילו

טריטיניאן, סריג, מארם ומאסארי
במאי מחפש שחקניות —

הפצה: ברק מפיצים בע״כו.

״ ר 1בקס ״ טפט ״מורלה״
הגיע מלאי חדש של הצלחות
קיים רק קטלוג אחד שד מורדה
היזהרו ׳מחיקויים.

הנפלאות של ״רובקס״

כץוו ־ סיפו רי ^נ לי ל ר ־י
בים התיכון ובים ס 1ף

0 0 0 0
0ס 0נ)ב< 0

סנני ר

נביעות

>4-5ל/ו9י059 6
קו להש לו -
ה קו לשלך !

דלפין סריג כ״איתור מקומות״
— ומוצא עולם של(ז
וחדירה לעומק בכיוון זה תתן סיכוי להגיע
לעצמאות של ממש.
בשפה ישראלית פשוטה אפשר לתרגם
זאת בערך כר: מצד אחד — מיבצע יונתן,
אסקימו לימון או הלהקה (כדי להיאחז בדוגמות
שהוכיחו את עצמן, לפחות בארץ),
ומולם לאן נעלם דניאל וקס, מסע אלונקות
או סוסעץ. מי שעוסק בתעשייה מעדיף, כמובן,
את הגישה הראשונה, כי זו נאחזת
בנוסחותי ברורות מראש, ואז התעשיין יודע
בדיוק עם מה יש לו עסק. מי שמתעניין
בקולנוע כחלק מהתפתחות התרבות, נוטה
לרוב אל הגישה השנייה, שאומנם מניחה
כי כל פרוייקט הוא מיבצע בפני עצמו
ולא המשך של משהו בדוק, אבל בכך גם
ייחודו.
היתולים שווייציים. ההקדמה הארוכה
הזאת באה כדי להראות, שאחד הלק חים
המעניינים ביותר המוצעים לקולנוע
בחיתוליו, כמו הקולנוע הישראלי, הוא
דרכו של הקולנוע השווייצי בשנים האח־

תורגם מילולית: איתור מקומות. כוונתו
הכללית יותר היא מציאת הדרך, התוויית
קווי היסוד ועיצוב החזרות לפני התחלה
בעשיית סרט.
הבמאי, מישל סוטר, מרוחק בנושאו מכל
מה שיכול להיות שווייצי. הוא מספר על
בימאי־סרטים צרפתי (ז׳אן־לואי טריטי-
ניאו) העומד לביים גירסה חדשה לשלוש
אחיות של צ׳כוב. כדי לעבוד בנחת על
החזרות לסרט הוא מזמין את שלוש השחקניות
הראשיות לאתר־קייט שווייצי, ליד
הגבול הצרפתי. שתיים מן השחקניות הן
צרפתיות, דלפין סריג שצריכה לשחק את
האחות המבוגרת וואלרי מארם, המגלמת
את האחות הצעירה. השחקנית השלישית
היא איטלקיה, לאה מאסארי.
כמו אצל צ׳בום. מה יכול להיות פחות
שווייצי מכל אלה? אלא שסוטר משתמש
בכולם כדי לדבר על שווייץ עצמה. רוסיה
המתנוונת, הכפרית והרדומה, שאש
המהפכה לוחשת בה מבלי שתחוש בה
העו ל ם הזה 2140

כלל מוצאת, בעיניו של סוטר, את התגלמותה
המחודשת במולדתו שלו. כמו אצל
צ׳כוב, גם כאן האתמול זהה להיום והיום
זהה למחר, גם כאן יש מעין שיתוק ריגשי
וגם כאן הולכת בדידותם של האנשים ומחמירה
בתוך נופים מוריקים מקסימים.
סוטר מרבה לשאול מן המחזה של צ׳כוב
ומצ׳כוב בכלל, אך מלביש הכל בבגדים
ההולמים את צרכיו שלו. שלוש אחיות
מתחיל בזיכרונות מן ההלוויה של אבי
השלוש. איתורים מתחיל בבמאי המדמיין
לעצמו את סצנת ההלווייה של צ׳כוב עצמו,
בעיירת־קייט גרמנית, והעמסת הארון
על רכבת חזרה לרוסיה. זאת, כאשר מי
שעתידה להיות האחות הבכירה בהמשך,
דלפין סריג, מגלמת את דמות אשתו של
צ׳כוב (במקרה, או שלא במקרה, שם אשתו
של צ׳כוב אולגה, היה זהה לשם האחות
הגדולה במחזה שלו).
בשיחות הארוכות המתנהלות בין השח קניות
והבמאי, בהמשך, הנושאים העיק ריים
הם — כמו אצל צ׳כוב — הזמן החולף
והסימנים שהוא מותיר בבני-אדם, התמודדות
עם עולם של זיכרונות, שאיפות מול
מציאות, מעבר מגיל של תיקוות לגיל של
ייאוש או השלמה.

א >זהמ>ו מחר ילדה יפה (גת, תל־אביב, אר־צות־הברית)
— הבמאי הצרפתי
לואי מאל מנסה, מאז שהוא עושה
סרטים, לתאר את העולם מנקודות־מבט המנוגדות
לנורמה. למשל, דרן עיניו של שודד הכלוא בתוך מעלית,
או מתאבד שאינו מניח לדבר להסיח את דעתו ממישאלות-
המוות שלו. מינהג מוזר זה גרם שרבים מסרטיו נחשבים
שערורייתיים. וכי כיצד אפשר להגדיר, אחרת, את ההבנה
המלאה שהיתה לו לאם המלמדת את בנה פרק ראשון
בחיי המין (הלחישה שבלב) ,או לאשה המתנה ליל־אהבים
ארוך ומפורט עם מאהב מקרי, מתחת לאפו של בעלה !
אם אפשר להשוות העזה להעזה, כמעט שניתן לומר
שהפעם התעלה מאל מעל עצמו. הוא נטל מתוך הספר
סטוריוויל, ניו״אורלינס, על תולדות איזור״החטא של עיר
זו, סיפור על ילדה שנולדה בבית־בושת לאם שאף היא
היתה ילידת אותו בית״בושת, ועל היחסים המוזרים הנרקמים
בינה לבין בלוק, צלם שבא להנציח את פני הרובע
ונופל בשבי האשה״ילדה.
בעזרת סוון ניקוויסט (הצלם של אינגמר ברגמן) והתפ-
אורן טרוור ויליאמס, מצליח מאל להגיש את אחד הסרטים
היפים ביותר של השנה (הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן).
מדובר כאן לא רק ביופי לשמו, אלא ביופי נכון, כלומר,
במציאת הערכים האסתטיים שבמלמלה מעוכה במיקצת,
בעיניים נפוחות של יצאניות המתעוררות בשעת צהריים,
בסלון מרופט במקצת המתהדר ככל שהאורות אפלים יותר,
או בגן שצמח פרא. על רקע זה, נע עולם שבו המושגים
של מותר ואסור, טוב ורע, שונים לחלוטין מן המקובל
בעולם הרגיל, ולמרות זאת הוא מתפקד, ויש בו חן משלו
וסדר פנימי מוגדרים לא פחות מאלה השוררים בעולם
ה״נורמלי״ .ובמרכז העולם, הקלף שבלעדיו כל הסרט לא
היה יכול לעמוד, דמותה של ברוק שילדס, ששמרה על כל

קאראדין ושילדס — מוסר הפוך
גינוני הילדות למרות שכל חטאי חווה אמנו מסוגלים
להצטייר על פניה בן״רגע.
כל עוד שומר מאל על נקודת־המבט שלו מתוך המוסד
הסגור החוצה, הסרט מרשים, אפילו כאשר הוא נגרר
מזמן לזמן לקריקטורות של המבקרים הליליים. אולם למן
הרגע שבו הוא מתמקד בצלם ובקטינה, עובר מאל להת־בונן^כצופה
מן הצד, ולפרקים נדמה שהוא מבין היטב
מה מתרחש לפני המצלמה, אבל גם הוא מתקשה להבין
מדוע. ומשלב זה ואילך מתחילה האחידות להתפורר, מה-
גס שלקראת הסוף באה סידרה של השוואות בין העולם
ההפוך של הסרט לעולם הרגיל שמחוצה לו, שהן לא רק
צפויות, אלא גם שיטחיות במידה רבה. כיוון שברור, בשלב
זה, כי הצופה שבילה שעתיים במחיצת היצאניות ימצא בהן
הרבה יותר אנושיות וחום מאשר בבובות שפירנסו אותן
עד אז, והמגרשות אותן מן המקום בחמת״זעם צידקנית.

מ צ חי קון
לכל

דאה מאסארי ב״איתור״
איזה עולם מקסים !
אפילו האווירה מתעגלת, כמו אצל צ׳כוב,
בעזרת פסנתרן הפורט כל העת באולם־
הכניסה של המלון שבו מתאכ סנ ת הלהקה
הקטנה, כשצלילי שוברט וקולה של לאה
מאסארי משלימים את התמונה.
תרגיל אינטלקטואלי. אולם לא השכלתנות,
והכישרון להתאים את צ׳כוב
ובעיותיו לעולם רחוק מאמא־רוסיה ומתחילת
המאה, הם שמעניקים לסרט הזה
סגולות מיוחדות. מובן שזהו תרגיל אינ טלקטואלי
מעניין, אבל מעבר לזה מגלה
סוטר רגישות גדולה כל*כך בחדירה לתוך
נשמת דמויותיו, ובשילוב בעיותיהן הפנימיות
עם אותם רגעים ניצחיים במחזה של
צ׳כוב, עד שתוך ראיית הסרט שוכח הצופה
שעליו לחפש כל העת מניין לקוח כל
משפט, והוא מתייחם לדרמה שלפניו כאל
שלמות בפני עצמה.
סוטר הוא אחד מאותם במאים המסוגלים
להפיק פיוט מתמונה כמעט דוממת, מהרכב
גוונים של ציבעי־טבע ותאורה בתוך
חדר־מלון, ממבט של אושר על פניה של
דלפין סריג החולף במהירות הבזק, מהתפרצות
של שירה הבוקעת מפי לאה מא־סאדי
המדקלמת לעצים שבגן, או מניסיונותיו
הנואשים של שחקן אלמוני לזכות
בתפקיד צ׳בוטיקין, הרופא, בסרט המיועד.
קוסמופוליטי להפליא. הופעתו של
שחקן זה (שאותו מגלם השווייצי רודה

גם קשוחים אוהבים (סינמה
,1תל־אביב, ארצות־הברית) —
מאחרי השם השדוף והעייף הזה,
מסתתרת קומדיה קלילה, שיטחית ועליזה, על שני שחקני-
כדורגל אמריקאים מיקצועיים (ברט ריינולדס וכריס כריס-
טופרסון) ועל הנערה החולקת איתם את דירת-הפאר שלהם
(ג׳יל קלייבורג) ,שהיא במיקרה גם בתו של בעל קבוצת-
הכדורגל.
שני גברים ואשה, ואין צורך לפרט מה בדיוק יכול
לקרות בסרט כזה. נותר לברר רק איך, וכאן לא יהיה
כל קושי. לריינולדס ולכריסטופרסון יש כבר אישיות מוגדרת
מאד על הבד, וכל מה שעליהם לעשות הוא להוציא
בקלילות את בדיחותיהם העוקצניות (במיקרה של ריי-
נולדס) או את הרצינות של המחפש את עצמו (במיקרה של
כריסטופרסון) ,להקנות לגברת קלייבורג דמות ״זרוקה״
במידה מספקת, והרי זה מצחיקון לכל.
למען האמת, הבמאי מייקל ריצ׳י (שסירטו הראשון,
לבבות המערב לא הוצג משום מה בישראל, וחבל) אינו
משתדל להגיע להרבה יותר מזה. מי שיתחיל לשאול
שאלות בסרט זה, בנוסח :״איך חיו השלושה יחד זמן
רב כל״כך בלי שנוצר ביניהם משהו לפני תחילת הסרט י״
יקלקל לעצמו את כל ההנאה. ומי שינסה לרדת לעומק
תורתו של הגורו התורן, פרדריק ביסמארק, על הסיפוק
העצמי שפותר את כל הבעיות, לא ירחיק לכת. אלא שלא
למען אלה, נוצר הסרט.

יאנדלי) לקראת סוף הסרט, מספקת גם
מן הרגעים המרגשים ביותר, כאשר המיזוג
בין צ׳כוב וסוטר מושלם. פעם, הוא
יוצא מבית־קפה ומדקלם בפני הזבנית
ההמומה כמה שורות משלוש אתיות המתאימות
להפליא לריגשותיו ולגישת הסרט :
״איננו מאושרים, איננו יכולים להיות מאושרים,
אבל אנחנו מחפשים את האושר״.
ברגע שני, כאשר הוא משחק את דמות
הרופא הישיש בפני הבמאי, והחיים מתמזגים
בהצגה ואין לדעת עוד מהו מה.
וכל זה בעל גוונים בינלאומיים, סרט
קוסמופוליטי להפליא. אבל מי שיודע מה
מעסיק את הקולנוע השווייצי, מי שמכיר
את הקצב האופייני לסרטים אלה ואת
צורתם החיצונית, לא יטעה אף לרגע. הסרט
עוסק בשווייץ, מתרחש בתוך שווייץ ולא
חשוב מניין באה ההשראה. הלוואי שיימצא
מי שיביא את הסרט לארץ, כדי שישמש
לקח גם לאלה שעושים סרטים בישראל.

קלייבורג וכריסטופרסון — בחיבה משולשת
זהו מוצר־צריכה מן הסוג הבדוק, שנועד למעריצים
ולמעריצות של ריינולדס וכריסטופרסון, והם מחליפים ביניהם
בדיחות, עקיצות והברקות בדרך שאינה יכולה לאכזב
את הצרכן — המוזהר מראש.
כוכבים הנרקומן הזוהר
מיגל פיניירו הוא נרקומן, סוחר-סמים
וביריון־רחוב לשעבר. שבע מתוך 31 שנות
חייו עשה מאחרי סורג ובריח, וגם עכשיו
הוא נאבק עם בתי־המישפט האמריקאיים
וטוען לחפותו מאשמה של שוד מזויין.
אבל מיגל פיניירו, בן פורטו־ריקו שהגיע
לארצות־הברית כשהיה בן ארבע וגדל
כשהוא גונב כדי להשביע רעבונו, שעה
שאמו מנקה חדרי־מדרגות ובתי־שימוש והעזרה
הסוציאלית ממלאת את החסר, נחשב
היום אחד הסופרים והמחזאים המבטיחים
ביותר של ארצות־הברית. מחזה בשם עיניים
קצרות (שם־גנאי שניתן על־ידי אסירים
לסוטי-מין תוקפי ילדים, הנחשבים בעיניהם
בתחתית הסולם האנושי) ,זיכה אותו
לפני ארבע שנים בפרס המחזה הטוב

ביותר של השנה בניריורק.
תוך שנתיים הוא עיבד בעצמו את המחזה
לתסריט, ואף הופיע בסרט בתפקיד
קטן(הוא נאשם בתקיפת נהג מונית ושדידת
הכסף שברשותו, שעה שהשתתף בצילומי
הסרט) .הסרט היה, בשנה שעברה,
לאחת הסנסציות של פסטיבל ניו־יורק, וש עה
שפיניירו הלך להופיע בפני בתי־המיש*
פט, ליוותה אותו מקהלה של ביקורות נל הבות
ותדמית של התגלמות אחד החלומות
האמריקאיים הטיפוסיים ביותר: האיש
שהחל מלא־כלום, ובכוחות עצמו הגיע ל-
פיסגה. כאשר יוצג הסרט, בקרוב בישראל,
יש להניח שהוא יעורר גם בארץ אותו
הלם שד,יכה את צופיו מעבר לאוקיינוס.
זעם כה גדול על העולם כפי שהוא, וסירוב
להיכנע, בדראמה המתרחשת כולה בין כותלי
בית־סוהר, אפשר למצוא רק אצל אדם
שמכיר את העניינים היטב, ומבפנים.
(המשך בעמוד )46

קו?נוע

(המשך מעמוד )45
ללמוד כ ר חו ם. אין צורך להסביר מדוע
נער ממוצאו של פיניירו ומשיכבה חברתית
כשלו, התגלגל ברחוב מילדותו הרכה.
מה שצריך בכל־זאת להסביר הוא העובדה
שברנש נמוך־קומה (כ־ 1.65מ׳) וצנום, הפך
מנהיג של כנופיות שהתמחו בקסטות, גניבת
מכוניות ומעשי־שוד. לפיניירו יש הסבר
משלו :״עשיתי את כל זה כדי להתבלט.
במובן מסויים, זה כבר היה תיאטרון.
יצרתי הצגה שבה רציתי לגלם את התפקיד
הראשי״ .מה שלא השכיל ללמוד ברחוב,
המשיך והשלים בין כותלי בתי־הסו־הר,
במוסדות לטיפול בנוער עבריין ובשאר
המוסדות המחנכים לפשע באיצטלה
של הגנה על הציבור מפניו.
בין שאר הדברים שבהם התמחה היה
גם השימוש בהרואין, ובגיל 19 היה כבר
מכור לסם במלוא מובן המילה. הוא ניסה
להסיח את דעתו מכך בלימוד קאראטה,
בהצטרפות לתוכניות גמילה ואפילו בד,ש־

את כל התמיכה והתנופה הדרושות. ההצ לחה
היתה מיידית.
מאגר האנרגיה. הכסף החל זורם
לעבר המחבר הצעיר ויחד עימו השבחים,
הזמנות להרצאות בפני מוסדות מלומדים
על כתיבת דראמה, חוזים לכתיבת מחזות
נוספים, הצעה להפוך את המחזה לסרט
(הצעה שסירב לה בתחילה, כאשר נאמר
לו כי דאסטין הופמן צריך לגלם דמות
של פורטו־ריקאי, וקיבלה את אישורו רק
כשהתפקיד נמסר לבן־עמו, האלמוני יותר,
חוזה פרז).
אבל ההצלחה לא הפרידה בינו לבין
מידרכותיהן של שכונות העוני .״אני חייב
להיות חלק מן הרחוב כדי לשמור על מאגר
האנרגיה שלי.״ הוא מסביר, והוא איש*
רחוב אמיתי, ללא בית, ללא מכונית, ללא
כל רכוש פרטי משלו. עם כמה צעירים
פורטו־ריקאים ניסה להקים קומונה תיאטרונית,
ומצא ־ עצמו בתפקיד של מנהיג
רעיוני שהכביד עליו מעל ומעבר ליכולתו.
הוא היה תקופה מסויימת שחקן מיקצועי
ואחר־כך, בעזרת סוכנת זריזה, הזדמן לו
לכתוב ולשחק באחד מפירקי הסדרה באומה
(דווקא כשוטר-סמים) ,נוסף על הופעה
אחרת שלו, בקוג׳אק. השנה הועלתה הצגה
חדשה משלו, שירת הלל לגנב קטן, ויש
בידיו חוזה לכתיבת שלושה תסריטים נוספים׳
השאלה היא אם יעשה זאת מחוץ
לכותלי הכלא, או בתוכם.
ולבסוף, אזהרה. מאחר שעיניים קצרות
הוא מונח פנימי של בתי־הכלא האמריק אים,
יש להניח שהסרט ייקרא בארץ בשם
אחר, אולי אות הקלון, אולי בעיניים מושפלות.
תדריך חוב
הלד או ת:
תל־אכיב — פרובידנס, אשה לא״נשו־אה,
ג׳וליה.
ירושלים -ג׳וליה.
חיפה — תמימים ופראים, אחדים באו
במרוצה, רחוב הסטר.

ת ל -אגי ב

,.רובקס״
קיים רק קטלוג אחד של מורלה
היזהרו מחיקויים.

הגיע מלאי חדש של הצלחות
הנפלאות של ״דובקס״

מחזאי פיניירו
מאשפתות ירים אביון

1910 נבו עתו! 0109
וגוועות בגיליון

ראשה שנ ה
הענק של
09x11:1ר 1ד
שיו פי ע 2 7 .9 .8 7

תייכות לכנופיית רחוב פורטו־ריקאית ש נלחמה
בסמים, אבל דבר לא עזר. אחרי
ששדד כסף וסמים מאחד הסוחרים, נלכד
ונשלח לסינג־סינג. שם הוא גילה בעצמו,
לראשונה, כישרון מיוחד. הוא כתב מיכת־בי
אהבה עבור אסירים אחרים, תמורת שכר,
ובערבים הופיע בחוג הדראמתי שאורגן
במקום.
מדריכיו נדהמו למן הרגע הראשון, למראה
העוצמה הריגשית האדירה שהיתה
כלואה בתוך הגוף הקטן ומאחריו החיצוניות
הקשוחה. אחד המדריכים הבחין בשיר שכתב
פיניירו, בשם ״אשה שחורה עם פיאה
בלונדית״ ,ושלח אותו לתחרות. השיר
זכה במקום השני ופיניירו זכה בחמישים
דולר, הכסף הקל ביותר שהרוויח בחייו.
מבלי להרהר פעם נוספת התיישב, כתב
מחזה בן מערכה אחת (בפעם הראשונה
בחייו) ,ושלח אותו לתחרות אחרת. התוצאה:
פרס ראשון ו־ססז דולר .״בהשוואה
לעמל של שעות שנדרש כדי לפרוץ לביתו
של מישהו עבור כמה עשרות דולרים, או
העבודה השחורה שתמורתה משלמים בפרוטות,
הכסף בא לי מן השמים״ ,טען
פיניירו.
כשקיבל חנינה אחרי שנת מאסר אחת,
ידע כבר בדיוק מה ברצונו לעשות. הוא
הרכיב להקת תיאטרון־חובבים מאסירים
ונרקומנים לשעבר, והעלה איתם הצגה
שכתב, בעיקבות חוויותיו בסינג־סינג. שם
המחזה: עיניים קצרות. וכאשר ג׳הף פאפ,
מי שהיה מנהל התיאטרון של מרכז לינ־קולך,
הניח עיניו על ההצגה, נתן לה מייד

פרדכידנס (מוזיאון, צרפת)
— סיוטי לילה של סופר ישיש הפוחד מן
המוות ורדוף ריגשי אשם וזעם, מול המציאות
של יום המחרת. סרט מורכב, מסובך
ומרתק. במאי: אלן רנה. עם ג׳ון גילגוד,
דירק בוגארד, דייוויד וורנר, איליין סטריץ׳
ואלן בורסטיין.
אשה לא־גשואה (פאר, אר-
צות־הברית) — אשד, לומדת לעמוד על
רגלי עצמה אחרי שבעלה נוטש אותה לאחר
17 שנות נישואין. סרט רגיש, הומוריס טי
ומפוכח של פול מאזורסקי, עם ג׳יל
קלייבורג (פרם המישחק בקאן) בתפקיד
הראשי.
ו* *,ם ום? 5ץ (פאריס, ישראל) — הצגה
מחודשת של סרט ישראלי שעבר בכל
הפסטיבלים, ומנסה להציג, באמצעים צניו־עים,
את חיפושיו של היוצר הישראלי אחר
המקורות שמהם ישאב את עוצמתו. עם
שמוליק קראוס בתפקיד הראשי. במאי:
יקי יושע.
* * קח את הפסף וכרה (לימור,
ארצות־הברית) — סירטו הראשון של וודי
אלן. עדיין סידרה של מערכונים נפרדים
על שודד לא־יוצלח, אבל בכל זאת מצחיק
מאד ושופע המצאות.

ירושלים
* *:הפירחה ובת השריף (עדן, אר-
צות־הברית) — מירדף־מכוניות מטורף ואינסופי,
הנשען בעיקר על כישרונו של
הבמאי האל ניהאם לביים פעלולי קולנוע
(המיקצוע האמיתי שלו) ,ועל קיסמו הרב
של ברט ריינולדס, שהפך את הסרט ללהיט.

חיפ ה
רחוב הפטר (שביט, ארצות־הברית)
— שיחזור השכונה היהודית בניו-
יורק של תחילת המאה, על חוויותיהם של
היהודים שהיגרו אז מרוסיה הרחוקה והת קשו
להחליט אם יהדותם עדיפה על אמ־ריקאיותם
או להיפך.
אחדים באו במרוצה (אבא
חושי, ארצות־הברית) — וינסנט מינלי עיבד
ספר של ג׳יימס ג׳ונם, על סופר צעיר
שמשתחרר מן הצבא וחוזר לעיר־מולדתו,
ועל חוויותיו שם. רומן שמקבל ממדים טרא גיים
עם פראנק סינאטרה, דין מרטין ושירלי
מקליין.
הווודרז רז־דרז

במדינה
מי ש ט רה
מידע מ!אדמ1נ
עורחחדין !העזה טיעון
מקורי, והחשוד
שוחרר בערבות
בלייל־שבית לפני כשבועיים -תורידה מונית
נוסע ליד סטיייקיד, בתל־אבחב. האיש׳ מניחם
לוי, וחיכה לתורו לקבל את הסטייק־בפיתה,
כשלפתע ׳הגיח אלמוני, דקר אותו׳בסכין בביטנו והסתלק מן המקום כלעומת
שיביא.
לוי הועבר לביית־החולים, יושם ניסו השוטרים
לחוקרו — אך לשווא. הוא לא
ידע, או לא רצה, למסור כיל סרטים -על
ד,׳מיקרה .״!אוני יודע מדוע קרה הדבר,״
אמר ,״׳איני יודע מי התוקף, ובכלל, אני
מרגיש ירע מכדי לדבר.״
בידי המקשטת* .הי׳תה ירק עדותו שיל
ינהג המונית. הוא סיפר כי התוקף והנתקף
נמצאו שניהם ׳במונית לפני שנעצר ליד
הסטייקיה. לדבריו רבו השניים על מקום
ישיבה ׳במונית, ומשירד לוי לקניות את הסטייק
שלו, ומיהר ׳אחריו הנוסע השני,
דקר איותו ונעלם.
אך גם עדות קו לא קירבה את ה-
מ״שטרה כהוא־זה לזהותו של התוקף, כיוון
שנהג המונית לא יכול לזהותו.
מידע עלום שם. מידע אלמוני שהגיע
מאוחר יותר למישטרה מסר, כי
התוקף הייה יוסף לב, בעל סירית-דייג. בידם
שישי בערב הגיעה המ״שטרה לביתו, ועצרה
אותו על סמך המידע עילום־השם,
בחשוד ובתקיטה ובגרימת חבלה חמורה
למנחם לוי. למרות שללב היה אליבי,
ולדבריו בילד ,׳את יכיל שעות ד,ערב ב־
׳ביתו, ואף יוכל לחזור על פרטי סל חוב-
נ״ות הטלוויזיה ׳ששודרו, מחזיקה ׳בו ח־מיישט׳ר׳ה,
והביאה !אותו ביום הראשון ׳שעבר
לפני השופט יוסף מגורי־כחן, להארכת
מעצרו.
עורך־הדין אברהם ריכטמן, פרקליטו של
ילב, התלונן בפני השופט בי מאז מעצרו
של שולחו לא נערך מיסדר זיהוי, וכי
׳אין ׳ברשות המישטרר, כל חומר המקשר
אותו לעבירה ,׳מלבד אותו מקור מידע
אלמוגי.
״אם המשטרה פועלת לפי כל מידע
אנונימי המגיע ואליה, ועוצרת אנשים -אך
ורק על סמך זה, הרי כל אזרח !במדינה
יוכל למצוא עצמו בבית-המעצר ללא כל
סיבה .״הרי אותו מקור היה יכול למסור
לכם, כי אני אברהם דייכטמן, דקרתי את
לוי, ובאותה מידה שיל הצדקה יכולתי א׳ני
להיות עצור סאן,״ טען עוררהדין הצעיר
בלהט.
השופט שוכנע, וציווה לשחרר את לב
בערבות עצמית של 3,000 לירות.

אירוו! חברת• ברמה בינלאומית שיתק•
10-17בסססמבר במלון
ד \ ו 81-11£ 6״ נ תניה
מ הנ ה

רווקים ורווקו ת -בו או לבילוי שבוע חופשה
באירועים?10׳3־א 0א במלון ״זו^ע 8ס״81״ בנתניה.
* מלון ברמה של 4כוכבים
* כל ערב מופעי א מני ם
ורקודים לצלילי תז מור ת
* מ טב ח ברמה בינל או מי ת
* משח קי חברה שונים,
כשר.
בינגו, פרסים ו הפ ת עו ת
* אי רו ח 7י מי םמל אי ם
* בריכת שחיה וחוף י ם
* 3א רו חו ת ליום
* קו מזי צי ם
* פרסים יקרי ערך

* תצוגות אפנה.

וכל זאתבמ חי ר של — 3,850.לירו ת בלבד ליחיד בחדר כפול.
(לא כולל מע״מ)

ביום ו׳ נשף סיו ם וב חי ר ת מלכ ת ומלך ה רוו קי אדה
הזוג הרא שון שי ת ח תן כ תוצ אהמה הי כ רו ת ב רוו קי אד ה יקבל סוף
שבוע זוגי חינ ם במלון ״זו^פ 8ס81,׳׳ נתניה.
שימו לב: ל רוו קי אד ה 7 8יכולי ם להרשם רק רווקי ם ורוו קו ת
הר שומים כך בתעודת הז הו ת שלהם.
פרטים והרשמה• :

מי פ ל גו ת
המאוחדים !המפולגים
העסקנים חתמו מבזי להיוועץ
כ מו עצת גדולי ה תור ה,

״חן״ -שרותי חופט ונופש חיפ ה, רה׳ הרצליה 21 טלפון 529823־ 04
״נאור״ -שרותי אירוח ונופש ת ״ א רח׳ פרוג 5טל 232013 •244844 .־ 03

ועתה ציפוי פילוג
אגודת קשראל עומדת בפני פילוג. הרקע
לכך הוא הבהירות לרשויות המקומיות,
וההסכם שנחתם יבין המסד״ל, אגודת י׳ש־ראל
ופועלי אגודת ישראל בדבר הליכה
לבחירות לרשויות המקומיות ברשימות
משותפות.
עסקני האגודה חתמו על ר,הסכם ללא
התייעצות עם המוסד היחידי המחליט על
כל עקרונותיה, מועצת גדולי התורה, והדבר
עורר את ׳זעמם של אנשי סיעת
בני תוריה בגוש ציות והגשימה! ,שבראשם׳
׳עומד הרב חיים ׳שאול קריליץ, ראש ישי־יב׳ת
בית מאיר ומי ׳שידוע בקנאותו הריבה.
הרב קרליץ -כינס ,׳מייד עם היוודע דבר
חתימת ההסכם, את !ששת ראשי הישיבה
האחרים המרכיבים את הנהלת׳סיעת בני
תורה, ואשר לטענתם הם שולטים על
כשליש מציבור ׳בוחרי אגודת ישראל, והורה
להם להחרים את הבחירות ולרשויות
!שכן יש ׳בהן -משום ה,״׳מוקצה״ .בגי׳ל׳וי-׳דעת
שהפיצו אנשיו של הריב קרליץ, הביעו את
פליאתם הרבה על שנחתך דבר עקרוני
באגודה מבלי לשאול את פיהם של גדולי
ישראל (מועצת גידולי התורה) ,ע׳ל עצם
(המשך בעמוד )50

ה מ לוו ה

כלי־־נגינה
גיטרות — אקורדיונים
פסנתרים — אורגנים
מיתרים — חלקים
* ה שאלה
* ,תי קוני ם
* מכיר ה

א. גינצבורג אלנב* 48ת״א
סיכת רח׳ גאולה, טל 57773 .־03

ה או פנ ה לצעירות!!!
טוניקות, חצאיות ומכנסיים
אן״לרילה״דיזנגוף 46ו, ת״א

״רובקס׳
הגיע מלאי חדש של הצלחות
הנפלאות של ״רובקס״

7וג\וד>ו
ל א מנו ת חזות>ת
בהדרכת יפה פלד
חוגים לילדים, נוער ומבוגרים,
הכוללים: ציור, עבודה
בחומרים שונים, שיחות,
ביקורות, ניתויסים והתוודעות
לתולדות האמנות
להרשמה ופרטים להתקשר בשעות:
טל 228382 .

21.00—15.00

ף* ־ 8בינו א ר 1978 היה היום השחור
י 1של הבוהמה הישראלית. קפה פינתי,
מיפגש מאמנים של אמצע השבוע ובורסת
המסיבות והרכילות של יום שישי בצהריים,
עלה •באש ולא נותר ממנו אלא תימרות
עשן •ושרידים מפוחמים.
אמנים שבאו, כדרכם• ,לשבת בצהרי
יום ולהתבטל ליד •שולחנות משומש, עמדו
המומים נופח המחסומים שהוקמו מול

הפועל הערבי בעל השם העברי, אברהם,
לא האמין שמקום־עבודתו הפך עפר ואפר.
אדון סגן לא ידע •להשיב אם אומנם
יחדש את בית־׳הקפה שלו או ימכור אותו.
הוא היה המום מכדי להגיב. קפד. פינתי,
השוכן בפינת הרחובות פריישמן־דיזנגוף,
אחד מבתי־הקפה הראשונים של תל־אביב,
ששמו ניתן •לו על-ידי חיים נחומן ביאליק
ושממנו יצאו חיילי הפלמ״ח ללוות שיי־

חורשים אחרי שנשרו מרכז
האומנים, הנא נכחח שוב ־ ומנר
קצות השלם התקבצו ]1רח׳ ישראל
בי׳ת-הקפה המפריח. מר כגן, בעל הקפה,
ואשתו הנאמנה, ניצבו במקום כמסרבים
להאמין למראה עיניהם. המלצרית הוותיקה
לאה, שיגאל בשן כתב לכבודה שיר, זו
•שידעה את כל הסודות של מי הולך עם
מי ומי לא מדבר עם מי ולמי מותר להגיד
מה, זו ושהייתה מוסרת הודעות בטלפון
ומקפלת הזמנות לכל הצגות הבכורה, מחתה
בשקט דימעה.

הבורסאי

רות לירושלים, נסגר לכמה חודשים.
המציתים לא. נמצאו עד היום אך הברת־הביטוח
פיצתה את בעל־המקום -וביום השישי
האחרון, ואורה ושימחה. ,נפתח קפה
פינתי באופן חגיגי מחדש.
!אותו קהל מילא אותו• :אמהות עם
עגלות ותינוקות, זקנים וזקנות, ייקים
בצהריים והמהמה. אמנים, זמרים, שחקנים,
אמרגנים וחתיכות, בלי אלה אי־אפשר.

השחקן אילי גורליצקי, שבחר
השנה לעסוק בבורסה,
עם עירית לוי, אשתו של הזמר אושיק לוי,

מיק׳ וקובי

בחברת הרקדן רובר פומפר. על הקירות ניתלו רפרודוקציות, וארון־העוגות המפורסם
נעלם. גם המלצרית הוותיקה לאה לא נראתה, ואת מקומה תפסה מלצרית צעירה ויפה.

אמדורסקי האופנאית ואושרת המלחין,
שני תושבים קבועים של פינתי בעבר,
נפגשו מחדש ביום שש י. מיקי סיפרה כי התגעגעה לפינתי.

נחום שליט. מזוקן לצורך תפקיד בך

סרט, חגג בפינתי את יום־הולדתו הי
ו 11 #111
ארבעים ושתיים. זקנו האפור הסגיר את גילו.

אלא שאת הפתיחה החגיגית של פינת׳
פיניציר א״ש־הטלוויזיה מני פאר. הוא בהר
דווקא ביום השישי האחרון בצהריים לע-

המגמות

אופלייה שטרהל,
כוכבת אסקימו לימון,
חזרה מברלין ישר לקפה פינתי.

האיילוניסט

להקת איילון ששהתה בחמש־עשרה השנים
האחרונות בניו־יורק, הגיע גם הוא לפינתי.
למטה הוותיקים: משה גולדמן ויהלומי.

רוך בו ואת ברית־המילה של בנו אורי
!ומרבית האמנים, יכסו יהודה ברקן, יגאל
בשן, טוביה צפיר, דובי גל ׳ועוד רבים
אחרים נעדרו הפעם מהמקום.

חופ שת מולד ת
בפינת פרישמן

! 111111י מרגלית אנקורי, ששהתה
11 1111111 בשנים האחרונות בניו־יורק,
חזרה ארצה ומיהרה להפגין נוכחות.

הזמות והכלב

בני בום, באה עם כלב הספנייל שלה.

י כן הי ה? הזמר צביקה פיק
ז ואשתו, מידית שם־אור, התמלילן אילן
גולדהירש והזמרת דיותי הולצמן. היו גם
עיתונאי בידור כסו דודיו אורן ונשמי רון.
שקפה פינתי היה מאז ומעולם מקור המידע
העיקרי שלהם. היו השחקנים יוסי
גרבר !ונחום ׳שליט, דודיק סמדר דאופליה
שטרד,ל, שמאז שגימרה בסרט אסקימו
לימון הפכה כוכבת מפורסמת ומבוקש ת
על־״די חוטפי האוטוגריסים.
היתה !עירית ׳לוי היפה, אשתו!שיל הזמר
אושיק לוי השוהה עתה בצרפת. והיתד
הזמרת ריקי גל, ברעמה ג׳ינג׳ית ועם
קוקר־ספנייל צמוד. גם אמרגנים היו. כמו
יצחק גמדי ,׳שמואל צמח והאמרגן האמריקאי
צ׳אדלי פיישמן, שלמד במהירות
היכן !מבלים !עמיתיו בארץ הקודש.
אך מרבית היושבים בבית־הקפה המחר
דש היו, הפלא ופלא, לא תושביו הקבר
שים כי אם אורחים לרגע, כאלה שיבחרו
לחיות בחוצלארץ ובאו ׳ארצה לקיץ ל-
׳חופשת מולדת. י כך אפשר חיה לפגוש
שם בציירת ׳שו׳ש בן־אשתמיע, היושבת
בשנים האחרונות בניו־יורק. שוש, צנומה
מתמיד, שפעה סיפורים יעיל !מעלליה במטרופולין
האמריקאית. היה !שם גם הצייר
מניחם: גפן, שבחר להתגורר בלונדון
ושיהשנים כאילו אינן ׳נותנות בו את אותותיהן
למרות שסגר מזמן על הארבעים.
והייתה הזמרת !מרגלית אנקורי, מי שזכתה
בפרס כינור דוד על הופעתה ב־

השלט החוש

פינתי זכה בשלט חדש ומצוחצח. גם לוח המחירים
המפורסם, שנשרף בדליקה, חודש כשהמחירים הפעם
גבוהים יותר. ברקע נראה הרקדן אילן בכור־אביב, חבר להקת בת דור וחדש בפינתי.

מחזמר שיער ונעלמה, אי׳ש לא ידע לאן,
עד שחזרה לפינתי וסיפרה יכי התגוררה
׳בשנתיים האחרונות בניו-יורק, שם הופיעה
במועדוני־לילה ישראליים. ליד איחד ה־
׳שולחנות יושב נער־השעשועים חנייציחי שמעון
עדן, שבא בפעם המי־יזדע־סמה מעיר
מגוריו, ברלין, לבקר את בתו ונכדו בארץ.
פרצוף מוכר לישראלים היוישבים בניו־יורק
היה חיים פולני, שתושבי פינתי הקבו־יעים
ילא זיהו אותו. למי ׳שהתעניין, סיפר
כי הוא הבר להקת איילון, ששרה בשעתו
״פלאפל, פלאפל״ ואחר-כך ידדה ניו־יורקה
והעדיפה את הסטייק האמריקאי על הפלאפל
היזשראלי. האיילונים, כך סיפר
פולני ,׳נמצאים כרגע בארץ ומבררים אפשרות
של שיבה חביותה.
וכך, על בום קפה קר או אספרסו, הזר
בית־הקפה אל נוף דיזנגוף.

אשה ואם

בישראל הפכה ה׳
שחקנית הסוערת
אמירה פולן, שהשתתפה בהצגה אקווס.

במדינה
(המשך מעמוד )47
הקמת החזית הדתית המאוחדת.
כתב הרב חיים ׳שאול קרליץ ׳בגילווי־הדעת
:״מה כואב הלב לשמוע שהחזית
הזאת תעמוד על מיישמר ענייני הדת ושמירת
קודשי ישראל, כאשר בהרבה עניינים
עקרוניים הנוגעים לעיקרי היהדות,
דעתנו ודרכנו מנוגדות לחלוטין, כגון שירות
לאומי !שאצלנו הוא ׳כבחינת ייהרג
ובל יעבור, ואצלם הרי זה נחשב למיצווה
גדולה. במינוי רב, קובעת אצלנו גדלותו
בתורה וביראת־ושמיים ואצלם איחד המכריעים
הוא היותו, יוצא צבא׳ .ובכלל,
הקובע בענייני דת והלכה, אצל המפד״ל,
הוא זה שכל גדולי ישראל גילו דעתם
עליו• ,שססקייו בטלים ומבוטלים.״
יחסה של אגו״י למפד״ל היה, מתמיד
יחס של זילזול הגובל בשינאה, שכן הם
ראו באנשי המפד״ל דתיים־למחצה.
הרשימות המשותפות לרשויות המקומיות
בעבר בין אגודת ישראל וביו רד
מפד״ל, היו ׳תוצאה של אילוצים. שכן היה
ברור לאנשי אגודת ישראל שאם־לא-כן
אף אחת ׳מהרשימות הדתיות לא ׳תעבור
את אחוז החסימה .׳כתב הרב קרליץ :״אכל
ימי התיר לעשות הסכם ארצי כללי, המהווה
ברית !וקשר בין אגודת־ישראל,
׳שהקימור. ארזי הלבנון, ובין אלה הנם־
׳פחים לציונם י והלא זוהי חזית דתית
מאוחדת, שמרן הרב מבריסק זצלל״ה אסר
רכל תוקף להקימה?״
במפד״ל צופים, כי אחרי שפורסם גילוי-
הדעת צפויים, שינויים במיטה הרשימות
׳לרשויות המקומיות והחתם של מועמדי
אגזדת־ישראל לאחזר. כיום יברור שחילק
ניכר מציבור המצביעים הפוטנציאליים של
אגו״י לא יצביע עבור הרשימה המאוחדת.
כשבוע האחרון נוצרה מתיחות רבה
בשכונות הדתיות ברחבי הארץ, בין המתנגדים
לחתימת ההסכם לבין !אלה התומכים
בו. בבני־ברק הגיע המצב עד
לכדי תיגרת־״דיים בין אנשי שני המחנות.
טענתם העיקרית של ראשי הישיבות
המרכיבות את סיעת בני תורה, היא שה-
,אחראים לכל מעשה ההסכם הם חברי-
הכנסת של אגו״י ופאג״י שלמה לורינץ,
מנחם ׳פרוש, שלמה יעקב גרום ויהודה
מאיר אברמוביץ, שהכריעו בעניין שהוא
מחוץ לסמכותם, שכן הם אינם אלא עסק נים
של מועצת גדולי התורה.
את תגובתו של יח״כ הריב שלמר. לורנץ,
הנחשב כנציגם של ׳אנשי סיעת בני תורה,
אי־,אפשר היה לקבל השבוע, שכן הוא
שוהה בחופשה בשווייץ. אם אכן יחליטו
ראשי הישיבות לפרוש מאגו״י כפי ש איים
אחד מהם, עלולות להיות לכך השלכות
מרחיקיות־ילכת גם על הקואליציה
הממשלתית.

עם נעלי ץ וספדריל ץ ן.

ילך לך בקלות

נעלי אמכדריל א, המילה האחרונה בנוחות ההליכה -מעתה גם
בישראל.
המבנה של הנעל, העשויה מכותנה עם סולית
יוטה מיוחדת, מקנה לרגל גמישות ואוריריות,
שטרם חשתם כמותם.
עם נעלי אספדריל ילך לך בקלות ובנוחות
בכל שעה משעות היום ובכל מקום...בבית,
בעבודה, במסיבה או בדרך לים.
את נעלי אספדריל בדגמי נשים וגברים
בגדלים 28 עד 46 ובמבחר גוונים
אופנתיים, ניתן להשיג בחנויות
הנעלים הנבחרות;
היצרן בישראל: אספדריל א, נתניה,
טלפון. )053( 92406 :ת.ד,229 .

נתניה.

ישרא לי ם ב חו״ל אימפרנביזצזח שחקן תיאטרון,
שהפך דגהג מונית,
מתעתד להיות סופד
ולהופיע מטלוויזיה

ניו-נין -רח׳ דיזנגוף 08ו, תל-אביב. אלקסנדר -רה׳ ויצמן ,40 כפר סבא. אלסקה ־ לח׳ צה״ל ,8אשקלון. אברהם -
רח׳ רמב״ם ,8אשדוד, עזוכו -רח׳ אלנבי ,29 תל־אביב. בינגו -נוה אביבים, מרכז מסחרי, דרוגסטור אגזוסים -
כפר שמריהו. דגינו -פתח תקוה ותל אביב, רח׳ דיזנגוף 41ו. פריימן -רה׳ יפו, ירושלים. פירנצה -רח׳ ז׳ הופיין
,18 טבריה. גלית -רח, סירקין , 12 גבעתיים. גבי -שד׳ ויצמן, רמת השרון. נעלי גיל -מרכז מסחרי א׳ , 172 אשדוד.
נעלי חן -תחנה מרכזית אגד, ראשון לציון. מק דגינס -מרכז מסחרי, סביון. קפלן -רח׳ חובבי ציון ,15 פתח תקוה.
כרמן -רח׳ נווה שאנן ,9תל־אביב. ליליאן ־ מרכז מסחרי ב׳ ,29 אשדוד. לדר -רח׳ רוטשילד ,27 בת־ים. בוטיק
לאון -רח׳ ירושלים ,48 יפו. מקסים -רח׳ ביאליק ,27 רמת־גן. באום -רח׳ הרצל ,166 רחובות. נובים -רח׳ הרצל
, 19 חיפה. נעלי גוה -רח׳ בן־יהודה ,7ירושלים. נזרית -רח׳ מורדי הגיטאות ,40 באר־שבע. פרפר -רח׳ הרצל ,32
חיפה. נעלי שינמן -רח׳ אלנבי ,36 סלון -רח׳ שאול המלך ,4תל־אביב. ווייל -רח׳ יפו, פינת מלר ג׳ורג׳ ,ירושלים.
מלכה -רח׳ רוטשילד ,46 חדרה. אביב -רח׳ שער הגיא, נתניה. נעלי עופר -רח׳ בן יהודה ,228 תל־אביב. נעלי
אוניון -מרכז מסחרי ,2ערד. כהן -מרכז מסחרי רסקו ,201 קרית־גת. ארבע עונות -שד׳ ארלזרוב ,16 עפולה.
בתי מלון וחנויות נעליים -אילת.
צים ם

הרבה קורה ליוסי קיפניס: הוא ישראלי
הנוהג מונית בניו־יורק, הוא מאוהב באשה
המבוגרת ממנו ביותר מעשרים שנה, הוא
היה נשוי פעמיים, והיתד. לו תאונת־דרכים
קשה מאד שריתקה אותו למיטה, לכיסא
גלגלים ולקביים למשך שנה שלמה.
הוא נולד בתל־אביב לפני 40 שנה, לאב
סוחר קרקעות. כשהיה תיכוניסט עזב לפתע
את בית־הספר והצטרף לתיאטרון נוער
תל־אביבי קלעים. מאוחר יותר הצטרף
לתיאטרון זווית ז״ל ועבד עם הפנטומימאי
הישראלי סמי מולנו. השילוב של מישחק
ותנועה עניין אותו מאד, ובדיוק באותה
עת ביקרה בישראל הרקדנית והכוריאוגרפית
האמריקאית הידועה אנה סוקולוב.
יום אחד, בעמדו ברחוב עם חבר, ראה
את אנה בוחנת בעניין חלון־ראווה של
חנות נעליים. מבלי שאף אחד יציגו בפניה,
ניגש אליה ובאנגלית רצוצה של אותם
ימים סיפר לה שהוא מאד מתעניין בריקוד.
היא הזמינה אותו שיבוא איתה, לקנות
נעליים, ומאותו הרגע החל ביניהם רומן
שהעסיק הרבה את הבוהימה התל-אביבית.
יוסי היה בו 23 ואנה בערד כפליים.
עם רן כיים .״מצאתי באנה את כל מה
שחיפשתי.״ סיפר קיפניס השבוע .״אשה
(המשך בעמוד )64

הריועשב ח
טוען לפילוסופיה

עברתי לטרנסנדנטלית, כי ואינני יכול לאמץ
את הזן כאורח־היים. כשהייתי ביפאן ביקרתי
בכמה מינזרים שיל הזן, וקיבלתי
הדרכה, אך המחקר ישבו עסקתי לא איסשיר
לי להקדיש את עצמי לזן. לחיות על־פי
הזן זה אומר ׳לגיור תקופה במיינזר, לקום
ב־ 4בפוקר, ולעשות מדיטציה, אחר־כך
עובדים עבודה פיסית קשה, בשדה או
בניקוי. הארוחות פשוטות וגסות, על טהרה
הצימחונות! .במשך היום נערכת פגישה עם
המוחה הרוחני, שבוחן את התקדמות התלמיד
ונותן לו חידה פסויימת שעליו
לפתור.
״למרות !שלא יכולתי להתפנות למדי־טציית
הזן, מצאתי את התחליף בתיאטרון
הנו שבו אני עוסק, כי הנו הוא כמו מדי טציה
בתנועה. הזן, לגבי, הוא עוד זוג
משקפיים לראות !בעדם את העולם. התגבשה
!אצלי תפיסת-חיים הרואה את הפילוסופיה
המיזרחית כאופציה לחיים. למשל,
התפיסה שצריך ׳להיאבק שהעולם האירופי
חי לפיה, לאו־דווקא במובן של לדחוף
באוטובוס, אלא לדחוף כדי ׳להתקדם ב חיים.
התפיסה ׳שהחיים הם סידרה של
מאבקים וקונפליקטים שבאמצעותם האני
מאשר את קיומו.
״תפיסה זו זרה לתפיסה המיזרחית. המטרה
היא לא בראש ההר, אלא בתהליך
עצמו. האינטלקט הוא כלי שימושי, אך
לא הכל. בעולם המיזרהי יש הפרה במוג־בלותן
של המילים. הן ואומנם פונקציה
פראקטית לקשר בין אנשים, אבל אם
אנו מעמיסים עליהן את כל המשמעות
שאנו רוצים לתפוס בעולם, זה קוצר
משמעות.
״לימשל, אם אני ׳שיואל מה טעמו של
הלימון, חמוץ אינה התשובה. צריך לט עום,
ואז יודעים. זה קרוב מאד לקבלה
מיזוחית בתור..עוז זוג
טישקפ״ם רואות
בעדם את העולם״
יללד: ע די ך מעל רג ליי ך /מבקש
יעקוב רז, לשעבר רזון, מכל אורח.
יעקוב, ששחה ביפאן ארביע שנים, עדיין
דבק במינהגיס היפאניים שרכש, חולץ
נעליו בכניסה, ונועל את נעלי-הבית ה־יפאניות.
בסלון דירתו יושבים על ד׳ריצ־פה,
או על כריות יפאניות סתומות. מי
שקשה •לו לשכת על הרי׳צפה יושב על
אחד משני הכיסאות שבחדר. האורחים
מוזמנים לארוחה בסימון יפאני־תימני יש־מבשלת
אשתו שולה. הכל מוגש בכלים
יפאניים. יעקוב ואשתו אוכילים, בדרך-
פלל, בעזרת המקלות היפאניים. לצלילי
מוסיקה עממית יפאנית. ואורחים שבאים
ללון מקבלים מחצלות יפאניות לשינה.

יעקוב בן ה ,34-גבה־קומה, שערו חום
ופניו עדינים, חיוורים ,׳נולד בתל־׳אביב.
למרות מוצאו היווני (היוונים מרבים באכילת
בשר) הפך יעקוב צימחוני כבר בגיל
העשרה ,״מסיבות מצפון״ ,לדבריו ,״הייתי
צימתוני מוחלט,״ הוא מספר ,״ומסיבות
מוסריות — התנגדות להריגה ,׳ואני חושב
שבשילוב עם סיבות אינטלקטואליות
מוסריות יש לי דחיית פיסית מפני בשר.״
את שירותו הצבאי עשה בנח״ל כמרכז
גרעין, שוחרר שיחרור מוקדם מסיבות
מחלה, וגר ארבע שנים בקיבוץ חצירים.
התחתן, התגרש ועזב את הקיבוץ. בגיל
24 התחיל לומד ׳תיאטרון ופילוסופיה ב־תל־אביב.
מספר יעקוב :״התרכזתי בעיקר
בפילוסופיה מיזרחית, בבודהיזם ובייחוד
בפילוסופיה סינית. למדתי סינית שנתיים,
!חד,יום אני!מסוגל לקרוא — אפל לא לדבר,
בשפת זו.״
את עבודת המ״א עשה על תיאטרון הנו
היפאני, וכעבור שילוש שנים הקימו הוא
וחברים קבוצת ותיאטרון. הגרעין ישלה היו
יוצאי החוג לתיאטרון, שהיום חלקם הגדול
!שחקנים או במאים! .בהם: דודו ירדני,
נטע פלוצקי! ,נדב לווייתן, רפי גולד־ווסר,
ריצ׳רד פרפר, ואליכם קלצ׳קין, אבי
פניני ואחרים.
״זו היתד .׳להקה ניסיונית,״ מספר יעקוב,
״אני תירגמ׳תי וביימתי !את אסקוריאל, ו־עיבדתי
את הנסיך יהקטן והצגות אחרות
שלא הועלו בפני הציבור, כי הקבוצה
היתד, ניסיונית.״

ה מ טר ה —
ב ת הליך עצמו
ף׳ אותה תקופה ׳התחיל יעקוב ב-
יי מדיטציה של הזן ,׳בהשפעתה של מורתו
באוגיברסיטד״ הוא מספר :״היתד,
לי מורד, ליפאנית, אשד, מיוחדת במינה
בשם חיינה פייאטלי, ושהתאבדד, לפני חודש
בגרמניה. הייא התפרסמה לפני עשרים
שנד, כשנרצח בעלה, המהנדס, בקולנוע

היהודית !שאני עוסק !בר, היום. אני חי
אומנם !בחברה מערבית, ולכן אני חייב
לשחק !את המישחק של המילים, אבל אני
יודע כמה הוא מוגבל.״

מצח כמו
הר פוג׳י

יעקוב ושולה רז בדירתם, ליד המחיצה היפאנית
יווני +תימניה־יפאנית
צפון בתל-׳אביב ,׳והיא אימצה את רוצח
בעלה, גידלה ואותו ולימדה אותו מוסיקה.
היא ׳שלימדה ואותי אית המדיטציה •של הזן.״
יעקוב !מתרווח על הכרית, משכל את
רגליו הנתונות במיכנסי-ג׳ינס על ר,ריצפה,
ומדגים ישיבת זן .״זוהי ישיבת לוטוס, כמו
ביוגה,״ הוא אומר ,״!אלא שאת הידיים
יש לשלב ולהחזיק במקביל לגוף, לשם
הריכוז. העיניים פקוח׳ות־׳למחצה, ומסתכלים
קדימת על נקודה שבוחרים, מתהילים
לנשום !נשימות עמוקות, ושוקעים פנימה.
אפשר נם להתרכז בדיברי ׳חכמים, או ב ספירה
מיוחדת.״
״הזן היא מדיטציה קשה,״ חוא

מודה .״אני מרכז:את כל הכוחות הנפשיים
שלי על עצם מסויים. הפילוסופיה של הזן
שוללת ביל ׳פילוסופיה ומנסה, על־ידי אמצעים
שליליים כמו שלילת מילים, שלילת
היגיון, שלילת קלישאות של ההכרה להגיע
אל ההכרה שמעבר לדברים ולמילים המקובלות.
״עושים
זאת על-ידי שוקים לוגיים וגד
פניים שנותנים לתלמידים — בל מוני
חידות !שאי־,אפשר לפתור אותן בצורה
הגיונית ,׳או ג^סטות ׳ש׳מה׳מימידת את התלמיד
וגורמות הלם לצורת המחשבה הרגילה
שלו.
״עד היום אני עוסק במדיטציה, אבל

* 6יפאן נסעתי כשנת .1972 קיבל)
/ /תי מילגה מטעם ממשלת יפאן.
עישי׳תי שם את הדוקטוראט בתיאטרון קלאסי.
למדתי יפאנית, והיום אני שולט בשפה
היטב, קורא, כותב ומדבר בלי בעיות.״
(הטלפון מצלצל לפתע, ובאילו כדי לאמת
את דבריו מתחיל יעקוב לדבר יפאנית
שוטפת).
״לפני שנסעתי ליפאן הכרתי את שולד״״
(מביט סחיבה, באשתו הג׳סוהה, שחומה־העור.
שערה שחור ארוך) ועיניה משוקדות
ותווי־פניה מיזרחיים, .שולה בת ה־,36
ממוצא תימני, נסעה עם יעקוב ליפאן והם
התחתנו ׳בטוקיו .״׳גרנו בבית מעץ,״ הוא
מספר. בתוך הבית היו מחיצות מנייר, ו־הריצפה
היתד, עשויה קש או אורז.״
ביפאן למדד, שולה ריקוד קלאסי, ד
לפרנסתה !שימשה יועצת-יופי של חברת
אייבון ליידי, חבירה !אמריקאית לתמרוקים.
מספרת !שולד ליא היו לי פלל קשיי הסתגלות.
אחדי שלמדתי את השפה, הסתדרתי
מצויין עם היפאנים. הם העניקו
לי את המחמאה שלא בל יפאנית זוכה
בר אמרו!שיש לי מצח במו הר סוג׳י,
דבר נדיר מאד אצל היפאניות. אחרי ש שלטתי
כבר ביפאנית, עסקתי בהוראת
חעיברית !בקהילה היהודית בטוקיו.״
יעקוב! ,נוסף על עבודתו האוניברסיטאית,
למד אציל !שחקן נו מישחק באופן מעשי,
והוא מספר: תיאטרון הנו צמח, במובנים
מסויימים, מהאסתטיקה של הזן,
כ׳שהזן השפיע !ביותר על ותרבות יפאן במאה
ו־ .14-,זהו ותיאטרון נזירי מאד !
האמצעים ׳שבהם הוא משתמש :

תלי ביינר :״לי כתר ־מלכת המים
״בתר מלכת המים 1977 בו
זכיתי לאחר תחרות קשה עם
מאות מועמדות יפהפיות, בא לא

במעט הודות לתכשירי השיער
הנודעים של חברת, וולה׳ ,בהם
אני משתמשת באופן קבוע לטי
פוח
השיער שלי. כמלכת המים
של ישראל המרבה לשחות בים
ובבריכה ולהשתזף בשימשה של

ול,וול

ארצנו — אני ממליצה לכל הנשים
בישראל להשתמש אך ורק
בתכשירי השיער של חברת
״וולה״.
מדעני ״וולה״ השכילו לפתח
שורה של תכשירים להגנת השי ער
ולטיפוחו המותאמים במיוחד
לקיץ הישראלי המאופיין בלחות
גבוהה (בעיקר במישור
החוף) והגברת עוצמת קרינתה
של השמש.
החשיפה היתרה לגורמי אק לים
אלה, בעיקר בעת הבילוי
על חוף הים, בבריכות השחייה
ובפיקניקים בחיק הטבע — עלולים
לגרום נזקים חמורים לשי ער
ולעור הראש.

תלי ביינר, מלכת המים ,1977 עם מנכ״ל ״וולה״ מיכאל בראוו, בעת ביקורה במפעל החדש בעטרות.
מלי, בוחנת את התכשירים הנודעים של ״וולה״ ,המותאמים לטיפוח השיער, בעת הבילוי בים ובבריכה.

בגלל ערנותי לסכנות אלה חיפשתי
את התכשירים המתאימים
ביותר לטיפוח ושמירת שיערי
ואכן מצאתי אותם במוצרי
״וולה״ .והנה עתה ניתנה לי הזכות
לבקר במפעל החדש בעטרות
לראות במו עיני את תהליכי הייצור
המשוכללים, ובעיקר להודות
למנכ״ל, וולה׳ ולעובדי המפעל
השוקדים לייצר ולפתח תכשירי
שיער מעולים המתאימים
במיוחד לנשים הישראליות,״
ציינה תלי ביינר, מלכת המים
, 1977 בעת ביקור שערכה לאח רונה
במפעל ״וולה״.
מר מיכאל בראוו, המנכ״ל,
ליווה אותה בעת סיורה במפעל,
בוזו! המערבל המיוחד בו מכינים אמ
ה״לייפטקס בלזם״.

כתרמלכת השיער״
המצוי בבניו רחב ממדים בן 3
קומות באיזור התעשייה של עט רות
בירושלים. המפעל משמש
דוגמא מוחשית לארגון מופתי
של העבודה• בסיורה במפעל
ראתה תלי ביינר מקרוב את שלבי
הייצור השונים, כולל המעבדה
לבדיקת חומרים, ביקורת וארי זה
ועד המחלקה המיוחדת לתי קון
ושיפוץ מכונות ייבוש השיער
הנודעות של ״וולה״ ,המבו
ה״לייפטקס
בלזם .5ן7״ נועד לעור
פגום, לשיער עייף, שביר ודק
ובעל קצוות פגומים ושרופים.
מלכת המים התעכבה גם ליד
תכשיר החפיפה המעולה של
״וולה״ ,״נאופון״ המכיל תמציות
מצמחי הקרויטר ״ואשר
הודות לו שערי שומר על ברקו
הטבעי והיפה כבר לאחר החפיפה
הראשונה,״ הפטירה תלי ב
סיור
מלבות׳ במפעל
״וולהי, בירושלים למלכת
המים \ 9 7 7ח ל ׳ ב ״ נ ר
קשות מאד בשל איכותן המעולה
ועיצובן הנאה.
תלי ביינר התעניינה במיוחד
בסידרת ה״לייפטקס בלזם״ של
״וולה״ שבה מספר תכשירים ש כל
אחד מהם הותאם במיוחד
לטיפול באחת מבעיות השיער
ועור הראש הנפוצות בישראל —
בעיקר בשל תנאי האקלים הקשים
של הקיץ. ה״לייפ טקס
בלזם״ נועד להבראת שיער מחוספס
דהוי וחסר ברק ובעל קצוות
שרופים. ה״לייפ טקס בלזם
נועד לשיער שמנוני בעל קצוות
פגומים המלווה בהופעת קשקשים
שמנים ובנשירת שיער.

חיוך בעת שראתה את העובדות
האורזות בזריזות את הבקבוקים
שעליהם מתנוססות התווית של
ה״נאופון״.
בתום הביקור במפעל ״וולה״,
הודתה מלכת המים 1978 למאר-
חיה ובמיוחד למנכ״ל מר מיכאל
בראוו, כששיערה המטופח מעיד
יותר מאלף עדים על כושרם
המיוחד של מוצרי ״וולה״ להגן
וליפות שיערה של יפהפיה המרבה
לשהות בשמש וליהנות משחיה
בים ובבריכה.
כפי שאמרה תלי בעת הפרי דה
:״לי כתר מלכת המים —
ול,וולה׳ כתר מלכת השיער״.

תלי זוכה בתסרוקת מיוחדת בסטודיו של ״וולה״.

המיקרוסקופ האלקטרוני ממחיש יעילותו של ה״לייפ״טקס בלזם״
לפני הטיפול: שערה שרופה,
דהוייה חסרת ברק ומתפצלת,
שהיא בעלת רגישות מיוחדת
לפגעי הקיץ הישראלי.

אחרי הטיפול: שערה רעננה
בריאה וגמישה, בעלת ברק
זוהר ומחוסנת בפני הקיץ
הישראלי, מליחות הים והכלור
שבברכות.

בוורד מהרצליה היא המהדורה הניקביון

המוסיקה
1 1 1 1 :1 1 1 7 1 1 1 0 1 1 1ן יושבת בב בנד לפני ההופעה, ומתרכזת.
111 - 1• 11111! / 111ע * י 11#1היא מופיעה בכל רחבי הארץ במיסגרת
להקתו של ג׳וקי ארקין, המונה שבע בנות. בין בנות הלהקה יש, לדבריה, תחרות טבעית.
^ ידו.היו מסריטים את שיגעון המוסיקה
בישראל, אולי קשה היה למצוא תחליף
לג׳ון טראוולטה. אך קרוב לוודאי
שניתן היה למצוא לו בנקל בת־זוג נה דרת
כמו בב (מתחרז עם ״לב״) בנד.
ספק אם בב היתה עומדת בצילו של
טראוולטה, כפי שקרה בסרט.
השם בב אינו ראשי תיבות של ברי-
ג׳יט ברדו, אלא קיצור של בוורלי, והיא
בסך־הכל בת 20 ונולדה במזל דלי, בשנת
.1958

בב בת השנתיים עם בני
נזישפחתה, לפני שעזבו
דרום־אפריקה בדרכם לישראל.

משו גומי

אהגה —
ושמה ג׳אז

01 בביקיני, במארינה של תל־אביב (גם משמאל) .בבקריה החופשיים
מבלה בב בבריכת גורדון, מקפידה לשתות הרבה ״כדי
לשמור על כושר גופני טוב״ .אחרי־הצהרייס היא רוקדת כמה שעות, בסטודיו של ארקין.

ף*; כ היא בעלת גוף מיניאטורי, מק•׳
סים במידות מדוייקות להפליא, שיער
ספק-זהוב ספק״אדמדם, רושפת אש ולהבה
מעיניה החומות, ומגופה התוסס כימעט
ללא הרף.
היא נולדה״בחווה שבדרום־אפריקה״~,ב*
עיירה הנקראת ליכטנברג. אביה היה חק־

לא מכבר לצבא, ונמצא כעת בטירונות.
בב אינה בעלת־מיקצוע, אלא בעלת
אובססיה — הג׳אז. וזה בדיוק הדבר ש יהפוך
אותה לרקדנית מעולה. אפשרות
^-דת פשוט אינה נראית לה.
בהיותה בת, שנתיים העביר אביה את
המישפחה מדרום־אפריקה לישראל. הוא
עשה זאת מתוך ציונות לשמה. את החווה
שבליכטנברג המירו בקיבוץ צורעה, אך
ההשתלה לא עלתה, כנראה, יפה, ומקץ
שנתיים פנו למושב שורש. גם משם
נדדו כעבור שנתיים, והפעם לנס־ציונה.
מסע־התלאות לא הסתיים גם שם. פרץ
המיתון ומישפחת בנד היתד. במצוקה
ממשית. בב זוכרת בפרוש ימים בהם לא
היה הגרוש מצוי בבית, ואמה נאלצה
ללוות כסף כדי לקנות כיכר־לחם. כאן
נגמרה, לפי שעה, הציונות של בנד. ה-
מישפחה בדרום־אפריקה שלחה כסף לחזור,
ומישפחת בנד התמקמה שוב בארץ
מוצאה, הפעם בבוקסנברג, ולא להרבה
זמן. באותה תקופה היה האב מוכר־שטי-
חים וכלי־מיטבח, נוסע מעיר לעיר ובא
הביתה רק בסופי־שבוע.
מקץ חמש שנים חזרו ארצה והתיישבו
בהרצליה. כיום מנהל האב מלון־
דירות בהרצליה, והאם עובדת במקום, כמזכירה
ומנהלת־חשבונות. יש לחם דירה
משלהם במלון .״אם זה היה תלוי באבא,״
אומרת בוורלי ,״היינו עוברים גם היום לקי בוץ.
אבל אימי מסרבת.״

לאי, ומה שזכור לה הוא שגידל כלבי-
בוקסר בחווה.
בב היא בת יחידה בין שלושה בנים —
שניים בוגרים ממנה, ואחד צעיר יותר.
הגדול, בן ,25 עובד ביהלומים. הבינוני,
בן ,23 מסתובב בעולם הגדול ועובד לפרי
נסתו בעבודות־עץ. ואילו הקטן התגייס

כישרון ריקוד
— בירושה

המישפחה

בהיותה בת חמש־עשרה הצטלמה בב בהרצליה בין שלושת
אחיה, בחגיגת בר־המיצווה של אחד מהם. מימין: בב בת
ה־ ,18 בחדר־האוכל בבסיס־הטירונות. בצבא שירתה בלהקת צוות הווי סדנאי־השיריון.

ך> 1כ טו ענת שמעולם לא פונקה במיו*
י*׳ חד, להיפך. בהיותה קטנה חיה בסיב-
סוך מתמיד עם אחיה .״הייתי כלבתא,״
היא מחייכת ,״על כל דבר קטן הייתי צו רחת
ובוכה, ותמיד רציתי את הדרך שלי.
גם מכות לא היו חסרות. בגיל שש־עשרה
שבע־עשרה השתנה היחס לגמרי. הם הת־בגרו,
וגם אני.״

הישראלית של גיון טואוולטה, המטווו לדיסקו של
בחיצוניותה היא דומה לאמה. גם היא
נאה וקטנה. אבל מה שהוריש לה אביה
לא יסולא בפז — הלא הוא כישרון הריקוד
.״אבא מספר תמיד שהוא היה הרקדן
של החברה, .את זה ירשת ממני /הוא
משנן באוזני, שלא אשכח חלילה.״
תקופת הלימודים בבית־הספר ארכה

שאל אותי המורה להתעמלות למה אני לא
הולכת לרקוד בסטודיו של ג׳וקי ארקין.
״הייתי שמנמונת קטנה, עם רגליים הנוטות
כלפי פנים. הלכתי להתעניין ונרשמתי
לסטודיו. הייתי בת חמש-עשרה ונתפסתי
בשיגעון.
״גרתי חמש דקות מהסטודיו, והייתי

1ו 1 ׳11י 1י 1ה 1ל \ 9ווווי בגיל חמש־עשרה התחילה בב רוקדת ב־סטודיו
של ג׳וקי ״פעם אחת בשבוע,״ כד|
#1 14 / 11/ 11 1 # 1 /1 1 1 1
בריה, וכתוצאה ממופע שהשתתפה בו בבית־הספר. כעבור שלוש שנים התקבלה ללהקתו.

תשע שנים ,״משתי סיבות,״ מנמקת בוור־לי
,״גם הייתי עצלה וגם בעיקבות הנדודים
מעולם לא יכולתי להשתלט לחלוטין
על השפה האנגלית או העברית. מאוחר
יותר ניסיתי לעשות בגרות. בארבעה
החודשים הראשונים ישבתי ולמדתי, וזה
הלך לא רע, אבל לא יכולתי לשבת במקום
אחד יותר מזמן קצר. זה פשוט לא ה-
סיגנון שלי.״
אין פלא, לכן, שבהיותה כל חייה בתנועה
מתמדת, מצאה יום אחד את עצמה
עמוק בריקוד־הג׳אז. מאז היא זזה כל
הזמן באותו השטח.

עבודה ק שה —
ערובה ל ה צל ח ה
ידה גי ע ה לג׳אז י
\ 1״בסוף כיתה ח׳.היתד, הופעת סיום
ורקדתי עם חברות מהכיתה. המופע היה
כנראה מוצלח במיוחד, ובתום ההופעה

מגיעה לשם שעה לפני השיעור. כל שבוע
חיכיתי ליום השישי, כדי לבוא לרקוד.
זה נתן •לי חיים חדשים. הייתי מכינה
יומיים מראש את בגדי הריקוד.
״אחרי חצי שנה בא אלי ג׳וקי, ושאל
אותי אם אני רוצה להופיע איתו בטל וויזיה.
ג׳וקי הכין אז להופעה ריקוד ב־סיגנון
קאראטה, והכנים אותי לחזרות. לילות
לא ישנתי מהתרגשות. אחר-כך היו
עוד כמה הופעות בטלוויזיה, ואז הציע
לי ג׳וקי לבוא לרקוד בצורה סדירה יותר
בסטודיו.
״רקדתי פעמיים בשבוע . ,כל פעם ארבע
שעות, עד שהוקמה להקת בנוודהג׳אז.
זה התרחש לפני שלוש שנים. הופענו פעם
עם ריקוד אחד והתפתחנו ללהקה.
״ג׳וקי דרש עבודה קשה ותמיד היה זה
לטובה. מסתבר שעבודה >מפרכת לפני ה מופע
היא ערובה להצלחתו. בהתחלה
רצינו להיות יפות, ולהתאפר בקפדנות
לפני ההופעות. לא הבנו אותו. כיום הגעתי
למצב כזה, שלרקוד טוב חשוב לי
הרבה יותר מאשר להיראות טוב. אחרי
כמה דקות על הבמה רוצים לראות אותי
רוקדת, לא חשוב עד כמה יפה אראה.״
בצבא שירתה בוורלי בלהקת צוות הווי
סדנאי־השיריון, ומזלה בחר לה דווקא את
ג׳וקי לביים את התוכנית. התוכנית היתד,
מבוססת על מבט־ספורם ומורכבת מג׳אז
וממישחק קומי. אחרי שנה התפרקה הלהקה,
מסיבות של מישמעת, ובוורלי הו עברה
למישרד־מילואים של חיל־רפואה.
״הייתי פקידה, וזה לא בדיוק התאים לי.
לא יכולתי לשבת במישרד. למזלי באו
לקראתי והמשכתי לרקוד בסטודיו.״

על דרך ההוראה שלה היא מספרת:
״קורה שאני מפסיקה את התלמידים באמצע
הריקוד ומתחילה להרצות על רגש,
מישחק והבעת-פנים. אחר־כך אני משמיעה
להם שוב את המוסיקה, ואז הם
מתחילים לרקוד באמת.״
המוסיקה הקלאסית, שהיא מאזינה לה
במיוחד, היא של בטהובן וצ׳ייקובסקי,
אבל המוסיקה האהובה עליה באמת היא
ג׳אז ודיסקו :״אני אוהבת מוסיקה חזקה.
אני רוצה לשמוע כל צליל. זה נותן לי
מרץ. יש שלב בריקוד, שזה סוחף אותי
עד כדי-כך שאני לא נמצאת עם הלהקה.
אני שוכחת את עצמי, והגוף מגיב בצורה
לגמרי ספוטנית.״
קדחת הריקוד דבקה בה עוד בהיותה
ילדה קטנה :״הייתי הולכת לסלון, מני חה
תקליט של הביטלס, מתחילה לאלתר
ריקוד ומדמיינת את עצמי לפני קהל.
הייתי שומעת את המוסיקה והוזה. חלמתי
שאני רקדנית מפורסמת, ולפעמים גם
הייתי זמרת ושחקנית.״
היום היא בדרך להגשמה, וזאת היא
כובשת בעבודה קשה ומייגעת.
בב מטיילת עם ג׳וקי ארקין והלהקה
בכל רחבי הארץ, בעיקר בימי שישי
ושבת.
״אנחנו שבע בנות,״ היא מספרת ,״יש
בינינו תחרות טבעית, המדרבנת אותנו
להיות טובות. לכל קהל יש הפייבוריט
שלו. הקהל שלי אומר לי שאני זוהרת,
יודעת מה זאת במה, ומשלבת בריקוד שלי
עדינות בצד חוזק וחדות.״
בדיסקוטקים אין היא מבקרת הרבה,
משום שאינה מצליחה להשתחרר כמו בסטודיו.
הרבה יותר מסקרן אותה להסתכל
על הרוקדים, על הבעות־הפנים שלהם,
ולראות איך הם מגיבים זה על זה.
על חייה הפרטיים היא ממעטת לדבר,

הליצנית

בעתיד מתכוונת בב
להתנסות בסוגים שונים
של ריקוד, נוסף על הג׳אז, כל זאת, עם
קריצה לכיוון של פאנטומימה ומישחק.

ורק מעירה :״קודם הקאריירה, אחר־כך
אתקשר בצורה רצינית למישהו. אני לא
ממהרת #תחתן. אני רוצה לפקוח יותר
את העיניים ולהתנסות בסוגי־ריקוד אח רים,
כמו בלט קלאסי, למשל. זהו הבסיס
לכל ריקוד.״

עדינות, חוז ק
ו חדו ת
ך* יום מלמדת בוורלי ג׳אז בחולון
״* ובבת־ים, ומקווה לפתוח סטודיו גם
בהרצליה. קוראים לה ג׳וקי קטן, משום
שהיא דורשת עבודה קשה, ואף לא חוסכת
טונים גבוהים בשעת הצורך. מיספר
תלמידיה מגיע ל .80-הגילאים הם מגוונים
— מגיל 5עד .35
היא מלמדת פעמיים בשבוע, גכל פעם
ארבע שעות, נוסף לארבע שעות־ריקוד
שיגרתיות ויומיומיות בסטודיו של ג׳וקי.
בב מוצאת בהוראה סיפוק רב, וטוענת
שהדרך אליה לא היתד, סוגה בשושנים:
״לא רצו לתת לי צ׳אנס, בהתחלה. ראו
ילדונת. ג׳וקי היה מוכן לעזור לי, והציע
מייד שאני והוא נלמד לסדוגין. אחרי
תקופה קצרה ראו שאני טובה, וקיבלו
אותי.״

בקדחת הריקוד

היא שרויה בשעת הופעה עם הלהקה. בדיסקוטקים
אין היא מרבה לבלות, כיוון שבמקומות כאלה אינה
מצליחה להשתחרר. על הבמה, לעומת זאת, היא מסוגלת להיסחף ולשכוח את עצמה.

55 1