גליון 2143 מתאריך 27 בספטמבר 1978

הנעליים שמעלו החגר׳ה השגה.
״רד פוינט״ של גלי!
דג מי ם ר שו מי םמס׳ 7053 7054 7055

בסוף הקיץ כשהסנדלים של ״גלי׳׳ נאלצים להמס לארון,
לנו יש רק אלטרנטיבה אחת,
משהו שמתלבש על הרגל כמו...הסנדלים בקיץ!
1חו 0ק6)1ח. מין נעל למזג האוויר המוזר הזה, לא קיץ ולא חורף.
נעלי הקו החדש של ״גלי״
בעיצוב ספורטיבי חדיש ובלבדי משהו באמת מהסרטים.
אני אומר לכם...קחו סיבוב ותרגישו.
בקיצור, נעל כמו שהחברה אוהבים.
דרך אגב, הם מתלכלכים? רחץ אותם!

והצפרדע המבטיחה לכם צעדים רבים רבים.

11111

אודי *.בנד

בנו צ די ס

: 2.11.77 שר״האוצר שימחה ארליך
מנייד את הל״י, מחולל מהפך כלכלי.

: 23.11.77 אנואר אל־סאדאת עורך את
ביקורו ההיסטורי בירושלים (שער כפול).

: 7.12.77 אורי אבנרי נוחת בקאהיר, מתקבל
בחמימות ע״י השילטונות המצריים.

: 15.12.77 נער מצרי לובש חולצת־שלום
ישראלית לפני הספינכס והפיראמידה.

אי ן לי כל קו סי נ ; תדר הרגע הגדולכיותר סלי בשנת תשל״ת.
עמדתי בנ פל -ה ת עו ב ח סל קאחיד, פול אשנב ביקורת -הדדכונים, והגס תי

את דרכוני היסרא לי לששסד בעיר, לבוסכפוי? סחורים. הוא עילעל בר
נפשך כפה שניות באדישות, ולפת עהבח ין ב סיב הדר כון סכידו. הוא ה די ם
את הראס אלי, כיבד אותי ב חי וךפבריק, והגי ש את הדר כו ןלקציןהמפ ונ ה
עליו. הלה פתח אותו, קרא את ש פי, תייך אף הוא ואפרניפרהבה, פר אודי

אבנרי, כולנופכיריס את שפך״ .

נפשך ששת השבועות שלי בפצריים, בפהלך שני ביקורי, נוכחתי לדעת

כי איןזו פהפאה ריקה, או אישית. ח ע 1לס|חזה ידועבפצ ריי פ ״ ההלברעיית
הנשיא וכלהבספודנטיסבאוניברסיסה, סיפרו לי ב ע לי -ש י הי בפאות פ גי שו ת
כי הם שפעו על פאב קי ה עול םהזה, פעס אוי הרבה. לבנונים 0 ,ע.ורים דסורים ,
שנהם נתקל תי בקא הי ד, אפ רו ל י כי ג בר ח בי ה עול םהערכי, שבועוןזה

: 4.1.78 למחרת הכישלון של ועידת איס־מאעיליה,
משמיע ״העולם הזה״ אזהרה.

: 15.3.78 פידאית הרוגה, מפקדת החוליה
שביצעה את זוועת האוטובוס, על הכביש.

הוא פוסדידוע, נראה כי ע ר בי םרבים, היודעיםפ חות פתרינדפילים
עבריות, יוד עי ם _ א ת שתי הפילים של שם ז ה .
פווע להס תיר כי דבר זה גר לנוסיפוק רב? בפשך 28 השנים האח רו נו ת
באבקה מערכת ז ו על חשלום; הספנו, התווכחנו, ח ש פנ ו, פעלנו. ספגנו
התקפות - ,עלבונות, דברי -לעג ופעשי -אליפות. א פ רו לנו ש אנ ח נו נאיביים ,
הוזי ־ הזיות, דון ־ קישוטים, ואףנוגדים ועו.כ.רי|^ישראל,

בלה פעפים, נפרונתהש ני ם האלה, התייאשנו? כמה פע פי םאפרנו

לעצפנו £לעזאזל, לפת אנחנו עפלים? הדי אנחנו פדב רי םאלהקירות !

והנה עסתבד ל נ ^ י כל פי ל ה שלנו נקלטה, גם הרחק מעבד לחזיתות

ולגבולותנ קר או ה דב רי ם, עו ררוה די ם ומחש בו ת, ותר פו את הדופת םלת הלי ך
הגדול שהביא ל מ או ר עו תהפהפ כנ יי םביותר סל תשל״ת: ביקודאנוור אלם
סאדאת בירוש לי ם והתיטו|ההסכפ,ים נ ^ קפפ -דייוויד .

ביפי ־ הביניים הטי.לה, כת ההשישיו-ן את מוראה על העולם המוסל מי •

הבדיה הקנאייסהיומסוגלים לרצות׳ כל פלךואפיר, מפ ני שהם שישו לקראת
ה מוו תולא חששו מפנידבי •
האגדה מספרת כי לראש המיסוד הרצחני היתה שייסה׳ן פשלו -להכשרת

שליחיו. הוא סימ םאותם, ובעודם מחו ט די -הכ ר ה הביאם ל מ קו ם־ טתר, שם

ה שלו ם,

העיהו הבד•

ה כי ןעבודפ /ג ן ־ עדןעלי -אדמות. הם בילו שם כפה יפים באושר בלא -גבול ,

: 22.3.78 צה״ל פולש לדרום״לבנון, מבצע
את פעולת״המילחמה הגדולה של השנה.

טעטו פסיטב׳ ה מ אכ לי ם, שתו ממיטב המשקאות, כשנשים יפהפיות מפלאות את
כל פ בוקש ם. נאמד להט כי זהוא כן ג ן -עדן, ואליוישונו אהדי שיפסדו את

: 26.7.78 השמועות סביב מצב״בריאותו
של מנחם בגין מגיעות לשיא חדש.

נפשם על קידוש שם אללה, לאהד מכן היומוכניםלכלסכנה, והמתינו
נקוצר -דוה לשיבתם לגן ־ עדן, שאת טעמו כבד ש ע פו.
£אנו, אנשי העולם הזה שהיינו השבה במצריים, וגס קופ׳ן הישרא לים
האחרים שתיו ש ם, ע ב דנו הווייז ^ ומה. נמשך כפת שבו עו תטע מנו את הטעם
הפשכר של השלום ה א מי תי, הפלא, זה שחטפנו ל ו ות זינ^!ותו ^נגשך ה שני ם.
הסתובבנובקא תי ד, שטנו עלהנילוס, באנוב פג ע עם ^סדחב -ל ב, לא פעם
אפר נו לעצפנו ״ :היינוכהולמים ״ /
נחוזדנוה בי ת ה, ההלו ^ אילונגוז. השמיים קודוסוג. הוויית השילום
התרחקה. אבל אנו, אנשי ה עול םהזה, ד ב קנ ובו, לא הרפינוממנו, ואולי
תרפנות רופה ל א -פ בו טלת להסכם שהושג׳בחודש ה אח רון סל השנה.

כזאת תהיה גס משימתנו ה עי ק רי ת בשנה הבאה. ב עז רתך, נמשיך׳ לעמוד

ב ה, ב לי מורא ובל* פשוא -פנים .

1111311(1
10 : 23.8.78 חודשים אחרי שבגדה בעקרונותיה
והצטרפה לממשלה, מתפלגת ד״ש

: 6.9.78ג׳ימי קארטר נועד עם מנחם
בגין וסאדאת בוועידה של קמפ״דייוויד.

בואו
לראזות ולשסוע

אוולסי התאונה:
אוחד העם 9סגדל שלום
תל אוביב

מכ חכיע
שגה טובה
למערכת העולם הזה — המשך עבודה
סוריה.
נחום מזרחי, טבריה
שנת שלום.
חסן פואד, לונדון
• הקורא פואד הוא מורה מצרי הבקיא
בשפה העיברית השוהה עתה בלונדון.
תרשו לי לברך באמצעותכם את קור־איכם
ואת כל עם ישראל בברכת שנה טובה

זד, נראה יותר מדי טוב כדי להיות
אמיתי. אני משוכנע שמאחרי ויתוריו של
מנחם בגין מסתתר איזה רעיון גאוני לטרפד
את כל העניין בצורה בה יראה
כאילו היה זה אנוואר אל־סאדאת שהכשיל
את השלום. בצורה זו יצליח בגין לשפר
לישראל את תדמיתה בעיני דעת־הקהל
העולמית. אף אהד מההסברים אינו מצליח
לשכנע אותי כי האיש אכן החליף את
חברבורותיו־עקרונותיו. משהו מיסתורי ובלתי
ידוע מסתתר מאחרי כל זה. ליבי
מנבא לי רעות.
אמנון שילכיץ תל־אביב

נכון ש״מאות מוזמנים״ חשו ברע אותו
ערב.
היפוכו של דבר: בית־המישפט קבע
במפורש בהכרעת־דין :״יש לציין שלא
הובאה בפני כל ראיה בקשר להרעלת־קיבה
איזו שהיא״ .גם אין פלא שלא
הובאה ראיה כזו, משום שאין בנמצא אדם
שלקה בהרעלת־קיבה כתוצאה ממזון שהוגש
באולמי נוף־ים.
עוד יש בכתבה כדי להטעות כאשר
מצויין בה שצו־הסגירה שהוצא ע״י הרופא
המחוזי נשאר בעינו, חרף המאמצים של
הה״ מרש אשכנזי ופרץ. האמת היא ששלושה
ימים אחרי הוצאת צו־ד,סגירה ע״י
הרופא המחוזי הוא בוטל ע״י בית־המישפט.
צדד,סגירה שניתן ע״י השופט נחמני הוא
סנקציה שהוטלה על מפעילי האולם בשל
העדר רישיון ולא בשל התוצאות הגסטרר
גומיות שתוארו בראשית הכתבה.
עו״ד משולם שפרן, תל־אביב
!• כתב העולם הזה עופר קוך מעיר :
הפתיח הציורי של הכתבה מתבסס על
תלונה שהוגשה למישטרה הנוגעת להרעלת־קיבה
שלקו בה אורחי אולם־השמחות. התלונה
עדיין נחקרת. המישפט המוזכר לא
התנהל בגין אותה הרעלה ולכן לא היה
צורך להוכיחה. בפסק־הדין על סגירת אולמי
השמחות במלון פאן־אמריקן בבת־ים, ציין
השופט את תנאי־התברואה הלקויים, שנתגלו
בביקורת שנערכה במקום.

חשוב לצד מי אתה עומד. ולגבי עצמנו
אפשר רק לומר: אמור לי מי הם ידידיך
ואומר לך מי אתה.
ח. עזרי, ירושלים

בירדחספר העצוב
כאם לשני ילדי בגיל בית־הספר, לא
הוטרדתי אישית משביתת־המורים. אינני
עובדת ואינני ״סובלת״ ,כאמהות אחרות
הנאלצות למצוא עיסוק לילדיהן. מה שהדהים
אותי בשביתה זו היתד, החדווה
וד,עליצות בה קיבלו ילדי, שאך זה החלו
את שנת־הלימודים, את פרוץ השביתה.

איך לצמצם פשיעה?

גלויית הברכה שד פואד
איחולי אזרח מצרי
— שתהיה השנה בה תתגשמנה כל תיק-
וותינו לשלום.
לאנשי העולם הזח, המחזיקים אותנו
בעולם הזה למרות שאנו בניכר — שנת
שיגשוג ופריחה.
עוזי ומירח צפריר, לוס אנג׳לס

ביצת השלום
מנחם בגין ואנוואר אל־סאדאת הטילו
ביצה בקמפ־דייוויד: ביצת השלום. הם

בחירה אישית
תרומתי לגיליון־השנה שלכם:
הצהרת השנה :״אני החתומה מטה,״

בדרן השנה: אריה נאור.
פסוק השנה :״לא ניתן לכם ויזות !״
(בגין לפרס).
התבטאות השנה :״מרוקו — שמרוקו,״
(מנחם בגין).
הביטוי הפרלמנטרי של השנה :״חוי !״
(מנהם בגין).
ד. בן״חיים, ירושלים

שיבין — רר> ליהודים

חייבים לדגור עליה עכשיו שלושה חודשים
עד שיבקע ממנה האפרוח של יונת־השלום.
אני מקווה. שלפחות במשך שלושה חודשים
אלה, תתנו קרדיט למנחם בגין ולא
תבקשו לחפש פסול במעשיו אפילו אם
התנהגותו נוגדת את כל תחזיותיכם.
שמואל דגני, תל-אביב

לאחרונה התבשרנו כי הממשלה עומדת
לפתור את בעיית המתגוררים בשכונות־העוני
ובתגאי־מצוקה על ידי גיוס כספי,
כדי להעבירם לדירות ולשיכונים הראויים
למגורי אנוש. והנה, מתברר שעניין חיסול
משכנות־העוני נמסר לידי הסוכנות היהודית•
הסוכנות היהודית מטפלת בבעיות
קליטה והופכת את מישרד־הקליטה למיותר.
עכשיו היא מטפלת גם בשיכון והופכת
את משרד־השיכון למיותר. אם הסוכנות
עוסקת בשיכון — ולא של עולים חדשים
— בשביל מה קיים מישרד־השיכון?
נראה לי כי העניין נמסר לסוכנות היהודית
כדי שתשקם רק את היהודים
הגרים בשכונות־העוני. אילו היתה עושה
זא תד,מדינה היה מישרד־ד,שיכון נאלץ,
רחמנא ליצלן, לפתור אולי גם בעיות
המגורים בתנאי מצוקה בסקטור הערבי.
כדאי שנעביר גם את פתרון בעיות הסעד
והבריאות לידי הסוכנות היהודית, ואז לא
יהיה צורך לבזבז מכספי המדינה על
אזרחיה הערבים בתחומים אלה?
אשר מירון, תל־אביב

ברכות להצטרפות מנחם בגין למערכת
העולם הזה. מתי הוא מתחיל לכתוב אצלכם?

מאיר, תחז־גן

תוצאות גסטרונומיות

בשעתו פירסמתם סידרת מאמרים על
הקשר בין מצב בריאות של מנהיגים לבין
יכולת תיפקודם בשעות גורליות. הרמז היה
ברור. ניסיתם להוכיח, שמנחם בגין אינו
מסוגל לתפקד כראוי ואינו יכול להוביל
את עם ישראל לקראת השלום נדיעה
צלולה ביגלל מחלתו. עכשיו, אחרי ועידת
קמס־דיוויד כדאי שתגלו מה הוא נגיף
המחלה של בגין. כדאי להדביק בה גם כמה
מנהיגים אחרים של עם ישראל.
יוסף ספדי, בת־ים

בעתונכם (העולם הזה )2134 בכתבה במדור
במדינה שהוכתרה בכותרת ״כמה
עולה הרעלת־קיבה?״ ,נכללו מיספר אי־דיוקים
חלקם פעוטים וחלקם מהותיים.
הכתבה המתוארת מצטיינת בפתיח ציורי
ומפורט אשר כשרונותיו של מי שכתב
אותה אינם מוטלים בספק. דע עקא, שאין
בתיאור הדרמתי של בני־הזוג ״הלבושים
הדר״ ,שהקיאו את נשמתם בסמוך למכוניתם,
שחנתה בפתח אולם האירועים נוף-
ים, שמץ של אמת. קל וחומר שאין זה

העולם הזה 2143

דו״ח פנימי של מישטרת־ישראל מגלה
כי במחצית הראשונה של השנה נבלמה
ד,עליה בפשיעה. יותר מזה: במיספר תחומי
פשיעה אף חלה ירידה. תופעה זו היא
חסרת־תקדים בעולם הפשע הישראלי. עד
כד, היה מקובל כי מדי שנה חלה עליה
של >ן 10—129 בפשיעה. אין לי ספק שאם
יבדקו ימצאו שיפורים בהיבטים נוספים
של איכות״החיים בארץ, כגון בהיקף האיש־פוזים
בבתי־חולים ובתאונות־הדרכים.
בישראל יש כבר >:ן 0.89 מהאוכלוסיה,
שלמדו מדיטציה טרנסצנדנטאלית (בקיצור:
מ״ט) .נו, אז אולי הגיעה השעה
לנטוש קונספציות חביבות אך בלתי מבוססות
ולהתחיל לבדוק את העובדות המוכחות
וללמוד מ״ט? זה יצמצם את הפשיעה,
ודרך־אגב גם ישפר את הבריאות הגופנית
האישית, ואת החוסן וההרגשה הנפשיים
וכן את היחסים עם בני מישפחה, חברים
ועמיתים.
שמעץ זילכר, נתניה

חשוק, הפדסי
שוב אפשר היד, להיווכח עד כמה חוש
הצדק המפותח של אזרחי ישראל הוא
סלקטיבי. כאשר טובחים הסורים בנוצריי

עישר, עולמות. אבל כאשר חיילי השאח
הפרסי טובחים את מפגיני הכת השיעית
התובעים יתר דמוקרטיזציה במדינתם —
איש אינו פוצה פה ומצפצף. כאשר הטובח
הוא ידיד ישראל — או לפחות מוצג בתור
שכזה באמצעי התיקשורת שלנו — יש
לו הזכות המליאה להיות דיקטטור ומדכא.
מוסר הד,שכל: לא חשוב מה אתה עושה,

של בית־הספר העממי, מעדיפים מישחקים
על פני לימודים. בכל זאת נראתה לי
שמחתם מופרזת. כשניסיתי לשוחח עמם
על כך, הם טענו כי אינם אוהבים את
בית־הספר מפני ששם ״משעמם״ ,״המורה
כועסת״ ו״בית־הספר עצוב״ .אינני רוצה
להתייחס אם אלה באמת הסיבות לשמחתם
על הפסקת הלימודים. אבל עצם העובדה
שילדים אינם ששים ללכת לבית־הספר
מעוררת דרשני. זכרונותי שלי מבית־הספר
העממי הם זכרוגות מאושרים. בתקופתי
היה בית־הספר מוקד משיכה לא רק מבחינת
הלימודים אלא גם מבחינת התעסוקה,
החברה והיחס.
ראוי שגם שר־ד,חינוך וגם מזכיר הסתדרות
המורים, שלום לווין — אחרי ש יפתרו
את בעיוח־השכר של המורים —
יקדישו קצת מזמנם כדי לבדוק מדוע
הפך בית־הספר לסיוט גם לתלמידים שאינם
״עצלנים״ או ״בעייתיים״?
שושנה מ. תל-אביב

אשח אידיאלית
אני קוראת קבועה של שבועונכם ולא
פעם עוררו בי כתבות שונות את הרצון
לעודד, למחות, אך העצלות ...הפעם, התעורר
בי ממש דחף, שאינו ניתן לריסון,
וזאת עקב ״המאמר״ של עירית, סליחה,
אירית דותן ״אודות שייקה אופיר״ (העולם
הזה .)2140
באחד הקטעים היא כותבת ״לא רק
שאני אשד, אידיאלית, אני אפילו אשד,
מושלמת (שייקה אמר לי זאת ואני
קראתי בקטעי עתונות שונים ששייקה
אופיר חושב אותה למופרעת, במקרה
הטוב ביותר. ומסתבר (לפי דברי אירית)
אם שייקה אומר, שייקה יודע ! ועוד היא
כותבת( :על עצמה)
״בחורה צעירה״ עובדה!
״יפה,״ לא צריך להגזים, אפשר להסתפק
בנחמדה רגילה.
״מוכשרת״ — ובכן זה כבר נושא לוויכוח,
ואולי לא. לדעתי ולדעת רבים שאני
מכירה, יש לה קול נחמד, אך לא יותר
מזה, לא מרשים, לא מלהיב, אפשר להסתדר.
אבל •מכאן ועד לכשרון עוד הדרך
רחוקה.
בהזדמנות זו הרשו לי להצטרף לתקוותו
של בעלה, המוכשר, לפי הגדרתה, והפעם
איני חולקת על דעתה, שתצליח להתגבר
על ״דכאון הלידה״ או תקראו לזה איך
שאתם רוצים, ותחזור להיות הטיפוס של
בת־השכנים השקטה והחמודה.
אנא, אירית היקרה, תני לאנשים לחיות
בשקט ובמנוחה, יש מספיק בעיות אצלנו
גם בלי הבעיה הפרטית שלך.
שרית דויטש, חולון

האם אתה מס תכל
באלבום ועם ר...
איר וניסית להסור מ לי?

11111
,.111

נסיון לחסוך כמה לירות בעת קניית הפילם עלול
להתגלות כטעות אשר האלבום שלך לעולם לא יניח
לך לשכוח.
תמונות טובות באמת אפשר להשיג רק עם פילם
טוב באמת.
ופילם טוב באמת יש רק אחד. קודאק.

לא רק אנחנו חושבים כך.
־ 80 7מהצלמים בעולם המערבי משתמשים
בפילמים של קודאק, ובארצות הברית מוכרת
קודאק ־ 92 7מכלל תצרוכת הפילמים.
מפעלי קודאק בארצות הברית מהוים
ריכוז אדיר של ידע מקצועי מתקדם ביותר,
תקציבי פיתוח עצומים וציוד משוכלל
וחדיש שאין שני לו בעולם.
כל אלה מאפשרים לקודאק לייצר פילמים
שאיכותם עומדת מעל ומעבר לכל תחרות,
המעניקים לאלבום המשפחתי שלך את
ה״מימד המציאותי״ אותו לא תמצא בפילמים
אחרים.
.אלה הן הסיבות להצלחתה של קודאק.

ובאשר לתוצאות, את אלה תוכל לראות במו עיניך.
קח פילם של קודאק, ולאחר הצילום הקפד
לדרוש פיתוח והדפסה בנייר, כימיקלים וידע של
קודאק.
את ההבדל במחיר, כ 12-ל״י, תשכח מיד.
את האיכות לא תשכח לעולם.
צלם בקודאק.
אתה חייב זאת למשפחתך.

העולם מצלם בקודאק.

דרוש פיתוח באיכות קודאק במעבדות דלתה קולור^..

העולם הזה 2143

ף* עולם כולו עצר את נשימתו — פשוטו כמשמעו. הלוויין העביר את המאורע למיל־
1 1יוני בתים מסביב לכדור־הארץ. האנושות כולה היתד, עדת־ראייה.
המטוס הגיע לנמל־התעופה בלוד. הדלת נפתחה. האיש יצא, נעצר על הכבש.
החצוצרות השמיעו את התרועה. המצלמה שהתה על פני האיש, שקפאו בהבעה חגיגית,
סתומה, כאילו הקשיב ל&נגיגה פנימית שרק הוא היד, מסוגל לשמעה.

אגוור אל־סאדאת; ,שיא מצריים, בא לישראל. מאורע זה העמיד
כצל לא רק את כל שאר המעשים והאירועים של תשל״ח, כעולם
פולו, אלא גם הוציא את השנה עצמה מרכס הגבעות •טל •מנות השיגרה
והפד אותה הר שגיא כנוף ההיסטורי.

בדור האחרון, היתה לא־פעם הצדקה כלשהי לאמונה זו. ישראל נמצאת במוקד של
סיכסוך גלוי, בעל השלכות עולמיות. לא פעם קרו בישראל ומסביבה מאורעות שריתקו
את תשומת־לב העולם כולו — מילחמות ומעשים דרמתיים אחרים.
אך מעולם לא היתה שנה כשנת תשל״ח, שבה אירע על אדמת ישראל המאורע
האחד שהיה, מעבר לכל ספק, המעשה החשוב ביותר לא רק לישראל, לא רק לעמי
המרחב שבו היא שוכנת, אלא לאנושות כולה.

כזה היה המאורע שאירע בנמד־התעופה הנושא את שמו של דויד
כן־גוריון, במוצאי שכת, אור ליום ט׳ ככפלו תשל״ח, ה־ 19 כנוכמכר
.1977 התאריד לא יימהק עוד מן ההיסטוריה.

חררה למיר־אדדיס

נערה בבית־איפא
חת ההלצות האופייניות של ארץ־ישראל הישנה, בטרם קום המדינה, סיפרה
\ $על הקיבוצניקית הצעירה שהגדירה כך את מקומה בעולם :
״העולם הוא מרכז היקום. מכל ארצות העולם, ארץ־ישראל היא הארץ החשובה
ביותר, וזה כתוב כבר בתנ״ך. הגורם הכי חשוב בארץ הוא היישוב העברי. החלק
הקובע ביישוב הוא ההתיישבות העובדת. מכל תנועות ההתיישבות, התנועה המצטיינת
ביותר היא, בלי ספק, הקיבוץ הארצי. מכל קיבוצי הקיבוץ־הארצי, המוצלח ביותר הוא
בית־אלפא. בבית״אלפא, הכל מודים שהבנות שוות יותר מהבנים. מכל הבנות, אני
היפה והפופולרית ביותר. לכן אני מרכז היקום.״
גם מחוץ להלצות, מאמינים עמים רבים, בגלוי או בסתר ליבם, כי ארצם היא
החשובה ביותר בעולם. מבחינה זו עוד עולה הישראלי המצוי על בני עמים אחרים.
האמונה כי מדינת־ישראל והעם היהודי הם מרכז היקום היא חלק מהשקפת־העולם
הישראלית.

,ןיש סיכות רכות לעולם לעקוב בדריכות אחרי מעשה היסטורי, המשפיע במישרין
על הסיכסוך הישראלי־ערבי.

כיטנת תשל״ח, כמו ככל שנה מאז ירדה מישפחה אהת של קופים
מן העצים והחלה מהלכת על שתיים, לא חסרו הסיכסוכים בכוכב־הלכת
ארץ.

בקרן אפריקה היתה נטושה מילחמה מדד, בין אתיופיה וסומאליה, על מידבר שומם
וצחיח. פעמוני־ד,אזעקה צילצלו כאשר ברית־המועצות וקובה שלחו לשם יועצים ולוחמים.
ברודזיה גברה מילחמת־שיחרור אכזרית, חרף נסיונות נואשים להגיע להסדר שישמור
לפחות על קיום המיעוט הלבן. מורדים פרצו מאנגולה למחוז שאבה העשיר בזאיר,
ובמשך כמה ימים מלא העולם סיפורי זוועה וגאולה. ויאט־נאם המאוחדת החדשה
לחמה בשכנתה קמבודיה, שגם היא ניצחה זה עתה, כמוה, במילחמת־שיחרור. באפגניסתאן
הצליחה הפיכה. בניקאראגואה ובאיראן התמרדו המונים נגד השליטים. מצ׳אד ועד
אל־צחרה הספרדית־לשעבר סערו מילחמות־גרילה.

אך אף אחר מן הסיכסוכים האלה והאחרים, שהקיזו את דמם של
כני־אדם בשגת־השלום תשל״ח, לא נשא כחרבו סכנות כה חמורות
לאנושות כולה כמו הסיכסוך הישראלי־ערכי.

יש לכך סיבות רבות:
• אף ששני הצדדים המעורבים בו אינם, לכאורה, אלא עמים קטנים, הם מהווים
מעצמות בזעיר-אנפין. העולם הערבי הוא גורם־כוה כביר, המשתרע על חלקים
חשובים של שתי יבשות, והכולל מדינות רבות. ישראל היא חלק מן העם היהודי, שיש
לו עמדות־כוח מייוחדות־במינן בארצות רבות.
• המרחב השמי הוא שדה־קרב מרכזי במאבק המתמיד בין מעצמות־העל על
ההגמוניה בעולם. חשיבותו עלולה בכל עת לגרום התדרדרות הרת־שואה, שתביא
לעימות עולמי ואף למיליחמת־עולם שלישית ואחרונה.
• הנפט, הטמון במעמקי האדמה של המרחב, הוא גורם חסר־תחליף לשלומה, ואף
לעצם קיומה התרבותי, של האנושות ברבע האחרון של המאה ד,־ .20 די בהפרעה זמנית
בזרם השוטף והגובר של הנפט אל מיפעלי הכוח והייצור של המערב, כדי לגרום
בן לילה לאבטלה של עשרות מיליונים, לרעב ולמהפכות.
• המרחב הזה הוא מולדתן של שלוש דתות גדולות, וכל מאורע בו מעורר
רגשות עמוקים בליבם של עמים רחוקים, שאינם קשורים לשני הצדדים.

מידבר אירופה המערבית, אץ איזור אחר כעולם שכד תהפוכה
חשוכה כו עלולה להשפיע כצורה כה חותכת ומיידית על חייהם שד
מיליארדי כני־אדם. תהפוכה היוכית, כמו יוזמתו שד אנוור אל־סאראת,
אכן הרעידה את הדככות בחמש יכשות.

פקינג, מוסקווה ,׳וושליס

ך האיש על כבש־המטוס בלוד גרם לרטט של התרגשות בלבבות ביגלל סיבות
שחרגו מתחום האינטרסים, הסכנות והחששות.
גם בשנים קודמות אירעו תהפוכות שהקפיצו את הסיכסוך הישראלי־הערבי אל מרכז
התודעה העולמית, בשל אינטרסים, סכנות וחששות אלה.
כזו היתד, מילחמת־סיני, שנתנה לשנת תשי״ז את איש־השנה משה דיין, הרמטכ״ל.

(המשך מעמוד ) 7
שתי מעצמות־העל התערבו כדי לכפות על ישראל ובעלות־בריתה המפוקפקות את
הנסיגה מתעלת־סואץ ומחצי־האי המידברי.
כזו היתה, שבעתיים, מילחמודששת־הימים, שנתנה לתשכ״ז את אותו איש־השנה,
הפעם באיצטלה של שר־הביטחון. ישראל כבשה אז שטחים נרחבים מעבר לגבולותיה.
מאזן הסיכסוך השתנה באופן מכריע. תעלת־סואץ נחסמה.
כזו היתה, אולי עוד יותר, מילחמת יום־הכיפורים, שנתנה לתשל״ד את איש־השנה
הנרי קיסינג׳ר. חרם־הנפט הגדול שינה, תוך חודשים מעטים, את מפת הכלכלה העולמית
עד ללא־הכר. מדינות אופ״ק, קארטלי־הנפט העולמי, הפכו כימעט בן־לילה מעצמה
כלכלית, ויחסי־הכוחות בעולם השתנו מן היסוד.

אולם לכל המאורעות מזעזעי־העודם האלה חסרה תבונה מגרעת
אחת, שהעניקה את הייחוד ליוזמת אל־סאדאת.

מילחמות סיני, ששת־הימים ויום־הכיפורים היו אך תמרורים דרמתיים בדרך שהחלה
לפני שלושה דורות — דרך הסיכסוך היהודי־ערבי. כל אחת מן המילחמות האלה שינתה,
בצורה זו או אחרת, את מאזן־הכוחות של הסיכסוך, את נתוניו והשלכותיו. אך אף אחת
מהן לא שינתה את מהות היחסים בין ישראל והעולם הערבי.

אנוור אל־סאדאת, על־פי החלמה אישית ריבונית, ניסה לעשות
את זאת. ככך ייחודו.
מעשה כזה נדיר תמיד, גם בפסגות הכוח המדיני. לכן היה כה קשה למצוא
דוגמה למעשה זה.
היו שביקשו להשוות את ביקורו של אל־סאדאת בישראל לביקור ההיסטורי של
הנשיא ריצ׳ארד ניכסון בפקינג.
השינאה הריגשית ואי־ההכרה המדינית בין ארצות־הברית וסין הקומוניסטית דמו,
במידת־מה, לאותן הקיימות בין ישראל והעולם הערבי. במשך דור שלם נודה ונהרס
בארצות־הברית כל איש־ציבור שהטיף להתקרבות בין שני העמים.
אך לפני כן שררו, במשך דורות, יחסים ידידותיים בין עמי סין וצפון־אמריקה.
אי־ההכרה ההדדית היתד. יבין מישטרים, לא בין העמים עצמם.

ואילו העויינות הטוטאלית בין ישראל והעולם הערבי נוגעת בשורשים,
וקדמה בשני דורות להקמת מדינת־ישראל עצמה.
גם יוזמתם של ניכסון וקיסינג׳ר, שיצרו יחד עם לאוניד ברדנייב את ה״דטאנט״ עם
ברית־המועצות, לוקה בחסר בהשוואה ליוזמת אל־סאדאת. היה זה רק צעד אחד —
אם כי חשוב ביותר — בדרך שהחלה כבר קודם לכן, בימי ניקיטה כרושצ׳וב ודוויים
היסטורית והעניקה לו את פרם־נובל לשלום. היה זה מעשה נועז, שהיה מלווה במחוות
המישטרים. להתחרות הטבעית ביניהם נקבעו רק מיגבלות מוסכמות.
ה״מדיניות המיזרחית״ של הקאנצלר הגרמני, וילי בראנד, היתה פריצת־דרך
היסטורית והעניקה לו א תפרס־נובל לשלום. היה זה מעשה נועז, שהיה מלווה במחוות
אישיות, תוך קבלת סיכונים אישיים. אך גם גרמניה ורוסיה היו בעלות־ברית פעמים רבות
בעבר. הישגו של בראנד אך אישר רשמית את המצב המדיני שהיה קיים למעשה.

המהפכה של אל־סאדאת היתה עמוקה הרבה יותר מכל אלה.

#אדם סו חיוה
ך* יו שחיפשו הקבלות השאולות מדברי ימי המגלים הגדולים.
י 4מארקו פולו, גיבור־המסעות מוונציה, קדם לניכסון בדרכו לסין, והביא הביתה
סיפורים מופלאים יותר, אך בהגבירו את ידיעת־העולם לא שינה את פני־העולם.

קולומבוס קרוב יותר להקבלה אמיתית, .הוא גילה עולם חדש, שינה
את פני העולם עד ללא הכר כימעט מכל הבחינות.

במקום טוב באמצע
נמול דיזנגזף סנטר)
נ שמח ל ר או ת או ת ך
במספרההחדשה של אי צי ק
ברח׳ קינג ג׳ורג׳ 50 ליד קולנו עמק סי ם :
איציק, צ׳רלי, גדעון ואיציק הקטן.

אולם יורד־ים גאוני זה, בעל הגורל הטראגי, לא הפליג לדרכו בעיניים פקוחות.
במצאו לחפש אתונות, מצא את המלוכה. הוא חיפש את התבלינים של הודו, וגילה
יבשת חדשה, שאת עצם קיומה לא העלה בדעתו.
בשעות הראשונות של ביקור אל־סאדאת, הישווה העולם הזה את המעשה לדריכת
כף רגלו של האדם הראשון על הירח — דוגמה שעזר וייצמן השמיעה, לאחר מכן,
באוזני הנשיא המצרי עצמו.
אך גם אותו רגע יחיד־במינו בתולדות האנושות, שהפעים את ליבו של כל אדם
על פני כדור־הארץ, אינו משתווה לרגע שבו דרכה כף רגלו של אל־סאדאת על אדמת
ישראל. בנובמבר 1977 היתה מצריים רחוקה מישראל יותר מאשר כדור־הארץ מן ן
הירח ערב טיסת־החלל ההיסטורית.
כי ניל ארמסטרונג לא היה, אחרי ככלות הכל, אלא שליח של מכונה מדעית
כבירה, שתיכננה את המסע שנים מראש והשקיעה בו משאבים כבירים. אנשיה פיקחו
על טיסת החללית בכל שלביה, והינחו את יושביה אמיצי־הלב.

ביקור,האדם הראשון על,הירח דמה יותר לביצוע תרגיל מאתמטיקה
מורכב מאשר ליוזמה ריבונית של איש, היוצא לשנות את העולם.
ייתכן כי מי שמבקש בכלל דוגמה המשקפת את כל הנועזות והמוזרות של מסע
אל־סאדאת, חייב להרחיק לכת ולנדוד אל עולם המדע הבדיוני.
אחת החוויות הקולנעיות של השנה היתה הקרנתו של הסרט מיפגשיס מן הסוג
השלישי — ניסיון לתאר בצורה מציאותית־כביכול את המיפגש החי הראשון בין בני־אדם
ובין יצורים הבאים בשליחות של רצון־טוב מכוכב אחר.

כזה היה המיפגש בלוד.

אך מעבר לכל ניסיון לבקש לו השוואה, ניתן להעריך את מסע אל־סאדאת רק
על רקע הנסיבות ההיסטוריות שקדמו לו: דרכה היהידה־במינה של התנועה הציונית
מאז ימי בנימין זאב הרצל, התגובה בת שלושת־הדורות של העולם הערבי, מעגל־הקסמים
של המילחמות והשינאה ההדדית, והחלטתו של איש אחד לשנות את כיוון ההתפתחות,
לפני שתגיע לעברי פי־פחת.

• רגעים שלא ״שנחו

השתחרר מהצבא
ועובד אתנו.

איציק

אי צי ק עו שה אנ שי ם י פי ם

ך* חלטה זו נתנה לתשל״ח את רגעיה הגדולים ביותר, שנחרתו על לוח-ליבם של
י \ העדים להם מקרוב ומרחוק :
— הערב לפני הביקור, שבו שידרה הטלוויזיה הישראלית כתבה על נסיונה של
תזמורת צה״ל ללמוד את ההימנון המצרי מבלי שיהיו בידיה התווים — הרגע שבו
תפסו אזרחי ישראל, לפתע, בפעם הראשונה, שהחלום אמנם עומד להתגשם.
— אותו רגע על כבש המטוס, בהישמע התרועה.
— ההצדעה של הנשיא המצרי לדגל צה״ל, באותו מעמד.
— התפילה במיסגד אל־אקצה, כאשר אל־סאדאת האדוק כרע על הארץ והיפנה
את גבו לקהל הפלסטיני, שיכול היה לכלול את מבקשי־נפשו.
— הביקור ביד ושם, כאשר הנשיא המצרי התבונן, בהבעה המומה, בתצלומי
הזוועות של הנאצים, אשר בהם ראה, בשעתו, משחררים פוטנציאליים של מצריים
מעול הבריטים.
— הנאום בכנסת, הבלתי־אפשרי שהפך מציאות.
— חילופי־הדברים ההיתוליים עם גולדה מאיר, במהלך הפגישות עם סיעות הכנסת.
לאיש מן הצופים בהם, בגופם או באמצעות הטלוויזיה, לא יכול היה להיות ספק :
זהו המאורע של השנה, אחד המאורעות הגדולים של המאה ה־.20

,האדם המסמל את ההלם של מאורע זה כנישמת העם הישראלי,
ואת הפרי הראשון שהניב הביקור כחודש האחרון של השנה, הוא איש
השנה של תשל״ח.

היש השש תשוייח

דם שיכור נראה בחשכת הלילה מחפש מטבע
\ ג מתחת לפנס.
״האם איבדת אותו כאן?״ שאל עובר־אורח.
״לא,״ השיב השיכור ,״איבדתי אותו בפינה ההיא.״
״אם כן, מדוע אינך מחפש אותו שם?״
״אי־אפשר,״ השיב השיכור ,״שם חושל.״

פש:ה הקודמת — תשל״ז — דמה: האזרח
הישראלי לשיכור זה. הוא החריט שהבעייה
הלאומית העיקרית — כעיית השלום — :מונחת
כחושד, ועל כן אין טעם לטפל כה. תחת
זאת היפש את פתרונותיו תחת הפנס של
״ענייני פנים״.
היה קיים קונסנזוס כללי על כל שאין להקדיש
מחשבה יתרה לבעיות ״חוץ וביטחון״ ,וכי יש לגשת
לפיתרון הבעיות הפנימיות של המדינה. המאורע העיקרי
של תשל״ז — הבחירות לכנסת התשיעית — התנהל
כולו באווירה זו.
ניצחון הליכוד בבחירות אלה — שהפך את מנחם
בגין לאיש־השנה תשל״ז — לא נבע מהצטרפות המוני
ישראל לרעיון ארץ־ישראל השלמה. הוא נבע מהסכמת
הציבור לסיסמת־הבחירות העיקרית, והבילעדית כימעט,
של הליכוד :״צריכים להחליף את השילטון!״ ההרגשה
שהשילטון ״אינו מתפקד״ ,שאין מנהיגות המסוגלת לקבל
החלטות, שמיפלגת־־השילטון המסורתית שוקעת בביצה
של שחיתות והסתאבות — היא שגרמה את ה,,מהפך״ של
תשל״ז.
הליכוד הצליח בבחירות מפני שעלה בידו להצניע
את הנושא העיקרי שייחד אותו: השאיפה לסיפוח
כל שטחי ארץ־ישראל, שנכבשו עד כה על-ידי צה״ל.
איש״השנה בגין, שלא השתתף במערכת־הבחירות בגלל
התקף־הלב שלו, תואר כסבא טוב, כמדינאי קשיש ועתיר-
זכויות, כאדם ישר וצנוע, שינהיג את העם בדיד לתיקון
הליקויים הפנימיים.
אמנם, גם בתנאים אלה לא היה מצליח הליכוד
להגיע לשילטון, לולא היתה קיימת, מתחת לפני השטח,
תזוזה מתמדת של הציבור לעבר עמדות לאומניות יותר.
אולם תזוזה זו היתד. במידה רבה בלתי-מודעת, וההרגשה
המכרעת היתה ש״אין מה לעשות״ בעניינים אלה, ש״אין
עם מי לדבר״ ,ושעל כן מוטב להתרכז בעניינים הניתנים
לתיקון ולשינוי.

הימה זאת, כמוכן, אשלייה. שום בעייה
פנימית שד המדינה אינה ניתנת לתיקון ולשי־נוי,
כלא היטינוי האחד שיפתח לפני המדינה
אופקים חדשים — השלום. אולם הציכור חש,
מתחת לסף ההכרה, כי שינוי זה מחייב החלטות
מכאיבות מדי, ועל כן כרה ממנו.

תשל״ז היתה שנת האסקפיזם, שנת הבריחה מ״ענייני
חוץ״ (שאינם אלא ענייני החיים והמוות של המדינה)
ל״ענייני פנים״

כראשית תשל״ח יכול היה איש נאיווי לקוות
כי איש־השנה ישל תשל״ח יהיה האדם המסמל
את ההצלחה לחולל את השינויים הפנימיים
המייוחלים.

#והפור זהב ה נו
ך ל 7יקווה זו לא התאמתה. להיפך: ממשלת הליכוד
• • נחלה בכל החזיתות של התיקון הפנימי כישלון חרוץ.

ההפ גנ ה נג ד .,ה מ חפ ך הכלבל נו במבר : 1977ר ״ הסתדסח ני סתה

להלחם

בעיקבות המהפך המהולל, לא השתנה דבר במערכות
הפנימיות של ישראל 29 .שנה של דיבורים על תוכניות
הליכוד להבראת החברה והמשק התנדפו כעשן ברוח.
בשר־הקלפיות של הליכוד היה מורכב, במידה רבה,
מהמוני בני־עדות־המיזרח. הם שסיפקו לליכוד את ההתלהבות
הנרגשת, את כוח־המחץ של התביעה ״בגין
לשילטון !״

ההר הזה של ציפיות לא הוליד כתשל״ח
אלא עככר — גל הבדיחות על הנציג הבכיר
של עדות־המיזרח כתנועת-חרות, השר דויד לוי.
״כל בדיחות לוי״ ,אחת התופעות המוזרות
ביותר של השנה, היתה התגובה של המימסד
ה״לכן״ על סכנת עלייתם של ההמונים ה״שחז
דים״ ,שהעלו את הליכוד לשילטון.
האיש המרכזי, שהיה צריך לחולל את המהפך החברתי-
כלכלי, היה שר־האוצר שימחה ארליך. בסוף תשל״ח
לא היה אדם רחוק ממעמד איש־השנה יותר ממנו.
במשך כמה שעות אכן ריתק ארליך את דמיון הציבור.
באוקטובר 1977 חולל את ״המהפך הכלכלי״ — ביטול
מוגבל של הפיקוח על המטבע הזר. הוא גרם הרגשה
כללית של הקלה, של יציאה ממחנק הגטו הכלכלי.

היכן ההבדלי ־

ש ר־ ה אוונר

ה קו ד ם הושע רבינוב• ץ דור שו

שימהר. א ר לי ך

אך חיש מהר התברר כי הרגשה זו היתה
שיטחית בילבד, ושלא נגעה לשורשי המחלה
של המשק והחברה. במהלך השנה התגלתה שיטתו
של ארליך כהיפוכה של האלכימיה של

[!ויש השנה תשו״ה
(המשך מעמוד )9

ימי-הכיניים: הוא הצליח להפוך את המטכע
הישראלי לזכל.

האינפלציה הדוהרת קיבלה ממדים חדשים, החלה
מהווה גורם מרכזי בשיקוליו של הפרט, בחשבונות
המשק, ביחסי־העבודה. ישראלים שנזדמנו לחוץ־לארץ
נדהמו להיווכח כי המטבע הישראלי שוקע במהירות.
שטר־הנייר, הנושא את דיוקנו של אבי התנועה הציונית,
הפך סמרטוט.
ייתכן כי אין כישלון מביש יותר לממשלת הליכוד
מאשר זה: שאזרחי ישראל החלו בגלוי משכירים דירות
תמורת דולארים, גובים שכר־טירחה בדולארים ומנהלים
עסקים זה עם זה בדולארים, על אדמת המולדת.

המטכע, אחד מסימלי הריכונות, הפכה נד
שא לזילזול ולכוז, כעוד הממשלה מדכרת עד
כוש על ״זקיפות הקומה הלאומית״ .כאחת
הקאריקטורות, נראה כנימין זאב הרצל צולל
מתוך מיסגרת תמונתו התלוייה על הקיר.
דווקא בענייני-פנים, שתדות להם הגיע לשילטון,
חסר הליכוד מנהיגות כלשהי. הוא לא היה מסוגל לבצע

הסימפטומים הקטנים, המגלים את רמתו המוסרית של
שילטון, הצביעו כולם בכיוון אחד. משכורות השרים
הועלו באופן קיצוני, בשעה שלכל העובדים האחרים
נקבע גבול של ,150/0שפיגר בהרבה אחר שיעור האינפלציה.
אחרי החנינה שניתנה בסוף תשל״ז, במפתיע, לגדול
הפושעים הכלכליים, יהושע בן־ציון, סירב השילטון השנה
להעניק חנינה לעבריינים שאינם אילי־הון. בולמוס דירות־השרד,
המכוניות, הנהגים הצמודים, השיפוצים הראוותניים
ושומרי־הראש נמשך בקצב עליז, כאילו לא קרה
דבר.
אך יותר מכל בלטה שוב התופעה שציינה את השילטון
הקודם: חוסר היכולת לקבל החלטות. מילבד ההחלטה
האחת של ״המהפך הכלכלי״ ,שנתגלה כאמצעי טכני
בילבד, לא קיבל שילטון הליכוד החלטה חשובה כלשהי
בענייני חברה וכלכלה.

המערכת של מפא״י המשיכה להתקיים
כצמרת המדינה, ככוח האינרציה.

כל זה לא הזיק לליכוד מבחינה פוליטית, דווקא
מפני שענייני־הפנים נדחקו ממרכז הבמה. האשראי שניתן
לליכוד עוד החזיק מעמד, ורבים היו מוכנים לקבל את
הסיסמה :״אי־אפשר לתקן בשנה אחת את אשר קילקל
המערך במשך דור.״

אולם איש מאנשי הליכוד שהיו קשורים
כמערכות ההכרה והכלכלה לא יכוד היה להיות
איש־השנה של תשל״ח. הם יכלו להתחרות רק
על התואר ההפוך.

#החיות שי סוילזב
^ ך אילו היתח נערכת תחרות על התואר של מחדלי
* השנה, לא היו אנשי הליכוד יכולים להתחרות באיש

שהשיג את ההישג הגדול ביותר בבחירות של מאי : 1977
ייגאל ידין.
הכוכב הדורך של תשל״ז היה המטאור הצונח של
תשל״ח. מעולם לא עלה ושקע איש-ציבור במהירות
כה מסחררת. יחד עימו מתה ושקעה יצירת־כפיו: התנועה
הדמוקרטית לשינוי.

כמו מיפלצת אנושית כספר שד מדע כיד־יוני
גולדה ד״ש, צמחה לממדי ענק, הזדקנה,
מתה והתפוררה — הכל במהירות־שיא של
שנה וחצי.
למה נגזר גורל זה על המיפלגה הגדולה היחידה שנול דה,
יש מאין, מאז קום המדינה ן
אין ספק כי חלק גדול מן האשמה לכך רובץ על
האישים שהתלכדו בה. היה זה אוסף מגוון מדי של
בעלי-חיים, בדומה לחיות השונות שנרתמו במשל של
קרילוב לעגלה אחת, כשכל אחת מהן מושכת לכיוון אחר.
הכישלון הטוטאלי היה מנת־חלקו של ייגאל ידין
עצמו. האיש שהוצג כביצועיסט מעולה, כהוגה־דיעות
מבריק, כסמל היושר וכאביר הדמוקרטיה הטהורה הוכיח,
תוך זמן קצר מאד, שאינו אף אחד מאלה. הוא נתגלה
להמונים, שלא הכירוהו מקרוב קודם לכן, כאדם בעל
מנת־מישכל מוגבלת, רדוד מבחינה מחשבתית, בלתי-יעיל
מבחינה מעשית, מוכה תאוות־השילטון ורדיפת־הכבוד.
לצידו התבלטה אחת הדמויות המפוקפקות ביותר
בזירה הציבורית הישראלית, שמואל תמיר, מאקיאוולי
במהדורת־כיס־מוקטנת, קארייריסט חסר-עקרונות שנגזר
עליו לפוצץ כל מיסגרת.
האיש השלישי בחבורה, אמנון רובינשטיין, התבלט
בעיקר בנאיוויות המופלגת שלו, באי-רצונו לעמוד בראש,
לקבוע קו ברור, להתמודד ולהתגבר. כאשר התפוצצה
ד״ש ולאנשי רובינשטיין הוחזרה העצמאות, שאותה הם
מכרו שנה לפני־כן לידין תמורת נזיד־עדשים, מיהר

קאריקטורה של זאב ב״הארץ״

״גאל •דין כ סגנו ש ל בגין
דבר. לא עלה בידו לקצץ בתקציב, לצמצם את הביו-
רוקראטיה, להגשים את אותן אלף ואחת דרישות שהציג
במרוצת השנים לממשלת מפא״י.
על הכל העיק ההון השחור, שנולד בתקופת מפא״י
ושגדל במהירות קטסטרופאלית תחת כנפי הליכוד.

כימי מפא ״י היה המשק השחור תופעה
מכויישת, שנולדה וצמחה במחשכים. כימי הליכוד,
נעלמה גם הבושה.
הממשלה לא התיימרה כלל לפעול לצימצום הפליליות
הכלכלית. ההזמנה הקלאסית של השילטון הבורגני הצרפתי
— ״התעשרו הפכה הנחייה מרכזית בשילטון
הליכוד.
חוסר המדיניות הסוציאלית החיובית התעטף באיצ-
טלה מילולית של דאגה ל״שכבות החלשות״ — בשעה
שזקנים וחלשים נפלו קורבן לנמר הטורפני של האינ,
פלציה.

תיווץ שריתי השחיתות
ם קיווה מישהו כי שילטון הליכוד, שבראשו
>* עומד אדם ישר כמו מנחם בגין, יצטיין לפחות
בחיסול התופעות היותר־בוטות של השחיתות, התאכזב
אף הוא.
הליכוד התחיל בנקודה שבה סיים שילטון המערך
את התנוונות אמות־המידה המוסריות.
בקומה הרביעית של בית־המישפט בתל-אביב הופיע
שמואל רכטמן, ח״כ הליכוד, שחסינותו נשללה ממנו,
כנאשם במישפט־שוחד, בשעה שאשר ידלין, שריד תקופת
המערך, עדיין הופיע בקומה השלישית במישפט על
עבירה דומה.

כמו כמירוץ־שליחים, עכרה מנילת־השחי־תות
׳מיד ליד, מכלי להיעצר.

חשבון־הבנק של מישפחת רביו, שהסעיר את הציבור
בתשל״ז ואולי שינה את מהלך מערכודהבחירות, נראה
בתשל״ח כאנאכרוניזם. בפעם הראשונה בתולדות המדינה
נקבע כי שר מרכזי — אריאל שרון — יכול להחזיק
במיפעל־ענק סרטי, בשעה שהוא עומד בראש המישרד
הממשלתי המקבל יובדיום החלטות העשויות להעשיר
את עצמו. גם כמה מעמודי־התווך האחרים של המימסד
החדש לא פיגרו אחריו בהרבה.

׳ מנ ח ם

ב גין

עו ל ה

כמד רגו ת

ב מ׳ ישרד

ל ש כנ ע ה

להצטרף

לממ שלה

המיבצר האחרון שנותר לה, ההסתדרות, שכח זה
מכבר כיצד לוחמים למען העובדים. כמה פעמים ניסה
ירוחם משל, אחרון בעלי־השילטון של מפא״י ההיסטורית,
להגיח מן החממה של שיתוף־הפעולה עם השילטון,
אך בכל פעם נחפז לחזור אליה כשהבחין ברוח הצוננת
הנושבת בחוץ.
האם עליה לנסות להתלבש על הגל הלאומני ו״לאגוף
את בגין מימין״? מיפלגת־ד,עבודה אכן ניסתה לעשות
זאת, האשימה את בגין בכך שהוא מוביל להקמת מדינה
פלסטינית, שהפקיר את סיני במהירות רבה מדי, שאינו
מסוגל להקים התנחלויות רציניות בשטחים המוחזקים.
הגיחוך של טענות אלה לא הוסיף יוקרה לבעליהן.
האם ״לאגוף את בגין משמאל״? בעזרת ברונו קרייס־קי,
עלתה המיפלגה לרגע קט מתהומות אי־ד,חשיבות.
אנוור אל־סאדאת הזמין את שימעון פרס לווינה, אחרי
שהנשיא המצרי קיבל לכך רשות מבגין. בהביאו הביתה
את מיסמך קרייסקי־בראנד, נראה פרם לרגע קט כמדינאי
בעל שיעור־קומה.
אולם הישג זה בוזבז מייד. פרס חשש להיפגש
עם המלך חוסיין, בלי אישורו של בגין. וכאשר קרייסקי
הסתבך בפרשה אומללה של פליטות-פה, היו כמד, מראשי

ש מו אל ת מיר למחרתה פי לוג ב די ש

אריק שרון ח 1תםעלצ׳ ק

רובינשטיין להכתיר על עצמו מנהיג חדש, מאיר עמית,
שהוא מעין מהדורה ב׳ של ידין.

שהגיעה זה מכבר לממדים חולניים, המשיכה להטיל את
צילה על כל חייה של המיפלגה, למנוע ממנה להכריע
הכרעות אמיצות ומסוכנות.

#ע1נש האריס

וחמור עוד יותר: אחרי שנה ורכע כאופוזיציה,
עדיין לא נראה נם באופק הרחוק כיותר
של מיפלגת־העכודה גרעין חדש של מנהיגות
צעירה, רעננה, אחרת.

ך כן עבר לגורמים האישיים, ועם כל חשיבותם,
י * נכשלה ד״ש מפני שהיתה פרי האופנה — האופנה
של עיסוק בעניינים מישניים, תוך בריחה מן הבעיות
הגדולות האמיתיות, שחייבו הכרעות מכאיבות.
ד״ש היא שיצרה את האידיאה שיש להימנע מלעסוק
בענייני־חוץ, שבהם אין במילא מה לעשות, ולהתרכז
בתיקון הפגמים הפנימיים. היא גם מצאה את תרופת־הפלא
לחוליים אלה — הנהגת שיטת־בחירות חדשה, נשגבת
ומושלמת.

#בועת־הסבון התנוצצה
^ אשר 1חת מטוסו של אנוור אל־סאדאת בנמל*
התעופה בן־גוריון, התפוצצה בועת־הסבון של ״ההתמקדות
בענייני הפנים״.

כמכה אחת, החזיר הנשיא המצד* לציבור
הישראלי כולו את הכרת המציאות. וכמצי
אות זו, אין אף עניין פנימי אהד שאינו מושפע
כאופן ישיר ומכריע ממצב־תמילחמה השורר
מזה שלושה דורות כין היישוב העברי וכין
העולם הערכי.

במיתולוגיה היוונית, נהגו האלים לגזור על
כני־אדם מתיימרים עונשים שהותאמו במיודור
דחטאיהם. העונש שהוטל עד ד ״ש ;היה שהיא
התפוררה דווקא כיגדל אותה שיטת־הכחירות
המושלמת, שכה רצתה לפתור את כד בעיות
האומה העולם והיקום.
כאשר יושמה שיטה זו בתוך ד״ש עצמה, היא הובילה
לאבדון. היה זה ״עונש טבעי״ מושלם, לפי תפיסת ז׳אן־
ז׳אק רוסו.

ד״ש לא הסתפקה ככישלון אחד, אלא כאילו
עמדה עד כך שכל הבטחותיה יופרו, כד תיק-
וזתיה יאוכזכו וכד ציפיותיה יתכדו, עד תאה-
רונזה שכהן.
היא תבעה למסור לידיה את ענייני הרווחה — וכאשר
זה קרה, לא היתד, מסוגלת לחולל שם אף את השינוי
החיובי הזעיר ביותר, מילבד איחוד מכני של שני
מישרדים. בסוף תשל״ח היה הפער גדול יותר, והמצוקה
חמורה יותר, מאשר בראשיתה.
ד״ש אמרה שלעולם לא תיכנס לממשלה שלא תשנה
את שיטת־הבחירות — ועשתה בדיוק את זאת.
היא דיברה בשם החופש מכפייה דתית — והצטרפה
לממשלה שהגיעה לקנוניות ציניות עם הדתיים, שלא
היו כדוגמתן אף בממשלות הקודמות.
היא הבטיחה להביא אל מערכות־הביצוע שורה ארוכה
של אישים חדשים ומוכשרים — והביאה למישרות השיל־טון
חבורה של אנשים ממוצעים, שלא היו שונים במאומה
מקודמיהם, עסקני מפא״י, או מעמיתיהם, עסקני הליכוד.
היא הבטיחה לשמש דוגמה לחיים פוליטיים מסוג
חדש, טהורים והגונים, המשוחררים מתאוות הבצע והכבוד
והרחוקים מן הקנוניות העכורות של המיפלגות הקודמות.
תוך פחות משנה יכלה להתחרות בכל השטחים האלה
עם המנוונת וד,עכורה שבמיפלגות הישנות. בהשוואה
עימה, אף המפד״ל נראתה השנה כמיפלגה דמוקרטית, מסודרת
ויעילה.

אילו הציע מיש,הד כסוף תשד״ח להציע את
ידין או אחד מחבריו, כאיש־השנה, היה
נתקל כרעמים של צחוק מריר.

• אוי ומנוצחים
ם קיוו !המנוצחים של תשל״ז לחזור ולהיות
י * המנצחים של תשל״ח, הם איכזבו את עצמם.

מיפלגת־העכודה לא התאוששה השנה. היא
נשארה מונחת, כאכן שאין לה הופכין, כמקום
שאדיו נזרקה כמאי .1977
היא לא ידעה מה לעשות. איזו מסקנה היה עליה
להסיק מן המפלה המוחצת?
האם לזנוח את ענייני-החוץ ולעסוק בענייני-הפנים?
היא ניסתה לעשות זאת, אך אחרי שלושה דורות של
שילטון לא ידעה איך לטפל בנושאים אלה באופוזיציה.

׳*גאל ידין מקים מי פ לגזז חדשוה
מיפלגת־ד,עבודה, אחוזי הפחד, מוכנים לתקוע לו סכין
בגב בהזדמנות הראשונה.

הכישלון הגדוד של המיפלגה היה טמון כאי־יכולתה
להציג תוכנית אלטרנטיבית, רצינית
וכעל תיערך, לתוכניתו של בגין.
היא היתד, שבוייה בפיטפוטי־ההבל הישנים שלה על
״פשרה טריטוריאלית״ ,וקל היד, לבגין להוכיח כי במשך
10 שנים של שליטת ממשלת־ד,עבודה בשטחים הכבושים
לא נמצא אף ערבי רציני אחד שהיה מוכן להסכים
ל״פשרה טריטוריאלית״ נוסח גולדה מאיר ויגאל אלון.

הפחד מפני השד הפלסטיני מנע ממיפדגת
העבודה להציג פיתרון כעל-משמעות, שהוא
כהכרח כלתי-פופולרי כתקופה הראשונה. הנהגת
המיפדגה, בראשותו שד פרס, רצתה
להיות פופולרית ככל מחיר, ומייד. זה היה
בעוכריה.
כאשר הושג ההסכם בקמפ־דייוויד, לא יכלה מיפלגת
העבודה אלא לגמגם כמד, דברים חסרי-משמעות. היא
חדלה מלהיות חשובה.

#שבו״ הש 1101ו0
^ פחד. מפני אי־ד,פופולריות הזמנית ואי־ד,נכונות
י 1לנהל מאבק אופוזיציוני אמיתי הולידו את כניסתה
של מיפלגת־ד,עבודה לתוך המלכודת שפתח לה בגין.
היא נשאה את השם, שהפך אחת ממילות־ההיכר של
תשל׳׳ח :
קונסנזוס.
במקום שיש קונסנזוס, אין צורך באופוזיציה, אין
מקום למאבק. הקונסנזוס הוא חממה נעימה, המאפשרת
את המשך ההשתתפות בחלוקת השלל, את המשך האווירה
של ״שבת אחים גם יחד״ ו״יד רוחצת יד״.
מיפלגת־העבודח רצתה להיות בתוך הקונסנזוס ולהתחבא
בו. היא הניחה למנחם בגין להכריז מדי פעם על קיום
קונסנזוס חדש. בגין עצמו קבע בכל פעם את גבולות
הקונסנזוס לפי צרכיו.
גם המצב הפנימי במיפלגה לא המריץ אותה לפרוץ
החוצה, אל שדד,־ד,קרב. השינאה בין פרם ויצחק רבין,

מצב־המילחמה בלע את משאבי המדינה, שהיו צריכים
להיות מוקדשים לתיקון הפגמים הפנימיים ולכינון חברת-
רווחה מודרנית.
מצב־המילחמה מנע כל הבראה כלכלית. הוא קרע
את ישראל מן המרחב הכלכלי הטבעי שלה. הוא כפה
על ישראל, גם במיקרה הטוב ביותר, שיעור גבוה של
אינפלציה מתמדת, מפני שאחוז גדול של כוזדהעבודה
הישראלי, העסוק בענייני ביטחון, אינו משתתף ביצירת
נכסים אך משתתף במלוא המרץ בצריכתם.
מצב־המילחמה, שטיפח את ריגשות הבוז והשינאה
כלפי העולם הערבי ותרבותו. הוא לא רק בלע את הכספים
הדרושים לסתימת הפער החברתי, אלא גם יצר אווירה
של בוז וזילזול כלפי יוצאי ארצות־ערב ומורשתם התרבותית.
מצב־המילחמה
שכפה שילטון־כיבוש על 1.4מיליון
תושבי השטחים המוחזקים (נוסף על חצי מיליון הערבים
בישראל עצמה) ,מנע כינון של דמוקרטיה שלמה בישראל
והיווה מוקד להפצת השחיתות והריקבון.

ואודי חשוב מכד (אם כי הציבור מודע לכך
פחות מכל) מצב-המילחמה המתמיד עיוות
יותר ויותר את השקפת-העולם ;הלאומית, ניתק
את ישראל מזרם־התודעה העולמית וכפה עליה
לאומנות צרת־אופק, מיסטית־אדידית, באיצ-
טלה שד דתיות יהודית.

הדבר הביא עימו הנמכת הקומה התרבותית של
המדינה והשחית את איכות־החיים בה. התוצאה הישירה
היתד, הטיית מעיינות העלייה, והגברת זרם הירידה. לפי
הערכה מוסמכת, חיו בשנת תשל״ח כ 600-אלף ישראלים
דרך־קבע בחו״ל — אחד מכל ששה ישראלים, שהצטרף
לפזורה ישראלית חדשה החופפת בכמה ארצות את
הפזורה היהודית הישנה.

#אלו שמשח
^ מצכ כזה, היתד, זאת יומרה מטופשת מצד אדם או
1מיפלגה לדבר על תיקון ושינוי החברה הישראלית,
בהעדר הנכונות לראות את סיבות המילחמה ולשלם את
המחיר הדרוש לחיסולן.
כזה היד, המצב גם ב־ 30 השנים הקודמות. אך החידוש
הגדול של תשל״ח היה נעוץ בכך שביגלל מעשה אמיץ
אחד נתגלתה עובדה חבוייה זו לעיני כל.

זה היה מעשהו שד אנוור אל-סאדאת, שהאיר
לפתע את המציאות כאור של אלף
שמשות.

לך ולמבבת להקת אבבא
יבולה להיות הנאה משותפת...

מ׳0דמי8א*0־ד *1.1.

טלויזיה של נשיונל.
לדעת להקת אבבא, להקת הפופ ה מ צלי ח ה ביותר
מ אז החיפושיות, יש רק טלויזי ה ניידת אחת
בעולם כולו המב טי חהת מונ ה חד הבאמת וצליל

12 דגמים של טלויזיות צבעוניות ושחור לבו
גם אתה יכול ל הינו תמט לויזי ה מעולה, בעלת
ק לי ט ה טו בהות מונ ה חדה. א ם רק ת שמע בקול
אבבא ותרכוש לעצמך
טלויזי ה של נשיונל.
המגוון העצו ם של
טלויזיו ת צבעוניות
ושחור לבן של נשיונל,
מ ב טי ח לך, כי ה ב חי ר ה
ת הי ה קל ה.

שמע ב קול אבבא ...קנ ה נשיונל.

31ח 3 ) £0א
.סוז!ס ) 3 £10 וי$1ו6 5 0 3151 ווז 3ו*<רו 3זג) 6ר6 11־0 5 31 וחר! 601

אדיארי

צעד קדימה אל המחר.

0ור< 3 5 0ח 8ק 31ח 0ו!!\13

ף*ן מוצאי ־ השבת, ה־ 19 בנובמבר ,1977 עמדו מנחם
י ^ 1בגין ואנואר אל־סאדאת, זוהרים ומאושרים, זח לצד
זה, בנמל־התעופה בלוד.
ביום השני, ה־ 26 בדצמבר , 1977 בשעת הצהריים,
ישבו מנחם בגין ואנואר אל־סאדאת, חיוורים וקודרים,
זה לצד זה על הבמה באולם מסיבת־העיתונאים באים־
מאעיליה.

בין שני המועדים האלה, כמשך 37 ימים
רוגנים, נפתחו שערי השמיים, ואור השכינה
של השלום האיר מחזות שנראו כלקוחים מז
האגדה.

ההתרגשות הציפה את המוני ירושלים, כאשר עברה
ביניהם מכונית הנשיא המצרי, מתחת לדיגלי מצריים
וישראל, שהתנופפו ברוח הרי יהודה. היא מצאה הד
בהתרגשות שהציפה את המוני קאהיר, נאשר יצאו לקבל
את נשיאם החוזר, באווירה של פסטיבל לאומי, בעיר
שקושטה אלפי סיסמות ציבעוניות שהתנופפו ברחובות.
כיצד לתאר את הרגשתם של קומץ הישראלים הראשונים,
שהגיעו לקאהיר באורח פרטיזני, עוד לפני פתיחת
השיחות הרשמיות? את המיפגש האנושי בין ישראלים
ומצרים, את הידידות הבלתי־אמצעית שהתגברה על קשיי
לשון וגישרה בין לבבות, את הסקרנות ההדדית, את
הצורך להבין איש את העולם המוזר שממנו בא רעהו?
היו סצנות שנחרתו בזיכרון השנה: אליהו בן־אלישר,
ראש המישלחת הישראלית לשיחות־קאהיר ולשעבר פעיל
בכיר במוסד המודיעין, מקשיב להסברי המדריכה במוזיאון
המצרי, ליד גופות הפרעונים החנוטים. הפלגת-
השעשועים העליזה של קבוצת ישראלים על יאכטה
שכורה במורד הנילוס, תוך ויכוחים לוהטים על עתיד
המדינה בימי שלום. המיפגש בין עיתונאים ישראליים,
שבאו באוטובוסים צבאיים מצריים מקאהיר, עם עיתונאים
ישראליים אחרים, שבאו באוטובוסים צבאיים ישראליים
מתל-אביב, בטכס החזרת גופותיהם של חללי צה״ל
במידבר סיני. ואולי יותר מכל: אורגיית ההתיידדות
המשתוללת במועדון־לילה ליד הפיראמידות, אחרי ערב
של ריקודי־בטן ולחנים ערביים, כאשר המון של ישראלים

וערבים, בעירבוביה של גאלאביות וחליפות, כיפות
וכאפיות, רוקדים עד שיכרון־החושים לצלילי תזמורת
מצרית עממית.

!היה זה באילו נפרץ הסכר, שעצר את מימיו
של נהר במשך שלושה דורות, וביטאגה של
שימחה משתחרר הנחשול וסוחף עימו בל דבר
הנקרה בדרכו, בדהירה העליזה אל הים שאליו
יוצאת נפשו.
במשך 37 ימים ולילות הפך השלום מציאות — מציאות
נפשית, מציאות אנושית, מציאות מעשית.

ואז, לפתע, נסגרו שערי השמיים. בבוקר

ארון מי דבר, דצמבר : 1977 גו פתחללי שר אל׳ מזחזר־דז עד־*דהמ צרי ם בסיני

חורפי בהיר באיסמאעיליה, ליד גדת התעלה,
נגמר הבל.
במשך תישעה חודשים פירפר העובר הרך של יוזמת־השלום
בין חיים ומוות. פעמים רבות במשך תישעה חודשים
אלה נדמה היה כאילו מת, וההריון יסתיים בהפלה
שתסכן גם את חיי האם. ואז, במפתיע, בניגוד לכל
הציפיות, נולד ההסכם של קמפ-דייוויד.
מה עמד לנגד עיניו של אל־סאדאת, ומה התרחש בליבו,
כאשר יצא למסעו ההיסטורי?
בסיפרו בחיפוש אחר זהות גילה המנהיג המצרי את
צפונות-נפשו בגילוי-לב נדיר. הוא תיאר נער ממעמקי

ארץ־הפלאחים, שגדל באווירה הפרימיטיבית של הכפר
הקטן מית אבו־אל-כום באיזור הדלתא של הנילוס, שמרד
מילדות בחברה המודרנית של העיר, שנשאר דבק
בקנאות במה שנראו לו כערכים בני־האלמוות של האיכר
המצרי: האמונה באלוהים, המושרשות באדמה, השמירה
על הכבוד בכל מחיר, הכמיהה לחרות לאומית, השאיפה 1 לשלום ולצדק.

#שלושה ׳עזים
^ ין זו תמונת־ עולם מתוחכמת של איש האינטלי־
׳ י גנציה המערבית, וגם לא השקפתו הרדיקאלית של בן
האינטליגנציה הערבית.

הנער מן הכפר מאמין בערכיו בביטחון מוחלט,
שאינו יודע ספק. מבאן הכוח לעשות מעשים
בלתי־שיגרתיים.
ואילו האינטואיציה השורשית, שהיא חלק מאופיו, אך
הנובעת גם מחוכמתו העתיקה של בן תרבות רצופה
בת ששת אלפים שנה, הצביעה על הדרך.
קרוב לוודאי שבצאתו לדרכו ההיסטורית, לא עמד
לנגד עיניו חשבון קר ומפורט. הוא ראה את העיקר:
את הצורך לשים קץ לעיוות הרה־אסון שנוצר במשך
קרוב למאה שנות מאבק יהודי־ערבי. כמו אלכסנדר
מוקדון, שחתך את הקשר הגורדוני במכת חרב, החליט
לחתוך את הסבך ההיסטורי במכה נועזת ודרמתית אחת.

הוא סמר על כוחה של המחווה — מילה
שיש לה משמעות כימעט-שלילית בשימוש
הישראלי, כמו לתנועה ריקה מתוכן ממשי, אף
שיש לה משמעות חיובית כיותר בעולם הרוחני
הערבי, שבו יש ערך רב לסמלים.

או רגי השלהח ״ ד דז ח. דצמבר :1977 עיתונאי שרואליים ב מז ע דון־ לי להבמ צרי

אילו ניסה אל־סאדאת אז לפרט לעצמו את התוצאות
שלהן הוא שאף, היה בוודאי עורך רשימה של שלושה
יעדים אלטרנטיביים, בסולם יורד:
ש היעד הראשון ז השגת הסכם ישיר עם ממשלת
ישראל, לחיסול כל בעיות הסיכסוך הישראלי־ערבי
ולכינון מציאות שלמה חדשה במרחב.
• היעד השני, במיקרה של אי־השגת הראשון:
השפעה ישירה על דעת־הקהל הישראלית, כדי להביא
לשינוי המדיניות המפריעה ולהשגת היעד הראשון.
• היעד השלישי, במיקרה של אי־השגת שני
הקודמים: יצירת דעת־קהל חדשה בארצות־הברית, כדי
לנתק את הקשר הבילעדי בין ארצות־הברית וישראל
ולהמריץ את וושינגטון לכפות על ישראל את היעד
הראשון.
הביקור בירושלים שימש בדזמנית את כל שלושת
היעדים. אל־סאדאת נפגש פנים אל פנים עם בגין, ציפה

כך אומר תמיד אחד
מסוכנינו הוותיקים, ובצדק.
כי כדי להיות סוכן ביטוח
של צור לא די בהשכלה
המתאימה.ובהכשרה
הקפדנית שמקבל המועמד
במסגרת קורסים מיוחדים;
בראש וראשונה על
סוכף ביטוח של צור לאהוב
אנשים. כי בצור הוא לומד
שהמבוטח קודם לפוליסה.
סוכן הביטוח של צור
רואה את האדם כאדם,
על בעיותיו, צרכיו
המיוחדים, מטרותיו
ודרכי־מחשבתו ה שונות.

יז בו ה

כ 111 1 1 1

ב ; 1מ

כך יוכל להתאים למבוטח
סוג הביטוח החיוני לו.
השיקול האישי
המבוטח קובע א ת דרך ־

עבודת ה סוכן של צור.
כך הופך הסוכן של צור להיות
בראש וראשונה הסוכן שלך.

איש השנה תשו״ה

(המשך מעמוד )13
למחווה הנגדית, שתוציא את יוזמת השלום לדרך המלך.
באותו זמן דיבר במישרין אל העם הישראלי, בשידור
כימעט־רצוף של שלושה ימים בכל כלי־התיקשורת. ומעל
לראשי ממשלת ישראל ועמה, דיבר באמצעות הטלוויזיה
אל מאות המיליונים בעולם — ובעיקר בארצות־הברית
ובאירופה המערבית.
הסכם קמפ-דייוויד הוכיח, בסוף תשל״ח, כי אנואר
אל־סאדאת השיג, לפחות חלקית, את כל שלושת היעדים.

#תנחם ניגשו 1ע1אווד דוובגין
^ אשר יצא אל־סאדאת לדרכו, הוא האמין כי מנחם
* בגין ישיב למחווה שלו במחווה גדולה משלו, וכי
תוך כמה ימים או שבועות ייכון השלום.
התמונה נראתה לו בפשטות עילאית:
במשך שלושה דורות היה היעד העליון של ישראל
להתקבל למישפחת עמי-המרחב. מבחינת האינטרס הלאומי
הישראלי, לא ייתכן כלל הישג חשוב יותר.
מצריים תעניק לישראל את ההישג הכביר הזה,
ותמורתו תמלא ישראל את שתי התביעות המובנות-
מאליהן של הערבים: נסיגה לגבולות ה־ 4ביוני 1967
והקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת-עזה.

פל זה נראה לאל־סאדאת כתכנית פשוטה
בעיקרה — ואכן, זוהי התכנית הפשוטה
לשלום שלם וסופי, היחידה שהיא האפשרות
והמעשית.
נאמר לאל־סאדאת שהישראלים ״משוגעים לביטחון״
ועל כן הוסיף לתבשיל מנה גדושה של ערובות־ביטחון
מכל הסוגים העולים על הדעת.

לא עלה כלל על דעתו שיימצא מנהיג ישראלי
שיסרכ לקבד הצעה פה נדיכה והגיונית.
אולם כדי להוכיח כשפה חדימשמעית
שאכן אין אלה דכרים כטלים או צכועים,
החליט לחרף את נפשו ולעשות את המחווה
הדרמתית של הכיקור כירושלים.
הנשיא המצרי לא ידע כי בדרך ניצב מחסום כביר:
דבקותו של מנחם בגין בארץ־ישראל השלמה.
כיצד זה חישלה אל־סאדאת את עצמו ביחס לבגין?
בראשית הדרך לא העריך אל־סאדאת כוח זה כראוי.־
הוא לא היה היחידי, כל מנהיגי אירופה וארצות-
הברית האמינו כי בגין הוא דמגוג לאומני, שדגל בסיסמות
קיצוניות בעודו באופוזיציה, אך שיאמץ לעצמו
עמדות סבירות ומפוכחות ברגע שיגיע לשילטון. הכל
זכרו את ריצ׳ארד ניכסון, הקארייריסט האנטי־קומוניסטי
שיזם את פריצת הדרך לפקין ולמוסקבה. הכל הזכירו
את שארל דה־גול, הגנרל הלאומני שהושיט את ידו
ללוחמי־השיחרור האלג׳יריים. החוכמה היא — כך האמינו
— להקל עליו את המעבר, להעניק לו כבוד ולהוביל אותו
בעדינות אל העמדה החדשה. זה היה התרשים של ג׳ימי
קארטר ובדונו קרייסקי, וולטר מונדייל וניקוליי צ׳אושסקו.

הייתכן כי מול פני ההזדמנות החד־פעמית

את הרשימה הזאת כתב אורי אבנרי בקא חי ר, בהתרגשות הראשונה של
שהותו שם, ב־ $בדצמבר .1977 היא פורסמה בגליוו ״העולם הזח 2102

שלו 1ה כאשר...
שלום זה כאשר אתה מתעוררר בבוקר של שנייה של תדהמה :״מרחאבה, אתה
מול שפת-הים בתל-אביב, והולך בלילה הישראלי הראשון המבקר בבניין הזה.״
שלום זה כאשר אתה מתיידד עם סגן-
לישון כאשר הגוש המשולש של הפירא-
מידה הגדולה מזדקר מבעד לחלונך, במר אלוף של שירות-הביטחון המצרי, הדואג
לביטחונך הרבה יותר מכפי שאתה דואג
חק של מאה מטרים.
שלום זה כאשר קצין־המישטרה א_בעצמך.
הצעיר בביקורת-הדרכונים בנמל-התעופה
שלום זה כאשר בעל אורווה נהדרת
בקאהיר נוטל לידו את דרכונה מעלעל בו לרגלי הפיראמידות מציע לך לקנות את
באדישות, תופט לפתע שהוא מחזיק בידו הסוס היפה ביותר שראית מימיך, במחיר
דרכון ישראלי, מרים את פניו אליך ואומר של 8000 דולאר, ואומר :״די לנו במיל-
בחיוך אדיר, מאוזן עד אוזן :״ברון הבא חמות ! לכם מגיע לחיות, ולנו מגיע לח למצריים!
ביון הבא למצריים!״
יות. הגיע הזמן שנדאג לעתיד ילדינו.
שלום זה כאשר אתה נכנס לטירה בקג -שיהיה שלום, אינש-אללה.״
טארה כדי לעבור את התעלה מיזרחה,
שלום זה כאשר הטלפון מעיר אותך
פוגש בה את מפקד הכוחות המצריים באי -באמצע הלילה במלון קאהירי, וקול רך
זור, מושיט לו את ידן, אומר לו :״אנא של מרכזנית קאהירית אומר לך :״בבק סחפי
יטראילי אני עיתונאי ישראלי) ,שה, יש שיחה עבורך מתל-אביב.״
והוא עונה לן בלחיצה חמה :״ברון הבא !
שלום זה כאשר אתה עומד בערב באמ ברון

צע רחוב קאהירי סואן, בין שלל של
שלום זה באשר אתה יושב במיסעדה אורות ומאות בני-אדם עליזים, ומדבר
יפה על גד תהנילוס, מול נערה מצרייה בקול רם עיברית, מבלי לחשוש ומבלי
יפהפיה, מגלגל עימה שיחה מבודחת-למח -שהדבר יפריע לאיש.
צה ורצינית-למחצה, כשאתה עוקב בעישלום
זה באשר אתה ק ם בבוקר, פותח
ניך מפעם לפעם אחר סירה השטה ביאור. את הווילונות בחלונך, ורואה לפניך,
שלום זה כאשר אתה נכנס לבניין מיש -באור השמש המסנוורת, את הפיראמידה
רד-החוץ המצרי; מתבקש על-ידי פקיד -הגדולה ממלאת את חלונך.
הקבלה למסור את שמך ואת שם ארצך,
אומר ״אני ישראלי״ ונענה, אחרי אלפית
קאהיר8.12.77 ,
להיכנס להיסטוריה כמכיא השלום לישראל, לא
יתעלה כגין מעל לתפיסותיו הקודמות !

#בגישה במאווזוו
6דכרי אל־סאדאת, האיש שנתן לו את הדחיפה
/האחרונה היה ניקוליי צ׳אוצ׳סקו הרומני. כשנשאל
על־ידי הנשיא המצרי אם בגין אכן רוצה בשלום ומסוגל
לבצע את המשימה, השיב לו הרומני בהן כפול ומוחלט.
במשך יממה בחודש ספטמבר נעלם משה דיין בתרגיל
של מישחק־מחבואים, שגרם למבול בינלאומי של ניחושים.

את הפנייה הזאת היפנה אורי אבנרי אל מנחם
בגין, בעת שהותו הראשונה בקאהיר. היא פורסמה
בגיליון ״העולם חזה 2102 שהופיע ב״.15.12.77

קריאה לבג•!
מן הפיראמידה של קאהיר; ערב פתיחת
הוועידה, הייתי רוצה לפנות אל מנחם
בגין, ולומר לו, גם בשמי, את הדברים
ששמעתי בימים אלה מפי מצרים כה
רבים :
לפניך הזדמנות חד-פעמית, שאולי לא
תחזור בימי חייך.
אתה יבול לרשום את שמך בספר
ההיסטוריה, במי שהביא את השלום
הגדול, ההיסטורי, בין ישראל והעולם
הערבי.
לא חיים וייצמן, לא דויד בן־גוריון, לא
גולדה מאיר, לא תנועת-העבודה עשו זאת.
אתה, מנחם בגין, מפקד האירגון הצבאי
הלאומי, ראש תנועת החרות — אתה יבול
לעשות זאת.
האלוהים, שאתה מאמין בו, היטיב
עמך ונתן לך הזדמנות זו.
זה לא יהיה קל בשבילך. זה יחייב
אותך להחליף את היעד העליון שדגלת
בו כל ימי חייך, היעד של ארץ־ישראל
השלמה, ביעד אחר, חשוב לאין־שיעור
יותר.
מעטים האנשים בהיסטוריה שהיו

ב־ 17 בספטמבר נפגש במארוקו עם עוזרו האישי של אל־סאדאת,
סגן ראש־הממשלה מוחמד תוהאמי, שביקש לברר
את האפשרויות. דיין הבטיח לתוהאמי שבגין מוכן לוותר
על כל חצי־האי סיני, ולהחזירו לריבונות מצרית. הוא
גם רמז שאפשר יהיה למצוא פיתרון כלשהו לבעיית הגדה
המערבית ורצועת־עזה, על־ידי מתן אוטונומיה לערבים שם.
המצרים לא תפסו, באותו שלב, את ההבדל בין אוטונומיה
לבין הגדרה עצמית.
דיין שכח להגיד לשליח המצרי — או לא ידע — כי
בגין עומד על כך שיישובי פיתחת רפיח יישארו במקומם,
וכי מושגי ה״ריבונות״ שלו אינם סותרים הישארות
הנוכחות הישראלית, תחת הגנה צבאית ישראלית.
(מחדל קטן זה תרם, כעבור שלושה חודשים, תרומה
נכבדה לפיצוץ באיסמאעיליה, כאשר היה נדמה לאל-
סאדאת שרימו אותו ושהבטיחו לו הבטחות־כזב).
משום כך בא אל־סאדאת לירושלים, כשהוא משוכנע
כי ייענה שם במחווה ישראלית גדולה, מחשמלת.
אילו אכן קרה הדבר הזה, היה השלום פורץ במהלך
הביקור, או למחרתו, בכוח של הר־געש שדבר לא היה
עומד לפניו. ההתלהבות בישראל, במצריים ובעולם המערבי
הגיעה לשיא, והעניקה לתהליכי־השלום כוח־דחף
כביר.

הכל היה אז אפשרי. שערי-השמיים היו
פתוחים. אפשר היה לעקור בתנופה אחת את
שורשי הסיכסוך ההיסטורי, להגיע ברגע דר־מאתי
להתפייסות נרגשת.
אילו נענה לסיכוי זה היה מנחם בגין, איש-השנה
של תשל״ז, הופך גם איש־השנה של תשל״ח.
אולם בגין לא היה מסוגל לכך. בירושלים לא עשה
כל מחווה. נאום־התשובה שלו לאל-סאדאת היה אוסף
חיוור של מליצות נושנות. כעבור חודש, באיסמאעיליה,
הגיש תוכנית ל״אוטונומיה מינהלית״ ,שלא היתד, אלא
המשך מוסווה ומתוחכם של הכיבוש הישראלי בגדה
וברצועה.

זה היה המחדל הגדול של תשל״ח. תנופת
היוזמה נעצרה.

מסוגלים לכך, בגיל .64
גדול הפיתוי להתחמק מכך, להתחכם,
להשיג משהו בזול, לשחק בתעלולים
ובפעלולים נוסח משה דיין.
אך אתה האיש המסוגל לחוש באתגר
גדול יותר.
מחכה לך פרס גדול יותר מפרס-השלום
של נובל: הפרס הגדול של ההיסטוריה
העיברית, של ההיסטוריה העולמית.
מקאהיר הקרובה-הרחוקה, במלון מי־נה-האוס,
אני שולח לך איחול זה מקרב־לב.

יתן שכך יהיה.

במשך תישעד, חודשים היה נדמה כאילו התגשמה
אימרד, קלאסית: כוח שאי-אפשר לעמוד בפניו (יוזמת
אל-סאדאת) נתקל בגוף שאי־אפשר להזיזו (דבקותו של
בגין בארץ־ישדאל־השלמה).

#שלג טוני ושמש מצרית
^ מיפגש כין שני האישים — מנחם בגין ואנואר
י 1אל־סאדאת — יכול להעסיק סופרים. טמונה בו
דראמה סיפרותית גדולה.

למרות ההבדלים הרבים ביניהם, הם דומים
זה לזה באופן מפתיע. ואולי להיפף: למרות
הדימיץ הרב ביניהם, הם שונים זה מזה כמידה
עצומה.

קווי־הדימיון קופצים לעין. שביהם לאומנים קיצוניים.
שניהם משוכנעים בכל נימי נפשם כי הם מהווים מכשירים
בידי ההיסטוריה של עמיהם. שניהם דתיים מאד, בצורה

או מג ה
למבינים אתמשמ עו ת הזמן

העולם הזה 2143

חיש חשש חשדה
(הנושך מעמוד )15
המעניקה להם את התחושה כאילו קיים קשר ישיר בינם
ובין האלוהות.

שניהם גדלו בערי־שהה, הרחק מן, המטרו
פולין. שניהם הושפעו מאד מהוריהם, שהנחילו
להם ערכים לאומניים ואנושיים מוצקים. לשני הם
אין עניין בנכסים חומריים .־טניהם שמרניים
בחייהם הפרטיים ובתפיסותיהם המוסריות
והחברתיות.

שיניהם הצטרפו בשחר נעוריהם לתנועות־השיחרור של
עמיהם. שניהם פעלו במחתרת נגד אותו האוייב: האימפריה
הבריטית. שניהם עסקו בטרור. האחד היה צפוי
בכל עת ליהרג בו־במקום עם תפיסתו, השני נמק במשך
שנים ארוכות בבתי־כלא. שניהם נרדפד על־ידי מנהיגות
לאומית, שנכנעה לשילטון הזר.
שניהם המתינו זמן רב מאד עד שהגיעו לשילטון.
שניהם אוהבים לנאום. שניהם ששים לקראת כל חשיפה
בכלי־התיקשורת.
לכאורה, היו שני אנשים כאלה צריכים להבין זה את
זה בלי אומר, להעריך ולחבב איש את רעהו ממבט ראשון.

אולם בכל אהד מקווי־דמיון אלה, טמונים
גורמים של עימות וניכור הדדי.

עולם שלם מפריד בין העיירה ברסט־ליטובסק, בגבול
פולין־רוסיה, ובין הכפר מית אבו־אל־כום, בדלתא של
הנילוס. עולם שלם מפריד בין הלאומנות המיזרח־אירופית
ההיסטרית והקנאית שבין מילחמות־העולם ובין הלאומנות
המצרית של אותה תקופה. תפיסת־הכבוד של הקצין הפולני,
שהשפיעה על צעיר כמו מנחם בגין, שונה לחלוטין
מתפיסת-הכבוד הערבית, שבה גדל אנוור אל־סאדאת.
אביו של בגין, פקיד קטן של הקהילה בעיירתו, היה שונה
מאד מאביו של אל-ם אדאת, פקיד קטן במישרד־הבריאות

שיהודי אדוק לא יזנח את השבת, ומוסלמי אדוק לא יאכל
בימי הראמאדאן.
בגין רוצה באמת בשלום. כאשר הגיע לשילטון, ראה
בכך משימה חשובה של ממשלתו, עוד לפני שמישהו חלם
על יוזמת אל־סאדאת.

אולם השלום נראה לו אז כאמצעי להב־טחת
שלומה ושיגשוגה של ארץ־ישראל
היטלמה, לא כתהליף לה.

בדרך מירושלים לאיסמאעיליה, במהלך 37 הימים,
הוכח הדבר. מגע מטה־הקסמים של אל־סאדאת לא פורר
את הסלע. הנס הגדול לא קרה.

כך מת היעד הראשון, ועימו השלב הראשון,
של יוזמת אל־סאדאת.

תישעה החודשים שבין איסמאעיליה לבין קמפ-דייוויד
היו חודשים של מאבק־איתנים. אך המאבק העיקרי לא
היה בין אל-סאדאת ובין בגין, כפי שהיה נדמה, וגם לא
בין בגין ובין עזר וייצמן, שתפס למן הרגע הראשון
את עוצמת הסיכוי ואת גודל המחיר.

המאבק האמיתי היה נטוש בין דבקותו של
מנחם בגין ברעיון ארץ־ישראל־השלמה לביו
שאיפת־השלום של בגין. שדה־הקרב היה ליבו
של מנחם בגין עצמו.
ההיסטוריה של הקרב הזה, עליותיו וירידותיו, לא
תיכתב, מן הסתם, לעולם. כי קרוב לוודאי שמנחם בגין
עצמו לא היה מודע לו כלל.
ארץ־ישראל של בגין כוללת את שתי גדות הירדן,
כמיצוות זאב ז׳בוטינסקי (״שתי גדות לירדן /זו שלנו,
זו גס כן בכאב ובייסורים ויתר בגין בשעתו על הגדה
המיזרחית אם־כי המשיך לחלום, במשך זמן רב, על הז דמנות
היסטורית שתאפשר את כיבושה, בעיקבות התקפה
ערבית על ישראל.

עתה נדרש לוותר גם על הגדה המערבית.
זה ניראה לו כקורבן קשה־מנשוא.

״פאטון״ ישראל ה רי םבשטח המצר ב ד רו ם 0־•1
המצרי. ההווי של תלמיד־מישפט בוורשא של הרודן הלאומי
יוזף פילסודסקי היה שונה מאד מן ההווי בבית־הספר
לקצינים בקאהיר של ימי פארוק.
הרקע ההיסטורי של אל־סאדאת הוא של עם היושב
על אדמתו מאז ראשית התרבות האנושית, שכל המילחמות
והפלישות עברו עליו מבלי להשאיר את רישומן. זהו
עם סבלני עד אין־קץ, שוחר-שלום מטיבעו, בעל מזג
נוח ומייושב, היונק את חוכמתו משורשיו העמוקים בכפר.
הרקע ההיסטורי של מנחם בגין הוא של עם רדוף
ומוכה, שלא ישב לבטח כימעט אף יום אחד בשלושת אלפי
השנים של תולדותיו. זהו עם עצבני, שפחדים סתומים
מסעירים את נפשו, החי בכל עת את זכר השואות והפוגרומים.

וסאדאת היש על סלע
ל ח לו מו של אל־סאדאת נראית מצריים של מחר
* 1כארץ משגשגת, נינוחה, המנהיגה את העולם הערבי
כאם טובה, כשהיא דואגת לשלום כל הילדים, וביכללם
הבן הסורר והפגוע, העם הפלסטיני. בחלומו של בגין
נראית מדינת־היהודים של מחר, החולשת על ארץ־ישראל
השלמה, המושכת אליה את המוני עכדישראל מכל העולנג
בתמונתו של אל־סאדאת, מופיע מרחב גדול ומסודר,
שיש בו מקום גם לישראל וגם לפלסטין. בתמונתו של
בגיע, מופיעה ארץ־ישראל השלמה כמרכז העולם היהודי,
שהמיעוט הערבי בו דגול ומאושר, אחרי כינון יחסים
נורמליים עם השכנות הערביות.

•טתי ;התמונות האלה מתנגשות כמקום גורלי
אהד: הגדה המערבית ורצועת-עזה.
לגבי בגין, החלום של שלמות ארץ־ישראל אינו קישוט
אידיאולוגי, שאפשר לוותר עליו בקלות. לגביו,
זהו עיקר־של־אמונה, שאין כל אפשרות לזנוח אותו, כשם

תן, החוסם את המעבר בין ראש־ממשלת-ישדאל לבין
נשיא־מצריים.

אד־סאדאת היכה על הסלע׳ אך הנס הגדול
לא קרה.

היעד הראשון שלו לא הושג במשך תישעה חודשים
ארוכים.

• וו־שיח מקוטע
^ יעד השני, האלטרנטיבי, היה להשפיע על דעת•
1הקהל הישראלית, כדי שזו תשנה את מדיניות הממשלה
— או את הממשלה עצמה.
האינטואיציה המייוחדת־במינה של אל־סאדאת הובילה
אותו בדרך הנכונה — אך לא היה בה די כדי לתרגם את
השאיפה לשפה של מעשים תכליתיים ורצופים.
הוא בא לירושלים. הוא דיבר במישרין אל ליבו של
כל אדם בישראל — וכל אדם בישראל הקשיב לו בדריכות
ובהתרגשות.
באותן שתי יממות היתה לנשיא המצרי השפעה כבירה
על תודעת האדם הישראלי. הוא הבקיע בקע רחב בחומת
הפחדים, הדיעות־הקדומות, השינאה והבוז, המקיפה את
הנשמה הישראלית בעיקבות שלושה דורות של מילחמה,
והבנוייה על פחדים עתיקים עוד הרבה יותר.

אולם הוא לא הצליח, במכת־הדם אחת,
להרוס את החומה כולה. היא נשארה עומדת.
היה צויד במכות נוספות, רצופות וממושכות,
כדי למוטט אותה כליל.
בבואו למלא משימה זו, לקה אנוור אל־סאדאת במיג-
בלה, שהוא עצמו לא היה מודע לה.
במשך אלפי השנים של ההיסטוריה המצרית, מעולם
לא היה קיים בארץ־הנילוס׳ מישטר הדומה לדמוקרטיה
מערבית. מאז ראשוני הפרעונים, שהקימו מישטר ריכוזי

אנ ש־־ב־טחון י שר אל״ מ צל מי ח שקני ת ב״מ׳נדז ריאוס״

בעיקבות הביקור של אל־סאדאת, עשה בגין מה
שניראה לו כוויתור כביר: הוא ויתר על סיפוח מיידי
של הגדה והרצועה לישראל, למרות שכבר סופחו מבחינה
מעשית (על־ידי המימשל הצבאי) ואף לשונית (״יהו*
דה, שומרון וחבל עזה״).
אך היה לו ״קו אדום״ .בהנחייה לשליחים הישראליים,
שנשלחו לשאת־ולתת עם המצרים, הוא נקבע כהני
חיית־ברזל שאינה ניתנת לשינוי: ממשלת-ישראל לעולם
לא תסכים להקמת ריבונות ״זרה״ — ערבית כלומר— ,
על הגדה והרצועה.

זה היה סלע־המחלוקת, שעליו עמדה יוזמת־השלום
להישכר סופית.

בגין היה מוכן לוותר כימעט על הכל, חוץ מן הדבר
האחד היקר לו מכל: אי-מסירת ״שטחי ארץ־ישראל״
לריבונות ערבית. אל־סאדאת היה יכול לוותר כימעט
על הכל, חוץ מן הדבר האחד היקר לערבים מכל: החזרת
הגדה והרצועה לריבונות ערבית.
אל־סאדאת התפתל, המציא בזו אחד זו נוסחות, שתכליתן
לעזור לבגין לבלוע את הגלולה המרה. עוד בירושלים,
כאשר שלח אליו בגין בחשאי את דיין כדי לבקשו
שלא יזכיר את השם אש״ף בנאומו בכנסת, נענה אל־טאדאת
והשמיט את שם אש״ף. הדבר עלה לו במחיר
כביר — כי הדבר החריד את אש״ף, העמידו בעמדת־התנגדות
קיצונית ליוזמתו, והקים נגדו חזית ערבית
גדולה.
לאחר-מכן ויתר אל־סאדאת על המילים המקודשות
״הגדרה עצמית לעם הפלסטיני״ ,הסכים באסואן עם הנשיא
קארטר להסתפק ב״השתתפות הפלסטינים בקביעת
גורלם״ — נוסח מעליב, שפגע בלב כל פלסטיני לאומי.
בסופו של דבר הגיע אל־סאדאת לנוסחות־פשרה לגבי
גורל הגדה המערבית, שכימעט לא הותירו אפשרות אף
למלך חוסיין להצטרף אליו.
אך במשך תישעה חודשים, היה נדמה ששום גמישות
של אל־סאדאת אינה מסוגלת לעקוף את הסלע האי־

כדי לארגן את מערכת תעלות־ההשקייה שהיו חיוניות
לעצם קיומה של אוכלוסיה גדולה בארץ חסרת־הגשמים,
נטה העם המצרי למימשל של שילטון־יחיד נאור. גם
אל־סאדאת גדל באווירה לאומית זו. המישחק החופשי של
כוחות ודיעות במישטר דמוקראטי בלתי־מוגבל, דמוי-
האנארכיה, י זר לו. הוא יכול להבין, בתיאוריה, איך
פועל המישטר בארצות־הברית או בישראל — אך אין
הוא חש את הדברים באורח אינטואיטיבי.
כשנוכח לדעת, עוד בעת ביקורו בירושלים, כי המחווה
הגדולה שלו אינה נענית על־ידי מחווה מקבילה של בגין,
העיף מבט סביבו וחיפש מנהיג ישראלי המסוגל לחוש
את גדולת ההזדמנות. הוא מצא את עזר וייצמן, טיפח
אותו, רומם אותו כאדם המסוגל לשתף עימו פעולה
בהבאת השלום.
מאוחר יותר, בהשפעת ברונו קרייסקי, נפגש גם עם
פרס, בחיפוש אחר מנהיג אלטרנטיבי.

אך אל־סאדאת לא היה מסוכל להינתק מן
התפיסה האומרת שהמכעים כין שתי המדינות
מוכרחות להתנהל רק על מישור של אנשי
צמרת המדכרים זה עס זה. הוא לא תפס פי
כמדינה דמוקרטית, כישראל, נופלת ההכרעה
האמיתית, כסופו של דכר, בתודעתם של מיליוני
אזרהים, וכי המדיניות של הפוליטיקאים
כפופה, בטווח: הארור, לזרמי התודעה של
הציבור.
הוא לא המשיך בדדשיח רצוף וישיר עם הציקור
הישראלי.
גם אחרי איסמאעיליה השיחות נמשכו בצמרת.
נערכו שיחות ב״ועדה המדינית״ בירושלים וב״ועדה
הצבאית״ בקאהיר. המישלחת הצבאית הישראלית נשארה
זמן רב על אדמת מצריים, מבלי שהציבור המצרי חש
בכך. אחרי שנפסקו הדיונים בוועדות חסרות־התכלית,
נערכו סיבובים של שיחות עקיפות, מסעי־דילוגים של

אהבה ממט״ח* ראשון
מטבע חוץ, תמיד משך את תשומת
לבד•
עוד לפני זמן מה היה זה עולם סגור
בפניך.
אבל, היום כבר אינך צריך לשיר לו
סרנדות, מטבע חוץ כבר אינו ״מחוץ
לתחום״.

לכן, ממש את זכויותיך; היכנס
לסניפך, אחד מ־ 225 הסניפים של
קבוצת בנק דיסקונט התיעץ עם
הדיסקונטאי שלך המכיר את שיר
המעלות אשר למטבע חוץ.
הוא ידריך אותך, שלב אחר שלב, בכל
הקשור למטבע חוץ ; אם זו תכנית

החסכון החדשה ,״יתרון ברירה
דולרית״ ,המאפשרת לך הצמדה מלאה
למדד או לדולר, אם זה פקדון במטבע
חוץ(פת״מ) ,אם זו רכישת מטבע חוץ
בצאתך לחו״ל, אם זה כרטיס
״אשראית״ בינלאומית וכו׳...

טוב לעבוד עם

מטבע חוץ
דיסקונט בנק
הצד האנושי של המטבע

איש השנה חשו״ח
(המשך מעמוד )17
אמריקאים ופגישות פנים־אל־פנים עם וייצמן, עד שהגיעו
הדברים לוועידת־הפיסגה בקמפ־דייוויד. נעשה הכל כדי
לשמור על ה״מומנטום״ — אחת ממילות־הקסם של
תשל״ח, כמו ״קונסנזוס״ ו״אוטונומיה״.

אולם לא נעשה דכר בדי לקיים את המומנטום
הפסיכולוגי של היוזמה בקרב המוני
ישראל.
מה יכול הנשיא המצרי לעשות?
הדרכים היו רבות ומגוונות. הוא היה יכול להביא
לחילופים של עשרות מישלחות משני העמים — סופרים,
משוררים, אמנים, אנשי־עסקים, פרופסורים, נכי־מילחמה,
הורים שכולים. בדרך זו יכלו אלפי ישראלים להגיע
למצריים, להכיר באופן בלתי־אמצעי את המציאות הערבית,
השונה כל־כך מן המציאות הדימיונית שהצטיירה עד
כה לנגד עיניהם.
אל־סאדאת היה יכול להוסיף ולהופיע על מסכי הטלוויזיה
הישראלית, להשיב לשאלות שניקרו בליבם של
הישראלים לגבי נושאים מכריעים, כמו סידורי־הביטחון,
ההגדרה העצמית הפלסטינית, יחסי־השלום העתידיים, ועוד.
הוא יכול היה להמם בהדרגה את הספקות הסבירים
ואת החששות הבלתי־רציונליים.

להשיג, לפחות. חלקית, את היעד השני שלו :
להשפיע על דעת-הקהד הישראלית, כדי שזו
תלחץ על הממשלה לעלות על דרך השלום.
לקראת סוף תשל״ח התמקדה יוזמת אל־סאדאת במאמץ
להשיג את היעד השלישי: הפעלת ארצות־הברית כמכשיר
לכפיית השלום על ישראל.
לאנוור אל־סאדאת אין זה רעיון חדש. הוא הוגה בו
מזה שנים רבות. הדבר משתקף בבירור בסיפרו, ובטיב
הביקורת הקטלנית שהוא מתח בו על קודמו, גמאל עבד-
אל־נאצר.
הוא טען שפניית הנשיא הקודם לעבר ברית־המועצות
הבטיחה לישראל את הסיוע הכביר מארצות־הברית. הוא
עצמו, לעומת זאת, הבין כי רק בעזרת ארצות־הברית
יכולים הערבים לרסן את העוצמה הצבאית של ישראל
ולקבל בחזרה את שיטחיהם הכבושים בידיה.

מאז עלה לשילטון, פעל אל־סאדאת כאופן
עיקכי ככיוון זה. סילוק היועצים הסובייטיים
שיתוף־הפעולה עם ניכסון ו״ידידי הנרי״ קי־סינג׳ר,
התייצבותו כחזית האנטייסוכייטית —
כל אלה נועדו לקרב את אדצות־הכרית למצריים
ולעולם הערכי, תוך התרופפות קשריה
עם ישראל.
יוזמתו ההיסטורית למען השלום נועדה אף היא —

יעבור זמן רב עד אשר ייוודעו כל הפרטים על מה
שהתרחש, ב־ 13 ימים של ניתוק מוחלט מכלי־התיקשו-
רת, בקמפ־דייוויד.

אך לגכי דכר אחד אין ספק, והוא עולה
מדיכרי כל המשתתפים כוועידה: היתה שם
התערכות מאסיווית של ארצות־הכרית.

לא לחינם עמד אנוור אל־סאדאת, כתנאי להסכמתו
לכינוס ועידת־הפיסגה, על כך שהאמריקאים יהיו בד,
״שותף מלא״ .במחנה־הנופש היפהפה הופעל, לראשונה
מזה שנים רבות, מכבש הלחץ האמריקאי בצורה שאי-אפשר
היה לעמוד בפניו.

כמידה רכה, ההסכם של קמפ-דייוויד הוא
הסדר כפוי — אותו הדבר שממשלות ישראל
חששו מפניו כמשך כל השנים.

ברגע שהתכנסו קארטר, בגין ואל־סאדאת, היה ברור
לשלושתם שאין הם יכולים להסתכן בהתפוצצות הוועידה.
בראש וראשונה, היה הדבר ברור לג׳ימי קארטר. גורלו
הפוליטי, עצם יכולתו להיבחר מחדש כנשיא לתקופת־כהונה׳
שנייה, היו מונחים על כף המאזניים. בגין ידע זאת
בבואו, ואף הזכיר את הדבר ערב הוועידה.
אין שמץ של ספק בכך שבגין הסכים לכמה פרטים
מכריעים תחת לחץ מאסיווי אמריקאי זה, שלא פסק
לרגע. מאידך, לא הספיק כוחו של קארטר כדי לכפות

מערכת שיטתית לטיפוח דו־שיח ישיר שד
כני שני העמים היה עשוי לשנות את המציאות
הנפשית והמדינית כישראל מן היסוד.
היא יבדה ליצור לחץ בכיר מלמטה, וזה היה
־מתרגם את עצמו ליטפת הנתונים הפוליטיים.
במהלך תשל״ח הוזנחה אפשרות זו, והדבר החליש גם
את התנועות החיוביות שקמו במהלך השנה, כמו התנועה

למען ״שלום עכשיו״.

• שלום טוב ירושלים
תי המילים ״שלום עכשיו״ נימנו אף הן עם
/המושגים האופייניים של תשל״ח. הן נושאות בחובן
תיקווה גדולה, שהתגשמה בחלקה.
בפברואר שלחה קבוצת תלמידי תיכון מיכתב לבגין.
כמועמדים לגיוס לצה״ל, הם תבעו שהוא יפעל למען השלום.

באשר חתמו כמה קגיני־מידואים כחודש
מארס על עצומה שתמכה כתלמידי התיכון
ושכיקשה ממנחם כגין לשנות את מדיניותו,
לא ידעו כי הם מתחילים כגילגול כדור-טלג
שיגיע לממדים גדולים מאד.

חיש מהר קמה תנועה אמורפית, חסרת מנהיגים
בולטים, ללא מצע מגובש, שגרפה עימה חלקים גדולים
של הציבור הישראלי הנאור. אנשי המרכז, הימין והשמאל
מצאו את עצמם, בפעם הראשונה מזה זמן רב, ביחד
בתנועת־שלום רחבה. שלוש־ארבע הפגנות גדולות זיעזעו
את עמודי השילטון.
בדומה לתנועה ההמונית שהושיבה את משה דיין על
כס שר־הביטחון במאי ( 1967״נשות וינדזור העליזות״),
והתנועה שהפילה אותו ואת גולדה באפריל ( 1974״תנועת
המחאה״) ,יכלה תנועה זו לחולל שינויים פוליטיים
מעשיים.
מהותה של התמונה נבעה מהרכבה האנושי. היא
כללה את מיטב היסודות של ״ארץ־ישראל היפה״ ,גני
היישוב הוותיק, המשכיל, המסודר, המושרש בארץ.
ציניקאים הישוו אותה למהפכנים הגרמניים שהפסידו את
מהפכתם מפני שחששו לדרוך על הדשא או להתפרץ
לרציף של רכבת, מבלי לרכוש תחילה כרטיסי־רציף.
בהפגנות של ״שלום עכשיו״ לא זרקו המפגינים ניירות
על הארץ, לא דחפו איש את רעהו גם בצפיפות הרבה
ביותר. היו שהציעו להוסיף לסיסמה ״שלום טוב מארץ־
ישראל השלמה״ את התואר ״ילד טוב ירושלים״.
חסר לתנועה לחלוטין כוח־המחץ של ארץ־ישראל
השניה. אחרי ההפגנה שבה השתתפו, לפי ההערכה, כמאה
אלף ישראלים. התלוצץ אחד המשתתפים כי ״יוצאי עדות
המיזרח היחידים ברחבת ההפגנה היו השוטרים.״
בסופו של דבר היתה לתנועה השפעה מבורכת, אם כי
מוגבלת. היא תרמה תרומה חשובה להכשרת דעת־הקהל
הישראלית לקראת הסכמי קמפ-דייוויד, ואולי הגבירה בלי״
בו של מנחם בגין עצמו את הכוח שדחף לשלום, על־חשבון
ארץ־ישראל השלמה. סיסמות כמו ״עתיד הבנים
חשוב מקיברי האבות״ השפיעו על האווירה הציבורית.

אד התנועה נרתעה. מלגעת ככעייה העיקרית
•טל הסיכסו!־ הישראלי-עדכי: הכעייה הפלסטינית.
התכיעה לפיתרון־אמת של כעייה זו
נראתה לה רדיקאלית מדי, חורגת מדי מן
הקונסנזוס הלאומי — שגם אנשי ״שלום עכשיו״
שאפו להשתייך אליו ככל לב, וככל שלכ.
בסוף תשל״ח לא היה ברור אם יש עתיד לתנועה זו,
או שמא היתה תופעה אופיינית של שנה זו בילבד, ותיעלם
יחד עם השנה.

+חשלום חננו׳
^ יתכן מאד כי בתשל״ט יהיה צורך בתנועת־שלום מסוג
אחר — תנועה שתקבל על עצמה לשכנע את דעת־הקהל
הישראלית שהשלום מחייב את פיתרון הבעייה הפלסטינית.
תנועה כזו תהיה דרושה כדי למלא את הסכם
קמפ־דייוויד בתוכן מעשי, שהעם הפלסטיני יוכל לקבלו.
לשם כך יהיה צורך בתנועה עממית שתדחוף את הממ שלה,
תסלק דיעות קדומות, תכשיר את הציבור לפיתרון.

אך כמהלך תשל״ח מילאו ״שלום עכשיו״
ושאר סוגי הפעילות הציבורית למען השלום
תפקיד חשוכ. הם עזרו לאנוור אל־סאדאת

הנח בגי! :הקרב העיקרי שלה שגה היה נטוש ב ל ״ כו שלו
כיעד־מישנה — לדרבן תהליך זה. הוא פנה בגלוי אל
יהדות אמריקה ואמר לה: מצריים מוכנה לשלום ומסכימה
למתן כל ערובה ביטחונית אמריקאית לישראל. אתם
חייבים לעזור לי לשכנע את ממשלת ישראל לקבל הסדר

באותה שעה פנה גם אל העם האמריקאי כולו. גם
כלפיו היתד. בשורתו פשוטה: איננו מצפים מכם לזנוח
את ישראל. תנו לישראל את כל הערובות הביטחוניות
שאתם רוצים, תנו טנק לכל ישראלי ומטום־קרב לכל
מישפחה. אבל שכנעו את ישראל להחזיר את השטחים
שכבשה, ולהעניק להם הפלסטיני את זכויותיו הלגיטימיות.
ולא, עלולה לפרוץ מילחמה חדשה, שתביא לניתוק
זרם־הנפט למערב, להשתלטות מישטרים רדיקליים שיסלקו
מנהיגים מתונים כמוני.

עיזרו לי להציל את העולם הערכי מידי
הסוכייטים, למען העולם החופיטי.

• דנו נעהו־הזוהו
^ 1איזו מידה הצליח אל־סאדאת במסע זד, בתשל״ח?

12 ההישגים היו ניכרים וביכדי-מישקל. היתה
להם השפעה בכירה על מה שהתרחש בקמפ־דייוויד.
בדעודהקהל
האמריקאית ירדה קרנה של ישראל. הרוב
האמריקאי התומך בה הצטמצם והצטמק. סיקרי דעת־הדעת,
ובעיקר הרציניים יותר, שאינם מתפרסמים ברבים, הצביעו
על פיקפוק גובר והולך בנכונות דרכה של ישראל. מלכת־יופי,
שנשאלה מי האיש הגדול ביותר בעולם, הפליטה
בלי היסום :״סאדאת!״ לפני שש שנים היתד, אומרת:
״גולדה !״
בפעם הראשונה בדור זה נכשלו בבחירות אמריקאיות
מועמדים, שהציגו את תמיכתם בישראל כסיבה העיקרית
להיבחרם מחדש. התמיכה המוחלטת בישראל חדלה להיות
תנאי־בל-יעבור להצלחה פוליטית. העובדה נרשמה ב־סייסמוגראף
הפוליטי העדין. כך נתקבלה בקונגרס ״עיסקת־החבילה״
של מכירת מטוסים צבאיים לישראל, למצריים
ולסעודיה — בעזרת שני סנטורים יהודיים מובהקים,
כמו אברהס ריביקוף המצפוני ויעקוב יעבץ הסתגלני.
החלטתו של ג׳ימי קארטר לזמן את מנהיגי ישראל
ומצריים לוועידת קמפ-דייוויד, תוך נטילת מעמד של
״שותף מלא״ לעצמו, היתד, גם היא תמרור בדרך זו.

את כל הדברים שבהם דגל בראשית תשל״ח. מן ״המולדת
הפלסטינית״ לא נותר הרבה במיסמכי קמפידייוויד.

אך אנוור אד־סאדאת חיה יכול לקבוע, בי
גם היעד השלישי של יוזמתו הושג כמידה רכה,
אם־כי לא שלמה: הוא הצליח להפעיל את
ארצות־הכרית כדי להבריח את ממשלת-ישראל
להיענות ליוזמתו.

• גשו ח׳ ער פני ו^הוס
ף* סופו של דכר, השתלבו בקמפ-דייוויד כל שלושת
יי הלחצים, שפעלו למען השגת הסדר־שלום: הלחץ
של דעת־הקהל הישראלית, הלחץ האמריקאי והלחץ הפנימי
בנפשו של מנחם בגין עצמו.
אין לדעת מה היתד, מידת ההשפעה של כל אחד מן
הגורמים האלה. אך התוצאה ברורה: המאבק הפנימי בלבו
של מנחם בגין הוכרע, בקמפ-דייוויד.

הוא הקרים את ההדום של ארץ־ישראל־השלמה
על מיזכח המציאות, הסבים לחלוקתה
מחדש של ארץ־ישראל המערבית.

היה איש אחד בצמרת הממשלה והליכוד, שקדם לו
בכך בעשרה חודשים. במשך תישעת חודשי המשבר, הוא
מילא תפקיד חיוני.

באשר היחסים כין מצריים וישראל כימעט
נותקו מחדש, שימש איש זה כגשר אחרון,
שקישר כין שני צדדי התהום שנפערה.
הוא היה היחידי מראשי ישראל שהיד, מסוגל לחצות
את הקווים, למצוא אוזן קשבת בצד השני. כלפי הציבור
בישראל ובמצריים כאחד, הוא המחיש את התיקווה
שיוזמת אל־סאדאת תיענה, בסופו של דבר. הוא נתן את
הגושפנקה של מנהיג לאומי וכמצביא עטור־ניצחון, לקביעה
שהשלום חשוב לביטחונה של ישראל יותר מאשר
שטחים. ובסופו של דבר, מילא תפקיד חשוב בקמם־
דייוויד עצמו.
אילו הזכיר מישהו בראש־השנה תשל״ח את שמו של
האיש בהקשר כזה, היה הדבר נשמע כהלצה תפלה. כי
איש־השנה תשל״ח עבר בעצמו, במשך שנה זו, את
השינוי המהפכני מנץ קיצוני ליונה פקוחת־עין. הוא סימל
את השינוי הגדול שחולל אנוור אל־סאדאת בליבם של
ישראלים רבים, ולבסוף בלב הרוב :

עזרוייצמן.

ללא הארלה.
מענקים מיוחדים, בגובה 110/0־/מ8.48
מעל ומעבר לכל ההטבות הרגילות.
בתוכניות החסכון של בנק הפועלים.
״מטמון ח״י כפליים״

״מטמון ברירה דולרית״־

כל המצטרפים לתכנית מיום
1.8.78 יהנו מהמענקים החדשים.
.בכל אחד ממסלולי החסכון:
במסלול החד־פעמי -מענק
נוסף, בגובה ־ 11.7מסכום
ההפקדה. יוענק לחוסך בתלם
תקופת החסכון. גובה המענק
המירבי 3.960ל״י.
במסלול החודשי -שלושת
התשלומים האחרונים. בתום
תקופת החסכון ישולמו״ע״י הבנק.
גובה המענק המירבי 1.500ל״י.
תקופת החסכון בשני המסלולים
6 -שנים.

כל המצטרפים לתכנית מיום
1.8.78 יהנו מהמענקים החדשים,
בכל אחד ממסלולי החסכון:
במסלול החד־פעמי -מענק
נוסף. בגובה ־ 8.48 7מסכום
ההפקדה, יוענק לחוסך בתלם
תקופת החסכון. גובה המענק
המירבי 4.240ל״י.
במסלול החודשי ־־ שלושת
התשלומים החודשיים האחרונים.
בגובה התשלום החלדשייהראשלן,
ישולמו ע״י הבנק
גובה המענק המירבי 2,100ל״י.
תקופת החסכון בשני המסלולים
6 -שנים.

אריאלי

§£יי?מ38

פרטים בכל סניפי בנק הפועלים,
בנק אמריקאי ישראלי, בנק
קונטיננטל, בנק עירחי ובנק מסד.

בנחה בו ע ל

_^556ד

ה מו לחר7,ר!11 .

התחום
ך* שהו מוזר קרה לרב יהודי בשם שאול, תלמידו של
גמליאל, בדרך לדמשק.
הוא יצא לעיר הסורית כדי לשפוך אש וגפרית על
חסידיו של יהודי מנצרת, ישוע בן־יוסף, שהוצא להורג
ושתלמידיו ראו בו את משיח ה /מכל המטיפים נגד
כפירה חדשה זו, לא היה קיצוני ואלים יותר מהרב שאול.
בדרך לדמשק ירד אור מן השמיים, והפילו ארצה.
ישוע הנצרתי הופיע לפניו בגופו, ודיבר אליו.
שאול הפך פאול, גדול המטיפים לתורתו של ישוע
בעולם.

משהד כזה קרה לעזר וייצמן כדיר לקאהיר,
אך הדמות שהופיעה לעיניו לא היתה רוח מעולם
אחר. היה זה איש בשר־ודם: אנוור אל־סאדאת.

#הצח!ה
במקל
ף* עצם, כל זה קרה עוד בירושלים, בעת ביקורו
^ ההיסטורי של אל־סאדאת בעיר־הקודש. אחרי שנפגש
עם שאר המנהיגים החשובים של ישראל, הוא ביקש
לראות את עזר וייצמן.
בשעה שהנשיא המצרי היה בדרכו לישראל, שכב
וייצמן בבית־החולים. יומיים לפני כן קרתה לו תאונה
בכביש לירושלים. הוא היה בדרכו מלישכתו במישרד־הביטחון
בתל־אביב למישרד ראש־הממשלה בירושלים,
כדי לתבוע ממנחם בגין את פיטוריו המיידיים של ראש
המטה הכללי, מרדכי (״מוטה״) גור. וייצמן זעם על
הקצין הממושקף, כי בהיוודע דבר כוונתו של אל־סאדאת
לבוא לירושלים, הביע גור פומבית את החשש שמא אין
זה אלא תימרון־הטעייה, שבא להסוות את ההכנות להת־קפודפתע
על ישראל.
* ציור של קאדאוואג׳יו.

צעדו של אל־סאדאת היה כבחינת מעשה
נועז שלא־ייאמן, וגור — כמו ישראלים רכים
אחרים — לא האמין.
בדרך לירושלים סטה נהגו של שר־הביטחון פיתאום
מדרכו, כדי להימנע מלדרוס הולך־רגל ערבי. המכונית
נתקעה בתעלה, ועזר וייצמן בבית־החולים.
וייצמן לא יכול היד. לזוז, אך כודדהרצון גבר על
הכאב. הרופאים מילאו אותו בזריקות, ועזר ישב במקומו
בכנסת, כאשר נאם שם אל־סאדאת.
למחרת בבוקר ביקש אל־סאדאת להיפגש עם וייצמן
באורח פרטי. וייצמן נכנס לחדרו של אל־סאדאת במלון
המלך דויד, כשהוא גורר את עצמו בקושי על מקל.

כשעמד מול הנשיא, הזדקף וייצמן ודיגל
את נשקו, בהשתמשו במקלו ככרוכה. הוא
אמר :״אני מצדיע לך על שהצלחת להפתיע
אותנו כיום־ה כיפורים :״

היתד. זאת מחווה וייצמנית טיפוסית: ספונטאנית
לחלוטין, כגה, מוגזמת, ובכל זאת מחושבת בפיקחות
כדי לחדור אל ליבו של האיש שאליו דיבר.

וייצמן עשה זאת אלף פעמים לפני כן —
לסרנים, לאלופים, לפוליטיקאים, לבחורות
יפות.

אנוור אל-סאדאת, הרגיש למחוות כמו כל ערבי,
נכבש בו במקום. האיש מצא חן לפניו. הוא התרשם
מן המחמאה שבאה מפיו של שר־הביטחון הישראלי,
האדריכל האמיתי של הניצחון במילחמת ששת־הימים,
ששיבח אותו בצורה כה פשוטה וכנה על ההישג הגדול
ביותר שלו — חציית התעלה באוקטובר .1973

הנשיא המצרי לא מצא מגע אנושי עם מנחם בגין,
למרות כל הפיטפוטים העיתונאיים על ״הכימיה שפעלה״.
הוא סלד אינסטינקטיבית ממשה דיין, המפורסם ביותר
מבין המנהיגים הישראליים שבהם פגש. אך בווייצמן
ראה אדם כלבבו, חייל מיקצועי כמוהו, איש בעל מוח
פתוח וסיגנון חסר־מעצורים.
וייצמן הזכיר ששאול, בנדיתידו, נפצע לפני שבע
שנים בראשו, בתעלודסואץ. אל־סאדאת השיב כי אחיו־החורג,
טייס קרבי, נהרג במילחמת יום־הכיפורים. כך
נוצר קשר.

אחרי הפגישה צלע וייצמן אל חדרו באותו
המלון. בהיכנסו להדר צנח על בירכיו, מכלי
שיכול עוד לשלוט בכאביו.
כעבור כמה שעות נפרד אל־סאדאת ממארחיו בכניסה
למלון המלך דויד, ונכנס למכונית. לפתע ראה את וייצמן
יושב, במרחק־מה, בכסא הגלגלים שלו. הנשיא קפץ ממכוניתו,
ניגש אל השר וחיבק אותו.
מאז דיבר בחום על ״ידידי עזרא״ .עברו כמד. חודשים
עד שלמד לבטא את השם נכונה — אולי מפני שעזרא
הוא שם יהודי מקובל במצריים, ואילו השם עזר אינו
ידוע שם.

עשרה ימים אחרי הפגישה, היה עזר בדרכו
למצריים. שאול הפך פאול.
ידידות נולדה. אך משהו חשוב יותר אירע לעזר
עצמו. אחד הניצים הקיצוניים ביותר בישראל הפך יונה,
מנהיג פוטנציאלי למחנודהשלום הישראלי.

זה נראה במהפכה נפשית
האמנם קרה גם )־

מופלאה.

#לעושר וורד
^ אם יבול אדם להשתנות מן היסוד בגיל 53זן
1באיזו מידה יכולה מהפכה נפשית כזאת להיות
רצינית 1
לאנשים שהכירו את תדמיתו הציבורית של עזר
וייצמן, השינוי הפיתאומי היד. מהמם. אדם שהקדיש אח
כל חייו למילחמה בערבים, שהטיף במשך עשרות בשנים
להתפשטות המדינה ולסיפוח שטחים אליה, שפירסם
זה לא מכבר ב־ ,1975 ספר שניבא מילחמה נוספת בלתי-
נמנעת (לך שמיים, לך ארץ) — איך יכול היד. לאמץ
לעצמו פילוסופיה מדינית חדשה, המרחיקה לכת מתיק-
וותם הזהירה של רבים מן היונים בישראל ז

התשובה טמונה, אולי, בשחר ילדותו. אם
הילדות מעצבת את נפש המבוגר, הרי הילד
עזר וייצמן הקדים את עזר החדש.

עזר נולד ב־ 15 ביוני 1924 ,בתל־אביב, אולם גדל
בחיפה. אם יש בישראל שיכבה היכולה להחשב כאריס-
טוקרטיה, עזר שייך אליה מלידה. לצבר טיפוסי זה היה
רקע בלתי־טיפוסי ביותר.
בשנות ה־20׳ וד.־30׳ ,הצבר הטיפוסי היה עני, ולרוב
עני מאד. עיברית היתד. שפתו היחידה, והיא ניתקה את
הצבר למעשה מן העולם. היו אך ספרים עבריים מעטים,
ואופקם היה צר. תרגום הספרים מלועזית היה גרוע.
ם אי־ פעם נפגשו שני אנשים וחיבבו איש את _ ׳מכונית פרטית היתד. בגדר חלום. הטלפונים היו
י 1רעהו ממבט ראשון, זה קרה לשניים אלה.
מעטים מאד ויקרים מאד. נסיעה מתל-אביב לחיפה היתד.

ירידי עזרא׳

י ש תיירים המגלים את י שראל
דרך בירה מכבי.

שיער פרוע וצחוק
מתגלגל על החוף.
כחול עמוק ושמש החוגגת כל השנה.
ידיים שזופות מגישות שוב ושוב
כוסות צוננות שהקצף עולה בהן על
גדותיו.

אי ל ת.

אריאל

את בירה מכבי ואילת אוהבים כאן
בשבע שפות. כי לטעם של בירה
טובה וקרה אין לאום ואין גבולות.
יש תיירים המגלים את ישראל דרך
בירה מכבי. ויש ישראלים המכירים
דרכה את העולם.

66ל3<£3

י בינלאומית

העולם הזה 2143

(המשך מעמוד )21
מסע ארוך, ועברה דרך פתח־תיקווה, כפר־סבא, טול-כרם,
שכם, ג׳נין ועפולה. נסיעה לחו״ל היתה, למעשה, בלתי־אפשרית
מפאת המחיר העצום.

עזר וייצמן נודד עשיר. אביו, אגרונום ויזם
אמיד, היה אחיו שד גדוד היהודים באותה עת—
חיים וייצמן, הפרופסור האגדתי, הכימאי בעד
השם העודמי, האיש שהשיג את הצהרת־בד־פור,
ידידם שד גדודי העודם, נשיא ההסתדרות
הציונית.

כל בני מישפחת וייצמן הענפה היו אנשים פיקחים,
בעלי חוש־הומור, שאהבו לאכול, לשתות ולהתלוצץ.
יחיאל וייצמן היה ידוע כאיש פיקח, שידע איך לטפל
בבני-אדם. אחד מידידי המישפחה, דויד הכהן, מדבר
על ״הפיקחות היהודית הווייצמנית הטיפוסית של חיליק.״
הוא גם נזכר כי חיליק וייצמן היה האדם הראשון בארץ-
ישראל שהיה לו מקרר חשמלי.
יחיאל הסריט את ילדיו, דבר שהיה גם הוא בגדר
מותרות שלא נשמע כדוגמתם, בכמה מן הסרטים האלה,
שנשמרו, נראה עזר הקטן כשהוא עונב עניבה — מראה
שהיה, בימים ההם, מדהים.
,משה דיין, איש־השנה של תשי״ז ותשכ״ז, המבוגר
מעזר בתשע שנים, נולד בדגניה וגדל בנהלל, כפר
שהיה אז שקוע בעוני מוחלט. לגבי נער בנהלל, הנסיעה
מנהלל לחיפה הקרובה, באוטובוס העתיק והמתפרק של
המושב, בחברת בעלי־חיים וארגזי־תוצרת, היתח הרפתקה
גדולה.
אריאל שרון, איש־השנה תשל״ג, הצעיר מעזר בארבע
שנים, גדל בכפר־מלל, והלך כל יום כמה קילומטרים
ברגל, כדי לחסוך חלק מדמי-הנסיעה באוטובוסים לבית-
הספר בתל-אביב.
יצחק רבין, איש־השנה תשל״ה, המבוגר מעזר בשנתיים,
גדל בתל־אביב, במישפחה בעלת אמצעים מוגבלים
מאד.

אף אחד מכד אדה דא ידע שום שפה מיד־בד
העברית. איש מהם דא בא אי-פעם במגע
אמיתי עם ערבים, מידכד בפגישות מיק דיות
כשדה או כרחוב. איש מהם דא היה אי־פעם
מחוץ דארץ־ישראד, אז פינה נידחת
שד האימפריה הבריטית, דפני שהתבגר.

!#סי עו ת לד!9ש?
י עזר היה מזל• לפעמים לקח אותו אביו, בשכתות,
• במכונית חמישפחתית, לאכול ארוחת־צהריים בביירות,
ואף בדמשק. לעיתים קרובות יותר היו נוסעים
לבקר ידידים ערביים עשירים בעכו ובכפרי הגליל, שם
היו לאביו עסקים.

ה פגי ש ה !!היסטורית ש ל חיים 1״צמן ע הא מיר בז״צל ל*דעקבה ( <4948
עם האמיר פייצל, מצביא הצבא ההאשמי במרד הגדול
נגד התורכים במילחמת־העולם הראשונה, ידידו של לורנס
איש־ערב.

דייצמן, המנהיג המתון, האמין כהשגת
השלום עם הערבים והדם על שיתוף־פעודה
יהודי־ערכי נרחב למען שיקום המרחב כולו.

עזר הקטן ספג את כל ההשפעות האלה ואחרות. כשהיה
בן ,8לקח אותו אביו לטיול באירופה, וביכללה בריטניה
— דבר שבמותרות מופלגות לצבר בראשית שנות ה־30׳.

בבית נשמעה השפה האנגלית, לצד העיב-
רית והאידיש, בייחוד כאשר שהה בו אחד
הידידים הבריטיים ׳הרבים. אורח כזה, שדיבר
עם עזר הקטן אנגלית, היה קצין תימהוני
בשם_צ׳ארלם אורד וינגייט.

חיפה היתד! העיר המעורבת האמיתית היחידה בפלש תינה
(א״י) .שום חומת־זכוכית בלתי־נראית לא הפרידה
שם בין יהודים וערבים, כמו בירושלים, או בין תל-אביב
ויפו. בחיפה התערבבו החיים. כדי להגיע מהדר-הכרמל
היהודית אל העסקים היהודיים שלייד הנמל, היה צורך
לעבור ברחובות ובכיכרות ערביים הומים מאדם, מלאים
קולות וריחות, ששום ילד יהודי שחי אז בחיפה לא ישכחם
לעולם.

עזר הכיר וחיבב ערבים מילדות. חיבתו
לדברים ערביים מצאה לה ביטוי ברור בפרקי
הילדות של ספרו האוטוביוגרפי, שנכתב בשעה
שעזר היה נץ שבניציס.

זיכרוגות־ילדות אלה שקועים בתודעתו
של עזר וייצמן. הם מהווים קרקע פוריה לצמיחת
רעיונות חדשים ולהבנת דברים מהדש.

ייתכן כי בשנים מוקדמות אלה נזרע הזרע שנבט,
כעבור שנים רבות, כאשר הזמן הסר בשל לכך.
השפעה מוקדמת אחרת באה מצד הדוד, חיים. הנשיא
הציוני בא לעיתים קרובות לבקר אצל אמו, שחיה עם
בנה יחיאל עד למותה, בגיל .89 נראה שהיתה גברת
זקנה מרשימה מאד. היו לה 15 ילדים, ששלושה מהם
נפטרו בעודם תינוקות, ושעשרה מהם הגשימו את חלומה
של האם היהודיה: לכולם היו תארים אקדמיים.
כאשר בא הדוד חיים לבקר בבית המישפחה, ברחוב
מלצ׳ט 4בהדד־הכרמל, בשכונה האריסטוקרטית של חיפה
דאז, הביא עימו משב של אוויר צח מהעולם הגדול,
ממקומות כמו לונדון, פאריס, ניו־יורק. הוא גם הביא
עימו את האגדות של חייו הפוליטיים, את פגישתו במידבר

• 1.עי 1״ם גונביות, מרצדות״
99 זר למד בבית־הספר הריאלי, הגימנסיה החיפאית
המפורסמת, שהתגאתה ברוחה הפרוסית (״הצנע

נראה כי היה תלמיד בלתי־מצטיין. מורה אחד נזכר
שהוא שאל אותו פעם בייאוש :״וייצמן, מה יהיה
הסוף?״ ושהתלמיד השובב השיב :״המורה, יהיה טוב.״

מומיה המורה :״היו לו עיניים גנביות,
מרצדות. מעולם לא הצטיין בחריצות.״
הוא היה מעוניין יותר במילחמות ובלחימה. ב־,1929

׳עזר ( משמאל) ע!אמין. אמו ואחווז! •על 493

כשהוריו נמצאו בבריטניה, פרצו קרבות (״המאורעות״)
בארץ־ישראל .״צריכים לסגור את החלון. יורים!״ אמר
עזר בן ה־ 5לדודתו, ששמרה עליו. בגן־הילדים כתב
שיר :״יהודה המכבי /יהודה גיבור /הכריח את
אויבינו /לסגת אחור /טה־רה־לה־לה כיום מכחיש
עזר בתוקף שכתב את ה״טודרה-לה-לה.״
כשסיים את בית־הספר ב־ ,1942 היתד. מילחמת־העולם
השניה בעיצומה. העולם העריץ את טייסי־הקרב של חיל-
האוויר המלכותי (״מעולם לא חבו סה רבים כה הרבה
לכה מעטים!״) וייצמן חלם להיות אחד מהם.
קורם קצר באתר המפורסם של ההגנה, ג׳וערה,
שיכנע אותו שלא נולד ללכת ברגל ולזחול בין הקוצים
כחייל רגלי, למרות רגליו הארוכות. פעם, בעת אימוני-
השדה, ראה ארבעה ספיטפיירים בריטיים ממריאים בשדה-
התעופה של רמת־דויד, שעליו פיקד כעבור שנים .״וייצמן,
מה אתה עושה למטה אם אתה יכול להיות למעלה?״
שאל את עצמו .״מי רוצה לרוץ כשאפשר לטוס?״
הוא יכול היה להרשות לעצמו קורכדטיס פרטי —
שוב מותרות שלא נשמע כדוגמתם בימים ההם — והתנדב
לחיל־האוויר הבריטי. בגאווה רבה הודיע לדוד חיים
שהתגייס לחיל־האוויר המלכותי, כדי ״להמשיך בדרכו
של בן־הדוד מיכאל״ — בנו־יחידו של המנהיג, טייס
בחיל־האוויר שנהרג בפברואר .1942

אולם בסופו של דבר עשה עזר מה שעשו
אלפים רבים אחרים של מתנדבים יהודים
מארץ־ישראל: הוא נהג ג״/שאית במידבר ה מערבי
של מצריים.

לבסוף כימעט איחר את הרכבת — או את המטוס.
הוא נתקבל לקורס־טיס, שנערך דווקא ברודזיה. שם
נשברה ידו — אחת התאונות הרבות שרדפו אותו במשך
כל חייו — והוא נאלץ להמתין לקורס הבא.
את רודזיה לא אהב. בסיפרו רשם את התרשמותו,
שהיתה בלתי-רגילה לגבי בחור ישראלי — כאז כן היום.
״היתה אצלי התקוממות טבעית נגד חוקי האפלייה ברו־דזיה.
ציבור שלם, מדוכא, נטול־זכויות שהלבנים מתייחסים
אליו כאילו הוא מצורע ומאוס ואסור לבוא בקהלם.״
כאשר סיים את אימוניו, וסמל־הטיים עזר וייצמן יכול
היה לטוס נגד האוייב, התקרבה המילחמה כבר לסיומה.
הוא הועבר להודו כדי להשתתף במערכה לשיחרור

ווזר לי ד מ טו ס ״מסרש!מ<ט״ ב מי לחמת ־ העצמ או ת

נ0ס/עיצוב:הכנו

האגו?
בדירן

פימת ישיבה
חדרי שינה
פימת אוכל ומזנונים
מ עץ אגוז מעולה
1כן בדים, שטיחים,
וילונות ומתנות.
פתוח כל ימות השבוע 7־ 1,4־9
תל-אביב:אב1־גבירול 30ל252470 :
חיפה: מרכז נ 1ה שאנן טל 229238 :

!דיה

העולם הזה 2143

היש השגה תשוייח
(המשך מעמוד )23
בורמה מעול היפאנים, אך לא הספיק להשתתף בקרבות־אוויר.

כמשך
שנותיו כטייס כהיל־האוויר;הבריטי,
ספג וייצמן הצעיר משהו מסיגנונם של טייסי-
הקרב הכריטיים: שוככות מלככת וגישה ישירה
לעניין, תכונות שהפכו סימלו המיסחרי.

אך הוא למד בחיל־האוויר של הוד־מלכותו יותר מזה :
איך לארגן את מחשבותיו, איך להסיק מסקנות הגיוניות,
וכמובן — איך פועל חיל־אוויר מודרני, שעור שהוא
הזדקק לו מאד זמן לא־רב לאחר מכן, כאשר פרצה
המילחמה בארץ־ישראל.

• ..סוגריה׳ גישנחתית
^ ותר משנה חלפה בין סופה של מילחמודהעולם
השניה והתחלת מילחמת־העצמאות.
לכל הצעירים בארץ, היתה זאת תקופה של ציפייה.
מילחמת אצ״ל ולח״י בשילטון הבריטי הגיעה לשיאה,

אכסטרוורט שובב ושופע־חיים, מקור לכאב־ראש למפקדיו,
גיבור לאנשיו.

אולם, כפי שמוכיח סיפרו — מאחרי שוככות
טיכעית זו חכוייה מידה רכה של מחשכח.
התנהגותו ספונטאנית, אך גם מחושבת
היטב כשיטה של פיקוד, כפי שגילה ככמה מן
הפרקים היותר-מרתקים כספר.

הוא שיכן את מישפחות הטייסים בבסיסים, שילב
את נשותיהם וילדיהם בהווי החיל, הקדיש הרבה מחשבה
לשאלה כיצד להעניק הרגשה של השתתפות וסיפוק
גם לאנשי התחזוקה והשירותים, שלא יכלו להתחלק
בתהילה של הטייסים. בגילוי-לב אופייני גילה שהחזיק
אצלו תיק, שבו היו מודבקים התצלומים של כל פקודיו,
לצד פרטים מדוקדקים של בני-מישפחותיהם, בעיותיהם
ותכונותיהם, כדי שיוכל להפתיע טבח או סמל־תחזוקה
בשאלות אינטימיות מפתיעות על בעיותיהם המישפחתיות.
אך היו לו בעיות שחרגו מטכניקה של פיקוד. היה
צורך בהחלטות קשות, הרות־גורל פשוטו כמשמעו :
איזה מין חיל לבנות? איזו דוקטרינה לאמץ? כיצד
להשקיע את המשאבים הדלים, שהוקצו לחיל־האוויר,
בצורה היעילה ביותר, כדי לשרת את הדוקטרינה האחת
שנתקבלה?

וייצמן שם אה כל הביצים כסל אחד, כמה
שניראה כסיכון מחושב נועז, ובעיני אחדים גם
כהימור קל־דעת.
הוא החליט לבנות חיל־אוויר שנועד כימעט כולו
למשימה אחת מכרעת: להשמיד את חילות-האוויר הערביים
על הקרקע, בשעות הראשונות של המילחמה הבאה.
היתה זו החלטה אמיצה, והיה צורך במפקד המסוגל
לשכנע את הממונים עליו, הקצינים והפוליטיקאים, אשר
לא ששו למשכן מראש את תוצאות המילחמה הבאה

אושרו על־ידי ראש־הממשלה. הוא סירב לקבל אז מינוי
רישמי כרמטכ״ל, כפי שהציע לו רביו עצמו — החלטה
שאינה מעידה רק על הגינות אנושית, אלא גם על
תבונה. החלפת הרמטכ״ל באותה שעה היתר. הורסת
את המוראל של צה״ל, שהועמד גם בלאו הכי במיבחן
קשה בימי החרדה של ערב־המילחמה.
וייצמן מכחיש את הסיפור, שקנה לו מהלכים רבים,
כאילו ערך אז מעין ״פוטש״ ,או שדחף את אשכול אל
תוך המילחמה תוך איום בהתפטרות המונית של חברי
המטה הכללי. הוא גם מכחיש שזרק את דרגותיו על השולחן
של אשכול. אך הוא מודה כי אחרי אחת הישיבות, בחדר
צדדי, הסיר את דרגותיו וזרק אותן על השולחן, שאיש
לא ישב לידו. היתד. זאת מחווה ספונטנית, דומה לזו
שעשה כעבור 11 שנה, באחד השיאים של תשל״ח,
כאשר קרע כרזודשלום במישרד ראש־הממשלה.
בשני המיקרים הודלף הסיפור על־ידי אחרים.

תוך גיוס כל כוחות־השיכנוע שלו, התגבר
על ההיסוסים של אשכול ורבץ. הפקודה ניתנה
לצה ״ל.
כאשר התפטר רבין מתפקיד הרמטכ״ל, אחרי המיל-
חמה, קיווה עזר לבוא במקומו. במשך שנים לפני־כן
התנהל מאחרי הקלעים מאבק סמוי בינו ובין ידידו
חיים בר־לב על התפקיד. בר-לב זכה בו — אם מפאת
קשריו הפוליטיים הטובים, כפי שמאמין עזר, אם מפני
שעדיין לא נתקבל בצד,״ל העיקרון שהתפקיד העליון
יכול להימסר בידי איש-אוויר.
כך חמק מידי עזר הפרם העיקרי, שכל קצין בצה״ל
חולם עליו. כאשר התייאש מכד סופית, היה מוכן למשהו
חדש.

זה בא לפתע פיתאום, בדצמבר .151651 כגיל
45 הפך האלוף עזר וייצמן, כן־לילה!ממש, מחייל

הטייס: עז רכמפקד ־ ב ס ־ ס
ההגנה פרצה את המצור הבריטי והביאה מעפילים, ולעיתים
אף שיתפה פעולה עם ״הפורשים״.
עזר בילה זמן זה בבריטניה, בלימודי אווירונוטיקה.
לאחר מכן נטען כי היה חבר באירגון הצבאי הלאומי.
אחרים הניחו כדבר מובן מאליו שהיה בפלמ״ח, .

עזר עצמו קובע בספרו, כגילוי־לכ :״לא
הייתי כאצ״ל ולא בפלמ״ח, כמוכן המקובל של
המושג.״

במשך זמן־מה הסתודד עם אנשי אצ״ל באירופה, ולקח
חלק בתוכנית לרצוח את הגנרל בארקר, מי שהיה מפקד
הכוחות הבריטיים בארץ. בארקר עורר על עצמו שינאה עזה
כאשר, אחרי פעולה של המחתרת נגד חיילים בריטיים,
פירסם פקודה שבה קרא לחייליו להחרים עסקים יהודיים
ו״להכות את היהודים במקום הכואב להם — בכים.״
אחד מאנשי אצ״ל הוטס בחשאי מצרפת לשדה נידח
באנגליה, כדי לבצע את המשימה. עזר וייצמן המתין לו
שם במכונית והסיע אותו ללונדון. אולם בארקר לא
נמצא, ונשאר בחיים.
לפני כן פקדה ״טרגדיה״ את מישפחת וייצמן. האחות
האהובה והיפהפיה של עזר, יעל, המבוגרת ממנו, התאהבה
בגיבור־מילחמה בריטי, לא־יהודי, וברחה עם הבחור
הסימפטי.

כל כני המישפחה, ועזר ביניהם, ראו בנישו־אין
אלה בגידה כעם היהודי.
האב סירב במשך שנים להיפגש עימה. עזר עצמו
נפגע עד מעמקי ליבו. הוא הקדיש שנים רבות למאמץ
לשכנע את אחותו וגיסו לבוא לישראל. לבסוף הצליח
לשכנע את בנם לבוא ארצה. הצעיר בא לקיבוץ, התגייס
לצה״ל, פקד על טאנק במילחמת ששת־הימים — לשים־
חתו ולגאוותו הרבה של הדוד עזר.

מפקד חיל־יהאוויר: עו ר ב תנו ע ה אופיינית, מו ל דוברו •וסף קדו־ ,מוותיקי ה חי ל
על-ידי בניית חיל-אוויר מסוג זה, על סמך הטיעונים
וההבטחות של מפקד שנראה לרבים כשוויצר שובב.
היה צורך להסביר, להפציר, לדחוף, להטריד, לסחוב
עימו את האישים האחראיים, כימעט בעל־כורחם.

וייצמן הבטיח להיטמיד את חילות־האוויר
הערכיים תוך שש שעות. מעטים מאד האמינו
לו. האמת היא שטעה. המשימה הושלמה ב5-
כיוני 15167 כפרק-זמן של שלוש שעות כלבד. כך
הושג הניצחון• ,טשינה את פני המדינה והמרחב
כולו.

#זרקת הורגות

• אייל הס״סים
ך* איטר פרצה מילחמת־העצמאות הצטרף עזר לכו-
~ חות ההגנה.
מסוף 1947 עד סוף ,1969 סיפורו האישי הוא הסיפור
של חיל־האוויר. הוא התחיל כטייס אחד מארבעת ה־פייפריס,
שהיוו את כל החיל בראשית ,1948 טם בנזסר־שמיטים
הגרמניים שסופקו על־ידי צ׳כיה הקומוניסטית
בפקודת סטאלין, עבר לספיטפיירים הבריטיים, התמנה
כמפקד טייסת־הקרב היחידה, הפך מפקד הבסיס ברמת-
דויד. אחרי תקופה קצרה כמפקד חצור, התמנה אחרי
מילחמת־סיני כמפקד חיל־האוויר, ונשאר בתפקיד זה עד
ערב מילחמת ששת־הימים.
כמפקד הוא היווה הצלחה מפליגה, אליל לפקודיו,
נושא לחיקוי. הוא נראה כחייל פשוט, המחונן בכישרון
נדיר לרכוש ידידים ולעורר אהבה; בעל פה גדול
הפולט בדיחות, קללות הטפות ושבחים בסרט־נע,

ף• אותה יטעה, כבר לא היה וייצמן מפקד חיל־האוויר,
ולא הוא שקצר את פירות החלטתו.
ב־ 1966 עלה לדרגת ראש אג״ם, התפקיד השני בחשיבותו
בצד,״ל. בתפקיד זה היה לו חלק מכריע במאורעות
שהכריחו את לוי אשכול לפתוח במילחמה, וגם מילא
תפקיד חשוב בניהול המערכה עצמה. אך הוא הצטער
כל חייו על כך שלא פקד על חיל־האוויר ביום שבו
הועמדו תוכניותיו במיבחן.

״אני זורע, מישהו אחר קוצר,״ העיר בעצב.
אותו הגורל פקד אותו לאחר מכן גם בתפקידים
אחרים.

ערב המילחמה לקה הרמטכ״ל, יצחק רבין, בהתמו־טטות־עצבים
— פרשה שגילויה, באביב ,1974 גרם
לריב מר בין שני האישים, שיכלו להשלים זה את זה.
עזר נטל לידו את הפיקוד במשך יום־יומיים, והחלטותיו

וייי

מיקצועי לפוליטיקאי,
בישראל.

מנהיג־מיפלגה

ושר

#הנץ על חנתף
ך* מפקד בחיל ־.האוויר, לא הסתפק וייצמן בייצור
״— טייסים בעלי כושר טכני מעולה ,״הטובים בעולם,״
לדעתו. הוא הקדיש זמן רב לאינדוקטרינציה פוליטית,
כדי לנטוע בלב אנשיו שאיפה עזה לכיבוש הגדה המערבית
ולסיפוחד, לישראל, זמן רב לפני מילחמת ששת־הימים.
לדידו, כיבוש הגדה וסיני לא היו אלא מימוש
זכות טבעית וצורך חיוני של ישראל.
אחרי המילחמה אמר :״פעם היינו טסים, והמדינה
היתד, נגמרת. עכשיו אנחנו טסים, והדלק נגמר.״ לטייס־סילון
לא היה קל לתמרן בתוך גבולות ישראל, שרוחבה
בכמה מקומות אינו עולה על 15ק״מ. כפי שכתב :״האבסורד
שבגבולות 1948 בולט יותר לעיניו של הטייס.״

ספרו מדא בדיעות ניציות קיצוניות, ששוב
פעיל של גוש-אמונים לא היה מתבייש כהן.

״הערבי לוהט בשינאתו ונאכל בקינאתו,״ כתב, בציינו
שבניגוד למה שמקובל לחשוב, השאיפה הערבית להש מדת
ישראל היא סבירה. הנסיבות ״עושות אותנו מיסטיים,
ואת הערבים ריאליים ורציונליים.״ הערבי מוכרח לראות
את ישראל ״כאפיזודה חולפת, כמו הצלבנים.״
המילה ״ציונות״ חוזרת בספר עשרות, ואף מאות
פעמים, כשהיא משמשת כהגדרה לפטריוטיזם לוהט, ללאומנות
קיצונית, להחלטה נחושה להרחיב את גבולות
המדינה.

מוגיס וסתיו ווחווף
המבחר הגדול ביותר של דגמי אופנה
לגברי ולנשים

ת ש לו ב ת 9ו ל גוו
^ 3י ו 7בגיר
חליפות דקטים
בלייוריס ומנוסים

מ־סש סלדר,

חליפות בל״זוים
מנוסים חצאיות
הסטים

חליפות,ח׳7ן טים
מנ׳יוס וקודדחי

סוודרים אפודות זיקטים
נולף ויקי במבחר
חנמאו ת

היש השנה חשדה

(המשך מעמוד )25

הנץ: הרעיוני ישב על כתפו של עזר וייצמן
ולא מש משם כמשך שנים רכות. וייצמן נשא
אותו עימו — כשם שאצילים ערכיים כנסי־כויות
המיפרץ נושאים עימם על כתפם נץ
חי! ,האמון לציד, כסמל מעמדם.

אולם בד־בנד היתה לווייצמן אהבה מוזרה, כימעט
רומנטית, לערבים.
הדבר בא מפעם לפעם לידי גילוי בסיפרו, במישפטים
מיקריים או בסיפורים. כך, בדווחו על ביצוע משימת-
הפצצה בדרום, במילחמת־העצמאות, רשם באופן ספונטאני
:״מראה פחות משובב־עין, ואפילו צובט־לב,
מעיק, היו נחילי הפליטים הערביים, מיטלטלים עם
צרורות עוניים, בנתיבי הנסיגה המצריים לוחמים
מעטים מאד כתבו על הפליטים כך, בסיגנון המזכיר
את גיבורי חירבת חיזעה.
ב־ 1950 נשלח עזר לפו״ם של חיל־האוויר הבריטי,
הקצין הישראלי הראשון שלמד שם. אחד מעמיתיו על
ספסל־הלימודים היה מפקד־להק מצרי ,״ג׳ימי״ עפיפי,
שנתמנה לאחר מכן כסגן מפקד חיל־האוויר המצרי.

לגבי ההמשך קיימות שתי גירסות :
לפי גירסת עזר, באה ראומה לנמל־התעופה, העיפה
מבט חטוף אחד במטוס הקטן, הפליטה ״עם משוגעים
כאלה, במטוס כזה, אני לא טסה!״ וחזרה למלון, כדי
לחפש כלי־תחבורה מתאים יותר.

גידפה שונה לגמרי אומרת שעזר דרש
! 0לירות שטרלינג עכור הטיסה, ושראומה
סירכה לשלם.

כעבור ארבע שנים נסעו עזר וידידו מוטי הוד בג׳יפ
מתל־אביב להרצליה, אחרי הלווייתו של חבר. בצומת-
דרכים עמדה טרמפיסטית. עזר, שישב ליד ההגה, עבר
על פניה, אולם מוטי קרא :״איזו חתיכה!״ השניים
התחילו להתווכח על איכותה של הטרמפיסטית, וכדי
ליישב את המחלוקת סובב עזר את הג׳יפ וחזר כ*200
מטרים.
כניסה, טס עזר לבאזל במטוס אוסטר קטן. הוא נעצר

ג׳יפ, אמרה :״אני מבירה אותך מאיזה מקום.״
והוסיפה מייד :״באזל, עם משוגעים באלה.״

כפי שמספר מוטי הוד :״עזר התחיל ללכת לקונצרטים.
אמרתי לו >:׳זהו זה. בחורה שיכולה לשכנע אותך
ללכת לקונצרטים — מאה אחוז תתחתן איתך׳.״
השניים נישאו ביוני ,1950 בביתם של משה ורות
דיין בירושלים. ביום הנישואין הלך עזר להסתפר. בצאתו
מן המספרה פגש ברבקה׳לה מהצ׳יזבטתן. השיחה התנהלה

בגין-פקד עליה, יותר מכפי שהנהיג אותה, כשהוא
מוקף בקבוצה הומוגנית של מפקדי-אצ״ל לשעבר, שהיו
מסורים לו באופן קנאי לחיים ולמוות.
עזר לא קרא את המפה. ערב ועידת־המיפלגה ב־,1972
היה בטוח שהרוב עימו. לפתע החזיר בגין מהלומות,
בערמומיות המושלמת של שועל-מיפלגה ותיק. בהשתמשו
בסעיפי-מישנה בתקנון התנועה, שעזר לא טרח מעולם
לקראו, פיזר בגין ועדות, מינה צירים נוספים, אסר
הצבעות חשאיות. בהצבעה בהרמת ידיים תמכו 6070
של צירי-הוועידד, בבגין. עזר קם והתפטר, תוך הפלטת
כמה ביטויים נוקבים על התנהגותו הבלתי-דמוקרטית
של בגין.

כגין הגיב כסארקאזם גלוי. מעל מסך הטלוויזיה
קרא לווייצמן ״מון דרנאל״(״הגנרל
שלי,״ כצרפתית) ו״שוככ נחמד״.

הקרע היה מוחלט. וייצמן לא השתתף בבחירות של
.1973 הפעם הלכה חרות לבחירות כמרכיב העיקרי של
הליכוד, הגוש הימני המאוחד שקם ערב הבחירות.
את הקמת הליכוד — מעשה שנועד לו חשיבות
עצומה לגבי העתיד — יזם אריק שרון, גנרל אחר שקפץ
מן הצבא ישר אל הפוליטיקה. אולם עזר וייצמן הציע
קודם לכן אותו הרעיון עצמו. אכן, זה היה אחד
מסלעי-המחלוקת העיקריים בינו ובין בגין, שהתנגד לשי-
תוף־פעולה עם איש כמו שמואל תמיר.

״מה אתה עושה?״
״אני הולך להתחתן.״
״נו באמת, אתה עם הבדיחות שלך!״
בנם, שאול, נולד כעבור שנה בלונדון, באותה עת
שבה נולדה ההיכרות עם עפיפי. לאחר מכן נולדה הבת,
מיכל.

״מון תודי
פיכתו הפיתאומית של האלוף לשר, שהפתיעה
1 1את המדינה ושזיעזעה רבים, התרחשה בנסיבות
בלתי־רגילות ביותר.
מנחם בגין ואנשיו נכנסו לממשלה ב־ ,1967 ערב
מילחמת ששת־הימים, כשרים־בלי-תיקים. אחרי הבחי־רות
של 1969 קמה ממשלה חדשה, והפעם נכנסו אליה
אנשי גח״ל (חרות והליברלים) כשותפים מלאים בקואליציה,
וקיבלו תיקים.

כמה מראשי חרות הציעו לעזר בחשאי את
תפקיד שר־התחכורה, האחראי גם לתעופה
האזרחית. וייצמן, שככר החליט אז שדרכו כ־צה״ל
נסתיימה עם מסירת תפקיד חרמטכ״ל
?כר-לכ, הסכים.

היוזמים ביקשו ממנו שלא לבוא בשום מגע עם מנחם
בגין. התרגיל הוסתר מעיני המנהיג, מפני שהכל האמינו
שבגין הפורמליסט יראה בעין רעה ניהול משא־ומתן
פוליטי עם אלוף הנמצא עדיין בשרות פעיל. יוסף
קרמרמן, אחד הקושרים, העמיד פנים כאילו נועד חיק־התחבורה
לו עצמו. רק ברגע האחרון ממש נמסר הדבר
לבגין, והוא קיבל את העובדה המוגמרת באדיבות__ .

עזר ע א שתו, ר או מ ה, ב מ סי ב ה
תחילה התעלם המצרי מן הישראלי. באחד הימים
ניגש אליו עזר, הזמין אותו למשקה במועדון־הקצינים.
עפיפי קיבל אח ההזמנה באדיבות. כשהרים את הכוסית,
שאל :״מהי ההזדמנות?״
״זה יום העצמאות שלנו,״ השיב עזר בערבית, שפה
שהוא יכול להתבטא בה באופן שיטחי.

המצרי הריר, את כוסו
והלך.

כחיפזון,

הצדיע

כעבור כמה ימים, ניגש עפיפי לווייצמן והזמין אותו
למשקה. וייצמן נענה להזמנה, שתה ושאל :״ומה ההז דמנות
הפעם?״
״המלכה שלנו ילדה בן,״ השיב עפיפי בתרועת-
ניצחון, כמי שהצליח לנקום את ניקמתו.
״מזל טוב!״ אמר עזר.
הלילה נסתיים בכך ששני הקצינים הגיעו לדירתם של
הווייצמנים בלונדון, כשהם מתנדנדים ונאחזים זה בזה
בקושי. ראומה וייצמן השכיבה אותם לישון.
מאותו יום נשארו השניים ידידים, אף אחרי מילחמת
ששת־הימים, כאשר מרשל־האוויר עפיפי הועמד לפני
בית־מישפט צבאי ביגלל חוסר־הכוננות של חיל־האוויר
המצרי ביום השמדתו על הקרקע על פי תוכניתו של
וייצמן.
עפיפי זוכה.

#נערה נשם ואומה
ף* אומה נתקלה בעזר וייצמן פעמיים, לפני שנישאו.
1כאשר למד עזר אווירונוטיקה בלונדון, אחרי מיל-
חמת־העולם השניה ולפני הקמת המדינה, התכנס בבאזל
הקונגרס הציוני. מבלי להטריח את עצמו להשיג אשרת-
כניסה, טס עזר לבאזל במטוס אוסטר קטן. הוא נעצר
בידי מישטרת-הגבול השווייצית, ושוחרר אחרי התערבות
דודו המפורסם. את שהותו במקום מימן בעזרת הלוואות
מכל המכרים של מישפחתו בקונגרס.
בקונגרס הכיר עזר נערה שחורת־שיער, ראומה שוורץ,
בתו של עורך־דין ירושלמי ידוע ואחותה של רות,
שנישאה לקצין־הגנה צעיר בשם משה דיין, שאיבד עין
במיבצע גירוש הצרפתים מסוריה ומלבנון. כששמע עזר
כי ראומה מתכוננת לנסוע מבאזל ללונדון, הציע לה לטוס
עימו במטוסו.

כאותו יום עצמו שוחרר עזר מצה״ל וה*צ־טרה
לתנועת־חרות — הפעם הראשונה כחייו
שכה הצטרף למיפלגה כלשהי.

וייצמן נשאר בתפקיד זה שמונה חודשים. הוא לא
חולל מהפכה במערכת־התחבורה המשובשת בישראל, אך
הטביע חותם אישי על כמה נושאים. אחד ממיבצעיו היה
לרכוש את ליבם של פועלי נמל-אשדוד המרדניים, על־ידי
הפעלת ההסם האישי שלו ונכונות להקשיב בסבלנות
לטענותיהם.
הטוף בא כחטף. באוגוסט 1970 הוציא בגין את
מיפלגתו מן הממשלה, מפני שגולדה מאיר הסכימה
להשתמש במילה ״נסיגה״ באיגרת לשר-החוץ האמריקאי,
ויליאם רוג׳רם. השימוש במילה השנואה היה דרוש כדי
לסיים את מילחמת־ההתשה, שסערה לאורך התעלה במשך
זמן רב.
בגין התנגד למילה, וגם לאיזכור החלטת מועצת־הבי־טחון
.242 הוא התנגד בחריפות להחלטת הממשלה לקבל
החלטה זו .״תיבש ימיני אם אסכים להחלטה זו !״
קרא בהתלהבות בכנס תנועת־החרות — אחת האימרות
הרבות שהיה רוצה לשכוח בסוף תשל״ח.

כישיבות המיפלגה דיכר וייצמן נגד הה־דטתו
של כגין. אולם: הוא, הצכיע כעדה, מתוך
נאמנות אישית. אילו הצביע אחרת, היה בגין
נוחל מפלת, כי ההכרעה נפלה — כישיבת
ישני מרכזי־המיפלגות של הרות דהליכרלים —
על חודם של ארבעה קולות כילכד.
כעבור כמד, שבועות נבחר עזר כיו״ר הנהלת חרות,
התפקיד מס׳ 2בתנועה. הדבר הרגיז את מנחם בגין,
שתמך במועמד אחר. הדבר היה חלק מן היחסים הדד
משמעיים מאד בין השניים.

מעשהו הראשון של וייצמן, בהיכנסו ל
לישכת יו״ר ההנהלה כ״מצודת זאב״,היה לסלק
מן הקיר את תמונתו של ז׳בוטינסקי, שעל
שמו נקרא. הבניין.

עזר אינו תולה לעולם דיוקנים של אישים על הקיר, אלא
אך תצלומים של מטוסים ונופי הארץ. דבר המעשה נפוץ
מייד ברחבי הבניין, גרם תדהמה רבה.
אחרי התחלה זו, החל היו״ר החדש מסייר בסניפי
חרות ברחבי הארץ. הוא הרחיק באופן שיטתי את
הוותיקים, שהיו כמובן חברי-אצ״ל לשעבר וחסידיו המוש בעים
של בגין, והביא במקומם צעירים מבני הדור החדש.

זו היתה טעות, שהוכיחה עד כמה היה
עזר עדיין נאיווי כימים ההם .״תינוק פוליטי,״
כפי שהעיר כעצכ אחד מידידיו, לאחר מכן.
תנועת־החרות היתד, תמיד תנועתו של איש אחד.

ש אול !ייצמן, א חרי פ צי ע תו *
גם הפעם, כמו כחיל-האוויר, עזר הוא שזרע
— ומישהו אחר קצר,

^ משך ארכע שנים היד. עזר בגלות — מחוץ לצבא,
י מחוץ לפוליטיקה. בפעם הראשונה בכל חייו המבו גרים
היה באמת אזרח פרטי.

היתה זאת גלות נוהה. יחד עם עוזרו־לשע•
כר, דויד קוליץ: ,הוא ייסד חכרה מיפחרית
מצליחה, שפחדה כציוד צכאי ואזרחי לאלקטרוניקה
ולאופטיקה, והקים למען יעקוב מרידוד
מיפעל-פלדה בכרמיאל.

הידידות בינו ובין קוליץ נולדה בצורה האופיינית
לווייצמן. ביום שבו הצהיר אמונים כשר־התחבורה, נתקל
על מדרגות הכנסת במכר ותיק, שהיד, שקוע בשיחה
עם צעיר גבה-,קומה ( 1.87מ׳) ויפד־תואר. כרגיל אצלו,
שאל עזר מי האיש ומה מעשיו. קוליץ סיפר שהוא
היה צריך להתמנות כעוזר לשר אחר של חרות, חיים
לנדאו, אך שברגע האחרון גילה לו לנדאו שיש לו
מחוייבות כלפי אסתר רזיאל-נאור, ושעליו לתת מישרה
זו לבנה, אריה נאור.
״האם אתה רוצה לעבוד כעוזר שלי?״ שאל וייצמן
מניה וביה.
קוליץ הנדהם גימגם :״אבל אתה ביכלל לא מכיר
אותי !״
״אתה יודע לכתוב מיכתבים, לא?״ השיב וייצמן,
״וחוץ מזה — נמאס לי לעבוד עם אנשים נמוכים ממני.״
וייצמן מתנשא גם הוא לגובה של 1.87מ׳.

כך הפך קודיץ, בנו של ידיד ותיק שד כגין,
עוזרו שד וייצמן, ולאחר מכן יועצו, איש־אמו
נו ושותפו־כעסקים.

באותן השנים קרו שני דברים, שהשפיעו בצורה
עמוקה ביותר על עזר וייצמן, ושהיתד, להם השפעה רבה
על מה שנראה כמהפכתו הנפשית.

ב־9צ כיוני ,1970 כמה שבועות לפני סיום

* על מיצחו: צלקות הפציעה.

ו כו בי ת בטוחה נוונ ע ת ראגה זבוביט״ הינו פילם פוליאסטר
קור או צבעוני המוצמד למשטחי
:ובית וחופר לחלק אינטגרלי
ל הזכוכית.
י הגנה על רכוש בחלונות ראוה
־ מפני פריצה ואש.
׳ הגנה על חיי אדם מפני זכוכית
מתנפצת כתוצאה מ:

יגוע חבלני
יצוצים תעשייתיים
גנה ביתית
וקי טבע ליקות עשי אלימות
חסבוו באנרגיה לחימום וקירור
על־ידי-בידוד משטחי הזכוכית.
ניטרול קרבים אולטרה־סגוליות
הגורמות לדחיית מוצרים.
חסכון בכסד :״זבובים״ מאפשרת
שימוש במשטח זכוכית דק.
התקנה מהירה ללא הפרעה לשגרת
העבודה.

זכוגי ט״ עמדה במבחן בחו״ל
:ישראל בתצוגות פומביות
:ובחות אנשי ביטוח, שמאים,
ציני בטיחות ובטחון.
חריו ת ני תנ ת ל־סו שנים!

צרי בטחת בע״מ
יננה, רחוב בר־אילן ,45
ופון 052-27562 :

בסוכנויות: תל־אביב: פרוס־ליבע״מ, דיזנגור ,216-218 טלפון .234919 סייר בע״ני, אבן־גבירול ,114 טל .226613.אזור השרון( :הרצליה, רעננה,
!ר־סבא, רמת־השרון) זכוביט השרון, רח׳ השוק 4רעננה טל 21628 052 חיפה: זכוביט חיפה, ת.ד ,9655 .טל 725529 04 אזור השפלה הדרומית( :אשדוד,
וזקלון) זכוביט השפלה ,״הדרנית״ ,בנין פאך לון מרכז מסחרי א׳ ,טל 41534 055 אזור הדרומאילת -חברת דיקלה כע׳׳נז, אזור תעשיה חדש, טל 4360 ,־.059

גוב -שיא!,ו/ירמי

העולם הזה 2143

היש השנה תשוייח
(המשך מעמוד )27

;מילהמת־ההתשה, פגע כדור של צלה מצרי
בראשו של שאול וייצמן על גדת תעלת־סואץ,
ונשאר תקוע במוחו.
עזר, שהיה אז עדיין שר, טוען שהיתר. לו תחושה
מוקדמת שעומד לקרות משהו. הוא ישב במיזנון הכנסת,
כאשר ניגש אליו סדרן ואמר לו כי הרמטכ״ל רוצה
לדבר איתו בטלפון.
תוך כדי שפסע את הפסיעות המעטות אל המכשיר,
עבד מוחו של עזר בקדחתנות :״זה מוכרח להיות שאול.
לחיים (בר־לב) אין על משהו אחר לדבר איתי. לא יכול
להיות שנהרג, כי את זה לא היה חיים מספר לי בטלפון.
אז הוא מוכרח להיות פצוע.״ בהרימו את השפופרת,
שמע את קולו האיטי המשגע של בר־לב :״עזר, זה

ברגעים שבהם הוטס שאול לבית־החולים, דהר עזר
לשם בכביש, כדי לקבלו. הוא נשא את האלונקה פנימה.
המיבחן הנורא ארך ימים, שבועות, אפילו שנים.
ניתוח־המוח הצליח, אך המוח האנושי הוא מכשיר מסובך,
וההחלמה עלולה להימשך זמן רב.

וייצמן כימעט מובטל. הוא ליווה את הרמטכ״ל ויעץ
לו בענייני־אוויר .״הייתי המאפרה של דדו,״ התלוצץ
לאחר מכן, ברמזו על כך שבדרך כלל עמד לצידו.
אחרי המילחמה, עברה ישראל כולה תהליך של
חשבון־נפש. וייצמן לא יצא מכלל זה .״גם לי היה חלק
ביצירת אווירה של התנשאות כלפי הערבים,״ הודה, וקרא
לאומה ״לחשוב מחדש״.

לא היו לו אשליות לגבי התוצאות האמיתיות
של המילחמה .״מבחינה מדינית, הפסדנו
את המילהמה. נכנסנו אליה כמעצמה, ויצאנו
ממנה כמדינה מוכה.״

היתד, זאת ההתחלה של הערכה חדשה. לאחר מכן,
כאשר הליכוד התנגד בחריפות להסכמי-הבעיים עם
מצריים וסוריה, תמך בהם וייצמן בגלוי, למרות שהיה
חבר תנועת־חרות.

#ויסקי בוואשי1ג0ון
חת התוצאות של מילחמת יום־הכיפורים היתד,
י * נפילת ממשלת גולדזדדיין, ועלייתו של יצחק רבין,
הרמטכ״ל שתחתיו שירת וייצמן בשעתו כמס׳ 2בצה״ל.

כאשר עמד רכין להיבחר כראש־תממשלה,

וייצמן עצמו האמין שהוא ממלא את תפקידו, כשהוא
מזהיר את הציבור שאין לסמוך על רבין בעיתות של
מתח קיצוני. לקוליץ אמר, לפני כן :״אם רבין ייבחר
כשר־ד,ביטחון, לא אגלה את העניין, מפני שאז לא
תהיה לו האחריות העליונה. אך אם הוא עומד להיבחר
כראש־ד,ממשלה, לא תהיה לי ברירה.״

הפרשה השאירה אחריה טעם מר. הקרע
כין שני האישים, המכבדים זה את זה מבחינות
רבות, לא אוחה עד היום.

על הבחירה עצמה, ועל מינוי מוטה גור כרמטכ״ל
אחרי דדו, העיר עזר בשעתו בסארקאזם :״אחרי מילחמת
יום־ד,כיפורים, התכונה העיקרית הדרושה לאדם לעשיית
קאריירה היא ששתה ויסקי בוושינגטון בזמן שפה קרו
הדברים.״ גור היה הניספח הצבאי בוושינגטון בעת
המילחמה, ורבץ היה קודם לכן שגריר ישראל בבירה
האמריקאית. שניהם לא היו מזוהים עם מחדלי יום-
הכיפורים.

^ עסקים שיגשגו, אך ליבו של עזר וייצמן לא היה
י י בהם. הוא התגעגע למעורבות אישית בענייני המדינה.
אחרי פירסום סיפרו ב־ ,1975 ערכה תנועת־חרות מסיבה

ש ר ־ החח בו ר ה עז ר ו״צמן המיוא ש בי שי בחמר כז וירזח, שהח לי טהעלהפ רי שהמהממשלה 1 9 7 0
שום אב לא סבל מפציעת בנו יותר מאשר
עזר. הפציעה הטילה צל על כל חייו.

לרגל הופעתו. מנחם בגין הופיע אליה. היתד, זאת התחלה
ש׳ התפייסות. וייצמן אמר למיפלגה :״חזרתי!״
למחרת היום נפגשה מישלחת של ראשי-ו־,ליכוד —
שימחה ארליך, יצחק שמיר ומיכאל דייקסל <-עם וייצמן,
והציעה לו לנהל את מערכת־הבחירות של הליכוד לכנסת
התשיעית.

אחרי הניתוח, הוא שאל את עצמו איך לבטא את
הרגשת־תודתו למנתח. לבסוף ביקש להעתיק על קלף שיר
של המשורר יצחק שלו, המוקדש לרופא צבאי, והמסתיים
במילים :״אתה המתקן את שגיאות המדינאי, המצביא
/ומבטל הזמנות ששלח השטן לקברן, למספיד1 ,
ולחוקק אותיות מצבה

וייצמן לא חשק כתפקיד, והעמיד תנאים
קשוחים כיותר: שהוא יהיה האחראי הכילעדי,
ושאיש לא יתערב כניהול המערכה. להפתעתו,
נתקבלו תנאיו, למרות שבגין התנגד לכך תחי1:

הרעיון
הזה, שהמדינאי והמצביא גורמים
שהמילחמה תהיה כלתי־נמנעת, רודן? את
עזר מאז. גם בסיפרו הניצי הוא. מספר ששאל,
בעת גיוסו של שאול :״איזו טעות עשה הדור
שלנו, היכן והחטאנו, שגם אתם צריכים ללכת
למילהמה ץ״

מערכת-הבחירות של עזר וייצמן בבחירות של 1977
היתד, מלאכת־מחשבת. מבחינה מסויימת, נשאה את חותם
תוכנית־ד,ניצחון של חיל־האוויר במילחמת ששודד,ימים:
פשטות קיצונית, קדמנחה יחיד, התעלמות גמורה מכל
גורם מסיח.
וייצמן התמקד באי־שביעת־הרצון שהיתה נחלת
הציבור אחרי 29 שנות שילטון מיפלגת־ד,עבודה במדינה,
פרשות השחיתות וההרגשה הכללית שהמימסד שוב אינו
מתפקד. הוא קבע למערכת הליכוד סיסמה אחת ויחידה:
״צריכים להחליף את השילטון!״ והמסקנה: רק הליכוד
מסוגל לבצע זאת.

יתכן כי פציעתו של שאול וייצמן תרמה, כעבור שבע
שנים, תרומה עצומה לשלום.

#חמאברת של דוו
^ מאורע השני היה, כמובן, מילחמת יום־הכיפורים.
1 1קוליץ, שהוא דתי, התפלל בבית־,הכנסת.
בשעה 9בבוקר קראה לו אשתו, שאינה דתית,
החוצה .״עזר רוצה שתטלפן אליו:״
קוליץ הבין שקרה משהו מזעזע-עולם. שום סיבה
אחרת לא היתד, מביאה את עזר להפריע לו בתפילתו
ולבקש ממנו לטלפן ביום־כיפור.
במילים קצרות סיפר עזר לקוליץ שזה עתה צילצל
לו ידיד ממישרד־הביטחון. נתקבל מידע מהימן שהמצרים
עומדים לערוך התקפת־פתע בשעה .18.00״אולם,״ הוסיף
עזר, ,הם לא יתקיפו בערב. הם יתקיפו בצהריים!״
הבדל זד, של כמה שעות היד, גורלי. המטכ״ל קבע
כי יש לבצע את הפעולות הדרושות להפעלת קו בר־לב
לקראת השעה שש בערב. כאשר החלד, ההתקפה לפני
שעה 2בצהריים, לא הושלמו פעולות אלה, והדבר
החריף את השואה.
איך ידע עזר? באותו יום היד, אזרח פרטי, איש־עסקים.
לא היה לו מידע מיוחד. אך הוא ידע את
העובדות של מילחמת־ד,אוויר, והיד, יכול לנחש את החישובים
של המפקד המצרי: לצבא המצרי דרושות כמד,
שעות של אור-יום כדי לחצות את התעלה ולרכוש אחיזה
בגדה המיזרחית. לאחר מכן עליו לנצל את שעות החשיכה
לביסוס ראש־הגשר, מבלי שחיל-ד,אוויר הישראלי יוכל
להטרידו.

הוא צדק.

במהלך המילחמה, כאשר הכנפיים של חיל-ד,אוויר
האהוב עליו קוצצו על-ידי טילי קרקע-אוויר, היה עזר

מצע הליכוד, ובייחוד הסעיפים הנוגעים
למדיניות הסיפוח, נגנזו עד כמה שניתן. לא
נעשה ולא נאמר דבר שעלול היה להפחיד
בוחרים ולהרתיע אותם מלבחור כעד הליכוד.

קרוב לוודאי שווייצמן לא היה מצליח למנוע בעד
בגין מלהכריז בריש גלי על אמונותיו הלאומניות הקיצוניות,
לולא לקד, בגין לפתע בהתקף־לב חמור. בכל התקופה
המכרעת של המערכה, לא היה בגין מסוגל להשתתף
בה. בעודו נאבק עם המוות, ומחלים לאחר־מכן, לא יכול
יהיה בגין למנוע בעד וייצמן מלהציג אותו כסבא טוב,
המשחק עם נכדיו, כמדינאי קשיש, מתון ושקול, שאינו
מבקש אלא להיטיב עם העם ולהחליף את שילטון עסקני־המערך
המושחתים.

וגזר ו״צמן בי שי בתח רו ת
אירעה פרשה מביכה: עזר פירסם מיסמך שגילה
לראשונה כי רכין לקה כהתמוטטות-עצ-
כים כימים המכריעים לפני מילחמת ששת־הימים.
התפתח
ויכוח חריף. באותם הימים נד,נד, רבץ מפופולריות
רבה, כאדם הנקי מכל רבב של מחדלי יוסד,כיפורים.
רבים האמינו כי וייצמן פעל מתוך קינאה.

איש לא ציפה לגודל הניצחון של הליכוד
— מילכד וייצמן עצמו. היתה לו החוצפה לשלוח,
לפני הבחירות, שני ידידים לשימעון פרם,
ולהציע לו בחשאי להצטרך כעוד מועד לליכוד.
במהלך הלילה הארוך אחרי סגירת הקלפיות, לא היה
בגין מוכן להאמין לתחשיבי המחשב. עד לשעות הקטנות
של הבוקר, סירב להשמיע נאום־ניצחון, מחשש פן
יתגלה מראה הניצחון כמיקסם־שווא.

הוא הפסיד, עד אז, כשמונה מערכות־בחי־רות.
בוודאי לא היה קל לו להודות לעצמו

מגיע ג ם
סז ח״יכסל •
11/מענק מיוחד

כח ברירה דולרית
8 .4 8 /מענק מיוחד

בתום 6שנות חסכון במסלול החד פעמי

בתום 6שנות חססן במסחר החד־ פעמי

3תשלומים אחרונים
על חשבון הבנק

במסלול החסכון החדש׳

3תשלומים אחרונים
על חשבון הבנק

במסלול החסכון החדש

בבנק לאומ• אתה מקבל:

בבנק לאומי אתה מקבל:

במסלול החד פעמי

• בתו 6שנות חסכון מענק מיוסד
כשעור 11,עד 0 ^ 2 *3
•מענק מיד בשעור 10
• רבית והצמדה למדד על הקרן והמענק המידי
•הכל סטור ממם
במסלול החסכון החדש׳

• 3תשלומי אחרוני ע״ח הבנק
• מענק מיד בשעור5::
• רבית והצמדה על הקרן והמענק המידי
•הכל פטור ממס

במסדולהחדפעמי

•בתו 6שנות חסכון מענק מיוחד
כשעור 8.48 ,ע ד| __
•מענק מיד• כשעור 6 ,
•רבית והצמדה על הקרן והמענק המידי
•הכלפטורממס

־4240 .ל6

במסלול החסכון החדש׳

• 3תשלומי אחרוני ע׳׳חהבנק
(בגובה התשלום הראשון)
•מענק מידי בשעור3 :,
•רבית והצמדה עלהקרן והמענק המידי
•הכלסטורממס
בשני המסלולים ההצמדה למדד או לדולר
תשולם לך לפי ההכנסה הגבוהה יותר

המענקים והתשלומים ע״ח הבנק ישולמו בתו 6שנות חסכון

פרטים נוספים בכל סניפי בנק לאומי, בנק אגוד ובנק ערבי־ישראלי

בנק לאומי

פרסום א סל

העולם הזה 2143

!!ויש השנה חשדה
^ 1111
* מהעכמודא^ )2הניצחון הזה, כניסיון דתשיעי,
לעזר וייצמן.

• 3 *00
** ל כל פנים, לא היד. לבנין כל חשק למנות את
׳ ג וייצמן לתפקיד המרכזי של שר־הביטחון. הוא שיחק
ברעיון למסור את התפקיד לאריק שרון ההפכפך, שהצטרף
לליכוד מייד אחרי הבחירות, שבהן נחל מפלה מוחצת
כראש רשימה עצמאית.
רק אחרי ששוכנע שהליכוד לא יסבול זאת בשום
פנים ואופן, מסר בגין את המישרד לידי וייצמן. הוא

דיבר על ״ריח הזעתר על הכרמל.״ זהו ריח ערבי. איש
אינו יכול לנחש מה היו ריחות הילדות של בגין, בנו
של פקיד הקהילה היהודית של ברסט־ליטובסק.
אצל וייצמן, הערבים הם חלק מוכר של עולמו. הוא
דיבר עימם כילד, לחם בהם כגבר, מבין אותם, מחבב
אותם. אצל בגין, הערבים הם גזע בלתי־מוכר, ועל כן
גם קצת מרתיע ומפחיד.

עוכדה מדהימה, אך אמיתית: עד לפגישתו
עם אנוור אל-סאדאת, לא ניהל כגין מעולם
שיחה רצינית כלשהי עם ערכי. התבטאויותיו
למחרת קמפ-דייוויד מוכיחות, כין השאר, עד
כמה אינו מודע גם כיום לרגישויותיהם של
הערכים.
ההבדל בין השניים גדול עוד יותר. בגין, שלמד מיש-
פטים, אך שמעולם לא עסק בהם באופן מיקצועי, הוא
אב־טיפוס של כימעט-עורך-דין. הוא מייחם חשיבות
עצומה למיסמכים כתובים, לנוסחות, לניסוח מדוייק.
לווייצמן, לעומת זאת, אין כל עניין במיסמכים. הנוס חות
אינן מעניינות אותו .״אם השלום יכה שרשים,
הניסוח של הסכם־השלום יתיישן תוך זמן קצר. אם
השלום ייכשל, הניסוח אינו חשוב.״
יש לו עין של חייל, התופסת את העיקר, ואין לו
סבלנות לעניינים צדדיים .״אתה לא יכול להבטיח את
השלום לדורות הבאים. אתה יכול רק להתחיל בתהליך.
אם לא יהיה שלום, תפרוץ המילחמה, במוקדם או במאוחר.
זד, בטוח. אבל לגבי השלום, שום דבר אינו בטוח.
אתה יכול לתבוע כל מיני ערובות־בטחון וסידורי-הביטחון,
אך בסופו של דבר הכל תלוי בזה אם השלום יכה שרשים
או לא.״

כאשר בגין מנסח משהו, כפי שהוא אוהב
לעשות, יש לקרוא את הנוסח כמה פעמים,
כדי לגלות את הכוונות החבויות כין השיטין.
אין שום כוונות חבויות כשום דכר הנאמר או
הנכתב על־ידי וייצמן.
מכל הבחינות האלה, הוא דומה מאד לאל־סאדאת.
יתכן שלחייל קל יותר לשנות את דיעותיו, מאשר
לפוליטיקאי. הפוליטיקאי דבק בסיסמותיו. הן מכשירי-
העבודה שלו.־ בגין גדל על ברכי אידיאולוגיה, הוא הטיף
לה במשך כל חייו המבוגרים. בעמדו מול ההזדמנות
ההיסטורית להשיג משהו אחר — השלום במקום ארץ-
ישראל־השלמה — היה קשה לו מאד לזוז.
ואילו החייל צריך לקרוא מפות. לגביו, ההכרה בעובדות
היא תנאי מוקדם להצלחה. במילחמה, המזל יכול
להשתנות תוך דקות, ולהכריח את החייל להתאים את
תוכניותיו ורעיונותיו בן־רגע.

כאשר כא אל־סאדאת, תפס וייצמן כהרס
עין שהכד השתנה .״בואו נשים את הראיט תחת
ברז המים הקרים ונתחיל לחשוב. מחדיט,״
אמר בטלוויזיה, בלילה שכו חזר הנשיא המצרי
לארצו. הוא היה משוכנע כי אד־סאדאת
הוא רציני.

1111־ 1בגי 1מק שיב• לנ אנ םסאדאת *
״יעץ״ לו למנות את אריק שרון כרמטכ״ל
שווייצמן דחה בו במקום.

-הצעה

לאחר מכן ניסה כנין ליצור עכור אריק
מיניסטריון חדש משלו, מעין מישרד לכיטחון
פנים, אד גם רעיון זה הוכשל על-ידי התנגדותו
הנמרצת של וייצמן.

במשך החודשים הראשונים של כהונת הממשלה החד־שה
היה משה דיין בן־חסותו ונער־שעשועיו של בגין,
האיש מם׳ 2בממשלה. במעשה בגידה חסר־תקרים בתולדות
החיים הציבוריים בישראל, נטש דיין את מיפלגת־העבודה
למחרת יום הבחירות, שבהן נבחר כחבר־כנסת
מטעמה.

כישראל היה שר־הכיטחון תמיד האיש
מם׳ 2כממשלה, אלא אם כן כיהן ראש־הממ־שלה
עצמו גם כתפקיד זה, כמו כן־גוריון ואשכול.
כפעם הראשונה היה נראה כאילו התהפכו
היוצרות.

באותם חמישה חודשים ראשונים הסתפק וייצמן בטיפול
במערכת-הביטחון, שהיתר, זקוקה מאד למנהיגות
חדשה. בגין, איש־השנה תשל״ז, היה שרוי במצב של
אויפוריה, ופופולריותו עלתה מיום ליום. לא היה כל סימן
לכך שמשהו כביר עומד להתרחש.

ולפתע, כחודש נוכמכר, הודיע -אנוור אל
סאדאת כי החליט לבקר כירושלים.

• ׳הזו׳ וישראל,
לושה אנשים עמדו מול אל־סאדאת בירושלים,
י ולאחר מכן באיסמאעיליה ובקמפ-דייויד: מנחם בגין
משה דיין ועזר וייצמן. הם לא יכלו להיות יותר שונים
זה מזה. תגובותיהם, באותם ימים היסטוריים בירושלים,
ויחסיהם עם המצרי שיקפו את אופיים וריקעם.

ההכדל המובהק כיותר קיים כין כגין ד
וייצמן. כצורה פשטנית ניתן לאמר: האחד
הוא יהודי, השני ישראלי.
וייצמן עצמו, שלא החמיץ במשך השנים כל הזדמנות
כדי להדגיש את יהדותו וציונותו, בוודאי היה מתנגד
להגדרה כזאת. ובכל זאת, יש בה הרבה מן האמת.

וייצמן הוא צכר, פשוטו כמשמעו. כגין היה
ן ,28 כאשר דרך כפעם. הראשונה על אדמת
ישראל.ל וייצמן על זיכרונות־הילדות הראשונים שלו
ידין ומשה

דיין

והחלטיות, מתחבא אדם שהוא, ביסודו, טיפוס מהסס,
שאינו מסוגל לקבל החלטות ברגעים מכריעים, הסותר
את עצמו תכופות. במיבחן אמיתי, הוא זקוק למנהיג
שיחליט במקומו.
וייצמן הוא מפקד מלידה, אדם הנהנה מקבלת החלטות.
יש לו שיטה משלו: הוא שואל כל אדם, גדול וקטן,
(לדעתו, מעודד אותו לבטא את השקפתו, אוסף נקודות-
.השקפה רבות ככל האפשר, ומגבש לעצמו בסופו של
ידבר דעה משלו.

כניגוד לדיין, הוא מוקה תמיד ידידים ויועצים,
אך הוא גם נוהג לחקור זרים ויריבים
•טיש להם מידע כלשהו או דיעות משלהם.
הוא שואל כלי הרך :״מה אתה חושב על זה ז
מה דעתך על זה?״
אופייני הוא שלישיבת־ממשלה, שבה צריכה להתקבל
החלטה חשובה, מופיע דיין לבדו, בלי שום ניירות.
וייצמן מופיע כשבידו תיק עבה של חומר-רקע וניתוחים,
שהוכנו על־ידי צוות־עוזריו.

#האנמי־טליטיקא,
ר ש פאראדוקס בווייצמן הפוליטיקאי.
הפוליטיקאי הטיפוסי הוא אדם הנראה תמיד
כאיש רציני מאד, אך שלרוב הוא רחוק מלהיות
כזה. ואילו הצרה של וייצמן היא שהוא הרכה
יותר רציני מכפי שהוא נראה.
הוא מודע לכך היטב. ספרו מלא בפסוקים כגון
״השובבות, קלות־הדעת, הרוח הקלילה — נגזר עליהם
לפנות את מקומן להרבה כובד־ראש ורצינות״ (כשקיבל
את הפיקוד על הטייסת) ,״אותי רודף איזה דימוי של
שובב, פזיז, קל־דעת. האם הוכחתי שלא כן הואי״
(כשנאבק על תפקיד מפקד חיל-האוויר) .ובאותה עת,
בדברו אל עצמו :״וייצמן הצעיר: תחשוב הרבה, תהיה
בן־אדם, קח את עצמך בידיים, הפעל את השכל, ושמור
על הישבן.״ או :״באוזני הדמיון יכולתי לשמוע אותם
(את ראשי צה״ל) משוחחים: השובב הנחמד הזה, נראה
אם הוא יודע לחשוב, אם הוא מסוגל לתכנן, לראות
מהלכים קדימה ומייד לאחר מכן :״אולי העובדה,
שרבב מן הספקנות הזאת דבק גם בי, לא היתה, בסיכומו
של חשבון, בעוכרי.״

כיכלל, וייצמן רגיל לדכר אל עצמו, כפי
שהוא מעיד על עצמו כספרו :״וייצמן, סתום
את הפה הגדול שלך:״ ״וייצמן, קח את עצמך
כידיים
שובבותו המפורסמת, טיבעו הפתוח, כישרונו להשמיע
בסרט הנע אימרוודשפר והשמצות, אי-יכולתו המוחלטת
לסתום את הפה שלו, הייצר הדוחף אותו לבטא את
דעתו גם כשהוא יודע שהיא תרגיז ותקומם את הממונים

• צבו גוי צבו
ך* הבדל כין וייצמן ודיין הוא פחות בולט, אך יותר
י 1מתוחכם. שניהם צברים, ובמשך שנים רבות הם היו
גיסים. עד שהתגרש דיין מאשתו הראשונה, רות, והרחיב
בכך את התהום בינו ובין בעל אחותה של רות.
ההבדל בין השניים אינו נובע רק מן הפער שבין
נסיבות־ד,ילדות שלהם — העולם הצר של המושב שבו
גדל דיין, והעולם הקוסמופוליטי, יחסית, שבו גדל עזר.
וייצמן צעיר מדיין בתשע שנים — הבדל גדול בגיל
הנעורים. יש לו הביטחון העצמי של נער גבה־קומד״
שהיה תמיד פופולרי. דיין, לעומת זאת, הוא נמוך-קומה,
ומעולם לא היה נינוח בחברת נערים בני גילו — מה
גם שלמד בנהלל בבית־הספר החקלאי לבנות.
דיין הוא אדם בודד. כמו בגין, אין לו ידידים ואין
לו יועצים. יותר מבגין, הוא משולל כל מגע אנושי.
אי-יכולתו להיות נאמן למישהו או למשהו היא תכונה
בסיסית של אופיו.

וייצמן הוא ההיפך הגמור. הוא נהנה ממגע
אישי, הוא ממש מתפלש בו.
לפקודיו הוא נאמן בצורה כימעט קנאית. כך סירב
להניח מידיו את הפיקוד על חיל־האוויר, ולקבל מינוי
שהיה מפלס לפניו את הדרך אל הרמטכ״לות, מפני
שעמד על כך שהפיקוד יימסר למוטי הוד, בניגוד לדעת
הרמטכ״ל. יתכן מאד שאיבד את הרמטכ״לות המייוחלת
לצמיתות ביגלל נאמנות זו לחבר.
בניגוד לדיין, וייצמן הוא איש־מישפחה. פעמים רבות
הקדיש מרץ וזמן לבני מישפחתו — לא רק לבנו הפצוע,
שהפך מרכז חייו, אלא גם לאחותו, שאותה החזיר ארצה
אחרי מאמצים כבירים, והעובדת עתה בממן־וייצמן,
וגם לקרובים רחוקים יותר.

וייצמן אוהב כני־אדם, ומעורר אצלם אחכה.

במשך שנים רבות טיפח דיין בשקידה את הרעיון
שהוא ״האיש היודע לדבר עם הערבים״ .אך כשבא
הערבי מס׳ ,1אל-סאדאת, הוא לא אהב את דיין ולא
בטח בו. למעשה הוציא אותו בירושלים ממעגל השיחות,
דבר שהפך אותו ליריב. להפתעת רבים, היה זה דווקא
וייצמן שנתגלה כאיש ״היודע לדבר עם הערבים.״

הסברו של וייצמן עצמו לתופעה זו :״כדי
לדבר עם ערכי, או עם סיני, אתה לא צריך
לדכר ערכית או סינית. אתה צריך פשוט
להיות כן*אדם.״

ההיקש המתבקש, אך שלא נאמר בפירוש: זהו בדיוק
מה שדיין איננו.
דיין הוא אינטרוורט, וייצמן הוא אכסטרוורט. דיין
היה כל חייו מם׳ : 2תחילה לבן־גוריון, אחר-כך לגולדה,
עכשיו לבגין. מאחרי החזית החיצונית של ביטחון עצמי

עזר ודיין בד,מ!פ־ד*י1ו*ד
עליו — כל אלה יצרו לו תדמית של אישיות מושכת,
כאריזמטית, אך לא לגמרי רצינית.

כשנת תשל״ח הוכח כי זוהי תדמית מוטעית
לגמרי. מתחת לחלק הגלוי של אופיו, חכוי
אדם רציני מאד, חושכ ומסיק-מסקנות.
זה הוכח בעבר על-ידי הרצינות של הישגיו: בניית
חיל־האוויר שהוא מהטובים בעולם; תיכנון המכה האווי-
רית המכרעת, שבוצעה ב־ 5ביוני ; 1967 מערכת־הבחירות
של הליכוד, שהביאה את הניצחון ב־ 17 במאי .1977
כמו דיין, ושלא כמו בגין, וייצמן אינו אינטלקטואל.
הוא קורא ספרים, בייחוד ביוגראפיות, אך הוא נהנה
יותר בשעה שהוא משוחח עם בני־אדם. בשיחות רציניות,
מופתעים בעלי־שיחו לא פעם לשמוע מפיו רעיונות
שלא ציפו למצוא אצלו.
כך, למשל, ביטא שוב ושוב את החשש שמא מהווה
ישראל אפיזודה חולפת. רעיון זה חזר כמה פעמים

תיש השנה תשו׳
(המשך מעמוד )31
בסיפרו. הדבר גרם לו להתעניין בדברי ימי הצלבנים,
ובאחרונה גם של המונגולים.

הדבר מסביר את התלהבותו הכלתי־צפוייח
לשלום, שיעניק לישראל פרספקטיבה חדשה
של קביעות.

הוא מתעניין בצורות של פדרציות וקונפדרציות,
בשוקים משותפים, בבעיות של מטבע איזורי ותוכניות־פיתוח
מרחביות.

• מישהו צוין לדחוף
ך• אן טמון, אולי, ההבדל הגדול ביותר בינו לבין
עמיתיו.
כמו מפקד של אוגדת שריון, המבחין בפירצה בחזית
האוייב והחודר אל תוכה בכל עוצמתו, תפם וייצמן
מייד את המשמעות ההיסטורית של פריצת־הדרך של
אל־סאדאת. ברוחו קפץ קדימה, תפס את העיקר.

בעוד בגין וריין היו שקועים במליצות
וכנוסחות, היה וייצמן מובן להסתער קדימה
במלוא המהירות, להתמודד עם הבעיות העיקריות,
לנצל את ההזדמנות לשנות את מהלך
ההיסטוריה כמעשים גדולים ודרמתייס.

וייצמן עצמו משתמש בדוגמה מאלפת כדי להדגיש
נקודה זו.

התשובה המאכזב של בגין בכנסת אינו מצדיק ביקור־גומלין
של ראש־ממשלת ישראל במצריים. את דיין לא
הביא אף בחשבון.

לאחר מבן, באשר הוזמנו בגין ודיין לוועי•
דת־הנפל כאיסמאעיליה, הם לא רצו לקחת את
וייצמן עימם. רק כרגע האחרון החליט בגין
שאי-אפשר להשאיר את וייצמן מחוץ לתמונה,
כיגלל השתתפותו של שר-המילחמה המצרי,
עכד-אל-דאני אל-גאמסי.

באיסמאעיליה ניתן היה לראות בעיניים את המצב
שנוצר. בגין היה מסוגר עם אל־סאדאת בווילה הקטנה.
דיין עמד עם עמיתיו המצריים בפינה אחת של חגן,
קפוא וחסר־חיוך. ואילו וייצמן ישב, כאילו על כס־מלוכה,
באמצע הדשא, מתלוצץ עם אל־גאמסי וחוסני
מובארק, סגן־הנשיא, נינוח וקורן, כשהוא נהנה מכל
רגע. כשראה ידיד ישראלי, שעמד עם העיתונאים בעבר
השני של הגן, קם מכסאו, ניתר על רגלו האחת (השניה
היתד, עדיין בגבם) ,משך אותו אל הצד שלו והציג
אותו לפני ידידיו המצריים.
כאשר הוחלט באיסמאעיליה להקים שתי ועדות —
האחת מדינית והשניה צבאית — עמדו המצרים על כך
שדווקא הוועדה הצבאית תתכנס בקאהיר. כד ניתנה
לווייצמן הזדמנות_ נוספת לבוא לקאהיר ולדבר עם
אל־סאדאת פעמיים, בעוד שדיין המיסכן נשאר בבית.
הצבת המישלחת הצבאית הישראלית במצריים איפשרה
לווייצמן לקיים -קשר טלפוני ישיר עם ידידיו המצרים,
באמצעות קו פתוח. וייצמן נהנה בגלוי להרים את
השפופרת האדומה בלישכתו, ולדבר במישרין עם קאהיר.
אין ספק שהמצרים טיפחו את וייצמן והשתדלו בכוונה
להגביר את יוקרתו, מתוך תיקווה שהוא יתגבש ככוח

בלבו של בגין. יחסיו עם שר-הכיטחון שלו
הורעו כמרוצת השנה כהתמדה.
אולם וייצמן השתדל הפעם, במאמצים על-אנושיים,
להשתלט על אופיו הסוער. ייתכן שאמר לעצמו בשקט:
״וייצמן, קח את עצמך בידיים, הפעל את השכל!״
הוא לא הצליח בכך לגמרי. פעם, כשיצא נזעם
מישיבה, ראה על הקיר במישרד ראש־הממשלה את
כרזת שנת ה־ ,30 שבמרכזה הופיעה המילה האחת :״שלום״.
הוא קרע את הכרזה.
כששאלו העיתונאים את בגין לתגובתו על תקרית
זו, השיב שוב בסארקאזם :״אמרתי לו: למה אתה
הורם רכוש ציבורי במישרד שלי? במישרד שלך אתה
יכול לעשות מה שאתה רוצה!״

.. #הכימיה איש זדבקח׳
^ גץלא יכול היה לפטר את וייצמן, או להכריח
יו אותו להתפטר, כי הדבר היה גורם משבר־אמון
לאומי, ואולי בינלאומי. לכן גם לא הגיב, כאשר איים
וייצמן במהלך השנה פעם או פעמיים להתפטר.
בסוף השנה נשארו היחסים בין איש-השנה תשל״ז
ואיש־השנה תשל״ח מסובכים ובעייתיים — כפי שהיו
תמיד.
בשלב מוקדם יותר, אחרי ההתנגשות בצמרת חרות,
רשם וייצמן על יחסיו עם בגין :״אני מעריך אותו.
אני מניח שזו הערכה הדדית. אבל חוצצים בינינו הבדלי-
אופי, הבדלי-גישה ושוני בתכונות אישיות. זהו אותו
חיכוך בין אנשים, שד״כימיה שלהם אינה נדבקת /סופו
של החיכוך — היחסים הולכים ונשחקים, ביסודיות.״
ועל האווירה בחרות :״במיסגרת הזאת, בימיבנה הזאת,
בהירארכיה הזאת, ברמת־יחסים כזאת — אין גידול
כמוני יכול לצמוח.״ זה נכתב ב־ ,1975 זמן רב לפני
שמישהו חלם על מאורעות תשל״ח.
יחסו לדיין פשוט הרבה יותר. כבר לפני שנים דיבר
על ״הפיחות הקיצוני בדמותו״ ,ואמר שהשנים ״נגסו
ממנו נגיסות אכזריות.״ ובהקשר אחר :״דמות-הענק
הזאת נתכרסמה.״ את מדיניותו אחרי מילחמת ששת-
הימים הגדיר בזילזול :״המנהיגות מאמצת לעצמה את
מישנתו של דיין: שבעת־רצון, טופחת בהנאה על כרסה,
מצפה לטלפון מהמנהיגים הערביים.״

• ציו המאמץ העיש־הו
הרקע הנפשי והמחשבתי שאיפשר לווייצמן לק•
פוץ את קפיצתו הנחשונית?
קושי להסכים להחזרת
לו כל
לא היה
חצי־האי סיני כולו. כטייס, הוא רואה את המידבר אחרת
מאשר איש־הקרקע. פעם כתב :״מידבר סיני הוא...
זירת־מילחמה אידיאלית — מרחביו העצומים חושפים
כל תנועת־שריון ממרחקים גדולים. כל תזוזה של שריון
מעלה ענני־אבק לגובה, בקיץ או בחורף. תנועות־האוייב
נחשפות על־ידי חיל־האוויר הרבה לפני שכוחותינו
נתקלים בהן.״

זהו נימוק מצויץ כדי שהמידכר יהיה דווקא
כידי האוייב הפוטנציאלי — ולא כידי ״כוחותינו״.

אופניים: ה פגי ש ה הר א שונ ה של עזר וסאדאתקמפ־ ד״ווי ד
במחצית השניה של מאי 1967 השתנה בדלילה מצבה
של ישראל בעיקבות החלטתו של גמאל עבד-אל-נאצר
לרכז את כוחותיו בסיני. היה צורך לקבל החלטות
קשות. כאשר רבין התמוטט והממשלה היססה, דחף
אותם וייצמן אל תוך המילחמה שהפכה בלתי־נמנעת.
עתה, כך אמר למחרת ביקורו של אל־סאדאת בירושלים,
השתנה מצבה של ישראל שוב באופן מכריע. שוב
דרושות החלטות קשות ואמיצות. שוב יש פחדים והיסוסים.
שוב צריך מישהו לדחוף.

ושוב מובן עזר וייצמן למלא את התפקיד
הזה, כמו אז.

#שוו על הושא
ך• ין הפגישות הגורליות במלון המלך־דויד ובמחנה*
דויד, דיבר וייצמן עם אל־סאדאת שמונה פעמים,
בחמישה ביקורים במצריים ובפגישה בארמון שליד
זאלצבורג.
מכל אחת מן השיחות האלה חזר משוכנע שהמצרים
אכן רוצים בשלום, ונלהב מן האפשרויות הנפתחות
לפני ישראל. ובכל פעם חזר לממשלה שבה שולט מנחם
בגין והמורכבת מחבורה של פוליטיקאים, שאינם מסוגלים
לראות דבר מעבר לקצה אפם.

כטוסו הלוך וחזור בין שני עולמות, גבר
התיסבול שלו והגיע, מדי פעם, אל סן? הייאוש.

הוא הוזמן למצריים מייד אחרי ביקורו של אל-
סאדאת בירושלים, כשנוכח הנשיא המצרי לדעת כי נאום-

פוליטי שיקדם את השלום. אך אין זה ההסבר המלא ליחסים
שנרקמו בינם ובין וייצמן.

אל־סאדאת וגאמסי נהנים משיחותיהם עם
הגנרל הישראלי גבה-הקומה, כשם שנהנה מהן
כל אדם הבא עימו כמגע.
שיחה לדוגמה:
וייצמן :״חוסיין עשה שלוש שגיאות גדולות. ראשית,
בזה שנכנס למילחמת ששת־הימים, שבה איבד
את הגדה המערבית. שנית, בזה שלא הצטרף אליך
במילחמת יוכדהכיפורים. שלישית, בזה שלא הצטרף
ליוזמת־השלום שלך.״
אל״סאדאת :״מה היית עושה במקומו?״
וייצמן :״אילו שמעתי שאתה בא לירושלים כדי
להתפלל במיסגד אל-אקצה שלי, הייתי מגיע לשם שעה
לפניך, כדי לקבל את פניך כמארח!״
אל״סאדאת, צוחק :״באמת, עזר, יש לך רעיונות
מטורפים !״
(עזר עצמו התגנב לכיפודהסלע — הוא ״מיס-
גד עומר״ ,י כשהיה בן ,17 מחופש במדי קצין בריטי.
אז היתה הכניסה לאתר מוסלמי מקודש זה אסורה
בהחלט ליהודים. הוא פחד בכל רגע להיתפס).
אל־סאדאת עצמו הסביר לעמו, בנאום פומבי, אחרי
שנפגש בזאלצבורג עם וייצמן, מדוע הוא מדבר עימו,
למרות שאין התקדמות במשא־ומתן עם ישראל :״אני
אוהב לדבר עימו, מפני שאני מעריך אותו כאדם.״

העדפתו הגלוייה של וייצמן על־ידי הנשיא
המצרי עוררה רוגז רב, ואולי גם קצת קינאה,

אך מה בדבר הגדה המערבית?
במשך שנים הטיף וייצמן לכיבושה ולסיפוחה לישראל.
הוא השתמש בנימוקים צבאיים מובהקים: ביגלל הנתונים
הגיאוגרפיים, זהו המקום היחידי שממנו יכול אוייב
פוטנציאלי להגיח ולהשמיד את המדינה. אך הוא השתמש
לא פעם גם בנימוקים רגשניים ומיסטיים. כך, בסיפרו:
״מדינה יהודית בלי ירושלים כולה, בלי הכותל, בלי
שילה וענתות, מקוטעת, פגומה...״
אילו יכול היה להשיג שלום עם מצריים, מבלי לוותר
על הגדה והרצועה — בוודאי היה קופץ על המציאה,
כמו מנחם בגין. אך בעמדו מול הבחירה הפשוטה, שאל-
סאדאת העמידה לפני המדינה בנאומו בכנסת — שלום
מלא בלי השטחים הכבושים, או שטחים כבושים טלי
שלום — ידע מייד מהי התשובה.

לא היה לו שום ספק כי, כשעה זו, השלום
הוא ׳העיקר. בחייל, למד להתרכז כציר־המאמץ-
העיקרי, ולא להניח לשום דבר להסיח את דע*

ממנו.
• יוו •

ץ ו 1

נהג השנה. בעת ביקורו של אל־סאדאת בירושלים קב׳
שציר־המאמץ־העיקרי של המדינה הוא מעתה השג!
השלום, שהפך אפשרי בעיקבות יוזמתו של נשיא מצריים
במילא נובע מכך שיש לוותר על דברים פחות חשובים
כגון שטחים, מושכים וחשובים ככל שיהיו.
הדבר התבטא ביחסו להתיישבות. עוד ב־ 1975 כתב
״חייתי כל הזמן בהרגשה כי פירות מילחמת־ששת-הימע
אינם מבוססים, וסופם שיישמטו מידינו, גם ביגלל מיעונ
ההתיישבות באיזורים המשוחררים ...אחד הפגמים הבולטים
במיפלגה כחרות הוא שאנחנו מדברים גבוהה־גבוהו
על השטחים המשוחררים של ארץ־ישראל, ולמעשה איננו
מבצעים מה שמתחייב מן הציונות המעשית.״

השנה איים וייצמן, כשיחה טלפונית דרמתית
עם בגין מארצות־הכרית, להודיע מייד ע?
התפטרותו, אם לא תיפסק ההתנחלות, שאירגן
אריק שרון מאחרי גבו, אף ששר־הכיטחון הוא 1 האחראי לשטחים המוחזקים.

גם ונשנו גס גיג
ך דמה שגם לגבי הבעייה הפל
•פחות קשיים מאשר לישראלי

כמה יונים מוצהרות, שרעיון היישות הפלסטינית מעביר
רטט של זוועה בגופם.

היה לו תמיד משהו, שחסר לרודפי-שלום
ישראליים רבים, ושהוא חשוב יותר מבל הבנה
תיאורטית: רגש של השתתפות בטרגדיה
שפקדה את הפלסטינים.

בשיא תקופתו הניצית ביותר כתב :״אין אדם בר־דעת
ובעל רגשות נורמליים יכול לנהוג מידת שיוויון־נפש
למראה הטרגדיה, שפקדה את בניו של העם הזה לאחר
מילחמת־השיחרור ...ב־ 1948 גם כבשנו וגם גירשנו.״
אחרי מילחמת־ששת־הימים, הביע פומבית את הדיעה
שיש לנהל משא־ומתן עם אש״ף — אם כי לא התכוון
להציע מדינה פלסטינית עצמאית בגדה המערבית, אלא
דווקא בגדה המיזרחית.

משום כף, הל לו יותר לעכל את הרעיון
כי פיתרון סביר של הבעייה הפלסטינית הוא
מחיר שניתן לשלמו תמורת השגתו של היעד
העיקרי: השלום המלא.

וייצמן אינו חושב על השלום במונחים מופשטים.
לגביו, אין זו מליצה ריקה, שבה ניתן לקשט כל נאום
על כל נושא, גם כאשר מתכוונים להיפוכו.
הוא רואה את השלום במונחים, שידהימו יונים רבות.
בעיניו אין זה יעד מינימליסטי, אלא מכטימליטטי. הוא
רואה לנגד עיניו תמונה רחבה של מיבנה מרחבי, שבו
פועלת ישראל לצד מצריים. מוחו הסקרני והפורה כבר
התחיל להתמודד עם בעיות מעשיות רבות הכרוכות
בהשתלבות ישראלית במרחב מתחדש ובפיתרון הבעייה
הפלסטינית.
שוב, כמו תמיד, בהיתקלו בידידים וביריבים, שיש
להם מומחיות כלשהי בנושאים הנוגעים לעניין, הוא
שואל :״איד היית פותר בעייה זו? מה היית עושה
בעניין זי׳ ל איד אתה רואה את השאלה הזאת?״

• ..אני חוזר מאושר ר
ון• עכור זמן עד שיתגלה מלוא הממדים של פעולתו
של עזר וייצמן למען השלום במשך עשרת חודשי
המשבר, בין הפגישה במלון הנולד דויד וההסכם במחנה
דויד.

וייצמן שימש כגשר חי על עני התהום,
שנפערה כין כגין ואל-סאדאת. במשך חודשים
החזיק כידו את קצה־החוט האחרון של יוזמת
אל־סאדאת.

אילו נשמט החוט מידיו, היתה היוזמה נעלמת כליל.
במשך אותם חודשים עיבד עם אל־סאדאת וגאמסי
את היסודות להסכם. המיסמך שהושג בקמם־דייוויד הוא,
באופן מכריע, תוצאת השעות הארוכות שבילה וייצמן
עם הנשיא המצרי.
ההידברות הרצינית בין השניים החלה בראשית דצמ בר׳
כאשר הוזמן וייצמן למצריים ונפגש עם אל־גאמסי.
אחרי ששוחח עם השר המצרי במשך שבע שעות, נתבקש
להיפגש עם אל־סאדאת עצמו.
הנושא: סיני.
בפגישתו הסודית של דיין עם סגן ראש־הממשלה
לענייני הנשיאות, מוחמד תוהאמי, חודשיים לפני ביקור
אל־סאדאת בירושלים, הודיע לו דיין כי בגין מוכן
להחזיר למצריים את הריבונות על כל סיני. לולא הבטחה
זו, שהיתר. בלתי־מסוייגת וחד-משמעית לחלוטין, לא היה
אל־סאדאת מעלה על דעתו לערוד את הביקור.
כפי שהתבטא לאחר־מכן עורך העיתון המצרי אל־אחבאר,
מוצטפה אמין, בשיחה עם עורך ישראלי :״אילו
ידענו כי ישראל מתכוונת לשמור על היישובים שלה
בצפון סיני, לא היינו נותנים לאל-סאדאת לנסוע!״
בפגישה עם הנשיא המצרי הסתבר לווייצמן, מעבר
לכל ספק, כי המצרים תובעים את פרעון השטר הזה.
אל־סאדאת היה מודאג מן העובדה שבגין לא הזכיר את
העניין בנאומו בכנסת.

עזר חזר לירושלים, דיווח שהשתכנע כשני
דכרים: ראשית, שהמצרים רוצים כאמת
וכתמים כשלום ושנית, שלא יוותרו על סילוק
היישוכים בפיתחת־רפיח.
הוא הזהיר את בגין שהמשא-והמתן יהיה קשה, וכי
בנקודה זו לא ייתכן ויתור מצרי.
בגין לא היה מוכן לפרק את היישובים. הוא ודיין
האשימו זה את זה בהעלמת עובדה זו מן המצרים.

כך, ככר כרגע ׳הראשון של המשא־והמתן,
נוצר משכר חמור של אמון כין ממשלות מצריים
וישראל, כאשר וייצמן הוא האיש היחידי
שהמצרים עדיין היו מוכנים להאמין לו.

חרף אזהרותיו של וייצמן, הלד בגין לאיסמאעיליה
כשבידו הצעת־שלום, שחייבה את הישארות היישובים
בצפון־סיני, בחסות צה״ל. משוט-כך נגמרה הוועידה
בפיצוץ, שהוסתר על-ידי הצדדים באמצעות ההחלטה
להקים את שתי הוועדות — המדינית והצבאית — להמשך
המשא־והמתן.
הדבר לא הפריע לבגין להכריז, בשובו :״אני חוזר
מאיסמאעיליה כאדם מאושר1״
הדיון בוועדה המדינית התפוצץ ברגע שמנחם בגין
הכריז, באוזני העורכים המצריים שבאו לסקר את דיוני
הוועדה, ושהתראו עימו בכנסת :״כל ממשלה בישראל,
שתחליט לפרק את היישובים בסיני, תיפול. הסנסת תפיל
אותה.״
היתר. זו אי-אמת. גם אז היה בכנסת רוב גדול לפירוק
ההתנחלויות, כמחיר להשגת השלום. אך בגין עצמו לא
היה אז מוכן לכך.

כאותו רגע היה המשא-והמתן מסתיים
לצמיתות, לולא הקשר החי שנותר, כדמותו של
עזר וייצמן.
בינואר חזר וייצמן למצריים,
בעיר אסואן במצריים העילית.

במיסגרת הוועדה

לי ד ה תו תחשלג טי ס בו ר ג: ו״צמ 1לי דסאדאת, מול בגין נקאדטר
וייצמן עשה מאמץ עליון למצוא בסים משותף עם
המצרים. הוא עשה זאת בדרך האופיינית לו — בלי
התחכמויות, בלי תכסיסים, בלי הפורמאליזם של בגין,
בלי החלקלקות של דיין.

• ״עובדי 3עדו״
ן * וא לא סטה מקו הממשלה, אך הוא ניסה להציג
( 1אותו למצרים בדרך מעשית, המעוררת אמון והבנה.
״אני מבין את הקשיים והבעיות שלכם,״ נהג לומר .״נסו־נא
להבין את הקשיים והבעיות שלנו. הבה ננסה למצוא
דרך להגיע לפיתרון שיספק את שנינו.״
המצרים למדו להעריך צורה זו של הסברה, שהיתר.
קרובה לליבם של אל־סאדאת ואל־גאמסי. בשעות ארוכות
של דיון והתלבטות משותפת, שבהן הפכו שני הצדדים
קבוצה אחת, בעלת בעייה משותפת, הושג הסכם עקרוני.

כאשר חזר וייצמן מאסואן. ,וזיתה כפיו כשורה:
אפשר לגמור עם המצרים. הכסים יהיה
דומה ל תוכניתית אוטונומיה של בגין, עם כמה
שינויים — אך הוא יחייכ את החזרת הריבו
נות המלאה על סיני למצרים.
אילו נתקבלה ההצעה אז, לא זה בילבד שהיו נחסכים
שמונה חודשים מרים של תיסכול והאשמות הדדיות,
אלא גם קרוב לוודאי שישראל היתד, משיגה אז תנאים
טובים עוד יותר. למשל: כימעט בטוח שהמצרים היו
מסכימים אז להשאיר את שדה־התעופד, החשוב עציון,
בידי ישראל.
ובעיקר: ההסכם היה מתקבל בלהט התנופה של ביקור
אל־סאדאת, כששני העמים היו עדיין שרויים באווירה
של התרוממות־הרוח. הדבר היה משנה לחלוטין את
סיכויי ההסכם להצליח, לרכוש נפשות ולהתקבל על־ידי
המוני שני העמים.
אולם וייצמן החוזר נתקבל במיקלחת קרה. הצלחתו
עוררה את קינאתו של דיין, נתקלה בחשדנות מצדו של
בגין. מכונת־התעמולד, המשומנת־היטב של דיין, שבראשה
עומד נפתלי לביא (האדם שניהל בשעתו את מערכת־החתירה
של שימעון פרס, שהרסה את יצחק רבין) ,נכנסה
לפעולה.

הפיזמון היה: עוכדים עד וייצמן. הוא ילד
פוליטי. סתם שוככ נחמד, שאינו רציני. הוא
לא מכין. המצרים מנצלים את התמימות שלו.
אין סיכוי להשיג הסדר.

עקיפות הועברה לעזר וייצמן הודעה: שיואיל־נא לנקוט
יוזמה מצידו לבוא שוב למצריים*.
הפגישה נערכה ב־ 30 במארס בארמון־הנופש של אל־סאדאת
באל־באראג /הסכר על הנילוס מצפון לקאהיר,
לא הרחק ממקום־לידתו של הנשיא. ליד הארמון יש עץ
ענק, המוקף בעשרה עצים קטנים יותר, היוצרים יחד
מטרייה של צל. שם נוהג אל־סאדאת להתבודד כשהוא
מקבל הכרעות גורליות. שם גם החליט לפתוח במילחמת
יום־הכיפורים.
וייצמן בא בלוויית היועץ־המישפטי-לממשלה, הפדו־פסור
אהרון ברק, אדם שמילא תפקיד ממדרגה ראשונה
במשך כל תקופת המשא־והמתן. הצמד וייצמן־ברק פעל
כצוות מושלם, בנוסח ״עזר עושה את ההבקעה, ברק
מבצע את הטיהור.״ וייצמן הסכים עם אל־סאדאת על
הפיתרון העקרוני, ואילו ברק המשיך בבירור הפרטים:
איך זה יתבצע, איך יתגשם כל. פרט. הוא שאל ושאל
ושאל. זה הטריד את אל־סאדאת, שאינו אוהב לעסוק
בפרטים, והוא העביר את המשך העניין לזוג ברק—
אל־גאמסי.

כאותו יום גורלי, ה 30-במארס, נולד הפי•
תרון, שנתקבל כעבור שישה חודשים כקמפ
דייוויד. היה זה רעיון הסכס-המיסגרת לגדה
המערכית ולרצועת־עזה.

בערב הוזמן וייצמן להצגה של פולקלור מצרי באיזור
הפיראמידות. החווייה לא היתד, מיקרית. באותה עת
התכנסה בקאהיר ועידה של שרי־החוץ הערביים, מטעם
הליגה הערבית. רוב שרי־החוץ נכחו באותה הצגה. הם
לא ידעו כי שר־ר,ביטחון הישראלי שוהה במחיצתם. אך
וייצמן למד לחוש באותו ערב את הצד השני של המטבע
המצרי: את היותה מדינה בעלת אינטרסים חיוניים
וקשרים מורכבים במרחב הערבי הגדול, המורכב מקשת
רחבה של מדינות שונות.
בכניסה למועדון ננקטו אמצעי־זהירות בלתי־רגילים,
ונערך חיפוש בכליהם של הבאים .״זה כמו אצלנו בבית !״
התלוצץ השר הישראלי, שלא ידע כי האמצעים ננקטו
ביגללו בילבד.

מה שאירע לאחרדמכן נקרא, כלשונו הלגלגנית
של משה דיין ,״הבוקר של למחרת״.

בבוקר ה־ 31 במארס צילצל אל־גאמסי לווייצמן.
״הנשיא מבקש לדבר איתך עוד פעם,״ הודיע לו.

כפי אליסאדאת היתה כשורה בלתי־נעימה,
אך גלויית־לב .״אני מצטער, אך איני יכול עוד
ולהגשים את מה שאמרתי אתמול.״**
מה קרה בלילה? בערב עוד ביקש הנשיא המצרי
מווייצמן רשות להודיע לאמריקאים על עיקרי הדברים
שסוכם עליהם. אחת הסברות היא כי האמריקאים הודיעו
לאל־סאדאת, עוד במהלך הלילה, שאינם מסכימים להסדר
זה. הנשיא המצרי עצמו אמר כי התייעץ עם מישלחת
של פלסטינים אוהדי אל־סאדאת, שביקרה אותה עת
בקאהיר, וזו אמרה לו כי פיתרון כזה לא יתקבל על־ידי
שום ציבור פלסטיני.

המערכה השיטתית הצליחה. היא לא חדרה לעיתונות,
ששמרה במשך כל החודשים על מידה רבה של הערכה
לווייצמן. היא לא השפיעה גם על ההמונים, שהבינו כי
הידידות האישית בין וייצמן ואל־סאדאת הפכה נכס
לאומי. אך היא הצליחה להשפיע על השיכבה החשובה
ביותר: צמרת המימסד, הפריפריה של הממשלה והליכוד,
האנשים הקובעים והמשפיעים.

#״לתנין את זתינא!••

• חסכת ״מתחת לדימויה

ודש יוני עמד בסימן הוויכוח על התשובות לשא־
• י לות שהוצגו לישראל על־ידי ממשלת ארצות־הברית,

^ גיע הורש מרם. בעיקבות פעולת־פידאיון, שקיב־
1 1לה במיקרה ממדים מיפלצתיים ושהסתיימה בהרג
המוני במבואות תל-אביב, פלש צה״ל לדרום לבנון. יוזמת־השלום
של אל־סאדאת פירפרה. היא יכלה למות בכל
רגע.
אל־סאדאת נקט יוזמה אחרונה להצלת יוזמתו. בדרכים

* ההודעה באה באמצעות פנייה של פקיד מצרי
אל אורי אבנרי, האזרח הישראלי היחידי ששהה אז
במצריים. אבנרי העביר את הדבר באמצעות הטלפון
מקאהיר לתל־אביב.
** באנגלית :
1124׳^

6ז 0תז ץ1ז 2

10201:

04ת מ 1 21021 )1 1 02מ ״ 1 2
״ .ץ 2נ<-ז־< 05 ):ץ ^1 821

בספחוח 90.000
ב!7ן טפחות
1ותן ותר

מי מון רכי שת דירה נע שה קשה יו ת ר מי די יו ם ביו מו!
בלי חי ס כון לדיור הו אממשבל תי אפ שרי!
ככל שתק די םלפ תו ח ח שבון חי ס כון לדיור
כך ת קל על עצמך בבוא העת.
מ בין תו כניו ת ה חי ס כון לדיור, ה תו כני תהמקרבת
או תךלמטרה הי א ״ ט פ חו ת 90,000״ ה מו צעת לך ע״י
גדול ה בנ קי ם ל חי ס כון לדיור ו ל מי מון בני ה
ומש כנ ת או ת בי שראל.
לטפ חו ת 90,000 הי ת רונו תהמ צוייני םהב אי ם:
הצמדהמלאה לכספך, רי בי תמצטברת ופטור ממס.
מ ש כנ תאכ פו ל ה בריבי ת/0 — 60/0ס 2ו, ללאהצמדה.
התאמתה חי ס כון ל אינ פ ל צי ה ובכך ז כו תלמש כנ ת א מוג דלת.
ה סד רי הוז להו עדי פו ת ברכי שת דירה.
בי טו ח חינ םלהמש כיו ת ה חי ס כון.

הרשם ב ה קד ם ל ״ ט פ חו ת 90,000״ כל עוד הדבר ניתן!

א ל !7 3 9 1 0 1 1

ב פ חו ת -ח סו ן

לכבוד

טפחות־ בנק
אנ^שכנתאות לישראל בעי־מ
ת.ד 18060 ,ירושלים

נא לשלוח אלי טפסי

הרשמה וחומר הסברק על

ב נ 1ד!

9 0 , 0 0 0 1111199

\ ועל ההסכם חסר התקדים לעדיפות
ברכישת דירה

ןצע ; בנק משכנתאות 7ישרא 7בע״ מ
•רנעיליס י א׳ א לוי המיגח • 9ראי פארן .1רנווז־ א שכול איא גי 1ראי החפממאיס (• 11
ראי פרי א מן 1י איפא ראי ע לי ם, נית צי * 0ר א׳ א אד הים ( 1 1א י * 1ע ראי ח צי ה מ רכז
א(*נ אעיד יד ס רכי ססא רי די, ראי ם. א *פירא. ו אוי ח ראי חניט 1* /וס מילנ פ קי (11
ז צי אי /ילית מרכז מפא רי א ד * א ל •ו ״ פאייא ראי תאל סוני ס ( 115/

ן שם
׳ כתובת

ה.ה27.9 .

היש השנה תשו״ה

(המשך מעמוד )33
שביקשה מממשלת־ישראל להבהיר שהיא מוכנה לדון
על מעמד־הקבע של הגדה והרצועה בתום חמש שנות
האוטונומיה, שהוצעו על־ידי מנחם בגין.
בפי וייצמן היתד. הצעה, שנועדה לתת תנופה חדשה
למשא־ומתן. היא התבסס על שלושה עקרונות :

• להסכים לכך שבתום חמש •השנים
ייקבע הסטאטוס הקבוע של הגדה והרצועה.
• לשתה את מצריים במשא־ומתן על הגדה
המערבית, יחד עם ירדן והפלסטינים.
• לשגר את התשובה במישרין למצריים,
עם העתק בילבד לארצות־הכרית, כדי להמחיש
את ההחלטה הישראלית לקיים משא־ומתן
ישיר עם מצריים.
רוב השרים התייצבו תחילה לימין הצעתו של וייצמן,
שנראתה הגיונית. אולם בגין התנגד לד. בתוקף. דיין
חיבל בה במתכוון. הוא הציע שישראל תביע את נכונותה
לנהל אחרי חמש שנים משא־ומתן על ״טיב היחסים
העתידיים בין הצדדים.״ המשא־והמתן ינוהל ״בין הצדדים״
(כלומר: בין ישראל וירח) ״תוך שיתוף הנציגות
של תושבי יהודה, שומרון וחבל־עזה, הנבחרת על פי
תוכנית האוטונומיה.״

מאחרי הקלעים ערך מישרד־החוץ הדייני
התקפת־מחץ עד הצעתו של וייצמן .״מה פית־אום
לשתף את המצרים כענייני הגדה 5״

בלחצו של בגין, נתקבלה תשובה זו. הממשלה כולה
התקפלה, וייצמן נשאר בודד. אריק שרון, שהיה שותף
לגיבוש הנוסחה של וייצמן, בגד בו.
זה היה הרגע השחור ביותר של השנה. היה נראה
שלא זה בילבד שיוזמת־השלום של אל־סאדאת הוכשלה,
אלא נשפערה גם תהום בין ישראל וארצות־הברית.
זה היה הרגע שבו התפרסם כי עזר וייצמן השמיע
״כינויי גנאי״ באוזני השרים, ושבו פלט, בתום הישיבה,
את המילים שהפכו כותרות ראשיות :״אלך להכין את
הצבא למילחמה!״
האמריקאים לא הסתפקו בתשובה השלילית, שלחו
את כגן־הנשיא וולטר מונדייל לביקור של הפעלת־לחץ
בישראל. ביולי, בתשובה על איגרת של וייצמן, הזמין
אל־גאמסי את וייצמן שוב להיפגש עם אל־סאדאת, הפעם
בזאלצבורג האוסטרית. שם הזר הנשיא המצרי על התוכנית
של ד 30-.במארס: מצריים מוכנה לקבל על עצמה
חלק מן האחריות לענייני הגדה והרצועה. אפשר לגמור.
באותה פגישה העלה אל־סאדאת בסוד כמום את
הרעיון, שישראל תעשה מחווה חד־צדדית, כתשובה

ליוזמתו המקורית, ותיתן בכך תנופה פסיכולוגית חדשה
למשא־ומתן. למשל: שישראל תחזיר למצריים את הריבונות
על אל־עריש.
מעודד ונלהב חזר עזר וייצמן לישראל. הוא מיהר
לבגין, גילה לו בארבע־עיניים את הרעיון של אל־סאדאת.
לאחר־מכן סיפר על כך רק לאיש אחד נוסף:
אריק שרון, שאותו רצה למשוך לעניין.
למחרת היום הודלף הסוד הכמוס. הדבר חיסל, כמובן,
את רעיון המחווה. כמו סרט־צילום, הוא נהרס ברגע
שנחשף לאור. גרוע יותר: הדבר היה עלול להרוס
את האמון הבלתי־מוגבל שרחשו המצרים לווייצמן.
מי גרם חבלה מחפירה זו? תחילה נחשדו מקורביו של
בגין. לאחר־מכן התגברה גירסד. אחרת: שהמדליף היה
אריק שרון, מתוך מניעיו האנוכיים.
בגין תרם את תרומתו לקבורת העניין .״לא ניתן
אף גרגיר אחד של חול בלי תמורה!״ התגאה פומבית.
כדי להוסיף עלבון על חטא, נמנעה הממשלה במתכוון
מלשמוע בישיבה הבאה דיווח מפי וייצמן, דחתה אותו
בשבוע ימים.

ב־ 18 ביולי נערכה ועידת שרי־החוץ כטירת
לידם כבריטניה. שם קרה דבר חיטוב: מיטה
דיין הפך את עורו, בפעם האלף־ואחת כחייו.
כחוזרו הצהיר :״אני משוכנע עתה שהמצרים
רוצים ביטלום :״ היתה זאת ההערכה של וייצ־מן,
שדיין עצמו שפך עליה חומצת־גפרית במשך
שמונה חודשים.
מד. גרם למהפך של דיין? הסברה ההגיונית ביותר:
הוא לחם ביוזמת־השלום, כל עוד העדיפו המצרים את
וייצמן והשאירו אותו בצד. הוא הפך חסיד היוזמה, ברגע
שניתן לו לשחק תפקיד מרכזי.

#רוע והטייס
•י* דברים התקרבו לכלל משבר. אל־סאדאת הודיע
י 1כי לא ימשיך במשא־ומתן אלא אם כן תשנה ישראל
את גישתה. הוא ננזף על-ידי מישרד־החוץ האמריקאי.
הדברים נתקעו במבוי סתום.
אז באה יוזמתו הגואלת של ג׳ימי קארטר לכנס
את ועידת קמפ״דייוויד.

כמחנה היה עזר רק אחד משלושת השחקנים
המרכזיים, ולא העיקרי שבהם. אך מאחרי
הקלעים היתה תרומתו חשוכה כיותר.

המנהיג המצרי אימץ אותו אל ליבו, פשוטו כמשמעו.
הוא זרח כאשר נתקל באחד משבילי המחנה בעזר, שרכב
על אופניים (כשם שרכב לפני 25 שנים על אופניים
בבסיס רמת־דויד, ואף הכריח את קציניו לעשות זאת,
כדי שלא יתרגלו להסתכל בפקודיהם דרך חלון המכונית).

פ רי רהבקמפ־ דייו 1יד: ע 1ר וייצמן לוחץ א ח ידו

אל־סאדאת חיבק אותו בחום ולא ככפוי-שד, כפי שחיבק
לאחר־מכן את בגין.
וייצמן דיבר עם אל־סאדאת בכל יום, לרוב פנים-
אל־פנים. הוא היה המסביר הטוב ביותר של העמדה
הישראלית. אמר אחד הנוכחים :״כאשר עזר השמיע
את טיעוניו, אפשר היה לשמוע סיכה נופלת על הריצפה.״
הוא השתמש שוב בשיטתו הפשוטה, שכבשה את לב
המצרים. הוא היה פותח בניתוח העמדות המצריות —
אחת, שתיים, שלוש — ואומר :״אני מבין אותן.״ לאחר-
מכן היה מפרט את העמדות הישראליות — גם הן בצורה
מסודרת, אחת, שתיים שלוש. אחר כך היה אומר :״בואו
נראה איך לגשר על פני הפער.״

כסופו של דבר, נתקבלה פחות או יותר
התוכנית שעובדה על-ידי אל-שאדאת, וייצמן
וברק בסוף חודש מאדם.

סוף־סוף היה בגין מוכן לקבל אותה.
אולם האיש שהכין את ההסכם, ושתרם לו יותר מכל
אדם אחר, ברגעים הקודרים ביותר של השנה, זכה רק
בחלק זעיר של התהילה. מכונת־התעמולה של דיין החלה
פועלת במרץ קדחתני כדי להחדיר, בהדלפות ובמסע־של-
לחישות, את התורה :״דיין הוא האיש שעשה את המלאכה
בקמפ-דייוויד...״
ואילו הציבור ראה, כמובן, במנחם בגין את הגיבור
של מחנה־דויד, האיש שהביא את הסכם־השלום.

שוב קרה לווייצמן מה שקרה לו בפעמים
קודמות בה רכות :״אני זרעתי, מישהו אחר
קוצר.״

מוטי הוד ביצע את התוכנית של
,1967 והשמיד את חיל־האוויר המצרי.
את התוכנית של וייצמן ב־ 1973 והקים
בגין אימץ לעצמו, בסופו של דבר,
וייצמן והשיג את הסכם קמפ־דייוויד.

וייצמן ב־ 5ביוני
אריק שרון ביצע
את הליכוד. מנחם
את התוכנית של

אם ציער אותו גורל זה, הרודף אותו, אין
הוא מראה זאת לאיש .״מה זה חשוב מי עושה
את זה ץ״ שאל כסוף תשל״ח .״העיקר הוא
שזה נעשה :״
לא יכול היד, להיות ספק כי עזר וייצמן זכאי,
יותר מכל ישראלי אחר׳ לתואר איש־השנה תשל״ח.
הוא זכאי לו בזכות תרומתו המכרעת להשגת ההסכם
הישראלי-מצרי, שנחתם בחודש האחרון של השנה.
הוא זכאי לו מפני שהיה האיש הראשון בצמרת
המדינה שחש במלוא המשמעות ההיסטורית של יוזמת
אל-סאדאת, ושהסיק ממנה את המסקנות.

הוא זכאי לו, אולי יותר מכל, מפני •טהוא
עצמו מסמל את התהליך החשוב׳ כיותר של
תשל״ה — המהפכה שהחלה מתחוללת כנפש
הישראלית, כעיקכות יוזמתו של הנשיא המצרי.

ש ל אחור א ל ־ סאדאחה צו ח ק

בכלפה. כ ש בגין מחייך

ברקע

ף לישכתו במישרד־ הביטחון, מול מפה גדולה
^ של המרחב, ישב איש־השנה תשל״ח באחד מימי
השנה והירהר בקול רם :
״הצרה עם היהודים היא שהם חיו מאות בשנים בגטו,
ושהם התרגלו לזה.
״בארץ לא היה לנו אף פעם שלום. ביגלל המילחמה,
היתה המדינה מנותקת מאז יומה הראשון מכל השכנים
שלה. מצב־המילחמה גרם, למעשה, לכך שבארץ המשכנו
לגור בגטו, המוקף בחומות.
״עכשיו בא סאדאת ואומר לנו: אפשר לצאת מן
הגטו. אפשר לעשות שלום ולצאת החוצה. אפשר להרוס
את החומות שיש בינינו ובין המיזרח התיכון.

״אכל העם הזה התרגל לחיות. בגטו, והרעיון
הזה, שאפשר להיות כלי חומות, מפחיד אותו.״

כך הסביר לעצמו עזר וייצמן את התופעה הפסיכולוגית
הבולטת ביותר של השנה. אפשר לקרוא לה :״פחד
השלום״.

אחרים קוראים לה :״הלם השלום״.

• אי בים מפחיד
^ בל עם, במו לכל אדם, יש תבנית נפשית, המסדירה
• את עולם מושגיו ומחשבותיו.
תבנית זו היא תוצאה של מסורת, חינוך, נסיון־חיים.
היא דרושה כדי לאפשר לבעליה להתגבר על שפע הרשמים
והמידע, המציפים אותו מדי יום, ולהעניק לו את ההרגשה

לא רצו להאמין, עד לרגע האחרון, שמחנות־המוות אמנם
קיימים ומתפקדים. היהודים בארץ־ישראל ובארצות־הברית
לא האמינו שהידיעות על הזוועות יכולות להיות נכונות,
והתעלמו מהן במשך שנים. המציאות הנוראה החדשה, שלא
היה כדוגמתה בהיסטוריה של העת החדשה, לא התאימה
לשום תבנית קיימת.

עולם־המושגים של העם יבול היה לספוג
פוגרומים, רדיפות, הוצאות־להורג — כי אלה
היו בדברים• אך הוא שכת מול פגי וההריגה
השיטתית של מיליונים, שהיתה תופעה חדשה
לגמרי.

• העווס נורו גגזנו
^ פרום תשל״ח, היתה קיימת בישראל תבנית
יי נפשית ברורה וקבועה. היא השתקפה בכל עמוד
של חדשות ביומון, בכל שידור של חדשות ברדיו ובטלוויזיה,
בכל נאום של פוליטיקאי, בכל שיר, ספר
ומחזה — מילבד כמה חריגים מרגיזים, צורמים ומעוררי-
שינאה.
ניתן היה לתמצת תבנית נפשית זו בכמה סיסמות שגורות:
העולם
כולו נגדנו.
האוייב זומם לכלותנו.
כל מה שהערבים רוצים באמת זה לזרוק אותנו לים.
אין ביכלל פלסטינים.

היא אמרה: ככה זה. זהו המצב. אין מה לעשות.
אין ברירה. העיקר שאנחנו יודעים איפה אנחנו עומדים,
ושכל אחד מאיתנו יידע מה תפקידו.
זרים השתאו תמיד למראה הישראלי האמיץ, שמצב
זה אינו מפחיד אותו. לרבים היה נדמה כי הישראלי
ממש נהנה מן הסכנה המתמדת שבה הוא חי, כיחיד
וכחלק מאומה הנתונה במצור.
ההסבר לכך הגיוני בתכלית: המצב הזה לא הפחיד
את הישראלי, כי הוא רגיל אליו מלידה. מצב רגיל
אינו יכול להפחיד. מצב מוכר, שבו יודע כל אחד
מה לעשות ומהן הבעיות, משרה אווירה של ביטחון.
מפחיד דווקא המיקרה ההפוך: כאשר קורה משהו,
המפר את המצב הקיים, שאין לטפל יבו בכלים המוכרים.

זהו
הפאראדוכם של ציבור החי מדורי־דו
רות כמצב של מיל המה: לא המילחמה מפחידה
אותו, אלא דווקא השלום. לא מפני שהוא
אוהב את המילהמה, או שונא את השלום.
אלא מפני שהמילחמה היא המצב הקבוע, המוכר
היטב — ואילו השלום הוא מצב לא-נודע,
כלתי־מוכר, ועל כן מכלכל ומפחיד.

• הגטו החמוש
אם מיקרה הוא שהמיפעל הציוני הכביר, שנולד
1 1בהתקוממות נגד הווי הגטו היהודי, ושמטרתו

הכני ס ה לג טו קרא קו ב בפולין, במאהה־ ,18 ובי ת לי ד תו שלהרצלב בו דפשט *
— או האשלייה — שהוא חי בעולם מסודר, שבעיותיו
מוכרות לו. הרגשה זו מעניקה לו את הביטחון העצמי
הדרוש לו כדי לתפקד כראוי.

כילעדיה, היה הי כפחד מתמיד.

התבנית הנפשית הזאת מקיימת את עצמה. מכל פרטי
המידע והרשמים המגיעים אליה, היא קולטת רק את אותם
המתאימים לה, פוסלת את האחרים.

עם שלם, כמו אדם יחיד, יבול להתעלם
מעובדה הדשה, שגודלה בגודל הר, אם אינה
מתאימה לתכנית הנפיטית !הקיימת שלו —
ולהתרכז כאותה שעה כערימת־חצץ מוכרת.
רק כך ניתן להסביר את התעלמותו של העם היהודי
מן העובדות הנוראות של השואה, כאשר זו כבר היתה
בעיצומה. היהודים שבתחום השגתה של המיפלצת הנאצית

אש״ף זה חבורה של רוצחים.
כשבאנו הנה, היתד, הארץ ריקה.
ארץ־ישראל הקיאה את כל העמים שניסו להיאחז בה,
מפני שזוהי הארץ של העם היהודי.
כל הכבוד לצה״ל.
הם לא ישלימו לעולם עם קיומנו.
אנחנו ננצח בכל המילחמות.
המוח היהודי הוא החכם ביותר בעולם.
החייל הישראלי (או הטייס הישראלי, או הטנקיסט
הישראלי) הוא הטוב ביותר בעולם.
אף פעם לא יהיה שלום.

תבנית זו נשאה כחובה חזות קשה. אך
היא גם העניקה לבעליה הרגשה טובה של ביטחון
עצמי.

העיקרית היתה לחסלו, הקים בארץ מיבנה דמוי־גטוו
יש, כמובן, הבדלים עצומים בין מדינת־ישראל, כפי
שהיתר, בראשית תשל״ח, ובין הגטו היהודי הקלאסי
בוונציה של ימי־הביניים, או הגטו היהודי במיזרח־אירופה
במאה שעברה.
ישראל היא מדינה ריבונית. היא הגשימה את אחת
המטרות החשובות של הציונות: לאפשר ליהודים להיות
אדונים לגורלם. יש לה צבא. היא יכולה להתגונן, ואף
לתקוף ולכבוש.

אך במיכצר במצור, החי כמילחמה עם בל
* משמאל, בתמונה, ליד בית־וזכנסת
ברחוב טאבאק.

שכניו, יש לישראל דמיון רב לגטו. גטו חמוש,
כצל תותחים וטאנקים, איגו חדל כיטל כך
מלהיות גטו. מהות הגטו חיא ככך שהוא מנותק
מסביבתו, שהסביבה שונאת אותו ועלולה
להשמידו, ושהוא עויין את הסביבה ואינו חש
עצמו יחלק ממנה.

ממילא לא הציעה הציונות פיתדון בדשהו,
טוב או רע, לכעייה זו.
שאלה גדולה היא, אם אמנם היתד, המציאות מתפתחת
בכיוון אחר, אילו השתחררו אבות־הציונות מתבניתם
הנפשית והכירו בבעייה בעוד מועד. האם יכלה להיווצר

במשך 29 שנות קיומה, היתד, מדינת ישראל כזו.
במשך חמישים השנים שקדמו לכך, היה כזה גם היישוב
היהודי בארץ הבלתי־מחולקת.

אין ספק כי היתה השפעת־גומלין מתמדת
בין המציאות הגשמית והתכנית הנפשית. התבנית
היהודית. של אבות הציונות — המדינית
והמעשית — השפיעה על המציאות, שכה נולדה
וחיה מדינת־ישראל. ואילו המציאות של
היישוב והמדינה השפיעה, מצידה, על גיבוש
התבנית הנפשית של הציבור הישראלי.
תיאודור הרצל לא בא מן הגטו. חוא נולד בבודפשט
הנאורה, חי ופעל בווינה, שהיתר, בסוף המאה שעברה
אחת מבירות העולם התרבותי. אך מרבית מייסדיה של
התנועה הציונית ומקימי המושבות היהודיות הראשונות
בארץ באו מן הגטאות. בכל פעם שבה התנגשו אלד.
עם הרצל — כמו בפרשת אוגנדה — הוכנע הרצל.
הציונות היתד, תנועה מהפכנית גדולה, אולי יותר
מכל תנועה מהפכנית של המאה ד,־ .20 היא שינתה
את חיי העם היהודי יותר מכפי ששינתה המהפכה הבולשביקית
את חיי העם הרוסי ושאר עמי ברית־המועצות,
ואולי גם יותר מכפי ששינתה המהפכה הסינית את
חיי עמה שלה. הציונות העבירה חלק מן העם לארץ
אחרת, לאקלים אחר ולנסיבות גיאופוליטיות אחרות;
היא החליפה את לשונו וסיגנונו.
אך הציונות לא שינתה לחלוטין את התבנית הנפשית
של הגטו. זו הועתקה במידה רבה לארץ, שופצה והותאמה
לנסיבות החדשות.
במקום הגויים המבקשים את דמנו, באו הערבים הזוממים
לכלותנו. במקום הפחד מפני הטמיעה בין העמים,
בא הפחד מפני ההשתלבות במרחב החדש. במקום הבוז
לעמי־הארצות באירופה, המוז׳יקים השיכורים והקוזאקים
הרצחניים — בא הבוז לעם־הארץ, הפלאחים המרודים
בבתי־החימר המלוכלכים, פראי־המידבר הגונבים והרוצחים,
אנשי ד,״כנופיות״ שהיו מוכנים בכל עת להתחיל
ב״מאורעות״ ,כדי לשפוך דם יהודי, בחסות הגויים האחרים,
התורכים האכזריים והבריטים הצבועים.

,התכנית הולידה את המילחמה, והמידחמיה
חיזקה את התכנית.

ה קי ס ר הגר מני דלהלם בירועולים 1898 ,

ל א1 1

#וווו חשות ידיחו
* את היתה התבנית הנפשית ששלטה בישראל בפרוס
1תשל״ח. היא היתד מוצקה כבטון משוריין.
כאשר החליט אנוואר אל־סאדאת לכונן שלום במרחב,
תפס באינטואיציה נדירה כי אכן ״המחסום הפסיכולוגי״
הוא הגורם העיקרי המנציח את המילחמה, וכי הגורמים
הנפשיים מהווים ״ 750/0של הבעייה״.
יותר מזה: האינטואיציה שלו אמרה לו שאין שוברים
תבנית מוצקה כזאת בעזרת נאומים, נוסחות, צעדים
דיפלומטיים. דרושה מהלומה פסיכולוגית דרמתית כדי
לשבור תבנית, ולשים במקומה תבנית חדשה.

ת השפעת התבנית הנפשית על עיצוב המציאות
ניתן להוכיח בנקל. קשה יותר להוכיח את ההשפעה
החוזרת של המציאות על התבנית.
תיאודור הרצל לא חשב, כידוע, על ארץ־ישראל דווקא,
כאשר הגה לראשונה את רעיון המדינה היהודית, שתפתור
את ״בעיית היהודים״ באירופה. לא עמדה לנגד עיניו
טריטוריה מסויימת. אם בכלל — הרי העדיף את ארגנטינה
על שאר האפשרויות.
גם אחרי שהחליט — מרצון או מאונס — שאת
רעיונו ניתן לבצע רק בארץ־ישראל (שהוא קרא לה
״פלשתינה״) ,לא התלהב מארץ זו. פעם התלונן שאינה
מתאימה להתיישבות יהודית, כי היהודים הם אירופים,
והאקלים בארץ אינה מתאימה לאנשים אירופיים.

כך נולד הרעיון!הנועז של הנסיעה לירושלים.
אל-סאדאת היה משוכנע לגמרי שמעשה כביר זה
ישבור במכה אחת את כל המחסומים, יקעקע את חומות
הניכור כמו שופרות יהושע את חומות יריחו. בזה
הוא טעה.
הביקור אכן זיעזע עד היסוד את התבנית הנפשית
הקיימת במדינה. היא התנדנדה, כאילו עמדה ליפול.
אך היא לא התמוטטה. במשך כל השנה, מאז ביקורו
של אל־סאדאת בירושלים ועד להסכם קמפ-דייוויד, ומשם
ועד הרגע האחרון של תשל״ח, נקרע הציבור הישראלי בץ
דבקותו בתבנית הישנה ובין הסיכוי הגדול שנפתח
לעיניו, בין ״זה לא יתכן!״ ובין ״ואולי בכל זאת?״

הוא לא גלהס לבקר כארץ תכופות, להכיר
כה כל הר ובל אכן, ללמוד את בעיותיה, להיפגש
עם תושביה.

׳הרצל, התעלם כימעט לחלוטין מקיומו של
עם ערכי כארץ־ישראל, שמנה אז כחצי מיליון
נפש. הוא דיכר עליהם, בשיחותיו עם גדולי
העולם, כעל ״ערב רב״ שאין לו חשיבות לגבי
תוכניתו.
גם לקראת סוף חייו הקצרים, כאשר רעיון המדינה
הלאומית היהודית פינה, בדמיונו, את מקומו לרעיון של
מדינה פלורליסטית, על־לאומית, כפי שהיא מתוארת
בספרו אלט־נוילנד, לא קלט את העובדה שיש בארץ
קיבוץ לאומי מוגדר, שיתבע במוקדם או במאוחר זכויות
לאומיות.
גישה זו של התעלמות מן הבעיה הלאומית של תושבי
הארץ, שכימעט כל החוגים והאישים בתנועה הציונית
של הימים ההם קיבלוה כמובנת מאליה, גרמה לכך
שהמיפעל הציוני קם והתפתח בארץ מבלי להתמודד
עם הבעייה החשובה ביותר שעמדה לפניו בטווח הארוך :
בעיית הקיום של שני עמים, שכל אחד מהם תבע את
הארץ לעצמו.

המילחמה הלכה והחריפה משנה לשנה. העולם הערבי
סירב לקבל את היישוב, ואחר־כך את המדינה, כעובדה
קבועה ולגיטימית. הוא התנגד לחלוקת הארץ ודבק
בעמדה שמצאה, בסופו של דבר, את ביטוייה ב״שלושת
הלאווים״ המפורסמים של חרטום: לא שלום עם ישראל,
לא הכרה בה, ולא משא־ומתן עימה.
מנהיגים ערביים שונים — המלך עבדאללה, גמאל
עבד־אל־נאצר, אל־חביב בורגיבה ואחרים — ניסו לגשש
מפעם לפעם את האפשרות למצוא הסדר עם ישראל.
אך החומות היו גבוהות וחזקות מדי.
הציונות, מצידה, סירבה להכיר בזכות כלשהי של
הערבים על הארץ. בשלב מסויים, מסיבות טאקטיות,
הסכים הרוב עם חלוקת־הארץ. אך בהזדמנות הראשונה,
כאשר נכבשה הארץ כולה, חזרה המדינה לגישתה המקורית
של הציונות. גישה זו הגיעה לגיבושה הסופי והנוקשה
ביותר כאשר הפך מנחם בגין, ב־ 17 במאי ,1977
לאיש״השנה של תשל״ח.
אפשר היה לנסחה בצורה של ״שלושת הלאווים״ של
בגין: לא חלוקת הארץ, לא ריבונות ערבית על כל חלק
ממנה, לא הגדרה לאומית עצמית של העם הפלסטיני.

בגין עצמו דיבר, כאחד משיאי השנה,
בהתלהבות יעד ״מילה עיכרית קטינה אהת:

• הסיוט של הוזנו

הוא ביקר בה רק פעם אחת בכל שבע שנות פעילותו
כמנהיג התנועה הציונית — וגם אז רק כדי להיפגש
בה עם הקיסר הגרמני, על פי הצעתו של זה. אחרי
הפגישה, נמלט מן הארץ — פשוטו כמשמעו בחשכת
לילה, מפני שהיה לו סיוט כאילו זוממים התורכים לרצחו
נפש.
יש דמיון מוזר, ובעל משמעות רבה, בין התרשמותו
הראשונה של הרצל מן הארץ -ובין התרשמותו של דויד
בן־גוריון, שהגיע כעבור כמה שנים. שניהם דרכו על
אדמת הארץ ביפו. על פי התיאורים שנשתמרו, הוגעלו
שניהם על־ידי האנשים, הקולות והריחות של יפו הערבית
— אותם הריחות והקולות שאיש כמו עזר וייצמן מדבר
עליהם בנוסטלגיה, כעל רשמי-ילדות ראשונים ויפים.

על רוב בני־דורו, הכיר בקיומו של עם ערבי בארץ,
שאינו חלק של עם ערבי אחר, ושלא יקבל הוראות
משום מדינה ערבית זרה. אולם גם הוא, בנתחו את
הבעייה במאמרו ההיסטורי קיר הברזל, לא ידע• עוד
מענה לשאלה. הוא יכול היה רק לקוות, כמו שאר הציונים,
שבסופו של דבר יתייאשו הערבים בארץ וישלימו עם
מעמדם כמיעוט כמדינה שהיהודים יהוו בה את הרוב —
או שיסתלקו.
ז׳בוטינסקי קבע כי התנגדות הערבים להתנחלות
היהודית היא טבעית, מובנת־מאליה ובלתי־נמנעת. דיעה
זו נתקבלה, ברבות הימים, על־ידי שאר הזרמים בתנועה
הציונית, שניסו תחילה להתעלם מן הבעייה.

הרצלבדרך לארץ־יע&ראל 1898 ,
ברית בין הציונות והתנועה הלאומית הערבית, כפי
שנאמר בהסכם־הנפל בין חיים וייצמן והאמיר פייצל?
האם היה העולם הערבי מקבל את הציונות בסבר פנים
יפות, אילו הגיעה ארצה בדמותו של עם שמי החוזר
למולדתו והמוכן להשתתף בשיחרור המרחב מעול האימפריאליזם
— תחת לבוא הנה כבת־בריתם של האימפרי אליסטים,
אויביהם של עמי המרחב?

כמו כל שאלה של ״אילו״ כהיסטוריה, גם
זוהי שאלה ריטורית. לא תיתכן עליה תשובה
ודאית. אך דבר אחד ודאי: הדבר לא הועמד
כמיכחן. כי התכנית הנפשית של אבות
התנועה הציונית וחלוציה כלל לא איפשרה
להם לראות את תנועתם בפרספקטיבה כזאת.

• קיו הברור שר זיבוסיגסק,
ך* עבור דור, כאשר הבעייה הרימה את ראשה בצורת
״מאורעות״ ו״כנופיות״ ושוב אי־אפשר היה להתעלם
ממנה, עמדה הציונות מולה נבוכה ונדהמת, מבלי לראות
לה פיתרון.
זאב ז׳בוטינסקי, שעלה ביושר האינטלקטואלי שלו

המאבק הפנימי כליכו של מנחם בגין היה
אך חלק מן הימאכק שהיה נטוש כלב, העם
כולו. כמרכזו עמד הצורך לוותר עד הגדה המערבית
ורצועת-עזה.

#נחשה סורית 03 אדאח
^ ין זה מיקרה שמיצעד־השלום של אל־סאדאת
\ * נעצר במשך עשרה חודשים במקום שבו חזקה התבנית
הישראלית יותר מאשר בבל מקום אחד: בעניין הפלסטיני.
כאשר
התכונן אנווד אל־סאדאת, בירושלים, לנאומו
הגדול בכנסת, שלח אליו מנחם בגין את משה לדיין
בשליחות דיפלומטית. דיין אמר לנשיא המצרי: אתה
חופשי לומר י בכנסת ככל העולה על דעתך. אך אנא,
אל־נא תזכיר בנאום את שמו של אש״ף. עצם איזכור
השם הזה יביא לתגובה נזעמת בציבור הישראלי, ישים
לאל את יוזמתך בן־רגע.

אל־סאדאת התחשב כפנייה זו, ומחק מנוסח
הנאום שלו את שם אש׳׳ף.
אמנם תבע מישראל לחזור לגבולותיה הקודמים, ולהעניק
לפלסטינים את הזכות להגדרה עצמית, אך המחדל
של אי-הזכרת אש״ף היה הפרט החשוב ביותר של הנאום
בעיני כל המומחים בישראל, בארצות הערביות

ובעולם כולו.
בעיני בגין היה זה הישג חשוב. הוא לא העלה על

(החשך מעמוד )37
דעתו את מחירו של מחדל זה. ברחבי העם הפלסטיני
נדלקו הנורות האדומות. המחדל אישר את חששם החמור
ביותר: שנשיא מצריים עומד למכור אותם לישראל.
התגובה היתד. תהליך של הקצנה — תחילה אצל הפלסטינים
עצמם, לאחר מכן ברוב הארצות הערביות. הדבר
עזר לבודד את אל־סאדאת, חופש־התימרון שלו קטן,
ויכולתו להיות גמיש פחתה עוד יותר.

בוועידת איסמאעיליה, ולאחר מבן לאורך
כל השנה, עד ועידת קמפ-דייוויד, ,היוו הבעייה
הפלסטינית והשטחים הפלסטיניים את אבן־
הנגף החשובה היחידה.
בגין היה מוכן לוותר על כל סיני, ומן הסתם גם על
הגולן, אחרי עמידה נוקשה על המקזז, הוא היה מוכן
לשלם מחיר יקר מאד עבור הסכם נפרד עם מצריים.
אך לנשיא מצריים היה קשה מאד להתכחש לחוב־הכבוד
של מצריים לפלסטינים.

• שרום עכשיו -אבל...
^ ריכיו של בגין הטיחו בפניו את האשמה שהוא
מקריב את השלום על מיזבח תפיסותיו המיסטיות
ודבקותו במושגים כמו ״נחלת אבותינו״ .בהפגנה הגדולה
הראשונה של התנועה למען ״שלום עכשיו״ הכריז אחד
הנואמים :״עתיד הבנים חשוב מקברי האבות.״

אולם כאשר !הונחה על השולחן הבעילה
הפלסטינית, לא האידיאולוגיה של מנחם בנין
וחסידיו בילבד מוטטה את השולחן.

מארוקו, מסוריה עד עומאן. ישראל נמצאת
כמרכז הגיאוגרפי של המפה הזאת. היא יכולה
להימצא כמרכזה הכלכלי, ,הטכנולוגי! ,המדיני.
זוהי תבנית חדשה לנשמה הישראלית, תבנית שעד
כה העז רק קומץ קטנטן של בעלי־חזון להעלותו על
הנייר: התמונה של ישראל המשולבת במרחב גדול,
כמדינה ריבונית לצידן של היחידות האחרות.
תבנית זו מאפשרת התפתחות, המלהיבה את הדמיון :
שוק מרחבי משותף, שילוב היכולת של ישראל עם
העוצמה הכלכלית של ארצות־הנפט, מערכת פוליטית
וביטחונית משולבת, צירוף הקשרים הבינלאומיים של
שני הצדדים, תוכניות־פיתוח כבירות, הפיכת המרחב כולו
למעצמה בינלאומית.

זהו חזון, ,המהווה את היפוכו של רעיון הגטו
החמוש. אך בעוד שחזון ארץ־ישראל־השלמה,
המופיע כרעיון דינאמי ומכסימליסטי, אינו
אלא תחפושת לפסימיזם הישן של הגטו, הרי
חזון השלום, הנראה לרבים כרעיון של ויתורים
ומינימליזם, הוא כעצם מהותו רעיון דינאמי
ומכסימליסטי כאמת.
אחד האנשים שהבינו זאת, בעיקבות יוזמתו של
אנוור אל־סאדאת, היה עזר וייצמן. לשאלה הקיומית,
שהציג הנשיא המצרי, נתז וייצמן תשובה חיובית.

ך•׳ סכמי קמפ־דייוויד עדיין רחוקים מן החזון הזה,
1 1אף כי היוו פריצת־דרך היסטורית. ביגלל המחיר
שהיה נאלץ לשלם עבור המהפך הנפשי של מנחם בגין,
חתם אל-סאדאת על הסכמים שניתקו אותו ממרבית העד

אל־סאדאת לא, הוסמך על־ידי!העולם הערכי
כולו. אך לא היה יכול להיות שמץ של ספק
בכך שאילו הצליח להשיג שני יעדים אדה, היה
כימעט כל העולם הערכי, וכיכדלו גם אש״ף,
מצטרף אליו, תוך זמן קצר.
מול פני השאלה הקיומית, שזיעזעה את כל המוסכמות
של ישראל, היה קשה לישראל להינתק מן התבנית
הנפשית הישנה שלה.

היא חששה להרים את עיניה אל האופקים
שנפתחו לפתע לפניה, מעל פני החומה. הי,א
נעצה את עיניה כאדמה, חשכה על דונמים,
קילומטרים, טווחי תותחים, התנחלויות.
בדרכו לאיסמאעיליה, נשא בגין עימו רק מפה אחת:
המפה של ארץ־ישראל המערבית, ובה מסומנים בעיגולים
אדומים מפחידים טווחי התותחים, המסוגלים לאיים על
ערי תל־אביב מן השטחים שאותם נתבעה ישראל
להחזיר לריבונות ערבית.
בשביל בגין, ובשביל רוב הישראלים, זאת היתה
המפה היחידה החשובה. היא מבטאת נכונה את התבנית
הקיימת.

אולם כדבריו של אל־סאדאת השתקפה מפה
לגמרי אחרת — מפת המרחב כולו, מעיראק עד

הדבר קומם לא רק את הפלסטינים עצמם, אלא גם את
כל המדינות הערביות שבהן חיים קיבוצים פלסטיניים
גדולים, שלא יוכלו לחזור למולדתם.

הוצאת אש״ף אד מחוץ למעגד המשא-

והמתן. אש״ף הוא המנהיגות הלאומית הפלסטינית היחי

הקיימת, ואין סיכוי שתקום בעתיד הנראה־לעין מנ היגות
לאומית אחרת. הוא הוכר במישפט הבינלאומי
והבינערבי, כנציג היחידי של העם הפלסטיני. לעם מפוזר,
חסר־ריבונות, קיומו של מוסד לאומי מאחד ומוכר
הוא נכס כביר, והניסיון לחסלו נראה לו כפגיעה בקיומו
הלאומי.

• אי-ההכרה כזכותו שד העם הפלסטיני
להגדרה עצמית. למעשה קבע לו הסכם־המיסגרת אפוט

אי-החזרת ירושלים המיזדחית או אף
חלק סימלי ממנה, לריבונות ערכית. הדבר קומם

לא רק את הפלסטינים ואת ירדן, אלא גם את הסעודים•
בשלב מסויים בקמפ־דייוויד הציע הנשיא המצרי
להניף מעל למקומות המוסלמיים הקדושים את דגל
סעודיה, שהיא שומרת המקומות הקדושים במכה ובמדינה.
בגין סירב.

^ ולם אל״סאדאת לא ויתר לחלוטין על העניין
\ £הפלסטיני. בעזרת קאו־טר, כפה על בגין שורה של
ניסוחים, החבויים בהסכם המיסגרת, ושיש להם לפחות
משמעות מילולית.
בין השאר:

• כפעם. הראשונה חתומה ישראל על
מיסמך הכולל את המושג ״העם הפלסטיני״.

• בפעם הראשונה הכירה ישראל בכך שיש לעם
הפלסטיני ״זכויות לגיטימיות״ — מושג הלקוח מן המילון
הפלסטיני הלאומי — ושיש לספק את ״דרישותיו
(או צרכיו) הצודקות״.

• מן ההסכם נובע כי השטחים, שבהם
צריכה לקום האוטונומיה שד תושביהם, הם
כד הגדה המערבית ורצועת־עזה, וכך הוחזרו
גבולות ה־ 4ביוני 1967 רשמית בקדתיחום כין
ייטראד וכץ השטח שבו אין לה ריבונות.

#המפה חוודשה

באמצעות אנוור אל־סאדאת, הציע העולם הערבי
לישראל הצעה פשוטה: אנו מוכנים להרוס את החומות,
לקבל אותה כחברה מכובדת ולגיטימית במישפחת עמי
המרחב, להכיר בדיעבד בזכותך להיות כאן, לאפשר לך
את המעבר ממילחמה לשלום. תמורת כל אלה יש לנו
מחיר כפול: החזרת השטחים שכבשת ב־ ,1967 והכרה
בזכות העם הפלסטיני לחיות בחרות לאומית, לצידך.

בין השאר:

• הוצאת מחצית העם הפלסטיני, החי
כיום מחוץ לפלסטין (ארץ־ישראל המערבית)
אל מחוץ למעגל הפיתרון.

1 #ינוק, וו א סיום

סידחעת-דבנון, שקולותיה ליוו את תשל״ח
בולה כמוסיקת־רקע, פעם כרעם התותחים של
מיבצע־ליטאני, ובשאר ימות השנה בהמולת
ההתערבות הישראלית,העקיפה, לא היתה אלא
מילח״ה ישראלית־פלסטינית — מילחמת־רפאים
בין שני גורמים שאינם מובנים להכיר
זה בקיומו של זה, אך המוכנים בהחלט לשחוט
איש את רעהו.

כתור מה את רוצה להתקיים ׳7
האם את רוצה להישאר גטו לוחם, לסמוך
לנצח על מזל־המילחמה — או שאת רוצה לחש
תלב כמרחב שבו את שוכנת 7

כעיני העם הפלסטיני, מיסמך זה מהווה
מכה מוחצת. יש בו יסודות מהותיים, ששום
פלסטיני אינו יכול לקבלם.

רופסות מעליבה מטעם מצריים, שהפלסטינים חושדים בה,
וירדן, שאותה הם שונאים.

לגבי הבעייה הפלסטינית, קיימים בנשמה הישראלית
מחסומים גבוהים עוד יותר מאשר המחסום של ארץ־
ישראל־השלמה. מחסומים אלה נמצאים במרכז התבנית
הישראלית הקיימת.
להכיר בקיום העם הפלסטיני — פירושו להודות
באי־הנכונות של אחת הטענות היסודיות של הטיעון
הציוני במשך שלושה דורות: שהמתנחלים הציוניים
הראשונים באו לארץ ריקה, שהם לא פגעו בזכותו של
איש, שהזכות של העם היהודי על ארץ־ישראל אינה
רק שלמה, אלא גם בילעדית.
שינוי תבנית זו מחייב מהפכה נפשית, שרוב
הישראלים לא היו מסוגלים לה בתשל״ח. בעניין מרכזי
זה היתד, גולדה מאיר קיצונית מבגין. כמו אנשי גוש־אמונים,
גם רבים מאנשי ״שלום עכשיו״ לא היו מוכנים
להעלות על דל שפתותיהם את שתי המילים המחרידות
״מדינה פלסטינית״.
אך בשעה שיוזמת־השלום ההיסטורית התמוטטה
ביגלל אי־הנכונות של ישראל להכיר בעצם קיום העם הפלסטיני,
ניהלה ישראל מילחמה בלבנון השכנה, שבה
היה האדיב היחידי: אש״ף.

^ מאורע הכביר שקרה בתשל״ח, שנת ה־ 30 לקיום
י 1המדינה, הוא שמנהיג ערבי בכיר בא לישראל והציג
לה, פנים אל פנים, את השאלה הקיומית הבסיס:

ביגלל תסביכיה ההיסטוריים, סירבה ישראל להתמודד
עם הבעייה הפלסטינית, ועל כן היה הנשיא אל־סאדאת
נאלץ לחתום בעיניים פקוחות על מיסמך, שכל מילה בו
טעונה חומר־נפץ.

בגין, קאו־טר וסאדאתבטבס החת*מה
לם הערבי, ושנראו לרוב הערבים כהפקרת העם הפלסטיני.

עובדה
זו, שנראתה למנחם בגין ולחסידיו
כניצחון כביר, הטמינה פצצת־זמן מתחת ליסודות
המיכנה החדש, שהוקם כמחנה־הנופש האמריקאי.

אילו
היד, הסיכסוך ההיסטורי קיים בין ישראל ומצ ריים
בילבד, הוא יכול היה להתחסל כליל בקמם־דייוויד,
אחרי שמנחם בגין קיבל את עיקרון סילוק ההתנחלויות
הישראליות בקידמת־סיני.
עם החזרת כל סיני לריבונות המצרית, עד המילימטר
האחרון, פירוק ההתנחלויות ומסירת שדות־התעופה לידי
המצרים, קיבלו המצרים את אשר תבעו. פירוז שטחים,
צימצום הכוחות המצריים בחצי־האי ומעבר חופשי בתע־לת־סואץ
ובמיצרי-טיראן סיפקו את האינטרסים הישראליים.
ההסכם
הזה אישר את פשיטת־הרגל הגמורה של מנהיגי
ישראל, חברי הממשלה הנוכחית והממשלות הקודמות•
היה זה משה דיין שהכריז, בשעתו :״שארם־אל-
שייך בלי שלום עדיף על שלום בלי שארם־אל־שייך״ —
דבר שלא הפריע לו להתפאר בהשגת ההסכם שקבע
את ר,היפו. היד, זה גם משה דיין שעמד אולטימטיבית
על הקמת העיר ימית — אותה עיר שהוא ימסור עתה
את בנייניה לידי מתנחלים מצריים, אחרי שאלפיים צעירים
ישראליים נהרגו למענה במילחמת יום-ד,כיפורים.

ההסכם הישראלי־מצרי הוא הסבם טוב, מפני
שהוא עוקר מן היסוד את שורשי הסיכסוך
הישיר כין שתי המדינות. הסכם־המיסגרת עד
הגדה המערבית ורצועת-עזה הוא הסבם רע,
מפני שהוא עושה את ההיפך: הוא משאיר
את כל שורשי הסיכפוך ההיסטורי תקועים
עמוק כאדמת-המדיכה.

דובר בהסכם על ״העברה מסודרת בדרכי-שלום
של סמכות השילטון״ בשטחים אלה בתום חמש שנות־המעבר.
כך מת החלום של ארץ־ישראל־השלמה, והוסכם
למעשה על חלוקתה מחדש של ארץ־ישראל המערבית.
• נפתחה דלת אחורית קטנה לשיתוף כל חלקי העם
הפלסטיני במשא־ומתן, על־ידי צירוף ״פלסטינים אחרים״
(מחוץ לשטחים המוחזקים) למישלחות ירדן ומצריים
למשא־ומתן — אם כי בהסכמת ישראל בלבד.
• דובר על ״יישום מהיר, צודק וקבוע של הפיתרון
לבעיית־ד,פליטים.״ ד,״א הידיעה של הפיתרון, והשימוש
במילה ״יישום״ ,מרמז שטיב הפיתרון עצמו אינו נושא
למשא־ומתן, ושיתבסס על החלטות האו״ם, המדברות על
בחירה חופשית בין שיבה ובין קבלת פיצויים.

כל אהד מן הניסוחים האלה יכול לכלול
הרבה או מעט. בולם יחד יכולים להוביל
להקמת מדינה פלסטיגית לצד ישראל, כפי שטענו
במה ממבקריו שד מנחם בגין. והם יכולים,
מאידך, לחבל בהשגת־ההסכם, ולמוטט
כסופו שד דבר גם את השלום הישראלי-מצרי.

משום כך היו הסכמי קמפ-דייוויד רק פריצת־דרך,
אך לא פיתרון — נקודת־זינוק חדשה, ולא קדהסיום.
הם יכולים לשחרר כוחות דינאמיים עצומים, בישראל
ובקרב העמים הערביים, שיביאו לשלום כללי ולהגשמת
החזון של ישראל החדשה, המשולבת במרחב. הם יכו לים
גם להיתקע במבוי סתום חדש.

#המאבק מתחיל
ף• פרוס תשל״ט לא היה ברור לאן יובילו הסכמים
— אלה, שהיוו את ההישג הגדול של תשל״ת.
בימים המעטים שנותרו בין חתימת ההסכמים ובין סוף
השנה עוד הספיק מנחם בגין לנאום כמה נאומים, שיכלו
לחבל קשה במה שהושג ולבודד את נשיא מצריים
עוד יותר בעולם הערבי.
הדבר העיד על כך שגם בליבו של מנחם בגין עצמו,
כמו בלב עם ישראל, לא הוכרע עדיין המאבק. התבנית
הנפשית הישנה עדיין לא מתה סופית כאשר נחתמו
ההסכמים.

המאבק על נשמת עם־ישראל עדיין לא תם.
יתכן שהוא רק מתחיל. וכי הוא יטביע את
חותמו על שנת תשל״ט כולה.
בו יהיה תלוי׳ איזה תוכן יוכנס להסכם המיסגרת.

אם בן, יהיה לאיש־השנה תשל״ח תפקיד
חשוב גם בתשל״ט. כי הוא, יותר מבד אדם
אחר בצמרת השילטון, מסמל את הסיכוי לישראל
החדשה! ,היכולה להיוולד עתה.

אנ שי םאלה סי מ לו ב שנת ת של״ חאת הי שגי הםו כי ש לונו תי ה ם של י שראל ו ה עו ל ם.
תוך ב חינ ת כל מ או ר עו ת ה שנה
ה ם נבחרו על-ידי ״ ה עו ל ם הז ה ״

מדיניו ת
מעולם לא הופגן בצורה בוטה יותר דרכה של
ההיסטוריה להשתמש במה שנקרא ״העורמה של התבונה׳
/נמו השנה.
התבונה ניצחה בקמפ־דייוויד במידה רבה, אם־כי
לא שלמה. אך היא ניצחה אחרי מיצעד בדרכים עקלקלות,
ובאמצעות האדם שנראה כמועמד הפחות־סביר
לתפקיד זה: מנחם בגין.
הפטרון של גוש־אמונים נקרא לסלק את ההתנחלויות
מסיני, ובכך לקבוע גם תקדים לגבי שאר
השטחים המוחזקים. איש ארץ־ישראל השלמה מנצח
על חלוקת ארץ־ישראל המערבית מחדש. האיש שהכריז
״תיבש ימיני״ אם יחתום על החלטת עצרת־הבי־טחון
מס׳ ,242 החיל אותה גם על הגדה והרצועה.
האיש שהתנגד לעצם השימוש במילה ״פלסטיני״,
חתם על מיסמך המכיר בקיומו של ״עם פלסטיני״.
קל היה להעלות על הדעת מה היה קורה בישראל,
בשבוע האחרון של תשל״ח, אילו היה מנחם
בגין באופוזיציה, ואילו נחתמו הסכמי קמפידייוויד
על-ידי יצחק רבין, איש־השנה תשל״ה. ההפגנות
ההמוניות הסוערות, הנאומים חוצבי־הלהבות, המהומות,
ההתנגשויות עם צה״ל, האווירה של ערב־מיל־חמת־אחים
— כל זה נמנע, מפני שההיסטוריה הטילה
על מנחם בגין עצמו לבצע את המלאכה הבלתי־נמנעת.
היו,
כמובן, סכנות בבחירה זו. בגין החליט את
החלטתו הגורלית בקמפ-דייוויד, זו שהפכה אותו לאיש־המדיניות
של תשל״ח, כשהוא נקרע בין שאיפות
סותרות. הוא העדיף את השלום עם המצרים על פני
הדבקות בארץ־ישראל־השלמה. אך הוא לא עשה זאת
בהתלהבות, ולא בכל לב. הדבר הסתבר בעליל מנימת
הנאומים שהשמיע מייד אחרי חתימת ההסכמים,
כגון האיום המוזר על מצריים במפלה צבאית, אם
תתקוף מחדש אחרי נסיגת צה״ל מסיני. הדבר הסתבר
גם מהתעקשותו הפומבית על דברים בלתי-
סבירים, שפגעו במעמדו של איש־המרחב, אנוור
אד־סאדאת, ברגע הקשה והעדין ביותר, כשזה
היה צריך לעמוד מול התקפת־המחץ של חזית־הסירוב.

העולם

826123

אדס אז א ת:

הסדר כפו׳

סיכון כביו

חודש לפני סיום תשל״ח, לא היה מועמד בלתי־סביר
יותר לתואר איש־העולם של השנה מאשר הנשיא
ה־ 39 של ארצות-הברית, ג׳ימי קארטר.
וושינגטון והעולם כבר חרצו את דינו :״הוא
יהיה נשיא של תקופת־כהונה אחת״ .במאה ה,20-
צריך נשיא אמריקאי להיות שלומיאל גמור, כדי
לאבד את סיכוייו להיבחר לתקופת־כהונה שניה, כאשר
כל מנגנון השילטון וכלי-התיקשורת עומדים לרשותו.
קארטר ניראה כשלומיאל כזה: איש בעל־רצון־
טוב שאינו מסוגל להגשים דבר, שאינו שולט בקונגרס,
שכל תוכניותיו בענייני פנים וחוץ, כלכלה ואנרגיה,
עלו על שירטון. גם בעניין הישראלי־ערבי ניראה
מהסס, פוסח על כל הסעיפים. הפופולריות שלו צנחה
לתחתית סקרי דעת־הקהל. הוא היה גמור.
ואז באה פריצת־הדרך של קמפ-דייוויד — ולפתע
נתגלה ג׳ימי קארטר שונה לגמרי.
חברי המישלחת הישראלית לשיחות, החל בראש־הממשלה
וכלה ביועצים, נדהמו כאשר נתקלו פנים־
אל־פנים בקארטר השונה הזה: אדם עקשן, לוחם,
מהיר־תפיסה, החולש על החומר והמוכן להפעיל לחצים
בצורה קשוחה ונמרצת.
אין ספק שלולא קארטר, לא היו הסכמי קמפ־דייוויד
מושגים. כוח־המחץ של יוזמת איש־המרחב
אנוור אל־סאדאת, הלחץ של.תנועודהשלום הישראלית,
הלבטים של איש־המדיניות מנחם בגין —
כל אלה לא היו מספיקים לולא הופעל ברגע הקובע,
המכריע, הלחץ האישי של ג׳ימי קארטר.
עצם הרעיון של כליאת המנהיגים של שני הצדדים
במחנה, כשהם מנותקים לחלוטין מכלי התיק־שורת
החביבים עליהם, וכשהם חשופים באופן המירבי
ללחץ אמריקאי, היה כימעט גאוני.
ייתכן כי המחמאה הגדולה ביותר לשיטתו וליכולתו
של קארטר טמונה בעובדה כי ההסכם שהושג, שהיה
במידה כה רבה הסדר כפוי, לא נראה כך להמוני שני
הצדדים.
בהשוואה למאורע מכריע זה של תשל״ח, דחו כל
המאורעות החשובים האחרים של תשל״ח בעולם.

כל מאורעות השנה במרחב השמי עמדו בצילו של
אדם אחד: אנוור אל־סאדאת.
כאשר יצא ליוזמתו ההיסטורית, הוא קיבל על
עצמו סיכונים אדירים. אילו נכשלה יוזמתו, כפי שהיה
נדמה פעמים רבות במרוצת השנה, היה מוצג כטיפש,
כפלאח תמים שהביא נזק עצום לעולם הערבי מבלי
להשיג דבר.
גם כאשר הוכתרו מאמציו בהצלחה, בהסכמים שנחתמו
בבית הלבן, נשארו הסיכונים בעינם. בעיני מיל יונים
ברחבי העולם הערבי נראה כצ׳מברליין ערבי,
כאיש שנתן לאוייב את הכל וקיבל רק תמורה עלובה
למען ארצו, כאיש שבגד בבעלת-ברית קטנה ואמיצה
(הפלסטינים) כדי לפייס אוייב שוחר־סיפוח (ישראל).
בעיניים פקוחות, כדי לקדם את החזון העומד לנגד
עיניו, הסתכן אנוור אל-סאדאת ביצירת פילוג עמוק
בעולם הערבי, שקרע אותו לשלושה, ואולי אף לארבעה
מחנות: מחנה הסירוב הקיצוני (עיראק, לוב,
דרום־תימן וכמה רסיסים פלסטיניים) ,מחנה ההתנגדות
להסכם מצרי נפרד על־חשבון הפלסטינים (הנהגת
אש״ף, סוריה, אלג׳יריה) ,ומחנה של כוחות-
הביניים, שאינם מתנגדים ליוזמת אל-סאדאת כשלעצ מה,
אף שהמחיר ששולם על־ידו נראה להם בלתי-
סביר (סעודיה, תימן הצפונית, נסיכויות־הנפט, ירדן,
ואולי מארוקו ותוניסיה).
נכונותו להתקדם, למרות המצב הזה, היא אחד
המעשים המדיניים והאישיים האמיצים ביותר של
מנהיג לאומי בעת החדשה — מעשה המעלה אותו
מעל לשני עמיתיו לחתימה על ההסכם.
היוזמה ההיסטורית של אל-סאדאת האפילה על
שני תהליכים חשובים אחרים במרחב, שליוו אותה
השנה כמוסיקת־רקע: המילחמה בלבנון וההתקפה על
אש״ף מצד עיראק.
המימסד הנוצרי־הימני בלבנון, שקרא לפני שנתיים
לצבא הסורי להיכנס לארץ־הארזים כדי להצילו מידי
הקואליציה המוסלמית־שמאלית־פלסטינית, הכריז השנה
מילחמה על הסורים, תוך הסתמכות על ישראל.
ההתערבות הישראלית בלבנון יצאה מן המחתרת.

מעופ7ו

בוק: האותיות הקטנות זזדזזו

איש־המישפט תשל״ז היה גם איש־המישפט תשל״ח —
אך על רקע שונה לחלוטין.
בתשל״ז נודע היועץ המישפטי לממשלה כאדם שפעל
בהחלטיות ובאומץ־לב נגד השחיתות בצמרת השילטון.
בענייניהם של אשר ידדץ, אכרהם עופר ז״ל ומיש-
פחת יצחק רבץ, קיבל החלטות בלי מורא ובלי משוא-
פנים, ובכך תרם, בעקיפין, תרומה חשובה למאורע העיקרי
של אותה השנה: המהפך בבחירות.
השנה ניכר רישומו של אהרון ברק בשטח שונה
לגמרי: כיועצו של ראש־הממשלה במשא־ומתן׳ על
השלום. ברק הושפע, לא פחות מאיש־השנה עזר ויי*
מן, מביקורו של אנוור אל־סאדאת בירושלים ומי
נאומו בכנסת. בניגוד לווייצמן לא היה נץ גם קודם
לכן. אחרי נאום אל־סאדאת נתן אמון מלא לנשיא המצרי
ולסיכויי השלום. יחד עם וייצמן, עזר לגבש בשיחות
עם אל־סאדאת, על אדמת מצריים, את יסודות התוכנית,
שנתקבלה כעבור חודשים בקמפ־דייויד. בוועידת קמפ־דייוויד
עצמה מילא תפקיד חשוב ביותר בחיבור האותיות
הקטנות. הוא היה אחד משני האנשים שהיתר להם
ההשפעה האישית הגדולה ביותר על מנחם בגין• השני
היה משח דיין.
לולא פעולתו של ברק, היה התואר איש־המישפט
של תשל״ח מגיע לאדם שברק יהיה עתה עמיתו על
ספסל בית־המישפט העליון: השופט מאיר שמגר.
במישפט חברת־החשנזל נגד הארץ, נתן שמגר פסק־דין
שיכול היה להפוק צ׳רטר של חופש־העיתונות במדינה.
אך הרכב של חמישה שופטים, בראשותו של השופט
משל לנדוי ביטל פסק־דין זה.

צע>ר

אמיר: כדור שלג

״אנו, החתומים מטה, עומדים כשנה או כשנתיים
לפני גיוסנו לצה״ל. כל חיינו גדלנו במדינה הנמצאת
במצב מילחמה, ומגיל צעיר חיינו בהכרה שמשאת־נפשה
של מדינת־ישראל היא לחיות בשלום עם שכנינו.
בעיקבות הצהרת נשיא מצריים, לפיה אפשר להגיע
להסכם־שלום, היינו בטוחים שהחלום הפך מציאות...
כקורבנות פוטנציאליים של המילחמה הבאה, אנו קוראים
לראש־הממשלה לנהוג בדרך הנכונה, לחתום על הסכם
שלום מלא, שבמיסגרתו תיסוג ישראל מהשטחים הכבושים
ויובטחו זכויותיהם הלאומיות של כל העמים באיזור,
כולל העם הפלסטיני, ותוכר זכותו להגדרה עצמית. אם לא
ינהג ראש־הממשלה בדרך זו, יהיו ידיו מגואלות בדמנו,
דם הנופלים!״
מיכתב זה זיעזע את המדינה בסוף ינואר, אחרי
שהמשא־והמתן בין ישראל ומצריים התמוטט בעיקבות
הצהרתו של מנחם כגין ששום ממשלה בישראל לא
תסכים לפרק את ההתנחלויות בסיני. הוא נכתב בשעור
לתנ״ך בכיתה י״א של בית־ספר תיכון חדש בתל־אביב.
המחבר: ד;י אמיר מכפר־שמדיהו, נכדו של מאיר
וייסגאל, האיש שהיה בשעתו עוזרו של חיים וייצמן.
תוך יום נאספו כמאה חתימות של תלמידי שמיניות
ושביעיות, המיכתב נשלח לראש־הממשלה, הועבר גם
לרדיו ולטלוויזיה. סיגנונו הבוטה עורר ויכוח חריף ביותר.
אמיר וחבריו לא יכלו לשער מראש שהם יוצרים
כדור־שלג. עם פירסום המיכתב החלה יוזמתה של ״קבוצת
קציני־מילואים״ ,שפירסמה כעבור חודש מיכתב־תמיכה.
המעשה הידהד בעולם, דירבן להקמתה של תנועה־המונית
ספונטנית, שאימצה את הסיסמה ״שלום עכשיו!״

ה כג ס ת

גוופר: מי פסיכי?

כאשר החליט אנוור אל־סאדאת להשמיע את
דבריו בירושלים מעל דוכן הכנסת, הוא העניק לפרלמנט
הישראלי כבוד שהגיע לו כסמל הדמוקרטיה הישראלית —
אך לא כגוף של אנשים בשר־ודם.
הכנסת ידעה השנה רגעים גדולים, בעלי משמעות
היסטורית. אך הכנסת עצמה היתד קטנה־קטנה. היא לא
ידעה גדולה פנימית. היא לא תרמה דבר להתפתחות
הדרמאתית של השנה. היא הוכיחה מחדש כי הכנסת
התשיעית — מבחינת הרמה האנושית, האינטלקטואלית,
המוסרית — היא הכנסת הרעה ביותר עד כה.
מעשה נדיר מאד — שלילת חסינותו של חבר־כנסת
ביגלל חשש לעבירות שיש עימן קלון — אירע בכנסת
זו, כאשר נשללה חסינותו של ח״כ שמואל רכטמן,
שנאשם בלקיחת שוחד בתפקידו כראש עיריית רחובות.
במשך כל השנה דנו היועצים המישפטיים לממשלה —
הקודם והחדש — בנטילת חסינותו של איש־הכנסת של
תשל״ז, ח״ב שמואל פדאטו־שרון.
אך האיש שסימל את הכנסת יותר מכל היה ח״כ
פסח גרופר, איש המיפלגה הליברלית והתאחדות האיכרים׳
שהעשיר את החיים הפרלמנטריים בשורה של
מעשים מרתקים. כאשר חזר מנחם בגין ארצה, אחרי
השגתם של הסכמי קמפ־דייוויד, עמד לעבור על פני
גרופר מבלי לחבקו. גרופר המגושם קפץ מן השורה
של מקבלי־הפנים, כדוב שראה דבש, ואסף את בגין
בין זרועותיו בחיבוק ממושך.
לפני־כן טען גרופר כי הכנסת מלאה ״פסיכים״,
והעלה את ההצעה המקורית למנות פסיכיאטר לכנסת.
בשאר ימות השנה פעל כמצליף מטעם הליכוד, הטביע
את חותמו על חייה היומיומיים של הכנסת.

תלמה עווני: המרד

צעירה שמנמונת, בעלת שיער קצר ועיניים כחולות,
ביטאה במעשודמחאה מהדהד את רגשותיהן של רוב
הנשים במדינה.
עם הקמת הממשלה אחרי המהפך, התחייב הליכוד
כלפי אגודת־ישראל לשחרר מגיוס את כל הבנות המצהירות
על דתיותן. השנה נפרע שטר נלוז זה, הפותח פתח
לשקרנות המונית בחסות החוק. הממשלה העבירה בכנסת
חוק המשחרר מגיוס כל בחורה המצהירה שהיא שומרת
שבת וכשרות, בלי בדיקה כלשהי. בכך ניתן הכשר
לכל צעירה בישראל להשתמט מצה״ל, ועקומת ההשתמטות
עלתה מייד באופן חד. יחד עם זאת היתר צפוייה
הסכנה שצה״ל יפצה את עצמו על-ידי הארכת שרות־המילואים
של שאר הנשים, ובייחוד נשים מעל לגיל ,25
רווקות או נשואות בלי ילדים, ששוחררו עד כה.
הרווקה תלמה שילוני, סטודנטית בשנה השלישית
לפסיכולוגיה וייעוץ חינוכי, נכללה בסוג זה. היא קיבלה
צדהתייצבות למילואים. היא הגיבה במיכתב לשילטונות
צה״ל, שבו הודיעה על סירובה להתייצב ועל נכונותה
לעמוד למישפט צבאי ולהישלח לכלא.
מול עמדה החלטית זו נסוג צה״ל, ויתר על שירותה
של תלמה, בהצהירו כי חלה טעות במיקרה זה, ולא
היתה כלל כוונה לגייסה.
היתה זו התחמקות אלגנטית מהתמודדות — אך
השערורייה המחפירה של השתמטות־ה&וגית־במסווה־דתי,
בחסות החוק, נשארה בעינה.
נשים רבות בלטו בתשל״ח, ובראשן שתי ה״נשיאות״:
אופירה גכץ וג׳יהאן אל־סאדאת הזוהרות שהיו,
כל אחת, אישיות עצמאית ושימשו סמל לשיחרור האשה.

י הדו ת

שציהסק : ,גלות וכלא

במשך כל השגה צפו יהודי כל העולם, ויחד עימם
מיטב האנושות, במאבקם עטור־הגבורד של פעילים יהודיים
בברית־המועצות.
הם מילאו את השליחות שאיפיינה את מיטב היהודים
בכל הדורות: להאבק למען זכויות־האדם וחופש־המחש־בה.
למען אידיאל זה קיבלו על עצמם סיכונים וסיבלות,
ששאר חלקי העם היהודי שכחו אותם מזמן.
שורה ארוכה של יהודים סובייטיים התפרסמה השנה
בנאשמים וכנדונים בעוון השמעת דיעותיהם. בראש כולם
עמד אנטולי שצ׳רנסקי, שנשלח לכלא ולגלות, והוא
זכאי בלי כל ספר לתואר איש־היהדות של תשל״ח, כיחיד
וכנציג כל חבריו־לסבל.
הקיבוץ הגדול השני בפוזרה היהודית — יהודי
ארצות־הברית — נקרעו השנה בין אהבתם לישראל לבין
ספקותיהם הגוברים כלפי המדיניות של ממשלת ישראל.
קרע זה בא לידי ביטוי חד, כאשר שני מנהיגים יהודיים
בולטים תמכו בגלוי בעיסקת־החבילה שהעניקה מטוסי-
קרב למצריים ולסעודיה, בניגוד חותך לעמדת ממשלת־ישראל.
אברהם ריביקוף, סנטור עצמאי, בעל־מצפון
ושוחר־שלום, שהשמיע עד כה את ביקורתו על ממשלת־ישראל
בשיחות פרטיות, יצא בגלוי לטובת העיסקה,
וכמוהו עשה הסנטור יעקב יעבץ, שהוא פוליטיקאי
ממולח ותועלתני.
הגוף שהיה צריך לסמל את אחדות העם היהודי כגורם
מדיני, הסוכנות היהודית, שקע השנה יותר במעמקי הניוון.
הדבר הגיע לשיאו כאשר הנשיא החדש, אריה דולצ׳ין,
מינה כמנכ״ל הסוכנות את שמואל להיס, אדם שהורשע
בפשע־מילחמה מחריד נגד ערבים במלחמת העצמאות.

ב ^ג ב סז

טמיר: לא ככובש

היה זה אופייני לתשל״ח שאיש־הביטחון שלה לא היה
קצין שהוביל גייסות בקרב, אלא האיש שפעל למען
השלום.
אכרהם (״אברשה״) טמיר בא למצריים כנציג
מערכת־הביטחון בוועידת־קאהיר, שלא עשתה דבר אך
שעשתה היסטוריה בעצם קיומה במנה האוס. הוא היה
האלוף הראשון של צה״ל שנכנס לקאהיר — לא כמנצח
וככובש, כפי שחלמו הוא ורבים מעמיתיו, אלא כבונה-
שלום. לאחר־מכן ריכז שם את עבודת הוועדה הצבאית.
כאשר יצא מקאהיר, השאיר מאחוריו את מישלחת צה״ל
בארמון טהרה, בשולי קאהיר, שעצם נוכחותה במצריים,
במשך חודשים רבים, סימלה את המשך תהליך השלום,
כאשר המשא־והמתן עצמו נתקע במבוי סתום.
לאחר־מכן נראה טמיר ליד איש־השנה עזר וייצמן,
ומנחם בגץ בקמפ-דייוויד, כמספק את הנתונים הצבאיים
שהיו דרושים להשגת הסכמי־המיסגרת.
אך לא כל מעשי צה״ל בתשל״ח היו מעשי־שלום.
צה״ל עסק גם במילחמה — ודווקא המילחמה הוכיחה יותר
מכל עד כמה איומה האלטרנטיבה לשלום.
אחרי מעורבות מתמדת אך מצומצמת בקרבות דרום-
לבנון, לצד כוחות הימין הנוצרי
פתח צה״ל בחודש מארס במילחמה מלאה .״מיבצע
ליטאני״ ,בהנהגת הרמטכ״ל היוצא מרדכי (״מוטה״)
גור ואלוף־הפיקוד אכיגדור (״יאנוש״) כן״גל, איש-
הביטחון של תשל״ז, הבהיר למדינה בצורה מבחילה את
משמעותה של מילחמה בעידן הנוכחי. את המחיר שילמה
לא אוכלוסיית ישראל, אלא האוכלוסייה החפה־מפשע
של דרום־לבנון. הוא היה נורא. נגרם הלס והרג שיכלו
רק להחריד כל לב שיש בו זיק אנושי כלשהו.

ס פו ר ס

שרו מכנס: הכוכב

ההישג הבולט ביותר בתחום הספורט הישראלי לא
הושג בזירה הבינלאומית. קבוצת־הייצוג מיספר אחת של
הספורט הישראלי — קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב,
המשיכה אומנם להלהיב המונים, במיוחד במישחקי
גביע אירופה, אך לא חזרה על הישגה מהשנה שעבדה.
גם שחייני ישראל ואתלטיה, ששברו שיאים לאומיים
ישנים, עדיין הזדנבו מאחוז כשהגיעו להתמודדויות בינלאומיות.
הישגים בקנזדמידה בינלאומי הושגו אומנם
באליפות־העולם בשיט מיפרשיות מדגם ,420 או בזינוקי
סקי־מים, שבהם כבשו ספורטאים ישראליים תארים של
אלופים. אולם היו אלה הישגים בענפי־ספורט שוליים,
הרחוקים מתודעת ומפעילות ההמונים.
ההישג המרשים ביותר של השנה היה הישגה של
קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה, שתוך שנה אחת זכתה
בכל התוארים האפשריים — אליפות המדינה, גביע
המדינה, גביע אלוף־האלופים וראשות בית במישחקי
האינטוטוטו באירופה. למרות שהיה זה הישג קבוצתי,
הוא הושג לא במעט בזכותו של כדורגלן מחונן, בעל
נתונים מבטיחים ברמה בינלאומית, שהפך השנה כוכב
הכדורגל הישראלי. זהו עודד מכנס בן ה־ ,22 שהיה
הדמות הדומיננטית של מכבי נתניה בעונת־השיא שלה.
שליטתו של מכנס בכדור, גופו החסון והתמיר, התמצאותו
המצויינת ברחבת שער היריב וחוש־הריח הטיבעי
שלו להבקעת שערים, הפכו את החלוץ הנתנייתי אימת
כל קבוצה שנגדה הוא משחק. בעונה האחרונה היה
שותף נאמן להצלחה — אחידהתאום גדי מכנס, שהיה
הבולט במערך האחורי של מכבי נתניה.

כלכלה

פלומין: דיירה בדולאריס

ההמונים קיללו את שימחה ארליך. אך האיש
שעשה את המלאכה היה סגנו יחזקאל פלומין, רואה־חשבון
במיקצועו, שניהל את המדיניות הכלכלית.
לשניהם לא היה במה להתפאר. אחרי הרגע האחד
הגדול — המהפך הכלכלי, שצימצם את הפיקוח על
המטבע הזר — התחילה האינפלציה לדהור, כפי שלא
דהרה בארץ מעולם. באמצע השנה דובר על אינפלציה
של ס/״ .50 בסוף השנה, בעיקבות הסכם קמפ-דייויד, היו
כבר שדיברו על אינפלציה של ס/ס 100 לשנה.
הלירה הישראלית שקעה. השטר שנשא את דיוקנו
של חוזה־המדינה ואת הסיפרה 100 הפך כימעט חסר־ערך,
נושא לזילזול ולבוז. הישראלי בחו״ל נוכח לדעת
כי ערך המטבע שלו מתקרב לאפס. ואילו בארץ עצמה
החלו עושים עסקות ומשכירים דירות בדולארים.
נוצר גן־עדן לספסרים מכל הסוגים, הבורסה הפכה
למוקד של התעניינות להמונים גדולים, וההון השחור,
שהגיע מלמדים של הרבה עשרות מיליארדים, שיגשג.

עי תונו ת

ג ו׳ נש פן:

יש עיתונאים הממתינים זמן רב לריגעם הגדול. כזה
היה סמי גרינשפן, גבר נאה, יליד מצריים ממוצא
אשכנזי.
כאשר חזר אנוור אל־פאדאת מירושלים לארצו,
מיהר גרינשפן בעיקבותיו. מבלי לקבל היתר ממישרד־הפנים
הישראלי ומבלי להמתין לאשרת־כניסה מצרית,
כשהוא מחזיק בדרכונו הישראלי בילבד, הגיע לנמל־התעופה
בקאהיר ונתקבל בזרועות פתוחות. בכך קבע
את התקדים ההיסטורי. הוא היה העיתונאי הישראלי
הראשון שהגיע לקאהיר בדרכון ישראלי מאז קום המדינה.
בימי שהותו, הפך אגדה חיה בין אנשי-הביטחון,
נהגי־המוניות ושאר המצרים שבאו עימו במגע דחוף,
ושראו בישראלי דובר־הערבית נציג חיובי של ישראל.
בסוף תשל״ח חזר על מיבצע זה, והיה העיתונאי
הישראלי הראשון שהגיע שוב לקאהיר אחרי קמפ־דייוויד.
תופעה חמורה ביותר של תשל״ח היתה הנחשול הגואה
של תביעות על פי החוק־לאיסור לשון־הרע.

לא היתד, זו שנה טובה לדת ישראל. נציגיה הבולטים
ביותר היו עסקנים פוליטיים ממולחים, שהצטיינו בעיקר
בסחיטת כספים מקופת־המדינה ובכפיית חוקים מבישים
על המדינה, באמצעות קנוניות קואליציוניות.
הנציג הממולח ביותר היה, בלי ספק, חבר־הכנסת הרב
שלמה לורנץ, ראש סיעת אגודת־ישראל בכנסת. היתד,
לו עמדת־מפתח בקואליציה, כי סיעתו תמכה בממשלה,
אך לא קיבלה תיקים ומושבים ליד שולחן הממשלה.
השנה הסתבר מהו הפיצוי: חוק שהמיט חרפה על
דת־ישראל, באשר הוא הפוטר משרות צבאי כל צעירה
המצהירה שהיא שומרת על השבת ואוכלת כשר. הכל
ידעו כי חוק זה לא ישחרר בנות דתיות, שהיו משוחררות
גם קודם לכן, אלא דווקא רמאיות, שקרניות ומשתמטות.
מחיר אחר נתגלה כאשר האשים עמיתו, ח״כ מנחם
פרוש, את לורנץ בכך שקיבל מידי הממשלה עשרות
מיליוני לירות עבור ישיבות, מחוץ לתקציב מישרד-
הדתות, והשתמש בהן כראות עיניו, תחת להעבירן לתנועה.

טלוויזיה

גיל עדי ויעדי: שליחות

איש־הטלוויזיה האמיתי, כמו העיתונאי האמיתי, הוא
אדם החדור דחף פנימי עמוק למלא את תפקידו — גם
בלי הסכמת הממונים עליו, גם על חשבונו הפרטי.
כאלה היו שני אנשי־הטלוויזיה שחשו לקאהיר מייד
אחרי ביקורו של אנוור אד־סאדאת בירושלים —
אלכם גילעדי, ואהוד יערי. הם לא קיבלו אישור
לכך מהנהלת הטלוויזיה, נסעו על חשבונם, הסתכנו
בהפרת חוק. אולם הם־ הגיעו — ובמשך שבוע ימים היו
הישראלים היחידים בקאהיר, מילבד איש העיתונות סמי
גרינשפן וצוות העולם הזה: העורך אורי אכנרי
והצלם שלמה סתר.
הם לא רק הגיעו, אלא גם פעלו לדוגמה. בעוד
שגילעדי השתלט ממש על בניין הטלוויזיה המצרית,
כבש לבבות והקים את המערכת האירגונית המסובכת,
יצר יערי קשרים עם גדולי המדינה, הביא לטרקלינו
של כל ישראלי את דברו של האיש ברחוב המצרי, ובכך
תרם תרומה חשובה ביותר להבאת עניין השלום אל
ליבם של המוני ישראל.
בסוף השנה ביצע יערי מיבצע דומה, כשהגיע למא-
רוקו בנסיבות דומות.
במערכות־הפנים הצטיינו שני כתבי־טלוויזיה, שהיו
אף הם חדורים הרגשת־שליחות חזקה, שדירבנה אותם
לבצע משימות שלא תמיד היו לטעמם של הממונים
עליהם, הבוסים החדשים של שילטון המהפך. רפיק
חדבי זיעזע את המדינה, וגרם את ניתוק הקשר הרגשי
בין הציבור ובין יישובי פיתחת־רפיח כאשר חשף את
השערורייה המחרידה של העסקת ילדים ערביים קטנים.

א מנו ת

קוישמן: כבשים בוונציה

מי שבא השנה למאורע האמנותי הגדול, הביאנלה
של ונציה, למד שם חדש, בעל צליל יהודי מובהק:
מנשה קדישמן, ששלט בביאנלה של 1978 כשם שפסל
ישראלי אחר, דני קריין, שלט בביאנלה הקודמת.
מעשיו הנועזים של קדישמן היכו גלים, נפוצו בעולם
בספרים ובחוברות, עוררו תשומת-לב כללית ביו שוחרי-
האמנות. עדר של 17 כבשים ונציאניות ואיל אחד, מסומנים
בכתמי־זיהוי ציבעוניים גדולים, היווה את תרומתו
לנושא ״מהטבע לאמנות — ומהאמנות לטבע״ ,כותרת
הביאנלה.
קודמו, קרוון, עשה אותה שעה חיל בפירנצה הסמוכה.
המיבצע האמנותי שלו במיבצר בלוודרה, המשקיף על
העיר, עורר אף הוא תשומת־לב עולמית בקרב שוחרי-
האמנות, זכה בביקורות נלהבות.
פסל שלישי, יגאל תומרקין, היה אותה שעד, שקוע
בוויכוח מר על האנדרטה שלו בכיכר מלכי־ישראל,
שואה. כמה עסקנים עירוניים יזמו את הגליית האנדרטה
לאתר אחד, פחות מרכזי.

ס פ רו ת

ברנו: סחיטה ומהפך

הסיפרות הישראלית לא הצמיחה השנה רומן גדול, או
ספר שראה אור והביא לפולמוס־חברתי או תרבותי.
ההישג החשוב ביותר של הפרוזה הישראלית בשנה
החולפת, הייה סיפור אקטואלי, שפירסם הסופר יצחק
גן־נר בהמשכים בהארץ תחת הכותרת: אליעזר שושני
ו/או אליקו בן־שושן. הסיפור מטפל ביומיים מחייו של
עסקן בן לעדת־מיזרח, המתלבט בקשר לקבלת מינוי
כתוצאה מן ״המהפך המדיני״ .סירובו לקבל את המינוי
נובע מהיותו נתון לסחיטה, ביגלל חווייה הומו־סכסואלית
בנעוריו.
ספר שהפתיע מבלי שנועד להפתיע, היה הספר סומכי
מאת

ע מו ס

עוז, שנכ ת ב במ קורו לבני־הנעורים, והפר

למיסמך אותנטי המתאר ילדות ירושלמית בשנות ה־40׳.
חידלונה העיקרי של הסיפרות הישראלית בולט לנוכח
התפקיד שמילאה הסיפרות המצרית בשינוי ערכי העם
המיצרי לאחר מילחמת יום־ד,כיפור, שאיפשר את ביקורו
של סאדאת בירושלים.

תי אסרו! הורוביץ: פולחן הנוסטלגיה
הדמות הרעננה והמקורית ביותר בתיאטרון הישראלי
היתה בתשל״ח דמותו של המחזאי דני הורוכיץ, שמחזהו
צ׳ארלי קאצ׳רלי, שהועלה על במת החאן הירושלמי,
העלה את פולחך ד־,נוסטאלגיה הישראלי על מיזבח של
זרדים. הורוביץ, מוסמך החוג לתיאטרון באוניברסיטת
תל־אביב, שעבודת־הגמר שלו היתה המחזת הספר שכול
וכישלון מאת י״ד! כרנר, העמיד עצמו בגל הגואה של
מחזאים מקוריים, כדמות הרצינית והמעמיקה שביניהם.
תופעה מרתקת וחסרת־תקדים, שהגיעה השנה לשיאה,
היתה ניצחון המחזאות המקורית, תהליך יצירת קהל
צרכנים איכותי וקבוע למחזאות המקורית, שבו החל
עודד קוטלר בתיאטרון חיפה, הגיע לממדים, שהביאו
את התיאטרון הלאומי הבימה, בניהולו האמנותי של דויד
לווין, שנבחר השנה לתפקידו, לתיכנון העלאתם של
אחד־עשר מחזות מקוריים בעונה הקרובה.
תיאטרון באר־שבע איבד במהלך השנה החולפת את
שהגיע לממדים של הרבה עשרות מיליארדים, שיגשג.

במדינה

ש דברי
שאינך כולה לקבל
בנו קונוו ת אחר.

את מבחר המוצרים והפריטים הגדול
ביותר בארץ — לאם לתינוק ולילד.

את הייעוץ המיקצועי האישי אשר
יבהיר לך כל מה שאת זקוס ה לפני

או לאחר הלידה.

העם
פי לג שבגבעה
עם ישראל הבהיר
לגוש אמונים: לא
גיתן לאגוס את השלוב
בשחר האומה הישראלית התלקחה אחת
ממילחמות־האחים החמורות ביותר בתול דותיה.
בשלושה ימי מילחמה, שהיתה
נטושה על גיבעה בהרי אפרים, נפלו 40
אלף לוחמים מכל שבטי־ישראל ועוד 25
אלף לוחמים מבני שבט בנימין. הטבח
אחרי המילחמה, בו נגדע כימעט שבט
שלם מישראל, היה נורא עוד יותר. הוא
מתואר בפסוק אחד בילבד בתנ״ך :״ואיש
ישראל שבו אל בני בנימין ויכום לפי
חרב מעיר מתום עד בהמה עד כל הנמצא
גם כל הערים הנמצאות שילחו באש,״
(שופטים כ׳).
סיבת מילחמת־האחים העקובה מדם נר־

את שיטת התשלומים של שילב המאפשרת
לך חסכון משמעותי בכסף, ללא ריבית
או תשלום נוסף אחר.
את השרות והאחריות אשר רק רשת
שיווק כ־שילב מסוגלת להעניק למוצרים
המשווקים על ידה.
את האפשרות להחזיר כל מוצר אשר
קיבלת דוגמתו מתנה — ולקבל את מלוא
תמורתו חזרה.

את כל אלו, את היחס המיוחד ואת הרצון
לעזור לך — לא ניתן להביע במודעת פרסומת.
את אלו יהיה עלייך לבוא ולראות בעצמך
באחד ממרכזי ההדרכה והשיווק של ״שילב״ —
רשת השיווק לאם לתינוק ולילד, הגדולה
והאמינה בישראל.

מתנחלים נאבקים בחיילים
״לחטוף את הנשק !״

שי ל ב /

ת ל־ א בי ב :

ירושלים :
חיפה :
כאו״שכע :
ראשדן־לציון :

אבן גבירול .14
יפו .68
הרצל .46
הרצל .90
הרצל .73

כלי־נגינה
גיטרות -אקורדיונים
פסנתרים — אורגנים
מיתרים — חלקים

* ה שאלה
* תי קוני ם
* מבירה
א. גיכצבורג אלגבי 48ת״א
פינת רח׳ גאולה, טל 57773 .־03

אית כיום כפחותת־חשיבות גוכח ממדי
הטבח שנערך בעקבותיה: חבורה של
בני־בליעל, תושבי הגבעה השומרונית,
נטלה את החוק לידיה, התעללה בפילגש
של איש לוי מירכתי הר־אפרים עד שנפחה
את נשמתה. אלא שבאותם ימים נראה
מעשה הנבלה כה חמור בעיני כל שבטי
ישראל, עד שאלה ״נקהלו כאיש אחד
למדן ועד באר־שבע״ להענשת בני הגבעה.
לא עצם ההתעללות בפילגש בגבעה
היא שהסעירה את רוח העם אלא משמעות
מעשה הנבלה — העזתם של בני בנימין,
תושבי הגבעה, ליטול את החוק לידיהם
ולהתעלם מהנורמות המוסריות שהיו מקובלות
אז על החברה הישראלית המפולגת.
הפסוק המבהיר את משמעות מילחמת־אחים
נוראה זו :״בימים ההם אין מלך
בישראל — איש הישר בעיניו יעשה.״
השבוע עמד מעשה פילגש בגבעה לח זור
על עצמו. כאותם תושבי הגבעה בסיפור
התנ״כי, שאנסו את פילגש האיש ה־לוי,
ביקשו אנשי גוש אמונים, שהתנחלו
על גבעת חווארה דרומית לשכם, לאנוס
את סיכוי השלום שזה עתה נולד ולהתעלל
בו עד מוות. במודע או שלא במודע הם
ביקשו לחולל שוב מילחמת־אחים בישראל.
אש על ההקפאה. בבוקר בו נודע
לאזרחי ישראל על חתימת הסכם המיסגרת
לחוזה־שלום בין ישראל ומצריים, שהושג
בוועידת קמפ-דייוויד, כבר התכנסו אנשי
מזכירות גוש אמונים בירושלים כדי לסכל
את אחד מהישגי הוועידה: ההסכמה שלא
יוקמו עוד התנחלויות ביהודה ושומרון.
אומנם בימים שלאחר מכן הסתבר כי
ההסכמה בנושא יסודי זה זוכה לפירושים
שונים. ראש־הממשלה, מנחם בגין, פרש
את ההסכמה כהתחייבות להקפאת ההתנחלויות
עד לסיכום המשא־ומתן על חתי-
(המשך בעמוד )51
העולם הזה 2143

הצרפ תי יודעי ל הגו תמכל רג ע.

א רי א ל
לוקחים אותה לאט.
מחזיקים בה בעדינות.
מתענגים על כל רגע.
הניחוח משכר את החושים.
הצבע הענוג מעלה וכחנות.
אך הטעם הטוב עוד לפניך.
דברים נפלאים עתידים לקרות
עם כוסית של שטנק 84
שטוק 84 ברנדי שבראי
לשתות לאט.

ה ב רנ ד • הנבחרב ־ 127א ר צו ת.

*שתה אותו לאט.

נעלי אלים מציגים את
הנעלים הגמישות והנוחות
כמו כפפה לכל המשפחה
כן גם לנשים!).
נעלי ״קוויקר׳ס״ מיוצרות
מעור אמיתי מעולה על סוליות
הרפ, גומי ועור בלעדיות
לנעלי אלים.
ב״קוויקר׳ם״ של אלים תרגיש
כאילו אתה מרחף באוויר
ותופתע עד מה תהייה הליכתך
קלילה מהירה ולא מעייפת.
בקנותכם נעליים, דרשו למדוד
את הקוויקר׳ם של נעלי אלים
שיש עליהן סמל הנער הגולש
על ״סקט בורד״ .אנו בטוחים
שלא תרצו להורידן עוד
נעלי ״קוויקר׳ס״ -עם סמל
הנער הגולש * מיוצרות
בלעדית ע״י נעלי אלים
* קוויקר׳ס -שם וסמל רשומים.

קוויקרם של נעלי אלים להשיג ב:
תל-אביב:
ירושלים:
די-וי -אלנבי . 35
מי קולינ ס קי -אלנבי .45
נימרוד -דיזנגוף . 185
פומרנץ -אלנבי , 33
דיזנגוף . 150
רונדו -אלנבי , 29
דיזנגוף . 119

מאוטנר -בן יהודה .9
מרגיר -בן יהודה .5
פרידמן -יפו .45
שיק פריזיאן -יפו .63

חיפה והקריות:
צוריאנו -הרצל .29
צמרת -שד׳ הנשיא .117
שיינמן -הרצל . 15
טלי מרטין בובר .5ק.ים.

אזור המרכז: הרצל קיראון:אבניר-

רחובות: ב או ם -
.160 חן -הרצל . 182
פינתי -הרצל.
נם־ציונה: הולנדר.
ראשל״צ: א רי הי מ פול ר.
לוד: לילי -הרצל .41

המו

המסח רי.
ב ת -י ם: ראוז -מגדי
רמת-גן: שולי -ב
פתחת קו ה: מיקי1

אזור השרון:
נתניה: גזי ת -הרצל 24
הרצליה: הרצליה -
נחום.
אליק .47
,ההגנה 13

סוקולוב .26 מלמו -
סוקולוב . 13
רעננה: מלמו.

עכו: ארבע העונות-
בן ע מי .26
עפולה: ארבע ה עונו ת
ארלוזורוב . 16

נצרת עילית: מירב-
מרכז מסחרי חדש.
חדרה: דובון -רוטשילד.
מיאמי -הרברט סמו אל 66
נתן -הנ שיא ויצמן .50

באר-שבע: נ ע לי אטרנה
נזרית -מו רדי הגיטאו ת .40

רשתות שווק:
אבנעל, המשכיר לצרכן

בגיר מציגה: הקו היוקרתי הדורש-
(׳0 3 ^ 6 0? 1^0X001
בגיר מציגה את הקו החדש והיוקרתי
שלה-ו\ו 0סו\ו _0ו=<£ 01 וץ ס ו\ו
ואן־דייק, מעצב האופנה שחתימתו
מפארת את העילית שבאופנת
הגברים הבינלאומית.
קולקציית החורף של ואן־דייק-
המיוצרת בארץ ע״י בגי ר-כולל ת
חליפות ליום ולערב בקו ספורט־אלגנט
ובעיצוב שנועד להעניק לך
נוחות מירבית. כי ואן־דייק חושב
שגם בחליפה אתה צריך להרגיש
גמיש וחופשי.

מעתה תוכל לרכוש לעצמך
מלתחה אופנתית, היוקרתית ביותר
בארץ ובעולם. הכנס לבוטיק
האקסקלוסיבי של ואן־דייק -
בדיזנגוף סנ ט ר -או לאחד מבתי
האופנה הידועים בארץ ותפגוש
שם את ואן־דייק.
01׳1ם א 0? 1.0מ הקו החדש
של בגיר.

מיוצר ע״י בגיר

אסם הסע

^ ־ ש ם שטוב להראות בו.

איפה ללון בקאהיר*
האוצר נערו להקמת ״קרבגיר
חתימת הסכמי המיסגרת בקמפ״דייוויד הדליקה אור אדום במישרד־האוצר.
ראשי המישרד כבר החלו תובעים ממישרד״הביטחון הערכות לגבי הסכומים שיהיה
צורן להשקיע בהקמת קו״הביצורים החדש לאורך הגבול הבינלאומי בנגב, אחרי
שצה״ל ישלים את נסיגתו מסיני. האמריקאים אומנם הבטיחו לממן את בניית
שדות״התעופה הצבאיים שיועתקו מסיני, ויש גם להניח שיממנו את קו־הביצורים
החדש. אולם לשם כך זקוק האוצר כבר עתה לתחשיבים שיאפשרו לו לתכנן את
היקף בקשת הסיוע האמריקאי, לצורך הקמת מה שמכונה כבר עתה כ״קו בגין״.
ניסיון העבר לימד, כי גל ההתעשרות הקלה שפקד את המדינה כתוצאה מהקמת
קו בר-לב, בא בעיקר מהצורה המבוהלת והבלתי-מתוכננת שבה הוקם הקו. קבלני״
עפר ובניין רבים ניצלו את הבהלה לגריפת רווחים בלתי־מבוקרים. עכשיו מבקשים
במישרד־האוצר לבדוק, אם אפשר לבצע את מרבית העבודות באמצעים עצמיים
או באמצעות ״ריכוז קבלנים״ ,שיבטיח כי העבודות יבוצעו במחירי מינימום.
למיליארדים שיושקעו בהקמת ״קו בגין״ תהיה השלכה על המשק כולו.
קבלני־עפר זריזים החלו כבר השבוע בחיפושים אחר ציוד מיכאני כבד, שיאפשר
להם להשתתף במיכרזים שיוצאו על״ידי מישרד־חביטחון לעבודות״הביצורים הגדולות.

המהפכה השקטה
של וון פינקל
אחת הדמויות הפעילות ביותר באח רונה
בענף התיירות ביישראל הוא רון
פינקל 29 עולה חדש מאוסטרליה.
כאשר החליט לעלות לישראל ערך תחילה
סיור מוקדם בארץ, ובדק את ה

פינקל

הכט כועס
עד ארליד

חוגי ענף התיירות בארץ הנערכים
לקראת פרוץ השלום ומתכננים בבר את
הפלישה הגדולה של תיירים ישראליים
לארץ הנילוס, מוטרדים מבעייה עיקרית
אחת: להגיע לקאהיר לא תהיה בעייה
— אבל איפה לישון שם, זו בבר שאלה
חמורה הרבה יותר.
בקאהיר יש פחות חדרי-מלון מאשר
בתל־אביב, למשל, ובימעט בולם מוזמנים
שנה מראש עבור סוכנויות-תיירות זרות.
לישראלים שיגיעו למצריים אין שום
סיכוי למצוא שם חדרים במלונות.
סוכנים ישראליים זריזים כבר מחפשים
פיתרון לבעייה זו. הרעיון הראשון שצץ
היה להקים מחנות אוהלים בפרברי ה עיר,
שם יובלו התיירים הישראליים לש הות
בשיטת הקמפינג. יזמים אחרים
מבקשים לחבור כמה אוניות״נוסעים ש-
תעגונה על הנילוס, ותשמשנה בתי-מלון
צפים לתיירים מישראל. משקיעים רציניים
יותר מתכננים פיתרון ארון־טווח
יותר.
מסתבר בי חברה בריטית מייצרת, לפי
הזמנה, בתי״מלון מובנים בשיטת הבנייה
הטרומית. בתי״מלון אלה מכילים כ־200

יועצו המייוחד של ראש־הממשלה לענייני
הסברת״חוץ, בעל ממגורות ״דגון״
הד״ר ראובן הכט, מלא זעם על שר-
האוצר שימחה ארליך. בשעתו המליץ
הכט בפני שר-האוצר למנות את ד״ר
אלכסנדר רפאלי, בעל מיפעל ״עפרונות
ירושלים״ ויו״ר התאחדות התעשיינים
בירושלים, כדירקטוריון של החברה
הכלכלית לפיתוח ירושלים. ארליך הבטיח
להבט למלא את מבוקשו, אולם כעבור
זמן קצר הסתבר שלא יוכל לעמוד בהבטחתו.
סגן שר-האוצר, יחזקאל פל-1
מי1׳ גילה כי מינויו של רפאלי על-פי
המלצת הבט יהיה בניגוד להוראות בחירת
הדירקטוריון וסרב לעשות זאת.
כעסו של הכט על שר״האוצר התגבר,
נובח העובדה שמזה קרוב לשנה מסרב
ארליך לערוך ביקור רישמי כממגורות
״דגון״ בחיפה השייכות להכט. שלוש פעמים
פנה ההכט לארליך במיכתבים ריש-
מיים, שבהם ביקש ממנו להתארח ב-
מיפעליו שבחיפה. על שני מיבתביו ה-
האחרונים אפילו לא טרח שר־האוצר

ד״ר ראובן: הבט
אין קוד —

גם על.מכתבי אל שר האוצר מ 8-ב אוגוס ט (שהעתק הי מנו מצ״ב) לא
קבלתי תשובה או אי שור, עד לקריאתך ה טלפוני ת הבוקר.
אני משאיר לך את ההחלטה בדבר המשך הקשר שבין שר האוצר לביני ,
שאיני רגי ל לו גם מהממשלות הקודמות.

מיבצע חורף
אפשרויות להשקעה. תחילה ביקש להקים
מלון בירושלים, אולם כאשר נתקל ב-
מיכשולים ביורוקרטיים החליט להיכנס
לענף הנסיעות. הוא רכש ס/״ 50 מהבעלות
על מישרד״הנסיעות הוותיק ״ירקונטורס״
בתל״אביב. באחרונה קיבל את זכות ייצוגה
בישראל של חברת התיירות הבריטית
״גודמוס״ ,שהיא מן הגדולות בעולם ה תיירות,
והקים מישרד״נסיעות נוסף בשם
״גודמוס־ירקונטורס״ ירושלים.
פינקל טוען, כי בניגוד לדעה המקובלת
שהישראלי יוצא לחו״ל בעת חופשת ה-
קייץ, יש פוטנציאל עצום גם לתיירות-
חורף מישראל. זאת, בעיקר משום שתיי־רות
מסוג זה, שלא-בעונה, עשויה להיות
זולה הרבה יותר מאשר הטיולים המאורגנים
לחו״ל בעונה הבוערת. כדי לענות
על הדרישה, הכין פינקל לקראת החורף
הקרוב כמה חבילות-סיור שהן ראשונות
מסוגן בישראל הן מבחינת תוכנן והן
מבחינת מחירן: אחת הבולטות שבהן:
• חופשת״סקי ברומניה. החופשה
^וללת שהייה של 8ימים במלון בן ארבעה
כוכבים באחד מאתרי-הסקי בהרי רומניה
+לימוד סקי בשעורים מייוחדים,
כולל שבירת־ציוד. החבילה כולה, בולל
הטיסה, תעלה ב־ 8,000ל״י, כשליש ממחירה
של שהייה דומה באתר״תיירות
בשווייץ.
פינקל מבקש לחולל תוכניות מהפכניות
גם בתחום התיירות הנכנסת. השבוע הוא
יצא לארצות־הברית, כדי להציע לאמריקאים
תוכנית של ביקור הלון־ושוב בישראל
דרך לונדון — עם אפשרות שהייה

חדרים נוסף לבל שירותי המלון, וניתן
להרכיבם תוך שלושה חודשים. בדרך־כלל
צריכים המזמינים להמתין יותר משנה
עד לייצור בתי-המלון המוכנים האלה,
אולם באנגליה עוגנת עתה אוניה שעליה
שני בתי-מלון ארוזים מסוג זה. בתי״מלון
אלה הוזמנו עבור משקיע שביקש להקימם
ברודזיה, אולם ביגלל המצב שם
ביטל את תוכניתו והמלונות הארוזים
הוחזרו לבריטניה.
עתה מתעניינים גורמים ישראליים ברכישת
שני מלונות אלה! ,מתוך תיקווה
שיאופשר להם להקימם בקאהיר כדי
לקלוט את זרם התיירות הישראלי ה צפוי.

מניות
״ורסק!
התדהמה שפקדה את הבורסה לניי-
רות־ערך לפני שבועיים, באשר הביקוש
המוגבר למניות ״רסקו״ העלה את שערן
זמן קצר לפני שפורסם מאזן החברה,
שהצביע על הפסד בסך 25 מיליון ל״י —
חזרה השבוע על עצמה.
פירסום המאזן הוריד במובן את שער
המניות בצורה חדה, גרם הקמת ועדה
שתחקור אם גורמים אינטרסנטיים לא
העלו במיתכוון את שער המניה בשעה
שהיה כבר ידוע להם שהמאזן יסתכם
בהפסד. אולם השבוע הסתבר, בי כשם
שהעליה החדה במניות ״רסקו״ היתה
בלתי-מוצדקת, כך לא היתה מוצדקת
גם הירידה התלולה בשעריהן.
ניתוח מאזנה של ״רסקו״ מצביע על
כך שההפסד בסך 25 מיליון ל״י שולי,
כיוון שערן ניבסי החברה עולה בהרבה
על ערכם המאזני. חוגים כלכליים בממשלה
ובסוכנות היהודית טוענים, כי ערכה
הניכסי של החברה עולה על ערכן ה-
ניבסי של בל החברות האחרות בענף
המקרקעין, הבינוי והפיתוח.
הוועדה, הבודקת עתה בבורסה מה
שאירע למניות ״רסקו״ ,תצטרך כנראה
לתת את דעתה גם על האפשרות שהתרגיל
בולו היה מכוון. קיימת אפשרות
שחוגים, שהיו להם ידיעות פנימיות על
הנעשה ב״רסקו״ ,העלו את שער המניה
וגרפו הון, ואחר־בן גרמו את הורדת
ערן המניה כדי שיוכלו לרכשה מחדש
במחירים זולים לקראת פירסום ה״אמת״
על ערבה הניכסי של החברה. לפיכך, יש
להתייחס בספקנות לידיעות המופצות
עתה בדבר הכוונה למכור את החברה.

בברכה רבה,
ד׳יר ראובן הכם

מיפתבו של הבט לפלומין
— דאין עונה
לענות או לאשר את קבלתם.
הבט הנרגז כתב, ב 27-באוגוסט השנה,
מיבתב זועם לפלומין, שמשמעותו
למעשה היא ניתוק הקשר בינו לבין
ארליך. טען הכט במיכתבו לפלומין (שקטע
ממנו מצורף בזה) :״ברצוני להו-

זבל שחה כסף
חברת ״אמניר״ היא חברה-בת של
״מיפעלי נייר חדרה״ ,העוסקת באיסוף
נייר משומש והעברתו לעיבוד מחודש
ליצירת נייר חדש במיפעלי החברה״האם.
בשעתו זכתה ״אמניר״ במיברז של הוועד־למען־החייל,
בדי לאסוף את הנייר מ-
מיתקנים מייוחדים שהציב הוועד ברחבי
הארץ לקליטת נייר משומש. מתחריה
בלונדון — במחיר של 429 דולאר בילבד
לעומת המחיר של 611 דולאר, שמבקשים
כיום בארה״ב לסיור מעין זה.
תוכנית זו עשוייה לסייע בהבאת מאות
תיירים נוספים מארה״ב לישראל.

דיעך שבממשלת מפא״י הישנה לא קרה
ל,דגון׳ ולי מה שקורה לי כעת עם שר־האוצר
...אני משאיר לך את ההחלטה
בדבר המשך הקשר שבין שר-האוצר לביני,
שאיני רגיל לו גם מהממשלות הקודמות״.

״אמניר״ טענו, כי התשלום שמקבל
הוועד-למען-החייל עבור כל טונה של נייר
משומש הנאספת במיכליו מגוחך. בדיקה
העלתה בי ״אמניר״ משלמת עבור במות
קטנה יותר של נייר משומש מזו שהיתה
צריכה להיות במיכלים על-פי ההערכה.
החברות המתחרות החליטו לפתור את
התעלומה. הן שברו מישרד״חקירות שיעקוב
אחר דרכו של הנייר המשומש
מהמיכלים. הסתבר בי ״אמניר״ מעסיקה
קבלנים לאסוף הנייר מהמיבלים. במעקב
שנערך אחר קבלנים אלה התברר כי
לפחות ב-ס/ס 40 מהנייר הנאסף נעלם בדרן.
קיים חשד שבמה מאוספי הנייר
מוכרים אותו אחר-כך במחירים מוזלים׳,
מבלי שהתמורה תגיע לוועד-למען־החייל.
נראה כי גורמים חרוצים גילו שגם
מזבל אפשר לעשות כסף רב.

המתירים גואים

ב״דיזשו סנטו
אחרי תקופה ממושכת של שפל, פקד
באחרונה ביקוש חסר״תקדים את פרוייקט
״מרכז דיזנגוף״ השייך לאברהם
פילץ ולח״ב שמואל פלאטו שרון.
בשבועות האחרונים נקשרו עשרות עיס-
קות לרכישת שטחים מיסחריים בפרוייקט
זה, כאשר המחירים נעים בין 2,900
ל 3,400-דולאר לממ״ר.
בין רוכשי החנויות והשטחים המיס-
חריים בפרוייקט מצויים יהודים רבים
מאיראן, המודאגים מההתפתחויות בארצם
ומבקשים להבטיח לעצמם מקורות
פרנסה למיקרה שייאלצו לעלות ארצה.
בינתיים תהיינה החנויות שרכשו בבחי נת
השקעה בלבד, ורובן תישארנה נעולות.
עקב-אכילס של הפרוייקט הוא מערבת
מיזוג-האוויר המרכזית שבו. בשנה האח רונה
אירעו כבר פעמיים תקלות רציניות
במערכת, שגרמו נזקים כבדים לכל בעלי
החנויות במרכז. כתוצאה מקילקול במערכת
המכונות של מיזוג״האוויר המרכזי,
הופסק המיזוג למשך ימים רבים
והקונים נמלטו מהחנויות שהפכו תנורי־חום.
עכשיו מבקשים יזמי הפרוייקט
להבטיח מדחסים, שימנעו את הפסקת
מיזוג־האוויר בפרוייקט גם במיקרה של
תקלות.

לאנשים
הנבונים!

שבני ד ערכו מסיבה כדי להפריע
למסיבת השר. ודויד לוי בא בנעליים לבנות
לבנות, השיב :״זה לכבוד השלום.״

0שר-הדתות, אהרון
אטו־ חצירה, ידוע כבעל
הומור דק. לאחר שראש־המנד
שלה סיים לחבק את כל מי
שעמד בתור לברכו, בגמל־דד
תעופה, אמר אבו־חצירא :
״אתם רק חושבים שבגין חיבק
את כולנו. מה פתאום? הוא
פשוט נשען עלינו.״

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

׳ 0אגב, כשנשאל אבו־חצירא
מה עשה במקום סגן־
ראש-הממשלה, ייגאל ידין,
שליווה את ראש־הנן משלה לכל
אורך מסלול החיבוקים
שלו, הוא השיב :״ידיו מונה
כשומר ראש.״
01 מקורבי ראש־הממשלה
יודעים לספר, כי בגין מלא
התפעלות מח״כ עקיבא נוף
מד״ש, שהמתין גם הוא בשורת
המברכים הארוכה. לאחר
מיצעד החיבוקים סיפר בגין
לאחד ממקורביו :״נוף כל כך
עדין, הוא לא חיבק אותי, הוא
גם ליטף אותי.״
11ל 1 1וי \ 1 !1,רעייתו של ראש־הממשלה הצטלמה ביום האחרון לוועידת קמפ־דייוויד יחד
• 1 11 עם בעלה ליד שער המחנה. היה זה כאשר טיילה עם בעלה בשבילי המחנה,
כשלעומתם הופיע צלם לישכת־העיתונות הממשלתית משה מילנר .״איזה סקופים יש לך היום ן״
שאל בגין את מילנר• ״אין לי שום סקופ ״,התוודה מילנר ,״אבל אם אצלם אותך ליד שער המחנה,
זה יהיה סקופ.״ כדי להצטלם ליד השער היו עליזה ומנחם בגין צריכים לצאת את המחנה, אבל בגין
חשש ששם ימתינו לו עיתונאים שיסתערו עליו בשאלות. הוא שלח את מילנר לוודא אם אין עיתונאים
בסביבה. היו שם שניים, שרק אחרי שסולקו בידי שומרי המחנה יצא הזוג בגין מהשער כדי להצטלם
לידו. אחר־כן הזמין בגין גם את כל שומרי״הראש שלו להצטלם עימו ליד השער — ״למזכרת״.

׳ 0נשיא ארצות־הברית,
ג׳ימי קארטר, נפרד במילים
חמות ביותר מהשופט העליון,
הפרופסור אהרון
ברק, מי שהיה יועץ המיש־לחת
והיועץ המישפטי לממש לה.
בתום לחיצות הידיים בין
השניים אמר קארטר לברק,
ספק בצחוק ספק ברצינות :
״אם תחליט לבוא לארצוודהב־רית,
תקבל מישרת שופט ב-
בית־המישפט העליון כאן.״
! 0אגב, גס כשנפרד קאר־טר
מדובר המישלחת, דן פ תיר,
הוא ביקשו ״לדאוג באופן
מייוחד להודות שוב ל אהרון
ברק, על התרומה שלו
להצלחת השיחות.״

פת.״ מהסרט העוקץ נהנה
ראש־הממשלה מאד, וטען כי
״זה סרט מצויין.״ ואילו על
הסרט אשה לא נשואה סיפר :
״נרדמתי באמצע הסרט.״ כששאלו
אותו מדוע, השיב :״יותר
מדי מתפשטים שם.״

פה בן־גוריון, כשידיו פרושות
בסיגנון האפיפיור, הוא העיר:
״אני משוכנע שאחד משומרי-
הראש שלו תקע לו אקדח בגב
ובנין הרים את הידיים, אחרת
אי-אפשר להבין מדוע הוא הולך

! 0כאשר הבחין יושב־ראש
מיפלגת העבודה ח״כ שיט־עון
פרם, בראש־הממשלה
מנחם בגין, כשהוא צועד לאורך
קילומטר וחצי בנמל־התעו־

׳ 0הבדיחה מספרת, כי כ אשר
נשאל שר-הקליטה, דויד
לוי, מדוע הגיע לנמל־התעופה
בן־גוריון, לקבל את פני ראש-
הממשלה, כשהוא נועל נעליים

0לאחר הטכס בנמל-דד
תעופה ערכו השרים ואישי המדינה
ניתוח מדוקדק של עוצמת
החיבוקים של ראש־ד,ממשלה.
ברוב דעות הוסכם, כי
את החיבוק העז ביותר העניק
בגין לשר־החקלאות ארילו
שרון, אולי ביגלל שלא זכה
למענה מלא מאריק, ואילו את
הנשיקה הארוכה ביותר העני קה
עליזה בגין דווקא לשר-
התעשייה יגאל הורביץ.
; 0הממתינים בלוד שמו
לב לעובדה, שיש לה, לדעתם,
משמעות פוליטית: בגין חיבק
את איש המפד״ל, שר־הפנים,
הד״ר יוסף בורג, אך נמנע
מלחבק את שני שרי המפד״ל
האחרים, שר-החינור זבולון
המר ושר־הדתות, אהרון אבו־חצירא.
הוא הסתפק בלחיצת
ידם.

׳ 0פרידה אחרת מדן פתיר,
של דובר הבית-הלבן, ג׳ודי
פ או אל, שאמר לו :״ברצוני
להודות לך, על זה ששמרת
שג׳ודי פאואל יהיה מאוזן.״
01 פתיר עצמו, כששואלים
אותו ״איד היה בקמם־
דייוויד,״ מסכם זאת במישפט
אחד :״אני מאחל לכל החברים
שלי מחנאות כזו.״

! 0ראש-הממשלה מנחם
כנין מעולם לא הסתיר את
נטייתו לנשים צעירות ויפות,
אך במטוס אל־על שהביאו לארץ,
הוא נמנע מ״לחזר״ אחרי
דיילות אל־על .״לעומת זאת,
לא הירפה מדיילת מטוס חיל-
האוויר האמריקאי, שהטיסו
מוושינגטון לניו-יורק. הוא לא
חדל מלנשק ולחבק את הדיילת,
ששמה דכרה, ולומר לה
את החוכמה הידועה שלו :״אם
לא הייתי נשוי...״
מזרמי כרמל
סיקנז יא׳*ת לציון חנת! יעקב

0ראש־הממשלה צפה בשניים
וחצי סרטים במהלך
שהותו בקמפ-דייוויד. החצי
הוא סרטו של ארנון מיל־צ׳ן,
מגע המדוזה, ממנו הוצא
בגין באמצע על-ידי הנשיא
קארטר. על מחצית הסרט שראה,
אמר :״הסרט היה מזו*

1 \ 1 1*1 1ן איש יחסי״הציבור הישראלי, שהפך סובן־נסיעות בארצות״הברית,
11 ** 1/1
11111 1׳11 #יי קשור קשר הדוק בתמונה זו למרות שאינו מופיע כה. מייק הגיא
לארץ ואירח בה את אחותו של הנשיא קארטר, רות סטמפלטון־קארטר. בירושלים הוא קנה לה
בחנות״מזכרות ארמנית מתנה קטנה: אריח״קרמיקה שעליו כתוב באנגלית ״שלום על כולם״ .כשחזרה
רות קארטר לארצות״הברית נתנה את האריח לנשיא, אחיה, ורשמה עליו מאחור :״לאחי ג׳ימי,
בתיקווה לטוב ביותר, ממסע־צליינות בארץ הקודש ״.ג׳ימי קארטר העניק את מתנת אחותו למנחם
בגין, כשנפרד ממנו בוושניגטון, בנוכחות אשתו רוזלין (ראה תמונה) .כשחזר בגין לארץ הודיע מייק
שהוא יוצא לקבל את פניו של ראש״הממשלה בנמל־התעופה ,״כדי לקבל ממנו חזרה את האריח.״
העולם הזה 2143

! 9מועמד הליכוד לראשות
עיריית ירושלים יהושע
מצא, היה בין מקבלי פניו
של מנחם בגין. מצא הגיע ללוד
במכוניתו של מנכ״ל מיש־רד
ראש־הממשלה, הד״ר אלי הו
(״אלי״) בן־אלישר. כאשר
התחבק בגין עם מצא אמר
לו ראש־הממשלה :״אני אעזור
לך בבחירות בירושלים.״
מייד לאחר החיבוק מיהר מצא,
לתפוס טרמפ, ולנסוע לירושלים
עוד לפני שהסתיים הטכס.
הוא הספיק להגיע לבימה,
שהוקמה ברחבת בניני האומה
בבירה, כדי להתחבק שוב עם
בגין, גם הפעם לפני מצלמות
הטלוויזיה. לפני שהגיעה שיירת
ראש-הממשלה לירושלים,
תבע מצא כי הוא יגיש את
החלה הקלועה לבגין, תחת הרב
מרדכי פרוש, שהוא,
אגב, אביו של ח״כ מנחם
פרוש. ראש עיריית ירושלים,
טדי קודק, לא יכול היה
להתאפק ואמר למצא, יריבו
בבחירות :״עזוב את זה, תן

מעין מסיבת־תגמול. התוצאה:
הרעש של מסיבת שני הפריע
לחוגגים במסיבת דיין.
! 9אשת נשיא המדינה,
אופירה נכון, החליטה ליהנות
מהחיים עד כמה שאפשר.
לאחר שמישפחת נבון שהתה
במלון דן קיסריה, ואופירה
ביקרה במיגרש הגולף, הסמוך
למלון, היא החליטה ללמוד לשחק
גולף. פעם או פעמיים בשבוע
נוסעת אופירה במכונית
השרד של אשת הנשיא, נהוגה
בידי הנהג הקבוע, מירושלים
לקיסריה, ומקבלת שיעורי
גולף אצל מדריך הגולף
הדרום־אפריקאי צ׳ארלי מג־

דלשטם.

9לאחרונה חזר נשיא המדינה
לשעבר, הפרופסור אפ ריים
קציר, לעסוק בענייני
נשיאות. היועץ המישפטי החדש
של הממשלה, הפרופסור
יצחק זמיר, פנה אל קציר
וביקש ממנו לעזור לו בהכנת
התיקונים לחוק נשיא המדינה.

אלי רובינשטיין

עוזרו של שר־החוץ משה דיין היה הדתי היחידי שבין בל חברי
מישלחת ישראל לוועידת קמפ-דייוויד. בתוקף זה ניצח על הטכסים
הדתיים היהודיים שנערכו במחנה. בשבת האחרונה לשהיית המישלחת במחנה, כינס רובינשטיין את בל
חבריה כדי לערוך טכס הבדלה. הסתבר שלרוב חברי המישלחת לא היו כיפות, כדי לחובשן על ראשיהם
במעמד זה. אבל רובינשטיין (משמאל) לא ויתר. בן נאלצו משה דיין, האלוף אברהם טמיר
והפרופסור אהרון ברק לעמוד בטכס ההבדלה באשר על ראשיהם מונחות מיטפחות לבנות.

היתה ללא ספק ה״חתיבה״ היפה והמושכת ביותר בוועידת
הפיסגה שנערכה בקטפ-דייוויד. סוזאן היא מזכירתו ועוזרתו
האישית של הנשיא ג׳ימי קארטר, הנמנית עם הצוות המצומצם של אנשי ג׳ורג׳יה,
שהביא עימו מאטלנטה לבית־הלבן. בוועידה היא עמלה קשה בעיקר על כתיבת נוסחות
הפשרה האמריקאיות. צריפה של סוזאן, שכונה ״רוזבאד״ ,שכן לא הרחק מביתנו

לרב להגיש את החלה לבגין.״
9אגב, מי שלא היה כל
כך זריז היה דווקא סגן ראש־הממשלה,
ייגאל ידין. ידין דרש
ממארגני הטכס לדאוג לכך,
שמכוניתו תהיה השניה
אחרי מכונית ראש־הממשלה
בדרך לירושלים. הובטח לו כי
כך אומנם יהיה. אולם כשירד
בגין מהמכונית, כדי לצעוד ברגל
ולברך את 4000 הממתינים
לו בנמל־התעופה, נוצר
פקק גדול. מכוניתו של ידין
עוכבה, והוא הגיע לירושלים
רק לאחר שהסתיים הטכס בבירה.
9באי
המסיבה שנערכה
בביתו של שר־החוץ משה
דיין בצהלה, לכבוד המנכ״ל
היוצא של מישרד־החוץ, א פ ריים
(״אפי״) עכרץ, ולכבוד
המנכ״ל הנכנס, יוסי*1
;״יוסי״) צ׳חנוב, הרגיזה, כיראה,
את שכנו של דיין, כן״
־יון שני, מי שהיה סגן-
*וף בצה״ל. שני, הסובל מעש
ברוב המסיבות שעורך
; החליט לערוך באותו ערב
יד, רעשנית בחצר ביתו,

^ !וזה 2143

מגמת התיקונים, לתת יותר
סמכויות לנשיא. קציר נענה
לבקשה.
| 9אגב, כששואלים בימים
אלה את קציר היכן אשתו,
נינה קציר, הוא משיב:
״מנותקת מהציבור.״
9 :אנט דולצ׳ין, אשתו
של יושב־ראש ההנהלה הציונית
והסוכנות היהודית, אריה
דולצ׳ין, התפרסמה לאחרונה
לאחר הופעתה המרשימה בתוכנית
עלי כותרת, בהנחיית
יעקוב (״יענקלה״) אגמון.
ההצלחה מצאה חן בעיני דול-
צ׳ין, והיא חתמה חוזה עם ה־צהרון
ידיעות אחרונות, לפיו
היא תפרסם בו כתבות מפרי
עטה, על נושאי מדיניות וחברה.
בין היתר, עומדת דולצ׳ין
לפרסם כתבה על קמפ־דייוויד
ועל שינוי שיטת הבחירות. הכתבה
הראשונה עליה עובדת
עתה דולצ׳ין, היא על שר־ה-
חוץ משה דיין. דולצ׳ין אינה
אוהבת את דיין, עוד מהתקופה
של הקמת הממשלה,
עת בעלה היה מועמד מספר

של מנחם בגין, כך שכמה פעמים ביום חלפה על פני הביתן ותמיד נעצרה שם כדי
להחליף דברים עם אנשי המישלחת הישראלית. ערב הפרידה מקמפ״דייוויד עצר בגין
את סוזאן, שהיא אם לשני ילדים בגיל העשרה, כדי להראות לה את התמונה שבה
הוא מצולם בחברת קארטר וסאדאת, ושעליה מופיעות גם חתימותיהם. בתמונות
נראית סוזאן על אופניים נעצרת ליד בגין, בשיחיאל קדישאי מציג לה את התמונה.

אחד לתפקיד שר־החוץ. דול-
צ׳י! אוספת עתה קיטעי עיתונות
שבהם התפרסמו בשעתו
הצהרותיו של דיין. מטרתה :
להצביע על הסתירות בין דבריו
אז לעמדותיו העכשוויות.
9אגב דיין, אחת מנשות
החברה, אשתו של אחד האישים
הידועים בעולם היהודי
ובארץ, נכנסה לוויכוח פוליטי
עם דיין. מספרת על כך אותה
אשה, שביקשה לא לפרסם את
שמה :״כאשר דיין הבין כי
לא יוכל לשכנע אותי בוויכוח,
הוא פשוט עצם עיין אחת
ונירדם.״
9 :בעוד שהיא עומדת לה פוך
לסופרת, טוענת אנט דול־צ׳ין,
כי בעלה אינו יודע אף
שפה אחת. וזו האמת: דולצ׳ין
שומע ומדבר בכמה וכמה ש פות,
אך אינו שולט באופן
יסודי באף אחת מהן. בכל
שפה — ספרדית, אנגלית, רוסית,
עיברית ואידיש — יש לו
שגיאות המחרידות את לב
שומעיהן.
׳ 9מנהל לישכת שר־הקלי־

טה. מיכה רייסר, עוסק
עתה בהצגת חזיון מייוחד הקד
רא לקליטת עולים חדשים,
שהופק על־ידי מישרד־הקלי־מה.
אחת מבעיות ההפקה: למצוא
אתרים מתאימים שבהם
יוצג החזיון. בשבוע שעבר הציע
רייסר לערוך את החזיון
גס בימית :״לקראת עלייתה
של ימית לישראל.״

ו 9אגב, שר־ד,שיכון גד״
7ן ון פת, נדהם ביום הששי
האחרון, כאשר נודע לו כי
האגף במישרדו, המטפל ביישוב
ימית, מוצף באנשים ה רוצים
לקנות שם בתים, כדי
לקבל פיצויים עם הפינוי. פת
הורה להפסיק את ההרשמה,
ולא לאפשר לתושבי ימית ש גרו
שם בשכירות חודשית, לממש
את האופציה שלהם לר כישה.

פם!קי
השבוע

שר-הפניפ

הד״ר

יום!? כורג :״יותר נעים ל
היות
מרבה הדאגה של מרבה-
נכסים מאשר חצי הצרה של
צרת־רבים.״

הפיזמונאי

דידי

מנוסי, על הסכם קמם־דיי־

וויד :״שלום• עכשיו — שלם
אחר־כך.״

• יו״ר איגוד עיתונ אי
ישראל, דוי יצחק הי־רויטלמי,
במאמר במעריב :
הייתי רוצה לראות את מנהיגי
ישראל גוזרים על עצמם תענית
דיבור מעתה ועד ליום ה־מייוחל
בו ייחתם הסכם־הש־לום
...גשם המילים שמורידים
עלינו מנהיגינו לאחר קמנד
דייוויד יכול וזלילה להרעיל
בארות.״

• ח״כ הליכוד יגאל
כהן :״מי שמרשה לעצמו
לתת יד לעזיבת יישובים, כמד
הו כמי שנוטש חייל פצוע!״
!• כני עידון, ממתיישבי
חבל ימית, למראה אלפי המטיילים
שנהרו בשבת האחרונה
לבקר בסיני :״הם באו ליהנות
ממבט אחרון על האיזור,
ולנו יש הרגשה של קופים בגן-
חיות״.

מד! שביקשה מזכירתו שר צ״צי מאבני הנותר -
וטח שאמו אשר ׳ולין לשופטו1 ,ג1תם אילן
עורך־הדיו אברהם

ב רי ר, מפעילי מיפלגת העבודה׳
היה ספקני לגבי יכולתו
של מנחם בגין להגיע להסכם
שלום עם הנשיא אנוור
אל־סאדאת לא פחות מחברים
אחרים במיפלגתו. אבל.
בניגוד להם, הוא היה מוכן
אפילו להתערב על כך שבגין
לא יביא את השלום. בעת ויכוח
על הנושא תוך רכיבה ב-
בכפר־שמריהו,
חוות־סוסים
התערב בריר יומיים לפני תום
ועידת קמפ־דייוויד עם איש־העסקים
נעמן שקולניק,
התחייב להצביע מעתה והלאה
בעד הליכוד אם יהיה הסכם
בוועידה. כשנודע על הה1סכם
שהושג בקמפ־דייוויד, הצהיר
בריר כי הוא יעמוד בהתחיי בותו.

לאן
נעלם בחודשים

בוע במבוכה רבה, כאשר ה-
מנכ״ל של מישרד העבודה
והרווחה, ישראל גורלניק,
בא לבקר במישרד המנכ״ל הקודם,
השוכן בבניין מישרד־הסעד.
גורלניק נאלץ לשבת
על כיסא הטלפנית כחצי־שעה,
בעוד פקידים רצים בהולים
לחפש אחר המפתחות של ה-
מישרד.
81 במישפט השוחד של
אשד ידלין המתנהל בימים
אלה, תיאר ידלין את רמת־החיים
הגבוהה של עד המדינה
מרדכי אליסון, ממנהלי
סולל בונה, באומרו :״כשאני
באתי ללונדון וגרתי במלון
אירופה, הוא גר במלון צ׳ר־צ׳יל.
השופט מנחם אילז
שאל אותו :״אתה גרת באירופה?׳׳
לקול צחוקם של
בני־מישפחתו של ידלין שנב־

בנם החדש של השחקן יהודה ברקן ואשתו נילי, הצטרף זה־עתה למישפחה. יש

לו כבר אחות, פולט ( )6ואח, רועי (שנה וחצי) .ברגע שנילי קיבלה צירי״לידה,

חטף יהודה ברקן שילשולים. ביום השלישי האחרון קבעו נילי ויהודה לצאת לארוחת״ערב עם זוג
ידידים. במקום במיסעדה, נפגשו כולם בבית־החולים תל־השומר, לשם הסיע ברקן את אשתו ללדת.

שרית גיאור

בתו של מנפ״ל השק״ם אל״מ (מיל).
חנן גיאור, באה לפתיחת החנות
החדשה בגיבעתיים עם אמה, דיאנה, ואחותה התאומה רונית.
שרית, שנולדה עשר דקות אחרי אחותה, קיבלה צו־גיוס לצה״ל
ארבעה חודשים מאוחר יותר מאחותה, לפי ״החלטת״ מחשב
צה״ל. רונית עומדת להתגייס בימים אלה לחיל־האוויר, מה
שמשמח את האב, ששירת בעבר בחיל זה. שתי האחיות, שהן
יפהפיות, הוזמנו בשעתו להשתתף בתחרות מלכת״היופי, אד סירבו.

האחרונים נער־השעשועים הקשיש
ביותר בארץ, הד״ר פו קח
הירש ז־ ובכן, מסתבר,
כי לא לעולם חוסן. פוקד,
הירש, שהוא סוכן־נשק בעיסוקי
ושזכה בפירסום רב בעת
ששילטונות מס־ההכנסה פשטו
לפני כמה שנים על דירתו בליווי
צלמי-עיתונות, מאושפז
זה חודשים אחדים בבית־החו־לים
איכילוב. הוא עבר סידרה
של ניתוחים קשים, ביניהם
ניתוחי כליות וריאות, ועדיין
נתון תחת השגחה רפואית קפדנית.

8עובדי לישכתו של
ראש־עיריית תל־אביב, שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט, רוצים שימשיך
לכהן כראש עיר אחרי
הבחירות הקרובות. מזכירתו,
ריקי ברקן, נסעה בימים
אלה לירושלים וביקרה בכותל׳
תחבה פתק בין סדקיו ובו
כתבה ״להטוב לתל־אביב״ ,כלשון
סיסמתו של ראש העיר
במסע הבחירות שלו.
! 8עובדי מישרד הסעד
לשעבר מצאו את עצמם הש־

חו באולם־המישפטים, הגיב
ידלין בפנותו לשופט :״למה,
אנחנו מכירים משם ו נפגשנו

! 8לפני הופעתו בתוכנית
עלי כותרת, בדיון על הסרט
שואה, ערך הרב ישראל לאו
חזרת־מיקרופונים עם המנחה
יעקב (״יענקלה״) אגמון,
חזרה שלא צולמה ולא שודרה.
אגמון שאל את לאו, הידוע
כמי שאוהב פירסומת :״אדוני
הרב, האם אתה מודע לעובדה
שהתוכנית היחידה בטלוויזיה
בה לא הופעת עדיין היא 9
בריבוע? לאו לא נעלב והשיב
לאגמון :״אל תחשוב שמפיק
9בריבוע יצחק (״איציק״)
קול לא פנה אלי.״
81 בעיקבות חתימת הסכם
השלום בקמפ־דייוויד עמד
מרדכי קופ, בעל קפה טע־וווו
בירושלים. להסיר את
תמונתו של ראש הממשלה
מנחם בגין שהתנוססה לתפארת
על קיר המיסעדה. אך

ראש לישכתו של ראש עיריית תל־
1 11 ^11ן
|# *111 1 11111\ 4אביב שלמה (צ׳יצ׳< להט, עומדת
באומץ מול אגרופו הקמוץ של מרדכי שיפמן, סגן־ראש־העיר,
שהוא ראש המיפלגה הליברלית בתל־אביב. אף שהעניינים לא
מתנהלים בדיוק על מי־מנוחות בין ראש העיר לסגנו, משוחחת
נאווה, הנשואה לבנו של אריה דיטנצ׳יק ז״ל אהרון, בנחת עם הסגן.

קופ חזר בו מכוונתו זו, אחרי
שנודע לו שצוות של הטלוויזיה
האמריקאית מרשת אג-
בי־סי עומד לבוא לצלם את
יושבי טעטון, ולקבל את תגובותיהם
על ההסכם.

ת׳ סנדושן

עם אשתו הטריה נעמי, לשעבר
דיילת ארקיע וכיום מפיקה בחברת־פירסום.
כאשר, ב״בוקר השלום״ ,העירה נעמי את דני משנתו לבשר
לו את בשורת חתימת ההסכמים, התיישב דני במיטתו, ומילמל
אחוז תנומה :״רק השלום יביא את השלום״ ,וחזר לישון.

אלישבע מיכאלי,

מי שהיתה שחקנית בתיאטרון
הבימה וכיום בעלת חנות לעתיקות
שומרת על קשר חם
עם עמיתיה לשעבר. השבוע
ערכה מסיבת־הפתעה לירידתה,
השחקנית הוותיקה פא־ני
לוביץ, שבימים אלה מלאו
לה 75 שנים. למסיבה הגיעו
שחקנים רבים, ואיחלו לפאני
אריכות-ימים. אלישבע נתנה
לפאני, כמתנת יום־הולדת, מח רוזת
של פנינים אמיתיות.
8הדיסקוטק שלוק, השוכן
בעיר־המכוניות ליד תל-
אביב, זוכה בתחלופה רבה בצוות
העובדים שלו. המועדון,
שנפתח בקול תרועה בניהולו
של המתופף זוהר לוי, החליף
מנהלים כאשר הגיע יגאל
די־ רימון שחזר משהות של
11 שנים באוסטרליה, שם עסק

בבנייה, והחליט לעלות ארצה.
זוהר לוי יצא, ויגאל הביא
תחתיו לעסק את צדוק קר אום־•
בימים אלה יצא קראום
מן העסק ביגלל חילוקי־דיעות
בינו לבין יגאל, והפעם מתכונן
יגאל לנהל את המקום
בעצמו. יגאל בן ה־ 39 נשוי
לבחורה ילידת ברלין שאותה
הכיר באוסטרליה, ולהם בן.
יש לו עוד שלוש בנות מנישואין
קודמים. בימים אלה
עומד המקום לפני שיפוצים
נרחבים, ויגאל מבטיח להפוך
את שלוק למועדון־חברים ב־דמי־חבר
נמוכים יותר מאלה
הנהוגים במועדונים הקיימים
כבר בתל-אביב. ביום השישי
האחרון התפוצץ חזיז אצל
שכנו למקום, בעל המיגרש
למכירת מכוניות משומשות.
למקום נקראו המישטרה והיחידה
למילחמה במחבלים, וכעבור
שעה קלה נרגעו הרוחות.
הסתבר שכמה בריונים
שהיה להם דין־ודברים עם בעל
מיגרש המכוניות, הגיבו בדרכם
שלהם על הסיכסוך שהיה
להם עימו.
העולם הזה 2143

במדינה
(המשך מעמוד )42
מת חחרדהשלום עם המצרים, בעוד שלושה
חודשים. האמריקאים והמצרים הבינו
כי הוסכם על הקפאת ההתנחלות לתקופה
של חמש שנים — עד לקביעה סופית
של עתיד הריבונות ביהודה ושומרון. אולם
אפילו על פי הפירוש של מנחם בגין,
כאילו הוסכם על הקפאה זמנית בילבד,
נראה סעיף זה כ״הסכם זמני־קבוע״.
אבל אנשי גוש אמונים לא המתינו
עד לפרוץ הוויכוח. עוד באותו לילה התארגנו
כמה עשרות מאנשי הגוש, עלו על
גבעת חווארה והקימו בה ״התנחלות״ אלון-
מורה תוך בניית צריף־עץ והקמת אוהלים.
טענתם של אנשי הגוש, כי ביקשו לקבוע
עובדה בשטח ולממש בעצם רק תוב־
.נית עליה כבר הסכימה הממשלה, אינה
עומדת במיבחן ההיגיון. הקמת ההתנחלות
הבלתי־חוקית היתר קריאת תגר על שיל-
טון החוק בישראל.
פינוי כלי מצלמות. אילו הסתפקו
אנשי גוש ־אמונים רק במיפגן־ראווה זמני
ניתן היה אולי להבין לרוחם. מי שסמכו
על הבטחת ראש־הממשלה כי ״עוד יוקמו
הרבה אלוני־מורה״ ,רשאים היו למחות
מול מה שנראה להם כהפרת התחייבות.
אולם אנשי הגוש ביקשו הרבה יותר מזה,
בסרבם לקבל את החלטת הממשלה לפנות
את ההתנחלות ואת פקודת שילטונות־הצבא
לרדת מהגבעה, הם רצו ליצור
עימות גלוי בין מתנחלים לחיילים, לזרוע
זרע שינביט מילחמת־אחים בעם במעשה
מובהק של מרי אזרחי.
נראה כי הדבר ששאפו אליו יותר מכל
היה להציג בפני העולם כולו תמונות של
יהודים מכים יהודים, של פינוי מתנחלים
בכוח על־ידי חיילי צה״ל, מתוך תקווה
מרושעת שמחזות אלה יקוממו את העם
נגד הסכם־שלום, שהקפאת התנחלויות היא
אחד מתנאיו.
למשך יותר מיממה נראה היה כי יצליחו
להשיג חלק מיעדיהם. ייגאל ידין, בתפקיד
ממלא־מקום ראש־הממשלה ושר־הביטחון
שבידו היה למנוע את ההתנחלות עוד
בשלבי ההתארגנות המוקדמים שלה, היסס
לפעול. למרות שהיה בסמכותו להפעיל
את הצבא ולסלק את המתנחלים כל עוד
היוו קומץ מבוטל, הוא נהג בדיוק כמו
יצחק רבין בתקופת ההתנחלות הבלתי־חר
קית הראשונה בסבסטיה. ידין חשש מתגד
בותיו של בגין. רק אחרי שקיבל אישור
מבגין לפעול כראות עיניו, ניתן היה
להפעיל את צה״ל. אלא שאז כבר חזר
שר־הביטחון עזר וייצמן לפקד על הצבא
ולנסות לתקן את מה שקילקל ידין בהסס־נותו
ובפחדנותו.
בינתיים כבר הצטרפו מאות תומכים
לקומץ המתנחלים. הסתננו אליהם גם מסיתים
כגאולה כהן ולרב מאיר כהנא. העימות
הפך קשה ומסובך יותר, הצריך כוחות
גדולים יותר.
במצב זה ניסה הרמטכ״ל, רב־אלוף
רפאל (״רפול״) איתן — שהצהרותיו הפוליטיות
בעבר נראו כלקוחות מהלקסיקון
של אנשי גוש אמונים — למצוא מוצא
של פשרה. הוא הציע למתנחלים להתפנות
למחנה צד,״ל סמוך עד שהממשלה תקבע
סופית את גורל ההתנחלות. נראה היה כי
ליבו של הרמטכ״ל אינו שלם בהפעלת חייליו
נגד המתנחלים. אלא ששר־ד,ביטחון
לא הותיר מקום לספקות. הוא הצהיר
שהרמטכ״ל חרג מסמכותו כשהציע למתנחלים
את שהציע, הציב אולטימטום בפני
אנשי הגבעה: להתפנות מרצון או בכוה.
כאשר סרבו אנשי הגבעה להתפנות מרצון
הצטווה צד,״ל לפנותם.
כדי למנוע את השגת מטרתם העיקרית
של אנשי גוש אמונים — הצגת־ראווה
של מנושלים בכוח בפני אמצעי־התיקשורת
— הורחקו העיתונאים והצלמים מהמקום
לפני שצר,״ל נכנס לפעולה. רק אז הסתער
,גדוד של חיילים, שחלקם הונחתו במסוקים,
על מאות המתנחלים שהתבצרו סביב הצריף
בראש הגבעה. רובם נגררו למרגלות
הגבעה. מיעוטם התפנו מרצון. כמה מהמתנחלים
גילו התנגדות. היו אף מקרים
בהם נעשו ניסיונות לחטוף נשק מתיי קים.
במקרים אחרים הסתפקו המפונים
בהטחת עלבונות בפני החיילים. בסופו
של דבר הושלם הפינוי מבלי שיתסים
את העם למילחמת־אחים.
מעשה פילגש בגבעה תשל״ח נכשל.
הוא המחיש כי רובו של העם מאוחד
בדעה, שנוכח סיכוי השלום לא ניתן עוד
לאפשר מצב של איש־הישר־בעיניריעשה,
גם אם אין מלך בישראל.

קפיטול-סיגריה עם אופי
למעשן הרציני
עשייה, מלאה, מספקת.
למעשן הרציני המחפש את מלוא הטעם. עשויה מסוגי טבק
מעולים ביותר שנבחרו בקפדנות לסיגריה זו.
בקופסת אדום־זהב־כחול 20 .סיגריות 8.-ל״י בלבד0 1 .
דובק מייצרת סיגריות איכות למעלה מ־ 40 שנה.

03011

קפיטול-סיגריה עם אופי למעשן הרציני
פגסוס ד*ר י 11 קנ0ו1

העולם הזה 2143

?!ומוע
כוכבים
האגדהה חי ה
״כשאמרו לי מי מופיע בסרט, אסרתי
לחם שאין צורך לשלוח לי ׳תסריט .׳אני
חותם על החוזה.״ מורג׳ קנדי, חשחקן
האמריקאי ענק־ד,ממדים, סיפר בזו הלשון
על הדרך ישבה הסכים להתגייס לרצח יעל
הנילוס, הפקת־הפאד החדשה לפי מותחן
של אגאתה קריסטי, שתוצג בקרוב בארץ.
ואין פלא. כי קשה להעלות על הדעת
חופשה נעימה יותר לאוסף של כוכבים
נוצצים, מאשר בילוי בצוותא בסרט
שבו אישיותם היא *שקובעת את תפקידם,
ובאתר־צילומים שאתרים ׳משלמים
הון כדי לטייל בו, עמק הנילוס. וכאשר
גילה קנדי שהוא עתיד לפגוש ליד הפירמידות
בפיטר יוסטינוב ובדייוויד. ניבן
יפים דברים
הרבה
...מבט לתור העיעיס

מתהילים עם

...חיוו על השפתיים
ועם אדג״ו
מו * רי היו פי ש לי ושלך

ענת ו1צנוון

בט דייוויס ב״רצח על הנילוס״
שטיח אדום לגברת —

אדג׳יו־ב׳שם.דאודורנט,קרם 7־גוף,קרם ידיים
מוצרי היופי שלך.
מ. קלי פ ר מ 11א 1ג

1 <3 0 0 1 0

אלטוד ועזו ת־ כרסוחאיםבע -ח

תונדיפון המנויים של
התל מ ׳ 1.8.78

ה עוו! ס

ומה

לשנה בלירות מחיר העתוו

דמי המנוי בארץ
לכל ארצות תבל בדואר רגיל
הוצאות משלוח

55 + 467
195 + 467

לחצי שנח

= 585
= 741

310 385

דמי המנוי לארצות חוץ בדואר אוויר

אירופה ארה״ב, קנדה ומקסיקו
ונצואלה, ברזיל, ארגנטינה, קולומביה,
אוסטרליה, ניו זילנד, פרו
ניגריה, דרום־אפריקה, טוגן וחבש
פנמה, סינגפור, טאייוון
תאילנד, הונג־קונג ונפאל
גאנה, חוף השנהב, טנזניה, רודזיה, זמביה

777 = 83 +
1128 = 121 +
415 580

227 + 467
540 + 467

1677 = 180 + 1030 + 467

855
1553 1392 1531 1195

׳ 790 710 780
610
467 467 467 467

920 776 900 600

166 149 164 128

ומעל לכל, במט דייויס, לא היה כוח בעו־ילם
שימנע ממנו להצטרף למסע.
ויותר מכל בט דייוויד משום שהגברת,
שהי׳תיד. הריקנית של צוות השתקנים ברצח
על הנילוס, היא אתת האגדות החיות
של עולם הסרטים. שחקנית דרמאתיה ש הצליחה
בזכות בישרונה, בתקופה ישבה
היופי היה חשוב יותר לעיר־הסרטים מן׳
האופי. היא היתה: במשך ישנים ארוכות
האטרקציה העיקרית של אולפני וודנר,
דמות בלתי-נשכחת בסרטים ׳כמו ׳בכבלי
אנוש ואליזבט ואסקס, פעמיים זכתה בפרס
האוסקר, ואחת הדמויות הסוערות ביותר
שידעה הוליווד ׳אי-פעם. היא לחמה סחי־רוף־נפש
על תפקידים ועל בני־׳זוג ל-
מ״שחק, ועד היום עוד מתהלכת האגדה
כי סירבה להופיע בחלף עם הרוח משום
שהתנאי לכך היה שארול פלין יופיע!מולה.
דברי, תכונה. כשכולם הספידו אותה
לעת זיקנה, היא הוכיחה — יחד עם מי
שהיתר, המתחרה הגדולה. שלה בימים עברו,
ג׳יין קרופורד — כי יש להן מה לומר
גם אם איבן יכולות עוד להושהתף
בתחרויות־יופי. לראיה: מה קרה לבייבי
ביין. ועכשיו, כאשר היא מופיעה מדי
פעם בפעם בתפקיד־אורח בסרטים, פורשים
לפניה שטיח אדום, ההציעירים רוכנים
לרגליה כדי ׳לשמוע מפיה את דיברי התבונה
של מי שהתנסתה בכל המאבקים,
ההצלחות והאכזבות שעולם הסרטים יכול
להציע לשתקן.
והגברת דייוויס, סת ה־ ,70 אינה מקמצת
בעצות .״בימים הטובים לא היינו יוצאים
מן האולפן,״ היא !מספרת לינוק׳ות שסביבה.
ובין תינוקות שהקנים במו ג׳ון
פינץ׳ (פרנזי) ,אוליביד, האסי (רומיאו
ויודי׳ה) ,ג׳יין ביירקין או מיאה פארו (ש אביה,
מון פארו, היה בן גילה ׳ודורה של
דייווים בהוליווד לעולם לא ישסנעוני
שאפשר לעשות משהו מחוץ לאולפן שאי-
אפשר לעשות בתוכו. באתי למצרים משום
שהנסיעה והטיול היו מפתים, אבל לא
משום שאני סבורה בי אי־אפשר לעשות
את הסרט הזה באולפן.״
הפל דכד ממשחק. בכלל, טוענת
העולם הזה 2143

הגברת דייווים. כל היציאות הללו מן האולפן
הניבו סרטים שבהם הנוף הוא
חשוב יותר מן השחקנים, שכמעט הפכו
קישוטים או ׳אקרובטים .״דורשים, מהם
׳לצלול למעמקים או לקפוץ !מגגות, כל מה
שיתרצו, מלבד מישיחק.״ אבל, כדבריה, העניינים
מתחילים להשתנות .״הצופים עדיין
מעוניינים בסיפור טוב, בדיאלוג מעניין
ובשחקנים ׳שמסוגלים לעמוד באתגר של
דיאלוג כזה.״
״היום כיל אחד חושב יאת עצמו כוכב,״
קובעת הגברת דייווים, שמילחמות״ה על
מיקום שמה בכותרות הסרטים הפיקו בזמנו
ניצוצות ריבים .״כל אחד כותב את
שמו באותיות קידוש־לבנה, אבל כמה
כוכבים יש באמת י רדפורד, פ׳אצ׳ינו,
הופמן, סטרייסנד, מינלי או ג׳יין פונדה,
אלה עובדים הרבה, וזהו אחד התנאים
ההכרחיים לשמירת מעמד של כוכב.
מוסד הנישואין. לגברת דייווים יש
מיה לומר כשהנושא אינו קישור ישירות
במיקצוע אני מאמינה במוסד הנישואין,״
היא טוענת, ומצביעה על העובדה שניסתה
אותו ארבע פעמים, כדי להוכיח את עומק
אמונתה .״אני חוששת שאני, אישית, סובלת
מעודף מרץ, ולגברים היה פשוט
קשה להסתדר עם ההתלהבות הטיבעית
שלי.״ כדי ׳לשמור על המרץ וההתלהבות
היא מבלה את פיריקי-הזמן שבין הסרטה
אחת לשנייה בבתי־הבראה מיוחדים שם
היא מקבלת טיפולים פיסיותראפיים, מתעמלת
יום יום ומאמצת לה דיאטות שונות.
׳וכאשר חוזרים אל המיקצוע, ושואלים
אותה מה לא השתנה מאז הימים הראשונים,
היא, אומרת :״הסיסמה של הקול נוע
היתר, אז הזדרז לחמת וזו הסיסמה

בעיקבות
הנ שמה
הצעקה (אורלי, תל־אביב, אנגליה)
— הנושא מוכר כגר מהזדמנויות
קודמות: התיחכום ההולך
וגובר של האנושות מרחיק אותה מן המקורות שממנה
צמחה. השכלתנות חייבת להסביר הכל באמצעות המדע,
ואילו מיסתרי נפש האדם מאבדים בהדרגה את חשיבותם
בסדר־החיים הקבוע של המערב. אבל ה׳נשמה היא הרי משהו
שמעבר לכוח־ההבנה היבש של המיספרים, התורות ואפילו
הדתות. זוהי איכות קסומה שבשיבה אליה אפשר לגלות
עוצמה שאינה נופלת מכל שיכלולי המדע החדשניים.
כדי להוכיח את תורתו זו, משתמש הבמאי הפולני יז׳י
סקולימובסקי בסיפור שנכתב במקור על-ידי המשורר וה סופר
הבריטי הידוע רוברט גרייבס (אני קלאודיוס) ועודכן
לצורך הסרט, אל התקופה הנוכחית.
מצד אחד, בסיפור, ניצב השכלתן התקוע עמוק בתוך
המסורות של התקופה, מוסיקאי שמנגן את באך בכנסיה
אבל יוצר בבית, בעזרת ציוד אלקטרוני משוכלל, מוסיקה
קונקרטית, המורכבת מאפקטים הנשמעים בתוך הטבע וה־מתחברים
יחד לאוסף צלילים מוזר. מולו, אדם שהוא ספק
משיח, ספק נביא, ספק מטורף (הוא אכן מאושפז במוסד),
הטוען כי למד ממכשף שפגש בין שיבטי הילידים באוסטרליה
איך להרוג יצורים חיים בעזרת הצעקה הנוראה
שבכוחו להוציא מפיו. וביניהם, אשתו של המלחין, הרואה
את דמותו של הזר החודר לביתם כאחד מאיתני הטבע
שאין לעמוד בפניהם.
סקולימובסקי מיטיב להעלות סצנות בודדות על המסך.
המלחין (ג׳ון הורט) השקוע בתוך המוסיקה שלו במעבדה,
נביא הזעם (אלן בייטס) עומד לבחון את כוחו על חוף ים
שומם, מיפגשים של מבטים, תאורה אידילית ההופכת בן-

אלן בייטם — נביא הזעם
רגע מבשרת-שחורות, רגעים אלה ואחרים מוכיחים שהאיש
שולט היטב גאמצעי-הקולנוע, ויודע מה לעשות בהם.
אלא שהפעם הוא פשוט ניסה לעשות יותר מדי. רגע הוא
מדבר על כך שאיננו יודעים מי המשוגעים ומי השפויים,
ומייד הוא גולש למיסתיקה המזכירה לאחדים את דון חואן
של קאסטנדה. ולפני שמתברר מה בדיוק יש בדעתו לומר,
הוא כבר עוסק בדת ומוסר, בכנות של האמנות המודרנית,
וכן הלאה. כחומר-גלם לתריסר סרטים זה לא רע, אבל
מה היה צריך להביע הסרט הזה ן

בע>קבות
האהבה

תעשיין דק וורנר
— עוצמה ואוייבים לאדון
גם היום .״ואם תשאלו אותי,״ מסכמת בט
דייוויס ,״סוד ההצלחה בקולנוע גם הוא
לא השתנה. מה ששחקן יכול לעשות הוא
ללמוד את שורותיו ולהתפלל לחסדי שמים.
אנשים אחרון ה חלו צי

עם מותו של ג׳ק וורנר, הלך מן העולם
אהרון החלוצים של תעשיית הקולנוע,
אותו דור ׳שיל דמויות אגדתיות שלקחו את
המכשיר המצחיק שהקרין תמונות מקפצות
ומגמגמות, והפכו אותו מצעצוע לירידים
לתעשייה המזרימה מדי שנה מיליארדים
של דולרים ולאמנות אשר הוכתרה, בצדק,
בתואר אמנות המאה ה־.20
ג׳ק וורנר היה אחד מ־ 10 הילדים ב־מיישפחתו
ישל סנדלר יהודי קטן, שהיגר
בסוף המאה הקודמת מן העיירה קראם־
נוסטוב שבפולין לארצות־הברית. הילדים
הלכו תחילה בדרכי האב ,׳וכימה מיהם פתחו
ביבשת החדשה חנויות לתיקון נעליים.
עד שיאחד האחים המבוגרים שיל יג׳ק,
בשם סם, שיכנע את המישפחה לרכוש —
׳תמורת 1,000 דולר — ׳מכשיר ׳להקרנת
תמונות בשם קינטוסקופ.
119״*שכיס. האב מישבן יאת כל הרכוש
׳שהיה ליו, כולל היסוס היחידי ש־המיישפחה
הצליחה לרכוש כדי להוביל
סתורות לסנדלריה, והמכשיר ניקנה. האחים
שכרו אולם בעיירת מגוריהם, שאלו
העולם הזה 2143

התחרה (מוזיאון,
רוקמת
תל־אביב, צרפת—שווייץ) — ספרית
קטנה יוצאת עם חברתה-
לעבודה לבלות על שפת הים שבועיים, שבהם צריכה החברה
לשכח את עוגמת-הנפש שנגרמה לה אחרי שמאהבה עזב
אותה, בתום שלוש שנים, כדי לשוב אל אשתו החוקית.
הספרית, בת ,19 תמימה, אדמונית, נחבאת אל הכלים,
מכירה סטודנט קצת יותר מבוגר ממנה, חביב וביישן.
הם מתאהבים, ועוברים לגור יחד בפאריס. הוא הולך
ללמוד, היא ממשיכה לעבוד, זוג מאושר לכל הדיעות. אבל
הצעיר מתחיל לחוש מבוכה מסויימת. בחברת ידידיו,
השולפים שמות גדולים בכל ויכוח אקדמי, מחשה הספרית
הקטנה ואינה פוצה את פיה. כשהוא מבקר אצל הוריו,
הם מזכירים לו את בת הרופא שהוכנה עבורו. הוא מרגיש
כמי שראשו מלא כרימון ואינו יכול להשלים עם חיים
משותפים עם נערה ריקה מתוכן. בעדינות ובנימוס הוא
מסביר לה שאין עתיד ליחסים ביניהם. היא אינה מעזה
למחות, ,שבה אל אמה, שוקעת בהדרגה בתוך שתיקה
מוחלטת ובסוף הסרט היא ישובה ליד שולחן, במוסד
שבו אושפזה, מתבוננת בפלקאטים המכריזים על עולם של
נועם והנאה, שלא היה מעולם בהישג-ידה.
אין ספק שזהו סרט עצוב ביותר. כל האנשים המופיעים
בו מתכוונים לטוב, אבל הטראגדיה בלתי־נמנעת. כי האנוכיות
הקטנה היא חלק מכל אדם, וחוסר היכולת להבחין
בנשמה שאינה מפגינה רגשותיה כלפי חוץ במילים גדולות
או במעשים חריגים, דנה את הנשמה לבדידות־נצח, כפי
שנאמר במילים המסיימות את הסרט.
הבמאי השווייצי קלוד גורטה (ההזמנה),השכיל להביא

מן השכנים 99 מושבים והחלו מקרינים שם
סרטים.כימו שוד הרכבת ׳הגדול, אבי אבות
הקיולנידע של היום .׳עיל־מנת ליייעיל את
העסק, קראו ליג^ק הצעיר לישוב הביתה
ולעשות עבור המישפחה את אשר עשה עד
אז עבור זרים, כלומר לבדר ולשעשע את
הקהל בין סרט אחד לשני. לג׳ק יצאו מוניטין
כבעל קול איום כל-כך, שהצליח להבריח
מייד את הקהל, כשפצה את פיו. וכך
גדל מחזור הצופים ועימם ההכנסות.
העסקים הלכו ׳ופרחו, המי׳שפחה רכשה
אולם: נוסף, ואחר-יכך נכנסה לעיסקי הפצה.
וכאשר המונופולים של אותם הימים
ניסו לדחוק את רגליהם החוצה, הם לא
היססו והרחיבו את העסק עוד יותר.
ארבעה מן האחים התמסרו לעסק. הארי
היה המתכנן והויגה־הדעו׳ת שמאחרי הקליעים,
סם היה ממונה על המכירות, אל-
ברט היה אשף הכספים, ואילו ג׳ק היה
המנהל־בפועל, האיש שעסק בעיסקי ה
איזבל
הופרט — בדידות נצח
כאן את סיפוריו על האנשים הפשוטים הנטחנים בהדרגה
בתוך השיגרה של המוסכמות הבורגניות למיטד מרוכז
שאין ממנו מיפלט. הוא אינו גולש אף לרגע אל המישור
הסימלי, מציג סיפור אמין ואמיתי מתחילתו ועד סופו,
ודווקא בכך יש, למעשה, השלכות כלל-אנושיות.
בטון מוצנע, במצלמה שמתכוננת תמיד בכיוון הנכון
ובצורה הנכונה ומזכירה לעיתים ציורים של דגא אי ורמיר,
ובעזרת הופעה עוצרת־נשימה של איזבל הופרט, שכאילו
נולדה לתפקיד זה, רושם גורטה סימן־שאלה קטן אבל
נוקב מאד, בכל הקשור ביחסים שבין אדם לרעהו ולסולם־
הערכים המקובל.

שעשועים עצמם, והיה לאחד האישים החזקים
והשנואים ביותר בהוליווד.
רץ־טין־טין. עיסקי האחים סבלו
עליות ׳וירידות בתקופת הראינוע ,׳והמצב
נראה עגום במיוחד עם התקרב סיום
העשור השני של המאה .״הכוכב
היחידי של וורנר הוא רין־טין־טין,״ אמרו
בלעג: מתחריו, והצביעו יעל כך שגורלו
של ׳אולפן שלם תלוי בזנבו של כלב. האחים
חשו גם הם בכך! ,ולכן נטלו ע׳ל עצמם
הומור .׳שניראה קרוב להתאבדות, הם חתמו
על הסכם עם חיברת וסטרן אלקטריק,
לפיתוח הסרט המדבר.
ספקנים יטעינו שאין כל סיכוי להצליח,
יוצרי קולנוע רציניים התקוממו ׳נגיד מיה
׳שניראה להם כמותו של המדיום כאמנות.
אבל וורינר לא דאג לאמנות אלא למאזן
בבנק. ב־ 1926 הוא הוציא לשוק סרט מדבר
ראשון (ילא ׳בשלמות, יאבל בחלקים ׳גדולים)
בשם דון חואן, עם ג׳ון בארימור. שנה

לאחר־מכן, עם הופעת זמר הג׳ז שדיבר וזימר,
הפכה ההמצאה החדשה האירוע הח שוב
ביותר בתולדות התעשייה הצעירה,
והכסף החל זורם במרץ לכיסיו של וורנר.
כאשר ׳תיאטראות טענו כי אינם מוכנים
להקרין את סרטיו מאחר שאין להם
מעריכות קול, הוא לוויה כסף מבנקים
׳והקים את המערכות הדרושות, תוך זמן
קצר ׳אי־אפשר הייה עוד להציג סרט אילם
באמריקה כולה.
הוא היתל מחתים שחקנים במרץ רב,
ניצב מאחרי סירטי הגנגסטרים המדברים
הראשונים (אוייב הציבור וקיסר הקטן),
מומן סרטים !מוסיקליים זוהרים (רחוב ,)42
יעודד רוטנים היסטוריים נוצצים (רובין
הוד) ,והתפאר בסידרת ׳כוכבים החתומים
על חוזים לזמן ארוך כמו אדוארד ג׳י
רובינסון, ג׳יימס קאגני, בט דייווים, או-
ליביה ׳דה־האווי׳לנד, האמפרי בוגארט ד
(המשך בעמוד )54

א קולנו

בפרוס שנת תשלייט
מברכת ייעמיגור י י
א ת דייריה וידידיה
ברחבי הא ת!
בברכת

(המשך מעמוד )53
אתל פלין .׳סרטיו! ,שהם היום מקור ל־נוסטלגיה
׳בלב המשוגעים הצעירים לקולנוע
(כמו וווי אלן בשחק אותה סם)
הצטיינו אז דווקא פמבצעים מיסחריים
זריזים, סשוורגר עומד בעיומות גיצהי
עם כל שחקניו! ,ומשתדל להוריד את שכרם
ולהגדיל את מיספר הסרטים שבהם הופיעו
מדי ישנה.
ואם ניצח את בט דייווים במילחמה על
החוזה שלה, והכריח אותה להופיע ׳בסרטיו
למרות רצונה, עתיד היה להיות מובס,
בסוף שנות השלושים, במאבק מישפטי,
על־ידי אוליביה דה־האווילנד שלא רק
השתחררה מן החוזה ׳שבפת אותה אליו,
׳אלא גם קבעה תקדים ששם קץ לחוזים
לטווח ארוך שהיו מקובלים עד אז בעיר
הסרטים.
נטיות פוליטיות. האיש, בעל ריעות
ניציות מובהקות (למתת שעשה פעם סרט
בשם שליחות למוסקווה שהחשידו בעיני
חבריו כאוהד אדומים) ,גטל סלק פעיל
בהקמת הרשימות השחורות של ג׳ו מקאר־תי,
העיד על הנטיות הפוליטיות שיל אנשים
שנחשבו ידידיו במישפטי־הראווה ש נערכו
אז ,׳והקפיד על הרחקת כיל חשד
של אדמוניות בנושאים של סרטיו. את
שיא הקאריירה שלו כמפיק ראה וורנר
בגבירתי הנאווה, סרט שעיבור הסרטתו
שילם 5.5מיליון דולר ריק לזכויות יוצרים
— השקעה שהויסחה בסופו ישל דבר כמוצדקת
מבחינה מיסחרית. אחרי סרט
מוסיקלי נוסף, קאמלוט, הוא מכר את
חלקה של המישפחה באולפנים הנושאים
את ישמו עד היום, הפך. מפיק פריטי,
וכהוכחה ניצחת ללאומנות האמריקאית
שלו הפיק הפקה אחרונה בשם ,1776 סרט
מוסיקלי היסטורי שנועד לחוג את יובל
המאתיים של ארצות־הברית.
בגיל ,79 כשפירסם את האוטוביוגראפיה
שלו האת השנים הראשונות שלי בהוליווד,
סיפר לעתוגאים שימשיך לעבוד
כל עוד בשמה באפו. אומנם, בשנים האחרונות
היה עסוק יותר באיסוף תארי-
כבוד ׳ועיטורים ממוסדות שונים מאושר בעבודה
אבל !כאשר נפטר. בתחילת החודש
האחרון, מסיבוך בדרכי הגשימה יבול
היה לחוש, בביטחה, כי אכן הבטיח לעצמו
מקום של כבוד !בתולדות התעשייה ש הקים.
ומי יודע מה חושבת עתה בם
דייווים, שנהגה לומר עליו :״לא פעם
רצחתי את ג^ק וורנר ...בדימיוני.

ז ע לרווחת הדייר.

הפקות

ושוב -א׳־כמן

1ר.וו ונסים נע״רז

בזפטל׳ דיור של הסובבת היהודית

״רובקס״
הגיע מלאי חדש שד הצלחות
הנפלאות של ״רוכקס״

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת
הל״ר

מרדפי זידמן
החנאת רמסים

טט, מי רלה ״

קיים רק קטלוג אחד של סורלה
היזהרו מחיקויים.

אנ חנו נחסלאת הז׳ו 7ן ים!
נסי פעם אחת את הדרך המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאחר חיטוי ש לנו( ש או רךכ־ !/2שעה) את מקבל ת
תעודת אחריות לשנה• לא יהיו דוקעב בי ת ר!
ר׳׳ג, מודיעין , 18 טל 6 .־ 5־ * 790114 איל ת: טל 3012 .־059
מיתר מ שרד מברי או ת , 21 :רשיון עסק .481/75

תרס 11 1ק״;־ נו

מפיק־הסרטים הישראלי אלכם מסיט התמנה
כיועץ ההפקה של הבית על רחוב גא־ריבאלדי,
לפי סיפרו של איטר הראל. מי
שהיה הממונה על שירותי הביטחון ופיקד,
אישית, על חטיפתו של אדולף אייכמן —
נושא סיפרו והסרט, עבור חברת הטלוויזיה
אי־בי־סי.
מסים זכר, בעת קבלת המינוי מהמפיק
ההוליוודי צ׳ארלס (״צ׳אק״) פריים, כי מעורבותו
בפרשת אייכמן, החלה כבר בשנת
,1946 עת היד, תלמיד ביה״ם העממי בתל־אביב.
הוריו של מסים גרו אז ברחוב יש ראלים
וחדר אחד, בדירה הקטנה בת שני
החדרים, הושכר למישפחה שראשה היה
חבר בלח״י. באחד הימים הופיע דייר אל מוני
חדש בחדר המושכר, ורק אחרי שנים
אחדות נודע למסים כי ח״דייר״ לא היה
אלא יואל ברנד, שליח הקהילה היהודית
בהונגריה, בשנת ,1944 לביצועה של עיט־קת
״יהודים תמורת מכוניות משא״ שיוזמת
היה אדולף אייכמן, תליין יהדות הונגריה.
ה״קשר״ בין מסים לפרשיות אייכמן נמ שך
גם אחרי הקמת המדינה: ככתב העולם
הזה בשנת ,1944 כיסה את מישפט קסטנר,
שנרצח על־ידי ״מחתרת״ ימנית, ויחד עם
שאר חברי המערכת היה נושא מרכזי
למיבצעי רדיפה והסתה פוליטית של שירותי
הביטחון, שבראשם עמד איטר הראל.
בפעם האחרונה שבה היה למסים קשר
כלשהו עם פרשת אייכמן(לפי המינוי המיק-
צועי הנוכחי) הוא היה מנהל הברת־המכי־רות
של אולפני הסרטה בהרצליה והיה
ממונה — יחד עם שר־המישפטים הנוכחי
שמואל תמיר — על מכירות צילומי המיש־פט
לרשתות הטלוויזיה העולמיות, ביניהן
לרשת אי־בי־סי בניו־יורק, שעבודה הוא
מייעץ עתה למפיקי הסרט בכל הנוגע לשיט-
חי צילום והסכמי קופרודוקציה עם ספרד,
ישראל וגרמניה המערבית.
העולם הזה 2143

במדינת פשעים אנוס כ פי כולווך
׳הנשים גאגבו במיטתן, בנוכחות
בעליהן והמישטרה טוענת
שהחשוד שנעצר אינו יבוז
?הגיע לסיפוק מיני בדרך אחרת
״׳הגעתי מק־ למקום ומפי המוזלועינת,
שהיתר. יגדגשת !ועל סף היסטריה, התברר
לי כי החשוד !פרץ לדירתה דרך החלון
האחורי, ניגש למיטתה כזמן שישנה ליד
בעלה, הכנים!את ידו לתוך תחתוניה וליטף
את אבר־מיגה. הי!א התעוררה, הבחינה בו
ואז הוא !נמלט״.״
!כך ותיאר ססקח־ימיישנה חיים בן־דוד
( ,)34 קצין־סיור במישטרת חולון, את אירועי
ליל ה־ 8באוגוסט .1977
באותו לילד. הוא היה בסיור שיגרתי
ברחובות חולון. העיר השוממה נמה את
שנתה! .בשעה 4לפנותיבוקר נתקבלה קריאה
!על פורץ !שחדר לדירה בשכונת ג׳סי
כהן ,׳שבפרוורי העיר. הניידת של מפקח-
מישנה בן־דור דהרה למקום, אך החשוד
סבר נמלט בין החצרות.
קצין־הסיור הזעיק כלב־ג״שוש, שהובא
מבית־דגן !והוביל את חוקרי־המ״שטרה לרחוב
!ארבעיארצות ובעיר, שם עצר הכלב.
שיטת־ביצוע המעשה המגונה הזכירה
לאחד משוטרי הצוות מיקרה דומה, שבו
נעצר חשוד !בן ,17 תושב !אותו רחוב, על
עבירה דומה. השוטרים ניגשו לביתו של
אותו קטין ועצרו אותו.
תענוג או סטייהז החשוד ראובן*,
הכחיש בחקירתו ואת כל המעשים שייוחסו
לו, אך המישטרה העמידה אותו לדין לפני
שופט־נוער.
שנה לאחר שהחילו ההליכים המישפטיים
נגדו, אירע בחולון אירוע דומה. אישה
שבעילה יצא ׳למילואים! ,נאנסה ׳באיומי סכין,
על־״די ׳אלמוני ׳שפרץ לבייתה באשמורת
הבוקר.
אפשרות אחית היתד ,.שדרך זיו !של קיום
יחסי־מין עם נשים, בחדר-המיטות הפרטי
שלהו. באשמורת הבוקר, התחבבה על כל
עברייניה של ׳חולון. אלא שמישטרית חו־
־1יו סברה אחרת. השוטרים עצרו ישוב את
איתו קטין, שבינתיים מלאו לו 18 שנים,
כחשוד בביצוע המעשה.
החשוד הובא לפני שופט להארכת מעצרו,
כשהראייה העיקרית נגדו היא הדמיון
בין השיטות. חוקרי־המ״שטרה טוענים ש ראובן
הוא !איימפוטנט, שהדרך הייחידד, ש־מאפשרת
לו להגיע לסיפוק מיני היא באמצעות
פריצה לדירה, התגנבות חרישית
אל יעבר ומיטתה !של בעילתקזבית ואיניוסה
בשנתה. סטייה זו ׳גרימה, לדעת החוקרים,
לכך ׳שהחשוד ילא התייחס כלל לנוכחותו
של הבעל לצד האשה. הסטייה, כך סבורים
החוקרים — חזקה מכל ושיקול הגיוני.
׳פרקליטו של החשוד, עזדך־הדין מאיר
זיו, ידחה טעינה זו ונסר מפל החשדות.
הוא טען טענת, אליבי, הוסיף שהחשוד
מסד דוגמות ישל דם, זרע ותק לבדיקה
מעבדתית. אך שיופט־השילום בתל־אביב
ראה בשיטה עילה מספקת למעצר של 11
יום.

מישפט
3ד עד ה מדינ ה
חא?ון נ־מיד.
גורודיש ערב
?שיחתרו ש 7שותבו, החשוד
בזיוף צ׳קים ובהפצתם
כתב־ד,אישום שהוגש לבית־המישפט המחוזי
בתל-אביב מוכיח כי הפשע בישראל
הגיע לדרגת תיחכום, שאינה מביישת
אפילו מדינות מפותחות מאד.
שני הנאשמים, דויד • עמרמי ומהדי
אטאסמי, זייפו צ׳קים ברבבות דולרים ומכרו
אותם לתושבי הגדה המערבית, ואף
לאזרחים איראניים באיראן.
צורת זיוף הצ׳קים הבנקאיים הפליאה
בייחודיות שבה. הם נאשמים כי פתחו חשבון
בפירסט נשיונל סיטי בנק בבלגיה.
(המשך בעמוד )66

מקדר
0 5 7חקסא
המקרר של ג׳נרל אל־ק
ט רי ק הו א ה טו ב בעו
ל ם ( ,א ת זה יו ד עי ם
הכל!)
סו דג מי ם: מ ־ 4ועד
24 קוב, ע ם או בלי
מ ת קן ל קו ביו ת־ קרח
ו ל מי ם קרי ם.
5צ ב עי ם: לבן, ש קד,
צהוב, א בו ק דו, חו ם.
תאהקפאהע ליון -
ק סז,
או ש תי ד ל תו ת ל או ר ך
-510£׳<י £-8ם. 51
ג לג לי ם אינ טגר ליי ם.
מירב חי דו שי הנו חו ת
האמ רי קניי ם.

!ודיח

ה פני ם בו לו מני רו סטה.
4תו
כניו ת ני קוי:
כול ל תו כני ת ל סי רי ם
ולמחב תו ת.
קי בו ל ת 5 -ומער כו ת
שולחן.
פ עו להשקטה.

1ובו1ת !! בווו
כביסה בביסה
קי בו לתעד 8ק״ג,
או א פי לו 1/2ק ״ ג
( ב מיני -בסקטהב לע
די שמשמשלכ בי ס ה
ק טנ הולפ רי טי ם ע דינים).

מו ת מי ם -ב ה תא
םלכ מו תהכ בי ס ה.
כני סו תנפר דו ת ל מי ם
ח מי םוק רי ם .
תו כניו ת כ בי סהבל תי
מוג ב לו ת.
ש תי מ הי רויו ת.

או טו מ טי וחס כוני.
מו פעל בגז.
תו כני ת מיו חדת לכג
הו ץ.
לל א
בי ס ה
רגש אלקט רוני מפא
תהפ עו ל ה
סי ק
כשהכ בי ס ה יב ש ה.

שעון דד
מגוון רחב של מ כ שירים
ח די שי ם ־ די גיט
ליי םואלקט רוניי ם.
חד ש בי שראל !

ע ליונו ת

מו חלטת:

ג׳ נרל
.אלקטהק
ייר,

מ כי רהגםל עו לי םולפ טו רי מ ם של מו צ רי
״ג׳נרלאלקט רי ק ״ ו ״ מ ג׳י ק שך״
מ קו ריי םמארה ״ ב

להשיג אצל הסוחרים המורשים: אזור תל-אביב והמרכז: סלון אלנבי ,113 רח׳ אלנבי ,1X3ת״א.
מ.ש.י ,.רח׳ בן יהודה , 3תל־אביב. סלון להיט, רחוב אבן גבירול , 20 תל־אביב. מ .פרידמן, רחוב
גורדון ,39 תל־אביב טלון אירופה, רחוב גאולה ,40ת״א שיטה בע״מ, רחוב הגליל , 1תל־אביב.
חשמל שימי, החשמונאים ,105 תל־אביב. כל״בו ליפשיץ, רחוב בלפור ,33 בת־ים. טלון סבוי, רחוב
סוקולוב ,77 חולון. כל״אלקטריק, סוקולוב ,75 חולון. לבל, שד׳ ירושלים , 24 יפו. הרצל ברוק, רחוב
רזיאל ,11 יפו. סלון שביט, רחוב כצנלסון ,145 גבעתיים. סלון שביט, רחוב ביאליק ,30 רמת־גן. סנסור,
רחוב ז׳בוטינסקי ,91 רמת־גן. סלון בן־עמי, רח׳ חובבי ציון 29 פתח־תקוה. הגל ה־ ,120 ההגנה ,16
פ״ת. מאיד, רח׳ רבי עקיבא ,41 בני־ברק. ברנפלד, רח׳ רוטשילד , 39 ראשל״צ. החשמל כהן, מרבי
מסחרי ד׳ ,חנות ,24 אשדוד. סנטור, רח׳ סוקולוב ,70 רמת השרון. סלון אפי, רח׳ אחוזה ,109 רעננה.
סוקולוב ,53
שטראוס אברהם, רח׳ סוקולוב ,18 הרצליה. הגל ה״ ,120 סוקולוב ,11 הרצליה, רדיו
הרצליה. סלון צמרת, שד׳ בנימין , 18 נתניה. סלון קטם, רח׳ הרצל ,30 נתניה. אחים פיקס, רה׳ הרצל
,51 נתניה. מטבחי רגבה, רח׳ שמואל הנציב ,12 נתניה. רדיו הבט, רח׳ רוטשילד ,38 חדדה.
אזור חיפה והצפין: טרקלין חשמל, רח׳ הנביאים ,25 חיפה. עמית, שד׳ הנשיא ,124 חיפה.
פינת האושר, רחוב ירושלים ,5עפולה. חיים קזז, רחוב הגליל, טבריה. סרוג׳י בישארה ויוסף, רח׳
פאולוס השישי , 56 נצרת. ירושלים: טביטאגי, רח׳ סלח א־דין. סנסור, יפו ,68 ירושלים. אחים לוי,
רח׳ שלוטציון המלכה .18 באר־שבע: קורמוטור, קרית יהודית, אזור ׳התעשיה, ביתן ,211/5באר־שבע.
סלון צמרת, החלוץ ,114 באר־שבע.

* השם בדוי בשל היותו קטין.
העולס הזה 2143

ו ₪מוס 101111מ0111111 אירית שבה
הביתה

איש. שאלת אז ברחוב, ואני לד עניתי,
רשמת אותי בפינקס והלכת לדרכך —
ומאז היית רודף את ימי, לילותי, עת לכתי
ברחוב, עת בואי לביתי, כי ידעתי שרשמת
אז את שמי, ואני רשומה אצל איש ב־פינקס.
עוד
אני זוכרת, תוך פדי כתיבה, שבאותה
פגישה הרכבת מישקפיים, כנראה. ניסית
להסתיר שאתה הוא הגבר. אבל שי,
בייבי, אס אתה חושב שעיניים אפשר.
להסתיר, אז אתה לא מכיר באימת הפשוטה
; שעיניים אי־אפשר להסתיר, ועיניים
גס אי־אפשר לאפר -י העיניים הן ראי־הנפש,
גס אם נבצרן מאחורי חומה !
התזכור, בייבי, איך דיברת אתי על הח
וקיותהמופלאה שמנחה את ה
למה
השקעת בי כל־כך הרבה עבודה
במישור היאמנותי — לימדת אותי לשיר
כימו אסתר עופרים ואלטון ג׳ון, לנגן כמו
מתי כספי ; לשורר כמו רחל ופרוור ולהלחין
כמו דאק ברל? ולידיעתך: אני יוצאת
תוך שבועיים בתוכניתי שלוםלאהבה .
כשהצעת לי את השם שלוםלאהבה
לפני נסיעתך, סירבתי — אבל היום הוא
כל־כך אקטואלי ורלוואנטי לי.
לימדת אותי לשחק את עצמי ולביים
כמוך ! אני ממש בקואורדינציה — רק אתה
חסר להשלמת ההרמוניה. זה הכל להפעס.
דרישת־שלוס חמה לבנך. מסור לו כי פיתחתי
טכניקה אישית במדיטציה טרנסצנדנטלית,
קיבלתי את התיאוריה האסטרולוגית
שלו, ואני מעריצה היסטרית של

מי שהיה עירב אחד בשבוע שעבר ב־אלדין
— מועדונה של ייפה ירקוני ביפו
— יבול היה לחזות שם סטחזה-קסמים
כמו באגדה המיזר׳חית. אלדין של האגדות
הבנים ג׳ין לבקבוק, ואבל אלדין של יפה
ירקוני עשה הרבה יותר מזה — הוא החזיר
את הג׳ין של ׳אירית דותן אל בעלה
דודו דותן זה היה כ׳שיזמרת המילחמות
החליטה לערוד ערב שלום, והזמינה את
אמני ישראל !של הדורות החדשים לשיר
א״תד. שירי־שלום מהדור הישן.
׳ומי ״שב שם ליד אחיד השולחנות, אם
לא הצמד־חמד אירית !ודודו דותן 1באילו
כיל המהומה סביב הרומן הפאנטאזייוני שלה
לשייקה אופיר לא היתד. זל׳א נבראה.
והם לא הסתפקו בישיבה פאסיווית בלבד,
אלא הצטרפו לחינגא הכלילית. אירית שרה
במלוא ׳המרץ, יעד ׳שנדמה היה שהיא ע ד
מדת לקרוע את מיתרי הגיטאחה שלה,
ודודו חיקה את יפה ירקוני בשיר דובון
ושמו יומבו.
היתד, זו הופעתם הפומבית הראשונה
בצוותא ישל בני־הזוג, מאז החליטה אירית
׳להפסיק את האישפוז־מרצון.שלה במוסד
ועברה לאשפז ואת עצמה ׳בביתו של בעלה.
לשימחת כל ידידי המישיפחה, היא בישרה
שחזרה ישוב לתפקד כעקרת־בית וכאם,
ובהזדמנות חגיגית זו ביקשה גם לפרסם
את מיכ׳תב־הפר״דה שלה לישייקה אופיר,
כדי לשתף !את בל אלה שעקבו במתח אחר
התפתחות הפרשה — גם בסיומה.
אז אם הבחורה מבקשת לרדת מהעץ
הגבוה שעליו טיפסה, הנה המיכתב, המתפרסם
תוך כמה השמטות המתחייבות מתוכנו

שי אופיר ידידי, מורי ורבי, היגינם
שלי,
הלו בייבי!
חזרתי הביתה לדודו הטוב והמבין.
הוא שמח לקבל אותי ואני שמחתי לחזור,
כי בינינו זאת היתה אפיזודה והיא
חלפה, ועם דודו זה נצחי!
אומנם אהבתי אותך שי, וזה אומנם מבר,
ובכל־זאת אינני יכולה לשכוח את פגישתנו
הראשונה בחיפה לפני הרבה שנים,
כשנגעת לי בלחי בידך הרכה וחייכת אלי
בחיוך של פנטומימה. אתה כבשת אותי
ביעף כרוח סערה, ואני ילדה קטנה כמו
מריונטה. חבשת כובע טמבל, בידך אחזת
בנס, היית כל־כך צעיר, כמו בצופים. אחר
המשכת לצעוד ישר, ועם כל המיצעד
השארת אותי לבד בזיכרונות. התזכור,
בייבי, איך נהנינו לחזור ולחיות מחדש את
הפגישה המתוקה הזאת?
או את הפגישה, שפה קראת לי ״ילדה״
ואני לך עניתי, כי הייתי ילדה ואתה היית

יחסים שבינינו (ולא פרשת) ; על קשר
הכימיה שבינינו, האומנם שכחת, שי7
ואתה הרי ידוע כבעל זיכרון טוב! אני
נזכרת כמה אהבת להיות פרופ׳ היגינס
שלי ואני לייזה דוליטל שלך. משך שנה
תמימה לימדת אותי על האמנות, על האסתטיקה
(אגב, הפסקתי להתאפר באופן מוחלט
! הגעתי למסקנה שעקרונות היופי הם
גם עקרונות האמנות: פשטות, אמיתיות וטבעיות);
על האהבה — באופן תיאורטי
מדי לטעמי ; על המדינה — שנינו מעריצים
את יצחק רבין ומאמינים בו כמנהיג העתיד
של המדינה שיביא את השלוס לאי־זורנו

יש לי המון לשאול אותך, שי, ולטובתך,
שיהיו לך תשובות טובות — כי אני רוצה
לדעת אחת ולתמיד: מי אתה, שייקה אופיר?
ומה מסתתר מאחרי -חיוו־הפנטומימה
שלך?
למה אמרת, שימשך כל שנות הקאריירה
שלך כאמן, אני (אירית בן־׳בנימין־דותן)
הייתי האינספירציח שלך? כך אתה אמרת,
לעזאזל, ואין לי הלוצינאציות אבל איך
זה ייתכן?

המיספר .21 ואס במיקרה תקפוץ לטכסאס,
שי, בקר שם את ידידי משכבר הימים ד״ר
אבי בינו.
שלך,
אירית (בן־בנימין) דוחן
נ.ב. אני עדיין אשה של גבר אחד :
״׳היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו?!״
חוץ ממיכתבים כותבת אירית גם שירים
לכבוד המאורע. הנה אחיד מהם, שבטה
תהיד, לו בקרוב גם מנגינה ושאפשר יהיר,
׳אולי לשמוע גם יאת אירית ישרה אותו:
הוא שתה כוס של ברנדי /לגמתי גם
אני /שתיתי השתכרתי /לא ידעתי מה
אתי.
הוא שיחק את השיכור /ואני בו האמנתי
/הוא• שיחק אותה טוב /כי הוא
הרי שחקן מוכשר.
הוא אמר המון דברים /אותם קיבלתי
כפשוטם /רק עכשיו, כשהוא איננו /אני
רואה שזה לא סתם.
כל מילה שלו — אמת /הוא מעולם
לא שיקר /זה שייך לאמנות /שהוא יודע
מהי.

׳אולי לא כולכם שמעתם על אזש-ר,עס קים
יאיר קולמץ, אבל ממד, ששמעתי
אני ר,בחזיר ידוע ׳בחוגים ׳נרחבים, והוא
בחור על־חכיפאק. בקיצור, קורים לו מדי
יום דברים ישר,ם סיפור אחד גדול. אבל
מיקרה ספציפי יאחד מצא חן !בעיני במיוחד,
וכדאי שגם ׳אתם חיסנו ממנו.
סיפור שהיה, התחיל יום בהיר אחד
כשי׳איר קנה לעצמו וידיאו־טיים, ישב בביתו
ונהנה ׳מהחיים כשחיוא רואה קסטות
מכל העולם, סרטים באורך מלא וחוב־ניות־בידור
בינלאומיות. יאבל מה, פיתאום
הוא החליט ׳שהמכשיר החדש מחזיק
אותו שעות ריבות מדי ׳בבית! ,׳שממש עבר
לו כל החשק לצאת לשמש ׳ולירח האהובים
עליו. כאן באד, ההחלטה הקשה אבל ה־

הגי׳ונית ,׳תאיר פיירסם מודעה ׳בעיתון ייו׳מי
לטכיזחת הוויידואו־טייפ והחדיש, ומי שמונתה
על המכירה היתד, ואשתו הנאווח, נ אוו ה,
שנשאת־ ,בביית ׳לצורך העניין.
מן הון להון בא ׳טלפון ,׳וקול גבירי
סימפטי שאל בעדינות אם יוד,יה לה ינוח
שהוא יבוא לראות יאת הווידיאו מייד.
אמרה נאווה כי ׳טוב ,׳ולא עברו רגעים
אחדים ובחור צעיר, גבה-קוטה ויסר-,יתואר
נבנם הביתה, ובדק יאת הווידיאו, יאמר טוב
מאיד, וסיכם ואיתד, שיביא לה את הצ׳ק
מחר. יאמרה היא טוב ,׳ונסגר עניין.
לא עברו שעות אחידות, ושוב צילצל
הטלפון !בבית מ״שפחת קיוליטון. על הקו
היה ׳תושב חולון ׳אמיד מבוגר, והתברר
שהנ״ל גם הוא פי׳רסם מודעה למכירת
וידיאו, וגם ׳אליו בא בחור צעיר שתיאורו
התאים לזה של קונה המכשיר ממישפחת
קולטון, והנ״ל נתן לו צ׳ק שאין עליו

כיסוי ׳ונוסף לכל הוא יגם מזוייף. האיש
מחיולון, כולו ׳תחינה, ביקעו שכשיהזזד
הבח׳ור, שמייד. ידימו !אליו טלפון והוא
יבוא וילכוד את הרמאי. אמרו ועשו.
׳נאווה אמנם לא היתד, בנדה אבל איש
החלומות הגיע. יאיר ביקש סליחה, חייג מייד
לחיולוני ׳וזה, תוך פחות מחצי־שעה, התייצב
בדירה. ירק יראה הנוכל את האומלל
שעליו עבד אתמול בא לברוח אבל ואייר,
שהוא וברוך השם די הזק, הסם לו את
דרכו. הסם מפה — רץ הנוכל משם, נכנס
לחדר־הי׳לדים, התפרץ דרך החלון ועף
לחצר. יאיר — מייד אחריו והחולוני מדביק
מאחור.
כך, רמזתי! ,תודות לש״תוף־פעולה בין-
אזרחי, נלכד זייפן־צ׳קים ותיק שהמיש־טרה
מחפשת אחריו כבר שנים אחדות.
מדוע לא קיבלו ישני אלד, מדליה איני
יודעת, אבל כשיהיו בעיות אדע לאן לפנות.

דודו ואירית דותן מאזינים ליפה ירקוני
״סורי ורבי, היגינס שלי

תיגסו־ת
דחי״־הלילה
קשה להאמין, אבל הפתעה כמו שיש
לי הפעם עוד לא היתה לי מימי היות
המדור. נכון שתמיד אני מספרת ומודיעה
מראש על מיליונרים פנויים המגיעים ארצה,
וכולי עצה טובה נוסח קחו ותהנו.
ובכן, הפעם אומנם אין לי רווק מקסים
וחתיך, אבל לעומת זאת יש — המלך
החדש שיבוא עלינו לטובה של חיי־הלילה
בתל־אביב.
המיליונר הטרי הוא ישראלי יורד־עולה,
ששמו בארץ ובחו״ל אורי גינזבורג.
הבחור, הסופר את השלושים־ושמונה ל חייו,
סופר איתן גם הרבה־הרבה ירק רקים
שהגיעו איתיו לטובת שיפור חיי-
הלילה בארץ. ואם תשמעו ותקראו מה יש
לו בתוכניותיו מרחיקות־הלכת לא תא־מינז,
וכמוני תישארו עם פיות פעורים
ואוזניים כרויות.
והנ״ל מביא לישראל מועדון גדול וחשוב,
שיתמקם לו אחר־כבוד בתל־אביב
בירת חיי הלילה ובירושלים בירת ישראל.
ולצורך העניין האיש הנחמד הזה
מביא ארצה את הארכיטקט היחידי ש־תיכנן
והצליח לעשות מה שאף אחד אחר
לא הצליח — ומי שביקר במועדוני ה פלייבוי
בעולם הרחב יידע למה אני מת כוונת.
אין צורך גם לספר כמה דולרים עולים
המועדונים הנ״ל.
ועכשיו לאורי עצמו. איש־העסקים הצ עיר
הזה הוא בחור רציני ועליז גנדיחד,
שעזב את ישראל לפני שש־עשרה שנים,
ועשה בדיוק מה שכל ישראלי ממוצע היה
רוצה לעשות: לגרוף הון מעסקים כש רים,
לשבת בצמרת ולהסתכל על כולם
מגבוה. לכן מגיעה לו תודתם של כל
מביני־דבר בענייני בידור וחיי־לילה בארץ,
ומי אם לא איש העולם הגדול ש יביא
לנו את הבשורה.

שנית
׳במדורי זה, לפני כשבועיים, הזכרתי את
אמנון אנג׳ל במיסגרת כתבה על הצ לחתה
ישל ייעל טדת ובניו־יזרק, מם מסר תי
לכם מידע ׳שאז היה מדזייק מאד, יש-
הבחור מסתובב עם לב בור*.
אז רק !תראו מה עושים !שבועיים ל בנאדם.
הוא פשוט ׳מאוהב ישוב. נכון ש-
מזלו לא ;שפר עליו כ׳מזלה של יעל, ש מצאה
לה ;את פול סיימון סתור רומן
צמוד, אבל לעומתה ׳גם הוא אינו ׳טומן את
ידיו הירושלמיות ,׳והחדשה הי׳א ת׳ל־אבי־
׳בית ידועה, דזתי טל, יאשת־חסחה סה״א
הידיעה, גרושתו של קלמן ויסט׳מן ה-
מסדיסט יהדוגמן — האחראי לשרירים
של בית״ר ירושלים.
אמנון מבלה עתה יאת הוויקנידים עם
בחירת־ליבו בדידת־ד,רווקות !שלה סתל-
אביב• ׳אמנם יש ואומרים !שהיא גידולה
עליו בכמה מיסיפרים, אבל מי סוסר סש־הלב
שיר זמירות רעננות 1ויש גם היודעים
לספר על טיול חוצלארצי ששני אלה עומ דים
לערוך, ולהתפתחויות כולנו מצפים.

נולב ת המים (ו ע רי ס ה
גבר ע
׳שרתון
לאיי׳י• ׳זז, לי׳; ,דו מאידיאל׳ ?
,דואד, לפיל! . 8נ ר שאדיו לי׳י׳
]אלו״ ו 1 8״ עליי בנטז׳ין
| ש*פ׳? יליט עפ גבי׳ י ״ייי -
ן שיי׳יי׳ ,ל ״ ל, נסיגריזת ד.יא
1״ש י ,8״

אלגגפייעל
מ תוך ר איון עם •ה 1דית נגר
מלכתה מי ס 1978 -

שרתון

סא 61£א 6115א£

באריזה חדשה!

מוקד 5 /2

י׳שרתוך
סיגרית וירגיניה אמיתית

אהבה בשעו
קשר רומנטי מתחיל מכל מיני סיבות.
אבל על קשר רומנטי שהתחיל דרך כדור״
הרגל, את זה פעם ראשונה שאני שומ עת.
הרומן
הבא התחיל כולו מזה שפלי שע שוע,
צעירה יסד, וגיזעית בת 18 מרמת״
גן, שרופה על קבוצת בית״ר ירושלים
בכדורגל. ומי אליל הקבוצה אם לא דני
נוימן, הבלונדי החתיך שעושה עיניים
לכל האוהדות שלו? בקיצור, עשה זה עיניים
לסלי, והיא מצידה החזירה מבט
בעיניה הירוקות, ובין בעיטה לגול נרקמה
לה שם בירושלים אהבה יפה.
נכון שסלי עזבה את ביתה ברמת־גן

פלי שעשוע
בזכות התואר
לטובת ירושלים, ושניהם מתגוררים בדירת
הרווקות של דני, אבל מי שמכיר את
עניין החתול השחור יבין מה קרה שם.
זאת, כיוון שחבריהם הקרובים של השניים
לא מצליחים להבין איך פתאום,
סתם ככה ביום בהיר, עזבה סלי את ירושלים
וחזרה להוריה ברמת־גן.
כך חלפו כמה שבועות, וסלי השתתפה
בתחרות מלכת המים וגם זכתה בתואר
״הנערה החיננית״ .נעשה לה טוב על
הנשמה, וכמעט שהצליחה לשכוח את האהבה
הנכזבת.
אבל דני הוא לא אחד שיוותר בקלות
על נערה כסלי. הוא, רבותי, שלח אליה
שליחיבדרצים, ואלה עשו את שליחותם
בנאמנות. כיום, מי שרוצה לראות זוג מלכותי
יפה אמיתי, כדאי לו שייסע לירושלים
ויראה שם את שניהם.
ואם ירושלים רחוקה, המתינו שנבחרת
בית״ר ירושלים תופיע בעירכם, כי סלי
תמיד נלווית אל בחיר־ליבה במסעותיו.

המשולש החיפאי
סיפור שהיה וקרה, ואפילו הרשים והספיק
להישכח, זוג חיפאי שהיה נשוי —
זה בשנית וזו בשנית. היא באה עם בן
מנישואיה הראשונים והוא הגיע עם בן
מנישואיו הראשונים, ויחדיו הספיקו להביא
לעולם עוד צאצא משותף. הכל היה בסדר,
עד שכנראה הגבר חדל למלא את תפקידו
כגבר בבית, והאשה החלה תרה ומחפשת
אחרי הבילויים הפרטים שלה לבדה.
וככל שתרה יותר ככה נהנתה יותר, וכמו
שאמרו חכמים ״עם האוכל בא התיאבון.״
ברוך השם תאבונה של זו עלה על גדותיו
וככה, עם הזמן, היא התחילה להתרשל,
להקפיד פחות על החשאיות, עד שלא עברו
ימים רבים והבעל הזד פעם הביתה ותפס
את זוגתו על חם-חם־חם, ממש באמצע
העניין עם והמאהב.
מובן שלסדר־היום לא יכול הבעל לעבור,
וכך הלכו שם מכות ישר מהקולנוע, הוא
והיא והשני, ובעוד הם שוברים וצועקים

וסו חוסות 70מ 0711111
הייעוד בכלוב־ה1כוכ־ת
מאז שיגעון המוסיקה ושיגעון הדיסקוטקים והמועדונים
בארץ, עלו הדיסק־ג׳וקים על המפה בכל מה שקשור בבידור
ובד,רקדה.
משום כך נטלתי על עצמי משימה, ומדי פעם אכניסכם לתמונת
חייהם הפרטיים של אנשי־התקליטים, שמסתתרים בתוך כלוב-
הזכוכית שלהם ומשם מנהלים לכם את הבילויים. הם שמח ליטים
אם עכשיו תרקדו סלואו צמוד ותיהנו מהלחץ, או שתר־קדו
בשיגעון המוסיקה הקיצבית, בכל אופן, הפעם בחרתי בצר״
פתי מליון שבא ארצה, התגייס לצבא, שירת ברמת־הגולן ועקב
חופשה באילת נזרק למיקצועו החדש, שבו הוא מחזיק חזק
בשתי ידיו כבר יותר משנה.
הבחור, פרז׳ בוחפוט בן ה־ ,23 צעיר, יפה ועדין, מלא
מרץ וחינוך חוצלארצי, מאושר ונהנה מהחיים שלדעתו הם חגיגה
אחת גדולה. מה יכול להיות טוב יותר מאשר לכהן כדיסק-
ג׳וקי במועדון של בית־מלון ולהכיר כל יום חתיכה אחרת,
תוצרת הארץ או מחו״לז
לו זה לא משנה, לדעתו, הנשים היותר מבוגרות. הו־הן
הדבר הרציני בחיים. איתן לדבריו, אפשר לדבר והן מבינות
עניין. הצעירות, לעומתן מבולבלות והפכפכות, ואינן יודעות
מה הן רוצות ממנו ומהחיים. דרכו האמיתית בחיים החלה
כשהגיע לאילת לפוש אחרי שירות ממושך בצבא. בא למלון
אילחי גדול, התיישב בו בתור אורח ונשאר בתור איש־צוות.
כי הוא, רבותי, פשוט לא יכול לראות איך ניהלו שם את התק־ליטיה
ואת רמת השירים, שנוגנו שם.
הוא הזיז את הדיסק-ג׳וקי הישן, לקח את מקומו בצחוק
לפעם אחת בלבד, ומאז ועד היום אתם יכולים לראות אותו צמוד
לגרמופונים ולאוזניות מאחרי כותלי הזכוכית, יפי שם כור־מח־צבתו.
אין דבר שעושה לו יותר שימחה בלב מאשר לראות את
הקהל שלו כשהוא נהנה ורוקד. מובן גם שאוסף הרומנים שלו,
שאף פעם אין בהם אפס, גם הוא מהנה.

3וכ 3ח
יורדח־עולה
בימים האחרונים מסתובבת בבריכת
מלון מפואר בתל־אביב יפהפיה חטובת־גו,
המנקרת שם את עיניהם של הגב רים
והנשים כאחד.
רבים הגברים שניסו לעמוד על זהותה
של השחרחורת השתקנית, הלבושה בגדים
זערער שחור, המגלה יותר מכפי שהוא
מסתיר. על זרועותיה צמידי־זהב,
והיא כאילו אינה חשה כלל במבטי הקיג־אה
החודרים ששולחות לעברה בנות המין
היפה שבבריכה.
והנה, רק השבוע נודע כי היפהפיה
בעלת עיני השקד והחיוך הכובש, אינה
אלא קטרין תלמוד (לשעבר ברנשטיין)
בת ה־ ,24 תושבת חיפה לשעבר וכיום
דוגמנית עולה מבטיחה באיטליה ושווייץ.
קטרין (מזל סרטן) ,נמשכה לציור ואופנה
עוד בהיותה בבית־הספר העממי. אבל
היא נהגה להסתגר בביתה, ביגלל
ביישנות. חברים כמעט שלא היו לה. אח רי
הצבא עברה קורס קוסמטיקאיות ב־ארצות־הברית,
לשם היגרו הוריה, שהם
כיום בעלי סופרמרקט עשירים. באמריקה
הכירה קטרין את חיי-הבוהמה, שמצאו חן
בעיניה .״היו לי הרבה מחזרים,״ היא
מספרת .״לא נתנו לי מנוח ברחובות.
צילמו אותי בכל מקום שהגעתי אליו. ציל־צלו
אלי כל היום. לא יכולתי לעבור
בשקט ברחוב, ואז החלטתי לעבור ק1רס
דוגמנות. מייד התחלתי לעבוד בשביל
אסתי לאודר ואיב סאן־לורן, שבשבילו
אני עובדת עד היום.
״אני נורא שומרת דיסטאנס מגברים,״
מתוודה קטרין, המתנשאת לגובה 1,80 סנטימטרים
ומישקלה 55 קילוגרם .״אני עק־רת־בית
מצויינת, האוהבת נורא לרקוד
ואוהבת גם מוסיקה קלאסית.״
באוקטאבות גבוהות, הגיעו השכנים וניסו
להרגיע. וכמה שיותר ניסו, כך גברו הטונים.
בלית־ברירה
הגיעה המישטרה, ואחרי
מאמצים רציניים השליטו שם שקט וסדר.
מיותר לספר שהזוג מצא את דרכו במהי-
רות־שיא לרבנות, מחלקת גירושין, ומאז
חזר השקט על כנו — אצל כל אחד מהם
לחוד בביתו שלו.

פרז׳ בוחבוט ומשה קינן
במקום הנדסה
אבל ברור לו, לסרז /שכל דרך החיים הזאת לא רצינית,
ויבוא יום שבו יצטרך לעשות חשבון־ינפש עם עצמו וללכת ללמוד
הנדסה, כי זה הדבר השני אחרי התקליטיה בחייו.
השאלה היא רק מתי יימאס לו, ותאמינו לי שלפי מה שנראה
עכשיו כל-כך טוב לו, שאין סיכוי שהוא יוותר בקלות על חיים
משוגעים שכאלה.

הרופא שמביא
מסתובבת לה כעת בארץ בחורה שוויי־צית
נחמדה, מאלה שמאוכזבות בצדק.
שמה רז תי הם, והיא בת למישפחת
פרוונים שווייציים עשירים וידועים ש־מייצאים
פרוות לכל רחבי העולם. רותי
בת ה־ 27 היא גרושתו של דויד אכרהם,
בעל ביודחרושת לשיווק בשר.
בקיצור מה שעבר על הבחורה הנחמדה
מדי שלושה חודשים היא מגיעה לארץ,
ומתאכסנת באותו מלון. רק לפני כמה
חודשים הסתיים לה רומן סועד עם מיל יונר
ידוע בן מישפחת רוטשילד, והיום
היא נראית דרך־קבע בחברתו של אל״
ברט אורי,אני, יהלומן בלגי השוהה כעת
בארץ לשם עסקים.
ואם תשמעו לי, זו הקטנה — גדולה
תהיה.

קטרין תלמוד
טוב מאוחר

י!חה

הזאת מאז גירושיה לא הייתי מאחלת
לאף אחת. היא אומנם מצאה אהבה אמיתית,
אבל אוי לה לאהבה שכזאת. ובעצם,
כאן מתחיל הסיפור שלי.

ד״ר יצחק (״איציק״) רפפורט,

רופא פנימי במיקצועו, הוא־הוא שהיה אהבתה
הגדולה בחיים, ואם התואר הזה מספיק
לכם אז אחיו, יורם רפפורט, שגם
הוא דוקטור וגם הוא לרפואה, מנהל את
מחלקת אף־אוזן־גרון בביודהחולים אי־כילוב
בתל־אביב.
לדוקטור איציק מלאו שלושים ושתיים,
ולפני כשנה החליטו רותי והנ״ל להינשא.
ההתרגשות היתד, בשיאה, ורותי נסעה
לארץ מולדתה שווייץ להודיע בשימחה להוריה
על דבר אירוסיה.
אבל אוי, לרגע שבו חזרה ארצה וגילחה,
להפתעתה הרבה שאיציק, הרופא הפרטי
שלה, בכלל לא רציני במה שנוגע
לנישואין ולא חושב ביכלל על חתונה. אז
כמובן נוצר משבר, אבל זה לא ארך זמן
ושוב מצאו עצמם האוהבים זה בזרועות זה.
כך עברה עוד שנה ואיציק, שהוא אגב
בן למישפחה ראשונית ותיקה, ראה כי
טוב •ושוב הודיע חגיגית שעכשיו הוא
מוכן להיכנס לחופה.
אבל רותי, שכבר עברה פעם אחת טרא־אומה,
החליטה שהפעם לא תיסע להוריה
ולא תעזבו בדד, פן חס-וחלילה יתחרט
שוב. היא פשוט הרימה טלפון, ובשיחת-
חוץ הודיעה להוריה על ההחלטה.
ההורים, שלא עושים חשבון לכסף, מייד
התייצבו בארץ לצד בתם, כדי להובילה
לחופה. הם הלכו איתר, לקנות את ד,שימ־לה
ולהדפיס את ההזמנות, ואפילו אולם
כבר היה. בקיצור, רבותי, הכל היה מוכן.
אבל לאיציק, כנראה, היו מחשבות אחרות.
בראש. והנה, ביום בהיר אחד נדלקו
עיניו למראה דיילת אולימפיק נאווה בשם
דנים פלוס, ונולד שם רומן הסרטים.
ושוב-,כן, ממש בדקה ה־ ,99 הודיע הרופא
הרציני על ביטול החתונה.
נו, פעם אחת זה לא נעים, אבל פעמיים
זה כבר הרגל, ורותי האומללה החזירה
את הוריה לשוייץ ונישארה כאן
עם לב שבור על באמת. אז אם יש לכם
רעיון בשבילה, איך אפשר לצאת מסיפור
ישן ולהיכנס לחדש יותר מוצלח, בבקשה.
כיום היא פתוחה להצעות, רק שלא תע זוב
אותנו ותחזור לארצה, כי נחמדות
כמוה אין רבות. רק, אנא, אל תראו לה
רופא פנימי. מכאלה היא מקבלת פריחה.

שיחר

פורום פילס גאים להציג:

ריצץ־ד
ברטון רוג׳ר
מור ריצ׳רד האר הארד•
קרוגר

צל ׳ש
• למחלקת החדשות על סיקור האירועים
מיום חתימת ההסכם בקמפ-דייוויד
ואילך. מנהל המחלקה חיים יכין עם
עורך מבט יעקוב אחימאיר, הצליחו
להביא שלל כתבות ענייניות מהאירועים
שרדפו זה את זה ולארגן שורה של שי דורים
ישירים מוושינגטון, טנסל־התעופה
בן־גיוריון ומהפנסת עד שלעיתים נדמה היה
כי הצוותים העומדים לרשותם רבים —
מה שאין הדבר כך, וציוד טכני מעולה —
מה שאין כך. יחד עם יבין ואחימא״ר הצטיינו
הכתבים המדיניים אלימלך* רם ודן
רכיב, הכתב במרוקו אהוד יערי,
כתבי השטחים יגאל גורן ודן סממה
ושני הכתבים שכיסו את ושובי סיני אורי

גולדשטיין ומזיקי הדר.

ל מ רו קו עלח שבון ההגרלה
הנחלת רשות השידור אינוה לומדת

מהשגיאות של עצמה. זכורה פרשת אהוד
יערי ו אלכס גילעדי אשר נסעו ביוזמה
עצמית לקאהיר, ושלחו משם חומר
שלא יסולא בפז. לאחר שחזרו קיבלו קי-

בכורה ארצית
בעת ובעונה אחת

תל־אביב ״חף׳
9.30 ,7 ,4.30

חיפה ״ארמון״
ימי חול 9^,6.30 ,4
מוצ״ש 9.15 ,6.45

רמת־גן
״אואזיס״
9.30 ,7 ,4

כתם יערי

שסי״ :על הסכמי המסגרת
בקמפ״דייוויד נחתמו שני הסכמים ונכתבו מיספר מכתבים
המתיימרים להתוות את הדרך לפתרוו חסכסוך במזה״ת.
הסכמים אלה המכונים הסכמי מסגרת לשלום, אינם כוללים
פתרון לבעיה המהווה את לב הסכסוך במזרח התיכון ;
הבעיה הפלסטינית.

ללא הגדרה עצמית לעם הפלסטיני, ללא הכרה
בזכותו להקמת מדינה משלו לצד מדינת ישראל,
לא יושם קץ לסכסוך הממושך בין יהודים וערבים
בחלק זה של העולם.
גם אם מנהיגים ערביים אלה או אחרים יסכימו לחתום
על הסכמי שלום שלא יכללו פתרון צודק של הבעיה הפלסטינית,
אנו בדעה שהאינטרס ארוך־הטווח של העם בישראל
מחייב הכרה בזכות להגדרה עצמית של העם הפלסטיני.
מנהיגי מצרים, ישראל וארה״ב חתמו על הסכם העוסק
בגורלו של עם שלם מבלי להיוועץ בו ובמנהיגיו. העם הפלסטיני
המשולל זכויות לאומיות, גיבש לעצמו הנהגה לאומית
מוכרת ע״י מרבית מדינות העולם: אש״ף. הסכם על עתיד
העם הפלסטיני, בו לא תשותף נציגותו המוסמכת, הוא הסכם
חסר ערך.
הצורך בשני הסכמי מסגרת מעורפלים, אליהם מתלוות
״הבהרות מטשטשות״ נובע מכך שישראל מתנגדת להסדר
כולל שיקיף את כל עמי האזור*< .רה״ב, שלה השפעה מכרעת
על מדינות האזור, שואפת מתוך חישוביה היא לגשר על
חוסר ההסכמה בין הכוחות הנאמנים לה. ניסיון זה שזכה
לשם הצופן ״הסדר כולל״ אמור היה לספק את תביעותיהן
של מצרים, ירדן, סעודיה וישראל ואולי אף של מדינות
וגורמים אחרים. חוסר האפשרות להגיע להסדר מעין זה
בשל המרחק בין עמדות ממשלת ישראל מצד אחד, ועמדת
הגורמים הערבים הפרו-אמריקנים מצד שני, היא שהובילה
לקמפ-דייוויד ולהשגת פשרה בין רצונה של ממשלת ישראל
בהסכם נפרד לבין התביעות להסדר כולל.

הסכמי קמפ דייוויד ניפצו מיתוסים אשר טופחו בחברה
הישראלית באחת״עשרח השנים האחרונות. ישראל נאלצה

להסכים לנסיגה עד לגבול הבינלאומי עם מצרים ללא תיקוני־גבול
כלשהם וללא סיפוחים. כמו כן, התחייבו למעשה בגין
ודיין, אבירי ״ההתיישבות הבטחונית״ ,לפינוי הישובים שהוקמו
מאז מלחמת יוני ׳ 67 בפיתחת רפיח ובשאר חלקי סיני.

בכך הוכח שהדיבורים שהושמעו למכביר בדבר
הצורך ב״גבולות ביטחון״ ,״עומק אסטרטגי״
ו״התישבות יהודית ענפה״ ,לא היה להם ולא
כלום עם שמירה על קיומה ובטחונה של מדינת
ישראל.

אם תלך ממשלת ישראל בדרך זו גם במשא־ומתן על
עתיד שאר השטחים הכבושים, תהפוך הסיסמא ״שלום־
עכשיו״ ממדבקה על מכוניות למציאות מוחשית.
בקמפ-דייוויד אולצה ממשלת ישראל לחתום על מיסמך
המנסה להבטיח ״העברה מסודרת בדרכי שלום של הסמכות
השלטונית בגדה המערבית וברצועת־עזח״ .לנוסחה זו משמעות
של ויתור מילולי על ריבונות ישראלית בשטחים אלה.
הוצאתו של ויתור זה מהכוח אל הפועל תיתקל בקשיים
רבים. על כוחות השלום בישראל לנצל את המצב החדש
שיווצר בעקבות הסכמי קאמפ״דייוויד למאבק למען שלום
כולל במזרח התיכון.

תוכר זכותו של העם הפלסטיני להגדרה
עצמית !
יוזמן אש״ף למו״מ על הקמת מדינה
פלסטינית לצד מדינת ישראל !
יורדו כל ההתנחלויות בגדה המערבית,
רצועת עזה וברמת-הגולן !

23.9.78

ש ס ״י ( שמאל סו צי א לי ס טי י שראלי)
ת.ד 33076 .ת״א

המזדהים עם תוכן מודעה זו מתבקשים
לשלוח תנובות ותרומות למימונה.

מזל שיש הגרלה
טונות של גידופים וועדות חקירה, במקום
שיודו להם. הפרשה, בסגנון אחר, אך דומה,
חזרה עם נסועתו של אחד מהשניים,
אהוד יערי, למרוקו.
כאשר נדמה היה שאנואר אל־סאדאת
ייפגש עם המלך חוסיין בבירת מרוקו,
הוחלט כי יערי יסע לכסות את הפגישה.
כשנודע שחוסיין לא יבוא למרוקו, וסאדאת
ייפגש רק עם חסן מלך מרוקו, החליטו
מספר פקידים מנהליים כי ״חבל על הכסף.״
וכי יערי יישאר בבית.
יערי הבין כי מרוקו, גם בלי חוסיין,
היא עניין עיתונאי ממדרגה ראשונה והח ליט
לנסוע. אז התברר כי לא מאשרים לו
את התקציב, אם כי הנסיעה עצמה אושרה.
יערי ניזכר כי זכה בכרטיס טיסה בהגרלה
שנערכה בחגיגת העשור לטלוויזיה, והח ליט
לנצל ברטים זה, כדי לעתך את הנסיעה
ולשרת בכך את הטלוויזיה הישראלית.
עתה מקווים כי מישהו יזיז את הפקידים
היושבים באגף המינהל של הטלוויזיה,
שיגלו הגינות, ויחזירו ליעדי את
דמי הכרטיס שהוא הוציא מכיסו.
פרשה זו היא אולי ההוכחה הסופית
לכך כי אסור להדיוטות בענייני עיתונות
וחדשות כמו הפקידים הבכירים במינהל
הרשות, להחליט החלטות עיתונאיות, רק
משום שהם החותמים על הצ׳קים.

א הוד יערי
כאשר ננזפו שני כתבי הרשות בארצות-
הברית, דן שילדן ואלי ניסן, על שלא
העבירו כתבות לרדיו מקמפ-דייוויד, הם
טענו להגנתם כי כתב הרשות בחופשה
יצחק פלד, שלח כתבות, ולכן חם היו
העולם הזה 2143

פטורים מכך. הסבר זה התקבל בדוחק,
אולם כדי לא להמשיך את השערורייה
שבכישלון הרדיו בדיווח מקמפ־דייוויד,
החליטו שלא לעסוק בכך יותר.
כתוצאה ישירה מכך קיבל אהוד יערי
הנחיות, לפני שיצא לרבאט בירת מרוקו,
לשלות ידיעות וכתבות רבות ככל האפשר
לרדיו ורק אחר־כך לטלוויזיה.
בינתיים הודיע מנכ״ל הרשות, יצחק
ליפני, כי ברגע שאפשר יהיה לשלוח
כתבים לקאהיר, ייצאו כתבי הרדיו יחד
עם כתבי הטלוויזיה.

המרהבד !1׳,אחה בי דו ר
הסיכסוך של הטכנאים, שהפריע גם לשידורים
מקמפ-דייוויד וקטע את שידור
כמעט חצות בשבוע שעבר, אינו חדש
לקוראי מדור זה. מה שחמור יותר מנאומו
של ג׳ימי קארטר שלא שודר בפעם
השנייה בשבוע שעבר, או מאי־שידור מה דורת
כמעט חצות, או מאי־שידור כתבות
וסרטים ביגלל הסנקציות המוצדקות של
הטכנאים הוא שהשידורים ליהדות העולם,
ובעיקר ליהדות ברית־המועצות, נפגעים
מכך.
לרשות השידור ברור כי האשמה לכך
בסמנכ״ל הרשות לענייני מינהל, שלמה
עבאדי. בשבוע שעבר החליט שר החינוך,
זבולץ המר, להפקיע את הטיפול
בסנקציות של הטכנאים מידיו של עבאדי
ומידי הרשות כולה, המר עומד להיפגש
עוד לפני החג עם מזכיר ההסתדרות ירי״
חם. משל, וייתכן שאף עם שר־האוצר
שימחה ארליך, ולסיים אחת ולתמיד
את הפרשה, שהיא אחד המחדלים ד,מינ-
הליים החמורים ביותר שידעה הרשות
מעודה.

טלת 1ר ס
ועדת הנסיעות של רשות השידור אישרה בשבוע שעבר
רשימה ארוכה ביותר של נסיעות לחו׳דלארץ, שתתבצענה
בעתיד הקרוב.

מפגיני הרדיו בתל-אביב, שהפגינו בנמל־התעופה בן־גוריון
נגד מנכ״ל הרשות יצחק ליכני, יכולים להתכונן להפגנה נוספת.
ליבני עומד לצאת בחודש ינואר הקרוב לכנס של מנהלי
מחלקות־חדשות בטלוויזיה, שייערך ביוון. הוא אומנם אינו מנהל
מחלקת־חדשות, אבל לשם כך הוא יקח איתו גם את מנהל מח־לקת-החדשות,
חיים יכין.

מנכ״ל נוסע ליכני

מנהל נוסע צוקרמן

מנהל הרדיו, חגי פינסקר עומד לפרוש בקרוב, אבל־ לפני
הפרישה עוד יחטוף נסיעה קלה אחת לגרמניה, כאורח מיש״
רד־ההסברה המערב־גרמני. כדי לשמור על האיזון הקדוש ייצא
גם מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן, בעוד חודש, לכנס של
מנהלי תחנות טלוויזיה ויטייל בכל אירופה, כולל לונדון. בין
השאר יבקר צוקרמן גם בשוק של סירטי טלוויזיה, וכדי שבי קורו
שם יהיה כדאי, הוא ילווה על-ידי מנהל מחלקת הסרטים

השידור, עורך־הדין נתן כהן, לוועידה של מישפטני רשויות
שידור, ואילו הצד הכלכלי מכוסה על-ידי ישראל דורי, מנהל
המחלקה הכלכלית, הנמצא כבר בסיור בחוץ־לארץ.
אולם לא רק מנהלים ופקידים נוסעים — גם פועלים. מנהל
שירותי ההפקה, יוסי פסון, עומד לצאת לתערוכה של ציוד
צילום בשם פוטוקינה, ויצטרף אליו גם האחראי על התאורנים
בטלוויזיה, יז׳י כיאליק.

ה סונ סולו ה או שר ה

ד אן ״ ל כו 7מיליון ה דו ל ר?

והכתב סו ל?

ההקצבה בת 7מיליוני הדולרים שהביא
עימו מגרמניה לטלוויזיה, לפני חודשים
אחדים, שר־האוצר שימחה ארליך עומדת
כבר לפגי חלוקה.
מיסמך אותו הגיש מהנדס הרשות אורי
לעדן למנכ״ל רשות-השידור יצחק ליפני
מציע להקצות את מרבית הסכום לחידוש
ציוד הטלוויזיה ולהפכו לאלקטרוני
מתקדם, כאשר לעדן מאמץ את מרבית
ההצעות של מי שהיה בזמנו מנהל מח־לקת-החדשות
דן שילץ.
סעיף אחד בהצעה של לעדן מדבר על
אולפן לטלוויזיה, בסדר-הגודל של אולפני
הסרטה הרצליה 7 .מיליוני הדולר יספיקו
לחידוש הציוד ולהקמת האולפן מהבחינה
הטכנית, אם כי למיבנה האולפן יהיה צורך
בתקציב נוסף שיבוא מתקציב הפיתוח
של הטלוויזיה.

מתברר כי נסיעתו הכושלת של כתב
הטלוויזיה בלונדון, מיכה לימור, לקא-
היר, נכשלה ביגלל אי־תיאום בין שגרירות
מצריים. לבין מישרד־הפנים של מצריים.
לפני יציאתו קיבל לימור אישור מהשגרירות
המצרית בקאהיר לנסיעתו, והובטח
לו שכניסתו למצריים מאושרת. כש הגיע
לקאהיר, התברר לו כי במישרד-
הפנים של מצריים אין יודעים על ההסכם
שלו עם השגרירות בלונדון, והוא נאלץ
לחזור למחרת לאתונה, כלעומת שבא.

מדוע ל א גסע
גילעד ל מו? ? 3ה?
מנהל מחלקת־הספורט של הטלוויזיה
אלכם גילעדי אמור היה לצאת בשבוע
שעבר למוסקבה כדי לערוך את הסידורים
האחרונים ולהכין את הקרקע לכיסוי של
הטלוויזיה מאולימפיאדת מוסקבה 80׳.
מרבית מנהלי הספורט של תחנות הטל וויזיה
בעולם, כבר ביקרו במוסקבה וסיימו
את כל הסידורים הטכניים שלהם.
בעיקבות קריאתו של ראש־הממשלה,
מנחם פגין, לאומות העולם, להחרים את
אולימפיאדת מוסקבה, נבהלו ברשות-השי-
דור ומנהל הטלוויזיה ארנון צוקרמן
הורה לגילעדי לבטל את נסיעתו.

כתב לימור
מזל שיש שגרירות

אי־השידור נפלה אצל מנכ״ל הרשות יצ חק
ליפני, שלדבריו לא רצה כי באותו
ערב ישודר אחד הדברים השמחים שקרו
׳לעם ישראל — יחד עם הדבר הנורא
שקרה לעם ישראל.
סרטעל •רו שדים לאידוויזיון בהחלטה בלתי-רישמית שנפלה בטל וויזיה
הוטל על הבמאי יוסי צמח, מי
שיהיה במאי הארוויזיון, להכין סרט מק דים
לארוויזיון, שישודר באותו לילה, על
ירושלים. רק בעוד כשבוע יוחלט באופן
רישמי על התקציב של הסרט המקדים,
ועל התסריט שלו.
ו״עולם הזה 2143

יועצנוסע כהן

ההפגנות לא עזרו

מדוע ל א שו דרהה שו א ה
למרות הפירסומים ששואה לא שודרה
ביום השני לפני שבוע בגלל קוצר הזמן,
כאשר מבט התארך ביגלל קמפ-דייוויד,
ולא שודרה השבוע ביום שני ביגלל התארכות
הדיון בכנסת, האמת היא שהחלטת

הקנויים של הטלוויזיה יצחק (״צחי״) שימעוני. שמעוני גם
יעסוק קצת, ולא במסגרת הטיול עם צוקרמן, בניסיון למכור
לגויים סרטים שהופקו על-ידי הטלוויזיה הישראלית.
אחת המועמדות לתפקיד מנהל הרדיו ומי שמנהלת כיום
את מחלקת המוסיקה ברדיו, מיכל זמורה, אשתו של השופט
העליון חיים כהן, יוצאת לכנס של מנהלי רדיו שייערך ביו־גוסלוויה,
ותקפוץ גם לכנס מוסיקלי שייערך באותה ארץ. ומיי
שלא לקפח את הרדיו בערבית, ייצא מנהל הרדיו בערבית
שאול כר״ חיים לכנס מנהלי רדיו ולסיור באירופה. כדי
שכל עניין הנסיעות יהיה חוקי, יוצא היועץ־המישפטי של ר שוק׳

על הוניל
אירגון־ מחדששלחד שו ת
כמאי צמח
מזל שיש ארוויזיון

במערכת החדשות של הרדיו עומד לחול
שינוי רצחני. החלוקה בין החדשות לבין
היומנים תבוטל. ליד מנהל החטיבה החדש,
עמום גורן, ימונו שני פונקציונרים ל
שתי
המחלקות, החדשות וענייני-היום. האחד
מזכיר־מערכת, ועל מישרה זו מתחרים
שניים: חנן נווה ואיתן אלמוג.
ואילו השני, של רכז־כתבים, מישרה ש אותה
יקבל כפי הנראה זה שיפסיד במי-
רוץ על תפקיד מזכיר-המערכת.
לכל מהדורה של יומן ימונה עורך
נפרד. ליוטן הבוקר, לחצי היום, להיום
הזה וליונון השבוע יהיו עורכים נפרדים.
כמו־כן יחזרו לנוהג הקודם, כתבות בתוך
מהדרות־החדשות הרגילה.

?•?*מים רד*ומוו>י 0
בסוף השבוע הארוך של ראש-השנה
ינסה הרדיו להתמודד עם הטלוויזיה על
תשומת־ליבם של המאזינים. רוב התוכניות
המייוחדות שישודרו בערב החג ובמהלך
שני ימי החג יוקדשו לסיכומה של השנה
שחלפה. שתיים מתוכניות אלה עשויות
להיות מעניינות במיוחד:
• זאת היתה השנה !הישנה ניום
א ,18.05 ,1.10 /גל ב׳) תשל״ח בעיניו
של דידי מנוסי. אחרי ההצלחה שבה זכתה
התוכנית בשנים הקודמות, היא שובצה
כבר כמסורת שנתית בלוח התוכניות. מיב-
חר הטורים בחרוזים שבהם הגיב דידי
מנוסי על מאורעות השנה בטור הקבוע
שלו בידיעות אחרונות, אותם ישחקו ישי רו
ויזמרו הפעם טוביה צפיר, דובי גל,
רוויטל עמית וליוויה חכמון. דידי עצמו
ינחה את התוכנית בחרוזים חדשים.
• הספורט פתשל״ח (יום ב׳,
, 18.05 ,2.10 גל ב׳) .השנה שחלפה היתר.
שנת מישחקי הגביע העולמי בכדורגל,
שרישומם הטביע את חותמו על הספורט
העולמי. קולות ותיאורים מאירוע זה וכן
מנצחונותיה של קבוצת הכדורסל של מכבי
תל-אביב במישחקי גביע אירופה, ונד
מישחקי־הניצחון שלה על הוושינגטון בו־לטס;
זכיית נבחרת ישראל באליפות
אירופה בלייז׳ וכל שאר אירועי הספורט
המרתקים של השנה, כפי שלוקטו ונערכו
לתוכנית בת 54 דקות על-ידי גירעון הוד
ורמי יצהר. בתוכנית יושמעו קולותיהם
של הספורטאים והמאמנים, וכן קיטעי
מוסיקה ברוח הזמן.

׳שינה שזית בבית הירד
הוראות לעזר וייצמן

^ דן שיוון נותן

* המידע הסודי של

עמיד ניד * הדומו הפנימי של הנה קלופפר
• נוודי שינה של ׳נין
וות״ני שואה
הוועד־המנהל עסק, באופן מוזר ביותר, בדיון
על סרט המאזכר את הארמנים. הלאומנים הקיצוניים
ברשות־השידור מתנגדים להקרנת הסרט,
בטענה של פגיעה במדינה ידידותית. דווקא אנשים
מסוגו של עורמ-הדין אהרון פאפו, הטוענים
כנגד העולם, ששכח את שואת היהודים, מתעלמים
משואח של עם אחר.

בשעה אחת אחר־חצות,

בלילה של

קמפ-

דייוויד, נודע למנהל מחלקת החדשות, חיים
ינין, כי עומדת להתפרסם הודעה עם סיום

ועידת הפיסגה המשולשת. יבין, כמו רבים אחרים,
לא ייחס חשיבות רבה לסיום הוועידה, אולם כדי
להיות שקט, נסע לבניין הטלוויזיה והחל להפעיל
בעצמו את מערכת החדשות.
הוא העיר כתבים וטכנאים, והעמיד במצב הכן
את תחנת הקליטה בעמק האלה. יבין ניהל הרבה
שיחות טלפון לארצות־הברית, הכנים לכוננות את
כתבי הטלוויזיה דן שילון ואלי ניסן ואף ניסה
למצוא זמן שידור בלוויין, שהיה תפוס. רק כמה
דקות לפני השעה 4.30 בבוקר, עת נערכה מסיבת
העיתונאים בקמפידייוויד, הצליח יבין להתקשר
עם רשת אניבי־סי, שהבטיחה לו את השידור.
בין אלה שהוזעקו על־ידי יבין היו גם הכתב
לעניינים ערביים, אהוד יערי, והמתרגמת טל
פרי הם הצליחו, תוך זמן שיא •,לתרגם את השידור
מקמפ-דייוויד ולהכין אותו למהדורה המייו-
חדת של מבט, ששודרה ב־ 7בבוקר.

זילזול וחוסר מיקצועיות הפגין יעקג אחי־מאיר,
כששודרה במבט שבעריכתו הידיעה על
מותה הטראגי של השדרנית והאמנית חנה כן־
אדי את הידיעה ליוותה שיקופית של בן־ארי,
שנגזרה מתמונה שפורסמה בעיתון והיתד, באיכות
ירודה ביותר. דווקא ברשות־השידור, שבה עבדה
בן־ארי, לא היה קושי להשיג תמונה טובה שלה.

• מקומונים

יושב־ ראש ירון
ישיבה פרטית

מגיש עלי כותרת ביום הראשון, דן מרגלית,

יושב־ראש הוועד־המנהל של רשות־השידור,
הפרופסור ראובן ירון, לא רצה להזמין לישיבה
את מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן. לכן החליט
לערוך את הישיבה בביתו. ואילו צוקרמן, שהיה
חייב להשתתף בדית, לא הוזמן. רק שבוע לאחר
מכן נערכה עוד ישיבה בעניין השואה הארמנית —
הפעם בבניין הרשות — ואליה הוזמן צוקרמן.
בישיבה זו התלקח ריב גלוי בין פאפו לבין
סגן יושב־ראש הרשות, יצחק מאיר, שדרש להתיר
למנהל הטלוויזיה להחליט על גורל הסרט, מבלי
שהוועד־המנהל יתערב. פאפו, לעומתו, תבע כי
הוועד-המנהל הוא שיחליט האם לשדר את הסרט
או לגנוז אותו. במהלד הדיון הושמעו צעקות
והוחלפו כינויים כ״טיפש״ ו״אידיוט״.

• שיוון >וזו מוגרה
כאשר פורסם ההסכם ׳של קמפ״דייוויד, פנתה
שדרנית הטלוויזיה האמריקאית המפורסמת, גר גרה
וולטרס, ידידתו של ראש-הממשלה מנחם
״גגין, אל שר־הביטחון עזר וייצמן וביקשה
לראיין.אותו. וייצמן סירב. כאשר סיפרה וולטרס
על הסירוב לכתב הטלוויזיה הישראלית בניו־יורק,
דן שילון, סנה זה אל וייצמן, שהוא ידידו האישי,
ואמר לו :״אתה כן תתן ראיון לברברה!״ תשובתו
של וייצמן היתה :״אם אתה אומר, אז זה
בסדר.״ קרא לחדר את ברברה, והפקיד בידיה את
שר־הביטחון. בחמורה, הזכירה ברברה בשידורה
את עזרתו של כתב הטלוויזיה הישראלית בניד
יורק.

טוען כי גורם המעוניין לרשת אותו בהגשת התוכנית
מפיץ את השמועות על כך שמרגלית יהיה
מנהל הרדיו. לאותו גורם מבטיח מרגלית, כי גם אם
יכהן כמנהל הרדיו, ימשיך להגיש את מלי כותרת
רבים תמהים מהיכן יש לכתב הצבאי
של הטלוויזיה, עמירם ניר, מידע המקדים
פעמים רבות את יתר העיתונאים. פתרון החידה
טמון, אולי, בעובדה, שחברתו החדשה של
ניר היא לא אחרת מאשר בתו של הפרופסור
משה ארנס, יושב־ראש ועדת החוץ והביטחון
של הכנסת ן הכתב התל־אביבי של הטלוויזיה׳
חנן עזרן, ידוע כאחד הכתבים המבלים
ביותר בטלוויזיה, ותמיד עם בחורות יפהפיות.
בשבוע הבא עומד עזרן לסיים את עידן הבילויים
— הוא מתחתן רומן אחר, שיסתיים אולי
בחתונה מתנהל בין חנה קלופפר, ממחלקת
ההגשה, לבין אחד מטכנאי הקול של הטלוויזיה.
ליצני הטלוויזיה אומרים, כי קלופפר אינה רוצה
ללכת רחוק, לכן מצאה לה רומן בתוך הבניין.

סדתנא׳

• 1רביעי

כתג שירון
עזרה למתחרה

יום חמישי

• ידידי האדם (.)7.00

• מה העניינים (שעה

הפרימאטים הם קופי האדם ה-
פרימיטיוויים. להקה שלמה
מהם נמצאה ביפן, הועברה
לטכסס, בארצות־הברית ושם
נערכים בה נסיו׳נות אילוף ולמידה.

) 6.00 אחת התוכניות הטו בות
של מחלקת הילדים. לא מיתו
של דבר, התוכנית ה יחידה
הטובה בתקופה זו. מגא זין
חדשות, שאותו עורכת
דליה הורביץ, זוכה לשבחים
רבים מצד הורים ומחנכים.

מעוסנים

במקום סוטים
עד כה לא הצליח איש להע ביר
עדר שלם של קופים מה סביבה
אליה הורגל, לסביבה
זרה ושונה, ושם לאלפו.
• האחים 0-00 לרא שונה
מאז החלה הסידרה מצ ליחה
מישפחת האמונד להת גבר
על פול מרוני-.דייוויד
האמונד מציג תוכנית להרחבת
עסקי התובלה האווירית של
החברה, חרף התנגדות מרוני.
• מוקד 0.35 נראה
כי שהות ממושכת בארצות-
הברית היא ערובה להצלחה ב נושאי
טלוויזיה. מנהל מחלקת
החדשות, חיים יבין ,״עשה״
את עצמו בארצות־הברית. ו אילו
עכשיו מוכיח טוביה סער,
מי שקיבל על עצמו את תוכ נית
מוקד, כי אם שוהים באר-
צות־הברית ורק צופים בטל וויזיה
— לומדים הרבה.

• יש לי שארה (שעה

. )7.00 המפיק יעקב למדן זי מן
אל האולפן את מחמוד
עבאסי, עסקן מיפלגת העבו דה,
שמאז המהפך עוסק במיק-
צועו: סיפרות ערבית. הוא
מספר על הסיפרות הערבית ב ישראל.
מנהל בנק לאומי ב נצרת
מסביר את ההבדל בין
הדולר ללידה הישראלית, ומי
שד,יתד, חברת־כנסת, נוזהן!
קצב, צורחת על צרכנות.

• תשדירי שירות (ש

.)0.30 לקהל הצופים נר אים
התשדירים מטומטמים ב רובם,
אולם מטרת הטלוויזיה,
כשהיא מציגה אותם, היא כפו לה.
תשדירי השירות יכניסו
השנה לרשות־ה,שידור סכום של
למעלה מ־ 100 מיליון לירות.

• האלכימיה של שא גאל

.) 0.35 סרט מצויין, ב

אשת הנוגד (שעה

)10.05 סרט איטלקי, דובר
אנגלית, מסוג הסרטים שהיו
מציגים בקולנוע עדן בירוש לים׳
מתמיד בתל־אביב ואודיע
בחיפה. הבמאי דימיטרי דיס־יאני
עיצב עלילה על מפקח־מישטרד,
המנסה להתמודד עם
ההסדרים הישנים בסיציליה,
ולשבור את ההגמוניה של ה מאפיה
שם. בסרט הוא גם מצ-

שקספיר: קורי
שעה 10.25 :
מיסגרת סרטי־תעודה, שהופק
על-ידי חברה צרפתית, על
חייו ויצירתו של האמן הגדול.
בסרט משתתפים מלבד מארק
שאנאל עצמו גם אנדרה מאל־רו,

ויל שיקספיר (שעה

מוקד: סער
שעה9.35 :

• השביתה הופסקה
כיאה׳ למעמד קמפ-דייוויד, הפסיקו טכנאי הטלוויזיה
את הסנקציות שלהם, לפיהן אין הם עובדים
אחרי חצות הלילה ולא עוסקים בחומר שצולם
לאחר חצות. כך איפשרו את הכיסוי המצויין
של מחלקת החדשות. אולם למחרת קמפ־דייוויד,
כאשר מחלקת החדשות רצתה לשדר בשידור
חוזר את נאומו של הנשיא נ׳ ימיקארטר,
בפני שני בתי הקונגרס האמריקאיים, שידור ששודר
לראשונה ב־ 2לפנות בוקר — סירבו הטכנאים
לתת ידם לכך וחזרו לסנקציות.

27. 9

28. 9

ליח, על־ידי שיכנוע תושבי
המקום לשתף איתו פעולה כנגד
המאפיה. למרות שהסרט
הוא מדרגה שלישית או רביעית,
משתתפים בו שחקנים
טובים כפרנקו נרו, קלאודיה
קארדינאלה ולי ב׳יי.קוב. הטלוויזיה
טוענת כי אינה מביאה
סרטי-איכות למסך, ביגלל חרם
מצד חברות ההפצה של הסרטים.
טענה זו הוכחה בארצות
רבות בעולם, שניצבו בפני
בעייה זו, כלא־נכונה. במאמצים
קלים אפשר להתקשר עם
חברות סרטים קטנות, שתש-
לחנה לטלוויזיה סירטי-איכות
ממדרגה ראשונה מבלי להזדקק
לשירותי המפיצים בארץ.
תחת זאת מנסה הטלוויזיה לעניין
חברי־כנסת בבעייה, ולאחרונה
פנה דובר הרשות,
משה עמירב, אל ח״כ פסח
(״פייסי״) גרופר, כדי שיפעיל
השפעתו למניעת מונופול מפי-
צי-הסרטים. אולם גרופר השיב
כי הוא מעוניין רק במערבונים.

.) 10.25 הפרק האחרון בסיד-
רה, שסיפור העלילה שלה טוב
יותר מהסרטים עצמם. הזמן:
מ־ 1603 עד .1606 המלכד, אלי־זבט
מתה ובמקומה עלה על
כס המלכות ג׳יימם הראשון
הרכרוכי והחלש, ששיחרר את

>11011 חתגוה
לאשת שקספיו
הרוזן מסאותהאמפטון מכלאו
וקירבו לחצר. שיקספיר מגיע
לשיא תהילתו בלונדון, כשהמלך
מזמין אותו, יחד עם חב ריו
השחקנים, להציג בפניו
פעם בחודש, בקביעות. שיקם־
פיר מתאכזב מד,רוזן ונפגע מן
העובדה שמדפיס קטן ואלמוני
מעתיק את המחזות שלו ומפר-
סמם ללא רשות. הסונטות שלו
נגנבות ומתפרסמות, ואשתו
מגלה את הפרשה עם ״כהת
העור״ .בפרק זה מוצגים קטעים
מהמלך ליד וכן קטעים
מהמלט. שיקספיר משחק את
תפקיד הרוח. שיקספיר מחליט
לוותר על לונדון הזוהרת ולח זור
אל חיק מישפחתו בסטראט-
פורד.