גליון 2147 מתאריך 25 באוקטובר 1978

בקאהיר 600 .אלף דולר אספה הוועדה ממכירת
יצירותיו של יענקל גינזבורג, היושב בוושינגטון.

העומדת שצייר ישראלי משתתף במישדחת
ונפגש עם הנשיא ורעייתו זכתה להדגשה
בעיתוני מצריים.

גו ר -ל ר שו ת ה שידור?

תיגונן יך
ל א דרשו
משרון להתפטר
למרות שלא נמצא שום פיתרון לבעיית ניגוד
האינטרסים הבולט בין תפקידו של אריק שרון
כשר־החקלאות לביו בעלותו על החווה החקלאית
הגדולה ביותר במדינה, ולמרות שגם מבקר־ד,מדינה
סירב להעניק גושפנקה חוקית למצב זה, לא
ידרשו יריביו בממשלה את פיטוריו.
מנחם בגין עצמו רוצה להחזיק את אריק בתוך
הממשלה, בכל מחיר. זאת הסיבה שביגללה גם
הציע, ערב ועידת בלייו־האוס, לצרף את שרון
למישלחת — מעשה שנמנע רק עקב איום
ההתפטרות של שר־הביטחון עזר וייצמן. לטענת
מקורביו של בגין, מעדיף בגין ״אריק מסורס
בתוך הממשלה, מאשר אריק מתוסכל מחוץ
לממשלה.״ בגין העדיף גם ״שמשה דיין יכופף
את אריק בוושינגטון״ ויעשה את המלאכה במהומו.

יריביו של אריק בממשלה אינם רוצים לספק
לו עילה להתפטר ולפרוש בטריקת־דלת
על רקע מדיני, כדי שלא יעמיד פנים
שהתפטרותו נובעת מהתנגדותו להפסקת
ההתנחלות ויציב את עצמו בראש
האופוזיציה הלאומנית. משום גף ייעשו
מאמצים למצוא פיתרון גם לפרשת החווה
החקלאית שלו.

ג ״ ה אן סאד אוו שיג ר ת
מי כ רו ב דחד* לחל 9
רעיית נשיא מצריים, ג׳יהאן אל־סאדאת, שיגרה
מיכתב אישי לראש עיריית ירושלים, תדי קולק,
בו הביעה את תיקוותה, שכאשר יחתם חוזה השלום
בין ישראל ומצריים ניתן יהיה לפתח קשרים
תרבותיים בין שתי המדינות.

במיכתב הבטיחה ג׳יהאן אל־סאדאת
לפעול למען העברתה של תערוכת
העתיקות הפרעוניות של תות־אנך־אמון,
המוצגת עתה בארצותרהברית, גם לישראל.
ג׳יהאן אל־סאדאת שיגרה את מיכתבה לקולק
באמצעות הצייר הישראלי יענקל גינזבורג, שהגיע
השבוע לישראל ממצריים, שם היה אורח הממשלה
כחבר בוועדה האמריקאית־ימצרית לשימור עתיקות
מצריים. בוועדה זו, שבראשה עומדים -רעיית נשיא
מצריים והד״ר הנרי קיסינג׳ר, חברים שלושה
מצרים וחמישה אמריקאיים, ביניהם אסתר
קופרשמידט, שתרמה לקרן שהקימה הוועדה
100 אלף דולר באיגרות הבונדס של ממשלת־ישראל,
שמועד פרעונן הוא רק בעוד שמונה שנים.
המצרים הסכימו לקבל איגרות אלה.
הוועדה הביאה למצריים סכום של 12 מיליון ו־600
אלף דולר, שנאסף באמצעותה כדי לשמד את
עתיקות מצריים. היעד הראשון של הוועדה: הקמת
מערכת מיזוג־אוויר במוזיאון העתיקות הלאומי

למערכת

דשלס דו ד
ד ר 1ש /ה
מ גי ה /ה
לעבודה במישרה מלאת. מעוניינים בעלי
ניסיון קודם בעבודות הגתה מתבקשים
להתקשר לטלפון 243386־ 03 בין השעות
.10.00—14.00

עד כה לא היתד, שום פנייה רשמית אל הרמטכ״ל
לשעבר, רב־אלוף (מיל ).מרדכי (״מוטה״) גור,
כדי לברר את האפשרות למנותו כמנכ״ל רשות־השידור
במקומו של המנכ״ל הנוכחי, יצחק ליבני,
שתקופת כהונתו תסתיים בעוד חמישה חודשים.
למרות מאמציו של ליבני, לשאת חן בעיני הבוסים
החדשים של הוועד המנהל של רשות־השידור, נראה
כי מינויו לא יחודש, ולאחרונה מנסים לחפש
מועמד מתאים שימלא את מקומו. היומון דבר
מסר בשבוע שעבר על כוונה, דווקא מצד אנשי
הליכוד, להציע את התפקיד למוטה גור, כדי להניאו
מלהצטרף לפעילות פוליטית במיפלגת העבודה.

מקורביו של גור טוענים, כי גם אם יוצע
לו התפקיד ספק אם יסכים לקבלו,
שכן יש לו תוכניות פוליטיות מרחיקות־לכת
והוא רואה עצמו כראש־ממשלה ככוח.

דאגה בעיבגבות
ב חי רההא פי פיו ר
במישרד־החוץ שוררת דאגה רבה בעיקבות בחירתו
של החשמן הפולני קרול ויטלה כאפיפיור יוחנן

״א ל־־ע ל״ סרבה
ל הז ד הו ת
חכרת ״אל־על״ סירבה לשתף פעולה
עם מפיקי הסרט על־פי סיפרו של
איסר הראל ,״הכית כרחוב גריבלדי״,
המתאר את חטיפתו של אייכמן
בבואנום־איירס והכאתו לישראל כמטוס
״אל־על״ ,שנשלח במייוחד לארגנטינה
כאמתלה של הסעת מישלחת
ישראלית לחגיגות העצמאות שם.
העמדה הרשמית של ״אל־על״ ,כפי
שנמסרה למפיק צ׳ק פריים מהוליווד,
המפיק את הסרט עכור רשת הטלוויזיה
״אי־כי־סי״ היא, ש״אל־על״
לא השתתפה בחטיפתו של אייכמן״.
דובר החכרה, עמי דוראון, טען כי
״אל־על״ אינה רוצה להשתתף כ!
סרטים, המשייכים את החכרה להטי: -
פות התוצאה היא שכסרט המצולם
בספרד ייצבע מטוס ספרדי כצבעי
״ א ל ־ ^ודל ^ החבר ^
הדאגה טמון במסורת
של הכנסייה הקתולית בפולין
החדש יקדיש מרץ רב
הכנסייה הקתולית לגוש

פאולוס השני. מקור
האנטישמית הארוכה
ובהנחה שהאפיפיור
לשיפור היחסים בין
הקומוניסטי.
ערב בחירת האפיפיור החדש ביקשו במישרד־החוץ
לברר, אם ניתן לפעול למען בחירתו של חשמן
הולנדי הידוע באהדתו הרבה לישראל כאפיפיור.
אולם הבירור העלה שאין כל דרד להשפיע על
מועצת החשמנים.

כמישרד־החוץ סכורים, בי לעמדתו של
האפיפיור החדש כלפי ישראל תהיה
השפעה הן כמישור המדיני והן
כמישור הכלכלי — כמייוחד כבל הנוגע
לקשריה של ישראל עם מדינות אמריקה־הלאטינית,
שבהן חזקה השפעתה של
הכנסייה הקתולית.

הו פ ס קו ע בו דו ת
התש תי תבגדת
במיסגרת התחייבותה שלא להקים ולא להתיר הקמת
התנחלויות חדשות בשטחים המוחזקים, הפסיקה
הממשלה גם את עבודות התשתית שבהן הוחל בעבר
בגדה המערבית.

כך, למשל, הופסקו העבודות להקמת
המרכז האיזורי שלומציון, צפונית לפצאל
שככיקעת־הירדן, למרות שעל הקמת מרכז
זה הוחלט עוד כתקופת ממשלת המערך.
הציוד המיכני הכבד, שהופעל כמקום
כעבודות של הכשרת קרקע, הועכר
בומים האחרונים מהכיקעה לאיזור ימית.

ח תי רהב הו צ או ת
מוכיל מי שרד
ממשל תי
מישרד מבקר־המדינה יפתח בחקירה לבירור
פרשת הוצאותיו של מנכ״ל מישרד ממשלתי, שפרש
לא מכבר מתפקידו כדי ליטול חלק בחיים הפוליטיים.

על-פי תלונה שהגיעה למישרד מכקר-
המדינה, קיבל המנכ״ל לשעבר הוצאות י אחזקת רכב על סמך דו״חות שהגיש
גם כתקופה שכה היה לו רבב צמוד עם
נהג. מקורביו של המנב׳׳ל לשעבר טענו,
כי התלונה האנונימית אינה אלא עלילה
שנועדה להבאיש את ריחו כעיני הציבור .־

(*וחוובב שיפוץ
]?סגד ..אד־ אק צר.״
למרות שמומחים מצריים שביקרו בארץ השלימו
את כל ההכנות לעבודות השיפוצים במיסגד

אל־אקצה בירושלים, מתעכבות עבודות אלה
משום שממשלת מצריים טרם הקציבה את, הסכום,
בסך 3,5מיליון דולר, שנועד למטרה זו.
על עבודות השיפוץ במיסגד הוחלט עוד בחודש
נובמבר האחרון, בעת ביקורו של הנשיא אל־סאדאת
בירושלים. בתום תפילתו במיסגד ביקש אל־סאדאת
לאפשר לממשלתו ליטול על אחריותה את עבודות
השיפוצים במקום.

כמיכרז שהוצא כארץ לביצוע העבודות
זכתה חכרת ״כוני הארץ״ ,חכרה קבלנית
לבנייה שבעליה הם ערכים ישראליים
מנצרת. עד בה לא קיבלו כעלי החברה
כל הוראה להתחיל בעבודות.

מחיר ה די רו ת
יוסיפו דווביונ!
ההתייקרות במחירי הדירות בתל־אביב וסביבתה
תלך ותגבר בעתיד הקרוב. אחת הסיבות לכך:
הקפאת מכירת דירות על־ידי קבלנים פרטיים,
המצפים לרווחים גדולים על הדירות המצויות
בידם, אחרי שהממשלה תפשיר את הקפאת
המחירים במשק. סיבה נוספת היא העיכוב בהתחלות
הבנייה החדשות הנובע מהעובדה שוועדות
הבנייה המקומיות והמחוזיות מנוטרלות למעשה
מזה כמה שבועות, עקב מערכת הבחירות לרשויות
המקומיות.

כעיקבות הבחירות יאיישו חברי מועצות
חדשים ועדות אלה, ולפיכך נראה שוועדות
הבנייה לא תחדשנה את פעולתן עד
סוף חודש דצמבר.

נ ר קי ס תפטר?
אלוף (מיל ).עוזי נרקיס, מנהל מחלקת העלייה
של הסוכנות היהודית, עשוי לפרוש בעתיד הקרוב
מכהונתו.

נרקיס החל מחפש כאחרונה אחר מקום
עבודה אחר.

דדיו־ט״ם קסטות סטריאו למכונית
• 2גלים ו=£1/1¥1\/ו סטריאו
• 2חנוטים
•עיצוב חדיש בעובי 43מ״מ בלבד
• 7.3וואט יציאה לכל עוונן •זק סזטת 0 - 5זט\/
•בפתוד להרצת הסרט קדימה ואחורה
•זו ג רמקולים

ט״ם-קסטות סטריאו למכונית
• 2מנועים
•עיצוב חדיש בעובי 45ח״מ בלבד
• 6וואט יציאה לכל ערן נן •נורית בקרה
•כפתור להרצת הסרט קדימה ואהודה
•זו ג רמקולים

גועש גוניק/וניווגיואז

העולם הזה 2147

1ה היה העובש חוה שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה בדיור!,
הקדיש כתבת־שער וסיקור נירחב לראש־הממשלה הראשון של
ישראל, דויד כן־גוריון, כשל פרישתו מן השילטון וירידתו לשדה־ !
בוקר. כתכת־תחקיר נרחבת, תחת הכותרת ״מדוע הם עוזבים?״,
חשפה את הסיכות של הירידה מן הארץ ואת ממדיה.
מדור התרבות כ״העולם הזה״ השבוע לפני 25 ימנה, הק דיש
גם כתבה לביקורם של המנצח האורח ליאונרד (לני) ברנ שטיין
ורעייתו * כארץ, תחת הכותרת ״ 24 שעות עם הכרנשטיי־נים״
.דו״ח נוסף שהתפרסם היה תיאור גרמניה, בעיניו של מלח,

י /6מ

בי ס ר31 !,
ח!גא ין!רר,
ודבר נ•1 .־
סשרד. בוקר

שהיה אחד הישראלים הראשונים שביקרו כה, למרות שעל הדר כונים
הישראליים באותה עת הוטבעה החותמת ״כל הארצות פרט
לגרמניה״ .הדו״ח פורסם תהת הכותרת: א 1£ ] 1(1> £ס ״

! 0/1ט א51״.

כשער הגיליון: ראש־הממשלה המנוח, דויד כן־גוריון.

נעורת נוגמור בקרניה ^ נוגוו־ון דשרה בוקו ^ !סיס
אלוני ב״הבימה־ * שחיתות בעיריית חדרה

״העולם הזה״ 35א
-תאריך 22.10.53 :

העם
ה חזי ת ה שלי שי ת
לאורך גבולות ישראל סקרו עיניים
מודאגות את השטח, וחקלאים מתוחים העי פו
מבטים עצבניים אל הגבעות שממול.
מאז מילחמת תש״ח לא שררה עוד מתי חות
נוראה כזאת לאורך הגבול׳ מדן עד
עזה.
הטיית אפיק הירדן פתחה חזית אחת נגד
סוריה. הקמת יישוב ליד עוג׳ה אל־חפיר
פתחה חזית שנייה נגד מצריים. כאילו לא
היה די בכך, נפתחה עתה החזית השלי שית,
בין יהוד וקיביה, נגד ירדן.
הפעם כעסו גם האמריקאים, רגזו האנג לים
והתבשלה סערה באו״ם. עיתוני העו לם
הכניסו את ישראל לכותרות הראשיות
ושפכו על ראשה דליים של נזיפות.
היה זה אופייני לרגש הביטחון העצ מי,
שגדל בעם מאז מילחמת העצמאות,
שאיש במדינה לא ניבהל. המדינה נשארה
מבודדת. יחידות צבא אוייבות נעו לאורך
הגבולות. אולם האזרח הישראלי בלע ב שקט
את ארוחת־הבוקר בקראו את הידי עות,
ועבר בשלוות־רוח לידיעות על התפטרותו
הקרובה של ראש־הממשלה, ידי עות
שעניינו אותו יותר.

ראש הממשלה
ה ק דו שעלחהר
כשפיתח הצלם את התמונה, היה מרוצה
מאד. יום לפני כן, בשבת, צילם את דויד
בן־גוריון בשעה שהירצה על עתיקות הנגב
בבאר־שבע, עומד ליד נשיא־המדינה
יצחק בן־צבי וליד איש־המדע האמריקאי,
הארכיאולוג אולברייט. הצלם הרגיש שיש
משהו מייוחד בתמונה. הוא לא ידע מה.
השבוע הבין את סיבת הצלחתו: הוא צי לם
את התמונה הראשונה של דויד בן-
גוריון אחרי שזה החליט להתפטר מתפ ושר־הביטחון,
כראש־הממשלה
קידיו,
ולהתיישב
בנגב.
המוהיקנים האחרונים. יום לפני
כן ביקר ראש־הממשלה יחד עם בנו, עמום,
קואופרטיבית
ב־שדה־בוקר, חוות־רועים
החיה חיי קיבוץ ליד חורבות עבדה העתי קה,
לרגלי הר הנגב המתנשא. אנשים אלד,
הם, אולי, המוהיקנים האחרונים של הרו מנטיקה
העיברית — צעירים המואסים ב ־,
מיפלגות, בזים לחשמל, ומעדיפים את ה בדידות
בלב השממה על הצפיפות.
ראש־הממשלה שאל כמה שאלות סת מיות
.״מדוע אין כאן הורים?״ איש ה מקום
השיב לו, שאף אחד לא רצה לבוא.
בן־גוריון העיף בו מבט חד :״ומה
יהיה אם הורה יחליט לבוא בכל זאת?״
״אין לו מה לעשות כאן.״
״מדוע שלא יעבוד? מדוע שלא ייצא
עם הצאן למרעה?״
״זה מסוכן מדי. נצטרך להגן עליו, וזה
יטיל עלינו מעמסה.״
״מה זאת אומרת? מדוע לא יקח עימו
רובה?״
לבסוף שאל ראש־הממשלה ,״האם אפ שר
להקים כאן צריף?״ אחר־כך הוא
הגיש להם שיק על אלף ל״י, מחיר שני
גמלים ואוכפיהם, לצרכי השמירה.
* אשתו של ברנשטיין, פליצ׳יה מת־טאלגרה
כהן ברנשטיין, נפטרה לפני כמה
שבועות, לאחר מאבק ממושך במחלת ה סרטן.

המלווים
של ראש־הממשלה חייכו .״הזקן
מתלוצץ,״ אמרו בליבם, ולא מצאו שהדבר־די
חשוב כדי למוסרו לעיתונאים.
רק האיש המכיר את ראש־הממשלה הי כרות
אינטימית ביותר, בנו עמוס, חידד את
אוזניו ושתק. הוא הכיר את צליל הדי בור!
היה זה הצליל האופייני לאביו, כאשר
הוא מחליט החלטות.

לסתת את הסמל ולהסירו מעל למצבה.
הרבנות, שהיא כידוע השליטה היחידה
בשטח הקבורה, אף לא הטריחה עצמה
להודיע למישפחת ד״ר גליקר על צעדיה.
היא היתד, המחוקק, השופט, ואף הוציאה
לפועל את פסק־הדין.
מישפט פזיזות

א בי קו ר סו ח ב בי ת העלמין
ד״ר צבי גליקר היה רופא תל־אביבי
ותיק, שתושבי שכונת מונטיפיורי בתל-
אביב נזקקו רבות לשירותיו הטובים ולחיו בו
המלבב. לא תמיד יכלו התושבים לשלם
לו תמורת שירותיו. אולם רופא הגון
בז לקטנות כגון אלה. ד״ד גליקר היה
רופא הגון.
ביום העצמאות לפני שנתיים ניפטר ד״ד
גליקר ומאות תושבי תל-אביב הלכו עם
ארונו.
כשחשבה המישפחה על דרך נאותה להנ ציח
את זכרו, החליטה להקים לו מצבה
ולחרות בה את סמל הרופאים הבינלאו מי
— מטה ונחש כרוך עליו.
המצבה הוכנה והוצבה על הקבר. לפתע,
פנה יום׳ אחד עושה המצבות אל המיש־פחה
והודיע לה כי הרבנות הראשית דורשת
להסיר את המצבה ,״או לפחות את הסמל,
שהוא, לדעתה, סמל גויי״ .המישפחה,
בתמימותה, החליטה להמתין עד שהרבנות
תתקשר איתה.
אולם הרבנות נטלה את ההחלטה לידיה,
איימה על עושה המצבות בשלילת ריש-
יונו, קנסה אותו ב־ 15ל״י ואילצה אותו

ריאונוד ברנשטיין

לפי חוקי הארץ יכול כל אזרח פרטי
לתבוע אזרח שני לדין על עבירה פלילית,
במיקרה והממשלה נמנעת מלעשות זאת.
אולם שילטונות המנדט בשעתו היו זהי רים,
והוסיפו תקנה: היועץ המישפטי של
הממשלה רשאי לבטל כל תביעה כזאת.
מטרת התקנה: לאפשר לממשלה הזרה
להגן על פקידיה מפני ה״נייטיבס״.
כשהואשם דויד ברמן, ראש עיריית חדרה
המפא״יי, לפני שנה וחצי, על שזייף
או הירשה לזייף קבלות עירוניות בסכום
בן כמה מאות לירות, הגישו הציונים
הכלליים (כיום המיפלגה הליברלית) תבי עה
פלילית נגדו. אולם היועץ המישפטי
לממשלה, חיים כהן, ביטל. א ת התביעה.
במיכתב ״אישי וסודי״ הוא נזף בברמן
על הזיופים, אך הודיע שלא יתן לתבוע
אותו לדין, מאחר ולא הוכח שהוא נהנה
הנאה אישית.
היתד, זאת תשובה מוזרה למדי, והיא
לא השקיטה את הלשונות הרעים בחדרה.
כאשר השתנה המצב הפוליטי וציוני־כללי
הפך לשר־הפנים, הוגשה התביעה מחדש,
והפעם בידי הממשלה עצמה.
ואומנם, חיש מהר התגלה כי חיים כהן
היה פזיז מדי בהגנתו על חבר מיפלגת
השילטון.

(או, ליתר דיוק, לנארד ברנסטין) כפי שצולם
לפני 25 שנים בדיוק, במיסגרת כתבה מצולמת
של העולם הזה ,״ 24 שעות עם הברנשטיינים״ ,בחברת אשתו פליצ׳יה, שנפטרה בינתיים.

קולנוע
א ל תעזבי! ,קיז־חי
כצהרי היום הוכיח סטנלי

(הנידונים
לחיים) קריימר, בפעם נוספת, כי במיני מום
של זמן והוצאות אפשר להפיק מכ סימום
של סרט, אפילו בהוליווד.
וייל קיין (גארי קופר) ,שריף אהוד
בעיירתו, נושא לו קווייקרית צעירה (גריים
קלי) לאשה, מחזיר את כוכב השריף
לוועדת הביטחון המקומית על־מנת שתמי
סרנו לשריף החדש העומד להגיע למחרת,
ומתכונן לפתוח חנות־מכולת בעיירה של
אשתו. בדיוק כאשר מסיים השופט לומר
את המילים ״אני מכריז עליכם כעל בעל
ואשת״ ,מגיע בבהלה אדם ומודיע כי פרנק
מילד, פושע שנידון בשעתו לתלייה ביוז מתו
של קיין, שוחרר מכילאו, והוא עומד
לבוא ברכבת הצהריים להשליט סדר בעיי רה.
שלושת חבריו כבר ממתינים לו בתח נה.
השעה היא . 11 קיין מחוויר. ברור לו
שמילר בא להורגו. ידידיו מאיצים בו
לעלות על המרכבה, לנטוש את העיירה
במהירות. הוא עושה זאת, אולם באמצ.ע
הדרך מתבייש, מתחרט, וחוזר לעיירתו
למרות ההפצרות של אשתו. היא מעמידה
בפניו את הברירה: או הם — או אני.
קיין אומ 1ללא היסוס: הם. היא מת רגזת,
פונה לתחנת־הרכבת כדי לעזוב את
העיירה.
קיץ מקווה לגייס את כל האנשים אולם
נוכח׳ לתדהמתו, שאיש אינו מוכן להיות
מנוקב כדורים ביגלל השינאה האישית בין
קיין למילר. הוא נשאר בודד, השעה. הו לכת
יוקרבה. כשהיא מגיעה, מתחבאים כו לם
בבתיהם. חבורת הפושעים נכנסת ל עיירה
ומתחילים חילופי־היריות. קיין הורג
שלושה, אשתו המתחרטת עוזרת לו והו רגת
את הרביען. אחר-כך יוצאים כל אנ שי
העיירה ומברכים אותו. הוא בז להם,
ונוסע.
העלילה אינה מייוחדת במינה. אולם ה במאי׳
פרד זינמן, הפגין בימוי מצויין.
התפאורה חדגונית כימעט, התצלומים ה עיקריים
נעשו בשני מקומות — ברחבת
העיירה ובתחנת־הרכבת. גארי קופר, שקי בל
על מישחקו בסרט זה את האוסקר
לשנת , 1953 מצדיק את הפרס. הוא מצ ליח׳
במישחקו העצור, להביע את ה ייאוש׳
הפחד וחוסר־האונים של האדם ה בודד׳
המגלה בשעת סכנה את ערך ידי דיו
הקרובים והנלחם לא מתוך גבורה, אלא
ביגלל ההכרח.
הבלאדה אל תעזביני, יקירתי של די-
מיטרי טיומקין, שקיבל את האוסקר על
נעימתו זו המלווה את הסרט בוואריאציות
שונות, עוזרת להגברת המתיחות.

* עם גבור השמועות על התפטרותו של
ראש הממשלה, דויד בן־גוריון והתייש בותו
בשדה*בוקר, החליטה קבוצת סטודנ טים
לשלוח לו במתנה חליל, מכשיר הכ רחי
לכל.רועה.
• בהביטה היו חילופי־יוצרות: את
מחזהו החדש, אכזר מכל המלך, של נימים
אלוני, תלמיד האוניברסיטה, המעלה ב זאת
את יצירתו הראשונה על הבמה, יביים
שרגא פרידמן, מצעירי התיאטרון, ב עוד
שחנה (האס) רובינא תגלם אחד
מהתפקידים הראשיים.

משקוף מעץ
אורן מצופה פורמייקה בצבע הדלתות מסילה תחתונה קבועה
במשקוף(הגבהה) או ישר
על הרצפה

תכנון פנימי של הארון
בהתאם לדרישת הלקוח

השיטה המפוצה ביותר לארוגות קיר בארה״ב ובאירופה

ב־סו ה שני םהאח רונו תחלבארה ״ ב
ו ב אי רו פהמעבר חר מ שי מו ש
ב א רונו ת קיר ש היו מ קו ב לי םעד
כה, ל א רונו ת קיר ב שי ט ת ״ודק ה״.
ה א רון מו רכבמדל תו תמתקפ לו ת
ה ק בו עו ת י שר ל קי רו ת, אשר צו ר ת
פ תי ח תן מ ב טי ח ה נו חיו ת מי רבי ת;
ח ס כון ב שטח, אוו רו ר ויופי מיו חד.
שי ט ת ״זרקה״ מאפשרת לנ צלעד

תום הגו ב ה, ה עו מ ק ,״ הני שו ת
ה קיי מו ת ״ וכ לשקעאפש רי בחד רי.
שינ ה, מרפ סו ת, פרח דו רי ם וכר תו ך
ח ס כון מ כ סי מ לי בשטחהחדר.
״זרקה״ מ צי עהמבחרר חב ש ל
ד ל תו תבע לו ת סגנון שונ ה ל פי
מי דו תהמת אי מו תלכלהצל בי ם
האפש ריי ם.
ל״זדקה״ נסיון של 5שני םבא רץ

והתמ חו תמק צו עי ת ג בו ההבה כנ ת
ה א רונו תוהרכבתםבאמצ עו ת
צוו תי הרכבהאשרעב רו הכשרה
מ ק צו עי תספ צי פי תלא רונו ת קיר
ב שי ט ת ״ודקה״.
הגי מו ר ה מו שלםו הי פהמ עי רעל
רמתההג בו ה ה של הנג רו ת.
מו ע די אספקה קצרי םוק בו עי ם
מראש (ער חו ר ש ימים).

ש רו ת א ריב ל פני ואח רי ה מ כי ר ה.
בכל חנו ת ״זרקה״ תמצא גם מבחר
מ חי צו תלהפרדה בין ח ד רי ם. בין
ה ס לון ל הו ל, ו ל שי מו שמשר די וכר
ת צוג ה ייעו ץוהדרכהאצל סו כני

סוכנות ראשית :״זיקה״ ,תל-אביב, דיזנגוף ,222 טל .220807 .״זרקה״ בחיפה: הרצליה ,25 טל 527233 04 ירושלים: רח׳ המלך ג׳ורג׳ ,21
טל .221792 .נתניה: חמש חמש, שד׳ וייצמן ,25 טל .30711 .רחובות :״סקאן־דו״ ,רח׳ הרצל ,185 טל .55506 .אשדוד: מרכז מסחרי ב׳ ,43 טל.22907 .
הרצליה: סוקולוב .78 נהריה: רהיטי נתן, שד׳ הגעתון ,20 ככר יד לבנים, טל .926088 .פ״ת :״זדקה״ ,מוהליבר 18פ׳ ההסתדרות, טל.914556 .
רמת־גן :״זדקה״ ,ארלוזורוב ,9כופר הישוב. ראשון-לציון: הרצל ,68 טל .941124 .חולון: אייל, סוקולוב ,45 טל.855912 .

שמפו וזיאל׳ עושה לי כמה דברים נפלאים בבית ובשעות הפגאי

...בעבודה,במשרה
ובזמן הפנוי.

בכל מקום ובכל שעה,
לשיער בריא, רענן
ובעל ברק טבעי
ולהרגשה טובה באמת
שמפו רויאל -
השמפו שלי.

עע זזזית

תוספת לימון. כחול -לשיער שמנוני ורגיל 8 .דומ
סטודיו רם
ח ר חו ח

הזה פורסמה תמונתה שנית בעיתון זה —
הפעם ככתבת מן המניין.
יאירה הצטרפה אלינו לפני מיספר חו דשים׳
התגלתה תוך זמן קצר ככתבת
חרוצה ומסורה, בעלת כישרונות עיתו נאיים
מבטיחים. היא השתלבה להפליא ב עבודת
המערכת, למרות שבמיקצועה הקו דם
היתד, דווקא מורה לערבית.
שתי תמונותיה של יאירה, זו כתינוקת
וזו ככתבת, מסמלות אולי יותר מכל את
תהליך ההתחדשות המתמיד העובר על מע רכת
זו. אנשים שנולדו יחד עם העולם הזה
במתכונתו הנוכחית ושגדלו יחד עימו, מצ טרפים
לעבודת המערכת ומזרימים דם חדש
לעורקי הגוף העיתונאי שלה.

של אותו גיליון, הזמלצרים, שסיפרה על
מיקצוע חדש שנולד במועדון־לילה שנפ תח
על חוף תל־אביב: מלצרים, שבנוסף
לעבודת ההגשה שלהם הם גם שרים.
אני מתכוון לתמונה המרכזית בכתבה,
בה נראתה זיווה שפיר־רודן-מיר בחברת
בת־דודתה, תמר ישר, אשתו -של האדריכל
יצחק ישר, שצולמה בעת שהשתיים ביקרו
בפתיחת המועדון החדש.
בימים בהם היתד, יאירה וייסמן תי נוקת
בת שנה ושנתיים, היו תמי ישר
וזיווה רודן שתיים מהנערות היותר מצו למות
בהעולס הזה. באותם ימים הן נח שבו
בעיני כל ליפהפיות המדינה.
במייוחד אמורים הדברים לגבי זיווה

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמיגהלה :
תל־אכיב, רחוב גורדה ,3טלפון 243386־ .03 תא־דואר . 136 .
מען מברקי :״עולמפרס״ .מודפס כ״הדפום החדש״ כע״מ, תל־אביב,
רה׳ כן־אביגדור. הפצה :״גד״ בע״מ. גלופות: צינקוגרפיה
״כפפי״ כע״מ. העורך הראשי אורי אכנרי. העור!־ :אלי תבור * עורך
תכנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהודאי. ראש המינהלה :
אברהם סיטון מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה כע״מ.

תה כתבה היתה תמונה שצולמה בעת
הפגישה בין כתבת העולם הזה, יאירה
יסמין, לבין אברהם, נציגו של איש־העס־קים
הגרמני.

כ ש בו עשעבר, במדור זה היה העולם
הזה שהיה לפני 25 שנה, נסקר תוכנו של
גיליון העולם הזה ,834 שראה אור לפני
25 שנה, ב־ 15 באוקטובר . 1953 במדור
אנשים, שהתפרסם באותו גיליון, הופיעה
תמונתה של הפסנתרנית פנינה זלצמן, כ שהיא
חובקת בידיה תינוקת. תמונה זו
היתד, קשורה לסיפור הבא, שהתפרסם אז
במדור אנשים :
• הפסנתרנית פנינה וייסמן, הידועה
לקהל בשם נעוריה פנינה זלצמן, ארוכת־

מי שיתאמץ למצוא את הקשר בין שתי
התמונות שפורסמו במרחק 25 שנה זו מזו,
יוכל להיאחז רק בשם יאירה — שמה
הפרטי של התינוקת שהחזיקה בידה פנינה
זלצמן באוקטובר , 1953 ושמה של כתבת
העולם הזה, שחקרה את פרשת התעשיין
המחפש יורש באוקטובר . 1978
יאירה יסמין היא אכן יאירה וייסמן, בתם
של הפסנתרנית פנינה זלצמן ואיש־העס־קים
יגאל וייסמן 25 .שנה אחרי שתמו נתה
כבת שנה פורסמה מעל עמודי העולם

זיוה מור 1978

זיוה רודן 1958 .
נערת־שער ניצחית

פסנתרנית פנינה זלצמן עם בתה יאירה (״העולם הזה״ )834
פירסוס בגיל שנה
השיער ושחורת־קעיניים, נראתה _השבוע
עסוקה פחות בנגינה, יותר בטיפול בבתה
הראשונה, בת השנה יאירה, שנקראה על
שם אחיה יאיר, חלל מילחמת תש״ח. אמרה
הפסנתרנית בגאווה :״זוהי היצירה
היפה ביותר שביצעתי עד כה.״
יש קשר הדוק בין תמונה זו של פנינה
זלצמן ובתה לבין תמונה אחרת, שהתפר סמה
בגיליון העולם הזה לפני שבועיים.
זוהי תמונה שהופיעה במיסגרת הכתבה
״עשי לי ילד״ (העולם הזה ,)2145 בה
תיארה כתבת העולם הזה את ניסיונה
לחשוף את מה שמסתתר מאחרי מודעה
בה ביקש ״תעשיין ואיש־עסקים תושנדחוץ,
ללא ילדים, אשד, המוכנה להעניק לו יורש.״
כתבת העולם הזה נפגשה עם נציגו
של אותו איש־עסקים אלמוני בארץ, שהציג
את עצמו בשמו הפרטי, אברהם, בבית־קפה
תל־אביבי, וזה גולל בפניה סיפור
אנושי נוגע-ללב, על אדם שבנה את עצ מו
בדרך הקשה ועתה, בהגיעו לגיל שי שים,
הוא רוצה בבחורה יהודיה מתאימה
שתעשה לו ילד, כדי שזה יירש את רכוש
המיליונים שהצליח האיש ד,ערירי לצבור
בחייו. התמונה היחידה שליוותה את או־העולם
הזה 2147

אם ככר עוסקים בנוסטלגיה ובאסו־סיאציה
שמעוררים צילומים ישנים, היה
צילום נוסף באותו גיליון בו התפרסמה
תמונתה של יאירה בעת עבודתה העיתו נאית,
שהיה בו כדי לעורר בקרב ותיקי
הקוראים והמערכת זיכרונות רדומים.
צילום זה התפרסם בכתבת עמודי הפנים

שפיר־רודן, שבמרוצת 25 השנים האחרו נות
קישטו תמונותיה אינסוף של ׳שערי
העולם הזה, עד שהפכה כימעט לנערת-
השער הקלאסית הניצחית של עיתון זה.
היא הופיעה לראשונה בשער העולם הזה
לפני 27 שנה (גיליון ,)723 כשהיתה בת
, 18 ונקראה עוד זיווה בלכמן, אחרי שחז רה
משהייה בת ארבע שנים באדצות־הב־רית,
שם למדה בבית־ספר תיכון ובסטוד יו
ל מ חו ל. כ ע בו ר ש לו ש שני ם ( ה עו ל ם הזה

)871 התנוססה תמונתה שוב בשער העולם
הזה, אחרי שמשכה תשומת־לב כשהופיעה
במיסגרת להקת הפנטומימה של שייקה.
חודשיים אחר־כך כבר הוכתרה זיווה
כמלכת־היין הראשונה של ישראל ותמו־נתר״
שוב פיארה את שער העולם הזה.
בסוף שנות החמישים, אחרי שיצאה לכ בוש
את הוליווד, היתד, זיווה שפיר היש ראלית
הראשונה שהעזה להצטלם בעירום,
והעולם הזה היה העיתון הישראלי הרא שון
שהעז לפרסם תמונות אלה. אחת
מתמונותיה המפורסמות ביותר של זיווד,
שפיר מתקופת הזוהר ההוליוודית שלה,
צולמה בשנת 1956 באולפני אוניברסל,
כשהיא לבושה בבגד־ים ומסוככת על גופה
במטריה מפני הגשם (ראה תמונה).
זיווה חיה עתה בארצות־הברית, שם היא
נשואה בשלישית לבעל שהיקנה לה את שם
מישפחתה הרביעי — מיר. היא עדיין יפה
וזוהרת כאשה בשלה שהיתה מושג בדורה.

יאירה יסמין כפעולה (״העולם. הזה״ )2145
כתבת אחרי 25 שנה

שבוע מצויין _ אם תדעי לנצל אותו ואם
את נוטה להסתכל על הקנקן ולא על מה
לא תנטרלי את עצמן,
שיש בו. על כן, היזהרי מלשפוט את האיש
מיייד דווקאיזם• הכושייקלע
השבוע בדרכך
כבים מבשרים על פגי״
על־פי מראהו המלבב
שות-לב ופגישות־כיס,
או התנהגותו המבריובשני
המישורים —
קה. אם עליך לשנות את
על הצלחות קטנות
מקום־העבודה או לוגדולות.
אתה יכול
התחיל בעסק חדש —
למצוא עצמך, לפתע,
נסה לעשות זאת ביום
במצב חדש בו לא
א׳ או ב ,,בתחילת ה21
במרס -
20 באפריל
שבוע. קח את עצמך
רצית. בדוק אותו מ בידיים:
בריאותך רועלול אתה חדש.
פפת,
ודווקא ממה ש־לגלות
משהו חדש אשר יועיל לן.
אתה חושד. לבשי לבן והרבי לצאת.

כמו בשבועות האחרונים, הבעיות המרחוסר״כסף
ושיעמום.
כזיות שלך הן :
את נמצאת — כרגיל — על פרשת־דרבים.
במישור הפינאנסי אין
אלא שהפעם לא תוכלי
רגיעה. מוטב שתתחיל
לשבת בחיבוק־ידיים.
לחשוב על חריגה קי הוא
ידרוש ממך צעדים
צונית מעיסוקיך —
נימרצים, ועצם הדרישה
או אי״עיסוקין —
הזאת תדרבן אותך לעהרגילים.
אם לא תששות
דברים שישנו את
נה את המצב, אתה
כל חייך. בן־שור: אל
עשוי להיתקע לצמי תסתבך.
דווקא עכשיו.
תות• במישור הרומאנאתה.
זקוק לכל זזו־
21 באפריל ־
20ב מ אי
טי, בת עקרב, אין עוד
ששג זהו שבוע קשה,
טעם רב לרומאנים ה אס
כי לא מסוכן.
משהורציני. על קצרים והקלים. חשבי

עקו1

רגש־הנקמנות לא יעזורלך, ועלול אף ל הזיק
לתוכניותיו ל־ __
טווח רחוק. מיכתב ש יגיע
אליך ביום א /
בת תאומים, יכעיס
או תן כל־כן, שמוטב
כי תשקלי ימים אח דים
את תוכנו, בטרם
תנקטי פעולה או תשג-
רי תשובה, לכאן או לזאת לעומת כאן. שאפשר ספק אין לנצל
את השבוע הזה: לשקול בו מחדש
את כל הבעיות הכספיות והמישפחתיות
שלן, לאור הגילויים עליהם לא ידעת
קודם לכן. אל תנהגי בצורה בז בזנית
— כי את עלולה לסבול.

תאומים

זכית בהצלחה, ואתה עתיד לזכות בעוד
__ כמה. זכור כיהדימיון
והמקוריות חייבים לשמש
נר לרגליך, הר בה
יותר מן הזהירות
והתיכנון הקפדני. עם
זאת, אל תתעלם מדרישות
הרגע ודאג לא
לריב לחינם עם ידידיך
ומתחריך. רכישות ציוד,
או דברים הדרושים לעבודתך,
כדאיות מאד,
השבוע. בוז סרטן: העדיפי את הכהה על
הבהיר, לבשי משהו המתאים לאופייך.

תקרית בלתי־חשובה עשוייה לגרום אצלן
למשבר• אל תבזבזי
כסף. את עשוייה להי כנס
לתקופה של חו-
סר״פעילות, אם לא
תזהרי או א ם תבואי
בקשר עם האדם הלא-
נכון. משום כך, מוטב

לא להתחייב לטווח
ארון. אם תחליטי לנ!1נ
ביולי ־
21ב אוגו סי1

סוע בימים הראשו-
נים של השבוע, הי זהרי
ששום דבר חשוב לא יהיה תלוי
במסע. הישמרי מפני גניבה, בייחוד אם
את עלולה לנסוע למרחקים ארוכים.
לבשי בהיר והזהרי מקרני השמש.

או1!,

סוף השבוע פותח פרק חדש במאבקך
המיקצועי או האישי.
אס אתה תדע להסתכל
מסביב לפני שתקפוץ,
לשקול את כל האפ שרויות
ולא להיכנס
להתנגשויות עקרות —
יש לך סיכוייס מצויי־נים
להרחיק לכת. פגישה
עם נטרה בהיך ת אותך שיער תוביל
לבחירה מביכה. תצ־י״
טרך

להחליט, ומהר: אחרת תפסיד הזדמנות
רומאנטית גדולה מאד. עליך
לשים את הדגש על פעילות דווקא מחוץ
למקום מגוריך, ולהסתכן מעט מאד בכך.

מצטער, אבל הזהרתי.אותך: אין זה שבוע
שינויים מרחיקי־לכת
לערוך מסעות או
אם תוכלי לשמור על
מיסגרת־חיים דומה לזו
בה היית עד כה, בתנאים
חדשים, תקלי ב־מיקצת
על הבעיות. אם
לא — מוטב שתסמכי
לחלוטין על שיפוטו של
איש בעל־שיקול. העיקר
— לא להגזים ב(
2בנובכיבר ־
20 בדצמבר
שום דבר ולא לריב. יום

ה׳ הבא מגיש לך הזדמ־נות
נדירה. אל תכתבי מיכתבים השבוע.

קיי ־ו

דווקא משום שאת חופשייה בהשקפתן,
ובלתי־קשורה במעשייך, קל מאד לתפוס
אותך במלכודת או
לחייב אותך לעשות
מה שאינן רוצה. זה
מביא, אומנם, לאוזלת-
יד ולאפס־מעשה מצי-
דך — אבל מי רוצה
בכל הצרות הללו ! לכן
מוטב שתחשבי יחד
באמת, מ תון ויתור
איתו מה אתם רוצים
הדדי או לפחות אי
הסכמה
זה יחסוך צרות.

אינך יודעת לא להיות פטפטנית? הלשון
שלך עשוייה לסכן את מעמדך, בין הימים
ג׳ ועד ה׳ ובכלל.
לכן גם מוטב שלא הריי
בי. אס אתה אדם יוצר,
אין זה הזמן המתאים
לעסוק ביחסי־צי־בור.
מוטב שתשב בבית
ותדגור. קניות לא־רצויות,
כפי שלא רצוי
לנקוט באיזשהו צעד
20 בינו אר ־
18 בפברואר
נימהר, עד ליום ד, הבא,
בו בא. הירח החדש.

יום ד׳ הוא יום של התנגשויות ובעיות
כספיות. הקפד, איפוא, לא לקבל כל
החלטה מרחיקת״לכת
ולא להסתבך. בכלל,
נסה לנצל את השבו עיים
הבאים לריכוז-
מחדש, לעבודה שו טפת,
ולחידוש קשרין
עם האהובים עליך.
בת דגים: אל תזניחי
אותו. גם לאחרים יש
בעיות. הרבי להתרחץ
בים ולהשתזף בשמש.
מכחכים כנץ — האיש ו8עלו
בסקירתכס על איש־השנה (העולם הזה
)2143 נהגתם בניגוד לסיסמתכם — ״בלי
מורא ובלי משוא פנים״ .מצד אחד אתם
קובעים כי הנשיא אל־סאדאת הוא זד,
שהיה הפעיל, ואילו מנחם בגין ומשה
דיין היו הסבילים, ולכן היתד, זו ״יוזמת-
השלום של סאדאת״ .מצד ישני אתם מצני עים
את העובדה, שכבר בחודש ספטמבר
1977 ויתר מנחם בגין על סיני — דבר
שבלעדיו לא היה אל־סאדאת חושב לבוא
לירושלים.
לדעתי יש לומר באומץ, כי היוזמה
כולה היתר, של מנחם בגין ואל-סאדאת
נאלץ, בעל־כורחו, לשחק את המישחק.

נפילת המערך בבחירות לכנסת התשי עית,
למי שכבר שכח, לא אירעה בגלל
מדיניות־חוץ־ביטחון־ושטחים — שבה ביצע
המערך את מדיניות הליכוד — אלא בגלל
מחדלים וכישלונות בשטח מדיניות הפנים
והכלכלה. גם מצע הליכוד בבחירות האח רונות
התבסס בעיקר על מחדלי המערך
בענייני פנים וכלכלה ועל אישיותו של
מנחם בגין. לפיכך, אין כל מקום לטענות
אלה המאשימים היום את בגין ואת הליכוד
באי-קיום ובאי־נאמנות למצע, בגלל החזרת
סיני, הורדת היישובים בפיתחת־רפיח ואולי
גם פינוי רמתיהגולן.
אין גם כל מקום לתביעה לעריכת בחי רות
או מישאל-עם בנושא זה. שטחים
אלה לא נכללו מעולם בשטח ארץ־ישראל

לי \ ת <ד/ 7ד׳ת_

ללל 7ל 77כ > 7׳ל

ע 23י נ—/

! 0 2 5

?ו/ל׳ ק

הסכם קמפ-דייוויד הראה כי ההימור של
בגין הצליח. לדעתי, מנחם בגין האיש
שניווט ביד אמן את המשא־ומתן עם
המצרים, ידע להיות נוקשה כשהיה צריך
לעשות זאת ולהיות גמיש כשהיה צורך
בכך — והוא האיש שצריך היה להיבחר
כאיש־השנה תשל״ח.
אפרים יפהר, ירושלים
את המיכתב הבא שיגרתי לראש־הממ-
שלה, מנחם בגין:
החלום הדחוק של שלום למדינתנו מת חיל
לקרום עור וגידים באמצעותך. כל
הכבוד לך! הוכחת שאתה מסוגל להיות
מדינאי מציאותי, החותר לקיום ישראל
ולא לסוף של מות־גיבורים במצדה שניה.
אבל יחד עם זאת, זו חובה בלתי־נמנעת
לומר לך שתוכנית השלום הנוכחית לא
תעניק לנו את השלום באופן ממשי, כי
שלום — לא רק עם מצריים אלא עם
כל מדינות ערב — לא יהיה עבורנו שלום
מלא של-ממש, כל זמן שלא נגיע לידי
הסדר של פשרה ודו־קיום עם יריבנו
העיקרי, המקורי והישיר: העם הערבי
הפלסטיני, שעל אותה כיברת ארץ אנו
נאבקים עמו.
הקץ לעמדה הצדקנית, המסורתית הי
בלתי־מציאותית והבלתי-כנה שלנו כלפי
אש״ף. כל עם נלחם על זכויותיו באמצעים
של טירור ורצח, ואף אנו עצמנו נקטנו
בהם תמול שלשום. לכן, לשם השגת שלום
אמת, עלינו להיות די אמיצים, נבונים,
ישרים ומציאותיים, כדי לעשות את הצעד
הבלתי נמנע הבא: הזמנת יאסר ערפאת
לירושלים. כי אין מנוס מהקמת מדינה
פלסטינית עצמאית לצד ישראל.
שלום זמיר, אמירים

וגם לא בשטח מדיינת-ישראל וגם לא בהצ הרות
בית״ר בדבר ארץ־ישראל משלמה.
אם יש סיבה למי מבין בוחרי הליכוד,
לטעון לאי־קיום הבטחות ולהאשמה כי
רומה, הרי אלה הם שבחרו בליכוד,
ובעיקר במנחם בגין, מבין תושבי שכונות
העוני והמצוקה. הם בחרו בליכוד בגלל
המצע של מדיניות הפנים והכלכלה, וציפו
לשיפור במצבם. והמציאות טפחה על
פניהם.
גלעד כהן, גיבעתיים

ימית עם קצפת
והכותרת האבסורדית והטיפשית של
השבועות האחרונים היא ללא־ספק הכותרת
המצטטת מדבריו של השר גדעון פת, כי
יושקעו עוד 130 מיליון ל״י בעיר ימית.
שר השיכון והבינוי עוד מוסיף ומבשר לעם
כי :״למרות שמישרד־השיכון לא יתחיל
בתוכניות בינוי חדשות בימית, הרי הפיתוח
הנוכחי יימשך עד תום.״
ראוי לשאול את כבוד השר על איזה
תום מתכוון הוא בדבריו ן האם מר פת
מתכונן להשקיע 130 מיליון ל״י מכספי
ומכספיכם בעיר שתוגש בקרוב כמתנה
למצרים י כפי הנראה החליט השר להוסיף
קצפת לעוגה שאנחנו נותנים למצרים.
גיל יודילוכייץ׳ ,ראשון־לציון

קללה פרפידז
אני רוצה להביע את הערכתי לשני
המאמרים שכתב אורי אבנרי בעיתונכם
(המשך בעמוד ) 10
העולם הזה 2147

11הרק
ה תוויי בי ת
מו ס רי ת.

אנו מבקשים ממך לחוו1ם עליה,
אבל איש לא יאלץ אותך לפחע אח השטר.
אנו מבקשים ממך החמה דם.

אנו מקוים כ׳ הנך יודע עד כמה חשובה חרוסת הדם שלך.
בן, דוקא חרוסת הדם שלך, כי אי! מי שיתרום במקומך.
רבים נענו לקריאתנו ואם נם אתה ביניהם.
ברצוננו לשוב ולהודות לך וליתר התורמים.
אך הצורך בתרומת דם איננו צורך חולף.
אורך ח״ה של מנת הדם הוא 21 יום,
נעלימנת לשמיר על מלאי־הדם החיוני לכולנו,
יש לחדשו מדי יום. יש לדאוג לכך שאתה וכל אחד מאתנו
יתרום דם באופו קבוע, פעם אחת בשוה לפחות.
! •1אין אנו יכולים להזכיר לך ואח מדי שבוע
ואל לנו לצפות לאסון שיזכיר זאת במקומנו.
לכן אוו מבקשים ממך כאן. עתה.
תרום דם באופן קבוע, פעם אחת בשוה לפתוח.
אם יש בדעתך לעשות כך. אנא מלא פרטיך בחלוש
ושלח אותו אלינו, לבנק־הדם של מגן־דוד־אחם בישראל.

הצל אדם, תרום דם -כ בלעדיך אי א 0ע1ר
אל בנק הדם מגן דוד אחם בי שראל
ובד , 4658 .תל־אביב.
אנא רשמו לפניכם כ׳ ברצוני לתרום דם באופן קבוע.
השוה ובכל שנה אתרום לפחות מנודדם אחת לבנקיהדם
של מנן דוד אדום בישראל.
זוהי התחייבות מוסרית ואעשה כמיטב יכולתי לק״מוז.
שמי

כתובתי __
טלפון
׳ 0 0 0בנקהדםחסהיג, לתר 1ל 1חךבכלך, א ך ^י :

ירו שלים. רו ממה. רח־ מ ״ ג . 7חיפה. רח־ יצחקשדה. ת״א. ננקהדם. ש ב טי ישראל . 4.8י פו. ת״א. רח•
אלקל עי 2פנ ת רח־ נזל. גו ש דן. רח־ הג לג ל ,*.2ר״ג. אשדוד, רו בעד׳ .רח־ ארז. א שקלון, רצי ה ת חי ה.
ב א רי שב ע. רח־ ויצ מן. די מונ ה. רח־ ה ר צל. הרצליה, ר ח׳ סו קו לו ב. חדרה, רח־ גבעת ניל־־ו, טבריה. ר ח׳
ה קי שון, נפר -סנא, ר ח׳ טשר ני חונ ס קי. לוד. ר ח׳ גרט בו ל* ,ז. מג דל העמק. בי ת א בו ת ס מו ח ה, נ ה רי ה,
ר ח׳ ק פלו, נצרת. ר ח׳ ד בו ר ה. נ תני ה. רח־ מעץ , 12 עפולה, רח־ ההסתד רו ת. צפת, רח־ ע די ה נקרית
ג ת, רח־ ה א רז , 1ק רי ת ש מונ ח, רח־ המכ ני ם, ראשון לגיון, ר ח׳ רו ט שי ל ד ,7ר חונו ת, רון׳ ר מז

מ 1דעה זו מוגשת כ שרות לציבור ע״י העולם הזה

05111171 די ה
מדא 4.ז

למציאותהפי 17
השבוע בהגרלת
חלום שיכול להפוך

פרס ראשון
לירות מיליון
סך כד הפרסים
2 .0 0 0ו 72

גם החלום שלד יכול להפוך למציאות
מפעל הפי ס

העולם הזה 2147

כמה פעמים
נסית להסטר מהם־־
ולא הצלחת??

אנחנו נחסל א ת הדוקים!
נסי פעם אחת את הדרך המודרנית והבטוחה
להשמדת הדוקים
לאתר חיטוי שלגו( .שאורו כ שעה) את מקבלת
תעודת אחריות לשנה• לא יהיו דוקים בביתר י
ר״ג, מודיעין , 18 טל 6 .־ 5־ ¥ 790114 אילת: טל 3012 .־059
היתר משרד הבריאות ,21 :רשיון עסה .481/75

רלדם־ו 1* 1 1ז״ט 7ם

הדברת
מזי7ו י ם

זנשבצ הו1וו! 0ה1ה

מכתבים

2147

(המשך מעמוד )8
(העולם הזה )2144 על הפיתחה, שבהם
באות לידי ביטוי מוחלט גם דיעותי בנידון,
וכן מיכתבו ליאסר עראפאת. לדעתי המא מרים
האלה מצויינים, עד שכדאי לפרסמם
לחוד ולהפיצם. את המאמר אודות פיתחת-
רפיח יש להפיץ בין תושבי השטחים,
ובעיקר בין האישים הפרדאש״פים שם,
המשפיעים על דעת־הקהל. חבל מאד ש מאמר
זה, שבה משכנע בזכות אי ההתנג דות
להסכם קמפ־דייוויד מצד הפלסטינים,
לא יגיע לנוגעים בדבר.
רבקה תל, עמיר
קללה ברפיח? בהחלט ! אבל מה התיקון,
כשהמתנחלים יקבלו את. המגיע למגורשים?
לא הגירוש הוא החטא. אילו שולמו פי צויים
מלאים למגורשים ואילו אופשרה
התיישבותם של המגורשים הבדואים ב כבוד,
הרי איש לא היה מטיל ספק בזכותה
של המדינה לחסום את הדרך בפני ה מסתננים.
זוועה
ברפיח ׳ .גרוע מזה. חצי זוועה ביד
רופפת ובעין פוזלת אל דעת־הקהל ושרידי
המצפון. לא נדזב, לא גאון, ויותר מלוכלך
מאכזר. ג׳ומו קנייטה יכול היה למות
במיטה, בשיבה טובה. אולי גם אידי אמין.
הם לא גיסו להתיישב בין כל הכיסאות.
אבל לקטנוניות אין סליחה ומחילה. דווקא
את ליבם של הבדואים ניתן היה לרכוש.
עבורם המושג ״אומה ערבית״ הוא כמו
המושג ״אזרחות עולם״ עבור גאולה כהן.
נאמנותם נתונה לשבט ולמטיבים עימם.
ן פינחס כהן, בנימינה

תמונות מחיי שחקניות
בעיתונכם (העולם הזה )2142 הדפסתם
כתבה על הבימרתף ולה צירפתם את
״תמונתי׳ /כביכול. ובכן, לשם הסדר הטוב
אני שולחת לכם את תמונתי בצורתי הנו כחית.־
גם התמונה שפירסמתם של בתי
מירב צולמה עוד בעת ששיחקה בלונדון

מאוזן :
) 1גניוס ממין נקבה ; )5גיבור סיסמתי
לילדים בארץ; )10 בלוטת־הנקה 11
מזל; ) 13 מתגורר; )14 לא־כבד! ) 15
שים עצמך על כיסא 16 מיטען; )19
כעס גדול; )20 בעל־חיים איטי; )21
מלאכי; )22 כינוי; )24 עלייך לחיות!;
)25 מוקיון ; )26 בהשאלה: מטומטם ; )28
בילעדי; )30 טס; )31 חמסין; )32 בואו
החוצה ! )34 מן החושים ; )35 מדינאי אמ ריקאי
(ש״מ) )38 :מעצור; )39 ריקבון;
)41 כיסא־כבוד ; )42 שווא )43 :מיקווה־מים
ענקי ; )45 מגילגולי הארבה ; )47
קול הבקר ! )48 גחלים לוחשות ; )50 דרגה
בצה״ל; )51 מילת־שלילה; )52 ועוד,
בתוספת ; )54 הר נמוך ; )57 מטע גפנים ;
)61 נוזל החיים ; )62 תמר ! )64 גבבה ;
)65 רגוע ; )66 קידומת סקוטית ; )67
ממהר ; )69 נאה 70 משמש להברקה ;
)72 מחלקי הראש )74 :נועם )75 :עץ
קטן ; )77 ירק־גינה )78 :יהידת־זמן קטנה ;
)80 מדרגה ; )82 הווייה ; )84 גוף ; )85
יחידה בכרם ; )87 מכינויי האלוהות ; )88
אימאז׳ )90 :נוי ; )92 שליח־ציבור (ר״ת);
)94 יעלוץ )95 :אדון ! )97 מכשף ; )99
שאין נשמה באפו; )101 שייך ל 102
גינת־נוי ; )103 שיפולי ההר ; )104 סחורתו
של הרוכל.

נ־ז*ירז־ ר*,׳סן

לעצמם לשבת בסוכה למהדרין, שמחיר
הקמתה וקישוטה מתקרב כימעט למחיר
שכירת דירה.
נחום אנטץ, תל־אביב

פאול טכני
בעיתונכם העולם הזה ,2145 במדור רחל
מרחלת על כל העולם, פורסמה כתבה ממנה
משתמע כי ללו סילבר יחסי־קירבד, מיו חדים
עם הדוגמנית נאווה חן, וכאילו היו
גם יחסים כאלה בין ג׳ון מק־קראקן לבין
נאווה חן. השניים הורוני לפנות אליכם,
על־מנת להעמיד דברים על דיוקם ולבקש
את התנצלותכם.
קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב,

פנינה ומירכ גרי כיוס

מאונך :
) 1מעל למים סוערים ; )2הבל ; )3
דרום ; )4מצבת־זיכרון ; )6ודי בלי סוף ;
)7ערוד; )8קריית־קודש (ר״ת); )9
מחול אצילי ; )12 בואו הלום 15 רשף ;
) 16 אנרגיה ; )17 אולם ; )19 ציפור־שיר
קטנה ; )20 ארמדה ; )21 מיתקן להגנה
מפני הברק ; )23 מכניס בבריתו של אב רהם
; )24 שן הפיל ; )26 סוכך קטן ; )27
מושת על כל אזרח ; )29 אבן טובה ; )30
מבחיל ; )33 מעונות השנה ; )34 ירק
המשמש לתבלין; )36 רעש גדול! )37
צניעות ; )40 משתחווה ; )41 בסים )44 :
מאותיות הא״ב ; )46 אביון ; )47 לא־טעים ;
)49 גוון ; )50 בטח ב 53 מחלת־שיניים
נפוצה; )54 יחידה צבאית; )55 בתוכם;
)56 כלי־קיבול עשוי ארג! )58 בלבד;
)59 יגיע על חמור לבן ; )60 שמן משובח ;
)62 לא עבה; )63 מילודשלילה; )66
איריגינלית ; )68 קירבה גדולה ; )71
משמש להזרמת מים ; )73 פרוץ בצחוק !
)76 אפס כוחו; )77 קריסטל; )79 לאן?
)81 עבורי; )83 מכינויי האלוהות; )84
שימחה ; )86 שמא ; )89 משמש לקציר ;
)91 מענית; )93 זוג; )95 מונרך; )96
שם נשי נפוץ.

למחוק את הפערים בין עשירים לעניים,
בין בעלי היכולת ואנשי המצוקה. עתה
מסתבר כי רק העשירים יכולים להרשות

לשם הסדר הטוב
בהצגת דראקולה. אני מצרפת גם תמונה
של מירב, כדי שתהיה בעת הצורך.
פנינה גרי, תל־אביב
• הצורך כבר התעזרר, ולוא רק כדי
לתת תמונה מעודכנת יותר של שתי
השחקניות — האם ובתה.

סוכת הגביר
חג הסוכות האחרון הוכיח, כי צריך
להיות עשיר כדי להיות יהודי שומר
מיצוות ומסורת. מחירי האביזרים השונים
הקשורים בקיום מיצוות החג האמירו עד
כדי כך, שרק בעלי הממון או אלה שחסכו
כל השנה למטרה זו יכלו לעמוד בכך.
הדיווחים באמצעי-התיקשורת על מחירי
ארבעת המינים, ובמיוחד האתרוגים, הם
רק אפס קצה ההוצאות. מחירי המקומות
בבתי־הכנסת והתרומות עבור מיצוות
העלידדלתורה עלו בקצב מהיר אף מהם.
כתוצאה מכך סולף הרעיון המרכזי של
חג הסוכות. יהודים יושבים בסוכות כדי

הוזמנה להתארח במועדונה של יפה ירקוני
באחד מערבי הפתיחה הראשונים. רוב
רובם של שחקני הקבוצה אכן נכחו באותו
ערב, שבמיסגרתו צולמה התמונה שפור סמה
במדורכם יחד עם תמונות אחרות.
יצויין כי לאותה פגישה באקראי עם
נאווה חן, שהיתה גם היא בין באי המו עדון,
לא היתה כל המשכיות ולא מובן
כלל ועיקר כיצד נכתב כי ״באותו אירוע
מיוחד התראו לו סילבר ונאווה חן לרא שונה
ומאז אין להפריד ביניהם.״
סילבר נשוי זה קרוב לשלוש שנים
לאשתו מיכל וגם מק-קראקו מתגורר ביש ראל
עם ארוסתו מישל. נבקשכם להתנצל
על הפירסום המטעה ולהעמיד דברים על
דיוקם.

שימעון מזרחי,

עו״ד, תל־אביב

<• העולם הזה מצטער אס הובן מתוכן
הדברים שפורסמו בסיפור הנ״ל כאילו
היתה יותר מאשר פגישה מיקרית בין
נאווה חן לשני. כדורסלני מכבי תל־אביב
ומתנצל בפניהם על כך.
העולם הזה 2147

לן ולבובבת להקת אבבא
יבולה להיות הנאה משותפת

...טלויזיהשלנשיונל.

לדעת להקת אבבא, להקת הפופ המצליחה ביותר
מאז החיפושיות, יש רק טלויזיה ניידת אחת
בעולם כולו המבטיחה תמונה חדה באמת וצליל
עשיר וצלול. נשיונל.
אחרי הכל, כשמסיירים
בכל רחבי העולם
מוכרחים טלויזיה ניידת
שאפשר לסמוך עליה
בכל מקום ובכל מצב...

12 דגמים של שלויזיות צבעמיות ושחור לגן
גם אתה יכול להינות מטלויזיה מעולה, בעלת
קליטה טובה ותמונה חדה. אם רק תשמע בקול
אבבא ותרכוש לעצמך
טלויזיה של נשיונל.
המגוון העצום של
טלויזיות צבעוניות
ושחור לבן של נשיונל,
מבטיח לך, כי הבחירה
תהיה קלה.

1131101131 צעד קדימה אל המחר.
סח!ס!3 £10 ווי 3153$י״65 0 ) 1וזז 3ח( 0ת 3זנ! 6ו*ז 6ז 0 ׳; 3ורור 6 <:1ד <3ח 0 3ווזס 35ח 3ק ^ 3 )10031

צ׳יץ׳ בעד תרבות
אנו בעד צ׳יץ׳
אנו, החתומים, מברכים על התנופה.התרבותית בתל־אביב־יפו
בשנים האחרונות.
אגו תומכים.בראש עירנו — שלמה להט י -מתור תקווה ואמונה
שיראה בפיתוח ערכי התרבות אחת המשימות החשובות, לבי סוסה
של העיר ת״א כמרכז הפעילות התרבותית בישראל.
חנה דובינא
מוסקו אלקלעי
סימה אלמוג
דורי בן־זאב
אהוד ברעזר
שמעון בר
שלמה בר־שביט
שלמה בשמי
יצחק גרציאני
משה גת
בועז דוידזון
צמד הפרברים
שלמה וישנסקי
מרים זוהר
יואל זילברג
אבנר חזקיה
יצחק חזקיה
יפה ירקוני
יוסף כרמון

קול ה שלו -
הקול שלך!

אריה לובץ
אורי לוי
בני לוי
דידי לוקוב
עמוס מלר
רחל מרכוס אלתרמן
אביבה מרקם
ששי סעד
יוסי פולק
לאה פלטשר
טובה פרדו
נעמי פרנקל
אלכסנדר פרץ
בומבה צור
שרה קישון
דב רייזר
דוד שריר
עודד תאומי

ח״לוח, נשים ונערות !
עבורכן נפתחים קורסים
להרזיה מכוונת.

יימוו־לה״ מם קיים רק קטלוג אחד של
;,מודלה״ ,היזהרו מחיקויים:

בשיטה חדשה
בהדרכת מורה מעולה

קבלת מודעות
לכל ה עי תוני ם
ב מ חירי ה מ ערכת

״ רו בקס ״

הפסטיבל הישראלי
לשירי ילדים

חגיט מלאי חדש של הצלחות
הנפלאות של ״רוכקם״

מודיע על

מיבחני נישוומת
פי ר סו אי די א ל
אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפת 227118 ,227117

חניה חופשית

לילדים הרוצים להשתתף! בפסטיבל ראו מודעות בעיתונים
״ידיעות אחרונות״ 29.10
״מעריב״ 30.10

באולם ממוזג•

הרזיה מובטחת
אולפו לאה פלטשר
אכן גבירול ,50 תל־אכיב,
טלפון 267682 :
נא להתקשר בשעות הבוקר
בין השעות 9—1.00

בעיות ולבטים
בחיי חמץ
סאת
חד״י

מרדכי זידמן
תוונא מ ר*•* ס

העולם הזה 2147

שחם ~השב חז ת

האם ה..אוטו1ונ7יה״ תביא
למדינה פלסטינית?
העורך הראשי של ״העולם הזה״ ,מר אורי אבנרי,
מנסה להוכיח( ,״העולם הזה״ <2144 , 2145 שאכן
הסכמי קמפ-דייוויד הניחו את היסוד למדינה הפלס טינית.
נשאלת
השאלה הנושנה: אם זה כל־כך טוב, מדוע
זה כה רע! מדוע ראש־הממשלה, מנחם בגין, חוזר
ומכריז: לעולם לא תקו ם מדינה פלסטינית. מדוע
נשיא ארצות-הברית, ג׳ימי קארטר, הכריז עוד לפני כנס
קמפ״דייוויד על התנגדותו למדינה פלסטינית עצמאית ן
והמעניינים ביותר הם השינויים בעמדות־ נשיא
מצרים, אנוואר אל״סאדאת. בכנסת דיבר סאדאת ברו רות
בעד הקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ערב קמפ־דייוויד
כבר ״שכח״ זאת והסתפק בתביעה להחזרת
חגדה״המערבית לירדן ורצועת״עזה למצריים. בקמפ-
דייוויד חתם על משהו שונה לחלוטין :״אוטונומיה״.
מר אורי אבנרי מנסה להוכיח, תוך פירוט הצעת
סעיפי האוטונומיה, שאכן הסכם זה מוביל למדינה פלסטינית
עצמאית. האם תיתכן מדינה פלסטינית עצמאית
כשבשטח ה צבא זר ובבסיסים קבועים ו על כך מדובר
במפורש בהסכמי קמפ-דייוויד, וללא ספק, צבא זה נמצא
בגדה בניגוד מוחלט לרצון התושבים. היתכן שעם החי
בתנאי כיבוש, בניגוד לרצונו, יוכל בכלל לבטא את דעתו
— יהיה זה במישאל־עם או בבחירות!
ומהו המושג ריבונות!
ריבונות פירושה שהעם שמדובר עליו קובע את
חוקיו, את מוסדותיו הממלכתיים, כמו ממשלה, בוחר
בפרלמנט וכו׳ .ואילו בהסכם מדובר פורמלית על ארבעה
גורמים שבידיהם הריבונות בגדה-המערבית וברצועת-
עזה: מצריים, ישראל, ירדן ונציגי העם הפלסטיני.
התיתכן ריבונות הנקבעת בידי ארבעה פרטנרים אלה !
האם זה בכלל רציני !
לא קשה להביא דוגמות כדי להוכיח, שבקמפ-דייוויד
הוחלט, למעשה, כי תמורת החזרת סיני למצריים יופקר
העם הפלסטיני ותשלל זכותו להגדרה עצמית. דבר זה
הוחלט על דעת כל משתתפי קמפ-דייוויד. ומשמעות
הסכמתם של פלסטינים ל״אוטונומיה״ פירושה ויתורם
על מדינה פלסטיניו*.
בהתאם למוסכם בין בגין לקארטר רשאית ישראל
להמשיך בהתנחלויות בגדה־המערבית. הוויכוח ביניהם
הוא רק לכמה זמן יש להפסיק א ת ההתנחלויות: שלו

חשבם

שה חודשים אליבא דבגין או תקופה ארוכה יותר אליבא
דקארטר. לאור נסיון קמפ״דייוויד לא מן הנמנע שתימצא
פשרה בדמות ״עיבוי״ ההתנחלויות. שר־החקלאות ארי אל
שרון מומחה גדול ל״עיבוי״ התנחלויות.
בגדה־המערבית ובעזה שולטת, כידוע, ישראל. בגין
אמר :״אם תחליט האוטונומיה על מדינה פלסטינית
תהיה זו החלטתה האחרונה.״ אי״אפשר להתעלם מ דברי
ראש״הממשלה בראיון בערב ראש-השנה (״מעריב״,
: )1.10.78״מדינה פלסטינית לא תקום ! לא תקו ם !
לכך אנחנו אחראים. לכך אחראי צבא ישראל ביהודה,
בשומרון ובעזה. אין זה מקרה ששמה של המועצה ה נבחרת
יהיה מועצה מינהלית. מינהלית ותו לא ...אוטו נומיה
הצענו ולא ריבונות. ההבדל הוא עצום ...למדינה
יש פרלמנט, יש ממשלה, צבא, יחסי ם דיפלומטיים עם
מדינות אחרות ועוד סימני היכר, כל אלה אין תושבי
יהודה, שומרון ועזה יכולים לקבל...״
לא פחות ״דוגרי״ היה שר״החוץ משה דיין. אם
במיסגרת האוטונומיה יחרגו תושבי השטחים מניהול
עניינים פנימיים (כגון: ענייני ביוב בשכם יתערב
צה״ל. ולכך אינו קובע א ם מישרדי המימ של׳הצבאי
חונים בשכם או מועברים מאחרי הקו הירוק.

וקצת היסטוריה. אין זה נכון שכל העם הפלסטיני
התנגד ב־ 1947—48ל ה חל ט ת האו״ם בדבר הק מת שתי
מדינות בארץ־ישראל: מדינה יהודית ומדינה ערבית
פלסטינית. התנגדו לכך המופתי, עבדאללה ומלכים ערביים
אחרים, שפעלו בשיתוף עם הבריטים להכשלת
החלטת האו״ם.
הקומוניסטים הערביים והכוחות הדמוקרטיים ה פלסטינים
היו בעד ביצוע החלטת האו״ם, ובגלל זה
נרדפו על-ידי השלטונות הירדניים, המצריים ואף ה ישראליים,
ואף נכלאו בבתי־כלא ובמחנות ריכוז.
היום סאדאת, המייצג את הריאקציה הערבית, מצדד
ב״אוטונומיה״ ,שפירושה שלילת זכות העם הפלסטיני
לעצמאות לאומית. תושבי הגדה ורצועת״עזה מתנגדים
בחריפות לתוכנית ה״אוטונומיה״ .הם ביטאו זאת באופן
חד־משמעי בכנס ראשי הרשויות המקומיות ונציגי
אירגונים ציבוריים מהגדה, שהתקיים לאחרונה בירו שלים.
שם הוכרז ברורות, שרק אש״פ מייצג אותם.
אולם אש״פ פסול לא רק בעיני בגין, אלא גם בעיני
קארטר וסאדאת.

כמו ההרים, הים והלאגונה, היו גם הבעיות מרכיב
עיקרי בנוף האזור. מצב כלכלי רעוע ותשתית חברתית
כושלת, הביאו עשרות משפחות להיות תושבי די-זהב
לשעבר. במשך כשבע שנים מאז הקמתו, לא השכילו
אלה שהיו ועזבו — ואלה שעדיין לא עזבו — להוכיח
שהם והנוף המרהיב מנגנים יחד בהרמוניה.
מושב די״זהב הוק ם ע״י קבוצת משפחות צעירות
מעיירת־הפיתוח קריית-מלאכי, שההצלחה והשיגשוג לא
היו בשק הישגיהם. בראשותם של שלושה אחים, עלו
לקרקע, מבלי שקיבלו אישור מכל גוף מוסמך לעשות
זאת. במשך תקופה של כמה חודשים נאבקו לקבל אישור
לקיומם מצד הממשלה ו חסו ת מצד אחת התנועות
ההתישבותיות. ארגון המושבים של העובד־הציוני (מסונף
לל״ע) החליט לפרוש חסותו על המתיישבים. הוא רצה
להתגאות בנקודה נוספת שהקים ולא היה לו חשוב מי

עו [ 1בורשטיין, ת ל ־ א בי ב
• 1עוזי בורשטיין הוא דובר רק״ח.

קז ה

די־זהב, שלום וסוף טוב!
אני מכיר מקום, שהסכמי קמפ״דייוויד היו למרבית
תושביו בבחינת חלום שהתגשם, יותר מאשר לכל אזרח
שוחר־שלום אחר. פרט להגשמת השאיפה הלאומית
עתיקת״היומין, יזכו אלה גם בהשגת מטרותיהם ה אישיות.
לגביהם יהיה השלום כרוך בפיצוי כספי רציני,
שכן אנשים אלה יושבים באחד הישובים שבחצי-האי
סיני.
די־זהב הוא מושב שיתופי בדרום־סיני, שעלה לכותרות
הרבה לפני שקברניטי המדינה החליטו לפנות
ישובים ולאו דווקא בזכות הצלילים ההרמוניים שהשמיע
ברחבי המידבר.

הציבור הישראלי אינו זוכה למידע מלא על מידת
ההתנגדות הכוללת והמקיפה להסכמי קמפ-דייוויד בגדה
וברצועה. אולם לא תגובת העם הפלסטיני להסכמי
קמפ״דייוויד מעסיקה אותי במיוחד. אותי מעסיקה
תגובת שוחרי־השלום בישראל, והיא שהניעה אותי לכתוב
שורות אלה.
אני חושש, מהחלשת פעילותם של שוחרי-השלום
בישראל, בגלל הלכי הרוח המסוכנים האומרים: תהיו
שקטים, לא חשוב מה שבגין ודיין מכריזים, סבלנות,
ה״אוטונומיה״ ממילא תוביל למדינה פלסטינית.
שוחרי״השלום חייבים כעת להגביר את פעילותם
למען שלום צודק ויציב. שלום כזה אפשרי רק על בסיס
פתרון צודק של הבעייה הפלסטינית, על בסיס העיקרון
האומר: כשם שאי־אפשר להגיע לשלום בלי כיבוד
זכותה של מדינת־ישראל לקיום עצמאי, כך אי-אפשר
להגיע לשלום בלי הכרה בזכותו של העם הערבי ה פלסטיני
להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית
לצד מדינת-ישראל. מעיקרון צודק זה התעלמו כליל
בקמפ-דייוויד. למען הגשמת העיקרון הזה, שהוא ה אינטרס
הלאומי של ישראל, חייבים להיאבק שוחרי-
השלום בישראל.

בדיוק יושב שם. לאחר מכן בא גם האישור מהממשלה
דאז, שאחד משריה היה משה קול, איש הל״ע.
וכשכל הביורוקרטיה הזאת כבר מסודרת, מתחילים
להשקיע כספים בפיתוחו ובקידומו של המקום. מאז
הקמתו של המשק ועד היום הושקעו בו כ״ 80 מיליון
ל״י. נוצרו כל התנאים כדי להפוך את המקום לישוב
פורח, שיהיה אבן־שואבת לעשרות משפחות צעירות
שיבואו להתיישב בו. אך בהנהגתם של שלושת האחים
ראם, שהקשר של שניים מהם להתיישבות וקואופרציה
הוא מקרי בילבד, מנה המושב רק כ 10—15-משפחות
והחזיק קופה מליאה הפסדים וגרעונות. אין צורך
להיות במקום כדי להבין איך מתגלגלים עניינים בתנאים
כאלה. די אם אומר, שנוצר מצב שלכמה חברי משק
חיה אסור לעבוד במזנון, למשל, כי הדבר כרוך בעבודה
עם כסף.
היו כתבות בעתונים והיה גם משהו ב״עלי כותרת״.
החליפו את המזכירות והשקיעו מאמצים בקליטת
משפחות חדשות. אך נושאי הספקות חיו דווקא תושבי
המקום עצמו. אחרי שנים של ציפיות, תיקוות ודפים
חדשים, החליטו מרביתם שאת הדף הבא הם יפתחו
לא בדי״זהב. אלא מה ! מסתבר שקשה יותר להתחיל
מאשר לסיים. לא לכל חבר ממתין כסא-מנהלים ועסק
משגשג, וגם האינפלציה דוהרת הרבה יותר מהר מקצב
החיים המידברי. יש כאלה שהגיעו למקום בלא כלום,
ומכיוון שבמשך שהותם במקום הם גם הרוויחו לא
כלום, אז סביר מאוד היה להניח שהם גם יעזבו בלא
כלום.

ואז באה ממשלת-ישראל ופותרת להם א ת מרבית
הבעיות. במקום להיות סתם ״עוזבים״ הם יחיו עכשיו
״עקורים״ — אנשים שהממשלה עקרה אותם מבתיהם
לטובת אינ טרס לאומי נעלה. ויהודים במדינת-ישראל,
הנאלצים לפנות את ביתם בנסיבות אלה, המדינה חייבת
לפצותם בהתאם.
במשך תקופה ארוכה התלבטו חברי המושב א ם
אכן הגיעה השעה לעזוב. הקפאון הממושך במו״ט
הישראלי-מצרי והעתיד, הלוטה בערפל, הגניבו לליבם
חששות שהם עוד עלולים להשאר במקום תקופה ארוכה
מבלי שיאולצו להתפנות. היו כאלה שהסתכנו בקביעת
תאריכים, שאם עד אז שום דבר לא זז — הם עוזבים.
עכשיו, אחרי שכבר הוחלט להחזיר, הם נאנחים ברווחה.
לא ברור עדיין מה וכמה יקבלו אותן משפחות, שחן
חלק ממחיר השלום, אך אין ספק שרובם רואים ב״בית״,
על כל מה שמשתמע מכך, ערך יקר, שהפיצוי לו חומרית
חייב להיות הולם.
בכתבה שהתפרסמה באחד העתונים, הביא הכותב,
יקיר די״זהב וידיד ותיק של המושב, סיפורים עצובים
על חלוצים, שהקרקע נשמטת תחת רגליהם. היתה
בכתבה תמונה גדולה של הורים וילדים עם מבטים
עצובים בעיניים. אני לא מתקשה לזהות בצילום דמויות,
שההחלטה לעזוב את המקום התקבלה אצלם עוד
הרבה לפני שהתקבלה במליאת הכנסת. הכתבה הוכתרה
בכותרת :״די״זהב, שלום, סוף ! ״
כדי להמחיש א ת המציאות, הייתי מוסיף: די״זהב,
שלום, סוף טוב!

אבישי, חל־ אב־ב

מכחכים
המזימה של דכין
אני מתחיל לחשוד בכך .,שכל ד,מד,פך
הפוליטי במדינה לא היה אלא פרי תכנון
מוקדם, של מי שהיה ראש־הממשלה, יצחק
רבין. בימים האחרונים הוא מרבה לדבר
על כך, כמה ברי־מזל אנחנו, שהליכוד
בראשותו של מנחם בגין, הוא מביא את
השלום ולא המערך. שכן, אילו היה המערך
חותם על הסכם־שלום מסוג זה שנחתם
בקמפ־דייוויד, היה הליכוד עולה על ברי קאדות
ומנהל מילחמת־אחים בחוצות.
כיוון שהתהליך המדיני, שבגין מסיים
אותו, החל עוד בסוף ימי כהונתו של
יצחק רבין, האם לא היתד התפטרותו של
רבץ מהלך מחוכם ומתוכנן היטב?
אפשר לתאר סיטואציה בה יודע רבץ
על יוזמת השלום הקרבה של סאדאת ועל
הלחצים שעומדים האמריקאים להפעיל על
ישראל. מכיוץ שהוא מכיר את ממשלתו,
ויודע כי היא לא תוכל להביא שלום מעין
זה על ישראל, הוא גורם להפלת הממשלה,
לעריכת בחירות חדשות שיעלו את ה ליכוד
לשילטון. ייתכן שההיסטוריונים ל עתיד
לבוא עוד יתארו כך את מהלך
המאורעות באזורנו.
מיקי שוורץ, תל-אביב

0 3 1 (1 1 0 1

מחדל הכומתות
ביזיון לאומי ממדרגה ראשונה מתרחש
ברחבי מדינת־ישראל בפומבי, יום יום ו שעה
שעה, ע״י חיילי צה״ל, המתעלמים
מפקודתו המפורשת של מפקדם הראשי
לחבוש את כומתותיהם על ראשיהם. במקום
זאת הם חובשים אותן על כתפיהם. אני
לא מבין איך הרמטכ״ל עובר לסדר־היום
על יריקה כללית זו בסמכותו, ואיך החיי לים
אינם מתביישים לזלזל במנהיגם ב פרהסיה?
יש לחשוש שמחדל הכומתות
הוא רק קצה הקרחון הנראה מעל למים
בעוד חלקו העיקרי נסתר מעינינו.
האם נשארה במדינתו של העם הנבחר
חלקה אחת טובה לרפואה, או שהכל רקוב
בה עד היסוד? חוץ מסיר־הבשר המלא
על גדותיו, מה היא גדולתו של עם נטול-
בושה זה? אם הרמטכ״ל לא יכול לשלוט
בחייליו בעת שלום איד ישלוט בהם בעת
מילחמה? .אני במקומו, הייתי מכריז מיד
חנינה כללית ל״חוק הכומתות״ ומבטל
לגמרי את החובה לקשט בהן את הראשים
והכתפיים.

חנן גודדגרנז,

זזולון

הזמנה ליצירה

קפי טול־ סיגריה עם אופי
למעשן הרציני
עשירה, מלאה, מספקת.
למעשן הרציני המחפש את מלוא הטעם. עשויה מסוגי טבק
מעולים ביותר שנבחרו בקפדנות לסיגריה זו.
בקופסינאדום ׳ זהב״ כחול• 20סיגייות ~ 8ל״יבלבד׳

דובק מייצרת סיגריות איכות למעלה מ־ 40 שנה.

קבוצה של תיכוניסטים ותיכוניסטיות מ אמור
תל־אביב, בעלי מעורבות רצינית
בתחומי המחשבה החופשית, היצירה וה פוליטיקה,
מעוניינים בחבר׳ד, נוספים בעלי
דיעות ורעיונות מכל הסוגים, לשם הוצאת
כיתבי־עת מגוונים שישמשו כ״מקור מים
.חיים״ לנוער הישראלי, החושב את עצמו
מבוגר מבחינה מחשבתית לפחות כמו כל
אזרח אחר במדינה.
אין הגבלה לגבי המיקום הגיאוגרפי של
המבקשים להצטרף, והם אינם חייבים
להיות דווקא תלמידים. המעוניינים יכו לים
לשלוח חומר שיפורסם על ידינו ב צורה
האובייקטיבית ביותר. נא לפנות לזאב
גבעון, רחוב זמנהוף 27 חולון, טלפון
.895930

זאב גבעון,

חולון

דימיון מכזב?

1^ 0 1

קפיטול־ סיגריה עם אופי למעשן הרציני
פרסום די ריע קנ סון

במדור הספורט בעיתונכם (העולם־ הזה
)2142 מצאתי תמונה ומתחת הכותרת :
״כדורגלן גד מכנס״ .שבוע אחר־כך הו פיעה
אותה תמונה כשמעליה הכותרת :
״כדורגלן עודד מכנם.״ אומנם שני ה כדורגלנים
הנתנייתים המוכשרים הם אחים
תאומים, אבל בכל זאת אין זה מצדיק
להשתמש לגבי שניהם באותה תמונה.

ברו!־ אלץ,

נתניה

• הדימיון בין שני התאומים הזהים
בילבל גם את העורך. התמונה היא של
עודד מכנס — כדורגלן השנה של העולם
הזה.

העולם הזה 2147

^ ^11ו:ו:ו:ו:ו:ו:ו:ו:ו?;:ו:ו ^וזו1^ :ו #ו^

אלוהים ירחם על ירושלים אם ייבחר בה ראשיעירייה לאומני!

קוי

לקולק

ני מתכונן לעשות במאמר זד. דבר בלהי־רגיל.
\ ג אני עומד להתערב במילהמת־בחירות עירונית׳ בעיר
שאיני נמנה עם תושביה.
אני עומד לקרוא לתושבי אותר. עיר להצביע בעד
אדם הנחשב באויבי המושבע ,׳ושבמשך שנים אף לא אמר
לי שלום.

את ירושלים היהודית מפני שהיא יהודית. זו גם זיו —
ירושלים.
יפעם הצעתי בכנסת להחליף את התיקוויה בירושלים שיל
זהב, כהימנון המדינה. אילו שאלני בן־גוריון כיצד לקרוא
למדינה, הייתי מציע לקרוא לה ״מדיינת ירושלים״ ,הקדשתי
חודשים ארוכים בכניסת לימילחימה נגד התוכנית להקים
מלון בן 14 קומות על הר־הצופים, ואני מתברך בהצלחתי
,במאבק זה יותר מאשר בהישגים רבים אחרים.

י }0ולי מוטב שאקדים במה!מילים על יחסי לאייש ולעיר.
במשך שנים ארוכות• ,מראשית שניות ד50-,׳ והלאה,
הייתה נטושה מילהמד! .מרה יבין קולק ושבועון זה.
קולק יהיה אז מנב״ל ׳מישרד ראש־הטטשלה. הוא לא
היה דק משרת נאמן של דויד בן־גודיון, אלא גם יועצו
ואיש־אמונו.

אם קורק זה טוב לירושלים זו? הנה השאלה.
1י יקל ׳מאד למתוח ביקורת על ראש־העירייה קולק.
אומרים שהוא ׳רחוק מלהיות מינהלן מצטיין. לעיתים קרו בות
הוא גם־ירוח. הוא ניושא באחריות לכמה מן הזוועות
שיל ירושלים — עריימוית־וד,שיכונים ל״עיבוי״ העיר, חיסול
הריר,צופים, מגרדי־השחקים המיפילצתיים. הוא הוגה מחיי

אני מתכוון לטדי קולק.

כתפקיד זה היה מולק איש־המפתח כאותה
קכוצה קטנה של עסקנים צעירים, שחיפו כצילו
של ״הזקן״ ושכיקשו להשליט כארץ מעין שיל
טון־יחיד.

אני יחי כתל־אכיב, אך לכי כירושלים.

אני אויהם את העיר הזאת.

איש תל־יאב״ב אנוכי. אני חי ביה מזה 44 שינים. בה
גדלתי. בה התרחשו רבות מן החוויות הגדולות של חיי.
אני מכיר כל בית וכל פינה בתל־אביב הקטנה. אני חש
את דופק חיוה. אופייה, סיגניונה! ,כיעורה הם מנוף חיי.

אולם את ירושלים אני אוהב.
אני אוהב כיל אבן יבעיר הזאת, את סימטותיה וההדים
סביב לה, את האור המשתנה בכל ישעה, את הריחות ואת
הקוליות. לפעמים, בלילה, כישיאני מסתכל בחומה המוארת,
בכיפת־הסלע ואו בגג הדורמיסייון, לבי מתכווץ מימש ,׳ואיני
יחיש מין התרוממות־יריויח שלא אחוש !בה לעולם בעירי שלי.
׳במשך שמוטה השנים ׳שבהן כיהנתי בכינמת, הייתי
תושב ירושלים במשך שלושה ימים בשבוע. בעיני, היה
זה הפיצוי העיקרי לעיבודה המפרכת, עוגמתיהנפש ה תכופה
וילתיסכול המתמיד, שהיו כרוכים בכהונה ההיא.

אני אוהב את ירושלים, כפישהיא —
כמו שנכר אוהב אשה כפי שהיא, על יופייה
ופגמיה, נפשה וגופה.
איני אוהב איזושהי ״ירושלים ׳שיל מעלה״ ,מין עיר
מופשטת הקבורה בספרים ׳מאובקים. אני אוהב את ירושלים
שיל מטה, ירושלים חיה ; על רבדיה התרבותיים והלאומיים
השונים; על שרידיה הכנעניים והישראליים, אבניה ה רומאיות,
כנסיותיה הצלב׳ניות ושיערי החומה התורכית,
על צריחייהמיסגדים ומיגדלי־הכנסיות וכיפו׳ת־בתי־הכנסת ;
על ׳מאה־שיערים והרובע הארמני; ובעיקר — על שלל
בני־האדם שהם ירושלים, בני כל הדתות ׳והלאומים. אני
אוהב את ירושלים הערבית מפני שהיא ערבית, ואני אוהב

זה יכול היה להיות אחרת. המחויטות יכלו לסעור בעיר
הנצח. הפגנות, התנגשויות ההתנקשויות יכלו להבעיר או
רחובותיה, כימו צמיגים בוערים. ירושלים יכלה להיויו
רמאללה בחזקת מאח, מוקד המרי הפלסטיני. מרכז תשומת
הלב הבינלאומית.
מדוע המצב שוטח? לא מפני שהאוב׳לוסיה חערביוו
של ירושלים השלימה עם הכיבוש .׳בהחלט לא. ולא מפג
שיחיא ׳נכנעת, שפלת־רוח או מיוגית־לב. אלא מפגי שקול
ידע לרכך את הניגודים, להרגיע את הרוחות, להשכי
אווירה ש׳ל סבלנות וסובלנות.

ד כאן דברי הקדמה והסביר. ומכאן לעיקר: העתי!
? עלינו על דרך השלום. אחרי השלום הישראלי־מצז
מוכרח לבוא שלום ישראלי־סורי ׳השילום ישראלי־סלסטיט

שלום כזה לא יקום כלי שינוי הפטאטו
הקיים כירושלים. אין ערכי אחד כעולם שיום
להשלים עם סיפוחה של ירושלים בולה לישרא?
העולם כולו מגשש ומחפש פיתרון לירושלים׳ שישרא
ועמי־ערב יוכלו להשלים עקמו. בקווים כלליים, מתיבה
בהדרגה פיתרון זה. ירושלים תישאר מאוחדת כעיר, בל
מחיצות. תהיינה בה שתי עיריות -אחת יהודיית ואחו
ערבית — תחת מיבסה־גג עירוני משותף. חלק מן העי
יצטרך לחזור לריבונות ערבית, ולחיות קשור בגד
המערבית וברצועת־עזה. על המקומות הקדושים לאיסלא
מוכרח להתנופף דגל ערבי.

השגתו של פיתרון עדין בזה, והגשמתו הלט
למעשה כשטח, מחייכות מידה עילאית ש
טאקט, הבנה לרגשות הזולת, סבלנות, ריפו
עצמי והתאפקות.

כאותם השנים כתבנו הרכה מילים שלא
נעמו לעיניו של טדי קולק. הוא אמר עלינו
הרכה מילים, שלא נעמו לאוזנינו.

ם איהכתי לקולק לוקה ׳בחסר, הרי אהבתי לירושלים
\ 1לוקה בהפרזה.

כתנאים שד כיבוש וטיפוח, כאשר חמאם;
הישראלי־ערכי והישראלי־פדסטיני עדיין בעיצומו,
זהו המצב הטוב כיותר שאפשר היד
דקוות ודהתפדד דו.

אין זה יכול דהימשך דנצח. במוקדם א
כמאוחד, יהיה צורף לפתור את בעיית ירז
ישלים כצורה שכל תושכיה יוכלו לחיות עימד
אך עצם העובדה שכמשך 11 שנים ארוכוח
שהיו טעונות חומר־נפץ, לא אירעה התפוצצות
רבתי כירושלים — הרי זה הישגו של קול?

העולם הזה חשף את קיומה ישל קיבוצה זו, שבללה את
משה דיין, שימעון פרם, טדי קולק, איסר הראל, אחוד
אבירואל, ייגאל ידין ואחרים. קראנו להם בשמות בגון
״נערי החצר״ ,״ממשלת הצללים״ ,״ביצועיסטים״ ,״ביטחו־ניסטים״
ו״גוורדיר, פרטוריאנית״.
הייה ידרוש ׳מאבק עקשני ,׳ממושך ומסוכן, עד שהארץ
כולד. הודתה בקיום התופעה והבינה את חומרתה .״העסק־ביש״
יופרש ת־ליבון, פיטורי משה שרת ומיבצע־סיני, ולבסוף
פילוג ׳מיטא״י והקמת רפ״י — יכל איליה שייכנעו, בהדרגה,
את המפקפקים שאכן קיימת קבוצה כזאת ,׳ושאינה בעילת
גישה דמוקרטית מובהקת.
׳בן־גיוריון עצמו גילה לאחר מכן כי במה מחוברי הקבוצה
הציעו לו באחת ההזדמנויות לחולל בארץ הפיכה צבאית
ולהקים דיקטטורה שליו. באשר העולם הזה גילה זאת
לראשונה, כמה שנים לפני אישורו של בן־גוריון, היה טדי
קהלק הראשון שהגדיר את דברינו בעלילה שפלה.
׳במשך השנים ניהלה ״׳קבוצתוד,צעירים״ מילחמת־חיורמה
נגד העולם הזיה .׳כפי שגילה לפני ושנה מנחם בגץ, ביקש
אז דויד בן־גוריון, על פי עצת יועציו׳ לעצור ׳אותי על־סמך
אישום ביטחוני מפוברק. איסר הראל, המימונה על ׳שירותי־הביטחון,
גילה בינתיים כי העניק אז עדיפות עליונה
למילחמה ׳נגד העולם הזה, שביו הוא ראה את ״האוי״ב
מס׳ 1שיל המיישטר״.

מכל זה ניתן להסיק כי אין ידידות נלהבת בין טדי
קולק וביני, וכי הדברים שיאני עומד לכתוב על טדי קולק
אינם פרי האהבה היוקדת — ׳שהיא, כידוע, עיוורת.

11 השנים האחרונות, עסקן שיגרתי, דמגוג רודף־קאריירה,
שהיה רואה ׳בתפקידו קרש־קפיצה לעסקנות לאומית.
אילו נעשה נסיון ״לייהד״ את ירושלים המיזרחית,
לספות עלייה שילוט עברי(כפי שהציע שמואל תמיר, בימים
שיהפריח יאת הסיסמה ״ישטח משוחרר לא יוחזר״) ,להתפלל
בהר־הבית, להניף אית דגלי המדינה על כיפ׳ת־הסלע
ומיסגד אל־יאקציה, בקיצור: לבצע את הסיפוח הלכזז
ולמעשה.
כיום ירושלים רגועה, גם כאשר ׳מתגלים בה מיטעג׳
חוימר־׳נפץ. ראשי הציבור הערבי מונעים התפרצזיוח
חמורות מדי. אמנם, העיר נשארה מחולקת כמו ביוב
הראשון, אך מתוך ימירה רבה של כיבוד חדדי וסו׳בלניוח
הדדית.

טדי קו ל ק: בתפ קי ד החדש, איש חדש
שבות מחרידות על הפיכת ירושלים — ירושלים לעיר
תעשייתית. הוא ניכנע פעמים רבות לכפייה הדתית. פעם,
בשעה שעמדתי ׳בראש הפגנה נגד כפייה זו׳ גררו אותי
השוטרים על הכביש במבואות העיר.

א ך יחסי לטדי קולל״ בראש עיריית ירושלים,
השתנה מן הקצה אל הקצה מאז מיד־חמת
ששת־הימים.
לפתע נתגלה לי טדי קולק חדש — אדם שלא זו
בילבד שלא הכרתיו! ,אלא ישיגם לא היה עולה על דעתי
שהוא קיים.
׳אדם בעל טאקט. אדם היודע לרפא פצעים. אדם שיש
ליו רגישות עמוקה ולדחשי־חלב שיל האוכלוסיה הכבושה,
העויינת והח׳שדנ״ת.

בקיצור — כן־אדם שהוא כן־אדם.
אין טדי קולק העסקן היחידי ׳בארץ המצטיין ביחסי־ציבור
ובתעליולי־פירסום. אך בעוד *שהדיינים, הפרסים
והתמירים משתמשים בכיישרונם זה לטובת עצמם׳ ולרוב
לטובת עצמם בילבד, הרי טדי קולק משתמש בכישרונו
העילאי בשטח זה בעיקר לטובת המשימה שקיבל על עצמו.
דיברתי עם כמה מן המדינאים הספקניים והממולחים
ביותר בעולם, שבאו לירושלים כדי לעמוד על מעשי ,הזוועה
ש,ל הכובש הישראלי! ,ושיצאו ממנה כעבור כמה
ימים כשהם משוכנעים לפחות בדביר אחד — שטדי קולק
אינו כובש, אינו עריץ, וכי הוא אכן אוהב את ירושלים
אהבת־אמת.

הוא ככש את דיכם.

ני נחרד בישיאיני מעלה על דעתי מה היה מצבה
> י שיל יררשלים כיום, אילו עימד בראש העירייה, כמשך

משום כך חיוני הדבר ׳שבשנים קריטיות אילה יעפו
בראש עיריית ירושלים אדם המחונן בתכונות אלזע
לכן דרושה בחירתו של טדי קולק, ברוב גדול בכ
׳האפשר, כדי להיקנות למעמדו את מירב התוקף הסוטר׳

אלוהים ירחם עד ירושלים אם ייבחר עתו
דמגוג לאומני!

אין פירוש הידבר שיש לבחור בכל העסקנים המיפלג
תיים, המזדנבים אחרי קולק, למועצת־ד,עירייה יכול כ>
אחד לבחור ברשימה הקרובה ביותר להשקפתו( .איל
חייתי ירושלמי, הייתי בוודאי בוחר בידידי ד״ר יעקוו
׳ארנון, העומד בראש רשומת שיל״י, מי שחיה מנכ״ל האוצו
— אדם נבון מאין כמוהו, ליברל אמיתי בעל תחושו
סוציאלית עמוקה).
יאך למען חיזוקו שיל קולק כראש־העירייד. יש לגייג
כל קול, יכל מאמץ, בל הבעה של תמיכה.

אין זה עוד צו שד אינטרס ירושלמי כילכד,
זהו צו של אינטרס לאומי עליון.

ך ן עם, לפני •טניס, בשיחה באחד הקיבוצים, נשאילוט
לדעתי על פייתדון בעיית ירושלים.
אמרתי :״׳אין בעייח קשה מזיו. היא מעוררת ועישרה
עמוקים ביותר בלב כולנו, יהודים כערבים. אבל תארו
לכם, לרגע, שיבזועידת־,שילום הושג הסכם גמור על כל
הבעיות התלויות ועומדות בין ישראל והעולם הערבי,
החל בגבולות וכלה בפליטים הפלסטיניים, ורק בעייה אחת
ויחידה נשארה בלא פיתרון: ירושלים. האם אז תשברו
את הכלים, תסכלו את השלום ותסתכנו במילחמת־נצח, כדי
למנוע מן הערבים חלק כלשהו בירושלים?״
אז זה נשמע כמדע בדיוני. כיום אנחנו מתקרבים למצג
זה. י׳ענזדנא כל אחד, בל״בו, על שאלה זו.

לי כרור מה תהיה התשובה. לפן נראה די
בי טדי קולק דרוש כראש העירייה׳

זלמן שובל לחץ על הכפתור. והשומרים פרצו
לאנשים הנבונים!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

לחדר כשהאקדחים השלופים בידיהם
׳; 9נראה כי שר־החוץ ל שעבר,
יג אלאלץ, אינו מ אושר
ביותר בתפקיד שהוטל
עליו במערכת הבחירות המו ניציפאליות
של המערך. כש הגיע
השבוע לכנס הפלמ״ח,
היה אלון צרוד לחלוטין. הוא
התנצל והסביר :״משה סנה
היה אומר :׳כשאין לד ני מוקים
משכנעים — צעק.׳ אז
במערכת הבחירות המוניצי פאליות
הזאת אני צועק הר בה.״

!9בדיחה נוספת של אלון
באותו מעמד :״שמעתי פלמ׳׳ח־ניק
אחד שואל את חברו בכנס:
׳נו, ומה עם הסכם?׳ השיב לו
החבר :׳הכל בסדר — כל שנה
שנייה אני עושה ...נכד.״

) 8אגב, שר־התחבורה ל שעבר,
גד יעקוכי, שהה ב אחרונה
בוועידת מיפלגת ה לייבור
בבריטניה, שם שוחח
ממושכות עם שר־החוץ דיי
דויד אראן. לדיברי יעקובי
אמר לו אואן :״יש רק פו ליטיקאי
ישראלי אחד שהיה
יכול לעבור לבריטניה, להש תתף
במערכת הבחירות כאן
ולהצליח בבחירות — יגאל
אלון. אבל הוא לעולם לא
יהיה ראש־ממשלה. חסרה לו
תכונה אחת החיונית לראש-
ממשלה — הוא לא קילר

81 סגן ראש־הממשלה, ה פרופסור
ייגאל ידין, נוהג
באחרונה, בכל פעם שהוא נש־

מאיו פעיל

ח״כ של״י, מי שהיה מפקד קורס המ״כים
האחרון של הפלמ״ח בסוף שנת ,1948
נפגש בכנס הפלמ״ח שנערך השבוע עם פלמ״חאי ותיק אחר,
הגיאולוג דויד ניב, מי שהתפרסם בשעתו בעת דיוני ועדת״החקירה
על פרשת נתיבי נפט .״השמנת, גידלת כרס,״ הקניט ניב את פעיל
וצבט את לחיו .״גם אתה, גם אתה,״ השיב לו פעיל כגמולו.
אף דויד ניב מיהר להתגונן :״אני לא וליטף את כרסו
גופני. כושר שומר על עדיין שהוא
כדי להוכיח
אל לשלומו, להשיב בנוסח
,הבא :״תודה לאל מצויין —
בלי שינוי.״

מזב״ל מיפלגת העבודה (מימין),
ך ך 1ך 0110 שתפקידו האחרון נפלמ״ח היה
- 1 # 1 11 11
מפקד הגדוד התשיעי בחטיבת הנגב, התבדח מאחרי־הקלעים של
במת כנס הפלמ׳׳ח עם אלוף (מיל ).ישעיהו (״שייקה״) גביש, ורב־אלוף
(מיל ).מרדכי (״מוטה״) גור .״מה אתה עושה פה, צוציק \״
שאל בר-לב את מוטה. מסתבר כי מוטה, מלאו לו בדיוק 18 ביום
הכרזת המדינה, הספיק עוד להצטרף לפלמ״ח כטוראי במילחמת־העצמאות.
הוא שירת ב״פלוגות המוות״ של חטיבת הנגב,
ואחר״כך בגדוד הפשיטה התשיעי שבר-לב היה המג״ד שלו.

כרמל $מזרחי
סיקבז רא׳יזן לזניוז וזכרו! ״גיזב

81 נחום שריג, מי ש היה
מפקד חטיבת הנגב של
הפלמ״ה, שפע הומור בכנס
הפלמ״ח, שנערך במעיין־חרוד
למרגלות הגילבוע. אמר שריג:
״כשהקימו את הפלמ״ח היו
שערות על הראש, והגילבוע
היה קרחת. היום זה בדיוק ה-
היפך.״ בתום הערב הביא שריג
פראפראזה על שירו של נתן
אלתרמן שנקרא בפתיחת ה כנס
ובו נאמר :״תם יום קרב
וערבו [ והמלך נופל על חר בו
סיכם שריג :״תם יום
כינוס וערבו /ועתה, כל איש
לריכבו !״

מילחמת הבחירות ה
מוניציפאליות
באילת נערכת
הליכוד, מועמד בחרוזים.
שמואל (״מוקי״) מלצר, יצא
בסיסמת־בחירות :״תן את ה קול
— למי שנותן את הכל !״
השיב לו על כך מועמד ה מערך׳
ראש־העיר גדי כ״ץ,
בסיסמה מחורזת אחרת :״מי
שמבטיח לתת את הכל — יקה
את הכל. אז תן את הקול למי
שיכול...״
׳ 8רחל דיין, אשתו של
שר־החוץ, יצאה עם בעלה ל שיחות
הנערכות בוושינגטון
בין ישראל, מצריים וארצות-
הברית. אולם רחל חזרה לארץ
כעבור ארבעה ימים, בעוד
בעלה המשיך לעמוד בראש
המישלחת בבלייר־האום. דיין,
שהגיעה לארץ עם ארבע מיז-
וודות עמוסות, השיבה לשא-

הרמטכ״ל רב־אלוף רפאל (״רפול״)

איתן, שהיה רק מ״כ בפלמ״ח,
\ 1111 ^ 111 /!1י י | 1
הגיע לכנס עם אשתו ובנותיו הצעירות (למעלה ומשמאל) ,כשהוא
שופע חיוכים• רפול הירבה להרים עיניו לשמיים, לעקוב אחר
תרגיל אווירי שביצעו מטוסי חיל־האוויר בעמק יזרעאל, לבש
חולצת טריקו שעליה סמל מושבו — תל־עדשים. למרות שהוזמן
לשבת בין הנכבדים על במת הכנס, בין מפקדי הפלמ״ח, לא
נענה רפול להזמנה, העדיף לשבת בין בני־מישפחתו בקהל האלפים.
העולם הזה 2147

לת ידידיה מדוע שבה כל־כך
מוקדם :״גמרתי לערוך קניות
בארצות־הברית.״

לאה

! 6לעומתה נשארה
רכין, אשתו של ראש־הממ־שלה
לשעבר, בארץ, אך נראה
כי השיחות הנערכות בוושינג טון
מעניינות אותה לא פחות
מאשר הקניות את רחל דיין.
לאה רבין ביקרה אצל אחותה,
אביבה, אשתו של האלוף
(מיל ).אברהם יפה, בשעה
שנמצאו אצל אביבה כמה מ ידידותיה.
השיחה נסבה על
ועידת-
הסכמי־השלום ועל
וושינגטון, והוויכוח התלהט
עד כדי כך, שלאה רבין יצאה
מהבית •בטריקת־דלת, מבלי
לאמר שלום אף לאחותה!
למרות שפורסם כבר
ברבים כי יצחק רכין סירב
לתת ראיון לשלמה (״נקדי״)
נקדימץ בעניין אלטלנה, ש עליה
כתב נקדימון את ספרו,
נפגשו השניים בשבוע שעבר,
ונושא השיחה ביניהם היה ב כל
זאת אלטלנה. סיפר רבין
לנקדי :״כאשר התרחשה ה פרשה,
אני הייתי ממונה על
מעצרם של אנשי אצ״ל בת״א,
והכנסתי רבים מהם למעצר
לבית־מלון קטן ברחוב היר קון.
פיתאום הופיע לפני ה שופט
שלמה לוונברג, וב ידו
צו של בית־מישפט לשח רר
את העצורים. תקעתי ב צלעותיו
אקדח, הודעתי לו ש הצו
בטל ומבוטל, וגירשתי
אותו מהמקום.״ נקדי, שחקר
במיסגרת הכנת ספרו גם פר שת
זו, ריענן את זיכרונו של
רבין ותיקן אותו :״אתה תקעת
אקדח בצלעותיו של מי שהיה
אחר־כך שר־המישפטים בממ שלה
שלך, חיים צדוק, ש היה
עורך־דין צעיר והביא לך
את הצו, שהיה באמת חתום
על־ידי השופט לוונברג.״

שניים היתד בגלל
שר־הביטחון, מקום ידין.״
ממלא ייגאל

׳ 8באותה מסיבה הקפיד
ידין כל הזמן לשבת עם גבו
אל יושב־ראש מיפלגת־העבו־דה
שימעון פרס, באופן די
מופגן. פרם, שהיה במצב־רוה
טוב, לא יכול היה להתאפק
ואמר לידין :״אל תסובב לי
את הגב. אחר־כך תגיד שהאו פוזיציה
מדברת מאחרי גבה
של הממשלה.״
! 8סוגיה פרם, אשתו
של שימעון, הקסימה באותה
מסיבה את כל הנוכחים. היא
לא ישבה אפילו דקה אחת,
ועסקה כל הזמן בעזרה לאורה
נמיר בהגשת הכיבוד לאור חים,
למרות שהיתה בעצמה
אורחת.
8 1רק השבוע גילה יועצו
של ראש־ד,ממשלה, דן פתיר,
סיפור פיקנטי מתקופת קמם־
דייוויד. בעת שהמישלחות ענד

להקת ארון־ובין

בממשלת המערך האחרונה, שבה כיהן יצחק רביו כראש־ממשלה,
הוא היה מפקדו של שר־החוץ יגאל אלון. אבל בפלמ״ח היה אלון
מפקדו של רביו. אלון היה מפקד הפלמ״ח ורביו היה קציו״המיבצעים. בכנס הפלמ״ח הם הירבו
להתחבק (למעלה) .אחרי שהמתינו שעה ארוכה מאחרי־הקלעים, נקראו לעלות אל הבמה כשהם
חולפים על״פני התופים שניצבו עליה (למטה) .חבריהם בקהל עודדו אותם בצחוק :״תנגנו משהו !״

ערכה

! בשבוע׳ שעבר
ח״ כ המערך
מסיבת־פרידה לכתבת לענייני
מיפלגות של הרדיו, שרה
פרנקל ערב צאתה של פרנ בחוץ־לארץ.
לשליחות קל נמיר
דאגה לאיזון נכון של
אורחי המסיבה, כאשר את ה קואליציה
ייצגו סגן־ראש־ה-
ממשלה ייגאל ייין וממלא־מקום
שר־התעשייה יורם
ארירור, ואילו את האופו זיציה
ח״ כ שימעון פרם ו־ח״כ
יצחק רבין. גם במה שנו גע
לעוזרי האישים שמרה
עמיר על איזון. היא הזמינה
את שני עוזריו של ראש־ה־ממשלה
מנחם בגין, הדובר ין שלמה נקדימון והיועץ
פתיר, ושני עוזרים ממיפלג־תה
שלה: דובר סיעת המערך
בכנסת, ישראל (״רוליק״)
פלג, והעוזרת הפרלמנטרית
שלה, נאווה אייזן.

אורה נמיר

8כשעה לפני התחלת ה מסיבה
נשמע צילצול פעמון-
הדלת בביתה של נמיר. בע לת
המסיבה נבהלה, שמא הק דים
אחד האורחים לבוא עוד
לפני שהיא לבושה, אולם כש פתחה
את הדלת הציגו שני
זרים את עצמם בפניה כשניים
מחוליית שומרי האישים ב־מישרד
-ראש־הממשלה, שבאו
לבדוק אם אין פצצות בדירה.
אורה נמיר נדהמה ואמרה
להם :״אצלי בבית כבר ביק רו
ראשי־ממשלה, שרים ואור חים
חשובים מחוץ־לארץ, ואף
פעם לא עשו בדיקות. בגלל
מי באתם לבדוק?״ תשובת ה העולם
הזה 2147

קו בשיחות בקמם, היה עוזרו
המיוחד של שר־החוץ לענייני
הסברה, ח״כ זלמן שובל
עסוק בהכנת פירסום העמדה
הישראלית למיקרה של כישלון
השיחות. שובל השתמש בחד רו
של שגריר ישראל בוושינג טון,
שימחה דיניץ, בשג רירות,
ואחת ההנאות הגדו לות
שלו היתד, ללחוץ על כפ תורי
הקשר הפנימי, שהיו
מותקנים על שולחן השגריר,
ולחלק באמצעותם הוראות ל עובדי
השגרירות.

ח״ם רבקוב

אחת הדמויות האגדתיות של ה
פלמ״ח, הפגין בכנס את השפם שלו
שנשמר עוד מתקופת הפלמ״ח. לבקוב, בן יבניאל, שירת בפלוגות
הלילה של וינגייט וכיום קב״ט של קו הנפט. בפלמ״ח היה מ״כ
של משה דיין. מאשימים אותו :״איך חינכת את הג׳חש הזה \״

! 8הבדיחה האחרונה מס פרת,
כי מאז ועידת קמם־דיי-
וויד יושב נשיא ארצות־הברית

ג ׳ימי קארטר וכותב ספר
אשר ייקרא :״מיין קאמפ״.
! 8מנכ״ל אל־ על האלוף
(מיל ).מרדכי (״מוטי״) הוד
נהג במכונית הוזלו! שלו ונע צר
ליד רמזור. לצידו נעצרה
מכונית והנוהג בה, שעקב קו דם
לכן אחרי מכוניתו של הוד
שנסעה במהירות רבה, העיר
לו :״המפקד, אומרים שרק
לטייסים מותר לטוס.״ השיב
לו הוד :״אז לי בטח מותר.
אני עתיד להיות טייס כפול.
גם טייס של חיל־האוויר, וגם
אהד שעף מאל־על.״
! 8תושבי צהלה התפלאו את ביום־הכיפורים לראות סמנכ״ל מישרד־הפנים הממו נה
על מישרד המישטרה, יע־קב•
מרקוכיץ, כשהוא עולה
על דוכן החזן לפני תחילת
התפילות. רק לאחר שהחלה
התפילה התברר, כי מרקוביץ
הוא חזן מעולה, בעל קול
ערב. ותיקי צהלה נזכרו כי
כאשר היה מרקוביץ סגן־אלוף
במישטרה הצבאית, היה נוהג
ללמד את בניהם את ההפטרה
לבר־המיצווה.

האזעקות צפרו כאשר עזבה רינה שיופלד את
החוות בלונדון ! -המוהל ביקש את סליחתה
! 8בין מתנות החג וזרי-
הפרחים שהגיעו לביתו של
ח״כ סטן? ורטהיימר בנה-
ריה, היה זר ורדים גדול. על
הפתק הלא־חתום שצורף לזר
היה כתוב :״אלה הוורדים ה יחידים
שיהיו לך בשנה הב אה.״
ורטהיימר משוכנע כי
הזר נשלח על־ידי אדם המת נגד
לתוכניתו, להקים את עיר
הוורדים המפורסמת בגליל ה מערבי.

הסגן הניצחי של מיש-
רדי־הממשלה השונים, חבר-
הכנסת יורם ארידור, נפגש עם
עיתונאי-ידיד ושטח בפניו את
מר ליבו :״אומרים לי כי ב פוליטיקה
צריך הרבה סבלנות
עד שמקבלים תפקיד של שר,

אביא את יתרת הכסף.״ לעש רות
המטלפנים שהמשיכו ל התעניין
במכונית לאחר בי צוע
העיסקה אמר אילן, כי
המכונית כבר נמכרה. למחרת
היום התחרט הקונה, ולאילן
לא היתה ברירה אלא לפרסם
מודעה נוספת.
למנצח ליאונארד
ברנש טיין, השוהה בימים
אלה בארץ, נמאסו כל קב-
לות־הפנים החגיגיות עם אי-
שי־מדינה, ביניהן עם נשיא-
המדינה יצחק נכון, ראש-
הממשלה מנחם בגין ואישי-
הממשלה. הוא ביקש משני
ידידים ישראליים שלו, כלכל
אל-על אכרהם אייזנברג
ואריק ואן־אסל, בעלי גלר
באה
קצת במאוחר. התלוצץ
תבורי :״אני לא יודע בשביל
מה היו צריכים לשבת 13
ימים תמימים בקמפ־דייוויד.
אילו היו לוקחים לשם את
תת־ניצב בנימין זיגל, והיו
מרשים לו לסגור את כולם,
הוא היד. גומר את כל העסק
בשלושה ימים.״
! 8באותה ארוחת־ערב הת בונן
ברנשטיין בנשים שהיו
בקהל, ואמר :״אני צריך בת-
זוג רישמית.״ בסופו של דבר
הוא בחר בשחקנית עדי קפ לן,
שבאה בגפה, ומאותו ה רגע
לא נפרד ממנה.
! 8במסיבה נכחו גם ה שחקן
שלמה וישינסקי, ש סיפר
לכל מי ששאל אותו כי

אחד מהם ותלשה אותו. בעלי-
החנות התנצלו בפניה על אי-
הנעימות.
81 עודד תבור, בנם
בן־השלוש של השחקן דפי
תבור והבמאית עדנה ש ביט,
שמע את קולה של אמו

ערב עצמו, והם לא רצו להח מיצה.

במישרדו של יצחק
גילרי, האמרגן של הזמר
צכיקה פיק, צילצל הטלפון.
על הקו היה רכז אחד הקיבו צים
בארץ. הוא רצה להזמין

^ 1!*1| 11ך

השחקן הצעיר 20 שהוא בנו־החורג של השי־פט
העליון חיים כהן ובנה של אשתו מיכל
יי י 1י # 1
זמורה, מנהלת חטיבת המוסיקה ברשות־השידור, הספיק הרבה
בחייו הקצרים. בהופעתו הוא מקפיץ שלושה כדורים באוויר,
אמנות שאותה למד כששהה בלונדון ולמד שם מישחק אצל אברא
קאדאברא. בגיל 12 הוא שיחק בתיאטרון נוער, בגיל 14 רקד
בלהקת־מחול אמריקאית ובגיל 15 ערך הצגת״יחיד בארץ. לפני חודש
הצטרף השחקן לתיאטרון באר־שבע, ומנבאים לו שם עתיד.

גוית מ קל

בתו של השחקן שמעון פינקל, שמחה להיפגש מחדש עם ילדיהם של
שחקנים אחרים: אילה אשרוב, בתם של דליה פרידלנד ומישה אשרוב ;
!דליה #רידלנד, בתם ״של חנה׳לה הנדלר וצבי פרידלנד ז״ל ; אמנון מסקין, בנו של אהרון מסקין ז״ל
ודינה כרמלי, בתה של שושנה דואר. ילדיהם של שחקני הבימה הוותיקים, שנקראו לפני שנים
״ילד* !מבימה״ ,ושבילו את כל ילדותם בצוותא, החליפו רשמים מן הקורות אותם בשנים האחרונות.

אורית עצמו!

חברתו מזה שלוש שנים של מנכ״ל
תיאטרון חיפה, עודד קוטלר, פגשה
במכרים ותיקים: חבמאי״מפיק מנחם גולן ואשתו רחל, שאותם
ראתה לאחרונה בהולנד, שם נערכו צילומי הסרט קשר. האורניום.
אורדית שהתה שם כבת״לווייה לידידה עודד, שהשתתף בסרט.

וכי צריך לאכול הרבה צפר דעים.
אבל אני אכלתי כבר
ביצה שלמה של צפרדעים,
ועדיין לא קיבלתי מקום ב ממשלה.״

מנהל מרכז ההסברה,
יהודה אילן, החליט למכור
את מכונית האלפא רומיאו
שלו ופירסם על כך מודעה
בעיתונים. האדם הראשון ש פנה
אל אילן הסכים לקנות
את המכונית, ואף השליש בידו
מייקדימה בסר 3000 לירות,
,עד מחר בבוקר, ואז אני

יה ביפו, לערוך לו ארוחת-
ערב שקטה בביתם, בסמוך ל גלריה.
כאשר הגיע, ברנשטיין
לבית, גילה להפתעתו קהל של
יותר נד 50 איש. תחילה הת רגז
ברנשטיין, אולם כשסקר
את האורחים הבין, כי השניים
ערכו תחקיר ומיבצע מיוחד
והזמינו לארוחודהערב האינ טימית
רק אנשים שהוא מכיר
ואוהב.
! 8למפקח הכללי של ה-
מישטרה, רב-ניצב חיים ת ״
בורי, היתד. הצעת־ייעול ש
אשתו
היפהפיה והלמה נמ צאת
בטיול במיזרח הרחוק,
ועורך-הדין אברהם בריר.
וישינסקי ובריר התווכחו, אי זה
ספורט עדיף, מישחק ה טניס
או רכיבה על סוסים,
כשווישינסקי טוען בעד הטניס
ובריר בעד הסוסים. בסופו של
דבר השתכנע וישינסקי וביקש
מבריר לקחת אותו בפעם הב אה
לרכיבה.
81 הארכיבישוף יוסוף
ראייה, מי שהיה ראש העדה
היוונית־קתולית בישראל, ש עזב
את ישראל בעיקבות לחצה
של הממשלה על שילטונות ה כנסייה,
ביגלל עמדתו בראש
מאבקם של עקורי בירעם—
איקרית, התמנה למרצה להיס טוריה
של מדינת ישראל וארץ-
ישראל באוניברסיטה הנוצרית
של נאשוויל במדינת טנסי. ב־מיכתבו
לאלפס מפיס שבו
בירך הארכיבישוף את כל ידי דיו
הישראליים, מבטיח ראייה
לבקר בישראל בזמן הקרוב.

רינה

כשהרקדנית 81 שיינפלד שהיתה בלונדון,
שם הופיעה בערב־גאלה של
רקדנים אירופיים, נכנסה לח כות
וקנתה מעיל. מייד עם
צאתה מהחנות, התחילו צופרי
האזעקה לפעול. רינה חזרה
לחנות כדי לברר מה קרה.
התברר לה שאל כל בגד בח נות
מוצמד מהדק אלקטרוני
מפלסטיק, וכאשר הקונה עו בר
את הסף עם מהדק שלא
הוסר, מופעלות האזעקות או טומטית,
סימן שמחיר הבגד
לא שולם. רינה, ששילמה עבור
המעיל, היתד. במבוכה רבה.
חיפוש נוסף בבגד גילה שעל
המעיל שלה היו שני מהדקים
כאלה, והקופאית ראתה רק

בוקע מהרדיו ואומר ״יש קו־קה
קולה, יש חיים,״ בתשדיר
פירסומת. עודד לקח את הדב רים
ברצינות ושאל :״אבא,
יש קוקה קולה יש חיים?״
אביו ענה בחיוב, והזאטוט לא
נשאר חייב והשיב :״אז בוא
נראה.״ דרך אגב, הרומן בין
רפי תבור לבין שחקנית הקול-
!נוע הצעירה, ענת עצמדן,
הסתיים בימים אלה.

את הזמר לשיר בקיבוצו, הת עניין
במחירה של הופעה כזו.
גיזרי ענה לו שפיק לוקח 30
אלף לירות לערב. הקיבוצניק
תמה ואמר, שרק לפני חוד שיים
היה אצלם הזמר ושילמו
לו רק 20 אלף. תשובת האמר גן:
עשרים אלף היה המחיר
לתוכנית הישנה. הפעם, יש לו
תוכנית חדשה, עם שירים חד שים
.״אם כך,״ השיב רכז ה קיבוץ
,״אני רוצה אותו בתוכ נית
הישנה, עם המחיר הישן.״

הלישיבה
שלו בירושלים, ולהק-
ישיב לשיעור ביהדות. אך ב רגע
האחרון החליטו שהנסיעה
לירושלים עלולה להסתיים ב חזרתם
בתשובה, דבר שלא
נראה להם כל כך, והם נשא רו
בתל־אביב. שניהם מתכו ננים
לפתוח בימים אלה מיסע-
דה, נוסף על תוכניותיהם ה אחרות
בשטח הקולנוע.

! 8לידיה, אשתו של ה שחקן
שייקה אופיר, רצ תה
לערוך מסיבה לכבוד ה צוות
הישראלי של הסרט ש צולם
בברלין, הקוסם מלובלין,
שחזר ארצה עם תום העבודה
שם, והתאכזבה מאד. היא כבר
שיריינה את המקום — המו עדון
של פרדריקה סגל —
והתחילה להזמין אנשים, אך
התברר לה, שכל מהמניח כבר
הוזמנו לחגיגות ה־ 60 של הבימה
ולכנס הפלמ״ח במעיין-
חרוד. גם מנחם גולן, המ־פיק־במאי
של הסרט, צך יו
היה לצאת לחוץ־לאך ץ. לכן,
באין ברירה, דחתה <ן ת המגי י

למועד מאוחר יותר.
81 צכיקה
דווידזון הבטיחו לידידם
וותיק אורי זוהר לבוא
הבמאים

שיסד

העליזים

ובועז

אבי נשר ושרון

הראל, שכתבו וביימו את
סרטם הראשון הלהקה, עובדים
כבר על סרט שני, דיזנגוף ,99
שבו נתנו תפקיד למאור
סוויסה, התגלית שלהם מ הלהקה.
סוויסה סידר בסרט
הנוכחי תפקיד גם לחמתו, ה שחקנית
רחל ר3יד, אם אש תו
טלי.

81 התיאטרון הקאמרי ערך
מסיבה לצוות המחזה כולם
היו בני, שהגיע ל־ 300 הצ גות׳
והזמין אליה את שר-
החינוך זבולון:המר ויושבת-
ראש המועצה לאמנות ותר בות,
לאה פוהת. במהלך ה מסיבה
עזבו שחקנים רבים את
המקום. למי שהתעניין לאן
נעלמו, התברר שהם נסעו ל הרצליה,
לביתה של השחקנית
אירית מוהר, המתגוררת
שם עם המלחין נפתלי אל תר
ובתה מ^יה. אירית ער כה
מסיבה לשחקנים באותו

8אלים בונדפילד, ה שחקנית
הישראלית ששוהה
כבר שנים רבות בלוס־אנג׳לם,
קפצה לביקור קצרצר בארץ.
היא הביאה פריסת־שלום חמה
לשחקנית דליה פרידלנד
מהמפיק האמריקאי ז ׳ א לן וא״
לנטי, שפגש בזמנו את דליה
באמריקה, כשהיתה שם עם
סרטה, לא ביום -ולא בלילה.
! 8אחד מבתי־האופנה ב ארץ
עומד לערוך בקרוב תצו גת
משקפיים בשילוב עם אופ נה.
הבעייה שהתעוררה היתד,
איך למצוא דוגמניות, שתי-
ראנה טוב במשקפיים. אחרי
ראיונות רבים ומייגעים, נב חרו
שלוש: הלי גולדנברג,

אנאכל וספי דגני.

העולם הזה 2147

גיא

גלריה

רחוב פרוג ( 5דיזנגוף דרך פם ג׳ הוד) ,תל־אביב

נפתחה תערוכת הצייר

המציג לראשונה ״דפים תלושים״ בנושא :
* ״קרקס דייגים קורידה״
* בדווים * ״גרוטאות יונים״
לפני חמש שנים לא יכולת לבלות את יום השישי בתל*
אביב בערב תוך צפייה שקטה לסרט בבית קולנוע.
גם בשבת בבוקר לא היה מה לעשות בתל-אביב—יפו.
היום המצב שונה: ביום שישי בערב פתוחים בעיר 13 בתי קולנוע. אלפי אזרחים — ברובם צעירים,
ממלאים את אולמות בתי הקולנוע, כן פתוחים בעיר כל
אולמות התיאטרון( .פרט לתיאטרונים הממלכתיים).

גם בשבת יש בבר מ ה לעשות ב תל־ אביב

כל המוזיאונים פתוחים חינם אין כסף.
באולמות המוזיאון, בספריה, בקומה השלישית, נערכים
מאגאזינים לתרבות ואומנות כגון שבתרבות, שבתלאביב
ועוד.
ואל תשכח גם את יוזמות התרבות התוססות שנתנו
תנופה חדשה לעיר.

זה שייך להישגים של ל״ע ושל יצחק ארצי
בקואליציה זו.
עם הצטרפותנו לקואליציה העמדנו תנאי :

פעולות תרבו ת ובידור ב סו פי שבוע
לנוער ולמבוגרים.
התערוכה תימשך עד פון! חודש נובמבר .1978
שעות הגלריה 4—8 ,10—1 :כערב. שכת .10—1טל.228346 .

המפלגות הדתיות התנגדו.
נאבקנו קשות — והשגנו.

היו ם יש כבר ״ ס ט טו ס קוו ״ חדש
ב תל -אביב — יפו,
אם אתה רוצה לשמור על הישגים אלה,
אם אתה רוצה שההצגה ביום שישי בערב לא תהיה
ההצגה האחרונה,

הצבע עבור יצחק ארצי לראשות העיריה.
הצבע ל״ע למועצה.
למען חיי תרבות עשירים — תן לנו להמשיך

תן ל ״ ע
מירי זמיר

מוקה קריגר
מנהל בית הספר

נפתחים ! !

מדריכה ראשיתו

קו ר ס לדוג מניו ת שמנות
קו ר ס לדוגמניכז/יות — רגיל
קו ר ס דוג מנות לילדי ם

הקורסים בהדרכת מיטב המורים בארץ
למסיימי הקורס — תעודות גמר

רח׳ סירקין , 7גבעתיים.

טפט יימורלד.״

קיי רק קטלוג אחד של מורדה
היזח רו מחיקויים.

העולם הזה 2147

,ירובקסיי
הגיע מלאי חדש של
הצלחות הנפלאות של ״רוכקם״

בקשה ^ ומבית למחילה ^

מאת אורי אבנרי
ף* יום־ הכיפורים היינו אמורים להתוודות על כל
י— חטאינו. אשמנו, בגדנו גזלנו וגר.
אולם יש חטא אחד -שאינו נכלל ברשימה, והוא
חמור יותר מכל האחרים.
אפשר לסלוח לבוגד, לגזלן, לדובר־דופי. אך לאדם
אחד לא ייסלח — זה האשם בחטא הנורא מכולם:

האדםשצדק.

יכול פוליטיקאי לשכוח את עשרת הדיברות, וזה
קורה לו לעיתים תכופות. אך לעולם לא ישכח הפוליטיקאי
האמיתי את הדיבר ה־ , 11 שאינו רשום בספר־הספרים:

לא תצדק.

.והנה, מאז קמפ-דייוויד, אנחנו נמצאים במצב־ביש
זה. אף אם ננסה להכחיש, לא נצליח. אשמתנו ברורה
מדי, גלוייה מדי: כל מה שאמרנו במשך 11 השנים
האחרונות — גרוע מזה, במשך כל 30 שנות קיום המדינה
— הנה הוא מתאמת.

זה נורא. מי ששנא אותנו עד כה, ישנא
אותנו מעתה שכעתיים. ואנחנו — חסרי־או־נים
מול שינאה זו.

יכול אדם לחזור בתשובה אחרי שהואשם כעוכר-
ישראל, כבוגד, כתבוסתן, כיהודי־שונא־עצמו, כאנטי-
ציוני. אך איך יחזור בתשובה כאשר נתפס בקלקלתו
כמי שצדק?
אין טעם בהתחמקות. קלוננו התגלה ברבים והוא גלוי
לעיני כל.
וכאשר אדם מתחיל להתוודות — מוטב שהווידוי
יהיה מלא ומפורט. נשתדל, על כן, לפרט להלן את עיקר
הדברים שאמרנו במרוצת השנים, בניגוד גמור לדעת
המישטר, המימסד ורוב הציבור, ושנתגלו עתה כינכונים.
אם יהיה הווידוי שלם והחרטה מלאה, אולי נזכה
ברחמי הבריות. אולי אף יסלחו לנו המנהיגים שטעו
לכל אורך הדרך, שכל נבואותיהם נתבדו וכל תחזיותיהם
נשתבשו, ולא נותרה אבן על אבן מכל בנייו־המחשבה
שבנו במשך שלושים שנה.

ביוזמותינו. אמרנו שניתן לערוך שלום, כשם שעורכים
מילחמה — על-ידי גיבוש יעדים לאומיים, עיצוב דוק טרינה
להשגתם, הקמת הכוחות הדרושים וקביעת איס־טראטגיה
וטאקטיקה.
הצבענו עשרות פעמים על הזדמנויות שניתן היה
לנצלן, ושכולן הוחמצו במתכוון. ב־ 1949 הצענו לנהל
משא־ומתן עם הנציגים הפלסטיניים, שהגיעו לשיחות
עם ועדת-הפיוס בלוזאן. ב־ 1953 הצענו לתמוך בהתקו ממות
הפלסטינית נגד המלך חוסיין, תוך כריתת ברית
ישראלית־פלסטינית. ב־ 1954 הצענו לתמוך בדרישת
מצריים לפינוי כוחות־הכיבוש הבריטיים מאיזור תעלת־סואץ.
מאותה שנה והלאה הצענו לתמוך במילחמת-
השיחרור האלג׳ירית, כדי לרכוש את לבו של העם
הערבי הגדול הזה בעת צרתו. ב־ 1956 הצענו להקים
״מטכ״ל לבן״ לתיכנון ולביצוע מערכות־שלום. ביום
החמישי של מילחמת ששת־הימים הצענו לפנות אל העם
הפלסטיני בקריאה להקים מדינה משלו, לצד ישראל,
ותוך שיתוף־פעולה הדוק עימה. וכן הלאה וכן הלאה.
בכל השנים האלה אמרנו כי מצריים היא המדינה
העיקרית המעוניינת בשלום. גילינו שגמאל עבד־אל-נאצר
הזמין אליו, למחרת המהפכה המצרית, ידיד ישראלי,
כדי לבדוק את האפשרות להשיג שלום מצרי־ישראלי
(מישרד־החוץ הישראלי מנע את הנסיעה) .גילינו כי
עבד־אל־נאצר ביקש כמה פעמים לזמן פגישות סודיות

הלאומי העליון והבלתי־משתנה הוא לזרוק אותנו אל
תוך הים.
ד״ר עזריאל קרליבך המנוח, מייסד מעריב ועורכו,
פיתח תיאוריה זו במאמר מזהיר, שבו הוכיח כי המיצווה
להשמיד את היהודים טבועה בעצם מהותה של תורת
מוחמד, שהיא דת רצחנית ופראית. ואיך יקום העולם
הערבי, בעל התחושה הדתית העמוקה, נגד האיסלאם י
איך יקום אי־פעם מנהיג ערבי, מוסלמי אדוק, ויתכחש
למיצווה עליונה זו של דתו?
מומחה דגול אחר, הפרופסור יהושפט הרכבי, הוכיח
לא פעם — ולא מאה פעמים — כי העולם הערבי הוא
אנטי-שמי ללא־תקנה, ואין הדבר ניתן לשינוי. בעזרת
ציטוטין נד 182 ספרים ערביים, שאותם למד בעל־פה,
הוכיח הפרופסור המכובד, מי שהיה ראש אמ״ן של
צה״ל, שאדולף היטלר היה מתון בהשוואה לאנטי־שמיות
הערבית העיקבית, הקיצונית, הבלתי מתפשרת.
משה דיין, האדם שביטא את רוח המדינה במשך
דור שלם יותר מכל אדם אחר, אמר זאת ב״אני מאמין״
הגדול שלו, הנאום שנשא ביום הולדתו ד,־ 41 על קיברו
הרענן של רועי רוטנברג, בשנת : 1956
״אל נא נטיח היום אשמות אל הרוצחים. מה לנו כי
נטען על שינאתם אלינו למול עיניהם אנו הופכים
לנו לנחלה את האדמה והכפרים בהם ישבו הם ואבו תיהם.

מכיוון
שאלה שורטים עתה כקואליציה ובאו־פוזיציה
— כנאה לפוליטיקאים הטועים תמיד—
אנו מבקשים מהם סליחה ומחילה, כהגישנו
את הרשימה הכאה של חטאינו.
הנה עיקר הדברים שאמרנו:

.אפשו להשיג שרום

עם העונים

^ ל אחד ידע כי זהו שקר גס. אף ערבי אחד
״ ״ אינו רוצה בשלום עימנו, ולא ירצה בכך מחר או
בעוד מאה שנה. כי כל הערבים זוממים להשמידנו. יעדם

ן₪ן1ן ן ,

] 1ו; 1
׳לא נחזור לגבורות ה־ 4מ
״...דור התנחלות אנו, ובלי כובע-הפלדה ולוע־התותח
לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית. אל נירתע מלראות
את המשטמה המלבה וממלאת את חיי מאות אלפים
ערבים, היושבים סביבנו. אל נסב את עינינו, פן תחלש
ידנו.

״זו גזירת דורנו, זו כדירת חיינו — להיוון
נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים — או פי
תישמט החרם מאגרופנו, וייברתו חיינו.״
באותו נאום, שקראו מן הכתב, אמר דיין את אשר
עם ליבו וראשו — אולי בפעם היחידה בחייו.

זאת היתח דעתם •טל דויד בן־גוריון• ,טל
גולדח מאיר• ,טל מנחם בגין, של כל חמימפד י
על ענפיו ושלוחותיו.

אעונול בסיני: הוגן נוע? לטובתנו

כמובן, הם דיברו — ועוד איך על ״השלום
המיוחל״ ,שבוא יבוא באחד הימים. אך תמיד היה ברור
כי זה לא יקרה בימינו, שזהו חזון לאחרית־הימים,
ושהגשמתו אינה תלויה בשום מעשה או מחדל מצידנו.
וכנגד זה: דעתם של עוכרי־ישראל, הוזי־ההזיות,
התבוסתנים והנאיביים — דעתנו.
אמרנו שניתן להשיג את השלום עם העולם הערבי,
בכל עת. אמרנו שהדבר תלו•־ במידה רבה בנו, במעשינו,

עם שליחים ישראליים בכירים, וגם עם שר־החוץ משה
שרת, ושכל היוזמות המצריות האלה סוכלו על־ידי
ממשלת־ישראל. באביב 1970 הבאנו לידיעת לוי אשכול
ופינחס ספיר הקלטה סודית, שהושמעה באוזני, שבה
הביע גמאל עבד־אל־נאצר את נכונותו להגיע מייד לשלום
רשמי עם ישראל, ואף פירט את תנאיו (הסבירים) לכך.
מאז אוגוסט 1970 קבענו כי אנוור אל־סאדאת הולך באותו
ביוון, ומוכן לשלום.
כל הדברים האלה — ומאות כמוהם — רשומים
במאורדאלפי מילים על גבי עמודי הסולם הזה, השמורים
בגינזכים.
וכל ההסברים, ההטפות והגילויים שלנו נתקלו, במשך
שלושים שנים, בקיר אטום של לעג, שינאה והתנגדות.
רק מיעוט קטן מאד האמין, עודד, תמך. הוא כלל את
רוב קוראי העולם הזה,
לא היה זה הבדל של ״הערכה״ .פלוני סבור כך,
אלמוני סבור כך. לוויכוח הזה היו תוצאות היסטוריות.
כי לכל ״הערכה״ היו מסקנות מעשיות. כל ״הערכה״
שימשה הנחייה לפעולות ולמחדלים.

ההערכה שאמרה כי הערבים דא ישלימו
עימנו לעולם, וכי לא יקום השלום כדורנו, הו•

לידה מדיניות שגרמה לשלוש מילחמות, על
רכבות הרוגיהן ופצועיהן (שלנו ושלהם) .היא
בלעה משאבים כבירים, שהיו דרושים לבניית
הכרה בריאה במדינה.
והנה עשה אנוור אל־סאדאת מה שעשה — ולפתע
אין האיסלאם צמא לדם יהודים, ומנהיג ערבי אדוק
מאד יכול להטיף לאהבת־ישראל. העם הערבי הגדול
ביותר, המהווה ^ס 40 מן העולם הערבי כולו, אינו נגוע
בנגע האנטי־שמיות. ולא ״נגזר עלינו״ לחיות על החרב
ולוע־התותח.

אין טעם להתכחש לאמת המרה — אנהנו
צדקנו, והם טעו. עלינו לבקש סליחה ומחילה.

הנע״ה היא:
שלום או שטחיו

ך* כל ידעו שזוהי שטות גמורה. הסיסמה ״שלום
י 1תמורת שטחים״ היתה כזב תבוסתני.
מכיוון שמנוי וגמור עם הערבים להשמיד את מדינת־

קיימת, כמובן, בעייה של שטחים מוחזקים. הבעייה העי קרית,
שמנעה את השלום אז, היתד, בעיית הפליטים
הפלסטיניים, שתבעו את הזכות לבחור בין שיבה לשטח
ישראל ובין פיצויים הוגנים( .בין 1949ד 1967 הצענו
תוכניות מפורטות ושקולות לפיתרון בעייה זו, בדרך
ששני הצדדים יכלו לקבלה, אך ממשלת ישראל וכל
המיפלגות דחו רעיון זה בשאט־נפש).
(אמרנו כי השטחים שנכבשו במהלך מילחמת ששת־הימים
משנים את המצב מעיקרו, מפני שהם מספקים
תשובה מוחצת לשאלה שנשאלה עד אז: מה יש לנו
להציע לערבים תמורת שלומו אמרנו כי השטחים הכבו שים
הם הסחורה שעלינו להניחה על כף המאזניים, מול
הכף שעליה מונח משלום — וסחורה זו תטה את הכף.
מכאן הסיסמה :״השטחים הכבושים הם פיקדון למען
השלום.״
משום כך תבענו כי ממשלת ישראל תכריז לאלתר,
בצורה חד־משמעית וחד־צדדית, על נכונותה העק רונית
להחזיר את השטחים תמורת שלום — סי!ני תמורת
שלום עם מצריים, הגולן תמורת שלום עם סוריה, הגדה
והרצועה תמורת שלום עם העם הפלסטיני אשר יקים בהן
את מדינתו.
אמרנו: מוטב שנתעקש על

מהות השלום, ונדרוש

תקדים ברור לשאר השטחים, וכל אדם נבון מבין זאת.

אנא, פילחו לנו.

ישראל תחזור לג טו
א ה־ 4ביוני 1967״
^ ין אמירה נוראה מזו. במשך 11 שנים, מי שהעז
לבטא אותה, היה משול לבוגד. גם רבים מבין
שוחרי־השלום המובהקים לא העזו להעלות על דל שפ תיהם
מילים מפחידות שכאלה, וגימגמו על ״החזרת
שטחים שנכבשו במילחמת ששת הימים״ וכר.
במערבולת הוויכוח בין מיפלגות המימסד, קביעה
אחת הזדקרה כצוק איתן, שלא יישחק גם באלף שנה:

״לעולם לא נחזור לגבולות ה 4-ביוני :״
יצחק רבין דיבר על כך באותו להט כמו גולדה
מאיר: שימעון פרם כמו מנחם בגין. זה היה ה״קונסנזוס״
המפורסם, שהתנופף כדגל מעל לממשלות ישראל, לפני
המהפך ואחריו.

כל מי שאמר כך התכוון לקבוע בי עיקרון
זה יחול בכל הגבולות. כלומר: כי בשום
מקום לא תיסוג ישראל לגבולותיה הקודמים.
לא כסיני, לא בגולן, לא בגדה, לא כרצועה.
לחמנו נגד מיתוס זה. ראינו חובה לעצמנו לבטא את
המילים המפורשות, גבולות ה־ 4ביוני — כדי לשים
קץ לשקר המוסכם. היו שסברו שאנחנו מאסוכיסטים,
המעלים על עצמם בכוונה את שינאת הרבים, ונהנים מזה.
עכשיו הסכימו הממשלה והכנסת לחזור לגבול ה־4
ביוני בסיני. לא הוכחש שהן מוכנות לחתום גם עם סוריה
על חוזה־שלום באותם התנאים. ואילו השילטון־העצמי
בגדה וברצועה יקום, על פי הסכמי קמנדדייוויד, בכל
השטחים האלה. כלומר: גבול ד 4-,ביוני הוא אשר
יחצוץ בין ישראל ובין השטחים שתושביהם יקימו בהם
״שילטון־עצמי״ ,כ״שלב־מעבר״ עד ל״העברת השילטון״.
רק במקום אחד — ירושלים — נותרו חילוקי־דיעות על
מיקום הגבול.
מה קרה לקונסנזוס? הוא היה, מסתבר, מבוסס על
טעות. טעות של מאה חברי־כנסת מאושרים, כימעט
מקיר־אל־קיר.

ורק אנחנו, המיסכנים, צדקנו. איך נובל
לקוות למחידה ץ
(המשך בעמוד)34

דיין, גולזה נדדו במלדתמח ום־הנינוויס: אין פלסטינ׳ם
ישראל, במכה אחת או בשלבים, הרי מי שטוען כי החזרת
השטחים המשוחררים יביא את השלום טועה ומטעה
את העם. גם תמורת החזרת השטחים, אין אף ערבי
אחד מוכן לשלום. משום כך אין גם טעם בוויכוח העקר
על הגבולות העתידיים של המדינה.

מי לא אמר זאת ץ לוי אשכול וגולדה מאיר,
משה דיין ויגאל איון, שימעון פרס ויצחק
רבין, וכמובן מגחם בגין.
זה היה התירוץ הנצחי
עימנו .״למה לנו להתווכח
השטחים שאנחנו צריכים
אינו, מוכן לשלום?״ כמה
בכנסת?

להתחמקות מכל ויכוח רציני
בינינו לבין עצמנו על שאלת
להחזיר, אם אף ערבי אחד
פעמים שמעתי מילים אלה

כנגד זה טענו אנחנו כי השאלה היא, בעיקרה, פשוטה
בתכלית :

שטחים תמורת שלום. כ ל השטחים תמורת
כל השלום.
למחרת מילחמת ששת־הימים אמרנו כי המילחמה
יצרה מצב חדש לגמרי. עד לאותה מילחמה, לא היתה

שם את המכסימום הסביר — ואל נתעקש במאמץ חסר-
סיכויים להחזיק בחלק מן השטחים. תמורת כ ל השלום
כדאי למסור את כ ל השטחים, כי השלום חשוב לאין-
שיעור יותר.

במשך 11 השנים האחרונות, ז ה היה הווי כוח
העיקרי, הכלתי־פוסק.
הוא הוכרע עכשיו. אנוור אל־סאדאת תבע את החזרת
כ ל סיני, עד המילימטר האחרון, וממשלת־בגין והכנסת
הסכימו לכך. אפילו מנחם בגין מכריז כי השלום המלא
עם מצריים חשוב יותר מהחזקת שטח כלשהו. השלום
עדיף על שארם־אל־שייך — גם בעיני משה דיין. הוא
מכריז בגאווה ובשימחה שהוא טעה בעניין זה, כשם
שטעה בעניין הצורך החיוני בהקמת העיר ימית. טעות
קטנה, שעלתה בכמה אלפי הרוגים.

אין פלא שדיין מתפאר בטעות הזאת. מי
שטועה, מצליח. בכל שגדולה הטעות, בן גדול
הפרם הניתן לבעליו.
למרבה הצער, אנחנו צדקנו. תמורת כל השלום עם
מצריים נמסרים לה כל שטחיה הכבושים. הדבר מהווה

גולדה ואויק: גבולות ביטחון

*ותה יבול ל ע שן בשקט
בהנאה. כ מ 1מליונים ברח בי השלם הנהגים
מהטעם הי חי ד מ סוג 1ש ל קנט.
הטעםהע דין ו הנ פלאש הו א שי לו ב
שלתע רו בתטבקמ עו להו פי לטר
״מיקרונייט״ ה מפו רסם.
הם מע שני ם אותה בשקט.
גם אתה יכול ל ע שן בשקט.

¥א6€1

שווה כל מחיר.

2 12

העולם הזה 2147

ודזל׳דה

המוציאים נ סו
171 הארץ

עד לשובו של עורן המדור, יגאל לביב, מחופשתו, ממלא את מקומו
במדור זה דב אדמוני.

בילוי
ב חי ק

הכוונה היא לאזור בית-הקברות היהודי
שבהר הזיתים. מחירו של דונם
קרקע באיזור זה הגיע לאחרונה למיליון
וחצי ל״י. בין סוחרי הקרקעות הירושלמים
יש הטוענים, בי בעתיד הקרוב יעלו
המחירים באיזור עוד יותר.
על דונאם אדמה ניתן לברות ב״400
קברים. המחיר הנדרש ביום עבור חלקת־קבר
בהר־הזיתים הוא ב״ 40 אלף ל״י.
חשבון פשוט מראה בי מדונאם קרקע
באזור ניתן להפיק רווחים בסדר גודל
של עשרה מיליון ל״י!} ,ם לקחת בחשבון
את ההוצאות הברוכות בפיתוח ה־איזור
ובהבנת התשתית שבו. לרוע מזלם
של המתעניינים, אין שטחים רבים מוצעים
למכירה באיזור זה.

מדינת

מנחם בוץ כוכב עליון
הסיום המוצלח והמפתיע של מיפגש
הפיסגה בקמפ-דייוויד, יחד עם הסיכוי
כי תוך זמן קצר ייחתם חוזה שלום בין
ישראל למצרים, חידש את המירוץ להבנת
סרטים על ראש-הממשלה מנחם בגין.
אם עד כה נטלו חלק במירוץ בעיקר
חברות הפקה מחו״ל, הרי עתה נראה
שאת הזינוק הגדול ביותר קדימה בנושא
זה עשתה דווקא חברה ישראלית.
המדובר הוא בחברת ״רמות״ — מפעלי
הפקת סרטים שליד אוניברסיטת תל־אביב.
חברה זו, בניהולו של המפיק אבד
ציה חיוני, עוסקת בימים אלה בצילומי
סרט על מנחם בגין — במי שהביא את
השלום המיוחל לישראל. המדובר הוא
בסרט טלוויזיה, שההשקעה בהפקתו
בסכום של כ״ 6מיליון ל״י• מפי־בי
לסרט סיכויי הפ-
עתיד להירכש ע״י
להסברת ישראל.

בתגובה להחלטתה של חברת ״או-
סם״ ,לנצל את יכולת הייצור שלה בתחומי
הבצקים ולייצר בנוסף לפאסטות
ומרקים גם ביסקוויטים, החליטה חברת
״פרומין״ להקים במפעלה החדש
בשדרות קו-ייצור למוצרי פאסטה.
מיד אחרי שנודע על בך, הופצו בחוגים
כלכליים ידיעות חסרות ביסוס, כאילו
״פרומין״ מחפשת שותפים, לאור התרחבותה
הגדולה עם תחילת הרצתו של
מפעלה שבשדרות. ידיעות אלה, שמקורן
בלתי ידוע, הוכחשו על-ידי אנשי
״פרומין״.
לעומת זאת עוררו חוגים המקורבים
ל״פרומין״ את השאלה כיצד ייתכן ש־
״אוסם״ ,אשר קיבלה לפני שלוש שנים
סיוע ממשלתי בסך 25 מיליון ל״י להק מת
מיפעל הפאסטה שלה ביוקנעם, בהבטחה
כי המפעל ייצא 75 מתוצרתו
לחו״ל, לא הגיעה לייצוא בכמות זו למרות
שערך ההלוואה שקיבלה הוכפל ז
בענף מוצרי המזון מצפים עתה הכל
לטיל״הבצק הבא, שיתעופף במילחמת
הלוקשן בין שני המיפעלים הגדולים.

ל וקש שד שוטר

״טבע׳
חברת ייצור התרופות הישראלית
״טבע״ ,נמנית עם הדינאמיות שבחברות
התעשייתיות במשק הישראלי. נראה בי
דינאמיות זו אינה יודעת גבול. בעבר
נהגה החברה לעודד את הרוקחים לרכוש
את תוצרתה באמצעות עיסקת חבילה,
בה קיבלו הרוקחים 13 מוצרים
במחיר של תריסר.
לאחרונה היא הגתה שיטת עידוד מכירות
חדשה. כל רוקח, הרוכש ממוצרי
״טבע״ וחברות־הבת שלה בסכום של
למעלה מ־ 60 אלף ל״י לחודש, זוכה
בטיול לרודוס הבולל כרטיס טיסה זוגי
ושהייה של שבוע שם. ואומנם, הרוקחים
שהם חלק בלתי נפרד מעם שכל
אחד מבניו רואה את עצמו במרקו פולו,
מיהרו לקפוץ על המציאה. קבוצה רא שונה
של 30 רוקחים עם בנות־זוגם כבר
יצאה לרודוס על חשבון ״טבע״ .בקרב
יצרני התרופות המתחרים, מבקשים עתה
לברר אם שיטת קידום מבירות מעין זו
אין בה משום פגיעה בכללי האתיקה של
הרוקחים.

מאבק איתנים מתנהל בימים אלה בשוק
הפאסטות בישראל. המתגוששים
בהתמודדות זו הן חברות ״אוסם״ ו־
״פרומין״ .מקורו של מאבק זה, בו נמצאים
בל הסממנים של מילחמת־קיום,
הוא בגידול שחל באמצעי־הייצור בארץ
למוצרי בצק, בעוד שדרישת השוק למוצרים
אלה לא גדלה במקביל.

מכתבם של קבלני עבודות-העפר אל
ראש-הממשלה, בו הצהירו במפגיע בי לא
ישתפו פעולה בעבודות הקמת קו־הביצו-
רים החדש בנגב אחרי הנסיגה מסיני,
הוא רק שלב ראשון במסע יחסי״ציבור,
בו מתכוונים קבלני־העפר להשקיע סכומים
נכבדים.
בימים אלה מתכנן משרד ליחסי״צי-
בור, אשר שירותיו נשכרו ע״י קבלני עבו־דות־העפר
לשיפור תדמיתם, מסע יחסי-
ציבור בסגנון המסע המאורגן לאחרונה
ע״י הבנקים. במיסגרת מסע זה ייעשה
ניסיון לשכנע את הציבור עד במה חיונית
פעולתם של קבלני העפר למדינה
ועד במה הם מונעים ע״י הדאגה לטובת
הציבור.
נראה בי ההוצאה למסע זה לא תכביד
על תקציבם של הקבלנים. התמחיר
הסמוי של עבודות עפר מצביע ביום על
רווח של כ־ 25 אלף ל״י ליום עבודה של
דחפור או כלי מיכאני כבד אחר.
כמה מקבלני־הע&ר בבר החלו מושבים
מהבנקים שלהם אשראי בסכומים
גדולים, מתוך מגמה לחדש את הציוד
המיכאני הכבד שברשותם. משלחת של
קנייני ציוד כבד יצאה בבר לאירופה ואר-
צות־הברית, בדי לחפש אחרי אפשרות
לרכישת ציוד נוסף, שאינו מצוי בשוק
בשפע.

מחירי־שיא
סזר־הזיחים
האמרת מחירי הקרקעות בירושלים
הגיעה לשיאה לא דווקא בשכונות היוק רה
של עיר״הקודש, אלא במקום שהחברה
בו אינה מן המבדרות ביותר ואף
מצב התחזוקה של הסביבה הוא בכי רע.
לא עוד, אלא שבאותו איזור מבוצעים
מדי פעם מעשי ואנדליזם וביריונות.

מי לוו מחהל 1ק שן

ספ ט מבר 1978

-ה פני ס -מ ש שו ה

ח ש בון המש כו ר ת לוזו ד עו

י שראל

סמל * ליון

מ. נ 1.ס. ב.

000 מיד אי שי *

מספר

ו׳ וזג

דוגר.

מנפ 1עד ס. ע״ סו ק ס 1ד יסונזת 1ת ק

ז הו ת

משט ן 0 7 0 70 סג/ש 4 7 |0 9 1 1000 1 0 0 -1 8 8 1 0
חי קקתס ענו ד ב.ל. סי. נ ש בז ע
00 מספר ח שבון

000002000
ס נ וי נ ז * נ

סיו םהעסקה

רו׳*פדזר,

תו ספתותק

16960

ן 2ןפי רו טסה ־ כ

הפר שי ם

תלוש המשכורת של סמל שני במישטרזז
1664ל״י נקי ביד

מישטרת ישראל מוציאה לאחרונה
סכומים נכבדים למטרות תעמולה, במטרה
להניע רבים וטובים להתגייס לשורותיה.
במודעות המתפרסמות בעיתונות,
מוצעים למתגייסים למישטרה תנאי״
שירות נוחים, משכורת מכובדת והטבות
שונות. אולם נראה, שניתן היה לנצל את
הכספים המושקעים בתעמולה זו בצורה
יותר יעילה. אילו היו מוסיפים אותם
למשכורות השוטרים הוותיקים היה ה דבר
עשוי, אולי, למנוע את נשירת אלה
שבבר לובשים את מדי המישטרה.
די להתבונן בלוקש (תלוש־המשבורת)
החודשי שמקבלים שוטרי־ישראל, כדי
להבין מדוע אין גם המסורים שבהם יבולים
להתקיים על משכורתם. הנה, לדוגמה,
הלוקש שקיבל בחודש אוקטובר
שוטר בדרגת סמל־שני במישטרת מחוז
תל-אביב, בעל ותק של 10 שנות שירות.
המשכורת ברוטו של אותו שוטר, העוסק
בעבודת שיטור מפרכת ביחידת-
סיור, היתה אחרי כל התוספות וההטבות
7,418.04ל״י• לכאורה משכורת
מכובדת, העולה ב־ 1,200ל״י על ה שכר
הממוצע במשק בחודש ספטמבר האחרון.
אולם בהמחאת המשכורת, שאותה
הביא השוטר הביתה, היה נקוב
סכום אחר 1,664.28 :ל״י בלבד. זהו
הנטו שבו עליו לפרנס את מישפחתו.
איך זה קרה ן לאן נעלמו 5,754ל״י !
ובכן, קודם בל צריך לבחון ממה מורכבת
משכורתו הכוללת של אותו שוטר.
שבר היסוד של שוטר בדרגתו הוא 450
ל״י לחודש. לבך מתווסף ותק של עשר
שנות שירות במישטרה בסך של 169.50

ל״י, ועוד תוספת-יוקר בסכום של
3,934.84ל״י. כבעל מישפחה הוא מק בל
תוספת של חמש לירות לחודש.
אבל או תו שוטר נהנ ה מ תו ס פו ת מייו-
חדות. על עבודתו במי שמרת-לילה זבה
בחודש ספ ט מ בר ב תו ספת של 502.88ל״י
ועבור עבודתו במישמרת״שניה זבה ב סך
של 250.88ל״י. הוא קיבל גמל־שוטר-
מייוחד ב ס כו ם של 615ל״י ועוד מי ק-
דמה ב סך של 600ל״י, על חשבון תו ס פת
המ שכורת לכשתאושר על״ידי הממ שלה.
ת מור ת עבודה ב שבתות הוסיפו לו
374ל״י ולקיצבת דיור נתנו לו סכו ם
של 10ל״י. תו ס פו תאלה, ועוד א חרו ת
ב סכו מי ם ק טני ם יותר, הסתב מו ב־
2,857.79ל״י לחודש. בך הצליח השו טר
החרוץ להגיע למ שכורת ברוטו ״ענקי
ת״ של 7,418ל״י.
עתה מגיע תור הניכויים בלוק ש של
השוטר. אילו היו מנכים לו רק מ ס-

תיקון טעות
בידיעה שהופיעה במדור זה (העולם
הזה ,)2143 תחת הכותרת ״המהפכה
השקטה של רון פינקל״ ,פורסם כי פיני
קל רכש ס/ס 50 ממניות חברת הנסיעות
״ירקון טורס״ ,וכי הינו הבעלים של חברת
הנסיעות הירושלמית ״גודמוס — יר־קונטורס,
ירושלים״ .הנכון הוא כי בת״א
< 20 ממניות ״ירקונ-
רכש פינקל רק >ס7
טורס״ ואילו בירושלים הינו בעל >/ס50
ממניות המשרד. ס/ס 50 הנותרים מוחזקים
ע״י ״ירקונטורס״ תל-אביב.

הכנסה ( 1,488.85ל״י) ודמי ביטוח-
לאומי ( 229.96ל״י) היה השוטר מצליח
להביא הביתה סכום של ב5,700-
ל״י. אלא שמסבום זה נוכו לו סכומים
נוספים.
400ל״י נוכו משכרו של השוטר כתשלומים
לקופת״חולים, לקרן השוטרים,
לדמי־חבר באירגון השוטרים הבינלאומי,
ובתשלום להחזר הלוואה בקרן ההלוואות
של המישטרה. עבור הפרשים במס-
הכנסה שלא נוכו בשעתו הורידו לו 1,130
ל״י נוספות. אחרי הורדות אלה נותרו
בידי השוטר 4,170ל״י, אולם גם אותם
לא יכול היה להביא הביתה. בגלל משכורתו
הנמוכה הוא נאלץ מדי פעם לק חת
הלוואות, לרכישת דירה ולרכישת
מוצרים בני־קיימא אחרים, שאין הוא
יבול לממנם ממשכורתו. בתוצאה מכך
מנכים ממשכורתו של השוטר מדי חודש
267 :ל״י בהחזר הלוואה שלקח
מהבנק הממשלתי ״יהב״ של עובדי-
המדינה ; תשלום בסך 250ל״י ע״ח
המשכנתא לבנק ״טפחות״; תשלומים
בסך 1,759ל״י בחודש עבור רכישות שונות
בשק״ם ועוד תשלום חודשי קבוע
בסך 250ל״י לקופת התגמולים ״תמר״.
אחרי בל תשלומי ההלוואות והניכויים
האלה נותרו בידי הסמל־השני במישט־רה
1,664ל״י. איך יפרנס בסכום זה את
מישפחתוז זה אינו מעניינה של המיש־טרה.
העירה
בעצב אשת־שוטר :״ואחר-כך
עוד באים בטענות לשוטרים, כשהם נענים
להצעה לשתות כוס קפה חינם ב-
בית-קפה״...

במדינה
העם
פ רי ד ה מסיוו
לפני הנסיגה -במו
אחרי הפיבוש, מסתער
עם ישראל על השמחים

הביטי נא אל הירח
אולי תהיי קצת מבסוטה
ביגנו כל אחד יודע
שבכיסי אין אף פרוטה

הוי הפרוטה והירח...

אם ״הפרוטה והירח״ עושה לך דני ב,

...ובד תניע אלינו :
סע דרך רח׳ ארלוזורוב ופנה
שמאלה לרה׳ הירקון. המשך עד
שער הכניסה לחוף המרינה,
היכנס ימינה, החנה את רכבך
והמשך לפי שלטי ההכוונה.

!4- 101

יש לנו מקום בשבילו :
״הפרוטה והירח״ -בית

גילאי 30 פלוס :

בילוי שקט באווירה מיוחדת

* מלצרים מזמרים
* גבי ברלין בשירי־ים

:״חבורת הפרוטה והירח״

ריקודי טנגו, סלו, פוקסטרוט, סוינג, רומבה וסמבה

משקאות מובחרים +יחם אדיב

אם כל אלה ״מדברים אליך״ —

יש לך היבן לבלות !
להזמנת מקומות טלפון 227836־, 03
כין השעות 5—7בערב.

.חט־וטה!•הירחי 4׳
טעי׳!

מועדו!
והירח הפרוטה

נמל השייטימחוף המדינה. תל-אב־ב

בירושלים ובקאהיר עדיין בחנו השבוע
בזכוכית מגדלת כל אות ופסיק בטיוטת
חוזה־השלום, שהוכנה בשבת האחרונה
בוושינגטון. ממשלות מצריים וישראל עדיין
הביעו הסתייגויות, ביקשו הבהרות, ניסו
להשיג שיפורים של הרגע האחרון. הנצים
משני עברי הגבול עדיין השתעשעו בתיקוות
כי מוקש בלתי נראה יפוצץ את השיחות
וימנע את התהליך שהפך בלתי־ניתן־
לעצירה.
אגל עם ישראל כבר ראה את חוזה־השלום
כחתום וגמור.
לא היה ברור עדיין איך ייראה השלום
וכיצד הוא ישפיע על חיי כל אזרח במדי נה.
אבל בדבר אחד לא היה עוד ספק:
מדינת־ישראל שוב לא תשתרע על פני
המרחבים שעמדו לרשותה ב־ 11 השנים
האחרונות. בשלב הראשון לפחות לא יהיה
עוד חצי־האי סיני בשליטת ישראל. היש ראלי
המצוי ביטא את השלמתו עם כך
בהסתערות של פרדיה על סיני.
הקפות שד מיצווה. שתי עילות יש
בהן כדי להוציא את הישראלי מביתו
ומסביבתו הקרובה: כיבוש ונסיגה. בדיוק
כמו בחודשים שלאחר מילתמת ששת־הימים,
בילו ישראלים רבים את חופשת חג
הסוכות שלהם בהסתערות המונית על סיני.
קרוב ל־ 150 אלף איש חצו תוך שבוע
אחד את הקו הירוק דרומית לאילת, הציפו
את הכבישים בואכה נביעות, סנטה־קתרי־נד,
ושארם אל־שייך. כל טיולי החברה־להגנת־הטבע
בהרי סיני היו מלאים. כל
חדרי גתי־המלון היו תפוסים. החופים היו
זרועים אוהלים ושקי־שינה.
רבבות נוספים חצו את הגבול בגיזרה
המערבית, באזור ימית, מילאו את מיצוות
ההקפות בהקפת יישובי פיתחת רפיח והר חיקו
עד אל־עריש.
היה זה מחזה מוזר. הפעם, בניגוד לנסי גות
הקודמות מסיני, לא ירד מסך של בר זל
על הגבול, שימנע ממי שירצה בכך
לטייל ולסייר בסיני, גם אחרי שחצי־האי
יחזור לשליטת המצרים. אבל הישראלי
אינו סומך על גיסים. מה שבטוח — בטוח.
חודשים רבים לפני שייאלץ צה״ל להי פרד
מסיני, כבר נערכה הפרידה של אז רחי
ישראל ממנו.
פשעים יחי ה חו פ ש
המישפט עומד להתחיל בשבוע
הבא — אך החשוד העיקרי
ביצה 3מ 7ט ועדיין 7א נתפס

דרושים

דוברי הולנדית, צרפתית לעבודה אחראית וקבועה
למשך השנה
לקבלת פרטים נא לפנות:
טיולי הגליל טבריה,
טל 22660 .־20550—067־׳.067

..רובקס״
חניע מדאי חדש שד מלחות
וממלאות שד ״רובקס״

ב־ 22 במארס השנה, בחג הפורים, כ אשר
רכב אלי בדש בן ה־ 17 וחצי על
סוסו ברחוב רבי עקיבא בנתניה, בדרכו
לקנות סיגריות, הגיחה מולו לפתע מכו נית
קו ר טינוז צהובה ובה ארבעה גברים
עוטי מסיכות פורים. המכונית התקרבה
במהירות לעבר הסום, וכשהגיעה אליו שלף
הנוסע שישב ליד הנהג תת־מיקלע עוזי
וירה צרור שלם.
ארבעה כדורים פגעו בבדש, ושישה אח דים
חיסלו את הסום. לטענת רב־פקד יהו דה
כוכבי, שהיה ראש צוות־החקירה של
המיקרה, היה זה רצח מתוחכם ומתוכנן
היטב. שכן, איש לא היה יכול לחשוד
שמאחרי המסיבות התמימות מסתתרים
ארבעה רוצחים קרי־מזג. המכונית, שנמ צאה
מאוחר יותר, היתה שייכת לתושב
הרצליה ונגנבה ימים אחדים קודם־לכן.
הנזישפט יידחה ז שעתיים אחרי ה רצח
עצרה המישטרה את דודו דהרי תו שב
נתניה, עבריין מועד בעל עשרות תי קים
פליליים, שבילה תשע מתיר 23 שנו תיו
בבתי־כלא שונים ברחבי הארץ. נוסף
על דהרי נעצרו ארבעה מחבריו, המוכרים
למישטרה כחברים בכנופיה מסוכנת ביו תר׳
שבראשה עמד דהרי עצמו.
כעבור 85 ימים שבהם היו דהרי וחב ריו
עצורים, הוגש כתב־אישום נגד שלו שה
מהם, ואילו חשוד נוסף הסביר
כעד־מדינה נגד חבריו.

דיין יצר אווירת טשנו בוושינגטון נוי לאלץ את קאוטר לשדם תגגוות ההסכם

הניצח שסו התנוצצה

,ך עת שהמדינה בולה היתד, עסוקה
י * בשבוע שעבר בתיכנון תוכניות ארו־כות־טווח,
לגבי ההשלכות הצפויות של ה שלום
עם מצריים על כל תחומי החיים ב מדינה,
העיב לפתע ענן כבד על סיכויי
חתימת חוזה־השלום.
הידיעות שזרמו מאחרי מסך הסודיות
של דיוני ועידת־השלום בוושינגטון סיפ רו
תחילה על קשיים וחילוקי־דיעות. או לם
לקראת סוף השבוע גדלו ותפחו ה קשיים
לממדים של משבר. בפעם הראשונה
מאז נחתמו הסכמי קמנדדייוויד נשקפה,
כביכול, סכנה של פיצוץ הדיונים ונסיגה
למצב ששרר לפני שהנשיא קארטר כפה
על אנוור אל־סאדאת ומנחם בגין להגיע
להסכם.

שילטון, סבורים כי הגישה של הממשלה
והציבור — ובייחוד זו של וייצמן — מזי קה.
צריכים להראות שאנחנו מוכנים לש לום,
אך אסור לנו להראות שאנחנו להו טים
לכך, שבוער לנו, שאנחנו פוחדים
מפיצוץ. אם יידעו המצרים שאנחנו רוצים
לגמור כימעט בכל מחיר, הם יעלו את
המחיר. אם יראו שלא איכפת לנו, יצטרכו
להוריד את המחיר.
האסכולה הנגדית, זו של וייצמן וה שותפים
לדעתו, היא שזוהי גישה פרי מיטיווית,
המחמיאה את המטרה כאשר
מדובר על תהליך היסטורי. אולי ניתן
להרוויח בדרך זו דברים של מה־בכך, אך
תוך כדי כך אפשר להפסיד נכסים עצו מים
של רצון־טוב, שיהיו דרושים באופן
חיוני לכינון מציאות־השלום מחר. לפי
אסכולה זו, המשבר שתל במשא־ומתן אח רי
ועידת איסמאעיליה ועד לוועידת קמפ־דייזויד,
כבר גרם לפיחות עצום ברצונם
הטוב של המצרים, דבר שהתגלה שוב
בשיחות הבלייר־האוס בוושינגטון.

חיד, זד, ראש המישלחת ד,ישראלית, שר־החוץ
משה דיין שהדליף, כאילו באקראי,
את עניין המשבר שהתגלע. הוא ניצל את
נוכחות אנשי אמצעי־התיקשורת, שבאו
לכסות את הזמנתו של ג׳ימי קארטר לפשר
בין הצדדים, כדי להשמיע כמה דברים
בוטים שנקלטו, כאילו במיקרה, על-ידי
העיתונאים.
מדבריו של דיין, שנועדו כאילו רק ל אוזניו
של קארטר, ניתן היה להבין כי הוא
סבור שהדיונים הגיעו למבוי סתום וכי תסייע אפילו נוכחותו של קארטר לא
להתרת הסבך. דיין טען כי רק התייעצות
משותפת של קארטר עם בגין ואל־סאדאת,
יש בה כדי להביא לכלל הסכמה בבעיות
השנויות במחלוקת. דיין התכוון והצליח
ליצור את הרושם, כי מצריים מתכוונת
לשנות את הבסיס לדיונים, שהוא הסכם
המיסגרת שהושג בקמפ-דייוויד.
היה זה תכסיס שקוף של דיין, שנועד
ליצור רושם של משבר חמור דווקא ב־אמצעי־התיקשורת
האמריקאים. תחת רושם
המשבר, סבר דיין, יימצא קאר־זר בלחץ
דעת-הקהל, והוא ייאלץ לפעול, כדי לפייס
את ישראל ולהיענות לתביעותיה שהופנו
אליו.
אולם הגולם שיצר דיין קם על יוצרו.
התדהמה העמוקה מכל, נוכח המשבר וסכ נת
הפיצוץ, נוצרה דווקא בישראל. המשבר
המפוברק, שנועד לאלץ את האמריקאים
לשלם את חלקם במחיר השלום, יצר ב ישראל
את הרושם כאילו חוזרים בהם
המצרים ממה שכבר הסכימו לו יבקמפ־דייוויד.

אותה
גישה מעלה גם נימוק שני לחש־הייה:
אם אומנם כל־כך חשוב לאל-סא-
דאת לקיים את טכס חתימת חוזה־השלום
במעמד חגיגי מרשים ביום־השנה לביקורו
בירושלים, כדי להבליט את חשיבותו ה היסטורית
של הביקור — מדוע לא לנצל
זאת ז

הפעם דא היה זה הצד המצרי
שאיים לפוצץ את הדיונים. הרמזים
על הפיצוץ הצפוי הגיעו
דווקא מהצד הישראלי. והם לא
נעשו מאחרי־הקלעים וכחשאי. ישראל
היתה מעוניינת להבהיר לא
רק לשותפיה לשולחן הדיונים
ולאפוטרופסים האמריקאים של
הוועידה, כי הפיצוץ הוא כלתי
נמנע. היא עשתה זאת לעיני העולם
כולו.

שוללי ההסכם עם מצריים יכלו
לקפוץ על כד בעל מציאה גדולה.
המשכר סיפק להם את ההוכחה, כי
אין לסמוך על המצרים. שכן, אם
ככר עתה הם חוזרים כהם מד־כרים
שהסכימו עליהם רק לפני
חודש, מה יעלה כגורל ההמכמיש
עימם שעדיין לא נחתמו ז

לחץ ער סאואח:
יום השנה
חת רושם זה נקראו משה דיין ועזר
וייצמן להתייעצות בישראל. הקרי־בהולה
נותרה בתוקפה גם אחרי
עשה את שלו
להשיג פשרה
הבעיות

;ראה כי מיטה דיין הצטרך לאסכולה
הראיטונה — אם מפגי שהוא
הושב שהיא צודקת, אם מפני ש•
הוא סכור שזה כדאי לו, במאבקו
על השפעה כממשלה.

בכל שיתקרב התאריך, יהיו המצרים
עצבניים יותר, ואם הזמן
יהיה דוחק להם, יוותרו יותר.

לחץ על 7ן ארטר :
0תו 1ד-חן ו) 8 <)11*4 * 4,ז? ו >*<

(קאריקטורה של מולדין ב״שיקאגו־סאך סיימס״)

מה התרחש בוושינגטון בשבוע האחרון?
משה דיין ועזר וייצמן חיו, זה בצד
זה, במשך קרוב לשלושים שנה: הן
בבעליהן של שתי אחיות (רות וראומד,
שווארץ, האחת גרושתו של דיין והשניה
אשתו של וייצמן) ,הן כבעלי תפקידים
בכירים בצד,״ל, הן כחברים בממשלת־הלי-
כוד־הלאומי, ולאחרונה כשרים בממשלת
הליכוד.

כאשר נפגשו שוב בוושינגטון,
כמיסגדת המישלחת הישראלית
לשיחות־השלום ככית-כלייר, היה
ברור בי הפער ביניהם הלך וגדל
כמשך השנים.
אומנם, מקורביו של וייצמן הדגישו כי
לא היו חיכוכים אישיים בין דיין וווייצ־מן
במהלך המשא-ומתן. דיין עצמו רמז
שכל אחד מהשניים עוסק בעניינים המסו רים
בידיו, ואינו מניח לשני להתערב בהם.
אך ברור כי בצאתם לוושינגטון, היתה
לכל אחד מן השניים גישה שונה מזו של
רעהו־יריבו :
• וייצמן מאמין ב״תנופה״ .הוא משוכ נע
כי רוח השלום חשובה יותר מאשר
פרטי הנוסח הכתוב. על כן הוא רוצה
להשיג את חוזה־השלום במהירות ולהניח
לאנוור אל־סאדאת להגשים את מאודו:
לחתום על החוזה ביום־השנה לנסיעתו ה היסטורית.

דיין ניגש למשא־ומתן, כמו לכל
דבר בחיים, בדרך של חשבון: חשבונו
האישי והחשבון הציבורי. אין הוא מאמין
בדברים מופשטים כמו ״רוח״ .רווח זעיר
בסעיף קטן ג׳( 1 )5חשוב לו יותר מכל
מישקע של רצון־טוב בלב הזולת.
הדבר נתגלה כבר בראשית המשא־ומתן.
וייצמן ניבא שיסתיים ביום הרביעי שעבד
— ואין ספק שהדבר היה ניתן להשגה.
דיין השהה את המשא־והמתן, כמו שהשהה
במשך 11 שנים כל יוזמה של שלום. היה
חשבון.

השאלה היסודית היא: מי מרוויח מ דחייה,
המלווה ברמזים של משבר 7
רבים בישראל סבורים כי אסור לישראל
להראות שהיא להוטה יותר מדי אחרי
השלום. לפי הגיונם, המבוסס על סחר־מכר
רגיל בחיי יום־יום, מי שמראה ש הוא
להוט לסיים את העסק, מעניק לשותפו
יתרון במשא־ומתן ונאלץ לוותר.
אנשים אלה, הנמצאים גם בצמרת ה־

^ יכה אחרת להשהייה טמונה ב־
^ יחסים בין ישראל וארצות־הברית.
מאז קמפידייוויד, היו מנהיגי ישראל
נתונים במצב של אויפוריה כלכלית. בעבר,
כל ויתור ישראלי, תחת לחץ אמריקאי,
היה מלווה בקבלת מתנה כלכלית גדולה
מידי ארצות־הברית. הסכם־הביניים של
, 1975 למשל, היה מלווה בהסכמים סודיים
שהעניקו לישראל סיוע אמריקאי כביר
בצורת כסף ונשק, נוסף על התחייבויות
פוליטיות רבות־משמעות( .למשל: הסכמת
(המשך בעמוד

דיין לוחץ כוושינגטון את ידי חסן עלי, בשקארטר מוחא בך
הגולם קם על יוצרו

״ 1 1 1 1 7 1 1צוהל בנימין (״ניומיק״) וולף בן ה־ ,49 כיוס שמאי רכב בחברת־ביטוח,
כשהוא מגלה את עצמו בתמונה שצולמה לפני 30 שנה
״ 1 1י \ 11
ובה הוא נראה בתחתונים ארוכים. וולף התגייס לפלמ״ח ב־ / 46 שירת בגדוד השני.
התמונה צולמה ליד ניר־עם בנגב, כאשר הגיע מישלוח של תחתונים ארוכים מאמריקה.

1 111111ך 1ך 7 1י ״ מתלהבת הסבתא זהבה יוטבת, כשהיא מפרקת תת־מיקלע
סטן על־פי המתכונת שזכרה עוד מתקופת שירותה בפלמ״ח,

לפני 30 שנה. זהבה, חברת קיבוץ גבת, שירתה בפלוגה ב׳ בגדוד השני של הפלנדח.
כיום יש לה 4נכדים, ששניים מהם צפו בהתפעלות בסבתא המפרקת תת־מיקלע.

^ ן ני אנשי משמר־הגבול החמושים,
עמדו ליד שער הכניסה לפארק מע־יין־חרוד
ופערו את עיניהם אל מול זרם
הנכנסים בשער.
״לא יכול להיות,״ אמר אחד מהם לחב רו
בפליאה ,״אתה רוצה להגיד לי שכל
הקאקערס האלה הם שנלחמו בבריטים
ובערבים ן״
גם הטורים הארוכים של המכוניות ה פרטיות,
שכיסו את מגרש־החניה, לא
היה בהם כדי להעיד שבעליהם ייצגו בש עתו
את רוח ההתנדבות והחלוציות בעם.
״תראה תראה,״ התפעל אחד מוותיקי דד
פלמ״ח למראה אלפי המכוניות ,״אין כאן
אף מכונית זקנה יותר משנת 73 כל
המכוניות הן בגיל הנכדים שלנו...״
ואומנם, לזר קשה היה לדמיין במבט רא שיו׳
שאלפי המתכנסים למרגלות הגלבוע,
הם שהיוו בשנות ה־ 40 את הכוח המגוייס
היחיד של ארגון ההגנה והם שהיו טובי
במילחמת־העצמאות.
וראשוני הלוחמים
רובם ככולם היו בשנות החמישים והשי שים
לחייהם. את מקום הבלוריות והתל תלים
תפסו הקרחות ושיער השיבה. הכר־סים
והקמטים שינו את חזותם. הם היו
מוקפים ברעיות ובצאצאים מדור שני ו שלישי•
ואף על פי כן לא היה שום
מקום לטעות. אלה היו הם — יוצאי ה־פלמ״ח,
שעבור דורות של צעירים אינם
אלא מושג ארכאי מעורפל. אלה היו ה אנשים,
שבמשך תקופה ממושכת הטביעו
את חותמם לא רק על מהלך המאורע
אלא גם על הווי הארץ הז£
ותרבותה.
הפלט״
גינו;

..סובב לו, סובב הפינגיאן

ן אחד הנכדים של איש פלמ״ח מדליק מדורה, כשמסביבה יושבים

חברי המחלקה הערבית של הפלמ״ח שכונו בשם ״המסתערבים״.
אנשי מחלקה זו, ברובם יוצאי עדות־המזרח, נהגו להתחנן
כערבים לשם סיורים זפעולות באיזורים הערביים מעבר לק

..זה אודי הננס האחוון ...נעצבו
04171643״ שהתכנסו באלפיהם
נדי לחיות מחוש את הימים היפים שלהם
מחשבה ברורה ומוגדרת. ייחודו היה בכך
שהוא היה היצירה המקורית החדשה ה ראשונה
של הדור הצעיר שנולד וגדל
בארץ. רגש־חיים חדש של דור זה השתחרר
בפלמ״ח, ביקש לעצמו דפוסים חדשים
ואמצעי ביטוי מעבר לבעיות הבטחוניות
והצבאיות, שלשמן הוקם.
מול התפיסה הפוליטית של מנהיגי ה
צעירים,
שכולם החלו את דרכם כטוראים,
עלו בשלבי הפיקוד, הפכו מפקדי פלוגות
וגדודים — עד שהיו למנהיגים. הם נשאו
בליבם את הערכים של התנועה החלוצית
ואת הרעיונות של הציונות הסוציאליסטית.
אולם כמעט בלא יודעין הם היו יותר
מאשר בנים נאמנים לדור האבות המייס דים.
הם הפכו למנהיגים הראשונים שקמו

ה ן 1 1^1 1ן 1 \ 1 1דגל הפלמ״זז הוצא ממקום גניזתו, במוזיאון צה״ל, נישא
בידי אולי גבעון, מי שהיה הדגלן הקבוע של הפלמ״ח מאז
1 1 ^ 1 1 1 | #11 111
הכנס הראשון, במישמו־העמק, ב־ . 1942 אולי היה איש המחלקה הגרמנית בפלמ״ח.

סחיבת תרנגולות

היה המיקצוע הפופולארי ביותר בפלמ״ח, בתקופה
שבה שהו חברי פלוגות הפלמ״ח בהכשרות
מגוייסות בקיבוצים. לפני שלמדו ללחום באוייב, למדו ללחום בשומרי הלולים,
כדי לסחוב תרנגולות לקומזיצינז• .בכנס הפלמ״ח הוכיחו כי ידע זה לא נשכח מהם,
כאשר היו צריכים להתחרות בסחיבת תרנגולות מכלובים והכנסתן לכלובים אחרים.

ישוב היהודי בארץ, בתקופת מילחמת־העולם
השניה, התגבשה בפלמ״ח תפיסה
פוליטית אחרת. מול השקפת העולם ה סוציאליסטית,
המקובלת של אלה שפרשו
את חסותם על הפלמ״ח, נוצרה בו השקפת־עולם
חדשה, שביקשה פתרונות חדשים
לכל בעיות החברה והאדם. כתוצאה מכך
שימש הפלמ״ח גם כבית־היוצר לספרות
ולשירה העברית החדשה, שנולדה כמעט
כולה בתוך הפלמ״ח או מסביבו והיתד,
הביטוי החיצוני לרגש־החיים המיוחד ול שאיפת
העצמאות של הנוער העברי.
בפלמ״ח צמחה שורה שלמה של מפקדים
הפרסמקיות פלמ״ח

עוד ב־1942

היו

מקרב הנוער הארצישראלי עצמו, הראשו נים
שהיו חופשיים לתת דמות להשקפת־עולמו
ולגבשה במעשים.
אי אפשר היה לטעות. שום כנם של
שום חבורה אחרת של אנשים לא יכול
היה לדמות למיפגש הזה. הסיגנון, הביטו יים,
הטפיחות על השכם, הצהלה הקול נית,
ההתחכמויות והמבטים השובבים ב עיניים,
היו בדיוק כמו בימים ההם, למרות
שבמרוצת שלושים השנים האחרונות עברי
רוב הבאים תחת מכבש הזמן וההתמסרות.
בניגוד לכל הציפיות זה היה הגדול ב־מיפגשי
הפלמ״ח שנערכו אי פעם .״לא

לפני שלושים שנה הן הסעירו את חברי הפלמ״ח —
רות רוזנבלט (מימין) וחנה פיש־פדר, שהתגייסו ל״
בפלוגה ב׳ בקיבוץ משגב־עם. כיום, שתיהן סבתות.

רק אנשי אלטלנה התרבו מאז המהפך,״
התלוצץ אחד הוותיקים, גם הפלמ״ח הת עצם

ערב הכרזת המדינה מנה הפלמ״ח כ־
3000 איש. כאשר פרצה המילחמה, כעבור
חצי שנה, כבר היו בשורותיו 6200 איש.
כאלף מהם נפלו במילחמת העצמאות,
כימעט רבע מכלל 4470 הלוחמים שנפלו
במילתמה. ובשבוע שעבר היה נדמה כי
כל אלה ששרדו באו ליטול חלק בכנס,
שכמותו לא נערך יותר מעשר שנים.
היו גם בעבר כנסים של הפלמ״ח. אחת
לשנה, ביום הזכרון ל״זקך, יצחק שדה,
מפקדו הראשון של הפלמ״ח, מתכנסים
הוותיקים ליד קברו שבגבעת־ברנר. מעת
לעת נערכים מיפגשים של פלוגות, גדו דים
וחטיבות בפלמ״ח. הקשר האישי
והרגשי של איש הפלמ״ח היד, מאז ומעו לם
לגדוד ולחטיבה שלו ולאו־דווקא אל
הפלמ״ח כמיסגרת־על. שכן, במחתרת פעל
הפלמ״ח לכל היותר במיסגרת של פלוגות.
במילחמד, כבר היו מיסגרות חטיבתיות.
אבל מעולם — מילבד אולי בתקופת הווי כוח
הציבורי על פירוק הפלמ״ח שהיה
נטוש במחצית השנייה של — 1948 לא חש
איש הפלמ״ח את עצמו כחלק מהגוף
הכללי. מיסגרות הפלמ״ח ברוב שנותיו
היו קטנות ומצומצמות ורק בתוכן נרקמו
הריעות, האחווה וגאוות היחידה, שאיפיינו
את אנשי הפלמ״ח.
־ משום כך הופתעו אפילו מארגני הכנס
מהיקף ההיענות. לא היה זה מיפגן פו ליטי,
כפי שביקשו אחדים מראשי ה־פלמ״ח
להציגו. שכן, אם בעבר היה ה־

]ימרוד

אשל מנהיג מרד הימאים
(מימין) ,מניף את
דגל הגדוד התשיעי של הפלמ״ח בו שירת.

ודור הדיסקו

הדוד השני של לוחמי הפלמ״ח. שלוש נערות שהגיעו עם
אבותיהן לכנס הפלמ״ח, התבוננו בחדווה בדמויות האגדתיות
שעליהן הירבו לשמוע עלילות גבורה מפי הוריהן. צילם: שלמה סתר

ן ה בי צהשלאהת פו צצה
(המשך מעמוד )25
ארצות־הברית שלא לנהל משא־ומתן עם
אש״ף, שהפקירה את אש״ף לידי הסוביי טים
והסתנקמת כיום בצורה חמורה במדי ניות
האמריקאית).

היה !מוכן לקברניטי ישראל שזה
יהיה גם הפעם. כשבוע שעבר נוכחו
לדעת, לפתע פיתאום, כי אין
הדבר מוכן מאליו כלל וכלל.

פלמ״חניקים זינגר, שדה ותירוש
החבלן, השודד וזה שרצה להקים את הפלמ״ח מחדש
(המשך מעמוד )27
פלמ״ח הומוגני מבחינה פוליטית, כשאנ־שיו
מזהים את עצמם עם תנועת־העבודה
בכללה ועם אחדות־העבודה והקיבוץ ה מאוחד
בפרט — לפני שאלה התפלגו והת־פצלו
— מפוזרים כיום יוצאיו בכל קצות
הקשת הפוליטית, כולל הליכוד. וגם ה־פלמ״חניקים
שבליכוד היו שם.
זה היה מיפגש אנושי של אנשים בעלי
מיטען חוויות, ערכים וסיגנון משותפים
שבאו לחפש את האתמול שלהם. ומה ש היה
משותף לכולם הוא שאף אחד מהם
לא היה רציני. כולם שפעו חיוכים, צהלה
ואופטימיזם.
אמר המשורר חיים גורי בעצב :״זה
כנראה המיפגש האחרון

נסמ עין זה עמד להיערך בדיוק
״ ״ לפני חמש שנים בפארק הירקון ב־תל־אביב.
עשרה ימים קודם לכינוסו, פרצה
מילתמת יום־הכיפורים.
הפעם היה לכנס אופי של פיקניק
המוני. הפלמ״חאים המושבעים — בי ניהם
כאלה המתנהגים, מדברים ומת לבשים
כאילו הפלמ״ח מוסיף להתקיים
עד היום, וזאת רק שאלה של זמן עד
שייקראו שוב לפקודה — הגיעו למקום
בחמולות עם ציוד ומזון. הם התכנסו
בחבורות, לפי החלוקה לפלוגות ולמח לקות
שהיתד, קיימת בפלמ״ח, נפגשו עם
ידידים ותיקים, הביטו בתמונות המשו תפות
מאותם הימים והחליפו בפעם המי-
יודע־כמה את אותם הזכרונות.
היה אפילו אחד שהתרגז למראה ההס תערות
על דוכני הסטייקים והקוקה־קולה.
אברהם (״ג׳ינג׳י״) שינפלד, מהפלוגה המ סייעת
של הגדוד התשיעי, החליט לעזוב
את המקום לאות מחאה .״מה זה ז״ רטן,
״עוד פיקניק אחד שעושים סטייקים וזו ללים
...אפילו לא שמו בד שחור עם
נר־תמיד ושמות חללי הפלמ״ח. מה יח שבו
הילדים, שלהם צריכים להנחיל את
מורשת הפלמ״ח והערכים שלו? כשנשאל
אותם פעם, מה הם זוכרים מכנס הפלמ״ח,
הם יגידו שחילקו שם קוקה־קולה בחינם.
אני שמח שלא הבאתי אותם לכאן...״
אבל הוא היה יוצא־דופן. מתחת לדגלי
הקטיפה של הפלוגות ניתן היה לזהות
את כל גיבורי עלילות הפלמ״ח וילקוט-
הכזבים, החל מחיים זינגר גבה הקומה,
מי שנושא עד היום את התואר ״החבלן
של הפלמ״ח״ ,שחבש לכבוד המאורע את
כובע הטמבל הישן שלו, וכלה באבו־ליש,
בעל השפם הענק, שלזכותו נזקפות המ שעשעות
שבין האימרות שנולדו בפלמ״ח.
רק מעטים מכירים אותו בשמו האמיתי —
אליהו׳ שמש.
לאט-לאט הגיעו והצטרפו גם פנים חד שות,
כאלה שלא היו נוהגים לבוא בעבר
למיפגשי הפלמ״ח. או, אז נערכו המים־
גשים האמיתיים. אנשים שלא ראו זה את
זה עשר, עשרים ואפילו שלושים שנה,
נפלו איש על צוואר רעהו, צחקו האחד
ממראה חברו.
חבורות של גברים החלו לחפש אחרי
הנערות שהסעירו פעם את לבבותיהם,
נדהמו לראות אותן כסבתות המתגאות

בננדיהן .״אתם לא תאמינו,״ הסביר אחד
השתלטו אנשי הפלמ״ח על ספינה שהו האבות
לבניו ,״כל אלה היו פעם חתיכות.
בילה מיטען נשק לביירות והפליגו עימד,
לחופי הארץ.
לא היתה אחת בפלמ״ח שלא היתה חתי כה.
כל מי שרק חשבה את עצמה חתיכה,
לאיזי רהב, מנכ״ל רשות-ד,נמלים, הז הגיעה
לפלמ״ח.״
כירו איך יצא פעם להצמיד מוקש־עלוקד,
לאוניית־קרב בריטית בנמל חיפה ובדיוק
השימחה האמיתית החלה כשנפתחו ה כשהגיע
אליה הוטל על ראשו מיטען
תחרויות הפלוגתיות. נבחרות של יוצאי
של אשפה שנזרק על־ידי אחד ממלחי
מיבצעים, בו היה עליהם להפגין את כוש ד,אוניה
למים. והיד, שם גם ברוך תירוש,
רם בסחיבת תרנגולות, בטיפוס על חבל,
שרצה ב־ 1946 להקים את הפלמ״ח מחדש.
בפירוק והרכבת סטנים, בהערמת מגדלים
זה היה בעת שאוניית המעפילים לנגב
של ארגזים, בתרגילי כושר על מיזרון
עמדה להגיע לחופי הארץ. אנשי הפלמ״ח
ובהעברת מים בכוסות מחבית לחבית. כיוון
עלו על סירות, יצאו לקראתה כדי לפרוק
שהניקוד לפלוגות ניתן לא רק על הביצוע
את המעפילים מעל סיפונה בלב-ים ולהו אלא
גם על המוראל, התחרו הנבחרות
רידם בקיסריה. אולם לבריטים היו ידי זו
בזו בשירה ובריקודים, כשחבריהם
עות מוקדמות על המיבצע. הם כיתרו את
קיסריה, שבה רוכזו רבים מחברי הפלמ״ח,
ולכדו כמה מהסירות שיצאו לקראת האו-
ניה. אחרי שנחבא עם חבריו לסירה כל
הלילה בין הסלעים, הגיע תירוש לעתלית.
״היינו בטוחים,״ נזכר ,״שכל הפלמ״ח
נאסר ורק אנחנו נשארנו. באנו לעתלית
והתחלנו לארגן את הפלמ״ח מחדש. הת חלנו
לצלצל לקיבוצים, שיתנו לנו הכש רות
כדי להתארגן. רק בבוקר הסתבר לנו
שהאנגלים בכלל לא תפסו את החברה
שחיכו על החוף.״
עם רדת החשיכה הצטופפו כולם ב היקהל
— האיצטדיון הענק של מעיין-
חרוד — לצפות בטכס הרישמי, שאורגן,
נוהל והונחה בידי עמיקם גורביץ׳ ,להת רפק
על שירי הפלמ״ח ולצפות במפקדיו
שישבו על הבמה. וכאשר הוחל בשירת
שיר הפלמ״ח קפצו כולם לדום ושרו אותו
בעמידה, כמו בימים ההם כשהיה זה ה־הימנון
שקדם להתיקווה.
ומישהו בקהל זרק שוב את המישפט
הצפוי :״אז למה בעצם, פירקו את ה-
פלמח?״
הפלמ״ח לא פורק מעולם. ב־ 7בנובמבר
,1948 כשד,תנהל הקרב על הדרך לנגב•,
פלמ״חניק פרנקל
פורק, בתום חודשים של ויכוח נוקב,
האיש שהמציא את הקפא״פ
מטה הפלמ״ח. ההחלטה נתקבלה על-ידי
דויד בן־גוריון אחרי ישיבת מפקדים שבה
הפלוגות היו צריכות לעבור מסלול של
הביעו גם לא־פלמ״חאים, כמו יעקב דורי,
ומישפחותיהם של המתחרים מעודדים או ייגאל
ידין וחיים לסקוב, את דעתם נגד
תם בשאגות קולניות.
הפירוק. הניסיון לתרצו כצעד אירגוני
מוסד, פרנקל ניצח על המיבצע למרות
גרידא, שלא בא לפגוע בפלמ״ח עצמו
שישים שנותיו. מוסד, היה מדריך הספורט
אלא רק לבטל מטה שהפך מיותר, כיוון
הראשי של הפלמ״ח והתפרסם כאיש אשר
שכל אחת מחטיבות הפלמ״ח נלחמה בחזית
המציא את הקפא״פ — קרב פנים־אל-
אחרת, יחד עם יחידות אחרות של צד,״ל,
פנים באמצעות נאבוטים. מי שנחשב ב לא
שיכנע. אז סברו כי ההחלטה תהיה
שעתו ל״שלייגר״ של הפלמ״ח והיד, אחר-
בעלת השפעה מכרעת על דמותו של
כך קצין חינוך־גופני בצד,״ל, נראה גם
צה״ל, שיהפוך דומה לשאר הצבאות, ש-
כיום כמי שמסוגל להכריע בכוחו הגופני
הפלמ״ח פסל את דפוסיהם.
צעירים ממנו.
פירוק מטה הפלמ״ח הביא לניתוק ה קשר
בין חטיבותיו. כאשר הסתיימה מיל-

חמת־העצמאות ובצבא הסדיר נותרו רק
׳61ע ת, ערג, החלה נהירת האלפים
שלוש חטיבות סדירות, לא נכללה ביניהן
• והגיעו גם המפקדים. אנשי הפלו אף חטיבת פלמ״ח אחת. הפלמ״ח לא
גות התערבו זה בזה והפכו למישפחה
פורק. חייליו הלכו הביתה. אבל עשרות
גדולה אחת, כשהורים מספרים באוזני
ממפקדיו שנותרו בצד,״ל וששישה מהם
בניהם ונכדיהם על מעללי חבריהם .״זד,
(דיין, רבין, בר־לב, דדו, מוטה ורפול)
השודד״״ הצביעו על גבר גבה־קומד, ומ הפכו
לרמטכ״ליו, הורישו לאורך זמן ל-
מושקף, בעל חזות של פרופסור .״השודד״
צה״ל כולו את מורשתו, רוחו ותורת
לא היה אלא עובד שדה, כיום מנהל הלחימה שלו.
מיפעל לאלקטרוניקה בקיבוץ הראשון של
אחרי שלושים שנה יכול היה הפלמ״ח
הפלמ״ח, ביודקשת, ועובד ענף הכותנה. לחגוג לא כתנועה שהובסה בכוח השררה,
הוא התפרסם כמפקד ״מיבצע שודד״ ,בו אלא ככזו שניצחה בכוח ערכיה.

מנחם בגין אינו טיפוס של סוחר. יש לו
מושגים של כבוד לאומי ואישי, ונראה
כי בקמנדדייוויד לא רצה להציג את עצמו
כמי שמוכר עניינים חשובים תמורת כסף.
כתוצאה מכך נשארו העניינים הכלכליים
מרומזים בילבד, בלי הסכם ברור. גישו שים
שנערכו בנושא זה אצל האמריקאים
לא גילו מצידם התלהבות ליוזמה עצמית
בתחום זה.
ממשלת-ישראל הניחה כי ארצות־הברית
תשלם ביד נדיבה עבור בניית שדות־התעופה
הגדולים החדשים בנגב והחימוש
שצד,״ל יזדקק לו בעיקבות היערכותו הח דשה,
בתוספת באקשיש כלכלי גדול כדי
להמתיק את הגלולה.
נראה כי הנשיא קארטר השהה את ההס כמה
הפורמלית לכך — אולי כדי להח זיק
בידיו מכשיר חשוב ללחץ על ישראל.
לגבי איש כמו משה דיין, המנוסה בדב רים
שכאלה, יכולים שניים לשחק במישחק
הזה. השהיית המשא־ומתן, ויצירת אווירה
של משברון או כימעט־משבר, עשוייה
היתד״ לדעתו, להוכיח כי ישראל יכולה
להזיק לארצות־הברית וליוקרתו של קאר־טר,
ואינה צריכה להיכנע לכל לחץ.

״הכה ניתן להם להתבשל במה
ימים כמיץ של עצמם,״ אמרה גישה
זו ,״זה ימריץ אותם לקבל על
עצמם את ההתחייבויות שאנחנו
מעוניינים כהן.׳׳

לחץ ער הממשלה:
סמכויות
ך ורם אחר הוא זה שדיין עצמו ה,צ־
^ ביע עליו, בהופיעו בטלוויזיה הישר אלית.
הוא
אומנם נתמנה כראש־המישלחת —
תחת ששני השרים יופיעו בוושינגטון ב מעמד
שווה. היה זה מעשה קטן, אך מש מעותי,
מצד בגין — ״להוריד את הראש״
לווייצמן.
אך דיין לא קיבל את הסמכויות הדרושות
לניהול גמיש של המשא־והמתן. כמו
המצרים, התלויים בכל דבר במוצא־פיו
של נשיאם, נשאר דיין תלוי בכל פרט
ופרט בהוראות מירושלים.
הדבר יוצר מצב מסורבל מאין כמוהו.
כשבא ג׳ימי קארטר לשני הצדדים ב־בלייר־האוס
ומציע להם נוסח־פשרה ב סעיף
כלשהו, אין הם יכולים להסכים.
גם כשהם עצמם משוכנעים, עליהם לשכ נע
בטלפון ובטלקס את הבוסים שלהם.
בצד הישראלי, צריך בגין, אחרי שהש תכנע,
לשכנע גם את הממשלה, שחבריה
— ובייחוד עושי־הצרות המיקצועיים בה,
מנצלים כל הזדמנות כדי להיות חשובים.
ניתן היה להבין מדבריו של דיין שזה
נמאס לו. במיקרה הטוב ביותר אין לדיין
סבלנות כלפי בגי־אדם, בייחוד כשהוא
סבור שהם אפסים (וכך הוא סבור לגבי
כימעט כל חברי הממשלה הנוכחית ).בוושינגטון
מרגיז הדבר את דיין שיבעתיים.

הפיתרץ שמצא — לעכב את
המשא-והמתן כאופן דרמתי —
יכול לשמש גם במקל-חוכלים בדפי
הכרי-הממשלה, כדי לאלץ אותם
לתת לו את הסמכויות הדרושות
בדי להשיג טיוטה שד הסכם, כלי
הטרדה יומיומית ,׳ ואה שעה־שעתית.
מעשה־ההשהייה
שימש, איפוא, כמכשיר
רב־תכליתי, שנועד להרוג כמה וכמה זבו בים
במכה אחת.
אך אין הדבר מוריד מחשיבותה של
המחלוקת הבסיסית בין ממשלת־ישראל
מצד אחד ובין ארצות־הברית ומצריים
מצד שני.

לממשלת־ישראל נדמה שהיא
מחזיקה את אל־סאדאת כגרון,
ויכולה עתה להכריח אותו לחתום
על שלום שיהיה נפרד לגמרי. לדעתה,
אין אל-סאדאת יכול עוד
לסגת, ועל בן ניתן ללחוץ עליו עד
הסוף.
אל־סאדאת, מצידו, אינו מוכן לכך. ה־העולם
הזה 2147

0 בידוד שלו בעולם הערבי הוא הרבה יותר
חמור מכפי שציפה לו מראש. בבגדאד
עומדים להתכנס מנהיגי כ ל מדינות־ערב,
מילבדו — הפגנה של הוקעה ובידוד שאין
חמורה ממנה. אינטרסים מרחיקי־לכת של
מצריים בעולם הערבי עלולים להיפגע,
וחמורה עוד יותר הפגיעה האישית באל-
סאדאת עצמו.

הבעיה המרכזית :
הח־בוד
י^סן חשוב למצריים שלא יתקבל הרו /שם
כאילו כל הדיבורים בהסכמי קמפ-
דייוויד על ״העברת השילטוך בגדה ובר צועה
אינם אלא ״קלאם פאדי״ — מי לים
ריקות.

מבאן הרעיון של ה 0 £א ,0
ה״חיבור״ כין שני התהליכים:
השלום הישראלי־מצרי מחד, ושיח־רור
הגדה והרצועה מאייד.

ממשלת־ישראל רוצה למנוע זאת. בגין
עדיין לא השלים לגמרי עם הוויתור על
הגדה והרצועה, והוא עומד במאבק קשה
במיפלגתו שלו, עם נאמניו שהחלו מפק פקים
בו. לכן הוא רוצה בניתוק מוחלט
בין שני התהליכים.
אם ישיג זאת, יהיה הסכם־המיסגרת על
הגדה והרצועה חסר־תוכן. לא תהיה על
ישראל כל חובה מעשית למלא אחריו. לא
יהיה שום לחץ על ישראל. אחרי שיהיה
קיים שלום מלא עם מצריים, דגל ישראל
יתנופף על שגרירות בקאהיר ואנשי־העס־קים
הישראליים יציפו את השוק המצרי
— מה ישכנע את בגין לוותר על הגדה
והרצועה?

אם יוותרו המצרים על ח״חי
כור״ .ימות הסיכוי האחרון שלהם
לשתה כיוזמתם ממשלה ערכית
כלשהי, או למצוא פלסטיני חשוב
אחד שיתן לה את ידו.

(המשך נזעמוד )24
רר. החשודים האחרים שנגדם הוגש כתב-
אישום, מלבד דודו דהרי, הם גבריאל
ארביב ושמ עון גינש, שניהם בני .22
בשבוע הבא עומד להיפתח מישפטם
של החשודים ברצח, אולם היועץ־המיש־פטי-לממשלה
עלול יהיה להיאלץ לבקש
את דחייתו. שכן, למרות חיפושים קדחת ניים
ביותר הנערכים בימים אלה על-ידי
מאות שוטרים בכל רחבי הארץ, לא הצ ליחו
השוטרים ללכוד את דודו דהרי,
שנמלט ממעצרו מכלא דמון לפני שלושה
שבועות.
מיכתב מן הכורח. אחרי בריחתו
העביר דהרי, על־ידי אשתו יפה, העומדת
ללדת, מיכתב אל העולם הזה, ובו הוא
מכחיש כל קשר לפרשה וטוען כי ברח
מבית־הסוהר כיוון שהוא חף־מפשע והמיש־טרה
אך מעלילה עליו את הסיפור .״ה־מישטרה
היתה מוכרחה לפענח את הרצח,
ולכן לא בחלה בכל אמצעי שהוא כדי
לסיים את הפרשה,״ כתב דהרי.
במיכתב בן כ־ 500 המילים, הכתוב עב רית
עילגת ובשגיאות־כתיב רבות, מסביר
דהרי כי המישטרה הפיצה בעיתונות שמו עות
כאילו הוא עבריין מסוכן ביותר, וכי
הוא עומד להתנקש בחיי שוטרים ואזרחים
ששיתפו פעולה עם המישטרה והביאו
להגשת כתב־האישום נגדו. אולם, הוא
מודיע, אין ברצונו לפגוע באיש, ואין
הוא כלל שהמישטרה טוענת לגביו.
על טענות אלה של דהרי אמר רב־פקד
כוכבי כי אינו מתרשם מהן, שכן, יש די
עדויות לכך שדהרי מתכוון לפגוע באנ שים
רבים, וביניהם בו־עצמו. כוכבי אישר
כי המיכתב שהגיע אל העולם הזה נכתב

מכאן העמדה המצרית העיקשת בוושינג טון,
שנציגה המובהק הוא איש יחסי־החוץ,
בוטרונדראלי, השר־בלי־תיק לענייני חוץ
וממלא-מקום שר־החוץ.
מצריים ויתרה מראש על חיבור מוחלט.
כלומר: אין היא רוצה להתנות את ביצוע
ההסכם שלה עם ישראל בכך שהמלך
חוסיין ו/או אש׳׳ף ו/או הפלסטינים בשט חים
המוחזקים אכן ישתפו פעולה לביצוע
ההסכמים.
אך היא דרשה ״חיבור״ חיובי, אשר ית נה
את ביצוע ההסכם המצרי-ישראלי בכך
שישראל תמלא את התחייבויותיה לג בי
העברת השילטון בגדה וברצועה.

כשכיל כגין, זו היונה החלטה
קשה. אם ייענה לתכיעה אמרי־קאית־מצרית,
הוא ייכנס לעימות
חמור עם מכקריו הלאומניים מכית
וימסור תחמושת חדשה כידי גאולה
כהן ושות׳ .אם יסרב להיענות,
עלול המשא־יוהמתן להתפוצץ, עם
כל הסכנות העצומות הכרוכות
פכן־.
הנטייה היתה, על כן, למצוא איזושהי פש רה.
קארטר הציע פשרה כזאת — וזו
נמצאה בכיסו של משה דיין, כאשר נחת
השבוע בנמל־התעופה בן־גוריון.
מצריים ויתרה בנושא עתיד ואופי היח סים
עם ישראל, מבלי להתנות אותם בחי בור.
ישראל ויתרה בהסכמה לנוסח פש רני
יותר של החיבור. עתה נותר רק
להניח לאפרוח השלום לבקוע מהביצה.
העולם הזה 2147

ובראשונה מואשם מנהל כלא דמון, סגן־
גונדר שלום רוזיליו, בכך שלמרות שהיה
למישטרה מידע מוקדם על אודות תוכנית
הבריחה של דהרי, ולמרות שזה כבר נמ לט
פעם אחת מכלא תל־מונד, איפשרו את
בריחתו שגרמה חרדה בציבור ובקרב אנ שי
המישטרה עצמם.
כן חוששת המישטרה לחיי עד המדינה,
שהיה חברו של דהרי והוא זה שירה ב־בדש,
בעיקבות איום של דהרי נוסח :״אם
לא תירה — אני ארצח אותך.״
האשה עומדת ללדת. חברו של
דודו דהרי, חיים טוויג, שבילה איתו ב־בתי־כלא
החל מגיל תשע, סיפר לכתב
העולם הזה כי בעולם התחתון ידוע ש־דהרי
לא ביצע את המעשה המיוחם לו.
הוא טוען כי המישטרה היתד, מוכרחה
לפתור את פרשת הרצח, וכיוון שנוסף
על כך רצו להיפטר מדהרי, היתד, זו להם
הזדמנות טובה.
בפי אשתו של דהרי, יפה בת ה־ , 19 גיר-
סה דומה. יפה, בת למישפחה הרוסה, ש הוריה
נפרדו בהיותה בת ארבע, טוענת
בעקשנות כי המישטרה העלילה את הסי פור
על בעלה :״דודו לא מסוגל למעשים
שמייחסים לו,״ היא אומרת .״כשהתחתנו,
הוא הפסיק עם כל השטויות האלה ועכ שיו
הוא חוזר למוטב. רק שהמישטרה
רצתה לגמור עליו כי לא מצא חן בעיני הם
שיש לו קשרים טובים עם כולם.
״המישטרה עושה לי בושות בכל מקום,
ולמרות הריוני הם מזמינים אותי לחקי רות
כל הזמן, כאילו אני יודעת איפה
הוא. אני רוצה שכל האנשים יידעו שה״
מישטרה מעלילה על דודו את כל הסיפור,
ושהוא בן־אדם טוב וגם חזר בתשובה ולא
יכול לעשות דברים נוראיים כאלה שבהם
מאשימים אותו. בכל מקום בנתניה מצ ביעים
עלי באצבע ואומרים , :הנה אשתו
של רוצח.׳
״אני גם מפחדת שהמישטרה תירה ב דודו
אם יתפסו אותו, לכן אני לא רוצה
שהם יגלו אותו לעולם, ואני מקווה ש הו
א כבר בחוץ־לארץ. אני מבקשת לכתוב
שאני מוסרת לו ד״ש ושאני אוהבת אותו
מאד ושלא ידאג. הכל בסדר.״
בינתיים נודע כי נציב שירות בתי־הסו־הר,
גונדר חיים לוי, מינה ועדת חקירה
מייוחדת לבדיקת פרשת בריחתו של דהרי.
מפקד הכלא דמון, סגן־גונדר שלום רו־זיליו,
לא היה מוכן לענות על השאלה
אם יסיק מסקנות אישיות בעיקבות ברי חתו
של האיש שאחריו דולקת מישטרת
ישראל כולה.

דרבי אדם

ישראל מירכה — ועל כך פרץ
הוויכוח שגרם למשכר בוושינגטון.

הניסיון שנעשה בישראל, להציג את
הדברים כאילו ניסתה מצריים לחזור בה
מההסכמים שהושגו בקמפידייוויד ולס חוט
מישראל ויתורים נוספים, לא היה לו
על מה לסמוך. כאשר ביקשו המצרים,
במהלך הדיונים בוושינגטון, את הזכות
להעריך מחדש את מידת קידום ״היחסים
הנורמאליים״ שייקשרו בין שתי המדי נות,
בתום חמש שנים לחתימת חוזה-
השלום, הם רק ביקשו לשמור בידם שוט
כנגד ישראל, למקרה שזו תנסה להתחמק
מהתחייבויותיה בנושא האוטונומיה.
קארטר תמך, בעניין זה, בגישה המצ רית
— כי גם האינטרסים האמריקאיים
תובעים את מניעת בידודה של מצריים
בעולם הערבי. אין קארטר מוכן למסור את
העולם הערבי על מגש של כסף לברית־המועצות.
הוא רוצה לרכוש לפחות את
תמיכת סעודיה, נסיכויות־הנפט, ירדן ו סוריה
ליוזמת־השלום.

במדינה

*וומודיק באדה 3 -ר ד
אסיר נמלט דהרי
״בשבילי אתה לא גבר ! ״
על־ידי דהרי, מאחר שהוא מכיר היטב את
כתב־ידו.
שתי כנופיות. על-פי גירסת המיש־טרה,
תחילתה של פרשת הרצח במחלוקת
על שיטחי-מחייה של שתי כנופיות העולם
התחתון בנתניה, ובסיכסוך אישי בין שני
הבוסים השולטים בכנופיות אלה. בדש
ודהרי. המישטרה טוענת כי שתי הכנו פיות
הטילו את חיתיתן על תושבי נתניה
וכי דהרי, שעמד בראש הכנופיה הגדולה
יותר, היה הבום של כעשרים עבריינים
— מרביתם צעירים.
מעשה הרצח עצמו היה ניסיון־ההתנק־שות
השני בבדש אחרי שהתנקשות קוד מת,
שבה נורו לעברו יריות במועדון
גולדן גייט בנתניה. נכשל. בדש עורר את
זעמו של דהרי אחרי שורה של פגיעות
בכבודו. הנרצח סטר לדהרי באחד הימים,
ומששלף הלה אקדח, חטף אותו ממנו ו מייד
החזירו לו תוך שהוא מפנה את גבו
ואומר לדהרי :״קח את האקדח, בשבילי
אתה לא גבר!״
מעשה זה היה, לטענת המישטרה, הקש
ששבר את גב הגמל. דהרי לא הסכים עם
החשש לפיחות מעמדו בנתניה, מעמד ש אליו
הגיע אחרי שנים רבות של הפחדת
בעלי־עסקים ואף אנשי העולם התחתון
בעיר.
מוקדם. בעוד החיפושים מידע אחר דהרי נמשכים, הטיחה המישטרה הא שמות
כבדות בשירות בתי־הסוהר. בראש

הזמר שמוליק קראוס
ריצה עונש מאסר, ועתה
הוא מתכגן סעידות ציבורית
למען שיקרס האסיריס
דמות תמירה הופיעה בפתח מיזנון ביתי
המישפט. בחליפת ג׳ינם דהויה, ועם מבט

שמוליק קראוס
למען האסיר

הצדק התל-אביבי. בין הפרקליטים ה־מעונבים,
התובעים חמורי־הסבר והשופ טים
רציני־המבע בלטה דמותו הזרוקה של
שמוליק.
שלא כבפעם הקודמת, לא בא הפעם
שמוליק כדי לעמוד לדין או כדי להתחיל
בריצוי עונש מאסר. שלושה חודשים קו דם
לכן הוא התייצב במקום ונלקח לכלא־מעשיהו,
שם ריצה עונש מאסר, שהוטל
עליו בידי שופט־שלום. הפעם היה זה
ביקור ידידותי.
מסתבר שבשנים האחרונות, שבהן היו
לקראום התנגשויות לא־מעטות עם החוק,
והוא הירבה לבקר בבית-המישפט, נקשרו
יחסי ידידות אמיצים בינו לבין סגל עוב די
המוסד. שמוליק הפך חביבם של פקידי
העזר, המזכירים ושאר עובדי המינהלה
של ״היכל הצדק״ ,והפעם הוא בא לגלגל
עימם שיחת רעים על־כוס־קפה.
מקל עם מסמר .״נו, ספר איך היה,״
הפצירו הידידים בשמוליק .״וולאכ, מה
אגיד לכם, מקום עליז,״ נתרצה הזמר
בעליזות .״את מי לא פוגשים שם? ידלין
נהיה גנן. סידרתי לו מקל עם מסמר,
שלא יתכופף בשעה שהוא מוציא את ה עשבים
מהגינה. חס ושלום, הבך אדם עלול
להתעייף יותר מדי. יש לך את דויד פלד,
מהמכס, יש עורכי־דין, יש שוטרים. רק
שופטים חסרים, והמערכת תהיה מושל מת.״

אשר ידלין סיפר קראום, שהוא מש תדל
לשמור על ריחוק מיתר האסירים.
״יש לו פרטיות יחסית שם,״ הסביר ,״הוא
לא מתערבב עם האחרים. אומנם זה לא
הילטון, אחד נמצא בתחת של השני, אבל
הוא סידר לו שם פינה משלו. בפרוטקציה
סידרו לו תא שיש בו רק 12 איש.״ שמו־ליק
לא היה נלהב לחזור ולהיזכר בתנאי
הכלא שבו בילה. חרף היות הכלא נוח
קשים.
יחסית, הרי התנאים שבו הם
״עזוב,״ אמר ,״באנו לשתות פה כוס
קפה, עם החברים, ולא לדבר על הכלא.
מי יש לספר? כלא 22 ,איש בתא אחד,
צפיפות איומה.
״תאר לך 600 איש מסתובבים כימעט
כל היום באפס מעשה. למה לא יקימו
מיפעל מיסחרי של ממש, בתוך גדרות
הכלא? תאמינו לי, מי שיעשה את זה יע שה
עסק טוב. צריך רואי חשבון — יש
לך בכלא. צריך קשרי־הוץ — יש את
ידלין. ענייני סיסים ומכס — יש פלד.
רופאים — יש, טבחים — יש, פועלים
— בשפע. אין מיקצוע שלא תמצא לו
נציגים בנזעשיהו. כלכלנים, תעשיינים,
הכל. תן לאנשים 100 לירות ליום, פעם
בשבוע סדר להם דפיקה, והם יעבדו לך
כמו סוסים. בחיי, אם הייתי איש־עסקים
הייתי בונה שם אחלה מיפעל.״
סטייל אמריקה. הבעיה העיקרית
על־פי התרשמותו של שמוליק קראום היא
בעיית שיקום האסיר והכנתו לשיחרור.
״אין שום שיקום,״ הוא טען ,״יש אומנם
משהו כזה שנקרא שיקום, אבל מה עומד
מאחרי זה? חצי שנה אחרונה, נותנים
לבן־אדם לצאת כל בוקר לעבוד בחוץ, וב ערב
הוא חוזר לכלא 24 .איש יכולים ליה נות
מהשיקום הזה. ומאות אסירים עומדים
בתור וממתינים להיכלל בין 24 המאוש רים.
״בן־אדם
היה במאסר עולם, יצא החו צה
לחופשה פעם ראשונה, לפני שיחרורו,
חזר בלילה והתחיל לדפוק על השער ש יכניסו
אותו בחזרה לכלא, .אין לי אף
אחד בחוץ , ,הוא טען, איש לא מדבר איתי.
כאן אתם חייבים לדבר איתי, מוכרחים
לשמוע אותי.׳ כך הוא אמר לנו, חבריו
לכלא.
״יש לך אחר, בן־אדם בן ,94 גבר לעניין,
אמריקאי, מישקפיים, כובע סטייל אמרי קה,
קם בבוקר, עושה 20 שכיבות שמי כה
לפני שמתחיל את היום. הוא היה ב־מושב־זקנים,
קם בבוקר, חצי מהשכנים
שלו מתים. הוא, כולו מרץ, והם — מתים.
מה עשה? ביצע מעילה, פיזר שיקים ללא
כיסוי באיזה 40 אלף לירות, עשה חיים
משוגעים, יצא עם בחורות, ונכנס לכלא.
עכשיו הוא חי שם כמו לורד. תשאל אותו,
הוא יגיד לך ששם יותר טוב מאשר מו־שב־זקנים.
הוא חי חיים טובים, עוזר לכולם,
אוכל טוב. אני שואל אותו: מה תע שה
עכשיו, כשייגמרו לך הארבע שנים
(המשך בעמוד )36

ל״הבימה״ מלאו שישים -ומכובדי יש

בר האולם
1הוודנסקאים

נורה שיין ושמואל רודנסקי, בעל ואשה בחייהם הפרטיים,
הם שחקנים ותיקים בהבימה. כאן הס עלו על הבמה
מתוך הקהל, וקדו קידה. השניים עשו תפקידים רבים בתיאטרון, ועוד ידם נטויה.
* *¥חקנים קשישים בצד שחקנים
י צעירים, אבות בצד בנים ונכדים,
שרים ושרים־לשעבר, חברי־כנסת וסופ רים,
ציירים ופועלי־במה — כולם הגיעו
בהמוניהם לבית הבימה בתל־אביב, כדי
לחוג בצוותא את מסיבת יום־ההולדת ה סם
של הבימה, התיאטרון הראשון בארץ.
לא היתה זו סתם מסיבת יום־הולדת
עם מתנות ועוגה. זו היתה חגיגה נוצצת
מאד. כל מי שהוא משהו בעולם האמנות,
התרבות, הפוליטיקה והתיאטרון בארץ
ראה חובה לעצמו להיות נוכח. הכל הת חככו
זה בזה וזו בזו, באו לראות ובעי קר
להיראות בערב הגדול של הבימה.
בתוכנית ־אמנותית שהיתה ארוכה מדי,
ובכמה נאומים שהיו מייגעים מדי, נפתח
הערב החגיגי. הראשון שהופיע על הבמה,
ושגם הוא חגג את יום־הולדתו השישים
באותה הזדמנות, היה המנצח האמריקאי
הנודע ליאונרד ברנשטיין. אחריו הופיעו,
לפי התור, להקת בת־שבע ומקהלת הקי בוצים.
גם נציגי כל התיאטראות בארץ
בירכו את הבימה ביום חגה.
אך הרגע המרגש והיפה ביותר בערב
בא דווקא בסוף התוכנית האמנותית, כ אשר
כל שחקני התיאטרון, דור הביניים,
הדור הצעיר ובמיוחד הדור הוותיק, עלו
על הבמה בזה אחר זה. באותו ערב לא
שכחו גם את כל אלה שמאחרי־הקלעים :

שחקנית הבימה אביבה מארקס

משוחחת עם שריהחינוך־והתר־
1 1111 1 11\ / 1י -י 1
בות זבולון המר (עם הגב למצלמה) .אביבה, הרוצה להנחות את מופע

היוקרה, הארוויזיון, ש
של הטלוויזיה. האם
די טוב, ויודעת ד

גאולה בנר מקום

חברת־הכ בתמונת חברת־הכנסת גאולה כהן את האנשים סביבה כ

שרון קישט את האירוע בנוכ 0מתנ, כש־

לצידו רעייתו. ביגלל ישיבת (6משלה ארו־

וחד, איחרו לתוכנית והגיעו ישר למ £רבה שאחרית

׳מרט, חבר־הכנסת, בא בלוויית אשתו. בתמונה, במסיבה
התוכנית, מלקק אהוד את אצבעו תוך כדי אכי־
^ ן ־ י ן אברהם בריר. אשתו, ברוריה, עם הגב למצלמה.

התופרות, פועלי־הבמה, החשמלאים והמזכירות
ועימם היוצרים, הציירים, המתכננים והבמאים,
שמילאו את הבמה באולם הגדול וזכו בתשואות.
אחרי התוכנית האמנותית שנמשכה כשעתיים,
ואחרי ההתרגשות והתשואות, נהרו כל המוז מנים,
כאלף וחמש־מאות במיספר, אל מחוץ
לאולם, שם המתין להם כיבוד בשפע. שם גם
נפגשו אנשים שלא התראו זמן רב, מכל שיטחי
האמנות בארץ.

אל באו בהמוניהם
בש הוותיקה

תבינ ם, תמרה השחקנית
מוותיקות התיאטרון, עוד ז ד
כרת את הבימה ממש בחיתוליה .,ברוסיה. היא
התרגשה מאד כשנקראה לעלות אל הבמה.

היורשים

השחקן רפי תבור והשחקנית עדי לב נמנים על בני הדור
הצעיר של התיאטרון הלאומי. גם היא וגם הוא מופיעים
בהצגותיו של התיאטרון בימים אלה.

|זקיים בירושלים, יודעת שהמר הוא מה״בוסיס״
ביקשה את הג׳וב? אין לדעת. אביבה נראית
] שפות כדי לשמש מנחה באירוע זה.

711:השרביט

השחקן שלמה בר־שביט ואשתו,
דיטה. שייך לדור־הביניים של ה־יאטרון
ושימש כמנחה הערב. שלוימלה היה מנהל אמנותי בהבימה.

נסת גאולה כהן הגיעה לחגיגות הבימה עס בנה.
ליד שולחן עמוס צלחות ומעדנינב בוחנת
> דה עומד בנה ונהנה ממראה האוכל דווקא.
בערב זה זכרה הבימה את כל ידידיה. אומנם,
לא כולם פוקדים אותה דרך־קבע כדי לחזות
בכל הצגותיך ,.ואין ספק שאף הצגה לא ראתה
קהל רב כל־כך ונוצץ כל־כך בערב אחד, אך
כולם באו לברך.
ובכל־זאת, לא חסרה נימה של עצב. הגברת
הראשונה של התיאטרון, השחקנית חנה רובינא,
היתד. היחידה שלא הגיעה, בגלל מחלתה, אך הכל
שלחו לה איחולי החלמה, מעל הבמה, ואישית.

רן ארמגור

;פיזמונאי־חרזן־מתרגם־עיתונאי־ד״ר
לסיפרות ועוד, משוחח בעליזות עם
שחקן הבימה עזרא דגן. דגן נמנה עם שחקני הדור הצעיר.

בהנדסת גדיצה(מיוזין) וטחו
הוזאתות שיו אדהו אנן
רדוזסה) -וווי נן הוגה
את אשתו 110 ,׳ אבן ומשמאל)

ף שנכנסתי היא ישבה שקועה
/ /י -במחשבות. היא לא בכתה ולא היתד.
היסטרית, ואמרה שהיא ערה לעונש הצפוי
לה. הרופא שהגיע למקום הוציא את
הסמרטוט מהצוואר וגיסה להנשימה...״
במילים אלד. תיאר רס״ל המישטרה, ציון
נגר, את המחזה שניגלה לעיניו כשנכנס
לדירה ברחוב מיכה בתל־אביב, ב־16
באפריל השנה.
על הריצפה היתד. שרועה, ללא רוח
חיים אשד. מבוגרת לבושה בבגדיה התח תונים
בלבד, כשפניה מכוסים במיטפחת.
לידה ישבו שניים: גבר קשיש ואשד.
צעירה ממנו. היד, זה המשולש הניצחי.
האשה המתה היתר. סוזי אבן בת ד.־; 60
הגבר היד, בעלה, אליהו (״לושה״) אבן
בן וד ,68 והצלע השלישית במשולש —
המאהבת, גלינה בילוצרקובסקי בת ד.45-,
דקות אחדות לאחר־מכן נלקחו גלינה
בילוצרקובסקי ואליהו אבן למישטרה. הוא
מסר עדות, ושוחרר. גלינה מסרה הודעה
מפורטת, שכללה הודאה בביצוע הפשע,
ונעצרה.
בשבוע שעבר נגזר דינה של גלינה,
על-ידי הרכב השופטים בנימין כהן
(נשיא) ,אליהו וינוגרד ומשה טלגם בבית-
המישפט המחוזי בתל-אביב. היא הורשעה
בהריגה ונידונה ל־ 12 שנות מאסר.
סיפור המשולש הרומנטי, שהביא למו־

תה של האשד, החוקית בידי המאהבת של
הבעל, נגע לליבם של שלושת השופטים
והותיר בהם רושם עז. רושם זד, פילג את
שלושת השופטים בדיעותיהם, וכל אחד
מהם כתב הכרעת-דין נפרדת, שבה תיאר
את השתלשלות הרומן מנקודת ראותו
שלו.

״אגי אדם
חלש־אופי!״
תי העדויות המרכזיות היו, כמו ״
בן, אלה של אליהו אבן ושל ה נאשמת,
גלינה בילוצרקובסקי.

סיפר הבעד־המאהבז

הייתי נשוי למנוחה, סוזי אבן 39 ,שנים,
ואין לנו ילדים. עלינו לארץ בשנת . 1939
אני חשבונאי. את גלינה אני מכיר ממארס
. 1977 בעבודה משותפת במסע הבחירות
לכנסת התיידדנו, מצאנו חן זה בעיני
זד, והתפתחו בינינו יחסי אהבה.
׳בספטמבר 77׳ עזבתי את הבית, ועבר תי
לגור אצל גלינה. זה השפיע קשה
על אשתי, שעברה התמוטטות עצבים ו ניסיונות
התאבדות. היו לי נקיפות מצפון,
ואחרי 19 יום חזרתי הביתה. אז קיבלה

גלינה החלה להתעצבן, היתד, חסרת־מנו-
חה, החלה לחפש מיספרי־טלפון אך לא
היה שום בכי או היסטריה.

עד כאן, סיפורו של אליהו אכן.

בין אחריות שנוצרה במשך 40 שנה, לבין
אחריות של שנה, ומה שלא אחליט יהיה
מי שיפסיד — ואני מתלבט.
בשבת שלפני יום הרצח (שאירע ביום
הראשון, ה־ 16 באפריל 78׳) ,שוחחנו שוב.
גלינה אמרה שהיא יודעת שאני אעזוב
אותה, והציעה לקחת אותי לשם במכונית.
לא היה לי אומץ לומר לה סופית, ואמרתי
לד, שתלך ושאני אחליט במשך 24 השעות
ואתן לד, תשובה. למחרת בבוקר, כשהיא
נסעה לעבודה, ארזתי את החפצים, הש ארתי
לה מיכתב ונסעתי הביתה.

גלינה התמוטטות־עצבים, היסטריה ועיר-
פול־חושים.
ביום שנודע לי על מצבה הקשה, באתי
וראיתי אותה בוכה, חסרת־אונים. היא
שכבה במיטה ומילמלה דברים לא־מובנים.
ניסיתי לנחם אותה, אך לא היתה לכך
שום השפעה — היא זיהתה אותי אך לא
ביקשה ממני כלום.
נשארתי שם חצי שעה, ועזבתי. היא
נשארה בבית עם בתה בת ד,־ 17 וחצי.
היא לא אמרה לי שום דבר משמעותי,
ולא קישרה את מצבה לשום דבר. אמרתי
לה שאולי עוד ניפגש, אך זה לא עודד
אותה. השארתי אותה במצב של דיכאון.
זה היד, בתחילת אוקטובר 77׳ ,יום אחד
אחרי שעזבתי אותה.
כעבור שבועיים פגשתי אותה שוב,
והמשכנו להיפגש. זו היתד, יוזמה של
שני הצדדים, ונאלצתי לשקר לאשתי.
החשדות מצידה גברו, היו חיכוכים0 ,יכ־

ך עבור שעה נסעתי למישרד, והח-
לטתי שלא הוגן להסתפק במיכתב.
צילצלתי אל גלינה לעבודה, לומר לה

סוכים, והרגשתי עצמי אשם.
ב־ 11 בינואר 78׳ עזבתי שוב את הבית,
וחזרתי אל גלינה.
בתחילה היד, לי רושם שאשתי השלי מה
עם זה. הלכנו לעורדדין, וחתמנו
הסכם שאני מתחייב לתמוך בה. אין זה
הסכם גירושין אלא הסכם לפירוד.
כעבור זמן מה התחיל מצבה של אשתי
להידרדר. היא הגיעה להכרה שהיא נש ארת
בודדה לעת זיקנה, ושתפסתי מקום
גדול מדי בחייה. היא הפסיקה לאכול,
בכתה, התייסרה, החלה להשפיל את עצמה
בפני ולהתחנן. זה שבר אותי. נאלצתי
להבטיח לה שאני חוזר. היא רצתה לדעת
מתי. הייתי צריך זמן, כדי להסדיר את
כל העניין עם גלינה.
אני אדם חלש-אופי, ולוקח לי זמן להח ליט.
נתחי לד, תאריך סתמי. כל זה אירע
בסוף מארס 78׳.
הבעייה היתד, להכין את גלינה, אשר
הרגישה שמשהו מתרחש אצלי. כעת שי קרתי
בכיוון ההפוך: הייתי נפגש ־עם
אשתי, ואני מניח שגלינה ידעה זאת.
כמד, ימים לפני המועד שהייתי צריך
לעזוב, שוחחתי עם גלינה. ניתחתי את
המצב, וניסיתי להסביר את הצד של
אשתי. הסברתי שבפני עומדת הברירה

שעזבתי. היא אמרה שהיא רוצה לדבר,
שאלה היכן אני וקבענו לעוד חצי־שעה
במישרד. השעה היתה . 11.20 כעבור כמה
דקות נכנסה אלי הבת שלה, ואז גם צילצל
הטלפון וגלינה הודיעה לי שהרגה את
סוזי, ושאני יכול לבוא עם מישטרה ואמ בולנס.
היא אמרה לי זאת ברוסית, במילים
האלה :״אני מדברת מהבית שלך. גמרתי
אותה, אתה יכול לבוא עם מישטרה
ואמבולנס.״
לא יכולתי להאמין, וחשבתי שהיא רק
מאיימת. תיכף יצאתי ומצאתי מוכית. לבת
שלה לא הספקתי לומר מילה, והיא הלכה.
הבת אמרה שבאה להביע כעס על זה
שעזבתי אותן. היא היתה נוכחת בעת
שיחת הטלפון, אך לא ידעה את הנושא.
גלינה פתחה לי את הדלת. ראיתי את
סמי על ד,ריצפה, בחדר הכניסה, עם חול צה
כרוכה סביב צווארה. ניגשתי, וראיתי
שהיא ללא רוח־חיים. לא הסתכלתי בגלי-
נה, ואמרתי לה :׳את חיה רעה׳ .היא
החזירה לי באותה מטבע, ואני צילצלתי
למישטרה.
בזמן ההמתנה לשוטרים היא התחילה
להתעצבן. ברגע שהגעתי, לא הבחנתי
בעצבנות. היא פתחה לי את הדלת ושת קה.
המישטרה הגיעה מהר, ובזמן הזד,

״גמרתי אותה,
__ תבוא 1

על סמך עדות זו, הודאתה של גלינה
עצמה במישטרה ועדויות של שוטרים,
רופאי המכון הפאתולוגי וכן שני פסיכי אטרים
(האחד מבית־החולים אבובנ אל
בבת־ים והשני, הד״ר ראובן מאיר מבית-
החולים לחולי־נפש בבאר-יעקב) ביקשה
התובעת, עורכת־הדין פנינה דבורין מפרק ליטות
מחוז תל־אביב, להרשיע את גלינה
ברצח.
הרשעה כזו גוררת, על-פי החוק, עונש
אוטומטי של מאסר עולם.
פרקליטה של גלינה, עורד־הדין דן לוין,
טען שאין במיקרד, זה אלמנטים של רצח,
וביקש להרשיע את המאהבת־ד,נאשמת ב סעיף
הריגה בלבד. הרשעה לפי סעיף
זה משאירה את ההחלטה בדבר חומרת
העונש לשיקולם של השופטים.
גלינה שהיא גרושה פעמיים, היתה נתו נה
בעבר בטיפול פסיכיאטרי ברוסיה.
עובדה זו פתחה פתח לפני פרקליטה, לט עון
שהיא פעלה מתוך דחף שאינו בר-
כיבוש. אחרי ששני הפסיכיאטרים פסקו
שגלינה אינה חולת־נפש, טען הפרקליט
שמעשיה נבעו מתוך מופרעות שאינה
מחלת־נפש, או מתוך אוטומטיזם. שלושת

השופטים ניתחו ביסודיות את סיפור ה אהבה,
ואת הטענות המישפטיות.

״איזה נשק
יש לה ו ״
יאורז של השופט אליהו וינוגרד
היה הממצה והפיוטי מבין השאר.

להלן מובאים, כלשונם, עיקרי
דבריו של השופט וינוגרר כהב
רעת־דינו :
״עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קינאה,
רשפיה רשפי-אש, שלהבותיה.״ פסוק זה,
הלקוח מספר האהבה של שלמה המלך,
שיר השירים, ממצה בעשר מילים את
המישפט שלפנינו כולו. מה שאמר לנו
המלך בלשונו הפיוטית, אמרה לנו הנא שמת
בלשונה כך :׳הרגשתי שהוא אוהב
אותי. שאלתי את עצמי אם זה מישחק,
או שזה ככה שהוא אוהב אותי. הבנתי
שאני צריכה לדבר עם סוזי: איזה נשק
יש לה? מה יש לד, שהיא יכולה להחזיק
אותו ולי אין? רציתי להבין.
״אמרתי לו ביום שבת, שהוא יבין ש בשבילי
זה יהיה הסוף אם הוא יעזוב
אותי. כל הזמן חשבתי על זה. רציתי

לדעת מדוע לא הצלחתי בחיים שלי. מד.
כוח יש לאשד. זו ולי אין? לכן נסעתי
לרחוב מיכה.״
רצונך, זהו כל המישפט כולו. ואידך,
זיל גמור: כאן טמונה האהבה לגבר,
כאן בוערת הקינאה לאשר. שזכתה בו,
כאן ההכנה הנפשית למה שיקרה וכאן
שוכן גם המוות.
דומה שסיפור המעשה שלפנינו בנאלי,
ואינו שונה במאומה מעשרות ומאות סי פורים
שאנו מוצאים בסיפרות מאז ימי
קדם, על המשולש הניצחי של האשה,
הגבר והאהובה. אך בכל זאת, כשנתקלנו
בשתיים מהנפשות הפועלות — זו של
הנאשמת וזו של הבעל, ובתמונתה של
המנוחה שמותה הטראגי הוא נשוא תיק
זה — ההתייחסות שונה לחלוטין.
אין זה עוד סיפור ! זוהי טראגדיה
מזעזעת, דווקא בשל האיפוק הרב ובלי מת
הרגשות שהפגיעה הנאשמת בעצמה.
דווקא בשל הפנים הקפואות של בתה של
הנאשמת, שישבה דרוכה ומקשיבה באו לם.
דווקא בשל שלוות הנפש המדומה
שהופגנה על־ידי הבעל־המאהב, שלא נטש
את ספסלי הקהל מראשית המישפט ועד
סופו, למרות שנראה היה כי נטש את
הנאשמת לחלוטין מרגע המעשה.
גלינה פגשה באליהו אבן במערכת הב חירות,
ויחסי ידידות נקשרו ביניהם. הוא
היה נשוי לסתי מזה 40 שנה, אך חיי
הנישואין שלהם לא היו הצלחה. היו מע לות
ומורדות, כשפעם הם אף הסתיימו
בגירושין של ממש ואחר־כך היו נישואין
בשנית. ילדים לא היו להם, ותלותה של
סוזי בבעלה היתה כנראה שלמה. מר
אבן, שנראה לנו אדם שקט ושקול אך
גם הססן, לא היה יכול לנטוש את האשד.
שאיתר. חי 40 משנות חייו, ולהניח לה
להידרדר נפשית ופיסית.
1גלינה — מתוסבכת אך החלטית, לא
ידעה פשרות. היא רצתה במר אבן כולו
— או לא־כלום. זה מה שהכתיב לה הג יונה
הקר. אך נפשה יצאה אליו. וכשהיא
אמרה ״הכל או לא־כלום,״.לא יכלה לשאת
את המחשבה שיבחר בלא־כלום. היא קיוו תה
שהוא יאמר — ״הכל״ ,ומובן שכאשר
החליט לדבוק באשה שאיתר, חי שנים
רבות, בא המשבר, שבעיקבותיו האסון.
אך משבר זה לא היה הראשון בחיי
הנאהבים. בתקופה של שנה אחת ידעו
יחסיהם קפיצות קיצוניות, שאין להסבירן
אלא על רקע דרישותיה החד־משמעיות
של הנאשמת מאליהו אבן :״או שתגור
ותחיה עם אשתך ותעזוב אותי לנפשי
לחלוטין, או שתבוא לגור אתי אולם אז
עליך לנטוש את אשתך החוקית.״ מר
אבן, מאידך, היה מעדיף את זה — וגם
מזה שלא להניח את ידו. הוא איש הפש רות.
הוא אומנם לא רצה באשתו והעדיף
את גלינה, אך בשל יחס אחווה כלפי
סוזי, לא מלאו ליבו לנטשה לחלוטין.
בשוני הזה בין אופיין של שחי הנפשות
הפועלות, טמונה הטראגדיה שבתיק זה.

כה לעבודתה. מקום עבודתה כמהנדסת
היה בחברת רס־אור לתיכנון חשמל, ב רחוב
פרופסור שור בתל-אביב. מקום עבו דתה
של גלינה קרוב יותר לביתו של
מר אבן, שאף הוא בצפון תל־אביב, מאשר
למישרדו השוכן באיזור התחנה המרכזית. י
התרגשותה הפנימית והמחשבות שהתרו צצו
במוחה באותו בוקר, לא איפשרו לה
לעבוד. היא השימה עצמה כעובדת, אך
ליבה ומחשבותיה היו במקום אחר.
מר אבן נהג לטלפן אליה פעמים אחדות
ביום, אך באותו בוקר בוששה שיחתו
לבוא. כשהמתח אצלה כבר היה בשיא,
באה השיחה ובה הודיע לה שהשאיר
עבורה מיכתב בבית, שבו הודיע על עזיבתו.
היא מספרת :״ביקשתי אותו שאני רו צה
פגישה לדבר איתו פעם אחרונה.
אמרתי לו :׳רק היום׳ .בסוף הוא הסכים.
!נכנסתי לאוטו ונסעתי. היו לי מחשבות
כל הזמן, ולא יכולתי להבין מדוע זה הולך
ככה. ידעתי, כל החיים שלי רק כישלון...׳
נפסיק לרגע• את הציטוט, כדי להבין
את מצבה הנפשי של גלינה באותה שעה.
היא ידעה כבר מזה כמה ימים שזה מה
שיתרחש: שהוא יעזוב אותה ויחזור אל
סוזי. אך בסתר ליבה קיוותה שזה לא
יקרה, שהוא בכל־זאת ישנה את דעתו.
שההיגיון אשר צריך לתת לד, עדיפות
על סוזי — ינצח. אך היא נוכחת כי הפ סידה
במערכה. היא מבקשת לשוחח עימו,
אולי כדי להבין את מניעיו.
תוך כדי נסיעה אליו היא מחליטה, בלי
כל היגיון, לנסוע לדבר דווקא עם סוזי.
מה יש לה לדבר איתה? היא רוצה לברר
מה יש לסתי שאין לה. מדוע מר אבן
ביכר את אשתו, הלא־אהובה עליו, על-
פני גלינה האהובה עליו? ד,קינאה אוכלת
בה בכל־פד״ וככל שהיא מתקרבת לביתה
של סוד, האש הבוערת בקירבה עולה
ומשתלהבת — ״רשפיה רשפי אש״.
בהודעתה במישטרה, שנמסרה שע תיים
אחרי האירוע היא מספרת :
״אמרתי לבוס שלי שאני יוצאת, נכנסתי
לאוטו, ושם הבנתי שאני צריכה לגמור
מצב כזה. בגלל זה !נסעתי ישר לרחוב
מיכה. צילצלתי בפעמון, סוזי פתחה את
הדלת ושאלה מה אני רוצה. אמרתי :
׳באתי להרוג אותך.׳ היא אמרה :׳קחי
אותו, אני לא רוצה שום דבר, אבל תעזבי
אותי.׳ היא התחילה להרביץ לי בידיים
שלה בפנים שלי. הייתי יותר חזקה,
וזרקתי אותה על הריצפה. היא התחילה
לצעוק :׳תעזבי אותי, אני אקח כדור

תובעת דכורין
״טובת הציבור מחייבת״
התקשרתי למר אבן, ואני לא יכולה לומר
מה בעצם אמרתי לו.

עד כאן הקטעים מהחלטתו של
השופט וינוגרד.

״החום, האהבה
והמישענת״
ך לינה הגיעה ארצה מלנינגרד לפני
י*1כמה שנים, כעולה חדשה יחד עם בתה
בודהעשרה. היא מהנדסת־חשמל, שהת גרשה
לפני שנים ברוסיה מאבי ילדתה,
ומאז גידלה לבדה את הבת שהיתר, בבת-
עינה. אולם כאשד, בשנות הארבעים של
חייה, חיפשה גם היא את החום, האהבה
והמישענת שכל אשד, רוצה בהם. לאור
ניסיונה ואופיר״ לא נשתלה,בה מכל גבר
ללא אבחנה. היא היתד, מסוייגת מאד,
ובחנה את יחסו של הגבר שהתקרב אליה
בעיניים חשדניות.
אחרי שההיכרות עם אליהו אבן העמיקה,
מצאה בו את הגבר המיוחל, אף שגילו
היה 68 וגילה .49
הוא כנראה נתן לה את התחושות של
שלווה וביטחון, העניק לה אהבה ולבתה —
אבהות.
תחילת יחסיהם הקרובים היתד, בהסתר
מסוזי. הוא לא שיתף את אשתו בחוויותיו
הרומנטיות, אך עד מהרה נודע לה הדבר
והחלו הצרות מבית. גלינה עמדה על כך
שהדברים יהיו גלויים כאן חזר השופט
וינוגרד על פרטי עדותו של הבעל, על
אודות מסכת היחסים בינו לבין אהובתו,
נדידתו בין ביתה של גלינה לבין בית
.אשתו והתמוטטויותיהן הנפשיות של השתיים).

להבין, או לנסות להבין, מד, ש התרחש,
עלינו לעזוב את אליהו אבן ול־התלוות
אל גלינה, החל מבוקרו של אותו
יום מר ונמהר.
היא הביאה את ילדתה לבית-הספר והל
מצב־רוח
טוב. היא שאלה אותי מה אני
רוצה, ואני אמרתי שאנחנו צריכות לדבר.
היא אמרה :׳לא, אין לנו על מה לדבר.׳
אני התקרבתי אליה. היא דחפה אותי
בחזרה לדלת, ואמרה :׳לא, אני לא אד בר,
תלכי מפה׳.
היא זרקה עלי מילים, קשה לי להגיד
הכל, אני לא משתמשת בז׳רגון הזה.
אלה מילים שפשוט אני לא יודעת. אמרה
שאני זונה. היו עוד מילים שאני לא
יודעת, שהסתובבו סביב זה שאני זונה,
ושאני לקחתי אצלו כסף, את כל הכסף,
ושלא רק הוא קורבן שלי — היו גם
קורבנות אחרים. דבר אחרון שהיא זרקה
אלי היה, שרק אחרי שהוא הבין שהוא
קיבל ממני מחלה והוא מבין מי אני,
הוא חזר אליה...
אמרתי לה שאני צריכה לקחת את מר
אבן ואנחנו שלושתנו צריכים לגמור את
העניין. ניסיתי לטלפן, אך היא תפסה
ממני את הטלפון, דחפה אותי ואמרה:
׳חבל מאד שאני לא הרגתי אותך קודם.׳
פתאום היא התחילה לצעוק :׳קחי אותו !׳.
זה הכל מה שאני זוכרת, ואחר־כך היה
חושך.
כשהתחלתי להבין מה קרה, ישבתי ב כיסא
על-יד הטלפון. הבנתי שקרה —
אבל לא הבנתי הכל. מחשבה ראשונה
שלי היתד — ,הילדה, מה קרה איתה?
ניסיתי לטלפן לחברה שלי. מה אמרתי
אני לא יודעת. לזוז מהמקום לא יכולתי.

״עתידה לא

עניין אותה״

השופט כהן
לבטל את עבירת הרצת
וזה יהיה הסוף שלי. אני לא רוצה ככה
למות וקהי אותו. הוא לא צריך לי.׳
אז גמרתי אותה. לקחתי את הגרון
בידיים וגמרתי אותה. אחר־כך לא היה
לי כוח, לקחתי סמרטוט ושמתי על הגרון.
אחר־כך טילפנתי למישרד, למר אבן, וא מרתי
שהרגתי אותה, ושיביא מישטרה.
חיכיתי לו שם, הוא בא ואמר שאני
כמו חיה. אמרתי ׳אני חושבת שאתה יותר
גרוע. עכשיו אתה חופשי, יכול לעשות
הכל ׳.זהו, פשוט נתתי לו דרך.״
יש חשיבות רבה בהשוואת גירסה זו,
לגירסה שמסרה גלינה אצלנו בבית־המיש־פט.
נמשיך עתה בעדותה באותו עניין
כפי שנאמרה מעל דוכן העדים הדלת
היתה סגורה. היא פתחה לי אחרי שציל-
צלתי בדלת. נכנסתי לפרוזדור וראיתי
שהיא מסדרת בגדים שלו. היא גם החזיקה
משהו בידיים שלו. ראיתי שהיה אצלה

*ר ההשוואה שכין שתי גירסותיה
* ) של גלינה עולה הבדל ברור. בבית-
המישפט מחקה הנאשמת את המישפט
״באתי להרוג אותך״ .מישפט זה עלול
היה להוביל באופן חד־משמעי למסקנה,
שאכן היה זה רצח מתוך כוונה תחילה.
אולם השופט וינוגרד העדיף את הגירסה
השנייה, זו שנמסרה בבית-המישפט, המ פרטת
יותר את חילופי הקינטורים שבין
שתי הנשים.
השופט פסל את האפשרות שהנאשמת
חולודנפש ופעלה מתוך דחף שאינו בר-
כיבוש, באומרו עולה ברורות שאין
גלינה חולת־נפש, לא במובן הרפואי, לא
במובן המקובל ולא במובן המישפטי. אין
זאת אומרת שאופיר, מעיד על נורמליות
דווקא, אך לא כל מעשה החורג מגדר
הנורמה הופך את עושהו חולה־נפש...״
את עניין האוטומטיזם דחה השופט וינו־גרד,
בפוסקו אוטומטיזם שפוי נובע,
לפי הפסיקה, מנסיבות עובדתיות מיוחדות
כגון: רפלכסים, תנועות בלתי-מודעות,
התנהגות תחת היפנוזה ומחלות אורגא ניות
(כמו פגם מוחי).״ השופט הסתמך,
בעניין זה, על מאמרו של ד״ר יובל לוי
רציה ואחריות פלילית בספר קרימינולוגיה,
מישפט פלילי ומישטרה.
נותרה רק שאלת ההתגרות מצד ה קורבן.
על כך הבהיר השופט, הידוע
בדרך־כלל כשופט מחמיר, את עמדתו:
״...הנאשמת באה לביתה של סוזי בסערת

רגשות. היא באה כדי לברר לעצמה מדוע
החליט מר אבן לעזוב אותה ולחזור אל
אשתו. והנה מטיחה בפניה סוזי את הדב רים
הנוראים, שכאילו בגלל מחלת־מין
שלקה בה כביכול מר אבן, הוא עזב
אותה. יפים כאן דברי משלי (פרק כ״ה):
׳באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתוק
מדון. פחם לגחלים, עצים לאש ואיש
מדנים יחרחר ריב. דברי נרגן כמתהלמים
והם יירדו חדרי בטן...׳
״אכן, במהלומות ירדו על ראשה של
גלינה דבריה של סוזי. דברים אלה תרמו
תרומה נכבדה להמשך האירועים. כשאנו
מלקטים את דיברי גלינה במישטרה וב־בית־המישפט,
עולה שלא רק דברים קשים,
אלא גם מהלומות של ממש הוחלפו ביני הן
...לאור כל האמור לעיל,״ סיים השופט
וינוגרד ,״אני מציע לחברי לקבוע כי
התביעה לא הוכיחה את הכוונה־תחילה,
ולפחות כי קיים ספק סביר בקיומה של
הכוונזדתחילה. על כן אני מציע להרשיע
את הנאשמת בילוצרקובסקי בהריגה.״
השופט בנימין כהן, נשיא ההרכב לפש עים
חמורים של בית־המישפט־המחוזי,
נטה להרשיע את גלינה ברצח. בין השאר
כתב השופט כהן בהכרעת־הדין שלו :
״...אם מותר להסתמך על חוות־הדעת ה פסיכיאטרית
מאת בית־החולים הממשלתי
אברבנאל, אשר אליו הובאה גלינה יומיים
אחרי המיקרה לאמור׳ :לא הביעה חרטה
על המעשה וטענה שעשתה את זה עבור
מר אבן. היא ידעה את אשר היא עושה
ובכוונתה לגמור גם עם חייה, כלומר
להתאבד, כאשר תהיה מוכנה לכך ...עתי דה
לא עניין אותה.׳
״הנה כי כן, לפי ההיגיון שלה, הרי
את בעיית הבעל־המאהב באה ההריגה
לפתור; את בעיית חייו הבלתי־מאושרים
באה היא לפתור, להבדיל מאשר את בעיית
חייה שלה (של גלינה) .חברי, השופט
וינוגרד, לא שכח להזכיר את דיברי ה נאשמת
אצלנו, עד כמה היה אצלה הדי בור
צורך נפשי מייד אחרי המיקרה. ולי
ברור כי מה שאמרה במישטרה, דברים
כנים ויוצאים מן הלב אמרה.
בינתיים נמלכה הנאשמת בדעתה לש נות
את טעמה אצלנו, כדי לנסות לפתור
גם את בעיית חייה היא, אך הדבר אינו
מעלה ואינו מוריד לענייננו.
״כיוון שכך, יש לשים לב לסדר הדב רים:
אצל הנאשמת, בהודעתה במיש-
טרה, אלימות מילולית מצד המנוחה לא
היתד, ולא נבראה בכלל, רק דיברי תחנו נים
גרידא. ואשר לאלימות הגופנית, הרי
מדיברי הנאשמת ברור כי האלימות הזו
רק בגדר ניסיון כושל להתגוננות היתה...״
מכאן הגיע השופט הוותיק כהן, למסקנה
האחת והיחידה: הכוונה־תחילזז הוכחה.

״למה יישאר
ולם דעתו של השופט כהן לא
\ 4היתד, נוחה ממסקנתו שלו, והוא פיק-
פק אם יהא זה ממידת הצדק לשלוח את
גלינה למאסר־עולם רק מן הטעם שכך
קובע החוק. הוא אמר :״מרגיש אני צורך
להוסיף, שהמיקרה אשר לפנינו משמש
עילה טובה להעלות על הכתב הירהור
בלתי-מקורי, והוא: שאולי הגיע זמנו
של המחוקק לשקול את ביטול ההבדל
שבין הריגה לרצח: שהעבירה על רצח
תבוטל, ושעבירת ההריגה יהיה דינה
מאסר עולם, אך לא כעונש חובה.
״נדמה שהצדק הסביר, היחידי שנותר
לקיום שתי העבירות הללו בנפרד, הוא
שכאשר קיים עונש של מוות קשה להע מיד
שופט בפני הנטל העצום לגזור מוות
כאשר מותר לו לגזור מאסר. ואם כך
הדבר, למד, יישאר ההבדל בעינו, כאשר
עונש המוות בוטל?
״בשלב זה, שבו חברנו המכובד השופט
טלגם לא אמר את דברו, אין לדעת במה
תורשע הנאשמת: בהריגה כהצעת השו פט
וינוגרד, או ברצח בהצעתי שלי. אולם
על דבר אחד מסכימים שלושתנו בוודאי,
והוא שבמידה שהכוח בידינו, נגזור עליה
מאסר שאינו לעולם.״
השופט משה טלגם הכריע לכף זכות.
אף הוא לא ראה בכך רצח במובן המלא
של החוק, והכריע בעד הרשעה בהריגה.
התובעת פנינה דבורין דרשה להטיל
עונש מרתיע שכן, לדבריה המשולש ה־ניצחי
קיים וימשיך להתקיים, וטובת הצי בור
מחייבת ללמד את כל צלעותיו של
אותו משולש, שהדרך לפתרון בעייתן ה רומנטית
אינה האלימות.
השופטים הטילו על גלינה עונש מאסר
בן 12 שנים.

עופר קוד 1

אז מהאם <זנחנו צד קנו?
(המשך מעמוד )21

.הוונו אינו ער
לטובתנו!׳־
ך * מדיניות הישראלית, כפי שהיא התנהלה ב־11
י 1השנים האחרונות, נקבעה מייד אחרי מילחמת ששת־הימים.
אביה־מולידה היה לוי אשכול, המבצע שלה היה
משה דיין.
היא התמצתה כולה בבדיחה על אודות היהודי, שהת חייב
ללמד את סוסו של הפריץ קרוא וכתוב, תוך שנה,
אחרת יומת. כאשר החלה אשתו להתייפח, ניחם אותה
היהודי :״שנה זה הרבה זמן. או שהפריץ ימות, או
שהסוס ימות, או שאני אמות.״

כעיני כעליה, היתה מדיניות זו שיא החוכמה.
השטחים הכבושים היו כידינו. כל יום
שכו אנחנו מחזיקים כהם, הוא יום שהרווחנו.
הזמן פועל לטוכתנו. העולם יתרגל לכיכוש.
המעצמות יקכלו את העוכדות. האוכלוסיה הערכית
תשלים עם המצכ. כאיזשהו מקום כעולם
תפרוץ מילחמה חדשה, ואז ישכחו מכל העניין,
ואנחנו נישאר כיטטחים לנצח.

תפקידו של דיין היה לתרגם השקפה זו לשפת המע ״
ושים,
להמציא אין־סוף של תעלולים ופעלולים, תימרונים
ונוסחות, כדי לדחות ולדחות ולדחות, להרוויח זמן,

עשינו דכר ששיפר את מעמדנו. כתום 11
השנים ה״מורווחות״ היה מצכ-המיקוח שדנו
רע הרכה יותר מכפי שהיה כראשיתן.
עכשיו אנחנו קונים שלום ״יקר״ .אנחנו משלמים
עבורו את מלוא המחיר, עד האגורה האחרונה. אין הנחות
ואין ניכויים.
מה קרה לכל הפוליטיקאים שטעו? ״מרוויח הזמן״
העיקרי הוא שר־החוץ, והוא משתדל כיום מאד שהשלום
יירשם על שמו. הוא גם יגבה את הקומיסיון. מגיע לו,
שהרי טעה בכל דבריו ומעשיו.

מי מוכן לסלוח דנו ז

כל התנחלות תחמו
ברומו!
ן* כר אחד ניתן היה לעשות, לדעת ״מרוויחי הזמן״,
1כדי לנצל את הזמן שהורווח. ניתן ״ליצור עובדות
בשטח״ ,לכסות את השטחים המוחזקים ברשת של
התנחלויות.

היה כדור כי גכולות־העתיד •טל המדינה
ייקכעו על-ידי מעשים אלה. לא חשוב מה אומרים
הגויים, חשוכ מה עושים היהודים. היהודים
מקימים התנחלויות — ומוכן מאליו שלעו
לם לא יוחזר שטח שעליו יושב יישוכ. אפילו

שאנחנו נצטרך לפרק אותו, בבוא היום, במו ידינו?
כמה פעמים אמרתי בכנסת שחבל על כל אגורה
שאנחנו משקיעים בהתנחלויות, על כל בית שאנחנו
בונים שם, על כל דונם שאנחנו מכשירים — מפני
שכל הרכוש הזה יימסר, בבוא היום, כמתנה לערבים?
היו ששמו את הדגש על האספקט הביטחוני של
ההתנחלויות. שרשרת-ייושוביס מחזקת את ההיערכות ה צבאית.
כל התנחלות היא מיבצר, כפי שהיו נגבה ודגניה
במילחמת העצמאות.

ומכל המיבצרים, ישובי פיתחתרפיח היו
החשוכים מיותר. להם נועד תפקיד כיטחוני
מייוחד: להוות מחסום צבאי בלתי־עביר בין
פיני וכין רצועת-עזה.

היו אגשי־שלום שהתפתו לטענה זו, ושהבדילז !בין
התנחלויות ״!אזרחיות״ ובין התנחלויות ״ביטחוניות״ .כך
הצטרפה מפ״ם לקונסנזוס הלאומי. אם זד ,״!ביטחוני״ ,זה
טוב, זה !מותר.
:אמרנו שכל אלה הן שטויות במיץ עגבניות. אמרנו
שבבוא המילחמה, הופכות ההתנחלויות לא רק למעמסה
על צה״ל, אלא גם למלכודות־מוות ׳שהצורך להגן עליהן או
לפנותן משבש לחלוטין את המערבת הצבאית. זה כבר
הוכח במ״לחמת יום־הכיפורים בגולן.
גרוע מזה: הפיכת התנחלות, ובה נשים וילדים, לחלק
ממערך־הגנה בעיתות מילחמה, היא פשע. הנשים והילדים
הופכים, בדרך זו, לקדההגגח הראשון של המדינה.

כינתיים הוכרע ויכוח זה סופית. כהסכמי
קמפ-דייוויד נקבע כאופן נחרץ כי ההתנחלויות
כקידמת־סיני לא ישפיעו כמאומה עד קו־הגכול,
ומכחינה זו כאילו לא היו ודא נבראו.
הרעיון ,׳שכמה יושובים יוכלו להוות חיץ צבאי בין
סיני ורצועת־עזה, מת בשקט — כנאה לרעיון אינפנטילי.
אחרי שנקבע העיקרון, הוא חל אוטומטית על כל
מגבולות! .בשום מקום לא ישפיע קיומו או אי־קיומו של
ישוב על מיקום הגבול. מה גם שלפי החוק )!בינלאומי
(אמנת הנבה) ,ואף לדעת בעלת־הברית היחידה שלנו,
כל התנחלות בשטח כבוש היא בלתי-חוקית.

אם כן, היכן המיישבים הגדולים? היכן
ישראל גדילי, משה דיין, יגאל אלון ץ היכן כל
הוגי-הדיעות המעמיקים, אשר יצרו את התיאוריה
של ההתנחלות-לצורך־קכיעת־הגכול ץ

הם ישנם. הם מופיעים בכל ערב בטלוויזיה, גאים
ומרוצים מעצמם. ומדוע שלא יהיו מרוצים? הרי הוכח
לעיני כל שהם טעו מההתחלה יועד הסוף !

ואילו אנחנו, שצדקנו, מה יכולים
להגיד להגנתנו? מוטב שנשתוק!

אנחנו

שטחים*01 גוום

. 0חיונירנטווו]1

מעזה דיין בבית־עלווין אבא׳ :מי יווה -הפויץ, הסוס או הזהודי?
לעכב, לטרפד יוזמות, והכל מבלי לעורר את הרושם
שאנחנו מפריעים לשלום.
יצחק רבין המציא את התיאוריה של ״שבע השנים
הרזות״ ,שבהן עדיין יהיה המערב זקוק לנפט הערבי.
לאחר מכן (כלומר, ב־ , 1981 בערך) ישתחרר המערב
מתלות זו. אז תשב ישראל על הסום, ואיש לא ילחץ
עליה עוד.
אנחנו אמרנו את ההיפך. שאין טעם ״להרוויח זמן״,
כשאין מנצלים את הזמן לקידום יוזמות־שלום. שהזמן
אינו פועל לטובתנו.

מייד אחרי המידחמה אמרנו שכדאי דנו
להציע שלום מייד, כמחווה דרמתית, כד עוד
כל הקלפים כידינו, כל עוד יוקרתנו הצכאית
נמצאת כשיאה, כל עוד העולם הערכי המום.
כל עוד נהנים אנחנו מאהדתו של רום העולם.אמרנו שלעולם לא יחזרו נסיכות אידיאליות
כאלה — וכי לעולם לא נשיג שלום כתנאים
טוכים יותר, מכפי שניתן היה להשיגו אז.

אין שמץ של ספק שבשנת , 1967 ואף ב־ , 1968 ניתן
היה להשיג תיקוני־גבול משמעותיים בכל הגזרות —
בסיני, בגולן, בארץ. ב* 1969 עוד הציעה תוכנית־רוג׳רם
״תיקוני־גבול בלתי-מהותיים״ ,וניתן היה להרחיב הגדרה
זו בכמה גזרות חשובות.
אולם הזמן חלף. הפלסטינים לא השלימו. הערבים
לא השלימו. העולם לא השלים. הפריץ לא מת, וגם
לא הסוס.
באה מילחמת יום-הכיפורים, שהרסה את המיתוס של
צה״ל הבלתי־מנוצח. בא חרם־הנפט, ששיעבד את העולם
המערבי לזהב־השחור הערבי, ושהעביר את הזהב של
המערב לערבים. תלות המערב בנפט לא פחתה, אלא
גברה.

חד פיחות מתמיד כעיר הקלפים שנמצאו
כידי ישראל .״הרווחנו״ 11 שנים, שכהן לא

הגויי םהמטומטמיםצ רי כי םלה כין זאת.
המחרשה הולכת לפני הצבא. הבולדוזר הוא סמל
המדינה. במקום שהוקמו חומה ומיגדל, שם ישראל. כך
היה תמיד, כך יהיה תמיד. מה שהיה טוב בחניתה
וברוחמה, טוב בגולן ובסיני.
אחרי שהקמנו את העיר ימית — מי יעז לחלום
על החזרת שטח זה למצריים? אחרי שהקמנו את אופירה,
מי יזכור את שארם־אל־שייך המצרית? השכונות היהו דיות
שהוקמו סביב ירושלים מבטיחות שהעיר המיזרחית
לא תוכל לחזור לעולם לידיים ערביות. ברגע שקמה
קצרין, צריכים הסורים לשכוח את הגולן.
אחדות מן ההתנחלויות הוקמו בניגוד לרצון הממשלה.
קריית־ארבע הוקמה על־ידי חבורה של רמאים, שבאו
למקום באמתלות־שווא ורימו את המושל הצבאי. יגאל
אלון מיהר לרוץ אליהם ולברכם, כדי להקדים את דיין.
קדום הוקמה מפני שיצחק רבין פחד לסלק את המתנח־לים־המורדים
(פחד מפני שימעון פרם, שארב לו בפינה).
אך רוב ההתנחלויות הוקמו על־פי החלטות שקולות
של הממשלה, על-פי תוכניות שנועדו לקבוע סופית
את הגבול. שטח שנועד סופית לסיפוח, בו הוקמו יישובים.

זה היה כל-כך הגיוני ומעשי, שניתן היה רק
להתפלא עד כך שקמו עוכרי ישראל וטענו
שזוהי שטות אחת גדולה, מההתחלה ועד
הסוף.

אמרנו כי במילחמה בין מדינות, שבה מעורבות
גם המעצמות העולמיות, אבסורד גמור הוא להניח כי ניתן
לקבוע גבולות על־ידי התחכמויות. אמרנו שההתנחלויות
אינן אלא התחכמויות. אמרנו שהגבולות ייקבעו על-ידי
הנתונים המדיניים, יחסי־הכוחות, העובדות הבינלאומיות,
ושבבוא היום לא יהיה איכפת לאיש שכמה מאות מתנח לים
יושבים על גיבעה זו או בעמק ההוא.
כמה פעמים אמרתי בכנסת, בוויכוחים על ההתנחלו יות,
שכל התנחלות היא מוקש בדרך לשלום — מוקש

ימרה זו עוררה תגובה של בוז מהול בזעם. לאילו
> * שיאים של גיחוך יכולים תבוסתנים אלה להגיע?
השטחים נותנים לנו ״עומק איסטראטגי״ .הם מעניקים
לצה״ל מרחב תימרון, ואת האפשרות לסגת בימי־ מיל-
חמה מבלי לסכן את מרכזי האוכלוסיה שלנו. הם מבטי חים
שכל מיליחמה עתידה תתחיל הרחק מערי ישראל.
;מבחינה זז, עולה החשיבות האיסטראטגית של סיני
יעל זו של כל שאר השטחים. במיקרה של התקפת״אוייב,
יעניקו מרחבי סיני לח״ל־האוויר דקות יקרות של התראה
מוקדמת. מאות הקילומטרים של סיני מבטיחים כי ה־מילחמה
תתנהל הרחק־הרחק מתל־אביב.

כד זה מוכן מאליו. די כסימון הדברים על
המפה, כעזרת חיצים מרשימים, כדי שכד בור
יכין זאת. גם אזרח נכער מדעת מסוגל לתפוס
מה זה שטח. זה מוחשי. אפיטר למדוד
את זה.
לא אמרנו כי טענות אלה מופרכות מעיקרן. אבל
אמרנו שהן שיטחיות וחלקיות.
אין ספק שהשטח הוא מרכיב תשוב במאזן האיס־טראטגי,
גם הטאקטי. אין להמעיט במישקלו של מרכיב
זה — אך גם לא להפריז בו.
הפוטנציאל הביטחוני של מדינה מורכב מאלף ואחד
גורמים — כגון טיב הכוחות וגודלם, החימוש, הגיבוי
הבינלאומי, המוראל הצבאי והאזרחי, טיב המנהיגות,
ועוד ועוד.
מכל המרכיבים הביטחוניים האלה׳ אין מרכיב חשוב
יותר מקיומו של המצב ההופך את המילחסה לבלתי-
אפשרית, מפני שלאוייב הפוטנציאלי פשוט אין עניין
לפתוח בה. השלום עצמו הוא המרכיב הביטחוני מס׳ . 1

זוהי הכעייה: כדי להשיג את השלום יש
להחזיר שטחים, המשפרים את מצבנו הביטחוני.
כאשר הסירוב להחזיר שטחים אדה,
״מטעמי ביטחון״ ,הוא הגורם דמילחמה, נוצר
מצב פאראדוכסלי .״שארם־אל־שייד עדיף
על השלום״.
גם מבחינה צבאית טהורה, הברכה הטמונה בהחזקת
השטחים — כך אמרנו — מהולה בקללה. המחדל של
יום־הכיפורים ל׳א יכול היה להתרחש, אילו היתד, צפוייה
סכנה מיידית לערי ישראל. רק הרגשת-הביטחון הכוזבת,
שמקורה היה, בין השאר׳ בידיעה שהחזית רתוק!,־רחוקה,
יכלה להמיט אסון כזה על צה״ל.
יתר על כן, מבחינה פסיכולוגית ולוגיסטית היה לצבא
קל הרבה יותר להילחם על גדות התעלה מאשר בגבול
הנגב. מידבר סיני, שהוא שטח אידיאלי למ״לחמת־טאנ־קים,
משמש את ביטחון ישראל בצורה הטובה ביותר
כאמור מפורז המשתרע בין שני הצבאית. הדבר מבטיח

שבל קחב פוטנציאלי יתרחש !במידבר־סיגי, שבו ניתן
לנצל בצודה הטובה ביותר את היתרונות של צה״ל.
הוא גם מבטיח אתראה במ״קרה של התקדמות צבא
עדין.
היו כמה אלופים שתמכו בדיעה זו, וביניהם האלוף
(מיל ).ישראל טל והאלוף (מיל ).מתי פלד. אך דווקא
האלופים שדגלו בדיעה ההפוכה זכו במירב החשיפה בכלי-
התיקשורת, והם תוארו על־ידי מערכת־התעמולה הרשמית
כגאוני המחשבה הצבאית.

עליו צילו של סבו, המלך עבדאללה, שעשה הסכמים
עם ישראל, ושנרצח בשל כך על סף המיסגד.
המלך חוסיין מבקש להישאר מנהיג מכובד בעולם
הערבי. הוא יושב על כס רופף. מחצית האוכלוסייה
של מדינתו, ממיזרח לירדן, היא פלסטינית. אין הוא
יכול לחלום על כריתת הסכם־שלום, שימסור לישראל
את ירושלים המיזרחית וחלקים נכבדים של הגדה.

המלך עצמו אמר זאת בגלוי*דב לאבא אבן
וליגאל אלון, כשנפגשו עימו בחשאי אחרי
מילחמת ששת-הימים. הוא התוודה לפניהם :
״אני יבול להיות המנהיג הערכי הראשון שיעשה
שלום עם ישראל, ואני יבול לוותר על
שטחים. אך איני יבול לעשות את שני הדברים
ביחד.׳׳

והגה כא אל־סאדאת, וממשלת־ישראד אימצה
לעצמה את גישתו במלואה, בתמיכתו
הנאמנה של המטכ״ל. כל סיני יוחזר. מרבית
חצי־האי תפורז. המידבר ישתרע בין הצבאות.

ואם זהו מה שהוסכם לגבי סיני — מול פני הצבא
הערבי החזק ביותר — הרי זה יחול על אחת כמה וכמה
בשאר הגזרות.

כיום עומד הדבר בסיבחן. הוצע מה שהוצע למלך
בקמפ-דייוויד. ראשי המימסד הישראלי היו משוכנעים
כי יקפוץ על מציאה זו. הם נדהמו כאשר הצטרף המלך
למחנה השוללים, דחה את ההסכם בצורה תקיפה ומכו בדת
ותבע שכל הגדה, הרצועה וירושלים תוחזרנה
לריבונות ערבית.

המישוואה ״שלום +פירוז = ביטחון״ התקבלה
עתה כעיקרון־ייסוד.
היכן אחינדגיבורי־התהילה, שכתבו במשך 11 השנים
מיליוני מילים על החיוניות המוחלטת של השטחים הכבד
שים למען ביטחון המדינה? היכן הגנרלים? היכן הפו ליטיקאים?

ישנם, והם ממשיכים לכתוב ולנאום. הם כותבים
ונואמים כדי להוכיח שכל ימה שהם כתבו ונאמו בעבר
היה הבל־הבלים, ושהגישה שלנו היא הנכונה מבחינה
צבאית ומדינית כאחת.

אפשר רק לקנא בהם, ולבקש מהם שלא
ישנאו אותנו עוד יותר על כי נאלצו לקבל את
גישתנו.

..הפלסטיניס לא
״וורמו. לא יחנן
שלום בילעדיהם!
^ כל הסיסמות, זו עוררה את הזעם הרב ביותר.
ייו בעיני המימסד, היא לא גבלה בבגידה — היא עברה
את גבול הבגידה.
גולדה אמרה שאין פלסטינים. בגין דיבר על ״פלשתי נאים״
(עם הדגש על השי״ן, ללמדך שמדובר בפלשתים
בזויים) כעל המצאה של אוייבי ישראל. ח״כ נכבד אמר
בכנסת כי ״המופתי ואודי אבנרי המציאו את הפלש תינאים״.
היה
ברור כי מי שמודה בקיום הפלסטינים, מתכחש
לקיום מדינת־ישראל. יש פליטים, שברחו מן הארץ כדי
לגרום נזק לשמה הטוב של ישראל. אבל פלסטינים י
עם פלסטיני? יוק !
במילא, אבסורד היה לדבר על הבעייה הפלסטינית,
שאינה קיימת, כעל ״לב הסיכסוך״ .יש לנו מילחמה
עם מדינות־ערב, ואלה משתמשות באגדה הפלסטינית כדי
לנגח אותנו. יש לנו עסק עם מצריים, ירדן וסוריה.

הרעיון שעל ישראל לנהל משא-ומתן עם
פלסטינים, או להכיר בהם בכל צורה שהיא
כבצד למשא-ומתן, הוא כל־כן־ מיפלצתי, שרק
בוגדים חשובי-מרפא יכולים להעלותו על הדעת.

גם חלקים נכבדים מאד ממחנה־השלום היו שותפים
לגישה זו. במשך שנים, אסור היה להזכיר את העניין
הפלסטיני, ולא כל שכן את רעיון המדינה הפלסטינית,
באסיפות שהיו מוקדשות לשלום ולביטחון.
כנגד כל אלה, אמרנו דברים פשוטים. אמרנו אותם
מדי שבוע בשבועון זה, מאז , 1950 ואמרתי אותם בכנסת

במשך שמונה שנים.
ראשיתה של המילחמה היא בסיכסוך שביו היישוב
היהודי בארץ ובין העם הפלסטיני. זהו הסיכסוך המהותי.
אל הסיכסוך הזה נגרף כל העולם הערבי וכל העולם
היהודי. אך הבעייה הפלסטינית — בעיית קיומם של שני
עמים בארץ — היא לב־הסיכסוך.

גולדה ודיי! נכנסות:
שאודם עדיף על שלום
ביום ברור כי יש עם פלסטיני, ושעליו להיות
צד במשא־ומתן לשלום. אחרת לא יקום שלום
יציב ומקיף — כפי שאמרנו תמיד.
ובכן? מה גורלם של כל אותם מנהיגים, זרזירי-עט-
ופה, פרופסוריפ-להשכיר וכתבלבים, שאמרו את ההיפך
במשך 30 שנים? הם טעו. הם משגשגים. הם מאושרים.

יסלח לנו האלוהים.

..השלום עם ודן
שווה נחות
ויעלה יותר־
^ ביעה זו לא עוררה רוגז. היא עוררה רק תמיהה.
/ן היה ברור כי הפלסטינים — המתונים שבהם —
לא יסכימו לעולם לשלום עם ישראל, אלא אם כן יביא
השלום להקמתה של מדינה פלסטינית חופש״ת בגדה
וברצועה, אשר בירתה בירושלים המיזרחית.
ואילו המלך — מה איכפת לו? בשביל מה הוא צריך
את ירושלים? יש לו עיר־בירה משלו: עמאן. ואם נרצה
לספח לישראל חלקים מן הגדה — למשל, כמינימום, את-
ביקעת-הירדן, איזור קלקיליה, גוש-עציון, קריית־ארבע
וכר — הוא בוודאי לא יתנגד.
לכן כדאי לעסוק עם המלך, ואסור בשום פנים לעסוק
עם הפלסטינים (מה גם שהפלסטינים אינם קיימים כלל).

השלום עם המלך יהיה טוב יותר, זול יותר.
אמרנו שזו שטות גמורה, המגלה אי־הבנה טוטאלית
של המציאות הערבית.
מבחינה אישית, המלך הוא ערבי גא ולאומני, צאצא
מישפחת הנביא. כלל לא יעלה על דעתי לוותר על
ירושלים הערבית ועל מיסגד אל-אקצה — אחד משלושת
המקומות המקודשים לאיסלאם.
אך גם אילו רצה — לא יכול היה. כי המלך חשוד
בעיני ערבים רבים כסוכן האימפריאליזם והציונות. רובץ

אם בעייה זו תיפתר, בל שאר הבעיות תיפתרנה
בנקל. אם בעיית זו לא תיפתר, אין ערך
רב לסידורים עם מדינות־ערב.

העם הפלסטיני חי וקיים. אין עם
ההיסטוריה, מפני שהפסיד במילחמה. אין
גורם, מפני שהוא לא השיג עדיין את
שה מיליון פלסטינים, השואפים בכל
לאומית — ישיגו עצמאות זו, במוקדם

נעלם מעל מפת
הוא חדל מלהוות
עצמאותו. שלו ליבם
לעצמאות
או במאוחר.

איזה שלום יהיה בטוח יותר — זה שעליו יחתום
המלך ההאשמי בניגוד לרצון העם הפלסטיני, או זה
שעליו יחתום המנהיג הפלסטיני המוכר, בשם דעם הפלס טיני?
אם המלך יחתום על הסכם וישראל רמרור לו את
השטחים, וכעבור שנדדשנתיים יודח המלך על־ידי אש״ף
— הרי תהיה ירדן כולה מדינה פלסטינית, דלי שום
מחוייבות כלפי ישראל!
כל זה מתחיל להתבהר כיום. חסידי ד,האשמים —
ובראשם מנהיגי המערך, מאשכול ז״ל ועד פיס יבל״א —
טעו. אנחנו צדקנו.

אנו מתנצלים על בך מקרב לב.

..יש להווניק מייז
תוגש מדיני לתושבי
* השטחים המוחזקים!״
^ מרנו זאת מייד למחרת מילחמת ששת־הימים.
אז עדיין היה אש״ף גורם שולי.
אמרנו: האוכלוסייה בגדה וברצועה היא מתונה.
יש לה עניין חיוני בהשגת השלום, כי היא רוצה להש תחרר
מן הכיבוש הישראלי, והיא כבר יודעת כי הדבר
ייתכן רק במיסגרת של שלום עם ישראל. לכן: כדאי
לנו להעניק לה מייד את חופש הפעולה המדינית. יתנהל־נא
ויכוח ציבורי, תוקמנה מיפלגות, תתגבש מנהיגות
לאומית.
עם מנהיגות כזאת תוכל ישראל לשאת ולתת מייד
על הקמת מדינה פלסטינית, תוך ברית עם ישראל וסי־דורי-ביטחון
סבירים. המנהיגים בגדה מוכנית לכך. הם
מחכים לאות. הדבר ישפיע גם על אש״ף, ויחזק בו את
הגורמים המתונים.
הדברים האלה נתקלו בהתנגדות מוחלטת. הצעות־ההחלטה
ברוח זה, שהגשתי לכנסת, נדחו כימעט פה־אחד,
ביחס של 119 נגד . 1מעל דוכן הכנסת היו לי
ויכוחים סוערים על נושא זה עם לוי אשכול ומשה
דיין. מאחרי הקלעים קיימתי על כך שיחות רגועות
יותר עם אשכול ויועציו העיקריים, ועל כך נרשמו
פרוטוקולים מפורטים.
הממשלה סירבה לעלות על דרך זו, כי לא רצתה
במדינה פלסטינית, ותהיה מתונה ככל שתהיה. היא לא
רצתה גם במנהיגות פלסטינית כלשהי, ותהיה אחראית
ככל שתהיה. היא רצתה לשתק את האוכלוסייה בשטחים
מבחינה מדינית, למנוע כל פעילות ציבורית שם. היא
אסרה על ראשי העיריות להיפגש זה עה זה לדיונים
מדיניים. היא גירשה לירדן וללבנון כל מנהיג מקומי
שהעז לעסוק בפעילות כלשהי — גם כשהיחה זאת
פעילות למען השגת שלום.

האיש שניצח על מדיניות זו אישית היה שר*
הביטחון משה דיין, אז הסולטאן שד השטחים
המוחזקים.

כדאי לנו שהם ישיגו אותה בעזרתנו, תוך
שיתוף־פעולה עימנו, על-פי הסבם עימנו —
מאשר כדרך ההפוכה.
מה לא נאמר ולא נכתב נגד גישה זו? עוד מצל צלים
באוזני נאומיהם של גולדה מאיר ומנחם בגין, אש כול
ורבין — שלא לדבר על אלפי זרזירי-עט-ופה, פרו־פסורים־להשכיד
וכתבלבים, ששפכו עלינו את זעמם
וחוכמפם.
אך בשנים האחרונות חל סחף. תחילה הופיעה ״הבעייה
הפלסטינית״ .אין עם פלסטיני, אין פלסטינים, אך ״בעייה
פלסטינית״ יש. אחר-כך הופיעו הפלסטינים, אך לא היה
״עם פלסטיני״.
בהסכמי קמפ־דייוויד יש ״עם פלסטיני״ .יש ״נציגים
פלסטיניים״ .הם יהוו צד במשא־ומתן.
תשע־עשיריות של גישתנו נתקבלו. ההמשך נתון
ברור לכל בר-דעת שאם יש ״עם פלסטיני״ ,הרי
ו זכות להגדרה עצמית — זכות שכל עם זכאי לה,
האמונה השוררת כיום בעולם כולו.
ן יש ״קונסנזוס לאומי״ ש״לעולם לא תקום מדי ינית״
.הקונסנזוס הזה יילד בדרך כל הקונסנ־גולדה
מאיר ומנחם בגין.

בתנאים אלה, הוא מובן, מן הסתם, להצטרף
למשא־ומתן. אך באותם התנאים כדאי יותר
לנהל משא־ומתן עם הפלסטינים עצמם. שהרי
אם אין הבדל במחיר — מדוע עדיף המלך
על יאסר עראפאת?

כאשר הוזמנו העסקנים מן השטחים המוחזקים למושב
המועצה הלאומית הפלסטינית בקאהיר, שבה הם עמדו
לחזק את האגף המתון של אש״ף, אסרה זאת ממשלת
יצחק רבין. היא הודיעה שכל מנהיג מן הגדה והרצועה
שישתתף במועצה — לא תותר חזרתו הביתה.

התוצאה היתה שאש״ף התגכש במנהיגות
הכילעדית של העם הפלסטיני, גם להלכה וגם
למעשה, ושבתוך אש״ף עצמו הוחלש האגף
המתון.

גולדה זגליל׳ באסרעה:
למי משיל המידבר?

וכיום? כיום מסתובבים שליחי ממשלת־בגין בשטחים
המוחזקים ומחפשים בנרות מנהיגים מקומיים שיואילו־נא,
ברוב חסדם, לפתוח בפעולה מדינית ולהשתתף
בבחירות למוסדות השילטון־העצמי. אולם המנהיגים המ קומיים,
ששותקו במשך 11 שנים, איינם מוכנים לכך.
הם אומרים :״עכשיו מהווה אש״ף את נציגותנו הביל-
עדית. נא לפנות אליו.״

נדמה שבנושא הזה מתגלה פשיטת־הרגל

(המשך בעמוד )36

* 11מ ה ** 1ונחנו צד קנו?
(המשך מעמוד )35

של הגישה הרשמית בצורה כרודה ונוקבת יותר
מאשר בבל נושא אחר.

נאלץ להודות שאני אחראי להן. טבעתי סיסמה זו לראשונה
בחוברת שפירסמתי ערב מילחמת־העצמאות, מילחמה או שלום
במרחב השמי).

אך האחראים למחדל היסטורי זה אינם מתביישים. להיפן.,
אותו דיין, שציווה אישית לגרש עשרות עסקנים תושני־הגדה,
שהעזו לעסוק בפעולה מדינית שוחרת־שלום — הוא המבקש
לטפל עתה בענייני הגדה׳ ולשכנע את העסקנים לקחת חלק בבי צוע
הסכמי קמם־דייוויד.

תיאודור הרצל עצמו קבע שאנחנו נהווה, בארץ, חלק מן
החומה של המערב נגד הברבריות של אסיה. חיים וייצמן, זאב
ז׳בוטינסקי, ודויד בן־גוריון האמינו שמדינת־היהודים, לכשתקום,
צריכה להיות חלק מן העולם המערבי — לא רק מבחינה תרבו תית,
אלא גם מבחינה פוליטית.

ומדוע ל אן מי שנכשל כישלון מונומנטלי כזה, מגיע לו
לנהל את העניינים.

אמרנו כי ישראל תוכל לשגשג ולהתפתח רק כאשר תש תלב
במרחב הטבעי שלה, ותמלא תפקיד נכבד במערכת הכל כלית,
המדינית והביטחונית של המרחב. נתקלנו ב״לאו״ מוחלט.

אנחנו צריכים להתבייש. כי אנחנו צדקנו.

..אם לא ]עשה שלום
מרצון, לא ׳היהמטס
מכל אשר אמרנו, יתכן שזוהי התיזה היחידה שמצאה הד
כלשהו בחוגי המימסד.
אך הוא לא היה מודאג. היו לו שתי תשובות — האחת של
המערך, השנייה של הליכוד.
המערך סבר כי ניתן למנוע הסדר־כפוי על-ידי אין־סוף
של תכסיסי השהייה, טירפוד וחבלה. ואכן, במשך 10 שנים
״שיחקו אותה״ .התפקיד היה מוטל על אבא אבן ומשה דיין,
והם עשו זאת בהצטיינות עילאית. היה נדמה להם שאפשר להמ שיך
בכך בלי סוף, בתנאי שמדי פעם תימצא נוסחה חדשה, מתוח ,כמת
עוד יותר מקודמתה, שתניח את דעת האמריקאים לכמה זמן.

מנחם בגין כפר כצורך בכך, וסבר כי כלל לא
ייתכן לחץ אמריקאי על ישראל. הוא היה בטוח
שניתן להמריד את היהדות האמריקאית נגד הכית
הלבן, להפעיל לחץ יהודי בכיר על חברי הקונגרס
ולגייס את שני כתי הקונגרס נגד הכית הלבן כדי
לנטרלו.
זה היה מוקד הוויכוח בין בגין ושימעון פרס ערב בחי-
רות־המהפך.

אמרנו ששניהם משלים את עצמם. הלחץ האמריקאי,
גם בשיתמהמה — כוא יכוא.

אמרנו שיש לארצות־הברית אינטרסים כבירים במרחב. הנפט
הערבי הוא רק אחד ׳מהם. לא פחות חשוב לקברניטי וושינגטון
לסלק את ברית־המועצות מן העולם הערבי, ויחד עם זאת למנוע
עימות גרעיני בין שתי מעצמות־העל.
מכל הסיבות האלה, על ארצות־הברית להגיע במוקדם או
במאוחר, בעתיד הנראה-לעין, להסדר אשר ימיר את הכיבוש
הישראלי ב״שלום אמריקאי״ ,על-פי הקווים של תוכנית־רוג׳רס
(ולאחר מכן, אותה תוכנית במהדורה של ״דו״ח ברוקינגס״):
שיבה לגבולות ה־ 4ביוני ״עם תיקוני־גבול בלתי־מהותיים״ ,סי־דורי-ביטחון
סבירים, כינון ״מולדת לפלסטינים״.
אמרנו שיש הבדל משמעותי בין הסדר־כפוי והסדר־מרצון.
הסדר־מרצון יכול ליצור את רוח הרצון־הטוב הדרושה כדי להגיע
לשלום אמיתי. הסדר־כפוי ינחיל את הרצון־הטוב הזה לאמרי קאים,
וישראל תחזיר את כל השטחים מבלי לזכות בתמורה
באותה מהפכה פסיכולוגית בעולם הערבי הדרושה כדי לכונן
מציאות של התפייסות אמיתית, ידידות ושכנות־טובה.
בעיקבות ביקורו של אל־סאדאת וועידת קמפ-דייוויד, נוצר
מצב-ביניים. תודות ליוזמה היסטורית זו ושינוי־הערכים בלבו של
מנחם בגין, יש להסדר העומד לקום יסודות ברוכים של הסדר־מרצון.
אך ברור לכל שהוא לא היד, קם בלי לחץ אמריקאי מא-
סיווי, בעיקר מצד ג׳ימי קארטר עצמו. גם בהמשך המשא־ומתן
בוושינגטון יש יסוד חזק מאד של לחץ אמריקאי.

כגין ואנשיו מצהירים שהיו מוכרחים להסכים
למה שהסכימו כקמפ־דייוויד, כי האלטרנטיבה היתה
עימות קיצוני עם האמריקאים.
אילו הלכה ישראל בדרך זו מרצונה, אילו המחווה הדרמא-
תית הראשונה לא היתה באה מצד אל־סאדאת אלא מצד ממשלת
ישראל, אילו לא היה צורך בכפייה אמריקאית — היתה ישראל
משלמת עבור השלום פחות, והיתה זוכה בנכסים פסיכולוגיים חיו ביים
יותר לאין־שיעור. היא היתה גורמת למהפך בעולם הער בי
כולו.
דעתנו לא נתקבלה, וכיום משלמת ישראל יותר — כדי
לקבל פחות. והמשלמים גאים על כך שהצליחו להיכנע ללחץ
אמריקאי.

סדיחה, צדקנו.

״אנה מדינה ים־תיכונית, ולא מיזרח־תיפונית,״
הכריז שימעדן פרם בימי בן־גוריון. אבא אבן חזר על
כך כימעט מילולית.
והנה, אך בא אנוור אל־סאדאת ארצה, והכל תופסים לפתע
שעלינו לשאוף לתפקיד מרחבי. המוני תעשיינים, חקלאים וסו חרים
רוצים להסתער על מצריים, ורק בקושי ניתן למנוע מהם
לפלוש לשם נחילים־נחילים. עזר וייצסן רואה בברית ישראלית־מצרית
את מרכדהכובד של המיזרח התיכון החדש. כל עדת
הפרופסורים והפרשנים והעסקנים, שהיו אתמול ים־תיכוניים, הפ כו
בדלילה מיזרח־תיכוניים. ובראשם: אבא אבן ושימעון פרם.
כל מי שדיעותיו נזרקות עכשיו לפח־האשפה, ממשיך לגבב
דיעות חדשות. הפרשנים ממשיכים להפריש, והעסקנים לעסוק,
והפרופסורים לפרפסר, כאילו לא קרה דבר.

סליחה.

וח ש מטכ׳־ל
לבן
.ך* עיון זה

נוצר במערכת זו ב־ , 1953 ומאז חזרנו עליו

עד בוש.

עיקרו היה פשוט: אנחנו חיים במרחב. עתידנו במרחב. היעד
הלאומי העליון שלנו הוא להשיג שלום עם העולם הערבי ולהש תלב
במערכות המרחביות. אך בכל המנגנון האדיר של מדינת
ישראל אין אף מוסד אחד המוסמך לטפל בבעייה זו, בעיית חיינו.
יש מטכ״ל ירוק, המתכונן לקרב, המכין תוכניות לכל מיק רה,
המפקד על הגייסות והמוכן לערוך מילחמה. דרוש מטכ״ל
שני, מטכ״ל לבן, כדי להתכונן לשלום, להכין תוכניות למיבצעי-
שלום, לפקד על שלוחות המדינה שיעסקו בכך ולערוך את
השלום, כשם שעורכים מילחמה.

דרוש מיניסטריון לשלום, מישרד לענייני המרחב,
וכו יש לרכז מאות מיזרחנים, כלכלנים, אנשי־כיטחון,
אנשי מדעי-החכרה, פסיכולוגים ועוד ועוד.
במשך השנים דיברתי עם כל מנהיגי ישראל שהיו מוכנים
להתווכח על כך, מאשכול עד רבין, מאלון עד אבן. התוצאות
היו אפם. איש לא אמר שאין זה דרוש, אך איש גם לא חשב
שהדבר חשוב. הרי השלום אינו ריאלי. אין מה לעשות כדי
להשיגו. אם כן, למה לבזבז כוחות ומשאבים על חלום־באספמיה?
עכשיו, לפתע, עומד השלום בשער. את המשא־והמתן מנהלים
חובבים, שעד אתמול לא היה להם מושג בענייני המרחב. נעשות
שגיאות פנטסטיות, הנובעות מאי־הבנה פשוטה של המציאות הער בית.
המגירות ריקות מתוכניות־פעולה, מניתוחי-נתונים וממידע
פשוט — כי מעולם לא טרחו להכינם, וגם לא היה מ י שיהיה
מוסמך להכינם.

עכשיו מתרוצצים פקידים גדולים וקטנים כמו ^זב•
כדים מסוממים, מחפשים בקדחתנות רעיונות, נתונים,
הצעות. ועדות מנב״לים מתכנסות חדשות לבקרים
כדי ״לתאם״ ו״להכין״ ו״לגכש תוכניות׳׳ —
ולכל חכריהן יש מכנה משותף אחד: אין להם מושג
על העניין שהם נדרשים לו.
מכל מחדלי המדינה ב״ 30 השנים האחרונות, זהו בוודאי
התמוה ביותר. אך מי שאחראי לו, אחראי עתה לפעולות־השלום.
ולמה לא? הן אי־אפשר למסור תפקיד כה אחראי לאנשים שצד קו•
רק מי שטעה תמיד ראוי לנהל את העניינים.

בוודאי. לא נותר לנו אלא לבקש סליחה.

¥¥לינו לבקש סליחה על כך שצדקנו, ועלינו לבקש סליחה
? כפולה ומכופלת על כך שאנחנו מזכירים זאת עתה.

ישראל חייבת

אך הדבר חשוב. לא למען העבר, שהוא עניין
להיסטוריונים ולבותבי זיכרונות, אלא למען העתיד.
מי שטעה בכל, במשך 11 שנים ובמשך 30 שנה, חזקה
עליו שימשיך לטעות במרץ גם בכל הערכותיו ומעשיו בעתיד.

ך משך 30 שנה ויותר, לא היתד, כפירה חמורה יותר מזו
* י הטמונה בשלוש המילים ״השתלבות־במרחב השמי״( .אני

— 3 6וווו !יו 1

מי שצדק במשך כל התקופה הזאת, כדאי לפחות להקשיב
למה שהוא אומר עתה. מי יודע, אולי הוא לא הפסיק לצדוק?
אולי הוא ממשיך לצדוק גם עתה?.אולי הוא צודק גם לגבי מה
שהוא אומר עתה, על הדרכים להשגת השלום המלא, על הטיפול
בבעייה הפלסטינית, על המעשים הדרושים לביסוס השלום
לכשיקום?

במדינה
(המשך מעמוד )29
מאסרו הוא עונה לי, :חבוב, אני עושה
עוד מעילה.׳
״מי שאוכל חרא זה עברייני מין. אנ סים,
בעיקר כאלה שעברו עבירות מין
כלפי קטינים, לאלה עושים צרות. יש שם
עבריינים שהם הורים לילדים, הם רגישים
לנושא. אלה רק מחכים שייכנס מאנייק
כזד, כדי לחבוט בו. מיילא, שיאנוס מבוג רת,
תפד׳אל, אבל ילדה ז״
הסיפורים קולחים מפיו של קראום בש טף.
בחודשים הספורים שבילה בכלא צבר
חוויות מייוחדות במינן. הוא מתכוון להע לותן
על הכתב ולהוציאן בספר .״תסריט?
אולי, אבל זה כבר יותר מסובך וגם יותר
יקר,״ הוא אומר .״אולי פעם, בעתיד.״
בינתיים נגעה לליבו של קראום הבעיה
של שיקום האסיר והוא מתכונן להיות
פעיל בתחום זה.
כשקם לעזוב את המיזנון אמר לו אחד
מפקידי ביודהמישפט :״דחילק, שמוליק,
אנו אוהבים אותך אבל מבקשים ממך: אל
תחזור לכאן, עשה לנו טובה!״
מישפט שכנו ת מועילה
__הנאשם נזכר שביקר
במקום הפשע, ולכן זוכה
__ מחמת הספק
״אני יודע איפה זד. רחוב גורדון, אבל
לא יודע איפה זה גורדון 20 ואף פעם
לא הייתי שם,״ טען יוסף קטלן באוזני
חוקרי המישטרה שבאו לעוצרו בחשד
שפרץ למעבדת־שיניים.
׳חוקרי המישטרה לא השתכנעו. בידם
היתד. אסמכתא מישפטית טובה נגד הח שוד:
טביעת האצבע שלו נמצאה במקום
הפריצה, על שימשת מעבדת השיניים ש ברחוב
גורדון 20 בתל-אביב. טביעת אצבע
של חשוד, שנמצאת במקום הפשע ומוש־ווית
במעבדות מז״פ בירושלים, מהווה
ראיה חותכת במישפט, וכמעט שאיו דרך
לסתור אותה.
ביקור חוזר• הפרט היחידי שאותו
יכלה עורכת-הדין כרמלה חנוך, שלימדה
סניגוריה על יוסף קטלן, לזקוף לזכותה
בתום חקירתו הממושכת של איש המע בדות
המישטרתיות, היה שהוא הודה, כי
אין כל ודאות אם טביעת־האצבע המחשי דה
נמצאה בחלקה החיצוני של השמשה
הפרוצה, או הפנימי.
המומחה המישטרתי, רס״ר יצחק אלון,
לא פסל אף אחת משתי האפשרויות הללו.
כשעלה הנאשם אל דוכן העדים, למסור
את עדותו, הוא שינה מעט מגירסתו הקו דמת,
זו שנרשמה מפיו במישטרה .״אני
כבר יודע היכן זה גורדון ,20״ הבהיר
יוסף קטלן באוזני התובעת, עורכת הדין
שרה ספיר־חן, והשופט המחוזי דויד וולך.
לשאלותיו המנחות של פרקליטו, עורך-
הדין דרור מקרין, שבא במקום כרמלה
חנוך, הסביר קטלן כי אחרי ששוחרר על-
ידי המישטרה, ניגש לברר מהו המקום
שהוא הואשם בפריצתו והנה, להפתעתו
הרבה, התברר לו שהמקום מוכר לו היטב.
״כאן עובד השרברב שלי,״ הסביר.
*הנאשם הוסיף והסביר, שביום שבו נח קר,
שנה תמימה אחרי הפריצה, לא זכר
עוד מה מסתתר מאחרי הכתובת שעליה
נשאל במישטרה .״אם אני אזרוק לך,
כבוד השופט, איזה שם של רחוב ומיספר
של בית, אתה תוכל לקשר אותם עם עסק
מסויים?״ היקשה. הוא סיפר שבאחד מימי
דצמבר 1975 הלך אומנם לחפש שרברב
ברחוב גורדון וייתכן שהשאיר, שלא ב מתכוון,
את טביעת-אצבעו על שימשת
החלון.
ליהנות מהספק. השופט המחוזי וולך,
פיקפק אומנם בגירסה זו, אך הכריע אח
דינו של קטלן לזכות. השופט הדגיש את
העובדה שרק שנה אחרי שטביעת האצבע
נלקחה ממקום הפשע, הגיעו החוקרים אל
קטלו* כמו־כן הזכיר השופט שהחוקרים
לא טרחו לקחת את החשוד מייד למקום
הפשע, ולהראות לו באיזו כתובת מדובר.
״ייתכן שיש למישטרד. קשיים
בלקיחת טביעות-אצבעות וקשירתן
דים, אך מובן שחלוף תקופה של
מקשה גם על קו־ההגנה,״ קבע
״נראה לי שמיקרה זה נופל תחת
התקדימית של קיום ספק קל.
זה אני מחליט לתת לנאשם
הספק.״

אפשר כבו להחזיר
את סיני הבדואים
והגגלים באו לת־־א

ציו, ואכל בשר־כבש עם פיתה ואורז,
בידיים — סכו״ם לא מוגש גם בנגב, ב ארוחה
שכזאת. פרס שוחח בשקט עם מאר חיו.
המארחת של המלון, יעל דווידוביץ,
עזרה לבדואים בהגשה.
אך הגדילו לעשות חברי־הכנסת יוסי
שריד ועקיבא נוף שהגיעו למקום, עלו על
הגמלים כדי להנציח את הרגע הגדול.
רק כשביקשו לרדת מהגמלים, הסתבר להם
שלעלות זה חינם, אבל לרדת עולה כסף.
הבדואים בעלי הגמלים תבעו תשלום עבור
הזכות לעלות עליהם. ובנושא זה לא הי תד,
לח״כים חסינות. כל אחד מהם נאלץ
לשלם עבור התענוג.
ח״כ יוסי שריד, הנמצא בפגרה כמו כל
חברי־הכנסת, נראה באחרונה מסתובב ב אירועים
ציבוריים שונים. אל כולם הוא
מוזמן כמובן. עקיבא נוף, לעומת זאת, הגיע
למלון ספק בזכות היותו חבר־כנסת, ספק
בזכות אשתו מידה, שהיא עיתונאית ה מוזמנת
תדיר לאירועים חברתיים.
בערב סוכות הוכיחו הבדואים כי הם
יכולים לשמש גם גויים של שבת. רב
המלון אסר להשמיע מוסיקה ברמקולים.
נשקפה סכנה כי תצוגת־האופנה המיזרחיח
תתבטל, ללא מוסיקת הרקע המוקלטת.
כאן נחלצו הבדואים לעזרה. הם התישבו
והחלו לשיר במקהלה כשאחד מהם מחלל
בחליל. האווירה במקום התלהטה עד ש אחד
הבדואים הופיע בשורת הדוגמניות. המבקש קשה יהיה להבטיח לציבור
לבוא ולהתארח באוהל הבדואי, כי יוכל
להיחכך בכמה חברי־כנסת מדי ערב, אך
בכל זאת כדאי לגסות. אולי יתמזל מזלם
יזכו גם הם לראות את נבחרי העם
זוללים אורז ובשר בידיים או מתנדנדים
במרומי גמל עצבני.
עד נמדיס
3111־ 8
ך*׳ א צריף להידחף אין טעם להצ-
/טופף בכבישים ולדהור לסיני לפני
שמחזירים אותה, כדי לראות בפעם האח־

ח״פ פדס והבדואים
בשר ואורז בידיים

מגישה דווידוכיץ
עזרה לבדואים

רונה חולות, בדואים וגמלים. אם הישרא לים
לא יבואו אל מוחמד — מקדים מו־חמד
ובא אל הישראלים, עם גמליו, כב־שיו
ואפילו חול המידבר שלו.
הנהלת מלון פאר תל־אביבי הגיעה ל מסקנה
כי הווי המידבר יכול מעתה לשמש
לא רק כאטרקציה לתיירים, אלא גם כאתר
נוסטלגיה לישראלים.
תעלול הפירסומת הצליח להפליא.
הנהלת בית־המלון, בעזרתם האדיבה
של אנשי יחסי־הציבור שלה, הקימה אוהל
בדואי גדול בחלקו האחורי של הלובי ב מלון.
על השטיחים הסינתטיים זרקו כמה
מזרונים וכריות בנוסח ערבי, ומחוץ לאו הל
ישבו כ־ 20 בדואים בתילבושתם ה מסורתית
ובישלו כבש על האש עם הר בה
אורז. על ערימת־חול גבוהה רבצו
בשקט שני גמלים על־באמת, וכל מי שנכ נס
לאוהל נתקבל לפי מיטב המסורת ה אדיבה
של שבט אפו־רביע.
גם מתכנן האופנה של המלון תפס טרמפ

ח״כ נוף!
בזכות מי?

על התעלול, הציג כמה דוגמניות הלוב שות
את דגמיו ברוח המידבר. גוונים של
חול ואדמה רטובה עם מיזוג של דוגמניות
בעלות מראה מזרחי, כמו בתיה ישראלי.
ואם בכל זה לא היה די, עשו גם סיבוב
בחוצות דיזנגוף לשני הגמלים העייפים
והעצמים, שזיהמו את הרחוב כאשד
מאחוריהם ולפניהם רצות מצלמות הטל וויזיה.

מה שנותר היה הקהל שצריך לבוא
בהמוניו לאוהל, לאכול מאכלים בדואים
ולחשוב שחסך לעצמו כרטיס נסיעה לנ גב,
משם הובאה כל התפאורה לצורך ה עניין.
משהגיעו העיתונאים לאוהל בשעה
המיועדת, לא מצאו בו צפיפות גדולה.
למעשה, הקהל כימעט שלא בא. בלטו
רק כמה חברי־כנסת, שחשבו, אולי, לקחת
טרמפ על התעלול הפירסומי.
על אחד המיזמים, עם חבורה של
עשרה בדואים משבט אבו רביע, ישב לו
חבר־הכנסת שמעון פרס עם שניים מיוע

שריד
בהזמנת מי?

דוגמנית ישראלי
מראה מיזוחי

במדינה
י שראלים בחו״ל

, !¥6111011־ $1126 11161 חסו

מיי מי מיי *

311! 1*1312 3

מה ח 1יר א ת חיזרדים י
התחנה הישראלית של
ניו־יורק ממיכה לחזרה
לאדץ -מכי ישראלים־
לשעבד ובהווה
ארבעה ערבים בשבוע בוקע קולה של
הבת של יעקובוביץ מרעננה מתוך מקלט
הרדיו, בעיר ניו־יורק שבאמריקה הרחו קה.
כל ישראלי או לא ישראלי, שיושב
שם, יכול להאזין לה. היא עושה זאת כבר
13 שנים רצופות ומוכרת לכל חובבי
תוכניות הרדיו, לכל המבקרים בניו־יורק
או המתגוררים בה. ישראלים, יהודים וסתם
כאלה שאוהבים לשמוע שעה של עברית,
שירים ישראלים וחדשות מהארץ.
נילי ינאי (שינתה את השם מיעקובו־ביץ
עוד בארץ) ,עורכת התוכנית אני
ואתה, מעורה מאד בכל מה שקורה ביש ראל.
היא קוראת את כל העיתונים המגי עים,
מקבלת קיטעי יומנים וחדשות משי דורי
ישראל בירושלים. היא זו המציגה
בפני הניו־יורקים זמרים ״חדשים״ כמו
אריאל זילבר ושלום חנוך, במקום הבה
נגילה וירושלים של זהב. היא זו המס פרת
לאמריקאים מה מתרחש בפרובינציה
הישראלית. היא זו שלקחה טבח ערבי,
נאסר באשה, המשדר מתכונים מיזרח-
תיכוניים לכל חובבי הסטייק ותפוחי־הא-
דמה עם קצת חסה.
נילי וידידים. סיפורה של נילי מת חיל
ברעננה, שם נולדה. היא למדה תיאט רון
באוניברסיטה של תל־אביב יחד עם

שדרנית ינאי
10 בלילה לידידים
עדנה, שביט ותום לוי. אחר־כך עבדה
בקול ישראל דאז, כעורכת תוכניות לנו ער
בבתי־ספר. כאשר התחתנה עם מיכאל
גרינשטיין, החליטו השניים לנסוע לאד־צות־הברית
ללמוד, כמו זוגות צעירים
אחרים, ומאז הם שם, כמו זוגות לא־כל־כך
צעירים אחרים.
שניהם סיימו את לימודי התואר השני
שלהם בניו־יורק, הוא בהנדסה והיא ב תיאטרון.
הוא חדל לעסוק בהנדסה והיא
חדלה לעסוק בתיאטרון. מיכאל הוא כיום
איש־עסקים, ונילי עורכת תוכנית רדיו
בשפה העברית. היא התחילה שם בתוכנית
כאן ישראל, בשיתוף עם חיים קינן, אך
לא היתה שלמה עם עצמה ורצתה ללמוד
שם פסיכולוגיה. לקחה קורם בטיפול פסי כולוגי,
והתלבטה אם לעזוב את הרדיו
לטובת הפסיכולוגיה או להיפך.
בינתיים זזו דברים בעולם הגדול, וה נשיא
אל־סאדאת הגיע לישראל. אחר-כך
נסע כל מי שיכול, למצריים. נילי קיבלה
הצעה מהמפרסמים שלה בתוכנית הרדיו
(התוכנית בנויה על טהרת הפירסומת),
לנסוע לקאהיר ולספר למאזיניה האמרי קאים
מה קורה שם. השהות בקאהיר הכ ריעה
לטובת הרדיו, נילי עזבה את הפסי כולוגיה
ומאז היא משקיעה את כל מירצה
בתוכניתה.
רק לפני חודשים אחדים התחילה ב תוכניתה
החדשה, בד־בבד עם הקודמת.

$161160 ¥1111

8188ו?15-ז11א* 0סס 0ס§

״יעלה לו ביוקר:׳׳ גולן לא הת רגש
.״מר עדן אינו יפול לעשות לנו
שום דבר,״ הודיע לעיתון הגרמני ,״נת קשר
מייד עם עורך־דין ברליני, ונשיב
מילחמה שערה!״
על כך עדן :״גולן לא קיים את החוזה
שלנו. בשביל זה הוא צריך לשלם. אני
אלך עד לערכאה האחרונה!״
לעדן נראה כי גולן, שלמענו שיחק
גם בסרט אנטבה, הונה אותו .״גולן מוריד
את הערך שלי, כשהוא שם את שמי במ קום
כל־כך רחוק. זה ישפיע עלי בעתיד,
מבחינת קבלת תפקידים ושכר ...אם לא
ינקוט מייד בצעדים המתאימים, זה יעלה
למר גולן ביוקר!״

מ יש פט
ה*1כו־ והגודל

1111 018ח 11*8ס ח 0 1 0 1 1 8 1 * 81) 06 חוו

יי^* י ׳ן

שימעץ עדן ומנחם גולן, הידיעה כעיתון הברליני
5מיליון ל״י קנס
באנגלית קוראים לתוכנית ״עשר בערב
עם נילי וידידים,״ אך בעברית השם צנוע
יותר ,״אני ואתה״.
המפרסמים שלה מרביתם חברות יש ראליות
כמו אל־על, כרמל מזרחי ואפילו
מישרד הקליטה, המשדר פירסומת ליש ראל,
עם קולו של ירון לונדון המנסה
לשכנע יורדים — לחזור ארצה.
גם מפיקת ׳התוכנית היא ישראלית, נא ווה
בן־יעקב, מי שהיתר. אשתו של השחקן
אשר צרפתי. יחד עם נאווה משדרת ב עברית
עיינה אילון, מי שהיתה ידידתו
של הזמר־מלחין יצחק (״צ׳רצ׳יל״) קלפטר
והיתד. גם שדרנית בארץ לפני זמן לו;
רב. בשפה האנגלית משדרת ישראלית
אחרת, רבקה רז, מי שהיתר. אשתו של
הבוטיקאי עמוס מרה.
הדולרים לא מטפטפים. ישראל,
מצידה, משתפת פעולה עם כאן ישראל,
אך לא בהתלהבות גדולה מדי. נשלחים
אליה כתבות מהארץ וקיטעי הקלטות.
דווקא הקונסול הקודם של ישראל בניו-
יורק, אורי בן־ארי, לא רצה להתראיין
בתוכנית, כי היא הריחה לו יותר מדי
מ״ירידה״ .לבסוף, עם תום שירותו שם,
נשאר בניו־יורק מטעמים אישיים.
לעומת זאת, הקונסול החדש פול קידר
התראיין בתוכנית ובכלל, מאז חילופי ה־שילטון
בארץ, מתייחסים נציגי ישראל
החדשים אל התוכנית שלא כמו אל ״נפולת
של נמושות״ .השרים זבולון המר ודויד
לוי התראיינו בשימחה. גם הסוכנות מש תפת
כיום פעולה יותר מבעבר. הבעייה
הכאובה ביותר המעסיקה את היושבים
בציון היא, כמובן, זו של היורדים .
השאלה מיהו יורד מורכבת כמעט כמו
השאלה מיהו יהודי. וכך אומרת נילי על
הבעייה :״קיים שקר מוסכם כאן בארץ,
כאילו בניו-יורק השמש זורחת כל הזמן.
כאילו החיים שם קלים, ההצלחות מהי רות
והדולרים מטפטפים מהעצים. יש ראלים
שמתחתנים עם אמריקאיות עומדים
בפני בעיות של מנטאליות שונה, הילדים
של הישראלים באמריקה גדלים מנוכרים
לגמרי מהארץ.
״האגדה האמריקאית מתנפצת, כאשר
עשרות הישראלים מגיעים מדי חודש
לניו־יורק, כשהם רואים את ה״גטו״ הישראלי
הקטן והעלוב שם. רק מעטים
מאד מהם הם סיפורי הצלחה אמיתיים.
לדעתי, הקבוצה היחידה באמריקה שמת-
מזגת יפה עם החברה האמריקאית היא
הדתיים דווקא. אלה שלמים עם דרך
חייהם, והחברה האמריקאית מקבלת אותם
ככאלה.״
איפור הזהות. מה יחזיר את היש ראלים
הביתה? אומרת נילי :״לא המק ררים
והמכוניות ומכונות־הכביסה. ארץ-
ישראל יפה, איכות־חיים שונה ממה שקיים
בישראל עכשיו. עד שזה לא ישתנה,
הירידה תגבר, ויהיו יותר ויותר מאזינים
לתוכנית החדשה שלי. רק אלה שיש להם
אהבה עמוקה לארץ הלו יחזרו יום אחד,
אבל כל השאר — מי יודע.

״יש עוד דבר שכדאי שיידעו פה ב ישראל,״
חושבת נילי .״אומרים שהבעייה
המרבי, ית אצל יהודי אמריקה כיום היא
נישואי התערובת. אני איני חושבת כך.
הבעייה האמיתית היא שמרבית היהודים
שם מאבדים לאט״לאם את זהותם היהו דית.
מרביתם אינם תורמים למגבית, בעי קר
המשכילים שבהם. הם אדישים לארץ
ולעובדת היותם יהודים. הם כבר אבודים
לעם היהודי. ילדיהם כבר בקושי יזכרו
שהם יהודים. גם החינוך העברי שם מאכ זב
מאד.״
נילי עצמה קפצה לשבועיים לארץ, והיא
מבלה בין מישפחת יעקובוביץ, הוריה ש ברעננה,
לבין מישפחת גרינשטיין (הורי
בעלה) שבהרצליה. היא נראית מרוצה
ממצבה. יש לה קאריירה >נאה, בעל אוהב,
שני בנים (שלומדים בבית־ספר פרטי ב-
ניו־יורק) ,חברות טובות (מרביתן ישרא ליות)
וחיים מעניינים. החלום האמריקאי
הפרטי שלה — התגשם.

מי לחמה בגן־ ע דן
לפי בקשתד ש? שימעון עדן,
טאיים השופט ע. 7מגחם גולן
פקגס ובמאסר
׳בשביל עיתוני גרמניה, היה זה יום־חג.
לא בכל יום מזדמן להם ריב ציבורי בין
שני אנשים מפורסמים, מד,־גם ששניהם
ישראלים.
עיתון סנסציוני ברליני הראה את שימי
עוץ עדן, בעל מועדוני־הלילה ונער־השע-
שועים הניצחי של ברלין, כשהוא יושב
על ספסל בבית-המישפט. כותרת־הענק,
בשני צבעים :״אני יושב כאן, מפני שאני
רוצה לעמוד במקום השלישי.״

פית־המישפט קבע תקדים,
שלפיו יזוכו מאות סוהרי סמים
ועירעודה של המדינה גידה,ה פיגלל
גזד־דיגו של הגורל
לעיתים נדירות מתחרט פרקליט על־כך
שהצליח לזכות את לקוחו בדין. מיקרה
כזה אירע בשבוע שעבר לעורך־הדין התל־אביבי
דרור מקרין, שהגן על שלמה בצלאל
סוחר סמים שהואשם בבית־המישפט המ חוזי
בתל־אביב בסחר בהירואין ובהחזקת
סם מסוכן.
בצלאל ( )33 נפל בפח שהטמין לו איש
מיחלק הסמים ביחידה המרכזית של מיש-
טרת מחוז תל־אביב, אברהם שיטרית,
שהתחבר עם רבים מבין סוחרי הסמים
התל־אביביים והחל קונה מהם סמים מכל
הסוגים, תוך שהוא משלם להם בשטרי
כסף מסומנים של המישטרה.
לכאורה נראה היה שבצלאל יורשע בדין,
כפי שהורשעו אחרים לפניו. אולם בתום
מסכת העדויות של התביעה, כשנותרה רק
עדות אחת, טכנית ביסודה, נפלה הפתעה.
העדות שנותרה היתה של יונה לביא,
שוטרת ממעבדת המחלקה לזיהוי פלילי
(מז״פ) של המטה הארצי בירושלים, ש חתמה
על חוות־דעת, המאשרת שהחומר
שמכר בצלאל לשיטרית, אכן היה סם מסוג
הירואין. לבית־המשפט היה כבר ברור
באותה עת, מעל לכל ספק, שאכן בצלאל
מכר כמות של 100 מיליגרם מאותו החומר
לשוטר אברהם שיטרית, באחד מלילות
ספטמבר , 1977 תמורת סכום של 300 לירות.
ספר מאנגליה. לשאלותיו של הפרק ליט
סיפרה העדה לביא, שערכה בחומר
החשוד שתי בדיקות צבע ושתי בדיקות
גזיות, תוך כדי השוואת התוצאות לחומר
סטנדרטי שאותו קיבלה ממישרד־הבריאות
ושנחשב כהירואין.
עורך־הדין מקרין ביקש לדעת אם המומ חית
ערכה בדיקת צבע פלונית ובדיקה
כימית פלמונית, ועל כך השיבה לביא
בשלילה .״האם ביררת מעל לכל ספק
שהחומר שבידך הוא מסוג דיאנוורפין
בהרכב כימי של 105ו? 0 2 !11231״ הת־
• 018?511ח<0 4׳0 .־.7׳\/

*£ר<>111*111ו\*1וגו

.חו 0ז*0 ; 11ח>>>שו 0וזז £ 0 > 1נ ו (0 ; 1ן וו 11י 10 ) 1מ 1110־ 1ו״יוו׳ 11.׳> יי

7ץאסקס - 4 .5 -ו)־ו> 11ו - 7 .8 - 1101ץ \ י 3 ,6 • 1( 1:1101.ח 113 וו 1יןוס11ו 1ץ ו 1011ת

תמונה קטנה יותר הראתה את היש ראלי
השני: מנחם גולן.
5מיליון קנם* מקום־העלילה היה
בית־המישפט לעבודה. שימעון (״רולף״)
עדן, בן ה־ ,48 ביקש צו זמני, שיחייב
את גולן בן דד 51 לשים את שמו של עדן
במקום השלישי ברשימת המשתתפים בכל
העתקי הסרט קשר האורניום. קיימים
מאות העתקים, שנשלחו כבר לארצות
רבות.
לפי החוזה, כך טען עדן, התחייב גולן
לשים את שמו במקום השלישי, אם אין
בסרט משתתפת ממין נקבה, או במקום
הרביעי, אם יש כזאת. תחת זאת שם
אותו גולן במקום השביעי בילבד. כיום
כבר מוקרן הסרט באיטליה ובישראל.
השופט נעתר לבקשה, הוציא צו בהת אם
לכך. הוא פסק שאם גולן לא ימלא
אחרי ההוראה, יהיה עליו לשלם קנס בסך
500 אלף מארק (כחמישה מיליון ל״י),
או שיישלח למאסר חצי שנה.
עדן שמח .״אני מטיל על עורכי-דין
בכל הארצות, שבהן יוקרן הסרט, לבדוק
אם גולן ממלא אחרי צו ביודהמישפט
הברליני !״

> 101ק 3ז צ . 31( 0111 1 7 0 . 11 1ק 1 1 .ה> * 1ז 10 0וו 1
׳* 11׳( 01ו11׳>ו1
311011$ .
1>.ו 1ו 6וו 01 יי
״ 31 01 זזו . 1ז !1111( 10 1 111 1 7 0 0 01 310
0ז 10ו 1-5 01״<:1ת 0 1 1ח ב, ז ס & זסזס 1 0 0וזו 111131101, 1 .תוז ס!

נוסחת ההרואץ שהוגשה כמישפט
המישטרה לא בדקה
עניין הפרקליט. ושוב היתה התשובה שלי לית
.״הבדיקה היתה בהשוואה לסטנדרטים
של הירואין שסיפק מישרד-הבריאות, מבלי
להפריד את החומר למרכיביו,״ ענתה
השוטרת ממז״ם.
את הידענות המופלגת שלו בהרכב הכימי
של סם ההירואין לא שאב עורך־הדין
המשופם מנסיונו בסמים. באחד מסיוריו
בלונדון גילה מקרין ספר אנגלי עב כרם,
שעל כריכתו האדומה נרשם שמו :״הפ רדות
ובדיקות בסמים בבית־המרקחת —
(המשך בעמוד )52
העולם הזה 2147

דרה 11ל :1..ונטה־קארלו הישראלי! 1111 :״1נון המיליונרים 1והמולטי־מי ליונ וינ1
בקיסר יה: מי בונה, מי גו נמה זה ונולה לומ׳ משלמי] 1מיוטיס

העשירים

מתגוררים בשכונה .2שם, על מיגרשים בני דונאס אחד מינימום
ועשרה דונאס מכסימום, בונים העשירים את הווילות שלהם.
שכונה זו מתרוקנת משך השבוע ממרבית תושביה, המחזיקים בה בתים לסופי־שבוע
בלבד. חלק מתושבי השכונה הם תושבי־חוץ, מיליונרים שרכשו בתים גם בישראל.

ידים

תושבי שכונה .8אלה חולמים לעבור לשכונה .2חלקם הצליח,
חלקם האחר נאלץ לוותר כיוון שאין עוד מיגרשיס בשכונה .2
תושבי שכונה 8אינם עשירים במייוחד. חלקם מתגוררים בבתים דו־מישפחתייס,
וכימעט כולם מתגוררים בקיסריה דרך־קבע במשך כל השנה וזהו ביתם היחידי.
ן־יאגדהמספרת כי הנדיב הידוע,
• הבאתן אדמונד דה־רוטשילד, עלה
יום אחד על גיבעות זכרון־יעקוב, העיף

הערס

קיסריה.

מבט מסביב, השקיף על הנוף ואמר בסיגנון
מקגארטי מובהק :״ריכשו!״
שליחי הבארון יצאו ורכשו מייד כל מה

תושבי עיירת־הפיתוח אור־עקיבא, שעד היום לא פותחה כראוי. תושבי
אור־עקיבא מספקים את עובדי השירותים לשכונות הווילות של תושבי השחורים. והפועלים עוזרות־הבית באים מאור־עקיבא

שהיה ניתן לרכישה מנחל חדרה ועד
מעגן־מיכאל, לבד משטח שהיה שייך ל כנסייה
היוונית ועוד כמה שטחים שהיו
בבעלות ערבית. אותו שטח גדול, בן 30
אלף הדונאם, מוכר כיום בקיסריה.
הבארון חלם להפוך את קיסריה למונטדי־קארלו
של המיזרח־התיכון — מקום שיוריד
את ביירות מעל המפה, איזור של מגורים,
קייט ותיירות. האדמות נמסרו לפיק״א,
והתוכניות הוכנסו למגירה והוקפאו.
הנדיב הידוע נפטר. בנו, אביו של הבא תן
אדמונד דה־תטשילד ייבדל־להיים־
ארוכים, לא גילה כל עניין בפלשתינה,
ואילו הנכד לא זו בלבד שגילה עניין,
אלא גם החליט לממש את חלומו של סבו
הלכה למעשה. ומכאן חלוקות הדיעות ביחס
להמשך האגדה, שהפכה הגדה.
דיעה אחת של כמה תושבי קיסריה גו רסת,
כי הבאתן רוטשילד פנה אל שר־הפנים
דאז, משה חיים שפירא, והציע לו
את ההצעה הנדיבה של סבו, בתנאי שתושבי
המקום ובעלי־העסקים לעתיד ישלמו את
המיסים לבארון. דהיינו, בתוך מדינת יש ראל
תקום מדינה פרטית בבעלות רוטשילד.
שר־הפנים הסכים, אלא שבדיוק כאשר עמדו
החוזים להיחתם נפטר והלך לעולמו, ושר
חדש קם לישראל. ישראל בר־יהודה, שבא
במקומו של ישראל רוקח, היה ידוע כפט ריוט
גדול וכסוציאליסט גדול עוד יותר.
הוא דוחה את ההצעה מכל וכל, ואמר:
״לא יקום ולא יהיה כדבר הזה במדינת
ישראל.״
עד כאן — האגדה. לגבי העובדות שעליהן

נוטל את האחריות חיים גולדנברג, מנכ״ל
החברה לפיתוח קיסריה שבבעלות הבאתו,
הרי הן כדלקמן: כשהחל הב אתן רוטשילד
מתעניין בפיתוח קיסריה הוא פנה לשר־האוצר
דאז, לוי אשכול, והציע לו לפתח
את איזור קיסריה כאיזור קייט ונופש.
הוא הציע, בשלב ראשון, להקים את קרן
קיסריה שתחזיק בניכסי הבארון, לצרף
אליה את חלקות האדמה שניטשו על־ידי
הערבים, נלקחו על־ידי מינהל מקרקעי
ישראל והפכו רכושה של מדינת ישראל.
את הרווחים מכספי הקרן הציע הבארון,
אליבא דגולדנברג, לתרום לקידום החינוך
הגבוה בישראל. וכך, בשנת , 1962 נחתם
הסכם בין הבארון רוטשילד לבין מדינת
ישראל לייסוד הקרן, כאשר כל קרקעות
פיק״א נמסרו לבעלות המדינה. ברזמנית
בוצעה על-ידי הב אתו חכירת אדמה ל־
200 שנה לזכות קרן קיסריה על שטח
בן 2000 דונאם, שעליו הוקמו שכונות
הווילות. קרן קיסריה הפכה, ברבות הימים,
החברה לפיתוח קיסריה, ומחזיקי־המניות
בחברה זו הם מדינת ישראל 50 אחוז,
והבארון רוטשילד 50 אחוז.
מי בא לגור בקיסריה? בתחילה היה
המקום כולו חולות וים ועתיקות יפהפיות.
ראשון התושבים הגיע לקיסריה לפני 15
שנים. היה זה מורד,־דרך בשם הרשל בנג׳*
מין, שבנה את ביתו במו־ידיו והיה התושב
היחידי בסביבה. ביתו לא חובר למערכת
ביוב, לחשמל או למים.
אחריו הגיעה הרופאה ד״ר חנה ביליג,
שהיא כיום אשה בת שמונים שעדיין מת־

העיירה שונאים את תושבי קיסריה, שהווילות שלהם משמשות לא אחת קורבן לפריצות ואילו מישפחות מאור־עקיבא הצליחו לעבור לשכונה 8
וגניבות. שתי
שימחה כהן, הרצה לבחירות באור־עקיבא, הצליחה להגיע אף לשכונה .2

1 14

שייכת לנגר אנגלי בשם

ואשתו. השניים מתגוררים

שב הגדול ביותר בישראל, ומשתרע על שטח בן
מרובעים. הם דרשו מן הארכיטקט שיבנה עבורם בית
(המשך מעמוד )39
גוררת במקום, ומחזיקה בעיטור־הגבורה
הבריסי הגבוה ביותר. מחיר הדונאם בימים
ההם היה 3,000 לירות.
מתי, אם כך, הפך המקום פתע־פיתאום
סמל של מעמד דווקא י

היכן מישפחת
המתנחלים!
ר־ האוצר המנוח, פנחס ספיר,
/הוא שד,יקנה למקום ציביון יוקרתי.
ספיר, בדרכו השנוררית, פנה אל יהודים
עשירים כמו איש המגבית יומלך חמאת־הבוטנים
מארצות־הברית פול צוקרמן, ו־מייקל
סאקר, מבעלי מארכס אנד ספנסר,
והציע להם להשקיע כסף ברכישת בית
בישראל. כיוון שהמחיר, הן בדולארים והן
בלירות, היה נמוך מאד הסכימו — וכך
הפכה קיסריה איזור־מגורים של יהודים
עשירים, מרביתם תושבי חוץ או פנסיו נרים.

התעניינותו האישית של הבארון
רוטשילד תרמה להרמת קרנה של קיסריה,
למרות שהוא לא היה מראשוני המתיישבים

וילה שיזלובסק׳

דנים אולמן
בבית הנח1,200
מטר
בסיגנון של

טירה אנגלית, מאבן שכס אדומה. ביתם יוצא־דופן בין בתיה
של קיסריה ומושך תשומת לב גדולה. יש בו שלוש קומות, הכוללות
בתוכן חדר־ביליארד, חדר להקרנת סרטים, שני חדרי־אוכל,
ארבעה חדרי־שינה בתוספת שירותים וחדר־שינה ראשי.

במקום. בעיקבות הבארון החלו באים תושבי
חוץ עשירים מאד, ובעיקבותיהם תושבי
הארץ העשירים: האנשים כמו הצייר ראובן
רובין, איש־העסקים פוקד, הירש׳ האופג־אית
לולה בר ואיש־העסקים לסלי פולוס
— כל אלה הגיעו לקיסריה.
בעיקבותיהם הגיעו תושבים ישראלים
נוספים כמו מנכ״ל אל־על לשעבר, אפריים
בן־ארצי ואשתו הארכיטקטית דורה גד.
התעשיין העשיר יוסף שידלובסקי רכש
גם הוא בית צנוע במקום, ובאחרונה נוספו
לקיסריה תושבים חדשים כמו עורך־הדין
אמנון רוזנשטיין ואשתו מלכה.
שר-וושיכון־והבינוי גידעון פת בונה שם
כיום לעצמו את אחד הבתים הגדולים
בסביבה, וגם שר־הביטחון עזר וייצמן מש לים
את בניית ביתו השני. לא הרחק משם
נבנה והולד ביתו הגדול של אלוף פיקוד
הצפון אביגדור (״יאנוש״) בן־גל. קיסריה
הפכה שכונת־היוקרה מיספר אחד בישראל,
המאכלסת בתוכה עשירי עולם, עשירים
חדשים (נובו־ריש) ובעלי עמדות בכירות
כמו שרים ׳וקצינים גבוהים.
אולם סיפורה של קיסריה אינו כה פשוט.
קיסריה עצמה מחולקת לשתי שכונות, וגם

שייכת לתעשיין יוסף שידלובסקי, המתגורר בה
במשך כל ימות השנה ומנהל ממנה את עסקיו
המסועפים. למרות שהוא נמנה עם עש ירי העולם, אין הווילה של שידלובסקי מנקרת־עיניים.

בין השכונות עצמן קיימים פער, קינאה
וצרות־עין. בשכונה 8מתגוררים התושבים
האמידים, בעלי המיקצועות החופשיים ש מכרו
את ביתם שבעיר ועברו להתגורר
במקום. הם מתגוררים במקום דרך־קבע,
בבתים דו־מישפחתיים, מחזיקים בדרך כלל
במכונית אחת למישפחה, וילדיהם לומדים
בחדרה.
עם תושביה של שכונת פאר זו נמנית
גם מישפחת מתנחלים, המשכירה כיום את
ביתה שם תמורת 7,000 לירות לחודש ומת גוררת
באלון־מורה.
הבית המנקר־עינייס
כונה 2היא שכונת העשירים. כאן
מתגוררים כל עשיריה האמיתיים של
קיסריה. מישפחת רבלדובסקי, מבעלי סולתם
מחזיקים בבית המוקף 9דונאמים של גנים
מטופחים להפליא. על גיבעה מתנוסס ביתו
הקטן של שר־הביטחון עזר וייצמן. הבית,
שסביבו שתי חומות (כך עקף השר בדרך
חוקית את החוק המתיר בניית חומה בגובה
של מטר אחד) ,קטן במיוחד, ומכונה בסי

וילה בו

בעליו — שבנה אותו כבית־קיץ וכבית
לסופי־שבוע — ״המלונה״.
את שני המיגרשים שעליהם בנוי ביתו
רכש עזר וייצמן מהחברה לפיתוח קיסריה,
שרכשה אותם מקבוצת אמריקאים עשירים
פעילי המגבית, שהיו אמורים לבנות שם
את בתיהם אך לא עשו זאת. וייצמן החל
בונה את ביתו עוד לפני שנבחר כשר־ביטחון
בממשלת הליכוד.
מול ״המלונה״ שוכן בית־האחוזה הענקי
שבונה שר־השיכון־והבינוי גידעון פת.
הבית רשום על שם חברה בשם אנג׳ט
אסטבלישמנט השייכת להורי אשתו של
פת. הוא ממוקם על שני מיגרשים, ששיטחם
הכולל 2,5דונאם. מישפחת חותניו של
השר רכשה את המיגרשים בשנת . 1972
למרות החוק הקובע כי מי שאינו בונה בית
בתוך שנתיים ימים מעת רכישת המיגרש
חייב להחזירו לחברה לפיתוח קיסריה, לא
נלקחו המיגרשים מידי המישפחה. חיים
גולדנברג, מנכ״ל החברה, טוען כי הסיבה
לכך במילחמת יום־הכיפורים ובהקפאת
הבנייה אז עד לשנת . 1976 כדי להעריך
נכונה את שוויו של הבית שבונה שר־השיכון
של מדינת ישראל, יש להביא
בחשבון כי שטח הבית עצמו הוא 420 מטר
מרובע, וכי מחיר הבנייה למטר 7,500
לירות טבין־ותקילין.
הבית המנקר עיניים ביותר שוכן בכניסה
לשכונת הווילות .2זהו ביתם של עורך-
הדין אמנון רוזנשטיין ואשתו מלכה. הבית
נראה כבית־מלון, בריכת־השחייה שלו
בנוייה בצורת אגס, והשטח שלידה מזכיר
בריכה ציבורית. מישפחת רוזנשטיין אינה
מתגוררת בקיסריה דרך־קבע, אלא מגיעה
לשם בקיץ ובסופי־שבוע. שני פועלים ער ביים
מחזיקים את הבית במשך השבוע.
בתוך הבית שני חדרי־אורחים וארבעה חד־רי־שינה,
כשכל חדר מרוהט בסיגנון שונה.
תושבי קיסריה כועסים מאד על הבית,
הבולט למרחוק בסיגנזנו הרעשני. חיים
גולדנברג, מנכ״ל החברה לפיתוח קיסריה
טוען כי האישור לבניית הבית ניתן קודם
זמנו שלו, ואילו הוא עצמו לעולם לא
היה מאשר בניית בית שכזה.

סיפור ההצלחה
של שימחה
£4א הרחק מביתם של בני רוזנשטיין
/שוכנת הווילה של איש־העסקים ונער־השעשועים
הוותיק פוקה הירש. זהו בית
קטן ויפה ; לידו בית נוסף, שבו מתגוררים
המשרתים המתחזקים את הבית. פוקה הירש
מתגורר בתל־אביב, מגיע לקיסריה בסופי־שבוע
ונמנה עם התושבים הוותיקים במקום.
ברחוב שבו מתגורר עזר וייצמן גרה
גם אסתר רובין, אלמנתו של הצייר המנוח
ראובן רובין. ביתה הוא אחד היפים בקיסריה
וסביבו גן גדול. קירות הבית משמשים
גלרייה לציוריו של ראובן. אסתר, שבתה
אריאלה נשואה ועומדת גם היא לעבור
להתגורר בקיסריה, מכרה את ביתה התל־אביבי
ועברה לגור שם לצמיתות. באותו
רחוב בונה את ביתו גם אלוף פיקוד הצפון
אביגדור (״יאנוש״) בן־גל. יאנוש מתגורר

שייכת. לאופנאית לולה בר ולבעלה. הווילה מכונה ״וילה מדי־טרנה״
,שפירושו וילח יס־תיכונית. ואכן, זוהי ללא ספק הווילה
היפה ב ת תר בקיס ריה. היא בנוייה בצורת קשתות, מכוסה ״שפריץ״ לבו ופירחי גרניום.

וילה צוקומן

הווילה של המיליארדר האמריקאי פול צוקרמן, איש המגבית
ומי שנחשב כמלך חמאת־הבוטנים בארצות־הברית.
בביתו שגגו מאזבסט, יש בריכת־שחייה. רה״מ לשעבר, גולדה מאיר, נוהגת להחלים שם.

הווילה של בעל מיפעל בגד עור, לסלי פולופ, המחזיק בבע־ו|׳*

<0 1 / 1 - 1 11 / 1לותו שלושה בתים בי שראל: האחד בכפר־שמריהו ועוד
אחד במיגדל־הטמק, שם ממוקם מיפעלו. בווילה, בית נוסף למשרתים הווייט־נאמים שלו.

1י ׳ 1י| 1י ׳1111 *1 1 1דחהי ריקה מרבית הזמן מתושביה, שכן בעליה, בעל
מיפעל סולתם והמכונה בשם־החיבה ״זבלה״ ,מבלה
ו 11׳- 111 1 1 / 0 1 1 1 /י | #
מרבית זמנו בחו״ל. סביב הווילה, משטחים בני תשעה דונאמים של דשא וגנים מרהיבים.

הווילה העשוייה בטוב־טעם של הבא תן אדחונד דה11ד

רוטשילד. למרות. שהוא מהווה הגורם הראשוני
1110111 1 1 / 1׳ 1
לפיתוח קיסריה לא בנה את ביתו שבמקום בעצמו, אלא רכשו מתושב אמריקאי שהיגר.

בינתיים בשכונה ,8היוקרתית פחות .,אך
ביתו יהיה ללא ספק אחד הגדולים בקיסריה,
כשמאחריו נבנית והולכת בריכת־שחייה *
פרטית. יאנוש ואשתו, גליה, הם תושבי
קיסריה הקבועים היחידים השולחים את
ילדיהם ללמוד בעיירת־הפיתוח אור־עקיבא,
ולא לבתי־הספר שבחדרה.
בביתו של איש המגבית פול צוקרמן,
שגגו מכוסה אזבסט, מרבה לבקר ראש־הממשלה
לשעבר גולדה מאיר, הנוהגת
להחלים במקום אחרי שהיותיה בבית־החולים.
צוקרמן עצמו איבו מתגורר ב קיסריה
דרך־קבע, ועובדיו מתחזקים את
הבית ואת בריכת־השחייה המפוארת ה צמודה
אליו.
התעשיין העשיר יוסף שידלובסקי, בעל
מיפעל המנועים בבית־שמש ואחד מבעלי
מיפעל המנועים הצרפתי דאסו, עבר בשנה
האחרונה לקיסריה וקבע שם את ביתו.
באותו בית מתגוררת באופן ארעי גם
נציגתו, שימחה כהן.
שימחה היא סיפור של. הצלחה. הצעירה
בת ה־ ,30 הרצה כיום לראשות המועצה
האמורית אור־עקיבא, היא ילידת מארוקו
שעלתה עם מישפחתה והתגוררה במעברת
אור־עקיבא. באחד הימים, עוד בהיותה
ילדה, נעצרה לידה מכונית והנ-הג שאל
אותה למקומו של מלון קיסריה. שימחה,
הדוברת צרפתית, הראתה לנוסעי המכונית
את הדרך, ומאז השתנו חייה. נוסעי המכו נית
התגלו כמישפחה בלגית עשירה, והם
החליטו לאמץ את שימחה כבת. כך מצאה
את עצמה הילדה מאור־עקיבא רוכשת את
השכלתה במיטב בתי־הספר בעולם, ואף
נהנתה מנתח הגון מהירושה שהותיר אחריו
אבי המישפחה.
ספקולציות וחוזימ״בסתר
ךאמצ עו ת אותה מישפחה הכירה
0י שימחה את שידלובסקי, הוא שילב את

הצעירה המבריקה בעסקיו, וכיום. היא
רואה חיל במעשיה. לשימחה כהן עצמה
מיגרש בשכונה ,8שעליו היא בונה בימים
אלה את ביתה. היא נחשבת סיפור ההצלחה
בה״א־הידיעה של אור־עקיבא (רק שתי
מישפחות נוספות הצליחו לצאת את אור־עקיבא
ולעבור להתגורר בשכונה 8בקי סריה).
ביתם
של מנכ״ל אל־ על לשעבר,
אפריים בן־ארצי ואשתו, האדריכלית
דורה גד, שוכן בסמוך לבית מישפחת
רוטשילד. בן־ארצי ואשתו מגיעים לביתם
זה בסופי־שבוע בלבד. הבארון אדמונד
דה־רוטשילד רכש גם הוא בית במקום,
אם־כי לא בנה אותו בעצמו* הבית נרכש
מאותם אמריקאים עשירים. הבארון ממעט
לשהות בבית, וזה משמש את נציגו של
הבארון בישראל, מוקה לימון, המגיע עם
מישפחתו לבילוי של סופי־שבוע במקום.

ורזה 1 ,| 111 ביתם ״השני של שר־הביטחון, עזר וייצמן ואשתו ואומה.
זהו אחד הבתים הקטנים ביותר בקיסריה, ועזר מכנה אותו
1 11/1
בחיבה ״המלונה״ .הבית אומנם קטן, אך שטח האדמה סביבו גדול (בסת״ב 2.5דונאם).

עזר וויצמן
הווילה הקטנה ביותר

אביגדור (״יאנוש״) בן־גל
בריכת־שחייה פרטית

וילה בן גל

למי משלמים

ביתו הגדול של אלוף פיקוד הצפון, אביגדור (״יאנוש״) מגל,
שניבנה בשכונה .2מאחרי הבית בריכת־שחייה ענקית,
ולא הרחק ממנה מינחת מסוקים פרטי של האלוף שניבנה על שרידי חפירות נפט במקום.

ראובן רובין
הקירות משמשים גלרייה

וילה!חבין

אחת הווילות היפות בקיסריה היא זו של הצייר המנוח ראובן
רובין ואשתו אסתר. הבית הוא במיבנה המזכיר אונייה, גדול
מאד וסביבו גן רחב־ידיים, אסתר מכרה את ביתה התל־אביבי, ועברה לקיסריה לצמיתות.

קומות ויש בו חדר-ביליארד, חדר להקרנת
סרטים, שני חדרי־אוכל, ארבעה חדרי-
שינה עם שירותים צמודים, חדר־הלבשה,
וחדר־שינה ראשי שבו שתי אמבטיות —
לו ולה. דנים אולמן הספיק כבר להסתכסך
עם מרבית התושבים במקום. הוא היה חבר
ועד התושבים, ודרש לנהל את הישיבות
באנגלית. הישראלים התנגדו, ואמרו לו
שאם בכוונתו להתגורר בישראל, עליו
ללמוד עברית. הוא, מצידו, טען שלמען
הוועד אינו מוכן להתאמץ. מאז אין
ה״ילידים״ מוכנים לדבר איתו מטוב ועד

ליד אולמן שוכן ביתו הנאה של לסלי
פולופ, בעליו של מיפעל בגד עור. הבית
צנוע ופשוט, ויש בו בריכת־שחייה. בימים
אלה מוסיפים לו אגף נוסף. לידו, בית
קטן יותר שבו מתגוררים המשרתים הוויאט-
נאמיים של בעל הבית. ליד וילה פולופ
— וילה שטרן, בית גדל־ממדים שהיה
שייך בשעתו למייקל סאקר, מבעלי מארכס
אנד ספנסר.
מרבית תושבי שכונת הווילות 2הם
תושבי־חוץ או פנסיונרים. במקום כמעט
שאין תושבים קבועים, והבתים מתוחזקים
עלדידי משרתים, פועלים ועוזרות־בית.
כיצד מתנהלים חייה המוניציפאליים של
קיסריה?
מפי אחד התושבים, המבקש להישאר
בעילום שמו :״אין ראש עיר, אין עיר,
אין ראש מועצה ואין מועצה. משלמים
מיסים לחברה לפיתוח קיסריה הנותנת שי רותים
מוניציפאליים. החברה יסדה ועדה
ארכיטקטונית, כדי לפקח שיהיה קו אחד
בבניית הבתים. כדי למנוע ספקולציות
החליטה החברה לחוקק חוק, שאם תוך
שנתיים לא בונים על מיגרש היא רשאית
להחזיר את הכסף ולקחת את המיגרש
בחזרה. בתחילה היתה החברה גמישה!
היום היא מחכה, כדי לקנות ולמכור מחדש
ביותר כסף.
״מחיר דונאם אדמה נע בן 800־ 700 אלף
לירות, וזה עולה כל יום. הוועדה הארכי טקטונית
מוחלפת לעיתים תכופות. אין
אחידות דעים בין חבריה. יש אנדרלמוסיה.
כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אסור לעבור
שמונה מטר גובה בבנייה — ועוברים.
הוחלט שיהיו רק בתים עם גגות שטוחים,
ועכשיו מותר גם גג משופע בלי רעפים,
ויש כאלה שיש להם בית עם רעפים. מי
שקנה קרקע ואינו רוצה לבנות, עושה
חוזה בסתר עם אנשים אחרים, וכך עוקף
את החוק שבו מותר למכור אך־ורק לחברה
— לא מאדם לאדם. כולם יודעים, אבל
עוצמים עין.
״לפני שלוש שנים אפשר היה להשיג
בקיסריה דונאם במחיר של 20—10 אלף
לירות, אך המחיר טיפס למעלה במהירות
של מטיאור וכך, לפני שנתיים, היה המחיר
70,000 לירות לדונאם ; לפני שנה
100,000 לירות לדונאם ! לפני חצי־שנה
300,000 לירות. ואלה אינם מחירי השוק.
אלה המחירים שקובעת החברה לפיתוח
קיסריה.״

לפעמים מגיעים לבית גם ידידיו של הבא־רון,
המתאכסנים בו תקופות קצרות.
הבית היפה ביותר בקיסריה הוא זה של
האופנאית לולה בר, המתגוררת בו עם
בעלה. זהו בית הבנוי בסיגנון ים־תיכוני.
קירותיו החיצוניים והחומה שסביבו מסויי־דים
לבן. יש בו קשתות, עציצי גרניום
וצמחים מטפסים. החברה לפיתוח קיסריה
בחרה בבית זה כבית האופייני לאיזור,
ומקווה כי התושבים של שכונה ,4העתידה
לקום בקרוב, יראו בו דוגמה.
לעומת ביתה היפהפה של לולה בר ביתו
של דניס אולמן, נגר אנגלי עשיר שהחליט
להתגורר בקיסריה שבישראל, מהווה ניגוד
משווע לנוף ולאווירה. אולמן פנה אל אד ריכל
שבנה כבר בתים רבים בקיסריה,
והודה לו לבנות עבורו בית בסיגנון של
טירה אנגלית, ועוד דרש כי הטירה תיבנה
מאבן שכם אדומה.
האדריכל בנה אז את אחד הבתים המו זרים
ביותר בארץ — והגדול ביותר. שטח
הבית 1,200 מטר מרובע. .הוא בן שלוש

!ן• אילו תושב אחר של קיסריה, שגם
1הוא אינו מוכן להזדהות בשמו :״מאז
שהגיע לכאן חיים גולדנברג, הוא אוכף
את החוק על כולם. אין יוצאים מן הכלל.
הוא עושה עבודה מצויינת במה שלא
הצליחו קודמיו, מצליח הוא.״
ומה אומר מנכ״ל החברה לפיתוח קיסריה,
חיים גולדנברג עצמו 1״כשבנו את קיסריה
לא חשבו שיום אחד יבואו להתגורר בה
תושבים קבועים. הציביון של המקום היה
כמקום מגורים, בית שני לפנסיונרים ול-
תושבי-חוץ. לכן גם לא חשבו על בתי־ספר,
חנויות־מכולת וגני־ילדים. עד שהחלה
השכונה 8לקרום עור וגידים, וכעת ברור
שיש צורך בכל הדברים האלה.
״אינני רוצה להתייחם למה שהלך פה
לפני זמני. הגעתי לכאן לפני שנתיים וחצי,
וברגע שהגעתי לקחתי מכל אותם יהודים
שהיו להם מיגרשים ולא בנו עליהם את
מיגרשיהם, והודעתי להם כי ניתנת להם
ארכה בשל הקפאת הבנייה. מי שהספיק
לבנות בנה, מי שלא הספיק — המיגרש
נלקח ממנו. בשכונה 2אין עוד מיגרשים
למכירה. ידוע לי כי לפני חצי שנה נמכר
שם בית, הגובל בביתו של אפריים בן-
ארצי, במחיר של חמישה מיליון ליריות.
״כשנעשה ההסכם בין מדינת ישראל
והבארון רוטשילד על הקמת קרן קיסריה,
הוסכם כי עד לשנת 1990 לא ישונה הסטא טוס
המוניציפאלי של קיסריה, וכי רק אז
יוחלט אם להקים במקום רשות מקומית.

בינתיים משלמים התושבים מיסיס ממשל תיים
לממשלה ומיסים מוניציפאליים לקרן
קיסריה, כלומר לחברה לפיתוח קיסריה.
״החברה היא מעין גוף מוניציפאלי
שמתפקידו לדאוג לפיתוח הבסיסי, היינו
סלילת כבישים, מיררכות, גינון, פארקים
ציבוריים, תשתית מים, תשתית קווי חשמל
וטלפון תת־קרקעיים, ובשכונה החדשה גם

אפריים בן־ארצי
עתיקות בחצר
אנטנת טלוויזיה תודקרקעית ; תאורת רחו בות
מיוחדת, אחזקת ניקיון השכונה, פינוי
אשפה וגיזום הצרות, אחזקת גינון וכר.
כן מספקת הקרן שירותי הסעה לבתי־ספר
וגנים בחדרה, ומסבסדת גנון במקום.
״החברה לפיתוח קיסריה אינה יכולה
לדאוג לאינטגרציה בין אור־עקיבא ותושבי
שכונות הווילות. ידוע לי שמרבית התו שבים,
פרט למישפחת האלוף בן־גל, מסר בים
לשלוח את ילדיהם לבתי-ספר באור-
עקיבא, אך אינני רשאי להתערב בכך.
כיום אנו מקימים מרכז מיסחרי, שבו אנו
מקצים שטח ללא תמורה לתושבים כמרכז
קהילתי, ונסבסד מיני־מארקט לשירותם.
,,עבור השירותים אנו גובים דמי־שירו־תים
שנקבעו עם ועד התושבים לפני שנ תיים,
לפי סקר שנעשה ברשויות דומות.
״כיום ,״0/סס מהתושבים הם ישראלים,
ולמרביתם נטייה להתגורר במקום. באפריל
שיחררנו 52 מיגרשים במחיר של 700 אלף
לירות הדונאם בשכונה ,4שהיא שכונה
חדשה. המיגרשים נחטפו ברובם.
״כל אחד רשאי לרכוש יותר ממיגרש
אחד — בין אם הוא יהודי או לא־יהודי.
התנאי הוא שעליו לבנות תוך פרק זמן
של 33 חודשים. לא נרשה לבנות בתים דו־מישפחתיים
כדי למנוע צפיפות מגורים.״
כצפוי, חלוקות הדיעות על טיב פעילותה
של החברה לפיתוח קיסריה בין התו־

׳, 71*11ך 11 |1ך\ 1י

ביתו של מנכ״ל אל-על לשעבר,
3 1 1 1 1 / 8אפריים בן־ארצי ואשתו, הארכיטקטית
דורה גד. הבית שוכן בסמוך לביתו של הבא תן רוטשילד,
ובחצרו עתיקות המוחזקות במקום ברשות. מישפחת בן־

שבים. יש המרוצים — יש המתלוננים.
אחד המתלוננים הוא רפי, שטוען, כי
כל מה שמעניין את החברה לפיתוח קיסריה
הוא כסף, וכי אינה מצליחה לספק שירו תים
אלמנטריים מבלי לקלקל את הקיימים.

מה קרה
למלון!

ף• שנת 1965 פתח הבארון רוטשילד את
מלון קיסריה. המלון נכשל כמלון משתי
סיבות: הוא הוגדר כ״המלון היקר ביותר
בעולם״ ,ולאורח ישראלי כמעט שלא היתה
דריסת־רגל בו. מעט מאותם אורחים עשי רים
שהגיעו, גילו במהרה שאין מה לעשות

ארצי מבלה בבית בסופי־שבוע בלבד. מרבית תושבי שכונת
המגורים 2מבלים במקום רק בסופי־שבוע. אין שס שירותים
כגון גני־ילדיס, מרכז־קניות או בתי־ספר, וגם מיספר המישפחות
שבהן ילדים מועט. הילדים נוסעים ללמוד בחדרה, ולא באור־עקיבא.

במלון אלא אם כן באים עם הפילגש או
יודעים לשחק גולף. מנהלי עסקיו של
הבארון החליטו להעביר את המלון לרשות
מועדון הים־התיכון.
אנשי קיסריה מוכנים להישבע, כי ב תקופת
ההרס של המועדון ראו במו־עיניהם
חמור מטייל בחדר־האורחים וזולל
רהיטים. המלון המפואר נלקח מידי מועדון
הים־ התיכון ונרכש על-ידי מישפחת פדרמן,
בעלי דשת מלונות דן. במשך השבוע מגי עים
אליו תיירי עיסקת־החבילה שבתוכה
הוצעו להם יומיים במלון קיסריה. בסופי-
שבוע מלא המלון ישראלים. בוודאי לא
האורחים בחלומו של הבאתן.

הוא. המלון, שניבנה ככפר־נופש והמכונה
שכונה ,3עבר כחמישה בעלים. האחרונים
היו ארבעה אנגלים שהתעשרו בשנות
השישים, ורצו לנהל את העסק מאנגליה.
כשהבינו שאינם יכולים, לקחו להם נציגים
ופשטו את הרגל. המלון נמכר לפני כשבוע

המלון השני בקיסריה, סמדר, בכשל גם

מלכה רוזנשטיץ
בריכת־שחייה ציבורית
למיליונר אייב רוזנברג, המבקש להפוך את
המקום לכפר־נופש ים־תיכוני.
הקו המפריד בין העוני לעושר עובר
באופן ברור מאד בין אור־עקיבא לבין
קיסריה. עוזרות־הבית והפועלים השחורים
באים מקיסריה, או מהכפר הערבי ג׳סר
אל-זרקה. כדי להגיע לים עוברים תושבי
אור־עקיבא דרך שכונות הווילות. התו צאה:
פריצות אין־ספור לבתי העשירים.
אחד מתושבי המקום טוען כי יחסם של
תושבי הווילות לאור־עקיבא גובל בחש דנות
ולכן, אם יבקש מישהו מאור־עקיבא
מים בדרכו לים, לא יקבל. אותו אדם
טוען כי תושבי המקום סנובים, ולא איכפת
להם כלל מה שקורה.
כך, למשל, מספר אותו תושב, לא הצליחו
עד היום לארגן מישמר אזרחי בקיסריה
או לגבות תשלום עבור שמירה שתסובסד
על־ידי החברה לפיתוח קיסריה. ועדים של
התושבים קמו ונפלו, עד שבאוגוסט השנה
הוקם סוף־סוף ועד תושבים חדש, המורכב
ברובו מתושבי המקום הקבועים.

רה ותגשט״ן

הווילה שזכתה בכינוי ״הבית
הראוותני ביותר בקיסריה״

וייכת לעורך־הדיז אמנון רוזנשטיין ולאשתו מלכה, המחזיקים

בה׳ כבית לסופי־שבוע. מנכ״ל החברה לפיתוח קיסריה, חיים
גולדנברג, טוען שההרשאה לבניית בית זה — הדומה לבית־מלון
עם בריכה ציבורית. ניתנה סודם זמנו. צילם שלמה סתר !

וכך, למרות שהיא נחשבת השכונה
היוקרתית ביותר בישראל, קיסריה היא
עדיין שכונת פנסיונרים שמעטים בה הצעי רים
ומעטים עוד יותר הילדים. שכונה
שמרבית תושביה מתגוררים מחוצה לה,
ובאים לפקוד אותה רק בסופי־השבוע.

שרית ישי .
413

קולנוע סרטים לפוצ ץאתהסל
כאשר ביקר רוברט יאנג לפני כשנתיים
בישראל ועשה סרט תיעודי על ירושלים,
לא השגיח בו איש. אילו חזר היום, יתכן
שהיחס אליו היה שונה. כי אם עד אז נודע
יאנג בעיקר כבמאי סרטי־תעודה, הרי
בשנתיים האחרונות כבש לעצמו מקום־של־כבוד
גם בין עושי הסרטים העלילתיים,
בזכות שני סרטים. הראשון שבהם, אלאנזב־ריסטה
(כינוי למכסיקאים הגונבים את
הגבול הצפוני, לארצות־הברית) ,יצא אל
השווקים דווקא אחרי השני, עיניים קצרות
(אשר ייקרא בארץ, לכשיופק, מחוץ לתחום).
שכר
של ר?ן כ. אלאמבריסטה הוא סרט
צנוע, שהופך בעזרת מילגה שקיבל יאנג
מקרן גוגנהיים. הוא בילה חודשים ארוכים
במחיצתם של מכסיקאים העובדים ללא
רשיון וללא אשרת־עבודה במדינות דרום
ארצות־הברית, ולאחר מכן ירד עם צוות
קטן לצלם את סיפורו, שניראה כסרט תעודי
יותר מאשר כסיפור כתוב.
גיבורו של יאנג, צעיר מכסיקאי בשם
רוברטו, עוזב את אדמות אבותיו ויוצא
לחפש מזלו מעבר לגבול, למרות שהוא
יודע כי שם ייאלץ לקבל בברכה כל
סנט שיזרק לעברו, ולהשלים עם רדיפות
המישטרה. הוא מוכן לכל, משום שאפילו
שכר־רעב ותנאים תת־אנושיים בארצות־הברית,
הם יותר מכפי שמשגת ידו במכ סיקו
עצמה.
ואכן, הסרט אינו פוסח על אף אהד מן

מחזאי מיגאל פינרו כ״מחוץ לתחום״
יצורים בודדים
שראו את הסרט היה גם המחזאי איש־העולם־התחתון
מיגואל פינרו, שמחזהו עיניים
קצרות (כינוי הניתן בכלא לאונסי־קטינים)
היה לסנסציה בניו־יורק. פינרו
ראה כמה דקות מסרטו של יאנג והכריז
שזה האיש המתאים ביותר כדי להביא את
מחזהו אל הבד. היכולת של יאנג לעשות
סרטי־תעודה שנראים כאילו הם עלילתיים,
ולהקנות לעלילות תחושה של תעודה, כבשו
את פינרו. שיתוף הפעולה ביניהם הניב
את הסרט שהסעיר את פסטיבל ניו־יורק
הסנובי בשנה שעברה. אילו חדר יאגג
לכלא אמיתי (הוא צילם בכלא שפונה
למענו) ,עם אסירים אמיתיים, קשה להניח
שיכול היה להשיג תחושה אמיתית יותר.
מרבית שחקניו הם אלמונים, או כאלה
שאינם מזוהים כשחקנים, כמו פינרו עצמו,
שמגלם נרקומן המעורר על עצמו את זעם
חבריו, או המלחין קרטיס מייפילד, שבאחת
הסצנות המרגשות ביותר בסרט מארגן
שירה־בציבור מיוחדת במינה.

לינדה גילין ודומינגו אמבריז כ״אלאמכריסטה״
בקר מובל לטבח
השלבים המשפילים שעוברים על רוברטו,
דרך הסרסורים שמעבירים את המעוניינים
אל ארץ החלומות שבצפון ׳,תמורת ממון
רב, כ.שהם מתייחסים אל הלקוחות שלהם
כאל בקר המובל לטבח: דרך אותם מע סיקים
אמריקאים שמנצלים את הבורות
ואת חוסר הברירה של הפועלים האומללים
ומשליכים אותם ללא פרוטה אל הרחוב.
הוא מצביע על הבדידות הנוראה של דובר־ספרדית
בארץ שבה הכל דוברים אנגלית ;
וכמה מרגעי הפיוט היפים ביותר של הסרט
קשורים ביחסים שבין רוברטו למלצרית
קטנה — שני יצורים בודדים, שמוצאים
שפה משותפת ביניהם גם ללא מלים.
פרסים כקבלנות. לכל אורך הדרך
שומר יאנג על מבט־מן־הצד של איש
התעודה האוהד, המתבונן בגורל בני־מינו
חסרי הישע בהבנה, אך מבלי להתערב.
תחילה קיבל את מצלמת הזהב בפסטיבל
קאן, שם הוצג במיסגרת שבוע־הביקורת
ונבחר על־ידי העיתונות לסרט הראשון
הטוב ביותר שבין כל הסרטים שהוצגו
בפסטיבל. כמה חודשים לאחר מכן, קטף
אלאמבדיסטה את קונכיית חזהב בסן־
סבסטיאן, בפסטיבל הרגיש לבעיות אמרי־קה־הלאטינית.
אין
אלה הפרסים הראשונים של יאנג
( ,)54 שהספיק להשתתף במילחמת־העולם
השניה, במשך כשנתיים, כצלם בשירות

הצי. לאחר שיחתרו התכוון אומנם לפתוח
בקאריירה מדעית, ולשם כך נרשם להאר־ווארד,
אבל הגיע חיש מהר אל חוג חובבי
הקולנוע. כאשר יצא משם, לא היה לו
עוד ספק ביעודו. לפני עשרים שנה זכה
שהשבועון טייס יכנה את אחד מסרטיו
התיעודיים, סודות הצוק, כאחד הטובים
ביותר של השנה. ב־ 1960 היה הראשון
שעשה סרט על התנועה לזכויות האזרח,
שהיתה אז בחיתוליה. במשך שלוש שנים
רצופות הוענק לו פרס טלוויזיוני על סרטיו
התיעודיים, שעסקו, בין היתר, במילחמת
קוריאה ובשיגרה של בית־חולים אמריקאי
גדול. הרומן עם הטלוויזיה הסתיים כאשר
יצא עם מצלמתו להנציח את המצב המח פיר
בפרברי העוני של סיציליה, ולחצים
מיסתוריים גרמו לפסילת הסרט בטרם
שידור .״חשתי שאני רוצה לפוצץ משהו,״
סיפר יאנג ,״אבל תחת זאת יצאתי עם
מצלמה לדרום, לעשות סרט שיהיה רק
שלי ולא רכוש של מזמין כלשהו.״ התו צאה:
אני רק אדם, אחד הסרטים המרשי מים
ביותר על מצבו של הכושי במדינות
הדרום, סרט שהביא ליאנג שני פרסים
בפסטיבל ונציה . 1964
אונסי הקטינים. במשך השנים הוד בקה
עליו התווית: במאי תיעודי. איש
לא חשב שהוא רוצה לעשות משהו אחר,
והוא עצמו לא טרח לרמוז על כך. עד
שעשה את אלאמבריסטה. בין הראשונים

יאנג, שעשה את שני הסרטים מחוץ
למימסד ההוליוודי, עם מעט מאד כסף
וללא סיוע שמות גדולים או מנגנונים
משוכללים להפצה ולפירסום, הצליח להזיז
אפילו את הספינכסים הבטוחים בצידקתם,
המנהלים את האולפנים הגדולים. בימים
אלה הם פתחו לו את הדלתות וקיבלו אותו
בברכה. הוא כותב תסריט על העיר לאס־

וגאס, שאותו יביים עבור חברת יוניברסל.
אבל מי שמצפה לראות בסרט של יאגג
את אורות הניאון, את מופעי •הבידור ואת
שולחנות הרולטה, עשוי להיות מופתע אם
וכאשר ייצא הסרט לאור.

כוכבים
הבמ אי והשח קני ת
במשך שנים אמרו על ג׳רלדין צ׳פלין
שהיא חיה בחסדי אחרים. תחילה, בכל
פעם שקיבלה תפקיד בסרט כלשהו, רמזו
שאילולא שם מישפחתה, לא היתה זוכה
בו .״למען האמת,״ היא מודה היום ,״הייתי
איומה למדי באותם הימים.״ ואין ספק
שכאשר נבחרה להיות טוניה בדוק טוי
דיוואגו, זעמו כוכבניות רבות על המפונקת
שגוזלת את פרנסתן.
לגבי ג׳רלדין היה דוקטור ז׳יוואגו ברכה
כפולה. ראשית, זה היה התפקיד הרציני
הראשון שלה על המסך, שפתח בפניה
שערים לקראת תפקידים נוספים. שנית,
הסרט צולם בספרד, שם הכירה במיקרה
במאי בשם קארלוס סאורה; שחיפש באותו
הזמן שחקנית ראשית לסרטו הבא. ג׳רלדין
מצאה חן בעיניו. היא נשארה במדריד כדי
להופיע בפפרמינט פראפה. אחר־כך שבה

ג׳רלדין צ׳פיין ולופז גומז ב״עיניים קשורות״
בסירטו של הבעל

העולם הזה 2147

כדי להופיע בציד, שוב בבימוי סאורה.
השניים נסעו יחד עם הסרט לפסטיבל
ברלין, ומאז לא נפרדו עוד. במשך תריסר
שנים הופיעה ג׳רלדין בשבעה סרטים שו נים
של סאורה, הנחשב היום לבמאי הייצוג
של ספרד, המקשט בשמו כל פסטיבל חשוב
ומייצג, כימעט בקביעות, את ארצו בקאן.
זוג מאוחד. מאז החלו לרנן כי ג׳רלדץ
אומנם אינה סומכת עוד על שם אביה
המהולל אבל נהנית מהערצת הבמאי שבמ חיצתו
היא חיה, ואשר מתכנן את כל
סרטיו לפי מידותיה. הוא בעצמו מודה,
שכאשר הוא הוגה בתפקיד נשי, זה לובש
מייד את צורתה של ג׳רלדין. מה החוכמה
להיות מוכשרת ולקבל ביקורות טובות
כאשר הבעל הוא אמן המיטיב לסחוט
ניצוצות גם מאבנים, טענו המתחרות ש קינאו.
השניים
לא נישאו אמנם מעולם, מאחר
וסאורה היה נשוי קודם לכן, וספרד הקא־תולית
אינה מכירה בגירושין. אבל יש
להם ילד משותף וקשה למצוא בעולם
הסרטים זוג יציב יותר. הוא מתלווה לא
פעם להסרטות שבהן היא נוטלת חלק (הוא
ליווה אותה לישראל, כאשר הופיעה במער בון
גרמני מבוסם על דון קארלוס, שצולם
באילת) והיא עוקבת מקרוב אחרי תהליך
היצירה של כל אחד מסרטיו. היא היתד.
אנה הסמלית, בסרט אנה והזאבים (שיוצג
בקרוב בישראל) ,הנופלת טרף לספרד מת נוונת,
מתברגנת וחסרת תושיה ואומץ
להסיר את כבלי הפראנקיזם (הסרט נעשה
בחייו של פראנקו) .היא היתד. האם המת-
ייסרת בקריאת העורב. היא גילמה את
הבת ואת האשד, של פרננדו ריי, בעליזה,
אהבת חיי( (הסרט היקר לה מכל אלה
שעשתה) ,ואילו השנה, היא גילמה שוב
בעיניים קשורות, לוחמת־חופש שמתקוממת
נגד המישטר בספרד.
אלא.שבינתיים הצליחה ג׳רלדין לפרוץ
את המחסום המישפחתי. וכאשר חגגו השנה,
בפסטיבל סן־סבסטיאן, לא היה זה בגלל
סרט של סאורה, אלא, משום שהפסטיבל
הציג את נישואין, סרטו החדש של אלטמן,

סאורה וצ׳פרין במציאות
בחיק הבעל
שרבים וטובים רוצים לראות בו את הבמאי
החשוב ביותר של אמריקה.
ג׳רלדין הצליחה לחדור לפני כמה שנים
לתוך הלהקה שהקים אלטמן, להקה של
שחקנים החוזרת ומופיעה שוב ושוב בסר טיו.
תחילה היתד. כתבת פטפטנית של ה טלוויזיה
הבריטית בנאשוויל, אחר־כך עב רה
לגלם את אני אוקלי בבאפלו ביל
והאינדיאנים. היא דילגה על שלוש נשים
וחזרה, בסרטו החדש ביותר של אלטמן,
בתפקיד של יועצת לענייני נישואין .־
ואם עד היום נהוג היה שבכל מקום בו
הופיעו קארלום וג׳רלדין, רצו רודפי האו־טוגרפים
אחרי הגברת והמשוגעים לקולנוע
אחרי האדון, הרי בסן־סבסטיאן התבלבלו
היוצרות. המשוגעים לקולנוע, שלא זיהו
במבט ראשון את סאורה, רדפו אחרי ג׳רל־דין
והפעם לא משום שהיא זכתה בחסדיו
של מישהו, כדי לקבל עוד תפקיד, אלא
מפני שהיא נחשבה לאחת השחקניות הבול טות
והמעניינות שניראו בפסטיבל.
העולם הזה 2147
הכפיליס קופצים
הו פ ר (אופיר, תל־אביב, ארצות־הברית)
— הצוות של פרחח ובת-
השריף רוכב שוב. הבמאי הוא
האל נידהם, הכוכב הוא ברט ריינולדס, בת הזוג היא שאלי
פילד, האווירה היא מבודחת וקלילה, והסיפור מלא וגדוש
בסצנות של אפקטים מייוחדים, כיאה לנידהם•
הפעם זהו סיפור על כפיל נועז בשיא הקאריירה שלו,
כאשר התהילה היא המזור הנפשי למכאובי הגב, הברך
ושאר האברים הנפגעים בקפיצות מן הגגות, בניתורים מן
המסוקים ובנפילות תחת משאיות דוהרות• ריינולדס, שהיה
בעצמו כפיל, מחליק כדג במים לתוך התפקיד, כשלצידו
בריאן קית, ככפיל הגדול של ימים עברו, וז׳ן מייקל וינ־סנט,
ככפיל הגדול של ימים יבואו.
לכאורה מנסה הסרט להתעמק במניעים הפסיכולוגיים
המביאים אנשים אלה, הנוטלים על עצמם את כל המיב-
צעים המסוכנים של הכוכבים היקרים, לסכן את חייהם
תמורת שכר קטן יחסית. אלא שכל השיחות על נושאים
אלה הן, בסופו של דבר, שיחות בטלות, ומי שירצה לרדת
לעומק נפשם של הכפילים יצטרך לפנות למקורות אח רים,
ואולי להיעזר באותה מיתולוגיה־של־גבריות אמריקאית,
המבקשת להוכיח את עצמה בכל דור ודור, לא
בעזרת מכונות אלא בעזרת אומץ לב ותושיה בילבד.
הסרט מספק סידרה של סאטירות קטנות וחביבות,
על כמה מינהגים הוליוודיים נלעגים. כך, למשל, היחסים

ברט ריינולדס — מינהגים הוליוודיים נלעגים
בין הכפיל לכוכב (שאותו מגלם אדם ווסט, המוכר באמרי קה
כאיש העטלף) או היחסים בין הדרגים השונים של
צוותי ההפקה בשעת ההסרטה. במייוחד מכוונים חיצי
הלעג כלפי הגאונים הצעירים של התעשייה, שפילברגים
ולוקאסים למיניהם. מעלתו העיקרית של הסרט: כולם נהנו
מאד מן העבודה בו, וההרגשה היא מדבקת•

זוועה בלי טעם ילדים אינם מלאכים (אורלי,
תל־אביב, צרפת) — כאשר סרט
משתדל להסליד על הצופים את
כל הדמויות המשתתפות בו, הברירה היחידה הנותרת בידי
מי ששם נפשו בכפו ונשאר לראות את התעלול עד הסוף,
היא לקוות שהמגעילים פחות יחסלו את המגעילים יותר
וכך יוכל הצופה, לפחות בסוף הסרט, לצאת מן האולם
עם מינימום של סיפוק. ואכן, זהו הסיפוק היחידי הצפוי
מסרט זה.
מה הניע את אלן דלון להשתתף בהפקת סרט זה,
וליטול על עצמו תפקיד של ארחי־פרחי המתעלל בילדים,
שהוא בסך-הכל תפקיד מישני ז קשה להבין. אולי זוהי
הצידקנות הצבועה המסתתרת מאחרי הסיפור, צידקנות
המנסה לומר כי הילדים הקטנים והתמימים הופכים מיפ־לצות
כיוון שהם רואים זוועות רבות מדי בטלוויזיה,
ואינם זוכים בתשומת-לב מספקת מצד הורים הטרודים
מדי בענייניהם. אבל קשה להעלות על הדעת אמצעי יעיל
יותר להשחית צעירים מסרט מתחסד זה, המלמד את
המלאכים הקטנים את כל תעלולי השטן ואף מאחל להם,
בסופו של דבר, ברכת דרך־צלחה.
למתעניינים בנושא: ארבעה ילדים, עם עוזרת ספרדיה,
בווילה מפוארת בריוויירה ן העוזרת טובעת, הילדים חוששים
שיאשימו אותם במעשה ומסתירים את דבר היעלמה ;
זר שהשגיח בנעשה חודר לבית בכוח ומבקש להשתלט על

אלן דלון: סרט מתחסד ומגעיל
הרכוש הרב שבתוכו, אבל בסופו של עניין מקבל טיפול
יסודי מן הפעוטות רבי התחבולה וההמצאה.
אפשר להשתעשע בהברקות ולומר שזהו דמי כיס שהח מיץ
(כמה צילומים מזכירים אתיסירטו של טריפו, להב-
דיל אלף אלפי הבדלות) ,או היצ׳קוק שירד מן הפסים
(תרגילי־המתח השקופים סובלים מזוקן) ,ועוד כהנה וכהנה
כינויי״חיבה שלא יסייעו לו במייוחד. סרט מרגיז.
האלילים אינם נחמדים
בטסי (מוגרבי, תל־אביב, אר־צות־הברית)
— אחד מאותם סיר-
טי כל־בו שדבר אינו נעדר מהם :
מין, אלימות, פשע מאורגן, שחיתות בצמרת, מישחקי-כוח
כלכליים ועוד דברים שונים ומשונים שהמקום צר מלהזכירם•
המיסגרת הכללית המקיפה את כל הניסים והנפ-
לאות הללו יחד, היא מעשייה על אליל-מכוניות ישיש, בן
,86 המחליט כי הדורות הצעירים אינם מסוגלים להתאים
את עצמם לדרישות הזמן. הוא מתעקש, על אפם ועל
חמתם של הצעירים ממנו, להכין דגם חדש של מכונית
שיהיה המהפכה הגדולה ביותר של התעשייה מאז הופיעה
הפולקסוואגן בשוק.
הוא מגייס לעזרתו נהג״מירוצים עצמאי במינהגיו ובמו־שגי
חייו, ומהנדס-בדימוס שהתעשייה אינה מעריכה כראוי
את כישרונותיו, ובמסווה של הכנת מכונית־מירוץ חדשה
הוא מכין את הפצצה המיסחרית העתידה להעמיד את כל
ענף ייצור המכוניות על ראשו. כדרך אגב הוא גם נזכר,
מזמן לזמן, בדרך שעבר עד שהגיע לעמדתו הרמה, ובעיקר
בהתעלסויות שלו עם העוזרת ועם אשת בנו היחידי שהיה,
כמובן, הומוסכסואל שהתאבד.
אם יש סרט שחב את כל צורתו, תוכנו והגותו לסופר,
זהו הסרט. המודעות אינן משקרות, כאשר הן מכריזות
שהמדובר בבטסי של הארולד רובינס. אכן, לפי המסורת
המבורכת של הסופר הזה, כל שינאה כאן תהומית ; כל

אן־דאון, לי־ג׳ינס: וירטואוזיות מינית
אהבה אינה יודעת מצרים ; הווירטואוזיות המינית קשורה
ישירות בשאפתנות העיסקית ; אחת לרבע שעה מסירה
אחת הנשים את בגדיה המיותרים וחולצת שד או שניים
להנאת הציבור, בסצנת-מיטה גדושה חירחורי־תאווה מיוזעים•
מובן גם שכל מי שמסתובב על המסך, ויש לו מש־מעות
כלשהי, מסריח מרוב כסף והכסף, כידוע עונה את הכל.

גםח תונ ה,

ג ם ילד

רוצה לספר לכם יעל אחיה שבשיא ה־קאריירר,
שלד, אמרה שליום לבוהמה, שלום
אחד כזה ארוך יובלי להתראות. פשוט,
החיים האלה הפסיקו ׳לעניין אותה. היא
הפכה ׳אימא רצינית לגמרי.
כוונתי לאמירה סולן, שחקנית תיאט רון
הקאמרי לשעבר, שכיום מקדישה מ זמנה
רק לתיאטרון היפה. אמירה ,׳שנישאה
באושר לבחיר-ליבה החדש דרור אפרון,
שהוא מהנדס־ייצור׳ ילדה ליו ׳בת יסה&יר,

דון 1׳ואן מן השורה הראשונה
דמי, לדעתכם, זכר< אצלי במישאל יחיד
כשאלה מיהו הדודז׳׳ואן של השנה י נכון,
יש רק אחד ׳ש׳מיתאים לתואר הנ״ול ,׳דה־בחור
הוא איתן מסורי ולא אחר. ומי
שמכיר ויודע, יסכים שכל הגברים היו
רוצים לזכות במיקצת: מהצלחתו של זה
אצל בנות המין הנשי.
אצלו אין אפם, ולא משנה מה הגודל,
הצורה, הצבע או הגיל, העיקר שתהיה
אשה. ויש לי ׳בשבילכם פיקנטריה מחו״יל
על איתן, ישר מפיו שלו עצמו:
כששהה בברלין, ישב ׳לו בהופעה על־יד
הפסנתר, שר והנעים לכל הנוכחים ימ־זמירותיו.
פתאום ניגשה אליו ׳חתיכה !מבו גרת,
השחילה לידיו המנגנות פתק עם
מיספר טלפון וכתובת והזמנה מפורשת.
לא חלפו ׳שעות אחדות -וסבר התייחדו ה שניים
ובילו בנעימים.
והנה, יום בהיר אחד יושב לו איתן
בתל־אביב, ומקפל טלפון מברלין. וקרררין
לנגר בת ה־ 34 על הקו, מודיעה לו על
׳בואה.

תוכניות
על רמוה
נכון שלא מזמן.בישרתי לכם על חידושים
בחייה של הזמרת ריקי מנור ובאהבתה
הממושכת, רודולפו. אז, הסיפור היה
נכון. אסל היום יש ׳כבר חידושים.
!מה אפשר לעשות ׳אם אצלם משתנים
דברים ׳בכזה מין קצב !משוחרר? ובסל
אופן המצב כיום הוא בערך כך: ריקי

ריקי מנור ורודולפו
לעזוב את אילת סופית
מפסיקה סופית וטוטאלית עם עיסקי יחסי־הציבור
שאליהם נכנסה לפני כשנתיים,
במלון אילתי, לצידו של ולנטינ׳ו שלה
רודולפו ושניהל ׳את המלון הנ״׳ל! ,וכיום
היא מתכוננת לקראת תוכנית־טלוויזוה
גדולה ואלבום שירים.
לדבריה לקה אותה רוני וייס לידיים,
־וסוף־׳סוף !בדעתה להועשות זמרת מן ה שורה
הראשונה. גם אצל רודולפו יש חי דושים,
אבל בשטה איחר. הוא, שהיה אמור
לנהל את מלון לרוס ׳בתל־׳אביב, עזב מיש רה
רמה זאת לטובת אחרת, רמה אפילו עוד
יותר. הוא הפך ומנהל הברת ניהול בתי־מלון.
לא רע ,׳מה?
לפי מה ששמעתי, ריודוליפו הוא הישראלי
היחידי ׳שהגיע ׳בארץ לרמה כזאת, ומבחינת.
המשכורת, שלו היא החמישית בגודלה
אחרי ביל הכרישים האמיתיים במלונות ה גדולים
בתל־א׳ב״ב. אפל חמושי זה לא
רע, וגם המשכורת !לא רעה, הלוואי עלי
ועל כולם.
׳חידושים רציניים, מה? ׳ועוד על רמה.
אז ׳נאחל להם הצלחה בכל, ומי שרוצה
לראותם מוזמן לנתניה. שביהם מתגוררים
׳שם בדירת ׳פנטהאוז במלון בעיר, ונראים
מאושרים לחלוטין.

איתן מסורי וקרולין לנגר
הבחורה נסעה, המכונית נשארה
הוא הגיעה, ובידה מתנה מהסרטים.
מכונית אמריקאית מאגדות דימני, עם !כל
החידושים, מהיפות ביותר בארץ. ואתם
כבד יכולים לתאר לעצמכם כימה העניק
מעצמו הדון־ז׳ואן לטובת ד,גרמניה בעלת
מיד הרחיבה. לדבריו, שלושת הי׳מים ש־קדולין
בילתה ׳בארץ היו הסוערים וביותר

מ סי בהש כז א ת
תאמינו לי, ימי-ד,כיפורים של היום הם
כבר לא ימי־הכיפורים של פעם. אם פעם
ישבו אנשים בבית, צמו והסתגפו וחזרו
בתשובה, הרי היום רבים כבר לא עושים
חשבון לבורא ולדת, ופשוט מבלים יום
שלם פלוס לילד, במד, שיותר לאכול,
לחגוג, לשיר, לשמוע מוסיקה ולאהוב.
על אחת המסיבות חללו, שנערכה בבית
מפואר בהרצליד,־פיתוח, רצוני לספר לכם.
החינגה היתד, מצומצמת, הוזמנו רק 15
המובחרים, שנבחרו בקפדנות. מד, שהובא
ראשון בחשבון היה הגיזעיות והראש חטוב
של האנשים, שהגיעו עם כניסת היום
הקדוש כל אחד עם בת־זוגו הנבחרת, עם
משא כבד של אוכל, פירות, ירקות, עוגות,
פיצוחים, מטעמי בשר למיניהם וכר בלי
סוף, רק הטוב ביותר.
כעל־ הכית, מצידו, הכין משקאות
חריפים בשביל לתפוס ראש טוב, ולא
עברה שעה מאז שכולם הגיעו והחגיגות
החלו.
חדרים יש שם בבית בלי סוף, וכמו
כן אמבטיות שלא חדלו לעבוד׳כל הזמן.
כולם נכנסו ויצאו, מי לחדרים ולאמבטיות
וחוזר חלילה. בערך בשעה אחת בלילה,
כשכולם התעייפו קצת, החליטו שזה הזמן
להתאושש.
הכינו שולחן ארוך שאפילו מלכים לא
היו מתביישים בשכמותו, ולאור נרות הח לד,
הזלילה הגדולה, לצלילי שירי ארץ-
ישראל הישנה, בקולי קולות.
רק בשעות הלילה המאוחרות, כשכולם
כבר שבקו, רק אז אפשר היד, לכבות
את המערכת שהנעימה בצליליה, ואת
מזגני־האוויר שציננו את החדר אבל לא
את האווירה. ולמחרת, חוזר חלילה, רק
שהפעם כל החגיגה התנהלה בחצר הבית,
שנראתה יותר כיער מאשר כחצר רגילה,
וכמובן בביקיני ובביגדי-ים. השיזוף היה
כללי והחינגה נמשכה.
היו חילופים, ומאכלים, שתיות והו-
ללויות ורבותי כזד, היה יום־הכיפורים

האחרון שנפל עלינו לטובה.
בסיומו של חג, כולם התאכזבו כלליה
וביקשו להאריכו בעוד יממה.
חבורת פרוצים שלא כתובה בתורה.

שעברו עליו מימיו ..״באלה עוד לא היו
בהיסטוריה,״ ואני ׳מצטטת.
מובן שהוא הבטיח לחיזור ׳לעיר שעשתה
לו בל־כך טוב! ,וחוץ מזה שבמילא יש !ליו
חוזר,־ד,קלטות עם חבריה גרמנית, החגיגות
ירקיעו שם שחקים.
תבל רק שזה תמיד קורה למישהו אחר.

( ב חו ד ה טו ב ה

מבית ט 1ב
לא תאמינו, אפל שוב סיפור מהסרטים.
מד, אפשר לעשות יאם יכל העולם קשור
בסרטים וכל החיים במה?
׳גם הפעם מדובר בסרט׳ ולא סתם אלא
כזד ,׳ששמו דיזוגוף ,99 וכמובן ההא של
אבי נשר ׳ושרץ הראל• היתד, בעיה,
׳כשהתברר שחלק מתפקידה של הבחורה
מחייב ׳כמה סצנות ארוטיות ולהתפשט
כמד ,׳פעמים יגם.
!ומי נפלה עיל התפקיד הזה? דווקא ג לי
עטרי, הזמרת העדינה, בעלת יד,חיוך ש שווה
זהב.
גלי שבאה ממישפחה דתית ומבית מסורתי
לא יכלה בשום ואופן לעשות את זה ל-
מי׳שפחתה שתחיה, אבל ׳אבי ושרון ילא היו

אמירה סולן
שלום לבוהמה
׳בשם יולי ושם, רפותי, מי׳שפחה מאוחדת
על־הכיפאק. אמירה, המופיעה ׳בסרט
החוברים ׳שאומנם עדיין לא מוצג אבל
בקרוב מאד יעלה על המסכים, עושה זאת
לצידו של אלי דנקר, ולפי מה שישמעתי
היא מתעלה על עצמה במישחקה בו. אז
לימה היא מפסיקה, בשיא שבזה?
אבל ימה לעשות יוכל יאחד והראיס ׳שליו,
ולד, כנראה יש ראש מיוחד, כי כולם
יודעים ׳שהיא קצת שיונה. אז !נרשה לה ל השתגע,
העיקר שהיא ׳נהנית מזה.
מוכנים לוותר עליה לתפקיד. מה עושים?
ישבו וחשבו וחיפשו, ולבסוף לא נותרה
ברירה אלא לשכתב את התפקיד ולהופכו
ארוטי פחות.
הסיפור שעליו ׳מבוסס הסרט גסויב סביב
שני בחורים שגרים עם בחורה בדירה
אחת.
אחרי הלהקה תבוא עתה יצירה זו של
בני־הזוג הכישריוניים, שהיו מבסוטים מה צוות
׳שיל הסרט הקודם שלהם, עד שיעשו
גם את החדש עם מרבית השחקנים של
הקודם כמו גידי גוב, חדי גולדנברג ו
מאיר
סוויסה.

גדי עטרי
שיכתוב מחדש

*׳וו1ז< 1ח 3ידז
^105161x1310

ו01ו1ו21

101x100

בעת ובעונה אחת,

016 נן 9 3ו1ו 8

171301^101
<ו׳ו 0״16 אן

761 11531610־^61

...בלונדון, פריז ואמסטרדם,
בניו־יורק, בציריך ובפרנקפורט,
בתל־אביב, בירושלים ובחיפה
תלבשנה העונה — הנשים היפות
את דגמי האפנה של ניפה.
חלפו הימים, בהם אפשר היה לטעון
שאפנת אירופה, מגיעה אלינו באיחור.
היום מגיעה אפנת ניבה לאירופה
ולבתי האפנה המובחרים בישראל בעת ובעונה אחת.
עיצוב עדכני של צוות מעצבים בינלאומי
בראשות גדעון אוברזון,
הדפסים ובדים בלעדיים —
מרהיבים ביופיים — וגימור מעולה,
הפכו את החולצות, השמלות והמערכות של אפנת ניפה
לסיפור הצלחה בינלאומי
והן מוצגות בבתי האפנה היוקרתיים והמובחרים,
בשורה אחת לצד יצירותיהם של המעצבים הנודעים בעולם.

1 אפנת הנשים היפות

אפנת ניפה, יצואן מסי ו בישראל
(כ-ססס)53,000,
של חולצות, שמלות ומערכות
זוכה גם כאן־שנים ברציפות —
בתארי ״הקניה הטובה ביותר״
ו״המוצר הנבחר״.

* 4 9 * 1־ 111 11111

ניתן להשיג

$£וו 10 וזא£ק

0)101(61 1978

0 £א801£
1)£ס 111£ £1] 7׳

הפצה בלעדית
סטימצקי

הנהלה מו סי7ן 7יי ת:

הגיע מלאי חדש של הצלחות
הנפלאות של ,,רוכקם״

חברי הז־הקה:

מרפא בוויכנחה

ק > 1עיקיש ! ר :

תפא! יה: זאב מנזירי! ,מ איד בה!
ילמדך להשתחרר ממתח
ולהתגבר על בעיות גופניות ונפשיות
טלפון 737634־03

צוע תלבו שות: ק1נטם ה 01*11130צ*לוס• :ערי

25.10 יום ד /רעננה, אורות 26.10 ; ,21.00 ,יום ה /תל־אכיפ, בית־החייל 27.10 ; 21.00 ,יום ד, חולון,
רינה 28.10 ; 21.30 ,מוצ״ש, ירושלים, בית־העם 29.10 ; 21.00 ,יום א׳ ,תל־אכיב, אוהל; 21.00 ,
30.10 יום ב׳ ,תל־אביב, אוהל 31.10 ; 21.00 ,יום ג׳ ,צפת, צליל 3.11 ; 21.00 ,יום ר, באר־שכע, גילת,

סבם ״מורלה״
קיים רק קטלוג אחד של מורלה
היזהרו מחיקויים.

4.11 ; 21.30 מוצ״ש חיפה, אודיטוריום 6.11 ; 21.00 ,יום ב /רחובות, כית העם 7.11 ; 21.00 ,יום ג /
תל־אביב, בית־החייל 8.11 ; 21.00 ,יום ד׳ ,תל־אכיב, אוהל; 21.00 ,
10.11 יום ד, חיפה, שביט.22.30—20.30 ,

9.11

יום

מ שרדי התיאסרון.־ דיזנגוף 08ו ת״א טל 269ו22

עיו־חרוד ;

לי־נגינה
גיטרות -אקורדיונים
פסנתרים — אורגנים
חלקים מיתרים

א לח י ם ! !
א נח נומחפשים אתכם
הכרים, אוהדים ותומכים — תושבי אילת אשר העתיקו
מגוריהם לצפון הארץ, על תוותרו על זכותכם להצביע עבורנו
בבהירות לעירייה.
אנא שילחו בהקדם גלוייה כצירוף! בתוכתבם ומיספר
הטלפון לת.ד 1186 .אילת, או התקשרו טלפונית .059—3451

שלכם,

גדי כץ !!
מפלגת העבודה

קיבלנו דגמים שונים ובמחירים שונים.
תוצרת שני בתי־החרושת הידועים,
ביבוא־חשמי עם אחריות
ובמחירים זולים.
ושרות ישל 1היבואן!
פיתוח והגדלות צבעוניים.

4השאלה
* תיקונים
* מכירה
א. גינצכורג אלנבי 48ת״א
פינת תו׳ גאולה# ,ל57773 .־03

קודק אצר קודלן
אגפא אצר אגפא
מחשבי־ביס במבחר גדור!
בימי ג׳ סגור כל היום !

חידה,רחובזה בחבוי}ת 31ד

״רובקס׳
הגיע מלאי חדש של הצלחות
הנפלאות של ״רדכקס״

העולם הזה 2147

זה רק
מ ת חיל

מזל טוב! אולי קצת מוקדם, אבל בכל־זאת
מזל טוב. והפעם. הזוג המאושר שעו מד
להביא יורש־עצר, הם גידי וענת
גוב. השניים האלה, שהתמסדו לחלוטין,
מראים לכולם איד חיה מישפחה יהודית
מאוחדת.
ענת רק בחודשי־הריונה הראשונים ואין

גידי וענת גו־כ
מזל טוב מראש
עדיין מה לספר, חוץ מזה ששניהם מאו שרים
מאד ועושים תוכניות מרחיקות-לכת,
כמו לעבור דירה לגדולה יותר וכר.
אז שיהיה במזל, ושיעבור קל.

*!צוות
מסוכנות אולי לא כולם יודעים על מי אני מדברת
עכשיו, אבל שמו בישראל הוא
ארג׳י אלינשטיין. הבחור, שהוא להטו טן
שזכה בתואר ״קסקדר״ ,הוא גם אלוף
אירופה בקפיצת אופנוע מעל 15 מכוניות.
הוא הגיע אמנם ארצה, למסע הופעות,
אבל מצב־הרוח שלו בשפל.

מישל

שלושה ימים לפני נסיעתו רב עם אשתו,

על עגת גלייט מזמן לא כתבתי, פשוט מפני שלא היה מה.
היא לא עשתה שום דבר חדש ומייוחד, המשיבה לדגמן ולהו ציא
את העיניים לכל מי שהסתובב סביבה. אבל בנראה שהמצב
הזה התחיל לעלות לה על העצבים. עובדה: היא לקחה את עצמה
בידיים והחליטה לעשות משהו יוצא־דופן. אז קודם כל היא
התאהבה. נכון אומנם שלקח לה הרבה זמן לצאת מהסיפור שלה
עם איציק כרכי, שאיתו, בנראה, היחסים לא ייגמרו אף פעם.
קחו למשל, לדוגמה, את המיקרה הבא. יום אחד מצלצל
איציק ואומר לה: מה דעתך לנסוע לאיי יוון לשלושה ימים ז
ענתה הדוגמנית הבלונדית: למה לא? נסעה, קנתה לעצמה בשוק
הפישפשים ביוון הרבה הרבה, כדי למלא בו את דירת הרווקות
שלה, וחזרה ארצה מבסוטה. כשזה עבר לה, החליטה לצבוע את
לונדון באדום כהה. אמרה ועשתה. נסעה לחודש, נשארה יותר,
וחזרה ארצה מתוסכלת לחלוטין. כי, לדבריה, בלונדון דוגמנות
זה עסק מסודר — יש סוכנויות ויש סדר ואין חלטורות כמו
בארץ. שם דוגמנית זה דבר מכובד, להבדיל ממה שהולך כאן.
אז אל תתפלאו אם ענת תפתח לבסוף, כאן בארץ, סוכנות
דוגמנות מכובדת. כי מרוב דיבורים על העניין, עוד עשוי
לצאת מזה משהו רציני.
אבל נחזור לאהבה. ובכן, לענת יש רומן חדש, שעושה לה
טוב על הנשמה. כוונתי לאלי טוכ, איש טכסטיל וקונפקציה,
בעל מיפעל קטן לאופנה. הבחור, ששמר לה אמונים בעת נסיעותיה
ברחבי העולם, עשה לה מה שרק נחמדים כמוהו יודעים לעשות —
ביום הולדתה ה־ 23 הוא לקח אותה לפאריס, כדי לקנות לה מל תחה
לחורף. השניים חזרו מפאריס הגשומה הישר לאילת החמי מה,
שבה נראו כשהם מבלים להנאתם. אפשר היה לראות את
שני אלה כשהם תופשים שמש ובירה אצל רפי נלסץ ומשייטים
להנאתם בסירתו המשגעת של אריה דגן, אחד מנסיכיה של עיר
הדרום. לאריה, שהוא קבלן רציני, יש מכל טוב. בסירה שלו
יש טייפ קסטות, מקרר עם בירה ויין, ומנוע של מאה ארבעים
כוודסוס. ממש שיגעון של חיים.

ולדבריו קיימת אפשרות שלא יחזרו לחיות
עוד בצוותא. הוא יושב לו עתה במלון
שלו, בתל־אביב, ו״עושה־חושבים״ ,בעצב.
לפתע ניגשת אליו צעירה צרפתיה, שמכירה
אותו מהעיתונים הצרפתיים ומהטלוויזיה,
ומספרת לו כמה שהיא מעריצה אותו ואת
האומץ שלו.
מישל שמע, נפח את החזה, שכח את
כל צרותיו, נירפא ממצב־הרוח הרע ,׳והריהו
מתמסר למעריצה הצעירה. קוראים לה
אן מרי, והיא בת .21 היא היתד, צריכה
אומנם לעזוב את ישראל כעבור יומיים,
אבל סידרה דחייה. כל זאת בזכותו של
להטוטן אופנועים צרפתי.

כמה חבל ישכל החתיכים המשגעים על״
באמת תפוסים ברצינות. מה לעשות, כאלה
הם החיים.
אחד כזה, שיש לו גובה בלי עין רעה,
וגוף, וזוג עיניים כחול־ירוק, ושיער שחור
מתולתל, הוא ויקי הבורי. ובנוסף לכל
זאת הוא גם מוכשר. הוא שר בכישרון,
רוקד בכישרון ומשחק בכישרון.
והנה, מישהו הפיץ עליו שמועה שהוא
נשוי, ועיתון אחד, מבלי לבדוק, פירסם
את השמועה כאילו היתד. אמת לאמיתה.

ניתוק יחסים

ענת גלייט
לנסוע לכל מקוס

ובכן, לא דובים ולא יער ולא נישואין,
לדבריו, זה בטח יקרה לו ביום מן הימים,
אבל בינתיים זה לא קרה. ויקי, שהוא בן
,24 תפוס על־באמת עם בחורה בת גילו,
מזה חמש שנים תמימות. קוראים לה
מלכה שויגל, והם הכירו זה את זו בעת
ששירתו בצבא. מאז, הפכה מלכה לאופי
נאית, והיום יש לה חנות למימכר בגדי-
חורף בכיכר אתרים, פלוס עיניים כחולות
משגעות.
מלכה לא מודאגת מההצלחה של ויקי
שלה, בהצגה בני בום, שהפכה אותו ממש
לאליל הנוער. לדבריה, חמש שנים בצוותא
אומרות משהו על רצינות היחסים שביניהם.
ולא רק שאינה מודאגת — היא אף גאה

לדברי השניים, לא ביקר עדיין איש מהם
ברבנות. הם בטח יעשו זאת בעתיד, אבל
עד אז נותר להם הרבה זמן להיות חופשיים.

חופשיים אמרתי? לפחות על הנייר.

טעות לעולם

צביקה סכו, קיבוצניק לשעבר, שעבר
לתל־אביב, הראה לתושביה עד כמה הם
מרובעים ועד כמה הוא דינאמי. צביקה
החל דרכו בעיר בביטוח, ועבר להלבשה.
כיום הוא מנהל בעצמו את הבוטיק שלו
בדיזנגוף, ונהנה מאד מהצלחתו בחיים.

חוזרת

ומי שהיתה הצמודה־שלו בשנתיים האח רונות,
הדוגמנית האמריקאית סילכי לסר,
שעזבה את המסלול לטובת עבודה אחראית
ומכובדת באנ־בי־סי, מרוצה גם היא ממצבה
הנוכחי. אבל מה לעשות, כשכל אחד
מבסוט ממצבו אבל לא מבסוט מבן־זוגו?
או, אז יש פיצוץ.
צביקה ארז את מטלטליו ועזב את דירתה
של סילבי, לטובת הווילה הפרטית שלו
בצפון תל־אביב, שעמדה ריקה כאשר גר
עם בחירת־ליבו. ומאז שעבר דירה, החל
לעשות עיניים לכל המזדנגפות הצעירות
והיפות שעוברות בבוטיק שלו.
גם הוא וגם היא נראים יפים ומאוש רים
— אבל בנפרד.

סילבי לסר
לעבור דירה

לפעמים עושים פאשלה באקראי, מבלי
שאיש התכוון, זמם או תיכינן אותה. כך
בדיוק קרה לי בשבוע שעבר, כשכתבתי
בתמימות על לו סילכר. שלחו לי תמונה
וסיפור, שאותם פירסמתי, כי הם לא נראו
לי מזיקים. רק אחרי הפידסום התבשרתי
מפי חברים, היודעים את האמת לאמיתה,
כי לו סילבר נשוי באושר ועושר ל שו ל ה,
הנמצאת עתה בחודשי ההריון האחרונים.
ובכן, כדי להיות נאמנה לאמת וכדי
להרגיע את שולה: אין שום רומן בין
לו לנאווה חן. יזו היתה רק היכרות
רגילה, כפי שקורה לכל אחד מאיתנו כימעט
מדי יום.
אני מבקשת את סליחתה של מישפחת
סילבר ומאחלת לשולה וללו לידה מאושרת.

יער ח 1רוצה דק את חיים בין #אשתו שר
אהוד 1ערי החזירה אותו מקאהיו * לא
מקבליונו שותל ב ט לוו יזין ז * נתב עם
דירה מ תאימר; * א שת המנהל תתפטר
• הגו חקור אח יוון

שהופעת יבין כמגיש מעלה את יוקרת התוכנית
שלה.

שר״החינוך זבולון המר החליט לאחרונה
׳לעסוק יותר בענייני הרדיו והטלוויזיה מאשר עד
כה. המר אומנם לא מתכוון ׳להתערב במהות השי דורים,
אך מיספר עניינים מינהליים מעסיקים אותו,
בעיקבות שימות שקיים, בסודיות רפה, יעם כמה
מעובדי רשות־ד״שידור והטלוויזיה.
אחד הנושאים ׳שהימר עשוי לחקור הוא פרשת
משכורתו של ייושב־ראש הוועד־המניהל שיל רשות־השידור,
הפרופסור ראובן ירון. המר מבקש
לברר, אחת ולתמיד, את ההסדר בין האוניבר סיטה
העברית בירושלים, מעסיקתו לשעבר שיל
ירון, ויש הטוענים גם בהווה, ובין רשיות־השידור
לגבי המשכורת. כן מתכוון המר, בעיקבות השמו עות
שמשכורתו של ידון ייחד עם ההטבות ד,׳שיו־נות
׳מגיעה לכימעט מיליון לירות לשנה, לברר
את מרכיבי המשכורת ולהוציא הודעה מוסמכת
בעניין זה. לדברי המר, צעד זה רק ישרת את
ירון, מאחר וחרושת השמועות בעניין זה כבר
פרצה אל מחוץ לבניין חשות־השידור.
פרשה שנייה ׳שמתכוון המר לחקור, היא עניין

• 1זפש את האשה
אחת הסיבות להחזרתו המפתיעה ישל אהוד
יערי מקאהיר היתד, דווקא אשתו, יחווה. היא לא
הפסיקה להתלונן, הן בשיחות הטלפון שניהלה עם
ביעלה והן באוזני !הבוסים ישלו, יעל הזמן מרב
שבו היא מבלה כאלמנת קש ,׳וניראה כי הדברים
עשו את שלהם.
יערי עצמו טוען ׳שהרגיש כי השילטונות בקא-
היד מתייחסים אליו כאל בלתי־רציוי. לא הועמדו
לרשותו צוותים, והשילטונות המצרים לא הסכימו
שישלחו צוותים מהארץ. יכן טען יערי, כי בימים
האחרונים ׳לשהותו בקאהי׳ר נדחיתה כיל בקשה ישלו
לראיין או לשוחח עם: אישיות ׳מצרית.
יערי גם ביקש את התערבותה של כתבת
מעריב תמר גולן; ששהתה בקאהיר, המקובלת
על השילטונות המצריים, אך התערבות זו לא
הועילה.

• לא מקבלים שוחד
כמה חברוודתעופה ישיש ׳להן קווים לישראל,
ואף חברת אל־על .,מציפות לאחרונה את הטלוויזיה
בהצעות לכרטיסי־חינם, כפי ׳שנהוג הדבר במרבית
מערכות העיתונים. אולם שלא כבעייתונים היומיים,
החליטר, הטלוויזיה שלא לקבל משום ׳חברה כר־טיסי־טיסה
חינם, משוס שמ׳מתנה כזיו נודף ריח
של שוחד.

• מקלטונים

2 5 . 10

2 6 . 10

יום רביעי

יום חמי שי

• ידידי האדם (.)7.00
דובר חשות־השידור, משה עמי־רב
,׳אסר על הממונה עד התוכ ניות
בערבית בלישכתו, עזרא
יחזקאל, לעסוק במילחימה ׳נגד
מנהל הטלוויזיה בערבית יוסף
בראל. עמירב עשה זאת, בין
היתר׳ נדי שיחזקאל יתרכז
יותר ׳בעבודה, שעיבורה הוא
מקפל ׳משכורת ,׳ויספק הומר
לעיתונאים יעיל התוכניות יבער־ביית.
אולם נראה יכי הוא עשה
׳שגיאה. המילחמה שיל יחזקאל
בבראל היתד״ כפי-׳הנריאד״ מיל־יחמיר,
מפרה, והראיה: מאותו
הרגע שבו הפסיק יחזקאל לע סוק
בבריאל, הוא גם הפסיק
לעבוד ,׳והחומר המגיע ליעיתו־נאים
על התוכניות הערביות
הוא מדולדל, קטוע ופעמים
יריבות אינו מדוייק. השבוע היה
השיא. יחזקאל לא יכול היד,
׳למסור ואפילו את תובנה, של
׳תוכניית זיו, ידידי האדם, שהיא
סרט בסיידרה קנויה: ,שתוכנו
׳נמסר לו באופן שוטף על־״די
מחלקת ההגשה.

רארים

הפרק מוקדש כולו ׳לאם המייש־פחה,
מארי האמיונד.

י• נקודת רן (.)8.50
הטלוויזיה החליטה לבדוק עצמה
׳והטילה !על המכון למחקר חברתי
שימושי לערוך סקר על
חצפיד, ושביעות־הרצון מתוכ ניתו
של אורי דביר. לאחר יש־
׳תתקבלנה התוצאות, יוחלט
סופית אם לר,יזמין עוד תוכניות
של נקודת חן או ׳להסתפק ב־
׳אלד, שכבר צולמו.

מישחק

השכוע

8.00 יוקדש, כימעט כמו כל
מישחקי השבוע יפעת שמת נהלת
הליגה האנגלית, למייש־הק
כדורגל באנגליה. כדאי ש אנשי
מחלקת הספורט ילמדו
מהתחנה הירדנית, המגישה מדי
יום ששי (בשעה )4.00־שעתיים
׳וחצי של כדורגל ערוך היטב.
הירדנים מגישים מיישחקים
׳מסל רחבי העולם ,׳כישהם ׳מק פידים
לסחור את הקטעים ח טובים
ביותר מהמיש׳חקים ה טובים
ביותר ישל אותו השבוע,
ולא מגבילים עצמם רק ׳לליגה
האנגלית.
* קינג 10.20 התס ריטאי
אבי מאן ירצה להכין׳
תסריט על מהטמה גאנדי. תוך
כדי מחקר על גאנדי ותורתו

והאו.ובידיי רצח
את קינג
הגיע מאן אל יור׳שיו האמרי-
פאי שיל גאנדי, מריתין -לוחו
קינג. הוא ויתר על הרעיון ה מקורי
׳והחל ׳לחקור את חייו
שיל קינג. שנתיים לפני שקינג
שרצח ,׳במילון בממפיס, ובארצות־חברית,
הוא רואיין עיל-ידי
מאן. בין היתר שאל מיאן את
האיש שהטיף למאבק לא־אלים:
איך, לדעתו, צריך ׳להסתיים
הסרט על חייו. קינג, בעל פרס
נובל לשלום, השיב בצחוק
עצוב :״הסרט יסתיים ברצי-
חתי.״ התומר הרב שאותו אסף
מאן על קינג עורר בו רצון

הכתב הצבאי עמירם ניר. חיזר מביקור בן
שיפוע בגרימניה, שם קיפל טיפול ׳בעיניו .׳לשיימחת
כל עובדי התחנה, הצליח הטיפול הכתב
לענייני התיישבות של הטלוויזיה, יגאל נורן,
מתגורר עם אשתו, עליזה, עובדת מרכז ההסברה,
בירושלים, בדירה יפהפייה השייכת למינזר, בירו שלים
המזרחית. לאחרונה השתתף גורן בבנם של

עורכת דון
״רק את יבין״
התיכנון החדש של סמנכ״ל הרשות לענייני מיניהל,
שלמה עבאדי. ועדי עובדים ברדיו ובטלוויזיה
שילחו להמר תזכירים: מפורטים המתנגדים לתוכנית
זו, ואיל שולחן השר הגיעו גם מייכתיבים אנונימיים,
המצביעים על מחדלים שונים של עיבאדי ,׳ש לדברי
כותביהם גרמו ניזקים כספיים כבדים ל רשות.
בדיקה זיו עומד המר לערוד יחד עם עיבאדי
יעצמו ,׳שאותו הוא יעמת עם עובדים ׳וראשי ועדים
ברשות.

• מוקד ( )9.30 לאח רונה
פשט הנוהג כמערכת מוקד
להכין תוכניות מראש —
׳כלומר, ילא לשדרן בשידור חי.
אין ספק כי נוהג יזה פוגע ב טיב
המוקד. לפני שבועיים
ראיין הכתב הצבאי עמירם ניר
יאית האלוף (מיל ).חיים (״דוד
יאך) הרצוג ואת הפרופסור

• הקוב ער ההגשה
העובדה שמנהל מחלקת־החדישיות חיים יבין
ממשיך עדיין להגיש את השבוע יומן אירועים
גורמת למתחים רבים במחלקת החדשות.
כאשר קיפלה יעל חן יאית תפקיד עורכת
היומן, שאותו היא ממלאה לדעת הכל על הצד
הטוב ביותר, היה ברור שיהייא לא תובל להמשיך
במסורת ישל קודמה, רם עברון; וגם להגיש את
השבוע. חיים יבין החליט להגיש בעצמו את היומן
במשך כמה שבועות, עד שיוחלט מי יהיה המגיש
הקיבוע שלו.
בינתיים עבירה בבר ׳כחצי שנה, ויבין עדיין
מגיש ׳באופן זמני את היומן ,׳מלבד פעמיים שבהן
לא יכול היה להגישו. אז מילא יאת !מקומו דניאל
(״דני״) יפאר. מכל עובדי טחלקת־ה׳חדשות ילא
מצא יכין אף אחד הראוי להגיש את היומן, אם
כי לאחר שפאר הגיש אותו, כממלא-מקום, הציע
יבץ ליעל חן בי פאר יהיה המגיש הקבוע. יעל הן
התנגדה לפאר. יש הסבורים כי התנגדותה אינה
נובעת ׳מכך שפאר ׳אינו מגיש טוב, אלא ]מכך

קריינית מזור

מוקד מפסיק

אולי אירוויזיון
ותיקי חטיבת הצנחנים, שיבה -שירית, וחבריו לנשק
המכירים את הד״רד, שלו יאמרו ׳ליו :״עכשיו, אחרי
הסכם קמפ-דייוויד, הדירה שלך היא הדירה הבי
טובה בארץ — יש ובה ארבעה כיווני ירי ץ•
אשתו יישל מנהל הטלוויזיה ארנון צוקדמן, אי
לנר; העובדת כקריינית ברדיו, עומדת לעזוב את
עבודתה בגליל. סיביות אישיות. בין יתר תפקידיה
של ואילנה צוקרמן היד, לקרוא יאת תוצאות הגרלת
הלוטו ׳והפייס כאשר הן הוקרנו בשיקופית בטל וויזיה
שם נוסף ׳שהועלה לאחרונה, יאם
בי ללא סיכוי ריב, כמנחה לאירווייזיון, הוא שמה
של הקריינית ד,מעולה דליר מזור .׳מזור נמצאת
עם בעלה בטיול ובביקור מישפחתי בארה״ב.

להיות ישיר
צבי יעבץ במוקד שהוקדש ל-
יום־ד,כיפורים ׳וצולם כשבוע
לפני שידוריו. יואילו בשבוע ש עיבר
רואיין שר־מפנים, הד״יד
יוסף בורג״ לפני ההקרנה, וזאת
משיום שלשר ילא יהיה ינוח להו פיע
ביום הרביעי ב־ 9.30 בערב.
טוביה סער, עורך מוקד, החליט
לשדר את התוכנית שלא בשי דור
חי, וזאת במקום ׳להחליף
את המרואיין.

להפיק יסרט על חייו. ,אך הוא
לא ימציא לכך מקורות גיספיים.
תחת זאת הפיק, בתקציב שיל
5מיליון דולר, סידרה טלוויז יונית
בת ששה פרקים. הפרק
הראשון יוקרן העריב. סרטיו של
מאן צולם רק לאחר 12 שינות
מחקר יעיל חייו של קייניג. מאבקו
שיל קינג החל באשר איריגן
חרם על ׳חיברת אוטובוסים יב עירו,
לאתר שכושיית צעיריה,
•תזה פארקם, שסירבה לקיום
באוטובוס ולתת את מקיומה ׳ל אדם
ילבן, גשילחר, למאסר. את
תפקידה ישל פיארקיס בסרטיו של
מאן ׳מגלמת ביתו של מד׳תיו
ליותר קינג, יולנדיה קינג. בסיד־רה
מבקר מאן אישים ומוס דות
במימסד האמריקאי על
יחסם לקינג.
בתפקידו של קינג מופיע
ר,׳שחקן פול וינפילד, שערך מח קר
׳פרטי ימשלו ע׳ל קינג ליפני
שקיבל עליו את התפקיד.
סיסילי טייסון מגלמת את דמיו־תר,
של קורטיה קינג, אשתו של
המנהיג. טייסון זכורה לצופים
כאמו של קינטה בשורשים.

2 8 . 10

2 7 . 10

שבת

יום שי שי
• מסע כין כוכבים
3.00 סיפור אוזכר׳ כחלל.
האנטרפרייז מעלה יעל סיפונה
יאת צ׳׳ארלם אוזנם, נער בן , 17
ביציויל יהיר ממטוס תובלה, ש בילי׳
14 שנים מחייו בגפי,
מבלי לפגוש בנשים.

דישראלי (.)9.20

סידרה בת 4פרקים על בנימין
דיש ראלי. ,נער השעשועים של
החברה הגבוהה בבריטניה של
!המאה ה־ 19׳ ומי שהפך אחר-
יכך להיות ראש ממשלתה היסו-
די הראשון. הסידרה מתחילה
כאשר דיושראלי היה בן , ,27 או-
ילם, כדי להבין היטב את מהלך
העלילה ואת אופיה של אחת
הדמויות הססגוניות בעולם ה פוליטי
של אז, יש להכיר את
תולדות חייו וחיי מישפחתו של
דישראלי. הוא נולד אומנם ב לונדון׳
אך נקרא על שם סבו,
יהודי איטלקי ממוצא ספרדי,
׳שהיגר מוונציה לאנגליה. אביו,
אייזיק דיש ראלי, היה אדם
אמיד׳ חובב אמנות ואיש ספר.
אייזיק הישראלי הסתכסך עם
ראשי ביודהכנסת שלו בלונ דון׳
ניתק בעיקבות זאת את
הקשר עם הדת היהודית והת נצר.
בנימין דישדאלי נטבל ל נצרות
עם הולדתו. לולא כן,
לא היה לו כל סיכוי להיכנס

ברטים

מצויירים

0.02 מכל תוכניות הילדים
זוכה דווקא תוכנית זו, המשו דרת
במיסגרת הטלוויזיה ה ערבית,
בהצלחה הגדולה ביו תר.
נראה כי מכל הסרטים
המצויירים עדיין הפופולארי
ביותר הוא פופאי המלח, והלק
!מהמיכתבים דורש להקרין יותר
סרטונים מעלילותיו.

• מבט ספורט (.)9.05

בתקופה שבה מתקיימים מיש־חקי
הליגה לכדורגל בארץ, עיו-
לה הפופולאריות של מבט
ספורט אפילו על שיידור ה חדשות
במוצאי-שבת, וזו ה תוכנית
הפופולארית ביותר ב טלוויזיה
הישראלית. עם הח לטת
הוועד־המנהל להקרין
שידורים ממישחקים שבהם
משתתפות גם קבוצות ששח־קניהן,
נושאים יעל גבם פירטו-
מות מיסחריות, הפכה. הטל וויזיה
הישראלית לטלוויזיה

2 9 . 10

3 0 . 10

31. 10

יום ראשון

יום ש1י

יום שלי שי

• הזוג המוזר (.)8.00

• טס!־ גדוד מסף קטן

סוף־סף, ישודר הפרק האחרון.
שלוש, פעמים נידחה שידורו,
אם בגלל שידורי־שלום שונים,
או בגלל החגים. פליכס ואום־
קאר יגידו שלום לצופים היש ראליים
בחופשה רבת מעללים.

8.30 הדעה הממעט אחי דה
בטלוויזיה היא, שמגישה
החדש ישל התוכנית, יצחק
(״איציק״) בן־ נר, נכשל כליל.
בן־נר אינו מצליח להשתחרר
מקיפאון המצלמה שלו והופע,תו
דוחה .׳שניים צריכים להחליט
כיצד לפתור את הבעיה: מרדכי
(״מוטי״) קירשנבאום, מנהל
!מחלקת התוכניות! ,ומפיק ה־
׳תוכניית אהרון גולדפינגר. יעו־

• ׳חוואי חמש אפס
(יו־זץ, ערוץ 3ו־.)10.10,6
עוזרו הנאמן של טיב מק-
גארט, ידאגו, הוא הישהקן ג׳יימס
מקארתור, עומד במרכזיה ישל
פחשייה מאחרי הקלעים, דווקא
סמוך לחגיגות העשור של ד־סידרה.
מקארתור סוא יבנו של
המחזאי והעיתונאי הידוע ב־ארצות־הברית,
צ׳ארלס מקאר־תור,
ושל השחקניות הידועה
הלן הייז. לאחרונה הודיע ה שחקן
ג׳ק לורד כי הוא סיים,
והפעם סופית, עם הסידדה.
בפני המפיקים עומדות עתה
שלוש אפשרויות. לבנות אפי זודה,
שתביא את דאנו למרכז
העלילה ׳ותהפוך אותו לכוכב
מספר אחד שלה ; לחפש שחקן

הצרות שד
ז1י !מ״אמס
אחר ׳שיימלא את מקומו של
לורד, או להפסיק ולצלם עוד
פרקים מהוואי. מקארתור כבר
הודיע למפיקי הסידרח, כי אם
יבחרו להביא שחקן מבחוץ,
הוא יפרוש כליל מחסיד-
רה. אולם אין זה המשבר ה-

אי החלומות: דינדי
שעה 10.05
כיימעט מיסחרית, בהתחסדות
ישראלית אופיינית.

• אי החלומות (.)10.05
דישראדי: מקשיין
שעה 9.20
שאים־ התכונה לפרלמנט.
יינה ביותר את בנימין דיש־ראלי
היתר. אופיו הרומנטי
ורגישותו לנשים יפות, אם כי
המנוווווח 7111 דישואד׳
כימעט כל השחקניות המופי עות
בסידרה, מלבד זו המגלמת
את אשתו ,־אן, היו יכולות
להתמודד בתחרות על יתואר
״האשד, המכוערת ביותר באנ גליה״
.בצעירותו החל לכ תוב,
ואף הוציא־לאור עיתון
שנכשל. ספרו הראשון עורר
,סערה בלונדון, ,משום שהופיעו
בו דמויות מרכזיות בחברה ה אנגלית
הגבוהה, כשרק מסווה
דק ומונע-דיבה מפסה עליהן
.בספר. אולם חלומותיו של
דיישראלי נגעו גם לעולם ה כספים.
הוא השקיע כספים
רבים, ביניהם כאלה שלווה,
בבורסה הדרום־יאמריקאית! ,ו כשזו
התמוטטה, התמוטט אף
הוא, ונאלץ לחזור ׳לעבודה
המ״שפטית שאותה לא, אהב.
כתוצאה ממחלה עזב את ה־מ״שפטים,
החל לכתוב רומנים
׳ויצא למסע ארוך למזרוז, כדי
להתחקות על שורשיו. כשחזר
לאנגליה היה בן 27 בלבד׳ ואז
׳מתחיל סיפור חייו הטלוויז יוני.
יאת תפקידו של דישראלי
מגלם השחקן יאן מקשיין.

שלושה אנשים מוזמנים על-
ידי מר רוארק המים,תורי, או-
יתו מגלם השחקן ריקארדו מת־טלבן,
לבילוי ם וף־ישבוע באי
הבודד ישלו. תמורת סכום של
50,000 דולר יכולים הם להג שים
את חלומותיהם הפרועים
ביותר. ארנולד גריבווד, השיח־קו
ביל ביקסי .,רוצה, לחיות
מחדש פרשייה רומנטית שסת-
רחשה בזמן המיילחמה. בדיגד
יונו הוא מעורר מחדש אהבה
טראגית, שבסופה הוא חוזר

חדומות פרועים
וגיס הנשיא
על הרצח שביצע בזמניו, כאשר
רצח את נערת חלומותיו פרג-
צ׳סקה, השחקנית ס נדרה די.
׳לפול הגלי, השחקן יו אוב־רייאן,
שהוא צייד, מפורסם, יש
חלום, נסתר: להפוך. מצייד ל חיה
ניצודה. דוארק אופיר או תו
באזיקים לאלוה, ללא אזהרה
מוקדמת, וכופה עליו לצאת
למירוץ, לחיים או למוות, דרך
ג׳ונגל מלא מלכודות, וחוות
טורפות. יונים הולנדר ביינס
היא ׳אשת־יעסקים עשירה, ה רוצח
לדעת באמת מה יחושב
עליה כל אחד ממקורביה, ,כדי
להחליט כיצד לחלק את ירו שתה.
רוארק. מביים לס סל-
ווייס, שבס משתתפים קרובי
מישפחתח, בשחקן פיטר לאו־פולד,
קרוב מישפחתו של ה־נשיא
ג׳ון קנדי המנוח, השח־קנים
קרול קינלי׳ידיק סאר־ג׳נט
וכריסטינה סינאטדה• סרט
מתח ׳מעולה.

9ה >ן ות
דיצחק נחו
מדת !בפניהם הברירה: להשאיר
את בן־נר עד שהקהל אולי ית רגל
אליו או להחליפו. קיימת
אפשרות שהמנחה הבא שלד,
יהיה דן פיינרו, מבקר קולנוע
ומי שבוחר את הסרטים באו-
רך־מלא המוקרנים בטלוויזיה.

הבולשת

• תשע כריבוע (.)8.00
שוב דיונים בין הטלוויזיה ל בין
הנהלת אולפני הרצליה, ב אם
להמשיך בצילומי התוכנית,
או לחזור, אל תוכנץ! $חרוז.
׳שגם אותה הפיקו או ל פו הויצליח.

צוות
התוכנית, בראשותם של
המפיק גדעון לב־ארי והמגיש
דניאל (״דני״) פאר, מחפש עתה
רעיונות לריעינון כל־בו־טק,
לאור הירידה בפופולאריות
ישלה. כל רעיון שיישלח על-
ידי מאזינים יתקבל בברכה.

• ארץ טרופית יפה
9.35 אחת מתוכניות הבי דור
הטובות ביותר שצולמו
על־ידי הטלוויזיה הישראלית,
הופקה על־ידי דן בירון. במשך
ערב ישלם רקדו לפיני כמה סו-

#0בה
בבזזוי־דבן

חוקרת

10.20 אין מה לעשות, ה קהל
הישראלי אינו אוהב את
סידרת המתח הבריטית המעו לה.
אין פה הפי-אנד ,׳ולבן היא
זוכה להיות מוצבת בתחתית
סולם הפופולאריות, על פי ה סקרים.
ראשי הטלוויזיה טו ענים.
כי אין להם ברירה, אלא
להוריד את התוכנית בקרוב,
ולנסות ולהעלות אותה שוב ב עוד
כמה חודשים, או בשינה
הבאה. זהו הנסייון השני !לחבב
תוכנית ממעט בכוח, ו מדק-
רה של הבולשת חוקרת זה
נסיון מבורך. הבולשת הוקרנה
׳לפני שנתיים, הורדה בלחץ ה קהל
ושוב חזרה. בירדן החלו
לאחרונה לשדר פרקים !מסיד־רה
זו, אם כי פרקים !חדישים
יותר ׳מאלה המוצגים בארץ,
ודווקא שם היא זוכה להצלחה.
שלא !כמו בארץ, מאוהב הקהל
הבריטי בכוכבי הסודני שלו,
׳ולמרות שהיתר, הפסקה בת

בל־כו־טק (.)8.30

דשים אנשי צוות ההסרטה׳ בני
׳מישפחותיהם, הזמרים האורחים
ובני קיבוץ ברור חייל, לצלילי
סמבה סוערת, שאותה הפיקו
׳בעיקר בני הקיבוץ. ברור חייל
הוא קיבוץ של יוצאי דמם־
אמריקה, המתעקשים לשימור על
הצביון התרבותי של יבשת מו צאם,
ושם יכולה היתה הטל וויזיה
הישראלית למצוא מקום
מתאים להחייאת סמבה בלשונו
של אליעזר בן־יהודיה. תוכנית
זו היא אחת ההוכחות לכך,
שכדאי סוף-ם וף להפוך את ה טלוויזיה
הישראלית לטלוויזיה
צבעונית. כל מי ׳שנכה על
במת הצילומים, שהייתה רחבת
הדשא, של ברור חייל, טוען כי
חלק ניכר מהצלחת הערב הוא
הצבעוניות הרבה שלו. אולם
גם ללא הצבע. תרתק התוכנית
גם יאה אלה האדישים בדרך-

חוואי: לורד
ירדן שעה 10.10
יחיד של מקארתזר. לאחר
שלוש שנים בהן שיחק בהוואי
חטש אפס, הוא פגש ,׳ודווקא
באי הוואי, את מלודי׳ פטרסון,
ונשא אותה לאשת. עתה,
לאחר ש&ע שנות נישואין, הת גרשו
בני הזוג ומקארתור מז כיר
גם את הסיידרה, שתלשה
,אותו ממיסגדת חיי־מיושסחה
רגילים, כאחת הסיבות לגי רושין.
הבעיה השלישית של
׳מקארתור ,׳שעומדת עתה במר כז
הסערה הציבורית התורנית
של שבועוני הרכילות האמרי קאים,
היא הצהרה שניתן באחד
מהראיונות :״הייתי ירוצה לר אות
יותר דם על מסכי הטל וויזיה.״
מייד התעוררו ינגדו
עיתונאים, ,מבקרים, יפי-נסש
מיקצועיים ׳ואגודות שונות ל טוהר
החינוך באמריקה. למק-
ארתור לא הייתה ברירה והוא
נאלץ לסגת מדבריו, אך עשה
זאת, בצורה חכמה, אם כי לא
כל כך משכנעת :״!לדעתי ה אלימות
על ׳מסך הטלוויזיה !תק טין
את האלימות ברחובות.״

ארץ טרופית יפה
ינם שלישי, שעה 9.35
ישנה בצילומי הבולשת חוקרת,
התחילו בימים אלד, לצלם עוד
!ועוד פרקים. מפיקי הסידרה
מבטיחים כי הם יהיו !מעולים,
׳לפחות כמו הפרקים שיסבר צול-
ימו. גם הקהל האמריקאי, שהת חנך
על הוואי, קודאק ובוטה,
גילה לפתע את הבולשת הברי טית.
הסידרה נטבחה במחיר
זול במיוחד לאחת מרשתות ה שידור
האמריקאיות, נקלטה
היטב, וקיבלה חסות של חב רות
טיסחריות גדולות. שבועו-
ני טלוויזיה מגדירים את הסיד-
רה כעיסקה הטובה ביותר מזה
זמן חב, שעשיתה חשת שידור
,בארצם.

כלל למוסיקה דיריוס-אמריקאית.
אפילו שגריר ארגנטינה ביש ראל,
שינכה באותו הערב, לא
יכול היה שלא להביע את הת פעלותו
מהוואריאציה הישרא לית
לסמבה שלו. הזימרת
יהודית ריביץ, שסשיתתפה, בין
׳שאר האטנים, באותו הערב,
התגלתה ככישרון גם בכל הנו גע
לסמבה.
• ברטה 10.15 בשו רה
טובה לחסידי בחסה, אם
איכן נותרו כאלה בארץ: כוכב
ד,סידרה עומד לבקר בקרוב ב ארץ,
במיסנרת ביקור פרטי.
ברטה יגיע לארץ ב־ 2בנו במבר.