גליון 2154 מתאריך 13 בדצמבר 1978

במישמר־הכנסת. לטענת המתלוננים ״מתעללים בנו
ממש והמצב עומד לפני התפוצצות.״

כין שאר טענותיהם ר,וכלים אנשי מישמר•
הכנסת כי מיספר המפקדים כמישמר עולה
על מיספר: השומרים, כי העניקו להם
דרגות מכלי שההעלאה כדרגה תהיה
מלווה כהעלאת שכר וכי הם נדרשים
להחזיר ימי מחלה. אנשי המישמר
המתלוננים כיקשו לפתוח כחקירה על
המתרחש במישמר־הכנסת, כשהם מעלים
כתלונתם חשד על אי־סדרים ומעשי-עוול.

עיצומים בבנק -
ד א תוק מנ ה
התנחלויות חד שו ת
למרות הצהרתו המפורשת של ראש־הממשלה מנחם
בגין, בי תוקף ההתחייבות לא להקים התנחלויות
חדשות הוא לשלושה חודשים בלבד, אין כל כוונה
להקים בעתיד הקרוב התנחלויות חדשות בגדה
המערבית או ברצועת־עזה.

כמישרד החקלאות ובמחלקת ההתיישבות
של הסוכנות היהודית לא נעשות שום
הכנות להקמת התנחלויות נוספות כעתיד
הנראה לעין. מקורביו של ראש־הממשלה
טוענים כי הצהרותיו של כגין מיועדות
רק לצרכי פנים. על בגין נמתחת ביקורת,
פי הוא אינו מכין שההצהרות המיועדות
כלפי פנים זוכות להדים שליליים
ומזיקים לישראל ברחבי העולם.

וזמפו־״ל ולח פשת
סי כהלפ רי ש ת
כקרב ראשי המפד״ל מתגבשת והולכת
ההחלטה לפרוש מממשלת הליכוד ולנצל
את ההזדמנות הראשונה לפרישה על רקע
אידיאולוגי. אב לא תפרוש הספד״ל
על רקע אישור חוק השירות הלאומי לכנות,
נראה כי חכרי־הכנסת שלה יעוררו
כיוזמתם מחלוקות שעל רקעם יהיה להם
נוח לפרוש מהממשלה.
אי שביעות הרצון במפד״ל נובעת בעיקר מחוסר
התחשבותו של בגין בשריה. שרי המפד״ל טוענים כי
למרות שהכוח האלקטוראלי של שרי התנועה
הדמוקרטית אפסי, הרי אותם משתפים יותר בנושאים
מדיניים ומעמדם חזק ממעמד השרים הדתיים.
שר־הפנים יוסף בורג טען לא מכבר, שבעוד
שלדמוקרטים אין למי לדאוג, לא תפקיר המפד״ל
את ציבור בוחריה.

יהודק! ק שרע
רומניה
מישלחת רומנית בדרג של שרים אמורה להגיע
לישראל ב־ 19 בינואר ,1979 במטרה לקיים שיחות עם
שרי המסחר, התעשייה והחוץ של ישראל. אין זה מן
הנמנע כי מילבד דיון על הידוק הקשרים הכלכליים
בין שתי המדינות תידון גם האפשרות שרומניה
תהיה צד במערכת היחסים הכלכליים שיכונו בין
ישראל ומצריים אחרי חתימת הסכם השלום.
הרומנים בחרו במתכוון בתאריך זה — כחודש אחרי
המועד שבו אמור היה להיחתם הסכם השלום
עם מצריים.

כמישרד־החוץ:מקווים כי כשיחות עם
הרומנים ניתן יהיה לגשש לגבי האפשרות
לקשור יחסי מיסחר עקיפים עם סין
העממית אחרי שרומניה וסין הגיעו לא
מכבר לסיכום כדבר פיתוח יחסי כלכלה
עם צד שלישי.
מקור במישרד־החוץ טען, כי ייתכן וביקור
המישלחת הרומנית יידחה.

ת סי ס ה
ב מי שמר ־ הססח
כמה מחיילי יחידת מישמר־הכנסת פנו במיכתב
תלונה ליו״ר הכנסת, יצחק שמיר, ולמזכיר הכנסת,
בו הם מגוללים שורה של האשמות על המתרחש

ה ח״לי ם סובל
כיחידות רכות של צה״ל לא קיכלו החודש
החיילים כשרות סדיר את המשכורת
הצבאית החודשית המגיעה להם. כיגלל
העיצומים שנוקטים עוכדי ״בנק ישראל״
לא עלה כידי מערכת הכיטחון לספק
מזומנים לשלמי כל היחידות של צה״ד,
וכתוצאה מכד נותרו חיילים רכים ללא
המשכורת שהיא מקור הכנסתם היחיד.

איר נמנע משבר
״חילול ה שבת״?
אנשי המיפלגות הדתיות, ובמייוחד ח״כ המפד״ל

ת בו טלה תוכני ת ויעל
אנש ומ 3 0רם י>
הנהלת רשות־השידור מתכוונת כנראה להביא
להפסקתה של תוכנית הרדיו הפופולארית על אנשים
ומיספרים, המשודרת פעמיים בשבוע בהשתתפותם
הקבועה של הכלכלנים יצחק טאוב, יצחק טישלר
ודן הלפרין.

התוכנית, שזכתה לתגובות חיוביות רכות,
עסקה כעיקר במתיחת ביקורת על
מדיניותה הכלכלית של הממשלה ועל
מיפגעים שונים כמשק.

התואנה לחיסול התוכנית תהיה ניסיון לשלבה
במיסגרת מגאזין החדשות היום הזה — דבר שיפגע
ברוח התוכנית ובסיגנונה. נראה כי הרקע לביטול
הצפוי הוא מילחמות יהודים בתוך שידורי־ישראל.

צ עדי ם חד שי ם
לספיגתכס פי ם
מישרד־האוצר נוקט בימים אלה בפעולות־מנע להקטנת
גרעץ הנזילות של הבנקים, שהגיע לשיא חדש, על־ידי
ספיגת כסף מהציבור.

אחד הצעדים כמיסגרת הניסיונות לספיגה
יהיה העלאת תיקרת החיסכון של תוכנית
החיסכון לחייל מ 15-אלף ל ״י ל 30-אלף
ל״י, והעלאת תיקרת החיסכון של תוכנית
החיסכון להשכלה גבוהה מ־ ±5אלף ל״י
ל־ 40 אלף ל ״י.
אולם חוגים בבנק־ישראל סבורים שלא תהיה
לפעולה זו של מישרז״האוצר אפקטיביות מרובה,
ויש למצוא דרכים אלטרנטיביות לספיגת כספים.
בין יתר התוכניות שתוצענה על־ידי כלכלני בנק־ישראל
תהיה תוכנית מהפכנית של הנפקת איגרות־חוב
חדשות. איגרות אלה תהיינה אטרקטיביות יותר
אף משלושה סוגי איגרוודהחוב שהונפקו בפברואר.

׳הדוי יה ב חו״ל
לילי שרון, רעייתו של שר־החקלאות
אריאל שרון, כילתה כאחרונה כשבועיים
כמוסד מייוחד להרזייה כבריטניה.
אשת השר שהתה כמוסד כעת
שבעלה היה כביקור בצרפת.
מכיוון שבאותו מוסד כו קיבלה לילי
שרון את טיפול ההרזייה שהו כאותה
תקופה גם פאציינטים ממדינות־ערב,
ננקטו אמצעי-ביטחון מייוחדים כדי
שלא יזהו את הישראלית. במשך
כשבועיים לא יצאה לילי שרון מחדרה
ומנות הדייאטה שלה הוכנסו אליה
לחדר.

יהודה בן־מאיר, נסוגו בהם מכוונתם לחולל משבר
סביב ההכנות שנעשו בצה״ל בשבת לקראת
הלווייתה של גולדה מאיר וגרמו לחילול שבת פומבי.

תחילה הם סכרו, על־פי המידע שהגיע
לידיהם, כי מדובר רק כמפקד אחד כדרגת
סגן־אלוף וכיחידת המישטרה הצבאית
שחייליה חיללו את השכת. אולם אחר־כד
הסתבר להם כי מיפקדות רכות כצה״ל
פעלו ככר בשבת לצורך זה וכי חילול
השכת הקיף יחידות רכות. כאשר נוכחו
כי לא ניתן להילחם ככל צה״ל, חזרו,בהם
מתכיעתם להעמיד את האחראים לדין.

השבתת התיכו!״
תי פג ע

במישרד־הביטחץ חוששים כי אם תתמשך שביתת
המורים התיכוניים עלול הדבר לגרום בעתיד
לפגיעה רצינית בצה״ל. ככל שתתמשך השבתת
תלמידי השמיניות הם יאלצו להשלים את החומר
שהפסידו אחרי תום שנת הלימודים.

כתוצאה מכך תיתכן גם דחייה של בחינות•
הבגרות העלולה להביא בעיקבותיה
לדחיית הגיוס של מחזור שלם של בוגרי
שמיניות. כמצב יכוח־האדם בצה״ל עלולות
להיות לכך השלכות חמורות.
לא מן הנמנע לכן שמישרד־הביטחון יתערב כדי
להשפיע על הממשלה להביא להפסקת שביתת
מורי התיכון.

פא-םעד בי ם 131
בהגנת עוי*ד ח״פא
ימאים עיראקים, מצרים ופאקיסטנים זכו לסיוע
מצידו של עורך־הדין החיפאי ישראל גיל, שהעניק
להם הגנה מיקצועית ודאג שיקבלו פיצויים מבלי
שידעו על כך. אחרי שהאוניה הקפריסאית הלנה 1
נתקעה בנמל אילת, לאחר שעלתה על שירטון,
פשטו בעלי האוניה את הרגל ונמנעו מלשלם
את שכר הימאים הערבים שבאוניה במשך כמה
חודשים. השכר המולן וההטבות הסוציאליות הסתכמו
בכ־ 100 אלף דולר. מזכיר איגוד קציני הים בחיפה,
אדם צ׳יז׳יק, גייס אלפי דולרים מקופת האיגוד
כדי להחזירם במטוסים למדינותיהם.

עורך־הדין גיל גויים למערכה המישפטית
למען הימאים: הוא קיבל צו למכירת
האוניה ומכהה כסכום של 450 אלף
דולר. מסכום זה נוכו מייד 100 אלף דולר
לטוכת הימאים הערכים. אדם צ׳יז׳יק
יצא עם הצ׳ק ללונדון, כדי למסרו שם
לאירגון הימאים הבינלאומי, כדי שזה יחלק
את הכסף כין ד 2ימאי האוניה הפזורים
עתה כרחכי תכל.

ודומיו סנ ל ק
מ מו שב
הפרק לי טי ם
ית שאירעה כעת דיון כת.
שלה ;בלן בצלאל מיזרחי נגד הי!
י ״הארץ״ הביאה לסילוקו של <
הנ א פי ם, כתב ,,האיז^אבל ולנטיו׳
מהספסל המיועד לעורכי-הרין באולם
בית*המישפט. מאז תחילת
ישב ולנטין ליד פרקליטי
סייע להם בעת חקירת העדים.
ע די ם

״העולם !הזה׳׳ ,שבועון החדשות הישראלי המברכת והמינהלה
זן ,3טלפון 243386־.03
תד־אכיב, רחוב גורדון
דואר . 136
מען מבדקי :״עולמפדס״ .מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל*
אביב, רה׳ כן־אביגדור. הפצה :״גד״ כע״מ. גלופות: צינקוגרפיה
תבור׳ *.עודד
העודר הראשי: אורי אכנרי. העורף: אלי תבור עורף כספי״ כע״מ * העורך
תכנית וסי שנון. עורכת כיתוב: נורית יהוראי. ראש המינהלה :
אברהם סימון. מה׳ המודעות: רפי זכרוני. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בשבוע שעבר הופיעו בכל עיתוני
ישראל ידיעות גדולות בעמודי החדשות,
שבכמה עיתונים אף זכו להבלטה מייוחדת
במיסגרות שמנות. סופר בחן כי העולם הזה
ועורכו הראשי, אורי אבנרי, הורשעו בבית-
מישפט השלום בתל־אביב בעבירה על חוק
בתי־המישפט, האוסר פירסום דבר על
עניין התלוי ועומד בבית־המישפט ושיש
בו להשפיע על מהלך המישפט ותוצאותיו.
באותן ידיעות הודגש כי העולם הזה נקנס
על עבירה זו בסכום של אלפיים ל״י.
אינני יכול למצוא סיבד, אחרת להסביר
מדוע זכתה ידיעה זו להבלטה כה
רבה, מילבד השימחה לאיד שהסתתרו־.
מאחריה. אולם אילו טרחו עיתונאי אותם
עיתונים לעיין ולהתעמק באותו תיק מיש-
פטי, ייתכן והיו מגלים כי שימחה מובלטת
זו לאידו של העולם הזה אינה במ קומה.
שכן, הסוגיה המישפטית שעמדה
לדיון באותו מישפט איגד, נוגעת רק ל-
העולם הזה, אלא לעיתונות הישראלית כולה.
היא קשורה קשר הדוק לחופש העיתונות,
שתחומיו הולכים ומצטמצמים.
כי המערכה המישפטית שהתנהלה בתיק
זה, היתה רק חזית אחת במאבק המתמשך
על חופש הבעת הדיעה וחופש העיתונות
בישראל.

ראל מאז שנת .1962 לא משום שהעיתונות
הישראלית נזהרה והקפידה שלא לפרסם
דברים בעניינים הנדונים בבתי־המיש־פט,
אלא מפני שהתפיסה המקובלת באותן
שנים במערכת המישפטית של יש ראל
היתה, שאין בדברים המתפרסמים בעיתונות
כדי להשפיע על שיקול דעתם
של שופטים מאומנים ומיקצועיים, כאותם
המכהנים בבתי־המישפט בארץ. בהתאם
להנחייה, שנקבעה בשעתו על-ידי השופט־העליון
חיים כהן, בעת שכיהן כיועץ־מיש־פסי
לממשלה, נימנעה המדינה מלתבוע
עיתונאים על עבירה זו, למרות שניתן
לגלות כמותה כימעט בכל יום בכל עיתון.
דעתו של היועץ־הסישפסי, הפרופסור
אהרון ברק, היתד, אחרת. הוא הורה להגיש
את המישפט, למרות שפנינו אליו והסברנו
שיקולינו בפירסום כתבה זו. טענו
בפניו כי נוכחנו, שבקשתה של וחל חלפי
לקבל בית בעין־כרם נתקלה בהתנגדות
חריפה של קבוצת־לחץ אלימה, ומשום כך

קרדו ם של שתיקה מבחינה מישפטית הורשעו העולם
הזה ועורכו הראשי בעבירה על סעיף
( 41א) לחוק בתי־המישפט תשי״ז. התביעה
טענה במישפט שאין צורך כלל להוכיח
שבית־מישפט הושפע מפירסום כלשהו,
כיוון שנקבע בפסיקה שאי־אפשר
לבדוק השפעה כזאת ולכן הקריטריון הוא
שהאפשרות להשפעה קיימת. די שהציבור
יכול לראות בפירסום כתבה מעין זו
ניסיון השפעה או השפעה על הליך מיש־פטי.
ההגנה על שלום הציבור עדיפה על
חופש העיתונות.
למרות שהכתבה פורסמה אחרי שהצו־על־תנאי
כבר הוצא על-ידי בית־המישפט

יג*ד* 8ג ז?•,-ג *-היייד־פ-ע?י?־ן־

כומר נזיע ל־׳יס -זיי*48־ז ז מגז
כך זרצי-ז
:גיה מ * זזיי*9 ,
י*ה ״׳זג א י מי. ייי* *׳רגגד,״*נ?-ז.
64ל-״ •מד נדר רזי יזיס ** ז•-
״׳־ י־״מוזד ימל 1ממז׳* *גי״ מי ד
די <4מ*ג ל יי* י •-וזי לוו מגייז
?* 8יגד *4־ י* אמן מ• יגיד מ*ד

.גי־סז-
יי* *•3־ י ג *•זי די* מן *יז<* ז ממי*

*4—6יי! ייי, מי״י, הכיזג שי פ-מי־י
ג: ת יז״ז׳! 6גמי יניד דידידלו *ז־דיד
ני. בזי מוז• ז י יו• ׳ז׳־פיגקג.
:׳*פ־ ד־זי?* 1־ 1יזד׳גטיזע זגירז* >נמ .
״׳גדל* ,5י* יסר דלי *ידין יניזי שג
•י •גי-גתגי מ גד נ * 6ר*מ• פ יוז י* ג׳זג־יז זי־?שר* נ ד״

גת צאר ׳,׳צייד־יר״ר־
נרי, ז-״ר די א־יז-ג צי
״*זי נמי־יע י8י .״*י •רזיז **רז
•זי ׳־>ז*י **.יי *י 5יד כאז

רצח אופי מתועב הפרשה שעליה נסב הדיון המיש־פטי
היא, לכאורה, פרשה שולית.
בחודש אוגוסט 1976 התנהל מאבק על
הקצאת בתים נטושים בשכונה הירושלמית
עין־כרם. מינהל־מקרקעי־ישראל החליט
למסור את אחד המיבנים הנטושים שבבעלותו,
ליד מינזר הרוזרי, למשוררת ולקול-
נוענית רחל חלפי. החלטה זו לא נשאה־חן
בעיני אחד מתושבי השכונה, דויד
לוי, שראה את עצמו זכאי למיבנה.
לוי הגיש עתירה לבית־המישפט העליון,
בשיבתו כבית־מישפם גבוה לצדק,
ביקש להוציא צו־על־תנאי נגד שר־החק־לאות,
מינהל־מקרקעי־ישראל ונגד רחל
•חלפי, כדי שיבואו וינמקו מדוע לא תוקצה
הדירה לו או לזכאי אחר אלא דווקא
לרחל חלפי. בית־המישפט הוציא צו כמבוקש.
כשבועיים
אחר־כך פירסם העולם הזה
( )2033 כתבה, שעסקה ברקע הפרשה. בשער
האחורי, שנשא את הכותרת ביר־יונים
נגד משוררת ובכתבה, שכותרתה
היתד. יש חרם בעין־כרם, פרש העולם הזה
את השתלשלות יחסי השכנות הרעים בשכונה
הירושלמית המקסימה.
איש לא טען כי הפרטים והעובדות
שפורסמו באותה כתבה היו לא נכונים
או בלתי מדוייקים. אולם דויד לוי ופרקליטו
ראו בפידסום זה משום ניסיון
להשפיע על בית־המישפט לכשיבוא להכ ריע
בעתירתם. הם פנו ליועץ־המישפטי,
ביקשו ממנו להגיש תביעה נגד העולם הזה
על פירסום דבר בעניין התלוי ועומד ב־בית־הטישסט.
תביעה
מעין זו לא הוגשה במדינת־יש-

הגם שהוא יריב פוליטי שלנו. ראיתי בו
איש הגון למופת.
״.״אנו פועלים זה שנים על פי ד,ד,נחייה,
שנקבעה על־ידי היועץ־המישפטי
חיים כהן, שבישראל, בה מכהנים שופטים
מיקצועיים, אין לנקוט בהליכים לגבי
פירסומים כאלה. אנו פועלים על סמך
ההנחה שביזיון בית־המישפט הוא להעליב
שופטים וליחס להם מניעים בלתי
ישרים, אבל אין מניעה מפירסום בעיות
שהתעוררו במישפט.
״הנחייה זו היתה לנגד עינינו כאשר
פירסמנו את הכתכה. השיקול המערכתי,
במיקרד, מסויים זד״ היה שיש אנשים
העושים שימוש בבית־המישפט לא על מנת
להשיג צדק, אלא לרצח אופי — והקורבן
נשאר ללא הגנה, כי בית־המישפט אינו
מתייחס לכך. השמצה המתלווה לדברים,
והנהנית מחסינות מישפטית, אין מפניה
הגנה. לכן ראיתי חובה לצאת להגנת הקורבנות.
זד, מה שעשינו. הצוות שבדק את
העניין השתכנע כי מדובר בחבורת ביר־יונים
שהשתלטו על המקום — מצב שקיים
במקומות רבים — המפחידים את
השילטונות, ולעומתם ניצבים אשד, שהיא
סמל התמימות, הרחוקה מענייני יום־יום
אפורים, ואלוף (מיל ).בצה״ל, המוחזק בעיני
כל כסמל ה הגינו ת...״

יש סוס נווי! נו ס
מד-ש גרדד׳,ירד
דמיזנן ר״
-:ריזשר* .יי ניר גל-רד א* ד רי דר
ה*זנ. תל־ניז-י ־ד ירזל תיד־ד־ז

:נד־4 .׳ל 8מימם 5י:־׳ 5גל*
דמתת: דיי מ״ו גי• **ז•?שיד> 1 ,

,דריטה

רז*צ •־ת־־זב׳״ .תית־שמ זיע־זי

הכתכה ב״העזילם הזה״ 18.8.76
האס ניתן להשפיע על שופטים עליונים?
ראינו חובה מוסרית להגן עליה. לא
האמנו כי לפירסום יכולה להיות השפעה
כלשהיא על שופטי בית-המישפט העליון,
ששופטיו הם אנשי־מיקצוע מעולים, האמונים
על שפיטה אובייקטיבית. ראינו ב־פירסום
מילוי חובתו הציבורית של העיתון.
אורי אבנרי אף הסביר בהרחבה מניעים
אלה בבית־המישפט, אחרי שהוגשה
התביעה .״הכתבה פורסמה אחרי שקראנו
בעיתונות פירסומים על הבג״ץ שהוגש,
שהדבר הבולט בהם היתד. אינסינואציה
ברורה של פרוטקציה על רקע היחסים
בין רחל חלפי לאלוף זורע, ראש מינהל-
מקרקעי־ישראל,״ אמר אבנדי .״מאחר
ואני מכיר את רחל חלפי כיוצרת ובמשו־ררת,
ראיתי בכו מיקרה בולט של רצח
אופי מתועב. החלטנו לחקור באופן יסודי
את הפרשה ושלחנו צוות לעיו־כרם. למעשה,
יצאנו להגנתו של האלוף (מיל ).זורע,

העליון, טרם הוגשו התצהירים הנגדיים
של המשיבים בתיק זה, ולפיכך הוגדר ה־מישפט
כתלוי ועומד עדיין.
בטיעוניו, לפני הכרעת־הדין ולפני גזר-
הדין, פרש פרקליט העולם הזה, עורך-
הדין אמנון זכרוני, שורה ארוכה של טיעונים
מישפטיים. טען זכרוני בין השאר:
לא מספיק שהפירסום עלול להשפיע,
הוא צריו להיות כזה שיכול לחדור מבעד
לחסינותם של שופטים, להשפיע ולהתערב
באורח לא־לגטימי בשיקולי השופט...
בתי־המישפט באנגליה, בארצות־הברית
ובישראל הבחינו בין שופט מיקצועי לבין
הדיוט.
״העובדה היא שמדובר כאן בשופטי
בית־המישפט העליון,״ טען זכרוני ,״היוש בים
כבית־דין גבוה לצדק ודנים, בדרך
כלל, במחלוקות ציבוריות הזוכות בפירסום
רב. לומר על שופטים כאלה שהם עלו־

לים להיות מושפעים מפירסום — זד, חריף
בהרבה מהפירסום הנדון.
״הפירסום בהעולם הזה היד, מבחינה
כרונולוגית אחרי הגשת העתירה ולפני
התשובה — אך לא פורסם בו דבר אחר
ממה שבא לפני בית־המישפט. כאשר יש
חפיפה כין הפירסום לראיות שהובאו בדין
— בוודאי שאין השפעה על בית־המיש־פט
...אין כמובן להתיר רסן לכל פירסום,
אך כאשר אין בפירסום להביא לידיעת
השופט דברים שלא באו בפניו, ולא היד,
בהם כדי להשפיע עליו — אין להרשיע.
״...המיבחן שבית־המישפט צריך לשוות
לנגד עיני וצריך להיות הסכנה המוחשית
של השפעה אפשרית. כאן היא לא היתד,
קיימת ...ד,עקרון הנוסף הוא חופש־ד,עיתונות
...תפקידה של העיתונות בישראל
חשוב ביותר, ואם רוצים להניף עליה קרדום
של שתיקה ולהביא לקיצה של העיתונות
החופשית — אז נזמין את בית־המישפט
לגזור עונשים מרתיעים!״

חופש הבי טוי
מול עשיית הצדק
השופט דיאמנט לא קיבל את טיעוני
העולם הזה ופרקליטו. בהכרעת־הדין שלו
ובגזר־דינו, קיבל את הגירסד, הטוענת,
שזכותו של האזרח למישפט צדק ולד,לי־כים
מישפטיים תקינים, שלא יושפעו מכל
גורם חיצוני, עדיפה על חרות העיתונות.
קבע השופט דיאמנט בין השאר :״החוק
אינו אוסר ואינו מגביל הבאת עניין הנוגע
למישפט בפני הציבור, כל עוד ד,מיש־סט
לא התחיל או אחרי שהוא נסתיים.
העיתון אינו מוגבל למתוח ביקורת על
בית־המישפט, אחרי שסיים מלאכתו, כל
עוד אין בכך ביזיון בית־המישפט. אולם
במשך מהלך הבירור המישפטי יש מעין
מוראטוריום על הוויכוח הציבורי.
״בכל מדינת חוק, הגוף המוסמך לקבוע
אשמתו או חפותו של אדם הוא בית-
המישפט, ומשזה נזקק לעניין והתחיל לברר
את המישפט זכאי הוא, וחייבים לאפשר
לו, לעשות את מלאכתו ללא כל הש פעה.
חופש הביטוי אינו גם חופש להסיג
את גבולו של בית־המישפט ...בצד חופש
הביטוי קיים גם הערך של עשיית צדק,
שאין הוא נופל ממנו בח שיבו תו...״
כאשר בא לגזור את גזר-הדין, ניצב
מול עיניו של השופט פסק־הדין במיש-
פט המדינה נגד אריה דיסנצ׳יק, עורכו
המנוח של מעריב. דיסנצ׳יק הועמד בשעתו
לדין באשמה דומה, על שעיתונו פיר־סם
דברי נאשם במישפט רצח בטרם נאמ רו
בבית־המישפט, בעת שהמישפט היה
עדיין תלוי ועומד.
פסק השופט דיאמנט :״קשר, לתאר ביטוי
קיצוני יותר לעניין הפגיעה בטוב־יודיצה
מאשר היה במישפט הנ״ל. שם
נענשו הנאשמים בקנסות לא גבוהים
במייוחד, ללא עונש מאסר כלשהו ...בעשו תי
השוואה בין העניין שלפני לבין מיש-
פט דיסנצ׳יק, אין ספק שחומרת נסיבות
העבירה בתיק זד, קלה בהרבה.״
אין לחלוק על דבריו של השופט כי
בצד חופש הביטוי קיים גם ערך עשיית
הצדק. אבל במר׳לד המישפט באו לידי
עימות שתי השקפוודעולם, המעוגנות במערכת
המישפטית — זו הגורסת כי אין
פירסום כלשהו עלול להשפיע על עשיית
הצדק — וזו הסבורה כי יש לפרש את
החוק כלשונו, ולהעניש כל המפרסם דבר
בעניין התלוי ועומד בבית־המישפט. השו פט
דיאמנט אימץ את התיאוריה השנייה.
העולם הזה לא השלים עם קביעתו זו
של שופט השלום. השבוע הגיש פרקליט
העולם הזה, אמנון זיכרוני, ערעור על
פסק־הדין במישפם זה. הערעור אינו על
גודל הקנס בסך אלפיים ל״י, שגזר השופט׳
אלא על פסיקתו, העלולה להפוך ל תקדים,
שעל פיו יועמדו גם עיתונים אח רים
לדין.
ובדרך אגב — בית־המישפט העליון,
בשיבתו כבית־מישפט גבוה לצדק, דחה
את עתירתו של אותו דוד לוי מעין־כרם,
שניסר, למנוע מד,משוררת רחל חלפי לקבל
את הבית שד,יקצה לה מינהל־מקרקעי־יש-
ראל. השופטים העליונים הגיעו. למסקנה
דומה לזו שאליה הגיע העולם הזה בשעתו,
לפיה לא נפגעה כל זכות ממשית של לוי
במסירת הבית לרחל חלפי וכי בשום פנים
ואופן לא היה העותר זכאי לקבל את ה-
מיבנה אשר קיבלה ממינה,ל־המקרקעים.

העולם הזה 2154

1ה היה 05111:1

גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה כדיוק,
עמד פצל ההתקפה הכיריוניוז שנערפה על עורפי השבועון, ומדור
״כמדינה״ תיאר התקפה זו בהרחבה. על המדור ״קורא יקר״ חתם
הכר־המערכת, העיתונאי אורי סלע. כתכת־תהקיר מקפת עסקה
כציד המכשפות •מהתחולל פארצות־הברית, תחת הפותרת :״מק־קארתי:
ניכור הפחד׳ .המדור ״ראיון מייוחד״ הוקדש לאחד
ממתפנני האופנה הנודעים של פאריס, ז׳אק פאט. כצד הראיון
פירסם ״העולם הזה״ דו״ח על אופנת החורף 1953—4בישראל.
ראיון נוסף שראה אור פ״העולם הזה״ לפני 25 שנה, נעיד

על־ידי עודר מדור הקולנוע של השבועון, מיכאל אלמז, עם שחקן
הקולנוע הצרפתי ז׳אן גאביו, תחת הכותרת ״דו־שיה עם גאנג־סטר״.
כשער
הגיליון: נתקף שלום כהן (״ממכונת היריה למכונת־הכתיבה״).

משה
שות ושגיאות הוקווק שד העיתונות

#דוב שימסק
״העולם הזה״ צ4א

וצא מנית־הנדא

חווגות החושש של?1שה ו״ן

* מסות התה של אייזק שטוו

* פסק־הדין והמיפלגה

מיפלמח

הבוררי ם
היה זה כאילו כבה ניצוץ האלוהים
בבנייני הממשלה ובמסדרונות הכנסת. עם
פרישתו של דויד בן־גוריון, שמסר את
כתנדהתפטרותו הרשמי לנשיא־המדינה,
חדלו ההמונים כימעם לחלוטין להתעניין
במישחק הקנוניות, המקח־והממכר ומיל-
חמת־העצבים שנועדו להוליד את ממשלתם
החדשה.
האדישות המוחלטת, שליוותה את ההודעות
המצחיקות של המיפלגות על ניתוק
המשא־ומתן הקואליציוני וחידושו, מקורה
בריא. מישטר דימוקרטי אמיתי בנוי על
מיפלגת שילטון חזקה ואופוזיציה חזקה.
לטובת המישטר, רצוי שההבדל בין השתיים
יהיה גדול ככל האפשר, למען תהיה
ביקורת ציבורית יעילה.
התמונה שנתגלתה השבוע היתד שונה
לגמרי: עדה של מיפלגות מתרוצצות,
שכל אחת מהן ביקשה לחטוף נתח מן
העוגה הממשלתית, ביצעה תרגילי לוליינים
כדי שהנתח יהיה גדול ככל האפשר.
היה ברור לגמרי שאופי הממשלה לא יש תנה
על־ידי צירוף מיפלגה זו או אחרת.
רק השלטים על לישכות השרים ישתנו.
זקנים בעלי זיכרון טוב לא התקשו במציאת
דוגמה. כך בדיוק היה המצב בימי
הכוללים בירושלים העתיקה ובצפת. קבוצות
הטפילים חיו על נדבות יהודי העולם׳
והתקוטטו רק על אופן חלוקתן.
בתקופה המחייבת מעשים נועזים, ומנהיגים
דגולים ׳,לא היתה זאת תמונה
משמחת.

התק לי ט הו חרף
עם אישור פסק־הדין שהוציא בית-
המישפט המחוזי בחיפה נגד ראש עיריית
חדרה, דויד ברמן, שידר קול ישראל ב־צהריים
את הידיעה כלשונה, וציין כי
השופט העיר בפסק־דינו המנומק כמה
הערות שלא היו לכבוד הנאשם מהבחינה
הציבורית.
עוד באותו יום התקשרה אישיות
מפא״יית מרכזית אל אחד ממנהלי מחלקת־החדשות
בשרות־השידור, והציעה לרכך
את הנוסח. להודיע רק שהנאשם זוכה,
ולהשמיט את הפרטים הנוספים. הצעה מפי
אותו איש, פירושה פקודה. הצטדק העו רך
:״לא ידעתי ...חשבתי שמפא״י הפקירה
את ברמן כבר מזמן לזאבים.״
הכיב האריות. היה לאותו עורך על
מה לסמוך. כשנודע לראשונה על הזיופים
בחדרה, והתחוללה סערה ציבורית,
התרחקה המיפלגה מראש־העיר שהפך למעמסה.
ברמן התלונן שהוא עומד לבדו
במערכה, אפילו עיקר הוצאות ההגנה שלו,
שהגיעו לכדי 8000ל״י, סופקו לו על־ידי
חבר אישי, איש הש״י הוותיק עזרא דנין.
אולם עם מתן פסק-הדין החליפה מפא״י
לפתע את התקליט. אחרי שקול ישראל
שינה את הנוסח והפך את ברמן לקדוש
מעונה, הומטר עליו מטר של מיברקי-
ברכה. מועצת המיפלגה קיבלה אותו בתשואות
סוערות. האיש שנזרק לזאבים
הפך פתאום חביב האריות.
שני הדברים גם יחד היו בלתי מוצ
דקים.
גם קודם לכן הגיעו חוקרים * לכלל
מסקנה שברמן לא גנב כסף, לא נהנה
אישית מהזיופים. אולם ברור היה גם ש אדם
נקי־כפיים אשר נוהג הזיופים פשט
ממישרדו אינו האדם המתאים ביותר לשמש
כניבחר ציבור.

רדין שירות שידור פר טי
מיקרה ברמן (ראה לעיל) לא היה המיק-
רה היחיד שגילה את שיעבודו המוחלט
של קול ישראל למיסגרת הצרה של
מפא״י. בשיחה בין מרכזי שירות־השי־דור
נתגלו השבוע שתי תגליות נוספות:
הכתב־המדיני של קול ישראל, אינו אלא
מישרד־החוץ (ובכמה מיקרים, שר־החוץ
עצמו) והכתב הפרלמנטרי, במידה שמדובר
על משא-ומתן קואליציוני, אינו אלא מרכז
מפא״י.
כשהחלה מועצת־הביטחון בדיוניה בפרשת
קיבייה, שמעו המאזינים לא פעם הודעות
אשר ניסוחן החריף הפתיע. אלה
נמסרו בשם הכתב־המדיני, אולם יודעי־דבר
ידעו שהיו אלה פרי מצב־רוחו של
משה שרת עצמו, אותו לא יכול היה לגלות
בתוקף מעמדו הרשמי. בין השאר השיב
משה שרת לדובר מישרד־החוץ הבריטי:
״דובר מישרד-החוץ הבריטי גר בלונדון,
מה הוא יודע על פצצות?״
שילטץ אישי. איש לא יוכל לערער
על שילטונה של הממשלה במכשיר זה,
אך רבים הציגו השבוע את השאלה מדוע
חייב קול ישראל לשמש מכשיר אישי־צי־בורי
למיפלגת השילטון ולאישיה.
עם מינויו של זלמן ארן כשר, הרי
אין כל ספק שיוקם עבורו מישרד לענייני
הסברה, אשר ירכז בתוכו גם את קול
ישראל. כמנהל כללי נוקבים כרגע בשמותיהם
של אהוד אבריאל או ד״ר ישראל
קסטנר מי שהיה דובר מישרד המיסחר
והתעשייה בימי דוב יוסף, ואילו על ראש
שירותי המודיעין הנוכחי הילכה השבוע
שמועה מבוססת למדי שהוא עומד לעבור
לשירותה של ממשלה זרה. קבע אחד מעובדי
מישרדו :״הוא ראש שירותי מודיעין
מיקצועי, ולא חשוב לו בשביל מי
הוא עו ב ד

ה א סי ר ש חז ר
שושנים וצפורנים, אדומות, ורודות
וצהובות, מילאו את הדירה הקטנה והנעי-

׳־ ביניהם חוקרי׳ העולם הזה
שהגיעו למסקנה זהה עם פסק־הדין.
*• שהוכר מאוחר יותר כגיבורה של
״פרשת קסמנר״ ונירצח בפורים ,1957 אחרי
ששופט בית־המישפט המחוזי(דאז) ,בנימין
הלוי, טען כי קסטנר :״מכר את נפשו

תאריך 10.12.53 :

מה. בעלת־הבית, חייכנית ומאושרת, הגישה
תה, עוגות ויין. דוב שילנסקי לא רצה
לשתות מאומה מלבד תה: זה היום השלישי
׳ששתה בצוותא עם חבריו שהוסיפו
לזרום פנימה, ולברכו לרגל שיחרורו, אח רי
14 חודשי מאסר על נשיאת הפצצה
במישרד־החוץ (העולם הזה .)781 ,787
דוב מיעט לדבר על ד,מיקרה, ואמר רק :
״הדבר שרציתי להעלות את הדיון עליו
מחדש, הפך עתה לעובדה קיימת, דבר
המעיד על ההידרדרות המוסרית של העם
היושב בציון ואוזלת היד של הנוער, שתמיד
חרט על דגלו את סיסמת הטוהר
והאידיאליזם. אני מקווה שההתפכחות מ-
הפאטה־מורגנה ששמה שילומים תקדים
לבוא, ואם המעשה שלי הוסיף נידבך
לכך, יהיה זה שכרי על סבל המאסר.״
חיי מישפחה שקטים. בשהותו בכלא
החליט שילנסקי לא לבזבז זמנו
לריק. מלבד מישפטים, כלכלה ואנגלית,
למד גם את שיטות הטיפול באסירים,
וקיבל לצורך זה את הזכות לנסוע בין
בתי־הכלא המפוזרים בארץ.
מלבד זאת הקים עם חבריו למאסר את
תיאטרון האסירים במחנה מעשיה,ו, שנשא
את השם מעשיטרון, וכתב למענו שני מח זות:
שלום הבית ומותו של אברימל
מרביהר.
אך כל זה שייך לעבר. תוכניות לעתיד?
דוב, בניגוד לדיעותיו החריפות, אינו
שואף לגדולות, ויש בדעתו למצוא עבודה
(אחרי שעבודתו הקודמת כמזכיר אי גוד
הקבלנים, נתפסה בינתיים על־ידי מי שהו
אחר) ,לחיות חיי מישפחה שקטים עם
אשתו רחל ושני ילדיו הקטנים, יוסקה
בן הארבע ושמואליק בן שבעת החד
דשים, אשר נולד בעוד אביו בכלא.

אנשים
• ברשימה על רדש־הממשלה המיועד
של ישראל, משה שרת, שהיתה מלווה
בתמונתו כשהוא לבוש מכנסיים קצרים,
סיפר טייס, שבועון החדשות האמריקאי,
כי שרת החליף את שמו משרתוק, שפירושו
שד קטן, לשרת, שפירושו משרת, אך
כינויו המקובל בממשלה, לדברי טיים,
הוא ״מלמד״ .סיפר טיים באותה רשימה :
באחת ממסיבות העיתונאים האחרונות ש ערך
שרת נכח כתב־חוץ שלא הבין עיב-
דית. אחרי ששרת הירצה חצי שעה, ביקש
הכתב מאחד מעמיתיו לתרגם לו את תוכן
הדברים, והופתע לשמע התשובה :
״הוא עוד לא התחיל, עד כה התקיף רק
את העיתונות העיברית על שגיאות הדיק-
דוק שלה.״
• בצאת רב־אלוף משה דיין מטכס
חילופי הרמטכ״לים בבית ראש־הממשלה
חיכתה לו הפתעה: נהגו הכין מראש את
מעילו עם סימני הדרגה החדשים, ומסר
לו אותו שעה שנסעו לפגישה מייד אחרי
הטכס.
כשנתן הכנר אייזק שטרן רסיטל לכינור
באולם ירושלמי, לא ניבהל מהקור,
ונילחם בו בתרופה מקובלת: בכל הפסקה
לגם שלוש כוסות תה חם, אותן הגיש
לו הסדרן, שעבר עם הכוסות דרך האולם,
לנוכח גרונות הצופים המקנאים.

״ שמפו רויאל״ עו שה לי כמה דברים נפלאים

בשעות הפנאי
והמנוחה

•#0006000^.

בנסיעות בטיולים
ובפגישות
שמפו צהוב כחול אדום ירוק ברסו לד

רויאל בארבעה סוגים שוגים
עם תוספת לימון. לשיער שמנוני ורגיל. נגד קשקשים. -לשיער יבש.

בכל מקום ובכל שעה,
לשיער בריא, רענן
ובעל ברק טבעי
ולהרגשה טובה באמת,
שמפו רויאל -
השמפו שלי.

עעזי־וית

סטזדיו רם

11312523

אמנון זיכרוני
ממש!־ בתיאור
חוויותיו נוות
ניקור..מישרחוז
היונים״ במוסקבה :
ער 0ירונ , 1ק י 0
וחנויות נ ד ־ ב ו
4צ בנובמבר
לנינגרד. ביקור במרכז של תיש־לובת
תעשייתית לייצור נעליים בשיטת
הסרט הנע. מילבד מנהל־התישלובת נוכחים
מזכירת התא המיפלגתי, יו״ר אי-
גוד-העובדים והמהנדס הראשי.
יהתישלובת כוללת 13 מיפעלים, המפוזרים
במקומות שונים ברחבי ברית־המו־עצות
אם כי 17 אלף מבין 20 אלף העובדים
בכל התישלובת נמצאים בלנינגרד.

הייצור השנתי מסתכם ב־ 36 מיליון זוגות
נעליים. ס 850/מעובדי התישלובת הם
נשים.
מדליות בכל מ קו ם
^ כל מיפעל יש מיכסות־ייצור, ומובן
) שבכל בית־חרושת פועל תא מיפלגתי,
המשגיח כנראה על דרכי הניהול, והמדווח
למרכז־המיפלגה. אלא שבניגוד למה שהיה
מקובל בעבר, ניתנת עצמאות להנהלה
המקומית. הצנטרליזם הוחלש במיקצת.

נראה שהוזמנו לבקר דווקא בתיש־לובת
לייצור נעליים כדי להצביע על
הפיתוח המוגבר המתנהל ברחבי המדינה
בענפי התעשייה הקלה תעשיות־התצרו-
כת. .המנהל מצביע בגאווה על־כך שכל
אזרח סובייטי רוכש בממוצע 3זוגות
נעליים בשנה. התפיסה הסובייטית דוגלת
בבעלות המדינה על התעשייה, ורווחי
המיפעלים נכנסים לקופת המדינה, המחליטה,
בהתאם למדיניותה, כמה כסף להז־

עצות. השוני שבין העולם הקפיטליסטי
לבין העולם הקומוניסטי קשור, בין היתר,
בירושה המעמדית המקובלת בעולם הקפיטליסטי,
שאינה מקובלת במישטר הסובייטי.
מי שמשתלב במערכות המישטר,
והוא בעל כישורים, יוכל להתקדם.
מסתבר כי הזכויות הסוציאליות צמודות
למקום־העבודה, ואם אדם אינו קשור
במקום־עבודה, עלולות זכויותיו להיפגע.
העובד, כחלק מהקולקטיב, זוכה בהגנה

רים חזרה לתישלובת, לעידוד הייצור,
להטבת תנאי העבודה ולשיפור השרו-
תים הסוציאליים.
התישלובת אינה רק כלכלית. יוצרים
יחם חיובי לעבודה ולמקום־העבודה. כרו כים
בתישלובת מיפעלים סוציאליים :
בתי־הבראה, מועדונים, מחנות־נוער, או-
לם־ספורט, איצטדיון, בית-תרבות, בית-
חולים. בתוככי התישלובת פועלים גני-
ילדים, מועדוני־נוער, חוגים למיניהם.
שכר־העבודה החודשי הממוצע הוא 166
רובל (כ־ 4250ל״י) .כימעט שאין הבדל
בין שכר ברוטו לנטו. אם משלמים מסים,
הריהם נמוכים ביותר.
מנהל התישלובת מסביר שיש להם עניין
בקידום שכר־העובדים, מתוך דאגה לרווחתם.
ללמדך שיש עימות מסויים בין
היחידה לבין המרכז, לצימצום הצנטר-
ליזם. אין פערים גדולים בין שכר המנהל
לבין שכרם של עובדי־הייצור.
דגש מושם על האחריות הקולקטיבית.
מסתבר כי לסמלים יש חשיבות רבה,
וקבוצות־העובדים, המאוגדות בבריגדות,
מתחרות ביניהן על קבלת מדליות. בכל
מקום רואים אנשים העונדים מדליות. לעיתים
מדליה אחת, ולעיתים מיספר רב של
מדליות. המדליות הן חלק מההווי הסובייטי•
כך, למשל, היו כמה ממארחיגו
במוסקווה גיבורי ברית־המועצות, ואילו
כאן, בבית־החרושת, אפשר לראות אדם
הנושא מדליה שפירושה משהו כמו גיבור
העמל הסוציאליסטי.

מירבית, והוא מאבד אותה ברגע שהוא
חדל להשתלב בקולקטיב. זכות יוצאי-
הדופן, הא״נדיווידואליסטים, או אולי ״ה־פרזיטים״
במינוח הסובייטי, אינה מובטחת
באותה מידה.
במערב נמתחת, ובצדק, ביקורת על
העובדה שרבים מן האינדיווידואליסטים
נשלחים מפעם לפעם, במהלך ההליכים
המישפטיים, לבדיקות פסיכיאטריות. אבל
צריך להבין את המנטליות הסובייטית,
הרואה את יוצאי־הדופן כסוטים מהנורמה,
שהסולידריות הקולקטיבית היא מסימני-
ההיכר הבולטים שלה.
המונוליטיות היא סימן־ההיכר הבולט
של החברה הסובייטית, והסביבה מפעילה
על הפרט לחץ חברתי חזק, אם הוא מנסה
לפרוש ממנה.
בעת הביקור התגלגלה השיחה לבעיית
השיכורים. שאלתי אם מפטרים אותם. המנהל
הביט בי בתמיהה. אי־אפשר לפטר
איש. מד, עושים? ״החברים שלו מנדים

אותו.״

איך מ טפלי ם
בשיכור?

המשהה [1זיכרוני הצטלם על
1111111411111 סיפון אותרה, שבה
0החלה המהפכה הרוסית בשנת .1917

^ יימת תוכנית־ חומש, שעל ה-
| /תישלובת להקפיד על ביצועה. אנחנו
עוברים ממחלקה למחלקה, משוחחים עם
העובדים ומתרשמים לחיוב מקצב הייצור.
מחיר זוג־נעליים לצרכן גבוה למדי, וכהכנסה
חודשית של כ״ 200 רובל, מחיר
של כ־ 20—25 רובל ( 500—625ל״י) לזוג
נעליים הוא גבוה.
בתישלובת ועדות סוציאליות, המרכזות
את הפעולות והדאגה לרווחת העובדים.
תנאי השכר והעבודה נקבעים בחוזה קולקטיבי,
הנערך בין המינהלה והאיגודים
המיקצועיים. ללמדך שקיים היום גם מא בק
מיקצועי.
מהפכת המנהלים מתרחשת בברית־המו*

לעמוד בפיתוי, אם כי הגדרותיו של מר־קוזה
על היות האדם המודרני צרכן חלים
גם על אזרחי ברית־המועצות, לפי קצב
הרכישה והתורים הבלתי־מובנים, הקיימים
פה ושם לרכישת מוצרים חדשים.
האופנה משעממת ומיושנת. חליפות-
הגברים הן בגיזרה שמלפני דור, אבל
מחירה של חליפה שלמה הוא כ־ 60 רובל
( 1-500ל״י) בילבד, שליש, בערך, ממחירה
של חליפה בינונית באירופה.
בגדי־הנשים יותר מגוונים, אבל לא
תמצא, למשל, מיכנסי־הרמון, שלא לדבר
על משהו בסיגנון סופר־מודרני.
הג׳ינס האוריגינליים הם מיצרך יקר-
המציאות בברית־המועצות, ואינם מוצעים
למכירה בדוכני הכל־בו. לעומת זאת אפ שר
למצוא ג׳ינס סובייטיים זולים למדי,
שאיכותם נופלת בהרבה מהג׳ינם המקוריים.
גרבי־מיכנס
לנשים, העולים אצלנו כ־15
ל״י, עולים בברית־המועצות 125ל״י (5
רובל) ,אבל פרוות יפהפיות ניתנות לרכישה
בזול, שלא לדבר על ״כובעי לרה״
(אהובתו של ד״ר ז׳יוואגו) ,שהם אטרקציה
לכל תייר מערבי.
הזבנים אינם יעילים, אינם מסבירים
פנים, וחסרים את החיוך המיקצועי שיש
לעמיתיהם בארצות־הברית ובאירופה. קצב
העבודה איטי, בניגוד גמור לעובדי־ה־ייצור
בתישלובת־הנעליים. בכל־בו אין
לזבנים פרמיות ומדליות — ואולי משום-
כך יחסם עויין.
20 מיליון אנשים סובייטיים נספו ב־מילחמת־העולם
השניה. ערים נהרסו כליל.
ברית־המועצות הנציחה את זיכרם של

הנספים: במוסיאונים, באתרים, בפסלים,
במוצגים, בסרטים. המוני אזרחים סובייטים
נוהרים מדי יום לאתרים ההיסטוריים,
ודומה שאצל כולם קיימת כמיהה עמוקה
לשלום, שמקורה בטראומה של המילחמה.
״״לאחר תום הביקור בתישלובת, אנו
גוסעים לאחד המוסיאונים וצופים בסרט
מחריד. דומה שהעולם נוטה לשכוח את
ממדי הזוועה של המילחמה בברית־ד,מועצות,
כפי שהוא נוטה להתעלם מהשואה
היהודית
בערב אנו שוב בתיאטרון קירוב, בהצגת
בלט נהדרת :״פרח הסלע״.
הבלט הסובייטי הוא הצגת־ראווה ענ-

מ ה יש
בכל-בוי
ף* ביי ת־ ה חו רי ם השייך לתישלובת
* 35 רופאים ו־ 85 אחיות. הרופאים
מסוגלים לטפל בכל סוגי המחלות: סרטן,
לב, שחפת וכר. אדם זכאי לריפוי ללא
כל תמורה.
גם כאן מזכירים הדוברים את זוועות
המילחמה, ושאיפת העם הסובייטי לשלום.
בלנינגרד, שאיבדה במילחמת־העולם השנייה
כשליש מתושביה, במצור אגדתי
שנמשך אלף ימים ולילות, קיימת הצדקה
מלאה לכך.
כולנו מתרשמים מהמאמץ המושקע בחינוך
הדור הצעיר. מופיעים לפנינו ילדים
בגיל רך, בהופעות תרבותיות למיניהן,
ובכושר שלא תמצא דוגמתו בקרב
בוגרי־תיכון אצלנו.
בדרכנו חזרה מבקשת דורית שריד להיכנס
לאחד מבתי הכל־בו הגדולים. עוזי
ואני מצטרפים אליה, ואנחנו נוהרים ב־עיקבות
קהל הצרכנים. למרות שפע המוצרים,
המיבחר דל למדי, ואין כלל מקום
להשוות את בתי־המיסחר הסובייטיים
לבתי־המיסחר הגדולים המקבילים באירופה
המערבית או בארצות־הברית. כאן
פשוט אינך רוצה לקנות, ושם אינך יכול

שריד

ואשתו

דורית,

ונפתלי

פדר.

קית, ולהוציא המלל, שזורים בו כל יסודות
התיאטרון: בימוי, מישחק, תיפאו-
רה, תילבושות ואיפור. לרוסים מסורת-
בלט עשירה, והיא מקור לגאווה לאומית.
הבולשוי במוסקווה היה לשם דבר בעולם
כולו. האמנות הסובייטית תואמת את הש־קפת־העולם
החברתית המקובלת בברית-
המועצות, ועבודת־הצוות הנפלאה בהצגת
הבלט מתקשרת עם תפיסה זו, אם כי
בתיפאורה מרשים הציירים לעצמם יתר
חרות ודימיון. לעתים קרובות אין ד.תיפ-
אורות משקפות את העולם החומרי, ויש
בהן יחסי־צבעים המשקפים את הראייה
הפרטית של האמן, כמקובל בציור המו־דרני.

חיי-לילה
ף לילה, אחרי התיאטרון ואחרי פגי *
-שה נוספת עם פעילי-עליה, אני מנסה
לחפש את חיי־הלילה של לנינגרד,
ואלה כימעט ואינם קיימים. פה ושם, ב-
בתי־מלון, מצויים בארים לתיירים. יוש בות
בו מעין מארחות סובייטיות, המוז מנות
למשקה על-ידי תיירים, שמטבע זר
בארנקם. אני שואל איפה התושבים המקומיים,
ומסבירים לי שהבילוי בברית־המועצות
הוא ביתי. ואין שיכורים? ודאי
שיש, אבל כדי להשתכר, לא מוכרחים
לשתות בבארים.
בתי־הקפה בברית המועצות הם מעטים,
אם כי לאחרונה ניכרת מגמה לפתחם, ב עיקר
באזורים חדשים. בבתי־הקפה גיתן
להאזין למוסיקה מערבית, לאכול בחורף
גלידת־וניל נהדרת, ולשתות פונש קר.
כשביקשתי פונש חם הסתכלו עלי בפי
לילה. מרבית היושבים בבתי־הקפה הם
צעירים, בעיקר סטודנטים הלובשים ג׳ינס
ומרכלים על חבריהם, כמקובל בכל העולם.
האם הטיפים מקובלים בברית־המועצות?
בניו־יורק הטיפ הוא מרכיב חשוב בשכרו

לרשום את התרשמויות ,,מבלי לפגוע ברגשות
המתפללים. הסידור שניתן לי כתוב
עברית, והחזן מאריך ומסלסל בקולו.
אני חוזר לכותל־המיזרח ומשוחח בלחש
עם אחד הסירובניקים, שבא לבקרנו.
אני מציין בפניו כי לפי הרגשתי קיים
שיפור ניכר ביחס השילטונות הסובייטים
למבקשים היתרי־היציאה, אם כי לפי הערכתי
לעולם לא יסירו השילטו׳נות את
כל ההגבלות.
)הסיכון, אפילו הקלוש, שבאי־קבלת
ההיתר מאלץ את המהגר הפוטנציאלי לנהוג
בזהירות מירבית, משום שעם הגשת
הבקשה, או מיד לאחריה, עליו להתפטר
ממקום העבודה, ומה יקרה אם ההיתר
לא יינתן?
אילו היו השילטונות הסובייטים מסלקים
את כל המחסומים, ניתן להניח בוודאות
גמורה שמיספר היוצאים היה גדול
יותר. אבל החברה הסובייטית, המשקיעה
הרבה בחינוך אזרחיה, מעוניינת להפיק
מהם תועלת למען המטרה הכוללת, ולא
להתיר להם לזנחה.
אני מספר לפעיל העליה שגם אצלנו
מתייחסים בשלילה אל היורדים, וזכות-
ההגירה — שבעיני היא זכות־יסוד —
אינה נתפסת ככזו אפילו בישראל.
אחרי־הצהריים פגישה מסכמת. שיחה
פוליטית, חלוקת מתנות. אנחנו מקבלים
מזכרות ומחלקים מטעם המישלחת מתנה
למארחים. אני מגיש לפרופסור מלינין,
סגן יו״ר ועד-השלום בלנינגרד, וסגן הרקטור
של אוניברסיטת לנינגרד, ספר של
לובה אליאב, הנושא את השם שלום.

המאמצים הללו קשה לאשה הסובייטית
לטפח את עצמה.
הרבה מהנשים נעזרות אומנם בסבתות,
הפורשות לגימלאות בגיל ,55 לאחר 20
שנות־ותק במקום־העבודה. אלא שהסב־תות
עוזרות בעיקר בגידול הנכדים, ואולי
בנקיון הדירה. אלא שכאן אין להשקיע
עבודה רבה, מפני שהדירות קטנות, ולעיתים
מחלקות מישפחות אחדות מיטבח
ושירותים משותפים. אולי ביגלל קשיים
אובייקטיביים אלה נישאת האשה הסובייטית
בגיל מתהדם למדי, או לפחות יולדת
לראשונה בסוף שנות ה־20׳ שלה. ושיעור-
הילודה נמוך, ילד אחד או שניים למיש־פחה.
אחרי
טיסה של שעה וחצי, נוחתים
בנמל־התעופה של מינסק.
מינסק היא עיר־הבירה של הרפובליקה
הסובייטית ביילררוסיה (רוסיה הלבנה).
גם כאן, קבלת־הפגים בנמל־התעופה, כש-
מקבלי־הפנים הם מנכבדי הרפובליקה. ה מלון
שבו משכנים אותנו הוא מלון מפואר,
בסיגנון מערבי מודרני.

אפשר לבקר בקולחוזים סובייטיים, מפני
שהם מפגרים ואין בהם השפע המאפיין את
החוות החקלאיות הגדולות שברחבי אר־צות־הברית.
לא נתקלנו בכל קושי כזה,
ואין להתבייש בתנאי־החיים בקולחוזים.
את פנינו מקבל יושב־ראש הקולחת ויו־שב־ראש
ועד-העובדים, וכן נציגי האירגו־נים
הציבוריים המקומיים. הגברים לובשים
חליפות כהות, עונבים עניבות.
לרשות הקולחת שטח אדמה של כ־75
אלף דונם, והוא מאגד כ־ 20 יישובים, שבו
אלף מישפחות, ומועסקים במיסגרתו כאלף
עובדים. אנחנו מקבלים נתונים על התנובה
ורווחי הקולחת. השכר הממוצע הוא
כמקובל במשק הסובייטי, אלא שלחברי
הקולחת אפשרות להפיק רווחים נוספים
משטחי־האדמה ה״פרטיים״ העומדים לרשות
כל מישפחה, בגודל של כחמישה
דונם למישפחה.
כ־ 600 מתושבי הקולחת הגיעו לגיל
הפנסיה, והם מקבלים גימלה ממשלתית.
הקולחת גאה בשירותים הסוציאליים ש הוא
מעניק לחבריו. יש בקולחוז בית־

אין ח תי כו ת
ב מ טו ס
,ף* לילה ממריאים למינסק. הטיסה
* הסובייטית אינה נוחה, למרות שאנו
יושבים במחלקה הראשונה. עולים באפנו
צחנת עיפוש וריח זיעה חריף. לארוחת-

זו במוסקווה

חברי המישלחת (אברהם מלמד, נפתלי פדר, יוסי שריד,
דורית שריד ועוזי בורשטיין) נושאים זר גדול של פרחים
אל המוזוליאום של לנין, אבי המהפכה, שגופת סטאלין הוצאה ממנו בשעתו.

26 בנובמבר
מינסק היא עיר עתיקת־יומין, שבמהלך
ההיסטוריה שלה נהרסה ונבנתה מחדש
שמונה פעמים. הנאצים השמידוה כליל,
ותושבי המקום גאים על שהצליחו לבנותה
מחדש. ומאחר שניבנתה מחדש היא
אחת הערים היפות ביותר בברית־המוע-
צות.

איגוד-עוגדיס
במושב

סיור בחינגואד

חברי המישלחת בכיכר המרכזית — ח׳׳ב נפתלי
פדר ממפ״ם, אברהם מלמד מהמפד״ל, ח״כ תופיק
טובי מרק״ח, דורית וח״ב יוסי שריד ממיפלגת־העבודה ומחי בורשטיין מרק׳׳זז.
אמנון זיכרוני צילם. בין חבריי המישלחת הישראלית: המלווים הסובייטיים לביקור זה.

של המלצר או נהג־המונית, ונהג־מונית
יכול לעורר שערוריה אם יחשוב שקופח
בתשלום הטיפ. נוהג זה אינו נפוץ ברחבי
ברית־המועצות, אם כי לא יחזירו לך
את הטיפ אם תחליט להעניקו, ואיש-
המלתחה, העוזר לך ללבוש את מעילך,
יסביר לך פנים בין אם תיתן לו טיפ ובין
אם לאו.
)חדרי המלתחה לשמירת המעילים והכובעים
נמצאים בכל מקום: בבתי-המלון,
במישרדים, בבתי־הקפה, בבתי־הספר, ואתה
משאיר את המעילים וכובעי הפרווה
היקרים ללא חשש.

25 כנוכמכר

ביקור בבית־הכנסת המרכזי בלנינגרד.
נוכחים כמה עשרות מתפללים, רובם קשישים.
ניגשים אלינו בלבביות! מזמינים
אותנו לשבת בשורה הראשונה. מחלקים
לנו סידורים, ואני יוצא לחדר־הכניסה כדי

הערב במטוס אנו מקבלים ביצים קשות
ולחם שחור.
הדיילות במטוס אינן צעירות וחטובות,
אלא נשים שמנות בשנות ה־40׳ שלהן,
שלבושן אינו אופנתי.
מדוע ניתן להנהיג לבוש אופנתי בקווי-
התעופה הבינלאומיים, ולא להנהיגו בקווי-
התעופה הפנים־ארציים?
אפשר שיחסי השלילי אל האשד. הסוב ייטית
אינו מוצדק. אחרי הכל, עבודת-
האשה מקובלת בברית־המועצות, ונוסף
על עבודתה מחוץ לבית מנהלת האשה
גם את משק־ביתה. כדי לרכוש את מיצי
רכי־המזון הבסיסיים היא צריכה להיטלטל
אחרי יום־עבודה מפרך בכמה חנויות,
מפני שאין בנמצא סופרמרקט לרכישת
כל המוצרים. בכל חנות ממתינים בתורים
לרכישת המוצרים הבסיסיים, ואולי בגלל

ך* שליש מתושבי הרפובליקה, שלו-
~ שה מיליונים, נהרגו במהלך מילחמת־העולם
השניה, ותושבי מינסק הנציחו את
זיכרם. אנחנו מבקרים במוסיאון להנצחת
זכר הנספים, ונוסעים לכפר שהושמד
כליל במהלך המילחמה.
בערב שוב ביקור בתיאטרון, בהצגת
הבלט ״בריאת העולם״ .לפני ההצגה אנו
משוחחים עם מנהל התיאטרון. בתיאטרון
המקומי מועסקים כ־ 600 איש, ומובן שהתיאטרון,
בדומה לכל התיאטרונים האחרים
בברית־המועצות, מסובסד על־ידי המדינה.

בנובמבר

ביקור בקולחוז. חלק ניכר מתושביה
של ארץ־הסובייטים עוסק בחקלאות. עם
הקמת ברית־המועצות אוחדו משקיהם של
האיכרים, והוקמו משקים שיתופיים גדולים,
הנקראים קולחוזים.
הקולחת אינו מורכב מיישוב אחד. הוא
מאגד בתוכו כמה יישובים סמוכים, וה־תיכנון
הוא משותף לכל היישובים. מאז
ומתמיד טענה העיתונות המערבית כי אי־

ספר תיכון, ששה בתי־ספר יסודיים, גן־
ילדים, מעורילדים שבו מתגוררים הילדים
במרבית ימי־השבוע. בברית־המועצות עובדים
5ימים בשבוע, גם בחקלאות ניסו
לעבור לכך, אבל עד כה טרם הצליחו.
גם בקולחוז קיימות מיכסות־ייצור ו־תוכניות־חומש,
וכל חברי הקולחת חברים
באיגודים מיקצועיים. רבים מבני־הקול־חוז
ממשיכים בלימודים באוניברסיטות.
לקולחת מרכז־בריאות משלו, המכיל 50
מיטות. רווחי הקולחת נכנסים לקופת-
המדינה, המחליטה, בשיתוף עם ראשי
הקולחת, כיצד לחזור ולהשקיעם. אנו
מבקרים בבית הנמצא בתהליך בנייה, קוטג׳
שאינו נופל ברמתו מאותם המקובלים במושבים
הישראליים האמידים.

שיחה על
״ה עולם הזה״
ף* סיום הביקור נערכת לכבודנו הצ־
^ גה מרשימה של ילדים בגיל רך, המעוררת
התרגשות עזה אצל כולנו. ושוב
אנחנו מודעים למאמץ החינוכי הרב ש משקיעה
החברה הסובייטית בילדיה.
בצהריים — ביקור בעיריית מינסק. שיחה
עם ראש־העיר, העומד למעשה בראש
המימשל האיזורי, וחברי הנהלת העירייה.
הם מעלים לפנינו תוכניות־פיתוח. אלה
צמודות לתוכנית״החומש. רווחי המיפעלים
מועברים לממשלה, והמיפעלים אף נוש אים
בעול המסים הממשלתיים. הממשלה
מצידה מממנת את תקציב העיריה.
אנחנו מתרשמים מיעילותו של ראש־
(המשך בעמוד )40

פסגות מו שלגות בהרי האלפים,
מסלולי סקי מעולים, קרונו ת הרים
הנוסעים בנופים עוצרי נשימה, ובתי
מלון שהאח דול ק ת בהם בערב
והאוירה חמימה ומזמינה אורחים
— זוהי אוסטריה בחורף.
אם לא ה תנ סי ת עדיין בחוויה של
• חו פשת סקי אמיתית, כדאי ל ך
לע שות זאת ה שנה באחד מע שרות
אתרי הסקי הנפלאים של אוסטריה.
חובר ת ופרטים על חופ שות הסקי
באוסטריה תוכל לקבל בבל מ שרדי
הנסיעות ובנתיבי אויר אוסטריים
בישראל.

חופשת סקי-
חוויה אמיתית .
רחוב טרו מפלדור , 12 טל , 53535 .ת ל־ אביב.
נציגות מ שרד התיירות האוס טרי

העולם הזה 2154

מכתבים
מעש,ה גוב?
דומני, שעל נסיעתו של ראש־הממשלה
מנחם בגין לקבלת פרס נובל לשלום באוסלו,
ניתן להחיל את הפסוק שהשמיע
בשעתו הנביא ירמיהו :״אל תנבל כסא
כבודד״ (ירמיהו י״ד כ״א) .ראש־הממשלה
עסוק מדי באיסוף תוארי־כבוד, שבחים
ופרסים בכל רחבי העולם, ועושה פחות
מדי למען פתרון בעיותיה של המדינה.
אולי הוא סבור שקבלת פרם נובל תנציח
אותו בהיסטוריה כ״עושה שלום במרומיו״,
אבל על מנת להשכין שלום אין די לעסוק
רק בעניינים שבמרומים. יש גם לרדת
אל הארץ אל העם — וזאת אין מנחם בגין
עושה. בסופו של חשבון הוא ייזכר בהיסטוריה
לא בזכות פרס נובל, אלא במידה
שיצליח או לא יצליח להשכין את השלום
באזור. קבלת הפרס לפני השכנת השלום,
כמוה כרתימת העגלה לפני הסוסים ויש
בה כדי לנבל את כסאו של ראש ממשלת
ישראל.
ישראל שגי, רמת־גן
אינני מסכים עם השוללים את זכותו
של ראש־הממשלה לקבל את פרס נובל
לשלום, גם ללא נוכחותו של נשיא מצ ריים
בטכס. מעמד חלוקת הפרם הוא אירוע
בינלאומי, שישודר בכל רשתות הטלוויזיה
בעולם, ועשרות מיליונים יצפו בו.
לתודעתם של המונים ברחבי העולם יוח דר
באמצעות מאורע זה כי ראש־ממשל-
תה של ישראל הוא שזכה בפרס השלום.
אין שירות טוב יותר להסברתה הלקויה
של המדינה מאשר מעמד זה. גם אם נסע
מנחם בגין לאוסלו רק במיסגרת מסע
ההסברה של ישראל בעולם — די בכך.
הוא תרם תרומה מכרעת לשיפור תדמיתה
של המדינה בדעת־הקהל העולמית.
שלום מץ, תל־ אביב

מבושה כשהוא מקבל את פרם השלום
לבדו.
יחיאל תורן, תל־אביב

שחור בעיגיים
בכל פעם שהממשלה אינה מצליחה לפתור
את בעיות המשק והכלכלה במדינה
נשלף מהמגירה השעיר לעזאזל — ההון
השחור. פעם דיברו על כך שהכלכלה
השחורה במדינה מותנעת בכוחם של עש רה
מיליארדי לירות. עכשיו מדברים על
מאה מיליארד לירות שחורות ויותר. יוצא
מכך שקצב גידול ההון השחור גדול יותר
מאשר קצב הזרמת הלירות הלבנות לשוק.
מאחר שהממשלה היא אחד הסק טורים
המרכזיים במשק, לא ייתכן שההון
השחור סובב מסביבה ואינו מגיע אליה.
המסקנה המתבקשת היא שהממשלה עצמה
מעורבת בכלכלה השחורה ותורמת להרחבתה.
ירון
פגחסי, פתח־תיקווה
אני שכיר במיפעל תעשייתי, העובד גם
בעבודה נוספת בשעות אחרי העבודה כדי
שאוכל לפרנס את מישפחתי. הכנסתי הכוללת
אינה מסתכמת ביותר מאשר 12 אלף
ל״י לחודש. למרות זאת אין שילטונות
מם־ההכנסה מרפים ממני. מדי שנה יש לי

מפליא שהמגוננים העיקריים על נסיעתו
של מנחם בגין לאוסלו היו דווקא פקידי
ממשלה כמו מזכירו של ראש־הממשלה,
יחיאל קדישאי, דוברו, דן פתיר, או שגרירת
ישראל בנורבגיה. ממתי זקוקים נבחרי
העם שפקידיהם יהיו להם למליצי-
יושר?
חנה ישועה, ירושלים
אי אפשר היה שלא לגחך למשמע טענתו
של שר־הפנים יוסף בורג להצדקת נסיעתו
של בגין לטכס חלוקת פרס נובל.
בורג טען, כי אם יודיע בגין על ביטול

...טוב שהטלוויזיה החליטה לשדר את
טכס חלוקת פרס נובל לשלום בצבע. כך
יוכלו בעלי מקלטי הטלווייזה הצבעוניים
בארץ לגלות, שבגין אפילו אינו מסמיק
העולם הזה 2154

אל תתפתה לאמץ לעצמך
רעיונות חדשים
ויפים לכאורה, מבלי
תחילה מה לבדוק מסתתר מאחורי הציפוי
הנוצץ, ומה מטרתם
האמיתית של הוגי
הרעיונות. יסוד
הפתעה שימלא תפקיד
חשוב במהלכיך
הקרובים, יזמן לך צירוף מקרים מעניין.
בת שור, אלתבטלי בפניו את אישיותך.

ידידים, בני מי שפחה,
וסתם מכרים ייצאו ה שבוע
מעורם כדי לע זור
לך ויתייצבו לי הזדמנות.
מינך
בכל
הם לא ימנעו מ מך
עצות נבונות ועזרה
ממשית, אך א ם כל
אל ה יעזרו לך לצאת
אתה בו מהמשבר

נתון — הדבר תלוי ב-
קור רוחך ובכוח רצונך. בתת או מי ם —
תני לו להרגיש שהוא הגבר בבית.

ד/,חזז
ויכוחים עם פקיד השומה על גודל החוב
שאני חייב למס-ההכנסה — כשהוויכוח
הוא על סכומים של אלפיים או שלושת
אלפים לירות. פקידי המס משקיעים מדי
שנה עשרות שעות בבדיקת הכנסותי בעריכת
שומות ובניסיון לגבות ממני עוד
מיספר אלפי לירות זעומות.
ואחר־כך אני קורא ושומע שאין מספיק
פקידי מס־הכנסה כדי לטפל במעלימי
המס ובבעלי ההון השחור. אני סבור
שאילו המנגנון הקיים במס־ההכנסה היה
מפסיק להתעסק בציבור השכירים ולחפש
אחרי העלמות מס בסכומים של מאות
לירות ומופנה לטיפול בעצמאיים ובלוויית־נים
המגלגלים מאות אלפי ומיליוני ל״י,
היה אוצר־המדינה נשכר יותר גם במנגנון
הגבייה המוגבל העומד לרשותו עתה.
אבל כמו אותו יהודי בבדיחה, קל יותר
לחפש את הגרוש מתחת לפנס מאשר במקום
בו הוא אבד.
פ* ,חיפה
חנן *

הצבועים והמתחסדים
נסיעתו, עלול עוד סאדאת לנצל עובדה
זו כדי להחליט ברגע האחרון כן להשתתף
בטכס ואז יצא בגין מופסד. זוהי טענה
ברמה של גן־ילדים. בגין יכול היה למסור
הודעה פומבית, כי מאחר שהוא שותף
לפרס נובל לשלום עם סאדאת, הרי שבלעדי
סאדאת לא יופיע בטכס. בכך הוא
יכול היה להרגיע לא רק את פחדיו של
השר בורג, ש״יסדרו״ אותנו, אלא גם לנקוט
מחווה, שהיתר. מזכה אותו באהדה
כללית בעולם ומתקבלת בהבנה ובהוקרה
במצריים.
אנשל רוט, בת־ים

אםת הי ה אמיץ די ה צורך
כדי להציג כמה
שאלות נוקבו ת באוזני
האד ם הנכון, יתגלו לך
עובדות מד הימו ת, שתהיינ
ה לך לתועלת
רבה במישור המקצועי.
ב ת טלה, כושר ההת21ב
מרל ן ־
20באפריל
א פ קו ת המעולה שגילית
לאחרונ ה, י ת חיל לשאת
פרי, ויקשור אליך בקשר אמיץ אתה אדם
שבקרבתו א ת מעוניינת זה מזמן.

יישר כוחכם על שהחלטתם לחשוף בפני
הציבור את הכנסותיהם האמיתיות של
חברי־הכנסת (העולם הזה ,)2153 שרובם
ככולם מרוויחים סכומי עתק מעבודותיהם
הצדדיות, ובכל זאת אינם בושים להעלות
את משכורותיהם בטענה כי ״אינם יכולים
לגמור את החודש״ .עצם העלאת טענה
זו משמיטה את הקרקע מתחת לטענות
ראשי המדינה וראשי האוצר, כי לא צרכי
האזרחים ולא אפשרויות המדינה הן המכתיבות
את שיעור תוספות־השכד במשק.
האם החודש של חבר כנסת ארוך יותר
מחודש של פועל שכיר ואב למישפחה
מרובת־ילדים?
אבל נראה כי כל אדם קרוב אל עצמו,
ובעיותיהם הפרטיות של חברי הכנסת
נוגעות להם יותר מאשר בעיות כלל אזרחי
המדינה. המשיכו לחשוף את רווחי-
(המשך בעמוד )12

אתה ניצב בפני שורה ארוכה של אתגרים
ובעיות, החייבות לבוא על פתרונן ללא דיחוי.
מז הראוי שתדע
מראש כי אתה מצוייר
בכל הכלים והכישורים
שאתה נהנה מהם הלהתמודדות דרושים מוצלחת
עם רוב הבעיות
הללו, כך שאס
לא תעשה זאת, אל
תאשים אלא את עצמך.
חוג ידידיך עשוי להתרחב
בימים הקרובים,
תהליך שיביא עימו לטווח רחוק, שינויים
דרסטיים באורח חייך המישפחתיים.

4 ׳ 41 4
זה הזמן ל ה אי ט קמע האתהתקד מו תך ה מהירה
והמ או מצ ת, ולבחון מחדש אתה תוכניות,
המ טרו ת, וה אמצעים.
א ם תגיע למ
ס קנ ה כי משהו טעון
שינוי, אל תהסס לעשות
או תו מייד. אנ שים
בעלי עמדה והשפעה,
אשר יש ל הני ח שתהיה
ז קו ק לעזרתם, יתייצבו
לצידך באופן מלא. 68232328 קשיים בל תי צפויים במישור
המי שפחתי יעוררו
בך דאגה מוגזמת מאד. ב ת עקרב, ה ריב
היה בא שמתך. אל תאשימי אחרי ם.

עקת

אתה מציב בפניך משימות בלתי אפשריות,
כדי שיהיה לך תירוץ לשבת בלעשות ולא שקט
כלום.
אם תציב לעצמך
מטרות ריאליות,
יש סיכויים שתוכל להגיע
לכמה מהן בקרוב,
כי הכוכבים לטובתך.
בת קשת —
צפויה לך הצלחה רומנטית
שעד כה לא
* ! 1נ ו ברו ג ד ׳<
20בדצריבי
העזת אפילו לחלום
יעליה,
כדי להיות מו־כנה
לה שפרי את חיצוניותו ואת נימוסיו,
ומה שחשוב מכל — היי טבעית.

שילוב נדיר של גורמים
אחדים יסייע לך
להתגבר על קשיים ובעיות,
שרק לפני זמן
קצר נראו לך כבלתי
נמנעים. חברים לעבו.״
דה יגלו רצון טוב,
ויעשו כמיטב יכולתם
כדי להיות לך לעזר.
רעיון חדש שיצוץ בי־.
מוחך,
יישאפירות מבורכים, ויזכה אותך
בהוקרהובהערכה מצד גורמים רשמיים.

אתגרים שייכפו עליך
על ידי א ח רי ם, יאלצו
אותך לה ת מודד עם
בעיות ולפתרן כמי טב
יכולתך, כדי לשמור על
מעמדך והישגיך. בזכות
חיוניותך ה הולכ ת
וגוברת אתה עשוי להשקיע
ב מא מ צי ם אל ה 1 111111 1
א ת כל כו חך הנפשי,
עד שתמצא א ת היעדים
שהצבת לעצמך. בת אריה —
עבורך שבוע של הצלחה ב שטח החברתי.

בימים הראשונים של
השבוע יהיה עליך
לפתור בעייה עדינה המישפחתי במישור
אינטימי. יש להניח
שהדבר יהיה כרוך בעצבנות
רבה. הימים
האחרונים יעמדו בסימן
של התקדמות
גדולה בכל השטחים.

צירוף נדיר של אופ טי מיו ת ומצב רוח
טוב, יגרום לכך שהימים הקרובי ם י היו
אחתהת קו פו תהמ או _<
שרות
ביותר במ חצי ת
זו של השנה. זה הזמן
להתנער מכל הי סו סי ך ולהתקדם ופקפוקיך,
בצעדים ב טו חי ם לק ראת
ה מ טר ה שהצבת

לעצמך. סיכויי ההצל
ח ה כול ם לצידך, ואם
21 גר צירובר
פ ו -ר ׳ נואי ׳
תחמיץ הפעם אתהת
הי ה לך
הזדמנו ת י סיב ה טובה להא שים
א ת עצמך במשך זמן רב. על תהסס לבצע
את כל המ שימות שהצבת לעצמך בעבר.

אל תחשוש לעמוד על דעותיו אפילו
מול אדם חשוב ורם מעלה. הסבר את
עמדתך וסמוך על הגנתם
של אחרים. הרגע
לו אתה מצפה
יגיע השבוע, ותהיה
לך הזדמנות לנצל אותו
לטובתך, בתנאי שתשמור
על צלילות
מחשבתך ועל כושר
20בינואר ־
הניתוח שנחנת בו. בת
1$בפברואר
דלי — אל תדביקי
לו את כל התכונות
הטובות שאת מבקשת למצוא בגבר חלומותיך^
הוא די מוצלח כמות שהוא.

41 4 ׳ 4
ת פסיק לריב עם חבריך לעבודה, בשביל
הבעייהה ה-
מה זה כדאי ומה זה מועיל?

מ טרידה או תך

השבוע לתשובה ינו הס-
בר. המרץ שאתה מו .
צא בעצמך פ ת או ם, יעזור
לך לפתור כמה
המטרידו ת מהבעיות אותך. המשך לסייע לאדם
הקרוב אליך ל צאת
מהמצב הקשה
9ו בפברואר בת נתון.
בו הוא
20 במרס
דגים — נצלי א ת הרגיעה
הי ח סי ת בחיי ה חברה
שלך לשיפורים באי שיות וב מראה
החיצוני. קצת טיפוח עצמי לא יזיק לך.

מכחכים
(המשך מעמוד )11
הם והונם של צבועים אלה, למען ידע
הציבור כולו את מידת ההתחסדות שלהם.
ראובן קדוש, הרצליה

השלמת מיצווה
בעיתונכם (העולם הזה )2152 ,במדור
מיכתבים פירסמתם את תמונתה של דיילת
אל־על שהתלוותה אל מנחם בגין בטיסתו
לארצות־הברית ושזוהתה בטעות על־ידי
השבועון הגרמני שטרן כחסיה, בתו של
ראש־הממשלה. עשיתם מיצווה — והמתחיל
במיצווה אומרים לו: גמור!
אז על מנת לסם את המיצווה, כדאי
שלא רק תגידו מי היא לא הדיילת, אלא

גם מי היא כן. אם אינכם יודעים זאת,
הריני לשירותכם: הדיילת המתבוינת ב־מישחק
השח של מר בגין היא רינה שלו,
אשתו של מאיר שלו, המצחיקן הממושקף
מהטלוויזיה.
מידה זקס, תל-אביב

מוות בקבלנות

מאוזן :

)1עיסת שקדים ; )5אבן־חן ; )10 כיסא-
כבוד ; )11 קידומת הולנדית )13 :בתוכו :
)14 אביון ; )15 בהשאלה: פתי ; )16 עם ;
)18 מבלה את הלילה ; )20 חומת־מים אדירה;
)21 גיצים; )22 הרבץ!; )24 הידד!
)25 סופו של יום ; )26 לבוש־קודש ; )28
שורת הרים; )30 אולם; )31 מריבה)32 :
גוף ראשון רבים )34 :משמש בקודש:
)35 פרח־נוי ; )38 מסג׳ )39 :מטבע יפאני ;
)41 להבה ; )42 מין עץ ; )43 מונח בתורת
החשמל ; )46 מסימני הפיסוק )47 :מילת-
זירוז; )48 בלעדי; )50 נרתיק החרב:
)51 פרוסה; )52 מן ההורים )54 :נמל
עתיק בארץ; )57 דממה; )61 צעיר; )62
)64 עליך לטעת! )65 :מעונות
)66 כלי־קיבול לנוזלים )67 :כלי-
קיבול גדול ; )69 נציגות נבחרת )70 :קטף
ע״ד ם; )72 סופו של כורת )74 :חפירה
עמוקה; )75 מחלקי הרגל )77 :כיצד;
)78 לא עקום ; )81 גשם קפוא )83 :מכינויי
האלוהות; )85 ענף; )86 נתח; )88 נרו
יאיר (ר״ת); )89 מלאכת המורים)91 :
מיקווה־מים ענקי )93 :בלבד )95 :המגיפה
השחורה ; )96 מזל )98 :פרפר־לילה )100 :
בת־קול )102 :אריג; )103 מילת שאלה;
)104 רכב להסעת מטיילים; )105 מבני
יעקוב.

מאונך :
)1מודע )2 :ראש, בערבית ,3 :מחלקי
היממה ; )4שמא> )6מספיק 7שער!;
)8מצבת־זיכרון ; )9מענית )12 :פנוראמה:
)15 תמיד ; )16 מימטר 17 ישמח לבב
אנוש ; )19 יישוב בעמק ; )20 מן השוואים;
)21 מלחין־אופרות איטלקי; )23 כיוון ש־;
)24 הווייה! )26 בהשאלה: מרכז; )27
אפם כוחו; )29 מישתה )30 :בן־אדם;
)33 רקיע ; )34 ירק־גינה )36 :מטוס ללא
מנוע; )37 מידת לח; )40 ישן; )41 כעס
גדול )44 :רסיסי־לילה; )46 משתחווה;
)47 מרחם; )49 נמל עתיק בארץ; )50
בהרת־קיץ ! )53 מג ; )54 ממכות מצריים ;
)55 באופן זה ; )58 זעיר )59 :שגיאה ; )60
כלי-עבודה! )62 בלוטת־הנקה )63 :בן־
אדם ; )66 עגור ; )71 סימלו של דואר יש ראל;
)73 קנייה; )76 מחייתו־יער ; )77
גדול ונורא; )79 ענק; )80 מידת־שטח;
)82 מזמר; )84 שגב; )85 בור לשאיבת
מים ; )87 הסתיים ! )90 גדול בתורה :
)92 לא הרבה; )94 המון גדול; )96 מן
המזלות )97 :בתוכן )98 :מינתה)101 :
מספיק 102 צאצא )103 :מסולם הצלילים.

בהתחלה
קיימת אי־נחת. הזמן מכרסם,
מוצץ, עושה שמות והייאוש נובט. מיואש
פוגש בעמיתו במסיבות לילות שבת וחגים
והייאוש מתפשט כנגיף מדבק, עד שהוא
מבשיל כטירוף. בהתחלה קיים השיעמום.
לא יודעים איך להסתדר עם הזמן החוזר
על עצמו. אחרי שגומרים לגלגל חומרים
מסויימים בניירות דקים, המסתלסלים באדי
עשן, מפזרים גוף על גוף ומפיקים
אנקות עינוגים, עד שנגמר האוויר ואז
מבקשים לברוא עולם אחר.
אפשר לקשט גם בפירורי דת, בכמה
פתיתים של השקפת־עולם, שהרי הפה
הכיל מאז ומעולם כל מה שהוזן בו מעמ קי
הלב והגרון — ולדבר אפשר בלי
הפסקה.
אחר־כך מבקשים משהו חדש, מפוצץ,
מהמם ואז מנסים איך זה למות. אנשים
צעירים פחות או יותר, לוקחים את חייהם
וחותכים אותם, כפי שאירע לחברי כת
מיקדש־העם בגאינה. הם מכבים את האש
של עצמם בנשיפה מהירה ומחסלים עצמם
לדעת.
אני מודה שלא הייתי מסוגל לקרוא
בעובי השורות והסתפקתי בכותרות. נדמה
לי שגוף הדברים הוא רכילות, של סוף
המישחק.
אברהם שרון, עין־השופט
אני תמה על חברי כת מיקדש־הענך ש בחרו
דווקא בגאינה כדי להתאבד התאבדות
קולקטיבית. אם כבר החליטו לעשות
מה שעשו — הרי יש מקום שנוסה כבר
בהצלחה למיבצע מעין זה — מצדה.
יוסף קראום, נס-ציונה
לא ידידי, לא. זו לא סכנת האטום
המאיים, ואף לא סכנת האוויר המצחין

מעשן ארובות הפיח סביבנו. אין זה מירוץ
הזיון הניצחי ואף לא מילחמות הזוועה.
ואין זה אפילו ג׳יימס ג׳ונס, אלמוני כא-
ריזמטי וגם לא איזו מאגיה שחורה, מיס-
תורית, הרסנית, כדיברי פסיכולוג מלומד.
זהו הניכור המעמיק חדור, כחנקן בנפשנו:
זהו השפע שאנו שוקדים לאגדו,
מתוך אמונת אינסטינקט תורשתי כי הקיום
הפיסי מורשתי לגבינו זו הזרות החודרת
כסרטן ממאיר בשלוחות נחשיות,
מאיימות, מתמידות, באיטיות מבהילה בתוכנו.

אותו הניכור הניצחי, המזקין עד
אימה את צעירנו בעודם באיבם, המלבין
ראשי תינוקות בטרם נולדו, הנוטע את
האחד הקטן בים טרשים צחיח, עני אביון
וגלמוד, יחידי כדויד מול גולית של מימי

סד, של חברה אדירת משאבים, משג שגת,
סינתטית, יבשה וקרה עד אימה
העולה ומתעצמת יותר ויותר.
הגורל הוא אחד — להימחק, להיכלות,
כאותם נמחקי יערות גאינה, שספגו וינקו
את הקץ אל תוכם, כמו רבים אחרים
בתוכנו אשר מתו עוד בטרם נולדו ...גם
אתם, אל תולידו תינוקות על מנת להורגם.
גד גזית, תל־אביב

פגי הייצוא
קראתי במדור אנשים (העולם הזה )2150
כי מר בנימין ג׳יבלי, מנכ״ל חברת שמן
בחיפה, התפאר כי קנה את חליפתו בבאנג־קוק.
עד כמה שזכור לי, היה מר ג׳יבלי
מנהל מכון הייצוא הישראלי. ככה נראה
הייצוא שלנו וככה נראית התעשיה שלנו.
כרוך גושן (תעשיין) ,תל־אביב

ס רגזן מגייר
אין לי אמון באגודה למילחמה בסרטן.
אני דורש, שלפני שיקישו על דלתי כדי
לאסוף כספים, שיקישו לממשלה שתיסגור
את כל בתי־החרושת לסיגריות ושהעישון
יוצא אל מחוץ לחוק. רק אז באמת נאמין
להם שהם נלחמים בסרטן. עד אז תעמו לתם
נשמעת כפיתפותי שקדים. אפילו
הרופאים והאחיות מעשנים ללא שמץ של
בושה בתוך כתלי בתי־החולים. כנראה
שהסרטן הוא סרטן מנייר.
ז, ישר, גבעתיים

מתי השתולל הריבוד?
הרשו לי לתקן אי־דיוקים אחדים שהשתרבבו
לכתבתכם ״האשה מאחרי ה קלעים״
העולם הזה .)2152 בפרס העיתונאית
על כתבה שפורסמה בבמחנה זכיתי
בשנת 1967 ולא בשנת ,1976 כפי שפורסם
אצלכם בטעות. אינני חברת מערכת ידי־
(הנושך בעמוד )18
העולם הזה 2154

ב ד אי ל פגו ש
א ת חוו ר מו סהחדש
שלש סו לו

וורמוט רוזת

שטוק הביאה לארץ משקה משגע. וורמוט רוזה.
טעם חדש לכל מסיבה. טעם חדש לכל אירוע.
פגוש אותו. זה כדאי לך.

א שסזג
העול חזה 44ז2

העם ההולכים בחושך
״העם, ההולכים בחושה ראו אור גדול;
יושבי — בארץ־צלמוות, אור נגה עליהם.
הר בית הגוי לא, הגדלת השימחה. שמחו
לפניך כשימחת־הקציר, כאשר יגילו בחלקם
שלל. כי את עול־סובלו ואת מסה־שיכמו, שבט
הנוגש־בו, החיתות כיוס — מדין--.
--כ י ילד יולד לנו, בן ניתן לנו, ותהיהמישרה על שיכמו. ויקראו שמו; פלא־יועץ,
אל גיבור, אבי־עד, שר־שלוס.״
(ישעיהו ט /א׳—ה׳<.
שעות ספורות בלבד אחרי שנתבשר העולם על ח תי מ ת
הסכ מי קמפ״דייוויד, יכנס דוברו הצעיר והמוכשר של
האירגון לשיחרור פלסטין מ סיב ת עיתונאים בביירות,
שבה דחהאתההסכ מי ם על־הסף. בי מי ם שלאחר״מבן,
הקיפ ה ההתנגדות להסכ מי ם אלה (ובמיוחד, למרכיב
ה״אוטונו מיה״ שבהם) א ת העם הפלס טיני כולו, במולדת
ובפזורה.
חיתה זו תגובתו הראשונית, ה אינס טינ ק טיווי ת, של
העם הערבי־הפלסטיני — ובדין הי ת ה כזאת.
ב או תו בוקר עצמו, כששמעתי לראשונה א ת הידיעה,
מעל גלי־האתר, חשתי שימחה רבה ו תחו ש ת־הקלה. לא
שנסתתרו ממני מיגבלותיהם של ה ה סכ מי ם (ובמיוחד,
הקשורות במרכיב ה״אוטונומיה״) ,אלא שחשתי כי אנו
עומדים בפני תקופ ה חדשה, הפו תחת סיכויים חדשים
שטרם ידענום. תחו שת״סיפוק כעין־זו, חשו או ת ה שעה
ישראלים רבים ממחנה״ה שלום, או ת ם שפעלו שנים
רבות, וב תנ אי ם ק שים ו מ תסכלי ם, לקרב א ת בוא ה שלום׳
שאחד מיסודו תיו ה מ הו תיי ם, כך האמינו, חייב
ל היו ת פיתרון צודק לבעייתו הל או מי ת של העם ה פלסטיני.
היתה
זו תגובתם הראשונית, ה אינ ס טי ק טיווי ת, של
שוחרי־שלום בישראל — ובדין היתה כזאת.
תגובתם הנזעמת וה שלילית של הפלסטיני ם ושל
אירגונם היציג, מובנת לחלוטין. במישור העקרוני,
אין ההסכ מי ם מזכירים בצורה מפורשת א ת העצמאות
המדינית הפלס טיני ת ; א ת זכות הפלסטינים להגדרה
ל או מי ת עצמית, לרבות כינון מדינתם ה חופ שי ת; א ת
סיו ם הנוכחו ת הישראלית הכובשת בשיטחי הגדה ה מערבית
ורצועת־עזה, לרבות פינוי כוחו ת צה״ל והיישו בים
שהקימ ה ישראל, כדי ליצור עובדות לקרא ת סיפו ח.
יתר-על-כן: עתידם המדיני הסופי של שיטחי ה״ או טו-
נומיה״ נשאר לו ט בערפל סמיך ומכוון, כאשר ממ שלת
ישראל מציגה ב תוקף רב עמדת ״טוען־לריבונות״ ,ו מכריזה
ב תר מו ת ובשבועות כי ״לעולם״ לא תאפשר הקמת
מדינה פלס טיני ת עצמאית לצידה. ועוד: ההסכ מי ם
מ תיי ח סי ם רק לשליש העם הפלסטיני, ז ה היושב על
אדמ תו ב שטחים האמורים, אך מתעל מים לחלוטין מן
הפזורה הפלס טיני ת, בעוד שתמצית הבעייה הפלס טיני ת
היא — עקירתו ופיזורו של או תו עם. כן מתעל מים
ה ה סכ מי ם, בדברם על שיתוף נציגות של ,,תושבי ה שטחים״
,בדיון על עתידם המדיני, מן הנציגות הלגי טימית
ו ה מוכרת של הפל ס טיני ם, הלא הוא אש״ף
(בעוד ישראל חוזרת ב תוק ף רב על מ חוייבו ת ה, כי
״לעולם״ לא תישא״ותיתן עם אירגון זה, וארצות־חברית,
הכבולה ע״י מיסמכי ה״הבנה״ עם ישראל,
מסרב ת אף ל קיי ם עימו דיאלוג רישמי וגלוי).

במישור המעשי, חוששים הפל ס טיני ם, כי חוסר-
הבהירות המכוון של ה סכ מי קמפ-דייוויד, יאפשר ליש ראל
להציג פירוש משלה למשמעויות ה ה סכ מי ם, ל ה תמ
ק ח שנים ארוכות על גירסות ופרשנויות, ובינתיים —
ליצור עובדות בשטח, להתמקח על קרקעו ת ולנסו ת
לשנות א ת המאזן הדמוגראפי (כדרך שעשתה בהק שר
ל ה חל ט ת מועה״ב .) 242 בעיקר חוששים הם, כי ה סכ ם
קמפ-דייוויד הוא למעשה ה סכ ם ניפרד בין ישראל
למצריים, אשר יוציא א ת מצריים ממעגל־העימות עם
ישראל (אחרי תשלום מס״שפתיים כלשהו לעניין הפלס-
טיני) ובכך יחליש א ת מעמדם האיס טר טגי של הערבים
— שהוא מישענת הכרחי תלמאבקם של הפל ס טיני ם —
ויניח לישראל להק שות א ת עורפה בנושא הפלסטיני,
ולסרב קטיגורית לכל ריבונות פלס טיני ת לצידה.
תגובתם החיובי תוה אופ טי מי ת של שוחרי־השלום
בישראל נוכח הסכ מי קמפ-דייוויד, אף היא מובנת
לחלוטין. אין היא מתעלמת, כאמור, מ מיגבלו תי ה ם
של ה ה סכ מי ם, בעיקר בכל״הנוגע לנושא הפלסטיני.
אך או ת ם ישראלים יודעים היטב, שבתנאים הנתונים,
היה זה המירב שאפשר להשיגו ; ששלום ז ח חייב
היה ל היו ת ״שלום אמריקני״ ,משום שרק בידי ארצות״

הברית מצויים ה״מנופים״ שבכוחם להניע א ת ישראל
— ולו גם צעד-אחר״צעד — אל-עבר השלום הכולל
והוויתור על כיבושיה משנת ; 1967ש״הסכמי ה מי ס-
גרת״ יוצרים עבור הפל ס טיני םאתה מי קדמהה טוב ה
ו ה מב טי ח ה ביותר שהיתה להםב־ 30 השנים האחרו נות.
והחשוב ביותר: שממשלת ישראל (ואחת היא
א ם ממשלת הליכוד אן ממ שלת המערך) נאלצת לנוע
ב מסלול זה, על-אף מחוייבויו ת אידיאולוגיו ת קוד מו ת,
ועל-אף הצהרות ונסיונות״חבלה ממ שיים.
אלה בישראל הסבורי ם כי, בהק שר של שלום אמין
ויציב, חייבת ישראל לה שתחרר מכיבושיה עד ה א חרון
שבהם ; או ת ם שסבורים כי, בהק שר כזה, חייב ת ישראל
לאפשר לעם הערבי״הפלסטיני לממש א ת זכותו להגדרה
עצמית> או ת ם שסבורים כי ה אינ ט רס הלאומי ה ישראלי
מחייב שני צעדים אל ה, וכי בלעדיהם כלל
לא ייכון שלום — כל אל ה רשאים, בצדק, לגלות
מידה של אופ טי מיות נוכח ה סיכויי ם שפתחו ה סכ מי
קמפ״דייוויד, כשם שהם רשאים לשאוב עידוד מן ה״.
ס ד קי ם שיצרה יוז מ ת־ס אד אתב ״ קונ סנזו ס הל או מי״
השלילי והמכשיל שסיחרר א ת חושיה של מדינת״ישראל
בעשור האחרון•

אלה מגנים ו מסתייגי ם, ואלה מ שבחים ושואבים
עידוד. לפנינו, איפוא, ס תי ר ה של ממש בין תגובתם של
הפלסטיני םלה סכ מי קמפ-דייוויד, לבין תגובתם של או תם
אישים וקבוצות בחבר ה הישראלית, אשר ח תרו
שנים ארוכות להבנה י שראלית-פלסטינית ולכיבוד זכות
העם הערבי־הפלסטיני להגדרה עצמית, לצד מדינת
ישראל.
ס תיר ה זו מכאיב ה ומצערת מ אד (בעיקר, כאשר
מביאים בחשבון א ת קור ת -ה רו ח שהיא עשוייה להסב
למי שלחם מל חמת־ חור מ ה נגד כל דו־שיח והתק רבו ת
בין ישראלים ופלסטינים, ויש ב ה כדי לרפות ידיים
הז קו קו ת ל חיזוק ולעידוד, דווקא בשעה ק רי טי ת זו.
אולם ת הי ה זו שטות פוליטית ועקרונית להת על ם מאו תה
ס תיר ה בשל אי״הנוחות שהיא יוצרת. אדרבא :
יש לר או ת ה נכוחה, ולה ת מודד אי ת ה ביושר-לבב וב־אומץ
אינ טלק טו אלי. וציווי זה חל בעת״ובעונה־אחת על
שוחרי הדיאלוג הפורה ו ה הבנ ה ההדדי ת בשני העמים.
הצגת הדברים עד לנקודה• זו עשוייה ל היר או ת
סי מ טרי ת מדי. ולא היא ; בקרב הערבים נפוצה ה״
אימרה, כי אין זה מצב סי מ טרי כלל, כאשר ״ האחד
סופג מלקו ת, והשני עומד בצד ומוצה אותן על-אף
אל מנ טים סי מ טריי ם רבים במצבם העקרוני של אנשי-
השלום בקרב הי שראלים ו הפל ס טיני ם, הרי כימעט
מכל בחינה מעשית, מצבם של הפל ס טיני ם חמור ו מסובך
יותר, ולו-אך מן הסיב ההב סי סי ת, שהישראלים כבר
מימשו א ת זכו ת ם להגדרה ל או מי ת עצמית, והם חיי ם
במדינה ריבונית מ שלהם, בעוד שהפלסטינים עדיין
נ אבקי ם על ההכרה בזכו תם זו ועל מימושה הלכה־למעשה.

במצב דברים כזה, גוברת הנשיה בקרב בעלי רצון
טוב בצד הישראלי להשיא ל עמי תי ה ם וידידיהם הפלסטיניים
עצות, כיצד עליהם לכלכל א ת מע שיהם, כדי
לקד םאתמ טרו תי ה ם הל או מיו ת הלגי טי מיות. בכל
ה מיקרי ם הללו הוכ ח, כי זוהי מל אכ ה כפויית-טובה,
וכי העצות (הטובות-יותר והטובות״פחות) נופלות על
קרקע של חשדנות ואי־אמון( .ואגב, כאשר קר א תי
באחרונה ב א חד העיתונים אתק רי א תו של ראש-עיריה
מילי טאנטי מאחת הערים בגדה, אל שוחרי״השלום
בישראל, לדחו ת טו ט אלי תאתה סכ מי קמפ-דייויד,
הערכתי בחיוב א ת עצם ה מ חוו ה של פנייתו, אך קיבל תי
א ת תוכנה ב הס תייגו ת רבה. אני מסוגל, איפוא, להבין
א ת רגישותם של הפל ס טיני ם לפניות כ אל ה מן הצד
הישראלי).
ובינתיים, ואני ב ה חל ט רוצה לומר זאתל שיבחם
של הפלסטיני ם, ה ם עושים א ת הדבר ה אל מנ ט ארי,
שכל ציבור פוליטי נבון חייב לעשותו בנסיבו ת דו מו ת:
הם מתלכדים, אינ ס טינ ק טיווי ת, סביב הנ הג תםה מוכרת
ו ה מו סכמת, כדי לא לאפשר לשום גורם חיצוני —
בינלאומי, ישראלי, או ערבי — לפצל א ת שורותיהם
ולנצל חילוקי־דעות לגיטימיים כדי להחליש א ת עמדת-
ה מי קו ח של הפל ס טיני ם (המצומצמת-למדי, בלאו-הכי)
במאבקם על מימוש זכויו תי ה ם הל או מיו ת. אין פירוש
הדבר, בהכרח, חד-ממדיות ואוניפורמיות פוליטי תבמ חנ ה
הפלסטיני. שנים ארוכו ת של מאבק ושל בניית ק הי ל ה

פוליטית יצרו אצל הפלס טיני ם מיגוון מעניין של דעות
ו תפיסו ת. אול ם, בהתאם לנסיבו ת, הוא בא לביטוי
במיסגרת של ציבור ו הנ הגה מלוכדים ב מ טר ה העיקרית.

אני מנ ס ה, כמי טב יכולתי, ללמוד אתה״קייז״
הפלס טיני, ואתה תנ אי ם ו האילו צי ם שבהם נתון עניינו
של עם זה. תכופות, כשאני מ הר הר בדבר, אני שואל
א ת עצמי, מ ה היי תי עושה אילו הייתי במצבם. אין
לי לכך תשובות ק לו ת ומוכנות־מרא ש. אני משער,
שהייתי מנ ס ה ללמוד היטב, ת ק די מי ם היס טוריי ם
דומים, עם כל השוני בין התק די ם לבין ה סי טו א צי ה
הממ שית, ובעיקר אתהתק די ם האלג׳ירי של ניהול
שיחות-אוויאן בשנת 1961 שבהן לא יוצג הצד האלג׳ירי
ע״י אירגונו המדיני היציג, אל א ע״י ״ממ שלה זמנית״
בראשות איש-ציבור מן ה״ליגה השנייה״ .אך היה ברור
לכל כי נציגות ז מני ת זו אינ ה מ סוג ל ת לפעול ולח תו ם
על ה סכ ם אל א בבירכת ״ חזי ת השיחרור הל או מי ת ״,
אשר בסופו של דבר אכן הגיעה לשילטון בארצה. אני
משער, כמו־כן, שבמקביל למאבק העקרוני נגד תוכני ת
ה או טונו מי ה, הייתי נו ק ט גישה ״די אל ק טי ת ״ ,ונותן
אור ירוק ל תומכי ב שטחים הכבו שים, ל הי כנ סלהת מו דדות
על איוש ע מדו ת -ה מפ תחב או טונו מי ה, כנקוד ת־זינוק
טונ הלקראת השלב הבא. ולבסוף, אני משער,
כי הייתי חו תר ל״ מו דוס ויוונדי״ סביר עם מ מלכ ת ירדן,
שהיה מאפשר לשני הצדדים, הפלס טיני וחירדני, להח ליט
כבר מעתה על אופי מ ער כ ת -הי ח סי ם העתידית
ביניהם, ולסלק בכך אבן-גגף, שאינה משרתת א ת
הפל ס טיני ם ואף לא א ת הירדנים.
אל ה הן, כאמור, מח שבותי האי שיות, שאינן צריכות
בהכרח ל הי ת פס כעצות ישירות או עקיפות, לעם הפ ל ס טיני.
חוב תההת מודדו ת עם מצבו ועם בעיותיו חלה
בראש־ובראשונה עליו.
אך נו תר ה בעינה שאלת הדיאלוג בין שוחרי״שלום
ישראליים ופלס טיניי ם. דיאלוג זה הוא גורם חיוני בכל
מצב, קל־ו חו מר ב סי טו א צי ה המורכבת הנוכחי ת. הכרח
ל קיי מו במערב ה הבנ ה, הרגישות והטקט, ללא התנש או
תפא טרנלי ס טי ת, אך גם ללא חשש מעצם קיו מ ה
ונוכחו ת ה של ה ס תי רההב סי סי ת, שעליה הצבעתי
בראשית הרשימה. אני מעלה על דעתי ה ת כנ סו ת של
ישראלים ופלס טיני ם לימי-עיון מ שותפים, אשר בהם
ייעשה מאמץ עליון של כל צד ללמוד א ת מצבו ואת
בעיותיו של הצד השני לפרטי פרטים — ובשלב הנתון,
לא ל הר חי ק-לכ ת מעבר לנקוד ה זו.
סביר ל הני ח, כי נמשיך ל חיו תאתהס תי ר ה שבינינו
גם להבא. אך אולי — וזהו סוד ה די אל ק טי ק ה — י חד
עם המשך קיו מ ה של ה ס תיר ה, נמצא א ת עצמנו
קרובי ם בכמה צעדים ק טני ם נוספי ם אל האור שבקצה
ה מינ חר ה.

יוסי אמיתי,

ג בו לו ת

כשחברה כמו רוטקס
מתלבשת עליך -
זה תענוג להתפשט,

ל ״ ו ^ ד 0 /מתלבש עליך יופי.
תחתונים, גופיות, גרביים, פיג׳מות, כותנות, חולצות, שמלות לבית ולחון!.

יואל אביטל

פני דיין
משה שדת גילה ביומנו :״דיין מוכן למעשי־שוד !לחטיפות
דיין; הוא אסון
למילחמה. ובל תריס שיוקם בפניה פסול בעיניו
לזיין] היו תוכניות טירון ף * בצבא אין ן אמת;
ל סן יזם מעשי
לידין ן יש תסבין־ עליונות...״
ישראל יומה את התקריות זוועה יום שני 12.10.53 ,

אופי עיקש ופתלתול ויושר גמיש ביותר.
עכשיו יהיה רמטכ״ל, ואני אהיה ראש־הממשלה.
,ופינחס לבון בינינו ,״ים שלישי״
* ,ואין תיומת כלל ועיקר, ומי יודע
הסבכים והמשברים שנכונו לנו!

כשיצא שרת מלישכתו של ראש־המנד
שלה, דויד בן־גוריון, שם התקיימה הת־ייעצות־חברים,
תחב מישהו לידו פתק בערבית,
נאמר בו :״בן־גוריון חושב על אשכול
כראש־הממשלה ; מרדכי מקלף התפטר,
ומשה דיין יתמנה רמסכ״ל.״
מדליף הסוד היה יצחק נבון, מזכירו
האישי של בן־גוריון, ומי שהיה קודם לכן
מזכירו האישי של שרת. הערבית שימשה
בין השניים ככתב־סתרים.
עוד באותו היום מגלה בן־גוריון לשרת
את פרטי י השינויים הצפויים, ושרת כותב:
אמרתי מייד, כי משה דיין הוא חייל
רק בשעות־־מילחמה, אבל בימי־שלום הוא
איש־מדיניות. אין לו כל עניין בניהול המשק
הצבאי. המינוי פירושו ״מידון״ *
המטה. כושר־המזימה המופלג של הרמטכ״ל
החדש יהיה שורש פורה סיבוכים. בן־
גוריון הודה בנכונות הגדרות אלו, ולא
עוד אלא הוסיף, כי דיין עצמו הגדיר עצמו
כך, ולכן ביקש לפסול עצמו למישרה
זאת — אבל אין דבר, יהיה טוב.
יצאתי מלפניו בלב כבד ביותר.

ידם ראשון 20.11.53 ,
עיקרה של ישיבה זו היה מינוי ה־רמטכ״ל
החדש. משהודיע בן־גוריון על
התפטרות מקלף ועל הצעתו למנות את
דיין במקומו, קמה סערה .״הכלליים״
ו(משה) שפירא פתחו בהתקפה. נתגלה אי־אמון
עמוק למשה, גם יחם של הערכה
כנה למרדכי מקלף. היתה התנגדות לחילופים
בכלל, לאחר שרק לפני שנה הוחלף
ידין ! במייוחד להסתלקותו של מקלף!
ובמייוחד שבמייוחד למינויו של דיין.
בו־גוריון היה, כמובן, בשלו, ונוצרה
מתיחות קשה. חברינו לא נזדרזו להיכנס
למערכה. לבון שתק. נאלצתי לומר משהו
לעזרת בן־גוריון — אחרת היתד, שתיקתי
מתפרשת כתמיכה בהתנגדות, שהיא
עמדתי האמיתית.
(כדאי לקרוא מישפט אחרון זה פעמיים.
יתכן שהוא מבטא את כל אופיו של שרת).
כתבתי לגולדה פתק על יחסי לחילופים
אלה. אמרתי :״משה דיין אינני איש־צבא
ואיננו איש־מישמעת. הוא לוחם־פר־טיזן
נועז במילחמה, ומדינאי־הרפתקן מחונן
בשלום. אין לו מושג ואין לו כל עניין
בניהול המשק הצבאי.״
אחר־כך נפגש שרת עם משה (״מויש״)
פרלמן, ראש שירותי ההסברה במישרד
ראש־הנזמשלה, כדי לדון בפירסום הודעה
בדבר חילופי רמטכ״לים :
בינתיים הרחיב מויש פרלמן דיבור
על החילופים עצמם, והגדירם כאסון
דיין בלתי-מסוגל לחלו־

,,אופי עיקש
ויושר גמיש״
יום ראשון 18.10.53 ,
ערב כינוסה של מועצת־הביטחון :
כתום הישיבה הראה לי בן־גוריון מיב־תב,
ובו הצעה כי משה דיין אף הוא יטוס
לניו־יורק. שאל להסכמתי ונתתיה מייד.
אין ספק כי יועיל שם. בינתיים לא יזיק
פה, וכן ילמד שם משהו בינה, בעומדו
פנים־אל־פנים מול חזית־החוץ, ובהיווכחו

לדעת כיצד נגזר עלינו להאבק בה.

יום ראשון 25.10.53 ,

בתום החומר מיכתב מגידעון רפאל מ־ניו-יורק,
לפיו הודיע שם משה דיין, כי
לא התנגדתי לקיביהי׳ ,כי ראש־הממשלה
הביע סיפוקו מהמיבצע והריהו משוכנע כי
המשך ההסתננות והתגובות עליה מוכרחים
להביא לידי מילחמה, ואין מנוס ממנה.

יום שדישי 27.10.53 ,
בדרך מירושלים לשפלת החוף אוסף
שרת ״טרמפיסט״ שמכוניתו נתקלקלה —
מנכ״ל טישרד־החוץ, וולטר איתן.
בדרך שאלני אם ראיתי חליפת מיברקים
בין דיין בניו-יורק לבין הרמטכ״ל (רב־אלוף
מרדכי מקלף) כאן, על הוצאת איזה
״פקק״ בירדן, ואם יש לי מושג מד, העניין.
על כל פנים, עומדים כנראה לחולל
שינוי במצב הדברים. לנו לא הוגד דבר.
שוב אנו עתידים לעמוד בפני עובדה מוגמרת,
והעיקר — מועצת־ד,ביטחון תועלוד
בפני איזו אפתעה ממש עם גשתה לדון
בעניין.
שרת חוקר ומגלה, כי ה״פקק״ הוא סתימה
זמנית שהתקינה ישראל בירדן, לשם
ביצוע עבודות חפירה, זכי מזה שבוע נטל
הצבא לידיו את הנהלת העבודה בצפון,
תחת תה״ל. בפגישה עם הרמטכ״ל שומע
שר־החוץ הנדהם, בין השאר, את הדברים
הבאים :״הריסת הפקק בניגוד להחלטת
* מילה שהמציא שרת, שפירושה ״פוליטיזציה״.

פעולת ״תגמול״ שבוצעה נגד כפר
ערבי, בפיקודו של אריק שרון, ובה נהרגו
עשרות גברים, נשים וילדים.

16ו

ידו ככל ויד כד כו — כך מצטיירת דמותו של משה דיין כיו,מנו
האישי של משה שרת. כרמטכ״ל העופל, כפוליטיקה, או כפוליטקאי
המפקד עד צכא, מאיים דיין לאורך שנים עד מעמדו של שרת, שהיה
שר־החוץ ולאחר מכן (ממוך 1953 עד סתיו )1955 גם ראש־הממשלה.
דיין מצליח, כניגוד לדרישותיו של שרת, לחלץ את מאיר הר־ציון
וחכריו מאימת המישפט, לאחר ששחטו נערים כדואים הפים־מפשע
כסכינים, כנקמה על רצח אחותו של הר־ציון והכרה ; !הוא חותר תחת
מעמדו שד שגריר ישראל בפאריס, יעקוב צור, ומגשש אצל אהוד
אכריאד, אם יאות לכהן כשגריר כמקומו ; הוא מנסה לנשל את אנשי
מישרד־החוץ מכל מגע עם אנישי האו״ם ומנטילת חלק בעבודתן של
ועדות שביתת־הנשק: הוא מסית נגד הממשלה ומשתמש כצבא לחימום
הגבול והאווירה, כדי לקרב את המילחמה.
רק מעט מיזער מכך מתפרסם כעמודים אדה.
(כאותיות רגילות — קטעים מן ׳היומן כלשונם. כאותיות דקות —
דיכרי הסבר וקיצור דברים מן היומן. ההערות בסוגריים, כגוף היומן,
נכתבו על־ידי יעקוב (״קובי״) שרת, כנו ועורך יומנו של שרת).
מועצת־הביטחון עלולה לגרות את הסו־ריס
לפתוח אש. הרי שמכל הבחינות חיוני
לסיים פרשה זו לפני הפסקת העבודה.״
באותה הזדמנות מתנה מקלף את צרותיו
באוזני שרת:
שאלתיו על שום מה ולמה חגיש הוד
פטרותו. בתשובה פתח סגור־ליבו ושפך
מרי שיחו: קיטרוג קטלני על ראש־הממ-
שלה, שהפקירו לנפשו ולא סייע בידו לבצע
את הקיצוצים הקשים בסגל־הפיקוד אשר
הוא עצמו גזר עליהם. על פינחס לבון,
אשר מראשית כניסתו לתפקידו, כממלא
מקום שר־הביטחון, לא שעה לעצתו, לא
הסתייע בנסיונו, אלא פסק על דעת עצמו
ובניגוד לדעתו, דעת הרמטכ״ל ! על מנכ״ל-
ביטחון (שימעון פרס) ,החותר תחתיו בלי

הרף ומתנכל לגזול ממנו ענפי פעולה
ולהעבירם לרשותו: על משה דיין, שאינו
קצין כלל, העושה דברים יוצאי־דופן
על דעת עצמו, והורם כל מיסגרת נאותה
של פעולה חברית ומאורגנת.
ישבתי המום מהתמונה שנגולה לפני...

__ דיין
הוא ״ א סון ״
יום רכיעי 25.11.53 ,
נשארתי מהורהר לרגע אחרי שיחה זו.
תהיתי על בחור זה, ששמו משה דיין,
שאני זוכרו ילד שחרחר כפחם בדגניה.
מוח בלתי-רגיל, נוקב ובעל-אמצאות, אבל

טין לנהל אירגון מסועף כצה״ל, לטפל בהמון
השאלות האישיות, המשקיות, הטכניות,
האירגוניות, המתעוררות יום־יום,
ולהתמיד בטיפול ובדאגה.

״ליקוי ח מור
בביון״
יום ראשון 31.1.54 ,
בערב בבית התייעצות כמה שרים מחב רינו
בהשתתפות הרמטכ״ל. לבון יזם שיחה
זו. משה דיין גולל תוכנית אחרי תוכנית
של ״פעולה ישירה״ .הראשונה —
מה ייעשה כדי לפרוץ את ההסגר על מים־
רץ אילת. יש להשיט אוניה בדגל יש ראלי,
ואם המצרים יפגיזוה, אזי להפציץ
את העמדה המצרית מהאוויר, או לכבוש
את ראס אל־נקב, או לפרוץ מדרום
לרצועת עזה עד החוף. היתה התקוממות
כללית. שאלתי את משה :״אתה מבין כי
פירוש הדבר מילחמה עם מצריים?״ אמר :
״בהחלט.״ אמרתי :״ואז יוכלו להפציץ את
אילת או אפילו את תל־אביב.״ אמר :״לא,
לא יעשו זאת.״ מניין הביטחון — נסתם.
הכלל, הכל דחו תוכניות־טירוף אלו,
ולבון מיהר לסגת.
...המסקנה המאלפת ביותר מכל אלה
היא, כי זהו כיוון מחשבותיו של הרמטכ״ל
החדש. מדאיג ביותר.
נראה כי שרת, שכבר היה אז ראש־הממשלה,
הסתפק ברישום המרה זו ביומנו.
* ״ובינותס לבב ים שלישי״ — מתוך
״אהבת ציון״ ליהודה הלוי.

יום שני1.2.54 ,
גירעון (רפאל) בא לספר על התסיסה
בקרב הדרוזים של ישראל עקב הנגישות
של שישקלי * בסוריה, שפגעו גם בדרוזים
והסעירו א 6ה״הר״ (הר הדרוזים בדרום
סוריה) .יש שמועות על מאסרו של
סולטאן אל-אטרש (מנהיג הר־הדרוזים),
ואפילו על הפצצת בפרים. הדרוזים שלנו
כמרקחה ! אומנם סירבו להצעת דיין, לגייס
מתוכם חבלנים שצה״ל יציידם — הם מוכנים
ומזומנים לברך את צה״ל לקראת
מסע־פלישה לסוריה, לכיבוש הר־הדרוזים
לשם שיחרורו — אבל הם עצמם אינם מוכנים
להסתכן ...בינתיים התברר כי לאמי תו
של דבר אין אנו יודעים אל נכון מה
מתרחש ב״הר״ ,ובסוריה בכלל. בשעת־ניסיון
נתגלה ליקוי חמור בביון •שלנו.

יום שני 17.5.54 ,

(העיתונאי היהודי־אנגלי) ג׳ון קמחי
בא לביקור של רבע שעה וישב שעה וחצי.
סיפר בתמיהה מה ששמע מפי משה דיין,
כי המצב בגבולות טוב משהיה זה עידן,
ולאמיתו של דבר הוא מניח בהחלט את
הדעת — וזה בניגוד לתמונה המצטיירת
מפירסומי התקריות. משה דיין גם הודה
כי בכמה מיקרים נכונים תיאורי או״ם
מתיאורינו.

יום ראשון 23.5.54 ,

הבוקר בישיבת הממשלה שלח לי פינחס
(לבון) פתק שקיבל מהרמטכ״ל. צלף ערבי
ירה מעל חומת ירושלים ופצע אשה יהודיה•
דיין שואל — הלעמיד צלף שלנו
מול החומה באותו מקומו
עניתי בשלילה.

יום שני 31.5.54 ,

נכנם לחדרי יוסף שתקוע, ובפיו תשובות
לשאלותי על הסתומות שבתקריות האחרונות.
סוף־סוף הגעתי לגירסה הרשמית
הכמוסה על מעשה תל־צאפי — שני ערבים
ששלחנו פגעו במוכתר, שכאילו ידו

משה דיין ומשה שרת
״יד חופשית לרצוח את נשיא סוריה
אבל הוא עצמו וממשלתו פירסמו מדי יום
הודעות שיקריות על תקריות אלה, עד כי
רוב דעת־הקהל בארץ שוכנע שהמצב הוא
בלתי־נסבל, ושיש לצאת למילחמה.

הרמטכ״לות, אם רצונו לנצח על מאבק
במיפלגה? המשך הסיפור הוא בי בהיר
הביא את העניין לפני פגישה של חברים
מרכזיים ב״איחוד קדיש) לוז( ,מאיר)
מנדל( ,זאב) שפר — והללו דחו לחלוטין
את ״ההצעה״.

זלמן (״ויאמר,״) ארן, מראשי מפא״י ומי
שהיה שר־החינוך, בא ללישכת ראש־המס־שלה.

לא לתנות עלבונותיו בא, אף לא
לדגול בהישגיו. סיפור בפיו — הרמטכ״ל
(משה דיין) פנה אל אריה בהירי• והציע
לו להקים מעין ברית, שבה ישתתפו הוא
עצמו, נוער המושבים ואיחוד הקבוצות

״דיין כ מו הו
כשישקלי״

יום שישי3.9.54 ,

המנכ״ל ( :דיין הוא) ״מק־ארתוד

יום שלישי4.1.55 ,

יום רביעי5.1.55 ,
בערב כסה בבית. אכל עימנו ואחר-כך
פתח שוב בפרשת לבון. לפי גירסתו (של
לבון) קשרו הרמטכ״ל ומנכ״ל־ביטחון קשר

אריק שרון ודיין ()1955

* אדיב שישקלי, שהודח מן השילטון
בסוריה כעבור שלושה שבועות, קייס
מגעים חשאיים עס שליחי ממשלת ישראל
בעת גלותו באירופה.

ללא תאריו
ב־ 12 בינואר 1955 הגישו השופט יצחק
אולשן והרמטכ׳׳ל בדימוס יעקוב דורי את
מסקנות חקירתם, בנוגע לעסק־ביש במצריים.
שרת צירף ליומנו פתקים בכתב־ידו,
ובהם כמה ממסקנותיו על דו״ח אול־שן־דורי

)1לבון אינו יכול להישאר שר־הבי-
טחון.
)2דיין אינו יכול להישאר רמטכ״ל.
)3ג׳יבלי אינו יכול להישאר ראש אמ״ן.
)4מוכרחה לחול לא דיאורגניזציה אלא
רגנרציה גמורה בצבא, קודם כל במגמה
אחת:אמת.
)5שר־הביטחון צריך להיות איש, שהינו
גם בעל־בית וגם בעל מוסריות גבוהה.
טיפוס: גיורא יוספטל.
חייל
)6רמטכ״ל צריך להיות
סדיר, לא פרטיזן ולא דילטנט מדינאי.
טיפוס: חיים לסקוב.
חוששני כי זמנם של 1ו־ 2יבוא רק
לאחר הבחירות.

יום שלישי 18.1.55 ,

״בן־גוריון משחק בחיילים
היתה במעשי־גניבה, והרגו את אשתו!
במיקרה אחר, עברה חוליה שלנו ״בטעות״
את הקו! במיקרה שלישי סיירו שלושה
חיילים שלנו עמוק בתוך שטח ירדן, נת קלו
במישמר לאומי שפתח עליהם אש —
מי יבדוק? — השיבו אש והרגו ארבעה.
על תקרית זו זכינו בגינוי חריף ופיר-
סום מרעיש מצד ירדן, הארץ יצא היום
במאמר תוקפני כלפי הממשלה, הדורש
ממנה דברים ברורים, ואילו פינו סתום...
כשחזרתי הביתה השיג לי שמאי בטל פון
את הרמטכ״ל והזמנתיו אלי למחר,
לשיחת בירור יסודית בשאלת התקריות
האחרונות, על מנת לשים אחת ולתמיד
קץ להתנהגות הפרועה של חציית הקו בכל
שני וחמישי, ללא כל התחשבות בתוצאות
הממאירות.
אגב, מטרה זו לא השיג שרת מעולם.

יום ראשון9.1.55 ,
תקוע טילפן ממישרז״החוץ — עניין
המוצב המצרי ליד ניצנה לגמרי לא כצעקתה.
מסתבר, ראשית, כי זהו מוצב
חדש, ולא חידוש הישן שנאסר על־ידי
או״ם, ושנית, כי אין הוא כלל בתחומנו,
אלא בתחום מצריים.
הרי לך! אילו נעניתי לרמטכ״ל ולשר-
הביטחון, היינו נכשלים בשערוריה מפוצצת
ונוחלים בזיון וקצף. שוב ניצלנו
מכישלון מביש.
בלילה טדי טדי משוכנע כי אין מנוס
מהליכת לבון לאלתר. גם את ג׳יבלי יש
להרחיק. בדיין אין לנגוע, לעת עתה.

דיין מקבל עיטור צרפתי ()1954
״תעלוליו ושיטות־פעולתו הפסולות של שימעון פרס
והקיבוצים, לשם ״החלפת ההנהגה״ — ב־מיפלגה,
בהסתדרות ובממשלה.
לא פחות ולא יותר!
זיאמה שואל אם נגזר עלינו לסבול
פעילות זו של הרמטכ״ל במדיניות האז רחית
הפנימית שמאחורי הקלעים? האם
לא אזמינו ואציע לו להתפטר תחילה מ *
המצביא האמריקאי במילחמת קוריאה,
שהתגרה בגלוי בנשיא הארי טרומן
עד שזה פיטר אותו באופן דרמתי, בצורה
שעוררה סערה־רבתי.
** אריה בהיר כיהן באותה עת כמרכז
הבחירות במרכז מפא״י, הצטרף ב־1965
לרפ״י.

נגדו, לחסלו מבחינה ציבורית. הרמטכ״ל
בעיניו כמוהו כשישקלי, מסוגל להגות
מהמסילה כל מי שעומד בדרכו.

שכת8.1.55 ,
3עד 4אצל בן־גוריון — עניין קאהיר
כישלון חייו. חקר אם היתח יד לדיין.
סיפרתי בעיית החקירה ותוצאותיה. חייב
להקפיא ולעבוד.
אמרתי :״בצבא תסביך עליונות״ —
״זד, מידיך (הגיב בן־גוריון)!
״בצבא יצר הרפתקנות בדגוריון)
תמה ושלל.
״בצבא אין אמת בן־גוריון) אישר
ואמר :״זה הנורא ביותר.״

עוד זה מדבר ולבון עצמו בא — כאילו
נתכוון לאמת את דעתי עליו ללא כל
דחייה.
הייתי עד להשתוללות של חרון עיוור.
הוא קרא אמש את מסקנותיהם של אול-
שן ודורי. מיסמך כוזב כזה לא ראה
מעודו — כולו מלא סילופים, התעלמויות
ותחבולות־טישטוש, הופך השערות לעובדות
ועובדות להשערות ומסתכם ב-
עיוות־דין משווע. בשום פנים ואופן לא
יקבל דין זה, אלא ידרוש חקירה פרלמנ טרית,
כל עתידו עומד כאן על הקלף,
והוא לא ייכנע.
ברור לו עכשיו כי אולשן הוא ידידו
האישי של חרמטכ״ל. אשר לדורי — הוא
לא יאמר מה שהוא חושב עליו.
מעניין שאותן הטענות עצמן, כימעט
באותו נוסח, הועלו בשנים האחרונות נגד
מסקנותיה של ועדת אגרנט ונגד שניים
(המשך בעמוד )64
־ מדי קולק היה אז מנכ״ל מישרד
ראש־המסשלה, נמנה על עוזריו הקדוביס
של שרת.

מכתבים

למען התענוג.
אני וכברמצא תי אתהתענו \ האמיתי.
אי רו בהדלת ניקוטין בעי שון. ע שי רהבטעם.

(המשך מעמוד )12
נמת אחרונות אלא כתבת על תקן של
״משתתפת־קבועה״.
לא אמרתי כי השתוללות הליכוד בבחירות
למועצות המקומיות היתד, ביום ה בחירות
עצמו. הדגשתי
כי בעיקר בשבועיים
שקדמו לבחירות
ועד לערב
יום הבחירות, היתד,
ההשתוללות בשיאה
וכימעט שלא היה
סעיף בחוק הבחירות,
שעליו לא עברו
אנשי הליכוד
בתל־אביב ובראשם
ראש־העיריה.
כל העבירות ש הזכרתי,
כולל המוהוז
סיקה
ברמקולים,
הדבקת־מודעות פראית, שילטי ניאון והצגת
שקופיות ברחובות העיר, או שימוש
במכוניות העיריה להעברת חומר של הליכוד,
הן עבירות על חוק תעמולת הבחירות
ולא על חוק עזר עירוני.
לא התלוננתי באוזני עוזרו של מר שלמה
להט, כי אזעיק את המישטרה להשתיק
את רמקולי המוסיקה בדוכנים, אלא סיפרתי
לו — לאחר מעשה — כי הזמנתי
את המישטרה להשתיקם.
צר לי שהכתבה השמיטה מישפט ש־הדגשתיו,
שחסרונו מקשה להבין את גיר־סתי.
כשציינתי, כי התוצאה של הבחירות
בתל-אביב אינה משקפת את המציאות
בשטח, התכוונתי קודם כל לעובדה, כי
פחות מ־ 50 אחוז מתושבי תל־אביב טרחו
בכלל להצביע. גם בין המצביעים האלה,
אחוזי ההצבעה הגבוהים היו דווקא בצפון
תל-אביב (מעוזו של מר להט) ונמוכים בשכונות
הדרום, שהיו אמורות להצביע הצבעת
מחאה נגד שלמה להט.
לא הזכרתי את המילה ״מרירה״ .אדרבא,
אמרתי מפורשות, כי אינני מרירה בעיק־בות
תוצאות הבחירות, אלא מאוכזבת. ויש
הבדל בין השניים, דומני.
עדה הוז, תל־אביב

ספורט ובולשיט
מכתבי זה נכתב כתשובה למכתבו של
הקורא אילן פרידלר (העולם הזה .)2150
אילן יקר, אתה כנראה בן יחיד וחושב
שכל דבר שאתה רוצה תקבל. אז מה אם
אתה אוהב כדורגל?
האם אתה זה שתמנע ממני לצפות בתוכנית
מבט ספורט בטלוויזיה במשחקי
כדורעף, שהוא ספורט מאוד אהוב עלי,
ולפי דבריך הוא בולשיט ו ובקשר לשידורי
הערבית: אם שם אתה מוצא את סיפוקך,
ושם אתה רואה יותר כדורגל, אז
תמשיך לצפות בירדן ואל תפריע לאחרים
ליהנות ממה שהם אוהבים.
יעל גולן, תל־אביב

זבש״כס
לצערי עלי לקבוע שהינכם מעדיפים
את נוחיותכם על פני הצורך לתת לקורא
את מירב ההנאה מקריאת השבועון. להלן
דוגמאות מיספר :
א. לפני שנים רבות הייתם חלוצי ה נוהג
הפסול, שלא לחתוך את שולי ה דפים
בגיליונות עתונכם. התוצאה היא
שרוב הקוראים הקונים את העתון בדרך
לעבודה, נאלצים להחזיק בידם עתון קרוע
בצורה לא אסתטית. עם קצת רצון טוב
אפשר היה למצוא פיתרון נוח יותר ל־הפרדת׳
הדפים. אחרי הכל בעיית הגיליונות
המוחזרים על־ידי המפיצים היא בעייה
שלכם ולא של הקורא המשלם 15ל״י.
ב. התשבצים, לא זו בילבד שאינם מה ווים
אתגר אינטלקטואלי לפותר, אלא שהם
מודפסים גם בצורה הגובלת בזילזול. לק ראת
חלקו התחתון של התשבץ מתבלבל
סיפרור ההגדרות וקשה להתאים את ה ערכים
למקומם הנכון.
ג. המדור במדינה, אשר לדעתי הוא
החשוב שבמדורים, מפוזר לאורך כל ה גיליון
ללא סדר וללא היגיון, כך שלא
פעם אני פוסח על קטעים המוצנעים בתוך
כתבות שונות.
אברהם פילו, ראשון־לציון
• הערותיו של הקורא פיק הובאו ל־תשומת־ליבה
של המערכת, וייעשה מאמץ
למצוא להן פיתרון,

העולם הזה 2154

^ ה היה העיקר בתופעה זו, ששמה גולדה מאיר ו
י ז מה היתה תמצית ישותה ן
גולדה הי ת ה פולי טיק אי ת. לפני הכל. מעל לכל. ו אולי
אפשר לאמר: גם במקום הכל.
בלי ספק: פולי טיק אי ת גדולה. אחת הגדולות ב דורנו.
וכמו
כל פולי טיקאי גדול, היא הצטיינה, ל טוב ה
ולרעה, בתכונו ת־ היסוד של מיקצוע זה.

^ ל פוליטיקאי נושא בליבו אתה שלהבת של תא •
• וות-השילטון. אצל גולדה, הי תהזאת תכונה יסו דית.
בימי ארץ־ישראל־העובדת, לא היה נעים ל הודו ת
בכך. זה היה א סו ר. כמו שהנביאים בימי־קד ם היו חיי בים,
למען הטעם הטוב, לברוח מן ה שליחות ולקלל א ת
היום שבו הו טל ה עליהם המ שימה, כן היו ״שליחי-
הציבור״ של תנועת־העבודה הציונית חייבים ל היו ת צנו עים,
לברוח מן השררה ולקבל ה רק מ אונ ס.
גולדה מ אירסון לא רצתה אף פעם ב תפקיד. תמיד
הכריזה שאין היא ראוייה לו. אבל תמיד קיבל האת
״דין התנועה״ .גם כאשר קבל ת־ ה תפ קיד הי ת ה כרוכה
במעשה־ניבזות, כמו הדח תו הברו טאלי ת של ידידה,
משה שרת.
גולדה דבקה בשילטון. מ אז הי ת ה תלמידה בכי ת ה
ב׳ ו ה חלי טהל היו ת למורה, ועד יו מ ה האחרון בשילטון,
לא ה ש תוקק ה אלא לזה. היא ניצלה כל הזדמנות, לחמה
על כל מינוי. גם א חרי השואה של יום־הכיפורים לא
התפטרה. היא נכנעה רק כאשר לא הי ת ה עוד כל ברי רה,
כאשר כל יום נוסף בשילטון הי ה גורם לפילוג בעם
ול הרס תד מי תהה הי ס טו רי ת.

ל פוליטיקאי

הכביר של בניית המדינה־בדרך — הישג שאין רבים
כ מו תו ב הי ס טורי ה של העת החדשה.
מאז קו ם המדינה ועד לפרישתו של דויד בן״גוריון,
חי ת ה בצילו של ״הזקן״ .רצונו שלו היה דומיננטי. גם
כשרת״החוץ לא הי ת ה אלא אחד המכ שירים שבידו,
מוציאה־לפועל של מח שבותיו ותוכניותיו. היא גרמה
ל א סון ב מו ס קוו ה, כ שהיתה שם שגרירה, והשיגה הישגים
ב אפריק ה, כ שהיתה שרת־החוץ. א ן אל ה לא החזי קו
מעמד.
ה ת קופ ה שבה הטביעה גולדה מאיר א ת חו תמה
האישי על ה הי ס טורי ההת חי להבמא רס 1969 ונס תיי מה
באפריל . 1974 ההישגים והכי שלונות של או תן חמש
שנים גורליות, כשעמדה בראש הממ שלה, הם שיונחו על
שתי כפות המאזניים בבוא העת לקבוע אתמ קו מ ה
ב הי ס טורי ה. ה סן־ הכל של ת קופ ה זו י הוו האת פסק״
הדין.

גדול הוא שחקן. גולדה הי ת ה

• י שחקנית בחסד.
אי־שם בדרך חייה עיצבה לעצמה א ת הפוזה שהתאי
מ ה לה — הסב תא הי הודי ה, האם טובת־הלב, אשת
המי טבח, שעזבה א ת כל אל ה כדי ל היו תלאמא של
עמה, כלביאה המגינה על גוריה, נביאה תנ״כית בלבוש
מודרני.
כמו שקורה לכל פולי טיקאי גדול המעצב לעצמו
פוזה, ה שתלטה הפוזה עליה. ה תד מי ת כבשה אתה־אשה.
לבסוף האמין העם, ו אחריו העולם כולו, ב תד מי ת
זו. יתכן שגולדה עצמה ה א מינ ה בה בסוף ימיה.
מובן שגולדה מאיר לא הי תהסבתא יהודיה, כשם
שדויד בן־גוריון לא הי ה פילוסוף דגול, ואייב לינקולן
לא היה בחור ישר ופשוט, וג׳ורג׳ וושינגטון לא הי ה
אד ם שלא ידע לשקר. כולם היו פולי טי ק אי ם גדולים,
שהפוזה הפכה להם טבע שני, ולבסוף טבע ראשון.
הס בתא היהודי ה ה חייכני ת עם ס ל -ה קניו ת הי ת ה
אגדה. מ אחורי ההתחבטאה אשה חריפה, שאפתנית ברו טאלי
ת — כמו כל פולי טיק אי גדול.

פוליטיקאי גדול אין חיי ם פרטיים, ולא אופי
1פרטי, ולא תחביבי ם פרטיים, ולא חובבויות פרט יות.
הפולי טיק ה היא תוכן חייו, התוכן היחידי.
על כן ראוי הפולי טיק אי ה א מי תי לכך שישפטו או תו
על פי ה תו צ או ת הפולי טיות של מעשיו. כל קנ ה־מיד ה
אחר להערכת חייו אינו אלא כוזב.
על פי קנה -מיד ה זה, מ הו סיכו ם חיי ה של גולדה
מ אי ר! כיצד תשפוט או תהה הי ס טורי ה — א ם לא היום,
כאשר ה ה ספ די ם ה סנ טי מנ טליי ם מערימים על קיבר ה
פרחים ו שקרים מו סכ מי ם, אזי מ חר ו מ חר תיי ם ז
עד ל קו ם ה מדינ ה, הי תהאחת הפעילים הרבים של
ארץ־ישראל-העובדת. לא היה לה חלק עצמאי משלה
במאורעות. רשאית היא להתחלק, עם ע מי תי ה, בהישג

ר * מספידים ליד גופתה מציינים שוב ושוב לשבח
1 1א ת ״עמידתה ה אי תנ ה ״ בימי ה מיל חמה. היא
עמדה כצוק אי תן בי ם ה הי ס ט רי ה. כאשר ניבא משה
דיין א ת חורבן הבית השלישי וייעץ לנטוש א ת מרבית
סיני, עמדו לה עצביה של גולדה.
היא ראוייה לשבח זה. כו ח ה היה בעמידה: יותר
מכל דימוי א חר, ה ת אי ם לה הדימוי של סלע, ששום
כוח בעולם אינו מסוגל להזיזו.
אן אוי לה למעלה זו, כשהיא המעלה הי חיד ה.
ארבע וחצי השנים הרא שונות של שילטונה דמו
לתקופת־האבן. הכל היה קפו א .״העמידה ה אי תנ ה ״,
״הנוק שה״ היו ביטויי ה ת קו פ ה — כמו ״זקיפו ת הקו מה״
בי מי ם אל ה.
אןב הי ס טורי ה אין עמידה. הכל זז, הכל נע, הכל
מ שתנה בלי הרף. גולדה מאיר לא הי ת ה מסוגל ת להבין
זאת. היא הי תהב טו ח ה שדי בעמידה אי תנ ה, כדי לעצור
א ת העולם. קו לו ת השינוי לא נ קל טו באוזניה. הן היו
א טו מו ת לכל רחש מבחוץ.
בחוץ גברה התנועה הפלס טיני ת. בחוץ בער רצונם
של העמים הערביים לשים קץ לקיפאון, שגזל מהםאת
אדמתםואת כבודם. בחוץ הוביל הכל אל ההתפוצצות
של יום־הכיפורים.
גולדה לא שמעה. גולדה לא הבינה.
המחדל הגדול של יום־הכיפורים הי ה פרי רוחה
שלה — רוח שדבקה בכל ח ל קי ה מי מ סד המדיני וה צבאי.
ה מיל חמה הי ת ה בלתי־אפשרית, מפני שלא ה ת אימה
לקונספציה של גולדה. גם כשאלף סי מני ם העידו
על ה הכנו ת הערביות ה סופיו ת ל הס ת ערו ת, ניצחה רוחה
של גולדה א ת מראה-העיניים. הכל ה אמינו לגולדה,
ולא לעובדות.
היה זה ניצחונה האחרון של גולדה, שעלה ב חיי ם
רבים. הוא שם קץ ל שילטונה ול תד מי תהה הי ס טורי ת.

ף י| מספידים חוזרים בלהט, כדרכם של מספי-
1 1דים, על הציון שהיא הי ת ה אשת״שלום, שהשלום
היה משאת״נפשה, שקיוותה יותר מכל ל חזו ת בשלום
בחיי ה.
זה נשמע יפה. אין לזה כל משמעות.
בוודאי, היא רצתה בשלום. וכי מי אינו רוצה בו !
אבל לשלום היה, בעיניה, פירוש אחד ויחידי: שהערבים
יקבלו א ת כל טענותיה ודרישותיה. הרי זה ס בי ר:
מכיוון שהיא *י קיז ב״ס /ס — 100 אין יכלה לוותר על
50 או אף על 10ז
לכן דחתהאת תוכנית־רוג׳רס, שרבים עוד יתגעגעו
אליה. לכן דחתהאת תוכני תהמ לן חוסיין, שחסידיה
מעלים או ת ה כיו ם כאלטרנ טיבה ל או טונו מיה של בגין.
לכן דחתה בבוז א ת הודעתו של הנשיא אל־ ס אד א ת,
בפברואר ,1971 שהוא מוכן לכרות חוזה־ שלום עם ישראל
א ם זו ת ס כי ם לסג ת לגבול הבינלאומי — ה ב סי ס
לשלום הישראלי־מצרי הנדון עתה. לכן התעלמה מעליי תו
של אש״ף, שהעולם כולו רואה בו עתה מרכיב חיוני
של בנייו״השלום.
גולדה רצתה בשלום. בוודאי. אבל היא לא ידעה
מה זה שלום. היו לה הסגולו ת הדרושות לעמידה אי תנה
ב מיל חמה, גם במצבים נואשים. לא הי ת ה לה אף
אחת מן הסגולו ת הדרושות לכרי ת ת שלום.
כל עוד הי ת ה היא בשילטון, לא הי ה השלום אפש רי.
היא חסמהאת הדרן אליו כסלע איתן.

^ ל פוליטיקאי גדול הוא צדקן ומתח סד. גולדה
* הי ת ה צדקנית ומתחסדת.
דמגוגים ק טני ם ממציאים שקרים ו מנ סי ם להפיצם.
אין הם מ ר חי קי ם לכת. מכ שירי־הקליטה העדינים, ה חבויים
בליבו של העם, מגלים א ת השקר, ב מו קדם או
במאוחר. אי־אפשר לרמות א ת כל האנ שים במשך כל
הזמן, כפי שאמר אייב הישר וההגון.
הפולי טיקאי ה א מי תי אינו מר מ ה, מפני שהוא מאמין
באמונ ה שלימה לכל מיל ה היוצאת מפיו. הוא יכול
להכריז בחצות־הלילה שהשמש זור ח ת בלב ה שמיים,
ולבשר בצהרי״יום שהוא רואה א ת הכוכבים. הוא מאמין
בכך בכל לבו, ועל כן הוא מסוגל לשכנע בכך א ת העם,
ואת העולם.
הפולי טיקאי יודע שהוא צודק תמיד, בכל עת, בכל
עניין, בכל מצב. בזה כוחו. ואם הוא צודק, משמע
שיריבו טועה ומטעה, מרמ ה ומשקר.
מבחינה זו הגיעה גולדה לשיאים שגט ע מיתיה
הדגולים יכלו לקנא בחם. פעם נאמר עלי ה :״כ שאתה
אומר לגולדה שהיא צודקת ב־״ ,990/היא לא תסלח
לן זאת עד סוף ימיה. שהרי היא צודק ת ב״״/ס . 100א ם
אתה טוען שהיא צודק ת ב־/0״ 99 בילבד, משמע שאתה
מעז לרמוז שהיא טועה ב־ .10/0זהו שקר גס, ורק אנטי שמי
יכול להעלו תזאת על דעתו ! ״
לגולדה לא היו יריבים שלא ה סכי מו עימה. מי שלא
הסכי ם עימה, היה שונא, אוייב, מוקצה מחמת מי או ס.
ולא רק שלה אישית, אלא של כל העם היהודי, לדורותיו.
גולדה הי ת ה משוכנעת בכך. נדמה שמעולם לא ה ת גנב
לליבה אף צל צילו של ספ ק. בזה היה כו ח ה.

הכיפורים.
מצב־חרוח של ישראל ב או תהת קו פ ה הושווה לא
פעם לזה של ספינת־ שוטים. גולדה מאיר הי ת ה הקברניט.
יותר מזה: היא הי ת ה הרוח ה חי ה של ה ספינ ה.
היא הטביעה א ת חו תמתה על ה ת קופ ה כול ה.
שיאה היה מי לחמת יום־הכיפורים.

חוששני שיהיה זה פס ק-דין חמור מאוד.
בעוד עשרים או שלושים שנה, א חרי שתתנדף האגדה,
ויתפזר ערפל ה סנ טי מנ טי ם, וייעלמו שרידי שטיפת-
ה מוח של כלי־התיק שורת, ותת חיל העבודה הרצינית של
ה היס טוריוני ם, לא י הי ה מנוס מן המס קנ ה :
היו אל ה חמש שנים הרו ת־ אסון.

אפריל 1974

מארס 1969 עד
•! הדרן של ה ת קו פ ה!
המאורעות כ תובי ם בדברי־הימים: תוכנית־רוג׳רס
( )9.12.69 וד חיי תהה מו חלטת על-ידי ממשלת-ישראל ;
הצעת השלום של הנשיא אנוור אל״ס אדא ת לגונאר יא-
רינג ( )15.2.71 והת שובה ה שלילית ה מו חלטת של השג ריר
יוסף תקוע 26.2.71ד חיי תהה מו חלטת של יוז מ ת
ה מ לן חו סיין 15.3.72 מי לחמת יום־הכיפורים
6.10.73חלקה של ישראל בפיצוץ ועידת־השלום ב-
ז׳נבה (דצמבר .) 1973
וב מ קבי ל: תנופת ה ה תנ חלו ת בכל ה שטחים שנכ בשו
ב מי לחמת ששת״הימים ; הה תנגדו ת ה מו חל ט ת לה כרה
בעצם קיו מו של העם הפלס טיני ; הזילזול ה מו ח לט
ברצונם וביכול ת ם של הערבים להא בק ל ה חזר ת
א ד מו תי ה ם ; ה חבל ה ב הז מנ תו של נחו ם גולדמן לקא-
היר ; מרד ה שמיניסטים ; ה מ חדלי ם המדיניים, הפסי כולוגיים
והצבאיים הנוראים שהובילו לשואה של יום-
— מה היו סי מני

םנשאה גולדה בעו מס האח ריו ת למאורעות ש־הובילו
ל מי לחמת יום־הכיפורים, היא שילמה
עבורו מחיר כבד.
היא נאלצה ל ה תפ טר א חרי מאבק קצר, ו ה או מ ה
הפליטה ב או תו יו ם אנ ח ה כללי ת של הקלה.
היא חז תהבה תפוררו ת מיפלגתה, שהיתה קדושה
בעיניה, ובירידתה לאופוזיציה, א חרי 46 שנות שררה
ביישוב ובמדינה.
היא ראתה כיצד עולה מנ ח ם בגין, שנוא־נפשה במ שן
שנים, לכס השילטון.
היא הי ת ה עדה לביקורו ה הי ס טו רי של אנוור אל-
סאדאת בירושלים של בגין, וכל חלקהב או תו מ חז ה
גדול לא היה אלא בסצינה צדדית ק טנ ה, שבה גילתה
כושר־מישחק מעולה כ שחקנית-אופי.
היא מתה ביום שבו המריא בגין ל או סלו, לקבל ת
פרס״נובל לשלום.
כמשה רבנו, ראתה מר חו קאת ארץ־השלום, ואליה
לא הגיעה.
ועד הרגע האחרון הי ת ה משוכנעת בצידק תה.

ך (לדה מאיר שייכת ל הי ס טורי ה הישראלית.
יהיה פס ק -הדין הסופי של פועלה כאשר י היה, איש
לא ישלול מ מנ האתמ קו מ ה.
היא הגיעה ל מ קו ם זה בכו חו ת עצמה, בכוח אישיותה
בילבד.
לטובה ולרעה, היא הי ת ה אשה גדולה.

יי אונ אנדיאבנו ״ י

^ 1מים מעטים לפני שהגיעה אל כס ראש־הממשלה,
נערך סקר דעת־קהל על המועמדים לרשת את לוי
אשכול. הוזכרו מועמדים רבים.

פחות מאחוז אחד מן הנשאלים כחדו כגול
דה מאיר.

בנובמבר , 1972 ערב ראש-השנה,
באשר גולדה מאיר היתה בשיא עוצ מתה
ופופולריותה, בחר בה ״העולם
הזה״ כאשת-השנה תשל״ב.
הפרק שהוקדש לניתוח חייה
ואופייה, תחת הכותרת ״מלכת המיט-
בח״ ,ושנכתב על-ידי אורי אבנרי, מתפרסם
להלן שוב, כלשונו ובלא שינויים:

גולדה היתד, אז אחד האישים הפחות־פופולאריים
בישראל. היא עוררה התנגדות, הסתייגות, ואפילו שינאה.
זכרו אותה כמזכירודהמיפלגה הקנאית, שהתנגדה
לצירופו של משה דיין לממשלה בימי החרדה ערב
מילחמת ששת־הימים, בטענה ש״אנחנו לא צריכים שותפים
לניצחון.״ המעריצות של דיין ,״נשות וינדזור העליזות״,
הפגינו אז תחת חלון מישרדה בזעם, נופפו סיסמות
משמיצות.
בחלל עוד ניסרה הגדרתו הארסית של דויד בן־
לא היה לה חבר־נאמנים מוכה־כאריזמה, כמו משה דיין.
גוריון :״גולדה יודעת לעשות רק דבר אחד — לשנוא !״
כוחה חתכסס כל כולו על אייטיותה.
בבוא היום, נבחרה גולדה מאיר על־ידי עסקגי מיפלגתה
לראש־הממשלה, בגלל סיבה אחת ויחידה: הם לא יכלו
להסכים ביניהם על שום מועמד אחר. המחנות של משה
דיין, יגאל אלון ופינחס ספיר ניטרלו זה את זה. גוללה,
שהיתה אז בת 69 וחולה כרונית, נראתה כמועמדת־פשרה
^ ה מקורה של תופעה מוזרה זו י
מתאימה לשנה־שנתיים, עד שיוכרע המאבק בין יורשי־ 1-1ההסכר הפשטני, והנכון כשלעצמו, הוא
העצר האמיתיים.
* 2שהציכור הישראלי הפך לקהל של צופי־טד־

האידשע 1יאמע שד סרס

ההורים מאסבי ץ: זיכרונות מפוגרום שלא היה

אז נמשך מסע־הניצחון האישי של גולדה. עסקנית־המיפלגה
השנואה הפכה לחביבת ישראל, לדמות בינלאומית
מוכרת. אחרי שעברה על פני היורשים הצעירים,
בעלי הכאריזמה והחן הצברי, היא גימדה אותם כליל.
לפני 200 שנה השתלטה נסיכה גרמנית קטגה ובלתי־אהודה
על רוסיה, גימדה את כל סביבתה, הפכה את
הנסיכים והארכי־דוכסים רבי־העוצמה לנערי־חצר, עשתה
בממלכה כבתוך שלה. בישראל הקטנה חזרה הנערה
מקייב על מיבצע זה של יקטרינה הגדולה.

עיר או תופם־כלבים — כאל המועמד הטבעי והיחידי
לתפקיד המסויים שהוא ממלא. הוא רוצה בגולדה במקומה
של גולדה, בדיין במקומו של דיין (ולא במקום אחר),
במאיר וילנר במקומו של מאיר וילנר. בסקר מעניין,
בסוף תשל״ב, הגיע יחס זה גם לשליטים זרים. הרוב
העצום של הנשאלים בישראל הביעו את דעתם שהנשיא
ניכסון צריך להישאר נשיא ארצות־הברית.

בסון! תשל״ב שלטה גולדה בישראל שיד
טון ללא־מצרים. איש לא העז להתנגד לה,
להמרות את פיה, לשנות את דעתה. כל דבר
שנוי כמחלוקת בצמרת, גדול או קטן, החל כמינוי
שר-המייטפטים וכלה כקביעת התעריפים
של ״אגד״ ,הוכא אליה להכרעה אישית.

אולם הסבר פשוט זה אינו מסביר את התופעה ששמה
גולדה מאיר. יש סיבות הרבה יותר עמוקות לכר שהעם
אימץ אותה אל ליבו במהירות ובלהט, ברגע שהיא
דיברה אליו מעל כם־המלוכה.

אולם גם זה אינו ההסבר העיקרי.

יש לגולדה מאיר כישרון עילאי לנגן על
מיתרים החבויים כליכו של כל יהודי. פסוק
מפיה מעורר הד מיידי במיליוני לבכות
יהודיים.
שום כושר ריטורי אינו משיג מטרה זו. גולדה היא
ההיפך מנואמת. היא דוברת עברית משובשת, אנגלית
וולגארית, רוסית פגומה, כל זה במיבטא קלוקל, רק
באידיש היא שולטת ממש.
דבריה נעדרים כל תוכן אינטלקטואלי שהוא, כל זכר
למחשבה עצמאית. נראה כי בחמישים השנים האחרונות
לא קראה ספר. ההשכלה שלה — בית־ספר תיכון בעיר־שדה
אמריקאית, בתוספת סמינר למורים — היא מינימלית.
פסוק שייוחס בתשל״ב למשה דיין אמר :״יש לגולדה
אוצר מילים המוגבל ל־ 200 מילה, שעליהן היא חוזרת
שוב ושוב, בגלל האמונה המשונה שהן מתקבלות יפה
על־ידי הציבור.״

אם אמנם אמר דיין פסוק זה, הרי הוא —
כמו רכים אחרים — אינו מכין את כוחה
הסמוי של התופעה הקרויה גולדה מאיר.
אין היא זקוקה לאוצר מילים מבריק, לפעלולים ריטד

גו לדה וכמ־לווקי: כ ל הגויים !הם קוז א קי ם

כניסתה לתפקידה, י יייזידי
שבועות ־ אחרי ׳ ייי מיז—
במה 1ייייייי••*
של צרכנים פוליטיים, המופעל
וויזיה, ציבור
נערך יטוכ סקר של דעת־הקהל 82* .מן הנש באמצעות סיסמות כמו ״העם החליט — קפה
אלים תמכו כגולדה מאיר. כמעט כץ לילה עלית״ ,או ״מקיר אל קיר — גולדה מאיר״.
הפכה לגיבורת העם.
ציבור זה מתייחס אל כל בעל־תפקיד — שר, ראש־

המיטבח של. גולדה הפך חצר־המלכות.
שילטון אוטוקראטי זה לא היה מבוסם על שום עמדת־כוח
עצמאית. גולדה לא התבססה על צבא של עסקני־מנגנון,
החבים לה חוב אישי, כמו פינחס ספיר. לא היתה
לה דוכסות אי־שית, כמו הקיבוץ המאוחד של יגאל אלון.

כמהדורה היהודית המייוחדת של תסביך אדיפוס
קולקטיבי.

אידו נשאד, היה רוב זה מביע דעה דומה
עד הנסיך שד דיבטנשטיין ועד המיקאדו שד
יפאן.

גודדה מאיר היא האידישע מאמע, האמא
שד כד אחד, השדיטה כבית היהודי, שבו שרר
תמיד מעין מאטריארכאט כדתי־רשמי. ברגע
שהעם הרגיש שהתייצבה בראשו אס שתד
טנית, האומרת דו מה טוב כשבידו והמחניקה
כאיכו בד נסיון שד עצמאות מצידו, האמא שד
פורטנוי, הוא הרגיש את עצמו ״כמו כבית״,

ריים, למיטען אינטלקטואלי, לכושר מחשבתי. להיפך,
כל אלה רק היו מפריעים לה.

מה שיש דה הוא הקשר הכדתי-אמצעי עם
הרגשות העמוקים ביותר כתת-ההברה היהודית,
כתת־הכרתו שד כד יהודי ויהודי. היא
מנגנת עד המיתרים האדה באוות-נפשה — דא
במו וירטואוז שדמד שנים ארובות בקונסרבטוריון,
אדא כזמר־עם פרימיטיבי שדא דמד
תווים מעודם, אך המסוגד דהרטיט את דב
שומעיו.

זמות־עם גאו1ית
יו ריס, המקשיבים לדברי גולדה מאיר בכנסת או
( בוויכוח פומבי, אינם ׳מסוגלים להבין את מהותו של
כישרון מייוחד זה. הם שומעים את תשובתה המגומגמת
של גולדה על טענה מוחצת שהוטחה בפניה, ואומרים:
״אבל היא לא אמרה כלום ! היא בכלל לא ענתה לטענה !
היא רק זרקה כמה דברים באנאליים !״

הם דא תפשו שבדברים כאנאדיים אדה,
בשפה משובשת, קברה גודדה מאיר את יריבה
כעיני כד יהודי.

כך, למשל, הקשיבה גולדה בסבלנות ליריב שטען־
שממשלתה נכשלה במערכות ההסברה שלה בחו״ל.

ולראייה: היא איבדה את אהדת מיטב הידידים בעולם.
תשובתה של גולדה: כל הגויים שונאים את ישראל.
העולם כולו עמד מנגד כאשר נרצחו שישה מיליון יהודים.
מה הקשר? אין קשר. לפחות, אין קשר פורמלי בין
השאלה והתשובה. אולם לגבי המאזין היהודי, יש קשר.
פסוקיה של גולדה עוררו בו נימות עמוקות. כל העולם
שונא יהודים. אם היו לישראל ידידים, הם לא היו אלא
שונאים מוסווים.

אם חדלו להיות ידידים, זה רק מוכיח
שההנחה הבסיסית היתה נכונה. העולם כולו
נגדנו.
בוויכוח אחר טען מישהו שגולדה מנהלת מדיניות
המבודדת את ישראל בעולם.
תשובתה של גולדה: העולם אינו יכול לסבול יהודים
מנצחים. העולם רוצה לרחם על היהודים. אם נפסיד
במילחמה, כל העולם יהיה בעדנו.
המסקנה המתבקשת: בידוד ישראל אינו כישלון,
אלא הישג כביר. שהרי זה מוכיח שישראל מנצחת, שהיא
חזקה וגאה.

מי שרוצה בגד שישראל תרכוש אהדה,
מציע למעשה להשמיד את ישראל.

בוויכוח על פרשת אן שליט, האשה הסקוטית שנישאה
לקצין ישראלי ושסירבה להתגייר, פתחה גולדה את
נאומה בתיאור נלהב של היהודים בכל הדורות, שסירב׳
להמיר את דתם ומתו על קידוש השם. זה מוכיח את
הצורך לשמור על ייחודנו הדתי־לאומי. והנה, מה דורשים
מאן שליט? בסך הכל שתביא קורבן קטן, ותעבור
תהליך של גיור. האם זו דרישה גדולה מדי?
כאשר תורגם הנאום לעיתונאי אמריקאי נודע, תפס
בראשו בייאוש :״איזו אשה ! איזה חוסר־הגיון מוחלט !
איך היא יכולה להעלות על נס את היהודים, שהעדיפו
את המוות על המרת דתם — ובאותו נאום עצמו לטעון
שהמרת דתה של הגברת שליט הוא עניין של מה בכך?׳
אותו עיתונאי לא יכול היה להבין שבשביל גולדה
מאיר, ובעיני מאזיניה היהודיים, אין בכך כל סתירה.
אצל יהודי, הנאמנות לדת אבותיו היא מיצווה קדושה.
אצל גוייה, הסירוב להמיר את דתה הוא סתם עקשנות
נלוזה, סימן חשוד לאנטי־שמיות חבוייה.

היתה שייכת לאוקראינים, לליטאים, לרוסים, למונגולים
ולפולנים. היא היתד, במוקד המילחמות של מיזרח־אירופה.

הכובשים
התהדפו. הקורבנות היו תמיד היהודים.
אביה,
הנגר העני מפינסק, שכל השכלתו באה לו
מלימוד בישיבה של סלונים, נדד עם אשתו ובתו שיינה
לקייב, בירת אקוראינה הסמוכה, כדי להרוויח את לחמו
שם. הוא הכין רהיטים לבתי־הספר, אך ״לא רצו לקבל
ממנו את הרהיטים, ואז נשארנו שקועים בחובות, בלי
פרוטה למחייה. אבא היה אומר (שלא קיבלו את רהיטיו)
מתוך אנטי־שמיות.״

זה היה המצב כ־צ טמאי ,1898 כשנולדה
גולדה מאכוכיץ בקייב. האנטישמיות האמיתית
והמדומה ריחפו על ראשה מרגע לידתה.
קל היה להסביר כה את כל הכישלונות, לראות
כה את שורש כד מוראות החיים.
כך עשו בני מיעוטים מדוכאים בכל הדורות, וליהודים
היתד, בוודאי סיבה יותר טובה לכך מאשר לרבים אחרים.
גולדה מאבוביץ ספגה את אווירת הפוגרום הפרמננטי
יחד עם חלב האם. אם לשפוט לפי זיכרונותיה שלה, הרי
סיפורים על האנטי־שמיות היו הרשמים הראשונים שלה
בחיים. נדמה כי בדמיונה הילדותי התערבבו סיפורים
אמיתיים ואגדות.
כך, למשל, היא מספרת כיום כי סבה, אותו לא
הכירה מעולם, היה אחד מן ד,״חטופים״ שמילאו תפקיד
כה מרכזי בספרות־היגון היהודית. מספרת גולדה :
״הוא נילקח מביתו בהיותו בן ,13ד 13 שנים שירת
בצבא הרוסי. אף ניסו לאלץ אותו להמיר את דתו, גם
על־ידי עינויים גופניים. שעות על שעות היה עליו
לכרוע ברך על אפונים יבשות, שהיו מפוזרות על הריצפה

גו לדהובעלה: האי ש הנ עלם
זה קרה — אם קרה — לפני שגולדה היתד, בת 5
— בעיר שממנה אינה זוכרת אפילו את צורת ביתה.
כשהיתה בת ,5הזרה המישפחה מוכת־הרעב לפינסק.
היא גרה לייד תחגת־המישטרה .״היינו שומעים את צעקות
האימים של הבחורים והבחורות שהיו עצורים שם בגלל
פעילותם הבלתי־ליגאלית, היו מכיס אותם שס מכות־רצח.״
ועוד זיכרון מפינסק :״באותם ימים נכנסה יחידה
של קוזאקים לפינסק. הס היו דוהרים על סוסיהם ברחובות
העיר, וכל מי שניקרה על דרכם, נדרס. הם אף היו
מכים באכזריות כל בחור ובחורה שנתקלו בהם.״ תמונה
הנראית קצת מוגזמת, אך שנחרתה בלב הילדים. כעבור
שנים, כאשר כבר חיתה המישפחה בארצות־הברית,
ראתה אחותה הקטנה של גולדה שוטרים רכובים בראש
תהלוכת פועלים. היא פרצה בצעקות ״אמא ! הקוזאקים
באים נפלה למישכב והיתה חולה שבועות.
זהו עולם הילדות של גולדה — לא זיכרונות ממש
עם כל הטוב והרע, אלא זיכרונות מזוקקים, מעובדים,
מכוונים כולם בכיוון אחד :״מה הס הזיכרונות שנשאתי
עמי (מרוסיה) 7זכר הקוזאקים, זכר ליל תשעה באב,
זכר הביצות של פינסק, חיי הרעב בקייב, הצעקות מתחנת־המישטרה...״

הגיון?
אין הגיון. אילו היה לגולדה מאיר
קורטוב של הגיון, היא לא היתיה בסוף תישל״כ
מלכת ייטראד.

איו חטפו את סבא
ך ש המאמינים שגולדה היא דמאגוגית בחסד, מדי־נאית
מתוחכמת המשתמשת בטכסיסים פרימיטיביים כדי
להשיג את מטרתה.
אין דבר הרחוק יותר מן המציאות.
גולדה מאיר מסוגלת לדבר כך, לנגן על מיתרי ליבם
של יהודים ניצולי־שואה, להגיע אל הרבדים העמוקים
ביותר של זיכרונות הגטו — מפני שכל אותם רבדים
קיימים וחיים בליבה שלה.

עד כמה שקשה להאמין ככד: גולדה מאיר
מאמינה לכל מילה שהיא אומרת. כבל שדבריה
הם פחות הגיוניים, יותר פרימיטיביים _
כך הם כנים ואמיתיים יותר.

כי גולדה מאיר היא בת הגטו. בגטו עוצב עולמה
הנפשי. השנים החשובות ביותר בחיי כל אדם — שמונה
השנים הראשונות — עבדו על גולדה בבית טיפוסי של
הגטו היהודי.
אביה היה בעל־מלאכה בפינסק, עיר ביילורוסית,
שהיתה שייכת אז לממלכת הצאר, שעברה לאחר מבן
לפולין, ושחזרה בינתיים לברית־המועצות. בשנות ההיס טוריה
הארוכה שלה עברה פינסק פעמים רבות מיד ליד,

זוהי, יולי, אחת העובדות המכריעות •טד
ישראל כפרוש תשל׳יג: כראש המדינה החזקה
כיותר כמרחב היטמי, המחזיקה בשטחים
בכושים עצומים, השולטת ללא-סייג כמיליון
וחצי ערכים חסרי־ישע — ,עומדת אשה ה־חייה
כזיכרונות של ערכ-פוגרום, של קוזאקים
אכזריים, שד מיעוט חסר-מגן.

..העור מדו וגונו...״
גו לדההב עי ר ה: ב רי חהמה בי ת
— אבל הוא לא נכנע. כנראה היה איש דתי מאוד. כל
שנות שירותו צבא — שלוש־עשרה שנים! — לא בא
אוכל מבושל אל פיו, כדי שלא ייכשל באכילת טריפה.
ואחרי שנשתחרר — כך סיפר אבי — חשש שמא בכל
זאת חטא, אפילו בלא־יודעין, ולכן ישן שנים רבות על
ספסל בבית־הכנסת, כשאבן משמשת לו במקום כר, כדי
לכפר על חטאיו.״

סיפור זה נושא את בד הסממנים של סיפור
מן, הסוג שנהגו הורים יהודיים בגטו לספר
לילדיהם, למטרות חינוכיות. אבד בדמיונה
של גולדה נשתמר בסיפור אמיתי על סבא
אמיתי, והיא חזרה עדיו ככד הרצינות בעבור
שבעים שנה.

הפוגרום שלא חיה

גו לדה כי לדה: ללא דייסה

יי ם פוגרום אינו חסר בעולם זיכרונותיה של גולדה.
\ויאמנם לא ראתה מעולם פוגרום ממש. אבל אין זה
חשוב. פוגרום מדומיין משפיע לא פחות מפוגרום אמיתי.
וכך היא מספרת, בצורה פלאסטית :״(פשטה) שמועה
על פוגרום שיתחולל בקייב. גרנו בקומה הראשונה. אני
זוכרת שעמדתי בכניסה, על המדרגות שהוליכו לקומה
השנייה, אל דירת השכן, יחד עם בת השכן, וראיתי
איך אבי ואביה מנסים לבצר את הכניסה לבית בהצמדת
קרשים לדלת. למזלנו לא היה אז פוגרום, אבל את
האווירה של טרם פוגרום לא שכחתי.״

ך• בך מסמלת גולדה מאיר את המדינה כולה. בתת•
• ההכרה הלאומית שוכנות זו בצד זו שתי תבניות
נפשיות: התבנית של הגטו היהודי, המופקר לחסדי
קוזאקים ונאצים, שבכל רגע מאיים עליו הגורל של
קישינב ואושוויץ — והתבנית של ישראל הכובשת,
האדירה, המצפצפת על העולם המתנכר וד,רוחשת בוז
תהומי למאה מיליון ערבים.
שתי תבניות אלה חוזרות ללא הרף בכל ויכוח בישראל,
והם המושמעים בפי גולדה בנשימה אחת :״האוייב הזומם
להשמידנו״ ו״צה״ל ינחיל תבוסה ניצחת לכל שליט
ערבי שיפתח במילחמה חסרת־תוחלת.״

לכאורה יש כאן סתירה. אך למעשה משלימות
שתי התכניות זו את זו, ומשמשות לחילופין
את אותה המטרה. מפני שהעולם התנכר
ליהודים ועמד מנגד כאשר נרצחו שישה
מיליונים, יש לישראל הזכות לצפצף עד דעת
העולם. מפני שנהגו ביהודים כאכזריות, מותר
ליהודים להפעיל ״ציונות אכזרית״.
אומה חזקה מדורי־דורות, שבעת מילחמות, כמו בריטניה,
לומדת במשך הזמן את חוכמת ההתאפקות, את
התבונה העמוקה של ההגבלה העצמית. אך אומה קטנה,
שקפצה בדור אחד את הקפיצה העצומה מרכבות אושוויץ
לטורי״השיריון של ששודד,ימים, חסרה מעצורים פנימיים
כאלה.

״העולם כולו נגדנו, אכל לנו לא איכפת:״
הוא שידו •טל עם נירדף, שהופקד לגורלו המחריד
על-ידי העולם כולו. כאשר עם זה הפך
לפתע אומה צבאית כובשת, קיבל אותו שיר
משמעות אחרת לגמרי — הצדקה לכל מעשה.
כמה פעמים פנו מדינאים זרים אל גולדה בשאלות

(המשך מעמוד )21
כמו :״אתם היהודים הייתם עם נרדף במשך דורות כה
רבים — איך זה אתם אדישים כל־כך לגורל פליטים
ערביים? איך זה דווקא אתם סותמים בארות של בדואים
ומרעילים תבואות של עובדי־אדמה 1״ תשובתה של
גולדה היתה בכל פעם מוחצת וזועמת, בלשון :״איך
אתם מעזים לבוא אלינו בטענות י אתם שתקתם כאשר
רצחו שליש מעמנו ! אסור לכם בכלל לפתוח פה נגד

יהודים !״
בהכרתו או בתת־הכרתו של כל יהודי חיים זיכרונות
הגטו. צבר בן צבר, שעבר שלוש מילחמות שבהן ניצח
צה״ל — הוחדרו בו זיכרונות אלה על־ידי מערכת החינוך,
הסיפרות והפולקלור של מדינת ישראל. כל כלי־התיקשורת
האדירים במדינה מגוייסים כדי לנטוע בו ״תודעה יהודית״

גולדה מאיר עצמה, האשה שכל הזיכרונות
-האלה כאו לה כאופן בלתי-אמצעי, החייה
אותם ככד יום שד הייה, היא הנציגה. האידיאלית
של הגטו החמוש, העיירה היהודית
שהיתה לאימפריה.

סבתא בשם גולדה
ום אדם אינו מכיר את עצמו. אבל כאשר אדם
/מתאר את עצמו, מגלה עצם התיאור הרבה על
תבונותיו.
לא מכבר, כאשר תיארה גולדה את עצמה, היא פתחה
במילים :״מאבא קיבלתי את העקשנות...״

כך מעדה גולדה את ״העקשנות״ על ראש
מעלותיה וסגולותיה.

לפי מילונו של יהודה גור, עקשן הוא אדם ״קשה*
עירף, קשה לב, מתעקש בדעתו ומחזיק בה.״ אין זו
בהכרח תכונה חיובית. אמנם, אם העקשנות צמודה
לאידיאלים חיוביים — .רדיפת־צדק, שאיפה לחופש, חיפוש
האמת — היא יכולה לשרת מטרה טובה.

אכל כשהעקשנות מופיעה כערך כפני עצמו,
כאידיאל עצמאי, היא יכולה להיות תכונה
שלילית — מקור שד צדקנות כדתי-נסכלת.
את העקשנות, כך טוענת גולדה, ירשה מאביה הנגר.
הוא מצטייר בכל תיאוריה כשתלטן, עקשן, אדם שלא
שינה את דעתו לעולם.
כשהיחה גולדה בת ,5נסע לבדו לארצות־הברית,
כדי להרוויח כסף ולחזור לרוסיה. אולם משנסתבכה
הבת הבכורה, שיינה, בפעילות ציונית־סוציאליסטית,
הזמין האב את המישפחה אליו לאמריקה. הבת שיינה
ברהה מהבית, כשרצה לכפות עליה את טעמו בלבוש
ובהתנהגות. גולדה ברחה אף היא, כשסירב להרשות
לה ללמוד בבית־ספר תיכון. במשך כל השגה שהיתר,
מחוץ לבית, לא כתב לה האב העקשן אף מילה אחת.

התכנית כדודה ושיגרתית: אכ רודן ושתלטני,
אך אהוב על כתו המעריצה. האגדה
הנושנה שד אלקטרה. גולדה תקטנה שואפת

להיות כאכיה הנערץ, הופכת את עקשנותו
לאידיאל של חייה, משתדלת להידמות גם כחיצוניותה
לגבר נחוש החלטה.
האב היה פועל בעל הכרה, עסק כל חייו בפעילות
באגודה המיקצועית. דרכה של הבת אל חיי־הציבור,
הסוציאלים והאיגוד המיקצועי היתה נתונה. דירבנה
אותה לכך אחותה הבכירה, אותה העריצה — שיינה,
שקיימה בביתם בפינסק אסיפות בלתי־חוקיות של ״התנועה״
,כשגולדה הקטנה מתחבאה מעל לתנור ומקשיבה
ברטט, ואילו האם אחוזת־הפחד שומרת ברחוב פן יופיע
שוטר־המקוף הרוסי, שגולדה זוכרת את שמו כעבור
70 שנה — לסוק.
בצד ההשפעה האבהית המכרעת, היתד, גולדה הקטנה
מושפעת מנשים. אי־שם ברקע מופיעה סבתא בשם
גולדה, סמל המאטריארכאט ,״ובמישפחוזנו לא החליטו
שום החלטה ולא עשו דבר בלי להיוועץ בה תחילה עד
כמה ששמעתי, יש דינזיון מפתיע ביני ובין סבתא זקנה זו.״
האם היתד, מפוכחת יותר מהאב, והיא ניהלה את
העסקים. אך גם היא היתר, בעלת־אופי.
הצורה שבה נישאה לאביה של גולדה היתה בלתי־רגילה
בימים ההם: היא ראתה ברחוב בחור צעיר
שבא העירה להתגייס לצבא, התאהבה בו והחליטו;.ב־עצמה
להתחתן עימו. זוג ההורים שר זמידות־שבת עד
גיל מופלג, שמר על אווירה דתית, או ״מסורתית״ ,בבית.
בבית דיברו תמיד אידיש.

כרכות הימים הפכה גולדה אתיאיסטית,
כאופנת הימים ההם, היתה עסקנית כמיפדגה
שהיתה אנטי-דתית מוכהקת. אולם היתה זאת
רק תחפושת אופנתית. כמו כימעט כד כני
דורה, חזרה כרכות הימים לכור־מחצכתה ה דתי,
המחופש כ״מסורתי״.

זה היה בקייב. במילווקי השתפר המצב. האם פתחה
חנות למאכלי״חלב, והמישפחד, גרה מעל לחנות. גולדה
הקטנה נאלצה בבקרים לטפל בקונים, שעה שהאם התרוצצה
בשוק לקנות סחורה. היא שנאה עיסוק זה —
מה שגם שבגללו איחרה באופן קבוע לבית־הספר.

האם רצתה שגולדה תהיה פקידה, ותמצא
שידוך טוכ. אולם גולדה החליטה עוד ככיתה
כ׳ להיות למורה.
כשסירבו ההורים להרשות לה ללכת לבית־ספר תיכון,
ארזה את בגדיה המעטים בחבילה, קפצה מחלון הקומה
השנייה וברחה אל אחותה, שגרה בעיר אחרת. רק כעבור
שנה וחצי נכנע האב העקשן וביקש אותה לשוב —
וכך הותר לגולדה ללכת לבית־הספר התיכון, ולאחר מכן
לסמינר למורים.

תמונותיה מאותה תקופה מראות כהורה
חמורת־פנים, גברית בהופעתה, אך לא מכוערת.
בספר־המחזור
של שנת 1916 נרשמה גולדה מאבו-
ביץ ,״חברת מועדון לינקולן ומועדון למדע״ של בית ד,ספר,
כשמתחת לתמונתה המובאת הפיוטית הבאה :
״הסובבים אותה /ממנה ילמדו דרכי הכבוד המושלם.״
עוד לפני זה, בגיל ,15 הכירה את האיש ששמו נודע
בגללה בעולם: מאירסון. זוהי הדמות הנעלמת בכל זיכ רונותיה
של גולדה. היא אומרת עליו, באדיבות, ש״היה
פחות איש־ציבור והרבה יותר אדם לעצמו, עם חגג של
ידידים והערכה לאמנות, למוסיקה, לספרות, למחשבה

כאשר אנשים כמו גולדה מנהיגים בישראל חוקי כפייה
דתית ומטיפים נגד הפרדת הדת מן המדינה, אין חם משרתים
רק קנוניות עם מיפלגות דתיות. מתוך גרונם מדברים
זיכרונות־ילדות המתגברים לעת זיקנה, האידיליה של
ערב־שבת בעיירה, ליל הסדר.

גולדה עצמה למדה, במילווקי, כתלמוד־תודה,
והכסיס שד השכלתה המצומצמת הוא
יהודי-דתי.

קביצה מהקומה השניה
מה של גולדה ילדה ארבעה בנים וארבע בנות —
י * מהם נשארו בחיים, אחרי גיל הילדות, שלוש בנות.
גולדה, האמצעית, זוכרת כיצד האם האכילה פעם
אותה ואת אחותה הקטנה, נתנה לכל אחת צלחת של
דייסה .״(אחותי) גמרה את מנתה לפני, זאמא לקחה
עוד קצת מן הדייסה שלי, ונתנה לה. אני עדיין זוכרת
(כעבור 70 שנה) את הזעזוע שעבר עלי — שהנה לקחו
ממני מעדן כזה, שאני מקבלת אותו לעיתים רחוקות
כל־כך״.

א שת־ה שנר. תעול׳ ב: קטריגה ה ג דו ל ה
רצינית ...תמיד אהיה אסירת־תודה לו על הרבה דברים
שלא קיבלתי אותם בבית והוא־הוא שנתן לי אותם.״

אולם כעל עדין זה, שנשא — כרכים מסוגו
— אשה שתלטנית, השפיע עליה לאין שיעור
פחות מאשר האב ״העקשן״ והרודן. גולדה
מזכירה אותו רק באקראי.
ההורים עלו ארצה חמש שנים אחרי גולדה. בנו בית
בהרצליה ג׳ ,ושמרו בו עד הסוף על אווירה מסורתית.

בוחש, עונים ומרויו!

** וד בהיותה בגימנסיה הצטרפה גולדה ״למים-
לגד,״ .מיפלגתה של גולדה היתה תמיד ״המיפלגה״,
עם הדגש על ה״א הידיעה, אף ששמה השתנה מפעם ל פעם.
כאשר הצטרפה אליה, בהשפעת אחותה הגדולה,
נקראה ״פועלי ציון״ .למענה נאמה ברחובות מילווקי.

ככר אז לא חסרה לה לשון חריפה — תכונתה
הבולטת כל חייה. כאשר הודיעה לאכיה
שהיא עומדת לנאום מעל שולחן בפינת־רחוב,
הוא נשכע שיתפוס אותה בצמתה ויוריד אותה
בכוח. אך כאשר ניגש האב ושמע את
כתו, מלא לכו גאווה.
גולדה הגיעה לארץ עם בעלה, אחותה ופטיפון מודרני
נדיר, באוניה רעועה, ב 14-ביולי — 1921 עשרה
שבועות אחרי יום־הולדתה ה־ .23 היא גרה בשכונת גווה-
צדק. בקצה רחוב לילינבלום, שילמה שכר־דירה עצום
של 5לאלי לחודש (סכום השווה ל 5000-ל״י כיום) וניגנה
לשכנים תקליטים על הפטיפון שלה, בעודה ממתינה ל קבלתה
לקבוצת מרחביה.
פרשת חיי־הקיבוץ של גולדה מאירסון לוטה בערפל
מוזר. פעמיים סירבו 30 חברי״הקבוצה לקבלה, ורק בהצבעה
השלישית נתקבלה. גולדה מייחסת הסתייגות זו
מאישיותה למוצאה האמריקאי.

הגננ תהל או מי ת: כ ל הגיכורי םהפ כו אאלה לילדי

גם הסיכות שבגללן נאלצה לעזוב, כעבור
שלוש שנים ,׳לוטות ערפל — פעם טענה ש

היו אדה ״סיכות מישפחתיות״ ,ופעם אחרת
שהיו ״כד סיגי סיכות״.
ברור שכבר אז נהגה גולדה להיות ״צודקת״ ו״מזוע-
זעת״ לעיתים תכופות. היא הכריחה את המיטבח להגיש
לחברים דג־מלוח מקולף, למורת רוח הבחורות האחרות,
שלא אהבו לקלף. היא הקפידה לגהץ את בגדיה,
שוב למורת רוח הבנות, שוויתרו על הגיהוץ המפרך.
היא הכריחה את החברים להחליף את ספלי ה־אמאייל
החלודים, ואף טיפסה על הסולם התלול של
מיגדל־המים, לתדהמת החברים והחברות כאחד.

כן־גוריון, שכא דארץ !) 1שנים לפניה, נדהם
וננעל כיום הראשון מן השפה הערכית
והריחות הערכיים, שכהם נתקל עם רדתו מן
האוניה כיפו. גולדה מאיר התעלמה מן הערכים
ככלל, ראתה כהם חלק מן הנוף! — מטרידים
פחות מן המלריה, וכהרכה פחות מן
הברחש — אך שייכים לאותו סוג.
״הדבר היחידי שהביא אותי לכלל ייאוש היה הברחש.
מרחביה נמצאה בין שני כפרים ערביים ומזח!
לזמן היו יורים עלינו — אבל האמנתי שיבוא זמן ונחייה
איתם בשלום. במרחביה היתה מלריה, וגם אני חליתי
במלריה ושכבתי בבית־החוליס, אבל האמנתי שיבוא יום
ולא יהיו ביצות ולא תהיה מלריה. אבל הזבובונים האלה
— האם יבוא להם סוף?״

זאת היתה טעותה של גולדה. הייתושים
נעלמו. הכרהש כימעט נעלם. אכל הערכים לא
נעלמו — ו 50-שנה אחרי שהצטרפה לקבו
צת מרחכיה התייחסה אליהם גולדה כאותה
אי־הכנה טוטאלית, כאותה התעלמות גמורה,
כפי שעשתה אז.

שוו בחנות חרסינה
שעזכה את מרחכיה ״מכל מיני סיבות,״ לא
הלכה גולדה מאירסון להוראה.

אכן, נדמה שלא עכדה אף יום אחד כמקצוע
זה — אף שנהגה כד חייה כמורה או
כגננת, כייחסה לזולת.
גולדה הלכה לעסקנות — המיקצוע היחידי שבו עסקה
כל חייה. היא עברה את הדרך הקלאסית של עסקן
מפא״יי — שנתיים עבדה בהנהלת סולל־בונה, משם עברה
למועצת־הפועלות ולוועד־הפועל של ההסתדרות, מ שם
לוועד־הפועל הציוני ולוועד הלאומי. כשנאסרו מנ היגי
היישוב ונכלאו בלטרון, מילאה את מקומו של
משה שרת כראש המחלקה המדינית של הסוכנות —
מישרד־החוץ של המדינה-בדרך.
עם קום המדינה, היתה גולדה שייכת לגארניטורה
השנייה של מנהיגות מפא״י, בדרגה אחת עם לוי אשכול,
מרדכי נמיר ודומיהם. בחיפזון הראשון של אייוש עמי
דות־המפתח של המנגנון הממלכתי החדש, נשלחה כ־

גו לדה ודיין עלגדתהתעלה: ל ה גי ד ״לא״ לכלה עו ל ם
סס כאן מדינה ידידותית. אולם סטאלין היה גם מודע
לרגשות העמוקים שהמדינה החדשה עשוייה לעורר בקרב
מיליוני היהודים בברית־המועצות עצמה.

לתוך מצב עדין זה פרצה גולדה מאיר כמו
שור לתוך חנות של כלי־הרסינה. כסך הכל
•טהתה כמוסקכה ארכעה חודיטים — מסוף
אוגוסט 1948 עד ינואר .1949 זמן קצרצר זה
הספיק כדי להרוס כימעט ללא־תקנה את יחסי
ייטראל—ברית-המועצות — ולעורר מחדש
את התנועה הציונית כארץ הסוכייטים.

שרת ־ ה חוץ: אוצר ש ל 200 מילים
שגרירת ישראל במוסקבה, אולי מפני שנולדה ברוסיה
וידעה רוסית.
היה זה בשיא ירח־הדבש הסובייטי—ישראלי. ברית־המועצות
היתד המדינה הראשונה בעולם שהכירה דה־יורה
בישראל, מייד עם הכרזת המדינה. נשק קומוניסטי
— מרובים ומיקלעים ועד מטוסים — זרם ליש ראל.
הכרזתו המפורסמת של אנדריי גרומיקו באו״ם,
שהיתה מנוסחת בסיגנון ציוני בולם, ביטאה את התפנית
המדהימה של סטאלין לטובת ישראל.
יחסים אלה היו עדינים מאין כמוהם. ברית־המועצות
היתה מעוניינת להוציא את הבריטים מארץ־ישראל, לב

גולדה
היתה, אולי, האדם האחרון שיכול היה לקשור
יחסים טובים עם שליטי מוסקבה. כפי שהודתה לא פעם,
השאירו בה שמונה שנות־חייה הראשונות ברוסיה זיכרונות
זוועתיים בילבד. השגרירה הראשונה לברית־המועצות
שנאה בעומק ליבה גם את רוסיה וגם את ה־מישטר
הסובייטי.
היא ראתה את עצמה מלכתחילה כשגרירת ישראל
ליהדות ברית־המועצות. ביקוריה ההפגנתיים׳בבית-הכנ-
סת של מוסקבה עוררו סצינות של התלהבות המונית,
שצולמו ופורסמו ברחבי העולם. במישרדו של הרודן הזקן
בקרמלין נידלק אור אדום. הוא החליט, כנראה,
שהסכנה הפנימית של התעוררות הציונות בבריה״מ עולה
בחומרתה על כל שיקול סובייטי אחר כלפי ישראל.

כתפקיד זה ככר הראתה גולדה את כל
סגולותיה המייוחדות כמדינאית: אי-היכולת
הטוטאלית להכין זרים ולנהל עימם מישחק
פוליטי, כצד הכישרון העילאי לנגן על מית־רי-ליכם
של יהודים.

יקטו־נה הג חלה
ך* ינואר ,1949 אחרי הבחירות לכנסת הראשונה,
החזיר בך גוריון את גולדה ארצה, מסר לידיה את
מישרד־העבודה. יתכן שהשפיע גם החשש שגולדה עלולה
לגרום לשואה ביחסי תל־אביב—מוסקבה.

ב־ 1950 הפכה כן־גוריון לשרת־החוץ. כל עוד
רצה להעמיד פנים של רודף־שלום השאיר את
משה שרת על כנו. אך כאשר החליט להתחכר
עם שני מישטרים קולוניאליים, צרפת וכרי
טניה, כדי לתקוף את מצריים — חיפש שר־חוץ
נוקשה לגישה החדיטה. ערכ מיכצע־סיני
זרק את שרת, מינה את גולדה מאיר.
בתפקיד זה לא הבריקה גולדה, ולא לכדה את אהדת
הציבור הישראלי. התפקיד, הצטמצם כולו בקיום מגעים
עם הגויים, לא איפשר לה להפעיל כראוי את כיש־רונה
הגדול ביותר.

לשגרירים הזרים השמיעה את אותם ה נאומים
שהרטיטו את ליכות היהודים. אולם
הדיפלומטים הגויים הגיכו אחרת. הם ראו כה
אשה צדקנית, מתחסדת, א-פוליטית, רדודה
ונוקשה. הם לא סכלו אותה.
לבך גוריון עצמו היתה סיבה טובה להתחרט על הכנסת
אשה זו לצמרת הממשלה. כי גולדה מאיר מילאה
את התפקיד המרכזי בהדחת דויד בן־גוריון ב־,1963
כשפחד נערי־החצר הצעירים של בן־גוריון נפל על ההנהגה
הקשישה. שינאתה הלוהטת של גולדה למשה דיין
ולשימעון פרס, עוד מהימים ששניים אלה ניהלו מדי-
ניות־חוץ פרטית והתעלמו מקיום שרת־החוץ הרישמית,
הפכה שינאה לבן־גוריון עצמו. אחרי הפילוג, ניהלה את
המאבק הקשוח ביותר נגד רפ״י.

אילו הקשיב לוי אשכול לעצתה כמאי
,1997 תחת להקים את ממשלת הליכוד הלאומי,
היה מיטה דיין כיום עסקן נשכח כשולי
האופוזיציה.
עלייתה לשילטון נראית כצירוף של מיקרים. מיקרה
הוא שאשכול נפטר משבץ־לב. מיקרה הוא שיחסי הכוחות
בצמרת היו מאוזנים כפי שהיו, ושלא היה לתפקיד
העליון מועמד סביר אחר מקרב מפא״י.
אך כמו למיקרים אחרים, נראה שגם למיקרה זה
היה הגיון נסתר.

_ 213

״כח ו די ככל״ם״ ,תכנית החסכון המצליחה שלבנק לאומי, מעניקה הטבה מיוחדת
במשך חודש דצמבר, למי שיצטרף למסלול החסכון החד 9עמי.

( 11 וענק נויוניד עד3 9 6 0 .-ל״

נוסף ליתרונות הבאים • :מ ענ ק מק־׳ בשעור ־• 10 רבי ת והצמדה למדד על הקרן
והמענק המידי • רגל פטור ממס. המענקים ישולמו בתום 6שמת חסכון.
פרטים נוספים בכל סניפי בנק לאומי,בנק אגוד ובנק ערבי־ישראלי.

בנק לאומי
פרסום א• סל

אילת: כיצד קווים
קרקסדמ דו 1ו ח
חיזוק ה הון ־ ה ש חו ר
מדיניות האוצר — ל היל ח ם באינפלציה
באמצעות צימצום האשראי הבנקאי
בארץ ומחו׳׳ל — מ ח טי אהאתהמ טר ה
ותגרום להתעצמות הסק טו ר השחור במשק.
סוף־סוף הכיר גם שר האוצר,
שימחה ארליך, כי ההון השחור הוא

מתנות לעשירים
נגיד בנק״ישראל, ארנון גפני, הציע
לחברי ועדת־הכספים של הכנס ת לתבוע
משר״האוצר שיגלה מ הו היקף ה סו ב סידיות
להון שנותן האוצר השנה, ומה
היקף ה הנ חו תממ סי ם הני תנו ת השנה

א חד משלושה הגורמים העיקריים לאינ פלציה.
כאשר תקציב המדינה מרוסן ו־תוספת-ה
שכר מ הווי ם רק חל ק זעום מן
הביקוש (לפי מחקר מקיף של הכלכלנית
אסתר אלכסנדר ממשרד ראש־הממשלה),
הרי שנותר רק ההון השחור כ מקור לבי קוש
היוצר העלאות מ חירים וסי חרור
אינפלציוני.
היקף ההון השחור מ תק רב עתה ל ממדי
התקציב הל או מי, וכולו חסר פי קו
ח. הפ שיטות של אנשי ה מ סי ם בשבועיים
ה א חרוני ם הראו, כי שני־שלישים
מאל ה שפשטו עליהם אינ ם מנ הלי ם ספ רים
כ חו ק. יוצא, כי רק ההימנעות מתש לום
מס־ערך־מוסף מגדילה א ת ההון ה שחור
בכ־ 30 מיליארד לירות לשנה. האוצר
יגבה השנה כ־ 15 מיליארד לירות
מע״מ מ או תו מיעוט ה מקפיד לשלמו.
עבור כסף הניתן כיום מחוץ למיסגר ת
הבנ ק או ת מ שלמים 43א חוזי ם מראש,
שהם 70—67א חוזי ם לשנה !
עתה בא האוצר ומצמצם עוד יותר
א ת האשראי הבנק אי, פוגע שוב בסק טו ר
היצרני מ של ם־ המסי ם. מי שלווה כסף
בבנק, גם מ שלם עליו מ סי ם ! א ם מצמ צמים
א ת האשראי הבנק אי, מעבירים
עוד חל קי ם של המשק למעגל ההון ה שחור
ומגדילים אתהסק טו ר החי מחוץ
לכל רישום.

פירצה במס

מאפשרת רווחים
נגיד גפני
איפה הח״כיס?
לגופים כלכליים. על היקף ה הנ חו תממ
סי ם אין בידי כרגע נ תונים, אול ם על
היקף ה סוב סי דיו ת להון ניתן ללמוד
מחישובי החוג לכלכלה ב אוניברסי טהה עברית
בירושלים.
בתקציב השוטף נמסר כי היקף הסובסידיו
תלה לוו או ת ממ שלתיות, לחברות
ולעצמאיים, עולה על 20 מיליארד לירות.
זהו ההפרש שבין הרבית שהיה על
מקבל ה הלוו א ה לשלם בשוק החופשי
לבין מ חיר ה על חשבון המדינה. ה הלוו או
ת הללו ני תנו ת ל 6-שנים, ברבית ממו צעת
של 147 על כל מיליון לירות בתנ אי
ם כאל ה מקבל הלוו ה כל שנה מתנ ה
בגובה הפרשי הרבית, שהם לפחו ת , 267 ,
או 260 אלף לירות לשנה (על כל מיל יון
במשך 8שנים ת תפח ה מתנ ה עד
כדי 2מיליון לירות ויותר, על הלווא ה
שלקח בגובה מיליון אחד בלב ד!

גישורם שר
עווכי־וין ישראליים
בניו־יווק
בניו־יורק פועלים רשמית שני משרדים
של עורכי־דין ישראלים. המדובר במשרד
ישראלי ולא בעורך־דין ישראלי הפועל
כ חל ק ממשרד עורכי־ד׳ןאמ רי ק איי ם. ה משרדים
ה ם של עורכי־הדין יעקב ישראלי
ויוסי ירושלמי ושל אמנון
שיבולת. משרד ישראלי נוסף פועל ב-
לוס-אנג׳לס. עיקר עי סו ק ם של המשרדים
הללו אינו בי שראלים או כיורדים,
אלא כאמ רי ק אי ם שיש להםעס קי ם בישראל.

איפשרה

פירצה
ב חו קי מ ס־ ה ה כנ ס ה
ל מו מחהה מי סי ם וההצמדות,
ג ר, לפ תח טכניק ה של צבירת רוו חי ם
גדולים.
לפני כשנה תוקנ ה ת קנ ת -מ ס המאפש רת
לשלם מ ס של 1070 בילבד על רווחים
אינפלציונים. מצד שני, מותר כיום לנכות
מהמס הוצאות שכירות א מי תי ת במלואן,
וכן מו תר שלא לשלם מ ס על רווחי הצמ דה
באיגרות חוב ממ שלתיות.
עתה עושים א ת התרגיל הבא: נניח
שאתה בעל מיפעל, ששוויו בספרי ם מיל יון
לירות, א חרי ניכוי פחת של כמ ה
שנים, כאשר לא ניכית א ת הפ ח ת המלא
כפי שאתה רשאי, אתה מוכר א ת המיפ-
על ב ס כו ם של, נניח 10 ,מיליון לירות.
יש לך כ־ 9מיליון לירות רווח אינפלציוני,
שעליהן אתהמ שלם מ ס של , 10 7 ,
ונשאר לן כ־ 8מיליון לירות, שאותן אתה
משקיע בצמודים. אחר־כך אתה שוכר א ת
המיפעל מן הגורם שלו מכרת או תו,
וא ת ה מנכה א ת הוצאות השכירות כהוצ אה
מל אהמ הכנסו תיך. כך יוצא שאתה
ממשיך למעשה להפעיל א ת המיפעל כבעבר,
אלא שעכשיו אתה מנכה א ת הוצ או
ת ההשכרה מ הכנ סו ת המיפעל ומק טין
אתמס־ ה ה כנ ס ה ששילמת קוד ם, שהיה
עד 6070מ הרוו ח. נוסף לכך אתה נהנה
מ הכנ סו ת מה שקעת״הכסף בצמודים.
א ם אין לן רכוש, אתה יכול לעשות
או תו תרגיל כאשר אתה לווה כסף צמוד
וקונה רכוש, נניח מחשב, ועושה או תו
דבר, כאשר הוצאות הריבית וההצמדה
שאתה משלם לבנק על ה הלוו א ה הן הוצאו
ת מוכרות מל או ת מדמי״השכירות ש א
ת ה מקבל. ב תו ם ת קופ ת השכירות אתה
מוכר א ת הנכס ומשלם על הרווח ה אינפלציוני
רק > 107מ ס, וכך מרוויח
כימעט א ת כל הקרן שאתה מקבל תמו רת
הנכס במכירתו. למ של: אתה קונ ה
מחשב בחצי מיליון דולר, משכיר או תו
ב״ 50 אלף דולר לשנה. א ת הכסף לקניי ת
המח שב לווי ת מן הבנק, ואתהמ שלם
לבנק אתה הלוו א ה מדמי השכירות ש א
ת ה מקבל. אתה מרוויח א ת הפרש ה מחיר
הנוסף שאתה מקבל על המח שב
כאשר אתה מוכר או תו ב תו ם השכירות.

יוסף רי*

מאז מי לחמת יום־הכיפורים חל שי תוק
כימעט ב הר חב ת שטחי ה מלונו ת
באיל ת. בחמ ש השנים ה א חרונו ת הו ק ם
באיל ת מלון ״ א מרי קנ ה״ ( 105 הדרים),
של המשקיע דויד אפל משיקגו, ליד
בקעת הירח, ונוספו 40 חדרים במלון
״קראוון״ ,בחוף אלמוג, של גדי בן-
זאב. שינויים א ח רי ם היו בבעלות. מלון
״מלכת שבא״ נרכש על-ידי קבוצה פרסי
ת ומאז הוא סגור ( 80 חדרים) ,ומלון
״עדי״ נרכש על־ידי ״קופל טורס״ ,המפ-
עילו בשם ״אופיר״ ( 30 חדרים) .תו ספת
החדרים נטו בחמ ש שנים מסתכמתב־
65 חדרים.
הגדלת שטחי ה מלונו ת יכולה לבוא
רק על-ידי בניית מלונו ת חדשים, ולשם
כך דרושה קרקע. הקרקע כולה בידי
מינהל־מקרקעי־י שראל. ה מינ הל הוציא
לאחרונ ה מיכרזים ל שטחי קרקע לשלו שה
מלונו ת נוספי ם — כל מישבצת מלון
בת 6דונם במחיר של 1.2מיליון לירות

מחירים מופקעים
בייבוא טסחינת
אחרי שהוכח לפני שבועיים במדור
זה, כי יבואני המכוניות דורשים ו מקב לים
מ חי רי ם מופרזים לעומת העלות ב ייבוא
אישי, כדאי לראו תמה קור ה
ב ת חו מי ם אחרי ם.
טלוויזיה צבעונית עולה כיום לצרכן
בין 39 אלף לירות ל־ 60 אלף לירות, לפי
הדגם והגודל. בייבוא אישי ניתן להשיג
טלוויזי ה מעולה מתוצרת ״ראנק״ הברי טית,
למשל, עם שלט-רחוק, ב מ חיר ה מ
ת חיל ב־ 25 אלף לירות ( 22 אינץ׳) .מי
שרוצה ל קנו ת ה בישראל בזול, ולא לנסוע
לשם כך לבריטניה, יכול לעשות זאת
באמצעות חברת ״שקל״ המסתפקתב־

לדונם. על כל טישבצת ניתן לבנות מלון
בן 250 חדר. מכאן יוצא, שמחיר הקרקע
לחדר הוא 28.8אלף לירות. משרד הת יירות
נותן כיו ם הלווא ה לכל חדר במלון
חדש ב מ קו ם השיטה ה קו דמת של הח זרי
מ סי ם. ה הלוו א ה היא מ 321-אלף
עד 450 אלף לירות לכל חדר, ברבית
של > 237 לא צמוד, לפי דירוג המלון.
יוצא כי מחיר הקרק ע לכל חדר הוא
כ־ 1270 מהמענק הניתן, בעוד שקודם לכן
היה מ חיר הקרק ע לחדר עי־ 370 מן ה מענקים
הממ שלתיים.
״בתנאים האל ה,״ או מרי ם נציגי אגו דת
״ איל ת ״ ש הוקמה לשם הקמת מלו נות
עממיים ובעליה הם 60 מאזרחי
ה מ קו ם ,״לא כדאי לבנות מלון אלא
לרכוש אתה קרק עו ת מן המינ הל לשם
ספקול ציה.״
מחיר דונם קרקע למלון היה לפני 4
שנים 300 אלף לירות. כיום מחירו 1.2
מיליון. מי שזכה במיכרזים ועשה פיתוח
שטחי וקל על הקרקע, בלי להשקיע הרבה,
יכול ל ה חזי ק ה שנתיים ולמכור או תה
ברווח הון של 1007 ,לשנה. א ם
יעשה פיתוח ק ל לא יכול ה מינ הל לקחת
ממנו א ת הקרקע.

רווח של > 157 על הייבוא (ולא !,1507 ,
אצל ייבואנים א חרי ם) .טלוויזיה צבעו־!
נית תוצרת ״ר אנק״ עולה 238 לירות
אנגליות בנמל חיפה ; המחיר כולל הובלה
אווירי ת וביטוח לישראל. על עלות

פת ימנה את
תי מן למנכי ל
א ם יקבל גידעון פת א ת תיק התע שייה,
המסחרוה תיירו ת, הוא ימנה א ת
דן תיכון כמנכ״ל המשרד ב מ קו ם
תיכון הוא איש
עמוס מר-חיים.
המיפלגה הליברלית בירושלים, ומאז עלה
הליכוד לשילטון הוא מתקדםב סול ם ה פקידות
המ מ שלתי ת בצורה מ ס חרר ת.
עמוס מר־חיים מונה מנכ״לבת קו פ ת
השר חיים 3ר-לב ונשאר ב תפקידו גם
ב ת קו פ תו של יגאל הורביץ.

טלוויזיה ציבעונית
בחצי מחיר

זו, שהיא 7,740 לירות, יש ל הוסי ף מסים
בשיעור של , 17670 שהם עוד 11,382
לירות. סך־כל העלות היא כ־ 24 אלן
לירות.

ב״לופטווחור מכירים רק בערבית

חברת־התעופה הגרמנית ״לופ ט הנז ה״ צירפה למנות האוכל שהיא מגישה ב קוו
המזרח־התיכון פ תק, ה מב טי ח כי במנה זו אין בשר חזיר. הפ ת ק מוכנס גם למנוו
בקו לישראל. למרבה הפלא כתוב הפ תק בכמה שפות, כולל ערבית, מבלי שאוו
עברית מופיעה בו. נראה כי אנשי ״לופ טהנזה״ סבורים כי החזיר א סו ר על מו ס
ל מי ם ומותר ליהודים.

ר 61 !61501ח61״ויר 501ח011160111311 1<61ו׳ו 016 5 6 5 6 6
<1־ 01ק 71115 111631 01065 001 0001310
ס׳וסכן 016 <36ס 35 <3 6 \/!3כן 1310 6 00011601 נן 0 6
ץ גו 01<1ץ 12<36 <3001112 611ן 0ח61<16 ודו ¥ 6

215

מקלטי־טלוויזיה צבעוניים יוכלו
לקלוט סרטים שצבעם ״נמחק״
הודות למכשיר שהומצא עלי־ידי חב׳ מץ המבטל מחיקת־הצבע
מאת מיכאל גדנוי,
כופר״האיץ״
מאמש אפשר לקלוט בצב עים
את כל שידורי הטלוויזיה
הישראלית שהוכנו במקורם
בשידורי צבע. עד כה ״מתקו״
ברשותי השידור את ה צבע
בשידורים אלה והם נק לטו
ב־ניהור־לבן גם במקלטי
טלוויזיה צבעוניים. החזרת
הצבע מתאפשרת באמצעות
מכשיר אלקטרוני, המבטל את
״מחיקת״ הצבע. המכשיר,
שמחירו כאלפיים ל״י, פותח
על־ידי מהנדסי הברת מץ ו הוצג
אמש בבניין ההברה ב־בני־ברק.
מנכ׳יל
מץ בישראל, מר־יזד
הל פוגל. ,מסר שהחברה תהל
בשיווק. המכשיר בימים הקרו בים.
לדבריו מותאם המכשיר
כיום ־1מקלטו הטלוויזיה של מץ,

אך החידה עוסקת יפיתיח רב־שידים
דומים יעבור מקלטי ה־טלוויזיה
הצבעוניים המיוצרים
על־ידי הברות אחרות.
לדייי מר שמואל עדן, מ־,נדל
אלקטיוניקה ב־בית מץ, המכשיר,
שגידלו כגודל שתי
קיפסאית ה־גייית והמותקן בתיך
המקלט, י מחזירי את אלמנט
הצבע, ש״נגזל״ בידי רשות ה־
:מידור. בתשובה לשאלת סיפר
,׳,הארץ״ הדגיש מר עדן, שבל
ניסיון ״לרחוק״ את הצבע ב צורה
שונה כדי לנטרל את ה מכשיר
החדש, יגרום י לירידה
דרסטית באיכות התמונה המשודרת.
כבי
שנתיים מתנהל ויכוח
בין הבית מץ לבין רשות השידור
ומשרד התיקשורת בנושא
הס־־ת הצבע משידירים, שהם
במקירם צבעוניים. לפני כשנה
— בדיון שנערך בעתירה נגד
ישית השידור, שהגישה חברת

צבעונית

סץ־צבע. י

לאחר עבודה של חודשים א דים
הצליחו מהנדסי מץ בגר מניה
ובישראל לפתח מכשיר
אלקטרוני המותאם לטל־ויזיות
הצבעוניות של מץ ומאפשר קליטת
שידורי. הצבע הרחוקים
בצבעים, במכשירים המיוצרים
על־ידי החברה.
מנהל הטיבת היצוא של מץ,
כבר נפגש עם גורפים בלפריט־ן
וביוון כדי לייצא מכשירים אלד.
לארצות שבהן קיימת איתר.
בעיה.

...כדור רגל
ה א חי ם, תשע ברי\
תיאטרון ה כו רסא
ו תוכלו ת א חרו ת
בטלוויזיה הי ש ס

פר טים אצל הסו>

מץ — הודתה הרעות שאבן
יא ר. 6רדו את -צבע משידורים רבים כמו סדרות הסרטים פיל־דאייק,
האחים, תיטע ב־־יבוע,
חיים שכאלה יעיד. לאחר •מבית
הדין הגביה לצדק קבע שאין
מחובת רשות השידור להעביר
׳שידורים׳אלה בצבע, פנו ראשי
החברה, בישראל בבקשה ל ברת
מץ בגרמניה לפת־ מכשיר
אלקטרוני, שיוכל להתגבר ע־הסרת
הצבע.

די ס

במדינה העם שמץ ש ל מרירו ת
האיש שגעדר והאשה
שגפטרה הצניעו את
הר;? :הכרוז ש7
מגחם בגין
שניים חברו יחד לרוקו את הרגע הגדול
של מנחם בגין מתוכנו: אנוור אל־סאדאת
החי וגולדה מאיר המתה.
אל־סאדאת ״בלם בהיעדרו״ .הביטוי
השיגרתי קיבל, במיקרה זה. את מלוא
משמעותו האמיתית. בהיעדרו, בלט נשיא
מצריים הרבה יותר מכפי שהיה בולט
בנוכחותו. בחוש הדרמאתי האופייני לו,
הבין אל־סאדאת כי אי־הופעתו לטכס
חלוקת פרס־נובל לשלום תדגיש את חשיבותו
יותר מאשר הופעתו.
אילו הופיע, היה נוצר שיוויון חזותי
ומדיני בינו ובין בגין. בהיעדרו, הובלט
אי־השיוויון בין האיש אשר יזם ובא
לירושלים, ובין האיש אשר הגיב וקיבל
את פניו.
ואילו גולדה מאיר השתלטה, במותה,
על החדשות. המוות חזק מכל פרס. דמותה
של גולדה תפסה את מרכז הבמה הציבורית,
הלאומית והבינלאומית. מדינאים
מארצות רבות שלחו שדרים ופירסמו הודעות.
כמה מהם הודיעו שיבואו ארצה —
והטכס באוסלו נדחק לקרן־זווית לעומת
הלווייה.
שום דבר לא הרתיע את מנחם בגין
מלסוס אל הבירה הצפונית עטופת־הצינה.
בשבילו, היתה זאת פיסגת חייו. האיש
שהוגדר פעמים כה רבות כ״טרוריסט״.
שתואר כ״צמא־דם״ ,שהושמץ כ״פאשיסט״,
שהפגינו נגדו מפני שהוא ״מיכשול לשלום״
— ראה בטכס של קבלת פרס-
השלום רהביליטציה עולמית צודקת ומהדהדת.

התגנב השבוע שמץ של מרירות
לליבו של מנחם בגין, היה זה אך טבעי.

רא ש הממשלה
טכסמ בי ר

שיפתותיו את המילה ״פלסטינים״ — מילה
שהיתה מחשמלת את שומעיו, ואת העולם
כולו, אילו באה מפיו.
שלושה נביאים. אל־סאדאת הנעדר
דיבר באמצעות שליחו וידידו, סעיד מרעי,
שהוא גם חותן בתו. כשם שבגין הילל
את עתיקות ישראל ואת אופיו היחידי-
במינו של העם היהודי, כן הילל אל־סאדאת
את עתיקות מצריים ואת אופיו המייוחד
של העם המצרי. בעוד שבגין הביא כעדים
את נביאי־ישראל, הזכיר אל-סאדאת כי
משה רבנו נולד במצריים, וכי גם ישוע
מנצרת גדל במצריים (אחרי שהוריו ברחו
מאימת הורדוס, לפי הברית החדשה) .דת־האיסלאם
מכירה במשה ובישוע כבנביאים,
שקדמו למוחמד ושסללו לפניו את הדרך.
אל־סאדאת השתמש בצורה מחוכמת בעובדה
זו, כדי להפגין את נדיבותו כלפי
היהודים והנוצרים כאחד.
הנאומים לא עשו היסטוריה. ואכן, לא
היתה כל אפשרות כזאת. מעל לטכס כולו
ריחפה העובדה שהשלום לא נחתם —
ושוועדת־הפרס לא היתה. מן הסתם, מח ליטה
מה שהחליטה, לולא היתד, בטוחה,
בשעתו, לגמרי כי עד ליום חלוקת־הפרס
כבר יהיה חוזה־השלום חתום ומתוייק.
עגלה לפני הסוס. קשה היה לדעת
מה התרחש בראשיהם של הנורווגים ה מאופקים,
שמילאו את האולם. אך אפשר
היה לנחש כי קיללו בליבם את הוועדה,
אשר יצרה את המצב המביך הזה.
בשעתו העניקה ועדת־הפרס את פרס־השלום
להנרי קיסינג׳ר ולעמיתו הוויאט־נאמי,
על כי הצליחו להשיג שלום בדרום
ויאט־נאם. הנורווגים לא הבינו את אשר
ידע כבר אז כל בר־דעת: שבוויאט־נאם
לא הושג שלום, אלא אך אמתלה מכובדת
להסתלקות האמריקאים מן הארץ מוכת־הגורל,
ולהסכמתה האילמת של וושינגטון
להשתלטות הקומוניסטים עליה. הפרס לא
היה אלא אנדרטה לתמימות הפוליטית
המביכה של ועדת־הפרס.
גם השנה לא הבינה הוועדה את המורכבות
של התהליך, ואת המיכשולים בדרך.
היא נסחפה בגלי ההתלהבות של אמצעי-
התיקשורת, בלא הבנה מעמיקה יותר של
הבעייה. התערבותה בתהליך מדיני הנמצא
עדיין בעיצומו הולידה את האירוע המביר
העגלה נרתמה לפני הסוס.

ג׳סיקה ופורים כץ
״חתול ! חתול ! ׳

יהדות
״ואב! זאב! ״
העיתון,החשוב ביותר
באמריקה טוען: ג׳סיקה
פץ נוצלה למען
תעמולה בוזבת
בדרך כלל עטים עיתוני ישראל על
כל מאמר ראשי של ניו־יורק טיימס, העוסק
בעניינים ישראליים או יהודיים, כעל
מציאה גדולה. השבוע התעטפו אותם עיתונים
בשתיקה עמוקה, כאשר פירסם
טיימס מאמר ראשי על נושא כזה.
היתד, סיבה טובה מאד לקשר־שתיקה
זה. כי המאמר היה חסר־תקדים, ובלתי־נעים
מאד.
״ כ ץ ! כ ץ נושא־המאמר היה גורלה
של התינוקת ג׳סיקה כץ.

וזו לשונו:

בלי חיבוקים ובזי
נשיקות חולק הפרם
לחתגי השלום שאיגגו של כדי

של ומ הטכס
היה צנוע. חסר בו הברק
אירוע היסטורי. התיזמורת אך יצאה
חובה, המלך ויורש״העצר נראו כאילו
מתאפקים בקושי מלהירדם, הנאום
היושבת־ראש הנורווגית היה שדוף
שעמם.
מנחם בגין נראה מאוכזב. אך היה זה,
מן הסתם, רושם מוטעה. לפני כל נאום
גדול, מכונס בגין בעצמו, מרוכז בתוכו
פנימה, מודע אך בקושי למה שמתרחש.
ואחרי כל נאום גדול, חש בגין בליבו
ריקנות רבה, עיניו מצועפות והוא מאבד
את הקשר עם הסביבה.
הנאום עצמו הוא העיקר. ונאומו של
מנחם בגין בטכס־פיסגה זה התרומם לרמתו
הרגילה. הוא הבליט את כל המעלות, וגם
את כל המיגבלות, של מנחם בגין כנואם־
מדיני וכמדינאי־נואם.
שלושת הגיבורים. הסיגנון היה
מצויין, אף כי היה זר במיקצת לחברה
הצפונית המאופקת. הוא. העלה את כל
הדברים שהוא היה מעוניין להעלותם ברגע
היסטורי זה: זיכרונות השואה, אשמת
העולם המערבי ששתק, זכותו של עם-
ישראל על אדמתו, שאיפתו לחרות. הוא
אף הצליח להגניב אל תוך הנאום את
כל שלושת גיבוריו המוצהרים: בנימין
זאב הרצל, זאב דבוטינסקי וג׳יזפה
גאריבלדי.
אך הנאום גם הבליט את המיגבלות
הטבעיות של האיש. בעודו מפליג בשבח
השלום, בפסוקים כימעט־ליריים, לא אמר
אף מילה אחת על הצד השני. הוא דיבר
אל ההיסטוריה, לא אל העולם הערבי,
שעימו יש לעשות את השלום. הוא החמיץ
הזדמנות חד־פעמית להעלות על נס את
תיפארת העבר והתרבות של עמי-ערב,
למצוא מסילה אל ליבם על־ידי טיפוח
גאוותם. מובן מאליו שלא העלה על דל־העולם
הזה 2154

ביל מולדין ב״ טאן טיי מ ס ״

סדר הפו ך

זאב !״ 1

מי זה היה -שצעק ״זאב !
למען הדיוק ,״כץ ! כץ !״ 1
התינוקת של מישפחת כץ עומדת למות
ממחלה, כך צעקו, ורק הרפואה האמריקאית
המהוללת מסוגלת לרפאה. אך הרוסים
הנוראים האלה אינם מרשים לג׳סיקה
ולהוריה, בורים ונטליה כץ, להגר.
ההפרזה גברה והלכה, בקריאות־עזרה
של ההורים, בכינוסי־מחאה, במאמרי עיתונים
ובבקשות של חברי־הקונגרס. מצבה
של ג׳סיקה הפך עניין בינלאומי, בה בשעה
שמצבה הרפואי השתפר. בשבוע שעבר
הגיעה לארצות־הברית, עם הוריה ואחותה
שנולדה זה עתה, כשהיא נראית בריאה
ומרגישה, כך נדמה, בטוב.
...כפי שהרופאים האמריקאיים חשדו
מרחוק, קבעו הרופאים הסובייטיים באביב
שעבר אבחנה נכונה, כשהתינוקת היתה
בת ששה חודשים. האבחנה היתה הפרעה
בעיכול, הקרוייה ״סינדרום אי־קליטה״.
מצב זה מונע מתינוק להפיק תזונה מחלב
וממזון־תינוקות רגיל. מצבה של ג׳סיקה
השתפר כאשר החלה אוכלת מזון העשוי
לפי נוסחה, שנשלחה מארצות־הברית.
מדייניות ,,בדפלצתית״ .כך היה
הסיפור מסתיים באושר, לולא העובדה
המביכה שרבים הוטעו להאמין שזוהי
דוגמה נוקבת של שרירות־לב סובייטית.
נאמר כי ג׳סיקה עלולה למות, לא רק
מפני שהסובייטים אינם חפצים בהגירת
יהודים, אלא גם מפני שהסובייטים הם
פאראנואידים ביחס למומחי־מחשבים כמו
הוריה, ומחשש פן יתגלה כי הרפואה
האמריקאית עולה על זו שלהם. גם אנחנו
מחינו על כך במדור זה, וכתבנו שאנחנו
תמהים מי.מייעץ לקרמלין לנקוט מדיניות
״מיפלצתית״ כזו.
ובכן, אנחנו מתנצלים בפני הרוסים.
נראה שהם טיפלו בדסיקה היטב ושההמו־לה
העולמית הפריעה להם עד כדי כך
שהם בלעו את גאוותם והניחו למישפחת
כץ לצאת. אומנם, שום מדינה אינה
ראוייה לשבח על כך שהיא מניחה למישהו
להגר. אולי יהרהרו מנהיגי ברית־המועצות
על הסיבות לכך שאנשים כה רבים מוכנים
להאמין עליהם את הדברים הרעים ביותר.
אם אנשים רבים מדי צעקו במיקרה זה
״זאב! זאב!״ ,הרי זה בגלל המינהג
הסובייטי להציג לא פעם את הזאב כאילו
היה כיפה אדומה.
אך המוסדות היהודיים, המבקשים לעשות
דרמתיזציה של המצוקה היהודית
בברית־המועצות, חייבים לחשוב היטב על
הסיכון הכרוך בפיתוי לנצל סיפור טוב,
אך כוזב. מוטב להם גם לחשוב על כל
הטאקטיקה שלהם. יש להצטער על המיג־בלות
המוטלות על ההגירה היהודית מ־ברית־המועצות,
אך אין זה הופך כל פליט
פוטנציאלי קורבן של רדיפה מיוחדת. אין
הן מצדיקות כל שיטה של התקפת־נגד,
החל בתעמולה מטעה וכלה בהגבלת־מיסחר.
מוסר־ההשכל של המשל המפורסם על
אודות נער־הרועים והזאב הוא שאין מאמינים
לשקרנים, גם כשהם אומרים את
האמת. יש די והותר מצוקה בעולם, ואין
צורך שאנשים טובים ימציאו עוד.
(המשך בעמוד )30

לאנ שים
תכ תי ם!

777
הברנדי הלאומי שהוא בינלאומי.

לא חשוב מה עושה קצין לחיילת ־
בתנאי שיחבוש את הכומתה ב שעת מעשה
׳ 0נראה כי ד״ר יעקב

ארייון, מי שהיה מנכ״ל האוצר,
רגיל להנפקת סדרות. על
כל פנים, אחרי שבנו א רי ה
ארגון, שהוא כלכלן, ואשתו
תחר, שהיא נכדתה של טי סה
ארלוזורוג! ,העניקו לו
נכדה ראשונה בשם עי ג כז,
עברו• רק שלושה שבועות ובנו
השני, עורך־הדין יו פי אר גו!
ואשתו אהוב,ה הנפיקו
נכדה שניה, שנקראה קרן.
שתי הנכדות נולדו בשבתות.
£1כמו כל הח״כים, שמע
גם ח״ב שזמואל טול יר אנו,
כיום חבר ש״י ולשעבר חבר
ד״ש, את כינויו של ידין :״פו־פאי״
.טולידאנו התרגז על ההשוואה
בין מנהיגדלשעבר ל בין
פופאי, וטען :״ההבדל בין
פופאי לידין הוא שכאשר פו-
פאי אוכל תרד, הוא מקבל
שרירים, ואילו כאשר ידין אוכל
תרד, הוא מקבל שילשול.״
1השדרן מני פאר טוען
טוען כי יש גם הבדל בין
מיקי מאלם לבין שר־החוץ
לשעבר, יגאל אלון .״ההבדל
הוא ב־ 10 שנים,״ טוען מני.
אלון הגג בשבוע שעבר את
יום הולדתו, ואילו בהוליווד
חגגו בשבוע שעבר את יום
הולדתו ה־ 50 של יליד רוחו
של וולט דיסגי.
י ׳כאשד אירח שר־הבי-
טחון עזר ויי צ מן את ועדת
עורכי־העיתונים, בעת סיורה
בשארם־אל־שייד, הוא הודיע
כי לא יהיה מוכן להשיב על
שאלות הקשורות במשא־ומתן
בין ישראל למצריים. כשנשאל
על־ידי אחד העורכים מדוע
אינו מוכן לכך, השיב :״עכשיו
המשא־ומתן הוא בקורוס־פונדנציה,
וזה לא מעניין אותי.
קורוספונדנציה זה רק לב-
חינות־בגרות אכסטרניות.״

כרמל למזרחי
סיקבי ראשון יציק חבחזיעק!; -

81 באותו סיור, כאשר
העורכים אכלו ארוחת־צהריים
בבסיס צבאי בשארם, הפסיק
וייצמן את חלוקת הקפה בתום
הארוחה, והחל נואם לפני לפני
העורכים. לאחר כמה דקות
הפסיקה אותו אשתו, ראומה,
ולחשה לו משהו באוזן. וייצמן
קרא לחיילים־המלצרים והורה
להם להמשיך בחלוקת הקפה,
כשהוא מסביר זאת :״אשתי
רוצה לשתות קפה.״
01 הצעת השבוע שייכת,
ללא ספק, לסגן־שר־האוצר,
יחזקאל פלומין. הוא הציע
להנפיק שטרות של לירה עם
זוטא .״זו הצורה היחידה שבה
אפשר יהיה לגרום לכך שהלידה
תהיה מושכת,״ הסביר
פלומין.
; 0שר־הדתות, איש־המפד״ל
אהרון אבו־חצירא, ידוע
בכנסת כאיש בעל הומור בריא.
בשבוע שעבר הפתיע אבו-
חצירא את חבריו במיזגון הכנסת
כשטען, כי לדעתו אפשר
להחזיר את רמת־הגולן.
״המדינה בין כה וכה איבדה
כבר את הצפון!״
01 חוש־הומור מסוג אחר
הפגין מזכיר־הממשלה, אריה
נאור, שנדמה כי הוא אחד
הבודדים מהמקורבים אל ראש־הממשלה
שנשאר בארץ. כאשר
ראה נאור בטלוויזיה את
מנחם גגי] בנמל-התעופה
הקפוא והמושלג של אוסלו,
אמר :״ראש־הממשלה נמצא
עתה במצב שרבים מאוייביו
מאחלים לו כבר הרבה זמן —
ב־ 15 מעלות מתחת לאפם.״

{ 0כאשר נערך בשבוע שעבר
דיון בעניין שביתת המורים
לא יכול היה מי שהיה שר-
החינוך, ח״כ אהרון ידלין,
להתאפק מלומר :״עכשיו אני
יודע כמה הייתי טוב כשר-
החינוך !״
! 0לאחר הסערה שעורר
בשבוע שעבר חבר קיבוץ רוחמה
ומי שהיה איש השב״ב
גרשון רכינוכיץ, בתוכנית
עלי נותרת, נזכרו גם אחרים
בעלילות־סתר דומות. רבינו-
ביץ גילה כי איסר (-,איסר
הקטן״) הראל הורה לו לרגל
אחרי כל המיפלגות, מלבד
מפא״י ומפ״ם, ולשתול מיקרופונים
לצורך זה. נתן פלד,
ממנהיגי מפ״ם נזכר השבוע
כי הראל בא אליו באותה תקופה
וסיפר לו כי משה סנה
הקים ממשלת־צללים, שתתפוס
את השילטון כאשר הרו סים
יכבשו את המרחב. לדברי
הראל, היו כל השרים במנד
שלת־סנה ערבים. כך רצה הראל
לשכנע את אנשי מפ״ם כי
שיטותיו הן כשרות למהדרין.
! 0לעומת סיפור זה יודע
לספר ראש סיעת של״י בהסתדרות,
י אי ר צפן, מי שהיה
מקורב לסנה בשנותיו האחרונות,
כי אחרי מותו של סנה
הוא פגש את הראל, שאמר לו
כי ״כל הסיפורים על זה שסנה
היה קשור לריגול הסובייטי היו
קישקוש אחד גדול.״
07 מיקרה בלתי נעים אירע
לדובר המישטרה, סגן־ני-
צב כרוך לשם. הוא התקשר

1מי שט״נוביץ

הצייר, תפט טרמפ על ה ענ ק ת
פרם־נובל לשלום, שניתן לראש״
הממ שלה מנ ח ם גגין, ולנשיא מצריים, א מו ראל־ סאדאת. הוא
מציג תערובת ציורים משלו ב או סלו, ב מלון ״ שקאנדינביה״ .לפני
שיצא ל או סלו, נערכה לצייר קבלת״פנים על־ידי נספח״ ה תרבו ת של
השגרירות הנורווגית בישראל, ה אנ סברא טו סטה, ובה פגש זמי א ת
סמדר עיאני, תי מני ה צעירה, שלהפתעתו דיברה פינית. ס מ דר
עזאני חזרה מ שהות של שנה בארץ ה קר ה, שם ל מדה א ת השפה.

עם חדר המחשב במטה הארצי,
וביקש ממפעילת המחשב
להוציא פרטים על עבריין
מסויים. השוטרת ביקשה ממנו
להזדהות, ולשם אמר לה את
שמו ואת תפקידו .״לא יכול
להיות שאתה דובר המישט־רה,״
השיבה לו הפקידה, וסירבה
למסור לו את הפרטים.
לשם הזמין אותה לעלות ל-
לישכתו, ואז התברר לשוטרת
כי לשם הוא אכן דובר המיש־

טרה .״לפני כמה שנים, כשאני
הייתי עוד תלמידת־תיכון בירושלים,
אתה היית עורך עיתון
הסטודנטים פי האתון ו־הרצית
לפנינו. אז קראת לנו
להתמרד נגד המימסד ונגד
המישטרה, וקיבלנו את הדברים
שלך ברצינות. לא האמנתי
שכעבור כמה שנים אתה תהיה
קצין בכיר במישטרה,״ הסבי רה
השוטרת.
01 אגב, לשם החל מפרסם
בידיעות אחרונות קטעים מ־סיפרו
על רצח רחל הדר,
העומד לצאת למכירה בשבוע
הבא. על פי תקנות־המישטרה,
לא ירוויח לשם אפילו אגורה
אחת מהספר, ויצטרך לתרום
את הכל לקרנות של שוטרים.
81 בסיפרו מגלה לשם פרטים
על המרד הראשון שהיה
אי־פעם במישטרה. היה זה
אחרי הביקורת שהוטחה נגד
סגן־ניצב אברהם צמרת,
מי שהאשים את יורם כי־כוגסקי
ברצח. בעיקבות הביקורת
הציבורית ננזף צמרת
גם על־ידי מפקדיו, והחוקרים
האחרים במחוז חיפה סירבו
לצאת לחקירות מסובכות, מח שש
פן יינזפו אם ייכשלו. על
המטה הארצי היה לשלוח חוק רים
אחרים לחיפה, עד שהפר שה
שככה.

^ * 1י | 1 1 7 1 1־ בן ה־ , 21 שמישקלו 155ק״ ג (מימין),
נענה למודעה שהופיעה בעיתון וביק שה
*| 11 1
״שמן א מי תי עם חוש״הומור״ עבור תפקיד בסרט הישראלי ׳,דיזנ•
גוף 99״ .לידו עומד עמי ליניר, בן ה־ , 24 שמישקלו 175ק״ג, ושגם
הוא ענה על או ת ה מודעה. שני הב חורי ם היו ה שמנים היחידי ם
שהופיעו במישרדי ה הפ ק ה של הסר ט. עדיין לא הו חל ט מי מה שניים
יקבל א ת התפקיד, אך תחביב ם של השניים הוברר: בישול.

בעימות שנערך בין

יושב־ראש תנועת מושבי הפועל
המיזרחי, לבין מזכיר הקיבוץ
הארצי אדרי פינקר־פלד,
דרש מפינקרפלד כי מושבי
הפועל המזרחי יתפנו נד
איזור פיתחת־רפיח. לפני הקהל
הנדהם השיב לו איש
המושבים :״הלא אנחנו שנינו
כבר פונינו פעם.״ התברר כי
המושבניק היה חבר משואות־יצחק
בגוש־עציון, ואילו הקיבוצניק
היה חבר קיבוץ רבדים
שבגוש. אולם בעוד שאיש השומר
הצעיר — הצליח לצאת
מהגוש בשיירה האחרונה, נפל
הדתי בשבי. ושהה במשך תש עה
חודשים במחנה־שבויים
מאפרק, שבירה.
! 0אי-אפשר היה, כמובן,
להימנע מגל־בדיחות על פר שת
מפקד חיל־הים המושעה,
האלוף מיכאל (״יומי״) כר״
קאי• הבדיחה הראשונה טו־העולם
הזה 2154

ענת כי הרמטכ״ל, רב-אלוף
רפאל (״רפול״) אי תן, לא
כעס על יומי ביגלל מה שהוא
הוחשד בו — נסיוך לאונס
החיילת — ,אלא ביגלל החשד
שמא לא חבש כומתה כשעשה
זאת.
1הבדיחה השנייה טוענת
כי זו הפעם הראשונה שאשה
בצה״ל הגיעה לדרגת תת־אלוף.

למספרי הבדיחות יש גם
הסבר משלהם לשנה־וחצי, ש עברו
מאז המיקרה ועד לתלונתה
של הסמלת. ההסבר הוא
בשיר להקת חיל-הים, שהפך
כבר להימנון החייל: אנשי
הצפרדע / ,אנשי הדממה, איש
לא ראה / ,איש לא שמע

אגע, איור־

שגידע שאם

יצחק

יקבל שר־האנרגיה
מודעי את תיק התחבורה,
ימונה גרופר כסגנו, מתלוצצים
עתה בכנסת כי הרכבת תקבל
הוראה לעצור בהרצליה, מקום
מגוריו של מודעי, ובעתלית
של גרופר, בכל אחת מנסיעו־תיה.

1באותה הופעה התלונן
גרופר בחריפות רבה על חברו
למיפלגה, ח״כ מנחם ם נ־י־דור,
שכינה אותו בוועדת הכספים
של הכנסת ״אידיוט״.
״אני לא מבין מה סבידור רוצה
ממני, ולמה הוא כועס עלי.
בסך הכל מה שאמרתי לו זה
שהוא לא ראוי להיות חבר-
כנסת, ועל דבר כזה צריך
לכעוס ז״

1 1 1 1 1 1 1 1 0 1 1 1בתה־ , 26 הנראית על מסכי ה טלוויזיה הגרמנית בסר ט־ ה טלוויזי ה הקרוי ״ קו מי סר
1 1 |# 1111 11\ 1ב חז ק ת שניים״ ,נבחרה על״ידי הצלמים ה אי ט ל קיי ם כ״הא שה בעלת הטכס הרב
ביותר״ .המייוחד באירוע זה הוא שהיפהפיה המעורטל ת מוצגת בעיתונות הגרמנית כ״ספרדיה,
אשר נולדה בישראל״ .כל ה מז ה ה או ת ה מוזמן להודיע על כך למערכת השבועון ״העולם הזה״.

את הקבר ועשה ממנו במד,
קטנה, שעליה היו עולים ידידיו
ונושאים נאומים מצחיקים.
אחרי גירושיו מאשתו הראשונה,
השאיר לה חפר את הבית.
היא נישאה לאחר־מכן
לבחור שנתגלה כנרקומן, ונטש
אותה מאוחר יותר עם
שלושת ילדיה. היא מכרה את
הבית לאשר, אמריקאית, והדבר
הראשון שזו עשתה בבית
היה הוצאת הקבר משם.
חפר נזכר בכל אלה מפני של־כסית
הגיעה בתו של בעל־הבית
הקודם, רחל סבאג,
המתגוררת עתה בארצות־הב־רית
והנמצאת בארץ בביקור
קצר.

דדה לביא

ה שחקנית הישראלית, המתגוררת במי-
א מי, ערכה מ סיב ה לכוכבי הסרט היש ראלי
״שרגא קטן״ ,שהוקרן בפס טיבל -ה סר טי ם שם. דליה ובעלה,
יצרן הפלאס טי ק ג׳אק גאנץ, שכרו מועדון־לילה ב מייו חד עבור
האירוע. ה מ טיב ההס תיי מ ה בשעות ה ק טנו ת של הלילה, כשכל
מ שתתפיה פוצחים בשירי״מולדת ישראליים. דליה, שהפבה עקרת־בית,
מגדלת עתה ארבעה בנים בבי תה. שניים ה ם שלח, מנישואיה
הקוד מי ם, ושניים של בעלה, מנישואיו הקוד מי ם. ב ת מונ ה עומדת
דליה בין ניצה שאול, כוכבת הסר ט ״שרגא ק טן ״ וברוך אל ה, ה מפיק.

8 1בעת הופעה בקיבוץ
יחיעם בישר ח״כ פסח גרו*
פר לנאספים, כי עדיין לא
הפסיק את מאבקו בהנהלת הרכבת,
מפני שהרכבת אינה
עוצרת בישוב־מגוריו, עתלית.
גרופר טען כי אין הוא נאבק
ביגלל סיבות אישיות, אלא משום
שבעתלית מתגוררים עולים
חדשים מרוסיה, הממתינים
שעות ארוכות עד שרכבת
עוצרת סוף־סוף בעתלית ,״וזה
גורם נזקים רבים למשק המדינה.״
העולם
הזה 2154

8 1פגישה מיקרית בכסית
עוררה בחיים חפר זיכרונות
מימים־עברו. לפני 22 שנים
טייל חיים בירושלים, וראה
בית באבו־טור שמצא־חן בעיניו,
ושהיה שייך פעם לשייך
ערבי בשם זה. הוא בירר למי
שייך הבית עכשיו וכשמצא
שבעליו הוא אדם בשם סבאג,
קנה ממנו את הבית. חפר גר
שם שלוש שנים עם אשתו
הראשונה. בתוך הבית !נמצא
הקבר של השייך אבו־טור, ש ניצב
ממש בסלון. חיים שיפץ

! 8נער בגיל בר־מיצווה
צריך כבר להבין פרק בהיל־כות
עסקים — כך חשב לעצמו
הזמר אריק דכיא, ש הוזמן
לחגיגה כזו. הוא נתן
לבעל השימחה צ׳ק, מתנת יום־
הולדת, אך לחש באוזנו :״אל
תפרע אותו עד האחד בחודש.״
רק אחרי שהצליח להביך
את הנער, אמר אריק שזה
בסדר, הוא רק התלוצץ.
ה מרקיד ה הישראלית בעבר, המתגוררת ביום בלוס״אנג׳לס עם בעלה
ה ארכי טק ט, דני רוט. קארין זכ ת ה קו ד ם לכן ב מ קו ם הראשון
ב ת חרו ת -היופי לילדות באיזור מגוריה, ניו־פורט, ואחר״כך עברה
ל ת חרו ת גדולה יותר באורנג׳ ק אונ טי, וגם שם זכ תהבמ קו ם הרא שון.
משם הי ת ה הדרך לתחרות״היופי בלוס-אנג׳לטקלה, וברוב
הדר זכ תה בתואר. מ ה שנדרש מפ טפוסי ת בזו היה אי שיות בי מתי
ת, הליבה נאה על ה מסלול ו ה תנ הגו ת. בעיקבות הזכייה קיבל ה
ה ק טנ ה תפקידים בטרטי־פירטומ ת ב טלוויזיה ה א מרי ק אי ת. בנו של
ה שחקן ה א מרי ק אי ג׳והן ויין לקח או תהתחתח סו תו. מייק
מתכוון להפוך או ת ה לכוכבת. בנראה שעם י ח סי ויין ציבור ב אל ה עוד תגיע ק ארין רוט ר חוק. עוד תשמעו עליה.

׳ 8הדוגמנית ג׳ו די ברנ ם
פתחה בוטיק. היא רצתה להז מין
אנשים לפתיחה, אלא ש מערכות
עיתוני־הערב סרבו
לקבל את נוסח המודעה ש אמרה
:״זרוקים וזרוקות, אתם
מוזמנים לאורגיה המונית.״
היא החליטה לשנות את הנוסח
וכתבה :״אתם מוזמנים להילולא.״
גם מודעה זו לא נת קבלה.
היא נאלצה להזמין את
חבריה בטלפון.

במדינה :
(המשך מעמוד )27

ג 1בעינ״ם
ההפגנה האחרונה של אכדרי
קלציינסקי הסתיימה 3מו פל
ההפננות הקודמות: פאשר הניעו הצלמים לפני למעלה משנה הסעיר הצייר אנדרי
קלצ׳ינסקי את הציבור הישראלי, ונדמה
היה כי פתח פצע ישן, אשר כה רבים
ניסו להגליד אותו, בעיקר באמצעים מלאכותיים.
אנדרי השתלט על חדר בשגרירות
הגרמנית בתל־אכיב, כלא כמה אנשים
ואיים לפוצץ את השגרירות כמחאה
על מגמת שילטונות גרמניה המערבית
ליישן את החוקים כנגד הנאצים.
אחרי משא ומתן ממושך עם המיש־טרה,
הסגיר עצמו אנדרי, ושיחרר את
בני הערובה. הוחלט אז לטפל בו בכפפות
של משי ולא להאשימו, כפי שהיו
מאשימים חוטפים אחרים. אנדרי הפך גיבור
לאומי והסלחנות התקבלה, בגלל רגישות
הנושא.
לפני חודשים אחדים איים אנדרי שוב

סנט ״מורלהי׳

קיים רק קטלוג אחד שד מורלה
היזהרו מחיקויים.

הרבה הפגנות מאיימות כאלה מאנדרי,
אלא אם כן יושלך המפגין נגד חוקי
ההתיישנות של גרמניה, לכלא לתקופה
ארוכה, או יאושפז בבית חולים.

עיתונות
מי שפחה שבזו
בעיקבות ״האחים״ 7בית האמוגד
מציע עיתונאי ירושלמי להפיק
את ״הגיסים״ ,לפי יומן שרת
על הקמתו של חוג פוליטי חדש בישר
בשבוע שעבר העיתונאי נחום ברגע לקוראי
דבר. בהיעדר שם רשמי, כינה ברנע
את החוג, המונה, לדבריו, כמה עשרות
איש, כולם תושבי ירושלים, בשם ״חוג*
יומן־שרת״.
וכשמו של החוג כן הוא.
!החוג החדש, בדומה למועדון־חברים
סגור, אינו מקבל כל דיכפין. המועמד
לקבלה חייב למלא שני תנאים — לרכוש
את שמונת הכרכים של יומן שרת, שמחירם
1300ל״י, ולקרוא לפחות את שלושת
הכרכים הראשונים. עד עתה עברו את
מיבחן הקבלה שלושה חברי־כנסת, כמה

.,רו כקס״
,הגיע מלאי חדש שד
הצלחות הנפלאות שד ״רובקס״

קלצ׳ינסקי מתפרץ
הפגנה מוגזמת

״ ר 1בקס״
הגיע מלאי חדש של
הצלחות!הנפלאות •טל ״רוכקס״

בעיות ולבטים
בחיי המץ
מאת

חד״ר מרדכי זידמן
חוצאת רשפים

,ירעים ״
י לנשואין מאושרים
בך יהודה ,58 טל 282932 .־03

כלי־נגיוה
גיטרות -אקורדיונים
פסנתרים -אורגנים
חלקים מיתרים

* השאלה
* תיקונים
* מכירה
א. גינצבורג אל״ני 48ת״8
פינת רח׳ גאולה, טל 57773 .־03

לפוצץ את השגרירות והסכים לגלות לחוקרי
המישטרה את מיטען חומר הנפץ
שברשותו, רק אם יוזעקו העיתונאים. העיתונאים
אכן באו, ואז התגלה כי היה זה
איום סרק לצורכי פירסום. אז החלו רבים
ממעריצי עקשנותו של אנדרי לחשוד ברצינותו
ובשפיות דעתו.
ביום השני האחרון, כאשר המדינה כולה
היתה עסוקה בלווייתה של גולדה
מאיר, הוזעקה מישטרת תל־אביב לאחד
הבתים בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב,
ליד בניין העיריה. בבית שוכן מרכז התרבות
הגרמני, והוא משמש בעיקר ככי תות
לימוד לישראלים הלומדים גרמנית.
על פי המידע שהזניק את שוטרי מיש-
טרת תל־אביב, והזעיק את צלפי היחידה
המיוחדת של המישטרה, השתלטו שלושה
צעירים על אחת הכיתות בבניין, ואיימו
לפוצץ אותה על התלמידים ומורתם.
כשהגיע מפקד מישטרת תל-אביב משה
טיומקין וגילה כי המדובר הוא באנדרי,
היה יכול לנשום לרווחה. אנדרי, עם שניים
מידידיו השתלטו אומנם על הכיתה, אך הם
שיחררו את התלמידים הישראלים והח זיקי
רק את מורתם. אחת התלמידות,
״שהתחצפה״ לחוטף, זכתה במשב של גז
מדמיע ממיכל שהיה בידו. זה היה הנזק
היחידי שהיה יכול להיגרם, משום שבידי
אנדרי לא היו מיטעני חבלה, וגם האקד חים
שהם החזיקו בידיהם היו אקדחי
סטארטר, המיועדים להזניק רצים בתחרויות
ספורט.
כשני ידידים ותיקים נפגשו אנדרי ו־טיומקין,
וכעבור שעתיים של משא ומתן,
כשטיומקין מנסה לזרז את כלי התיקשורת
להגיע למקום, כדי שאנדרי יראה אותם,
נכנע אנדרי והובל למעצר.
1לטיומקין ברור, כי צפויות לו עוד

עיתונאים ועוד כמה עשרות משוגעים-
לדבר.
החברות בחוג משפיעה, לדברי ברנע,
גם על המראה החיצוני של החברים.
לכולם עיניים אדומות מחוסר שינה, שכן
הם דוגרים מדי לילה על כרכי היומן,
מחפשים בין 2,500 עמודיו את עצמם,
את אוייביהם ויריביהם, או סתם אנשים
ידועי־שם.
הכום הנסתר. כדי לקרב את כלל
הישראלים לדרמה המתחוללת בין דפי
היומן, מציע החוג, באמצעות ברנע, הנינד
נר, כנראה על מייסדיו, את ההצעה הבאה:
מחלקת הדרמה של הטלוויזיה תצלם
את עלילות יומן שרת כהמשך ישיר
לסידרה עתירת הפרקים, שעניינה האחים
לבית האמונד.
• משה שרת יהיה אדווארד — האיש
המיסכן שכל הזמן דופקים אותו.
• ציפורה שרת תהיה הגברת האמונד
הזקנה — קשוחה, קנאית לכבוד המיש-
פחה, רבת־תושיה וספקודמה בלילות של
משבר.
| • פינחס לבון יהיה פול מארוני —
איש מוכשר, מפו־קפק מבחינה מוסרית,
מעוות ביחסיו עם בני־אדם ושואף לכתר.
בוואריאציות קלות יכולים לשחק את פול
מארוני גם משה דיין, אהוד אבריאל ואחרים.

לוי אשכול יהיה ביל ריילי —
מנהל העבודה המוגבל במיקצת, אבל בחור
טוב, בהחלט בחור טוב, שהועלה לגדולה.
תחת השם האחים מציע ברנע את השם
הגיסים, שהרי בעל היומן ושלושת גיסיו
— אליהו גולומב, דוב הה ושאול אביגור
— היו אוהבים בלב ובנפש.
וכמה פרקים תכלול סידרת הגיסים?
אליבא דברנע 250 לפחות.
העולם הזה 2154

הוגו שוורץ ידוע כפליים ,־ אבל הוא עלול לעלות למדינה ביוקר

ף* יום שכת לפני שבועיים המריא
״ י מטוסו הפרטי של הוגו שוורץ מתל־אביב
לדימונה, ובו הוגו וחבר־הכנסת רב־ההשפעה,
חיים קופמן מסיעת הליכוד. עימם
היה צריך להמריא גם חבר ועדת־הכספים
של הכנסת, עדי אמוראי. אולם כיוון שהיה
עליו לצאת לאירופה, ויתר על הנסיעה
לדימונה.
בנסיעה זו ניסה הוגו שוורץ לשכנע את
קופמן לתמוך, בעת הדיון בוועדה, במתן
ערבות מלאה של המדינה לסיוע כספי,
שיסתכם ב־ 215 מיליון לירות, למיפעל
סרטי הבלמים (בריקבאנד) והמפרדים
(קלאצ שהקים בדימונה.
הביקור לא עזר ביותר להוגו שוורץ,
שכן קופמן אומר כי הביקור לא שיכנעו,
אין לו פיתרונות למצב הקשה של המיפעל,
ואין הוא יודע אם יתמוך בתוכנית של
שוורץ להזרמה מאסיבית נוספת של כספי-
מדינה למיפעל.
דיפלומט מטעם צ׳ילי
דמן נז ק ק שוורץ למסע־שיכנוע,
1שיכנוע, כדוגמת זה שהוא מנהל עתה,
אחרי שמדינת־ישראל השקיעה כבר כמאה
מיליון לירות במיפעל בדימונה 1
קופמן אינו היחידי ששוורץ עובד עליו.
התומך הראשי בכנסת בשוורץ הוא שר
המיסחר־וד,תעשיה לשעבר, חיים בר־לב,
המשדל את מנכ״ל מישרד התעשיה הנוכחי,
עמוס מר־חיים, כי יילך לקראת שוורץ
ותוכניתו. גם חבר ועדת־הכספים, שלמה
אליהו, שחברת־הביטוח שלו היא המבטחת
את המיפעל של שוורץ, תומך בקבלת
תוכניתו של שוורץ.
משיחות עם חברי־כנסת אלה, התומכים
בשוורץ, הסתבר כי איש לא בדק את
מצב המיפעל, ואיש לא בחן מדוע הגיע
לשפל־המדרגה הנוכחי.
העובדה המתמיהה היא כי שוורץ גייס
לעזרתו את ראשי ועדת־הכספים של הכנסת,
שיאשרו מתן ערבות־מדינה להלוואה
שהוא מבקש. אולם אין אף בנק
ישראלי אחד המוכן לממן אותו. שכן
הבנקאים חרדים מפני הסתבכות גם בערבות
מלאה של המדינה.
רק לפני כמה ימים, בדיון בהנהלת
הבנק לפיתוח התעשיה, שכלכלניו מתנגדים
נמרצות להזרמה כספית נוספת ל־מיפעל
של שוורץ, קרא חבר־ההנהלה, ומי
שהיה מנכ״ל מישרד התעשיה, ד״ר משה
מנדלבאום, כי צריך למנות כונס־נכסים
למיפעל.

בעיקבות הסירוב הטוטאלי של הבנק
לפיתוח התעשייה ומנכ״לו, יהודה גיל,
לממן את המיפעל, מפעיל שוורץ לחצים
על בנק הפועלים, באמצעות חיים בר-לב
ועדי אמוראי. אולם גם כאן מתעקש מנכ״ל
הבנק, אפריים ריינר, להתנות כל סיוע
במינוי מנהל מטעם המדינה למיפעל. הוא
גם תובע שהבנק יבצע רק את גביית
ההלוואה, אולם המנהל שינהל את המיפעל
במקום האחים שוורץ (הוגו ואדי) יהיה
מטעם מישרד־התעשיה, ולא מטעם הבנק.
המנהל המוצע עתה למטרה זו הוא חזי
שלח, מי שניהל קודם לכן את חברת־הביטוח
אליהו. עליו להחליף את צבי שילד,
שמונה מנהל מטעם מישרד־התעשיה, בראשות
השר יגאל הורביץ, והודיע כי אינו
מוכן להמשיך לשאת באחריות למה שקורה
במיפעל, וכי יפרוש מתפקידו בימים אלה.
הוגו ואדי שוורץ היו בעלי מיפעל בשם
בריקבאנד, שייצר סרטי־בלמים, ברמת-
החייל בגוש דן. המיפעל נהנה מעזרה
שנתן השר פינחס ספיר להוגו שוורץ,
על־ידי הטלת מכסים גבוהים על ייבוא
סרטי־בלמים. כך נאלצו בעלי המכוניות
בארץ לרכוש את תוצרת בריקבאנד, ש־היתה
פחות טובה מתוצרת זרה, זולה

יותר.

התירוץ להעדפת שוורץ היה כי הוא
נושא תפקיד דיפלומטי מטעם צ׳ילי. והוא
דואג ליחס אוהד של צ׳ילי לישראל.
המפעל חי לו בשקט, ובעליו עשו חיים
תודות לכפיית בעלי־הרכב לקנות אצלם.
אחרי מילחמת יום־הכיפורים אישרה
מדינת־ישראל לבעלי המיפעל תוכנית
בהשקעה של יותר מ״ 100 מיליון לירות
להעברת המיפעלים לדימונה. לפי התוכנית
הוקמו במקום שני מיפעלים, בבעלות
שתי חברות. מיפעל אחד נקרא קראמיק
קסטינג קורפוריישן, והשני פריקשן מטי־ריילס
קורפוריישן. שני המיפעלים נמצאים
תחת קורת־גג אחת, ועובדים בהם אותם
העובדים. הבעלות על שתי החברות היא
בידי חברת אסבסטוס וכימיקלים, שבעליה
הם אדי שוורץ, אזרח ישראלי ומהנדס
במיקצועו, והוגו שוורץ, הרשום כתושב
זר, המייצג משקיעים לא־ישראליים. מיפי
על פריקשן מייצר סרטי בלמים ומפרדים,
בציוד ישן, שהועבר מן המיפעל ברמת־החייל.
מיפעל קראמיק מייצר עבור פריק־שן
מכונות חדישות לייצור סרטי בלמים
ומפרדים.
חברת פריקשן המייצרת סרטי-בלמים,
מפסידה הפסדי־עתק, אולם חברת קראמיק,
המוכרת לפריקשן את המכונות לייצור,
היא ריווחית ביותר. חלק נכבד מדיווחי
קראמיק מושקעים בפריקשן, כהשקעת

בשיטה החדישה מייצרים כיום באמריקה
ובאירופה, והיא הובאה לאחים שוורץ
באמצעות מהנדס לשעבר של פורד, שעבר
לכמה חודשים לדימונה ועזב, אולם התוכניות
הנושאות. את חותמות מחלקת־המחקר
של פורד עדיין מצדיות במישרדי
החברה בדימונה.
משנת 1974 ועד היום לא הצליחו האחים
שוורץ לייצר בשיטה החדישה, וכל ההש קעות
של יותר מ־ 100 מיליון לירות לא
הביאו את התוצאות שלשמן ניתנו.
יש להזכיר עוד שמות של שתי חברות
אמריקאיות, אינטאר פריקשן ואינטאר
ספאר. בחקירה של שילטונות מס־ההכנסה,
באמצעות פקיד־השומה־למיפעלים־גדולים,
התברר כי חברת קראנזיק משלמת לשתי
חברות אלה תמלוגים עבור הידע, הכרוך

תעשיין שוורץ
כיסי הבעלים

מנכ״ל גיל
לחיצה פנימית
בעלים. לטענת האחים שוורץ, מהשקעה
כוללת בפריקשן של 113 מיליון לירות,
הם השקיעו כ־ 40 מיליון לירות. לפי חישובי
הבנק לפיתוח התעשיה, קרוב ל״30
מיליון לירות מהשקעת הבעלים בפריקשן
באו מדיווחי קראמיק על הציוד שהיא
מוכרת לפריקשן. פריקשן משלמת לקראמיק
בכספים שקיבלה כהלוואות ומענקים מן
הבנק לפיתוח התעשיה. האחים שוורץ,
שהם בעלי שתי החברות, קובעים באיזה
מחיר תמכור קראמיק לפריקשן, וכך נוצר
מעגל סגור ומושלם של העברת כספי־המדינה
לכיסי הבעלים הפרטיים, ושוב
חזרה כהשקעה, נוסף להוצאת כספים
החוצה למטרות שונות.
מכבש היוצר סר ט
ף* הלוואות הראשוגות ניתנו בשנת
י ,1974 1ואז התחייבו היוזמים שהציוד
החדיש שייבנה ייצר סרטי־בלמים בשיטה
חדשה, הקרוייה ״פוזיטיב מולדינג״ ,או
לחיצה פנימית. לפי שיטת הייצור הקיימת
במיפעל, מייצרים את הסרטים באמצעות
מכבש, היוצר את צורת הסרט. בשיטה זו
יש ביזבוז של כ״ס 507 מחומרי־הגלם בתהליך
הייצור. בשיטה החדישה של לחיצה
פנימית יש ביזבוז של ס 100/בילבד.

מנכ״ל מר־ חיים
סתימת חורים
בייצור המכונות החדישות, בגובה של
•70׳ 10ל־־< 207 מהתמורה שקראמיק מקבלת
מפריקשן.
חוקרי מס־הכנסה לא קיבלו תשובה
מספקת מן האחים שוורץ ועורכי־דינם,
לגבי זהות בעלי חברות אמריקאיות אלה
(עורך־הדין של החברה משה פורת, ועורו־הדין
בועז נהיר קיבל על עצמו לטפל
בחקירות ובתביעות מס־כנסה).
שתי חברות אלה מופיעות בעוד מקום.
לפני כמה שנים חתמו האחים שוורץ
חוזה עם ממשלת רומניה על הקמת מיפעל
לסרטי־בלמים, וקיבלו תמורתו 5.5מיליון
דולר. מסכום זה הם שילמו מיליון דולר
תמורת ידע לשתיהחברות האמריקאיות.
מס־ההכנסה סבור כי היה צריך להעביר
מיליון דולר אלה ארצה, ואנשיו רוצים

מאוד לדעת מי הם, סוף־סוף, בעלי החברות
הזרות, הנהנות ממיליונים רבים גם
מן החברה בישראל. לפני כמה ימים
הודיעו אנשי מס־ההכנסה לחברה כי יכינו
נגדה תביעה מישפטית בנושאים אלה.

גוף המכבד
א ת עצמו
פני כשנה פנו האחים שוורץ לבנק
/לפיתוח ׳ התעשיה ולמישרד־התעשיה,
והגישו תוכנית־השקעות מקיפה, בת כמה
מאות מיליוני לירות, להשלמת המיפעלים.
הם ביקשו ממדינת ישראל 330 מיליון
לירות נוספות. השר יגאל הורביץ החליט
לבדוק ביסודיות את הקורה במיפעל,
וכתוצאה מן הבדיקה הודיע כי כל הזרמה
כספית מותנית בכמה תנאים.
האחד: מינוי מנהל חיצוני מטעם ה־מישרה
השני: מינוי מועצת־מנהלים (עד
חודש זה אין מועצת־מנהלים לחברות) ;
מינוי שמאי שיעריך כמה שוות באמת
המכונות המיוצרות על-ידי קראמיק ; הפרדה
מוחלטת בין שתי החברות: הכנת
מאזנים.
מכל התנאים בוצע רק אחד, וצבי שילר
מונה כמנהל־כללי. אולם הבנק לפיתוח
התעשיה החל בבדיקה יסודית של מצב
החברה, וגילה כמה עובדות חדשות ומאלפות.

למשל, התברר כי בעוד האחים
שוורץ התעקשו כי הם עצמם יבנו עבור
עצמם את המכונות המייצרות סרטים,
ניתן לקנות מכונות אלה בחו״ל בזול יותר.
מה גם שהמכונות שלהם טרם יוצרו.
הוברר כי מתחילת 1978 לא שילם המיפעל
את הכסף שגבה עבור מם־קניה ומס-
ערך־מוסף. החוב על סעיף זה בילבד הוא
בסך 12 מיליון לירות. כן מפגר המיפעל
בתשלום חובות וריבית לבנקים, בסך 28
מיליון לירות, ועוד הוא צבר הפסדים
שוטפים של 25 מיליון לירות. מסתבר
כי לפני כל השקעה נוספת יש להזרים
למיפעל 65 מיליון לירות, לסתימת חורים.
החברות מחזיקות מישרדים בניו־יורק
העולים 20 אלף דולר לחודש, לטפל בייצוא
המיפעל שטרם החל. הכוונה היא לייצא
בהיקף רציני בציוד החדיש. המישרד בניו־יורק
עוסק בקניות סרטי־בלמים ברומניה
ובמכסיקו, ומכירתם לאמריקה. דבר זה
אגב, הרתיע את יהודה גיל, מנכ״ל הבנק
לפיתוח התעשיה, מקבלת תביעת הורביץ
לשינוי הנהלת המיפעל וסילוק האחים
שוורץ משליטה מלאה בו. גיל חשש כי
הם ימשיכו לעסוק בייבוא לאמריקה מרומניה
וממכסיקו, וידחקו את הייצוא המתוכנן
של המיפעל החדיש בדימונה. לכן
גם לא הצליחו לכפות עליהם את סגירת
המישרדים ברמת״החייל, שהם כסילות,
שכן הנהלת המיפעל שוכנת בדימונה.
הוגו שוורץ, שהתבקש להגיב, ,ניסה
תחילה לטעון כי הוא רק מייצג משקיעים
זרים, ואינו מצוי בנעשה בחברות. אחרי
שנשאל על נסיעתו עם ח״כ קופמן, אישר
כי הוא מצוי במיפעל. הוא אמר כי אין
לו מושג על חקירת מס־ההכנסה, ויש
לשאול על־כך את רואי־החשבון של ה חברה.
הוא אמר כי לא ידוע לו שיש
בעיות לגבי ההשקעות במיפעל מבחינת
הבנקים, וכן כי אינו מסכים לשום מנהל
חיצוני, שכן גוף המכבד עצמו לא יקבל
זאת.
בשיחה עם עיתונאים הוא האשים את
הבנק לפיתוח התעשיה בעיכוב מתן הלוואות
וערבויות למיפעל, וכי דבר זה גרם
להפסדים של 30 מיליון לירות ולכך
שהמיפעל עובד רק ב* 2570 מכושר הייצור
שלו. המיפעל מבקש עתה השקעה נוספת
של 208 מיליון לירות. הוא מעסיק עתה
300 עובדים, ובידו חוזי-ייצוא חתומים
לאמריקה, בהיקף של 16.5מיליון דולר.

יגאל לכיכ

1 . 1ו > ו * ח חמשו הורת עד הכנסותיהם האמיתיות ורכושם
נ נ * 3שר כל 120חבויהכנסתהתשיעית

באחת?

הכתכה הראשונה בסידרה, שפורסמה
בשבוע שעבר, גרמה לסערה־זוטא בכנסת.
״לו הייתי יודע שזה באמת המצב, יכול
להיות שלא הייתי מצביע עבור ההעלאה \״
אמר אחד מחברי ועדת־הכנסת לכתב
העולם הזה.
יש הבדל בין הכנסת הנוכחית לבין
הכנסות שקדמו לה לכך מסכימים הכל.
תופעות של עשירים ועניים היו גם בכנסות
הקודמות. חברי־כנסת אשר עצם כהונתם
בתפקידים כאלה הביאה להם הכנסה כספית
ניכרת בעבודתם שמחוץ לכנסת, היו
גם בכנסות הקודמות. הדוגמה הקלאסית
לכך היו שני ח״כים שהיו עורכי־דין,
חיים צדו*( ,שהיה אחר־כך שר־המיש־

רים כיום 10 .שרים (אבוחצירא, ארליך,
דיין, וייצמן, מודעי, פת, שרון, נסים, ידיו
ותמיר) הם עשירים מופלגים. יתר השרים
מתחלקים לשתי קבוצות: אמידים והחיים
בצינעה. אל האמידים אפשר לשייך
את בגין, בורג, שוסטק וכץ, ואילו שלושה
השרים החיים בצינעה ממש הם המר,
לנדאו והעני מכולם — דויד לוי.
למצב זה יש, כמובן, השלכות חברתיות
ממדרגה ראשונה. אמר השבוע אחד מחב־רי־הכנסת,
דווקא מהקואליציה :״כאשר
פינחס ספיר המנוח היה מטיל גזירות
כלכליות וגורם לכך שמישפחה ממוצעת
לא היתה יכולה לגמור את החודש, אי-
אפשר היה לבוא אליו בטענות אישיות.
היה ידוע כי ספיר עצמו חי בצינעה, כי
הראי אצלו בבית שבור, וכי אין לו אף
אגורה שחוקה אחת בבנק. עכשיו, כשאי-

חליפת־מיכתבים זו יכולה היתד. לשמש
נושא לניקוי ראש ז״ל, לולא פתח בה
מי שאחראי לאמיתו של דבר למדיניות
הכלכלית של הממשלה, ולהתדרדרות המשק
מאז המהפכים, הפוליטי והכלכלי.
פלומין עצמו אמנם טוען כי התכוון רק
להראות את האבסורד שבהחלטה שיוזמה
על־ידי קורפו, להעלות את שכר הח״כים.
אולם עצם הסוגיה מעוררת צחוק מר.
עד שמונה כסגן־שר־האוצר היה פלו־מין,
נוסף על היותו חבר*כנסת, שותף
בכיר באחת מחברות רואי־החשבון הכד
שגשגות בארץ, אלמגור ושות׳ .כאשר מונה
פלומין כסגן שר־האוצר, הוא מכר את
חלקו במישרד רואי־החשבון. פלומין מסרב
לאמר כמה קיבל עבור חלקו במישרד
המשגשג, שאולי שיגשג, בין היתר, גם

מישפחתו בווילה הדורה בשכונת נווה-
מגן ברמת־השרון.

א מי ר: וילה
בדי מונה
דץ ״כ יעקוב (״ז׳אק״) אמיר, חבר
י 1מיפלגתו של אלון, ומי שנבחר לאח רונה
גם כראש עיריית דימונה, סבל מהבחינה
הכספית רבות ביגלל העובדה שהוא
נבחר לכנסת. אמיר, חבר הוועדה שהעלתה
את שכר הח״כים, ידע לספר כי בתפקידו
הקודם, לפני שנבחר לכנסת — יו-
שב־ראש ועד־העובדים של טיפעלי יס
המלח — הוא הרוויח הרבה יותר, וכי
הוא דחוק עתה מהבחינה הכספית.

01113 0 3 1 (3
פטים מטעם המערך) ,וגירעון האוזנר
(שהיה אחר־כך שר־בלי־תיק מטעם ל״ע),
צדוק שוב אינו חבר־כנסת. הוא התפטר
מרצון וחזר לעסוק בפראקטיקה הפרטית
במישרד־עורכי־הדין, שעזב כאשר מונה
כשר, וגידעון האוזנר הוא עדיין חבר-
כנסת וגם הוא חזר לעסוק בפראקטיקה
הפרטית, שאותה עזב רשמית. שניהם הרוויחו
סכומים ניכרים כנציגי חברות ממשלתיות,
והיו שטענו כי כהונתם בכנסת
עזרה להם בכך. אך איש לא יוכל אף
פעם לבוא ולהאשים אותם בכך שהם ניצלו
באופן ישיר את תפקידיהם, כדי לעשות
רווחים.
אולם בכנסת הנוכחית המצב הרבה
יותר גרוע. מרבית חברי-הכנסת שייכים
למעמד המיוחד של אנשים, אשר המשכורת
שהם מקבלים מהכנסת — תהיה
גדולה כאשר תהיה, ומוגדלת כאשר תהיה
— אינה מהווה אלא פסיק קטן בהכנסתם
הכספית וברכושם.
די להעיף מבט בממשלה, בת 17 הש־

אפשר לגמור את החודש, מביטים לעבר
האחראים לכך ורואים כי הם טובלים
בכסף.״
להלן רשימה נוספת של חברי־כנסת :

פלומין: הכנ ס ה
צדדית קבועה
^ גן־שר־האוצר, יחזקאל פלו־יי
מין, התפרסם בשבוע שעבר כמי שכתב
מיכתב ליושב־ראש סיעת הליכוד
בכנסת, חיים קורפו, שבו טען כי בעיק-
בות העלאת המשכורות האחרונה לחברי-
כנסת נותר הוא מקופח, וכי משכורתו
כסגן־שר, הצמודה למשכורת השרים, נמוכה
עתה ב־ 400 לירות ממשכורתו של
ח״כ. תשובתו של קורפו היתה עניינית:
יחזיר־נא החבר פלומין את כל ההטבות
שיש לו בתפקידו כסגן־שר, כמכונית
צמודה והוצאות אש״ל בלתי־מוגבלות, והוא,
קורפו, ידאג לכך שיקבל את 400
הלירות החסרות.

ח״ב פלומין

ח״ב אמיר

שלוש משכורות

עני עס וילה

ביגלל העובדה שפלומין היה חבר-כנסת
ואיש חזק במיפלגה הליברלית. אולם ידוע
כי ההסכם בינו לבין מישרד אלמגור
ושות׳ קובע שהתשלום נעשה בצ׳ק חודשי
במשך 10 שנים, וצמוד למדד. למרות
הסירוב של פלומין לאמר לכתב העולם
הזה מה הוא הסכום, אין ספק כי הסכום
החודשי עולה על משכורתו של פלומין
כסגן־שר, ועל משכורת אשתו, שושנה,
עובדת בכירה בבנק לפיתוח התעשיה.
גם את משכורתה של שושנה פלומין,
מסרב ם גן־השר לגלות, אך הוא טוען
כי היא גבוהה יותר מהמשכורת שהיתר.
לו לפני ההעלאה האחרונה. חישוב קר
מוכיח כי הכנסותיה החודשיות של מיש-
פחת פלומין, ממשכורתו כסגן־שר, ממש כורת
אשתו ומהסכום החודשי שהוא מקבל
ממישרד אלמגור ושות׳ מגיע לכ־70
עד 80 אלף לירות בחודש.
פלומין מודה כי יש לו בבנק ניירות-
ערך רבים וטוען :״תראה לי יהודי שאין
לו ניירוודערך !״ פלומין מתגורר עם

ח״כ סכידור

מאמרים וירושה

אין ספק כי העובדה שהוא נבחר עתה
לראש עיריית דימונה תשפר את מצבו הכספי
של אמיר. הוא אומנם יקבל רק
משכורת אחת, אולם הוצאותיו הרבות כראש
העיר יכוסו. למרות מצבו הכספי
הדחוק, נראה כי איכות־חייו אינה גרועה
כלל וכלל. רק עתה השלים אמיר בניית
וילה גדולה, באיזור הווילות של דימונה,
והוא נוהג במכונית פיג׳ו .504

סבידור:
שכר סופרי ם
חד המתפרנס אף הוא ממאמרים
בעיתונים זרים הוא ח״ב מנחם סבי־דור*
עד שהיה לח״כ, שימש סבידור כ-
מנכ״ל המועצה לייצור מוצרי פרי הדר,
ולדבריו היתד. המשכורת הריאלית שלו שם
גבוהה בכ 5000-לירות לחודש ממשכורתו
בכנסת. סבידור מתגורר בדירה בת ארבעה
חדרים בצפון תל־אביב, ונוהג במכונית
רנו .12

השר ארליד

חוזה לאופטיקה

המאמרים שהוא מפרסם כחבר־כנסת ישראלי
בעיתונים זרים הם מקור להכנסה
נכבדת ביותר לח״ב המיפלגה הליברלית,
בעיקר משום שהצ׳קים המגיעים הם במטבע
זר. לסבידור הכנסה נוספת. לאשתו
רעיה שותפות עם אחותה בשלוש דירות
ברחוב שלום־עליכם בתל-אביב, מהן היא
מקבלת שכר-דירה באורח קבוע.

ארליך:
מיפעל משגשג
ך* איש הממונה על הכספים במדינה
י 1אינו קוטל־קנים בכל הנוגע לכספים
האישיים שלו. שר־האוצר שימחה אר ליך
היה איש עשיר עוד לפני שמינה
כשר־האוצר. לארליד מיפעל, שהוא מקפיד
לכנותו בשם ״בית־מלאכה״ ,למוצרי
אופטיקה. מיפעל האופטיקה שלו לא סבל
מכישוריו הפוליטיים. כאשר היה יוסף
ספיר המנוח, איש הציונים הכלליים, שר

ראשות־הממשלה ביגלל פרשת החשבון
של אשתו, שהיא מנהלת הכספים של
רבין. רבין הוא טיפוסי לפקיד הציבורי
הבכיר שעשה את כספו תחילה מחיסכון,
שהתאפשר לו ביגלל תפקידו, ואחר-כך
מעיסוקים שבאו לו בעיקבות תפקידו.
כאשר היה רבין קצין בצה״ל, היתד.
משכורתו אלמנטרית, ולא היו לו כספים
אחרים, כגון ירושה או תמיכת מישפחה
עשירה. בשנת 1950 רכש רבין, שהיה אז
קצין בדרגת סגן־אלוף, וילה בצהלה שעדיין
לא נבנתה, ואליה נכנסו הרבינים
לגור בשנת .1952 הווילה עלתה אז כ־14
אלף לירות, סכום נכבד באותם הימים,
אך ניתנה באשראי לא־צמוד ל־ 25 שנה.
כיום שווה וילה זו, שכבר אינה ברשות
מישפחת רבין, למעלה משלושה מיליוני
לירות ומתגורר בה משה שמיר, אחד
התעשיינים העשירים בארץ, מנכ״ל חברת
וישי ישראל.
מישפחת רבין, כמו מישפחות־קצינים

נוסף, שבו אפשר למכור את הרצאותיו:
ראש־ממשלת־ישראל לשעבר.
״*נוסף -עלי״משכורתו״כחבר־כנסת-״״מממנת
המדינה כמה סעיפים בחשבון־ההוצאות
של רבץ. המדינה העמידה לרשותו מכונית
וולוו חדישה, עם נהג צמוד, המקבל
את משכורתו מקופת־המדינה. בקרייה ב־תל־אביב
עומדים לרשותו לישכה ומזכירה,
הממומנים על-ידי המדינה, והעוזרים לרבץ
לייצור כסף נוסף: לכתוב את ספרו,
שעליו הוא כבר קיבל מהוצאות־ספרים
בחוץ־לארץ מקדמות גדולות. ההוצאות האלה
של רבץ, הממומנות כיום על־ידי
המדינה, מגיעות לכ־ 60 אלף לירות בחודש,
וזאת נוסף על משכורתו כח״כ ולהטבות
שהוא מקבל כח״כ.
מישפחת רבץ ממשיכה להתגורר בפנטהאוז
שלה בנווה־אביבים, וללאה רבץ
מכונית .6 \ 1\¥

דויד גלס :
בדרך לכסף
חד מחגדי־הכנסת העניים הוא
ח״כ המפד״ל דויד גלם.
גלם בא ממישפחת־פועלים, ואשתו, ברכה,
ממישפחת מורים, כך שירושה לא
קיבלו. עד שהיה חבר־כנסת, שימש גלם
כמנכ״ל מישרד־הדתות, במשכורת ממשלתית
בכירה. הוא מתגורר בדירה שכורה
בדמי־מפתח, בת שלושה חדרים, ב ירושלים,
ו״אני חבר־הכנסת היחידי שאין
לו ניירות־ערך.״
לפני כמה שבועות פנה גלס לבנק שלו,
וביקש הלוואה. הפקיד הסכים לתת לו
אותה, אבל ביקש ממנו לשעבד את ניי-
רות־הערך שלו. כשאמר לו גלם כי אין
לו ניירוודערך, הסתכל עליו הפקיד בחו־סר־אמון
גלוי.

השר לוי ואשתו
חוב במכולת
המיסחר־והתעשייה, הוא נתן רשיון־יבוא
ראשון בארץ לעדשות אופטיות לעסקן
הצעיר, שהיה בן טיפוחיו. הרשיון היה
פריצת דרך להקמת מיפעל משגשג, הרשום
על שם אשתו של ארליך.
עד היום עוסק ארליך, למרות העומס
הרב המוטל עליו כשר־האוצר, במיפעל
האופטיקה שלו. הוא מבקר בו לפחות
פעם בשבוע, ובנסיעתו האחרונה לארצות־הברית
נפגש עם יצרן אופטיקה גדול,
שלא לצרכי מישרד־האוצר, אם כי איש
עדיין אינו יודע אם ארליך חתם עם אותו
יצרן על עיסקה בשם אשתו, או לא. ארליך
מתגורר בדירה ברחוב פינקם בתל-
אביב.

לוי:
מי קרה סעד
ך* עני ביותר שבקרב חברי־הכנסת
י ו הוא שר־הקליטה דויד לוי• הוא מתפרנס
ממשכורת של שר, אולם במש כורת
זו קשה לו לפרנס את עצמו, את
אשתו־ ואת 11 ילדיו. ללוי אין כל רכוש,
ומעולם לא עסק בעסקים. מילבד מש כורתו,
מקבל לוי גם תמיכה מהביטוח
הלאומי, בצורת תשלום עבור ילדיו. לוי,
שהוא איש צנוע, חייב מדי חודש סכום
של יותר מ־ 4000 לירות במכולת, הסמוכה
לביתו בבית־שאן, וכאשר מגיע צ׳ק המשכורת,
ממהרת אשתו, רחל, לשלם את
החוב, עד לחודש הבא.
המצב הכספי הקשה של לוי, והעובדה
שהוא ישר בכל מה שנוגע לכספי־ציבור,
מביאים לכך כי לוי נמנע מלהיענות להזמנות
לחתונות ולשמחות אחרות, משום
שאין לו כסף להביא מתנה, ואין הוא מוכן
לקחת סכום זה מקופת מישרדו, כפי שעושים
שרים אחרים.

דגיו: ה הרצ אות
ממ שיכות
*ר י שהיה ראש־הממשלה, ח״כ
* 1יצחק רגץ, איבד אולי את כס

אחרות, יכולה היתה להרשות לעצמה
להיכנס לחוב כספי כבד כדי לרכוש את
הווילה, משום שהוצאות־המחייה שלה היו
נמוכות ביותר. רבין עצמו לא הוציא
כימעט אגורה אחת, הין בגלל הליכותיו
הצנועות והן בגלל העובדה ששירת ב־צה״ל,
ואילו לבני־מישפחתו היו הנחות
שונות ומגוונות. החנות היחידה שהיתר.
אז בצהלה היתד. חנות מסובסדת של
שק״ם.
ככל שעלה רבין בסולם הדרגות, כן
התרחב גבול חשבון ההוצאות שלו, וכן
גדלו אותם סעיפים בהוצאותיו שמומנו
על-ידי המדינה, כנהג ומכונית צמודים
לו ולאשתו, הזמנות להצגות קונצרטים,
דמי־שימוש בטלפון, וכדומה.
מישפחת רבין נסעה לארצות־הברית,
ב־ ,1968 אחרי שהוא סיים את כהונתו
כרמטכ״ל. הרבינים מכרו את הווילה בצהלה,
קנו פנטהאוז בנווה־אביבים ׳והר*
וויחו כסף רב על העיסקה. הפנטהאוז,
ברחוב אשי 5בנווה־אביבים נבנה על-
ידי גיגי פרס, אחיו של שימעון פרס,
ונמכר לרבינים — כמו לקצינים בכירים
אחרים — בהנחה גדולה. לפרס היה כדאי
לשכן בבתים שלו אנשי־שם, כמו רמטכ״ל
מילחמת ששת־הימים. זד. העלה את ערך
הדירות האחרות שמכר. ואילו הרבעים
נותרו עם כמה מאות אלפי לידות בידם —
ההפרש בין המכירה לקניה — סכום שבאותם
הימים היה ניכר.
בארצות־הברית גילה רבין כי הכסף הוא
דבר חשוב, והוא התחיל לעשות כסף.
הרצאות הגנרל-אמבסדור היו מבוקשות
ביותר בקרב היהודים והלא-יהודים באר-
צות־הברית, ובמישטר הכלכלי של אמריקה
הגדולה, כאשר הביקוש רב, ההיצע
יקר. רבין התקשר עם אמרגן פרטי, שהכניס
אותו ואת תמונתו לתוך קטלוג המרצים
שלו, והחל מתרוצץ בין אירגונים
יהודיים לחגיגות בר־מיצווה, לנאום, לברך,
וללחוץ ידיים, כשאחריו האמרגן מקבל
את הצ׳ק, שהיה בדרך כלל גדול.
כיום מישפחת רבין היא מישפחה עשירה.
רבין ממשיך לערוך גיחות לחוץ-
לארץ להרצות ולקבל כסף. היום יש תואר

גלם הרוויח עד ההעלאה האחרונה כ-
9000 לירות נטו, והמשכורת הבאה שלו
תהיה בסביבות 23 אלף לירות ברוטו.
אשתו עובדת בחצי־מישרה בבנק ישראל,
ומוסיפה עוד כ* 6000 לירות לתקציב ה-
מישפחה.
אולם גלם מודה כי אין לרחם עליו, וכי
הוא, כמו כל חברי־הכנסת האחרים אשר
יש להם תעודת עורכי־דץ ביד, נמצא
בדרך לעשות הון. לפני חודשים אחדים
קיבל את תואר עורך־הדין שלו, ונכנס
כשותף במישרד עורך־דין ירושלמי מבוסס,
יאיר גרץ. גלס היה צריך לשלם לו
50 אלף לירות עבור השותפות. הוא גייס
הלוואות, ביניהם הלוואה בת 2000 דולאר
מקרובים־רחוקים של אשתו, ונכנס למיש־רד.
״עתה
המצב הרבה יותר טוב,״ מודה
גלם ,״עברו רק כמה חודשים, ואני כבר
יכול לגמור את החודש, מה שלא הייתי
יכול לעשות קודם לכן.״ לגלם, כמו לכל
ידידיו, ברור כי העובדה שהוא חבר-
כנסת משמשת אבן־שואבת ללקוחות ל־מישרד
עורכי־הדץ שלו, וכי תוך תקופה
קצרה יתפח חשבון־הבנק שלו, ויהיו לו
אפילו ניירות ערך.

יגאל הורביץ:
בעל ההון
*ך ם העשירים הגדולים של הכנסת
? נמנה מי שהיה שר-התעשייה, יגאל
הורביץ. להורביץ שני משקים, בבאר־טוביה
ובכפר-ורבורג הסמוכה, אולם כמו
המשכורת שלו מהכנסת, גם ההכנסות ממשקים
עשירים אלה אינה אלא בבחינת
דמי״כיס. מילבד רכוש רב וניירות־ערך
רבים, מצויה בידי מישפחת הורביץ הבעלות
על מיפעלי טנא נוגה ברמת־גן,
ומיפעל הגלידות בקריית-מלאכי. רק לפני
שנים אחדות מכר הורביץ, תמורת מיליונים
רבים, את מיפעל הבשר שלו, מרבק.
הורביץ אינו מתבייש בכספים הרבים
שהרוויח, תוך שנים מעטות, תודות לכושר
העסקים והניהול שלו. הוא עשה יש
מאין, וצבר כסף רב. גם כשהיה הורביץ
שר, ועמדה לרשותו מכונית־שרד, הוא
אהב יותר לנסוע במכונית האמריקאית הגדולה
שלו.

(כתבה שנייה בסידרה,
שתקיף אה כד חכרי־הכנסת)

ח ״כ רבץ
מזכירה ונהג חינם

| ן קצין מישטוה מעניק
י י הצדעה אחרונה לגול־בן־אהרון
מתייחד ליד הארון.

צד אשבול היד דכע מיליון
/ /י י איש. כאן יהיו הרבה יותר,״ התנבא
קצין מישטרה בכיר. והוא צדק.
עוד לפני שנפתחו שערי פולובמו במישכן
הכנסת, כבר הצטופפו אלפי אנשים לאורך
הכביש המוביל לכנסת, והגיעו עד לרמ־זורי
כביש רופין, מרחק של למעלה מקילומטר.
היו
שם כל סוגי האנשים. ירושלמים
לבושי כובעים רוסיים המגינים עליהם
בפני הקור, תלמידי בתי־ספר, חיילות,
נשים מבוגרות המחזיקות בידיהן מיפד
חטות, וצעירות, אשר ערכו מעין תצוגת
אופנה. קבוצות קבוצות, כשהם מונהגים
על-ידי שוטרי המישטרה הצבאית וחיילות
לבושות חצאיות צבאיות כשרגליהן
קופאות מקור, הורשה הקהל המגוון הזה
להתקדם לעבר הארון, עטוף דגל ישראל,
שמעליו יריעה פלסטית שקופה, כדי להגן
עליו מפני הגשם.
היו כאלה שעברו ביעף, כאילו ממלאים
חובתם. אחרים השתהו ליד הארון, דקה,
לעיתים יותר, ואיש לא דחף אותם מאחור.
היו גם נשים רבות, שבכו, חלקן בשקט,
בגניחות קטועות, אל תוך המימחטה ואחרות
ערכו את השיחה האחרונה שלהן,
ואולי הראשונה עם גולדה :״למה עזבת
אותנו גולדה. מה נעשה עכשיו י״
הכל היה מאורגן כהלכה, סטרילי כ ימ־עט.
לצד הארון בימה מיוחדת לעיתונאים
וצלמים שארבו לכל אישיות חשובה המגיעה
אל מול הארון. שני דוכני ברזל,
מאחרי הארון, עמוסי זרי פרחים עם סרטים
שחורים, אותם הקפידו חיילות לקחת
מידי השליחים האבלים. מסביב לארון
ארבעה ממישמר הכנסת, עומדים דום
וזקופים, ולידם שני רבנים צבאיים, הקוראים
תהילים תוך נענועי גוף.

הארז
ף( א דגני מיכצע חבצלת, הלוויה
הממלכתית לגולדה מאיר, והיום שקדם
לה, כאשר המונים עברו ליד הארון,
יכלו לנשום לרווחה. והיתר. להם סיבה.
יומיים קודם לכן, בשבת האחרונה, נדמה

תאוח אדני איש התגברו ע? הגשם 1הקור

,מיץךך היה נחלתה של אשה ידוע
1 ״ 1י ^ מביתה ברחביה ועד לכנס!
זה לוותר, ועברה, יחד עם הקהל הרב מול*
צה״ל שקראו תהילים מול הארון כשהוא

איש המישטרה הצבאית
1ץ ת ומי
מאלה שהופקדו על ה*
111 יי
סקר את החתיכה הבלונדית שעברה מול הארון.

ך | ןןוןןק ) ן ך | ייך אם ובתה, האם בת 107 והבת בת 80
מתחננות בפני אנשי המישטרה הצבאית
ייי # 1.1 1י י #
לאפשר להן לגשת עד לארון כדי לברך את גולדה מקרוב. הן נידחו.

עז ובאו לרוות את גולדה בדונה האחרונה

היה לכל מי שהוטל עליו לבצע את ד,טקסים,
כי הכל ילד הפוך.
בשבת בצהריים עדיין לא ידע מזכיר
הממשלה אריה נאור היכן תיערך הלוויה.
״קיבלתי הודעה מישראל גלילי, כי גולדה
לא ציינה היכן היא רוצה להיקבר, אבל
אני לא מאמין למפא״ניק. עד שלא אראה
את הצוואה במו עיני, לא נחליט.״
שעות ספורות אחר־כך, כשרק יצאה
השבת, נפגשו בחדרו של נאור במישרד
ראש הממשלה, השר לענייני טקסים ואנרגיה,
יצחק מודעי, עם אחד מידידיה הקרובים
של גולדה, ומי שמונה על־ידי המיש־פחה
לטפל בענייני הלוויה, ישראל גלילי.
גלילי נראה שפוף. מלבד אבלו הכבד על
מותה של גולדה, שלה היה יועץ במשך
כל השנים שבהן כיהנה כראש ממשלה,
היה גלילי עדיין פצוע מתאונה שאירעה
לו עשרה ימים קודם לכן, בקיבוצו נען.
גלילי הביא את צוואתה של גולדה,
שביקשה לא לשאת הספדים, ואת בקשת
המישפחה :״הממשלה יכולה להחליט היכן
תיקבר גולדה, אולם המישפחה מבקשת
כי ארונה יוצב בחזית הוועד הפועל של
ההסתדרות בתל-אביב.״
נאור ומודעי הסכימו כמובן, ויצאו לישיבה
של מטה הלוויה, שנערכה באולם
הישיבות של מישרד ראש־הממשלה. שם
היה הדיון ענייני יותר. השתתפו בו מלבד
מודעי ונאור גם סגנו של נאור, רון לישנ-
סקי .,מפקד מחוז ירושלים אלוף־מישנה
יעקב אבן, מנהל מרכז ההסברה יהודה
אילן, ראש ענף מישטר ומישמעת של
צה״ל ונציג המישטרה. המפתח לכל הדיון
היה בידיו של אבן. אחרי שגובשה התוכנית,
הודיע אבן, כי צה״ל יוכל לעמוד
באירגון ובהבטחה של הלוויה, בהר הרצל
בירושלים, ושל שני המוקדים שבהם יעבור
הקהל על פני הארון: הכנסת ובניין
הוועד הפועל.
שעה אחר-כך נערכה ישיבת האבל של
הממשלה, שאותה ניהל באופן רישמי
ייגאל ידין, אך את שרביט הניהול האמיתי
לקח לעצמו שר־החוץ משה דיין :״מגיע
לו לנהל את הישיבה, התבדח שר אחד
מאחרי גבו של דיין ״הוא חייב הרבה
מאוד לגולדה.״ בישיבה סוכמו כמה נוש־
(המשך בעמוד )42

1 [ 1!|| 111ן(| אחת הדמויות הידועות
11# 1111111 בארץ, מי ששיחק
ברבים מסירטי הפירסומת של אורי זוהר,
בא הפעם ללא חיוך, כדי לחלוק לה כבור.

שהשנים כפפו את גווה, אשר המסע
יה למעלה משלוש שעות, אך היא לא
הארון. למטה: תימני דתי מצטרף אל שני
דקות ארוכות והקהל כולו ממתין שיסיים.

שלושה חרות

של מישפחה אחת באו להיפרד מגולדה. ציציו האב המתקשה
להסתיר את יגונו הכבד, ליד הסבתא המוחה דמעה
ולידה הבת הצעירה, המסתכלת בעניין, כאילו חורטת את המראה בנפשה, בארון המוצב מולה.
למטה: שתי נשים, אחת מסתכלת ביגון קודר לעבר הארון ואילו האחרת שולחת ברכה אחרונה.

נכה צה״ל, מו
בל על־ידי חברו,
לא הסכים לוותר אף הוא על הפרידה.

ו!ל גלגלית

_ 1 315

בשעה שמיקי בוקוביץ הוביל את מכבי תדאביב לניצחון מזוזיו על
הבלגים, אחזו ציוי־הלידה בא שתו שלי, א שו ישבה ביציע

ברו מתנן־ חסר

חיוו בעינ״ם

שלי ברקוביץ /רעייתו של כוכב הכדורסל מיקי ברקוביץ/
שש שעות אחרי לידת בתה, ביום השישי האחרון. שלי,
המחזיקה את בתה, קמה מייד אחרי הלידה והסתובבה כאילו נשלחה אליה בדאר.

* ה היה הלילה הגדול של שלי ומיקי
( ברקוביץ/
בשעה עשר וחצי בלילה, ביום החמישי
בשבוע י שעבר, הסתיים המישחק הגורלי
ביו קבוצת הכדורסל של מכבי תל־אביב
לבין אלופת בלגיה פרש־אייר. היה זה
המישחק שהכריע את המשד השתתפותה של
אלופת ישראל במישחקי גמר גביע אירופה
לאלופות השנה. מכבי זכתה בניצחון
מרשים, הביסה את יריבתה בהפרש של
35 נקודות — .108:73 מיקי ברקוביץ /כוכבה
של מכבי תל־אביב, היה גיבור ה־מישחק.
בתום
המישחק הריע לו הקהל בשאגות
קצובות׳ ״מי-קי — מי-קי״ ,ונשא אותו
על כפיים. אבל הלילה של מיקי ברקוביץ׳
לא הסתיים בכך. הוא התמשך עד לשעות
הקטנות של הבוקר, כאשר זכה בניצחון
שני תוך פחות מ־ 12 שעות: אשתו שלי
ילדה לו בת — תינוקת יפהפיה במישקל
של 3.490 קילוגרם.
מיקי הוציא את האוויר מקבוצת האוויר-
הצת, שלי הלכה אחריו והביאה תינוקת
לאוויר-הצת. וחבריו של מיקי במכבי הציעו
לו להעניק לבתו הראשונה את השם
פרש-אייר

מתח בעיניים

מיקי ברקוביץ׳ יושב על הספסל באחד הרגעים בהם לא
שיחק בהתמודדות קבוצתו, מכבי תל־אביב, נגד קבוצת
פרש־אייר בריסל. מיקי, היה גיבור המישחק, אחרי שהכריע אותו כבר בדקות הפתיחה.
צ׳ים לא נרשמה לידה ביום זה דווקא.
שלי אומנם היתה כבר בחודש התשיעי
להריונה, אבל הלידה נראתה לה עדיין
רחוקה .״הרופא נתן לי עוד שבוע,״ סיפרה
אחר-כך בהתרגשות ,״אבל טען כי
ההריון יכול להתמשך גם מעבר לזה. לא
חשבתי כלל שאלד באותו היום.״

שש ד קו ת
גדולות

תמונה נדירה בה נראה מיקי ברקוביץ׳ מרים את ידיו כדי להימנע
! מלגעת בכדור. היה זה בעת התקפה של הכדורסלניס הבלגים

בתוכניתם המקורית של צמד הברקובי -על סל מכבי תל־אביב. הכדור עשה את דרכו החוצה מנגיעת־יד של כדורסלן בלגי.

ף* בוקר עוד הלכה שלי ברקוביץ׳ בת
* ה־ 24 לעבודתה, כממיינת יהלומים. היא
עצמה אינה נראית כמי שהתמכרה לתאוות
האבנים הטובות. מלבד זוג עגילי־יהלום
קטנים, היא עונדת שרשרת זהב ותו לא.
״אני מחביאה את היהלומים בכספת,״ היא
מתבדחת.
בבוקר עוד הספיקה להכין תיסרוקו\
מייוחדת לכבוד המישחק. ואז — כשמייץ
התגלה בשיאו, על משטח העץ של איצ־טדיון
יד-אליהו, ישבה שלי היפה ביציע,
בין אלפי האוהדים הנלהבים ויכלה ליהנות
לראותם יוצאים מעורם למראה מיבצעי
בעלה.
מיקי נפרד משלי בשעות אחר־הצהריים
שלפני המישחק. אם אחזה בו התרגשות
הרי שלא היה זה ביגלל מצבה של אש־

תו, אלא בשל חשיבותו של המישחק.
מכבי היתד, זקוקה לניצחון בכל מחיר,
אפילו במחיר של נקודת הפרש אחת, כדי
לעבור לשלב הבא והסופי של מישחקי
הגמר, שיאפשר לה להתמודד שוב על
תואר אלופת אירופה בכדורסל.
מיקי ידע זאת. כל כדורדסלני מכבי
ידעו זאת. אבל מיקי היה זה שיותר מכל
חבריו עשה כדי להבטיח את הניצחון.
הפתיחה היתד, מהממת. פתיחה כזו של
מישחק לא נראתה כבר הרבה שנים
במישחקי אליפות אירופה. קרוב לשבע
דקות צלפו כדורסלני מכבי לעבר סל
יריביהם, הובילו כבר בתוצאה של 0:20
מבלי שהבלגים יקלעו אפילו סל בודד
אחד — תופעה נדירה ויוצאת־דופן ב־מישחקים
בין קבוצות ברמה זו.
אלה היו שש הדקות הגדולות של מיקי.
הוא הכריע את המישחק בדקותיו הרא-
שונות. הוא רץ, פרץ, ניתר, תיעתע וקלע

מכל מצב. תוך שיתוף פעולה מלהיב עם
ידידו מוטי ארואסטי נדמה היה שאיש
אינו מסוגל לעצור את השד הזה. בסיום
המישחק הסתבר שהוא קלע 34 נקודות
מתוך ה־ 108 שקלעה קבוצתו — כימעט
שליש.

^ זרי פרחים
ב א הב ה
די ברקוכיץ׳ צפתה במישחק בעלה
י כשהיא מתמוגגת מנחת. הוא חסך לה
את מחיאות הכפיים ואת כסיסת הציפורניים.
המתח פג כבר אחרי הדקות הראשונות,
הניצחון היה מובטח ומונח בכיס.
כשהסתיים המישחק היא התלוותה אל
בעלה לחגיגת הניצחון, שנערכה באחד
ממועדוני תל־אביב לכל השחקנים, נשותיהם
והעסקנים. שלי נהנתה משתייה וארוחה
טובה מבלי שהבחינה עדיין כי מישהי

נוספת רוצה להצטרף לחינגא — זאת
שנשאה ברחמה.
הם הגיעו הביתה בשעת לילה מאוחרת,
עייפים, אך נרגשים מדי מכדי להירדם.
הטלפונים לא הפסיקו לצלצל. אוהדים
מברכים וידידים מתחלקים ברשמים. בקושי
הצליחו הברקוביצ׳ים להירדם קרוב לשעה
שלוש בבוקר.
בחמש וחצי בבוקר התעוררה שלי כשהיא
חשה תנועות משונות בביטנה .״בטח התינוק
מסתובב קצת,״ אמרה לעצמה. כמה
דקות אחר־כך התעוררה שוב. התנועות
נעשו תכופות וברורות. עד שהבינה כי
הפעם מדובר כנראה בצירים. היא הח ליטה
להעיר את בעלה. מיקי העייף טען
שאין מה לדאוג ,״הרי נשאר עוד שבוע
עד למועד הלידה.״
אבל שלי התעקשה והתלבשה . .בשש
בבוקר כבר הוביל אותה מיקי לבית־החד
לים אסותא, שם היתה רשומה כחולה
הפרטית של הד״ר אוקסהורן. מיקי התקשר
לביתו של הרופא והזעיקו. יחד עימו
הגיעה גם סופי המיילדת. בשש וחצי
גברו ותכפו הצירים. שלי, שהשתתפה בקורס
הכנה ללידה במשך תקופת הריונה,
ציפתה ל 12-שעות של צירים כפי שלימדו
אותה בקורם. אבל נראה שהצירים התחילו
עוד קודם, בשעה שצפתה במישחק
בעלה. ביגלל ההתרגשות לא הבחינה בהם
כלל.

^ הפתעה
ל הודי ם

הכנתו הגנתו

פריצה אופיינית של מיקי בר־קוביץ׳
אל הסל הבלגי. מיקי
חודר לבדו דרך טבעת הכדורסלניס הבלגים (בגופיות השחורות),

מזנק אל הסל כדי להשחיל את הכדור פנימה. על לוח התוצאות
נראית תוצאת המישחק בדקה ה־ 6ו למישחק 59:30 :למכבי.
בתמונה למעלה משמאל: שלי ברקוביץ׳ במיטת בית־החולים.

^ * 7בבוקר, בניגוד לתחזיות, ילדה
שלי בת קטנה, יפה ושמנמונת, בעלת
עיניים כחולות ואצבעות ארוכות. הוריה
קבעו מייד :״היא ברקובי׳ף. שתי טיפות
מים כמו האמא של מיקי.״
מיקי עצמו לא נכח בשעת הלידה.
״ברגע האחרון החלטתי שאני לא רוצה
שמיקי יהיה בחדר. זאת היתה החלטה
פתאומית ...אני לא יודעת למה,״ מתנצלת
שלי. שש שעות אחרי הלידה כבר נראתה
כמי ששבה זה עתה ממכון טיפוח
יופי. היא אינה נראית עייפה. היא מתהלכת
בזריזות ויושבת בחופשיות, עד שניתן
לחשוב שהתינוקת הגיעה אליה בחבילה,
בדואר ישיר של חסידות.
להוריו של מיקי, שהוא בן יחיד, מצפה
הפתעה. ביום הלידה הם שהו בארצות-
הברית והיו אמורים להגיע יומיים אחרי
הלידה .״לא רצינו לטלפן להם,״ גילתה
שלי ,״רצינו להכין להם הפתעה, שיחזרו
ויגלו שיש להם נכדה.״
חדרה של שלי בבית־החולים נראה כגן-
פורח. עשרות זרי־פרחים נערמים בחדר.
ביניהם זר פרחים ״מחיים הספר״ ,זר ורדים
מ״שמלוק״ ,הלוא הוא שמואל מחרובסקי
מהנהלת הקבוצה, וזר ציפרנים ואיריסים
מאמנון אבידן — בעבר כדורסלן של
מכבי. יש גם זרים משכנים, סתם חברים,
מעריצים ומעריצות של מיקי.
ומה קורה עם מיקי?
שלי צוחקת בקול: הוא מבולבל לגמרי
ולא יודע מה נעשה איתו.״ -מה ש^א
הצליחו לעשות לו חמישה כדורסלנים
גבוהי-קומה ובהם שני ענקים כושים, עשתה
לו תינוקת חייכנית בת יומה.

איר השיג ח״כ אודג9רט 80 אדך דיי׳
מקופת מיפלגרוו ־ בניגו ד דחוק

ל ראש !הגנב בוער הכובע. ובכיס
? השקרן בוער הכסף.
במאמץ לחפות על התמוטטות מערכת-
השקרים שלו, התלקח השבוע ח״כ אהוד
אולמרט, ופירסם מודעות־ענק, מעוררות
גיחוך ולעג בכמה עיתונים. מחירן של
מודעות אלה מסתכם בכמה רבבות ל״י.
אבל הכסף תמורת מודעות אלה טרם
שולם.
המודעות הוזמנו עבור אולמרט באמצעות
חברת־הפירסום התל־אביבית לאור,
שפירסמה בעבר כמה ממודעות התעמולה
של לעם. אולמרט התחייב לדאוג לתשלום.
עד כה טרם עשה זאת! .ניתן לצפות
ממנו כי הוא ינסה עתה, כפי שעשה
בעבר, לגייס את המימון לצרכי המאבק
הנואש שלו להצלת שמו האישי מכספי
הציבור.
אולמרט נכון להיות גיבור, כל עוד אין
הדבר מסכן אותו. כשם שהוא מוכן להיות
נץ, המתנגד להסכמי-השלום ושאינו חושש
מסיבוב נוסף של מילחמה, בידעו
שהוא עצמו לא יילחם בה — כך הוא
מוכן להגן גם על תדמיתו, בתנאי שהדבר
לא ייגע בכיסו.
אולמרט עצמו סיפק את ההוכחה לכך
לפני כשנה, בעת שריחפה מעל לראשו
הסכנה כי ייאלץ לעמוד לדין על הוצאת-
דיבה. היה זה בעת שהאלוף (מיל ).רחבעם
(״גאנדי״) זאבי הגיש נגד אולמרט תביעה
על פי החוק לאיסור לשון הרע, ותבע
ממנו פיצויים בסכום של שני מיליון ל״י.
בפומבי אומנם הצהיר אולמרט כי הוא
יהיה מוכן להסרת חסינותו, כדי שיוכל
לעמוד לדין ולהתייצב מאחרי ההאשמות
שהטיח בזאבי. אולם היתד, זו אחיזת-
עיניים בילבד. במישפט עצמו היה זה
אולמרט שטען, כי אמר מה שאמר על
זאבי במיסגרת ״מילוי תפקידו כחבר־כנ-
סת״ — ובכך הפעיל אוטומטית את החסינות
המוחלטת, שאין כלל אפשרות לבטל
אותה — אף אילו רצה בכך*.
אלא שגם לשם הסתתרות מאחרי החסינות
יש לנהל מאבק מישפטי. מאבק כזה
עולה כסף. אומנם אולמרט עצמו הוא
עורדדין מיסחרי, המערבב את פעילותו
הפרלמנטרית עם עיסוקיו המיקצועיים הפרטיים
והוא יכול היה להגן על עצמו.
אבל זאת נראתה לאולמרט, שמעולם לא
הסתיר את הערכתו לכסף, הזדמנות פז
לשימוש בכספי הציבור למטרותיו הפרטיות.
כאן
ביצע אולמרט את אחד התרגילים
המתוחכמים האופייניים לו, כדי להוציא
בדרך מפוקפקת כספים מכספי המדינה,
בצורה המעוררת חשד של עבירה על

החוק•
אהוד הגל תי־ א הוד
ייד אחרי שהוגשה נגדו תביעת •
׳ דיבה של האלוף זאבי, ביקש אולמרט
שמיפלגתו תקציב לו סכום של 80 אלף
ל״י, למימון ההגנה המישפטית שלו. אול-
מרט טען כי פעולותיו, בעניין ״הפשע
המאורגן״ ,זכו בשעתו בגיבוי מצד סיעת-
הליכוד. משום כך, כיוון שהתביעה נגדו
באה, לדבריו, כתוצאה מפעילותו זו, הוא
זכאי לקבל מימון מיפלגתי להגנתו המיש־פטית.

להבדיל מחסינות רגילה, שהכנסת
יכולה להסירה על־פי דרישת היועץ ה־מישפטי
לממשלה.

1ז, טל 55621 ,53811 , 55341 .

חל-אביב 261978 ,־5

״ הלוו אי ולא
היו מחליטים־־״,

ל כ בו ד
ח ״ כ-יג מ ל הו רבי ץ
שר הפסתר התעסיה ו ה תיי רו ת
ירור־לזס

ה״כ ת לי עז ר תוס ס ק
שד ה ברי חו ת
י דו ס לי ס

ר בו תי ,

הנדון: תיח \ ן ר7,זיזת ה;זת התור -חולרריז

ועדת הכפסים, בההתס להטדיזנת הסיעה, ביצעה הוצאה של 000 , -ן 80ל׳י
עבור ח״כ א. חולפ רסס
ח ין בו רךל חדור ולהזכיר חת הדברים שנחפרו כבר^על-ידיי בסיעה על
מ צבנו הכספי ־ ועת הלספיס ההליסזז ל פנו ת אליכ ם על-נשנם ׳לבקקכס ל בו א
בדברי ם קס הנהלת ה ל כו ד -חשד חפץ בסקר! ו חת פ עו ל ו תי ו הל מ״פ הול פ רס
בנו ס ח הפסע ה פ חו רגן -כדי טי ס תו ב הו צחות ה כ רו בו חובפ עו לו תיו 6
חנוב מו חי ס כי ה פנו בהקדם להנהלת ה ל כו ד, ופנ־סים ל הו צ או ת .

ב תו ד ה,
ובכ בו ד

מהרץ נ:ע.

יו״ר. סחל^ח בסט? ם

| ן | ן | ך | 1ך ן המיכתב ששיגר יו״ר מחלקת־הכספים של לעם, אהרון כץ, אל השרים
1111 ^ 11111 הורביץ ושוסטק בפרשת המימון לאולמרט. במיכתב, שנכתב בחמישה
בפברואר 1978 נאמר :״ועדת הכספים, בהתאם להמלצת הסיעה, ביצעה הוצאה של 80
אלף ל״י עבור ח״ב אולמרט. אין צורך לחזור ולהזכיר את הדברים שנאמרו כבר על־ידי
הסיעה על מצבנו הכספי. ועדת הכספים החליטה לפנות אליכם על־מנת לבקשכם לבוא
בדברים עם הנהלת הליכוד — אשר אימץ בשעתו את פעולותיו של ח״ב אולמרט בנושא
הפשע המאורגן — כדי שישאו בהוצאות הכרוכות בפעולותיו. אנו בטוחים כי תיפנו
בהקדם להנהלת הליכוד ומצפים לתוצאות.״ עד היום לא נענתה הנהלת הליכוד לפניית לעם.

אבל אולמרט ידע כי אין כל סיכוי
שהנהלת סיעת־ד,ליכוד בכנסת תאשר לו
את בקשתו. בחטיבות חרות והליברלים
בליכוד מתייחסים אל אולמרט בזילזול
גלוי. רוב הח״כים של סיעות אלה אינם
לוקחים אותו ברצינות. קשה היה לתאר
שבמצב הכספי הקשה בו שרוי הליכוד
תמיד, יימצא רוב שיהיה מוכן לאשר
לאולמרט מתנה של כמה רבבות ל״י ל-
מסע־הרימום העצמי שלו.
משום כך לא היפנה אולמרט את תביעתו
אל סיעת־הליכוד, אלא אל חטיבתו — סיעת
לעם. לעם אומנם אינה זכאית לד,קצבת־כספים
נפרדת מכספי מימון המיפלגות,
בהיותה חלק מסיעת־ד,ליכוד. אולם על-פי
הסכם פנימי בתוך סיעת־ד,ליכוד, מקבלת
לעם את חלקה היחסי בהקצבת אוצר־המדינה
לסיעות הכנסת.

נגד לוו אולמרט עוד עלול להכריז עליו,
כחתאם למסורת המק-קארתיסטית, כעל
פושע או כעל מי שמגן על פושעים,
ץ כך, באתה״ הישיבות של חטיבת לעם
בכנסת, שנערכה בחודש ספטמבר ,1977
שבה לא נוכחו חלק משמונת חח״כים של
סיעת לעם, תבע אולמרט שהסיעה תקציב
לו סכום של 80 אלף לירות למימון הגנתו
המישפטית — במישפט שהוא ידע שהוא
עשוי שלא להתקיים כלל, או בחלקו ביל־בד,
ביגלל חסינותו הפרלמנטרית.

הקצבה זו מספיקה בקושי למלא את
?ירכיה השוטפים של סיעת לעם, שקופתה
נמצאת אף היא — כמו קופת סיעת הליכוד
כולד — ,במחסור ובגירעון מתמידים.
אף־על־פי־כן ידע אולמרט כי בסיעת לעם
— שאינה מוכרת כסיעה נפרדת בכנסת —
ייקל עליו לקבל את רבבות הלירות שנפשו
השקד, בהן.
אומנם, גם בתוך לעם אין אהוד אהוד בנד
ייוחד. רוב חבריו לחטיבת לעם בזים לו,
וסולדים משחצנותו. אבל נראה שלרובם
יש סיבות טובות שלא לרצות להיכנס
לעימות עם אולמרט. על פי השיטה שלמד
ממורו ורבו, נוהג אולמרט לערוך רישומים
מדוייקים והקלטות, מחזיק ברשותו
תיקים של חומר על כל אחד מחבריו.
מילבד זאת, כאשר הוא מופיע ובידו נס
המאבק ב״פשע המאורגן״ ,מי יעז לד,ת

ושב־ראש מחלקת־ד,כספים של סיעת
לעם, אהרון כץ, ניסה להתנגד לדרישתו
של אולמרט. הוא טען כי הסיעה
נמצאת במצוקה כספית, ואין ברשותה
הסכום שאולמרט תובע אותו לעצמו. אלא
שאולמרט טען אז באוזני חבריו כי קופת
לעם לא תינזק מכך: הסיעה תחליט ותא־שר
את בקשתו ותקציב לו את הכספים
הדרושים! אחר־כך תפנה החטיבה להנהלת
סיעת־ו־,ליכודי, תתבע ממנה להחזיר
לה את הסכום ששולם לו, בטענה כי הדבר
נעשה בעיקבות החלטת הליכוד להתייצב
מאחרי פעילותו של אולמרט.
כמד, מחברי חטיבת־לעם בכנסת טענו,
וטוענים עד היום, כי לא ידעו מעולם
על ההחלטה שהתקבלה בחטיבה לאשר
לאולמרט את הכסף. כאשר !נודע הדבר
לשר־התעשייה-והמיסחר לשעבר, יגאל
הורביץ, ראש חטיבת לעם, באיחור של
כמה חודשים, הוא השתולל מזעם .״מי
החליט שהתנועה תממן את אולמרט י״
צעק הורביץ באחת מישיבות הסיעה המורחבת
של לעם בכנסת, בחודש נובמבר
.1977
כאשר נזרקה השאלה לחלל, השתררה
תדהמה כללית בין חברי הסיעה, שרבים
מהם לא ידעו כל על הפרשה. מי שלא
הרגיש בנוח היה יו״ר סיעת־לעם המורחבת,
צבי שילוח, איש תנועת ארץ־יש־י
ראל השלמה, שאינו מכהן בעצמו כח״ב.
שילוח הסביר כי היה נוכח בעת שאול-
מרט העלה את בקשתו .״אבל לא החלטנו
אז אם לעזור לאולמרט או לא,״ טען,
״העניין לא הגיע לשלב של ד,הלטה. לי >
היה ברור כי אם יחליטו בסוף לעזור
לאולמרט, אז מדובר בסכום של 20 אלף ן
לירות, או משהו כזה.״
לעומתו טענו משה רז, המזכיר האירגוני ז
של לעם, ואהרון כץ, יושב־ראש ועדת־ה -
כספים של המיפלגה, כי הם זוכרים שהוחלט
במפורש בישיבת הסיעה להקציב ל-
אולמרט 80 אלף לירות.
אמר השבוע אהרון כץ, איש סוכנות
החיתום לביטוח מופת :״הלוואי וההחלטה
הזאת לא היתד, מתקבלת. אבל לצערי
הסיעה קיבלה החלטה.״

__ פעולה
בניגוד ל חו ק !
צם. ההחלטה של סיעת לעם לאשר
? לאולמרט סכום של 80 אלף לירות
להגנתו המישפטית, נראית לכאורה כפעולה
המנוגדת לחוק מימון המיפלגות (.)1973
הסטיה מהחוק נעשתה לא רק על־ידי
אולמרט, שתבע את הכספים, אלא גם
בידי מי שאישרו אותם. יגאל הורביץ
אחראי להקצנת הכסף כיו״ר חטיבת לעם
באותה המידה, למרות שהוא אישית לא
היד, שותף להחלטה.

הזמנה

לימישפט

בחודשים האחרונים חשף ״העולם
הזה״ פרטים מאלפים על
חייו ופועלו של ח״כ אהוד אזל-
מרט. בין השאר גילה שגיבור זה
של חזית־הסירוב הישראלית לא
שירת מעולם שרות קרבי בצה״ל,
ולמעשה לא שירת כלל שרות
אמיתי, אחרי תאונת־אימונים מגוחכת
בטירונות. כן גילה את השיטות
המוזרות שבהן הוא מנסה
לנצל את מעמדו כח״כ לציין התעשרות
קלה.
ח״ב אולמרט הגיב על גילויים
אלה בדרן האופיינית לאיש כמוהו:
במטר של גידופים, שקרים
ועלילות, בהסתתרו מאחרי המחסה
הבטוח של החסינות הפרלמנטרית
המוחלטת.
״העולם הזח״ סתר את השקרים
והעלילות אחד לאחד, אך
הוא לא הסתפק בכן. כדי להביא
את הדברים לידי בירור מוסמך ב•
בית־המישפט, פירסם ״העולם
הזה״ לפני שבועיים אתגר גלוי,
ובו הגדיר את אולמרט בלשון חד-
משמעית ובלתי-מתחמקת כשקרן
שפל ומוג״לב .״העולם הזה״ הזמין
את אולמרט להגיש נגדו מיש-
פט על פי החוק לאיסור־לשון-
הרע, כדי להוכיח את טענותיו־כלפינו
בבית־המישפט ולאפשר
לנו להוכיח את טענותינו כלפיו,
בלא מחסה של חסינות פרלמנטרית.
מאז
עברו שבועיים, ואולמרט
לא מצא לנכון להגיש תביעה
כזאת.
תחת זאת פירסם מודעות־ענק
(על חשבון מי!< בעיתונות, שוב
זזוק מימון הנזיפלגות, שנחקק כדי להסדיר
את מימון המיפלגות המיוצגות בסנסת׳
מגדיר במפורש (סעיף )1מה הן ההוצאות
שמותר לכל סיעה להוציא מכספי המדינה,
שהיא מקבלת למימון פעולותיה.
החוק מגדיר כ״הוצאות הוצאות
של סיעה לאירגון פעולותיה, לתעמולה
ולהסברה, ולקיום הקשר האירגוני והרעיוני
עם הציבור, לרבות התחייבויות
בשל הוצאות כאלה.״
בסעיף ההגדרות מופיעים גם מונחים
כמו ״הוצאות בחירות״ — ההוצאות של
סיעה במערכת־הבחירות לכנסת. ו״הוצאות
שוטפות״ — שהן ההוצאות של הסיעה,
כפי שהוגדרו בהגדרת ״הוצאות״ ,למעט
הוצאות הבחירות.
בשום מקום אין החוק מכיר בהוצאה

תוך ניצול החסינות הפרלמנטרית,
ובהן גיבוב של התחכמויות,
שטויות, גידופים ושקרים. הפסוק
המעשי היחידי בדייסה עכורה זו
הוא זח שבו מודיע אולמרט כי
ל א יגיש מישפט נגדנו.
כצידוק יחידי לבריחה זו מן
המיבחן המישפטי, טוען אולמרט
כי ״העולם הזה״ מבקש ״להכפיש
את שמו״ .ואנו לתומנו סברנו
כי חוק״לשון־הרע — חוק
דראסטי מאין כמוהו — נוצר כולו
לשימושם של אנשים, הסבורים
כי מנסים להכפיש את שמם שלא
בצדק.
״העולם הזה״ לא ייכנס לשום
מישחקים והתחכמויות עם איש
ברמתו של אהוד אולמרט. המקום
היחידי להתדיינות עם אדם
מסוג זה הוא בבית-המישפט, שבו
ניתן לשני הצדדים לחקור איש
את רעהו חקירת שתי־וערב, בלא
הסתתרות מאחרי החסינות הפרלמנטרית.
לשם כן יעברו כל חג-
רי״המערכת, הנוגעים בדבר, בדיקה
בגלאי־שקר (״מכונת אמת״).
״העולם הזה״ חוזר על הזמנתו
לאולטרט: נהג פעם אחת
בחייך באומץ, צא מן החור של
החסינות הפרלמנטרית והגש
מישפט.
כל יום נוסף העובר מבלי שיוגש
מישפט כזה אינו רק אות-
קלון למיני-פוליטיקאי אלא גם
למנהיגיו ולעמיתיו, הסובלים תופעות
נאלחות כאלה של גאנג-
סטריזם פרלמנטרי זה, מבלי
להכריח את האיש להתייצב ל-
מישפט ולשאת באחריות למעשיו
— או להקיא אותו משורותיהם.
של סיעה לצרכי מימון הגנה מישפטית
של ח״כ כהוצאות־סיעה, שניתן להכיר
בהן כבהוצאה מוכרת על פי חוק מימון
המיפלגות.
אם יש אי-בהירות בקשר להוצאה מסו־יימת
של סיעה, קובע החוק במפורש מה
יש לעשות במיקרה כזה. בסעיף ( 11 סעיף
קטן ג׳) לחוק מימון המיפלגות נאמר :
״סיעה רשאית, בכל עת, לדרוש ממבקר־המדינה
חוות־דעת, אם הוצאה מסויימת
או סוג מסויים של הוצאות מהווים הוצאות
שוטפות ; חווודהדעת תינתן תוך
21 יום...״
אבל איש מאנשי סיעת לע״ם לא העלה
בדעתו לפנות אל מבקר־המדינה ולבקש
ממנו חוות־דעת, אם התשלום לאהוד אול-
מרט עבור פעילותו הוא בבחינת הוצאה
או הוצאה שוטפת המוכרת על־פי החוק.

הדרך אצה לאהוד אולמרט. הוא היה זקוק
לכסף במהירות.
כאשר, בניגוד לדעתם של אנשי הכספים
בסיעת לעם, התקבלה ההחלטה המפוקפקת
לתת לאולמרט 80 אלף ל״י, הסתבר כי
למרות ההחלטה קשה לממש אותה. בקופת
לעם ׳פשוט לא היה כסף כדי למסור
אותו לאולמרט.
סיפר יו״ר ועדת־הכספים, אהרון כ״ץ:
״אני הוזמנתי בכבוד גדול לאותה ישיבה.
כאשר התקבלה ההחלטה אמרתי בפירוש
׳אין לי כסף .,לא היה לי כסף בקופה.״
אבל פטרונו של אולמרט, שר־הבריאות
אליעזר שוסטק שמצבו העגום אינו מאפשר
לו לברור באמצעים, לחץ למלא את
מבוקשו של תומכו, הח״כ היחידי שבא
עמו ללעם מסיעת המרכז העצמאי. כץ
נאלץ להתחייב על סכום כלשהו. כל מה

א 1 0א 2 1 ) 1 6 2ט
ץ ז 4010ז 141* 001005 6

עוזיאל עזנמוו י ••*10111

1(2161

ניי ד אדלר ד

מחיקה מחשידה

אל עצמון״ .במקור הופיעו על גבי הנייר שמותיהם של השותפים

8481101 40188 -

למישרד: עוזיאל עצמון, אהוד אולמרט וברוך אדלר. אולם בפנייה
בקשר למישפטו של אולמרט, נמחק שמו של אולמרט בצורה המאפשרת
לזהות את השם המחוק. האם היה כאן ניסיון טישטוש?

שהצליח לגייס היה סכום של 45 אלף

עיסקה סיבובית
לדוגמה
בל מה עושים אם אולמרט אינו
\ מסתפק בזה ורוצה יותר?
גם לכך נמצא תרגיל מתחכם של עיס־קר,
סיבובית, שנועד לספק את רצונו של
״הילד הנורא״ של הסיעה.
אהוד אולמרט תבע שכל הכסף ישולם
לו במלואו מייד. הוא לא היה מוכן
לקבל צ׳קים דחויים. מה גם, שאין זה
מקובל ואין זה נהוג בסיעות־הכנסת לשלם
בצ׳קים דחויים. אהרון כץ מקפיד
על־כך במיוחד בגיזברות סיעת לעם. אולם
הפעם הוא היה מוכן לחרוג מכלל-הברזל
שקבע לעצמו.
נמצא סידור, שעל־פיו תשלם הסתדרות
העובדים הלאומית, ששוסטק שולט בה,
את יתרת הכסף לאולמרט. אבל כיוון
שעל פי החוק אסור לתאגיד כלשהו לממן
סיעה או מיפלגה, נעשתה העיסקה הסיבובית
הבאה:
אולמרט קיבל את הכסף במזומנים מידי
יצחק אפלבוים, מנהל אגף־הכספים של
הסתדרות העובדים הלאומית. תמורת
הכסף ששילם אפלבוים, לאהוד אול-
מרט, הוא קיבל שלושה צ׳קים דחויים של
סיעת לעם, העוקבים במיספריהם הסידו-
(המשך בעמוד )42

0 2 0 4 8 8 /,1 4

0560503
1 1 3 * 1־! א ^ 1ז ד ^ ^11ו־1א(1ן י

הציסים

למימון מישפטו. על

ההמחאה על סך 45 אלף ל״י שהוציאה ועדת־הכספים של לעם, ההמחאה שהוצאה לפקודת יצחק אפלבויס, יו״ר אגף־הכספים של הסתדרות־העובדיס־לפקודת
אהוד אולמרט, ב־ 12 בספטמבר ,1977 כחלק מההקצאה הלאומית, כתמורה לחלק מהסכום ששילם — לדבריו, בעזרת הלוואה אישית — לאולמרט
גב המחאה זו מופיעה חתימתו של עורך־הדין עצסון. משמאל . :כדי לממן און מישפטו. זוהי אחת משלוש המחאות דחויות, שניתנו לאפלבוים בעיסקה.

וודק ה וציונות ווו 1וווו

״סרטי נ ח ׳ מ ציגי ם:

* * ה ד הסרטים החשובים ביותר
של השנה.לאניני הטעם !

מ 1עד1ן 5לתרבנת
חדשה
רח׳ הס ,5תל-אביר.
טל 297263 .

תכני ת החוד ש
* יום ה : 14.12 /רב־שיח תוכנית
השלום וכוחות השלום בישראל.
משתתפים: ח״כ מאיר וילנר, ח״כ
מאיר פעיל וויקטור שם־טוב (שר־הבריאות
לשעבר).
* יום ה׳ : 21.12 ,ערב כדאדות
בהשתתפות גליד. ישי ודני כץ.
המועדון פתוח משער 8בערב ;
התוכניות מתחילות בשעה 9בערב
כימי שני — מוסיקה, עתונות
ישראלית וזרה.
אמני םבח טו ת הפ קו ת תיאטרון
בית״הובן

וא 0ו/\$5קזסי 8£* 6ס *״

״ רעים יי

ב כו ר ה

הצלחה כנשואין

א ר צי ת

בן־יהודה ,58 טל 282932 .־03

ב קו ל נו ע
ויי

תל־אביב
9.30- 7.15- 4.30

י רו ב ק יי

הגיע מלאי חדש של הצלחות
הנפלאות של ״רוכקס״

(המשך מעמוד )9
העיר. קיים דימיון רב בין ראש־העירייר
מנהל תישלובת־הנעליים בלנינגרד ויו״ר
הקולחת. המנהלים יודעים שעליהם לקדם
את הייצור ורמת־החיים, ולהגשים את
תוכניות־החומש. הם כבר הוכיחו את עצמם
בעבר, ומסיבה זו נבחרו לכהונותיהם ה־•
נוכחיות. כשהם פורשים את תוכניותיהם
אתה מרגיש שהם יודעים היטב על מה הם
מדברים, ויש להם מענה לכל אחת מ שאלותינו.
נפתלי
פדר, שהיה בעבר ניזכר עיריית
באר־שבע, מעורר שאלות הנוגעות למשק־הכספים,
וראש־העיר הענייני אינו מתבייש
להזמין את גיזבר עיריית מינסק, כדי
שזה יבהיר לו נקודה בלתי־ברורה.

28 כנוכמכר
אחרי נסיעת־לילה ברכבת ממינסק, חוזרים
למלון אוקראינה במוסקווה. ביקורים
בתערוכת הישגים ובקרמלין. הנחנו זר־פרחים
על קברו של לנין במוזוליאום.
את מיבצר הקרמלין מקיפה חומת־לבנים
אדומות, שנבנתה בימי שילטונו של אי־וואן
השלישי, במאה ה־.15
משנכנסים לתוך הקרמלין, מבחינים במערכת
ענקית של ארמונות, המשמשים
מישרדים ממשלתיים. ממול לקרמלין שוכנת
מוסקווה העתיקה, כשבמרכזה, מול
המוזוליאום והקברים של ראשי המהפכה
וגדולי־המדינה — כנסיה מרשימה, ש אותה
מעטר צלב־זהב גדול־מידות.
בערב מבקרים בבולש וי, בהצגת אופרה
מפוארת.
הבולש וי קיים זה כבר יותר מ־ 200 שנה.
התיאטרון מרשים, והוא מלא עד אפס
מקום. בתיאטרון אולם ושישה יציעים גדולים.
הקהל מקבל בהתלהבות ובקריאות
״בראוו״ את הזמרים־שחקנים. האופרה
נמשכת ארבע שעות, ולמרות שאינני מבין
את השפה, אני יושב רתוק למקומי.
למחרת היום מבטיחים לנו שנבקר בהצגה
אחרת של הבולשוי. הפעם באולם־
הוועידות. בנייתו של אולם זה, אחד מ־מיבני
הקרמלין, הושלמה ב־ 1961 בימי
ניקיטה כרושצ׳וב. האולם מזכיר במיקצת
את היכל התרבות, אלא שניתן להכניס
לתוכו כשלושה היכלי־תרבות.
בעת ההפסקה בבולשוי נוהרים רבים
למיסעדה הענקית, הפועלת בתוך הבניין
רק בזמן ההפסקה, ואחרים מטיילים בצעדים
מדודים במעין מסלול טיילת. בכל
תיאטרון בברית־המועצות המכבד את עצ מו
יש בתוך הבניין מסלול־טיילת, ואנשים
נעים בצעדים איטיים, כשהם משוחחים איש
עם רעהו, ומניחים לאחרים להיכנס לטיילת
לשם טיול־ערב והחלפת-רשמים. בחורף
קר מדי מכדי לטייל ולהיראות בחוץ, עדיף
לכן הטיול בתוך התיאטרון.

29 כגובמכר

עתרו לשלום

הופיע גד-ון מס׳ 5
(נובמבר—דצמבר)

ארה״ב וה שטחים
>• העורך, מקסים גילן, מדווח על רשמי סיור בארה״ב :
— רמזים אמריקניים לכיוון ערפאת
— מה תפקיד ד 0.1 במזה״ת
— יהדות אמריקה — לשנוא את בגין ולשתוק.
• כתבינו במרחב, קארים באשיר ואליאס עוואד, מדווחים:
— האמנם סרוב בוועידת בגדד ז
— סעיף סודי לחלוקת לבנון בקאמנדדייוויד
— מבט אל סוריה של אסאד.
• סיני פתר על פרשת העתון אטטליעה —
צנזורה מצרית בישראל?

מבט אל ישראל פנימה

שלום כהן — הספרדים והשלום
יגאל לביב — מחדלי המודיעין הישראלי
דב קולר — הבדואים ששילמו את מחיר השלום
במרחב חוקר — פרסומים ומספרים בבחירות המקומיות
במגזר הערבי.
אנ דרהד רזנין — ראיון עם דובר רק״ח: הוויכוח בחד״ש
אחרי קאמפ־דייוויד.

9עשר שנים לקיבוץ כרם שלום
9מדוריהם הקבועים של זיווה שלם, נעמי גל
והקריקטוריסט אלברס אלאין
להשיג בכל הקיוסקים

מחיר המינוי ל שנה 120 :לירות
בחמחאח לפקוד ת ״במרחב״
ת.ד , 39253 .תל־אביב.

פגישה אישית שלי ב־ 7בבוקר, עם שלושה
עיתונאים סובייטיים. הפגישה נמשכת
כשעתיים, והתרשמותי בסיום השיחה היא,
שהממשלה הסובייטית תפעיל עתה לחצים
כבירים על ממשלת ארצות־הברית, לשת פה
בתהליך עשיית השלום.
העיתונאים מגלים ידיעה מפתיעה של
ענייני ישראל, יודעים בעל־פה מאמרים
רבים של העולם הזה, שתורגמו לרוסית
ומתווכחים עליהם.

,/הברית
ה מ סוכנ ת ״
,ך* פגישה כיני לבין העיתונאים ה י
סובייטיים נקבעה, למעשה, עוד בתחילת
הביקור. כמקובל אצלי בפגישות עם
גורמים פוליטיים זרים אני מעוררם לשיחה׳
ומעדיף להאזין להערכותיהם( .נזכרתי
בפגישה הראשונה שהיתר. לי עם
סעיד חמאמי המנוח, כשלאחר שלוש שעות
של שיחה תפס את ראשו בידיו׳והעיר לי
כי בעצם ״אנחנו״ מנהלים מונולוג).
במהלך השיחה האזנתי לדבריהם, ומפעם
לפעם הצגתי אי־אלה שאלות, אם
כי פה ושם טרחתי להסביר את עמדותי.
כך, למשל, גרסתי שהאוטונומיה של בגין
תביא למדינה פלסטינית. השלושה לא
התלהבו מהסברי, אולי מפני שבמיקרה
מעין זה, יימצא הסדר לבעיה הפלסטינית
ללא הסובייטים. הם היו מעדיפים, כמובן,
הקמתה של מדינה פלסטינית בדיד של
הסדר מוסכם בין כל הגורמים המעורבים
בסיכסוך, כולל שתי מעצמות־העל.
״נכון, רבים אצלכם חפצים בברית צבאית
עם אדצות־הברית, אבל אין להם
מושג מה פירוש הדבר. ברית כזאת תהפוך

העולם הזה 2154

אותכם אוטומטית לאוייבי העם הסובייטי,
עם כל המשתמע מכך, ועם הסכנות הניל־וות
לברית כזאת!״
אחרי־הצהריים פגישה בוועד האולימפי.
נאמר לנו באופן חד־משמעי כי אין שום
סימן־שאלה לגבי השתתפות ישראל ב־מישחקים
האולימפיים, וכי אין לברית־המועצות
כל כוונה לסלק את ישראל מ־פדרציות
בינלאומיות לספורט, ובכך לפסול
אותה מהשתתפות באולימפיאדה.
הפרטיזן למד עיברית
ך* צלחתי לאתר קרובת־מישפחה, בתי
1דודה. אין זה קל לתייר לאתר אנשים
במוסקווה, מפני שאין שם, עד עצם היום
היום הזה, ספר טלפונים. אבל שירות ה מודיעין
הטלפוני הוא יעיל למדי ובאמצעותו
הצלחתי למצוא את קרובתי.
נדברנו להיפגש מחוץ לבית־המלון. ה פגישה
נרגשת למדי. אני מזכיר לה, ל1־
בריה, את אבי, שאותו ראתה לאחרונה
לפני כ־ 55 שנה, כשהיתה ילדה קטנה.
מוזר לפגוש בודדודה שבעצם מבחינה
גילה יכולה להיות אמד. לבת־דודתי אין
שום כוונה לעזוב את ברית־המועצות ולעלות
לישראל. היא היתה שמחה, כמובן,
לבקר אצלנו. אבל יהיה טעם בביקור
כזה רק ״אם יהיה שלום באיזור״.
היא ובעלה למדו הנדסה ,״עבדו שנים
רבות כמהנדסים, ושניהם חיים עתה מה פנסיה.
לשניים בן אחד, שסיים את לימודיו
באוניברסיטה, והמכהן כיום כמרצה
באחת האוניברסיטות. הם רואים את עצמם
כחלק אינטגרלי של החברה הסובייטית,
למרות העובדה שנשארה להם זיקה יהודית
חזקה למדי.

;50 בנובמבר
יום הפגישות האחרון.
יושב־ראש הישיבה הוא יורי ז׳וקוב,
סגן יו״ר ועד־השלום הסובייטי, חבר ה־סובייט
העליון ומי שנחשב כפרשן המדיני
הבכיר ביותר בברית־המועצות. ניתן להק בילו
לחסנין הייכל בימיו של גמאל עבד־אל־נאצר.
ז׳וקוב
מטעים את שאיפתה העזה של
ברית־המועצות לגבולות 1967 ונכונותה
של מוסקווה לערוב לקיומה של ישראל.
״את שורשי האיבה ביניכם לבין הערבים
ניתן יהיה לעקור אם תסייעו לפיתרון ה בעיה
הפלסטינית, ותבצעו את החלטות
אירגון האומות המאוחדות״ ,מסביר ז׳ ד
קוב .״עזרנו לכם בעבר, ונהיה מוכנים
לסייע לכם גם בעתיד. אבל עליכם להבין
שהסכמי קמס־דייוויד הם בבחינת נסיגה
בתהליך השלום״.
בעת ארוחת־הצהריים במלון פראגה מצטרף
לפגישה גם הנריק זימנוס, יהודי,
שהוא כיום אחד ממנהיגי ליטא ונציגה
בסובייט העליון. בנעוריו למד עברית בגימנסיה
העברית בליטא, ובמילחמת־העו־לם
השניה שימש שם כמפקד התנועה ה פרטיזנית.
זימנוס תומך בעמדותיו של
ז׳וקוב, והשניים מבטיחים כי יחול שיפור
ביחסים שבין ברית־המועצות וישראל
אם תשנה ישראל את עמדותיה, ותסכים
לפיתרון כולל של הסיבסוך.
אחרי ארוחת־הצהריים וחילופי־מתנות
סרנו — נפתלי פדר, יוסי שריד, אברהם
מלמד ואני, יחד עם המלווה, יורי מיכאייב
—למישרדי אוביר, שהיא הרשות לענייני
הגירה ורישום בברית־המועצות. הגשנו
רשימה של 59 איש, הממתינים לקבלת הי-
תרי־יציאה מזה חמש עד עשר שנים. ביקשנו
שאוביר תדון מחדש בעניינים. ביקשנו
גם להעניק חנינה לנידוני לנינגרד,
בנימוק שאם היו נידונים עתה, לפי חוק
חדש שנתקבל בברית־המועצות, היה העונש
המכסימלי, שהיו צפויים לו, שמונה
שנות מאסר בילבד. בעוד שהם נידונו ל-
15 שנות־מאסר ויושבים כבר שמונה
שנים.
מנהל אוביר, שעימו נפגשנו, הבטיח לנו
לטפל בדחיפות בבקשתנו, ולהעניק לה את
מירב תשומת״הלב.
אנו שוב באולם הוי־איי־פי, שותים וודקה
ומשוחחים. דיילת חיננית מלווה אותי
לבריוסקה, החנות המייוחדת ללא־מכם
לתיירים, כדי לגלות שמלאי״הסיגרים אזל.
בדיוק בשעה 7אנחנו נוסעים עם מלווינו
לכיוון המטוס. לפני כבש־המטוס אנחנו
נפרדים מהם בנשיקות, להוציא כמובן את
ח״כ אברהם מלמד, המתנשק מטעמי כשרות
עם הגברים בילבד.
האווירה בין כל חברי־המישלחת היתה,
עד הסוף, ידידותית ולבבית.

מ 1תגסת !1 1
>1אחו 1הניצוץ
בביתה של אלמנתו
של עסברה נהו?
ך, אשר התפוצץ מיטען חומר־הנפץ
בשעה 2לפנות־בוקר בשבת האחרונה
ליד דלתה של בטי כהן, היו בדירה רק
היא ובנה בן ה־ ,13 דורון. דורון נרדם
שעה לפני כן. מאז מות אביו, לפני
חודשיים, הוא שקע בעולם פרטי משלו,
הסתגר בחדרו והאזין כל היממה למו סיקה.
בהלתה
של בטי שככה, כאשר ראתה
כי דלת הפלדה־המשוריינת, שהתקין יעקב־לה
כהן בשעתו, בלמה את הנזקים.
חבלני-המישטרה קבעו כי היה זה מיטען
צבאי סטנדרטי, בן 200 גרם, שהופעל
באמצעות פתיל־השהייה רגיל. לפחות שני
אנשים נדרשו למעשה. האחד הצית הפתיל׳
והשני החזיק את המעלית בהמתנה.
אשר לסיבות הפיצוץ, מסרו מדליפי ה-
מישטרה כי לדעתם שתי סיבות לדבר:
לחץ לגביית חוב, ואיום נגד דיבורים
מיותרים. נראה כי שתי הגירסות נכונות.
לפני שבועיים ביקשה בטי כי אבוא
לדירתה בדחיפות, משהגעתי, היתה בפיה
בקשה אחת: שלא אפרסם דבר על הנסיו-

מי חייב כסף מזי?
חייב סכומים ניכרים, אולם עם מותו הם
מתחמקים מהודאה בחוב.
השנתיים האחרונות, שבהן עבר יעקבלה
טיפולים רפואיים יקרים בלונדון, כילו
את כל הונם, ולמעשה היא נותרה כימעט
חסרת־כל. כימעט, כי הנכס היחידי שנותר
לה ולבנה הצעיר (יעקבלה הדיח את בנו

דרישתו של תוך מוזרה שבעתיים בעיני
מי שנכח בהלווייה של יעקבלה. בש עת
ההלווייה האשימו ישראל דנו־ך והבן
גידעון כהן את העיתונאים, שהיו במקום,
וכימעט היכו אותם על כתבותיהם, שפגעו
במנוח. עתה הם מנסים לנשל את אלמנת
יעקבלה מרכושה האחרון.

פיצ1״\ ב1!7חה
הטחיוזו

נות להוציא ממנה בכוח רכוש. ניסיתי
להסביר לה כי היא טועה, שכן הפירסום
ירתיע את המתנכלים לה, אולם היא דרשה
במפגיע כי הפירסום יימנע, מפני שהוא
יסכן את חיי בנה. בעיקר חששה פן תדע
המישטרה משהו מכל המתרחש. בשיחה
תיארה בהרחבה את מר גורלה. מסתבר כי
אחרי מות בעלה, שנחשב כאחד העשירים
בישראל, לא נותר לה דבר. אמנם מצוייה
בידיה רשימת־חייבים לבעלה, חלק מהם

יניד ואושרי בהלוויית יעקוכלה
למי שייך המועדון?

העולם הזה 2154

בלשים ליד דדת־הפדדה המפוצצת כדירת יעקוכלה

הבכור, גידעון, מכל חלק ברכושו, בשל
התמכרותו להרואין, וסירב לראות בו בן)
הוא בעלות, באמצעות דמי־מפתח, על
מיבנה ברחוב הירקון, שבו פועל מועדון
הלילה שאנו.
לכות זו על המיטה שווה כמה מאות
אלפי לירות, אב לא יותר.
כאשר היה יעקבלה בחו״ל, בשנים האח רונות,
הופעל המועדון על־ידי בנו גירעון
ועל־ידי ישראל דנוך. לפני כשנה דרש
יעקבלד. שהמקום ייסגר, מפני שדנוך וגירעון
משתלטים עליו. כאשר סירבו לעשות
כן, פנה למישטרה, שסגרה את המועדון.
אולם עם מותו נפתח המועדון מחדש,
ללא אישור הבעלים החוקיים, שהם כיום
בטי ובנה הצעיר דורון.
מייד לאחר ההלווייד, התחיל ישראל
דנוך בנסיונות להעברת המקום לידיו.
הוא ביקר בבית האלמנה הטריה, וטרם
יבשו דימעותיה דרש כי תעביר את המועדון
על שמו. דרישה זו נומקה על-ידו
בכך שהילווה ליעקבלה 40 אלף דולרים,
לדבריו, ולא קיבלם חזרה.
כאשר שמעה בטי תביעה זו, התייעצה
עם עורך־דינה, אדם פרוסט, שהצהיר כי
היא תחזיר כל חוב המוכח בכתב.
ישראל דנוד נוכח לדעת כי ביקוריו
אינם מועילים.
הטענה כאילו יעקבלה חייב כסף לדנוך
נולדה, כנראה, אחרי מותו. בשיחותי עם
יעקבלה עברתי לא פעם על הפינקס בו
רשם את החייבים לו, ואת אותם שהוא
חייב להם. השם דנוך הופיע יותר מפעם
אחת, אד כמי שחייב ליעקבלה. יעקבלה
כהן שילם יותר מפעם אחת את הוצאות
עורך־הדין של ישראל דנוך (אדם פרוסט),
בכל פעם שזה נזקק לעורך־דין, והסכומים
היו כבדים. דבר זה אישר גם יעקבלה
בעדותו לפני ועדת־שימרון, שרצתה לדעת
למי מהלקוחות של אדם פרוסט הוא שילם
את החשבון. יעקבלה גם עזר בסכומים
כבדים לאחיו של ישראל דנוך, שפתח
מיסעדה בניו־יורק.

השכן משה פיץ*
מי שלח את החבלן?
אחרי שהבטחתי לבטי שלא אפרסם דבר
על ההתנכלות לרכושה, פניתי לטוביה
אושרי ושאלתיו מדוע הוא מסייע למת־נכלים
לאלמנתו של יעקבלה. הוא השיב
כי אני טועה, וכי ישוחח אתי על־כך
בנפרד. מקורבים של דנוך טענו כי לא
ייתכן שהפיצוץ יבוא מצידו או מצד רחמים
ואושרי, שכן הם לא יתנכלו לאלמנה.

יגאל לביב י

* בודק את דלת דירתו המפוצצת.

מיצעד הדמעות

ברשתא ול מר ט
(המשך מעמוד )39
ריים לצ׳ק על סך 45 אלף ל״י, ששולם
לאולמרט ישירות. כל צ׳ק כזה היה על
סך של עשרת אלפים ל״י, כשמועד פרעו־נם
ב־ 15 לכל אחד מהחודשים אוקטובר,
נובמבר ודצמבר . 1977
מאין לקח יצחק אפלבוים את הכסף כדי
לשלם לאולמרט מייד ובמקום ן
על כך היתד, לאפלבוים השבוע תשובה
פשוטה :״לקחתי הלוואה אישית על שמי
בבנק הפועלים, ונתתי לאולמרט את הכסף.״

שילם את יתרת חמשת אלפים הלירות
להשלמת הסכום של 80 אלף ל״י
שאושרו לאולמרט — על כך אין איש
מאנשי־הכספים של סיעת־לעם יכול לתת
תשובה. על כל פנים, בעזרת תרגיל סי

הוא ואולמרט שותפים, וכי הכסף שקיבל
אולמרט מלעם, למימון הגנתו המיש־פטית,
נכנס למעשה לקופתם המשותפת.
טען עצמון :״אולמרט רק שכר חדר ב־מישרה
שבו הוא יושב ומשתמש בשירו־תי־המישרד,
אך ללא שותפות רשמית.״
טען עצמון :״אולמרט לא ייהנה מהכסף
שקיבלתי כשכר־טירחה. כל הכסף
הזה הוא עבורי, עבור ייצוג אולמרט ב־מישפט.״
טענות
אולמרט מחייבות בירור. ההוכחות
המצולמות, המוצגות בעמודים אלה,
מחייבות חקירה יסודית של מוסדות-הנד
דונה, כדי לבדוק אם לא פעל אולמרט
בניגוד לחוק:
• הוציא כספים ממיפלגתו בניגוד
לחוק מימון המיפלגות.
• הוציא כספים ממיפלגתו, לכאורה

(המשך מעמוד )35
אים: שהלוויה אכן תיערך בהר הרצל,
וביום השלישי בשבוע.
אריה נאור דיווח כי ראש־הממשלה מנחם
בגין הודיע, כי הוא יגיע מאוסלו,
גם אם הלוויה תיערך ביום שני, אולם
היה מי שידע, כי באוסלו מזג האוויר אינו
מבטיח המראת מטוסים בכל עת שרוצים.
אז הוחלט, כי כדי להבטיח את השתתפותו
של בגין תיערך הלוויה ביום השלישי
בשבוע. הסיבה שנמסרה לציבור היתה,
כי מיס ליליאן קארטר, אם הנשיא, מגיעה
רק ביום השני בלילה, אולם הכל ידעו,
כי אם היו מודיעים לוושינגטון, כי הלוויה
תיערך ביום השני, היה מטוס הנשיא עם
אם הנשיא מגיעים יום קודם לכן. רק אחר-
כך התברר, כי השיקול נכון. ביום שני
אחר הצהריים, כאשר היה צריך מטוסו
של בגין להמריא מאוסלו, הוא לא יכול
לעשות כן, בגלל הערפל והיה צריך לדחות
את הטיסה בכמה שעות.
אז זרק משה דיין את הפצצה שלו:
״אני מתנגד שהארון יוצב בבית הוועד
הפועל בתל-אביב. ירושלים היא בירת
ישראל. אם נציב אותו גם בתל־אביב,
יוכלו האורחים מחוץ־לארץ להסתפק בכיבודה
של גולדה בתל־אביב ולהימנע מסיבות
פוליטיות לעלות לירושלים.״
הכל הבינו כי נימוקו של דיין אינו
נימוק. לא ייתכן, כי מישלחות נכבדות
המגיעות לישראל, כדי להשתתף בלווייתה
של גולדה מאיר, לא יבואו לטכס הקבורה
עצמו, אלא יסתפקו במעבר ליד הארון,
יהיה מונח היכן שיהיה.
דיין התעקש והתעקשותו היתד, מובנת
לשרי הליכוד. איש מהם לא רצה כי
הוועד הפועל של ההסתדרות יערוך טקס
משלו, אשר ידגיש את ההבדל בין ״הפועלים
של גולדה,״ לבין אנשי הליכוד
הנמצאים עתה בעמדה ממלכתית. ידין

הקבר שני קיטעי-קריאה, אשר אינם נחשבים
כהספד. היה מי שדאג לבחור בשני
קטעים מתאימים ביותר. האחד: פרק מ־סיפרה
של גולדה חיי והשני, לקט מנאו*
מיה של גולדה בכנסת בשנת ,1970 על
השלום. אנשיו של בגין במישרד ראש-
הממשלה ניסו למנוע את קריאת הקטעים
מהנאומים על השלום, שהיו אקטואליים
מדי, אולם על כך עמדה המשפחה. ניסו
למצוא קריינים מיקצועיים מטעם, שהם
יקראו את הקטעים, אולם המישפחה ביקשה
דווקא את אורנה פורת, שאת קריאתה
אהבה גולדה בחייה.
כאשר הגיע חיל החלוץ של מיבצע
חבצלת להר הרצל, לחלקה השמורה לגדולי
המדינה, נתקלו בכמה בעיות נוספות.
החזאי הודיע כי ביום השלישי ירד גשם
זלעפות בירושלים. מזג האוויר חייב אח
צימצום קהל המלווים ל־ 482 איש, שלהם
נבנתה במה מיוחדת. כדי לבנות את
הבמה נאלצו לעקור משורשו עץ ארז
שנשתל במקום לפני שנים רבות. בתה
של גולדה, שרה, ידעה מביקוריה של
אמה בקיבוץ רביבים את אהבתה הרבה
של גולדה לעצים ופרחים, אולם צה״ל
החליט לעקור את הארז.

הכבוד
של היו״ר
ת בד זאת לא ידעו מאות אלפי
האנשים שעברו ליד ארונה ביום השני
האחרון. הראשונים שהתייצבו ליד הארון
היו בני המישפחה, שהגיעו מביתה של
גולדה ברמת־אביב. מייד אחריהם הגיע
נשיא המדינה יצחק נבון. הנשיא בחר
ללכת במסלול החבלים ומחסומי המישטרה
שבו צעדו כל המנחמים. רק כשהגיע אל
מול הארון, וראה את בני המישפחה עומדים
מאחריו, ניגש לנחמם, וחרג מה־

עורבי־ הדין אולמרט ועצמון
שותפים — למה?
בובי זה אופשר התשלום המיידי לאולמרט,
מבלי שהסתדרות העובדים הלאומית עברה
על הסעיף בחוק האוסר על תאגידים
לתרום או לממן מיפלגות.
אגב, סיעת לעם לא קיבלה מעולם
את הסכום, שהעניקה במתנה לאולמרט
מסיעת הליכוד. זו סירבה לממן את המתנה
ופנייתו של אהרון כץ לשרים הורביץ
ושוסטק — המתפרסמת כאן — מעידה
על כך. אמר כץ השבוע :״עד היום לא
קיבלנו מהליכוד אגורה אחת עבור הכסף
ששילמנו לאולמרט!״

לאן הלך
הכסף?
^ ודם השערוריד! אינה מסתיימת
בדרך שבה העניקה סיעת לעם מתנה
של 80 אלף ל״י ל״ח״כיון. היא נמשכת
אל השאלה: לאן הלך הכסף?
אולמרט לזען כי העביר את הכסף לפרק ליטו,
עורך־הדין הירושלמי עוזיאל עצ-
מון, שנטל עליו את ההגנה המישפטית
עליו בתביעת־הדיבה שהגיש נגדו גאנדי.
ואומנם — על גבי ההמחאה על־סך 45
אלף לירות, שניתנה לאולמרט ישירות
מקופת לעם, מופיעה חתימתו של עורך-
הדין עצמון בעת הפרעון.
אפשר שאולמרט העביר את הכסף מכיס
אחד לכיס שני. כי עורך־הדין עצמון אינו
אלא שותפו למישרד של אהוד אולמרט.
שניהם, יחד עם עורך-הדין ברוך אדלר,
מחזיקים מישרד עורכי־דין משותף ברחוב
בן-יהודה 12 בירושלים.
יותר מזאת: למרות טענותיו של אול-
מרט, שאין ביניהם כל קשר־שותפות עיס־קי,
הרי נייר־המיכתבים המשותף מעיד
ששניהם שייכים לפחות לאותו מישרד־עורכי־דין.
נייר משותף יכול להעיד על
שותפות מלאה, על שותפות מישרדית או
על יחסי מעביד־עובד, והדבר טעון בדיקה.
נראה כי עצמון ואולמרט חשו בעצמם
שהעניין מעורר שאלות — ועל כן, בכל
הנוגע למישפטי אולמרט, טרחו למחוק
את שמו של אולמרט בנייר-המיכתמם_.
בשעתו הכחיש עוזיאל עצמון נמרצות

לצרכי מימון הגנתו המישפטית, בעוד שלמעשה
הכניס כספים אלה — שמקורם
בכספי המדינה והציבור — לכיסו הפרטי.

*** ני אנשים אחראים לבדיקת נושא
חמור זה, המעיד, לכאורה, כי ח״כ
יכול לעשות שימוש בכספי מימון המים־
לגות כרצונו, בניגוד לחוק, וללא פיקוח
כפי שמורה החוק. אלה הם מבקר־המדינה
ויו״ר הכנסת.
חוק מימון המיפמות קובע במפורש כי
״מבקר־המדינה רשאי בכל עת לדרוש
מנציגיה של סיעה הצהרה, חתומה בידי הם,
בדבר שלמותם או נכונותם של הרישומים
במערכת החשבונות או בדבר מהותה
של הכנסה או הוצאה מסויימת ...תוך
שמונה שבועות. לאחר שקיבל את החש בונות
האמורים ימסור מבקר־המדינה ליו״ר
הכנסת דין־וחשבון על תוצאות ביקורת-
החשבונות, וייציין בו אם ניהלה הסיעה
מערכת חשבונות על פי הנחיותיו ...לא
היה הדין־וחשבון חיובי. ישלול יושב־ראש
הכנסת מן הסיעה את שלושת התשלומים
הקרובים למימון הוצאותיה השוטפות, ויחזיר
את סכומי אותם התשלומים לאוצר-
המדינה.״
כן קובע חוק מימון המיפלגות :״יושב-
ראש הכנסת ממונה על ביצוע חוק זה.״
העולם הזה מוכן להמציא למבקר־המ־דינה
וליו״ר הכנסת את כל המיסמכים
הקשורים בפרשה מפוקפקת זו, שהיא,
לכאורה, הוצאת כספים במירמה מכספי
מימון המיפלגות, ותובע מהם לחקור את
הפרשה עד תומה ולהסיק לגביה את המסקנות
הקבועות בחוק.
1אם לא יעשו זאת מיד, הם פותחים פתח
לניצול בלתי־חוקי של כספי מימון המיפ־לגות
לצרכים האישיים ולטובות־ההנאה
הפרטיות של חברי־הכנסת, על פי השיטה
של אותו ח״כ, אהוד אולמרט.

(המשך חסידדה על מעלליו
ועיסקותיו המפוקפקות של
אולמרט — כגיליון הבא).

ידץ, קארטר, מוינהן ונכון
התרוץ של בגין
מיהר להטיל את כל כובד מישקלו עבור
ההצעה, ונימוקי הנגד של השר דויד לוי
נפלו על אוזניים ערלות.
כמעט שערוריה
,ך* אשר נודע הדבר למישפחתה של
גולדה, מיהרו בניה מנחם ושרה וחתנה
זכריה לשלוח מיברק מחאה לממשלה.
ממלא מקום ראש־הממשלה ידין, שקיבל
את המיברק לא מצא עוז בנפשו להשיב
עליו, והטיל על סגן מזכיר הממשלה
רון לישנסקי להשיב למישפחה האבלה.
בשלבים מסויימים נדמה היה כי תתפתח
שערוריה ציבורית. אולם היה זה
דווקא מזכיר ההסתדרות ירוחם משל, אשר
הצליח לשכנע את בני משפחתה של גול דה,
שלא לעמוד על דרישתם ו״להראות
גדלות רוח מול קטנוניות הממשלה,״ ואכן
המשפחה ויתרה.
למישפחה היתד, בקשה נוספת: לעקוף
את צוואתה של גולדה, ולקרוא ליד

מסלול. גם ידידיה של גולדה, ישראל גלילי,
אברהם (״אייב״) הרמן, ימימה טשר-
נוביץ אבידר, יגאל אלון, וחבריה למיפ־לגה:
שמעון פרם, ירוחם משל, משה
שחל, ודני רוזוליו, צעדו כמו כולם, במסלול
המכובד.
אולם היה אחד שהיה צריך כבוד יתר,
גם בלווייתה של גולדה. יושב־ראש הכנסת
יצחק שמיר, אשר מעולם לא החליף עם
גולדה יותר מאשר כמה מילות נימוסין,
הופיע בדרך אחרת, מלווה בצבא פקידים,
פקידות עוזרים וסגנים, עקף את הקהל,
ניגש קרוב מאוד לארון, המתין עד שה-
צלמים יבזיקו לעברו במצלמותיהם, ושוב
עקף את הקהל ונכנס חזרה למישכן ברוב
הדר.
ככל שירד הערב, כן גדל קהל הבאים
ללוות את גולדה. הקור הירושלמי הכאיב,
הגשם הרטיב, המיטריות נפתחו, אבל המון
בית ישראל לא ויתר. הורים לקחו את
ילדיהם ״כדי שיזכרו את המאורע,״ תיירים
אמריקאיים הצטלמו ליד הארון, גם
כן למזכרת. אולם הרוב היו אנשים פשו טים,
שבאו מכל רחבי הארץ, בעצמם, כדי
להגיד ללא אומר שלום אחרון.
העולם הזה 2154

זו עובדה. כשאוכלים בצל יש ריח לוואי מהפה. לתיא יש פתרון
מצוין. שטיפת הפה עם 3-4טיפות מי־פה תיאדנט בחצי כוס מים.
מי הפה עושים פעולה שמברשת שיניים אינה מסוגלת לבצע.
הם שוטפים ומחטאים את כל חלל הפה, חודרים לרווחים הקטנים
ביותר שבין השיניים מסלקים את שאריות
המזון ומעניקים לפה הרגשה טובה ורעננה.
מי־פה תיאדנט ממיסים את השכבות השומניות
שעל גבי השן אן אינם שוחקים את
האמאיל המגן עליה כפי שעושות המברשת
והמשחה.

מי־פה חיאז־נט
•באור-ורשבסקי—

העולם הזה 2154

השידור שדגברת בגין
יש המוצאות חתן. יש שאינן מוצאות
חתן, אבל הולכות לשדכנים. אבל אז
חשוב כמובן מי זה השדכן: שדכן צמרת,
או סתם אחד כזה היושב באיזה מישרד
טחוב וקטן, עם מישקפיים רכובים על
אפו וריח של גטו נודף ממנו.
היחידה בעולם שזכתה כי השדכנית שלה
תהיה אשת ראש־הממשלה היא מזכירת
הליכוד בכנסת, אריאלה ניזרי. במשך
שנים רבות עובדת אריאלה עם, מנחם
בגין, עוד לפני שהיה ראש־ממשלה, והפכה
בת־בית אצל מישפחת בגין, עוד כש־הבגינים
גרו ברחוב רוזנבאום 1בתל-
אביב, ולא ברחוב בלפור בירושלים.
עליזה (״עלה״) כנין, אשתו הכבודה
של ראש־הממשלה, החליטה לפני שנים
אחדות כי תמצא חתן גם לאריאלה וגם
ליונה קלימוכיצקי, מזכירתו האישית
של בעלה.
לפחות במיקרד, של אריאלה זה לא
היה מיבצע קל, משום שאריאלה כבר
עברה את הנושא הזה של נישואין, ולא
כל־כך נהנתה ממנו. היה לה פעם בעל,
שהשאיר אותה גרושה עם ילד. אז אריאלה
החליטה להיות זהירה במציאת חתן,
ורבים כאלה ששיחרו לפיתחה, בעיקר
אחרי שמניותיה עלו עם עליית הליכוד
לשילטון, נדחו על־ידה.
אבל זה לא הבהיל את עליזה בגין.
היא החליטה למצוא חתן ובכל מחיר.
כאשר ביקר בארץ אחד מהחצר הביזנטית
של בגין, איש המיפלגה הריוויזיוניסטית
הקנדית ותורם נכבד לקרן תל-חי, נ תן
סילכר, שטחה בפניו עליזה את הבעיה
שלה.
סילבר הוא איש־ביצוע, ולא המתין הר בה.
לפני כמה חודשים הגיע לארץ פרופסור
צעיר, קנדי במקורו, אם כי מרצה
באוניברסיטת מק־גיל בארצות־הברית,
ופנה ישר ללישכת ראש־הממשלה.
הוא הציג את עצמו כארווין קוטלר,

ת או מי ם
לאורי ומזל גולדשטיין יש לי פינה
חמה בלב. כאשר הודעתי בפעם הראשונה
כי השניים עומדים להתחתן, צחקו עלי
כולם, אפילו החברים הכי טובים של אורי,
ואמרו לי :״זה לא יכול להיות! אורי
אף פעם לא יתחתן!״ כאשר הם בכל
זאת התחתנו, ובשלב מאוחר יותר הודעתי
לכם, כי אורי עומד להיות אבא, אמרו
{ לי כולם :״זה לא יכול להיות ! אורי
זה לא טיפוס של אבא !״ עכשיו יש לי
עוד הודעה בשבילכם, אבל תחכו בסב-

אריאלה ניזרי ועליזה בגין
לא על פי פקודה מגבוה
וטען שיש לו יחוס ושליחות. הייחום הוא
המוצא של אבא שלו, שגם הוא ריוויזיו־ניסט
ותיק, וההמלצות של נתן סילבר.
השליחות היא להתחתן עם אריאלה.
אחרי שעבר את הביקורת של עליזה
בגין, בעת ארוחת־ערב שנערכה לכבודו
בבית ראש־הממשלה, הוא הוצג בפני
אריאלה. בין השניים נדלקה האהבה, והם
טוענים שזה לא היה על־פי הוראה מגבוה.
עליזה מיהרה לנסוע עם ארווין להכיר את
ההורים האישיים שלו, בקנדה הרחוקה.
•אולם אריאלה החליטה, למרות שה־

מי יקלוט את העולה החדשה

איילין פרופטר
רק במושב

שידוך הוא של אשת המנהיג שלה, להיות
זהירה עד הסוף. כלומר, לא להתחתן ככה
על המקום. היא דרשה שתהיה מסיבת־ארוסין,
והסבירה להוריו הנדהמים של
ארווין כי בעדה שלה, העדה המיזרחית,
נהוג לערוך קודם ארוסין. אז ערכו מסיבת
ארוסין, לא לפני שתאמו זאת עם עליזה
ומנחם בגין. המסיבה התקיימה בדיוק
כשראש־הממשלה ביקר בקנדה, והוא, כמובן,
היה אורח־הכבוד.
אחרי הארוסין צריך לחכות קצת, כך
הסבירה אריאלה לארווין, והיא רוצה לעשות
את ההמתנה דווקא בארץ. אז אריאלה
חזרה, בלי ארווין, לישראל, ישר
למישכן הכנסת, שם המשיכה לעבוד כאילו
ולא קרה כלום, כלומר כאילו לא
התארסה בכלל.
למי שבכל זאת שואל אותה מה עם
השידוך, משיבה אריאלה כי הוא תקף,
וכי החתונה תתקיים בחודש מארס הבא.
החתונה תהיה, כמובן, בקנדה, שם תתגורר
מעתה ואילך מזכירת סיעת־הליכוד
בכנסת, יחד עם בעלה הפרופסור.
ברור לי לגמרי שמייד אחרי שפרשת־החתונה
של אריאלה תסתיים, תסתער עליזה
בגין על המזכירה האחרת, יונה. זו,
שהנתונים שלה אינם מוצלחים פחות מאותם
של אריאלה, לפחות בכל הנוגע
למציאת חתן, נשארה רווקה, אפילו ללא
אירוסין, למרות שנשלחה לפני שבועות
אחדים למסע מחוף־אל־חוף בארצות־הב־רית.
לאחר שהמסע האמריקאי, לא הניב
פרי, תחליט אולי עליזה בגין, כי ליונה
מגיע בכל זאת חתן ישראלי, שלא יגרום
לד, לרדת מהארץ.
מסתובבת לה כיום בארץ חופשית ומאושרת,
אמריקאית גבוהת־קומה ויפה, העונה
לשם איילין ׳פרוכטר, ועושה עיניים
לישראל ולישראלים. היא פשוט מאוהבת
במקום, בשבילה ישראל זה כמו בשבילי
אמריקה.
מה לעשות? יש משוגעים לדבר אחד
בכל מקום בעולם.
בקיצור, איילין זו אומנם כבר שנתיים
בארץ, אבל עדיין לא נשבר לה לנשום
אוויר הרים צלול כיין. היא רווקה בת
,26 דוגמנית מתחילה שעבדה עד לפני
כמה חודשים במישרד־נסיעות ברחוב בן-
יהודה.
איך מסתדרת בחורה כמוה עם מישרד־נסיעות,
דוגמנות וארכיאולוגיה — כי זה
בדיוק מה שהיא עשתה בניו־יורק, היא
עשתה את המאסטר שלה בארכיאולוגיה —
אז התשובה מפיה של איילין היא בערך
כך: הארכיאולוגיה שייכת לאמריקה, ואני
מעדיפה לגור בארץ ולשטוף רצפות, העיקר
לא לגור בשום מקום אחר בעולם.
ומה היא מחפשת חוץ מאשר את הארץ
שלנו? איילין רוצה גבר. אבל לא אחד
כזה רגיל. הוא צריך להיות כיף של
אדם — ואני שוב בקטע של ציטוט —
היא רוצה להתחתן ולגור במושב, ורוצה
לגדל הרבה ילדים ישראליים טיפוסים.
אז מי שיש לו איזה שהיא חלקת־אדמה
עם טרקטור, איילין מחכה.

אורי ומזל גולדשטיין
איש לא האמין
לנות עד שאני אזכיר לכם מי זה אירי,
ובעיקר, מי זו מזל.
אורי זה אחד הכתבים הצעירים והבול טים
של הטלוויזיה, העוסק באחרונה יותר
ויותר בענייני עריכה של מבט. בשבוע
שעבר, למשל, כאשר החליטה יעל הן,
עורכת השבוע, כי היא רוצה שלושה ימי
חופש, דווקא בימי-העבודה של המאגאזין
נבחר אורי למלא את מקומה.
מזל היא סיפור בפני עצמו, סיפור
אגדה. אל״ף: היא אחת היפות ביותר
בירושלים. בי״ת: עוד לפני שהיתר, גברת
גולדשטיין, היא היתה רב־סרן בצנחנים,
סטודנטית באוניברסיטה ומלצרית בגלריה
הקטנה ז״ל, הכל בעת ובעונה אחת.
הגימ״ל שלה הוא גולדשטיין. השניים
נפגשו בגלריה הקטנה, גולדשטיין חיזר
וחיזר, הצליח, מזל התאהבה ואז גולדשטיין
נבהל. ככה הרומן שלהם נפסק ונמשך
לסירוגין, עד שלבסוף התחתנו.
אז מה אני רוצה לספר לכם עכשיו?
זהו. כולם להחזיק את עצמם על הכסא.
מזל נמצאת בחודש התשיעי להריונה,
והיא יפה יותר מתמיד. טוב, תגידו זה
שהרופאים רמזו לאורי, בעדינות רבה,
לא חוכמה, ידענו. אבל כמה מכם ידעו
כדי שלא יקבל התקף־לב, שמוטב לו ללכת
ולחפש עגלת־טיול לתאומים?

] ע ל מי
אני רוצה לספר לכם על רומן חדש,
בלי הרבה פרטים, כי את שני הקשורים
בו אי אפשר למצוא. הם כאילו נעלמו
מהעולם שלנו, נסגרו בביתה שלה, ניתקו
את הטלפון ויוצאים לעבודה רק בלית
ברירה.
כוונתי לרותי גכיזץ, בתה של אכי
בה גביזון, הגיזעית של חיפה, ומי ש־היתה
חברתו של עמרם טל־שיר, ולבחיר
ליבה החדש, הלוא הוא הזמר דויד
ב רוז ה הכישרון התורן של הארץ.
בינתיים אין לי יותר מה לספר לכם,
אבל רציתי לפחות לעדכן אתכם במה
שידוע לי.

מארש
לחני?
במיקרה שלא ידעתם, אז חני פרי היא
אחת מעשרת דוגמניות־הצמרת הבינלאומיות,
והיא לא ירדה מהצמרת ומהם״
תרות במשך שש השנים האחרונות. היא,
כמו שאומרים, עשתה היסטוריה, וכיום,
אחרי שנים של עבודה מאומצת, יש לה
דירה בניו־יורק בשדרה השניה, ליד רחוב
מס׳ ,54 כולה מוקפת בחברת־הסילון הבינלאומית.
אין
לה תלונות בחיים, לא בשלב זה
של חייה בכל אופן, כי כיום היא ממש
מאושרת, ואם תאמינו או לא, מצלצלים
אצלה פעמוני המארש הידוע.

חני פרי
מים בפה
מה הסיפור? ראשית, אני חייבת לספר
לכם שוב שסיפור זה הגיע אלי בעזרתו
של השפיון התורן שלי, זה שהיה שם,
התארח אצלה וממנה שמע על מה שעובר
עליה.
אז היא מאוהבת, ולא סתם אהבת ילדה
צעירה בתיכון, אלא ממש אהבה כזאת

07007177 70 77707/7 707
אבא מפקח על העירום
בחורה המסתובבת כשאפה בעננים היא השבועית שלי, שוב
ענת עצמון. מה פיתאום אני כותבת עליה כל שבוע, אני בעצ מי
לא יודעת, אבל הסיפורים עליה מעוררים אצלי את הייצר,
ומייד אני מוצאת את עצמי ליד מכונת־הכתיבה, מספרת לכם
עליה. אם -נמאס לכם אז יש פיתרון פשוט: תגידו לקטנה
הזאת להפסיק לעשות גלים גבוהים מדי יום, ואז לא יהיה לי
חומר עליה, ואוכל לתת לכם חופש ממנה.
במיקרה שלא ידעתם, אז בועז דוידזון עומד לעשות סרט
יוצאים קבוע, ולסרט הזה יש משקיעים גרמניים, והם דרשו בכל
תוקף שכל המשתתפים בסרט אסקימו לימון יחזרו ויופיעו בסיר-
טם החדש. כיאה לשחקנית ראשית, הציעו לענת עצמון 250 אלף
לירות עבור מישחקה. אבל ענת, שכבר יודעת מה שהיא רוצה,
סרבה בכל תוקף והחליטה לקבל את הצעתם של אדי נשר
ושרון הראל, לככב בסירטם החדש דיזנגוף .99
וזה עוד לא כלום. אביה של ענת, שמואל עצמון, הפך
אמרגנה של בתו, לכל דבר. הוא לחץ דווקא לכיוון בועז והכסף,
אבל אחרי ריב וויכוח סוער נכנע, בלית ברירה, לבתו הצעירה
והנמרצת.
אבל זה שוב לא הכל. הוא הסכים לתת לה להופיע בסרט
של אבי ושרון רק בתנאי שבחוזה יהיה כתוב, ובמציאות יהיה
ברור, שהוא יהיה הצנזור האחרון לקטעים הארוטיים בסרט, כי
לענת מתוכננות כמה וכמה סצינות־עירום רציניות מאד, והוא —
כוונתי לאבא שמואל עצמון — יהיה המחליט הסופי מה יראו
מגופה של בתו ומה לא.
זו זכות שלא ניתנת לכל אבא לצנזר את עירום בתו. אבל
זה בהחלט מגיע. אחרי הכל, הוא עשה אותה, ל אן

הגורמת לה לא לצאת מהבית, לבטל
הופעות ותצוגות, בקיצור אהבה כזאת
שהזיזה את אדמת ניו־יורק מתחת לרגליה
וסחפה אותה מי יודע לאן.
!המאושר הוא יהודי אמריקאי שחור-
שער וחתיך, בן ,34 ששמו מייק מינ־דלמן.
הבחור עוסק בקולנוע, ולא יעברו
ימים רבים ותוכלו לראות את חני שלנו
כשהיא מופיעה על מסכי הקולנוע. מה
בדיוק היא יודעת לעשות בסרט איני
יודעת, אבל הרי אומרים שהאהבה היא
עיוורת, כך שלה לא צריכים לדאוג.
שניהם גרים בדירתה במנהטן, וחני מופיעה
עם כוס־וודקה בידה, מיד עם הישמע
המפתח במנעול, ואהובה חוזר הביתה.
נעלי־הבית שלו מייד לרגליו, והשיניים
נכנסים לנירוואנה מושלמת.
הם הכירו זה את זה בלוס־אנג׳לס,
באוגוסט האחרון, ומאז לא נפרדו דרכיהם.
מספרים גם שמייק שאל אותה שאלה
עקרונית אם היא תסכים להינשא לו,
והיא ענתה כן משמעותי לחלוטין. אבל
המילה האחרונה עדיין בפיו, והוא מילא
אותו מים. אז מה יהא הסוף?

ענת עצמון
הצנזור האחרון

חשדי של יהודית רביץ
כל אצבעות הרגליים והידיים שלי אינן
מספיקות כדי למנות את השמועות על
הרומנים של הזמרת שיש האומרים עליה
— וביניהם היא בעצמה — שהיא הכי
טובה בארץ, יהודית רכיץ. כל פעם
מספרים עליה איזה סיפור אחר, ויהודית
לא טורחת להכחיש או לאשר, אבל אחר-
כך מתברר כי לא דובים ולא יער.
כששואלים את יהודית מי הרומן שלה
היא משיבה: יוני רכטר. אם לא רצים
מיד להבריק את הידיעה, מספיקה יהודית
להסביר שהיא לא כל־כך מתכוונת אליו
אישית. אלא לתוכנית שלה איתו, באופן
קבוע וחד פעמי, כלומר, להסביר שהיא
אוהבת רק את העבודה.
אבל יש לי הסקופ של העונה: ליהודית׳
שהיא בת ,22 יש רומן, ורומן גדול,
השובר לה את הלב, וגורם לה, כפי שהיא
עצמה אומרת :״לקבל פצעים על הפנים
מרוב דאגה.״
הרומן הזה, שיהודית שומרת אותו בסוד
לא רק מפני הקולגות שלי, הרכילאיות

למיניהן, אלא גם מפני החברים הכי טובים
שלה והאמא והאבא שלה, הוא צעיר בן
,18 ששמו הארי. מה שיפה בכל הרומן
הזה הוא האופן שבו התחיל.
הארי מתגורר בבית הסמוך לזה של
יהודית, ממש מעבר לרחוב. פעם. ואחר
כך עוד פעם, ואחר כך עוד המון פעמים,
היתר, יהודית רואה את הארי, לעיתים
לבוש ולעיתים לא כל־כך לבוש, מהמיר־

יהודית רכיץ
שריקות מהמירפסת

סוף־סוף מגיעה לקיצה תקופת הפירוד יבין שני ספרי־הצמרת
דויד וליזה בביוף. כידוע עבר על הזוג משבר רציני, ובית־המיישפט
מסר דאת הבית לליזה עם הבנות, ואת העסק לדויד,
כל זמן שהם עדיין לא הגיעו להסדרי־גרושין. ובך, במשך יותר
משנה גרה ליזה בביתם שבאפקה עם שתי בנותיה, פתחה לעצמה
עסק עצמאי הנראה משגשג כמוה, כי מאז שהשתחררה לתה,
אפשר למצוא אותה מדי שבוע באילת, כשהיא חוגגת את החופש
שלה בכפר של רפי נלסץ עם המון ׳שתייה והמון שמש.
דויד מצידו נראה כשהוא מבלה בחיקן של דוגמניות־צמרת
במועדוני־לילה, וגם חייו נראים לא רע בכלל.
לכל חגיגה יש סיום ושני אלה הגיעו סוף־סוף לשלב האחרון
בהליכי הגירושין. .אבל בלי בעיות אי־יאפשר׳ ושני אלה פשוט
לא ידעו איך לחלק את הרכוש. אז בלית־ברירה מוכרת ליזה
את הבית באפקה, ודויד מוכר את המיספרה, ורק כך יוכלו
סוף־סוף לזכות בגט המיוחל.

דויד ועליזה בביוף
חלוקת הרכוש

פסת שלה, דרך החלון שלו, ולהיפך :
כלומר, הוא מהמירפסת שלו והיא מהחלון
שלה. עד שיום אחד ׳נמאסו ההצצות ההדדיות
האלה על יהודית, והיא גילתה
יוזמה. היא צעקה לו בין המירפסות והחלונות
שהוא מוזמן לבוא אליה לדירה,
ולהפסיק להציץ.
הארי בא ונפגע. מאז השניים מאוהבים.
זה שהארי צעיר מיהודית בכמה שנים
טובות, ויש לו עוד לעשות איזה שרות
צבאי קצר, לא מפריע לה, כי לאהבה
אין גבולות של שנים, ויש לה אפילו
שיר חדש על זה.
מה שכן מפריע ליהודית זה שהארי
נסע לחוץ לארץ, לכייף לפני הגיוס, ולה
נעשה חושך בלב. הוא אומנם שולח לה
גלויה מפה ומשם, אבל את מיספר־הטלפון
שלה שכח, למרות שיהודית הרשתה לו
להתקשר איתה קולקלט, כלומר על חש בונה.
התיקווה
היחידה שלה היא שהארי פשוט
נרגש מהנסיעה, וכשיחזור לארץ, ישוב
הישר אליה. גם אני מקווה בשבילה.

הסקופ שר יזין ער מוחה של גורדה * הגנרטור

13. 12

14. 12

התקלקל בישיבת הממשלה * הקשו בין גולדה

יום רביעי

יום חמי שי

ל״גלגלים1

ירן רצה להתרת את נבון

71 0בצע זוסנדח

החדשות, חיים יכין, לשכנע את ידין ׳שלא
לעזוב את הבניין ולהופיע בכל זאת בשידור.

מיבצע השידורים של הרדיו והטלוויזיה, בעיק־בות
מותר! .של גולדה מאיר, קיבל את הכינוי
מיבצע חבצלת, והוכן זמן רב מראש. הטלוויזיה
למדה את הלקחים ממותו של מי שהיה יושב־ראש
הכנסת, ראובן פרקת: ,והחליטה לשנות את
המדיניות במיקרים ישל מות אישים חשובים.
׳אחרי האבל על מותו של ברקת הוחלט, שלא
להשבית את השידורים ,׳אלא למתינם. לא לשדר
שידורים עליזים במיוחד, לשלב שידורים על
הנפטר, ולהשתדל להימנע ׳מלפגוע בתוכניות הרגילות,
עד כמר, שיאפשר.
מיבצע חבצלת התחיל רק במוצאי־שבת, ואילו
השידורים ישל ליל השבת מותניו, על־פי שיקולים
שונים ישל העורכים, ללא הוראות המיבצ׳ע. גזיבצע
חבצלת נמשך !במשך שלושה ימים, עד ליום
השלישי בערב ,׳אחרי שהסתיים האבל הלא־רשמי
:ונערכה הלווייתה של גולדה, ואז יחזרו השידורים
למסלולם הרגיל.
על מיבצע חבצלת היה אחראי באופן ישיר
מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן כשלידו עוזרים
מנהל מחלקת התוכניות, מרדכי (״מוטי״) קיר־שנבאום,
ומנהל מחלקת החדשות, חיים יכין.

• סום גולוה נקוע

ההודעות ש 7זין
כשעה אחרי שנודע עד פטירתה של גולדה,
כאשר כבר החלו במערכת החדשות בהכנת
המהדורה, ובמחלקת־התויכנייוית התחילו בשינוי
שידורי היום השישי האחרון, הגיע טלפון למערכת
החדישות. על הקו היה עוזריו של סגן ראש־הממשלה
ייגאל ידין, שדיבר בשם הבום שליו.
לעוזרו של ידין היו שתי בקשות. הראשונה

התקלה הראשונה, הקשורה בשידורים על מותה
של גולדה, הייתה דווקא ברדיו.
הידיעה הראשונה על פטירתה של מי שהיתה
ראוש־הטמשלה נמסרה במהדורת החדשות של
השעה שש. אחרי שהקריינית הודיעה על כך,
הוכנס לשידור סרט מוכן מראש, שסקר את
תולדות חייה של גולדה.
במהדורה של השעה שבע בערב ישוב הודיעו
על פטירתה ׳שיל וגולדה ׳ושוב הכניסו את הסרט.
אולם אחרי מישפט אחד נקרע הסרט, ובמשך
יותר משתי דקות הייתה הפסקה בשידורים, יעד
שהטכנאים הדביקו את הסרט.

התקלה השנייה יביאה דווקא מארצות־הברית.
דן ׳פילון התבקש לשדר כתבה אשר תסקור
את האבל על מותה ׳של ׳גולדה בארצ׳ות־הברית,
ובעיקר בקהילות היהודיות. שילון סירב .״עד
שלא ישלמו את החוב הכספי לצוות שלי, לא
אשלח כתבה,״ הודיע שילון.
לעורכי מבט המורחב, ששודר במוצאי-שבת,
התברר כי סמנכ״ל הרשות, שלמה עכאדי,
סירב לאשר יאת החשבונות שהגישו אנשי־הצוות
האמריקאים ששכר שילון, באישור מירושלים, כדי
׳לסקר את ועידת קמ׳פ-דייוויד.
עבאדי סירב להבריק יאת הכסף לארציות־הברית,
׳ושילון לא ישלח את הכתבה. נראה כי הוא
יחסל את החשבונות, תרתי משמע, כאשר יגיע
בסוף החודש לארץ.

יוזן מסנידה

חרם על הנשיא
הייתה, שכאשר יציינו את שמו׳ יכנו אותו
בתואר ״ממלא־מקום ראש־הממשלה,״ ולא בתואר
״סגן ראש־הממשלה״ .השניה: שבמהדורת־החדשות,
שתודיע על מותה של גולדה, יודיעו
גם בשמו של ידיו לכל חברי מרכז התנועה
הדמוקרטית, שבראשה הוא עומד, בי ישיבת
המרכז ,׳שנועדה למחרת היום, נדחתה בגלל האבל
על גולדה.

• יזין נו 1דנ
כאשר התברר כי לא יהיה שידור, הוזמן הפרו־פסור
ייגאל ידין לאולפן הטלוויזיה, כדי שיראיינו
אותו מהאולפן.
אחרי שהגיע ידיו לאולפן, התברר לו כי לפניו,
יספיד את גולדה מאיר ׳נשיא המדינה, יצחלו
נפץ. ידיו:נעלב יעל כי אין הוא הכוכב הראשי,
ואמר :״אם נבון מדבר לפני, אין לי מה לעשות
כאן.״
רק במאמצים רבים הצליח מנהל מחלקת־

5.3)1הפעם תורו של הזקן,
יצחק שדה, להיות נושא החידון
לצעירים, וזאת על פי ספרו
של יפרח חביב, האיש שהדליק
מדורות. בתוכנית משתתפים
בתו של שדה, רבקה,
בנו, יורם, בעלה של העיתונאית
זיוה יריב וח״כ מאיר
פעיל. דורית ראובני תשיר את
מסביב למדורה ואילו המשימות
שהוטלו על ילדי קיבוץ
משאבי־שדה, הנקרא על־שמו

מהדורת־החדשות בעברית בתחנה הירדנית
נפתחה כאשר הקריין מודיע ׳בקול אבל :״צופים
יקרים, אנו מודיעים בצער על פטירתה של הגברת
גולדה מאיר.״ אחרי הודעה דרמאתית זו השתררה
׳שתיקה ׳במשך כמה דקות, ואז הוקרן ׳סרט על
חייה של גולדה, אשר הוכן מראש על־ידי התחנה
הירדנית. מיד לאחרי הסרט, מבלי שיהיו מילות־קישור,
הובא סרט על בואו של ראש־הממשלה,
מנחם כגין, לאוסלו.

חגהליס ש 1סנתא
ביום השישי האחרון הוחלט למתן את השידורים,
למרות שפקודת חבצלת עדיין לא נכנסה
לתוקף. את השידורים פתח חיים יכין בהודעה
על פטירתה של גולדה מאיר ,׳ואחר־כך שודרה
התוכנית יבאה שבת, על פי התיבנון המקורי.
מהדורת השבוע שודרה יאף היא על פי. התיכנון
המוקדם, אם כי בפיתחה חזר יבין על הודעתיו,
ושודר אף הודעות־אבל שהגיעו עד אותה
ישעה למערכת החדשות. הודעתו של אגוו ר איל־סיאדאת
לא שודרה, למרות שברדיו היא שודרה
באותה השעה בדיוק.
הוחלט לוותר על תוואי חמש אפס, אך לא על
גלגלים. היה מי שהתלוצץ כי גלגלים מתאים
לשידור ביום מותה של גולדה, משום שהעיר
דטרויט, מקום העלילה ישל הסרט, אינה רחוקה
ממילווקי, העיר שבה גדלה גולדה.

7.00 זוהיר בהלול צועד
בעיקבות כל־בו־טק. חלק גדול
מתוכניתו מוקדש לבעיית ה־

גויס גם
נקרב הערבים
מפגרים בסקטור הערבי. אב
מכפר ערה מתלונן על כך שבתו
המפגרת לא שובצה במוסד
מתאים בזמן המתאים, ואילו
מנהלי מועדון דרור בכפר
ירקא, מועדון לילדים מפגרים,
מתארים את סבל הילדים
בהעדר טלפון, כביש גישה
והסקה.

אדמת

סורגים

0.30 סרט־תעודה מצויין
של אביב טוזס, המתאר את
בעולם, הגדול בית־הכלא
ברית־המועצות, בעזרת ראיד
נות עם אסירים־לשעבר וצי־

#חיש? חשבונות

התקלה השלי׳שית הייתה במוצאי־שבת ליד מישרד
ראש־הממש׳לה. צוות של כתבים, בראשותו של
דן רפים, המחליף עתה את אלימלך רם השוהה
באוסלו, יציא למישרד ראיש־הממישלה כדי לשדר
בשידור ישיר את ישיב׳ת-היאבל של הממשלה,
לאולפן.
סגן — סליחה, מימלא־מקום ראש־הממשלה,
ייגאל ידין, פתח את ישיבת־הממשלה לפני
הטלוויזיה, צעד מאד בלתי־שייגרתי, אחרי שהובטח
ליו שידור ישיר.
עשר דקות לפני השידור התברר כי הגנרטור
של המשקית (ניידת השידור) ,שנשלחה למישרד
ראש־הממשליה, התקלקל. הגנרטור התקלקל אחרי
שהטכנאים הזהירו כבר פעמים אחדות את מהנדס
הטלוויזיה׳ אורי לעין, מפני אי־תקינותו, ודרשו
להחליף אותו. דרישיתם נדחתה. השידור הישיר
מישיבית־יהממשלה לא בוצע.

ממלא מקום ידין

שאליה שד

זמן

• כין האזרח לרשות

שאלה: יורם שדה
שעה 5.30
של יצחק שדה, הם תרגילי
ג׳ודו, סידור מדורות וניפוץ
אבנים,

האחים

כוכבי הסידרה עסוקים עתה
בלהתבונן לביקור בישראל,
והם עושים זאת ברצינות ראו-

נול וזרו!,
ז1נר בקיבוץ
יה לשמה. ג׳ין אנדרסון, המגלמת
את מרי האמונד, עסוקה
עתה בקריאת ספרו של
יצחק רבין. ספרים אחרים על
ישראל, בעיקר ספרי תיירים,
נבלעים על־ידי דרק בנפילד
(ביל ריילי) ,מרגרט אשקרופט
(אשתו) וג׳ניפר וילסון (ג׳ני-
פר האמונד) .שניים לומדים
עתה שירי חנוכה, כדי להפתיע
בהם את קהל הצופים
בארוחות הערב העשירות שתיערכנה
בארץ. אלה הם רובין
צ׳דוויק (דייוויד האמונד) ו־ריצ׳ארד
איסטון (בראיין הא־מונד)
.הצוות כולו לומד עברית
מפיו של קולין בייקר
(פול מרוני) .בייקר התפעל
ממילחמת־ששת־הימים והגיע
לארץ כמתנדב, עבד חודשים
אחדים במיטבה של קיבוץ הנושרים
וגמר להתפעל, אבל
זוכר עדיין כמה מילים בעברית.
בפרק של הערב עוסקים
כל בני האמונד בחישובים, כדי
לסכל את תוכניותיו של מרוני,
אולם דווקא מרוני עסוק בדברים
אחרים, לשכנע את אשתו
להישאר עימו. מרי האמוינד
מנסה לשמור על השליטה בחברה,
אך לשווא. אולם ה טרגדיה
של הפרק היא דווקא
של ביל ריילי ושל אשתו —
לבנם רונאל 1אירעה תאונת-
אופנוע.

מאחרי

הקלעים

( .)6.32 שתי קבוצות של
בני־נוער אמריקאיים עברו
במשך 26 ימים חוויות של
לחימה באיתני הטבע, במים־
גרת מחינה-קיץ שנערך באי
הוריקן, ליד חופי מיין, שעל
שמו, ולא בלי צדק, נקראת
הסערה הגדולה.

רמפול: ג׳יין
שעה 10.00
לומים תיעודיים שצולמו במצלמה
נסתרת.

• רמפול — פרק(.)10.00 פלילי ליט
הסידרה
של השבוע שעבר,
שהחליפה את מרטין לותר
קינג, ונדחתה בשבוע בגלל
מישחק הכדורסל שנערך ביום
החמישי שעבר. מדור זה היה
היחידי שהצליח לרמוז על
מישחק הכדורגל, אם כי עור־כיו
נעתרו לבקשת הטלוויזיה
שלא לפרסם זאת. בין הטל וויזיה
לבין מכבי תל־אביב יש
הסכם, לפיו לא יהיה פירסום
מוקדם לשידורים ישירים, אלא
24 שעות לפני המישחק, כדי
שהקהל לא יימנע מלקנות כרטיסים.
רמפול הוא סיפור של
ששה תיקים, אחד לשבוע, של
פרקליט לונדוני מפורסם, ה שחקן
ליאון מקקרן. מקקרן הופיע
בסרט על רמפול, וכאשר
הצליח, שיכינע את התסריטאי
ג׳ון מורטיימר, התסריטאי של
וויל שיקספיר, לעשות עוד
חמישה פרקים. כדי שהסידרה
תיראה אותנטית, הוקמה תפאורה
מדוייקת להפליא לאולד
ביילי ואילו תצלומי החוץ
נערכו ליד כלא בריקסטון ו-
האולר ביילי. הסידרה כולה
היא סאטירה על עולם המיש־פטים
הבריטי המכופתר, והשופטים
ועורכי־הדין מושמים
בה לקלס. בפרק הראשון, ה-
הערב, מגן רמפול על נער
צעיר המואשם בשוד אלים.
רמפול משוכנע שהנער, המוכר
כבר כעבריין, הוא חף מפשע
במקרה זה. את תפקיד הנער,
ג׳ים סימפסון. מגלם השחקן
הצעיר קיט ג׳יין.

15. 12

יום שיש•
• הצריף שד תמרי
3.00 התסריטאית ת ת כסלו׳
הבמאי חגי נזאוטנר והמ פיקה
צלילה רוז הפיקו את
היצירה הגאונית של השבוע,
עם הבובות של אריק ממית.
הגברת מוועד השכונה, מינה
וזינה (שימו לב לשמות) הלכו
אל הינשוף, שהוא גם שופט
וגם שוטר. לינשוף, יש סגן,
שהוא גם סגן־שופט וגם סגן-
שוטר — הקופיף. כל אלה
עוסקים בבעיה של הצפרדעים
שהשתכנו בשכונה ופתחו
בית־ספר לשיוה. מתי תרד
כבר התוכנית הזוי
• גלגלים ( 0צ .) 0.זה
ממשיך. אדם טרנטון, רוק
הדסון, מסכים לחזור אל אשתו
לי רנויק. בנם הבכור עודד
חילופי משמרות ומתאהב
באהובתו־לשעבר של אביו,
ברברה, ואילו גרג מסתבך ב פרשיית
אהבים וסחיטה עם
קטינה.

• ם פי;ת האהבה (ירדן,
ערוץ ,0שעה .)10.10

17. 12

18. 12

19. 12

יום ראשון

נוז^ תיזס

יום שלי שי

16. 12

שבת
• חידושים והמצאות
( .)0.50 האילתית המעושנת
היא אחד ממאכלי היוקרה בכל
מיסעדה המכבדת את עצמה.
אולם האילתית, שהיתר. דג
נפוץ במימיה המתוקים של
ארצות־הברית, נכחדת מהעו לם,
והאמריקאים, אוהבי הדג,
אינם מוכנים לוותר עליו. בתחילת
שנות ה־( 40 וזה אומנם
חידוש, על פי שמה של התוכנית)
,החל הפרופסור לורנס
דונלטון מאוניברסיטת ואשיג־גטון
להפרות את הים בדגי
האילתית. התברר כי האילתית
מסוגלת לחיות גם במים מלוחים.
דונלסון היה מגדל דגים
אלה, ומשליך אותם אחר כך
לים. בשנות ה־ 70 התגלתה דרך
לשכנע את האילתית לא רק
לחיות במים מלוחים אלא גם
להתרבות בהם. במדינת אורגון
בארצות־הברית החלה
אופנה חדשה: הקמת חוות לגידול
אילתית. בשנת 1977 נפתחה
באורגון המדגרה הגדולה

מגזין נוער חדש היורש את
מקומה של התוכנית עלם ועלמה.
המגזין, שהופעת הבכורה
שלו היא הערב, ישודר
אחת לשבועיים ומיועד לבני
16 עד .18 את התוכנית יעשו

זוקש״ם שר
הוריח רניץ
ויגישו צעירים, חברי מערכת
מיוחדת שהוקמה לשם כך,
שיעזרו במבוגרים מירה קני־פז
המפיקה ושושנה צים הבמאים.
את התוכנית של הערב
ינחה זאב שצקי בן ה־ .16 כל
תוכנית תונחה על־ידי צעיר
אחר. שצקי יציג סרט תיעודי
על נסיונם של צעירים לפלס
דרכם בעולם הזמר, לעומת
זמרים ידועים ומוכרים. להקה

הסידרה המצחיקה ביותר המוקרנת
עתה׳ על מה שקורה
בספינת טיולים מפוארת השטה
ליד חופי האיים הקאריביים.
מלא הומור, תסריט מצויין ושחקנים
אורחים מעולים.

• הוואי חמש אפם

10.35 הזמרת צ׳לסי מרימן׳
שאותה מגלמת השחקנית

זזנע״ה המצפונית
ושן* מקגאוט

מורשה

בנימין צביאלי עשה כאן עבודה
טובה, שתעניין גם את
החילוניים שבקרב הצופים.
הד״ר פינחס פלאי, שהוא אחיהם
של הרב שמואל אבידור
הכהן מבאה שבת ושל ח״כ
מנחם הכהן, מראיין את ד״ר
אברהם אמר על תנועת חב״ד,
המתגלה בשידור מכל צדדיה
היפים.

• מעל כימת האופרה

0.30 לאחר פידליו, שהוק רן
בתחילת השנה, מוזמנים
חובבי האופרה והמוסיקה בכלל
להאזין לנשף המסכות של

דדה מזוז

סותמה חווים
ג׳וזפה ורדי. האופרה צולמה
בנוכחות קהל בתיאטרון לה־סקאלה
במילנו׳ ,במיסגרת חגיגות
200 שנה ללה־סקאלה. על
נשף המסכות מנצח קלאודיו
אבאדו, שהוא דמות מוכרת
לקהל הישראלי בעיקבות הופעותיו
הרבות עם התיזמורת
הפילהרמונית הישראלית. אבא־דו
הוא המנהל של לה־סקאלה
ומשמש גם כמנהלה המוסיקאלי
של התיזמורת הסימפונית
של לונדון. על הביצוע
לטל וההקלטה הבימתי וויזיה
היה אחראי פראנקו זא־פירלי,
שביים כמה סרטי קולנוע,
ביניהם רומיאו ויוליה
ואילוף הסוררת. זאפירלי הוא

לויס נטלטון, היתה עדת־ראיה
למעשה פשע, ועדותה יכולה

בעולם לדגי אילתית, שבה
מגדלים 80 מיליון דגים צעירים
מדי שנה.

• כצאת השבת (.)8.00

גלגלים: פרנציוזה
שעה 9.20
להביא להרשעתו של מנהיג
כ;ופיה בהוואי, קוקו אפלקה,
השחקן טומי אטקינס. בין
אפלקה לבין סטיב מקגארט
מתפתח מאבק, כשזה רוצה
לרצוח את העדה וזה רוצה
להגן עליה. לעזרתו של מק-
גארט בא, באורח בלתי צפוי,
מנהיג כנופיה יריבה, והבעיה
של השוטר המוסרי היא האם
להעזר בפושע כדי ללכוד פושע
אחר.

• פרלמן מנגן באף
10.10 חסידיו של אחד
מגדולי הטכנאים במוסיקה, הכנר
הישראלי בעל השם הבינלאומי
יצחק פרלמן, יתמוגגו
בוודאי לשמוע אותו מנגן
את הסונטה מספר שתיים מאת
יוהאן סבסטיאן באך. היצירה
הוקלטה בקונצרט פומבי שנערך
בתיאטרון ירושלים למען
איל״ן.

המחלקה הדתית בניצוחו של
הרב בנימין צביאלי אינה רוצה
לרדת מההצלחה הפירסו־מית
של המופע הטלוויזיוני
שנערך לזכרו של מיכאל דויד
לוי, שבו השתתף גם נשיא
המדינה יצחק נבון. למרות ש המופע
כבר שודר, מביאה
בצאת השבת תוכנית נוספת,
בהפקתו של חיים הוזימן ובבימויו
של פינחס וינטרוב, על
זמירות של לוי שאותן מבצ עים
חברי המדרשה הדתית למוסיקה.

אחותי כת השטן
10.00 אחד הסרטים היש־

*וחתיכה אנסה
את דיטומפיסט
נים והטובים, שזכה בתחילת
שנות החמישים להצלחה קו־פתית
של ממש. יפהפיה נוהגת
במכונית מפוארת, מארינה
ולאדי, עוצרת טרמפ לצעיר,
השחקן רובר חוסיין, אונסת
אותו באיומי אקדח ואחר כך
מובילה אותו לאחותה הנכה,
השחקנית אודיל ורסווה. השיר
מפסקול הסרט שנכתב על-ידי
רנדרי גוסליין, יישמע מוכר
גם לצעירים שלא ראו את
הסרט. הוא היד. שלאגר במשך
שנים רבות, גם לאחר שהסרט
ירד מהמסכים.

של צעירים, ליקוי חמה, מספרת
על קשיי צעירים הרוצים
להצליח, ואילו יהודית רביץ
ויוני דנטד שכבר הצליחו
שרים מתוכניתם החדשה ומספרים
על הקשיים שלהם, ש הפכו
נחלת העבר. את הסרט
בדם דני סיטון. בפינת אורח
השבוע תופיע קיבוצניקית
צעירה מקבוצת שילר, נוגה
טננבאום, העוסקת בין היתר
גם בציור אופנה. במדור מה
כואב יארחו הצעירים את מג־כ״ל
התאחדות בעלי בתי־ה-
קולנוע, צבי בורנשטיין, שעי-
מו תתמודד הכתבת הצעירה
דפנה אוריאל בנושא הנחות
בכרטיסי קולנוע לבני־נוער.
בלי השלום אי אפשר. סקר
שהוכן במיוחד עבור התוכנית
מספר מה דעת בני־הנוער על
הסכמי השלום, ונערך גם
מישאל טלוויזיוני ברחוב. את
התוכנית הראשונה תחתום המצלמה
הנסתרת, שיש אומרים
שהיא מוצלחת יותר מהסרט
ישראלים מצליחים.

• שכע פנים לאשה
10.00 הפעם סיפור של
שילה דילייני הקרוי קיץ בסנט
מרטין. נותרו רק עוד שלושה
פרקים בסידרה גרועה זו. נלי,
השחקנית פטרישה לורנס, היא
שחקנית טלוויזיה מזדקנת הנכנסת
לבית־חולים. שם היא
פוגשת את דורים, השחקנית
איילין קינלי, ואת ארצ׳י, השחקן
מייקל קיצ׳ן. בין נלי
לארצ׳י מתפתח רומן, למרות
שפעלה של נלי מבקש ממנה
שתחזור אליו ודוריס מקנאה

• למישפחה (.)7.00
מיקה רביד ממשיכה בעקשנות
להגיש מדי שבוע את אחת
התוכניות הטובות בטלוויזיה.
סידור פרחים, והפעם בכד זכוכית׳
יעניין כל עקרת־בית, בין
היא שומעת את התוכנית או
שהיא קוראת את התרגום העברי.
בעיקבות הצלחת המש דר
על עבודות באמייל, שניתן
לעשותן בלי תנור מיוחד,
מביאה רביד עוד שלל הצעות
בעניין זה. פרק בחינוך ספורטיבי
לילדים. הפעם מלמדת
התוכנית את ההורים כיצד לעזור
לילדיהם לבצע תרגילי
התעמלות בצורה הנכונה.

+זה הסוד שדי (שעה

.) 8.00 התוכנית האחרונה עם
הצוות בלה אלמוג, משה (״מד
שיק״) טימור ומרדכי (״מוטלה״)
שפיגלר. החל מהשבוע
הבא צוות חדש.

• כד־כו־טק

רבים מחברי־הכנסת מודים ש כאשר
נמשכת ישיבת המליאה

חיילם בע־סבות
ח..מגו0ק•
עד שעה זו, הם עוזבים אותה
וממהרים למלונותיהם כדי ל התבונן
בכל־בו־טק. התוכנית
הפכה להיות מקובלת ביותר
על חברי־הכנסת, המתחרים זה
בזה בהגשת שאילתות בעיק־בות
הבעיות המועלות בה.

• ג׳יימס טיידור (.)0.30

בשנת 1970 זכה זמר חדש ב הצלחה
בלתי רגילה, כאשר
שירו אש וגשם טיפס לראש
מיצעד הפיזמונים. מאז זוכה
ג׳יימס טיילור להצלחה, לאחר
שאימץ לו סיגנון של תערובת
של פיטר פול ומרי, בוב דילן,
שלישיית קינגסטון עם מוסיקה
כושית וג׳אז. הכרה ראשו
אופרה:
מזור
שעה 9.30
הבמאי הזר הראשון שניתן לו
לביים את שיקספיר בתיאטרון
הלאומי של לונדון. בתפקיד
הראשי מופיע זמר הטנור לו־צ׳אנו
פאבארוטי, הנחשב כיום
כיורשים של אנריקו קארחו
ובנימינו ג׳ילי. פאבארוטי הוא
זמר הטנור הראשי של ה־מטרופוליטן
אופרה של ני ד
יורק והתפרסם בעיקר בגלל
העזתו להופיע בשידורים ישירים
של אופרות שונות בטלוויזיה.
לצידו מופיע זמר הבס־באריטון
פיירו קאפוצ׳לי. את
התפקיד הנשי הראשי היתד.
צריכה למלא שירלי וורט, אולם
היא חלתה ערב ההופעה
והוחלפה על־ידי זמרת הסופראן
מארה זאמפיירי, שזכתה
לביקורות טובות על הופעתה
זו. תפקיד נשי אחר הוא של
זמרת האלט הסובייטית אלנה
אוברזצובה. למרות נסיונו הגדול
של פאפירי היו כמה תקלות
בשידור החי ולכן אי אפשר
להגיש את האופרה בש למותה.
את החורים ממלאת
בדברי קישור הקריינית דליה
מזור.

נה של הטלוויזיה הישראלית
עם זמר מוכשר זה.

• לו גראנט (.)10.30

לו גראנט ניצב בפני בעיה
שבפניה עומדים עיתונאים
רבים, אם כי לא בחריפות
כזו, כפי שהדבר מתבטא ב פרק
זה — בעיית הלחצים.
ביריון צעיר פולש לבניין ה-
טריביון ומחזיק את רוסי וכתבים
אחרים כבני־ערובה בחדר
החדשות. דרישתו היחידה היא
לשכתב את אחת מהכתבות
העומדות להופיע. מתברר כי
אותו ביריון הוא אחיו של שו דד,
שניסה לשדוד חנות ונהרג.
האח דורש שהכתבה של
רוסי תציג את אחיו באור *זו-
הד ותנקום בבעל החנות שירה
בו למוות.

אתה •כול ל ע שן בשקט
בה נאה. כ מו מליחים ברחבי ה של ם הנהנים
מהטעם היחיד מסוגו של קנט.
הטעם העדין והנפלא שהוא שילוב
של תערובת טבק מעולה ופילטר
״מיקרונייט־ המפורסם.
הם מעשנים אותה בשקט.
גם אתה יכול לע שן בשקט.

שווה כל מחיר.

העולם הזח 2154

?!ולנוע האדם הנרדף

מאיות
ה פ מיני ס טי ת ב או ון
השיא של שבוע הסרט הצרפתי, שהסתיים
ביום השישי האחרון, היה ביקורן
בארץ של שתי במאיות ; אניאס וארדה
ויאניק בלון, הידועה פחות. כל אחת מהן
הציגה את הגירסה הפרטית שלה למאבק
לשיחרור האשה, שהיה באחרונה נושא
חביב מאד על תעשיית הקולנוע. בפגישו־תיהן
עם הקהל הישראלי, אכן נסבה השיחה
על הפמיניזם יותר מאשר על הקולנוע.
הפתעה למי שציפה לשמוע על ההתנכרות
של תעשיית הקולנוע אל הנשים, באה
כאשר שתי הבמאיות, כל אחת לחור, חזרו
והכריזו כי אומנם קשה מאד היום לארגן
בצרפת הפקת סרט, אבל זה קשה לגבר
ולאשה באותה המידה. עצם העובדה שאינן
משתייכות למין ״החזק״ לא הפריעה להן.
אניאס וארדה מודעת במיוחד לבעיה זו.
למרות שנותיה הרבות כבמאית (היא מחלוצות
הגל החדש בצרפת ומביימת למעלה
מעשרים שנה) ,ולמרות הצלחות היוקרה
שלה, לא הצליחה למצוא מפיק שיקח על
עצמו את אירגון הפקת אחת שרה, השנייה
לא, הסרט שהציגה במיסגרת השבוע. בסופו
של דבר נאלצה להפיק את הסרט בעצמה,
כשמלבד דאגות הבימוי ניצבו בפניה גם
כל המיכשולים הפיננסיים. הסרט זכה
אומנם בהצלחות בפסטיבלים ומופץ עתה,
לשביעות רצונה, בארצות־הברית, אבל אם
הסכימה לבוא הנה כדי ללוות אותו, היה
זה לא מעט מתוך עניין למצוא גם בארץ,
מפיץ שיהיה מוכן לטפל בו. ואכן, נראה
שהיא מצאה לפחות אחד שמוכן לעיין
בצורה רצינית בנושא ואולי גם לקהל
הישראלי תהיה הזדמנות לראות את הסרט,
בשלב מאוחר יותר.
תוצאה דומה היתה לביקורה של יאגיק
בלון. שלא כאחת שרה, השנייה לא, סירטה
האחרון של בלון, אונס האהבה דווקא מכר
כרטיסים רבים בצרפת. אבל רק ; תה נרכש
להפצה בישראל, כאשר מפיץ מקומי התרשם
כנראה באופן מיוחד מן האונס בחיקו
הראשון של הסרט, המקנה לסרט כולו כח
משיכה קופתי.
הגישה של שתי הבמאיות לנושא הפמיניסטי
שונה בתכלית. אם בלון משתמשת

כמאית אניאס וארדה
״בקולנוע קשה גם לגבר וגם לאשה״

בהתפרצות אלימה, שבה ארבעה גברים
אונסים אשה, כדי להביא את הגיבורה
1שלה לידי הרהור על מעמדה בחברה ועל
היחס של החברה לבעיות האשה, נוקטת
אניאם וארדה לשון מרומזת יותר.
אחת שרה, השנייה לא הוא השוואה בין
ההתפתחות הנפשית של שתי ידידות, כפי
שהיא באה לידי ביטוי במשך 15 שנים
בערך. אחת מן השתיים היא הטיפוס ה אופייני
של האשה הנכנעת, זו שחיה עם
גבר נשוי למרות שאינו יכול להינשא לה,
ויולדת לו שני ילדים. לבסוף היא נותרת
העולם הזה 2154

שעת מיכחן (פאר, תל-אביב,
ארצות־הברית) — הסרט הזה
מ ת חיל עם הכוונות הטובו ת ביותר
שבעולם. הוא מנ סחל הר או ת כיצד מק שים על חייו של
אסיר המ שוחרר מן הכלא על תנאי, עד כדי-כך שבעצם אין
לו שום אפשרות לקיי ם חיי ם נורמליים, ל ה תפרנס בכבוד,
או לחוש עצמו כבן-אדם.
אלא שעד מ הר המסת בן הסיפור ב סידר תתק ריו ת מע ציבות,
מן הסוג השייך יותר לסרטי מלודרמה בינוניים,
שבהם הגיבור מעורב כיטעט מבלי דעת, ואשר משילים בו
ובמעשיו דופי. ואז מס ת בר לפתע, כי מדובר בעצם ב טיפוס
בעל דרך מח שבה פלילית, המ חריפ ה ו הולכ ת במ הלך הסר ט.
בשלבים הא חרוני ם, לא זו בלבד שאין אפשרות לה שתתף
בצערו של הנרדף, שהחברה אינ ה מני ח ה לו לחזור למוטב,
אלא ש מתחילים אפילו ל הר הר באפשרות שאותם קציני
מיבחן ק שוחי םוא טו מי ם, אינם טועים כל־כן בי חסם לאנשים
כמו מאקס דמבו, ה אסיר שאותו מגלם דאס טין הופמן.
נוכחותו של הופמן בסר ט הי ת ה צריכה ל ה קנו ת לו א ת
כוח המ שיכה העיקרי שלו. הופמן ה א מין מאד בנושא ו היה
שותף בהפקה, ואין ספק שלולא יזם בעצמו, קשה היה
לשכנע או תו להצטרף למיבצע כזה. למרות כישרונו, הבעיה
העיקרית בסר ט, הגדולה אפילו יו תר מליקויי הסיפור ומ מבנה
הד מויו ת, למען האמת הדמו ת, היא נוכ חו תו של
הופמן. א חרי שהרגיל א ת צופי הקולנוע במשך שנים לתד מית
של קורבן הנל ח ם באומץ מול מעניו, החל מק אובוי
של חצות וכלה באיש המ ארא תון, נדמה, לפ חו תבת חי ל ת
הסר ט, שהוא עומד לעשות דבר דרמה גם כאן. אול ם כאשר
7 דאסטין הופמן: דברים מכוערים
דמבו מ ת חיל לחשוף א ת הצדדים המכוערים שבו, מיסתבר,
שאינו ראוי לה שתתפות בצער, נוצר רגש של ס פ קנו ת: לא
יתכן שהופמן יעשה דברים מכוערים באל ה. יש כאן בוודאי
איזו שהיא א חיז ת עיניים ועוד מעט היא תתגלה. וכאשר
זו אינה מתגלה עד סוף הסר ט, לא נותר לצופה אלא להש תומם.
כיצד יתכן שמכר טוב כל-בך כמו דאס טין הופמן,
וזה בדרן־כלל י ח סו של צופה הקולנוע לכוכב א הוד, מ סוגל
לדברים נלוזים שכאלה 1ולבן, הזיכרון ה א חד שיקח עמו,
אולי, הבי ת ה, הוא קצין ה מב חן שהופמן־דמבו קושר במכנסיים
מופשלים, לגדר של או טו ס טרד ה. זהו זיכרון קלוש
במקצת לסר ט שרוצה ל היו ת כל -כן הרבה יותר רציני מזה.

הפר>מדונה
הנ>ע\ברת
זעקת נשים (אורלי, תל־אביב,
יוון) כל מי שמתעניין ברכילות
א מנו תי ת שמאחרי הקלעים, ימ צא
ב סר ט זה עניין רב. הוא מספר כיצד שחקנית תיאטרון
מכינה עצמה להופעה ב תפקיד מדיא ה וכיצד היא מתגברת
על בעיותיה האישיות. הדמיון שבין הכוכבת ב תפקיד ה ראשי,
מלינה מרקורי, לבין דמות ה שחקני ת בסר ט, שאותה
היא מגלמת, אינו מקרי.
מ א חר שהמעשה ב מדיאה, שרצחה א ת שני ילדיה באשר
בעלה ה ח לי ט לזנוח או ת ה, ק שה להבנה, וגודל הכאב שלה
מובן עוד פ חו ת ל שחקנית, שהיא חשוכת ילדים, היא מנ ס ה
לעמוד על משמעות הטרגדיה באמצעות פגישות עם אשה
שעברה זאתב חיי ה. זוהי א מ רי ק אי ת, שהיתה נשואה ליווני,
וכשבעלה איי ם לעזבה, רצחה א ת שני ילדיה, ונידונה בשל
בך למאסר עולם. המיפגשים בין שתי הנשים צריכים אולי
להביע א ת אי״היכולת של ה א מנו ת להגיע לידי שיחזור של
ה חיי ם, ואילו קיטעי החזרו ת הרבים לפני ה מצלמ ה, צרי כים,
מצד שני להדגים א ת הדרך שבה ה א מנו ת יבולה,
בצורות שונות, לזכך אתה חיי ם ול ת ת למאורעות משמעות
שונה.
תאורטית, זה נשמע יפה מאד, מעשית, זה משכנע
הרבה פחות. הבמאי ז׳ול ד א סן (רפיפי, טופקאפי) ,שכתב
גם אתהתס רי ט, התק ש ה בנראה בעצמו לנ תק א ת המצי או
ת מן הדמיון. העובדה שח שחקנית בס ר טו, הי ת ה בזמן
מן הז מני ם א הוב תו של הבמאי ה מנ ס ה להדריך או ת ה
ל קר א ת ההצגה, בוודאי דירבנה או תו ל הכניס לסיפור פרטים
הק שורים בחייו שלו, עם מלינה מרקורי, פרטים שיכולים
לר תק א ת המציצנים ל מיני ה ם, אבל אינ ם מצטרפים
ל ת מונ ה כולל ת מל א ה. כאשר הוא מר אה שחקנית שהיא

בחוסר כל, אחרי שהוא מתאבד מפני שלא
הצליח להתמודד עם קשיי החיים. האילוצים
שבהם היא עומדת לאחר מכן, יחסם של
ההורים, ההתקשרות עם נשים אחרות
בעבודה, וההתבוננות סביבה בגורל בנות
מינה, מביאים אותה בהדרגה אל הכרת
הזהות העצמית שלה והפיכתה מיצור החי
רק כפונקציה של יצור אחר, לאדם עצמאי
ובלתי תלוי. מעניין שדווקא אשה זו, אשר
בתחילת הסרט נראית כאבטיפוס למה
שנהוג לכנות בשפה הפמיניסטית ״השיפחה
החרופה״ ,מגלה את עצמה במהירות וביסודיות
גדולה יותר מאשר ידידתה, הזמרת
הבוהמית הצעירה ממנה. זו המשוחררת
לכאורה, מגיעה לאותו שלב של התפכחות
נפשית מאוחר יותר.
תנועה לשיחרור הגבר. מעניין
שכאשר משוחחים עם הגברת וארדה על
הסרט^ מתקבל הרושם שהיא אמרה בו

מלינה מרקורי: רחמים עצמיים

קורבן בלתי פו ס ק לדרישות מעריציה ולרדיפות אמצעי
התק שורת, יש בעניין מידה מ סויי מ ת של ר ח מי ם עצמיים,
יותר מאשר התבוננות מפוכ ח ת בנעשה.
אשר לגברת מרקורי, ה תו ק פנו ת הקיצונית שלה בשנים
ה א חרונו ת, מק שה על הצופה להא מין כי יש ב ה משהו
שביר. לכן, בסצנה הגדולה שלה, בסרט זה, היא מ ת קנ א ה
בה תער טלו ת הנפשית של מרלון בראנדו (בטאנגו האחרון
בפריס) ומזמינה לעצמה סצנה דומה, שבה היא שופכת בפני
המצלמה וידוי אישי ביותר. חבל רק שהמיסגרת שבתוכה
הסצנה, גורמת לה ל היו ת נטע זר בסיפור. אולי משום בך,
מי שגונבת א ת ההצגה, דוו ק א בגלל מ ש חק ה ה מופנם, היא
אלן בורסטין ה מוכי ח ה פעם נו ספ ת שהיא אחתה שחקניות
הח שובות של הקולנוע היו ם.

אולי יותר מכפי שהתכוונה. למשל, היא
מתנגדת בתוקף לעובדה שהגברים הופכים
אצלה בהדרגה צללים, בחשיבותם הדרמתית,
כאילו רצה הסרט לומר שהחיים יחד
עמם, אינו עוד תנאי חיוני כל־כך .״ובכל
הסרטים האמריקאיים הרבים שעשו על
גברים, האם לא היה מעמדה של האשה
כזה?״ היא שואלת. ודאי שכן, והרי נגד
זה מתקוממת בצדק, התנועה הפמיניסטית.
האם צריך עכשיו לארגן תנועה לשיחרור
הגבר, כדי להגיע לאיזון? אניאס וארדה
טוענת שאין טעם בשיחרור האשה, ללא
שיחדור הגבר.
מרכיב אחר בסרט שלה, אשר עורר
התפעלות בכמה מן הצופים, העמיד אותה
קצת במבוכה. אחת שרה, השנייה לא הוא
סרט יפה מאד מבחינה חזותית, ואין ספק
שלצלמת הישראלית נורית אביב, יש חלק
נכבד בכך. אבל כאשר הצביעו על עובדה

זו בפני הבמאית, היא השתדלה להסביר
שלא חיפשה במיוחד את היופי, אלא צילמה
את המציאות כמות שהיא .״ואם זה יצא
יפה, אולי זה משום שנורית יודעת לדלות
דווקא את היפה מתוך המציאות,״ היא
מסבירה, ותשובה זו צריכה לענות על
טענות שהושמעו כבר בעבר כלפי סרטיה
— שהם נאים כל־כך לעין, עד שקשה
להתייחס אליהם כאל תיאור של אמת,
שכן, האמת לעולם אינה יפה כל־כך.
הטענה השלישית לגבי הסרט, ואותה
לא ניסתה אניאס וארדה להפריך, היתד,
הסיום האידילי שלו, כאשר הנשים עם
הגברים שלהן, מבלים על שפת אגם, בחיק
הטבע המקסים ובאור הערב הענוג. זה
כימעט מזכיר את הדרך שבה מלינה מרקורי
נהגה לסיים כל סיפור ברק בימי
ראשון :״ואז כולם הלכו לים.״
(המשך בעמוד )50