גליון 2211 מתאריך 16 בינואר 1980

אצל האומבנדה -״אביק״ הוא אליל

כת האומבנדה בברזיל מונה
כ־ 4מיליון נפש. דתם מבוססת
על מוטיבים מקומיים ועל מה
שנקלט מתרבות המערב. הם
מאמינים בגלגול נשמות ובבוהן
לרפא.
אבל גם הנשמה ״המוכשרת״
ביותר עלולה לעתים לעמוד
חסרת אונים מול המחלה ואז
מציעים לחולה להעזר ברפואה
המודרנית — ״אביק״ לדוגמא.
״אביק׳ /יצרן התרופות הישראלי
בבש זה מכבר שווקים ברחבי
העולם ולא רק בברזיל. כשהמדובר
בתרופות, החברה פועלת

במספר תחומים: תכשירים לטיפול
במחלות־לב, תרופות
פסיבותרפוייטיות, תכשירים
הפועלים על מערבת העצבים
המרכזית, מערבת העיכול,
תכשירים לטיפול בעור ובסרטן
לסוגיו.
הייצור הכימי של החברה מיועד
בעיקר לייצוא (.)930/0
בעידן המודרני גם בעלי חיים זוכים
לטיפול ולהשגחה רפואית ול״אביק״
יש מה לתת להם:
לאמה בפרו, קעורו באוסטרליה,
אריה בלונדון ופרה בצרפת־מקבלים
טיפול רפואי,

חיסונים או חומרי חיטוי של
״אביק״ -לבריאות!
בתחומים האלה: תרופות, כימיקלים
ותרופות וטרינריות
מייצר ״אביק״ 500/0מתוצרתו
לייצוא.
בשנת 1979 ייצא ״אביק״ מוצרים
בסן 10,000,000 דולר.
ובשנה זו היה גידולו הריאלי
בשיעור של 200/0לשנה.
עם תחילת שנות ה־ 80 נערך ״אביק׳
לייצוא בולל בשיעור של עד
40,000,000 דולר לשנה.
גם ״אביק״ עובד עם בנק דיסקונט.

״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורמן £טל/ 3/4 .צ3226צ־ .03 תא־דואר . 136 מען מברקים :
״עולמפרס״ .העורר הראשי: אורי אבנרי. ראש המערבת: יוסי
ינאי עורד־תבנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: ענת ישראלי
צלמי־מערבת: ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה: אברהם
סיטון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל :״העולם הזה
בע״מ מודפס כ״הדפום החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב בן
אביגדור. הפצה ״גד׳׳ בע״מ. גלופות: צינקוגרפיה ״כספי״ בן ן״מ.

מדורו של חיים ברעם, עולם קטן.
הוא חידוש בעיתונות הישראלית.
רוב עיתוני ישראל מגיבים על מאורעות
בינלאומיים כאילו הופיעו במדינה ד51-,
של ארצות־הברית. הידיעות של סוכנו־יות־הידיעות
האמריקאיות, המשקפות את
נקודת־ההשקפר. האמריקאית, מובאות כאמת
לאמיתה, בלי ביקורת ובלי ניסיון
כלשהו לגבש נקודת־השקפה ישראלית.
יוצאים מכלל זה הקומוניסטים, העושים
את אותו הדבר — אך להיפך. הם מבי אים
את נקודת ההשקפה הסובייטית, לפי
הנוסח של פ ואבדה, כאמת לאמיתה, כאי לו
היתד, ישראל צריכה להיות רפובליקה
סוציאליסטית בברית־המועצות.
העולם הזה כופר בשתי הגישות האלה׳
גם יחד. אנו סבורים שבסיקור המאורעות
הבינלאומיים, יש לנו שני תפקידים :
להביא את העובדות לפני הקורא, באובייק טיביות
מירבית, ולגבש נקודת־השקפה יש ראלית
עצמאית בהערכתן.
מזה חמישה חודשים עושה זאת חיים
ברעם, במדורו עולם קטן. ברעם, בנו של
מי שהיה שר־העבודה בממשלודהמערך,
ואחיו של ח״כ עוזי ברעם, מעיד על עצמו
שהוא בלתי־מזדהה, הכואב את כאב
העולם השלישי.
בשבוע שעבר פירסם ברעם במדורו
(העולם הזה )2210 ניתוח של הפלישה
הסובייטית לאפגניסתאן, ונדמה לי שהיתר,
זאת הערכה ישראלית שקולה.
שלושה לאירוע זה, המטיל את צילו על הימים
הראשונים של ,1980 יש לפחות שלושה
מישורים שונים, הקשורים זד, בזה:
;• זוהי מילחמת־אזרחים, אחת ממאות
שהסעירו את תולדות הארץ הזאת מאז
שחר ההיסטוריה.
•:זהו מאבק אימפריאליסטי בין מעצי
מות־העל.
• 1זהו חלק מן המילחמה הקרה שבין
העולם המערבי והעולם הקומוניסטי.
מי שרוצה להבין את המתרחש, אל
לו להתעלם אף מאחד משלושת ההיבטים
האלה. רק הבנת שלושתם, והקשר ביניהם,
מאפשר דיון סביר בחלקה של יש־מורכבת
ומסובכת, וייתכן מאד שאין איש
ראל בפרשה זו.
מילחמת־האחים המקומית היא תופעה
מחוץ לאפגניסתאן המסוגל להבין את כל
מרכיביה.
נראה כי באופן כללי, זהו מאבק בין
קנאים מוסלמיים ובץ חדשנים.
הקנאים שאבו בלי ספק עידוד מן הגאות
החדשה של האיסלאם התקיף, ש הגיע
לשילטון באיראן, והמכה גלים גם
בכל שאר חלקי העולם המוסלמי. השכנים
המוסלמיים באיראן ובפאקיסתאן בוודאי
מעודדים קנאות זו בכל כוחם. ואילו ה־העולם
הזה 2211

חדשנים פוזלים, באופן טבעי, לעבר ׳המחנה
הקומוניסטי.
זה נראה פשוט, אך אינו פשוט כלל.
כי בשני המחנות יש פילוגים לאין־ספור.
חוץ מזה קיימת באפגניסתאן התחרות
ניצחית בין שבטים ואיזורים, כשכל אחד
מהם חותר לעצמאות מירבית ושונא את
השילטון המרכזי אשר בכאבול.
מילחמת־האחים האפגנית היא ניצחית.
המאבק בין המעצמות האימפריאליסטיות
על אפגניסתאן עתיק אף הוא.
מאז סוף המאה ה־ 18 ועד דורנו היתד,
נטושה מערכה בלתי־פוסקת בין בריטניה
ורוסיה על אפגניסתאן, כאשר גם אחרים —
גרמנים, תורכים, פרסים — הכניסו מדי
פעם את הכף שלהם לצלחת.
אפגניסתאן היא שטח־ספר בין אסיה הצפונית,
שנכבשה בידי הרוסים, ובין אסיד,
הדרומית, שנכבשה בידי הבריטים. במשך

״הבטן הרכה״ של הסובייטים וכדי להגן
על אוצרות־הטבע הדרושים לעולם המערבי.
לכל
זד, נוסף בימינו הממד האידיאולוגי
— המילתמה העולמית בין שתי
מעצמות־העל, שאחת מהן נושאת את דגל
הדמוקרטיה המערבית, והשנייה את דגל
הקומוניזם.
רק כסיל ד,ישלה אה עצמו כי ״המיל־חמד,
הקרה״ פסקה אף לרגע, מפאת מדיניות
ה״דטאנט״ בין שתי המעצמות.
האימפריאליזם הסובייטי חודר, בעצמו או
באמצעות בני-חסותו, לכל מקום בעולם
שבו הוא יכול להשיג יתרונות מבלי להסתכן
יותר מדי. כך בדיוק עושה גם האימפריאליזם
האמריקאי.
הדגל האדום של הצדק מכאן והדגל
הלבן של החרות מכאן אינם אלא דיגלי-
נוחיות במאבק זה.
באפגניסתאן השתלבו כל המאבקים
האלה, בצורה שהיא כימעט קלאסית.
הקנאים המוסלמים המפולגים מאוחדים
בשאיפתם לסלק את השילטון השמאלי ה־פרו־קומוניסטי
בכאבול. הם נעזרים בשבטים
המרדניים, המואסים ביכלל בשיל־טון
המרכזי, בפאקיסתאן ובאיראן.
מובן מאליו שהם נהנים גם מתמיכתם
השקטה של האמריקאים, באמצעות פאקים־
תאן. המגמה היא לסלק את הסובייטים
מאפגניסתאן, ולכונן שם מישטר מוס למי
ימני, אשר ישמש מחסום מפני הקומוניזם
והחדירה הסובייטית.
הסובייטים תומכים, כמובן, במישטר ה־פרדקומוניסטי.
כאשר המרידה המוסלמית
גברה, ניסו להתפשר ולהקים בכאבול מיש-
טר מתון יותר, תוך סילוק המשרת התורני
שלהם, שהיה קיצוני מדי. כשנוכחו
לדעת כי אין די בכך, פלש הצבא הסובייטי
לאפגניסתאן באופן גס וברוטאלי.
שליטי מוסקבה אינם טיפשים (על כל
פנים, לא יותר מאשר שליטי וושינגטון,
ירושלים או כל בירה אחרת) .הם בוודאי
הבינו כי פלישה זו תאחד נגדם את כל
הכוחות הלאומיים בארץ הכבושה ואת כל
פלגי האיסלאם המתעורר. הם בוודאי גם
הבינו כי הדבר יעזור לאמריקאים ליישב
את הסיכסוך שפרץ בינם לבין הקנאים

ארצות־הברית תומכת בקנאים המוסלמיים
באפגניסתאן, אך נתונה במילחמה
עם הקנאים המוסלמיים באיראן. גם היא
חוששת שאחרי האיית־אללה עלולים לבוא
הקומוניסטים, אך היא גם מקווה שניתן
עדיין להחזיר שם שילטון פרו־מערבי
כלשהו.
לשני הצדדים יש תכונה משותפת אחת :
הם אדישים לגמרי לגורלו של האדם האפגני,
כשם שהיו אדישים לגורל האדם ה־קאמבודי
והוויאט־נאמי.
איך צריכה ישראל להתנהג בג׳ונגל
הזר? ,
נדמה כי איש בירושלים אינו נותן על
כך את דעתו. הכל יורים מן המותן. הכרזות
קלות־דעת פורחות בכותרות העיתונים
— ולעיתים נדמה כי זוהי הכוונה
היחידה של המצהירים.
בעיני הכסילים, זהו מאבק פשוט בין
״העולם החופשי״ ובין ״הקומוניסטים״ ,ועל
כן חייבת ישראל אוטומטית לעזור לאמריקאים.
אנשים
קצת יותר מתוחכמים מאמינים
כי ישראל קשורה עתה, לחיים ולמוות,
במעצמה האמריקאית, ועל כן ״מד, שטוב
לאמריקה, טוב לישראל״.
יש השמחים לקראת כל תופעה שיש בה
כדי לעורר בציבור האמריקאי רגשות של
עלבון לאומי, מתוך תיקווה שזה יביא
להתגברות מחודשת של הלאומנות האמריקאית.

התעוררות כזאת, כך הס״מאמיגים, תביא
אוטומטית לתמיכה גדולה בישראל, כמדינה
המוכנה וד,מסוגלת לספק לאמריקה בסי סים
צבאיים, שרותים, סיוע מיבצעי ואף
כוחות צבאיים ממש.
עזר וייצמן הכריז באמריקה כי אר־צוודהברית
כלל אינה צריכה לבקש מיש ראל
בסיסים — כי הסכמתנו נתונה מראש.
ראש־ד,ממשלה חזר על כך בניסוח דיפלומטי
יותר: אם האמריקאים יבקשו, הוא
יציע לממשלה להיענות לבקשה. הרמז :
מובן מאליו שהממשלה תסכים לכך אוטו מטית.

טילי
קרקע־ אוויר סובייטים בכאבול
לא מדינה ,51 לא רפובליקה סובייטית
150 שנה ניסו הרוסים להשתלט בכאבול
ולהפוך את ארץ־הספר הזאת לבת־חסות
שלהם. לעיתים הצליחו, אך הצלחתם היתה
תמיד קצרה. גם הבריטים, שהצליחו הרבה
יותר, ספגו מהלומות לא-מעטות, ולא־פעם
נאלצו להוציא את אפם מאפגניסתאן כשהוא
זב דם.
הקרבות על מעבר־חייבר, דרך־המעבר
הקלאסית מהודו הבריטית אל תוך אפ-
גניסתאן, הפכו שם־דבר בפולקלור של
הצבא הבריטי.
האפגנים עצמם שונאים, כך נדמה, את
כל הזרים במידה שווה. במשך מאות בשנים
לחמו בלי הרף בכל שכניהם, ומדי
פעם אזרו עוז ופרצו מתוך גבולותיהם,
והקימו אימפריה משלהם. באבור האגדתי,
צאצאו של טימור הצולע, פלש ב־1526
להודו והקים שם ממלכה גדולה. נדמה
כאילו בני אפגניסתאן יכלו לסבול את הכל,
מלבד שלום ממושך.
כאשר נסוגו הבריטים מתת־היבשת ההו דית,
חדרו האמריקאים אל תוך החלל.
המאבק בין הסובייטים והאמריקאים תפס
את מקומו של המאבק בין הבריטים והרו סים,
אך חוץ מזה מאומה לא השתנה.
הרוסים חותרים דרומה — הן כדי להגן על
האימפריה שלהם, הן כדי להגיע אל הים
החם ואל האוצרות הכבירים של הנפט.
האמריקאים חותרים צפונה, כדי לגרד את

המוסלמיים באיראן ובמקומות אחרים.
וכפי שלמדו האמריקאים בוויאט־נאם —
הרבה יותר קל לפלוש אל תוך ביצה
כזאת מאשר להיחלץ ממנה.
אם כן מדוע עשו זאת הסובייטים? מה
היה החשבון?
יש כמה תשובות אפשריות:
י• יתכן שלא היתד, להם ברירה. אולי
נוכחו לדעת כי משרתיהם בכאבול נתונים
בסכנה כה חמורה, עד כי רק פלישה
סובייטית מאסיווית יכולה להציל אותם.
• יתכן כי במאבקי־הכוח הסמויים
בקרמלין מנצחת מגמד, יותר קיצונית ותוקפנית,
המסתמכת על גידול הכוח הצבאי
היחסי של ברית־המועצות מול פני האמריקאים.
#יתכן
כי נראה לסובייטים כי רכישת
אפגניסתאן, כמדינת־חסות, הוא הישג
איסטראטגי די חשוב כדי להצדיק סיכון
ומאמץ בממדים גדולים.
על כל פנים, נוצר עתה מצב מוזר
בדרום־אסיה :
ברית־המועצות נתונה במילחמה עם
הקנאים המוסלמיים באפגניסתאן, אך תו מכת
בקנאים המוסלמיים באיראן. היא
מקווה שאחרי שילטון האיית־אללה שם
תשתלט מיפלגת טודה הקומוניסטית.

לשבת
ב שקט

כדאי לבדוק מחדש את כל ההנחות
שעליהן מבוססת מדיניות זו.
ראשית: אם ארצות־הברית תומכת ב־קנאים
המוסלמיים באפגניסתאן, ואם היא
רוצה להסתדר עם האיית־אללה, הרי תמיכת
ישראל בה היא התרומה הפחות־רצוייה
לה. היא תבקש לה בעלי־ברית מוסלמיים.
הדבר כבר הוכח, כאשר הבטחתו הנדיבה
של עזר וייצמן לא פתחה לפניו את
הכיס האמריקאי, והוא נאלץ לחזור אר צה
כשידיו ריקות.
גם הקשר בין הלאומנות האמריקאית
המחודשת (״להתגבר על הטראומה של
ויאט־נאם״) ובין התמיכה האמריקאית בישראל
קיים רק בדימיון הישראלי. אין
הוא קיים בדימיון האמריקאי.
ומצידנו: האם באמת יש לנו אינטרס
להיות לעולם ועד מעין חרב־להשכיר של
המעצמה האמריקאית, ולהתערב בכל עניין
שאינו נוגע לנו?
אולי הגיע הזמן שנופיע במערכות העולם
כגורם בלתי־תלוי, המוכן לנהל מדיניות
עצמאית, והמבקש לקשור קשרים
עם העולם השלישי, המואס בשתי האימפריות
גם יחד?
האם אנחנו רוצים שגם בשנת 2000 תהיה
ישראל מעין תינוק מזויין, הקשור בחוט־הטבור
לרחם האמריקאי — או שתהיה
אז שותפה מרכזית בקהיליה הגדולה של
עמי העולם השלישי?
מי שמבין שיש צורך בשינוי הכיוון,
ולוא גם בהדרגה ובטווח הרחוק, חייב
לכלכל היום את מעשיו בהתאם לכך.
לשם כך כדאי להימנע מפרובוקציות,
ולשבת בשקט כשאין צורך לקפוץ ולצעוק.
וקודם כל: כדאי ללמוד היטב כל
בעייה, לפני שממהרים לתחוב לתוכה את
האף הלאומי. זהו, בין השאר, תפקידם של
אמצעי־התיקשורת.
אנחנו, בשבועון זה, נשתדל לעשות זאת
כמיטב יכולתנו.

ט1ה היה >1113חוה שהיה
גיליון,,העולם הזה״ שראה אוד השבוע לפני 25 שנה מדידה!,
פירסם כתבה מהיפה, שפיענחה את דיוקנו של אורי אילן, בן
קיבוץ גן־שמואל, שהתאבד בכלא המשה, אחרי שהופעלו עליו
איומים. כמדור ״תצפית״ התפרסמו שתי ידיעות סנסציוניות1,
אשר אומתו כעבור זמן לא רב. האחת :״פינחס לבון לא יוסיף-
לכהן כשר־הכיטחון בממשלה הבאה והשנייה על ההאריירה
של חיים לסהוב, מי שהיה מפל,ר חיל־האוויר. לבון חדל לבדן
כשר־הכיטחון, ולסהוב מונה כסגן הרמטב״ל, ואחר כף כרמטכ״ל.
סופרו המשוטט את השבועון, עמום קינן, בתם ״כף נראית ישראל
מרחוה״ ,ראשון כסידרת מאמרים, שבהם בחן את ישראל בעיני
ישראלי מן החוץ.

תחהיראי ״העולם הזה״ החלו בפירסום סידרה, שנשאה את
הכותרת ״הבעייה העתיקה ביותר בעולם״ .הכתבה הראשונה
כסידרה נושאת את הכותרת ״תעשיית האהבה בע״מ״ .מדור
״אמנות״ הביא סתכת־שער על הזמרנש ישראל יצחקי, בובב הזמר
העברי בראשית שנות החמישים.
בשער הגיליון: זמת ש ישראל יצהקי.

חבות פרלמנט בריטית מייבאת ארצה את שיחתו האשה *
מינתב למערכת מאת ח־־כ מנחם בגין בעניין 11ת״וכ דויד
בן־גוריון * ח־־כ יצחק רפאל, הרמב־־ם 1מחסת־המי!

המשק
•יצוא 5 2לי רו ת
׳במשך עשרת החודשים הראשונים של
שנת 1954 הובאו ארצה, לכל אחד מתושבי
ישראל, סחורות בשווי של 222ל״י. סך
הכל של יבוא זה, שהסתכם בחודשים
ינואר—אוקטובר 1954 בסכום המדהים של
355 מיליון ל״י, הורכב מפריטים כה יסו דיים,
כרבע מיליון טונות חיטים 767 ,טו נות
פולי-קפר, ירוקים 305 ,טרקטורים
ו־ 265 פרדות־משא קפריסאיות.
את התמורה של יבוא זה שילמו תושבי
ישראל בעיקר בכספים לא־להם, ב־280
מיליון לירות מכספי שילומים, מענקים,
מגביות ומלוות. באשר ליתרה התאמצו
מיליון ו־ 600 אלף הישראלים, ותרמו כל
אחד כ־ 46 לירות מעמלם ליצוא הכולל של
74 מיליון ל״י.
מילבד 58 מיליון סכיני־גילוח7,868,389 ,
תיבות פרי־הדר 1־ 412,789 זוגות גרבי־ניילון,
ייצא המשק הישראלי גם 25,120
קילוגרם גומי לעיסה ו־ 2,666 מכוניות ש הורכבו
בארץ. וכראוי למשק החייב לייצא
או לשנורר מן הזולת, לא זנח הייצוא הישראלי
את האפשרויות הזעירות ביותר.
בשנה שעברה ייצאה ישראל סחורות לפורטוגל
בשווי כולל של 512ל״י, ול-
אפגניסתאן ב־ 25ל״י.

הרחובות הרצל וישדרות־רוטשילד בתל־אביב.
עשרות הבתנשים המשולהבים והמיוזעים,
שהתרוצצו שם בימי גשם ו שמש,
הימרו על שער הדולר והסוברין,
נעלמו לבלי הותיר שריד.
ההתנדפוית המוחלטת של אנשי הבורסה
התל־אביבית לא באה עקב פעולות־סריקה
נמרצות של מישטרת־ישראל. היא היתד,
תוצאה ישירה של התנדפות התיקווה לגאות
מחודשת בסחר הזהב והדולרים: בשבוע
שעבר ירד שער הסוברין ל־22
ל״י* .דולרים חסומים הוצעו בשתי לירות
ישראליות — וקופצים אין. הגורם המשוער
להתמוטטות הבורסה השחורה: המלאי
הניכר של מטבע זר שנצטבר ברשות
מישרד־האוצר.
רבים מאנשי הבורסה הגיבו על התבוסה
בייאוש. אחרים, מנוסים יותר, שמרו
על שלוותם. אמר אחד מהם בחיוך קל:
״עכשיו רשאית המישטרר, לעצור אותנו
באשמת הפרת שלום הציבור: יצאנו מהעסק
הזה בלי מכנסיים.״

מישטים

שיחדור דנ ח ר

כספים
ה ת מו ט טו ת מו חלטת
דממה מוזרה השתררה השבוע בפינת

אדית סמרסקיל, צירת בית־ד,נבחרים הבריטי,
מי ׳שהיתר. שרת־ר,עבודה והבריאות
בממשלת הלייבור, דגלה מאז ומתמיד ב*
בשנת 1952 היה שער הסובריין 44

שיחרור בנות־מינה מעול הגברים. גם החודש,
כאשר באה לביקור בישראל, קיוותה
להביא את בשורת שיחרור האשה.
האכזבה הראשונה היתד, קשה: בנות
הערים והקיבוצים בהם ביקרה סמרסקיל
לא היו זקוקות לכל שיחרור. אולם, הלוחמת
הוותיקה ( )55 לשיווי־זכוי׳ות האשד, לא
אמרה נואש, וחיכתה להזדמנות מתאימה
כדי להפגין את השקפותיה המהפכניות.
ההזדמנות באה רק בשבוע שעבר, כאשר
הסיע ראש עיריית חיפה, אבא חושי, את
סמרסקיל ואת בן־לווייתה, ציר הלייבור
ג׳יימם גריפית, אל הדרוזים בכפר עוס־פיה,
השוכן על הכרמל. האורחים נתקבלו
בביתו של העיתונאי הדרוזי כמאל מנצור,
שם שקעה חברת הפרלמנט בשיחה עם זקני
העדה הדרוזית, שנאספו במקום. לפתע
פנתה סמרסקיל אל מנצור ושאלה בקולה
החד :״היכן אשתך?״
מנצור הנבוך מיהר להתנצל, והסביר, כי
אשתו חולה ונמצאת בחדר האחורי. אולם
הדבר לא שיכנע את צירת הליבור. היא
קמה ממקומה, נכנסה לחדר האחורי, שאלה
את האשד, הצעירה 20 ללא כל הקדמות
,׳להשקפותיה הפוליטיות ולרמת השכלתה.
״המהפכה
הראשונה״ .ברגע בו
הישיבה אשת מנצור החמודזדישחרחורת כי
היא בוגרת אוניברסיטת ביירות, וכי היתה
חברת המפלגה הסוציאליסטית הלבנונית
* ,פתחה סמרסקיל בהתקפת־מחץ :
״מה, את סוציאליסטית ואינך לוחמת ל־זכויות־האשה?
אשד, צריכה להימצא ב־חברת־הגברים
ולא להסתתר ׳בפינות אפילות

סמרסקיל לא הסתפקה בדיבורים. היא
עזרה לאישה הצעירה להתלבש והכניסה אותה
לחדר־האורחים, הציגה אותה בפני גרי פות,
שוחחה אתה שעה ארוכה, והכרי זה
בגאווה :״זוהי המהפיבה הראשונה ש חוללתי
בישראל!״
המארחים כבשו את עלבון מסורתם בת
מאות השנים, והגיבו בשתיקה קודרת. אולם
מנצור עצמו לא התאפק ׳והעיר :״אינני
מתנגד להענקת שיוויון־זכויות לנשים, א ד
לם אין לעשות זאת בבת־אחת, אלא בהדרגה,
צעד אחר צעד.״ סמרסקיל חרתה
טענה ריאקציונית זו בזכרונה והשיבה ל-
מנצור כגמולו, עוד באותו הערב. כאשר
הדרוזי הופיע במסיבה שנערכה בביתו של
אבא חושי, שבה השתתפו גם זלמן ארן
ויוסף אלמוגי, קיבלה צירת הלייבור את
פניו בצעקה :״צא מכאן! איפה אשתך?
אם תבוא לאנגליה בלי אשתך, לא אקבל
אותך בבית־הנבחרים !״

אורי אילן וחברתו מיכל

אורי אילן, בנה של מי שהיתה
חבר־כנסת של מפ״מ. מיינה אי־לנית,
עם חברתו מיכל זיידנברג, אשר נודעה כאחת הצנחניות הראשונות
בישראל. אורי אילן התאבד בכלא דמשק והשאיר מיכתב שהוסתר בבגדיו.

״העוד הזה״ 901
תאריך 20.1.1955 :

מכחכים
ע שר ה מו ל מ צר ״ מ
בדרך בין אתונה ורומא, בגובה של
4800מ׳ ,קראתי את הגיליון האחרון של
העולם הזיה 899 ראשית נתקלה עיני
בסיפורו של המלח הכשיר לויצקי. עלי
לומד, כי מזמן לא נהניתי מקריאה כלשהי,
אם מעל ואם מתחת לעננים, כפי שנהניתי
מרשימה זו. ודאי יש בה פיסקות ד,מקומ־מוח
את הנפש (מעציבות את הלב) .אבל
בהגיעך לנכס הגדול של כל הלוחמים,
לחוש־ההומור, פורץ מפיך׳ בלא משים,
צחוק לבבי. אלה מבחורים שלנו, המספרים,
לאחר כל ימה שעבר עליהם, על
תלאותיהם בבת־צחוק.
אינני מכיר את מר ליויצקי. ייתכן שהוא
נימנה עם אלה אשר לימדום מה שלימדום.
יתכן, איפוא, שהוא יזלזל אפילו בברבתי.
בכל זאת, אני לוחץ את יד־ימינו לא רק
על המעשה אלא גם על סיפור המעשה.
האמת השלמה היא, כי בשביל הקברניט
וכל חברידפיקודיו הרגשתי, כל זמן היותם
בשבי ובסכנה, מה שהרגשתי כלפי
הבחורים אשר בימים עברו שלחתים לקראת
הסכנה — אף על פי שאותם לא
שלחתי. בבחורים כאלה יכולה להתגאות
כל אומה.
בהמשך הקריאה הגעתי להתחלה: לחי-
לופי־המיכתבים בין עורך העולם הזיה לבין
מר (דויד) :בן־גוריון. הייה זה בשבילי גילוי
ממש: לא קראתי את השבועון הני דון,
לא ידעתי כי האיש מוכן, או, בייתר
דיוק, הודה שהוא מוכן, לחמם את לביו
רווי אהבת כיל ישראל בהדלקת עיתונים.
בברכה לבבית.
מנ ח ם בגין, רומא

אנשים
י• לפני שדויד כן־גוריון שב לשדה־בוקר
בנגב, הספיק עוד לבקר בכפר־הדרוזים
בגליל, שם זכה במתנת־כבוד
נאה: כיפת־ראש דרוזית. לא הוחסר גם
חלקה של אשתו, פולה, שזכיתיה בצל-
נצרים קלוע מקש.

• למזל מייוחד במינו זכה ח״כ קלמן
כהנא, רב ואיש פועלי־אגודת־ישראל,
כשביקר במסיבה שנערכה בקיבוץ פאג״י,
חפץ־חיים, והשתתף בהנרלת 100 פרסי
ספרים, וזכה בספר על הגאון מבני־ברק
החזוך איש. מחבר הספר: הרב קלמן
כהינא.

י לא כל כך הצליח בלבנון מנחם
בגין, השוהה כעת ברומא (ראה: מיכת־

מנצור נעלב, אך התרשם. לאחר שיצאה
אדיח סמרסקיל את הארץ להביא בשורת
שיחדור האשד, לארצות אחרות, יצא מנצור
לטבריה, נפגש עם דויד בן־גוריון אשר
נח שם, ולקח איתו — זו הפעם הראשונה
— את אשתו.

בים) .כשהגיעה המהדורה הערבית של
סיפרו, המרד, לביירות, פירסמו שילטונות
לבנון ציו־החרמה, והפקיעו את המרד מחנויות
למימכר-ספרים. מהדורות לועזיות
אחרות שלא הופקעו: האנגלית, הצרפתית
והספרדית.

אשתו כאשר
תש״ח. בראאותה
ארצה,
לאש׳ה,

<• בפותחו את שינת הרמב״ם, לרגל 750
שנה למותו, הזדרז ח״כ הפועל המזרחי,
יצחק רפאל, והודיע במסיבת־עיתונאים
על תגלית חשובה: בין ספרי הרפואה הרבים
שהרמב״ם כתב בערבית מצויים לא
מעטים הדנים במחלות מין.

* כמאל מנצור הכיר את
שהיה בלבנון, לאחר מילחמת
שית שנות ה־ ׳50 הוא הביא
באישור השילטונות, ונשאה׳

אל תהיה אסיר
של לוח התכניות בטלויויה!

אם יש לך
טלויויה צבעונית של¥א 80
^ו\/ו 4ז- 6 £הפ תר1ן עבורך!
מ ה זהש 1^ 51-8000א*? 8£1
״בטמקם״ הוא וידיאו־טייפ־קסטות לשימוש ביתי, בעזרתו
תוכל להפיק יותר הנאה מהטלויזיה הצבעונית שלך, ואם תרצה
להפוך את ביתך ל״בית קולנוע״...
עם ״בטמקם״ ,תוכל ל הקליט כל דבר מהטלויזה, ל הקליט
תוכנית אתת בזמן שאתה צופה באחרת, להקליט תוכניו ת גם
כשאתה אינך בבית, להקליט ולשדר סרטים תוצרת בית (ע״י
רכישת מסרטת וידיאו) ,לי הנו ת מספריית קס טו ת מוקל טות
ולהמשיך לצפות בטלויזיה גם לאחר סיום התוכניות.

8000£־51

למבקשים
את הטוב ביותר!

השנוע *ימצאו פתרו־נות
לבעיות שהעסיקו
אותך עוד מהחודש
שעבר. תצליח להיחלץ
ממיספר דאגות כספיות
שהטרידו את
מנוחתך. לעומת זאת
ייתכן שתיאלץ להתייצב
מול משבר ריג-
שי. אם יקרה הדבר
במשפחתך, מוטב ש-
תנצור את לשונך אם
אינך רוצח שהעניינים יתגלגלו לרעה.

הוצאות כספיות בלתי־צפויות
עומדות לגרוס
לך לעמוד בפני מצב
מביך. אל דאגה: אומנם
המצב קשה, אך
אתה תיחלץ ממנו בכבוד.
בעתיד היותר
רחוק צפוייה לו צעידה
ניכרת קדימה במיו
2באפריל -
20ב ט אי
שור הכלכלי. יחד עס
ההתפתחות הזאת, תבוא
התפתחות ניכרת בכל הקשור להצלחתך
בקרב בנות המין היפה. המכתב
שקיבלת — מפתה ומרגיז. עני
לו בקרירות, ותראי שזה יעזור.

1ווו

צורת הדיבור הברורה
והמרשימה שלך בימים
אלה, תזכה אותך ביתרון
ובכושר לשכנע
אחרים לרעיונותיו ה*

באים עכשיו לידי ביטוי
מעשי, בתנאי שאתה
מאמין בהם בלב
שלם. ידידה ממזל
דגים שתפגוש עשויח
לחיות לך אשת שיחה
מעניינת. אתה עלול להיסחף בשיחותיך
על דת ומוסר וליצור בה את הרושם של
מטיף דתי המנסה לחנך את כל
הסובבים אותו לערכים נעלים. זהו
הזמן המתאים להיערכות לקראת העתיד.

ת או מי ם

חודש זה אינו מתאים
לפעילות רומנטית, בת
סרטן. ואתה בן סרטן,
אס הבוס צועק עליך
או נוזף בך — אין זה
אומר שהצדק איתו. לכן
אל תסכים לעבור על־כך
לסדר־היוס. מאי010ו

תגובה כלשהי, ב־ז
2ביוני -
20 ביולי
__ עיקר השבוע, תהווה
טבורך קץ הקריירה ה־

מיקצועית שלך. חשוב היטב כיצד לפעול,
ואל תהיה פזיז. החודש כדאי גם
שתימנע ממגע ממושך עם בני־אדם.

תקופת האושר בת
אתה מצוי ממשיכה
— אם־כי ענני-סערה
קטנים מופיעים באופק,
בצורת התחייבו-
יות־עבודח, פגישות עם
נושים או מריבות עם
או!!1
ידידות טובות במייו-
21 ביולי -
חד. אך אל דאגה,
21ב או גו ס ט
עם רצון עז אתה עשוי
לצאת מכל זה בשלום.
אם אתה עוסק בשני רומנים מקבילים —
דע לגמור עם אחד מהם, או לפחות
להסוות אותו כך שלא יגרום להתפוררות
כל החבילה ולא תצא קרח מכאן ומכאן.
זהו חודש מסובך אשר יסתיים בטוב.

גל חדש של הצלחות
פיננסיות כורך עימז
התמוטטות כוחותיך. אל
תהסס ליטול חופשה

קצרה, לצאת לאוויר
השדה, להכיר אנשים
חדשים — אבל, מצד

שני, אל תיכנע לנטיותיו
הטבעיות לחסל את
22ב או גו ס ט -
22בספטמברן ההווה כדי להתמסר למחר
מעורפל. בתולה :
מחכה לך פגישה מיקרית עס אהבה גדולה.

נתולו 11

שינוי לטובה במצבך הכלכלי המסובך
במיקצת. אתה תמצא ידידים במקום הפחות
מתקבל על הדעת. עם
זאת, דע שהם מתייחסים
אליך בחוסר־הת־חשבות.
היזהר מהפב־פכים,
ועוד יותר, כמובן,
מנשים הפכפכות.
נטייתך לחולמנות ולרו־מנטיקה
תסבך אותך,
23בספטמבר ־
השבוע, במריבה לא־
22ב או ק טו ב ר
לך. אזי, אם כבר תכניס
את האף לענייני הזולת
— סייס לפחות את המלאכה בכבוד.

ח אזנ״ ס

בסך-תכל, נכנסת לתקופה טובה מאלו
שקדמו לה. אם את רווקה — אין הרבה
סיכויים שתישארי
בודדה, השבוע, או שתחיי
רווקה, בעוד חודשים
מועטים. בן עקרב:
הישמר מהוצאות
ניכרות, העלולות להיגרם
על-ידי צעד פזיז
או על-ידי ליאות״מח-
שבה. מצד שני, מעולם
לא היית כל-כך
אקטיבי. לבשי תכלת.

חילוקי דיעות סוערים יגרמו לך למפח־נפש.
אין דבר: שיחה לאור ירח, באמצע
השבוע, תשפר את המצב
עד אין־הכר. יתכן
אפילו שזה יגרום להתלקחות
הקשר לממדים
רציניים ביותר. קנייה
אשר תעשי ביום שישי
עשוייה להוביל אותך
להיכרות חדשה. הי23
בנובמבר ־
שמרי מרכילותן של
20 בדצמ בר
ידידותיך. בת קשת
לבשי אפור וארגמן.

ו ש1

מכוזכים
בעלהל טי פנו די ת
על חוותו הפרטית של אריק שרון
(״העולם חזה״ .)2210

מרבים לדבר על ניגוד אינטרסים אפשרי
בין אריק שרון כשר־החקלאות לבץ אריק
שרון כתוואי. אולם אין מדברים על דבר
אלמנטרי יותר: כיצד הצליח איש כמוהו,
שהתפרנס ברוב שנותיו מעבודודצבא —
וכולנו יודעים כי המשכורת בצה״ל אינה
הופכת איש־קבע למיליונר — לרכוש חווה
כה גדולה, שאין לה אח ודוגמה במדינת-
ישראל. אומרים שבזכות קשריו ובגין
שמו ההולך לפניו, זכה בהלוואות מאמריקה.
אך, האם אין בכך פסול? האם יכול
גם אזרח אחר, זולתו, לקבל הלוואה בתנאים
כאלה? האם לא זכה במימון בזכות
המעמד שאותו רכש לו בצה״ל, אודות
לאומץ־ליבם, נחישותם ותושייתם של עש רות
אלפים חיילים אלמונים, שהם, ורק
הם, בגופם, ביצעו את כל מעללי הגבורה
המיוחסים להוד מעלתו הגנרל?
מוסר הגיבורים של אריק שרון וחבריו
ראוי לעיון מדוקדק. יש לזכור שבן-
טיפוחיו, מאיר הר-ציון, זכה גם הוא בחווה
משלו, בכאוכב אל־הוואה, היא כוכב-
הרוחות, הצופה על ביקעת הירדן.
הדבר מזכיר את הנוהג הקדום (ראה,
למשל, דברי ימי האימפריה הרומית),
להעניק קרקעות לגיבורי־מילחמה. כל תל מיד
היסטוריה יודע לאן הובילה שיטת
תגמולים זו — לניוון, שחיתות וכליון.
אהוד גלאי, תל-אביב
צריך עזות מצח וחוצפה, כדי להופיע
בציבור כחקלאי החי מעיבוד אדמה. מתי,
בפעם האחרונה, עיבד אריק שרון את
הקרקע במו ידיו. אני לתומי חשבתי, כי
התואר חקלאי, או איכר, או פלאח, מגיע
רק למי שמעבד בעצמו את האדמה, ולא
למי שהי מניצול עבודתם של אחרים.
בעל חווה? כן. לטיפונדיסט — כן. בעל
רכוש קרקעי — כן. אך מה בין אלה לבין

תל-כביר. חוששני, שבעזרתו של אריק
שרון, ששלח את סוכניו עם כ&ף ביד,
כדי לנסות ולקנות כל חלקה אפשרית
באיזור שכם, יזכה גוש־אמונים בפרס חסר-
תקדים: תחת התנחלות אחת, גאילון-

מורה, יזכה הגוש בשתיים — באילון־מורה
עצמה ובתל-כביר הסמוכה.
יהורם שדוילי, תל־אביב

כן ח רגי לי ם, לאתרגיל ,
על השותפות המוזרה של שיטעון
פרס ושולמית אלוני עם משה
שמיר וגאולה בהן (״העולם הזה״
.)2209 3

ח״כ אורי אבנרי תוקף את ח״כ שולמית
אלוני על כי הציעה להעביר את הצעתו
של ח״כ משה שמיר, בדבר ״מעמדם
המישפטי של היישובים ביהודה ושומרון״,
לדיון בוועדה, וכי בעצם ניסתה לעשות
״תרגיל פרלמנטרי״ על מנת לזכות בזכות
הדיבור, אך הופלה בפח על־ידי שמיר.

ץ//חן ן

קוו!
לא. הדרך הנכונה אינה להגיד את הכל
בפרצוף. אף לא ל-
מקורבות אליך ביותר.
עם חברות את חייבת
דיפלומאטית.
לנהוג
על־אף שזה שנוא על
בני גדי, שינאת מוות.
גם עם זרים: בייחוד
־1 והמספקים הבוסים 11 עבודות חייבים להבין
ו 2בד צמבר -
9ו בינואר
לרוחך, ולעדנת-חושייך
אך אל תחמירי איתם.

אם חשבת ילנסוע ביום א׳ ייתכן שתת־אכזב.
אבל גם אם עלה הדבר בידך, זכור
שדווקא ימי ג׳ עד ה׳
הס קשים ומסוכניס ב־מייוחד.
על כן מוטב
שתרכז בהם דברים הקשורים
בביתך. ואם
אתה חייב לנסוע, נהג
בעצמך. פגישת מיקרית
הופכת לרומן של קבע.
הצלחה, בה זכית לאח20
בינו א ר -
$ו בפברואר
רונה, תביא לקידום.

המשבר הכספי אליו נקלע עיסקך, ישפיע
בצורה קשה על
מצבך הכספי האישי.
בקשר לכך, היזהר מלעשות
מעשים נמהרים,
עליהם אתה עלול
להתחרט מאוחר יותר.
אל תתבייש להודות
באוזני ידידיך כי
מצב עיסקך גרוע. לעו-
9ו בפברואר
מת״זאת, אל תעז לנ20ב
מרס
סות לחפש מוצא מן
הסבך בין הכפופים לך.

חוואי שרון ליד סוס בחרותו
חקלאי לצרכי־צילוס
עובדי אדמה — לאלוהי הצביעות הפית-
רונים.
ש לוי, באר־שבע
• אריק שרון כחוואי מצטלם — ראה
תמונה.

כףדג לו עול גו;~ 11 אמו1ים
גוש-אמונים מהתל בממשלה, ג-
חוק ונדמוקרטיה — ותחת התנחלות
אחת, יזכה בשתיים.

ההתעללות של גוש־אמונים בממשלה
עוברת כבר את כל הגבולות האפשריים
במדינה מתוקנת. בשם אלוהים חברו הקנאים
האלה, כדי להרוס כל חלקה טובה
בישראל. הם מבזים את בית-המישפט
העליון, את הממשלה ואת הכללים הדמוק רטיים
הבסיסיים. ושמא הם נענשים על
כך? לא. הם אף זוכים בפרס: עדיין לא
עזבו את אילוו־מורה וכבר מכינים להם
מישבן חדש לדור בו, מפעם לפעם, על

אלא שלא מיני ולא מקצתי. ח״כ אלוני
לא התכוונה לעשות ״תרגילים״ ,אלא
התכוונה באמת ובתמים להעביר את ההצ-
עה לוועדה. לצערנו לא מצא ח״כ אבנרי
לנכון להביא את נימוקיה להצעה, ועל
מנת להעמיד דברים על דיוקם מן הראוי
לשוב ולנמק.
סיעת ר״צ סבורה, שמוטב היה שוועדה
משותפת של ועדת־חוץ־וביטחון ושל ועדת-
חוקה־חוק־ומישפט ידונו בנושא דיון רצ יונאלי,
שהרי בוועדות אלה יש נציגים
גם לסיעות שפויות ויושבים בהן גם אנשי
אופוזיציה ומותר לקוות כי בהחלטות ועדה
כזו יגבר השכל. הורדת הנושא מדיון
בכנסת, כדרישת ראש-הממשלה, משאירה
את העניין כולו לממשלה, או, במילים
אחרות, לוועדת השרים לענייני התיישבות,
בראשות השר אריאל שרון. ואנו עדים
כבר לפירסומים על דרכים שמחפש שר-
המישפטים, שמואל תמיר> להפיס את דעתו
של הרב חיים דרוקמן ואנשי גוש־אמונים
בעניין.
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2211

להיות
ב מ קו
נמוך
ב עו ד
ולהרגיש

חורף. בתל־אביב היה קר ורטוב.
אפילו באילת ירד גשם. נסענו
לחפש את השמש ומצאנו הרבה
יותר משמש; הרים עטורי הוד
קדומים, נוף פראי ונהדר, אורר
צלול ונקי ^ובתווך — שוקט,
ירקרק ומנמנם ים־המלח.
בחרנו(לפי התקציב שלנו) באחד
מבתי־המלון היפים שנמצאים ב מקום,
התפשטנו מהחורף,
לבשנו בגדי־ים דרדנו לחוף.
הצטרפנו לאנשים שהשתזפו בשמש
החמימה, הסתכלנו על המים
הרוגעים ועל המתרחצים ש״שטו־״
מעדנות על המים החלקים כמו
ראי ושקענו בנירוונה.

נפש בריאה וגוף בריא.
״זה הב־ום שנמצא בריכה הגבוה
ביותר בים־המלח (פי שבעים
מבכל ים אחר) ,הוא שמרגיע
אתכם״ :שחה לנו מיכל, אשה
צ עי חדם| 1ב ע חיפה, המבקרת

ללא חשש מכוויות. והסיבה
פשוטה למדי; בגלל הלחץ האט מוספירי
הגבוה ורמת האידד
שהיא הגבוהה בעולם — נוצרת
שכבת סינון באודר, המסננת את
הקרניים האולטרא־סעלות ומד
טרלת את השפעתן המדקה על
העור״.

הכוכבים נראו כל־כך קרובים
שנרמה היה לנו שאם רק נושים
יד, נוכל לקטוף כוכב.
בבוקר טבלנו להנאתנו בבריכת
הגפרית הטבעית, קיבלנו עיסד
טוב והרגשנו רעננים, משוחררים
ונינוחים.
חיפשנו את השמש ומצאנו עולם
קסום של בריאות, שלווה ויופי.
ואף בילדים לא חסרו לנו. כל
לילה היינו יוצאים לרקוד בבית־מלוז
אחר, כי בכל אחד מבתי־המלון
בים־המלח יש באר עם
משקאות ומוסיקה לריקודים. גם
סרטים לא חסרו לנו וכמובן —
טלודזיה צבעונית.
כך עבר עלינו שבוע ימים של
הרפייה מלאה. כי אם יש ברום
להרגעה, חמצן לנשימה, מערום

השבוע בנואה ה־ 2 0
מה אירע כמאה ה־20׳ כשבוע שכין ה־ ±6בינואר עד ה־ 22 כינואר?
כמדור זה יסקור ,,העולם הזה״ כמה מן המאורעות שאירעו כ־80
השנים הקודמות כשבוע שכו מופיע הגיליון.

1904
— 22.1המלכה ויקטוריה, ששלטה בבריטניה
משך 64 שנה, נפטרה. תקופת של טונה
היתה הארוכה ביותר בתולדות האנושות.

1905

22.1״יום א׳ המגואל בדם״ בפטר*
מדג. צבא הצאר יורה ב־ 15 אלף פועלים
שבאו לארמון להגיש תזכיר. עשרות נהג־רגו
5000 ,נעצרו וגורשו לסיביר. פנחס
רוטנברג, מי שנודע אחר־כך כזקן מנהריים,
היה בין מארגני ההפגנה.

— 20.1ועידת ראשי הנאצים כונסה
בוואנזה על-ידי היידריך. החלטת הוועידה
:״יש להוביל את היהודים למיזרח
ולהעבידם כראוי בהשגחה מתאימה לקראת
הפיתרון הסופי״.

4943
— 18.1האקציה השנייה בגטו וארשה
הופסקה עם הופעתם של הפלוגות החמושות
של האירגוך־היהודי־הלוחם.
— 10.1הסתיים מצור הגרמנים על
לנינגראד, שנמשך 16 חודשים.

4944

— 22.1כוחות־הברית נחתו באנציו 1945 ובאטונו, דרומית לרומא, בעורף הצבא ה .

10.1התקפה אווירית גרמנית רא־ י גרמני.
שונה על בריטניה.

4947
— 21.1איש ניל״י, אבשלום פיינברג,
נהרג בסיני.

194 5

— 17*1הגנרל הרוטי זוקוב כבש את
וארשה.
— 18.1שני אנשי לח״י, אליהו בית
צורי ואליהו חכים, נידונו למוות בקא־היר
אחרי שהודו ברצח הלורד מוין.

494 5
— 16.1הל״ה בפיקודו של דני מס,
נפלו בדרכם להיחלץ לעזרת ישובי גוש־עציון.

20.1הסוכנות־היהודית רכשה 20
מטוסים קלים מעודפי חיל־האוויר הבריטי
בארץ. נהדפה התקפת צבא ההצלה של
קאוקג׳י על יחיעם.
ההגנה הטילה מצור

4949
16.1
שהצ

תורו טוסקניני נפטר בגיל .90
— 22.1הסתיים השלב השני בפינוי
חצי האי סיני על־ידי ישראל.

1958
~ !.סך־־-״הסתיימה סלילת הכביש לאילת.

1961

16.1יחזקאל סהר, מי שהיה מפכ״ל
המישטרה, הורשע בעוון עדות שקד ב־מישפטו
של עמוס בן־גוריון נגד שורת
המתנדבים, ונידון לתשעה חודשי מאסר
ולקנס של 15 אלף לירות.
— 17.1פאטריס לומומבה, מי שהיה
ראש ממשלת קונגו, נרצח.
— 20.1ג׳ון פיצ׳גראלד קנדי הושבע
כנשיא ה־ 35 של ארצות־הברית.
— 21.1נוסד אירגון אופק.

1964
— 10.1הטייס המיצרי מחמוד עבאס
חילמי, נחת עם מטוס־אימונים בישראל
וביקש מיקלט.

מכתבים
(המשך מעמוד )8
תלמי, אנטיוכוס, רומאים, ערבים וצלבנים,
ובתקופה המודרנית — מעצמות זרות.
גם בהצעות החלוקה השונות הוצאה
הרצועה מתחום שילטונה של ״המדינה
שבדרך״ .מן הראוי להזכיר, שבתקופות
היסטוריות שונות היתד. ליהודים עדנה
ושרידי בתי־כנסת עתיקים ור צפו ת
נהדרות מצויים ברוב ערי הרצועה, אד
מאז ומעולם האונלוסיה שבה היתח זרה
ושלטה בחבל ארץ זה ללא מצרים.
לכו׳ *י טבעי הוא, שבהסכמי קמפ-
הוכרה הרצועה כחלק מן האוטו-
נומיה ה פל ס טיני ת, עם זיקה הדוקה לג דה
יאד ט ב עי ת היא הצעתו של ח״כ אברהם
כץ־עוז מן המערך, לפנות מן הרצוע ה את
היישובים היהודיים שהוקמו בה אחרי
מילחמת ששת־הימים.
פירוז הרצועה ועיבוי היישובים בנגב
המערבי (״תוכנית חבל דרום״) עשויים
לחזק את הסכם השלום עם מצריים ולפתור
את בעיית החבל ואוכלוסייתו.
דן יד!כ, תל־אביב

1970

עלב׳ ר •ונוחם

— 16.1המשוררת לאה גולדברג נפטרה
בגיל .59
— 2^. 1כוח צה״ל השתלט על האי
שדואן השוכן בכניסה מים־סוף למיפרץ
סווים. הכוח חזר לארץ אחרי 36 שעות,
כשברשותו שלל רב, הכולל מיתקן מכ״ם
ימי חדיש, ו־ 62 שבויים מצריים.

עור ל דוו־ סלז־ ם

1972
— 1הופעל הרכבל באתר־ההחלקה

,יה נשיא

קורא מוחה על יחסם הסלחני
של אמצעי״התיקשורת לאולסי
פרי וארל ויליאמס.

קשה לי להבין את חוסר האובייקטיביות
של אמצעי־התיקשורת בכל הנוגע להתנהגותם
המחפירה של שני כדורסלני מכבי
תל־אביב, אולסי פרי וארל ויליאמס. במייו־חד
תמה אני על שדר־הדדיו גידעון הוד
ועל איש־הטלוויזיה יורם ארבל, שהתעלמו
לחלוטין מהתנהגותם של פרי וויליאמם,
וחזרו והדגישו את הקללות שהוטחו לעברם
(שאין אני מצדיקן) .זוהי התעלמות מן
העובדה, ששני הכדורסלנים האלה עשו
מעשה בריונות, שיכול היד, להסתיים
באסון.
קשה להביו גם את הטענה כנגד העונש

?ים־המלח ארבעפע ^ 0מ ! ^
״הברום הוא מינרל המוכר ברפואה
במרגיע עצבים והוא נמצא
ברוב גלולות ההרגעה. פה אתם
מקבלים אותו ישר מהטבע
ובכמויות״.״
והיא מוסיפה ואומרת :״יש באי־זור
ים־המלח שילוב מדהים של
יצירות הטבע אשר משפיעות על
הנפש ועל הגוף בעת ובעונה אחת.
קודם כל החמצן. ים־המלח נמצא
בתחתית העולם, ולכן כמות
החמצן היא הרבה יותר גדולה,
והלב והריאות לא צריכים לעבוד
קשה כדי לספק חמצן לגוף.
הנשימה קלה, והגוף נח ואוגר
כוחות חדשים.
״נעבור למינרל הדומיננטי של ים־
המלח — המגנזיום. המגנזיום
הוא אנטי־אלרגי ולכן הוא מקור
מרפא אידיאלי בעיקר למחלות
עור שבחלקן נובעות מהשפעה
פסיכוסומטית. חה עוד לא הכל״.
אומרת מיכל ומחייכת .״אני אינני
סובלת ממחלת עור. בשבילי,
דווקא המגנזיום הוא הקוסמטיקאי
הכי טוב בעולם״.

מה שלא עושה הצבע —
עושה הטבע.
מה זאת אומרת? שאלנו ומיכל
השיבה ואמרה :״המגנזיום מהדש
את נעורי העור, והתהליך הוא
פשוט ביותר. המים מרחיבים את
הנקבוביות והמגנזיום חודר פנימה
ומזין את תאי העור. גם לשמש
השפעה בריאה ויפה לגוף. הנה
אתם שוכבים פה ומשתזפים
מקרני השמש החמימות והנעימות
מונעו ע״ ,ועדת הקיט ערד-וזסר ,׳ם־הרולח.

אוצר שלא יסולא בפז.
אחרי שנפרדנו ממיכל, ניסינו
ל״עכל״ את כל האינפורמציה
המעניינת שקיבלנו ממנה. חשבנו,
כמה מצחיק שאנחנו, ישראלים,
הגרים בארץ, ובכל זאת לא ידענו
עד היום איזה אוצר בלום של
בריאות דופי טמץ בים־המלח
שלנו.
בדרכנו חזרה למלץ, התידדנו עם
בחור הולנדי גבוה ורחב־גרם,
שסיפר לנו שדווקא בים־המלח
פוגשים אנשים מכל העולם.
ואמנם, בלילי השפות ששמענו
בבית־המלץ, אמת את דבריו של
ידידנו ההולנדי שאמר לנו
באנגלית קלוקלת בערך כך:
״אמנם לסעודים ׳ יש נפט
ולאפריקנים יש יהלומים, אבל
לישראלים יש אוצר שלא יסולא
בפז וזהו ים־המלח״.

מה עוד צריך הבן־ אדם?

ממלוח יצא מתוק.
חזרנו הביתה רגועים ומבסוטים.
פתאום לא הפריעו לנו הצעקות
של הילדים והלחצים בעבודה.
גילינו שיש בנו יותר סבלנות וכוח
ממה שחשבנו והחלטנו להמליץ
גם לפניכם, הקוראים, לנסוע לים־
המלח. ומקומות תוכלו להזמין •
באחד מבתי־המלץ האלה:
מלץ עין־בוקק 90931 ,־057

קשה היה לנו להנתק מהים, ואחרי
מנוחה קצרה וארוחת־ערב טעימה,
חזרנו לחוף. נכנסנו למים,
שכבנו על הגב והקשבנו לשקט.

מלץ גני שולמית 90651 ,־057
מלץ גלי־זוהר 90851 ,־057

העולם הזה 2211

הכירה בירשאל, למרות
בעצרת האו״ם.
שר־החוץ בווין מודיע על הם־
ריטניה לשחרר את עצורי קפדי-

נפתחה ועידת השלום בארמון
בוורסאי.

— 16.1ישיבה ראשונה של חבר־הלאו־מים.
ארצות־הברית אינה מייוצגת, מפני
שהקונגרס עדיין לא אישר את חברותה.
חודש האיסור על מכירת משקאות חרי פים
בארצות־הברית.
— 17.1הצגת בכורה של הסרט הנער
,עם צ׳ארלי צ׳פלין והילד ג׳קי כוגן.
— 20.1מישלחת פועלי־ציון העולמי
באה לארץ־ישראל כדי לבדוק אפשרות
להתיישב בארץ. בין חברי המישלחת דויד
בן־גוריון, זלמן רובשוב (שז״ר) ויצחק
טבנקין.

1925
— 22.1הסופר׳ המדינאי והרופא, מכס
נורדאו, נפטר בגיל .74

— 2 1.1לנין נפטר בגיל .54

1925
— 16.1טרוצקי סולק מתפקידו כ־קומיסר
לענייני מילחמה.

1938

אחזורו טוסקניני
16.1.1957

1950
— 20.1רמת־גן הוכרזה כעיר.
הבלשן יהודה גור נפטר בגיל .88

— 21.1ניסויים להורדת גשם מלאכותי,
שנערכו בארץ, הוכתרו בהצלחה.

1952
— 16.1האוניה הראשונה עם עולים
מאיראן הגיעה לישראל.

1954

— 19.1הפצצת יעדים אזרחים ב ספרד.
מטוסי הגנרל פראנקו מפציצים את
ברצלונה ואת ואלנסיה 700 .נהרגו.

— 21.1הושקה הצוללת האטומית הראשונה
נאוטילום.

1940

1956

— 22.1הבריטים גילו מחסן נשק
ותחמושת גדול בכפר הנוער בן־שמן.

— 17.1עמוס בן־גוריון הגיש תביעת
פיצויים של 25 אלף לירות, כנגד שורת
המתנדבים, על הוצאת שם רע.

1942
— 16.1נחתמה ברית צבאית בין גר מניה,
איטליה ויפאן.

1957
. — 16.1המנצח האיטלקי הגדול אר־

— 22.1לינדון ג׳ו. :
ארצות״הברית, נפטר בגיל .65
רב־אלוף (מיל ).יעקוב דורי, שהיה
רמטכ״ל הראשון של צד,״ל, נפטר.
1974 קפאו

— 17.1שלושה קציני צה״ל
למוות סמוך למינזר סנטה־קתרינה.
— 18.1נחתם ההסכם בקילומטר ה־
101 על־ידי רב־אלוף דויד אלעזר והגנרל
מוחמד גמאסי.

1976
— 16.1הוקמה מיפלגת לעם.
— 19.1ברוך אגדתי, מוותיקי תל־אביב
ואבי העדאלידע שלה, נפטר בגיל

אנשי קרה כדבר
או הפועל תל-אביב, היד׳
מים עונש כבד, שהיה
האפשרות לשחק כדורסל
שנים.
...לא אתפלא, אם יקלו בעונשם של פרי
וויליאמם, תחת לחץ הגורמים המישפטיים
באיגוד הכדורסל ואמצעי-התיקשורת.
שלומי גולדמן, רמת-גן

לקראתה שנ ההחדשה

1977
- 17.1מישחק כדורגל נערך בין חיי לי
צה״ל לבין חיילים לבנוניים ליד הגדר
הטובה.
— 20.1ג׳ימי קארטר הושבע כנשיא
ה־ 39 של ארצות־הברית.

מסיבת״ענק של עליזים ועליזות,
עד אור הנוקר.

מאות עליזים ועליזות חגגו במועדון־
מיפגש של הומו־סכסואלים בתל־אביב.

1978
— 10.1הסנאטור האמריקאי יוברט
האמפרי נפטר בגיל .66
— 17.1הוועדה המדינית המשותפת ל מצריים
וישראל נפתחה במלון הילטון
בירושלים.

זלמן־שושנה וינדר
חמישה כוכבים

יוברט האמפרי

נפלא. והכל בשיתופם של בדרנים ובדרניות
מהשורה הראשונה. ממש רמה אירופית.
חמישה כוכבים. זה היה סילווסטר שמח.
זלמן־ שושנה וינדר, יו׳ר אגודת
הקוקסינליות, ת.ד , 1016 .חיפה

16.1.1978
העולם הזה 2211

ל קניו ת וצאי ע ם ח
החורף הגיע ועמו הצורך לחדשאתמלתחת הבגדי ם.
צאי לקניות ״בראש שקט״ מ ב לי ל ד אוג למזומני ם.
קחי אי תן א ת !•!ח כר טי סהאשר אי ש ל
בנ ק לאומי ובנק די ס קונ ט
ותהני מבט תון.נו תו ת.
א שר אי ע ד חו ד ש ימים
ומכל הכ בוד.

צ אי ה ק ניו תעם !׳ ז ה -כדא׳ כן.
#•#ק* כרטיס האשראי של:

בנק לאומי
( בנ ק !סקונט

עם ״קץ ופרי־ ץ ותה סוכן לוותר על הרבה דברים

לו, גם לך סותר לפעמים
להתפנק, וסבון קץ ופרי־ מץ ופשר לך
לעשות ז\ות בדיר הנעימה ביותר.
מקל ח ת מרעננת ל\וחר יום עבודה מעייף
וסבון ״קץ זפרי״-הנץ וה ץ ומיתית.
׳•קץ ופרי׳-סבון היוקרה של עץ-הזית
מכיל שמן קוקוס מעולה ומרכיבים סבעיים,
לטיפול הנכון בעור ולשמירת בריאותו.

״קץ ופרי-ההבדל הנעים.

״קץ ופרי״-
סבון ׳דווצלץ ורץ״ ץ וסיתי

צ מ תו ארת

_ תעונם הזד*
מהרצל המאבק הפלטטיני להכרה דיפלומטית מצד ארצות־הברית
וההתחרות בין הפלסטינים וישראל על אהדת
דעת״הקהל האמריקאית, יגיעו לשלב חדש ולרמת ויכוח
חדשה עם פירסום ספרו של אדווארד סעיד׳ ״שאלת
פלסטין״ ,בימים אלה. זהו ספר בלתי־רגיל, מאת מחבר
בלתי־רגיל, ספר שיעורר ויכוחים סוערים והתקפות צפויות
מצד מגיניה של ישראל בארצות־הברית. דבר אחד
ברור — הופעתו של הספר מבטיחה שהעניין הפלסטיני
לא ירד מסדר היום של דעת״הקהל בארצות״הברית.
וזוהי בדיוק מטרתו של המחבר.
הוצאת הספר לאור כרוכה בסיפור מעניין, המלמד
משהו על מעמדו של העניין הפלסטיני בדעת״הקהל
הליברלית בארצות-הברית, ומשמש דוגמה לאחת מטענותיו
העיקריות של סעיד. כתב היד הוזמן על-ידי הוצאת
״בייקון״ מבוסטון, שהיא בית-הוצאה שלא למטרת
רווח, הידועה בעמדותיה הלא-מימסדיות, ומתגאה בכן
שהוציאה לאור את כתביהם של הפילוסופים מרכוזה
והברמט. הוצאה זו פירסמה ב״ 1976 את תירגום ספרו
הידוע של אהרון כהן ,״ישראל והעולם הערבי״ ,במהדורה
חדשה, ופנתה באותה תקופה לאדווארד סעיד בהצעה
לכתוב ספר על נקודת הראות הפלסטינית בסיכסוך
הישראלי-ערבי. אולם כשהוגש לה כתב-היד סירבה ה הוצאה
לפרסמו. למרות זאת מתפרסם הספר דווקא

ישר א ל

ועד

אחרונות, ולא הבליט את זהותו הפלסטינית, ישנם
רבים המכירים את כתביו בתחום הספרות, אן יודעים
רק מעט על פעילותו הפוליטית.
סיפרו הקודם ,״המיזרחנות״ ,שיצא לאור בשנה
שעברה, היה הראשון שבו פרץ מעבר לתחומי מיגדל
השן האקדמי ועורר סערה בינלאומית. סעיד ערך בספר
חיסול־חשבונות אקדמי עם המומחים לעניינים ערביים
מסוג מסויים, המוכרים לצופי הטלוויזיה הישראלית ;
אותם המסבירים לקהל הצופים את ״המנטליות הערבית״
,ואת אופיה הנחשל והפרוע, שהוא המקור לכל
הצרות בעולם. טענותיו של סעיד הן, שאי אפשר לדבר
על הערבים או המיזרח כגוף אחד, ושאין צורן בתחום
מדעי נפרד העוסק במיזרח, משום שאין להניח שקיימים
כוחות מייוחדים הפועלים במיזרח הערבי, ושאינם
קיימים במקומות אחרים.

כפי שאפשר לתאר, ביקורתו של סעיד לא התקבלה
פה־אחד על־ידי ציבור המיזרחנים, והוא שימש מטרה
לחיצי ביקורת רבים. למרות זאת, ספרו על המיזרחנות

הפוזפשד דיפלסמינ• אדווארד
סעיר, מוסתת לספרות אנגלית
וספרות השוואתית, ביוסם ספר
מעורר הרים ונזלנמס נשם
.,שאלת פלססיר
על־ידי הוצאת הספרים של ה״ניו-יורק טיימס״ ,שהיא
מימסדית ביותר, ושאין לחשוד בה שהיא מזדהה עם
הכתוב בו. הסיבה לכן היא עיסקית בלבד. למרות
שהוצאת-הספרים והעיתון המכובד אינם מזדהים, חס
וחלילה, עם תוכן ספרו של סעיד, הם מעוניינים בהוצאתו
לאור, כי נראה להם שהוא יזכה בהצלחה מיסח-
רית ויהפוך לרב-מכר. הגיונה העסקי של הוצאת־הספרים
מלמד משהו על טיבו של הספר ועל הסקרנות
הקיימת בקרב קהל הקוראים המשכיל לגבי העמדה
הפלסטינית. עמדתה המימסדית ומעמדה הכספי של
הוצאת ה״ניו-יורק טיימס״ מאפשרים לה לפרסם את
הספר מבלי לחשוש מהתקפות ומפגיעות, דבר שהיה
בלתי אפשרי לגבי הוצאת ״בייקון״ ,שחששה מהתקפו-
תיו של המימסד היהודי ומההאשמות השגורות בדבר
אנטי־שמיות /המכוונות לכל מי שנותן הזדמנות לדובר
פלסטיני.להשמיע את דבריו.

המחבר, פרופסור אדווארד סעיד 43 יליד שכונת
טלביה שבירושלים, התחנך במצריים ובארצות-הברית,
והוא בוגר אוניברסיטת הארוורד. הוא רכש את פירסומו
בתחום הספרות האנגלית והספרות ההשוואתית, ומכהן
כעת כפרופסור בעל קתדרה (הדרגה האקדמית הגבוהה
ביותר) באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק. הוא זכה
במיספר רב של פרסים ומילגות״מחקר בתחום ביקורת
הספרות, ומאמריו הרבים ושני ספריו בתחום זה זכו
להצלחה בקרב אנשי המיקצוע. יש לשער שרוב המאזינים
להרצאותיו בכנסים אקדמיים ובאוניברסיטות שונות
ברחבי ארצות-הברית היו נדהמים, אם מישהו היה מודיע
לחם כי הפרופסור המעונב והמכופתר, המרצח בפני הם
בבקיאות רבה, ומשלב בהרצאה ציטטות מגתה במקור
הגרמני, מדנטה במקור האיטלקי, ומפרוסט

סעיו:מהווה הונחה חיה מז ב
שבראיית הפלסטינים
כפוא-מ׳דבר, צמאי־דם,
לא אחוא״ם וסדוויססים
במקור הצרפתי, הוא חבר המועצה הלאומית הפלסטי נית.
סעיד מחווה הוכחה חיה לכזב שבראיית הפלסטינים
כפראי-המדבר צמאי-דם או ״טרוריסטים״ .קשה
מאד לקשור את הפרופסור המכובד לספרות בכל הדימויים
השליליים של הפלסטינים ואש״ף. מכיוון שסעיד
לא עסק בכתיבה על נושאים פוליטיים עד השנים ה

רונות. הוא נתקל אישית במיקרים של דעות-קדומות,
ודווקא בקרב העילית האינטלקטואלית, שבתוכה הוא
מבלה את זמנו. המילה ״ערבי״ הפכה להיות מילת-
גנאי בארצות״הברית, לא פחות מאשר בישראל, ואפשר
לשמוע אותה ולראות אותה לא רק ברחובות ובבארים
אלא גם בסמינרים באוניברסיטות המכובדות ביותר.
מאורעות התקופה האחרונה במיזרח התיכון, ו-
במייוחד האירועים באיראן, תרמו לחיזוק הדעות הקדו־מות
כלפי ערבים. האמריקאי הממוצע מזהה את האיראנים
עם הערבים ואת מדיניותם כלפי ארצות״הברית
עם גורמים רדיקאליים במיזרח התיכון ועם אש״ף.
בשנים האחרונות מלאים עיתוני ארצות״הברית בקריקטורות
המתארות את אוייביו החדשים של העם
האמריקאי, שייח׳י הנפט הערביים. דמותו של שייח׳
נפט ערבי בקריקטורות האמריקאיות זהה לדמותו של
היהודי בקריקטורות נאציות. הוא בעל עור כהה, אף
עקום, רודף־בצע, ערמומי ותאוותני. ההבדל היחידי בין
דמות היהודי ב״דר שטירמר״ ודמות הערבי בקריקטו-
רות האמריקאיות הוא בכן, שהערבי חובש כופייה.
אי־אפשר להעלות על הדעת שקריקטורות מסוג זה
תופענה במקום כלשהו בעולם ביחס ליהודים מבלי לעירי
זעקות מחאה. אן כשהמדובר בערבים אין פוצה
פה ומצפצף. להיות ערבי בארצות-הברית הוא עניין לא
נעים ביותר, ולמרות ה״סחף״ המפורסם ישראל היא
עדיין פרה קדושה לגבי רוב האמריקאים.

בעייתם של הפלסטינים עם דעת־הקהל האמריקאית
מתחילה בדעות הקדומות של התרבות המערבית כלפי
האיסלאם, הערבים והמיזרח בכלל, הקיימות מזה מאות
שנים.
בין הציונות והעולם המערבי היה קשר של תרבות,
שהערבים היו מחוצה לו. אם הברירה היא תמיכה
בציונות ובישראל, או תמיכה בערבים, לגבי כל אדם
מערבי אין כל ספק שהיהודים נראים יפים ולבנים
לעומת הערבים השחורים והמפגרים. עלייתה של הציונות
תרמה לתדמית השלילית של הערבים, משום שהם
נראו תמיד כמפריעים לפעולותיה החיוביות של הציונות
וכאוייבי הקידמה. המיזרח התיכון תואר תמיד
כמקום שבו אוכלוסיה חדשה ומתקדמת של יהודים
מחוללת ניסים של בניין והפרחת השממה ונלחמת
מילחמות מוצלחות ומודרניות כנגד רוב ערבי של ילידים
מפגרים. הצלחתה של הציונות שימשה כהוכחה
לצידקתה המוסרית ולפיגורם של הילידים.
ואמנם אין ספק בכך, שהפלסטינים יצגו חברה
מסורתית, מפגרת באופן יחסי לעומת החברה האירו-

הספר שלפנינו הוא
ספק שפירסומו, ושקורא
את סעיד
סעיד כדובר הפלס
היה
בעיקרו אקדמי, ולא פוליטי.
בעיקרו פוליטי, ולא אקדמי. אין
ההדים שיעורר, יבטיחו שכל מי
כמבקר הספרות ידע בקרוב גם על
טינים.
הספר מכוון לקורא האמריקאי המשכיל, ומטרתו
המוצהרת היא לשנות את דעתה של העילית האמריקאית
הפעילה בעניינים אקדמיים ופוליטיים ולשכנע אותם
בצידקת העניין הפלסטיני.
נקודת המוצא של הספר היא, שקיים עיוות נורא
בתשומת־הלב הניתנת לכל אחד מן הצדדים בעימות
הישראלי־פלסטיני. בניגוד לרושם המתקבל מקריאת
עיתונות-המימסד הישראלית, הנזעקת למשמע כל הכרזה
אמריקאית שבה מוזכר העניין הפלסטיני, או הרעיון
של מולדת לפלסטינים, ומתריעה על סחף בדעת־הקהל
האמריקאית, סחף זה הוא יחסי מאד. עמדתם של רוב
אמצעי-התיקשורת בארצות־הברית, ועמדת העילית ה משכילה,
במייוחד באוניברסיטות, היא פרו־ישראלית
ואנטי־פלסטינית במידה רבה.
וגם אם מישהו אינו מזדהה עם עמדת ממשלת״ישר-
אל, הוא יתרחק באותו זמן מכל עמדה המזדהה עם
העניין הפלסטיני. כי הפלסטינים הם בחזקת ״טרוריסטים״
ו״בלתי-אחראיים״ ,ואש״ף הוא פשוט אירגון של
קיצוניים, שאינם מייצגים את רוב העם הפלסטיני, אם
אמנם קיים עם כזה...
סעיד נותן דוגמות איו״ספור לתופעה הקיימת ב-
אמצעי־התיקשורת האמריקאים, שבח פונים לדוברים
ישראלים כשהמדובר בעמדה ישראלית אן כשהמדובר
בפלסטינים מראיינים ״מומחה לבעיות המיזרח התי כון״
,שהוא אמריקאי או ישראלי. כתבי־עת רבים באר״
צות-חברית, ובהם כאלה הנחשבים לליברלים, פשוט
לא יפרסמו מאמרים הכתובים בידי ערבים בכלל ופלסטינים
בפרט.

החוקר המעונב והמנונתו, שהוא
חבו המועצה הלאומית חנלסטינית,
ונח, כרבים מבני דורו,
את חלומות השיבה לחיפה ודינו
וממד״ן עד מדינה פלסט׳נית
לצד ישראל
פית שממנה באו היהודים. אן, אומר סעיד, גם אם
חם היו מפגרים, בלתי״מתורבתים, וסבילים, העובדה
היא שהם היו בארץ וחם חיו בארץ לפני ההתיישבות
הציונית. כל הטענות הערביות בדבר העוול שנגרם להם
לא זכו להד רב, בגלל תדמיתו המייוחדת וחמסובכת
של העם היהודי בתודעה המערבית .״היה להם המזל
הרע להיות צודקים בהתנגדותם לפלישה קולוניאלית
למולדתם, יחד עם עמידה מול היריב המסובן ביותר
מבחינה מוסרית — היהודים, עם היסטוריה ארוכה של
רדיפות וטרור מאחוריהם״.
סעיד מכיר היטב את הטענות המתבססות על גורלו
הטרגי של העם היהודי ועל שואת יהודי אירופה
כהצדקה לציונות. הוא מדבר על המאמץ האישי שלו
להבין את השואה ועל העובדה, שכאדם שחונן במערב
הוא מסוגל להבין את השואה לפחות כמו כל
לא-יהודי אחר. הוא מדגיש כי בימינו העם היהודי
מורכב מ״אלה שהתגברו על הגורל הטרגי ביותר שנגזר
אי-פעם על עם כלשהו ״,אן אינו רואה בגורל טרגי זה
הצדקה לנישול העם הפלסטיני.

(המשך בעמוד )46

ד״ רבנימיוביתהלח מי * ,חפה

סעיד חווה על בשרו את חוויותיו של כל ערבי,
וערבי פלסטיני, בארצות-הברית במשן 20 השנים האח

הדוקטור בית־הלחמי הוא מרצה באוניברסיטת חיפה,
בחוג לפסיכולוגיה, השוהה עתה במישיגאן, ארצות־הברית,
בשנת שבתון.

על טפחות אפשר לבנות
גם ב״טפחות 90,000״ ה תכני ת ה מוביל ה בחסכון לדיור; מקבלי ם חו סכי בנק
״טפחות יותר:

ב״טפחות 90,000״ אתה צובר סכומים גדולים בהרבה:
תקרת ה חסכון ה ב סי סי ת היא 30,000ל״י וגדלה ב־ 3,000ל״י
לשנה. סכו ם המ שכנתא הכפולה גדל לכן ב־ 6,000ל״י לכל
שנת חסכון.

משכנתא לך ומשכנתא לאשתך; למימון אותה דירה;
אם לשניכם חשבונות חסכון ״טפחות 90,000״,

ה מ שכנ תאות ב תנ אי ם מעולים. הסדר בלעדי ל חו סכי
׳טפחות 90,000״ לעדיפות ו הנ ח ה ברכישת דירה מחברות
ו פ תו ח״,
״ שכון
״ר ס קו״,
״אזורים״.

הזדרז להרשם!!! תוך זמן קצר
עומד האוצר לסגור התכנית
בתנאיה המעולים הנוכחיים.

לישראל ב׳1״מ
משכנתאווז
! בנק

רמט ^ סלכמ 9י? .זומ>ח. מ* אגיל. רח, הח״מלגאיס . 1*3

7מממדי י /יח׳ מ >יז. מ&ידא ! 1מימ ייז־ ה1גט> *#זמ^לניזקי 113

*מ* גימחרי ייזשי ש* מז־־נ״ איי מ ד* ה אי מ מי ס >21$/

הסולם הזה 2211

הודו :

סוף

נהג־המונית בריי־בארלי, איזור הבחירה של אינדירה
גאנדי, הציץ באדישות מופגנת בצבא העיתונאים וצלמי
הטלוויזיה .״הפוליטיקאים אינם מגשימים את חלומותינו,״
אמר ,״אבל אין ספק שהם עושים הכל כדי לממש
את חלומותיהם.״
במדינה שפינקס־הבוחרים שלה מכיל 362 מיליון
בעלי זכות־בחירה, קשה לומר שהברקה זו מאפיינת את
דעת־הקהל. אך ברור שההורים מאסו ביריביה של איג־דירה
גאנדי במהירות עצומה.
אין ספק שגם בהודו נכשל המהפך של .1977 מנהיג־ג׳נאטה
הקשיש, ג׳אנג׳וואן ראם, נכשל כליל. מיפלגתו,
שהשיגה ניצחון היסטורי על מיפלגת־הקונגרס של אינ־

ו 1וים 9וון

ממשלח המה פר

גאנדי, המנצחת והגיבורה הלאומית, בילתה לפני שנה
שבוע בכלא בעוון ביזיון הפרלמנט.
גאנדי איבדה ב־ 1977 לא רק את ראשות־הממשלה,
אלא גם את מושבה בפרלמנט ההודי. באורח תיאורטי
היא עדיין צפוייה לארבעה מישפטים בגין מעשי־שחיתות
וניצול לרעה של מישרתה הרמה לצרכים מיפלגתיים.
בנה, סאנג׳אי גאנדי, נבחר עתה מחרש באיזור אמאטי.
הוא שוחרר לאחרונה מהכלא, אחרי שהגיש עירעור
לבית־המישפט העליון על הרשעתו בשורה ארוכה של
מעשי־שחיתות חמורים.
בשנתיים האחרונות לשילטונה קיימה גאנדי שילטוך
חירום, שלא היה אלא דיקטטורה של ממש. עיתונאים
הודיים בעלי פירסום עולמי בילו חודשים ארוכים בכלא.
עיתונים רבים נסגרו. המנגנון הממשלתי סבל מטיהורים
על רקע פוליטי. גאנדי היתה אישיות שנואה בהודו,
ובכל רחבי העולם.
יורשיה לא גילו אהדה רבה יותר לאמצעי־התיקשורת.
ראש־ממשלת לוק דאל, צ׳אראן סינג׳ ,אף הכריז שהוא
יטפל באמצעי־התיקשורת ללא רחמים אחרי הבחירות
(העולם הזה .)2203
גם גאנדי עצמה לא התנצלה מעולם על מעשיה.
ברור שאם יחדשו העיתונים את ההתקפות עליה, היא
תנקוט שוב בצעדי-חירום, אולי באמתלה של המתיחות
עם סין ופקיסתאן. תחת להתנצל, עבדה האשה בת ה־62

מוסקבה: יחי
דירה לפני שנתיים וחצי, ירדה מהשילטון והתפלגה.
יורשו, מנהיג לוק־דאל, צ׳אראן סינג /הוא זקן אומלל,
סנילי־למחצה, המפגין ברבים את הרחמים הרבים שהוא
רוחש לעצמו. הוא ידוע בנטייתו המביכה למרר בבכי
כשהוא מרואיין על-ידי אמצעי־התיקשוות. ג׳נאטה ולוק
דאל הרסו את הכלכלה ההודית, ולא הצליחו לשלוט
במדינה הענקית, המסוכסכת, הסובלת מאז ומתמיד מרעב
ומחוסר גיבוש לאומי של ממש.
בשנתיים האחרונות גברה המצוקה. המחסור בדלק
פגע קשות בתחבורה ובשירותים. תפוקת־הפחם ירדה ב־55
אחוזים. מיצרכי־יסוד כמו סוכר, אורז, ובעיקר בצל,
התייקרו בעשרות אחוזים.
בחודשים האחרונים פקדה את המערכת הפוליטית
בהודו ממש מגיפה המונית של כלנתריזם. שרים וחברי־פרלמנט
בכירים זכו בתואר המפוקפק ״דאלבלדו״ (עריק),
השמור בהודו לפוליטיקאים העורקים באורח כרוני ממחנה
אחד למישנהו. מנהיגים ידועים במחנה ג׳נאטה ולוק דאל
חשו באחרונה שאינדירה גאנדי עשוייה לנצח. הם התחרו
ביניהם בהכרזות שהודו זקוקה לאישיות חזקה, שתחלץ
אותה מהמשבר החברתי והכלכלי. הם הצביעו בגלוי על
אינדירה כעל אישיות כזו, והכריזו על הצטרפותם למיס־לגת־הקונגרס.
אחד
ממנהיגי ג׳נאטה הצטרף לאינדירה שבוע לפני
הבחירות, ועורר חיוכים רבים. ב* 1977 הוא נטש את גאנדי
בדיוק ארבעה ימים לפני מועד הבחירות. גאנדי, שסוב־לנותה
כלפי יריבים פוליטיים היא מאד גולדה־מאירית,
אימצה אותו אל ליבה. אחרי הכל, הוא פוליטיקאי ממולח
ובעל השפעה. יודעי־דבר בטוחים שאת החשבון איתו
היא תערוך אחרי הבחירות.
איזור סוער. משקיפים סבורים שלא ניתן להסביר
את ניצחונה הסוחף של אינדירה גאנדי אלא בהקשרם
של המאורעות האחרונים באיזור.
נכון ששילטונם של ראם וסינג׳ היה מעורער ומגוחך,
ממשלות של ארליכים וידינים, גרועות אפילו משילטון
הליכוד בישראל. אבל ניצחונה של אינדירה, שהשיגה
רוב מוחלט של 269 מושבים בפרלמנט, מתוך ,524 הוא
בהחלט מפתיע. סביר להניח שההורים מודאגים מאד
ממעורבותן ההולכת וגוברת של מעצמות־העל באיזור.
הפלישה הסובייטית לאפגניסתאן גונתה אמנם על־ידי
גאנדי, אך נראה שעיקר הדאגה בהודו הוא מפני חיזוקה
הצפוי של פקיסתאן. ברית אמריקאית־סינית, המבוססת
מבחינה איסטרטגית על פקיסתאן השנואה, היתד. מאז
ומתמיד סיוט בהודו. ברית כזו אמנם מתממשת עתה,
ונשיא פקיסתאן, הגנראל המוסלמי האדוק והידוע באכזריותו,
זיא, עומד לקבל סיוע צבאי עצום מארצות-
הברית.
ההודים המשכילים, חרף סלידתם מגאנדי, רואים בה
אישיות גדולה. חילוניותה המופגנת הקנתה לד. את תמיכת
המיעוט המוסלמי העצום, המונה עתה כ־ 130 מיליון נפש.
הרגעת מיעוט זה היא כיום אינטרס הודי ראשוך במעלה.
ההתעוררות המוסלמית בפקיסתאן ובאיראן, והמרד באפי
גניסתאן, מעוררים בהלה מובנת בהודו.
אינדירה עבדה קשה על הקול המוסלמי, ואמנם האימאם
של המיסגד הגדול בדלהי, אף הוא כלנתריסט ותיק,
הכריז בגלוי על תמיכתו בגאנדי, הכרזה שהיתר, שווה
מיליוני קולות בטוחים.
לחם או חופש. קשה היום להאמין שאינדירד,

אמין 1״ ל!
ועד־השלום הסובייטי, השוכן ברחוב גורקי ,16
מוסקבה, מוציא עלון נאה, הקרוי. שלום במאה
ה־ .20 זהו ירחון היוצא ברוסית, באנגלית בצרפתית,
בספרדית ובגרמנית.
ביולי שעבר חגג הירחון בכתבה מצולמת את
ה״חיים החדשים באפגניסתאך .״שינויים גדולים

תמונת אמין כהפגנה כעיתון הסוכייטי
עליו השלום
פקדו את אפגניסתאן מאז מהפכת השיחרור הלאומי
באפריל ,1978״ נאמר בטכסט הקצר ,״בהנהגת
המפלגה הדמוקרטית העממית (של אמין),
עוסקים עתה האפגנים בפיתיון בעיותיהם הסוציו־כלכליות
ובפיתוח המדינה. הם שותפים לכל הכוחות
המתקדמים בעולם בהגנה על השלום.״
בעמוד 27 מופיעה תמונה גדולה של הפגנה
קומוניסטית בכאבול. המפגינים נושאים, בין הש אר,
גם את תמונתו של חאפז־אללה אמין, ראש־ממשלתה
הקומוניסטי־ראדיקלי של אפגניסתאן,
שכדי להדיחו פלשו הסובייטים לפני שבועיים
לשכנתם ההררית.

מנצחת גאנדי
המערך חוזר לשילטון
בפרך לאורך כל מערכת־ד,בחירות. בתו של ראש־ד,משמלה
הראשון, ג׳ואהארלאל נהרו האגדי, עברה 40 אלף ק״מ
ודיברה בפני המונים הנאמדים ב־ 90 מיליון בני-אדם.
היא סיירה חמש פעמים בריי-בארלי, איזור הבחירה שדחה
אותה ב־ ,1977 והצליחה ללכד את המוסלמים ,״הטמאים״
והברהמינים בתמיכה חד־משמעית בבחירתה לפרלמנט.
ההודים זכרו אמנם את הנוקשות והסמכותיות המופרזת
של שילטונה, אבל גם את חלוקדדהמזון הצודקת
יותר ואת הרכבות שנסעו בזמן. כתב אובזובו הלונדוני,
איאן ג׳אק, ששוחח עם מאות הודים, מדווח שכימעט
כולם אמרו לו שעבודם רעיון החירות פירושו, מעל הכל,
מזון עבורם ועבור ילדיהם.
המחלוקת הישנה — לחם או חופש — סייעה הפעם
לגאנדי. היא הבטיחה את שניהם. כמה משקיפים רציניים,
המכירים היטב את הודו, סבורים שהבטחותיה לסבסד
את מחיר־הבצל גרמו לניצחונה בבחירות יותר מכל
שיקול אחר. קשה לקבל ניתוח זה במלואו, אבל יש בו
כדי לשקף את המצב האמיתי ב״דמוקרטיה הגדולה ביותר
בתבל״.
10 הרוגים. כרגיל היתה מערכת־ד,בחירות מלאה
שחיתויות ואי־סדרים. באזורים נידחים חטפו פעילי המים־
לגות קלפיות. בקטטות שפרצו נהרגו 10 בני־אדם. בארץ
כמו הודו מתייחסים לתקריות כאלה בסלחנות.
אין ספק שאינדירה, שכבר שלטה בהודו 11 שנים,
חזרה לשילטון על גלי אהדה המונית. עסקני־ו־,קונגרס
מצפים שלפחות 70 חברי-פרלמנט נוספים יצטרפו עתה
למיפלגתם.
גאנדי תנסה לחדש את מדיניותה הניטראליסטית, אבל
יש להניח שלא תזניח גם את קשריה ההדוקים עם מוסקבה.
לבעיות־היסוד של הודו אין פיתרונות קלים. אפשר,
אולי, לקיים את המישחק הדימוקרטי עם חריגים קלים
או חמורים. את הרעב, הפער הסוציאלי, הפיצול הלאומי
והדתי והתפוצצות-האוכלוסיה לא ניתן לפתור בשיטות
ליברליות מערביות.
יתכן מאד שההתלהבות האופפת עתה את גאנדי
תתחלף עד מהרה באכזבה ובייאוש. משבר־האנרגיה והתעצמות
פקיסתאן עלולים להחמיר עוד יותר את מצבה
הקשה של הודו. הבוחרים ההודיים למודי־הסבל פנו
שוב לאישיות כריזמטית. זוהי תרופה שיטחית לטווח
קצר, כמובן.
ההתפכחות הצפוייה עלולה לגרום לסלידה כללית
מכל התהליך הפוליטי ולתקופה ארוכה של תסיסה, אולי
אפילו לפעולות־טרור. האופוזיציה תצטרך להתארגן מחדש
אחרי שג׳נאטה ולוק דאג איבדו כל אמינות.
חזות קשה זו להודו לא תמנע מגאנדי לשלוט בתת־היבשת
בעשור הבא. המנהיגה הגדולה האחרונה במאה
ד ,20-,כפי שמכנים אותה העיתונאים במערב, תוביל את
המדינה הענקית לסף המאה ה־ ,21 כשהיא נושאת עימד,
את כל תחלואיה ללא־תוחלת וללא סימן כלשהו לאור
בקצה המינהרה.

חיים ברעם

גם אם את
משתמשת בטממון אחר
נסי את אוי־בה
נסי פעם אחת ותגיעי למסקנה שטמפון
או־בה הוא הטוב ביותר. עם טמפון או־ בה
תרגישי בטוחה וחפשיה, בתקופת המחזור
החדשי, יותר מאשר עם כל טמפון אחר.
ל־או־בה שלושה גדלים בשלוש דרגות
ספיגה: מיני ־ לבתולהזלנערה
המתבגרת, נורמל ־ למרבית הנשים,
אקסטרה -לנשים עם דימום רב.
או־ בה בעל בושר הספיגה הטוב
בעולם, מתרחב ואוטם בפני דימום
וריח. או־־בה קטן, וקל להחדירו.
או־בה אינו זקוק למוליכים:
דחיפה קלה והוא בפנים. בלתי
מורגש ונעלם מעיני כל. גדולתו
של או־^ה בקטנותו. אפשר
לשאת אותו בביס הקטן של
הג׳ינס או בארנק הכסף.
גסי את או־ב ה -א ץ טוב ממנו.

לב׳ ענת עזגמון
אויבה מת׳ חהסנרה
ח.ד 8 .ן ,*1וויפוז
אבקש לשלוח אלי א ת
חוברת ההררבה +תשי:
ג טמפונים בנרתיק

כתובת

הטמפון הקטן
שכבש את העולם

) 11*11111ב 111ל ם

הלורד סגודאוו: בת חדשה מאשה חדשה
לורד סנודאון, אנתוני ארמסטרונג ג׳ונס, נמצא בדרך־כלל מאחרי עדשת המצלמה כשהוא מצלם
במיקצועיות עילאית. אחד מסרטיו התיעודיים על חיי קשישים הוקרן בשעתו בטלוויזיה הישראלית. הפעם
הוא לפני המצלמה בחברת הליידי שרה, בתו מנישואיו לנסיכה מארגארט (מימינו בתמונה, בתיספורת קצרה),
אמו הדוכסית רום (קיצונית משמאל, בכובע פרווה) ,ואשתו השנייה לינדסי הוג, המחזיקה בזרועותיה את
בתם החדשה, ליידי סראנסס. הלורד הוא בן 49 ורעייתו לינדסי בת .37

יוחנן מהדוס: נשיקה ראתוח סחה
פרס נובל לשלום שהוענק על סף שנת 1980 לאחות טרזה
מכאלכותה זיכה את הכנסייה הקאתולית בפירסום נאה: בדרכה
לאוסלו לקבלת הפרס זכתה האם, בת ה־ 69 בנשיקה מפי האפיפיור
יוחנן פאולוס השני. בעת הטיסה, כשהוגשו לנוסעים מטעמים שונים,
הסתפקה טרזה במים לחם ותפילות. באשר לפרס בסך 190 אלף
דולר, אמרה :״איני ראוייה לו. תודה לאלוהים על מתנתו לעניים.״

שהטו באשו:? ,

מה מבשל
העתיד?
שהפור באחתייר, ראש־הממ־שלה
לשעבר של איראן, מתגורר
במקום מחבוא בפאריס
מפחד שליחי האיית־אללד. חד
מייני, ובראשם האיית־אללה
כאלכאלי ,״השופט המעופף״,
המבקשים את ראשו. באחתייר,
הטוען כי חומייני יביא על
ראשו את הקץ בכוחות עצמו
וכי אל לארצות־הברית להתערב
באופן צבאי באיראן, מאמין
בלב ונפש כי אכן יחזור
לאיראן ביום מן הימים. בינתיים
הוא מכין בעצמו את
ארוחותיו (בתמונה) וחי בחברת
בנו הלומד רפואה. במקום
תמונות ושטיחים יש -בדירתו
הצנועה קישוט אחד: מפה ענקית
של איראן.
העולס הזה 2211

חורין קאוסו: חמדה בבית הלבן
יש אומרים שגברת קאדטר היא הגברת הראשונה בעלת ההשפעה
הגדולה ביותר בבית־הלבן שהיתר, אי פעם בארצות־הברית. אך
בחדרים העליונים של הבית, המשמשים למגורי המישפחה, היא
מתאמצת להיראות פרטית ביותר :״כאן למעלה אנחנו סתם מיש-
פחה,״ היא נוהגת לומר. כשהיא מחזיקה בזרועותיה את נכדתה, בתו
של בנה הבכור צ׳יפ (בתמונה) היא מנסה להאפיל במסד של שלווה
על בעיותיה המישפחתיות: האלכוהוליזם של בילי, וגירושיו של צ׳י*.

) 11*11111בוו 1ו11

האמילסון גיודרו: לשמור טל פרופיל ₪ו
זהו הילד הנורא של ממשלת קארטר. האמילטון ג׳ורדן ניראה
בתמונה עם יועצו של הנשיא לענייני ביטחון לאומי, זביגנייג בדי־ז׳ינסקי,
וכאילו נתחלפו היוצרות, הפעם נראה בדיז׳ינסקי כמתלוצץ
(מחייך עם תיקים מיש ודיים) .ג׳ורדן העומד עדיין בראש יועציו של
הנשיא בבית־הלבן, לאחר שהואשם בהדחת קוקאין בדיסקוטק הידוע
סטודיו .54 התבקש על־ידי הנשיא לשמור על פרופיל ציבורי נמוך.
למרות שג׳ורדן הכחיש את ההאשמה, טרם ידוע מה יהיו תוצאות
המישפט, אשר יהיו לו השלכות גם לגבי תדמיתו של ג׳ורדן.

(!אשריו הרמונו: תחביב נשם ד׳מ׳ד
יפה וזוהרת מופיעה כוכבת הסידרה בועות, קאתרין הלמונד
בכל אירוע הוליוודי, כשהיא נשענת על זרועו של דיוויד כריסטיאן,
שותפה לחיים. בסידרה היא אומנם מגלמת תפקיד של אם מוזרה
במיקצת, ג׳סיקה טייט, אולם בחייה האישיים לא ילדה מעולם.
״די לי בילדי הטלוויזיוניים,״ היא אומרת לכל השואל בדבר תוב־ן
ניות להגדלת המישפחה ,״דיוויד ואני מסתפקים האחד בשני.״

קוריו קמפ: הנתונים שעוררו את ת*אבווו שד פרנסים פורר(!ופורה
אין צורך להסביר במילים מה הם נתוניה הטבעיים של קולין קמפ, תגליתו של הבמאי פרנסים פורד
קופולה בסירטו אפוקליפסה עכשיו. ביום שהגיעה זו אל בימת הצילומים בלב הג׳ונגל הפיליפיני קרו
דברים מוזרים: מרטין שין, גיבור הסרט קיבל התקף־לב. המסוק של קופולה הסתבך ונתקע בסבך העצים.
נהגו האישי של מארלון בראנדו נהרג בתאונת מכונית. אבל כל אלה לא קילקלו את תאבונו של קופולה
שהביא בו ביום את טבחו היפאני מהוליווד, בעוד מארלון בראנדו ממשיך ומתעקש לאכול אוכל מכסיקאי
בלבד. לא פלא שקופולה הודה בעצמו כי לאט לאט הלכו כולם והשתגעו שם בג׳ונגל.
העולם הזה 2211

זהו דיוקנו המעודכן ביותר של כהן האמנות דואוונגארדית,
סלוואדור דאלי, ביום הולדתו ה־ .75 לרגל מאורע זה מציג מרכז
האמנות, שעל שם פומפידו בפאריס, תערוכה ענקית מיצירותיו 168 :
תמונות 219 ,רישומים 4 ,פסלים, ועוד יצירות פלסטיות שונות מכל
תקופות יצירתו של האמן. התערוכה המפוזרת בחמש הקומות של
המרכז המכונה בובור מצפה למאות אלפי צופים, ומכילה יצירות
רבות של דאלי שעדיין לא הוצגו מעולם.

ואדירה.. :אוזויקה שיתווה לי את הוגל״סר
אחרי סיור הופעות בארצות־הברית חזרה דאלידה לפאריס והצטלמה כפי שלא הצטלמה מעולם: י
כשרגליה חשופות וגופה מוצג לראווה בסיגנון מארלן דיטריך. מה גרם לשינוי הקיצוני בעמדותיה המו סריות
האדוקות כמעט של הזמרת שמוצאה מוסלמי מצרין ״אמריקה שיכנעה אותי שאין כל רע בחשיפת
הרגליים,״ הצהירה הזמרת. מעריציה הרבים מאשרים זאת: בגיל חמישים כמעט היא משאירה הרבה
מאחוריה, צעירים ורעננים, והקאריירה שלה במיצעדי־הפיזמונים מוצלחת יותר מזו של הימים הראשונים
כששרה השארתי את לבי בפורטופונו, כשבאה לפאריס מאיטליה.

אד קוסקו׳ :הפוליטיקה ; ₪נין כוכבים

שריל לאד: סוף תאידיליה

אד קוטש, ראש עיריית ניריורק, מכיר בחשיבות הפוליטיקה הבין־כוכבית. כשנערכה בברודווי הצגת
הבכורה של המחזמר אוויטה, שהובא לארצות־הברית מלונדון, קפץ בראש האנשים היפים הישר מן
הפרמיירה לדיסקוטק, כשמשני צדדיו יפהפיות זוהרות: ג׳ינה לולוברג׳ידה ולורן בקל. האירוע זכה
בכיסוי עיתונאי נרחב יותר מאשר בחירתו לראשות העיר, וקוטש ראה כי טוב והמשיך במסורת. מאז
אינו מחמיץ שום פרמיירה חגיגית, כולל זו של הסוס החשמלי (סירטו של סידני פולק — העולם הזה )2209
שנערכה זה מכבר בניו־יורק. החשבון פשוט: הצלמים הולכים לאן שהכוכבים הולכים.

כך הם נראו פעם מאושרים וצוהלים. היה זה לפני ששריל (המלאך
של צ׳ארלי) לאד הודיעה כי היא נוטשת את בעלה מזה שבע
שנים, דיוויד לאד, מפיק הסרטים ובנו של השחקן הקולנוע המנות
אלן לאד .״מתחים של קאריירה,״ כך אמרה, מפרידים ביניהם.
הסבר כמעט זהה לזה שנתנה המלאכית האחרת, פארה פוסט, לפרידתה
מבעלה. לבריל ולדיוויד בת, ג׳ורדן, בת .4

העולם הזה 2211

מהשוס
:אם בדעתך לנסוע לחו׳׳ל

חשווסיט

בעוד 7חודשים

או יותר, תיהנה מההטבות הבאות:

אנו מציעים לד תכנית חסכון חדשנית
המאפשרת לר * לשלם מחצית מהמחיר המשוער של כרטיס טיסה עד ליום הנסיעה
¥היתרה תשולם

ב־ 8תשלומים חודשיים שווים
ב־ 8תשלומים חודשיים מיום הנסיעה

ולא ויני ח וידא ׳הצמדה;

* אתה רשאי לשנות את דעתך ולקבל בחזרה את מלוא כספר בכל עת הצמדה
; עד לחודש לפני הנסיעה, אין אתה מתחייב לשום דבר!

ל דו ל ר

,הצעה זו טובה )1 :לכ ר טי סי טי סהב חב רו תיאטאלת קו פ ה ובתעריף שתבחר )2 .לבילוי חופ שות בארץ.
)3ל טי סו ת שכר ולסידורי קרק ע ב חו׳׳ל י— כולל ה שכרת רכב, ק רווני ם, ב תי־ מלון ו טיו לי ם
מאורגנים. לגבי סעיף ,3עליך ל ח כו ת 8חד שים ב מ קו ם ,7על מנ ת ל הז מין סי דו רי ם אל ה.

אצלנו תקבל ייעוץ והדרכה לטיול המתאים לאפשרויותיך.

;ההרשמה בי מי ם א׳ — ר בשעות 12.00— 8.30 ובי מי ם א׳ ,ב׳ ,ג׳ ,ה׳ גם בשעות . 17.00— 16,00 :

— אם ברצונך לנסוע לחו״ל במשך 7החודשים הקרובים, נשמח לשרתך שלא
במסגרת תכנית זו.

ס £צ ו 8 0 /4קםו

הארץה מו בטחתבע״ מ
ירושלים, רח׳ הלל , 10
טל׳ )02( 227040 ,) 02(228311
טל ק ס 25392 :

תל-אביב,
רח׳ שלום עליכם ,5
טל׳ )03(650951

יי ס

יעל־ים ן
הורוסקוס חינם יי
בהצעת חינם זו תוכיח לן מאדאם דלן,
אסטרולוגית וחוזה עתידות, שגם אתה
זכאי לאושר והצלחה בחייך.
מלא עוד היום את התלוש המצורף למטה
ותקבל מידע חינם בלי שום התחייבות
על הכוחות השליליים המונעים הצלחה
מכל כך הרבה בני אדם.
מאדאם דלו תחבר את ההורוסקופ הזה
כדי להוכיח בעזרת כישוריה היוצאים מן
הכלל כי יש לך זכות לאושר והצלחה.
ברגע שתקבל לידיד את הורוסקופ,
תיווכח באמינותו של מסקנותיה ותרגיש
שאושרך קרב ובא.

מאדם
ד ל1

אל תחמיץ את ההזדמנות לקבלת מידע
להצלחתך ואושרך בכל השטחים: אהבה,
בריאות, משפחה, מימון, מקצוע וידידות.
שלח את התלוש הרצ״ב בצירוף — 15.ל״י
— דמי משלוח ואריזה — ותקבל לביתך
בסודיות גמורה את ההורוסקופ.

לכבוד מאדא ם

בבקשה לשלוח ^
ח אלי הורוסקופ לפי _י ״
ה ב אי ם:
הנתונים
— שם ומשפויה

0כתובת מלאה

ועמס הסריחה.

העולם הזה 2211

אנושים

! 0היריבות בין שר־הבי-
חון, עז ר וייצמן, ויושב-
ראש־הכנסת, יצחק שמיר,
הנחשבים שניהם מועמדי הלי כוד
לרשת את ראש־הממשלה
מנחם בגין, הגיעה לשיאים
חדשים. נהגו של וייצמן הח נה
את מכונית השר במקום
השמור למכוניתו של יושב-
ראש הכנסת, ליד הכניסה המ יועדת
לחברי־הכנסת. עדיין
לא ברור מי נתן את ההוראה,
אד אחד מאנשי מישמר־הכנסת
ניגש למכונית והדביק על
חלונה דו״ח חניה. איש־המיש־מל
טען אחר־כך כי לא היתה
זו יוזמה שלו, וכי לא היה
מעז לתת דו״ח למכוניתו של
שר־הביטחון, אלא שקיבל ״הו ראה
מלמעלה״ .וייצמן ישב
באותה עת במיזנון. כשסיפרו
לו על הדו״ח. הורה לנהגו
להזיז את המכונית מהמקום.
01ח״כ המפד״ל, יהודה
כן־מאיר, איחר לישיבת
ועדת־הכנסת, שדנה בעירעו־רו
של ח״כ משה דיין על כך
שהיושב־ראש וסגניו לא הכי רו
בדחיפות הצעתו על תל־אל־כביר.
התנצל בן־מאיר ו הסביר
:״אמרו לי שח״כ
אברהם מלמד נפצע בכנ סיה
הגדולה, אז הלכתי לראות
מה שלומו, אבל הסתבר שהכל
בסדר.״ דיין נזכר בפרשה מ עברו
וסיפר לחברי־הוועדה :
״כאשר התמוטט עלי הר ונס־

הנ הגשלו ״ צמן קי ב ל דו ״זו בבנסת

שערך בשבוע שעבר נשיא-
המדינה יצחק נכון, הוא
הגיע לשכונת שמואל הנביא.
ילדי בית־הספר המקומי לא
ידעו באיזה שיר להקביל את
פני הנשיא, ולבסוף החליטו
על השיר ״באראבא, באראבא,
אין כמוך בעולם״ .המורים ה נדהמים
מיהרו להשקיט את ה ילדים
ופצחו בשיר הבאנו

שלום עליכם.

ומשהאדנסלאידעמ׳ ז ה סו קוי ק
:ר״י״מי

01 כששר־הביטחון ויושב-
ראש ועדת-החוץ־והביטחון של
הכנסת, ח״כ משה (״מישר,״)
ארנס, שוחחו ביניהם הזכיר
וייצמן חזור והזכר את יגאל
סוקניק. ארנס לא ידע מי
הוא אותו סוקניק, ושר-ך•,ביט־חון
הסביר כי סוקניק הוא
סגן ראש־הממשלה, ייגאל
ידין. היד, זה שמו המקורי

הודיעה שיחול עיכוב בן חו דש
במסירת המכוניות. מנהלי
סובארו הודיעו לרוכשים, כי
״שר האוצר, יגאל הורכיץ,
רוצה בכמה מכוניות עבורו
ועבור פקידיו הבכירים, לכן
אנו נותנים לו זכות־קדימה.״
01 שר־האנרגיה,
מודעי, נטל לעצמו
יצחק דובר

חברת

עזרה וביצרון, ארצי

ויין. בדיון
מנכ״ל חברת חלמיש, נח מן
פרבר. ראש־העיר שלמה
להט מעוניין שחלמיש תעבור
מהממשלה לרשות העיריה.
בדיון הוחלט שהחברה תיש־אר
חברה ממשלתית ומחצית |
ממשכורתו של ויין תקוצץ.
בתום הדיון אמר פרבר ללהט
השתתף

גם 1

! 0באותה שכונה הגישו
נשים לנשיא עוגה גדולה, ש עליה
נכתב :״עד 120 ושתז כה
לקדנציה שניה.״ לאחר ש טעם
מן העוגה אמר להן נבון:
״את החלק הראשון אני מק בל.
לגבי הקדנציה השניה, אני
לא כל־כך בטוח שאני רוצה

! 0כשביקר נבון בקטמו־נים,
הוא העלה זיכרונות מת קופת
רפ״י .״אז עשינו את
טדי קולק ראש העיר,״ אמר.
קולק התערב בדברי הנשיא
פעם, פעמיים ושלוש, עד ש לבסוף
נמאס הדבר על נבון.
הוא סנה לראש־העיר ואמר :
״מה קורה כאן ן אני אעמוד
ואתה תנאם?״
| 0בביקור האחרון ב־אסואן
הלך ראש־הממשלה,
מנחם בגין, לסעוד עם יועצו
המיוחד, איל-התעשייה ראו בן
חבט. הכט ביקש מהמל צר
להביא לו מנה פול. האור
יצחק
שמיו

יושב־ראש חכנסת, נראה בשבוע שעבר בלישכתו ובמיזנון־תכנסת, כשאצבעו
חבושה• אחד מחברי־חכנסת הצעירים של הליכוד שאל אותו :״לאן דחפת
את האצבע?״ שמיר לא הבין את השאלה והסביר ארובות לח״כ איך בדיוק חתך את האצבע בביתו.
של מנהיג הדמוקרטים, שהו מר
בשמו המחתרתי — ידין.

רפאל איתן

הרמטכ״ל הציג בשבוע שעבר אופנה
חדשה של מדי־צה״ל כאשר הופיע
חבוש כובע״פרווה, המתאים לשלגים של סיביר. היה זה תמשך
כימעט־ישיר להצהרתו של רפול לפיה יוכל צה״ל להביס בקרב
את צבא ברית״המועצות. ליצנים, שראו את חרמסב״ל, טענו כי
הוא מתכונן כבר לקרב נגד הצבא הרוסי, שייערך על אדמת בריה״ט.
צעתי, באו לראש־הממשלה ה מנוח,
לוי אשבול, וסיפרו לו
על המיקרו! .אשכול שאל:
׳ומה שלומו?׳ אמרו לו שהכל
בסדר, ואז הוסיף ואמר :״אי זה
מין הר זה?״ הכוונה היתה
להתמוטטות תל-עפר כאשר
דיין ערך חפירה ארכיאולוגית
פרטית ליד אזור, ערב הקרב
על כראמה.

במיסגרת יום־ירושלים,

העולם הזה 2211

חים בסביבה התפעלו על כך
שהוא מתעקש לאכול את ה מאכל
הלאומי של המצרים. כ אשר
הובאה לו המנה אמר:
״מה זה? למה הבאתם לי
זיתים?״
| 0עוד מעוללות הטיול
לאסואן: באחת הפינות נמ צאו
כמה עורכי-עיתונים יש ראליים,
כשהם משוחחים ב שפה
הפולנית.

! 0אגב, ידין הצטרף ל-
׳קבוצת חובבי־המשקה בכנסת.
בשבוע שעבר הוא נראה ב־מיזנון
הכנסת, בשעת־בוקר,
לוקם כוסית של קוניאק.
01 כמה ממעלליו של שר־האוצר
לשעבר, סגן־ראש־ה-
ממשלה שימחה אדליד,
עדיין משעשעים את יושבי
מיזנון־הכנסת. השבוע סיפר,
שם העיתונאי אבנר תגורי
את הסיפור הבא, וטען כי הוא
נכון: קבוצה של אנשי־עס־קים
נפגשה עם ארליך והו דיעה
לו כי שר התמ״ת, גיר עון
פת, תומך בתביעותיהם.
ארליך הרים את שפופרת ה טלפון,
הזמין שיחה עם פת
ושאל אותו :״זה נכון ש אמרת
להם שאתה תומך בת ביעותיהם?
לא בדיוק? אה,
אתה מתנגד להן ...אז אני
יכול להגיד להם שגם אתה
נגד כשיצאו אנשי־ד,עסקים
ממישרדו של ארליך נכנסו
בשיחה עם מזכירתו, ואז נת ברר
להם, באקראי, כי פת
כלל אינו נמצא בארץ.
! 0רוכשי מכוניות סובא־רו
חדשות, שהיו אמורים לק בל
את מכוניותיהם בימים
אלה, נדהמו כאשר החברה

חדש -יצחק שומרון. ה מעשה
הראשון שלו, בתפקידו
החדש, היה קביעת שלט על
מכתבתו, האומר :״אל תשכ חו
שאנחנו בתקופת פוסט-
אבולעפיה.״ מנהל המכס יצ חק
אכולעפיה סולק מתפ קידו
אחרי ששוחח עם עי תונאים
— דבר שלא מצא חן
בעיני שר־האוצר, יגאל חוד־ביץ.

נבחרי־העם ואישי-צי-
בור אינם מכירים את מצוקת
האישפוז בבתי־ד,חולים, משום
שהם נהנים מיחס מיוחד. חב־רת-הכנסת
שולמית אלוני,
שאושפזה באיכילוב בגלל ני-
תוח־כיב, הוכנסה לחדר בן
שתי מיטות, אולם בו בלילה
הוצאה החולה השנייה מהחדר,
כדי לאפשר פרטיות לח״כית.
באותו בית־חולים, במחלקה
הפנימית, מאושפזת מזה כמה
שבועות אמו של ראש־עיריית
תל־אביב, שלמה להט. למ רות
הצפיפות במחלקה זו, גם
היא הוכנסה לחדר בן שתי
מיטות, וגם מאותו חדר הוצ אה
החולה השנייה, כדי לאפ שר
לאשה מנוחה ופרטיות.
! 0במישרדו של מנכ״ל
מישרד־הבינוי־וו־,שיכון י, אשר
וינר, נערך דיון בעניין
המשכורת הגבוהה של מנכ״ל

כי הוא מרוצה מכך שחלמיש
אינה עוברת לרשות עיריית
תל-אביב. אמר לו להם :״אני
הבנתי את סיכום הדיון כפי
שאני רציתי.״ אחר כך סנה
להט לפרץ אוניקדכסקי,
מועצת־המנהלים
יושב־ראש
של חלמיש וקרא לעברו :״סי כום
הדיון לא מעניין אותי.
אני אפטר אותך ואמנה את
עצמי ליושב־ראש, ואז נראה
מה יהיה!״
01 שופט־שלום חיפאי צ עיר.
מיכה לינדנשטראוס,
עשה בשבוע שעבר היסטוריה.
הוא זכה להיות הגבר היחידי
עד כה, שהורשה להיכנס ואף
לנאום במועדון קול האשה.
המועדון הפמיניסטי החיפאי
ידוע בחוקיו הנוקשים, ה אוסרים,
בין היתר, על כני סת
גברים. לינדנשטראוס הוז מו
רק אחרי שהבטיח לדבר
על נושאים נשיים בילבד.
! 0בוועדת הכספים של
עיריית־חיפה אושר תקציב של
2.5מיליון לירות להדברת
יתושים ונחשים בעיר. חבר
מועצת העיריה, עורך-ד,דין
יונה יהב, שאל את מהנדס-
העיר, זיגי שוורץ :״האם
הכסף הזה מיועד גם להדברת
הנחשים שבבית מיפלגת הע בודה?״
התשובה היתה חיובית.

אנשים
יורש יו ש י
מ שה רבנו
נפג ש, שוב
11ספרעה

מרך מצריים
הפעם היה זה כמו טיול־נופש. המתחים
וההתרגזויות של המיפגשים הקודמים בגין־
סאדאת פינו את מקומם לנוחות ולשלווה
של תיירים.
בגין צעד בעיקבותיהם של משה דיין
וייגאל ידין שצעדו בעיקבות הפרעונים.
הוא התקבל בהיוכים רבים ובטיכסיות
מועטה, ונשלח יחד עם הפמליה העצומה

מבט מאחור

מזכירו הצבאי של ראש ־הממשלה,
תת־אלוף אפרים (״פרוייקה״) פורן,
לבוש מדי יצוג, מצדיע בעת שתזמורת מיצרית מנגנת את התקווה,

שלו לאתרי התיירות של מצריים־עילית,
אבו־סימבל ולוקסור. בגין התפעל מהפס־לים,
מהארכיטקטורה, מה״אלילים״ ,מרק*
דנית הבטן, מהמלון המפואר שבו שהה,
ומטיב המזון.
היו לו גם כמה מיפגשים מעניינים. עם
מטוסי הרקולס מצריים, שבגללם הקימה

כשראש־הממשלה, מנחם בגין, ורעייתו עליזה הגיעו לנסל־התעופה
של אסואן. מאוחר יותר התמרמר בגין שרחובות אסואן לא היו
מלאים דגלים. התלונה הגיעה לאזני סאדאת והוא הורה להניפס.

בזמנו ישראל זעקה נוראה כאשר הם
סופקו על־ידי ארצות־הברית למצריים, עם
מלצר ראשי במלון שבו התגורר, ששרת
במלון המלך דויד בירושלים ועזב אותו
אחרי שהאצ״ל פוצץ את המלון, עם ה שגריר
המיועד של מצריים בישראל ועם
מוכרי־הירקות בשוק של אסואן.

111יחף

בירכת בהנים

מנחם בגין נוהג ככהנים או כאפיפיור,
ומלטף את ראשו של
אחד מנכדיו של נשיא מצריים אנוור אל־סאדאת, כשלידו עומדת

רעיית הנשיא ג׳יהאן. למרות שאל־סאדאת ניסה לתת לביקור
גוון לא־פורמלי ולא־מכופתר, המשיך בגין לנקום בגינוני הטכס
המייוחדיס לו, בעיקר בפני עדשות המצלמות ומאות העיתונאים.

ראש מערכת, ידיעות אח־תנות״
,דוב יודקובסקי,

היונים שהופרחו לכבד
1 1!0ך י 11
״ דו של בגין ולכבוד ה־ 11111 שלום, היו יוני־דואר שחזרו לידי משלחיהם.

היו גם השיחות המדיניות בארבע עיניים
עם הנשיא אל־סאדאת. איש אינו יודע מה
דובר בהן, אך סאדאת התחשב בחוש התיאטרלי
של אורחו, ותחת לשבת בחדר
נוח, יצא עימו לגן, שם לעיני צלמים עם
עדשות טלסקופיות דיברו שני המנהיגים
על בעיות האיזור.
הפעם היו נושאים חדשים, שדחקו את
הנושא העיקרי, יחסי ישראל־מצריים.
פקיסטן, אפגניסתאן, איראן ושיתוף הפעולה
הצבאי בין מצריים לארצות־הברית. לשיחות
על יחסי ישראל ומצריים כבר לא
נותר זמן רב.
הכל חזרו מהמסע הבלתי־מחייב במצריים
שזופים, מרוצים ועמוסי חוויות. התקדמות
מדינית רבה לא היתה, אבל בגין
יכול היה לבשר בחגיגיות רבה על שתי
טיסות שבועיות של אל־על לקאהיר. שאלת
האוטונומיה בעזה או בגדה־המערבית לא
הוכרעה, אך בגין יכול היה בשובו לבקש
ולהודיע לראש־עיריית רמת־גן, הד״ר יש ראל
פלד, שגם אחרי הטיול המעייף הוא
מרגיש בריא ורענן.
היה זה טיול שנועד לעדשות המצלמות
של מאות העיתונאים והצלמים שהוטסו
למצריים, אבל היה זה גם טיול שלא כבש
את כותרות העיתונים. היה זה טיול עם
הרבה מאד צבע והרבה אתרים ססגוניים,
אך עם מעט מהות.

אוי לעיניים!

למרות שהיא מוזזאת כפיים נמנעת
עליזה בגין מלהתבונן ברקדנית־הבטן
המצרית המפורסמת שאריה, אשר ערכה ריקוד מיוחד

לכבודו של בעלה, מנחם בגין. תחילה רקדה שאדיה ליד שולחנם
של טייסי חיל־האוויר ובגין נהנה לראות את מבוכתם. אחר־כך
היא התקרבה לשולחנו ובגין היה עסוק ביותר בהתבוננות בה.

האחות

מריס הלפרין, אחותו
של ראש־הממשלה, נפרדת
ממנו בשדה־התעופה בצאתו למצריים.

שני נוגות

השגריר המיועד אלי בן־אלישר ד
רעייתו ניצה שהצטלמו בתמונת
למזכרת ליד זוג מלכים מצרים חצובים באבן בקברי אבדסימבל.

האשה הקטנה

מן המפורסמות הוא שפסלי נשות
המלכים במצריים פוסלו בגודל קטן
מפסלי המלכים עצמם. אשת ראש־הממשלה, ליד פסל מלך ואשתו.

התנערות

העיתונאיי הוו־משה
רון סה תיק
מתפעל מרקדנית הבטן המצריה, שאדיה.

א 1שי ס
1הקלטת שעשועון הטלוויזיה
שחק אותה נעשית ב־דרך־כלל
ללא תקלות, ואין
מפסיקים את הצילומים עד
תומה. באחת מהתוכניות ש כבר
צולמו, הופיעה ההגדרה
״קניית קולות״ .המתחרה ש ביקש
לרמוז לאיש־הצוות,
אמר במהירות ספונטנית :״מה
שיעקכ חלפון עשה עבור

ח״כ שמול פלאטז־שרון.״

הבמאי יצחק קול עצר את
המצלמות, הודיע שזה סוביודיצה,
והורה להתחיל את ה קטע
מההתחלה. הצופים שמ עו
:״מה שחלפון חשוד שעשה
עבור פלאטו־שרון.״

81 הצייר יופל כרגנר
נסע לירושלים ביום השישי
שעבר כדי לבקר ידידים ותיקים.
כאשר נכנס קודם לבית
האנזנים, נשא עימו את בק־בוק־הוויסקי
האהוב עליו, וסל
מלא מתנות, כדי לחלק לידי־

רבות, הביאה לאחרונה לתק רית
נוספת. בקירבת דירתה
של אדווה, ברחוב ביל״ו בתל-
אביב, גר צעיר תוקפני שאינו
אוהב חיות. באחד הלילות
חדר הצעיר לדידה של זוג
זקנים, שהיה להם כלב קטן.
הצעיר טען כי נביחות הכלב
מפריעות לו, ודקר אותו למוות
במיטרייה. השוטרים שנקראו
למקום טענו שאין להם סמכות
להיכנס לדירת הצעיר.
אדווה החליטה לטפל בעניין
בעצמה. בעזרת ידיד, קצין-
צנחנים בדימום, צילצלה בדלת
דירתו של הצעיר, וכאשר
זה פתח את הדלת תקפה אותו
אדווה, הרביצה לו מכות נאמנות
והוציאה לו כמה משיניו
.״זה ישמש לו כאזהרה!״
הודיעה לו.
81 גם המומחית־לתיקשו־דת
יפת-התואר, שושנה
אכיגל, הוכיחה כי האשה ה

0י אדווה הוציאך, את

ה ש.ן ..ם

לאיש

שדקר את הכלב. ושושנה אביגל
בעטה במקום עדין כג 1פ! של נהג המשאית
אפל, בעלה של תימניה מ־כרם־התימנים,
בשם
חזי. גרא כבר התחיל לייצר
כלי־קודש בצורת רולטה.

נעמי

81 השופט בנימין בהן
כינה השבוע

משה רום

את עורך-הדץ
בשם ״רמפול״,
נגדית מוצלחת
ששה קילוגרמים

בגלל חקירה
שערך בעניין
של סמים.
81 שחקן־הכדורגל א בי
כהן, שהגיע לישראל לכמה
ימים, כדי לשחק בארץ בנבחרת
הלאומית נגד קבוצה מ־מערב־גרמניה,
השאיר בליברפול,
מקום מגוריו ועבודתו,
את אשתו הצעירה דורית.
אך היא לא השתעממה שם.

יצחק נבון

נשיא״המדינה, היה אורח העיר ירושלים
ביום שבו הוענקה לו אזרחות־כבוד של
העיר. במיסגרת סיורו בירושלים ביקר נבון גם בעיר המיזרחית
ונפגש עם ערבים. באמצע הסיור התחיל לרדת גשם כבד. אחד
מפקידי־חעירייח שליווה את נבון, פרש מיטריה, אולם שכח
לסוכך בה מעל הנשיא, ורק הוא עצמו נשמר יבש עם תום הסיור.

דן בן־אמוץ

הגיע למסיבה בחברת נערה צעירה בשם חני בסביץ. כאשר לא גילה עניין
במסיבה, החליט להשתעשע ולספור את צמותיה של ידידתו. הוא מצא 24
צמות בשערה .״לא בחינם קוראים לי סופר,״ התלוצץ דן עם ידידיו. מייד אחרי הספירה עזבו השניים.

דיו. בין המתנות היו רישומים
מפרי-יצירתו, וקטלוגים מן התערוכה
האחרונה שלו, הכל
עם הקדשה אישית לכל אחד.
בשעת־לילה מאוחרת הגיע
שוב לבית־האמניס. שם פגש
את סעדיה מרציאנו, ממנ-
מיגי הפנתרים השחורים. אמר
לו ברגנר :״אני רוצה לתרום
לתנועה שלכם 10 אלפים
לירות.״ אמר ועשה. הוא הוציא
מכיסו כסף מזומן בכך
של 7000 לירות, אולם כאשר
ראה כי חסרים לו 3000 לירות,
ביקש מאחת הידידות במקום
להלוות לו סכום זה. ללא היסום
הוציאה זו צ׳ק על הסכום
המבוקש.
! 8הבדיחה האחרונה של
טייס אל־ על, אורי יפה, מספרת
כי כאשר אירעה תאונת־ההתרסקות
למטוס די־סי־סו,
שלחו יצרני המטוס לכל המדינות
מיברקים, שהודיעו :
״קרקעו את כל מטוסי הדי־סי־סו,
עד להודעה חדשה!״
גם הפולנים קיבלו את המיב-
רק, וגילו שאין להם אף מטוס
מדגם זה. לכן הם קירקעו שני
מטוסי די־סי־ 3ואחד די־סי־.4
81 אהבת־החיות של אשת־הבוהמה
נעמי אדווה, ש כבר
הכניסה אותה לצרות

מודרנית יודעת להתגונן. כש נהגה
במכוניתה, חסם נהג-
משאית את דרכה. בתגובה על
כך נטלה שושנה את מפתחות
המשאית. הנהג התנפל עליה
ורצה להוציא את המפתחות
מידיה בכוח. שושנה התגוננה
בעוז, והקרב הסתיים כאשר
בעטה באשכיו והוציאה אותו
זמנית מכלל פעולה.
81 כאשר ביקרו לאחרונה
במאי־הסלוויזיה יגאל שי לדן,
ומנכ״ל אולפני הרצליה,
יצחק קול, בדרום־אפריקה,
פגשו שם במפיק־הטלוויזיה
הגדול ביותר בארץ זו. הוא
הציג את עצמו לפניהם והתברר
כי שמו הוא קום. יגאל
לא יכול היה להתאפק, ופרץ
בצחוק. קול שאל את הסובבים,
אם אין לקום איזה כינוי
אחר, שלא יזכיר להם ביטויים
גסים מהארץ. השיבו לו :״ב וודאי,
אתם יכולים לקרוא לו
בשמו האחר קודכס ״.היחידי
שהתאפק ונמנע מן הצחוק
הפרוע היה קול.
! 8התבשיטן אלי גרא
המייצר כלי־קודש מכסף, קיבל
הצעה מעניינת מאד. הוא הוז מן
ללאס־וגאס, עיר־ההימד
רים האמריקאית, כדי להציג
תערוכה מיצירותיו. ההזמנה
באה מהרב המקומי שם, דויד

הוריה והוריו של אבי נמצאים
אצלה עתה בביקור מישפחתי.
81 למיסעדה ירושלמית
הגיע בשבוע שעבר ראש עיריית
תל־אביב, שלמה להט. בעודו
אוכל שם פגש בשחקן

בית״ר־ירושלים דני נוימן.
פנה אליו להט ואמר לו :״דני,
מתי אתה עובר לקבוצת בני-
יהודה?״ דני לא הגיב .״זה
תלוי רק בך,״ הבטיח להט ל שחקן
הירושלמי.

י; 1 1 1 1צלם תחנת הטלוויזיה אנ״בי-סי בארץ (יושב על כסא) ומאיר גרגו, צלם
י 1ח י
יי י י ״ חאי־בי־סי חיו משועממים ביום השישי האחרון. השניים הוזעקו לעיר-

המזרחית בירושלים, יחד עם צוותי טלוויזיה זרים אחרים על סמך ידיעות שעומדות להיות מהומות
בעיר. אולם מילבד ״שקט מתוח״ לא ארע דבר והצלמים השתעשעו כשהם מצחצחים זה לזה את נעליהם.
העולם הזה 2211

ה׳־כ מרדכי אלגובלי בכה השבוע
מעל דוכן הכנסת, אבל בבית הוא
מצא נחמה בבישול ארוחה לשבת
כבר בדרך הביתה משחרר ח״כ
אלגרבלי את העניבה. כשהוא מגיע
לאשדוד הוא ממהר לעלות שבע
קומות ולפשוט את בגדי העבודה,

החליפה המגוהצת והאלגנטית שלו,
תוך דקות מעטות הוא כבר בבגדי
אזרח פשוט, מספר סיפורים לילדיו,
מבשל דגים ברוטב מרוקאי חריף,
ומארגן חוגי בית למיפלגה החדשה
שהקים, מיפלגת עודד.
.בשבוע שעבר עמד ח״כ מרדכי
אלגרבלי על בימת הכנסת ונאם
כשדמעות חונקות את גרונו. הוא
ביקש מחברי־הכנסת לפעול למענו
אצל מיפלגתו לשעבר, התנועה הדמוקרטית,
כדי שזו לא תגזול
ממנו את מקומו בוועדודהחינוך.
חבר־הכנסת נמוך הקומה, שהגיע
לכנסת אחרי שנות עבודה רבות
במישרד־החינוך, הצליח במה ש וותיקים
וגדולים ממנו לא הצליחו
מעולם: חברי־הכנסת סטו מאדישותם
הרגילה ואפילו, יש אומרים,
התרגשו למראה האיכפתיות המרד
קידו. הכנסת החליטה להעביר את
בה שבה מתייחס חבר־כנסת לתם-
הדיון ולאפשר הצבעה בעניין.
יש אומרים כי הדבר נעשה שלא
מאהבת מרדכי אלא משנאת נוף.
המועמד לרשת את מקומו של איש-
החינוך אלגרבלי בוועדה הוא ח״כ
עקיבא נוף.
הח״כ הנרגש שב באותו ערב לביתו
וטיפל בשלושת ילדיו, מיכל,
יהודה (״אודי״) ויובל בן השלוש
כאילו ולא ארע דבר. הוא הכין
ארוחת־ערב, עזר במיקלחת והקריא
להם סיפורים. כששקט הבית הח לים
גם אלגרבלי להרגע. הוא התיישב
לפרום על הפסנתר, תחביב
שזנח בחודשי המאבק האחרונים.
לפני שנרדם הספיק עוד לעבור על
עיתוני־הצהריים, לתכנן את יום
המחרת. ולעיין ביומנו של משה
שרת.

״הדבר שאני הכי אוהב זה פיו־
1 1י ¥1 711י 1ך! 1זי 11
מים מרוקאים. הייתי רוצה ש־
1 1 1 1 1 1 / 1 11/111
בתי־הכנסת של הספרדים והאשכנזים יתאחדו, אבל בתנאי אחד,
שהניגונים יישארו מיזרחייס!״ לפני שנתיים התחילו הוא ובתו מיכל
ללמוד לפרוט על פסנתר, בינתיים מיכל היא זו שמתקנת את השגיאות
של אבא, כאשר הוא מתיישב בשעות הערב לנגן על הפסנתר.

הנעל מבשר

ביום השישי בבוקר הוא ליווה
את הילדים לבית-הספר ולגנון.
אשתו ג׳ורג׳ט הלכה לבית־המר־קהת
.״לפני שנתיים החלטנו שאסור
לנו להיות תלויים במשכורת
של הכנסת. אסור שמקור הפרנסה
שלנו יהיה תלוי במצפון. אז אשתי
ברוק-
שהיא בעלת תואר
חות שכרה בית־מרקחת באשדוד,
ועברנו להתגורר בעיר זו,״ מספר
אלגרבלי. בדרך הביתה עבר ב
בניגוד
לרבים מחבריו לכנסת שכל הקשר בינם לבין
הבישול הוא באכילה בלבד, מתגאה אלגרבלי בתבשיליו.
ובניגוד לגברים רבים שמצניעים את עזרתם בסשק־הבית אומר חבר־הכנסת טסיעת היחיד :
״גס לי וגם לאשתי מגיע להגשים שאיפות, לכן אני חייב לעזור לה כמה שיותר.״

ח״כ מרדכי אלגרבלי ממונה על הכנת ארוחות
1 *1 1 1 1 1 1
השבת. הוא מכין דגים ברוטב מרוקאי חריף, חמין,

ארטישוק ולפעמים גם קוסקוס. בשבת משוחררת אשתו מעבודות
הבית, שאותן מבצע חבר־הכנסת שזה עתה. הכריז על הקמת מיפלגה
חדשה, מיפלגת עודד. בשבת הוא מבקר בבית־הכנסת עס הילדים.

בית־הספר וביקר תלמידים טעוני-
טיפוח שעד לפני שלושה חודשים
נהג להעביר להם שיעור באזרחות
כל יום שישי.
לקראת הצהריים הוא חזר לביתו
והתייצב למישרה השנייה שלו —
הכנת השבת. הוא בישל דגים ברוטב
חריף וארטישוק, הכין חמין
מרוקאי המבוסס על תפוחי-אדמה,
ביצים ובשר. אלגרבלי נחשב מומחה
לקוסקוס, שאותו הוא מבשל
״רק כשנחה עליו הרוח.״
כשמגיעים הילדים הוא מקבל
אותם. הכל מחכים לג׳ורג׳ט, ויחד
איתה אוכלים ארוחת־צהרים. מרגע
זה ואילך מסיימת ג׳ורג׳ט את שבוע
העבודה. מרדכי מדיח את הכלים

ומטפל •בילדים. לגביו, השבת הוא
יום המנוחה של אשתו.
בערב הוא קורא במישנה תורה
לרמב״ם. בשבת בבוקר הוא מבקר
בבית־הכנסת עם הילדים. הוא משתדל
מאד שלא לעזוב את הבית
עד צאת השבת, ואז שוב מתחיל
שבוע עבודה פוליטי, בתנועת עודד
ובכנסת, שבה לא החמיץ עדיין אף
דיון, ומעולם לא נעדר מישיבות
הוועדה שלו, ועדת־החינוך.
הוויכוחים הפוליטיים מתחילים
אצלו בבית, הוא נחשב יונה ואשתו
לנץ. הוא מנסה למשוך אותה ל-
צידו והוא משתדל להסביר לה ש איך
דרך אחרת מלבד ,׳לתת צ׳אנס
לשלום.״

האשה מכונסת

ג׳ורג׳ט אלגרבלי החליטה שהיא חייבת בקידום
אישי וחייבת לנתק את התלות הכלכלית במשכורת
חברת־כנסת של בעלה. היא שכרה בית־מרקחת באשדוד, שאותו היא מנהלת .״העיקר
שמרדכי לא צריך לדאוג אס הממשלה של מנחם בגין תיפול או לא, פרנסה יש,״ היא אומרוז.

הבמ אי סי לקאתבק בו ק ־

חגיגה!

ב ש חיי ת בי ר ה

כדמליטה

ה וריסק נלסויו והאץ־ ני צחאתנל סזן

כ ר מלי ט ה סנגריה -
אין מ ה להוסיף,
הכל כבר בפנים.
כר מליטה סנגריה -
מתחרה בהצלחה
מז ה 10 שנים בסנגריות הספרדיות
ברחבי העולם,
עשוייה מ מי ט ב
הענבים של כרמל.
כר מליטה סנגריה ־
זה מ ה שהיה חסר
אצלכם בחגיגה.

כרמ לינו ה
סנגריה

הלהיט החדש

* 1כרמל מזרחי
סיקנ* ראשון לציו( וזכרי! יאקכ

יונחו או־קין

בנו בן ה־ 17 של חפנטומימאי ג׳וקי
ארקין, מתגורר דיו קבע עם אמו
בארצות״הברית• לפני כמה שבועות הגיע ארצה לבקר את אבא.
ג׳וקי (מימיו) החליט לצרפו לצוות הלהקה ועתה הם מופיעים ביחד.

ררת בבית מפואר בבברלי״חילס, ונוהגת במכונית ״מצרדס״ שמיספרה
חדוח .1היא היתה אחת האורחות בנשף של האוניברסיטה העב•
רית, שהתקיים במלון ״סנצ׳רי פלאזה״ בלוס״אנג׳לס. אורחי״הכבוד
בנשף היו חנרי קיסינג׳ר ופרנק טינטרה, אן את התוכנית האומנותית
הגישו הזמרים סטיב לורנט ואידי גורמה, ששרו את
״הללוייח״ ושהזמינו את חדווה להצטרף אליהם בפיזמוו החוזר.

91 נוימן יצא בשבוע שעבר
עם קבוצתו כדי לשחק
בחיפה. למרות הגשמים העזים
היו השחקנים מוכנים למיש־חק.
הם אפילו עלו על ד,מערש
לתרגילי־חימום, ולבשו את
התילבושות שלהם, כאשר ברגע
האחרון הודיע להם שו-
פט־המישחק, עובדיה כן
יצ חק, שהמישחק מתבטל
בגלל הבוץ במיגרש .״כשימחה
מהולה בעצב חזרנו לירושלים
500 .צופים מטורפים
בכל זאת הגיעו למיגרש והת-
אכזבו בגלל ביטולו,״ סיפר
אחר-כך דני.
91 למסיבה שנערכה בביתו
של צ׳לו התיזמורו? הפילהרמונית,
אלחגן כרגמן,
באו הפסנתרנית פנינה זלצ־מן
ובעלה יגאל וייסמן.
אחד האורחים תמה על שבעלה
של הפסנתרנית נראה כה רזה
ואתלטי. השיבה לו פנינה :
״הוא נמצא אצלי בפול־פנסיון,
אבל בחודש האחרון הייתי
עסוקה בחזרות לקונצרטים,
ולא היה לי זמן לבשל. לכן
הוא אוכל אצלי רק לבן.״
91 בשעת טיעון לעונש ב־מישפטה
של נאשמת בהסתרת
סמים, אמר עורד־הדין אריה
שרע בי ג ״הנאשמת גדלה
במי־המדמנד, של החברה !״
ביגלל מבטה התמה של הנאשמת,
פנה התובע אכרהם
לנדשטיין לשרעבי ואמר לו:
״בשביל שכר־הטירחה שקיבלת
מגיע לנאשמת תירגום!״

,גוקד

! 9בעת מישפט־הרצח של
חג׳ כחיין מיפו עלה לדוכן-
העדים מחדש עד שאחרי עדותו
הראשונה חזר בו וסיפר ל-
ביודהמישפט כי הוא מתחרט
על עדותו. בפעם השנייה על
דוכן־העדים בכה, וסיפר כי
הוא פוחד מהמישטרה וממיש־

לוליק לוי

הזמר בעל הקול הרך, שלהיט הגדול ביותר
שלו ״השיריונים יצאו״ ,היה לפני כעשרים
שנה, נסע לפני כשנתיים לאמריקה בלוויית אשתו, סו, ושני ילדיהם.
לאחרונה חזר ארצה גרוש, ללא ילדים והחל מנהל את מיסעדת
״החצר״ של בני אמדורסקי, שנפתחה לאחרונה בכפר חאמנים
עין־הוד. בתמונה לוליק, שהוא אחיו של אושיק לוי, עם מני פאר.

פחת הנרצח, וביקש מבית־ה־מישפט
להחזיקו במעצר. על-
כך ענתה השופטת הדסה
כן עתו נ ״לזאת אל תדאג,
את בקשתך זו נמלא ברצון!״
91 באותו מישפט שאל ה תובע
אכרהם אלג׳ם את
אחד העדים בתימהון :״הכיצד
ז עזבת את דוכן־האבטי-
חים והלכת לעזור לנאשם ל תקן
את ריכבו שהתקלקל?״
הביטה בו בן־עתו ואמרה :
״מר אלג׳ם, אנחנו עדיין לא
בסדום! אנשים עדיין עוזרים
זה לזה ! האם לא קרה לך
מעולם שמישהו עזר לך?״
״לא גבירתי, אין לי השפעה
כזו על אנשים.״
׳ 9שחקן־הטלוויזיה דלי־וולד
סול (האץ׳ מסטארסקי
והאץ׳) ,הפך מארח של ישרא לים
המגיעים ללוס-אנג׳לס. סול,
שביקר בישראל והתאהב ב ארץ,
הזמין לביתו שבלורל
קניון את רפי נלסץ. נלסון
בא אל הבית בחברתו של איש-
העסקים. מתי עינב ובידיו
ארגז־בירה, ובילה את אחרי-
הצהריים בתחרות שתיית בירה
עם סול, שהצליח לנצח
את רפי.
! 9רפי נלסון הגיע לראיון
עם העיתונאית שדית ישי
בתחנת־הטלוויזיה הישראלית
יזדאל טודיי, כשהוא׳ מחזיק
בידו בקבוק־ויסקי. תחנת־הטל-
וויזיה שייכת לגורו מחא־רישי,
ושתיית אלכוהול אסורה
בה בהחלט. אך נלסון הת עלם
מהאיסור ובאמצע הראיון
שלף את בקבוק הוויסקי והני חו
על השולחן. מפיק־התוכ־נית
פיל כלייזר, שידע כי
תוצאות מעשה כזה עלולות
להיות חמורות, עשה את אשר
לא-יעשה, נכנם אל תוך התמונה
והוריד מהשולחן את
בקבוק־ה וויסקי.
העולם הזה 2211

סיבוו־שעו ב״העולם הזה״ על חנה מרון ואורנה נוות
אנ שי ם
מלפני 26 שנים בדיוק הנו השבוע סיפור
אישי מותק בתוכנית הטלוויזיה
כאשר הופגשה עם יריבתה משכבר
הימים, השחקנית חנה
(״הנהלה״) מרון, ניסו השתיים לשכנע
את קהל הצופים כי הסיפורים
על היריבות ביניהם הם בסך־
הכל אגדה .״אנחנו חברות טובות,״
אמרה פורת .״זה רק העולם הזה
עשה,״ הסבירה מרון ,״הם עשו
עלינו פעם כתבת־שער. הלכו ו־ראיינו
כל אחד מאיתנו לחוד ועשו
מכל העניין פרשה, כאילו אנחנו
יריבות. אבל אנחנו אף פעם לא
היינו יריבות.״
בגיליון העולם הזה 793 מה־8
בינואר 1953 הופיע שער שעליו
דמויותיהן של שתי השחקניות. תחת

11 •! 1 1 1 1ךלי 11 חנה מרון מימין ואורנה פורת. השתיים
אומנם מעולם לא צעקו זו על זו ולא
״*!יי ייי י
רבו בקולניות, אולם הכל ב״הקאמרי״ ידעו על התחרות ביניהן.

מריבה מפוברקת?

שער ״העולם הזה״ 793 מה־
8בינואר .1953 לשער זה
התייחסו שתי השחקניות בתוכנית הטלוויזיה ששודרה בשבוע שעבר.
עולם התיאטרון בארץ המתין בקוצר
רוח ליום החמישי האחרון
כדי לצפות בתוכנית הטלוויזיה בת
50 דקות שהוקדשה לאחת ממלכות
התיאטרון הישראלי, אורנה פורת.

פורת, היודעת היטב מה הקהל
רוצה, סיירה במיסגרת השידור עם
בתה בתיאטרון הקאמרי הישן, סיפרה
על תקופת היותה עוזרת־בית
ועל נישואיה המשולשים לבעלה.

הךי 1ך חנה מרון (מימין) בתמונה ש־
011110
י י ״ י 1צולמה בחדר ההלבשה של ״הייייייייי
תאטרון
הקאמרי״ עת היא יושבת מול המראה, לבושה כמלכה אליזבת

תחרות יופי

התחרות בין השתיים לא היתה רק במישור המישחק, אלא, כדרך כל אשה,
גם בתחום היופי. שתיהן היו ידועות כנשים יפות ואורנה פורת (משמאל) אף נהגה
להופיע כדוגמנית, נוסף לעבודתה בתיאטרון. התחרות בין השחקניות היתה לשם דבר ב״הקאמרי״ של אז.

ב״מרי סטיוארט״ כאשר גליון ה״לייף״ שבו תמונה מהמחזה ניצב
לעומתה. אורנה פורת נראית בתמונה(משמאל) מתוך ההצגה ״דאן דארק״
הנחשבת לאחד השיאים בקאריירה הבימתית שלה, בתיאטרון ״הקאמרי״.

הכותרת ״על מדרגות התהילה כוכבים
מתנגשים,״ כתב אז השבועון,
לאחר שסקר את תולדות חייהן
של שתי השחקניות :״לפני כשנה
התברר כי הזמן בשל להפיכתה של
אורנה משחקנית לכוכב של ממש.
הצלחתה באהבתה של יובל־אור
היתד, הקדמה לניצחון הגדול ש במאי
הקאמרי הכין עבורה, התפקיד
המרכזי בדאן דארק.
״הידיעה הזו נפלה כרעם על
ראשה של חנה מרון. היא פנתה
אל מילוא, ביקשה ממנו שיאפשר
לה לעבוד על התפקיד בכפילות
עם אורנה. מילוא סרב.״
שחקני הקאמרי יכלו רק לחייך
בשבוע שעבר למראה האידיליה
בין שתי השחקניות. הן אומנם מ עולם
לא השמיצו זו את זו, לא
משכו אשה בשערות רעותה ולא
התגוששו, אולם התחרות הבריאה
בין השתיים היתה לשם דבר.
גם החברים הוותיקים במערכת
העולם הזה לא יכלו שלא לחייך.
הכתבה על היריבות בין חנה׳לה
מרון ואורנה פורת היתה יזומה
על־ילי אנשי יחסי־הציבור של
הקאמרי. שתי השחקניות השתתפו
בעריכת הכתבה.
אולם גם שחקני הקאמרי וגם
כתבי העולם הזה לא יכלו שלא
לשמוח עם התוכנית בטלוויזיה. אם
היה ריב בין שתי השחקניות־מלכות
של התיאטרון הישראלי, הוא הסתיים
סופית השבוע.

217

אריאלי

קבץ — ה תו כני ת החד שה של
ק הפועלים, מציעה לך שילוב של
בטבעות ה מבוק שים ביותר, בי ח סי ם
׳פטימליים, אשר נקבעו ל א חר ב חינ ה
קצועית מ דו קדקת של ה מג מו ת בשוק
:וט״ח. לב חיר תך שני הרכבי ם של
קבץ כ מפור ט ב טבל ה.

מקב ץ דו ל ר מקב ץ יורו* ה שקעה במקבץ מ עני ק ה לך, בנו ס ף
לרווחי שערי החליפין, גם רבית נאה
2.00
דולר
0.50
וגבוהה יותר מהמ קו ב ל עד כה.
מרק גרמני
1.50
4.00
פרטים נו ס פי ם בכל סניפי בנ ק הפועלים.
לירה שטרלינג
0.50
0.75
פרנק שויצרי
1.00

בוא לגדול אועו.

ו הגי ד ה
מאת ינאי לביב

מרדכי ציפורי

סגן־שר ציפורי

מקום במשקי הוריהם, תכלול גם את
סגו״שר״הביטחון, מרדכי ציפורי.
מנכ״ל התאחדות האיכרים, שלמה
רייזמן, מסר כי ההתאחדות החליטה
להציע לבני־איכרים באיזור מושבות-
הדרום לקבל יחידת־דיור ומשק באזור
גזר. כל מתיישב יקבל שטח של 1700
מ״ר. יהיו 420 יחידות משק, מהן 50
של עולים מרוטיה, שלא יהיו חקלאים,
אלא יעבדו בערים, והיתר של בני״איכרים.
כל מתיישב יצטרך לשלם תמורת הקרקע
והתשתית, עד חצי מיליון לירות.
אם יהיו יותר מועמדים מאשר חלקות,
תיערך הגרלה.
רייזמן אישר כי חלק מהיחידות יינתנו
גם למי שאינם בני״איכרים, כדי להעלות
את הרמה. הוא אמר כי מרדכי ציפורי
יגדל בחלקתו ענבי-יין.
ההתאחדות הקימה עתה גם מושבה
בגליל ליד עראבה, ובה 350 מישפחות ה עובדות
ברשות־לפיתוח־אמצעי-לחימה של
מישרד״הביטחון. יש תוכנית להקים עוד
שמונה מיצפים בגליל, שיהפכו למושבות
בנות 60 מישפחות כל אחת.
ציפורי לא היה השבוע בארץ. דובר
בשמו סיפר כי מישפחת ציפורי, שמקורה
בפתח״תיקווה, עסקה בחקלאות, וכי סגן-
השר רוצח אף הוא לחזור לחיים חקלאיים.

הוא בחקלאים

גוססוו התפטר
מניהול האגד הכללי
עוזי גרטטנר, יושב-ראש האגף
הכללי בהתאחדות התעשיינים, התפטר
ביום השישי מתפקידו. במקומו נבחר
אלכס לונשטיין, תעשיין רהיטים.
גרסטנר התפטר ביגלל הסתבכות עסקיו
השונים. בין השאר מכר את חלקו
ב״קלאס״ ,הפסיד כספים רבים ברכישת
מטוס־נוסעים פרטי, ובעוד עסקים.

או טומטישל
ח ש בו נו בסק

הילד למושבה
מושבה שמקימה התאחדות״האיכרים
בשטח קיבוץ גזר לשעבר, ליד רמלה,
אשר נועדה לבני־איכרים שצר להס ה־

היכן 1יתן לקצץ?

המישפטן חיים שטנגר הודיע להנהלת
״בנק דיסקונט״ כי יבקש פסק-
דין הצהרתי, שיבטל את המיכתב ששלח
הבנק לחוסכים בתוכניות ״תמר״ ובו
קבע כי יגדיל אוטומטית את ההפקדה
החודשית בתוכנית, אלא אם יורה המפקיד
אחרת.
שטנגר טוען כי אסור לבנק לעשות כל
פעולה ללא הוראה חיובית. שטנגר גם
פנה בתלונה למפקח על הבנקים נגד
הודעת הבנק, שנשלחה בימים אלה. שטג-
גר ייפגש השבוע עם סמנכ״ל בנק דיס-
קונט, א לי כהן, לדון בטענתו.

נז בנ רסח

שים לב ל״פרדשד
בעוד מחירי־הזהב, הכסף והפלטינה
מרקיעים שחקים, התחילו משקיעים
נבונים לרכוש מתכת הקרוייה פלדיום.
זוהי מתכת נדירה ביותר, המשמשת ל-
תעשיית-המטוסים. מחיריה עלו בחודש
האחרון מ״ 170 דולר ל״ 215 דולר האונ-
קיח, וניתן לרכשה בכמויות קטנות בבורסות
העולם. יש לה יתרון על רכישת
זהב, שכן אין מט-ערך-מוסף על רכישתה,
כמו שיש בזהב.

אישון *טחו את..ומיופה״

גם תס 01י. מום
מהסד אה העסק

שבועיים לפני הופעת הידיעה שבישרה
על סגירת העיתון ״הצופה״ ,הוחלט בצמרת
המפד״ל לחמשיר את הוצאתו
לאור. כעורכו נקבע משה אישון, שהוחזר
ארצה מארצות-הברית. נראה כי
סגירת העיתון נועדה בעיקר כדי להפסיק
את העסקת העורך הנוכחי שבתי

בעיקבות רשת ״שניידמן״ ,צועדים גם
״תכשיטי טופז״ ברחוב דיזנגוף. הבעלים
סוגרים את העסק ומציעים את המקום
להשכרה. שטח החנות 270 מטר, והבעלים
רוצים דמי-שכירות בשיעור ס/ס10
מן המחזור .״טופז״ שייכת לנחום כהן,
בעלה של בת מישפחת שניידמן. גם הוא
מחסל את העסק ביגלל מס״ההכנסה
על המלאי.

גם סיעת למיפנה וגם סיעת הצעירים
סבורות כי אישון הוא משלחם. עתה
החליטו שתי הסיעות כי זול וכדאי יותר
לשלם לעורך את מבוקשו, מאשר לסגור
את העיתון.

דון יחיא.

שר־האוצר יגאל הירביץ, הודיע1 ,
אם לא יקצצו עשרים מיליארד לירות 1
תקציב הבא, הוא יתפטר. שר-השיכו
דויד ליי, מנהל מאבק נגדי, ומתנג
לקיצוצים המוצעים.
הורביץ מציע לקצץ בסעיפי״חרווחו
כך שעיקר הקיצוץ יפגע בשכבות החי
שות. תחת הקיצוצים שהוא מציע ניו1
לקצץ בסעיפים הבאים;
• סובסידיות להון ׳.בתקציב |979
ניתנו 55 מיליארדים לירות כסובסידיו
ממשלתיות על-ידי הלוואות בריבית נמ,
כה לתעשייה ולענפים אחרים. ניתן בקלו
להקטין את המתנות לעשירים בסכו
שרוצה הורביץ לקצץ.
• הקלות במסי רכוש והכנסה, וו
נתנה ועדת־הכספים השנה בסכום ש
7.5מיליארד לירות לבעלי הרכוש! .
• פטור כימעט־מוחלט ממס-חכנס
ליהלומנים, שאינם משלמים מס מז
שנים, ואשר עתה מוצע כי ישלמו מ
אפסי ומגוחך תוך חריגה מכל כלז
מערכת״המיסוי. גביית מס־הכנסח ריאז
מענף זה בלבד (מחזורו בשנת !4 : 1979
מיליארד דולר) תביא יותר מכפל הסכו:
שהורביץ רוצה לקצץ.
• קיצוץ בהקצבות להתנחלות ובהו[
יישבות מעבר לקו הירוק, הניתנת 1
תקציבי מישרד״החקלאות והסוכנות ו
יהודית.
0אי־היענות לדרישת הסוחרים לת,
להם את ההקלות במס-חהכנסה שי!
לתעשיינים, בצורת הקילת המלאי, וביטי
ההקלות לתעשייה, השוות השנה עשרו
מיליארדי לירות.

הייבוא יורד בגלל

צ־מצום קו״וו חמוי־גרנ
גורמים בכירים בתעשייה הצביעו עי
כך כי שימחתו של שר״האוצר, יגא׳
הורביץ, על הסימנים של הקטנת ה
ייבוא תמוהה בהחלט. לדעתם, הגורם ר
עיקרי לירידה בייבוא, היא הקטנת ר
רכישות של חומרי-גלם לתעשייה .
התעשייה משלמת כיום על המימון ש
מלאי חומרי-הגלם ריבית של ״/״1 30
דולרים, והיא מעדיפה להקטין את ה
מלאי למינימום ולא לשלם ריבית זו.
תוך כמה חודשים צפוי מצב שבו המש׳
יישאר כשהמלאי לייצור יספיק לחוד!

הסדר בין פשבדובסקי דוונן־תוואר

חלוקתנ טל

ההכנסה ממס הכנסה דני סוגי נישום
ב שני 75־ 79

במיליארדי לירות

שנה

1975

1976

1977

1978

שכירים

10.8

18.1

19.1

עצמאיים

11.1

חברות

11.4

11.5

ניכויים אחרים
במקור

ס ה ״כ

12.6

17.8

25.9

44.2

40.8
1979 אפריל— אוקטובר

ב א חוזים

שכירים

38.3

37.1

41.5

41.0

עצמאים

19.9

24.2

25.5

25.1

חברות

35.1

31.7

25.3

25.8

ניכויים אחרים
במקור

ס ה ״כ

100.0

100.0

100.0

100.0

100

המקור: מינהל הכנסות המדינה, נתונים 1978—1975 בנק ישראל 1979 ,
אפריל — אוקטובר.

ראש־ ממשלה כנין ומיסעדן רונן
סאדאת הסכים

איום בתביעה מישפטית של פליקט פשבדובטקי נגד ג׳קי רונן ויצחק
תוראל הסתיים בפשרה.
פשבדובסקי שילם לתוראל בערבות רונן 10 אלפים דולר, והתחייב לשלם עוז
עשרים אלף דולר אם יסדירו עבורו פגישות עם ראש־הממשלה מנ ח ם בגין, הנשיא
אנוור אל׳־סאדאת והנשיא ג׳ימי ק אר טר, שבחן ימסור להם פסל כמתנה
בעיקבות פירסום העיסקה כאן, ביטל ראש־הממשלה בגין את הפגישה עם פשבדובסקי
וזה דרש כי יחזירו לו מקדמה ששילם, בסך 10 אלפי דולר. תוראל טען כי לפני
הפירסום ב״העולם הזח 2199 נקבעו פעמיים פגישות בין בגין לפשבדובסק׳
למסירת הפסל, אולם פשבדובסקי משום מה לא הגיע ארצה.
בתיווכם של מקורבים, ובראשם חיים חכמון, ידידו של פשבדובסקי, הוסכב
כי תוראל יסדיר פגישה בין פשבדובסקי לנשיא אל-סאדאת תמורת המיקדמה ששילם

תי!11ן>ך
אדליד יו״ר ה כנ ס ת
נראה כי מועמדותו של ח״כ יצחק ברמן לתפקיד
יושב־ראש הכנסת, כאשר יצטרף יצחק שמיר לממשלה
כשר־החוץ, הוסרה סופית.

סגן־ראש־הממשלה, שמחה ארליך, הביע
את רצונו להיבחר כיושב־ראש הכנסת.
ארליך קיבל את הסכמת ראש־הממשלה,
ובשיחה שנערכה בינו לבין כרמן, הודיע
ברמן כי יסיר את מועמדותו אם ארליך
יתמודד על התפקיד.

במיקרה כזה נראה כי הליברלים יבחרו שר אחר
במקום ארליך. יש להניח כי התיק שיינתן לליברלים
יחיה תיק־התחבורה, וזאת בעיקבות התפטרותו
הצפוייה של שר־התחבורה חיים לנדאו מהממשלה.
כליברלים יתמודדו על התפקיד דויד שיפמן ומנחם
סבידור.

חסיד ה כ סו כנו ת
מבקר הסוכנות היהודית עורך עתה חקירה מקיפה
בנסיבות של החכרת מרתף אולם בנייני האומה לחברת
אולפני־הסרטים קוסמוס, בבעלות אדי סופר, שלמה
גל וליאון תמו, קרובו של ניסים גאון.
לקוסמוס הוחכר המרתף בן 700 המסרים בבנייני
האומה, שהיא חברת־בת של הסוכנות היהודית, למרות
שפניות לחכור את המרתף, שנעשו בעבר על־ידי
הטלוויזיה הישראלית ואולפני הסרטה הרצליה,
נדחו. הסיבה לדחיית ההצעות של הטלוויזיה ושל
אולפני הרצליה היתד. שמאחר והבניין שייך לסוכנות,
אי־אפשר לפעול בו בשבח. חברת קוסמוס הורשתה
להפעיל את המיתקנים שלה גם בשבת.

במיסגרת חקירת מבקר־הסוכנות. הוחזרו
כמה מפקידי הסוכנות מחוץ־־דארץ, כדי
שאפשר יהיה לערוך עימם כרור.

המר כזי ת

את ג פ1

מפכ״ל המישטרה, רב־ניצב הרצל שסיר,
עומד לחסל את היחידה המרכזית (המדור״)
במישטרת תל־־אביב. לדעת שפיר מתנהגים
אנשי היחידה ומפקדיהם בצורה הפוגעת
בעבודתה הסדירה של המישטרה.
הידיעה על־כך עוררה תסיסה רבה בקרב שוטרי
היחידה.

והג־צמת־־
מתק צי ב סמו

״אמפל״ תרכו ש
למשקיעי ישראל״

חיורבייץ הנרל וטו
כוונת יושב־ראש מועצת־המנחלים של
״אל־על״ ,אברהם (״בומח״) שביט, למנות
את מנכ״ל ״אליאנס״ ,יוסף (״דר׳) גולן,
כמנכ״ל ״אלייעל״ ,סוכלה על־־ידי וטו של
שר־חאוצר ייגאל הורכיץ.
הורביץ מעוניין במינוי של אהרון דוברת לתפקיד,
אולם דוברת מסרב לקבלו. בעיקבות הווטו החליט
שביט להשאיר בינתיים את רפי הר־לב כממלא־מקום
המנכ״ל, ולהפסיק לחפש מועמדים חדשים.

חברת ״אמפל״ ,חברת בת של ״בנק
הפועלים״ בארצותיהברית, נמצאת במשא־ומתן
מתקדם לרכישת חבילת המניות של
סם רוטברג כ״משקיעי ישראל״ .לרוטכרג
מניות שליטה ב״משקיעי ישראל״ ,ואם
העיסקה תצא אל הפועל, תשלוט ״אמפל״
על החברה.
עיסקה זו, אם תבוצע, תצטרך לקבל את אישורה של
ועדת־ניירות־הערך האמריקאית.

הקיצו*! של נאמן
בתוכנית הקיצוצים של מישרד־האוצר הציע מנכ״ל
המישרד, הד״ר יעקוב נאמן, לקצץ בצורה משמעותית
אח תקציב נזל״נז, המרכז למיכון מישרדי, ולהעביר את
עבודות המיכון של הממשלה לחברות פרטיות.

סקידי־האוצר נזכרו כי עוד לפני שחיה
נאמן מנכ״ל הוא ניהל, כעורך־דינה של
ההברה הפרטית לשרותי מחשבים ״מלל״,
משא־ומתן עם האוצר לשם קבלת העבודות
המחשב של הממשלה. למדות שהצעת
״מלל״ היתה זולה מתקציב ההכרה
הממשלתית ״מל״מ״ ,החליט מי שהיה
אז מנכ״ל האוצר, עמירם סיוון, לדחות את
ההצעה.

ה שדות וג ד
פרק לי ט ה
סרקליט־המדינה גבריאל בך חוקר תלונה,
שהוגשה למישטרה נגד סגנית בכירה
לפרקליט מחוז תליאכיב במישפטים
אזרחיים, עודכת־הדין לאה לוי.
נגד לוי הוגשה תלונה למישטרה על חשד
של זיוף חשבונות בסופרמרקט. גורמים
בפרקליטות־המדינה הודו בקיום החקירה,
ואילו לוי עצמה סירבה להגיב על החקירה.

בעוד ששמרנות ״מעריב״ נשמרת, התחיל
״מעריב לנוער״ לפרסם חומר נועז וארוטי,
שאין כדוגמתו כימעט בכל עיתון אחר.

ת בו ט ל היחידה

כדי לעקוף את החלטת הקבינט הכלכלי,
נמצא נהג המקבל את משכורתו מתקציב
ממשלתי סמוי, שאינו מופיע כתקציב
המדינה.

חברי ישיבת ימית, אחת מישיבות־חחסדר,
מתכננים התנחלות ראוותנית כפיתחת*
רפיח.
ההכנות להתנחלות שמורות בסוד, ופן גס
עיתויה.

בינתיים הוחלט במעריב על הטכניקה לבחירת עורכו
הבא של העיתון בעוד שנתיים. הוחלט כי את העורך
תבחר ועדה מיוחדת בת 12 איש, שתורכב מעורכי־העיתון
הוותיקים ומקבוצה של צעירים. לעובד בן־עמי
תמשיך להיות זכות־הווטו על מינוי העורך.

הורביץ יעקוף

בניגוד להחלטת הקבינט הכלכלי על ביטול הנהגים
הצמודים למנכ״לים של מישרדי־הממשלה, לקח לעצמו
נציב־שרות־המדינה החדש, דן יעקובסון, נהג צמוד.

צפויה ה תנ ח לו ת

הצעירים, בראשותו שד עידו דיסנצ׳יק,
וטען שהם ירחיקו מהעיתון את קוראיו
הסולידיים. כמיסגרת מאכקו לשמור על
הישן, הפסיק שניצר את פירסום הסידרה
על מארידץ מונרו ב״ימים ולילות״ ,כטענה
כי היא פורנוגרפית. צעדי הנגד של
הצעירים יהיו הוספת מוספים חדשים,
וכיניחם מוסף מיוחד דאשח, שיהיו
בשליטתם.

ס״מעריב״
בעיקבות החלטת עורך מעריב, שלום רוזנפלד, שלא
לפרוש ולהמשיך בתפקידו עוד שנתיים, התלקחה
ביתר שאת ההתחרות בין הצעירים, התומכים
ברוזנפלד, לבין ותיקי מעריב, שבראשם עומדים
משה ז׳אק ושמואל שניצר, שהיו שניהם מועמדים
לרשת את רוזנפלד.

באסיפה של עובדי ״מעריב״ תקף שניצר
בחריפות את השינויים בעיתון, שהכניסו

שר־האוצר, ייגאל חורביץ, הודיע כי לא
יתחשב בדעתו של נגיד ״בנק־ישראל״,
ארנון גפני, וימכור את מניות הממשלה
ב״בנק טפחות״ לבנק ישראלי גדול, אם אחד
הבנקים הרוצים כ״טפחות״ יציעו סכום של
0צ מיליוני דולר, וישלמו סכום זה במזומן,
ללא אשראי.
שלושת הקונים הרציניים ביותר בינתיים הם בנק
לאומי, בנק הנזיזרחי וחברת כלל.

אייזנ ב רג
דעים 3י ס דווו יה
איש־העסקים שאול אייזנברג נמצא במשא־ומתן
מתקדם, באמצעות חברה השייכת למיכאל (״מיקי״)
אלבין, לרכישת מניות במרכז התיקשורת הירושלמי,
החברה של מיכה שגריר.

כוונת אייזנברג לרכוש מניות בחברה
מעידה על־כך שהוא מתכוון להיכנס למירוץ
על הערוץ השני של הטלוויזיה.

אוון י 3כלשכר
מי שהיה שר־יהחקלאות כממשלת־המערך,
אהרון אוזן, יצורף על־ידי שימעון פרס
למנגנון מיפלגת־העבודה, ויקבל שכר.
תפקידו של אוזן יהיה לטפל בבעיות־המצוקה ובבני־השכונות.
כוונת מיפלגת־העבודה היא לבנות אותו
מהבחינה הציבורית כמישקל־נגד לשר־הבינוי דויד לוי.

מיל חמה
>וגד לו רוץ
הרבי סגור מתכנן שורה של צעדים נגד
ח״כ אגודתיישראל, שלמה לורנץ.
הצעת הרוטציה של חברי־הכנסת מטעם האגודה,
שכוונתה היא בעיקר נגד לורנץ, היא רק הצעד
הראשון במילחמת־החורמי! שעליה הכריז הרבי מגור
נגד הח״כ.

חיים יבין
לאחר שתיפתר בעיית המיכרז התפור למנהל
הטלוויזיה, שאותו חיבר מנכ״ל רשוודהשידור, יוסף
(״טומי״) לפיד, תתעורר כעייה חדשה.

מנהל מחלקת החדשות של הטלוויזיה, חיים
יבין, החליט להתמודד אף הוא על תפקיד
מנהל הטלוויזיה. בכך מקטין יכין את
סיכוייהם של שני המועמדים האחדים,
נראה מתר ״שידור״) שלמה עבאדי ודן מרגלית.

ח 3י? ה וג דהמבקר
כמה חברי כנסת, בראשותו של ח ״כ מרדכי
וירשוכסקי, החליטו ליזום חקיקה שלא
תאפשר למבקר המדינה, הד׳׳ר ארנסט
נבנצל, להגיש את מועמדותו לכהונה נוספת.

במדינה -
העם

המדינה ־ יוח
הביונות מרדה באגודה,
והאגודה מורדת פציוגות —
אך האגודה שולטת
במדינה הציונית
לישראלי המצוי הם נראו כמו יצורים
מכוכב אחר. הם היו לבושים אחרת׳ דיברו
שפה אחרת, התנהגו בצורה אחרת.
ואכן, אגודת־ישראל מייצגת עולם שונה.
גידופים להרצל. בישראל התרגזו
על ״הכנסייה הגדולה״ של אגודת־ישראל
מפני שלא הזמינה את נשיא־חמדינה, לא
הניפה את דגל ישראל, לא הזכירה כלל
את שתי המילים ״מדינת ישראל״ בכל
דיוניה והחלטותיה. כל הנואמים הקפידו
לדבר על ״עם ישראל״ ו״ארץ-ישראל״ ,תוך
העלמת שם המדינה.
אגודודישראל קמח לפני 67 שנים, כש-

בגין ואל־סאדאת רוכנים על המפה כאסואן
הצעה חדשה, סירוב ישן
והווי. היא הטיפה לשינאת ההווי היהודי
המיזרח־אירופי, שאגודודישראל היא כיום
נציגתו האחרונה.
כל הדברים האלה טושטשו במהלך השנים.
אגודודישראל
שלחה את ידה אל קופת
המדינה המוחרמת על-ידה, ולכן למדה לדבר
בשתי שפות — בשפה ציונית־כביכול
בישראל, בשפה אנטי־ציונית קיצונית מחוץ
לישראל.
הכנסייה הגדולה התעלמה מישראל, מ-
דיגלה ומנשיאה, אך היא השולטת למעשה
בישראל. באמצעות ארבעה חברי-כנסת,
היא כופה את רצונה על האומה כולה.
גדולי־התורה, הרואים במדינת-ישראל לכל
היותר אפיזודה חולפת בהיסטוריה הארו כה
של היהדות, קובעים את חוקיה של
מדינה זו. והמדינה, שקמה תוך מרידה
בעולמה הרוחני והגשמי של אגודת־ישראל,
מקבלת את דינה.
אילו ראה זאת הרצל, היה שואל בפליאה
:״באגדה הזאת אתם רציתם?״

יחסים מרחביים
אוטונתליד־ 0 3ץ
ממשלת ישראל היתה צריכה
?קפוץ ע 7הצעת סאדאת —
אך היא עושה ההפך

הכנסייה הגדולה בירושלים
לבוש אחר, שפה אחרת
מטרתה המוצהרת היא להילחם בהשכלה
ובציונות. היא לא היתד, בלתי־ציונית, אלא
אנטי־ציונית. לדעתה, החזון ההרצלאי של
פיתרון בעיית-ד,יהודים על-ידי הקמת מדינה
יהודית היה בבחינת כפירה בעיקר.
מכיוון שרק למשיח מותר לפתור את
בעיית-היחודים, הדי הרצל ואנשיו דוהים
את ביאת המשיח. זה היה חטא שלא-
יכופר, וכל גדולי-התורה של ימיו גידפו
את תיאודור הרצל בסיגנון קיצוני.
יד לקופה. אולם זהו רק צד אחד של
המטבע. חשוב יותר הצד השני: הציונות
עצמה קמה כמרד נגד האמונה ואורח-
החיים המיוצגים על־ידי אגודת־ישראל.
הציונות היתד, תנועה מהפכנית. ברוחב
ובעומק מהפכנותה, היא היתה כימעט חס-
רודתקדים. היא באה לשנות ארץ, שפה,
ערכים, מיבנה חברתי, אורח־חיים, סיגנון
העולם הזה 2211

המצלמות תפסו זאת ממרחק: מנחם
בגין ואנוור אל־סאדאת רוכנים באסואן
מעל למפה.
איזו מפה? ההומור העממי אומר ש-
היתה זאת מפה של אפגניסתאן. מכיוון
שאין השניים יכולים להסכים על אשר
צריך להתרחש בגדה ובעזה, פנו לעבר
אסיה המרכזית, שם קל להם להסכים.
במו במיקרים רבים, היד, הרבה מן ה אמת
בהומור. באסואן לא הושג שום הסכם
חדש. האוטונומיה תקועה בבוץ של משא-
ומתן שאין לו סוף.
טיסות ישירות. לאור עובדה זו, מעוררת
סבלנותו של הנשיא המצרי פליאה.
גם בקרב הישראלים היו רבים שחששו
שמא תפקע סבלנות זו. בצמרת השילטון
המצרי, ובעיקר במישרד־החוץ, רואים בדאגה
את התקרבות מועד ד,חלפת־ד,שגרירים,
בשעה שאין שמץ של הישג בעניין
הפלסטיני.
הכל חוששים כי הנפת הדגל הישראלי
מעל לשגרירות בקאהיר, והנפת הדגל המצרי
מעל לשגרירות בתל-אביב, ישמשו
בעוד שבועיים אוח להתקפת-מחץ כל-
ערבית על מצריים.
אולם אל-סאדאת לא נרתע מפני אזהרות
אלה של יועציו. הוא דבק במילוי
ההסכם. הוא אף גילה נדיבות מירבית
לגבי נושא שני, שגם הוא יגרום לפיצוץ
בעולם הערבי: טיסות ישירות של שתי
החברות הלאומיות בין קאהיר ולוד.
אכים צא׳ .מה פשר הסבלנות של המצרים?
נראה
כי למרות המאורעות במרחב, לא
השתנתה האיסטראטגיה הכללית של אל-
סאדאת. הוא קבע לעצמו מראש את התאריך
הקובע לבחינת מדיניותו מחדש:

באביב .1982 עד אז ייבחר הנשיא האמריקאי
הבא (סתיו ,)1980 תיבחר ממשלה
חדשה בישראל (סתיו )1981 ויוחזר כל
חצי־האי סיני (אביב .)1982 אז יהיו כל
הקלפים בידיו, והוא יוכל לבחון מחדש
את צעדיו — המשך דרך השלום או
שיבה לעולם הערבי. אם עד אז לא יושג
שלום כולל, תהיה לו הברירה בין שתי
אפשרויות אלה.
עד אז יימנע אל־סאדאת, כנראה, מכל
סטייה מן הדרך שבחר בה. אך השאלה
היא: האם יוכל להתמיד בדרך זו, במשך
שנתיים, כאשר אין כל תזוזה ישראלית?
הדבר תלוי, כמובן, במאורעות שיחולו
במרחב. התפוצצות דתית או לאומית עלולה
להדליק גם את מצריים, להכריח את
אל-סאדאת לשנות את מדיניותו, או להביא
להחלפתו,
אריק כמו אש״ף. לכך רמז ה שבוע
שר-המדינד, לענייני חוץ, בוטרום
בוטרוס-ע׳אלי. בדרכו האדיבה, הזהיר המדינאי
הנוצרי את הציבור הישראלי, באמצעות
הטלוויזיה הישראלית, שכדאי לישראל
להגיע לפיחרון הבעייה הפלסטינית
כל עוד המצב הוא כמו שהוא — כי אין
ביטחון שהתנאים הנוחים הנוכחיים יימשכו
גם מחר.
אל־סאדאת עצמו התייאש, כנראה, מן
האפשרות הזאת. תחת זאת הציע לבגין
רעיון, שמטרתו היא ליצור רושם של התקדמות,
כדי להרוויח זמן. זוהי מהדורה
חדשה של רעיון מצרי ישן: להחיל את
האוטונומיה תחילה על רצועת־עזה, כדגם
שיחול בעתיד גם על הגדה.
לפי ההיגיון, היתד. ממשלת־בגין צריכה
לעוט על המציאה ולקבל את הרעיון, ש הרי
הוא יכול להביא לפירוד המחנה הפלסטיני,
לבידוד הגדה ולהחלשת אש״ף,
תוך חיזוק ההשפעה המצרית הממתנת.
אולם ממשלת בגין שבוייה עתה בידי קיצוניותה
עד כדי כך, שאינה מסוגלת עוד
לשקול רעיונות כאלה באופן הגיוני, אף
לא על פי הגיונה שלד, עצמה.
לשיא הגיע אריק שרון, כאשר התנגד
להצעת אל־סאדאת בנימוק שאין להפריד
בין הגדה לרצועה. זוהי, כמובן, הטענה
העיקרית של אש״ף כנגד ההצעה.

הממשלה
נהלל !בויוז־ענאן
הורביץ ינצח בקרב,
אך דויד לוי
ינצח במיזחמה
פעם היה די להגיד ״דויד לוי /כדי
שהנוכחים יפרצו בצחוק.
שמו של השר ברוך־הילדים מבית-שאן
היה קשור בבדיחות אידספור. בימי-
הבראשית של המהפך, כאשר ממשלת־הליכוד
עוד עוררה את הרצון להתבדח,
שימש לוי כנושא למרבית ההומור הלאומי.
מאז עברו ימים רבים, ואין עוד איש
מתבדח על ממשלת-הליכוד. מעולם לא
היתד, המדינה כה חסרודהומור כמו עכשיו.
כימעט ואין בדיחות חדשות על ה-
שילטון. הצחוק עבר.

השבוע התברר כי גם השר דויד לוי
חדל מלהיות נושא מתאים לבדיחות.
האליל התורני. לוי, שר-הבינוי, היד,
השר היחידי בממשלה שהעז להתייצב במלוא
קומתו נגד האליל התורני, שר-האוצר
ייגאל הורביץ. בעוד ששרי המיפלגד, הדמוקרטית,
שרשמו את הרווחה על דיגלם,
התקפלו או גימגמו, ייסר לוי בלשון חדה
את השר, המבקש לקצץ באופן מכריע את
השרותים החברתיים, ובעיקר את השיכון.
לוי הוא בעל-בריתו העיקרי של עזר
וייצמן, במאבק על ירושת חרות והליכוד.
לפי הגירסה המקובלת, נועדה ברית זו להנחיל
לווייצמן את ראשות־הממשלה, בעוד
שלוי יהיה השר העיקרי לענייני-
פנים. מצבור־כוח זה יכלול חלק מתנועת־החרות,
יחד עם הליברלים ושאר הכוחות
המתונים בליכוד. הסיסמה תהיה :״רק
וייצמן יכול לנצח. בלי וייצמן, יפסיד
הליכוד את השילטון!״
לטרפד את הספינה. עד לא־מכבר
נראה כי אין בתנועת־החרות, או בליכוד
כולו, ריכודכוחות דומה, העשוי להתחרות
בציר וייצמדלוי. אולם לאחרונה מתחיל
להיווצר מצבור יריב.
כניסתו של ייגאל הורביץ לתפקיד שרד,אוצר,
והפופולריות השיטחית שממנה
הוא נהנה עתה כאיש ״היודע לבצע״ ,ש-
״אינו מבין חוכמות״ ,מועידה לו מקום
מרכזי בממשלה. לצידו עומד להתייצב
יצחק שמיר, שיקבל אף הוא תיק מרכזי
בממשלה — תיק־החוץ.
הורביץ ושמיר הם, שניהם, ניצים קיצוניים.
שניהם התנגדו להסכמי קמם־
דייוויד, ותומכים בהתנחלות מוגברת. הור־ביץ
שייך לשיכבת אילי-ההון, והוא מבטא
את השקפותיה החברתיות.
שמיר הוא איש-הרות. הורביץ שייך לסיעה
הקטנה של רפ״י (לע״ם) ,אך הוא
יכול בכל עת להצטרף לתנועת־החרות.
לפי גירסה זו, התקפתו של לוי על
הורביץ נובעת משיקולים אלה. וייצמן־לוי
רוצים לטרפד את ספינת הורביץ־שמיר
לפני שתספיק לפרוש את מיפרשיה.
ישראל ראשונה ושניה. גירסד,
פחות אישית שמה את הדגש על המוצא
החברתי של שני היריבים.
דויד לוי מייצג את שיכבת-המצביעים
הקלאסית של חרות — ישראל השניה.
הורביץ, לעומת זאת, בא מן העילית
של ההתיישבות העובדת במושב-ד,עובדים
נהלל, והוא הצטרף למעמד החדש של
עשירי-ישראל. בעיותיהן של שכבוודהמצו-
קה זרות לו לגמרי. בכל גילגוליו לא
היה שייך למיפלגה שניזונה מקולותיה של
שיכבה זו. הוא יכול לנהל מדיניות כלכלית,
המתעלמת לגמרי מן ההיבטים הסוציאליים.
הקרב
והמילחמה. איזו מן הגירסות
האלה נכונה? קרוב לוודאי שכולן יחד.
כי בפוליטיקה, כמו בחיים, משתלבים
בדרך כלל יחד כמה וכמה מניעים, רעיוניים
ואישיים כאחד.
דבר אחד ברור: גם אם יצליח מנחם
בגין לאחות איכשהו את הקרע, תחיה
זאת שלווה זמנית בילבד. פיוס הורביץ
הוא פופולרי, ואין לדויד לוי גיבוי רב
בחוגי הצמרת. אולם ככל שיתקרבו ה־
(המשך בעמוד )41

רק טלויזיה ״גרונדיג״ עם תעודת אחריות
היא ״גרונדיג״ אמיתית.
י חברת גיל אלקטרוניקה בע״מ,
היבואן הבלעדי של טלויזיות״גרונדיג״ מגרמניה,
מזהירה בזה את הציבור מפני רכישת
מקלטי טלויזיה מוברחים,ממקורות מפוקפקים.
הצרכנים מתבקשים לבדוק הימצאות תעודת האחריות
הניתנת עי חברת גיל אלקטרוניקה בע״מ
והמצורפת לכל מכשיר טלויזיה ״גרונדיג״ מקורי.
חברת גיל אלקטרוניקה בע׳מ
היבואנים הבלעדיים של״גרונדיג״
לא תעניק שרות למכשירי טלויזיה
שאינם מצויירים בתעודת אחריות מטעמה.

להשיג בחנויות המובחרות

יבואנים בלעדיים:
גיל אלקטרוניקה בע״מ, רח׳ אבן גבירול 18 תל אביב

העולם הזה 2211

ייי

שיגננון שומר׳״הראש אינו מ״וחד למנהיגי ישראל.

הוא חוזר על תופעה הקיימת בממלכת הקופים

הבאס! הראנטי

ך* תמונה מוכרת לכולנו מן הטל״
י וויזיה, וגם מן החיים.
השר בא לבקר בית־חרושת, בית־ספר,
עיירת־סיתוח או כנס כלשהו.
אין הוא בא כאחד האדם. אין הוא פוסע
ברחוב כמוך וכמוני.
הוא צועד בראש פמליה. קבוצה של
אנשים — מזכירות, ראשי־לשכות, שומרי-
ראש, מלחכי־פינכה למיניהם, צועדים
עימו, וקצת מאחריו.

עכשיו״ ,שאינם דורכים על הדשא בהפגנותיהם?
מפני
ה״מחבלים״ שיארבו לשר שרון
במיסדרונות הכנסת?

טי כיכלל עלול להתנכל גופנית
לשר שרון?

כל בר־דעת מבין כי סיכוייו של השר
שרון ליפול קורבן לתאונת־דרכים, או
לסוס משתולל בחוותו, גדולים לאין שיעור

— מילבד ראש־הממשלה — שווים. לכל
אחד מהם (וגם לראש־הממשלד ).יש רק
קול אחד בהצבעה בממשלה. דעתו של
שר־התיקשורת שקולה כנגד קולו של שר־הביטחון,
גם בהכרעות׳ ביטחוניות.

אולם למעשה יש שרים ״בכירים״
,ושרים שאינם באלה. והביטוי
החיצוני לכך הוא שומר-הראש.
ולגבי רוב הבחורים הטובים האלה, ה
המנהיג
צועד נמרצות, זקוף, מודע
לחשיבותו הרכה. חצי־צעד
מאחריו צועדים אנשי הפמליה, גם
הם כעוז ובאון, תוך תנועות נכד
רצות של הזרועות, דרוכים וערים.
לשווא תנסה לפענח מהו״״תפקידם של
אלה באירוע זה. מפני מי שומרים שומרי־הראש
על ראשו היקר של המנהיג בבית־החרושת,
שכל עובדיו גאים לקבל את
פניו ן מה יכול לעשות ראש־הלישכה,
הנלווה אל השר שלו בכנס־הוותיקים?
אילו משימות דחופות ממתינות למזכירים
ולמזכירות המלווים את השר בביקורו ב־גן־הילדים
העירוני?

מכיוון שזמנם והובלתם של כל
אלה עולים ככסף רב, מוכרחה
להיות סיכה לנוכחותם כאירוע,
המתרחש הרחק ממישרדיהם.

** וכן שיש להם תפקיד, והוא חשוב
יו מאד.

עליהם להיות נוכחים .
מנהיג הבא לבקר סתם — נוהג לבדו
במכונית, עוצר, יוצא, פוסע כאחד האדם
לעבר המארח, לוחץ את ידו והולך עימו
י למקום האירוע — מנהיג כזה מוציא לעצמו
תעודת־עניות. אין הוא מנהיג כלל.

ך* הגיון הפשוט אומר שסכנה של
י • התנקשות גופנית אינה מרחפת על
אותם המשמיעים את הסיסמות המקובלות
על הרוב המכריע של הציבור, אלא דווקא
על אותם השוחים נגד הזרם, האומרים
דברים שהם •בלתי־פופולריים, מרגיזים
ושנואים.

הפמליה חשובה כרקע למנהיג. בעצם
קיומה היא מכריזה: הנהו, המנהיג ! הוא
חשוב! הוא כביר! הוא עצום!

חייו של מאיר וילנר, למשל,
כוודאי נתונים כסכנה גדולה יותר
מאשר חייו של שימחה ארליך.

וגם המשתתפים כאירוע והצופים
בטלוויזיה קולטים את המסר :
מנהיג שיש לו פמליה כה גדולה —
הריהו מוכרח להיות חשוב ונישא
מעם.

ואם מותר להוסיף נימה אישית: כמי
שכבר שימש פעמיים בחייו מטרה להתנקשויות
חמורות, נוסף על שלוש פצצות
ומעשה־הצתה אחד במישרדו, יש לי נסיון
כלשהו בסוגיה זו. לא ביקשתי שמירה
מטעם שרות־הביטחודהכללי, ואילו ביקש-
תיה — לא הייתי זוכה בה. פעמים אחדות
היו לי שומרי־ראש (פרטיים ומישטרתיים)
במשך כמה ימים, אך בכל פעם ויתרתי
עליהם ברצון, כי הם מהווים מיטרד בלתי-
נסבל לאדם האוהב לחיות את חייו בפרטיות
כלשהי. העדפתי אמצעי־ביטחון אחרים.

הפמליה מתודרכת כראוי, היא יכולה
להגביר את הרושם הזה. אנשיה צריכים
לשלוח במנהיג מבטים של הערצה והכנעה,
לאוץ אנה ואנה על פי רמז
ממנו, להמציא לו ניירות, להגיש לו את
נאומו, להסתדר סביבו כשהוא יוצא מן
המכונית, אחרי שאחד מהם פתח לו את
הדלת — וכן הלאה.

^ ש להכין תופעה זו, כדי לתפוס את
תביעתו של אריק שרון ממנחם בגין
לקבל ליווי צמוד של שומרי־ראש, וגם
שיוצב שומר ב״בודקה״ מתאימה בפתח
חוותו, וכיוצא־באלה דרישות.

אבל ידין מסתובב יום־יום ׳,כשסמליה
של שומרי־ראש צמודה אליו, ואינה מתרחקת
ממנו אף מרחק של עשרים מטרים.
אילו פורסמה הודעה משותפת של הנהלת
הפשע המאורגן בישראל ומיפקדת הכוחות
המזמינים׳ של אש״ף, המכריזה עליו כעל
המטרה מס׳ 1ברשימת־הרצח שלהם, לא
יכלה להיות שמירה קפדנית יותר על
ביטחונו.
ומה שטוב לסגן האחד, טוב לסגן השני.
יתכן שהיו כמה אזרחים שמעשיו של שר־האוצר
שימחה ארליך לא מצאו חן בעיניהם,
ובהתקפות של זעם נוראי אף
כתבו על כך מיכתבים למערכות. אך מאז
שנטש את האוצר והפך סגן חביב וחסר־תפקיד,
פסקו גם מיכתבים אלה.
הכל אוהבים את שימחה ארליך. אני
משוכנע שמיליון אזרחים היו מוכנים ברצון
לחתום על הצהרת־חיבה לארליך,
תמורת ויתורו על שומרי־הראש היקרים.

91 91 91

זהו כלל חשוב: מנהיג שאין לו
פמליה אינו מנהיג.

סמליה טובה שווה זהב. היא
מנפחת את ה״אגו״ של המנהיג,
מעלה את ה״סטאטום״ שלו כעיני
הכריות ומבטיחה את מקומו בצמרת.

התשובה
היא: אף לא איש.
קשה להעלות על הדעת עסקן מיס•
לגתי כישראל הנתון כסכנה
פחות ממנו.

אולם זה לא יעזור. כי שומרי•
הראש לא נועדו להגן על ארליך
מפני מתנקשים. הם באים להגן
עליו מפני החשד הנורא שהוא
פחות חשוב מייגאל ידין, או אריק
שרון, או עזר וייצמן, או משה דיין
(שאנו עדיין מספקים לו, על חש
כוננו, שמירה רצופה).

מהי?

בו סכין, לפוצץ מיטען־נפץ מתחת למכוניתו?

קוף־מנהיג:
הבאבון אינו זקוק לגורילה*
מסיכוייו לשמש מטרה להתנקשות. אם
כן, מדוע הוא זקוק לשומרי־ראש? מדוע
העניק לו ראש־הממשלה שמירה זו, אף
ששרות־הביטחון־הכללי חיווה את דעתו
המיקצועית שאין בה צורך?
האם איש זה, המוחזק כגיבור לאומי,
חי בעולם של פחדים? האם הוא לוקה,
חלילה, בשיגעון של רדיפה?

אדם תמים יכול לשאול בפליאה:
לשם מה דרושים שומרי־ראש
לאריק שרון? שומרים — מפני
סיץ מפני מ ה?

התשובה היא שאץ בל קשר בין
שומרי-הראש וכין סבנה כלשהי.
שומרי־הראש אינם אלא סמל של
מעמד, חלק מסמליה.

מפני הביריונים האימתניים של ׳״שלום

לכאורה, ועל פי החוק, כל שרי ישראל

מתרוצצים אחרי הראש־השמור כשהם
נושאים אקדחים טעונים בימי-שרב לוהטים,
זהו גם תפקידם היחידי.

בחינה זו אין הבדל בין אריק שרון
ובין כמה וכמה מעמיתיו.
מי רוצה להרוג את ייגאל ידין? מי
רוצה להתנכל לו, לירות בו כדור, לנעוץ
* קוף מסוג דה־בראצה. תמונה זו פורסמה
בעיתון בהונג־קונג, הטוען כי הקוף
״מזכיר מנהיג דתי מסוייס במיזרח התיכון״.

אולם מנהיג לאומי אינו יכול
להרשות לעצמו פרטיות. המיטרד
הוא כאין וכאפס בעיניו לעומת
ההכרזה הפומבית, החזותית, על
מעמדו הרם והנישא.

91 9

^ כרתי שזוהי תופעה ישראלית
** מובהקת, עד שבא דסמונד מורים
והאיר את עיני.
מורים הוא אחד העוסקים במדע הקרוי
אתולוגיה — חקר ההתנהגות של בעלי-
החיים, בעיקר מתוך מגמה להבין בעזרתה
את התנהגותם של בני-אדם. סיפרו המרתק
(המשך בעמוד )44

הרם ת שגר, קשירה
דגימה, הדם אינשדין, מנות נירי אחים־
ב י ויו נ ים, ה ב הצוות אינו גי וגן

כדורים, שטישטשו אותי עד למחרת היום.
למחרת בבוקר הגיע ד״ר גבריאל לני,
מנהל מחלקה ,4המחלקה הסגורה של
בית־החולים. הוא דיבר איתי בדיוק ארבע
דקות. יתכן שעניתי לו בבילבול מסויים,
כי הייתי עדיין מטושטש מהכדורים של
היום הקודם. אבל הוא היה צריו לדעת
איזה כדורים נתנו לי וכמה. ומה ההשפעה
שלהם על האדם,
אחרי ארבע דקות של שיחה הוא התחיל
לכתוב בספר שלו, בלטינית. אחר כך נודע
לי מה הוא כתב. הוא׳ ציין שם — אחרי
ארבע דקות שיחה! — שאני פאראנואיד.
מעניין ששנה אחריכך, כשכבר לא הייתי
בבית־החולים — אם כי מדי פעם היו
מאשפזים אותי שם — הוא החליף את
זה לפסיכופאט.
יומיים שכבתי בבית־החולים, כשאני מק בל
כדורים חריקות שטישטשו אותי לגמרי.
שכבתי במחלקה הסגורה של ד״ר לני.
אחרי יומיים התחילו בסידרה של שוקים

..העולם

ד״ר גבריאל לני
שוקיס חשמליים 1־ 400 כדורים
*ץ דר הטלוויזיה אלי ניסו החוויר.
*לרגע הוא קפא במקומו, ומיד אחר-
כך הזעיק אליו את שני עוזרי־ההפקה שלו,
בני ליס ודליה מור. השלושה החלו בחיפושים
׳נואשים אחרי המיסמך האבוד.
היה זה באמצע השידור החי של תוכנית-
הטלוויזיה כניסה חופשית, ששודרה בשבוע
שעבר. גם ללא המיסמך שאבד הצליחה
התוכנית לזעזע את הארץ כולה. לפתע
התגלה כי מישרד־הבריאות ושילטונות
צה״ל נותנים יד להשתקת אחת הפרשות
המזעזעות ביותר שידעה המדינה מעודה :
פרשת הזוועות כלפי חיילי צה״ל בבית-
החולים הממשלתי מזרע, ליד עכו.
חיפושיהם של שלושת אנשי הטלוויזיה
לא נשאו פרי. הדו״ח הסודי נעלם. הם
ידעו כי חשיפתו של הדו״ח במהלן־ תוב־נית־הטלוויזיה
תשמש אישור לכל הטענות
שהועלו נגד שילטונות צה״ל ונגד מישרד-
הבריאות. ניסן ושני עוזרי־ההפקה שלו גם
ידעו כי היה יותר מגורם אחד שהיה מעוניין
בכר שהדו״ח ייעלם, ושלא יובא לידיעת
הציבור.
חדו״ח, הקרוי על-שם יושב־ראש הוועדה
שחיברה אותו, פקיד מישרד-הבריאות אוריאל
ריפתין, חשף גילויים מזעזעים על מה
שקורה לחיילי צה״ל המאושפזים במזרע,
והסיק מסקנות חריפות ביותר נגד בית-
החולים, הנהלתו, כמה מרופאיו ושילטונות-
הצבא. קביעותיו של דו״ח דיפתיו נעשו

אחרי עבודת מחקר-ממושכת, והן חד-
משמעיות.

קו ד ם כל,
כדוריס
^ חד החיילים־ לשעבר שאושפזו
בבית־החולים מזרע, החושש עדיין
להיחשף לציבור, הוא אבי* .אבי אמנם
היה באולפן־הטלוויזיה בעת שהתוכנית
שודרה, אך ברגע האחרון החליט שלא
להתראיין ולהישאר בחזקת שומע בילבד.
אולם לאבי היה הרבה מה להשמיע, והוא
מתכוון לעשות כן.

סיפר השבוע אבי:
ב־ ,1968 במילחמת ההתשה, קיבלתי מכה
בעורף מרובה צ׳כי. התחילו לי כאבים
חזקים בעורף ובראש. אחרי שנה של סבל
שלחה אותי הקב״נית (קצינת בריאות-
הנפש) לבדיקה בבית-החולים מזרע.
אני חושב שהצעד שלה היה לגיטימי
ונכון. גם אם היא טעתה באבחנה הרפואית
שלה, היה עליה לבדוק זאת. במזרע, כמו
בבתי-חולים אחרים, כד חשבתי לפחות אז,
עובדים בני־אדם.
הגעתי למזרע. הרופא לא היה, אבל
השאירו אותי שם. כדבר ראשון נתנו לי
* שם בדוי.

* מאשים כי:

• בנית־תחזלים מזרע נעשים על״ידי
חלק מאנשי הצוות הרפואי מעשים המנוגדים
לאתיקה, לנוהל התקין ולהומאניות.
• הגורמים המופקדים על נושא זה
נצה״ל מפקירים את גורל חיילי צה״ל
כידי אנשים שאינם ראויים לכך.
• מישרד״הכריאות מחפה על הנעשה
בבית־חחולים מזרע, ומבטיח את המשכם
של מעשים אלה.
• שילטונות צה״ל משתתפים בקשר•
השתיקה סביב מעשי־הזוועה בבית-
החולים מזרע, ומסכנים את בריאותם
של החיילים.

..העירם היה׳ חוש כי:
• תוקם ועדת-חקירה ממלכתית, המנותקת
לחלוטין ממישרד-חבריאות, אשר
תחקור עד תום את הנעשה בבית-החולים
מזרע. מסקנותיה של ועדה זו יבוצעו
לאלתר ועד תום, ואם יימצאו האשמים,
חם יועמדו על ידי הוועדה לדין.
• ימנה הרמטכ״ל קצין בדרגה בכייה׳
אשר אינו קשור למיפקדת קצין-
רפואה־ראשי, אשר יחקור את הטיפול
בחיילים בבית החולים מזרע, ואת קשר-
השתיקה סביב הנעשה בבית-חחולים. ב-
עיקבות מסקנותיו של אותו קצין יוסקו
המסקנות המישפטיות נגד האחראים מטעם
צה״ל למתרחש בבית-החולים, ונגד
אותם שיצרו את קשר השתיקה במיפקדת
קצין-רפואה-ראשי.
• עד להגשת מסקנות הוועדה הממלכתית,
יורחקו מבית־חחולים מזרע
מנהל בית-החולים, חד״ר ישראל זוסמן,
ומנהל מחלקה ,4חד״ר גבריאלי לני.
• עד להגשת מסקנות הקצין הבכיר,
יוצאו החיילים מבית״החולים מזרע, ולא
יישלחו לשם חיילים אחרים.

ד״ר דן מיבאלי
מילכוד 78
חשמליים. קיבלתי כ־ 30 טיפולים של הלם
חשמלי, ללא הרדמה.
אבל לא רק זה. קיבלתי כמויות עצומות
של זריקות, כדורים וסירופים. התהליך היה
פחות או יותר קבוע. ד״ר לני היה נותן
את ההוראה. ארבע אחים גברתניים היו
תופסים אותי, ואחד היה מזריק. אחר־כך
היו קושרים אותי למיטה בשרשראות ברזל.
אחרי
כמה חודשים שוחררתי מבית החולים.
נכנסתי לשם כחייל שיש לו כאבים
בראש ובעורף, ויצאתי משם שבר־כלי,
פרופיל ,24 עם 400 גרם כדורים ליום.
בכל חודש הייתי צריך להתייצב בבית-
החולים אצל ד״ר לני. השיחה היתד קבועה.
הוא היה שואל אותי ״מה שלומך ן״
ועוד לפני שהספיק לקבל את התשובה,
היה שואל אותי עוד שתי שאלות :״אתה
עובד?״ ו״תן בדיקת-שתן.״
אם היה מתגלה בבדיקה שאני לא לוקח
כדורים, מיד היו מכניסים אותי למחלקה
הסגורה של ד״ר לני, לטיפול של ימים
או שבועות. היו פעמים שבאמת לא לקחתי
כדורים. הרגשתי כי הכדורים עושים לי
רע. הבנתי כי כל עוד אני לוקח את הכדורים,
אני בחזקת משוגע, לפחות בעי׳ני
עצמי, ורציתי להשתקם. בית-החולים הפך
אותי לחולה, ולכן לא היה טעם לפנות
לבית־החולים לשם שיקום. רציתי להשתקם
לבד, בכוחות עצמי, והצעד הראשון היה
להפסיק. לקחת את הכדורים.
אבל בבדיקת-השתן היה ד״ר לני מגלה
שאני לא לוקח כדורים, ומאשפז אותי
מחדש. כד׳ במקום לחיות בריא. הייתי כל

שערהכניסה האחוז׳ לבית־החולים מנוע מבפנים:״וק משוגעים משתחווים!׳
פעם הופך להיות יותר ויותר חולה. לכן לא
עשיתי יותר חוכמות. ולקחתי את הכדורים.
לשקור< כדי
להינצל
ף פעמים הראשונות, עוד לא עבד-תי,
וכאשר נשאלתי על־ידי ד״ר לני
אם אני עובד, הייתי אומר לו את האמת,
שאני לא עובד. אז הוא היד. מכנים אותי
למחלקה לאישפוז. מאוחר יותר למדתי את
השיטה, ובכל פעם שהוא היה שואל אותי
אם אני עובד, הייתי עונה בחיוב. כך
אמנם שיקרתי, אבל ניצלתי מעוד כמה

לידם את הטיפול, וטענו כי מילחמה נגד
מוסדות אלה היא בלתי-אפשרית. כאשר
הגיע אבי אל עורכת־הדין יעל פינקס הוא
מצא אשד. שהיתר. מוכנה לא רק לשמוע
את סיפוריו, אלא גם להזדעזע מהם, ולהסיק
את המסקנות מהזעזוע שלה. עורכת-
הדין פנקס מגישה את התביעות בשמו של
אבי.
אולם לאבי אין בכך די. במשך שנות-
הטיפול שלו ואחריהן הוא כתב ספר, ה מתאר
את הקורות אותו. הספר, אשר ייצא
לאור בשבועות הקרובים, קרוי פאשלה,
וחברת־סרטים אמריקאית, שאותה עניין
המו״ל בספר, שוקלת עתה אם להסריט
אותו. אם אכן תוסרט התעודה המזעזעת
שכתב אבי, יהיה בה תיאור מלא של בית-
החולים מזרע ושחקן מוכשר, בעל עיניים
קטנות, שפתיים הדוקות וצרות והליכה
מהירה אך שקטה ומאיימת, יגלם את דמותו
של הד״ר גבריאל לני.
זעקות בחדר ההלס
^ ית־יהחזלים מזיע נבנה בשנות
״ הששים, על כביש עכו־נהריה. הוא
מורכב מכמה מיבנים, שכל אחד מהם הוא
מחלקה בפני עצמה. הכניסה לבית־החולים
שמורה היטב ומוגנת על־ידי גדר תייל.
מעטים האנשים שהצליחו לחדור אל בית-
החולים, בעיקר מקרב קרובי המאושפזים
שם, אשר רצו להשיג פירורי־מידע על
מצב יקיריהם, או רק לראות אותם לכמה
דקות.
המחלקה הסגורה של בית-החולים, מח
לקה
,4היא שם-דבר בכל הארץ. מחלקה
4משותפת לגברים ולנשים, וחוסמת אותה
דלת כבדה. ליד הדלת, מבפנים, חדר האחיות
והאחים, הסמוך לחדרו הפרטי של
ד״ר לני, מנהל-המחלקה. מהעבר השני של
חדרו של לני, חדר העובדת הסוציאלית,
והוא ריק במרבית שעות היום ובמרבית
הימים. מעבר לשלושת החדרים האלה יש
שוב דלת־ברזל כבדה, המפרידה אותם מאולם
גדול, שבו ספסלים ארוכים לאורך
הקירות. על ספסלים אלה חייבים החולים
המאושרים של המחלקה, אותם שאינם
כבולים באותה עת למיטותיהם בשלשלאות
ברזל, לשבת כל היום, באפס מעשה, כימעט
מעט ללא תזוזה.
בפינת החדר ניצב אמנם שולחן פינג־פונג,
אולם אף אחד מהחולים או מהאחים
אינו זוכר מאושפזים שאי־פעם !ניצלו אותו
למישחק. התרופות שהמאושפזים מקבלים
אותן בכמויות־ענק אינן מאפשרות להם
לעסוק בספורט או בפעילות אחרת, קלה
יותר מאשר מישחק הפינג־פונג.
הצוות הסיעודי של המחלקה מורכב
מכמה אחיות מוסמכות, שעברו השתלמות
בבריאות-הנפש, אולם הרוב המכריע של
העובדים הם גברים חסונים, שלא עברו
כל השתלמות, ושאינם נחשבים כאחים.
במזרע יודעים כי כדי להתקבל לעבודה
כאח, יש להוכיח כוח גופני מעולה וקהות-
חושים. כל אח שגילה אי-פעם מידת-
רחמים, או שהתרעם על מה שקורה בתוך
מחלקה ,4סולק על-ידי ד״ר לני.
חדר ההלם הוא ממלכתו הפרטית של
הד״ר לני, ולאיש אין אישור לעשות בו
שימוש ללא הוראתו המפורשת של לני.
בחדר שבע מיטות. כל החולים, הצריכים

ד״ר ערן דולב
מילכוד 79

אישפוזים ומעוד כמה זריקות, שוקים חש מליים
וכדורים.
עד 3אן סיפורו של אבי.
כיום אבי״יבריא לחלוטין. הוא הצליח
לשקם עצמו, וביטל את המוראות ממזרע
שהשאירו צלקת עמוקה אצלו. אבי נשא
אשה, נולדו לו ילדים, והוא מתפרנס בכבוד
כמנהל־מכירות של מיפעל גדול. אולם אבי
יודע כי בעוד שהוא הצליח לצאת מקן-
הקוקיה וממעגל הזוועות, יש עדיין חיילים
רבים העוברים במחלקה ,4ותחת ידיו של
ד״ר לני. למען אלה החליט אבי להילחם.
״הרגיז אותי שאף אחד ממישרד־הביט-
חון או מצה״ל לא ניסה לשאול אותי, בעת
שהייתי בטיפול, מה קורה, ושאף אחד לא
הסכים לשמוע ממני, אחרי ששוחררתי,
מה קרה. עכשיו החלטתי ללכת עד הסוף.״
אבי הצליח, אחרי מאמצים רבים, למצוא
עורו־דין שיסכים להגיש בשמו תביעה
נגד מישרדיהבריאות ומישרד-הביטחון.
עורכי־דין רבים, שאליהם פנה, סירבו לקבל

מחלקח 4כמזרע
זעקות איימה ועיניים מפוחדות

לקבל — לדעת לני — באותו היום טיפול
בהלם חשמלי, מובאים בבת אחת לחדר,
ושוכבים על המיטות.
השוק ניתן לצמדים, שניים־שניים, באשר
כל יתר החולים, הממתינים לתורם בעיניים
קרועות מאימה, חייבים להתבונן בטיפול.
שתי אלקטרודות מוצמדות אל הרקות,
ומהן מועבר חוט המתחבר אל מקור-כוח.
השוק ניתן במשך שלוש דקות רצופות.
הגוף מתכווץ, כמו בהתקף של מחלת הנפילה,
ונשאר מכווץ ורועד עוד כ־ 6דקות
אחרי שהטיפול הסתיים.
בעת שנערכים טיפולי השוק־החשמלי,
מהדהדים בכל חדרי המחלקה זעקות־האי-
מים של העוברים את הטיפול. לחלק מהחולים
אמנם נותן הד״ר לני, לפני הטיפול,
זריקודואליום להרגעה, אך החולים יודעים
כי הזריקה אינה מצליחה למנוע את הזעזוע.
באחד
מנספחי כתב-האישום נגד בית-
החולים מזרע ונגד הד״ר לני — אותו
מיסמך־ריפתין שנעלם — כותב ד״ר אום-
ל!נד, הפסיכיאטר היחידי בוועדודריפתין,
בהתייחסו, אם כי לא באופן ישיר, אל לני
ואל בית־החולים מזרע :״קיימים עדיין
בתי-חולים בארץ שבהם ניתן טיפול בהלם
חשמלי שלא לפי האינדיקציות המוכרות
בפסיכיאטריה המודרנית. במיקרים מסויי-
מים אף ניתן טיפול זה תוך עקיפת החוק
וההוראות הקיימות, או תוך שמירה פורמאלית
בילבד על ביצוע החוק.״

ך*׳ ו״ח־ריפתין, שהיה אחד הסודות
* השמורים ביותר במישרד־הבריאות,
הודפס בארבעה עותקים בילבד. שני עותקים
נמצאים עד היום בידי מישרד־הברי-
אות. עותק אחד נשלח, לפי דברי מישרד-
הבריאות, לקצידרפואה-ראשי של צה״ל.
שילטונות צה״ל טוענים: הדו״ח מעולם
לא הגיע אלינו.
העותק הרביעי הגיע לידי הטלוויזיה
הישראלית, והוא העותק שנעלם ביום ה שידור.
הדו״ח
הוגש ביום ה־ 23 בנובמבר 1978
למי שהיה אז מנכ״ל מישרד־הבריאות,
הפרופסור אברהם מנצ׳ל. למרות התיאורים
המזעזעים, שנכתבו אמנם בלשון יבשה,
המתארים את המצב הנורא של האישפוז
הפסיכיאטרי בארץ, ולמרות המסקנות החמורות
במייוחד של הדו״ח, קשה להצביע
על משהו שנעשה לתיקון המצב ב־14
החודשים האחרונים, מאז שהוגש הדו״ח.
פרק מייוחד בדו״ח מתייחם לאופן איש־פוז
חיילי צה״ל בבתי-החולים הממשלתיים
לחולי-נפש. לצה״ל אין בתי-חולים משלו,
והוא משתמש בשרותי מישרד*הבריאות.
לגבי מזרע קובע הדו״ח בנושא זה:
״יש לראות בחומרה רנה את העובדה שכל
(המשך בעמוד )42

1ן | >1 1ח״כ לשעבר של מיפלגת־העבודה ויו־
״ 1י י 8שב־ראש התאחדות עולי רומניה בישראל,
דויד קורן, סתם את אוזנו מהמהומה שבאולס.

ביד ומה ובאצבע

91] \ 1ך 1ך הופעת הבכורה של מריס אשכול, אלמנת
ראש־הממשלה לשעבר לוי אשבול, מאז נפטר
בי #ס *י • 1
בעלה. הגברת אשכול לא השתתפה בדיון, אך נשארה עד לסיום.

שימעון פרס משתתף
בהצבעה שבה הוכרע,
לפי שעה גורלו הפוליטי. פרס הניח את כל קלפיו על הצבעת

נן־אההן
גבעודוזיים.

זו והודיע למקורביו, כי הוא יראה בהצבעתו האישית של כל
אחד מהם אם הוא שייך לו או לאוייבו. בעוד פרס מצביע ביד
רמה, מצביע חיים בר־לב, בצינעה. למטה: רפי בלווא־לביא.
ך* שה היה ׳-לא להיזכר בימים הטו־
| /בים של מיפלגת העבודה, בימים
שלפני המפלה. אולם בית ארלוזורוב, ביתו
של תיאטרון האוהל לשעבר, שוב היה
מלא מפה לפה בצירי מרכז מיפלגה זו,
עשרות עיתונאים, צלמים ותאורת טלוויזיה.
כל ישיבות המרכז שנערכו מאז
הבחירות ועד הישיבה שנערכה השבוע,
מילאו בקושי רב את השורות הראשונות
של האולם. היציע היה ריק לגמרי.
רק סדר הישיבה השתנה לעומת ישיבות
המרכז שנערכו בעת שהמיפלגה היתד,
בשילטון. את מקומו של משה דיין ליד
דלת היציאה תפס יצחק רבץ. שמעון פרם
שנהג לשבת בשורה הראשונה, ליד המע בר,
ישב על הבמה ואת מקומו של פרס
באולם תפס יושב־ראש סיעת המערך בכנסת,
שבשבועות האחרונים הפל נושא-
כיליו המוצהר של פרס, ח״כ משה שחל.
דבורה ושרגא נצר הוותיקים ישבו במקומם
הקבוע, בשורה השלישית. גם ב־גווארדיה
הוותיקה שכללה את דויד הכהן,
ברל רפטור ועקיבא גוברין חלו שינויים.
הכהן היה כרגיל, נמרץ, תיאטראלי וקו לני.
ברל רפטור בא לבוש מיכנסיים ארוכים,
בניגוד להרגלו ללכת במיכנסיים
קצריב^ בחורף כבקיץ. עקיבא גוברין לא

מזכ״ל ההסתדרות לשעבר ותומכו של
יגאל אלון, יצחק בן־אהרון, הגיע מקיבן־ח
את דעתו על הישיבה הביע בתנומה שחטף.

יגאל אלון הובס ע דיו
נגדו או תוצאות ה
היה. הכוכבים החדשים של מיפלגת הע־בודה,
יעקב לוינסון ומוטה גור, כלל לא
הופיעו בישיבת המרכז.
לכתבים לענייני מיפלגות, שהופיעו הם-
עם בהרכב מלא, קשה היה שלא לערוך
השוואות בין ישיבת מרכז מיפלגת העבו־דה,
שבה לא השתתפו רובם בשנתיים ה-
אחרונות, לבין ישיבות מרכז חרות, שאלי־הן
הם מתייצבים בכל פעם. גם בישיבה
זו היו צעקות, בעיקר של כמה מתומכי
פרס הרעשניים הזוכרים עדיין את תקופת
סדרני הפועל, עת אפשר היה להוציא
מהאולם כל מי שקריאות־הביניים שלו לא
מצאו חן, אולם מרבית הישיבה התנהלה
בשקט, בצורה תרבותית ומאופקת — הב-

דל עצו£
מרכז חו ישיב1 יריית ה
העבודה
של מדן בהתמודד באופן ה
אישים.
חודש[
האם לב|1
הרשימה
עד שתיב
הם יבחר!
הוא יודע

ך י | יריבו המושבע של שיממון פרס ולכן ראש תומכי
1אלון. יצחק רבין, ישב על הכסא שהיה שמור לדיין
י הבחירות, שוחח עם היושבים לידו, וסירב להשתתף בדיון.

!* 1״ ! 1ן* , 1ידידו של יגאל אלון ואחד מראשי תומכיו, השר
לשעבר ישראל גלילי, אשר באחרונה ממעט

בפעילויז מיפלגתית, ישב שקוע בהרהורים במשך מרבית הזמן.

המזכיר האירגוני של מיפלגת ה־ך
! ך ^ 1יו ך
עבודה, חיים בר־לב, שישב לצידו

של פרם על הבמה, השמיע מדי פעם הערות מבדחות.

[ 11 גרף מי שהיה ח״כ, שגריר ומנהל סולל־בונה, דויד הכהן.
י י* ״ 1להכהן היה נימוק מקורי לדרישה כי המרכז יבחר את מועמדו

מיד :״אני רוצה להצביע לפני שתגרשו אותי מהמרכז,״ אמר לראשי המיפלגה.

חנו׳ מרכז מיפלגת העבודה שהצניעו
הצבעה היו מפלה ר ש׳ מעון נוס
לעומת הג׳ונגל ווובריונות משולטים בישיבות

נ המרכז היתד. חשובה ביותר. היא היתד.
ותיחה הרישמית במאבק על מועמד מיפלגת
לראשות־הממשלה. לאחר שבועות ארוכים
לחישות ארסי מכיוון שמעון פרם, ואיומים
ות מצירו של יגאל אלון, הוכרז באותו הערב,
נלוי והמוחלט ביותר, המאבק בין שני דד
ם אחדים מתנהל המאבק סביב שאלה אחת:
ור כבר עתה את מועמד המיפלגח לראשות
לכנסת הבאה ולראשות־הממשלה או להמתין
חר ועידה חדשה ומרכז חדש למיפלגה, אשד
י במועמד. שמעון פרס רצה הכרעה מיידית.
פי כיום ירו עדיין על העליונה, אך עם כל

יום שעובר מתכרסם כוחו, ואילו כוח
יריבו, יגאל אלון, עולה. פרס, המכיר את
המנטאליות חמפא״יית המפורסמת, ידע כי
אם יקבע עובדות בשטח, יהססו חברי
מיפלגת העבודה להדיח אותו בשלב מאוחר
יותר.
בדיוק בגלל אותם נימוקים טען יגאל
אלון כי יש לדחות את ההצבעה. אלון
פרש את חוקת המיפלגה הקובעת כי ״ה מועמד
יבחר לפני הבחירות,״ ופירש את
המילה ״לפני״ כ״סמוך לבחירות״.
כאשר החליט פרם לנצל את תפקידו
כיושב־ראש המיפלגה ולזמן את המרכז
לבחור במועמד, מיהר ראש־המטה של
(המשך בעמוד )42

שינה ומיקטות

ח״כ יוסי שריד, אשר עדיין לא קבע עמדה סופית
בין שני המועמדים, נרדם בעת הישיבה, ואילו אלי
מיזרחי, מי שהיה ראש לישכתס של גולדה מאיר ויצחק רבין, מעשן את מקטרתו.

שהותקן במייוחד בשבילם, וכי שיחותיהם
המישפחתיות הוקלטו. באמצעות תכסיס
זה הצליחו אנשי הצח״מ לאגור מידע
חשוב. ההקלטות במלואן שמורות היטב
בכספת המישטרה במחוז תל־אביב.
עם מישפחת שניר, כך יודעים ב־מישטרה,
יש לנהוג בכפפות של משי
ובזהירות רבה. העובדה שהמישפחה היא
ערבית הופכת את הנושא לרגיש במייו־חד.
החוקרים יודעים מניסיונם, כי בעבר
ניסתה המישטרה להאשים כמה מבני-
המישפחה בעבירות פליליות, ללא הצלחה.
כישלון נוסף, בעיקר בפרשה העומדת באור
הזרקורים כפרשת שולמן, עשוי להת־

פקידה את מיכלול העסקות של מיפעל
רהיטי מרם, ששולמן היה בעליו. לצורך
זה צורף לצוות־החקירה רואה־חשבון, ש עבר
על סיפרי״החברה. נבדקו גם אירועים
מן העבר, ששולמן היה קשור בהם. נער-
כה רשימה ארוכה של אנשים, שהיו בקשרים
שונים עם הנרצח, וכולם הוזמנו
למישטרה ונחקרו ארוכות.
החומר הרב שעבר תחת ידי צוות־ד,חקירה
מויין וסווג. בזה אחר זה נסתיימו
חקירוודהמישנה בכיוונים השוגים, כולן
ללא תוצאות ממשיות. לחוקרים הסתבר,
כי דויד שולמן היה בעת הירצחו במצב
כלכלי מצויין, וכי לא היה מעורב כלל

מאדמותיזהם של בני־המישפחה בשנות
דר.50
העילה שאיפשרה למדינה להשתלט על
האדמות סופקה על-ידי האח החמישי של
מישפחת שניר, שברח כפליט במילחמת־העצמאות
ושהוכרז כ״נפקד״ .לפי החוק
היתה המדינה רשאית להלאים את חלקו
באדמות.
בני משפחת שניר לא השלימו מעולם
עם ההלאמה. במשך שנים ניסו להשיב את
האדמות באמצעות הליכים מישפטיים, ש נקט
עבורם פרקליטם, עורר־הדין דויד
ליבאי. אולם גם כאשר נכשלו כל הניסיונות,
לא השלימו עם רוע הגזירה. בלי־

שלמה קלמיס, שאותו
מגדירה המישטרה כקבלן
הפיצוצים בעולס־התחתון, נעדר מאז
ה־ 2בנובמבר .1979 על־פי שמועות הוא
נרצח על רקע חיסול חשבונות, אולם המיש־טרה
חושדת כי הוא מעורב ברצח שולמן.
ך י התפוצצות שהרעידה לפני כן
1חודש את שכונת אפקה בתל־אביב
העמידה את מישטרת־ישראל לפני אחד
האתגרים הגדולים ביותר מאז הקמתה. העובדה
ששמו של דויד שולמן, מי שנהרג
בהתפוצצות זו, מוכר לקוראי העיתונים,
בעיקר מאז שהיה שולסן מעורב
במישפט בצלאל מיזרחי, והעובדה ששול־מן
היה מעורב בעיסקות מסחריות ועיט-
קות־קרקעות בסכומים של מיליונים רבים
של.לירות, היתה מספיקה למישטרה כדי
לדעת שהפעם עליה לגלות את הרוצחים
בכל מחי׳ר.
אחת ההוראות הראשונות של המפכ״ל
החדש של המישטרה, רב־ניצב הרצל
שפיר, היתה לתגבר את הצח״ט, צוות-
החקירה־המייוחד, שעליו הוטל לפענח את
פרשת רצח שולמן. המפכ״ל הודיע, בצורה
שאינה משתמעת לשתי פנים, כי ב־
־מיקרה זה לא יקבל חוסר־הצלחה כתשובה.
הצוות המתוגבר, בראשותו של סגן־
ניצב משה פרידמן, מי שפיקד על מיבצע
סוגר ללכידת בורחי כלא־רמלה, החליט
בשלב מסויים לבדוק את מערכת־היחסים
בין שולמן למישפחה הערבית המפורסמת
ביפו, מישפחת שניר, שעימה נקלע שול־מן
בשעתו לסיכסון־-קרקעות חריף.
בכספות משי
ו שלו ש ת ראשי מישפחת שניר, דיאחים
מוחמד, סייד ויוסוף, הוזמנו כמה פעמים
לחקירות במטה מחוז תל־אביב של
המישטרה. במשך שעות ארוכות הם ישבו
על ספסל במיסדרון, מבלי שנקראו לחדר
החקירות. באותו הזמן לא ידעו האחים
שניר שהם יושבים ליד מיקרוסון סמוי,

הקוובן ומקום הוצת

דויד שולמן, מי
שהיה בעליו של
מיפעל רהיטי מרם, נרצח באמצעות מיטען־חבלה ממולכד, שחובר
פרש כהיטפלות בלתי־מוצדקת, ביגלל ה עובדה
שזו מישפחה ערבית. לכן החליטו
החוקרים לבדוק מחדש את כל חומר־הרא־יות,
ולחפש אחרי כיווני־חקירה נוספים.
על הצח״מ מכבידה העובדה שיש לה
הפעם עסק עם אנשי־מיקצוע. שיטת־הרצח
המתוחכמת, מיטען־חבלה ממולכד וקטלני
שחובר למערכת־ההצתה של מכוניתו של
שולמן, חוסר העקבות והשתיקה בעולם
התחתון, העידו, כי הפעם תהיה זו עבודה
מסובכת וקשה.
בשבועות האחרונים בדקו החוקרים בק־

למערכת ההצתה של מכוניתו. המכונית חנתה לפני ביתו, וכאשר
יצא בבוקר והתניע אותה, התפוצץ המיטען. החוקרים סבורים,
כי את המילכוד ביצע אהד ממומחי העולם התחתון לפיצוצים.

בפרשה נראית־לעין כל שהיא, שבה עשוי
היה להיות טמון המניע לרציחתו.
רק כיוון אחד של החקירה לא הגיע
למבוי סתום. התפתחויות מפתיעות בכיוון
זה הביאו את החוקרים למסקנה, כי
הנחתם הראשונית היתד, נכונה, וכי הם
עומדים על סף פיענוח התעלומה.
ככל שהלכה החקירה והעמיקה, שוכנעו
החוקרים יותר ויותר, כי סיכסוך־הקר־קעות
בין שולמו ומישפחת שניר הוא רק
קצה הקרחון של פרשה סבוכה מן העבר
הרחוק. פרשה זו קשורה בהלאמת חלק

בם נוצר מישקע עמוק של התמרמרות
ורוגז, שאותו הביעו בהזדמנויות שונות.
כאשר רכש דויד שולמו מן המדינה את
האדמות שהולאמו, הפך בעיני המישפחה
הסמל למימסד שנישל אותם מאדמות אלה.
על רקע זה הביעו בגי המישפחה התנגדות
לבניית בית טרם. חרף התנגדותם העזה,
הקים שולמו את המיבנה.
אולם המצב החמיר כאשר החליט שול מו,
מאוחר יותר, לבנות מיבנה נוסף, באמצעות
הקבלן בצלאל מיזרחי. במשך כל
זמן הבנייה לא פסקו החבלות, גניבת־

במת והוצל עוזו שנחשד נוצח השבוע
החומרים והשריפות בבניין ההולך ומוקם.
כאשר לא הביאו מעשים אלה להפסקת ה בנייה,
פוצץ טרקטור שעבד בשטח, באמצעות
מיטען־חבלה ממולכד. מעולם לא
נתגלו האחראים למעשים אלו.
חוקרי רצח שולמו הזמינו למישטרה
את בצלאל מיזרחי, וגבו ממנו עדות על
אודות איומים שהופנו אליו, בשעה ש עסק
בהקמת הבניין עבור דויד שולמן.
מיזרהי נחקר גם בקשר לריב ישיר שהיה
לו, בהלך הבנייה, עם האחים שניר.
צוות־החקירה הגיע למסקנה, כי מיל־בד
הסיכסוך בנוגע לדרך היתה לבני
מישפחת שניר התנגדות גם לעצם קנייתהאדמות על-ידי שולמן והקמת המיבנים.
לצוות נודע גם, כי מישפחת שניר טענה
ששולמן סוגר אותה בבנייניו מכל הכיוד

שניר הוא אחד מבני
המישפחה שסביבה מתנהלת
חקירת המישטרה. החוקרים בודקים
את מעורבות האחים שניר בפרשת שולחן.
נים, ומפריע את מנוחתה. מילבד זאת
הביעה המישפחה כעם רב כאשר נודע
לה, כי שולמן מכר חלק מהשטח לבנק דיס־קונס
בסכום גבוה. בני־המישפחה טענו,
כי שולמן מתעשר מאדמות אשר נגזלו
מהם. בני המישפחה נעצרו על-ידי המיש־טרה
השבוע.
אגרוף קמוץ
^ 3תחילת החקירה
? טרה למבוי סתום עד
חות מפתיעה, מכיוון שונה
אימצה את ידי החוקרים
חקירה.
העולם התחתון היפואי מתחלק לכמה
כנופיות. אחת מהן היא ערבית והשאר
יהודיות או מעורבות. בין הכנופיות קיימים
יחסים מורכבים, שחלקם באים לידי
ביטוי במעשי־רצח על רקע חיסול־חש־בונות.
בחברה היפואית יש לבני מישפחת
שניר מעמד מיוחד.
מעמד זה של בני שניר בא להם כתוצאה
מהמוניטין שיצא להם כגברים קשוחים.
היטיב להגדיר זאת הוקר־מישטרה, ש־הישווה
את בני־המישפחה, הסגורים בתוך
עצמם, לאגרוף קמוץ.
כתוצאה ממעמדה נימנים עם ידידי ה־מישפחה
גם עבריינים יהודיים רבים, נוסף
על ערבים. עימם נימנים לילו פרג׳יון
והרצל עוזר, שני לווייתנים, שדי בהזכרת
שמם כדי להטיל מורא על דגי־הרקק ב־עולם־התחתון.
פרג׳יון
ועוזר הוזמנו לחקירה ושוחררו.
עוזר הציג את האליבי המשכנע ביותר:
ביום הרצח הוא היה בכלא, לכאורה לא
היתד, למישטדה כל אחיזה לחשוד בו.
אולם מה שלא הצליחו חוקרי המישטרה

הגיעה המיש־שחלה
התפתלחלוטין,
אשר
להמשיך ב
להשיג,
אחיזה לקשר של עוזר עם רצח
שולמן, בא העולם־התחתון והגיש לה על
מגש של כסף. ביום השלישי השבוע נרצח
הרצל עוזר על־ידי אלמונים, שירו בו ליד
דלת ביתו. עתה משוכנעים חוקרי רצח
שולמן, כי הרצח של עוזר קשור קשר
ישיר עם רצח שולמן.
בניגוד למה שיכול להראות בעיקבות
רצח הרצל עוזר, הרי שאנשי הצח״ט
משוכנעים שבעקבות רצח עוזר הם הקרובים
עוד יותר לפתרון תעלומת רצח שולמן.

האס המת

חיז
** ם ידידי שניר נימנה גם יוסף לב, ה-
? מכונה אבו־טוב, הנחשב כמומחה לפיצוצים.
במיקצועו הרשמי הוא, אמנם, דייג,
אלא שבמאגר המודיעיני המישטרתי הוא
ידוע כסוחר־סמים וכמומחה לפיצוצים. ה־מישטרה
החליטה לחקרו. אך הוא הציג
אליבי מהימן, ולא נמצאו נגדו כל הוכחות.
כתוצאה מכך פנתה המישטרה אל קבלן
פיצוצים אחר, שלמה קלמיס. אולם אותו
התקשתה המישטרה להביא לחקירה, שכן
הוא נחשב כמת.
קלמיס בן ה־ ,32 המכונה שלום, הוא
בעל עבר עשיר בעבירות שונות. מילבד
התעסקותו בחומרי-חבלה, הוא ידוע ל־מישטרה
גם כסוחר־סמים. הוא נשוי ומתגורר
עם אישתו ברחוב קדם 128 ביפו.
מאז ה־ 2בנובמבר 1979 הוא נעדר,
ועיקבותיו נעלמו. שמועות, שרווחו בקרב
העולם־התחתון, סיפרו, כי קלמיס נרצח
על רקע חיסול־חשבונות, וגופתו הוסתרה.
החוקרים נטו לקבל שמועות אלה, כיוון
שעל־פי מידע שהיה בידם היה קלמיס
אהראי לניסיון־ההתנקשות בחייו של ראש
הכנופיה הערבית ביפו -,חאג׳ כחיל, שמכוניתו
מולכדה בכיכר אתרים בתל־אביב.
כחיל ניצל בפעם זו, תודות לאימ־צעי־זהירות
שנקט, כאשר השאיר את
דלת מכוניתו פתוחה בשעת ההתנעה. הוא
הועף החוצה, ורק נפצע. את מותו הוא
מצא מיריות תת־מיקלע, זמן־מה לאחר
מכן. החוקרים הניחו, כי ידם הארוכה
של אנשי כנופיתו מצאה את קלמיס ונקמה

שינוי מפתיע בהנחתם של החוקרים
חל כאשר הובא לידיעתם מיקרה אחר,
שאירע לפני רצח שולמן. שני חברים
של שלמה קלמים, אברהם בן־שמעון ויעקוב
ואקנין, נתפסו סמוד לביתו, כש ברשותם
חומר־נפץ. הם הודו, בשיחות עם
חוקריהם,״ כי קיבלו את חומר־הנפץ מ־קלמיס,
אך סירבו למסור על־כך עדות,
כנראה מחשש לנקמה. למרות שהוצעה
להם עיסקה הם עמדו בסירובם, הועמדו
לדין והורשעו.
אחרי רצח שולמו התגלח, כי חומר-
הנפץ שנמצא ברשותם זהה לשרידי חומר־

האחים

שניר שנעצרו השבוע, הם בעלי מעמד מיוחד בעולם־התחתון היפואי.
בתמונה הם נראים בעת שנעצרו, בשנת ,1965 בחשד רצח שריף
שאנטי. המישטרה חששה לעצנר את האחים שניר כדי שלא תואשם בהתנכלות לערבים.
הנפץ ששימש למילכוד מכוניתו של
שולמן. החוקרים קישרו מייד בין שתי
הפרשות, והעלו את הסברה, כי השניים
לא שיקרו, וכי קלמיס כלל לא נרצח,
אלא ירד למחתרת.
החוקרים סבורים, גי היתר, ברשות
קלמיס כמות נוספת של חומר־נפץ, מאותו
הסוג שנתפס אצל חבריו. את ההשערה
הזאת חיזקה גם העובדה, כי מילכוד מכוניתו
של שולמן היה זהה כימעט לחלוטין
לשיטת מילכוד מכוניתו של חאג׳

כחיל, אשר ביצועו מיוחס לקלמיס.
השערות אחרות, כאילו בוצע המילכוד
על-ידי מומחה שייובא מחוץ־לארץ, נפסלו
על־די החוקרים, אחרי שהתברר, כי
אופן המילכוד היה פשוט יחסית, וכי הוא
זהה לשיטות הנקוטות בידי העולם־התח־תון
הישראלי.
עיקר החקירה מופנה עתה לגילויו של
שלמה קלמיס, אם הוא אכן בין החיים
ולהוכחת הקשר בין רצח שולמו לרצח עוזר.

יוסי היימן ן*

91׳ הכ שיר את שו־ ה מי שנ טי ם, שציווה להטו
דרו ציבווית רפוטית -ובתה בכן נ ₪ודה שו * ם

ד רן ־ ה מ רי סז
^ וששני שמי שסיפק לכבוד השר
ז י את המידע שעליו ביסס את הודעתו
האמורה, לא עשה עבודה ראויה
וחוששני -שהכשיל את שר־המישפטים.״
קביעה חמורה זו קבע שופט השלום בתל-
אביב אליעזר כהן בפסקי־דין שנתן בימים
אלה במהלך מישפט של בעלי קרקעות
באיזור גבעת־הרצל נגד בנק דיסקונם.
סיכסוד בעלי הקרקעות מיקד את
תשומודלב המישטרה בחקירת המניעים
לרצח דויד שולמן. השופט סתם ולא פירש
מי הוא שהכשיל את שר־המישפטים, ומתוך
תיק בית־המישפט אין ללמוד מי
עשה מעשה חמור זה. דבר אחד ברור:
שר־המישפטים, שכאמור על־ידי השופט
הוטעה והוכשל, פידסם בדצמבר 1976 צו

שבו ביטול את יעודה של הדרך הציבורית
המפרידה בין בית מרס לבית בית דיסקונט
הסמוך, הפך אותה דרך פרטית ואיפשר
את מכירתה מבעלות עיריית תל-אביב לבעלות
בנק דיסקונט. בכך הוטתה הכף
לטובת בנק דיסקונט בסיכסוך הממושך
בינם לבין בעלי הקרקעות שבראשם עומדת
מישפחת מוחמד שניר. מישפחת שניר
המורחבת, המונה 7מישפחות ( 45 נפשות)
,שוכנת במקום דורות רבים. המיש־פחה
היתד, בעלת עשרות דונמים הכוללים
את מרבית השטח לאורך רחוב הרצל,
שעליו שוכנים כיום בית מרס, בית דיס־קונט
ובית מרם־מיזרחי שנמכר באחרונה
לדיסקונט. השטחים לאורך רחוב הרצל היו
בבעלות בן־מישפחה שנמלט למצריים ב־

מילחמת־העצמאות והוכרז כנפקד, ואשר
כל רכושו הוחרם. הקרקעות נמכרו מרשות
הפיתוח לקונים שונים. מיגרש אחד הגיע
לבעלותו של דויד שולמן (הרצל ,)158
שהקים עליו את בית רהיטי מרס. את
המיגרש לידו (הרצל )156 רכש בנק דיס־קונט,
בשנת .1950 לאחר ההפקעות נותרו
בידי המישפחה כ־ 30 דונמים הכוללים
איזור מוסכים, פרדס ובתי-מגודים, ואשר
משתרעים בין רחוב הרצל לאיזור קריית-
המלאכה ובית־מרכזים של יולי עופר.
הכניסה היחידה לשטח שניר שבו עשרות
בעלי־מלאכה, היא באמצעות דרך ציבורית
העוברת בין בית מרס לבית דיסקונט והקיימת
מאות שנים.
בשנת 1973 רשם פקיד הסדר־הקרק-

שטיח המריבה:

.1בית מרס־מיזרחי־גניש שנרכש על־ידי דיסקונט
לפני חודשיים .2 .בית מרס .3 .הדרך הציבורית
שאותה רוצה דיסקונט לסגור .4 .הבור על המיגרש הישן של דיסקונט .5 .הדרך התחלופית

שמציע דיסקונס. הבנק הודיע, כי בכוונתו להעביר את משרדיו הראשיים מרחוב יהודה
הלוי. אם ירכוש הבנק את בית מרס, תהיה בידיו מערכת רצופה גדולה, לאורך
רחוב הרצל. עורך הדין יחיאל מכחיש כי בכוונת הבנק לרכוש את בית מרם.

(המשך מעמוד )39
עות את הדרך כחלקה נפרדת שייעודה
דרך ציבורית. בשנת 1977 החליט בנק
דיסקונט לאחד את הדרך עם החלקה שלו,
שהיתה בעלת מיבנה צר וארוך וחזיתה
ברחוב הרצל היתה צרה ביותר. הבנק החל
בהליכים לרכוש את הדרך ולשנות את
יעודה.

__רצח
הרוח ה חי ה
ף*׳ פ ב רו א ר ,1978 בעוד החלקה רשומה
*כדרך ציבורית, התחיל הבנק לפעול
לסגירת הדרך. הבנק סלל דרך אחרת העוקפת
את החלקה שלו ומגיעה בעיקול
פתלתל אל איזור המוסכים, וטען כי זו
תחלופה לדרך הציבורית. מישפחת שניר
פנתה למישרד עורך־הדין משה נחשון,
ונציגו עורך־הדין דוד קולקר הבהיר לבנק
כי הדרך רשומה כדרך ציבורית, וכי הוא
לא יתן לסגרה. הוא הציע לבנק להתפשר
עם שולחיו ולפצותם בסכום שיאפשר להם
לסגור את העסקים, שכן הדרך המוצעת
אינה מאפשרת תנועה סדירה ותקינה ל-
איזור, בעיקר של משאיות גדולות הבאות
לאיזור המוסכים. הבנק סירב להצעה ולאחר
ששר־המישפסים הוטעה והוכשל וביטל
את יעוד הדרך כציבורית, הודיע
נציג הבנק, עורך־הדין יצחק יחיאל. לדוד
קולקר, כי הבנק מתחיל בעבודות. עורך-
הדין יחיאל, שהוא עורך־דין ותיק ומנוסה
ואינו עורך־הדין הקבוע של דיסקונט התמחה
במישפטים מסובכים. בין לקוחותיו
נמנות רשויות מקומיות שלהן מישפטי
מקרקעין רבים וגם חברות מיסחריות. בין
לקוחותיו גם חברת וימפי, שבעלה הראשון
בורים קישת נסחט על-ידי חבורת פושעים.
רצח אילן אשרוב קשור היה בפרשה זו

מ מרכה שניו

30 הדונם של מישפחת שניר שאותם רוצה עיריית
תל־אביב להפקיע עבור החברה לשיקום המלאכה, ומסייעת
יחד עסהמישטרה לחנוק את השטח כדי לכפות על האחים להיכנע.

לערבות, והפקידה 25 אלף לירות פחות
ממה שהוטל עליה. עורך־הדין יחיאל החליט
כי אי מילוי הוראות הערבות כמוהו
כאי-קיום הוראת בית־המישפט ולכן הצו
בטל. בנסיבות אלה הועלו על השטח כלים
לעבודות־עפר לסגירת הדרך. מישטרת יפו
החליטה לסייע בהעלאת הכלים. עורך־דין
קולקר הגיע למקום, ב־ 16 באוגוסט ,1979
יום הולדת בנו, והראה לשוטרים את צו־המניעה.
השוטרים אמרו לו שהצו אינו
מעניין אותם, וכי הוא אינו קיים, והם
נשמעים להוראות הצד השני. מישפחת

לאחים שניר להגיש ערעור והורה על
המשך צו־המניעה נגד הבנק עד הגשת
העירעור. בימים אלה יוגש העידעור. מסתבר
שבמהלך המישפט צריך היה להעיד
דוד שולמן, ורציחתו מנעה, כמובן, את
מתן עדותו.
לפני כשנה, עת עסק בנק דיסקונט
בעבודות במיגרש שרכש, וחפר בור ענק,
ניסו אלמונים להתנכל לכלי־העבודה. מישהו
שפך דבק למיכלי הדלק של הטרקטורים,
ונמצאה פצצה ליד אחד מהם.
המישטרה חשדה וחקרה את בעלי המוסכים

האחים שניר בניסיון להחזיר להם את הקרקעות
שהופקעו, ואשר קשור גם עם
בנק דיסקונט. הוא ביקשו לנסות להביא
להסדר פשרה. עורך-הדין גולדנברג נפגש
עם מנכ״ל בנק דיסקונט, דני רקנאטי,
וסיכם עימו כי הוא ועודך־דין הבנק יהושוע
רוטנשטרייך יהיו בוררים בפרשה.
נמסר לעורכי־הדין כי תמורת חמישה מיל יון
לירות פיצוי לבעלי המוסכים ניתן
להגיע להסדר שיאפשר לבנק להתחיל
מייד בעבודות. אולם לאחר כמה שיחות בין
גולדנברג לרוטנשטרייך, הודיע לפתע הבנק
על נסיגתו מההצעה.
עורך־הדין יחיאל, שנשאל על ניסיון הפשרה,
אמר כי ההצעה להסדר לא התקבלה
לאחר התייעצות, שכן לדעתו היתה זו
דרישה בלתי־סבירה ואסור לבנק להיכנע
לדרישות כאלה. יחיאל אמר כי לא ידוע
לו שהוצע בשם הבנק כי מנטש יעשה
פשרה. לדבריו עורכי־הדין ליבאי וגולת-
ברג ניסו לעקוף אותו והלכו ישר לדני
רקנאטי, אולם אחרי שהוא התייעץ היתה
התשובה שלילית.
מנטש ידוע בקשריו עם צמרת בנק
דיסקונט. הוא ומייסד הבנק המנוח, ליאון
רקנאטי, מוצאם מסלוניקי, ומנטש עובד
עם הבנק שנים רבות.

מערכת רצופה
של מיגגי ם
*ץ ה האינטרסים שיש לבנק דיסקונט
יי) באיזור ו הבנק רכש בשעתו את המקום
שבו חסר בור, ועתה רכש את הבית
מצידו השני של בית מרס. במהלך עיסקה
זו שילם הבנק 236 מיליץ לירות תמורת
18.5אלף מטר. זהו מחיר של 12.7אלף
לירות למטר. מחיר זה נמוך ביותר ביחס
למחירים בסביבה. כשנה קודם לכן הציע

וצח שולמו מיקד את תשומת יחרב רסינסוו הקרקעות השתמשו
ביו ״ מ ק דיסקונט״ למישפחת שניר, בגלל הקמת גוש מי שור,
ובסופו של דבר התמוטט בורים קישון
ווימפי נמכרה לחבורה בראשות אלי טי-
סונה.
עורך־דין קולקר פנה לבית־המישפט
לבקש צו־מניעה זמני נגד עבודות הבנק
על הדרך. הבנק טען בביודהמישפט כי
ביטול יעוד הדרך על-ידי שר־המישפטים
אינו מחזיר את הזכויות שהיו קודם לבעלי
הקרקע שהופקעה. עורך-הדין קולקר טען
כי ביטול היעוד הציבורי של הקרקע שהופקעה
מחזיר לבעלים הקודמים את זכויותיהם.
קולקר קיבל צו־מניעה זמני עד
למישפט והדיון בצו הזמני הגיע עד בית-
המישסט העליון שאישר את הצו. אולם
הצו הורה למישפחת שניר להפקיד 2מיליון
לירות בערבות.
בעת הפקדת הכספים היתד. מישפחת
שניר באבל. אבי המישפחה והרוח החיה
במאבק הקרקעות, עלי שניר, נרצח במהלומות
גרזן על-ידי אלמונים. המישפחה
סברה כי הרצח הוא חלק ממאבק פנימי של
המישפחה. אחת מתוצאות הרצח היתה הח לשת
רוח הלחימה של המישפחה. המיש-
פחה התקשתה לגייס את הסכום הדרוש

שניר ניצבה לפני הטרקטורים, והשוטרים
עצרו את מוחמד שניר, שנעשה ראש-
המישפחה אחרי רצח עלי. על מה שאירע
אז סיפר עורך-הדין קולקר כי היתח זו
הפעם הראשונה שהתבייש להיות ישראלי.
סופה של הפרשה, שמישפחת שניר הוסיפה
25 אלף לירות, והבנק נאלץ להפסיק
את העבודות. לאחר מכן טענה המישטרה
כי כלל לא עצרה את שניר, וכי שוטריה
רק הסתכלו על הנעשה.

הצעה
ל ה סד ר פשרה
י^פני כשבוע החליט השופט אליעזר
• כהן שהאחים שניר אינם צודקים, וכי
ביטול יעוד השטח אינו מחזיר לשנירים
את זכותם על הקרקע, ולכן המכירה ל-
דיסקונט תקפה. אולם השופט ידע כי הוא
פוסק הלכה בתחום שטרם נפסק בישראל
— מה דין הזכויות של בעלים קודמים
לקרקע שהפקעתה נעשתה בגלל יעד ציבורי
שבוטל לאחר מכן. השופט איפשר

בסביבה. עבודות החפירה הופסקו. באחרונה
גם הוחלף קבלן העבודות, ואת בניית בית
דיסקונט יבנו קבלנים אחרים.
עורך־הדין דוד ליבאי מייצג את מישפחת
שניר במישור הפלילי, ומעיד כי היחס
אליהם מעורר בושה בלב כל ישראלי.
לדעתו מתנכלת המישטרה אליהם בצורה
המעוררת חשד כי היא מסייעת לנשלם מן
השטחים שנשארו בידיהם. ליבאי סיפר כי
בתקופה שלפני שנה, עת היה המאבק בץ
מישפחת שניר ליריביה בכל עוזו, הציע
נציג היריבים, האחראי על הבניה מטעמם,
לשני בעלי מוסכים, דב מוסקוביץ ורוני
חרובי, לסיים את הפרשה בדרכי שלום.
הוא הציע כי השניים ייפגשו עם מרדכי
(״מנטש״) צרפתי, שיסדיר את הפרשה.
ליבאי, המייצג גם את בעלי המוסכים,
סיפר כי הוא אסר על שולחיו להסכים
להצעה, ואמר כי טרם שמע על מוסד ל הסדרים
פרטיים, וכי כל עוד הוא מייצגם
יסתיים העניין בצורה מקובלת בבית-
מישפם או בין עורכי-דין. ליבאי פנה ל-
עורך־הדין אמנון גולדנברג (כיום נשיא
לישכת עורכי־הדין) ,שטיפל בעבר בשם

משקיע מאיראן למיזרחיי־גניש־שולמן, ש מכרו
לדיסקונט את הבית הגובל במרס,
מחיר של 16 אלף לירות למטר תמורת
שתי קומות־קרקע. מאז הצעתו עלו המחירים.
כתבו הכלכלי של הארץ, אלעזר לוין,
הסביר את המחיר הנמוך בכך שעל הבנק
לגמור לבנות את הבניין. זהו הסדר סביר.
אם ירכוש עתה הבנק את בית מרס תהיה
בידו מערכת רצופה גדולה לאורך רחוב
הרצל. הבנק כבר הודיע כי בכוונתו להעביר
למקום את מרכזיו מרחוב יהודה
הלוי. יחד עם בית מרס, אם יימכר, יוכל
הבנק להעביר גם את מרכז הנהלתו למקום
ולקבל ריכוז במקום נוח. עורך־הדין יחיאל
מכחיש כאילו יש לבנק כוונה כל שהיא
לרכוש את בית מרס, אולם רכישת הבית
כדאית לבנק מבחינה כלכלית מאחר ש־שתיצור
רצף מיבנים שיעמוד לרשות הבנק.
המישטרה חושבת כי האחים שניר עומדים
מאחרי רצח שולמו. אך קשה לראות
מה הרוויחו כתוצאה מן הרצח. אולי טמון
הפתרון בהרחבת החבורה ובכוונתה לעבר
אחרים.

יגאל לביב 1

במדינה
(המשך מעמוד )31
בחירות, וככל שעסקני־חרות ברחבי הארץ
ישגרו מסר של אם־או־אס להנהגתם, כן
יתחזק מעמדו של לוי לעומת הורביץ.
חורביץ יכול לנצח בקרב. אך אם לא
יזכה בהצלחה כלכלית מפתיעה, לוי הוא
שינצח במילחמה.

פרשות
ר,הנה, ה בן ועזרך־הדין
כנה של היצאנית שנישאה
לסיגחס לבון מתנכר לה, ואילו
עורך־הדין צכי לידסקי הוא
המלאך הטוב שעוזר לח
בנה של שולמית בופמן, גרושתו של
פינחס לבון ז״ל, העומדת עתה לדין פלילי
בגין החזקת וניהול בית־בושת בדירתה
(העולם הזה ,)2209 הוא רקדן בלט מפור סם.
אולם בעטייו של מיקצועה של האם,
אין הבן רוחש לה כבוד רב.
במשך השנים האחרונות אומנם נהג
הבן לבקר את אמו, ואף הפריש לה
קיצבה חודשית של אלף לירות, אולם
מאז מעצרה האחרון בפברואר ,1979
והפירסומים סביבה בעיתונות, חדל לבקר
אותה ומה שחמור עוד יותר אף הפסיק
את קיצבתה.
גרושתו של שר־הביטחון לשעבר נשארה׳
איפוא, בודדה וגלמודה. גם ידידיה
האחרים זנחו אותה .״הייתי חברה במועדון
קשישים,״ סיפרה שולמית בופמן
( ,)74״אבל כששמעו שם שעצרו אותי,
וכתבו בעיתונים על העבר שלי, הם זרקו

מיהו אוצי ויין, האיש שקיבל
מ שבור ת של 180 אלף
לירות וויחודש -בתוספת
מ בו ניוז ו! ה! 1צ מו ד?
^ איש שהכיא את דחוצפה הציבורית לשיא חדש הוא
י * ללא ספק ארצי ויין, מנכ״ל חברת עזרה וביצרון, שבבעלות
עיריית תל־אביב, ומרכז ועדת ההיגוי של פרוייקט שיקום שכונות-
המצוקה בתל-אביב.
בשבוע שעבר אישרו חברי מועצת־המנהלים של חברת עזרה
וביצרון משכורת של 90,844 לירות לחודש, לארצי ויין. לא רק

חצי ממני?
שאפילו משכורותיהם של שרי־הממשלה אינן מגיעות לכדי
מחצית סכום זה, אלא שדרישת( המקורית של ויין היתר 180 ,
אלף לירות. רק אחרי שהתחוללה סערה בעיריה הסכים ויין
להתפשר על מחצית הסכום.
ארצי ויין בנה את מעמדו בתפקידי ניהול בחברות בנייה
ציבוריות. כקרוב מישפחה על-ידי נישואין של שר-השיכון המנוח
אברהם עופר, מונה ויין, צעיר נמרץ ממוצא רומני, כמנהל
מחלקת האחזקה של חברת שיכון־עובדים. מאוחר יותר הלך שמו
לפניו כאיש קשוח, המתמחה בניהול משא-ומתן עם תושבי אזורים
המיועדים לפינוי. שמו זה הוא אשר סלל לו את הדרך לתפקידיו
הנוכחיים.
אולם, נראה כי ויין החליט לנצל עד תום את העובדה שקיימת
דרישה לאדם עם כישורים כשלו. הוא הפגין את קשיחותו
גם בעת שניהל את המשא-ומתן על תנאי העסקתו. מלבד
המשכורת האסטרונומית שדרש, הציג גם תנאים בלתי־מקובלים
ובלתי־הגיוניים אחרים. כאשר דרש כי תינתן לו הזכות להמיר
את ימי המחלה השנתיים, המוקצבים לו, בכסף, אם לא יפול
למישכב, נראה היה כי זהו אכן שיא־החוצפה. אולם לא ארך זמן
וויין שבר גם אותו.

פרקליט לידסקי התנדבות אותי. עכשיו אין לי אף אחד. כולם מתעלמים
ממני ומתנכרים לי. אפילו חבן
שלי לא רוצה להכיר אותי.״
כמו כן. מאז מעצרה הורע גם מצבה
הכספי .״העיריה שיחררה אותי במשך
שנים מתשלום מיסיס,״ סיפרה שולמית,
המתגוררת בתל־אביב .״עכשיו הם הזמינו
אותי ורוצים שאשלם להם ששת אלפים
לירות. בכיתי לפניהם שאין לי כסף, אבל
הם אמרו לי :׳קראנו עליך בעיתונים.
יש לך ביודבושת ואת מרוויחה הרבה
כסף. אז תשלמי!׳״
היחיד שמבין לליבה של שולמית הוא,
לדבריה, פרקליטה, עורך-הדין צבי לידס-
קי. מחוסר אמצעים לאיגכלה שולמית לשכור
לעצמה את שירותיו של פרקליט,
ולידסקי התנדב לייצג אותה בחינם.
״לידסקי הוא כמו בן בשבילי,״ סיפרה
שולמית .״הוא היחידי שבאמת איכפת לו
ממני. אם הוא לא היה מוכן להגן עלי
בחינם אני לא יודעת איו הייתי מסתדרת.
כולם חושבים שעשיתי הרבה כסף, אבל
אף אחד לא יודע שאת כל הכספים שלי
הוצאתי כל החיים על עורכי-דין. עכשיו
לא נשארה לי פרוטה.״
היום השחור. שולמית בופמן עמדה
בעבר כבר כמה פעמים לדין פלילי בגין
זנות וניהול בית־בושת. היא בילתה גם
שתי תקופות בנות חצי שנה כל אחת
בביתיהסוהר. אולם בימי זוהרה היתד,
שולמית בופמן שם דבר. סיפרו עליה כי
העולם הזה 2211

״אני לא חייב
דין וחשבון לציבור״
^ חודש ספטמכר 1978 נכנם ויין לתפקידו כמנכ״ל עזרה
י וביצרון, למרות שהמשכורת שדרש היתד, כפולה ומכופלת
ממשכורתו של המנכ״ל הקודם, עמוס קינמון, הסכים ראש
עיריית תל-אביב, שלמה להט, לחתום עימו על חוזה העסקה
מיוחד, שלפיו אושרו מרבית הדרישות שהעמיד ויין. נקבע כי
משכורתו תהיה 180 אלף לירות לחודש, והוא קיבל מכונית
פדו 504 חדישה עם נחג צמוד, והטבות נוספות. רק בנוגע להמרת
ימי־המחלה בכסף סרב להט בעקשנות, וויין הבין כי כדאי
לו לוותר.
כאשר הובא החוזה לאישורם של חברי מועצת־ר,מנהלים
של חברת עזרה וביצרון, סירבו הללו לאשרו. לא עזרו גם הסבריו
של לחט, כי המשכורת משולמת גם עבור כהונתו של ויין כמרכז
פרוייקט השיקום, ולכן היא כה גבוהה. חברי־ד,מועצה ידעו כי
לא קיים כלל תקן לתפקיד זה, וכי בדרך־כלל ממלא אותו ראש־העיריה
בעצמו, העושה עבודה זו בהתנדבות.
כך נסחבה ההחלטה בנושא זה יותר משנה, עד אשר הסכים
ויין לוותר על מחצית משכורתו. התנאים האחרים בחוזה נשארו
כשהיו.
אולם גם המשכורת בסך 90,844 לירות, שאושרה לוויין, אינה
עומדת בשום פרופורציה למשכורות המקובלות במשק הציבורי.
במיטתה בילו כל גדולי היישוב. מאוחר
יותר, כאשר פתחה בקאריירה של יצא-
ניודצמרת, המשיכה לקיים עימם יחסים,
אך תמורת תשלום.
בימי זיקנתה ניסתה לכפר על עברה.
״התנדבתי תמיד לעזור בזמן מילחמה,״
סיפרה שולמית בופמן .״הייתי הולכת ל־בתי-חולים
ומטפלת בפצועים. עשיתי כל
מה שיכולתי כדי לעזור להם. אבל היום

״מה רוצים ממני ז״ שואל ארצי ויין ,״אני העמדתי את התנאים
שלי. היה משא-ומתן והגענו לסיכום שהגענו. מועצת־ר,מנהלים
אישרה את המשכורת ואם יש טענות הן צריכות להיות מופנות
אליה ולא אלי. הם החליטו והם אחראים למה שהחליטו.
״לי היו סיבות טובות לדרוש את המשכורת הזאת. אני אביא
לדוגמה גיזבר בחברה ציבורית, המרוויח 15 אלף לירות, ותחת
ידיו עוברים סכומים של עשרות מיליוני לירות. איך הוא יכול
לעמוד בפיתוי עם משכורת כמו שלו? אין פלא אם הוא מועל.
אצלי המצב דומה. אם איו לי רווחה כלכלית אני לא יכול להתמסר
לתפקיד שאותו אני צריך למלא 90 .אלף לירות זה המינימום
שאני צריך כדי לתפקד. בפחות מזה אני לא יכול לעבוד.
״לא איכפת לי בכלל כמה מקבלים אחרים. אני לא איש טיפש.
אני יודע כמה אני צריך לקבל. אני לא חייב דין־וחשבון לציבור
ולא לאף־אחד. אני חייב הסברים רק למועצת־המנהלים. הם קיבלו
אותי לעבודה והם יכולים לפטר אותי. מה חושבים אחרים לא
מעניין אותי.״
ניגוד אינ ט ר סי ם
ר*| הכרי שלמה להט, אין משכורתו של ויין כה מוגזמת,
* לאור כישוריו והאחריות המוטלת עליו. אולם בכך לא תמה
פרשה זו.
היועץ־המישפטי של מישרד ראש־ד,ממשלה התבקש לחוות
את דעתו בנוגע לכפילות התפקידים שממלא ארצי ויין. קבע
היועץ הטישפטי :״בהעסקתו של ארצי ויין כמנכ״ל החברה
העירונית בתל־אביב עזרה וביצרון וכמרכז ועדת ההיגוי של
פרוייקט שיקום שכונות־המצוקה בתל־אביב, יש ניגוד אינטרסים
מובהק, דבר שאינו מקובל בהתאם למינה,ל התקין.
״בתוקף תפקידו יפקח ארצי ויין על פעולותיה של חברת
חלמיש, שהיא חברה מתחרה לעזרה וביצוון, וה,אבסורד יהיה
שארצי ויין יצטרך לאשר את תוכניות השיקום של החברה
המתחרה בחברתו.״
בתגובה על חוות־דעת זו של היועץ המישפטי מסרה עיריית
תל־אביב כי הנושא נמצא עדיין בבדיקה. עד אשר תסיים העיריה
את הבדיקה, אפשר ללמוד על אופיו של ויין מתוך תגובתו
לקביעת היועץ המישפטי בעניינו .״לא מעניין אותי מה אומר
היועץ המישפטי,״ אמר ארצי ויין ,״אני גם לא מתכוון לקרוא
את חוות־הדעת שלו. היא כלל לא נשלחה אלי. אני אמשיך
לכהן בתפקידים שניתנו לי. לדעתי אין שום התחרות בין חברת
חלמיש לחברת שרה וביצרון ואין שום ניגוד אינטרסים בתפקידים
שאני ממלא. אם יש למישהו הסגות הן לא צריכות להיות
מופנות אלי. הכתובת היא מועצת־המגהלים. היא תקבע ואני
אמלא אחר החלטותיה. מה חושב הציבור לא איכפת לי.״

אף אחד לא רוצה לעזור לי.
״עכשיו מד, שנשאר לו זד, לחכות
למוות. אין לי עוד בשביל מה לחיות.
היום שבו הכרתי את פינחס לבון היד,
היום השחור בחיי. הפכתי להיות זונה
מפני שהוא התגרש ממני. אם לא הייתי
מכירה אותו הייתי יכולה להיות היום
נשואה למישהו אחר ומעולם לא הייתי
מגיעה לאן שהגעתי.

״כל פעם שכתבו עלי בעיתונים הזכירו
שהייתי נשואה פעם לאישיות חשובה. אבל
אף פעם לא כתבו את השם של אותה אישיות.
הזונות החברות שלי תמיד שאלו
אותי למה כותבים רק עלי ואותו מסתירים.
אני העדפתי שיהיה כך, כי פחדתי
מהנקמה של המישפחה שלו. גם היום אני
מפחדת. אפילו שהוא קבור באדמה, פינחס
לבון יותר חזק ממני.״

שי ^ שן

מ 7ר ע

1המשך מעמוד )35
חולה חדש, ובכלל זה חיילים, מתקבלים
לאישפוז במזרע במחלקה סגורה, שבה
מאושפזים חולים פסיכיאטרים קשים. לא
כל תגובה פסיכוטית מהווה מחלה סכיזופרנית,
ולכן אין צורך לאשפז כל מיקרה
במחלקה סגורה. המתח והלחץ הכרוכים
בהתמודדות עם מוסד לחולי־נפש, והראיון
הפסיכיאטרי, עלולים לגרום לירידה בשיפוט
של החייל המאושפז.
״האישפוז במחלקה הסגורה, ואובדן היוקרה
הכרוכים בכך, מאיצים ועלולים
להאיץ את הנטייה לתגובה פסיכוטית.
קיימת שורה של אבחנות נוספות, אשר
המרכיב העיקרי שבהן הוא מצבי־בילבול
וחוסר־שיפוט, שאינם מהווים מצב פסיכוטי.
במיקרים אלה נגרם נזק חמור לחולה
המאושפז במחלקה סגורה.
״השהייה במחלקה סגורה .,כשהאבחנה
היא מוטעית, יוצרת סטיגמה קשה אצל
החולה ובני־מישפחתו. לפיכך יש לנקוט
מישנה זהירות, כשמחליטים על אישפוז
במחלקה סגורה עם חולים פסיכוטיים
קשים.״
במילים פחות יבשות. קובע הדו״ח: חיילים
אושפזו במחלקה הסגורה בבית־החולים
מזרע שלא על פי הדין, ולא על־פי שיקולים
רפואיים נכונים. לחיילים אלה נגרם
נזק עצום.
מישרד־הבריאות אינו יודע להצביע על
צעד משמעותי כלשהו שהוא עשה, בעיק־
.בות הדו״ח, לתיקון המצב במזרע. הד״ר
׳גבריאל לני ממשיך לכהן בתפקידו, וזוכה
לגיבוי מלא של מישרד־הבריאות.
לני הוא האיש החזק בביודהחולים. מנהל
בית־החולים, הד״ר ישראל זוסמן, ידוע
כאיש חלש, הנותן ללני לעשות ככל העולה
על רוחו בתוך בית־החולים, מבלי שזוסמן
מתערב כלל, כפי שהוא חייב לעשות.
גם נגד זוסמן לא ננקטו על-ידי מישרד־הבריאות
כל אמצעים.
הקצין

881

לא ביקר

ך* //ר לכי ממשיך להיות היחיד
הקובע והפוסק מי מהחיילים, ה •
מגיעים
להסתכלות במזרע, יאושפז, לכמה
זמן, באילו תנאים, ואיזה טיפול הוא יקבל.
הוא גם מחליט מתי חל שיפור במצב-
בריאותו של החייל, ומתי יש להביאו לפני
ועדה צבאית.
כאשר מובא החייל לפני הוועדה הרפואית
של צה״ל, לני הוא היחיד הקובע
איזה חומר ומיסמכים יובאו לפני חברי-
הוועדה. הוא ממשיך להחליט גם כאשר
החייל משתחרר מהאישפוז. לני קובע מתי
יבוא החייל לביקורת, ובאיזו תדירות. הוא
קובע מאלו מהביקורות התקופתיות הוא
ישוב לביתו, ואחרי אלו מהן הוא יישאר
כלוא במחלקה .4
לפני יותר משנה פורסמה בידיעות
אחרונות׳ הפרשה המזעזעת של החייל
לורנם (״לארי״) ביאליק, אותו חייל שעמד
לפני שבועיים במרכזה של תוכנית־הטל־וויזיה.
אז שימש כקצין רפואה ראשי תת־אלוף
(מיל׳) הד״ר דן מיכאלי. עד שפירסם
ידיעות אחרונות את המיקרה של ביאליק,
לא ביקר מיכאלי בבית־החולים מזרע, שבו
מאושפזים מרבית חיילי צה״ל הזקוקים
ושאינם זקוקים לטיפול פסיכיאטרי. אחרי
הפירסום ערך מיכאלי, יחד עם הפסיכיאטר
הראשי של צה״ל, קצין בדרגת אלוף־מיש־נה,
סיור בבתי-החולים לחולי־רוח שבהם
מוקצות מיטות ללובשי מדים. בין השאר
ביקרו השניים גם במזרע.
תוצאת הסיור היתה הסכם־השילוב, שנחתם
בין צה״ל ובין מישרד־הבריאות.
למיכאלי יש תיאוריה, שלפיה צריך לשלב
את שירותי-הבריאות של צה״ל בשירותים
האזרחיים, כדי שלא ייווצר מצב שבו מגיע
חייל חולה או פצוע לבית־חולים שאינו
מוגדר כצבאי, ויישלח לביתו. את התיאוריה
הזאת החליט מיכאלי ליישם תחילה
בשטח בריאות־הנפש של חיילי צה״ל.
הסכם השילוב בין מישרד־הבריאות לצבא
קובע, בסעיף : 2״לרשות צה״ל
תועמדנה 50 מיטות בבתי־חולים ממשלתיים
לחולי־נפש, לפי הפירוט דלקמן :
בבאר־יעקוב 30 מיטות, ובבתי-החולים ב־טירת־הכרמל,
איתנים, נס־ציונה ובית-
החולים החדש בבאר־שבע, כולם יחד עוד
20 מיטות.״
בית־החולים מזרע אינו מצויין ב־דו״ח.
על פי ההסכם אי־אפשר לאשפז
בו חיילים. אולם מאז שנחתם הסכם-
השילוב ב־ 10 באוקטובר ,1978 ועד היום,
אושפזו במזרע יותר מ־ 60 חיילים.

דצתון פ׳ רו ס
על המיסמך חתומים שניים: מנכ״ל
מישרד־הבריאות והד״ר מיכאלי. אולם
מיכאלי טען השבוע, בתשובה לשאלת
העולם הזה, כי הוא אינו חתום על המיס־מך
:״ההסכם היה בין שני מישרדים ממשלתיים,
ולכן חתם עליו מנכ״ל מישרד־הביטחון.״
אולם
גם אם לא חתם על המיסמך,
מודה מיכאלי כי הוא מכיר אותו, ובמידה
רבה גם יזם אותו. מיכאלי גם ידע כי
אחרי חתימת הסכם־השילוב עדיין נשלחו
חיילים אל תוך זוועת מזרע, ולתוך ידיו
של הד״ר לני, מבלי שהוא, בעת שהיה
קציו־רפואה־ראשי של צה״ל, ניסה למנוע
זאת.
מיכאלי גם ידע שהמיסמך לא שווה
את הנייר שהוא כתוב עליו: בית־החולים
בטירת־הכרמל לא נפתח כלל, לאמיתו-
של־דבר, מילבד מחלקה אחת, וחיילים
רבים התגלגלו מבית־חולים אחד למישנהו,
אחרי חתימת הסכם־השילוב, עד שהגיעו
למזרע, משום ששם דלתות הכניסה כמעט
תמיד פתוחות עבורם.

יסמן״ אחר, שלגביו טוען מיכאלי ״לא
4ידעתי לא שמעתי,״ הוא דו״ח־ריפתין.
דו״ח זה הוגש כאשר מיכאלי היה קצין-
רפואה־ראשי, ולטענת מישרד־הבריאות
נשלח לצה״ל. קשה להניח שמיכאלי או
אחד מפקודיו — וגם אז זו אחריותו של
מיכאלי — לא ידעו את תוכנו של דו״ח־ריפתין,
ולא ידעו אח המימצאים החמורים
שבו לגבי ההתעללות בחיילי צה״ל, שעל
בריאותם הפיסית והנפשית היה מיכאלי
אחראי. אולם ברור שמיכאלי לא עשה
דבר כדי להוציא את חיילי צה״ל ממזרע,
וגם לא כדי לדרוש שינוי בתנאים שבהם
מוחזקים החיילים בבית־חולים זה. מיכאלי
גם לא דרש את החלפת לני וזוסמן.
קשר השתיקה בצה״ל סביב הדו״ח
הסודי וסביב בית־החולים מזרע נמשך
גם כאשר הוחלף מיכאלי בתת־אלוף ד״ר
ערן דולב, קצין־הרפואד, החדש של צה״ל.
כאשר נודע כי דולב עומד לקבל את
המינוי, היתד, התעוררות מסויימת בחיל-
הרפואה. הכל קיוו לשינוי ולשיפור. דולב
היה מפקד הכוח הרפואי שעשה נפלאות
במיבצע־אנטבה, והיה קצין־רפואה־ראשי
של פיקוד־הדרום בעת מילחמת־יום־הכי-
פורים.
כמו מיכאלי לפניו, כך גם דולב טען
השבוע כי לא שמע מעולם על דו״דד
ריפתין. צוות־הטלוויזיה שביקר אצלו, לפני
התוכנית, הציג לפניו את הדו״ח, ודולב
קרא אותו. תגובת דולב היתה :״אני יודע
שבית־חחולים מזרע בסדר.״ מאוחר יותר
הודה קצין־הרפואה-הראשי של צה״ל כי
מעולם לא ביקר בבית־החולים מזרע, למרות
שבית־ד,חולים מטפל בחיילי צה״ל.
דולב אמור לקבל את כל התיקים של
החיילים המאושפזים בבית־החולים לחולי-
נפש. סביר להניח כי הוא קורא גם את
כל הנכתב בעיתונים על בעיות רפואיות
של חיילי צה״ל. דולב יכול היה לקרוא את
הסיפור הקפקאי על לארי ביאליק, אשר
לולא היה כה שפוי וחזק, היה הופך למטורף
בעזרת ד״ר לני ובית־החולים מזרע.
אולם דולב המשיך במדיניות שנקבעה
על-ידי קודמו, מדיניות ההשתקה בכל
מחיר. תחת לפתור את הבעיה, ניסה להקהות
את עוקצה של תוכנית הטלוויזיה.
עוד לפני השידור הוציא הודעה, שלפיה
לא יישלחו עוד חיילים למזרע. יומיים
אחרי שידור התוכנית, כשלא היה עוד מה
להפסיד מבחינת יחסי-הציבור, שונתה ההוראה,
וחיילי צה״ל ממשיכים להישלח
לקן־חקוקיה, וזאת מבלי שחל שינוי איזשהו
בבית־החולים.
תחת לזמן אליו את לארי ביאליק וחיילים
אחרים, שעברו את חוויית מזרע,
החליט דולב לצאת באופנסיבה נגדית.
בתוכנית־הטלוויזיה הוא סירב להופיע וגם
העולם הזה לא יכול היה לקבל את תגובתו.
תחת זאת הטיל על דובר צה״ל, אלוף-
מישנה יעקוב אבן, להוציא את אחת התגובות
המוזרות ביותר שפורסמו אי־פעם
על־ידי מוסד זה :״בכניסה חופשית יש
אווירה של קירקס, והתוכנית ׳נושאת אופי
פורימי. זו אינה במה לאנשים רציניים.״
חוגיו של דולב אף איימו איום עקיף
ובלתי־מוסרי, על ביאליק, ועל חיילים או
הורים אחרים המתלוננים על קשר־ד,שתיקה
הגדול :״אם תסירו מאיתו את חובת-
הסודיות הרפואית, נגיב !״
בהצהרה זו היה יותר מאשר עזות-מצח.

(המשך מעמוד )37
אלון, עורך־הדיו אברהם בריר להגיש
עתירה לוועדת־החוקה של המיפלגה. בריר,
בשמו של אלון, ביקש מוועדודהחוקה לקבוע
שאסור למרכז לבחור עתה מועמד
וכי על המיפלגה לבחור את ראשה רק
לאחר הוועידה והמרכז החדשים, שייבחרו
בחודש יוני הקרוב.
פרם שלח לוועדת־החוקד, את שחל, שגם
הוא עורך־דין במיקצועו. שחל ניסה לשכנע
את חברי ועדת־החוקה כי המילה
״לפני״ כוונתה ״הרבה זמן לפני״ .הגיב
על כך מאוחר יותר ישראל גלילי :״לפי
שחל כאשר אומרים, לפני מותו,׳ מתכוונים
לרגע לידתו.״
ועדת־החוקה לא קיבלה את דעתם של
פרס ושחל, וקבעה כי רק הוועדה והמרכז
החדשים יוכלו לבחור את ראש-הממשלה
הבא של ישראל, אם ינצח המערך בבחירות.
באותו
הרגע החליט שמעון פרם להפסיק
לשחק במישחקי החוקים. הוא כינס את
המרכז, שבו יש לו בשלב זה רוב, כדי
שהמרכז ישנה את החלטותיה של ועדתו,
חוקר ״ ולאמיתו של דבר ישנה כליל
את חוקת המיפלגה.
לפרס חשוב היה להתמודד דווקא עתה.
כולם, כולל פרס עצמו, הודו בכך שאפשר
יהיה, לאחר הוועידה, לערוך התמודדות
נוספת, שתבטל את זו, ותאפשר
לכל אדם לנסות ולעמוד בראש הממד
לגה. אולם פרס, כמו אלון, ידע את הדינמיקה
המיוחדת של מיפלגת העבודה, דינמיקה
אותה היא ירשה ממפא״י, שחגגה
באותו ערב את יום־הולדתה ה־ .50ב־מפא״י
לא אהבו הדחות. לא היה מיקרה
שראש המיפלגה הודח, שום ראש מיפלגה,
גם אם המנסה להדיח היה אישיות כדויד
בן־גוריון.

סי מון
אלי ם

ך* ישיבה היתה קצרה יחסית. רוב
* אותם שקיבלו את רשות הדיבור תמכו
בפרס. מרבית קריאות הביניים וההפרעות
כוונו לעומת אותם שתמכו באלון. היה
ברור מה שהיה ברור קודם לכן: הצעת
שחל־פרס תזכה לרוב. השאלה היתד, רק
לאיזה רוב.
שלושה הנואמים האחרונים היו אלון,
אבא אבן ושמעון פרס. אלון היה נרגש
מדי, מליצי מדי ולא השתלב באווירה ש־יצרו
במרכז כמה מתומכי פרס שבאו מהשכונות
וקראו את קריאות הביניים. אבן
היה מתחסד. הוא לא הבין מדוע היה
על פרס לכנס את המרכז, אולם אם כבר
כינס, יש לתמוך בו. היתה בכך פזילה
ברורה לעבר אלון שאמרה :״פרם כבר
הבטיח לי תפקיד של שר אם יבחר. אני
תמכתי בו אבל בהסתייגות.״ פרס קם
לעשות חשבונות, אלגנטיים כדרכו, וענה
על דברים שאמר אלון בנאומו, כשהוא
לא מקפיד ולא מהסם, לשים בפי אלון
דברים שלא נאמרו.
במהלך נאומו של פרס, שהיה מקצועי
וחלק, אפשר היה לראות מה יהיה סגנון
שלטונו של פרס. כשאחד הצירים, מיכה
גולדמן מכפר־תבור, העז לקרוא לעברו
קריאת ביניים, הוא שוסע על-ידי תומכי
פרס, בצרחות אלימות עליהן ניצח האח ראי
על המחלקה הגרוזינית במיפלגה, איש
פרס מובהק, רפי באלווא-לביא.
כאשר הורמו הידיים להצביע היה ברור,
כי לפרס יש רוב עצום 412 .קולות. תמכו
בו. בין הספירה להכרזת התוצאה על־ידי
פרס היה הבדל מסויים, ומספר התומכים
צמח ל ,424-אולם איש לא שם לב לכך.
מול אלה הצביעו רק 19 נגד ד 19 אחרים
נמנעו. פרס יכול היה לרוץ ולהתראיין
אצל אמצעי התקשורת כמנצח גדול. אולם
כאותו מלך פירוס, שאמנם ניצח בקרב,
אך ספג אבידות כבדים, חילו רוסק וחייליו
נטבחו, הוא יכול היה לומר :״עוד
ניצחון כזה ואבדתי.״
אלון לא השתתף בהצבעה. כמה ימים
לפני המרכז הורה לתומכיו שלא להש תתף
בה כלל. רבים מהם לא טרחו לבוא
לבניין האוהל. מתוך 901 חברי המרכז
התייצבו באולם האוהל רק .630 אלון
יכול היה להניח, במידה רבה של צדק,
כי רבים מ 270-הצירים שלא טרחו לבוא
הם מאנשיו. כשהוא מצרף אל אלה את
ה־ 200 שהיו באולם וסירבו להצביע בעד
פרם, הרי שיש לו לפחות את הגרעין
ליצירת המחנה שעשוי להפיל את שמעון
פרס עד לבחירות לכנסת.

יוסי ינאי

חכר־הנהרה זולדין
לא רוצה להצטלם
^ יום השלישי שעבר, בשעה 3.30
י אחרי־הצהריים, עמדתי עם צלם־
המערכת, ציון ציפריס, מחוץ לכניסה של
בורסת־היר,לומים אתגר, הידועה בשם ״הבורסה
הקטנה״ ,ברחוב בצלאל 48 ברמת-

בשעה 4.00 עמדה להיפתח במקום אסיפה
כללית של חברי-הבורסה, ובדעת הצלם
היה להנציח את הבאים לאסיפה, כאשר
אנו עומדים מחוץ לבניין.
אחרי כמה צילומים ושיחות, התנפלו
עלינו אברכים אחדים בעלי-זקנים, והחלו
מכים את הצלם ואותי. הם שברו את
עדשת המצלמה, ואחזו בשנינו בכוח, בהודיעם
כי לא ישחררו אותנו עד שלא ניתן
להם את סרט־ד,צילום.
סירבנו בכל תוקף, ותוך כדי חילופי
הדברים והמהלומות, בעיקר עם יעקב
ברנט, בנו של שעיר, ברנט, נשיא הבורסה
כ־ום, הצלחתי להתחמק ואצתי ל־מישטרת
רמת־גן, להזעיק עזרה.
ניידת באה למקום ואספה את הצלם ואת
קצין־הביטחון של הבורסה, שהתלונן על
הסגת גבול מצידנו.
למנוע פיר סו ם
נשי מישטרת רמת־גן התייחסו ל-
פרשה בצורה מוזרה. הם סרבו לעצור
או להביא את ברנט, ששבר את המצלמה
ושהתנהג כלפינו באלימות. הם סרבו שעה
ארוכה לקבל תלונה שלי נגד ברנט, על
תקיפה ושבירת המצלמה. רק התערבותו
של סגן־מפקד מרחב־ד,ירקון, יגאל לושי,
הביאה לרישום התלונות של הצלם ושלי,
כאשר לושי הבטיח לבדוק אם המקום שבו
עמדנו היה כן שטח פרטי של הבורסה,
כדברי קצידר,ביטחון, שטען כי חדרנו
לשם שלא כדין.
אם אכן יבדוק לושי את הדבר, יתברר
לו כי הבניין כולו הוא בית משותף, שרק
חלק ממנו מושכר לבורסה. חלק אחר
שלו מושכר לנשיא הקודם של הבורסה,
בך ציון מוניץ, ועוד חברה זרה בשם

מדוע הונו נתבי
.,ה עו ל ם הז ה ״
בעת שעמדו מחוץ
לכניסה של בורסה
היהלומים הקטנה
ע ליי[ו״ א1111 ווי
הבורסה הקטנה
של ה י הלו מי נז?
מ־ב־א, שנציגה בישראל הוא עורך־הדין
אריה וירניק. וירניק הצהיר לפני כי החברות
שהוא מייצג הינן בעלות חלק ב־חצר־הבית
שבו עמדנו, והוא ייפה את
כוחנו לעמוד שם. בחצר עובר מעבר
ציבורי פתוח בין שני רחובות.

יעקוב מאיר ברנט

בן־ציון מוניץ

מכות לצלם

חסות לכתב

סח וצו דהסתיר?
מחסידי הרבי מבעלז מבני־ברק, אדם ישר
אך חלש. עימו נבחר להנהלה בן־אחיו,
אברהם ברנט, וכסגן־הנשיא נבחר חיים
פוטר שהוא גם חבר הבורסה הגדולה ושל
בורסת־היד,לומים באנטוורפן. פוטר ואברהם
ברנט התחילו לקבל כחברים בבורסה
חרדים מקהילת בעלז, שלא היה כל קשר
בינם לבין יהלומים. כך הכניסו עד היום
כ־־ 10 חרדים משלהם, שהם הקהל הפעיל
בין 450 חברי־הבורסה כיום. הנימוק ל הכנסת
החרדים היה הצורך בגיוס הון ל בניית
בית־הבורסה, שהקמתו טרם הס תיימה.

15 בינואר 1976 נעצרה לחקירה, בלוד,

בן־דוד של הנשיא
ההתנהגות של יעקב מאיר ברנט ואנשיו
אינה מיקרית. היא נועדה לנסות למנוע את
פירסום מעשה ההשתלטות של חבורת
יהלומנים דתיים מחסידי הרב מבעלז על
הבורסה הקטנה, כדי להתעשר באמצעותה
במהירות רבה.

ך* כורסה הקטנה נוסדה בשנת 1973
י \ על-ידי כמאה יצרנים ויהלוסנים קטנים,
שלא מצאו מקום בבורסה הגדולה. מייסד
הבורסה, והרוח החיה בה, וויה בן־ציון
מוניץ, שאף כיהן כנשיא הבורסה במשך
כמה שנים.
לפני כשנתיים נאלץ מוניץ לפרוש מפעילות,
בגלל מחלה שרק עתה החלים
ממנה, ולהנהלת הבורסה נכנסו אלמנטים
חדשים. כנשיא־הבורסה נבחר שעיר, ברנט,

_ _ ל שי םקץ
להשפעה
ח יים פוטר למד בכיתה אחת עם הרבי
י • מבעלז, ושולט מטעמו בבורסה, שאותה
הפך מכשיר של חסידי בעלז. הוא מנהל,
למעשה, את הבורסה עם אברהם ברנט,
מחצר הרבי מבעלז בבני-ברק. הוא רושם
פסקי-בוררות.
באחת הפעמים התכחש לשטר־חוב של
25 אלף דולר, שנתן לבן-ציון מוניץ.
מוניץ הגיש נגדו תביעה בבית-המישסט
בתל־אביב, הסכסוך הועבר לבוררים, שפסקו
כי השטר היה שטר-טובה, והוא בטל.
בחודשים האחרונים התחילו כמה מ וותיקי
הבורסה לנסות לשים קץ-להשתלטות
קבוצת החסידים, והפצירו בבדציון
מוניץ לחזור לפעילות. לאנשי ברנט-פוטר
ברור כי חזרתו של מוניץ תשים קץ ל השפעתם
הרבה בבורסה, והם החליטו למנוע
את הדבר, בתמיכת חברי הנהלה כצבי
זולדין.

חבר־יחגהלה אברחם
מעצר בלוד

ביגלל מעשה זה שוחרר פוטר מהנהלת
הבורסה בתקופתו של מוניץ. מוניץ מצא
כי פוטר היה משלם לעובדי הבורסה 1000
דולר והוצאות-נסיעה, תמורת העברת יהלומים,
וכן כי היה מעורב ברכישות ובמכירות
של יהלומים של חברי־הבורסה.
עד הליברליזציה במטבע-חוץ, כאשר היה
תמריץ לייצוא היהלומים, היה פוטר מעביר
דרך־קבע יהלומים, כדי לקבל תמריצים,
כמקובל בענף היהלומים.

סגן־ייו״ר פוטר
האיש של הינוקא
דוזה פרנס, חותנתו של אברהם ברנט, בהיכנסה
לישראל, ועל גופה יהלומים בשווי
100 אלף דולר, ועשרות אלפי דולר בהמחאות
זרות. היא אמרה לחוקרים כי
קיבלה מעטפה סגורה באנטוורפן למסירה
לאברהם ברנט ולא ידעה מה תוכנה.
למחרת הוזמן אברהם ברנט ואמר לחוקרים
כי היהלומים נועדו לו, וההמחאות
לחיים פוטר. לאחר שמיעת הסברו של ברנט
החליטו החוקרים שאין עילה לנקוט נגדו
ונגד רוזה פרנס הליכים מישפטיים.

פוטר וברנט לא הצליחו להשלים את
הבניין החדש של הבורסה, וניסו להציג
את מוניץ כאחראי לכך. הם טענו כי רצו
להתקין טרנספורמטור עבור הבית החדש
בחצר הבית הקיים, ומוניץ הוציא צו-
מניעה נגד הדבר, בנימוק כי החצר, שבה
בנו ללא רישיון חדר־טרנספורמטור, שייכת
גם לו, והוא אינו מסכים לכך.
אחרי שמוניץ קיבל בבית־המישפט צו
להפסקת הבנייה הבלתי־חוקית, כינסו פוטר
וברנט את הנהלת הבורסה ב־ 13 ביוני ,1979
והחליטו להוציא את האחים בן־ציון ואברהם
מוניץ מהחברות בבורסה, ביגלל
מניעת הבנייה הבלתי״חוקית. הם הקימו

קלוב ליהלומנים בשם אתגר, שיפעל ב-
מיסגרת החברה של בורסודהיהלומים ה קטנה,
והחליטו להוציא את האחים מוניץ
מחברות בקלוב שהקימו כאגודה וולונטארית.
האחים
מוניץ פנו לבית־המישפט באמ צעות
עורך־הדין אריה וירניק והשופטת
חנה אבנור קיבלה את פנייתם ופסקה כי
לא קיימים שני גופים נפרדים, וכי הקלוב
הוא גם החברה. לכן הוצאת האחים מוניץ
כמוה כהפקעת זכויותיהם, הנובעות מבעלות
על מניות בחברה, ולכן החברה יכולה
לפעול רק על־סמך תקנותיה שלה, ובהן
אין כל דרך לפגוע במוניץ.
אחרי כישלון זה זימנו חסידי בעלז
אסיפה כללית (זו שאליה הלכתי) והציעו
לשנות בה את תקנות־החברה, כך שניתן
יהיה להרחיק מן הפעילות את מוניץ. שוב
הגיש עורך־הדין וירניק בקשה לצו־מניעה,
והשופטת חנה אבנור הוציאה צו סופי,
האוסר על הנהלת־הבורסה להכניס כל
תיקון אשר יפגע בחברות של האחים מו־ניץ.

להשיב
מי לחמה
שערה
^ תה החליטו האחים מוניץ להשיב
+מילחמה שערה. ראשית, בדעתם לגרום
שגורמי החוק, המישטרה ומם־ההכנסה, יקבלו
דיווח מלא על כל עסקיהם של החסידים.
עסקים אלה נעשו ברובם ללא
פיקוח ממשי של מס-ההכנסה. יהלומנים
גילו לאחרונה כי הרוויחו סכומי עתק
בלי לשלם אגורה אחת מס-הכנסה.
צעד מקביל הוא החזרתו של בן-ציון מו-
ניץ לפעילות בבורסה ועריכת בחירות
חדשות להנהלה. אין ספק שאם יציג עצמו
מוניץ לבחירה, כנשיא הבורסה. אז יינתן
להרחיק מן הבורסה את האלמנטים אשר
אץ בינם לבין יהלומים כל קשר —
אלמנטים אלה גם גורמים להוצאת שם רע
לבורסה בין חברי הבורסה הגדולה. כך,
למשל, מחלקים לאחרונה רשיונות של
מתווכי-יהלומים לכל מיני מקורבים, לפי
הוראת הינוקא מבעלז, והתעודה מקנה
אפשרות לסוגי-פעילות רבים ומגוונים.

יגאל לביב 1

הנדון

האם גנבה
המישטוה
את הנהבי

החשוד כגנוב. רק שבועיים אחר־כך נתקבל מיבתב נוסף מהמיש־טרה.
הפעם הודיע ניצב־מישנה בנימץ זיגל כי המטבע והזהב
הוקנו לאוצר־המדינה.
היתד, זו גירסה חדשה ומפתיעה. כבר אז, בחודש נובמבר
,1977 לפני שיגעון־הזהב ועליית ערך הדולרים, היה שווי המטמון
144,445 לירות. המוצאים הקטינים פנו לבית־המישפט באמצעות
אפוטרופוסיהם ועורכי־הדין שלהם וביקשו את השבת המציאה.
על שני הצ׳קים החליטו לוותר.
בכתב־ההגנה שהגישו המישטרה והמדינה נטען שהמטמון לא
היה כלל בגדר מציאה. הוא לא הופקר על־ידי בעליו, ולא אבד
להם. לדברי המדינה מצאו הילדים רכוש אשר בעליו הטמינוהו
באותו מקום, ולא התכוונו כלל לנטוש אותו. על כן אין האוצר
בגדר אבידה, ואין חוק השבת אבידה חל עליו.
לא זו בלבד, אלא ששני הילדים הפכו אשמים, ולדעת
המישטרה הם היו מסיגי־גבול בטיולם החורפי. לדברי המדינה
היתה דלודהגג סגורה, והילדים לא היו זכאים להיכנס לשם.
לכן ביקשה המדינה לדחות את תביעת ארזי וחברו, ולחייבם
בהוצאות מישפט ושבר טירחת עורך־דין.

עליית־הגג הפתוחה
חיפוש אחר הרפתקה

ך* ל ילד חולם למצוא את מטמונם הנסתר של שודדי־הים.
~ אורי ארזי ושלמה אברמוב מצאו מטמון. אומנם לא היה
זה אוצרם של עלי באבא או של שודדי־ים, אבל בממדים
מודרניים היה זה בהחלט מטמון נכבד.
שני הנערים שהיו אחרי הבר־מיצווה שלהם, שוטטו ביום חורף
ך* נערים נחקרו בבית״המישפט וסיפרו את קורות המציאה.
אחד בתחילת שנת 1977 על גגות תל־אביב. השניים הסתובבו
י * השוטר ביבי העיד כי הבטיח להחזיר להם את המציאה
בחצרות השכונה ועלו על גגות הבתים בחיפושיהם אחר הרפתקות.
עם תום שלושה חודשים. גם זיגל הוזמן לדוכן־העדים. בחקירתו
בבית ברחוב נצח־ישראל 7בתל-אביב, מצאו את הרפתקת
סיפר הקצין בעל הגוף כי בדירה שמתחת לגג בבית המטמון,
חייהם. שם, ליד הדלת הפרוצה לגג ראו חבילה מקומטת עטופה
גר אדם בשם שמעיה הררניק עם אחותו. שמעיה זה חשוד על״
בנייר עיתון ובסמרטוט כחול. הם פתחו את החבילה, ולנגד
עיניהם ניצנץ בשמש החורפית משהו ״כמו זהב״ .מטיל כבד׳•
וחלק, במישקל קילוגרם, היה מונח ליד שטרות מוזרים המודפסים
בשפה זרה. הם הזכירר לילדים את שטרות הכסף של מישחק
המונופול. השניים מיהרו לביתו של ארזי הנמצא בסביבה, ופנו
אל אריה ארזי האב, שהוא עורך־דין. האב רק הציץ בחבילה
וידע מה לפניו.
היה שם מטיל־זהב ועליו הכתובת באנגלית הבנק של אנגליה,

מ ט מון
ת מור ת לירה

2ילדים מצאו מטמון־ ומשלא
התגלו הבעלים סי רנ ה
המישטוה להחזיר אותו להם
היו שם יותר מאלפיים דולר של ארצות־הברית, אלף ומאה
מרקים גרמניים, לירה שטרלינג אחת, ושני צ׳קים על שם בנק;
במונטריאול.
גם בימים שלפני בהלת־הזהב העולמית היתה זו מציאה;
רבת ערך. כראוי לאזרח ישר טילפן ארזי למישטרה והודיע:
על המציאה. ניידת הגיעה למקום, שוטר עלה עם הילדים לגג,
והשוטר הרצל ביבי קיבל את המציאה לידיו, ומסר לילדים
דו״ח מציאה כחוק, לפי סעיף 2לחוק השבת אבירה.
השוטר גם סיפר לילדים כי אם אחרי תום שלושה חודשים,
לא יימצא בעל האבידה יקבלו אותה הילדים. גם זאת לפי
קביעה של חוק השבת אבידה.

ה מו צ אי ם
הפכו עבריינים

דיי ילדים היו גיבורי היום בבית־הספר. העיתונים דיווחו
י י על המציאה והם חיכו בכליון עיניים לתום שלושת החודשים״
כאשר יוכלו להראות לחבריהם את מטיל הזהב המבריק שמצאו..
אך הימים נקפו והמישטרה לא הודיעה להם דבר. אחרי לחץ
מתמיד מצד הילדים סנה עורך־הדין ארזי למישטרה בשאלה
מה קורה עם המציאה, אך הוא נדחה בלו ושוב פעמים אחדות.
יום אחד החליט עורד־הדין שגם מדינת־ישראל ומישטרתה
חייבות למלא אחר חוקי המדינה, וכי אם המציאה מגיעה לבנו,
הוא ידאג שיקבל אותה. על כן פנה למישרד עורכי-הדץ של
יצחק ויהודה טוניק, וייפה את כוחם להשיב לבנו את האבידה.
על מיכתבם הראשון של עורכי־הדין ענה רב־פקד שמואל׳
אלון כי המטבע מוחזק כמוצג בתיק פלילי הדן באחזקת רכוש

(המשך מעמוד )55
הקוף העירום היה רב־מכר עולמי. בספרו
האחרון, גן־החיות האנושי, הוא מטיל אור
חדש גם על פרשת אריק שרון ושווד.
אצל מינים רבים של יונקים יש מנהיגים,
בעלי מעמד רודני, העומדים בראש
שבטים המונים כמה מאות סרטים. מבחינה
זאת לא היה האדם הקדמון שונה מיונקים
רבים אחרים. אלא שאצל המין האנושי
הלך השבט וגדל, וגודלו של ה״שבט״ מגיע
עתה למיליונים.
אפשר להשוות את המין האנושי ל־באבונים
— לא רק מפני שהבאבונים הם
כמונו גזע של קופים, אלא גם מפני שהם
התפתחו כמונו — נטשו את החיים הנוחים
והבטוחינדיחסית ביער, ויצאו לחפש חיים
מסוכנים וקשים הרבה יותר בנוף הפתוח.

לצורכי כיטחון וכלכלה מאורגנים
הכאכונים פחות או יותר כסונו,
בשכטים המאפשרים עזרה
הדדית והגנה תדדית. כראש כל
שבט עומד מנהיג.
הבאבון הראשי, שהוא מם׳ 1בשבט,
שולט ביד רמה ובזרוע נטוייה. אין סייג
לשילטונו. אך הוא מוכרח להיות מוכן
להגן על מעמדו בכל עת. כי תמיד עלול
מס׳ 2או אחד מעוזריו הבכירים האחרים
לנסות להפיל את שילטונו ולרשת אותו.
הזקן מזדקן, והצעירים רוצים לעלות בסולם
הסטאטוס בשבט.

כקיצור, יש חיים פוליטיים.ערים
כשכט של כאכונים, כערך כמו ב•
סיפלגה הליכרלית.
מנהיג הבאבונים אינו יכול לבזבז את
זמנו במאבקים גופניים מתמידים, כדי
להוכיח את עליונותו שוב ושוב. יש לו
תפקידים חשובים אחרים בהנהלת השבט,
בהגנה עליו מפני נמרים ושאר ציידים,
ובאירגון כלכלתו. לכן הוא מסתפק באיומים.
כשמישהו מרים את ראשו (תרתי
משמע) בנוכחותו, די בתנועה מאיימת
של המנהיג כדי להשליט סדר.
גם זהו מאמץ־יתר, ועל כן דואג ראש-
הבאבונים להפגין את עליונותו בדרך
פשוטה יותר. הפרווה שלו תמיד מבהיקה
ומטופלת היטב, תנועותיו הנמרצות מעידות
על מעמדו הרם, אין הוא מראה לעולם
סימנים של פחד או הססנות. לרוב הוא
גבוה מכל שאר חברי השבט, ועל כן די
לו להזדקף כדי שהכל יבינו את הרמז.

מנהיגי אנוש אינם מצויידים ב-
אכיזרים טיכעיים כאלה.
הם זקוקים לתלבושות מפוארות של
בוץ וארגמן, או למדים ססגוניים ושלל
עיטורים נוצצים. הם יושבים על כס מורם,
המעניק להם גובה מלאכותי. פקודיהם מש תחווים
להם, כורעים ארצה, מחווים להם
קידה.
אלא שבעידן הדמוקרטי החדש, איבדו
המנהיגים גם אביזרים אלה. הנשיא לבוש
בחליפה רגילה. אין לו כס־מלכות. אין
משתטחים לפניו אפיים ארצה.
הוא זקוק לסמלי־מעמד אחרים, מתוח כמים
יותר, כדי שהכל יבינו את עליונותו,
וכדי לצמצם עד כמה שאפשר את
הנסיונות להדיחו.

לכן יושכ המנהיג ה״דמוקרטי״
כהיכל מפואר, כמד ״חצית חלכן״.
הוא נע כצורה ראוותנית, בשיירות
של מכוניות מפוארות, המלוות
על־ידי רוככי־אופגוע המפעיליס
את הצופרים. הוא טס כמטוס
סייוחד או כמסמן.
ובעיקר: יש לו פמליה. עוזרים, מז כירים,
שלישים, ראשי-לשכות, סגנים,
משרתים.

ושומרי־ראש.
תת־ניצכ זיגל
גיוסה חדשה ומפתיעה
ידי המישטרה מזה זמן כסוחר במטבע זר. בשנת 1975 נאשם
בכך ואף שילם כופר. בעת החיפוש ניסה לזרוק מטבע זר.
גם את המציאה הנדונה ייחסה המישטרה לשמעיה. אך זה הכחיש
כל קשר לאוצר .״שמעיה אמר שזה לא שייך לו,״ סיפר זיגל.
עד חודש אוקטובר 1979 לא הוגשה תביעה סלילית כנגד
איש על החזקת המטבע הזה, אך מכיוון שהחקירה נמשכת,
לדברי זיגל, קיבל צו מימשרד־האוצר להקנות למדינה את הכסף
והזהב. תמורת לירה אחת רכשה מדינת ישראל את מטיל הזהב
וחופן הדולרים.
המישפט הגיע לשלב הסיכומים. ערכה של המציאה עלה
היום לממדי המטמונים שבאגדות וממשיך לעלות בכל יום.
שני המוצאים הישרים בגרו בינתיים ועומדים להתגייס לצה״ל.
פסק־הדין שיינתן בעניינם יקבע אם יהיו לצה״ל שני חיילים
עשירים, או שחובה הלאומי של מדינת־ישראל יקטן במטיל זהב
.אחד ובכמה דולרים.

(בסלנג הצרפתי, השנוא, בצדק, על
אנשי־הביטחון הישראליים, נקראים שו־מרי-הראש
״גורילות״ .הנה כי בן, דווקא
מנהיגי הקופים אינם זקוקים לגורילות).
ך* גה כי כן ברור כי אריק שרון אינו
י * המצאה ישראלית מקורית וחדשה.
הוא ממשיך, בסד הכל, במסורת של
כמה מאות מיליוני שנים, ולכו אין כל
טעם לכעוס עליו.

עלינו פשוט לראות אותם בדמיוננו
כמנהיגים של שכט כאבו־ניס
— ואז יהיה קל לנו להכין, לסלוח
— ולשלם.
העולם הזה 2211

כמה ח׳ כים מתעניינים בביוב ובנקיון הרחובות * תופיק טוב, לא
שמע את הסוו * ממשלה הולכת וממשרה באה, והמפו״ד נשארת

תניב עליון דת

ש קשר ישיר בין הרצינות של
7הנושא והרצינות של דיוני הכנסת. זד,
פועל כך: ככל שהנושא רציני יותר, כן
הדיון רציני פחות.
אין נושאים רבים שהם יותר רציניים
לגבי חייו היומיומיים של האזרח מאשר
מצב הרשויות המקומיות, שהן האחראיות
לאיכות חייו היומיים: סדר, תחבורה,
ביוב, ניקיון ועוד ועוד. לכו החליטה הכנסת
לדון במליאה במצבן החמור של
הרשויות המקומיות, לפי הצעתו של ח״כ
ז׳ק אמיר, שהוא ראש עיריית דימונה.
הדיון נמשך שלושישעות. במהלכו לא נכחו
אף פעם אחת יותר מתריסר ח״כים, וגם
אלה היו משועממים לא־מעט.
ניצלתי את ההזדמנות כדי לומר כמה
דברים עקרוניים ולהשמיע הצעה מהפכנית
שהתגבשה אצלי תוך שיחות עם ראשי
עיריות ומועצות. כמו רעיונות רבים ש־זרקנו
במשך השנים לתוך חלל הכנסת,
תצוף גם זו באחד הימים, ולפתע תיראה
מעשית וחיונית( .אז ישכחו, כמובן, מי
העלה אותה).

זוהי דרך־הפעולה העיקרית של סיעה
קטנה, שיש לה מה לאמר: היא משמיעה
בכנסת הצעות המעוררות תחילה התנגדות
ו/או תמיהה. היא חוזרת עליהן מפעם לפעם.
בהדרגה חודרים הרעיונות לתודעה,
ח״כים אחרים מאמצים אותם לעצמם, עד
שהם הופכים נחלת הסיעות הגדולות ומתחילות
להתבצע.
כל מי שחושב שיש לזרוק את הסיעות
הקטנות מן הכנסה, בעזרת אחוז־חסימה
מוגדל, מוטב שיחשוב על תפקיד זה. הרבה
הצעות, שהועלו לראשונה בכנסת השישית
והשביעית על־ידי סיעת העולם הזה —
כוח חדש התגשמו בדרך זו: החל בחקיקת
חוק־ההפלות והסעה-חינם של חיילים וכלה
בהנהגת חגורות-בטיחות והענקת עיטורים
לחיילים. רבים מן הרעיונות הנדונים
כיום בכנסת הועלו על־ידינו אז, לפני
עשר או תריסר שנים.

ל רקע זה יש לראות גם את ההצעה
? של ועדודהכנסת לסתום את פי הסיעות

בדיון על מצב הרשויות המקומיות אמר
אורי אבנרי :

...אני רוצה לדבר גלויות, שלא בדרך של סחור־סחור,
* ולקרוא לילד בשמו׳.
לפני זמן־מה היו שמועות שהוצע לשר יוסף בורג
להתמנות כשר־חוץ, והוא סירב לקבל את המינוי. ליתר
דיוק, מיפלגתו הכריחה אותו לוותר על מינוי מכובד זה.
מדוע?
מפני שהיה קיים חשש שהמפד״ל תאבד את מישרד־הפנים.
ובשביל המפד״ל — זהו אסון.
במישרד־החוץ יש כבוד, אבל במישדד־הפנים יש כסף,
הרבה מאד כסף.

למעשה, מישרד-הפנים הוא הזרוע העיקרית
של תמנון המפד״ל, המחבק את המדינה כולה.
כעזרת מישרד־הפנים מחזיקה המפד״ל את פל
הרשויות המקומיות, העירוניות והאזוריות,
כטכעת־חנק.
כל רשות תלוייה בפקידי המישרד, כלומר בשליחי
המפד״ל, על כל צעד ושעל. ירצה הפקיד — העיריה
תפשוט־רגל. ירצה — תבטל העיריה פרוייקטים. ירצה —
יבייש את הראש הנבחר של הרשות המקומית ויפשיטו
עירום ועריה.
לכן חייבת הרשות המקומית להתחנף אל פקיד המפד״ל,
להתרפס לפניו, לחזר אחריו. המפד״ל רוצה מיקווה —
יש מיקווה. רוצה בית־כנסת — יש בית־כנסת. רוצה
מועדון מיפלגתי, במסווה של מועדון־נוער — יש. המפד״ל
רוצה במשכורות לכמה עשרות מהעוסקנים המקומיים
שלה, בתואנה זו או אחרת — יש. המפד״ל רוצה קולות —
גם אלה יש. ואנחנו יודעים שערבים, מוסלמים ודרוזים,
מצביעים בשביל המפד״ל היהודית, ומעניקים למיפלגה
מנדט אחד לפחות, בגלל הלחצים המתמידים האלה.

רכשוט יד ווגד
המישרד הזה, המתנהל על־פי השיטה הזאת, הוא
אחד מעמודי התווך של שילטון המפד״ל.
איך זה אפשרי?

זה אפשרי תודות לחוק מימי הנציב העליון,
חוק היוצר יחס של תלות מוחלטת של
הרשות המקומיות של הילידים כשליט הקולוניאלי,
אלא שבמקום סר אנגלי, בא העסקן
המפר ׳׳לי.
המצב המעשי
רשויות המקומיות
> 207 באים מקופת
היא שיפחה של

הוא ש־ס 807 עד 8570 של כספי ה באים
מקופת המדינה, ורק 1570 עד
הרשות עצמה. פירוש הדבר שהרשות
מישרד־הפנים, שיפחה של המפד״ל.

וווווווץ
לפווטו 7ן 1ל

הקטנות בדיונים על הצעות־לסדר־היום.
בעניין זה שגיתי בשבוע שעבר: אמרתי
כי ההצעה הנלוזה נדונה בכוונה בחשאי,
מבלי למסור על כך לסיעות הקטנות. חברי-
הוועדה הודיעו לי שלא היה זה כך: בוועדה
יש לפחות חבר אחד השייך לסיעה
קטנה: ח״כ תופיק טובי מרק״ח. אלא
שטובי לא היה נוכח בכל הישיבות שבהן
נדונה ההצעה במשך תישעה חודשים, ועל
כן היא נשארה בגדר סוד.
מדוע לא ידע על כל טובי, ולא התעניין
בנעשה? הפיתרון לכך טבוע במהותה של
סיעת רק״ח, שהיא אולי הגרועה ביותר

ברוב הדברים הרשות אינה אלא סוכנת־מישנה לביצוע
פעולות מקומיות.
אפשר לשאול: אם זהו המצב, לשם מה בכלל דרושה
הרשות המקומית?
זוהי מדינה קטנה. מבחינת מיספר תושביה. כולה
כשכונה אחת של העיר ניו־יורק. ודרך אגב: במדינה
כיום, כתוצאה מן הירידה ההמונית, יש פחות יהודים
מאשר בעיר ניו־יורק.

מדוע לא לבטל את בל הרשויות המקומיות?
מדוע לא להניח למישרדי-המדינה, באמצעות
פקידיהם, לנהל את בל העניינים כעצמם ך
ישנה רק תשובה משכנעת אחת לשאלה זו, והיא —
שהרשות המקומית יוצרת את התשתית הדמוקרטית,
מיסגרת מקומית שבה יכולה לצמוח מנהיגות חדשה מלמטה,
מנהיגות אותנטית אמיתית.
ואכן ישנה שורה של מנהיגים צעירים חדשים, חברי
מיפלגות שונות, הצומחים בכמה מן המועצות.
יש גם הרבה שחיתות והתנוונות במועצות המקומיות,
בגלל התלות המתמדת בחסדי השילטון. מי שתפקידו
העיקרי הוא להתרפס ולחזר ולפשוט יד, כדי שלא לפשוט
רגל, יכול להיתפס בנקל לשחיתות ולהתנוונות.
קיימת ביורוקרטיה איומה. יושב כאן סגן ראש־הממשלה,
ואני יכול לספר שביליתי לפני זמן מה כמה
שעות עם אחד מראשי המועצות, איש חרות, והוא סיפר
לי על דרך החתחתים של פרוייקט שיקום־השכונות בתחום
הסמכות שלו. זוהי ממש אגדה של עליזה בארץ
הבלהות. זה כרוך בהליכה אל ועדה זו, וממנה אל ועדה
אחרת. בכל ועדה יש חילוקי־דעות בין שליחי המישרדים
השונים, שליח של מישרד אחד בוועדה אחת אינו חולק
רק על דעת שליחי המישרדים האחרים באותה ועדה,
אלא גם על דעת שליחי אותו מישרד בוועדה אחרת.
יופה תמיר ז הם צריכים להצדיק את תפקידם.
ייגאל ידין: ישנה רק ועדה מקומית, וועדה שניה
עליה. זה הכל.
.אורי אבנרי: זה מספיק.
אמנון לין! מי עושה את העבודה?
אורי אבנרי: זה מספיק. אותו ראש רשות,מקומית
תיאר באוזני את התהליך. אני מניח שהוא דיבר דברי־אמת
כאשר אמר שהשפעתו ויכולתו של ראש הרשות
המקומית הנבחר לבצע פרוייקט של שיקום השכונה
שלו, השכונה שבה הוא נולד וגדל, על־פי הבנתו, היא
אפסית, למרות שהכסף לשם כך ישנו.
ייגאל יהין ז כל מה שנעשה נעשה לפי --
לא כל מה שהס רוצים אפשר לספק להם. אבל מה
שעושים, זה מתוך .--
אורי אבנרי ז אדוני סגן־ראש־הממשלה, אני יכול
רק למסור את הדברים בשם אומרם, מבלי להזכיר יאת
השם, כי לא קיבלתי ממנו רשות לכך. הוא אמר שה
בכנסת,
מבחינה פרלמנטרית. שני ראשי
הסיעה, מאיר וילנר ותופיק טובי, נמצאים
בתנועה מתמדת, במיסגרת רק״ח־תורס —
העולם הקומוניסטי פלא חגיגות, פסטיבלים
וועידות, ובכולם מבקרים ראשי רק״ח. נראה
לפעמים כי ועידה של המיפלגה במיז-
רח־גרמניה חשובה להם יותר מאשר ה כנסת.
שני
ראשי־הרשויות הערביים בסיעה, תו־פיק
זייד וחנא מואיס, כימעט אינם מבקרים
בכנסת. צ׳רלי ביטון עולה על חבריו-
לסיעה, אך הוא נטע זר בסיעה. אומנם,
הסיעה נואמת הרבה — אך בדרך כלל זהו
העתק מדוייק של המאמר האחרון של
סראבדה, ואין בכך תרומה לפיתרון הבעיות
המעשיות של המדינה.
כך קרה כי ועדה, שבה יש חבר מטעם
רק״ח, יכלה להכין במשך חודשים את
הקנוניה הזאת נגד הסדר הפרלמנטרי, מבלי
שאיש בסיעות הקטנות ידע על
כך, ומבלי שאיש רק״ח הזהיר אותנו. גם
הוא לא ידע.

פרוייקט ישנו, הכסף ישנו, אבל הוועדות מונעות ביצוע
הפרוייקט, כי יש בתוכן ריעות שונות על צורות הביצוע
של הפרוייקט.

מהבנה אמיתית
אם אנחנו רוצים ברשויות מקומיות יעילות, יש לחולל
מהפכה במצב הקיים. שמעתי כאן היום דברי־ביקורת
רבים, ולמעשה לא שמעתי אלא דברי־ביקורת, אך הצעות
למהפכה אמיתית במצב לא שמעתי. וזה מעלה כמובן
שאלה. הרי שר״הפנים הזה לא נולד עם המהפך. הוא
היה קיים לפני המהפך, והחוק היה קיים לפני המהפך,
והשיטות האלה היו קיימות לפני המהפך.

ממשלה הולכת וממשלה באה,
הפנים המפר״לי לעולם קיים.

אך שר

נדמה לי שהרבה מדברי־הביקורת של דוברי המערך
היום יכלו להיות מכוונים כלפי עצמם, כלפי ממשלת־המערך.
אני
רוצה להציע רעיונות אחדים, שבהם פיתרון אמיתי
ורדיקלי למצב הקיים. ואלה הם :

( )1יבוטל לחלוטין בל המיסוי העירוני,
ולהשאיר את כל מערכת־המיפים כידי הממשלה
כילכד.
( )2תעביר הממשלה לרשויות המקומיות סכומים
קבועים, על־פי קריטריונים אובייקטיביים מוחלטים שיהיו
מעוגנים בחוק, שלא יהיו תלויים בשום צורה שהיא
בשרירות־לב וראות־עיניים.

( )3ייקבע סכום קבוע לגולגולת. בלומר:
כל רשות תקבל מידי הקופה הממלכתית סכום
קבוע, לפי מיספר התושבים, הצמוד למדד.
יתכן שיהיה צורך לקבוע שתיים או שלוש
דרגות, לפי ותק המקום, ריחוק מהמרכז ובו/
( )4תהיה הרשות הנבחרת לבדה אחראית להוצאת
הכסף, והיא תישא באחריות לפני בוחריה בילבד.
נדמה לי שתוכנית, שתהיה מושתתת על עקרונות אלה,
תחולל מהפכה גמורה במערכת השילטון המקומי, ויש
בה פיתרון של ממש• .
שום תוכנית אחרת לא תפתור את הבעיה. יזרקו
עוד מיליארד לתוך החבית־ללא־תחתית, יזרקו עוד כמה
מיליארדים, ואחרי שלושה חודשים או חצי שנה ייערך
כאן שוב אותו הוויכוח עצמו, באותה נוכחות עלובה,
עם אותן תוצאות.

כיוון ששר הפנים אחראי למשא-ומתן על
האוטונומיה, אינני יכול אלא לבקש ממנו להעניק
לרשויות המקומיות כישראל לפחות את
אותה האוטונומיה שהוא מתכוון להעניק ל פלסטינים.

—י בורו
(המשך מעמוד )13
שניו של הספר הוא ״שאלת פלסטין״,
ולא השאלה הפלסטינית, והוא מתייחס
לא רק לעם אלא גם לארץ. כן, סעיד
טוען שהיתה פעם ארץ שנקראה פלסטין,
ארץ ערנית שאינה קיימת עוד, ואשר
הייתה קיימת עד שנת .1948 ואם אין
היום ארץ הנקראת פלסטין, זה לא
משום שאין עם פלסטיני. אבל הדגש
הוא על הארץ ועל ההיסטוריה שלה, ולא
רק על האנשים והעם. כפי שכותב סעיד :
״העובדה היא שהיום פלסטין אינה קיימת,
אלא כזכרון, או, וזה חשוב יותר, כרעיון,
חוויה אנושית ופוליטית ופעולה
של רצון המוני בלתי נראה.״ מטרתו של
סעיד איננה ליצור מחדש את הארץ שאינה
קיימת, אלא להבין את העובדות
ההיסטוריות הקשורות בקיומה (בעבר)
וברעיון הקשור בה (בהווה ובעתיד).
את ההיסטוריה של העם הפלסטיני
בארצו מסכם סעיד כדלהלן :״בארץ ה-
נקראית פלסטין חי, כרוב מכריע במשך
מאות שנים, עם, בעיקרו נודד, אך למרות
זאת ניתן לזיהוי מבחינה חברתית,
תרבותית, פוליטית וכלכלית, ששפתו הי-
תה ערבית ודתו (לגבי הרוב המכריע)
איסלאם. עם זה — או אם מישהו ירצה
להכחיש שהם ראו את עצמם כעם במשמעות
המודרנית, קבוצה זו של אנשים
— הזדהו עם האדמה שאותה עיבדו
ועליה חיו (בעוני או לא — שאלה בלתי-
רלבנטית) .הזדהותם זו גברה אחרי שהוחלט
באירופה ועל״ידי אירופים, ליישב
מחדש, ליצור מחדש, לכבוש מחדש
את הארץ ליהודים שיובאו אליה ממקומות
אחרים.״ זהו סיכום ההיסטוריה
הפלסטינית לפי סעיד, ואין כל ספק שזהו
סיכום ההיסטוריה מנקודת הראות של
העם הפלסטיני כולו.
החוויה הפלסטינית הבסיסית היא זו
של התנגדות לניתוק הקשר שבין העם
וארצו. כן מוגדרת היישות הפלסטינית,
והיא תמשיך להיות מוגדרת בצורה זו
בעתיד הנראה לעין. לדעת סעיד, סביר
מאד להניח שבמקביל להתנגדות הפלסטינית
תימשך גם ההתנגדות ההפוכה מצד
הציונות וישראל: הסירוב לקבל את קיומו
של עם פלסטיני, שאינו רק מיטרד,
אלא אוכלוסיה הקשורה לארצה בקשר
בל-יינתק.

י 1 1
לקורא הישראלי המצוי, שינק את
המיתולוגיה הציונית יחד עם חלב אמו
(או חלב תנובה) ,ואפילו לקורא הישראלי
יפה־הנפש, שהשתתף בעצרות של
שלום־עכשיו וחתם על עצומות, זהו ספר
מרגיז ביותר. מעיד משתמש עשרות
פעמים במילה המרגיזה ביותר לגבי כל
ציוני טוב, מילה האסורה בהשמעה והמעלה
חיוורון או סומק של זעם בפניו
של כל תועמלן ישראלי, מילה שאינה
קיימת בעברית — קולוניאליזם.
לפני זמן רב נתקלתי בביטוי חדש
בשפה העברית, כשהיסטוריון של התנועה
הציונית דיבר על הציונות כתנועה
״מיישבת ארץ״ .ביטוי חדש זה נולד,
כמובן, כדי למנוע שימוש באותו מושג
שאין להזכירו — קולוניזטור או קולוניאליזם
(כדאי לחשוב לרגע על כמה
מילים הקיימות בשפה העברית ועל מקורן•
למשל :״מושבה״ ו״התיישבות״.
מאין באו ״אוצר התיישבות היהודים״
של הרצל?) .לסעיד אין כל התנגדות
לתיאורה של הציונות כתנועה ״מיישבת
ארץ״ .זה בדיוק מה שהוא טוען. הציונות
היא תנועה מיישבת ארץ, ובעייתה
הקטנה של הציונות היא שהארץ שאותה
רצתה ליישב הייתה כבר מיושבת.
סעיד מזכיר לנו שוב, אם במקרה שכחנו,
שארץ־ישראל, או פלסטין, או ציון,
היתה כבר ארץ מיושבת בתקופה שבה
טבע ישראל זנגוויל את הסיסמה הידועה
״עם ללא ארץ, לארץ ללא עם״ .העובדות
כאן הן פשוטות וברורות, וסעיד
מציג אותן בפשטותן. בשנת 1914 היו
בארץ 60 אלף יהודים ו״ 630 אלף ערבים
ן בשנת 1931 היו בארץ 175 אלף
יהודים ומיליון ו 33-אלף ערבים ; בשנת
1947 היו בארץ 608 אלף יהודים ומיליון
ו־ 304 אלף ערבים.
הציונות כתנועה היסטורית קמה על
רקע המצב ההיסטורי של הקולוניאליזם
(ב 1918-שלטו מעצמות אירופיות ב־85£
של כדור הארץ. זוכרים את המפות שבהן
הופיעה האימפריה הבריטית בוורוד וכיסתה
את רובו של העולם ז< ,תוך שי-
תוף־פעולה עם מעצמות קולוניאליסטיות,
ומתוך דרך חשיבה קולוניאליסטית ביחסה
לילידים ולזכויותיהם. הצחרת בל־

פור מוצגת על־ידי סעיד כדוגמה לדרך
חשיבה זו.
כפי שיודע כל בוגר תיכון בישראל,
הצהרת בלפור ניתנה על-ידי מעצמה אירופית,
ביחס לאיזור לא״אירופי, תוך
התעלמות מקיומה ומרצונה של האוב-
לוסיה הקיימת באיזור. תחילתה של
הציונות בתקופה שבח התבצעה ההתפשטות
הגדולה ביותר באפריקה ובאסיה, י
מקונגו ועד הודו-סין. בעזרת ציטטות
מדבריהם של אבות הציונות ומנהיגיה,
מתיאודור הרצל וחיים וייצמן עד יוסף
וייץ ומשה דיין, מראה סעיד כי לא
נכונה הטענה שהציונות פשוט לא ידעה
על קיומם של ילידים בפלסטין. מנהיגי
הציונות, מהרצל ועד ישראל קניג ואריאל
שרון, ידעו היטב כי ישנם ילידים בפלסטין,
והיו לחם רעיונות ותוכניות
מגובשות יותר ומגובשות פחות, לגבי
מה שייעשה בילידים אלה.

תיאורה של הציונות בספר הוא תיאור
של הצלחה. סעיד מדגיש את הישגיה
של הציונות, ומציין לטובה את המעשיות
ותשומת־הלב לפרטים בתנועה הציונית.
בעיית ההצלחה הציונית היא בפך /שהיא
כרוכה גם בכישלון ובאסון — של הפלסטינים.
עיקרו של הספר מוקדש לתיאורה
של הציונות מנקודת הראות
של קורבנותיה, משום שקוראיו מכירים
כבר היטב את סיפורה של הציונות
מנקודת הראות של המנצחים. סעיד
מסכים עם ישראלים רבים, הטוענים
בציניות (או בציוניות) כי ״הציונות לא
באה לעולם כדי לפתור את בעיות הערבים,
אלא את בעיות היהודים״ .הציונות
היתה אמנם טובח מאד ליהודים,
אך רעה מאד לפלסטינים .״כל דבר חיובי
מנקודת הראות הציונית הוא שלילי
מנקודת הראות של הילידים הפלסטיניים״
.הישגיה של הציונות אינם ניתנים
להכחשה, אך אלת היו הישגים שנועדו
ליהודים בלבד. ניצחון הציונות שינה
את ההיסטוריה של העם הפלסטיני,
ולכן הציונות חשובה לעם חזה לא
פחות מאשר היא חשובה לעם היהודי.
כמו דוברים פלסטינים אחרים, גם
סעיד קורא לבני עמו ללמוד מן הציונות,
ובמייוחד מיעילותח ומעשיותח. יש
בדבריו מידה ניכרת של התפעלות והערכה,
ורצון להזדהות עם היצירתיות ו־הפעלתנות
שבציונות. אם הפלסטינים חיו
ונשארו קורבנות הציונות, בהיותם קורבנות
הם למדו להכיר את דרך הפעולה
הציונית מקרוב, ומדרך זו הם למדו
וילמדו לטובתם הם.
ובכן — אומר כבר הקורא חסר הסבלנות
— מה הוא בעצם מציע! האם
יש לו פיתרון כלשהו! סעיד אינו נכנס
לפרטים של פיתרון אידיאלי לסיכסוך,
ואינו חושב שיש פיתרונות קלים, אך
הוא מציע כמה צעדים ראשוניים :״הגיע
הזמן שפלסטינים ויהודים־ישראליים
יישבו יחד וידונו בכל הנושאים העומדים
ותלויים ביניהם — זכויות חגירה, פיצויים
על הרכוש שאבד וכו׳ ,הכל בהקשר
של דיון כללי בשלום העתיד לבוא, תוך
הודאת הציונות בעובדה, שהשיחרור הלאומי
היהודי (כפי שהוא נקרא לפעמים)
התרחש על חורבותיו של קיום
לאומי אחר, לא במופשט אלא במציאות.
צריך להכיר בעובדה, ששאלת
פלסטין אינה רק נושא לדיון סגור ותיאורטי
בין ציונים, על ההתנהגות הנאותה
לישראל ולציונות בארץ שהיתה פעם
פלסטין, אלא עניין מדיני חיוני, לערבים
וליהודים, החיים יחד בשטח משמעותי
לשניהם״ .ברור שסעיד מקבל את ההגדרה
הציונית של ישראל, כמדינתם של
כל יהודי העולם. הוא אומר זאת בפירוש,
ומדגיש כי כל פיתרון חייב לכלול ויתור
של רעיון זח ומעבר למצב נורמאלי, שבו
ישראל, כמו כל מדינה אחרת בעולם,
תהיה מדינתם של היהודים והערבים
החיים בה.

תקדים חנות בישואר: האשה הסכימה
ושדם רבעוה נמ שו שבע שנים מזונות
צמוד לדולר, ולתת לו בית ומכונית

סעיד תומך באופן ברור ביותר ברעיון
המדינה הפלסטינית ברצועת עזה ובגדה
המערבית, והוא מאמין כי מדינה כזו
תהיה הצעד הראשון והחשוב ביותר לק ראת
שלום בין הפלסטינים וישראל. הוא
גם אומר בפירוש, כי רעיון המדינה הפלסטינית
לצד ישראל כרוך בוויתור על
חלומות השיבה ליפו ולחיפה, ולכפרים
ולפרדסי החושחש שאינם קיימים עוד.
בני הדור שלו בקרב הפלסטינים מוכנים
לוויתור כזה על רעיון השיבה, מתוך
הכרת המציאות, אם גם מתוך צער וכאב.

ד״ר בנימין כית־הלחמי 1

ך* כוד השופט, אתה מסכים שאשד,
צעירה, אשה אלגנטית, אשר, יפה
שכזו תביא את בעלה לכדי חרפת רעב?״
שאלה התובעת ברחמים.
״כן!״ ענה השופט.
״כדי שלא יהיה בחרפת רעב, ולא יסבול,
אני משאירה אותו בתוך הבית שלו, עם
מכונית ב־מ־וו ואני מתנדבת ומתחייבת
לשלם לו ארבעת אלפים לירות לחודש
צמודים לדולר.״ אמרה האשה הצעירה,
האלגנטית והיפה שעמדה על דוכן בית־המישפט
המחוזי לפני כשנתיים.
״לא,״ אמר השופט ,״אני לא מסכים, אך
מאידך אני מסכים לאלפיים במקום ארבעת
אלפים !״
הדו־שיח היווה את אחד משלבי הביניים
לתביעת גירושין ארוכה שבסופה ניתן צו
חלוקת רכוש המהווה תקדים חברתי —
האשד, היא המשלמת מזונות לבעלה, היא
הממונה על כלכלת הילדים, והיא המחזיקה
בנכס המישפחתי, בחנות.
ג׳ולייט ויוסי דן נישאו במרסיי, כש־ג׳ולייט
היתד, בת .15 על פי חוקי צרפת
מותרים נישואין בגיל זה. חתנה היה קרוב
מישפחה שאותו לא הכירה לפני כן. הוא

הגיע לטיול, קפץ לבקר את הדודה, ושם
היו לו שתי אפשרויות: לשאת את ג׳ולייט
או לשאת את אחותה. הגבר הנאה בן ה־30
בחר בילדה היפה. הם נישאו והיא עלתה
ארצה.
מספרת היום ג׳ולייט :״הייתי בסך הכל
ילדה קטנה, מה שהבנתי זה שהוא היה בן
מישפחה, אמרו לי להתחתן, לא חשבתי
שאני יכולה לסרב אז התחתנתי.״
יוסי אומר :״היא אומנם היתר, בת 15
וחודשיים, אבל בכלל לא ילדה, היא נראתה
כבת ,20 התנהגה כבחורה בוגרת. היא
מצאה חן בעיני ואני מצאתי חן בעיניה.
רק אחרי כן באנו להורים וגם הם הסכימו
לנישואין.״

רכוש מוביל
__ לגט
ך* ילדה־ א שד! התבגרה במהירות, אח י
• רי שנים אחדות ילדה בת, אחרי כן
בן. החיים בבית הפכו בלתי-נסבלים. ג׳ול־ייט
טוענת :״בהתחלה ניסיתי לאהוב אותו
אבל אנחנו פשוט לא מתאימים, אני שונה

ממנו, הוא סבל ואני סבלתי״״ ויוסי אומר :
״היא קיבלה חינוך משונה בבית, אמא
שלה החליפה בעלים וגם אבא שלה היה
גרוש. פעם כשהאם היתה אצלנו בבית
והיא ראתה אותנו רבים, אז היא התפרצה
ואמרה לבתה- :תזרקי את הבעלים כמו
סוליית הנעל שלך.״
בינתיים התרבה הרכוש. הם קנו בית
בחולון, מכונית חדשה וחנות ללבני נשים
ברחוב אלנבי בתל־אביב. עם גדול הרכוש
גדלו המריבות. נערכו כמה נסיונות שלום-
בית בין הצדדים. עד לימים האחרונים רצה
הבעל לחזור לחיים משותפים עם אשתו.
ג׳ולייט היתה עיקשת בדעתה — להתגרש
וזהו.
עורכי־דין רבים הוחלפו, ובאמצע עמדו
הילדים. בשלב הראשון עזבה ג׳ולייט את
הבית ללא הילדים. אחרי כן שבה ולקחה
אותם. שני הצדדים טוענים כי הילדים הוס תו,
זה אומר ״נגדי״ וזו אומרת ״נגדי.״
באחד משלבי הדיונים המייגעים הוחלט
כי, זמנית, ישהה הבן, עם אביו והבת
עם אמה. למעשה, נלקח הילד על־ידי האב
עוד לפני הדיון המישפטי והועבר ללא
ידיעת אמו לייעוץ לעובדת־סוציאלית, תושבת
חולון, מקום מגורי האב. העובדת-
הסוציאלית החליטה, ללא ידיעת האם, כי
על הילד להימצא בפנימיה בירושלים.
כאשר התקשרה ג׳ולייט עם העובדת־הסו-
ציאלית אמרה לה זו כי ״לא היתד, עליה
כל חובה להזמין את האם או לשאול להסכמתה
או רצונה.״
הפניה הראשונה לבתי־מישפט נעשתה
דרך בית־הדין הרבני. ושם החלו העיכובים.
כשנתיים נגרר התיק, מדי פעם הודיע
הבעל כי הוא חייב להתייצב לשירות מילואים׳
והדיון נדחה. באחת הפעמים נוכחה
ג׳ולייט, כי היתה אי־התאמה בין הטיעונים
של בעלה לבין המציאות. היא פנתה ל-
עורד־הדין שלה ואחרי שזה ניסה ״לסיים
את העניין במילים יפות״ לדבריה, החליטה

כעל ח

״מזונות זה אסון לבעל׳

.ס * דו דיי ך

* 1131״! 4
מרתף הגי

אשה דן
-אס הוא רוצה מזונות — בבקשה !״

החלטה זו מסיימת את הדיון שבפני, אולם
לאחר שחקרתי קצת במהות ההחלטה וכיצד
התקבלה ההחלטה בבית־הדין הרבני ה-
איזורי, נחה דעתי כי הסמכות לדיון בענייני
רכוש היא בבית־מישפט זה,״ אמר השופט
הלמוט לוונברג והוסיף :״עורכת־הדין בר-
קול ודאי היתה מתביישת להציג עמדה זו.
נעניתי כי הבקשה ניתנה לבקשתו של
האיש בלבד, ובלי שהאשה או הנציג שלה
הוזמנו לדיון.״
למרות החוק המחייב בית־דין אחד לכבד
את החלטות האחר, החליט הפעם לוונברג
לסטות מהמקובל ולסרב לקבל את החלטת
הרבנים.
כמה מבין הנוכחים בדיון המישפטי סיפרו
כי השופט העיר, שלא לרישום בפרוטוקול,
כי ״לא ייפלא שהרבנים נהגו כשם שנהגו,
הם ראו אשה יפה וצעירה, בוודאי חשבו
שהיא חייבת להיות פושעת.״

מזונו ת צמודים בוטיק־ המריבה כרחוב אלנכי
ונוס משלמת מזונות
היא לפנות לפרקליטות הצבאית כדי שזו
תחקור אם אומנם שיקר בעלה ובעיקבותיו
עורכודהדין שלו.
״בבית הדין הרבני זה היה ממש חרפה,״
טוענת ג׳ולייט ,״הם נותנים לאשה הרגשה
שהיא סמרטוט, שרק הגבר שווה משהו.
פעם הם ניסו להציע לי שאוותר על הבית,
החנות והמכונית, שאקבל 50 אלף לירות
וזהו. אפילו על המזונות רצו שאני אוותר.
טוב שהיה לי מספיק שכל להגיד לא, ולא
לפחד.״
אז החליטה ג׳ולייט, בעצת עורכי־הדין
להגיע לבית־המישפט המחוזי, כדי שזה
יפסוק בעניין הרכוש. בכתב־התביעה טענה
ג׳ולייט כי בעלה מתאכזר אליה, מכה אותה
לעיני הילדים. יוסי אומר :״היא אשה
עצבנית, כשהיא מתפרצת אי־אפשר לעמוד
לידה.״

שילמתי לו
א ת החוד שית
ך* מצב כחנות החמיר והלך, הוויכו-
י י חים ביניהם גרמו לכך שהחנות התחילה
להפסיד כסף. תחילה ניסה יוסי
לשקם את העסק ואת חיי הנישואין, אחר־כך
החליט להעביר את החנות לניהולה
של ג׳ולייט, ושזו תתן לו תשלום חודשי.

״הוא רצה להתיש אותי,״ אומרת ג׳ולייט,
״חשב שאני הילדה הקטנה שהוא התחתן
איתה. הוא חשב שאם הוא ילחץ אז אני
אשבר ואתן לו הכל. הוא ידע שאין לי
ניסיון במיסחר וחשב שאם אשאר בחנות
היא תפשוט רגל ואני אחזור הביתה עם
זנב מקופל. הוא היה רוצה אותי ילדה בת
. 15 כזו שעושה כל מה שאומרים לה,
משרתת ועוד מפרנסת.
״לקוזתי את החנות, החלטתי להוכיח לו
ולעצמי שאני מסוגלת. עבדתי כמו חמור,
עם הנשים ועם הסוחרים. ובסוף החודש
שילמתי לו את החודשית שלו. שיהיה לו
לבריאות.״
לפני כחצי שנה החליטה ג׳ולייט לפנות
לעורך־הדץ סמוכה. זה היפנה את עיקר
מירצו לבית־המישפט־המחוזי, כדי להוציא
את סמכות ההחלטה בעניין הרכוש מידי
בית הדין הרבני. היה ברור כי ברגע שה עניין
הכספי יוכרע, יבואו הגירושין. מאז
התחילו מתגלגלים אירועים משונים. הדיון
נקבע ליום אחד, יוסי ועורכת־הדין שלו,
דליה ברקול, ביקשו דחיה. הדיון נדחה,
ובו בעת נערך דיון בבית־המישפט הרבני
שהחליט אחרי 21 חודשים של היסוסים,
שהוא הסמכות לענייני הרכוש.
ביום הדיון בבית-המישפט המחוזי, הופיע
יוסי עם החלטת בית־הדין הרבני.
ברקול לא הופיעה .״תחילה חשבתי כי

י /ולייט וסמוכה החליטו לזרז את
י* העניינים .״הייתי מוכנה לכל, חשוב
היה לגמור, רק לגמור. אפילו שאצטרך
לעבוד בפרך ואולי להזניח את הילדים.׳׳
ג׳ולייט מגיעה לחנות בשעה שמונה
בבוקר. מסדרת ומכינה את פתיחת החנות,
את הלקוחות היא מקבלת ומשרתת בעצמה.
בדרך־כלל !נמכרים שם לבני־נשים, לקראת
סוף העונה איפשרה לסוחר, שעימו היא
בקשרי־עבודה, למכור אצלה את הסחורה
שנותרה לו. בקומה השנייה היא מתקנת
חזיות לנשים. לזו מצרה ולאחרת מרחיבה.
ימים ספורים אחרי החלטת השופט להעביר
את הדיון לבית־המישפט המחוזי, הח ליטו
הצדדים להתפשר.
הבעל היה מוכן לתת לאשתו חלק מהחנות,
בתשלום מידי, להחזיק את הדירה
ואת המכונית. ג׳ולייט ביקשה את החנות.
הפשרה: ג׳ולייט תחזיק בחנות כשעליה
יחולו כל החובות. יוסף יקבל את הבית,
המכונית ומזונות בסך 6000 לירות לחודש
בצמוד לדולר, למשך שבע שנים.
״אני רציתי לגמור, בשביל השלווה של
הילדים. אני לא חושב שכבודי נפגע. ל דעתי
מזונות זה דבר שמסוגל להרוס כל
גבר. זה ממוטט את הגברים. הם הופכים
לגנבים ונכנסים לבתי־סוהר. הגבר לא
יכול להשתקם מיקצועית ומישפחתית, ו הנשים
נהנות מהעניין. אני ויתרתי על
החנות, כלומר על הפרנסה שלי, ולכן היא
חייבת לתת לי את המיחייה שלי. אני לא
עובד. אני כבר שנתיים לא עובד.״
ג׳ולייט :״אני מאושרת! סוף סוף אוכל
להתחיל לחיות נוח. כעיקרון אני נגד

גירושין. הייתי מוכנה עשות הכל, אבל
הוא רצה אותי כמו בת ,15 וזה כבר בלתי-
אפשרי. אני התבגרתי, החכמתי.
״אני לא יודעת כמה כסף ישאר לי כל
חודש, החנות לא במצב טוב עכשיו. אני
חייבת לשקם אותה. אבל הילדים מבינים
ואני מבינה. אולי יהיה קשה בהתחלה,
הרי הוא יקבל הכל, אחרת יביא לי הוצאה
לפועל. את הצימצומים נעשה אנחנו. אני
לא מרגישה את עצמי חיילת פמיניסטית,
אבל מי זה אומר שלא כדאי לוותר על
הרבה דברים בשביל החופש?
״אני יודעת שנשים רבות מפחדות, הן
נשענות על הכסף של הבעל, מפחדות
להישאר לבד. הגברים והרבנים מנצלים
את זה טוב טוב. הם דופקים את הנשים.
הרי זה רק בושה בשבילו שאני חייבת
לפרנס אותו, אבל אם לא איכפת לו וזה
המחיר של החופש שלי, שיהיה לו לבריאות,
ושיהנה מכל גרוש. מי אני שלא
אעזור לבעלי לחיות טוב? הוא הרי האבא
של הילדים שלי.״

פרקליט סמוכה
סמוך עליו

קולנוע סרטים אורחים ,3עור| א ד
הקולנוע הצרפתי אומנם נתון במשבר,
מזה כמה שנים. אבל גם בעת משבר, יש בצרפת
די כשרונות, המצדיקים התעניינות
במה שנעשה שם. אין ספק שהפצת הסרטים
הרגילה בישראל אינה ממלאת תפקיד זה
כראוי.
משום כך צריך לשבח במיוחד את היוזמה
של השגרירות הצרפתית, או ליתר
דיוק של מרכז־התרבות בשגרירות זו, הדואג
לארגן, מדי שנה, שבוע של סרט
צרפתי שבו מוצעות לקהל כמה מן היצירות
הבולטות יותר של התקופה, האח־רונה,
שרק חלקן, אם בכלל, מגיעות אליגו,
וגם אז באיחור רב.
אחרי שהסתבר בפעמים הקודמות שאולם
ההקרנה של מרכז־התרבות צר מהכיל את
כל הסקרנים שבאו לראות את הסרטים
הצרפתיים בפעם הקודמת, הועבר האירוע,
בפעם זו, אל מוזיאון תל־אביב.
את החגיגיות למעמד יעניקו השחקן
ז׳אן־לואי טרינטיניאן, בתו השחקנית מארי,

המתרכזים בדמויות בודדות ובהתנהגותן
תחת לחצים של נורמות חברתיות ומוסי
ריות.
הסרט
שיוצג הפעם, האשה הבוכה הוא
סרט מוזר במיוחד, שבו אשר. במשבר מנסה
להשלים עם העובדה שלבעלה יש
מאהבת, והקרע הנפשי שנוצר בין שתי
הנשים, הבעל והבת של הזוג הנשוי. צריך
עוד לציין שדואיון עצמו מגלם את תפקיד
הבעל, ובתו הקטנה, לולה, מגלמת את
הבת.
בורגני מן השורה. בין שני קצוות
אלה, כמה הפקות מיסחריות, אם כי בנוש אים
קצת פחות שיגרתיים. למשל, כספם
של אחרים, סרט המציג שערוריה כלכלית
מונומנטלית, העשויה להזכיר לקהל היש ראלי
גם את המציאות שבה הוא חי.
הכלבים, סרט על עימות בין נטיה פאשיס־טית,
המתגלמת במאמן כלבים, לבין ליברליות
של רופא, על רקע עיר־שדה חדשה
בצרפת. בסרט בולטים כשרונותיהם של
ויקטור לאנו וג׳ראר דפארדיה בתפקידים
הראשיים. אהבת נעורים מביא את השחקן
מישל גאלאברי באחת מהופעות הקולנוע
הרציניות המעטות שלו. גאלאברי, שחקן
תיאטרון מצליח מאד, נודע על הבד בעיקר

שחקנית מריל סטריס
חזקה, מבריקה, מבוקשת

פטריק דביר ומארי טרינטיניאן כ״סרי נואר״
הבת־השחקנית באה לישראל
והבמאי אלן זיסואה, שיבואו לישראל
במיוחד.
ס ר טי םקאמ ריי ם. אשר לסרטים שיוצגו
במיסגרת זו, החל בשבוע הבא, הם
מהווים חתך אופייני למדי לסרטים ש מייצרים
היום בצרפת. אפשר יהיה לראות
לראשונה בישראל את נוולייר, הסרט של
אריאן מנושקין שייצג את צרפת, לפני
שנתיים בפסטיבל הסרטים בקאן. הגברת
מנושקין, אחת הדמויות הבולטות של התיאטרון
בימינו, החלה את דרכה בקולנוע
בהעברת מחזותיה ההיסטוריים המהפכניים
(כמו )1789 אל הבד. מולייר סרט שנמשך
ארבע שעות ונועד להצגה גם כסידרה
בת שני פרקים בטלוויזיה, הוא שיחזור
מרהיב ומרשים של תקופת המחזאי הצרפתי.
סרט המתמקד יותר במרכיבים הפוליטיים,
החברתיים והאמנותיים של אותה
התקופה, מאשר במולייר עצמו. המחזאי
מוצג בעיקר בהקשר לאירועי התקופה. שם
המישנה של הסרט חייו של איש הגון,
יכול, אולי, לרמוז מראש על גישתה של
אריאן מנושקין.
בקצה השני של מיגוון ההפקה הצרפתית
נמצא במאי צעיר יחסית בשם דאק דואיון,
שלדעת רבים הוא הכישרון האמיתי ביותר
שיצא לאור בצרפת בעשר השנים האחרונות.
אל למי שראה סרט קודם של
דואיון, שקית הגולות, שהוצג בשבוע הסרט
הצרפתי לפני כמה שנים, לחשוב שזה מה
שדואיון יכול לעשות. אותו סרט, חביב
כשלעצמו, היה היחידי מבין אותם שעשה,
שלא כתב בעצמו, ולכן יחסו היה הרבה
פחות אישי. בדרך־כלל, גם בגלל קשיי
מימון, כל סרטיו הם סרטים קאמריים,

כמוקיון, ושיתף
לואי דה־פינם.
הצליח לשנות
ובסרט זה, של
פעולה אולם תדמית במאי

פעמים רבות זום
בשנים האחרונות
במידה מסויימת,
צעיר בשם רוג׳ה

אנדריה, הוא מגלם דמות של בורגני מן
השורה, שאינו יכול להבין את בנו הגינד
נזיסט ואת בעיותיו, למרות הרצון האמיתי
והכן שהוא עושה לשם כך.
התרגום הסביר היחידי לסרט סרי נואר
של אלן קורנו, הוא סרט מתח, ולו רק
משום שהכוונה היא לסידרת ספרים בעטיפה
שחורה, שיוצאת לאור בצרפת מזה
שנים, והמוקדשת כולה לסיפורי מתח.
קומו, שהוא מעריץ מושבע של קולנוע
המתח האמריקאי משנות השלושים והארבעים,
ניסה בסרט זה, תוך הישענות
על סיפור אמריקאי, ליצור הקבלה צרפ תית
לאותו סגנון, כאשר השחקן פאטריק
דביר צריך להיות גירסה צרפתית לקשוחים
המפורסמים של הוליווד.
סרט אחר, שייראה בוודאי לרבים כ-
צרפתי ביותר מכולם הוא מדוע לא. זהו
סירטה העלילתי הראשון של במאית חדשה
בשם קולין סארו. במרכזו שלישיה מוזרה
— שני גברים ואשה — החיים יחד במה
שהצרפתים מכנים ״מנאז׳ טרואה״ (משהו
כמו מישפחה של שלושה) .כל אחד מהם
מוצא בסידור זה מענה לבעיותיו האישיות,
ואורח-החיים המוזר שלהם נחשף ליחס
של העולם החיצוני, כאשר אחד משני
הגברים מתאהב בצעירה מן החוץ ומנסה
לשלב אותה בסידור הקיים. התוצאות מטילות
ספק בכושר ההבנה של המוסר הבורגני,
מול תופעה מן הסוג. הזה.
לא כל הסרטים שצוינו לעיל הם ברמה
שווה, אבל המטרה של אירוע כמו שבוע
הסרט הצרפתי היא להציג חתך של המצב
היום, ולאו דווקא אוסף של יצירות מופת.
למי שאוהב קולנוע, שבוע כזה הוא תענוג.
כוכבים אריאן מנושקין מביימת מעמד ב״מוייאר״
שיחזור חרהיב של תקופה שחלפה

כ 331ת ד שג 1ת העומהים
אם הצלחה בהוליווד נמדדת לפי מיספר
העולם הזה 2211

הפוסטרים שמסוגלת הכוכבת למכור, צריך
להסיק שמריל סטריס ( )30 היא כישלון
חרוץ. לא זו בילבד שאינה מוכרת פוס טרים,
היא אפילו אינה מופיעה בהם. לא
בעבר, לא בהווה ולא בעתיד. ואף על פי
כן, מריל סטרים היא היום המבוקשת שבין
הפנים החדשות בעולם הסרטים, ואחת הבודדות
הזוכה ליחס רציני מכל עבר.
היא כבר זכתה בפרס אמי (האוסקר של
הטלוויזיה) על הופעתה בשואה, היתה מועמדת
לאוסקר על צייד הצבאים, ובשבוע
שעבר הוסיפה לארון הגביעים שלה את
פרם הביקורת על הופעתה בסרט חדש
בשם קריימר נגד קריימר. בין פרס לפרס
זכתה בביקורות נלהבות על הופעתה לצד
אלן אלדה בפיתויו של ג׳ון טיינן, סאטירה
על עולם הפוליטיקה האמריקאי, ועל תפקידה
הקטן אבל המאד חשוב במנהטן של
וודי אלן, שבו היא מגלמת את רעייתו
לשעבר של גיבור הסרט, העוזבת את בעלה
כדי לחיות עם אשה אחרת וכותבת
ספר ובו כל הפרטים האינטימיים על חייה
עמו.
אישיות מבריקה. כשאר כוכבותיו
של וודי אלן, מריל סטריפ היא ניו־יורקית
בדם, המסרבת לאמץ לעצמה את מינהגי
הוליווד או אפילו לעקור לשם. פעם היתה
זו מיכשלה בקאריירה, היום באים התפקידים
לחפש אותה. גבוהה, זקופה ובלונדית,
היא יפהפיה לכל הדעות, ועם זאת קשה
למצוא תמונה שלה שלה בביקיני.
טראומה קשה. כבת לדור החדש של
כוכבות הקולנוע, אותן שהשראתן צמחה
לא מעט מן האישיות, דוגמת ג׳יין פונדה,
הגברת סטריפ נחרצת בדעותיה על מעמד
גבר בגיל־ ה נועבר
0ג (אסתר, תל־אביב, ארצות־הברית)
— מצחיקון אמריקאי זה
זכה בהצלחה מיסחרית מסחררת,
אולי משום שהוא עוסק בנושא שרבים מן הצופים מכירים
מקרוב: משבר גיל״חמעבר אצל הגברים.
הגבר המצוי במשבר, בסרט זה, הוא מלחין בתחילת
שנות ה 40-לחייו, עשיר, מצליח ומבוקש, משתכשך בחיים
הזוהרים של שכונת יוקרה הוליוודית, כאשר זמרת מהוללת
ונאה היא ידידתו המסורה והאוהבת. למרות זאת, הוא
חרד, הוא חושש שמא החמיץ את אהבת חייו, שמא
המוסיקה שלו אינה יותר מאשר רקע למפקידי כסף בבנק
ולנוסעים במעליות, שמא גופו נמצא מעבר לשיאו, וכן
הלאה. הוא משתוקק להרפתקה מסעירה אחרונה, שתיתן
טעם לחייו, ואין כוח בעולם שיוכל לעצור אותו, כשהוא
פוגש בנערת חלומות בת , 20 שהיא בעיניו כלילת יופי.
כל זאת, רק כדי ללמוד בסופו של דבר, כי ההבדל בין בני
ארבעים לבין בני עשרים אינו מסתכם רק במצב הגופני,
אלא בעיקר בצורת מחשבה שאינה ניתנת לגישור*
ארבע הדמויות הראשיות — המלחין, ידידתו הזמרת,
תמלילן הומוסכסואלי ונערת־החלומות — יוצאים תחת
ידיו של התסריטאי״במאי בלייק אדוארדס כדמויות שלמות,
אמינות ומעניינות, לא מעט בזכות השחקנים שמגלמים
אותם: דאדלי מור, ג׳ולי אנדריוז, רוברט ובר ובו דרק.
לעומת זאת, המקוריות אינה החלק החזק בסרט בין אם

בו דרק: ראוייה לציון 10
מדובר בשימוש במוסיקה כרמז (לא כל״כך עדין) ,בהמצאות
קומיות צפויות מראש (כמו סצנת החתונה) או בניצול
המצאה אחת יותר מדי פעמים (הצצה באורגיות השכן),
אבל נראה שמול חזותה של בו דרק, שאכן ראויה לציון ,10
והכישרון הקומי של דאדלי מור הבריטי, בתפקיד הראשי,
מאבדות הטענות את מישקלן הסגולי.

סו ףצדיק
* עוי ג עו!
צדק לכל (מוגרבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) — למראה סרט
זה, ברור שלבמאי נורמן ג׳ויסון
היו כוונות טובות. הוא רצה לחשוף את פרצופה האמיתי
של מערכת המישפט בארצות־הברית. אלא שבמקום איזמל־מנתחים,
משתמש ג׳ויסון באלה, וכאשר הוא מכה בסרטן
שאוכל את הגוף הבריא, הוא הורג את הגוף ואת הסרטן
גם יחד.
הסרט מספר את סיפורם של כמה תיקים הנמצאים
בטיפולו של עורן־דיו צעיר, מצליח, כאריזמתי, בלתי״
מתפשר, בקיצור — גיבור. אבל החוטים שבתיקים השונים
אינם נרקמים לעלילה הומוגנית אחת, ופחות מזה חייו
הפרטיים של הפרקליט. הגיבור נראה קצת יותר מדי
תמים לגבי מי שעושה קאריירה מזהירה בהיכלי המישפט,
ואולי חמור מכל, מסקנתו הסופית של הסרט היא שכל
מי שלוקח את החוק ברצינות, סופו שישתגע.
ג׳ויסון פותח את הסרט בסידרת תקריבים דרמתיים,
ואת הגיבור הוא מציג לראשונה בתיך סחי ורפש, בכלא
שם הוא מבלה לילה על בזיון בית״הדין• אחרי פתיחה כזאת,
מתקשה הסרט להמציא קלפים חזקים יותר כדי להעביר
את המסר שלו.
עם זאת, יש בסרט כמה סצנות העומדות בזכות עצמן,
רגעים שבהם נלכד הצופה בזרם התמונות הנעות על המסך,
גם אם אינן חלק מתמונה כללית יותר. למשל, לקוח של

אל פאצ׳ינו: שחקן שכדאי לראות
הפרקליט שממליץ להוציא להורג את האיש שהתנגש
במכוניתו, או טיול מסוק קצר עם שופט שוחר סכנות,
או ארוחת־צהריים של אותו שופט על אדן החלון במרומי
היכל־המישפט. אם להוסיף את הנוכחות האישית של אל
פאצ׳ינו, שהוא מעניין גם ללא קשר עם התפקיד, ואת
הופעתו המשובבת של ג׳ק וארדן כשופט בלתי״קונבנציונלי,
הרי בסך הכל, מסתבר שבכל זאת, לא הכל אבוד.

ז׳אן דואי טרינטיניאן
האב־השחקן בא לישראל

הכמאי־שחקן ז׳אק דואיון ובתו ב״אשה הבוכה״
עיצוב מרהיב של דמויות אמיתיות
העולם הזה 2211

האשה בחברה, ומטיבה לעמוד על שלה.
״היא אחד האנשים החזקים ביותר שאני
מכיר,״ אומר עליה דאסטין הופמן, המופיע
לצידה בקריימר נגד קריימר. כנראה שהגברת
לא רק חזקה אלא גם מבריקה — אם
הבמאי־תסריטאי רוברט בנטון, שעשה את
הסרט (וכתב בעבר סרטים כמו בוני וקלייד)
הירשה לה לכתוב במו ידיה חלקים נכבדים
מן הדיאלוג שברשותה.
מריל סטרים הגיעה לברודווי לפני ארבע
שנים, אחרי שסיימה בית־ספר למישחק,
ותוך זמן קצר כבר צברה תפקידים בזה
אחר זה. באותם הימים התיידדה וחיה תקו־פה
ארוכה למדי, עם השחקן ג׳ון קאזאלה
(שותפו של אל פאצ׳ינו באחר־צהרים של
פורענות) ,עד שחלה בסרטן־עצמות. מותו
עדיין מהווה עבורה טראומה קשה, אולם
נראה שהתגברה עליה, שכן, נישאה בינ תיים
לפסל בשם דונאלד גרומר, וילדה
לו בן.
השלב הבא בקאריירה שלה, אחרי שתגמור
את תקופת ההנקה של תינוקה, הוא
התפקיד הראשי באשת הקצין הצרפתי,
סרט המבוסס על הרומן של ג׳ון פאולס,
שהיה אחד הספרים ׳המצליחים ביותר בעשור
האחרון. ומשם והלאה, שנות השמונים
מחכות לה ואין עוד מיכשול בדרך
לשחקים, כפי שאומרים האמריקאים.
תדריך חובה לי או ת:
תל אביב _ תון* הפח, עולם דדא
צל, הכריחה מאלקטרז, נישואיה
של מריה בדאון, שיער, הנער.
ירושלים -שיער, תוף* הפח, ה־טאננו
האחרון בפאריס, נורמה ריי.

תל אביב
שיער (שחף, ארצות־הברית)
— מחזמר המחאה של שנות הששים הופך
חוויה כלל־אנושית מרשימה בידיו של
הבמאי הצ׳כי מילוש פורמן שמעדיף להתבונן
בבני-אדם תחת סיסמות.
ירושלים הטאנגו האחרון בפאריס
דור מתנוון שחי
(רון, צרפתיאיטליה)
בעולם ערכים מיושן, מול דור צעיר שמניח
עתה את יסודות העולם שלו, נפגשים
בסרט חריף ונועז של ברנרדו ברטולוצ׳י,
עם מארלון בראנדו ומריה שניידר בתפ קידים
הראשיים.

419

ר ג ליי ם
חשופות באסואן
הסיפור הזה צריך היה להופיע בו זמנית
גם אצלי במדור וגם באל־אהרם, אבל אני
משוכנעת שהקולגות המצריות שלי יחוסו
על הכבוד הישראלי ולא יפרסמו אותו.
אם אתם חושבים שמה שהרעיש את
המצרים בשבוע שעבר, כאשר ראש־המנד
שלה מנחם בגין ביקר באסואן, היתה
הגברת עליזה בגין, או אפילו אשתו
החתיכה של השגריר המיועד ניצה בן
אדיש ר, אתם חיים בטעות גדולה. מה
שבאמת שיגע את המצרים, ולא רק׳ אותם,
אלא גם את המישלחת הישראלית^ ,זיתה
חתיכה שהראתה לכלל כמה היא חתיכה,

אובירה מרגלית.

אני יודעת שלא שמעתם את השם שלה
קודם לכן. אופירה היא עיתונאית בלתי-
תלוייה, העובדת בעיקר בשביל עיתון חיילי
צה״ל במחנה. כאשר במצריים היו שואלים
אותה היכן היא עובדת, היא היתר, מספרת
שהיא מדווחת לחיילי צה״ל. במחנה לא
שלח אותה לקאהיר, אבל ידיד עיתונאי
שלה, שנסע, הפעיל פרוטקציה גדולה כדי
שיקחו אותה גם כן למסע ההיסטורי.
אופירה אומנם חתיכה, אבל במצריים
שאחרי פארה פוסט מייג׳רס ואדיזבט
טיילור לא מתרגשים מחתיכות. אז על
מד, השיגעון? אני אספר לכם. אופירה
הקפידה במשך כל הטיול במצריים ללכת
עם חצאית שלאורכה שני חתכים, או בלעז
שניצים, שהגיעו לה כמעט עד למתניים.
בכל פעם שהיא היתד, מתכופפת היו העיתונאים
הישראלים דוחפים את המצרים,
ולהיפך, כדי לראות יותר טוב, והאמינו לי
שאפשר היה לראות טוב גם בלי שהיא
התכופפה.
המצרים היו מנומסים כמו תמיד, ואף
אחד לא העיר לה שבארץ־הנילוס העניין
הזה הוא חריג. אני רק מתפלאת על הישראלים,
בעיקר על אותם שביקרו כבר
במצריים, שלא הציעו לה חצאית אחרת.
כשביקרתי בבית־סוקולוב אחרי שחזרה
המישלחת ממצריים הבנתי גם למה. ליד
השולחנות דיברו הכל על הטיול הגדול,
אבל לא על השיחות המדיניות או על
העתיקות, אלא על רגליה החשופות של
אופירה.

אופירה מרגלית
לשגע את המצרים ואת הישראלים

ח״כ בחברה טובה

אתם יכולים להגיד עליו מה שאתם
רוצים, אבל הבחור הזה תמיד מפתיע. ההפתעה
הראשונה שלי היתה כשהוא נבחר

לפנסת. כזה פקיד קטן ומשרת של ש מו א ל
ת מי ר, ופיתאום חבר־כנסת ז נו, אתם כבר
יודעים למי אני מתכוונת, לח״ב־המזמר

עקיבא נוף, עם הזקן והקרחת, והגו
השפוף, זה שעיניו מרצדות כל הזמן, כאילו
שכל העולם אורב לו.
אחר־כך הוא הפתיע אותי שוב, כאשר
התחתן במזל טוב. אבל הכלה, מי ר ח
ויינג ר טן, הגיעה לארץ אחרי גלות ממושכת
בארצות־הברית, והבנתי שהיא לא
בעניינים.
אחר־כך הופתעתי כשנולד לו ילד. לעד
מת־זאת לא הופתעתי כאשר עקיבא ומירר,
התגרשו, וגם לא הופתעתי כאשר מירד,

החלה להציף את המישטרה בתלונות על
מכות שהוא נותן לה. אני מכירה את הטיפוס:
נגד נשים הוא חזק.
עכשיו הוא ממשיך להפתיע אותי. עקיבא
מצא חתיכה המוכנה לצאת עימו למיפגגי־ראווה.
זוהי רותי !הולצמן, מרכזנית
במלון דן, גרושה בריאת־גוף, המוכנה
לצאת עם עקיבא לאירועים חברתיים. אני
לא יודעת למה היא עושה את זה, אבל
אני בטוחה כי לעקיבא חשוב שהעם בישראל
יראה אוחו בחברה טובה.
הם מופיעים באירועים שבהם המעמד
מחייב לבוא עם בת־זוג, ויש הטוענים
שהם אפילו הרחיקו לכת ומתגוררים ביחד.
ומי יודע, אולי גם רותי תתחתן איתו?
בעולמנו הכל אפשרי.

הרופ א־ מנ תח ה תרכך

עקיבא נוף ורותי הולצמן
חזק נגד נשים

סיפורים כאלה אני אוהבת. אני מתכוונת
לסיפורים שבהם מנצחת האהבה אפילו את
המרובעות של ההורים. הפעם ניצחה ה אהבה
אצל הזמר שימי תבדרי והיפהפיה
הניצחית שלו, רונית בן־בסט.
אז מי שלא זוכר, הסיפור היה סיפור
קבוע. השניים נראו בכל מקום ביחד, אם
כי היו גם מיני שמועות על כך שהאבא
היקר של רונית, רופא חשוב ומפורסם,
לא כל־כך מבסוט מסיפור האהבה של הבת
שלו.

תחילה היה זה רק עניין של שמועות,
אבל אחרי ששימי הסתבך קצת עם החוק,
הפעיל הפאפא את כל מה שלימדו אותו
השנים ורונית עזבה את שימי.
עתה יש לי חדשות טובות. אפילו אבא,
שהוא רופא-מנתח, יכול להתרכך. הוא
הבין כי הבת שלו ושימי מאוהבים על
אמת, והתיר את החבל. עכשיו אפשר לר אות
אותם שוב פעם ביחד — אוהבים,
חבוקים ועם המון תיקוות לעתיד.

ד ה תרגד
דח״ס
הטוב
מה שהניו־יורק הזו עושה לבנאדם ! לפני
איזה חמש שנים עברה מישפחת הפסל
ינאל תומרקין להתגורר בניו־יורק. יגאל,
אשתו נעמי ובתם הקטנה החליטו
להתגורר כמה שנים בעיר, שהיתה אז
הכעבה של האמנות בעולם.
שנתיים לקח ליגאל להבין, שניו־יורק
היא לא בשבילו, והוא חזר לארצנו הקטנטונת
והנחמודת. נעמי נשארה שם. הסיבה,
הרשמית לפחות, היתה: הבת עדיין לומדת
בבירדספר ולא צריך להפריע ללימודים
שלה.
לפני כמה חודשים הגיעו השתיים ארצה,
נעמי והתומרקינית הקטנה, שהיא כבר בת
18 וסיימה את הלימודים. הן מצאו יגאל
חדש. נכון יותר: יגאל רווק. הוא אהב
את הבדידות, אהב את החתיכות, אהב
את שייט המיפרשיות, ולא הסכים לוותר
על כל אלה רק משום שאשתו ובתו החליטו
פתאום לחזור הביתה.
לא שהוא לא ניסה. דווקא כן. אבל התוצאות
הן מה שחשוב. בשבוע שעבר עזב
יגאל את דירת־הפנטהאוז שלו בלב תל-
אביב, ועבר להתגורר בדירה שכורה.
לבד.

ת בו ס ה או
כדורסלנים הם גם בני־אדם, בניגוד לדעה
הרווחת בעיר, שהם סתם אלילים.
התכונה הבולטת אצל מרבית הכדורסלנים
היא, כמובן, הגובה שלהם. ואם הם מצליחים
גם לקלוע לסל, הם זוכים בהערצה
המונית והופכים אלילים, בלי בעיות. אך
לא רק קליעות לסל נחשבות, צריך גם
לקלוע בול אצל האשה. זאת למדו על
בשרם שני אלילים אמריקאים, שעלו ארצח
בעיקבות הכדור.
שחקן הכדורסל של הפועל תל־אביב,

בארי לייבוביץ הכיר לפני כמה שנים
את הדוגמנית היפה דינה כרכה, שהתגרשה
אז מגבוה אחר, טדי שאולי,
שאמנם אינו קולע לסל, אך מצליח בעסקים.
דינה ובארי התאהבו ונישאו, ועד
כאן הכל בסדר. אך לאוזניי גונבו שמועות
עקשניות, שבחיי הנישואים של השניים
מתחוללות סערות. הם נפרדו וחזרו זה
אל זה. והפעם, לפי מקורות האינפורמציה
שלי, הם נפרדו בפעם נוספת. יש הטוענים
כי פרידה זו תדחוף את הזוג לרבנות וכי

פנינה ואריק מנקין
— דרך כפר־גילעדי

מלבה
!מועדון לילה
יש המון חתיכות יפות ומשגעות בתל-
אביב, אבל רינה ימוד, שהיא גם יפה
אמיתית וגם מים־תבל אמיתית, יש רק
אחת. מי שדאג לחיי־האהבה שלה, שלמען
האמת היו קצת מחוץ לכותרות בזמן האחרון,
יכול להירגע. אני, בכל אופן, לא
דואגת, כי פשוט יש מי שדואג לה.

כארי לייכוכיץ ודינה כרכה
הדרו לרבנות עוברת —
כארי לייכוכיץ, ושחקן מכבי תל-אביב
לשעבר והנבחרת הלאומית אריק מנקין,
ניחנו בתכונות של בוכבי־כדורסל. הם
גבוהים, והם יודעים לקלוע לסל. זה שהם
במיקרה גם יפי־תואר זה אקסטרה, לא
חובה. בקיצור, שני החתיכים האלה עשו
מה שחתיכים אחרים עושים — התחתנו
עם נשים ישראליות. וכאן התחילו צרותיהם.

הקרע
רציני. הוא עזב את הבית והיא
חיפשה לה עיסוק אחר, מילבד הדוגמנות.
בימים אלה היא עובדת במועדון־חברים
של האקס שלה.
גם אריק מנקין המשגע הכיר את פנינה

ואחר-כך היה לה רומן משגע ביופיו עם
יונתן (״יוני״) נתניהו, גיבור אנטבה.
היתד, זו יעל שלה כתב יוני את המיכתבים
הכי יפים שלו. השניים היו ממש ידידים
טובים.
מאז נפילתו של יוני לא שמענו על יעל
ועל רומנים. מדי פעם היה איזה סיפור,
אבל יעל הסבירה מהר מאד שזה סתם,
לא רציני. כאשר לפני כמה חודשים היא
נסעה לחוצלארץ, קיוו כל החברים הטובים
כי היא תחזור משם עם חתן. אבל לא, היא
חזרה לבד, ממש כפי שנסעה, לכל החב רים
שלה היה קצת עצוב בגלל זה. י
והנה מסתבר שלא צריך לנסוע לחוצ־לארץ.
אפשר פשוט להתבונן בסביבה ה קרובה.
בירושלים. אחרי חיזורים עקשניים
הצליח סוף־סוף ני דעץעשת לזכות ביעל.

האגוז

רינה
מור
אפשר לאהוב בארץ
הנערה היפה, בעלת הטעם הטוב, מתפרנסת
עתה בכבוד כמנהלת יחסי-הציבור
של מלון הילטון בתל־אביב, ויש לה המון
מחזרים, בכל השפות.
כנראה שבשוקי בן יייפורת יש יותר
מאשר בכל יתר המחזרים. עובדה, רינה
בחרה בו. שוקי, שנפרד זה עתה מאשתו,
הדוגמנית ציפי לוין, והמנהל מועדון-
לילה, הבטיח לעצמו מקום בליבה של
רינה, והשניים נחשבים עתה כזוג הכי יפה
בארץ.

יעל חן
חדשות טריות

גידעון עשת
הסבלנות משתלמת
זה הסיפור של השבוע. ממש סקופ.
אתם מכירים את יעל חן? מי שמכיר
אותה אוהב אותה, ומי שלא מכיר אותה

שלו בארץ. היא היתד, כה צעירה כאשר
התחתנו, שצה״ל הפסיד אותה. פנינה אהבה
את אריק, ובעיקר את העובדה שהוא היה
כוכב כדורסל, והשניים התחתנו.
כל זמן שהתגוררו בתל־אביב, הכל הת נהל
על מי־מנוחות. אד כשהחליט מנקין
לעבור לקיבוץ כפר־גלעדי ולאמן שם את
שחקני־הכדורסל המקומיים, גילתה פנינה
שתל-אביב חסרה לה. היא נטשה את ה קיבוץ
ואת הבעל היפה שלה, וחזרה לתל-
אביב ולחברה ולעבודה באותו מועדון-
חברים שבו עובדת דינה.
אני מאד מקווה שכל זה אינו אלא סידור
זמני בילבד — מה שנקרא ״פסק־זמך.

— מפסיד. יעל, עורכת השבוע — יומן
אירועים בטלוויזיה, ואחת מעורכות־החד־שות
הטובות ביותר שהיו לנו, היא סיפור
בפני עצמו. בעוד שהחיים המיקצועיים
האירו לה פנים, הרי שהחיים הפרטיים לא
כל-כך. אבל הקוראים הוותיקים שלי בוודאי
זוכרים, שאגי תמיד אמרתי שהכל יהיה
בסדר.
יעל התאלמנה במילחמת ששת־הימים,

תשאלו: מי זה גידעון עשת? אני אומר
לכם. עשת הוא עיתונאי. פירסומו הרב
בא לו כאשר סירב לשרת בשטחים הכבושים
בשרות־ד,מילואים האחרון שלו,
לפני מיספר חודשים, ובעקבות זאת הוא
זכה בכמה ימי-מחבוש.
אותו גידעון, שהיד, פעם נשוי במשך
תקופה קצרה עם צעירה חיננית בשם רדתי
3טלר, התאהב סופית ביעל. יעל, כפי
שד,ספקתם להבין, היא אגוז קשה לפיצוח,
אבל העקשנות של גדעון במיקרד, הזה
השתלמה.
מדי פעם אני עוד רואה את גידעון בלי
יעל, אבל די שאני רואה את העיניים המבריקות
של יעל. כבר חודש שלם, ככה,
מבלי שאף אחד ידע, מתגורר הזוג החדש
הזה ביחד, בדירתה של יעל.

שידה־

שאין הוא בקיא בסדרים הפנימיים של
הרדיו :״אני עבדתי בגלי צה״ל. שם אין
עניין של טכנאים. הכתב לוקח איתו סוני
ומקליט,״ הוא הסביר.
ארד שכח דבר אחד: שרבים מעובדי
קול ישראל זוכרים, כי הוא עבד, לפני
ששידר בתחנה הצבאית, גם בקול ישראל.
במשך שנתיים תמימות ״אכל״ ארד את
אותן הבעיות שעמדו בפני טל כאשר
הוא קיבל את ההודעה ברגע האחרון.
ההסבר הלא-מדוייק הרגיז עוד יותר
את טל ואת לב־ארי, שהחליטו כי עד שלא
יוסקו מסקנות חמורות נגד הדובר שננד

הרגי שו תהכ פז ד ר.
אהת הכתבות המעולות ביותר ששודרו
בטלוויזיה הישראלית היתה הראיון שערך
שליח הטלוויזיה בלונדון צבי (״צבה״)
גורן עם הצ׳לנית ז׳קדץ דה־פדה,
רעייתו של המוסיקאי דגיאד כירנבוים
אשר לקתה במחלה האיומה, הטרשת הנפוצה.
עצם
העובדה שדה־פרה העניקה ראיון
טלוויזיוני במצבה עוררה פליאה. הרגישות

כתב טל
חוס על המש טרוו
בטרשת הנפוצה, וגורן חי את נוראות
המחלה שפגעה ביקירתו כבר שנים אחדות.

הרובד
ולא ד״ק

כתב גורן
טרגדיה אישית
הרבה שהיתה בסגנון ניהול הראיון על-
ידי גורן והכימיה שנוצרה בין השניים
עוררו התרגשות רבה אצל הצופים.
רק ידידיו של גורן יודעים את הסוד
שמאחרי הראיון. רעייתו של הכתב, שו־יצגה
(״שושי״) גורן, לקתה אף היא

עוד לא הספיק עיתונאי דבר לשעבר
ארי־ ארד לחמם את כסא דובר־המיש־טרה
שעליו התיישב, בעיקבות ידידותו
רבת השנים עם רב־ניצב הרצל שפיר,
וכבר פרצה שערוריה סביב עבודתו.
כמו כל דובר, יודע ארד ששידור־טלוויזיה
חשוב הרבה יותר משידור־רדיו.
אולם ארד אינו יודע כי צריו לנווט בין
שתי ד,מדיות כך, שאף אחת מהן לא
תיעלב ולא תחרים את המישטרה. היוזמה
הראשונה של ארד היתד, ליזום סיקור
לישיבת צוות החשיבה של המישטרה בראשותו
של שפיר. הוא הזמין את הטל וויזיה
ולכתב הרדיו לענייני מישטרה,
קרב המר -לפיד
המילחמה הגדולה על תפקיד מנהל־דד
טלוויזיה הפסיקה כבר מזה זמן רב להיות
המילחמה של המועמדים השונים. היא
הפכה מילחמת־איתנים בין האישים הבכירים
המופקדים על רשוודהשידור, בראשם
שר-ד,חינוך זבולון המר.
אל המיכרז שנפתח השבוע ייגשו כמה
מועמדים. הבולט בהם, ומי שנראה כבעל
הסיכוי הגדול ביותר, אם אומנם תהיה
הכרעה במיכרז הפנימי, הוא סמנכ״ל
רשות־זזשידור שלמה עבאדי.

מנכ״ל לפיד
— נוצץ יותר

שר המר
מרגלית —

עבאדי אינו אהוד במיוחד על עובדי
רשות־ד,שידור, ובכללם עובדי הטלוויזיה.
תפקידו, האיש שעל הכספים ועל התקנים,
הוא תפקיד קשה שאינו זוכה בדרך־כלל
.לאהדת העובדים, אולם גם סגנונו הגס
של עבאדי לא הוסיף לו ידידים.
אולם לעבאדי יש תכונה חשובה ביותר.
הוא יודע להתחבב על מנכ״ל הרשות,
יהיה המנכ״ל אשר יהיה. כאשר היה יצחק
ליבני מנכ״ל רשוודהשידור, הוא נתן
גיבוי מלא לעבאדי. כאשר נכנס יוסף
(״טומי״) לפיד לתפקידו, חשבו הכל כי
ימיו של עבאדי ספורים. אולם תוך ימים
אחדים הצליח עבאדי לכבוש את לפיד.
לפיד הוא גדול התומכים בעבאדי כ־
_מנד,ל־ר,טלוויזיה. למרות שלפיד אינו חבר
הוועד־המנהל, הפורום המהווה ועדת מיכ-

שמואל (״שמואליק״) טל, הוא הודיע רק
ברגע האחרון.
טל לא יכול היה להזעיק טכנאי בזמן
כה קצר, והטלוויזיה זכתה בסיקור הבלעדי.
אצל טל התעורר חשד כי ההודעה
של הרגע האחרון נמסרה בכוונה, כדי
שהוא לא יוכל לשדר, ולטלוויזיה תהיה
בלעדיות. בהתייעצות עם מנהלו, ג ד עון
לב־ ארי, הוחלט כי הרדיו יחרים אח
סיקור פעולות המישטרה.
לגבי דובר־המישטרה ולגבי המפכ״ל החדש
היתה זו מכה רצינית. כמעט אין
מהדורת חדשות שבה לא. משודר חומר
על המישטרה, וביומני-ד,חדשות יש ״פרי צות״
המביאות דיווחים ישירים מהמטה
הארצי.
תחת להתנצל ולשייך את הטעות שלו
לעובדה שהוא דובר חדש, הוסיף ארד
חטא על פשע. הוא ניסה להסביר את
העובדה שהוא אחר בהזמנת הרדיו, בכך

רזים הבוחרת את המנהל, יש לו השפעה
רבה על חברי הוועד. תמיכתו בעבאדי
מבטיחה לסמנכ״ל, הרוצה להיות מנהל,
סיכוי סביר. לפיד מעוניין בעבאדי כמנהל-
הטלוויזיה כדי שהוא, לפיד, יוכל להמשיך
ולשלוט על הצד התוכני של השידורים.
לדעת לפיד יעסוק עבאדי בעיקר בנושאים
המינהליים וביחסי־ד,עבודה, ואילו לפיד
יוכל להמשיך ולפקח על תוכן השידורים.
מי שמכיר את עבאדי יודע כי החישוב
של לפיד אינו מדוייק. מיד לאחר שייבחר,
אם ייבחר, ירצה עבאדי לנהל את כל
מערכות הטלוויזיה וכן לשלוט על הצד
התוכני של השידורים.
אולם לפיד יודע כי עבאדי מסוכן פחות
לשלטון שלו בטלוויזיה מאשר המועמד
שהוצג על־ידי שר החינוך זבולון המר,
כתב הארץ דן מרגלית. כדי שמרגלית,
שאינו עובד רשות־השידור, ייבחר, חייבת
ועדת־המיכרזים לפסול את כל המועמדים
במיכרז הפנימי ולפתוח מיכרז חיצוני.
המר לוחץ על חברי הוועד־המנהל לבחור
במרגלית. לדעתו, ולדעת רבים אחרים,
מרגלית מוכשר יותר מעבאדי, ואין כל ספק
שלמרגלית ידע רב בעיתונות, בעוד של-
עבאדי אין כל קשר לנושא. מאחרי הקלעים
נלחם לפיד נגד המר בעניין זה,
אם כי עד כה לא העז להתייצב נגד השר
שלו בגלוי. לפיד יודע כי מרגלית כמנהל-
הטלוויזיה פרושו שללפיד לא תהיה דריסת
רגל בכל הנוגע לעצם השידורים ולתוכנם.
עתה ממתינים הכל לראות כיצד יפול
דבר. מי ינצח, המר או לפיד י ללפיד באה
תמיכה ממקום שלא ציפה לו כלל: שני
חברי המערך בוועד־המנהל, דניאל (״דני״)
גליד וניטים אלמוג. כבמטה קסמים
שלף עבאדי ברגע הנכון את תעודת־החבר
שלו במיפלגת-העבודה, וזה, נוסף לעצם
התמיכה של המר במרגלית, הספיק לבלוך
ואלמוג כדי לתמוך בעבאדי, שעד כה היד,
שנוא נפשם.
חבר אחר של הוועד-המנהל: ,מיכה ינון
מהמפד״ל, תומך, כמובן, במועמד השר
שלו, דן מרגלית. יושב־ראש הוועד־המנהל
הפרופסור ראובן ירון ועורך־הדין אה רון
פאפו מתנגדים לעבאדי, אך עדיין
לא החליטו אם לתמוך במרגלית. ירון
העלה את שמו של צבי גיל כמועמד
של פשרה, וינסה ללחוץ כי גיל ימונה כ־מנהל־הטלוויזיה.
המועמד של אריאל ויג־שטיין
עדיין לא נודע. וינשטיין ידוע
כמי שאפשר ברגע האחרון ללחוץ עליו
כדי שישנה את דעתו.

עורף אחימאיר
בלי בשר
של, תמשיך המישטרה להיות מוחרמת מעל
גלי־האתר.

דו!־ע*ות 6*1ימי 1ת
כאשר יוצא עורך מבט יעקב אחי־מאיר
לחופשה, או שהוא נמצא בשליחות
בחוץ־לארץ, ממלא את מקומו מנהל מח־לקת־ר,חדשות
חיים יכין.
בשבוע שעבר היה אחימאיר עם ראש־הממשלה
מנחם גגין באסואן, ושבוע
קודם לכן הוא סיים חופשה בת ארבעה
ימים. אחרי שחזר מחופשותיו הביע אחי-
מאיר, בישיבות הבוקר של מחלקת־החד־שות;
ביקורת על סגנון עריכת מבט.
בשפתו העדינה והמנומסת הצליח אחי־מאיר
לטעון כי מהדורות מבט של יבין
הן ״מימיות, חסרות־ברק ועמוסות בכת־בות־חוץ
במקום כתבות בנושאי־פנים.״
צוקדמ! גססדעם קי ם
מי שהיד, מנד,ל-ד,טלוויזיה, ארנון צו ק
רטן, נשאר בכל זאת במיקצוע. צוקרמן
דחה הצעות קוסמות של חברות מיסחריות
רבות לבוא ולנהל אותן, והחליט תחת זאת
להקים חברה פרטית להפקות טלוויזיה.
לשם הקמת חברה זו הצליח צוקרמן,
שחזר לא מכבר מארצות־הברית, לגייס
הון זר והוא נמצא עתה במשא-ומתן עם
טובי הכוחות בארץ כדי שיבואו לעבוד
בחברה שלו. למרות שכוונת צוקרמן להכין
סרטים ותוכניות עבור הטלוויזיה, הוא
מקים את חברתו כך שתוכל להתחיל
ולפעול מיד כאשר יוקם הערוץ השני.
ב מי ד ה חורשה
שערוריית פסילה חדשה עומדת לפרוץ
בטלוויזיה, הפעם בגלל סירטו של אלי
כהן מוסיאון ,79 או בשמו האחר פרשת
איילנד. תסריטו של כהן מבוסם על ביקורת
על מערכת־החדשות בטלוויזיה ופא-
רודיה על נושא ההתיישבות. בסרט רמזים
עבים על אריק שרץ, ועל הכתב לענייני
התיישבות של הטלוויזיה, יגאל

גורן.

בישיבה האחרונה של הוועד־המנהל טען
עורך־הדין אהרון פאפו כי אסור לשדר
את הסרט. יושב־ראש הוועד־המנהל, הפרופסור
ראובן ירון, תמך בו, אולם
הוחלט לדחות את ההכרעה עד לישיבה
הבאה.
העולם הזה 2211

יום רביעי
16. 1
• מגזין לנוער (.)6.32
עפאף עווד מביאה דיון על
עבודת בני-נוער ותלמידי־תי-
בון ערביים בהתנדבות. הנערים
הערבים עוזרים בשעורים
לנערים נכשלים, עוזרים
במיבצעי־התרמה, בעבודות ב־בתי-חולים
בבתי־נוער ובמים־
גדים. אולי הכתבה תתן רעיונות
לילדים יהודיים.

• עד אדונים ומשרתים
8.00 שנת ,1918 וב
ריטניה
סובלת מכות אנושות
במילחמה. אדוארד מגיע לחופשה
ומתאר את המפלה הגדולה.
האדסון אוסר על המשרתים
לדבר על ההפסד ב-
מילחמה. אל סיר בלאמי מגיעים
שני אורחים. גברת המיל טון׳
אלמנה של קצין סקוטי
ועורד־הדין סיר ג׳פרי דילן.
בנה של המילטון עומד לדין
בעוון גילוי פחדנות, והיא באה
לבקש עזרה. בלאמי מציע את
שירותיו של דילן. בעת המיש-
פט נאבקים קשה התובע ודילן
על כבודו וחייו של המילטון
הצעיר.

מדי פעם שהחנות נועדה בראש
ובראשונה לעסקים. ג׳מיל
מגיע לחנות במיסגרת מאמציו
לשכור דירה והוא נשאר בה
כשותף. האגדה המסופרת בפרק
זה היא אגדת המסמר
מתוך סיפורי ג׳וחא.

בדורסד

ביחד. קורץ מבשרת לג׳סיקה
שהיא בהריון, אך חוששת מהעתיד.
הפרופסור־המחזר של
מרי שוב מביא אותה הביתה,
אך הפעם מתנפל עליה ומשכיב
אותה בכוח. באותו הרגע
נכנם ברט לחדר. ברט חושב
שמרי שיתפה פעולה עם המרצה
שלה והולד להטביע את
יגונו במשקה. את הלילה הוא
מסיים בביתה של סאלי.

שידור ישיר של מישחק ה כדורסל
בין מכבי תל־אביב
לבין ריאל מדריד במיסגרת
תחרויות הגמר על גביע אירופה
לאלופות.

החיים

יום שישי

המאזניים 0.40 הסיד-
רה המשחזרת אירועים דרמטיים
שבהם נשקפה סכנת חיים
לגיבור, חזרה למסך הקטן.
בפרק של הערב משוחזר מעשה
החטיפה של מורה צעירה

18. 1
• שתי פנים לאשח
( .)5.32 הסרט הערבי של השבוע
הוא סיפור מצרי על
סוחר תכשיטים שהוא גם דון
ג׳ואן המסתובב בעולם ומגיע
לביירות, שם הוא מתאהב בנערה
מצריה. הוא משכנע אותה
להתחתן איתו. לאחר ה־שיכנוע
הוא טס לקאהיר עט
אהובתו, אולם שם מצפה לו
הפתעה. אשתו החוקית, שראתה
שאין הוא חוזר הביתה,
התחפשה. הילד היקר התחיל
לחזר גם אחריה, ורק בסוף
הסתבר לו שהוא בגד באשתו
עם אשתו. השחקנים הם כמעט
כמו בכל שבוע, חוסיין
פהמי, וסוהיר ואנזזי.

• רחשי לילה (.)10.65

פורץ מתכנן מיבצע-ראווה אחרי
שיחרורו מהכלא, לשדוד את
הקאזינו בעיר הריביירה קאן.
לאחר ששותפו המקורי עוזב
אותו, הוא מצרף אליו עוזר
חדש וצעיר, ויחד הם יוצאים
לקאן כדי לנסות לממש את
התוכנית, שעל הנייר אינה
יכולה להכשל. הבמאי הוא
הנרי ורנאי ובסרט משתתפים
ראן גאבן ואלן דילון.

יום חמישי
17. 1

מועדון

החתול

שמיל 5.30 שידור חוזר
של התוכנית עם אריק ושושיק
שני ועם בנותיהם נועה ויעל.

• סיפורי ח׳ליל (.)6.32

שוכבים במחסני הטלוויזיה
כבר חודשים רבים, בגלל ה ריב
בין מנהל הטלוויזיה בערבית,
יוסף בראל, לבין מנהל
מחלקת־התוכניות שלה, סלים
פתאל, לא שודרו עד כה. ה־סידרה
שתוקרן כל שבוע עוסקת
בחנות ישנה מלאה מציאות
הממוקמת בשכונה שגם
היא משמשת במה לכמה מ-
פירקי הסידרה. בכל פרק
ישולבו אגדות־עם, שני שירים
שנכתבו והולחנו במיוחד ל-
סידרה זו והרבה מלאכת־יד.
את התסריט לפרק של הערב,
הנקרא חדר להשכיר, כתב
ישראל (״פוצ׳ו״) ויסלר והוא
מתאר פגישת היכרות עם
ח׳ליל, בעל חנות המציאות,
ועם אשתו לטיפה המזכירה לו

שבת
19. 1
ס מיסה 6.15 במקום
התולנית חידושים והמצאות
מביאה הטלוויזיה בשידור־לא-
ישיר את מהלך המיסה של הנוצרים
הארמנים בירושלים.

• המלאכים של צ׳ארי
לי 10.50 שלושה שדדו
כמות גדולה של אבני-חן. כאשר
אחד מהשלושה בגד בחבריו
וברח עם האבנים, שוכרים
השניים האחרים את שרותיהן
של שלוש היפהפיות ומעמידים
אותן בבעיה מצפונית
חריפה.

יום שני

• כצאת חשכת (.)8.00
מקדים את ט״ו בשבט בשבועיים.
הפרופסור אליעזר גולד־שנזיט
מהפקולטה לחקלאות
ברחובות קושר דת לחקלאות,
ואילו פרופסור עמנואל ולי־קובסקי,
שנפטר מאז הוקלט
הראיון עימו ועד לשידור,
מציג תיאוריה חדשנית לגבי
הניסים המתוארים במיקרא.
לדעתו קריעת ים־סוף ושמש
בגבעון דום היו אירועים קוסמיים
שתוארו גם בתעודות של
עמים אחרים. את החלק הקליל
תגיש להקת גבעתרון.
• אייק 10.05 הפרק
השלישי והאחרון על הגנרל
דוויט אייזנהאור. הפרק מתאר
את ההימור הגדול שבפלישה
לאירופה ואת נצחונו של אייק.
החל בשבוע הבא תוקרן סידרה
חדשה בשם מחיר העוצמה
על מאבק סווארים בארצות־ישתתפו בסידרה הברית.

• מורשה 8.00 חידון
חדש שבו יכול הזוכה לזכות
ב־ 8000 לירות. החידון בנושאי
דת ויהדות והמנחה הוא
מרדכי (״מוטקה״) פרידמן.

• מסך גדול מסד קטן
8.30 ניסים דיין חזר לתוכנית,
ועכשיו אפילו הוא
נראה ככוכב על המסך הקטן.
הערב הוא מביא לקט מסרטיו
של השחקן אל פאצ׳ינו.

• המיקצוענים (.)10.40
ארבעה טרוריסטים גרמניים
אשר כל מישטרות אירופה
מחפשות אחריהם מגיעים לאנגליה.
הם רוצחים איש־עס־קים
ועל המיקצוענים מוטל
לתפוס אותם לפני שיבצעו עוד
מעשה רצח.

׳ 1שלישי
22. 1
• למישפחה (.)7.00

קמליות: נליגן

אמל סמען מראיינת את הרופא
של הטלוויזיה הערבית, הד״ר
נאפז נובאני על גיל המעבר
של האשה. יהודה פרדיס מלמד
איד לעשות כוננית־מיטבח לתבלינים
ולחסוך כסף, ומדריך

יום שישי, שעה 10.05
ותלמידיה, שאירע בשנת 1972
בוויקטוריה שבאוסטרליה.

• המוכחדים (.)10.30
סידרת־מתח מיוחדת במינה שבה
במקום מכות ויריות מתנהלת
מילחמה מדעית בעזרת
מחשבים ושאר שכלולי הטכ ניקה.
הסידרה נסובה על שלוש
דמויות המנהלות חיים כפולים.
הם עוסקים בעבודת ניירת
משעממת וגם בטיסה למקום
מרוחק להרפתקה בלשית.
בראש החוליה עומד וילי קיין,
שאותו מגלם השחקן ויי לונן,
צנחן לשעבר וסוכן־ריגול מוכשר
החושש מאלימות. דמות
נוספת הוא ראש אגף־המיבצ־עים
של החוליה, ניל ברנ־סייד,
אותו מגלם השחקן רוי
מרסדן, גם הוא קצין צנחנים
לשעבר. דמות נוספת בסידרה
הוא?4ראש שירותי־הביון.
סידרה אנגלית מיקצועית וטובה.

כו עדת 11.20צ׳ס-
טר שב הביתה, אך אינו זוכר
דבר. ג׳ודי עוזב את דניס
שאינו מוכן להשלים עם הפרידה
שלהם ומנסה להשפיע
על ג׳ודי לשנות את דעתו.
דאץ׳ ויונים מחליטים לברוח

• ימי מכת (.)9.20
עוד תוכנית של נעמי שמר.
הערב מארחת שמר את אושיק
לוי, ירדנה ארזי, אפי בן־ישר־אל,
אודי בוכמן וקבוצת הזמר
של קיבוץ בית־אלפא.

• הנכרת עם הר,אמד
יות 10.05 הפרק הראשון

המובחרים: לרנן, וורנון, מרסדן, וויליס ומק־־נוטן
יום חמישי, שעה 10.30

בסידרה החדשה על פי סיפרו
של אלכסנדר דיומא הבן. מר־גריטה
גוטייה, שאת תפקידה
מגלמת קייט נליגן, נמצאת
כבר בשלבים מתקדמים של
שחפת, כאשר מתאהב בה אר־מאנד
דובל הצעיר. את תפקידו
של דובל מגלם השחקן
פיטר פירת, מי שכיכב יחד
עם ריצ׳ארד ברטון בסרט
אקווס. הוא משכנע אותה לעזוב
את חיי העושר ולבוא איתו
לגור בכפר, אך יום אחד הוא
מגלה כי היא עזבה אותו. הוא
מגלה אותר״ שוב הם ביחד,
עד שהוא מגלה כי היא בגדה
בו. הוא שולח לה דמי אתנן
ועוזב את הארץ. רק אחרי
מותה נודע לו כי היא נכנעה
לדרישות אביו ולכן עזבה אותו.

קווינסי 10.55 חוטפי
מטוס מסרבים להישמע ל־קווינסי
המסביר להם כי הם
חשופים לווירוס קטלני. לא
רק החוטפים ניצבים נגד
קווינסי, אלא גם אדם ביל, שאת
תפקידו מגלם ג׳ראלד או־לוהאלין,
המנהל את המאבק
נגד החוטפים בשם הממשלה
הפדראלית.

בראיין קייט, האבא המפורסם
של באפי וג׳ודי, וקיא וין בלאק
היפהפיה שהופיעה בנמל תעופה
75 ובנאשוויל.

יום ראשון

תיכת נו ע ם 5.311

תוכניתו המוסיקאלית לילדים
של נועם צור מוקדשת ליצחק
(״צ׳רצ׳יל״) קלפטר ולשם־טוב
לוי המנגנים את באך.

• נגד הרוח (.)10.00
במשך שנים נלחם ג׳ונתן גא-
רט, הוא השחקן ג׳ון אינגליש,
להקים לו חווה מתוך מחשבה
לשאת את מרי מולודן, השחק נית
מרי לארק ין. מרי הפכה
להיות ממש נכס לסישפחת
ווילשייר, שם היא עובדת, עד
שבעלת־הבית חוששת מהרגע
שבו יסתיים עונשה והיא תעזוב.
לשם כך היא גם מרחיקה
את ג׳ונתן ממרי, אבל זה לא
כל כך הולד לה, והשניים ממשיכים
להיפגש. ג׳ונתן מציע
למרי נישואין, אך היא משיבה
לו כי עליה לשוב לאיי־-
לנד, אבל לאחר מחשבה נוספת
היא מחליטה לקבל את ההצעה•
בעלת־הבית של מרי מתכננת
לספר עליה ועל ג׳ונתן
שקרים לממונה עליהם, אבל
אז מתערב הכומר דיקסון ועוזר

תיבת נועם: צ׳רצ׳יל
יום ראשון, שעה 5.30
הקאראטה עומר חוסיין אגב־רייה
מדגים כיצד הוא מלמד
את בני הכפר קאראטה.

• חטף פתח (.)9.30

יעקב גויטע היה מחסידי השפה
העברית בארץ מולדתו
לוב, ומספר על מאבקיו למען
השפה שם. כן מסביר גויטע
למאיר שלו את הפיתגם ״שוקט
על שמריו״.

קונצרט

שידור ישיר מבנייני האומה
בירושלים של קונצרט בביצוע
התזמורת הסימפונית ירושלים
רשות־השידור בניצוחו של יא
נוש פירסט. התיזמורת תנגן
את הסימפוניה הספרדית של
לאלו וסוויטת מחול מאת בלה
בארטוק.

אשר

עוד סרט קצר, ואולי הפעם
סרט שאפשר היה להתבונן בו.
סרג׳ אנקרי, יוצר הסרט, גייס
לשם־כך את השחקן שלמה
בר־אבא.

גו 1

באבנעל
׳; 3 0־ 2 0־10

הנחה על מלאי הח׳רף
מבצע אבנעל ברשת
חנויות ^ב1ץ ל בארץ
הצלחה הצלחה
^ אתרי

מווב נבחרה
מבעת כביסה קריסטל
הנמכרת ביותר ביענדאל

לקנות סטריאו-
שאלה של אמון.
אל תיקחשאנס!!!
אל תבזבז יותר ממה שהיגד צריך
עבור הצליל ש הינך רוצה ל שמוע. בר שותינו
ע שרות מ ערכו ת מפירמות בינלאומיות בתצוגה מתמדת,
החל מהזולות ביותר ועד ה מ תו חכ מו ת ביותה
בר שותנו מערכות:
81. , 541\1501ב 41,א 4
\1££8,וו\ו 0ו 2 8זו\ז 4 8 4ו\/ו

8X11.183 ,1¥108££, 8 0 5 £ ,

!¥11080,807£1 8 5 8 ,4 0 0 .
אורית מוו תיקי וחלוצי
ענף הסט רי או בארץ
שנות וותק.

זולים ב מיו חד
אפ שרות
ה שוואה בין
ה מערכו ת
ה שונו ת
יעוץ והדרכה
ספיציפי.

קריסטל על בטוח -שאל כל לקוח
1 5 0 ,0 0 0לקוחות מרוצים

נסה ותיווכח.

•אשרו ואת

ב 1ר־ 3ור־ 1לליי ׳

קריסטל

5וש£ 1־ד 5 1x0 0 1 5

ת א רח א חד־הע 19 טל 615507 .

הוחכרר חת ביותר בישראל
תכווחח הכביסה הו תנ
תכו1

^ין גג׳>׳

בואו ל יג 1זלח
בואו ל״גחלת״ את התוכנית לאמץ
חינוך גבוה -זו כל תוחלת
להגשימה ב״גחלת״ ,רבה התועלת. אחר לא יעשה זאת בלעדיכם,
ועשו זאת מיד.,מבלי זמן לקמץ
נוח וקל לחסוך בבטחון
למען יילדיכם ונכדיכם.
לצעוד לעתיד בכייץ הנכון.

כי ב״גחלת״ נעזר כל פרט
להגיע עד לדוקטוראט,
וכל המתרשל להרשם ב״גחלת״
יצטער כל ימיו על האוולת.

למטן הילד חיסכו ב ** 1 4ו*
ג בו ה
ז־ חינוך
ג מ 1יחסכ11
חי סו דהשי עי רי תתל ־ אביב ־ י פו
_ 1זהר שנ 1ה -בנלל שנו ת המודיעי! העירונ* 1ת 1ב״ 1דזלוזי׳אאר! !ס ת ~

יו רםיצח קי ש רו תי פרסום

אורית ז1ויז

איר ־ חיהרומים גת וובקידהבבורסהסטיוהמצדצדת -
ומישפחתה -מישפחת צאוום מכרם התימנים ־ תתבע ממנו פיצויים

פקידה צארום
״זה היה בכל היד !״
השמועות ידעו לספר, כי לקצף הוגש אולטימטום
בנושא זה.
אריה קצף, המכהן כנשיא תעשייני היהלומים
מזה עשר שנים, הכחיש את השמועות.

סיפר
השבוע אריה קצף :
אני בכלל לא יודע מאיזה מישפחה הבחורה
הזאת ואם הם קשורים באנשי
הכרם או לא. אני לא רוצה עניינים. כל
השמועות האלה עוד יכולות באמת להכניס
להם רעיונות לראש.

שטויות שלא מעגייגות נשיא־התאחדות־תעשייגי־הילומים, קצף
״רק הניירות נגעו!״
ץ* לתות המעלית בבניין בורסת ה !
יהלומים ברמת־גן נפתחו בקומת הקרקע.
אנשים רבים, במקום ההומה יהלומנים
ומשקיעים למיניהם, נדחקו לעבר
המעלית הדחוסה. אחד מהם היה אריה
קצף, נשיא התאחדות תעשייני היהלומים.
לפתע פרצה במקום מהומה, שבמהלכה
הוחלפו מילים חריפות בין קצף ובחורה
צעירה שעמדה בסמוך לו. תוך כדי
כך ראו הנוכחים כיצד מרים קצף את
ידו אל עבר פניה של הצעירה.
פרשה זו, שהתרחשה לפני כשלושה
חודשים, היכתה גלים בין חברי הבורסה.

מפה לאוזן נודע, כי אותה בחורה, שעימה
הסתכסך נשיא תעשייני היהלומים, אינה אלא
עופרה צארום, בתו של שמואל צאדום,
בעל דמיסעדה הידועה בכרם התימנים
בתליאביב, העובדת כפקידה בבורסה. מיש־פחת
צארום הענפה חולשת גם על רשת
איטליזים ועסקים שונים אחרים בשוק
הכרמל.
עד מהרה נפוצה השמועה, כי מישפחת
צארום מהכרם כועסת על הפגיעה בכבודה
של בת המישפחה והיא דורשת מקצף
תשלום פיצויים בסך חצי מיליון לירות.

ל ל מה שקרה זה שחזרתי לבורסה
מפגישה עם פקידי ממשלה. הייתי
טרוד ומיהרתי למישרדי. בכניסה למעלית
היו שתי בחורות צעירות, שאמרו לי ״מה
אתה נדחף?״ או משהו כזה, אבל לא
יחסתי לכך חשיבות.
נכנסתי למעלית ושתי הבחורות נכנסו
אחרי. פתאום נשמע הזימזום של עומס־יתר
והמעלית לא זזה. שתי הבחורות יצאו,
אבל הזימזום לא הפסיק. יצאתי גם אני
והזימזום נפסק.
בזמן שיצאתי אמרתי לשתי הבחורות:
״אתן רואות, לא רק שאתן לא נוסעות,
גם אני לא נסעתי בגללכן.״ אחת מהן
אמרה לי בתגובה ״חוצפן שכמוך!״ אני
השבתי לה שעם כל הכבוד, לפחות לפי

הגיל היא עוד פישרקה בשבילי. היא הגי־ .
בה בקול רי ואמרה לאנשים מסביב:
״תיראו איזה פושע גדול!״ והצביעה עלי.
לי היו שתי קבלות ביד, אז עשיתי תנועה
עם היד בכיוון הפנים שלה ואמרתי:
״תסתלקי מכאן!״
*״״כל העניין היד, יכול להיגמר בכך
מצדי. אני לא מכיר אותה ואף פעם
גם לא ראיתי אותה לפני כן. אחרי המיק־רה
עליתי למישרדי ושכחתי מכל העניין.
למחרת צילצל אלי קצין מישטרה וסיפר
לי שהבחורה התלוננה נגדי במישטרה
וטענה שאני הכיתי אותה. הקצין הציע
שהוא יבוא אלי למישרד לגבות ממני
עדות, כדי לחסוך ממני את הטירחה לגשת
למישטרה. אני סירבתי. לא רציתי
שיגידו אחר־כך שלאריה קצף יש פרוטק ציה
במישטרה.
תוך עשר דקות הייתי בתחנת המישטרה
ברמת־גן ומסרתי להם בדיוק מה שקרח.
הייתי צריך לנסוע לחוץ־לארץ וחששתי
שיהיו לי בעיות. אחרי שהקצין שמע הכל
הוא אמר לי :״אדון קצף, אתה יכול לנ סוע
בשקט לחוץ־לארץ. אנחנו סוגרים
את התיק הזה. שטויות כאלה לא מעניינות
אותנו״.
עד כאן סיפורו של אריה קצף.
לעומת גירסתו של קצף עומדת גירסתה
של עופרה צארום. עופרה בת ה־ 24 עובדת
במישרדו של היהלומן אליעזר לבבי, ב בניין
הבורסה. אחיה הוא עורר־הדין צדוק
(המשך בעמוד )60