גליון 2213 מתאריך 30 בינואר 1980

רורדאש ג׳יבס
הצלחה דוהרת
בארצות הברית

״העולם הזה׳ /שבועון החדשות הישראלי • המערכת והטינהלח: תל•
אביב, רחום גורדון ,3טל .03*232262/3/4 .תא־דואר . 136 מען מכרכים :
״עולמסרס״ .העורך הראשי: אורי אבנרי. ראש המערכת: יוסי
ינאי. עורך־תבנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: ענת ישראלי .
צלמי־מערכת: ציץ צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה: אברהם
סיטץ. מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
בע״ט. מודפס כ״חדסום תחדש״ כט״מ, תל״אכיב, רחוב כן*
אביגדור. הפצה ״גד7׳ בע״ם. גלוסות: צינקוגרפיה ״כספי״ בע״סג

יום פירסום הדו״ח על פרשת בית-
החולים לחולי־נפש במזרע, בשבוע שעבר,
היה יום־חג לכמה נשים וגברים, שהיו
גיבורי הפרשה הזאת.
היה לנו חלק קטן, אם כי משמעותי,
בפרשה זו, ומותר לנו להשתתף בחג. אך
קודם כל יש לחלק צל״שים למי שראויים
לכך — ותוך כדי כך לחשוף את האנא־טומיה
של מיבצע, המדגים את כל הטוב
והיפה שבמיקצוע העיתונאי.
הגיבור הראשון הוא בני לים, הכתב
לענייני־בריאות של הטלוויזיה, שהביא
את החייל לארי ביאליק ומישפחתו לפני
המצלמה, בכתבה מזעזעת שתיארה את
יסוריו במזרע.
שנה לפני כן כבר טיפל ידיעות אחרונות
בפרשה זו. אך משום־מה לא עורר
העניין אז רושם רב, ועבר בלי תגובות.
הדבר מוכיח כי בגילויים מסוג זה חשובים
גם העיתוי והמקום. הוא מוכיח גם
את ההשפעה האדירה שיכולה להיות לטלוויזיה
— כאשר היא משרתת מטרה
טובה.
המיבצע של ליס נראה קל — אך אינו
כזה. כדי להבין זאת, יש לדעת כי על
הדלת של כלי־תיקשורת מתדפקים בשנה
עשרות רבות של חולי־נפש, הטוענים
כי הם בריאים לגמרי, וכי נכלאו בזדון
על־ידי פסיכיאטר מושחת או בני־מיש־פחה
מנוולים. כל עיתונאי לומד מנסיונו
המר לחשוד בסיפורים אלה — מה גם
שהעיתונאי אינו פסיכיאטר, וגם חולה״
נפש אמיתי נראה לעיתים קרובות, בעיני
ההדיוט, כאיש שפוי למהדרין.
בפולקלור של העולם הזה נשמר סיפור,
העובר מוותיקים לצעירים, על אודות
הכתב־המתלמד ששוחח עם גבר נאה, בעל
חזות שפוייה למהדרין, שבא למערכת.
האיש סיפר לו במשך שעות פרשה מזעזעת
של קיפוח ורדיפות. הכתב הצעיר נסער
ונרגש, והחליט לצאת למסע־צלב למענו,
עד שהאיש הוסיף וסיפר כי ״אנשים ירוקים
קטנים״ רודפים אחריו יומם ולילה
ומנסים להרגו בקרני־מוות.
משום כך לומדים עיתונאים לברוח מפני
מתלוננים כאלה. יש לציין על כן לשבח
את לים, שהקשיב לביאליק, התרשם וחקר,
ואחרי שהשתכנע בעצמו כי האיש הוא
שפוי, יצא למערכה עיתונאית. הוא הגן
על זכויות־האדם של האיש, שהודבק לו
לכל חייו תו של חולה־נפש, אף כי שירת
בהצטיינות במיבצע־ליטאני, מייד אחרי
שיחרורו מן התופת של מזרע.

;,לא אגי
האויב [״
הגיבורה השנייה היא צעירה חי־נית,
העובדת בטלוויזיה כתחקירנית. זהו
תפקיד שבעליו אינם מופיעים על המיר־קע
ועושים את מלאכתם בצינעה. דליה
מור הוכיחה כי בתפקיד זה אפשר לפעול
ה עו ל ס הזה 2213

על פי אמות־המידה היפות ביותר של
אידיאליזם ודבקות במשימה.
דליה, הפועלת למען תוכניתו החדשה
של אלי ניסן, כניסה חופשית, עסקה בהכנת
תוכנית על צינעת־הפרט. באופן שיגרתי
חקרה גם את פרשת ביאליק. בסך
הכל ביקשה להדגים על פי מיקרה זה
שאדם שזכה בצה״ל בפרופיל רפואי של
חולה־נפש נושא עימו כתם זה בכל חייו,
דבר העלול להרוס את סיכוייו לקבלת
מישרות ולהתקדמות חומרית וחברתית.
ואכן, בתוכנית גילה חוקר־פרטי כי
מעסיקים רבים עומדים על קבלת פרטים
כאלה, כשהם מקבלים לעבודה עובדים
חדשים. לחוקר פרטי אין כל בעייה בהשגת
פרטים על עברו הצבאי של המועמד,
כליאתו בכלא צבאי, אישפוזו, ועוד. המעסיקים
גם מקבלים לידיהם את פינקסי־המילואים
של המועמדים־לעבודה — למרות
שהדבר נוגד בפירוש את החוק. ה־פינקס
הוא מיסמך צבאי. ואין למסור

על אפו, ואמר לדליה :״זה מריח לי לא
טוב. את יותר מדי מעורבת בעניין זה.
אני קובע זאת בתור רופא.״
היתה זאת קביעה מוזרה מאד. היה
בה יסוד של ההשדה. אני כשלעצמי מעדיף
עיתונאים שחט ״דעיררים״ ,שאיכפת להם
מה הם עושים, על פני אנשי־המיקציע כהי-
החושים, הדומים לא פעם ליצאניות (פעם
המצאנו למענם את המושג ״עיתוזנאי״).
דולב אמר כי מזרע הוא בית־חולים
מצויין, שמעולם לא שמע תלונות עליו,
ולראייה — הנה סגנו שלו עומד בעצמו
לעבוד שם. בשלב זה לא יכול היה אלי
ניסן להתאפק, והגיש לדולב את דו״ח־ריפתין.
דולב לא הרגיש בנוח, שינה את
הטון, אמר כי הדו״ח לא הובא מעולם
לידיעתו, וגם לא לידיעת קודמו.
מישרד־הבריאות טען לאחר מכן כי
הדו״ח אכן הועבר לצה״ל עוד ב־.1978
יתכן כי הגיע לידי הפסיכיאטר הצבאי
הראשי, הד״ר ברוך, ושזה שמר אותו
בידיו, מבלי להעבירו לממונה עליו. הד״ר
ברוך הוא, אגב, הרופא שנתן ללארי
ביאליק את הפדופיל הרפואי הפסיכיאטרי.
למחרת היום התקשרה דליה מור שוב
עם דולב, והפעם נקט זה עמדה אחרת.
הוא הודיע לה שהוא הורה להפסיק את
שליחת החיילים למזרע. אך הוא הקפיד
להוסיף :״אבל זה לא ביגללכם.״
השיבה לו דליה מור :״דוקטור, לא אני
האוייב !״

ה קו קי ה ״
ככל זאת סירב דולב להופיע בתוכנית־הטלוויזיה,
וסירב להתראיין. הסיבה: דובר
צה״ל אסר זאת עליו. קשה להאמין
כי הדובר, יעקוב אבן, שהוא עצמו פסיכולוג,
היה עומד על כך, אילו הפציר
בו דולב להניח לו לדבר.
לעומת זאת קיבל דולב באורח־פלא

תחקירנית מור
״את יותר מדי מעורבת !״

כתב ליס
״זה מריח לי לא סוב
לזולת פרטים על שירותו של חייל־מילו־אים.
כאשר
נכנסה דליה לעובי הקורה של
הפרשה, היא הזדעזעה. היא סחפה ברגשותיה
גם את אלי ניסן, וכך קיבלה התוכנית
כולה תפנית חדה. עניין מזרע, שנועד
להיות שולי, הועמד במרכזו. שניהם הבינו
כי זהו עניין של דיני־נפשות, שהוא
חשוב יותר מצינעת־הפרט.
תוך כדי הכנת התוכנית נפגשו ניסן
ומור עם קצין־הרפואה־הראשי של צה״ל,
ערן דולב, שתפקידו בפרשה זו מעלה
ספקות חמורים ביותר.
כאשר נפגשה דליה עם דולב, כבר
היה בידיה דו״ח־ריפתין, שגילה פרטים
מזעזעים על מזרע. דו״ח זה, שחובר בעיק-
בות פרשת ביאליק, נגנז. הוא הושג על־ידי
ליס בדרכים משלו, אך דליה לא
חששה להציגו לפני דולב, שמא תסכן
מקורות־המידע.
במהלך השיחה שם דולב את אצבעו

רשות להתראיין אצל כתבת קול ישראל,
דליה יאירי, שאינה כתבת לענייני בריאות.
לעומת זאת, היא אשתו של דולב.
(דליה היא אלמנתו של גיבור פרשת
סאבוי, וגם דולב הוא חייל קרבי מצטיין).
בשלב זה נכנסו לפרשה כלי־תיקשורת
נוספים. יפעת נבו כתבה על ״קן הקוקיה״
בהארץ, וגם העולם הזה התרשם מרוח־הקרב
של דליה סור, והחליט להיכנס לחשיפת
הפרשה.
לא היתה זאת החלטה שיגרתית בשבילנו.
אין העולם הזה אוהב לטפל בפרשה
שכלי-תיקשורת אחד כבר חשף אותה.
אולם החלטנו כי חשיבות הפרשה, ודיני-
הנפשות הכרוכים בה, מחייבים את טיפולנו
בה, גם אם אין בה ״סקופ״ .הצוות
שלנו — בראשותן של שתי אחיות־לשעבר,
הכתבת סטלה. קורן והצלמת גילה רזין,
שעבדה בעצמה זמן־מה במזרע — חקר את
הפרשה וגילה כמה וכמה פרטים מזעזעים
נוספים. גילה, שהכירה את הד״ר גבריאל
לני, איתרה אותו וצילמה אותו ברחוב.
אני מקווה כי כתבת העולם הזח (,)2211
ובעיקר השער הזועק ״זוועת מזרע״ ,תרמה
ליצירת האווירה הציבורית שהכריחה את
השילטונות להגיע אל המסקנות המרחיקות־לכת,
שאליהן הגיעו.
בזד. נסתיים, לכאורה, העניין, אך
איני מציע להרפות ממנו. יש לו היבטים
הטעונים בירור.
קודם כל: העמדה התמוהה של שיל-

טונות צה״ל בכל מהלך הפרשה.
קשה להימנע מן הרושם שהיתר, כאן
מעין ״ווטרגייט קטנה״ ,פרשה של חיפוי
וטישטוש. עצימת עיני צה״ל מול המתרחש
בבית־החולים, שאליו נשלחו חייליו,
גניזת דו״ח החקירה, והיחס העויין לפעולה
העיתונאית, מגלים גישה שיש בה כדי
להחריד כל מי שצה״ל חשוב לו.
בפרשה זו של ״בית המשוגעים״ מתגלה
תופעה של ״טירוף מערכות״.
ברור כי מנגנון צה״ל לא רצה לראות
ולא רצה לשמוע, ולא רצה גם שיראו
ושישמעו. מדוע ז
בחברה האנושית יש יחס עויין לכל
הסוגייה של מחלוודנפש, מפני שהן מפחידות
את האדם. בימי־הביניים הילקו,
כבלו ועינו חולי־נפש, כדי לגרש מהם
את השטן. מה שקרה במזרע מגלה שרידים
של גישה זו. החברה הישראלית, וצה״ל
בתוכה, לא רצתה לדעת.
בצבא קיים תמיד החשד שחיילים מתחזים
כחולי-נפש כדי להשתמט. ידועה
הפרשה של האלוף האמריקאי המצטיין,
ג׳ורג׳ פאטון, שבעיצומה של מילחמת־העולם
השנייה ביקר בבית־חולים וסטר
על לחיו של חייל, שלקה בהלם־קרב. בגלל
פרשה זו ננזף פאטון קשה, וכימעט הודח
מתפקידו.
גם צה״ל חושש, כנראה, כי יש המתחזים
כחולים, ועל כן — אולי — לא כל־כך
איכפת לקצינים מסויימים אם מתייחסים
לחולים ביד קשה ומחושמלת. מאידך, מי
שנשבר בצה״ל, מסולק בדרך הפסיכיאטרית
הזאת גם אם אינו רוצה בכך, וזוהי דרך
נוחה להיפטר מעושי־צרות מיקצועיים.
יתכן כי זוהי הסיבה להשלמה עם הטיפול
הברברי במזרע, שבא להכריח את החייל
להסכים לשיחרורו בפרופיל פסיכיאטרי,
עם כל הנזק העצום הכרוך בכך לחייל
מבחינה נפשית, חומרית וחברתית.
הספר מילכוד 22 מציג את הפאראדוכס
הצבאי הקלאסי: אדם נורמלי אינו שש
לסכן את חייו בקרב. אך מכיוון שהוא
נורמלי, יש לחייבו לשרת. מי שרוצה
לחרף את נפשו, לעומת זאת, אינו נורמלי.
ומכיוון שאינו נורמלי, דווקא לו
אסור להניח לשרת.
פרשת לארי ביאליק וחבריו מגלה מעין
״מילכוד 23״ — מי שרוצה לשרת, אך
אושפז בבית־חולים, מכריחים אותו להש תחרר.
נדמה
לי כי כדאי לצה״ל לחשוב מחדש
על כל הסוגייה הזאת.
גם פעולת מישרד־ד,בריאות ראוייה לכל
גינוי. כאן מתגלה הביורוקראטיה במלוא
מערומיה המכוערים — עצימת עיניים,
השלמה עם נוהלים ברוטליים ועינוי בני־אדם
חסרי־ישע, חיפוי, טישטוש לשם
הגנה עצמית הדדית, גניזת דו״ח מזעזע,
ולבסיף, אחרי שהעיתונות עשתה את שלה,
העמדת פני צדיקים.

דמגוגיה אנ טי-
עי תונ אי ת
פרשה זו מוכיחה מחדש את התפקיד
המכריע שיש לעיתונות — וביכללה העיתונות
האלקטרונית — בחברה המודרנית,
לא רק לגבי עניינים מופשטים־לכאורה
הנוגעים לסידרי־השילטון, אלא גם לגבי
ההגנה על חייו של האדם, בצורה הבלתי*
אמצעית ביותר.
מוזר עד כמה נתקל תפקיד זה בהתנגדות
אינסטינקטיבית מצד הציבור, אשר העיתונות
ממלאה תפקיד כה חיוני בהגנה
עליו. השתתפתי בימים אלה ב״מישפט
ציבורי״ מסעם הרדיו, שבו נדון הצורך
להרחיב את חופש־הפעולה של העיתונאים
— אותם העיתונאים שהוכיחו את עצמם
בצורה כה מזהירה בפרשת מזרע,
ב״מישפט״ נוכח רק קהל קטן, אך היחס
לעיתונות היה בהחלט עויין. הדמגוגיה
האנטי־עיתונאית של כמה ״עדים״ זכתה
בתגובה חיובית, ואילו היחס לגישת העיתונאים,
שהסבירו את צורת הפעולה של
אמצעי־התיקשורת, היה שלילי. לבסוף נערכה
הצבעה, והרוב היה נגד הרחבת חופש־העיתונות.

אחד מן המצביעים יכול להיקלע
מחר לבית־חולים לחולי־נפש — ואז יתפלל
שיימצא עיתונאי הגון, אידיאליסטי ועקשן,
שיציל אותו — פשוטו כמשמעו.

1ה היה 0 ( 10:1
גיליון ״העולם הזה׳׳ שראה אור השכוע לפני 25 שנה כדיוק,
המשיר בפירסום החלק השלישי של כתכת־התחקיר הענקית
״הכעייה העתיקה כיותר כעולם״ ,הפעם תחת הפותרת ״מדוע
הן פרוצות?״ כהכנת הסידרה סייעו ראשי מישטרת תל־אכיכ,
הקצינים יואכ פלג, אריה שמילגלוכפקי וזאכ שטיינברג, נצים
שירות כתי-הסוהר ד״ר צכי חרמון ועוד מאות אנשים. מדור
הכידור של השכועון הוקדש למופעו של אשף הג׳אז, המתופף
ליונל דמפטון, שהיה חלוץ הכאת הג׳אז לארץ. המדור ״אמנות״

הו ר שהיה

הוקדש ללהקה האמריקאית שהציגה את המחזמר ״פורגי וכס״
(ראה שעד) כאולם ״הכימה״ .עמום קינן, דיווח כמדור ״תיאטרון״
על הצגת ״כפאתי הקשת כענף׳ כלונדון.
כשער הגיליון: רקדנית מאיה אנג׳לו מכופפות ״פורגי וכס״.

פס־ד מוות לד״ו מחוק ולשמואל עזאו * קריית הבלדה:
התחלה

יונתן וטוש ממציא את המילה ..חתיו־
העם שניים שנתדו
:מחנה עבסיד, חקאחירי, עיר בתוך עיר,
שנבנתה כדי לשכן את מטה כוחות הוד־מלכותו
הבריטי במרחב, מורכב מווילות
לקצינים ושורות של צריפים. בתוך אחת
הווילות האלה גר גבר גבוה מן הרגיל,
חד־פנים, בולט־סנטר, יחד עם אשתו ו חמשת
ילדיו. השבוע היה מצב רוחו של
הישראלי, תלוי במידה רבה במעשיו של
גבר?ה.
אולם גמאל עבד־אל־נאצר לא התחשב
ביותר במצב־הרוח הישראלי, היו לו
צרות משלו. העניין שהסעיר את ישראל
היה פסק־דין מוות שהוצא כנגד שני הנאשמים
העיקריים במישפט־הריגול של
הרשת־הישראלית, ד״ר משה מרזוק ושמואל
עזאר. בעיניו היה זה רק כלי אחד
מני רבים על לוח השח־מת של המאבק
בעולם הערבי.
תקדים התליין. כמו רוב המצרים
היה אל־נאצר משוכנע, כנראה, כי הנאשמים
באמת ריגלו לטובת הישראלים.
בדרך כלל אין נוהגים בארצות העולם
לתלות מרגלים בימי שלום. אולם אין זה
כלל בינלאומי מוכר. הסובייטים הוציאו
להורג מספר בלתי־ידוע של מרגלים או
חשודים בריגול, והנשיא דווייט אייזנהאור
אישר אף את הוצאתם להורג של בני הזוג
יוליוס ואתל רוזנברג, היהודים האמריקאים,
שחוייבו בדין באשמת ריגול אטומי
לטובת ברית־המועצות.
גורלם של אסירי קאהיר נחרץ, למעשה,
עוד לפני התחלת מישפטם. היה זה באותו
בוקר שבו צעדו בזה !אחר זה, מנהיגי
אירגון האחים־המוסלמים במיסדרון הצר
אל הדר־המוות, בקאהיר. איך אפשר ל הוציא
להורג מוסלמים דתיים, ולהשאיר
בחיים אנשים שחוייבו בדין בריגול לטובת
האויב הציוני?
הבטחה קצרת־רגדיים. אמנם -עוד
במהלך המישפט רמזו מנהיגים מצריים
למשקיפים אמריקאיים שהאמצעי האחרון
לא יופעל. דברי ההרגעה סובבו את העולם,
חדרו לקריית־הממשלה בירושלים.
ממשלת־ישראל נהגה בהתאם, השתדלה
להימנע ממעשים פרובוקטיביים, שיכלו להקשות
על ההחלטה של הקצין קר־הרוח
ר,מח;י_ק_בידיו את גורל מצריים
עוד ״בטרם נחנקו אנקות־המוות של
תלויי האחים־המוסלמיים, נערמו כבר
צרות חדשות על ראש אל־נאצר, והוכי חו
שהבטחה מרחבית היא קצרת רגליים.
הפעם באה המכה מצפון: עיראק הודיעה
על הסכם חדש עם תורכיה, ליכדה מסבי בה
ממשלות ערביות אחרות, ואיימה ל השמיט
את הקרקע מתחת להגמוניה ד,מצ־דית
במרחב.
בישראל לא כלו עדיין כל התיקוות. פה
ושם פעמה עדיין תוחלת עמומה: אולי
יחון אל־נאצר את הנידונים, כדי להתגרות
בעיראקיסו אולם היה זה חשבון תעתועים:
הקצינים הצעירים בקאהיר אינם
נמנים עם סוג הפוליטיקאים, המסוגל
לכרות את הענף עליו הוא יושב, על־מנת
להרגיז את יושבי העצים האחרים.
להיפך, אל־נאצר השתדל עתה לרכב
על הסוס הלאומי הגבוה, עליו טיפס עוד
בביקוריו המפורסמים ליד האבן הקדו שה
במכה. הוא האשים את העיראקים בבגידה,
הזכיר כי התורכים הינם בני־בריתם
של הישראלים. תלייתם של כמה
ציונים ד,יתד״ במיקדה זה, עיסקה פולי
טית
כדאית — מהלך מחוכם במישחק המרחבי.
קשה
היה לצפות כי השילטון, שתלה
עוד בימיו הראשונים מארגן־שביתות, יתעניין
בגורל האישי של שני גברים שהעיפו
מבטים כמהים בקרני השמש האח רונות
שחדרו מבעד לאשנבים המסוגרים
של תאיהם. הם היו רק חיילים במישחק.

חעשיה
בן־בר״ ת א די ר
כאשר החליטה חברת סולל־בונה להקים
את קריית־הפלדה בקירבת עכו (העולם
הזה )898 היו מנהליה מלאי התלהבות
ותיקוות לגבי העתיד. אולם מומחי מישרד
המיסחר והתעשייה היו מפוכחים יותר,
ולא גילו כל התלהבות. לדבריהם לא היתד,
הקמת קריית־הפלדה כדאית כלל :״לא
יהיה כל חיסכון במטבע זר, ושכר־העבו־דה
הגבוה, הנהוג בארץ, רק ייקר את
מחירי הברזל והפלדה.״
החודש, כאשר לחצה סולל־בונה על ה ממשלה
ודרשה סיוע כספי בהקמת מיפע־לי
הפלדה, הפכו חילוקי הדיעות בינה
לבין מישרד המיסחר והתעשייה להתנג שות
גלויה. אנשי חמישרד התנגדו למתן
סיוע, דרשו שסולל־בונה תערוך חישוב
נוסף של כדאיות המיפעלים. סולל־בונה
סירבה לעשות זאת, וטענה כי הממשלה
כבר אישרה את תוכנית קריית־הפלדה,
אך הסכימה להעביר את העניין לידי ליש־כת
הייעוץ הממשלתית.
השבוע, בעוד לישכודו־,ייעוץ מנסה ליישב
את הסיכסוו, מצאה סולל״בונה בן־

ברית חדש ואדיר: מישרד־האוצר הורה
לחברת־השילומים * לקבל פיקדון של 42
מארקים (למעלה מ־ 10 דולר) על כל טונה
ברזל שתובא לארץ במיסגרת הסכם־
השילומים.
לכאורה, לא היה כל קשר בין הוראה
זו לסיכסוך קריית־הפלדה. אולם כוונתו
האמיתית של מ״שרד־האוצר היתר, ברורה:
ד,״פיקדון״ ייהפך לתוספת־תשלום
עבור הברזל הגרמני, ייקר את מחירו, לא
ייאפשר לו לתחר בברזל של סולל־בונה.
הקמת קריית־הם לדה — ובייחוד מיפעל
עירגול־הברזל — תהיה כדאית לאחר הכל.

ספורט
מ 1ל טו ב *
השבוע עקבו חובבי־ד,כדורגל הישראליים
במתיחות אחרי נציגי מכבי והפועל,
שהתכנסו בלישכתו של השופט המחוזי
התל־אביבי, ד״ר יוסף לם. היה ברור כי
מוצא פיו של השופט יכריע את גורלה
של ההתאחדות לכדורגל הכושלת — ל שיקום
או לפירוק.
העסקנים אף הם ידעו זאת היטב: הם
הוזמנו אל השופט המחוזי, לאחר שהגישה
מכבי צו־מניעה נגד מישחקי הליגה הראשונה
והשניה בכדורגל. אישור צו זח
היה עשוי לגרום לשיתוק מוחלט בשדה
הכדורגל הישראלי.
השיתוק לא בא. השופט, שהתייחס
לכל הפרשה בהבנה, הוציא פסק־דין ש סיפק
את דרישות כל הצדדים, אפילו את
* שחה של החברה שהופקדה על ביצוע
הסכם־חשילונזים.

״העולם הזה״ 903
תאריך3.2.1955 :
דרישות בית״ל, שנתמכו בידי מכבי, אף
כי נציגי בית״ר לא הוזמנו אל השופט.
בין השאר הוחלט:
• כי קבוצות בית״ר תל-אביב והפועל
בלפוריה, שעמדו לרדת לליגה ב׳ ,יישארו
בליגה א׳*.
• כי קבוצות בית״ר ירושלים והפועל
חדרה, שעלו מליגה ב׳ לליגה א׳ ,יישארו

חובבי הכדורגל נשמו״ ״לרווחהל׳אמנם
לא היד, בתר כמה זמן יימשך שלזם־הבית
המחודש. אבל הוא היה מסוגל לאפשר
לקהל לחזות בכמה וכמה מישחקים מעניינים.
נשמו גם לרווחה גיזברי שלוש האגודות
הארציות: מישחקי ה״ברוגז״ ש נערכו
בשבועות האחרונים כימעט ולא
משכו קהל, דילדלו את הקופות במידה
רבה. עתה שבו וגדלו הסיכויים לגמף
כסף.
תמרורי נולד• ליעקוב גמבש ,27 ,לשעבר שח קן
הנבחרת הלאומית וכיום בלם קבוצת
בית״ר תל-אביב, ולאשתו: ילדם הראשון,

נולדה. לתחייה בת־אורן, עורכת ה־תוכניות
לעקרת־הבית בקול ישראל, ולבעלה
אשר הירשברג, גג, דובר מישרד
המיסחר והתעשיה: בת, אסתר. לבני הזוג
בן נוסף**.
נתלו. שמואל בכור עזאר ,26 ,מורה,
וד״ר משה מרזוק ,28 ,רופא, בידי תליין
בכלא קאהיר. השנים גידונו למוות, לאחר
שחוייבו בדין במישפט הרשת הישראלית
בקאהיר.
נפטר. אברהם סיני רוגצ׳בסקי (רגב)
ביום הולדתו ה־ג ,8בגיפעת־עדה. רוגצ׳ב־סקי,
סנדלר, יליד אוקראינה, עלה ארצה
ב־ 1904 עם הגל הראשון של העליה השניה,
התיישב בסג׳רה, בה העסיק במשך
חודשים מיספר פועל בשם דויד גרין,
שהתפרסם מאוחר יותר כדויד בן־גוריון.
רוגצ׳בסקי גידל חמישה בנים, שאחד מחם׳
יהושוע, נפל בהגנת סגץ־ה בקיץ .1948

אנשים
• אוהב חלב ומוצרי־חלב, ראש ממש לת
צרפת, פיי ר מנ ד ס־ פ דנ ס, זכה ל מתנה
שופעת־חלב מאיגוד אמני הסאטירה
בפאריס: פרה טהורת־גזע.

ס מתרגם־אמן ומשורר יונתן רטוש
(יוחזוד) העשיר השבוע את המילון העברי
הרשמי בשתי מילים לא־דשמיות עד כה:
בשיר חתיך (חורז עם כריך) בן 120 השורות,
שפורסם בהארץ, שר רטוש על
״אשד, מלאה ומצליחה״ לה ״חתיך דק ונאה״
.דוגמה אחרת ומנחמת של שירת
רטוש :״אך כמיספר החתיכים מיספר
החתיכות
ליגת

תצלום מתוך הסידרה ״הבעייה
1 111 11 [׳7 91י| 7 111 ¥ 1 1
העתיקה ביותר בעולם״ — מראה
״ סויעי!! י -ייייי
פנים של נווה־תרצה — אגף הנשים של בית־הכלא רמלה: ארבע פרוצות שפוטות.

* באותה תקופה תיפקדו;
כליגה לאומית.
** תחיה •בת־אורן הופיעה לפני כדה
שבועות בטלוויזיה, כאחת ממנהיגות התנועה
הפמיניסטית. היא סיפרה בתוכנית
כיצד נטשה את בעלה וילדיה למען רעיונותיה.
בתה זו, אסתר, היא הזמרת אסתר
שמיר, שהיתה נשואת לאפרים שמיר, מלהקת
כוורת.

בצבעים

0צבעים טיבע״ם
/א ס מז /א /מז

^ 1X1א £ 0 0

תחונה מיידית
וחסכון בצריבת חשמל
0ממך גלילי
מונע השתקפות

שרות /

מעבדה מקצועית
ומלצי חלקים מובטח
ובשחור לבו

והשווה י
:עי זאוס

למבקשים את הטוב ביותר

ד>7ד׳ 2*13
ך,ע>ל 0

חודש חזק ומלא התנגשויות
המתחיל ב-
שבוע אלים, ממש. אל
תריב, למען השם :
אתה יכול לגרום לאדם
לא שלילי ביותר
נזק רציני מאד. ואל

תיכנס לתאונות: אתה
: 1 21מרס ־
עשוי לגרום לאסונות,
1 20נאפ רי ל
מבלי להתכוון לכך.
אבל אין ספק שלא תוכל
להימנע מכל מיני סיכסוכים אישיים,
האישי והאינטימי.
במישורהכלכלי,
ייתכן גם מישפט לא סימפאטי, שאפשר
לפתור רקבעזרת הבנה והתחשבות.
גלה השבוע הבנה והתחשבות ! זה כדאי.

משונה מאד. אתה מגלה
הבנה נהדרת לבני־אדם
השבוע. גם היאחת
שנפגשת שפכה את ליבה
בפניך מהר מדי
בהתייחס לזמן הקצר

שאתם מכירים. ובמקמגלה
חוסר
ביל אתה
הבנה לנציגים הרש1
21נאפ רי ל -
0׳נבמ אי
מיים של החוק והסדר
ומוצא עצמך מסתבך
איתם בדברים שהתחילו במה בכך. יאל תניחי
למתחרה הסמויה להפר את מנוחתך. תא
מייחסת לה יותר ממה שמגיע לה.
היה לך
למסקנה שלא
עוד תגיעי
על מה לדאוג. בת שור: לבשי תכלת.

שוו

אתה מרבה לנסוע• השבוע
יזמנו לן בדרכים
אהבים ואהבה כאחד.
היזהר פן ירחיקו שי-
קוליך הקרים מעליך

הזדמנות גדולה של אושר.
כוח-ההרגל עושה,
אף הוא, את שלו
— ודווקא הוא מסוכן
לך, בהיערכות המזלות
הנוכחית. שבוע טוב ל־למעשי־פתע,
להחלטות שרירותיות, לגיחות
לעבר הנעלם. את, בת תאומים, יכולה
להתברך בחן בלתי-רגיל, בייחוד בימי
ג׳ ו-ד׳ .היזהרי בעיסוקיין בשטח הפיננסי.

השבוע מתחילה תקופה בחייך, בה תצטרך
לנקוט ביוזמה, שוב ושוב. על־כן מוטב
שתתכנן בזהירות
את צעדיך הבאים. בת
מאזניים. :הזהרי במיוחד
:׳מריצה, ומספורט.
אל תאכלי בשר לפני
שאת הולכת לישון. כוח
המשיכה שלך יגבר,
לקראת סוף השבוע.
( 2בספטמבר -
אחרי מוצאי־שבת תג22ב
או ק טו ב ר
בר השפעתך. למשך
זמן קצר. לבשי ורוד.

בעייתך העיקרית השבוע, תהיה אין לשמור
על שלוות נפשן, נוכח התקריות
הפוליטיות האחרונות.
לא יהיה זה עבורן השבוע
הטוב ביותר.
הרבה לכתוב ובמיוחד
ענה על מכתבים. תוכנית
אותה תיכננת לבצע
מזמן _ אין סיכוי
שתתגשם. אך אל
ייאוש, החיים לפניך.
היזהר בנהיגה בשעות
המאוחרות של היום.

השבוע מסוכן מאד לבנות קשת: הן יכולות
להסתבך בהרפתקאות
העשויות לגרום
לסיבוכים אישיים
ובריאותיים, זמן רב
לאחר שתשכחנה את
התקרית עצמה. מוטב,
איפוא, לא
להרבותולהגב 1111111
קשרים חברתיים
ביל את המגע עם אנ1

שים חדשים — בייחוד
בסוף השבוע, מיום ד׳
עד ו׳ .לבשי צבע בהיר.

מאזנ״ס

מאוחיס

נסה לראות את הדברים
גם מנקודת מבטם של
האחרים, ואל תעשה
מעשים הגורמים לאדם
הקרוב אליך עגמת
נפש. גלה רצון טוב
כלפי חבריך לעבודה.
נסיעה קצרה בסוף השבוע
תביא לך את
21 ביוני -
20 ביו לי
__ השלווה המיוחלת, ו־תסייע
לך לפתור בעיית
י ע מעיקה. השבוע לא ממתינה לך שום הצלחה
חברתית בולטת, כך שכדאי לך לנצל
את הזמן למנוחה ולטיפוח יופייך. אך
יש סימנים שהמצב ישתפר בעתיד הקרוב.

זכית בהצלחה —
ואתה עתיד לזכות בכמה
נוספות. זכור כי והמקוריות הדמיון
חייבים לשמש נר לרגליך,
הרבה יותר מן
הזהירות והתיכנון הקפדני.
עם זאת, אל
תתעלם מדרישות הרגע
ודאג לא לריב לחינם
עם ידידיך ומכריך.
רכישת ציוד, או דברים הקשורים לעבו דתך,
כדאיות מאד השבוע. לביאה :
העדיפי את הכהה על הבהיר, את השחרחר
על הג׳ינג׳י. בגדים בצבע שיערך
יביאו לך מזל. מיספר 7יועיל לך.

לאחרונה חלה נסיגת
בעסקיך. אבל לעומת
זאת נחלת הצלחה לא-
נורמלית במישור הרומנטי:
הרומן אותו התחלת
לנהל לפני זמן
מה יימשך, אבל אל
תחשוב לעצמך שהוא
רציני. אתה תחזור ב22ב
אוגוסט -
22בספטמבר
סופו של דבר אל אש תך.
השאלה היא אם
היא תקבל אותך מחדש. לכן, עליך
לכלכל את מעשיך במחשבה בשאלה זו.

שוו 11
מכחנים שימש! וי סו ד 99 -עדיף1
על המאבק שבין הח״כים שימעון
פרס ויגאל אלון.
כדאי להעיר את תשומת־ליבם של ה יונים
וכלל שוחרי־השלום, שדווקא שימי
עון פרס עדיף על יגאל אלון, כראש-
ממשלה עתידי של ישראל. וזאת בניגוד
לדעה רווחת, שפרס, הבנגוריוניסט וה־רפ״יסט־לשעבר,
הוא נץ, לעומת אלון,
הקיבוצניק והפלמ״חניק לשעבר, שהוא
יונה כביכול.
כדאי לזכור, כי פרס הרבה יותר פרג-
מטיסט מאלון. ברגע שיבין כי ההתנגדות

נ, שר ו 1וד 11

בת דגים: בני המין החזק נמשכים אלייך
ומקדישים לן את מלוא תשוטת״הלב,
מאחר שהסכס-אפיל
שלן מתחזק בימים
אלה במידה רבה. כאשר
תשתחררי משיכרון
הצלחה, טוב תעשי אם
תתחילי להרהר אין
לנצל את ההתפתחות
החדשה לשיפור עתי19ב
פ ב רו א ר
דן, והעיקר _ אל
20במרס
תזניחי בשום פנים
ואופן ידידים ותיקים.

חווה

לפי הלחן של השיר ״לדוד
היונה חווה
ישנה חווה /אי אה, אי אה,
רוחש לה אהבה /אי אה,

להקמתה של מדינה פלסטינית מסכנת
את עתידה של מדינת ישראל עצמה —
יוותר לאמריקאים ולערבים, גם אם הדבר
כרוך בהכרה באש״ף ובמו״ס עם יאסר
עדאפאת בכבודו ובעצמו. אלון, לעומתו,
קשור לקרקע ולהתיישבות, והוא יורשם
הרוחני של יצחק טבנקין המנוח וישראל
גלילי יבדל״א, שניהם מגדולי חובבי ה קרקע
וההתנחלויות.
א.ג ,.רמת־ גן
הקורא א.ג ,.שביקש לשמור על
עילום שמו, היה חבר בקיבוץ של הקיבוץ־
המאשד, הזרם הקיבוצי של טבנקין, גלילי
ואלון.

סכנה אי מפר׳ א ד׳ ם ט־ ת
בן מזל אריה, הוא הקובע, השבוע, את
התפתחות ענייניך, לשבט או לחסד. על
כן היזהרי, בת גדי, מלתת
פורקן לתיסכוליך
ולהרגשת ההתמרדות
שלן. מוטב לן לציית
לאנשים מבוגרים ובכלל,
לשקול את כל צעדייך.
אם בריאותן
היא ככה״ככה. אל
תזלזלי בבריאות ואל
תחקי את חברותיך באוכל.
לא כל מה שמותי
להן מותר גם לן. מכתב המגיע מארץ
רחוקה מטריד את מנוחתך. אך מעורר
בך געגועים. לבשי לבן, זה יהלום אותן.

שבוע של הצעות מפתות בכל השטחים.
עיון בהצעות ובירורן יביאך לפעילות מוגברת,
שתסב לך אושר
ועושר, באם תשכיל
לבחור בהצעה הטובה
ביותר. עייפות מרובה
נכונה לך לקראם סוף
השבוע. נסי לעניין את
בן־זוגך בנסיעת סוף
שבוע למקום שקט. את
זקוקה לזה. צבעים בהי20
בי נו א ר -
רים יהלמו אותך מאד.
$ובפב רו א ר

בשלב הראשון בלימוד הקריאה בבית ר,ספר
מלמדים את התלמיד לקרוא בקול.
רק אחר כך מגיע תור הקריאה הדמומה.
משלב זד, ואילך לא טורח אף אחד לרמוז
לתלמיד כי ביכולתו להחיש את קצב קריאתו,
אם יקנה לעצמו הרגלי קריאה מסד
יימים. בדרך כלל, כשמתחיל התלמיד לק רוא
קריאה דמומה, אין הוא זוכה להדרכה
כלשהי. התוצאה: אפילו באוניברסיטה הוא
יקרא בדיוק באותו הקצב האיטי שבו החל
ותירגל בשעה שלמד לקרוא קריאה דמומה.
לכן יש לדעתי לאמץ את שיטת קטלר
ולכלול אותה בתוכנית הלימודים, בכיתות
הנמוכות בבתי־הספר היסודיים. רצוי ש־מישרד־החינוך
יתן דעתו בנושא זה ויתקן
את הליקויים.
מאיר פינטו, בת־ים

רק״ח נגד הכיבוש או בעד י חכיבוש ז
כאשר חיילי סדיר ומילואים נאבקים
£ל הזכות לשרת בתוך הקו הירוק בילבד,
מתייצבת דק״ח בשורה הראשונה של אלה
הסולידאריים עם מאבק זה. עד כאן הכל
שפיר. אך כאשר באותו הזמן מברכים
אנשי רק״ח על הכיבוש הסובייטי של
אפגניסתאן, אתה תמה, למי משתלמת
הצביעות הזוז!
המאבק על זכותם של העמים להכריע
בגורלם במו ידיהם אחד הוא — בפלסטין
או באפגניסתאן. כאן שולחים אותנו לכבוש
פלסטינים בשם ״הביטחון״ ו״ד,אינטרסים
של העולם המערבי״ .שם נשלחים
חיילים סובייטיים ״להגן על העם האפגאני
מפגי הסכנה האימפריאליסטית״ .אלה מקדשים
את הכיבוש בשם ״הפחד מפני הקומוניזם״
,ואלה מברכים על הכיבוש הזר
בשם ״חרות העמים״ .אף איש שפוי לא
יאכל את הדברים האלה. כדאי לרק״ח
לקחת זאת בחשבון, כשהיא מבקשת, בצדק,
מישראלים לשתף עימד, פעולה במאבק
נגד הכיבוש הישראלי.
סיני פתר, חל־אביב
לשיר משה
לשר שדון
הו! /והוא
אי אה, הו!
אמר אשר /זה לא כשר ! איך יתאפשר
/אם נתפשר
לשר שדון ישנה חווה /אי אה, אי אה,
הו! /עשרות מיליונים היא שווה /אי
אה, אי אה, הו!
ועדת קנת /אז רוטנת /מתדיינת ) ומתקנת לשר שרון ישנה חווה /אי אה, אי אה,
הו! /בשפע מים הוא מרווה /אי אה,
אי אה, הו!
אמנם מוסר /כבר אין לשר /אך סיר
בשר /לו לא יחסר
לשר שרון ישנה חווה /היי לילי, היי
לילי, היי־לו!
משה כנען, רמת־השרון
6וטום יף הקורא כנען: אם אין אני
לי — לילי די.

ב ^ מדבת הל! 31י ס
שומרי-הראש לא נועדו להגן על
מנהיגי ישראל, אלי לרוממם
ולפארם (על מאמרו של אורי
אבנרי ״הבאכון הראשי״ ,״העולם
הזה״ .)2211
יש להבין, שאם לא נפאר ונרומם את
מנהיגינו, ואפילו באמצעים מלאכותיים, יצטיירו
הם בעינינו כבני־תמותה רגילים ד

! 0 0 1 3הקר אה ׳תמזדריה
קצב הקריאה של אדם בוגר, כקצב
של תלמיד בבית־הספר היסודי.
שיטת
הקריאה המהירה של הדוקטור
קטלר הוכיחה את עצמה בארץ ובעולם,
כשיטה יעילה לכל קורא, בכל הגילים.
מחקרים הוכיחו, כי כושר הקריאה של
אדם בוגר ממוצע מנוצל רק בשיעור של
כ״ס/ס .10 הסיבה: האדם קורא בקצב הבסיסי
שבו למד לקרוא, ורק לעתים נדירות יכול
הוא להגיע למהירות קריאה העולה על
מהירות הדיבור.

קוף כאסון
שומוי־ראש ופמליות
כשווים אלינו. או אז, כאשר נחוש אי-
ביטחון — והרי זוהי תחושה קבועה כיום
— לא נוכל למצוא מקור לביטחון בקרב
מנהיגים אלה, משום שהם שווים לנו,
חשופים ופגיעים וחלשים כמונו. לכן יצרנו
באמצעים מלאכותיים — שומרי־ראש סמל יות
וכו׳ — דמויות חזקות. בעזרת תרמית-
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם הז ה 2213

״ויקטורי״ ספיגת הדגל של גלסון

ז\נ180 פז?

11X1:11

״ויקטורי״ .היתה הספינה המפורסמת ביותר בדורה.
היא נבנתה בשנים 1765-1759 ושופצה פעמיים מחדש
לפני קרב טרפלגר, שבו היא שימשה בספינת הדגל
של אדמירל נלסון.
בימיה הגדולים היא נשאה 102 תותחים. עתה היא
ניצבת. במלוא תפארתה. בנמל פורטסמות׳ שבאנגליה.
כשאתה מעשן נלסון פילטר וירג׳יניה, זה הספור שהיא
מספרת לך. קח אחת...

נלסון פילטר וירג׳יניה ־ הטעם הנועז של המרחבים הגדולים...
ו ^ ר לזו חוירור 1לזולז 1ו

זזגויובץ

ה1ו 1ל 0ה 1ה

מכחכים

2213

(המשך מעמוד )6
עצמית זו אגו נוטים להאמין שיש מי ש שולט
בעניינים ודואג לביטחוננו.
ד!גית אוריין, תל-אביב

דיכוי, דיכוי אלים, חטיפת אזרחים והוצאתם
להורג בחשאי, בתי־כלא גדושים באנשי
אופוזיציה למיניהם, ועוד חוליים פאשים־
טים כגון אלה ו
אינני נמנה על חסידי המישטר הסובייטי,
אך משוכנע אני שהקהילה הבינלאומית

>1יזה?•
הצייר משה ברנשטיין מגיב על
מיבהבו של הצייר משה ברנשטיין
(״העולם הזה״ .)2210
אולי אתם יודעים מי הוא זה שתמונתו
הופיעה במיכתביי אני משתומם איד יכולים
הייתם לפרסם תצלום כזה ז מכל הצילומים
— זהו? האם אין אתם לועגים

הגיע הזמן שתתייחסו לאישי אמנות

משה ברנשטיין כהלווייה
— לאמנות
צריכה להחליט, פעם ולתמיד: האם יש
לקשור ספורט בפוליטיקה או שאין לעשות
זאת. ג׳ימי קארטר, מסיבות שלו — בחירות
לנשיאות — החליט הפעם לקשור
ספורט ופוליטיקה, אבל זה לא צריך לחייב
אותנו.
שימעון ברגר, תל־אביב

משה ברנשטיין בהפגנה
כבוד —
בלא פחות כבוד משאתם מתייחסים ליש בנה
של חתיכה מטופשת.
משה ברנשטיין, תל־אביב
• התצלום שכה הרגיז את הקורא ברנשטיין
צולם בשעת הלווייתו של חצקל איש־כסית
— ראה תמונה משמאל. לשם השוואה,
וכדי לרצות את הקורא הנפגע —
ראה תמונה מימין.

שיא עוד>1ג
על אולימפיאדת מוסקבה.19*0 ,
הרוסים כבר החלו בתחרויות שלהם,
על גביע דיכוי זכויות־האדם. אם ימשיכו

מאוזן :
)1מן האמנויות ; )5גדה זו של הירדן ;
)10 פקודה מפורשת; )11 נצח; )13 מן
השבטים; )14 אביון; )15 מילת־שלילה:
)16 לא הרבה! )18 בירה אירופית; )20
תנועת־מים בים; )21 צרור; )22 עולז!
)24 בגד-השרד שלו! )25 מונח בתורת
החשמל 26 נביאים כתובים! )28
מול ! )30 התאווה ל 31 צבע אדום עז !
)32 מישחק-קלפים ; )34 העם שלי ! )35
טרח־נוי; )38 מאכל הפרות! )39 שאין
נשמה באפו; )41 מוקיון! )42 בא אחרי
הברק! )43 מצבת־זיכרון; )45 מעדנות!
)47 מסולם הצלילים! )48 מגיבורי ״הוואי
0־ 5״; )50 צעד; )51 נישא; )52 קליפת
העינב; )54 ננס! )57 פקק; )61 אם-
הפנינה; )62 קיבוץ בארץ! )64 עכוז!
)65 מאבני החושן; )66 מאכל אבותינו
במידבר ; )67 מספיק 69 נציגות נבחרת ;
)70 משקה דבש! )72 אחי הבעל; )74
פצע ! )75 מאביזרי האוהל ; )77 מגילגולי
הארבה ! )78 אגם ; )81 נס ! )83 הבל דק ;
)85 בן לעם נוכרי ; )86 עיר קדושה למוסלמים
! )88 מילהדזירוז ! )89 צמח מידברי ;
)91 סיומת לרבות; )93 ברח! )95 כסף
רב! )96 בסיס! )98 מכשף! )100 ענן!
)102 כמו 14 מאוזן; )103 זועף; )104
הוחזרה השבוע למצריים! )105 לא פרטי.

לפני שמחליטים בישראל על החרמת
האולימפיאדה, ברצוני להזכיר, למי ששכח
זאת, שבמיקרה שלנו יש אינטרס ציוני־לאומי
המחייב השתתפות ישראלית באולימפיאדה
שתיערך במוסקבה. ספורטאי
ישראל, גם אם אין הם זוכים במדליות זהב,
מייצגים ברוסיה את הישראלי הגאה. למען
אחינו בגולת רוסיה, אל לנו להחרים את
המישחקים האולימפיים.
הרצל סישטן, תל-אבי{*

ט־דיס ע ל תד־״אביב
ראש־חמטסלה ושר-חביטחון סר•
חריס בריבונות ישראל ומטכנים
את אזרחיה.
בכל פעם שממשלתו של מנחם בגין
מבקשת מיליוני דולרים, כדי לממן את
התנחלויות גוש־אמונים בגדה המערבית,
מבטיח בגין לאמריקאים שהם יוכלו להש תמש
במיתקנים הצבאיים שלנו כרצונם.
עזר וייצמן הכריז — במסע־הבקשות ה־

מאונך :
)1צד! )2קרם! )3לבוש לרגל! )4
סופו של דוד ; )6נצח ! )7זימרה ! )8מן
הגפיים! )9מענית! )12 מאברי העיכול!
)15 מישחק ילדים! )16 תוכנית־טלוויזיה
פופולארית ; )17 רך בצאן ; )19 יחידה
צבאית! )20 מזל! )21 יחידות־זמן; )23
אוייב ; )24 מושת על כל אזרח ; )26 שר־המישפטים
(ש״מ 27 בת־־קול ! )29
מימטר ! )30 טעמו של הלימון ! )33 משמש
לחתירה! )34 הרגע הבא; )36 נגב! )37
רקיע; )40 אפם כוחו! )41 בשבילי! )44
שופט; )46 רצועה; )47 עליך לדעת!;
)49 מורד בלי ראש; )50 נתקל ב)53 !-
פרפיום; )54 קיבוץ בגליל העליון! )55
מן הטעמים; )56 מרושע! )58 פרפר־לילה;
)59 מקום שלם בגוף; )60 דף-
בולים! )62ג״נת־נוי! )63 וזיר; )66
פוליטיקאי! )68 מוסד חינוכי על חוף
הכינרת! )71 מודע; )73 אולם! )76
אסקופה! )77 מטוס ללא מנוע! )79 קהל
גדול; )80 קידומת צרפתית! )82 מבלה
את הלילה! )84 לא-אמיתי, מדומה! )85
בן־צבע )87 :כיתה דתית! )90 מן השבטים!
)92 נושא קולו בשיר; )94 סיוע!
)96 חייודבית; )97 ערימת-גרגרים ! )99
אבר־תנועה ! )101 מילת־בקשה ! )102
מספיק!! )103 תואר־כבוד אנגלי.

בצעדים, כמו הגלייתו של אנדרי סאחרוב,
אין ספק שיזכו בגביע הבזוי הזה.
רפי מזרחי, ירושלים
...הצביעות הבינלאומית חוגגת. אם ה מצפון
של העולם התיר את עריכת אליפות-
העולם בכדורגל בארגנטינה, מדוע שלא
יתיר את עריכת האולימפיאדה בבריה״מי
כלום ארגנטינה יותר דמוקראטית מברי׳ת-
המועצות, או שמא אין בכלל בארגנטינה

אחרון שלו בוושינגטון — שהאמריקאים
אינם צריכים אפילו לבקש.
הנשיא קארטר הכריז, שהכיבוש הסובייטי
באפגניסתאן עלול להיות ״צעד לקראת
השתלטות אפשרית של הרוסים על
מרבית מקורות הנפט העולמיים.׳׳
מה יקרה אם האמריקאים ינקטו צעדים
צבאיים שמטרתם למנוע מהסובייטים הש תלטות
כזאת? מה יקרה אם הם ישתמשו
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 2213

אריאל

להיות נחמד ל־ 28 חברים
ולצאת בחל.

0*80,

״מיני־גם״ 28 מסטיקים חדשים
בטעם פירות.
עלית מציעה לך 28 מסטיקונים מרעננים
בטעם פירות, באריזה חסכונית.
פתח את הקופסה הנוחה,
בחר לך מסטיקון באיזה צבע שאתה רוצה
והטעם המרענן ימלא את פיך.
אם אתה רוצה להיות נחמד,
אתה יכול לכבד את החברים,
יש לך עוד המון מסטיקונים צבעוניים
מרעננים וטעימים.

אל תתפס בלי מסטיק

להיות נ ח מד ל־ 28 חברים

השבוע במאה

הי 20

-<9 4 6

מה אירע במאיה ה־20׳ כשבוע שכין ה־ 30 ביגואר עד ה־ 5בפברואר זו
כמדור זה יסקור ״העולם הזה״ כמה מן המאורעות שאירעו כ־80
השנים הקודמות כשבוע שבו מופיע הגיליון.

— 3.2נהדפה ההתקפה התורכית הרא שונה
על תעלת סודם.
— 4.2החלה מילחמת הצוללות הגר-
סנייות באוניות הסוחר של בעלות־הברית.

— 31.1חמרשאל טיטו נבחר כנשיא
יוגוסלוויה.

מכתבים
(המשך מעמוד )8
במיתקנים הצבאיים שלנו? מה יקרה אם
הרוסים יגיבו, וישלחו את טיליהם על תל-
אביב, ירושלים וחיפה?
מי הסמיך את בגין ואת וייצמן לסחור
בריבונות שלנו?

דין לפשעים חמורים.
— 3.2תצוגת־אופנה ראשונה נערכה
בתל־אביב בנוכחות קניינים מהארצות ה שכנות.

30.1קנאי חודי רוצח בניו־דלהי את
מודינדס גנרי בן ה*.75

<942

<950

נ ציג ת ועוראל

— 2.1וידקין קוויזלינג מונה כראש
ממשלת נורווגיה.

— 31.1הנשיא טרומן מודיע על תחילת
יצור פצצת המימן.

עלג דו ת תיאור

<9 4 5

״ — 2.2קיצוב לחם הונהג בבריטניה.

יוסף שריק, תל־אביב

על המדור אח״מ, שבו הוצגה
ניצה בן־אלישר, רעייתו של שגריר
ישראל במצריים (״העולם
הזה״ .)2212

— 31.1המנהיג הציוני יחיאל צ׳לנוב
נפטר בגיל .51
— גדוד המתנדבים העברי הרא 3.2
שון.
קלעי יהודה, נשלח לחזית גגד תור כיה
במיזרח התיכון.

חן חן לכם על הכתבה שהקדשתם ל רעיית
השגריר המיועד, ערב צאתה ל מצריים.
הכתבה שימשה תחליף לביקור־בית
בדירתם של הבן־אלישרים. ממש הי כרות
אינטימית.

רות אכידור, חיפה
• רעיית השגריר בביתה שבירושלים,

— 5.2קייב בידי הבולשביקים.

<922
— 31.1הצגת בכורה של הדיבוק
בתירגומו של חיים נחמן ביאליק נערכה
על־ידי הבימה במוסקווה. הבמאי היה
וכטנגוב, את התפאורה עיצב אלטמן, ואת
המוסיקה חיבר יואל אנגל. כוכבת ההצגה
היתה חנה רובינא.

המצור על סטאדיגגדאד
2.2.1943
— 4.2השגריר הבריטי בקאהיר מאלץ
את המלך פארוק בעזרת שריוניות צבא
לפטר את ראש ממשלת מצריים, אוהד
הגרמנים, עלי מאחר, ולמנות תחתיו את
נחם פחה, תומך בעלות־הברית.

<945
— 30.1הפצצה ראשונה על
לאור היום.
— 31.1סטאלין מודיע כי 330 חיילים
גרמניים שצרו על סטאלינגרד הושמדו.
— 2.2אחרוני החיילים הגרמניים בקרב
על סטאלינגראד, ביניהם 16 גנראלים
ופילדמרשל אחד נכנעים ונשבים על־ידי
הרוסים.

<944
31.1.1922

<929
— 31.1בכנס ה־ 15 של המיפלגה הקומוניסטית
בברית־המועצות סולקו ריקוב
ובוכרין, וסטאלין נותר שליט יחידיי.

<935

— 31.1קבוצת פרטיזאנים מגיטו קובנה
פורצת למחסן־נשק גרמני מול מישרדי
הגיסטאפו ויוצאת משם עם שלל רב.
— 5.2נערך הקרב על קאסינו באי טליה.

<945

5.2פרצה שביתה כללית של העובדים
האקדמאיים בישראל שכללה רופאים.
השביתה נמשכה 13 יום.

<958
— 30.1ארנסט היינקל, מהנדס גרמני
שהמציא מטוס הקרוי על שמו, מת ב גיל

<959
— 1.2מישאל־עם בשווייץ פוסק נגד
מתן זכות בחירה לנשים.

<965
— 30.1המשורר האמריקאי רוברט
פרוסט נפטר בגיל .88

— 31.1הרב יצחק הלוי הרצוג והרב
מאיר עוזיאל;נבחרו כרבנים ראשיים לארץ-
ישראל.

<968
<970
— 1.2נחנך צינור הנפט הגדול בין
אילת לאשקלון.
— 2.2הפילוסוף והמתמטיקאי הבריטי
בדטראנד ראסל נפטר בגיל .98

<956
— 4.2דויד פרנקפורטר מתנגש בחייו
של הגוליאטור הנאצי בשווייץ וילהלם
גוסטלוף.

<974
— 30.1השחקן מאיר מרגלית, ממייסדי
תיאטרון האוהל, נפטר בגיל .68
— 31.1המפיק סמיואל גולדין מנזסורו
גולדין מאייר נפטר בגיל .86

<959
— 30.1בנאומו ברייכסטאג צופה היט-
לר את השמדת העם היהודי במיקרה של
מילחמת־עולם חדשה.
— 31.1ליאון טרוצקי גורש מברית-
המועצות.
— 1.2המשורר האירי ויליאם ייטם
נפטר בגיל .73

<976
— 2.2שגריר ארצות־הברית לאו״ם,
דניאל מוינהן התפטר תוך הטחת האשמות
נגד הנרי קיסינג׳ר.

<978

פון היידנכורג והיטלר
30.1.1933

גיצה בן־אלישר
היכרות אינטימית

— 5.2יצחק רבין יוצא למקום כהו נתו
כשגריר ישראל בוושינגטון.

— 30.1אדולף היטלר מונה על־ידי
הנשיא פת היידנבורג לקאנצלר הרייך הגרמני
והחלה תקופת הרייך השלישי. פון
פאפן מונה כסגנו של היטלר, בלומברג
שר־המילחמה וגרינג שר־בליי־תיק.
— 1.2היטלר מפזר את הרייכסטאג.

— 1*2רומל מתחיל לארגן את גדוד
אפריקה.
— 2.2אבו ג׳ילדה נידון למוות בבית_

— 3.2נעלמו עיקבותיו של מרדכי
אורן שעבר בצ׳כיה בדרכו לישראל מברלין.

<956
ברלין

חגה
רובינא בהדיכוק

<950

— 1.2מכירת תפוזי יפו הופסקה בגרמניה,
לאחר שאותרו תפוזים מורעלים.
— 4.2הנשיאים ג׳ימי קארטר ואנוור
אל־סאדאת נפגשים בקמפ־דייוויד.

מכבדת את אורחיה בבוטנים, שהוטמנו
ונקלו בחולות אסואן — ראה תמונה.

...אני ה א דמו ״ר מגור
על ״הרמאי שממה״ (״העולם
הזה״ .)2208
קראתי בעיתונכם, שמרדכי (״מוטי״)
שיין, מנכ״ל שירסון כלל, הוא יהודי חרדי.
אם הוא יהודי חרדי אז אני האדמו״ר מגור.
מי מכר לכם את הלוקש הזה, יוסף פרו*
שינובסקי?

שימעון חבים, רמת־השרון

ת אוו תבש רי ם
על הידיעה במדור ״תשקיף״,
בדבר רכישת בית־המטבחיים העירוני
בחיפה בידי מישפחתו של
שר־האוצר ייגאל הורביץ (״העולם
חזה״ .)2208
כאשר הכריז שר־האוצר על כוונתו לח תוך
בבשר החי לא ירדנו לסוף דעתו. עתה
אנו מבינים.

אבי, יהודה וישראל דמידיאגו,
גיבעת שמואל

ה עו ל ם הז ה 2213

זה כמו חלום רע. או סרט אימים. אבל זו
עלולה להיות מציאות, ואת עלולה לעמוד
חסרת אונים ומשותקת מפחד.
איך זה יתכן? הדלת היתה סגורה.
אולי אפילו נעולה במנעול סטנדרטי
כלשהו. חשבת שהדירה שלך די מוגנת.
חשבת שלך זה לא יקרה.
התקנת מנעול בטחון של רב־בריח
יכולה להגן עליך, על ילדיך, על ביתך.
הוא יכול למנוע הרבה עוגמת נפש ונזק
כספי.

טז־־ארויו

רב-בריח האמיתי -היחיד בהשגחת
ם בזן התקני
רב-בריח האמיתי -ע סמל רב-ברית
דב-בריח האמיתי -היחיד שזכה בתואר
־המוצד הנבחר־ובתואר
״הקניה
הסובה ביותר״ 5שני
ברציפות
דב־בריח האמיתי ־ מס 100 אנשי שירות
בכל הארץ
רב־בריח האמיתי -מותקן בארצות רבות
ברחבי העולם
דב־בריח האמיתי -להגות ביתך. רכושך
ומשפחתך

לפרסים והזמנות נא להתקשר לספיצים הראשיים:

תל-אביב חיפה סבריה השרון פתח-תקזה ירושלים אשקלון
באר שבע
אילת

ר ח ־ סוקזלוב .45 חו ל ת. 0ל 4 .855150 .8537*1.854458 :־ 844145־ .03
רח• ה אי צ ס דיון .40ק. ח ״ ם. 0ל 3 :־ 1־ 735111־ .04
־ ה שו ק ה סי רו!׳ החדש. ס ל.10014 :
* 01*4־. 047
דת־ ה ח לו צי ם .8נ תני ה. סל 37744 053־ ד חי ה הגנ ה .17ס ל. 03-* 1? 383 :
־ רח עוזי א ל .18 בי ת וגן. טל 411747.42374 02
ר ח׳ צ ה־ ל .5ובנ ק סולל־ בונ ה) ט ל 14515 051 ד תי הפלם ־ ה .22ס ל 74840 057 -ד חי צו פי ת .4סל 2750 :־*059

או למפיץ המורשה הקרוב לביתך.

עםוביבויחהא מי תי אתה מוגן מתר.

ו!ורותחובר

עם זבחת מיוחדות
לאן עוברת המ שכורת הצב אי ת שלך?
מחוד ש פברואר — חו ב ה על כל
חיי לי צה׳יל בשרות חובה, לפ תו ח
ח שבון־בנק אליו תועבר מ שכורת ם
הצבאי ת.
לפתוח חשבון בבנק דיסקונט — זו
לא רק חובה — אלא גם זכות לעבוד
עם בנק שנותן לך שרות בנקאי
״אלף־בית״ ,עם זכויות מיוחדות:
• פנ קסי שקים — חינ ם
• ניהול חשבון — חינ ם
• שי שימושי לפי בחירתך — חינ ם
• אפ שרות למשוך כסף בכל בנק
בארץ — עם שק של דיסקונט.

שרות אישי. ה חו ב ה שלנו — ו הזכו ת
שלך.
פתח חשבון ב די ס קונ ט — כבר
בחופ שתך הקרובה.
זו הזכו ת שלך — ושלנו.
אינך יכול לסור לסניף? פנה אלינו,
לטלפון 03-652515 בשעות 17.00-8.00
או מלא הספח הרצויף בזה.
אנו נדאג לפתוח חשבון עלי שמך
בסניף הנוח לך ולשלוח ׳אליך טופס
מת״ש המאשר פתיחת החשבון.
שרות נעים — עם השרות האישי של
הדיסקונטאים.

בנק די ט קונ טמחלקתה שיוו ק /ה מדור ל חיי לי ם
רח׳ י הודה הלוי , 23 תל -אביב.

ברצוני לפתוח חשבון בבנק די ס קונ ט
אליו תועבר משכורתי הצבאית.
בסניף ברח מסי--
עיר/יישוב __.
להלן פרטי האי שיים(נא לרשום ב או תיות דפוס):

שם משפחה ושם פרטי __
כתובת אזרחית __
תאריך חתימת החייל __
אני מעדיף כי תשלחו ה טופס
ליחידתי הצבאית —•ד. צ __.

בנק !סקונט
טוב לעבוד עם

הצד האנוש• עול המטבע

•ח שוס

מזה

ה בעיני אזרח מצרי
מאמרו סל ד״ר ממדוח תוופיק מקאהיר, התפרסם
ב־ 16 בינואר 1980 ביומון הקאהירי ״אל־אחבאר״,
במדור המקביל למדור ״פורום״ של ״העולם הזה״ .זוהי
הפעם הראשונה שנושא הנורמליזציה בין ישראל למצריים
נדון באורח פומבי, מעל דפי העיתונות, על־ידי
אזרחים מצריים שאינם מכהנים בתפקידים רשמיים.
להלן תירגומו המלא של המאמר.
עובדה: הנורמליזציה בין מצריים וישראל עתידה
להיפתח אחרי השלב הראשון של הנסיגה המלאה של
ישראל מסיני, ב״ 25 בינואר .1980
יחיה זה אן טבעי, שאחרי המילחמות והכרזת
חשלום יכונו קשרים טבעיים שיסודם בחכרה בזכויות
העמים, בריבונותם ובשיתופם בתהליך השלום. את
היסוד הבריא היחיד לשמירה על השלום אפשר למצוא
ביצירת שיתוף־פעולה בין עמים חופשיים, בעולם שבו
הבל נהנים מאושר, רווחה וביטחון.
הנורמליזציה אחרי המילחמות חינה כורח מציאותי
להשגת רווחת העמים, מפני שחמילחמות העסיקו את

חשוב. עד כמה המישטרים התחיקתיים והמיבנה החברתי
שונים זה מזה. הרצון להקל ככל האפשר על
יצירת המנע הראשון בין האזרחים הפשוטים משני צדי
המיתרס, והשאיפה להגן על האזרחים ולהבטיח את
ביטחונם ותנאי״חייהם, הפכו ליסוד הנבון לפעולה
הדיפלומטית של חטישטרים המודרניים.
הנציג הדיפלומטי הוא המבטא את רצונה של
האומה בחוץ־לארץ בילבד. בפרט לאחר יישום הדמוקרטיה
והתרת התגבשותה של דעת-קהל חופשית
בבל מה שכרוך בנושא המורכב ששמו מדיניות״החוץ.
ייתכן שהחליבה לקראת טובת המדינה והתיאום שבין
המגמות בדעת״הקהל היא אחת הבעיות העדינות של
הדיפלומטיה בת״זטננו. קיימת תיקווה גדולה שהעמים
השונים יצליחו, באמצעי-לחץ פנימיים, להשפיע על
ממשלותיהם ליצור שלום המבוסס על יסודות חזקים,
כדי שחדיפלומטיה, בשיטותיה המסורתיות, תצליח
לגשר בין כל העמים ותוביל אותם אל עולם טוב יותר,
שבו השלום הוא אלמנט קובע.

• למען׳חסי של שחס
בסל חתתומיס ־ המדע״ם,
הסכנ״ם, החוסת״ס והנלכדים
האזרח הפשוט ואת המנהיגים באותם ימים שבהם
היה עליהם להתפנות למעשה, ולעסוק בפיתוח כלבלי־חברתי
בעולם המלא ממילא 1עיות של אינפלציה ושביתות.
זהו עניין הכרחי ודחוף בעיקר לאחר שהסתיימה
תקופת הבדידות הפוליטית והתוקפנות הצבאית, לאחר
שכל העמים התחייבו, במגילת האו״ט, לוותר איש
לרעהו ולחיות יחד בשלום ובשכנות טובח.
השגת היציבות הפוליטית והרווחה החברתית לאזרח
הפשוט היא אולי התוצאה הטבעית של אותה
שמירה על יחסים של שלום בכל התחומים — המדעיים,
הטכניים, התרבותיים והכלכליים, המושפעת מן העובדה
שהאזרח הפשוט הוא השואף והמדרבן את מנהיגיו
לשפר את רמת החיים בארצו.
קשרים כלכליים הינם למעשה מוקד המגעים הטבעיים,
בגלל התועלת חמייוחדת שתבוא בעיקבות
ביטול הסייגים על המיסחר, התיירות והמכס ; ב-
עיקבות חילופי מידע, הקלת הדרכים להעברת מידע
טכנולוגי, שיפור דרכי התחבורה, העברת סחורות והגנה
על זכויות האזרח. אלה חם יתרונות מוכרים,
שניתן להשתמש בהם לאחר יצירת אקלים פוליטי נכון.
היתרונות הללו יושגו תוך כדי התייעצות, הסכמה
הדדית ופעולה עניינית משותפת בכל הדרגים, כשהמטרה
המשותפת לשני הצדדים מוסכמת: השגת
רווחת האדם ואושרו בכל אתר ואתר.
על מנת להבטיח קשרי־שלום טבעיים נולדה התיאוריה,
שאין תחליף לפעולה דיפלומטית על מנת
לארגן קשרים מדעיים, תרבותיים, כלכליים ולעודד
תוכניות משותפות.

לקשור אותם להסבם השלום המצרי״ישראלי, על מנת
למצוא, סוף־סוף, את הפיתרון הבולל למשבר המיזרח־התיכון.

לעודד את הדרג הדיפלומטי ואת יצירתו של
דו-שיח ענייני, הבונה אמון והבנה-הדדית ומפזר פחדים
וספקות, תוך ויתור על עמדות קיצוניות. יש לקיים
את כל השיחות והמגעים הללו בלשון זהירה ובעין

חוף מעבר ולמהת
המידוזזחת, מוס נהש׳גאה,
ש ליטר אש! ואמה

1 91

פקוחה וערנית, שתשים לב לסתימת הבורות הפעורים
בין העמדה המצרית והעמדה הישראלית בתוך המכלול
הרחב של נושא האוטונומיה לפלסטינים ומצבה ה-
מייוחד של ירושלים. יש לדאוג לפיזור חששות העבר,
המושרשים בליבותיהם של הישראלים, ולדאוג להעמידם
על התחייבויותיהם הבסיסיות בבל הנוגע לזכויות
הפלסטינים.

לאחר יישום השלב הראשון של נסיגת ישראל לקו
אל־עריש — ראס-מוחטד בסיני, תיכנס הנורמליזציה
ביחסי ישראל-מצריים לתוקפה, בהתאם למה שנוסח
בהסכמי קמפ״דייוויד ובהסכם השלום הישראלי-מצרי.
באורח ׳טבעי יתחילו צעדי הנורמליזציה בדרג
הדיפלומטי, על-ידי החלפת שגרירים, ניהול משא־ומתן
ועריבת הסכמים. מתקבל היה יותר על הדעת, שהנור־מליזציה
תיפתח דווקא באמצעות שיגור שתי מישלחות,
לאו דווקא של דיפלומטים, שמיספר חבריהן יהיה
מצומצם, על מנת שאלה תתאמצנה ליצור מיסגרת
ליחסי״שבנות טובים ותחפשנה את הדרבים לביסוסו
של שיתוף־פעולה הדוק. אילו התחלנו בשיטה הזאת,
לבטח חיינו מגבירים את כשירותן של שתי השגרירויות,
ואלה היו יכולות להיות ערוכות להתמודדות

הישראלים והמצרים חייבים ללמוד מגסיונם של
הדיפלומטים המשופשפים באירופה, החיה בצל ח-
דטאנט, על מנת להתגבר על בעיות ולממש ביטחון פיסי
לאחר מירוץ הזיון שבו היו נתונים בשנות העימות
הצבאי. אצלנו, בישראל ובמצריים, יש לפקח על כל
תוספות הנשק ופריטי הציוד הצבאי המגיעים אל אחד
משני הצדדים.
חשוב ששני העמים יפעלו תוך החלטה נחושה לא
להתערב בענייני עם הזולת. יש להניח לכל עם לקבל
החלטות, לא לפגוע בזכויות האזרחים ולוותר; לוותר
הרבה למען העיקרון של דו-קיום בשלום ולמצוא פית-
רון של שלום לסיכסובים ולמחלוקות. בל זאת על מנת
ליצור עולם שבו ישלטו השכל הישר וההגיון _ לא
הרגשות.
מכיוון שבעיית הנורמליזציה מעסיקה את השליטים
יותר מאשר את האזרחים, לפחות בשלב הראשון,
מוטלת החובה דווקא על הפוליטיקאים לדאוג לדינמיקה
של הנורמליזציה: כדי להגשים דו-קיום בשלום יש
לעודד שיתוף־פעולה וליצור הבנה הדדית וקשר ישיר
בין העם המצרי והעם הישראלי בכל התחומים. כך,
למשל, יש לקבל בברכה מדענים, עיתונאים, אמנים
ונציגיהם שלהם בכל התחומים. עלינו מוטלת המשימה

יש ועבד חונניות גשותנות
לסימטסיעיס עד נושא׳
השוום יהסידמה באתודנו
ולטיפול הולם בבל צורכיהם של שני העמים —
המצרי והישראלי.
למרות ששני העמים, המצרי והישראלי, לא יוכלו
לשכוח במהרה את בל המילחמות, הדם והשינאה,
ולא יובלו להגיע איש אל לב שכנו ברגע שבו אבן
יוחלפו השגרירים וייחתמו ההסכמים הראשונים, צריך

הדרג הדיפלומטי מילא תפקיד חשוב בהשגת הנורמליזציה
בין הגוש המיזרחי לגוש המערבי, באמצעות
חילופי תרבות ופוליטיקה וביקורים הדדיים של נציגי
העם וראשי הממשלות. למרות כל מה שקרת ומח
שקורה לעתים קרובות, כאשר סיסמות השלום טובעות
במלל ההצהרות על המשך המאבק והעוינות, עמי שני
הגושים הצליחו, בעבודה דיפלומטית שקטה, לפתור
חלק ניכר מבעיות עמי אירופה, שהיו תלויות ועומדות

מאז מילחמת-העולם השנייה. הבעייה המרכזית היתה
בעיית ברלין. עמי המערב הצליחו לכונן יחסים טבעיים
עם העם הסיני ; עמי אפריקה ואסיה השתכנעו בצורך
לשתף פעולה, חרף השוני בזהותם ובמרכיבי האישיות ;
בל זאת לאור העיקרון של דו-קיום בשלום, כתחליף
ההגיוני היחידי להרס טוטאלי.
הדרג הדיפלומטי שוב לא חיה אמצעי חיוני להשגת
תביעות השליטים. הפעם המטרה חיתח לממש, הלכה
למעשה, את האינטרסים העליונים של העם, ולא

הישואלים והומנויס חייבים
ללשד ממס של הדיפדזמסים
המשזפשפיס באיוונח

3י׳* *0

1 זניייי

לחשוב על יצירת אקלים פוליטי הולם, על יצירת אמון
ואמונה בטוהר הכוונות ועל הכשרת הקרקע לקראת
הנורמליזציה.
צריך להכיר במצבם המייוחד של הפלסטינים ובצורך
להגיע לפיתרון צודק של עניינם> צריך לטפל בבעיית
מעמדה של ירושלים, תוך נאמנות להתחייבויות שנקבעו
בהסכמי קמפ״דייוויד, באותם סעיפים העוסקים בנושא
ששמו הפיתרון הכולל. יש ליישם את העקרונות האלה
גם בנושא האוטונומיה המלאה בגדח-חמערבית וברצו־עת-עזה,
ולנהוג לפי אותה רוח שהכתיבה את הצורך

1* 1*11 1-01.11(<1 1

להזמינם לוועידות, לאסיפות, להרצאות, לדיונים ולהחלפת
מידע. יש להציע תוכניות משותפות וסימפוסיו-
נים על בעיות השלום והקידמה באיזור, ולטפל בכל
תחומי התרבות, ההסברה והחברה. יש לעשות הבל
על מנת לעודד התוודעות, ולבנות יחסי-ידידות בין
הטוני שני העמים. כל אלה על מנת לזכות ולהגיע
לבסוף לניצחון השכל והחיים הטובים. הרצון להתקדם
חזק יותר מרוחות האיבה וההרס.

דייני־

ממדוח

ח ו 1פיק, קאה׳ ר

פגוי פווו ס סמסוהת
דגמי 1980
התברה ! דו דדההמתס רו ה

אר ורק בייסור פטיפונים

24 סס

הנעה ישירה
הסדס^ו \/0ח 8£סם
עם סטרובוסקופ,
זרוע משוכללת, בסים מסיבי
מונע רעידות, מתאים לראשים
מקצועיים, מידת העיוותים
אינה עולתעל^.0.03

1\/1614

מנוע בעל 4
קטבים עם סינכרוניזציה מלאה.
מערכת זרוע
ובסיס זהה
ל— -24 ם ם
הנעת חגורה.מידת העיוותים
אינה עולה על ^.0.05

אתה תופתע כאשד תשסע את הפחיד.

אססא אלק ₪ו!קן1
מפיצים אחר א וסוחרים מורשים
אולמי תצוגה: ת׳יא־פנקס 48 טל .458294 :מיפה: בכד אמפא, דת׳ שבתאי 25 טל.515281 :

העולם הזר 2213

פקיסתאן :
נשיא פקיסתאן, הגנרל מוחמד זיא אל־חאק, מיודד מאד
עם שליט לוב׳ הקולונל מועמד קד׳אפי. בשנים האחרונות
רווחו בעולם שמועות עקשניות שלוב מסייעת לפקיסתאן
לרכוש, או אפילו לבנות בעצמה, נשק גרעיני.
לפני חודש, כש״הסכנה המוסלמית״ היתד. עדיין באופנה
ביומון הארץ, לא חדלו כלי־התיקשורת מלהזכיר את
תושבי ישראל מפני ציר לוב־פקיסתאן.
בינתיים פלשו הסובייטים לשכנתם האפגנית. פקיסתאן
של קנאי־הדת המוסלמי, הגנרל זיא, הפכה בדלילה למעוז
העולם החופשי. כולם שכחו את קד׳אפי, את הפצצה

שליט זיא
נמו רפול ואחרים
האטומית, ואת האיום הפוטנציאלי לישראל .״הכה ברוסים
ותציל את העולם,״ היתה הסיסמה הכימעט־בילעדית.
גם במערב גאתה הפופולריות של פקיסתאן. תמונותיו
של זיא, חייל סגפני, פוריטני ואכזרי, הלבוש בהתאם
למיטב המסורת הקולוניאלית הבריטית, מעטרות כל
עיתון באירופה ובארצות־הבדית. זיא הפך נכס איסטרטגי,
שיש להגן עליו בכל מחיר. לקח השאה האיראני נשכח
לחלוטץ. כל דיון בטיב אישיותו ובאופי מישטרו של
זיא נחשב כבלתי־ענייני. במישחק השח־מת העולמי בין
האמריקאים לסובייטים הוא שייך למחנה הנכון. כל היתר
הוא עניין לשמאלנים וליפי־נפש.
זיא צמא־הדם. לעובדה שרוב הפקיסתאנים מתעבים
את זיא, ורואים בו שליט בלתי-חוקי, יש בכל זאת
חשיבות פוליטית, לא רק מוסרית. שוב עומד המערב
להשקיע מיליארדים כדיקטטור צמא־דם, שהוציא להורג
בתלייה את המדינאי המוכשר ביותר שהיה לפקיסתאן
מאז עצמאותה ב־ ,1947 הנשיא לשעבר.עלי בוטו.
זיא תפס את השילטון בהפיכה צבאית ב־ .1977 הוא
הנהיג בפקיסתאן מישטר צבאי קפדני -ושיבץ את רוב
קציניו הבכירים בכל מוסדות המינהל הציבורי ברחבי
המדינה. החוקה והמיבנה המוסדי של המוסדות המיש־פטיים
בפקיסתאן, שעוצבו לפי המודל הבריטי, הושמו
ללעג על־ידי זיא וכנופייתו. זיא דוגל בהשלטת החוק
המוסלמי. הוא עושה זאת אמנם ביתר הדרגתיות מחומייני,
אבל ביעדיו הסופיים איננו שונה מהותית מהאיית־אללה
האיראני.
בשלושת שנות שילטונו של זיא בפקיסתאן נעצרו
כליל כל הרפורמות הכלכליות והחברתיות. רוב תושבי
פק־סתאן הם אנאלפביתים. רמת החינוך, הדיור, התיכנון
העירוני והחקלאי בירידה מתמדת. תהליכי החילון והמודרניזציה
הואטו מאד. מיטב המוחות והאמצעים תועלו
כימעט למטרה אחת ויחידה: בניית צבא מודרני בסיוע
ארצות־הברית.
זיא הוא מיליטאריסט מושבע. כמו ״רפול״ ורבים
אחרים בישראל, הוא מאמין שהצבא מעצב את דמות
האדם האידיאלי, לו זקוקה המדינה. רעיונותיו המדיניים
של זיא מכילים אלמנטים סמכותיים, פאשיסטיים ובעיקר
דתיים. הוא מאשים את כל המישטרים הקודמים באובדן
בנגלה־דש. הוא רואה בכך מחדל צבאי, ולא תוצאה
בלתי-נמנעת מקיפוח ומניצול האיזור הענקי הזה במשך
שנים רבות.
צבאו הסדיר של זיא מונה כחצי מיליון חיילים.
מדובר בצבא די טוב, שזכה באימון בריטי. צבא פקיסתאן
מזכיר במידה מסויימת את הלגיון הירדני. צבא סדיר זה
מתוגבר במיליציות של ״מתנדבים״ ,רובם נערים צעירים,

זיא

בדרך כלל אנאלפבתים, המצויירים בנשק קל בילבד.
לדברי השבועון טייס, מצוייד צבאו של זיא ב־60
מטוסי מיראז׳ 3ז־ 5ב־ 700 טנקים סינים מטיפוס -59 יך,
ובציוד מעורב בריטי, סיני, שבדי, ארגנטיני ואפילו
סובייטי.
עתה הבטיחה ארצות־חברית לזיא סיוע בסדר־גודל
של 400 מיליון דולר במשך השנתיים הבאות. נשיא פקיס־תאן
מתלונן שסיוע זה הוא עלוב. הוא דורש להפוך את
הסכם הסיוע האמריקאי-פקיסתאני מ־ 1959 לאמנה מחייבת.
ג׳ימי קארטר אינו מתלהב במיוחד מרעיון זה. ארצות-
הברית תסייע אמנם לפקיסתאן במיקרה של פלישה
סובייטית מאסיבית, אך זיא חייב לטפל בעצמו בתקריות
גבול.
הסובייטים לא יפלשו. קשה להניח שברית-המו-
עצות אמנם תתקוף את פקיסתאן. האילוצים הבינלאומיים
ומדיניותה המסורתית הזהירה של מוסקבה מונעים, למעשה,
פלישה של ממש.
מבחינה צבאית גרידא אין פקיסתאן מסוגלת לעצור
את הסובייטים. רק חמישית מצבא פקיסתאן מוצבת בגבול
בן 1400 הק״מ עם אפגניסתאן. מרבית צבאו של זיא
מוצב בגבול המשותף עם האויב הוותיק — הודו.
ראש־הממשלה החדש־ישן (אם להשתמש בסיגנון של
מדורי־הספורט) של הודו, אינדירה גאנדי, לא תהסס
לנצל את המצב בגבול האפגאני נגד פקיסתאן השנואה.
גנרל זיא יודע זאת היטב. הוא עושה כמיטב יכולתו
להרגיע את הודו, ובעת ובעונה אחת לנצל את המצב
באיזור כדי לסחוט סיוע בינלאומי ולהסיח את דעת
הפקיסתאנים מהמצב החברתי־כלכלי הנורא בארצם.
בינתיים מוטרד זיא גם ממיספרם ההולך וגובר של
הפליטים האפגניים. חצי מיליון הפליטים מתעבים במידה
שווה את שליט אפגניסתאן, בבראך קארמאל, ואת הגנרל
זיא עצמו. אלא שהוא מודע היטב לעובדה שהסכנה
האמיתית לשילטונו איננה פלישה סובייטית לתוך פקיס־תאן
אלא מרידה אפשרית בבאלוצ׳יסתאן.
הגאלוצ׳ים רוצים עצמאות. תושבי באלוצ׳יס-
תאן, הגובלים באפגניסתאן ובאיראן, שאפו תמיד להש תחרר
מעולה של פקיסתאן. נשיאה החדש של אפגניסתאן,
בבראך קארמאל, הבטיח לתמוך בדרישותיהם הלגיטימיות
של הבאלוצ׳ים לאוטונומיה ולהגדרה עצמית. מימשל
עצמי באלוצ׳י עלול ״להזמין״ את הסובייטים, באמצעות
קארמאל, לסייע להם להיפרד מפקיסתאן. בכך יפתחו
הסובייטים לעצמם גישה קלה ביותר למיפרץ הפרסי עתיר-
הנפט.
הנסיון המר של בנגלה־דש מעורר חששות מרים
אצל זיא. מומחים סבורים, שצבאו לא יוכל לעמוד בשום
מיבחן רציני, חרף יכולתו המיקצועית. לחיילים פשוט
אין מוטיבציה להילחם עבור זיא.
האמריקאים, כדרכם, אינם דורשים מזיא שום רפורמות
דמוקרטיות או חברתיוודכלכליות, כתנאי לסיוע
צבאי לטווח ארוך. הם נועצים בכך עוד מסמר בארון-
המתים של המערב באסיה.

ברית־הסועצות:
איך מסבירים?
כיצד מסבירים הסובייטים את פלישתם לאפגניסתאן?
בישראל, כידוע, אין נציגות רישמית לברית־המועצות.

חיילים סובייטיים כבאבור
כמו בגין ואחרים

פנטזיא

שי חנון

הציבור הישראלי אינו מודע כלל לטיעון הסובייטי. בעיתונות
המערבית עושים הסובייטים מאמצים רבים להסביר
את צעדם הבלתי-פופולרי. כדאי להביא לקורא הישראלי
את תמצית טיעונם, פשוט להרחבת הידע וההבנה במשבר
בינלאומי כה חריף, המאיים על שלום העולם ורווחתו.
השבועון הבריטי היוקרתי, סאנדי טיימס, מפרסם
השבוע תגובה סובייטית רישמית לביקורת השוצפת במערב
נגד הפלישה. כותב אלכסנדר לאברנסטייב, פרשנה
הפוליטי של סוכנות הידיעות המוסקבאית, נובוסטי :
״קיימת מבוכה רבה במערב בכל הנוגע למניעים
הסובייטים לשיגור כוחות צבאיים לאפגניסתאן. החלטתנו
לא היתה קלה, והיא הוחלטה רק אחרי שהיה איום ממשי
נגד אפגניסתאן, מדינה שכנה וידידותית לברית־המועצות.
35 אלף חיילים פקיסתאניים קיבלו אימון צבאי ב־30
בסיסים על אדמת פקיסתאן. המדריכים הם אנשי סי-איי-

פקין, ירושלים, מוסקבה
תדמיתה של סין־העממית בעולם השלישי היתה,
לפחות עד הפלישה הסובייטית לאפגניסתאן, בשפל
המדרגה. התמיכה בפול פוט הרצחני לשיחוף־
הפעולה של פקין עם הניצים הימניים במערב
פגעו מאד באוהדי סין בעולם השלישי.
מנהיגי סין שברו לאחרונה את בדידותה של
סין בעולם. במיסגרת המאמצים לשיפור התדמית
הצטרפה עתה סין לקרן הבינלאומית לפיתוח
חקלאי. בפעם הראשונה מאז המהפכה הקומוניסטית
הופכת סין חברה פעילה באירגון בינלאומי
רב־חשיבות.
הסינים הודיעו שהם יתרמו לקרן זו כספים
וידע, במטרה להילחם בבצורת וברעב בארצות
המתפתחות. משקיפים רואים בצעד הסיני מעשה
תעמולתי בעיקרו, נסיון לפייס את דעת־הקהל
העולמית, שנקטה גישה עויינת לסין מאז פלישתה
לוויאט־נאם (פלישה שלא גונתה, אגב, על-ידי
ארצות־הברית).
עם זאת יש בעצם מעורבותה הגוברת של סין
במערכת היחסים הבינלאומיים עניין רב. על רקע
זה יש לבחון את הידיעות ממוסקבה על תחילת
שיתוף־פעולה ישראלי־סיני.

אי, ויועצים צבאיים אמריקאיים, סיניים׳ מצריים ומקומיים.
המודדים האפגניים מקבלים סיוע צבאי הולד וגובר
מארצות־הברית. החלטנו לשגר גייסות סובייטים לאפג־ניסתאן,
אחרי שסין שלחה 10 אלפי חיילים לדרך קארא-
קורום, המוליכה לאפגניסתאן. הסינים איימו בגלוי בהתערבות
צבאית אפשרית באפגניסתאן.
״החרדה לגורלה של אפגניסתאן העצמאית הלכה וגברה.
האמריקאים שולחים ציוד צבאי מודרני ומתוחכם לפקיס־תאן,
כדי להשתמש בשטח הפקיסתאני כקרש-קפיצה
לפעולות תוקפניות נגד אפגניסתאן.״
עד כאן הדובר הסובייטי. ההסבר רחוק מלהיות משכנע.
אין בפיו מילה על חיסולו של חאפז־אללה אמין, ועל
המניעים האמיתיים שגרמו למוסקבה להפיל מישטר קומו-
ניסטי־רדיקלי ולהחליפו במישטר קומוניסטי־שמרני, ש יציית
בכל לרוסים. עם זאת, ספיר להניח שהאשמות כלפי
פעולות הסינים והאמריקאיים בפקיסתאן הן די מבוססות.
הנאומים הצדקניים מוושינגטון, שהרסה את ויאט־נאם
וקמבודיה תוך התערבות גסה בעניינים הפנימיים של
ארצות אלה, מעוררים גיחוך.
ראש ממשלהדישראל, מנחם בגין, המקיים כיבוש
צבאי תוך דיכוי עם אחר והתנחלות בלתי־חוקית על
אדמתו, ראוי עוד פחות לאיצטלת המוכיח בשער.
בעצם, קשה למצוא מדינה ׳בעולם הזכאית לארח את
המישחקים האולימפיים ב־ .1980 אם באמת מדובר ברצינות
על ספורט ואחווה בינלאומית, כדאי אולי לערוך
את האולימפיאדה באי הקרוי אוטופיה (בשום מקום).
הסובייטים מסבירים. אבל לטווח ארוך אי-אפשר
להסביר בהצלחה פעולות מדיניות מטופשות או בלתי-
מוסריות. מאסרו והגלייתו של אנדריי סחרוב לעיר גורקי
מוכיחים שהרוסים לא למדו לקח.

חיים ברעם

מודעותיפרטיות
התל מתאריך , 12.2.80
יתפרסם מדי שברע
בשבועון לוח מלי ם-.
״הלוח הזה״ .הלוח
יכלול מודעות אישיות
ומודעות של בתי עסק
מכל הסוגים.
ת תפר ס מנ ה בו הצעות
בנו שאי צ רכנו ת, א ס פנו ת,
חוגים, הכרויות, קניו ת
ומכירות, הצעות עבודה•,
ומודעות אחרות. שיש
בהן משום ענין לקהל
קוראי העיתון.
מחיר הפרסום ב־״הלוח
הזה״ יהיה זול בהרבה
מהמקובל:

עבודה

25 .ל ״י למלה, כולל. מ,ע.מ.(מינימום 10 מלים).
מודעות מס חריות
(חנויות(׳ בתי עסק, וכד׳)
20 .ל״י למלה, כולל מ.ע.מ.(מינימום 15 מלים
ו־ 4הופעות רצופות).
הלוח נערך על־ידי
פרסום ״אפרסמון״,
העומד לר שותכם בני סו ח
המודעות, או בכל דרך אחרת.
כ תוב תנו:פרסום״ אפרם מון״ ׳
רה׳ אלנבי , 95ת״א,
טל 290367 03
את הפרסום ניתן להזמין.
ישירות בפרסום ״אפרס מון״,
או באמצעות התלוש המצ״ב
בצירוף צ׳ק או ה מחאת דואר.

שרות חדש לקוראי״העולם הזה״
שם המזמין.
פרסום ״אפרסמון״ ,ת.ד , 30184 .תל־אביב
תוכן המודעה :

כתובת __
טלפון __

לפרסום ב״הלוח הזה״ במדור.

מצ״ב צ׳ק/המחאת דאר לפקודת פרסום ״י. ב .אפרסמון״.

מודעות פרטיות 25 .-ל״י למלה, כולל מ.ע.מ.
(מינימום 10 מלים).

מודעות מסחריות (חנויות, בתי עסק, וכד׳) 20.-ל״י
למלה, כולל מ.ע.מ( .מינימום 15 מלים ו־ 4הופעות רצופות).

עיצוב: דייגי־ לוין

ה עו ל ם חז ה 2215

1111113. 3*111111
חזה כארקס :
!שיקה ללוחמת
תזה פארקס התפרסמה בשעתו
שסירבה לפנות את מקומה באוטובוס
ללבנים, ובכך פתחה פתה
לגל של מחאה אנטי־גזענית בדרום
ארצות־הברית. היום, לאחר 25
מזנה זוכה הגברת בנשיקה מצלצלת
מאת קורטה קינג, שהגישה לה גם
את הפרם למען השלום על שם מ ת
טין לותר קינג. פארקם, שנודעה
בכינוי ״אמה של התנועה לזכויות־האזרח״
,אמרה על צעדה בעבר:
״לא מצאתי כל דרך אחרת כדי
להביע את העובדה שהנני יצור
אנושי ככל אדם אחר.״

איב מתסאן: סרט חוש, תקליט חדש, כריתה חושה

ניק׳ לאודה: ו!ת הפרישה הגיעה

בשעה שסירטו החדש של איב מונטאן מוקרן ב־ 28 בתי-קולנוע בפאריס ומוכר כסרט הצרפתי הטוב
ביותר של השנה. ,מכין הזמתשחקן בביתו את תקליטו החדש. אולי רצה הגורל לכוון את הרקע הסביבתי :
מוגטאן מתגורר סמוך לבתי־המישפט בפאריס שעה שבסרט החדש אי כמו איכארוס (סירטו דד 49 של
מונטאן ובפעם הראשונה עם הבמאי אנריי וורנאי) ,מגלם מונטאן תפקיד של עורך־דין אנגלדסכסי .״עשיתי
את הסרט ולו בגלל סצנה אחת שבה רואים כיצד מסוגל אדם אחד בכוח סמכותו לענות אדם אחר
שאותו הכיר בקושי רגע אחד לפני כן׳״ אומר מונטאן.

ב־ 1976 זכה ניקי לאודה האוסטרי בכתר אלוף־העולם במירוצי
מכוניות, כשהוא נוהג את. מכונית־המירוץ המפורסמת פורמולה ז.
אלא שלניקי קרה האסון המאיים על אלופים בספורט מסוכן זה —
הוא נפגע בתאונת מכוניות נוראה ושכב בבית־החולים שגה וחצי.
משהחלים הדהים את העולם בתעוזתו, כששב והתחרה במירוצים,
ואף ניצח. עכשיו החליט שהגיעה העת לפרוש מרצון.

העולם הזה 2213

)11*11111

שלס

וינדה קלסי: בילי ממן מתסמת להיות עקות־בית
הקאריירח החדשה של בילי ביומן, העיתונאית המתולתלת בסידרה הידועה לו גראנט עברה אל בין
כותלי המיטבח: לינדה סטראנד החיננית, בת ה־ 33 החליטה ״להתיישב״ .בחיר ליבה׳ גלן קלסי, שהוא
נגר במיקצועו, נותן לה הרגשה, מזה שש שנים, שייעודה הוא הבית. ואומנם, למי שאינו יודע: עד
עתה הביעה זאת בסריגה: תחביבה היא סריגה וכל האפודות שבהן הירבתה להופיע במערבת־העיתון
הטלוויזיונית היו מעשה ידיה. אשר להרחבת המישפחה אומרת לינדה :״איני מזדהה בבל עם הנשמה
העיתונאית של בילי, אבל אם אכנס להריון תיאלץ כילי להתמודד עם בעיית האם העובדת, והיא בוודאי
תעשה זאת בהצלחה.״

אן מילר: הביטחון טמון בוגו״ם
גילה הרישמי הוא .56 אד ישנם הטוענים בי בתעודת־הזהות
שלה רשום — .62 בך או כך היא תופעת־טבע. היום היא רוקדת מדי
ערב באחד הלהיטים הגידולים של ברודווי, שוגר ביבייס ומחדשת את
מסורת הבורלסקה המסורתית יהד עם הקומיקאי מיקי רוני.

שלי דובאל: לשנות את טל סי׳מון

אמה סטיוארם: אני מצנצנת על טווי תרנילות

בחברת מייק לרנר (בתמונה) מגלה שלי דובאל כי המוסיקה של
פול סיימון, עימו היתה!בעבר, כבר אינה ערבה במייוחד לאוזניה. יחד
עם רומן חדש היא מתחילה סרט חדש עם הבמאי הבמעט קבוע שלה,
בוב אלטמן. היא מגלמת את שמן־זית בגידסה •החדשה לפופאי,

אלנה, אשתו לשעבר של ג׳ורג׳ האמילטון ורעייתו בהווה של רוד סטואוט, ומזה ארבעה חודשים
גם אם בנו הקטן, מתמודדת בהצלחה עם המת פשטידות בנוסח אנגלי לארוחת־בוקר, והתחכמויות
עיתונאיות לבקרים .״אני מצפצפת על טורי הרכילות האומרים שרוד מטוארט קמצן ושיש לו חולשה
לבלוגדיניווג״ ובהצהרות אלה היא זוכה להיכנס ישר לטורי הרכילות, ובקביעות.

העולם הזה 2213

ל׳ מ״ג״ו־ס: הקאר״רה וזהרה אן הבדרות מערת -פארה שן!׳ אלי!
״׳וזה גם פוגע כשהחבר חטוב שלד לקח ממך את האשד החוקית שלד כד
הסביר לי מייג׳רם את המרירות הנוראה שלו על ראיין אוניל, מי שהיה פעם חברו
הטוב ביותר עד שהכיר את אשתו לשעבר, פארה פוסט. היום כשהוא מתבודד עם סוסיו
(בתמונה מימין) או מתאמן בקליעה למטרה (בתמונה משמאל) טוען איש ששת המיליונים,

בגו שד פדאסטיק: שגו הודו רכנת
אם לאב המאושר (מחזיק את תינוקו בתמונה) קוראים ״פלאסטיק
ברטדאנד״ ולמעשה שמו המקורי רוז׳ה דורה, הרי לא ייתכן שלבנו
יקראו סתם כך מארסל או ז׳אן. אומר הזמר הצרפתי שכבש את
פאריס בסערה (עם שני שירים בלבד) :״קראתי לו, לוייד׳ כדי
שיהיה לו ביטוח לכל החיים.״
העולם הזה 2213

כי למעשה היה בכל ארבעים שנותיו גבר של אשה אחת, והעובדה: באחרונה הקליט
שלושה שירי־אהבה חדשים באלבום שיקדיש לאשתו לשעבר. ובכלל, עבודה יש, הצלחה
יש. רק תחליף לפארה — אין. אבל לי מאמין כי יום יבוא והם יחזרו לחיות יחד אפילו
אם יצטרך להופיע יחד איתה בסרט משותף

דן פררויק: האם התעו הרב שד פיסר ן סירס מסגר גחשין?
פני המלאך האלה שייכים לאשתו החמישית של פיטר סלרס, לין פרדריק. אבל אם לשפוט לפי הניסיון
הרי ייתכן מאד שהגט כבר בדרך, שכן סלרס אושפז עם התקף־לב בעת הסרטת פו מאנצ׳ו, בעבר היה כל
התקף־לב אצל השחקן הבריטי סימן לגירושין .״העיקר שיהיה בריא,״ אומרת לין.

פרסום ם י־ם ל

אוהב יל

הגילים.

רהיטי כל גיל מלווים א ת ילדך בנ א מנו ת,
בכל הרגעים היפים...
עם הגיע התינוק מבית ה חולי םלחד רו,
יחכה לו הריהוט המו שלם, ה כו ל ל שידות
לאח סנ ת חיתולים ובגדים, ארוניות
למ שחקים, שול חנו ת טיפול ומיטת ה תינוק
ה מיו חד ת, שזכתה להמלצתה של המועצה
לצרכנות.
יחד ע ם היל ד גדלים גם הצרכים. א ת
מקומם של מי טת ה תינוק ו שול חנו ת
הטיפולים, ימלאו הכונניות לספ רי ם
הרא שונים ומיטות נוער מ הו ד רו ת ב שלל
דגמים וגדלים, שי שרתו או תו במ שך שנים
א רוכו ת ומהנות. היום הרא שון בבית הספר
הו א יום מרג ש, לכל הדעו ת, וגם כאן נוטלים

רהיטי כל גיל חלקבשמחה. שול חנו ת בתיבה
בדגמים שונים: על רגל, בין ארוניות,
שול חנו ת כפולי ם וכול ם עם מגירות ר בו ת
תכולה.
כל פרי ט ניתן לה שגה בח מי שה צבעים
מרהיבים: ירוק, אדום, חום, כ חול ואורן
טבעי. שול חנו ת הכ תי בהו מיטות ה תינו ק
לה שיג גם בכ תו ם.
רהיטי כל גיל יוצרים חדרמק סי ע ש טו ב
ל חזור ולהת רג ע בו גם ב חו פ שו ת מה צב א.
קניית רהיטי ילדים איננה מ שחק
ילדים. לכן, כ ש את מ ת כננ תאת הרי הו ט
לילדייך, ב חרי ב כל גיל, ה או ה ב ילדים מ כל
הגילים.

רהיטי כל גיל —
מנגריית גבעת ברנר.

דגם — 226 ספה כפולה
190x57.6x70 ספה תחתית .x25x 19070

דגם — 220 שולחן כתיבה 4מגירות
.120x72x55

דגם 22
ארונית טיפולים לתינוק
4מגירות .82x92x60

דגם — 224 שולחן
2מגירות עם רגל 90x72x55

רגם — 225 ארון בגדים
6דלתות x180.560א34ו.

רגם 59א׳ — מיטת תינוק
בשני גדלים.x90x40,120 x 90x14060 :

סוכנויות בל גיל: תל־אביב: דיונגוף ו ,20 חיפה: ה ר צל 32

דגם — 200 ארונית
עם דלתות .90x90x30

דגם 4ו — 2ארונית עם מגירות
.45X30X40

דגם — 221 שולחן כתיבה כפול

.150X 72X 55

אלנבי דוו, בית הזורע, ש מרת. גבעתיים: ויצמן סו.

רהיטי ״כל גיל״ להשיג במקדמות הבאים :
חיפה והצפון ג חיפה: מחסן מרכזי לצפון, כביש כפר אתא, בניני רצף, קולוג׳ניק. הרצל ,32 קולוג׳ניק. בית הזורע שמרת, אלנבי . 117 גווה שאנן, צוציק.
ק. מוצקיו ,״שי לתינוק׳׳ ,שדרות וייצמן. עכו: בן־עמי ,55 חיים יעקובוביץ; .הריה: רת׳ הרצל, נאדלר משה. כרמיאל: מרכז מסתרי חדש, שרה נחום. צפת: רח׳
ירושלים, הרשקוביץ ינקו. טכריה: אחים אהרונוביץ, תחנת אגד החדשה. עפולה: רהיטי וולדמן. טכעון :״הפיריון טבעון״ ,טופוביץ. טירת הכרמל :״בייבי לנד״,
מרכז מסחרי חדש. מי ממה: רח׳ המייסדים, דור־און הדר. קרית־שמונה :״רהיטי קרן״ ,יוסי אוחיון. נצרת: עודה מאחר, אל־חנוך . 1025/17ק. אתא :״לתינוק
ולילד״ .בית־שאו: פינגרהוט אסתר. מרכז ודרום: תל־אביכ :״שילב״ ,אבן גבירול .14״שם״ ,בוגרשוב .26 יתשלים :״שילב״ ,יפו .68״כל־גיל״ ,אבן גבירזל
.5״דירו״ ,אזור התעשיה תלפיות. כאר־שכע :״שילב״ ,הרצל .90 ראשל״צ :״שילב״ ,הרצל .73״עמי ותמי״ ,רוטשילד .43 רחובות :״רהיטי אלון״ ,אחד העם .22
פופובסקי, בנימין .6רמת־נן: הרצל .57 כני־כרק: רבי־עקיבא ,90 שטוצברג .״לילד״ ,דבי עקיבא . 106 חולון :״תינוק כל״ ,כיכר וייצמן. הרצליה :״כל גיל״,
סוקולוב .99 נתניה :״כל בו מאיר״ ,שמואל הנציב . 15 כפו״סבא :״במסי״ ,רח׳ וייצמן .54 חדרה :״פינת הילד״ ,ה. סמואל .47 נאות אפיקה :״גילגי״ מרכז מסחרי.

אנשים
בכנס של עתודת ה־הנשים
במיפלגת העבודה, שהתקיים
בשבוע שעבר, נאם
מעל הבמה חבר־הכנסת שי מ ־
ערן פרם, שדיבר על המצב

הכלכלי בארץ וציין את העובדה
כי זוג מגפי־נשים בחנות
עולה כמשכורת חודשית של
פועל־ייצור .״אך כגבר אני
מבטיח ליושבות באולם כי

שי מ ע ון פרס אי נן ד ה ־ ףמג פיי ם
וי הנדה בן ־ מ אי רנקלע בין שלושנ שי ם
אין אני רודף מגפיים,״ הוסיף
פרס.
באותו כנם, העירה
שרה אדספקטור, אחת ה מרצות
בכנס, על הכרזתו של
שר־האוצר יגאל הורכיץ
כי צריך לחתוך בבשר החי:
״זוהי סיסמה לקניבליזם!״
! 1בראיון שהיד! לחבר־הכנסת
חיים בר־ל 3עם
מני פאר, נשאל בר־לב אם
תחביב הדהירה שלו על סוסים
מהווה תחליף לדיבורו האיטי.
השיב בר־לב :״עם כל הדיבור
האיטי שלי עוד לא אחרת,
לאף מקום.״
0אחת הבדיחות של מני
פאר היא שכיום, כאשר קוראים
כותרות בעיתונים כגון
״האורגניזציה במחלקת הנורמליזציה״
אין יודעים אם מדו
שר־האוצר
לשעבר ן שימחה ארליך סיפר למנ חה
ערבי הראיונות יצחק
לבני, כי עם סיום הקדנציה
הנוכחית שלו בממשלה הוא
רוצה לנסוע לארץ דוברת אנגלית
לתקופה של שנה .״קרוב
לוודאי שאסע לאנגליה כי היא
יותר שקטה מאמריקה. שם
אתרכז בשלושה דברים: קריאה,
לימוד וכתיבת זכרונותי
כשר־האוצר.״ כאשר נשאל
על-ידי המראיין אם ספרו
יהיה, סנסציוני כמו יומני
משה שרת השיב ארליך :
״לא כמו היומנים, אך אספר
את כל האמת.״
ארליך גילה כי הוא
חוטא בכתיבת רומנים, אך כאשר
נתבקש להראות אחד
מהם אמר :״הם כולם נמצאים
אצלי בבוידם.״

1באחת המסיבות הדיפלומטיות
נכח ראש־עיריית
באר-שבע, אליהו נאווי, שסיפר
כל הערב בדיחות מפולפלות
בערבית. לפתע הרגיש
כי שלושת המלצרים מצטופפים
סביבו. התברר לו כי
הם היחידים במקום שהבינו
את בדיחותיו. אחד המלצרים
כל־כך צחק מאחת הבדיחות,
עד שכימעט הפיל מגש מלא
בכוסות.
1מפכ״ל המישטרה החדש,
רב־ניצב הרצל שפיר,
כינס בשבוע שעבר את קציני
הסגל הפיקודי הבכיר של ה־מישטרה,
לדיון על דרכי פעולותיה.
לאחר שכל אחד מהקצינים
הציג את דעתו, יכול
היה שפיר להוסיף רק דבר
אחד :״כל מה שאני רוצה
מכם, הוא שתקפידו שמכו־

|! 1י | 1¥ח״כ חרות, הקפיד בעת ישיבת סיעת
>11י 11
הליכוד בכנסת, שנערכה בשבוע שעבר,
11 11
לשמור על חזות רצינית בכל פעס שהבחין שהטלוויזיה מצלמת
אותו. צופי הטלוויזיה ראו את מאמציו של קאופמן ״להיכנס
לתמונה״ .אולם כאשר הטלוויזיה הפסיקה לצלם, השתחרר קאופמן
מנוקשותו והסתער על העוגה שהוגשה למשתתי הישיבה, ושבה
לא נגע קודם לכן. צלם עיתונות זריז תפס אותו בעת האכילה.
ראש־הממשלה, מנחם בגין, שישב לא הרחק מקאופמן ושהבחין
באמבוש של הצלם, לא יכול היה שלא לכבוש את צחוקו למראה.

יצחק נבון

היה עם רעייתו, אופירה נבון, בעת שקיבלה מפה תוצרת־נית, שנמסרה לוז
על״ידי תושבי תל־מונד. כשהסבירח לבעלה מהיכן המפח, חשב הנשיא בטעות
כי חיא חגיעה מבית־הסוהר ואמר :״כל עוד זח מגיע אלינו, ולא אנחנו לשם, המצב טוב.״

בר במישרד־החוץ או בבית-
החולים מזרע.
1מתאם הפעולות בשטחים,
האלוף דני מט, השתתף
בשבוע שעבר בסימפוזיון על
יחסי יהודים וערבים, שהתקיים
במוסד ואן ליר בירושלים.
בעת אחת ההפסקות ני גש
אליו ראש מועצת הכפר
הערבי הגלילי סכנין, ג ־,מאל
טרכי, והודה לו :״בזכותך
ובזכות פרשת בסאם אל־שפעה
הגענו, ראשי העיריות
הערביים, לעצרת האו״ם.״ מט
התרגז אולם כבש את כעסו
וענה :״אם לא הייתי עכשיו
במדים, הייתי אומר לך מה
אני באמת חושב על כך.״
1ח״כ המפד״ל יהודיה
כן־ מאיר נקלע בשבוע שעבר
בין שלוש נשים. בעת דיון
במליאת הכנסת פנתה אליו
יושבת־ראש הישיבה, ח״כ

שושנה ארכלי־אלמוזלי־

יעקוב נאמן

מנכ״ל מישרד האוצר, יצא מישיבת
הממשלה שנערכה בשבוע שעבר, שדנה
בתקציבי המישרדים הממשלתיים. בפתח לחש שר־חבריאות
אליעזר שוסטק סוד על אוזנו של נאמן• שר־האוצר ייגאל הורביץ,
שיצא באותו הרגע אף חוא ממישרד ראש״חממשלה, צעק לעבר
חמנפ״ל שלו בהתכוונו לשוסטק :״אל תתן לו גרוש אחד נוסף.״

חעולס הזיו 2213

נו, ואמרה לו :״חבר הכנסת
בן־מאיר, אי אפשר להמשיך
כך, אתה כל הזמן מתרוצץ
ממקום למקום. פעם אחת אתה
ליד חברת-הכנסת תמר אשל
ופעם אחרת אתה על-יד חברת-
הכנסת אודה נמיר ״.בן-
מאיר הנדהם מיהר לשבת על
מקומו עד סוף הישיבה.

! 8ראש־עיריית ירושלים,
טדי קולק, אינו נוהג להשתמש
בפטיש העץ המונח לפניו
בעת ישיבות מועצת העי-
ריה. בשבוע שעבר חרג מנו-
הגו. הסיגאר שאותו כיבה במאפרה
הצית ניירות שהיו בה
וגרם לדליקה־זוטא. טדי השתמש
בפטיש כדי לכבות את
הדליקה.
! 0אותה ישיבת מועצה
התארכה עד לשעות הקטנות
של הלילה. אחד מחברי המועצה,
שאול ששון, שיגר ל-
קולק פתק בשעה שתיים אחרי
חצות ובו כתב :״אני משחק
כל בוקר, בשעה ,6.15 טניס.
אני מקווה שתתן לי די זמן
ללבוש טריינינג ולקחת את
הרקטה והכדורים.״
01 בנאומו במועצת עיריית
ירושלים התבלבל איש חרות,
עורך-הדין ראובן (״רובי״)
ריבלין, ובדברו על פניית
בית״ר ירושלים לראש״המסד
שלה, מנחם כנץ, בעניין
האיצטדיון, אמר בטעות :״כתבנו
לראש העיר.״ קולק היסה
אותו באומרו :״מוטב שיגידו
שחבל שאני לא ראש־ממשלה
מאשר שיגידו שחבל
שאני ראש־ממשלה.״

ניות המישטרה יהיו נקיות. זה
בושה איך שהן נראות עכשיו.״

במיבצע משותף של ה-
הצהרון ידיעות אחרונות וח־לישכה
הצעירה, לבחירת השוטר
האדיב, השתתפו המפכ״ל
החדש של המישטרה, רב־ני-
צב הרצל שפיר, והמפכ״ל היוצא,
חיים תבורי. באירוע
נכח גם חבר־הכנסת לשעבר
מרדכי סורקים, שהוא כיום
ראש הוועד למען השוטר. סיפר
סודקיס; ״פעם תקפתי את
השופטים על־כך שהם נוזפים
בשוטרים.״ לפתע עצר בעצמו
והוסיף :״אוי, שכחתי, אז, כ־שתקפתי
אותם, היתה לי חסי נות.
כיום אין לי. לכן אני
צריך להיזהר.״
| 0מנהל בית־החולים שע־רי־צדק
בירושלים, הפרופסור
דויד מאיר, נאם בשבוע שעבר
על איכות החיים. מי ש היה
מועמד הליכוד לכהונת
ראש עיריית ירושלים, יחו ש
;,מצא, עקץ את מאיר
בקריאת־ביניים :״זה כולל
גם את הארובה של שערי־צדק?״
מאיר לא התבלבל וה שיב
למצא :״תראה, בל אחד
מגיע אלינו. אם תתנהג יפה

ניתן לך מיסה על-יד החלון.״

אנשים

0בדבריו פנה סורקים
אל שפיר ואמר לו :״אני
זוכר את הימים כאשר כפר-
יעבץ, הכפר של אביך זיכרו־נדלברכה,
זכה בהתקפות
רבות מישובי הסביבה, טול-
כרם וקלקיליה. כיום יש במ דינה
אנשים שמוכנים לצאת
מהשטחים האלה!״

! ח״כ שמואל פלאטו
שרץ ידוע כמי שעושה מכל
זבוב פיל, בכל הנוגע לפיר־סומת
ויחסי־ציבור. בשבוע שעבר
חגג פלאטו את יום הולדתו
ה־ 50 בצינעה רבה. מז־כיריו
ואשתו רצו לערוך לכבודו
מסיבה מפוארת, אולם
פלאטו התנגד והגיב בכעס על
ההצעות :״זה בכלל לא כבוד
גדול להיות בן חמישים, וכמה
שפחות ידעו שאני זקן, ככה
יהיה יותר טוב.״
9 :קצין הכנסת יצחק
(״איזי״) כן־ גל הוציא הוראות
חדשות לגבי המבקרים
במיזנון חברי־הכנסת. אסור
למבקר לשהות במיזנון, אלא
אם כן הוא יושב ליד הח״כ
שהזמין אותו. כך אירע שבשבוע
שעבר הגיעה למ־זנון
ג ׳ואד טל, מזכירתו של סגן
ראש הממשלה, ייגאל ידיך,
וכיוון שידיו לא היה באותה
עת במיזנון היא סולקה משם
על־ידי הסדרנים.
91 גורל דומה נפל בחלקה
של דוברת הכנסת, שרה
(״שרהל׳ה״) י*חקי, שהתבק שה
על־ידי הסדרנים להצביע
על הח״כ עימו היא רוצה לד-

״אל אהראם -מברך את הכתבת לענ״וי נסיגה
והשופט יעץ ל אבא לתת לנאשמת כמה מכות

! 9בטכס החזרת רפידים
למצריים שרר אי־סדר נוראי.
על במת־הנכבדים ישבו אלוף
פיקוד-הדרום, דן שומרון,
ותת-אלוף דכ שיאץ, כאשר
מסביבם עומדים עיתונאים ישראליים
ומצריים בעירבוביה,
ומשוחחים מבלי לשים לב לנאומים
ולטכס. אחד העיתונאיים
המצריים ד,בחץ פתאום
שדגל-ישראל הורד. הוא
פנה אל העיתונאית פמיר
פרי ושאל :״תגידי לי, זי
הזרה כללית, או שהטכס האמיתי
מתקיים עכשיו?״
! 9אחרי הטכס חילקו המצרים
זרי-פרחים לפרי ול־כתב
הטלוויזיה עמירם גיר.
על הזר, שהובא מחנות־הפר־חים
גארדן סיטי בקאהיר, היה
כתוב :״איחולי ושלומי הכוחות
המזויינים.״ על הזר של סמדר
הוסיפו פיסקה :״מאת הכתב ה צבאי
של אל־אהראם אל הכתבת
לענייני נסיגה.״

! 9השופט נתן עמית

שיחרר בערבות נערה צעירה,
שנחשדה בהחזקת סמים. הוא
ראה כי היא מחייכת ואמר:
״זה עצוב מאד שאת צוחקת.
במיקרה כזה, כשאני משחרר,
רצוי שאבא ימשיך בטיפול
ויתן כמה מכות טובות. לאבא
מותר.״

9הממונה על השגרירות
הבריטית בישראל, הגב׳ פג*
סווינלי, סיימה את עבודתה
בשגרירות. לקראת עזיבתה

עליה להמשיך ולשרת בארץ
במשך תקופה בלתי-מוגבלת.
91 תיאטרון ירושלים מש מש
מיקלט לאנשים שיצאו מתפקידים
בכירים ושנקלטו בו.
אחת העוזרות של מנהל התיאטרון,
אכיטל מופנזון,
היא לאה צ׳סנר, מי שהיתה
מזכירתו של ראש־הממשלה
לשעבר, לוי אשכול, וראש
לישכתה של חברת־הכגכת
שולמית אלוני, כאשר זו
היתה שרה ללא תיק. גם עטי־רם
פיון, שהיה מנכ״ל מ־ש־רד-האוצר
וארנון צול;רטן,
שנפלט מהטלוויזיה, הצטרפו
להנהלת התיאטרון.
9במסיבת־קוקטייל ש נערכה
בביתו של שגריר צרפת
בישראל, לכבוד השחקן ה צרפתי
ז׳אן לואי טר־־נ־טיניאן,
היתד, גם השחקנית
אכיפה מרקם. היא אמרה
לטרינטעיאן :״בוא נשוחח
באנגלת, אני אשמע הרבה
יותר פיקחית.״ הגיב השחקן :
״לא, אני מעדיף לשוחח בצרפתית,
את נשמעת לי בסדר
גם בשפה זו.״
! 9דובר המחוז הדרומי
של המישטרה סגן־ניצב יוסף
(״יוסקו״) תמיר, ניסה למ תוח
את עיתונאי ירושלים ב אמצעות
מתיחה שיש לה כבר
זקן. הוא טילפן אל כמה כתבים
לענייני מישטרה והודיע
להם כי פרץ נפט בכיכר־צ־ון
בירושלים. כדי שהמתיחה תצלח
ביקש תמיר מקצין הסיור
של המחוז, פקד נתן קרמר-

למעקב. כעבור שעתיים הת קשרו
כמה מהם לתמיר והתלוננו
:״אתה אוסר עלינו לפרסם׳
אבל בטלוויזיה הירדנית
זה הופיע.״ תמיר המבוהל
החל להרים טלפונים, כדי לברי
כיצד הצתה הידיעה את
הירדן, ואז התגלה כי הוא
נפל קורבן למתיחת־נקמה.
! 9יש הטוענים כי דובר
סיעת המערך בכנסת, ישראל
(״רוליק״) פלג, התפטר השבוע
מעבודתו משום ששיטות
העבודה של הבוס שלו, ח״כ
משה שחל לא מצאו חן בעיניו•
פלג מכחיש זאת מכל

כים להתראיין מבלי להתכונן
לכך מראש .״עוד הזדמנות כזו,
ואזרחי תל-אביב יבינו ש־השגיאות
הנעשות בעיר בענ ייני
תנועה ותיכנון אינן רק
ביזבוז כספי הציבור, אלא צרה
שאין לה כפרד״״ אמר גת, ש התמחה
בנושאים אלה.
! 9השופטת ויקטוריה יצאה אוסטרוכסקי־כהן
השבוע במהירות מבית־המיש*
פט המחוזי בתל־אביב. כאשר
התניעה את מכוניתה ויצאה
מהחניה בהילוך אחורי, פגעה
במכונית אוטוביאנקי שעמדה
מאחור. בעל המכונית הפגועה

אלכסנדוה .1ד

נבדתו של השומר אלבסגדר
זייד, היא אמנית בטיקים שהחלה
לצייר פרוכות. בתמונה היא נראית עומדת ליד הפרוכת
השייכת לנשיא המדינה, יצחק נבון. את הפרוכת הזמינה אצלח
רעיית הנשיא, אופירה נבון. עבודה זו היא בילעדית, לפי בקשת
רעיית הנשיא. את אוסף עבודותיה המגוונות והמקוריות מציגה
חאמנית הירושלמית בימים אלה בפואייה של ״תיאטרון ירושלים״.

פיט וורפ״ן

ראש עיריית סאן־דייגו, היה בשבוע שעבר אורחו של ראש עיריית ירושלים,
טדי קולק• וולפיין היהודי העניק לקולק שי — את מפתח העיר. הוא
התבונן להעניק לו אותו בחגיגיות מרובה, בטכס בבית העיריה, אולם קולק, שהבחין בי וולפיין הביא
עימו גם בקבוק יין־קליפומיה משובח, אמר לו :״עזוב את המפתח ׳,בוא נראה קודם את היין.״

בר. כאשר יצחקי לא מצאה
ח״כ כזה, סולקה גם היא על־ידי
הסדרנים.
! 9גם הכתבים המדיניים
אינם רשאים לשבת במיזנון
הכנסת ללא חבר־כנסת. הכתב
המדיני של הרדיו, שימעון
(״סקופי״) שיפר, סולק מה-
מיזנון. בשבוע שעבר היה מיז-
נון הכנסת ריק לחלוטין, משום
שגם חברי״הכנסת עברו למיד
נון הכללי, שבו הם יושבים
עם העיתונאים והמזכירות באין
מפריע.

212

נערכו לה עד כה, בששת השבועות
האחרונים 24 ,מסיבות-
פרידה. המסיבה האחרונה לכבודה
נערכה בשבוע שעבר,
בביתו של השגריר הבריטי
ג ׳ ץ דייסון. הוא קיבל בימים
אלה תואר סר, ועומד
גם הוא לסיים את שרותו בארץ
ולעבור לאוסטרליה, שם
יכהן כנציב העליון הבריטי.
יום אחרי המסיבה הג־עה
סיוינלי למישרדה, כדי להיפרד
מידידיה שם. היא מצאה
מיברק, שבו הודיעו לה כי מי
שעמד להחליף אותה הלה, וכי

סקי, לתת הוראות מדומות
בקול רם לניידות, לנסוע במהירות
לכיכר ציון ולחסום את
האיזור. מרבית העיתונאים לא
נפלו בפח, אולם למרות זאת
החליטו להיפרע מתמיד. באותו
הערב אירע שוד התכשיטים
באבו־תור, בירושלים. ה־מישטרה
גילתה את מכונית
השודדים אולם החליטה שלא
לעצור אותה אלא לעקוב אחריה.
לכתבים המאזינים לרדיו
המישטרתי נודע הדבר ותמיר
ביהש מהם שלא לשדר את
הידיעה, כ! ,5שלא להפריע

וכל, וטוען כי רק יצא לחופשה
ללא־תשלום, כדי לסיים את
הדוקטורט שלו.
9מי ששמח על יציאתו
של פלג לחופשה הוא בו עז
אפלכאום, עוזרו של ח׳ כ
שימעון פרס. לאחרונה נפוצו
בכנסת שמועות כי אפלבאום
עצמו עומד להתפטר וכי פרם
מחפש לו ג׳וב מכובד מחוץ
ללישכתו. אך נראה כי בגין
התפטרותו של פלג החלים
אפלבאום שלא להתפטר. הש ניים
לא מדברים ביניהם.
91 בערב ראיונות שהתקיים
בבית יד־לבנים של עי ריית
תל־אביב, בהנחייתו של
מנהל הבניין נתן הרפזי,
עמד להתראיין סגן־ראש-העיר
דויד שיפמן. כאשר החל
הקהל זורם למקום, הודיע לפתע
שיפמן, שהוא אחראי על
התחבורה בעיר, כי לא יוכל
להופיע בגלל מות אמו, שנפטרה
שבועיים קודם לראיון- .
המארח החל דואג, אך נגאל
כאשר גילה את הארכיטקט
אלישע גת במקום. זה הס-

היה כתב הארץ בבית־המיש־פט,
רוני תי 0השופטת
פיצתה מיד את הכתב על ה נזק
שנגרם לו. היחידי שהיה
עצוב בגלל המיקרה היה דווקא
הפרקליט אכרהם לנד־שטיין,
שקנה קודם לכן את
מכוניתה של השופטת.
! 9התובעת בעלת השיעי
הקצר, דרורה פילפל, היתה
עסוקה בימים האחרונים ב-
מישפט־אונס, שהעדות הראשית
בו היתה זיהוי זרע של הנא שם.
כאשר נשאלה מתי תישמע
העדות הרפואית במישפט,
ענתה :״מחר היום החקלאי
שלי, בענייני זרע.״
! 9גם לדידי מנוסי יש
בדיחה חדשה. מעשה בבחורה
הנמצאת בבית־מלון והצועקת
בקולי קולות :״הצילו! הצילו!
בגין! בגין!״ כאשר נכנ סים
לחדרה מוצאים אותה שוכבת
במיטה עם גבר. היא
מסבירה :״הגבר הזה הוא
בדיוק כמו מנחם בגין. חיכה
שלושים שנה, לבסוף עלה, עכשיו
הוא מסרב לרדת.״
העולם הזה 2213

הוווייכ

ן*! כושר, מכנסי ג׳ינס וחול ״
צת מגבת כחולה עומדת רבקה׳
אשד, ג׳ינג׳ית מלאת נמשים׳
ליד הכיור ומתקנת אותו
בעזרת פלייר ומפתח שוודי. אחרי
כמה דקות של הברגה פועל הב־

״ואני חייב לציין שזה ממש עלבון
מה שאני מרוויח. אני מוכר
מדי חודש איגרות שקניתי בזמן
שהותי כשליח הסוכנות ומישרד־החוץ
בארצות־הברית.״ ואשתו
ריבקה מוסיפה :״וחוץ מזה יש
לנו אובר־דרפט רציני כל חודש.״
שירר מתגורר בשכונת היוקרה
הצפון תל־אביבית נווה-
אביבים. השרירים הם כימעט
מישפחה מרובת ילדים. הבת הב־

עושה עניוח

״אני שוטף כלים, שופך אשפה ועושה
קניות,״ אומר ח״כ אכרהם שריר.
״אני לא זוכרת מתי זה קרה בפעם האחרונה,״ אומרת אשתו.

היה באפשרות הילדים להחליט
הם היו רוצים אבא סנדלר, אבי
בבית. אלא שכל אחד צריך לע
שות בחיים מה שהוא בוחר לעצ
מו, וזה כולל את הבעל שלי.׳
ריבקה היתד, מזכירתו של ש ימ
הה ארליך, כשזה היה סגן ראי׳
עיריית תל־אביב. בשנים האחרו
נות הפסיקה לעבוד מחוץ לבית
״אני לא רואה בזה כניעה א;
סיבה לתיסכול. אני מאמינה שכל
אחד עושה בדיוק מה שהוא
רוצה וזה מה שאני רוצה.״
שריר טוען שחובתו של בעל
שחי בבית לעזור ככל יכולתו
״אני משתדל לשטוף את הכלים
למרות שאני עושה את זה ענ1
הטלפון באוזן. אני גם מוריד אה
פח האשפה ועושה קניות.״ כשהוא
מדבר על הקניות נראית ריב-
קה צוחקת :״אני פשוט מנסה
להיזכר מתי זה קרה בפעם האחרונה,
אבל מילא.״
היא שותפה לכל דיון, החלטו
או התלבטות. היא עוברת על הנאומים
שלו בכנסת ומבקרת או
ההופעות שלו בטלוויזיה וברדיו
״חשוב לי לשתף את ריבקה בכי
מה שקורה, כי חשוב לי לשמוע
את דעתה בכל עניין,״ פוסק ה־ח״כ.
פעם,
כשה וזמן שריר למסיבד
בביתו של שגריר ארצות־הברית
סמואל לואיס, סירב לבוא, לאחו
שהוסבר לו, כי המסיבה היא לגברים
בילבד. הוא הסביר או
הסירוב ללואיס וזה שינה, ברגן
האחרון, את כללי הטכס והפן
את המסיבה לדו־מינית.

| ה 1ך ! ך 1״כשהבעל עוסק בפוליטיקה וזה ממלא את
• ימיו ולילותיו, צריכה אשתו לדעת לעשות

הכל,״ אומרת ריבקה שריר, בעת שהיא מתקנת את הברזים באמבטיה.

רז כהלכה. הבעל, ח״כ אברהם
(״אברשה״) שריר יכול לשטוף
עתה את ידיו בכיור.
בבית שריר ריבקה היא הכוח
המניע המרכזי. ידה בכל ויד כל
בה. היא קנתה את הבית, ריהטה
אותו, פירנסה את בעלה כשהוא
למד, וגידלה את ילדיהם. היא
משמשת גם חשמלאית, שרברבית,
מתקנת נאומים של חבר־כנסת,
ומזכירה פרטית, ללא תשלום,
כמובן, של בעלה.
בשבוע שעבר הזהיר ח״כ שריר,
יושב־ראש סיעת הליכוד וחטיבת
הליברלים בכנסת, כי ״בהיעדר חוק
מיפלגות עלול העולם התחתון
להשתלט על המיפלגות ולקבל
מתוכם חברי-כנסת ושרים — כל
זאת ללא מאמץ כספי מוגזם.״
וכדי להוכיח שהנקיון מתחיל
בבית הביא שריר, האיש החזק
שמאחרי קלעי המיפלגה הליברלית
השסועה והמפורדת, לדחייה
של ועידת הליברלים. עד אשר
ינוקו שורותיה ״מהרשמה הפיק;
טיבית של אלפי בוחרים,״ כדברי
שריר.
שריר ידוע כאחד מחברי־הכנ־סת
המקפידים ביותר על לבושם.
לישיבות המליאה הוא מגיע לבוש
י חליפות משובצות. הוא משקיע
תשומת־לב רבה בהתאמת הצבעים.
לפגישות חברים הוא מגיע
בלבוש בעל גוון אחד, מכף רגל
ועד ראש. הוצאות הביגוד גוזלות
חלק נכבד מתקציבו.
״אנחנו מתפרנסים ממשכורת
של חבר־כנסת,״ אומר שריר,

כורה, אביטל 22 היא חיילת•
בצבא הקבע, המשרתת בחיל־האוויר.
ומילבדה יש שני בנים
ובת: דני בן ה־ ,16 דפנה בת דד 11
וגידעון הקטן, שהוא רק בן .7

מ סי ג ה
דו -מינית
^ בקה ואברהם, שניהם ילידי
• הארץ, הכירו בסניף הנוער
של הציונים־הכלליים שבשכונת
מונטיפיורי .״כי זה היה הסניף
הכי פעיל בשכונה,״ אומרים שניהם.
הם נישאו ועברו ללמוד בירושלים.
הוא למד מישפטים והיא
— אנגלית.
בשנת 1964 נשלח שריר לאטלנטה,
כשליח הסוכנות, ואחרי
ארבע שנים עבר ללוס־אנג׳לס,
שבה שימש נציג מיסחרי של
מישרד־החוץ. אחרי מילחמת יום-
הכיפורים הגיע אליו מיברק, שבו
הוצעה מועמדותו למזכירות הלי ברלים.
המישפחה חזרה לישראל.
במשך כחצי שנה עבד שריר בשתי
מישרות — חודש בירושלים
וחודש בלוס־אנג׳לס. ריבקה, ש זה
מכבד התרגלה להיות ראש ה־מישפחה,
רכשה דירה, ריהטה
אותה וקיבלה את פני בעלה ה אורח
בעוגות מעשה ידיה, כל
חודש, כשחזר מארצות־הברית.
״זה לא תענוג גדול להיות אש תו
של חבר־כנסת ותענוג הרבה
יותר מפוקפק הוא להיות ילדיו
של חבר־כנסת, אני בטוחה שלו

מימין, למעלה: ריבקה, אברהם ואביטל, הבכורה, שהספיקה
713^ 1 1 1111 *1111 * ¥1
לקבל תואר בוגרת־אוניברסיטה בלוס־אנג׳לס ועתה משרתת

1 1 1 1 ^ 111 #1
כחיילת בשירות קבע בחיל־האוויר. למטה, מימין: גירעון בן הזקונים, תלמיד כיתה ב׳ .יושבת: דפנה.

כומליטה

חגיגה!
כ ר מלי ט ה סנגריה -
איומה להוסיף,
הכל כבר בפנים.
כ ר מלי טה סנגריה -
מתחרהבה צל ח ה
מז ה 10 שנים בסנגריות הספרדיו ת
ברחבי העולם,
ע שוייה מ מי ט ב
הענבים של כרמל.
כר מלי ט ה סנגריה -
זה מ ה שהיה חסר
א צלכ ם בחגיגה.
כדמלינוה סנגריה

הלהיט החדש

לא בדאי לקחת את החברה
למסיבה שיש בה דוגמניזת.
ולגברים לא כדאי לחקות את מיגהוי המין של העב בדים

אנשים

! 8הבדיחה האחרונה בשוק:
במונית־שרות מתפתח
ויכוח. אחד הנוסעים מקלל את
ייגאל הורביץ ואת־ כל הממשלה
.״כל השרים האלה הם
בני־זונות !״ הוא קורא. שכנו
במונית מתרעם :״אדוני, אל
תדבר כך !״ שוא £הראשון :
״מה יש, אתה שר?״ משיב
שכנו :״לא, אבל אני בן של
זונה.״

91 שחקן־הרכש החדש של
קבוצת הכדורגל של מכבי תל-
אביב, כארי (״סילקי״) סיל*
קמן, הגיע ארצה עם חברתו
האנגליה, מגדי. אך כאשר
הוזמן למסיבה שבה השתתפו
דוגמניות ישראליות, הודיע למארחים
כי הוא זוכר את הכלל
שאין מביאים סנדוויץ למיס־

81 תקרית משעשעת אירעה
לבינה וייזל, אמה של
הדוגמנית ניבה פון־וייזל.
היא הבחינה כי על מודעות
פירסומת גדולות המותקנות
על אוטובוסים בירושלים מתנוססת
תמונת בתה. האם רצתה
את התמונה, ופשוט ניגשה
אל אחד האוטובוסים והסירה
אותה. נהג האוטובוס הבחין
בה ואמר :״גברת, זה רכוש
של אגד.״ האם התבוננה בנהג
במבט זועף ואמרה :״אנחנו
לא מסכימים לתמונות תועבה
על אוטובוסים.״ למרות שהתמונה
לא היתה בעירום, לא
רצה הנהג להסתכסך עם אשה
שאותה חשב בטעות לנציגת
החוגים החרדיים בירושלים.
הוא הניח אותה לנפשה, עם
התמונה.
! 9מאז החל מ אי ד שלו
להגיש את פינת הלשון שלו
בטלוויזיה, חטף פתח, הוא נח שב
כבר״סמכא בענייני עברית.
בשבוע שעבר הוזמן שלו ל-

מזרחי
*>£כומל
מיקג׳ואשתלגיון חכרז! יעקג

• 1 1י ן||ן!||1,11י| 1המחזאי עומד על מדרגות תיאטרון ״הבימה״ וקובל על כן שהתיאטרון הפר
חוזה שחתם עימו. לפי חוזה זה אמורה היתה ״הבימה״ להציג את מחזהו
1 1 1 /1

״המבשר״ ,עוד בחודש דצמבר. אך בינתיים מציג התיאטרון מחזות אחרים ומייבא, לדברי ממדי,
במאים מחוץ־לארץ .״הבימה״ משיבה, כי מועדי העלאת המחזות בתיאטרון אינה תלויה במחזאי.

עדה, והוא השאיר את חברתו
בבית. למסיבה הוא בא עם
ג׳ א ק מג פ ד, מאמן נבחרת
ישראל בכדורגל.

פרדי דודה

מי שהיה זמר מצליח בישראל,
בשנות ה״50׳ וה־ / 60 מופיע
ביום בברלין. העיתונות הגרמנית
הפתירה אותו כ״זמר
מיספר אחד בארץ״ .דורה
מופיע כיום בחוץ־לארץ וכיני״
עט שאינו מוכר לדור הצעיר.

וועדת הכנסת, כדי לפרש בפניה
את המונחים ״גיס חמישי״
ו״אינפנטיל״ ,כדי שחברי־הב־נסת
יוכלו להחליט אם אלה
ביטויים פרלמנטריים או גילויים
של גסות־רוח. שלו הסביר
לחברי הוועדה כי הוא
בסך הכל מנחה תוכנית ואינו
לשונאי.
1מה שלא שודר בתוכנית
הטלוויזיה שעה טובה הוא
מה שסיפר הזמר דייודיד
ברחה על מקור שמו. ברחה
בספרדית פירושו שערות של
מטאטא. הזמר סיפר כי בצפון
ספרד יש כפר בשם ברו־זה,
שבו מייצרים מטאטאים
מזרדים של עץ .״אך השם לא
מפריע לי, בעיקר לא בישראל,״
אמר הזמר.
6וקד

מאז שהחלה חופשתו, לפני
שלושה שבועות, זכה פעמיים
בפיס, שבוע אחרי שבוע, כל
פעם בסכום של 15 אלף לירות.
מי שחשב כי חזי ישקיע
את כספו במניות, או בנכסי
דלא־ניידי, כפי שמקובל עתה,
טעה. הכסף התעופף לו חיש
מהר, בחגיגות ובמיסעדות, ש
עובדת
כרוקחת בבית־החולים
בילינסון בפתח־תיקווה, פגשה
שם במיקרה את אשתו של
גיזבר רשות־השידור וסיפרה
לה כי חלפו חודשים אחדים,
וטרם קיבלה את סכום־הזכייה.
ארבעה ימים אחרי פגישה זו
הגיע הצ׳ק לביתה. היא תרמה
את הסכום להקמת ספריה על-

! 8אחרי ההצלחה של י צ׳
חק (״פיצץ״) פן -צו ר, מבכירי
הבוהמה הירושלמית, בסרט
טרנזיט של הבמאי דני אל
וקס מן, יצא לירושלמים
שם־טוב בחוגי הקולנוענים, כמי
שמיטיבים לגלם את עצמם.
במאי הסרטים אבי נשר,
מיילדם של הלהקה ודיזנגוף
,99 הוציא את המסקנה מכך,
ונסע לירושלים לתור אחר
כישרונות מקומיים, כדי לאייש
את הצוות לסירטו הבא הפחדנים.
הבחירה נפלה על בוהמיין
לא פחות ידוע מפיצ׳ו —
.דויד (״דודו ראש העיר״)
קופפרטן, זה שקרחתו מבהיקה
מדי ערב במהדורת כמעט
חצות של הטלוויזיה, כשהוא
יושב מאחורי הקריין.
דודו ראש־העיר הואיל לסור
לתל־אביב, כדי לבדוק את
ההצעה וכשהתברר לו כי תפקידו
בסרט יהיה תפקיד איש־עסקים
המחזר אחר. הלי
גולדברג, נבהל. אמר דודו
לבמאי :״אני לא מארדון
ברנדו ואתה לא פ ד רי קו
פליני, אבל תשמור על קשר.״
! 8איש טלוויזיה אחר,
י חז קאל (״חזי״) מ חל ב, ה נמנה
גם הוא על אותם ה נושאים
את חיי־הלילה של
ירושלים על כתפיהם, נטל
חופשה־ללא־תשלום, כדי להתמסר
קצת להרחבת ההשכלה.

בהם ריכז חזי את טובי העיר
ונכבדיה, על חשבונו, כמובן.

שם קרוב מישפחה, שנפל ב־מילחמת
יום־הכיפורים.

91 בכנס של האגודה ל-
תיכנון המישפחה דיבר הפרופסור
אפנו־ זיו, מהפקולטה
לחינוך באוניברסיטת תל-
אביב, על הפסיכולוגיה של ה אהבה
.״אחד הדברים המחזיקים
אהבה הוא המתח,״ אמר.
״הכנסנו במעבדה עכבר אחד
לתוך כלוב, ושמנו לו עכברים
ממין נקבה, אחת אחרי השנייה.
בכל פעם הזדווג עם
עכברה חדשה, ואחר כך נש אר
אדיש כלפיה. הוא עשה
כך עם כמה עכברות, עד ש התמוטט.״
כאשר נשאל אם
הוא ממליץ גם לגבר לעשות
כך, השיב :״אני דיברתי על
עכברים. אך אם גבר ריצה
לעשות זאת, זה עניינו.״

8 1המשורר אבות ישורון

91 השדרן משה טימור

מסתובב בימים אלה כשצלקת
מעטרת את מצחו. טימור לקה
בהרעלת־קיבה, שגרמה לו לתשישות
מוחלטת. הוא התמוטט
ונפל בביתו. ונחבל מתנור-
החימום שניצב בחדר.

81 שעשועון הטלוויזיה שחק
אותה מצליח להלהיב לא רק
את הצופים בו, אלא בעיקר
את המשתתפים בו, שזכו ב־10
אלפים לירות. אך לזוכה הראשונה
בסכום זה, ריפקח יו ־ ־
דו בי ץ, ציפתה אכזבה. את
סכום הפרם קיבלה רק שלושה
חודשים אחרי שזכתה בו,
וגם זאת במיקרה. ריבקה, ה
פירסם
בשבוע שעבר שיר בשם
ניחומים, המוקדש לפסלת בת יה
לי שנ ט קי, שבו הזכיר את
נשיאה השני של המדינה, יצ חק
כן -צבי ואת רעייתו,
רהד ינאית־בן־צבי, שהיתר.
אחותה של לישנסקי. על השיר
הגיבה בתיה לישנסקי :״האם
העובדה שהוא הזכיר בשורה
אחת את אחותי ואת גיסי הופכת
את השיר לניחומים ז לא
הבנתי את השיר.״
1בתכנית מאחורי הנותרות
בקול ישראל ראיין המנחה
טוביה פער את כתב מעריב
עידו דיסנצ׳יק. כאשר שאל
סער את דיסנצ׳יק איך מגיבים
זקני מעריב על השינויים ש-
דיסנצ׳יק היה שותף להם ב־צהרון,
התפרץ דיסנצ׳יק ואמר :
״הבטיחו לי לא לשאול אותי
את השאלה הזאת.״ סער לא
ויתר ושאל את דיסנצ׳יק :״מי
הבטיח לך?״ דיסנצ׳יק טען כי
מפיקי התוכנית הבטיחו זאת.
אולם מכיוון שהשידור היה שידור
חי נאלץ דיסנצ׳יק להשיב
תשובה שהיתר. מתחמקת.
8 1הצרות רודפות אחרי
ח״כ שולמית אלוני. היא
החלימה מניתוח כיב־הכיבה ש עברה׳
וירדה להינפש באילת.
רק שבה מאילת ונודע לה כי
אביה, דויד אדלר בן ה־78
נפטר מהתקף־לב.
ה עו ל ס הז ה 2213

שופן
ד ט ען
הטרשת הנפוצה

^ טרשת הנפוצה היא מח י
י לה ניבזית, אבל הפירסום
הרב שניתן לה בשבועות האחרונים
הפך גם אותה לעילה טובה
למסיבה.
לפני שבועיים רואיינה הצ׳ל־נית
היפהפיה ז׳קלין דה־פרה, ש לקתה
במחלה זו, בטלוויזיה. בשבוע
שעבר ערך בעלה, דניאל
(״דני״) בארנבוים, מי שהיה ילד-
פלא מוסיקלי והיום אחד המייצגים
הישראליים החשובים ביותר
בשדה המוסיקה, קונצרט חגיגי בתיאטרון
ירושלים. הכנסות הקונ צרט
הוקדשו לאגודת הטרשת הנפוצה.
השילוב של שופן ובאת־בוים
מסעיר את כל חובבי המוסיקה
בארץ, אבל מסיבה עם באת־בוים,
מנחם ועליזה בגין, וכל ה נוצצים
והנוצצות של ירושלים
מסעירה עוד יותר.
״האזנתי לד בשלוש אוזניים,״
אמר ראש־הממשלה אחרי שחיבק
חיבוק בגיני טיפוסי את בארבבוים

המזכירה

בפואייה של תיאטרון ירושלים.
״אוזן אחת היתד, פולנית,״ השיב
לו בארנבוים והקהל החוגג, שאחז
ביד אחת כוסית יין ובשנייה כריך
אלגנטי, צחק .״נכון,״ לא נשאר
בגין חייב ,״הרי ניגנת את שופן.״
היפים והיפות הגיעו לתיאטרון
במיטב בגדיהם, ושילמו עבור
כרטיס 1200 לירות.
עליזה בגין, שד,שתעלה ללא
הרף בעת הקונצרט, היתה במסיבה
מארחת למופת. החוגגים התעניינו
דווקא במצב בריאותו של
בעלה. מזכירתו, יונה קלימנובצ-
קי, סיפרה לכולם כי מצב רוחו
המרומם של ראש־הממשלה נובע
מהשיחות המוצלחות שהתנהלו
עם המצרים באותו יום.
כולם היו יותר משמחים עם מסיבת
הקוקטייל לכבוד ד,טרשת הנפוצה.
גם הצעירות החינניות שמכרו
ליד הכניסה את תוכניות הקונצרט,
הצטרפו לחגיגה כשהקופסה שלהן
מלאה בכסף־תרומה. אבל מי שהיו

יונה קלימנובסקי, מזכירתו
של מנחם בגין שותה יין ב־מסיבה.
שומרי הראש צפו במישחק הכדורסל.

פוליטיקה ומוסיקה

מתחבקים זה עם זה. מנחם בגין חיבק את הפסנתרן
דניאל בארנבוים. בהזדמנות זו ביקש המוסיקאי מהפולי־טיקאי
שיסדר לו קשר עם מצרים. ברצונו להופיע שם• ״אני לא מתערב בפוליטיקה, על אף שמוסיקאים
רבים. מעדיפים לעשות זאת• אותי מעניינת רק המוסיקה,״ אמר בארנבוים לראש״הממשלה.

| 71ד! 0ין* שאספו ממכירת התוכניות בילבד
הסתכם ב״ 14 אלף לרות. לאה

צ׳סנר מימין וסמדר פרץ מנו אותו בהנאה.

* ״1 (111171 פרופסור אנריקו בארנבוים ואשתו אאידה, הוריו
^1 111111 הפסנתרן המוכשר, הגיעו לקונצרט ולמסיבה, ונו
לקבל מחמאות מהאורחים על נגינתו של בנם. האב, מורה לפסנ
ספג מחמאות רבות מקהל המאזינים בסגנון :״לימדת אותו טה

הבת והחתן

חסיה, בתו של מנחם בגין, ובעלה מתי מילוא, איש־העסקים, שמחו
להצטרף לאמא ולאבא במסיבת הקוקטייל. בגלל מצב רוחו המרומם של
ראש־הממשלה היו חסיח ומתי עליזים במיוחד. הם שתו והתלוצצו עם האורחים הקרואים.

יותר משמחים חיו אבא ואמא בארג־בוים.
בגין בעצמו התחבק עם הבן
שלהם והבן שלהם אפילו התחכם
עם ראש־ד,ממשלה.
כאשר סיימו לאכול את הכריכים
ולשתות מהיין, יכלו נשות ירושלים
לחזור הביתה כשהן מאושרות ועליזות.
סוף סוף לא רק בתל-אביב
יש מסיבות נוצצים ונוצצות. גם
בירושלים שווה לפעמים לתפור

שימלת ערב חגיגית ולהתחכך
אנשים חשובים.
דניאל בארנבוים ומנהל תיאם
ירושלים אביטל מוסינזון, את 1
שניהן פקד אסון הטרשת הנפל
היו מאושרים יותר מכל. תמו
חיכוך עם אנשים חשובים תו
העשירים־החדשים של ירוש׳
סכום עתק למען המילחמה במו
— וזה מה שבאמת חשוב.

6 5 --1

דויד כן גוריון גכגד־ים.
פנחס לבון מתגונן בישיבת
ההדחה המפורסמת שלו.
שמעון ישראלי ללא זקן, אורי
זוהר בלי כיפה, טופול צעיר
ויפה, והקומיקאי האירי שמעון
דז׳יגאן מתחפש לחנה רובי-
נא. את כל אלה אפשר יהיה
לראות בסרט החדש שגעון של
מולדת של הבמאי יורם לוי.
בעבודת ההכנה לסרט אסף
לוי, במשך כשנה וחצי, קטעים
מצילומים של יומני-קול-
נוע ישנים, שהביאו אז את
החדשות בארץ ובעולם הגדול׳
בצליל ובתמונה. היה זד,
בימים שהטלוויזיה היתה עדיין
בחיתוליה בארצות־הברית, י-
איש בארץ עוד לא ראה אז
את המסך הקטן בסלון שבבית.
האוסף כולל אירועים
פוליטיים בצד אירועי הבידור־הקל
של אותם הימים.
לקראת הצגת הבכורה מתכונן
הבמאי להזמין את כל
אותם האנשים שמופיעים ביומנים.
חלקם אומנם כבר אינם
בין החיים, אבל נראה שהאחרים
נענים להזמנה כשימ חה.

זעים
להיזכר

פורה בן־גודיוו

רעייתו המסורה של ראש־הממשלה
הראשון, דויד בן״גוריון, הצטרפה אל
בעלה לחופשה במלון ״אכדיה״ ,שם שחה ,,הזקף׳ בבריכה ועסק ביוגה.

דויד בן־גוויון

נואם בעת הישיבה המפורסמת של מרכז מפא״י על
הדחת שר־הביטחון לשעבר, פינחס לבון, בשנת .1960
הישיבה היתה סגורה ומסוגרת, ולעיתונאים ולצלמים לא היה ניתן להשתתף בה.

שמעון דדיגא!

הקומיקאי האידישאי, הופיע ב״ 1961 בהצגה סאטירית,
הלועגת להצגת ״הדיבוק״ של תיאטרון ״הבימה״.
;׳יגן מחופש לחנה רובינא, שהופיעה כלאהל׳ה, ושותפו״למישחק הוא ישראל שומאכר.

אלוף־משנה לשעבר בצה״ל, היה ה-
* X 1 1 ^ 1 3ל !1
מפקד האחראי שהחזיר בשנת 1957

את רצועת־עזה לכוחות האו״ס• לאחר מכן שינה את שמו לפעיל.

פינחס לבון

נואם מעל הבמה, באותו מושב, כשהוא משיב לטענות שהוטחו
נגדו בדבר הפרשה המפורסמת, שזכתה מאוחר יותר בכינוי
״פרשת לבון״ .על הבמה יושב, מימין, יוסף אלמוגי, מזכיר מפא״י של אותם הימים.

שימעון1שואלי

הזמר היה חבר לחקת־הבידור בשם ״בצל ירוק״
בשנת .1962 עם ידידיו חמצחיקנים הופיע בהצגה
סאטירית בשם ״אף מילה למורגנשטיין״ .במרכז חיים טופול, משמאל אורי זוהר.

דגלבקא הי ד

ך* אם אני מקנא באליהו בך אלישר,
י 1השגריר הישראלי הראשון בקאהיר י

ודאי שאני מקנא.

מי מאיתנו, שהקדשנו שנים רבות מחיינו
בפעולה למען השגת השלום, בימים
שבהם היה הדבר משול לבגידה,
לא היה מוכן למכור כמה שנים מחייו
כדי לזכות באתגר זה?
אבל התפקיד לא יהיה סוגה בשושנים.
יהיה קשה להצליח בו, וקל להיכשל בו.

מכחינה זו אין השגריר הראשון
ראוי לקינאה.

ף* כהונה מסויימת, יהיה השגריר
יי 1דומה לנערה מפשוטות־העם, שניש אה
לבנו של הדוכס.
כאשר תופיע באולם־הנשפים של ה ארמון,
עיניהם של מאות נשים וגברים
יעקבו אחר כל תנועה מתנועותיה, וכל
מילה ממוצא פיה תיבדק ותיבחן.

הציונות והקומוניזם לא הסתיים, אלא
אך הופסק זמנית. היא היתר, צריכה להרגיש,
כי הקשר האפשרי בין המדינה
היהודית החדשה, שבראשה עומדים יהודים
ממיזרח־אירופה, ובין מיליוני היהודים
הסובייטיים, מעורר ספקות וחששות.
אילו היתה גולדה אשה רגישה, בוודאי
היתה אומרת לעצמה: זהירות נ לשמור
על פרופיל נמוך ! להימנע מכל דבר העלול
להתפרש כפרובוקציה!
תחת זאת עשתה גולדה את ההיפך. היא
גרמה, או לפחות סייעה, להפגנות יהודיות
המוניות בשערי בית־הכנסת הגדול
במוסקבה.

כולנו ראינו את התצלומים של
המוני היהודים, המקיפים את גולדה
בכיכר שלפני בית-הכנם ת, כשהם
משתוללים מהתלהבות רוננת.
אצלנו הם עוררו שימחה וסיפוק.

הישראלים רואים במצרים עם מפגר
מבחינה טכנולוגית, בעל רשת־טלפונים
כושלת, תחבורה לקוייה, כלכלה בלתי-
יעילה. לדעתם יש למצריים הרבה־הרבה
מה ללמוד מישראל.
שתי הגישות מלוות ברגישות• כמוסה,
העלולה ליהפך בנקל לתחושה של על בון.
הישראלים נדהמים כשהם נתקלים
בקאהיר בחברה קוסמופוליטית מתוחכמת
ביותר, תרבותית ועשירה, שאין דומה לה
בישראל עצמה. זה מרגיז אותם. ואילו
המצרים, המודעים מאד לפיגודם הטב־טנולוגי,
בעיקבות העוני, המילחמות וה הזנחה,
אינם מוכנים לסבול את הישראלי־הנותן־עצות.

השגריר החדש לשכך׳ את
החששות. עליו להדגיש כי הישראלים
אינם מוכנים רק להעמיד
את כישרוגם הטכנולוגי לרשות ה
מצבו
של אליהו בן־אלישר בחברה
הקאהיריוז יהיה דומה לגורל
זה. בל צעד, כל מילה, בל מעשה
שלו יישקל במאזני-צורף.

אילו היה קיים מדד-תוקפנות לאנשים
ולעמים, אין ספק שהישראלי
המצוי היה עומד בראש הסולם,
או קרוב מאד לשם, ואילו המצרי
המצוי היה גמצא בתחתית.

אנחגו עם תוקפני, פעיל, דינאמי,
מתפרץ, מתפשט, ובך אנחנו
גם כיחידים. המצרים, בעם וביחידים,
הם סבלניים, וסובלניים.

המיפגש ההיסטורי בין שני העמים,
שאך החל, יעמוד בסימון ההבדל הזה.
המצרים מצפים למיפגש זה בסקרנות ה מהולה
בחשש, ואף בחשד.
למרבה המזל, השגריר הראשון אינו
ישראלי אופייני. בהתנהגותו האישית יש
הרבה מן הגינונים האירופיים. אך לא די
בכך. יהיה עליו ל הי שמר בכל רגע מפני
אמירה העלולה להתפרש כשחצנית, כ־מתנשאת,
במשפילה. במצריים יש למוש גים
של ״כבוד״ — הלאומי והאישי —
מישקל שונה ממישקלם בחברה הישראלית
ביכלל, והאשכנזית בפרט.

די יהיה בתנועת-יד בלתי-זהי-
רה, בהבעת-פנים חושפנית לעיני
הטלוויזיה, בדי לעורר תגובה של
זעם.

^ יני מתכוון רק למחוות אישיות,
אלא גם לרגישויות המדיניות.
בהיסטוריה הקצרה של ישראל יש דוגמות
רבות ליכולתם של שגרירים לגרום
נזק בל־יתוקן, כשם שיש דוגמות לכיש־רונם
לתרום תרומה גדולה למדיניות.

הדוגמה הקלאסית מן הסוג הראשון
היא הופעתה של השגרירה
הישראלית הראשונה במוסקבה,
גולדה מאיר, ב־48ע .1היא נהגה שם
בשור האגדתי בחנות של חרסינה.
גולדה היתה צריכה להבין כי היא דורכת
על קרקע עדינה מאד. היא היתה
צריכה לדעת שהעימות ההיסטורי בין

111

ך* שגריר יבוא לבירה ערבית, שאין
י י בה שגרירים ערביים. בכל מסיבה
דיפלומטית, בכל אירוע ממלכתי, יהיה
ברור, כי השגריר הישראלי בא במקום
השגרירים הערביים, וכי תמורת ההכרה
בישראל איבדה מצריים את מקומה בעולם
הערבי.

הדבר מעמיד את השגריר היש ראלי
במצב עדין מאד. בלב רבים,
תזכיר עצם נוכחותו את המחיר
ששולם, והדבר יגרום תחושות •טל
עוינות, גלויות או תת-הכרתיות.
מה גם שרבים במצריים סבורים, כי
זאת היתר״ בעצם, המטרה הישראלית,
וכי ישראל רצתה מלכתחילה לפלג את
העולם הערבי על־ידי כריתת הסכם דו־צדדי,
לשם חסימת הדרך להגשמת הזכויות
של הפלסטינים.

?דעתי, על השגריר לעשות את
הכל כדי להפריך תחושה זו, בי
בה טמון חומר-נפץ הרסני ביותר.

איני יכול לאמר מה הייתי עושה אילו
הייתי אני במקומו של השגריר, שהרי
אילו קרה נס כזה, הייתי פועל מטעם
ממשלה אחרת, במיסגרת מדיניות אחרת,
לשם השגת יעדים אחדים.
אולם גם השגריר בן־אלישר, המייצג
את ממשלת בגין, יכול וצריך להבהיר
לדעת־הקהל המצרית שישראל אינה מעוג־יינת
בפילוג בין מצריים ובין העולם
הערבי, אלא להיפך — בסתימת התהום
ביניהם. מכיוון שהיעד הסופי של ישראל
הוא השגת שלום עם כל העולם הערבי
(או ״כל המדינות השכנות״ ,כלשון
בגין, שאינו רוצה לכלול בשלום את העם
הפלסטיני) ,הרי יש לה בהחלט עניין
בשיבת מצריים שוחרת־השלום לעולם
הערבי.

אותם הממתינים לכך שהישראלי יהיה
גם־רוח, מגושם, שחצן — או להיפך, חנ פן,
מתרפס, צבוע — ישמחו לאידו אם
יתחלק על קליפה של בננה דיפלומטית.
מה עליו לעשות? מפני אילו סכנות
עליו להישמר? מה הן בעיות־היסוד של
התפקיד העדין?
כדאי לחשוב על כך מראש.

ך* סבנה הגדולה ביותר היא סכנת
י 1התוקפנות.

אילו אפשר היה לקבוע יחידת־תוקפ־נות,
כמו יחידת־מאמץ או יחידת־מתח
(למשל ״תוק״ ,כמו ״ואט״ או ״וולט״) ,כי
אז היה האדם הישראלי, והאדם היהודי
ביכלל, זוכה בוודאי בציון של 90 תוק,
ואילו האדם המצרי היה זוכה בקושי ב־
10 תוק.
כל ישראלי ששהה במצריים הרגיש
בכך, וכמוהו כל מצדי שנתקל בישרא לים.

הזאת,
כי בה טמונה תמצית הנוראך
מעבר לכך, כדאי מליזציה בהחלט לשגריר החדש לשמור כמשך
זמן־מה על ״פרופיל נמוך״,
ולהראות למצרים כי הוא מוכן לעזור
להם בצימצום הנזקים הנגרמים
להם בעיקבות המעשה המהפכני.

גישה כזאת יכולה לרבך את הזעזוע,
להפריך חששות וחשדות,
לפלס את הדרך לפני השגריר.

בן־אלישר בק אהיר: בריך־השם, לא ישראלי אופייני
אך קל לנחש אילו רגשות הם עוררו
בלב הרודן הקשיש בקרמלין.
אין לי ספק, כי התפנית ההיסטורית של
ברית־המועצות נגד ישראל, פרשת־הזוו־עה
של עלילת״הרופאים והגל האנטי־שמי
הסובייטי הושפעו כולם מחוסר־הטאקט
האווילי של גולדה.
ודוגמה הפוכה: מי שזוכר את השגריר
הצרפתי פיאר ז׳ילבר בשנותה־׳ 50
הראשונות יודע, כי תרם תרומה אישית
גדולה מאד להכנת מילחמת־קדש, שבה
נרתמה ישראל כולה למירכבה הצרפתית.

השיעור ההיסטורי הבולט ביותר
ניתן לנו, כמובן, על־ידי אנוור אל־סאדאת,
כשהופיע בשגריר של
עצמו בירושלים. כל תנועה היתה
בדיוק נבונה, בל מילה כבשה.
החריג היחידי היה בלתי־צפוי לגמרי,
והוא מוכיח עד כמה קל להיכשל בדבר
הנראה כחסר כל חשיבות. כוונתי לעניבה
שענב באחת מפגישותיו עם בגין,
שהדגם שלה הזכיר את צלב־הקרס.

המסקנה: ככל שאתה נזהר,
אינך יבול להיזהר די הצורך :

^ מצרים רואים בעצמם עם עתיק
י 1מאד, נבון מאד, מנוסה מאד. כך
חשים גם מצחצחי״הנעליים בחאן אל־חלילי,
ולא כל שכן אנשי־הצמרת ה מתוחכמים
במישרד־החוץ. בעיניהם, ה ישראלים
הם עם חדש, צעיר, כימעט ילדותי,
שיש לו עוד הרבה״הרבה מה
ללמוד.

מצרים, אלא שהם יודעים גם שיש
להם הרבה ללמוד מן המצרים.
איני מתכוון רק למילים. בן־אלישר נולד
בפולין, ואין כל צורך (וכל תועלת)
בניסיון להעמיד פנים שהוא בז־המיזרח.
אך מותר לו להראות שנימות רבות של
תרבות־המיזרח מושכות את לבו — ועל
אחת כמה וכמה אם הדבר גכון.

מצריים היא ארץ מקסימה. זה
לא יזיק אם השגריר הישראלי הראשון
יוקסס ממנה — ואם גם
יראה זאת.

^ צריים שילמה סחיר כבד מאד
* 1עבור הזכות לארח את אליהו בך
אלישר בקאהיר, ולהניף בה דגל ישראל.
הישראלים יודעים זאת, אך מסופקני
אם רבים מסוגלים לחוש את מלוא עוצמת
הנזק שנגרם למצריים.

הנפת הדגל הישראלי מעל לשגרירות
בקאהיר היא נקודת־שבר
היסטורית, ואיש אינו ייבול עדיין
לדעת מה יהיו עומקה ורוחבה של
התהום שנפערת כתוצאה מכך
כין מצריים והעולם הערבי.

מובן שהמצרים משתדלים לצמצם את
הנזק, עד כמה שאפשר. מכאן הנטייה ה טבעית
שלהם להסתיר את השגרירות ה ישראלית,
להרחיקה מליבה של קאהיר.
באותה המידה מובן מדוע מתעקשת מט־שלת־ישראל
להשיג את ההיפך: הנפת
הדגל הישראלי מעל לשגרירות בלב קאהיר.

לדעתי, אץ לוותר על התביעה

*ל זה מאות בשנים נעה מצריים כ־מטוטלת
בין זיקתה לעולם הערבי
ובין זיקתה למערב, בין לאומיות כלל־ערבית
ובין לאומית מצרית־עצמית, בין
גישה אפריקאית ובין גישה ים־תיכונית.
כל המגמות האלה הן אמיתיות, והן שוכנות
זו לצד זו בנשמה המצרית.
המישטר של אנוור אל־סאדאת מייצג
את הגישה הקיצונית של עצמיות מצרית,
הפתוחה לאירופה, שהגיעה עתה להתרח קות
הרבה ביותר מן העולם הערבי.
איש אינו יכול להינבא אם מגמה זו
תשלוט^צ״משך זמן רב, או אם תתחיל
המטוטלת לזוז שוב בכידון ההפוך. ואם
כן — מתי זה יקרה, עד לאן היא תגיע,
ומי ינצח על התהליך.

ישראל צריכה להיות מובנה לאפשרות
זו. עליה להבטיח מראש
שאם אכן זה יקרה — לא יביא
הדבר לחיסול היחסים המצריים
ישראליים, אלא ליהיפך — שהדבר
יעזור להשתלבות ישראל במרחב.
העניין הפלסטיני ימלא, כמובן, תפקיד
חשוב ביותר בתהליך זה.
כל זה צריך להשפיע על מעשיו ועל
מחדליו של השגריר הראשון. לא הוא
יקבע את המדיניות. אך הוא יכול להש פיע
עליה. ומעל לכל: הוא יכול להכשיר
את הקרקע, ליצור אווירה, להימנע (עד
כמה שאפשר) ממעשי־כשל, לרכוש ידידים
ולהצליח בהברה המצרית.
הנשיא אל־סאדאת אמר, כי הסיכסוך
הירשאלי-ערבי הוא פסיכולוגי ב־ס/ס,70
ופוליטי רק ב־ס.307

כזה הוא גם תפקידו שד השגריר
הישראלי הראשון במצריים.

* אני סולד מן המילה ״נירמול״ ,הצורמת
את האוזן העברית. שום אדם בעל
רגישות לצליל השפה אינו יכול להשלים
עם מיפלצת לשונית זו. אני מעדיף את
המילה שהמציא יעקב שרת ,״השגרה״,
מלשון שיגרה. המצרים עצמם משתמשים
במילה ״תטביע״ ,הפיכת היחסים לטבעיים.

האם ממזג אריק שוון בגונו את הגאוניות של אלכסנדר מוקדוו ,׳וליום
קיסר ונפוליון ן סנפרטה? מתי פילחו הכדודיב 1או 1גונו? מדוע
הודח תערב׳ בפשע שלא ביצוו 1,1כיצד שיחזר אותו לעיני המצלמות?

הפשע שלא היה

ף* סיפור, המיתר, ביותר שעלה בי
• שבוע שעבר בסנסת היה חבוי בשאילתה
קטנה שלי, שלא זכתה בשום
.פירסום.

הנה השאילתה במלואה :
העיתון ידיעות אחרונות מד,־ 2באפריל
1979 דיווח על מיקרה של חיילת, שטענה
כי ערבים מהשטחים המוחזקים התנפלו
עליה וחטפו מידיה ארנק, ובו תעודות
צבאיות. החיילת זיהתה ערבי, וזה
הודה בביצוע המעשה וגם שיחזר את
הפשע לעיני המצלמה, וזיהה שלושה מחבריו
שעזרו לו במעשה.

ווווווו״ו
ל פ רו טו קול

בבית־המישפט הודתה הצעירה שהיא
בדתה את כל הסיפור, מפני שאיבדה את
התעודות וחששה מעונש.

אני מתכבד לשאול:
( )1האם נערכה חקירה בפרשה זו ן
( )2בידי מי היתד, נתונה חקירת הערבים
בפרשה זו — בידי המישטרה או שי-
רות־הביטחון־הכללי י
( )3באלו אמצעים השתמשו החוקרים
כדי להשיג מהחשודים הודאה בביצוע
פשע, שהם לא ביצעו?
( )4האם החוקרים בפרשה זו נחקרו,
האם הועמדו לדין והאם הוסקו נגדם מסקנות
כלשהן?
( )5האם אחזו השילטונות באמצעים
כלשהם כדי למנוע שיטה של חקירות ש
תביא
אנשים להודות במעשים שלא עשו?
עד כאן לשון השאילתה. הגשתי אותה
לפני יותר מחצי שנה — ב־ 17 ביוני
.1979 נראה שהיה דרוש לשר־הפנים זמן
רב מאד כדי להשיב עליה. בשבוע שעבר
עלה על הדוכן ומסר את התשובה הבאה :

תשוכת שר־־הפנים יוסף סורג:
לשאלות : 5—1האדם הנזכר בשאיל תה
נעצר על-ידי המישטרה הצבאית, לאחר
שזוהה בידי המתלוננת ונמסר למיש-
טרה לחקירה. במהלך חקירתו הודה החשוד
בתקיפת המתלוננת, ואף שיחזר את
המעשה. חרף זאת, נמשכה החקירה, וב-

מחר* לסריג
אריק משיג!
חדגרים הגאים נאמרו על״ידי אורי
אבנרי כהנמקה להצעתו לטדר־היום
בעניין חוותו של השר אריאל שרון.

השאלה אינה אם השר אריאל שרון
צריך לוותר על החווה שלו.

השאלה היא האם מדינת-ישראל
צריכה לוותר על שירותו של השר
אריאל שרון.

אריק ולילי שרון
מתכוון. גס כיוס יש להודיע לשילטונות
על חשבון־דולרים בחוץ־לארץ.

האדם (זשחץ ז
את השילטון
אבל למה לדבר על פרשיות סתם? אני
העליתי את הסוגיה הזאת עצמה בכנסת
השביעית, בימי שלוט המערך, ב־ 13ביוני
.1973 העליתי אז מעל הדוכן הזה
הצעת־חוק פרטית: חוק איסור על שריס
לעסוק במיסחר.
את הדחיפה לכך נתן לי אחד משרי
המערך — לא אזכיר כאן את שמו —
כאשר התגלה כי הוא סוחר עתיקות בממדים
בינלאומיים.
אמרתי אז בנאומי — והרשו לי לצטט
מנאומי, שלא כהרגלי :״אדוני היושב-
ראש, אני מעלה את השאלה: האם מותר
לשר — לכל שר — בכלל לעסוק
במיסחר, גם במיסחר שהוא מותר לאזרח
אחר? האם תואם הדבר את הסדר הטוב
במדינודחוק, שיהיו לחברי־ד,ממשלה אינטרסים
העלולים להשפיע על הכרעות
מדיניות?

היה לי הכבוד להיות מוזמן לחוותו של
השר שרון כאשר הוא לא היד, שר וכאשר
אני לא הייתי חבר-הכנסת. התרשמתי
מאד מהמיפעל הזה. אפשר להתפאר בו.
לא היה עולה על דעתי לדרוש מהשר
לוותר על החווה. אבל עולה אף עולה על
דעתי לדרוש מבעל־החווה לחדול מלהיות

אל-נא יחשוב איש שאני מעלה הצעה
זו מפני שיש לשר אריאל שרון דיעות
מסויימות, שאני רואה בהן אסון למדיוגה.
הייתי מעלה הצעה זו גם אילו היה השר
שרון אריק-מלר־היונים.
אגלה לכם סוד: בעיצומן של הפרשות
של אשר ידלין והשר המנוח אברהם עו פר
פנה אלי, באחת ההזדמנויות, הברד,כנסת
יצחק רבין — אז ראש־הממשלה
והתריס נגדי שאני מערער את מערכת
היונים במיפלגת-העבודה. שני האישים
״...כקיצור, האם מותר לשר לע•
האלה היו מראשי היונים במערך, כפי
שאתם כולכם יודעים. אמרתי לו אז ש -׳סוק כעסקים פרטיים כעורו מכהן
אינני יכול להסכים לעיקרון שתהיה חסי כתפקיד ממלכתי?״
נות ליונים בענייני שחיתות. דיעות לחוד
ממשלת גולדה מאיר הציעה אז להסיר
ופרשות לחוד. על אחת כמה וכמה איני
את הצעת־החוק מסדר-היום, ושר־המיש-
רואה צורך להעניק חסינות לניצים.
פטים דאז, יעקוב שימשון שפירא, שאני נוס ורק
כדרך אגב, ובנימה של
מאד מעריו אותו, העלה מעל הדוכן הזה
טלגיה, אני יכול לשאול: היכן נימוקים טכניים, נימוקים מנימוקים שוהימים
המוכים, כשראש-ממשלה נים כדי להצדיק את המעשה הזה. אבל
כישראל התפטר מפני שמצאו כמה כאשר דחפתי אותו לפינה — אם מותר
דולרים כחשכון שלו ככנק כאמ לומר כך — הוא עלה בשנית אל הדוכן
ריקה? היום זה לא היה נקרא הזה ואמר :״אדוני היושב־ראש, ביקשתי
אפילו חרי; :
בפעם נוספת את רשוודו־,דיבור כדי להביצחל,
יצחק י: עכשיו זה חוקי.
היר הבהרה מוחלטת, שאני תמים־דעים
אורי אכנרי ג אתה יודע לנזה אני עם הרעיון, שחבר־ממשלה אינו רשאי

לעסוק בשום קבלת וקבלת

לא במיסחר ולא בתעשיה ולא
עיסוק אחר, עיסוק אקטיבי, זולת
הכנסות מנכסים שהיו לו מקודם,
הכנסות אלה בדרך פסיבית.״

מעניין שהליכוד נמנע אז מהצבעה.
כשם הליכוד אמר חבר־הכנ־פת
בנימין הלוי :״כדור ששר
אינו צריך לעסוק כמסחר ולהרוויח
מעשיית עסקים.״׳
דברים בדומה אמר חבר־הכנסת דאז,
שמואל תמיר, בשם ״המרכז החופשי״,
בעת הנמקת הימנעותו.
חבר־הכנסת מנחם בגין קרא אז קריאת-
ביעיים היתולית-למחצה :״ברנרד שאו
אמר, :השילטון אינו משחית; האנשים
משחיתים את השילטון/״ האימרה היתד,
נאה אז, ואני חושב שהיא נאה גם היום.
מנחם כנין ז ברנרד שאו ידע לכתוב.
שימעון פרם: זה היה ציטוט ממנו.
אורי אבנרי ז נמנע ממנו להיות
ראש־ממשלה, ועל כן הדברים שלו לא
הועמדו במיבחן.

מצח נחושה
אדוני היושב־ראש, הסוגיה איננה אישית,
אם כי פרשת השר שרון היא חריג
גם בין החריגים. היא חריג בין החריגים
בגלל אישיותו וסיגנונו של השר, וגם
בגלל מהותה וסיגנונה של הממשלה.

אשר לסיגנונו של מר שרון, אפשר
רק לומר: מחריג לחריג אריק
משיג.
ואם אריק מדבר על ״דרך־חיים״ ,אני
יכול רק לומר: דרך־החיים של אריק
שרון היא כולה חריג. המילה ״חריג״
רודפת אחריו בכל שלבי פעולתו. בשעתו
הכריזה עליו ממשלודישראל רישמית כעל
חריג. זה היה כאשר פעולתו לגירוש הבדואים
בפיתחודרפיח ולהקמת ההתנחלויות
שם — אותן ההתנחלויות שהוא עצמו
מוסר אותן כיום למצרים — הוגדרה
רשמית כחריג.

אריק מלך היונים?

איטר לממשלה, למרות שאני
רוצה להימנע היום ממלים כוטות,
אני חושב שאפשר לקרוא לשיטת
טיפולה כפרשת שרון רק כמלים
״מצח נחושה״.
אכן, אדוני היושב־ראש, אנשים משחיתים
את השילטון, והפרשה של חוות אריק
שרון היא השחתת השילטון במלוא מובן
המילה — לא השילטון הזה בילבד, אלא
השילטון לצמיתות. נקבעים כאן עקרונות
קונסטיטוציוניים שלא יעלו על דעתו של
אדם סביר.

כייס בממשלה
הרשו לי לגלות עוד פרט אחד קטן:
כאשר נתקלתי אז בסוגיה הזאת, בכנסת
השביעית, פניתי אל הפרופסור לחוק
קונסטיטוציוני, אמנון רובינשטיין. שאל תי
אותו: אינני מוצא בחוק איסור על
שר לעסוק במיסחר. אולי אתה יודע היכן
זה נמצא בחוק. והוא אמר לי — ירשה לי
חבר־הכנסת דד,יום אמנון רובעשטיין לספר
זאת :״מוכרח להיות סעיף כזה בחוק.
אני אחפש.״ הוא ביקש ארכה של 48
שעות כדי למצוא את זה בחוק. כעבור
48 שעות טילפן אלי וגילה לי :״אין
סעיף כזה״ .הוא עצמו נדהם שאין סעיף
כזה. הכל נדהמו שאין סעיף כזה. הכל
היו משוכנעים שיש סעיף האוסר על חבר-
ממשלה לעסוק בעיסוקים פרטיים בכלל,
ולא רק בתחום המסור במישרין לשילטונו.

למעשה מדדה הממשלה שזוהי
פרשה הנוגדת את יסודות מישטר
החוק, המוסר והסדר הציבורי, אך
היא אומרת לנו: אין מה לעשות.
השר שרון חיוני לממשלה, ועל-כן
יש להשלים עם בל מעשיו ושיגיונותיו.
הרשו
לי לתאר מיקרה היפותטי קיצו־

ח״כ שריד >עם מנחם בגין)
לחסום את שרון בדישו?
סופה הוברר כי התלונה היתד כוזבת, וכי
החשוד חף־מפשע.
בשום שלב משלבי החקירה והמעצר
לא טען החשוד כי הודה במעשה שלא
עשה, עקב שימוש בדרכי־חקירה פסולות
נגדו, והוא לא עשה כן גם משבורר כי
התלונה נגדו היתה כוזבת.
בעיקבות הגשת שאילתה זו נחקר בן־
המיעוטים פעם נוספת על־ידי המישטרה
חקירה יסודית בתלונה, אולם החקירה לא
העלתה ראיות שיאפשרו הסקת מסקנות
ודאיות בדבר אמיתות התלונה. על־פי
החוק, יועבר חומר החקירה שנאסף בעניין
זה לפרקליט המחוז, לעיונו ולהחלטתו.

ני: נניח שתהיה אי־פעם ממשלה ביש ראל
שבה ישרת אדם שהתגלה כקלפטו־מן,
והוא גונב באורח קבוע מקופת־המדי-
נר. או מכייס אזרחים. האם תוכל הממ שלה
לבוא אז ולומר: מצטערים, השר
הזה חיוני לממשלה, ולכן צריכים להש לים
עם החריגה הקטנה?־,זאת?

נרחיק לכת עוד יותר כדי להביא

את הדברים
נניח שאי־פעם יתגלה כאחת הממשלות
שר שהוא סוחר כהירואין.
האם גם אז ייאמר: מצטערים,
כבה זה, אין מה לעשות, הוא דרוש
לממשלה, ולבן יש להשלים עם זה 7

וזיסחו 7נד שר
אין כאן שום עניין אישי. זהו עניין
עקרוני בה״א הידיעה.
צאו וראו מה יכול לקרות אם אכן
יתקבל העיקרון שהשר שרון יחזיק ב חוו תו: שר־הביטחון יוכל להיות סוחר
י פ עי ל בנשק. שר-המישפטים יופיע במיש־פטים
פרטיים בבתי-המישפט. שר־האוצר
יחזיק מישרד לייעוץ מסים. שר־התעשיה־המיסחר־והתיירות
יהיה ייבואן וייצואן —
למה לא? שר־החוץ יעסוק במיסחר בינלאומי.
שר־התחבורה יקים חברת־מוניות
או חברת־תעופה פרטית. שר־המישטרה
יקים מישרד לחקירות פרטיות, אם לא
דברים יותר גרועים. שר-הפנים יפתח
מישרד לתיכנון־ערים. שר־השיכון יהיה
קבלן פרטי בפועל, למה לא?
יצחק יצחקי: שר־הבריאות?
אורי אכנרי ז שר־הבריאות יפתח
קליניקה, או יסחור בחונזרי־רפואה. אדוני
שר־תבריאוח, לתת לך עצות?
מרדכי וירשובסקי: הוא יעסוק בהפלות.
מנחם
הכהן: מה יעשה שר בלי
תיק?
אורי א מ רי: לשר בלי תיק תהיה
בעיה. אולי יצטרך לסחור בתיקים. אבל
אם שר־הבריאות רוצה לשמוע ממני עצה
איך להתחרות בשר שרון, הרי יש שיטה
פשוטה מאד: אתה תקים חברה לייבוא
תרופות. זהו עסק מאד כדאי. קופת־החו־ליס
הכללית — אני כבר לא מדבר על
קופת־החולים הלאומית — תשמח מאד
למצוא חן בעיני השר על־ידי ההזדקקות
י לחברה הפרטית שהשר שולט בה.
רבותי, אני חושב שכולנו מבינים שהדבר
הזח הוא אבסורד. אומרים: אריק
שרון הוא משהו מייוחד. אומר ראש-
הממשלה :״של נעליך, כאשר אתה מדבר
1על אריק שרון!״ כבוד ראש־הממשלה,
אני משיל את נעלי, ובכל זאת אומר:
גם אילו היה השר אריק שרון מצביא
שבאישיותו התמזגו כל תכונות הגאוניות
של אלכסנדר מוקדון, יוליום קיסר ונפוליון
בונפרטה, אילו היה גדול המצביאים
בכל הדורות, גם אז זה לא היה משנה

היו״ר חייקה גרוסטן: שאלה נוספת
לחבר־הכנסת אבנרי,
אורי אכנרי: האם היו החוקרים אנשי
המישטרה או אנשי שירות-הביטחון-
הכללי? האם מוכן השר להודיע לאיזו
מוסד השתייכו החוקרים?
שר־ ה פנים יוסף בורג: לשאלה הזו
לא התייחסתי. החומר יועבר לפרקליט.
עד כאן לשון התשובה. את המסקנות
יכול הקורא להסיק בעצמו.
מדוע יודה אדם בפשע שלא ביצע?
יותר מזה? מדוע ישחזר את הפשע־שלא־היה
לעיני המצלמות? יותר מזה? מדוע

כהוא־זה לגבי הסוגיה שלפנינו.

אחרון החיילים, המחרף את נפשו
כצריח של טנק — דינו בגדוד
המצכיאים של ישראל ככל התקופות.

ארק
מייצא את ע?נמו
איני יודע היכן נמצא השר אריק שרון
ברגע זה. צר לי שאינו כאן, כי הייתי
רוצה לומר את הדברים בפניו.
אברהם כץ >עוז) :הוא ומשל־מישרדו
נמצאים בגרמניה.
אורי א מרי: עצם שהותו בחוץ־
לארץ ברגע זה, חברי הכנסת, מוכיחה
את צידקת טענותי.
בתור מה הוא שוהה בחוץ־לארץ? —
כשר־חקלאות, המארגן ייצוא של תוצרת
חקלאית בשם הממשלה? הרי השר שרון
הוא בעצמו גדול היצואנים הפרטיים של
תוצרת חקלאית! האם הדעת סובלת שהשר
שרון מארגן בגרמניה ייצוא של תוצרת
חקלאית?

מי יודע, מי יכול ככלל לדעת
היכן הגכול כין הייצוא הממלכתי
והייצוא הפרטי של השר 7
אומרת ועדת־קנת — אני מעריך, ואני
חושב שכולכם מעריכים כמוני את השופט
המחוזי מקס קנת, אחד האנשים ההגונים
והשקולים במדינה — שלא ייתכן
בכלל לרדת למה שמתרחש מתחת לסף
ההכרה של השר. אפילו יעשה מאמץ כן
ומירבי — אין לדרוש משר, שהוא בן־
אדם, בשר ודם, להפריד במעמקי תת־ההכרה
שלו בין שיקולים אישיים ושיקולים
ציבוריים. אני אומר שאני לא הייתי
מסוגל לזה, ואני לא מציע למישהו מ-
חברי־הכנסת להתיימר שהוא מסוגל לזאת.
מרדכי אדגרכלי: זר, צריך לחול
גס על חברי־הכנסת עצמם כי הבעייה קיימת
לגבי חברי־הכנסת והאינטרסים של
חברי״הכנסת, ולא רק של השרים.
אורי א מ רי: בדרגה אחרת, הבעיה
קיימת גם לגבי חברי־הכנמת. פרלמנטים
אחרים בעולם מתלבטים בזה. הסינאט האמריקאי
קיבל, לא מזמן, תקנות־אתיקה
בעניין זה. זוהי סוגיה שניה, וגס בה אני
עוסק.
אדוני היושב־ראש, המיקרה הזה של
השר שרון הוא מיקרה כל כך בולט, עד
כי הנושא הזה מצדיק הגשת הצעת אי־אמון
בממשלה. לא עשיתי זאת, משום ש אני
חושב שאנו מרבים יותר מדי בהצ עות
אי-אמון בממשלה, ואני מציע קצת
להתאפק. אבל מפאת חשיבותו העקרונית
של הנושא הוא מחייב דיון. אולי יש נוש אים
יותר חשובים, אבל אין נושאים יותר
עקרוניים מאשר זה, ולא רק לגבי
הממשלה הזאת. כל ממשלה תיתקל בעתיד
בתקדים שנקבע היום, התקדים הקונסטיטוציוני
שנקבע היום על־ידי הממ שלה
הזאת.

ימסור למישטרה שלושה מחבריו, כאשמים
אף הם בפשע דימיוני זה?
אין צורך בדימיון רב, כדי לתאר את
התשובה: שימוש בעינויים, או הפחד
מפני השימוש בעינויים.
אם כן, מדוע לא התלונן האיש על
כך, לפחות אחרי שכבר נמצא כחף־
מפשע?
על כך אפשר להשיב רק בשאלה נוספת:
מה נורא צריך להיות פחדו של
אדם, אם גם בנסיבות אלה הוא חושש
מלהגיש תלחנה?
לגבי זהות החוקרים, אין השר משאיר
מקום לספק. תשובתו המתחמקת קובעת
בלשון פרלמנטרית: אנשי שירות״הביט״
חון־הכללי הם שחקרו.
מובן שהגשתי מייד שאילתה נוספת
לראש־הממשלה, האחראי על שרותי-
הביטחון, כדי לברר מה קרה לחוקרים
אלה. האם הם ממשיכים לחקור? האם
אנשים נוספים מודים עתה בפשעים שלא
ביצעו, משחזרים אותם לעיני המצלמות
ומוסרים את חבריהם לטיפול דומה?

ך * אם מנחם בגין חדל מלהיות נון
1אם גדול? או שהעניין עצמו היה כה
חלש, עד שגם נואם כבגין לא ידע מה
להגיד עליו?
יוסי שריד ואני העלינו הצעות־לסדר־היזם
בעניין מסקנות ועדת-אשר וועדת־קנת
על חוותו של אריק שרון. תחילה
נאם שריד, ואחריו אני (ראה מיסגרת).
לאחר מכן השיב בגין עצמו.
היה זה הנאום החלש ביותר שלו ש שמעתי
מימי. הוא נתפס לפסוק אחד שאמר
שריד (״לא תחסום שרון בדישו״)
והרחיב את הדיבור על חוסר־הכבוד שיש
בו. לאחר מכן אמר ליוסי שהוא היה עוד
נער כאשר ״הכדורים פילחו את גופו״ של
אריק. לי לא העז להגיד זאת, כמובן,
(גם איני זוכר מתי פילחו כדורים כלשהם
את גופו של אריק. נדמה לי שלא
נפצע מעולם, מילבד השריטה בראשו ב-
מילחמת יום־הכיפורים, שהביאה לתמונות
ההירואיות המפורסמות, כשראשו נתון
בתחבושת מרשימה).
לגופו של עניין לא אמר בגין אף מילה
אחת. הממשלה עדיין דנה, וזהו זה.
בהמשך הדיון חיקה צ׳רלי ביטון מעל
הדוכן את דבריו של בגין על שריד, כשהוא
מנענע לעברו באצבע, וגם אנשי־הליכוד
לא יכלו להתאפק מלצחוק.

;צח כדיון כוועדה, אחרי שזו
כבר החליטה מה שהחליטה — זוהי
משימה כימעט בלתי-אפשרית. השבוע
אירע נס כזה.
ועדת־הכנסת החליטה לשנות את התקנון
ולקבוע כי היושב־ראש של ישיבת־המליאה
״חייב״ להפסיק שאלות וקריאות־ביניים,
אם הנואם קובע שהן מפריעות

על החלטה כזאת של הוועדה ניתן להגיש
עירעור, וכך עשיתי. לא היתה בלבי
כל תיקווה שהעירעור אכן יתקבל.
בישיבת הוועדה הצגתי את הדברים בפשטות.
אני בהחלט נגד הפרעות בכנסת.
אני נגד צעקות פרועות, ונגד ״נאומי־ביניים״
.אבל אני בעד קריאות־ביניים
לגיטימיות, קצרות ולעניין. הן מוסיפות
פילפול לוויכוחים משעממים. זוהי אמנות
בפני עצמה. קריאה כזאת אינה צריכה
לכלול אלא מישפט אחד, ולפעמים די גם
במילה אחת או שתיים. היא צריכה לחשוף
את החולשה שבטענות הנואם. היא
צריכה להיות דומה לאיזמל של מנתח,
לא לפטיש של נפח.
מי קובע אם הקריאה היא לגיטימית
ושהיא עוזרת לדיון, או להיפך — שהיא
מפריעה? היושב־ראש, כמובן. זוהי זכותו.
אם נוטלים ממנו סמכות זו, וקובעים
שהנואם עצמו יקבע אם הקריאה מפריעה
או לא, הרי אין עוד משמעות לתפקיד
היו״ר. הוא הופך לרובוט. וגם חברי־הכג־סת
עצמם, שלא יוכלו עוד להתבטא כלל,
יהפכו לרובוטים, לסטאטיסטים אילמים
בהצגה.
למרבה המזל, נכחו בישיבה שני סגני-
יו״ר, המכהנים כיושביכדראש בישיבות
המליאה — משה מירון שהוא ליברל אמיתי,
בלי מרכאות, ושושנה ארבלי-אלמוז-
לינו. השניים הסכימו עם דברי. אנשי הימין
הקיצוני — מיכאל דקל, יהודה בן-
מאיר וחבריהם — התנגדו לטענותי. נערכה
הצבעה — וראה זה פלא, השגתי רוב,
למרות שנערך במיסדרונות גיוס קולות.
הליברלים שבליכוד הצביעו למען העיר-
עור שלי, יחד עם כל אנשי המערך. ה-
עירעור נתקבל.
במדינה העם
ה פ או־ א דו כסר!מ>ב3עד־תקדים
דיפלומטי חדש:
שכריר ישראל משמיץ
כחו״ל פומבית את
אזרתי ישראל
״יווני אחד אומר שכל היוונים הם שק רנים,״
אומרת האימרה הקלאסית, שהיא
דוגמה מובהקת של פאראדוכס.
אם כל היוונים הם שקרנים, משמע ש גם
היווני האומר זאת הוא שקרן. ואם
הוא שקרן, הרי אין כל היוונים שקרנים.
אך אם אין כל היוונים שקרנים, גם
האיש האומר זאת אינו שקרן, ודבריו הם
אמת. משמע שכל היוונים הם אכן שקרנים.

אכזר למי 7השגריר הישראלי
בפאריס, מאיר רוזן, יצר השבוע פארא-
דוכס דומה.
הוא פנה אל הקהילה היהודית בצרפת
בדרישה להחרים את המישלחת של תנו-

שגרירים רוזן ובן־אלישר
קצת מכוער
עת ״שלום עכשיו״ .הסיבה: התנועה פונה
אל יהודי העולם, ומביאה אליה את
המחלוקת הקיימת בישראל, תחת להגביל
את תעמולתה לישראל עצמה.
אם אכן אסור לישראלים להביא את
המחלוקת המדינית הישראלית אל יהודי
העולם — כי אז אסור גם לשגריר רוזן
לפנות אל יהודי צרפת בדרישה להחרים
את אנשי ״שלום עכשיו״ .אך אם מותר
לשגריר רוזן לעשות זאת, משמע שמותר
לישראלי לפנות אל יהודי צרפת ול ערב
אותם במחלוקת ישראלית. ואז זה
בוודאי מותר גם לאנשי ״שלום עכשיו״.
ריח של מלשינות. אך מעשהו של
רוזן אינו סותר רק את ההיגיון הפשוט.
הוא גם מכוער מאין כמוהו. גודף ממנו
ריח של מלשינות.
רוזן, המישפטן שליווה את המשא-
והמתן הישראלי־מצרי, הוא איש אינטלי גנטי
וליברלי. קשה היה גם לידידיו להבין
השבוע מה המריץ אותו להתנהג כפי
שהתנהג.
הוא יודע כי אנשי ״שלום עכשיו״ רחוקים
מלהיות קנאים קיצוניים. התנועה
מכילה אנשים מחוגים רבים, חלקם שמא ליים,
חלקם אנשי המרכז, חלקם אף דתיים
וימניים. אין לה מצע ברור בעניין הפלס טיני.
היא סירבה לקבל על עצמה את
התביעה הברורה להקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל, או אף לדגול ב״הגד-
רה עצמית״ לעם הפלסטיני.
כאשר האשים ר\זן השבוע את אנשי
״שלום עכשיו״ בכך שהם ״פועלים באופן
אובייקטיבי לטובתם של אויבי ישראל״
,הוא חרג בהרבה הן מתפקידו של
דיפלומט, הן מן הסיגנון שהוא. יצריך
להיות אמון עליו. זוהי השמצה פרועה,
(המשך בעמוד )31

וייז מן

מ שי ר

בנו ר מ ליז צ ״ ה
למרות ההודעות כאילו יעכור הטיפול
כנורמליזציה של היחסים כין ישראל
למצריים מידי שר־הכיטחון עזר וייצמן,
למישרד־החוץ, מיד לאחר פתיחת
השגרירויות כירושלים וכקאהיר, כרור ככר
עתה שנושא זה ישאר כסמכותו של וייצמן
גם אחרי פתיחת השגרירויות.
שר־החוץ המיועד, יצחק שמיר, הביע את התמרמרותו
על כך. לדעת שמיר נותר מישרז״החוץ ללא תוכן,
מפני שהאוטונומיה היא בידי השר יוסף בורג
והנורמליזציה בידיו של וייצמן .״הבעיה היחידה
שהשאירו בידי,״ טען שמיר ,״היא צ׳חנובר.״ בהתכוונו
למנכ״ל מישרד־החוץ יוסי צ׳תנובר.
שמיר עשוי לדרוש החזרת הטיפול באוטונומיה לידי
מישרד־החוץ תמורת המינוי הצפוי של ח״כ המפד״ל,
יהודה בן־מאיר, לסגן שר־החוץ והפעלת לחצים
להחזרת נושא הנורמליזציה למישרדו.

על פי הוראתו האישית של ראש־חממשלה,
מנחם כגין, יפתחו נציגויות ישראל כחוץ־
לארץ כמסע חסכרה מקיף על הדגם
הישראלי המוצע של האוטונומיה.
לבגין הגיעו דיווחים ,״מזעזעים״ לדכריו, על
חוסר הידע של השגרירים והצירים ככל
הנוגע לנושא האוטונומיה ועל מחדלי
ההסכרה הישראלית כחוץ־לארץ כעניין זה.

כיוון

חדש

במפד ״ ל

ה מי לחמה
תתחדש

חוקרי שני הצח״מים שהוקמו לצורך זה משוכנעים
עתה, כי מוסד כלכלי גדול וחשוב עומד מאחרי שני
המקרים והם מכוונים עתה את מוקד חקירתם לעבר
אותו מוסד.

לאי הי ה

סגן־ישר

למרות הכטחתו המפורשת של שר־האוצר
יגאל הורכיץ לח ״כ יגאל כחן־־אורגד, כדכר
מינויו של הח״כ כסגן שר־האוצר, לא יקכל
כהן־אורגד את התפקיד כגלל הפרשה
האהו׳ונה שכה הוא מעורכ.
ח״כ אסתר הרליץ מהמערך פנתה ליועץ־המישפטי־לממשלה,
הפרופסור יצחק זמיר, בתביעה לחקור
בפרשת מכירת הדירה של בתו של כז׳ן־אורגד,
אורלי וייצמן. לדברי הרליץ יש חשדות, כי הח״ב
נכשל במצג כוזב ואי־כיבוד צ׳קים.
כהדאורגד עצמו מכחיש את הפרשה, למרות שקודם
לכן הודה בה בפגי כתב ידיעות אחרונות, גידעון
רייכר. הוא מאיים להתלונן על הרליץ בוועדת־הכנסת.

המערך
מי שרד

פי ר סו

למרות רצונם של ראשי סיעת. הצעירים
וסיעת למיפנה כמפר ״ל, לשמור על שלום־
כית, נראה כי המילחמה הכץ־סיעתית
במיפלגה זו תתחדש כמלוא התנופה כימים
הקרוכים.

מישרד הפירסום ״ליניאל״ ,ככעלותו של
החיפאי שימעון ליניאל, נכחר על־ידי יושכ
ראש המערך, ח״כ שימעון פרם,
כמישרד הפירסום של המערך כמערכת

המתסיסים בתוך המפד״ל הם דווקא עסקני הדרג
השני והשלישי בתוך שתי הסיעות.
כנהוג במפד״ל יתנהל המאבק באמצעות השמצות
אישיות וגילויים מחשידים על יושרם האישי של
מנהיגי שתי הסיעות.

בעוד שבמערכת הבחירות שעברה פיצל המערך את
תקציב הפירסום שלו בין כמה מישרדים, החליט
פרם כי כל תקציב הפירסום של מערכת הבחירות
הבאה יפול בחלקו של ליניאל.

1־ ג ל

* פ רו ע!

מ ה סזי שטרה
תת־ניצב בנימיו זיגל עומד לפרוש בקרוב מהמישטרה.
דברים אלה סוכמו בינו לבין המפכ״ל החדש, הרצל
שפיר.

כוונתו של זיגל, שהוא עורך־דין כמיקצועו,
לקכל מינוי של שופט מחוזי. זיגל עצמו
טוען, כי ״אני לא פועל כעניין המינוי
לשופט.״

ח מי שי

ברברה
ביו ה

ד הו ר בי ץ

סטר ״ סנ ד

ב אי ל ת

השתקנית־הזמרת ברברה סטרייסנד עומדת לרכוש
בית־נופש באילת. הקבלן האילתי אריה דגן, המקים
באילת שכונת וילות מפוארת, מסר שסוכניה של
סטרייסנד נמצאים עתה בשלב הסופי שלפני חתימת
החוזה, לפיו יהיה לסטיירסנד מעון־חופש באילת.

המחיר שאותו תשלם סטרייסנד: שמונה
מיליוני לירות.

האיו־ו11 יון

ב שוי ה

חסידיו של שר־הבינוי דויד לוי בתגועת־החרות
טוענים, כי שר־האוצר ייגאל הורביץ מפעיל גייס
חמישי בתוך המיפלגה.

מארגני חלוקת פרם כעוד דויד לא כללו ברשימת
תוכניות הבידור בטלוויזיה, המועמדות לקבלת הפרס,
את האיתויזיון.

לאחרונה התערער כוחו של לוי כסניפי
חרות והפופולאריות שלו ירדה. לוי טוען כי
הורכיץ, איש חטיכת לעם כליכוד, מפעיל
אנשי חרות הנאמנים לו כדי להסית נגדו
כסניפי מיפלגתו.

כוועדת הפרס ישכ מנהל מחלקת התוכניות
של הטלוויזיה, חנוך חסון, מי שהודח ממטה
מיכצע האירוויזיון.

ח קי ר ה
ויי א מן

נגד
ה ב חי רו ת
שר־הכיטחון, עזר וייצמן, מי שעמד כראש
מערכת הכחירות של הליכוד, לא יעסוק
כנושא זה כמערכת חכחירות הכאה ולא
יעמוד כראש מטה-הכחירות.
בעוד שהמערך מקים כבר עתה מטות בחירות, אין
איש העוסק בכך בתוך הליכוד.

תחקר

פלי לי ת

יו ח ל

בחקירחהראח
חקירת שני מקרי חרצה, של דויד שולמן
ושל הרצל עוזר, קיכלה מיפנה חדש.

בחר

הדלפת

ק צין

בביר

מישטרת המחוז הדרומי של המישטרה
סוערת כגלל חקירה נגד אחד מקציניה
הככירים, סגן־ניצכ עמרם לוסקי, כחשד
של קכלת טוכות הנאה אישיות מאנשי־עסקים
ככאר־שכע.
שופט שלום מבאר־שבע הוציא צו לחיפוש בדירתו של
לוסקי בעומר. בינתיים הועבר.לוסקי לירושלים.

מחשב

ה מי שטרה

נסתם
במטה הארצי חוקרים עתה כיצד הגיעה לרדיו הידיעה
על הריגת הילד עופר אביגדורי על־ידי סבו, יוסף
ברניצקי, שהתאבד אחר־כך, עוד לפני שכל בני
המישפחה שמעו על־כך.

דוכר מרחכ חיפה של המישטרה, פקד עדי
גונן, הקפיא את פירסום הידיעה עד
שיאותרו כל כני המישפחה, אולם דוכר
המטח הארצי, אריה ארד, העכיר אותה
לרדיו וגרם ככך עגמת־נפש רכה לכני
המישפחה שהוכו על־ידי האסון.

ה מו ר

לי ר חון

שכועץ צה״ל ,,כמחנה״ עומד, ככל
הנראה, להסגר. תחתיו יופיע ירחון צכאי
מקצועי יותר.
סגירתו של במחנה תתבצע במיסגרת מדיניות
הצימצומים.

המיכצע הגדול לאכיפת חוקי התנועה,
עליו הכריזה המישטרה, הופסק והשוטרים
קיכלו הוראה להמעיט כרשימת דו״חות.
כוח־האדם המיוחד שהוכן על־ידי המישטרה, כלי־הרכב
והרדארים החדשים שנרכשו, גרמו לכך שעל מחשב
המישטרה הועמסו מאות אלפי דו״חות מעל לקיבולת
הרגילה שלו, והוא פלט יותר מ־ 30 אלף דו״חות
שאותם לא יכול היה לעכל.

עתה מנסים לתכנת את המחשכ כך שיוכל
לקלוט את הדו״חות הנוספים.

תו ש בי ם

חוז רי

ל או פי ר ה
מישפחות רכות שעזכו כשנים האחרונות
את אופירה חוזרות להתגורר כה.
מאז חתימת הסכמיי קמפ-דייוויד חזרו לאופירה יותר
מ־ 15 מישפחות שעזבו אותה קודם לכן. כוונת החוזרים :
לזכות בפיצויים הגדולים שהובטחו למפוני אופירה.

במדינה
(המשך מעמוד )29
מן הסוג המקובל אמנם בוויכוחים ישר־אליים
פנימיים, אך שבוודאי אינו נאה
בפי נציג המדינה בחו״ל.
באותה מידה תמוהה התנהגותו של
אליהו בן־אלישר, השגריר המייועד ב״
קאהיר, שתמך פומבית בעמדת רוזן. ב ד
אלישר היה אומנם שותף קרוב של רוזן
בעת המשא־והמתן הישראלי־מצרי, אך
הצהרתו לא הצטיינה באותה מידה של
התאפקות ומתינות הנדרשת ממי שעומד
לקבל לידיו את התפקיד העדין ביותר
בשירות־החוץ הישראלי (ראה הנדון).
גלות בכית־שאן. יש להתבטאות
השגרירים היבט, שבוודאי נעלם מעיניהם.
בברית־המועצות ׳נכלא לוחם־החופש
אנדרי סחרוב (ראה להלן) והוגלה לעיר־שדה.
אחרי כמה הודעות שבהן הואשם
הליברל הרוסי (שאינו יהודי) במסירת סודות
ביטחוניים, הסתפקו הדוברים הסובייטיים
הרישמיים בטענה פחות חמורה.
הם טענו כי סחרוב הפיץ באופן שיטתי
בחוץ־לארץ דיברי־שיטנה על המישטר.
יש דמיון מוזר בין טענה זו ובין הטענות
המושמעות נגד אנשי ״שלום עכשיו׳/
העושים ברחבי העולם את אשר עושים
דוברי כל הזרמים האחרים במדינה —
החל בגוש־אמונים וכלה במפ״ם וברק״ח.
הם מטיפים לדיעותיהם באוזני היהודים,
הנחשבים, על פי התיאוריה הציונית, כאז־רחים־בכוח
של ישראל.
אומנם, איש לא הציע עדיין להגלות
את אנשי ״שלום עכשיו״ לבית־שאן. אולם
לפחות עסקן אחד, אברהם שריר דד
״ליברלי״ (ראה ׳אח״ם) ,הזדרז לעלות על
עגלת-הפירסומת ותבע להעמידם לדין.
לפי שעה אין בישראל חוק המאפשר
זאת. אם ירצה ח״כ שריר להציע את
קבלתו של חוק כזה, יוכל להעתיק אח
הסעיף הנדון בחוק הסובייטי, ולהגישו
כהצעת־חוק בכנסת.

מדיניז ת

ה טעם המר
האס ח78 ישה הסובייטית היא
הקדמה?התקפה או אמצעי
ש 7הגגה — ומה נובע
מכן• זגגי ישראל?
״גורקי״ פירושו, ברוסית, טעם מר.
״גורקי״ היה גם שמדהמאומץ של הסופר
הרוסי הדגול מקסים פיישקוב, מענקי
הספרות הרוסית והעולמית בראשית המאה
ה־20׳ .גורקי תמך במהפכה הקומוניסטית.
אך ב־ 1936 מת באורח מיסתורי, בגיל .68
הדיעה הנפוצה היא שיוסף ויסאריונוביץ
דג׳וגאשווילי, המכונה סטאלין, פקד לרצוח
אותו בשקט, מפני שחשש מפני התמודדות
גלויה עם הסופר הפופולרי.
״גורקי״ היא גם שמה של עיר, שנקראה
עד 1932 נישני־נובגורוד. בעיר זו נולד
הסופר.
השבוע עמדה העיר גורקי במרכז של
פרשה, שהזכירה את גורלו המר של הסופר
גורקי. לשם הוגלה המדען הסובייטי אנדרי
סחרוב, לוחם־החופש הליברלי שזכה ב־פוס־נובל
בשל מאבקו לחרויות״האדם. המטרה:
לנתק את המגע בינו ובין העיתונות
הזרה, בייחוד לקראת האולימפיאדה.

מוגלה סחרוכ
עיר מרה
העולם הזה 2213

* קיסיגגיו הובעו נדי להשפיע על חוס״ן
* פיתחו מזחים רחוס״ן: האבשוות שמישבחת!
תחזוו לשרוט במנה אם ינדו הסעודים

הפיתיון

^ יום הששי שעבר בצהרים סעדו במלון דורצ׳סטר בלונדון
המלך חוסיין ואחיו, כשהם מוקפים בחומה איתנה של
שומרי״ראש. מבעד דלתות חדר־האוכל הסגור והפרטי במלון־
היוקרה ניתן היה לראות את השניים מתווכחים בחום רב.
היציאה לדורצ׳סטר היתה הראשונה של המלך, אחרי שהיה
כאילו כלוא במלון ריץ במשך יומיים. אמר אחד מראשי ה פמליה
של המלך חוסיין :״האמריקאים אמרו לחוסיין שלא
ייצא מן המלון עד שיסכים להצעתם.״
ההצעה האמריקאית, שהוגשה לחוסיין על־ידי תת־שר־החוץ
האמריקאי, דייוויד ניוסום, והשגריר המייוחד לענייני חשלום,
סול לינוביץ, היתה מפתה ביותר. אולם היה בה סיכון גדול:
היא הצריכה ויתור מיידי, תמורת סיכוי לתמורה גדולה בעתיד.
הסיכון בהימור היה כה גדול, עד שגם המלך חוסיין, הידוע
כמהמר בבתי־הימורים, היסס להסכים.
הרצון האמריקאי להביא את חוסיין לקבלת תוכניתם
גרם לפנייה מייוחדת של הנשיא ג׳ימי קרטר לשר־החוץ האמריקאי
לשעבר, הנרי קיסינג׳ר, שיפעל אף הוא וינצל את קשריו
האישיים כדי לשכנע את המלך חוסיין בכדאיות ההצעה ה אמריקאית.
מקור מהימן בפמליה של המלך אישר כי קיסינג׳ר
שוחח בענייו זה עם המלך, ולחץ עליו להסכים להצעה
האמריקאית. לא ברור אם הדבר נעשה בטלפון או בשיחה
פנים־אל״פנים.
ההצעה האמריקאית נועדה לצוד שתי ארנבות במכה אחת.
הארנבת האחת היא הסדר בין ירדן לישראל, שיאפשר
את קידום מהלך השלום במרחב וחיזוק האחיזה האמריקאית
בו. הסדר עם ירדן הוא כיום, למעשה, חדרך היחידה להוצאת
מצריים מן הבוץ, ביחסיה עם העולם המוסלמי, ולמניעת
מפולת נוספת של מדינות ערביות פרו־מערביות. האמריקאים
משוכנעים כי רק ניטרול הבעיה הפלסטינית יאפשר להם
שיתוף־פעולה עם הגל העולה של המוסלמיות, נגד החדירה
הסובייטית.
אך לגבי העתיד יכולה להיות חשיבות גדולה יותר לאין-
שיעור לרעיון שהעלו האמריקאים בשיחתם, כפיתיון העשוי
לשבות את לב המלך. זוהי הארנבת השניה, הנוגעת להצלת
חמישטר הפרו־מערבי בסעודיה.
האמריקאים, וכיום גם ראשי המישפחות השולטות בסעודיה,
לוקחים בחשבון אפשרות של הדחתו הקרובה מן
השילטון. תפיסת המיסגד הקדוש במכה, שנכשלה, הראתה שוב
עד כמה רופפת אחיזתן של 2000 חמישפחות השולטות בסעודיה.
במדינה זו חיים — לפי ההערכה — חמישה מיליון
תושבים, מהם רק כמחצית בדואים. השאר חם מהגרים שונים,
ברובם פלסטינים,
האמריקאים טוענים כי המישפחות השולטות איבדו את
הרצון להמשיך לשלוט. הסיבה העיקרית לכך היא שהדור
החדש של הנסיכים התחנך וגדל במערב ואינו מובן לאורח־החיים
המוסלמי הקנאי (כל ערבי בסעודיה חייב להתפלל
חמש פעמים ביום במיסגד ולשמור על כל כללי הדת).
הם מעדיפים לחיות במערב. הם השקיעו את מרבית כספם
במערב, ויש להם בתים, מישפחות ועסקים במערב. עבורם,
אובדן השליטה בסעודיה תחווה כימעט שיחדור מנטל.
שיכבה זו של הנסיכים היא גם מושחתת ברובה.
למעשה, התגברו הסעודים על המרד האחרון במיסגד רק
בעזרת צבא זר, בעיקר בסיוע יחידות מייוחדות של הצבא
הצרפתי, ה מאו מנות ל מילח מה בטרור. סעודיה היא במצבה

גבול חדש. מעצרו והגלייתו של סח־רוב,
שעוררו תדהמה וזעזוע ברחבי העולם,
היו מפחידים שיבעתיים לנוכח התקדרות
האופק הבינלאומי.
הפלישה הסובייטית לאפגניסתאן, שנועדה
לבצר את קיומו של מישטר פרו־סובייטי
מקומי מול פני התמרדות מוסל־מית־דתית־פוליטית
שנתמכה עלי־די המערב(
,ראה עולם קטן) ,נראתה כפתיחת עידן
חדש. איש לא היה בטוח מה דמותו.
בעיני ג׳ימי קארטר, אשר פלישה זו
באה לו כהצלה פוליטית אישית, זוהי הקדמה
למיתקפה סובייטית, שמטרתה אינה
אלא כיבוש שדות־הנפט של המרחב ה ערבי,
שדינה כהתקפה על האינטרס החיוני
של אמריקה, ותגרום למילחמה.
לעומת זאת לא הודיע קארטר כי ינקוט
אמצעים צבאיים כדי להכריח את הסובייטים
לסגת מאפגניסתאן. הוא הסתפק במעשים
סימליים, כגון החרמת האולימפיאדה
המוסקבאית. למעשה השלים עם כיבוש
הארץ ההררית בידי הסובייטים, וביקש
לקבוע גבול חדש בין שתי מעצמות־העל.

לפני פלישת השבטים הגרמניים, שניצלו את ריקבון
שהיה תלוי כולו בצבא־שכירים. בני המישפחות
בסעודיה מודים, בשיחות גלויות, בי נפילת המישטר
היא עניין של זמן, ויש הנוקבים בכמה חודשים

של רומא
השילטון, השולטות בסעודיה
בילבד.
סעודיה היא בה חשובה לאמריקאים, עד שאין הם יכולים
להרשות לעצמם לאבד את השליטה בה. איראן ייצאה לאמ ריקה
רק 70/0מצריבת״הנפט האמריקאית. ואליו סעודיה
מספקת ברבע מצריכת הנפט. אובדן איראן פגע בעיקר באירופה
וביפאן. אובדן סעודיה יכה באמריקה ישירות.
האמריקאים חוששים בי דרום־תימן, שבה שולט מישטר
פרו-סובייטי ושמאלני, תנצל את המצב ותשתלט על חלק
מסעודיה בכל התפוררות צפויה.
איראן היתה בעדיפות שניה גם בזמן השאה, בעיקר ביגלל
היותה מדינה שיעית, בעוד שסעודיה, כמו רוב ארצות ערב,
היא סונית. עתה, בשלוט חומייני, ודאי שאין איראן יכולה
לעשות דבר בסעודיה. מצריים יבולה ומובנה להתערב בסעודיה,
כשם שהתערבה בעבר בתימן, להגנת צפון המדינה מפני השתלטות
הדרום. אולם כל התערבות מצרית תיראה בהשתלטות
זרה על המדינה.
הכוח היחידי, שכניסתו לסעודיה תיראה טבעית, הוא צבא
ירדן. כי מישפחת חוסיין היא מישפחת השריף של מכה,
ואבי סבו של חוסיין, שגם שמו היה חוסיין, היה עד אחרי
מלחמת-העולם הראשונה השליט של מכה, כצאצא מישפחת
הנביא. הוא הודח רק בראשית שנות ה״20׳ על״ידי עבד-אל-
עזיז איבו״סעוד, ראש־שבט מריאד, אבי המישפחה השלשת
כיום.
בשיחות של האמריקאים עם חוסיין, המתקיימות עתה
בלונדון, הם לוחצים עליו להסכים להסדר עם ישראל, כדוגמת
ההסדר עם מצריים, ומציגים לו פיתיון מבריק: תמורת ויתורו
על הגדה המערבית, המיועדת למדינה פלסטינית, רומזים לו
האמריקאים שהוא עשוי לזכות בסעודיה. התוכנית הוגשה
על־ידי האמריקאים גם לחסן מלך מרוקו, שגם הוא נצר
של מישפחת הנביא, ונדונה עם ראשי השילטון בסעודיה
עצמם, החוששים כי ימיהם ספורים.
הפיתוי הסעודי קוסם ביותר לחוסיין, אולם הוא מעדיף
לקבל ערובות בטוחות יותר, לפני שיתן את הסכמתו למהלכים
שמהם אין חזרה. לשם כך נכנסו עתה מאמצי ההסדר לסיחרור
מאין כמוהו. אחרי השיחות של האמריקאים בלונדון עם
חוסיין, הם טסו למרוקו ומשם לסעודיה, הגיעו שוב לשיחות
עם ראשי הפלסטינים בישראל ויחזרו למצריים ושוב לישראל.
במקביל החל שר־חחוץ הבריטי, הלורד קרינגטון, בסידרת־טיסות
למדינות הנפש, הגובלות בסעודיה ובאיראן, על״מנת
להשיג את תמיכתן ברעיון. התאוצה במהלכים האמריקאים
קיבלה תנופה נוספת ביגלל התפוררות המישטר באיראן
ופלישת הסובייטים לאפגניסתאן. לאמריקאים ברור כי הכוח
המאורגן היחידי באיראן, מילבד חומייני, הוא המיפלגה
הקומוניסטית, טודה, שרק ממתינה להזדמנות לתפוס את
השילטון באיראן, כאשר צבא סובייטי יושב על הגבול הסמוך
באפגניסתאן• איום זה אף הוא מסייע לאמריקאים ולאנגלים
לשכנע את מדינות־הנפט הקטנות לתמוך בתוכנית שנועדה
לבלום את כל ההשתלטות חפרו-סובייטית על מדינות־הנפט.
הבריטים גם יזמו שיחות עם ראשי הליגה הערבית, שאינה
כוללת עוד את מצריים. ראשי הליגה הגיעו אף חם, בימים
אלה, ללונדון, לשיחות עם הבריטים, כדי לשכנעם להסכים
להסדר המוצע.
בכל המהלכים האלה אין לישראל מה לומר. באשר הכל
יחיה מוכן, היא תתבקש לשבת לשולחן ולאכול לפי תפריט
מובן. ייתכן כי יאפשרו לה לבחור בתפריט בין כמה מנות
אפשריות, אולם התפריט כולו נכתב עתה.

גבול זה יעבור עתה בין ברית־המועצות
ואפגניסתאן, מצפון, לבין איראן ופאקיס־תאן
מדרום.
כיבוש לשם הגנה. ממשלות רבות
אחרות, ובעיקר באירופה המערבית, פיר שו
את הדברים אחרת. הן לא סברו כי
המעצמה הסובייטית תעז להתגרות במערב
על־ידי תפיסת הנפט הערבי — מעשה
שיביא בלי כל ספק למילחמת־עולם שלישית.
הפירוש שלהן: בריודהמועצות פועלת
מתוך פחד, וכדי להגן על גבולה.
היא חוששת מפני ההתעוררות המוסלמית
באיראן ובאפגניסתאן, העלולה להתפשט
כתבערה, ולהצית את 60 מיליון המוסלמים
במחוזות הסובייטיים השכנים.
כך כבשה ברית־המועצות ב* 1940 את
הארצות הבלטיות ואת מחצית פולין, לפני
שהנאצים התנפלו עליה — ולדעת פרשנים
צבאיים רבים, ניצלו מוסקבה ולנינגראד
לאחר מכן תודות למדחב-הגנה נוסף זה.
בתום המילחמה כבשה ברית־המועצות את
כל אירופה המיזרחית, לשם אותה מטרה.
עתה התפשטה דוקטרינה רוסית זו דרומה.

יגאל רכיב 1
לאפגניסתאן, כדי להגן על ״הבטן הרכה״
של הענק הסובייטי.
חובבני, וגם ילדותי. להערכות אלה
יש השלכות מכריעות על גורלה של ישראל.

אכן קמה בקרמלין הנהגה חדשה,
הרפתקנית ותוקפנית, המבקשת להשתלט
על ארצות-הנפט, כדי לחנוק את ארצות-
הברית, יפאן ומערב-אירופה, הרי נמצאת
ישראל בקו־האש. כשותפה מוצהרת של
ארצות־הברית, המתנדבת לשמש כבסיס
צבאי אמריקאי בכל עת, היא תיגרף בלי
כל ספק למילחמה כזאת.
אם, לעומת זאת, ההתקפה הסובייטית
על אפגניסתאן היא חלק ממגמה סובייטית
הגנתית, אין סכנה צבאית צפוייה לישראל.
למרבה הצער, לא ניכרה השבוע בישראל
תכונה רבה להערכה שקולה ואחראית של
המצב. הפוליטיקאים עסקו בהפרחת סיסמות
פרועות, שנועדו בעיקר למשוך תשו-
מת־לב לעצמם. בכנסת לא התנהל דיון
רציני, ונראה שגם בממשלה היה הטיפול
בסוגייה זו חובבני, וכימעט ילדותי.

במדינה
ת 1ק
חת׳קון ל 15קהתקבל
7ראשונה מאז חוקקה הכנסת
את התיקון המאפשר שמיעת
עדויות 77א עדים — נוצל
התיקון גבית״המישפט
דממה שררה באולם המישפט. לא בכל
יום רואים היסטוריה מישפטית בהתהוותה.
בפעם הראשונה ביקש תובע להשתמש ב תיקון
החדש לפקודת הראיות ולהציג ב-
מישפט עדויותיהם של אנשים שלא הופיעו
למישפט. עדויות שנגנבו במישטרה.
התובע סברין (עוזי) שראטר, ידע היטב
את חשיבות הרגע. הוא העלה על דוכן-
העדים את איש המישטרה קטן הקומה,
עמנואל מזעקי, האיש שגבה את עדויותיהם
של שמואל (״סמי״) שיפרטו, ויפה
אביטן. עדויות אלה היו חשובות ביותר
למישפט שוד בנק לאומי ברמת־אביב והתובע
היה זקוק להן בדחיפות.
העדויות אינן חדשות. הן נגבו כבר
בחודש מאי בשנה שעברה, והיו צריכות
לעלות במישפט קודם של מסייעי השודדים.
אשר נשפטו לפני חודשים אחדים
בפני השופט דוד וולך. אלא שאז נשבר
סמי שיפרטו בלחץ שהפעילה עליו מיש-
פחת אשתו, סימי לבית אביטן, וכאשר
הובא לבית-המישפט דבקה לשונו לחיכו,
והוא לא יכול היה לדבר. רק עדותו של
הפסיכולוג המישטרתי צבי רוזן שהבהיר
לבית־המישפט את מצבו הנפשי המיוחד
של סמי, הצילה אותו ממסירת עדות. יפה,

הסיפור

שהיא אחותם הצעירה של בני אביטן
פשוט נעלמה. ומאז ועד היום לא הצליחה
המישטרה לגלות את עיקבותיה.
בעת מישפט המסייעים, שלמה קשאני
ואהרון אביטן, לא יכלה התביעה להשתמש
בעדויות אלה ; כיוון שהתיקון לחוק
המאפשר זאת לא היה עדיין בתוקף. ובכל
זאת הורשעו הנאשמים בעזרת עדותו
של עד המדינה אורי וולף ועל אף שורה
של עדים עדינים.
התיקון לחוק, שנכנס לתוקפו רק לפני
כחודשיים, עדיין לא נוסה. מן הצדק היה
כי השימוש הראשון בו יעשה דווקא ב-
מישפט זה. שכן, מישפט השוד בבנק
לאומי היה הקש האחרון שהביא לחקיקת
החוק.
שראטר אמר לבית־המישפט כי זהו ה־מיקרה
הקלאסי שאליו התכוון המחוקק
בתיקון. מיקרה של עדים שמסרו במיש-
טרה גירסה מסויימת, ואחר כך, בגלל
לחץ של מישפחות הנאשמים, נעלמו או
אושפזו. הדרך היחידה להגיש את עדותם
היא על-ידי הגשת העדות במישטרה,
כעדות הקבילה בבית־המישפט.
איפה היה הלחץ ז מבין סניגוריהם
של שלושת הנאשמים רק אחד קם להתנגד
לבקשת התובע. עורך־הדין דרור מק רין,
המייצג את הנאשם יהושע אשר, טען
שאין מקום להשתמש נגד מרשו בעדויות
הללו. לדבריו, לשון החוק. קובעת כי
יש להוכיח כי היה לחץ על העדים, אשר
הניא אותם מלמסור עדותם בבית־המיש־פט,
לפני שמשתמשים בתיקון לחוק. לחץ
זה, טען הסניגור, צריך להיות מופעל על-
ידי הנאשם או מיודעיו. ואולם במיקרה
הזה ברור שלא אשר ולא בני מישפחתו

לחצו על העדים, הלחץ, אם היה, הופעל
על-ידי מישפחת אביטן. לכן, אין מקום
להשתמש כאן בתיקון לחוק.
השופט יעקב קדמי נראה כמתרשם
מהטענה. הוא שאל את שראטר, מה קורה
אם נעלם עד אשר מסר כמה עדויות לגבי
עבירות שונות, וברור כי הוא נעלם בגלל
לחץ בתיק מסויים בלבד. האם העלמו יגרום
את הגשת כל עדויותיו גם בתיקים
האחרים? למרות שלא היתה תשובה בידי
איש, החליט בית־המישפט, אחרי התיי עצות
קצרה, לקבל את העדויות ללא ה עדים.
השופטת
הדסה בן־עיתו, שישבה בראש
ההרכב, הודיעה כי נימוקי ההחלטה יגתנו
בפסק־הדין עצמו.
אחרי שהוכרעה הנקודה המישפטית החדשנית,
התפנו הכל לשמוע את מה שנאמר
בעדויותהם של שני העדים הנעל מים.
הסקרנות רודפת את הקהל כבר חודשים
באשר למה שנאמר בשתי העדויות
המסתוריות האלה.
סמי שיפרטו העיד במישטרה כי ביום
השוד עבד במיסעדד. שהיתה ברשותו עד
שעה תשע בערב. כאשר חזר לביתו התברר
לו כי הרצל נעצר, ואשתו הלכה
לבית הוריה. זמן קצר אחר כך, באו אליו
שני גיסיו, וביקשו שיבוא עימם להמציא
אוכל וסיגריות להרצל העצור. כאשר חזר
הביתה צילצל הטלפון. היתה זו גיסתו
יפה, שביקשה ממנו לבוא איתה לראות
מישהו פצוע, ולנסות לעזור לו. כאשר
סרב אמרה לו :״יש פצוע משוד בנק
לאומי, ואתה חייב לעזור כי יתכן שהרצל
מעורב.״ הדברים שכנעו את סמי והוא
לקח את יפה במכוניתו לפרדם־כץ. שם

יעשו! א ת המדינה

מווץ האלונים

א 7ו ף (מיל׳) עוזי נרקיס, כיום מנהל
• קרן ספיר יש מכונית פיג׳ו .504 גם
לאלוף (מיל׳) הרצל שפיר, כיום מפכ״ל
המישטרה, יש מכונית פיג׳ו .504

ביום החמישי שעבר מיהרו לבתיהם
שני אלופי המיל׳ .עוזי נרקיס, פעיל
במיפלגת־העבודה, חזר לירושלים מישיבה
במרכז המיפלגה בתל-אביב. הרצל
שפיר אינו פעיל במיפלגת-העבודה. הוא
אחיו של אחד מעסקני חרות הוותיקים
ביותר, אברהם (״אברשה״) שכטרמן. הרצל
שפיר פשוט חזר לירושלים ממישחק
הכדורסל של מכבי תל-אביב.
לגבי מה שאירע בדרך יש שתי גירסות
סותרות לחלוטין. גירסתו של עוזי נרקיס
אומרת :״לא שמתי לב למכונית פיג׳ו
,504 של הרצל שפיר,״ והוסיף :״הוא
נוסע במכונית עם מיספר אזרחי ואי-אפשר
לזהות אותו כקצין מישטרה. אני לא חושב
שנסעתי מהר יותר מהמותר, אבל אני
לא בטוח בעניין.״
הגירסה של הרצל שפיר, כפי שהודלפה
לעיתונים על־ידי דוברו, טוענת המס-
כ״ל ראה מכונית פיג׳ו 504 הנוסעת במהירות
מטורפת. שפיר החליט לדלוק אח ריה,
הגביר את המהירות, אולם לא הצליח
ללכוד אותה. אז החליט המפכ״ל להשתמש
במכשיר־הקשר הנמצא במכוניתו ולהורות
לשוטרי ירושלים להקים בכניסה לעיר
מחסום, לעצור את הנהג המהיר ולתת
לו דו״ח מהירות. דו״ח זה היה צריך
להיות הדו״ח הראשון הניתן בהוראות
המפכ״ל, ממש כמו הדו״חות, שזכו בכותרות,
של מפקדו לשעבר של שסיר, ה־רמטכ״ל
רב־אלוף רפאל(״רפול״) איתן.
אבל הסיפור היה שונה. הרצל שפיר
החליט, כפי הנראה, כי מכוניתו של עוזי
נרקיס נוסעת במהירות מופרזת, למרות
שאין לו את מד־המהירות המיוחד שיש
למכוניות התנועה של המישטרה. הוא
דלק אחר המכונית והצליח בקלות רבה
להשיגה.
כאשר עקפה הפיג׳ו 504 של חמיש־טרה
את הפיג׳ו 504 של קרן ספיר,

32 1

הבחין הרצל שפיר כי נהג המכונית ה שנייה
אינו אלא עוזי נרקיס. לדברי נרקיס,
הוא ושפיר ידידים ותיקים :״אנחנו מכי-

לשפיר לא היה נעים לעצור את מפקדו
לשעבר והוא המשיך בנסיעה כאילו מעולם
לא רדפה פיג׳ו אחת אחר פיג׳ו אחרת.
כשהגיע שפיר למחסום המוצב קבע בכניסה
לירושלים הוא ביקש להיות בטוח
שאכן היה זה עוזי נרקיס שנהג במכונית
הפיג׳ו האחרת. שפיר ירד ממכוניתו.

רק לבדוק
אתהמח סו מי ם

אלון! שפיר
חברים ותיקים

אלון! נרקיס
לא שמתי לב
רים כבר # 25 נים. אני תמיד הייתי בכיר
ממנו בדרגה. כשאני הייתי אלוף־פיקוד־המרכז
הוא היה רק אלוף־מישנה ומפקד
חטיבה .7״

ו ט רי המח סו ם וחיילי הג״א הניצ-
י בים לידו הצדיעו למפקדם .״תעצרו את
מכונית הפיג׳ו 504 שתגיע עוד מעם למחסום,״
הורה המפכ״ל .״תבררו אם הנהג
שלה הוא האלוף במילואים עוזי נרקיס
ותרשמו את הפרטים שלו. הוא נסע במהירות
מופרזת.״ עוד לפני שהגיע נרקיס
למחסום,להסתלק משם שפיר
כשהגיע נרקיס למחסום הורו לו השוט רים
לעצור :״האם אתה האלוף עוזי נרקיס?״
שאל אותו אחד מהם. נרקיס הופתע
מכך שהדור החדש של השוטרים עדיין
מכיר אותו, והשיב בחיוב .״תראה לנו
בבקשה את התעודות שלך.״ נרקיס הוציא
את תעודותיו ואז היו השוטרים בטוחים
כי אכן הוא האיש .״המפכ״ל עבר פה קודם
לכן ואמר שאתה נסעת במהירות מופרזת,״
גילו לו השוטרים ,״אז אנחנו רק נרשום
את הפרטים שלך, ולא נעשה לך דו״ח.״
כאשר הודלף הסיפור לעיתונים היה
לשפיר לא נעים. לעיתונאים שפנו אליו
הוא הסביר :״לא עשית את זה בגלל
שהנהג נסע במהירות׳מופרזת. רציתי לבדוק
איך עובדים מחסומי־המישטרה, והתברר
כי הם בסדר גמור. עוצרים את מי
שאומרים להם לעצור.״
עתה ממתין עוזי נרקיס לראות אם ידידו
ופקודו המפכ״ל אומנם ישלח לו דו״ח
על מהירות בדואר. יקשה על המפכ״ל להס ביר
לבית־המישפט כיצד מדד את מהירותו
של עוזי נרקיס וגם מדוע לא עצר אותו,
אחרי שעקף אותו.

תוגע שראטר
חשיבות התע
חיכה להם יהושע אשר שהביאם לבית
שבו היה צעיר פצוע בידו. מדברי האנשים
התברר להם כי שמו של הפצוע הוא
דובצ׳ק וכי נפצע מיריה. בידו היה חור
כניסה ויציאה של הכדור, וצלעותיו מיו
פצועות מהמשך מעופו של אותו כדור.
כאשר ישבו שם הגיעו גם אורי וולף,
בנו של רופא מצהלה, אשר לויה אחד
השודדים יחד עם אהרון אביטן. השניים
הלכו לחלץ את מכונית הסובארו שנתקעה
בפרדס אחרי משוד. הם גם רצו להוציא
מתוכה זוג נעליים שנשכחו בה.
תחפושות לא מסוכנות. סמי הבטיח
לנסות להשיג רופא, ואם לא יצליח
להביא רופא יביא תחבושות ותרופות וינסה
לעזור בעצמו.
למחרת בבוקר הלך סמי למירפאת זמנ־הוף,
שם היה לו מזה כשנה מכר רופא,
ד״ר אדם פרישר. הרופא נהג לבקר ב-
מיסעדה של י סמי, וקיבל הנחות על ארוחות
ולפעמים אף אכל בחינם. כתמורה
המציא לסמי ולחבריו אישורים רפואיים
כאשר נזקקו להם. מי שהיה צריך חופשת
מחלה או שחרור ממילואים היה פונה לרופא
ואומר כי נשלח על-ידי סמי. הוא
היה זוכה בגבס על רגלו או על ידו ובאישור
רפואי בהתאם.
כאשר פנה סמי לרופא בבקשה שיבוא
לטפל בפצוע מיריה, סרב הרופא. הוא
חשש כי הפעם זה מסוכן מדי. לכן רק
!נתן לסמי תחבושות, תרופות נגד כאבים
ואנטיביוטיקה. סמי עצמו נסע לבית דוב-
צ׳ק וחבש את פיצעו. כאשר עמד לעזוב
את הדירה הזהיר אותו דובצק שישמור
על לשונו, ולא יספר דבר לאיש.
כשחזר שיפרטו הביתה היה מתוח ועייף
והלך לישון. אז הופיע גיסו אהרון וסיפר
כי חלקו של כל אחד מהמשתתפים בשוד
הוא קרוב לחצי מיליון לירות וכי את
חלקו של הרצל החביא בפרדם. הוא נתן
לסמי 10 אלפים לירות עבור הטיפול ה רפואי,
ואמר לו כי חצי מזה יוכל לתת
לרופא אם ירצה.
יפה אביטן העידה, כי כשחזרה באותו
יום מעבודתה בשעת ערב, קרא לה אחד
מילדי השכונה. היא ירדה ומצאה את אשר
מחכה לה ברחוב. הוא ציווה עליה להתלוות
אליו מבלי לומר מילה. יחד נסעו
לפרדס־כץ, ושם אמר לה כי הוא צריך
אותה כאליבי לשוד, וביקש שתספר כי
הוא בא לבקרה בנווה־שרת, כיון שהם
ידידים. זו הסי^ה שחזרו יחד לפרדס־כץ.
הוא גם ביקש ממנה שתעזור למצוא רופא
לפצוע. ואכן, מיד כשחזרה הביתה
נודע לה כי אחיה הרצל נעצר בחשד
לשוד, והיא פנתה לסמי שימצא עזרה
רפואית לדובצ׳ק.
אלה היו הסיפורים שנשמרו בסוד כמום
עד כה. רק השינוי, בפקודת הראיות הכ שירן
להגשה בבית־המישפט.
העולם חזה 2213

לחשוב כי השניים פשוט נחים זה ליד
זה. כאילו אחרי מישחק מעייף. אולם
כאשר התקרבו השוטרים למקום, הם גילו
תמונה מזעזעת: ידו הימנית של הסב
יוסף ברניצקי אחזה באקדח. היד השמאל
0.,חיבקה את הנער בן ה״ ,11 נכדו,
עופר אביגדורי. ידיו הזעירות של עופר
אחזו בבגדי הסב, כאילו התרפקו עליו.
ראשי שניהם היו מנוקבים מיריית כדור
אחד. שניהם היו מתים.

ה א מונ ה
נחל שה
ופר אביגדורי היה ילד אוטיסטי.
? ההגדרה הפופולארית לילד אוטיסטי
היא של ילד המנותק מן המציאות ואינו
נכד הביל״ויי

ריחם ן
על וכדו
ומת עימו

יוצר קשר עם סביבתו. אולם כאשר הגיע
ביום השישי שעבר יוסף ברניצקי אל בית־הספר
המיוחד לאוטיסטים ברחוב בית-
לחם בחיפה, שבו שיחק נכדו, הוכיח עופר
כי למציאות אחת יש לו קשר עמוק :
למציאות שיצר סביבו סבו. עופר זינק
בצהלות שימחה לקראת הסבא, שימחה
ששיכנעה אפילו את המורה להתיר לסב
לקחת את נכדו לטיול, למרות שעדיין לא
הסתיימו שעות הגן.
היה זה הטיול האחרון של הסב ונכדו.
טיול שהסתיים במוות, מוות מתוך אהבה.
יוסף ברניצקי, בן לאחת המישפחות
הוותיקות והמפוארות בארץ, ששורשיה
בראשון־לציון וענפיה בחיפה ובבנימינה,
אהב באופן מיוחד את נכדו, בן בתו
ליאורה ובעלה בועז אביגדורי. הוא ביכר
אותו על פני שני הנכדים האחרים בני
ה־ 9ודד .4מאז גילו ליאורה ובועז כי
בנם הבכור הוא אוטיסט, נקשרה נפשו
של הסב בנכד. כמעט כל דקה שהיתר,
פן ויה מעסק דודי השמש שלו, הוא נהג
להקדיש לטיפול בילד. לא היה יום שבו

הוא לא ביקר אותו, יצא עימו לטיולים,
בעיקר בסביבה המרוחקת מילדים אחרים,
רכש לו מתנות ופינק אותו, כפי שרק
סב אוהב יודע לפנק, ויותר. בביתו של
הסב היתה סיפריה עצומה. כמעט כל חומר
שפורסם על בעיות הילדים האוטיסטים,
נלמד בשקדנות על-ידו.
הסב היה זה שעורר את בתו ואת בעלה
לפעול למען עתידו של עופר. הוא הדביק
את בתו ליאורה באופטימיות שלו. ליאורה
המעשית הקימה, יחד עם אימהות אחרות
לילדים אוטיסטים, את אגודת אלוט, ועמ

בראש הסניף החיפאי של אגודה זו.
ליאורה רצתה להקל על חייו של בנה,
אך גם להקל על חייהם של ילדים אחרים
שגורלם התאכזר אליהם.
נראה כי בשבועות האחרונים נחלש
דווקא הסב באמונתו. הוא הבחין כיצד
עופר גדל, אך אינו מתגבר על נכותו.
יוסף ברניצקי אהב את עופר, אפילו יותר
מאשר אהב את חייו שלו. הוא לא רצה
לראות את נכדו סובל והחליט לקחת את
גורל הילד במו ידיו.
בבוקר היום השישי שעבר הודיע

יוסף לאשתו אהובה כי באותו היום
לא יפתח את חנותו .״אני הולד לעשות
גביית חובות,״ אמר לאהובה בקול שקט
ויציב שלא עורר את חשדה אפילו במעט.
אולם יוסף לא הלך לגבות חובות כספיים.
הוא הלך לגבות את חוב הגורל. יוסף פנה
לבית-הספר של עופר ולקח אותו איתו.
המסורת במישפחת אביגדורי-ברניצקי
היתה כי מדי יום שישי הובילה מונית
מיוחדת את עופר מבית־הספר לביתם של
סבא וסבתא. שם נהג לשחק עם סבא עז
ארוחודהעדב.

התמונה שהתגלתה לעיני השוטרים שהגיעו

לפארק הכרמל היתה מזעזעת. הסבא, יוסף
•י 1י 1י - 1 1יייי *11
ברניצקי, שכב על שמיכה שאותה פרש קודם לכן על הארץ בקפידה רבה. בידו הימנית
אחז באקדח. היד השמאלית חיבקה את נכדו עופר. ידיו של עופר אחזו במעיל הסב,
כאילו בחיבוק. בתמונה אפשר להבחין בידו האחת של עופר ובשתי רגליו. על הסלע
(המשך מעמוד )33
כאשר בוששה, ביום השישי שעבר,
המונית להביא את עופר לבית סבתא,
טילפנה אהובה לבתה ושאלה אם חל שינוי
בתוכנית.
ליבה של האם ליאורה ניבא לה רעות.
היא נתקפה בהלה ומיהרה להזעיק את
המישטרה. ניידות מישטרת חיפה, שבתוך
אחת מהן ישבה האם, סרקו את סביבות
רחוב בית־לחם. בשעה 2.30 אחרי־הצה־ריים,
טילפן אזרח למוקד המישטרה וסיפר
על זקן וילד שראה צועדים באיזור ואדי
קלת, בפארק הכרמל ליד אוניברסיטת
חיפה. התנהגותם של השניים לא עוררה
חשד. הם נראו לאזרח המטלפן שלווים
ומאושרים. רק העובדה שבידו של המבוגר
היה אקדח, הניעה אותו לטלפן למישטרה.
השוטר במוקד מישטרת חיפה הבין מיד
את הקשר בין הודעת האזרח לבין החיפושים
אחר עופר. תוך שינוי תדר האלחוט,
נדי שהאם שהיתה בניידת לא תשמע
את הבשורה, הוא הורה לכל הניידות
מלבד זו שבה ישבה האם, למהר לעבר
פארק הכרמל. כעבור דקות אחדות נמצאו
שתי הגוויות החבוקות.
סבא יוסף ברניצקי הרג את נכדו
עופר כדי שעופר לא ימשיך לסבול. אחר־כך
התאבד ברניצקי. הוא לא התאבד
מפני שחשש מתוצאות מעשהו. הוא פשוט
לא רצה לחיות בעולם שבו נכדו עופר
איננו עוד.

** ישפחתב רני צ קי היא אחת ה•)
מישפחות הידועות בארץ. מייסד ה שושלת,
נתן ברניצקי, עלה לארץ בשנת
1886 עם אשתו, ארבעת בניו ובתו, ולאחר
טילטולים רבים החליט להתיישב באדמת
עין קרא, היא ראשון־לציון.
בנו של נתן, מרדכי ברניצקי, הפך ל־שם־דבר
בקרב אנשי העליות שבאו אחר
כך לארץ. הוא קיבל אדמות מהברון, גידל
כרמים, היה מראשוני מגדלי הפלחה בארץ
ובנה במו ידיו את ביתו. בשנת
1908 נשא מרדכי ברניצקי את ריבקה
לאשה — היתה זו בתו של כורם מפורסם
אחד מראשון־לציון, אלכסנדר זיסקיגד
טוליפמן.
מרדכי ברניצקי נודע במייוחד בגלל
יחסיו ההדוקים עם ערביי הסביבה. עם
ידידיו נמנו השייח׳ים של בית-דג׳ן (בית*
דגן של היום) ,ואדי אל־חנין (נם־ציונה
1י 3 !4

היום) וסרפנד (צריפין) .עד היום זכורים
אגדות וסיפורי־עם על נתן ברניצקי הגיבור,
שרכב על סוסתו האצילה, שאותה
קיבל במתנה מאחד השייח׳ים.
ברניצקי מסמל את התרחבותה של ההתיישבות
היהודית הפרטית מעבר לשטחים
שהוקצו על-ידי הברון. הוא החל
לעבד חלקות בחולות ראשון־לציון, תוך
פינוי מודרג של הבדואים השכנים, שלהם
שילם פיצויים. בחולות אלה נטע פרדסים.
אחד מפרדסיו, ליד מושב נטעים,

שבצד ימין הניח הסבא, קודם להריגה ולהתאבדות, את משקפיו המקופלים. על סלע
אחר, בצד העליון של התמונה, הוא הניח את תיקו ליד שקיק האוכל של עופר. האם,
שהיתה באחת הניידות שחיפשו את עופר, לא ידעה על כך ששוטרי הניידות האחרות
מצאו את הגופות. השוטרים שינו את התדר של הקשר האלחוטי כדי שהיא לא תשמע.
לפני שהתאבד כתב הסב מכתבי־פרידה לבני־מישפחתו, לעורכת־הדין שלו ולפקידתו.
נחשב עד היום לפרדס המטופח ביותר בארץ.
החוש
המיסחרי טבוע בדמם של בני
ברניצקי. במילחמת־העולם הראשונה הפד
מרדכי ברניצקי לקבלן. הוא קיבל מה ממשלה
התורכית זיכיון לבניית כבישים
בבאר-שבע ובראשון־לציון. מרדכי בר־ניצקי
הקבלן בנה את הכביש הפנימי ה ראשון
בראשון־לציון, רחוב רוטשילד. גם
אחרי המילחמה המשיך בבניית כבישים.
יחד עם עבודותיו כחקלאי וכקבלן היה

מעורה בעסקי ציבור, נבחר לוועד החק לאי,
לוועד המושב ומאוחר יותר למועצת
עיריית ראשון־לציון.
בראשון נחשב ברניצקי לדמות היסטורית
עוד בחייו. הכל רחשו לו כבוד רב.
ביתו, במרכז המושבה, שימש בית ועד
לאיכרי הסביבה, ורבים מהם מעלים אה
זיכרו עד היום, מדי יום ביומו, בפרל מנט
המפורסם של ראשון. נתן ברניצקי
נפטר לפני 16 שנה ונקבר בחלקת־קבר
שהכין לו עוד בחייו, על גיבעה המשקי-

ע 1ך 1האס, ליאורה אביגדורי, עם בנה עופר בתמונה היה הבן שלי,״ סיפרה ליאורה ביום ההלוויה בראיון מיוחד
להעולם הזה .״אבא פשוט לא קרא אותי נכון. הוא לא ידע שהש־
*י *• 1מאלבום התמונות של המישפחה. קשה שלא
להבחין ביופי של האם ושל הבן .״הוא היה ילד אוטיסט, אבל למתי סס המצב ושלא קשה לי. הוא לא רצה שאני אחיה בסבל׳.

פה על המושבה, תחת עץ שיקמה שנטע
בעצמו.
בנו של מרדכי ברניצקי, שלום,
המשיך בעסקי הבניה, המיסחר והחקלאות
של אביו. לשלום היה פונדק בבנימינה,
אחת המיסעדות המצליחות ביותר
בארץ, בצד הכביש הישן חיפה—תל-
אביב. שלום עבר להתגורר בחיפה ועימו
מישפחת ברניצקי.
בנו של שלום, יוסי ברניצקי, לא היה
מוכשר לעסקים, כיתר בגי מישפחתו.
הוא פתח לו עסק קטן לדודי־שמש באי-
זור חיפה והעסיק שני פועלים. בתו, ליאורה׳
הודתה השבוע, כי ״המצב הכספי
של אבא לא היה כל כך טוב בזמן ה אחרון.״
גם אנשי המישטרה שעסקו בחיפושים
אחרי עופר, נדהמו לגלות אח
גופתו של סבא של עופר. הוא היה מוכר
להם. לאחרונה נפוצו שמועות בחיפה על
הקשיים הכספיים של יוסף ברניצקי.
למרות שלא ירש את החוש המיסחרי,
ירש יוסף ברניצקי את החוש הציבורי.
הוא היה עסקן ציבור מוכר בחיפה, ונודע
כבעל לב רחמן ותורם ומתרים מאין
כמוהו. יוסף ברניצקי הקדיש שעות רבות
מחייו דווקא לילדים הבריאים. הוא היה
מפקד מכבי הצעיר בחיפה, וכשעבר את
גיל העמידה היה מפקד פס״ח, הזרוע ה־סמי־צבאית
המסייעת לצה״ל ולהג״א בעת
מילחמה.
מדי יום העצמאות נהג יוסף ברניצקי
לערוך מסיבה בביתו למכובדי העיר. ב מהלכה,
כשהכל היו עליזים ושמחים, היה
יוסף משבית את האווירה הליצנית והקלילה•
הוא היה קם ואומר בשפתו המייוחדת :
״תשמחו בנשף, אבל אל תשכחו את מי
שלא יכול היה לבוא. תירמו למען אלה
שאינם יכולים לשמוח.״ הקרואים היו
שולפים את פנקסי הצ׳קים שלהם חותמים
וחוזרים להילולא.

הנכד
}י וסף היה מחפש מישפחות דלות־אמצעים
שאינן יכולות לערוך חגיגות
בר־מיצווה לבניהן. הוא היה תורם
מכיסו, מתרים אחרים ועורך מסיבות מפוארות
לנערים. אולי משום כך הוא לא
הפסיק לדבר בשבועות האחרונים על
בר־המיצווה של עופר. הטרידה אותו ה שאלה,
כיצד להכין לנכד האוטיסטי מסיבה
ראויה לשמה — בעוד שנתיים.
אשתו של יוסף, אהובה, נמרצת ופעלתנית,
עסקה אף היא בפעילות ציבורית.
יוסף לא יכול היה שלא להיזכר בסיפורים
על סבתא ריבקה, שהיתה מנהלת
סניף ויצ״ו בראשון־לציון, כאשר אשתו
אהובה החלה לנהל את המחלקה המיש־פטית
של ויצ״ו בחיפה. לבני הזוג בר־ניצקי
יש שתי בנות. ליאורה, אמו של
עופר, אשה נאה בעלת פנים המפיקות
טוב־לב, ואחותה, מלכה ינושבסקי. ליאורה
הביאה לו׳ שלושה נכדים, את עופר
ואת אחיו ואחותו, ואילו מלכה, הנמצאת
עתה בחודשי הריונה האחרונים, הביאה
לו נכד נוסף, היום בן שנה וחצי.
אולם יותר מכל אהב יוסף את נכדו
עופר. יתכן שאהבה זו מוסברת בעובדה
שעופר היה הנכד הראשון, ואולי משום
שיוסף אהב את אלה שהוא יכול לעזור
להם. אולי גם משום שעופר הרגיש בחושיו
המוגבלים, כי סבא הוא איש טוב,
וגילה כלפיו סימני־חיבח, שהם נדירים
ביותר אצל ילדים אוטיסטים.

חיי ם
של ניתולן
ת בל שנות חייו האחרונות הק א
! דיש יוסף ברניצקי לעופר. כל עולמו
סבב סביב עופר. כשגילה, כי נכדו או־טיסט,
החל יוסף להתעמק בבעיית האוטיסטים.
כמו כל בני מישפחה שבהם
פגעה מחלה נוראה זו, נע מצב רוחו בין
תיקווה כוזבת ושמועות על דרכי ריפוי
חדשות ורופאים שרלטניים, לבין אכזבה.
למצב אחד לא הגיע יוסף: למצב של
,ן זהשלמה. ליאורה בתו הבינה בשלב מסו־ן!ין
מה לעשות כנגד המחלה. היא
ולהשלים. אופיו של יוסף
קנר, שחקר את המחלה יודע
)!ה היטב :״אוטיזם היא מחלה
\כנפשית אך שונה במהותה
לת־נפש אחרת.״ הפסיכולוג דד
ד״ר שבתאי נוי קובע :״זו החפר־ער,נפ
שית הקשה והטוטאלית ביותר מבין
כל הפרעות הנפש. בכל הפרעה אחרת

עם אם הירד ואומנה הסב

ף*! בוקר דזהלוויה הכפולה העניקו שתי הנשים השכולות,
— ליאורה אביגדורי ואמה, אהובה ברניצקי, ראיון מייוחד ל-
העולם הזה.

הרג אותו והתאבד. אחרי שהסברתי להם, דנה אמרה לי :״אמא,
לנו כבר אין בעיות, אבל -תבטיחי לי שאת תמשיכי לעזור
לילדים האחרים.״

״עופר נולד בניתוח קיסרי, בגלל בעיות רפואיות שלי. כשהיד.
בן שנה התחלתי להרגיש כי משהו אצלו משונה. התחילו הביקורים
האיך סופיים אצל רופאים. רובם אמרו לי :״חכי קצת,
לא כולם מתפתחים כמו שעון.״ כשעופר היה בן שלוש, אמר
לי אחד הרופאים :״יש לך ילד אוטיסט.״
כבר אז היה ברור לי, שהוא נשאר בבית. הוא הבן שלי,
וזהו זה. אך אילו רק היו מסבירים לי איך לשקם אותו, איך
להפוך אותו לעצמאי, הייתי עושה את זה.
עד גיל שש הלך עופר לגן־ילדים שהיה שייך למישרד־הבריאות,
שם שהה כל יום עד שעה אחת בצהריים. כשהיה
בן שש אמרו לנו :״תקחו את הילד לבית־ספר למפגרים.״ לא
היתה לנו ברירה, אז עשינו זאת. אחרי הרבה לחצים עשו
לנו טובה והפנו אותנו למיבנה הסמוך לבית-הספר למפגרים,
ברחוב בית־לחם 55 בחיפה. הקימו שם כיתה של עשרה ילדים
אוטיסטים מחיפה. הגג דולף, רטיבות בכל, אין חימום, אבל
הפורות היו נהדרות. עבדו ועבדו ולא התלוננו, ועוד דירבנו
אותנו, את ההורים.
ניהלנו חליפת מיכתבים עם העיריד. בדבר הטיפול בעופר
ובילדים האוטיסטים האחרים. לבסוף הגיע מיכתב מד״ר אגוז,
מנהל לישכת־הבריאות המחוזית, שכתב לנו :״התברר לי ש קיימים
חילוקי־דעות מיקצועיים עמוקים בין בעלי המיקצוע,
בעניין צורת הטיפול האופטימלית בילדים אלה. ביקשתי מדיניות
והכוונה.״ את זה אני ידעתי בלעדיו. יש חילוקי־דעות,
אבל אלה לא צריכים למנוע טיפול. עד גיל שש יש טיפול
ואחריו פתאום צריך מדיניות?
עופר הבין כל דבר. הוא לא היה מתפרץ, וזה בניגוד לתכו נה
די־שכיחה אצל ילדים אוטיסטים. הוא לא דיבר ולא היה
מסוגל לשרת את עצמו בבית. בגן הוא אכל לבד, בבית לא.
הוא היה נבון. ידע על מי הוא יכול לעבוד. בבית היה מתפנק.
פעם, כשהגיעה המורה לביקור, הוא רץ מהר למיטבח, לקח
מזלג והתחיל לאכול, לבד, דבר שמעודו לא עשה קודם לכן
בבית.

אני דורשת את דמו של בעלי יוסי. אני לא אעבור על זה
בשתיקה. שנים דפקנו על שולחנות וטרקו לנו דלתות. אני
רוצה שקורבנו של בעלי יביא תועלת לכל החלכאים והנדכאים.
כל האוטיסטים, החרשים והעיוורים.
שנים רבות עשה יוסי כל מה שהיה יכול. רק עכשיו התברר
לנו שהרבה דברים אפילו לא ידענו. לפני יומיים בא אלי
אדריכל וסיפר לי, שיוסי בא אליו וביקש ממנו לתכנן בית
לילדים אלה. יוסי הבטיח לו שישיג מימון מנדבנים.
לא לכל אחד יש אומץ לעשות את מה שהוא עשה. אילו
לאנשים היה כוח נפשי, הם היו עושים כמוהו. אנחנו חזקים,
ואצלנו האדם הזקוק צריך לידו את הבריא.
איך עירי שלי׳ עיר שמכבדת את יושביה, עיר שאזרחיה
משלמים מיסיס, יכולה להרשות שאזרח שלה יסתובב בלי אפ-

סיפרה ליאורה, שאיבדה בשבוע שעבד את כנה
ואת אביה :

מחפ שים
רופאי-אליל
דפר אהב להתבונן בטלוויזיה ולשחק במקלות-כביסה.
/הוא בנה מהם מעין בניינים וידע תמיד בדיוק מה חסר
לו וחיפש את זה בכל הבית. כשרצה משהו, הוביל אותי או
את אבא שלו למקום שבו רצה.
הקשר בין אבא לביני היה חזק מאד. הקשר בין אבא לעופר
היה קשר בלתי רגיל. עופר אהב את שנינו אהבת־נפש. אני
חושבת שכשאבא עשה מה שעשה הוא חשב עלי. הוא רצה
שאני אוכל לחיות חיים יותר נוחים. אבל ברור לי שאבא קרא
אותי לא, נכון. מעולם לא חשבתי שאני קורבן, לא חשבתי
שאני סובלת ממשהו. עופר היה הבן שלי בדיוק כמו שאייל
ודנה הם הילדים שלי. הוא היה אמנם ילד עם בעיות מייוח-
דות אך מעולם לא נהגנו בו יחס שונה. כשאייל היה מביא
חברים הביתה הוא היה גאה להציג את אחיו :״הנה האח שלי,
שהוא אוטיסט.״
בטיפול בילד אוטיסט יש שלושה שלבים. הראשון הוא
החיפוש. מחפשים מה לא בסדר אצל הילד. שואלים מה קורה?
מה לעשות? אחר כך, כשהרופאים אומרים מה יש לילד, נותר
רק השלב של התיקווה. מקווים עוד ועוד, מחפשים רופאים
ורופאי-אליל. מחפשים פיתרון בכל כיוון. השלב האחרון הוא
שלב ההשלמה. את יודעת שזה הבן שלך ואת יודעת שהבית
הוא של המישפחה שהילד הוא חלק ממנה. אז מחפשים דרכים
להפוך את החיים לנוחים יותר ולגרום מינימום בעיות לשאר
הילדים.
סיפרתי לילדים שלי בדיוק מה קרה. אחרי התייעצות עם
שני פסיכולוגים אמרתי להם שסבא אהב מאוד את עופר וחשש
שלא יהיה לו טוב בעתיד. לכן, בגלל האהבה הגדולה, הוא

יכול האדם לתפקד, פחות או יותר, במים־
גרת של חברה או מישפחה. האוטיסט,
לעומתו, מנותק באופן מוחלט בכל התחומים
מהמיסגרות של חייו. הוא חי בעולם
סגור, חסר קשר עם העולם שלנו, על פי
חוקי־עולם וחוקי־התנהגות שונים, על פי
חוקי־עולם וחוקי־התנהגות חסרי מובן
בשבילנו. לאוטיסטים אין שמץ של רצון
להתקרב אלינו ולהכיר בנו. אי-אפשר
להבריא את המחלה אך אפשר לטפל בה.
אפשר לאלף את האוטיסט להסתגל באופן
מינימאלי לעולם שלנו, שבו הוא מצוי,
לפחות מבחינה פיסית.״
סבא יוסף ברניצקי הצליח להוכיח, כי
הקביעות הרפואיות לגבי היחס הנפשי
של האוטיסט אל הסובבים אותו אינן נכונות,
לפחות במיקרה שלו ושל נכדו. עופר
אהב את סבא, והצליח לבטא זאת

סיפרה הסבתא, אהובה ברניצקי, שאיבדה בש בוע
שעבר את בעלה ואת גכדה:

האם ליאורה (מימין) ,ליד הסבתא אהובה כהלווייה
יותר מדי אהבה
שרות לסדר את ילדיו. איך ראש־עיר כמו אריה גוראל יכול
להקים שער לכבוד סאדאת, ולכתוב לנו מיכתב שאין תקציב
לדוד חימום ושהילדים יסתפקו בקומקומים של מים חמים לש טוף
את הידיים.
יוסי שמר את כל זה בלב, כבר הרבה זמן. חיצונית הוא
היה סמל האופטימיות. מחייך, עוזר לכולם, מתרים אחרים
ועוסק בעבודה ציבורית. אבל בפנים הוא סבל. מה ששבר אותו
היו הסיפורים על מזרע והכתבה בטלוויזיה על הילדה המפגרת
שקיבלה מדלייודזהב על ציור השלום שלה. את התוכנית ראינו
ביחד. באמצע הוא כל־כד התרגש, שהתחיל להזיע ולהוזיל
דמעות. הוא היה ממש בפאניקה. נתתי לו כדורי־הרגעה.
רק אחרי שהוא מת התברר לי כי הוא הסתובב בכל המוסדות
בארץ, ביקר בכל מיני מקומות והזדעזע. הוא לא רצה
שעופר ישאר לבד. הוא כל כך אהב את ליאורה, שלא יכול
היה לראות אותה עם עופר.
האדם הזה, הקדוש הזה, בעלי, הקדיש את חייו לילד והקריב
את חייו למימסד. המוסדות שאליהם הוא פנה היו אטומים
ומזלזלים. מה איכפת להם אם הילד יצור חי ואם היצור
החי הזה חם או קר, ואם הוא משחק על הריצפה בחורף. אבל
היצור הזה הוא שלי, הוא נכדי שלי.
אני דורשת את דמם של בעלי ושל נכדי. דמו של יוסי לא
יהיה לשווא. אני אלחם נגד כל אלה שהשתמטו מלמלא את
חובתם, נגד אלה שמה שהיה חשוב להם זה שהילדים -יתפגרו
יותר מהר ויניחו אותם לנפשם.

בסיגנון ההבעה המקובל בעולם הבריא
— הלא־אוטיסטי. לעיתים היה יוסף בר־ניצקי
מקווה שגם ההנחה, כי המחלה
חשוכת־מרפא תתגלה ככתבת, לפחות ב־מיקרה
של עופר. לעיתים התנחם במים־
צא, שלפיו אפשר לטפל במחלה.

בצל אי מ ה
ו חרדה
ולס עד מהרה למד יוסף לדעת,
\ 8שהחברה הישראלית ומוסדות האיש־פוז
בארץ לא רק שאינם בנויים וערוכים
כדי -לטפל בילדים האוטיסטים אלא גם
מתעלמים מהם. הוא התרוצץ בין המוס דות
השונים, התחנן, ביקש, איים, צעק,
אך לא השיג תוצאה שתניח את דעתו.

למען עופר או למען ילדים אוטיסטים
אחרים שאותם הכיר במיסגרת חיפושיו
אחרי פיתרון לעופר.
יוסף, כמו בתו, ליאורה, טיפס על
קירות חלקים. אין בארץ מועדונים, בתי-
ספר או מעונות לאוטיסטים. ילדים אוטיסטים
מאושפזים מוצאים את מקומם במוס-
דות־למפגרים או בבתי חולים לחולי־נפש.
עתיד כזה לא היה מוכן יוסף לייעד לנכ דו,
ואת הסבל הכרוך בכך לאם של הילד
האוטיסט לא רצה לייעד לבתו.
שבוע לפני שהתאבד, הגיע לידי יוסף
מיכתב מעיריית חיפה. היתה זו תשובה
למיכתב שהוא שלח לעיריה, שבו ביקש
להסדיר דוד מים חמים בכיתה של היל דים
האוטיסטים ברחוב בית־לחם. העיריה
הודיעה לבעל בית־המלאכה לדודי־שמש,
(המשך בעמוד )42

. 315

קארין דונסק׳ וחברותיה הדוגמניות המובטלות החריש לשמור ער כושר
בעזרת הסטדס החדש הנוב ש
את המדינה, החלקה על הקרח,
ומסתכלות בשבירת ידיים ורגליים
וי, התחת כואב!״ ״אמאלה.
אני מפחדת!״ ״אני לא רוצח ל התחלק!״
אלה הן רק חלק מהקריאות
שנפלטו השבוע מפיהן של כעשר נשים
יפהפיות וחטובות גוף. דוגמניות הצמרת
של ישראל התלבשו על הסקייטלנד בגני-
התערוכה בתל־אביב והפכו ספורט חדש
זה בישראל, לספורט הפרטי שלהן.
״מצב השוק כרגע הוא בכי רע,״ מסבירה
רותי ירון, אחת הדוגמניות היפות
של תל־אביב .״אין כימעט עבודה. המיתון
של הורביץ פגע קודם כל בדוגמניות,
ועוד אומרים שהורביץ אוהב נשים
יפות.״ כדי שהעצמות לא יישחקו עד
יעבור זעם, וכדי לשמור על הכושר, יש בו
הדוגמניות ״וטכסו עצה. לבסוף נמנו
וגמרו לבחור בספורט החדש — החלקה
על הקרח.
לדוגמניות בילבד י

1 1| ^ 1י| ,יי * |י 1שרית דמיר, מי שהיתה מלכת־יופי וביום אחת מבכירות
י י* הדוגמניות. שניות אחדות לאחר צילום תמונה זו, התחלקה
על מישטח הקרח והובלה לבית־החוליס שם נקבע כי רגלה נשברה בשני מקומות.

361

^ יטר לנגר, מי שהיה אלוף גרמניה ״
המערבית ואחד מכוכבי להקת בלט עד
הקרח, הוא האב הרוחני של הסקייטלנד
בתל־אביב. לדיטר יש גם קשר נפשי לעולם
האופנה. אחד החברים הכי־טובים שלו
הוא המעצב עודד פרוביזור.
הדוגמניות טופפו לעברו של דיטר ועשו
לו חנדלאך והוא הסכים לפתוח את המס לול.
פעמיים בשבוע, בשעות הבוקר המוקדמות,
לדוגמניות בילבד!
הדוגמנית היפהפיה ליאורה לפיתת
היא שהגתה את הרעיון והיא שאירגנה
את חברותיה לבוא ולהסתכן בהתגלצ׳ויות
הכואבות. עתה אין ליאורה כה נלהבת
כבתחילה .״עבר לי,״ היא אומרת. כמו
שעברו לה הרבה דברים בחיים. אך היא
עדיין ממשיכה לבוא.
קארין דונסקי היתה הראשונה שנפלה.

קשו חזק

ליאורה לפידות, חוותי
_ מקפידה על הוראות
חדות להחלקה ע? הקרח. ליאורה יזמה את ר;

ס חגל ץ

8יימ 888י

הזהירה

ליאורה לפידות כבשה
לעצמה כתר נוסף: היא
המחליקה הטובה ביותר בקרב הדוגמניות.
״יאורה לא השתוללה וצעדה בזהירות רבה.
הרגל, והובלה לבית־ו־,חולים איכילוב. היא
נאלצה לבטל את התצוגות המתוכננות
לחודשים הקרובים אך הבטיחה :״מיד
אחרי שאקום, אשוב להחליק.״
אך נפילתה הרצינית של שרית דמיד
לא הבהילה כל־כך את חברותיה היפהפיות.
לאחר שהן העבירו אותה לבית הדוולים,
שם קבעו הרופאים ני רגלה נשברה בשני
מקומות, לאחר שעטפו את רגלה בגבם
ואחרי שכולן חתמו את שמותיהן, חזרו
המתגלצ׳ות למישטח ההחלקה, ואל ההת־גלצ׳ויות.
קארין
דונסקי היתה השובבה מבין
י 1יךזה | 1ץ 0 | 1ה
הדוגמניות שהחליקו על הקרח. קא־ג*

חזרה ונפלה מבלי להיפגע, והדאיגה את המדריך ואת ידידותיה
ו פעם שהשמיעה את ה״אי״ הפרוע שלה. רק כאשר ניגשו במהירות

אל קארין התברר כי היא חמדה לצון וכי לא אירע לה דבר. למרות
שהרגליים של קארין הן כלי־העבודה שלה, לא היססה הדוגמנית,
שהשבוע יצא ספר שלה לאור, לסכן אותם בהחלקה על הקרח.
אולם למרות שהרבתה לפול לא נפגעה קארין פגיעה של ממש.

חניתה צנטנר ! 6

״זה כואב״ ,מספרת קארין ,״ליפול על
הקרח הקשה זה גם כואב וגם קר.״ אולם
הנפילה הראשונה של קארין לא הרתיעה
אותה והיא המשיכה לנסות ולעשות ד,צ־גוודשל־דוגמנית
על הקרח.
צמודה למעקה
^תיים נחשבות למומחיות של ממש.
מנחת תצוגות־האופנה, דליה שפלן,
היחידה מכל הדוגמניות שהיתר, לה כנראה
ילדות מאושרת, עם סקטים, נזכרה בימים
של השכונה. נזכרה, והחליקה בקלות. גם
לדורין טל, ילידת אמריקה, היה נסיון
קודם. פעם בניו־יורק הרחוקה, במדיסון
סקוואר, החליקה על קרח.
לעומתן, יהודית ארדיטי עדיין פוחדת.
היא אמנם הגיעה במכנסיים נוחות, כפי
שהורה דיטר המדריך, וקיבלה את הנעליים
המייוחדות, שבסולייתן יש לד,ביד,חלקה,
אבל לא העזה לצאת אל המסלול.
היא ממש נצמדה למעקה ואחזה בו עד
שנפלה. כמוה גם הדוגמנית התמירה בתיה
דיסנצ׳יק, שחששה לצאת אל המסלול. רק
כשחברותיה קראו ״בואי, פחדנית!״ החליטה
להפגין החלקה והתחלקה. חניתה
צלסנר שמרה היטב על הגוף שלה :״אסור
שיקרה משהו לידיים ולרגליים שלי. אם
הן תשברנה, אאבד את מקור הפרנסה
שלי.״

בי טול
תוכניות

1הדוגמניות בארץ,
ה של הנעליים המיו־ההחלקה
על הקרח.

1י \ 11 רותי ירון, דוגמנית יפהפיה הנשואה לך
1 !1ן 11ד
איש צבא קבע, נהנית בזרועותיו של

מדריך ההחלקה דיטר לנגר, היא היחידה שהצליחה ללכת על המישטח.

,ויי אמנם אחת היפות איבדה את מקור
1הפרנסה שלה, לפחות לכמה חודשים.
שרית דמיר, הדוגמנית שהיתר. מלכת יופי
ושהצליחה להחליק ״ממש כמו דוגמנית״,
עשתה תנועה אחת לא נכונה, שברה את

המקצועית

הדוגמנית דורי[
טל, ילידת אר־צזח־הברית,
וגס בעלת נסיון בהחלקה.

יעל ב ר או 1ר

הרוצחת־המתאבדת הורישה את הו1ה
לאהובה, בערה שר הנרצחת, וטענה
במכתבה.. :המטומטמת הברירה בינינו!״
ףיואנתקשר ליעל ונספר לד, על
//׳ ה מ תנו ת שקנינו לגילי, היא בוודאי
תשמח,״ הציע הפרקליט החיפאי
עדי בראונר לאבי אשתו יעל, אלוף־
מישנה (מיל׳) פינחס פינחסי. השיחה נערכה
ביום הראשון השבוע, בדירתו של
פינחסי בלונדון.

פינחסי הוא שליח הסוכנות היהודית
לבירה הבריטית וחתנו, בעלה של בתו
יעל, היה בביקור בלונדון. פינחסי הרים
את השפורפרת וחייג למיספר חיפאי. בשני
הגברים אחזה התרגשות קלה. הם
ידעו כמה תשמח יעל על הצעצועים שקנה
בעלה לבתם בת השנה, גילי.

11 ^ 1אמו של עדי בראונר, אידה( ,משמאל) ,אשר בגלל חששה התגלו שתי הגוויות.
י י * י ״ יעל כלתה היתה צריכה לבוא אליה לארוחת־צהריים, משבוששה לבוא ולא
היה מענה בטלפון מביתה, התקשרה האס לשכן שפרץ לדירה וגילה את מראה הזוועה.

קול של גבר ענה מהעבר השני. פינ חס,
חשב כי טעה בחיוג, וברר אם טלפן
למיספר הנכון. הגבר מן העבר השני זיהה
את עצמו .״אני מפקד מישטרת חיפה,
אברהם תורגמן,״ הסביר. כשפינחסי הז דהה
כאביה של יעל, שאל הקצין :״אולי
עדי נמצא לידך?״
תורגמן מכיר את עדי מחיפה. היה לו
קל יותר לבשר את בשורת־האיוב לבעל
מאשר לאב. במרחק של מטר אחד בילבד
מהטלפון שאותו אחז תורגמן בידו היו
מוטלות שתי גוויות. האחת של האשה,
יעל, השניה של ידידתו של עדי, שרית
עינברי.
עדי בראונר ידוע היטב בחיפה. הצעיר
בן ה־ 45 התפרסם כפרקליט המוכשר של
מחוז חיפה, מי שהרשיע רבים, ביניהם
עמוס ברנם, שהורשע על רצח רחל הלר.
לפני שנים אחדות עזב בראונר את השירות
הממשלתי ופתח מישרד פרטי בחיפה.
אולם לא רק ההצלחה המיקצועית הפכה

את עדי, בעל הפנים המסוגפות והבלורית
הדלילה, לדמות ידועה ומקובלת בעיר ה כרמל.
הוא נודע כבעל קסם אישי, חובב
בילויים, נשים ומשקאות חריפים. לא
היתד, מסיבה ראויה לשמה שבה הוא לא
שימש כוכב, שצעירות יפות נתלות על
זרועו. לא היה אירוע חברתי שבו לא
ודה בראונר במרכז
״*-לפני״׳כשנתיים נשא״ עדי לאשה״ נערה
יפה,פיה בעלת שיער בלונדי גולש, שהיתר,
צעירה ממנו ב־ 22 שנה. יעל פינחסי היתד,
אשתו השלישית של עדי. כעבור שנה
נולדה לבני הזוג בתם, גילי, המבטיחה
כבר עתה, כשהיא רק בת שנה, להיות
יפה לא פחות מאמה.
מדי פעם היו מגיעים אל יעל סיפורים
על מה שהיא כינתה ״ההתפרפרויות של
עדי״ .היא לא התייחסה אל הסיפורים
ברצינות יתרה וחשבה כי הם דיווח מאו חר
על אורח חייו, לפני שהיא נישאה לו.
העתיד של יעל נראה מבטיח וורוד. היה

דם לכן — הצעירה הבלונדית בת ד,־23
כאשת עורך־הדין והצעירה השחורה בת
דד 28 כמזכירתו. איש אינו יודע אם יעל
ידעה על הרומן של בעלה עם המזכירה.
למרות שרבים בחיפה ידעו עליו. יעל
מעולם לא דיברה על כך. ביום החמישי
האחרון היא ידעה. שרית סיפרה לה.
עד שעות הלילה המאוחרות ניסתה
שרית לשכנע את יעל שתוותר למענה
על עדי. יעל הצעירה יותר התגלתה כבוגרת.
היא הבינה את כאבה של שרית,
ניסתה להרגיע אותה ולספר לה על רומנים
אחרים, שבסיומם נראו כסוף העולם,
אך כעבור שנים הם נראו כאפיזודה חולפת.
בשעה
שתיים לפנות בוקר יצאה שרית
כדי לשוב לביתה. ,אך לא הצליחה להתניע
את המכונית שלה. היא חזרה אל
יעל. יעל השאירה את גילי עם כלב הדוברמן
שלהם, צ׳יקו, ונתנה לשרית טרמפ
לביתה.
במוצאי השבת האחרונה, בשעה 9ב ערב,
חזרה שוב שרית לבית צרתה. בתיקה
של שרית היה אקדח פי־בי, ברשיון.
היא היתה לבושה מיכנסי ג׳ינס הדוקים,
ועל חולצתה מעיל־רוח כמו של טייסים.
לרגליה היו נעלי התעמלות לבנות. שרית
באה כנראה נחושה בהחלטתה, לבצע את
זממה.
באותה שעה התארחה אצל יעל אחת
מחברותיה. היא לא תיארה לעצמה שאלה
הן שעותיה האחרונות של יעל. השלוש
ישבו, פיטפטו, ריכלו ושיחקו במישחק ה־שש־בש.
יעל הגישה להן קפה. ב־ 11 קמה
החברה ללכת והשאירה את שרית בחב רת
יעל.
איש אינו יודע מה בדיוק אירע מאותו
הרגע ועד לרצח ולהתאבדות.
במיטבה היו ספלים רחוצים ובשניים מהם

היתד, אבקת נס־קפה וסוכר, כאילו עמדו
למזוג לתוכם מים חמים ולהכין קפה נוסף.
שתי הגוויות היו מוטלות במיסדרון,
ליד טלפון התלוי. הרצח וההתאבדות בוצ עו
כנראה ב־ 2.30 אחר חצות.
יעל ושרית המשיכו בשיחתם שהופסקה
יומיים קודם לכן. יעל שטפה את
הכלים ושרית עמדה לידה. כאשר הורה
השעון כי השעה 2.00 בלילה, קמה יעל
להכין עוד קפה. נראה כי כאשר היתד,
יעל במיטבח גמלה ההחלטה בליבה של
שרית לבצע את הרצח וההתאבדות בו
במקום. היא שלפה את האקדח וגילתה
ליעל מה בדעתה לעשות. יש להניח ש יעל
מיהרה אל הטלפון, להזעיק עזרה,
אולם לא הספיקה. שרית כיוונה את האק דח
לרקתה של יעל, כשהקנה נוגע ברקה,
ולחצה על ההדק. בחמת זעם רוקנה אחר-
כך שרית עוד ארבעה כדורים בראשה
של יעל.
במיכתבה לעדי כתבה שרית :״אני
מקווה שאספיק להתאבד לאחר שאפגע
ביעל, מבלי שיתפסו אותי.״ יש להניח,
שמיד אחרי שירתה ביעל, כיוונה את האקדח
אל ראשה שלה. לשרית הספיק
כדור אחד•.
גילי בת השנה יללה במשך שעות ארוכות.
צ׳יקו יבב אף הוא. בשעות הצהריים
של יום המחרת אמורה היתד, יעל לבוא
עם גילי לסבתא, אמו של עדי, לאכול
ארוחת־צהריים. משבוששה לבוא, טילפנה
הסבתא לדירתה. שעד, ארוכה לא היתד,
תשובה, והסבתא החלה לחשוש. היא טל פנה
לשכן, משה אבגר, וביקשה ממנו
שיגש לדירה לראות ״אם הכל בסדר.״
אבגר שמע את הבכי של גילי ואת
היללות של ציקו. הוא הבחין שקרה אסון.
הוא פרץ מבעד לחלון ומצא את שתי
הגוויות.

שריח עינבר
לה בעל שאותו העריצה, בת שאותה
אהבה, דירה נאה והרבה תיקוות לעתיד.
לפני חודשים אחדים החל עדי לש קול
אם לסגור את מישרד עורכי-
הדין שלו בחיפה ולצאת לעולם העסקים
הבינלאומי. הוא נסע כמה פעמים ללונדון,
בדק את השוק בעזרת אביה של יעל.
התוכנית לצאת לכמה שנים לחוץ־לארץ
קסמה גם לו וגם ליעל.
שרית עינברי היתד. ההיפר הגמור מיעל.
היא היתד. ידועה כיפהפיה שחורת
שיער בעלת גוף חטוב. בעוד יעל היתה
פתוחה וחברתית, היתד, שרית יותר מופנמת,
סגורה בתוך עצמה.

אקדח
ב תי ק
^>דרית כת ה־ 27 סיימה השנה את לי״
מודי הנדסת־בניין בטכניון ועמדה
לקבל את התואר. כבת להורים אמידים,
שלהם חנות ברחוב הרצל בחיפה,
היתד. לשרית דירה משלה, מכונית פיאט
127 וחשבון בנק ובן מאות אלפי לירות.
אולם לשרית חסר היד. מה שהיא ראתה
כעיקר — אהבה גדולה, כזו המתוארת
בספרים הרבים שגדשו את ביתה. לפני
כשנה וחצי, ביולי ,1978 החליטה שרית
כי אין עוד טעם• בחיים ללא אהבה. היא
ניסתה להתאבד בתליה בחדר האורחים
בדירתה. ידיד, שבמיקרה הגיע לדירה,
הזעיק את המישטרה ואת האמבולנס.
שרית הועברה במהירות לבית־ד,חולים
רנזב״ס, שם הרופאים הצליחו להצילה.
מרנזב״ם הועברה שרית להסתכלות ב-
בית־החולים מזרע. כעבור כמה ימים החליטו
רופאי בית־חולים זה שאין עוד טעם
באישפוזה והיא שוחררה. כשחזרה לדירתה
הבחינה כי המישטרה לקחה מהדירה
חפצים שונים, בעיקבות חקירת נסיון
ההתאבדות. חבריה של שרית הציעו לה
לפנות לעורך־דין, כדי שידרוש את החפצים
שנלקחו על-ידי חוקרי המישטרה.
היה מי שהזכיר באוזני שרית את שמו
של עורך־הדין עדי בראונר. שרית ניגשה
למישרדו. חודשיים אחר־כך היא סיפרה:
״ברגע הראשון שראיתי אותו, ידעתי ש אני
מאוהבת בו.״
העובדה שעדי היה נשוי טרי, מזה
חצי שנה בילבד, ושאשתו המתינה לתינוקם,
לא הפריעה לשרית.

ככל שהקשר התמשך כן גברו דרישותיה
של שרית, והעמיקה תלותה בו. היא
רצתה שעדי ינטוש את יעל וישא אותה
לאשה. כדי להיות עימו היא התנדבה
לעבוד כמזכירה במישרד שלו, למרות
עומס הלימודים של השנה האחרונה בפקולטה
להנדסה.
כאשר החלו להתגבש תוכניותיו של
עדי, חרב עליה עולמה. מימושן של תוכ ניות
אלה היה בעבורה סוף סיפור האהבה
הגדולה שלה. ואת זאת היא לא היתר,
יכולה לשאת.
הנסיעה האחרונה של עדי ללונדון סימלה
בעיניה את הסוף. היא ידעה שעדי
נסע כדי ״לסגור סופית״ את העסקים, שאותם
הוא תיכנן עם אביה של.יעל באנגליה.
שרית
לא הרגישה מרומה על־ידי עדי.
עדי מעולם לא הבטיח לה מאומה ותמיד
סיפר לה על אהבתו ליעל ועל כך שאין
לו כוונה לעזבה ביום מן הימים. דאגתה
היחידה היתד, לגורלה שלה, והשינאה היחידה
שקיננה בליבה הופנתה ליעל.
לפני כחצי שנה, באחת הפעמים שבהן
היתד, שרית בדיכאון, בגלל היעדר תיקווה
לחיים משותפים עם עדי, היא החליטה
להתאבד. היא כתבה צוואה שבה הורישה
את כל רכושה לעורך־הדין עדי בראונר.
הרכוש בן המיליונים כלל את דירתה של
שרית ברחוב ברנר, ברמות־רמז בחיפה,
את מכונית הפיאט 127 שלה ואת הכספים
שחסכה בחשבון הבנק. איש אינו יודע
היום מה הניא את שרית מלהתאבד אז.
ביום החמישי שעבר כתבה שרית שני
מיכתבי־פרידה. האחד ללא נמען, שבו הס בירה
את מניעי הרצח וההתאבדות. במילים
פשוטות הסבירה כי היא אוהבת את
עדי וכי בגלל יעל אין היא יכולה לחיות
אי תו.
המיכתב השני היה ארוך יותר ומפורט.
הוא נועד לעדי ואליו צירפה שרית
את הצוואה שלה .״אני יודעת שמה ש אני
עושה יכאיב לך מאד, אני לא רוצה
להכאיב לך, אני מאד אוהבת אותך, אבל
המטומטמת הקטנה הפרידה בינינו, כך
שלא הייתה לי ברירה,״ כתבה שרית לאהובה.
נראה
כי החלטתה של שרית היתד,
נחושה, אך היא ניסתה, בכל זאת,
להעביר את רוע הגזירד״ שעליה החליטה
בעצמה. ביום החמישי בערב היא הופיעה
בדירתה של יעל. יעל ושרית נפגשו קו־

הגוויה

צ׳יקו כלב הדוברמן של יעל ועדי בראונר, שהיה כלוא
בדירה יחד עם שתי הגוויות, נפרד מגופתה של יעל
המוצאת מל־ידי שוטרים מהדירה. אל הגופה השניה, לא ניגש צ׳יקו כלל.

חטיפה ל שוויץ

{ ה ס קו פ

הסיפור הזה חוזר על עצמו ובכל פעם צריך רק להחליף את השמות. מגיע לארץ
גבר מקסים ומצליח וקוטף לכם, גברברי ישראל, מתחת לאף חתיכה ונעלם איתר. בעולם
הגדול.
לפני כחודשיים ביקר בישראל מנהל יחסי־הציבור של בית האופנה הצרפתי הוס,

שלא
ן ה>ה

;יקוד ואן־מוס.

בעת ביקורו בבוטיק מסויים בתל־אביב הוא פגש את מזל כנימיני בלונדית
יפה בת 25 שמשמשת גם כדוגמניודהבית של הבוטיק.

הפעמונים שלי מתחילים לצלצל בחוזקה
כאשר אני מקבלת סיפור עסיסי על חבר־כנסת.
במשך שבוע שלם שמרתי בתיק,
בין השפתון לפודריה, את מה שחשבתי
לאחד הסקופים הגדולים שלי.
תשאלו למה שמרתי אותו בתיק, ולא
גיליתי אותו כבר בשבוע שעבר? אז בואו
ואסביר לכם. עשיתי את זה כדי לבדוק
חזור ובדוק את כל העניין, כדי להיות
משוכנעת שהציפור הקטנה שלחשה לי
את זה לא היתד. ציפור השטן.

הלובי הטלוויזיוני
אם אתם חושבים שלובי זה עניין של
קבוצות־לחץ של חברי־כנסת, או של חקלאים,
או של תעשיינים, עדיין לא שמעתם
על הלובי שעושים כדי להפעיל לחץ על
אחת היפהפיות של ירושלים, רורד שימ־

עדני.

מילבד היותה יפה אמיתית, רותי היא
מזכירתו של מנכ״ל רשות-השידור יוסף
(״טומי״) !לפיד, גרושה ואם לילד, מבעל
שהיה לה פעם באילת. בחודשים האחרונים
היא חברה כימעט־צמודה של איש
טלוויזיה אחר, רפי ריכנכאך.
כאשר היא היתד . ,רק בחזקת חברה
הסכימו כל אותם שמחזרים אחריה ורוצים
את טובתה, ואותם שמחזרים אחריה ולא

1313ב.

13 נבו1

הסתבר שעשיתי בחוכמה שהמתנתי. לפי
הסיפור שהגיע אלי והסעיר אותי, עמד
הח״ב השקט, הצעיר והנחמד. מגבעתיים,
מיכה חריש, על סף גירושין. מיכה הוא
אחד מחברי־הכנסת המישפחתיים ביותר,
ואם הוא מתגרש, אז זה סוף העולם.
בדקתי ובדקתי והיום משוכנעת אני
שלא רק שמיכה אינו מתגרש, אלא שה אהבה
בינו לבין אשתו עודנה פורחת,
וזה כבר עניין של הרבה שנים.
אבל נדמה לי שאני יודעת מי מפיצה
את השמועות האלה. כשאהיה בטוחה, אגלה
לכם מי זו ולמה היא עושה את זה.
בינתיים, כל המזכירות שעבדו במערך
נמצאות אצלי על הכוונת.

מזד כנימיני
יותר טוב בחוץ־לארץ
אחרי חיזור קצר, שכלל ארוחת־ערב, הזמין ניקול ואו־מום את מזל לארצו לבילוי
חופשה של שלושה שבועות באתרי הסקי ומלונות הפאר של שווייץ. מזל חזרה אז
ץ. ם ז 7חזרה אז
מהטיול עייפה, מאושרת ומאוהבת.
בימים אלה נמצא שוב ניקול בארץ, אלא שהפעם לא לשם עסקים הוא בא ידי
להזמין את מזל לסיבוב שני לשווייץ, להכיר את הוריו. אני חושבת שהשלב ״ א

שמצידה *ז שום התנגדות להמיר את ישראל בשווייץ ושהעיקר

( 111111 1110 31 פטרו צ ׳ילי
אני מכירה איזה מיליון נשים בארץ
שפותחות את הרדיו רק כדי לשמוע
את קולו העמוק והדרמתי של מיכאל
!(״מייק״) הולד, מספר על איזה שוד או
על מירדף מישטרתי. מייק הצליח לרכוש
לעצמו קהל מעריצים, ובעיקר מעריצות
באמצעות קולו הרדיופוני.
מילבד היותו איש־רדיו חרוץ, מיייק ה מזיק!
והקרח הוא אלמן, אב לבת יפהפיה
ולשני בנים, המצליח לקיים בעזרת ילדיו׳בית לתפארת.
העניין הזה עומד להסתיים בקרוב. מייק
׳פשוט מאוהב. הוא מנהל רומן סוער, הזוכה
בברכת ילדיו, עם רו ת כו צ׳ קו כ ס קי,
׳ביו־כימאית בת .37 מייק אמנם מודה שזו
אהבה גדולה, אד נותן גם איזשהו צ׳אנם
1לכל המעריצות עם הטרנזיסטורים :״אם
תהיה חתונה, זה יהיה רק בעוד שנה.״

ממשיך לבנות
לפני כמה שבועות סיפרתי לכם איך
האהבה הישראלית ניצחה את הכוכב מ-
חוץ לארץ. עתה אני לוקחת בחזרה את
כל דברי ההלל והשבח שהמטרתי על
דיילת אל־על היפהפיה קטי קנדה. מם-
תבר כי הכוכב בכל זאת נוצץ יותר.

רותי שימעוני ורפי ריבנבאך
החברים מנסים לשכנע
רוצים את טובתה, ואותם שרוצים את טובתה
מבלי לחזר אחריה, לעבור לסדר
היום. היו להם כמה דפיקות־לב כאשר
רותי נטלה חופשה ונסעה עם רפי לטיול
בקאן, שבריבירה הצרפתית. אבל דפיקות-
הלב חלפו כאשר חזרה רותי בטרם עת
והודיעה לכל מי שהיד. מעוניין לשמוע,
כי הסיפור שבינה לבין רפי הסתיים בקאן.
עכשיו היא באה עם סיפור חדש. לא
שהיא נוסעת בשנית לקאן, אלא שהיא

חוזרת אל רפי. ולא סתם חוזרת, אלא כדי
להינשא לו.
וכאן אנחנו חוזרים לסיפור של הלובי.
לפתע התחילו כל מיני אנשים לערוך
שיחוודנפש עם רותי ולהזמין אותה לארוחות
כדי לדבר — והכל כדי לשכנע
אותה שלא להתחתן עם רפי.
אני, ואתם, וכולם, ממתינים עתה לראות
מי יגבר: הלחץ האדיר של החברה
או האהבה לאיש הטלוויזיה.

קטי קנדה
חופשה מ״אל־על״

מייל! הולר
אכזבה לנדאזינות

אם אתם לא זוכרים במד. המדובר, אזכיר
לכם. לבה של קטי, אחת הדיילות
הוותיקות של אל־על, נחצה בין שניים :
הצייר שימעון אבישי, זה שיושב הרבה׳
בחוצלארץ ושהחליט עתה לחזור למ-
כורה, והשחקן האמריקאי כארי ניומן,

הג>לעד>
של ה ש בו ע
אלכם גילעדי נשבע שזו חתונה,
ואני האמנתי לו. זהבה שוחט, החתיכה
המשגעת שאותה גילה גילעדי לפני כמה
שבועות, נשבעה שזו חתונה, ואני האמנ תי
גם לה. למרות שידעתי שבין גילעדי
אחד לשני היא עדיין ממשיכה להתגורר
בדירה של החבר הקודם שלה. אבל אני
חדלתי להאמין לאלכס בכל הנוגע לענייני
נשים, ואני מציעה גם ליתר הנשים לנהוג
כמוני.
לפני שבועיים נסע גילעדי למדריד, כדי
לסקר את מישחק הכדורסל של מכבי תל-
אביב. אחר כך המשיך לג׳נבה, לאיזה קונ גרס
של שדרים. כל העניין לקח שבוע
וגילעדי נחת בארץ. בזרועותיה של זהבה
היפהפיה? לא. לגמרי לא. הוא אפילו לא
טרח לטלפן ולהודיע לה שחזר. וכשהיא
היתה מטלפנת למחלקת הספורט ש? הטלוויזיה׳
ושואלתי מתי אלכם חוזר, היו
אומרים לה שעוד לא כל כך יודעים אם
ומתי הוא יחזור.
חשבתי שאולי הוא רוצה לנוח מהנסיעה

!רמוד
אווישואין*
יש כאלה שהנירמול עושה להם טוב,
ויש כאלה שהגירמול עושה להם בעיות —
אני, כמובן, מתכוונת לנירמול היחסים
עם מצריים.
שני מועמדים מתחרים על תפקיד הנים־
פח התרבותי בשגרירות ישראל בקאהיר,
שניהם עובדי רשות־השידור. האחד הוא
הכתב לענייני תברואה של הטלוויזיה,
ויקטדר גחמיאס, יליד אלכסנדריה ומי
שיש לו הרבה חברים במצריים, והשני
הוא הדוקטור הצעיר אהרון ברנע, איש
הרדיו השולח מדי פעם את ידו גם אל
הטלוויזיה.
אם ייבחר נהמיאס לא תהיה כלל בעיה.
הוא פשוט יגיד לגברת נחמיאס לארוז
את המיזוודות ואת הילדים — וכל המיש־פחה
תרד מצריימה. הבעיות תתחלנה אם
יחליט הד״ר א לי בן ־ א די ש ר לבחור
דווקא את ברנע.
כי לברנע אין אשה חוקית משלו והוא
נמצא עתה בשיאו של רומן סוער עם העיתונאית?}ליוה
ארגמן. כשאין לחצים,
לא מוכרחים לדבר על חתונה, אבל כש־הפיתוי
הקאהירי מוצע, חייב אדם כברנע
להחליט: פרידה מזו שאהבה נפשו או
חופה וקידושין וכל השאר.

בין ט־שה לאנציקלופדיה זהבה שוחט
השפתון הסגול
המפרכת ולאגור כוח בשביל זהבה, שהרי
כל מי שמכיר אותה טוען שצריך הרבה
כוח בשבילה. אבל הימים חלפו וגילעדי
ללא זהבה. כשהוא יצא לטיול בן כמה
ימים בשארם אל־שייח /ולא עם זהבה,
הבנתי שזה הסוף.
הפעם החלטתי להבין את המכניזם של
גילעדי בכל הנוגע לאהבות שלו. את הטל פון
של החבר של זהבה אין לי, ובבית-
חוריה, במושב חצב, אין טלפון. לכן לא
הייתי יכולה לקבל הסברים מפיה. אז פניתי
לסוס עצמו ושאלתי :״מדוע זה ככה?״
השיב לי גילעדי בקול של כדורסל :״לא
סבלתי את סימני השפתון הסגול שהיא
השאירה לי על כל הסוודרים.״
זה ששיחק בטלוויזיה את פטרוצ׳לי ושבנה
כל הזמן את הבית שלו.
כשקטי היתה מגיעה לניו־יורק היא היתה
מתקבלת שם בכבוד מלכים. הצעירה ילידת
רומניה הרגישה בניו־יורק כמו מלכה.
לימוזינה מפוארת הובילה אותה למיסעדות
ולמועדוני־לילה הכי טובים, כשלידה, על
המושב הרך של הלימוזינה, רוכב פטרו־צ׳לי,
אביר חלומותיהן של צעירות רבות
בישראל.
לפני כמה חודשים היא החליטה סופית:
אבישר. עתה שוב החליטה סופית: ניומן.
אבל במה שנוגע לניומן היא אמרה ועשתה.
למרות חרב הפיטורין המאיימת עתה
על כל מי שעושה פיפס באל־על, היא נטלה
חופשה־ללא־תשלום לחצי שנה ועברה
לניו־יורק.
אם חצי־שנה של נסיון לא תספיק, וקטי
תופיע פיתאום במטוס של אל־ על, שלא
כנוסעת במחלקה הראשונה, אז אני באמת
לא יודעת מה היא רוצה מהחיים.

אני רוצה להגיד לכם, שמה שעושה
האינפלציה לאנשים זה ממש בלתי־נסבל.
לא האמנתי עד שראיתי במו עיני מה
שקרה לצמד היפה שחי לו ממש כמו
זוג יונים בדירה שכורה, צנועה וחמודה
ברמת-אביב. לו קוראים צוקי צוקר,
והוא אחד האחים בלהקת האחים והאחיות.
לה קוריים דנ ה?{לי, והיא ימאנית גיז-
עית אמיתית. האהבה שבין השניים היא
משהו שלא מן העולם הזה. רק תנו להם
לשבת ככה מחובקים ולנגן על גיטרה
בבית, והם מוותרים לכם על כל בילוי
אחר.
אז אם כל כך טוב, למה כל כך רע?
זה בדיוק מה שאני הולכת לספר לכם.
הדירה של שני הידידים החמודים שלי
י הושכרה מקרובי מישפחה של דנה. ואתם
יודעים איך זה כשיש עניינים עם המיש־פחה.
רק נגמר חוזה השכירות, בתום

ד״ר אהרון ברגע ועמליה ארגמן
המיצוים יקבעו את החתונה
השנה הראשונה, והופ, העלו להם את דמי
השכירות מ־ 2000 לירות לחודש ל־.6000
אתם יכולים לתאר לכם איזה שוק הם
קיבלו. אבל זה לא נגמר כל כך פשוט.
היה ריב גדול בתוך המישפחה, ובסוף
הורידו להם את דמי השכירות ל״4000
לירות לחודש.
אלא מה? עכשיו יש מצב קשה בעיסקי
השעשוע והבידור. אין הופעות ואין פרנסה
לצוקי. אז הבחור יושב בבית וחושב
איך לעשות עסקים ולהתעשר בקלות. ובינתיים
הכיסים ריקים. הראש של דנה,
לעומת זאת, הוא יותר באדמה. היא הבינה
שהמצב חמור והחליטה לשאת בעצמה

בעול הפרנסה. עתה היא מסתובבת מבית
לבית ומוכרת ספרים ואנציקלופדיות בתשלומים.
ותאמינו או לא, זה פשוט הולך
לה. היא מביאה הביתה כסף טוב וממש
מצילה את המצב.
מי שלא מרגיש כל כך געים,זה צוקי.
הוא הרי הגבר בבית, אבל המצב קשה
והבחור הוא אמן ואמנים לא יכולים למכור
אנציקלופדיות.
נשיקה בבית־מישפט
השופט אלישע שינבוים רק חשב כי

לפניו עוד מישפט גירושין. סוזי היי,מן,
רעייתו של היהלומן יצחק היימן דרשה

צוקי צוקר ודנה עלי
מי יפדנס את המישפחה?

הרבה מאד כסף כדמי־מזונות. הסכומים
שעלו בעת העדויות, סיפרו על מיליונים
רבים של דולרים, וחפצי אמנות במיליונים
נוספים. העובדה שבינתיים הפך
היהלומן דלפון לא הפריעה לאשה לדרוש
הרבה מאד מבעלה.
אולם הבעל לא טמן ידו בצלחת. כדי
להקטין את דרישת אשתו הוא החליט
לגלות את בגידותיה. האשד. החמדנית
נאלצה להודות בבית־הלמישפט על רומן
שהיה לה עם. מורה הנהיגה שלה :
״לא שכבתי איתו, אבל נכון שהתנשקנו.״
היא סיפרה.
שינבויים הדתי רצה לדעת אם להתנשק
זו בגידה. לעזרתו בא עורך־דינו החילוני
של היימן, מרדכי (״מוטי״) שורר.
״הרמב״ס אמר,״ ציטט שורר ,״מה מוליך
על אשד, שם רע? שראו אותם מתנשקים
או מגפפים זד, את זד,״.
הרמב״ם שיכנע את השופט. אז אם
אתן רוצות לבגוד קצת בבעלים שלכם,
לא עם מורה־הנהיגה ובלי נישוקים.

עזה כמסהאהבה

במדינה

(המשך מעמוד )35
שאין לה תקציב לדוד מים חמים, וכי
על הילדים לרחוץ את ידיהם בחורף במים
שחוממו בקומקום. אולי יותר מכל
תשובה שלילית אחרת, שאותה קיבל יוסף
במהלך מאמציו לשיפור מצבם של הילדים
האוטיסטים, פגעה בו זו יותר מכל.
על יוסף העיקה עוד שאלה, המעיקה על
קרוביהם של הילדים האוטיסטים: מדוע
זה קרה 1הוא ניסה למצוא תשובות לשאלות
שהמדענים לא הצליחו להשיב עליהן
עד היום.
לפי אחת התיאוריות הרפואיות, האוטיסט
הוא יצור חי, שחוויות הקיום הראשונות
והפרימיטיביות ביותר שלו, בשנת
חייו הראשונה או אפילו ברגעי חייו
הראשונים, היו קטסטרופליות. מהרגע
שבו פקח התינוק את עיניו הוא קלט
רק תחושות זוועה, הדגשות אימה וחרדה,
עד שנסוג בהדרגה אל עולם מנותק משלו.
הרופאים טוענים, כי מיגוון הסיבות
להתנהגות האוטיסטית רחב מכדי שאפשר
יהיה להבין אותה בצורה חד־משמעית, מה
גם שהאוטיסט עצמו אינו עוזר בפיענוח
התנהגותו. המדענים חלוקים בדעתם אם
מקור המחלה׳ הוא תורשתי־אורגני, ביולוגי,
או רק סביבתי־נפשי.

בו יפלגות

עוד באש צו לבת
ההצבעה לא סיימח
את המחלוקת היא־דר!
הגבירה אותה
חנינה מטעם הנשיא
ף* שמדעקה מצטכרת זו בליבו,
~ המתין יוסף ברניצקי ליום השישי
שעבר. הוא תיכנן את צעדיו בקפידה.

0 8*1 11111ו 1קיך 1למרות שילדים אוטיסטים מנותקים ומרוחקים מסביבתם, קשה
1ש 11 1 1 | /היה שלא להבחין ביחס המיוחד של עופר לאמו ליאורה .״הוא
אהב אותי באופן מיוחד,״ סיפרה השבוע ליאורה והציגה את תמונת הנשיקה שלה ושל בנה.
מרפא, ויש העושים זאת בצורה מתונה
יותר, על־ידי מניעת טיפול סעודי ותשו־מת־לב.
בארץ
אירעו כמה מיקרים של הריגה
מתוך רחמים. המיקרה הידוע ביותר הוא
של גיזלה כפרי, שהרגה את בנה המפ גר
רני. כפרי הועמדה לדין, אולם התביעה
הבינה כי אין להאשים אותה ב-
רצח־בכוונה־תחילה, סעיף־אישום שעליו
אין לשופט שיקול דעת ביחס למידת העד

1ן ! ך יוסף ברניצקי הזדעזע מהכתבה
• ועי ! על הילדה המפגרת בטלוויזיה.
הוא לא רצה לראות את בתו ואת נכדו
סובלים, ולא רצה לחיות בעולם ללא עופר,
הנכד האהוב. לכן הרג את נכדו והתאבד.
התפרצויות הכאב והזעם שלו, בכל פעם
שבקשותיו נדחו, הפאניקה שבה לקה
כאשר ראה את הילדה המפגרת בשידור
הטלוויזיה (ראה ראיון טייוחד עם ליאורה
אביגדורי) ,היו נחלת התקופה שלפני ההחלטה.
יוסף ברניצקי החליט לגאול את־עופר
מהסבל ומן העולם המתנכר והסביבה
האדישה, לגאול.את בתו ליאורה מפחדי
הזמן, המעמם הרב והצער למראה בנה
האוטיסט, ולגאול את עצמו.
החוק בישראל, כמו במדינות אחרות,
אינו מבדיל בין רצח־מתוו־רחמים לרצח
אחר. בגרמניה התנהל לפני כמה שנים
ויכוח ציבורי נרחב מאד בגין רופא שהודה
בפה מלא, כי הרג חולים חשוכי-
מרפא. הרופא הועמד לדין. שלא לפיר-
סום מודים גם רופאים בארץ בהרג מתוך
רחמים. יש העושים זאת בצורה דראסטית,
על־ידי מניעת טיפול מחולה חשוך-

יוסף ברניצקי. הוא חשב רק על בתו
ועל נכדו. מהרגע שבו החליט, היה שלם
עם עצמו. תנועותיו היו מתוסננות היטב
ומחשבותיו מרוכזות רק בעיין אחד. ה כאב
והצער שיגרום במעשיו לאשתו,
אהובה, לשתי בנותיו, ליאורה ומלכה, ל נכדיו
וליתר בני מישפחתו, התבטלו, לעומת
הגאולה שחשב להביא לעופר ול-
ליאורה.
ביום החמישי הוא נפרד מעולמו. הוא

הסב התבונן בכתבה בטלוויזיה ער
הירוה 0113811 ולא ת ה שגורל נכדו
יהיה דומה. לכן החליט להרוג אותו
נש ושלפיו הוא חייב להטיל מאסר־עד
לם. התביעה האשימה אותה בהריגה,
סעיף שבו יכול השופט לקבוע את מידת
העונש. בית־המישפט הטיל על גיזלה כפרי
שנת מאסר. נשיא המדינה חנן אותה
אחרי ארבעה חודשים שבהם היתד כלואה.

שלווה
של מוו ת
44 יקרה אחר של רצח-מתוך־רחמים,
•יז שהתפרסם לפני כמה שנים, היה של
אם אשר הרגה את בנה בן ה־ 35 שלקה
במחלה ממארת חשוכת־מרפא. הבן התייסר
מכאבים והתחנן בפני אימו שתחרוג אותו.
האם נענתה לתחינות הבן. היא הועמדה
לדין, הואשמה בהריגה ונדונה לשנת מאסר,
עם המלצה לחנינה מטעם הנשיא.
כל הפרטים האלה לא עניינו את

ישב בביתו וכתב סידרה של מיכתבים,
שבהם הסביר את מעשיו. מילבד מיכתב
לאשתו אהובה ולבתו ליאורה, כתב יוסף
מיכתב לכל אחד מבני מישפחתו, לפועליו,
לעורכת־הדין שלו ואפילו לשושי,
הפקידה בבית־המלאכה שלו, שעבדה עי-
מו שש שנים.
כאשר נכנסה אשתו לחדר ומצאה אותו
כותב, הוא חדל לכתוב. עד שהגיע
לבית־הספר של עופר, ביום חששי האחרון,
השלים את כתיבת המיכתבים.
השוטרים, המורגלים בתמונות זוועה
של גוויות, לא יכלו שלא להזדעזע דווקא
מהשלווה ומהחיוך שהיו נסוכים על פני
הסב והנכד, כאשר נמצאו הגופות. למי
שראה את הסב ונכדו מוטלים על השמיכה
בפארק הכרמל, היה ברור כי לפחות
שניים היו מאושרים בצוותא ברגעיהם
האחרונים: סבא יוסף ברניצקי והנכד
עופר אביגדורי.

אם סברו חברי מועצת של״י כי הצבעתם
תשים קץ ללבטים שעינו אותם במשך שנה
שלמה, הם טעו•
שבוע ימים אחרי שמועצת־של״י החלי־טה,
בהצבעה חשאית, וברוב של 66 נגד
,56 כי מאיר פעיל לא יפנה את מקומו
לסעדיה מרציאנו (העולם הזה ,)2212 נראה
העניין כרחוק מסיומו.
שאלה של בגין. מעולם לא עמדה
מיפלגה בישראל באש צולבת כה מרוכזת
כפי שעמדה של״י השבוע. ההתקפות ניתכו
עליה מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה.
כאשר הציג אורי אבנרי בכנסת ב־קריאת־ביניים
שאלה לשר־האוצר, פנה
אליו מנחם בגין בחיוך :״גם אני רוצה
לשאול אותך שאלה. מה עם הרוטציה
בסיעת של״ין״
בערבי־ראיונות שבהם הופיעו ראשי
של״י, וביניהם מאיר פעיל עצמו, הוצגה
אותה שאלה שוב ושוב.
העיתונות תקפה את של״י בלי הרף,
יום אחרי יום. חלק מן ההתקפות האלה
היו התפרצויות פשוטות של שימחה־לאיד,
מפי אנשי ארץ־ישראל השלמה ואויבי
מחנה־השלום. לאלה היה זה שבוע של חג.
אך גם ידידי של״י, שתמכו בה בעבר,
המטירו עליה מאמרי ביקורת וזעם.
״זה יוסיף לייאוש ״ 1גם תומכי הרוטציה
נדהמו נוכח עוצמת התגובה של
הציבור. הם נוכחו לדעת כי הבעייה, ש־היתה
עד כה פנים־תנועתית, חרגה לפתע
מן התחום הצר של ענייני של״י, הפכה
בעייה כלל-לאומית. העובדה שסעדיה מר־ציאנו
הוא בן מישפחת עולי-מארוקו, וכי
הפלג שלו בא משכונות־המצוקה, העניקה
למחלוקת צביון שלא היה לו מלכתחילה.
אנשי של״י, שהצביעו נגד הרוטציה,
לא עשו זאת ביגלל מוצאו של מרציאנו.
אולם בדיעבד נסתבר להם כי כך מתפרשים
הדברים, וכי שום הסברה אינה מועילה
כדי לשנות רושם זה.
״זה יוסיף לייאוש של בני עדות־המיזרח.
הם יפנו עורף לכל המערכת הפוליטית
בישראל, ותהיה לכך תוצאה הרת־אסון
לגבי עצם קיום המישטר הדמוקרטי בישראל,״
אמרה בנימה פסימית אחת הפעילות
המרכזיות של של״י.
עירעור לוועידה. היתה בתגובה לפחות
מחמאה אחת: כל המבקרים טענו
כי ציפו ששל״י תצטיין ברמה מוסרית
גבוהה בהרבה מזו המקובלת במיפלגות
הישראליות.
״העיתונאים כותבים שיש לדרוש משל״י
התנהגות אחרת מאשר• ממיפלגה רגילה,״
העיר חבר מועצת־של״י ,״אולם אותם העיתונאים
לא מצאו אי־פעם לנכון להגיד
לציבור שיש לשל״י איכות מוסרית מיוחדת.״
פרשן
פרלמנטרי, שלא הירבה עד כה
להחניף לשל״י, קבע השבוע כי המצב
פוגע ביעילות פעולתה של סיעת של״י,
ורמז שיש לכך חשיבות רבה.
המצב גרם ללבטים, שהיו עדיין בעיצומם
שבוע אחרי ההצבעה. היו שהצביעו בעד
הרוטציה, אך שינו את דעתם למראה
ההתפרעות האלימה של הפנתרים בישיבת
המועצה, בהיוודע תוצאות ההצבעה. לעד
מתם, היו שהצביעו נגד הרוטציה, אך
ששינו את דעתם למראה התגובה הצי בורית
החריפה והכללית.
קבוצה של חברי־המועצה, בהנהגת חבר-
ההנהלה חיים ברעם, כבר הודיעה כי
תערער על ההחלטה הפני ועידת־התנועה,
העומדת מעל למועצה. קבוצה אחרת הודיעה
כי תיאבק בכל כוחה נגד שינוי
ההחלטה, שנתקבלה בהצבעה חשאית ודמוקרטית.
קשה
היה להינבא איך תסתיים המחלוקת.
אך דבר אחד היה השבוע בטוח: היא
רחוקה עדיין מסיומה, והיא מסכנת את
עצם יכולתה של של״י למלא את תפקידה.
העולם הזה 2213

עכשיו כבו מותו לפרשם: העדויות במישפט בצלאל מיזוחי
נגד..הארץ־ שנאסרו כדי להגן על העדים -שנוצחו בינתיים

הסהשקוד
ש הדליו

עד הגנה מיספר ,48 הרצל עוזר.

עורך־דין ליבליך: אתה זוכר את
הפרשה של מעצרו של פפה (מיכה רוקג•
שטיין שנעצר כשניסה לסחוט מבצלאל
מיזרחי) ?
עוז ר: זכור לי. גם אני הייתי חשוד.
גם אני נעצרתי.
שופטת: אתה היית חשוד יחד עם
פפה?
עוזר: כן. אותי עצרו ברחוב. חשוד.
ל יכלי ך: אתה הייתי עצור כמה ימים,
שוחררת ויצאת מהעניין. לא הוגש נגדך
שום כתב־אישום, או כן?
עוזר: כן. הייתי חף מפשע.
ליכלי ך: אתה דיברת עם אבי ולנ־טין
(כתב הארץ) בנושא זה?
עוז ר: עם אבי ולנטין היד, לי דיבור
לא על זה. אז היו הצתות בעיתון הארץ
במרס (החנות של דויד שולמן) ובורר
(חנות רהיטים) והוא היה מפרסם עלי כל
מיני כתבות.
שופטת: אתה דיברת איתו בעניין
של ההצתות?
עוז ר: על העניין של ההצתות אמרתי
לו: לך לשולמן ולך לבצלאל מיזרחי,
תשאל אותם אולי הם עשו משהו בקשר
לביטוח.
שופטת: אתה עזרת לו (לאבי ולנ־טין)
עם ההצתות?
עוזר: הוא עזר לעצמו. מה אני יכול
לעזור לו?
שופטת: אינפורמציה שתעזור לו,

עוזר: הוא אז בא והתחיל לשאול שם
לשכנים אם אני לוקח דמי חסות, בשביל
מה ההצתות ובשביל מה כל זה, ושואל
ככה. כל מיני כתבות הוא כתב עלי, זה
הכל.
ליכ לי ך: השיחה שהיתה לך עם אבי
ולנטין...
עוזר: כן.
לי כ לי ד: אתה מסרת לו את הקשרים
שיש בקשר ליהלומים גנובים בין בצלאל
מיזרחי ורחמים אהרוני?
עוזר: לא סיפרתי סיפור כזה. זה
שקט וכזב ואתה משקר. שקרן ונבלה.
שופטת: אתה לא רוצה...
עוזר: הוא משקר.
שופטת: שאני אתן עליך צו של
בזיון בית־מישפט. אז תדבר פה לא כמו
בשוק, בסדר?
לי כ לי ך: זה אתה אמרת (על בצלאל
ממרחי) ,אבל זה לא נכון?
עוזר: זה לא נכון.
לי &ליך: אתה אמרת את זה משום
שאתה חשבת שבצלאל...
יטופטת: הוא כבר אמר.
לי כ לי ך: לא, אתה אומר שכל מה
שאמרת נגד בצלאל...
עוזר: נו כן.
שופטת: זה כיוון שרצית ללכלך
אותו משום שהוא החשיד אותך בעניין
של מרס?
עוזר: החשיד אותי בעניין של מרס
(וכדי) לעזור למיכה רוקנשטיין.
שופטת: מי רצה לעזור למיכה
רוקנשטיין?
עוזר: אני, אז ליכלכתי גם כן.

גגי כהן: אתה סיפרת לנו על איזה
שהם חשדות שהוטחו כלפיך בקשר להצ־תות.
אולי אתה תוכל להרחיב קצת את

הדיבור, על איזה הצתות מדובר?
יטופטת: הוא סיפר על זה.
עוז ר: ורד והארץ.
כ הן: עיתון הארץ. ורד. מה זה ורד?
עוזר: זה גם רהיטים.
כהן: ומרס, רהיטי מרס?
עו ז ר: כן.
כהן: אתה נחקרת במיקרים אלה?
עוזר: נחקרתי.
כהן: על־ידי מישטרת ישראל?
עו ז ר: כן.
כהן: וכמובן אתה הכחשת את הכל.
עוז ר: אין לי יד בעניין.

סביבה.
כהן: מתי הוא עלה עליך כדי שירד
ממך?
עוזר: אחרי ההצתות.
כהן: פורסמו איזה שהן ידיעות?
עוזר: מה זאת אומרת?
כהן: איך הוא עלה עליך?
עוזר: איך הוא עלה? הוא בא וחקר
כמה אנשים. אחד אחד הוא חקר.
כהן: ואז אתה אמרת תחקור את
שולמן?
עוז ר: ובצלאל.
שו פטת: שולמן עוד קיים בכלל?

השדסטת במי״טפט בצלאל
מיזרחי נגד ״הארץ״ ,שולמית
ולנשטיין, הוציאה לגכי
הלק מהעדיט כמישפט, צו
איסור שמותיהם ופרטים מזהים
אחרים. כוונת הצו חי•
תה להגן על אותם עדים.
לגכי שניים מהם אין טעם
יותר כצו. שני עדים נגמיש־פט
מיזרחי־״הארץ״ ,דויד
שולמן והרצל עוזר, נרצחו
כשבועות האחרונים ותעלומת
הרצחם מעסיקה את המדינה
כולה. בעדויותיהם
כמישפט, אשר חלקים מהם
מובאים כאן, ומעדות רואה־החשבון
ועורך־הדין של
שולטן שחלקים ממנה מובאים
גם חם כרשימה זו, צצים
ועולים פרשות, השערות ושמות
שהוזכרו בחקירת שני
מע׳טי הרצח.
עורכי־הדין של הצדדים
היו שלמה ליכליך (של
״הארץ״) וגבריאל כהן (של
בצלאל מיזרחי).
עוזר: שהוא שותף.
כהן: שמעת את השאלה של השופטת?
עוזר: כן היה שמה איזה שש שבע
הצתות.
כהן: למה צריך לשרוף את זה?
עוזר: זה אולי הסתבך בחובות.
כהן: מי הסתבך בחובות?
עוזר: שולמן.
כהן: אז מה פיתאום בצלאל מיזרחי
צריך לשרוף רכוש של שולטן?
עוזר: אני אז זרקתי, אמרתי לך.
כהן: מאחרי כל זריקה צריך להיות
איזה שהוא היגיון. סתם אתה זרקת ואבי
ולנטין ״אוכל״ כל דבר שאתה אומר לו?
עוזר: אכל הרבה.

עד תביעה מיספר ,8דויד שודמן.
עו״ד: מר שולמן, בבקשה.
שולמן: סליחה אולי אני אבקש ש
עו״הדוג
שולמן (ליד הפרקליט גבריאל כהן)
בצלאל שותף ולא שותף
כהן: אתה שוחחת עם אבי ולנטין
בקשר להצתות?

עוזר: כן.

כחן: מה אמרת לאבי ולנטין בעניין
הזה?
עוזר: שאולי בצלאל ושולמן שרפו
את רהיטי מרם.
כהן: אתה אמרת לאבי ולנטין שאו לי
שולמן ובצלאל שרפו את רהיטי מרס?

עוזר: כן.

כהן: כשאתה אומר שאמרת את זה
לאבי ולנטין, על סמך מה אמרת דברים
כאלה?
עוזר: שירד ממני ויפסיק לחקור ב

לא שולמן ישלם, זה

לי ג לי ד :
שולמן אחר.
כהן: הוא הבעלים של רהיטי מרס.
ההוא נעלם מהאופק.
אני רוצה פשוט להבין ממך. אתה אומר
שאתה גר ליד רהיטי מרס. אתה ידעת
שבצלאל או החברה שלו, כרגע לא מש נה,
היא הקבלן שבונה את המיבנה של
רהיטי מרם, או שבנתה. מה פיתאום בצלאל
מיזרחי קשור לרהיטי מרס?
עוזר: הוא בונה שם. זה השמועות
של העיתונים. הוא שותף.
שו פטת: אם הוא בונה, אז למה צריך
לשרוף?

שופטת: כן, בזה אתה בכלל לא
אוריגינלי, אבל למה אתה מבקש את זה?
שולטן: כבוד השופט, זה גרם לי כבר
נזקים.
שופטת: אני אגיד לך, על העסק
שלך כבר כתבו הרבה, אז יכול להיות
שאתה בכלל כן מעוניין.
שולטן: לא, אני הייתי מאד מבקש

אם אפשר...
שופטת: טוב, קודם נשמע את הדברים
אחר כך נחליט. מה השאלות?
עו׳׳ד: מר שולמן, מדוע אינך רוצה
שיפרסמו את שמך, מה קרה?
שולטן: זה גרם נזק לעסקים שלי.
עו״ד: איזה נזק?
שולטן: אני מנהל עסק רהיטים, והרבה
קליינטים, הרבה אנשים שקראו את
זה בעיתונות, קשרו את זה לכל מיני עסקים
וזה גרם נזק.
עו״ד: שקראו בעיתונות עליך או על
בית מרס7
שולטן: קראו על בית מרס, שיש לי
שותפים וכך הלאה וכך הלאה וזה גרם
נזק.
שופטת: אז יכול להיות, שאם אתה
באת היום להדם את זה, לומר שזה לא
נכון ורצוי שדווקא זה כן יתפרסם.
שולטן: אני בכל זאת הייתי מבקש.
עד״ד: השאלה שלי היתה, זה שאמרת
עיתון, איזה עיתון כתב עליך דברים לא
נכונים?
שולטן: אני זוכר בידיעות אחרונות
ועוד בעיתון, שכתבו שיש לי שותפים
וכך הלאה וכך הלאה, דברים שלא נכון.
שופטת: מה הם כתבו, איזה שותפים
אין לך, מר בצלאל מזרחי הוא שותף
שלך?
שולטן: לא.
שופטת: ומעולם לא היה?
שולטן: מעולם לא היה. ואין לי בדרך
כלל שותפים הייתי אומר.
שופטת: אתה בעלים יחיד?
שולטן: אני עם המישפחה שלי.
שופטת: אתה עם המישפחה, אתם
בעלי המניות?
שולטן: בעלים של כל המניות.
שופטת: כל המניות של בית מרם?
שולטן: כן.
שופטת: בקשר להצתות שהיו כמה
פעמים אצלכם. האם הגיעו אליכם איזה
ידיעות או מישהו פנה אליכם ואמר לכם

(המשך מעמוד )43
שאם לא כך וכד אז תהיה אצלכם שריפה?
שוד,מן: אף פעם לא היה אף אחד
אצלי ולא איימו ולא ידוע לי מכל הדברים.
שופט,ת:
אז השריפות פרצו באופן
ספונטני?
שו ל מן: השריפות פרצו באופן ספונ טני.

ד: ידוע מחקירות...
שו פטת: זה נראה קצת מוזר. שלוש
פעמים באופן ספונטני פורצת שריפה.
שו ל טן: נכון, גם לי זה היה נראה
מאד מוזר. אבל זה עובדה.
שו פטת: אתה מאמין שזה ספונטני?
שו ל טן: זה עובדה.
עו״ז* :אולי באמת בהמשך לשאלה
הזאת, כשאתה אומר זו עובדה, על סמך
מה אתה אומר את זה, היו חקירות בקשר
לזה? מכבי-אש או מם־הכנסה?
שו ל טן: היו חקירות בקשר לחברת
ביטוח, ששמו גם כן, אם אני לא טועה,
לקחו חברת חקירה פרטית והם היו אצלי,
ואני הלכתי איתם וגם בקשר למיש-

שילמתי לו איזה 10 או 14 אלף פחות.
•טופטת: תוך הסכמה הדדית?
שול טן: הסכמה הדדית. בבניין השני,
התוספות של בצלאל היו הרבה יותר גבוהות,
לא הסכמתי בשום פנים ואופן לשלם
את זה, הגשתי תביעות שלי, הסכמנו
למנות בורר.
עז״ז* :מי היה הבורר?
שולטן: הבורר היה עורך־הדין שלי,
ישראל בראון, לפי הסכמת שנינו. הוא
פסק מה שהוא פסק, קיבלתי, שילמתי.
עו׳יד: תאמר לי בבקשה, התחלת לאמר
לנו על חילוקי דעות כספיים. פרט לזה,
היו איזה שהם סכסוכים או חילוקי דעות
אחרים ביניכם במהלך היחסים המיסחריים?
שול טן: אולי היה פרט בקשר לטיב
הבניין פה ושם, אבל לא שום דבר רציני.
עו״ז* :היחסים. אתה יכול להגדיר את
היחסים כתקינים לחלוטין?
שו ל טן: כן.
ע ו ״ ד: האם אי פעם בצלאל מזרחי
השמיע איזו שהיא לשון מאיימת עליך?
שול טן: לא. לא היה דבר כזה.
עו״ ד: גמרנו עם בית מרס. הוא נבנה

שולטן: לא. אף פעם.
שופטת: הוא תמיד היה רק או קליינט
או קבלן?
שולטן: או קבלן.
עו״ד: שותף סמוי או גלוי או באמצעות
אחרים, הוא היה איתך שותף?
שולטן: לא. אף פעם בשום עסקים.
•טופטת: האם היה מדובר על זה
שבמקום, שבבניין השני גם הוא יעסוק
בעסקים שלך?

שולטן: לא.

עז״ ד: אני מראה לך את מוצג ,19/1

המכונה במישפט זה נ( 79/מיסמך ה)13-
ופה יש בעמוד ראשון, בראש פרק פירוט
היעודים. יש פה דברים שנכתבו על מיסמך
זה, ואני מקריא לך בקשר לבצלאל מזרחי
את הקטע הבא ואני אבקש את התייחסותך.
״שותפותו של בצלאל מזרחי בבית־מרס,
באה לו לאחר סחיטה ממושכת של שולמן
דויד בעל בית־מרס. כעת בתוכניתו לבנות
מאחרי בית־מרס כלבו לדברי יבוא, אשר
ישווקו בארץ לאחר שנגנבו באירופה.
שותף בבית כלבו זה, חינו רחמים אהרוני.״
שופטת: יש בכלל בית כלבו כזה

שופטת: לא. אבל זה ברור עכשיו
מניין זה בא.
עז ״ ד: זה לא ברור לגמרי, אני תיכף
אסביר למה, כבודה.
שולטן: לא דיברנו אף פעם על שותפות.
*טופטת:
אפשר לומר שאתם שותפים
בבניין החדש, חלק יהיה שלך וחלק
יהיה שלו. מבחינה זו אתם שותפים.
שולטן: אני הייתי מגדיר את זה
שהוא קבלן שבונה. שותפות אני מבין
שישנה התחשבנות של הוצאות והכנסות.
שופטת: הוא קבלן שבונה ונותן לך
חלק מהחנויות.
שולמן: נכון.

שופטת: מה צריך להיות, מה אתה
מתכונן לעשות שם במיבנה החדש?
שולטן: בית מיסחר, חנויות או למכירה
או להשכרה.
עו״ד: של מה?
שולטן: של כל אחד מי שיקנה יכול
לעשות מה שרוצה.

הרצל עוזר הציע ל..הארץ־ לשאול יאת דויד שולמו ואת בצלאל מיז וווי על
השרטת ושולמו טען ..א]׳ לא יודע מי שדו לי את העסק שלוש נעמים.״
טרה. ומה שידוע, לי בכל זאת אף פעם
לא ידוע שום סיבה.
עו״ ד: מה היו תוצאות החקירה אתה
יודע?

שולטן: לא.

בשעה טובה, נפתח, העסקים מתנהלים.
מתי חודש הקשר בינך לבין בצלאל בקשר
לבנייה נוספת עבורך?
שולטן: המיגרש על־יד מרס.
עו׳׳ד: על־יד בית־מדם7
שולטן: על־יד בית־מרס, שייך לנו...
ן ןז״ד: לחברה שלכם?
שולטן: כן. היה לי קשר עם קבלנים
אחרים...
עו״ד: שהתחילו לבנות?
שולטן: לא התחילו, היה לנו חוזה
להתחלת בנייה, הם לא התחילו, לא עמדו
בזמן אספקה.
ן ןו״ד: החפירה נעשתה על־ידם?
שולטן: החפירה נעשתה על־ידם. לא
התחילו לבנות. בינתיים המחירים התחילו
לעלות, בזה שאני הייתי צריך שמה להש קיע
כסף גם בבנייה. בתוך שיחה עם
בצלאל, אני לא זוכר אם אני הצעתי לו
או הוא הציע לי, בתוך שיחד. יצא שהוא
מוכן לבנות את הבניין השני. אז שילמתי
את הכסף בחזרה לקבלנים הראשונים

עו״ד: לא מסרו לך אף פעם?
שולטן: לא.

ן ןו״ד: מתי הכרת אותו לראשונה (את
בצלאל מזרחי)?
שולטן: אני הכרתי אותו בראשונה,
אם אני לא טועה, לפני 10 שנים, מתי
שהוא התחיל לבנות את המלון באשקלון.
עו״ ד: בערך שבע שנים, שנת 70׳ ?
שולטן: שנת 70׳ או יותר מזה.
עו״ד: באיזה נסיבות הכרת אותו?
שולטן: אני בשנים האלה ריהטתי
חלק גדול מאד מכל בתי־המלון בארץ.
בריהוט מרומניה. אז בא גם אלי בצלאל
שאני ארהט לו את המלון, שאני אספק
לו רהיטים.
שופטת: רצה לקנות אצלך רהיטים
בשביל המלון?
שולטן: קנה אצלי רהיטים בשביל
המלון.
ער׳ד: בכמה בתי־מלון?
שולטן: אני ריהטתי לו את המלון
באשקלון, ואני ריהטתי לו את המלון ב אילת.
זו היתד. הכרות ראשונה ולאחר
מכן היתה...
שופטת: לא הכרת אותו כשהוא נכנס
אליך לחנות ואמר אני מבקש לרהט
מלון, לא הכרת אותו לפני כן?
שולטן: לא. הוא בא אלי עם אדריכל
שלו, עם התוכניות, כמו שבא כמו כל בעל
בית־מלון.
עו״ד: אחר כך היה שלב שני, שבצלאל
מזרחי עשה בשבילך עבודה, כבקשתך?
שולטן:

עו ״ ד: מה היא?
שולטן: בצלאל מזרחי בנה לי את בניין
מרס הקיים, וקודם כל אנחנו בניינו שלב
הראשון החזית ואחרי שנתיים, או משהו
כזה, בנינו את השלב השני.
עו״ד: מר שולמן, בכל מה שסיפרת
לנו עד עכשיו, אספקת הרהיטים שלך
שופטת ולנשטיין
לבתי־המלון, הבניה שלו בשני השלבים,
שריפות ספונטניות?
היה ביניכם איזה שהם סכסוכים או חילוקי
דעות או תביעות בין אחד לשני?
שולטן: סכסוכים בקשר לבתי־מלון לא שהיו, ומסרתי לבצלאל את הבניין הקיים.
שופטת: אבל לא היית קשור בחוזה
היו, היו לנו חילוקי דעות בקשר לדברים
הנוספים אשר בצלאל מזרחי דרש בתור עם הקבלן ההוא?
קבלן על הבניין הראשון.
שולטן: כן, סיכמנו לבטל את החוזה.
שופטת: ושתמסור לו (לבצלאל
עו״ ד: הוא הגיש לך חשבון בקשר
מזרחי) ?
לכך?
שולטן: כן.
שולטן: הוא הגיש לי חשבון, אני
שופטת: מזרחי הסכים שהוא ישקיע?
התנגדתי לחשבון, הורדתי משהו ושילמתי.
שולטן: כן. את הכסף.
שופטת: הוויכוחים היו על התוספות?
שופטת: זה לא עלה לך יותר בגלל
שולטן: אך ורק על התוספות.
עו״ ד: איך -נגמרו חילוקי הדעות בקשר זה?
שולטן: לא, אני חושב שזה יוצא
לתוספות הללו?
שולטן: בראשון היה הפרשים בכמה בשבילי יותר טוב שאני לא צריך להשקיע.
אלפי לירות, אם אני לא טועה היה מדובר
שופטת: חוץ ממה שאתה סיפרת על
שאני הסכמתי פחות או יותר, נדמה לי ההזמנות שמר מזרחי עשה בשביל המלושכל
התביעות של מזרחי היד. אז 80 או נות, לא היה לך עסקים שבו הוא היה
84 אלף לירות, אם אני לא טועה, אני שותף עיסקי שלך?

מאחרי בית־מרם?
שולטן: על זה מדובר שזה בבנייה,
שזה בונים. זה בית מיסחרי.
שופטת: היום בונים בית מיסחרי
מאחור?
שולטן: על ידינו. על־יד מרס. זה
שלנו.
שופטת: בונים כלבו לרהיטים?
שולטן: לא. להשכרה או למכירה.

עד־הדוג עוזר
אתה נבלה
שופטת: מי בונה אותו?
שולטן: בצלאל מזרחי איתי. הוא
הקבלן.
שופטת: אז היום אתם כבר שותפים?
שולטן: אנחנו לא שותפים. הוא הקבלן.
המיגרש הוא שלי, הוא מקים את
הבניין, אני מקבל אחוזים שלי. לא בתור
שותפות, בתור קבלן.
שופטת: אני רוצה להבין. הבניין הזה
שהולך ונבנה, כאשר הוא ייגמר, למי הוא
יהיה שייך?
שולטן: לי יהיה שייר איקס אחוזים
ולבצלאל איקס אחוזים.
עו״ד: אבל גם לא נכון דבר נוסף
ואנחנו תיכף נגיע לזה, כבודה.
מה שאומרים פה בקשר אליך וליחסים
שלך עם בצלאל, אתה יכול לומר את זה
שזה שקר מוחלט.
שולטן: שקר מוחלט.
שופטת: לפי בקשת העד, השם שלו
יהיה חסוי והפרטים שיביאו לזהויו.
עו״ד: וגם התמונה, מפני שהוא אמר
שצילמו אותו בחוץ.
שופטת: טוב.
עו״ד: מהקטע שהקדאתי לך ממיסמך
,19/1אני ממשיך לשאול אותך. המלים
האלה ,״שותפותו של מזרחי בבית מרס,״
האם אי פעם אתם דיברתם ביניכם על
אפשרות של הקמת שותפות?

שופטת: אתה לא מתכוון שם לעשות
עסק משלך?
שולטן: על החלק שלי יכול להיות
שאני אגדיל את רהיטי מרס.
שופטת: ומה הוא יעשה בעסק שלו
אין שום הגבלה?
שולטן: אין שום הגבלה.
*טופטת: יוכל להקים שם מה שהוא
רוצה?
שולטן: כן.
יטופטת: רק לא רהיטים אני מתארת
לעצמי.
שולטן: גם זה.
׳טופטת: לא הגבלת אותו?
שולטן: יש מסביב כל כך הרבה חנויות
רהיטים, אני לא חושב שיפריע לי
עוד חנות. אין הגבלות.
עו״ד: אני רוצה לדעת, סיפרת לבית־המישפט
בנושא ההצתות. אתה אמרח ש ידוע
לך שעשו חקירות, מכבי־אש וחברת
חקירות פרטית?
שולטן: נכון.
עו״ד: ידוע לך גם על זה שלאחרונה
הוזכרו חשודים בקשר להצתות הללו?
שולטן: ההצתה הראשונה זה אני
יודע בדיוק שזה היתד. סיבה של גנבים
שנכנסו בפנים לחפש כסף, השתמשו בגפרורים
ומתי שיצאו דרך המרפדיה זה נדלק.
זה גם כן התוצאה שאני שמעתי מ-
מכבי־אש.
השנייה זה היתד. הצתה ברורה, השלי שית
היתד. הצתה ללא שום ספק. ידוע לי
שבזמן האחרון, אם אני לא טועה, מע״צ.
עו״ד: כנופיית מע״צ?
שולטן: כנופיית מע״צ הודו בזה
ובשביל זה שהם באו עם המישטרה ועשו
שיחזור איך נכנסו וכך הלאה וכך הלאה.
עו״ד: אצלך בבית־מרם עשו את
השיחזור?
שול טן: אצלי בבית־ מרס עשו את
השיחזור לפני...
שו פטת: הם סיפרו למה עשו את

שו ל טן: בשביל להשמיד/כל הכלכלה
במדינת־ישראל.
שו פטת: לפגוע בכלכלה?
׳טולמן: לפגוע בכלכלה במדינת-
ישראל.
שקראנו עליה.
שולטן: זה היה לפני שלושה חודשים
אם אני לא טועה.
עו״ ד: מר שולמן, אתה מסרת עדות
או נחקרת במישטרה בקשר להצתות?
שממן( :לא למיקרופון).
שופטת: לא כל מה שכתוב בעיתונות
זה תורה מסיני?
}]! ד: בסביבה שלכם, ידוע לך על
הצתות נוספות שהיה במהלך השנים הללו?
שולטן: כן.
עו ״ ד: איפה?
שולטן: מתי שהיתה השריפה במרס,
אחרי יום אם אני לא טועה, או יומיים,
היתד. פה שריפה ברהיטי ורד. החנות השנייה
ממרס. אחרי כמה ימים היה בעיתון
הארץ.

י>ודג מר שולמו, אתה נחקרת, או
נשאלת או מסרת עדות במישטרה ; א.
בקשר להצתות, ב .בקשר לכל מה שהיה
כתוב, מה שהקראתי לך ממיסמך נ 79/על
בצלאל מזרחי, כלפיך או כלפי הפירמה
שלך?
שולטן ג אני נתתי עדות במישטרה
והייתי קשור איתם בקשר לכל השריפות.
בקשר לבצלאל מזרחי אף פעם לא שאלו
אותי ולא היה שום הסכם ולא דיברו
איתי על זה.
עו ״ ד: לא דיברו איתך על זה?

שולמו: לא.

עו״ד: אתה לא סיפרת לאנשים שונים
שסוחטים אותך, אדון שולמו ו

שולטן: לא.

ע ו ״ ד ו אף פעם י
שולמו: אף פעם לא.
עז״ ד: אתה לא ביקשת עזרת אנשים
שונים שישפיעו על המישטרה שתטפל
ותמצא את הסחטנים ו
שולמן ז כן, את ראש־העיר להט.
ע ו ״ ד ז מה בדיוק ביקשת ממנוי
שולמן: ביקשתי ממנו כל עזרה בשביל
שבצורה כזאת אני לא יכול להמשיך
לעבוד.
שופטת: עזרה למה?
שולמן: עזרה שימצאו מי שהצית את
זה. גם היתד, לי פגישה עם מפקד ה־מישטרה.
עו״ד:
אתה לא ביקשת עזרה מסחט־נים
שסוחטים אותך ן
שולמן ז ביקשתי עזרה נגד כל השריפות
מה שקורים שם.
עו״ז* :אדון שולמן, שאלה פשוטה,
אנא, אני לא מדבר על השריפות, אני
מדבר על המילה סחיטה. סחטנים, אתה
אמרת?

שולמן: לא.

עו״ד נ אף. פעם לא אמרת שסוחטים
אותך י

שולטן: לא.

עו״ד: כך אתה אומר?
שולטן: כך אני אומר.
.עו״ד: אדון שולמו, אתה לא דיברת
עם מר עופר המנוח ז׳׳ל * ריש תרשומת.
שולמן: ישבתי עם מר עופר.
עו״ד: איך אתה יכול...
שופטת: רגע, נשמע, ומה אמרת לו?
שולמן: ישבתי עם מר להט וישבת״
עם מר עופר וביקשתי למצוא מי עושה
את השריפות, מה הסיבות וכך הלאה.
ביקשתי מעופר, היה לנו כל מיני חשדות.
היה פעם אחת במרס שוד מזויין, מצאו
את הבן־אדם האשם, אז היה בדיוק מת׳
שהבן־אדם הזה השתחרר. חיפשנו עם מר
עופר יחד, כל הסיבות למצוא מי מצית
את מרס.
שופטת: זה היה הרצל עוזר אז?
שולטן: כן.
ע ו ״ ד: הרצל עוזר לא בא אחר כך
לסחוט אותך ן
שדלמן: לא. הרצל עוזר בא אלי פעם

סיפרת שמע״צ הציתו באופן כללי, בתור
נקמה מבחינות כלכליות. באותו עיתון
שכל אחד קרא, היה כתוב שהם הציתו
לפי הוראות, היו אצלם הזמנות להצתות,
מדוע את זה אתה לא אומר?
שולמו: אני לא קראתי את זה.
עו״ד: אתה קראת עיתון, איזה עיתון
אתה קורא י
שולטן: בדרך כלל מעריב.
עו״ ד: אתה אומר שאתה לפי הדיווח
של מעריב קראת רק את הנושא הזה,
שזה היו הצתות בנושא כלכלי ללא כל
נגיעה של הזמנות של הצתות.
שולטן: לא, זה אני לא קראתי.
זן ו״ ד: כן, עשו אצלכם. מר שולמן,
משנת, ההצתה האחרונה היתר, מתי אומר
בשנת 74׳ י
שולטן: אם אני לא טועה, משהו
כזה.
עז ״ ד: ומאז שקט גמור ן
שולטן: שקט.
!עו״ד ג לא רק אצלך. שקט בכל גבעת
הרצל נכון?
שולטן: אני חושב שכן. אני חושב,
כבודו השופט, שמול מרס ומסביב, בנו
עכשיו הרבה מאד בניינים, אני חושב ש הבניינים
שנבנו לא חוקיים.
שופטת: הבניינים נבנו באופן לא
חוקי?
שולטן: כן. בשביל זה שלפי התוכ ניות
מה שישנם אצלי, שמה צריך להיות
כביש. בנו את החנויות ופתחו חנויות
לרהיטים, ככה שאני חושב שכל הסביבה
היתד, מעוניינת בשקט בסביבה. בדיוק
מול מרס נפתחו ארבע חנויות רהיטים.
עד״ ד: ולכן?
שולטן: ולכן כל הסביבה מעוניינת
שיהיה שקט.
שופטת: אותם אנשים שבנו באופן
לא חוקי, מעוניינים שיהיה שקט?
שולטן: כך אני חושב.
שופטת: אם מעוניינים שיהיה שקט.
אז הם מסוגלים לגרום לזה שלא יהיו
שריפות?
שולטן: אני חושב שיש משהו בזד,
כבודו שופט.

עד תביעה טס׳ 11 עו״ד ישראל
ברון.
שופטת: אתה גם רואה־חשבון נדמה

כדון: כן.
עו״ד: מר ברון אתה מכיר את מר
בצלאל מזרחי?
ברון: כן אני מכיר אותו זה חמש
או שש שנים.
שופטת: אתה ידעת על מיני חשדות
כאלה שקיימים (איומים וסחיטה).

ברון: לא.

עו״ד: אתה לא ידעת מכלום?
ברון: השמות, לא שם ולא אדם.
אבל העובדה שיש שמועות, שיש שם
נסיונות סחיטה והשריפות האלה נעשות...

תובע מיזרחי
מי הכיר ־את בצלאל?
בצורה מפורשת, אבל, אני הבנתי שהיתר,
מחשבה שכאילו הרצל רצה להציע את
עצמו כשומר־לילה. היה רוצה לקבל בשביל
זד, שכר. אבל שאמרתי את שמו אולי
זהו האיש הוא אומד אני לא חושב, מפני
שזה לא נלווה בשום איום לכן לא כל כך
קשרנו.

והוא אמר חושבי שיש בזה משהו. אתה
יודע מזה משהו?
ברון: זה חדש בשבילי.
עו ״ ד: אתה יודע מי הם בעלי העסקים
האלו? ואם אני אומר לך שמישפחת
שניר קשורה בזה. אתה יודע מי זה
מישפחת שניר?

דויד שולמו טען בעדותו כי הוצל עוזו מעולם לא ניסה לסחוט אותו. עוורדינו
וידידו של שולמו, ישראל בדון העיד1שהרצל עוזו הציע לשולמן ״שדותי־שמיוה
אחת לדרוש ממני שהוא צריך חדר-שינה
אמרתי בבקשה, זה לא שייך לי, זה היה
שייך אז לקיבוץ גבעת-ברנר. עליתי איתו
למעלה, אמרתי בבקשה תמכרו לו ותתנו
לו 6ף .10 הוא אמר שאין לו כסף, אמרתי
לו שאני מצטער, אם אין לך כסף אל
תקנה.
עו״ד: הוא לא בא אליך ודרש ממך
פיצויים, הרצל עוזר?
שולטן: לא. דבר יחיד מה שהוא
דרש ממני זה...
עו״ד: זה סיפרת. חוץ מזה הוא לא
דרש ממך כלום?

שולטן: לא.

.עו״ד: ולא באו אליך ואמרו לו
שאתה צריך לשלם תשלומים ואם לא אז
ישרפו אותך כמו שישרפו את האחרים?

שולטן: לא.

עו״ד: בעיתונים היה כתוב שני דברים.
שאנשי מע״צ אמרו, אותו איש מע״צ
שדיבר עם האחרים, שהם פעלו לפי הודאות
מישהו. הם הציתו לפי הוראות.
זה היה כתוב בעיתונים. מדוע אתה כאן
* הכוונה היא לא לשר אברהם עופר
המנוח, אלא למי שהיה מפקד מזזוז תל־אביב
של המישטרה דויד עופר, ייבדל
לחיים ארוכיס.

שופטת: שמועות ששמעת?
ברץ: לי לא. לי בעצמי זה נודע
מהפירסום שהיה אחר כך בעיתון.
עד״ד: אחרי זה דיברת עוד פעם עם
שולמן והוא הכחיש.
כדון: מה זאת אומרת הוא הכחיש,
הוא אומר, תראה, סיפר על איש אחד
שאמר, תראה אצלך קרו שריפות אנחנו
יכולים לשמור, לשלם סכומים ואנחנו
נשמור עליך. נעשה שמירה בלילות כי
אנחנו גרים בסביבה.
ע ו ״ ד: האיש הזה עבריין נכון?
ברון: אבל לא איימו עליך שאם לא
תשמור אז אנחנו...
עו״ד: והאיש הזה עבריין?
כרץ: לא ידוע לי.
שופטת: הוא אמר לך את שמו של
האיש הזה?
כרץ: לא. הוא אמר לי הרצל.
שופטת: הרצל?
כרץ: כן. אחרי שזה פורסם בעיתון
ואני קראתי בעיתון שיש דבר כזה אז
שוחחתי איתו.
שופטת: אז הוא אמר לך שהרצל
בא אליו והוא אמר שהוא יכול לשמור?
ברץ: לא יודע בדיוק, הוא אמר
שיכול להיות, אני הבנתי, אני לא רוצה
לומר כאן בצורה פסקנית שנאמרו המילים

עו ״ ד: זה סיפר לך שולמן, מתי, אם
אתה יכול להיזכר?
כרץ: אחרי שזה פורסם בעיתון.

עו״ד: מר ברון, כאשר העיד פה מר
שולמן אני שאלתי אותו אם זה נכון
שמאז 75׳ ,הוא אמר 74׳ ,אין יותר שריפות
אז הוא אמר נכון. אז שאלתי אותו
מדוע, מה קרה, אם אתה יכול להסביר
מדוע אין יותר שריפות, אז הוא אמר
שנכנסו באחרונה שם בשכנות בעלי עס קים,
כמה בעלי עסקים שפתחו שם עסקים
והם מעוניינים שלא תהיינה יותר שריפות
וזהו זה.
שופטת: לא. הוא אמר דבר אחר.
קצת שונה. הוא אמר שבשנים האחרונות
נפתחו שם כמה עסקים מתחרים והם
נפתחו ללא רשיונות כי לפי התיכנון לא
צריכים להיות שם כאלה, אבל מאז שזה
קרה, מאז שנפתחו העסקים המתחרים
האלה, אין שריפות. זה מה שאדון שולמן
אמר. שאלה אם ידוע לך משהו בעניין?
כרץ: לא ידוע לי על זה דבר. לא
רואה את ההקשר.
עו״ד: אז השופטת שאלה אותו, בעלי
חנויות יכולים לגרום שלא יהיו שריפות?

כרץ:

שניר יש שם, בהחלט אני

יודע.
עו ״ ד: אתה מכיר אותם?
ברץ: אני מכיר אבל הם קיימים
שנים רבות, אני חושב שהם קיימים לפני
מרס אם אינני טועה.
עו ״ ד: אבל את העסק מתי הם הקימו?
כרץ: שנים רבות.
שופטת: עסק של רהיטים?
כרץ: לא לא, עסק אחר בכלל.
שופטת: מוסך.
כרץ: אני מאמין שהם שם נמצאים
לפני מרס.
עו״ד: כן, ודאי, אבל את העסק...
כרץ: אין להם עסק אחר.
עו״ ד: אז איזה עסק פתחו בלי רשיון

ברון: אין לי מושג. אני רק יודע
שבסביבה יש עסק של רהיטים, יש כמה
רהיטים. אחד מהם גם נשרף.
׳עו״ד: תודה רבה. יש לי רק בקשה.
כדי לא לפגוע במישפחת שניר אבקש
שהשם הזה יהיה חסוי כי באמת אין טעם
שהשם הזה יכנס.
שופטת: לא. אני לא רואה שום
פגיעה בזה. קיים עסק הרבה שנים, ולפני
מרס אז מה?
עו ״ ד: טוב תודה רבה.

ואש השוותים החשאיים שד פת יח, שנחשד נואש ״סנטמבו השחור
מגרה נוטים מרתקים ער הנעשה מאחר הקלעים שד אש יו ומדינות
ערב, בספר שיצא לאור בעברית בהסכמתו המפורשת של המחבר

בחסות החשיכה חמקה מכונית פז׳ו 504 מרובע
לרובע, בבירת הלבנון למודת־הסבל, השרוייה כימעט
תמיד בצל האלימות. חלונותיה היו מכוסים בווילונות,
שנועדו להסתיר את זהותו של הנוסע. חלה התרווח
במושב האחורי, בחברתם של שומרי־ראש, שהוצמדו
אליו בעל כורחו. אמצעי״הביטחון הללו הכעיסו את
הנוסע האלמוני. הוא חשב אותם לבלתי״יעילים לחל-
טין .״כל אדם המוכן לשלם בחייו,״ נהג לאמר ,״מסוגל
לרצוח את מי שירצה.״
כשהגיעה המכונית אל הכתובת היעודה, רכס האלמוני
את הז׳קט המהוה שלו ויצא אל הרחוב החשוך.
שומרי־הראש המתינו רגע קט, עד שחצה את מיפתן
הבית. אחר כך הסיטו את הווילונות של הפז׳ו —
עתה לא היה להם את מי להסתיר — ונבלעו
בחשיכה.
האלמוני ממוצע־הקומה, שחמק אל תוך הבית,
נראה שמנמן אך מוצק. פניו עגולים ומלאים וגבותיו
העבותות שחורות כפחם. שערו הדליל, המאפיר בצדעים,
אין בו די כדי להסתיר את הקרחת. כינויו, הידוע
ברבים, הוא אבו־איאד. שמו האמיתי, הידוע פחות,
הוא צלאח חלף.
בבית פנימה המתין לו איש־שיחו, העיתונאי הידוע
אריק רולו, כתב לה־מונד הפאריסאי. הלה, שנודע
בעולם כמי שנכנס ויוצא בארמונות מלכים במיזרח-
התיכון וכמי שנועד בקביעות עם נשיאים וראשי־ממש־לות
ערביים, רכש 5ו ברבות השנים שם טוב גם בקרב
ראשי הפידאיון הפלסטיניים. אמינותו וכנותו פתחו
לפניו את סגור ליבם של אנשי־סוד פלסטיניים, ביניהם
שתוארו באמצעי־התיקשורת כ״טרוריסטים מסוכנים״
ו״רבי־מרצחים״ .העובדה שנולד במצריים, כבן למישפחה
יהודית, לא רק שלא היוותה מיכשול בדרכו, אלא
אף עזרה לא פעם.
רולו הפעיל רשם־קול ושאל שאלות. אבו־איאד
השיב בשטף .״הוא ניחן בזיכרון נדיר,״ סיפר כעבור
זמן רולו ,״וגילה יכולת סיפור שאין דומה לה.״

פלס טין
ק טנ ה
מ גישת״הלילה של רולו ואבו״איאד היתה אחת
״ -מני רבות. תמיד בחסות החשיכה. כל פעם בבית
אחר בביירות. המארחים, שהיו בדרך כלל לא־פלסטינים
אך אוהדים של הפידאיון, הקפידו גם הם על סודיות.

לבסוף שקד רולו על עריכת החומר המוקלט והתוצאה
היתה מדהימה: סיפרו של אבו״איאד ללא
מולדת נחטף בשנה שעברה בפאריס כלחמניות טריות.
פוליטיקאים ועיתונאים, מרצים וסטודנטים, ביניהם
גם אוהדי אש״ף וגם תומכים אדוקים בישראל, קראו
בו בעניין.
היה זה הספר הראשון, ועד עתה היחידי, שבו חשף
אחד ממנהיגיו הבכירים של אש״ף, שנמנה גם על קומץ

המייסדים של פתח, את עולמו הפנימי, את לבטיו
ואת השקפותיו. ומילבד זאת, היו בספר גילויים מדהימים
על מנהיגי העולם הערבי ועל היחסים המורכבים
שבין הפת״ח, בהנהגת יאסר ערפאת, לבין אירגוני־הסירוב,
בהנהגת ג׳ורג׳ חבש.
אבו-איאד, שהוקע בזמנו על״ידי המוסד הישראלי
ועל-ידי הסי־איי־אי האמריקאי כאחראי על פעולות-
הטרור הרצחניות ביותר של השנים האחרונות, מעיד
על עצמו שכבר בפברואר ,1974 חודשים ספורים אחרי
תום מילחמת יוס-הכיפורים, הסכין עם הרעיון להקים
״פלסטין קטנה״ לצידה של מדינת־ישראל. את ה ריאליזם
שלו הסביר באוזני רולו כך :״אין שום טעם
להיות קשוח וטהור־עקרונות אם הדבר מביא אותך —
כמו את חאג׳ אמין אל חוסייני — לסיים את חייך

בגלות.״
בישראל לא עורר הספר עניין כלשהו. אף לא בית-
הוצאה אחד טרח להשיג את הזכות לתרגמו לעברית,
מילבד מיפרש — הוצאה שאינה טיסחרית, ושאינה
נהנית מתמיכה מוסדית כלשהי. אנשי מיפרש, שהוציאו
עד כה רק שני ספרים * ,התקשרו עם אריק רולו,
ובאמצעותו עם אבו-איאד עצמו, כדי לקבל את הסכמתם
להוצאה־לאור בעברית, בישראל. להפתעתם אישר ה מנהיג
הפלסטיני את הרעיון בהתלהבות. הוא אף הסכים
שאת ההקדמה להוצאה העברית יכתוב האלוף במילואים
מתתיהו (״מתי״) פלד, מבלי שהתחייב, כמובן,
להסכים עם תוכנה. ואמנם, השבוע הופיעה המהדורה
העברית של הספר ללא מולדת — שיחות עם אריק
רולו על דוכני־הספרים.
הקורא הישראלי יוכל עתה להתוודע אל מי שידוע
כעומד בראש הזרם הנוקשה בפת״ח. האיש, שהוא
מן הבולטים שבחברי הוועד״המרכזי של פת״ח, ממלא
באש״ף את תפקיד ראש השירותים החשאיים. בזמנו
תואר בעיתונות העולמית כמפקד אירגון ספטמבר השחור.
מעיד עליו רולו בהקדמה לספר :״הוא לא
תמך בשיחות החשאיות שהתקיימו בשנים 1976־1977
בפאריס בין נציג אש״ף, עיצאם סרטאווי, לבין אישים
ישראליים, במייוחד אלוף מתי פלד, אריה אליאב ואורי
אבנרי. יחד עם זאת הוא מצהיר בספר כי עקרונית
אינו נגד משא-ומתן עם המדינה היהודית, ואף לא נגד
הכרה הדדית של שני העמים.״

* גברים בשמש, מאת נרסאן כנפאני ולשון וחרות,
מתת נועם חומסקי.

כר התח יל פדו״ח

ב־ 1964 היד, עדיין פת״ח אירגון מחתרת
קטן־יחסית, שמנה קצת יותר מאלף לו־חמים־בכוח.
מנהיגיו וראשיו, כולל יאמר
ערפאת עצמו, לא היו ידועים ברבים. גם
השם פת״ח לא היה מוכר.
ראשי האירגון התכנסו במרוצת 1964
כמה וכמה פעמים, כדי לדון בשאלה הגו־ך
לית, האם הגיעה העת לפתוח במאבק
המזויין. הצמרת נחלקה לשני מחנות, ש זכו
לדברי אבו־איאד בכינויים ״השפויים״
ו״ההרפתקנים״ .אבו־איאד, כמוהו בער-
פאת וכפארוק קדומי, נימנה על ההרפתקנים.

לחצות
בחשאי את הגבול הישראלי, כדי
לבצע, במקומות שונים, התקפות נגד יעדים
צבאיים וכלכליים, ובעיקר לחבל במיתקנים
שנועדו להטות את מי הירדן.
הקבוצה מעזה נעצרה כולה בידי כוחות-
הביטחון המצריים, שבוע לפני הפעולה,
אחרי ששני סוכנים נאצריים הצליחו לחדור
לתוכה. הסוד נשמר ביתר יעילות ב־גדה־המערבית
ובלבנון, הפדאיון שיצאו
משם הצליחו לבצע בהצלחה את משי מותיהם
— יחד כעשר התקפות.

מספר אבו־איאד :

המבוי הסתום שנקלענו אליו הביא או תנו
לקיים בדמשק, באוקטובר ,1964 ישיבה
מורחבת, שנכח בה סגל המנהיגים של
פת״ח בארצות הסמוכות לישראל, ובכר
ייוחד אותם שפעלו בגדה המערבית ובעזה,
שטחים שמהם היו אמורים הפידאיון
לצאת לפשיטותיהם הראשונות. האסיפה
נחלקה בדעותיה לפי אותה חלוקה כמו
בכוויית, אך הדיונים הארוכים הובילו הפעם
להסכמה כללית המאפשרת את תוכניותיהם
של ״ההרפתקנים״ .כמה ימים
לאחר מכן נקבע התאריך למיבצע הצבאי
הראשון 31 :בדצמבר .1964
באותו היום הוטל על קבוצות-קומנדו,
שהוקמו בגדה המערבית, בעזה ובלבנון,

ך* ם לא ג ר מו לאוייב אבידות קשות,
י י ולא זו היתד, מטרתנו העיקרית. רצינו
קודם כל לבצע פעולה ראוותנית, ש יהיה
בה כדי להדהים הן את הישראלים,
שביקשנו להזכיר להם את נוכחותנו, הן
את הפלסטינים, שרצינו לחזק בהם את
הנכונות למאבק עצמאי, הן את המישט-
רים הערביים, שקראנו עליהם תגר, והן
את דעת־הקהל העולמית, שלא הכירה, או
שהעמיד פנים שאינה מכירה את הגורל
השמור לעמנו.
המיבצע של זד 31 בדצמבר 1964 הוכן
בדקדקנות רבה במשך יותר מחודשיים.
בין השאר, ניתנה לפידאיון הוראה מפו-

׳ 0 1 *1עליהם מספר אבו־איאד בסיפרו, הם ברובם הגדול צעירים
! ויי בני מישפחות פליטים -המתגוררים מאז היוולדס במחנות־
•1 1 1 1 4
פליטים. בין הצעירים יש אף נערים (במרכז התמונה: נער בחולצת י! לבנה) ולפעמים
גם ילדים. מילבד אימונים צבאיים, זוכים הטירונים גם בחינוך רעיוני־פוליטי.

הצגות הפלסטינית

הכוללת את נציגי האירגונים הפלסטינים
השונים, שפת״ח הוא הגדול שביניהם, נראית
בחלקה בתמונה זו. אבו־איאד, מחבר הספר באין מולדת, שנמנה ננס יאסר ננרפאת
על מייסדי פת״ח, נראה במרכז התמונה (יושב, שלישי מימין) .שני מימין: נאיף חוואחמה,

רשת שלא לגרום בשום פנים לאובדן חיי-
אדם בקרב האובלוסיה האזרחית בישראל.
זאת היתד, דרכנו בתחילה. לדאבונו, הת-
הגותם של השילטוות הישראלים אילצה
אותנו אחר־כך לחרוג מן הכלל שקבענו
לעצמנו. פעולות־הנקם הישראליות גורמות
בדרך כלל למיספר רב של קורבנות
בקרב האזרחים הפלסטיניים — בם־
ייוחד כשחיל־האוויר הישראלי מפציץ בצורה
פראית ועיוורת את מחנות־ד,פליטים
— וטבעי שנשיב בדרך מתאימה, כדי
להניא את האוייב מלהמשיך בטבח ה-
הפים־מפשע...
פשיטות הפידאיון יוחסו לאירגונים ששמותיהם
לא היו מוכרים לנו כלל. רק
אחרי שידור הודעתנו הצבאית הראשונה,
ב־ 1בינואר ,1965 שהיתר, חתומה בשם
אל־עאציפה (״הסערה״) ,תפסו המנהיגים
הציוניים את טיבה וממדיה של הפעולה.
מאחר שלא ידענו מראש אם פעולתנו
תצליח או לא, ולא רצינו להבאיש את
שם פת״ח, בחרנו בשם אל־עאציפה כאנד
ך* פשיטה הישראלית בביירות, בי
י 10 באפריל ,1973 זכתה בזמנו לכיסוי
נרחב בעיתונות העולם ותוארה כמופת
ודוגמה לפעולת־קומנדו נועזת. אולם רק
עתה מגלה אבו־איאד, כי יאסר ערפאת
עצמו נקלע אז לזירת הקרב, ואך כפסע
היה בינו לבין המוות. סביר להניח, כי
רק מטרים ספורים הפרידו באותו הלילה
בין מפקד הקומנדו הישראלי וראש אש״ף,
המוכר היום בעולם כולו כמנהיג העם
הפלסטיני.

צעי־זהירות.
עד כאן דברי אבו־איאד.
אמצעי־התיקשורת הערביים נדהמו. אחרי
כמה ימים של שתיקה החלו לתקוף
את הפידאיון בלשון חריפה. המצרים ידעו
לספר כי המדובר בקנאים שמקרב האחים
המוסלמים, והיומון הפרו־נאצרי
אל־אנוואר, שהופיע בביירות, דיווח לקוראיו
כי המדובר בסוכנים של הסי־איי־אי.
הסעודים, לעומת זאת, הניחו כי הפעולה
בוצעה בשירות הקומוניזם הבינלאומי.
הירדנים טענו, כי המדובר במהפכנים
פאן־ערביים. כל מישטר ערבי צייר
את פת״ה בדמות אוייביו ומתנגדיו ה שנואים
ביותר.

ה דו ב ר
^ יך צזונה יאסר ערפאת למנהיג ה-
פת״ח י

מספר אבו־איאד:

מנהיג החזית הדמוקראטית לשיחרור פלסטין, שלישי משמאל: ג׳ורג׳ חבש, מנהיג
החזית העממית לשיחרור פלסטין. אבו איאד חושף בסיפרו מעט מחילוקי הדעות השוררים
בקרב המנהיגים הפלסטינים ומגלה, שגם בתוככי פת״ח עצמו ישנס הבדלי־גישות
וחילוקי־דעות, ביחס לשאלות־מפתח. תיאורו סותר את הגישה הישראלית המקובלת.
המודיעין של פת״ח — ובו נמסר לי כי
כמה בעיות אירגוניות, שניסינו לפתור
אותן בדרך חברית. ואולם אחת מהן, ש-
היתר, בלתי־צפויה, דרשה החלטה דחופה,
והיה עלי להחליט בעצמי על הדרך שיש
לנקוט מבלי להיוועץ בשאר חברי הוועד־המרכזי.
כשלושה
שבועות אחרי קרב כראמה
(כראמה בעברית: כבוד) קיבלתי דו״ח
סודי — בתוקף תפקידי כראש שירותי-
המודיעין של פת״ח — ובו נמסר לי כי
אחד מחברינו מתכונן להכריז על עצמו
כעל המפקד הראשי של אל־עאציפה, הזרוע
הצבאית של פת״ח. צעד זה עלול
היה ליצור משבר בתנועה ולזרוע מבוכה
מסוכנת בדעת־הקהל, מה גם שהרכב הנהגת
פת״ח היה עדיין בגדר סוד, וכל
אחד יכול היד, להעמיד פנים כאילו הוא
חבר בה.
אותו נוכל אמור היה לשדר הצהרה
בשעות הקרובות. מכיוון שנמצאתי אז
בדמשק, ולא היה באפשרותי ליצור קשר

הפשיטה בב״רוח

מספר אבו־איאד:
כעשרה ימים לפני הפשיטה הישראלית,
שקיפחה את חייהם של כמאל נאצר, יו־סוף
אל־נג׳אר וכמאל עדואן, התאספנו,
כמה חברים — כולל שלושת אלה ויאסר
ערפאת — בדירתו של כמאל נאצר. השלושה,
שעמדו ליד,פך לחללי תנועת ההתנגדות,
גרו באותו בניין: כמאל עדואן
בקומה השניה, כמאל נאצר בקומה השלישית,
ויוסוף אל־נג׳אר בקומה השישית.
האם היתד, לי אותו ערב תחושה מוקדמת
לגבי מותם הטרגי ו ייתכן מאד, כי
כשהבחנתי עם בואי שאין במקום שום
שומרי־ראש או סידורי־ביטחון כלשהם,
אמרתי להם, חצי ברצינות וחצי בצחוק :
״אתם באמת לא זהירים! בקרוב ינחת
מסוק ישראלי במיגרש הריק שמול הבית
שלכם ויחטוף את שלושתכם.״ ההערה
התקבלה כבדיחה, אולם ערפאת חזר שוב
אל הנושא ויעץ להם ברצינות רבה לדאוג
קצת יותר לביטחונם. הם השיבו שאינם
רוצים לגרום אי־נעימות לשכניהם על-
ידי הצבת שמירה בולטת מדי על הבניין...
עד כאן סיפורו של אבו־איאד.
כעבור עשרה ימים התכנסה בביירות
המועצה המרכזית של אש״ף.
עם תום הישיבות, בשעות הערב של
ד,־ 10 באפריל, הזמין עצמו אבו־איאד

עם יתר חברי בוועד־המרכזי, שנמצאו
ברובם בקאהיר, בעמאן או בביירות, נקטתי
יוזמה שתשיב את הסדר על כנו.
העברתי איפוא לעיתונות, ב־ 15 באפריל
,1968 הודעה שבה נאמר כי יאסר ער-
פאת נתמנה כדובר הפת״ח, ומכאן גם
כדובר אל־עאציפה, והדגשתי שרק הוא
מוסמך להתבטא בשם התנועה. מסרתי גם
הצהרה קצרה בשם ערפאת — הודעה
שחיברתי ללא ידיעתו — שבה הודיע כי
הוא מקבל את התפקיד החדש שהוטל
עליו, אך חוזר ומדגיש כי הנהלת הפת״ח
תמשיך להיות קולקטיבית.
ערפאת שמע את החדשות ברדיו והופ תע
מאד. בהיותו אדם צנוע, מחה נגד
מינויו באסיפה שהתקיימה זמן מה לאחר
מכן בדמשק, והטעים כי אחרים היו ראויים
יותר ממנו למישרה זו. אך כפי שחזיתי
מראש, הסכימו כל יתר חברי ד,ד,נד,גד, עם
בחירתי. ערפאת היה לא רק אחד מפעיליה
הוותיקים ביותר של תנועה, אלא אף
עורר כבוד והערכה בלב כולנו.
להתארח בביתו של כמאל נאצר. אולם
במפתיע נתקל בסירוב מבודח .״אני מעדיף
למות,״ אמר נאצר ,״ולא לארח אותך
בביתי !״ התברר כי נאצר היה חייב להש לים
באותו הלילה אלגיה לזכרו של משורר
פלסטיני, שנפטר זמן מה קודם לכן. נאצר,
שהיד, בעצמו משורר — יליד ביר־זית ובן
למישפחת נאצר. שהקימה את המוסד ה חינוכי
שנודע ברבות הימים כמיכללת
ביר־זית — חשש כי האירוח יפריע לו
בעבודתו. סירובו הציל — כך הסתבר
כעבור כמה שעות — את אבו-איאד ממוות
בטוח.

הי הו די ם
כ אן!
כו־איאד נפרד מנאצר והחליט ל1־
צל את הערב כדי לפגוש את שלושת
הפידאיון היחידים שנותרו בחיים אחרי
ההתקפה שערך אירגון ספטמבר השחור
בכפר האולימפי במינכן.

מספר אפו־איאד:

שוגויס ננתזז

הם מראה׳ מקובל בבסיסי הפידאיון ובמיפקדות
האירגונים הפלסטינים בביירות. אבו־איאד היה
מלווה בשומרי־ראש, כשהיה נוסע לפגישותיו החשאירת עם העיתונאי הצרפתי אריק
רולו, לשם כתיבת סיפרו באין מולדת. השבוע הופיעה המהדורה העיברית של הספר.

כשהגעתי למקום, הבחנתי ברחוב, סביב
הבניין שבו נמצא מושב החזית הדמוקרא־טית
לשיחרור פלסטין שבהנהגת נאיף
חוואתמה, והנמצא כעשרה מטרים מן הבית
בו מתגוררים שלושה הפידאיון, בהתרוצצות
מוזרה של הכנה לקרב. חקרתי
כמה לוחמים השייכים לחזית הדמוקרא־טית
והם עינו לי שהם נמצאים בכוננות
מחשש להתקפה מצד החזית העממית ל־שיחרור
פלסטין שבהנהגת ג׳ורג׳ חבש.
התמלאתי כעם ואמרתי להם מה דעתי על
התכתשות חסרת-טעם בין שני אירגונים
של תנועת ההתנגדות, שהיו צריכים תחת
זאת לרכז את כל מאמציהם למילחמה
באויב המשותף.

ר פו ל החמיץ אתעראפאת
המתלוות אליהם מתחילות לעורר בי חשד.
מטר פגזים נופל על בניין החזית הדמוקרטית,
ואני אומר לעצמי שלא הגיוני,
ובכלל לא יתכן, שהתוקפים משתמשים
במרגמות. אני מתחיל להבין מה בדיוק
קורה, ואז פורץ לדירה שוער הבית וקורא
בקול חנוק . :היהודים ! היהודים
כאן!״ הוא רועד בכל גופו ואינו מסוגל
לומר שום דבר נוסף.
הנבואה שהשמעתי כמה ימים קודם, בלי
להאמין בה יותר מדי, אכן התממשה. ה ישראלים
נמצאים בפתח ביתנו, פשוטו
כמשמעו. ואם הצליחו לאתר את מקום
מושבה של החזית הדמוקראטית, האם
אינם יודעים ששלושת אנשי הקומנדו של
מינכן מתגוררים בבית הסמוך? שיאסר
עראפאת מתגורר אף הוא במרחק כמה
מטרים מבניין החזית הדמוקראטית?
ע ד כאן דברי אבו-איאד.
האם ידע כוח הפשיטה הישראלי על
הימצאותו של ערפאת בשטח הקרב?

האם עקבו סוכנים ישראלים אחרי אנשי
ספטמבר השחור שחזרו ממינכן? או שמא
היה זה מחדל מודיעיני?
לאבדאיאד ולשלושה בני־שיחו לא
היה נשק מילבד אקדחים. הם יצאו
מן הדירה וחיפשו מיקלט בחדר־המדרגות
של הקומה הרביעית. ליתר ביטחון העלו
את המעלית אל הקומה החמישית והוציאו
אותה מכלל פעולה על־ידי פתיחת הדלת.
כך התכוונו, לדבריו, לפגוש באנשי הקומנדו
הישראלי במדרגות ולהגן על עצמם
עד הכדור האחרון.
אלא שהפיצוצים וקולות הקרב משכו
אותם החוצה. כשירדו לרחוב הספיקו לראות
את הישראלים בנסיגתם .״אויבינו
היו לבושים במדי הפדאיון, אך שוחחו
ביניהם עברית,״ מספר אבו־איאד( .במקום
אחר בספרו מגלה אבו־איאד כי אביו היטיב
לדבר עברית ואילו הוא ״למד להסתדר
בעברית״ ,אודות לחנות המכולת של
האב, ששכנה בפאתי שוק־הכרמל, על
גבול תל־אביב־יפו).

״מאו טסה ־ טווג
ה צ לי ח יותר ממוחמד״

זיאט־נאם בזכותו של העם הפלסטיני
להגדרה עצמית. גם כאן הירהרתי, שיש
לנו הרבה מה ללמוד מחברינו הוויאם־
נאמים, שלא היססו להקריב את הטפל
— ובילבד שיישמר העיקר.״

(המשך מעמוד )47
באותו רגע לא ידעתי, כמובן, עד כמה
יצדיקו המאורעות את טענתי. השעה היתד
9.30 ,בערב, ואיש לא העלה בדימיונו
שאנשי הקומנדו הישראלי, ולא אלה של
החזית העממית, הם שיתקפו שלוש שעות
אחרי כן, את בניין החזית הדמוקראטית
וישתלטו עליו. מתוך הזנחה של כללי
הביטחון הבסיסיים ביותר, ריכזו אנשיו
של חוואתמה בבניין אחד של תשע קומות
את כל שירותי המינהל, הכספים וההסברה
שלהט. וכן חלק חשוב מן הארכיון.
שיחתי עם שלושת ניצולי מינכן הסיחה
את דעתי מדאגותי המיידיות ...הם, מצי-
דם, הציפו אותי בשאלות על המצב ה מדיני.
פתאום אני שומע יריות. אני מביט
בשעון! 12.30 בלילה. אני מתרגז שוב,
ומסביר לבני־שיחי שבקרב המתנהל עתה
לוחמים כנראה אנשיו של חבש נגד אנשיו
של חוואתמה.
קולות הירי גוברים, והתפוצצויות עזות

בתחילת 1970 עשו ערפאת ואבו־איאד
את דרכם לסין — בחשאי. ערפאת אף
המיר לצורך זה את הכופייה והעקאל המסורתיים
בכובע־לבד מפואר, ואת בגדיו
דמויי־המדים בחליפה מהודרת. אך לשווא.
כשעלו השניים למטוס מצאו עצמם
נים־אל־פנים עם עבד אל־סאלם ג׳לוד,
האיש מם׳ 2בצמרת השילטון בלוב. הלה
הרכין ראשו במבוכה ואחרי ברכה חפוזה
התעטף בשתיקה. גם הוא היה בדרכו
למסע סודי בסין. הראשון אחרי המהפכה
של מועמד אל־קד׳אפי.
אורח החיים בסין, שהיה ספוג פורי־סאניות
חמורה, עורר את אבו־איאד לא־מר
לערפאת :״הנביא מוחמד לא היה
מצליח בתחום זה יותר ממאו טסה־טונג!״

אינם פשוטים עד כדי כך,״ אמר.

מספר אכו־איאד :

לא יכולתי שלא להעלות בדעתי את
מילחמות המילים ששלטו בעולם הערבי,
את אלף ואחת הסיסמות שהפצנו, מבלי
שתהיה בידינו האפשרות להוציא אל
הפועל אפילו אחת מהן, את התביעות
המופרזות, הדמאגוגיות, שיכלו להרתיע
אף את בעלי הרצון הטוב ביותר. המים-
לגות והתנועות הפוליטיות הערביות,
אמרתי בליבי, יכולות ללמוד רבות מן
הצינעה, הענווה והריאליזם של המנהיגים
הוויאט־נאמיים...

ענדאד־נאצו: תינוק חם
יומיים אחרי הקרב בכראמה, נאלץ המלך
חוסיין להכריז :״כולנו פדאיון!״
ראשי פת״ח החליטו, כי השעה כשרה
לכינון מגעים עם ראשי המדינות הערביות.
קדומי ואבו־איאד ביקשו להתקבל
לראיון אצל מוחמד חסנין הייכל, העורך
הראשי של אליאהרם.
״ברגע הראשון התרשמתי לרעה מאיש
סודו רב״ההשפעה של נאצר,״ מספר אבו־איאד
.״הוא היה לבוש בקפידה, סיגר
עבה בין שפתיו, דיבר בביטחון מופרז
ונראה שנקט כלפינו עמדת עליונות.״
הייכל הציע לבני־שיחו לקחתם מייד

מספר אכו־איאד :

צ׳ו־אן לאי, ראש ממשלת סין, ששוחננו
איתו שיחות ארוכות וידידותיות, שבה את
ליבנו בתבונה החריפה, בדקותו ובתרבותו
העשירה. השאלות שהציג לנו גילו
לא רק את אהדתו הרבה לעם הפלסטיני
ולמאבקו, אלא גם ידיעה מעמיקה ומקיפה
בכל הקשור לבעיה הפלסטינית ולהק־שריה
האזוריים והבינלאומיים. זיכרונו
המופלא איפשר לו להשוות את תשובותינו
לתשובות שקיבל בעבד מאורחים
פלסטיניים אחרים, ולהסיק מתוך כך את
מסקנותיו הוא*.
הוא הבטיח לנו את תמיכתה המלאה
של סין והזמין אותנו לפרט את צרכינו.
הוא קבע לנו פגישה למחרת במישרד־ההגנה,
ושם הודיע לנו שכל בקשותינו
לסיוע צבאי ואזרחי אושרו.

* הכוונה, כנראה, לנציגי אירגונים
פלסטיניים אחרים, ביניהם ג׳ורג׳ חבש.

כאשר ייפתח, ביום מן הימים, מו״מ בין
ישראל לאש״ף, יוכלו מן הסתם מפקד
כח הפשיטה הישראלי וראש אש״ף להעלות
זיכרונות על מיפגש הדמים שבמהלכו
כימעט נפגשה פנים־אל־פנים, כפי
שעשו בשנתיים האחרונות מפקדים ישראלים
ומצריים בעת שנפגשו.
דים להתנקש בחיי. קרעתי את ההודעה
חסרת־השחר לגזרים והתנגדתי להצעתו
של הייכל לחפש בכליכם בכניסה למעוני.״

המלו פ״סל: גב׳ו עשיר
אבו־איאד הגיע לראשונה בחייו ל־סעודיה
ב־ ,1952 כחבר מישלחת איגוד ה סטודנטים
הפלסטיניים. סעוד, מלך סעודיה,
קיבלם אז בחמימות ואף שילשל
לקופתם 30 אלף דולר למימון פעולות
האיגוד. עתה שלט פייצל בממלכת־המיד־בר.
הוא נפגש עם נציגי פת״ח כמה שעות
אחרי שירדו מכבש המטוס.

מספר אכו־איאד :

הפלך פייצל, שהחזיק אותי בשיחה
יותר מארבע שעות, גילה אף הוא אהדה
רבה כלפי התנועה הפלסטינית, אם כי
הירבה להדגיש את מורת־רוחו מן היסו דות
השמאלניים והמארכסיסטיים ש״הוח־דרו״
,לדבריו, אל בין הפדאיון. בהיותו
אדם בעל דקות רבה, נמנע מלנקוב בשמות
או לבקר מישטר ערבי זה או אחר.
אך ככל הנראה, לא רחש שום אמון
למישטר הסורי, שנשלם אז על־ידי צאלח
ג׳דיד, ואף נאצר לא •היה חביב עליו.
פייצל סבור היה שאסור לנו להזדהות
עם מישטר ערבי כלשהו, ועל כן הבטיח
שסעודיה תעזור לנו בסודיות רבה ככל
האפשר .״אין אנו מצפים מכם לא לשבחים
ולא לביקורת,״ הדגיש. על פי הצעתי,
הסכים להתיר את הקמתם של ועדות-
תמיכה בארצו, שתפקידן יהיה לאסוף
תרומות ולנכות עד 770 ממשכורותיהם
של פלסטינים שהתגוררו בסעודיה —
כספים שנועדו להזין את קיפת פת״ח.
במחווה של גביר עשיר הוסיף, כי הוא
עצמו יתרום לתנועתנו סכום השווה ל־סך־כל
הכספים שייאספו בדרך זו.

(1נו(1י0

1ש: עם שד 3נ) בון ממלכה,

>״אנ: ו3ען תעיונוח
מסין המשיכו שני מנהיגי פתח במטוס
צבאי לוויאט־נאם. בנמל־התעופה של
האנוי, בחדר־הארחה קטן, נקשרה השיחה
הראשונה בין הפלסטינים לבין הוויאט־נאמים.
היא נמשכה שלוש שעות, מבלי
שייראה לה קץ. כשהביע אבו־איאד את
פליאתו על ההמתנה המתמשכת בנמל,
הסבירו המארחים, ללא מבוכה או התנצלות,
כי השילטונות מחפשים עדיין בית
כדי לשכן בו את האורחים, ומכונית —
כדי שתסיעם .״במשך שהות של קרוב
לשבועיים,״ מספרא בו־איאד ,״עתיד הייתי
לראות ברחובות העיר לא יותר מ-
15 מכוניות פרטיות. נוכחתי לדעת, ש מבחינות
רבות היתה מצוקתם של ה-
וויאם־נאמים גדולה מזו של הפלסטינים.״
הגנרל ג׳יאם, המצביא המהולל של
צפודויאם־נאם, הרשים את אורחיו בצניעותו
ובעדינותו. את השיחה הראשונה
עם שני הפלסטינים פתח בציטוט פסוק
מהקוראן, האומר למעשה שהכוח הוא
אמצעי חיוני בהתמודדות עם האויב. נראה
שהכין את עצמו היטב למיפגש עם
בני־שיחו הערבים, אך גם הזהירם מפני
האשליות העלולות להיווצר ממושגים
וסיסמות כמו ״מילחמה עממית״ או ״ה־שילטון
נמצא בלזע־זזרובה הדברים

עם שוך הקרב חצה אבו־איאד את הרחוב,
ושם פעמיו אל ביתו של יאסר ער-
פאת, בבניין סמוך .״מצאתי אף אותו
בריא ושלם,״ הוא מגלה .״הישראלים אס־גם
פלשו לבניין שבו התגורר, אך בלי
ספק לא ידעו שהוא נמצא שם, שכן לא
התעקשו למצוא אותו. נוסף על כך, שוט־רי־הראש
שלו השיבו מילחמה בחירוף-
נפש. כמה פידאיון, שהיו עצורים בקומת
הקרקע, בגלל עבירות קלות שביצעו,
שוחררו וחומשו מיד עם תחילת ההתקפה
והשתתפו בהדיפת החיילים הישראליים.
ערפאת עקב אחרי הקרב מגג הבית ונתן
משם הוראות ללוחמים.״

ב־ ,1967 כשלוב היתה עדיין
באו נציגי פת״ח,
מי, כדי לפגוש את המלך סנוסי הישיש.
המלך היפנה את שני השליחים עלומי-
השם אל ראש ממשלת לוב באותם הימים,
עבד־אל־חמיד בקוש. הוא קיבל את
שני הפלסטינים בעויינות גלויה.
״מרגע שנכנסנו למישרדו,״ מספר אבו-
איאד ,״ועוד לפני שהזמין אותנו לשבת,
אמר לנו בגסות שאין לו אמון בנו ובת־נועתנו,
שאינו מאמין ברצינותה של ה מהפכה
שביקשנו לחולל, זכי מהפכה
זו, מכל מקום, לא תוביל לשום דבר.
״הוא הוסיף, :אם למרות כל זאת הסכמתי
לקבל אתכם היום, זה רק משום
שאיני יכול לנהוג אחרת, מכיוון שאתם
נהנים מאהדה עממית נרחבת. לצערי,
הלובים הם עם של מטומטמים
שני הפלסטינים •נדהמו לשמע אזניהם.
״עם של מטומטמים?״ שאל אבו־איאד,
ומבלי להמתין לתשובה עבר לטון של
איומים :״טוב ויפה, אדוני ראש־הממש־לה,
אנחנו נצא מכאן ונפרסם בגלוי את
דעתך המוזרה על בני עמך. אינני מוצא
יותר כל טעם בניהול דו־שיח איתך !״
נרעש ונפחד הזמין ראש־הממשלה ה לובי
את השניים להסב עימו לשתיית
קפה והזמינם לפגישה נוספת.
מספר אבו־איאד :״עבד־אל־חמיד בקוש
היה הפעם ידידותי וחם, והסכים ללא
היסוס להעניק לני כל מה שביקשנו. יצאנו
את לוב כשבכיסנו כ־ 30 אלף דינר,
סכום נכבד בהשוואה לנכסינו אז.״
אבו ־ אי אדופא רו ק ק דו
עדאנאת
הדיפלומט

משוחח עם אורחיו, בבניין נציגות
אש״ף באנקרה, תורכיה, דקות ספורות
אחרי שהסתיים טכס פתיחתה של הנציגות. התמונה צולמה על־ידי תיירת ישראלית,
שנקלעה למקום לפני כמה חודשים. היא חזתה בטכס ואף נכנסה פנימה בלא שנעצרה.
מבלי להתייחס באופן ישיר לפת״ח או
לאש״ף, פירטו לפנינו בני־שיחנו מן ה־לישכה
הפוליטית באריכות את השלבים
השונים במאבקו של העם הוויאט־נאמי,
והסבירו מדוע היה עליהם להסכים לוויתורים
שונים, לעיתים מהותיים, כגון
חלוקת הארץ לשתי מדינות עצמאיות.
עד כאן דברי אבו־איאד.
בתום הביקור, כששקדו שני הצדדים
על חיבורה של הצהרה משותפת, הבחין
אבו־איאד, כי הוויאט־נאמים מתחמקים
מלקבל את הצעותיו לגינוי ישראל וה ציונות.
אחד מהם, חבר הלישכה הפוליטית,
הסביר לו, שברצונם להשתמש במונחים
מתונים, ואפילו מעורפלים, כדי
לא להכעיס את יהודי ארצות־הברית, ש-
׳רבים מביניהם פעלו במיסגרת התנועה
נגד המילחמה בוויאט־נאם.
מודה אבו־איאד :״שיבחתי את בף
שיחי על כנותו, ועוד יותר על זהירותו,
והסכמתי מייד לגירסה הממותנת של הקטע
הנוגע לישראל שהגישו לי. לעומת
זאת, ההודעה הצהירה על תמיכתה של

לפגישה עם המזכיר הכללי של מיפלגת
השילטון במצריים, עלי צברי, שהפך
אחרי מותו של הראיס ליריב מסוכן של
אנוור אל־סאדאת והושלך לכלא.

מספר אכו־איאד :

בדרך, בעודו נוהג בעצמו במכוניתו,
הציג לנו הייכל לפתע שאלה מפתיעה :
״אתם חמושים?״ תשובתנו השלילית לא
סיפקה אותו, שכן הוא שב והציג את
השאלה. הבנו את דאגתו כאשר הגענו,
להפתעתנו הרבה, לא אל מושב האיחוד
הסוציאליסטי, אלא אל מישכנו של הנשיא
נאצר. הייכל, חסיד התיאטרליות, אירגן
לנו פגישה עם הנשיא המצרי.
נאצר קיבל אותנו, בדרך הערבית המקובלת,
בחיבוק חם. כאשר התיישבנו,
שאל בטון רציני לכאורה, בהצביעו על
תיק המיסמכים שנשא פארוק קדומי :
״האם זה נכון שאתם מחזיקים שם חומר־נפץ
כדי להרוג אותי?״ ומייד הוסיף:
״אל תדאגו, אני מתבדח. לפני שעות
אחדות קיבלתי מן המוחאבארת (השירות
החשאי) דו״ח המזהיר אותי שאתם עומ

במדינה
אמנו ת
ח ב לני ם אד מוני ם
הצייר רפי לביא סוכל
מהשחתת תמונותיו על-ידי
ישראלים כארץ ובחו״ל
רפי לביא, האמן והמחנך, הפך זה מכבר
לאחד מעמודי התווך של הציור הישראלי.
ציוריו של רפי לביא, נחשבים בקרב
המצויים בעולם האמנות למיושנים קימ־עה,
בשל היותם מצויירים בסיגנון של
שנות ה־60׳ .הם אמנם שוכנים כבוד ב־מוסיאונים,
אך עובדה זו אין בה כדי
לחסנו בפני אלימות הקהל הישראלי.
בערב של שאלות־תשובות, שנערך בשבוע
שעבר במוסיאון תל־אביב, התוודה
רפי לביא בפני הקהל, שהדבר הכואב
לו יותר מכל, כאמן מודרני — הן החבלות
של הצופים ומבקרי התערוכות בציוריו.
מסתבר, שהצופים שאינם מבינים
כל כך מה רוצה רפי להביע בשירבוטי
העיפרון שלו על הבד, שהם תוספת לכתמי
הצבע ומירקם שכבות הצבע המעודנות,
חושבים שיהא זה מן החוכמה להוסיף
קישקושים בעיפרון, בעט או אפילו בשפתון
על הציורים שלו.
״לו לפחות לא היו מציירים בשפתון,״
אומר רפי ,״כי השפתון לא יורד מהציור,
למרות כל מאמצי המשחזר ציורים פגר

הפלסטר הוא בקוטר של שני סנטימטרים
ונקודת המגנט נמדדת במילימטרים
ספורים. מניחים אותה במרכז הכאב. המשתמש
ממשש את מקום הכאב, אם זה שריד
מתוח, שטף־דם, התכווצות או כאב ללא
סיבה ידועה. בנקודה שבה נמצא מרכז
הכאב יש להניח את הפלסטר ולהשגיח
שנקודת המגנט תיגע במרכז הכאב. לדברי
הממציאים חולף הכאב תוך דקות
מעטות מרגע הנחת הפלסטר, את הפלסטר
אפשר להשאיר שלושה ימים ולהחליפו
באחר.
רב־ימכר. לחפיסת המגנטים מצורף
תרשים ובו מצויינות נקודות שבהן נמצאים
מרכזי־עצבים. כאשר מניחים את
המגנט על אותן נקודות, פועלים הכוחות
המשפיעים לטווח הקרוב.
כדי להרגיע כאב בעורף ובשרירי הצוואר
יש להניח את הפלסטר הפלאי בנקודות
פו־שי וטאן־שו שנמצאות באיזור
העורף התחתון. את הכאבים באמור עמוד
השידרה־המותני ניתן לחסל אם מניחים
את המגנט הקרמי בנקודת סאן־שו-יו ש נמצאת
בגב מתחת לצלע האחרונה, או
בנקודת ג׳ין־יו שנמצאת כסנטימטר מתח תיה,
או בנקודת בו־קו־יו הקרובה לעצם
העצה.
פלסטרי המגנט הפכו רב־מכר בארצות-
הברית. האמריקאים מסתובבים כשעל כל
גופם פיסות פלסטר עגולות. האירופים
עדיין לא התרגלו לרפואת המחטים הסינית
ובוודאי יעבור זמן גם עד שיאמצו את

ערבי

צעירים
במועדון לתרבות

חדשה

רח׳ הס ,5תל־אביב,
טל׳ 297263

תרשים יפאני של מרכזי העצבים
בדיוס מופתי
עים.״ אין זו הפעם הראשונה שבה פוגע
הקהל הישראלי בציוריו של רפי לביא.
כבר בסוף שנות ה־60׳ ,כשלביא השתתף
בביאנלה בפאריס, חזרו ציוריו משם עם
״תוספות״ של קללות, ניאוצים וקישקושים.
כולם — בעברית!
״אין לדרוש מאדם שלא למד מעודו
תולדות האמנות, שיבין באמנות,״ טוען
רפי לביא .״כשם שאין לדרוש מאדם שלא
למד מחשבים — לדעת להפעיל או לפרש
את האינפורמציה שפולט מחשב.״
הוא מבקש מהקהל הרחב רק דבר אחד:
״אנא, אל תשחיתו דברי אמנות, גם אם
אינכם מבינים או אוהבים אותם.״

ר פו א ה
מגנ טתחתתחט
הניעה לישראל
התשובה היפאנית לרפואת
המחטים הסינית,
פלסטר־מנגמי לטיפול אישי
היפאנים התקנאו בסינים, והחליטו להמציא
רפואח־מחטים משלהם. לא עוד רופא
שיחפש את הנקודות המיוחדות לכל כאב
וכאב, לא עוד מחטים דוקרות ומפחידות.
היפאנים בדרכם המתוחכמת החליפו את
המחטים בנקודות קטנות של מגנט קרמי,
המונחות על פלסטר עגול.
המגנט עשוי מכמה מתכות אל־חלד,
וכוחו המגנטי חזק פי 500 מזה של מגנט
רגיל. הוא גורם לתנופת היונים בדם,
ומזרז את מערכת־העצבים המקומית ואת
מחזור-הדם. וזאת, כדברי היפאנים ,״בדיוק
מופתי,״ כשהוא ״שומר את המשתמש בו
בבריאות שלמה״.
ה עול ם הזה 2213

טרמפ

יום שלישי 5.2.80

היפאנית. ולישראלים בשורה: הפלסטרים
הגיעו ויימכרו בבתי־המרקחת במחיר
השווה לכל כאב.

דיון פתוח
על המתרחש באפגניסתאן

מישטרוה
בגדלג רגי ר או דו
חשודה בעיסוק בזנות,
הסתבבה בבית המעצר
בתקיפת שוטרת, אך
שוחררה ממעצרה

המועדון פתוח בימי ג׳
התוכניות מתחילות ב״ 9בערב
חמועדון פתוח משעת 1.30 בערב.

האוח שהוגש לעצירות בבי!ת המעצר
לא היה מבושל כדבעי. רובן של העצירות,
פרוצות שנאספו אותו לילה בניידת ד,מיש־טרה
בכבישי החוף החלו בצעקות. הן
צרחו, טרקו כסות בצלחות, וזרקו צלחות
מעל השולחן. היתר, מהומה אדירה ורעש
מחריד.
השוטרות הממונות על הסדר בית המעצר
ירדו מיד לחדר האוכל כדי להשתיק את
העצירות המשתוללות. כל הנשים נאספו
בהמון גועש והועלו יחדיו אל חדרי המעצר
בקומה העליונה.
רחל זריהן ,24 ,דווקא אכלה את האורז.
היא נעצרה באותו ערב, ומכיוון שלא
הספיקה לאכול בבית, והיתר, עסוקה בכביש
מאז שעות הצהריים היתד, רעבה מאוד.
כאשר רעבים אוכלים גם אורז בלתי מבד
של. אך השוטרות לא היפלו בינה לבין
חברותיה וגררו גם אוחד, לחדר המעצר.
משום מה היתה רחל אחרונה בשורת הגשים
שנדחפו לקומה העליונה. השוטרת
דחפה אותה קדימה וטרקה את דלת הברזל
הכבדה כדי לסגרה אחרי עדר העצירות.
בתוך הסדק שבין הדלת הכבדה והמשקוף
נשארו לרגע אצבעותיה של השוטרת. הדלת
(המשך בעמוד )54

לחייל

ב הנ חיי ת :

ליאון זהבי

עשהלמ ענ ך!

היה איכפ תני ק ולא פלג מ טניק
פעל לשיפור איכות החיים שלך
ע״י דוגמא אישית בנימוס, התחשבות
בזולת, שמירה על הנקיון, סבלנות ועוד...
נשמח לשמוע ממך

אזרחים למען איכות חיים ת. ד 1097 .גבעתיים

זכור ! פ עם תז דקקלטל פוני ם שלנו.

שירות מיוחד לחילוץ ולפתיחת
דלתות נעולות במכוניות ובדירות
— שירות יום ולילח —
״ בי ט חון דיזנגוף , 172ת ״ א.
ט ל: יום . 03-244779 ,03-232059 -
לי ל ה . 03-659736 , 03-266591 -

419

קולנוע
סר טי ם

או גורליים, יכולים
מאין כמותם בעיניהם.

סדט עונ>)רו
בשפה מיקצועית, נוהגים לכנות סרט
כמו תרגילים בהתבגרות בכינוי ״ישנוני״.
לא מפני שהוא מרדים את הצופים, חם
ושלום, אלא ההיפך .״ישנוני״ הוא סרט
בתקציב קטן, עם שחקנים אלמוניים למחצה,
עם במאי שאינו נחשב כוכב בזכות
עצמו, סרט שאיש איננו מקווה ממנו
ליותר מכיסוי ההוצאות ומילוי פקקים,
בין הצגת להיט אחד למישנהו. הסרט
מוצא לשוק ללא מאמץ פירסומי גדול,
במיספר מועט של עותקים והכל כבר
מפנים מבטם אל הסרט הבא, כאשר מישהו
(במיקרה של תרגילים בהתבגרות היתר.
זו הביקורת) רואה את הסרט, מתפעל
ממנו, מפיץ את שמו בכל רחבי הארץ,
והסרט הקטן והרדום, לכאורה, הופך שיחת
היום והצלחה מפתיעה. משהו נוסח הסיפור
על הברווזון המכוער שהתבונן במראה
וגילה שהוא ברבור.
מי שינסה למצוא את המרכיבים המיס־חריים
או את סיבות ההצלחה של תרגילים
בהתבגרות לפי אמות־המידה המקובלות
של תעשיית הקולנוע, יעמול לשווא.
ארבעת השחקנים הראשיים אולי אינם
טירונים, אבל קשה להניח שמישהו יקנה
כרטיס רק כדי לראות את דנים קריסטופר,
מפני שהיה אחי הכלה בחתונה של אלטמן,
או את דניס קואיד, מפני שהיה אחיו
של החייל האסיר בפרט האחרון או משום
שהופיע בכמה סירטי טלוויזיה. כל תהי לתו
של ג׳קי ארל הילי היא שנמנה בשעתו
על כנופיית הילדים משחקי הבייסבול
בסידרת סרטים על קבוצת הדובים החדשים,
ונסיונו הקודם של דניאל שטרן הוא
כולו על הבמה.
מירוץ אופניים. במאי הסרט ידוע
יותר, אבל קשה להניח ששמו הוא זה
שימשוך המונים לקולנוע. פיטר ייטס ביים
אומנם את בוליט, אלא שזאת היתד. הצלחתו
האמיתית היחידה בשורה שלמה של
סרטים שלא הצליחו עד הסוף, או שהיו
סתם מבצעים מיסחריים. אשר לתסריטאי,
יוגוסלבי בן 35 בשם סטיב טזיץ׳ ,הוא
אומנם כתב מחזות שהוצגו בניו־יורק
(אחד מהם בבימויו של ייטם) אבל למסך
הגדול טרם זכה לעבוד.
וגרוע מכל, זהו אחד מאותם סרטים שכאשר
מנסים לסכם אותם בכמה מישם־
טים, מתקבל מיד רושם עלוב ומוכר מדי.
״חרדה ירדה עלי כאשר חשבתי שמראייני
טלוויזיה יבקשו ממני שאספר את הסרט
בעשרים מילים או פחות,״ מספר היום
פיטר ייטס .״וכי מה הייתי צריך לומר
להם: זה מעשה בארבעה נערים שגמרו
את הגימנסיה, אין להם מה לעשות בעיירת
מולדתם הקטנה, ואחד מהם משכנע את
עצמו שהוא איטלקי, ויש שם מירוץ אופניים
מרתק ...זה באמת נשמע לא טוב.״
זה אכן נשמע לא טוב. כי תרגילים בהתבגרות
הוא אחד מאותם סרטים ששום
דבר בעל חשיבות היסטורית לא קורה
בהם. מדובר בו באנשים רגילים, בעיירת־שדה
רגילה, ליד אוניברסיטה רגילה, וכל
מעלתו היא בכך שהוא יורד לעומק חוויותיהם
של אנשים קטנים אלה, ומצליח
להראות כיצד אירועים שאינם הרי-אסון

להיראות חשובים

תרגיל בהתלהבות. מבקרי הקולנוע
של ניו־יורק ולום־אנג׳לס התפעלו והיללו,
והמבקרים שבין שני החופים, יצאו ממש
מדעתם מרוב התלהבות, ובסוף 1979 הם
העדיפו את תרגילים בהתבגרות ואת התסריטאי
סטיב טזיץ׳ על סירטי יוקרה כמו
אפוקליפסה עכשיו וקרמר נגד קרמר. המחמאות
לא נעצרו בגבולות. באנגליה,
ארץ מולדתו של ׳ייטס, מצביעים עליו
בגאווה כעל ״הבמאי הבריטי הראשון ש הצליח
בארצות־הברית, מאז אלפרד היצ ׳-
קוק״ .״מעניין אם אצטרך לחכות עד
שאהיה בגילו כדי שיעניקו גם לי תואר
אבירות,״ מתלוצץ ייטם. בצרפת, לעומת
זאת, הכתירו אותו כ״פרנסואה טריפו של
המערב התיכון בארצות־הברית״ ,תיאור