גליון 2214 מתאריך 6 בפברואר 1980

פרסים פלד.מ עמר נויברט

,העולם חזה״ ,שמעון החדשות הישראלי * המערכת וז1מינחלזז: תל
אביב, רחוב גורדון ,3מל 232202/3/4 03 תא־דואר . 130 מען מברסים :
״עולמפרס״ העורר הראשי: אורי אבנרי ראש המערכת: יוסי
ינאי * עורד־תבנית: יוסי שנון. עורכת כיתוב: ענת ישראלי .
צלמי־מערכת: ציון צפריר וגילה רזץ ראש חמינהלח: אברהם
סימון • מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל :״העולם חזה״
כע״מ * מודפס כ״הדפוס החדש״ כע״מ, תל־אכיב׳ רחוב בד
אביגדור הפצה ״גד״ כע״מ * גלוסות: צינקוגרפיה ״כספי״ כן ן״ס.

הגליון הזה הוא קוקטייל.
יש בו סקופים על המתרחש מאחרי הקלעים
של המיפלגות. יש בו דיווח על
מאורעות בעלי חשיבות ציבורית בשטחי־חיים
רבים. יש בו מאמרים שנועדו לעורר
מחשבה לגבי בעיות־היסוד של המדינה
והחברה, ולספק להן פיתרונות. יש בו
דיווח על המתרחש בעולם, מעמדת־תצ־פית
חדשנית. יש בו דיווח וביקורת על
ספרות ואמנות, קולנוע וטלוויזיה. יש
בו הבעת דיעות של בעלי־טורים ושל
קוראים. יש בו ״סיפורים מהחיים״ —
מבית״המישפט, מבית״הכלא וממקומות
אחרים שבהם מתרחשים דברים. ויש בו
סיפורים אנושיים סתם — על דמות מעניי נת,
על אירוע חברתי, על פרשות חיים.
כל זה ביחד יוצר את הקוקטייל המיוחד,
שהוא העולם הזה. וכמו כל משקה מיוחד,
ייחודו טמון הן בטיב החומרים המתמזגים
בו, הן בהרכב התערובת עצמה.
אין בעולם-כולו עיתון הדומה להעולס
הזה. זוהי תערובת ישראלית מובהקת,
המבטאת את תחומי־חהתעניינות של ה־

כאשר הקמנו מערכת זו, לפני 30
שנים (פחות שלושה חודשים) ,כבר כללנו
במתכונת החדשה שלנו את המדור הזה.
מבחינת תפיסתו, היד. זה חיקוי של ה מדור
המקביל בשבועון האמריקאי סיים,
שממנו למדנו רבות בראשית דרכנו.
במשך שנים רבות היה מדור זד, אוסף
של אנקדוטות קטנות — מעשים שקרו
לאנשים חשובים, או דברים שאמרו, אם
היה בהם מידה של פיקנטיות ושנינות.
היה זה תמיד מדור חביב עלינו, כי
הוא ביטא את אחת מתכונות־היסוד של
תפיסתנו העיתונאית. תפיסה זו אומרת,
כי בכל אירוע או תהליך, ויהיה מופשט
ככל שיהיה, האדם הוא המוקד.
במאבקים בין עמים, פועלים כוחות היסטוריים
כבירים. אך בפועל, באירוע היומ יומי,
מופעלים כוחות אלה על־ידי בני־אדם
חיים. מי שמנסה לתאר את התהליך
מבלי לשים את הדגש על האדם, מחמיץ
היבט חיוני.
ומבחינה עיתונאית־מיקצועית: האדם
מעניין יותר מאשר התהליך. לכן, כדי
להביא את הקורא לכך שירצה לקרוא
על התהליך ולהבין אותו, ספר לו על
האדם העומד במרכזו!
זה היה נכון גם כאשר העיתונות הכ תובה
היתד, בעלת מונופול בשטח־התיק־

התהליכים המסובכים ביותר הופכים לעימותים
בין בני־אדם העומדים ״חשופים
במירקע״).
בשנים האחרונות עוברת מהפכה-
זוטא על העיתונות ביכלל, ועל השבועונים
בפרט. אולי בעיקבות המהפכה של
הטלוויזיה, הולכים וגדלים המדורים ה מספרים
על אנשים.
בכל השבועונים הולך וגדל השטח המוקצב
לחיים הפרטיים של אישים מעניינים׳
לאירועים חברתיים שבהם הם מש תתפים,
לתחביבים שלהם ולפרטים פיקנטיים
עליהם.
הרחיק לכת השבועון הצרפתי המצוייר
מאץ /שהוא שבועון רציני־יחסית, המק דיש
שטח רב למאורעות ציבוריים ומדיניים•
לא זה בילבד שהחל מקדיש עמודים
על גבי עמודים למדורי ״אנשים״ —
אלא שהוא שם אותם בראש הגליון,
לפני העמודים המוקדשים לענייני־דיומא,
בעלי חשיבות ציבורית.

״ ש הוי
על הנ שמה״
באר צו ת ־ ק ב רי ת, ולאחר מכן גם בארצות
אחרות, החלו מופיעים שבועונים
מיוחדים המוקדשים דק למדורים כאלה
(כגון השבועון פיפל היוצא מטעם ה שבועון
טייס) — דבר הנראה לי כהגזמה
הגובלת בעיוות.
לאחרונה החלטנו להנהיג אצלנו רפורמה
דומה — להגדיל את מיספר העמודים
המוקדשים למדורים תחת הכותרת ״אג־

זהו הצד השני של המטבע, וכדאי
לעמוד על כך.
הזכרתי קודם שכלי־התקשורת ההמוניים•
ובעיקר הטלוויזיה, עלולים להתרכז
בבני־אדם באופן בילעדי, עד
כדי דחיקת כל שאר הדברים אל מחוץ
לתחום ההתעניינות של האזרח.
בישראל של ימינו, זוהי סכנה מוח שית
מאד, והייתי רוצה להפנות אליה את
תשומת־הלב שלך.
שאיפות אישיות, תכונות אישיות ושיג־יונות
אישיים (שלא לאמר: שיגעונות
אישיים) ממלאים תפקיד חשוב בחיי המדינה
והחברה. היינו הראשונים בארץ
שהצביעו על כך, התאמנו לכך את סיג־ננו
העיתונאי.
אך כאשר הדיווח התיקשורתי מתעלם
בכלל מן הרעיונות, מן הנושאים הנר אים
כמופשטים, הוא גורם לעיוות מסוכן.
בישראל לא היתד, מעולם נטייה חזקה
לעסוק בנושאים המופשטים, שיקבעו בטווח
הרחוק את גורל המדינה. נושאים
מרכזיים, קשים ובלתי־נעימים, פשוט טואטאו
אל מתחת לשטיח. מבחינה זו מילא
העולם הזה תמיד תפקיד חיוני, בשולפו
נושאים אלה ובהכריהו את המדינה להתמודד
עימם, או לפחות להכיר בקיומם.
כזה היה הנושא הפלסטיני, שבו עוסק
השבועון מאז ראשית שנות ה־50׳ .כזה
היה נושא הפער העדתי, שאותו העמדנו
לראשונה במרכז הבמה הציבורית, לפני
קרוב ל־ 30 שנים, כאשר יצרנו את הסיס מה
״דופקים את השחורים!״
אני רואה בדאגה גוברת, כי מאז שתפסה
הטלוויזיה את מקומה בעולם־התיק־

ח״ב גרופר

השר שרון
1זה חשוב יותר מנזה 7

ח בי ״ ם אלון ופרס
מה אמר מי על נזי?
ישראלי. ומפני שמדובר על אנשים חיים
— הן העורכים, הן הקוראים — הרי
תחומי־ההתעניינות משתנים מתקופה לתקופה.
ועימם משתנה, כמובן, התערובת.

ח שו פי ם
ב מיר ק ע
הקדמה זו באה לפתוח בוויכוח על
השינוי האחרון בהרכב התערובת — הגדלת
המדורים הקשורים במדור ״אנשים״.
העולם הזה 2214

שורת. הופעת הרדיו לא שינתה זאת.
ואילו בעידן הטלוויזיה מגיע תהליך זה
לידי קיצוניות (ולעיתים אף מוגזמת) .ה־מירקע
הקטן קולט בני־אדם, רק בני-
אדם. קשה לו מאד לקלוט תהליכים ורעיונות,
בייחוד כשהם מופשטים.
(כהירהור צדדי: הגזמה יזו משבשת
במידה רבה את הדיון על נושאים רציניים.
הנימה האישית לא זו בילבד ש היא
מתבלטת ומעמידה את עצמה במרכז
התמונה — היא עלולה לדחוק את
כל השאר אל מחוץ למירקע, כך שגם

שים״ ,ולרכזם בחלק הקידמי של הגל־יון.
לפני הכתבות הרציניות, הפוליטיות
והציבוריות.
אודה שהיה לנו לכך גם שיקול ישראלי.
אנחנו עוברים תקופה קשה בארץ.
יש הרבה מאד סיבות לדיכאון: המפולת
הכלכלית, החודרת לחיי כולנו:
המצב החברתי: הפער בץ העדות: אי־התיפקוד
של הממשלה: המשבר הכללי
העובר. על הכנסת והמיסלגות: פיצוץ
האשלייה שהשלום עם מצריים יביא אוטומטית
לשלום כולל, בלא צורך בקורבנות
נוספים. השחיתות ממשיכה לחגוג,
ויחד עימה הכפייה הדתית. ברחוב ובמקומות
הציבוריים גוברת הבריונות. הפשע
משגשג. ועוד ועוד.
כל זה עושה לנו ״שחור על הגשמה״.
העולם הזה אינו מעלים אף פרט אחד.
להיפך, אנו רואים את עצמנו כמכשיר
מרכזי במאבק נגד כל התופעות האלה,
ולכן הם תופסים מקום נכבד מאוד במערכת
הגילויים, החשיפה, הדיווח והמחשבה בעמודי
העולם הזה.
אך איננו רוצים שהקורא יקח לידיו את
הגליון בהרגשה שימצא בו רק דברים
מדכאים. אנחנו רוצים שיידע, כי ימצא
בגליון גם דברים עליזים, משמחים, ה מעניקים
לו שעה קלה של צחוק, נחת,
או סתם אופטימיות.
מדורי״המישנה של ״אנשים״ — אח״ם״,
״מסיבת השבוע״ וכיוצא באלה נועדו
לשמש מטרה זו. אולי אינם חשובים
ביותר כשלעצטם, אך יש להם תפקיד
בקוקטייל השבועי של הגליון.
אין מדורים אלה באים לגרוע מאומה
משאר מדורי העיתון, העוסקים בנושאים
רציניים יותר.
אילו עשו כן, היה בכך חטא.

שורת הישראלי, התחזקה עוד יותר ה התעלמות
הגמורה מנושאים ״מופשטים״,
ובאה במקומה ההתעסקות הבילעדית
בבני־אדם. הוויכוח המדיני והחברתי נעלם,
ובמקומו בא העימות בין בני-אדם.
זוהי וולגריזציה מסוכנת, הפיכת המדי ניות
לעניין של רכילות. לא עוד דיון
על מקומה של החקלאות בחיי הכלכלה והחברה,
אלא מה אמר פסח גרופר על
אריק שרון, ואריק שרון על פסח גרופר.
לא עוד דיון על היתרונות והמיגרעות של
הפיתרון הפלסטיני לעומת תוכנית־אלון,
אלא מה אמר שימעון פרס על יגאל אלון,
ויצחק רבין על שימעון פרס. לא עוד
ויכוח על פצצת־הזמן החברתית־עדתית
בישראל, אלא מה אמר דויד לוי בישיבת-
הממשלה על ייגאל הורביץ, ומה אמר
זבולון המר על ישראל כץ.
בוודאי איני בא להכחיש שכל זה
מעניין, ואפילו חשוב. להיפך. יש לפרסם
את כל אלה, ויש לברך את כל הכתבים
החושפים פרטים אלה. הפרטים שייכים
לתמונה. אבל אין הם התמונה
כ ו לה .
אנחנו, בשבועון זה, משתדלים לפי מיטב
הבנתנו לשמור על האיזון הנכון גם
מבחינה זו: לתאר את הצדדים האישיים,
מבלי לגמד את הנושאים הגדולים, החשובים,
שיקבעו בסופו של דבר את גורלנו
הלאומי והאישי.
ואם יש לך מה להעיר למיקרא מחש בות
אלה — אל תהסס. כתוב.

גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנד! בדיד?,
פירסם תחת הכותרת ״לאחר התליות בהאהיר — ההתמוטטות —
נסית להשגת נפש לאומי״ ,ניתוח מדיני־פוליטי של העסלן־כיש,
תוצאותיו, והשפעתו לטווח ארוף. סידרת הכתבות שניתחה ושיקרה
את ״המיקצוע העתיק ביותר כעולם״ הציגה את השאלה ביצר
לבער את הזנות,־ בלוויית ״ראיון מיוחד״ עם כייר גלעדי, שופט
השלום הראשי כבית־המישפט בתל־אכיב. כתב ״העולם הזה״

בחיפה הביא, תחת הכותרת ״עישנתי במאורת חשיש״ ,תיאור
עיתונאי ראשון בעברית של נגע הסמים.
כשער הגילית: כוכבת הוליוודית, מארי אלן קיי.

הסבם השילומים נגד עמיחי נאגרין
לאלמוג*

* מהנשים י 1ו ע1

* ערי עגנון מקדיש את ספו התנ״ו לחבר

״העולם הזה״ 904
תאריך 10.2.1955 :

מילחמת הוז 11 רים
קול־ד,תותחים נדם. מילחמות השיחרור
והעצמאות נסתיימו. עמיחי (״גידעון״)
פאגלין, מי שהיה קצין־מיבצעים ראשי של
אצ״ל( ,האירגון הצבאי הלאומי) ,הפסיק
את תעשיית הפצצות הפרימיטיביות, ופיתח
את מיפעלי הברזל של אביו, גרשון,
בקירבת פתח־תיקווה, והתמחה בייצור
תנורי־אפייה משוכללים * .התנורים לא
נפלו בטיבם מתוצרת־חוץ דומה, ונקנו על-
ידי מאפיות ישראליות ברצון.
אולם עד מהרה התברר לעמיחי פאג-
לין כי מילחמודהקיום קשה עשרת מונים
מן המילחמה נגד הבריטים. השילטונות
הישראליים התעלמו מהישגיו, והתירו יבוא
תנורים זולים, בעלי טיב גרוע, שהתחרו
בתנוריו.
המצב הלך ורע מיום ליום והפך בלתי-
נסבל. לאחר שהיועץ־המישפטי הגיע ל מסקנה
כי יש לאפשר לבעלי מאפיות מפגרות
בציוד, לרכוש ציוד חדש באשראי
לזמן ארוך, כדי לאפשר להם לשמור על
מחירו הנמוך־יחסית של הלחם, היה ברור
כי תת־שר המיסחר והתעשיה, זלמן סו-
זאייב, ינסה לבצע את המלצותיו של היו־עץ־המישפטי
וייאפשר ייבוא גדול של
תנורים משוכללים מחוץ־לארץ. היה ברור
גם כי ייבוא כזה ״הרוס את מיפעלו של
פאגלין.
בשבוע שעבר הונחתה המהלומה האח*
עמיחי פאגלין שב כעבור 25 שנה
לשירות ביטחוני, כיועץ למילחמה במירור
של ראש־הממשלה מנחם בגין. הוא
נהרג לפני כשנתיים בתאונת־דרכים קטלנית.
במיפעלו של פאגלין נוצר בעבר גם
הכיבשן שבו נשרפה גוויתו של אדולף
אייכמן, אחרי תלייתו, בטרם פוזר אפרו
בים־התיכון.

רונה. מישרד האוצר סירב אומנם לתת
אשראי לאופים. אולם מישרד המיסחר וה-
תעשיה מצא מוצא: הוא התיר לאופים
להביא תנורים משוכללים במיסגרת הס־כם־השילומים.
כתוצאה מכך טען עמיחי
פאגלין במרירות :״מדוע הם רוצים לפצות
את האופים על חשבון 30 הפועלים
של מיפעלנו ו מדוע מוכן האוצר לבזבז
25 אלף דולר על כל תנור גרמני, בה
בשעה שהתנורים שלנו טובים לא פחות?״
הטענה נשארה ללא תשובה.
חיפה מחפשים מזכיר
יוסף אלמוגי היה דמות מפורסמת בחי פה
עוד בימי היותו מפקד פלוגות־הפועל,
חיל־המחץ הפרטי של ראש־העיר, אבא
חושי. הוא התפרסם עוד יותר לאחר ש ירש
את מקומו של חושי כמזכיר מועצת
פועלי חיפה, ודיכא בזרוע נטוייה את
שביתת־הימאים. מפא״י ראתה באלמוגי
אדם נאמן. ההסתדרות ראתה בו עובד
מסור. מועצת הפועלים המקומית התחזקה
עד כי הפכה לקיסרות קטנה.
אולם אלמוגי לא הסתפק בתמיכת מפא״י
וההסתדרות. הוא רצה להתחבב על צי בור
הפועלים, להפוך למעין מנהיג עממי,
וחיפש אחר הזדמנות לעשות זאת. ההז דמנות
באה כאשר החליט מרכז מפא״י
על הקפאת השכר. הפועלים רטנו, ואל מוג,
מיהר לתמוך בהם. הוא התחיל להתסיס
את האיגודים המקצועיים החיפאיים
נגד מפא״י וההסתדרות, לא היסס אפילו
לתמוך בתביעות עובדי העיריה, לחתור
על־ידי כך תחת מעמדו של ידידו הטוב,
ראש־העיר, אבא חושי.
פעילות ההתססה של אלמוגי לא נשארה
בלי תגובה: ראשי הסתדרות העובדים,
מרדכי נמיר ואהרון בקר, לא נבהלו מפני
מזכיר בודד של פרובינציה, והחליטו ב
חדרי־חדרים
כי אלמוגי בשל לסילוק. הסילוק
היה יכול להתבצע באחת משלוש
דרכים # :
!• להקצות לאלמוגי מושב בכנסת.
!• לשגר אותו בשליחות לחוצלארץ.
!• להשיג עבורו מישרה בכירה באחת
מחברות הנפט.
טנחון ראשון. אולם בעוד ראשי ההסתדרות
דנים על הדרך הטובה ביותר
לסילוקו, פתח אלמוגי בהתקפה רבתי:
הוא נזכר כי עובדי הדואר מקופחים בכל
הנוגע להוצאות נסיעה, אירגן הליכה ברגל
למקומות העבודה עד לתשלום ההוצ אות.
איגוד עובדי המדינה לא ניסה למנוע
את צעדת־המחאה. תביעות העובדים סופקו
חלקית — והמזכיר הגברתן, בעל פני
המתאגרף המקצועי, נחל את נצחונו הגדול
הראשון.
אלמוגי לא הסתפק בנצחון זה, והמשיך
במאבקו בראשי ההסתדרות בדרכים שונות
ובלתי מקובלות. סבלנותם של אלה
פקעה, והם רמזו לכתב מעריב כי אלמוגי
עומד להתפטר. אלמוגי התרתח, וביקש
לפרסם הכחשה ביומון הארץ. העורך, גר שום
שוקן, סירב להכחיש ידיעה שפור־סמר.
במעריב. המזכיר הנמרץ בלע את
העלבון וריכז את כל מאמציו בפתיחת
התקפה חדשה, שנועדה לבצר את מעמדו,
אחת ולתמיד.
החזית החדשה היתד, ימית: אלמוגי
התסיס את עובדי הנמל, עורר אותם להימנע
מעבודת שעות נוספות. הפעם רתח
ראש האיגוד המקצועי, אהרון בקר, וקרא
לאלמוגי להתייעצות דחופה לתל-אביב.
לא ידוע באיזו צורה קוצצו כנפיו של
אלמוגי בתל-אביב. אולם מיד לאחר שובו,
פקד על פועלי הנמל להפסיק את
שביתת השעות הנוספות. בה בשעה הבטיח
הוועד הפועל לדון בהעלאת שכרם
של עובדי הנמל, וליווה את הבטחתו באזהרה:
אסור לנהל משא־ומתן נפרד,
שלא באמצעות איגוד עובדי המדיגה.
האזהרה לא התירה ספק: ימי כהונתו
של אלמוגי כמזכיר מועצת הפועלים ספורים.
בפני ראשי הסתדרות העובדים נותרה
רק בעייה אחת: למצוא לאלמוגי יורש
מתאים, שיהיה חיפאי, משכיל, ובעל
השפעה על הפועלים. היורש טרם נמצא.
חקלאנח דרגוו־ו הצאן
אל רבבות חיילי צה״ל המדורגים מטו־ראים
עד לרב־אלוף, אל 37 אלף עובדי
המדינה המשובצים מדרגה 17 עד דרגה
,1ואל 6000 שוטרי מישטרת־ישראל, המסווגים
משוטר ועד מפקח־כללי, הצטרפו
השבוע 115 אלף עזי ישראל* ( 40 אלף
מהן גזעיות).
האקדמיה ללשון העברית ומישרד החק לאות
נועדו, וקבעו שלוש דרגות לכל עז :
עז נקבה תיקרא משך ארבעת חודשי חייה
הראשונים גדייה. משך שמונת החדשים
הבאים צפירה. מגיל שנה ומעלה עזה
(חורזת עם עצה) .הדירוג המקביל בין
העזים הזכרים: גדי, צפיר, תיש.

מזכיר יוסף אלמוגי מתכופף

מזכיר מועצת־פוט־לי־חיפה,
יוסף אלמוגי,
שדרכו בדיכוי שביתות הביאה לו פירסוס רב, נראה בתצלום מתכופף אל ראש־הממשלה
משה שרת (יושב)! משמאלו אבא חושי; מימין: צפורה שרת וחנה חושי.

אל הנגב !
אירווינג כוהן מפיטסבורג הוא אמריקאי
עשיר (״אם הוא מסלסל את חתימתו על
צ׳ק אחד, יכול הוא לקנות את חצי תל־אביב״)
,האוהב לאכול לבן והמביא לידי
כך, שקרובו הבטלן המקצועי שרגא
פייבוש, יורד לנגב. וזה רק אחר ש״
שרגא פייבוש (מאיר מרגלית) ,ה״חולם
כל חייו על מיליונים ובהקיץ הוא עוד
לא זכה למנות מאות במזומנים״ ,נואש
סופית מעסקי־האוויר שלו. וכאשר שרגא״
פייבוש, וכמובן, אירווינג כוהן עצמו, מצטרפים
למושב רגבי״חיים אין הם תוספת
האוכלוסין היחידה לנגב. כי הבן־החלוץ
של שרגא־פייבוש, עמיחי הטרקטוריסט,
אינו מחמיץ את ההזדמנות, ונושא את אן,
בתו החמודה של הדוד אירווינג, לאשה.
יצחק סלע, מחבר ספרי ילדים, לש עבר
עורך עיתון מנוקד לעולים־חדשים
(פרוזדור) כינס ב־שרגא־פייבוש כמד, בדיחות
טובות ואימרות מחוכמות, אותן הצ ליח
איכשהו לקשר לקומדיה, המעלה רעמי
צחוק מתמידים באולם.
אך להצגה של ממש, לה נכונה, קרוב
לוודאי, הצלחת־קופה ניכרת, עושה את
המחזה רק משחקו המצויין של מאיר מר גלית,
המגלם דמות מבדרת ללא סוף של
שרגא־פייבוש, המגדל זקן־תיש, חובש
מגבעת־קש, מעשן חצאי סיגריות ומתיישב,
ללא התראה, על ברכי איש שיחו
ומציע לו עסקים מצויינים כמכירת מי
ירדן ל־ 5וחצי מיליון יהודי ארצות־הברית
לשם נטילת ידיים לפני ברכת המזון
(תחת הסיסמה :״קנה מים אחרונים מיש ראל,
והחיש את ביאת הגואל!״).

אנשים
<• במסיבת קוקטייל דיפלומטית, ש
ערך
קונסול קובה בתל־אביב, דויד
פרידמן, נתקל כתב הארץ קצר־הרואי
שימעון סאמט בדלת זכוכית וניפצה

לרסיסים.
!• הסופר ש״י (שמואל יוסף צ׳אצ״
קם) ע גנ ץ שלח ספר תנ״ך למכר בחוצ־לארץ.
הוא שכח לרשום את מען מקבל
החבילה, אילץ את משרד־הדואר לפתוח
את החבילה, לגלות את זהות השולח לפי
כתובת ההקדשה.
ו• התמצאות רבה במיספר חייליו הוכיח
האדמירל ארתור רדפורד, ראש
המטות המאוחדים של ארצות־הברית, ש הודיע
השבוע, כי מספר הגנראלים והאד־מירלים
בשירות פעיל בכוחות המזויינים
של ארצות־הברית הוא * 1253
י• בתגובה על מאמר ביקורת חריף
שפורסם נגד ראש עיריית חיפה, אכא
חושי בהארץ, הורה חושי למנהלת עי ריית
חיפה, שלא לפרסם מודעות של ה־העירייה
בהארץ.

* המספר המקביל בישראל של קצינים
בכירים בשירות פעיל מדרגת אלוף
ומעלה בראשית שנת : 1955 ששה —
הרמטכ״ל, רב־אלוף משה דיין, ראש אכ״א,
* אחד העדרים הידועים ביותר בארץ, אלוף צבי צור, ראש אה״ד, אלוף יצחק
בזכות רועהו, דויד בן־גוריון, הוא עדר
רבין, אלוף פיקוד הצפון, משה צדוק,
שדה־בוקר, בעל שלושה תיישי־השבחה ׳אלוף פיקוד המרכז, צבי איילון, מפקד
מגזע מעולה.
חיל־האוויר אלוף דן טולקובסקי.

למבקשים את הטוב ביותר
כוסזססמיקן ופאלסיוא!

חשבוע יוצעו לך הצעות קוסמות מאוד,
אך מוטב שתבדוק
תהילה הל אחת מהן,
באופן ׳
ושלא תתחייב
שלא תוכל לחזור בך•
בן מזל תאומים ית־גלח
השבוע כידיד יו*

תר טוב מכפי שחשבת.
הרפי את מתיחותך
הנפשית בעזרת מאמץ
פיזי, צאי לטייל, עס*
קי בספורט ופלרטטי
עם ידידות קרובות עד כמה שרק תוכלי.

8913 1111

גילוי חשוב שלך עלול לקדמו בקאריירה
המיקצועית. נסה לוותר
על כמה מן האנשים המספקים
לך אינפורמציה,
יש ביניהם כאלה
המנסים להטעות אותך.
נסי לקבל את ההיתר
לו את מצפה, השבוע
סיכוייך רבים. אתה
עומד בפני אתגר רציני
שיתגלה לך ביום ב׳.
השתדל לעמוד בו —
ולא תצטער על כך עד סוף ימי

מכחכים
שאלהשל מיד ה
איחולי הצלחה לשר־החוץ החדש.

אני מקווה כי מינויו של יצחק שמיר
לתפקיד שר־החוץ יתרום לאיזון יתר בין
גודלה האמיתי של ישראל לבין חלומות

כפות המאזניים מתחילות לנטות לכי-
וונכם. המאבק אותו
התחלתם לפני שבועות

האושר ממך והלאה: אינך רואה תוצאות
מקוות מפעילותו הרבה,
אנשים חותרים תחת
מעמדך, אינך זוכה לגילויי
חיבה אמיתיים,
ובדידותו גורמת לך
לדיכאון נפשי. נסה
להתגבר ככל האפשר
על האגואיזם ההורס
אותך. בת מזל שור
— הגבירי מאמצייך להתקדם
בסולם החברה,
אולם לא בהכרח על חשבונם של אחרים

אט״אט אתה יוצא מן הדיכדוך הבלתי־רגיל
בו שקעת לאח־רונה.
עדיין לא יהיה
זה שוב כפי שחשבת
תחילה: כדי שזה יביא
שלמה של אנשים חדשים,
ואינך עושה מספיק
בכיוון זה. אבל ב-
ענייני-עבודה ובענייני־בילוי
אתה תתרגל למצב
החדש, תקבע
לך דפוסים נעימים ומעניינים

1ואומימ

את עצמו. דווקא אתם

חפירות. ולא כמו שנר־

ססו להשתמש במרס־קים
לפלס את הדרך
הנראית לכם כנכונה.
במישור הרומנטי תמשיך ההצלחה, כרגיל.

אם תעמוד השבוע בפני בעייה מביכה הקשורה
בבירור מישפטי, הסדרת עניין רש מי, או מגע בלתי צפוי
עם הרשות, מוטב שלא
תדחה את הטיפול בעניין,
התחל בכך מייד,
בסיועו של אדם המת־מצא
בסבך עניינים זה.
אדם כזה עלול להבהיר
לו שמצבך אינו מזהיר
כפי שציפית, וכי תעבור
תקופה ממושכת
של מתח ואי־נעימות
עד שהעניינים יסתדרו בסופו של דבר.
ידידך יותר פיקח ממה שאתה סבור.

יותר.

רצוי לך לשוב ולהיצמד אל ידידיך הישנים
המתגעגעים לחברתך.
לידם תרגיש טוב יותר.
עליך לשכוח את
חילוקי־הדיעות שאירעו
ביניכם לאחרונה. ידידיך
יקנו לך ביטחון
שחסר לך מאוד בימים
טרופים אלה. הגיע הזמן
שתפסיק, לנדוד
21 ביו ני -
0׳נ ביו לי
ממקום עבודה אחד ל־שני.
חשוב על עתידך.

בת סרטן — התרכזי יותר בקריאת ספרים.
1 1הוו

רגש-חנקמנות לא יעזור לך, ועשוי אף
להזיק לתוכניותיך לטווח רחוק. מכתב
שיגיע אליך — ביום ו׳
בת אריה, יכעיס אותך
כל-כך, שמוטב כי תשקלי
ימים אחדים את
תוכנו, כטרם תנקטי
פעולה או תשגרי תשובה,
לכאן או לכאן.
לעומת זאת אין ספק
שאפשר לנצל את השבוע
הזה לשקול בו
מחדש את כל הבעיות
הכספיות והמשפחתיות שלך לאור הגילויים
עליהם לא ידעת קודם לכן.

כן, כולנו יודעים שאתה איש נמרץ
ותקיף. אבל למה לך
להפגין את זה כשהיא
בלאו־הכי מסכימה 7השבוע
תהיה הניצוד
ולא הצייד, אם אתה
לא רוצה בכך — מוטב
שתתנזר מאהבה.
פגיעה בכבודך מזעימה
אותך. נסה להבליג.
כוונת היריב אינה כה
חמורה כפי שנדמה לך.
בת בתולה — הימנעי מהימורים השבוע.

אם את מתאכזבת מאוד ביום א׳ או ב׳
— זכרי שרצית בזה,
ולא עשית שום דבר
בסיסי כדי למנוע את
הדבר. האיש שפגשת,
שוב אינו משאיר בפיך
אלא טעם של אפר.
וכרי שגם הוא אינו
יכול לתת לך אלא מה
שאת מרשה לו לתת.
אל תהססי לצאת לבלות
הרבה, לערוך טיולים
ארוכים, רצוי במכונית ; הופעתך
היא בעלת חשיבות מרכזית לבריאותך.

הגדולה של ישראלים רבים, בתוכם שמיר
עצמו. מילבד זאת, אני מאחל לו הצלחה
בתפקידו החדש, שכן הצלחתו היא הצל חתנו,
וכישלונו היא כישלוננו.
בומה חיות, תל-אביב
הבו גודל לשר החדש.

חדשזת חדיש
מזכיר סיעת חד״ש בכנסת מערער
על דיווחו של אורי אבנרי מן
הכנסת, במדורו ״מחוץ לפרוטוקול״
(״העולם הזה״ .)2211

בכתבתו מכוון ח״כ אבנרי את חיציו
נגד ח״ב תופיק טובי, תוך התקפה על
סיעת החזית הדמוקרטית ועל חבריה. נושא
ההתקפה הוא השינויים האחרונים בתקנון
הכנסת, שאושרו על פי הסכם בין
הליכוד והמערך והפוגעים בזכות הדיבור
של חברי־הכנסת, ובמיוחד אלה מהסיעות
הקטנות, בנושא ההצעות לסדר היום מה כתבה
יוצא •,שח״כ טובי אחראי לאישור
התיקונים האלה ולא קנוניית הליכוד והמערך.
בכתבתו אומר ח״כאמ רי :״בוועדה
יש לפחות חבר אחד השייך לסיעה
קטנה: ח״כ תופיק טובי מרק״ח. אלא
שטובי לא היה נוכח בכל הישיבות שבהן
נדונה ההצעה במשך תישעה חודשים, ועל
כן היא נשארה בגדר סוד.״
לי היה ח״כ אבנרי טורח לברר את
האמת, היה נוכה לדעת שאין לידיעה זו
כל יסוד. ח״ב טובי נטל חלק פעיל בישיבות
ועדת־הכנסת, בדיון על התיקונים ה
נוי

נסיעה
קצרה ושיגו־תית לכאורה, בעניינים
הנוגעים לעבודתך
או לבעייה משפחתית
כלשהי, עשויה לזמן
לך פגישה מרגשת עד
מאוד. אס אתה רווק,
אתה עשוי לפגוש השבוע,
בצורה בלתי
צפויה, את רעייתך לעתיד.
עם זאת, אל
תתפתה להאריך את
שהותך במקום, מכיוון
שרק גורם ההפתעה -תקסום לה בוודאי.

הצלחה, הצלחה, ועוד פעם הצלחה: ב-

במישור רומנטי — חי־ך
ץ־|| כרות חדשה שתישא
תוצאות מרחיקות לכת.
אהבה ישנה מתחילח
להראות תוצאות מאב־
* 0 1*1זבות, אבל אל דאגה :
הוא עדיין אוהב אותך.
| 3 @ 85ט 6 6לך, בן דגים לא מצפה . אתה טוב. שבוע תהיה ממורמר ועשוי
לריב עם כל מי שסובב אותך. הזהר.

מזכיר לכנכראון
אפתעה גנזורוו
אלה בתקנון. ב* 31.10.79 הגיש ח״כ טובי
לוועדה שורה של הסתייגויות להצעות ש הועלו
על-ידי הח״כים קורפו וברמן מהליכוד׳
הצעות שנועדו לפגוע בזכות־הדי-
בור של חברי-הכנסת( .צילום ההסתייגויות
מצורף) .ח״כ טובי, במאמר שלו מה-
,29.8.79 שהופיע בזו הדרך, התריע נגד
סכנת התיקונים האלה. בישיבת ועדת-
הכנסת ביום 23.10.79 גינה ח״כ טובי את
ההצעות של הליכוד וקרא למנוע את
קבלתן. בתום אותה הישיבה הציע ח״כ
טובי לידר סיעת המעיד ליזום ישיבה
של כל הסיעות) .המתנגדות לתיקונים ב תקנון
ולערוך מסיבת עיתונאים נגד מזי

הליכוד ביחס לזכוודזזדיבור של חב־רי-הכנסת.
אלא שח״כ שחל לא נענה
להצעות אלה. הסירוב של ידר סיעת המערך
לנהל מאבק נגד הצעות הליכוד
הוסבר אחר־כך בקנוניית ההסכם שעשו
שתי הסיעות הגדולות כדי לפגוע בתקנון,
לשנותו ולצמצם את זכות ההופעה של
הסיעות הקטנות.
הצעות התיקונים האלה לא היו בגדר
סוד, במיסדרונות הכנסת ידעו עליהן כל
המתעניינים בעבודתה היומיומית של הכנסת,
ח״כ טובי דיבר עליהן כמה פעמים
מעל במת הכנסת. לו היה ח״כ אב־נרי
נוכח בישיבת הכנסת ב־ ,19.11.79 היה
שומע את ח״כ טובי אומר את הדברים
הנ״ל (מתוך פרוטוקול הכנסת) :״אנחנו
עומדים בפני מבול ולחצים גדולים מצד
סיעות הרוב בסנסת לשנות סדרי בראשית,
לשנות דברים הקבועים בתקנון ה כנסת,
כמו שלילת זכויות לקריאת־ביניים,
כמו חיסול הרמקולים של חברי-הכנסת,
כמו הנסיון לתקן את חוק חסינות חברי׳
הכנסת, כדי לפגוע בחופש הדיבור ובזכויותיהם,
כמו ההצעה לשלול מחברי-הכנ-
סת את הזכות לנמק הצעה אחרת מזו של
הממשלה לגבי הצעות לסדר היום המובאות
לכנסת.״
תחת שח״כ אבנרי יבקר את סיעות הליכוד
והמערך על הקנוניה שעשו ביניהן
לאישור התיקונים בוועדת־הכנסת (אותם
עומדים להביא לכנסת) ,מוצא הוא
לנכון להתקיף את ח״כ טובי ואת חברי-
הסנסת מסיעת החזית הדמוקרטית, תוך
דיווח מעוות ומסולף על פעילותה של
סיעת החזית הדמוקרטית בכנסת ועל פעילות
חבריה. אם חושב ח״כ אבנרי להי בנות
מהתקפות על סיעת החזית הדמו קרטית
ועל חברי־הכנסת הקומוניסטים
שבתוכה, יבושם לו.
אכרהםל בנ ב ר אזן, מזכיר סיעת
חד״ש בכנסת, ירושלים
• כל טענותיו של הקורא לבנבראון
אינן סותרות את עובדת־היסוד: במשך
החודשים שבהם נרקמה המזימה בוועדה
שח״כ טובי חבר בה, לא עשה דבר כדי
להזהיר את הסיעות הקטנות האחרות, וכאשר
פורסם התיקון בא הדבר לכולן
כאפתעח גמורה.

נלתחת ל 3גי ר.מ*ם
על בתגתח של גילה רזיו ״מוות
במצולות״ (״העולם הזה״ .)2210

כתבתכם פותחת בכותרת־מישנה בולטת
״שלושים ישראלים מצאו את מותם בעת
צלילה במעמקי הים, ובעלי מועדונים מתנגדים
לחוק הבטיחות״ .שתי עובדות בכותרת
אחת, שתי עובדות שאינן מדו-
ייקות! כבר בתוכן הכתבה מתקנת הכת בת
את העובדה הראשונה :״בשנים האחרונות
ניספו בספורט זה 30 צוללים, מרביתם
תיירים״ .נכון ! כל אדם הוא אדם
וכאשר הוא מוצא את מותו. אין זה משנה
כלל אם תייר הוא, או ישראלי. אך דומני,
כי כתבה העוסקת בנושא כה רציני, כדאי
שתדייק גם בפרטים, על אחת כמה וכמה
בעיתונכם, אשר קנה את שמו בזכות מיל-
חמתו למען מוסר וצדק.
באשר לעובדה השניה: צר לי, אך
הכללה זו הינה חטא עיתונאי ממדרגה
ראשונה. בעלי מועדוני־צלילה מוצגים ב כותרות
כמתנגדים לחוק חיוני וחשוב,
ועל סמך מה בל אלו ז על סמך דברי
בעל מועדון אחד הנשמע לכתבתכם כמתנגד׳
על סמך השגותיהם של כמה אחרים
על סעיף זה או אחר בחוק, מותקף ענף
ספורט שלם הכולל מעל 10 מועדונים ומפעיל
אלפי ספורטאים? מה עוד שאותו
בעל מועדון שצוטט על-ידכם כמתנגד (על
סמך שיחה טלפונית מקוטעת עמו) לא רק
שאינו מתנגד לחוק, אלא שהוא מסייע
ליועצים המישפטיים של מישרד־החינוך
בהכנת החוק!
צר לי, אך לו היתה טורחת הגב׳ רזין
להגיע לכינוס השנתי של ההתאחדות היש ראלית
לפעילות תודמימית, אשר נערך
בסמוך מאד למועד פירסום כתבתה בנושא׳
לבטח היתד, י מופתעת לשמוע את אותם
בעלי מועדונים ואת ראשי ההתאחדות,
שהם כולם צוללים ותיקים, גאים בהישג
שמדינת-ישראל הינד, מהמדינות הראשו נות
בעולם שיהיה בהן חוק צלילה מוס דר׳
גאים בשיתוף הפעולה שנעשה בין
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2214

ספר ברבאבא חינם לכל השולח

סו עטיפות ברבאבא חטיף שוקולד ואגוזים ו-סו עטיפות שוקולד חלב ברבאבא (ביחד 20 עטיפות)

טוב לי עם ברבאשוקולד

דנשבץ

העובט הז ה

2 2 1 4

ממזכי
(המשך מעמוד )6
ראשי ההתאחדות ובעלי מועדונים לבין
חברי־הכנסת ונציגי רשות הספורט, אשר
עסקו בהכנת החוק.
אמת! בתחילת הפעילות להכנת החוק
היתד. התנגדות שיחוקק חוק כלשהו בנושא
צלילה, מבלי שיהיו מעורבים בהכנ תו
צוללים מוסמכים פעילים. היתכן שקבוצת
אנשים שמעולם לא צללו, תתכנן
חוק צלילה מבלי להיוועץ באנשי המיק-
צוע? ואכן, מתכנני החוק מצאו לנכון לקבל
דעותיהם של אנשי המיקצוע בנושא

כבעל מועדון־צלילה, המכשיר מדי שנה
מאות צוללים חדשים, יכול אני לציין
הרבה מעבר לזה. מרבית המועדונים הפו
למען
בטיחות העוסקים בספורט זה. אק־ •
ווה שהופעת תגובתנו בעיתונכם אכן תתקן
מעט מנזק זה.
ישי שלוי, מנהל ״סנפיר״,
ציוד צלילה בע״מ, תל-אביב
• תגובתה של גילה רזין: אני מברכת
על הצעקה שעוררה הכתבה ועומדת
מאחרי כל מילה שנכתבה בה. וילי הל״
פרט, בעל מועדון־צלילה באילת ומי שמוכר
כצוללן הבכיר בענף, אסר לי :״לכל
הצוללנים ברור שבלי חוק יהיה הרבה
יותר טוב. אני לא מוכן לקבל חוק שעשוי
להשפיע על קיום התיירות. הצוללים
אוהבים להיות חופשיים.״ ואילו ןאש
האיגוד לצלילה, גיורא רז, אמר :״הצוללים
המיסחרייס שיתפו פעולה עם האגו
פינת־
אוכל בווילה במשולש
הכנסת־אורחים —

מאוזן :

)1לחן )5 :בהשאלה: שינה עמוקה !
)10 לאום! )11 אילן! )13 שמא! )14
עבורו ! )15 תיבת־דואר ! )16 ערוץ־בחל !
)18 בירה אירופית! )20 מילת־יחס נפוצה
! )21 עכבר־שדה ! )22 מיקווה-מים
ענקי! )24 שניים כאלה בשלם! )25 בלו־טת־הנקה!
)26 עליצות! )28 שטח מבורא
ביער ! )30 רפואה ! )31 הלם ! )32 קריאה
טלפונית )34 :ערבב נוזלים! )35 מחלקי
משולש ישר־חזית )38 :חמודון )39 :מנעול
פטנטי ! )41 גיבעה קטנה ; )42 תכשיט
)43 :מצבת־זיכרון ! )45 מישתה :
)47 מילת־תחינה )48 :שם מתחבר הנהר
לים )50 :חומר־נפץ מרסק (ר״ת)! )51
מזמר! )52 מידת-שטח )54 :ציר-הדלת:
)57 רוכב )61 :בוא מלמעלה למטה)62 :
הבדל גדול )64 :אבר־תנועה )65 :מן
המזלות )66 :תבואה )67 :משאבת הגוף:
)69 ריקוד אצילי )70 :מראה! )72 סכין
חד מאד )74 :הקימו )75 :סוג של צמ חים
! )77 לא זה זה )78 :שירה )81 :
תרנגול )83 :מונח בתורת־החשמל! )85
גוף )86 :פעם )88 :מילת־זירוז )89 :קיבוץ
בשומרון )91 :בית בלי התחלה:
)93 כיסא־כבוד! )95 מסג׳! )96 קוסם:
)98 מן הגפיים )100 :נישא ! )102 מועד :
)103 אחוריים )104 :כלי ארטילריה )105 :
פמיליארי.

מאונך :
)1מס-ערך־מוסף (ר״ת); )2ישן)3 :
מטרה )4 :עוף־טרף )6 :משמש בקפיצה־לגובה
)7 :מחלקי הארוחה )8 :רסיסי-
לילה )9 :כסף רב )12 :נתן נדבה! )15
נאיווי )16 :פרח־נוי )17 :יחידת־זמן )19 :
השקפה )20 :שביב )21 :אזרח המדינה :
)23 קול הפרה )24 :לא קר )26 :פסק-
זמן )27 :מאור קטן )29 :עכשיו)30 :
מונח בגיאומטריה )33 :לבוש עליון )34 :
קורה כבדה )36 :חברים )37 :שימחה
גדולה )40 :עבורך )41 :משקה קל )44 :
עלה בספר )46 :אביון )47 :פרי־בטן:
)49 מטע גפנים )50 :למרות )53 :נציגות
נבחרת )54 :אבר־תנועה )55 :מזל )56 :
עליך לגעת! )58 מיקצב אמריקאי עליז:
)59 מדוכא )60 :בהמת-בית )62 :בהמת-
בית )63 :רחמנא־ליצלן (ר״ת) )66 :הפיכה
לבינלאומי )68 :שיא ההליכים הדמוקרטיים
)71 :אולם )73 :נעימה)76 :
חי בים )77 :לא קצר )79 :שליח נבחר:
)80 ענף )82 :מבין )84 :מן החושים:
)85 מחצב רך )87 :זמן )90 :יידקידוש;
)92 מין קוץ 94 :עודף! )96 מינעל
חורפי )97 :מחוטי האריג )99 :מילת־שאלה
לזיהוי )102 :נחפז )103 :מטיל.

טפט צילומי בווילה כמשולש
— כמקובל בתרבות המיזרח
עלים בישראל ממלאים בקפדנות, זה למעלה
משנה, את כל אותן ההמלצות של
מומחים ואנשי מיקצוע העומדות להפוך
בשבועות הקרובים לחוק. דעותיו של ה־ד״ר
יהודה מלמד (המצויין בכתבתכם כ אחד
מבין מתקני התקנות) מקובלות כים-
עט על כולנו. ספר ההדרכה המשמש את
מרבית המועדונים רפואת הצלילה, אשר
מרבית החומר שבו סופק על־ידי חיל-הים
הישראלי, חינו ספר חובה לכל חניך בקורם.
יתרה מזו 37 ,חניכים הודחו מה-
׳קורס בעונה האחרונה, עוד בשלב הצלילה
בבריכה, וזאת משום שלא התייחסו
ברצינות מספקת להוראות הבטיחות.
עקרונית, אדם יכול ללמוד לצלול במשך
מספר שעות בילבד! משך קורם צלילה
במרבית המועדונים הוא בין שבוע לשבו עיים,
כאשר ס 950/מחומר הקורם עוסק
בבטיחות ובהתגברות על תקלות צפויות
ובילתי־צפויות.
דומני כי כתבתכם חטאה לאמת, ופגעה
קשות בבעלי המועדונים העושים רבות,
הן למען פיתוח ענף ספורט הצלילה, והן

דה מכיוון שגס הם רצו להימנע מתאונות,
אך שיתוף הפעולה נפסק ברגע שהתקנות
החלו לפגוע בהכנסות.״ אם עזרה הכתבה
להבין, שהצלילה היא אמנם תחביב, אך
שיש לעסוק בה בצורה מיקצועית, הרי
שהשיגה את יעדה.

* 1דות כהו*ל*וח ע 1ם
על הווילות שבונים תושבי המשולש
בכפריהם (״סביון במשולש״
,״העולם הזה״ .)2212

יפה, מרשים ומאלף. אך כל התמונות
שפירסמתם צולמו מחוץ לווילות. למה אין
תמונות שצולמו בפנים? כלום לא נהגו
בכם בעלי הווילות הערביים מינהג ד.כנ-
סת־אורחים כמקובל בתרבות המיזרח?
אורית ורדי, תל-אביב
• 1בעלי הווילות נהגו בצוות העולם
הזה לפי מיטב המסורת של הכנסת־אור־חים.
תצלומים מתוך הווילות — ראה
תמונות.
ה עו ל ת

הז ה 07111

שרתק
לגברים
כמ 1ך

״מאז ששמתי 1
את ״שרתון״ על הכוונת
איני מחליף אותה |
באף סיגריה אחרת| .
אני אוהב את הטעם |
המיוחד של ״שרתוך| .
יש בה תערובת מעולה |
של טבק וירג׳יניה 1
והיא נותנת לי (
הנאה אמיתית| .
עם ״שרתוך 1 ן קלעתי בול!״ ;

הוורלח

הז ה

ב 991

ה שבוע בנואה ה־ 2 0
מה אירע כמאה ה־20׳ כשבוע שכין ה־ 6כפכרואר עד ה־12
בוץ כמדור זה יסקור ״העולם הזה״ כמה מן המאורעות שאירעו
ב־סא השנים הקודמות כשבוע שכו מופיע הגיליון.

1952

1905
— 11.2בנימין זאב הרצל, מייסד הציונות
המודרנית, מבקש מן הווזיר הגדול
בקושטא, תורכיה, רשיון להתיישבות יהודית
בגליל, בתנאי, כמובן, שהמתיישבים
יהיו נתינים תורכיים. בתמורה מבטיח
הרצל שני מיליון לירות תורכיות.

1904
— 9.2א — החלה המילחמה בין רוסיה
ויפאן, שזירזה את פרוץ המהפכה ברוסיה
ב־. 1905

— 10.2טכס פתיחת הטכניון בחיפה.

1929
— 11.2קרית הוותיקן ברומא הוכרה
על־ידי ממשלת איטליה כשטח עצמאי,
בראשות האפיפיור. איטליה גם הכירה
בדת הקאתולית כדת המדינה.

1955
— 6.2בגרמניה הנאצית פורסם חוק,
האוסר ביקורת על הקנצלר החדש, אדולף
היטלר.

1959
— 7.2ועידת שולחן־עגול נפתחה ב לונדון,
בארמון סנט־ג׳יימס, כדי לדון
בבעיית ארץ־ישראל. ממשלת בריטניה
ניהלה את הוועידה בשני מושבים נפר דים׳
עם היהודים לחוד ועם הערבים לחוד.
בן־גוריון ווייצמן תבעו את המשך פיתוחו
של הבית־הלאומי ברוח הצהרת
בלפור, ושללו את ההצעה להעניק עצמאות
לארץ ולכונן מדינה שבה יהוו היהודים
מיעוט.

1940

ראש־ממשלה אשכול

1947
— 10.2שלושה אנשי אצ״ל — יחיאל
דרזנר, אליעזר קשאני ומרדכי אלקחי —
נידונו בבית־דין צבאי בריטי למוות בתליה.
בהצהרה משותפת בפני שופטיהם
אמרו :״יצאנו להוכיח לכם, שקם בארץ
זו דור עברי חדש, שלא יסבול השפלה,
שלא ישלים עם שיעבוד, שיילחם על כבודו
בכל מחיר...״

1950
— 9.2הסנטור ג׳וזף מק־קארתי, שעל
שמו המושג הידוע לגנאי ״מק־קארתיזם״,
הצהיר, כי קומוניסטים רבים הסתננו ל־מישרד־החוץ
האמריקאי. הסנטור האכול
תסביכי רדיפה קבע :״אני יודע על 57
מיקרים של חברי המיפלגה הקומוניסטית
או הנאמנים לה.״

1952
— 6.2מת ג׳ורג, ה־ ,6שעלה על כס
המלוכה בבריטניה ב־ ,1936 אחרי הת פטרות
אחיו, אדווארד ה־ .8על כס המלוכה
עלתה תחתיו אליזבת ה־.2

1956

1941

1958

— 7.2אלמונים ניסו להצית את דפוס
גשר בירושלים, שבו נדפס בעיות היום,

— 10.2פייסל מלד עיראק וחוסיין מלך
ירדן נפגשו לדון באיחוד המצרי־סורי.
ברית־המועצות וסירהעממית מברכות על
האיחוד.

1915

1969

— 9.2השילטונות התורכיים עוצרים
שני יהודים החשודים בהשתייכות לאירגון
ציוני חשאי, הפועל כנגד האינטרסים של
הממלכה העותמאנית, ומגלים אותן מן
הארץ. השניים: דויד בן־גוריון ויצחק בן-
צבי, לימים ראש־הממשלה הראשון וה נשיא
השני של מדינת ישראל.

׳ — 11.2הצהרת ראש הממשלה, לוי
אשכול, על אפשרות של נסיגה ישראלית,
מעוררת משבר בממשלה.

1970
— 11.2השחקנית חנה מרון נפצעה
בהתקפת פידאיון על אוטובוס נוסעים של
אל־ על בנמל התעופה של מינכן.

— 11.2חיים וייצמן נבחר לראשונה
לנשיא ההסתדרות הציונית בבריטניה.
לימים, נשיאה הראשון של מדינת ישראל.

1974

10.2מפקד מוצב החוף במילחמת
יום־הכיפורים, מוטי אשכנזי, שובת מול
מישרד ראש־הממשלה בתביעה לפיטורי
שר־הביטחון משה דיין.

1918
— 14.2טרזן, איש היער, לראשונה
על הבד. הצגת־בכורה של הסרט הראשון,
המבוסס על סיפורי טרזן מאת אדגר רייס
בורוז, שיצאו לאור שש שנים קודם לכן.

1919
— 6:2האמיר פייסל, בראש מישלחת
חיג׳אז, מופיע בפני ועידת השלום בוור־סאי
— 70 נציגים של 27 המדינות ה מנצחות
במילחמת־העולם הראשונה —
ותובע ריבונות ערבית בכל האיזור, מיל-
בד ארץ־ישראל.

1920
— 11 *2נולד פארוק, מי שהיה מלך מצריים
מ־ 1936 עד להדחתו על-ידי כת הקצינים
החופשיים, בהנהגת גמאל עבד-אל-
נאצר, ביולי .1952 מת באירופה ב־,1965
— 11*2דאנציג, שבה מתרחשת עלילת
תוף הפח, המוקרן עתה בארץ, מוכרת
כעיר חופשית ונמסרת לפיקוח חבר־הלאו־מים.

1921

12.2וינסטון צ׳רצ׳יל נתמנה שר־המושבות
בממשלת בריטניה.

1925

10.2.1947
ביטאון הליגה להתקרבות בין יהודים וערבים.

9.2צ׳רצ׳יל פונה בנאום אל ממש לת
ארצות־הברית ומכריז :״תנו לנו את
הכלים ואנו נסיים את המלאכה.״

1978
— 6.2שר־החוץ משה דיין אישר לראשונה,
בראיון טלוויזיה בשווייץ, כי ישראל
מספקת נשק לאתיופיה.

1942
— 10.2בדטרויט, ארצות־הברית, הורכבה
המכונית האזרחית האחרונה. מעתה
מופנה כל ייצור המכוניות לצרכי צבא.
— 12.2אברהם שטרן׳ המכונה ״יאיר״,
מייסד לח״י, נרצח על־ידי בלשים בריטיים,
אחרי שנתפס מסתתר בדירת גג
בדרום תל־אביב. בנו, יאיר, הוא כתב-
שדרן בטלוויזיה ! אחיו׳ דויד, חבר־כנסת
מטעם הליכוד.

1945
— 7.2הנאצים פותחים במסע צבאי
נגד הפרטיזנים ביוגוסלביה, הלוחמים בעוז
בהנהגתו של יוסף ברוז טיטו.

1945

— 7.2הוועידה השנייה של ההסתדרות,
שבה הוקמה חברת העובדים.

נדון למוות קשאגי

— 9.2מהומות אנטי־בריטיות ברחבי
מצריים.

כוחות שקולים, אין מה לדבר. מישקל
כבד ודו־קרב הוגן. לא חשוב מי ינצח,
העיקר שעם ישראל יפסיד והמוראל שלו

— 11:2הסובייט העליון בברית־ד,מועצות
נזף במלחינים סובייטיים על מגמות
״ריאקציוניות בורגניות״ במוסיקה שלהם.
יצירות משל שוסטקוביץ, פרוקופייף ו־חצ׳אטוריאן
הוגדרו כ״זרות לרוח האומה
ופורמליסטיות״.

— 12.2הדוקטור עזריאל קרליבך,
מייסדו ועורכו של מעריב, נפטר בגיל .48

1917

על ההתגוששות שבין פסח גרופר
ואריאל שרון.

1948

— 12.2הקורפוס האפריקאי, בפיקודו
של ארווין רומל, הגיע ללוב. ביישוב היהודי
בארץ שוררת דאגה, פן יכבשו
הנאצים גם את ארץ־ישראל.

11.2.69

ב ז רד. ז־.בו־דנ?גטר*ת

המלך ג׳ורג׳ ה־6

ימשיך לרד^ז. יש לאסור, לדעתי, כניסתם
של תלמידי בית רבן למישכן־הסנסת.
המראות שיתגלו לעיניהם בתוככי המיש־כן
אינם חינוכיים.
שמואל אלתי, רמת־גן

131*0שלי ש״מונון 13־ 0
אם ח״כ פרס סוציאליסט, אזי
הקורא שריק — כך הוא מעיד
על עצמו — הוא הבתולה הקדושה.

רק הביטו בפניו של שימעון פרם, אח רי
ניצחונו במיפלגת העבודה. האם אין
זה חיוכו המנצח של סוחר־במכוניוח־משומשות,
שזה־עתה החליף פולקסוואגן
משנת 1933 בקאדילאק דגם 1980י
אם פרם, מנהיג האופוזיציה — מי ש ביקש
רשות ממנחנ £בגין לנסוע לחוץ-
לארץ, ולשוחח שם עם עמיתיו הסוציאליסטים
— הוא סוציאליסט, אז אני הבתו־לה,־הקדושה
עם תינוק בזרועותיה.
.ניצחון של מנהיג זה של האופוזיציה
בבחירות הבאות, פירושו ארבע שנים נוספות
של שילטונו הצבוע, הפחדני, האיכד
פוטנטי של בגין, הנעדר כל מדיניות־פנים
או חוץ! שכן, האם לא היה זה שימעון
פרם, בתפקיד שר־הביטחון, שאיפשר לאי -״
לון־מורה להיות למה שהיא היום: מיב־שול
אדיר בדרך לשלום, המדרבן מיל-
חמה חדשהז
יוסף; שריק, תל־אביב

קולו 113לזכה
הנידון: תיק מס׳ .84250

אני נאלץ לכתוב מיכתב מצער זה
בגין הסחבת הקשורה במישרד־וזביטחון,
בקשר לכל הנושא שקוראים לו מיסמכים,
שלדעת אנשי המישרד חשוב יותר מחיי-
אדם.
זה כבר שנתיים שאני סובל מפגיעה
קשה בפרק ירך שמאל, לאחר פגיעה באימוני
צניחה. הביטוח הלאומי אמנם הכיר
בנכותי וקבע לי 4״ 100 נכות עד ,1.8.80
אך אינו מטפל בי לא רפואית, לא שיקומית,
ולא בכל דרך שהיא, מכיוון שלטענת
הפקידים והמיסמכים אני נכה צד,״ל.
קיבלתי מיכתב מלישכת הסעד וגם הם
טוענים שאין הם אחראים לטיפולים הרפואיים
שלי. נוצר מצב עגום ומביש,
שאני זקוק היום באופן אינטנסיבי לטיפולים
בפיזיותרפיה וביקורת במרפאות-
חוץ של בית־ד,חולים רנוב׳׳ם, ואיני מסוגל
לקבלם, מכיוון שאין לי שום התחייבות
רפואית של קופת־חולים. כל אחד מנער
אחריותו ממני, ואני ממש אומלל ומדוכא.
מה קרה לנו בארץ ביורוקרטית זו?
אני בן 32 ורווק, ומתגורר אצל אמי,
שנאלצה לצאת לעבוד במשק־בית בדי
לפרנס אותי, כי פשוט שום גורם אינו
מטפל בי היום. אני זקוק לנעליים אורטופדיות
כי אני הורם את הגב ואת האגן.
אני בא לטיפולים בבית־חולים באוטובוס,
וזה סיוט וסבל וכאבים עזים. גם מזג-
האוויר מכביד מאד עקב הפלטה ברגל
והמסמרים והברגים.
מאסתי בכל המימסד הביורוקרטי ש מסיט
על האדם חרפה. אנא עזרו והצילו
נפש בישראל.
אכי ביטון, קרית-אתא

6.2.1952
העולם הזה 2214

ההישג הבסול
של סיטיזן
שעון מוסר מעולה
במחיר מפתיע

#ה מ חי רלא
כו ללמ. ע .מ

נלבונוק שיבה וה >
המועצה ל צו מו ת
בד!7ה ואישרה!
מיטת ילדים של כליגיל
היא הטובח ביותר י

7מ ר מז ת

,׳!ל ה מיע עיי
״כל גי ל׳ /

טוגת מאוד-טחירה נמוד יחסית.
• נוחיות המיטה לטיפול-טובה.
נוחיות הפעלת המעקה-טובה מאוד.
מראת כללי-טוב.

רהיטי כל־גיל המודולריים הם עולם שלם של
דגמים, צבעים ואפשרויות אינסופיות לריהוט חדר
ילדים פונקציונאלי ומרהיב עין.
רהיטי כל־גיל יתחבבו על ילדיך כפי שהתחבבו על
בני גילם האחרים בארה״ב ובאירופה.
מה שגילה כלבוטק ביום שלישי 22.8.78 ומה
שאושר ע״י בטאון המועצה הישראלית לצרכנות
״מה כדאי״ (אוגוסט )78 רק חיזקו את אשר היה
ידוע לנו זה זמן רב -
רהיטי ״כל־גיל״ משובחים מהם סשה למצוא,
,רודאליר

רהיטי כל־גיל מיו צ רי ם
ע״י נגריי ת לויבוץ גבעת ברנר
א>טל*ז<

רהיטי כל־גיל להשיג: תל־אביב:רח׳ דיזנגוף ו.20 חיפה: רח׳ הרצל 2ך,בית הזורע־ שמרת, רח׳ אלנבי 7וו. גבעתיים:רח׳ ויצמוסו
ובחנויות כל־גיל המיוחדות ברחבי הארץ.

העולם הזה 2214

שחס *חשנסד״זק
חקירה מישטרחית בדרגה שלישית
האם קיים נתיב-יסורים אחר פרט לוויה דולורוסה
שבירושלים העתיקה ן
על שאלה זו יצטרך להשיב מפקד מחוז תל״אביב
של מישטרת״ישראל, ויתכן שאף בית־המישפט ייאלץ
לעשוק בה. והכל בשל הפירסומים האחרונים, הצצים
חדשות לבקרים, בקשר לדרך חקירתם של חשודים על-
ידי חוקרי מישטרת־ישראל בכלל, וחוקרי המדור המרכזי
של מישטרת מחוז תל״אביב בפרט.
לפני כמה שבועות התפרסמה ב״ידיעות אחרונות״
ידיעה, שלפיה הואשמו כמה שוטרים של אנשי היחידה
המרכזית במחוז תל״אביב בהכאה ברוטאלית של עציר
מסויים, בדרן צדדית ונידחת, ליד איזור התעשיה של
ראשוו״לציון. לאחר מכן הם כתבו דו״ח מפורט, לפיו
התנגד כביכול העציר למעצרו, ואז ״נאלצו״ השוטרים
״להתגבר״ על התנגדותו בכוח סביר.
זמן מה לאחר מכן התפרסמה ידיעה נוספת,
הפעם ב״מעריב״ ,לפיה הוחלט להעמיד לדין שוטרים
נוספים מאנשי היחידה המרכזית הנ״ל; הפעם שוב
בגין התעללות ברוטאלית בעציר שנחשד בעבירת סמים.
הפעם בוצעה ההתעללות בתוך בניין מטה מחוז תל״
אביב.
מיקרים שלא התפרסמו, בנוסף לעשרות מיקרים
ידועים, מחזקים את הרושם, שחוקרי אותה יחידה
נוקטים אמצעי״חקירה פסולים, ששימשו בזמנו, בשנות
ה־30׳ וה״40׳ ,את מישטרת ארצות־הברית במילחמתה
במאפיה האמריקאית. חקירה זו קרויה ״חקירה בדרגה
שלישית״ והיא כוללת עינויים גופניים ופסיכולוגיים
שונים ומשונים.
צורת חקירה זו גובלת בעבריינות ממש ומהווה,
כשלעצמה, עבירה פלילית חמורה. צורה זו בוקרה קשות
פעמים אין־ספור על״ידי בית־המישפט העליון, שחרד
לגורלה ולתדמיתה של החברה הישראלית, אם דווקא
שומרי״החוק, המופקדים על אכיפתו, עושים זאת
בשיטות המציגות אותם כפורעי־חוק. צורת חקירה זו
מסלימה את המילחמה שבין השוטרים והעבריינים,
ואת תוצאות ההסלמה ניתן לראות במעשי הפשע
שבוצעו בשנה האחרונה. עבריינים המבצעים פשע
מסויים אינם בוחלים בשימוש בנשק חם, לרבות תת־מיקלעים,
רימוני״יד ואפילו טילים. וזאת כדי להקל
על הביצוע ולהחישו ולהימנע מעימות שלאחר מעשה
עם חוקרי המישטרה, שאינם מהססים להפעיל נגד
העבריינים את שיטות ״חקירה בדרגה שלישית״.
השוד המזויין בסניף ״בנק לאומי״ ברמת״אביב
ורצח סוחר הסמים חאג׳ כחיל ביפו הינם עדות ברורה
להסלמה זו.

אולם מסתבר כי הטפותיו והנחיותיו של בית־המישפט
העליון לחוקרי המישטרה נפלו על אוזניים
ערלות. שוב ושוב עוסקים בתי-המישפט השונים ב-
מיקרים שבהם נחשפה חקירה אלימה, שבוצעה על״
ידי חוקרי־מישטרה שונים, העושים מלאכתם תוך
התעלמות ואטימת אוזניים מוחלטת לדברם של שופטי
בית־המישפט העליון.
התעלמות זו הרגיזה, ובצדק הרגיזה, את שופט
בית־המישפט העליון חיים כהן, שביחד עם נשיא
בית־המישפט העליון, ד״ר יואל זוסמן, והשופט העליון
שלמה אשר, עסקו בעירעורו של אחד בשם נימר אבו־חמוד,
שהורשע על־ידי בית־המישפט המחוזי בתל״אביב
ברצח שומר תחנת־הדלק ״הסיירים״ ,בכביש גהה. נימר
אבו־חמוד הורשע עם עוד שניים בביצוע רצח למטרות
שוד, והוטל עליו העונש היחידי הקבוע בחוק —
דהיינו: מאסר עולם. אולם דא עקא, שהמערער טען,
שתוך כדי חקירתו הוכה קשות על-ידי חוקרי תחנת

יש פושעים הזוכים
בוגיטימצ׳ה ובעידוד
לגונח האליטות המישטדתית
המישטרה בחולון. טענה זו נטענה גם על־ידי יתר
המערערים. אולם מצבו של אבו״חמוד היה שונה משל
היתר. בלשונו של בית״המישפט העליון:
״שונה המערער נימר משאר המערערים, שאצלו
נתגלה דימום באברי״המין. לא זו בילבד שתחתוניו
היו מוכתמים בדם, אלא העיד החובש של בית״המעצר,
שכאשר התלונן לפניו המערער נימר, שקיבל מכות
באשכיו, בדק את האשכים ומצא שם, נפיחות קלה
מאד׳ .עוד העיד החובש, שהשיב ריקם את פני המערער
נימר, שביקש להעבירו לטיפול רפואי, באשר ראה
לאבחן רק דלקת רגילה שאינה מצריכה טיפול רפואי.
לא על מימצאיו ואיבחוניו ולא על כתמי הדם בתח
תונים
גילה החובש את אוזני החוקרים או מאן דהוא
— שדבר זה אינו מתפקידו.
״שופטי הרוב (בבית״המישפט המחוזי) הסתפקו
משום מה באיבחונו של החובש, וזו לשונם :״אמנם
נתגלה דימום בדרכי השתן, אולם המערער נימר נבדק
על־ידי חובשים שקבעו כי מדובר בדלקת ונתנו לו
טיפול תרופתי שהנאשם סירב לקבלו. בכך, בדלקת
זו, מוסברים גם תחתוניו המוכתמים בדם.״

תמהני על השופטים המלומדים, שראו לייחס
מישקל כלשהו לחוות־דעתו של חובש הדיוט, אשר
פיו שלו עצמו ענה בו לאמור, שאין הוא מוסמך לרפואה
ולאבחנות רפואיות.
מניין לו לחובש הדיוט זה אם הנפיחות והדימום
הם תוצאה מדלקת או תוצאה ממכות!
ומניין לו שהדלקת — אם אמנם צדק באבחנתו
— לא באה כתוצאה ממכות שהונחתו על אבר רגיש
זה עד זוב דם !
ומוסיף ואומר כב׳ השופט כהן בעניין זה :״עצור
הנחקר בידי אנשי המישטרה והקובל שהתעללו בגופו,
אין המישטרה יוצאת ידי חובתה, לא כלפיו ולא כלפי
בית-המישפט, על־ידי שהיא מעניקה לו טיפול של
חובש, כשהוא עצמו או סניגורו דורשים שיביאוהו לפני
רופא, אם לטיפול ואם להסתכלות בילבד. האימרה
השחצנית של החובש המישטרתי, ברצותו מאבחן ומטפל
הוא עצמו, ברצותו ובטובו נאות למלא אחר בקשת
העצור ולהביאו לפני רופא — כפי שנתגלה לפנינו —
מעוררת חששות חמורים מאד.
״יש בעצם סירובו של החובש להביאו לפני רופא,
כבקשתו, משום הכשלת המערער מלהוכיח טענתו
שהוכה ; והמישטרה, שמנעה על-ידי מחדלה הבלתי־

..הוילחמה בפשעי המשעים
צריכה להידחות מ ני
המילחמה בפשעי שוטרים•.׳
סביר והבלתי-הוגן בעד המערער מלהוכיח טענתו שהוכה,
אינה יכולה עוד להישמע בבית-המישפט בטענה
שלא הוכח.״
ומיד לאחר ניתוח העובדות, משמיע כב׳ השופט
כהן כלפי המישטרה דברים חמורים ובוטים ביותר,
שטרם הושמעו כמותם עד כה בדברי ימי פסיקת בתי-
המישפט בארץ מאז קום המדינה.

וזאת כדלהלן :
״גזירת המחוקק היא שרק ההודיה שלא היתה
חופשית או שלא ניתנה מרצון פסולה היא כראיה,
למעט הודיה שהיתה חופשית וניתנה מרצון, תהא
אשר תהא ההתעללות שקדמה לה. הודיה הכשרה כראיה,
אין בית-מישפט רשאי להעלים עינו ממנה כאילו
אינה קיימת. זו שיטתי שאני דוגל בה מימים ימימה.
תמיד גרסתי, הודיית הנאשם לחוד, והתעללות חוקריו
לחוד. כשם שזה דינו לבוא על עונשו כחוק, בשל
העבירה שעשה ושהודה בה מרצון, כן אלה דינם לבוא
על עונשם כחוק, בשל מעשיהם הבלתי״חוקיים שנתגלו
לבית־מישפט במישפט זוטא. אין בצע בפסילת ראיה
פסולה.זה נהנה מן הפסילה
שהיא כשרה, כאילו היתה
הזאת שלא כדין, ואלה אינם חסרים עקב הפסילה
הזאת שלא כדין. פושע מסוכן עלול לצאת לחופשי
על לא שום זכות בכפיו, ונמצאת מילחמת המישפט
בפשע מסוכלת ומנוצחת ן ואין הפסילה פוגעת כהוא
זה בחוקרים האלימים שמעלו בתפקידם כאנשי-מיש-
טרה וכעובדי-מדינה, ונמצא כבוד האדם וביטחונו
מופקר בידי בעלי זרוע בלתי אחראיים.
״אודה כי למקרא ולמשמע העירעור הנוכחי התחלתי
לראשונה לפקפק במקצת, שמא הגיע הזמן וה-
מילחמה בפשעי הפושעים צריכה להידחות מפני ה-
מילחמה בפשעי שוטרים. שאלתי את עצמי אם על-ידי
׳ השימוש השיפוטי אשר אנו השופטים עושים בראיות
— ולו גם כשרות מבחינת דיני הראיות — שהושגו
על-ידי חוקרים־פושעים, אין אנו עושים עצמנו שותפים
לאחר המעשה לפשעים. סוף״סוף אין החקירה המיש-
טרתית כולה אלא הליך הכנה למישפט, ויש בפשעי
החקירה כדי להטיל צל כבד על הליכי המישפט הבאים
בעיקבותיח. אילו ראיתי שהועלנו בתקנתנו, ולו רק
במקצת מן המקצת, והחוקרים הפושעים באו על עונשם
הראוי להם, ומיקרי ההתעללות בעצורים הולכים ו
מתמעטים
— כי אז החרשתי ; אבל הרושם העגום הוא
שהמיקרים הולכים ורבים, זחומרתם הולכת ומחריפה.
השוטרים מצפצפים על הביקורת הנמתחת עליהם מפי
השופטים ואינם מקיימים הוראותיהם, ואין פוצה פה.
גם בעירעור זה היינו שוב עדים לכך, שהחקירה התנהלה
תוך התעלמות גמורה — אם מתוך זדון ואם בבלי
דעת בלתי אחראית — מן ההוראות אשר בית־מישפט
זה נתן ושנה ושילש מזה שנים רבות. חקירה מישטר־תית
המתנהלת בניגוד להנחיותיו המפורשות של בית-
מישפט זה — מה פלא שחשודה היא בעיני בית-
המישפט שמתנהלת היא גם בניגוד לחוק.
״האלימות מחלה מידבקת ואפידמית היא ן כשם
שיש בין אנשי המישטרה סדיסטים הנדבקים באלי-
מותם של פושעים, כן יש פושעים המפיקים מן האלימות
המישטרתית עידוד רב ולגיטימציה מובנת
להגברת אלימותם שלהם. אם שומרי מישטרת החוק
אינם נרתעים מלהשתמש באמצעים אלימים לשם
השלטת חוק וסדר, כביכול, תוך הפרה גלויה של זכות
היסוד לשלמות גופו של האדם, בל יתפלאו אם בעיני
הפושעים הרואים הפרה זו לנגד עיניהם והחוזים אותה
בבשרם, חיי האדם וכבודו חשובים כקליפת השום.
ואם עצור שספג מחוקריו מכות נמרצות, שומע אותם

..אלימות מישטדתית יוטו
משהיא מרתיעה
היא מעודדת תגובה אלימה
לאחר מכן מעידים בשבועה בבית״מישפט שידם לא
נגעה בו כלל, בל יתפלאו על הריבוי המחריד של
הדחות לעדות־שקר ושל איומי אלימות על עדים.
אלימות מישטרתית פותחת ריקוד במעגל שוטה (תרתי
משמע) ; אם יש בו כדי לעשות רושם על פושעים,
יותר מאשר הוא מרתיעם, הרי מעורר הוא בהם את
יצר התגובה האלימה. ואין צריך לומר, שעצם האפשרות
הקרובה של קשר סיבתי זה בין אלימות
מישטרתית לבין החרפת הפשיעה, חייבת לעורר דאגה
חמורה בלבו של שופט.״

לדבריו אלה של כב׳ השופט כהן הצטרף כב׳ הנשיא
ד״ר זוסמן ואכן המערער זוכה ברוב דעות מאישום
הרצח שיוחס לו.׳
האם ימצאו מילותיו של בית־המישפט העליון את
דרכן לליבם ולהכרתם של חוקרי מישטרת־ישראל !
העתיד יוכיח.

מאיר 1ין * ,חל־ א ב־ ב

זיו הוא עורך־דין העוסק במישפטים פליליים.

מבצע החזרת ציוד לצהייל
הוארו־ עד 15 בפברואר 1980
א ת הציוד תוכל להחזיר לתחות משטרת ישראל או למשטרה הצ ב אי ת,
מבלי להזדהות ומבלי ש תדר ש לתת הסבה
החל מ־ 16 בפברואר 1980תטהר המשטרה
סריקות וחיפושים אחר ציוד הש״ר לצהייל,
המוחזק שלא כחוק, כאשר כל המחזיקים בו
יהיו צפויים לעעשים החמורים הקבועים בחוק.

החזר לצהייל את הציוד
השייו לו והחיתי לבטחוו ישראל

בו או אלה או כלה טו ב
בו או אלהטעםה טו ב
ב׳ו־ו־נון 0חי לבה 9מלוו א ח
דני ם • ו מ אכלי בר־יד*
רח.בו יהודה , 7 3ת א. ט ל235607 :
ת1 טרמ 3
לחייל

שרוחי מהירים וזולים ׳ותו
לגורמים המייצאים מצבון אנגליה
לישראל.
נוי׳ הסכנות 0.1.5הרחיבו
את קווי הפלגתם ממנציסטר.
בחודש פברואר הקרוב יפתח במנצ׳סטר שבצפון אנגליה אולם

תחנת ׳׳טופז,׳רמת-השרוז טל 475550:־03

המושבה מציעה לך אוכל נפלא, תפריט מגוון,אוירה׳חמה ונעימה
חניה בשפע ומיזוג אויר. פתוח עד אחרי חצות.

אחסנה המשתרע על שטח של .16,1(011 רגל מרובע (כ־סס׳ל^,
מ״ ס, העומד לשרת גורמים המייצאים מצפון מערב אנגליה
לישראל. דברים אלה הודיעה חברת אלאלוף ושות׳ ספנות
בע״מ, הסוכנים הכלליים בארץ של קווי הספנות 0.1.5
לרגל הארכת קווי הספנות בין ישראל ובריטניה עד אזור
מנצ׳סטר. חידוש זה יאפשר לחברה להגיש לגופים המייצאים
מצפון אנגליה לישראל שרותים מהירים וזולים יותר
מהקיימים עד כה. קווי 0.1.5פועלים בהצלחה בין ישראל,
אירופה ובריטניה משנת / 2ע. 1
המחסן החדש מהווה תוספת למחסן הקיים בנמל איפסוויץ׳,
והוא יתמחה בעיקר במשלוחים קבוצתיים (שנפחם פחות
ממכולה , 1ובשל העמסת הסחורות במכולות החברה במג־צ׳סטר
ימנעו כפילויות בהעמסה והוצאות כספיות נוספות.
המכולות תשלחנה בדרך יבשתית ממנצ׳סטר לאיפסוויץ׳
יומיים או שלושה לפני תאריך ההפלגה.
המחסן החדש במנצ׳סטר יאפשר למשאיות היצואנים תדירות
גבוהה הלוך וחזור, ויתרום קשר סדיר עם אוניות המכולה
החדשות של 0.1.5המבטיחות העברת סחורות תוך 10 וחצי
ימים לנמלי אשדוד וחיפה. לשכת המסר *?,האנגלו-ישראלית
חינה אחת החברות שכבר גילתה ענין מיוחד בשרות חדש
ומהיר זה. קווי הספנות 0.1.5שאינם נכללים בקונפרנס
הימי, הצליחו להגיע להישגים מרשימים בשוק הישראלי,
הודות?מדיניותם בהצעת תנא*ם נוחים במיוחד ליצואנים
וליבואנים. החברה פועלת היום בשרות שבועי ובאוניות רב־שימושיות
וחדישות ביותר עם 3ושר העמסה של כ220-
מכלות לאוניה.

העולם הזח 2214

רודייה: ה 1הבאהמחבלהמחוק
רוברט מוגבה, מנהיג האיחוד האפריקאי של זימבאב־ווה,
ישב במחנה־ריכוז של איאן סמית יותר מ־ 10 שנים.
תוך תקופת מעצרו מת בנו היחידי. ראש הממשלה הגיז-
ענית, סמית, סירב להתיר למוגבה להשתתף בהלווייה.
בראיון לעיתונאי בלגי אמר אז סמית שלטרוריסטים
אפריקאיים אין רגשות אנושיים, ולכן אסור לנהוג בהם
כבבני־אדם.
בשבוע שעבר חזר מוגבה לרודזיה מגלותו הארוכה
במוזאמביק. משקיפים רבים רואים בו את מנהיגה־לעתיד
של רודזיה.
באסיפה המונית לקראת הבחירות, שתיערכנה בעוד
> שלושה שבועות, ראו עשרות אלפי שחורים את גיבורם
האגדי בפעם הראשונה. מוגבה, המהפכן־האינטלקטואל,
בן שבט נידח שצבר שישה תארים אקדמיים, נוצרי מובהק
שהפך למרכסיסט, דיבר במתינות רבה. הוא קרא ללבנים
להישאר ברודזיה ולסייע בהשלטת צדק סוציאלי הדרגתי.
התכלית היא, אמנם, מישטר סוציאליסטי וחברה שיוויו־נית,
אך האמצעים יהיו דמוקרטיים, הבטיח מוגבה.
קשה להאמין שמוגבה שכח את ילדו המת, את איאן
סמית ואת שנותיו האחרונות כמנהיג המחתרת השחורה.
במילחמת־ד,שיחים העיקשת והאכזרית, שניהל נגד סמית
והקוויזלינג השחור שלו, הבישוף אבל מוזארווה, איבד
מוגבה את טובי אנשיו. עתה, בסצנה הלקוחה כאילו
ממחזה סוריאליסטי, נמצא ״ראש המחבלים״ בבירה,
סאלסברי, כדי לנהל משם את המערכה הדמוקרטית
הראשונה שלו, ממישרד נידח ונטול־טלפון.
סיירת ירוקה. הבחירות נערכות בפיקוח בריטי.
למוגבה יש סיבות מצויינות שלא לבטוח במושל הבריטי,
הלורד סומס. סומס היה תמיד ימני־קיצוני, והוא עושה
הכל כדי לסייע לסמית ולמוזארווה להמשיך ולשלוט
ברודזיה. סומם הפר את הסכם הפסקודהאש ברודזיה

הוד היקר ודייוויד הדוד
ארצות־הברית יכולה, אולי, להתחרות בישראל
בשטח, בגודל האוכלוסיד, ובעוצמה הצבאית והכלכלית.
בנושא אחד אין כל ספק שישראל עולה בהרבה
על מעצמת־העל — בפטריוטיזם אמריקאי.
דוגמה נאה לאיזון ולתיחכום, המאפיין לפחות את
החוף המיזרחי בארצות־הברית, נתנה השבוע רשת
חנויות־הספרים בניו־יורק .999 ,הנהלת־הרשת הודיעה
שכל קונה. שירכוש את זיכרונותיו של הד״ר הנרי
קיסינג׳ר, יקבל חינם את סיפרו של דייוויד שאוקרום,
אירוע צדדי. שאוקרום מגולל בסיפרו את פרשת
פישעי־המילחמה שביצע קיסינג׳ר בקמבודיה תוך

ידי כתב הבי־בי־סי על מידת האובייקטיוויות של סומס,
ענה בהומור :״סומס? הוא בהחלט אובייקטיווי. אבל
תמיד לצד אחד!״ עוזריו של מוגבה מתייחסים בחומרה
רבה לסיוע שמגיש סומס למישטר הישן. הם מזהירים
בגלוי, שאובדן סופי של האימון בבריטניה עלול להוביל
להתמוטטות ד,סכם־לונדון (שאיפשר את הפסקת־האש
והבחירות) ולחידוש הקרבות.
לדברי לה מונד הצרפתי, הזהיר הלורד קארינגטון
את סומס שעליו למנוע את שבירת ההסכם בכל מחיר.
גם לבנים, גם רכושנים. מוגבה אינו טורח להסתיר
את כוונתו לביצוע שינויים ראדיקליים ברודזיה
לטווח ארוך.
בניגוד לשותפו להנהגת החזית הפטריוטית, ג׳ושע
אנקומו, אין מוגבה רואה את היעד הסופי רק במיגור
השילטון הלבן, אלא גם בחיסול החברה הרכושנית ברו־דזיה.
הניצול
והדיכוי הגיזעי נועדו, מאז ומתמיד, בעיקר
למטרות כלכליות. המיעוט הלבן ברודזיה התעשר על
חשבון עבודה זולה וקרקעות השייכות לרוב האפריקאי.
מוזארווד, הסכים להמשיך במצב זה במסווה של רוב
שחור. אנקומו שאף למיגור השליטה הפוליטית של
הלבנים במערכות החיים המדיניים והתרבותיים ברודזיה.
מוגבה חותר לשינוי מיבני של השליטה במשאבים,
ולבניית חברה חדשה על יסודות סוציאליסטיים. מצעו
מדבר בפירוש על הלאמת התעשייה, על חלוקה־מחדש
של האדמות באורח ראדיקלי ועל שליטה מירבית של
המימשל המרכזי בכלכלה.

עקיפת הקונגרס, וכל המערכת הפוליטית האמריקאית.
שאוקרוס מאשים את ד,נרי היקר בהטלת חצי מיליון
טון חומר־נפץ על קמבודיה, בהריסת התשתית הקמ-
בודית ובאחריות ישירה לעליית מרצחי חמר־רוז׳
לשילטון.
קריאת אירוע צדדי תהווה תוספת מפכחת למיליוני
הקוראים של קיסינג׳ר, שזיכרונותיו הנרקיסיסטיים
מלאים בטפיחות־שכם עצמיות. אך לרשת 999 מגיעות
מלוא המחמאות עבור חוש מיסחרי מוצלח, וגם יושר
אינטלקטואלי ראוי לשמו.

מוגבה יודע זאת יפה. המהפכן בן ה־ ,52 שלמד בדרום-
אפריקה ובגאנה, מתכנן את צעדיו בקפידה ובזהירית.
סיגנונו מעודן ותקיף, אישיותו ללא רבב, נקייה מכל
סממני השחיתות האישית שדבקה בכל-כך הרבה מנהיגים
אפריקאיים בעבר.
מומחים סבורים שהוא יזכה ברוב בפרלמנט, אבל לא
ברוב מוחלט. עתידו כמנהיגה הבא של רודזיה תלוי
גם בהתנהגותו של ג׳ושע אנקומו. משקיפים אמריקאיים
סבורים שאנקומו יתן יד למוזארווה להקים מיפלגת־שחורים
מתונה, שרמת שיתוף־הפעולה של עם סמית
תהיה נמוכה יותר מהמקובל עד כה.
אבל דיפלומטים בריטיים, המכירים היטב את רודזיה,
סבורים שאנקומו לא יבגוד במוגבה. אנקומו איננו מרב־

מעל לכל מטיף מוגבה לשליטת החברה באוצרות־הטבע
הרבים ברודזיה. כל ההכנסות ממקורות אלה חייבים
להיות מוקדשים לביעור הנחשלות והבערות, לייסוד
שירותי סעד ובריאות אוניברסליים, לחיסול כל אפלייה,
לטיפוח התרבות הזימבאבווית המקורית.
יש, מה?!הפסיד. מוגבה חושש מאד שהבריטים
והלבנים יסכלו את תוכניותיו בכוח ובעורמה. הוא אמנם
מדבר על שינויים הדרגתיים, ועל הפעלת אמצעי שיכנוע

מוגבה >עם הלורד קארינגטון)

ממילחמת השיחים —

בכך שד,ירשה לכוחות סדירים דרום־אפריקאיים להישאר
על אדמה רודזית. הוא גם ד,ירשה לכוחות המליציה של
מוזארווה להמשיך בפעילותם, חרף השם הרע שיצא להם
בשל התנהגותם הברוטאלית כלפי תומכי החזית הפטריוטית.
המליציה היא מעין סיירת־ירוקה של משתפי־ד,פעולה
עם הגיזעגים.
הבריטים מאפשרים לחיל-האוויר הרודזי לפעול בחופשיות
נגד כיסי־התנגדות של לוחמי־החירות, ואף מונעים
ממשקיפים בינלאומיים להגיע לרודזיה כדי לפקח על
ההליכים לקראת הבחירות.
סומס, שאינו ידוע בטאקט המופרז שלו, מרבה להפגין
את אהדתו לכוחות המתונים, כביכול. את הימצאותם
של כוחות דרום־אפריקאיים ברודזיד, הוא מסביר בצורך
״לשמור על המוראל של הלבנים״ .מינויו למושל ברודזיה
הוא מישגה אומלל של שר־החוץ הבריטי, הלורד קאריג־גטון.
אפילו שיגורו של איש־מוסד לשעבר ולאומן קנאי
בהווה כשגריר ישראל בקאהיר אינו יבול להתחרות
באיוולת זו.
רוברט מוגבה מגלה, אמנם, סבלנות וסובלנות, אבל
הסרקאזם המעודן שלו חושף את רגשותיו. כשנשאל על־

הלורד סומס (בנליסדר ברודזיה)
— למישרד בלי טלפון

יני ד

ח נון

וחקיקה דמוקרטיים. אך הוא מודע היטב לגורלו של
הנשיא המנוח של צ׳ילה, סאלבדור איינדה.
לגיזענים הלבנים, למשרתיהם השחורים, לבריטניה
הגדולה ולחברות העל-לאומיות, אינטרסים כלכליים רבים
ברודזיה. אין להניח שהם יוותרו עליהם בקלות.
יש לצפות שלפחות עד הבחירות תופעל נגד מוגבר,
אלימות ״לבנה״ ,מתוחכמת וחוקית כביכול. המגמה היא
להוציא אותו ואת תומכיו משיווי-מישקלם, כדי שיגיבו
באלימות פיסית ויספקו למוזארווד, ולסמית את האמתלה
לסלקם מהתהליך הדמוקרטי. י

סיסט, אך הוא יעדיף שיתוף־פעולה עם חברדלמהתרת,
ולא יושיט יד להמשך הסדר החברתי הישן במסווה חדש.
המיבצע האחרון. הברית אנקומו־מוגבה עשוייד,
להוביל את רודזיה לחברה מסוג חדש, שבה ישולבו
יסודות מרכסיסטיים עם אלמנטים מקוריים של סוציאליזם
אפריקאי בנוסח יוליום נייררה, נשיאה של טנזניה.
אין ספק שרודזיה כזו תחריף את העימות עם דרום-
אפריקה, שתהפוך המיבצר האחרון של הגיזענות הלבנה
ביבשת השחורה.
הדרום־אפריקאים מודעים לאיום החדש של זכויות־היתר
שלהם. בעלי המיכרות, החוות והבנקים ברודזיה
עצמה חרדים מהשינוי שמבטיח המהפכן העדין.
הנסיון ההיסטורי מוכיח שכל הכוחות האלה לא ישלימו
עם מעבר בדרכי־שלום לחברה סוציאליסטית ברודזיה.
חרף הדיבורים על דמוקרטיה, סביר להניח שהם יפעלו
בכוח נגד מוגבה, ואולי אפילו נגד אנקומו. עידן המילחמה
הקרה המתחדשת יקל על הגיזענים.
ברור שמנחם בגין והעיתונות בישראל לא יגנו אותם.
ב־ 1980 נחשבת גם דרום־אפריקה כחלק מהעולם החופשי.

חיים ברעם

תאר דשנמן־ פורץ

הנמפ־ע כע1את במקלחת

זה כמו חלום רע. או סרט אימים. אבל זו
עלולה להיות מציאות, ואת עלולה לעמוד
חסרת אונים ומשותקת מפחד.
איך זה יתכן? הדלת היתה סגורה.
אולי אפילו נעולה במנעול סטנדרטי
כלשהו. חשבת שהדירה שלך די מוגנת.
חשבת שלך זה לא יקרה.
התקנת מנעול בטחון של רב-בריח
יכולה להגן עליך, על ילדיך, על ביתך.
הוא יכול למנוע הרבה עוגמת נפש ונזק
כספי.

נול-ארויו

רב-בריח האמיתי
רב־ בריח האמיתי
רב־ בריח האמיתי

רב־ בריח האמיתי
רב־ בריח האמיתי
רב־ בריח האמיתי

היחיד בהשגחתמכון התקנים
עם סמל רב-בריח
היחיד שזכה בתואר
־המוצר הנבחר־ובתואר
־הקניה
הטובה ביותר״ 5שנים
ברציפות
עם 100 אנשי שירות
בכל הארץ
מותקן בארצות רבות
ברחבי העולם
להגנת ביתך. רכושך
ומשפחתך

לפר טי ם ו הז מנו ת נא לה ת ק שר ל מפיצים הרא שיי ם:
ת ל -א ביב

חיפה

טבריה

ה שרון
פתח -ת קו ה
י רו ש לי ם אשקלון באר שבע
אילת

רח׳ סו קו לו ב .45 חולק,
0ל 4 . 855250 .853791.854458 03-844145
רח האיצ טדיח .40ק. חיי ם,
מל. 04-725111-2-3 :
ה שוק ה עי רוני החד ש. טל.20024 :
.047-92949
רח ה חלוצים .8נתניה. טל. 053-37744 :
רח׳ ההגנה .17 טל.03-919383 :
רח־ עוזי א ל .28 בי ת וגן. טל.02-422747.423749 :
רח־ צה־ל > .5בנק סולל־בונה) טל 24515 051
רח־ הפלם־ח .22 טל. 057-74840 :
רח־ צו פי ת .4טל.059-2750 :

או ל מ פי ץ ה מו רשההק רו ב לביתך.

ג\םוב -בריווהא מי תי אתה מוגן יותר.

*.אשינו בו 1ו 1ס

א״ח־אללה חומ״ני: בלי השלל המיסחו׳
כיצד היה נראה האיית־אללה חומייני אילו הוענק לו טיפול קוסמטי
מערבי 1רעיון שובב זה פיתה את הצלם האמריקאי אלפרד ג׳שיט.
הוא השתמש בדוגמן כבמיסגרת מתאימה לפניו של האיית־אללה ובעזרת
טכניקה של פוטו־מונטאג׳ ערך לחומייני תיספורת. התוצאה (מימין)
עשוייה לגרום לחומייני התקף־לב נוסף: הוא דומה למיליונר הווארד יה.

סאור גוסטב:

!דשחז וניס
לבד מחלוקת פרסי הנובל
בשם האקדמיה השוודית, היתה
למלך קארל גוסטאב תעסוקה
חשובה לא פחות בפרום השנה
החדשה: לפתוח את מתנות
חג־המולד שלו ושל המלכה
סילביה ולהשתעשע עם ילדיו,
הנחשבים לנסיכים היפים ביותר
באירופה (מימין, משחקים
על השטיח) :הנסיך קרל פיליפ
והנסיכה ויקטוריה.
העולם הזה 2214

ווזלין קאוטו: וזיסהקת עד השטיח
רוזלין קארטר מפנקת את בתה איימי יותר מכפי שהיא
נוהגת בשאר ילדיה. איימי היא ילדה מוכשרת מאד, מנגנת שעות
רבות וקוראת שעות ארוכות. כדי לא להחמיץ, אפילו רגע, גוחנת
רוזלין על השטיח ומסרקת את בתה שעה שזו ממשיכה לעסוק
בשלה.

11*111111

ב שלס

אנגילה הוסבווי: מלבה בברודווי
קשה לשכוח את הופעתה המרשימה של אנג׳לה לנדסבורי
ברצח על הנילוס, אך מדהים עוד יותר לראות שחקנית זו על
בימת ברודווי, כשהיא שחה, רוקדת ומקפצת במחזמר של סטיפן
סונדהיים סוויני טוד, כמו היתה בשנות העשרים לחייה. צילום
זה הוא פנים אחרות של אנג׳לה: זהו צילום פירסומת לפרוות.
כנראה שאפילו פרימדונות זקוקות לחאלטורות.

יי ח לו מריב: סוסון שמצא את וגליו מהדש
אוהבי הבלט נשמו לרווחה וקראו לאלילם הנערץ חמש־עשרה פעם להרים מסך בסוף הצגת הבלט
הבורגני המעמיד־פניס, לפי מחזה של מולייר. היתד, זו החזרה הגדולה של רודולף נורייב (מרחף, בתמונה
למעלה) אחרי שרגלו הימנית הפצועה החלימה. בגלל פציעה זו נאלץ נורייב לוותר על הופעתו בכוריאוגרפיה
שייצר למנפרד עביר עצמו. עתה חוגג נורייב את חידוש ההופעות גם בהעלאת מחול זה, שזכה לשבחים.

גוג אולמן:
הבלה החדשה
למסוות גמילה
וסל הלעג: בן הזוג היה עצוב
חיוכה הזוהר של רקל וולש לא הצהיל את פניו של בן־זוגה
העצוב, אנדרה ויינפלד, במסיבה לכבוד הזמר קני רוג׳רם, שנערכה
בשכונה ההוליוודית בוורלי הילס. הניגוד החריף שבין בני
הזוג גירה את הצלמים, אך לא עורר את תגובתה של הכוכבת.

כוכב הרוק גרג אולמן כבר
אינו ילד, ובכל זאת הוא עוסק
בהתבגרות. בגיל 32 הוא מנסה
להיגמל מאלכוהול שאליו התמכר,
כשהיה נשוי לזמרת. הוא
עושה זאת בעזרת רעייתו החדשה
ג׳ולי בינדאם בת ה־.22
מיקצועה בעבר: מגישה בבאר.
העולם
הזה 2214

״מספרים עלי סיפורים המצוצים מן האצבע ! בוודאי שגם לי
יש פחדים. אני אנושית ככל אחד אחר.״ טענות אלה ורבות אחרות
השמיעה קרולין נגד העיתונות, שהצליחה לדבריה להמאיס עליה
את פניה שלה. נשאלת שאלה: מדוע הזמינה ליום־הולדתה, בהרי
שווייץ, את צלמי העיתונות מפאריס? __

כבר לא אומרים ״בנו של קי׳רק דאגלס״ ועוד מעט יאמרו ״אביו של מייקל דאגלם״ .כי מייקל
דאגלס הפיק את קן הקוקייה, הפיק ושיחק בתיסנוונת סין ועוד ידו נטוייה. אך מקור הנחת וההנאה שלו
היא בתו הפעוטה, קאמרון. זאת אפשר לראות על פניו הצוהלים, לצד אשתו דיאנדרה, כשהם משתעשעים
עם הקטנה.

טאטום אתיו: גומות תאב לדמות הסב
רק אתמול עזרה לאביה, ראיין או׳נייל, למכור ספרי תנ״ך לאלמנות במצחיקון הרומנטי ירח של נייר,
והנה היום היא כבר נערה בשלה לאהבה. בסרט חדש, לצד ריצ׳ארד ברטון, היא משתתפת בסיפור אהבה
עם גבר המבוגר ממנה בשנים רבות. שם הסרט סיפור לשניים והבמאי הוא ג׳ול דאסין. בשעת ההסרטה
עסק האב בהתפרפרות עם פארה פוסט וטאטום היתר, משוחררת מכל השגחה, והיו די לשונות שהשתרבבו
החוצה בשל כך. מה עוד שהרכילות עולה יפה עם מסע הפירסום לסרט החדש,
העולס הזה 2214

סט־נ רובל: גהויסקוטק לבית־הסזהז
דן בתמונה היסטורית זו מתבונן סטיב רובל, אחד משני בעליו
1של הדיסקוטק המפורסם בעולם, סטודיו 54 בניו־יורק, בעיתון
!המפרסם את דבר גילוי הסמים ועבירות המם. מאחורי גבו, אחד
!הלקוחות הקבועים של הסטודיו, אנדי וורהול. השבוע נדונו סטיב
1רובל ושותפו יאן שראגר לשלוש וחצי שנות מאסר ולקנס בסך
! 20 אלף דולר כל אחד. השניים מקווים לערער על גזר־הדין.

לשמת

בית מרס־ הגדול ם כ1לם!
בית מרס־ הנבחר מכולם!
בית מרס־החדיש מכולם!

13,750

גם השגה זבה בית מרס
בתואר המוצר הנבחר .1980
מיטב דגמי הרהוט ה חדי ש
ש ל אירופה, לשנות ה־.80

רהיטי נוער
ומטבחים

מבחר ענק של
מערכות סלון
ופינות אוכל
מזנון ״הסך סלוני
מהודר בעיצוב אירופי
מרהיב, בפורניר טיק
או אגוז, פרקטי,
רב־תכליתי, עתה
במחיר מבצע:

10.000נ דר ש ל
תצוגת רהיטים מרהיבה.

חדר שינה ״¥9000״ בסגנון
אנגלי מסורתי.
המערכת מעוצבת בצורה
מקורית מרשימה ומיוצרת
מעץ משובח בגוון חום קלאסי.
כולל: מיטה זוגית רחבה ונוחה,
ארונות לילה ושולחן טואלט
מרשים עם מראה.

מחיר המיטה בלבד, רק

מטבח עץ מהודר עט פינת אוכל—
אחד מעשרות המטבחים האלגנטיים
בבית מרס.
ארונות המטבח עשויים עץ טבעי
עם סידנר להתקנת תנור בישול
וכיריים בנויים(או ־.18111
לבחירתה עוד מבחר ענק של
מטבחים הניתנים לרכישה ביחידות
בודדות, ולהתאמה לכל מטבח.
ספריה שימושית תוצרת חוץ בנויה בעיצוב מרשים
וגימור מעולה.
הספריה כוללת חמישה ממיס יציבים המאפשרים
איחסון רב של ספרים. עכשיו במחירי מבצע.

דגם ,477 תוצרת ״ברץ״ אירופה 6 ,כורסאות
מודולריות מרהיבות, ריפוד קטיפה בגוונים
שונים לאוירה מרשימה במחיר מיוחד של

39,550

בבית מרס גם מחלקת ״ריהוט משלים״ הכוללת
ארונות לאמבטיה, מראות, שפע של קולבים, שולחנות טלוויזיה,
ארונות סטריאו ועוד.

מערכת חדר שינה יוקרתית,־סוזי״1,
בסגנון עתיק, מעץ מסיבי מגולף.
כולל: מיטה זוגית, שולחן טואלט
עם פיתוחים מגולפים וארונות
לילה דקורטיביים-בסגנון שאהבנו.

חדרי ילדים אקסקלוסיביים
שעוצבו ע״י טובי מעצבי
הרהיטים באירופה.
בציור-חדר נוער אירופי
הכולל: חיטה הנפתחת
מהקיר בצורה נוחה, ארון
ספריה הכולל מכתבה
ומדפים.
החדרים נמכרים ביחידות
בודדות וניתן לרכוש גם
פריטים בודדים מהמערכת.

בוודאי יותר כדאי!

העולם הזה 2214

דן פתיר בורח מעיתונאים
והכובע של חייב קאופמן בוער
1לנמל־התעופד בן־גוריון
הגיע ראש־הממשלה מנחם
כנין כדי לקבל את פניו של
ראיש־ממשלת מצריים. נאומים
לא נישאו שם, וכל מה שאמר
מוצטפח חליל לבנין היה
״שוקרך, שפירושו בערבית
תודה. ראת זאת יום ן? בו רג,
נטל את המיקרופון ואמר :
״שוקרן ^ 1.80״.

! 8אחרי שאניס מנצור,

עורך השבועון המצרי אוקטובר,
כתב מה קנו הישראליים
במצריים, יוכל לכתוב עכשיו
על מה שקנו המצרים בישר

העיתונאים המצריים, ש־נילוו
אל ראש־ממשלתם מוצט־פה
חליל, קנו בארץ בעיקר
שוקולד ישראלי. אחת העתוג־איות
חיפשה כאן בגדעון* ועניבות
מתוצרת־חוץ. גם המצרים,
כעמיתיהם הישראלים
במצריים, התמקחו עם הסוחרים
והשיגו הנחה, אחר שהסבירו
כי באו ממצריים. ל-
מישלחת הצטרפת אמינה
סעידבתה־ 60 פלוס, דודה
של ראש־ממשלת מצריים. היא
עומדת בראש מיפעל של ד.וצ־אה־לאור
בשם דאר אל־הילאל,
המוציא ספרים ועיתונים. היא

מקורבת ״לג׳יהאן סאדאת.
בשבוע שעבר תקף
נשיא התאחדות התעשיינים
אכרהם (״בוטה״) שכיט
את מישרד־האוצר על מדיניות
הטלת מיסי המלאי על התע-
ישימים. כנגד שביט יצא ח״כ
חרות ומבעלי סוכנות לגו בארץ,
חיים קאופמן, שהשיב
לו במאמר תוקפני. הגיב על-

הציע להסתדרות סיסמת־קרב
חדשה :״איננו פרה הולנדית,
ולא ניתן לשר־החלבן שיחלוב
אותנו !״
8לח״ב משה עמאר יש
הסבר משלו מדוע שינתה ה ממשלה
את החוק וקבעה כי
צ׳קים דחויים יהיו מעתה ו אילך
חוקיים. אמר עמאר :״הממשלה
נתנה כל כך הרבה

אחד שיורד. גם מהפה וגם מהמותן.״

8ליועץ ראש־הממשלה
לענייני תיקשורת, דן פתיר,
יש באחרונה שיטה חדשה איך
לטפל בעיתונאים הפונים אליו.
כאשר מוצגות לפניו שאלות
שלא נעים לו לענות עליהן,
הוא מבקש מהעיתונאי להתקשר
אליו כעבור 10 דקות.

אסתר זוכוביצקי

(מימין) בתו של איש״העסקים שאול אייזנברג, עוסקת בפעולות
צדקה. היא חתכה את הסרט בפתיחת תערוכתה של הציירת
הדסה תל־ורדי (באמצע) .הדסה היא אחותו של יוסף גלעדי, מי שהיה זמן רב נהגו של מנחם בגין
ונפטר, באשר הליכוד עלה לשילטון. בנו, אריה, הוא ביום נהגו של בגין. לתערוכה הגיעה עליזה
בגין וסיפרה כי היא מבירה את הדסה כבר יותר מ־ 20 שנה ואוהבת מאד את עבודותיה.

לרגל הוצאת סיפרה הראשון ״המסלול״ .שר היה הרופא של
קארין באשר היתה בהריון ויילד את בנה נואל .״הוא תמך גי כל
זמן ההריון באשר הייתי בדיאטה שבה נמנעתי מלאכול בשר,״
שהדיאטה

״בל האנשים אמרו
הדוגמנית. אמרת שאני עושה תזיק לתינוק, אך דויד שר עודד אותי להמשיך בזח.״

לי לי סיולב ו

ידידה ותיקה של עליזה בגין קנתה את אחד מציוריה של הדסה תל-
ורדי, לפי בקשתה של אשת ראש־הממשלה .״את הציור הזה תיתן עליזה
לאליהו בן־אלישר, כדי שיתלה אותו בשגרירות״ישראל במצריים. זו העבודה הראשונה שניקנית עבור
השגרירות שלנו שם,״ הסבירה לילי, הנשואה לאיש־עסקים קנדי. היא עומדת ליד התמונה שקנתה.

כך שביט: אני דווקא הת
כוונתי
לתקוף את ח״כ יחזקאל
פלומין, אבל אם קאופ
בארי

שחקן הרכש החדש של קבוצת
הכדורגל מכבי תל־אביב וניבחרת
ישראל, הגיע למסיבה בעיר בחברת מאמנו האנגלי ג׳ון ג׳אק מנסל.
המאמן הציג את בארי לפני בולם ככוכב שלו, עובדה ששיעשעה את
בארי. באשר נשאל המאמן אם הוא רוצה להצטלם עם אולסי פרי,
אמר :״אני פוחד מגבוהים באלה. אינני יודע איך לדבר איתם.״
העולם הזה 2214

מן מתגונן, סימן שעל ראשו
בוער הכובע.״
81 בלהט הוויכוחים האינסופיים
בין שד-הבינוי דויד
לוי ושר-האוצר ייגאל חור־ביץ,
הטיח לוי בפני שר-
האוצר :״אתה תיזהר! אם לא
תשנה את דעתך בקשר לדרי שות
שלי, אלך לטאבו ואעביר
על •שמך את כל הבדיחות שסיפרו
בעבר עלי !״
׳ 8המשורר דויד אכידן

התחייבויות שאינה יכולה למלא
אותן, ורק חוק שיסכים
לדחייה מועד ההתחייבויות יכול
להציל אותה.״
׳ 8ח״כ דויד גלם שהה
בשבוע שעבר בוושינגטון, שם
נפגש עם עוזריו הבכירים של
נשיא ארצוודהברית ג׳ימי
קארטר. הגיב אחד מהם, שאת
שמו מסרב גלם לגלות,
על העזרה הבלתי־צפויה שהגיעה
לקארטר משר־הביטחון
הישראלי עזר וייצמן ז ״אצל נו
יש מי שיורה מהפה, ויש
מי שיורה מהמותן. וייצמן זד,

כעבור עשר דקות אין פתיר
עונה לצילצול הטלפון.
81 מזכיר־הממשלה אריה
נאור נראה • השבוע כשהוא
נכנס לבית־הקפה התל־אביבי
אקסודוס, ונפגש עם אלי
תבין, גיזבר אצ״ל לשעבר
באירופה. כשנשאל נאור על-
ידי יושבי־הקפד, מדוע הטריח
עצמו לרדת מירושלים לבית־קפה
בתל־אביב, השיב שמאז
שאשתו נתמנתה כשופטת, יש
לו הרבה זמן פנוי, ובכל העיתונים
כותבים שבבית־קפה
זה יושבות מיטב החתיכות.

ג רו פ ר: הרכבה מגיעה
לעתלית
״פייסי נהרג!״ איפה הואי בטח
רגו אותו במכות ...איפה סייפי?״
ראו כעשרים גברים מגודלים ו־
:יוזעים .״בפעם האחרונה ראו או־וו
בורח לכיוון הפרדס וחמישה־שר
כדורגלנים רודפים אחריו!״

קוון מייוחד

פסח גרופר ניהל מאבק ארוך נגד הנ־הלת־הרכבת,
ודרש כי הרכבת האחרונה
בכל יום תעצור בתחנת עתלית. במיסגרת מאבקו גם קפץ גרופר

דורון, ילד קטן בלונדי ותכול עיניים,
נראה בוכה .״איפה אבא...

מהרכבת לתשואותיהם של הקונדוקטורים. באחרונה ניצח גרופר
במאבקו, וממיטת חוליו שיגר שר״התחבורה חיים לנדאו הוראה
למנכ״ל הרכבת לעצור אותה בעתלית. בתמונה: גרופר יורד כחוק.

מה קרה לאבא ...מי יקח אותי
הביתה?״ הם התחילו לחפש את

1 1 1 1 1 *1 1 0 1 0 1בימי השבת הוא נוהג לבקר בכרמים, לבדוק את
11 1 -1 1 1שעוני״המים ולעבור על החשבונות• ״בטח שכחת
איך עולים על טרקטור,״ אומרת אשתו רותי .״מה את אומרת? את
רוצה שאני אראה לך?״ הוא עלה למושב, הפעיל את הטרקטור, נסע
קצת ואתרי כן קפץ ממנו בגמישות .״נו, מה אתם אומרים עכשיו?״

0 0 1 1 7 1יהל?1 [*11 גם כשהוא יושב ברכבת משתדל גרופר שלא לבזבז את זמנו לריק. הוא
1# 1 1 1 1 1 1 1 1 /1וייו נפגש עם אנשים, מזמין חיפאים, מדבר עם הנוסעים ולפעמים גם עורך
דאיונות עיתונאיים בקרון .״אני נח כשאני מדבר עם אנשים, אני נח כשאני בעבודה, כשאני מדבר.״

פסח (״פייסי״) גרופר, ואחרי דקות
ספורות מצאו אותו בצמרת הברוש
כשהוא מנסה לרדת בסלטה נוסח
טרזן. כשהגיע למטה חייך מאוזן
לאוזן, ניחם את בנו־בכורו והסביר
שהוא פשוט התחבא כי רדפו אח ריו
כדורגלני הנבחרת המפסידה,

נבחרת נתניה .״אני פשוט הכנסתי
להם שני גולים מיותרים, לדעתם.
אז הם החליטו לגמור אותי.״
אז, לפני 25 שנה, ניצל גרופד
מאגרופיהם של כדורגלנים מנוצחים.
אך לא תמיד שפר גורלו.
״שבע פעמים הוא שבר רגליים

וידיים,״ נזכרת אשתו, רותי ,״ועוד
עשרות פעמים חזר הביתה פצוע
וזב דם״ .גם דורון, כיום בן ,28
זוכר את התקופות האלימות של
אביו .״כל שבת הייתי מקבל מכות
בגללו, כל פעם שהוא עבד על
השחקנים אני הייתי חוטף. בסוף
הפסקתי ללכת איתו ואחר־כך הוא
כבר הפסיק לשחק.״ ״אני פשוט
נעשיתי זקן בן ,30״ מסביר ח״כ
גרופר ,״וכבר היה מוגזם להתפרע
על המיגרש, אז חזרתי הביתה.״

שי א

מייו ח ד
ב מינו

ההיסטוריה של גרופר שזורה
כולה סיפורים וצ׳יזבטים. כשחיזר
אחר רותי (״הוא היה מחזר נפלא,״
היא אומרת) ,נהג גרופר הצעיר
לקפוץ מעבר לגדרות־התיל של
קיבוץ נווה־ים שבו שהתה נערתו
בשנת שירות. פעמים אחדות אף

מחרות ואז, כשהוא׳התיישב טוב
על הכסא, החלטתי שנמאס לי ופניתי
לכנסת.״
גם בשלב זה קרו מיקרים שסללו
את דרכו. העזרה הגיעה משמיים.
יוסף ספיר, אחרון החקלאים הפרטיים
בציונים־הכללים הלך לעולמו,
והבחור שזה עתה הגיע
לפעילות מיפלגתית קיבל מקום
ריאלי בעשירייה הפותחת. גרופר
נבחר להיות חבר בכנסת השמי נית.
ובמשך שנתיים — בניגוד
גמור להרגליו ולאופיו — שתק.
העיתונים לא ידעו עליו, האזרחים
לא שמעו את שמו, גם ה סדרנים
ברכבת לא הרגישו את
תנועותיו. ערב אחד החליט ירון
לונדון, שד,ינחה את התוכנית טנדו,
להזמין את חבר־הכנסת השתקן ה צנוע
והענו לבוא ולומר את מה
שיש לו .״ומאז — לא סתמתי את
הפר״״ מצהיר גרופר .״כנראה ש העניין
מצא חן בעיני. אבל האמת
היא ששנתיים למדתי הכל. ישבתי

שלמה אליהו יוכל להשתתף בהן
בין טיסה אחת לשנייה, הביא ל־סולחה
בין יגאל הורביץ ודוד לוי,
ולאחרונה החליט לנהל מילחמת־הורמה
נגד שר־החקלאות אריק
שרון. ומי שמכיר את גרופר טוען :
״הפעם שום דבר לא יעזור לאריק.
אם גרופר בכל מישקלו עלה עליו,
אז נשאר לו רק לברך בירכת
הגומל אם הוא יצא מזה חי.״
אבל גם מישקלו של גרופר פוחת
והולך. כרסו מצטמקת וארו־הותיו
כולות רק מזון דל־קלוריות.
״אני מסתובב בכנסת עם תפוח
בפה ותפוז בכיס. למה שאשב ואראה
את כולם זוללים 7״ והוא
רזה בשלושת החודשים האחרונים
ב־ 17 קילוגרמים ועוד ידו נטויה. י
״יש לי עוד שבעה קילו, ואני מקבל
גוף חטוב.״ רותי מחייכת ומגישה
לו פרוסת עוגה בגודל סנטימטר
מרובע.
בירושלים הוא אינו מתגורר ב־
דיאטה אומר פסח
״אבל

הייתי

בשלושת החודשים האחרונים הוריד גרופר 17 קילוגרמים
ממישקלו .״את הכל אני מוכן לקבל,״
לו, אופיינית עצב שאינה
גרופר, בנימת
צריך להפסיק לשתות יין, וזה היה האסון.״

מלון .״אני הרי פלח,״ הוא אומר.
תחת זאת הוא מגיע בכל ערב לבית
חמתו, רבקה ברגר, מתיישב מול
הטלוויזיה, מחמם את הרגליים ומגש
עם אוכל דיאתטי מונח על
ברכיו .״בימי שני בבוקר,״ מספרת
רותי ,״אמא שלי מודיעה לכל
ההברות שלה , :הילד צריך לבוא,׳
ואז הן יודעות ששלושה ימים היא
מנוטרלת ומטפלת בילדון החביב.״

ה מי לחמה
הבא ה

סבא גוונו

הראשון לבית גרופר נישא בזרועות הכלה, ענת, מורה בבית־הספר התיכון
ברמת״השרון. עידן, הנכד, נולד ביום הראשון לחודש ינואר 1980 כשאביו
נכח בלידה וסבו התרגש בחוץ .״הילד אכל את כל הבקבוק שואל סבא פייסי את סבתא רותי.

ירו עליו, משהחליט שחובת ההז דהות
לא חלה עליו .״זה לא נכו,,״
מזדעק גרופר ,״הם ירו עלי כי הם
פחדו שאני אגנוב את הבנות שלהם.
הם חשבו שרותי וחברותיה מיועדות
לבני המשק בלבד, אבל אם
גרופר אומר אחרת, זה יהיה אחרת
!״ ואכן, זה היה אחרת .״היה
לו מאד קשה,״ מעירה רותי ,״אבל
,לא׳ זה לא תשובה מתאימה לפייסי.
היא משיג בדיוק מה שהוא רוצה.
אפילו אם כל העולם עומד מולו.״
פסח גרופר נולד לזוג הורים
ילידי הארץ שהתיישבו בעתלית.
תחילה היה חקלאי, כמו אביו. היא
ניהל את עבודות הכרמים והשדות,
אבל תמיד בדרך המייוחדת לו.
אחר־כך החליט שדי לו בזה .״כש־חקלאי
ממשיך להיות רק חקלאי
אז המוח שלו נסגר, ואני החלטתי
שאצלי המוח לא ייסגר.״
אז החליט ״פידל קאסטרו״ לרוץ
לבחירות לראשות מועצת עתלית.
״קראו לי כך כי היה לי זקן שחור
וארוך, ואת הסיגר לא הייתי מוציא
מהפה אפילו שלא הייתי מפסיק
לדבר כל היום.״
גם כראש־מועצה הוא החזיק
בשיא מייוחד במינו .״אני מחזיק
בשיא הפיכות החצר. בקדנציה שלי
הפילו אותי שלוש פעמים, ואני
הפלתי את היורשים שלי ארבע
פעמים. סך־הכל הייתי ארבע שנים
ראש־מועצה והייתי ממש בולדוזר.
האחרון שהפיל אותי היה אחד

ביום הראשון לעשור החדש נולד
עידן. הנכד הראשון לבית פסח

גרופר. הסבא נתן הוראות :״כל
זמן שאני נמצא פה צריך לתת
לילד כל הזמן לאכול. שלא יבכה.
אני לא רוצה להחזיק אותו על הידיים
עד שיגדל, לא ! איי לא
מפחד ! גרופר מפחד ! 7אבל...״
מלבד דורון יש לו שבי בנים תאומים,
דוד ויהונתן, בני ה־.24
המילחמה הבאה א־לה גרופר
תביא לו הרבה שונאים .״לגרופד
לא איכפת,״ אומר גרופר ,״אני
אפרסם את אי־נוכחות חברי־הכבסח
בוועדות. אני אעשה רשימה חודשית.
ואז יצא עשן, אני כבר רואה
את כל העיתונאים והטלוויזיה מתרוצצים
אחרי גרופר במיסדרונות
ומבקשים להציץ ברשימות. אהה...״

בוועדות ושם שמעו אותי. למדתי
איך למשוך עיתונאים ואיך להגיד
מה. למדתי את הכל. ובסיום בית־הספר
החלטתי שאני מראה את
התעודה לכולם.״ ואשתו רותי
מאשרת :״היא באמת פוליטיקאי
ממולח מאד.״
כך החל עידן גרופר בכנסת. הוא
הציע להקרין שני מערבונים בשבוע
.״לא נכון, אני רק רציתי
שיהיו שני סרטים טובים בשבוע,
אז המלצתי על מערבונים. חוץ מזה
שאני מת על טרזן ועל שליפות.״

לברך א ת
בירכ ת הגו מל
היא הציע להזמין פסיכיאטרים
לחברי־הכנסת, שיחק בהורדת ידיים
נגד ח״כ לשעבר אליעזר (״לייזר״)
רונן ממפ״ם ועצר את רכבת רד
אכספרס בעתלית. מספרים עליו
שהציע לח״כ הלל זיידל כרטיס
נסיעה לארצות־הברית כדי שלא
ישתתף בהצבעה בנושא ההפלות
ושלא יכשיל את הקואליציה.
״אני?״ מגחך גדופר, המשמש מצליף.סיעת
הליכוד ,״שאני אציע לו
כרטיס 7מצידי שייסע בקורקינט!״
״שקודם יקנה לנו כרטיסים,״ מוסיפה
רותי.
הוא גם הציע לנהל ישיבות סיעה
בנמל־התעופה לוד כדי שח״כ

מימין: דורון בן ה 28-עובד בבנק-החקלאות ומשמש ראש הלישכה
11111־ 11 11ד י״1
הצעירה במיפלגה הליברלית. במרכז: גרופר בפעם הראשונה שבה העז
\ 1י ^ \1-1 1 111 1
להחזיק את נפדו, עידן ,״אני קצת מפחד מהקטנים האלה,״ הוא מודה• משמאל דוד, דודו, בן ה״.24

כרמליטה
יש חגיגה!
כרמליטה סנגריה -
אין מה להוסיף,
הכל כבר בפנים.
כרמליטה סנגריה -
מתחרה בהצלחה
מזה 10 שנים בסנגריות הספרדיות
ברחבי העולם,
עשוייה ממיטב
הענבים של כרמל.

המתמחה בימעט התעלסה כאשר שלף הפאתולוג מכיסו
עצם מגוף הנרצח. ועקיבא פרסמן חובש כיפה חדשה
נאשר ראה שרגא

; צ ר, ,מזקני מפא״י, שחבר-
הכנסת יגאל אלון הזעיק את
יצחק רכין מפארים כדי ש יבוא
למרכז מיפלגת־העבודה
ויצביע נגד מינויו ישל שימי
עץ פרס כראש המיפלגה,
העיר :״תראו תראו, זה בדיוק
כמו שלוי אשכול הזעיק ב־
1965 את משה שרת החולה

סקי הסביר, כי שחל הוא ספר די
ואילו אשתו, שרה, היא
אשכנזיה. השיב לו ברצינות
רבה הרב שימחה מירון,
מנהל בתי־הדין הרבניים :״הוא
יהיה שייר לספרדים כי הייחוס
הולך לפי האבא.״
בעיריית תל-אביב הוחלט
בשבוע שעבר לפנות את

מי׳שרדי העסקים מתוך השטח
העירוני. בדיון שקיימה העי־ריר,
הוגשה תוכנית-מיתאר חדשה
למישרדים. ראש־העיר
שלמה (״צ׳יצ׳״) להט, התווכח
עם סגנו דויד שיסמן
ואמר לו :״התוכנית החדשה
גרועה מאד, .תפסיק להרוס את
העיר.״ ענה לו שיפמן :״אולי
תיקח את. ארצי ויין, שאתה
משלם לו מאה שמונים אלף
לירות לחודש ,׳והוא יבנה לך
את העיר שאני הורם?״
1באותו דיון, שהיה סוער
ביותר, אמר חבר הנהלת העי־דיה
שהודח, חיים ליפקין,
לראש אגף-יהתברואה, אריה
קרמר :״אתה אדם עלוב
נפש.״ הוסיף חיים יסקי והטיח
לעבר קרמר :״אתה תלך
לקרוא ספרים לפני שאתה
מתווכח אייתי.״
! 8במשך ימי השבוע שקט
מישרדו ישל ראש אגף התשתית
בעיריית תל־אביב, יצחק
כספי. אך בימי חמישי, כאשר
מתקיימים מיישחקי הכדורסל
לגביע אירופה, מלא מישר־דו
באנשים הבאים לבקש כר־טיסי־חינם
למישחקים אלה.

כרמליטה סנגריה -
זה מה שהיה ח סר
אצלכם בחגיגה.
כדמ לי ט ה

סנגריה
ה ל הי ט החד ש של לזגיון וזכרי!מז ר חי
מיקבין־אשו!מ ל
!מכר
השחקנית, אלמנתו של המשורר נתן
) 11111191 *11111
אלתרמן, התרגשה ובכתה באזכרה
1 1 /1י!י 1 #
1׳ י ו/ 1
שנערכה בשבוע שעבר לחצקל איש־כסית. באותו מעמד אמרה
רחל מרכוס :״בכל פעם שבאתי לכסית וראיתי את נתן אל־תרמו
יושב כאן, ידעתי כי הוא נמצא בידיים טובות.״

1הרכילאים בניו-יורק
כותבום כי הכוכבת האמריקאית
י כרכרה סטרייסאנד
הגיעה לניו־יורק, אחרי שעזבה
לזמן־מה את ביתה הקליפורני
וידידה־ילחיים ג׳ון פיטרס.
במנהטן היא מבלה עם מחזר
אלמוני, שהגיע לדירתה נש־זר-פדחים
ענקי בידיו, וכעבור
שלוש שעות יצא עימה לסיור
בעיר. הרכילאים מכנים אותו
״מר אקס״- ,וברברה מסרבת
לגלות את זהותו. היא גם
מכחישה כי הרומן שלה עם
פיטרם עומד לפני סיומו. אך
לישראלים ידוע האלמוני ביותר
— אין הוא אלא מפיק־הסרטים
ארנון מידצץ, שעליו
כותבים הרכילאים שם:
״גם אילו היינו מגלים את
׳•שמו, לא היה איש באמריקה
יודע מי הוא !״
! 8כתב הארץ, אילן

שחורי, שנולד בט״ו בשבט
והנקרא על כן בשם זה, החליט
לחגוג את יום־הולדתו. אך שכ ניו
ברחוב וורמייזה בתל־אביב
טענו שהרעש יפריע להם.
אכרה ם (״פריצי״) ידידו פריד, דובר סיעת הליברלים,
הציע מייד את דירתו ל מסיבה.
אד בשעות הלילה ה מאוחרות
התחילו שכניו של
פריצי להתלונן על הרעש, ואיימו
על החוגגים בקריאה ל־מישטרה,
אם הרעש לא ייפסק.
81 באותה מסיבה החליט
כתב הטלוויזיה רמי גוכר־ניק
לספר בדיחות. לכן ילקה
את עורכית־הדין דליה מארק
לחדר־האמבטיה, ושם סיפר לה
בדיחות במשך כל הערב. רמי
החליט להשתכר באותו מעמד,
ותירץ זאת בשמועה שהוא
עלול להיות בין המקוצצים בטלוויזיה.

8יוסי כר, הכתב הפלילי
של ידיעות אחרונות, שהיה גם
הוא במסיבה, הסביר לכל :
״מי שמאיים עלי בימים אלה,
סופו להירצח. בשבועיים האחרונים
נרצחו כל מי שאיימו
על חיי — ׳וביניהם הרצל

עוזר.׳׳

! 8איש־הטלוויזיה דניאל
פאר נראה מסתובב השבוע

במישרדי ההוצאזדילפועל ב־בית־המישפט
המחוזי בתל-
אביב. כאשר יפנו אליו ידידים
מודאגים ושאלוהו אם יש לו
בעיות, הסביר כי הוא נקרא
לפגישה במי׳שרדי פרקליטות
מחוז תל-אביב בבית־אסיה, ה שוכן
מעברו השני של הכביש,
וכשנזקק לשירותים התברר לו
כי אין למצוא שם מיתקן כזה
׳לשימוש הציבור. לכן!חצה את
הכביש, להשתמש בשירותים
של ההוצאדדלפועל.
81 הכל הופתעו כאשר
הקברניט עקיכא פרסמן
אימץ לעצמו את האופנה האחרונה
בבתי־המישפט, והתל
מופיע למישפטו כאשר כיפה
חדשה מונחת על ראשו. עור־כי־הדין
מהמרים ביניהם על

לוועידת הפילוג אז, כדי ש־ינאם
נגד דויד כן־גוריון.
חסר רק כיסא־הגלגלים.״ שרת
היה אז רתוק לכיסא, חודשים
מעטים לפני מותו ממחלת־הסרטן.

אשת-הסקרים
מינה

צמח נתבקשה על־ידי אחד
העיתונים לערוד סקר כדי ל־.
ברר מי הוא האיש המושך
:ביותר במיפליגית־העבודה, שיט־עון
פרס או יגאל אלון. נתוניה
היו מורכבים משתי שלישיות.
האחת: יגאל אלון, יצחק
רבין ויעקב לווינסון,
והשנייה: שימעון פרס, חיים
בר־לב ומשה זנכר, נגיד
בנק ישראל לשעבר. תוצאות
הסקר היו לטובת השלישייה של
אלון. ליגלג עיל־כך אהד מעוזריו
ישל פרס :״יכלו לצרף
לשלישיית פרס את דב יוסף
במקום זנבר, ואולי היו קוצרים
הצלחה גדולה יותר.״
׳ 8בוועדת החוקה-חוק-
ומישפט דנו חברי־הכנסת בחוק
הרבנות ׳ובהרכב הוועדה ש תבחר
את הרבנים. הוחלט כי
תהיה זו ועדה שבה יהיו מחצית
מחבריה אשכנזים ומחצית
מבני עדות־המיזרח. ה״ב דם
שילנסקי ישאל :״אם עופר
שחל, בינו של ח״כ המערך
משה שחל ירצה להיות בוועדה,
לאיזה חלק הוא ישתייך,
׳לאשכנזי או לספרדי?״ ישילנ־

חצקל איש 7סית

עשוי להיוולד בכל יום עתה לרותי (מימין) אשתו של משה
איש־כסית, בנו של חצקל. רותי נמצאת בחודש האחרון להריונה
ובעלה מקווה לבן. בתמונה ניצב ליד רותי בנה לי, בעלה משה ולאה, אלמנתו של חצקל איש-כסית.
מרקד 214

העולם הזה 2214

א!!11י 0
השאלה כמה זמן יהיה דרוש
לפרסמן עד שיתחיל להופיע
כשהוא לביוש טלית וקפוטה,
כמו שני האברכים הנאשמים
גם הם בעיסקת-הזהב הגדולה,
יחד עימו.
! 8הדוגמנית-דיילת מיכל
אדר שמחה מאד לשמוע כי
באותו בניין שבו מתקיים מיש־פטה
ומישפטו של הברה,
עקיבא פרסמן, באשמת הבר־חת־זהב,
מתקיים גם מישפטו
של ככר עמר, הנאשם ברצח
האג׳ כחייל, כיוון שאת איש תו
היפה והאלגנטית אולי•
כיה, הכירה בתא־המעצר.
כאשר הוכנסה אזליביה לתא
כשבידה ארנק מתוצרת כריס־טיאן
דיור והיא לבושה בשמד
לה הדורה, חשבו כולם כי גם
היא דוגמנית. רק אחר כך נודע
כי היא אשתו של ספר־גברים
ידוע, שנאשם ברצח
מיפו.
! 8בעת מישפט-הרצח של
חאג׳ כחייל מיפו העיד הפא-
יתולוג ד״ר כצלאל כליר
כאשר נשאל על־יידי הסניגורים
בדבר חור־הכניסה של הכדור
בראשו של המנוח, הוציא הרופא
מכיסו פיסת עצם מראשו
של המנוח, והציג אותה
על דוכן העדים. אחד מעורכי
הדין נשבע כי המתמחה של
השופט החווירה,׳ וכימעט התעלפה
למראה העצם.
8שופט־השלום הוותיק

זי״) שראטר, ביקש רשות
לסגור את החלון לידו. אמרה
לו השופטת בצחוק :״מר
שראטר, אנו זקוקים לך, ואסור
לד להצטנן. בבקשה סגור את
החלון!״ אחר־כך הציצה לעבר
הקהל באולם ואמרה :״לא
שאנו מזלזלים בקהל, אבל ׳להם
יש תמיד אפשרות לצאת מן
האולם.״
8כאשד שאל התובע
אברהם אדג׳ם את המודיע
המישטדתי סלומון משרא־ווי
אם הוא מטורף לפירסומת
ואוהב לראות את שמו על
דפי העתונות, חייכה השופטת
בן־עייתו ׳ואמרה :״מר אלג׳ם,
זוהי שאלה שלא נעים לשאול
אותה מהרבה אנשים נכבדים
במדינה.״
שופט בית־המישפט
המחוזי, חיים שטיינברג,
סובל כנראה מהקור בחורף, גם
בימים החמים הוא נוהג לדרוש
ממזכירו בי יפעיל את
מייתקן־החימיום בעוצמה המרבית.
עורכת־הדין איילת
שקד, הנמצאת עתה בחודשי
הריונה הראשונים התחננה ב פניו
כי יפסיק את החימום. דד
׳שופט נעתר לה. כשקמה השבוע
להתנגד לדברי התביעה,
אמר -לה השופט :״שקד, שבי
בשקט, את כבר ׳שקד ׳והצי.״
8פעם נוספת כשקמה
להתנגד בשם שלושת הסניגורים
אמרה :״אני מדברית בשם

!] 1ך ׳ 11ע } 1יי! ך אשתו של השחקן שייקה אופיר איננה דוגמנית מיקצועית, אך נעתרה
לבקשתו של הצלם סמי בן־גד והצטלמה בפוזות אופייניות לדוגמנית.

לידיה, שהיא בתו של השחקן האידישאי ישראל שומאכר ואשת שחקן, נתבקשה כל חייה על-ידי
אביה ואחר״כך בעלה, שתסכים להיות שחקנית. אך היא סירבה. כאשר ראה שייקה את התמונה חזו
א מ זאת לא לידיה. היא האשה המצחיקה ביותר שאני מכיר ובתמונה היא יוצאת קפואה.״

בפגים, וש שהו באינקובטור כ חודשיים.
1למערכת
הטלפון האדום
של גלי צה״ל הגיעה גלויה
מחבר קבוצת אושה, שלום

גולדמן, ולא כתירגום בילבד,
אלא כתוצאה מנשואין. אומנית,
בת קיבוץ שער־העמקים, שהתגרשה
מזמן מן הבעל שהכי רה
בקיבוץ, נישאה לבונה של
מכשירים למעבדות מחקר.
דויד גולדמן, ישראלי שחי
במשך 25 השנים האחרונות
בארצות־הברית, עובד באוניברסיטת
תל־אביב. אוסנת, אם
לשני בנים, שהאחד סיים את
׳שירותו בצד,״ל והשני משרת
בו כעת, נסעה עם החתן לביקור
בארצות־הברית, שב מהלכו
התחתנו ושבעיקבותיו
הוא החליט להשתקע סופית בישראל.

הבדיחה האחרונה של
ידידי מספרת על פגישת שני

בעלי עסקים. אומר הראשון:
״הלוואי שהעסק שלי יהיה
חלש !״ אומר לו השני :״השתגעתן״
ענה לו :״עכשיו העסק
מת בכלל !״
ומאומנת לאוסנת : 81 הציירת והמורד,־לאמנות אוסנת
הר ילדה בן, שמישקלו
קרוב לחמישה קילו ושזכה
בשם מתן. אוסנת, אשתו של
ישראל הר, עורך תרמיל
של מישדד־הביטחון, מרכה את
ברית־המילה בבני־ברק, בבית-
הכנסת שביו כיהן אביו של
הר כרב. אוסנת היא הציירת
האחראית לקיר־הענק המרהיב,
המכוסה בציורי־ילדים מוגד־
׳לים, בבית־הספר תל־נורדוי
ברחוב פרישמן בתל־אביב.

מוסל שרון

מלצר ותיק (מימין) בכסית, קפה האמנים, הספיד את חצקל איש״כסיה
ביום האזכרה. אמר מרסל :״התאמנו לו והוא התאים לנו. היחס בינו
לבין המלצרים לא היה כמעביד לעובד.״ מלצר ותיק אחר הוא זכי חסן מחאג׳נה (משמאל) ,שסיפר:
״כאשר באתי לכאן הייתי ילד בן 18 וחיפשתי עבודה. התחלתי אצל חצקל איש״כסית
במיטבח והוא הפך אותי למלצר. הייתי כמו בן שלו• 27 שנים אני עובל כאן.״

יוסף מגורי־כהן, שהוא ממוצא
׳תימני, מצא יעצמו השבוע
במצב מביך, כאשר נאשמת
ידעה לדבר רומית ואידיש
בילבד. אך השופט הפתיע יאת
הקהל וניהל את המישפט באידיש
שוטפת. גם התובעת
המישטרתית, אילנה סלומון,
הצטרפה למישחק ודיברה
גם היא באיד״ש.
׳ 8בעת מישפט שוד בנק
לאומי ציוותה השופטת הדסה
בן״עיתו לפתוח את חלונות
האולם. התובע, סכרין (״עו־העולם
הזה 2214

שלושתינו,״ ובהתכוונה לסני־גורים.
ענה לה השופט :״ישקד,
אני מאחל לך מכסימום תאומים,
אבל שלישיה, זה קצת
מוגזם.״
! 8כתב-הטלוויזיה חנן
עזרן מגיע מדי יום לעבודתו
עייף ביותר. כאשר שואלים
אותו מדוע הוא כל כך תשוש,
אומר חנן :״אני ממונה על
האכלת התאומים שלי, בשעה
3עד 6לפנות בוקר.״ השבוע
עורך הנן סוף־סיוף את טכס
ברית־המילה לקטנים, שנולדו

לכידוני. הוא התלתן כי *סע
את צבי רימון מוסר ידיעה
על קשיש בן .64 כתב זביולו־ני
:״נפגעתי מאד שגברים בגילי,
הפכת אותם לקשישים,
מאחר שאני בן .62 אבקשך
לא לעשות זאת יותר.״ רימון
החזיר לו גלויה שבה כתב כי
הוא מבטיח לא לחזור על כך
׳ומבקש סליחה.
81 ידיעה משמחת על הזמרת
או סנ ת (שלכת אדומה)
פז פז זה זהב, דזהב זה גולד.
מעתה יהיה שמה אוסנת פז־

י111310ו* 0 0 )1מתכנן הפיאות הגיע לתחנת דלק. כאשר
נתבקש לשלם את החשבון על סכום של
111 111
\111
800 לירות, הציע לבעל התחנה לשלם גצ׳ק דחוי. בעל התחנה לא
הסכים ואז התחיל אורי לשלם לו את הסכום במטבעות של לירה
אחת. כאשר ספירת הכסף ארכה זמן רב מדי, ונהגי המכוניות
בתור התחילו לצפור, התעצבן בעל התחנה ואמר לאורי :״תיתן
כמה שיש לן, רק תיסע.״ סצנה זו לקוחה מתון סרט חדש בשם
״חייך — אכלת אותה״ שמביימים יהודה ברקן ויגאל שילון.

זוגו ת צעירי -שימו לב!

רוצים טיול בחו״ל בקיץ הקרוב?!
רוצים טלוויזיה צבעונית חדישה?!
בוו ד אי ש רו צי ם, אל א ש טיו ל ל חו ״ ל או ט לו וי זי ה צבעוני ת עו לי ם ביו ם הון־ תו ע פו ת,
ו איז ה זוג צעיר ה חי ממש כו רתאחתי כו ללהר שו ת לעצמו ל הו צי א ס כו מי םכא לו !

בואו והרוויח! 1את ככוחות עצמכם:
אםאתם זוג צעיר ו תו ס ס, שרק הבעל עובד מ חו ץ ל בי ת ו אי לו ה אי ש ה לו מדת או ע קר ת־בי
ת ו שניכ ם בעלי השכלה תי כוני ת — י ש לנו הצעה מענינ ת ביו תרע בו רכם:

המדובר בהשתלבות במועדודחברים חדשני וראשון מסוגו,בארץ, אשר בנוסף על היתרונות
והשירותים שתוכלו להפיק ממנו — תהיה לכם האפשרות להרוויח כסף רב
באמצעות גיוס חברים חדשים למועדון — כעבודה משותפת !ומהנה בשעות הפנאי!

יש לכם חוג חברתי נרחב?
שניכם בעלי רוח ספורטיבית והרפה ימדץ?
שניכם ב,,ראש אחד״ ומסוגלים לעבוד בשיתוף־פעולה?
אםהת שוב ה חיו בי ת — אנו מז מי ני םאתכם לפגי שה על בו סקפהבמ שרדנו, ונ ספר לכ ם
אין נו ס עי ם ב קי ץ ל חו ״ ל ב כו חו ת עצמכם — בלי חו בו ת ו בלי ה לוו או ת !
ל קבי ע ת פגישה התקש רו יום ־ יום בין ה שעות 16.00
לטל פוני ם

— 09.00

2 9 4 4 7 3־ 2 9 4471 ,0 3־ .0 3

הערה חשובה:
יו כ לו להתקבלאך ור ק זוגו תמה איזו רי םהב אי םוס בי בו תי ה ם :
תל־אביב, נ תני ה, רמת־גן, גבע תיי ם, רמת־ ה ש רון, ב ת־י ם, חו לון,
פתח ־ ת קו ה, ר א שון־לציון, ר חו בו ת, רעננה, כפ ר־סב א.

216

העולם הזה 2214

1יגזד״ *8

ב די ת

^ צח החייל מישיבת־ההסדר בקסבה
• של חברון הוא ניצחון לקריית־ארבע.
סוף־סוף.
עדיין לא ברור אם זוהי תקרית מבודדת,
מקומית וחד־פעמית, או שזוהי התחלתו
של שלב חדש במילחמת המחתרת הפלסטינית
נגד המילטון הישראלי.

הדברים יגיעו אל המשבר הבלתי-נמנע.
או שהכבושים יצליחו לגרש את הכובשים,
באכזריות שפוכה ובעזרת העולם —
או שהכובשים יצליחו לגרש את הכבושים
ולרשתם, באכזריות דומה.
1 1 9
ך אן טמון הפיתרון לאחת התעלומות
* הכמוסות ביותר במציאות הישראלית.

המימשל הצבאי העביר את המתנחלים
מן המלון אל בניין המימשל, ומשם אל
הקריה החדשה שהוקמה למענם. אנשי
המימשל שנאו את המתנחלים תמיד, מפני
שהיה ברור להם כי המתנחלים באו להצית
תבערה ולהקשות עליהם את המלאכה,
שהיא — לשמור על הביטחון ולמנוע התלקחות.

ההשערה השנייה היא הנכונה,
יבולים אנשי קריית־ארכע לק־בוע
בסיפוק שהם הצליחו כדרכם.

אך אנשי־המימשד היו ונשארו
חכרי־אונים מול פני המתנחלים.

91 91
ך שידור בטלוויזיה, למחרת הרצח,
קונן אחד ממתנחלי קריית־ארבע על
מותה של ״השכנות הטובה״ שהיתה צריכה
לשרור בין חברון והקריה.

הוקמה במרחק־מה מחברון.
היתד, למנוע מן המתנחלים
העיר, העלולה להפוך מוקד
פלסטינית, לוחמנית וקיצונית.

הוא גם הגדיר היטב מה טיבה
של ״שכנות טובה״ זו: היהודים
יהיו השליטים, ולערכים יהיה מותר
לעכור כשערי הקרייה ולעבוד
כה (עכורה גופנית בילכד, כמוכן).
״שכנות טובה״ זו נועדה לשמש כדגם
בכל רחבי ״השטחים המשוחררים״.
יש ל״שכנות״ זו עוד כמה היבטים:
ראשית, על הממשלה להפקיע מידי הערבים
עוד 5000 דונמים (לפי שעה),
כדי לאפשר לקריית־ארבע לגדול.
שנית, על היהודים לחדור לחברון עצמה,
ולתפוס בה כל מקום שבו גרו יהודים
בעבר, לפני תרפ״ט.
(אותו מתנחל בוודאי לא העלה על דעתו
שאם יתקבל עיקרון זה, וכל אדם יוכל
לחזור למקום שבו חי הוא או אביו או
סבו בשנת תרפ״ט, יחזרו למעלה ממיליון
ערבים ליפו ולחיפה, ללוד ולרמלה, לצפת
ולבאר־שבע, ולכל מאות הכפרים הערביים
שנמחו מעל פני האדמה, עד כי ניתן לאתר
את מקומם רק על פי מפות ישנות. כמו
במישחק־ילדים, כל אחד יחזור למקומו,
ויתחיל סיבוב חדש של המישחק).

עד קריית־ארבע
כקיצור:
להשתלט על חברון, וכף תקום
״השכנות הטובה״.

^ ל אלה, הם, כמובן, דיברי־הבל. ו*
בעליהם יודעים זאת היטב.
מתנחלי קריית־ארבע לא באו לאן שבאו
כדי להשכין ״שכנות טובה״ .מטרתם היתד,
שונה לחלוטין.
אם נסיר מן האידיאולוגיה שלהם את
רשתות־ההסוואה, יתברר לנו כי המטרה
היא פשוטה בתכלית.

הכוונה היא לסדק את הנוכחות
הערכית מכל רחבי ארץ־ישראל.

אין זו מטרה חדשה. פעם קראו לזה
״ציונות אכזרית״ ,והביאו להצדקתה את
חוקי הג׳ונגל. כיום אומרים שזוהי ביכלל
מטרה הומאניסטית, שכן מוטב לערבים
לחיות בארץ ערבית, בין אחיד,ם, דוברי-
שפתם ומאמיני־דתם.

אין שמץ שד ספק ככד שזאת
היתה המטרה מלכתחילה, וכי כד
הדיבורים ההפוכים לא נועדו אלא
לצוק• הונאה, .

בעיני אנשי הקריה, אין כל רע בכך.
הרב משה לווינגר בוודאי הביא ממולדתו
הגרמנית את התורה האומרת כי אדם זכאי
— ואכן חייב — לשקר למען הלאום והגזע.
כפי שלמדנו במישפט מסויים, ה הונאה
היתד, בשעתה הלק בלתי־נפרד מן
השיטה שנועדה לטהר את אדמת גרמניה
מן המיעוט הלאומי השנוא שחי עליה.

אנשי קריית־ארכע נהגו כף מן
היום הראשון.
הם הגיעו לחברון כגנבים בלילה, תוך
הונאת המימשל הצבאי. אחרי שנוכחו לדעת
כי לא יקבלו רשיון מטעם המושל לבוא
לחברון ולהתנחל בה, העמידו פנים של
יהודים דתיים, שבאו להתפלל בימי־הפסח.
אחרי שהשתכנו במלון פארק בעיר, גילו
את פרצופם האמיתי. המושל הצבאי רצה
לסלקם מייד, אך לא קיבל את הרשות
מידי ממשלת־אשכול הפחדנית. יגאל אלון
מיהר לחברון לברך את המתנהלים, ומשה
דיין חשש שמא יפסיד בהתחרות.

כך הפך תרגיל-ההונאה הקטן
לאקט של יסוד.

ך* קריה
י • הכוונה
להצית את
להתעוררות

הקיצוניים •טל הצד האחד זקוקים
לקיצוניים של הצד השני. זוהי
,כרית של דם.
המחתרת הקיצונית אינה יכולה להתפתח
ולשגשג, ללא המעשים של החוגים הקיצוניים
שבקרב העם השליט. והחוגים הקיצוניים
בעם השליט אינם יכולים להצליח
ללא מעשיה של המחתרת הקיצונית.

אלה תלויים באלה. יד מגואלת*
כדם רוצחת יד מגואלת־כדם.
הרוצחים של הקסבה הם השותפים הטובים
ביותר של חסידי ההתפשטות ה־

ההגיון הפשוט אומר שהמשך
הכיבוש יביא לכינונה של מדינה
דו־לאומית, אשר בה יהפכו הערכים
כמוקדם או במאוחר לרוכ. יש
סתירה מוחלטת כין המשך הבי•
כוש וכין קיומה של מדינה יהודית,
ועל אחת כמה וכמה מדינה יהודית
דמוקרטית.
חסידי ארץ־ישראל השלמה הם הלאומנים
היהודיים הקיצוניים ביותר, ואין
הם חושבים אף לרגע לחיות במדינה דו־לאומית.
אין הם חסידים גדולים של הדמוקרטיה
(ולא של שילטון־החוק, שבו

אולם זאת כדיוק היתה מטרתם
של המתנחלים.

מאז קמה הקריה, הם עסקו בסידרה בל־תי־פוסקת
של פרובוקציות מכוונות. החל
בפורגרום שבו שיסו כלב בערבים זקנים,
וכלה בעקירת גפיים של חקלאים ערביים.
החל ביריות לעבר ראש־העיריה הקודם,
וכלה ביריות לעבר ילדים מפגינים, המיידים
אבנים. וכמובן: הפלישה לבתים
ערביים בחברון והכאת דייריהם, הפרובוקציות
הבלתי־פוסקות במערת־ד,מכפלה,
תפיסת בית־הדסה, ועוד ועוד.
האם זהו מסע של טירוף 1
אולי. אך יש, כדברי המשודר, שיטה
בטירוף הזה.
המטרה היא להוכיח כי לא תיתכן
״שכנות טובה״ בין יהודים וערבים בחב רון.
שלא ייתכן דו־קיום בשלום של
יהודים וערבים בארץ זו.

ועל כן: שאין מנוס מסילוק
הערכים מן הארץ בולה.

יש אדם אהד האומר זאת בגלוי — הרב
מאיר כהנא-,שיש לו אחיזת־מה בקריה.
הרב משה לווינגר אינו אומד זאת. הוא
אומר את היפך. אך כל מעשיו מעידים עליו
שזוהי דעתו.

בין שני, ה״רבנים״ ,אני מעדיך
מת כנותו הפאשיסטית של כהנא
על פני צביעותו ההומאניסטית של
לווינגר.
ך 1די לגרש את הערבים בהמוניהם מן
* הארץ, יש צורך במצב של מילחמה
ברחבי השטחים הכבושים. כדי לשכנע
את דעת־הקהל הישראלית בנחיצות של
מיבצע־גירוש, אשר יביא להקאת ישראל
ממחנה האנושות הנאורה, לבידודה הגמור
בעולם ולחידוש המילחמה הטוטאלית בינה
ובין העולם המוסלמי כולו (וביכללו, כמובן,
מצריים) יש צורך במעשי־זוועה, אשר
ישלהבו את הלבבות.

במו רציחתם של צעירים ישראליים
לאור היום בחוצות חברון,
רמאללה ושכם.

כל רצח כזה יביא בעיקבותיו שרשרת
בלתי־נמנעת של תגובות ותגובות־נגד,
מעשי נקמה וגמול.
אחרי הרצח יבוא העוצר. התמונה זכורה
לכל מי שחי בארץ הזאת בימי המנדאט.
העיר נסגרת. אנשים נעצרים. הפרגסה מת־קפחת.
המזון חסר. נשים דואגות לבעליהן.
צעירים מתכנסים בחשאי ומקימים תאים
חדשים של_ו־,מחתרת. המחתרת היותר־קיצונית,
זו ההורגת אנשים ברחוב, מתגברת
על המחתרת הפחות־קיצונית, המוכנה
להסתפק במעשים פחות־דראסטיים.
אחרי העוצר באה ההתנגשות. נורות
יריות באוויר. לאחר מכן נורות יריות
בבשר החי. חבריו של הנרצח עורכים
פוגרום, או רוצחים עובר־אורח מיקרי
כמעשה־גמול.
המחתרת נשבעת לנקום, ומגייסת צעירים
נוספים. היא זוכה בתמיכת האוכלוסייה,
אשר מעשי השילטון יצרו בה מישקע עמוק
של מרירות וזעם.

ובן הלאה וכן הלאה — סיפור
עצוב וישן־נושן. הוא מתפתח
כעיקכיות של טרגדיה יוונית.

אינני יודע אם אנשי קריית־ארבע למדו
את ההיסטוריה ומודעים לחוקיות של
מעשיהם, אך הם יודעים היטב כלל יסודי :

שלולי ת־הד ם של חייל י שיב ת־ ה ה סדר בקסבה של חברון
תוקפנית בקריית־ארבע. והפוגרומצ׳יקים
של קריית־ארבע הם השותפים הטובים
ביותר של קימנדו־המוות בקסבה.
^ ל?ה מובן מאליו. זה ברור לגמרי
* למי שמטיף לשתילת התנחלויות יהודיות
בליבה של אוכלוסיה פלסטינית צפופה.
השבוע הכריז אריק שרון בכנסת, בתשובה
לשאלתי, כי ״קריית שכם״ בהר־כביר
תהפוך לעיר גדולה.

קל מאד לנחש מה יקרה כשכם,
המתחרה כחברון כמרכז הלאומנות
הפלסטינית, כאשר קריית־שכם
תתחרה כקריית-ארכע.

^ ל שכנות קרובה של בני עמים
* שונים יוצרת חיכוכים.
כאשר נעשה הדבר בתנאים של כיבוש,
השכנות הקרובה של בני העם הכובש
ובני העם הכבוש מוכרחה להביא להתנגשות
מרה שיבעתיים.

כאשר המתנחלים השתולים אינם
רק כני העם הכובש, אלא ח3־
ריה של התנועה הקיצונית כיותר
שבקרב העם הכובש, המטיפה
לעליונות הגזע השליט ולגזילת המקומית הזכויות של האובלוסיה
קו ת
— הרי זו הזמנה גלויה לפורענות.

אריק שרון אינו טיפש, והוא יודע היטב
את אשר הוא בא לעשות. עמיתיו עלובי־הנפש
בממשלה, הנגררים אחריו כסמר־טוטים,
אולי אינם יודעים לאן מובילים
הדברים. אך אריק יודע גם יודע.

הם יובילו לרצח ולרצח-נגדי,
למרי ולעוצר, לפוגרומים ולהתנק-
שויות. המחתרות ושרותי-הכיטחון
יתחרו ביניהם, כשיטות דומות.

נואו 1

נתונה סמכות כה רבה בידי בית־המישפט
העליון) .הם יכולים לוותר בקלות על הכנסת,
על המיפלגות ועל הבחירות. אך
הס רוצים במדינה יהודית — מדינה
שכולה יהודית.
לא כל אנשי ארץ־ישראל הם טיפשים.
יש ביניהם מדענים ידועים, אלופים שלמדו
פעם לחשוב באורח הגיוני /אנשי־עסקים
ממולחים. קנאות וטיפשות אינן
תמיד היינו הד.

אם בן, איך מתיישבת הסתירה£־

אין פיתרון גלוי. אך יש פיתרון סמוי.
והוא מתגלם בקיומה של קריית־ארבע.
הפיתרון הוא: ארץ־ישראל השלמה בלי
האוכלוסיה הערבית הנמצאת בה כעת.
ארץ־ישראל שתהיה זי?\ 11,׳\18£1111£1נ.

בזאת יכולה
ארץ־ישראל
להיות גם שלמה, גם יהודית, ואפילו
— מי יודע — גם ״דמוקרטית״.
¥הו ההגיון שבשתילת הקריות היהו־
1דיות ברחבי הגדה המערבית ורצועת־עזה
— חברון־עילית, שכם־עילית, יריחו־עילית,
רמאללה־עילית, עזה־עילית.

יותר מזה: אי ן לה שום הגיון
אחר. בלל לא יבול להיות לה
הגיון אחר.

מי שכופר במטרה זו, אינו יכול לראות
בשתילת הקריות אלא מעשר,־טירוף, הז מנה
לפורענויות שסופן מי ישורנו. מי
שתומך במעשה, מוכרח לקבל את המטרה .
הטמונה בו.
הרצח בקסבה של חברון הוא תיזכורת
נוראה לתהליך זה. הבדיחה המתמשכת
של שיחות־ד,אוטונומיה, ששימשה רקע
למעשה, אד מגבירה את חומרת האזהרה.

במוקדם או במאוחר נגיע לקו האדום,
שאחריו לא תהיה דרך חזרה.

האם בגתו שחוו צריו רשות את הדוב האדום? * איו
היתה הכנסת נראית אילו היתה זכות־בחידה לכלבים ולחתול?,

החל * ניס ש) 1נרו*

חד הרגעים המבעיתים ביותר שהיו
יי לי בשבוע שעבר בכנסת בא בתום
הדיון הקצר של הכנסת בפרשת אנדריי
סאכארוב.
כל סיעה מסרה הודעה במיסגרת של
חמש דקות (ראה מיסגות) .כל הסיעות
גינו את מעצרו של הליברל האמיץ, חתן
פוס־נובל לשלום, חוץ מאשר סיעת
רק״ח, כמובן.

אמנם, כל המיפלגות הקומוניסטיות במערב
גינו את הגלייתו של לוחם־החופש
הסובייטי. ראשי המיפלגות הקומוניסטיות
בספרד ובאיטליה ן צטיינו בגינויים חריפים
במיוחד.
לא כן רק״ח. מאז ומעולם, הלכה מיפ־לגה
זו (גם במהדורתה הקודמת, כשנקראה
מק״י) בעיניים עצומות אחרי כל
מעשי מוסקבה. היא הצדיקה את עלילת-

הרופאים, את מישפטי סלאנסקי ואורן
וכל שאר התועבות של סטאלין. במשך
כל שנות קיומה לא היה אף מעשהאחד
של הממשלה הסובייטית שהיא מצאה לנכון
למתוח עליו ביקורת כלשהי, ולוא העדינה
ביותר. ראשי ברית־המועצות, מ־לנין,
דרך סטאלין, ועד ליורש ברז׳-
נייב — כולם מלאכים אליבא דרק״ח.
אמנם, אפילו הקדוש-ברוד־הוא יכול

ח 1רה
לי מי

סטאלין

להלן דבריו של אורי אבנרי במיסגרת
הדיון על פרשת אנדריי סאגארוב.

תרשו לי קודם להביע את מחאתי על פני הכנסת בדיון הזה.
אפשר היה לקוות שספסלי הכנסת, ובמיוחד ספסל הממשלה,
יהיו מלאים בדיון על הנושא הזה. אין זד, לכבוד הכנסת להחליט
על עריכת דיון על נושא מצפוני, ולערוך את הדיון הזה לפני

מליאה כימעס ריקה.

3א ש, בנלים 131־ 0
אדוני היושב־ראש, מקסים גורקי נרצח בפקודת רוצח־המיליונים
סטאלין, במיסגרת הטיהור העקוב־סדם שערך הרודן ב.1936-
תופיק זיאד ז מאיפה הסילוף ההיסטורי הזה?
אורי אכנרי: אני רואה בדאגה שיחסכם לסטאלין משתנה
בפעם השניה. הלכתם אחריו באש ובמים, ובעיקר בדם, עד היוס
שחרושצ׳וב גילה את האמת עליו. אז הצטרפתם לדה־סטאליני־זציה,
ועכשיו אתם מצטרפים לרה־סטאליניזציה. כל אשר מוחלט
במוסקבה — אתם מקבלים אוטומטית. וחבל.
גורק־ הומת מפני שהיה רוסי גאה, בעל מצפון עצמאי, איש
החרות והאמת.
בעיר הקרוייה על שמו נמק עתה רוסי גאה אחר, איש חרות
ואמת — אנדריי סאכארוב.
יחד עם כל שוחרי האמת והצדק בעולם כולו — סוציאליסטים,
ליבראלים וגם קומוניסטים, שאינם עבדים נרצעים — הלוחמים
למען זכויות־האדם וחרות־האזרח, משתתף מחנה-השלום־והקידמה
בישראל במחאה הבינלאומית על מעשה שפל זה של הביורוקרטיה
הסובייטית.
לא נוכל לנהוג אחרת, מבלי לגלות שקר בנפשנו.

לא יהי חלקנו עם המתריעים גגד עוולות בישראל
ובשטחים המוחזקים, המוכנים להצדיק פל מעשה
נבלה כברית״המועצות. כשם שלא יהיה חלקנו עם
המתריעים נגד מעשי דיכוי ועוולה כברית־המועצות,
המוכנים להצדיק כל עוול הנעשה כישראל ובשטחים
המוחזקים על־ידה.

(ורק בדרך אגב, מוזר לעלות על הדוכן הזה ולהתריע נגד
הענשת אנדריי סאכארוב, על כי הוא העז להטיף בחוץ־לארץ נגד
המדיניות של ממשלתו, ולהצדיק באותה שעה •את מעשי השגריר
שלנו בפאריס, מאיר רוזן, המכפיש את אנשי שלום עכשיו
מפני שהם מעזים להטיף בחוץ־לארץ נגד המדיניות של ממשלת־ישראל).
כבני
אנוש, כיהודים, כישראלים, נרים את קולנו נגד כל
מעשה של דיכוי האדם, בכל אתר ואתר — גם אצלנו וגם בברית־המועצות,
גם בארגנטינה, גם בקמבודיה ובכל מקום.
נשלח את בירכתנו, בירכת ישראלים בני־חורין לאנדריי
סאכארוב. נזכיר לו את דבריו של הסופר הסובייטי היהודי המנוח
איליה ארנבורג :״גם אם יכסו את פני העולם כולו באספאלט
שחור, גיבעול ירוק יצמח ויבקיע את האספאלט!״

ה ס סו־ ס הוא סול״ט•
אדוני היושנדראש, אנדריי סאכארוב הוגלה ממוסקבה כדי
לנתק כל מגע בינו ובין העיתונות העולמית, במיוחד לקראת
עריכת האולימפיאדה במוסקבה.
אם אכן תיערך שם האולימפיאדה, יתרכז במוסקבה צבא גדול
של עיתונאים מכל רחבי תבל, מחנה אדיר של אנשי-התיקשורת.
קרוב לוודאי שהמישטר הסובייטי יקדם את פני הרעה ויסלק

היטלר באולימפיאדה של 1936
״כנער, בכה לבי
מעייר־הבירה מאות, ואולי אלפים, של בעלי הביקורת על המישטר,
ומעשה סאכארוב הוא רק המעשה הראשון מסוג זה.

האם מוכן העולם להשלים עם מצב זה ץ האם
יבואו ספורטאים למוסקבה, ישחקו, יעלזו, יתחרו
וידוננו — ביודעם שכל אחד מהם גורם לעקירתו
ולהגלייתו של איש־אמת אמיץ, המרים את קולו
למען זכויות־האדם ץ

האם צריכה ישראל להשתתף בהילולה הזאת בתנאים כאלה?
אשמיע כאן את דעתי הפרטית. זהו עניין של מצפון ורגש,
והרי אלה הם תמיד אישיים.
אומרים שהספורט זר לפוליטיקה, ושאין לערב זה בזה. האמנם
זוהי המציאות? האם כך מתייחסים לישראל בשטח הספורט?
האם אכן כך מתייחסים אנחנו, הישראלים, לספורט?

אין בכך אמת. הספורט העולמי הוא פוליטי, כשם
שכל שטחי־החיים הם פוליטיים.

אומרים שעלינו לשגר את צעירינו למוסקבה, כדי להניף שם
את הדגל הכחול־לבן לעיני מיליוני יהודים.
זה נכון, זה חשוב, אך מהו המחיר?

האם מותר לנו לשלם מחיר כזה?
ב־ ,1936 כנער בארץ־ישראל, שעוד הספיק לראות במו עיניו
של עליית החלאה החומה לשילטון בגרמניה, בכה לבי כאשר
ספורטאי כל העולם באו לברלין כדי לשחק לעיני הפירר, בשם
האידיאל האולימפי. באותם הימים כבר הכיר העולם את השמות
דכאו ובוכנוולד, אך עצם את עיניו מלראות ואטם את אוזניו
מלשמוע את הנאקות.
אין אני בא להשוות את ברית־המועצות לגרמניה הנאצית.
לדעתי, אין שחר להשוואה שרירותית כזאת.

אולם דעתי האישית היא שאין לערוד שום אולימפיאדה
כשום ארץ שבה אין ערובה מוחלטת
לחרות־האדם, לחופש־הכיטוי ולזבות־ההגירה.
אין זה חל על ברית־המועצות בלבד. זה חל על כל ארץ שבה
נמקים בני־אדם בכלא, במחנות־ריכוז ובגלות, בשל מוצאם או
דיעותיהם הפוליטיות.
האולימפיאדה היא ביטוי לשימחת־החיים, לחדוות־ההתחרות,
ליכולת הגוף והרוח של האדם החופשי. עריכתה בארץ של דיכוי
ושעבוד היא חילול האידיאל הזה, התעללות בעצם הרעיון ה אולימפי,
מעשה של צביעות ופחדנות.

אדוני היושב ראש, אל־נא תפעל ישראל כשליחות
מדינה אחרת, או כגרורה של מעצמה זרה. אד תצ־טרף־נא
ליוזמתם של שוחרי החרות והצדק באשר
הם שם. הכה נפעל בעניין זה על פי מצפוננו הריבוני.

לטעות. ולראייה, הוא התחרט על המבול•
ונדר שלא לחזור עליו שנית. אך לגבי
רק״ח, השליט הסובייטי התורני — יהיה
אשר יהיה — פשוט אינו יכול לטעות.
גם אם הוא מוקיע את כל המעשים של
קודמו, שגם הוא לא יכול היה לטעות.
עד כאן הכל מובן ורגיל. כאשר עלה
מאיר וילנר על הדוכן, לא התפלא איש
לשמוע מפיו, כי סאכארוב הוא פושע,
מחרחר־מילחמה, בוגד ואדם הזומם להמיט
על העולם את מילחמת־העולם השלישית,
ושמקומו היה, בעצם, בבית־הסוהר.
אבל כולנו הזדעזענו במיקצת כאשר
הגיעה השעה להגיש הצעות־סיכום לדיון.
כל הסיעות הגישו במשותף הצעת־החלטה
אחת. גם סיעתנו הצטרפה אליה. אחרי
שהרוב נאות להסכים לתיקון שהצענו( .במקור
דובר על האנטי־שמיות של הצמרת
הסובייטית. אמרתי לאיש הליכוד שזוהי
הגזמה כוללנית. בנוסח הסופי דובר רק
על ״גילויים של אנטי־שמיות״ בחוגי הצמרת).

סיעה אחת הגישה הצעת־סיכום נפרדת:
רק״ח. גם זה היה טבעי. אך לא
היה טבעי שאת ההצעה הביא מעל לדוכן
דווקא חבר־הכנסת צ׳רלי ביטון.
ביטון אינו איש רק״ח. כאיש הפנתרים
השחורים הצטרף ל״חזית״ ,שבראשה עומ דת
רק״ח, אך הכוללת גם גופים אחרים.
היה מובן בשעתו, כי צ׳רלי הצטרף לחזית
זו כדי להיאבק על עניינים חברתיים פני מיים.
לא הובן, כי בכך קיבל גם את
השקפת־העולם הקומוניסטית, במהדורה
הסובייטית, וכי הוא מתחייב לתמוך בלי
הירהור ועירעור בכל מעשה של שליטי
הקרמלין.
נראה כי היתה זאת הערכה מוטעית. כי
ביטון לא זה בילבד שהגיש את הצעת-
ההחלטה של רק״ח, אלא שהוא הסכים
לעשות זאת למרות ניסוחה, שהיה בו כדי
לקומם כל בעל־מצצפון.
נראה, כי ביטון עצמו לא הגיש בנוח.
הוא היה נרגז מאד, וברגע שקראו לו
קריאת־ביניים, ענה בזעם תוקפני (שלא
לעניין) .הנה הדברים, כפי שנרשמו בפרוטוקול

היו״ר משה מרון: חבר-הכנסת צ׳ר-
לי ביטון יביא הצעה.
היושב-
אדוני
בי טון :
צ׳ ר לי
ראש --

קריאה

(מספסלי הליכוד) :משתמשים

בך, חבר־הכנסת ביטון!
צ׳רדי ביטון ז משתמשים בך, האמן
לי! אתה יושב שם ומצביע איתם נגד
קיצבות״ילדים, נגד זוגות צעירים ! אתה

1*91151
ל פ רו טו קו ל
משתתף איתם בדיכוי אנשים היושבים ב־בתי-הסוהר.
במי משתמשים, בי או בך?
אדוני היושב־ראש, הצעת סיעת החזית
הדמוקרטית לשלום ולשיוויון, לסיכום ה דיון
על הודעת הממשלה בעניין אנדריי
סאכארוב :
( )1הכנסת מגנה את נסיונות ממשלת-
ישראל להתערב בענייניה הפנימיים של
ברית־המועצות.
( )2הכנסת מגנה את ההגנה חסרת־האח־ריות
על מחרחר־המילחמה אנדריי סאכא-
רוב.
זאב כץ: הפעם היה כדאי לד לדבר
אל הקיר.
אמנון רובינשטיין: אתה הורג את
עצמך!
תופיק טובי: איזה טרור אתם עושים

במדינה
וזעם
איש לו א סי ר!

ההתנגדות התקפלה ככגיין
ש 7קדפימ וכף מתח
אגדה שהילכה אימים
״האם אף אחד מהחיילים לא יפר את
הפקודה?״ זעקה מתנחלת באילון־מורה,
כאשר פונתה השבוע.
איש לא הפר. ובכך התנפצה אחת האגדות,
שהילכה אימים בישראל במשך
שנים רבות.
•״תוך שעות:״ כאשר נכנע שר־הבי־טחון
שימעון פרם למתנחלי קדום, רמזו
מקורביו שלא עשה זאת כדי להניח פצצה
מתחת לישבנו של יצחק רבין, ראש־הממ־שלה,
אלא מפני שהיה חשש שמא החיילים
לא יהיו מוכנים לסלק את המורדים.
טענה זו חזרה ישוב ושוב בדיונים. היא
באה להצדיק, באופן בלתי־רשמי .,את הכניעות
החוזרות לאנשי קדום, שהועברו
לאילון-מורה. גם אי-ביצוע פסק־הדין של
בית־המישפט העליון, במועד שנקבע, הוסבר,
מפה לאוזן, בטענה זו.
לעומת זאת טענו שר־הביטחון עזר
וייצמן וסגנו, מרדכי ציפורי, למן הרגע
הראשון שאין כל בעייה כזאת .״אם נקבל
את ההוראה,״ אמר ציפורי ,״צה״ל יפנה
את המתנחלים תוך שעות!״
השבוע הוכח כי צדק. אחרוני המתנחלים,
שהבטיחו להסתלק מרצונם, שינו את טעמם
כאשר ראו את המצלמות והעיתונאים,
ערכו מיפגן של סירוב. לרגע קט היה
נדמה כאילו צה״ל ייסוג. אך ברגע שניתנה
הפקודה הסופית, פעל הצבא במהירות
ובזריזות. ההתנגדות התקפלה כבניין של
קלפים.
היה זה לקח, שכל אדם בישראל יזכור
אותו להבא.
שיכאה כללית. לצעיר שחזר השבוע
משרות ממושך במילואים היה הסבר ל עמדת
החיילים, שחרגה מן הנכונות לבצע
פקודות של הממשלה החוקית.
״החבר׳ה שונאים את גוש־אמונים,״ הסביר
איש־המילואים .״הם רואים שזורקים
מיליארדים על ההתנחלויות, כשבבית אין
בסף לצרכים החשובים ביותר. הם מאשי מים
את ההתנחלויות במצוקת השכונות,
בהעלאת מחירי־החלב ובהפסקת השרותים
הסוציאליים. חוץ ממיעוט קטן, האוהד את
הגוש, קיימת עתה ביחידה שלי שינאה
כללית למתנחלים.״

פטר ת ט־ם ונוכלי ם
הציונות היא המיפלט
האחרון של כל
גוכל ק• מוכיח
השר אריאל שרון
״הפטריוטיזם הוא המיפלט האחרון של
כל נוכל,״ אמר הוגה־הדיעות הבריטי
הד״ר סמואל ג׳ונסון לפני מאתיים שנה.
הוא לא התכוון להטיל דופי בפטריו־טיזם.
הוא לא אמר שכל פטריוט הוא נוכל.
הוא רק קבע שכל נוכל מבקש לעטוף את
מעשיו הנלוזים באדרת המבהיקה של הפטריוטיזם.
אילו
היה ג׳ונסון חי בישראל, היה מח ליף
את המילה ״פטריוטיזם״ במילה ה עברית
״ציונות״.
ציונות פלילית. בימים האחרונים נתגלתה
שורה של עובדות, המצביעות שוב
על הצמידות המוזרה שבין ציונות ושחיתות
קיצונית.
סמל התופעה הוא, מזה שנתיים, השר
אריאל שרון, המחזיק בחווה החקלאית ה פרטית
בעודו מכהן כשר־החקלאות —
נוהל שהוא מושחת מעיקרו, מעבר לכל
ספק או ויכוח, ושלא היה אפשרי בשום
מדינה המתיימרת להיות מדינת־חוק. ככל
שגוברות ההתקפות על עובדה בלתי־נסבלת
זו, כן גובר הלהט הציוני של אריק שרון.
השבוע קיבל הקשר שבין התנחלות ונובלות
חיזוק נוסף.
לדעת שרון, ציונות היא התנחלות, והתנחלות
פירושה קניית אדמות של ערבים,
כדי ליישב עליהם יהודים.
עד כאן עניין של השקפה. עתה מסתבר
כי מכאן והלאה זה גם עניין של פלילים.
(המשך בעמוד )30
העולם הזה 2214

מ מצין^

לאשת השר?

כרתי הנכבדה, את גנבת לי
חמישה סנטימטר מהבית!״ טענה
אשה׳ קטנה ובלונדית בשיכון־הוותיקים
ברמת־גן .״את בנית את הגדר, שמת
לבנים בדיוק באמצע הקו המפריד בינינו.
רוחב כל לבנה הוא עשרה סנטימטר,
חמישה אצלך, חמישה אצלי. מכאן, שאתם
גנבתם לי חמישה סנטימטרים !״
ויכוח זה התנהל לפני שמונה שנים.
אותה גברת היא אולגה לנדאו רעייתו של
שר־התחבורה חיים לנדאו, שטענה נגד
שכנתה תמר אלוני, שהיא נוהגת לצאת
ולהשתזף על הגג ותוך כדי כך היא מציצה
לתוך דירתה. מישפט המציצים מתנהל
בבית־מישפט השלום ברמת־גן.
הפרשה החלה לפני 11 שבים, כאשר
מישפחת אלוני קנתה דירה בבית דו־מישפחתי
ברחוב סמדר 28 ברמת־גן. את
הדירה הם קנו מיעקוב מרידוד. מרידוד
ולנדאו, חברי המישפחה הלוחמת, החליטו
לפני 45 שנים כי ישארו חברים קרובים
ושכנים. הם קנו חלקת אדמה, כ־ 700 מטרים
מרובעים, ובנו שני בתים בעלי קיר
משותף. שני הזוגות חיו בשלום, כאשר
הנשים מנהלות חיי בית כמעט משותפים.
שתי הנשים, לבית מרידוד ולבית לנדאו,
החליטו לגדל ירקות בגינה שמאחרי הבית.

שהכל בסדר, אבל מהעיריה לחצו...״
מאז, מדי יום ביומו מגיעים פקחי״העי־ריה.
פעם באים אנשי הג״א, פעם אנשי
התברואה, ופעם מהפיקוח העירוני. הביקורים
נערכים בסדר קבוע. הפקח מגיע,
בודק ומתנצל, הוא מבקר במיקלט ובחדר
הנוסף, לפעמים, אם זמנו מתיר לו, הוא
שותה קפה ואובל עוגה .״אני מצטער
גברת, אני יודע שהכל אצלך בסדר, אבל
מוכרחים, את יודעת, שר של הליכוד...״
הוא אומר, נפרד והולך לדרכו.

ד חוב אחד

שני מ חנו ת
ך שלוש השנים האחרונות נמנעה
אולגה לנדאו מכל מגע עם שכנתה
תמר אלוני. כשאלוני יוצאת מפתח הבית,
טורקת אולגה את דלתה היא. אם הן נפ גשות
ברחוב מתעלמת אולגה משכנתה.
משנבנה החדר החליטו בני הזוג אלמי
להמשיך את בניית הגדר שהותחלה עוד
בימי מרידוד. הם המשיכו אותה תוך כדי
שמירה קפדנית על הזווית׳ והשארת עמודי
הברזל שחיזקו את הגדר הקודמת.
אז התרפצה אולגה וטענה שאלוני גנבו

אולגה וחיים לנדאו
המנהלים מישפטים נגד
שכניהם, תמר וירמיהו אלוני, בטענה כי גג
בית אלוני מאפשר הצצה לתוך בית לנדאו.

חצי שנה, בא אלוני, באחד הערבים,
אל לנדאו והציע לו כי שני הצדדים יוותרו
על דרישותיהם. אולגה לנדאו תוותר על
חמשת הסנטימטרים, ואלוני תוותר על
שניים וחצי המטרים. הכל כדי להרגיע
את המצב. באותה עת הורע מצב בריאותו
של חיים לנדאו. בני הזוג אלוני לא רצו
להכביד עליו, והחליטו לוותר על תביעתם.
שני הצדדים חתמו על פשרה וביטלו
את התיקים זה נגד זה.

^ ״ תביעה

גדר!!מריבה

בתמונה ,1הגדר שנתחמה בין שני הבתים שלטענת
אולגה לנדאו גרמה להקטנת גודל הקרקע בחמישה
מנטימטרים, לרעתה ,2 .גג המיקלט שממנו, טוענת אולגה לנדאו, יכולים
להציץ לתוך ביתה ,3 .חלונות המיטבח, שהם לטענת אשת השר מהווים מוקד הצצה.
הן תחמו את החלקות בגדר שנפסקה ב־קירבת
הבית. החיים המשותפים נמשכו,
אולם שכנים עדיין זוכרים מריבות קולניות
בין שתי הנשים, כשבדרך־כלל היתה אול־גה
לנדאו הרעשנית שבין השתיים.
כשקנו ירמיהו ותמר אלוני את הבית,
היתה בתם הבכורה תינוקת בת שנה.
מאוחר יותר נולדה בתם השנייה. ירמיהו
המשמש שמאי־קרקעות, החליט בשלב
מסויים לבנות חדר־ביטחון, אשר ישמש
בימי שלום כחדר־עבודה. המיקלט נבנה
מאחרי הבית, במקום שבו היתד, קודם
לכן גינתה של מרידוד. המיקלט קיבל
רשיונות מתאימים, ונבנה בהסכמת ה שכנים
— מישפחת לנדאו.
לפני שש שנים החליט אלוני להרחיב
את דירתו, והוא עשה זאת באמצעות הוספת
חדר מאחרי הבית, אחרי שקיבל,
כמובן, את הרשיונות המתאימים. אז החלו
סיכסוכי השכנים.
בוקר אחד התעוררה תמר אלוני מציל-
צולים בלתי־פוסקים בפעמון דלת ביתה.
כשפתחה את הדלת ראתה שני פקחי-עיריה.
״תראי גברת, באנו לבדוק את המיקלט
שלך. הגיעה אלינו תלונה שהוא לא
בדיוק מיקלט.״ הם נכנסו, בדקו, ביקשו
סליחה על ההטרדה, ואמרו :״הכל בסדר
גברת. את יודעת, אנחנו בעצם ידענו

ממנה את חמשת הסנטימטרים של גינתה.
היא התלוננה בעיריית רמת־גן, וזו פתחה
בהליכים פליליים נגד בני הזוג אלוני.
ירמיהו אלוני, שידע כי למעשה לא
היתד, חלוקת הקרקע תקינה, עוד בזמן
מרידוד, הביא מודד שהגיע למסקנה כי
קיימת חריגה של שניים וחצי מטרים קרקע
לזכות הזוג לנדאו.
אלוני הגיש תביעה אזרחית נגד לנדאו
ואשתו, וביקש את החזרת שטח האדמה
שנלקח ממנו ללא ידיעתו. היחסים בין
השכנים החמירו והלכו. לא פעם נהגה
אולגה לצאת לרחוב ולקרוא לתושבים
שיבואו ויראו כיצד גוזלים ממנה שטחים.
המצב הגיע לכך שהרחוב הרוגע התפלג
לשני צדדים לוחמים. הקיר בין לנדאו ואלוני
היה הקו המפריד בין הניצים. משמאלו
שכנו הבתים הישנים של רחוב סמדר,
אותם שנבנו לפני 25 שנים, ובו שוכנים
ותיקי הרוויזיוניסטים ובראשם יוחנן באדר.
בצידו האחר של הרחוב ניצבים בתים
חדשים ובהם דיירים צעירים. מצבם של
אלה לא שפר עליהם. מחד, הם הכירו
בצידקחם של בני הזוג אלוני, אך מאידך,
הם חששו לעורם אם יפגינו נגד השר
ואשתו.
התביעות המישפטיות נחו על שולחנו
של השופט, וחיכו לבירור. לפני כ-

חדשה
^ ינתיים אושפז לנדאו בביודו־,חולים
ועבר ניתוח באחת מריאותיו, הרגשתו
השתפרה והוא שוחרר מבית־החולים ביום
החמישי שעבר. בעודו מאושפז החליטה
אשתו להגיש תביעה חדשה נגד אלוני.

הפעם היא טוענת כי יש לפרק את ה־מיקלט,
שנבנה לפני שמונה שנים, כי הוא
אינו משמש מיקלט ועל גגו תולים כביסה
ומשתזפים בשמש. לדבריה ״הנתבעים מש תמשים
במיקלט שלא על פי היתר הבנייה
ו/או בניגוד לחוק. המיקלט נועד לשעת
חירום, וגגו לא נועד לשימוש תליית
כבסים ושיזוף או שימוש כלשהו אחר —
בכך מסוכלת מטרת המחוקק.״
בדאגתה הרבה לענייני שמירת החוק,
טוענת לנדאו כי ״עולים הנתבעים ובני
ביתם לגג המיקלט, ובכך הפכוהו מירפסת
משם הם משקיפים פנימה לבית, ובכך הם
פוגעים בפרטיותה ובנוחותה ובהנאתה
מדירתה היא, עד כדי כך שהתובעת נאלצת
להגיף את תריסי דירתה״.
הזוג אלוני הגישו כתב־תביעה המביע
את כל הקורות אותם בשנות שכנותם ל־לנדאו.
הם סיפרו על ההטרדות, טענות
הסרק, האשמות השווא ונוהגה המשונה
של אשת השר לפנות לכל מחלקות העי-
ריה ולהתלונן על הזוג אלוני. הם מציינים
שיש להם רשיונות בנייה למיקלט ולחדר
הנוסף, ומעידים על עצמם כי מעולם לא
נהגו להציץ לתוך חדרי מישפחת לנדאו,
מד, גם שגג המיקלט פונה לכיוון המיטבח.

במדינה
(המשך מעמוד )29
הונאה וגניבה. פתח בפרשה הבר ד,כנסת
פסח גרופר (ראה אזד׳ם) .הוא העביר
לראש־הממשלה חומר סודי המוכיח,
לדבריו, כי במהלך קניית הקרקעות מערבים
אירעו מעשים פליליים.
על קיומם של נוהלים שהם — לפחות
— תמוהים ביותר, שבהם מעורבים מקורביו
המקורבים ביותר של אריק שרון
עצמו, מדווח העולם הזה בגיליון זה (ראה
כתבה).
לא היה צורך בעובדות אלה, כדי לעורר
חששות כבדים. קניית הקרקעות בגדה, ה נעשית
באיצטלה של ציונות מירבית, כרוכה
מעצם טיבעה בשפיכת כספי המדינה
לתוך בור שאין לו תחתית.
מכיוון שהעסקות מתבצעות בחשאיות,
ש כאן פיתוי עצום למעשי הונאה וגניבה.
אין לדעת למי שולמו הכספים. אין לדעת
איזה חלק מן הכספים נכנס לכיסם הפרטי
של המתווכים — ולאילו מתווכים,

מצב זה מאפשר לאריק לעשות ככל
העולה על רוחו, להשתולל כשור מועד,
לנגח כל מי שמנסה לחקור את מעשיו.
לשיא הגיע השבוע, כאשר כתב לראש־הממשלה
מיכתב ״פרוע״(כלשון ראש־ליש־כתו
של בגין, יחיאל קדישאי) ,ובו הגדיר
את פסח גרופר במלים כגון ח״כ פס־ם
טן ...פיטפוטיו של חבר־כנסת בלתי־חשוב
...מלאכת אויבינו ...הקרויים נבחרים
...הפקר ורכילות ...גבולות החוצפה
וגסות־הרוח...״
יתכן כי המיכתב נכתב בידי עוזריו,
המעורבים בעצמם בפרשת קניית״הקר־קעות,
אך קרוב לוודאי שאריק הכתיב
אותו בעצמו. כי במיכתב מרוכזים כל
היסודות של סיגנונו האישי המייוחד של
שרון: האשמת מבקריו כסוכני־האוייב
(״גייס חמישי״) ,ביזוי הכנסת וחבריה,
ולמעשה: התנקשות בעצם קיום המישטר
הפרלמנטרי־הדמוקרטי בישראל, ברוח אנ שי
גוש־אמונים.
זהו מיבחן נוסף למנחם בגין. אם לא
יסיק את המסקנה ויתבע משרון להתפטר
מן הממשלה, תוך איום ללכת לנשיא ולהתפטר
בעצמו — אין הוא מגדיר את
עצמו אלא כמי שאיבד את השליטה בממשלתו.

הממ
שלה
ה הו מו רהגד 1ל
וייטמן חפר את
כ? ׳המוסכמות. האס
היה דו חשבון?

מועמד קנדי
להצליף על העכוז
יהודים או ערבים. אין לדעת אם המוכרים
אכן מכרו קרקע השייכת להם, או שנעזרו
בניירות מזוייפים, כפי שכבר קרה והוכח.
כאשר מוכנים לשלם עבור הקרקע סכומים
העולים פי עשרה על הערך האמיתי,
למען הציונות, קשה לדעת אם המוכר עצמו
הסתפק בתשלום הגבוה רק פי שניים, פי
ארבעה או פי חמישה — ולאן הלך השאר.
כאשר מעורבים בעניין לא רק אנשים
פרטיים, שאחדים מהם ידועים כמפוקפקים,
אלא גם גורמים פוליטיים מפוקפקים, שהשר
שרון מעוניין ביקרם, כגון גוש־אמונים,
קשה לדעת כמה כספים נקברו באדמה
עצמה, וכמה שימשו למימון הפעולות
הפוליטיות של הגוש — וביניהן פעולות
של מרד נגד הממשלה שאריק שרון חבר

כל הכספים נגזלים, כמובן, ממטרות
סוציאליות מובהקות: חלב לילדים, דירות
לזוגות צעירים, חינוך לסטודנטים ולילדינו•
״פטפטן
...כלתי־חשוב חברותו
של שרון בממשלה הפכה זה מכבר לבדיחה
עגומה.
למעשה מחזיק אריק את בגין בגרון.
השיטה: הוא מסרב להתפטר מרצון, למרות
שוועדת-קנת דרשה זאת במיסמך
רישמי. אי־אפשר לכפות התפטרות על
שר, אלא על־ידי התפטרות הממשלה.
שרון יודע כי בגין חושש ללכת בדרך
זו, מחשש פן יהיה חשוף, בעת הניסיון
להקים את הממשלה מחדש, לתימרוני-
סחיטה של חברי־הליכוד, אגודת־ישראל
והמפד״ל גם יחד.
בגין עצמו מודע לכך היטב. כאשר
השיב להצעות לסדד־היום של יוסי שריד
ואורי אבנרי בכנסת, לפני שבועיים (העד
לס הזה ,)2213 הפליט כבדרך אגב :״דורשים
ממני לפטר את השר אריאל שרון —
כאילו ביכלל יכולה הממשלה לפטר שר...״

מדוע הוא עשה זאת?
כאשר איחל עזר וייצמן בוושינגטון פומבית
לג׳ימי קארטר שייבחר מחדש, היה
הרושם הכללי שלשונו של השר מהיר-

הדיבור התחלקה.
אולם בשובו ארצה, לא הירפה וייצמן
מן העניין. תחת לבצע נסיגה טאקטית,
כפי שעשה לא פעם (כמו בפרשת בסאם
אל־שכעה) ,התעקש לחזור על הדברים.
השבוע הגיע לשיא חדש. בראיון טלוויז יוני׳
במיסגרת התוכנית מוקד, חזר וקבע
כי טדי קנדי לא ייבחר, תקף אותו על כי
מעולם לא עזר לישראל בעבר, וחזר על
תיקוותו שקארטר ייבחר מחדש.

סגן־ראש־ממשלה אדליד
לא אוהב עגבניות
בראיון זה התגלה וייצמן במיטבו. הוא
השיב על כל השאלות במהירות ולעניין,
שלט במצב מן ההתחלה ועד הסוף, לא
היסס אף לרגע בתשובותיו. נראה כי גם
בעניין טדי קנדי היה מוכן מראש להשיב
כפי שהשיב.
אגרא רמאי למה חותר שר־הביטחון
בפרשה זו?
גם וייצמן יודע כי אין זה מקובל ששר
של מדינה פלונית יתערב כגלוי בתהליכי

הבחירות של מדינה אלמונית. זוהי הפרה
גלוייה של המוסכמות הדיפלומטיות. נראה,
על כן, כי השר החליט לעשות זאת במתכוון,
מתוך חשבון כלשהו.
מהו החשבון?
סביר להניח כי וייצמן השתכנע בוושינגטון
כי אץ כל סיכוי לטד קנדי
להיבחר — מסקנה שאליה הגיעו גם אח רים
בשבועות האחרונים, למראה מערכת־הבחירות
של הסנאטור הכושל, בעל השם
הנוצץ. בכל המיבחנים שעד כה ספג מהלומות
כבדות מידי הנשיא קארטר, שאמר
בשעתו שהוא ״יצליף על עכוזו של טד״.
קארטר זינק במפתיע מבירא עמיקתא של
אי־פופולריות לאגרא רמא של פופולריות-
שיא, בעיקר בעיקבות פרשות בני־הערובד.
באיראן והפלישה הסובייטית לאפגניסתאן.
כתוצאה מכך, מפגרים אחריו עתה גם
כל המועמדים הרפובליקאיים. אם לא יחול
שינוי חד במצב מהיום ועד לעריכת הבחירות
בעוד 11 חודשים, יש לקארטר סיכוי
רב מאד להיבחר מחדש.
ידיד בצרה. האם החליט וייצמן להמר
על קלף זה? האם הוא סבור כי הפרת
המוסכמות כדאית, כדי לרכוש את אהדת
הנשיא הבא לישראל (ולווייצמן עצמו) בעוד
מועד, בשעה שהתמיכה חשובה לו?
התשובות שמורות עם וייצמן עצמו. רק
יום אחרי הבחירות באמריקה יתברר אם
ההימור הצליח.

הכנסת
ו־יו בנלי שכן
שימחה אדליד אינו יודע
אס 7היות יושב-ראש־חכנסת,
שר-ב7י־תיק, שר-חק 7אות
או יושב־דאש המיפמה
לשימחה ארליך יש בעיה. חטא היותו
שר־האוצר כבר נשכח לו וממש בימים אלה
על ארליך להחליט מה יהיה מסלול הקידום
הפוליטי שלו.
התסיסה בתוך המיפלגה הליברלית ירדה
מהכותרות אך ממשיכה לפעפע מאחרי
הקלעים של קבוצת עסקני־מיפלגה זו.
ארליך, היושב על הכס הנכבד של סגן-
שני-לראש־הממשלה, יודע שהאיום להדחתו
מתואר מנהיג המיפלגה״הליברלית
עדיין לא פג.
כאשר הפכה עובדת מינויו של יו״ר הכנסת
יצחק שמיר כשר־החוץ לכמעט בטוחה, היה
ברור כי המיפלגה הליברלית היא אשר
תאייש את תפקיד יו״ר הכנסת. המועמד הטבעי
של הליברלים לתפקיד זה הוא יצחק
ברמן, חבר־כנסת חדש ומצטיין, המקובל
בתפקידו הנוכחי, כיושב־ראש ועדת־הכנסת,
על כל חלקי הבית.
אולם בשלב מסויים חשב ארליך כי
תפקיד יושב־ראש־הכנסת עשוי לשרת את
מטרותיו שלו, טוב יותר מאשר חברות
בממשלה. הכבוד שרוכשים ליושב״ראש־כנסת,
כמעט כל יושב־ראש, עשוי להבטיח
לו את הבכורה בתוך מיפלגתו.
מי מגיש את העגבניות? ארליך
שוחח עם ברמן כדי לגשש אם ברמן ייאבק
על תפקיד היושב־ראש. ברמן הודיע לו חד
וחלק: אם אתה רוצה במישרה, אני
מוותר.
אחר כך נסוג ארליך והחליט: בכל זאת
ממשלה. עד שבא הרעיון, שהוא יקבל
את תיק־החקלאות, בנוסף לתפקידו כסגן-
ראש-הממשלה, ופסח (״פייסי״) גרופר,
ייבחר כסגן־שר־החקלאות, ולמעשה שר־חקלאות־בפועל.
ארליך, שהצהיר בזמנו
כי הוא יכול להיות שר חקלאות טוב :״אני
אוכל עגבניות,״ התחרט שוב. הוא אמנם
לא הפסיק לאהוב עגבניות אבל לא כשהן
מוגשות לו חתוכות על־ידי גרופר.
אחר-כך השתעשע ארליך ברעיון אחר.
הוא ימשיך להיות סגו־ראש־הממשלה ל ענייני
כלום ואחד משרי הליברלים האחרים
יקבל את תואר שר-החקלאות צמוד לגרו־פר.

להודעה חדשה, ועד לבחירתו של
יושב־ראש־הכנסת הבא, ארליך אינו מועמד
לתפקיד.

ו מ קו ר בי א רי ק
ע ס קו 7 0סחר
פרט בקרקעות
בגדההמער בי ת
והוציאו מיליונים
מ מינ ה ל
המקרק עין
ה כ פו ףלא רי ק
ה ידיעה המשמחת פשטה בחוגים
• הנכונים: שר־החקלאות אריאל שרון
מוכן לשפוך את כספי המדינה ללא הבחנה
וגבול, למען המטרה הלאומית המרוממת
של קניית קרקעות בגדה. למיכרה
הזהב החדש נהרו אישים רבים. שהרי לא
בכל יום ניתן לצבור רווחים גדולים תוך
הרגשה של שליחות כפולה: למולדת ולביס
הפרטי.

מילכד מתווכי־קרקע ידועים,
כמו יחזקאל סהר (לשעבר מפכ״ל
המישטרה, שהורשע בפלילים),
שמואל עינג, גיורא שמיר ודומיהם,
ראו גם כמה מפעילי מיפלגת
שלומציון של שר־החקלאות אריאל
שרץ כי ניתן להוציא כסה מן
הקרקע.
מו מחהלט רו ר
ולעס קי ם
ף* ין המנסים להרוויח מתיווכי-קרקע
היו רפאל איתן, לשעבר מראשי המו־סד־המרכזי-למודיעין,
שפרש לעסקים פר טיים,
ועימו העיתונאי-לשעבר והמו״ל באותו
זמן (ראשית )1979 אלי לנדאו, חתנו
של עובד בן-עמי.
לנדאו בישר לשר שרון כי הצליח לשים
יד על שטח של 60 דונם באיזור חרם,
שהיה מיועד על-ידי שרון לעיר בשם
קרני־שומרון. השר שרון התלהב מהישגו
של מקורבו וידידו, שפעל בתיווך הזח עם
רפאל איתן, שאף הוא היה מקורב וידיד
של השר שרון. שניהם היו גם מפעילי
רשימתו של שרון בבחירות האחרונות,
והם מייצגים את הרשימה במוסדות הליכוד.
לנדאו ביקש מן השר כי יורא למינהל-
מקרקעייישראל להעביר לו כספים, כדי
לשלמם למוכרים לפני שיתחרטו, והעלה
טענות רבות נגד המינהל, השם רגליים
למאמצים של הפועלים כמוהו, לשם שמיים.
המינהל העלה כל מיני דרישות טיפשיות,
כמו, למשל, כי יוכח קיום הקרקע למכירה׳
ועוד זוטות שכאלה.
השר הצטרף לזעמו של מקורבו ושלח
מיד מיזכר למינהל: לאפשר ללנדאו לבצע
את העיסקה ולתת לו חצי מיליון לירות
כדמי-קדימה.
כאשר קיבלו ראשי המינהל את המיז-
כר לא יכלו לעשות הרבה. הם הורו לחברת
הקשורה בהם, בשם הימנותא, לבצע
את העיסקה, אולם סירבו בכל תוקף לתת
את הכסף מבלי לקבל ערבות בנקאית,
שתבטיח כי הכסף יוחזר, אם תוך חצי
שנה לא תושלם העיסקה.
לנדאו קיבל את הכסף ושילמו למוכרים
המייועדים, אחרי שהראה למינהל כי
בידו העתק של רישום של כמה דונמים
במקום במם־הרכוש.

כך, על־סמך רישום כזה וערכות

111 חשוחן וווו אד ה
בנקאית, קיבל במארס 79ע 1חצי
מיליון לירות.

המערבית, קובע כי בדי רישום
כטאבו העיסקות בטלות.

בתנאי האינפלציה, כמתנה בשווי מחצית
הכסף.

כעבור חצי שעה פנתר. חברת
הינזנותא ללנדאו, וביקשה את החזרת
הכסף או ביצוע הערבות. לנדאו כתב ל-
העזנותא מיכתב׳ ,ובו טען כי הוא עצמו
נכנם בזמנו לעיסקה רק כדי לעזור לרפאל
איתן, שהתמנה בינתיים כיועץ ראש־המכד
שלה למילחמה בטרור, ולכן לא יכול היה
להמשיך בעיסקי תיווך. לנדאו עצמו אף
הוא התמנה, בינתיים, כעוזר שר־החק*
לאות, ולכן אינו יכול להמשיך בעיסקה.
הוא העביר את הטיפול לאיש־העסקים יאיר
המבורגר, בעל חברת הביטוח הראל, שימשיך
בעיסקה עם המינהל.

היכן ק בו ר

אף אחד מן הכללים הללו לא
התקיים כמיקרים של לנדאו והמבורגר.

ע צי ס
ו פ עי לי ם
^ מ בו רג ר הביא למינהל חזרה חצי
י •מיליון ל״י, וכ־ 14 אלף לירות ריבית.
הוא קיבל על שמו ממינהל־המקרקעין כ־
900 אלף לירות, שהושלמו כעבור זמן־
מה ל־ 1.1מיליון לירות. כדי לכסות את
כל הסכומים ששילם מכיסו למתווכים
השוגים, להשלמת רכישת 60 הדונם. אף
הוא המציא למינהל ערבות של הבנק
הבינדאונזי. ערבות זו היא עדיין בתוקפה,
עד אפריל הקרוב.
המבורגר אמר לי כי לפני חודשיים

ה רוו ח
ך* ל דרן־ הביצוע של עיסקת לנדאו*
המבורגר תמוהה, והיא מעוררת ספקות
חמורים ביותר.
הכללים לרכישת קרקע בשטחים המוח זקים
על-ידי המינהל הם כאלה:
#ההצעה לעיסקה באה לוועדת־בעלות,
הבודקת את כשרות המיסמכים והקרקע.
הוועדה דנה רק בהצעה של מתווך, שיש
בידו הוכחות בכתב כי למוכר יש בעלות
על השטח, וכן יפוי־כוח ממנו.
י• אחרי אישור ועדת הבעלות, דנה
בעניין ועדת־הרכישות, המאשרת את הרכישה.

• ההצעה מובאת לוועדה בת שני
חברים, אחד מטעם מינהל-מקרקעי-ישראל
והשני מטעם הקרן הקיימת לישראל.
• 1שמאי מוסמר מעריו את ערך הקרקע.
ההצעה
עוברת לחברת הימנותא,
שהיא הקונה אותה בפועל, אחרי בדיקה
רביעית.
כך עוברת כל רכישה ארבע בדיקות,

יון לירות. המתווך השני היה אברהם מינץ,
חבר אילון־מורה.
לוי קיבל כספים בלי כל אישורים מטעם
הוועדות, כמקובל, וגם לא המציא ערבות
בנקאית, אלא הפקיד ערבות חלקית של
איגרות־חוב. גם לעסקות של מינץ לא היו
כל אישורים של ועדות, וגם הכספים שנמסרו
לו, שני מיליון לירות תמורת כ־50
דונם, נמסרו בערבות המועצה האיזורית
של ישובי גוש־אמונים, וללא ערבות בנקאית.

הימנותא
קיבלה הוראה למסור דמי-
קדימה ללא כל האישורים הדרושים. עד
היום לא הצליחו לנדאו והמבורגר להעביר
רישום בטאבו של הקרקע, שכאילו קנו.
המחיר ששילמו לדבריהם — 1.1מיליון
תמורת 60 דונם — פירושו 19 אלף לירות
לדונם של אדמת טרשים, בעוד שעבוד
אדמה חקלאית אין משלמים אלא 5000
לירות לדונם.

כשני המיקרים קיבל המינהל
הוראה משר-החקלאות למסור את
הכספים ללא בל נוהל וללא כל
ערבות

אין ל״הימנותא״ כל אפשרות
לבדוק אם אכן שולם הכסף כולו

כדי לעקוף את מיגבלות התקציב, החלות
על המינהל לגבי שימוש בכספי־התקציב,

יועץ איתן(במרכז) בוועידת חדות
עיסקה בלי טאבו

למוכרים, או שמא נחנו ממנו גור
מי־תיוון• שונים.
נוסף על כך:

כאשר החזיר לנדאו את חצי מיליון
הלירות, בספטמבר, הוא לא
שילם הפרשי-הצמדה.

יועץ לנדאו והשר שרון (בוועידת חרות)
כסף בלי. הצמדה
השלים את העיסקה, ומסר למינהל את
כל המיסמכים הדרושים לביצועה, ולכן
קיבל את התמורה המלאה למה שהוציא.
הוא ציין כי לא הרוויח דבר בעסק, ורק
הפסיד זמן וכסף. הוא אישר כי הוא פעיל
בשלומציון ושנכנס לאחרונה למוסדות הליכוד
מטעם תנועה זו.

מקורות מקורבים למינהל אמרו
בי העיסקה לא הושלמה ולא נעשתה
כלל — ולראייה: הערכות הבנקאית
עדיין תקפה.
הם גם ציינו כי על סמך החומר
שהמציאו לנדאו והמבורגר, הם לא
היו מקבלים אפילו פרוטה אחת
לולא הוראות חד־משמעיות של
השר שרון, באמצעות עוזרו אלי
לנדאו. עד לרישום הקרקעות כטאבו
אין לעיסקה בל תוקף וערף,
שכן החוק הירדני התקף בגדה

והדבר מבטיח כי כספי המדינה לא יוצאו

הסכום של 14 אלף לירות שהוסיף מהווה
ריבית בלבד לכמה החודשים שבהם החזיק
בכסף. אילו היה עליו לשלם הצמדה,
היה צריך לשלם הפרשי-מדד עבור מאי —
24 אלף לירות. עבור יוני — 18 אלף
לירות, עבור יולי — 26 אלף לירות. אלה
חודשים שבהם החזיק בכסף בוודאות. עבור
החודשים הנוספים של אפריל ואוגוסט היה
צריך לשלם עוד כמה עשרות אל פי לירות.

לשווא.
״*1כסך״ה בל״הר ווי ח׳מהח׳זק ו׳*הכסף!
כמאה אלף לירות ש״הימנותא״
דרך זו נקבעה אחרי שמיליונים נמנעה מגכייתן ממנו, בניגוד לדכים
הופסדו כשנים שכהן קנו נוהל.
קרקעות ללא כל בדיקה, והתברר
לאחר מבן בי למוכר לא היתה כלל
לא ברור מה תעשה הימנותא באפריל,
הזכות למכרן.
כאשר תצטרך לגבות 1.1מיליון לירות
כאשר נותנים למתווך מיקדמה על חשבון
ביצוע העיסקה, היא מותנית בהפקדת
ערבות בנקאית. אם המתווך אינו מצליח
להשלים את העיסקה במועד, הוא חייב
להחזיר את הקרן, בצירוף ריבית של 90/0
והצמדה. זהו כלל שאין מפרים אותו,
והוא נקבע אחרי שבשנים הראשונות נהגו
מתווכים להוציא דמי-קדימה בטענות שונות
ולהחזירם אחרי שגה, בתירוץ כי המוכר
התחרט, וכך הרוויחו מהחזקת כסף
במשך שנה, ללא הצמדה — דבר שכמוהו,

מיאיר המבורגר — אם עד אז לא תירשם
בטאבו קניית האדמות בחרם.

ערבות

גו ש־ א מו ני ם

ף* צורה דומה כיותר נעשו גם עם-
קות-הקרקע ברוגייב, ליד אילון־מורה.
שני מתווכים פעלו שם. האחד משה לוי,
יחד עם עורך־הדין דויד אטון, אשר רכשו
כ־ 150 דונם, בסכום של שמונה מיל-

הוא לווה כספים מן הקרן הקיימת לישראל,
ואת כספי ההלוואה מסר ללוי ולמינץ.

כידי המינחל יש רק אישור״ב*
כתב של השניים, כי קיבלו יחד
כ־ 10 מיליון לירות, ואין כל ידיעה
מה נעשה ככסף, במה שולם כפועל
למוכרים וכמה נשאר בדרגי•
התיווך השונים. רכישות אלה חן
חסרות כל תוקף, שבן גם חן לא
נרשמו כטאבו, ולבן חן בטלות
מבחינת החוק הקיים.
העסקות מהוות חריג גם מבחינת המחירים,
שהגיעו עד 150 אלף לירות לדונם
בכמה מיקרים, לעומת המחיר הרגיל
של אלף—אלפיים לירות לדונם, שהיה קיים
קודם לכן.
כיוון שעל עסקות אלה הוצאו רק 10
מיליון, לא ברור למה ביקש שר־החק־לאות
מוועדת־הכספים לאשר לו 50 מיליון
לירות. אולי התכוון להמשיך בדרך
המפוקפקת הזאת.
כאשר ביקשתי את תגובתו של אלי
לנדאו לדברים שנכתבו, השיב את הדברים
הבאים, המצוטטים במדוייק, והמאפיינים
את הסיגנון החדש של מישטר הליכוד
:״אני מציע לך לא להתעסק אתי.
אני לא כמו האחרים, ושק לי בתחת!״
כאשר תיארו לי אנשי המינהל את שפע
הנימוקים הלאומיים שבהם השתמשו לנדאו
ומינץ להוצאת כספים לרכישת קרקעות,
לא יכולתי שלא להיזכר בדבריו של הוגה
ידוע :״כאשר אני שומע את המילה פטריוטיזם,
אני שולח ידי להגן על הכיס,.׳

יגאל לביב 1

במדינה

מאח

אס תר אלכ סנ ד ר

מ יפלג! ת
סוף מ חו ל זזעודים
הודעתו של ח״כ פעי7
על נכונותו לקיים
את הרוטציה
שמה קץ למשבר המכאיב

4ל? מ

אלפי החברים של של״י, ורבבות אוהדיה
(לפי הסקר שפורסם השבוע 270 :
של ציבור־הבוחרים) נשמו לרווחה. המשבר
שהעיק על התנועה, ושהקים נגדה את
דעת־הקהל באחדות נדירה (העולם הזה
,)3312 ,2212 נראה קרוב לפיתרון.
לפני מצלמת הטלוויזיה הופיע ח״ב
מאיר (״מאירקה״) פעיל, ומסר הודעה :
המראיין נ חבר־הכנסת פעיל, האם
תבצע את הסכם־הרוטציה ותתפטר מן ה כנסת?
פעיל:
תראה, גם מאיר פעיל וגם
תנועת של״י, שני הגורמים האלה, מקיימים
הסכמים והחלטות של התנועה, וביכלל זה
גם את רעיון הרוטציה.
המראיין: מתי אתה מתכונן לקיים
את ההסכם ולפנות את מקומך?
פעי? :באחת המועצות הקרובות. אני
עצמי מתכוון להציע לתנועת של״י לדון
מחדש בעניין הרוטציה ולבצע אותה. אבל

** ה קורה איתנו? אם נציג שאלה
* 1זו למעצבי המדיניות הכלכלית שלנו,
הם יגידו שלפנינו ציבור הנתון במערכה
כבדה נגד האינפלציה ונגד הגרעון במאזן-
התשלומים.
זהו, כמובן, פירוש, ולא תמונת־מצב
לאשורו.
מה שאנחנו רואים, בלי ההסברים, הוא
שנהרסות, או לכל הפחות מתנוונות המערכות
המשקיות והתרבותיות היפות והמפוארות
שבנינו כאן בעמל רב ובהתמסרות.

הרם
של ענפי חקלאות, שחיטת
פרות?,או דווקא קדושות, הרם של
ענפי^ייצור תעשייתיים, ביוון מע־רכות־המדע
והאוניברסיטות, ניוון
מערכת־החינוך, מן העל-יסודית
עד לגני-הילדים. כתי-החודים מקטינים
את מיספר המיטות ומפט
רים מאות עובדים, וביניהם רופאים
ואחיות. מערכת־הרווחה נשחקת,
ורמת־חייו של העובד הולכת
ויורדת.
פעם היתה גאוותנו על כל המערכות
האלה. על החקלאות, הרפואה, המדע, סי־דרי־הרווחה,
על רמת־חייו של העובד. בני
עמים רחוקים באו ללמוד מנסיוננו בשטחים
אלה.

כיום כל המערכות האלה לוחמות
על עצם קיומן ומטות ליפול.

־ 907 של המוצר
ישמשו לצרכה של
־ 107 מהציבור,
כווה־ ש־־ 907 של
מח־העבודה מייצר
את המוצר

ממלנבר לגילוח נעים והושלם
קצף עשיר ו רי חני
ה מ רכ ךאת עור ה פני ם
ו תו ר ם לגי לו ח מ הי ר ו מו שלם
מממחטאאתת אי העור
ו מו תי ר הרג שה רעננה.
>השיג גם ב ריח מנ טו ל.

זה ;הדר־זה יצהר

ח״כ פעיל
״אני מוכן להציע לזזבר׳ה

כל זה תלוי בתנאי שסעדיה יחזור לתנועה,
והוא לא יוכל לחזור בלי שיבקש סליחה
על האלימות, סליחה על ההכפשה, ואיזו
שהיא הודעה שמחנה של״י הוא תנועתו
ושהוא מייצג אותה בכנסת. ואז, אני חוזר
ואומר, אני עצמי מוכן להציע לחבר׳ה
לדון מחדש בעניין הרוטציה ולקיים אותה.
בהמשך דבריו אמר פעיל כי ימשיך
לפעול במוסדות הבכירים של של״י, ולהשתתף
בעיצוב דמותה המדינית. לשאלה
אם הוא מוכן לחזור לכנסת הבאה, השיב
למראיין, ניסים מישעל :״אין בעיות.״
אם התנועה תטיל זאת עליו, יקבל זאת.
התפרצות והתנצלות. הודעתו של
פעיל שמה קץ למחול־השדים סביב התנועה•
כמה פרשנים, שלא ידעו כי פעיל
עומד להצהיר זאת, כבר מסרו מאמרים
בגנותו, שפורסמו ביום השישי בבוקר.
בבירורים בתוך התנועה הוברר כי מר-
ציאנו מוכן להתנצל פומבית, באוזני כלי-
התיקשורת ובמועצת של״י, על ההתפרצות
.האלימות שליוותה את ההצבעה בישיבה
האחרונה של המועצה, שבה נדחתה ה רוטציה
ברוב של 66 נגד .56 ברור גם
שמרציאנו מוכן לחזור לתנועה רשמית.
מועצת של״י מתכנסת, על פי התקנון,
לפחות אחת לחודשיים, ולמעשה פעם ב חודשי
בישיבה הקרובה, בסוף פברואר,
תבחר המועצה בהנהלת התנועה ובשאר
מוסדותיה. קרוב לוודאי כי ההחלטה ה מחודשת
בעניין הרוטציה תתקבל, כהצעת
פעיל, בישיבה שלאחר מכן, לקראת סוף
חודש מארס. המועד המשוער של החילופין:
בימי פגרת־פסח של הכנסת, שבתומה
יתכנס, ב־ 5במאי, מושב־הקיץ של הבית.

דבר שנהרס באמת — אנחנו עדיין בהתחלת
התהליך — קשה מאד לבנותו מחדש
ברמתו הקודמת. על פיתוח אין בכלל
מה לדבר.
אנחנו שואלים את עצמנו, וכל זה למד?
אין אנחנו עובדים פחות מאשר בעבר.
אין אנחנו מייצרים פחות. גם עומס הביטחון
והקליטה לא עלה. האם כל זה
מחוייב מן העליה במחירי-הדלק? התשובה
הניתנת לנו היא שכל זה מחוייב מן ה־מילחמה
באינפלציה.

הרס —
לשס

מהז

ן* אן מתעוררות כמה שאלות :
~ • האם כתוצאה מכל ההרס הזה
תיעצר האינפלציה באמת? ההרס כבר
קיים עכשיו. לעצירת האינפלציה ול שיפור
במאזן התשלומים עוד אין כל סימן.
לפי התאוריה, זה צריך לבוא בעתיד .
האם הוא יבוא?
• אפילו נצליח להוריד את האינפלציה
בכמה עשרות אחוזים, מ־1ס/ס 150ל־״־,1207
האם זה שווה את כל ההרס הזה? נדמה
לי שעל פחות מ*־ 807 לא חולמים אפילו
באוצר !
• ואם כבר נעשה את המאמץ הנורא
הזה של הרס־עצמי ״בהצלחה״ ,כלומר
שנוריד את האינפלציה לק־ ,807 האם מישהו
ערב שהיא לא תתחיל שוב עם ההתרחבות
המשקית הראשונה? זה מה שקורה בדרך-
כלל, כאשר מורידים את האינפלציה באמצעים
אלה.
כסופי של דבר, ההצטמקות וההרס
איגם מטרה בפגי עצמה. גם
כאוצר טוענים שזה רק ״אמצעי״.
המטרה הסופית של צעד כלכלי
צריכה להיות משק שנושא את
עצמו, ומשק המסוגל להתפתח ו-

לגדול כתנאים כלתי־אינפלציונים
נורמליים.

כפי שמתכוונים. זה מראה על רצון־חיים
של המשק הישראלי. טוב שהחקלאים מצליחים
להשיג תמיכה מן הממשלה, וטוב
שמיפעלים עוד מוצאים לעצמם דרך־מימון.

מה יבטיח זאת? בכל הצעדים שננקטו
עד עכשיו אינני רואה אפילו צעד
אחד שיבטיח זאת! ואם אין זה מובטח,
והאינפלציה תחזור עם הפיתוח הראשון,
מה הטעם להתחיל ולהרוס?
<• המדיניות הנוכחית מכוונת להרס
בטווח הקצר, בהנחה שלכל השאר —
לבנייה, לכינון משק בריא — ידאג השוק
בעצמו. והאוצר יכול לשבת בחיבוק־ידיים,
משוחרר מכל דאגה לבאות, אחרי השלמת
ההרס ויצירת האבטלה.
האם באמת ידאג השוק ״החופשי״ ש־ענפי־הייצוא
ישגשגו על הריסות הייצור
המקומי? האם כוחות השוק הזה יעבירו
באופן אוטומטי ומיידי את רבבות המובטלים
אל חיק הייצוא? האומנם?

הרושם שמתקכל הוא כי כאוצר
חושכים שדי כהריסת היש, כדי
שמשהו יעיל יותר יוקם כמקומו.
שהרי הדכר היחידי ששמענו עד
כה מפי שר־האוצר הוא שאסור
לשלם יותר לעוכדי הייצוא, כי זה
דכר נורא אינפלציוני.
י• מה, אם כן, אנחנו צריכים לעשות? י חלב
שנשפך

אחרת
ככר היתה לנו אכטלה
נוסף על עליות המחירים. אולי
רצון־היים זה יכטיח שפעולות•
הריסון לא ימוטטו את המשק.
גבינה
יקרה יו ת ר

הנדנדנית שובדת־ן ומוססות טוענת:
ומדיניו ת שד הודביץ אין נד עד
חיובי שניתן לממשו בדרך זו. נהו

אם משמעות מדיניות־ההרס היא
י י באמת עצירת האינפלציה כמו ש מובטח?
אם נשפוט על פי גורלם של הצעדים
הכלכליים האחרונים, קשה להתחייב
בדבר.
הסובסידיות לחלב בוטלו כדי לחסוך בתקציב,
ולבלום בדרך זו את עליות המחירים.
אלה היו המטרות המוצהרות של
הפעולה. התוצאה המיידית היתה עליה
תלולה במחיר החלב, ילדים רבים שנש ארו
בלי די חלב ומשבר בענף־החלב.
תוצאה נוספת היתה שכדי למנוע התמוטטות
של משקים רבים, היו צריכים להחזיר
את הסובסידיה בחלקה, ולשלם כסף
רב להצלת המשקים, והיד עוד נטוייה —
לפי הבטחות שר־החקלאות.
אומרים שכל זאת עולה יותר מאשר
כל • הסובסידיות המקוריות לחלב. אך הפעם
מבלי לשמור על מחירו הנמוך, כפי
שעשתה הסובסידיה המקורית.

אין להעלות על הדעת שכתנ־אים
של צימצום וייקור-האשראי
יתאימו המיפעלים את עצמם לכי־קוש
היורד על־ידי הורדת המחירים.
ההתאמה תהיה על-ידי עלייה
כמהירים, צימצום כייצור ואכטלה.

כסופו של דכר לא היתה כפעולה
הזאת חיסכון תקציכי, אד הי-
תה הורדת השכר הריאלי, הרם
משקי-חלכ רכים (אולי עוד ישפכו
אותו לים ).ודירכון האינפלציה.
למדיניות ריסון־האשראי לשם הקטנת
מחזור־הכספים לשם הקטנת האינפלציה לא
היה יותר מזל. התוצאה המיידית היתד.
הכנסתם של מיפעלים רבים לקשיי-מימון,
שאיים בסגירתם, או שהביא לסגירתם בפיעל•
שער־הריבית עלה, והמחירים בהת אם
לכך. התייקר האשראי הבנקאי, וגם
ה״חוקשי״ ,כי היו צריכים לרכשו ״בשוק
החופשי״.
כמות הכסף במחזור ירדה? לא ולא.
התוצאה הנוספת היתה הזרמת כספים. ב אותה
התקופה הודיע בנק ישראל על הזרמה
של 15 מיליארד לירות בחודשיים.

— 1,11ח 1ו חו ח

הדבר כרוך בדיוק בזה: בצימצום הייצור
ובעליות המחירים.

מה שקרה הוא שהמיפעלים מימנו את
עצמם, במקום האשראי, בחסכונותיהם, על-
ידי מכירת איגרות־החוב שלהם, ואת אלה
קנה בנק ישראל בכספים שהזרים. עד היום
נמשכות המשיכות הרבות מקרנות־הנאמ־נות,
שפירושן הוא צימצום החיסכון והז רמות
כספים — וכל זאת כתוצאה מצימצום
באשראי.

כסופו של דכר לא גרמה המדיניות
של צימצום האשראי לירידה
המוכטחת כמחזור הכספים, וכתוצאה
מכר כמהירים, אלא להזרמת
כספים ולעליית מחירים.
האמת היא שטוב שלא יוצא הכל בדיוק

צימצום הייצור גורם מטיבעו לעליית
מחירים, כי ההוצאות הקבועות של הייצור
צריכות להתחלק על ייצור קטן יותר.
צימצום התפוסה בביודהחולים רק יעלה
את המחיר למיטה.
סיבה שנייה לצימצום הייצור — ולא
להורדת המחירים — מול הביקוש היורד
היא שהביקוש היורד הוא הביקוש של
״עמך״ ,של העובדים השכירים, של מיקרי-
הסעד, מה שנקרא אצלנו ״השכבות החלשות״
— זאת אומרת חמשת ״העשירונים
התחתונים״ של האוכלוסיה העובדת.
שלושת העשירונים התחתונים של השכירים,
שלפי הביטוח הלאומי הכנסתם
הריאלית יורדת, ושני העשירונים של ה־מישפחות
שמתקיימות על קיצבות שונות
— והנה לך מחצית האוכלוסיה.
לדעתי, אפשר להוסיף לזה עוד שני
העשירונים ה״תחתונים״ של השכירים שהכנסתם
יורדת קצת יותר באיטיות, אך
יורדת.
המיפעלים המייצרים עבורם יהפכו ״בל-
תי־כדאיים״ — כמו משק החלב, והעופות
— או שהם ייסגרו, או שיתחילו לעבור —
לא לייצוא, אלא לאותו שוק מקומי שבו
רוב הקונים הם המרוויחים מהאינפלציה,
ושאיש אינו מוריד את ביקושם.

בתי־החודים מקטעים
את התבוסה -
את מחיו המיטה
ממשיכים לעדות

הדווסוניה של1האוצר
היא שוק מיפערים
השבדים בשביל העשירים
הס ״1בדא״ם י׳

¥והי אחת התוצאות האפשריות של
1המדיניות הכלכלית הנוכחית: שפשוט
לא יצליחו לבצע אותה, ואז הכל יימשך
כמו קודם. גם זה בלתי־רצוי בוודאי.
תוצאה אפשרית שנייה היא שההרס אכן
יצליח, ענפי־ייצור ייסגרו. ותיגרם אבטלה.
גם במיקרה זה יירדו המחירים, ביגלל
הטעמים הבאים :
מול ירידת הביקוש יכול הייצור לעשות
התאמה באחת משתי צורות: או שמורידים
את המחירים ושומרים על היקף הייצור
— או שמצמצמים את הייצור ומעלים את
המחירים.
לדעת כל הכלכלנים, יש כיום נטיה בכל
העולם לצמצם את הייצור ולהעלות את
המחירים מול ביקוש יורד, ולשמור בצורה
זו על הריווחיות.
אצלנו הדבר יהיה נכון, מה גם שביחד
עם הפעולות של האוצר להורדת הביקוש,
דרך הורדת השכר הריאלי וקיצוצים תקציביים,
מצמצמים גם את האשראי ומעלים
את מחיר המימון של הייצור.

המהלכות ייצרו מעט גכינות,
אכל יקרות מאד. לאלה יהיה שוק.
אותו דכר יעשו מיפעלי הטקסטיל,
הנמצאים כיום כקשיים, וגם
כל היתר. וכוודאי הכנייה.
תקופת־מעבר כזאת בייצור מלווה ביצירה
זמנית של עודפים. אך אפילו עודפים
אלה, כפי שאנחנו רואים, אינם מורידים
את המחירים. מעדיפים לצבור את העופות
הקפואים במחסנים, תחת למכרם בזול.

השר ״גאל הודביץ: נסך לתעשייה או לבזוטה?

מצכ כזה יכול להוכיל להשמדת
(המשך בעמוד )54

^ 1ג ( 1ןיף
בגין יעקוף
א ת הוו עד ה
פרשת דו״ח־קנת לגבי החווה של אריק שרוץ תעלה
בממשלה כבר ביום הראשון הקרוב.
ראש־הממ שלה מנ ח ם בגין מנ ס ה כי מים
.האחרונים למצוא ניסוח א שר יעקוף א ת
מ ס קנו ת ו עד ת־ קנ ת, כדי לה שאיר א ת שרון
בממ שלה ואת החווה כבע לו ת שרון.
לשם־כך עומד בגין לקיים שיחות אישיות עם שרים,
לפני ישיבת הממשלה, ולבקשם שלא להתנגד לניסוח
הכוללני שלו. עיקר ההתנגדות לפיתרון מלאכותי
כזה באה דווקא מצידו של סגדראש־הממשלה,
שימחה ארליך.
כינ תיי םככר נבד ק ה אפ שרו ת שלפיה יוכל
כנין לשלול משרון א ת תי ק־ ה ח קל או ת,
ועל־ידי כך להק הו תאת עוקץ מ ס קנו ת
הוועדה, מכלי לדרוש משרון להתפטר
מהממ שלה.
בעוד שראש הממשלה אינו יכול לפטר שר, ובגין
אינו רוצה במיקרה זה לפטר את שרון, יכול ראש־הממשלה
לקחת משר את התיק שלו ולהעבירו לאחר,
מבלי להביא בכך להתפטרות הממשלה כולה.

עבר! בעס קי

שמיר מ ציג

ל א יעצרו

אול טי מ טו ם

עדי ם עו״נים

מקורביו של יושכי־ראש ה כנ ס ת, יצחק
שמיר, יודעים לספר כי שמיר יפתח
כהת מו ד דו ת על הירו שה מייד עם מינויו
כ שר־החוץ.
כוונת שמיר היא להראות יותר פעילות פנים־
מיפלגתית בתוך תנועת־חחרות, להופיע עד כמה
שיותר באירועים מיפלגתיים ובסניפי־התנועה, צעדים
ששמיר לא יכול היה לעשותם בהיותו יושב־ראש
הכנסת. כן מתכוון שמיר למנות כמה מעסקני־מפתח
בחרות לתפקידים בכירים במישרד-החוץ.
שמיר מ ת כוון לתת אולטימטום לראש
הממ שלה, מנ ח ם בגין, שלפיו יסיר שמיר א ת
מועמדותו ל תפ קיד שר־החוץ, אם ה הכ רעה
על כך לא תיפול בימים הקרובים.

ד״ן לעסגן־ם
שר־החוץ לשעבר, משה דיין, שוקל כניסה לעולם
העסקים.
לאחרונה נפג ש דיין עם המיליונר שאול
אייזנברג, ובר ר אצלו אפ שרויו ת של
ה שקעה פעילה בעסקים. ל אייזנכרג היו
במה ה צ עו ת רציניות, וה שניים ה חלי טו
להיפג ש ב שני ת בימים ה קרוכי ם.
הונו האישי של דיין נאמד היום ביותר מ־ 25 מיליון
לירות.

בו רגהת לוו!
עלת מי ר
שר־הפנים, הד״ר יוסף כורג, קכע ה שבוע
נדטיחתו עם ראש־־הממשלה כי יש לו
הו כ חו ת לכך ש שר־המי שפטים, שמואל
ת מיר, הדליף מדיוני ו עד ת ה או טונו מיה.
בורג דרש מבגין לקרוא את תמיר לסדר בעניין זה,
ומקורביו הודיעו כי ינסה לנטרל את השתתפותו
של תמיר בהמשך דיוני הוועדה.

בעיקבות מעצרם של שלושה עדים, שהוכרזו כעדים
עדינים, במישפט המתנהל כנגד ח״כ שמואל
פלאטו־שרון, פנה הח״כ אל שר־הפנים, הד״ר יוסף
בורג, הממונה על המישטרה, ודרש ממנו להורות
למישטרה להימנע ממעצרים נוספים.
פלאטו טען כי אפשר להגיש כתבי־אישום נגד עדים
אשר לדעת התביעה הכללית נתנו עדות סותרת
במישטרה ובבית־המישפט, אך אין צורך לעצרם.
בורג הבטיח לפלאטו לבדוק את הנושא ולהורות
למישטרה שלא לעצור את העדים־העויינים.

31צ ה ״ ד
מ סיויס הפג נו ת
אירגון נכי צה״ל מכין בסודיות רבה מיבצע־הפגנות
גדול ומתמשך, שבו ישתתפו אלפי נכים מכל רחבי
הארץ, אם שר־האוצר ייגאל הורביץ יממש את
תוכניתו לקצץ בהטבות וכתגמולים לנכי־צה״ל.
כוונ ת אירגון נ כי צה׳׳ל היא לקיים שורה של
ה פגנו תוש בי תו ת, א שר י ש תקו א ת חיי
הכלכלה ו ה מי סחר כאר ץ, ולגרום לפירסום
בינלאומי.

בצמרת הטי שטרה
תוך שבו עו ת א חדים צפויים שינויים
מ שמעותיים ב פי קוד ה ב כי ר של ה מי ש טר ה.
מלבד פרישתם של ניצב אהרון שלוש ושל תת־ניצב
ראובן מיניקובסקי מהשרות, צפויים שינויים
בפיקודים של שלושת מחוזות המישטרה, כאשר ניצב
משה טיומקין, מפקד מחוז תל־אביב, יעזוב את
תפקידו; ניצב אריה איבצן, מפקד המחוז הדרומי,
יפרוש ככל הנראה מהמישטרה ; וכן יעשה מפקד
המחוז הצפוני, ניצב חיים אבינועם.

ה ד־ כו ד 0311
כ חו מר ש שטח ח״בפסה גרופר לפני ראש
הממ שלה לנכי עיס קו ת־ ה קרק עו ת הבל תי־חוקיו
ת שנע שו כנ ד ה, היו מי ס מכי ם לנכי
מ עורבו תו של מי ש הוזכר כ מי סמךה־11
של המי שטרה כ א חד מרא שי הפ שע
המאורגן.
אותו אדם ידוע כידידו של א חד האנ שים
המקורכי ם כיו ת ר לשר, וכמי שמקיים
ק שרים אמיצים עם קציני־צה״ל ככירי ם
כ עכ ר ובהווה.

ס עו די ם
לפני חודשים אחדים נערכה הפיכת־חצר בהתאחדות
עולי ברית־המועצות, ואנשי הליכוד הודחו מההנהלה.
מאותו היום הפ סיקו ה סו כנו ת וגופים
ממ שלתיים, שמימנו עד כה א ת פעולו ת
ההתאח דו ת, להזרים לה כספים. עוכדי
ההתאח דו ת לא קיבלו מ שכורו ת מזה שלושה
חוד שים 72 ,סניפי ההתאח דו ת לא קיכלו
אתהתק צי בי ם שלהם, והטלפונים של
ההתאח דו ת נו ת קו כגלל אי־ת שלום.

החדר שופץ
ב ד רי שתהשר
כאשר חזר בשבוע שעבר שר־חביטחון מארצות־הברית,
הוא התלונן בנמל־התעופה בן־גוריון
על מצבו העלוב של חדר־האורחים־החשובים־מאד,
ועל השרות בו.
יומיים אחר־כך ה חלי טה מינ הלת נמל
ה ת עופ ה ל הק ציב ת ק צי ב מייוחד כן 200 אלף
לירות להרחב תו ולשיפוצו של חדר האח״ מ
בלוד.

בגין
בראשמג בי ת
ראש־הממשלה מנחם בגין ינסה לשכנע את שר־הבינוי,
דויד לוי, להסכים לקיצוץ בתקציב מישרדו.
כגין יכ טי ח ללוי כי יעמוד אי שי ת כר א ש
מג כי ת מייו חד ת, א שר תגיי ס כחוץ־לארץ
כספים שייועדו רק ל מ טרו ת שיכון כי שראל.
לשם כך יסכים בג ץ, לדבריו, גם לנסוע
לחוץ־לארץ, כדי לעודד אתהת רו מו ת
ל מגני ת מייו חד ת זר.

גם אם תתקבל הדרישה של ועד עובדי הטלוויזיה
למיכרז פנימי למישרת מנהל־הטלוויזיה, מתכוץ
הוועד להתערב בעצם הבחירה.
כ כוונ ת הוועד הוא לדרוש הסכ רי ם לגבי
.השיקולים של ועדת־ה מיכרזי םלב חי ר ת
מנהל־הטלוויזיה הב א, תו ך איום שאם
ההסב רי ם לא י ת קב לו על דעתו, לא י ש תפו
ה עובדים פעולה עם המנהל החד ש, יהיה
זה א שר יהיה.

ירחון חדש
למינו״
חברת כרטיסי־האשראי דיינרם קלב עומדת להוציא
לאור ירחודחברה, אשר יחולק חינם למחזיקי
כרטיסי־האשראי של החברה.
כוונ תהחכרה הי א להפיק ירחון א שר
הו צ א תו לאור ת על ה כ* 5מיליוני לירו ת
ל שנה. חלק מ ה סכו ם יכוס ה על־ידי מוד עו ת
של ה כ רו תהמשתמ שו תכש רו תי
״דיינרס קלב״.
טוריו בסאל־״עלי 1יידחו
פיטורי מ או ת עובדי ״אל״על״ ,שעליהם
ה צהיר יו שב־רא ש מועצת־־המנהלים של
ה חכ ר ה, א בר ה ם (״כוסה״) שביט, לא
י תב צעו כ ת קו פההק רו ב ה.
רק 34 עובדים באל־על הביעו עד כה את נכונותם
ליטול את הפיצויים המוגדלים ולפרוש. לשביט התברר
כי הוועדים יכשילו את תוכניות־ד,פיטורין שלו,
והוא החליט לדחות את הפיטורין בכמח חודשים,
ואולי לבטל את התוכנית כליל.

ה דו ה רו ת
כ עי ק כו תהה תיי ק רויו ת
כמ שק נ אל צ ת הנ הלת ״העולם הז ה ״
ל ה עלו ת ה שבוע, אתמ חיר ה עי תון
כ־ 12.5אחוז, מ־ 35 לי רו ת ל־ 40 לירו ת.
העלאה מ צו מצמת זו אינ ה מדבי קהאת
ק צב ה ה תיי ק רויו ת של הניי ר והדפום,
ו״העולם הזה ,׳ מקווה כי מי שסחת
קוראיו תקבל או תהכה בנ ה. זוהי
העלאת־יהמחיר ה מ תונ ה ביו תרכקרב
ה מופיעים
וה שבועונים
ה עי תוני ם
כארץ.

במדינה
מי שפט
האשמה: ר * חורד !נר
:הבדואי ה מ תגו ר ר
בל ימיו בלי השמד,
איגו זוכר א ת דיד העלטה
בליל העלטה, לפני ארגעה חודשים,
נאנסה ונרצחה חיילת בת ,19 ורד וינר,
בכניסה לקיבוצה, מישמר־הנגב (העולם הזה
.)2198
כל המדינה רגשה והשוותה את הרצח
למיקרה המפורסם של רצח רחל הלר. חקירת
המישטרה נמשכה זמן רב, והיתה מחולקת
לשלושה ראשים. נחקרו חברים וידידים של
ורד, נחקרו אנשי מישמר־הנגב, ונחקרו
חיילים ששהו בסביבה באותו לילח. בעיק-
בות החקירות הללו נעצרו קרוב למאה
איש. כימעט כולם עברו בדיקות בגלאי-
שקר. איפול מלא הוטל על הפרשה.
אחרי חודשים של חקירות הוגש בימים
אלה כתב־אישום על רצת החיילת נגד
עטואה אלטורי, בדואי צעיר כבן .23
התביעה ביקשה לעצרו עד תום ההליכים,
ולפי החוק אין לבית־המישפט שיקול
דעת במיקרה כזה, כאשר האשמה היא רצח.
אולם תוך כדי טיעון הבקשה התגלו כמה
דברים מעניינים.
כין אמיד לעני. הפרקליטות טוענת
כי הבדואי התוודה בהקלטות על ביצוע
הרצח. נטען גם כי היו עקבות דמו על
ציפורניה של הנרצחת, וכי סימני זרע
שנמצאו אצל ורד מאמתים את הודאתו
של הנאשם. עקבות הנעל שנמצאו במקום
תומכות, לדברי התובע שמואל זילברמן,
בהוכחות לאשמתו של אלטורי.
למרות שהצעיר טען שאינו יודע אפילו
היכן נמצא הקיבוץ, התברר כי יש לנאשם
קרקעות שמהן אפשר לראות את בתי
הקיבוץ.
אבל הראיה המרשימה ביותר שהביאה
התביעה התייחסה למיקרה שקרה בנתניה
לפני כמה שנים. שם הורשע אלטורי בנסיון
לאנוס צעירה. לדברי התביעה דומים שני
המיקרים להפליא.
סניגורו של אלטורי, משה ישראל, ביקש
ארכה של עשרה ימים כדי לנסות ולהגיש
אליבי למישטרה. אולם עשרת הימים עברו,
והסתבר כי כעבור חודשים מיום רד
מיקרה קשה לבדואי לזכור את מעשיו
באותו הערב. גם העלטה לא הזכירה לו
מאומה, מפני שלדבריו הוא מבלה את כל
לילותיו בעלטה כזו, כיוון שבמאהל שלו
אין חשמל.
לפני שבועיים התפרסמה ידיעה בעיתון
שבה נאמר, כי בחור בשם יובל רוסי הורשע
בבית־המישפט המחוזי בבאר־שבע במכירת
סמים לשוטר מתחזה. לכאורה זהו מיקרה
של יום־יום, ואין בו כל ייחוד. אולם
העיתונים טרחו לצטטו בגלל העובדה התמוהה,
שהסניגוריה וגם התביעה ביקשו
מבית־המישפט לא להטיל על רוסי עונש של
מאסר בפועל. התביעה הכללית אינה נוהגת
להיות סלחנית כל כך בתיקי סמים. וגם
השופט דוד כהן, שישב בדין, תמה על
גישת התביעה.
הטיעון שהועלה, כי לצעיר אב עשיר,
שהבטיח לעזור לו להשתקם בחוץ־לארץ,
לא נראה לשופט. הוא דן את רוסי לעשרה
חודשי מאסר בפועל, וגם למאסר-על-תנאי,
והביע את דעתו כי ההבחנה בין אמיד
לעני בהקשר זה אינה נראית לו.
כל הסיפור לא היד, מעניין לולא העובדה
שרוסי הוא אחד מעדי התביעה הראשיים
בתיק הרצח של ורד וינר. והסלחנות ה גדולה
של התביעה שהתמיהה את השופט
התמיהה גם את הסניגורים.
מישפטו של אלטורי מתחיל בימים אלה,
והמהירות הגדולה שבה נקבע תיק זה
לשמיעה, מראה על מידת החשיבות שמייחסת
לו המדינה.

ד רכי אדם
איומים או ח ש לו ם ידידותי *
הידיד מען 3י שיז ם
תחת לחץ ואיומים,
הגא שם אמר כי
חיה זה ת שלום ידידו תי
שלושה זוגות עליזים יצאו מתל-אביב
לפני כמה חודשים למסיבה שהתקיימה ב־
(המשך בעמוד )41
העולם הזה 2214

188ג

^ 1 3 1

מאז הקמתה של ממשלת בגי ר התפטרו ממנה שלושה שרים
והצטרפו שג״ם אולם נר השרית מאיימים נר הזמן להתפטר

נ 1ד 0 *1 0 1 1 1 0
ף• חוד שים הרא שונים אחרי כינון
• י ממשלת־הליכוד, נדמה היה כי זו
הממשלה היציבה ביותר, או, כפי שהתבטא
אחד השרים :״יש בה בעל־בית.״
מנחם בגין שלט בה ביד רמה. השרים
התנהגו כתלמידים נזופים ויראים בבית״
הספר, ואיש מהם לא חשב לצאת נגד
דעתו של בגין, לאיים או אף לרמוז בהתפטרות.
אולם
במשך השנתיים וחצי שעברו מאז,
השתנה המצב מקצה אל קצה. השדים אינם
מתחשבים עוד בכבודו של בגין, מנהלים
ויכוחים סוערים, הגובלים לעיתים קרובות
בניבולי-פה ובגסות־רוח, כאשר בגין מנסה
לשווא לחסותם.
שלושה שרים — משה דיין, מאיר עמית
ויגאל הורביץ — התפטרו מהממשלה, ו־הורביץ
חזר אליה כמושיע אחרי כמה
חודשים של ישיבה מחוצה לה. שני שרים
— חיים לנדאו ומשה ניסים — הצטרפו
אליה.
אולם אין אף שר אחד במ מ שלה,
מלכד שר־ הד תו ת, אהרון אבו״חצי־רא,
שלא איים לפרו ש מ מנ ה, כמ
שבר זה או אחר.
גם ראש־הממשלה עצמו, שסיפר
לפני כמה שבועות כי כחמישה שרים
איימו עליו בפרישה, איים בפרישה, או,
בלשונו ,״ללכת אל הנשיא.״ נראה כי
״עשיית השרירים״ הפכה תחביב אצל
שרי ממשלת־ישראל, המצליחים לזכות
בכותרות כאשר הם מאיימים בפרישה,
והשוכחים את איומיהם. בקול דממה דקה,
לטובת הכסא ליד שולחן הממשלה.

מנ ח ם בגין;
יאש הממ שלה
^ בל הידוע איים בגין פעמיים, מאז
נבחר כראש־הממשלה ,״ללכת אל
הנשיא,״ להתפטר ולהביא להתפטרות הממשלה
כולה. בגין מעולם לא איים בעצמו.
חיה מי שעשה זאת בשמו.

סביב שימחה ארליך, שהיה אז שר־האוצר.
ארליך יצא משיחה עם ראש־הממשלד. וגילה
לעיתונאים שראש־הממשלה אמר לו שאם
הוא, ארליך, יתפטר מהממשלה, ילך בגין
לנשיא. ארליך לא התפטר אז, ורק בשלב
מאוחר יותר נטש את תיק־האוצר וקיבל
את המינוי של סגדראש־הממשלה.

עזר ויי צמן,
ש ר״ ה בי ט חון

ש ר־ בי ט חון וייצמן
ניצחון והתמודדות
האיום הראשון של בגין הודלף על־ידי
מקורביו לעיתונים כאשר התגלעו חילוקי־דעות
חמורים במיוחד בינו ובין חבריו
בדבר התשובות שיש למסור לשאלות האמריקאים
בעניין המשא־והמתן לשלום עם
מצריים. בשלב מסויים נראה היה כי יד
הניצים בממשלה תגבר, והם יכריעו נגד
דעתו של בגין, ובעד העמדה הקשוחה
יותר. אחרי שהופיעו בעיתונים הידיעות
על כוונתו של בגין ללכת לנשיא, אם לא
תתקבל עמדתו, נסוגו המתנגדים לו וה תשובות
שרצה בגין למסור לאמריקאים
נמסרו בשם הממשלה כולה.
גם בפעם השנייה לא היה האיום של
בגין ישיר. היה זה בימי המשבר הגדול
* מימין לשמאל עומדים: משה דיין
שהתפטר, שמואל תמיר, אריק שרון, ישראל
כץ, אליעזר שוסטק, גידעון פת,
שימחה ארליך, עזר וייצמן, ייגאל הורביץ,
זבולון המר, אהרון אבו־חצירא, מאיר
עמית. יושבים: ייגאל ידין, הנשיא לשעבר
אפרים קציר, מנחם בגין. חסרים בתמונה :
יוסף בורג, דויד לוי, יצחק מודעי, חיים
לנדאו ומשה נימים שהצטרפו מאחזר יותר.

להתפט רו ת הרא שונה של עזר
י * וייצמן, אלוף איומי־החתפטרות בממשלה,
היתה טלפונית.
וייצמן היה בארצות־הברית כאשר החליט
בגין להעלות על הקרקע את הישוב בנבי-
צלאח. היתה זאת תגובה היסטרית־כמעט
של בגין על אירועי כביש״החוף, שהיו כמה
ימים קודם לכן.
בטלפון איים וייצמן על בגין בהתפטרות,
אם אכן תעלה ההתנחלות על הקרקע.
לווייצמן היו עוד כמה איומי־התפטרות,
בעיקר על רקע ההתנחלויות, ואחת מהן
היתה קשורה לפרשת אילון־מורה המפורסמת.
וייצמן מעולם לא נסוג מאיומי-
ההתפטרות שלו, ואלה תמיד עשו את
שלהם — וייצמן קיבל את אשר ביקש.
גם איום ההתפטרות האחרון של וייצמן,
השבוע, עבד טוב. הוא הודיע כי יפרוש
ממישרד־הביטחון, או. כדבריו :״אקח את
המפה ואת התמונות מהלישכה ואלך
הביתה,״ אם תקוצץ אפילו אגורה אחת
מתקציב־הביטחון. הקבינט הכלכלי וה ממשלה
החליטו שלא לקצץ בתקציב ה ביטחון.

גאלי דין, סגן*
ראש־ הממשלה
לוף אחר של התפטרויות הוא סגן־
\ 4ראש־הממשלה, ייגאל ידין. הוא החל
באיומי־ההתפטרות שלו עוד לפני שנכנס
( .המשך בעמוד )39

1 1 1 1 1 1ברוסיה עם סבתה. רובינא היתה
י י *ייי גננת בוורשה, כאשר מצא אותה
נחזם דוח־ צמח והכניסה להבימה.

^ ! 1ה בהדיבוק, בשנת .1922 אחרי אחת ההצגות ניגשה אשי,,
י אל רובינא ואמרה לה :״רובינא, היום הזה הוא יום

ההתגלות שלך כשחקנית.״ בשנות משחקה גילמה דמויות שונות.

כאשר

רובינא פיקפקה רבות אם לשחק בתפקיד מדיאה
*ייי
הסכימה

הממיתה את ילדיה כדי לנקום בבעלה הבוגד.
לבסוף היה זה שיא חדש בקאריירה שלה.

1110ההזנה

1ן ^ 0 3של המשיח בהגולם, ב שנת
י י * י י 1926 רובינא לא החשיבה ביו־תר
את התפקיד, שהזדמן לה באקראי.

המשיח

אנצ׳י בבקצווי הכרך, ב־
.1932 ודו שמחו על כי
משחקת בתפקיד זונה.

>> ני נרגשת עד כדי בילבול מן
/ /י הכבוד הגדול שעושים לי,״ אמרה
פעם השחקנית חנה רובינא, ואגב כך סיפרה
מעשייה :״כאשר שכבתי בבית־החו־לים
בירושלים, נשאלה אשה אחת למה
היא כל כך דואגת לשלומה של רובינא.
האם ראתה אותה בתיאטרון ו לא! חס
וחלילה, מה לה ולתיאטרון. אלא מהי
ענתה האשה :׳אומרים שכשהיא ממררת
בבכי, הרי זה מחייה נפשות׳.״
רובינא — הגברת הראשונה של התיאטרון
הישראלי. המלכה. סמל האשה והאם
היהודיה. כינויים אלה ורבים אחרים הורעפו
עליה במשך שישים שנותיה בהבימה.
כתבות אין־ספור נכתבו עליה. וכן שירים
וספרים. מכתבי־הערצה וציורים גודשים
עד היום את ביתה הקטן, ברחוב גורדון
בתל־אביב.

אם שנורה

רובינא היתה שחקנית כל־יכולה. לא
היה תפקיד שלא היתה יכולה למלא. לאה
בהדיבוק, האשה הצעירה בהיהודי הנצחי,
הקבצנית בהדיבוק. רחב, בת־שבע
ותמר. אמא קוראז /ליידי מקבת ומדיאה.

בתפקיד האס דולורס, בהצגת האם. תפקיד
זה היה שיא תפקידי האמהות שלה בחייה
האמנותייס. רובינא היתה משרה על העובדים במחיצתה הרגשת־קודש.

היא היתה אם, אשד, צעירה, משיח, אמו
של פרטיזן, חווה, אמה של חנה סנש,
זקנה, סבתא ומלכה.
תפקידה האחרון היה המלכד, האם ב*
ויצ׳רד השלישי.

השחקן שימעון פינקל סיפר, כי כשהזדמן לו באותו מחזה לשד
עס רובינא את תפקיד האב, הרגיש הרגשה של של־נעליך־מעל־רגלי
רובינא היתה שחקנית כל יכולה, לא היה תפקיד שלא יכלה למל

יי׳ זי׳מ *^ 1׳י ^^יי?־ןדיי ^ *

:מציאות ובדמיון

בשנותיה האחרונות כשחקנית בתיאטרון היה קשה
למצוא במאים שרצו לעבוד עם רובינא, בגלל
ב עבודתה האיטי מפאת גילה. כאשר הוצע לה תפקיד הזקנה במחזה מיכתבים מוונציה,

כתב עליה המשורר נתן אלתרמן: נברך
את בואה ניגונית ומוארת / ,משולה כיו נה
ומשולה כלביאה / ,נברך היותה רתוקה
בשרשרת /אל יחוד העיגול שנחתם
בבואה ונאמר לה: תודה לך, אשה
בעטרת /ותודה שחקנית עברית נפלאה.

״עם מותה של רובינא נסגר מעגל
בתיאטרון העברי,״ אמר השחקן הוותיק
רפאל קלצ׳קין .״פגשתי בה לראשונה ב לובי
של הבימה, בשדרות רוטשילד, בשנת
,1928 אז הגעתי להבימה. היא קיבלה את
פני. אשה גבוהה, לבושה בסוודר וכולה
אומרת הוד והדר. שאלתי אותה איזה
שאלה והיא ענתה לי באופן צנוע, קל,
בלי שום מאמץ.
״רק אחר כך נודע לי שזאת רובינא
האגדתית. אני זוכר שישבתי באולם בחז־
.רות להצגת כתר דויד. היא לא ידעה
להיות תאוותנית מספיק. היא התנגדה
לבמאי ואמרה לו :׳אינני יכולה להבין
איך אשד, מתרפסת כך בפני גבר !׳ ואז
הסביר לה הבמאי כי אפשר להיות שיכור
גם מכעס, שיכור לרצח, שיכור לדעת
וגם שיכור מתאווה.״
הבמאי אלכסיי דיקי הוא זה שגילה
ברובינא את האשד, שעל הבמה. ליתר
דיוק: את האשד, החוטאת. אחרי תפקידיה
כלאה וכאשה צעירה, היתה דמותה של
תמר בכתר דויד התפקיד •הראשון בחייה
^ האמנותיים שבו הפגינה סכס על הבמה.
״ מן ההצגה: אמנון מתפרץ על הבמה
בדברי חרטה על מעשהו. תמר כורעת
על־ידו ומחבקת את ברכיו, כששימלותיה
קרועות ושערה פרוע. היא אחוזת שיגעון
תשוקה ולא מרפה ממנו .״קחיני אמנון
י׳ כאשר לקחתני!״ בתנועה פראית משחרר
אמנון את רגליו מתוך זרועותיה, משליכה
בתנופה ממנו והלאה ונשאר עומד באמצע
הבמה :״לכי, ך,נקלה בנשים, סורי !״ תמר
זוחלת אליו :״אני צמאה אמנון, צמאה
עוד !״
סיפר השחקן שימעון פינקל :״הסוד
להצלחתה הגדולה של רובינא בתפקיד זה
היה, שהצליחה, בעזרת הבמאי, לעורר

בתוכה ולהרגיש בקירבה את ממדי הרגשות
האפלים והחזקים שבתהומה של נפש
האדם.״
סיפר השחקן־במאי ישראל בקר :״ב־
,1948 כשהתקבלתי להבימה, נפגשתי עם
רובינא. אחרי שיחה של דקות ספורות
היא הודיעה לי :׳התקבלתי לעבודה וביתך
יהיה איתנו.׳ שיחקתי איתה וגם ביימתי
אותה. באותה תקופה עברתי משברים
קשים. הבימוי הראשון שלי היה עם רו־בינא
והיא עודדה אותי.
״בשנה שעברה היא באה בפעם האחרונה
להבימה. הפעם — כצופה ולא כשח קנית•
זה היה בפרמיירה של סיפור פשוט,
שבה שיחק בני, משה. אז ניגשה ואמרה
לי שהיא רואה בכך מעין סגירת מעגל.
היא רצתה גם לראות את משה בהדיבוק.״

היא עשתה מאמץ עליון ושיחקה באופן יוצא מן הכלל את הזקנה הישישה בכימא־גלגלים
(משמאל) ,בשנת .1973 את ביקורה האחרון בהבימה עשתה בשנה שעברה, בהצגת הבכורה
של סיפור פשוט, הפעם כאורחת. כבר אז ניכרו אותות מחלתה והיא נזקקה למקל הליכה.

אחרי שלקתה בהתקף־לב לפני כמה שבועות.
סיפרה
השחקנית לאה דגנית :״היינו
פעם בהלוויה בבית־הכנסת־הגדול. היו שם
מתרימים של חברה־קדישא, עם קופסות
פח. רובינא אמרה לי אז: זה מעורר בי
בחילה. הייתי רוצה שבד,לוויה שלי לא
יהיו דברים כאלה.״

אהבתה הגדולה של רובינא היתד, ה תיאטרון.
היא נישאה רק פעם אחת, למשה
הלוי. כשד,תגרשו נשא הלוי את לאה
דגנית לאשה.
״היינו ידידות בלב ובנפש,׳׳ סיפרה
לאה .״לפני כחודש, כשהיא היתד, חולה
מאד, שאלתי אותה מה שלומה והיא ענתה
לי ברוסית: בין ! שאלתי יותה :׳בין

בין ה חיי ם
ו ה מוו ת
ןין יפ רהשח קן משה בקר :״אחרי
יי סיפור פשוט היא ניגשה אלי ועשתה
לי קבלת פנים נהדרת. היא ברכה אותי
בברכה שברך אותה הבמאי ואכטנגוב,
שביים אותה בהדיבוק. ואכטנגוב אמר
לה אז שתפקיד האם בהדיבוק יהיד, אם
כל תפקידיה בעתיד, והיא אמרה לי ש תפקידי
בסיפור פשוט יהיה הבסיס להמשך
בשבילי.
״היה לנו פתאום רגע מאד אינטימי,
למרות שלא היכרתי אותה קודם. הרגשתי
שהיא נפעמת, שעברה עליה חוויה עצומה
ובשבילי זה היה עצום — לראות אריה
ותיק כזה של תיאטרון מברך אותי. כשהיא
נפטרה הרגשנו, השחקנים הצעירים, כאילו
אנחנו נשארים פתאום בלי אבא ובלי
אמא.״
״אני רוצה למות על היבמה!״ אמרה
חנה רובינא ביום הולדתה ה־,90
שחל ביום־הכיפורים בשנה שעברה. היא
לא זכתה לממש את מישאלתה. היא מתה
השבוע במעון משען ברעננה, לשם הובאה

עם תנת
צירוף־מיקרים

הזמרת אילנה רובינא, שבאה לברכה אחרי הצגת הדיבוק.
יום הולדתה של הבת חל בט״ו בשבט וביום זה מתה אמה.
נראה מימלי דווקא משוס שרובינא האמינה באמונות תפלות.

מות המלקה
(המשך מעמוד )37
טוב לרע ו׳ אבל ידעתי שהיא התכוונה
לבין החיים ובין המוות. עם זאת, מעולם
לא שמעתי אותה מתאוננת או מבקשת
דבר־מה מאדם. אפילו מכונית לא היתה
לה, היא היתה נוסעת תמיד באוטובוס.
כשחלתה קשה ביקשה שלא יבקרו אותה.
היא לא רצתה שיראו אותה במצב קשה.
לא רצתה להכביד על אחרים.״
על חייה הפרטיים סרבה תמיד להת־ראיין
.״אני אשה פשוטה,״ אמרה פעם.
״על הבמה אני שחקנית, אבל חיי הפרטיים
לא מעניינים כל כך.״
עם זאת נוצרו בינה ובין השחקנים
שעבדו במחיצתה קשרים עמוקים. סיפר
רפאל קלצ׳קין :״ב־ ,1959 כשהוזמנתי למחק
בגאנה, היא התרגשה מאד. באה אלי
הביתה והביאה לי ספר ׳תהילים קטן ורש מה
בו :׳קלצ׳קין יקר, צאתך לשלום
ושובך בשלום.׳ הספר עדיין שמור איתי.
״היא האמינה באמונות תפלות. למשל,
כששיחקנו במרד המתים היתה סצנה שבה
מושיט חייל מת את ידו מהקבר ונותן לי
סיגריה. היא ביקשה ממני לא לקחת את
הסיגריה, כי ראתה בזה סימן לא טוב.
שולחן האיפור שבחדרה היה מלא צבים
ופילים. היא האמינה בהם כמביאי מזל.״
בתה, הזמרת אילנה רובינא, סיפרה
כי בהיותה ילדה ביקשה לברך את אמה
להצלחה בהצגה. רובינא לא הרשתה, ראתה
בזה מזל רע.
״רובינא היתה שייכת לדור של נפילים.״
אמר השחקן שלמה בר־שביט, וסיפר
כי יומיים לפני מותה ביקרה אצל רובינא
ידידה ותיקה. רובינא ישבה בכורסה והידי-
דה האכילה אותה ברסק־תפוחים. פתאום
הסתובבה רובינא בכיסאה ואמרה לירידתה
:״את מאכילה אותי ברסק תפוחי-עץ,
אבל הייתי מעדיפה לאכול סלט הרינג.״
״זה רק אומר עד כמה היטיבו חושיה

מעריצים וידידים עוכרים על פני ארונה של חנא רובינא
הנצחה בחיים
לפעול יומיים לפני מותה,״ הוסיף בר-שביט.
בשנים האחרונות היתה רובינא קשורה
מאד למישפחתה, ובייחוד לנכדתה מאיה,
בתם של אילנה וגוריון וייסמן. מדי שנה
באה רובינא לחוג את הסדר אצל מישפחת
וייסמן בתל־אביב. בחג הפסח האחרון,

בזמן הסדר התפארה נכדתה של רובינא,
מאיה, וסיפרה :״לסבתא עשו אתמול שתי
סתימות בשיניים!״
חנה רובינא התפרסמה בכל העולם.
היא עבדה במחיצתם של במאים ידועי-
שם והופיעה בהצגות רבות. בכל מקום

היו לה מעריצים, שבאו לראותה בקביעות.
סיפר השחקן יהודה אפרוני :״התחלתי
את הרומן איתה כשהייתי בכיתה ו׳ במו צא.
היא באה לשם להבראה. לפני שעזבה
ערכה הופעה, ואבי שיחד את הסדרן בנקניק
כדי שיתן לנו להיכנס. אחר כך כתבתי

שבוע ימיםבקורסהרזיה, נופ שוב רי או תבמ לון השהו, הרצ לי ההפך
או תנו ל אנ שי םחד שי ם...

כשהגענו למועדון השרון נבדקנו
ע״י רופא מומחה ונקבעה לנו
תוכנית אישית. אני בקשתי
להתרכז בנושאי דיאטה והרזיה
בעלי גם בפעילות גופנית-עשינו
חיים במלון 5כוכבים.
תוכנית ״הרזיה נופש ובריאות״
במלון השרון הנמשכת שבוע
ימים(מיום א׳ עד יום אי) עולה
לי חי ד 9820. -ל״י(כולל מ.ע.מ).
התוכנית כוללת :
בדיקת רופא והדרכה אישית.
דיאטה מיוחדת המומלצת ע״י
מומחים.
הרצאות בנושאי תזונה ובריאות.

לז ר ס

ל ה רזי ה

התעמלות מותאמת לכל משתתף.
שחיה בבריכה מקורה
ומחוממת.
עיסוי תת מימי ועסוי רגיל.
סאונה ומגוון מכשירים חדישים.
מועדון השרון הוא היחיד
מסוגו בארץ לרכישת הרגלי חיים
בריאים אותם תמשיכו בבית כל
ימות השנה.
קורסים ל״הרזיה נופש וגריאות״
מתחילים ב־ 17.2.80 וב־. 24.2.80
לקבלת פרטים נוספים נא
להתקשר למנהל מועדון השרון או
למחלקת ההזמנות במלון השרון
-הרצליה, טלפון 938777־.03

סחרובח או ת

מועדון השרון

חברת בת של חברת הכשרת הישוב בישראל בע״ט

העולם הזה 2211

לה עשרות מכתבי־הערצה ואף שלחתי
לד. את תמונתי. כשנכנסתי להבימה, כעבור
שנים רבות, קיוויתי שלא תזהה אותי
כנער המאוהב. אבל יום אחד היא היתה
חולה, עשתה סדר בארכיון שלה ואחרי
שהחלימה באה אלי והחזירה לי את תמונתי,
עם חיוך.

י דיי ם ק רו ת
ו רו ע דו ת
^ חי גף עבדתי איתר. וזד. היה כמו
/ /י * לעבוד עם מלכה. היתד. משרה חרדה
קודש והתייחסה לשחקנים כמו אל פרחי־כהונה.
לא הרשתה שיצעקו או שיעשנו
סיגריות על הבמה. היא דרשה משמעת
עצמית אדירה — מעצמה ומאחרים. לפני
כל תפקיד היתד, מתרגשת מאד.״
מספרים על רובינא, כי בשעה שעמדה

כו ל ם עושים שרירי ם
(המשך מעמוד )35

לממשלה, והודיע שאם הממשלה תפגע
באחד משיבעת העקרונות המקודשים לד״ש
ז״ל, הוא יפרוש מהממשלה.
אולם ככל שעבר הזמן, ונעלמו שיבעת
העקרונות, כן הבין אפילו ידין כי האיומים
שלו לפרוש, על רקע זה, מעוררים גיחוך
וחוסר־אמון. ידין נמנה על קבוצת השרים
הידועים כמי שלא יוותרו לעולם על כיסאותיהם,
יושפלו ככל שיושפלו.
אחרי שידין שכח את שיבעת העקרונות
של ד״ש, אחרי שד״ש כבר לא היתד,
קיימת, נסובו איומיו של ידין על שני
צירים: התקציב המייועד לשכבות־המצוקה
והזכות לעירעור על החלטות הנוגעות
להתנחלות. ידין מעולם לא קיבל את אשר
ביקש באיומי־ההתפטרות שלו, אבל תמיד
הצליח לנסח הצהרות והודעות לעיתונות,
שהסבירו כיצד קיבל בעצם את שלו,
ומדוע הוא נשאר בממשלה.

שי מחה

ארליך,

סגן־ ראש־ הממשלה
,ך* אשר היה שימחה ארליך שר־האוצר,
~ הוא רמז תמיד על התפטרות אפשרית
שלו, במיסגרת ההתפטרות של כל שרי
הליברלים, מתוך ידיעה ברורה שיתר ה
דורש
במפגיע להיות חבר בממשלה ולהח זיק
בחווה.

יו ס ף בורג;
שר ה פני ם
ך*! איומים שיל בורג להתפטר היו בשני
י • מישורים: בשיחות עם ראש־הממשלה,
שם סיפר לבגין על הבעיות הפנים־מיפלג־תיות
שיש לו בתוך המפד״ל, ובישיבות פנימיות
של המפד״ל, שבהן סיפר על בעיות
שיש לו בתוך הממשלה. אולם כל איומי-
ההתפטרות של בורג כללו דרך־נסיגה.
האיום האחרון של בורג הושמע באוזני
ראש־הממשלה, והתייחס למפד׳״ל. לבורג
נודע על קנוניה הנרקמת בין שר־החינוך,
זבולון המר, ובין שר־האוצר, ייגאל הור־ביץ,
שלפיה יקוצצו תקציבי הרשויות המקומיות
בצודה שתותיר את בורג בראש
מישרד ללא תקציב. אולם נראה כי בורג,
שהוא שועל פוליטי ותיק ומשופשף, ית גבר
גם על פרשה זו.

דוי ד לוי,

ין* ויד לוי איים עד כה פעמיים בהוד
* פטרות, ובשתי הפעמים היה זה על
רקע של תקציב המישרדים שבראשם
הוא עומד. כאשר כיהן לוי כשר־הקליטה
בילבד, ונדמה היה שהממשלה עומדת
לקבל את המלצות ועדת*חורב, שפירושן
היה חיסולו של מישרד זה, איים לוי להתפטר
מהממשלה.
על ראש־הממשלה הופעלו לחצים אדי רים
מתוך תנועת החרות, ודו״ח ועדת-חורב
נגנז למעשה.
האיום השני של לוי הוא בנוגע למיש־רד־הבינוי.
לוי אינו מוכן לקיצוץ־הענק
שדורש הורביץ בתקציב של בניית־הדירוק,
ואף תקף באופן כללי את התוכנית הכל-

לממש את האיום

הבמה והפוליטיקה אבלים

שרים לא יסכימו לכך. בכל הפעמים שבהן
נדרש ארליך להתפטר, הוא סירב.

יי גאל הו ר בי ץ,
שר ה או צ ר

הדסה קלצ׳קץ וגאולה רכינוביץ
כבוד

אחרון

תל־אביב

פעם מאחרי הקלעים וחיכתה לתורה להופיע,
הבחינה בשני שחקנים צעירים ש ניצבו
לידה והתבדחו. היא הסתכלה עלי הם
בהשתוממות ואמרה :״כמה אני מקנאה
בהם, הם אינם מרגישים שהמע־ים
שלהם מתהפכים בקירבם.״ אחר כך הושיטה
את ידיה וביקשה שיגעו בהן. הידיים
היו קרות כקרח, ורעדו.
סיפר השחקן שלמה בר־שביט :״היא
היתה ככל האדם, למרות גדולתה. אף פעם
לא התנשאה מעל אחרים. היא האמינה גם
בזמן מחלתה, כי אם יתנו לה תפקיד היא
תחלים. היא לא פחדה מהמוות. זה היה
מדהים. בתקופה האחרונה היא לא יצאה
מדירתה. נאחזה בעולם שלה, בזיכרונות
החמים שלה. היא חשבה כי ברגע שיוציאו
אותה מהדירה יבוא סופה. והיא צדקה.״
חודה לך אשה בעטרת, ותודה שחקנית
עבריה נפלאה.

יאירה יסמין 1
העולם הזה 2214

^ תקופה שגה היה ייגאל הורביץ
_ שר־התעשיה־והמיסחר, הוא איים פע מיים
בהתפטרות. בפעם הראשונה בא
האיום על רקע חתימת הסכם קמפ״דייוויד.
בגין קרא אז את הורביץ לשיחה שתוצאתה
היתה: הודביץ אינו נסוג מאיום ההתפטרות
שלו, אך הוא דוחה אותה.
האיום השני של הורביץ היה על רקע
מדיניותה של הממשלה. הורביץ תקף בצו רה
חריפה את ארליך ואת הגיבוי שנותן
לו בגין, ואיים בהתפטרות. בסופו של דבר
מימש הורביץ את איומיו והתפטר.
לא עברה שנה, והורביץ חזר לממשלה
כמושיע ועושה־ניסים כלכליים. שלושה
ימים אחרי שנשבע אמונים, איים ככר
בפעם הראשונה בהתפטרות, אם הממשלה
לא תקבל את הצעדים הכלכליים הראוו־תנייט
שלו. עם הגשת תקציב־המייזגית
בן 405 מיליארד הלירות, נכנם הורביץ
למצב של איום־מתמיד. אם יעלו בלירה
אחת על 405 מיליארדים, הוא יתפטר.

א רי ק שרון;
שר החקל או ת
ף* רמז היחידי של שרון בקשר להוד
י י פטרות שלו בא לפני כשנה, בעת
ועידת־חרות. אז קיבלו צירי־ד,וועידה את
איום־ההתפטרות של שרון במחיאות-כפיים
ובחיוכים. לכל היה ברור כי זהו איום־
סרק, שנועד לגרוף גלי־אהדה. התנועה
כולה ידעה אז כי שרון הוא בן־הטיפוחים
של ראש־הממשלה.
מאז שהפכה התפטרותו של שרון כימעט
לצורך לאומי, אין הוא מאיים עוד בד,ת*
פטרויות. ההיפך הוא הנכון. מקורביו של
שרון טוענים כי ״רק בבולדוזר״ יצליחו
להוציא אותו מהממשלה ,״עד שהוא לא
ימלא את כל היעדים הלאומיים.״ גם פרשת
החווה, שבכל מדינה אחרת היתה מביאה
את השר להתפטרות מיידית, אינה מעלה
מחשבות־התפטרות בליבו של שרון, ה

שראל בץ,
שר ה רוו ח ה
ן שראל כץ קבע לעצמו כמה קווים
אדומים, שאם הממשלה תעבור אותם
הוא יתפטר מתפקידו: הקו האדום של
הביטוח הלאומי, הקו האדום של הפיצויים
לשיכבות־ר,מצוקה, הקו האדום של קיצי
בות־הזקנים וקיצבות־הילדים והקו האדום
של הסובסידיות למוצרי־היסוד.
אין אף קו אדום אחד שאותו לא עברה
הממשלה בהחלטותיה, וישראל כץ הוא
עדיין חבר־ממשלה.

א לי עז ר שו סטק,

שר ה בינוי

שר־ אוצר הורביץ
קלצ׳קין ודיין ליד הארון

תנועתו, התנועה הדמוקרטית. תמיר אמר
אז בי אם הממשלה לא תקבל את עמדת
התנועה הדמוקרטית בעניין ההפלות ,״גם
אנחנו יכולים לעזוב את הקואליציה. זה
לא מונופול של המפד״ל.״ גם מתוך היכרות
עם תמיר וגם בגלל העובדה שבמה שעות
קודם לכן ניסה תמיר לשכנע חברי־כנסת
מסיעתו להצביע בעד השינוי בחוק־הפלות,
לא התייחס איש ברצינות לאיום המגומגם.

שר ה ב רי או ת
יש לא שמע מעולם את שוסטק
\ * מאיים בהתפטרות, אולם רבים ליד
שולחן הממשלה שמעו אותו אומר עד כמה
הוא עייף, בכל פעם שהממשלה החליטה
החלטה שלא היתד, כדעתו. האיום המסווה
של שוסטק, זקן חברי־ד,ממשלה, מעולם
לא התקבל ברצינות.

חיי ם לנ ד או,
שר התח בו ר ה
;דאו מעולם לא איים, אפילו ברמז,
/לפרוש מהממשלה, אולם עמד לעשות
זאת אחרי קמם־דייוויד. דעותיו הניציות
של לנדאו היו מנוגדות לדיעות ראש־הממ-
שלה, ורק טיבעי היה שלנדאו יתפטר אז,
בעיקבות הסכם־השלום שתקף. אולם ה־כימעט־התפטרות
של לנדאו לא היתה ביגלל
הסכמי-השלום, אלא ביגלל ריב עם בגין.
בגין לא יכול היה לסלוח ללנדאו על
שתקף את הסכמי־השלום (לנדאו אינו הבר־כנסת,
כך שלא יכול היה להצביע נגד
אישור הסכמים) ,ופעמים אחדות לעג לו
ופגע בו בעת ישיבות הממשלה. אז החליט
לנדאו להתפטר. אולם כשנודע הדבר לחברי
המישפחד, הלוחמת, הם הצליחו
לשכנע את לנדאו לדחות את התפטרותו

שר־פנים בורג
בגלל בעיות מיפלגתיות

כלית החדשה של הורביץ. בשלב מסויים
נראה היה כי מאבק חזיתי בין לוי להור־ביץ
הוא בלתי־נמנע. אולם ברגע האחרון
מיתן לוי את סיגנון־הדיבור שלו. כיום
אין כוחו של לוי בתוך המיפלגה ובתוך
הממשלה חזק כפי שהיה.

ז בו לון ה מר,
שר ה חינו ך
ן בולץ המר לא איים אף פעם בהסקת
1מסקנות אישיות מבעיות הנוגעות לתיק
שלו, תיק החינוך, או בגלל קיצוץ תקציב
מישרדו. למרות זאת נרשמו עד כה שני
איומי־התפטרות של המר.
האיום הראשון היה בעת פרשת אילון־
מורה. היה זה אחרי ששר־הביטחון, עזר
וייצמן, איים לעזוב את הממשלה. המר
הודיע אז :״לא רק וייצמן יכול לעזוב
את הממשלה, גם אני.״
איום־ההתפטרות השני של המר נגע
לנושאים כלכליים. בסוף ימי ארליך כשר־האוצר
דרש המר במפגיע את מינויו של
ייגאל הורביץ לתפקיד, ואיים שאם לא
ימונה הורביץ, יפרשו הוא והמפד״ל.

ש מו אלת מי ר,
שר ה מי ש פ טי ם
ך* ק פעם אחת, מאז הוא מכהן ב*
ממשלה, אפשר היה לשמוע רמז דק
ביותר מפי שמואל תמיר על אפשרות
פרישה מהממשלה.
המקום שבו הושמע הרמז והעיתוי שלו
הובנו כראוי. היה זד, לצרכים פנימיים בתוך

שר־חקלאות שרון
רק עם בולדוזר

ולשכנע את בגין להפסיק להציק ללנדאו.
כיום שוכב לנדאו בביתו, אחרי שעבר
ניתוח שבו הוצאה אחת מריאותיו, שנפגעה
במחלת־הסרטן. לכל ברור כי ימיו של
לנדאו בממשלה ספורים, וכי התפטרותו,
הפעם מטעמי בריאות, קרובה.

__ שרי

ה לי ב ר לי ם

ן צד!רן מודעי, גידעון פת ומשה ניסים
התאחדו בכל פעם, כשחברם למיפלגה,
שימחה ארליך, הציע התפטרות קולקטיבית
של כל שרי הליברלים.
כאשר מונה ארליך כסגן־ראש־הממשלה,
חזרו השלושה לריב בינם לבין עצמם,
כשמדי פעם מאיים כל אחד מהם על חבריו
בתרגיל ארליך: לגרום לכך שכל שרי
הליברלים יתפטרו. איום כזה עושה מייד
את שלו, ושלושת השרים מתאחדים מחדש.

יוסי ינאי 1

הז מר ת של

סיפור כזה יכול לקרות רק בסרטים ההוליוודיים או באילת
המשגעת. אולם הוא התחיל בתל־אביב. לפני חודשים אחדים
הגיע לארץ זמר שהוא אולי הכי א 1היום, דון מלולץ. כל
הצעירות, ולא רק הצעירות, השתגעו אחריו וצרו על האולמות
שבהם הופיע. רק אחת, אורלי צרפתי, אז בת שבע-עשרה
וחצי, זכתה בו. דון מקלין בחר בצעירה היפהפיה בעלת הצמות
הקטנות א־לה יהודית רכיץ להיות החברה הישראלית שלו.
כאשר עזב מקלין את הארץ הוא הבטיח לאורלי לחזור,
ולחזור מהר. חברות יותר מבוגרות ממנה, שידעו כבר מה זה
גרופי ומה גורלן של* הנערות המכרכרות סביב האמנים הזרים,
הציעו לה להירגע מהחלומות .״הוא הבטיח לד כשהוא היה איתך,
בדיוק כמו שהוא הבטיח לבחורה ברומא שהוא היה איתר,
ולבחורה בקמנצ׳טקה כשהוא היה איתה.״
אבל אורלי, בתו של רואה־חשבון מפורסם, בעל מישרד
בשיכון בבלי בתל-אביב, המשיכה לחלום. החדר שלה, בבית
ההורים בקריית־אונו מלא פוסטרים של דון מקלין. את הממד
תבים שלו שהגיעו אליה מאז היא שומרת בקופסה מייוחדת,
והפטיפון אצלה בבית מנגן רק תקליטים של זמר אחד.
כל החברות טובות־הלב טעו. בשבוע שעבר נחת בארץ דון
מקלין, כשרק אורלי שהמתינה לו בהתרגשות רבה בנמל־התעופה
ופקידי חברת־התעופה ידעו כי הוא הוא דון מקלין הגדול. הוא
רצה להיות עם אורלי לבד, ולא רצה עיתונאים. לכן השביע
את אורלי לשמור על הסוד.
ואורלי שמרה. כאשר הגיעו השניים לחדר מיספר 912 במלון
לרום באילת, החל החלום של אורלי מתגשם. אני לא יודעת מה
הם עשו כל הזמן בתוך החדר, אבל אני יודעת מה הן עשו בחלק
גדול מהזמן. דון הגדול נתן קונצרטים פרטיים לאורלי הקטנה
בלוויית הגיטרה שלו. מה שהיה חשוב לה זה להיות איתו ועם
השירים שלו, ומה שהיה חשוב לו זה להיות איתה ובלי אף אחד
אחר. הארוחות הוזמנו לחדר ולאיש מלבד למלצרים שהביאו את
הארוחות, לא נפתחה הדלת. כך התנהל הרומן המוסיקלי הזה
במשך שבוע שלם וחדר 912 ידע מה זו אהבה אמיתית שאינה
יודעת גבולות.

המל חיני ם
מי מכם לא שם עין על דפנה ערמוני
כשהתגלתה לפתע בסרט הלהקה? שיקום.
אף אחד לא קם, אז נספר לכם מה קרה
עם דפנה הנ״ל. אני יודעת שאתם עוקבים
אחר הקאריירה שלה כזמרת, אבל יש לה
קאריירה לא פחות סוערת כאישה צעירה.
אז הרומן הראשון של דפנה, שאני יודעת
עליו, היה עם צעיר בשם שפי ישי,
שהוא לא רק עלם חמודות, אלא גם מלחין
מוכשר. אבל כאשר התחילה דפנה להתפרסם
היא היתד, צריכה דמויות מפורסמות
יותר, ואז נפלה לזרועותיו של שותפה

אורלי צרפתי ודון מר,לין
לא סגורים בחדר

רק גיחה אחת עשו שני היפים האלה אל מחוץ לחדר, כדי

שאפשר יהיה קצת לאוורר אותו. הם נסעו לכפר של רפי נלסון,

שם אף אחד לא הכיר את דון מקלין והכל רק התפעלו מהצמות
הדקות של אורלי. מקלין השאיר את אורלי למתפעלים ממנה,
והלך להתפעל מהסוסים שבכפר של נלסון.
בתחילת השבוע זה נגמר. דון מקלין כתב שיר מייוחד
לאהבה הישראלית שלו והבטיח, לה כי היא תהיה, בעיקבות
השיר, האשה הכי מפורסמת בעולם ואילו אורלי לקחה חופש
מהחופש ויצאה עם החבר׳ה הישראלים למקום סודי, שאינו אילת.
מקלין שחזר הביתה הבטיח לה לחזור מהר לכאן, והפעם
לקחת אותה סופית איתו, אבל שוב מבקשות ממנה החברות
הטובות להירגע. הפעם אפילו אני לא מאמינה להן.

דפנה ערמוני
אהבות מוסיקליות

הלא הוא יונתן סגל,

לסרט יוצאים קבוע
שהוא לא רק שחקן מטריף. שהתגלה ב-
אסקימו לימון, אלא גם בנה של שחקנית
תיאטרון חיפה

הציתד. בייץ 1קרונו ב סו פרמרקט
לפני כמה שבועות סיפרתי לכם סקופ,
שהאמינו לי, עשה סערה בבניין הטל
אני
מודיעה לכם חגיגית שכל פעם ש יבוא
אלי אמן, שחקן, זמר או אני לא
יודעת מה, ויספר לי שיש לו סיפור אהבה
עם אמגית, שחקנית זמרת או אני לא
יודעת מה, אני אזהיר אותו: זה לא הולך.
אני יכולה להביא לכם עשרות דוגמות
מההיסטוריה של כסית ופינתי, אבל יש לי
לצערי הרב סיפור מעכשיו, כזה שלא
שייך להיסטוריה ובגלל זה הוא עצוב.
אני מתכוונת לפבטומימאי עזרא דגן
ולאשתו הזמרת צילה: דגן• השניים כפי
שמעיד עליהם השם הם זוג נשוי, ודווקא
באחרונה התחיל ללכת להם קלף לא

נורמלי. עזרא עשה היסטוריה בקיטעי־הקישור
באירוויזיון שהביאו לו תהילה
עולמית. צילה לא היתה צריכה את ה־אירוויזיון
כדי להתגלות, היא תמיד היתה
זמרת משגעת, אבל היו לה בעיות של
פיגורה. לאחרונה היא כל כך רזתה, עד
שהתגלה שהיא לא רק זמרת אלא גם
חתיכה של ממש.
אז אם הכל טוב מה רע? השניים האלה,
למרות שיש להם צאצא פרטי משלהם,
הם בדרך לרבנות. אני לא יודעת מה ה סיבה
בדיוק. החברות של צילה גילו לי
שנמאס לה קצת מאורח ההתנהגות שלו
מחוץ לבית, אבל הסיבה לא כל כך משנה.

וויזיה. אני מתכוונת לגילוי המרעיש שלי
על הרומן בין עורכת השבוע יומן אירועים
יעל חן לבין העיתונאי גדעון עשת.
יעל היתה צריכה אז להתנצל בפני
חבריה לעבודה, שאותם היא משתפת
כימעט בכל בעיה אישית שלה, על שלא
סיפרה להם על הרומן .״לא רציתי שיידעו
מזה,״ היא אמרה וטעמיה עימה.
אבל אם זה כבר גלוי, אז שיהיה עד
הסוף, כך, כנראה, חשבה יעל. בשבוע
שעבר עזב גדעון את הדירה שלו ועבר

רות סגל.

רק נגמר הסיפור עם יונתן, ודפנה התנחמה
בזרועותיו של המלחין־זמר דייוויד
כרוזה. אך זה פרח לה והתחתן עם יפה־פיה,
שעבדה במלון שרתון בתל־אביב, בשם
רותי גכיזון. ואז התחילה דפנה להש תתף
עם אריק איינשטיין ושלום
ח גו ד במופע משותף, שכלל גם איזו נסיעה
קטנה לאמריקה הרחוקה.
בלי רומנים, ובייחוד עם אנשי במה,
אי־אפשר. איינשטיין קצת גדול על דפנה,
אז היא ניהלה רומן יפה עם שלום חנוך,
שהיו לו כל מיני רומנים חוץ מדפנה,
מאז שהתגרש מליהי חנוך.
אבל היה ברור שזה ייגמר, וכיוון שדפנה
לא כל כך רצתה להישאר לבד, בעניינים
של הלב אני מתכוונת, היא התחילה מחזור
שני. עכשיו אתם יכולים לראות אותה שוב
מאוהבת עם החבר הראשון שלה שפי
ישי. יונתן, דייוויד וחנוך היכונו: אולי
גם תורכם יגיע מחדש.
החתול השחור
החתול׳ השחור ביקר הפעם ברחוב דיזג־גוף
בדירת־הגג של הדוגמנית היפהפיה

רדתי דור.

עזרא וצילה דגן
הדיאטה לא עזרה

סופית, בינתיים, להתגורר בדירתה של
יעל בשכונת טלביה בירושלים.
אבל אם אתם חושבים שלגור עם בחורה
זה לא מחייב, אתם טועים. לפני כמה ימים
ראיתי את גדעון מסתובב לו עם עגלה
בסופרמרקט ברחוב אגרון, וממלא אותה
בכל סוב.
יעל, לעומת זאת, היתה צריכה לבשל
את כל המיצרכים שקנה גדעון, אז היא
פשוט הודיעה במערכת שהיא חולה ואת
היומן האחרון עשה חיים יכין.

כימעט שנתיים לא מש מצידה של רותי,
שהיא אומנם גרושה ואם לשניים, אבל
נראית כמו חיילת משוחררת או סטודנ טית
בשנה הראשונה, מירון רבטמן,
ידידו ואמרגנו של הזמר אריאל זילכר.
אני לא יודעת בדיוק איזו כימיה היתה
בין השניים האלה שנראים כמו שני ניגודים,
אבל אני כן יודעת שהם היו צמוד
צמוד ובילו נהדר בכל אותה תקופה, אף
על פי שדאגו תמיד להתרחק מאור הזרקורים.
ובכן,
מתברר שכל זה שייך כבר לעבר.
מירון החביב שוב לבד ורותי היפה עצובה
ובודדה. לא חם וחלילה שהם לא אומרים
שלום ברחוב, אבל אתם יודעים, זה לא
מה שהיה פעם.

במדינה
(המשך מעמוד )35
יבנה. היה זה ערב נאה, ואחרי כמה לגימות
וציפיה למסיבה משעשעת, נכנסו
למכונית הפונטיאק המהודרת של יונה
שמעוני, והתחילו לנסוע בכיוון יבנה.
הנשים ישבו מאחור, והגברים, כטוב
ליבם, החליטו להתחלף בנהיגה. גבריאל
(״גבי״) גבריאלי, שהיה אחד הנוסעים קיבל
את ההגה לידיו. הוא רצה להראות לחבר׳ה
כיצד נוהגים, ולחץ בחוזקה על דוושת
הבנזין. המכונית האוטומטית עברה ממהירות
של 160 קמ״ש ל־ 80 קמ״ש, מה
שנקרא בלשון מיקצועית ״קיק דאון״ .ליבו
של המנוע לא עמד לו בתרגילים הללו
והוא שבק חיים באמצע הדרך למסיבה.
יונה גרר את מכוניתו למוסך, ושילם
60 אלף לירות טבין ותקילין עבור שיפוץ
המנוע. הוא חשב כי מן הראוי ששני
ידידיו שהיו עימו במכונית, והיו שו תפים
להנאה ולנזק, ישתתפו בהוצאות.
גבריאל כידיד נאמן שילם את חלקו בנזק
20 ,אלף לירות, בלי בעיות. החבר
השלישי, חיים חלבי, שהוא בעל חנות
בגדי־ילדים נתן ליונה המחאות על הסכום
המבוקש.
שלוש הבטחות. עד כה היה הכל
ידידותי ויפה. רק בשלב הבא נכנסו לתמונה
בתי-המישפט והמישטרה. כאשר חזרו
ההמחאות של חלבי ללא כיסוי, פנה יונה
להוצאה־לפועל בביודהמישפט וביקש לגבו-
תם. אז נזעק חלבי למישטרה, וסיפר כי
מקורן של ההמחאות הללו הוא בסחיטה
ובאיומים. חלבי טען כי לא היה לו כל
חשק לשלם את הסכום המוגזם שנדרש ממנו
עבור אותו ערב, מה גם שאפילו לא
הצליח להגיע למסיבה. כאשר בא אליו
יונה לגבות את התשלום, כך סיפר, סרב
בכל תוקף לשלם. אז הבטיח לו יונה,
לדבריו, שלושה דברים אם לא ישלם:
שיסדר לו מקום במחלקה האורטופדית של
בית־חולים ! שאם עדיין כל שיניו בפיו, הרי
הוא, יונה, ידאג אישית להוציאן משם ! וכי
כדאי לו לדאוג לחלון־הראווה של חנותו,
שכן יונה ייכנס לתוכו יחד עם המכונית
המתוקנת.
בגלל הבטחות אלה נתן חלבי את ההמחאות,
אותם לא התכוון כלל לפרוע את
החשבון.
המישטרה הגישה לבית־המישפט השלום
תביעה על איומים נגד יונה. השבוע התבררה
התביעה בפני השופטת מרים פורת,
ואחרי ששמעה את כל העדים, זיכתה את
יונה מהאשמה שיוחסה לו, היא קבעה כי
יתכן מאד שהגירסה שהעלה הסניגור דרור
מקרין, כי התשלום היה ידידותי — היא
הגירסה הנכונה.

1..ז ב די ו ! קיבו ץ
ר יגלו מתחת
ל חלוני!״ טוענ ת
לי די הטטבסק׳
מקיבוץ ׳מגן
שסולקה מהמשק
א חו

שניהלה

רומן עם חנו נשוי

מגורשת פופובסקיי
מוכנה ליצור תקדים
הקיבוץ: החפצים והרהיטים שבחדר ודמי
מיחיד, של חודש עבור כל שנת חברות
בקיבוץ. לידיה התקוממה נגד החלטה זו,
ודרשה הרבה יותר .״אני רוצה להבטיח
את עתידי ואת עתיד סנותי, ומה שהקיבוץ
נותן לי זה עלוב ומגוחך. הקיבוץ
צריך לתת לי נוסף, לכך, גם אפשרות
לרכוש דירה בעיר, אחרי שהם מגרשים
אותי ממה שהיה הבית שלי.״
לידיה לא רק דרשה, אלא גם פעלה.
היא פנתה לבית־מישפט־השלום בבאר־שבע.
אחרי מאבק מישפטי הגיעו הצדדים

שק להיות מדריך ההכשרה ותוך חודשים
אחדים הפכה הצעירה הג׳ינג׳ית לאשתו
של צביקה.
כעבור שלוש שנים התגרשו השניים,
ולידיה נותרה עם בתה הקטנה סיגל. היא
ונשארה בקיבוץ. אולם צביקה, שהתחתן
בשנית, עזב את המשק ועבר לגור בעיר.
כיום, הוא גרפולוג פרטי.
את מה שעבר על לידיה מיום גירושיה
מחבר־המשק היא מגדירה כיום כ״גרוע
מהליכה לגהינום וחזרה ממנו״ .ותיקי מגן
לא אהבו אותה במייוחד. היו שהאשימו

צה׳זל
ידיד זאו עוו ט ר־ צמא׳
הנאשם בלקיחת שוחד
טען כי רצה דבגות צרין ק
והכבף היה דר! הלוואה
כאשר נעצר טוראי משה קקון בגין
עריקות, היה גיסו, אהרון קפון נרעש.
הוא רצה לעזור לקרובו בכל מחיר. על
כן חיפש הגיס אדם בעל קשרים במישטרה־הצבאית
בצריפין.
טוראי קקון היד, עצור בכלא .4בעזרת
ר,״קשרים״ איתר קפץ רס״ר במישטרה־הצבאית
בשם יוסף חיון.
רס״ר חיון עומד היום לדין צבאי באשמת
לקיחת שוחד מאהרון קפץ. לדברי התביעה
נתן קפון לרס״ר חיון סך של עשרת אלפים
לירות כדי שיעזור לקרובו, שהיה עציר
לפני מישפט. הוא היה אמור לפעול להקלה
בעונשו של קקון, ולכך שהוא יובא לדין
בפני קצין שיפוט בכיר ולא בפני בית־דין
צבאי.
כשפתחה המישטדה-הצבאית בחקירת ה־מיקרה
נערמו לפני החוקרים עובדות נוספות
על מעלליו של רס״ר חיון. עם תום
החקירה הוגש כתב־אישום נגד חיץ. ב־כתב־האישום
נכללו עשרה סעיפים.
מלבד לקיחת שוחד, מואשם רס״ר חיון
בקבלת ריכבו הפרטי של אחד מפקודיו
במשך סוף־שבוע, כטובת־הנאה. נותן הרכב
היה נהג במישטרד-,הצבאית בצריפין. לדעת
חוקרי מצ״ח נרקמו בין הנהג ורס״ר חיון
יחסים מיוחדים. חיון גם לווה מפקודו
כספים, והנהג קנה לרס״ר חיון סיגריות
ודברי-מאכל על חשבונו.
לדברי התביעה גם ביקש רס״ר חיון
(המשך בעמוד )48
העולם הזה 2214

ידיד כראונשטיין
נמנה על המייסדים
ני מרגיזה גם את הגברים וגם
/ /י את הנשים. אני יודעת את זה. את
הגברים אני מרגיזה כיוון שאני לא נותנת
להם. את הנשים אני מרגיזה כי הן חוש בות
שאני נותנת לגברים.״ במישפט זה
מסכמת לידיה פופובסקי, קיבוצניקית ג׳ינ־ג,י
ת נאה בת ,29 את אחת הפרשות המסעירות
ביותר שאירעו בתנועה הקיבוצית
בשנים האחרונות.
בחודש אוגוסט הקרוב תיאלץ לידיה
לארוז את מטלטליה ולעזוב את קיבוץ
מגן, שבו היתד, חברה במשך 12 שנה,
מגיל .17 האסיפה הכללית של הקיבוץ
החליטה ברוב קולות, כשרק ארבעה חב־רי־משק
מתנגדים לכך, לסלק את לידיה
מהקיבוץ.
הסיבה לגירושה של לידיה מהמשק היתה
רומן שהיא מנהלת עם נפתלי (״תולי״)
בראונשטיין, בעלה של יוכבד, אף היא
חברת הקיבוץ. בפני חברי־המשק עמדה
השאלה אם להסכים לכך שחברת־משק
אחת תגור בחדר מישפחה עם בעלה של
חברת־משק אחרת, או להסיק מסקנות
מרחיקות-לכת לגבי המיסגרת הקיבוצית,
ולהחליט על סילוקה של הידידה.
אולם ההצבעה באסיפת הקיבוץ לא היתד,
סוף פסוק לפרשה. הקיבוץ הסכים לתת
ללידיה את פיצויי הפרישה המקובלים
בתנועה הקיבוצית לגבי אלה העוזבים את

לפשרה שנקבעה בלישכתו של השופט
גילעד גילעדי, שלפיו אומנם חייב הקיבוץ
לתת ללידיה יותר מאשר התכוון בתחילה.
הוחלט כי גילעדי ישמש כבורר, ויקבע
את גובה הסכום שחייב הקיבוץ לתת
ללידיה עם גירושה.

שתי סי בו ת
לגירו ש
י 6ידיה, ילידת פדדין, עלתה לארץ
* בגיל שש. במיסגרת חברת־הנוער
עברה ללמוד בקיבוץ רמות־מנשה ושם
הצטרפה לגרעין הנח״ל שייועד להכשרה
בקיבוץ מגן.
עוד לפני שמלאו לה 18 שנד, הגיעה
לידיה למגן, השוכן בנגב הצפוני ליד קי בוץ
סעד, ומאז היא חברת משק. חבר
מגן, צביקה פופובסקי, מונה על-ידי המ
אותר,
בעזיבתו של הבן צביקה את המשק
וראו בה נטע זר. גם ההתנהגות החופשית
שלה לא מצאה חן בעיני כמה מחברי
המשק. סמור לגירושיה התיידדה לידיה
עם פיטר, מתנדב שווייצי ששהה במגן.
במשך שלוש שנים התנהל רומן סוער
בין השניים, ובסופו של דבר החליט פיטר
לקחת איתו את לידיה לשווייץ, כדי לה ציג
אותה בפני הוריו. אחרי חודש של
שהייה בשווייץ החליטה לידיה כי חום
הנגב מוצא חן בעיניה יותר מקור שווייץ
והיא חזרה יחד עם פיטר לקיבוץ.
אולם הקיבוץ לא אהב את השווייצי,
שחיזר בלהט כה רב אחר חברת המשק.
יום אחד נודע לכמה מחברי המשק שפיטר
אוחז באוסף של אקדחים, ומאוחר יותר
התברר כי הם הוחזקו ללא רשיון. כאשר
נודע לפיטר כי אסור בארץ להחזיק
באקדחים ללא רישיון, הוא מיהר לתח־נת־המישטרה
ומסר אותם לשילטונות. או־
(המשך בעמוד )44
_ - 44י

ביגלל כלבת שאיננה ־ ולמען פירסומת שישגה, החדש העסקנים
של עיריית תל ־אביב על מיבצע בארבארי של השמדת חיות ־בית
או רצועה לצווארם, לא הגיעו לאוזניו. הוא
התרווח בכורסת המנהלים המפוארת שלו
ועיין במיסמכים הקשורים במיבצע.
לא היתה זו הפעם הראשונה שקרמר
משליט טרור בעיר. הוא ידע לנצל היטב
את היד החופשית שנתן לו ראש העיר,
שלמה (״צ׳יצ״׳) להט, שאיבד מזה זמן
את השליטה על הנעשה בעירו. תחת להתמודד
עם הבעיות, העדיף להט לנטרל את
עצמו ולהניח לאנשים כקרמר לנהל את
העיר.
התוצאות ההרסניות של ההפקרות בעיריית
תל־אביב לא איחרו לבוא. חולשתו
של להט, המקדיש את מרבית זמנו למסיבות
קוקטייל, היוותה כר פעולה נוח ל-
קרמר. הוא חש כי הזמן בשל כדי להוכיח
שאינו סתם עוד אפס אחד היושב
בעירייה.
אולם מכיוון שקרמר לא היד. מסוגל ולא
ידע איד להתמודד עם מיפגעי התברואה
בשכונות הדרומיות של העיר, שהן הבעיות
הגדולות והאמיתיות של אגף התברואה,
הפעיל את דמיונו הפורה כדי להמציא
בעיות שאיתן יוכל להתמודד. כך
החלו בעלי חנויות לקבל דו״חות על ליב־לוך
בפתח חנויותיהם, למרות שהשטח היד.
נקי. הסתבר כי קרמר רוצה שבעלי החנויות
ינקו אח המידרכות בשעות קבועות,
גם אם הן נקיות. וכך נאלצים בעלי החנו יות
לטאטא את האוויר, ובלבד שפקחיו
של קרמר יהיו מרוצים.
פעולות חסרות תכלית וטורדניות אלד.
ך | 1*1 ¥ 1אריה קתזר, חבר הנהלת עיריית תל־אביב -וראש
11י י 11 אגף התברואה, קיבל גיבוי מלא מראש העיר, שלמה
(״צ׳יצ״׳) להט. בשעה שאנשיו השליטו טרור ברחובות,
ישב אריה קרמר במישרדו המרווח ופיקח על המיבצע,

11111ך ך 1

תוך שלושה ימים,
שם מבוצעים על

כלב ואב שנלכד ברחוב והובא להסגר בכלביה
העירונית. אס לא יבואו בעליו לדרוש אותו
הוא עלול להישלח למוסדות־מדע לצרכי מחקר.
גופות בעלי־חיים נסיונות והם מתים בייסורים,

1111191)1111111 1 הנדון;

הנחיות למבצע

נגדכלביםס שז טמ י־ם

והשמדתם

> בהתאם יי סר סבםבישיבהמשותפתשהתקיימהבלשכת 1סלמרא • קרמר -
הרינו לפרס בזאת ההנ חיו ת,
ראש אגףהתברואה, הפקוח, והמחלקההוסו ־ ץנרית ,
שלפיהן על עובדיי מחלקתךלפעול :

ג*אחר וכלאזורמדינתישראלהוכרזק ״ ימג ; להשרותיםהוסרינרייס
*;אזור גנוערכלבת, כפי שפורסם בילקוטהפר סו מים 222 0סיום , 2 0 . 5 • 7 6
ועס ״ יבוהרופאהוסריוריהממשלתי, בסול, ףהסמכותשבידו, לפיפקודת
0הכלבת , 19,54 ,יש לפעולכדלקמן :
א) כלילבשאינוזקשורלרצועהולא מי ^ ווהע ״ יבעליוושאינונושא
מ ח סו םלפיו, ושאינו נו שא לוחיתכספרחיסוןורשיון מל צווארו —
יושסד0

פקודת המצע

מגלה את האמת שאותה הכחישו מארגניו. למרות
שיחס המיבצע, אריה קרמר, טען כי לא היתה
כוונה להשמיד כלבים, כתוב בהנחיות המיבצע :״כל כלב• שאינו קשור לרצועה, ולא טלווה
על־ידי בעליו, ושאינו נושא מחסום לפיו, ושאינו נושא מיספר על צווארו — יושמד׳.

ל די! י ל די זעק באידיש אדם
/ /מבוגר בעל כלב, שפקחי עיריית תל-
אביב לקחו ממנו בכוח את כלבו .״אתם
לוקחים ממני את ילדי ! זה כל מה שיש לי!״
זעקה חסרת־ישע זו שימשה אות־פתיחה
למיבצע נגד הכלבים שאירגנה העירייה.
אילולא עזבו לבסוף הפקחים את בעל
הכלב לנפשו, ושיחררו את כלבו, היה
עלול. הא״ש. ללקות בהתקף־לב במקום.
.:׳ המודעות £ל דבר המיבצע, שהחל ביום
השלישי בשבוע שעבר, פורסמו שבוע לפני
כן. נאמר בהן כי בעלי הכלבים חייבים,

1.1 111.11 4 £ .וו —

לפי החוק, לדאוג שכלביהם לא ישוטטו
בעיר ללא :
• ליווי בעל הכלב, כשהכלב קשור
ברצועה.
מחסום על פי הכלב.
• לוחית חיסון ורשיון על הצוואר.
במרכז המודעות התנוססה אזהרד. חסרת-
תקדים :״כל כלב שיימצא משוטט ללא
בעלים ובניגוד להוראות הנ״ל, יושמד!״
למודעות צורפו גם הוראות המחייבות את
בעלי הכלבים לנקות אחרי כלביהם את
צואתם. בתחתית המודעות הופיע שמו

של אריה קדמי, הבד הנהלת העירייה
וראש אגפי התברואה והפיקוח והמחלקה
הווטרינרית. זה האיש שייזם את המיבצע.
הידיעה על רוע הגזירה עשתה לה עד
מהרה כנפיים בין בעלי הכלבים. רבים
מהם, שכלביהם הם כל עולמם, הדירו
בגללה שינה מעיניהם. מחשש שמא יוש מד
כלבם, לא הניחו לו לצאת לבדו, אפילו
כדי לעשות את צרכיו בגינת ביתם.
כאשר החל המיבצע היה המתח בשיאו.
פקחי העירייה יצאו לרחובות יחד עם אנ שי
המחלקה הווטרינרית, במכוניות פורר
טראנזיט המצויירות בכלובים, כדי ללכוד
כלבים המשוטטטים בניגוד להוראות —
ולהשמידם. בכל מקום שאליו הגיעו הפקחים
נוצרה היסטריה כללית בקרב בעלי
הכלבים, שחששו לשלום יקיריהם. הדיווחים
על האימה והפחד גרמו סיפוק ליו־זם
המיבצע, אריה קרמר. מעטים בלבד
ידעו, כי הפחדת הציבור היתה אחת המטרות
שהציב קרמר לנגד עיניו כאשר
החליט על עריכת המיבצע.

להפ חי ד
ף* מי שרדו
-של בניין
את המיבצע.
נשים זקנות,
מידיהן, בגלל

ה מרווח, בקומה השביעית
העירייה, ישב קרמר וניהל
קולות הזעקות והבכי של
שכלביהן נקרעו באכזריות
שלא נשאו מחסום לפיהם

11111
י 11 * 1
בתמונה :
משמיעה

הביעו בעלי כלבים, אשר כל ביהם
נקרעו באכזריות מידיהם. ממנה נגזל
אשה שכלבה
את מחאתה בפני פקח העירייה.

הפכו כבר לתופעה של קבע בעיר. מדי
כמה חודשים יוצא קרמר ברעיון חדש,
שלא נועד אלא כדי לפאר את שמו, על
חשבון שלוותם של האזרחים. ואילו ראש־העיר
המנוטרל מאבד את קולות בוחריו
בזה אחר זה.
הלהיט האחרון של קרמר הוא הרעיון
הנקרא בפיו ״מיבצע לביעור כלבים משוטטים״
.גם הפעם קיבל קרמר גיבוי מלא
למעשיו מלהט .״מצאתי לנכון לבצע ביתר
תקיפות את החוק משנת ,1935״ הסביר
קרמר את מניעיו .״החוק הזה מפרט בדיוק
איו צריך בעל כלב ללבת עם כלבו. מי
שלא דואג שלכלבו יהיו רצועה, מחסום
ולוחיות־זיהוי, עובר על החוק.
״החוק בוצע גם לפני כן, אבל בפחות
הקפדה. אני החלטתי שצריך להביא את
החוק לידיעת הציבור, ולכן יזמתי את ה־מיבצע.
המודעות שפירסמנו באמת הפחידו
אח הציבור, אבל זאת היתה הכוונה.
אם לא היינו מפרסמים אזהרה מרתיעה, כל
הנושא היד. נופל על אוזניים אטומות. ככד.
הצלחנו לעורר את מודעות הציבור לחוק.

״האמת היא שלמעשה אנחנו לא כל גך
מחמירים, אנחנו רק לוקחים את הכלבים
להסגר בכלביה העירונית, וכאשר כעל הכלב
בא, הוא מקבל קנם על העבירה שבגללה
הכלב נלקח ממנו. כלבים שלא באים
לקחת אותם נמסרים לאגודת צער־בעלי-
חיים — לאימוץ, או לכוחות־הביטחון —
לשמירה, או למוסדות-מדע — למחקר.
בעצם אנחנו לא משמידים אף כלב. גם
לא היתה לנו כוונה כזאת. הפירסומים היו
רק כדי להרתיע.״
חרף טענותיו אלה של קרמר האמת
שונה לחוטין. על כך יכולים להעיד אזרחים
רבים, שקראו את מודעות המיבצע והתקשרו
לאחראים עליו כדי להביע את
מחאתם.
״דיברתי בטלפון עם קרמר והוא הודה
שבאמת מתכוונים להשמיד כלבים,״ סיפרה
רחל בראל, חובבת בעלי־חיים .״קרמו•
דיבר איתי בתקיפות ואמר שבכלל לא
איכפת לו איך משמידים, וכמה. הוא טען
שזה נתון להחלטת הרופאים הווטרינריים,
ושהוא רק יפקח שהכלבים יושמדו.״
יטי אסא, גם היא חובבת חיות, התקשרה

הכלבים המחוסנים ועלייה במיספר המשוטטים.
אנחנו מקבלים גם הרבה מאד תלונות
על נשיכות והטרדות של כלבים. לכן
החלטנו להילחם בתופעה הזאת. בעזרת
המיבצע אנחנו מונעים סכנה של התפש טות
מגפת כלבת.״
למרות טענותיו אלה של ד״ר רויזמן,
ברור כי אכן היתד, כוונה להשתמש בסטריכנין.
הסיבה הישירה שבגללה הוחלט
שלא להשתמש ברעל מענה זה היו פניותיהם
הרבות של האזרחים. הללו איימו
כי יפנו לעיתונות אם ייעשה שימוש ברעל
האכזרי. איומים אלה עשו את שלהם ותוכניות
המי׳בצע שונו.
בין הפונים לעיריה היו גם ילדים רבים.
״אני שולח לך את המיכתב הזה בשם
חברי לשכונה, לבית-הספר ובשמי אני,״
כתב שי בוכמן, בן ה־ ,9לראש העיר ולאחראים
למיבצע .״חזיתי במחזה הנורא,
שהיה לפני שנים אחדות, כשכלב אכל
רעל חזק ומסוכן שיכול לעבור גם לבני-
אדם. הכלב התפתל על הריצפה, ובאותו
לילה לא נרדמתי שעות ארוכות. כשנרדמתי
חלמתי על המחזה הנורא הזה.
״יש לי שני כלבים ועכשיו אני מפחד
כל יום, מפני שכלבתי רודפת לפעמים
אחרי חתולים ובורחת החוצה. ברגע שהיא
יוצאת אני מקבל שוק. אני נזכר במחזה
הנורא שראיתי, ולכן אני דורש בתוקף
להפסיק את שיטת ההרעלה. אני מבקש
שתפסיקו את הרצח ותעברו לשיטות. אח רות.״
אריה
קרמר זקף תחילה לזכותו את
הפסקת השימוש בסטריכנין ברחובות. הוא
טען כי התרשם שדרך זו לחיסול בעלי-
חיים אינה הומניטארית ולכן הורה להפסיקה.
לפניות אזרחים בנושא זה לא היה
זכר בדבריו. רק אחרי שהובאו לתשומת-
ליבו שמותיהם של אזרחים שפנו אליו,
הודה כי אכן ביקשו ממנו להפסיק את
ההרג. אך יחד עם זאת טען, כי היה מחליט
על כך גם ללא הפניות, וכי לא היתד,
כוונה להשמיד בעלי־חיים במיסגרת ה-
מיבצע.
אולם השקר התגלה מתוך מיזכר פנימי,
שכתב היועץ המישפטי לעיריה אל ד״ר
רויזמן ושהעתקים ממנו נשלחו גם לראש

העיר ולאריה קרמר. תחת הכותרת ״הנחיות
למיבצע כלבים משוטטים והשמדתם״
נאמר בו, בין השאר :״כל כלב שאינו
קשור לרצועה, ולא מלווה על-ידי בעליו,
ושאינו נושא מחסום לפיו, ושאינו נושא
לוחית מיספר חיסון ורשיון על צווארו —
יושמד.״
ממיסמך זה עולה, איפוא, בבירור כי
היתה כוונה להשמיד. על תוכנית ההשמדה
מעיד גם תא גאזים שהוכן בכלביה העירונית.
באמצעות תא זה התכוונו מארגני
המיבצע להשמיד את בעלי־החיים שאין
להם בעלים. אולם אחרי שחל שינוי בתוכנית
המיבצע, עקב לחץ הציבור, מסתפקים
הפקחים בהבאתם של הכלבים להסגר בכלביה
העירונית, הנמצאת ליד תחנת־הכוח
רידינג בצפון תל-אביב.

ל עז אזל
י * פי שימו נועד המיבצע לביעור כלבים
9משוטטים. אולם שם זה הוא מטעה. כל בים
משוטטים הם כאלה שאין להם בעלים.
אך אותם מתקשים הפקחים לתפוס, תחת
זאת הם מזנקים ממכוניותיהם למראה כל
בעל כלב שלו, המטייל עם כלבו ברחוב,
וגוזלים ממנו את הכלב. להצדקת הגזלה די
שהכלב אינו נושא מחסום לפיו. במיקרים
רבים הכלב הוא קטן עד שמחסום פה היה
גדול יותר מכל גופו. אולם הסבריהם ותח נוניהם
של בעלי הכלבים נופלים על אוזניהם
האטומות של הפקחים.
ישנם, אמנם, מיקרים שבהם מגלים בעלי
כלבים זילזול. כך, למשל, כאשר כלב
גדול מתהלך חופשי ללא רצועה וגורם
בהלה לעוברים ושבים החוששים מכלבים.
במיקרו־ ,כזה עשוי קנס כספי להרתיע את
בעל הכלב. אולם השיטה של לקיחת הכלב
בכוח מתגרה בבעלים וגורמת להם מפח-
נפש. לא אחת גורמת התנהגותם האכזרית
של הפקחים להתנגדות אלימה מצד בעלי-
הכלבים ואז מוחלפות מהלומות.
הכלבים המובאים לכלביה מוחזקים שם
במשך שלושה ימים. אם תוך פרק זמן זה
באים בעליהם לדרוש אותם, הם מקבלים
1ן) 1י י״ 1ך שבו משתמשים הפקחים כדי
# - 1 1 1 1 1ללכוד את הכלבים. בעזקורבנם את מושכים הס רתו

הכלוב, הניצב בתוך רכב העירייה.

דמעות

זלגו מעיניה של נערה,
אשר לא היתה יכולה
לעצור את רגשותיה לנוכח התנהגותם
האכזרית של הפקחים כלפי הכלבים,

למחלקה הווטרינרית בעיריה, ברחוב הור-
קנוס 18 בתל-אביב, ושוחחה עם הדוקטור
חיים צעירי, ראש מדור הכלבת .״הוא
אמר לי שלפני התוכנית מתכוונים להרעיל
בסטריכנין כל כלב שיימצא ללא
בעלים. אמרתי לו שזה רעל שגורם למוות
ביסורים והוא, כרופא, צריך להימנע משימוש
באמצעים כאלה. הסברתי לו שתפקידו
לעזור לחיות ולא להרעיל ולהרוג אותן.
הוא ענה לי שאלה הן ההוראות שקיבל
ושהוא יבצע אותן.״

בל כלב

יו שמד!
זזהרעלה בסטריכנין נמצאת
/בשימוש זמן רב. הרעל מוכנס לחתיכות
בשר הניתנות למאכל לכלבים משו טטים,
וכך הם מוצאים את מותם, באיטיות
וביסורים רבים. הרעל מפוזר על-ידי פקחי
העיריה גם בחצרות הבתים, כדי להרעיל
חתולים. סטריכנין מסוכן אף לבני-אדם
ופיזורו מסכן את הציבור. למרות זאת
לא אסר מישרד-ד,בריאות עד היום את
השימוש בו.
לפי עדויותיהם של אזרחים רבים עמדו
אנשי המחלקה הווטרינרית להשתמש בסטריכנין
גם בטיבצע הנוכחי. אולם ראש
המחלקה, ד״ר בנימין רויזמן, מכחיש כי
זאת היתד, הכוונה .״זה לא נכון,״ טען
רויזמן .״החלטנו להפסיק את השימוש ב סטריכנין.
אם דוקטור צעירי אמר למישהו
שמתכוונים לפזר את הרעל הזה, הוא לא
יודע ימה שהוא מדבר.
״אני ראש המחלקה וצעירי לא יכול
לעשות מה שהוא רוצה. אני קובע. כל
המיבצע הזה התחיל בגלל ירידה במיספר

משינה בצוואר

פקחי העירייה מושכים באכזריות בצווארו של
כלב, תוך כדי מאבק עם בעליו, המסרב להיפרד
ממנו. הכלב לא היה קשור ברצועה ולכן החליטו הפקחים להביאו להסגר. הוא נקשר
בחבל ונגרר לעבר מכונית הפקחים, אך בעליו התנגד והפקחים הפעילו נגדו כוח.

אותם חזרה, אחרי ששילמו קנס כספי.
לדברי קרמר מועברים כלבים־ללא־בעלים
גם לאגודת צער־בעלי־חיים. אולם עד היום
נתפסו כמד, עשרות כלבים ללא בעלים,
ולדברי הילדה פרידשטיין, יושב-ראש אגודת
צער־בעלי־חיים, אף לא אחד מהם הגיע
לאגודה. לטענת פרידשטיין מעבירה ה־עיריד,
במשך שנים כלבים ללא בעלים ל־מוסדות־מדע
לצרכי מחקר. שם מבוצעים
על גופם ניסיונות והם מתים ביסורים.
אחת הסיבות שבגללן השתמשו אנשי המחלקה
הווטרינרית בסטריכנין, כדי להילחם
בכלבים המשוטטים, היתד, כי קשה
ללכוד אותם. הם בורחים מפני חבליהם של
מפקחים כאילו ידעו מי לפניהם. הפיתרון
הקל שנמצא בעיריד, היה פיזורו של הרעל.
המסוכן בתוך חתיכות בשר. כך נוהגים
גם לגבי חתולים, שאותם כלל לא ניתן
לתפוס. אולם כיום ישנה מערכת משוכללת
היורה חיצים מרדימים בבעלי־חיים,
וכך ניתן ללכוד אותם. מערכת זו עולה
כסף רב וגם החיצים יקרים ביותר. אך
היא עשויה לגאול את בעלי־החיים ממוות
ביסורים. אולם העיריד, העדיפה לחסוך
בהוצאה זו והמשיכה להתאכזר לבעלי-
החיים.
מטרת המיבצע כולו היתה למנוע סכנת
כלבת. אולם ד״ר רויזמן בעצמו הודה כי
אין כלל מיקרי כלבת באיזור תל־אביב
ולא זכור לו מתי אי־פעם היה מיקרה
כזה. מסתבר, איפוא, כי הברכה כולה
היתד, לבטלה.
בנוסף לחטיפת הכלבים כולל מיבצעו
של קימר גם הקפדה על כך שבעלי הכלבים
ינקו אחרי כלביהם. חלק זה של
המיבצע עורר גם הוא רוגז רב בקרב הבעלים,
הטוענים כי זאת היא מהומה על
לא מאומה. צואתם של הכלבים לא היוותה
ואינה מהווה מיטרד משמעותי. אולם קרמד
סבור כי בעיית הליכלוך ברחובות העיר
מקורה דווקא בכלבים, והוא מגביר את
הפיקוח.
המיבצע כולו לא היה אלא הפגנת כוח
נוספת של ראש אגף התברואה, אריה
קרמר, אשר מבקש לכסות על כישלונותיו
בתחומים אחרים, בגיבויו של ראש־העיר,
על־ידי תפיסת שעיר־לעזאזל בדמות כלבים.

רומן בקיבוץ
(המשך מעמוד )41
לם היה די לחברי קיבוץ מגן בפרשת האק דחים.
כדי להחליט על גירושו של פיטר
מהמשק והמתנדב השווייצי, ששהה במגן
יותר משלוש שנים, צווה להסתלק.
היום מסבירה מזכירת מגן ששויניה ברזילי
כי לא זו היתה הסיבה לגירושו של
פיטר .״תקופת השהייה של כל מתנדב
מחוץ־לארץ היא בת שלושה חודשים בל בד,
וזו היתד, הסיבה שפיטר גורש. אני
לא זוכרת כמה זמן בדיוק הוא היה אצלנו
במשק.״

.צמ /ע=י ע בה״עוג דך

ה׳ירולס־רויס״ עול הסטריאו

פ עולו ת
ריגול
ך מיקרה של פיטר הצליחו חברי
מגן.להפסיק אהבה גדולה של לידיה.
אולם אילו ידעו חברי הקיבוץ מי היה
אהובה הבא בתור של לידיה, בוודאי היו
מתחננים בפני פיטר להישאר בקיבוץ,
עם או בלי אקדחים.
תולי בראונשטיין הוא כיום בן ,50
ולמרות שאינו חבר קיבוץ מגן נחשב
כאחד ממייסדיו. בראונשטיין שייך לגרעין
הרומני שהקים את מגן, אולם הוא
מעולם לא רצה להיות חבר משק. למרות
ששנים ארוכות החזיק את המסגריה של
מגן; לא היה תולי חבר משק מן המניין.
הוא נשא לאשה את יוכבד, חברת מגן,
,והתגורר כל אותם שנים בקיבוץ כבעלה
׳של חברת־משק, מבלי ששאלת חברותו
התעוררה אי־פעם, כשהכל רואים בו חלק
בלתי־נפרד מהקיבוץ.
הבעיה לא היתד, מתעוררת אילולא נפר-

החברתי נגדם, אולם אהבתם נשארה
איתנה כשהיתה. לאחר שנתיים של מגורים
משותפים נולדה בתם המשותפת סמדר.
זה היה הקש ששבר את גב הגמל
אצל חברי הקיבוץ. האסיפה הכללית כונסה,
והחליטה לגרש את לידיה מהמשק.
היטיב לבטא את ההחלטה, לדברי לידיה,
מי שהיה אז מזכיר־המשק זאב דרור, שאמר
לתולי :״אתה סרטן, והילד שיוולד
לך הוא סרטן ואנחנו לא נגדל אותו.״
החלטה קודמת של הקיבוץ אסרה על
תולי להיכנס בשערי המשק. חברי המשק
חירשו לו לבקר אחת לשלושה חודשים
בקיבוץ מגן, למשך שעתיים, כדי לבקר
את בנותיו מנשואיו ליוכבד.
אחרי שנולדה סמדר, סרבו המטפלות
בנית־הילדים לטפל בה. החלטה זו הפכה
את קיבוץ מגן השמרני לקיבוץ מתקדם,
הילדים עם הוריהם ולא
שבו מתגוררים • .

לידיה בצבא
— ובן־זוג אחר בפנים

בבית־ד,ילדים. סמדר, הבת של לידיה, התגוררה
במשך שנה וחצי עם אמה בחדר,
בעוד שאר הילדים, אלה שאימותיהם אינן
מוחרמות, חיים במיסגרת בית־ה,ילדים.

ה חו ש ה צי בו רי

על הפלישהלאפגניסתאן
ועל הדחתושלסעדיהמרציאנו

__ ה תפ ת ח

ההנהגה המסורתית של רק״ח, בראשותם של הח״פים מאיר וילנר
ותופיק שובי, הצדיקה בפה מלא את הפלישה של גרית־המועצות לאפ״
מיטתאן. ראשי של״י, בניצוחם של קציני־המילואים מאיר פעיל ורן כהן,
יזמו ואירגנו את סילוקם של סעדיה מרציאנו וחבריו מן התנועה.
אלה עשו זאת בשם המהפכה ואלה עשו זאת בשם השיוויון.
אלה ואלה מאחזי־עיניים, הנושאים לשווא את דגל הסוציאליזם.
ראשי רק״ח שקועים עד צוואר בביצת הסטאליניזם, וראשי של״י
טובלים בציונות נששרץ הגיזענות בידיהם. אל יהיה חלקנו עימהם.

הפלישה של ברית״המועצות לאפגניסתאן לא נועדה להגן על הסוציאליזם
או לסייע להמונים האפגאנים במאבקם המהפכני. ההיפך הוא
הנכון. יחידות הצבא שחדרו לשכנתם מדרום נועדו להשליט סדר ולעצור
תהליכים מהפכניים בעודם באיבם• במוסקבה נפלה ההחלטה, להדיח מן
השילטון את אלה שהתכוונו ברצינות להיאבק נגד עתירי־הקרקע וכוחני־הדת,
ולקצץ ברכושם ובעוצמתם של המעמדות המנצלים.
בעשותם זאת הפגינו שליטי ברית־הטועצות כי נשארו נאמנים למדיניות
הסטאליניסטית הישנה — לנהל מדיניות מעצמתית, להבטיח איזורי-
השפעה, לבצר חגורת״ביטחון, לטפח הבנה והסכמה עם האימפריאליסטים,
כדי לייצב סטאטוס־קוו חברתי עולמי.
ה״מארכסיזם״ שלהם הוא אוסף עבש של דוגמות כנסייתיות
וה״מהפכה״ שלהם אינה אלא שילטון של ביורוקראטים.

אנו קוראים לחברי רק״ח: אל תחרישו :

ההדחה של סעדיה מרציאנו וחבריו לא נועדה לגבש מחנה אופוזיציוני
גדול כדי להיאבק נגד מדיניות הממשלה. ההיפך הוא הנכון. ההפרה הגסה
והצינית של הסכם הרוטציה בשל״י נועדה לעצור מגמות של רדיקאליזציה
בעודן באיבן.
בצמרת ״מוקד״ ובקרב שרידי מק״י נפלה ההחלטה, לחסום את
דרכו של מרציאנו לכנסת, לשכך את הדחף של חפנתריס-השחורים לצאת
למאבקי-רחוב ולהרתיע את האגף השמאלי בשל״י מהושטת יד אל כוחות
אחרים, מחוץ לתנועתם, כדי להגביר את המאבק נגד. הדיכוי והנישול
של הפלסטינים ונגד הניצול והעוני של הישראלים.
בעשותם זאת הפגינו ראשי של״י, כי נשארו נאמנים למדיניות
הציונית של זקני-מפ״ם — לטפח את פינות-החמד שלהם בקיבוצים,
לבצר ולהאדיר את המשק ההסתדרותי ואת שליטת מוסדות ההסתדרות
על הפועלים בישראל, ליצור בתנאי־חממה עסקנים־בובות מקרב בני עדות-
המיזרח והפלסטינים, ולשקוד על הבנה והסכמה עם שאר המיפלגות
הציוניות, כדי לשמור על קונסנזוס לאומי ועל הישגי הציונות.
ה״סוציאליזם״ שלהם הוא אליתיסטי וה״שיוויון״ שלהם גיזעני.

אנו קוראים לחברי של״י: אל תבליגו י

מרכז האירגון הסוציאליסטי בישראל (״מצפן״)
25 בינואר ; 1980 המען להתקשרות — ת.ד 25061 .תל־אביב— יפו

תולי בצבא
בן־זוג אחד בחוץ —
דו תולי ויוכבד, ואילולא עבר תולי להתגורר
בביתה של לידיה. מספרת על כך
לידיה :״תולי ואני פשוט התאהבנו. עבר־
!נו לגור ביחד ותכננו חיים משותפים.״
את העובדה הזו לא יכלו חברי המשק
לעכל. הרעיון שבעלה של חברת־המשק
הוותיקה יוכבד, יעזוב אותה ויעבור להתגורר
עם אותה לידיה, שניהלה רומן עם
המתנדב השווייצי, היה בלתי-נסבל.
״אז החלו הצרות הגדולות שלי,״ מספרת
לידיה ,״מסע של השמצות, כפי שיכול
להיות רק בקיבוץ, החל להתנהל נגדי.
האשמות פרועות בדבר ההתנהגות האי שית
שלי, רומנים כביכול שאני מנהלת
על כל צעד ושעל הפכו חלק חשוב מחיי
ד,גד,ינום שלי בקיבוץ שלי, בבית שלי.
אחד החברים היה מסתתר מתחת לחלון
הבית שלי כדי לראות מי בדיוק נמצא
אצלי ולרוץ לדווח על כך לחברי המשק.
זו היתר, ממש פעולת ריגול.

ת א הבה נ ש אר ה
אי תנ ה
! 8פעם לא הצליחו למצוא אצלי
מישהו, מלבד תולי, וזאת בשעה
שידוע כי בקיבוץ הזה גברים קופצים
מחלונות של נשים מכובדות מאד ונשואות
מאד, מבלי שזה מפריע לאיש.״
ללידיה ולתולי אומנם הפריע המסע

יי* תנועה הקיבוצית ידועים מיקרים
של נשים שנאלצו לעזוב משקים בגלל
פרשות אהבים עם חברי־משק או עם זרים,
שהפריעו והטרידו את המיסגרת הקיבוצית
המייוחדת. אולם מעולם, עד כה, לא
קרה שפרשה מסוג זו הגיעה לבית־המיש-
פט, ומעולם לא קרה ששופט נקרא להתערב
במערכת השיקולים הפנימית וד,סגו רה
של החברה הקיבוצית בנושאים כאלה.
אולם ללידיה לא איכפת היה ליצור תקדים
:״אני יודעת שסצנה אחת של בכי
באסיפת הקיבוץ היתד, גומרת את הפרשה,
אבל אני לא מוכנה לכך. אני בקי בוץ
בזכות ולא בחסד, וזה היה הבית
שלי, כמו של כל אחד שהצביע נגדי באסיפה.
אנשים אומרים עלי שאני חזקה
כמו ברזל, אך זה רק רושם חיצוני. בפנים
אני חתוכה כמו בסכין. אינני יודעת איזה
כוח עצר בעדי מלהשתגע מכל הפרשה.
המזכיר טען בפני פעם כי חברי־המשק
מעוללים לי את כל הצרות האלה כדי
שאשתגע, ואז דברי לא יהיו קבילים ב-
בית־המישפט. אני נלחמתי לא עבורי ועבור
בנותי, אלא עבור כל אותם שעזבו קיבוצים
ונאלצו להסתפק בסכומי פיצויים נמוכים
עד כדי גיחוך. זה אומנם נראה כמאבק
אישי, אך רק בגלל החוש הציבורי שלי
הוא התפתח לממדים כאלה.״
למזכירת קיבוץ מגן, ששוניה ברזילי,
יש הסבר אחר לכל הפרשה :״על לידיה
היה להחליט אם להישאר בקיבוץ ללא
תולי בראונשטיין או לעזוב ולחיות עם
תולי. זכותנו להחליט מי יהיה חבר בקיבוצנו
ומי לא. יש אנשים המתאימים ל-
מיסגרת הקיבוצית ויש כאלה שאינם מת אימים.
תולי לא התאים למיסגרת ומאחר
שאנחנו לא מסכימים לבן־זוג אחד בפנים
ולבן־זוג אחר בחוץ, היה על לידיה לעי
זוב.״
העולם
הזה 2214

ן י1ו 3*1מ ) ו הגי ד ה
מאת יגאל לביב

אייזנברג גבר על מרכז
נטיון של מרכז־ההשקעות לבטל את
אישור המיפעל-המאושר שניתן בשגת
1970ל״בית אסיה׳ /של המשקיע ש אול
אייזנברג, נכשל, והצדדים הסכימו לפשרה,
שלפיה ימשיך הבית לקבל פטור
ממיסים על הוצאות־הבנייה הכוללות,
אולם יוותר על הפטור ממס־ההכנסה
על הכנסות המיפעל.
מקורות הקרובים לאייזנברג ציינו, כי
לוויתור על הפטור ממס אין משמעות,
שכן הוצאות הבנייה היו כה גדולות, עד
כי הפחת לא יותיר כל רווח לצרכי מס.
מרכז ההשקעות סירב בשנת 1970 לתת
מעמד של מיפעל־מאושר ל״בית אסיה״,

שבנייתו הוצעה אז על־ידי אייזנברג.
הצעתו היתה לבנות בית כדוגמת ״בית
אמריקה״ ,שקיבל בזמנו מעמד של מיפי
על־מאושר, ואשר יהיה מרכז לסחר עם
ארצות אסיה. אחרי שמרכז־ההשקעות
סירב בזמנו לתת את האישור, הורתה
ועדת־השרים הכלכליים, בראשות שר-
האוצר פינחס ספיר, על מתן האישור.
ספיר היה חייב הרבה לאייזנברג,
שסייע למיפלגת־העבודה בתרומות כספיות
שונות, ובין היתר רכש בסכום מופרז
כמה מאות דונמים של פרדסים ליד
״בית־ברל״.
בניית ״בית אסיה״ הסתיימה רק

רוחצים ער !ונורו הבנקים יוזיל! הריבית לקבל את המכס
אס המדד יעלה
זבולון הנדלר,
יעקב נאמן,
פוחזת נו־0׳ל7

מי שהיה מנהל מחלקת־החקירות ב-
התבקש
מס-ההכנסה
לאחרונה על־ידי מנכ״ל מישרד־האוצר,
לקבל את תפקיד הממונה
על המכס, במקום הממונה הקודם, שפוטר
ביגלל ראיון לעיתונות. הנדלר נתן
תשובה שלילית, אולם ייתכן כי ישנה
את דעתו.
הנדלר הוא חבר אישי של נאמן, מזה
זמן רב. אחרי פרישתו מתפקיד מנהל
מחלקת־החקירות, לפני שלושה חודשים,
הצטרף הנדלר למישרד עורך״הדין הירושלמי
שפי, שאף הוא היה קודם לכן
פקיד בכיר במס-ההכנסה.
גורמים במחלקת החקירות מצביעים
על-כך שהמישרד של שפי והנדלר קיבל
על עצמו לאחרונה טיפול בלקוחות, שקודם
טיפל בהם הנדלר מצידו השני של
השולחן. הנדלר גם מרבה לבקר במישר־די
מחלקת־החקירות. הנדלר עצמו הגיב
על כך שהוא קיבל על עצמו רק תיקים
אזרחיים, ולא פליליים, וכי ביקוריו ב-
מישרד הם לצורך אמירת שלום לחברים.

הבנקים יוזילו את הריבית על אשראי
ללקוחות, אם מדד ינואר יעלה בפחות
משיבעה אחוזים. העלאות הריבית של
הבנקים היו במקביל לעליית המדד, ואם
הכיוון ישתנה, יחליטו הבנקים להוריד
את הריבית.
חברות-הביטוח כבר הקטינו את הריבית
על האשראי החופשי ללקוחות ב־14
אחוזים. עתה הן לוקחות 76 אחוזים בחישוב
ריבית מראש, כל שלושה חודשים.
לזאת יש להוסיף עוד שישה־שיבעה אחוזים
עבור ערבות בנקאית. הבנקים לוקחים
כיום ריבית המגיעה בסוף ל־92
אחוזים.

בוויס סניור עונו
איומי המיסים: כרב לדווס־אפויקה
3וריס סניור,
1וב!ח איבו גושך
יצחק

כית אסיה
כמה זה מרכז?

תסנות מבליגות
מומלצות במיסוי דהלומנים הטבות שלא נודעו כמותו, ואשר כמוהן
כחיסול הרפורמה, ניתנו לענף היהלומנים
על-ידי ועדת מומחים בראשות
המישנה ליועץ המישפטי לממשלה, יורם
בר״סלע, שחבריה היו נציב מס־ההכנ-
סה, דב נייגר, והמפקח על היהלומים
לשעבר, יוסף פרלמוטר.
הוועדה המליצה לאפשר ליהלומנים
לנהל את סיפריהם בדולרים, ולא בלירות׳
כדי למנוע מס אינפלציוני, כדוגמת
המס בשאר ענפי״המשק. לתעשייה ניתנה
הקלה באמצעות הקילת המלאי,
הקלה שתובעים עתה גם הסוחרים. לגבי
היהלומנים יאפשר הרישום בדולרים
הימנעות ממס על תוספת השווי למלאי,
כתוצאה מירידת ערך הלירה.
המלצה חשובה אחרת היא, כי מלאי
הרישום בהצהרות ההון ייחשב אצל
יהלומנים ותיקים לפי שער של תשע
לירות לדולר, ואצל אחרים לפי שער של
14 לירות לדולר. על״ידי כך יירשם המלאי
בשווי נמוך פי״שלושה משוויו האמיתי
במחירי היום, של 37 לירות לדולר,
וברור כי המס על ההון הקטן
בצורה כזו יהיה קטן יותר.
המלצה אחרת פטרה את היהלומנים
מתשלום מסים מוגדלים על התקופה
שבה לא ניהלו ספרים, למרות שהיו
חייבים לנהלם. היהלומנים יחוייבו
מעתה לנהל ספרים, החל ב״ 31 במארס
,1980 כולל הצהרות הון. כדי לאפשר
זאת, יהיה צורך בתיקון חוק־מס״ההכנ-
סה הקיים.
המלצה אחרת מתירה ליהלומנים לרשום
בספריהם פרטים שונים מאותם

לפני כמה חודשים. אייזנברג פנה למרכז-
ההשקעות כשבידו החשבונות הסופיים,
ודרש להחיל את הפטור ממסים עקי פים
על כלל ההוצאות, שנגרמו מאז, ו־ביכללן
ההתייקרויות. ההוצאות חרגו במאות
אחוזים מן הסכום שאושר בזמנו
כתקציב־הבנייה. בשעתו ניתן פטור ממס
להוצאות לחומרים בשווי של כ 100-מיליון
לירות, השווים כיום פי שלושה* .
מרכז־ההשקעות, שחשש שאם יאשר
עתה את בקשת ״בית אסיה״ ייאלץ לתת
אישור דומה למיבנים אחרים, כמו ״בית
הטכסטיל״ ,התנגד לבקשה וטען, כי ה־מיפעל
הפר את התנאים שאושרו.
״בית אסיה״ כולל ארבע קומות, מהן
רק קומה אחת משמשת את מישרדיו
של אייזנברג, וניתן לומר כי היא משמשת
לסחר עם אסיה. בשאר הקומות
שוכנים מישרדים רגילים, כמו ״הבנק
לפיתוח התעשייה״ ,סוכנויות ביטוח ונסיעות,
ועוד. מכיוון שרק שליש מן ה בניין
משמש לסחר, ניסה מרכז ההשק עות
לטעון כי הופרו התנאים שבהם ניתן,
בשעתו, ההיתר. אייזנברג השיב כי
בהיתר שניתן ב־ 1970 לא נקבע איזה
חלק מן הבניין ישמש לסחר, ורק נאמר,
כי הבניין ישמש לסחר עם אסיה. בסופו
של דבר אושרה בקשת אייזנברג, והושג
ממנו הוויתור על הפטור ממס-ההכנסה,
הניתן למיפעל מאושר.

הרשומים במיסמכי חוץ, ובתנאי שקיים
תיעוד פנימי המשקף את העיסקה כהווייתה.
כדי למנוע מצב שבו ניהול
סותר וכפול כזה יהווה עבירה פלילית,
דרשו היהלומנים את שינוי החוק, כך
שיתיר להם רישום כפול של חשבונות.
הוועדה התנגדה לתיקון החוק, וטענה
כי די במיכתב של נציב״מס־ה הכנסה, ה מאשר
נוהל זה.
עם סיום המלצות הוועדה ויישומם
מתכוננים היהלומנים לתבוע לעצמם את
כל ההטבות הניתנות ליצואנים ומשקי-
עי״חוץ, כבודדים וכחברות.

אל תשים לב לאיומי-הסרק של שר-
האוצר ומנכ״ל מישרדו בדבר שיטות-
אימים להגברת הגבייה. כל ההדלפות על
מניעת שירותים שונים לחייבי״מס אינם
רציניים, ונועדו ליחסי״ציבור בילבד. ה דרך
היחידה להגביר את הגבייה היא
לגבות מאותם שאינם משלמים, שאינם
נכללים עדיין במעגל משלמי״המסים. כל
הצעות-האימים מיועדות לאותם המשלמים
מסים, הרשומים במינהל-הכנסות-
המדינה. שר״האוצר, כמוהו כמי שמחפש
כסף שאבד לו מתחת לפנס, למרות שהכסף
אבד במקום אחר. אך תחת הפנס
יש אור, וקל לחפש.
הכסף השחור, היוצר את התקציב ה מקביל,
אינו זורם בספרי-החשבונות של
מינהל־הכנסות־המדינה. פרשנים ליגלגו
השבוע על האוצר, המחפש כמה מיליארדים
עבור שר-הבינוי, והטוען כי אין כסף
לאוצר — בשעה שעברו בבורסה לניי־רות־ערך
כמה מיליארדי לירות בעיסקות
שונות. המסקנה: יש הרבה כסף בשוק,
היכול לפתור את כל בעיות האוצר, אולם
אין האוצר גובה אותו.
הדרך היחידה לגבות את הכספים ה נמצאים
מחוץ למעגל ההכנסות היא להכניס
את בעליהן לרישום, על־ידי הוספת
כוח־אדם למנגנון מס־ההכנסה. כל
נסיון לגבות כסף מחייבים חדשים, באמצעות
המנגנון הקיים, ייכשל מראש.
בינואר סירב שר־האוצר להיענות לתביעת
הממונה על הכנסות־המדינה,
אוריאל לין, להוסיף 500 מפקחי-מס,
כדי שירחיבו את מעגל המשלמים. זוהי
ההחלטה החשובה היחידה במעגל ההחלטות
על גביית־מסים. פירושה המשך
המצב הקיים. כל יתר ההצעות של
ייגאל הורביץ ומנכ״לו אינן אלא
השחתת מלים.
אגב, קצת מצחיק לראות את השרים
עזר וייצמן ודויד לוי רבים על שישה
מיליארד לירות, כאשר בתקציב של
שר״האוצר יש לפחות 15 מיליארד לירות
בסובסידיות ישיר1ת לתעשייה, ואפילו
חבר-הכנסת חיים קאופמן (ליכוד)
הציע לחתוך ממתנות אלה לתעשיינים.

מראשוני חיל״האוויר,
הקשור בקישרי־נשואין למישפחת
ר3ין, יעביר את מרכז עסקיו ומגוריו
בשנתיים הקרובות לדרום־אפריקה. ה
משקיע
סניור
חזרה לגולה הדווייה
סיבה העיקרית היא השפל הכלכלי בישראל
וצימצום העסקים כאן, במקביל
לפיתוח מואץ של עסקי המישפחה ב־דרום־אפריקה.
סניור אישר כי כבר שלח
את ילדיו לדרום־אפריקה, והוא ייצא
בעיקבותיהם בקרוב. אחרי שנתיים יחזור
לישראל ובנו ישרת כאן בצה״ל.
סניור הוא בעל כמה מיפעלים, ועלה
ארצה לפני 32 שנים עם טייסי המח״ל.
הוא ידיד אישי של עזר וייצמן, ודמות
ידועה בצמרת הישראלית. לפני כמה
חודשים מכר את המיפעל לפיתוח סרטים
צבעוניים לעולים מדרום־אפריקה,
שהתיישבו במושב מנוף בגליל, וצימצם
את יתר העסקים. שלוש בנותיו של
סניור, כולן נשואות, נשארות בישראל.

גובר ייצוא הירקות לסעזדיה
יצוא ירקות טריים לסעודיה, דרך ה גשרים
הפתוחים, גובר והולך, והוא ה סיבה
העיקרית למחסור בירקות טריים
בישראל, ולהקטנת מישלוחי יצוא הירקות
לאירופה, באמצעות ״אגרקסו״.
הקטנת מישלוחי-הירקות לייצוא היא
אחת הסיבות לחוסר־התעסוקה למטוס-
מיטען שנחכר על-ידי ״אגרקסו״ לפני
חצי שנה עבור הייצוא. הוא עמד מושבת
במשך חמישה שבועות.
סיבה שניה היתה הקדמת הבשלת
פרחים בכמות של 5000 טון, חודש לפני

המועד, כאשר לא ניתן היה לשווקם,
והיה צורך להשמידם. כמות זו, שהיתה
צריכה להישלח, היתה מחייבת 50 טיסות.
עתה
איחרו הפרחים להבשיל, ומומ חים
בודקים אם היו שגיאות בתיכנון,
או שמא האשם היחידי הוא מזג-האוויר
הבלתי״צפוי .״אגרקסו״ הצליחה לכסות
את ההפסד מהשבתת המטוס על-ידי
ניצולו בחג-המולד למישלוחים מוגברים
של פרחים, שהגיעו בזמן ושנמכרו במחירים
יפים.

וידוי אישי של עורו־הדין עדי בראונר,

חצנו את
שרית!׳
עדי בראונר קיבל את הידיעה על מות
171ל 1ד ^1 ׳ 1 1 1 1 ! 1 ¥ 1נ, ר 1,ה
אשתו כאשר היה בבית הוריה בלונדון.

1111 1 שם הדרכון.
הוא קיבל הלם ונסע לנמל־החעופה ללא מיזוודותיו וללא
הדרכון.
שיגיע עד אותו
אותו ועיכבו הרגיעו אשר ישראלים מצאוהו

הרצח וההתאבדות של יעל בראונר ושרית עינברי, שאירעו כשבוע
שעבר בחיפה, הסעירו את הארץ כולה. בעלה של יעל, עורד־הדין עדי
כראונר, הגיע להלוויה מלונדון. בווידוי אישי חושפני מכלה בדאונר
ל*,העולם הזה״ כיצד קיבל את הידיעה על האפון, מה היתה מערכת
היחסים שלו עם יעל ועם שרית, ואיך הוא מתכנן את עתידו ואת
עתיד בתו בת השנה. סיפר עדי כראונר :
^ ני עדיין בהלם. אני לא יודע מד!
לחשוב ולא יודע מה יהיה. נשארתי
עם טרגדיה נוראה ועם גילי, הבת שלי
בת השנה, שהיתר, עד לפני שבוע הילדה
הכי מאושרת בעולם ופתאום היא יתומה.
אני זוכר איך זה התחיל. כאשר נסעתי
ללונדון בפעם האחרונה יעל היתה צריכה
לנסוע איתי. אנחנו אהבנו לטייל ביחד. יעל
השאירה לי הרבה, אבל בעיקר השאירה
לי זכרונות. יש לי זכרונות נהדרים איתה,
מהטיולים שהספקנו לעשות בשנתיים ש היינו
נשואים — טיולים בכל העולם.
הכרטיסים היו ביד, בשביל יעל ובש בילי.
כמה ימים לפני הנסיעה גילי חלתה
ויעל לא רצתה להשאיר אותה אצל ה סבתא.
לכן החליטה שלא לנסוע. כשאני
חושב על זה, אני יודע שאם יעל היתה
נוסעת איתי׳ היתה היום עוד בחיים.
נשארתי עם שני כרטיסים ביד. אני

היה ר כרטיס ליעל.
אם היא היתה נוסעת איתי
׳היא היווה היום כחיים!
לא יודע למה, אבל ניסיתי לשכנע אותה
בכל זאת לנסוע. היא בשום אופן לא הסכימה
להשאיר את גילי חולה עם הסבתא.
אני זוכר שלא רציתי לנסוע לבד, והצעתי
לחבר שלי לנסוע איתי, אבל הוא לא יכול
היה. אז החזרתי את הכרטיס למישרד
הנסיעות.
קבעתי אז עם יעל שבחודש הבא ניסע
שנינו לרומא. יעל הכירה את רומא ורצתה
להראות לי את רומא, בפי שהיא אוהבת.
אחר כך היינו נוסעים לזלצבורג ומסיימים
בלונדון. התכוונו לעשות טיול באנגליה
עם ההורים שלה, עכשיו כבר לא ניסע
ביחד.
הייתי צריך לחזור ביום הרביעי שעבר

י 46

לארץ. רציתי להפתיע את יעל ולחזור
ביום השני, אבל אמא שלי ביקשה שאביא
לה סוודר, אז החלטתי להישאר יום נוסף,
כדי לקנות לה את הסוודר ביום שני ולחזור
ביום שלישי. היה לי ברור שעד יום
חמישי עלי לחזור לארץ, כי היום החמישי
הוא יום השנה השני לנישואין שלנו, ואי
אפשר שלא להיות עם יעל ביחד.

בלי

מיזוו דו ת

ובלי דרכון
^ פני שנסעתי עשיתי שני דברים :
• הזמנתי מקום במיסעדה הסינית בחיפה
ואמרתי להם שזה אירוע חשוב, שיערכו
את השולחן יפה, עם נרות וכל הדברים
האלה, ובחרתי ענק של פנינים עבור יעל.
היא אמרה לי פעם שהיא אוהבת פנינים,
אז החלטתי שליום הנישואין אקנה לה
פנינים.
אני גם יודע על המתנה שהכינה לי
יעל. דיברתי איתד, בטלפון ביום חמישי,
יומיים לפני שנרצחה, והיא סיפרה לי
שהיא סורגת לי סוודר כחול עם גיזרה
מייוחדת. היא אמרה לי שהגיזרה כל כך
מסובכת, עד שהיא מפקפקת אם תוכל
לסיים את הסריגה עד ליום חמישי. כשבאתי
הביתה מצאתי את הסוודר. הוא לא היה
גמור, הוא כבר אף פעם לא יהיה גמור.
מה שכן הספקתי לעשות בלונדון זה
לקנות מתנות לגילי וליעל את הבושם ש היא
רצתה, בושם שאנזאד. לגילי קניתי
אוטו אדום גדול. אני זוכר שישבנו בבית
של ההורים של יעל בלונדון. פיני ונינה
היו מתוחים בדיוק כמוני. יעל לא טילפנה,
למרות שכל ערב היתד, נוהגת לטלפן.
לפיני היתד, איזו שיחת טלפון ארוכה בקשר
לעבודה שלו, וחשבנו שאולי יעל ניסתה
והטלפון היה תפוס.
לבסוף האמא של יעל, נינה, החליטה
לחייג לארץ. היא חייגה וענה לה קול של
גבר. היא קצת התבלבלה והעבירה את
הטלפון לבעלה, פיני. על הקו היה מפקד
מישטרת חיפה, אברהם תורגמן. פיני שאל
אותו :״מי זה?״ ותורגמן ענה לו :״מי
אתך,ו תזדהה!״ פיני התרגז קצת ואמר:
״מה פתאום שאני אזדהה 1תגיד מי אתה.
אני האבא של יעל בראונר.״

יעל ביום הנוודות

יעל ביתם
בראונר המשותף

עדי מכנה את אשתו בשם ״מלכה״ ,ואפשר
להבין אותו, כאשר מבחינים ביופיה הרב והפכה למופת, וכאם כרעיה התגלתה יעל
המנוחה.
למיקדש של אהבה, אליו נהנו חבריהם לבוא מדי ערב.

אני מכיר את תורגמן כבר כמד, שנים.
תורגמן שאל את אבא של יעל אם
הוא יודע איפה אני .״מה זאת אומרת אם
אני יודע איפה עדי י הוא כאן, לידי.״
פיני העביר לי את השפופרת ואז תורגמן
אמר לי :״עדי, קרה אסון.״
אני חשבתי, משום מה, על תאונה ו שאלתי
מיד :״היתד, תאונה י יעל נפצעה
1פצועה קשה י״ תורגמן השיב לי :
״עדי, יותר גרוע מתאונה, יעל איננה ב חיים•
מצאנו בבית שתי גוויות.״ לי היה
ברור שהוא מדבר על יעל ועל גילי. זעקתי
וזרקתי את הטלפון. פיני לקח את הטלפון
והמשיך לדבר עם תורגמן.

אני לא יודע מה קרה איתי באותו הרגע.
לקחתי את הקופסה הגדולה עם המכונית
— צעצוע של גילי — ואת יתר הצעצועים
שלה וירדתי, ככה, כמו שאני, לרחוב.
עמדתי שם מוכה־הלם, באמצע הרחוב,
בלונדון.
בינתיים ברר פיני את הפרטים עם תור גמן•
פיני אדם חזק. בשבילו היתה זו
אבידה גדולה, אבל הוא יותר חזק ממני.
מתורגמן התברר לו, שלא מדובר בגילי
אלא בשרית. הוא ירד אלי לרחוב ואמר
לי :״עדי, גילי בסדר. לא קרה לד, שום
דבר. היא עם אמא שלך, אצל השכנים.״
אני לא האמנתי לו. צעקתי עליו באמצע

שידידתו רצחה את אשתו!התאבדה
הרחוב :״אתה שקרן ! אתם משקרים אותי !
אני נוסע לארץ.״ ככה, כמו שאני, בלי
מיזוודות ובלי דרכון, נכנסתי למונית ונסעתי
לשדה־התעופה היתרו.
פיני עלה לבית, הוא התקשר עם מי
שהתקשר ובהיתרו כבר התינו לי ישראלים
שהרגיעו אותי. בינתיים כבר הגיעו פיני
ונינה לשדה־התעופה עם הדרכון שלי,
ואנחנו המתנו למטוס שיקה אותנו לארץ.
אני יושב כבר כמה ימים בבית, בלי יעל,
ולא מצליח לעכל מה שקרה. כדי להבין
מה גודל האסון, צריך היה להכיר את יעל
ואת היחסים שבינינו.
אני מבוגר מיעל בהרבה שנים. היא גם
לא אשתי הראשונה. הייתי נשוי לפניה

אחרי שהתחתנו התחיל להיות ברור
גם להורים שלה, כמו לכל אחד מהחברים
שלנו, שאין אשה מאושרת כמו
יעל ואין בעל מאושר כמוני. התנהגתי אל
יעל כמו אל מלכה. היא היתה המלכה שלי.
יעל אף פעם לא הציתה סיגריה בעצמה,
אני תמיד הייתי ממהר להצית לה אותה.
כל מה שהיא רצתה — קיבלה. כאשר
התחתנו קניתי סט של רהיטי סלון. הלכתי
לקנות אותו עם אדריכל, חבר שלנו. נש־הרהיטים
הגיעו הביתה יעל אמרה שהיא
ראתה רהיטים אחרים. אני לא פתחתי את
הפה. מכרתי את הרהיטים שקניתי יום
קודם בהפסד, וקנינו את הרהיטים שרצתה.

בשבוע הרצח חו יום
׳הנישואין השני שתו.
הנמנה׳ מקום במיסעדה
סינית וקניתי ליעל
ענק פנינים

הידידה שרצחה את אשת
נ אהובה והתאבדה, היתה,
לדברי בראונר, בעלת נזנת־נזישכל גבוהה
במייוחד .״נהניתי מהראש שלה, אהבתי
לשבת ולדבר איתה והייתי מתייעץ איתה.״

פעמיים. יש לי ילד מאשתי השנייה, ועו1
בן אחד, שנפטר ממחלה נוראה. היה זה
טבעי לגמרי שההורים של יעל יתנגדו
לכד שאנחנו נתחתן. אני הכרתי אותה
שנה לפני שנישאנו. היו לנו עליות וירידות,
כמו לכל זוג. פעם אחת אפילו נפרדנו
ויעל נסעה להוריה, שהיו באותו הזמן
ברומא.
כאשר היא החליטה שהיא בכל זאת רוצה
אותי, לקח אבא שלה מידיה את כרטיס
הטיסה חזרה לארץ. ההורים לא רצו שהיא
תהיה אתי. יעל טילפנה אלי ותוך 19
דקות מהרגע שסגרנו את הטלפון כבר היה
טלקס עם כרטיס במחלקה הראשונה, ב־מישרד
אל־על ברומא.

עוד לפני שהיה למלכה הזו רשיון־גהיגה,
באתי הביתה והנחתי על השולחן מפתחות
של מכונית חדשה. בצבע אדום, כפי שחלמה..אני
נתתי לה כל מה שהיא רצתה.
אף פעם לא התביישתי בכך. מי שהכיר
את יעל והכיר את האהבה שלנו הבין כי
זה יותר טבעי שיעל תקבל את הכל.
כשהתחתנתי עם יעל ידעתי שאני מתחתן
עם האשה־הכי-יפה־בעולם, עם אשה נה דרת,
או יותר נכון עם ילדה נהדרת שיש
בה הכל: גם יופי, גם חוכמה, וגם רגישות.
אבל בלב חשבתי. אז, שבטח כל
החיים שלי אני אוכל אפונים מקופסות.
אד יעל התגלתה כעקרת־בית למופת.
האוכל שהיא היתה מבשלת היה יותר טוב
מאשר במיסעדות הכי מעולות בעולם,
והיא תמיד ידעה מה אני אוהב ומה
מתחשק לי באותו היום. הבית היה בית
חם, תמיד מלא אנשים. תמיד היו מאושרים
כאן והיה להם טוב. יעל פשוט
הצליחה להעביר מהאהבה שלנו גם לאנשים
אחרים, כדי שיהיה להם נוח. יש לנו חברים
שהיו באים הנה כל יום. החברות של
יעל והחברים שלי, כולם הפכו כאן ל־מישפחה
אחת גדולה.
היא התבגרה מאן שהתחתנו, התבגרה
מול העיניים שלי והפכה מחתיכה צעירה
לאשה יפהפיה, שקולה, היודעת מה טוב
ומה לא טוב. כמו שהיא התבגרה, ככה
היא עשתה אותי לצעיר בעשרים שנה.
אני לא מכיר זוג בעולם שהיה כל כך
מאושר כמונו, בעיקר מאז שנולדה גילי.

י1 1יי | 1 1 1׳ הצעירה היפהפיה עם בתה היפה, גילי, היו כל עולמו של עדי
בראונר. לאחר הרצח החליט עדי להקדיש את כל חייו לבתו
#111

גילי הוא עומד להתייעץ עם פסיכולוגים איך לנהוג בה וכיצד לטפל בה. אולם הוא
יודע, כי לגילי תהיה חסרה אם .״יעל היתה האם המושלמת,״ אומר עדי בראונר.

אני מטורף על גילי. גם יעל היתר! משוגעת
עליה לגמרי. אבל בעוד שאני אף
פעם לא ידעתי את הגבול באהבה שלי
לגילי, יעל תמיד ידעה לשלב באהבה
גם חינוך טוב. היא היתד, אמא למופת,
כמו שהיתר, רעיה למופת.
אני לא מכחיש שהכרתי את שרית. שרית
היתה טיפוס מייוחד במינו. היא היתד,
בחורה נאה, בעלת מנת מישכל גבוהה
במייוחד. היא עבדה אצלי לפעמים אחרי-
הצהריים, וכאשר הפקידה הראשית במיש־רד
יצאה לחופשת־לידה, היא מילאה את
מקומה גם בשעות הבוקר. אני אהבתי את

הראש של שרית. למרות שלא היתד, לה
השכלה מישפטית, הפכה במשך הזמן חצי
עורך־דין. פשוט היה לה הרבה מאד שכל
והיא קלטה דברים מהר.
עכשיו אומרים לי שהצוואה שלה, שבה
היא השאירה לי את כל הרכוש שלה, היתה
מנוסחת בצורה מישפטית, כאילו עורך-
דין ניסח אותה. זו שטות מוחלטת. אני
אף פעם לא ידעתי שלשרית יש צוואה.
ההסבר לכך הוא פשוט. שרית היתד, איתי

עשיתי!ביטוח ח״ס הדדי
ליעל ווי על סך 8מיליון
לירות שהיום חפנו כבר
ל־ 13 מיליון

עדי בראונר היה ידוע כרווק עדיז ומי
16דיו 1ן 1 |״ 1
שהיה נשוי פעמיים לפני שנשא את

יעל לאשה. הוריה התנגדו לנישואי בתם עם עדי, שהיה מבוגר

בהרבה מישפטים, כימעט בכל המישפטים
שלי. ועם ראש כמו שלה׳ היא קלטה מהר.
שרית היתד, בחורה שקטה, כימעט שלא
דיברה אף פעם. היא היתד, מחייכת ומעולם
לא אמרה מלה רעה על מישהו. אף
אחד קא יכול היה לשכנע אותה, שהיא
מסוגלת לעשות משהו רע למישהו, ובוודאי
שלא לרצוח ולהתאבד.
מאז שקרה האסון אני בודק עם
עצמי אם אני כועס על שרית. אני
לא מצליח לכעוס עליה, אם כי אני יודע
שאם היא היתר, בחיים, אני אישית הייתי
רוצח אותה. ואני לא מאלה שמאיימים
סתם. הייתי הורג אותה דל מה שהיא
עשתה ליעל.
אני לא מצליח להבין מדוע שרית עשתה
את זה. זה לא שהיה לנו רומן, ושלפני
הרצח ניתקתי אותו והיא החליטה להתממנה
בשנים רבות. אולם אחרי שהבחינו עד כמה יעל מאושרת נקם בי ולרצוח את יעל. זה לא היה כך
עם עדי, וכיצד הוא מטפל בה ומפנק אותה, הפכו לידידיו בכלל. אני אהבתי את הראש של שרית,
הקרובים. בתמונה נראה עדי לפני נישואיו, בחוף אילת. אהבתי להתייעץ איתה, אהבתי לדבר איתה.

417

״הייתי רו צחאת ונורית!״
(המשך מעמוד )47
לפני איזה חודשיים יעל ביקשה ממני
להיפטר ממנה ולמצוא מזכירה אחרת. יעל
אמרה לי אז :״היא מעריצה אותך. רואים
שהיא משוגעת אחריך, וזה יכול להביא
רק צרות.״ הסכמתי עם יעל ולאט לאט
הסברתי לשרית שהיא צריכה ללכת. לא
היו שום תגובות היסטריות וכיוון שעשיתי
את זה בעדינות, זה עבד טוב. בראשון לחודש
שעבר היא סיימה סופית את העבודה
אצלי. מדי פעם היא עוד היתה מתקשרת
אלי, אבל השותף שלי לטלפון במישי-ד
היה אומר לה שאני איננו.
ביום החמישי שעבר, אחרי ששרית היתה
אצל יעל, שוחחתי עם יעל בטלפון. היא
סיפרה לי ששרית היתה אצלה. חשבתי אז
ששרית היתד, אצל חברה שלה, שגרה ברחוב
סמוך, אבל יעל סיפרה ששרית היתה
אצלה ושהיא לקחה אותה הביתה, משום
שהמכונית שלה התקלקלה. לא חשדתי
בשום דבר. שרית לא איימה על יעל, וגם
אם היתר, מאיימת, לא הייתי חושד שמשהו
יכול לקרות מזה.
כל זה לא עונה לי על שתי השאלות
שמענות אותי כל הזמן: מדוע שרית
עשתה זאת והאם משהו שאני הייתי יכול
לעשות, יכול היה למנוע את זה. אני לא
מוצא תשובות לשאלות האלה.
גם מהמיכתבים של שרית ברור שהיא
לא שנאה אף אחד — לא אותי ולא את
יעל — כך של היה ענייו של נקמה.
פסיכיאטר, חבר שלי, סיפר לי כי ישב
עם עוד שני פסיכיאטרים וניסו לנתח את
העניין. אותו פסיכיאטר הכיר את שרית.
הוא היה בא למישפטים שלי וגם היא
היתה באה, וכך הם נפגשו. הקונסוליום
הזה של הרופאים החליט כי כל הנראה
שרית כל כך אהבה אותי, וידעה עד כמה
אני אוהב את יעל, עד שהיא החליטה
להיות בנעלי יעל. החליטה, וזה ידוע ב־פסיכיאטריה,
ליהפך לגוף אחד עם יעל;
שהיא ויעל יהיו לאהד, בעולם אחר לגמרי.
הדרו היחידה לעשות את זה היה לרצוח
את יעל ולהתאבד. זה אולי גם הפיתרון
לכך, מדוע השאירה לי את כל רכושה.

__ רי מון
ב חדר־ ה שיג ה
ני ל א צריך את הרכוש שהיא הש־אירה
לי. אני איש עשיר ,,לא רק
מהבית, אלא גם מהעבודה שלי* .לשני ה ילדים
שלי יש קרנות, שהלוואי על כל עם
ישראל כל כך הרבה כסף. אני הודעתי
למישטרה שאני מבקש לצלם את התיק
ולא להתייחס אליו יותר, כולל הצוואה.
כל מה שרית השאירה צריך לעבור למיש־סחה
שלה. לי אישית ולי כאפוטרופוס של
גילי אין כל תביעות לגבי הרכוש הזה.
כבר כמה חודשים מלווים אותי פחדים
מפני התנקשויות בי או בבני מישפחתי,
מהעולם התחתון. הסיבה האמיתית שרציתי
לעבור ללונדון זה הפחדים האלה, ולא
עניין של לעשות־עסקים. זה כבר היה
כימעט מוחלט שב־ 1באפריל יעל, גילי
ואני נוסעים ללונדון. אני כבר תיכננתי את
ההנאה שלי — איך שאני כותב מיכתב
לשר־האוצר ייגאל הורביץ ואומר לו:
״אדוני הנכבד, נא לסגור את התיק שלי
במם־הכנסה, במס־ערך־מוסף ובכלל. מה־מיסיס
שלי לא יעלו יותר בתים בהליקופטרים
למתנחלים בהר־כביר. אין יותר עדי
בראונר בארץ. עדי בראונר יושב בלונדוו
ולא משלם מיסים.״
ליעל היה קצת קשה לעזוב את הארץ,
אבל היא הסכימה איתי שלפחות שנתיים־
שלוש אנחנו יכולים לשבת בלונדון.
שרית ידעה על כך. היא חשבה שהנסיעה
הזו שלי ללונדון היא הנסיעה האחרונה.
היא באה אל חבר שלי, יומיים לפני הרצח,
סיפרה לו שהיא מתגעגעת אלי, שהיא
כבר לא אוכלת שבועיים ולא ישנה חודש.
שרית חששה שמא אני לא אחזור יותר
לארץ. החבר שלי הרגיע אותה שאני עוד
אחזור לפני הנסיעה הסופית. היא ביקשה
ממנו את הטלפון שלי בלונדון. לחבר באמת
לא היה הטלפון של ההורים של יעל, אבל
הוא הציע לשרית שהוא יטלפן ליעל וישאל
אותה. שרית לא רצתה.
כוונת הנסיעה שלי היתד, להסתלק מכל
העבריינים הקשוחים שהיה להם חשבונות
איתי, הן מהתקופה שבה הייתי פרקליט
המחוז בחיפה והן מהתקופה שבה הייתי
עורך־דין פרטי. אחד מעבריינים אלה, סמי
אלקיים המפורסם, איים עלי לפני כמה
חודשים בבית־המישפט, בנוכחות שוטרים
ופרקליטים. הוא פשוט אמר לי :״אני אחסל
אותך, או כשאני בבית־הסוהר או כשאני
אצא מבית־הסוהר.״

כל הזמן חששתי שמא שליחיו של אל׳
קיים, או פושעים אחרים, פשוט יגלגלו
רימון אל תוך חדר־השינה של יעל ושלי
או אל תוך החדר של גילי. שמנו שם
סורגים, אבל אין בעיה להחדיר רימון
דרך הסורגים. אולי בגלל הסיבה הזאת
עשיתי ביטוח חיים הדדי, על שמי ועל שם
יעל. אם יקרה משהו לאחד משנינו, השני
היה צריך לקבל 8מיליון לירות צמודים,
היום זה כבר 13 מיליון. אני יודע שלאדם
ברחוב הסכום הזה נראה גדול מאד, אבל
אני שילבתי כל חודש 80 אלף לירות רק
עבור מיפרעות למס־הכנסה, עוד לפני
החישוב הסופי. לגבי אין הסכום הזה כל
כך גדול\ .

״ ב חו ר ה
מ שו ג ה ״
ך* ן ןז!־ת שוטרים וכמה ידידים אני
* יכול לשחזר מה בערך היה בבית
באותו הלילה הנורא. עוד ביום חמישי
יעל הזמינה את שרית לקפוץ אלינו הביתה.
במוצאי־שבת באה אל יעל חברת־ילדות
שלה, נילי. זו הגיעה אלינו הביתה לפני
שרית ויעל אמרה לה :״צריכה לקפוץ
הנה שרית. את לא מכירה אותה, היא בחורה
משונה.,היא תשב ולא תדבר כל הערב.״
ושרית אמנם הגיעה. אבל להפתעת יעל
ונילי לא סתמה את הפה אפילו לרגע.
היא דיברה על הכל, על המכונית שלה
ועל העבודה שלה. כמובן שלא היה בדבריה
דמז למה שעומד לקרות. דיברתי עם גילי
כשהגעתי לארץ, היא לא הרגישה כלום.
רק היה לה משונה קצת, שיעל הזהירה
אותה קודם לכן ששרית לא תוציא מילה
מהפה ושרית דיברה כל הזמן.
מה היה אחרי שנילי הלכה אי אפשר
לדעת, אבל לפי מה שהמישטרה מצאה בבית
אני חושב שאני יודע מה קדה.
בשלב מסויים שרית עמדה לעזוב את
הבית. היא הציעה ליעל שתשאיר לה את
מיספר הטלפון שלה. אני לא יודע על
מה הן דיברו אחרי שנילי הלכה, אבל
זה אף אחד לא יידע לעולם. במיסדרון,
ליד הדלת, במקום שבו עומד הטלפון, יש
בלוק של ניירות כתיבה ועט. יעל התכופפה,
כדי לרשום את מיספר הטלפון של
שרית. אחר כך מצאו דף מהבלוק שעליו
רשות ״שרית״ וסיפרה ראשונה של הטלפון
שלה. גם את העט מצאו על הריצפה. נראה
שבאותו הרגע, כשיעל היתד, עם הגב, היא
ירתה בה.
אחר כך גם סיפרו לי, ששרית כפי הנראה
רעדה כאשר עמדה להתאבד. בראשה נמצאו
שלושה סימני כדורים: שתי שריטות,
כפי הנראה בגלל שהיד שלה רעדה, ורק
הכדור השלישי הביא למותה.

״ ה כי טו ב
ב עו ל ם״
ן * כשיו אני עוד לא יודע מה אעשה.
? אין לי ספק שאני סוגר את המישרד.
אין יותר עורך־דין בראונר בחיפה. יש לי
עוד שלושה תיקים שאותם אני צריך לסיים.
תיק אחד זה העירעור של הפסיכיאטר
פרומקין. הוצאתי אותו זכאי ועכשיו יש
עירעור בבית־המישפט העליון. תיק שני
הוא תיק שהתנדבתי לקחת, של נרקומן
אחד, ואני לא יכול להשאיר אותו תלוי
באוויר. עוד תיק אחד הוא תיק של טרגדיה
דומה לטרגדיה שלי — אח רצח את אחיו
בזכרון־יעקוב. אני לא יודע אם אני אשאר
בארץ לשלושת התיקים האלה, או שאבוא
מחוץ־לארץ כדי להופיע בהם. אבל מה
שברור לי זה שגמרתי כאן עם עריכת־דין.
הבעיה הכי גדולה שלי היא איך לעשות
שלגילי יהיה הכי טוב. אני מאד קשור
לילדה ורוצה שהיא תהיה איתי. בכל פעם
שאני מסתכל על גילי, אני לא יכול שלא
להיזכר ביעל ובחיים הנפלאים שהיו לשלושתנו
ביחד, ואני פורץ בבכי. אבל
לגילי צריך להיות הכי טוב בעולם. אחרי
השיבעה אני אתייעץ עם פסיכולוגים מה
יהיה הכי טוב בשביל גילי. מה שהם יגידו,
אני אעשה. ההורים של יעל רוצים לקחת
את גילי איתם לאנגליה, ואני רוצה שגילי
תהיה איתי. אני לא אשאר בארץ, ואני עוד
לא יודע איפה אהיה, אבל אני רוצה שגילי
תהיה איתי.
אבל אני עוד לא יודע מה אני הולך
לעשות. אולי אהיה בלונדון, אולי אסע
לקמבודיה, לעזור לילדי הפליטים..אני עוד
לא במצב שאני יודע מה לעשות. כל מיני
דברים עוברים לי בראש. מה שברור לי,
שבארץ לא אוכל להישאר וכי חיי יוקדשו
מעתה רק לדבר אחד: לבת של יעל ושלי,
לגילי.

במדינה
(החשך מעמוד )41
שוחד בשנת .1979 וכך, תמורת 3000 לירות
שקיבל מאב דואג, הציב רס״ר חיון
את בנו בתפקיד נוח במישטרה־הצבאית
בצריפין כדי שיוכל לסייע לאביו בחנותו.
מימון דירה. כשהיה רס״ר חיון רס״ר
תחנה במישטרה־הצבאית בצריפין, בחודש
נובמבר ,1978 הוא הציע בעצמו שוחד
לחוקר מצ״ח לקנות בשר במחיר מוזל,
בתנאי שהחוקר יעזור לחייל, שהיה כלוא
בתחנה על גניבת כספי קנטינה וישחררו
מהמעצר.
באותו החודש גרם רס״ר חיון להכנסת
הורי החייל העצור לביקור בכלא, למרות
שהדבר היה אסור ולא בגדר סמכותו.
לדברי התביעה, בראשות סרן משה
פרוימוביץ, התנהג רס״ר חיון בצורה שאינה
הולמת את דרגתו ואת מעמדו בצבא.
סניגורו של חיון, עורך־הדין ניסים סמו,
טען עם הגשת כתב־האישום כי אין מדובר
במעשי שוחד, שכן האנשים שמהם לקח
חיון את הכספים היו ידידיו במשך שנים
רבות. חיון, כך סיפר הסניגור הוא בן
,30 נשוי ואב לילדים קטנים. הוא גר בצריף
ביפו, ואת הכספים לקח כדי לממן
דירה שקנה בשנה שעברה. חיון הועבר
בינתיים לשרת ביחידה אחרת.

פ שעים
׳ ה שובב מנ תנ׳ ה
האב הוא סנן
ראש עיריית נתניה,
והבן נער־שעשועים
רבע? עגר פזיזי
״צ׳צ׳ה זה נתניה״ אומרים חבריו. ואכן
יצחק (״צ׳צ׳ה״) אנזלביץ בנו של דוד
אנזלביץ, סגן ראש עיריית נתניה מזה
כ 25-שנה, מייצג את ההפכים של נתניה.
הזוהר, הברק והיהלומים מחד, והפשע ופחד
העולם־ד,תחתון מאידך.
הגבר הצעיר ,29 ,הוא יפזדתואר ובעל
קסם אישי רב. ממישפחה טובה ובעל חינוך,
והצליח למצוא את דרכו אל חוגים
שונים בחברה הנתנייתית. הוא נראה לעתים
קרובות בחוג הנוצץ של נתניה. מבלה
במועדונים ומיסעדות יוקרה, ומקובל
מאד בין אנשי החברה הטובה של העיר.
על ידידיו נמנים עורכי-דין, קבלנים ו־יהלומנים.
מאידך
מקובל הצעיר לא פחות בחברה
האחרת של נתניה. עד לפני זמן מה היה
אחד הבעלים של מועדון היוקרה הנתניי-
תי המקום. כאשר נפתח המועדון היו אור חיו
משמנה וסולתה של החברה הישר אלית.
מועדון־החברים המפואר משך אליו
את כל פרפרי הזוהר וחלק גדול מאנשי
העולם התחתון שלטשו אליו עיניים. שותפים
אחדים במועדון היו בני מישפחת
עמר מנתניה. בנם הבכור, אברהם (״בבר״)
עמר, נחשב על־ידי המישטרה ראש הפשע
בנתניה. באותו ליל פתיחה חגיגי,
כאשר מנדי רייס־דייויס עזבה את המועדון
וחזרה לביתה, הותקפה על־ידי צעיר
ששלף יהלום גדול מעל אצבעה ונמלט.
בין העצורים בחשד שוד היהלום היו
גם בבר עמר וגם צ׳צ׳ה. שניהם היו עצורים
זמן קצר בלבד, ושוחררו מחוסר
הוכחות.
לפני חודשים אחדים נרצח בבר במכונית.
כאשר חזר עם אחיו הצעיר דדה
לביתו עם שחר. עד היום לא נעצר איש
בקשר לרצח זה.
קריאה אדמונית. איש אומנם לא
התנקש בחייו של צ׳צ׳ה, אולם בימים אלה
הורשע בפעם הראשונה בחייו בעבירה
פלילית בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
בנו של סגן ראש־העיר נאשם בכך
שבשנת 1977 פרץ יחד עם אדם בשם
משה קלפרדד לביתו של ישעיהו פיק בנתניה.
לדברי כתב־התביעה שברו השניים
שלב בתריסול של המירפסת, משם
חדרו לדירה וגנבו מתוכה איגרות־חוב
בסך של 616.796ל״י.
פיק היה׳ באותו זמן בחתועה, וכאשר
חזר לביתו וגילה את הפריצה והגניבה
הודיע על כך למישטרה. אחרי זמן מה
הגיעה אליו קריאת טלפון אלמונית שביש רה
לו כי איגרות־החוב שנגנבו מביתו
נמכרות בבנק הנזיזרחי בנתניה. פיק הלך
לברר את הדבר וגילה כי אדם בשם קלפר־
(המשך בעמוד )58

עקות־ הבית מחולון

חטנוה
ך* ;אשמת היתד! צעירה, תמירה וי
1אלגנטית. היא, ישבה על ספסל ה נאשמים
לבושה חליפת־מכנסיים אופנתית,
מאופרת למשעי, ושערה הארוך והשחור
נפל על כתפיה. מזל לביא 23 היא עקרת־בית,
אם לשתי בנות ונשואה לבעל מוסך
בחולון. לכאורה אין היא שונה מעקרות־בית
צעירות אחרות. אך הבדיל ביניהן דבר
חשוב אחד — מזל נאשמת בעבירה החמורה
של סחיטה באיומים.
סחיטה אינה עבירה נפוצה בישראל, ובוודאי
שאינה עבירה נשית במייוחד. לבן,
כאשר קיבלו אברהם ופסח זילברינג, בחודש
ספטמבר בשנה שעברה, מיכתב סחיטה
לא עלה כלל על דעתם כי הסחטן הוא
סחטנית, וכי המדובר בשכנתם לבית ה משותף
ברחוב ז׳בוטינסקי ב חו לו ך
״...אמרנו לכם שלא נוותר לכם עד שניקח
את כסף, עכשיו תקראו את המיכתב
הזה רק אתה והבן שלך ושהמישטרה לא
תדע מזה. כי הם לא יעזרו לכם. אנחנו
כבר חודש ימים דורשים כסף והם לא
תפסו אותנו ולא יתפסו אף פעם. יותר טוב
לכם לעשות מה שאנחנו מבקשים מכם
ויותר לא יהיה לכם בלגן. ולא תשמעו
מאתנו. אם לא, אתם תהיו מסכנים ותתחילו
להתפלל על החיים שלכם.״
זה היה תוכנו של אחד ממיכתבי הסחיטה
שמצאו בני זילברינג בתיבת הדואר שלהם.
האב ובנו חששו לחייהם, כי המיכתבים
איימו שאם לא יימסרו לסחטנים 5,000
לירות, יירו שני הגברים.

כסף מזויי ף
ב א רון החש מל
ל לושה ימיס אחרי מיכתב האיומים
ע הראשון שמו השניים את הכסף ב־ארון־החשמל,
כפי שצוו, ולא אמרו דבר
למישטרה. אולם כדרכם של סחטנים, ה תיאבון
גדל עם הסחיטה. לא עבר שבוע
ימים ומיכתב נוסף הונח בתיבת־הדואר
של זילברינג.
״אנחנו מצטערים,״ נאמר בו ,״לבוא
אליכם שוב בקשה, אבל יש לנו מישפט
ואנחנו צריכים כסף לשלם לעורך־הדין.
ואנחנו מבטיחים לכם שזו הפעם האחרונה.
אם לא אז אנחנו מרשים לכם להביא מיש-
סרה׳ ואנחנו מבטיחים לכם כי בעוד שבוע
או שבועיים יהיה לנו הרבה כסף מפריצות
לדירות, ואז אנחנו נביא לכם 50 אלף
לירות בלי שאף אחד יידע.
״תודה לכם, שנה טובה ושאף אחד לא
יקרא את המיכתב הזה.״
כיוון שהדרישה היתד, לסכום כפול,
10,000 לירות, ותכופה מאד לראשונה,
הבינו הנסחטים כי אין מנוס מלפנות ל-
מישטרה. וכך, למרות הפחד האיום. הודיעו
השניים למישטרה על מיכתב־הסחיטה והאיומים.
מישטרת
ישראל שמה מארבים ליד הבית,
כדי לתפוס את העבריינים. אולם
איש לא נראה יוצא או נכנם. ובכל זאת
הוכנס מיכתב אזהרה נוסף לתיבת־הדואר
של זילברינג. המיכתב האיץ בהם להפקיד
את הכסף ולא תישרף המכונית של הבן.
המיכתב הזה היה זועם ומאיים וגדוש
ניבול פה. המישטרה החליטה לשים בארון-
החשמל את הסכום המבוקש בשטרות מזו־ייפים,
ולתפוס את הסחטן.
הפעם ראו השוטרים את השכנה הצעירה
ניגשת אל ארון־החשמל, פותחת בלהיטות
את המעטפה. כאשר הבחינה כי הכסף
מזוייף קרעה אותו בחמת־זעם וזרקה את
הקרעים לכל עבר. מיכתב־סחיטה חדש
הונח ליד דלתה של מישפחת זילברינג.
נאמר בו :״בן זונה, זה יעלה לך ביוקר,
אתה תמצא את הגופה של הבן שלך נקובה
כדורים. אתה חושב שאנחנו לא מכירים
את המדור, ושאנחנו פריירים ז אם החיים

השוזה שמצאה תוווביב: סחיטה באיומים

וצחה מור
שווים לבם יותר מהכסף, אז תשים את זה
בארון.״

כספת נעולה
בבי תהחמה
ך* מישטרה עצרה את מזל. בתחילה
י 1הכחישה הצעירה את הכל, ואמרה
שאין לה כל קשר לעניין. אך כעבור כשעה
שינתה את גירסתה. היא גוללה בפני השוטרים
סיפור מוזר.
היא הודתה כי כתבה את מיכתבי־האיום
והניחה אותם בתיבת־המיכתבים. אולם לדבריה
לא היא היתר, היוזמת. היא היתה
רק מכ^יר בידיו של צעיר חולוני בשם
דויד אילוז, שאילץ אותה באיומי אקדח
לבצע את העבירה.
מקור השפעתו של אילוז עליה היה
בפריצה שאירעה לילה אחד לדירת חמותה
של מזל. בדירה זו היתה כספת נעולה,
וההורים שהו באותה עת בברזיל. מפתח
אחד של הכספת היה חבוי בדירה, והמפתח
השני היה אצל מזל. כאשר נפרצה
הכספת חשדו בני המישפחה באילוז, שהיה
ידידו של אחד הבנים, ולן לילה אחד

בדירה שנפרצה. אולם אילוז העביר מייד
את החשד למזל.
הוא טען כי היא אשר פיתתה אותו
לפרוץ את הכספת ואף נתנה לו את ה מפתח.
הוא סיפר כי היא פיתתה אותו לעוד
פריצות ונתנה לו מפתח נוסף, כדי לבצע
פריצה בדירת תורכים עשירים הגרים
באותו הבניין. ואכן מפתח כזה נמצא אצל
אילה.
מאידך טענה מזל, כי היא מעולם לא
פיתחה אותו. לחיפך. אחרי שהתגלתה ה פריצה
בבית חמותה אילוז האשים אותה.
הוא הגיע לביתה כאשר בעלה נמצא בעבודה,
ואיים עליה שאם היא לא תספק
לו את הכסף, כדי להחזיר את סכום ה פריצה
לבעלה ולמשפחתו, הוא יהרוג אותה
ואת ילדתה.

מי שפט נגד
מזל
^ זד הובילה את המישטרה למקום שבו
)0לטענתה חבוי אקדחו של אילה. ואכן,
נמצא אקדח במקום.

נאשמת לביא (משמאל: שוטרת)
״תתפללו על האוויר שלכם !״
היא סיפרה כי כדי להשיג כסף החליט
אילוז על הסחיטה, הכתיב לה את ד,מעד
תביס והדריך אותה כיצד לבצע את הדבר.
גם בעת שנתפסה על־ידי המישטרה, חיכה
לה אילוז, לדבריה, ליד הבית.
המישטרה עצרה גם את אילוז. חיים
בולקינד, איש המישטרה שחקר בעניין,
הפגיש בין השניים, במהלך הפגישה סיפר
כל אחד מהם את גירסתו.
התביעה הכללית החליטה להגיש מישפט
נגד מזל על הסחיטה, שבו היה אילוז
העד העיקרי. כן הבטיחה התביעה כי
תגיש מישפט נגד אילה על הפריצה שבוצעה
לבית חמותה של מזל.

ללא הגנה; על
ספסל הנ א ש מי ם

קורבן־־׳סחיטה פסח זילברינג(ליד שוטר)
״זוהי הפעם האחרונה ! ״

שבוע ישבה מזל על ספסל עורכי •
י הדין, מאחר שלא היתד . ,מיוצגת.
לידה ישבה שוטרת. בקצהו השני של ה ספסל
ישב איש התביעה הוותיק משה
אלדובסקי.
השופט דויד ולך נעץ מבטו בנאשמת
והניע בראשו. הוא לא היה מרוצה מהעובדה
שהיא אינה מיוצגת. האשמה נגדה
חמורה, והנאשמת לא נראתה מוכשרת

במייוחד לנהל את הגנתה המישפטית.
כאשר שאל אותה השופט מדוע.לא הופיעה
אצל סניגורה, שנאלץ להתפטר, הסבירה
כי לא היה לה היכן להשאיר את ילדיה.
״ואם תלכי לבית־הסוהד יהיה לך היכן
להשאיר.את הילדים, איזה מן תירוץ טיפשי
זה?״ שאל השופט.
כדי לעשות צדק אם הנאשמת שאל
אותה השופט אם היא שרויה במצוקה כל כלית
ורוצה שבית־המישפט ימנה לה סניגור.
היא אמרה כי אמנם בעלה אינו ב יחסם
טובים עמה, בגלל ד,מיקרה, אבל
מישפחתה תממן את י ההגנה.
השופט עייין במיכתבי־הסחיטה ושאל
אם אמנם היא אשר כתבה את מילות ניבול
הפה במיכתבים. מזל הודתה כי היא
אשר כתבה אותם.
השופט שאל את איש המישטרה בולקינד
היכן עד-התביעה אילוז. ואז התברר, כי
הלה ברח לפאריס.
״איך אפשר להמשיך במישפט אם ה חשוד
העיקרי איננו בארץ?״ שאלה מזל,
והשופט הסביר כי אילוז אינו חשוד כלל,
אלא עד־תביעה, וכי הנאשמת היחידה
היא מזל.
מישפטה יימשך כאשר תהיה מיוצגת
על־ידי סניגור.

אילנה אדון

קולנוע

כאשר מזכירים את האפשרות שהסרט
לא יותר להצגה כלל במולדתו, הוא מביע
צער עמוק .״הייתי מאד רוצה שהקהל
הפולני יראה אותו, ולו רק משום שב-
חירתי לתפקיד היתה דווקא בגלל היותי
פולני. שום שחקן גרמני לא יכול היה
לומר באותו תוקף, :אני פולני /ובכך
הבחינו גם פולקר שלנדורף וגינתר גראס,
כאשר בחרו בי.״ ואכן, על כך אין עוררין:
דניאל אולבריצקי הוא מאד פולני.

שחקנים
סו לדמאד
אווירה מתוחה שרתה במסיבת־העי-
תונאים שנערכה בפסטיבל הסרטים
בקאן, אחרי הצגת תוף הפח. הבמאי פול-
קר שלנדורף ישב נרגש ועצבני, מודע
למאבק האדירים המתרחש מאחרי הקלעים
כדי להעניק לסרט פרס (שאכן זכה
בו) .הילד, דויד בננט, השתעמם והציק
ליושבים סביבו. ואילו דניאל אולבריצקי,
בכיר כוכבי הקולנוע של פולין, ישב נבוך
ונרגז ממעשי הקונדס של הילד, מנסה
להתרכז במעמד העשוי להיות חשוב ביותר
להמשך הקאריירה שלו. שכן, אול-
בריצקי, שרבים רואים בו מעין רוברט
רדפורד פולני, הופיע כבר בסרטים רבים
ובמסיבות־עיתונאים רבות, אבל עד היום,
היו אלה תמיד סרטים פולניים, או ב־מיקרה
חריג אחד, סרט הונגרי. הופעה
אצל שלנדורף עשויה לפתוח בפניו את
שערי האולפנים של המערב.
גם בעבר הוצעו לו הצעות לעבוד
מחוץ לפולין .״אני מיטיב לרכב על סוסים,״
מספר השחקן בן ה־ .35״הייתי
יכול להופיע במערבונים רבים ויתכן
שהייתי אפילו גורף הון, אבל את מי זה
מעניין 1״ והוא ממשיך בנימה האופיינית
מאד לאמנים פולנים :״את התפקיד שלי
בתוף הפח, תפקיד של בן גדנסק המעדיף
את פולניותו על הלאומיות הגרמנית,
בחרתי מפני שנראה לי כי הוא מסוגל
לעורר מחשבות אצל הצופים במולדתי.״
מאמין כקהל. הפולני. אכן, כמו כל
הפולנים האחרים, אולבריצקי קשור מאד
למולדתו. פולנסקי מדבר מזמן לזמן על
אפשרות לעשות שם שוב סרט, סקולי־מובסקי
חוזר לגור ולעבוד שם למרות
כל הסרטים שהוא עשה במערב, ז׳ול״בם־
קי בולע רוק בכל פעם שאוסרים לו סרט,

0*61010ס ד הו 3יוח 0 3ח
סירטו החדש של אטורה סקולה, הנדר־פסת
הוא חלום רכילאים שקם והתגשם.

כל קשר למחזה המפורסם של ז׳אן ג׳נה,
הוא כמובן מיקרי בהחלט. מדובר בסרט
שנכתב על־ידי סקולה (מי שביים את
יום מיוחד) יחד עם צוות תסריטאים פורה
ומצליח במייוחד, כאג׳ד, וסקארפלי, סרט
שעניינו הוא איטליה של היום.
המלרפסת היא מקום המיפגש של מה
שסקולה מכנה הבי״פ, הבורגנים האינטלקטואלים
והפרוגרסיבים. מוקד חיי החברה
של האנשים היפים, הפוליטיקאים,
הסופרים, העיתונאים, אנשי הטלוויזיה וה רדיו,
הנשים היפות והנשים שהיו יפות,

שחקן דניאל אולכריצקי
תביט רדפורד הפולני

תשאלו בן־מערב ממוצע מי זה ואידה
והוא יפער את פיו בתמיהה.״
כמבט לאחור. אולבריצקי, שזכה
להגשים את חלומו של כל שחקן ושיחק
במשך ארבע שנים רצופות את המלט
על בימות ורשה, ידוע כמי שמשתתף
בפועל ביצירת דמויותיו ומרבה באיל־תורים
והוספת דיאלוגים פרי עטו, כשהוא
עובד בבית עם במאים כמו ואידה
או זאנוסי. אצל שלנדורף, היה התפקיד
מוגדר הרבה יותר, והוא נדרש להחליק
לתוכו, ללא תוספת ושינויים. היום, במבט
לאחור, הוא עדיין מלא התפעלות מעבודתו
של הבמאי, אשר הפך ״ספרות צרופה
שנדמה היה לי כי אינה ניתנת להעברה
אל מדיום אחר, לסרט המשתמש להפליא
בכל אמצעי הביטוי של השפה הקולנועית.״
הוא אומנם מודה שיש לעתים הרגשה
של ירידת מתח, במהלך העלילה,
אבל מדגיש שזו תגובה אישית מאד. זאת
בעיה נצחית בכל עיבוד של יצירה פיוטית
ואפית גם יחד.״

שחקנים מארצ׳לו מאסטרויאני ומארי טריטיניאן ב״מירפסת״
מחסלים זה את זה מל כוסית מארטיני

אבל ממשיך לומר כי הוא יכול ליצור
רק בין בני עמו. גם ואידה, הידוע בבמאי
פולין היום, אחרי כל הנסיונות שעשה
הרחק מן הבית, חוזר שוב ושוב
לכור מחצבתו, ועם כל הביקורת שיש
בסרטיו על פולין, אין הוא חושב כלל,
להעדיף את המערב.
יתכן שאולבריצקי למד זאת ממנו. כי
ואידה הוא הבמאי הקרוב ביותר לשחקן
הבלונדי התמיר, שירש במולדתו את ה מעמד
של זביגניאב ציבולסקי, כוכב פנינים
ואפר שנהרג באורח טפשי, בתאונה,
לפני כ־ 13 שנים. ציבולסקי היה ידידו של
דניאל ולאחר מותו, הוא הפך עד מהרה
השחקן החביב על ואידה (הופיע כבר
בארבעה מסרטיו) ולאבטיפוס המורד הנא

עם עצמו, לא רק בקולנוע, אלא גם
בתיאטרון הפולני.
על אף אהבתו העזה לפולין, מודע אול-
בריצקי היטב לתנאי היצירה שם. הוא
יודע למשל שתוף הפח לא הותר מעולם
לתירגום, מפני שיש שם מעשה בחייל
רוסי האונס אשה מקומית, וכידוע, חיילים
רוסיים לא עשו זאת אף פעם .״אבל
אני מאמין בקהל הפולני יותר מאשר בתפקידים
הפולנים,״ טוען השחקן .״ואם אני
מודה במיגבלה זו, עלי לומר שאינני מאמין
כי במערב המצב טוב יותר, שם יש
מיגבלה של כסף, ואיני יודע איזו מן
השתיים אווילית יותר. אצלנו אפשר לראות
כל הזמן סרטים של ללוש ושל קו־רוסאווה,
של ברגמן ושל ז׳אק דמי׳ ,אבל

שחקנית סטפגיח פאנדרלי
יפים

שחקן ויטוריו נאם,מן
איטלקים

בקיצור של החוג הנוצץ. רוב הנוכחים
מתקרבים לגיל החמישים, תופסים עמדות
כוח בשטחיהם השונים, ומרביתם מתחילים
לחוש שהם עברו את הפיסגה, שה כושר
הפיסי וכושר המחשבה שלהם בירידה,
וכך גם הכושר המיני, הפחד מן
הדור הבא מאובדן־העמדה מתגנב ללי-
בם, והם מסתתרים מפניו מאחרי חומה
של ביטחון־עצמי ואימרות־שפר שנונות.
אלכוהול ורכילות. מדי יום ביומו
הם מתקבצים על המירפסת, מחסלים זה
את זה בין כריך לכוסית מארטיני, שולחים
זה בזה חיצים מורעלים, אבל מתאגדים
מיד יחד מפני סכנה הבאה מבחוץ.
כולם קצת שמאלנים בדיעותיהם,
אבל לא עד כדי סיכון מעמדם, כולם בעלי
אמצעים, וכולם מחפשים זה את חברתו
של זה, אולי מתוך חוש של הגנה־עצמית.
סקולה, שטוען בעקשנות, מול התקפות
הרכילאים, שלא התכוון לאישים מוגדרים
כאשר העלה על הבד את המפיקים, הבמאים,
העיתונאים והפוליטיקאים שלו.
מסביר :״הם כולם נמצאים במירפסת זו,
באווירה עליזה וחייכנית, דמויות באופנה,
ש־כל אחת חשה במעמקי ליבה שלא הג שימה
את עצמה ומנסה לגרש את הספקות
והלבטים בעזרת האלכוהול והרכילות.״
המירפסת שבסרט, יכולה להיות
כל מקום שבו נפגשים אנשים מסוג זה,
״כמו בר רוסאטי המפורסם בפיאצה דה־פופולה
ברומא,״ אומר סקולה, ואין ספק
שאפשר למצוא לה מקבילים רבים גם בארץ.
מלבד
שמו של סקולה, ושל הצלם פס־קואלינו
די־סאנטיס (שצילם גם את יום
מיוחד) הרי מישקל הכובד האמיתי של
הסרט, והסיבה שבגללו ודאי אי־אפשר
יהיה לעבור עליו לסדר־היום, הוא צוות
העולם הזה 2214

השחקנים שמופיע בו, הכולל כמעט את
כל השמות הגדולים היום באיטליה, עם
עזרה מכובדת מן החוץ. בין השחקנים
הראשיים: מארצ׳לו מאסטרויאני, ויטוריו
גאסמן, אוגו טוניאצי, וסרג׳ רג׳יאני הצרפתי.
בין השחקניות: קארלה גראבינה,
סטפאניה סאנדרלי ומילנה וקוטיץ׳ .ובולטים
בצוות אב ובתו, המופיעים יחד זו
הפעם השנייה: ז׳אן־לואי ומארי מריב-
טיניאן. למעוניינים, שניהם מבקרים הש בוע
בישראל.

ה תנ צ לו ת
במדור זה שבגליון העולם הזה 2204

הצגת

התפרסמה ידיעה על
רה של הסרט הישראלי
תל־אביב בבית הלוחם באפקה. כוונתה של
הידיעה היתה למסור אינפורמציה ולא
להעליב אף אחד מן הצדדים המעורבים
בעניין. אם יש מי שנעלב מן הניסוח,
עימו הסליחה.
נישואין

הבכונוסח

ד רי ך
חוג הלר או ת:
תל-אביב -שיער, תוה הפח, ני שואיה
שד מדיה כראון.
ירושלים — תוף הפח.
חיפה -ימים ברקיע, שיער.

תל-אביב

נישואיה

מריה

ב ר אי] (מוזיאון, גרמניה) — ימיה הרא שונים
של גרמניה המערבית, אחרי המיל-
חמה, כפי שהם משתקפים בהייה של אשה
המנסה לעמוד על שתי רגליה מול האירועים
הדרמתיים סביבה. בימוי ומישחק
יוצאי דופן.

תוף הפח

או רבצל
נו סךהב רז ל
אהבותיה

(סינמה ,2תל־אביב, צ׳כיה) —
הקרנה חוזרת של סרט מוקדם
זה, מצביעה על כישרונו העצום של מילוש פורמן, שביטויו
אינו תלוי באמצעים שלרשותו.
סיפור האהבה בין הפועלת הצעירה בבית־חרושת לנעליים
לבין הנגן בתיזמורת המבקרת במיפעל, הוא למעשה
הקולב, שעליו תולה פורמן תיאור מרשים של החברה הצ׳כית
שבה הוא חי באותו הזמן. הוא מעמיד את מצלמתו (הצלם
הוא אותו אונדריצ׳ק שצילם גם את שיער) בעין של במאי-
תעודה כביכול. הוא מדריך את שחקניו כן שהתנהגותם
נראית שיא הטבעיות, והוא מצליח להעניק משמעות וטעם
לתנועות ולהעוויות הקטנות ביותר, שדרכן הוא מאיר את
פני כל החברה.
סצנות שבהן לא קורה כמעט כלום, כמו הבילוי המשותף
של הפועלים והפועלות או ההורים של הנערה, היושבים
בבית ומתבוננים בטלוויזיה, הם דוגמה ומופת למה שאפשר
לעשות במצלמה, ולהדגיש אחר״כך הדגש היטב על״ידי עריכה,
כאשר העמדת צילזמים שונים זה מול זה, מובילה את
הצופה למסקנות שבהן רוצה הבמאי.
בסגנון הסרט הזה, ובגישתו של פורמן, יש משהו
שמאפיין כמה מגדולי היוצרים שיצאו בשנים האחרונות
ממיזרח־אירופה, אנשים שנזהרו היטב מלומר דברים מפורשים,
ועם זאת, ידעו, בעירת הכלים היסודיים של אומנו-

פועלות בבית־החרושת: שיא הטבעיות
תם, ושילוב, כמעט גאוני, של תיחכונז נוסח אייזנשטיין
ואנשויות נוסח צ׳פלין, להעביר את כל המסר, מתחת לאפם
׳צל צנזורים קפדניים.
ולבסוף, כל החכמים שמתלוננים כי אי־אפשר לעשות
סרטים בישראל מפני שאין מספיק כסף, מוזמנים לצפות
בסרט זה שוב. השאלה אינה רק כסף, צריך שיהיה לבן־
אדם גם מה לומר ושידע כיצד לומר זאת.

ב צל ה א לי מו ת

(בן־יהודה, גרמניה)

— הרומן של גינתר גראם על ילד המסרב
לגדול כמחאה נגד החברה שבה
הוא נולד, הופך סרט חריף וביקורתי על

בלונדינית

ה פו עלית
אנשים

בצווארון

כחול

(תכלת, תל־אביב, ארצות־הברית)
— שלושה פועלי תעשייה, שני כושים
ולבן אחד, מנסים לאזן את תקציביהם הדלים, באמצעות
פריצה לכספת של האיגוד־המיקצועי, מעשה שנראה
בעיניהם מוצדק ביותר, מאחר שלדעתם האיגוד חדל מזמן
לייצג אותם. המעשה, המבוצע בשלומיאלית כמעט קונ-
דסית, הוא תחילת שרשרת של אירועים המובילה לאלי מות,
סחיטה ומוות, שרשרת המציירת בפעם נוספת את
חוסר־האונים של הפרט מול המנגנונים השונים שמיועדים
כביכול לשרת או לפרנס אותו, ומספק תעודה מרתקת
על מעמד הפועלים האמריקאי.
הבמאי פול שרדר, שהאלימות היא מרכיב בלתי-נפרד
מכל כתביו וסרטיו, מצליח לרמוז עליה ולאיים בה, גם
בשלבים התמימים ביותר של הסיפור, בהצגה תיעודית של
תהליכי הייצור במיפעל המכוניות שבו עובדים השלושה, או
במערכת-היחסים השוררת בין הפועלים. בתבונה ראויה
לשבח, נמנע הסרט מהפיכת השלושה לגיבורים או לקורבנות,
כאשר החולשות והמיגרעות שלהם עולות לא פעם
על מידת האהדה שהם יוצרים בצופה. אלה אנשים רגילים,
שמאמינים כי הם מסוגלים לשלוט במצב שעה שהמצב

פרייור קייטל וקוטו: מוכשרים מאד
שולט בהם.
ולבסוף, הסרט לא יכול היה להצליח ללא שלישיית
שחקנים מוכשרת באופן יוצא מן הכלל, ריצ׳רד פרייור,
הארווי קייטל ויפת קוטו, המסוגלים באותה הטבעיות
לצחוק ולחרוך שיניים, למחות בקול ולהתפשר בדממה.

פ עי לו תבצל
ה מי לחמה
שחקן ז׳אן לואי טריטיניאן
בורגנים

גרמניה בשנות השלושים והארבעים. הילד
דוויד בננט בתפקיד הראשי גונב את ההצגה
מכולם.

ירו שלים
* * אנה והזאבים

(בנייני־האומה,

ספרד) — המשל של קארלום סאורה על
מצבה של ספרד, בימי פראנקו האחרונים
מוביל את אשת הבמאי, ג׳רלדין צ׳פלין,
לטירה סימלית שבה היא סובלת מהת־עללויות
אם שלושת בניה המתוסבכים.

חיפ ה
שחור לבן בצבעים

(אור

צרפת) — סאטירה על לבנים באפריקה,
המנסים לעסוק במילחמות של בני עמם
בבית, שעה שתושבי המקום אינם מבינים
במה המדובר, ואינם מתעניינים בכך כלל.
זכה באוסקר הסרט הזר.
העולם הזה 2214

מדר ער הכוונת (אלנבי, תל־אביב,
ארצות־הברית) — שמו
העברי של הסרט אומר את הכל:
אם ב״נשיא על הכוונת״ דובר בהתנקטות דימיונית בנשיא
צרפת, הגנרל דה־גול, כאן הנושא הוא ניסיון דמיוני לחסל
את גנרל פאטון.
סביב סברה זו, נבנית עלילת מתח, שעיקרה חטיפת
רכבת ובה כל זהב הרייך השלישי. במהלך העניינים יש
למאפיה, למימסד הצבאי המרובע ולרדיפת הבצע תפקיד
חשוב בסיבוך העלילה, שמסתיימת במות פאטון (הוא באמת
מת בתאונת-דרכים) ובהענשת כל האשמים.
בסך־הכל, סרט פעולה שהרבה מאד תלוי באיכות הביצוע
שלו. הבמאי ג׳ון האו, התמחה עד היום בעיקר בסוגים
אלימים וקיצוניים יותר של פעולה, ומותחן שעיקרו
יצירת אווירה, ותרגילי הסחה למיניהם, מעמיד בפניו
קשיים גדולים. הוא אומנם מיטיב להעמיד את המצלמות
שלו בזוויות דרמתיות, וכאשר ניתנת לו האפשרות להזיז
במהירות את דמויותיו, הוא בהחלט יעיל. מצד שני, כאשר
מדובר בעיצוב דמויות אלה, או בחשיפה הדרגתית של
מזימותיהם כך שמתח יישמר לכל אורך הסיפור, הצלחתו
קטנה הרבה יותר, ונדמה שצופה מנוסה יכול לנחש את
מהלכי הסרט שלב אחר ולפחות, לפני שהם מופיעים על
המסך.
על כך צריך להוסיף את העובדה שהוא אינו טורח
במייוחד להדריך את שחקניו, ומאחר שהם נדרשים לא

ג׳ורג׳ קנדי: אדישים למדי
רק לזוז אלא גם לשחק, התוצאה היא אדישה למדי, בין אם
מדובר בשחקנים הזקוקים למתח גבוה במישחק, כמו ג׳ון
קאסאבטס או פאטריק מקגוחן, או מיקצוענים שיכולים
לעשות הכל, אם יודעים כיצד לבקש זאת מהם, כמו מאקס
פון־סידוב או ג׳ורג׳ קנדי. אשר לסופיה לורן, קשה לדעת
מה מעשיה כאן. כוכבנית מתחילה היתה מתאימה באותה
מידה לתפקיד מישנה כזה•

שיחר

ברש נה דעת!
עד כה היה ידוע כי בעוד ששר־החינוך,

זבולון המר, תומך בעיתונאי דן מרגלית
לתפקיד מנהל־הטלוויזיה, תומך
מנכ״ל רשות־השידור יוסף (טומי״) לפיד
במועמדותו של סגנו ברשות, שלמה
?{באדי, לתפקיד זה.
המר הצליח לרכז רוב בוועד־המנהל
למען מרגלית, ובמיסגרת המילחמה של
לפיד עבור עבאדי, שוחח לפיד עם יו״ר
המערך ח״כ שימעון פר״ס והבטיח את
תמיכת המערך בעבאדי. תמיכתו של פרס
.מבטיחה שני קולות בוועד־המנהל, של
דניאל (״דני״) בלוד ושל גיסים אלמוג.