גליון 2218 מתאריך 5 במרץ 1980

1גלי ג׳ ד שז א קיגיג*
״העולם הזה״ .שבועון החדשות הישראלי. המערכת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורמן ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר . 136 מען מברקים :
.,עולמפרס״ .העורך הראשי: אורי אככרי. ראש המערבת: יוסי
ינאי. עורך־תכנית: יוסי שנון עורכת כיתוב: ענת ישראלי .
צלמי מערכת: ציון צפריר וגילח רזיו. ראש חמינהלה: אברהם
סיטון. מחלקת המודעות: רפי זכתני. חמו״ל,, :העולם הזח״
בע״מ מודפס כ״הדפוס החדש׳׳ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן
אביגדור. הפצה ״גד״ בע״מ. גלופות: צינקוגרפיה ״כספי״ בע״ט.

הסערה הראשונה סביב בית-החולי?
מזרע שככה. הוסקו מסקנות, הורחקו אנשים.
אך מסופקני אם הבעייה עצמה נפתרה.
אחרי שתרמנו תרומה לחשיפת דד
שערוריה ולגאולת קורבנותיה, נוסיף גם
להבא להקדיש תשומת־לב רבה למתרחש
בבתי־החולים לחולי־נפש.
בינתיים, בעיקבות הסערה, עדיין ממשיכות
העדויות להגיע אל המערכת. אחת
מהן עשתה עלי רושם קשה במיוחד, והייתי
רוצה להביאה לכאן כלשונה.
המספרת היא נערה בת ,20 דור חמישי
בארץ, ילידת ירושלים, שסיימה בית־ספר
יסודי ותיכון בתל־אביב, התגייסה לנח״ל
והחלה משרתת באחד מקיבוצי הגליל.

הנה סיפורה:

מסלול של נח״ל זה דבר מעולה, לדעתי.
כל חצי שנה במקום אחר. מכירים את
הארץ. מכירים אנשים חדשים. הייתי
מרוצה נורא. שלחו אותי למסלול פיקודי,
קורם מ״כיות, ואחר כך, בתוכנית, קורס
קצינות. לא כל-כך רציתי להיפרד מהחברה׳
,אבל חשבתי שבשירות הצבאי
צריכים לעשות מה שטוב לצבא.
לפני שנה וחצי, ממש בסוף הטירונות,
ניקינו מיקלחות. עשינו את זה במי־אש.
לא נשארו כפפות, אז ניקינו בלי.
אחר כך התחלתי להרגיש צריבה בידיים,
בקצות האצבעות. הלכתי לחובש,
והוא היפנה אותי לבית־חולים רמב״ם.
נסעתי לשם עם הקצינה. בדקו אותי
בדיקה שיגרתית. הכל היה בסדר.
שלחו מישהו שיביא את החומר מהקיבוץ,
ובינתיים חיכינו, אני והקצינה, בחוץ.
היתה לי הרגשה של כמו התחשמלות
באצבעות. כאילו שמתי את הידיים ב-
מקור־חשמל. ביקשתי, אם אפשר, שווירו־לוג
יבדוק אותי. אמרו לי לחכות. שאלתי
למי. אמרו :״למומחה.״
אחר־כך נכנסתי לחדר. היו שם רופא
אחד ושתי נשים. שאלו כל מיני שאלות.
סיפרתי על החומר, סיפרתי על קורם
מ״כיות, אמרתי שלא כל-כך בא לי להיפרד
מהחברה .,אבל אם צריך אז אני
הולכת בלי היסוס.
ביקשו ממני לצייר בית. אמרתי שאין
לי מושג בציור. בסוף ציירתי איזה בית.
זה היה גורד־שחקים.
הרופא אמר לי שאין בבית שלי דלת,
ושאל איך נכנסים פנימה. הסברתי לו
שאני חיה בתל־אביב, ושם האנשים לא
גרים בבתים עם דלתות פתוחות.
הוא אמר לי לחכות בחוץ. לפני כן ביקש
שאגדיר לו את הורי. שאלתי מה זאת
הגדרה, אז הוא אמר לי ״בשתים־שלוש
מילים.״ אמרתי לו ״הם די מרובעים.״
הוא הסתכל לכיוון הנשים שישבו לידו,
ואמר לי ללכת החוצה.
ירדתי עם הקצינה. בשער בית־החולים
חיכתה מונית. נכנסנו פנימה. שאלתי לאן
נוסעים, אז הקצינה אמרה :״זה בסדר.״
ראיתי רק שהנהג מחייך כל הזמן.
הגענו לאיזה פניה, נכנסנו בשער. ההעולם
הזה 2218

קצינה סימנה משהו לשוער. הוא הניד
ראש, ופתח לנו את הדלת. הגענו למחלקה
.5היה שלט בחוץ.
שאלתי מה זה, אז שוב היא אמרה
״את הולכת לבדיקה. זה בסדר !״
ישבנו בחוץ. פיתאום התחילו אנשים להסתובב
שם, לידי. לא הבנתי שזה בית-
חולים לחולי-רוח. כן, אני יודעת שהם
שונאים שקוראים לזה כך, אך זה בדיוק
מה שזה. ראיתי פרצופים מפחידים, עשו
לי עוויות בפנים, השמיעו קולות. בטח
ראו חיילת במדים, ורצו להשתעשע באטרקציה.
היו שם נשים שצווחו, שדפקו
בדלתות, בחלונות.
נכנסה אחות, היא חייכה וביקשה שאכנס
לרופא. כשנכנסתי שאלתי מייד איפה
אני, אז אמרו לי :״ליד עכו, נהריה״.
רציתי לדעת אם אני יוצאת בצהריים,
או שזה יקח עד הערב. רציתי להודיע
משהו לאחת הבנות במשק. אז אמרו לי:
״לא, זה יקח תקופה מסויימת, אנחנו
נטפל בך.״

על העיניים. הפה יבש, אי-אפשר להרוות
את הצימאון הזה.
למחרת בבוקר הוציאו אותנו לאולם.
שם ישבנו כל היום. היו שם נשים מונגולואידיות,
היו שם נשים בנות 70 ויותר.
היתה אחת שנמצאת שם הרבה שנים,
ניצולת־שואה. היא כל הזמן צרחה בגרמנית
:״הצילו את עצמכם ! הם
באים ! תברחו ! תברחו מהר !״ היא היתה
כורעת על הברכיים ומצטלבת :״אל תגידו
שאני יהודיה!״ היא היתד, מורטת שערות
ומכה את עצמה בכל הכוח.
היתה שם ילדה בת .14 היא היתד,
תוקפנית מאוד. כנראה בגלל זה אישפזו
אותה. היא היתה מכה את עצמה, מנסה
לשבור ספסלים וקירות. ניסיתי לדבר אתה,
זה לא הלך.
היו שם שתי נשים מקסימות, סופר־שפויות.
היתר, שם אחת, בת 50 בערך,
חברת קיבוץ. אמא של שני סטודנטים. אני
חושבת שהיא הגיעה לשם בשגגה. היתה
לה בעייה של בלות, אבל מכאן ועד
מוסד סגור רבה הדרך. הן היו שבר־כלי,
הן כבר לא יצליחו לצאת מזה.
אני חושבת שאת המראות האלה לא
אשכח כל ימי חיי. היה שם בחורה שהיתר,
מתפשטת כל הזמן, מתרוצצת עירומה
וצורחת. היתה אחת שעשתה את
צרכיה באמצע האולם, והיתד, מורחת את
זה על הקירות וצוחקת בקול רם.
הן היו נשים אלימות. אני פחדתי לישון.
המילחמה הכי קשה היתד, להתגבר
על הכדורים, ולא להירדם. פחדתי לישון.

פין ״המ שוגעים
הק שים״
אחר כך התחילו לשאול שאלות, בערך
שלוש דקות. ואז אמרו לי לצאת
החוצה.
האחות ריחמה עלי ואמרה לי שפה זה
מזרע. לא ידעתי מה מיוחד במזרע, ולא
אמרו לי.
שתי אחיות לקחו אותי להתקלח. הן
חפפו לי את הראש, סיבנו אותי. כל המשוגעים
נדחפו לדלת, לראות את האטרקציה.
הסברתי לאחיות שאני מסוגלת
להתרחץ לבד, חוץ מזה שהתקלחתי בבוקר.
הן חייכו בציניות.
כשיצאתי מהמקלחת, לקחו לי את כל
התכשיטים, השעון והתיק. הלבישו אוחי
משהו דמוי־שימלה, עם שרוול קצר, שמגיעה
מעל לברכיים. היה אז חורף, בחודש
ינואר שעבר. היה לי קר נורא. הם
לא הסכימו שאלבש סוודר שלי. לא הסכימו
שאלבש תחתונים משלי, ונתנו לי
תחתונים ורודות ענקיות. לא נתנו לי
לקשור את השערות. הלכתי פרוע, כי גם
לא נתנו לי להסתרק. אני חושבת שבצורה
שהיתה לי נראיתי כמו משוגעת מהסרטים.
הכניסו אותי לאולם גדול. מסביב היו
ספסלים. על הספסלים ישבו כל הנידונים.
מסביב לאולם היו חדרים גדולים. בכל
חדר 12 מיטות. היו שני חדרים קטנים, של
שתי מיטות, שם שמו את המשוגעים הקשים.
שם גם שמו אותי, יחד עם חולה
אחת שהיתה קשורה.
באותו ערב בכיתי נורא. התחלתי אחרי
הצהריים, וזה נמשך כל הלילה. זה היה
נורא. פחדתי לישון, פחדתי שזה הסוף
שלי, שאנשים החליטו שאני משוגעת
ואני לא יכולה להבין או לדעת מה קורה.
החולה שבחדר שלי היתד, אשה קשישה,
שכל הלילה צעקה וניסתה להשתחרר מהקשירות.
כשראו שאני בוכה, נתנו לי
לרגקטיל. העיניים מתנפחות, נעצמות. את
מרגישה כבדה, כאילו יש לך מישקולות

לו. כשהוא הלך, אתרי עשר דקות — כי
אסור לראות את המצורעים יותר מזה —
ראיתי שר,כתפיים שלו מתכופפות. הוא
בכה.
במישפחה שלנו יש הרבה אנשי-צבא.
לאבא יש קשרים טובים. הוא ראה שאין
ברירה, והתחיל להפעיל פרוטקציה. במילים
יפות אפשר לומר: הפעילו לחצים
על הגורמים המתאימים.
אחרי יומיים היה אישור מהצבא לעבור
למקום אחר. ואז התחיל עניין הרכב. זה
לקח כימעט עשרה ימים. בכל יום אמרו
לאבא :״היום אין רכב.״ ובינתיים אני
הייתי בחזקת משוגעת 24 ,כדורים ליום,
ומשהו דמוי־שיחות שהיו לי עם ד״ר ג׳ורג/
קרח, ממושקף ושמן, מנהל המחלקה.
הם היו מכניסים אותי לחדר, ומדי פעם
בפעם עלה מיספר האנשים. הרגשתי כמו
מוצר מוסיאוני נדיר. הם לא שאלו אותי
שאלות. בי לא התעניינו כלל. לפעמים
הייתי מתחילה לדבר, אז היו מניפים את
היד כאילו ״קישטה, תשתקי!״
שמעתי פעם על המושג ״שיחות״ ,שיושבים
עם המטפל והוא מדבר איתך, את
מדברת מתוך הלב, מעלים בעיות. את
המושג הזה לא שמעו אצל הד״ר ג׳ורג׳.
על כל פנים, איתי אף פעם לא דיברו.
ביום שישי אחרי הצהרים נגאלתי.
העבירו אותי לבית־ד,חולים באר־יעקוב.
הרופא התורן קיבל אותי ודיבר איתי. הוא
שלח אותי ישר למחלקה פתוחה. זה בית-
חולים יפה, בתים קטנים, ספסלים, גינות,
דשא. יש שם פעילות וחוגים רבים. קראמיקה,
התעמלות, מלאכות־יד. בחדרים יש
שטיחים, מוסיקה כל היום. הלרגקטיל ירד
מייד מהפרק, הפסיקו את זה ברגע ש הגעתי.
כל יום היתה לי שיחה עם פסיכולוגית.
כשהגיעה
הקצינה אלי, היא אמרה לי
שהיה דיון בצבא ושאמרו שיותר לא
ישלחו אף חייל אחד למזרע.
במחלקה שלי בבאר־יעקוב היו חמש חיילות
ועשרה חיילים. היינו כל הזמן יחד.
מובן שלבשנו בגדים מהבית, ענדנו תכשיטים.
בערב היינו יושבים מול הטלוויזיה,
היו שם גם סרטים, ספריה, קפטריה.
הלכתי
לחפש את המחלקה הסגורה. אז
ראיתי את ההבדל בין מחלקה פתוחה
וסגורה. שם, בסגורה, היו ממש משוגעים.

הנח״לאית
״קישטה, תשתקי !״
גם האחות אמרה לי שלא נותנים לי את
השעון, כי הנשים תתנפלנד, עלי באמצע
הלילה.
אבא כחדר האוכל אוכלים רק בכפיות.
החולות רוחצות את הכלים.
הייתי מנסה להירדם ביום, כי כשהיה
אור פחדתי פחות. ידעתי שהאחיות מסתובבות
שם, והנשים האלימות לא תת-
נפלנה. אבל אסור היד, להיכנס לחדרים
ביום^.
הייתי מנסה להירדם בישיבה, אבל אז
היו מכריחים אותי לקום ולשטוף את הרצפות.
זאת עבודה מורטת־עצבים, אך
הן היו סבלניות. הן גם חייכו, ודיברו
איתנו. את הרופאים בקושי ראינו.
אחרי שבוע התקשרו עם האבא שלי.
הוא הגיע מייד. הוא היה אדם שבור,
מזועזע לראות איך אני נראית.
בהתחלה לא עניתי לו. הרגשתי שבגדו
בי. לא עיכלתי את המצב שאני נמצאת
בו. חשבתי שאני לא יכולה להראות את
עצמי לאבי. לא ראיתי את השמש במשך
עשרה ימים.
את אבא הראו לי דרך הסורג. התחננתי
לפניו שיקח אותי לאור השמש. לא נתנו

פרופיל

נשארתי שם שלושה שבועות. שלחו
אותי לחופשה בבית, שנמשכה חודש. אחר-
כך חזרתי לצבא. כשהשתחררתי מבית-
החולים, נתנו לי פרופיל .45 אחרי חצי
שנה העלו ל־ ,65 וגם זה לחצי שנה.
בהתחלה לא ידעתי מה להגיד לאנשים
הקרובים אלי, המישפחה, החברה מהגרעין
ומהקיבוץ. הם נהגו לבקר אותי כל
הזמן, כמובן אחרי ששוחררתי ממזרע.
אבל היתה לי בעייה עם אחרים. מה לומר?
להסביר שהייתי בבית־משוגעים? אחר-
כך התחלתי להסביר. זה היה יותר נוח
וברור.
אני לא חושבת שמה שהיה לי היה
מחלת־נפש, כלומר שהעקצוץ באצבעות
היה סימן למחלה. אולי הייתי מתוחה
לקראת הקורם, יתכן וגם אז זה טבעי.
אבל בין מתח נפשי ובין מחלת־נפש, שצריכה
טיפול סגור, יש מרחק רב מאוד.
ונגיד גם שהעניין באצבעות היה מחלת-
נפש, נניח שזה היה סימן למתח או לכל
דבר אחר — אז מה, בשביל זה צריך
לסגור אותי במחלקה כל־כך איומה י אי-
אפשר היה לשלוח אותי לשיחות עם פסיכולוג
או קב״ן? למה היה צריך פרוטקציה,
כדי להוציא אותי מבית־המשוגעים
ההוא? מה קורה עם מי שאין להם אבא
עם קשרים? הם בוודאי נשארים שם, ובסוף
באמת משתגעים!
עד כאן עדותה של החיילת. אי-אפשר
לקרוא אותה בלי מועקה כבדה מאוד.
משהו יסודי מאוד אינו בסדר במדינה
הזאת, ביחסה לזכויות־האדם, אם דברים
כאלה אפשריים בה.
הדבר מטיל עלינו חובה כפולה ומכופלת
לעמוד על המימשר. נשתדל למלא חובה

ה ש בו עבמאה הי 2 0

1958
— 7.3גמאל עבד-אל־נאצר
מקים ממשלה מרכזית לריפוב־ליקה
הערבית המאוחדת ושתי
ממשלות איזוריות — אחת למצריים
והשנייה לסוריה.

מה אירע כמאה ה־־20׳ כשבוע שכין ה* 5במארס עד ה־11
במארס ץ כמדור זה יסקור ״העולם הזה״ כמה מן המאורעות שאירעו
כ־ 80 השנים הקודמות כשבוע שבו מופיע הכיליון.

1905
— 7.3מישלחת מומחים של
ההסתדרות הציונית יוצאת ל-
איזור אל־עריש, כדי לבדוק את
האפשרויות להתיישבות יהו-
דית־חקלאית במקום.

1910
— 8.3הברונית הצרפתיה
דה לארוש היא האשד. הראשונה
בעולם הזוכה ברישיון־טים.

אין בדעתו לשוב למולדתו, ה נשלטת
על־ידי הנאצים, ברא שותו
של אדולף היטלר.

1955
— 7.3גרמניה הנאצית
מספחת את חבל הסאר לת חומה.

1956

7.3הצבא הנאצי פולש
לחבל הריין. היטלר מבטל את
חוזי ורסאי ולוקרנו ומציע ל צרפת
ולבריטניה חוזה אי־הת־קפה.
הוא אף מביע נכונות
לשוב לחבר־הלאומים.
בלונדון נוסדה הוצאת הספ רים
פינגווין ונפתח עידן ה ספר
בעל הכריכה הרכה.

1958
— 11.3הצבא הנאצי פולש
לאוסטריה השכנה. כעבור יו מיים
מספחים הנאצים את אוס טריה
והיטלר מתקבל בווינה
בתהלוכת ניצחון.

ויסטון צ׳רצ׳יל
5.3.1946

1911

19112
— 9.3היפאנים כובשים את
האי יאווה מידי ההולנדים. כל
הודו ההולנדית בידי היפאנים.

1948
— 9.3מצב אספקת המזון
בירושלים הולך ומחמיר. החנו יות
ריקות והרעב מאיים על ה־אוכלוסיה.

1949

9.3מוסקבה נקבעת כבי רתה
של ברית־המועצות.

1926
— )5.3התיאטרון על־שם
שיקספיר בסטרטפורד, אנגליה,
עלה באש. התיאטרון, שנבנה
מחדש, הוא היחיד בעולם ה מציג
יצירותיו של אדם אחד
בלבד — ויליאם שיקספיר.

1952
— 8.3אבטלה קשה באר-
צות־הברית. מיפעל פורד בדט רויט
הודיע על כמה מקומות
עבודה פנויים ד 3,000 פועלים
קפצו על המציאה. במהומה ש התחוללה
במקום קיפחו את
חייהם ארבעה פועלים.

1955
— 6 —9.3הבנקים ברחבי
ארצות־הברית נסגרים. הקונג רס
מעניק לנשיא רוזוולט סמ כויות
נרחבות בענייני כספים.
הנשיא מנהיג מהפך כלכלי, או סר
כל תשלום בזהב.
— 10.3אלברט איינשטיין,
השוהה מחוץ לגרמניה, במיס־גרת
מסע הרצאות, מודיע ש־

1960
— 5.3השם כיכר ישראל

— 8.3הכנסת החלה לקיים
את ישיבותיה באולם קולנוע
קסם בתל-אביב. משה שרתוק
עיברת את שמו לשרת וזלמן
רובשוב לשז״ר.

הוענק לצומת מרכזית בבירת
צרפת, פאריס.
— 10.3מיתקן ניסויי להתפלת
מי-ים, על פי שיטת ה מהנדס
זרחין, הופעל באילת.

1950
— 11.3ממשלת לבנון דחתה
דרישה סורית להנהיג איחוד
כלכלי מלא בין שתי המדינות.

8.3הרמטכ״ל לשעבר,
רב־אלוף (מיל ).חיים לסקוב,
מונה מנהל רשות־הנמלים.
הודעה על כך פורסמה בירושלים.

1951

1962

6.3שינויים מרחיקי-לכת
בתקנות הכיבוש של גרמניה,
המקבלת זכויות ריבוניות נרחבות.
בראש מישרד־החוץ ה גרמני
החדש עומד הדוקטור
קונראד אדנאואר, שהפך אחר-

— 6.3אחרי שנים של מיל-
חמה עקובה מדם בין לוחמי
השיחרור האלג׳ירים לבין הצבא
הצרפתי, החלו שיחות-
שלום בין נציגי ממשלת צרפת
הלוחמת,
ונציגי המחתרת
אף־אל־אן. השיחות הובילו לכינונה
של העצמאות האלג׳י-
רית ולהשלמה עם צרפת.

1965
— 6.3בישראל תוקם טלוויזיה
לימודים, לפי הצעה ש נתקבלה
בכנסת.
— 8.3הפגנות והתנגשויות
בין חסידי גמאל עבד־אל-
נאצר לבין מתנגדיו בסוריה.

1965
— 6.3הפנטגון מודיע כי
שני גדודי מארינס יישלחו ל-
דרום־ויאט־נאם, לפי בקשת
ממשלת סייגון. המעורבות האמריקאית
החלה.

קונארד אדנאואר ודויד כן־יגוריון
6.3.1951

1945
— 7 —11 .3המחנה הבריטי
השמיני הודף התקפות־נגד כבדות
של הצבא הנאצי בתוניסיה.

1944
— 5.3הצבא הסובייטי מנהל
מיתקפה תלת־חזיתית באוקראינה.

1945

6.3הפרטיזן יוסף ברה
טיטו נתבקש על-ידי מועצת הכתר
להרכיב ממשלה ביוגוסלביה.

1946

5.3וינסטון צ׳רצ׳יל טובע
את הביטוי ״מסך הברזל״,
שהפך מאז שכיח בפוליטיקה
העולמית. בעת נאום שנשא
בווסטסניסטר קולג׳ ,בפולטון,
ארצות־הברית, אמר :״מסך
ברזל ירד על היבשת,״ והתכוון
לאירופה.
— 7.3חמישה אנשי פלמ״ח,
שנתפסו עם נשק ביד, בדרך
שבין ירושלים ליריחו, נדונו
לחמש שנות מאסר כל אחד.

1947
— 11.3מזכיר האדם,
טריגווה לי, ממנה ועדה לחקר
בעיית ארץ־ישראל.

כך קנצלר ונודע כאבי הסכם
השילומים עם ישראל.

1952
— 9.3עבאס חלים, ממיש־פחת
המלוכה במצריים, יצא בקריאה
פומבית לברית־שלום
עם ישראל.

1955
— 5.3יוסף ויסריונוביץ
דג׳וגשווילי סטאלין, שליטה ה-
כל־יכול של ברית־המועצות, מת
בן .73

על ההצעה להטריד ולבייש
את עובדי חברת״חחשמל.

בתוכנית גלי צה״ל, משתיים טד
ארבע 18.2.80 הציע שלמה אה־רונסון
ללמוד מהציבור האמריקאי
כיצד להגיב על העיצומים בחברת-
חשמל ובמקומות אחרים. לדעתו,
צריך הציבור הישראלי למצוא את
כתובותיהם של חברי ועד־העובדים
של חברת־חשמל ופשוט להטרידם:
ללכת אחריהם למכולת, לבייש אותם
וכר.
איו ספק ששביתות ועיצומים של

— 9.3הארכיבישוף מאקר-
יום, מנהיג היוונים בקפריסין,
הוגלה על-ידי הבריטים לאיי
סיישל. עילת הגירוש :״פעולות
טירור״ .מאקריום שוחרר כעבור
שנה והפך, מאוחר יותר,
לנשיא קפריסין העצמאית.

— 5.3ראש־הממשלה, דויד
בן־גוריון מנמק בכנסת את החלטת
הממשלה לפנות את סיני
ואת רצועת עזה. הכנסת דוחה
הצעות אי־אמון של חרות
והציונים הכלליים. אחדות-
העבודה ומפ״ם מביעות התנגדות
לנסיגה. שרת־החוץ, גולדה
מאיר, שבה ומכריזה כי הסכם
שביתת־הנשק בין ישראל
ומצריים בטל ומבוטל.

שלמה אהרונסון
לבייש את מי?
קבוצות עובדים מסויימות פוגעים
לעתים גם בקבוצות שונות באוב־לוסיה.
עיצומי עובדי חברת־החש־מל,
למשל, פוגעים גם במורים,
ברופאים ובאחיות, ואילו עיצומי
המורים, הרופאים והאחיות פוגעים
גם בעובדי חברת־חשמל. הייתי
מציע לקבוצות העובדים השונות
לתאם את פעולותיהם ומאבקיהם,
ולהגיב במשותף נגד האחראים למצבם
— הממשלה, המעסיקים
וההסתדרות. בכך יסכלו את המאמץ
להסיח את דעת הציבור מן
האשמים ולהפנות את זעמה של
קבוצת עובדים אחת נגד חברתה.
בכך גם יצליחו להוציא מידי ההסתדרות
את השליטה על המאבק
ואת האפשרות שבידיה לרסנו
ולשככו.
ואשר להמלצתו של שלמה אה־רונסון,
הייתי מציע לציבור העובדים
לקחת אותה ברצינות ולייש מה
— הן כלפיו והן כלפי האחראים
למצבם. עובדי חברת־החש־מל׳
,למשל, יכולים לנתק את אספקת
החשמל לדירתו של אהרונ-
סון. ובאשר לרעיונות נוספים, אני
סומך על דימיון העובדים ומקווה
שלא יחכו להצעות נוספות מפיו
של החכם משחייס־עד־אובע.
אריה פינקלשטיין, חיפה

נץ ח־רו ש ד
המצ פון האנושי

1956

1957

ה דוג מ ה האולריחאיח

1961

1917

1918

— 11.3יובל שנים לעיר
העברית הראשונה — תל-אביב.
ישיבה חגיגית של מועצת העיר
בבניין המוסיאון.

— 6.3החלו חילופי שבויים
בין ישראל למצריים.

— 11.3בקייב, רוסיה, נפ תח
מישפטו של מנחם מנדל
בייליס, קורבן עלילת־דם טי פוסית
— הוא נאשם ברצח נער
נוצרי כדי להשתמש בדמו ל טכס
יהודי בפסח. כעבור שנ תיים
זוכה בייליס בדין, חי כ שבע
שנים בארץ־ישראל ומת
בארצות־הברית.

— 8.3שביתות ותסיסה ב־פטרבורג,
רוסיה. הצבא מצטרף
למורדים המהפכנים. השילטון
בבירה עובר לידי מועצת הפו עלים
(ברוסית: סובייט).
— 11.3הצאר הרוסי, ני־קולאי
השני, מפזר את הדומה,
אולם צירי הפרלמנט מסרבים
למלא את הוראת השליט ולהת פזר.
הצבא
התורכי נסוג; הצבא
הבריטי מתקדם ונכנס לתוך
בגדה עיראק.

1959

מכחכים

פרנקלין רוזוולט
6—9.3.1933

1967
— 11.3סווטלאנה סטאלין,
בתו של יוסף סטאלין, הגיעח
לג׳נבה וקיבלה מיקלט זמני
בשווייץ. אחר כך השתקעה
בארצות־הברית, נישאה לאמ ריקאי
ופירסמד, ספר המגלה
טפח מחייו הפרטיים של אביה
מטיל־האימה.

1974
46 — 9.3צירים יהודיים
בפרלמנט הבריטי החדש — 33
לייבוריסטים 12 ,שמרנים וליברל
אחד.

המישחקים האולימפיים
עולים הון־עתק, הראוי
לצרכים אחרים, חיוניים
יותר.

האם מישהו לקח לתשומת־ליבו
את העובדה, שבסכומי-עתק שהושקעו
במישחקים האולימפיים, האמורים
להתקיים במוסקבה, ניתן
היה להציל את העם הקמבודי
כולו?
הפסבדדנאור־מתקדם העולם משקיע את קאמצעים המוגבלים
בלאו־הכי באירועים ספורטיביים
ובשעשועים. האם מכאן עלינו
להסיק, שתחרות ספורט כלשהי
חשובה לאנושות יותר מחיי־אדם?
האם הצפייה בתחרות איגרוף בצבעים
חשובה יותר משיקום אסירים?
ואפשר להזכיר תחומים
(המשך ׳בעמוד )6
העולם הזה 2215

נזטונת ההדנה-וידאו;
מ סו הק ת ה ״72
5ק- 7210ק*
50 זא/ו״וו* 1/ 5 £0 /ז

וידאו בית
8080£־* 1^ ) 51.ז?£
זוז* *1./ 5 £0ק

בוא לראות ולשמוע הדג מה
באולמי ה ת צוג השלם וני, ב מג דלש לו ם, בתל אביב
א 1אצל סוכנינו המור שיס ברחב האר׳ץ.
פרסום(זמיק|ופאוטיואן
העולס הזה 2218

דנשבץ

מכחכיס

ד ו 1ול הוה

(המשך מעמוד )4
רבים, שחשוב להשקיע בהם מטעמים
אנושיים ומצפוניים.
אנו תומכים בהטלת חרם על ה־מישחקים
האולימפיים הנוכחיים,
במחאה על הפלישה הסובייטית ל־אפגניסתאן
והפגיעה בזכויות האדם.
אנו מציעים לערוך אותם במים־
גרת צנועה יותר, במקום אחר.

מאוזן :
)1יצור חידה; )5התאחדות
בתעשייה ! )10 מבקע גרעין
האוראניום; )11 משך,
ציפה ; )13 בח.ז. יום הגבורה;
)14 מנה מצומצמת; )15 שליט;
)16 התיר ; )18 הופיע ; )20
מתקיים ; )21 פטריה ; )22 תש לום
חובה; )24 חובב נזיד־עדשים
; )25 מהנדס סקוטי ;
)26 שנית היא לא תפול; )28
משידורי הטלוויזיה ; )30משחקני
הכדורגל ; )31 שבו
מדובר ; )32 גורל ! )34 נשיא
יוגוסלביה, עדיין ללא סוף ;
)35 העליב; )38 ארמי; )39
יטיף דם ; )41 ריחם ; )42 כלי״
נגינה מיזרחי ; )43 זה, זו ;
)45 מועל היסטורי; )47 מי
יתן ; )48 רעד, רטט ; )50 ידיעה,
שליחות; )51 אשמדאי;
)52 מס׳ העיקרים! )54 עצם;
)57 שפע! )61 אנקול; )62 החלק אביה־צלפחד! )64
האחורי! )65 נבער מדעת;
)66 בן־המשפחה ; )67 אבדן,
נפילה (בהשאלה 69 הפיל ;
)70 עייף; )72 מוכרת מזונות?
)74 מטבע בא״י; )75 צעיר;
77 או ת ה (סלנג); )78
זבוב אפריקאי ; )81 חיידק ;
)83 סופו של יום; )85 לבושו
של מרדכי; )86 בעל ״המרד
על הקייך; )88 משענת; )89
שמה החדש של ניז׳ני נובגו־רוד!
)91 היה ראש ממשלה
בבורמה ; )93 ממנהיגי המפלגה
הנאצית; )95 קישוט, נופף
; )96 הובל ; )98 בן אדם ;
)100 עוף דורס; )102 נקי!
)103 אמצעי תשלום ; )104 חל קיק
חיובי; )105 מנשות דויד,
טובת־שכל ויפה־מראה.
מאוכף :
)1לבנה )2 :צייר, איר
ישראלי; )3מייסד מקווה-
ישראל (ש״מ); )4שם מצודה
בגליל ; )6אויה ; )7חירף ;
)8למעט; )9בעלה הראשון
שה הגב׳ במס׳ )12 ! )105
האיר! )15 שמו הפרטי של
מנדלי מו״ם; )16 בודד; )17
אסון ! )19 חלק במצלמה ; )20
ממהר; )21 לא מזוייף, אמיתי
; )23 כלי עינויים ; )24
מעשהו של חוני ; )26 ההדגש
בהברה האחרונה; )27 דום;
)29 לצורר; )30 שורט שק מים
; )33 גם מעופפת? )34
רכב למשאות ; )36 אבי בלעם ;
)37 וסת ; )40 מתנועע ; )41

שבים כיום ביהודים. זוהי תשובה
המחזירה את הגלגל אחורנית, לתביעות
הערבים על בתיהם ביפו,
ברמלה ובכל שטחה של מדינת
ישראל
עתה רוצים אנשי קריית־ארבע
לשבת בתוך חברון, כאילו שליד
חברון הסתדרו. הסיכסוך יהיה

דרור עמר ואשר לוי,
קיבוץ שדה יואב

ד דו ת לושה
ועוד על ״הילד המרטיב״
(״העולם הזח״ •)2213

כקוראה -קבועה הייתי רוצה
להתייחס לכתבתה של סטלה קורן.
אני בת 23 ומתגוררת בניו־יורק
מזה שנה, עקב לימודים. בילדותי
עברתי הרבה ...וזה גרם לי
להרטים במיטה עד גיל .15 ולמרות
שהיתה לי פסיכולוגית, לא
העזתי לומר לה מילה וחצי מילה
בנושא ההרטבה.
לא היה לי ספק, שיבוא יום
ואגמל מרעה חולה זו, למרות ש הדבר
הפריע לי. המסקנה היחידה
היא, שאיו להאשים את הילד בגין
הפרעות אלה, שמקורן בגיל הרך.
להיפך. הנכון לעשותו הוא להתעלם
לגמרי מעובדת ההרטבה,
בתיקווה שהבעייה תיפתר עם הזמן.
מור אכיג, ניו-יורק

גוג ומג 1ג
על היריבות שבין שני בע-
לי-גוף, אריק שרון ופייסי
הזה״
גרופר (״העולם
.)2214

לא הוגן מצידכם, לפרסם תמונה
של ח״כ גרופר כשסיגר ענקי,
ממש פאלי, מזדקר באיום מול פני
יריבו, כשממול, היריב בכבודו

נועם ; )44 ככלי לחפירה ; )46
מושב השופטים ; )74 אדמה
בנגב ; )49 השתא ; )50 שמן;
)53 איל; )54 הוא כתב את
״באב־אל־וואד 55 אות יוונית
; )56 השכלה ; )58 מזון ;
)59 העונה הבאה ; )60 סינדי־קאט
; )62 השווא האחרון ; )63
מילת־רמז לרחוקים; )66 אח־רית־דבר
; )68 מיריביו של
סטלין; )71 הצגה ישנה ב־

קורא ממלון
סכנה ; גפרור !
תוקפני ומתמיד, שכן בית יהודי
בסביבה צפופה של ערבים יהיה
זקוק להגנה והתהליך ידוע: נטי לת
בתים נוספים, לצרכי ״ביטחון״;
בית יהודי אחד אינו די
מוגן ויש צורך, לכן, לאכלס ביהודים
גם את הבתים סביבו. וכך
ימשיך גלגל ההפקעות לנוע וסביב
ה״בית״ היהודי יקום גם מחנה
צבאי ז עי ר...
יישוב יהודים בחברון יסמל יותר
מכל את הרצון של אנשי גוש־אמונים
וקריית־ארבע לפגוע באוטונומיה,
לקעקע את סיכויי ה שלום,
להעלות את הסיכסוך היש-

״הבימה 73 הוציא מצרה ;
)76 זמם; )77 צמח לתעשיית
סיבים; )79 רב, אמורא; )80
רקבון ; )82 מרחק (לפי פרסות);
)84 צמר־גפן! )87ה מטבע
שלנו; )90 משוררת;
)92 לילה ; )94 מטבע אמריקאי
; )96 בנחת, בשלווה ; )97
נשק־קל (ר״ת 97 חיפש ;
)191 הוראה ! )102 חייב ; )103
בהשאלה — מם׳ עולמות.

שר שרון
פנים אל פנים

הופיע ספר חדעץ
מ. גבריאל ר 1זגבא 1ם

התמונה המדברת

ובעצמו, שר-החקלאות שרון, חסר
נשק מגן, עם פנים ילדותיים מחייכים.
דרורה
אכני, רעננה
• שני היריבים, על כלי זינם
— ראה תמונות.

באב דו ש ד

אברה יטו!

הצ־מות, הגפ רו ר

ער מוח

על כוונת מתנחלי קריית-
ארבע להרחיב אחיזתם בתוככי
חברון.

משתת פי ם

בן־ציון רבינוביץ
ובית ״גד׳

ראלי־ערבי על פסים של התנגשות
יהודית־איסלאמית.
מיליוני מוסלמים בעולם כולו
ממתינים ל״גפרור״ שיצית את התבערה.
אנשי ההתנחלויות הם המועמדים
להיות המציתים. ואוי
לנו מן הצפוי בעתיד, אם נגלוש
למילחמה מקיפה עם העולם המוסלמי
כולו.
מאיר מטדון, תל־אביב

ו ה אי סדם

אמ ו

המחיר 118 :ל״י(כולל מע״מ)

ח״כ גרופר

יישוב יהודים בחברון אינו
״תשובה ציונית הולמת״ ,ואוי לד.
לציונות אם אלה הן תשובותיה.
יישוב יהודים בחברון אף אינו
תשובה רציונאלית, אלא תשובה
דתית מיליטאנטית, תשובה של
צביעות והתחסדות. תשובה האומרת:
שלך שלי ושלי שלי. זהו
חיפוש בנרות אחרי בתים שהיו
מיושבים ביהודים, והתעלמות מעשרות
אלפי בתים ערביים המין-

א מריק ה, א מ רי ק ה
על הישראלים בארץ־חאפ־שרויות־הבלתי-מוגבלות,

עיקבות דבריו של הקורא
אלכם מסים במדור ״פוהזה״
(״העולם
רום״
.)2216

אני
מסכימה עם התיאור וחולקת
על הפרשנות. מישרד ההגירה
האמריקאי איננו אנטי־שמי סתם
כך, ואף אינו משתף־פעולה עם
ממשלת־ישראל. יש לו פשוט ני׳
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2218

שדחק
לגברים
כמ 1ך

״מאז ששמתי
את ״שרתון־״על הכוונת
איני מחליף אותה
באף סיגריה אחרת.
אני אוהב את הטעם
המיוחד של ״שרתוך.
יש בה תערובת מעולה
של טבק וירג׳יניה
והיא נותנת לי
הנאה אמיתית.
עם ״ שר תוך
קלעתי בול!״

העולם הזה 2218

מכתבים

״עלית״ ושר־ החקל או ת

(המשך מעמוד )6
סיון עגום עם הישראלי השואף
להגר לארצות־הברית. הישראלים
בעלי המיקצועות המבוקשים מצליחים
גם כיום להגר, אבל עמך,
חסרי המיומנות, הכוללים שיעור
גבוה להדהים של ״בעלי מיקצו־עות
פליליים״ ,המנסים להישאר
בארצות־הברית עם אשרת תייר
שפג תוקפה — לאלה יש בעיות.
המאפיה הישראלית בארצות־הב־רית
מפורסמת מנידיורק ועד לוס-
אנג׳לס, ולאמריקאים סיבות טובות
לנסות ולנפות את המבקרים היש ראלים.
הדרישה להוכיח מקום
עבודה קבוע, למשל, נובעת מן הצורך
להרחיק את מיקצועני הפשע.
אין זאת אנטי־שמיות.
ובקשר ליחס של היהודים המקומיים
אל ״העולים החדשים״ מישראל,
נדמה לי שיחס זה אינו
שונה מיחסם של מרבית תושבי ישראל
אל העולים ממרוקו (בעבר)
ואל העולים מגרוזיה (בהווה) .זהו
סתם רגש עליונות כלפי העולה העני,
הבא מארץ מפגרת.
יעל ארז, תל־אביב

האיש גדול הממדים בתמונה, הלוחץ את ידו של מיכאל רם, מנהל היצוא של
״עלית״ ,הוא שר החקלאות הגרמני, יוסף ארטל, שביקר בביתן ״עלית״ ביריד
הממתקים הבינלאומי שהתקיים לאחרונה בקלן, טעם מן המוצרים ושמע מקרוב על
הישגי ״עלית״ בתחום היצוא.
הצלם אשר ליווה את השר הגרמני, לא היה בסביבה וברגע האחרון הצליח להנציח

את המעמד במצלמתו, כך נראה, לכן, השר יוסף ארטל כשהוא עם גבו למצלמה.
באותה תערוכת ממתקים וכתה ״עלית״ לפופולריות רבה ובעקבותיה תרחיב החברה
את היצוא למזרח הרחוק ותכפיל את שיווק מוצריה באוסטרליה•

אפל־יהמ מו כנ ת
על הנוהגים המקובלים
בבניין איי־בי״אם בתל-
אגיב.

בלב תל־אביב ניצב בניין גבוה
ומרשים — בניין איי־בי־אם. אדם
החפץ להיכנס אליו חייב להפקיד
בידי פקידת הקבלה, בכניסה, את
תעודת־הזיהוי שלו או מיסמך מזהה
אחר. ביציאה מקבלים את התעודה
בחזרה. למרות שנוהג זה אינו
מקובל עלי (רק שוטר רשאי לקחת
תעודת־זיהוי מאזרח) ,אני מבין את
המניעים מהם צמח.
אולם אינני יכול להבין ואינני
יכול לקבל, בשום פנים ואופן, את
העובדה שערבי אזרדדישראל, הנכנס
לבניין איי־בי־אס חייב, בנוסף
להפקדת תעודת־הזיהוי שלו,
להיות מלווה על־ידי שומר צמוד.
שומר זה מלווה את הערבי אז-
רח־ישראל כל זמן שהוא שוהה
בבניין.
היכן השיוויון בין אזרחי ישראל

מ ש לו ח מויי ,
לבוו־יס!..
לגו לילדות
עם מערכות לגו 231 ,230 יכולה ״האשד, הקטנה שלך׳ לטפח בית מרוהט משלה
וגם להפוך לרופאה או אחות רחמניה.

הנ חו ת:

לגי0ג* ־ 275.י״

פעם ניצבו עליו ספריהם של
חיים וייצמן, זאב ז׳בוטינסקי, דויד
בדגוריון ...ואליהם הצטרפה גם
גולדה מאיר. אחר־כך התווספו הספרים
של אבא אבן, עזר וייצמן,
דויד הכהן ויצחק רבץ. וכך, ככל
שהספר חדיש יותר, כך מורגשת בו
יד המיקצוען, המשכתב את ההיסטוריה,
עד שמגיעים לתחומי הבדיון.
עתה
זכינו בעדות של ידלין,

> 2־490.ל־י
לגי י

שער ״העולם הזה״ 215צ
גלים ומים עכורים
שחלקה הרלוונטי התפרסם כבר ב-
מישפטו.
מה עוד מצפה לנו? מגלי הים
עד למים עכורים של יהושוע פרץ?
קול פה, קול שם מאות יעקוב
חלפון? או אולי אדם וחוותו מאת
אריאל שרון?
מדף הספרים קורס תחתיו.
משה איזנברג, חדרה

דבו שן ש ד
נשות ול צ מרת
על דירוג לבושן של הנשים
הלבושות בטעם ובחוסר-

רח׳ הפל או ת 1589

המערכת מיועדת לבניית רחוב שלם בעיר מודרנית. מתאים לילדים החל מגיל 6

י׳ נחה

4לי׳

לגו + 911 לגו 107
לפורים ״חבילה משגעת״ הכוללת מערכת אוניברסל ענקית ()911
ומנוע לגו אוניברסל ()107

הנחה ־500.

ליי

כל החבילה

מבצע הנחות על לגו 50נ מ שך!
ה מ פי צי ם: סו כנויו ת קו פ מן בע״מ, ת ״ א, החש מונ אי ם 105

תן 8 טרמפ 8
לחייל ״

אנט פדאטו־שרון
איפור, לבוש ותכשיטים

8 1 0 0א ח ריו ת ל שנ ה!

היהודים והערבים, אשר כה מרבים
לדבר עליו?
ל. ענבר, תל־אביב

הדברת מזיקים

ב הנ ח ה

א.צ.ע

£תל א בי ב 2 4 1 0 $

רחל דיין

מעבד. ח

מו ר שי ם ע״ימשרדהברי או ת $5ו$ ,ו 2

קו ל 3ה, קו ל שם
פני הדור בפני הספרים
שלו — אחרי פירסום ספרי
של אשר ידלין (״העולם
הזה״ .)2215

מדף הספרים שלנו עלול להתמוטט.

טעם
.)2215

(״העולם

הזה״

שכחתם
כי מלבד הלבוש, הנתון
לבחירתן של הנשים, ישנם גם
נתונים טבעיים, בחסד האל, שכמעט
אין לשנותם באמצעות איפור,
לבוש, תכשיטים וכו/
איזי טל־שחר, רחובות
• פרצופים, עם מעט כחל
ושרק — ראה תמונות: רחל דיין,
הראשונה מבין עשרת הנשים הלבושות
בטעם, ואנט פלאטו־שרון,
הראשונה מבין חסרות הטעם.
העולם הזה 2218

מזל החודש :

ישו רא נולד בדצמבר

לתאומים שבוע מוצלח. זה זמן טוב להתבסס
בעבודה, להראות יכולת גבוהה,
והקסם האישי המפורסם
שלכם ישפיע על
אנשים רבים. לאה מביניכם
שעובדים בתק שורת
וכמובן ציפו למהירה, התקדמות תהיה
אכזבה, אבל
ן ו או מי 0
זמנית. יש אמנם הי-
: 1 21מ אי
עצרות אך עוד מעט
20 ביו ג י
הכוכבים יפצו אתכם
על העיכוב. הכרויות
חדשות תהיינה לכם במקומות שקטים.
ישו למרות הכל — מזל דגים
לכל מזל כוכב, ולכל כוכב אופי מייוחד. הדגים נשלטים על־ידי כוכב נפטון,
ויש לתהות על קנקנו. נפטון, שעל שמו נקרא הכוכב השולט במזל דגים, הוא אל
הים המיתולוגי, והמזל שבו הוא שולט הוא מזל מים. המים תופשים את חלק
הארי של שטח כדור־־הארץ, והים מקיף עולם ומלואו, ועמוק עד אין חקר. על הקשר
בין הרוח למים נרמז כבר בספר בראשית :״ורוח אלוהים מרחפת על פני המים.״
כוכב נפטון אחראי לתחושות ורגשות והוא מביא לפיתוח האינטואיציה, חשיבה
דרך רגש ותחושה. לכן התפילה, המדיטציה, המיסטיקה ויתר דרכי החיים הדומים
לאלה, מסומלים ונשלטים על-ידי נפטון.
נפטון מסמל את החיפוש אחרי האמת וההתמסרות. הוא מביא את בן מזל
דגים להתעלות מעל עצמו. קשה מאד להגיע לתכונות הנעלות הרוחניות של הכוכב,
ולכן רק מעטים מבני המזל מצליחים להגיע עד לדרגה הנעלה המתאפשרת להם
על״ידי הכוכב. רבים מגדולי הרוח הם בני מזל דגים, אלה הם החזקים שבמזל.
כנגדם, החלשים מבני המזל, נתפסים לבריחה מן המציאות, עד כדי התמכרות
לאלכוהול, סטים, עישון, או אפילו לסתם אשליות יפות, או פשוט לשינה מוגזמת.
החיפוש אחרי חיים נעימים, המבוססים על אשליות, יביא אותם למשיכה
לקולנוע, תיאטרון, איפור, משחק וכדומה. ההוכחה — חג הפורים הוא במזל
דגים !
למרות שנפטון שואף לאמת, כך הוא יודע גם לזייף אותה. באמנות כל כך
גדולה, שהאדם בטוח שהאשליה היא אמת לאמיתה. דוגמה: המן הכין עץ
למרדכי ונתלה עליו בעצמו.
ההיפנוזה היא בחסותו האדיבה של כוכב נפטון וכן גם החלומות. אלברט
איינשטיין, בן מזל דגים, העיד על עצמו שעיקר טרחתו היתה לנסח חוקי טבע
שחש וידע אותם באופן אינטואיטיבי.
האופי הנפטוני מתגלה בהתנהגות מימסדים דתיים, בייחוד של הכנסיה הנוצרית,
ששאיפות הכח וההשתלטות שלה הוסוו על״ידי מעטה של קדושה ורוחניות.
אך עם זה, מי שנמצא בחסותו של נפטון, וגם יודע לנצל את הכוכב שלו בצורה
חיובית, ניחן בהשראה, הבנה, סלחנות, טוב־לב, הקרבה, רגש ליופי, חוש לאמנות,
מסירות, נאמנות ודמיון. למרות ה״ 24 בדצמבר, יש לאסטרולוגים הוכחות שישו
היה בן מזל דגים. לפי סיפורים שונים, שהתהלכו סביב לידתו, החליטו האסטרולוגים
שהוא אכן שייך למזל זה. ישו גילם באישיותו את עקרון ההקרבה העצמית. כאשר
נצלב לא היתה בו נקמנות אלא סליחה גדולה .״סלח להם, אבי, כי אינם יודעים
את אשר הם עושים.״
ניצול הכלח הנפטוני לרעה מביא לבילבול, חוסר ריכוז, חוסר כושר״החלטה.
בן מזל דגים חלש הוא בטלן המתמכר לסמים או לאלכוהול, בעל פחדים בלתי מובנים,
ומשועבד למין• זאת בשם האמונה בחופש המין.
לילידי מזל דגים חשוב הקשר הרוחני יותר מהמעשי. הם לא יתקשרו לאדם
בגלל כספו, שמו, או מעמדו. העדיפות הראשונה תינתן לאדם שהרשים אותם
ברגשותיו אליהם או לדברים שהם מעריכים. למרות שיש להם סקרנות גדולה
בכל מה שנוגע לענייני מין, הם אינם מובנים לבסס יחסים רק על נושא זה, ויחפשו
קשר ריגשי.
קורה להם לעתים קרובות שהם מתאהבים באדם שלגמרי לא מתאים להם,
ורואים אותו כפי שהם רוצים לראותו. הם סובלים קשות, עד שהמציאות טופחת
על פניהם, ומכריחה אותם לראות את האמת. אז הם עוברים לאהבה הבאה בתור.
המזלות המתאימים במייוחד לדגים הם מזלות המים — עקרב וסרטן. הם
מזלות חזקים, מעשיים, ויכולים להוביל את הדגים, לחזקם ולעודדם, גם מהבחינה
הכספית.
דגים יכולים להתאים לאריות, מאזניים, שוורים וטלאים, אך קשר זה אינו
מלהיב במייוחד.
לגבי מזלות האדמה יצרו הדגים שותפות, היכולה להפוך לקשר נישואין טוב
עם מזל גדי, המזל המעשי, בעל האמביציה, והחרוץ בעבודה. הגדי יכריח את הדג
לעלות ולהתייצב על הקרקע ולהתייחס יותר ברצינות לחיים הארציים.
לגבי ילידי קשת, תאומים ובתולה יוצרים הדגים ניגודים רבים, מתח ועצבנות.

*011/

תוצענה לכם הצעות לנסיעה לחו״ל. תהיינה
גם פניות לארצות

רחוקות שאליהן לא
מגיעים בנסיעות שיג־רתיות.
שטף האירועים
הנורמלי ייעצר במחצית
הראשונה של השבוע,
ומצב הרוח עלול לרדת
לשפל. אך הגיאות תחזור
במחצית השניה של
השבוע, שבה מחכים
לכם הפתעות, בילויים,
ופגישות עם
־ירים וקרובים מחו״ל.

שבוע של הרהורים וחשבון הנפש לאריות.
אבן זו לא התקופה השמחה ביותר של
השנה. קשה להם לה בין
למה הבל נמאס
ומה גורם להם מצב
רוח שבזה. קרובים
מבוגרים יבקשו מכם
עזרה, ועידוד, וזה בדיוק
מה שעוד היה אויוג חסר לבם. לעומת זאת
דווקא בעבודה ובלימו21
ביו לי -
ז 2ב או גו ס ט
דים הולך טוב. אנשים
משתמשים ברעיונותיי
בם ונהנים מהם. משבת ישתפר המצב.

22 בנו במבר
חותיבם. שתפו אותם
לזמן קצר, לימדו מהם
כיצד להנות ולהשאר שקטים, והעיקר
הסתירו היטב את העוקץ. יתכן שהתבק שו
מחברים להצטרף למשימה מיסתורית.

הקשתים יגלו השבוע, כאילו בפעם הראשונה,
שאפשר להיות מאושרים בקרב בני
הבית והמשפחה. באוויר
מנסרת ההרגשה שצריך
לתכנן את העתיד, לדאוג
לכל מה שקשור בקניית
בית או שיפור
הדירה. שמרו על היחס
הנכון להורים מבוגרים,
ובררו אס יש צורך ב23
בנו במבר - בריאותכם עזרתכם.
20בדצמבר
תהיה טובה, ובעבודה
תמצאו תנאים נעימים.
יקיפו אתכם אנשים שנעים לכס לעבוד
בחברתם, ותופתעו לגלות סיכוי טוב לרומן.

בסוף השבוע הגדיים יקחו חלק במופעי
בידור עליזים וקופצניים, תיאטרון, קולנוע
וספורט. יתקוף
אתכם יצר הנדודים הסמוי,
והנסיעה לחו״ל
תהיה בהבנה אצל ה גדיים
עצמם או אצל
אנשים שהחליטו לצרפם
אליהם אך עדיין

לא תודיעו על כך. נו קשרים עם מבוגרים
21בדצמבר ״ .
יועילו לגדיים מאד,
19 בינו א ר
בעבודה כמו בנסיעות.
יתכן שהגדיים יאלצו להחשף ולהופיע
לפני קהל בנושא הקשור בהרזיה ודיאטה.

שבוע טוב לקניות ומכירות, או החלפת
חפצים. אל תכנסו למריבות, ונסו להתעלם
מאנשים שיתעקשו דווקא
להמשיך ולגרור
אתכם לריב, השבוע
יווצרו תנאים חדשים
וטובים בעבודה, נצל

את הבלתי צפוי, העיזו
והפתיעו, זוהי הזדמנות
עבורכם לעזור לעצמן],

בעתיד. הסביבה הסי
בי נו א ר -
18בפב רו א ר
ביתית תהיה לכם נעימה
ותרצו להעניק למשפחה
ולאנשים קרובים תשומת לב וחיבה.
תמצאו עונג מיוחד מדברים ביתיים.

המסיבות החגיגיות וימי הבילויים יימשכו
אך לא בלי לחץ מתח ועייפות, ביחוד
אצל הדגים הגברים
ופחות אצל הדגים הנשים.
לבן בדאי לא
להתעקש על התקדמות
בעבודה או יזמה מסוג
אחר, אלא להמשיך ולחגוג
ולשכוח ולשמוח.
גם זה יעבור• השבוע
תרגישו ביתר תוקף
19בפב וי א׳
20במרס
שנאה לבל השיגרתי והמקובל,
ולבן תהיו
פתוחים לאנשים מקוריים שינסו להשפיע
עליכם, ולנסות לשנות את צורת חייבם.

השבוע תרגישו תוספת של אנרגיה, מרץ
ויוזמה, התלהבות וחיוניות,
המגנטיזם האישי
י׳וי $־
יפרח, ושוב ישמעו עליכם
בסביבתכם הקרובה
והרחוקה. בכל זאת ימשכו
המאבקים הפנימיים,
הדאגות עדיין
!!11111
לא עזבו אתכם ובבית
אתם חשים בבלבול.
22 באוגוסט -
22בספטמבר
דברים חשובים הולכים
לאיבוד* בתוך הבית,
אל תבזבזו זמן לחפשם, הס ימצאו מעצמם.

דגי

בעיות בריאות מעיקות עליכם ללא סי1
לטלאים צפויות אכזבות בחיים הרגשיים
וכל זאת בגלל חוסר יכולתכם להביע ב וזאת למרות שמצב בריאותכם הבסיסי הוא
כנות ובפתיחות מלאה
טוב, וכל הסיכויים שאת
רגשותיכם. נסו לתמשיכו
להתחזק. בעהתגבר
על בך, זה יעבודה
בולטת יכולת ה־זור
לבם להמנע מטצ-
אירגון ואתם חייבים לבי״רוח
קשים. בייש-
התחשב יותר באלה הכפופים
לכס בעבודה.
נותבם, בן דווקא היא,
תביא אתכם להתנהג
מאזנים — שיקלו את
׳ 11 1 .ה
בדומיננטיות ויתכן שהדברים,
קבלו פרופור !1אזנ״ו1
תחליטו דברים בחפ-
: 1 21מרס -
23בספטמבר - יותר להיות ונסו ציה
2ן: ב או ק טו ב ר
: 1 26א פ רי ל
זון. עשו ״חושבים״.
חביבים לילדיכם בבית.
יש התקדמות בעבודה,
השבוע הוא מצויין לפולרעיונותיכם
תהיה
גדולה. תח בו תחביבים, וגס להתחיל בחדשים,
כנגינה, ציור או משחק. לאלה שמצפים

אתם מקדישים זמן רב לפעילות חברתית לאהבות חדשות צפויה הפתעה רצינית.
מוצלחת. אנשים שכבר שכחתם על קיומם

יופיעו לפתע, ויתברר
לכם שהידידות של פעם השבוע תופתעו ממספר דברים שכולם
אמנם משתלמת. כושר יהנו אתכם: מתנות מאנשים ששכחתם,
האירגון. המפורסם שמכתבים
מפתיעים, וכן
לכם יהיה מבוקש, וזה
תמשיכו לבלות ולהשיוביל
אתכם להכרויות
תולל בחוצות. תתחלנה
אהבות חדשות אם
חדשות. יהיו יחסים
רומנטיים מלהיבים עם
כי לא רציניות ולא לאנשים
מעניינים, אבל
טווח ארוך, אך התקופה
בולה תהיה מהנה.
ללא יציבות. הסכנה ל־בני
מזל שור ירצו ל״איבוד
הראש״ גדולה.
עקע
התחלק עמכם, בשנד
ולכן, זה לא השבוע להציע נישואין.
22ב או׳ז טי ־נ ר

1ה היה 3111

בגיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה
בדיור״ התפרסמה כתכת־ררן ע תחת הבותרת ״מאז ועד עולם״,
שתיארה את תולדות העדלאידע בתל־אכיב בלוויית תמונות
מרהיבות. כרשימה זו ״ואז קם מר אצלי ואמר: צ׳ירי־בום!״
תיאר סופר השבועון באירופה, עמום קמו, מגבית יהודית בלונדון.
המדור ״במרחב״ של השבועון פירסם סידרת קריקטורות פוליטיות
ממצריים, תחת הבותרת ״רוז אל־יוסוף רואה״.

שוויו

בשער הגיליון: שער צבעוני מיוחד לפורים תשט״ו, מעשה
ידי האמן ז׳אן דויד.

גבוי מרצי גסד *ן אגות נחום גוטמן #עטאדדה
מנצור מוזה * הצאר ניקולאי ונשיא המזינה יצחק ב תבי

״העולם הזה״ אסע

העם

תאריך8.3.1955 :
של אז, פילדמארשל יאן סמאטס. הביקור
הביא לגוטמן אוצר קיים בהחלט: מהכנסות
תערוכותיו ביוהנסבורג, קייפטאון
ודורבן, בנה את ביתו בעל-אולפן הציור
המקורה זכוכית ושטוף השמש.

לוחמי מו ל לוח מי
רוב רובם של אזרחי ישראל, כל הילדים
מגיל 1עד ,99 עסקו השבוע בחשבון-
הנפש: איזו מסיכה ללבוש בפורים ז כיצד
להתחפש לנשף ז הפורים האמיתי. מזה
עשרים שנה התקרב. העם החליט החלטה
נחושה: לא מים (משמיים) ולא אש (מהגבול)
יקלקלו את החג.
פחות רועש, יותר שקט, היה חשבון-
נפש אחר, שנערך משך השבוע בליבם
של תושבים רבים. היה זה חשבון התקרית
הגדולה שאירעה בשבוע שעבר ברצועת
עזה.
כל אדם בר-דעת שאל את עצמו: האם
היה הקרב טוב או רע? האם הועיל או
הזיק?
חוב הכבוד. בראש החשבון עמד,
כמובן, סעיף של חוב: חובו של העם
ללוחמים שיצאו בחשכת ליל בשליחות
המדינה, עמדו בהצטיינות בתפקידם —
ושאחדים מהם שילמו את המחיר העליון.
שום עם אינו מסוגל לשלם את חובו
לחייליו הקרביים, אולם הוא יכול להתגאות
בהם. הפעם היתה לגאווה זו הצדקה פשוטה:
זו הפעם הראשונה כוונה פעולה ישראלית
כנגד צבא.
שוב לא חזרה אל הלב המועקה של
קיביה, עת כוון נשק עברי נגד נשים
וילדים; ואפילו לא המועקה של נחלין,
עת געש הקרב בכפר של פלאחים. השבוע
נשאר הנשק העברי טהור.
בניגוד משווע לגאוות הלוחמים, עמד
חוסר הגאווה של המנגנון הפוליטי, שלא
היה לו העוז לעמוד מול העולם בקומה
זקופה, אלא גימגם הודעות בלתי־משכנעות
לחלוטין. הוא גרם לכך כי ברוב עיתוני
העולם הופיע תיאור הפעולה בגירסה המצרית.
הודעת ישראל הזכירה בצורה לא-
נעימה את ימי הסוכנות היהודית לארץ-
ישראל ז״ל.
גבול לפורצי הגבול. לא קל היה
השבוע לשקול את החיוב שבפעולה כנגד
השלילה. בפי המחייבים היו חמישה נימוקים
כבדי משקל:
• האמריקאים החלו להאמין כי ישראל
משועבדת להם לחלוטין, ואיבדה כל עצמאות.
הפעולה הוכיחה כי ישראל שומרת
על חופש פעולתה.
• הפעולה תמריץ את הצבא המצרי
ברצועת עזה לרסן למשך זמן מה את ה-
הסתננות.
• הפעולה תזכיר לארצות־ערב כי
צה״ל עודנו חי וקיים, הצבא הלוחם הראשון
במרחב.
• הפעולה תעלה את מוראל יושבי-
הגבול, בצד הישראלי.
• שום ממשלה דמוקראטית איננה
יכולה להישאר אדישה כלפי דעת-הקהל
שלה. לאחרונה גברה בציבור המועקה מול
חוסר־הפעולה ובידוד המדינה.
טענו המחייבים: יהיה אשר יהיה, פעולה
מסוג זה, נגד מטרה צבאית, אינה
יכולה להזיק. התעמולה הערבית הרשמית
נגד ישראל היא ממילא כה ארסית, ש פעולה
אחת לא תוסיף ולא תגרע ממנה.
יד לשלום. שוללי הפעולה הצביעו
בעיקר על מערכת־היחסים במרחב, ציינו
את העובדה כי מצריים לוחמת כיום נגד
עיראק, ונחלה תבוסה פוליטית במאבק זה.
מתיחות על הגבול יכולה להפנות את דעת
הקהל המצרית מתבוסה זו לצד ישראל,
לחזק מחדש את אחדות מדינות־ערב, ש־התערערה.
תוך
התחשבות בצד זה של הבעיה, דיבר
משה שרת השבוע בכנסת. הוא אמר:
אין שום סיכסוך בין מצריים וישראל,
ישראל מוכנה ומזומנת להושיט את ידה

מכהני ם
!חידד !

״ ת כני ת פי תו ח למדחב־*
מי היה מצפה אי-פעם שט ערכת ״דבר״ ,מיבצרה האחרון של
ציפור הנפש בישראל, תדפיס את פרי יצירתו של אותו משמיץ
וותיק, עמוס קינן? להצדקתו של ״דבר״ אפשר לאמר רל, שהוא לא
ידע את אשר הוא עושה, ומה התועבה שהוא שם את ידו עליה.
מעשה בקאריקטורה שפירסם עמום קינן בעתון אנגלי (ראה
לעיל) .ראה אותה ״דבר״ בעתון ההוא, לא שם לב לחתימה, התלהב
מתוכנה והעתיקה ב״נקודת־השקפה בריטית״.
אוי לעיניים שכף רואות ! .

לשלום עם השכנה הגדולה בדרום, אולם
היא לא תסבול הפקרות ליד הגבול.

אמנוח
״בישרוז, ל א ביזע״
אך מקרה הוא שביתו המרווח וגדוש
השטיחים, מתמונות והאור של נחום גוטמן
צר הפנים ושחור־השיער עומד במרחק צעדים
מספר משדרות בן־ציון התל־אביביות,
הנקראות על־שם אביו, הסופר שימחה
(נפש רצוצה) בן־ציון, ששמו הלא־ספרותי
היה: שימחה אלתר גוטמן. מקרה זה הוא
אחד המקרים הלא-מתוכננים המעטים בחייו
של גוטמן בן ה־ .57 כי עוד בהיותו
בן חמש, בעיר הולדתו, אודיסה הרוסית,
תיכנן מה לעשות לכשיגדל: להיות צייר.
היה זה אז כשצייר את ציורו הראשון —
כורה פוחם היוצא מתוך המיכרה המשחיר.
הצבע השחור פינה את מקומו עד מהרה
לצבעים בהירים יותר, אלה של יפו, אליה
הגיעה מישפחת גוטמן בשנת .1905 נחום
עצמו לא התעכב הרבה ביפו, עבר לירושלים,
לבית־הספר בצלאל, בו למד תחת
הדרכתם של מייסד בצלאל בוריס שץ והצייר
אבל פן. משך שבע השנים הבאות
חילק גוטמן הצעיר את יומו לשניים —
המחצית האחת לתורה והמחצית השנייה
לעבודה, חיטוב עדיי נשים משן־פיל.
גון? בחניתה. אחר תקופת עבודה ביקבי
וכרמי ראשון־לציון התנדב הצייר־לעתיד
לגדוד העברי, בו שירת בכיתה אחת
עם טוראי יצחק בן־צבי,״ עמו שמר על
* נשיאה השני של מדינת ישראל.

מחנה השבויים ברפיח. מזכרתו של גוטמן
מאותם ימים: אלבום ציורי שבויים תורכיים.

אותו זמן הלכה וחזקה אהבתו של
גוטמן לארץ שטופת השמש. וכשחזר אליה
אחרי ליטוש סופי של שש שנים בווינה,
ברלין ופאריס החל מעלה על מאות בדים
את נופה של הארץ מחניתה עד חברון.
גוטמן, שהושפע ככל ציירי המאה העשרים,
מן האמנות הצרפתית, סיגל לעצמו
את רוחה המתבטאת בתפישה קלה,
לירית וריחנית (אותה מתאר גוטמן בהגדרה
:״לא ביזע, כי אם בכישרון!״),
העבירה על בדיו, ש־ 38 מהם (שמן ואק־וורלים)
קישטו במשך החודש האחרון את
קירות מוסיאון תל-אביב.
או צ ר כג׳ונג ל. ציורי גוטמן הטביעו
את חותמם על אמנות הארץ, כשם שעשו
זאת האילוסטרציות שלו לעשרות ספרים
או ציוריו־רישומיו בדבר לילדים, שהוא
ציירו מיום היווסדו. הם נושאים אופי
חגיגי, שמח ומאיר־עיניים, הצריך לרשת,
לדעת גוטמן, את מקומה של נקודת הראייה
היהודית הגלותית, המדוכדכת, המסכנה,
העצובה והעלובה.
אין גוטמן עוסק בביתו מוקף הפרחים
בציור בלבד. כראוי לאדם רב־גווני, שהיה
במילחמת השחרור, בגיל ,50 הצייר הצבאי
של צה״ל, הרי שיש לצייר גוטמן עיסוק
נוסח: כתיבה, לרוב סיפורי-ילדים. הידוע
בהם: לובנגולו מלך זולו, אבי עם ה־נזטבנלו
אשר בהרי בוליבייה — מעשה
בצייר ארצישראלי הנקלע לאפריקה ה דרומית
ומחפש אוצרות לא־קיימים ב־ג׳ונגל.
לנבנגולו
נכתב לפני 20 שנה, עת ביקר
גוטמן בדרום־אפריקה, כשליח העיר תל-
אביב, על־מנת לצייר פורטרט של חסיד
אומות־העולם וראש ממשלת דרום־אפריקה

הידד לכם ועוד הפעם הידד! ראיתי
את העולם הזה ( )906 ובקורא יקר ראיתי
את תיאור ביקורכם בנצרת וקבלת הפנים
שנערכה לכם על-ידי קוראי העיתון. יתר
על כן, ראיתי באותו עיתון מאמר, אשר
אינני יכול לשכוח, היות והוא מבטא את
רעיונות — ,ואת הלך המחשבה של מרבית
הנוער הערבי — באופן יוצא מן הכלל
(ובייחוד הדברים על) שר־הביטחון
לשעבר פינחס לבון, אשר רצה לעשות
מאיתנו גייס מישי.
עטאללה מנצור, גוש חלב
קולמע למען הנ צ ח
מרילין מונרו, חסידתו של פיודור (האחים
קאראמאזוב) דוסטוייבסקי (העולם
הזה ,)907 ,לא נואשה כשבישרו לה, בזהירות
רבה, כי אין בשבילה תפקיד מתאים
בסרט שיהיה מבוסס על אותו רומן.
הכריזה מרילין בפני העיתונאים, שלעולם
אינם מחמיצים ראיון איתה :״החלטתי
לוותר על האחים קאראמאזוב, אבל הים
מלא דגים. ברצוני לשחק בסרט מבוסס על
רומן גדול, רצוי קלאסי. טרם החלטתי
מה, אבל יועצי מכינים עבורי תמציות של
ספרים ידועים, על מנת שאבחר את המת אים
לי ביותר.
״בקרוב,״ סיימה השחקנית ,״אזמינכם
למסיבת עיתונאים נוספת, שבה אודיע את
שמו של הסרט שאכין למען הנצח.״ לאחר
מכן הרימה מרילין מעט את שימלתה,
והצלמים לכדו כמה תמונות פיקאנטיות.

אנשים

אלכסנדר אכרמוב, עם יליד מסיו
נשיא־המדינה יצחל! כן־ צבי, ושאל
מדוע נטש את מולדתו ועלה לארץ־ישרא־
(בשנת ,)1907 הסביר הנשיא: היו שנייו
שלא יכלו לחיות בצוותא ברוסיה — הצאן
ניקולאי רודף היהודים ואנוכי, ולצאר ני
קולאי לא היה לאן ללכת.
• ראש עיריית חדרה לשעבר, דויז
ברמן * ,שהתפוטר ממשרתו אחר מישפו
מעילות שבו נמצא זכאי, התכונן לתפקיז
אחר, מיקצוע המישפטים, אליו החלי!
לשוב, לאחר שנטשו עם עלייתו ארצה.
• חברה פרטית שהחליטה להופיע ב-
עדלאידע, היתה מישפחת מוכתר כרם
התימנים לשעבר, משה לוי נחום (מל״ן),
המטיף לריבוי הילודה, שהחליט לשכור
מכונית משא מיוחדת ולהציג מעליה את 18
בניו ו־ 24 נכדיו.
* אביה של עסקנית נעמת, נאווה ארד.

דובר

הכנס לקופל
וצא לחופשת־פסח משגעת
כשהאביב מגיע, אתה רוצה לצאת מן השיגרה ולמצות את
חופשת הפסח עד תומה. סע עם קופל לאביב בחו״ל:
חופשות )1שבוע ברודוס, החל מ־ ־ 5,891.ל״י .$ 146.- +
10 )2לילות ברודוס ובאתונה (חופשה משולבת) ,החל מ־ ־ 7,777.ל״י 293.
11 )3לילות באתונה וברודוס (חופשה משולבת) ,החל מ־ ־ 7,777.ל״י 275.
טיוליםמודלפים 15 )1ימים — איטליה־צרפת־אנגליה־הולנד ,־ 25,602.ל״י 695.
15 )2ימים — ספרד־פורטוגל ,־ 14,396.ל״י 739.
14 )3ימים — הולנד־ספרד־פורטוגל 8 +ימים בלונדוף ,־ 28,806.ל״י 790.
)4שבוע ברודוס ,־ 5,891.ל״י 247.
10 )5ימים — רודוס־אתונה ,־ 7,777.ל״י 373.

(לאכרטיסטיסה^•>^

טיולי צעירים

טיולי ״קונטיקי״ באירופה. יוצאים מלונדון בליווי מדריך אנגלי; החל מ 207.
כו ל ל

קופל בסיעות

הבהייה בלונדון־
ללא שירותי תייי־ות.
מחירי הטיסות
לפי נ 38.50 - $ל״י

משרד ראשי• תל־ אביב, רח׳ פרישמן ,14 טל.246121 .
ירו שלים, טל .232225 חי פ ה( ,כרמל) ,טל .88011 .מ ה־ ש אנו טל. 224730 .
ק רי ת־ בי א לי ק, טל .740451 .נ תני ה, טל .27410 .הר צלי ה, טל.938057 .
דמת־גו, טל . 731105 .באר־ שג ע, טל .78860 .אי ל ת, טל. 4105.

עד כל בלס

ובכל פה

משחת שיניים
2תכשירים מבית היוצר של ״שמן״,
אשר זכו ל ה צל ח ה אישית ולהערכה פומבית:
קצף גילוח ״הוואי׳; משחת שיניים ״שנאוך.

מ*ר 3חוה 3218

מערב ־ א י רו פ ה: שולחנם שד הגבירים הג דולי ם
״כדי להיות סוציאליסט רדיקלי אני זקוק לסוציאלי
דמוקרטים אמיתיים, כדי שאוכל למקם את עצמי משמאלם,״
קונן השבוע איש־שמאל ישראלי .״בישראל
פשוט אין סוציאל־דמוקרטיה !״
השבוע עמד קאנצלר מערב־גרמניה לשעבר, וילי
ברנדט במוקד תשומת־הלב של אמצעי־התיקשורת בעולם•
אבל ניתוחו המזהיר על יחסי צפון־דרום לא עשה
כל רושם בישראל. העדר כל התייחסות ישראלית לתוכנית
ברנדט למניעת שואה עולמית (הפולם הזה ,)2217
הוכיחה את קיומו של החלל העצום הזה במרכז המפה
הפוליטית. בעולם כולו עורר דו״ח ברנדט תסיסה וויכוח

אישיים מאוחדת ביחסה האדיש לעולם השלישי. כולם
רואים את עצמם כמשרתים מרצון של ארצות־הברית.
מצוקה ללא מוצא. השמאל הרדיקלי באירופה
קיבל את תוכנית ברנדט ברגשות מעורבים. הניתוח,
הנתונים המרתקים, ראיית העולם כקהיליה אחת החייבת

צרפת: הזרוע
הסודית של הנ שיא

ונוי ו 8טן

יו״ר שימעון פרס
משרת־מרצון של ארצות־הברית

חריף. רבים רואים בו נקודת מוצא לגיבוש אידיאולוגיה
סוציאל־דמוקרטית כלל־עולמית. אנשי הימין דוחים אותו
מכל וכל, כפגיעה גסה בעקרונות הכלכלה החופשית.
במפלגת העבודה הישראלית לא נשמע כל ציוץ. היא היתה
עסוקה באשר ידלין ובמריבות אלון־פרס. אנשי העבודה
מתייחסים בקרירות לברנדט, בשל מעורבותו ביצירת
יחסים בין האינטרנציונל הסוציאליסטי לבין יאסר ערפאת.
הנהגת המיפלגה, השסועה ומחולקת בשל סיכסוכים

בערבות־הדדית — כל אלה קסמו לכל סוציאליסט. עם
זאת ברור, שאין בתוכנית משום מהפך בסדר הכלכלי
הרכושני הבסיסי. התוכנית, סבורים אנשי השמאל, היא
יוזמה מתקדמת וסבירה לשיכלול השיטה הקפיטאליסטית
העולמית, כדי לקרב את העולם השלישי ואת הגוש
המיזרחי לשולחנם של הגבירים הגדולים, גישת האינטרס
העצמי היא, כמובן, נכונה. אך ברור שרק ארצות בינוניות
בעולם השלישי, שהכנסתם השנתית לנפש היא בסדר
גודל של 2000 דולר יוכלו לצרוך סחורות מערביות.
העניים באמת, שהכנסתם הממוצעת היא רק 200 דולר
לנפש, ישארו נתונים במצוקה שאין לה מוצא. ארצות
כמו הודו, אתיופיה, מאלי או טנזניה ימשיכו לסבול.
אין ספק שגם המבקרים הקפדניים ביותר רואים בעצם
ניסוחה של תוכנית ברוכת־דמיון ורבת־היקף כזו צעד
גדול קדימה. אך משקיפים חדי-עין מודאגים מהשינוי
הגדול לרעה שחל השנה ביחסים הבינלאומיים. תוכנית
ברנדט מתאימה יותר ל־ ,1979 הם טוענים. היא מבוססת
על דטאנם ועל שיתוף פעולה בינלאומי הדוק. ברנדט
חוזה, כזכור, מס־הכנסה עולמי והסדרים כלל-עולמיים
של העברת הון מהצפון המתועש לדרום המתפתח.
אך כיום, עם חידוש המילחמה הקרה, צפוייה תחרות
בין מעצמות־העל על תמיכתן של ארצות מתפתחות החשובות
להן מבחינה איסטרטגית. ארצות־הברית, למשל,
תתמוך בגנראל זיא אל־חאק, נשיא פקיסתאן, והסיוע
שיוגש לו יהיה בעיקרו צבאי 400 .מיליוני הדולר שג׳ימי
קארטר יעניק לזיא לא יתרמו דבר לשיפור רמת החיים,
החינוך והתברואה בפקיסתאן.
מתווך כ על יוקרה. וילי ברנדט עצמו כופר בביקורת
זו. לדעתו, לא תהיה ברירה למעצמות, אלא לחזור
לדטאנט. יתכן ששימעון פרם אינו מתפעל מברנדט, אבל

ועמגז שד
האח הג דו ד
העיתונות הבריטית מדווחת על הרעה ניכרת ביחסים,
הטובים בדרך כלל, בין הארצות הסקנדינביות
לברית־המועצות. הסובייטים זעמו על שבדיה, נורבגיה
ודנמארק, על הצבעתם בעצרת האו״ם בעד
פינוי הצבא הסובייטי מאפגניסתאן. ביטאון המפלגה
הקומוניסטית הסובייטית, פראבדה, האשים את נורבגיה
בקיום בסיסים זרים, המצויירים בנשק גרעיני,
על אדמתה. הנורבגים מכחישים זאת בכל תוקף.
שבדיה, שנהנתה בעבר מאהדה בברית־המועצות,
בשל עויינותה להרפתקה האמריקאית הנפשעת ב־וויאט־נאס,
מושמצת עתה כיצואנית נשק ראשית
לארצות נאט״ו. אפילו פינלנד, שכדרכה לא הצביעה
נגד הסובייטים, זוכה לביקורת. ראש־הממשלה הסתד
יאל־דימוקרט מאונו קוייביסטו, הותקף הן במוסקבה
והן בארצו, על־ידי המפלגה הקומוניסטית הפינית.
עם זאת מכחישים הסובייטים בכל תוקף את השמועות
המופצות בעיתוני סקנדינביה, שהם מרכזים כוחות
צבאיים ניכרים בגבול הפיני. באקלים הבינלאומי.
הנוכחי קל מאד, למרבה הצער, ליצור בהלת-מילחמה.

נשיא ארצות־הברית, ג׳ימי קארטר, רואה בו אישיות
בעלת יוקרה בינלאומית רבה. דו״ח ברנדט הוסיף רבות
למעמדו. השבוע דיווח השבועון המערב־גרמני דר שפיגל,
שקארטר ביקש מברנדט לתווך בינו לבין הסובייטים בפרשת
אפגניסתאן

ליאוניד ברז׳נייב
מילחמה חמה בצפון הקר?

רנ׳ה ז׳ורניאק, יועצו של נשיא צרפת לענייני אפריקה,
סלד מכל פירסומת. כשנהרג, בשבוע שעבר, בתאונת
מטוס בקאמרון, התקשו טובי העיתונים בפאריס למצוא
את תמונתו. דורניאק שנא אמנם להצטלם, אבל הוא
השאיר את חותמו האישי בכל אפריקה.
האמריקאים נהגו לכנות את דורניאק בשם ״ראש
מחלקת התרגילים המלוכלכים״ .הוא הזכיר להם את
חבורת הגאנגסטרים שנהגה להקיף את נשיא ארצות-
הברית לשעבר, ריצ׳ארד ניכסון. ואמנם, ז׳ורניאק היה
המבצע העיקרי של נשיא צרפת, ואלרי דיסקאר ד׳סטאן,
באפריקה. היועץ המיסתורי סייע לנשיא זאיר, הגנרל
מובוטו, לדכא שתי מרידות עקובות מדם ב־ 1977 וב־1978

נשיא ז׳ים קר־־ד׳אסטן
תרגילים מלוכלכים

וסייע רבות לקיסר הרוצח בוקאסה, שליטה לשעבר של
הקיסרות המרכז־אפריקאית. ז׳ורניאק אירגן את הכתרת
בוקאסה, שעלתה מיליארדים, סייע בידו ״לייצב״ את
שילטונו באמצעות מעשי רצח ועינויים מעוררי פלצות.
רק משנוכח ששילטונו של בוקאסה מאיים על השפעתה
של צרפת באיזור, אירגן פגישה עם הקיסר בגאבון
ו״יעץ״ לו להתפטר. גם בפרשת המתנות שקיבל נשיא
צרפת מבוקאסה היה יועץ־הסתרים מעורב ישירות. ז׳ור־ניאק
סיפק לד׳סטאן שירותים אישיים רבים, ואף אירגן
למענו מסעי־ציד בזבזניים באפריקה על חשבון המארחים׳
ראשי מדינות אפריקאיות דוברות צרפתית. לז׳ור-
ניאק היו גם קשרים מצויינים בצפון־אפריקה, בעיקר
במרוקו ובתוגיסיה. צעדו האחרון, לפני מותו, היה שיגור
הצי הצרפתי כדי להגן על חופי תוניסיה מפני פלישה
אפשרית של לוב.
טריקים מזוהמים. מאז פירוקה של האימפריה
הצרפתית באפריקה, בשנות ה־ ,60 הקפידו כל נשיאי
צרפת לשמור על הקשר הפוליטי, הכלכלי והתרבותי עם
המושבות־לשעבר. הם לא בחלו באמצעים, כדי לסייע
לשליטים ידידותיים לצרפת, כולל דיקטטורים נתעבים
כמו מובוטו (זאיר היא אמנם מושבה בלגית לשעבר,
אבל עיקר קשריה עתה הם עם צרפת) ובוקאסה. ז׳ורניאק
היה איש־המפתח בכל המיבצעים הסודיים והגלויים של
צרפת, שנועדו להגן על השליטים מפני בני עמם, השרויים
בדלות ובמצוקה. העיתון הצרפתי לה מונד, שדיווח על
מותו של רנה דורניאק בכותרתו הראשית, הביע תיקווה
שמותו ; של יועץ־הסתרים ישים קץ לטריקים המזוהמים
של צר!1ת באפריקה. אבל מומחים לענייני צרפת, המכירים
היטב את ד׳סטאן, מתייחסים למישאלת־לב חסודה
זו בביטול מוחלט. אנשים מתאימים לתככים בינלאומיים
מצויים בכל מקום, ואין כל סיבה שנשיא צרפת ישנה
את המדיניות שהביאה לו, בין השאר, גם תועלת אישית
עצומה.

מכחבים
ימוד סבא
געיקבות הכתבה ״נכדת
המנהיג״ (״העולם הזה״
.) 2212

הזמנת אורחים 7מחר
או תשכחי והזמין גם את

צדק אבי, ד״ר זאב פון־וייזל
ז״ל, כאשר הזהיר אותנו לאמור,
כי ישמיעו לנו אודותיו הרבה דברים,
מיקצתם לשבח ומיקצתם
לגנאי, אלא שעל פי רוב הם לא
יהיו נכונים.
בין שאר טעויות פחות חשובות
שבכתבה שלכם ״נכדת המנהיג״
חייב אני לתקן את הגירסה, כאילו
אבי ז״ל קיבל דרגת סגך אלוף ב־צה״ל.
הנכון הוא שאבי הצטרף
לחיל התותחנים כתותחן (ולא כרופא)
סמוך להיווסדו של צה״ל,
קיבל דרגת סג״מ, ובמהלך שירותו
הגיע לדרגת סרן. ראוי לזכור
אמנם, כי בימים ההם היתה לדר גות
אלה ערכיות ומשמעות יח סית
אחרת מאשר יש להן היום.
גם אין זה נכון שאבי ז״ל ״איים
על שילטונו של ז׳בוטינסקי בתנועה״
; לא היתד. לו כל כוונה כזו
מעולם, כי היו ביניהם יחסי אה בה
והוקרה אמיצים מדי בשביל

את פירסומו בארץ רכש זמן רב
לפני מאסרו בלטרון, הודות ל מעורבותו
האמיצה בכל מאבקי
היישוב והציונות, הפנימיים וה חיצוניים,
מאז עלייתו כחלוץ בשנת
.1922 ומאידך לא היה זה

הבשר ומוצרי הבשר של ־בוטשר בוי־טריים
ישר מן המשק ומן המפעל
ועולי לך פחות עקב החסכון בפער
התיווך.
* נקניקים
*.פסטרמות
* ספריבס־

* נקניקיות
* סטקים
* כבדים

על פי הזמנה טלפונית נחתוך ונכין
עבורך בדיוק את הכמות הדרושה לך
ובצורה בה תירצי להגיש אח המוצרים ־
ולאחר כשעה תוכלי לקבל את הזמנתך
במרכז השיווק שלנו.

״11ט₪־11-י ״
ויסרב! לשיווק בשו ומוצריו
רח׳ רבן גמליאל 26 תל־אביב
(מאחורי קולנוע אלנבי) טל 650335 .

ד״ר זאב פץ־וייזר
לשבח ודגנאי
הוא אשר ״הגיש תוכנית להקמת
מדינה יהודית במיסגרת האימפריה״
.תוכנית כזו (״הדומיניון
השביעי״) הגה ז׳בוטינסקי עוד בחייו,
ורבים ממקורביו, וביניהם
לורד ווג׳ווד באנגליה, ואף אבי
ז״ל, היו שותפים למאמצים לפת חה
ולהגשימה.
דן פון־וייזד, תל־אביב
• היחסים בין פון־וייזל ו־דבוטינסקי
היו בעלי רבדים שונים,
ולא פעם היתה ביניהם מתיחות•
תוכנית הדומיניון של פון־
וייזל היתה שונה מזו של האישים
האחרים שאותם מזכיר בנו, עד
רך־חדין דן פון־וייזל, בכך שהציע
להגשים אותה בכוח, במהלך מיל־חמת־העולם
השנייה, על־ידי הפיכה
חזויינת, אך תחת הדגל הבריטי.

בידע
היא ארץ־־עגראד
א-פרופו יישוב יהודי בחב־

ייו•
...ומה עם עקורי בירעים ואיק-
ריתז האם להם אין זכות לחזור
לבתיהם?
חמזה מחאג׳נה, אוס־אל־פחם,
המשולש

העולם הזה 2218

בוק נוסו נסיורה המנתחת את הדנב השינבה השרטת
בנר תחומי החיים במדינה -נאת הוקע !ההשקטת שרה

השביתה טוא חיתג
ן< הו הפרק האחרון בסידרה זו, שניסן
תה לעמוד על זהותם של האנשים
החשובים במדינת ישראל — ״המחליטנים״;
אותם 1000 אנשים, שמעשיהם או מחדליהם,
ההיסטוריה שלהם, השקפת־עולמם
והאינטרסים שלהם קובעים במידה רבה
מאוד את גורל כל אחד ואחד מבני
החברה הישראלית.
המחליטנים פועלים באמצעות רשת
עניפה !של מוסדות רישמיים ורישמיים־
למחצה, משהם נעזרים בקשרים אישיים
ובקישרי אינטרס, ומנסים להתגבר על
יריבויות אישיות וניגוד אינטרסים, כדי
לשמור את השילטון בידיהם. מלאכת ה־שילטון
אינה קלה. לא תמיד שוררים
הידידות והאחווה בין המחליטנים. לא פעם
מחליט אחד מהם החלטה שאינה נושאת
חן בעיני האחרים, ותמיד קיימת הסכנה
של התערבות ״כוחות חיצוניים״ — העם
— במאבקים שבין המחליטנים לבין עצמם.
במאבקים הללו — לצורך חיזוק עמדותיהם,
לצורך יישוב הסיכסוך, במידה
שהוא פורץ, ולצורך תיווך בינם לבין
אותו ״גורם חיצוני״ הנמצא מחוץ למערכת
מקבלי ההחלטות, נעזרים המחליטנים בשורה
של דרגי־ביניים — מעין נערי־חצר,
ליצני־חצר ויועצים. בחברה המודרנית
ממלאים תפקידים אלו העיתונאים,
אנשי האקדמיה ואנשי המערכת המיש-
פטית, ועימם הפוליטיקאים מן הדרגים
הבינוניים, שהקשר שלהם עם האוכלוסייה
ישיר יותר מזה של המחליטנים.

ככתכה זו ייכחן לפרטיו
מיקרה-משבר שמערכת המחליט־נים
נקלעה אליו. כאמצעות ניתוחו
של המאורע הזה, שקרה כתקופה
האחרונה, נוכל לראות כיצד פועלת
המערכת, כיצד מושכים המה־ליטנים
כחוטים, היכן ובאיזה אופן
נופלות ההחלטות — ואיך נעשה
שימוש יעיל כנערי־החצר, כדי
״להעמיד את העם כמקומו״ ולסיים
את המשכר.

מחיר הפינו ק

^ יום השני, ה־ 19 בנובמבר ,1979
י• החליט הקבינט החדש שהקים שר־האוצר
על שורה של אמצעים כלכליים
שפורסמו למחרת היום. בעיקרו, היה זה
קיצוץ חריף בסובסידיות למצרכי־יסוד.
מחיר הלחם הועלה ב־ 38 אחוזים, מחיר
השמן — ב־ ,60 מחיר הנסיעה בתחבורה
ציבורית — ב־ ,50 חשמל — ב־ ,37 דואר
וטלפונים — ב־ ,52 מים — ב־ ,25 חלב
ומוצריו ב־ 100 אחוזים ויותר. ל תעש יה
הוקפא האשראי, וחלה חובת, הפקדה על
היבוא לששה חודשים. כל זה בסעיף
הגזירות. בסעיף התגמולים הובטחה הק דמת
תוספת-היוקר לינואר !(המשולמת ב פברואר)
,וניתן פיצוי בסך /0ס 8למישפחות
המוגדרות כ״מעוטות הכנסה״ ד| 4?/0למקבלי
הקיצבות. כפי שפורסם כמה ימים
מאוחר יותר, הוחלט על הקלות במיסוי
על מלאי לתעשיינים ,־שבעטיין ^גרם
לאוצר הפסד של 7.6מיליארד ל״י —
יותר ממה שנחסך בתוצאה מהקיצוץ בסוב סידיות.
הקבינט
הכלכלי לא ישב בהרכבו ה רגיל.
השר גידעדן פת ישהה בחו״ל,
והליברלים לא טרחו למנות לו מחליף.
את ייגאל ידין החליפו השרים ישראל
כץ ושמואל תמיר. כן היו שם ישר-
האוצר ייגאל הורכיץ והשרים דויד•
לוי דזכולון המר. השר יצחק מודעי
נכנם כל אימת שדובר במחירי האנרגיה,
וכמו כן נכחו נגיד בנק ישראל, ארנץ
גפני, והיועץ המישפטי לממשלה, יצחק

שמונים אחוז ויותר מכין המחליטנים הישראלים הם יהודים־
אשכנזים.
שמונים אחוז ויותר הם כני .40—)50
כמעט שאין למצוא אשה או ערכי כין המחליטנים כישראל.
שמונים אחוז ויותר כין המחליטנים מוצאם מן ״היישוכ״ —
האוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל — פלסטינה לפני שנת .1030
ככר כשנות ה־30׳ החלו להתגכש ולהעמיק את הכרית כיניהן,
שתי קכוצות של עלית :
המעמד השליט, שהעירוניים כתוכו היו הקכלנים הגדולים,
הכנקאים הפרטיים, בעלי התעיטייה המתפתחת של היישוב
וחשוכי הסוחרים. כפריי המעמד השליט היו כעלי־הפרדסים כשרון
ובמושכות יהודה, והאיכרים כעלי הנחלאות מן המושכות.
לצידם צמח המעמד החדש — הביורוקרטיה העירונית של
ההסתדרות ומפלגות תנועת העבודה, ועימם אנשי הקיבוצים
והמושכים המסונפים להסתדרות.
שני המעמדות הללו — בתיווכם של ההסתדרות הציונית
וההון הזר שזרם לארץ, ובאמצעות רשת של מוסדות ואירגונים,
הלכו וחיזקו את הכרית ביניהם. וכאשר קמה מדינת ישראל נפל
השילטון לידיהם כפרי כשל.
שני המעמדות הללו מנו כשנות ה*30׳ כ־ 100 אלה איש, מתוך
כ־ 400 אלן! יהודי היישוב. היום הם מונים כ־ 300 אלן! איש. שני
המעמדות הללו מספקים עד היום את הרוב המכריע מכין 1000
המחליטנים הישראלים ככל התחומים — בכלכלה, בפוליטיקה
וכמערכת הביטחון.

--מאח שלפהפרנקל זמיר. הישיבה ארכה כשש שעות. כאשר
הסתיימה אמר השר דויד לוי, האמור
לייצג את מעוטי־היכולת, כי ״הוועדה
קיבלה החלטות אמיצות שיביאו למיפנה
באורח חיינו,״ וידע גם להוסיף כי ״יישמר
שכרו הריאלי של העובד בישראל.״ השר
זבולון המר, היושב בממשלה על תקן
דומה לזר, של השר לוי, אמר כי ״הוכחה
הנכונות להיכנס למישטר חירום כלכלי.״
היום, יותר משלושה חודשים לאחר מעשה,
נשמעים דברים אלה כלעג לרש.
הגזירות לא עברו׳,בשקט מוחלטל״בירו-
שלים היו מהומות אלימות בהשתתפות
אנשי האוהלים והפנתרים הישחורים, וההסתדרות
קיבלה פניות רבות מוועדי־עובדים
שתבעו ממנה לפעול.
מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל, שהה,

כומה שביט

כמעט כרגיל, בחו״ל, יוחזר רק למחרת
היום, ב־ 21 בחודש. בנמל־ד,תעופה אמר
משל :״ההסתדרות הכללית לא תשב בחיבוק
ידיים נוכח מה שקרה לאחר הכרזת
שר־האוצר. יהיה מאבק מתוכנן ומאורגן.״
לעיתונאים נודע שהוועדה המרכזת של
ההסתדרות תתכנס לדון בצעדים ״לא שיג־רתיים״.
בינתיים
זרמו התגובות מכל עבר: מזכיר
חברת־העובדים, משה כנקוכר, אמר
שהתוצאה תהיה ״סיחרור מחירים ואבטלה.״
מנכ״ל כור ההסתדרותית, נפתלי
סלומנטל נ ״התוכנית תצמק את התעשייה.״
נשיא התאחדות התעשיינים,
אכרהם (״בומה״) •טביט :״אין בשורה
בתוכנית החדשה.״ סגנו, דם לאוטמן
(דלתא) :״אלמנטים שליליים בתוכנית.״

היום, שלושה חודשים ויותר לאחר
מעשה, ניתן לשפוט ולומר שנציגי התעשייה
צדקו הרבה יותר מנציגי הדפוקים
בממשלה, השרים המר ולוי.

באותו יום הורה המנכ״ל החדש
של האוצר, יעקוב נאמן, לרכוש
עבורו ״ודלוו״ חדשה, משום שלא
רצה כ״וולוו״ הישנה ששירתה את
המנכ״ל הקודם, עמירם סיוון. ה-
״וולוו״ הישנה היתה משנת ייצור
— 1070 כדיוק כמו החדשה. מחיר
הפינוק 800 :אלן! לירות.

ף* כינוס הוועדה המרכזת הוחלט על
שביתת־ימחאה ליום אחד, ביום השלישי
שבשבוע שלאחר מכן, ואירגונה הוטל
על ממלא־מקום המזכ״׳ל, ישראל קיסר.
החלטה זאת עתידה היתד, לעבור את
אישור מליאת הוועד הפועל של ההסתדרות.
לקראת השביתה לא הגדירה ההסתד־מ
ת שום תביעות קונקרטיות. משל הסביר
כך את תוכן המאבק :״הממשלה השפילה
את כבוד האדם. אנו נאבקים להחזרת כבודו
של האדם העובד.״ עכשיו כבר היה
ברור לכל מי שהיו ספיקות בליביו: ההסתדרות
כלל אינה מבקשת להיאבק נגד
הקיצוץ בסובסידיות (אסור לשכוח וש־הורביץ
ביצע כאן תוכנית של יהושוע
רבינוביץ ז״ל) ,או למען תגמול לשכירים,
אלא רק ״לשחרר לחצים״ .את המאבק
האמיתי שביקשו ראשי ההסתדרות לנהל —
נגד הפגיעה בתעשייה, בקיבוצים, בחקלאות
ובאשראי — אין מנהלים על־ידי
שביתות של עובדים.

כדי להבהיר שהחלטתה של הוועדה
המרכזת אינה אלא צעד
הפגנתי חסר תוחלת, נכנסו עתה
גם בלי-התיקשורת לתמונה. עורבי
העיתונים הגדולים — גרשום שוקן
מ״הארץ״ ,שלום רוזנפלד מ־
״מעריב״ והרצל רוזנכלום מ״ידי־עות
אחרונות״ — הם מתחרים

ישראל קיסר

״ההסתדרות לא תשב בחיבוק ידיים — יהיה מאבק מתוכנן ומאורגן!״.

שלום רוזנפלד

גרשום שוקן

הרצל רוזנכלום

.הס ׳מתחרים ותיקים בכל הנוגע להתנגדות לשביתות׳

ותיקים ככל הנוגע להתנגדות לשביתות.
גם הטלוויזיה לא טמנה
ידה כצלחת, והרושם היה שהעובדים
עצמם — או לפחות רכים
מאוד מביניהם, מתנגדים לשביתה
חסרת הטעם.
מובן י שמצד הליכוד נשמעו הסיסמות
הרגילות על ״שביתה פוליטית״ ,וסיעת
תכלת לבן בהסתדרות אף הגישה צו
מניעה נגד כינוס הוועד־הפועל. שעמד
לדון באישור השביתה. אך זה לא היה
הכל: גם קבוצת חברים בכירים במפלגת
העבודה, ובראשם גד יעקוכי, ביקרו את
ההחלטה להשבית את המשק ליום שלם.
כאן נכנסו לתמונה גם ראשי חברת־העוב־דים
ההסתדרותית. הללו הודיעו למשל,
כי לא ישלמו לעובדים במיפעלי ההסתדרות
עבור יום השביתה.
בפיו של ירוחם משל לא היתד, מילת
ביקורת על הודעה זו, של מנהלי המיס־עלים
״השייכים״ לחברי ההסתדרות כולם.
לעומת זאת הודיע משל, כי לא יערער
על שום החלטה של בית־הדין שבפניו
הוגשה תביעת הליכוד, למנוע את השביתה.
זו היתד, הודעה מצד מזכ״ל ההס־
׳תדרות, שנתן למעשה היתר לבית־הדין
לעבודה (שאינו מורכב רק משופטים,
אלא מורכב מרוב של ״נציגי ציבור״)
לקבל את תביעת הליכוד.
אך בית־הדין לעבודה לא הבין את
הרמז. השופט מנחם הרניכ קבע בפסק
דינו :״אין לך מדינה דמוקרטית שבה
שביתות מסוג זה אסורות, או שאיגודים
מיקצועיים חופשיים לא עושים שימוש
בנשק זה במיסגרת המאבק המיקצועי.״
באותו היום, דד 25 בחודש, התכנס ה־ועד־הפועל
של ההסתדרות, ולאחר מהומה
שאירגנו נציגי הליכוד, אושרה השביתה.

רק עתה, כפי שכתבו העיתונים, החל
ישראל קיסר לארגן את השביתה — יום
וחצי לפני תחילתה.
בינתיים, במקביל, הוגשה גם עתירה
של לישכת התיאום של האירגונים הכלכליים,
לבית־הדין לעבודה בירושלים. משל
הודיע כי לא יגיש עירעור גם על החלטת
בית־הדין לגבי עתידה זו. יום לאחר ישיבת
הוועד־הפועל, ויום לפני השביתה ה״מתוב־ננת״
,התכנס בית־הדין בירושלים בהרכב
יוצא־דופן של שבעה שופטים.
האחראי על העתירה מטעם לישכת
התיאום של האירגונים הכלכליים היד,
חיים קמיני, ממנהלי ארגמן וחבר מועצת
המנהלים של יומאר טכסטיל, מי
שהיה מזכיר האירגון הארצי של עובדי
תה״ל ומרכז החטיבות הארציות בוועד-
הפועל של ההסתדרות, והיום יו״ר ועדת
העבודה של לישכח -התיאום.
בדיון בעתירת לישכת התיאום אירע דבר
מוזר. עורך־הדין שייצג את ההסתדרות
אמר בדיון המקדים, ש״להסתדרות אין
דבר נגד המבקשים״ .יו״ר בית־הדין, צבי
ברניב, אמר שזה דבר חדש בשבילו, והזמין
את נציגי שני הצדדים ללישכתו,
כדי להגיע לפשרה. השופט הסביר כי
״אם תהיה פסיקה לטובת אחד הצדדים
יעכיר הדבר את היחסים בין ההסתדרות
לבין ארגוני המעסיקים היחד, שיחה של
שעה, שבמהלכה התייעצו הנציגים עם
שולחיהם, ו״הפשרה״ אכן הושגה :״השביתה
לא תתקיים עתה, כדי למנוע החרפה
ביחסי עבודה במשק.״
אלא ש״פשרה״ זו בין ההסתדרות ובין
לישכת התיאום של האירגונים הכלכליים
אינה צריכה להפתיע איש. לישכת התיאום
של האירגונים הכלכליים הוקמה ביוזמת

התאחדות התעשיינים בסוף שנת ,1965
לקראת המיתון המתגבר. מלבד היוזמים,
חברים בלישכה זו האירגונים הבאים :
התאחדות האיכרים, מרכז הקבלנים והבונים,
התאחדות הסוחרים הכללית, איגוד
לישכות המיסחר, איגוד הבנקים, התאחדות
בעלי תעשיות היהלומים, איגוד המוסכים,
אירגון מיפעלי דפוס, איגוד ענף הקולנוע
והתאחדות בעלי בתי־המלון.

כלומר: ההסתדרות עצמה היא שותף
חשוב ביותר בלישכת התיאום הזו, באמצעות
עשרות מפעלים שהיא שותפה להם,
וגם באופן ישיר יותר, על-ידי בנק הפועלים,
למשל, החבר השני בחשיבותו באיגוד
הבנקים. כלומר: ההסתדרות הגישה תביעה
נגד עצמה, ואין פלא שהושגה ״פשרה״.
העובדה שלמעשה לא נערך כלל דיון
בעתירה לא הפריעה כלל לראשי ההסתדרות
״להיכנע״ לפסק־דין שלא היה. משל, ש עורו
ניצל ברגע האחרון, נקט בטון של
איומים :״אם לא יבוטלו הגזירות הכלכליות
יהיו עוד הרבה שביתות.״

ף* עצרה דלילה משתתפים שנערכה
למחרת, במקום השביתה, מול בניין
הוועד־הפועל, הודיע המזכ״ל ירוחם משל
שעוד תהיה שביתה, ושההסתדרות נאבקת
למען ״מישטר יותר צודק.״
סיפור השביתה שלא היתד, הוא דוגמה
טובה לצורת הטיפול המחליטנית במשבר.
הקבינט הכלכלי — חלק מהזרוע הפוליטית
של המחליטינים, קיבל החלטה שלח שלוש
משמעויות עיקריות:

ירוחם משל

שתי פגים
להסתד רו ת

נפתלי כלומנטל

״הממשלה השפילה את כבוד האדם — אנו נאבקים להחזרתו!״

• /שינוי לטובת המחליטנים בחלוקת
ההכנסה הלאומית, באשר
הקיצוץ בסובסידיות פוגע כעיקרו
כציבור השכירים, כעצמאיים הקטנים
וכמיעוטי־ההכנסה.
• הכנסת המשק הישראלי׳לעידן
של מיתון ואבטלה.
• פגיעה קשה, ולעתים קרו
כות קטלנית, במעמדות הכיניים
— סוחרים קטנים ובינוניים, בעלי תעשייה
קטנים ובינוניים, שלהם בעיות של אשראי
ומלאי! כאשר השוק מתפנה, תוך כדי
התמוטטות בתי־מיסחר ובתי־חרושת כאלה,
היחידים הנותרים בשטח הם המיפעלים
הגדולים והחזקים, אלה הנמצאים בשליטת
הבנקים, קונצרן כלל, ההסתדרות ובעלי-
ההון הגדולים והזרים.
התגובה בציבור הנפגע היתד, קשה. צינור
התיעול של תגובה זו היה ההסתדרות.
אך זו לא דרשה שום שינוי של ממש
בהחלטה, והחליטה רק על פורקן לזעמם
שלה נפגעים, פורקן של יום אחד. אך גם
זה היה יותר מדי, כפי שהובהר יפה גם
על־ידי מנהיגי מפלגת העבודה וראשי חברת
העובדים.
ההסתדרות חיפשה לה מוצא של ״כבוד
— ומה טוב יותר מהחלטת בית־דין 1משום
כך הודיע משל, שלא יהיה שום עירעור
על החלטת בית־הדין. כיוון שבערכאה אחת
״זכתה״ ההסתדרות, להפתעתה, לא הגיעו
העניינים לכלל דיון מישפטי רציני בער כאה
הבאה. ההסתדרות הגיעה ברצון למה
שהיא כעתה ״פשרה״ בבית־הדין לעבודה
בירושלים. פעם הופיעה כנציגת העובדים
— ופעם כנציגת המעסיקים. כמו בכל
מיקרה אחר, זוכה גם כאן ההסתדרות
כנציגת המעסיקנים, והשביתה אינה מתקיימת.
נציגי המשק הפרטי, בממשלה
וההתאחדות התעשיינים, אינם זורים מלח
רב מדי על פצעי ההסתדרות כאיגוד
מקצועי, בומה שביט מקפיד לציין רק
״שההסתדרות נהגה בתבונה״ כאשר הגיעה
ל״פשרה״ .ככלות הכל, הם עוד יהיו זקוקים
למשל ולקיסר.

אפשר לראות, אם כן, כיצד פועלת
מערכת המחליטנים באמצעות
הזרועות השונות העומדות לרשותה
— הממשלה, ההסתדרות, ו
האירגונים הכלכליים השונים. אף
כמיקרה־משכר זה, כמו גם כמיק
רים אחרים, ניתן לראות כיצד נעשה
שימוש יעיל כמוסדות אחריט,
שאינם שייכים למחליטנים עצמם
— המערכת המישפטית ומערכת
התיקשורת ממלאות תפקידים
חשוכים כהדכרת השביתה שלא
היתה.

כאן תם סיפורם של המחליטנים
עצמם. הסידרה הכאה תעסוק ב
נערי־החצר, כאנשי העיתונות, ה*
מישפט והאקדמיה, כפוליטיקאים
מן הדרגים הנמוכים יותר, וככל
אותו ערכ-רכ של קכוצות־לחץ המנסות
לנגוס לעצמן מן השיירים
שמואילים המחליטנים להשליך משולחנם.

כפית מזון מלכות לכל אחד מבני
המשפחה להרגשה מצוינת, הרגשה
של בריאות ומרץ לצעיר, למבוגר
ולקשיש.
מזון מלכות מכיל כמויות גדולות של
חומצה זרחנית, קלציום, אשלגן
וברזל המהווים יסודות ב בנין גו ף
האדם.
פרופסור גליארדי ליזי אבחן הסבה,
גופנית ונפשית ניכרת באנשים
שהפריסם כלל מזון מלכות.
למסקנה מקבילה הגיע גם חוקר אחר,
גרדנר, הגורס כי מזון מלכות מהווה
השלמה חיונית לתפריס המזון היומי.

הציוד המתוחכם וצמחיית הגליל
הברוכה זיכו את ״גליל״ במדליה
ובתואר: מזון המלכות הסוב
בעולם בועידה שהתכנסה בבוקרשס.
מכתבי תודה רבים המגיעי ם למכוורת
שמיר מעידים יותר מכל על חיוניו תו
של מוצר זה.
פרסים נוספים אפשר לקבל ממחלקת
ההסברה של מעבדת ״גליל״.
להשיג בשקם, בשופרסל,
בסופרמרקסים, בצימחוניות ובחנויות
מובחרות.

111א17- 1£(.ץ

ם!ון מלכות־להרגשה
מצוינת
ממוצרי מ מו ר ת קיבוץ שמיר טל 067-41826 .

1ם ב עו ל ם

קארזל מר: תמיד חלית להטו תער
לא, אין בה שום דבר נערי בקארול לור, הקנדית היפהפיה שדם
אינדיאני זורם בעורקיה. מאז גילה אותה פסטיבל־הסרטים בקאן
ב־ 1073 עברה דרך ארוכה וסרטים רבים (מרט מתוק, נערה ושמה
נורמלד) אך קסמה לה ביותר הצעתו של הבמאי־צלם ג׳סט ג׳קין
לביים אותה לשער של שבועון אופנה עם תיסרוקת ובגדים גבריים.
״תמיד חלמתי להפוך לנער,״ צהלה. והתוצאה :״שארלו״ רב־קסם.

ג״יו בא׳ח: חבת •הבעל, בשירות גבות ואש־העיו
ג׳יין באירן, ראש העיר שיקאגו הכניסה לענייני העיר את כל המישפחה: בעלה ג׳יי מקמאלן (נראה
עימה בתמונה) משמש כניספח לענייני עיתונות של העיריה ואילו בתה, קתי, משמשת כדוברת חברת
התחבורה העירונית. כששואלים את ג׳יין לפשר פלישת המישפחה כולה למישרות ציבוריות בשרות
בעלת המישפחה, היא מגיבה בלי היסוס :״הלחץ על מישפחות של פוליטיקאים הוא לחץ ברוטאלי של
שעות ארוכות ונסיעות למרחקים ארוכים. מוסב איפוא לרתום את כל המישפחה לחיים הפוליטיים, הלכה
למעשה, כדי שכולם יהיו מעורבים. לדעתי מן החוכמה לעשות כן.״

דובר ובתו :
ההשראה באה
עם נדון

#ארגו חאעינגת: תבשיל, נישואין
הנכדה נפלה לא רחוק מן הסבא :״פאפא״ האמינגוויי קרא לה
״מארגו״ על שם היין המשובח ״שאטו מארגו״ .היא נישאה למיסעדן
ואשף־מיטבח צרפתי החי עימד, במאנהטן ומאכיל אותה מעדנים
שהוא ממציא בעצמו. בתמונה נראים מארגו ובעלה המשופם, ברנארד,
יחד עם שדרן הטלוויזיה ג׳זז ג׳ונסון, כשהם בדרך למיסעדה בווילג׳
שהוא מרכז מפורסם לבתי־אוכל בנידיורק.

קשה לדעת מדוע בחר ז׳ילבר
בקו לקרוא לכלבו האהוב על
שם הקיסר המטורף נרון. אך
ידוע שהזמר־מלחין הצרפתי,
שזכה בשם ״הזמר בעל העוצמה
של מאה אלף הוולטים״,
נוהג לקבל השראה כשידו ה-
האחת פורטת על קלידי הפסנתר
(בתמונה) ,וידו השנייה
מלטפת את כלבו. נראה כי
הזמר בן ה־ 52 מצא לו שלווה,
באחוזה כפרית המרוחקת מפאריס,
בחברת טרקטורים, כבשים
וסוסים. מסתבר שבקו אינו
מסתפק רק ביצירת שירה, ש כן
בקרוב תימכר בשני בוטיקים
ששמם דילבר בקו גם תוצרת
חלב של הזמר המלחין
ובטרם יצא לסיבוב בן 60 יום
לאורך צרפת ולרוחבה, הוא
מזין את עצמו במזון טבעי ובשלווה
כיד המלך, כשהוא
מאכיל בעצמו את התרנגולות
והכבשים, רוכב על סוסים ומטייל
עם הכלבים. והעיקר :
משחק עם הילדים, שלו ושל
השכנים.
העולם הזה 2218

אורניה ניוטון דון: סרט חדש, אהבה חדשת, תדמית חדשה
בגיל 31 עורכת אוליביה ניוטון־ג׳ון מהפך בכל החזיתות: הילדה הטובה מגריז אימצה לעצמה מראד,
חדש, סוער ומפתה (בתמונה למעלה) ,כשהיא מלווה אותו בהודעות בנוסח :״החלטתי לנסות דברים
חדשים, אני הרפתקנית יותר.״ אמרה, ונפרדה ממי שהיה גם סוכן אישי וגם חבר אישי שלה, לי קריימר,
ונשארה איתו בקשר מיקצועי בלבד. עכשיו אין הוא אלא אמרגנה האישי. במקביל יצאו שמועות עיקשות
שהיא מפתחת רומן סוער עם הצעיר באחים המרכיבים את להקת הבי ג׳יז, אנדי גיב( ,בצילום מימיך)
שעימו הוציאה לאור תקליטון, הנחשב שיר־האהבה המצליח ביותר מאז הזיווג המוסיקלי של ברברה
סטרייסנד וניל דיאמונד. אשר לקאריירה: ג/ין קלי בחד בה לתפקיד ראשי בקסנאדו ונתן לה לחקות
ברגליה את בטי גרייבל, וזה באמת צעד גדול לאוליביה הקטנה.

ג״ימי לי קרטיס: קאו״וה עם אמא
התינוקת הקטנה, שכוכב־הקולנוע היפהפה טוני קדטים, החזיק
בידיו, לפני עשרים שנה (למעלה) היתד. תינוקת מריבה. שנתיים
אחרי שנולדה נפרד האב מאשתו ג׳נט לי. מאז נישא קרטיס כמה
פעמים, וג׳יימי גדלה אצל אמה, כשהיא מחלקת איתה לא רק את
הרגעים הפרטיים, כי אם גם את הדרך המיקצועית: היא הפסיקה
את לימודיה בבית־הספר התיכון והתחילה לשחק. היום מופיעות האם
בת ה־ 52 והבת בת ה־ 21 בסרט משותף הערפל, שהוא מותחן־מפחידן,
שנעשה בידי ג׳ון קארפנטר, האיש שעשה גם את המפחית שפתח
את הקאריירה של ג׳יימי בקולנוע, סרט אימים בשם האלווין (ליל
המסיבות) .האם והבת הדומות מאד זו לזו תהיינה שתי נשים
נפחדות עד־מוות, בסיפור החדש, ויש סיכוי סביר שהקופה תיהנה
מן הפירסומת המישפחתית .״אבל אין בדעתנו להמשיך כעיסקת
חבילה,״ מוסיפה ג׳יימי. מי יודע, לאור העובדה שחזרה לדבר עם
אביה אחרי שנים רבות של שתיקה רועמת, ייתכן שמישהו יקפוץ
על עיסקת חבילה עם אבא. סוף סוף השם רומז לשני הצדדים —
ג׳יימי לי קרטיס.
העולם הזה 2218

א 1שים ב שו ם

ג״מי קארטר וסימון דל: מר אמריקה ומאז אם אירופה
על רקע דיוקן־השייש של ג׳ורג׳ וושינגטון נראים נשיא ארצות־הברית ג׳ימי קארטר ונשיאת הפרלמנט
האירופי סימון וייל כזוג נאהבים שמצאו זה את זה אחרי פרידה ממושכת, היה זה ביקורה הראשון של
הגברת וייל בארצות־הברית, והנשיא חשב להקדיש לה כמה דקות, אך אלה התארכו לכמעט שעה.

אירינה רוחינה ואלכסנדר וייצב: צחוק!דמע
כמצופה גרפו שוב זוג הגולשים הסובייטים, אירינה רודנינה
ובעלה אלכסנדר זייצב את מדליית־הזהב באולימפיאדת החורף
שהתקיימה בלייק־פלאסיד בניו־יורק. אלא שהבעת פניהם, לאחר
הניצחון — הוא מגניב חיוך והיא מוחה דמעה — מעידה על המתח
הרב שליווה את הופעתם הפעם, מתח על רקע הפלישה הסובייטית.

פאטדיק ומאן

קנדי: חיבוק שר
עידוד ומילים שד

פיוס נדדו חזרה
אל הניח הלנו

״רק כדאי להזכיר לכם מאין
התחיל הנשיא קארטר ולאן
הגיע,״ זעק אדוארד קנדי כש-
גרונו ניחר ופניו מתעוותים,
נוכח הכישלון המוחץ שנחל
בניו־המפשייר. אם לסמוך על
ההנחה הרווחת בחוגים פוליטיים
בארצות־הברית, שאיש
לא יוכל לזכות בכסא אם נחל
מפלה בניו־המפשייר, היתר, ל-
קנדי הסיבה להיות מיואש. אבל
לפי כללי המישחק צריך להמשיך
ולחייך בעיקר כשזו רק
תחילת הדרך. זו ההזדמנות
הנאותה למישפחה להראות את
כוחה וזה היה הרגע שבו פט-
ריק, הצעיר בבניו של טדי
ורעייתו ״החוזרת״ ג׳ואן, הקיפו
אותו בחומה של חיבה. היו
זמנים שקנדי בעצמו פיקפק
בכוחה של ג׳ואן לעמוד בכך
וניסה להרחיקה ככל האפשר.
ג׳ואן הגיבה בהתמכרות לאל כוהול
שממנו היא עדיין מנסה
להיגמל׳ .

זן ראדר: היורש של וולטר קוונק״ט
זה יהיה היורש של וולטר קרונקייט, דמות־המפתח במהדורת
החדשות היומית הפופולרית ביותר של רשת הטלוויזיה האמריקאית
סי־בי־אס. שמו דן ראדר והוא בסך־הכל בן ( 48 לעומת קרונקייט
בן ה־ 63 הפורש בעיקר מפני שעייף מן הלחץ כבד האופייני למישדר
יומי מסוג זה) .למרות שהיו כמה מועמדים רציניים שלטשו עיניים
לתפקידו של קרונקייט, נחשב ראדד המבריק מכולם, והוא שנבחר.
העולם חזה 2218

*ונשיגז
! 8בעת פגישה עם כתבים
צבאיים, שנערכה בלישכת
שר־הביטחון, נכנס לחדר סגן־
השר, ח״כ מרדכי ציפורי.
הוא הבחין בכתב הטלוויזיה
עמירם גיר, שהיה בחליפה
ועניבה, ואמר לו :״עמירם,
אתה היחידי כאן שלבוש אלגנטי.״
העיר על כך אחד העיתונאים
:״עמירם הוא היחידי
שלא צריו להיות עיתונאי
טוב, אלא להראות יפה.״
81 כאשר מישהו הזכיר ב
שלח
פתק ליושב־ראש הוועדה
ח״כ דויד גלם בו הצביע על
המקריות שבישיבתו של בן־
מאיר תחת תמונת אביו וכתב:
״זה ממש האב, הבן ורוח-
הקודש.״ גלס פרץ בצחוק ללא
מעצורים, הפסיק את הישיבה
ויצא להירגע בחוץ.

ס ס שר חייב מ שה שחר היה בדואי
ועור וייצמן ניצח את קנדי
כשנכנס לחדר ח״כדב ישי
לנסקי וראה את הקוקה קולה
התלונן :״מדוע אף אחד לא
מקבל כאן כיבוד מילבד יהודה
בן־מאיר?״ ענה לו בן־מאיר:
״חשיבות כל ועדה נקבעת לפי

לילהן״ הרגיע אותו שחל:
״בחס וחלילה אני לא התייחסתי
לריקוד עם הגברת אלא לעובדה
שראו אותו.״
! 8רבים שמו לב לכך ש
שנה?״
שאל שר־ההגנה המצרי
את עמיתו הישראלי. וייצמן
נאלץ לאכזב אותו וסיפר לו
שזוהי תמונתו שלו עצמו מלפני
שלושים שנה. שני המדינאים,
הנראים היום כה שונים

11 בישיבת הוועדה לא
הגישו כיבוד. ח״כ יהודה בן-
מאיר הגיע לישיבה כשהוא
מצוייר בבקבוק קוקה קולה.

רפאל איתן

הרמטכ״ל חילק ׳את הדרגות לקצינים והמש״קים המצטיינים בסיום קורס
קצינים ומש״קים של חיל ההנדסה. רפול הזכיר לכל, כי הוא נגר, כאשר עבר
בין החיילים שעל מדיהם היה צריך להצמיד את התגים כשסיכות בפיו. בכל פעם, הוציא מהפה שתי סיכות.

הכיבוד שנותנים בה. אני ידע תי
שוועדת חוקה לא חשובה
וכי לא יתנו בה כיבוד. אז
לקחתי איתי בקבוק קולה מוועדת
החוץ והביטחון, שבה
אני חבר. שם נותנים כיבוד.״

יצחק רביו

השתתף בסיור סודי של ועדת החוץ
והביטחון של הכנסת שנערך בחברון.
הסבריו של הקצין המלווה את חברי״הוועדה לא מצאו חן בעיני
מי שהיה הרמטכ״ל וראש״הממשלה לשעבר, והוא הודיע לקצין :
״אני אלווה את הוועדה, אני יודע מה קורה כאן.״ הוועדה כולה
הלכה בעיקבותיו של רביו, אשר הסביר את המצב וסיפר על
ההיסטוריה של חברון בצורה אשר ריתקה את כל מאזיניו.

! 8אחת ההצעות בחוק
הרבנות החדש היא, שאדם לא
יוכל לכהן כרב ראשי אם התנהג
שלא כהלכה. ח״כ משה
שחל התנגד להצעה :״אם יראו
אחד רוקד בדיסקוטק, חס
וחלילה, לא עם אשתו, הוא
יהיה פסול מלכהן כרב ראשי?״
התפרץ לדבריו ח״כ יהודה בן-
מאיר ושאל :״מדוע חס וח-

ביום שבו נפטר יגאל אלון
הופיע בידיעות אחרונות סקר
פופולאריות של אישים, שבו
זכה אלון בגידול הרב ביותר.
בעוד שלפני כחודש תמכו בו
לתפקיד ראש־ממשלה רק 6
אחוז מהנשאלים, תמכו בו ה חודש
יותר מפי שניים 13 :
אחוז.
81 כשנכנס שר־ההגנה ה־מיצרי
הגנרל סמאל חסן
עלי לביתו של שר־הבי-
טחון עזר וייצמן, נעצר לרגע
והתבונן בתמונה שהיתה תלויה
על הקיר .״מה עושה פה
תמונה שלי מלפני שלושים

מסיבה את שמו של המועמד
לנשיאות ארצות־הברית,
אדווארד קנדי, אמר וייצ-
מן, בהתייחסו לביקורת הרבה
שהוטחה בו, כשתמך בנשיא
ג׳ימי קארטר ז ״איך דפקנו
אותם בניו־המפשייר?״

העולם הזה 2218

81 את הנשים אירחה, ל ארוחת
צהריים, ראומה ויי־צ־מן,
שהזמינה גם את אמה, רחל
שוורץ, בת ד .82-,במהלך ה שיחה,
כשדיברו על נשים נה גות
במצריים, סיפרה ראומה
על אמה, שהיא דוברת ערבית
רהוטה :״גם אחרי שאמא שותה
כמה כוסיות, היא עדיין
נוהגת בעצמה הביתה יעושה
את זה כמו טיל!״

! 8אגב, השם עבלה לקוח
ממכלול הסיפורים והשירים
אודות ענתר ועבלה, הם רו־מיאו
ויוליד, בספרות המצרית.

! 8ח״ב;מרדכי וירשום־

81 באותה ישיבה ישב ח״כ

תמונתו של אביו תחת המנוח, מאיר רוזנברג, שהיה
אף הוא חבר-כנסת. ח״כ
המערך, הרב מנחם הכהן,

! 8את בנו של גנרל עלי,
שריף, אירח שאול (״שאולי״)
זייצמן, בנו של שר־ה-
ביטחון. שריף סיפר לשאולי
שהוא אספן בולים מילדותו,
ושיש לו מאה אלבומי בולים
אך אין בהם אפילו בול יש ראלי
אחד. שאולי הבטיח למלא
את החסר באוסף של שריף.

81 אורח נוסף, בפמלייתו
של עלי היה ראש המודיעין
המצרי, לכיס שרעב, שאליו
נלוותה אשתו עגלה. לביב,
המבוגר בהרבה מאשתו היפה,
סיפר כי הכיר את עבלה עוד
בהיותה תינוקת בת־ידמה. דודתו,
שהיא אמה של עבלה,
הראתה לו אותה ביום לידתה.
״התאהבתי בה במבט ראשון,״
סיפר לביב ,״והחלטתי לחכות
לה עד שתתבגר.״

! 8בישיבת ועדת־החוקה־חוק־ומישפט
של הכנסת, שדנה
בבחירת רבנים, גילה
ח״כ המערך משה שחל בקיאות
רבה בהילכות דת. סגן־
יושב־ראש הכנסת מטעם ה־מפד״ל,
פינחס שיינמן,
שאל את שחל :״מאיפה אתה
מבין כל כך טוב בהלכה?״
שחל סיפר לו כי סבו מצד אמו
היה רב .״מה היה שמו?״ שאל
שיינמן ושחל השיב :״אבי
רב.״ שיינמן התלהב ואמר לשחל
:״כן, אני מכיר אותו,
אני מכיר את הרב אבדרביע,
הוא היה רב גדול.״ שיינמן
החליף.את שם סבו של שחל
בשמו של ד,ח״כ הבדואי של
המערך מוחמד ואבו־ רביע.

המפד״ל יהודה בן־ מאיר

זה מזה, הופתעו לגלות עד
כמה היו דומים בצעירותם.

צחק נבון

נשיא המדינה, קיבל בטישכן הנשיא את שר־האוצר יגאל הורביץ ואת נגיד
בנק־ישראל ארנון גפני, אשר באו להגיש לו את השקלים החדשים. נבון חיה
מלא ביקורת הומוריסטית על הצעדים הכלכליים החדשים, וכאשר התבונן בשטר של עשרה שקלים,
הוא אמר לגפני :״אני מתפלא שהשערות של הרצל עוד לא הלבינו מכל מה שעוללתם לו.״

סקי השתתף בסיור של חברי-
כנסת ביער הכרות בנווה־צוף.
כשחזר, בישר וירשובסקי לכל:
״זה היה אחד הימים הקשים
בחיי, טיפסתי על עצים.״ ה עצים
שעליהם טיפס וירשוב־סקי
היו העצים הכרותים.

אנשים
מישוזקי הכסאזת בחירזת
ומה מכילה הכספ ת של
השר גדעון פת
1בתנועת החירות כבר
החלו במישחק הכיסאות. בישי בת
התנועה האחרונה ישב
ראש־הממשלה, מנחם כגין,
באמצע, לימינו שר־השיכון
דויד לוי ולשמאלו יושב־ראש־הכנסת
יצחק שמיר,
שלידו ישב שר־הביטחון עז ר
דייצמן. מקום מושבו של
איש חירות, ומידת קירבתו
למנהיג, כמו מקום מושבו של
פקיד בקרמלין, מורה על מקו-

קע באל• על, תוך כדי קריאות
זירוז לפועלים. אחרי שהתלב טה
מה לעשות עם האמבטיה
הישנה, זרקה אותה לאה לחצר
הבית וסירבה להתייחס להצ עה
של אחד השכנים, למכור
את האמבטיה לאמריקאים כ-
״אמבטיה של עליזה ומנחם.״
8כמה דקות של חרדה
עברו על שומרי ראשו של
ראש־הממשלה בעת ביקור ש ערך
בפס־הייצור ׳ של טנק ה־

יניב!קדמון

בנו של יועץ ראש־הממשלה
לענייני עיתונות, שלמה נקדימוו,
התחפש לשודד וניסה לירות בילדי הגן. אביו היה שותף פעיל
בחגיגת ילדי גן״חילדים ברמת־אביב, אירגן שירה ומחיאות
כפיים, לרווחת הגננת רותי עוזיאל, אשתו של מאיר עוזיאל.

מו הריאלי במנהיגות התנועה.
כל עוד היה יצחק שמיר רק
יושב־ראש הכנסת, לא יכול
היה להשתתף בישיבות, עתה,
אפילו שעדיין לא מונה ריש־מית
לשר־חוץ, מקומו בהנהגה
כבר מובטח.
! 8שינוי נוסף היה נוכחו תו
של אלי לנדאו, יד ימינו
של שר־החקלאות אריק
שרון. שרון, שעד עתה הטיל
חרם על ישיבות התנועה, ב טענה
כי זו קיפחה את תנועתו
שלומציון ז״ל, שלח את עוזרו
כדי להודיע שהוא שב לחיק
אמא־חירות.
! לפני שבועיים הופיעו
פועלים בבית שברחוב רוזנ־באום
1בתל־אביב, הוא ביתו
הפרטי של ראש־הממשלה מנ חם
בגין. הפועלים החליפו אמ בטיה׳
כיורים וצנרת וסיידו אה
הבית. על המלאכה ניצחה
לאה כנין, בתו של ראש־הממשלה,
העובדת כדיילת קר־

!212

מדים אשבור

אלמנת ראש־הממשלה לשעבר, לוי אשכול, נפגשת עם ראש״הממשלה
הנוכחי, מנחם בגין, בטכס אזכרה לאשכול שנערך ליד קיברו בחר הרצל.
בגין, באבירות הפולנית שלו, לחץ את ידה של מרים אשכול כשהוא קד לעברה קידה עמוקה
וכינה אותה :״גבירתי ראש הממשלה״ .בפולנית כמו בגרמנית מקובל לקרוא לאשה בתואר של בעלה.

אלונה ל״בוביץ

1אחותה של
מיכל לייבוביץ
(מימיו) ,התחפשה לרקדנית בלט. חוריה, שחקן
הכדורסל של הפועל תל־אביב, בארי ואשתו דינה
ברכה, הגיעו יחד למסיבה, למרות שנפרדו.

מרכבה. במהלך הסיוד התפרץ
אחד העובדים לכיוון בגין.
שומרי־הראש פעלו מייד והד פו
אותו, מחשש שיש בכוונתו
להתנכל לראש־הממשלה. העו בד
הנבוך והנעלב הסביר כי
התכוון רק לבקש את חתימתו
של בגין על סיפרו של כג־ימין
זאב הרצל אלטנוילנד.
כשהתבררה לבגין הטעות מיהר
אל העובד ולא רק שחתם את
שמו אלא אף הוסיף ברכה ב כתב
ידו.

מישרד התיירות המצרי. לאנ שי
המישרד המצרי הביא פת
כשי תמונות חרס שעליהן מצו יר
עץ החיים עם ציורי בעלי־חיים.
מעשה ידי האמנים האר מנים
במיזרח ירושלים. לשר
המצרי הביא הישראלי מדלית
כסף שעליה חרוטה המילה
״שלום״ בערבית, אנגלית ועב רית.
השר המצרי, שהתלהב
מרעיון המדליה, הודיע מיד
על הנפקתה של מדליית זהב
דומה.

8לעובדים ולצלמים ב אותו
ביקור נכונה אכזבה.
הובטח להם כי בגין יטפס על
הטנק ויותר לצלמו כשהוא עו מד
במקומו של מפקד־הטנק.
בגין לא טיפס, והצלמים המיק־צועיים
והחובבים חזרו מאוכ זבים
הביתה.

81 אחד הרגעים הקשים
בסיורו של פת היה הביקור
בלוכסור. פת נאלץ לרדת ול עלות
260 מדרגות. אחר־כך
מיהר לקיוסק סמוך, ושם זיהו
אותו סטודנטים להנדסה מאו ניברסיטת
קאהיר. פת, שיום
קודם לכן היה עד להפגנות
נגד השלום שנערכו בבנייני
האוניברסיטה בקאהיר, חשש
מעט, אך נרגע כששמע את
הסטודנטים קוראים בקול :״יחי
השלום!״ ״יחי בגין וסאדאת!״

במיסגרת טיולי הממ שלה
במצריים, הגיע גם שר
התעשיה המיסחר והתיירוה
כידעון פת לקאהיר, כאורח

מעיין עדווי

בנו של חשמלאי התאורה בטלוויזיה,
ציון עדווי, נאלץ לבוא לחגיגת
הפורים בגן, כשהוא מחופש לליצן• התיכנון היה, שציון יביא
לבנו תיחפושת של ערבי. אולם האב, שחזר ממצריים
ערב החג, הביא עימו ג׳לבייה, אן שכח את הכופייה.

91 ועוד בענייני מתנות.
תצר זכין, שהצטרפה לבעלה
הח״כ לשעבר דב זכין, שה גיע
למצריים במיסגרח מישל־חת
חברי מפ״ם, היה אורחת
של אשת הנשיא המצרי ג׳ י ־
חאן אל־סאדאת, בסיור
בבית־יתומים שנמצא תחת
חסותה של רעית הנשיא. תמר
העניקה לג׳יהאן סידרת ציורי־ילדים
מקיבוץ להבות־הבשן,
והדפסי משי של האמנית חש־יה
בורנשטיין, חברת ה משק.
הדפסים דומים נתנה
אופירה נכון לאשתו של
נשיא מכסיקו ולאליזבט מל כת
אנגליה.
! 8על שיטה בדוקה איך
להיות רמטכ״ל סיפר מפקד
בית־הספר לקצינים, קצין ב דרגת
אלוף־מישנה שכינויו
״ייה״ בעת שאירח לארוחת
צהריים את חברי הוועד היהו די
האמריקאי. אנשי הוועד
שאלו אותו :״למה קוראים לך

״ייה״ ז והקצין ענה :״כל מי
שרוצה להתקדם בצבא צריך
שיהיה לו כינוי. הנה, ראו,
לרמטכ״ל צכי צור קראו
צ׳רה, את רב-אלוף דויד אל־עזר
כינו דדו, למרדכי גור
קראו מוטה ואיש כבר אינו
זוכר ששמו של רפול הוא

רפאל איתן.

התגובה הראשונה ש הושמעה
באוזני שר־האוצר
ייגאל הורכיץ בעיקבות
תוכניתו לפתיחת הכספות היתד,
של עיתונאי ידיעות אחרונות
גירעון רייכר, שהודיע לו
כי אם יאלץ לחשוף את תוכן
הכספת שלו יתגלו לשר שני
דברים. האחד, מיכתב אישי
בן עשר שנים של דויד כן־
גוריון, אביו הרוחני של הור־ביץ,
ותעודות בית־הספר של
ילדי רייכר, דן ושרון.
׳ 8השר גידעון פת, ש האזין
לדברים הוסיף :״אצלי
בכספת נמצאת רק הכתובה
של אשתי!״
העולם הזה 2218

1 1 *1 1 1 1 1 1

כז סי ם
״יה אללה! תראו, תראו מה
קורה פה. החבר־כנסת הזה, יוסי
שריד, עומד ומוכר לנו גבינה
צהובה!״ התפעלו שני אחים צעירים
שבאו להעביר את מוצאי הש בת
הקר והגשום בשוק הפורים
של נעמת .״והנה, תראו שם, מימין,
זה האיש הזה, אשר בן־נתן,
הוא עומד ליד אשתו ועוזר לה
למכור חולצות לילדים,״ קראו
שלוש נשים מבוגרות.
חברי־כנסת מסיעות אופוזיציה
שונות הגיעו למקום לעידוד המכירות
בשוק של נעמת. הפעילה
ביותר היתד, ח״כ אסתר הרליץ,
מזכירת האירגון, שהתחילה לתכנן
את הערב לפני חודשיים .״אמ רו
לי שאני משוגעת, שלא יצא
מזה כלום. ואז החלטתי להביא
לכאן חברי־כנסת שיעזרו לי.״
ואמנם בפינת החדר, מאחורי דוכן
המכולת, עבדה בחריצות רבה
חברת־הכנסת ויושבת־ראש ועדת־החינוך,
אורה נמיר .״גברתי, האם
נסית פעם להוסיף לגבינה הזאת
פלפל אדום וזייתים חתוכים?״ שאלד,
את אחת הקונות. האשד״ שהתלהבה
מהרעיון שחברת־הכנסת
תדיך אותה במירשמי מימרחים,
קנתה מייד שלוש חבילות גבינה,
ושאלה את נמיר אם יש לד, עוד
איזה רעיון ,״כן, תקני כמה קונ סרבים.
תמיד טוב שיהיו בבית.״
גבר צעיר, שנראה כאילו זה
עתה נשא לאשר, את נערתו, לקח
את הרעיון ברצינות ועודד את
רעייתו לקנות כעשרים קופסות
שימורים .״אם היא אומרת,״ ניסה
לשכנע את אשתו הספקנית ,״אז

אסתר הורץ

שהתמחתה במכירת אבוקדו תוצרת ישראל
בהיותה שגרירה בדנמרק, התגייסה
למכירת אשכוליות, תפוזים ואבוקדו .״כשסיפרתי שאני רוצה להגיע
לשני מיליון, אמרו לי שאני משוגעת. אחרי ערב כזה אני באמת חושבת
שאני משוגעת, כי הייתי צריכה לחשוב על ארבעה מיליון.״

היא בטח יודעת, היא הרי חברת-
כנסת, לא?״ אורה נמיר חייכה
והורידה את הקופסות המבוקשות
מהמדפים והעבירה אותן לחבר-
הכנסת יוסי שריד, שעמד לצידה.
תפקידו היה לארוז את המוצרים.
בהמשך עבד שריד לעגלת הבובות,
שעמדה במרכז האולם. הס
אווה
נמיר

יושבת ראש ועדת החינוך של
נעמדה מאחורי דוכן המכולת
בשקדנות רבה, קופסות שימורים, גבינות וריבות .״תקנו,
עודדה את הנשים המבקרות .״כאן יותר זול• בימים
אלה צריך לעשות חשבון.״ הצפיפות סביב דוכנה היתה

הכנסת,
ומכרה,
תקנו!״ טרופים גדולה.

תבר, כי הבובות הללו שימשו בתפקיד
ניצבים בעת הסרטת הסרט
מצדה. הן נזרקו למים, כאילו היו
גופות של חיילים. הבובות שהובאו
לארץ ללא תשלום מכס, חולצו
על-ידי עובדי המכס והוענקו
לנשות נעמת. אלה חפפו את שיער
ראשן בשמפו, תפרו להן בגדים

שולמית אלוני

חברת-חכנסת מסיעת ר״צ, הורידה
את כובעה, הפשילה שרוולים
ומייד ניגש למלאכת המכירה• ״גברת, את לא רוצה לקשט את
הבית שלך י״ שאלה צעירה שנעמדה לידה. הקונה השתכנעה וקנתה.

עדי אמוראי

הכלכלן של מיפלגת־העבודה
הציע למבקרים
אגרטלי זכוכית, פיסלונים קטנים, מאפרות
ומפיות. הוא לא הבין מדוע קונים דברים כאלה.

יוסי שריד

הגיע מלא מרץ אך מעט
ביישן. הוא נעמד לצידה
של אורה נמיר ועזר לה לארוז את חבילות המזון.
בהמשך הערב עבר למכור בובות במרכז האולם.

ומכרו אותן ב־ 220 לירות האחת.
בקצה אולם, על דרגש מעץ,
עמדה שולמית אלוני חבדת״הכנ־סת
מסיעת ר״צ .״אני מוכרת
עציצים,״ סיפרה לידידתה אסתר
הרליץ .״אני מתכוונת למכור את
כל העציצים שנמצאים פה, ולא
איכפת לי מה תעשו מחר!״ היא
החלה לקרוא לכל מי שעבר לידה,
עודדה אותו לקשט את הבית:
״תראה, אדוני, אתה הרי מבין
עניין, כמה לדעתך עולה לקנות
עציץ כזה ברחוב? מינימום 30 לירות,
נכון? אז הנה אני מוכרת

לך שני עציצים באותו הסכום
בפינת הקפה שמאחורי האול
ישב מזכ״ל ׳ההסתדרות, חבר־הב;
סת ירוחם משל, בחברת עשרי
נשים בנות גילו, שניסו להזב
לו ימים עברו .״אהה זוכר, יר!
חם,״ אמרה גברת עדויית תכש
טים ,״איך פעם כל האוכל ה1
היה מספיק לכל הגליל?״ ואחו
שאלה :״ירוחמק׳ה, למה אתה ו
הולך לקכור משהו?״ משל ע!
לה :״אני אוהב הכל טבעי. נ
השנה אני לא מוכר, אז גם הי!
אני לא מוכר. לא רוצה הצגות.״

הצנעהאה _ 11עראופירהגסן ,

כרמליטז! יש חגיג ה!
כרמליטה סנגריה -
אין מה להוסיף,
הכל כבר בפנים.
כרמליטה סנגריה -
מתחרה בהצלחה
מזה 10 שנים בסנגריות הספרדיות
ברחבי העולם,
עשוייה ממיטב
הענבים של כרמל.

! 8כאוהבת מושבעת של
צבע המלון התגלתה רעיית הנשיא,
אופירה נכון במסגרת
החלפת הישן בחדש במישכן
הנשיא, נשלח לשם שליח של
מיפעל לייצור מגבות, עם קטלוגים.
תוך שעות ספורות בחרת
אופירה נבון מערכת מגבות
לאמבטיה ולמיטבח, שכילה
על טהרת צבע המלון.

תם של חרוזי מקבת גילה השבוע
אי אן מ ק׳ ק לן, השחקן
השיקספירי הבריטי, ש-

כרמליטה סנגריה -
זה מה שהיה חסר
אצלכם בחגיגה.

כר מלי טה

! 8צ׳יצ׳ עליו נחה רוח
השנור, אותה קלט מעמיתו
ראש עיריית ירושלים, טדי
קוללן, לקח את הקבוצה ל-
גיבעה חשופה באפקה והציע

משחק בסרט החדש של אבי נשר ,״הפחדנים׳ /בתפקיד של רקדן־ברגור בקטע
ע ך 1 1ד 1 |1 ׳| 1ה
בלט מתון ״אגם הברבורים״ .לוזוב (מימין) השתדל לבצע את חבלט יחד עם
1 1 1 1 /

השחקן אייל גפן (משמאל) ,כרקדנית ממש. בסצינת הריקוד האחרונה סובב את רגלו ונפל. הוא אושפז
במחלקה האורטופדית באיכילוב, שם התגלה כי הוא שבר את אגן הירכיים ונותח במשך ארבע שעות.

הלהיט החדש

הגיע לסיבוב הופעות יחיד.
במהלך המופע נוהג ־מק׳קלן
להפסיק את הקריאה, להעלות
אור באולם ולבקש את הקהל
להתבונן בתוכניה, הכוללת את
הטכסט של המחזה. ואז הוא
מתחיל להסביר את המשמעויות
הנסתרות של מקבת. מק׳-
קלן טוען כי המילה האחרונה
של כל פיסקה היא הטומנת
בחובה את משמעות כל ד,פיסקה.
וכל מי שאינו מבין די
לו שינסה לנתח את המילה
האחרונה והכל יתבהר לו.

מזרחי
ן !¥כו מ ל
מיקב•1א׳טו!לזניה1ונרזנ יעקב

! 8ממלוויו ביקש מק׳קלן
כי יקחו אותו לסיור במצדה.
כשהגיעו למרגלות הצוק והתחילו
לעלות הסתבר כי הצוק
אפוף בענן כבד, ולא ניתן
להשקיף ממנו לסביבה. מק״
קלן התעקש לעלות ואכן, ברגע
שהגיע לאתרים שלמעלה,
הסתלק הענן והנוף המרהיב
נחשף לעיניו של האורח מאנגליה.

8מי שגילתה השבוע את
הימצאותו של אירגון עויין בישראל
היתד, זההד ק ר תי,
האחראית על תעסוקת נשים
במישרד העבודה. ביום עיון
בנושא מעמד האשה בכלכלת
ישראל העירה קרתי :״מדינת
ישראל מהווה אירגון עויין ל-
לנשים.״ היא הסבירה את זה
בעובדה, שרק אחוז אחד מכלל
450 אלף הנשים העובדות במשק
מגיע לדרגות ניהול בכירות.

ל 1צ 1יי! ׳7שחקנית הקולנוע חיפהפיה,
המשחקת בסירטם החדש של

יהודה ברקן ויגאל שילון ,״חייך, אכלת אותה״ ,עמדה בתחילת
השבוע שעבר, ביום גשם קר, באחד מרחובות תל־אביב, כשהיא
לבושה חולצה דקה ורטובה. לנגפורד ביקשה מעוברים ושבים לעזור
לה להסיר מעליה את החולצה הרטובה, כדי שתוכל להחליפה
באחרת, יבשה. מתנדבים, בעיקר גברים נבוכים, אומנם נמצאו, אן
קרולין, בתו של מפיק הטלוויזיה בארי לנגפורד, נאלצה להישאר
שעות ארוכות ללא חולצה. היא חלתה, וצילומי הסרט הופסקו.

מוקד

8הולד, שמתרוצץ בין
המאורעות כשהוא רכוב על
קטנוע, נוהג בימי החורף לב־

! 8על ההבדל בין יהודים
וערבים סיפר השבוע הפרופסור
חיים וינכרג, מנהל
המחלקה האורטופדית בבית-
החולים הדסה, שעל הר־הצו-
פיס. בהרצאה בפני רופאים
ותורמים יהודים אמריקאיים,
במלון הילטון הירושלמי, אמר:
״אצל היהודי אם הניתוח מצ ליח
הוא אומר תודה לאל, וכשלא
מצליח הוא אומר שהרופא
לא שווה. אצל הערבי זה
להיפך, כשהניתוח מצליח הוא
מברך את הרופא וכשאינו מצליח
הוא אומר שהכל בידי
אלוהים.״
8עד כמה דומות תל-
אביב וברלין הסתבר לראש
עיריית תל-אביב, שלמה
(״צ׳יצ׳״) להט ולמישלחת הפרלמנט
של ברלין שהתארחה
אצלו. שתי הערים סובלות מבעיות
נקיון, בניה מחדש, אוב-
לוסיה מזדקנת והעדר מימון.

סנגריה

לאנשיה להקים שם את גן קהי\

ברלין.
8שיטה להבנת משמעו
צביקה
פיק ל 1מ ד נד שפטי ם

81 כתב הרדיו מיכאל
(״מייק״) הולר, שנאלץ בש בועות
האחרונים לחזור ולשדר
אירועי רצח והתאבדות על
רקע רומנטי, הודיע כי הדבר
היחיד שלו הוא משתוקק ב ימים
אלה הוא ששתי נשים
תתפוסנה אותו, תאיימנה עליו
בנשק חם ותאנוסנה ׳אותו.

סות את חלק גופו התחתון בש מיכת
צמר עבה, לבל ירטב מהמים
המותזים עליו בעת נסיעה.
ביום גשום השבוע נעצר
הולר לפגי רמזור, כשלידו
עמדה מכונית אמריקאית מפוארת
ובה צעיר וצעירה. השנים
פרצו בצחוק פרוע כשראו את
הולד רכוב על אופנוע. הצעיר
פתח את החלון, שממנו פרץ
חום המזגן, ושאל :״תגיד, אין
לך מה לעשות עם השמיכה ז״
הולר הקפוא ענה :״אם אתה
היית מה שאני מכסה בשמיכה,
היית מבין את המצב.״
! 8שתי תאונות חושפניות
ארעו לדוגמנית קיטי ממן
בעת שהופיעה בכנס הנהגות
והולכות הרגל שערכה המועצה
הלאומית למניעת תאונות. בסיבוב
הראשון הופיע קיטי ב־שימלת
קיץ כשלפתע נשרה
אחת הכתפיות ולעיניהן הדק־דקניות
של הנשים נחשף שדה
הימני של הדוגמנית החטובה.
בסיבוב השני לבשה קיטי בגדים
ביקיני צמוד מאוד. היא חוללה
לקצב מוסיקת דיסקו, עד
שברגע מסויים התקפל חלקו
התחתון של בגד־הים וברח
כלפי מעלה. התוצאה: דוגמנית
עם ישבן חשוף. קיטי ה נבוכה
ברחה מהר אל מאחורי
הקלעים, לקול צחוקן של הנהגות
הזהירות, שהיו משוכנעות
כי החלקים החשופים הם חלק
מההצגה.
81 שיטה חדשה ללמוד
מישפטים מפתח בימים אלה
הזמר צביקה פיק הוא נראה
מסתובב בפרוזדורי בית־המישפט
בתל־אביב, צמוד ל־עורו־הדין
הגריק רופסטו־גיץ,
כשהוא טורח להסביר
לכל כי החליט ללמוד מיש־פטים
והוא עושה קודם כל את
הסטג /אצל ידידו עורך־הדין.
העולם הזה 2215

א 0י 3ת פירי
**960
בו המה

הבוהמה התל-אביבית הוכיחה
בשבת האחרונה שלושה דברים:
שהיא עדיין קיימת, שהיא קיימת
ואמיצה ושהיא קיימת, אמיצה ויו דעת
לשמוח.
ההזדמנות לכך ניתנה לה על־ידי
הצייר דן קדר והעיתונאית
טלילה בן־זכאי. קדר חנך בשבת
תערוכת־בזק שלו, שהיתר, פתוחה
36 שעות בילבד, בגלריה ארבל.
הוא החליט להקדיש חלק ניכר
מ־ 36 השעות של התערוכה שלו
למסיבת־פורים אמיתית, וצירף

לשם כך את טלילה בן־זכאי, ש גם
לה היתד, סיבה לחגוג: הוצאת
סיפרה החדש אחרי הצילצול ה
שלישי.
מסביב
לקערת סנגריה ענקית
וליד שולחנות אוזני־המן, עמדו
כל המי ומי של עולם התיאטרון,
הקולנוע, הספרות והאמנות של־ישראלי,
יחד עם פוליטקאים ועם
הנספחים ההכרחיים בכל מסיבה.
מרביתם מחופשים כאשר חלק ניכר
מהם בא עם הצאצאים. הכל חגגו

מלירה בן־זנאי

אחת מבעלות השימחה, חוגגת יחד עם שותפה לאירגון המסיבה,
הצייר דן קדר• טלילה ערכה את המסיבה לכבוד הוצאת סיפרו
״אחרי הצילצול השלישי״ ,ואילו הסיבה של דן לעריכת המסיבה היתה תערוכת בזק בת 36 שעות

יסמין קדר

בתו בת ה־ 10 של דן קדר, הפתיעה את הנוכחים
במסיבה של אבא כשהתחפשה למלכת
אסתר. קדר ואשתו ציונה לא יכלו להסתיר את גאוותם על בתם,
ולמרות שאירחו היטב את הקרואים, דאגו להיות איתה עד כמה שיותר.

בגין התערוכה, הספר וחג פורים.
השחקן חיים טופול התחבק עם
המשורר יבי. השחקן שמואל עצ־מון,
האבא של ענת עצמון, ערך
הצגת ריקוד. שאול ביבר לקח
מאיזשהו מקום צילינדר והתנהג
כמו איש חשוב. דן פתיר, יועץ
ראש״הממשלה לענייני תיקשורת,
ערך יחד עם אשתו יעל הצגת־בכורה
בפני הבוהמה לשלושת
בנותיו הנאות שהיו מחופשות.
האווירה, שהיתר, חמה בגלל ה־סנגריה,
התחממה עוד יותר כש ד,קרואים
התבוננו בציורי התיח־פושות
הסוריאליסטית של קדר.
כאשר בחוץ החל לרדת גשם כבד,
מלווה בברד, החליטו הקרואים
להישאר באולם החמים של הגלריה
עד שיחדל הגשם. הגשם נפסק
כעבור כמה שעות, שאותן מילאו
שלמה וישינסקי, אילי גורליצקי
והפטומימאי ג׳וקי ארקין בבדיחות. המסיבה טלילה כינתה את
״מסיבת מחזור״ .היא וקדר הם
בוגרי בית־הספר לשחקנים של
התיאטרון הקאמרי, ואיתנה בבית־הספר
ואחר-כך בלהקת הנח״ל,
היו גם גליה וחיים טופול ואורי
לוי, בעלה של טלילה.
אולם את שיא הנאמנות לחבו רה
גילה דווקא פתיר. באותו בוקר
היה עדיין פתיר בהאג שבהולנד,
כחבר במישלחת ישראל לשיחות
האוטונומיה עם מצריים. דן שלא
רצה להפסיד את מסיבת ההתעו ררות
של הבוהמה, הקדים את
יתר חברי המישלחת בשובו לארץ,
הגיע הישר מנמל־התעופה לגל ריה
-שם נפגש עם אשתו ובנותיו.

^ ך 1יושב״ראש סיעת של״י בהסתדרות, היה אחד הפוליטיקאים
* ^ 1שהוזמנו למסיבה. כאשר ניצב צבן (משמאל) ליד המארח, הצייר

דן קדר, קשה היה שלא להבחין בדמיון ביניהם למרות ששיער ראשו וזקנו של צבן
כסופים ואלה של קדר שחורים. המסיבה הצליחה מכיוון שכול האורחים שמחו למיפגש.

חיים ט ו טו

שחקן הקולנוע הישראלי, שהפן לשם עול!
נחשב עדיין לאחד מהחבר׳ה. בתמונה נר1
טופול כשהוא מחבק את משורר הבוהמה יהודה (״יבי״) בן־יהוד

״1 1 1 1 1 1 111111 אשתו מלאת החיים טל יועץ ראש־הממשלה לענייני תיקשורו
^י* י דן פתיר, הביאה למסיבה את שלושת בנותיה. יעל (משמאל

שהיתה מחופשת, נראית בתמונה יחד עם בתה. בעלה דן הגיע למסיבה היש
מנמל״התעופה בו־גוריון. באותו בוקר הוא חזר מהאג, שם השתתף בשיחות האוטונומיו

התנגד לוויתור הבלתי-נמנע, מפני שראה
בו הודאה בכישלון, הודאה באי־יכולתו
למלא את התפקיד. לבסוף נכנע.

מאת

אורי א סרי

הייתי אצל יגאל כלישכתו, כ
קרייה כתל־אכיב, בשאך נדדע לד
כי אשכול החליט, סוך־סוף, למסור
לידיו את תיק-הכיטחון. זה היה
כיום הרכיעי, ה־ 31 כמאי. יגאל
צהל. מעולם לא ראיתיו מאושר
יותר.

ן* אמלט, נסיך דנמאהק, גיבורו
י 1של ויליאם שיקספיר, הוא דמות אהודה.
אציל לא רק במוצאו, אלא גם ברוחו.
דמות מושכת. דמות טראגית.

יגאל אלון הזכיר לי תמיד דמות

בכל זאת הבטיח לטפל בעניין המסויים
שביגללו הייתי אצלו, וקבענו שאטלפן
אליו למחרת היום, כדי לקבל תשובה
סופית.
כאשר צילצלתי, ענה לי בקצה השני
של הקו קול עייף, שבור, רצוץ, קולו
של אדם שחרב עליו עולמו. לא הבינותי
מה קרה, וחששתי שמא חלה. בערב שמעתי
ברדיו כי הוקמה ממשלת־ליכוד־לאומי,
וכי משה דיין, איש האופוזיציה, נציג
רפ״י, קיבל לידיו את תיק־ד,ביטחון.
הסכמת אשכול למנות את יגאל כשר-
הביטחון באה באיחור רב מדי. אשכול
ומיפלגתו שוב לא יכלו לעמוד בפני הלחץ
הציבורי. הימים האבודים בלנינגראד התנקמו
ביגאל אלון.
הוא איבד את עולמו ביגלל עודף חוש ד,אחריות,
מפני שלא נכנע לאינסטינקט
שלו. הזוכה היה האיש שנאם פעם בכנס
של הפלמ״ח, בנוכחות יגאל אלון, נאום
נלהב בזכות חוסר־ד,אחריות.

הוא היה איש מושך. איש סימפאטי.
איש טראגי.
הוא היה אציל. אם אמנם ההתיישבות
העובדת היא האצולה היחידה שהאומה ה עברית
החדשה הולידה מתוכה — אריס-
טוקראטיה במובן החיובי של המילה, אצד
לה של חובות־יתר, ולא של זכויות-יתר —
הרי יגאל היה אציל.
כמו האמלט, נולד למלוכה. אך בכל
פעם שבה שלח את ידיו אל הפרי שהיה
בהישג־ידו — התרחק הפרי מידיו. כל
חייו עמדו בסימנו של ״כימעט״ .וכמו
משה רבנו, מת בראותו את הארץ המובטחת,
ואליה לא הגיע.
יגאל היה גיבור טראגי. וכמו כל גיבור
טראגי אמיתי, הטראגדיה שלו לא באה
מן החוץ. היא באה מתוכו. לא גורל זר
ואכזר חסם את דרכו, אלא תכונות אופיו
שלו עצמו — תכונות חיוביות, שהפכו
לו לרועץ.

משה דיין.

יותר מכל אדם אחר, הוא סימל
את גורל דורו — הדור הראשון
של הצברים, דור הכנים.

45׳ :ו?ב7ן ר חנדמ״ח

67י: הימים האבודים

ן ץ דראמה של מאי 1967 חזרה בחייו
י י של יגאל כמה וכמה פעמים, במה דורות
שונות, אך כולן דומות. היא קיפלה
בתוכה את כל התכונות שהיו בעוכריו :
חוש־ד,אחריות, הכניעה • להחלטה שנראתה
לו מוטעית, קבלת דין התנועה, הנאמנות.
אפשר להגדיר את אותן התכונות גם
בצורה אחרת: חוסר־הנכונות למרוד, לקרוא
תגר על האלים, לקרוע מוסכמות.

ך* טראגדיה של יגאל הגיעה לשיאה
י 1במאי — 1967 ימי־החרדה הגדולים
שקדמו למילחמת ששת־הימים.
רצה המיקרה שאהיה עד־ראייה מקרוב
למערכה זו בטראגדיה של יגאל. היה לי
אליו עניין מסויים, שחייב אותי לדבר
עימו בכל יום, ואף כמה פעמים ביום.
משום־כך ראיתי את תנודות הגורל מקרוב,
וגם את תנודות רוחו.
בראשית מאי 1967 היד, עולמה של
ישראל שרוי ברגיעה עמוקה, מילבד המיתון
הכלכלי, שהעיק אז על הארץ. יגאל
אלון חיפש עניין לענות בו, ומצא אותו
בלנינגראד דווקא.
בלנינגראד נערך כנס עולמי לענייני
הביטוח הסוציאלי. השתתפו בו בעיקר
פקידים בכירים, מנכ״לים ומומחים. אך
יגאל, אשר כשר־העבודה היה ממונה גם
על הביטוח הלאומי, ניצל את ההזדמנות.
הוא היה אהד השרים המעטים בעולם
שנסעו לעיר הסובייטית כדי להשתתף
בכנס.
באותם הימים שררו בין ישראל וברית־המועצות
יחסים תקינים — אם כי מתוחים
למדי, ביגלל המצב החם בגבול ה סורי.
להלכה נסע יגאל כדי לפעול לשיפור
היחסים. למעשה נסע, כך חשדתי,
כדי לשפר את תדמיתו כמי שעוסק בעניינים
מדיניים העומדים ברומו של עולם.
ולא רק בענייני עבודה ורווחה, ששיעממו
אותו.

אדה היו התכונות אשר יצרו את
הטראגדיה.
בתקופה אחרת היה יגאל אלון הופך
אביר ללא־חת־וללא־דופי, נאמן ללא־סייג
לשבועת־האמונים שלו למלך. בתקופתו
היה יגאל אלון איש ההתיישבות העובדת,
איש הדור השני, דור הבנים. הוא היה
נאמן ללא־סייג לערכים ולמוסכמות (וגם
לשקרים המוסכמים) של דור האבות ול אבות
עצמם.
זה בלט כבר במילחמה שהעלתה אותו
לפיסגת־התהילה — מילחמת־ד,עצמאות של
.1947 היו בה שני פרקים, ששיקפו את
גורלו, שתי מערכות בטראגדיה.

האחת קשורה כסיסמה שריחפה
עד הארץ כמשך שנים רכות:
״מדוע פורק הפדמ״חזו״

כד, כאשר הזיז גמאל עכד-אד-
נאצר במפתיע את כוחותיו אל תור
סיני, נמצא יגאל רחוק מאד, כעיר
הצפונית.
ברגע הראשון לא האמין איש בארץ
כי יש למנהיג המצרי כוונות-זדון. אך
כעבור יום־יומיים התברר כי העניין רציני,
ועלה החשש שמא עלולה העוצמה
המצרית בסיני לאיים על קיום המדינה.
צד,״ל פתח בגיוס הגדול.
מה היה עושה אדם רגיל במקומו של
יגאל אלון? בהגיע הידיעות הראשונות
על המשבר, היה אץ לנמל־התעופה ועולה
למטוס הראשון. זהו אינסטינקט פשוט,
וכך נהגו אלפי ישראלים ברחבי העולם.

אולם יגאל אלון היה אדם אחראי.
חוש־האחריות היה טכוע כנפשו,
ולעיתים היה נדמה שהפך
גידול, שאכל אותו מבפנים.
אלון התקשר עם עמיתיו בארץ, ושאל

מד, לעשות. ידידו ישראל גלילי, אחיתופל
הניצחי, יעץ לו להישאר בלנינגראד, כאילו
לא קרה דבר. ממשלתו של לוי אשכול
סברה אז שניתן עדיין למנוע את ההתפוצצות.
משוט-כך רצתה למנוע כל מימד
דרמאתי. גם נשיא־ד,מדינה, זלמן שזר,
ששהה בביקור בקנדה, התבקש להישאר

יגאל האחראי קיבל את הדין,
נשאר כמה ימים יקרים כדניג־גראד,
באפם מעש. ובינתיים קרו
הדברים כארץ.
11 12(6 -י זיווו וויו 1

הגיוס הכללי יצר בארץ אווירה של
חרדה עמוקה. החיים הרגילים שבתו. הכל
חשו כי הנה עומדת להתרגש אחת המיל־חמות
הגורליות בחיי העם. מיום ליום, ומשעה
לשעה, גברה ההרגשה הציבורית
כי דרוש מנהיג חזק — אם לא בראשות-
הממשלה, הרי לפחות במישרד־הביטחון.
לוי אשכול, שכמו דויד בן־גוריון לפניו
כיהן כראש־ד,ממשלה וכשר-ך־,ביטחון גם
יחד, נראה לציבור כאנטי־גיבור. העם זעק
לגיבור.

יגאל אלון יכול היה להיות הגיבור.
הוא היה אדוך״כמידואים, כעל
עכר צבאי מפואר. הוא ככר היה
חכר-הממשלה. הוא היה מראשי
המערך השליט. אילו היה כארץ,
יתכן בי היה מצליח לשכנע את
אשבול כעוד מועד להעכיר לו את
תיק-חכיטחון.
אילו קרה הדבר, היה יגאל מגשים את
משאת־נפשו. כל חייו רצה להיות שר־הביטחון.
לא משה דיין, אלא יגאל אלון
היה מנצח על הצבאות הפורצים קדימה,

אשר ניצחונם המוחץ לא היה מוטל בספק
אף לרגע אחד. יגאל היה הופך גיבור
לאומי, אליל להמונים, שם־דבר בעולם.
ביגלל חוש־האחריות הבולט שלו, לא היה
מהסס לגייס את הכוחות ערב יום־ד,כיפורים
.1973 ההיסטוריה היתד, זורמת באפיק
אחר, והשבוע היינו מבכים, מן הסתם,
ראש־ממשלה.
אבל יגאל היה בלנינגראד. כאשר הגיע
ארצה, כבר היה המשבר הפסיכולוגי בשיאי.
העם, שרצה בגיבור, צימצם את
בחירתו. בימי־החרדה עוד צפו ועלו שמות
כמו דויד בן־גוריון, שימעון פרס, ייגאל
ידין, נוסף על יגאל אלון, כמועמדים
לתפקיד שר־המילחמה. אולם ככל שעברו
הימים הצטמצמה הבחירה ההמונית למשה
דיין. האיש בעל הרטייה השחורה, מצביא
מיבצע־קדש, נראה להמונים כאדם הנכון
לתפקיד הגורלי. הנשים הפגינו ברחובות,
העיתונים זעקו, העם רצה בדיין.
במשך כמה ימים קדחתניים, ניסה יגאל
לשכנע את לוי אשכול לוותר בעוד מועד
על תיק־הביטהון, ולהעבירו אליו. אשכול

לכאורה היה הפלמ״ח יחידה צבאית. הוא
הוקם בחסות הבריטים (ובעיקר האוסטרלים)
למיקרה של פלישה נאצית לארץ
ונפילת המרחב כולו בידי הגרמנים. ה־פלמ״ח
נועד לשמש אז כיחידת־גרילה מאחורי
קווי הוורמאכט. בינתיים שימש כ־חיל־עזר
לפלישה הבריטית־אוסטרלית לסוריה,
שהיתה בידי המישטר הצרפתי
הפרו־גרמני. במערכה זו איבד משה דיין
את עינו השמאלית.
יגאל פייקוביץ היה מפקד הפלוגה הראשונה
של הפלמ״ח, ולאחר מכן סגן־מפקד-
הפלמ״ח (המפקד היד, יצחק שדה) .ב־1945
התמנה כמפקד הפלמ״ח.
כמו אביר בימי־הביניים, הוא כימעט
נולד לתוך התפקיד הזה. ייגאל (מתחרז
עם ישראל, במקורו) ,בנו של ראובן פיי־קוביץ
ממסחר( ,היא כפר־תבור) ,שנולד
ב־ 10 באוקטובר ,1918 בשלהי מילחמת־העולם
הראשונה, היה אחד מבני המייס דים.
אביו, ראובן, איש העלייה הראשונה,
היה בנו של מייסד ראש־פינה ונמנה
בעצמו עם מייסדי כפר־תבור. אמו היתד,
בת מישפחה שהגיעה עוד בימי״הביניים
לצפת. איש כזה נועד להתמסר להגנת
עמו. ואכן, מאז הצטרף למייסדי קיבוץ
גינוסר, ב־ ,1937 היה גם מגויים להגנה.

אך הפדמ״ח היה הרכה יותר
מסתם יחידה צכאית. הוא היה
תנועת-נוער דוחמת, תנועה מהפכנית
שדא ידעה שהיא מחודדת
מהפכה.
היא יצרה סיגנון חדש, השתתפה ביצירת
תרבות חדשה. באופן טבעי, בלתי-
מודע לגמרי, ביטאה תנועה זו מוסר חברתי
חדש, השקפת־עולם שלמה בענייני
אדם וחברה. האיש שרוחו ריחפה על ה־פלמ״ח,
יצחק שדה האגדתי, היה הרבה
יותר ממפקד צבאי. הוא היד, דמות מחנכת,

הוגדדדיעות, יוצר־ערכים, מעצב תודעה
לאומית, חברתית ואישית.

הפדמ״ח היה יצירתו האותנטית
העיקרית — ואולי היחידה — של
דור הצברים. יגאל אלון היה יוצרו
ויצירתו של הפלמ״ח, נציגו המובהק
ביותר.
קשה לתאר לציבור של היום, שהכיר את
יגאל אלון בשנותיו האחרונות, איך נראה
יגאל אלון לנו, אנשי תש״ח. אילו היו
לנו אלילים, היה אליל — אליל יווני. הוא
היה שופע נעורים. יפה־תואר. מקסים. התגלמות
כל התכונות הצבריות החיוביות,
נבון, מסתפק במועט, מעשי, טבעי, סביר,
פשוט, חבר.

הוא היה מנהיג טיכעי, שדוגמתו
האישית דירבנה אנשים למאמץ
עליון. איש־צוות מצטיין שהיה
מוקף באנשים בעלי״איכות.
מובן שהכרתיו רק מרחוק. אחרי ניצ־

המסוגל לכל. וסמלי הפלמ״ח הפכו סמליו
של דור זה.

ואז, בסתיו ,1948 בא השבר
הגדול, המכונה ״פירוק הפלמ״ח״.

סחרו : >48 חמחור
ך* שבילנו, זה לא היה אקט פורמלי,
יי טכני, של פירוק מטה מיוחד שהפך,
אולי, מיותר.

בעינינו היתה זאת התנקשות
מכוונת, חזיתית, בכל שנראה לנו
אז חשוב וקדוש.

במישור הצבאי, זה התבטא בהופעת
דרגות מצוחצחות ממתכת, בהפיכת ״המפקד״
ל״קצין״ ,בהקמת חדרי-אוכל נפרדים
לקצינים ובשאר דיברי־יבוא מן הצבא
הבריטי.
״המפקד״ היה חבר, שקיבל אחריות

עם יצחק שדה, יגאל אלון, משה סגה,
ישראל בר ואחרים.

כהדרגה התגבשה לעיני תמונה
שד מחדל היסטורי, כישלון מונומנטלי.
יגאל
לא הודה לפני מעולם כי היתה
ביכלל ברירה, שניתן היה למרוד. יצחק
שדה חיפש תחילה אמתלות היסטוריות.
הוא אמר שהקמת מישטר חלוצי־שיוויוני
בארץ היה גורם להתערבות אמריקאית,
מפני שהאמריקאים היו חוששים שמא
מישטר כזה יפנה ממרחה. אך לבסוף,
ברגע של אמת, אמר לי :״אינני יודע.
אין לי תשובה. לא היה לנו כוחיהחלטה.
לא היינו מוכנים למרוד.

״כן־גוריון ידע מה שהוא עושה.
אנחנו לא.״
זוהי האמת, ויגאל אלון סימל אותה.
היתר. זאת התנגשות בין שני דורות, שני
סיגנונות, שתי תפיסות־יסוד, שתי השק-
פות־עולם מודעות או בלתי-מודעות. האבות
ניצחו את הבנים, העסקנים הציוניים
הוותיקים שברו את הפלמ״ח.

הם לא הצליחו ככד מפני שהיו
חזקים יותר. להיפך. שום כוח לא
עמד מאחוריהם. הם הצליחו מפני
שדור הכנים לא היה מסוגל למרוד,
לא היה מסוגל לתקוף את המוסכמות
הקיימות ולשים כמקומן
את השקפותיו שלו.
אמנם. יש לזכור כי באותם הימים היו
מפקדי החטיבות הקרביות עסוקים בהגנה
על עצם קיום המדינה, וכי בן־גוריון ניצל
עובדה זו. אך עובדה זו אין בה הסבר

אלון, שדה ודיין כחניתה
איש מושך

אך אמר שרק בן־גוריון רשאי להחליט.
ואילו בן־גוריון נפש בטבריה.
אלון מיהר לטבריה. הוא לא ידע עדיין
כי השגריר האמריקאי, ג׳יימס מק־דונאלד,
הגיע לשם לפניו, ומסר לבן־גוריון אול טימטום
רשמי של הנשיא הארי טרומן :
לחזור מייד לגבול הבינלאומי, אחרת תפעיל
ארצות־הברית סנקציות נגד ישיאל.
לעומת זאת הבטיחו האמריקאים שאם
ייעתר בן־גוריון, ידאגו להפסקת הלוחמח
ולחתימת שביתת־נשק.

לשווא ניסה אלץ לשכנע את כן-
גוריון, שהוא מקריב את האינטרס
הישראלי למען אינטרס אמריקאי.

האלוף אלון ()1949
הוא היה אציל

חונותיו בגליל ובמרכז, בא אלינו לדרום
כמפקד החזית. הייתי איש גיבעתי. חטי-
בתנו לא השתייכה לפלמ״ח, אך הגבולות
ניטשטשו בחדוות־המאבק, שהציפה את
כל החטיבות הלוחמות. ערכי הפלמ״ח,
מינהגי הפלמ״ח, סיגנון הפלמ״ח הפכו
נחלת כולנו — פשוט מפני שהם ביטאו
בצורה מושלמת את מצב־רוחנו, את ההשקפות
שהתגבשו ביחידותינו באוהלי־הסיי־רים
וליד המדורות.
לא היינו צבא רגיל. היינו צבא של
מייסדי־מדינה, יוצרי יש־מאין. לחמנו כדי
להגן על הנכסים שיצרנו. היו לנו חלומות,
חזון של עתיד, לרוב במעורפל,
לעיתים שלא־במעורפל. הרגשנו שאנו נסחפים
בגל הגדול של דור חדש, מתרונן,

נוספת בשל כישרונותיו או התמסרותו,
ושעל כן היינו חייבים לו מישמעת, מתוך
שיכנוע פנימי ורצון עצמי .״הקצין״ היה
אדם שנכפה עלינו, אדון, שריד של תקופה
פיאודלית, אדם שהוא טוב יותר מאיתנו,
בחברה שיש בה מעמד עליון ומעמד
תחתון.
סמלים צבאיים אלה חרגו, כמובן, הרבה
מעבר לתחום הצבאי. הם ביטאו השקפות-
עולם שלמות, אף כי רק מעטים מאד
הבינו זאת. בוויכוח זה נחתך עתידה של
מדינת־ישראל, עתיד• החברה הישראלית,
עתיד האדם הישראלי. עתיד שכבר הספיק,
בינתיים, להפוך עבר והווה.
בדיעבד הכניסו לוויכוח זה תוכן מיס־לגתי.
ראשי הפלמ״ח היו קרובים למפ״ם
(שכללה אז את אחדוודהעבודה) ,ואילו
בן־גוריון היה מנהיג מפא״י. פירוק הפל־מ״ח,
כמו שבירת אצ״ל ולח״י, נועד למנוע
כביכול את התהוותם של צבאותם מיפלג־תיים,
ולהשליט את הממלכתיות.
האמנתי תמיד כי טענה זו בטעות יסודה.
יתכן כי בן־גוריון ראה את הדברים
כך, וכי כלל לא הבין את משמעות מעשיו.
אך צד זה של הפרשה היה שולי.

גם אם גיבוריה לא תפסו את
מיטמעותה, היה כה מאבק על נפש
האומה החדשה — המאכק המכריע,
ואולי האחרון.

אדון חוזר מאוכספורד
גיבור טראגי

הייתי אז מם־כף. נדהמתי כאשר נוכחתי
לדעת כי אנשי הפלמ״ח וראשי החטיבות
הקרביות נכנעו לתכתיב הבן־גוריוני. ניצלתי
את החופשה הקצרה הראשונה, מיהרתי
לתל-אביב, ניסיתי לברר מדוע זה
קרה. מצאתי את משה סנה (אז מראשי
מפ״ם, לשעבר ראש המיפקדה המדינית
של ההגנה) .חקרתי אותו לפשר הכניעה,
הצעתי לו הצעות מסויימות. אך שום
מאבק לא נערך.
אחרי המילחמה רדפה אותי פרשה זו.
רציתי לדעת: מדוע נכנע הפלמ״ח ז
מדוע קיבל הצבא הלוחם, כל הנוער
העברי שהקים את המדינה בדמו, את התכתיב
של כמה עסקנים קשישים, שהקי־מ־בעורף
מישטר שלא היה לרוחנו?
שוחחתי אז פעמים רבות על נושא זה

התמונה האחרונה
אמיתי. היא היתר. אליבי יותר מאשר
סיבה.

כאותה התמודדות התגלתה
חולשתו הפנימית הטראגית של
דור שלם. יגאל אדון, שהיה דו
תפקיד־מפתח באותה פרשה, היה
נציגו המושלם.

48׳ :נצל תאורטימטום
לון עצמו לא היה מודע לכניעתו
י זו, אך הוא היה מודע מאד לכניעה
אחרת שלו באותה מילחמה, עליה הידבר.
לדבר במשך שנים.
בימים האחרונים של 1948 ניצח יגאל
על מיבצע שכימעט לא ייאמן, לאור סדר
הכוחות והנשק של הימים ההם. הוא פרץ
אל מעבר לגבול הבינלאומי. בתימרון
צבאי קלאסי עקף את כל הצבא המצרי
בפיתחת רפיח והתקדם בעורפו מאבו-עגילה
לעבר אל־עריש. היו דרושות עוד כמה
שעות בילבד כדי להגיע אל הים ולכתר
את הצבא הזה. ואז, בשעה 10.30 בליל-
סילווסטר, באה פקודה שהדהימה אותו —
לעצור ולחזור לגבול הבינלאומי.
אלון, מצביא שמיבצעו המפואר ביותר
עמד להתחסל ביגלל פקודה פוליטית, לא
השלים עם הפקודה. הוא טס צפונה, פגש
את משה שרת, מחה לפניו על הפקודה.
שרת אמר או רמז לו שזוהי גם דעתו,

כן־גוריון דכק כעיקרון, שהינחה
אותו כל חייו, כי ישראל היא מדינה
מערבית, הזקוקה לתמיכת
מעצמה מערבית כתנאי מוחלט
להבטחת עצם קיומה.
אלון, לעומת זאת, סבר כי השלמת
הכיתור תכריח את המלך פארוק לחתום
על שלום רשמי עם ישראל, ולא רק על
שביתת־נשק. הוא חזר על דיעה זו ביתר
שאת בשנים שלאחר מכן, כאשר הובזבה
תיקוותו של בן־גוריון, ששביתת־הנשק לא
תהיה אלא פרוזדור קצר לשלום אמיתי.
יתכן כי אמונתו של יגאל היתד. נאיבית.
בגישתו לבעייה הערבית לא היה
שונה בהרבה מבן־גוריון. הוא עזר בכל
כוחו בגירוש האוכלוסיה הערבית מן ה שטחים
שכבש. שמעתיו פעם במו אוזני
אומר, בנאום על כיבוש צפת, עיר־הולדהה
של אמו :״כאשר תיכננו את המיבצע,
לא היתד, מטרתנו להפריע לאוכלוסיה ה ערבית
לברוח מן העיר...״
(לכן גם הרגיזו אותו כל־כך גילוייו
של יצחק רבין, שפורסמו לאחרונה באמריקה,
שערביי רמלדדלוד גורשו בכוח
במהלך המיבצע, שעליו פיקד יגאל אלון).

אך מעבר למחלוקת הפוליטית
עד פרשת אד-עריש, מאלפת התו*
צאה: כן־גוריון פקד, אלון נכנע
כניגוד להשקפתו, כגלל חוש־אח• 4 דיות ונאמנות. ויש מי שיכול

אדון בכנס הפלמח ()1954

עם רבין ואשכול ()1967

חוסר נכונות למרוד —

— לקרוא תיגר על האלים —
כות במקרר. מפני שהעז לצעוד, באוקטובר
,1949 יחד עם שאר ראשי הפלמ״ח,
בראש תהלוכת הפלמ״ח בתל־אביב.
אלון הגיע לפיסגת התהילה הצבאית
בגיל .30 הוגה־הדיעות הצבאי הנודע, הפרשן
הבריטי באזיל לידל־הארט, ראה בו
את אחד מגדולי המצביאים של המאה.
ופרש עליו את חסותו כשיצא יגאל ללמוד
במידרשת סנט־אנתוני באוכספורד.

האנגלים אהכו תמיד את האיש
הזה, שהזכיר להם את התכונות
היפות ביותר המבוקשות אצל בן־
אצולה בריטי: הגינות, יציבות,
נאמנות, איפוק, חוש-מידה.
בשנות ה־ ׳ 50 טיפח בן־גוריון את דיין,
והוא הפך רמטכ״ל, מצביא, מנצח סיני.
יגאל עמד מן הצד. יחס־הבוז שלו לכיש־רונות
הצבאיים של דיין לא השתנה. כמו
רוב מפקדי מילחמת־העצמאות, ראה בדיין
מפקד כושל, חסר־אחריות, הורם־ערכים,
בלתי־מסוגל לבנות^צוות ולטפח סגל-מפק-
דים יעיל.
רק אחרי פרשת־לבון הכניס בן־גוריון
את אלון לממשלה, כשר־העבודה, לצידו
של דיין, שהפך שר-חקלאות.

63י: תיקווה עוה 1בדתה
ך* גלגל התהפך, כאילו, ב־ ,1963 כאיי
1שר הדיחו ותיקי-מפא״י את בן־גור־יון

כין
פרם ואלמוני ()1973
— לקרוע מוסכמות
באלון, וכי אלון יהיה למעשה שר־הביט-
חון־בפועל. הוא גם הביא לכך שאשכול
ימנה את רבין לרמטכ״ל.

אולם תיקוותיו שד אלון הת-
כדו, וגם הפעם לא התמרד.
רבץ, אף שהיה תלמידו של אלון, לא
היה זקוק לעצותיו, והיה מנוי וגמור עימו
לנהל את הצבא בעצמו. הצוות אשכול-
רבץ תיפקד בצורה מצויינת, ובהדרגה תפס
אלון שגם הפעם אין לו דריסת־רגל ב-
ענייני-ו־,ביטחון — העניינים היחידים שעניינו
אותו באמת.
בכל שאר תפקידיו — כשר־העבודה, כ־שר־החיגוך,
ולבסוף כשר־החוץ — עסק
רק כדי לצאת ידי-חובה, מבלי למצוא בהם
עניין של אמת, ומבלי להשקיע בהם את
כל מעייניו.

עיניו נשארו נשואות אד תיק-
הביטחון, ומשם, כהמשך הדרך, איל
ראשות־הממשדה.

68י :״זיין שני״
ך* דראמה של מאי 1967 הרסה סופית
י 1את סיכוייו. דיין קיבל את התפקיד
שכל מעייניו של אלון היו מקופלים בו —
להחליט בענייני־בי־הסמכות
העליונה
טחון, הנהגת צה״ל. הוא הפך אליל תד

־ היה זה אופייני שלא הצעירים
הדיחו את הזקן, אלא דווקא הקשישים
הנוקשים: לוי אשכול, גולדה
מאיר וזיאמה ארן.

אלון(מימין) חוצה את הגבול לעבר אל-עריש״י
יוצרו ויצירתו של הפדמ״ח
(המשך מעמוד )27

לאמר: כגלל אי־הנכונות להאכק
עד הסוף.

51י: הבנים שד שוה
^ יש לא הכיר ואהב את אלון יותר
י מיצחק שדה.
שדה התייחס לבני־אדם כמו גנן לפרחים:
הוא גידל אותם, פיתח אותם, טיפח
אותם. בניגוד גמור לבן־גוריון, שהפך
בני-אדם למכשיריו ושהשחית אותם תוך
כדי כך, טיפח אותם שדה באהבה, העלה
בתוכם כוחות גנוזים וחיוביים.
פעם, ב־ ,1951 שאלתי את שדה איך
הוא משווה את שני הבחורים, שהופיעו
משני צידיו בתצלום ההיסטורי שצולם
בעת העלייה לחניתה — אלון ודייו.

בתשובה, הפליג שדה תחילה
כשיכחו של אלון. הוא תיאר אותו
בצעיר כעל ערכים עמוקים, אחראי,
נכון, נאמן, אדם שאפשר לסמוך
עליו ככל מצב. מדבריו היה ברור
כי שדה רואה כאלון את כנו הבכור,
ממשיך דרכו.

על דיין אמר :״זהו בחור מסוכן. אין
לו מעצורים, אין לו מוסר, אין לו ערכים.
הוא מסוגל לכל דבר. צריכים לשמור
עליו בכל רגע. אסור לגרוע ממנו עין.״
אחר־כך הוסיף :״פעם, כשבן־גוריון
יחליט לאסור את יצחק שדה, הוא יפנה
אל כל האלופים, בזה אחר זה, ויבקש מהם
לבצע זאת. כל אחד מהם ימצא תירוץ כדי
להתחמק מזה. ורק משה דיין יגיד: בסדר,
אני אעשה את זה.״ שדה עצר לרגע והמ שיך
בחיוך :״וגם אני אאסור אותו, אם
יהיה צורך.״
אולם מתוך דבריו הבחנתי ששדה אוהב
את דיין, כפי שאב אוהב את בנו הצעיר
שסרח.
הוא לא הספיק לראות את המשך הדראמה
בין שני בני-טיפוחיו. הוא נפטר בראשיתה.
כמו
שדה עצמו, פרש אלון מצה״ל למחרת
המילחמח, כמחאה על דרכו של בן-
גוריון. למעשה פעל בן־גוריון לסילוק כל
מפקדי הפלמ״ח מן הצבא. רק יצחק רבין
התעקש להישאר, והוא שהה שנים ארו משמאל: שלישו ירוחם כהן, שהפך
ידידו של גמאל מבד־אל־נאצר.

באותם הימים קיימתי עם אלון קשר
רצוף. קבענו בינינו שנפגש, בערך אחת
לחודש, בביתו של ידיד משותף, שאשתו
היתד, טבחית מעולה. כך, על ארוחת־ערב
מצויינת, היינו מחליפים דיעות, מתווכחים
וגם חולקים איש על רעהו, תמיד
בידידות ובלוויית בדיחות. לא פעם העביר
לי מידע שלדעתו היה צריך להיות ברשותי.
כך מסר לי לעיון את המיסמך הסודי
ביותר במדינה: סיפרו של חגי אשד על
פרשת־לבון, שנאסר לפירסום ונגנז.
(כעבור שנים גילה פלוני את קיומן
של שיחות אלה, והדבר עורר שערורייה
בכנסת. יריביו של יגאל רצו להשתמש
בהן כדי לנגח אותו. היו שרצו לרמוז
כאילו יגאל מכר לי סקופים תמורת מידע,
כפי שמקובל. כיום בשוק ההדלפות, או
שרצה להעזר בי כדי לחתור תחת הנהגת
המיפלגה. לא היה בכך שמץ של אמת.
השיחות היו תמימות. הוא רצה לשכנע
אותי בנכונות השקפותיו, ואני רציתי
לשכנע אותו בנכונות השקפותי. אם הוחלף
בהן מידע, הוא שימש לצורך זה
בילבד).
תודות לשיחות אלה, יכולתי לעקוב
מקרוב אחרי המשך דרכו.
בראשית ימיו של לוי אשכול כראש-
הממשלה, היה אלון מלא אופטימיות. הוא
ידע כי אשכול, שר־הביטחון החדש, לא
ידע דבר על ענייני-ביטחון. הוא היה
משוכנע כי אשכול יצטרך וירצה להיעזר

אלון כשפת-הים ()1970
שופע נעורים —

רני — תפקיד שאלון בוודאי לא חשב
עליו במודע, אך שמן הסתם התגעגע אליו
מתחת לסף ההכרה, אחרי שנהנה ממעמד
זה במילחטת־העצמאות.

מאז, ועד ליום־־הכיפורים, במשד
שש שנים ויותר, הפנה האיכה ל דיין
לגורם השליט כחייו של אלון,
עד שהפכה כמעט לגידול ממאיר.
מעשים רכים, שאין להם הסכר
אחר, באו על רקע זה.
הדוגמה הבולטת: כשחבורת הקנאים
של הרב משה לווינגר פלשו בפסח 1968
לחברון, תוך הונאת צה״ל, היה זה אלון
שאץ־רץ אליהם, כראשון, כדי לפרוש עליהם
את חסותו. מכיוון שצה״ל התנגד
לפלישה זו, ומשה דיין היה אחראי על
צה״ל, היה זה הימרון של יגאל לאגור
את דיין ולחטוף ממנו עניין פופולרי.
מבחינה זו, כל הצרות הנוכחיות בחברון,
הטירוף של אנשי קריית־ארבע והכניעות
של ממשלודבגין, הם כל־כולם תולדת מעשה
נמהר אחד של יגאל, שנבע מאיבתו
לדיין.
אפשר להרבות בדוגמות כאלה.
על רקע זה רבתי עם יגאל בפעם היחידה
בחיי. באחת מאותן שיחות־על־ארו-
חות־ערב, החלטתי להגיד לו מה אני
חושב. אחרי ך,כל, אם ידיד אינו מעז
להיות גלוי־לב׳— איזה ערך יש לידידות?
אמרתי לו בערך כדברים האלה :״יגאל,
אל תנסה להיות מלך הניצים. התפקיד הזה
תפוס על־ידי משה דיין. אין מקום לדיין
שני. אך יש תפקיד גדול הזועק לאיש :
להיות מלך היונים, להנהיג את כל כד
חות־השלום, להניח לפני המדינה תוכנית
נועזת של נסיגה מהשטחים והקמת מדינה
פלסטינית תמורת שלום.״

אלוף חוטף תנומה בכנס מיפלגתי ()1960
מעשי, טבעי, סביר, פשוט, חבר

יגאל קיכל את הדכרים כמורת
רוח. כמייוחד נזעם, כך הרגשתי,
מן הטענה שהוא מבקש להיות
״דיין שני״ .הוא הכדזיש כתוקף
שהוא מעוות את השקפותיו כדי
להתחרות כדיין, והכריז שאינו יונה
כמוני.
כל זה נאמר בידידות ובאיפוק, ונפרדנו
לשלום, כרגיל. אך לאחר מכן לא
נפגשנו באופן פרטי במשך תקופה ממושכת.

:חוכרת אחו
ף* אותם הימים נולדה ״תוכנית אלון״
* המפורסמת, שהטילה מאז ועד הסוף
את צילה על יגאל.

כדי להכין את ה״תוכנית״ המוזרה
הזאת, יש לדעת כיצד וכאיזו
נסיכות נולדה. פשוט אי-אפשר
להכינה אחרת.

מייד עם שוך מילחמת ששת־הימים,
כשהגדר. המערבית היתה כולה בידי צה״ל,
מיהרו אנשי הקיבוץ המאוחד אל השטחים
הכבושים. מטרתם היתה, כמובן, אחת

אלון נח ליד שולחן הממשלה ככנסת ()1974
הגינות ויציבות, נאמנות ואיפוק, חוש מידה

ויחידה: לברר היכן אפשר להקים ישובים
של הקיבוץ המאוחד.
אנשי־ה^יבוץ הם מיקצוענים בשטח
ההתיישבות, בניגוד לאנשי גוש־אמונים של
היום, שהם מיקצוענים בענייני־שמיים, אך
שאין להם מושג בענייני-קרקע. סיור מהיר
שיכנע את אנשי־הקיבוץ, כי הגדה המערבית
כולה אינה מתאימה לעיבוד חקלאי
מודרני, לפי שיטות הקיבוץ. אך שטח
אחד משך אח תשומת־לבם: ביקעת־הירדן.
שם יש שטחים נרחבים, שטוחים, שהיו
כמעט ריקים. המים מצויים בנהר בשפע.
בקיצור: שטח אידיאלי לרצף של קיבוצים.

מנהיגי
הקיבוץ המאוחד, ובראשם
יצחק טבנקין הנחלני, החליטו
לספח את כיקעת־הירדן. יגאל אלון
כא להלביש החלטה פשוטה זו כלבוש
של תיאוריה ״ביטחונית״,
שתצדיק את המעשה.

כמסיבה כפפר־תבור ()1978
— ויפה תואר

נאמנותו הראשונה והעליונה של יגאל
אלון היתה תמיד לקיבוץ המאוחד, לתנועתו,
לאחדות־העבודה. מילוי מיצוות הקיבוץ
היתד. בעיניו תמיד ציווי עליון, מובן
מאליו, שאין להרהר אחריו.
על רקע זה, התוכנית מובנת. עיקרה:
סיפוח ביקעת-הירדן, יחד עם רמת־הגולן
ורצועת־עזה. התיאוריה הביטחונית-מדי-
נית אמרה שאין לספח שטחים ערביים
מאוכלסים בצפיפות( ,מלבד רצועודעזה,

משום־מה) ,אלא יש לנתקם מן העולם
הערבי על־ידי חסימה יהודית נחלנית לאורך
הירדן וים־המלח. רק פרוזדור צר, ליד
יריחו, נועד לאפשר קשר בין שכם וחברון
והגדה המיזרחית.

תכונה אחת של התוכנית נשכחה:
אלון לא התנגד אז למדינה
פלסטינית. ככלל לא היה איכפת
לו אם יקום כגדה המערבית
המנותקת, מג׳נין ועד חברון, שיל
טון ירדני או פלסטיני־עצמאי. גישתו
היתה: ירצו הירדנים, כסדר.
לא ירצו — נמסור זאת לפלסטינים.

לאחר מכן, כאשר רעיון המדינה
הפלסטינית הפך מיפלצת נוראית בעיני
הישראלי המצוי, שטוף־המוח, נסוג אלון
בשקט מרעיון זה, ודבק בילעדית ב״פי־תדון
ירדני״ .לפני כן הסביר לי פעמים
רבות שאין לו כל התנגדות למדינה פלסטינית
בשטח המצומק.
פעם, בעת ויכוח בכנסת, האשמתי אותו
מעל הדוכן בכך שאין הבדל של ממש
בינו לבין דיין, וכי שניהם ניצים בצורות
שונות. בתום דברי שיגר לי פתק:
״במה אני פחות יונה ממך?״
בשיחה שניהלנו כתוצאה מכך, הבטיח
שוב כי אינו מתנגד למדינה פלסטינית,
וכי תוכנית אלון היא תוכנית־שלום יונית.
לעומת זאת טען מנחם בגין, כעבור

שנים, כי באותם הימים הסגיר לו אלון
את התוכנית בצורה הפוכה: שההלק ה-
מיבצעי היחידי שלה הוא יישוב ביקעת-
הירח, וכי תנועת־החרות צריכח לתמוך
בכך. כל שאר חלקי-חתוכנית הם תיאורטיים,
ועל כן אין טעם להתווכח עליהם.

אלון הכחיש דברים אלה כזעם
גבו אך אני נוטה להאמין לבנין.

:פרשה עגומה
** אז דבק יגאל אלון בתוכניתו, והז-
• ז דהה עימה באופן מוחלט.
היה לכך היבט חיובי אחד: אלון היה
המנהיג היחידי במימסד הישראלי שדבק בתוכנית
כלשהי, ברעיון, ושלא לחם רק
מילחמה פרטית על כסאות וקאריירה. אך
היתה לכך גם השלכה שלילית מאד: אי-
אפשר היה לשחרר גם את אלון מן התוכנית.
לעניות
דעתי, תוכנית-אלון היתד, שטות.
מבחינה ביטחונית, זוהי מיפלצת — ואין
מומחה צבאי רציני בעולם שאינו מתייחס
אליה גחיוך. מבחינה מדינית היא חסרת-
שחר. שום פלסטיני, ולא כל שכן מלך
ירדן, אינו יכול להסכים לה.

מעודם לא נמצא אף ערכי אחד
שתמך כה כגלוי או בסתר.
219

יגאל, נ סי ר גי 011ר
ואילו תיק-חכיטחון נמסר לאדם
שהוא כז דו, שלא היה כפלמ״ח
ושמעולם לא שירת בצח ״ל.
הוא זכה בפרס־תנחומים, בצורח תיק-
החוץ. היתה קשורה בנך פרשה עגומה,
שהפתיעה את כל ידידיו ומכריו. כדי למסור
לו את התפקיד, היה צורך להדיח
את אבא אנן, שהיה בלתי־מקובל מאד על
יצחק רבין. אולם ראשי המיפלגה ביקשו
להשאיר את אבן בממשלה, בתפקיד פחות
יוקרתי. לשם כך הציעו למסור לאבן כפי צוי
את התואר של סגן־ראש-הממשלה,
תואר שהיה גם אז חסר-תוכן, ייצוגי בעיקרו.
ואילו יגאל, שהחזיק בתפקיד זה במשך
שנים רבות, סירב להסכים לכך.

הדבר נראה כמעשה קטגוני, בלתי־אופייני
לגמרי לאיש. אז גם נפוצו הבדי חות
הראשונות עליו. למשל :״גם כאשר
אלון ייבחר כראש-הממשלה, הוא לא יוותר
על התואר של סגן־ראש-הממשלה.״
שנותיו במישרד-החוץ היו עקרות. הוא
לא תרם לתפקיד שום תרומה ייחודית. הוא
קיבל פני זרים מייוחסים, צולם בחברת
הנשיא ג׳רי פורד והנרי קיסינג׳ר, מילא את
התפקיד בכבוד, מבלי לגרום לבושות. אך
הוא לא נתן ביות חדש ליחסי־החוץ, ולא
פיחרון חדש לענייני־המרחב. המצב נשאר
קפוא — כשם שהוא עצמו נשאר כפות בכבלי
תוכנית־אלון.

כשרי־החוץ לא עשה דבר כדי

שימעץ פרם ליד הארון
איש צוות מצטיין —

יפתח, רות וגוני אדון כחלווייה
״ה; לוא זכה להיות מותז זזל פל —

פלמ״חניק נפה מך ןזיק בדגל הפלמ״ח ליד הגופה

(המשך מעמוד )29

— מוקף באנשים בעלי־איכות

אלון לא נואש. הוא נפגש בסתר עם
המלך חוסיין, ניסה ״למכור״ לו את התוכנית.
המלך השיב בשתי מילדם אנגליות:

להגשים את התוכנית הזאת. אי•
אפשר היה להגשים אותה — כי
איש מן הצד השני לא חיה מובן
לקבלה, אף כבסיס לוויכוח.

(בלתי־קבילה לחלוטין).
הצרה בתוכנית הקרוייה על שמו של
מדינאי היא כצרה בקו־ביצורים הקרוי על
שמו של מצביא. חיים בר-לב לא היה
יכול לנטוש את הקונספציה של קו-בר-
לב, אחרי שמערכת־הביצורים המאולתרת
הזאת נקראה, בפי כל, על שמו. יגאל לא
יכול היה לנטוש את ״תוכנית אלון״ ,שהפכה
הביטוי העיקרי של מעמדו ואישיותו.

גם לי היה עימו אז נסיון מאכזב. אחרי
פגישותי הראשונות עם אנשי אש״ף באירופה,
ב־ ,1974 ביקשתי לדווח לראש־הממ־שלה
ולו. בעוד שיצחק רבץ הזמין אותי
מייד כדי לשמוע על הפגישות, התווכח
עימי על הנושא הפלסטיני וביקש שאוסיף
לספר לו(לא ״לדווח״) על המשך המגעים,
התחמק אלון מפגישה על נושא זה, אף
שהיה תמיד מוכן לשוחח על כל נושא
אחר. היה ברור שהוא חושש שמא ידלוף
העניין ושהוא יותקף על כך.
היו שאמרו, בשנים האחרונות, כי
״יגאל השתנה״ .הוא לא היה עוד מוקף
ביועצים ממדרגה ראשונה, אלא באנשים
שהיו ברובם אומרי־הן. הזוהר דהה.

מבחינה מחשבתית, מדינית
וצבאית, היה אלץ תקוע כמבוי
סתום — והוא לא היה מסוגל לחזור
על עיקבותיו.

הדבר מסביר במידת־מה את המשך דר כו,
אחרי מילחמת יונדהכיפורים. באותה
מילחמה נהרס משה דיין, יחד עם גולדה
מאיר. אולם גם אלון לא יצא נקי. הוא
היה, אחרי הכל, סגן־ראש-הממשלה ושר.
זעם הציבור פנה נגד כל חברי הממשלה.

ובך — עוד טראגדיה —ברגע
שהשתחררו שני התפקידים שאליהם
נשא את עיניו — התפקידים
של שר־הכיטחון וראש*הממ
•טלה — הוא לא היה מועמד סביר.
תלמידו רבץ הפך ראש-הממשלה,

יתכן שמצבו הגופני השפיע עליו
מאד. הוא לקה כהתקף־לב ראשון,
ועשה את הבל בדי להסתיר
זאת. הוא רצה לשמור על התדמית
הנעורית שלו ככל מחיר.
מנחם בגין מביע תנחומיו למישפחה
— כי אז הלא נעא בעוז את כתר־המלכות .

יותר מכל סבל מן העוויתות בלחי,
שהפריעו לכל הופעותיו הציבוריות. הוא
עבר טיפולים רבים, הרכיב משקפי-שמש

ולבסוף עבר ניתוח. זה עזר במיקצת, אד
עיוות את פניו בצורה אחרת. פניו נראו
קפואות. בעידן הטלוויזיה זה היה אסון.

תום: האיש שסימל עולם שאבד התיימר
להילחם על העולם שישנו, כדי להחזיר
את הגלגל אחורה.

כארץ גדל דור חדש, שלא הכיר
את אגדת אלון, מצביא הפלמ״ח.
בעיניו גראה כעוד עסקן דהוי.
בסיקרי דעת־הקהל היה מתחרה
זוטר מאוד על תואר הפופולריות.

^ו>כן כי המאמץ האחרון הזה
התיש אותו. יתכן גם שהגורל היתל
כו סופית. עתה, כאשר לפי כל
הסקרים עומד הליכוד ליפול, והמערך
עומד לחזור לשילטון, יכול היה
אלון לזכות סוף־סוף כהישג המייו
חל. ואז נדם ליכו.

המהפך של מאי 1977 חיסל את ער
למו — העולם שבו עוד שלט הסיגנון
הצברי, שבו דובר עוד — לפחות להלכה
— על ערכים חלוציים, מוסריים.
באופוזיציה לא בלט ולא הצטיין. אך
נעים היה להיפגש עימו בכנסת. בהשוואה
לרובם המוחלט של הח״כים, שהם אנשים
אפורים, עסקנים מיקצועיים מן הדרג ה־נמוך,
קארייריסטים ללא-בושה, חסרי אי כות
אנושית, בלט אלון כאדם, כאביר,
כאציל. תזכורת לתקופה שהיתה. אפשר
היה להפנות לו את הגב, מבלי לחשוש
מפגי סכין.
לאחרונה אזר עוז והודיע שיתמודד עם
שימעון פרס על תפקיד ראש־הממשלה־הבאה,
אם יפול הליכוד בבחירות. כמה
מטובי המיפלגה עודדו אותו בכך.
אלון עשה את המאמץ. הוא הופיע בטלוויזיה
כלוחם צעיר ונמרץ, היוצא למערכה
חדשה. אך היה בכך הרבה מן הפא-

האיש שכל חייו עמדו בסימן השאלה
של האמלט — ״להיות או לא להיות 1״ —
חדל מלהיות.

מיפלגת־העכודה, אם תחזור
לשילטון, שוב לא תהיה המיפלגה
שאיש כמוהו יכול היה להאציל
עליה מרוחו. תנועת־העכודה שלו
מתה עימו.
אפשר להיפרד ממנו במילות־הפרידה
של פורטינבראס, נסיך נורווגיה, ליד גו פתו
של האמלט, נסיך דנמארק:

,,ארבעה קצינים
^שאו, כשאת חייל, את האמלט
לכמה ;
הן לוא זכה להיות מורם אל על,
כי אז
הלוא נשא כהוד את כתר המלכות

במדינההעם
ק 1ר 3ע 8נ1לות
השלג ירד, הרוחות
סערו, והערים
לכשו תחפושת של פורים
״אלוהים לא אוהב ילדים!״ התלונן נער
בתחפושת של אינדיאני, כאשר הציץ מבעד
לחלון דירתו התל-אביבית בבוקר חג־הפו-
רים.
בחוץ סערו הרוחות כמו על גשר־הפי-
קוד של אוניה בלב ים ביום סוער. מפעם
לפעם הצליף הגשם בבתים. תקלה ברשת
החשמל שיתקה חלקים גדולים של העיר
במשד שמונה שעות, מנעה מתושבים רבים
חימום. הקור העז חדר לעצמות.
איש אינו זוכר יום־פורים כזה בדור
האחרון.
לילדי ירושלים נתן הקדוש־ברוד־הוא
פרס־תנחומים: השלג, שכיסה את העיר
כולה ושהטיל עליה מצור לבן (ראה עמודים
.)32—33 ההתרגשות על תופעה חריגה
זו, שאינה מוכרת לילדים קטנים, פיצ תה
אותם על אובדן חג־התחפושות. העיד
כולה כאילו התחפשה.
במשך יומיים־שלושה נשכחה איוולתם
של הפוליטיקאים הנוגסים איש בבשר
רעהו בלא מטרה ותכלית, נשכחו תעלולי
הקנאים בחברון, נשכחו הגזירות הכל כליות
שאיש לא הבין את מגמתן.
כוחות חזקים יותר טילטלו את הארץ.

רבים. יתכן שגרמה לכך התחושה כי עימו
מת השריד האחרון של תקופה.
התקופה שאותה סימל יגאל אלון חלפה
ללא שוב — על כך העידו דווקא סידרי
הלווייתו של יגאל אלת. אלון היה סמל
הפלמ״ח — כוח צבאי־חלוצי, שמאס בגי נונים
החיצוניים של מיליטריזם עקר
(ראה עמודים .)26—30 אולם אלון נקבר
דווקא לפי כללי הטכס הצבאי. עוזרו ותל מידו
בפלמ״ח, יצחק רבץ, הופיע לטכס
כשהוא עונד דרגות של רב־אלוף, וכך
עשו כמה מחבריו.
כמו כל חבריו, היה יגאל אלון אתי-
איסט גמור, הומניסט חילוני מובהק. אולם
הלווייתו נערכה לפי כל כללי הדת היהודית.
לא שירי הפלמ״ח והקיבוץ, אלא
פרקי-תפילה, הושמעו בפי חזנים בדרך
אל הקבר.
יגאל אלון וחבריו תרמו להקמת המדינה
יותר מכל חלק אחר של העם. אך ביש ראל
של ,1980 סיגנון הקיבוץ והפלמ״ח
שוב אינם אלא זיכרון רחוק. גינוני הדת
והצבא תפסו את מקומו.
מדיניות אור א דו םבביתז&ל 3ן
לאמריקאים גמאס להוציא
את הערמונים ש?
מגה ם כגין מן האש
אין פרלמנטר בעולם השמח להימצא

שמונה אלופים נושאים את הארון
״ארבעה קצינים ישאו, כשאת חייל —

יצחק וכין(במדי רב־אלוף) עם הרמטכ״ל כחלווייה
במקום חלוציות ופלמ׳׳ח, דרגות ודת
ואם גם הם נראו בלתי-הגיוניים, לפחות
היה בהם הוד של איתני־טבע.

מול 13האגס
רק לעיתים רחוקות
קורה שמותו של
איש אחד משרה
עצבות כה עמוקה
כלב כה רכים

זר נשיא־המדינה ליד ז7ק 5ף —

הכינרת גאתה, כפי שלא גאתה במשך
שנים רבות. הבצורת הממושכת הוכתה שוק
על ירך. כל מאגרי המים של הארץ מלאו.
ואילו במאגר המרכזי של מימי ארץ־יש-
ראל — הכינרת — הגיעו המים כימעט
לגובה המירבי.
יגאל אלון, שחי על גדת הכינרת, שוב
לא יכול היה לראות זאת. אך הוא נקבר
מול פני האגם הגואה, שחזר לאיתנו.
תפילה לאתיאיסט. הלווייתו של
חבר־הקיבוץ, מפקד הפלמ״ח, נערכה בגשם
השוטף. אלפים נהרו אליה מכל חלקי
הארץ. גם מי שלא בא למקום, חש בעצבות
עמוקה.
רבים הופתעו מעומק הרגשות שבליבם.
רק לעיתים רחוקות קורה שמותו של אדם
אחד משרה עצבות כה רבה בלב כה

בבידוד מוחלט. לבד מול הכלל.
פחד זה רודף את נציגי ארצות-הברית
באו״ם. פעם הם שלטו במוסד זה, כשהיה
כימעט מועדון סגור של מדינות המערב.
אולם בשנים האחרונות גבר הבידוד האמריקאי,
מול פני הקואליציה של הגוש
הקומוניסטי והעולם השלישי.
כאשר פלשו הסובייטים לאפגניסתאן,
נשמו הנציגים האמריקאיים באו״ם לרווחה.
במעשה זה קראה ברית־המועצות תיגר על
העולם המוסלמי בפרט, ועל העולם ה שלישי
בכלל. בהצבעה באו״ם נשארה המעצמה
הסובייטית כימעט בבידוד גמור,
ואילו האמריקאים התחברו עזוב עם הרוב.
ברגע זה עלה עניין ההתנחלות היש ראלית
בחברון. הנציגים הסובייטיים יכלו
לשפשף את ידיהם בהנאה. הם התכוננו
להפוך את הקערה על פיה, לבודד שוב
את האמריקאים.
מעשה אווילי. בעבר נכנעו האמריקאים
ללחץ ישראל, שנעזרה בלובי היהודי
החזק בארצוודהברית. בעל כורחם
הצביעו שוב ושוב נגד הרוב באו״ם, תוך
בידוד עצמי. אד הפעם לא היה לאמריקאים
כל חשק לחזור על תרגיל כזה של
התאבדות דיפלומטית, להוציא את הערמונים
של מנחם בגין מן האש.
האמריקאים זעמו. גם בעבר התנגדו
(המשך בעמוד )34

— את האסלם לבמה
311

תוך דקות נוסתה ׳!־ושרינו במעטה שד
לובן ־ והחל המצוד הגדול על הבירה

צעיר ירושלמי הצליח למצוא בעליית־הגג של בית־הוריו
׳1 1 *110
4י 11 •4 1 1מגלשי סקי ויצא איתס לרחוב. כמות רשלג הספיקה

כדי שהצעיר יוכל לעשות סקי במרכז ירושלים לקינאת בעלי המכוניות, שנתקעו.

שעו האריות

היה מכוסה כולו בלבן, נזה שהוסיף לו הדר. בתמונה
נראה איש דת נוצרי כשהוא מבוסס בשלג בלכתו לכנסייה
ופועל עירוני (מימין)׳ לבוש מדי־שלג מייוחדים אשר הנפיקה העירייה לעובדים שלה.

^ וותיקים ידעו שהוא עומד להגיע.
\ 1סימנים שונים העידו על כך. קור עז,
הפסקה פיתאומית בגשם, ובעיקר הריח
המייוחד באוויר. ואכן, תוך דקות, כשהאוויר
כולו מלא בסערת פתיתים לבנים,
כוסתה ירושלים בשלג.
התל־אביבים אמרו :״ראינו שלג ב-
שווייץ, אז מה 1״ אבל מי שהטריח את
עצמו לנסוע לירושלים ברכבת, או להסתכן
ולנסוע׳ במכונית, חזה שוב במראה
המרהיב: ירושלים מכוסה בלבן.

הכנסת נראתה זכה ותמימה, ואפילו בולטת
ומתפרצת מתוך המישטח הלבן. עמק
המצלבה היה נתון בתוך ערפילים שלא
הצליחו להסתיר את הלובן הבוהק. הר־הבית
כוסה בשיכבה עבה של שלג, כשרק
שתי הכיפות בולטות ממנו בצבעים שהיו
זרים — הזהב והכסוף. הכותל המערבי
התפרץ כאילו מתוך המעטה הלבן. ענפי
העצים, אותם שלא נפלו בסערה, נאנקו
תחת כובד גושי השלג. מכוניותיהם של
הנהגים האמיצים דמו זו לזו, ללא הבדל

אחרי

שכיתת

רגליו

יהודי קשיש ממאה־שערים משונום ברחובות הצרים
של השוק של השכונה, שהיה סגור בגלל השלג.
שקית־חלב.
מרחקים ארוכים, הצליח למצוא

דגם או שנת יצור, כולן היו מכוסות גושים
גדולים של שלג, כשרק המגבים
העובדים בחריקה מגלים את שמשת המכונית.
תוך
דקות הפכי! ירושלים לעיר במצור.
הכביש לתל-אביב נחסם. נהגים, שניסו
בכל זאת להגיע לבירה בלילה שבין שבת
לראשון, נותרו תקועים במעלה הקסטל,
כשמכוניותיהם חונות בזוויות משונות, לאורך
ולרוחב הכביש. כמה בעלי היוזמה
שביניהם הדליקו. מדורות. כשבאו בבוקר
מכוניות-החילו^ הם מצאו ירושלמים שלא
הצליחו להגיע חביתה, אך עם מצב רוח
מרומם.

גלמי שלג
ולחם טרי
ך* חנויות דא נפתחו. לקראת חצה-
י י ריים, כשמנוניות-הפינוי של העירייה
בעזרת זח״למים של צה״ל הצליחו לפרוץ
דרך בכבישים, נפתחו כמה מהן. תושבים
שיצאו לטייל החליטו לשלב את הנאת
ההתבוססות כשלג עם התועלת, ושמו פע מיהם
לגבעודשאול הרחוקה, למאפיית
אנג׳ל, בדי לחזור עמוסי שקיות־ניילון
מלאות בככרות לחם טריים. חנויות המכולת
סיפקו את החלב שהביאו משאיות של
תנובה, שעל גלגליהם הרכיבו שרשרות-
ברזל.
כיכרות ירושלים נעלמו. טחנת הקמח

אחד ממאנת בנבנת השלג
) 111111
שניבנו על־ידי ילדי ירו*0/11
שלים.
אחת הפעולות הראשונות של
העירייה היתה הכרזה על תחרות
גלמים בין ילדי השכונות בעיר.

הישנה של מונטיפיורי וגן־הפעמון שלידה
שקקו בילדים הבונים גלמי-שלג והורים
המצלמים. תחפושות כלל לא נראו ברחובות.
מי צריך להתחפש כשיש כיף כזה?
שכונות״ רבות י נותרו״ ללא ׳חשמל. ה כבלים
הקרועים הזרוקים על הספק־מיד־רכה־ספק־כביש
אמרו מדוע אין חשמל
אך איש לא כעס. כלב, שגם לו היה השלג
תופעה מייוחדת, שיחק בחוט חשמל קרוע
והתפחם. שלוש דירות עלו באש. גם התנורים
הישנים שלא היו בשימוש הוצאו
מהמחסן כדי להתגבר על הקור. מכו
הכותלהמערב*

למרות נוזג־האוויר הקשה ביקרו את הכותל רבים מתושבי העיר,
וגם הלא־דתיים באו לכותל כדי להצטלם איתו ועם השלג.

ניות היו פזורות על מה שהתגלה אחר-
כך כמידרכות או איי־תנועה. כמר, עצים,
שהסערה גרעה אותם, נפלו דווקא על מכוניות
חונות וקימטו את גגן. מכוניות אחרות
נעו על הכביש כשיכורות.

״שלג זה
כמו הציונים
^ טלפון של מוקד המצוקה של העירייה
י י היה תפוס. אשד, ביקשה ללדת, וג׳יפ

מישטרתי הוביל אותח לשערי צדק. חולד,־כליות
היה זקוק לטיפול דחוף. הטל-
וויזיה ביקשה עזרה בהבאת הסרטים ש צולמו
בהלוויית יגאל אלון ממנחת־המסו־קים
שליד הכנסת לאולפן. ג׳יפ מישטרתי
עשה זאת.
טדי קולק, כשלראשו כובע רוסי, הסתובב
בכל רחבי העיר וזכה מנתיניו
לקריאות צהלה כביום חג. הרב משה הירש,
שר־החוץ של נטורי־קרתא, הסביר לשני
אברכים שעסקו בהצבת סולם כדי להוריד
את מיצבור השלג מעל גג חנותם:
״השלג זה כמו הציונים — חלק ממנו בוץ
וחלק אחר נמס.״
את ד,שימחה גרמו, כמובן, בובות השלג,
מישחקי הילדים והעובדה שאפשר ללכת
על הכביש המייועד רק למכוניות. אד את
השימחה האמיתית יצרה ירושלים המושלגת,
שהיתה יפה אפילו יותר מירושלים.

רק השומר, המקפיד על כך שגבריס לא ייכנסו לאיזור הנשים,
לא. בא לעבודתו, וכסאו נשאר מיוחס ונושולג. ליד הכותל
א9שר להבחין בנשים מתפללות. בתמונה משמאל: פועלי
העירייה מנסים לפנות את השלג מרחבת הכותל ללא הצלחה.
1 -3 3

ו הוניו ה
בדל ת ש
מאת יג אל לביב
51 מכוניות פרטיות
יפת הפסיד מיליון לירות שטרלינג
ב־1979

הישראלי סיימון יפת, הידוע היטב בחוגי המהמרים בלונדון, הפסיד את
כל הונו, כמיליון לירות שטרלינג, בעסקי נדל״ן. יפת עשה את הונו הראשון במישחקי-
פוקר בבתי-קאזינו שונים בלונדון, וכן בעסקים עם אריה פרום, הנוכל הישראלי
שהורשע על הוצאה במירמה של 70 מיליון מרקים בגרמניה. יפת עבר לעסקי נדל״ן,
עשה כמיליון לירות שטרלינג. לפני כשנה רכש בית ישן בביסווטאר, בסכום של 279
אלף לירות שטרלינג, במטרה לשפצו ולמכרו ברווח. הוא הניח בי יקבל הלוואה
מתקציב עירוני מיוחד לצרכי שיפוץ. אולם השיפוץ עלה יותר מהמתוכנן, והוא השקיע
מכספיו יותר ממיליון לירות שטרלינג בבית, ונאלץ ללוות כספים רבים, ובכללם
הלוואה של 250 אלף לירות שטרלינג מדויד שימעון, העוסק בנדל״ן בלונדון.
לפני כמה שבועות נאלץ יפת למכור את הבית בהפסד של מיליון לירות שטרלינג.

אשתו של פת מסרבת להצע 1תי1
המשא-ומתן בין שר־התעשיה גידעון
פ ת ובין אשתו אן, המנהלת את
הקירור וחאכסנה באשדוד, על
איחסון הבשר הקפוא הממשלתי
נים, טרם הסתיים. אן פת אינה
את הצעות״המחיר של בעלה,
מחירים גבוהים יותר.
מיפעלי מחירי במחסמקבלת ודורשת

מיפעלי
הקירור והאחסנה באשדוד
מאחסנים 5000 טון בשר קפוא עבור
ממשלת ישראל. הבעלות על החברה היא
בחלקים שווים בידי משה בורנשטיין,
בעל מיפעלי ״טמפו״ למשקאות, ובידי
חברה הרשומה בוואדוץ, בשם ״אסטב-
ליסמנט אנגט״• מנהלי מחסני הקירור

בשנת 1979 רכש ״בנק לאומי״ 51
מכוניות פרטיות עבור עובדיו הבכירים,
רובם מדגמי ״פורר קורטינה״ ו״וולוו״.
הבנק שילם תמורתן 27.9מיליון לירות.
הבנק מכר משן השנה שבע מכוניות פרטיות.
בסוף 1979 היו לבנק 88 מכוניות
פרטיות, מילבד מכלי-רכב מיסחריים ודו־שימושיים.
לבנק 33 מכוניות דו־שימו-
שיות, ועוד שלוש משאיות.
הוצאות ההחזקה של כל המכוניות
המוחזקות על-ידי הבנק היו ב־ 1979 בסך
3.9מיליון לירות, ולזאת יש להוסיף
326.9אלף לירות הוצאות רישוי ורדיו.
החזקת מכונית עלתה לבנק 33 אלף
לירות לשנה.

71־ 3ג ש !*מ!
ב הו הדהחדשה
מיסעדת מיפגש וייצמן, בפינת יהודה
המכבי וייצמן בתל-אביב, הוחכרה לקבוצת
משקיעים המיוצגת על-ידי יורם
מ קלובס קי ו א לי שרשינסקי, אחיו
של פתחיה שרשינסקי מדרום־אפרי-
קה• הקבוצה תשלם תמורת ההחכרה
1000 דולר לחודש.

קרב על תפקיד
נציג..אל־על״
בלונדון

אן וגירעון פת

מקומו של חיים סנדרסון, נציג
״אל על״ בלונדון, הפורש בימים אלה,
שהיה נראה כמובטח לאשת״סודו של
מרדכי בן־ארי, לובה מילק (המיש-
נה למנכ״ל כיום) ,התפנה שוב. יושב״
ראש מועצת-המנהלים, אברהם שביט,
רוצה לתת את התפקיד לנציג ״אל על״
בגרמניה, יעקב ירון. בינתיים גם מבקש
מנהלה המיסחרי של החברה באר-
צות״הברית, מו סי ק יפה, את התפקיד
לעצמו. יפה עבר לתפקיד באמריקה, תוך

האשה מסרבת לבעל

בישש בגרמניה
לסיור משולב
בישראל ומצרים

לישכת־התיירות הישראלית בפרנק פורט
מוצפת בפניות של סוכני״נסיעות
ובודדים, הרוצים לקנות חבילת״סיור
משולבת בישראל ומצריים — כך מסר
מנהל הלישכה, יוסף קידר. לדבריו,
מושך השילוב של ישראל המודרנית עם
מצריים העתיקה את הגרמנים, שיש להם
משיבה למידבר. גם כיום מהווה אילת
נקודת-המשיכה העיקרית לגרמנים, וליש-
כת התיירות בגרמניה לוחצת להפעלת
סיורי-ספארי מידבריים בנגב ומידבר יהודה,
כתחליף לסיורי סיני, שהיו אטרק ציה
מרכזית לתיירים.
קידר מסר כי ב־ 1979 ביקרו בישראל
145 אלף תיירים מגרמניה, גידול של
11£לעומת השנה הקודמת. סיבה מרכזית
להגברת התיירות בישראל היא האינפלציה,
הנותנת לתייר הגרמני תמורה
גדולה יותר למרק שלו, לעומת מקומות
בספרד, איטליה וצרפת. חבילת-תיור, ה

משה בורנשטיין ואן פת, אזרחית
אמריקאית בעלת הדרכון מס׳ .321719
לאחרונה הזמין השר פת כמויות גדולות
של בשר קפוא, למרות עודפי העופות,
וכל מחסני-הקירור מלאים בבשר עד אפס
מקום. המחסנים מנצלים את המצב
ודורשים מחיר של יותר ממאה לירות
לקוב נפח איחסון לחודש, לעומת המחיר
הקודם של כ־ 70 לירות.

כוללת טיסה ושהות של שבוע במלון
בישראל עולה 650 מרקים, ואילו המשכורת
הממוצעת של פקידה היא 2000
עד 2600 מרק לחודש.
גל של תיירות נוצר בעיקבות הקרנת
סידרת-הטלוויזיה ״שואה״ ,שהביאה בעיקר
לתיירות של מבוגרים. ניתן לעמוד
על גיל הפונים, שכן כל גרמני שנולד
לפני ינואר 1928 צריך לקבל ויזה לישראל.
מאז הקרנת הסידרה, גדל מיספר
מבקשי־הוויזות ל 40£-מהנוסעים.
אחת הבעיות היא המחסור החמור
בבתי-טלון באילת, שכבר עתה היא מלאה
לחודשים יולי אוגוסט ועד אז. באשר
בחנה לישכת״התיירות את הבעיות של
סיור משולב עם מצריים, התברר כי הקושי
העיקרי הוא שבישראל יש 25 אלף
חדרים בבתי-מלון, לעומת 8000 במצריים,
בך שיהיה קשה לשמור שיוויון
במיספר ימי-חלינות בשתי הארצות.

במדינה
(המשך מעמוד )31
להתנחלויות ישראליות בגדה המערבית,
הכריזו עליהן כעל פעולות בלתי־חוקיות.
אולם פרשת חברון הגדישה את הסיאה.
גם גדול הידידים של ישראל בארצות־הברית
אינו יכול אלא לראות בשתילת
יהודים בלב העיר חברון מעשה של טירוף.
כאשר הדבר נעשה בעצם ימי הנור מליזציה
עם מצריים (ראה עמודים )38—39
נראה טירוף זה חמור שבעתיים. האמריקאים
לא היו מוכנים לבודד את עצמם
ולספוג מפלה דיפלומטית מוחצת, דווקא
בשעה זו, רק בגלל טירוף מסוג זה. הם
הצביעו במועצת־הביטחון בעד הצעת־ההח־לטה,
שתבעה מישראל לפרק את כל ה התנחלויות
בגדה, ובכללה ירושלים, ושהבי-
עד, צער על שישראל מנעה מראש־עיריית
חברון להופיע לפני המועצה — מעשה
אווילי שבורר את ישראל עוד יותר בדעת-
הקהל.
בכוץ עמוק. כאשר ארצות־הברית מצ ביעה
בעד החלטה המגנה בצורה כה בוטה
את ממשלת־ישראל, הרי זה סימן חמור.
כאשר הדבר קורה בשנה של בחירות,
זהו סימן חמור שבעתיים.
הדבר מוכיח כי הנשיא ג׳ימי קארטר
אינו סבור כי יהודי ארצות־הברית תומכים
בממשלת־ישראל בפרשה זו — או
שהגיע למסקנה ששוב אינו זקוק לתמי כת
היהודים. אמנם, כשבאה התקפת הנגד
הצפוייה של המימסד היהודי, נסוג קאר־טר
במיקצת והטיל את האשמה על נציגו
באו״ם, דונאלד מק־הנרי. אולם היתה זו
נסיגה טאקטית בלבד.
החלטת הבית־הלבן נועדה לשמש
גם אות־אזהרה לישראל. הנשיא קארטר
רוצה להשיג הישג מדיני בולט במיגזר
הישראלי-ערבי בקיץ זה. האיסטראטגיה
שלו לקראת הבחירות לנשיאות דורשת
הישג כזה, בערך בחודש מאי, כדי לתת
דחיפה נוספת למערכה שלו.
הישג כזה יכול לבוא רק במשא־ומתן
על המימשל־העצמי הפלסטיני. אולם משא-
ומתן זה תקוע עמוק בבוץ. אין שמץ של
סיכוי שתושג התקדמות אמיתית כלשהי,
מכיוון שעמדות שני הצדדים מנוגדות זו
לזו באופן מוחלט. אך הנשיא קארטר רוצה
להשיג לפחות התקדמות למראית־עין.
גם זו מחייבת ויתור כלשהו מצד מפד
שלת־ישראל.
השבוע ניתן לישראל האות: לא רק
דעת־הקהל המאוחדת של העולם כולו מתנגדת
להרפתקה בחברון, אלא גם בעלת-
הברית היחידה, ארצות־הברית.
מעבר לכך היה בהצבעה האמריקאית
גם רמז לעתיד: אם ייבחר הנשיא ג׳ימי
קארטר לתקופת־כהונה נוספת — דבר
שנראה השבוע כאפשרות סבירה — הוא
עשוי להיות קארטר אחר, תקיף יותר
ומנוסה יותר. ביודעו כי אינו יכול להיבחר
בפעם נוספת* ,יהיה משוחרר אז
סופית מכל לחץ של הלובי היהודי, ויוכל
לפעול במרחב כראות עיניו.

מיפלגות הקרן ממש־כ ה אלמוגים חושף שערוריית
הכפיר

נציג ירון לגרמניה הבטחה להיות מס׳ 1שם, מכיוון שלא

הסתדר בישראל עם ירחמיאל שרם,

שהיה סמנכ״ל למיסחר. זמן קצר אחרי
מינוי יפה מונה טרם כמס׳ 1בארצות-
הברית, ומאז השניים אינם מסתדרים.
בינתיים החליט שביט כי יעקב שנדר,
הממונה כיום על טיסות השבר ב-
״אל על״ ,יהיה סמנב״ל למיסחר של
החברה•

דו־רוס
גיסו לדרוס את
פן־ציון, והפקיד
גיסה להשתיקו

עוד לפני שיצא לאור הספר עדות של
אשר ידלין, כבר ניסה ח״כ הליכוד חולה-
הפירסומים, מאיר כהן, לזכות בכותרות
בעיתונים על חשבון הספר. כהן דרש
שמבקר־המדינה והמישטרה יחקרו בגילויי
ידלין על מיפלגת העבודה.
המישטרה לא חקרה, וגם מבקר־המדינה
נמנע בינתיים מלחקור. הציבור קיבל את
הדרישה כתעלול־פירסומת.
היה ברור כי ידלין אינו מגלה מאומה
בספרו, וכי העובדות המעטות המופיעות
בספר הן ידועות, נושנות ואינן מהוות
גילוי.
אולם הזריזות של כהן, שאליו הצטרף
גם אלוף הפירסום־העצמי ח״כ אהוד אול-
מרט, פגעה בעצב הרגיש של ראשי מיפלגת
העבודה, שהיו שרויים במתח רב לקראת
(המשך בענווד )38
* על פי החוקה של ארצות־הברית,
מוגבל הנשיא לשתי תקופות־כהונה. תיקון
זה נתקבל אחרי שהנשיא פראנקלין דלאנו
רוזוולט נבחר כנשיא ארבע פעמים רצופות.
העולם
הזה 2218

גםה מי שטרה

שר־הכריאות, אליעזר שוסטק, להגיש
כמהירות את חוק ביטוח־הכריאות־הממלכתי.

צחהלפ תו ח

לדעת הורביץ, ישמש חוק זה כמנוף גמילחמה שלו
נגד ההסתדרות, מאחר שעם קבלתו תתרוקן
ההסתדרות מהתוכן העיקרי שלה, וממרבית תקציביה
הממלכתיים.

מישטרת־ישראל עמדה לערוך פעולה
פרטית משלה, אילו היתח הממשלה
מחליטה לפתוח את הכספות.

תיגו קי ך
א ר צו ת׳ מותירה רמזים אמריקאיים מאיימים הגיעו בימים האחרונים
לירושלים לגבי תגובת ישראל על ההצבעה
האמריקאית במועצת־הביטחון.

הרמזים אומרים שאס תהיה תגובת ישראל
״היסטרית״ ,בלשונם, וישראל תחליט
החלטות על ההתנחלות שייראו כהתגרות
כממשלת קארטר, לא יהססו האמריקאים
לפגוע כתוכניות ישראל לגבי פיתוח
המטוס החדש ״לכיא״ ולקצץ כסיוע
הכיטחוני לישראל.

ההצבעה היוו ה
י דו עהמראש
מנהיגים יהודיים, שביקרו כעת האחרונה
כארץ, הזהירו את ראש־הממשלה, מנחם י
בגין, מפני ההצבעה הצפוייה של
ארצות״הכרית כאו״ם.
המנהיגים היהודיים, הידועים כבעלי קשרים ר.דוקים
בביודהלבן, העבירו את המסר האמריקאי העקיף.
אם לא תשתנה ההחלטה בעניין ישוב יהודים
בחברון, תצביע ארצות־הברית נגד ישראל
במועצת־הביטחון.

ר ביו ל א ירוץ
כניגוד להערכות שנשמעו בתחילת השבוע,
החליט ח״כ יצחק רכץ שלא להתמודד עם
ח ״כ שימעון פרס על ראשות מיפלגת־העבודה
ועל המועמדות לראשות־הממשלה.
רבץ
יפעל, לעומת זאת, לגיבושו של ״חוג אלון״,
המחנה שתמך ביגאל אלון המנוח נגד פרס, כדי
להקים מוקד־כוח במיפלגה, שפרס יהיה חייב לו
תיקים ומישרות, אם ירכיב המערך את
הממשלה הבאה.

צפו קרע
הו רבץ״ נ א מן
נראים סימנים ראשונים לקרע כץ שר־האוצר,
יגאל הורביץ, לכץ מנכ״ל מישרדו,
הד״ר יעקוכ נאמן.
אחרי פרשת 500 הדולרים, אין הודביץ מגן עוד
על מנכ״ל מישרדו, כפי שהיה נוהג לעשות קודם
לכן, כאשר אישים היו מזהירים אותו בפני נאמן.

כין השניים נערכה כשבוע שעבר שיחה,
שהוגדרה על־ידי מקורבי נאמן כ״קשה
כמייוחד.״

מסק נו תהמבקר ־
ה ש בו ע
חוות־הדעת של מכקר־המדינה, המתייחסת
להסדר החדש לגכי חוותו של אריק שרץ,
תוגש עוד השבוע, אד לכל המאוחר
כתחילת השכוע הבא.

המישטרה, שקיבלה הודעה מוקדמת להכין שוטרים
אשר יוצבו בחדרי־הכספות בבנקים, כדי שבעלי־הכספות
לא יצליחו להוציא מהם דברי־ערך לפני
בדיקת האוצר, הכינה רשימה של כמה מאות בעלי
כספות, אשר תוכן כספותיהם, ובעיקר מיסמכיהם,
היו נבדקים בדיקה מישטרתית, ללא כל קשר
לבדיקת האוצר.

הו רב ץ
לו מדאנגלית
ערב נסיעתו לארצות־הכרית לוקח שר־האוצר,
יגאל הורכיץ, שעורים פרטיים
כאנגלית.
הורכיץ לומד אצל מורה באינטנסיביות
רכה.

מג ש ם
ע בו ד ה ״ א ר לי ר
לאחרונה נערכו שיחות כץ אישים
כמיפלגת־העכודה לכין סגן־ראש־הממשלה,
שימחה ארליך. השיחות הוגדרו
על־ידי מקורבי שני הצדדים כ״מגעי־גישוש
ראשונים כלבד״.
לדעת אנשי־המערך, ערך ארליך שיחות אלה בעיקר
כדי לאיים על חרות באפשרות של קואליציה עתידה
בין הליברלים למערך.

אדלידמש מי ץ
א ת הו ר בי ץ
שר־האוצר, יגאל הורכיץ, התלונן לפני
ראש־הממשלה, מנחם כגין, על מערכת •
שמועות והשמצות, שמנהל נגדו סגן־ראש
הממשלה ושר־האוצר לשעבר, שימחה
ארליך.

מת ד א נפב ש
בשבוע שעבר השיב שר־התעשייה גדעון פת, על
שאילתא של ח״כ-המערך, יחזקאל זכאי, על סיורו
של פת במצריים. זכאי טען בשאילתא שלו שמסעו
בדחמשת־הימים של פת במצריים חיה טיול
תיירותי על חשבון משלם־המיסים, וכי השר לא ערך
כל שיחות בענייני מישרדו.
פת הכחיש זאת ברוגזה רבה, ואף טען ש״כסילותו
של השואל עולה על חוכמתו.״

השכוע הגיעה לארץ תובנית־כיקורו של
פת, והסתבר שזכאי צדק. לפת לא גקכעה
אף פגישת־עכודה אחת, ופגישותיו עם
פקידים ואישים מצריים נעשו באקראי,
כמסיכות־קוקטייל שאליהן הוזמן גם פת.

תנו ב ה ״ ת ר בו ש

אתיס נו קרסט

״תנוכה״ עומדת לרכוש את מיפעל הגלידה
״סנוקרסט״ ,הידוע כעיקר כגלל שיטת
השיווק המייוחדת שלו, במכוניות, העוברות
ברחובות הערים והמוכרות בשיווק ישיר
לצרכנים.
עיסקה זו באה אחרי ששטראוס רכש לאחרונה
את ויטנזן.

א ץ סרט
מצר ״ םחד שי ם
בטלוויזיה הישראלית לא יוקרנו סרטים מצריים
חדשים בליל־שבת, למרות הנורמליזציה ביחסים
בין שתי המדינות.

מפיצי־הסרטים במצריים החליטו שלא
לספק סרטים חדשים לישראל, מחשש שמא
הקרנת סרט חדש בטלוויזיה הישראלית
תביא להחרמתו של הסרט כמדינות־ערב.

אבטחתסאד ^ ע ל״ -

לו רו צהבטרו ״ ה ה

ח צי מיליארד

שר־הבינוי, דויד לוי, פועל להביא ליצירת טרוייקה
בתוך חרות אשר תשלוט במיפלגה אחרי שבגין
יתפטר מראשות־הממשלה.

ספר תקציב מישרד־התחכורה מגלה בי
לאבטחת טיסות ״אל־על״ ומישרדי ״אל־על״
ו״צי״ם״ כחוץ־לארץ יוצאו השגה יותר
מחצי מיליארד לירות.

כוונתו של לוי היא להביא לידי הכנה
כין שני המועמדים לירושה, שר־הכיטחון
עזר וייצמן והמיועד לשר־החוץ, יצחק
שמיר.
השליטה תהיה, לפי הצעה זו, בידי
הטריאומוויראט וייצמן־שמיר־לוי.

חבר דז־ ההשק עו ת
לאח קו
התוכנית להקמת חברת־השקעות גדולה בכסף דרום-
אפריקאי בוטלה בימים האחרונים.
המדובר בחברת־ההשקעות, שאותה היו צריכים
לנהל שלושה: מנכ״ל מישרד־האוצר לשעבר,
עמירם סיוון, מנכ״ל אל־על לשעבר, מרדכי בן־ארי
ומנכ״ל עיריית ירושלים לשעבר, רוני פינשטיין.

החברה לא תקום, למרות שהמשקיעים
הדרום־אפריקאיים הכטיחו לכל אחד
מהשלושה משבורת ענק של 100 אלה
דולר לשנה.

תחד שהלחץ
ל מ ען חוק ״ ה ב רי או ת
שר־האוצר, יגאל הורכיץ, יחד עם שרי
הליברלים, עומדים לחדש את לחצם על

י יי ל ח מו
בהצה רו ת
חכרי־הכנסת של המיפלגח־הליכרלית
כוועדת־הבספים החליטו להילחם נגד
ההצעה לחייב את כל העצמאים
והשכירים, שהכנסתם עולה על 060 אלף
לירות, להגיש הצהרות־הון.
לדעת הליברלים, ההחלטה על הצהרת־ההון אינה
נכונה, ובכלים הנוכחים לא יבדקו הצהרות־ההון
גם תוך 10 שנים.

מלחמה
ב ר שו ת ״ הנ מ לי ם
מנב״ל רשות־הנמלים, יצחק (״איזי״) רהב,
מנסה להדיח מתפקידו את מנהל־נמל־אשדוד,
אל ״מ (מיל ).חדר קימחי, ולמנות
כמקומו את סגנו, איש־אמונו של רהב,
יוליאן רונן.
כוונת רהב היא לחזק את נמל חיפה על־חשבון נמל
אשדוד, ולהעביר לחיפה מטענים רבים יותר שהיו
מייועדים לאשדוד.

הנותרות מתייחסות לרגלי הכסאות

למעלה מ־ 50ו דגמים של כסאות,
כורסאות, שרפרפים, ספסלים,
שולחנות ומדפים מודולריים,
בעיצוב מודרני, איכות ראויה
לציון, מבחר צבעים ומחירים
עממיים.

3ניתן להערמה

בלי ריפוד (סיומת ו במספר הקטלוגי)

ס ריפוד חלקי(סיומת 2במספר הקטלוגי) ריפוד

סוכנות ראשית, מוצרי תכן בע״מ.
מחוסר מקום לא מופיעים
תל־אביב, רח׳ הארבעה ,6ג1ל׳ ,268251
32 דגמי השולחנות וחלק מדגמי
, ,ירושלים, אזור התעשיה תלפיות,
הכסאות. קניינים של מוסדות

טל׳ ,718211
ומפעלים יקבלו, לפי פניה, מפרט
חיפה, הנמל ,40 טל׳ ,660911
קטלוגי מלא; צרכנים פרטיים
באר־שבע, קרן קיימת ,39 טל׳ .39123
מוזמנים להתרשם ממבחר
הדגמים במקומות התצוגה והמכירה.

זלא (סיומת 3במספר הקטלוגי)

צבעי כסאות: לבן, שחור, קרמל, חום, כתום, צהוב, אדום וכחול /צבעי ריפוד -חום, ירוק זית, אדום, כתום, חרדל, לבן, כחול ושחור.

מוצרי פלסטיקה ץ זריזות וריהוט ־ .דארוע עמה הירדן,טל 67-5031/2/3 .

במדינה
(המשך מעמוד )34
הופעת ספרו של ידלין. יושב־ראש סיעת
המערך בכנסת, משה שחל, ווז״ב יוסי שריד
החליטו להגיב על דרישת הליכוד לחקירה
מחודשת של פרשת־ידלין בדרישה לחקירה
מחודשת בפרשת קח תל־חי של חרות.
אולם בעוד שכהן הסתפק בהצהרות,
אספו שריד ושחל חומר רב, שלא היה
ידוע עד כה, על פעולות נפשעות כביכול
של הקרן וראשיה, ואותו הם עומדים
להגיש למבקר־המדינח וליועץ־המישפטי.

בסידן דריסה

כניבעת־שמואל.

מאיר רוזן, שוטר וסוהר לשעבר, היה
האיש שחשף את פרשת זיוף המימצאים
הרפואיים של אחד מגדולי התורמים של
קרן וזל־חי, יהושע בן־ציון. בעיקבות זיוף
מימצאים אלה, הצליח ראש־הממשלה מנחם
בגין, לגרום לחנינת בן־ציון ולשחררו
מהכלא. רוזן סיפר אז כי יש בידיו מיכד
צאים נוספים רבים הקושרים את בגין
וראשי־חרות לשיחרור בן־ציון.
עתה באים שחל ושריד ומגישים מידע
נוסף על פרשת רוזן—בן־ציון. לדבריהם,
מייד אחרי פיצוץ פרשת בן־ציון, ניסתה
מכונית לדרום את רוזן ולהימלט. רוזן
הגיש תלונה במישטרת רמת־גן, טען כי
ניסו לרצוח אותו. במישטרה נאמר לו,
לדבריו, שמוטב לו לרדת מהעניין.
לפני שבועות אחדים היה המשך לפרשה.
בביתו של רוזן בשכונת גיבעת־שמואל
ברמת־גן ביקר אחד מראשי-חרות, מי
שהיה עד לפני שבועיים פקיד בכיר ביותר
במישרד ראש־הממשלה ואחד ממקורבי
בגין. לדברי רוזן, ביקש ממנו אותו פקיד
שלא לעורר מחדש את הפרשה, ואיים
עליו שאם לא יעשה כן יבולע לו.
רמאות כחול. אולם לא רק בפרשת
בן־ציון עסקו שני חברי־הכנסת. הם הצליחו
לאגור מידע רב על פעולות הקרן בחוץ-
לארץ. בידי שני הח״כים עדויות של
יהודים עשירים, ששוכנעו לתרום לקרן
תל־חי אחרי מילחמת-יום־הכיפורים. לדב שטחים לאן
נעלםהא 1טי ב 1ס *
האם היד הוריו של אחד החשודים
בהשחתת מסוגיות בחלחול
באוטובוס שהותקף או לא הותקן? ?
המראה שהתגלה לתושבי חלחול, באחד
מימי השבוע שעבר, היה מזעזע. למעלה
מ־ 30 מכוניות של תושבי העיירה שליד
חברון הושחתו, שמשותיהם נופצו.
עוד יותר זיעזעה התשובה של התושבים
לשאלת הכתבים, מדוע לא, מנעו בלילה
מהמשחיתים את מעשיהם :״פחדנו שהצבא
יירה עלינו, אם נצא מהבית!״
עוד לפני שהתחילה חקירת המישטרה,
היה ברור מי הרם את המכוניות: אנשי
״כך״ ,תנועתו של הרב מאיר כהנא. ואמנם,
תוך שעות אחדות נעצרו שניים מהם:
אליהו(״אלי״) הזאב ויהושע אדלר.
השניים הכחישו בחקירתם במישטרד, כל
קשר לעניין, אך גורמים המקורבים לרב
כהנא ידעו להסביר את מניעיהם :״יום
קודם לכן עבר אוטובוס של תיירים בחלחול.
באוטובוס היו הוריו של יהושע אדלר,
אמריקאים המבקרים עתה בארץ. ילדים
מחלחול זרקו על האוטובוס אבנים, ולכן
החלטנו להגיב.״
בפפה זדם. במימשל הצבאי ובמישטרת
חברון לא התקבלה כל תלונה לגבי זריקת
אבנים על אוטובוס בחלחול. גם הוריו של
אדלר, שהיו כביכול באוטובוס, לא יודעים
דבר על זריקת האבנים .״אולי זרקו אבנים,
אבל אנחנו לא ראינו,״ הם סיפרו השבוע.
הזאב ואדלר הובאו על־ידי המישטרה
לבית־המישפט בירושלים, לשם הארכת
מעצרם. נציג המישטרה סיפר כי מצאו
ליד אחת המכוניות המנופצות בחלחול
כפפה, שתאומתה נמצאה בחדרם המשותף
של הזאב ואדלר בקריית-ארבע. איש-
המישטרה סיפר גם כי דם, הזהה לדמו

^ יש לא שם לב לתקרית הקטנה.
המקום: הלובי המהודר של מלון
שתזון בקאהיר, אחד המרכזים החברתיים
של העיר. מקום זר, שוקק חיים תמיד.
מסביבו ערוכים הדלפקים של פקידי המלון
— הקופה, הקבלה, המודיעין, הבנק.
כאן עוברים כל הבאים למיסעדות ולבא-
רים, לקאזינו ולמועדון-הלילה, נוסף על
המתגוררים ב־ 23 הקומות של הבניין,
הניצב ליד הנילוס.
זה עתה הגיע השגריר הישראלי, אליהו
בן־אלישר, יומיים לפגי הגשת כתב־האמנ-
תו לנשיא. לקראת המאורע הוגברה עד
למכסימום השמירה במקום. בכלי כל הבאים
נערכים חיפושים מדוקדקים מאד .״מעולם
היה אצלנו ביטחון כה קפדני.״
השגריר, שמקום־מגוריו יהיה במלון עד
למציאת בית מתאים, הגיע בליתיית
פמלייתו, עוזריו, אנשי מינהל וביטחון.
יחד עם אלה באו, כמובן, הרבה מיזוודות.
שרתי המלון נשאו את המיזוודות דרך
הלובי אל חדרי־המגורים.
ואז קרה הדבר. איני יודע מה בדיוק.
אחד ממלוויו של השגריר, כנראה איש-
מינהל כלשהו, איבד את הסבלנות וצעק
על סבל מצרי. יתכן שהיד, עצבני אחרי
העיכוב הממושך בנמל־התעופה.

כן רגע השתדרה דממה בלובי.
הכל כאילו קפאו. עורכת־הדין ליי•
לה טאקלה, חכרת־פרלמנט שעברה
ממיפלגתו של אנוור אל־סאדאת
למיפלגת־חעכודה האופוזיציונית,
שנזדמנה למקום, החווירה מהתרגשות.
בעלי־המבוניות
בחלחול בודקים את המכוניות המושחתות
״שההורים לא ידעו״
ריהם פותו בטענות־שווא, כאילו הקרן
תומכת ברכש לצה״ל.
אך את הגילוי החשוב ביותר שלהם
שומרים שריד ושחל בינתיים בסודיות
מלאה. לדבריהם, על פי מידע שבידיהם,
התגלתה מעילה בכספי הקרן, שבה אשם
אחד מראשי הקרן, מי שהיה אחד מראשי-
חרות, המקורב לבגין. אותו איש אמנם
הורחק מפעילות מיפלגתית, אך על־פי
הוראתו האישית של בגין נשמרו פרטי
המעילה בסוד מהמישטרה.

של הזאב, נמצא ליד שיברי זכוכיות
המכוניות בחלחול. עברו העשיר של הזאב
בפעולות־בריוניות נגד הערבים בשטחים
המוחזקים ונגד אנשי־שלום ישראליים, הש פיע
אף הוא על השופט, שהחליט לעצרו
לעשרה ימים.
אולם את אדלר החליט השופט לשחרר.
הסביר הצעיר האמריקאי :״ההורים שלי
נמצאים עתה בטיול בארץ. הם לא יודעים
שאני מעורב בכל מיני דברים כאלה, ואני
מבקש שהם לא יידעו.״

השגריר לא ראה את התקרית, וגם לא
מקבלי־פניו הרשמיים. אך עשרות אחרים
שמו לב.
ביניהם היה אחד מידידי המצריים, איש-
עסקים, התומך מאד בשלום. הוא סיפר
לי על כך למחרת בבוקר, והפציר בי:
״אנא, ספר על כך לשגריר שלך! תקרית
קטנה כזאת יכולה לגרום לנזק רב. המצ רים
רגישים עכשיו מאד־מאד. הם מצפים
להופעתם של ישראלים תוקפניים, שח־צניים,
וכל דבר קטן כזה יכול לעורר
בהם זעם. זה מעורר טראומות ישנות.״
״האם הטראומות הן עדיין כל-כך חזקות
ן״ שאלתי.

״כן,״ השיב באנחה .״יותר מדי
פעמים נוצחנו. מילחמת־אוקטובר
לא מחקה את הכל. רבים עדיין
זוכרים שאתם המנצחים, ואנחנו

המנוצחים. הם רגישים מול כל
סימן המעיד על התנהגותו של
מנצח, וכל תקרית עלולה לגרדם
למשבר.״

סיכה במפה
ל ה קי ר בחדרו של מנהל־המכירות־
2הבינלאומיות, של שרתון בקאהיר,
מאגד אבאזה, בן אחת המישפחות הגדולות
של העיר, תלוייה מפה של המרחב. על
המפה יש כתריסר סיכות־סימון. כל אחת
מהן מסמנת את מיקומו של מלון אחד של
שרשרת שרתון.
הייתי בחדר זה גם בפעמים קודמות.
תמיד הסתכלתי אוטומטית לעבר תל-אביב,
כדי לראות, אם שרתון תל־אביב מסומנת.
לא היתה שם סיכה.

תפעם, כשנכנסתי לחדר כדי
ללחוץ את ידו של אבאזה, העפתי
שוב מבט שיגרתי במפה. בתל־אביב
היתח נעוצה סיכה — כמו
כתריסר ערים אחרות במרחב.
בירכתי את מארחי על כך.
״זוהי הנורמליזציה!״ השיב בחיוך.
״אינך יודע מדוע זה כל-כך מרגש
אותי,״ אמרתי .״אספר לך סיפור.״
הנה הוא: במשך שלושים השנים
האחרונות נשאתי מאות רבות של הרצאות
על ענייני השלום הישראלי־ערבי. כימעט
תמיד התעוררה השאלה: מה נקבל תמורת
הנכסים שעליהם נצטרך לוותר למעי
השלום? אנחנו נמסור שטחים נרחבים,
בארות נפט, שדות־תעופה. נתרום תרומה
לפיתרון בעיית הפליטים. נסכים להסדר
כלשהו בירושלים. כל אלה הם נכסים
שאפשר לראות ולמדוד אותם. מה
נקבל בתמורה?
על כך הייתי משיב תמיד תשובה אחת:
״במרחב העצום, המשתרע מקאזאבלנקה
במארוקו ועד מוסול בעיראק, מחלב בסוריה
ועד עדן בדרום־תימן, בכיתות של
בתי־הספר ובמישרדים, תלויות רבבות
מפות של המרחב. בכל המרחב הזה אין
השם, ישראל׳ מופיע. כתוב, פלסטין הכבו שה
/או, פלסטין /או שלא כתוב דבר.
יש גם מפות שבהן כל השטח של ישראל
נראה כחלל לבן ריק. על מפוח אלה
מתחנך דור של עשרות מיליוני ערבים.

״מה זה חשלום בשבילנו ץ מה
אנחנו רוצים להשיג מן הצד השני

עורו ,.העולם הזה״ מדווח ער הימים הראשונים שד
הנורמליזציה בקאהיר ועל הפער שנפער בין מצריים וישראל
תמורת כל הנכסים שנקריב רק
דכר אחד: שבכל !המפות האלה
יתנוסס השם, ישראל׳:״
אבאזה חיבק אותי, ויצאנו לשתות כוסית
לכבוד הנורמליזציה.

נורמלי וחבל
א ד הנורמליזציה אינה כולה ברכה.
כמו בכל דבר נורמלי, חסרות בה
ההתרגשות, הרינה והחדווה של המצב החריג.
מי שהיה במצריים בימים הראשונים-
הראשונים אחרי ביקור אנוור אל־סאדאת
בירושלים, יכול להיזכר רק בנוסטלגיה
בימים ההם.
לא עוד האופנועים, בעלי הצופרים הזועקים,
הנוסעים לפני האוטובוס. לא עוד
שומרי־הראש, סגני־אלופים ורבי־סרנים
נחמדים מטעם ״אמן אל־דאולה״ (ביטחון
המדינה) .לא עוד ההתרגשות הספונטנית,
בכל מקום שבו הזדהיתי כישראלי. לא
עוד קריאות־ההתפעלות הספונטניות, כמו
זו של המלצרית הקטנה בקפטריה של
שתזון, ששמעה כי אני מישראל, ושהפלי-
טה בחיוך אלוהי :״אבל האדון לא נראה
בכלל כמו אדיב!״
מתוחכם למצריים. מדבריו הובן שהוא
רואה במצריים אדיב פוטנציאלי.

המצרים התקשו להאמין למיש
מע אוזניהם.

בעולמה המוזר של ישראל, התרגלנו
לדברים רבים הנראים, איכשהו, כחלק מן
המציאות. הרב לווינגר. שבירת מכוניות
בחלחול. יישוב יהודים בעיר חברון. גוש
אמונים. הקדשת מיליארדים להתנחלות בגדה.
והכרזות, הכרזות, הכרזות של שרים
ועסקנים מכל הסוגים, על זכותנו ההיס טורית
,״לעולם לא״ ועוד.

במצריים נראה בל זה בתעתו•
עים כלתי־נורמליים מאד.

הציר הדס והשגריר בן־אלישר על מירפסת השגרירות בקאהיר
מי היה מאמין?
הכל הפך נורמלי — כימעט. הולכים לבד
ברחוב, כמו כל אדם. נרשמים במלון, כמו
כל תייר. משוחחים עם נהגי־מוניות, מזכירים
ומלצרים, כמו שמשוחחים עם עמיתיהם
בכל עיר אחרת בעולם.

הבל נורמלי. ולפעמים אתה מז־סיף!
כליכף :״הכל.״
רק דבר אחד עדיין אינו נורמלי.
כשנהג־המונית שומע שאתה מישראל, הוא
חושף את שיניו ואומר ״ברוך הבא״ ,כפי
שבוודאי היה אומר לכל תייר. אך הוא
מוסיף :״טוב שיש שלום! היו יותר מדי
מילחמות! נפצעתי בתעלה ב־ 6באוקטובר
(או, הייתי שבוי ישראלי׳ ,או, שרתתי
בצבא שש שנים׳ ,או, אחי לחם בארבע
מילחמות, ואני במילחמה אחת׳ ).במיל-
חמה אין מנצחים! כולם מפסידים! מתי
אוכל לנסוע לישראל ן״
ויש עוד תופעה, הנובעת מן הנורמלי זציה.
יש שגרירות. פעם, כשהייתי במצ ריים,
ידעתי שאני מנותק, כמו האדם הרא שון
על הירח. ידעתי שאני תלוי לגמרי
בעצמי ובידידי המצריים. הכרתי את ההרגשה
המוזרה והמרוממת, הנובעת מן הידי עה
שאני ברגע זה הישראלי היחידי במצריים
כולה.

עכשיו יש שגרירות. אפשר לטלפן, לגשת,
לפנות.
עמדתי מתחת לדגל התלוי ממירפסת
חווילה ברחוב מוחיי-אל-דיו־אבו-עז ,23
הסתכלתי בבד הכחול־לבן, ולמרות שניבאתי
אלפי פעמים כי היום הזה בוא
יבוא, אמרתי לעצמי ״מי היה מאמין?״

ובכל 1את, א ו ״ ב !
^ חד מסימני הנורמליזציה הוא ש-
דורשים מישראל להתנהג באורח נורמלי.

ובעיני
מצרים רכים — למעשה,
בל המצרים שיש.להם דיעה —
התנהגותה של ישראל היא כלתי־נורמלית
בהחלט.
רק שעה ורבע מפרידים בין לוד וקא-
היר, בטיסה רגילה. אילו ניתן היה לטוס
בקו ישר, היתה הטיסה אורכת שלושת
ריבעי השעה בלבד.

אף מה רב עדיין המרחק :

כאשר שאל אותי ידיד ישראלי בקאהיר
על תגובות המצרים בעניין חברון, אמרתי
לו :״בירושלים זה נראה כאידיוטיזם.
בקאהיר זה נראה כטירוף.״
מצרי א /איש-עסקים ידוע :״מה אתם
עושים? סאדאת פתח לפניכם אופקים
חדשים, הזדמנות היסטורית לצאת מן ה בידוד
שבו הייתם שרויים כל ימיכם,
להשתלב בעולם הערבי הכביר. ואתם מתעסקים
בשניים־שלושה בתים בחברון, ש יקלקלו
את הכל?!״
מצרי ב׳ ,עיתונאי בכיר :״המנהיגים
שלכם אינם מבינים. אנחנו שילמנו מחיר
עצום עבור השלום ועבור הנורמליזציה.
סאדאת מבודד לגמרי. כל העולם הערבי
התאחד נגדו, וגם מבפנים יש עליו התקפות
חזקות מאד. אז בימים האחרונים
שלפני הנפת הדגל הישראלי בקאהיר והח לפת
השגרירים אתם ממררים את חייו
בשטויות, כאילו מנוי וגמור עימכם לתת
את התחמושת הקטלנית ביותר בידי אוי ביו
! למען איזה צר אתם פועלים, בעצם?״

ישראל היא מדינה מנותקת, גטו
מדיני ורוחני. מצריים היא צומת
עולמי. היא רגישה לבל תנודה
כעולם הערכי, על מיגוון מדינותיו.
במישרדו של אניס מנצור פגשתי בשר
מצפון־קוריאה. במעלית השתפשפתי ב-
שייח׳־נפט מכוויית, אחרי שעברתי על פני
השגרירות הסובייטית הסמוכה. כאן אמות־המידה
שונות לגמרי. אפשר לאמד: נורמליות.
הנה,
למשל, בעיית הנשק האמריקאי
למצריים.
יום לפני שהשגריר הגיש את כתב-
האמנתו, בטכס שבו יצא אל-סאדאת מגיד-
רו כדי לגלות יחס חביב לישראלים, פורסמו
בכלי־התיקשורת המצריים דבריו של
מנחם בגין נגד אספקת נשק אמריקאי

״מה הישראלים רוצים עוד?״ שאל אותי,
כימעט בזעם, עיתונאי מצרי, הפועל
למען סוכנות־ידיעות זרה .״היה ביקורו
ההיסטורי של סאדאת בירושלים. חתמנו
על השלום, בניגוד לדעת העולם הערבי
כולו. ענייני האוטונומיה נמצאים במבוי
סתום, ובכל זאת הסכים סאדאת לנורמליזציה,
המעוררת זעם נורא בכל העולם
הערבי. יש לכם שגריר כאן..הדגל שלכם
מתנופף בקאהיר. האם כל זה אינו מספיק?

״עדיין אתם רואים כנו אוייב
שיש להישמר מפניו ץ״
ומצרי אחר, מתוחכם יותר, בארוחת-
צהריים ידידותית :״נניח שבגין חושב כך.
בסדר. מותר לו. אבל מדוע הוא. צריך
להגיד את זה בקול רם, כשכל העולם
מקשיב, יום לפני שסאדאת מקבל את
השגריר שלכם תוך התגרות בכל מתנגדיו
מבית ומחוץ?״
הסברתי שבעיני כל הישראלים, נשק
מצרי יכול להיות מכוון רק נגד ישראל.
זוהי תוצאה של מישקע המילחמות.
״ריבונו של עולם !״ התפוצץ העיתונאי,
״האם הישראלים אינם חיים בעולם?
הם לא יודעים מה מתרחש? הם לא שמעו
על האיבה בין מצריים ושכנתה הקרובה
ביותר — לוב, הנתמכת על־ידי הסובייטים?
הם לא יודעים שאתיופיה הפרד
סובייטית מאיימת על סודאן ועל מקורות
הנילוס, שמימיו הם דם חיינו? הם לא
יודעים שמצריים היא המדינה היחידה
היכולה להציל מישטרים ערביים מפני
׳מזימות סובייטיות? הם לא מבינים שבש ביל
כל התפקידים האלה אנחנו זקוקים
לנשק, לצבא טוב? אתם חיים על אי
בודד?״

המחיר העצום
ן* תכן שבאן מקור הפער, הקיים בגישת
שני הצדדים לנורמליזציה.
המצרים חיים במרחב, בעולם הערבי. הם
מודעים מאד־מאד למחיר העצום שהם שיל מו
עבור החלטת נשיאם, להגשים את
הנורמליזציה המלאה ולהניף את הדגל הישראלי
בקאהיר, למרות שאין שום התקדמות
לקראת פתרון הבעייה הפלסטינית,
שרק היא יכולה לשנות את יחם העולם
הערבי למצריים?

ואילו כעיני הישראלים כל אלה
הן בעיות מופשטות, רחוקות מאד,
חסרות משמעות, ואולי כיבלל תירוצים.

שיחותיו עם אישים מצריים ועם ראשי
האופוזיציה המצרית — בהמשך הדיווח
של אורי אבנרי על ביקורו בקאהיר).

דן פיינרו מסכם את פסטיבל הסרטים ה־ 30 ברלין:

איו 7 3ל ה
^ רלין .15(80

פסטיבל

חוגג

— יובל ה־.30
הסיגנון מאופק מאד. כימעט ואין חשים
בחגיגיות. ישראלי בין האורחים מעיר:
״כימעט כמו בחגיגות השלושים של המדינה.״
מזה
שנים יצא שמו של פסטיבל ברלין
כפסטיבל רציני. בהיקפו, אין הוא
נופל אלא מפסטיבל קאן: בגישתו, הוא
מתקרב יותר לאופי שיש לימי־עיון מרוכזים.
אבל שלא תהיה כאן טע1ת — מי
שמחפש מסיבות, זלילות־חינם ושתייה־כדת,
יכול למצוא אותם גם בברלין, מדי
ערב, בבארים ובמיסעדות מחוממים היטב
ואטומים מפני החורף. אבל גם במזג-
אוויר יפה לעונה זו, עם טמפרטורות שלא

ירדו הרבה מתחת לאפס, ועם שמיים בהירים
בדרך כלל, קשה להעלות על הדעת
את מחזות ההתפרקות, החשיפה וההווי,
שהם עניין של שיגרה בקאן. לברלין באים
לראות סרטים.
מן הבחינה הזאת לא היה על מה להתלונן.
ברלין מציעה מדי יום כ־50—40
סרטים מכל הסוגים, החל בפורנו וכלה
בסרטים נסיוניים ; מכל פינות העולם, החל
מארצות־הברית, דרך אלבניה וגמור בקוריאה.
את תפקידו העיקרי, כיריד־סרטים,
שהוא חובה לעוסקים במיקצוע, ממלא ה פסטיבל
כהלכה.
הבעייה מתחילה כשמפשפשים גם באיכות.
מזה שנים שכל מנהלי הפסטיבלים
חוזרים ומשננים באוזני העולם את אותו

פ חוי ס

הפיזמון :״אנחנו לא עושים סרטים, אנחנו
רק מציגים אותם.״ כלומר, הם יכולים
להראות מה נעשה, אבל אינם מסוגלים
לשפר, במו ידיהם, את הרמה. ברלין 1980
יכולה לספק הוכחה טובה לכך.

^ 1ארצי
ך תחיל כחלקה הקטנה של ישראל
•בפסטיבל. טרנזיט הוא סרט שלא יכול
היה להשאיר את הברלינאים אדישים, ולו
רק משום שגיבור הסיפור הוא ברלינאי
שאינו מתאקלם בישראל וחולם, אחרי 40
שנה, לשוב למולדתו. ואכן, רוב הביקורות
שהתפרסמו אחרי הקרנת טרנזיט
התייחסו לנושא, כשהם מציינים, במונחים
דומים מאד, את ״הרגישות״ ,״האיפוק״
ו״הכנות״ של הפרט. בסך הכל, היתד,
ההתייחסות חיובית.
.הבמאי דני וקסמן והמפיק יעקוב (״ינ-
קול״) גולדוואסר, יחד עם השחקן יצחק
(״פיצ׳ו״) בן־צור (גדליה בסר לא נסע
לברלין, שכן הפך בימים אלה לאב מאושר)
,הדביקו בעצמם את הפלאקאטים
והכינו את הפירסום לסרט במו ידיהם.

יוצאת־דופן יחידת-סגולה, כפי שרצתה
להאמין. אולי כדי להשיב לכל אלה, ולא
רק במילים, החליט וקסמן, כאשר הוזמן
עם שאר אורחי הפסטיבל לפגישה עם נשיא
גרמניה, קארל קארסטנם, שזו השעה להגיש
לנשיא בעל העבר השנוי במחלוקת ספר
של קרובת־מישפחה בשם לאה פליישמן.
הספר, אין זו ארצי, משחזר את קורות
המחברת, שראתה עצמה גרמניה לכל דבר,
ניסתה להקים ביתה בגרמניה אחרי המיל-
חמה, נישאה וילדה שני ילדים. ולבסוף
עלתה לישראל, אחרי שהסתבר לה כי
העם הגרמני, לפחות בעיניה, שינה אולי
את עורו, אך לא את מנהגיו.
דרך אגב, קארסטנס כנראה אינו כה
אהוד בברלין. כאשר הופיע באחת ההצגות
החגיגיות בפסטיבל, קיבל אותו הקהל
בצוננין, ואילו ביטאון הפסטיבל עשה בדיחה
על חשבונו שכימעט עוררה שערוריה.
על שער אחד הגליונות הודפסה תמונת
הנשיא, כשהוא מתנשק עם ראם, המופיע
בתפקיד ראשי בסרט הגרמני לב הסערה.
התמונה היתה, כמובן, פוטומונטד, אולם
בשעות הבוקר המוקדמות, שעה שרק חלק
מן הגליונות היו מודפסים, התערבו כמה
פקידים גבוהים והעירו בזעם על חוסר
הטעם שבשער. ההדפסה הופסקה ואת

1ן{ \ 111י 1הי 11 מעמד סימבולי מתוך סירסו של וורנר שוטר, פאלרמו או
וולפסבורג, שחילק את פרס דב הזהב עם סרט בשם הארטלנד.
411111 1111
שרטר, הידוע כמשוגע לאופרה, מתאר את הנ-יגודיס שבין האופי הסיציליאני לאופי הגרמני,
מראה מורה למוסיקה מלמד את תלמידיו לשיר לאור נרות, כשדיוקן פליני על הקיר.

* 1 1111ן 1 1 1 1נשיא גרמניה, קארל קארסטנס, מקבל נשיקה
״ 1י • י * י ״ י • י י • מראם, העומד במרכז הסרט לב הסערה. התמונה,
פוטרמונאד, התנוססה על הבוליטין היומי שקיבלו המשתתפים בפסטיבל. אחרי
התערבות מגבוה מיהרו להחליף את התמונה ובמהדורה המאוחרת של אותו היום כבר
הופיעה תמונה אחרת. סוף־סוף כל פסטיבל זקוק לתמיכה ואינו רוצה להסתכסך עס המימסד.

| 1111111 111111 תמונה מתוך טעות בעיתוי של הצלם שהפך במאי, ניקולאס
4 4ו 1111X1רג. תרזה ראסל, כנערה מתאבדת, בסיפור אהבה דליל, טס
| מעמדים מיניים, מול הפסיכיאטר שלה, ארט גארפונקל, לשעבר מהצמד סיימון וגארפונקל.
4161 - 1

וווו

עתה הם מתחילים לנשום לרווחה גם מבחינה
כלכלית. הסרט נמכר לטלוויזיה
הגרמנית ולבתי-קולנוע בכמה ארצות
דרום־אמריקה. ויש הבטחות מגרמניה
ומיפאן לרכישות נוספות. כך מתחיל להסתמן
סייכוי, שהסרט יכסה את עצמו, וזהו
בהחלט הישג לסרט ישראלי שאינו *וכר
בורקאס.
במסיבת העיתונאים, אחרי ההקרנה, טען
העיתונאי המצרי פאוזי סוליימן, שהסרט
מדבר* על אי־היכולת של יהדות אירופה
למצוא את מקומה בארץ. ואילו עיתונאית
יהודיה מקומית, קוננה על כך
שווקסמן ניפץ את אשליותיה, כשהראה
שישראל היא ארץ כמו כל הארצוו! ולא

מקום הנשיא, על השער, תפס במאי
הסרט. אלא שלכמה בתי-מלון הספיק להתגנב
הגליון המקורי, וכך יצא הסיפור
החוצה.
ועתה אל סרטי הפסטיבל.

__ מוות
בשידור ישיר
^ מכטרא שון נדמה היה ששני יוצ-
יייי רים יהיו הבולטים ביותר בתחרות
הרשמית: הפולני אנדריי וואידח, שהביא
סרט בשם המנצח, עם ג׳ון גילגוד בתפקיד
הראשי, ומארקו פררי, איש הזלילה הגדולה,

שסיומו החדש נקרא לסירוגין בקשת מיקלט,
המיקלט שלי, או פיפי, קאקא ולישון
(השם משתנה עם השפר .).אלא שוואידה,
המעלה שוב, כבעבר, את ענייו העימות
שביו דורות האמנים (כשהצעירים מנסים
לדחוק את רגליהם של המבוגרים) ,ואת
פרשת ההתייחסות הנכונה לאמנות, בחר
לעצמו הסעם חומר־גלם שבו כנראה אינו
בקיא די הצורך — מוסיקה. התסריט שקוף
ושטחי יותר מתמיד. אפילו ג׳ון גילגוד
הגדול נראה נבוך בדמות מנצח תיזמורת
ישיש החוזר למולדתו, פולין, כדי לערוך
קונצרט חגיגי לזכר אהבה ישנה.
אשד לפרדי, הוא רחוק מאד כאן מן
הסארקזם הפראי והבלתי מרוסן המאפיין
אותו בדרך כלל, אם כי הוא נשאר פסימי
כשהיה. סירסו מנסה להוכיח שוב,
שהאנושות משחיתה את עצמה מינקות,
בדרך שבח היא מחנכת כל דור לחזור על

פיפי קאקא ולישון

השחקן רוברטו בניני
כגננת ממין זכר,
המושיב את חניכיו על האסלות, בסירטו של מרקו פררי, הנושא

את השם הציורי הזה במקביל לשם אחר: בקשת מיקלט. בכוונה
להטיף לביטול האיסורים על נושאים שהחברה לא אוהבת לדבר
עליהם, מנסה גיבורו של מרקו פררי לקרב את הילדים לטבע.

ף ^ !1 ! 3השחקן ג׳ק בירקט בגיוסה
׳ ״ 1של הסערה לשיקספיר בנוסח
הפאנק. הבתולה הופכת לחשקנית,
פרוספוו לנצלן וקאליבאן — לעבד נקמן.

!״ 1 1 (14 11! 0 11111111111ק רנטה קורסנר המיזרח־גרמניה זכתה בפרס
11 4 1# 1111111י 1י י 11-111 השחקנית על העיצוב הטבעי שהעניקה לדמות
של זמרת, המנסה לחיות חיים משוחררים בנוסח המערב, בסירטז של קונראד וולף.

בשורה השנייה של הציפיות, אבל עם
הרבה יוקרה ומוניטין, ניצבו במאים כמו
מיגואל ליטין, הצ׳יליאני הגולה במכסיקו,
ברטראן טאברניה, הצרפתי שהביא לברלין
את סירטו האנגלי הראשון, והבמאי
וורנר שרטר, האוונגארדיסט שסירטו הנורמלי
הראשון, ממלכת נאפולי, זכר, ב־סידרת
פרסים בינלאומיים, ומשום כך עורר
סקרנות רבה בסירטו הנורמלי השני. בשלושת
ד,מיקרים עלו הציפיות על התוצאות.
גאבריאל
גארסיר, מארקס, גדול סופרי
אמריקה הלאטינית היום, הספיק כבר
להביע את אי־שביעות רצונו מן העיבוד
של ליטין לסיפורו הקצר אלמנת מונטיאל,
ואי אפשר שלא להסכים עם הסופר. כל
התנופה והדמיון הפיוטי של הבמאי, הפכו
כאן אמצעים למישחק בזמני התרחשות
ולהצגת נושאים חברתיים בצורה השיג־דתית
והשקופה ביותר. טאברניה עורר
את הרושם, לפחות בחלק הראשון של
סירסו, מוות בשידור ישיר, שהוא עומד
לעסוק ברצינות בהתפרצות אמצעי-התיק-
שורת לתחום הפרט, עד כדי הפיכת המוות
להצגת ראווה. אלא שעד מהרה הוא מחליק
אל תחום המותחן הרומנטי השיג-
רתי, שבו ההתמודדות עם מנגנון מושחת
הופכת להתמודדות עם אדם מושחת, ותו
לא. ואילו שרטר, שבתחילת סירטו החדש
פאלרמו או וולפסבורג מצליח להמחיש
בהרבה רגישות את העוני המחפיר בסיציליה,
המדרבן את בניה לחפש פרנסות
משתלמות הרחק מן הבית, גולש אל ההטפה
הרועמת והחד-צדדית. הוא מובייל את
גיבורו מפאלרמו לוולפסבורג (ביתו ומיב־צרו
של הפולקסוואגן).

ק אליגול ה של
פנ ט ה אוז

| ״1 | 1 9פרס מייוחד לרגל יובל
י * השלושים של הפסטיבל. על
התחמון, האנושית להבנה בין הגזעים, כך
הוגדר הפרס אשר הוענק לאתול פו־גארד,
המחזאי שהופיע גס כשחקן בסירטו.
שגיאות הדור הקודם. יש בסרט הברקות
רבות ורעיונות מעניינים, וכצפוי — גישה
אנארכיסטית לנושא. עם זאת, חסר אותו
גרעין עלילתי איתן, שיאחד את כל המר כיבים
ויגבש את הסרט במלוא מובן
המילה.

לתת פרם ניחומים לפולין. בתמונה עם השחקן הבריטי הוותיק ג׳ון גילגוד (משמאל).

* *¥לושות הסרטים שהוצגו מחוץ ל*
/תחרות, גם אם לא היו יצירות מופת; ,
לפחות קיימו את הבטחותיהם. סיור לילי
(אם מותר לתרגם כך את שם סירטו של
ויליאם פרידקין קדוזינג) מספק מנה גדו שה
של אלימות וסטיות מיניות מן המוזרות
ביותר, הפושטות בקהיליה ההומו; -
סכסואלית בניו־יורק.
קאליגולה, ההפקה הענקית של ירחון
המין פנטהאוז, מספק עירום, מישגלים
מכל הסוגים, אלימות ואכזריות — הכל
בסיטונות — בסרט שנראה כמו פליני
בלי נשמה, המחטט בתחתוני ההיסטוריה
הרומית. ואילו טעות בעיתוי של ניקו־לאם
רג, למרות היותו סרט יומרני, נפוח
(המשך בעמוד )42

(המשך מעמוד )41
וריקני, ממלא לפחות את הציפיות מנקודת
מבט אחרת. הוא מכיל כמה סצינות
מיו נועזות במייוחד, בין זמר הפופ לשעבר
ארט גארפונקל לשחקנית תרזה ראסל
(אשתו של ג׳ון דיו בשאיפה ללא מיצרים).
אולם לא רק שמות גדולים מושכים
תשומת־לב. יש גם אמצעים אחרים. הרצח
בקואנקה הספרדי נאסר להצגה במולדתו,
למרות שאין שם צנזורה מזה כמד, זמן.
לדעת המפיקים, נאסר משום שהוא מציג
את המישטרה הספרדית בתחילת המאה
בצבעים מיפלצתיים להחריד. אחרים סבורים
שהאיסור נובע מכמה סצינות עינויים
והתעללות, כמו עקירת צפורניים או תליית
אסיר על אבר מינו. כל זאת בסיפור אמיתי
על עיוות דיו, שבו מתעסקים הרבה
בעובדות, אבל עושים מעט מאד כדי ללמוד
מהן משהו.
הסרט התורכי האוייב הגיע לברלין
כימעט מן הכלא. זאת, משום שהמחבר,
אילמז גיני, שנחשב לקולנוען הבולט של
תורכיה, נידון ל־ 15 שנות מאסר על חתרנות
פוליטית. מן הכלא הוא מעביר לידידו׳
הבמאי זקי אוקטן, תסריטים והוראות
מדוייקות להפקתם. בצורה זו עשו כבר
השניים סרט בשם האדר, שזכה לפרסים
בינלאומיים רבים. השנה הם שלחו לבר
קיבל
פרם מייוחד אחד, הדדום-אם רי-
קאים קיבלו פרס מייוחד שני, התורכים
זכו בפרס מייוחד שלישי, וסרט אנגלי
בשם הפרחח, על עולם הפאנק באנגליה,
וסרט פיני בשם מחול העורבים, על השחתת
הטבע בידו האדם, זכו בציונים לשבח.
ולבסוף, פרסי המישחק. הם הוענקו לשח־קן־מישנה
בסרט של וואידה, אנדריי
סוורין, ולשחקנית המיזרח־גרמניה רנטה
קורסנר, המגלמת זמרת פופ בסרט סולו
סאני של הבמאי היהודי־הגרמני קונראד
וולף. סרט שהוא אחד הראשונים המעז
להתבונן בשולי החברה המיזרח־גרמנית,
ואפילו בעין אוהדת.
כמו בשנים האחרונות, כן גם השנה,
התוכנית של ״פורום הקולנוע הגרמני הצעיר״
היתה החלק המעניין ביותר של
הפסטיבל. הסרטים הטובים ביותר שהוק רנו
השנה בברלין היו סרטים של הפורום.
חובב קולנוע הוא סרט פולני מפוכח
ונבון, על פקיד הקונה מצלמרדקולנוע כדי
לצלם את בתו התינוקת ומוצא עצמו כ-
במאי־הבית של המיפעל שגו הוא עובד.
בתור שכזה, הוא צריך להתלבט בכל
הבעיות והמשברים של אמן בחברה ה סוציאליסטית.
מבלי לחרוג אף לרגע מן
הפשטות של המיסגרת, מצליח הבמאי
כריסטוף קישלובסקי לומר דברים רבים

מצ ה׳ ללפני
המ ועד ט וע נת :
^ ל. ה ש מו עו ת על זה שהשתח־
דרתי מצה״ל שיחרור-מוקדם, על-
פי סעיף פסיכיאטרי, אינן נכונות,״ טוענת
עופרה חזה .״זה נכון שהשתחררתי שיח־רור
מוקדם, אבל זה לא מפני שאני
פסיכית.״
עולם הבידור רועש בשבועות האחרו נים.
ככל שהזמרת התימניה היפהפיה מצ ליחה
ומטפסת במהירות רבה יותר לצמ־רת,
כן גובר גל השמועות סביב נסי־בות
שיחרורה מהצבא .״רק אנשים שמקנאים
בה מפיצים את זד״״ טוען מנהלה
האישי של עופרה, המלחין והתמלילן
בצלאל אלוני .״לצה״ל לא יכולות להיות
טענות כנגד עופרה, למרות שהיא שוחררה
שיחרור־מוקדם. לעופרה יכולות לה־

תכשיטים —

המפיל, יער,כ גדודוואסר מדכיק את כרזת הפרט כעצמו
עבודה עצמית
לין סרט שנמשך למעלה משעתיים, שבו
הם עוקבים אחר התעוררות התודעה הסוציאלית
בבן פרולטריון עני ומרוד, ש הופך
מפרט מדוכא ומנוצל לחלק ממעמד
הפועלים המאורגן. הרקע לסרט: אורת
החיים בפרברי איסטנבול. מרתק ועשוי
להפליא, ומשכנע, בסופו של דבר, הרבה
יותר מן הסיפור המרכזי, שמתחיל למעשה
רק באמצע הסרט.
ואילו רוס דווניש ואתול פוגארד, שסרט
קודם שלהם, האורח, הוצג גם בטלוויזיה
הישראלית, הפיקו מחוץ לדרום־אפריקה
סרט שנוגע מאד למולדתם. הם מנסים
להראות שכל עוד השחורים מתנכלים זה
אל זה, ואינם מוכנים להושיט עזרה לחבר
בצרה, אין להם תיקווה לצאת ממצוקתם.
מאחר והסרט עשוי בפשטות וברגש, הוא
היווה את אחת ההפתעות הנעימות בפסטיבל,
גם אם אפשר לטעון נגדו שהוא
פטפטני מדי ומציג את הלבן כמי שמוסר
לשחורים את המפתח להתקדמותם.
מחול העורבים
^ אשר מגיעים לסוגיית הפרסים ב*
תחרות, נתקלים בתופעה מוזרה 10 .
סרטים מתוך ה־ 19 שהתמודדו זכו ב פרסים.
מסתבר שהשופטים, אחוזי מבוכה
וחילוקי־דעות בדיון על סרטים שהלהיבו
אותם, החליטו שמותר לפזר פרסים לכל
עבר, ואולי כך יהיה ערכו של כל פרם,
בפני עצמו, קטן יותר. שני סרטים התחלקו
בדב הזהב: פאלרמו או וולפסבורג, שהיווה
פיצוי לקולנוע הגרמני, והארטלנד, סרט
אמריקאי פאסטורלי של דיצ׳רד פירם, הפקה
צנועה ונחמדה, מצולמת להפליא ושטחית
למדי.
ההונגרי איסטוון סאבו קיבל את פרם
הבימוי על אחון הדדי, שהיה באמת המלוטש
ביותר בכל התחרות. מארקו פרדי

על מהות האמנות, על יחס הבריות לאמן,
על החברה הסוציאליסטית ועל יצירה חופשית
בה, בהומור, בקלילות ובשנינות.

שונא המין
האנושי
ף שירות המוסד״ ,סרט תיעודי
בן שלוש שעות על הסי־איי־אי,
מזווית ביקורתית מאד, שיגיע כנראה אל
מסכי ׳הטלוויזיה ברוב ארצות העולם. זהו
אחד המיסמכים המרתקים, המבוססים
והמשכנעים ביותר, על הדרך שבה חברה
מקימה גולם, הקם כעבור זמן על יוצריו.
אם להוסיף לשני סרטים אלה סרטים
גרמניים חדשים, כמו. שנות רעב, או הילדים
מבית מם׳ ,67 אין ספק שבחירת הסרטים
בפורום, עם כל ההסתייגויות שאפשר להעלות
נגד הכללתן של כמה יצירוודבוסר
ומיספר הפלגות אופנתיות לפסבדו־אמגות
(כמו גירסת פאנק של הסערה לשיקספיר),
עלתה על זו שבכל המיסגרות האחרות.
פרט לאחת. באחד מבתי־הקולנוע בעיר
נערכה רטרוספקטיבה של כל סרטי בילי
ויילדד. היהודי הברלינאי הזה, שבמשך
שנים נחשב לציניקן חסר־תיקווה ולשונא
המין האנושי הלועג לגיבוריו בפראות,
במאי שרבים סברו כי אינו ניחן תמיד
בטעם המעודן ביותר, מתגלה סוף־סוף,
ובצדק, כאחד היוצרים הגדולים של הקול נוע.
מבקרים תשושים מדי ערב, אחרי
שצפו בנסיונות ההבעה המוצלחים והמוצלחים
פחות של כל מיני יוצרים בני
זמננו, נקבצו לראות שוב את סרטיו ה ישנים
של האמן. הם התיישבו, כמיג-
הגם -בשורות הראשונות, נאנחו אנחת
רווחה ואמרו זה לזה :״סוף־סוף, שעה
וחצי של הנאה צרופה ובטוחה.״ מעניין
אם בניהם של מבקרים אלה יוכלו לומר
דבר דומה, כאשר יראו בעוד שלושים שנה
את הסרטים שהוצגו השנה בברלין.

יות טענות כנגד צה״ל על מה שהוא
עולל לה.״
גירסתה של עופרה לגבי השרות הצבאי
שלה מזכירה את סיפורו של גיבור מעתה
ועד עולם. הוא לא רצה להמשיך ולהתאג־רף,
ומפקדיו הבכירים הורו למפקדיו ה ישירים
להתעלל בו עד שיישבר ויסכים
להתמודד. לדברי עופרה :״אני לא רציתי
להיות בלהקה צבאית. רציתי להיות
כמו כל חיילת. אז התעללו בי וגרמו לכך
שאבקש ואקבל שיחדור מוקדם.״
הזמרת, שהתקדמותה בעולם־הבידור
היתה מטאורית בשנה האחרונה, השתח ררה
מצה״ל על-פי אותו פרופיל, לפיו
משתחררים חיילים וחיילות שצה״ל מח ליט
לשחררם משרות בגלל סיבות פסיכיאטריות
(ראה עמודים 55־ .)54 עופרה עצמה
טוענת :״אני לא יודעת על פי איזה
סעיף שיחררו אותי, וזה לא מעניין אותי.
תרמתי הרבה לצבא, אבל ניסו לשים לי
רגל כל הזמן.״

״הצבא הפך
אותי למדוכאת״
ך* רומן עם צה״ל של הזמרת שזכתה
י * לאחרונה במקום הראשון בשיווויזיון,
אחרי זכייה בפסטיבלי-זמר רבים קודמים
וצעידה קבועה־כימעט במיצעדי הפיזמו-
נים, התחיל זמן רב לפני גיוסה.
אלוני, שהוא, כפי שעופרה עצמה מעידה
,״האבא שלי בכל מה שנוגע לשירה״
מספר :״עוד לפני גיוסה של עופרה
לצה״ל היו לי מגעים עם המלחין רפי
בן־משה, שהיה אז אזרח־עובד־צה״ל וה אחראי
על הבידור בצבא, בדבר צירופה
של עופרה ללהקה צבאית. כאשר עופרה
התגייסה, היא הוצבה מיד לצוות־הווי

אולם השרות הצבאי של עופרה בצוות-
ההווי היה קצר ביותר. מספרת עופרה :
״לפני הגיוס אהבתי את הצבא. עוד כילדה
הופעתי, במילחמת־יום־הכיפורים לפני חיילים,
וציפיית לרגע שבו יגייסו אותי.
״ההופעה הראשונה שלי היתה במסיבת-

נופש באשקלון. התביישתי. ממש הת ביישתי.
עוד לפני שהתגייסתי כבר הצ לחתי
לעצב לעצמי אישיות בימתית, ופית-
אום נתנו לי להופיע עם בחורים ובחורות
שרק התחילו ללמוד לשיר ולרקוד, ועם
תיזמורת גרועה. אני הייתי כבר הרבה
מעליהם.
״רציתי שהצבא יתן לי הזדמנות להכין
תוכנית חדשה ולהוציא תקליט. אבל במקום
זה שלחו אותי לעשות חלטורות ולשיר
שירים ישנים שלי.
״את הצבא לא עניין אף פעם איך אני
מרגישה. כשהצבא היה רוצה שאני אשיר,
אני הייתי צריכה לשיר. אני לא יכולה
להופיע, למשל, כשיש לי מחזור, אבל
את הצבא זה לא עניין בכלל. הצבא הפך
אותי למדוכאה. החלטתי שאני לא רוצה
להיות בלהקה צבאית, רוצה להיות פקידה
בשיריון.״
טיול במקום
^ דברי עופרה לא הניחו לה רפי בן־
€משה וצה״ל להיות סתם פקידה בשיר ית
.״הייתי פטורה בשיריון משמירות !מ תורנויות,״
סיפרה עופרה ,״ביגלל מצב-
הבריאות של אמא שלי, והמצב הכלכלי
בבית. אבל המפקד שלי, סגן־אלוף נחמן,
לא התחשב בשיחרור הזה והכריח
אותי לשמור ולעשות תורניוות, ולא נתן
לי לראות את אמא. הייתי מדוכאה.
״הקש ששבר את גב הגמל היה כש־הכריחו
אותי לצאת לטיול עם כל היחידה,
במקום לבקר את אמא בבית. אני יודעת
שלמפקד שלי היו קשרים עם רפי בן-

שאינו מסוגל לעבוד. ששת האחים והאחיות
שלה, מילבד אחד שאינו עובד, לא
נמצאים בבית, והיא המפרנסת היחידה.
״אני גם צריכה לטפל באמא שלי, שהיא
אשה חולה וסובלת מדיכאונות. אז ביקשתי
שישחררו אותי.״
השיחרור שווה כסף
ף } אז השתחררה, חל ללא ספק שי•
! פור ניכר במצב הכלכלי של עופרה
ושל בני־מישפחתה. קרה להם ממש נם
כלכלי. המישפחה מתגוררת בבית מרווח
ביותר בשכונת־התיקווה. התקליטים, ההופעות
של עופרה והשתתפותה בסרט
שלאגר, שבו התפרסמה ביגלל שיר הפריחה
המפורסם שלה, הביאו לה כסף רב.
גם המישפחה שלה השתנתה מאז השיח*
רור. סיפרה עופרה :״הם דואגים לי. מאכילים
אותי, מכבסים לי, מטפלים בי. אני
נותנת קצת כסף הביתה, למה לאו אני
יכולה להרשות לעצמי. העזרה שלי מסתכמת
בכך שאני משלמת את חשבונות
הטלפון, החשמל והמים.
״אני אוהבת לפנק את עצמי. אני אוהבת-
תכשיטים, בגדים אופנתיים ונוסעת רק
במוניות,״ מספרת הזמרת, שרק לפני כשנה
שוחררה מצה״ל ביגלל סיבות סוציא ליות•
״יש לי רשיון־נהיגה, ואני מתכוונת
לקנות מכונית בזמן הקרוב.״

חיילת חזה

חזה בהופעה
לא לשיר עם חיילים
עופרה אינה מכחישה שהשיחרור מ־צה״ל
שווה לגביה הרבה מאוד כסף, אבל
טוענת :״אני רציתי לשרת בצבא. הצבא
לא ידע לקבל אותי, התעלל בי כיוון
שלא רציתי לשיר עם חובבים, ולא הסכים
שאהיה סתם פקידה. פשוט רדפו אותי.

ענו ה חזה השתחווה מצהיל בטענה
נ׳ עליה לכונס את אמה החולד!
והמווכאה ועתה היא קונה ועצמה
תכשיטים, בגוי־אופנה ונוסעת במוניות

— ותמיכה במישפחה

אני לא השתחררתי בגלל הדיכאונות שלי,
אלא ביגלל המצב של אמא שלי והדיב־אונות
שלה.״

אחראי־לבידור בן־־משה
״לא רדפתי!״

אמרגן ארוני וחזה
״מיקרה סוציאלי״
משה, ואני גם יודעת שרפי בן־משד, אמר
בכל מיני מקומות שהוא יגמור את ה־קאריירה
שלי ביגלל זד, שאני לא רוצה
להיות בלהקה צבאית.
״ביום של הטיול, ישבתי ובכיתי כל
הזמן במכונית, והחלטתי לעבור מהבסיס.
ביקשתי וקיבלתי העברה לקרייה. אבל
הסיפור של השריון רדף אחרי נם שם.
הייתי מדוכאה והמצב של אמא שלי הורע.
אז ביקשתי להשתחרר שיחדור מוקדם.
שלחו אלי הביתה קציני־סעד, קיבלתי
חופשת־שיחרור ואחריה פטור מצד,״ל.״

סוציאלית ולא פסיכיאטרית וסרח טוענת כי מצב מישפחתה,
? ומצב בריאותה של אמה, הוא שגרם
לכך שצד,״ל ישחרר אותה שיחדור מוקדם.
״כל הסיפורים על שיחרור פסיכיאטרי
אינם נכונים. עופרה שוחררה בגלל סיבות
סוציאליות,״ מסביר מנהלה האישי, אלוני.
לדברי *ופרה, אייה הוא אד חולה,

שאשים קץ לקאריירה של עופרה, ואף
פעם לא הייתי בקשרים עם שום גורם
צבאי לגבי עופרה חזה. כל הטענות האלה
הם שטויות, המצוצות מהאצבע.״
אם נכונה טענתה של עופרה חזה,
שהיא שוחררה מצה״ל כדי לטפל בבני-

רפי בן־משה, בעלה של השחקנית דליה
פרידלנד, שאותו מאשימים עופרה ומנה־
.לה האישי בפרשת ההתעללות, כביכול,
בעופרה בצה״ל, אמר השבוע :״אני כבר
לא עובד בשביל הצבא, אף פעם לא היו
לי כל עניינים עם עופרה חזה. לא אמרתי

מישפחתה, והשמועות על-כך שהיא שוחררה
בגלל בעיות נפשיות, אינן נכונות,
הרי שהזמרת המצליחה פשוט הצליחה
״לעבוד״ על שילטונות הצבא. גם אז קשר.
לבוא לצעירה משכונת־התיקווה בטענות.
בזמן בו משתחררות מהשרות מאות בנות־גילה
מטעמים דתיים, מותר לעופרה להש תחרר
מטעמי נוחיות. אם היא שיקרה,
הרי שלפחות היא שיקרה את הצבא ולא
עשתה שקר בנפשה.

המחיר למודעות פרסיות ־ 25.לי למילה, ל מודעות מסחריות ־ 20.די למילה ד 4הופעות רצופות.
ה מ דו רוערךע״• פ ר סו ם אפ ר ס מון ר ח׳ א רנ ב׳ 9 3ת־ א, טר2 9 0 3 6 7 .

חוסם לשיחות בין־עירוניות ובין־
לאומיות .״טלפון סנטר״ .)03(293023
חוגים אסטרולוגיה בתנופה! נפתחות קבוצות
לימוד (אפשרות לחוגי בית)
בערים הגדולות ובישובים. מסלולים
להכשרת יועצים אסטרולוגים וקורסים
באסטרולוגיה עצמית. למידע נוסף:
״המרכז לתכנון אסטרולוגי״ ,ת״ד
21256 תל־אביב, טלפון)03(218316 :
בימים א׳— ה /בין השעות —09.00
.13.00

הסבות לטלפונים לחיצים +זכרון,
טלפונים ומזכירות אלקטתניות, חייגנים
אוטומטים. המבחר הגדול ביותר
בארץ ,1״טלפון סנטר״ .)03(293023

אפוקה — גלריה לדברי נחושת ואומנות
— ייצור ושיווק גם לחנויות בהנ חות
גדולות. אבן־גבירול 54 תל־אביב.

טלפונים
אם קבלת חשבון טלפון מנופח, התקן

מכוניות למכירה

מכ תות תפירה
לרכוש מכונת תפירה במחיר שלוש
שמלות? אכן, אין זו מתיחה, בואי
והיווכחי. לירות — המרכז הגדול ל שיווק
מכונות תפירה בגישה אישית
ואמינה עם אחריות מחייבת. ר׳ עקיבא
132 בני־ברק, טלפון.787914 :

ג׳נרל אלקטריק חדשים מארה״ב ביבוא
אישי, אספקה תוך שבוע טלפון :
.)03(244841

רהיטים עתיקים, שולחנות לסלון, פי נות
אוכל, כורסאות, רהיטים מסוגננים
למערכות סטריאו, טלוויזיה ועוד. גניה
.)03(941738 ,)03(999646

גלריות

מקררים

ריהוט עתיק

אפשרויות חדשות של תפיסה ומו דעות
! משחקי תודעה בשיטת מאסטרס
ויוסטון — ספורט פסיכולוגי מרתק
ומפתח! פגישות שבועיות ומרתונים
בסופי שבוע בכל הארץ. למידע נוסף :
״לגעת במופלא״ ,ת״א ,1193 רמת
השרון.

לסטודנטים יציאה 28.3.80 חזרה ב־
8.4.80 רק $140 הלוך ושוב. שיט פסח
כאיי יון — הנחה מיוחדת לסטודנטים.
פרטים בסניפי איסתא ת״א, ירושלים,
חיפה.

עות ותיירות בע״מ — הסוכנות שלך
הפונה אליך. בית אסיה, רה׳ וייצמן 4
ת״א טל.210718/9 .

״פלתורס״ מזמינה בחופשת הפסה
צעירים וצעירות עד גיל ,35 לבלות
שבוע של כיף אמיתי ביון, הכולל
טיולים, בילוי והכרויות. פרטים והר שמה:
במשרדי ״פלתורס״ ובכל סוכ נויות
הנסיעות.
הכרויות בעל נסיון באשה לידידות ואינטימיות,
ת״ד 2190 רמת־גן.

בבית הארחה עין גדי מחכה לך נוה
מדבר אמיתי 8 .ימי נופש הכוללים
טיולים באיזור, סרטים והרצאות במ חיר
מיוחד, וכן חופשות סוף שבוע.
!:וכנות ראשית להזמנות :״קל־תור״
אלנבי 95 תל־אביב, טל)03(286186 .
ובסניפי ״קל״.
אנו נשרת אותך בנאמנות. דרור נסי־

פליימוט — הורייזן 1980 ספורט, אוטומטית
+מזגן, בלי מיסים, מנוע | פרסום ״אפרסמון״ ,ת.ד ,30184 .תל־אביב

נופש 1 איסתא צ׳רטר מציעה טיסות ישירות 1
לארה״ב: ב״איסתא ג׳מבו צ׳רטר״ .
במטוס 747 אל־על החל מ־ $ 399 כיוון |
אחד. ליון כפסח — בטיסות השכר .

מצ״ב נוסח המודעה +צ׳ק/המחאת דואר לפקודת פרסום ״י.ב. אפרסמון״.
מודעות פרטיות — 25.ל״י למלה, כולל מ.ע.מ( .מינימום 10 מלים).
מודעות מסחריות (חנויות, בתי עסק, וכד 20.ל״י למלה, כולל מ.ע.מ.
(מינימום 15 מלים ו* 4הופעות רצופות).

הופיע ספר חד ש
.71 גבריאל ווזנבאו ם

״קאסר,״ -
רעננות,רכות, שוככות ואוירה צעירה.

התמונה המדברת

״קאסרי״ -

הוס

המחיר 118 :ל״י(כולל מע״מ)
מפיץ ראשי: בית־עלים

הנ א ה אמיתית ותחו שות נכל או ת.
״קאכר׳״ -
סכו! הנעורים של ״עץ הזית״ מכיל
שמן קוקוס מעולה
לריכוך העור, עידונו יכוה יופיו
ומרכיכים טכע״ ם ל שמירת כריאותג

״ קאמרי ״ -הנאהא מי תי ת.

סכו! ״חוצלארץ״ מעולה

מ תו צרת *נ ץ

חישוארת החתחוח בפא ו ח

^ ת דורית ראיתי לראשונה כשטסתי
י מלוס־אגג׳לם לסך פרנסיסק׳ו. דורית
סטיבנם התנוססה על והעמוד המרכזי של
השבועון הפופולארי אס. הסותרת לתמונה
סיפרה׳ כי דורית סטיבנם עומדת לעבור
את שיאה של פארה פוסט במכירת פוסטרים.
׳תמונתה
הסכסית של דורית, בשיער
רטוב ובבגד־ים אופנתי צמוד, משכו את
תשומת־ליבי. נם השם דורית, שהוא שם
ישראלי לסל הריעות, הזכיר לי משהו.
באותו שבוע סיפר לי סמי זלצר, בעלה
של הספרית עליזה, ובעל הבוטיק המפורסם
פרוצ׳י מבוורלי-הילס, המעורה היטב
בחיי הכוכבים כאן, כי פגש במסיבת ביב־

נקבע הראיון, שהתקיים בביתם היפה של
בני הזוג סטיבנס, על מולהולנד דרייב ש־בגבעות
הוליבוד.
חיילת במיצעד צה״ל
^ ורית פתחה את הדלת. יפהפיה
1מדהימה בשיער בלונדי ישר. גוף
דקיק בתוך מיכנסי קורדרוי צמודים ומגפי־עור
המגיעים מעל לירכיים של רגליים
׳שאין להן סוף. העברית שלה מהולה ב־
״או, יה!״
דורית סיפרה לי כמעט מייד, שהיא אור

רי ת ס טי בנס,
חי פ אי תשגדדהב קי בו ץ
ע־ן־ ח רו ד, קו 8גרתהצלחה
בעולםהסר טי םהאמ רי ק אי
בים בחורה ישראלית בשם דורית ונדמה
לו שהיא מצליחה יפה. שאלתי אותו אם
שם מישפחתה של הבחורה הוא סטיבנס,
אך הוא לא זכר.
לא חלפו אלא ׳כמה שבועות ושוב ראיתי
את דורית. הפעם בטלוויזיה, עוזרת לכוכב
הקשיש ג׳׳ורג׳ פרנס להטביע את כפות
ידיו ורגליו בתיאטרון הסיני. חד. עוד לא
הכל. כעבור כמה ערבים ראיתי אותה
משתתפת במערכון עם המנחה הנודע ג׳וני
קארסון, ואם זה לא מספיק, ראיתיה גם
בתפקיד בולט בסידרה הפופולרית המלאכים
של צ׳ארלי.
.החלמתי לברר מיהי דורית סטיבנס.
התקשרתי לידידתי גלדי פונטיין, סוכ׳נת־דוגמניות
חשובה, ישראלית לשעבר, ש היא
סיפור הצלחה בפני עצמו. ג׳ודי נתנה
לי את מיספר הטלפון של דורית סטיבנס.
זה לא היה קל להגיע אל דורית סטיבנס.
יש לה סוכן צמוד בשם ג׳ואל סטיבנס
׳שהוא, במיקרה, גם הבעל שלה. ולפני
שמדברים עם הסוכבת־ישבדרך, מדברים
עם הסוכן, ולפני שמדברים עם הסוכן,
מדברים עם הבעל. ורק אחרי שמשביעים
את רצונו של האדון סטיבנס עוגה דורית
בטלפון.
היא נשמעה הססנית. לא בטוחה בעצמה.
לא משוכנעת שהיא רוצה לה׳תראיין לעיתון
ישראלי .״מה יצא לי מזה?״ שאלה,
״אולי מוקדם מדי, אני בתחילת הדרך. עוד
לא עשיתי שום דבר רציני ממש. כשאני
אעשה, יהיה לי מה להגיד.״
שיכנעתי אותה שלמען עם ישראל כדאי
שנפגש. דורית היתד. צריכה להיוועץ ב־־
סובן־הבעל, שביקש לברר מי אני. לבסוף

זת את המיזוודות. תוך פרק זמן קצר, כך
אמרה, היא נוסעת עם בעלה הסוכן להוואי,
כדי לגלם את התפקיד הראשי בפיילוט
(סרט־ניסוי) בשביל חברת אי־בי־סי,
שיהיה מעין התשובה להוואי חמש
אפס של חברת סי־בי־אס. שם הפיילוט
מגנום, ואם יצליח, סיפרה דורית, יהפוך
לסידרה שאותה יפיק המפיק הנודע אהרון
ספלינג.
מגנום הוא הצ׳אנס של דורית להפוך לכוכבת.
באולפני הטלוויזיה בהוליבוד מקליטים
עשרות פיילוטים, שמתוכם מצליחים
להגיע אל המירקע רק מעטים. אם הפיילוט
של מגנום יצליח ויוחלט להפוך אותו
לסידרה, תהפוך דורית תוך זמן קצר לאשר.
מפורסמת.
מאחורי החזות המרשימה של דורית
סטיבנם מסתתר סיפור עצוב, המתאים בעצמו
לסרט. היא נולדה באוסטריה להורים
שהתגרשו כשהיתה בת שנה. מאז גדלה
בבית אביה. בגיל שמונה עלה האב
עם בתו לישראל והשתקע בחיפה. דורית
הלכה לבית־ספר גאולה ובגיל אחת עשרה
נשלחה על-ידי האב לקיבוץ עין־חרוד. שם
שהתה עד גיל .16 קראו לד. אז דורית
גו׳לד.
האב חלה בשיתוק ודורית עזבה את הקיבוץ.
היא אומרת :״הוא רצה שאגדל כילדה
יהודיה. החלום שלו היה לראות אותי
צועדת כחיילת במיצעד של צה״ל. הוא
היה פטריוט אמיתי.״
מחלתו של האב היתה נקודת־מיפגד. בחייה
של דורית. היא מספרת :״הייתי מאוד
קרובה לאבי. פתאום נשארתי לבד והוא
׳נשלח לבי׳ת־חולים בנהריה, הייתי איתו

שנועד להציג את דורית סטיבנס הישראלית במלוא

י י ״ ייי ^ ע ו הדרה, מופץ בארצות־הברית באלפי עותקים ומאיים

י י 1-1
לשבור את השיא שאליו הגיע הפוסטר המקביל של פארה פוסט. סוכן האמנים
של דורית סטיבנס הוא בעלה, ג׳ואל סטיבנס, המאמין בעתידה של דורית כסופר־סטאר.
שם ימים ולילות. ישנתי שם. כשהבנתי
שאבי ישהה בביתחזזחולים זימן ממושך
החלטתי שלא לעזוב אותו אפילו לרגע.
היי׳תי בת 16 זאבי נשלח׳לסנטוריום ב-
קרית־חיים למשך כל הקיץ. עבדתי שם
כאחות סנטירית, והתבגרתי בחודשים האלה
בעשרים שנה. הכרתי את המוות.
׳ראיתי אנשים מתים שארזו אותם כמו
כביסה מלוכלפת. ראיתי דברים איומים.״

פרצוף יפה
^ 7למכונות פפיטה
ך* שיחה ביני ילכין דורית מתנהלת
י 1באנגלית, מכיוון שהבעל הסוכן, ג׳ואל,

מקשיב בל העת. הוא לא אוהב את מה
שהיא מספרת לי ואומר לה, שכשהיא מדברת
עם עיתונאית אל לה לאמר כל מה ש עולה
בראשה. אני דווקא אוהבת את הכנות
שלה, יש משהו יפה באיך שהיא מספירת
סיפור כל יכך עצוב. אני לא יודעת
אם זה בגלל שהיא שחקנית טובה או סתם
בגלל שהיא יודעת לספר.
הבעל הסוכן קוטע את השיחה ומבקש
ממני לצטט אותו. ואכן בה אמר ג׳ואל
סטיבנם :״דורית סטיבנס הולכת להיות
סופר־סטאר. צריך רק לאחות את הקטעים,
לשים את בל החתיכות ביחד, והיא תהיה
סופר-סטאר. אני עובד כסוכן. עבדתי בש ביל
אי־בי־סי, עבדתי כמנהל אישי של
פיטר סלדס. כעת אני המנהל האישי של

פת בקפריסין׳ עם פיטר סלרם. ידעתי ש פיטר
סלרם באי אבל אף פעם ילא פגשתי
את ג׳ואל. הגעתי ארצה בערב יום־הכיפו־דים.
היו אצלי חברים בבית, פינק פלוייד
היו על הפטיפון והיתר אזעקה. חשבתי
שזה מהתקליט, אבל זה בא מבחוץ. היו
אצלי כ־ 15 איש. אחד אחד שמעו אח
הקריאות שלהם ברדיו ועזבו. הבחור האחרון
שעזב !נקרא אילן והוא אמר: או קיי,
דורית, להתראות אחרי המילחמה.׳ הוא
נפצע קשה׳ ־נסעתי אליו לבית־החולים וטיפלתי
בו יומם ולילה. טיפלתי גם בפצועים
אחרים, יאבל הרגשתי שהארץ לוחצת
עלי. חברים שלי מעין־חרוד, שגדלתי איחס
,׳נהרגו. אבא שלי היה חולה אנוש.
טוב, אז אני מתנדבת בביח־חולים חדרוז,
אבל זה לא זה.
״מה אני ירוצה. לעשות ז נסעתי בלילה
ההוא בטרמפים לבית־החולים בחדרה ואחר
כך לבית־הבראה בנתניה ואחר בך לחיפה,
וכל הזמן חשבתי. ידעתי שאם אני
רוצה לתרום באיזושהי צורה לארץ, אני
מוכרחה להגיע למשהו בזכות עצמי.״
באחוזת פלייבוי

הדרך,״ מודה

זו מתרכזת בפניה של דורית סטיבנס ונועדה
1יוד:
להציגה כשחקנית ולא כסתם־דוגמנית .״אני בתחילת
דורית. אך היא מאמינה בכוחה ובכישוריה ומשוכנעת בהצלחתה.

(המשך מעמוד )45
דורית ויש לי לקוחות כמו דוברם ליונס,
שעושה עכשיו סרט עם אליוט גולד וסורג׳
פאפארד.
״בשנות עבודתי פגשתי הרבה מאוד
נשים במקצוע הזה. נשים •פרצו לחיות
שחקניות, נשים שהפכו לשחקניות. ואני
׳אומר לך: דורית היא לא רק יפהפיה,
היא גם שחקנית מצויינת. אני מקבל תגובות
לא רגילות על כיל מה ׳שהיא עושה,
והיא מקבלת המון מיכתבי ׳מעריצים. יש
מועדון מעריצים על שמה בקולורדו, ואחרי
שהקרינו את המלאכים של צ׳ארלי
היא קיבלה עשרות מיכתבי מעריצים.
מעריצים שלחו פיכתבים גם לאס מגאזין
וגם לפיפל מגאזין. תני לנו עוד שנה שנתיים
ואתם בישראל עוד תיתגאו, שאחת
השחקניות הגדולות ביותר של אמריקה
היא משלכם.״
דורית ׳מחייכת ׳וממשיכה לספר :״לא
יכולתי להישאר בב״ת-החולים. והלכתי לעבוד
בשביל עורך־דיו בחיפה. אנשים אמ רו
לי, :את יפה, למה שלא תעשי עם זד.
משהו /ואני, הראש שלי בדברים אחרים
— דאגתי לאבא שלי, רציתי להיות קרובה
אליו, ורציתי גם לשחק. אבא שלי חלם
שאני אהיה שחקנית ׳מפורסמת. ידעתי ש בארץ
זה לא זה. פח, באמריקה, יש לי
שטרסברג. בארץ יש בית צבי. חלמתי
לנסוע. התחלתי לעבוד כדוגמנית ולקחו
אותי למודעות של מכונוודכביסה. זה לא
היה מה שרציתי לעשיות. ידעתי שאני
יכולה לתת הרבה מעצמי, הרבה יותר
מסתם פרצוף יפה למכונות כביסה.״

תי על הצבא אני אומרת ששירתתי בצבא,
כי זה מה שהם תצים לשמוע.
״אחרי שנפרדתי מהחבר שלי עברתי ל־תל־אביב
והתחלתי לחסוך כסף כדי לנסוע
לחו״ל. אבא שלי נתן לי קצת כסף ובגיל
17 נסעתי לאיטליה. נכון, התחלתי נורא

חדי מידחמת יום־הכיפורים עזבה
י * דורית גולד את הארץ ונסעה לחוץ־
לארץ.
.היא מספרת: זה היה כמו לגור בסצינה
מתוך הסרט כלבי הקש, אנשים
אפורים, חשדניים, ואני עם חצאית מיני
וסוודרים הדוקים. נסעתי לניו־יורק, עבדתי
כדוגמנית וראיתי שזה לא עסק — יותר
מדי פגישות וריצות ואלף בחורות מחכות
לראיון ורק אחת מקבלת את הג׳׳וב. קיבלתי
כמה עבודות ולא הייתי יכולה יותר.
לא היה לי כוח לפחת הרגליים בחורף
הנוראי. רציתי את זה אחרת. לא רציתי
להיות אחת מאלף. תקופה מסויימת עבדתי
במתורגמניית ואז פגשתי את ג׳ואל, במסיבה.
חברים
לקחו אותי למסיבה בסיגנון גט־סבי
הגדול, שהתקיימה בסאות־המפטון.
היו שם מאות אנשים, ואני ראיתי רק אותו,
ומאז השתנו כל החיים שלי. החלפנו
.מיספרי טלפון ולא התקשרנו. אחר כך
פגשתי אותו בבלומינגדיל. הללנו לארוחת
ערב ושבועיים אחרי זה עברנו לגור ביחד.
ארבעה חודשים אחרי זה׳התחתנו.
כשהכרתי אותו הוא היה מפיק־סרטים
ואמר לי :״את חייבת להיכנס לסרטים.״
הוא עשה לי מיבחנים ואמר :״את יודעת

כון משותף מסידרת הראיתות שלו, הלילה.

פינק פלוייד
י^ל ביוס הביפוריס
י /ואל עוזב א ת הבית, לפגישה, וי
״ השיחה קולחת עתה בעברית.
״היה לי חבר, שהיחד. לו מספרת נשים.
בחוד נהדר שנתן לי ׳המון אהבה. חיפשתי
אצלו את צבא שלי זזה היד. מי׳שגה. הייתי
הולכת בתקופה ההיא לחוף הכרמל.
תמיד צילמו אותי, אבל לא יכולתי לעשות
כלום עם התמונות, כי הוא היד. נורא
שמרני. הסיפור עם החבר נגמר אחרי שנתיים.
הבנתי שאני לא יכולה להיות רק
עקרת־בית או אמא לילדים. לצבא לא
הלכתי, כי שוחררתי בגלל אבא שלי, אבל
כשמראיינים אותי לטלוויזיה ושואלים או

—^י—יי ו!

הגענו הנה לפני שנתיים וחצי. ג׳ואל
לא עבד עדיין כסוכן והוא אירגן לי את
ג׳ודי פונטיין, שהיא ישראלית לשעבר.
ג׳ודי היא אחת הסוכנות החשובות בעיר
ומאוד קשה להתקבל לסוכנות שלה. חיא
אמדה לי :״יש לך נמשים ושיער ארוך
מדי. תסתפרי ואל חשבי בשמש.״
היא זרקה אותי מיד לעבודה — צלמים
ותמונות. הייתי מצטלמת ובאה עם
־תמונות משגעות. היא היתר. זורקת אותן.
אף פעם לא השבעתי את רצונה. אבל
ג׳ודי השיגה לי ׳המון עבודה ועשיותי המון
דברים, פוסטרים, עטיפות של תקליטים,
בגדים וכדומה. והיא כל הזמן דחפה אותי
להשתפר ולהשתפר.
לקחתי שיעורי מישחק אצל בוב ליונס,
שהוא היום קליינט של ג׳ואל, והחלטתי
לחפש לי סוכן-׳שחקנים. סודי סידרה
לי להיכנס למסיבות יום ראשון בבית של
יו הפנר, באחוזת הפלייבוי. קשה מאוד
להיות ברשימת המוזמנים למסיבות האלה,
אך ג׳ודי המליצה וזה עזר. איך שנכנסתי
ניגש אלי הפנר, הציג את עצמו ואמר למזכירה
שלו להכניס אותי לרשימה באופן
קבוע. מאז אני שם כל יום ראשון, גם
במסיבות הגדולות. זה חשוב מאוד להיות
מוזמן לאחוזת הפלייבוי, כי בל מי שהוא
:משהו מוזמן למסיבות האלה ועושים שם
המון קשרים. חברה שלי שעבדה איתי על
המלאכים של צ׳ארלי אמרה לי :״דורית,
אני כבר שנתיים באה לכאן כל יום ראשון.
והפנר אף פעם לא פנה אלי באופן אישי.
עד כאן סיפורה של דורית.
שאלתי יאותה מה עשתה בשביל להיות
שחקנית קולנוע והיא ענתה :״שלחתי

בעל פלייבוי

הוא יו הפנר המפורסם, הנראה בתמונה מימין, בפרופיל.
במרכז, מזוקן, הוא בעלה של דורית, גיואל סטיבנס,
המתמסר לסלילת דרכה אל הפיסגה. משמאל: דורית סטיבנס, צוחקת בפה
מלא. חצי מוסתרת (שנייה משמאל) היא שחקנית הקולנוע ליסה בלאונט.
מוקדם. עשיתי קצת צילומים במילאנו וחזרתי
ארצה. תמיד אמרו לי שיאני נורא
יפה. הייתי יוצאת מתוך עצמי ומסתכלת
מהצד. תמיד הייתי ביקורתית כלפי עצמי.
״לפני שחזרתי לארץ נסעתי לקפריסין.
הכי מוזר הוא שגם ג׳ואל היה באותה חקו־

לשחק ונראית טוב, אני אעבוד עליך ואת
תהיי שחקנית.״ בינתיים עברנו מניו־יורק
למיאמי. גואל סידר לי שש פירסומות
לטלוויזיה המקומית ואז עברנו ללוס־אנג׳־
לס, שבה קורה הכל. פתאום הכל נראה
יותר מציאותי.

מיכ׳תבים לשישים סוכנים, עם התמונות
שלי. קיבלתי 16 טלפונים. ביקרתי את
כולם. ברגע שפתחתי את הפה אמרו לי:
,מצטערים, יש לך מיבטא, וזה קשה.׳
לקחתי שיעורי־דיבור ואז ג׳׳ואל החליט
*לפתוח מישרד והתחיל לדחוף אותי. הוא
סידר לי ראיונות אצל ג׳וני קארסון בתוכנית
הלילה. לא רק שרואייגתי, עשיתי אי-
תו מערכונים. הלכתי מפגישה לפגישה,
כדי שיכירו אותי. בעיר הזיו אנשים חייבים
להכיר אותך. את חייבת לזחול לפני
שאת הולכת. בעיר הזו הם רוצים לראות
את הפנים שלך הרבה לפני שאת עושה
משהו. הלכתי לפגישות עם עוד מאתיים
בחורות וכל הזמן אמרתי לעצמי, :הרצל
אמר אם תרצו אין זו אגדה׳ .ואני אומרת
לך, זה נכון! כל דבר שאת רוצה לעשות
בחיים אפשרי. אני כותפת לי את הדברים
ועושה תמונה של מה שאני רוצה, ואם
אני ארצה, אין זו אגדה. אני אהיה שחק נית
קולנוע מפורסמת. אני בטוחה.

״בינתיים ג׳ו׳אל סידר לי ראיון עם רוז׳ה
ואדים. זכרתי אותו מתמונות בארץ׳ כזר,
רזה עם מישקפיים! ,ופתאום אני רואה אדם
כל כך נאה. אמרתי ׳לו , :אתה נראה הרבה
יותר טוב במציאות /זה ׳שבר את הקרח
והוא סיפר לי שהוא עושה סרט באפריל
והוא חושב שאני אהיה טובה לתפקיד של

התמונה שלמעלה, כמו זו

י י ^ יי י • שלמטה, נועדה להציג את
הישראלית בפני במאים, אנשי טלוויזיה
וקולנוע. התמונות הללו מהוות זזלק מתיק
שלם, שבאמצעותו יכולים אנשי הסרטים
להתוודע התוודעות ראשונה ל״גיבורת
התיק״ ,השואפת לקבל תפקיד בצוות שלהם.

00171

בשולחן הסמוך ישב קלוד ילל!1ש וואדים
הכיר לי אותו.״

הכל יבוא
בזמן הממאיס
^ * אלתיאת דורית איזה תפקידים
״עשתה עד כה.
״השתתפתי פעמיים במלאכים של צ׳ארלי
— פעם אחת הייתי מזכירה בחברת סרטים
שעושה סרטים לא בדיוק בסיגנון המקובל
והמלאכיות מנסות לברר מה קורה
שם, ופעם שניה ׳שיחקתי חברה של שריל
׳לאד.
״השתתפתי גם בסידרר, המצליחה צ׳יפס,

בתפקיד בחורה שנתקעה על האוטוסטרדה
ואריק אסטרדה, גיבור הסידרה, מציל אותה.
עשיתי תפקיד בסידרת טלוויזיה שלא
הצליחה והשתתפתי בסידרה אי החלומות,
עם ריקרדו טונטבלן והגמד הרווי
וילשיין ,׳שיחקתי דוגמנית צמרת.
״באפריל מתחילים פה !בהקרנת סוחר
החלומות ואני אגלם דמות של משרתת
צרפתיה משנת .1914 זהו אחד התפקידים
הכי טובים ׳שעשיתי עד עתה. חוץ מזה
השתתפתי בסידרת הטלוויזיה 200 רוברטס
וכמובן, בתפקיד הראשי בפיילוט ׳מגנום,
שאם הוא יצליח אני אהיה כוכבת.״
ומה התוכניות לעתיד?
״סרט חדש בשם אס־או־בי עם בלק
אדווארדס שעשה את ,10 וסרט חדש של
ג׳יימס בונד. תוכניות טלוויזיה באות תמיד.
בקרוב אני עושה את באק רוג׳רס ואת
ספינת האהבה. אני עובדת ׳ועושה לעצמי
שם. לאט לאט מתחילים להכיר אותי, במ אים,
מפיקים ושחקנים. הוליבוד של היום
זה לא מה ׳שהיה פעם, לא מגלים כוכבים
בן לילה. שחקנים עובדים שנים עד ש-
.מגלים אותם. יש לי סבלנות, הייתי מועמדת
לתפקיד ראשי עם מרלון ברנדו יג׳ודוג׳ סי
סקוט בסרט פורמולה ולבסוף מרתה קלר

קיבלה את התפקיד• עשיתי מיבחן־בד לתפקיד
ראשי בסרט חשוב, וזה מספיק.
זה חשוב כשלעצמו. אני לא פוחדת, הכל
יבוא בזמן המתאים. אני יודעת, שכל החלומות
׳שלי יתגשמו.״
שיקופיות בחדר חשוך
ף ימ ה עם הסיפורים על שחקניות שמקב־
1לות תפקידים באמצעות המיטה?
דורית :״אני לא עברתי את זה, אני לא
מאמינה שבמאי יתן היום תפקיד לבחורה
רק בגלל שהיא הלכה איתו למיטה.״
לא תפקיד חשוב יאבל אולי תפקידון,
שעשוי להוביל בעתיד לתפקיד חשוב.
דורית :״אני מוכרחה לספר לך סיפור
מוזר שקרה לי. לפני שנה וחצי הגיע
לג׳׳ואל ׳מיכתב, שקארלו ׳פונטי עושה סרט
והוא מחפש בחורה שהיא משהו בין מרי-
לין מוגרו ובריג׳יט בדדו. ג׳ואל שלח תמונות
וסידר לי פגישה עם אחד, ז׳אן קלוד
פרנסוא, שעושה את הקאסטיניג, כלומר
מאייש תפקידים. אני מגיעה לפגישה ויושב
שם איש בגובה של מטר וחצי, עם

שפם וצעיף לבן, מסתכל על שקופיות
בחדר חשוך. הדלקתי את האור, לא בגסות,
פשוט לא רציתי להיות איתו לבד
בחדר חשוך. הוא קפץ ואמר לי בגסות:
,מי ישלח אותך לפה? ׳תראי לי •תמונות !׳
הראיתי לו תמונות והוא אמר לי , :את
רוצה להגיד שאלה רגליים?׳ התחיל לרדת
עלי, על החיוך, על השערות, על מה לא.
לקחתי את הספר שלי ואמרתי לו , :אדוני,
לא מגיע לך להסתכל בספר התמונות
שלי. אתה לא עושה סרט עם ק׳רלו פונטי,
אתה עושה פורנוגרפיה ואני לא נמצאת
פה בשביל ׳פורנו!׳ היה לי מסטיק בפה.
לקחתי את המסטיק ׳והדבקתי לו על המצה.
הוא ישב המום. כמובן שהסתבר שלא היה
ליו כל קשר עם קארליו פונטי. הוא סתם
היה קרוק. קוראים גם דברים כאלה אבל
זה הסיכון שאת לוקחת על עצמך כשאת
׳נפגשת עם אנשים לא מוכרים במקומות
׳שלהם. זה לעולם לא יכול לקריות ב־פארמונט,
בפוקס, ביוניברסל או באם־ג׳י־אס
זה יכול לקרות רק אצל הלא מיקצו־עיים.״
כמו
שהיא נראית ׳וכמו שהיא נשמעת,
ועם בעל־סוכן הדוחף אותה במו בולדוזר,
דורית סטיבנס תגיע רחוק.

417׳

נאשו ניתחה צומח
״ העולםחזה ״ את
הת ונרות ים שצילמת
נמקות זדנשע, היא
גילתה נהם תרסיס
המעלים שאלה מציתה:

ה *וםאסשו
הי חלח ציו?

אשה וירוה בין הלהבות

בשעה שצולמה התמונה לא
המזינה הצלמת, גילה רזין,
בדמויות כלשהן בתוך הלהבות. האש שאחזה במכונית סינוורה את עיני השוטרים והאזרחים

במקום. רק אחר־כך, כשעסקה גילה בפיתוח התמונות, במעבדת הצילום שבמערכת
העולם הזה, הבחינה בשתי דמויות. מימין: במושב הנהג, נראתה דמות האם. משמאל :
במושב הסמוך, נראתה דמות הילדה (בתצלום נראות הדמויות בכיוון החיצים השחורים).

בתמונה זו אפשר להבחין בדמות האשה
ליד ההגה (חץ ימני) ובדמות הכלבה
מיסו, שהיתה במכונית יחד עם סנדרה וטלי בעת שהתפוצץ הריסון. התמונות האלה

צולמו כעשר דקות אחרי הפיצוץ, כשהלהבות פשטו במושבים הקידמיים של המכונית.
בתחילה היוותה היעלמותה של הכלבה תעלומה, שכן שרידי גופתה לא נמצאו.
אחרי ארבעה ימים התברר כי הכלבה חזרה לביתה — עייפה, מלוכלכת וקצת חרוכה.

הכלבה לפני שקפצה

הכלבה קובצה בזמן הניבוי 5־ ^

המכונית, כשהאש כבר פשסה בה, הותז סילון המים הראשון על־ידי הכבאים שהוזעקו
למקום. בתמונה רואים מימין את הכבאי מכוון את סילון המים אל עבר המכונית הבוערת.
בצידה השמאלי של התמונה רואים את הכלבה מזנקת החוצה, מבעד לחלון מנופץ.

ך* אם ניתן היה להציל את האם ובתה,
י 1שנשרפו למוות, לכודות במכוניתן, ליד
תחנת־הכוח רדינג ד׳ בתל־אביב, בליל־שבת
לפני שבועיים ן
איש לא העלה שאלה פשוטה זיו על דל
שפתיו, והיא לא נזכירה בלל בדיווחים
המפורטים בכלי־התיקשורת. מחקירת ה־מישטרה
עלה, כי מקור הדליקה, שהותירה
אחריה שתי גופות הרוכות, של סנדרה
חדד־רוזנשטיין ( )37 ובתה טלי 9היה
בהתפוצצות של רימון־יד בתוך המכונית.
לכן הניסו, כנראה, החוקרים כי השתיים
נפלו קורבן להתפוצצות ולא ל-שריפה, וממילא
לא עלתה השאלה האלמנטרית,
הצצה אוטומטית בראשו של כל כבאי-
טירון במכבי אש: האם אפשר היה להציל
את הקורבנות?
השאלה הגורלית הועלתה השבוע — לא
על-ידי חוקרי המישטרה, אלא עיל־ידי גילה
רזין, צלמת העולם הזה, שנקלעה למקום
בשעה שהמכונית היתה אפופה להבות ד

שתצלומיה, שפורסמו בחלקם בהעולם הזה
( ,)2217 נמסרו גם לחוקרי המישטרה, כחומר
מסייע לפיענוח התעלומה.

בחנק
ן* פיצוץ של המכונית האופל רקורד בי
1שעות החשיכה, ליד אתרים כה רגישים,
כמו תחנת-הכוח רדינג ושדה־התעופה שדה
דב, עורר את הרושם המיידי שהמדובר
בפיגוע של פידאייון פלסטיניים. זו הסיבה
לאזעקתם המיידית ישל אנשי־מישטרה. לא
היו אלה אנשי־מישטרה רגילים, אלא אנשי
יחידת-חבלה, בעלי מיומנות שזכו ׳לאימון
מייוחד.
החבלנים שהגיעו למקום סברו בתחילה
כי המכונית הבוערת היא מיקרה רגיל
של תאונת־דרכים, ושלא היא היתה העילה
לאזעקתם. לרגע חשבו להמשיך בדר
כשהצלמת
הבחינה לראשונה בדמות הכלבה, לא האמינה למראה עיניה והחליטה להגדיל
את התצלום כדי לבחון אותו בתשומת־לב רבה. את התוצאה ניתן לראות בתמונה התחתונה
מימין, שבה רואים בבירור את ראש הכלבה ואת זוג רגליה הקדמיות. לשם
השוואה מתפרסמת לידה תמונת הכלבה מיסו, שצולמה כמה שעות אחרי שחזרה ממסע
התלאות שלה. הפרופיל הניבט מתוך הלהבות (למעלה) דומה לפרופיל של מיסו (למטה).

כם, כדי לאתר את היעד שלשמו התעקו.
אך בירור נוסף, באמצעות הקשר, שיכנע
אותם כי הגיעו למקום הנכון.
גם אז לא עלתה האפשרות להציל את
קורבנות הפיגוע. גם החבלנים וגם האזרחים
שהחלו להתקהל במקום חששו מהתפוצצות
נוספת — ישל שאריות סומר-נפץ
או של מיכל הדלק. הכל היו משוכנעים,
כנראה, שאם מצויים בני־אדם במכונית
אפופת־האש, הרי הם פידאיון. הבודדים ש העזו
להתקרב למכונית הורחקו מיד, ובתקיפות.
סיפרה
הצלמת :״גם אותם שניסו להתקרב
אל המכונית הבוערת לא היו יכולים
להבחין כמה אנשים לכודים במכונית ומה
המראה שלהם. החשיכה היתד, גמורה והאש
מסנוורת, כך שעבדתי כמו עיוורת,
בצודה אינסטינקטיבית לגמרי. אור הפלאש
האיר אמנם את המכונית לרגע, אבל אי
אפשר היה לראות דבר בעין רגילה. רק

אחר בך, בשעת הפיתוח במעבדה, גיליתי
דברים נוספים.״
בקרב הקהל נשמעו צעקות. אחדים הזהירו
״להתרחק ׳מהמקום!״ אחרים קראו
״עזרה ! עזרה !״ אולם עד־ראיה אחד מסר
בעדותו במישטרה, כי שמע זעקות־כאב.
״הצעקות עדיין מהדהדות בראשי,״ סיפר,
״ולא נותנות לי מנוחה !״
כחמש דקות אחרי הפיצוץ כבר נדמו
הקולות שנשמעו מניות המכונית. עתה
אחזה האש בחלק הקידמי של המכונית,
במקום מושבו של הנהג ובמושב הסמוך
לו. אז נשמעו קולות הצופרים של מכבי־אש.
כשפרץ
סילת המים של הכבאים, והלהבות
החלו דועכדת, יצאו מאות סקרנים
מודאגים מתוך החשיכה שמסביב וקרבו
לאופל רקורד שד,ושהתה כליל.
האם נהרגו האם ובתה מן ההתפוצצות,
או שנשרפו למוות כמה רגעים לאחר מכן ז
פקד משה כספי, ראש צוות־החקירה של

והאס אפוסד היה ל ה צי ל לו
ניתן היה להציל את האם ובתה, אילו ניסה
מישהו לעשות כן בדקות הראשונות אחרי
הפיצוץ, כאשר הלהבות לא כיסו הכל,
והאיש היתהיעדיין קטנה.
האמנם ן
מיכל הדלק של האופל רקורד לא נשרף.
האש לא הגיעה אליו ולא אחזה בו. הרימון
הוטמן, לדעת חוקרי המישטרה, בחלק ה־קידמי
של המכונית, מתחת למושב הנהג.
את האופן שבו הותקן הרימון אין החוקרים
רוצים לגלות בשלב זה. הם ממתינים
בינתיים. אחד החוקרים אמר :״אנו רוצים
להשאיר זאת לשלב הבא. לפני שנגלה
את גירסתנו, ניתן הזדמנות לחשוד או
לחשודים לתת את הגירסה שליד,ם, על
הדרך שבה התקינו את הרימון במכונית.״
לפי מימצאי החקירה הותקן הרימון בשעה
•שהמכונית חנתה במיגרש החניה
שמתחת לביית של סנידרה וטלי, בירח׳ ייהודה
הנשיא .13 מלאכת ההתקנה היתה קלה
מבחינה אחת: ס,נדרה נהגה תמיד להש איר
את דלתות האופל לא נעולות, למרות
שהשכנים העירו לה על כך לא פעם.

דמות מזנקת
מתוך הלהבות
״7 1 1 1ך 11 חדד־ווזנשטיין, ילידת
א י 1דווס־אפויקה, בת ,37
שנשרפה לחוות יחד עם בתה. בדרך כלל
לא נהגה סנדרה להרכיב מישקפיים.
(המשך מעמוד )49
המישטרה, אישר השבוע באוזני הצלמת:
״בדו״ח הפתולוגי שנעשה באבו־כביר, במכון
לרפואה מישפטית, נקבע כי סיבת
המוות של השתיים הוא עשן בריאותיהן.״
פירוש הדבר: השתיים מתו מחנק.
משמע: ניתן היה, אולי, להצילן, אם
מישהו היה אכן מנסה לעשות זאת.
איש לא ניסה.
שאלה ׳שנותרה עדיין ללא מענה: מדוע
לא ניסו האם ובתה לחלץ עצמן מן המכונית
הבוערת. האם היו השתיים קשורות
בחגורות־ביטחון, או שמא היו: נתונות בהלם,
ששיתק אותן לחלוטין וחסם בפניהן
את דרך החילוץ?
הצילומים מוכיחים כי דווקא דלת הנהגת
(הקידמית, השמאלית) היתד, פתוחה בעת
השריפה. חוקרי המישטדה שמו־לב לפרט
הזה רק כאשר בחנו בקפידה את הצילומים
של גילה.

ך״ אשר חזרה הצלמת למעבדת־הצילום,
״ ל א חדל הנושא מלהטרידה. היא ניגשה
שוב לערימת התצלומים, מעשה ידיה,
והתבוננה בהם בפעם המי-יודע־כמה.
באחד התצלומים נראה כבאי מתיז
סילון של מים אל עבר האופל רקורד מצי

1ך י 1בת ה־ ,9הנראית בתמונה בשעת נגינה בכינור, למדה גס בלט. היא גילתה
חיבה רבה לבעלי־חיים, נהגה לאסוף, לטפל ולפנק חתולים וכלבים. את הכלבה

עיסו קיבלה טלי מאגודת צער בעלי־חיים ביפו. טלי היתה חברותית ומלאת שימחת־חייס.
דה האחד! •מן הצד השני נראתה דמות
של כלב, כשהיא מזנקת החוצה מתוך הלהבות.
האם זוהי הכלבה סיסו — כלבתם
•של סנדרה וטלי, שעיקבותיה אבדו ושרידיה
לא:נמצאו במכונית 1
התעלומה נפתרה כעבור ארבעה ימים,
כשסיסו חזרה לביתה ברמת־אביב, עייפה,
מלוכלכת וקצת חרוכה.
השוואת ׳תצלומים קודמים של סיסו עם
תצלום דמות־הכלב ד,מזנקת מתוך הלה

מיפלצתי!״

אפשר
היה
להציל!
^ שס־ןןשעבר, כשעסקה צלמת העד
• לס הזה בפיתוח שלל התמונות, שאותן
צילמה בעת האסון, עורר משהו את תשו־מת־ליבה:
.נראה לה, שניתן להבחין בפניהן
של סנדרה וטלי, כשהן לכודות בתוך
המכונית הבוערת. היא ממש לא האמינה
למראה עיניה. חברי־מערכת אחרים, ש בפניהם
הציגה את התצלומים, הבחינו גם
הם במראה הנורא.
אחרי דיון קצר הוחלט במערכת העולם
•הזה למסור את התצלומים לחוקרי המישט־דה,
כדי ׳לסייע בחשיפת הפשע.
החוקר של המישטרה לא התרשם כל־כך
מן הדמויות שבתצלומים, כמו מצורת הלהבות.
לדבריו, ניתן לקבוע בעזרת ה־
•תמונות אם היה ׳מעורב חומר־נפץ כלשהו
בישריפת המכונית. הוא הזעיק חבלן־מישט־רה,
שהסכים מיד כי התמונות עשויות לסייע
להבנת המיקרה, בעיקר בגלל העובדה,
שהן משקפות את המצב ברגעים שקדמו
לבואם ישל הכבאים לשטח.
בדרך מיקרה, כששהתה צלמת העולם
׳הזה במישטרת רמת־גן, שבה ממוקם צוות-
החקירה, נתקל בה שוטר לבד?ס אזרחית רד
•נמנה על הצוות. הוא שאל :״זו את ש צילמת
1״ וכשהינהנה גילה בראשה לחיוב,
הוסיף, כבדרך אגב :״אפשר היה להציל
אותן !״
כמה דקות איחר-כך, בעודה בבניין, זיהה
אותה חבלן המישטרה, שהוזעק בליל־השריפה
לאתר־הפשע. הוא סיפר כי ראה
את הצלמת, כאשר הגיע בלילה אל ה מכונית
השרופה .״זה היה עשר דקות
אחרי הפיצוץ,״ אמר .״אנחנו הגענו למקום
לפנייך, שלוש דקות אחרי ההתפוצצות,
ואז היתד, עדיין האש קטנה.״
משהו הבזיק בראשה של גילה: החוקר
אמר •שאפשר היה להציל את קורבנות־השריפה,
ויד,הבלן, מבלי ששמע את דבריו,
גילה שהאש היתד, קטניה• .משמיע: באמת

בות, מחזקת את הסברה, כי הדמות היא
אכן הכלבה סיסו, שנצלה מתוך האש ברגע
האחרון.
״הרגע האחרון״ הזה היה לפחות הדקה
ה־ 10 מאז התפוצצה המכונית ופרצו ה להבות.
המסקנה: לפחות בע׳ליחיים אחד
— הכלבה סיסו — היה חי בתוך המכונית
הבוערת עשר דקות אחרי שפרצה האש.
עשר דקות תמימות בתוך האש הם זמן
ארוך מאד, אינסופי כימעט, בתנאים מזור
עים כאלה.

^ ! 1י 1ו 3ו 1ן בעיני השוטרים, החבלנים, אנשי־הביטחון והסקרנים
1\ 11 111י י שהתאספו במקום. צילום זה, שנעשה ללא הבזקי־אור,

מבליט את החשיכה ששררה במקום בשעת ההתפוצצות והשריפה. אתר הפיגוע, בין
שדה דב ותחנת הכח רדינג ד׳ .,מצוי בקטע הכביש אשר אין בו תאורה.

י* שאלת הצלמת מי הגיע ראשון לי
שטח — חבלני, המישטרד, או מכבי-
האש, השיב פקד משד, כספי כי יעיין ׳תחי לה
בתיק, ואחר כך יתן תשובה מלאה.
אחרי שעיין במד, שעיין ענה, כי עדיין אין
בידו דיווחים מפורטים על כך. הצלמת
המוטרדת לא •חירפתה ושאלה :״ומד, דעתך,
הפרטית, האישית, האם אפשר חיה
לחציל?״
,הפקד השיב כי אינו מופקד על פיתרו־נח
של שאלד, זו, אלא על פיצוחה של
שאלה אחרת: מי ביצע את הפשע הנתעב?
הצלמת,
שלא־אמרה־נואש, פנתה אל שמעיה
קידר. דובר מ״שטרת מחוז תל־אביב,
ושאלה גם או׳תו האם אפשר היה להציל,
או לפחות לנסות להציל, את קורבנות השריפה.
הדובר ניסה תחילה לשכנעה לעסוק
ירק בעלילת הכלב האבוד, שחזר לביתו
אחרי ארבעה ימי תלאות .״תפרסמי
את סיפור הכלב, ותוכלי למכור תצלומים
גם בדרום־אפריקה. העיתונים שם יעוטו
על המציאה, אחרי שכתבו על סנדרה ז״ל,
שה״תה ילידת דרום־אפריקה...״
גילה התעקשה והדובר רגז .״אל תגעי
בנושא הזה, אם אפשר יהיה להציל או אי-
אפשר היד, להציל. זד, מיפלצתי לשאול
שאלד, כזיו! ובכלל, איך את יכולה לקבוע
דבר כזה ז״

״אל תכתבי
על כך״

חבריה לספסל הלימודים של טלי חדד־רוזנשטיין, שמעו

עוד בשבת על מעשה הפשע ועל האפשרות שבת כיתתם,
׳ 11 |11 | 111 11 טלי, היא אחד מקורבנותיו. כשבאו בבוקר של היום הראשון לכיתה, התברר להם
כי השמועות התאמתו. את הזעזוע שלהם ביטאו בציורים, שאחד מהם,
המוכתר בשם ״אכזריות״ ,מתאר מכונית נשרפת לאחר שפרצה בה דליקה.

^ ! שהשיבה לו שאינה קובעת דבר,
״! אלא רק חוזרת על דברים ששמעה ב־מיסדריונות
מ״שטרת רמת־גן, מפי אחד
מחבליני־המישטרה, שדיבר על אפשרות
ההצלה בתום־לב, רגז הדובר שבעתיים.
״אם תכתבי על כך, תמנע ממך המישטרה
כל אפשרות לעבוד בתחומיה!״
השאלה אינה שאלת מהימנותו של הדובר
או כישוריו, אלא שאלה של חיים או
מוות, הנוגעת לאזרחים רבים. סנדרה וטלי
קיפחו את חייהן כתוצאה מטעישה-פישע
נתעב, שנראה בתחילד, כפיגוע־׳חבלני־עויין.
לכן לא חשב איש על הצלה, אלא
על חסימה ואיתור הפיגוע. מה גם שצורת ה,פשע
אינה אופיינית •למעשים הפליליים
השכיחים בישראל והיא למעשה חסרת־תקדים
בארץ.
לכן חובה היא לבדוק, עד תום, את ה שאלה,
האם אפשר היה להציל יאת השתיים
והאם ערוכים ומאומנים השוטרים, החבלנים
ואנשי־הביטחון לפעול במהירות במיק־רים
•ממין זה, כדי למנוע קורבנות בעתיד.

במדינה
עיתתות
א תי ק ה עול מ״שטדה
דובר המימרה ריבה את יצרי
התחרות שבץ שגי הצהרוגים
כתבת הצהרון נזעריב, נורית דברת,
רתחה מכעס .״זאת שערוריד פסקה
בכעס ,״אני לא אעבור על כך בשתיקה.״
כעסה של העיתונאית אדומת השיער
כוון לעברו של דובר המטה הארצי של
המישטרה, תת־ניצב אריה ארד, כתב דבר
לשעבר. לטענת נורית הבטיח לה ארד כתבה
בלעדית על נושא הצ׳קים המזוייפים וכר-
טיסי־אשראי. יום לפני שעמדה נורית
לפרסם את כתבתה במעריב הופתעה לג־

עיתונאית דכרת

הדובר הונה

לות, כי כתבה על אותו הנושא הופיעה
בצר,רון המתחרה ידיעות אחרונות. בעלת
הכתבה בידיעות אחרונות לא היתה אחרת
אלא נורית ארד, אשתו של הדובר.
לטענתה של דברת צילצל אליה ארד
שבוע קודם לכן והציע לה נושא בלעדי.
ארד הציע לה לפנות למדור מירמה ב־מטרדהארצי,
אל פקד נורמן פייט. ביום
הראשון שעבר עמדה נורית להיפגש עם
פייט, סגנו של סגן־ניצב בנימין זיגל. לדבריה
הבטיח לה ארד, כי הנושא הוא בלעדי
לה וליומון בשפה האנגלית ג׳רוזדם
פוסט, שהבטיח לפרסם את הכתבה רק
אחרי שהיא תופיע במעריב.
כאשר צילצלה דברת לפייט, כדי לוודא
את הפגישה, נודע לה, כי באותו היום שבו
היתה היא אמורה להיפגש איתו קבע
פייט גם פגישה עם נורית ארד מידיעות
אחרונות. כאשר חקרה דברת את פייט
הוא סיפר לה, כי דיבר עם אריה ארד
והדובר ענה לו :״זה בסדר, אני כבר
אסתדר איתה.״
אשת חדוכר. בשיחה עם אריה ארד
ענה לה הדובר, לדבריה, כי יפצה אותה
על מה שקרה .״אינני זקוקה לפיצויים
שלה״ הטיחה בו דברת .״אם אתה חושב
שמפני שיש לך אשה עיתונאית, בעיתון
מתחרה, אתה רשאי להפר את ההסכם
שלך איתי אתה טועה. אתה לא מוכר את
המישטרה לעיתון זה או אחר!״ נורית
העבירה את פרטי הפרשה לעורך הראשי
של מעריב, שמיהר לברר בעצמו את ה עניין
עם אריה ארד.
ארד טוען, כי זהו מיקרה של אי הבנה.
״אינני זוכר שאמרתי לנורית דברת, כי
הכתבה שלה תהיה בלעדית,״ אמר .״אינני
מכחיש זאת, פשוט אינני זוכר.
״מה שקרה הוא שהתקשרה אלי עיתונאית
מהג׳רוזלם פוסט וביקשה נתונים על
כרטיסי־אשראי. החלטתי לבדוק את הנושא
ולמסור אותו גם לכמה עתונים, ואז
התקשרתי גם לנורית דברת.
״כשסיפרתי בבית את הדבר לאשתי,
נורית ארד, היא כעסה בטענה שהיא פנ תה
כבר לפני חודשים אל הדובר הקודם
של המטה הארצי בבקשה לכתוב על אותו
הנושא ועדיין לא קיבלה תשובה. הצעתי
גם לאשתי לפנות לנורמן פייט. אני יודע
שכל העניין לא נראה יפה ובאותו יום
שצילצלה אלי נורית דברת התקשרתי ל עורך
מעריב והתנצלתי בפניו אישית. כל
העניין הוא לא נעים אבל גם לא נורא.״

העולם הזה 2218

יעקבשרת /איש ממא די ם

תחת שר ו מני ת
אחד חיפש רופא בבית״חולים לחולי״רוח (מדוע? נגיד
שהוא רצה להזמין אותו לנשף פורים) ,נתקל באיש עומד
במסדרון, ושאלו היכן הדוקטור כיווצי (לא, זו לא רשימה
המתייחסת לפולמוס פנחס שדה והפסיכיאטריה) .האיש ענה
מה שענה, ובתוך כך נקשרה שיחה רבת״עניין בין השניים
על הוויות העולם, ורישומה היה כה רב ועז עד שהאורח
לא הרגיש כי חלפה שעה ועדיין הוא עומד ומדבר במסדרון
וטרם הגיע אל אותו רופא. אמר האורח לאיש שיחו: אתה
יודע מה, אני מוכרח להמשיך את שיחתנו, אבל איני רוצה
להחמיץ את הדוקטור כיווצי. שב פה על הספסל וחכה
לי, ואני חוזר מייד. אמר לו האיש: אני אחכה לך פה,
כי השיחה באמת מעניינת וראויה להמשך, אבל לשבת לא
אשב. אמר לו האורח: אבל למה לך לעמוד, שב, שב פה,
ואני חוזר תיכף ומייד! אמר האיש: לא, לא, אל תדאג,
אני אחכה לך פה, אבל לשבת אינני יכול בשום אופן. אמר
האורח: סלח לי, אבל למה אינך יכול לשבת בשום פנים
ואופן? אמר לו האיש: אה, זה מפני שיש לי תחת של
זכוכית.
הסיפור הזה חוזר ועולה במחשבתי כל אימת שאני נתקל
באיזו תורה שאין בה מתום, כולה היגיון צרוף, כולה בנויה
אמיתות מובהקות והיקשים לכידים, ובכל זאת, איכשהו,
אני חש שמשהו״שבמשהו בה אינו כשורה, והראיה, אילו
באמת היא חיתה נכונה לחלוטין, האומנם לא היתה כובשת
מעמד ראשון במעלה בציבור הנאור? ואז, מנוגע בחיידק הספק
ומזויין באיזמל המנתח אני בוחן ובודק את התורה הבצורה
כחומה, שכביכול אין בה מתום, מצמיד אליה אוזן, מקיש
עליה באצבע, מפרק אותה לגדבכים, ללבנים, כלומר לפסוקים,
למלים ולאותיות, עד שלבסוף — הפלא ופלא אני מוצא
את ״נקודה״חלשה־צריך־לצעוק״ שלה, כלומר אני מגלה, שיש
לה תחת של זכוכית.
הנמשל !
קיראו, למשל, את תוכנית ארץ־ישראל השלמה של אליקים
העצני, כפי שרשמה מפיו חיים גורי (״דבר״ .)27.2.80 ,שפתיים
תושק ! הרי לכם האמיתות :״סיפוח לא בא בחשבון --
לגרש את הערבים או להציע להט כסף תמורת עזיבתם היא
שטות גמורה מעשית, ונבלה מבחינה מוסרית כל
אחד יכול להתגורר היכן (צ״ל במקום) שהוא רוצה--
צריך לפתוח את הארץ לפני כולם ! ג׳עברי תמך בקריית־ארבע
ושאל אותי: אז מדוע אסור לנו ללכת ליפו? עניתי לו: אתה
צודק דיין ופרס השליטו את אש״ף על הרחוב
הערבי. מוכרחים לשלם פיצויים על רכוש פרטי שלקחנו
אני אומר לערבי הארצישראלי שני דברים: אני
נותן פיצוי על רכושך ואני פותח לפניך את הארץ ! גמרנו !
אינך פליט
היגיון ברזל!
אלא שפה חיים גורי מציץ בשעונו ויודע שהוא צריך למהר
אל אותו ד״ר ולהזמינו לנשף המסכות, והוא אומר לאליקים
העצני בנימוס את השב״פה־על־הספסל״וחכח־לי־ואני״חוזר״מייד,
אבל במלים אחרות :״אזרחות — אומר האורח בחברון חיים
גורי לאליקים העצני, האיש העומד על פסגת הג׳לאס (יש
שם הר כזה) — אזרחות אתה נותן לו?״
״אני נותן לו חרויות אזרח — משיב חעצני — את כולן,
פרט לזכות בחירה ה ם ) לעולם לא יוכלו לבחור
לכנסת! שליש ערבים בכנסת ישנו את הכל! זה יהיה שגעון!״
שגעון הוא אמר. לי מספיק תחת של זכוכית.
ומזכוכית חברון עד בדולח חלחול מפריד רק אישון־לילה
אחד.

קריאה

בבית״חקברות הישן ברחוב טרומפלדור, שם, על״יד רבקה
ודב חוז ועדה ואליהו גולומב? — מתן 400 לירות שטרלינג
( )1957 לאשר ידלין, סיוע ללימודיו בארצות״חברית של אמריקה
(שם, שורה שביעית) — ובכן, נפתח־נא לאלתר את העמוד
הקודם, הלא הוא עמוד ! 53 הנה, חנה מה כתב שם אשר
ידלין שחור על גבי לבן בשורה השנייה שבפיסקה הראשונה :
״אך בדרך שבה הסכמתי לקבל כספים מאדם כמו גושן,
כריתי לי את קיברי במו ידי.״
במו עיני קראתי!

כ מעט אותו ״דבר ־
על ״הארץ
מהפקולטה לעיתונות נמסר לי, כי שם מבררים אם שני
העיתונאים הנודעים ה״ה ברנע ודנקנר אינם אלא אחד הרוקד
על שני עיתונים בהצלחה, או שניים אשר ילכו יחדיו, ומעשה
שהיה באותו יום השישי 22 ,בפברואר ,1980 כך היה :
״דבר״ (ברנע)
לאחר שפרש דיין מהממשלה
הגיע עם ״ידיעות״ ו״ג׳רוסלם
פוסט״ להסדר קבוע. אחת
לכמה שבועות --הוא
מודיע לעיתונים

שישלחו מישהו

״הארץ״ (דנקנר)
קוראים --שמו לבם
--ל סי דרה של ראיו-נות זהים שמעניק משה דיין
ל״ידיעות אחרונות״ ול״ג׳רו־סלם
פוסט״ .דיין מקבל בביתו
את נציגיהם --ו עונ ה
על שאלותיהם .--

כן ,״ידיעות״ משלם לדיין --משה דיין גם גובה
כסף תמורת הראיונות האלה.
עבור הראיונות האלה.

מסוגו של דיין.
מה שחורג מהמקובל עד כה
במגעים מסוג זה הוא --
כסף --

עיתונות פינקס־הצ׳קים נחשבת
לרעה חולה בכל העולם
המערבי, אבל רק לעתים נדירות
היא מגיעה לפוליטיקאים

בדרך־כלל משלמים עיתונים
--ל מ רו אייני ם מהסוגשל כוכבניות בידור או משרתים
לשעבר של נשות בית־המלוכה.

הנוהג
בעולם, מספרים לי,
הוא כי לא רק כוכבניות ושחקני
כדורגל נוטלים תשלום
--אלא גם מדינאים שפרשו, כדוגמה מצביעים על
ריצ׳ארד ניקסון .--

יש, נדמה לי, נקודה שבה יחיו ועיתון, פוליטיקאי ממוסחרים ככל שיהיו, אינם
יכולים יותר למסחר* את
עצמם.

ולמרות הכל, אם היו בעניין
זה איזה שהם סטנדרטים ישראליים,
חרג מהם משה
דיין .--

אני קורא את ״עדות״ מאת אשר ידלין (״עידנים״ 216 ,ע׳,
אין מפתח חוץ מכל השאר, ידלין הוא האב של הבת
והבן של נכדה של סבא שלי, ואני מניח לכם לחשב את
מנת הכבוד. היום הגעתי לפרק השביעי. שמו ״האיש שכרה
את קברי״ .ושם, בעמוד ,53 פיסקה ראשונה שורה שנייה,
נפתרת התעלומה הגדולה. היודעים אתם, ילדי חביבי, מי
ומי האיש אשר כרה את קיברו (איזה קבר ! פיסי, נפשי, כספי,
פוליטי, מוסרי ז) ! הלא תנחשו״נא ! שלושה ניחושים, והזוכה
יקבל פרס ״הקבר הקדוש והחזרתו של הצלוב לארץ החיים
הטובים״ ! לא, זה לא החוקר ההוא. לא, זה לא השר הזה.
לא, זה גם לא העד המסויים ! צר לי. הפרס אבוד !
אבל כל אחד יכול לפתוח את הספר בעמוד 53 ולקרוא
בפיסקה הראשונה את השורה השנייה. מה כתוב בה? טוב,
חבל על הזמן. אני כבר אקרא לפניכם, ומייד. פה אין שום
צורך ״למתוח״ את העולם, אין צורך לדחות ולו בשבוע
ימים, כבפרשת יישובה של חברון. חברון יכולה לחכות! מה
יש, מה בוער? יקח עוד שבוע, ועוד שבוע ועוד שבוע. תסמכו
על הדוד סם !
ובינתיים, הנה, אני מדפדף בספר ! עמוד 53 אמרתי? זה
בדיוק לפני עמוד ,54 שבו אשר ידלין מגדיר את הבדלי התכונות
בינו ובין משה שרת, אותו קרתו ש״הקפיד לעשות
הפרדה ברורה בין כספי הקרן לבין כספיו הפרטיים״ (פיסקה
רביעית, שורה ראשונה) ,ולא זו בלבד, אלא שעשה שימוש
בקרן הפרטית שלו ״לצרכים טהורים ונעלים״ (שם, שורה
שמינית) ,לרבות — השומעים אתם מישהו מתהפך בקיברו

באחרונה מפתח דיין את ענף
הראיונות גם ליצוא. הוא
העניק, למשל, ראיון בתשלום
גם ל״דר שטרן״.

יש לו, הוא מספר, הסדרים
דומים עם עיתוני־חוץ כמו
ה״אובסרוור״ וה״שטרן״.

--בדק תי עם אחד המקורבים של דיין. זהו אולי המקום
לציין בשמחה, שהמידע
נמסר לי חינם --ע ל
הקורבן הזה אני אסיר תודה
לכל המקורות האלה.

--ע לי לראות את עצמיכבר־מזל --ראיינתי את
משה דיין כחמש דקות, והדבר
לא עלה פרוטה.

^ אלישר. שוע ושר
ועשיתי על בן־אלישר /והוא בן־אל, שוע ושר :
אבוא לבית אלישר — יאמרו :״כבר שכב ! ״
אבוא לשגרירות — יאמרו :״מכתיב מיכתב ! ״
או ניצה למישכב, או פאני למיכתב —
אויה, מישרד־החוץ ! בנותיו בלי כוכב...

שיחו־־
הרדיו והטלוויזיה יהיו מינויים פוליטיים
סו ד1ח ה^יכרו
וכן תפקידי מנהלי מחלקות־החדשות במחלקותהתוכביום
החמישי שעבר נפתח המיכרז ה רדיו ובטלוויזיה, מנהלי
ניות, המוסיקה, התעודה ואפילו הדת.
פנימי לתפקיד מנהל הטלוויזיה. במשך
שבועיים יוכל כל אחד מעובדי רשות-
הנשיא שין ב פ רו טו קו לי ם
השידור להגיש את מועמדותו לתפקיד.
יוסף (״טומי״) לפיד תפר את ה־נשיא
המדינה, יצחק נכון, נראה
מיכרז בתפרים גסים. כדי להתאים אותו
לסגנו, שלמה עכאדי, ולא הצליח. ה -נבוך במיוחד. הפגישה החודשית של מוע
דון השדרים של הטלוויזיה נערכה איתו.
שערוריה התגלתה מבעוד מועד, המיכרז
השדרים לא רצו לשמוע את הנשיא כמו
עוכב ופורסם מחדש, בצורה העונה על
שרצו להשמיע לו. הם סיפרו לנשיא על
דרישות הסדר הטוב והאתיקה הציבורית.
״כל מעללי טומי״ ,על הצנזורה בטלוויזיה,
עבאדי לא מתכוון לגשת למיכרז, אלא
ביום האחרון, וגם אז, רק אם יובטח לו על יחסי העבודה, ועל האווירה המדכאה
ועל סתימת הפיות.
שיזכה. נראה כי איש לא יוכל להבטיח
אט אט יצאהנשיא מהבעתו הקפואה
לו זאת. התמיכה בעיתונאי הארץ, דן מר והחל
להשתתף בשיחה, כשהוא מתעניין
המר,
גלי ת, המועמד של השר זכולון
גדלה, ועתה הצטרפו גם חברי־המערך בכל פרט ופרט. כאשר התברר לו, כי
בראש תוקפי לפיד עומד דווקא הבמאי
בוועד המנהל, ניסים אלמוג ודניאל
(״דני״) בלח* ,לתומכי מרגלית. כפי ש אדיר זיק, מי שבחשב עד כה כאיש של
לפיד, שוכנע ככל הנראה שיש משהו
הגדיר זאת אלמוג :״לא נעלה על בריק בטענות
השדרים.
דות נגד מרגלית.״
נבון הודיע לשדרים כי יבקש שיעבירו
מה שצפוי הוא, שוועדת המיכרזים
תח אליו את הפרוטוקולים של ישיבות הוועד
ליט שהמועמדים שניגשו למיכרז הפני
מי אינם מתאימים לתפקיד ותפתח מיב־ המנהל של הרשות ושל מליאת הרשות.
רז פנימי־חיצוני, שאליו יוכל לגשת גם אחרי שילמד את החומר, כך הבטיח, ייפגש
עמם בשנית.
מרגלית. את רוצים שאינם הטלוויזיה,
עובדי
פרשת חן טסתבבח
עבאדי, אך גם אינם רוצים את מרגלית,
מפני שהם רואים בו מינוי שנכפה עליהם
פרשת יעל חן, עורכת השבוע יומן
מסיבות פוליטיות, עומדים להכין הפתעה אירועים, והתבטאויותיו של מנכ״ל ה לראשי
רשות־השידור. העובדים ביק סו רשות יוסף (״טוסי״) לפיד בשיחתו
מדן שילון שיגש למיכרז. קשה להניח עמה, עדיין לא שככה. עובדי מחלקת
שוועדת מיכרזים תעדיף את איש העיתו החדשות רותחים מזעם, שחלקו מופנה
נות הכתובה מרגלית על־פני איש טל נגד מנהל המחלקה שלהם חיי ם יכין.
וויזיה ותיק ומוכשר, ומי שהיה ראש מח חן
טוענת כי נודע לה שהשיחה שלה
לקת החדשות, ראש מחלקת הספורט וכתב עם לפיד באה ביוזמתו של יבין. היה
בניו־יורק. אם מרגלית לא יגיש את מוע זה אחדי שלפיד בא בטענות חוזרות ונש מדותו
— ויתכן שגם אם יגיש אותה — נות אל יבין על היומן וקבע :״זה לא
יגש גם מנהל מחלקת־החדשות חיים יכול להימשך.״ תשובתו של יבין היתה:
׳יכין למיכרז הפנימי־חיצוני. גם הוא ״תדבר עם יעל חן.״ יבץ עצמו מכחיש
ישמש אבן נגף בדרכו של דן מרגלית.
גירסה זו וטוען, כי לא ידע כלל על
הפגישה. בינתיים החליטה חן שלא להי3א
3ו יוזם שינויים
כנע לתכתיבי לפיד. היא מתכוננת להראות
לו לפני ההקרנה עד כמה שפחות
לחבר הוועד־המנהל, עורך־הדין אה כתבות
ולדרוש ממנו שלא יתערב בעריכת
רון פאפו, יש רעיון חדש. פאפו פועל היומן. חן החליטה שלא להתפטר מעריכת
עתה בקרב חברי־כנסת ומנסה להקים לובי היומן ולהמתין עד שלפיד יחליט לפטרה.
לרעיון שלו. הוא רוצה להביא לכך, שאת
מינויי ראשי המחלקות לרדיו ולטלוויזיה מדווו ל א שודר>-
תקבע הממשלה ולא ועדות מיכרזים.
כך תוכל הממשלה לגרום לכך, שמנהלי
מיסתורין אופפים את הכתבה על הסופר
שעוזריה ושוגה
כיתד

- 531-

השערורייה נמשכת

סמי מיכאל, שאותה הכין הכתב אורי
גולדשטיין, אשד עמדה להיות מוקרנת
בהשבוע יומן אירועים האחרון. הכתבה
לא הוקרנה ובבניין הטלוויזיה פשטו שמועות,
כי היא נפסלה על־ידי יוסף (״טו־מי״)
לפיד בטענה שסמי הוא קומוניסט.

כתס פיתל
טוב להיות חבר

הרדיו וכי יש להוסיף עליהם עוד כתב
רדיו בארצות־הברית.
כמובן שכיתל נבחר. את הבחירה עשו
שלושה שהם שניים. על פי החוק מחלי טים
שלושה אנשים על שליחת כתבים
לחוץ־לארץ: מנכ״ל הרשות, מנהל הרדיו
ומנהל הטלוויזיה. לפיד, כמנכ״ל הרשות

ל בי דעכלהתא רי ם

מועמד מרגלית
גס המערך תומך

עמנואל הננסי.

מנהל מחלקת החדשות חיים יכין,
מוען, כי הכתבה לא שודרה מכיוון שגולדשטיין
התרשל בהכנת מהדורת החדשות
למוצאי השבת. יבין דוהה את הטענות,
כי הכתבת נפסלה על-ידי לפיד.
היוזמה החדשה של יוסף (״טומי״)
לפיד, הוא נסיון לשכנע את שר־החינוך
זבולון המר ואת חברי הממשלה לאחד
את תפקידי מנכ״ל הרשות ומנהל הטלוויזיה.
בינתיים
זכה לפיד להסכמה לשינוי בתפקידים
ברשות־השידור מצד כמה שרים

ומנהל הטלוויזיה,
ליטו שכיתל הוא
אנשי רדיו טובים
מדותם לתפקיד:

בשבוע שעבר אישרו מנכ״ל רשות־השידור
יוסף (״טומי״) לפיד ומנהל הרדיו
גידעדן לב־ ארי את נסיעתו של
,שילום פי ת ל כשליח הרדיו לוושינגטון.
בכך כאילו חתמו על צ׳ק של חמישה מיליוני
לירות.
הנסיעה של כיתל לוושינגטון היא אחת
השערוריות הגדולות ביותר של רשות־השידור.
כיתל הוא ידיד של ראש־הממ־שלה
מנחם כגין ונחשב כ״שופרו של
בגין״ בקרב העיתונאים. עד כדי כך שהיו
שפיקפקו באמינות הדיווח שלו, כאשר
היה הכתב המדיני של הרדיו.
בגין רצה ביקרו של כיתל, וכאשר
ביקש זה לנסוע ככתב הרדיו והטלוויזיה
לוושינגטון, הפעיל בגין את מלוא השפעתו,
כדי שייבחר.
אולם מנכ״ל הרשות הקודם, יצחק
ליבני, החליט שדן רכיב מתאים יותר,
.ורביב נסע. לכיתל הוצע אז לנסוע ללונ דון,
אולם הוא ויתר. רבים תמהו מדוע
ויתר כיתל על לונדון. עתה התבררה הסיבה.
כיתל ידע שמטיביו לא ישכחו אותו,
ובסופו של דבר הוא יגיע לארצות־הברית.
ואמנם כך היה. לפתע גילה לפיד שדן
שילון ודן רביב אינם די טובים בשביל

מנפ״ל־מנהל לפיד

ביחד עם לב־ארי, החהמועמד,
למרות ששני
מכיתל הציעו את מוע פינחס
עיגברי ו
כאשר
עמדה לפרוץ שערוריה, סביב
ההוצאה הכספית הכרוכה בעניין, החליט
לפיד לשנות את כל מיבנה מערכת הכתבים
בארצות־הברית. לפיד החליט, כי
כאשר ישוב דן שילון מניו־יורק, בחודש
דצמבר, תבוטל מישרת כתב הרשות ב־ניריורק,
ותחתה יכהנו שני כתבים בוושינגטון.
ההוצאה
הכספית היא עצומה. לרשות
השידור יש הסכם עם סי־בי־אס בניו־יורק,
לפיו נותנת הרשת האמריקאית לטלוויזיה
הישראלית סרטים במחיר מוזל
במיוחד, לשם שיבוץ בכתבות הנשלחות
לישראל. בארצות־הברית ידוע, שהקווים
הקרקעיים בין ניו-יורק לוושינגטון הם
יקרים במיוחד. מעתה, כאשר יתרחש
משהו בניו־יורק, תיאלץ הרשות לשלם
סכומי־עתק כדי להשתמש בקווים אלה,
או לשלוח מוושינגטון לניו-יורק את אחד
משני הכתבים שלה.
כיום עולה כל כתב כ־ 50 אלף דולר
לשנה, שהם כ־ 2מיליוני לירות לו ולבני
מישפחתו, ללא הוצאות תיפעוליות. כיתל
ישהה בוושינגטון במשך תשעה חודשים
בחפיפה עם דן שילון, מה שיגדיל את ההוצאות.
אחר-כך תבואנה ההוצאות הגדולות
של סגירת המישרד בניו־יורק. כל
זאת כאשר כיתל אינו מתאים לשדר בעצמו
בטלוויזיה וכאשר ברשות־השידור
ברור לגמרי שיש מועמדים, גם בקרב
עובדי הרדיו, העולים עליו בכישוריהם.
בעוד לפיד מבקש מהעובדים לקצץ ב הוצאות
חשמל, והוא מקצץ בשעות הנוספות
ובדמי האש״ל, אין לו כל קושי
להוציא כ־ 5מיליון לירות, רק כדי ש אחד
מאנשי שלומו ומאנשיו של בגין יסע
לוושינגטון.

כתב גולדשטיין
פסילה או עונש?

המקורבים אליו. אולם שרי הליברלים
כבר הודיעו, שעל נושא זה ״הם ילכו
עד הסוף״ — נגד לפיד.

יחום דו החב רו תהפר טיו ת
את חברות ההפקה הפרטיות אוחז עתה
הפחד, שמא תיאלצנה לסגור או לצמצם
את פעילותן.
התיכנון החדש של הטלוויזיה מגלה,
כי הטלוויזיה מתכוונת לייצר יותר מ־60
אחוז מהחומר המקורי בכוחות עצמה ולהוציא
לחברות פרטיות רק 40 אחוז.

צוזור העלפ די חו ת
על־פי הוראה של מנכ״ל רשות־השידור,
יוסף (״טומי״) לפיד, יש להעביר אליו,
לפני הצילום, את כל הבדיחות של דודו
טופז בתוכנית שחק אותה ואת כל הבדיחות
של מגי פאר בתוכנית שעה טובה.
לפיד הוציא מהתוכניות בדיחות כמו:
״מדוע דומה כיכר המדינה בתל־אביב
למדינה כולה ו כי חצי שנה היא בוץ וחצי
שנה קידקס.״ או חוכמה של טופז, שהתכוון
לאמר, בפנותו דווקא למתחרה בצד
ימין שלו :״מי אמר שבטלוויזיה יש רק
שמאלניים ז״
לפיד לא רק מתערב בבדיחות של שתי
תוכניות אלה, המופקות על־ידי אולפני
הסרטה הרצליה, אלא גם קובע מי יהיו
המרואיינים. את הראיון שרצה מני פאר
לערוך עם הפסל יגאל תומרקין פסל
לפיד על הסף.
העולם הזה 2218

יום רביעי

• על אדונים ומשרתים
8 .30 אחרי הפאשלה ה מטומטמת
של שבוע שעבר,
קשה לדעת מה יחליטו לעשות
בטלוויזיה. בשבוע שעבר, לא חר
שהוקרן כבר כחצי מהפרק
של על אדונים ומשרתים, גילו
שאין תרגום. באמצע מישפט
הפסיקו את ההקרנה, במקום
להמשיך בה לטובת אלה שיוד עים
אנגלית ולא צריכים את
התירגום ולתת את הפרק שוב,
ביום אחר במהלך השבוע, עם
תרגום. אם אפשר להלעיט את
הצופים פעמיים באותו שבוע
בזבל של נעמי שמר, אפשר
גם לתת פעמיים פרק אחד מה-
סידרה המרתקת את מרבית
הצופים לאקרן מדי יום רביעי.
בטלוויזיה לא ידעו לתת תשו בה
אם יקרינו שוב את הפרק
שהופסק, יקרינו רק את חציו
שלא שודר או יתעלמו ממנו
בכלל.

• המציאות במערומיה
( .)10.05 הבמאי פראנק גיל

לקח את הרומן של פולה
פוקס ומציג סיפור 48 שעות
בחיי זוג נשוי חשוך־בנים המתגורר
בניו-יורק. אוטו בנט-

תוכנית, שבה מארח שמיל את
גדי יגיל המצויין, הרוצה להיות
כוכב כמו טלאפלא קרמיט ו־סטיב
אוסטין. אל יגיל מצטרפת
להקת־ריקודים שיכלה להיות
טובה יותר ובובת־דוב ענקית.

מישחק

8.0 3אין ספק שכל המדינה
תשב בבית כדי לצפות במיש-
חק הכדורסל שיקבע אם מכבי
תל־אביב תעלה לגמר־גביע-
אירופה בכדורסל. מיקי ברקו־ביץ
וחבריו יקבעו זאת לפי
הצלחתם במישחק נגד ריאל
מדריד שייערך ביד־אליהו.

• המובחרים (.)10.10

סרט אחרון בסידרה מצויינת
זו. פשוט נגמרו פרקי הסידרה.
הפרידה תעשה בסרט ששמו
יחס מייוחד במינו. החל מה שבוע
הבא תתחיל הטלוויזיה
להקרין בלש חדש בשם גברת
קולומבו, אשתו של קולומבו
הידוע אותו גילם פיטר פאלק.
שידור נסיון של סידרה זו
ייערך במוצאי־השבת הקרובה.
0בועות 11.00 בני
קמבל ובני טייט מתכנסים כדי
לערוך מסיבה בה יש להעלות
זכרונות משעשעים על צ׳סטר,
ממש כפי שהוא ביקש בצוואתו,
אך לא מצליחים להשתעשע.
סאלי עורכת ביקור אצל מרי
ומספרת לה על הרומן שלה
עם ברט, ועל רומנים אחרים
של ברט. ג׳ודי טס לטקסס,
לבית הוריה של קרול, כדי
לנסות ולשכנע אותה לחזור
אליו, אך קרול נחושה בהחל*
טתה לגדל את הילד בלעדיו.
אי־שם בבית־תמחוי מתחיל
זכרונו של צ׳סטר לחזור אליו.

הד״ר מגלה שפיל אחד מחוליו
אלרגי לבוטנים ועליו למצוא
תרופה למחלתו. בעוד הד״ר
עסוק בחיפושים אחרי תרופה,
לוכדים סקראווי ושודדי־הים
את טומי סטאבינם, בך חסותו
של הרופא.
• החתונה 6.02 סרט
ערבי תוצרת מצריים המוכיח
שוב כי ״אמא צודקת תמיד.״
בחורה צעירה מאוהבת בצעיר
אחר, אך אמה אינה מסכימה
שהיא תינשא לו. האם מועידה
לבתה רופא מכובד. הצעירה
נישאת לרופא, אך על־פי הסכם.
הוא אמנם בעלה באופן רשמי
אך מרשה לה להמשיך ולנהל
את הרומן שלה עם הצעיר.
הזמן חולף עובר והצעירה מת אכזבת
מהצעיר, מתאהבת ב בעלה׳
ומגלה שאמה צודקת.

אפריל, קיד וקאסידי והמתקים.

יום חמי שי

• מועדון החתול שמיל
5.30 שידור שני של ה

10.50 פרק אחרון ב-
סידרה המתחדשת, ונראה כי
הפעם לא תקום סערה כה גדולה
בגלל הורדת הסידרה אלא ל-
היפך, תשמע אנחת רווחה. ב־פרק־פרידה
זה מתחפשת קלי
לאשת נהג־משאית המופיעה ב-
מועדוני־לילה כרקדנית. כאשר
נעלם נהג המשאית פונה אשתו
לשלושת המלאכיות ומבקשת
את עזרתם, וכך נכנסת קלי
לתפקידה. החל מהשבוע הבא
יתחילו בהקרנת סידרה חדשה,
הארט ואשתו. יונתן הארט הוא

כדורסל

ווד, אותו מגלם השחקן קנה
מארס, הוא עורך־דין מצליח
ואשתו סופי, אותה מגלמת
שירלי מקליין, היא אשד, נאה
ואלגנטית. הם מתקרבים לגיל
העמידה ונישואיהם נכנסו כבר
מזמן למסגרת של דפוסים
שיגרתיים. בביתם הישן אך
המרוהט בטונדטעם, הם הקימו
לעצמם מעין מקלט בפני ה אלימות
השלטת בחוץ. עתה
הם עומדים על סף משבר ב חייהם.
אוטו עומד לפני פירוק
השותפות במישרד עורכי-הדין
שלו והוא חושש. היחסים בין
בני־הזוג מתוחים, גם בגלל
העובדה שאין להם ילדים וגם
בגלל רגשי האשמה מהם סוב לת
סופי על רומן שניהלה
מחוץ לנישואין. העובדה ש־משכנות-יהעוני
מאחורי ביתם
מתפוררים, אף היא מוסיפה
למצב־הרוח המסויים מאוד
שלהם. הכל סביבם מתפורר.
זכתה בפרס פסטיבל ברלין
עבור מישחקה בסרט זה. קנת
מארם הופיע עד כה בתפקידי-
מישנה בוינה מקם, נאהבי

• המלאכים שד צ׳אר

ג׳ מיל המתגלה כצייר מוכשר,
מצליח לגייס את כל אנשי
החנות לסייע לו במלאכת-
הציור ובסופו של דבר מצליח
גם להביא רווחים נאים לחנות.

• ד״ר דוליטל (.)3.00
על אדונים: הול

משך שנתיים הפעילו ג׳ונתן
ווויל מיזקקה בלתי־חוקית של
רום. השלטונות מצליחים לת פוס
את וויל אך ג׳ונתן נמלט
והמיסבאה נשארת בניהולה של
פולי.

• סיפורי ח׳ליל (.)6.32

יום שי שי

יום רביעי, שעה 8.03

• נגד הרוח (.)10.00

נכרת קולומבו: מוליגרו
שבת, שעה 10.05

אעירה ש חר: אכו־חצירא ולוי

יום ש1י

שבת, שעה 8.00
משתתפים סעד חוסני, אחמד
מנהר ואחמד רמזי.

10 . 3

• שעה טובה (.)0.20

• אוהבי ישראל מיפאן

מני פאר חוזר עם תוכניתו
המוכיחה עצמה מדי שבוע.
כאשר משווים את תוכנית ה בידור
שטה טובה עם יתר תוכ ניות
הבידור של הטלוויזיה,
אי אפשר שלא להעניק פרס
לפאר המקצועי והטוב.

אנקת

8.03 סרט בסידרת מורשה
על בני כת המאקויה מיפאן
״המשוגעים שאוהבים את יש ראל״.

גביע המדינה (.)0.30

עדיין לא הוחלט סופית אם
לשדר בשידור חי את מישחק
הכדורסל על גביע־המדינה. אם
הוא לא ישודר יוקרן סרט
טלוויזיה ארוך.

גבהים

10.20 סוף סוף הפרק ה אחרון
של סידרה גרועה זו.
היתקליף מצליח להשלים את
הנקמה שלו וזוכה בכל הרכוש
של מישפחת לינטון. החל מה שבוע
הבא יתחילו בהקרנת
סידרה חדשה בשם המורדים,
שהיא ההמשך של הסידרה
הממזר שהוקרנה לפני כמה
חודשים.

שבת

• חידושים והמצאות
6.02 גוף האדם יכול להס וות
בעיות רפואיות בערב־רב
של סימפטומים. שיטה חדשה
למיפוי נקודות הלחץ ברגל
מסייעת לגילוי בעיות־רפואיות
חבויות. הפרק הישראלי מוק דש
לשיטה חדשה לריבוי צמ חים
מתאים בודדים של הצמח
שלא על־ידי זרעים.

• אעירה שחר (.)8.00

פרק ראשון משני פרקים על
״הבקשות״ ,אותם פיוטים־של-
שבת־בלילה של יהודי מרוקו.
מדי שבת של חורף, שעתיים
שלוש אחר חצות, קמים יוצאי-
מרוקו לאמירת הבקשות ה מפורסמות
שלהם בבית־הכנסת.
אמנם גם לבני עדות־המיזרח
האחרות יש הנוהג של אמירת
הפיוטים, הן הבקשות, אולם
ליהודי-מרוקו יש פיוטים שו נים
לכל אחת מד,שבתות. הבקשות
נאמרות על-ידי פייט נים
מומחים בגלל מורכבותם
המוסיקאלית והצורך לדייק בהן,
והן מרכזות בבית־הכנסת קהל
מגוון של עשירים, סוחרים,
סופרים, אישי־מדינה, ועמך.
אלה יושבים שלוש ארבע
שעות, לעיתים תוך כדי אכילה
ושתיה, ומאזינים לפיוטים. ל צורך
צילום התוכנית בביתר,כנסת
החדש היכל דויד ב אשדוד,
התרכזו כמה מאישי־ר,מדנה
יוצאי-מרוקו. השרים
אהרון אבו־חצירא, שהוא תושב
אשדוד ודויד לוי שבא במייוחד
מבית שאן, שניהם יוצאי־מרו־קו.
ח״כ מרדכי אלגרבלי, ראש-
העיר דויד צילקר ורבים נוס פים.
הרב חיים שושנה הקדים
דברים לתוכנית. הרב שושנה
מומחה בבקשות ומוציא עתה
את המהדורה השניה לספרו
אעירה שחר.

• אבוד בין כובכים

תמול עכשיו: גולן
יום ראשון, שעה 8.03

גברת

קולומכו

0.05 סידרה חדשה ששידוד
הניסוי שלה הוא היום, אך
היא תשודר מדי יום חמישי.
פיטר פאלק היה מזכיר פעמים
רבות את אשתו, שהיא בסיד-
רת-ההמשך הזו אם, בלשית,
סטודנטית, עתונאית ואשת
שוטר שלא נמצא אף פעם
בבית, וגם לא נראה אף פעם
על המסך. דמותה נבנתה בניגוד
גמור לדמות בעלה. היא
צעירה, יפה ונועזת, עצמאית
בעלת שטחי התעניינות משלה.
מתגוררת בבית צנוע יחד עם
בעלה ובתם, ואשת קריירה ב-
מישרה־חלקית בעתון המקומי.
למרות שהיא עוסקת בעתונה
בתחומים משעממים רודפות
אחריה ההרפתקאות. בתפקיד
קייט קולומבו מופיעה השחקנית
היפהפיה קייט מאלגרו שהופיעה
בסידרה דאלאס כזמרת
קאנטרי. לצידה מופיעים הנרי
ג׳ונס בתפקיד עורך־העתון בו
היא עובדת ולילי היידן, בתה
בת דד .7בפרק הראשון ש-
יוקרן הערב נקלעת קייט קו-
לומבו להרפתקאה כאשר היא
שומעת במקרה כיצד עורך־דין
ידוע זומם לחסל את אשתו.

0.30 מחזמר טלוויזיוני ה מבוסס
על מחזמר שהוצג ב ברודווי
המבוסס על זעקי ארץ
אהובה של אלן פטון. עלילת
אבוד בין כוכבים נערכת ב־דרום־אפריקה.

יום
שלי שי
11. 3
• חטף פתח (.)0.30
הבלשן אבשלום קור, שהוא גם
מרצה באוניברסיטת תל־אביב,
מתארח בשלישית בפינתו של
מאיר שלו. הערב יגלה קור
את האמת על חודשי השנה
העבריים והלועזיים ויספר איך
על־פי ההיסטוריה ותורת־ד,ל שון,
אוקטובר אינו החודש ה עשירי
וחודש חשוון אינו ה חודש
השני.

• המרוץ אחרי הגלימה
0.40 פרק אחרון ב-
סידרה מצויינת זו, הפעם, שלא
כבשבוע שעבר, יופיע בה ה פרופסור
קינגספילד. החל מ
יום
ראשון

• תמול עכשו (.)8.03
עים רוברט קאלפ ואידי אדטס.
ישראל בר־ברסקי הגיע לארץ
לפני 60 שנה בהיותו ילד. תוך
כדי היקלטות עברו עליו הר פתקאות
רבות, ביניהן ישיבה
בכלא תורכי בגלל זהב, עליו
לא ידע דבר, אותו מצאו מתחת
למיטתו. ספורים מימיו הראשונים׳
בעיקר מכפר־ויתקץ על
מייסדיה הוא נמנה מועברים
על־ידו ועל אשתו לאה לבניהם
המתגוררים בניר בנים לנכדתם
גולן המתגוררת בפראן.

חטף! פתח: קור
יוס שלישי, שעה 9.30
השבוע הבא ד,סידרה על תחנת
הטלוויזיה 6 ¥

• כסא בשניים (.)11.00

אילנה צור תראיין ותרואיין
הערב על־ידי אורנה מרחמים,
ילידת ראש-פינה שנישאה ל ערבי
והשיחה תסוב כמובן על
יחסי שני העמים.
השחקן רוברט ואגנר המגלם
תפקיד של בלש־חובב כשלצידו
אשתו ג׳ניפר את תפקידה מג למת
סטפאני פאוארס.

מאות ח״ר יסדו ומילואים משתחווים נר שנה מצהיר עדב
סעיפים 21 או ,24 הסעיפים הפסיכיאטרים, ונתקלים אחו־״נן־ בקש. ם בחיים
האזרחיינ .1לעומת החיילים המנצלים סעיפים אלה נווי להשתמט, י ש 1וויילים
המבקשים לשחרר אותם מהשיתרור. פרופיל 21 אינו תמיד פרופיל פסיכיאטרי

עושים מאמצים
איר ח. עשה רושם טוב על בעל־
•ז הנגריה. מאיר בא לבקש עבודה
והתקבל לשיחה על־ידי בעל־הנגריה בקיטון
קטן המשמש כמישרד, שבו נשמעו
היטב רעשי הניסור מהאולם הגדול. השיחה
בין השניים קלחה. מאיר לא הסתיר
מבעל־הנגריה שאץ לו כל נסיזן קח־ם
בנגרות, אך הבטיח להשתדל ללמוד.
״בדיוק באלה אני רוצה,״ חשב לעצמו
הנגר ,״כאלה שמוכנים להשתדל ולהתאמץ.״
השניים
סיכמו ביניהם את השכר, שעות־העבודה
ומאיר הבטיח לבוא למחרת בבוקר
לץ מו הראשץ כנגר. כשעמד לקום, אמר
לו בעל־הנגריה :״יש לך תעודת־פטור
מצה״ל 1אז תביא אותה אתך מחר.״
מאיר ילא הגיע לנגריה למחרת. הוא ידע
שאם יציג את תעודת־הפטור שלו, ימצא
בעל־הנגריה תירוץ כלשהו שלא לקבל
אותו לעבודה. בתעו-דת הפטור אותה קיבל
מאיר מצה״ל כתוב :״נמצא בלתי־כשד
לשרות.״ מאיר ימשיך לחפש עבודה, עד
שימצא מעסיק שישכח לבקש ממנו את
תעודת־הפטור.
הציון בלתי כשר לשרות מדביק על
הנושא אותו תווית של מופרע או חולה
פסיכיאטרי. לאנשים אלה אץ נותנים רשיון
נהיגה, והמעסיקים אינם רוצים לקבלם
לעבודה. הבלתי כשר לשרות הוא התרגום
האזרחי של מה שמכונה בצה״ל פרופיל
21 או פדופיל .24 שני הדירוגים הרפואיים
הנהוגים בצבא לציון אנשים הלוקים ב־מחלות־רוח
או בהפרעות־נפשיות. צה״ל
משחרר בעלי פרופילים אלה, בין אם שרתו
כבר בצבא ובין אם הפרופיל 21 או 24
ניתן להם עוד לפני שגוייסו.
ההתיליך הוא פשוט ביותר. המתגייס, כל
מתגייס, נפגש בלשכת הגיוס עם קב״ן,
קצין־בריאות־נפש, שהוא מעין עובד סוציאלי
צה״לי. כאשר נדמה לקב״! כי משהו
( 514

לא בסדר עם הצעיר או הצעירה היושבים
מולו, הוא מפנה אותם לבדיקה אצל פסיכיאטר
צבאי. הפסיכיאטר עורך בדיקה
מקיפה אצל אותו צעיר ומעביר את המלצותיו
׳לוועדה־רפואית. לאיש לא זכור
מקרה שבו לא קיבלה הוועדה־הרפואית
את חוות־הדעת של המומחה. אם ממליץ
הפסיכיאטר הצבאי לשחרר את הצעיר
משרות־צבאי, משחררת אותו הוועדה בפרופיל
21 או ,24 ובתעודת הפטור שלו
מופיעות המילים: בלתי־כשר לשרות.
לעיתים אין צורך בשיחה של הקב״ג. אם
עבר המתגייס טיפול פסיכיאטרי בבית־חולים
של מישרד־הבריאות, עוד לפני
גיוסו לצה״ל, מקבל הצבא דיווח על כך,
ועבודתו של הרופא המומחה קלה יותר.
התהליך לקבלת הפטור קצר הרבה יותר.
קיימים כמובן מקרים רבים בהם יוזמים
המתגייסים עצמם, או חיילים שכבר משרתים
בצה״ל, את השחרור בעזרת סעיף 21
או .24

טוב באזרחות —
^ותם חיילים שאינם רוצים לשרת
^מטעמים שלהם, מנצלים את העובדה
שצה״ל משחרר בקלות יחסית כאלה שיש
חשד לגביהם שהם לוקים במופרעות נפשית
או במחלת־רוח ,״משתינים דווקא
בחדר של הפסיכיאטר״ ,ומקבלים את הפרופיל
המבוקש.

ראש אכ״א, האלוף משה נתיב, אינו
משלים עם מה שקורה בצה״ל ומחוצה
לו בנושאי הפרופיל 21 או .24 נתיב
הוא לוחם שרק כאשר מונה לתפקיד
עורפי החל ככל הנראה להיתקל בבעיות
מסוג אלה. נתיב בן ה־ 48 לא הכיר בוודאי
תופעות של השתמטות כאשר. עלה לארץ
בהיותו בן 14 עם עליית הנוער מרומניה.
שלוש שנים אחרי עלייתו התגייס לצה״ל
ושירת 20 שנה בחיל־השריון בתפקידי
פיקוד, מבצעים וניהול. הוא היה קצץ-
מבצעים של חטיבה 7וקצין־מבצעים ו־שלישות
של הגיס. במילחמת־ששת־הימים
היה קצץ־השלישות באוגדה של האלוף
ישראל (״טליק״) טל ובמילחמת־יום־הכי-
פורים סגן-קצין-שריון-ראשי.
נתיב יוצא בעיקר נגד שתי תופעות. התופעה
הראשונה, לפיה דורשים מעסיקים
את תעודת-הסטור־משרות-הבטחון מהצעירים
הבאים לבקש עבודה. לדברי נתיב
המיסמך הוא צבאי ואין למעסיקים כל
רשות לדרוש אותו, וממילא אין מבקשי
העבודה, משוחררי צה״ל, חייבים להראות
אותו. אולם נתיב יודע כי בקשת תעודת־הפטור
הפכה כבר לנורמה בחיים האזרחיים,
וכי מי שלא יסכים לתת תעודת
פטור, יהיה מיד בחזקת ״חשוד״ על-ידי
נותן העבודה, בכך שהוא בעל פרופיל

21 או .24

לדעת נתיב נעשה עוול לרבים מבעלי
פרופיל 21ו־ 24 הנושאים תעודות של
בלתי-בשר-׳לשרות. סעיפי המישנה הרפואיים
של פרופילים אלה מצויינים כ־

״אל תכריחו
אותי״

ו ויירו מספר 6 0 9 / 74
פו 1פ י 21 7

11נ— 1שם משפרור.
מסלו
אי שי 1.1* 1

ושם פרטיוחיד

0ו.ו_ 1פוופיל 2 1 .

10 יש 1פו ופי 2 *4 7

100

דו״ח המחשב
100 משוחררים

מיספרים, אשר רופא צבאי יודע לקרוא
אותם, אך לא הציבור הרחב. מי
שמבין בסעיפי־הליקוי־הרפואיים יודע כי
לא תמיד פרופיל 21ו־י 24 נוגעים לברי-
אות־הנפש של החייל־לשעבר הנושא פרופילים
אלה .״היו לנו מקרים של אגשים
שנפגעו בצה״ל וקיבלו את הפרופיל 21
או .24 אותו אדם בא אלינו בטענות והוא
צודק,״ מסביר האלוף נתיב. צה״ל מעניק
לנושאים בפרופילים אלה מטעמים שאינם
פסיכיאטריים, תעודה מייוחדת, המסבירה
במילים של הדיוטות, מדוע קובל נושא
התעודה את הפרופיל הזה, ומה ההבדל
בין המיגבלה שלו לבין המיגבלה המשוייכת
בתודעת הציבור לנושאי שני פרופילים
אלה.
אולם לדברי נתיב, גם אלה המקבלים את פרופיל 21ו־ 24 מטעמים פסיכיאטריים
או פסיכולוגיים, אינם בהכרח מופרעים
או חולי־רוח .״ישנם אנשים שהמסגרת
הצבאית המייוחדת אינה מתאימה
להם. הלחצים ׳שעצם המסגרת הצבאית
מטילה על צעירים הם לחצים די כבדים.
יש כאלה שאינם יכולים לעמוד בלחצים
הצבאיים ואינם מתאימים למערכת. אותם
אנשים יכולים לתפקד ולהיות רגילים
לגמרי במערכת אזרחית רגילה ואפילו במערכת
אזרחות עם לחצים המייוחדים לה.״
אותם אנשים מקבלים את הפרופילים
האלה, אולם נעשה להם עוול משווע
בכך שהציבור, ובעיקר נותני העבודה,
מתייחסים אליהם כאל חולי־רוח.
כמובן שאין צה״ל יכול להוציא תעודות
לכל אדם המשתחרר מהצבא בפרופילים
אלה, המסבירות את הנסיבות המדוייקות
של שחרורו. לו צה״ל היה עושה כן הוא
היה פוגע בצורה חמורה באותם ששוחררו
מהשרות בגלל סיבות פסיכיאטריות, ומבתים
אותם לכל החיים.
ענף בריאות הנפש בצה״ל פוטר משרות
ביטחון כ־ 600 חייבי שרות לשנה מטעמים
ישל מחלות־נפש, על־פי שני הסעיפים הללו.
מיספר הגברים המשתחררים בדרך זו
משרות מלא או חלקי עולה על מיספר
הנשים. חיילת אשר אינה רוצה לשרת
בצה״ל יכולה למצוא דרכים אחרות להתחמק
מהשרות. מערכת־בריאות־הנפש ב־צה״ל
אינה ערוכה לטפל טיפול פסיכיאטרי
בחיילים. המערכת בנוייה לצרכי אבחנה
בלבד, והיא הקובעת, לאמיתו של דבר,
מי ישרת בצה״ל ומי ישתחרר מהשרות
מטעמים של בריאות־הנפש.
עד לפני שנים אחדות היה מקובל
שמרבית המשתחררים מצה״ל על פי
סעיף 21 או 24 באים מאזורי־מצוקה.
ישכונת־התקווה, שכונת־ישפירא בתל-אביב,
גבעת־שמואל ברמת־גן, ואדי־סאליב בחיפה
והקטמונים ומוסררה בירושלים הוליכו
במיספר המשתחררים מהצבא על פי שני
סעיפי פרופיל אלה. אולם בשנים האחרונות
החלה התופעה של הפיטורין משרות-
צבאי על פי פרופילים אלה לתפוס מקום
גם באזורים כמו צפון־תל-אביב.

י* עוד שלפני כמה שנים היתה בושה
* להיות בעל פרופיל 21ו־ 24 בחברות
מסויימות, כמו זו של צפון־תל-אביב, הרי
שהיום הבושה קטנה יותר. היום אפשר
לשמוע במסיבות ליל-שבת את מה שאפשר
היה לשמוע כבר לפני שנים במיפגשים
בשכונת־התקווה :״עבדתי על הפסיכיאטר
וקיבלתי פרופיל .21״ מילים אלה נאמרות
בגאווה בלתי־מוסתרת.
אורלי נמרוד, צעירה בת 19.5מגבעתיים׳
אינה מתביישת בכך ששוחררה
על־פי פרופיל פסיכיאטרי חודשיים בלבד
אחרי שהתגייסה. אורלי היא היום תלמידה
בבית הספר למישחק בית־צבי ברמת־גן.
כבר ביומה הראשון בטירונות היא כתבה
ביומן שלה :״רוצה לברוח מכאן. זה