גליון 2247 מתאריך 23 בספטמבר 1980

כולם להישמע להוראות החיילים במחסו מים.

במיקרה המתואר לעיל, לא נשמע
נהג הרכב ונוסעיו להוראת החיילים במח סום׳
לעצור את רכבם, והדבר אילץ את
החיילים לפתוח באש. תחילה באוויר ול אחר
מכן לכיוון גלגלי המכונית. החיילים
פעלו, איפוא, בהתאם להוראות.
:ן ןז* כאן תשובתו של מנחם בגין
לשאילתא.

חור ועקף את המחסום. הרכב כלל לא
עבר דרך המחסום עצמו, לא פגע במחסום
ולא סיכן את החיילים.
הכתב והצלם שמעו רק יריה אחת,
ומייד אחריה יצא האוויר מאחד מגלגלי
מכוניתם. לפיכך אין זה נכון שנורתה
החילה יריית־אזהרה באוויר. גם הטענה
כאילו נורו כמה יריות לעבר גלגלי הרכב
אינה מדוייקת. נורתה רק יריה אחת —
והיא שפגעה בול.

מעיר על כף יופי היימן:

סיבים
״העולם הז ה׳ /שבועון החד שות הישראלי. ה מערכת והמיגהלה: תל
אביב, רחוב גורדון ,3טל 232263/3/4 03 תא־דואר . 136 מען מברקים :
״עולמפרס״ .העורך הראשי: אורי אככרי. ראש המערבת: יוסי
ינא.י עור ך־ תכני ת: יוסי שגון * עורכת כי תו ב: לילית בוארון .
צלמי מערכת: ציון צפריר וגילה רזין ראש המינהלה: אכרהם
סיטון. מחלק ת המודעות: רפי זכרוני המו״ל :״העולם הזה״
מודפס כ״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אכיב, רחוב כן

כע״מ
אביגדור. הפצה ״גד׳׳ כע״מ. גלופו ת: צינקוגרפיה ״כספי״ כע״מ.

הובאו הרכה סיבות לכך שאין
מנחם בגין יכול למלא בעת ובעונה אחת
את תפקיד ראש־הממשלה ותפקיד שר־הביטחון.
לא זו בילבד שחסרים לו הכישורים
הדרושים לשר־הביטחון במדינה
כמו ישראל, אלא שגם לא יכול להיות
לו הזמן הדרוש למילוי תפקיד זה כראוי,
נוסף על תפקידיו האחרים: יו״ר תנו־עת־החרות,
ראש הליכוד, ראשת הקואליציה
וראש־הממשלה.
אם היתד, חסרה דוגמה טובה לכך,
הרי ניתנה בפרשה שפורסמה לראשונה
במדור זה לפני שלושה חודשים (העולם
הזה : )2235 התקרית שבה פתחו אנשי
מישמר־הגבול באש על צוות העולם הזה,
שסקר את ביקורה של ג׳יין פונדה.
נהגנו אז במידת הרחמנות. פירסמנו
את פרטי המיקרה באיחור של שבוע,
אחרי שפונדה ובעלה כבר עזבו את
הארץ. לולא כן היתה התקרית גורמת
לסנסציה עולמית. לא היה עיתון חשוב
בארצוודהברית ובעולם שלא היה מפרסם
בעמודו הראשון את הסנסציה :״חיילים
ישראליים פותחים באש על עיתונאים
המסקרים את ביקור ג׳יין פונדה״ .הדבר
היה גורם נזק עצום נוסף לתדמית המדי נה
בעולם. רק ברפובליקות-בננות יורד,
הצבא בעיתונאים.
ניתן היה לקוות שאחרי התאפקות זו
מצידנו, ואחרי שפירסמנו את פרטי התק רית
המדהימה, תיפתח חקירה מוסמכת,
ויוענשו האחראים למיקרה. אך דבר לא
נעשה. מסתבר כי בימי שילטון הליכוד,
פתיחת אש חיה על ריכבם של עיתונאים,
הממלאים את תפקידם, שוב אינה דבר
המזעזע את ראשי השילטץ.
כעבור כמה ימים ניצלתי את מעמדי
הפרלמנטרי והגשתי שאילתא מנומסת
לשר־הביטחון, האחראי על השטחים המוח זקים.
פירטתי בה את מהלך התקרית,
ושאלתי את השר — מנחם בגין — כיצד
הוא מתכוון להגיב על מיקרה מביש זה.

__ ידיה
בשלושה מצבים
השבוע קיבלתי את תשובת השר
לשאילתא. מנחם בגין חתם עליה במו
ידיו. נראה לי שלא היה לו הזמן לקרוא
את הנוסח, לפני שחתם עליו. אחרת היה
בוודאי מזדעזע (כך אני מקווה) ,והיה
מסרב לחתום.
לא זו בילבד שהתשובה מכילה שטויות
גלויות (נובע ממנה שאיש מישמר־הגבול
ירה בריכבה של ג׳יין פונדה!) אלא שה תיאור
כולו הוא מופרך בעליל. כל בעל־נסיון
בענייני צבא היה מסיק מנוסח
הדברים שנעשה כאן נסיון שקוף לטשטש
את העובדות ולתרץ מעשים שלא ייעשו.

הנה ת שובתו המלאה של, מנחם
בגין לשאילתא :
בשאילתא אינן

העובדות המתוארות
מדוייקות.
העובדות, כפי שנמסרו לי, הן:
רכב שבו נסעו כתבי העיתון העולם
העולם הזה 2247

הזה והשחקנית ג׳יין פונדה פרץ מחסום
של חיילי צה״ל שליד קבר־רחל בכביש
לכיוון ירושלים. הרכב פרץ את המחסום,
למרות שבמרכז הכביש עמד חייל, אשר
אותת לו לעצור. הרכב האט, וכאשר
קרב למחסום, הגביר את המהירות וכימעט
פגע בחייל.
מפקד ג׳יפ מישמר־הגבול, אשר חנה
בסמוך למחסום, צעק לרכב לעצור, וכא־

בתשובת שר־הביטחון אין כל התייחסות
לשאלה המרכזית, המתעוררת בעיקבות
התקרית, והיא: לפי איזה חוק או סמכות
פעלו החיילים, כאשר מנעו במתכוון מכתב
ומצלם העולם הזה לסקר את ביקורה
של ג׳יין פונדה? מה דעתו של מנחם
בגין על הפקרות זו?
כתב העולם הזה שמע במו אוזניו את
קצין מישמר־הגבול פוקד על אנשיו לח סום
את הדרך לפני הכתב והצלם, כדי
למנוע מהם לנסוע אחרי ריכבה של ג׳יין
פונדה. למרות שהכתב הבהיר לאנשי
מישמר־הגבול כי אין זה מסמכותם לעכב
אותו כדי להפריע למהלך עבודתו, ביצעו
החיילים את ההוראה. הם איפשרו את
מעבר ריכבה של פונדה, ניסו לחסום
את ריכבם של הכתב והצלם ופקדו עליהם
לעצור. מאחר שהכתב סירב להישמע
להוראה זו, שנראתה בעיניו כבלתי־חו־קית,
ירה אחד מאנשי מישמר־הגבול
לעבר המכונית ופגע בגלגל.
שר־ד,ביטחון לא הסביר מדוע פעלו
אנשי מישמר־הגבול כפי שפעלו. הוא
לא נתן תשובה לשאלת חוקיותה של
ההפרעה המכוונת למהלך עבודתם של
עיתונאים, ולא פירט אילו צעדים יינקטו
לשקר במצח נחו שה
עד כאן הערותיו של יוסי היימן.
בעיקבותיהן ניתן לשאול את מנחם בגין
כמה שאלות נוספות. למשל :
9מה דעתו על קציני מישטרה, צבא
ומישמר־הגבול הסבורים כי תפקידם הוא
למנוע בעד כתבים מלסקר את ביקורה
של אורחת נכבדה, אורחת מישרד־ההוץ,
מפני שזו אינה רוצה בשלב כלשהו בסי קור
זה? (עד היום לא ברור מדוע ביקשה
הכוכבת רודפת־הפירסומת להעלים חלקים
מביקורה. אולי התביישה בכך שהיא
רוקדת לפי חליל התעמולה של ממשלת
בגין).
• מה יש בדעתו לעשות כאשר קצינים
זוטרים מחברים דו״ח כוזב על תקרית
שבו נפתחה אש, וכאשר הם משקרים
במצח נחושה כדי לחפות על מעשיהם?
(בעבר היינו מתפארים כי זהו מינהגם
של קצינים ערביים, ושזוהי אחת הסיבות
לכך שהם מפסידים במילחמות).
׳ 9מה המסקנה המתבקשת מכך לגבי
מידת האמת של כל הדיווחים על המת־

״שלב שלישי — ירי כלפי גוף הרכב, על־מנת לפגוע ביושביה..״
שר ראה שאינו נענה, ירה חייל מישמר־הגבול
באוויר. גם לאחר היריות באוויר
לא עצר הרכב, ואז נורו יריות לעבר
גלגל המכונית.
התשובות לשאלות שבשאילתא הן :
(א) הוראות הפתיחה באש במחסו מים
הן כדלקמן:
כאשר נהג כלי־רכב אינו נשמע להו ראות
חיילי המחסום ופורץ דרכו, יפעילו
אלה את נשקם לפי סדר־השלבים המפורט
להלן, כאשר הפעלת כל שלב תבוצע
רק אם השלב הקודם לא הביא לעצירת
הרכב :
9שלב ראשון — יריית אזהרה ב אוויר,
בזווית 80 מעלות:
9שלב שני — ירי לעבר גלגלי־הרכב,
על־מנת לפגוע בהם:
9שלב שלישי — ירי כלפי גוף
הרכב, על-מנת לפגוע ביושביו.
(ב) אין הוראות מיוחדות לפתיחה באש
כאשר מדובר באנשי כלי־התיקשורת. על

נגד האחראים למעשה, אם אכן חרגו
מסמכותם.
בתשובתו טען שר־ו־,ביטחון כי העוב דות
שתוארו בשאילתא אינן מדוייקות.
הוא פירט את העובדות כפי שנמסרו לו.
אך נראה ששר־הביטחון הוטעה, שכן
חלק מהעובדות שציין אינן עולות בקנה
אחד עם מהלך הדברים, שכתב העולם
הזה היה עד להם.
הנה כמה אי־דיוקים בתשובת השר:
9כתב וצלם העולם הזה לא נסעו
ברכב אחד יחד עם ג׳יין פונדה, כפי
שנאמר בתשובת שר־הביטחון. הכתב וה צלם
היו ברכב נפרד, שנסע אחרי ריכבה
של פונדה.
9ריכבם של הכתב והצלם לא פרץ
את המחסום, וגם לא הגביר את מהירותו
לפניו. גם הטענה שהרכב ״כימעט פגע
בחייל״ אינה נכונה. הרכב עצר לפני
המחסום, לפי הוראת חייל, שכיוון אליו
את נישקו. רק אחרי־כן נסע הכתב לא־

רחש בשטחים המוחזקים?
9כיצד אפשר להאמין לדיווחים על
תקריות־אש שבהן הקורבנות הם ערבים
מכפרים נידחים, אם כך מתנהגים וכך
משקרים לגבי תקרית שקורבנותיה הם
גם ישראלים, גם יהודים וגם עיתונאים?
אילו היה לשר־הביטחון זמן לחשוב
על נושאים נכבדים מסוג זה, הייתי
מציע לו להרהר היטב בשאלות אלה. יש
בהן מזון רב למחשבה. אנחנו. מצידנו,
מוכנים לתרום את תרומתנו לבירור ה אמת,
אם אכן יש ברצונו של שר-
הביטחון לבררה. כתב העולם הזה מוכן
להיבדק בגלאי־שקר, ואני מציע שגם
אנשי־המחסום יעברו בדיקה כזו.

הורוסהוס מדים בנימי!,

מזו החודש :
מאזניי

הקרובים אליהם לא זוכים לאותו
יחס חביב ונעים כפי שמקבלים אלה
המראים עצמם לעיתים־רחוקות יותר,
ולא דורשים יחס מיוחד או עמוק.
ליחס החמים ביותר זוכים אלה הנפגשים
עימם לראשונה. בני מאזנים רגי שים
מאוד ובעלי הבחנה דקה, הם לומ דים
בקלות את טבעו של הזולת, ויודעים
להתאים את התנהגותם לכל אחד
שבקירבתו הם מעוניינים. השותפות חשובה
להם, וכאשר הם עובדים או חיים

דברים אלה מוציאים אותם מהאיזון
לו הם זקוקים, ואף גורמים להם לדיכאונות
וריפיון ידים, או חוסר יכולת
לתפקד.
מאזנים — המזל השולט על ההרמונ־

מזל מאזנים — ממזלות האוויר, ונשלט
על-ידי כוכב ונוס. למרות שכבר
הכרנו את ונוס כשליטת מזל שור, כאן
היא משפיעה בצורה שונה. שור —
אדמה מגיב שונה לחלוטין להשפעותיה
המבורכות של ונוס, ואילו מאזנים האוורירי
— מושפע בצורה רוחנית יותר
עד שלפעמים נדמה ששני כוכבים שונים
שולטים בשני מזלות אלה.
המאפיין מכל את ילידי מאזנים —
הופעתם הנעימה, חיוך מאיר ומבטיח,
התנהגות אדיבה ומנומסת, עדינות והתחשבות
בזולת. הם מתהלכים כשסביבם
חברים וידידים, על״פי־רוב לא פוגשים
אותם כשהם לבד, ביתם תמיד הומה
מפה לפה. הם אוהבי אדם ומעדיפים
שמישהו יתלווה אליהם לכל מקום. הם
לא בררנים במיוחד, וכמעט כל אדם
שמתקרב אליהם נשאר בהרגשה שהוא
הידיד היחיד והחשוב מכולם, עד שבאה
המציאות וטופחת על פניו — ״בנים
יחידים״ כמוהו מקיפים את בני מאז נים,
ומיספרם מגיע לעשרות ולפעמים
אף ליותר.
מאזנים יודעים להקשיב לזולת, להגיד
את המילה הנכונה בזמן המתאים. עצותיהם
מעודדות ועוזרות, לא תמיד יש
להם סבלנות להאזין לשני, אך לעיתים-
רחוקות יאמרו או יראו זאת. הם בעלי
קסם אישי וגישה דיפלומטית, תשוקה
אמיתית להנעים לזולת, חביבים, קלילים
ופופולריים. אך כמו שאר מזלות האוויר,
כך גם הם, דואגים לשמור מרחק מסו-
יים בינם לבין שאר האנשים, הם אוה בים
את כולם אך מרחוק.

עם אנשים שאותם הם מעריכים, הם
מקבלים תנופה, מרץ ותעוזה לממש
רעיונות שבכוחות עצמם לא היו יוצאים
לאוויר -העולם.
אהבת הנוחיות והשקט הם מאותות
ההכר שמשפיע כוכב ונוס על הנשלטים
על ידו. קל להפר את שלוותם על-ידי
סביבה רועשת או מלוכלכת, המונים
צפופים, מריבות ותנאים בלתי־אסתטיים,

יה גורם לרובם שיהיו חסרי מנוחה ופגיעים,
קשה להם למצוא את עצמם, כל
דבר קטן משפיע על האיזון הפנימי.
מזלות פחות רגישים לנקודה זו, ימשיכו
לפעול גם אם יחושו חוסר איזון —
אך מאזנים כמעט משותקים ממעש
כאשר משחו מערער את השלווה הפני מית
לח הם זקוקים. לכן המזל מלא
ניגודים ופרדוקסים, מצד אחד הם שואפים
להגיע להרמוניה, ומשתדלים לפייס
אוג האנשים בסביבתם, מצד שני
אין כמוהם אוהבי ויכוח שוב ראוי לשמו.
בגלל יכולתם לראות את הצד השני של
המטבע, הם מסוגלים להתווכח על כל
דבר, ולייצג את עמדת שני הצדדים באותה
מידת שיכנוע. יכולתם לראות את

בתקופה זו הדגש יהיה על שיתוף פעולה
בשטחים שונים. ייתכן ששותפכם לחיים
או לעבודה מרגיש צורך
להתרחק לזמן מה
מבעיותיכם המשותפות,
לא בגלל רצון רע,
אלא בגלל הרגשה שאינו
יכול להתגבר על
הקשיים, הוא מרגיש
עצמו חסר ישע, ועליכם
מוטל התפקיד
ו 2במרס -
באפריל_ _ לעודדו, ולהכניסו ב_

זהירות למיסגרת של
שיתוף פעולה. בקשרים רומנטיים תחול
נקודת־מפנה, קשרים ישנים שיתחדשו.

מבלי שהרגשתם התחלפה לה תקופה בתקופה,
קודם התעניינתם בעיקר בתחומים
מושכים ומרתקים —
חייכם הרומנטיים. כעת
אתם מוצאים את עצמכם
שקועים עמוק בעבודה
שבה הוטלה או
תוטל עליכם בקרוב
אחריות נוספת. חשוב
לנצל את הזמן לקידום
בשטח המיקצועי. בימים
ו1 2כאפריל -
;£0במאי

הראשונים של השבוע
(שבוע של ״העולם הזה׳
מיום ד׳) תחושו כובד, עיכובים וחוסר
יכולת להתקדם, המתינו, ההרגשה תחלוף.

קלילות ושמחת״חיים ישובו לפקוד אתכם,
כדאי לנצל את התקופה לעניינים
רומנטיים. לאחר שנתיים
קשות העולם
שוב מחייך אליכם, ואפילו
הירח המלא
מבטיח הבטחות מלהיבות.
בכל שטח שבו
אתם עוסקים זה הזמן
לפתח גישה חדשה, ולהכניס
רעיונות חדשים
שיתקבלו ברצון
בכל מקום. בחכרויות
חדשות כדאי להזהר, השפעתן עלולה
להיות שונה מזו הנראית ברגע הראשון.

עניינים הקשורים בבית מעסיקים אתכם
כעת. סידור חדש של הריהוט או אירגון
מחדש של הדירה בה
אתם גרים. רצון לשפץ
ולייפות את הבית גורם
לכם להוצאות רבות,
ולקנייה של חפצי בית
חדשים ומושכים. למרות
זאת שימו לב לדבר
נוסף, אורחים
בלתי־צפויים עתידים
להגיע, להוסיף עבודה
ובלבול, כדאי להכין
מלאי של מצרכים, בזה אתם כבר מתורגלים.
בעניינים ומנטיים אל תתעקשו.

לאריות תקופה מוזרה, מצד אחד הרומנטיקה
שולטת בחיים, יחסי אהבה מלהיבים,
לחיי המין
חשיבות גדולה מן הרגיל,
חשים מעודדים,
ומצפים לעתיד טוב
יותר. מצד שני מריבות
פתאומיות, ואפילו
ניתוקים עלולים
להתרחש לפתע, ולקלקל
את ההישגים. העצה
היחידה שאפשר
לתת במקרה זה היא
לחכות שהתקופה תעבור, ולהמנע משינויים
חשובים כמו קניית בית.

בימים אלה אנשים מכירים בהישגיכם ה־־
מיקצועייס, מתפעלים, מעריכים ואף מצי־עים
לשלם בעין יפה.

משתפר,
מצב־הרוח
חשים הקלה ושחרור
ורוצים ״להפוך עולמות
.ניכרת תופעת
בזבוז שאינה אופינית
קכם בדרך־כלל, מתכוננים
להוצאות גדולות,
ומתכננים נסיעות לאר22
באוגוסט -
22 בספטמבר
צות אחרות. בשטח הרומנטי
רצוי לשמור
על סודיות — גילוי של המצב העכשווי
מחוסר זהירות עלול לגרום נזק בעתיד.

בתחילתו של השבוע חשים מעט כובד,
מצב זה ישתנה לחוסר-מנוחה, וצורך בשינוי
חיצוני. ייתכן שתיאלצו
לנסוע ולהתרוצץ,
יצר הנדודים והטיולים
יביא עימו
רעיונות חדשים. ה תקופה
בכללה עשויה
להביא לשינוי גורלי,
אם כי לאו דווקא בשבוע
זה. פרשיות אהבה
ממושכות ומכבידות
איבדו את משמעותן,
כדאי לנער את כל הישן, ולהתכונן
לפרשה רצינית עם דרישות גבוהות.

תקופה מלאת ניגודים, עייפות פוקדת אתכם
לאחרונה, חשים צורך לנוח, ולהתרחק
לזמן מה סבך הבעיות
סביבכם. אך דווקא ברגע
זה קשה למצוא
מרגוע, תוכניות חדשות
בראשכם, מתבשלות חלקן אפילו מסוכנות,
ומסכנות את עתידכם.
כל מה שעליכם לעשות
עתה הוא לשמור על
סבלנות ולמנוע מבני־זוכם
דאגת יתר. התייחסות
קלילה וחמקנית לבעיות חשובות
עלולה לגרוס לחרוטה בשלב מאוחר יותר.

את התקופות הקשות שעברתם תוכלו
לשכוח במהרה. בימים אלה יקיפו אתכם
ידידים ומכרים רבים.
לפתע יתברר שבעצם
רבים אוהבים אתכם,
ומבקשים את חברתכם•
הבדידות, שאותה
חשבתם לידידתכם, ה קרובה,
עוזבת אתכם,
ובמקומה תתחיל תקופה
של עליצות, שמחות
וחגיגות. הצעות
להתחיל קאריירה חדשה
ומעניינת יופנו אליכם, כדאי להעיז
חדשה.
ולנסות דווקאעתה התחלה

בן־גוריון
אינו אוהב פקודות

שני הצדדים היא בעוכריהם, בגלל תכונה

זו אינם מסוגלים להחליט, הם פוסחים

על שתי הסעיפים, ומתענים עד שמגיעים
להחלטה כלשהי. גם לאחר שהחליטו
אינם בטוחים שאכן זו ההחלטה הנכונה .
על־פי־רוב הם מנסים להתייעץ עם כל

אחד, אנשים בעלי אישיות חזקה מסוגלים
להשפיע עליהם לנהוג בצורה זו

או אחרת, אם יתנו להם את ההרגשה

שבכל זאת הם (המאזנים)
הקובעים .
הם אינם אוהבים פקודות, כפייה או

יגאל הוירכיץ

מסוגל להתווכח על כל דבר

מישמעת, ומעדיפים שהדברים ייעשו בנחת•
חסרונות
רבים של בני המזל נובעים
מתכונה חיובית מאוד — הרצון להיות
הוגנים ביחס לזולת, ולראות כל דבר
בלי לערב רגשות ודעות קדומות. מסיבה
זו ישנם מישפטנים, עורכי-דין ושופטים
במזל זה של מאזני הצדק. מיקצוע זה
נותן לחם סיפוק — ועונה על הצורך
(המשך בעמוד )65

עווו

1תונח

1ן א,]1ים

הדגש על עניינים מקצועיים, תקופה חשו

במיוחד שבה יהיה עליכם לשאת ב
אחריות
נוספת, תוכלו
לקדם את עצמכם בתחום
המיקצועי, אך
לא על־ידי היסוסים ו
פקפוקים.
נסו לראות
את המציאות בצורה

ריאלית וברורה. כל
הצעת עבודה שאותה
תחליטו לבחור עתידה

להביא הצלחה. אל תאבדו
את בטחונכם־העצ־

מי, כיוון שבימים אלה גם אנשים שלא מו
רים
לכס יראו בכם עובדים חרוצים.

לאחר תקופה קשה ומדכאת, מגיע סוף

סוף זמן נפלא ובו אפשרויות רבות .
בריאותכם משתפרת ו
עניינים
שונים ומגוונים

מעסיקים אתכם. קש
רים
עם ידידים מאר
צות
זרות ירוממו את

מצב״הרוח, כמו-כן תי
תכן
נסיעה פתאומית,

בלתי״צפויה, שקשורה

ללימודים או׳ השתל
מות.
אתם פופולרים

מאד, ומושכים אליכם
את בני המין השני, לפתע מתברר שאלה

שאותם כל כך רצית, רוצים גם בכם .

הדגש יהיה על עניינים הקשורים לאהבה ,
חיי המין בהתעוררות שאינם רגילים לה .

__ תקופה רומנטית מאוד

עם יחסים מיוחדים ו
מפתיעים.
אנשים שגילו

כלפיכם יחס מתנכר ,

יתנהגו שוב בלבביות ,
וידאגו להמצא בקיר -

בתכם, ולבלות אתכם
חלק ניכר מזמנם. מ
בחינה
כספית התקופה
טובה לביטוחים והשקעות,
יהיו הישגים כס
פיים,
ואפשרות טובה לרכישות חדשות.

כדאי להוציא את המכסימום מתקופה זו.

זני

ההבדל ביננו, מר גלבוע, הוא של מכשיר שלויזיה ...ולי יש סוני!
יש אנשים המתפארים
בטלויזיה הצבעונית שלהם.
הטלויזיה הצבעונית היחידה
בעלת הפטנט של ״קנה אחד״
אשר זכתה ב־״ץ שוח פרס
היוקרה של התקשורת
בארה״ב.
2020 יש רק ח0׳ו*1ח1׳ו 1אחד. וזה של
05 זעו ו\/ו/\15£04ק ץ ווו .$0השנה יש לנו גם דגמים

העול ס הזה 2247

חדשים, לכן, כעת יש לך עוד
יותר סיבות טובות לקנות
ח 0ז11ו!ה ¥ 7א .30
אולי הסיבה הטובה מכולן,
היא שאם אתה קונהץ^ו ,50
יהיה לך במה להתפאר.

אחד ויחיד

מכחכים

2247

מ חיפ ה ־ באה 3ד.

מאוזן :
1מלכה בירושלים בימי הקנאים
— בת אגריפס מלך
יהודה ; )5מדינת הבר העמים
הבריטי שלא הצטרפה למלח מה
נגד גרמניה ב־)10 : 3.9.39
בינה; )11 מחזאי אידי שנון
שהציע שינוי בכתיב האנגלי ;
)13 נהר בצפון ארצנו; )14
מייסדה ומנהיגה של תנועת
פועלי־ציון (ש״פ); )15 מילת
חיבור לתנאי ; )16 פעימה,
הטעמה ; )18 הנוזל שהוא יסוד
החיים ; )20 חלק מאימוני הטי רונים
בצבא; )21 בעל־חיים
שעל־שמו טייסת בצה״ל )22 :
המעולה והיקר שבמתכת הצהובה
; )24 מספיק, די ; )25
שליח; )26 סופר ונואם רומי
— יועצו של נירון קיסר ; )28
שן או זיז; )30 יורד־ים פורטוגזי
שמונה למשנה למלך בהודו
(ש״מ); )31 הסגיר (איוב
מ״ז, י״א); )32 נשחתו מרוב
שימוש ; )34 שאון הגלים ; )35
בצק ; )38 מנהיג סין העממית!
)39 איש צדיק תמים היה בדורותיו;
)41 מכשיר עינויים
עתיק ; )42 עמק ; )43 אדם ;
)45 מדינאי בורמי שהיה מזכיר
האו״ם אחרי המרשלד ; )47
המצדה הוא כזה ; )48 פן ; )50
דבר שלמעלה מן התפיסה הטבעית
; )51 חוק משפט ואמונה
! )52 מקום גידול עצי־פרי
; )54 המשפחה היהודית ה יושבת
בפקיעין מימי בית שני
ולא הלכה לגלות; )57 הדוד
— בעל האהל — של הרייט
ביצ׳ר סטו ; )61 פקודה )62 :
אחי, ידידי ; )64 מידת נוזלים ;
)65 הבטחה חגיגית או התחיי בות
חמורה ; )66 פנה, סר ;
)67 גג הפה ; )69 התלונן ; )70
הזזה קלה של דבר ממקומו;
)72 שבט מוסלמי בסעודיה ;
)74 כליה, מגפה 75 דרגה ב-
צה״ל המוזכרת גם במקרא ;
)77 המלכה הצרפתית ש״מצ־אה
פתרוך לחוסר הלחם ל המונים
(ש״פ)> )78 מלך בני־עמון;
)81 הכריח מישהו לע שות
דבר נגד רצונו; )83 זקן;
)85 עמק באיטליה )86 :גועל-
נפש ! )88 תרופה ; )89 משודר
ומלחין בן־משק־יגור ; )91ה יום
בחודש תשרי שהוא ערב
חג הסוכות ; )93 מאלילי מצ רים
העתיקה ; )95 רכוש, קניין;
)96 גם ; )98 מוקיון ; )100 ישן;
)102 אייל, עוז; )103 אילן;
)104 שם קטע הדרך הקושרת
את מצרים בבל וארם־נהריים !
)105 עיר בתורכיה שבה מרכז
יהודי גדול.

מאונך :
)1מחוז בדרום מערב גר מניה
; )2חבר ; )3שמם, חרב;
)4בין שתי נקודות ; )6הוקם
לזכר אבשלום! )7מטבע ב-
דרום־אפריקה ; )8עיר־כהנים
קדומה (כתיב חסר 9שמם
של זחלי־חרקים ; )12 סיב ה מסתעף
ממוח הגוגולת או מוח
השדרה ; )15 משמותיו של חג

האמנם שונאת חיפה תיירים,
כפי ששופר בכתבה
החמישית על התיירות בישראל
(״העולם הזה״
)2243ן
התאכזבתי, מפני שהכתבה אינה
משקפת, לדעתי, את המתרחש ב ענף
התיירות בחיפה. אינני מבין
כיצד ביססתם את הדברים על
המלונות — האם כתבכם שהה
במלונות על־מנת להכין את הכתבה?
! ומדוע הכתבה אינה חתומה
על-ידי כותבה י !

יוסף מנחם,
חיפאי שקצת איכפת יו

ל א 1ד״ ם ולא רג ל ״ ח
על הידיעה שפורסמה בדף־
תשקיף, כי ח״כ מאיר
עמית מקים לובי פנים־
מפלגתי נגד הכוונה למנות
את יו״ר מועצת-המג-
הלים של ״בנק הפועלים״,
יעקוב לוינסון, לשר־האוצר
בממשלת המערך.
היה לי קשה להתאפק מלצחוק
בקול, כאשר הובאה לידיעתי ה
הסוכות
; )16 בהשאלה — דבר
פעוט וקטן ערך )17 :אכל ;
)19 סטיה מן הקו הקודם לצד
מסויים ; )20 אות ; )21 מחנה
סניטרי באיזור נמל ; )23 ניצוץ
אש ; )24״ ..לשלום — המפתחות
בפנים״; )26 אי יווני
ע״י תורכיה — מולדתו של
פיתגורס ; )27 שם שיר של
רחל המשוררת ; )29 קצה, סוף
הגבול ; )30 אנדרטה ! )33
קרוב ל )34 בן־לברט, מדק דק
ומשורר עברי ספרדי ; )36
הגאון מווילנה (ר״ת 37
מחמצת, בצק שהחמיץ ; )40
שן חותכת ; )41 מערכת כלים;
)44 בכורו של נח ; )46 תאו־רת־חירום
! )47 תבלין תימני;
)49 שלושה הימים בשבוע ש בהם
לא יחול אף־פעם ראש
השנה — ״לא ראש 53
רכישת דבר בכסף ; )54 אסי־פת־עם;
)55 מילת־גוף לנסתר;
)56 שומן; )58 גהר בדרום־

אפריקה ; )59 כינוי לארצות
צפון־אפריקה ; )60 שבט מדיני
נודד בגבול מדבר סיני —
מבניהם נודע בעלה של הורגת
סיסרא ; )62 ראשון לעדה ;
)63 תגור; )66 שחקן על ה במה
ללא תפקיד של דיבור ;
)68 שמו הערבי של ישוב בצד
הכביש דימונה—סדום ; )71
בחינת מצב; )73 עזוב, שים;
)76 קח לך ! )77 מרטיט, מפחיד
; )79 עץ־פרי עסיסי קייצי;
)80 לך החוצה ! )82 נמלט ;
)84 האגודל ברגל ; )85 מאז נים,
משקל; )87 ירד, התרחק;
)90 מפעולות ה״הגנה״ לקניית
נשק-נגן בחו״ל ; )92 העלים
הבשרניים שמהם עשוי הבצל ;
)94 שר, הריע ; )96 אחד ממלכי
יהודה ; )97 מצטער, מדוכא ;
)99 סלע קשה 101 מילת
שאלה ; )102 מכיוון ; )103 עיר
בכנען שנכבשה ע״י צבאות
בני־ישראל.

חשמל עכ שיו !
בעיקבות

הצעה קטנה
תוכנית גדולה.
כפי שהתפרסם, תופעל תחנת־החשמל
בתעלת הימים רק בעוד
עשר שנים. ומה יהיה עד אז?
נהיה תלויים בחסדי שווקי הנפט
והפחם? כדאי לחשוב, לתכנן ול בצע
מיפעלים קטנים יותר בשי טת
מפלי־המים.
( )1הולכת הירדן לאורך הה רים
והפלתו לים כינרת. ממפל
כזה אפשר להפיק לא מעט חשמל.
( )2להפעיל את תחנת הכוח
של רוטנברג בנהריים, אולי ב הסדר
עם ירדן, ולהגדיל את מם-
לי־המים ואת כושר ייצור החשמל
שלה.
( )3ישנם בישראל כמה וכמה
נחלים (מיספרם גדול) ,היוצרים
מפלי-מים. אפשר לרכזם ולהובי לם
בנתיב שייצור מפל־מים בגובה
של מאות מטרים ויתן חשמל.
ואפילו תעבודנה תחנות אלה רק
בחורף, כאשר יש בנחלים הרבה
מים — זה יהיה כדאי. כי עומס

מאיר עמית ויעקוב לוינסון
מעט מאוד מועמדים
ידיעה המגוחכת על הלובי שאני
מארגן נגד יעקב לווינסון. קשה
לי להבין איך אפשר לבשל ידיעה
שאין לה לא ידיים ולא רגליים,
והיא ההיפר הגמור מן האמת.
בזמן האחרון הבעתי, בכמה
הזדמנויות (שניתן להן גם פומבי),
כי אני מוטרד מאוד מן המצב
הכלכלי וכי אינני מקנא בשר־האוצר
הבא. אמרתי כי אני רואה
מעט מאוד מועמדים, אשר יכולים
להתמודד עם קשיי התפקיד, והד גשתי
כי לדעתי יעקב לווינסון
הוא אחד מהם. איך עובדות אלה
מסתדרות עם הידיעה הדמיונית
שלכם?

ח״כ מאיר עמית,
הכנסת, ירושלים

עכור 1א כ 1די
הירהורים בעיקבות קריאה.
אני קורא די קבוע של עיתוג-
כם הנכבד. נהנה, מגחך, לועג,
כועס, צוחק, בז, מבטל — הכל
לפי הנושא והכותב. לכן נהניתי
מן הקריאה בגיליון העולם הזה
,2242 מיום ח׳ אלול תש״ם (אגב,
מדוע מופיע תאריך עברי בעי-
תונכם? !)
זו לי הפעם הראשונה מאז...
(לא זכור לי מתי) ,שלא הופיעה
בעיתונכם כתבה, הערכה, ביקורת
אודות איזה שהוא ערבי מקופח,
מנודה ומדוכא על־ידי המימשל

העכור והאכזרי שבמדינתנו. לא
כתבה ואף לא תמונה.
ישעיהו כרו ת, אופירה

החשמל בחורף הוא גבוה ביותר.
מיפעלים הידרו־אלקטריים כא לה
אפשר לתכנן ולבצע בהקדם,
ואין צורך לחכות כעשר שנים,
עד להשלמת תעלת הימים. נסיון
העבר במיפעלי־מים אזוריים הו כיח
כי הם טובים, יעילים וזולים
לא פחות ממיפעלי־מים ארציים
גדולים.
עמי ליבנה, עין־חרוד מאוחד

^..חוזי עווית
ו ארו ח ת, קצף...״
בעיקגות חוק ירושלים,
שאושר בכנסת בקולות הליכוד
והמערך, בניצוחה
של ח״כ גאולה כהן.
להלן הצעות־חקיקד, נוספות :

(א< חוק ה עצ מ או ת הכל כלית
— תקבל הכנסת חוק ש יצהיר
באורח מפורש, שישראל
היא עצמאית מבחינה כלכלית,
איננה תלויה בכל סיוע זר, וכל
מצב שונה הוא זמני ובר־חלוף.

(ב) הוק עליית כל יהודי
התפוצות — ייקבע בחוק, שכל

יהודי באשר הוא חייב לעלות
לישראל ו/או נחשב כאילו כבר
עלה בפועל.
(ג) חוק הרווחה — הכנסת
מצהירה בזה על הכוונה להבטיח
רווחה כלכלית לכל תושבי המדי-
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 2247

!7פט] ג׳יי מס ד!וק ו ס פי נ תו ״ר א חלו ש!

ז\ £ 1 ,8 0 1ז\1

ז \ נ 5 1 , 8 0נז אנ
.מ 13י 1 1 / 1

בני תקופתו של קפטן ג׳יימס קוק ( )1728-1779 תיארו
אותו ״הימאי האנגלי הגדול ביותר שידעה בריטניה
מעודה״ ,ולא לחינם; קפטן קוק גילה, בשלושה מסעות
שערך סביב העולם, את אוסטרליה, ניו-זילנד ואיי
הוואי, וחקר את האוקיינוס השקט ואת חוג הקוטב
הצפוני.
כשאתה מעשן נלסון פילטר וירג׳יגיה, זה הסיפור שהיא
קח אחת...
מספרת לך.

נלסון פילטר וירג׳יניה -הטעם הנועז של המרחבים הגדולים...
פרסום וימר יעקבסו!

ממזכי

וגר0כי0

(המשך מעמוד )6
נה ועל תיקוותה ושאיפתה שרווחה
זו אכן תושג.
(ד) הוק כי א ת המשיח -
תובטח בחוק האמונה, שמשיח
צדקנו בוא יבוא, במוקדם או במ אוחר,
וייקבעו סידורים נוהליים
לקבלת פניו.
תיקוותי ששיכורי המלל והפעי לות
הראוותנית — המהווים רוב
בממשלת ישראל — יאמצו כמה
מן ההצעות האלה.
חיים נחמן ביאליק כבר אמר
על שכמותם :״המשוועים כל ה יום,
אחוזי עווית ומרותחי קצף,
לגדולות, ובתפשם בפיהם את• ה מרובה
ובתובעם אותו מזולתם,
נפשם תרועה וידם לשכר כאילו
כבר ביצעוהו״ — בשירו ״ראי תיכם
שוב בקוצר ידכם״.
דני זילכר, פתח־תיקווה

יום ר^ושץ
נהנים מ־ 50/0ו על חשבון הבית.
כל יום ראשון באפרופו כי לאפרופו
יש יומהולדת ).גבר, זכור, ארוחת בוקר או ארוחת צהרים
תעלה לך פחות כל יום ראשון באפרופו,
מ־ 9.00 בבקר עד 3.00 אחה׳׳צ.
* נשים תהנינה מהנ״ל, בפרט ובכלל, בל
יום רביעי.

מד,ום מיהו דרואלג1ם

גן־קפה אפרופו,

ב״גן־יעקב״ ,בין ״היכל התרבות״ ל״הבימה״;
פתוח כל יום מ־ 9.00 בבקר עד 2.00 בלילה.
שלפון 280142 03
נפגש באפרופו.

-9 0רו 0 0 1 9 -ןםז 0ן 0

יום רביעי
נהנות כד 50/0ו על חשבון הבית.
כל יום רביעי באפרופו כי לאפרופו
יש יומהולדת ).גברתי זיכרי ארוחת בוקר או
ארוחת צהרים תעלה לך פחות...בל יום רביעי
באפרופו, כד 9.00ב ב קר עד 3.00 אחה״צ.
*גברים י הנו מהנ״ל. בפרט ובכלל, בל
יום ראשוו.

גן־קפה אפרופו,
ב״גן־יעקב״ ,בין ״היכל התרבות״ ל״הבימה״,
פתוח בל יום כד 9.00 בבקר עד 2.00 בלילה.
טלפון 280143 03
נפגש באפרופו.

בעיקבות כתבתו של יגאל
לביב על התנאים המוזרים
לשכירות חינם בדיזנגוף
הזה״
סנטר (״העולם
.)2245
( )1במכתבי המצ״ב כבר עמ דתי
על העובדה כי מר לביב
סילף עובדות, השמיט נתונים
ומסר לקורא נתונים לא נכונים
כלל. אך בנוסף, לא התעלמתי
מזאת כי ישנם קטעים בכתבתו
שהינם אמת (פחות או יותר) ,ועל
זאת ברצוני להעיר.
( )2מר לביב מציג בכתבה
שורה של חלקי סעיפים הלקוחה
מחוזה ההשכרה של חנות מסויי-
מת בין בעל חנות פלוני לבין
שוכר אלמוני, חוזה הניתן ככל
חוזה לשינוי לפני חתימתו בהסכמת
הצדדים. חוזים אלה אינם
סופיים אלא הצעות להסכם אשר
רק בהסכמת שני הצדדים ניתן
לבצעם. ואכן — בהחלט נערכו
שינויים בסעיפים שונים בין מש כירים
ושוכרים על פי הסכמתם
בינם לבין עצמם.
מר לביב מוציא מתוך מאות
סעיפים וסעיפי-מישנה כמנין סעי פים
המציגים חוזה משונה ודרקו־ני,
כאשר אין הדבר כך בכלל,
וזאת מתוך מגמה משונה לתקוף
את הפרוייקט.
( )3במרחב הדיזנגוף סנטר יש נן
להשכרה ולמכירה עשרות ואו לי
מאות חנויות, כל חנות ותנ איה.
מרחב ההצעה של צוות שטיר
כולל כ־ 50 חנויות בלבד במפלס
קומה אחת בלבד. בידי כל שוכר
האפשרות לשקול באם הצעת שכי רת
חנות, שאינה במרחב ההצעה
של צוות שטיר עדיפה או לא.
השוכרים, שהינם אנשי־עסקים, אי נם
מטומטמים ויכולים בקלות ל עשות
את חשבון הכדאיות, ואכן
הללו עשו חשבון עסקי ומצאו
כי ההצעה בהחלט טובה.
( )4מר לביב קובל על כך כי
בדרישות ההסכם נאמר כי על
כל עובדי החנויות להיות לבושים
באופן אלגנטי ושומרים על כללי
הגיינה בסיסיים.
מעניין מה היה קורה אילו ב־דיזנגוף
סנטר כל העובדים היו
לבושים בסנדלים ישנים, בלי גר-
בים, רגלים מצחינות, מכנסי-ים,
גופיות, בלתי מסורקים, עם הרבה
ליכלוך שחור מתחת לצפורנים,
ונניח שעובד כזה היה מוכר למר
לביב אפטר־שייב. בוודאי היד, מר
לביב רץ לדווח לקוראיו כי אין
הוא מבין כיצד במקום מהודר
ואלגנטי כמו דיזנגוף סנטר נמצ אים
מוכרים כאלה. ומה רע ש־סוף־סוף
קם אדם אחד (אני, כותב
שורות אלה) אשר מוצא לנחוץ
לכפות על קמצוץ חנויות בישראל
שיהוו דוגמה לכלל בנקיון, חגיי-
נה, יחס אדיב ללקוח? לאסוף
קומץ מפעילי חנויות אשר יסכימו
לתנאים כאלה סביבתיים אשר
ישמשו אות ומופת? כה רבות
מדובר על הישראלי המכוער ש
הגיע
זמנו להתייפות. וכאשר מנ סה
מישהו בפעם הראשונה ביש ראל,
לעשות זאת כהלכה למעשה...
תוקפים אותו!
אין זה יאה ובוודאי לא מתאים
לרוח ״העולם הזה״...
( )5ערבויות לפתיחה סימולט נית.
הדרישות הנמוכות מאח ה מפעיל
באופן יחסי לוויתור על
שכר־דירה ל־ 10 חודשים הביא
מאות הצעות הפעלה של חנויות.
המארגנים משקיעים זמן עצום
ומאמץ רב לאתר את הטובים
והרציניים שבהם ואחד העיקרים
הראשונים בכל המאמץ הוא לה ביא
לפתיחה סימולטנית של החנו יות.
זאת,
בדומה למרכזים דומים ב־חו״ל.
ויש לכך יתרונות שיווקיים
גדולים אשר לא כאן המקום לע מוד
עליהם. מתן ערבות לפתיחה
סימולטנית הינו איפוא צורך
בסיסי וחיוני אשר כל מארגן בר־דעת
היה נוהג כך, ואולי אף
בחומרה יתרה.
אי לכך, איני מבין מדוע מצא
מר לביב את הצורך להציג נתון
זה בלי הסברו ובאופן מקוטע.
( )6מר לביב מציין דמי הר שמה
בסך $650 אולם אין הוא
טורח לציין בעבור מה הכסף הזה.
זו הפעם הראשונה שפרוייקט פתי חת
חנויות בישראל עורך קולק טיב
תקציבי לפירסום משותף
ויעיל של החנויות כולן. ועוד
רבות היתרונות לפעולה זו אשר
לא כאן המקום להרחיב את הדי בור.

)7מר לביב מוצא פיסקה ש אני
לא מצאתי — השוכר מתחייב
לשכור אביזרים לסידור החנות
׳מאת צוות שטיר. כאמור — סעיף
זה אינו קיים בשום מקום. בעל
חנות מתחייב לסדר יפה את הח נות,
אך בהחלט אין זה משנה
מהיכן הוא לוקח את האביזרים.
ההיפך הגמור הוא הנכון — זו
הפעם הראשונה שבעל חנות
יכול לשכור ציוד להקמת הח נות,
כולל שטיחים, וכך להקל
עליו עומס תקציבי בפתיחה. לצוות
שטיר מגוון הצעות טובות מאוד
להקל עליו פעולה זו, וזכות שימוש
בשירותים אלה של צוות שטיר
הם לאנשי הפרוייקט בלבד.
פעולה מיוחדת ויוצאת דופן זו,
תחת אשר תזכה לשבחים, זוכה
לקיטדוג ולהצגה מעוותת. חבל
דו ג ש טי ר, מנכ״ל צוות
שסיר, חל־אביב

צ יצי ומ1ר אז טו אנ ט
שאלת תם מתל״אביב.
איך זה שלעיריית תל-אביב אין
כסף למזון לנצרכים, אך יש לה
די תקציב כדי לשלם מיליונים
להופעות התיזמורות בגנים? האם
ראש העיר הוא חסיד כה נלהב
של מרי אנטואנט?
ה. רדף הלינגר, תל־אביב

1לאתהמדברזל>•
במדור ״אנשים״ (״העולם
הזה״ )2244 תואר אמנון
ברזל כ״אוצר אמנות״ .ה אמנם

התואר שבו הכתרתם את סוקר
התערוכות לשעבר, אמנון ברזל,
לא מגיע לו. שכן אוצר־אמנות
הוא תואר הניתן לאדם האחראי
על אוצרות מוסיאון, ולפי מיטב
ידיעתי אין׳ לא היה ולא יהיה
בקרוב ברזל אוצר של מוסיאון
כלשהו בישראל.
אמרגן עדיין לא נחשב לאוצר,
ואל לכם להקדים את המאוחר.
ואם כבר אז כבר: מדוע מדור
האמנות שלכם לא סקר את השע־רוריה
שנקראה תל־חי ,80 שאמר־גנה
הבילעדי הוא אמנון ברזל
׳אילנה מרגלית, קרית ביאליק
העול ס הזה 2247

למה לך לרוץ בבל פעם לסניף הבנק?
אתה מוזמן למסיבת בר מצוה ואין לך זמן
לקנות מתנה?
תן המחאת שי.
אתה מוזמן לחתונה ואין לך מה לקנות?
תן המחאת שי.

אתה מוזמן לטקס ברית מילה ושכחת
לקנות מתנה?
תן המחאת שי.

קבל בסניפך חינם 1שם 1ד בביתך
אוגדן מהח־ר של המחאות שי
ועל כל שמחה שרק תבוא).

בוא לגדול אתנו.

לך 3דואי, לך!
הג׳יפ הירוק
האלה, באים
בדואי, לן...׳
אלא סיירת

״קשה, קשה מאוד,״ אמר סולימן.
חלף בדמיוני .״תראי את שני הילדים
בג׳יפ ומפחידים זקנים, נשים וטף, .לך
הם אומרים. לא, לא סיירת ירוקה,
שחורה.״
צמרמורת עברה בגופי עם לגימת התה המתוק,
הטוב. מחשבה ניקרה במוחי ללא הרף. מדוע טרנספורמציה
חברתית ו/או תרבותית ו/או אישית חייבת
להיות כה מכאיבה י האם זהו תהליך היסטורי בלתי
נמנע ן
אנשים חיו עד תחילת המאה ה־ 20 בתנאי״חיים
קשים, ללא כתובת קבועה, עם מעט כלי־בישול, ללא
טלוויזיה. ובלי עיתון. הנשים חלבו כבשים, טוו חוטים
מצמרם, צבעו החוטים וארגו יצירות־פאר, לצרכיהם
ולא לצרכי השוק האנונימי. אך עתה, בימי חמישי,
בשוק בבאר־שבע, אפשר לראות פה ושם, בין הסוחרים
־הממולחים, נשים נחבאות, ישובות בהדרת־כבוד בפינות
השוק ובסליהם חורג׳ (שק לגמל) או קטע גזור ממפרש
(שטיח) — למכירה.
מוצרים אלה, בני למעלה מחמישים שנה, אסורים
למכירה. אך תנאי־החיים, הדיסאינטגרציה, הבילבול,
ומעל לכל העוני, הם שמביאים את אותן נשים למכור
עבודות אלה. ומה הלאה ז האם הנשים הבדואיות
תהפוכנה עוזרות״הבית, פועלות חקלאיות, עובדות תעשיה,
או מה ז איך ייראה המידבר דרומית לבאר־שבע,
על המרחבים העצומים שלו, שבשעת שקיעת החמה
מטרפים את רגשותינו, ועל הנשים הבדואיות שמלוות
הצאן בשמלותיהן המקושטות בריקמה ססגונית, הנראית
למרחקים ז ומי יקדמנו בכוס תה מתוק״טובו

אורח־חיים, תרבות ומסורת של אלפי שנים נהרסים
לנגד עינינו. רובנו ממלאים פינו מים, או שמרימים
ידיים ומלווים אקט זה בסיסמה השבלונית ״מה אפשר
לעשות״ .או שמא איננו די רגישים כדי להבין צורת-
חיים כל כך שונה.
מהספרות שנכתבה על הבדואים ידעתי כמה דברים

רלוונטים לעבודתי. ידעתי שאת עבודת האריגה עושות
נשים בלבד. ידעתי שהאריגות מאופיינות בשתי צורות
בסיסיות — המשולש והמעוין — וצורות גיאומטריות
אלה חוזרות על עצמן בכל אריגה ואריגה ויוצרות
קומפוזיציה צבעונית נהדרת של צורה וצבע.
לאחר תקופה קצרה של מחקר בשטח, התברר לי
שהנשים הבדואיות בנגב כבר אינן אורגות משולשים
ומעוניינים, כי אם פסים בלבד. הן עושות כך כבר
יותר משלושים שנה, בעוד שבדרום־ירדן, למשל, לא חל
עדיין שום שינוי בתוכן האריגה. בתחילה חשבתי שהמגע
עם השוק בבאר-שבע הוא שהביא לשינוי. שהרי כאשר
יצירה נעשית לצורכי שוק אנונימי או ספציפי (אספנים,
תערוכות וכו׳) הרי שתוכנה, צורתה, איכותה, תהליך
היצירה והחומרים ממנה היא נעשית משתנים. אך
ככל שהעמקתי התברר לי, שהסבר זה הינו חשוב
ומרכזי אך בלתי מספק.
באחד הימים, כשנערכה הפגנה נגד חוק הבדואים,
שאורגנה על-ידי האגודה למען זכויות הבדואים (שבראשה
עליזה היימן ודב קולר) ,שאלתי את אחד הגברים
הבדואים מדוע הפסיקו לעשות אריגות מהסוג שתיארתי.
תשובתו היתה :״אין להם יותר תיאבון...״
ובכן, פיענוח מישפט זה לא נתן לי מנוח, והזין
את סקרנותי.

תהפוכות היסטוריות נתנו את אותותיהן בעולם
היצירה. בעולם המערבי קיימת הבדלה בין אמנות
לאומנות, וכמובן שהנטיה היא לראות יצירת-אמנות
כנעלה. אבל בחברה מסורתית הפרדה זו כלל לא קיימת.
אחד הקריטריונים לשיפוטה של יצירת-אמנות הוא
הבנת המיצוי הרגשי והמחשבתי של היוצר. וכמובן,
בתפיסה מערבית מחשבה זו אכן הגיונית. שהרי יצור
מכשיר חשמלי בסרט נע, למשל, כאשר כל עובד עושה
רק חלק קטן מן העבודה ואיננו נהנה מעבודתו, איננו
עומד במיבחן הקריטריון הנ״ל.
הדפוסים באריגה הבדואית — דהיינו, שתי הצורות
הבסיסיות — הינם דפוסים קיימים שנים רבות ויתכן

אף שהינם פרה-איסלמיים. אבל הקומפוזיציה בכל
אריגה ואריגה שונה בתכלית השינוי בהרכב, בגודל
הצורה ובצבע. למרות שכל אריגה נראית יפה ומעניינת
מאוד לעין הבוחנת יצירות בקפדנות, הרי שאיננה
עומדת במיבחן כללי האסטתיקה היווניים. האם זו רק
אומנות 1
תנועות רבות בעולם הוויזואלי במאה ה־ 20 חיפשו,
תהו, חשבו ויצרו יצירות שבהן יש כמה אלמנטים
גיאומטריים בודדים, אך הן הגיעו לכך באמצעות מחשבה
מערבית, בין שהיתה לכאורה אסטתית ״טהורה״ ובין
שהיתה מחאתית. כמובן שצורות אלה אומצו על״ידי
האומנות השימושית.

כשהבדואי טוחן קפה, נקישות הטחינה מתווספות
לקצב פשוט ונעים לאוזן, ומבטיו נשלחים הרחק הרחק
אל המרחב המידברי. כשהוא דש תבואה עם חמוריו,
תנועותיו מתווספות לקצב מחול שחוזר על עצמו.
כשהאשה הבדואית ארגה, היא ראתה את יופי החיים
והטבע והביעה אותם ביצירתה.
אפשר ללמוד הרבה מאורח״חיים זה ומתרבות זו.
תרבות שאיננה מנוכרת ומנכרת. תרבות שיוצריה מבטאי
0את עצמם לצרכיהם ולצרכי מישפחותיהם, ולא
לצרכי השוק הקר וטפיליו למיניהם. יהיה מעניין
לדעת — אם התרבות המערבית לא תשמיד את עצמה
— איך תיראה האמנות בעתיד, ברגע שתתחיל שוב
להיות אמנות ולא אומנות כרוב יצירות האמנות
היום ן או כשם שהאנתרפולוג הפילוסוף לוי־שטראוס
טען — ביום שבו הבסיס ליחסים החברתיים יחדל
מלהיות כלכלי ויהפוך אחר — שיבטי-י מישפחתי י
או אחר י
בינתיים, תרבות שלמה ואורח־חיים של מיעוט
נהרסים. האם הסיירת הירוקה מודעת לטרגדיה של
מיעוט? או שזכרונם של אותם בחורים קצר.

הוריתפלד, נ־ו־יורק
• הורית פלד באה לנגב כדי לאסוף חומר לעבודת
ב״א שלה. הורית, כלתו של האלוף (מיל׳) חתי פלד,
לומדת בארצות־הברית.

״ 01710 8חעונםד״זו״
הקונסנסוס הלאומי של ,1948 בשלוש תכונותיו
העיקריות, מנוגד תכלית הניגוד לקונסנסוס של .1980
(א) ידיעה ברורה ואמיתית על מצבו הריאלי של
היישוב ושל הסכנות המאיימות על קיומו, לעומת
אויפוריה״נוסח״בגין ואמונה עיוורת בחוסנו של צה״ל
וביכולתו הבלתי״מוגבלת.
(ב) אמונה לעומת ציניות ;
(ג) אחדות״אמת לעומת מחוות פטריוטיות לצאת־ידי-חובה,
ריקות מתוכן של היום.
הקונסנסוס של 1948 היה קונסנסוס של מילחמה :
מילחמה לחיים ולמוות על קיומו של היישוב. גם
פעולות רצחניות, כמו טבח דיר-יאסין ודומיו, התקבלו
ביישוב בשתיקה של הסכמה אילמת, שלא אחת הסתירה
סיפוק, שהוסווה בקושי, ואף בשימחה לאיד.
סיסמת ״טוהר הנשק״ היתה יכולה לעשות רושם
בעולם שלאחר מילחמת־העולם השניה, אך למעשה

הייתה חסרה כל תוכן ממשי ; מיספר ההרוגים ה•
ערביים, הלא מזויינים, היה רציני למדיי. על הרג
למען הרג לשמו קראנו לא מעט בספרי דור התש״ח.
כך או כך, העם, עם כל חילוקי־הדעות הרעיוניים, היה
מאוחד במאבק משותף, שהיה עבורו, ובצדק, מאבק
לחיים ולמוות.
מה נשאר מכל זה בקונסנסוס 1980י ראשית, תחת
איצטלתו מסתתרת עדה נכבדה של עכברים, הנכונה
לנטוש את הספינה הטובעת בעת משבר. עבור רבים
אחרים הקונסנסוס הפך לגלולת־הרדמה מתוקה של
חלומות־הזיות: חוסנו של צה״ל עמנו, יהדות העולם
עמנו, אלוקים עמנו, אפשר לישון בשקט.
אמנם יש סימנים מדאיגים אך כך היה גם ב״,1948
,1967 ,1956 במילחמת ההתשה וב־ .1973 אנו נתגבר.
מע שי

הנ בלה

של גו ש ־ א מוני ם ו של

ח בו ר ת

כ הנ א

חסרי חשיבות: תראו, מעז יצא מתוק. הקונסנסוס
שכח את ימית, את ביקור סאדאת, את ועידת ונציה,
את ההימנעות מווטו של נציג ארצות״הברית באו״ם
ואת האו״ם בכלל. אלה הם רק נושאים לבדיחות. וגם
אחדות־אמת התפוררה ואיננה. יורדים רבים הם מנא מניה
הנלהבים ביותר של ארץ־ישראל־השלמה. נאמני
ארץ־ישראל״השלמה בארץ הם אלה שיש להם אינטרס
ממשי בשטחים. ובשם אינטרסים ממשיים של אלפים
ספורים של אנשים ספורים של אנשים, נשטף מוחנו
באמצעות שופרות הקונסנסוס הלאומי. החל ממפ״ם
היושבת על הגולן וגמור בהתחיה, הפטרון החדש של
גוש־אמונים, כולנו שוטפים אותנו בסיסמות כוזבות
של ביטחון וצו-לאומי.
אכן, קונסנסוס 32 , 1980 שנה אחרי קום המדינה,
הוא רק פארודיה עלובה של הקונסנסוס שהיה קיים
לפני קום המדינה, ב״ .1948 אולי חדרה לנו הבגרות
והאחראיות לנהל מדינה של ממש י

•צחק סובוד. ת ד ־ אביב

0311711• 01710 £ח 1ח

על הנורמליזציה
שמחתי מאוד על רשימתו של אורי אבנרי ביומנו
האישי בדבר הנורמאליזאציה. אף אני כמותו איני
מתנגד למלים לועזיות, ואפילו לטלוויזיה איני מבקש
תחליף עברי, לא בייאוש כאורי אבנרי, ולא בתקווה.
טלוויזיה טלוויזיה היא, ואין לה צורך בתחליף (התח ליפים
עלובים למדי: חזקול, רחקור, תבטת, מכל
ההצעות נאה בעיני הצעת הד״ר דוב ירדן: צפית, אבל
האקדמיה ללשון העברית הכשירה את הטלוויזיה והריהי
מגויירת וכשרה ללשוננו).

נסקור את ההצעות שהוצעו בוועדה למלים בשימוש
כללי באקדמיה ללשון העברית תיקנון: תיקנון
עניינה סטאנדארטיזאציה, קביעת תקן. זהו מונח שקבעה
האקדמיה ללשון העברית עצמה, ואין הוא ראוי
לציין נורמאליזאציה, שעניינה תקינותם של דברים,
ולא תקניהם. תקן (סטאנדארד) לעצמו ותקין (נורמאלי)
לעצמו, אין לבלבל את המושגים ולטשטש את
ההבחנות, ובלשון מתחיה, שהבחנות שבה נקבעות
תדיר בידיים ממש, לא כל שכן ; שיקוט: זו
הצעת איש בעל טעם ורב פעלים בלשוננו, ידידי ויקירי

הבלשן יעקב רבי מ״על המשמר״ .כתוב בשופטים
ארבע פעמים ״ותשקוט הארץ ארבעים (שמונים)
שנה״ — ויעקב רבי שואל במדורו ב״על המשמר״ :
״ומהו עיקר עניינה של נורמאליזאציה אם לא השכנת
שקט ושלווה ושלום מכאן גזר ״שיקוט״ ו״שיקט״
(שיקט הוא הפועל 11131120 :־ 1101ס[) .אבל התסמיך
הזה (תסמיך = אסוציאציה) אינו קולע לעניין הנור-
מאליזאציה ...הנה שקטה הארץ ונעצרה המלחמה
והושבו החרבות לנדניהן ונכרתה אמנת השלום ושכך
קצף השנאה. כלום זו נורמאליזאציה ז נורמאליזאציה
בעיני ובעיני הישראלים כולם פירושה כינון יחסים
תקינים, מקובלים, רגילים, ושגורם בין מדינות, קשירת
קשרי מדע, קשרי תרבות, קשרי מסחר וכל קשרים שיש
בהם מסממני״הפיוס, מאותות ההשלמה, מדרכי השלום
ומהיכרי הידידות בין עמים שעמדו בקשרי מלחמה
עשרות שנים. את אלה מציינת הנורמאליזאציה,
ולדעתי אין השיקוט מביע זאת כלל ; והנרמול: נרמול
כבר נטלוהו למונחי המתמטיקה ולמונחי עיבוד הנתונים
למחשב. מונחי המתמטיקה ועיבוד הנתונים למחשב
הרי הם מונחים מקצועיים למדעים מדוייקים, ושם
מקומם. חדירת מונחים מקצועיים ללשון יום־יום אין
ברכה מרובה צפונה בה, ופעמים הרבה חדירתם

מזיקה ביותר ללשון, משום שהיא מנשלת ביטויים מקוריים,
טבעיים, ברורים ונאים וותיקים. גם ריבוי הצורות
ה״מעובררות״ (טרפוד, נטרול, סבסוד, גילוון, סנכרון,
סנתוז, צנזור, פסטור, טלגרוף וכיו״ב) צריך לבלמו
כיכולתנו. אין עברור הפעלים והשמות פסול, חס
ושלום, אבל זה מסוג העניינים בלשון שהזהירות
והמתינות יפות להם. מיעוטם יפה וריבויים קשה. חוש
הלשון דבר מעורפל ולא מוגדר הוא, אבל אף אני
נפשי סולדת מן הנרמול. זוהי פשוט מלה ״לא נורמא לית״.

מה בידנו להציע י כשאני לעצמי נוח לי גם בנור-
מאליזאציה. זהו מונח בין־לאומי, וגיזרונו לאטיני.
אמנם ארוך הוא במקצת, אבל הפה העברי מעכל אותו
וגורס אותו על נקלה. אמור ״נורמאלי״ והוסף ״זאצ-
יה״ ,והרי בידך נורמאליזאציה. אין בו כל רע. אבל
אם במונח עברי חשקה נפשכם, אני עושה קול אחד
עם אבנרי ועם יעקב שרת ומציע ״השגרה״ .אין מונח
המדייק יותר בכוונתו מזה: הפיכת היחסים בין
המדינות לקשרי שיגרה, מקובלים, תקינים ורגילים
בין אומות. ותהא הנורמאליזאציה להשגרה !

חיים נקר, מ ת־י ם

מבצע ברבאשדקולד עלית
להפתעה!/

^ מי שישלח בבת אחת
40 עטיפות ( 20 מכל סוג) 7 יקבל את כל
( 6ספרי ברבאבא ! 1

ספר ברבאבא חינם לכל השולח

עטיפות של עלית -שוקולד
כל ילד שישלח
עטיפות של עלית -חטיף!
חלב ברבאבא, ו־שוקולד
חלב ואגוזים ברבאבא, בעירוף
שמו וכתובתו לת.ד , 1469 .ת״א
יקבל בדואר לביתו אחד מספרי
ברבאבא, לפי בקשתו:

התזמורת של ברבאבא
הסירה של ברבאבא
הגן של ברבאבא
המטבח של ברבאמא
משפחת ברבאבא: השמרטפים
ברבאמא והעגלים

קנו ו תיהנו משוקולד ברבאבא של עלית
ותאמרו:
10 1.01.ס!.ס

טוב לי עם ברבאשוקולד

הביטו באמא, מאז שאבא קנה לה
את תנור אמקור החדש היא לא מפסיקה
לחיין.

אילו יכולת לראות את ״קרביו״ של תנור הבישול והאפיה של אמקור,
תנור 4010 המפורסם היית רואה במו עיניך את היתרונות שלו
על פני תנורים אחרים.
היית מגלה:
* תא ענק ומרווח המאפשר לך להכין בו ארוחה שלמה.
* שהוא בנוי רק מחומרים מעולים.
* שבזכות הניצול האופטימלי של גז, הוא חסכוני ביותר.
* שהבידור שלו מונע בריחת חום.
וכדי להשלים כל זאת,
התנור החד-תאי יוקרתי של אמקור נושא את הסמל
של מכון התקנים הישראלי.
שי לחגים:מערכת כלי קרמיקה מפוארת של״לפיד״ לבישול אפיה והגשה.

התנור החד-תאי של א
שרות

אססא

עורות ז־רא תחרות

טוב להיות בבית

מה שלמותי מהמפקד
אני באמת לא הייתי רוצה לצחוק על המפקד העליון
שלי לפחות חודש בשנה, שוה רפול. אבל איך אפשר!
המראיין, בערב ראש השנה, שואל:

-רפול, מי היו גיבורי י ל דו תן !

רפול: מי שהטביע בי את רישומו בילדות זה היישוב.
מה זה היישוב ! היישוב זה הגפר, השמירה, ההגנה, העלייה
ליישובים חדשים. אז היו מעט, אבל זה היה משהו גדול
בשבילי. זה מה שהשקיע בי את המשקע הכבד, ובראש
אלו עמד אבי. אבי בעיני לא היה רפתן. הוא גילם בעיני
את כל הדברים שהם הגנה, חקלאות, התיישבות, עלייה,
בטחון, ציונות.
מה שאני מבין מזה הוא, שההבדל בין גיבורי ילדותו
של רפול הוא, שהראשון, היישוב, השאיר פחות רושם
מהשני, שזה האב. גם היישוב וגם האב ייצגו את ההגנה,
הביטחון, ההתיישבות והשמירה, אבל לאב היתה עדיפות
בעניין העלייה והציונות.
נמשין הלאה :

רפול, אילו גיבורי ס פ רי ם השפיעו עליך!רפול: היו אז הרבה טרזנים. פנג הלבן ודברים כאלו.
זה לא השאיר בי שום דבר. אבל הספרים על ההתיישבות,
על אלכסנדר זייד, שהיה מקורב אלינו, השפיעו עלי.

-אף אחדמה כי ת ה שלך לא ירד לאמ רי ק ה!

מ דנ ק בי

רפול: מהכיתה שלי ! לא ! אף אחד מהמושב לא
ירד! יש אחד מהכפר שלומד מוסיקה, אבל הוא לא ירד.
מזה אני מבין שללמוד מוסיקה זה אמנם לא נקרא
לרדת, אבל אולי זה שלב אחד לפני.
אני יודע, אני יודע, זה לא חוכמה מה שאני עושה פה.
אני מוציא דברים מהקשרם. תאמיני לי, זה רק מרחמים
על המפקד העליון שלי, שאני מוציא דברים מהקשרם.
סיפור מאמריקה
אני נורא אוהב את כל הסיפורים
האלה על אמריקה — מה שנקרא אצלנו
ארצות״הברית — שצצים כל פעם שמתגלה
הצורך. הפעם האחרונה שהתגלה
הצורך זה היה בתקופה שבה הפכה
פרשת אבו-חצירא לפרשת העיתונות.
מייד גירדו מאיזה מקום איזה פרופסור

יביאו לי דוגמות מאמריקה.
דווקא לי מתחשק להביא דוגמה מאמריקה.
מה אתם חושבים היו עושים
באמריקה לשר שתופסים אותו בשקר
גס ! ולא סתם שקר, אלא שקר שהשר
הזה חוזר עליו בהתמדה שוב ושוב.
אני מתכוון לשר-האוצר שלנו, האיש
הישר הזה, האיש הכנה הזה, האיש העצוב
הזה, האיש החבר׳מן הזה, שכל
גורל עם ישראל מונח על כתפיו השפופות.
האיש הזה משקר, פשוש משקר,

גבה של הממשלה תוך בי־צול
תופעות רגישות כמו
קשישים רעבים, יחטיא את
המטרה״.
בין יתר דברי השר בר־איון

ד־ג־כ־ :׳אחרי הסכמיו

השכר ־חדשים ברוד יי
שהשכר הריאלי נשמר. נ 5־
שה מארץ שגם בשנה הב־אה
הוא יישמר״.
• •כיסית ה־בילדז: לצעיי
לא תצא העיסקה לפועל,
בגלל עמדת ההסתדרות ו*

קטעים מ״ידיעות אחרונות״ 10.9.80
עם מבטא אמריקאי, שמכיר את החוקה
שם, והוא אמר שאם העיתונות היתה
עושה מה שעשו לאבו״חצירא בארצות-
הברית, השופט היה משחרר אותו מעו נש.
זה היה סיפור יפה, שראש־הממשלה
שלנו מיד חזר עליו, ולא חשוב כמה
הוא שטותי, הסיפור הזה.
ראשית, בפרשת ווטרגייט עשתה העיתונות
לניכסון ולכל חבריו סמטוכה כזאת
עוד חרבה לפני המישפט, עד שה־מישפט
בעצמו נעשה אחר כך לעניין
טכני כמעט. כל העדויות כבר הופיעו
בעיתונות, וכל התרגילים שניסו ניכסון
ועוזריו לעשות, ושניסה האף־בי״איי. לעטות,
ושניסו כל מיני מהתביעה-הכלל-ת
לעשות, בשביל להשתיק את העסק בדרגים
התחתונים, לא עזרו כלום. אם ניכ־סון,
או אחד משותפיו-לדבר-עבירה, היה
מעז לטעון שהוא זכאי והעיתונות אשמה,
היה יוצא מזה רק צחוק גדול.
זה היה ראשית. אבל שנית, כל אלה
שמביאים דוגמות כאלה מעניינות מאמריקה,
שוכחים ששם יש חוקה שמגינה
באמת על האדם הקטן, ולא על הפוליטיקאי
הגדול, ואצלנו אין אפילו זכר
לחוקה כזאת, וכל ״חוקי היסוד״ שראיתי
בזמן האחרון טובים מאוד דווקא
בשביל להגן על הפוליטיקאי הגדול מפני
האזרח הקטן, ולא להיפך. גם החוקה
האמריקאית לא עושה את ארצות־הב-
רית לדימוקרטיה כל-כך פנטסטית כמו
שראש״הממשלה מנסה לשכנע אותנו
כל־פעם, אבל אם זה היה כמו שהוא
אומר — למה הוא לא רוצח את החוקה
האמריקאית, שרק בזכותה יכול מישהו
לצאת זכאי בגלל שהעיתונות אשמח !
למה ראש־המשלה שלנו, ואיתו כל חמפ־ד״ל,
רוצים את ״עקרונות המישפט העברי״
דווקא, ולא את עקרונות החוקה
האמריקאית! אז עכשיו שישתקו, ולא

חדש. פרט לכך .,זחל השכר קדימד.
בשיעורים שונים, בהתאם לעגפיס י*
למקימות־העבידה
אבל־ עליית המחירים הממוצעת.
בשיעור 132.6אחיז ב־ 12 החודשים
האחרונים (בהנחה שבאוגורט יעלה
המדד ב־ 8אחוזים) ,כירסמה את ליבית
הישגיהם של השכירים.
גם אם לוקחים בחשבין את עיד־כץ
מדרגות מם־הכנסח, לרבות ה־עידכיו
האחרון של חודש יולי, יתברר
כי השבר הריאלי הפנוי גטי
— אחרי תשלומי מס־הכנסה ודמי•
הביטוח הלאומי — ירד במונחים ירי-
אליים ב־ג 8,אחוזים.

ישראל תומר
שוב ושוב ושוב. אני רוצה שהנקודה הזאת
תהיה ברורה, בבקשה, לגמרי: שר״
האוצר לא ״לא מדייק״ ,וגם לא אומר
״אי-אמת״.
וחנה השקר לפניכם: בגליון ערב
ראש־השנה של ידיעות אחרונות, בכותרת
על שישה שורים בעמוד הראשון החגיגי,
יש ציטוט ישר מפי השר :״אחרי הס־כמי-השכר
החדשים ברור לי שהשכר
הריאלי נשמר. נעשה מאמץ שגם בשנה
הבאה הוא יישמר״ .הציטוט חזה מופיע
גם בכותרת שישה טורים.
את הדברים האלה אומר שר-האוצר
איזה שבוע אחרי שנגיד בנק ישראל,
מר ארנון גפני, אמר משחו כמו ״גם הורדת
השכר הריאלי לא הועילה כדי
להוריד את שיעור האינפלציה״ .את
הדברים האלה אומר שר״חאוצר לא רק
באותו היום, אלא אפילו באותו עיתון

הם לא השאירו שום דכר
ההקשר הרבה יותר גרוע. מה יש, אסור שיהיו לבן־אדם
קצת רחמים ! כמו שלרפול היו רחמים על פינטו, ככה לי
יש רחמים על רפול.

שום דבר לא עוזו הגנוריס וונשיס
נס״ון קובי
נו, מה זה עוזר לנו שאנחנו עם
עתיק כל-כך ומיוחד כל-כך! מה זה
עוזר לנו שאנחנו בעצמנו המצאנו את
התנ״ך! מה זה עוזר לנו שההיסטוריה
בחרה את ירושלים לבירתנו הקדושה !
מה זה עוזר לנו שאנחנו כבר היינו תרבותיים
כשהאנגלים טיפסו על העצים!
מה זה עוזר לנו שכמעט בנינו את
הפירמידות! מה זה עוזר לנו שאנחנו
היהודים היינו הראשונים שהאמינו באל
אחד תחת בכמה אלילים ! מה זה עוזר
לנו היום שנלחמנו בגבורה עצומה נגד
האשורים, הבבלים, היוונים והרומים
ומי לא, ותמיד הפדסנו בכבוד! מה זה
עוזר לנו שעד היום אנחנו מספקים מלא
חתני פרס-נובל ופרס״פוליצר ופרס־אוס-
קר ופרס-קריניצי ! מה זה עוזר לנו,
כל זה, כשיש לנו ממשלה כזאת!
מי שלא הבין את הנקודה, יקרא,
בבקשה, את הסיפור הבא :
יום אחד באה לארצנו תיירת״חמודה
וטיילה ברחוב. ראתה התיירת שני שוטרים
ושאלה אותם באנגלית :״וואר יז
הגליל סטריט ! ״
הסתכלו השוטרים אחד על השני,
הסתכלו עליה, ומשכו בכתפיים. לא מבינים,
יעני.
ניסתה התיירת את מזלה בצרפתית:
״או סה רו הגליל!״
הסתכלו השוטרים אחד על השני,
הסתכלו עליה, ומשכו בכתפיים. לא מבינים,
יעני.
ניסתה התיירת בגרמנית :״וו יסט
הגליל שטראסה ! ״
הסתכלו השוטרים אחד על השני,
הסתכלו עליה, ומשכו בכתפיים. לא
מבינים, יעני. הסתכלה התיירת עליהם,
משכה בכתפיים והסתלקה.
״נו,״ אמר שוטר אחד לשני ,״ראית
את זו! כל כך משכילה, שלוש שפות
יודעת — ומה זח עוזר לה ! ״

שבו יש חשבון מפורט לגמרי שמראה
שלא רק שהשכר הריאלי לא נשמר, אלא
ירד, ולא בקצת, אלא בהרבה.
במדור ״השקל שלך״ שבעיתון ידיעות
אחרונות עושה העיתונאי ישראל תומר
חשבון מפורט על עמוד שלם. מהחשבון
הזה מתברר שהאינפלציה בתש״ם היתה
132.6אחוזים, ועליית השכר הממוצע
היתה רק בשיעור * .113.5מתברר שהשכר
הריאלי בכל ענפי המשק ירד, ורק
בענף ״פיננסים וביטוח״ עלה השכר הממוצע.
פירוש הדבר, טוען ישראל תומר,
שגם אם לוקחים בחשבון גם את חס־כמי״השכר
ותוספות-חיוקר ומה לא, השכר
הריאלי הממוצע ברוטו ירד ב-
* ,10.5והשכר הריאלי הממוצע נטו
ירד ב 2
לא יכול להיות שבמישרד-האוצר יש
חשבונות שונים לגמרי מהחשבונות של
נגיד בנק ישראל ומהחשבונות של ישראל

זה ממש נחמד, פשוט נחמד, איך שכוחות
ברית ורשה וכוחות ברית נאט״ו
עושים להם את התימרונים שלהם ממש
באותה שעה ובאותה ארץ. אלפי טנקים
ומטוסים, נושאי גייסות ותותחים, נח תות,
רחפות ומסוקים, צוללות, סיירות
וספינות טילים, ובתוך כל אלה גם מאות
אלפי פיונים נעים קדימה ואחורה, מתקיפים
ונסוגים, ומנצחים, תמיד מנצחים.
הגנרלים, בדיוק כמו במילחמה, עומדים
מאחורה, במקומות די-בטוחים, מסתכלים
על כל העסק במשקפות ומעבירים
פקודות בטלפונים.
ואתם יודעים כמה זה עולה, כל
התרגילים האלה ! כמה אוכל ! כמה
דלק ! כמה שעות מנוע ! כמה פגזים
יירו שם ! עכשיו, עם כל חצרות שיש
גם במערב וגם במזרח, עם כל האינפלציה,
האבטלה והאיגודים־המקצועיים
החופשיים בפולין, העולם לא יכול להרשות
לעצמו ביזבוז כזה !
אני לא מבין איך זה שהגנרלים החשובים
לא חושבים על זה. הרי אבשר
למנוע את כל הביזבוז הזה, על התימ-
רמים. אם הם כבר ממילא כולם באותה
ארץ, לא רחוקים אחד מהשני. אם
הם כבר ממילא שם, כשלחיילים יש
אשפות מלאות כדורים, כשהתותחים
טעונים והמיכלים מלאים דלק יקר, למה
לעשות סתם תימרון, שכמה שלא יהיה
דומה למציאות, הוא בסך הכל תימרון!
למה לא לעשות ממש מילחמה, שהיא
התימרון הכי טוב, שממנו לומדים ה גנרלים
הכי הרבה ! במקום להסתער
על ביום־אוייב, יסתערו באמת על האו-
ייב, לא יירו פגזים יקרים על חביות
ריקות אלא על טנקים אמיתיים.
ככה ימנע כל הביזבוז המיותר הזה.
הכסף יוצא על מילחמה אמיתית, ולא
על מילחמת״דמה. אחר-כך כבר יחפשו
וימצאו את כל הסיבות ההיסטוריות
והנימוקים הביטחוניים שביגללם פרצה
המילחמה בין הכחולים והאדומים, בין
הטובים והרעים.
תומר. בטוח שגם לפי החשבונות של
מישרד-האוצר ירד השכר הריאלי ב-
תש״ם. אז איך מעז שר-האוצר להגיד
את ההיפך!
אני לא רוצה לעשות יותר מדי ספקולציות,
אבל בטוח שאחת הסיבות לזה
היא, ששר־האוצר יודע שההסתדרות הכללית
של העובדים בישראל לא תגיד
שהוא משקר. להיפך. אם יחסרו למיש־רד-האוצר
נתונים על ״עליית״ השכר
הריאלי, החבר משל ישמח לספק לו
אותם. השר הורביץ והמזכ״ל משל הם
מזמן באותו עסק.

טלויעיות דאנק:
הפקה בריטית אחינה,
! צ ב עי ם טבע
מרהיב עין.
מי שהיה בבריטניה, ראה את
בתקופת החגים— בתנאי
הצבעים בטלויזיה שם: אמיתיים תשלום מיוחדים או בתנאי יבוא
ממש. חדים ממש.
אישי.
מי שהיה בבריטניה ודאי צפה
אתה מוזמן להתרשם מהצבעים
בראנק. ראנק עובדת יותר שנים הנפלאים של ראנק, בכל אחד
ומביאה צבעים ברורים יותר.
מסניפי אלקטרה ברחבי הארץ.
ראנק מבריטניה, עם השירות
אלקטרה. שרות נאמן שעמד
הנאמן של אלקטרה. השילוב
במבחן.
המבטיח חוויה בצבעים.

)119111

הצבעים הטבעיים של ראנק בתנאים ה מיו ח די ם של אל ק טר ה.
אלקטרה סניף ת״א:

סניף ב״ש:

סניף ירושלים:

דיז מו ף סנטר, טל 291977 :־03
רח׳ הרכבת ,36 טל 338961 , 339722 :־03

החלוץ ,96 טל 72211 :־057

מרכז כלל, טל 228481 :־227852 ,02־02

סניף חיפה:
רח׳ הרצל , 18/20 טל 640000 :־640009,04־04

סניף נתניה:
ס מי לנ ס קי ,9טל 33306 :־053

סניף אילמ:
מרכז מסח רי ע״ש רכטר, טל 2933 :־059

אלקטרה
מ ק בו צתכללתע שיו ת

פנה היום לסניפי אלקטרה ולמפיצים
הנבחרים.

ארצות־־הברית: רגן בעקבות ג׳ו מקאו־ת׳
כמעט שלושים שנה חלפו מאז נופף הסנטור הרפובלי-
קאי, ג׳ו מקארתי, ברשימה מפוברקת של עשרות סוכנים
קומוניסטים במנגנון המימשל האמריקאי. מקארתי
המנוח הצליח לעשות הון פוליטי. עצום ממסע הצלב
שלו נגד האדומים. צילו הכבד האפיל על שנות החמישים
הראשונות. עשרות ומאות ליברלים, ותיקי מיל-
לחמת ספרד, סוציאליסטים ושמאלנים, הושפלו בפומבי
בפני הוועדה לחקירת פעולות אנטי-אמריקאיות שמק-
ארתי עמד בראשה. אלפי עובדי-מדינה, אמנים, במאי-
קולנוע, סופרים ועיתונאים פוטרו מעבודתם. רבים נש ארו
מחוסרי עבודה, או נאלצו להתפרנס תחת שמות
בדויים. מאות אנשי־רוח עזבו את ארצות־הברית ומצאו
מיקלט באירופה.
לבסוף גבר המכניזם של הדמוקרטיה האמריקאית על
הסנטור. הוא הוקע כשקרן וכמעליל, ומת שבע־חרפה
וביזיון. תקופת מקארתי הפכה שם דבר בהיסטוריה
האמריקאית. משבר ווטרגייט בתחילת שנות ה־ 70 נעשה
מופת, הוכחה־לכאורה שתקופת אופל כזו לא תוכל לפ קוד
שוב את מוקדי העוצמה בארצות־הברית.
הרשימה של רגן השבוע הגיע מיסמך מדהים

מועמדו של הימין המטורף, אך הוא אינו בודד. הלוך
הרוחות השתנה. סנטורים ליברלים רבים מתנצלים עתה
בפומבי על עמדות תבוסתניות בעבר. יתכן שבעוד
חודשים אחדים יתחילו אפילו לשפץ את תדמיתו של
ג׳ו מקארתי המנוח. אלה הם זמנים חדשים, ומי שעדיין
חושב על ארצות־הברית במונחי העשור הקודם צפוי
להפתעה בלתי נעימה בעתיד הלא-רחוק.
אפילו אם ג׳ימי קארטר ינצח.

נאמיביה: מזכיר
האדים צודק

אפילו שהימנעותו של עיתונאי ישראלי לאזכר את מיב־רה
האוראניום רוסאנה כאחד ממקורות העושר הנאמיביים
איננה מיקרית. סלפטר טוען, בתמימות רבה, שדרום-
אפריקה הסכימה ל״שירותיהן הטובים״ של מעצמות המע רב
וגרמניה, לקדם את נאמיביה לעצמאות. בינתיים
שוקדת לדבריו ממשלת דרום־אפריקה למנוע שהמדינה
העצמאית תהפוך מוקד לפעילות ״טרור״ נגדה. פרטוריה
אף שואפת שהשילטון בנאמיביה ייקבע בבחירה חופשית
של האזרחים, שבקירבם, לפי סלפטר, יש השפעה מכרעת
לפוליטיקאים של המיעוט הלבן. היא חרדה פן יפול
השלטון לידי הטרוריסטים של תנועת סוואפ״ו, שבסי-
סיהם באנגולה הפרו־סובייטית.
יפה. חמישה מיליוני לבנים שולטים על 20 מיליוני
שחורים בכוח הדיכוי הצבאי, הפוליטי, המישטרתי והכל כלי•
השחורים בתוך דרום־אפריקה נטולים זכות־בחירה

כמו רוב כתבי הארץ, עבר גם אליהו סלפטר כיבדת-
דרך מסויימת בשבע השנים האחרונות. הניציות השח צנית,
הפרו־דיינית ונפוחת־הביטחון־העצמי כמו עברה
מהעולם. סלפטר הפך ליונה מפוכחת, פסימית ומלאת
• 1116 1 9 8 0 ׳ 5

מ 11311011 1

? 633631

01111

36£6356 060001:315 )100111311119 1116 5611316,־ 61£31 331 1״ 1116 ? 0
5י 0 3 ? 1101 0 1 1 1 , 1 1מס 1(30116)1 3 / 1116 1 3 £ 13 63 11 3 1 31531:030601 1031( /
. 5 .ס 6 ? 1 0 -3 6 £ 6 3 5 6 86 ? 33110335 10 1116 ננ 6 61601 0 0״ 01110131 11131
6 63161 3013151131103 35מ 1111 3 863 93״ 01:11 זי 563316 11115 / 631: 10
1116 360336 6£ 1116 1 9 8 0 ׳ 5 .

וווים

ח >ון

1116״ 61 01 3110״ 6 1:631:655 1116 0111131 11313306 0£ ? 0״ 011611161:
8071615 10 03131313 111611: 0 1 1 11 31 / 53 ? 6 1 1 01 11 / 0761 031 003311 /
6 3616101363 131 96 1 / 11/ 1116 0310006 0£ 1116 6 1 6 0 1 1 0 3 .נ 111 1״
11/ 1 3196 / 0 3 , 13 1116 511039651 ? 05511(16 1 6 1 0 5 , 10 ? 16386״ 5י 11131
61035 0031111331103 / 03 033 3££013 1 0 3 3 / 10 1116ם 5633 1116 0051 96
5 6 3 3 1 0 1 1 3 1 ,0 0 0 0 1 1 1 6 6 50 136 / 033 £311 / £333 13611 1980 131961
• 06000131 ? 109*130

קטע מ מיכ תגו של דוגלד רגן
כמו מקארתי
למדור עולם קטן, הישר ממטהו של רונאלד רגן. תוכן
המיסמך, סיגנונו והלכי־הרוח השוררים היום בארצות־הברית,
מעוררים חלחלה של ממש. לא במקרה מציין
הוושינגטון פוסט שהבנליות של אתמול הפכה לאיום של
היום, ואולי אפילו לתיחכום של המחר. הניציות ההיולית,
הבלתי מהוקצעת, של רגן הולידה רשימה שחורה חדשה,
הפעם של סנטורים ליברליים שיש להפילם בכל מחיר.
במיכתב אישי של מועמד הרפובליקאים לנשיאות
ארצות־הברית, רונאלד רגן, נתבעים פעילי המיפלגה
לפעול להפלתם של עשרה סנטורים. העשרה, יונים
במדיניות החוץ, שפעלו רבות למען הדאטנט ולהאטת
מירוץ החימוש היקר, מכונים בפי רגן אנטי־ביטחו־ניים
)^ 311-30? €356( .חרף השפה המעודנת יחסית,
שנועדה למנוע האשמות במקארתיזם, זהו מיסמך חמור
,ומסית. העובדה שמחברו עלול לשבת על כס מנהיג
״העולם החופשי״ מעוררת בעתה.
בין הסנטורים הליברלים אותם יש להפיל, מונה רגן
את פרנק צ׳רצ׳ מאיידהו, ג׳ורג׳ מק־גוורן מדרום־דאקו־טה,
גארי הארט מקולוראדו ואלן קראנסטון מקליפורניה.
וכך מוקיע אותם רגן בפתח איגרתו :
״המשבר שבו אנו מצויים היום הוא תוצאה ישירה
מהמדיניות ומהפילוסופיה של הליברלים הדמוקראטים
ששולטים בסינאט של ארצות־הברית מזה 25 שנה :
אני מתנגד בתוקף להצבעות האנטי-ביטחוניות שלהם,
שנה אחרי שנה, שיצרו מצב צבאי ומדיני שאין לקבלו
במונחים של הביטחון הלאומי של ארצות־הברית בשנות

רגן פונה לפעיליו בדרישה לגייס כסף רב, כדי
להבים את הליברלים ולהשתלט על הסינאט. הוא מביע
בגלוי את התנגדותו להפסקת מירוץ החימוש, את סלידתו
מהדטאנט, את שאיפתו לנווט את מדיניות־החוץ
האמריקאית בדרך לעימות בין־מעצמתי. לקראת סוף
האיגרת הופך סיגנונו כלפי הסנטורים השנואים עליו
פחות ופחות מתוחכם, יותר ויותר זהה לזה של ג׳ו
מקארתי בשנות החמישים:
״כשהדמוקרטים האנטי־ביטחוניים ורבי העוצמה שול טים
בסינאט, וכשהם זוכים לגיבוי של הלובי לפירוק
החימוש, יש חשיבות מכרעת לבחירתם של רפובליקאים
פרו־ביטחוניים לסינאט. אלה יוכלו לעבוד עם מימשל
רגן בעשור של שנות השמונים. בחירתם (של הביטחו-
ניסטים) תקבע אם נוכל לתקן את מאזן הכוחות או
להרשות לסובייטים לקיים את עליונותם הצבאית.״
איש השוליים ׳1עד לפני חודשים אחדים נהגו
לתאר את רונאלד רגן ודומיו בדוברי השוליים המטורפים
של הימין בארצוח־הברית. הדיווחים הזורמים היום
מוושינגטון כבר לא מדברים על שוליים. רגן הוא אולי

מרירות צדקנית, אבל גם עתירת־ידע ולמודת־לקח, כלפי
העולם האכזר והנפט שהאיר פניו לערבים ולשותפיהם
מהעולם השלישי.
את דיעותיו מבטא סלפטר בעיקר ברשימותיו בעניינים
בינלאומיים. בשבוע שעבר הוא טיפל במדורו, העולם
מסביב, בנאמיביה תוך נטייה שקופה למדי לאלגוריה
בין דרום־אפריקד, לישראל. הרשימה מיועדת, כמובן,
לקורא הממוצע, האינטליגנטי של היומון (שכן אחרים,
למרבה הצער, לא יגלו שום עניין בנאמיביה הרחוקה)
והוא מעניק לו מידע, בכמות הניתנת לעיכול ובאיכות
בהחלט סלקטיבית. זוהי מגמתיות פרדדרום־אפריקאית.
הקורא מוזמן לתמוך באורח מדיני ולהזדהות באורח
ריגשי עם המעצמה המבוססת כולה על גיזענות. עגת
המילחמה הקרה אינה אלא מסווה, לא מוצלח ביותר.
שילטון הטרוריסטים .״נאמיביה(דרום־מערב אפ ריקה),״
גורם סלפטר ,״היא מן הארצות העשירות ביותר
באוצרות טבע ביבשת השחורה.״ עד כאן אין ויכוח,

מזכ״ל האו״ם ואלדהיים
סוואפ״ו הנציב הלגיטימי של העם הנאמיבי

וצלם־אנוש. הניצול הכלכלי המחפיר שלהם זוכה ללגי־טימציה
של אידיאולוגיה גיזענית גלויה, שרוב הוגיה
היו פרדנאצים מוצהרים, ואף נעצרו בשל כך על־ידי
הבריטים בעת מילחמת״העולם השנייה. מישטר כזה,
מספר סלפטר, הפקיד מרצונו הטוב את המעבר לעצ־מאות
נאמיביה בידי מעצמות־המערב, וכל שאיפתו היא
לדמוקרטיה ול״בחירות חופשיות״ .ומהו מקור ההשפעה
המכרעת של הפוליטיקאים הלבנים בנאמיביה? תודת
העם הנאמיבי על ההשפלה, השיעבוד, חרפת הרעב וגזי זת
האוצרות הטבעיים במשך דורות?
ובכן, רצוי שקוראיו של סלפטר ידעו את האמת.
מחוץ לכמה קוויזלינגים, משתפי-פעולה בוגדים בעמם,
תומך כל העם הנאמיבי באירגון הלוחם סוואפ״ו כבנ־ציגו
הלגיטימי. מעמדו זה של סוואפ״ו זכה להכרה בינ״
לאומית רחבה ביותר, והוא מעוגן בהחלטות האו״ם.
מעצמות־המערב, גרמניה, ולכך אפשר להוסיף גם את
יפאן ומדינה מיזרח־תיכונית מסויימת, מנצלות את אוצרות
נאמיביה לתועלתן, תוך שיתוף פעולה ציני עם
דרום־אפריקה ובניגוד להחלטות האו״ם. לדרום־אפריקה
אין עתה שום מעמד חוקי בנאמיביה. השפעת המיעוט
הלבן בארץ זו מתקיימת תחת חסות הצבא הדרום אפריקאי,
המישטרה החשאית שלו, בוס, וסכומי־עתק המשולמים
כשוחד לעסקנים שחורים בוגדים.
משטר האפלייה הגיזעית מנוגד לאמנת האו״ם, מנוגד
לחוק הבינלאומי ולעקרונות הצדק הטבעי. לשחורים
בדרום־אפריקה יש זכות, ואולי אף חובה, להתקומם
נגד משטר שיעבוד הנוהג בהם כאילו היו בעלי־חיים.
אף אדם נאור לא מטיל ספק בזכותם של העמים
השחורים באפריקה לסייע במאבק זה, עד למיגורו הסופי
של מישטר האפרטהייד. העובדה שבסיסי הסוואפ״ו
ממוקמים באנגולה הפרו־סובייטית אינה מעלה ואינה
מורידה. אם המערב לא יעמוד לימין המתקוממים נגד
מישטר האפרטהייד, תהפוך כל דרום־אפריקה לפרו־סובייטית.
למען
הצדק. את העובדה שסוואפ״ו מוכר כיום
כמייצגה הלגיטימי של נאמיביה מציג סלפטר בסיגנון
הידוע מעניינים פלסטיניים .״האו״ם החליט על כך,״
כותב סלפטר ,״בעזרת הרוב המוכר היטב.״ מתוך הז דהות
גלוייה עם דרום־אפריקה מצטט סלפטר את האי גרת
השחצנית של ממשלת פרטוריה למזכיר האו״ם
קורט ואלדהיים. המנהיגים האפריקנרים דורשים שמשת־פי־הפעולה
הנאמיביים יכללו בכל התייעצות על הח לטת
מועצת־הביטחון, בעניין עצמאות ארץ זו.
סלפטר, שמאז מפולת 1973 לא הצליח להזדהות עם
לשון כל כך זקופת קומה, מציין ש״וולדהיים קיבל
אזהרה ברורה שאם ימשיך להכיר רק באירגון הטרור
סוואפ״ו עלולים התושבים המקומיים לקחת את העניינים
בידיים ולהכריז על עצמאותם.״
ברור לאיזו עצמאות מתכוון סלפטר. עצמאות בה
תהיה ״השפעה מכרעת לפוליטיקאים של המיעוט הלבן.״
כלומר, ימשך שוד האוצרות הכבירים של נאמיביה,
והעברתו למערב תמורת מטבע קשה לאוצרה של ממשלת
פרטוריה.
קורט וולדהיים פועל כראוי, לפי ההנחיות החוקיות
של האירגון הבינלאומי, להעברת השילטון בדרום־מערב־אפריקה
לידי נציגי העם הנאמיבי. יש להניח שפעולתם
הראשונה של אנשי סוואפ״ו תהיה לגרש את נציגי
הבוס בפרט ודרום־אפריקה בכלל מארצם. אם מזכיר
האו״ם מסייע להם בכך, הוא פועל לא רק לפי כורח
תפקידו הפורמאלי, הוא גם פועל למען הצדק, ולאור
אמנת האומות־המאוחדות.

חיים ברעם

העולם הזה 2247

״ר1ו שהיא נכס הנרכש מגיל צעיר.
י׳שג׳׳׳ 7ון-חיים, המאפשרת הגשמת מט׳־יר׳ ייזליניווז
להתחיל מייל ״ לי ככל יזאפ״י -כדי

* סכו ׳ מימוש מטרות חשובות, בעתיד.

יתרון לחיילים
תוכנית חסכון לבני — 16 ועד
סיום שרות החובה בצה ״ל.
* הצמדה מלאה לקרן ולריבית,
כבר אחרי שלוש שנים.
*שי לכל פותח חשבון.
* חברות ב״עד 18״ — חוג
הצעירים בבנק דיסקונט.

לבנ> גוער

החמי שית המובילה.
מיגייו תוכניות של בנק דיסקונט• לילד ם׳ טיו
איילים. מובילות ומלוות כל אחד, מגי
יניר לחסכון לכל מטרה טובה וחשובה׳
מיזסביו-לשמו ועד חסכון למימון השכלה גבוהה•

הצעירים ב בנ ק
די ס קונ ט. לבני 18-10
מסגרת פעילות לבני ,18-10 שיש
להם תוכנית חסכון או חשבון
״עו״ש צעיר״ בבנק דיסקונט.
טיולים.
הנחות במופעי תרבות, אמנות
ובידור.
ספרים ותקליטים בהנחה.
ועוד הפ תעות ואירועים
המלווים על ידי צביקה פיק.

יתרון נ עורי
תוכנית החסכון לצעירים.
* הצמדה מלאה לקרן ולריבית.
* ת קו פ ת חסכון גמישה ( 7-4שנים).
אפשרות לפ דו ת את סכו ם החסכון
בשיעורין.
חברות ב״עד 18״ — חוג
הצעירים בבנק דיסקונט.

ח שבון עוייש צעיר
לבני 18-16
חשבון עובר ושב לבני ,18-16
שישרת אותם גם בתקופת שרות
החובה בצה״ל.
פנקסי שיקים — חינם.
ניהול חשבון — ללא תשלום.
שי לכל פותח חשבון: חגורה או
״יומן הגימנזיסט״ תשמ״א.
הנחות ב 1500-בתי עסק נבחרים
בישראל.
חברות• ב״עד 18״ — חוג
הצעירים בבנק דיסקונט.

פילון צ מוד־תוכנית
חסכון עדיפה לילדים ולנוער,
מבצעים, ספרים ומתנות
חינוכיות.
הצמדה למדד — לסכו מים שמעל
20 שקל.
מנוי על עתון הילדים ״פילון״ —
בחצי המחיר.

טוב ב ע בו דעם

08בנקד ״ ס קונ ט

הצד האנוש• של המטבע

0 *111111ב ש בי ס

אור׳ ז״סקאו דאסטין] :שיקה לאבא בארמון האליזה
ההורים הציוריים ביותר שעמדו בקהל לאורך שדרות אליזה היו ואלדי ואו דיסקאר דאסטין. הם צפו
בבנם, אנרי, שניצב בצריח הטנק שלו׳ השייך לליגיון השישי שבדוויזיה השנייה של הצבא הצרפתי.
היה זה מיצעד צבאי שבא לציין את יום הולדתה של החטיבה שייסד הגנרל לקלרק. החלק הפחות רישמי
כלל קבלת־פנים בארמון האליזה שבה נשק הבן לאביו, שעל־פי החוק הצרפתי הוא מפקדו העליון.

ל״לה בהמי:
אשה ]}(והחוות
ליילה, בתו של מוחמד ריד׳ה
פהלווי, השאה המודח של איראן
שנפטר במצריים, עברה הסבה נפשית
מודרנית ביותר אם היא
נראית ברחוב קאהירי כשהיא רו כבת
על אופנוע. אמנם התמונה
צולמה ליד ארמון קובה, שבו מת גוררת
ליילה עם אמה, אחיה, ש כבר
הודיע על כוונתו לרשת את
כסא אביו בגלות, ואחותה הקטנה
שהנאז, העומדת לידה בתמונה.

התלנת אד1במ :
חבילה נתישתבייס
ביום הולדתה של המלכה־האם
נראו שתי נשים בכנסיית ווסט־מינסטר:
האחת בת שמונים,
עטורה בכובע עליז בעל פלומה
ורודה ומבט עליז בעינים. הצעירה
יותר מבין השתיים, הרכיבה מיש־קפיים,
חבשה כובע סולידי, ופניה
היו חמורי סבר. אין זאת כי מלכה
זהו מיקצוע לא קל.
העולם הזה 2247

מי שלא התאבלה על השאה המת היא גרושתו, סוראייה, המתגוררת
בפאריס. ביום שבו נותח השאה לראשונה ונודע כי מצבו חמור,
עוררה שערוריה כשבחרה לערוך חגיגה המונית בדיסקוטק מפורסם,
ודאגה לפרסם זאת ברבים. ביום הלוויה יצאה בלבוש ערב מופגן,
כשבשובל שימלתה נאחזים הצלמים.

אנשינו בעול ם

איזאבל תופרם: זנה זה להיות שחמיה?
משמאל היא רוקמת התחרה בסירטו של קלוד גורטה. מינוין היא
איואבל. היא בת עשרים וארבע, והספיקה להופיע בעשרים וארבעה
סרטים. היא טוענת שאיננה רעייה, איננה אשד, ואיננה אמא. היא וכל
רמ״ח אבריה — שחקנית. ומה זאת אומרת להיות שחקנית? הגדרתה :
״להיות שחקנית פירושו להיות בדיאטה ולחכות.״

אלן דילון ודלילה די־לאואדו: על חוף־היס ש ל יחביל ברשותה האדיבה של מיראי דאווק
תושבי דוביל, שיצאו לשפת־הים, נדהמו לראות בקיץ האחרון זוג אוהבים. הגבר
היה מוכר היטב: אלן דלון. אבל הנערה, שנראתה בחברתו בתנוחות שהעידו על
קירבה רבה בין השניים לא היתד, מיראיי דארק כי אם נערה צעירה בעלת חזות

אלמונית ביותר. מסתבר כי הזוג הוא זוג קולנועי מיקצועי: הכוכבת הצעירה שד,יתד,
בחברת דלון אינה אלא בת זוגו בסרט חדש של הבמאי ז׳אק דראיי, שמה דלילה
די לאזארו, והיא תגליתו החדשה של קארלו פונטי.
העולס הזה 2247

ניל סדקה: קאו״וה חדשת עם פארמנדית מחוצות עצמית
מאז שפרנקי וננסי סינאטרד, הפכו ללהיט מישפחתי קם צמד חדש בדגם של אב ובתו: ניל סדקד,,
לו ארבעים ואחת, גילהאחרי 24 שנים בקאריירד. עם
שלא מזמן היה בו טפש־עשרה וכבר מלאו
תמלילנים קבועים כי יש לו פארטנרית בבית: זוהי בתו בת החמש עשרה, דארה, שהחלה גם לשיר
וגם לכתוב. האב הגאה מצהיר כי שותפתו האחרת, אשתו, היא חרשת מושלמת בכל הנוגע למוסיקה.
לעומת זאת היא מבינה יותר בצליליהן של מטבעות, וכך היא הראש לעסקים שבמישפחה.

סיוג* חם: היא נותנת וק לבעל אין סידני שהפך אותה.

זו כותרת גסה לשמה כי אם עובדה. מאז נישאה הכוכבת
רום, שהופיעה בסרטו של דומן פולנסקי מה, לשחקן הרוגבי
לצלם, אמיליו לארי, היא נותנת רק לו את הרשות לצלם
רום חולמת לחזור למולדתה ארצות־הברית, ולהופיע במחזמר.

תנסינה גויים ותמילו בזוג: אזרת* כבוד לבנים
כמה ימים לאחר נישואיהם באו ביורן בורג ואשתו מריאנה לקבל את בירכת הנסיכה גריים,
והמאורע הונצח בהשתתפות הנסיך אלברט, שהירבה את צמיחתו לגובה בזמן האחרון. לבד מהיותם
אוהדי הספורט הלבן, משמשים גרייס ובנה כפאטרוניהם של בני הזוג המחזיקים באזרחות של מדינת
מונקו. אזרחות משתלמת מאוד, כידוע.

צירלטזן הספון:
חזר למצריים
שחקן הקולנוע צ׳רלטון הסטון
השלים את סירטו ״התעוררות״ במצריים,
לאחר שערך מסע התעוררות
פרטי בנבכי אמנות מצריים
העתיקה. כנראה נשארה בו הזיקה
לארץ זו מאז היה על הבד משה.
הוא השלים את השכלתו בבדיקה
חוזרת של תות אנך אמון, המומייד.
המפורסמת בעולם, שהסרקופאג
שלה נמצא במוזיאון בקאהיר, שעה
שהיא עצמה בתערוכה נודדת.
העולם הזה 2247

קאול׳ ס״מון: נשיקה לאח הקטן
מסתבר שהזמרת קארלי איננה הכישרון האמנותי היחיד במישפחת
סיימון. אחיה, פיטר, הוא צלם שרשם להשגיו שלושה סיפרי
צילומים אמנותיים, וזה עתה הוציא-לאור את סיפרו הרביעי עם
הקדמה של ארט בוכוואלד. הספר זוכה להצלחה כה רבה עד שקיים
חשש כי שמורת־הטבע המצולמת בו תהפוך לאתר תיירות.

האיש החושב...
אינו חוזר על אותה שגיאה פעמיים.

קנית בזמנו
טלויזיה שחור/לבן
עם הזמן למדת בוודאי
כי יש הבדל עצום
בין מכשיר למכשיר
באיכות התמונה והצליל
ובתכיפות התיקונים.
אתה עומד לרכוש
טלויזיה צבעונית.
זהו המכשיר המורכב
והמתוחכם ביותר
שברא האדם לשימוש ביתי.
כדאי לך לשלם
עכשיו מעט יותר בעד
111 שאוב לורנץ
הטלויזיה הטובה בעולם
ולא להמנות על אלה
החוזרים
על אותה שגיאה פעמיים!
111 שאוב-לורנץ

היבואן הבלעדי ס! ?!
רחוב פרץ , 4תל-אביב, טלפון.624193 621984 :

הטלויזיה הטובה בעולם.

להשיג בחנויות האלקטרוניקה המובחרות

העולם הזה 2247

׳ 9זמן־מה אחרי שנודע
כי ח״כ שימעון פרם סבל
מקילקול־קיבה והובהל לבית־החולים,
בתום ארוחת־ערב
עם שר־החוץ בממשלת הצל לים
הבריטית, נודע גם כי ח״כ
יצחק רבין נקע את רגלו
בעת מישחק טניס. במיסדרו־נות
מיפלגת־העבודה מתלו צצים
כי זה מזכיר להם את
הפיזמץ :
010 מג ס 011ץ ;§מ 1111ץ־61׳ ״£0
010 1561461״.מג ס 1

שפירושו: כל מה שאתה יכול
לעשות, אני יכול לעשות טוב
יותר.
91 באותה ארוחה אמר
ח״כ אכא אכן לאורח, פי טר
שור :״אני לא יודע
מה המצב אצלכם בבריטניה,
אבל אצלנו ממשלת הצללים
היא זו השלטת.״
! 9לאחר נאומה של ח״כ
חייקה גרוסמן, בדיון המיוחד
בכנסת, על מצבן הנו אש
של מישפחות מרובות־יל-
דים, קרא לעברה עוזרו של
ח״כ שימעון פרם, בו עז
אפלכאדם: את ממש לה
פאסיונאריה (שהיתה גיבורת
המאבק האנטי פרנקואיסטי בספרד)
שלנו. בזכותך הם לא
יעברו!״ (זו היחה סיסמת
תנועת־העבודה הספרדית).
! 9המשורר יונה (״יבי״)
כן־ יהודה שיגר את ספר
שיריו האחרון לח״כ שימעון
פרם, עם ההקדשה :״שימעון,
ההלם במהרה. הרופא פשוט
לא יכול לחלות.״
91 עורך־הדין אכרה ם
בריר, שהוא חבר מרכז מים־
לגת־העבודה, קיבל מינוי אי שי
משר התמ״ת גירעון

הזוגות של ו.לי צה״ ל
והרימון של ירון לונדון

שים
תחנה בסוף החודש שלושה
ימים לראיונות עם אותם ה אנשים
שהקימו את התחנה
ועבדו בה במשך השנים. שעת
השידורים הראשונה תוקדש
למייסדי התחנה: דויד ריב־לין,
כיום מנהל המחלקה ל-
קישרי תרבות במישרד־החוץ,
עזריה רפופורט, כיום דובר
בית־החולים הדסה בירושלים,
ושלוש הקרייניות הראשונות
של התחנה, רותי רפופורט,
אשתו של עזריה, רחד לבג״

טל־לווינסון

עבודתם בגלי צה״ל. הזוג ה ראשון
שנישא בתחנה היה
רותי ועזריה רפופורט. רותי
היתד, קריינית, ועזריה ערך
תוכניות. עושרה סמואל,
שהיתה קריינית, נישאה לטכנאי
התחנה. זוג נוסף הם
עדנה ודן פיינרו. הם ניש או
כאשר עדנה היתד, קריינית
ודן טכנאי. גם אורי סלע,

כיום סגן מפקד גלי צה״ל,
נשא את זיוה ליכטר, מי
שהיתר, מזכירתו של מפקד
גלי צה״ל באותם ימים, י צ

ליכני. יואכ קוטנר,

איש ד,תקליטיה, התחתן עם
גילה שמיר, שהיתר, קריי נית.

המפיק

ההוליוודי

ושולמית

הראבן. החבורה נפגשה ה שבוע
באולפן והעלתה זכרו־נות.
מסתבר שהאולפן הרא שון
של התחנה היה ממוקם
בבית־ספר ברמת־גן. כדי לאטום
את הרעש מבחוץ, כיסו
את קירותיו ואת חלונותיו של
החדר בשמיכות.
9אנשי גלי צה״ל נזכרו,
שירון לונדון, שהיה תחילה
קריין בתחנה, סיים את שירותו
בה כשוטר גדודי במחנה.
פעם אחת, בעודו קריין, בא
לאולפן במצב־רוח מרומם,
החליט להתבדח עם ידידו ופו צץ
רימון־עשן. קיר שלם ב אולפן
נהרס וגם לתקליטיה
נגרם נזק רב. ירון סולק, הפך
שומר בשער המחנה.
! 9מי שהיה קריין בתחנה
הצבאית, וכיום שדר בטלוויז יה,
עודד כן־עמי, עדיין
זוכר את הסקופ העיתונאי ה ראשון
שלו. הוא יצא לעשות
לכתבה ופגש את שר־הביט־חון
דאז, משה דיין. הוא
פנה אליו ואמר :״אפשר
לשאול אותך משהו?״ ענה
דיין :״לא !״ בן־עמי הורה
לפרק את מכשיר ההקלטה.
כאשר עמד לעזוב, ניגש אליו

שר־האוצר השתתף בערב ראיונות שערן איתן דנציג (מאחוריו בתמונה)

| * 1111 #1111 שבו השתתף גם שדר הטלוויזיה אלימלך רם (משמאל) .אחרי שבראיון
תקף הורביץ את כלי התיקשורת על ההדלפות הרבות שהם משדרים, ורם השיב לו, פי ההדלפות
באות מן השרים, ולא מאנשי התיקשורת, טפח הורביץ על לחיו של רם ואמר :״אין דבר,
שאמרת, אנחנו עדיין חברים.״
על אף שהתווכחנו, ואינני מסכים ענ| אף מילה
מארק סיגל בא לארץ כדי
להיפגש עם ח״כ אבא אבן.
סיגל, המפיק את תוכנית ה טלוויזיה
האמריקאית היהודים
בהיסטוריה, בא כדי לשוחח
עם מי שהיה שר־החוץ של
ישראל, שיהיה מנחה התוכנית.
סוכם ביניהם כי ההסרטה תי ערך
בחודשי החורף בישראל
ובמצריים. בתוכנית יופיעו
אישים כמו האפיפיור יוחנן
פאולוס השני, נשיא מצריים
אנוור אל־סאדאת, נשיא
ארצות-הברית ג׳ימי קאד־טי
וכמה מחתני פרם־נובל ל שלום.
המפיק הציע אף לנ שיא
המדינה, יצחק נכון,
לחוות דעתו בתוכנית על מש מעות
ההיסטוריה היהודית.
! 9במיפלגת העבודה מהר הרים
באפשרות לפצל את
מישרד־החינוך־והתרבות לשני
מישרדים שונים — האחד לחינוך
והשני לתרבות. שמו
של מנכ״ל רשות־השידור לשעבר,
יצחק ליבני, הוזכר
כמועמד מתאים לכהונת שר־התרבות.
ליבני העלה הצעה
להקים בארץ מועצה להפצת
התרבות הישראלית בעולם.

יונה עטרי

הזמרת היתה מראשונות המשתתפות בלהקת ״בצל ירוק״ לפני •עשרים
שנה. בערב נוסטאלגי, שבו הופיעה להקת ״בצל ירוק 80״ ,המורכבת מצעירים,
נפגשו ותיקי הלהקה, ביניהם גבי עמרני, אילנה רובינא (משמאל) ונירה עדי (עומדת) ,וניסו לשחזר כמה
משיריהם הוותיקים. לא היה שיר אחד שכולם זכרו את כל מילותיו, ולכן שרו חרבה שירים, ולא סיימו.

פת* הוא מונה יושב־ראש הדירקטוריון
של החברה לפיתוח
חוף ים־המלח, חבל סדום
וערד. פת הסביר את המינוי:
״השקפותיו הפוליטיות ידועות
לי, אך בתחום המישפטי אני
לא עוסק בפוליטיזציה.״
91 לקראת חגיגות ה־30
להקמת גלי צה״ל תקדיש זד
העולם הזה 2247

! 9ד,מישנה לנגיד בנק יש ראל,
צ בי זוסמן, ערך קניות
בחנות ירושלמית ורצה לשלם
בלירות. המוכר התעקש לקבל
את הכסף בשקלים, בהסבירו
שבנק ישראל נתן הוראה לא
לקבל לירות, אלא רק שקלים.
זוסמן הציג עצמו בפני המוכר
והעמידו על טעותו. המישנה
לנגיד הסביר כי השימוש בלי
לפתע
דיין ואמר :״עכשיו אני
יכול לדבר איתך.״ שר־הבי-
טחון סיפר לאיש גלי־צה׳׳ל כי
הסאטילים שניראו במקום הן
ספינות שרבורג הידועות, וכך
השיגה התחנה סקופ בלעדי.
! 9אנשי התחנה הצבאית
מתכוננים להפגיש את כל הזוגות
שהכירו ונישאו במהלך

שהיה עורך תוכניות, נשא
לאשה קריינית בתחנה —
טדים תמיד* כעבור זמן
התגרשו. יורם רונן, שהיה
כתב וקריין, נשא לאשה את
רחל שהיתר, קריינית. עודד
בן־ עמי, שהיה קריין וכתב,
התחתן עם אורנה יער, ש היתר,
מפיקה. אילון שליו,

! 9אלוף אכרהם (״ברך)
אדן, שהשתתף בתוכנית הטלוויזיה
שיחה בשניים עם
יואל אסתרון, בא לאולפן
בסנדלי אילת. כאשר החלו
הצילומים הבחין המפיק, יש ראל
וינר, כי הסנדלים לא
מתקבלים טוב בצילום. הוא
הפסיק את העבודה, כדי למ צוא
זוג נעליים לאלוף. מנהל
הבמה, שימעון נחמה, התנדב
מיד לחלוץ את נעליו
ולהשאילן לאדן. התברר כי
מידות הנעליים של השניים
זהות.

רות הוא חוקי, וכי הלירות י
תיעלמנה מן השוק בהדרגה
ובאיטיות.
! 9העיתונאית סמדר פרי
זכתה במדור חדש ביומון
מפ״ם, על המישמר. היא חיפשה
שם הולם למדור, שיעסוק
בנושאים ערביים, והתייעצה
עם ידידים. המשורר חיים
חפר הציע את השם ״הבה
נרגילה״ ,ואילו עורך השבועון
המצרי אוקטובר, אניס ;מנ צור,
הציע לה ״על הנירמול״.
פרי בחרה לבסוף בשם אחר :
״ערבסקות״.
! 9בערב ראש־השנה ערך
איש קול ישראל, שמואל שי,
ערב ראיונות במלון לדוס באילת.
למאזיניו סיפר, בין ה שאר,
על מיסעדה של ישרא לים
בלום אנג׳לס, המכבדת
את לקוחותיה בחומוס וטחינה.
״המיסעדה היתה מלאה ביש ראלים,״
סיפר שי ,״לפתע באו
שני אמריקאים והתיישבו ליד
אחד השולחנות. ניגש אליהם
בעל המקום ואמר ׳ :אני מצ טער,
אנחנו לא מגישים לז רים׳.״

9בית־המישפט הפך ב מפתיע
לזירת־ויכוח ספרותית.
היה זה כאשר הפאתולוג ה־מישסרתי,
כצלאל גליד, טען
בעת מישפט־רצח, שהמנוחה
נפטרה מחנק. הוא העלה אפשרות,
שהמוות נגרם על־ידי
כרית .״בדיוק כמו בסידרה1
הטלוויזיונית אני קלאודיוס,״
אמר הרופא. הסניגור דיק״
טור הרצכרג הוסיף, כי גם
אותלו חנק את אשתו בדרמה
השקספירית וכי בדרך כלל
הבמאים מבצעים רצח כזה׳
על הבמה בעזרת כרית, כיוון!
שהדבר נראה יותר תיאטרלי.

אשרת כניסה

לארצות״הברית בוודאי לא ביקשה
רוחמה חרמון, מזכירתו של יצחק
רביו לשעבר, כאשר היה שגריר ישראל בארצות״הברית. היא אמרה
לשגריר ארצות־הברית בישאל, סטואל לואיס, שהיא עומדת לצאת
עכשיו לארצות־הברית כי היא ובעלה קיבלו שם תפקידים חדשים.
״אין לי כל בעיות עם הניירות שלי,״ הרגיעה את השגריר.

חותכים חזי ודני כר־
111111
מל, שהזמינו עוגה ב11111

הספר שלהם ״שגרירות״ .למסיבה באו שלושה

שגרירים, ועובדי שגרירות רבים, המכירים את חזי
שהוא כתב חוץ של עיתון צרפתי. בתמונה למטה :
ברברה טאופר, נספחת התרבות בשגרירות אוסטריה.

ריית תל־אביב, שלמה (״צ׳יצ״׳)
להט, לפני המארחים, לחץ ידיים,
ומיהר לעזוב את המקום.
״אני באתי להראות לכולם כי
הנקע שלי ברגל הוא לא כל כך
נורא, ואני מסוגל לבלות,״ הודיע
יצחק רבין, שבא עם אשתו לאה.
״קראתי בעיתונים על השנה־טובה
ששלחה לי ג׳יהאן סאדאת,
אך עוד לא ראיתי אותה, ואני לא
יודעת מה היא כתבה לי,״ סיפרה
לאה לידידותיה.
״קבעתי כאן פגישה עם לילי ו אריק
שרון שהבטיחו לי שיבואו,״
אמרה שדה סלע, אשתו של נשיא

מכון וייצמן, מיכאל סלע, שנמצא
בחוץ־לארץ בענייני עבודה. הזוג
שרון לא הופיע.
חזי כרמל, שהוא כתב העיתון
הצרפתי לאקספרס, כתב ספר רא שון
בשיתוף עם אשתו, העיתונ אית
רני. הספר השגרירות הוא
רומן המתאר מאורעות אקטואליים
בזמן שרבין היה שגריר ישראל
בארצות־הברית.
״כל מיני אנשים מנסים לנחש
כל הזמן מי הן הדמויות בספר,
ואני בכל פעם אומר להם שהדמו יות
הן פרי דימיוני, רק המאורעות
הם אקטואליים,״ התוודה חזי בפני
האורחים שהצטופפו סביבו, וקיווה
שבזה ימנע מסע ניחושים
בין אורחיו.
״זה היה כיף לכתוב ביחד עם
בעלי ספר. זה כל־כך מצא־חן ב עינינו,
שהחלטנו להתחיל לכתוב
ספר חדש. אך לכבוד הספר הח לטנו
לאסוף את כל הידידים שלנו
כדי שהם יהנו קצת. למצוא סיבה

ני בא עכשיו ממסיבה
של השגריר המכסיקאי
לכבוד יום־העצמאות שלהם. אני
מבלה הערב רק בבתי־מלון אמ ריקאים,
קודם הילטון, עכשיו
שרתון,״ אמר השגריר האמריקאי
בישראל, סמואל לואיס, לחזי כד־

השג רי ו ים
ב או לאכול
את ה ש \ וילות
מל, העיתונאי־סופר, שהיה המא רח
של הערב.
״בשבילי זו הזדמנות לשוחח
קצת בצרפתית. לכן לקחתי את
אשתי, ובאנו ראשונים לפני כולם,״
סיפר שגריר צרפת בישראל,
מארק בונפו, למארחת דני כרמל.
״אני צריך לרוץ לעוד מסיבה
אחת היום, לכן זיווה ואני באנו
בין הראשונים,״ התנצל ראש עי־

וא ל וף ויתד

הוא אלוף אב(״אגררהם

טמיר, שגא למסיבה עם ידידתו, דיילת ״אל-

על״ חנה עזרא. אברשה, שחשב לבלות קצת, נלקח
בבל פעם על-ידי אורח אחר, ונאלץ לשוחח על
ענייני אוטונומיה, במקום שיוכל להנות מן הביבוד.

למסיבה זה פשוט ביותר,״ סיפרה
המארחת רני.
האורחים באו למלון שרתון ב־תל־אביב,
כולם הכירו זה את זה
מעבודות קודמות, ונכנסו לשי חות
עבודה. הנשים התגודדו בצד,
וריכלו בתענוג על החדשות האח רונות
אצל כל המכרים המשותפים.
השמפניה והמזון נמצאו בשפע, ויכלו
להספיק לעוד הרבה אנשים
שמשום מה לא באו למסיבה. .
השפות אנגלית, צרפתית ועברית
שלטו בכיפה אחת. האורחים לא
הזכירו את הספר באף מילה, אך
כולם ידעו שבגללו הם שם.
פרדריקה סגל, מי שהיתה מלכת
היי הלילה של תל־אביב, והיום
עוסקת במיקצוע הארכיטקטו רה,
באה גם היא, וראתה שהיא
ונבר לא מכיחה אנשים רבים.

״פעם הכרתי כל אחד, היום יש לי
בעיות עם זיהוי כל האנשים,״
אמרה. דן פתיר, שהיה דוברו של
רבין בשגרירות, ואשתו יעל, הגיעו
באיחור, אך השתלבו מייד בשיחה.
סגן־אלוף רוחמה חרמון, שהיתה
מזכירת השגרירות בתקופת הספר,
נפרדה מכולם, וסיפרה שהיא חוז רת
לארצות־הברית מפני שבעלה
קיבל שם עבודה .״לאן שהוא הולך
אני הולכת אחריו״ — נאום ה אשד,
הצייתנית.
ברברה טאופר, ניספחת התרבות
האוסטרית, חזרה מחופשה בארצה,
וזו היתה המסיבה הראשונה שבה
השתתפה מאז חזרה.
מירד, אברך העיתונאית נפרדה
מידידיה, כי היא נוסעת ליוון.
חיים בר־לב, שהוזמן, לא בא

מלחשים העיתונאית מירה

אברך, והשגריר האמריק#

סמואל לואיס, שבא בלי אשתו. מירה ולואיס

11-1 11-4/1

התראו כעשר דקות לפני המסיבה הזו
אחרת אצל השגריר המכסיקאני .״נפרדנ
כי אני נוסעת לטיול. באיי יוון בשבוע הבא,

1ן) 111 |1הוא יצחק רביו, שעבד בצוותא עם רוחמה חרמון
י י - 1י 1 #בוואשינגטון .״היחסים ביננו נשארו חמים מאוד,״
אמרה היא. בתמונה למטה: לאה רביו, אשתו של יצחק רבין
מספרת לרני כרמל שהפציעה של בעלה ברגלו איננה רצינית במיוחד.

ג״יימס מנד

הוא הסרט הבא בו
ישתתף השחקן חיים
טופול. כאשר פגש בשרה סלע, אשתו של נשיא
כי היד, עסוק בתוכנית יורדים על
השבוע.
אך השיחה קלחה בנחת. חיים
טופול סיפר על סירטו החדש, ד
סמואל לואיס התעניין אם הוא
מבצע את הקפיצות המסוכנות ב עצמו
.״חברת־הביטוח לא נותנת
היום לשחקנים לבצע בעצמם את
הפעולות האלה. אני זוכר שב סרט
א ל דו ר דו שחיתי בעצמי אח רי
סירה, וזה היה מעייף מאוד,״
סיפר טופול לשגריר.
מזון רב נשאר על השולחנות,
גס עוגת המרציפן בצורת ספר
לא נגמרה, אך כולם נשארו עד
שעה מאוחרת.
בסוף הערב התחיל מישחק ה ניחושים.
הכל שאלו את הכל מי
הן הדמויות שבספר. אלה שהיו
בוואשינגטון בתקופה אליה מתייחם
הספר, ידעו מיהי דיילת אל־על
שהתעסקה עם דיפלומטים, ומיהו
הדיפלומט הישראלי שהיתה לו
פילגש. האחרים רק ניסו לנחש.

מבון וייצמן, מיכאל סלע, אמר ל ה :״לקרא
הסרט החדש אני מתאמן בשני דברים, שליפות אק
דחים, וחיבוקים. למטה: מוניק בונפו וזיווה להג

יש דלתות שפורצים
נמנעים מלגעת נהו.
ני במקצוע שלהם
צריך לפשל מהר.

הנסיון מלמד שכל פורץ מחפש לו קרבן
קל יחסית. מהירות הביצוע מהווה שיקול
חשוב ביותר בבחירת היעד של הפורץ,
פורץ נבון לא יהיה מובן להקדיש יותר
מחצי דקה כדי להתגבר על מנעול או על
דלת — לכן, אך טבעי הדבר, שפורץ
הרואה בדרכו דלת בטחון או מנעול בטחון,
ימשיך הלאה ויחפש לו קרבן אחר.
הסטטיסטיקה מצביעה על ססו פריצות
בממוצע מדי יום. חשוב על כך.
הפלדלת כו ללת:

משקוף פלדה בעובי 1.5מ״מ המותקן על
המשקוף הקיים.
צלעות חיזוק לאורך כל הדלת.
עינית טלסקופית.
שרשרת בטחון.
צילינדר מתוחכם גמא עם פינים טלסקופיים,
מופעל ע״י מפתח המיוצר ע״י קוד מחשב.
מוטות פלדה בקוטר 9.5מ״מ לחיזוק המשקוף
לקיר.
מנעול בטחון רב־בריח עם צילינדר מתוחכם
הנועל בנעילה גיאומטרית 6בריחי פלדה אל
תוך משקוף הפלדה.
מנעול הבטחון של רב בריח, היחיד בהשגחת
מכון התקנים.
חומר בידוד טרמי־אקוסטי הממלא את נפח
הדלת.
ציפוי וינוריט בגווני־עץ לפי בחירה.
2לוחות פלדה בעובי 1.25מ״מ בל אחד.
כיפת פלדה מחוסמת בקוטר גו מ״מ.
מעצור אל הרצפה.
מברשת שיער לאטימה בתחתית הפלדלח.

חתך פ ץ לל ת

1 5001

אטס נו מי
לאטימה
בידוד סרמי
אקוסטי

1משטסת
׳־ פר ד ה

פרונרל
__ פדדר.
לחיזוק

המשפחה עולך־
לפני הבל.
ה!7ד 0תרופה לתבה.

פלדל תז ^ ב רי ה

יופיה מסתיר את עוצ מתה
אל ת מ תי ן עד שי הי ה מ או ח ר מדי פנ ה ה יו ם אל:
יחי סוקולוב ,45 חולון.תל-אניב
טל.)׳11751.03 844145 :
חיפה
ט ב רי ה
השרון

טל-ארויו

— רח׳ ה אי צ ט די ון ,46ק. חיים .
טל 4 (. 04-725111 :ק1ים).
ה שו ק העירוני ה חד ש, טל 92969,20024 067י רח׳ הכדר, אזו רהתע שי ה, נתניה • 053-34688 .

ר״גגבעתיינ
פתח מקנה
ירו של ים
א שקלון
ב אר שבע

אילי.

רח׳ ב צנ ל סין .123 סל 03-733284 :

ההגנה . 17 טל.03 919383 :
עו זי אל , 28בית ונן. טל. 02-422767 ,423769 :
ב ה ״ ל 5בנין סולל ־ בינה ) טל 051 24515 :
הפלמ ״ ח , 22 טל.057-76340 :
צופית ,4טל. 059 2750 :

או ל מפי ץ ה מו רשההק רי ב ל בי ת ך.

א 1111י11

מישפחתו הענפה של
ח״כ העבודה
זכתה בירושה של קרוב מיש־פחה,
מיליונר אנגלי שנפטר.
השבוע יצא שחל למסע בחוץ-
לארץ, כחבר במישלחת פר למנטרית
של הכנסת, כשב-
תוכניתו לעבור גט בלונדון,
כדי לדון בענייני הירושה.
הציע לו חברו לסיעה, ח״כ
יוסי שריד :״יש לי רע יונות
טובים כיצד להשתמש
בכספי הירושה שלך, אך אגלה
לך אותם רק תמורת נתח קטן
מן הירושה הגדולה.״
! 81 באותו ערב טען איש
הטלוויזיה אלכם גי,לעדי, כי
כל הכוחות הטובים בטלוויזיה
נבעטו החוצה. שיסע אותו
מישהו מן הקהל :״שקט,
שקט, אתה עוד בפנים.״
9הבלשן אברהם קו ר
פסק השבוע :״אפשר לעצור
את האינפלציה, כי בקשר אליה
יש כבר הרבה עדי־מדינה.״
אחת הקרייניות הוותי קות
של תוכנית הרדיו העב רית
בניו־יורק, נילי ינאי,
פוטרה מעבודתה. זה קרה ב-
עיקבות ראיון של נילי עם
אריה (״לובה״) אליאב, מ ראשי
מחנה השלום הישראלי.
אחרי הראיון הגיעו קריאות
טלפון נזעמות לתחנה. מאזי נים
קבעו שאסור להשמיע
דעות בדעותיו של אליאב מעל
גלי האתר. נילי רגזה, הגיבה
על כך ברדיו :״אם כל כך
איכפת לכם מה שקורה ביש ראל,
מדוע אתם יושבים כאן?
לכו לשם !״ התוצאה: הקריי נית
פוטרה.
9כרכה חסידי(! אש תו
של יו סי חם ידון! ,מבעלי
בנק דיסקונט, היא שחקנית
שש־בש מעולה, שזכתה כבר
בכמה אליפויות. לפני כמה
שבועות נסעה למונטה קרלו,
לאליפות העולם בשש־בש. כ אשר
הלכה לצפות במישחקו
של אלוף השש־בש של הש נה
שעברה, אמר לה זה כי
ברצונו לנשקה באוזנה הימ נית,
למען המזל. ברכה הס

שה שחל

כימה והאלוף ניצח באותו
הערב. למחרת בבוקר טילפן
הלה לחדרה במלון, וביקש ש תרד
שוב לחדר המישחקים,
כי הוא רוצה לנשק פעם נוספת
את אוזנה הימנית. היא
נעתרה והוא ניצח. באותו
ערב ניגש אליה מכר ישראלי,
שבא למונטה קרלו להמר על
המנצחים, וביקש ממנה שלא
תיתן לאלוף לנשקה באוזנה
ובתמורה הוא יקנה לה שעון
פאטה פילים, שמחירו כעשרת
אלפים דולר. הרעיון נשמע
מבטיח וברכה החליטה להע מיד
את בעל ההצעה בנסיון.
כשביקש האלוף חובב האוזן
לנשקה בשלישית, סירבה. כע-
בור_ירם זכתה בשעון־יד יקר.
91 בתוכנית יורדים על השבוע
ראיין ירון לונדון את
ה״כ רוני מילוא. הוא שאל
אותו אם העובדה שמנחם
בגין הוא שר־הביטחון רק
יום אחד בשבוע אינה מדירה
שינה מעיניו. ענה לו מילוא :
״האמת היא שזה לא מפריע
לי.״ קינטר לונדון :״אם כך
אפשר היה לוותר על כל יתר
השרים.״ השיב לו מילוא :״כל
זמן שאני לא שר בממשלה,
הם יכולים לקצץ את כל ה שרים.״

באותה תוכנית רואיין
גם נכדו של דויד כן־גור־יון,
הד״ר יריב כן־אדיעזר.
כאשר שאל אותו לונדון מדוע
מתקבל שימעון פרם בטלוויזיה
בצורה בלתי-אמינה, ענה לו
בן־אליעזר :״פרם הוא תמיד
מאוד קורקטי בתשובותיו, ורק
דבר יוצא־דופן מרשים מעל ה מסך
הקטן.״ אמר לו לונדון :
״אם כך, אני מציע לשלוח את
פרס לבית־ספר למגמגמים, כדי
שידמה יותר ליצחק רבין ול-
יגאל הורכיץ, ואולי גם יז כה
באמינות רבה יותר ובפופולריות.״

9בראיון עם איתן הנ ציג
אמרה ח״כ מפ״ם חייקה
גרוסמן :״במיפלגה הזכירו
לי עשרות פעמים את הנשיקה
שנתתי למנחם בגין, כאשר חזר
בזמנו מקמם־דייוויד, אני לא

העצ 1ת של יוסי שריד
והמזל של ב רכ ה חסידוף
יכולה להסיר את הכתם הזה
מלחיי. באשר לנשיקה עצמה,
הכרתי בחיי תענוגות טובים ו נעימים
ממנה.״
| 83 מה מאחלים לעצמם
אנשי־ציבור לקראת השנה ה חדשה
ז ראש עיריית חיפה,
אריה גוראל, אמר :״שיהיו
לי תקציבים מספיקים, כדי ש

אצטרך לבכות בכל חודש
־שחסר לי כסף. אני גם מקווה
שהיחסים בין נבחרי־וזעם ב כנסת
יהיו פחות מקאבריים, ו שכל
אחד לא יקבע לעצמו את
האידיאולוגיה לפי מצבו ה אישי.״
9השחקנית
ענוג ע*צ־מון
:״בשביל דמי-כיס עבד
מזוג
כרמליטה
בכוסות
עם קוביות קרח,
הוסף פלחי לימון
ומעט קינמון
לפי הטעם.
אתה תהנה
ואורחיו יודו לך.

כרמליטה סנגריה
עם קרח. הישטוב ממנה
בקיץ?

38ך 1ו 11 1 1בעלת תיאטרון יובל, נוהגת להפתיע
תמיד את שחקניה ולערוך להם מסי11
^ 11 11 1 /1
בות משעשעות. אך חנה לסלו, כוכבת ההצגה ״למה לא הלילה״
החליטו הפעם להפתיע את הבוסית שלה ולקראת הצגת המאתיים
שלהם ערכה מסיבת הפתעה למפיקה. מרים מאוד התרגשה מן
המסיבה, אך חנה לסלו העירה למרים עציוני :״עשינו
לד או? המסיבה הזו רק כדי להזכיר לך שבעוד
מאה הצגות זה יהיה התור שלך לעשות לנו שוב מסיבה.״
תי במיסעדח של בלינצ׳ס, ועכשיו
אני מחפשת דירה כדי
לקנותה. את כל הכסף שהרווח תי
מן הסרטים שעשיתי הש קיע
אבי, וכעת אני מוכנה ל דירה
משלי. אני מחפשת עבו דה
בתאטרון, אך אם זה לא
יהיה בתאטרון, זה יהיה במש תלה,
ואם זה לא יהיה במש תלה,
אני אפוצץ את המדינה
ואקים לעצמי תאטרון.״
עדו

׳ 0ח״כ גאולה

כ הן:

״אני מקווה שבשנה החדשה
תתערבבנה ירושלים של מעלה
וירושלים של מטה, הרו חנית
והמוסרית, ותכנס לכל
אחד ישר ללב.״

! 8מזכ״ל נעמת, נאווה
ארד, הצליחה לשלב קאריירה

מיק״ א מדור סק׳

אשתו של הן מר־מיסעדן בני אמדורסקי היא חברה קרובה של
השחקנית מרים גבריאלי (משמאל) .לפני כשבועיים נפרדו השתיים
כאשר כל אחת מהן יצאה לטיול במסלול שונה ביוון. אך להפתעתן, כאשר הגיעו לאחד האיים נפגשו
שם במקרה ברחוב .״כל יום אנחנו מתראות, ומכל האנשים שנתקלתי בהן ביוון היתה דווקא
מיקי,״ אמרה מרים. השתיים נפגשו במיסעדה של בני, והעלו חוויות משותפות מן הטיולים שלהן.
העולס הזה

י224

באמהות. השבוע, כשנבחרה
פה אחד לתקופת־כהונה נוספת,
חזרה הביתה עייפה אחרי ה הצבעה
המייגעת. בבית ציפה
לה בנה בן ה־ ,8וביקש ממנה
לעזור לו בשיעורי־הבית. משימתו
היתה לצייר ירח. נאוה
לא התעצלה, לקחה את הילד
החוצה ויחד חיפשו את הירח,
אך הוא לא נראה באותו ערב.
היא חזרה הביתה, חיפשה ב ספרים
תמונה של ירח ויחד
ישבו וציירו אותו.

!־זכרמל מזרחי
ר י ייי׳ * יוויי > ו ״ גיחי ^ (

איסלסיה ממוצא פלסטיד
האם מושפעים חייו של אדם מן השם שהוריו נתנו לוי ישראל רוקח, ראש עיריית תל־אביב, קרא לאחת
משתי בנותיו בשם ליוויה. זה היה שם עברי מקורי
מאוד. במילון מר נאמר :״לויה: מין תכשיט על הצוואר
או על המצח, זר, נזר, כתר: לויית חן הם לראשך
(משלי א /ט).״
רוקח המנוח בוודאי לא חשב על ליוויה הרומאית,
אשתו של אוגוסטוס ואמו של טיבריוס, שהציגה לא
מכבר את שיטותיה מעל המירקע, בסידרה אני קלאודיום.
אך הנה זה פלא: ליוויה רוקח ירדה לאיטליה,
הפכה איטלקיה לכל דבר. עד כדי כך שהיא מציגה
את עצמה בסיפרון על
יומני שרת, פרי־עטה, ש הופיע
בארצות־הברית מטעם
אגודת הסטודנטים
הערביים, כ״סופרת איטל-
קיה ממוצא פלסטיני.״ אין
בסיפרון רמז לכך שאביה
של הסופרת האיטלקיה
היה ראש־עירייה פלסטיני
ידוע, וחבר בממשלתם ה פלסטינית
של דויד בן-
גוריון ומשה שרת.
זה מוזר? לא לגבי ליווית
רוקח. כי היא היתה תמיד
מוזרה במיקצת, לפי ה מושגים
המקובלים בארץ.
היכרתי את ליוויה לרא שונה
בשנות ה־50׳ הראשונות,
כאשר ביקרתי בביתו של רוקח בשדרות רוטשילד
בתל-אביב, וריאיינתי אותו. רוקח תמיד מצא חן בעיני.
הוא היה כולו מיקשה אחת, איש היישוב הוותיק ביותר,
צבר שורשי, שנולד בסוף המאה שעברה ביפו.
בדירה הסתובבה בעת הראיון ילדה חיננית מאוד.
שמתי אז לב לשמה הבלתי־רגיל( .בתו השניה של רוקח
זכתה ׳ אף היא בשם שהיה אז בלתי־רגיל: עירית, על
שם העיר תל־אביב).
כעבור שנים נתקלתי בליוויה הצעירה בהזדמנויות
שונות.בירכתיה באדיבות בשלום. היא התעלמה מקיומי.
הסתבר לי כי ליוויה רוקח שונאת אותי שינאה עזה —
שינאה אמיתית, טהורה, שאינה תלוייה בדבר. על כל
פנים, מעולם לא הצלחתי לגלות מדוע היא שונאת אותי.
בעיני היא דווקא מצאה חן.
היה לנו ידיד משותף, הד״ר שימשון יוניצ׳מן, בית״רי
ותיק וח״כ של חרות. הוא לא היה יכול לסבול שינאה
זו, ועל כן הזמין את שנינו לארוחת־צהריים. הוא
ואשתו הסימפאטית השתדלו מאוד, אך במשך כל זמן
הארוחה לא אמרה לי ליוויה אף מילה אחת, והתעלמה
מקיומי. זה שיעשע אותי למדי, אך זה הביך מאוד את
המארחים.
לאחר מכן פגשתי את ליוויה מדי פעם באיטליה,
בוועידות שונות שנערכו שם למען שלום ישראלי־ערבי.
לפני מילחמת יום־הכיפורים באה לוועידת בולוניה, שבה
נוצרו בפעם הראשונה יחסים גלויים בין כוחות־שלום
מצריים וישראליים. ליוויה באה כאיטלקיה. שם אירע
פלא — היא אמרה לי שלום, ואפילו פעמיים.
במשך הזמן סיפרו לי ידידים מדי פעם על התפתחותה.
היא הלכה יותר ויותר שמאלה, הגיעה עד הקצה (אם
יש כזה) .היא גם הגיעה להזדהות גמורה עם חזית־הסירוב
פלסטינית, השוללת לא רק את עצם קיומה של ישראל,
אלא גם את העמדה המתונה של המימסד של אש״ף.
היא נראית עתה כאיטלקיה לכל דבר (וביכלל זה יופייה,
שיש בו משהו איטלקי) .היא נישאה לאיטלקי, ורק מתי-
מיספר יודעים כי היתה אי־סעם ישראלית ובתו של שר
ישראלי, שהיה מראשי מיפלגת הציונים־הכלליים דווקא.
ליוויה ממשיכה לשנוא אותי באותה שינאה זכה
וטהורה. אך עכשיו היא שונאת גם את המדינה, את
הציונות (הכללית והאחרת) ,וכל מה שמזכיר לה —
אולי את אבא?

ארוחת־צהריים
עם נאצר
בימים אלה מלאו עשר שנים למותו של גמאל עבד-
אל־נאצר. בינתיים קרו דברים כה רבים — וביניהם
יוזמת אנוור אל־סאדאת — עד כי תקופת־נאצר נראית
עתרי כאילו היא נחלת העבר הרחוק. כבר יש המרחק
הדרוש להערכת האיש ופועלו.
אני מודה שמעולם לא הייתי אובייקטיבי לגמרי כלפי
האיש. היה לי אליו יחם מיוחד. אולי ביגלל המיקריות
של המילחמה. כאשר פירסם את זיכרונותיו הסתבר לי
כי היינו עשרות פעמים במגע קרבי הדוק, והדבר עורר
אצלי, בדיעבד, רגשות מעורבים.
עבד־אל־נאצד נפצע בקרב על הגיבעה ,105 ליד נגבה,
שבזכותו העניק מפקד חטיבת גיבעתי לפלוגתי את התואר
״שועלי שימשוך, כעיטור קבוצתי. ואילו אני נפצעתי
בעיראק אל־מנשיה, ליד קריית־גת של היום, במערכה
* בהלוויית ישראל רוקח ב.1959:

שבה זכה עבד־אל־נאצר בעיטור על גבורה אישית.
כעבור שנים, כאשר הייתי נפגש עם אישים מצריים
״במחתרת״ באירופה ובארצות־הברית, הם שאלו אותי
לא פעם בסקרנות עם נזדמן לי אי־פעם להיפגש עם
ה״ראיס״ .הייתי נוהג להשיב :״מה זאת אומרת, אכלנו
ארוחת־צהריים ביחד!״ ולמראה תמיהתם, הייתי מספר
בדיחה מסידרת הבדיחות הדרום־אמריקאיות על פדרו:
כשנשאל חואן אם פגש את פדרו, השיב :״מה זאת
אומרת? אכלנו ארוחת־צהריים ביחד!״ וכשתמהו השואלים
:״איך זה יכול להיות ו הרי אתם אויבים !״ סיפר
חואן :״באחד הימים רכבתי על סוסי בפאמפה. לפתע
צץ פדרו מאחורי שיח, כשבידו אקדח. הוא פקד עלי
לרדת מהסוס. ירדתי. הוא
ציווה עלי לאכול את גללי
הסום. מה יכולתי לעשות?
היה לו אקדח. אכלתי את
גללי הסוס. אך לפתע התנפלתי
עליו, לקחתי ממנו
את האקדח וציוויתי: אכול
את גללי הסוס. מה היה
יכול לעשות? האקדח היה
בידי. הוא אכל את גללי
הסום. הוא אשר אמרתי :
אכלנו ארוחודצהריים ביחד.״
אישיותו
המורכבת של
עבד-אל-נאצר ריתקה אותי
תמיד, מאז שירוחם
כהן, שלישו של יגאל אלון,
סיפר לי על פגישתו עם
הקצין גבה־הגן ומה בכיס־פלוג׳ד, בימי המילחמה. ירידים
שונים, עיתונאים אירופיים ואמריקאיים, שהכירו את
עבד־אל־נאצר ושהתיידדו עימו, דאגו לאחר מכן לעדכן
אותי מדי פעם על דבריו ומעשיו.
אחד מהם חקר אותו פעם על הפרק בסיפרי מילחמת
היום השביעי, שבו ניסיתי לנתח את הנסיבות שהביאו
למילחמת ששת־הימים. עבד־אל־נאצר אמר לו שהספר
מונח אצלו בחדר־השינה, ושהוא מקבל את הניתוח שלי
בעיקרו. אך הוא הכחיש שנפל בפח של עצמו, כפי
שטענתי, ועמד על כך שהפח הוטמן לו על־ידי האו״ם.
בהשראת האמריקאים וישראל.
בשנים האחרונות, בעת ביקורי במצריים, שאלתי מאות
מצרים, מדינאים, הוגי־דיעות וסתם אנשים ברחוב, מה
דעתם על עבד־אל־נאצר. נוכחתי לדעת שגם רבים.
מהם מתייחסים אל זיכרו ברגשות מעורבים.
בעיני הוא היה טראגדיה — טראגדיה אישית וטרא־גדיה
ערבית. היו לו כישרונות עצומים, חן אישי שמעטים
יכלו לעמוד בפניו, ובפיסגת עלייתו ריכז בידיו כוח
כביר. ובכל זאת לא השאיר אחריו אלא הישגים דלים
מאוד — הן במישור המצרי, הן במישור הכלל־ערבי.
הוא העלה חרס בידיו. מדוע?
יתכן שדווקא קיסמו האישי היה בעוכריו. כמו נערה
יפה מדי, ידע כי יוכל להשיג כל דבר בחיוך, בנאום,
במילים יפות. לא היה עליו להתאמץ, לגבש מחשבה
צלולה, לקבל החלטות קשות.
הוא היה נואם מזהיר, וגם זה היה בעוכריו. יש תמיד
לחשוש מפני נואמים מזהירים בפוליטיקה. כי הנאום
הוא סם משכר. מי שעומד לפני המון ויודע להפנט אותו,
מהפנט תוך כדי כך גם את עצמו. הוא רוצה לקצור
תשואות, ולא פעם נפלטות מפיו מילים שבכלל לא התכוון
לומר אותן, מילים שיש בהן להלהיב, לשלהב, לרכוש
את ליבו ההפכפך של האספסוף.
זה קרה לעבד־אל־נאצר לעיתים קרובות. דברים בלתי-
שקולים, שאמר בנאומיו, הביאו עליו צרות רבות. כך
אמר על האמריקאים, בנאום שבו הבריז על הלאמת
המניות של תעלת־סואץ :״שייחנקו להם.״ וכך אמר
על ישראל, ערב מילחמת ששת־הימים, שאם תפרוץ

מילחמה היא תסתיים בחיסול המדינה.
צרתו העיקרית היתד, אי־יכולתו לקבל החלטות ברורות,
לכאן או לכאן. הוא נגרר אחרי המאורעות, שהוא
עצמו גרם להם בהיסח־הדעת.
אין ספק כי בשנותיו הראשונות היה מוכן לשלום
עם ישראל. הוא יזם מגעים שונים עם אישים ישראליים,
וגם עם משה שרת, כשזה היה ראש־ממשלה. אך מעולם
לא החליט החלטה חד־משמעית. איני בטוח שחשב היטב
לפני שנתן את ידו לברית־המועצות, שאיכזבה אותו.
הוא יצר את הנסיבות שהקלו על ישראל לתקוף אותו
ב־ ,1956 בשותפות עם בריטניה וצרפת. מהרפתקה זו
יצא במפתיע כגיבור מדיני, והפך אליל העולם הערבי.
אך הוא לא היה מסוגל לאחד את העולם הערבי, וגם לא
היתה לו מדיניות ברורה ועיקבית להשגת יעד זה.
ערב מילחמת ששת־הימים, שבה לא רצה ושמפניה
פחד, עשה את הכל כדי לגרור את ישראל לתקוף אותו.
במילחמה הוכה שוק על ידך, כי לא •היה מוכן.
בשנתו האחרונה היה מוכן שוב לשלום עם ישראל,
ואף דיבר על כך ארוכות בשיחות פרטיות (שמעתי זאת
פעם במו אוזני בשיחה שבה שפך את ליבו, שהוקלטה
אך שלא פורסמה) .אולם הוא לא עשה מעשה החלטי
כדי להשיג יעד זה. מכל הבחינות האלה, עולה עליו
אנוור אל־סאדאת עשרת מונים — למרות שבימי חייו
של עבד־אל־נאצר היה אל-סאדאת שרוי בצילו.
כשאנשים גדולים שוגים, הם שוגים שגיאות גדולות.
חבל. הוא היה יכול למלא תפקיד היסטורי למען השלום
ולמען קידום המרחב, וישראל בתוכו.

מורפי

החוק, של
מכירים את אדם קלר?
הנה הסימנים החיצוניים: צעיר ממושקף הולך ברחוב
סואן, שקוע בקריאת־ספר. הוא מגיע אל הרמזור ונעצר,
ככל האנשים סביבו. האור האדום מתחלף באור ירוק.
כל האנשים ממשיכים בדרכם. הצעיר הממושקף נשאר
תקוע במקום, שקוע בקריאה. עובר־אורח טופח קלות
על גבו. הצעיר ממשיך לפסוע, מבלי להרים את עיניו
מסיפרו עד הרמזור הבא. ההמשך כנ״ל.
אין תימה בכך שאדם, הקורא כל־כך הרבה, יודע
את הכל. ואכן, אדם קלר הוא אנציקלופדיה חיה.
כל זה בא כהקדמה לצרור של ״הוקי טבע״ (או,
ליתר דיוק, חוקי אנטי־טבע״) שאדם קלר ליקט. זהו
אוסף של כללים, ברוח
חוק־פיטאגוראם וחוק־גיו־טון,
וגם חוק-פארקינסון
והעיקרון הפיטרי, המשק פים
את רוח האדם המו דרני.
הם מתהלכים עתה
באוניברסיטות של ארצות-
הברית, והגיעו ארצה.
הנה, למשל ,״חוקי מור־פי״
(איני יודע אם אכן חי
אדם בשם מורפי, שהמציא
את הכללים. אך אין זה
חשוב) .אני אחראי לתר גום
הגרוע.
• אם משהו יכול ל־התחרבן,
הוא יתחרבן.
>• אם ישנה אפשרות
שכמה דברים יתחרבנו,
יתחרבן קודם כל הדבר שיגרום לנזק הגדול ביותר.
\ 9אם תניח לדברים, הם יתפתחו מן הרע אל
הגרוע יותר.
9אם נדמה לך שהכל מסתדר היטב, ברור שהת עלמת
ממשהו.
מורפי האגדתי אינו הוגה־הדיעות היחידי בסביבה.
למשל :
היה
י • תגובת ארטול על חוקי מורפי: מורפי
אופטימיסט.
י• החוק הבלתי־כתוב: ברגע שאתה מעלה אפשרות
כלשהי — אם היא טובה, היא לא תתגשם. אם היא
רעה, היא תתגשם.
9חוק זימורגי על הדינאמיות של המערכות: אם
אתה פותח קופסה של תולעים, לא תוכל לסגור אותן
שוב אלא בקופסה גדולה יותר.
!• קביעת אטור ( :בפקק־תנועה) במסלול השני
מתקדמות המכוניות במהירות רבה יותר.
׳ 9מיתאם ינינגס: הסבירות שפרוסת־לחם תיפול על
הצד המרוח בחמאה גדלה בהתאם לערך השטיח.
>• חוק גורדון: פרוייקט שלא כדאי לעשותו, לא
כדאי לעשותו היטב.
> חוק מאיר: אם העובדות אינן מתאימות לתיאוריה,
יש להיפטר מן העובדות.
9חוק סגל: מי שיש לו שעון אחד, יודע מה הזמן.
מי שיש לו שני שעונים, לעולם אינו בטוח.
! חוק תישעים־תישעים: הביצוע של 90 הרא שונים
של פרוייקט זקוק ל־ס/ס 90 של הזמן המוקצב לו.
1070 הביצוע של 107 הנותרים זקוקים לשאר 90
של הזמן.
אם יש בין קוראי מדור זה הוגי־דיעות, המבקשים
גם הם לתרום את חלקם לאוצר החוכמה האנושית,
הם מוזמנים לעשות כן.

בנו של ואש־חממשלה
בתו של שו־הפנים

ווצה לתבוע לרין את
ביגלל ביושם עובי

ף* נו של ראש ממשלת־ישראל נאבק עם בתו של
שר־הפנים הישראלי בבית־מישפט אמריקאי, בגלל
ספר שהוציא אירגון ערבי.
זה נשמע כאגדה. אבל זה מתרחש במציאות.
המאבק החל לפני כמה חודשים, כאשר נודע כי
אירגון בוגרי־האוניברסיטות האנזריקאיים־ערבייס מתכוון
לפרסם סיפרון המבוסס על יומניו של משה שרת, מי
שהיה שר־החוץ הראשון של ישראל וראש־הממשלה
השני שלה. את הסיפרון כתבה ליוויה רוקח, בתו של
ישראל רוקח, שכיהן כשר־הפנים בממשלתו של שרת.

להאיר שמונה פרשות משנות ה־50׳ .ליוויה רוקח
עשתה עבודה נקיה. כל מובאותיה הן אמיתיות. היא גם
לא הוציאה דברים מהקשרם, ולא ציטטה אותם בצורה
הנוגדת את כוונת בעל־היומן. לאדם המורגל לתעמולה
הישראלית, עלולה להיות למובאות אלה השפעה מהממת.
תרומתה של רוקח אינה מצטמצמת בבחירת המובאות.
היא מוסיפה עליהן את השקפתה הפוליטית. היא טוענת
כי ישראל היתה מלכתחילה מדינה טרוריסטית, שזממה
תמיד לחמם את הגבולות כדי לגרום למילחמות שבהן
תוכל לכבוש שטחים חדשים. הציונות כולה היא, בעי-

יעקב שרת
תמלוגים למישפחה

תרתיע את האירגון, הרי טעו. התוצאה היתה הפוכה.
העסקנים הערביים־האמריקאיים החישו את הוצאת הסיפ-
רון, צירפו אליו הקדמה שבה הזכירו את האיום המיש־פטי
הישראלי והצדיקו את הפירסום. בין השאר טענו כי :
ס האירגון הוא גוף חינוכי שלא־לצורך־צבירת־רווחים,
ואינו מתכוון לנצל את הפירסום לצרכים מיס-
חריים.
!• העניין נוגע ל״זכות הציבור לדעת״ ,המובטחת
בחוק האמריקאי.
• הקטעים מיומני שרת, המובאים בסיפרון, אינם
מגיעים לכדי אחוז אחד של היומנים.
י• הערך המיסחרי של היצירה המקורית לא ייפגע
מפירסום המובאות בסיפרון.
לפני כמה שבועות הופיע הסיפרון, הנושא את השם
הטרוריזם הקדוש של ישראל. אל שמה של ליוויה
רוקח, שאינו ידוע בארצות־הברית, צורף שם מפורסם
הרבה יותר. הפרופסור היהודי נועם חומסקי, הנחשב
כגאון בשטח תורת־הלשון, כתב לסיפרון מבוא נוסף.
חומסקי, שהיה בנעוריו חבר בקיבוץ של השומר־הצעיר
בארץ, הוא איש השמאל האמריקאי, הדוגל ברעיון של
מדינה דו־לאומית בארץ.
כאשר הופיע הסיפרון, ביקש שרת־הבן להגיש מיש-

משה שרת

דויד בן־גוריון

הבן זועם

התוכנית מתגלה

ניה, תנועה גזענית־פאשיסטית. אין הבדל אמיתי בין
יונים וניצים בישראל. אין היא מסתירה כי הפיתרון
היחידי הוא, לדעתה, חיסולה של מדינת־ישראל, והחזרת
פלסטין כולה לפלסטינים.

ליוויה מגדירה את עצמה בסיפרון כ״סופרת ועיתונאית
איטלקיה, ממוצא פלסטיני״ (ראה יומן ׳אישי).

פיר סו מ ת
על-ידי מישפט
ת ״יומני שרת״ ערך בנו, יעקוב (״קובה״) שרת.
כשפירסם מיסמך חושפני זה, המגלה רבים מן הסו דות
הכמוסים ביותר של תקופת בן־גוריון—שרת, ידע
כי אי־אפשר להגביל את ידיעת הדברים בגבולות הארץ.
חומר־נפץ כזה, המפוצץ כמה מן האגדות המקודשות
ביותר של התעמולה הישראלית, היה מוכרח לעורר הדים
גם בארצות אחרות. אך חרה לשרת־הבן כי איש לא
ביקש ממנו רשות לפירסום הספר. עוד יותר חרה לו
שהפירסום נעשה בידי אירגון ערבי.
בעזית מישרד־החוץ הישראלי, שאביו עמד בראשו
במשך שמונה שנים, שכר שרת עורך־דין אמריקאי נודע,
מארטין נובאק. הפרקליט פנה אל האירגון הערבי ותבע
ממנו להימנע מפירסום הספר, בטענה שזה פוגע בזכו־יות־היוצרים
של המישפחה ובאינטרסים הכלכליים שלה.
הפרקליט לא הזכיר, כמובן, כי למישרד־החוץ היש ראלי
יש עניין חיוני במניעת הפירסום, העלול לפגוע
קשה בתעמולה הישראלית בעולם.
אם קיוו אנשי המישרד ויעקוב שרת כי האזהרה

מ מי ביוז

עד ביירות
ישראל רוקח
הבת מורדת
פט נגד המוציאינדלאור. אך אם ציפה שמישדד־החוץ
ימשיך לסייע לו בכך, התאכזב. מדינאי ירושלים החליטו
כי תהיה זאת טעות ממדרגה־ראשונה להגיש מישפט נגד
הפצת הסיפרון, כי הדבר יעניק לו פירסומת־רבתי. על
כן החליטו לעבור עליו בשתיקה — לצערם של
המו״לים הערביים, שציפו, כנראה, לעזרה ישראלית זו.
הסובלת מכל העניין היתה מישפחת שרת, שלא יכלה
להגיש מישפט כדי להשיג תמלוגים כספיים, למרות
שכותרת־המישנה של הסיפרון מכריזה שזהו ״מחקר
המבוסס על היומן האישי של שרת ומיסמכים אחרים״.
הסיפרון משתמש במובאות מיומני שרת כדי

^ מחקר ההיסטורי שלה מטפל בפרוטרוט בפרשות
י 1הבאות, תוך שימוש נדיב בקטעים מיומני. שרת :
$פסולות התגמול. המובאות של שרת מוכיחות
כי פעולות אלה לא היו מעולם פעולות נקם או גמול,
כפי שהתיימרו להיות, אלא נבעו ממדיניות מכוונת של
דויד בן־גוריון ומשה דיין לחמם את הגבול, כהכנה
למילחמה וכדי להבריח ולפזר את הפליטים הפלסטיניים,
שחיו במחנות בקירבת הגבול. במובאות מספר שרת
שהנשיא יצחק בן־צבי קיווה להתקפה מצרית, כדי
שישראל תוכל לכבוש את חצי־האי סיני. שרת מגלה
כי גם התקריות בגבול הסורי נבעו כולן מיוזמה יש ראלית.
שרת מפרט בהרחבה את הנסיבות שבהן ערכה
היחידה , 101 בפיקודו של אריק שרון, את מרחץ־הדמים
הנתעב בכפר קיביה, שבו נהרגו 56 כפריים ערביים
חפים־מפשע, רובם נשים וילדים. הוא מספר כיצד
(המשך בעמוד )52

7 /11¥י

בד 7שידם 110
מאת יג א ל לבי ב

באמריקה מבקשים סגירת
קארי 11 בגדו קשר עם מסקי
בישראל התיר שר״הפנים־והמישטרה
יוסף בורג למאיר לנשקי לבוא ארצה
בתייר, בניגוד לחוות־הדעת של היועץ
המישפטי לממשלה, ואילו באמריקה
מבקשים השילטונות לבטל זביונות של
קזינו, בגין קשרים בין בעליו לבין לנסקי
ואנשיו, המוגדרים בגלוי כראשי הפשע-
המאורגן באמריקה.
״ניו״יורק טיימס״ ו״וול סטריט ז׳ור-
נאל״ דיווחו בשבוע שעבר בהרחבה על
הפרשה. חברה בשם ״ציזאר וורלד״ ,המפעילה
קזינו בלאס״וגאס, פתחה לפני
כשנה קזינו באטלנטיק סיטי בניו־ג׳רסי,
ליד ניו־יורק. עתה ביקשה יחידת הפיקוח
על ההימורים בניו־ג׳רסי מוועדת
הרישוי של ההימורים, לבל תחדש את
הרשיון של הקזינו הזה. הסיבה: נשיא
״ציזאר וורלד״ ,קליפורד פרלמן, אי נו
מתאים להחזיק ברשיון, בגלל קשרים
עסקיים מתמשכים עם דמויות נודעות
של הפשע המאורגן. בחקירה של פרלמן
בפני ועדת הרישוי הוא אישר כי החברה
שבראשותו קשורה בקשרי עסקים, מאז
,1971 עם עורך־הדין אלבין מלני ק,
למרות אזהרות של יועציו המישפטיים
כי מלניק קשור עם הפשע המאורגן.
מלניק הוא עורך־דינו של מאיר לנס״
קי, שהוגדר בעיתונות האמריקאית כאחד
מראשי הפשע המאורגן באמריקה. בהתאם
לדיווחי ״ניו-יורק טיימס״ ,נכנסה
״ציזאר״ לשותפות עם מלניק בבתי מגורים
במיאמי ובפרוייקטים גדולים בפנסילבניה.
ועדת ההימורים של נבדה הז-

איזה כרטיס
א שראי עדי ף?
חלק ניכר מן הישראלים הנוסעים
לחו״ל משתמש בכרטיסי־אשראי. שימוש
זה גבר, אחרי שנאסר על הישראלי
לקחת יותר מ־ 500 דולר במזומן.
השימוש בכרטיס האשראי עדיף, יעיל,
זול ואינו ברו! בחשש לאובדן הכסף.
לישראלי ארבעה כרטיסי״אשראי, לבחירתו.
הנפוץ ביותר הוא כרטיס ״ויזה״,
המופץ בישראל על-ידי ״בנק לאומי״
ו״דיסקונט״ .״ויזה״ מופץ במרבית הבנקים
הגדולים באירופה ובארצות־הברית.
ניתן לשלם באמצעותו חשבונות שונים,
בסדר גודל של כמה מאות דולר, וגם
למשוך באמצעותו מזומנים עד 150 דולר
ליום. משיכת הכסף אינה ברובה בהו-
צאה, והיא נעשית אחרי שהבנק מטלפן
למרכז ״ויזה״ ובודק אם הכרטיס תקף.
הכרטיס השני הנפוץ הוא ״יורוקרד״,
המופץ בישראל על-ידי ״בנק הפועלים״.
״יורוקרד״ מקובל אף הוא במרבית ארצות
אירופה וגם בארצות-הברית. על
כרטיס ״יורוקרד״ המונפק בישראל ניתן
למשיד באירופה עד 100 דולר במזומן.
בארצות־הברית אין הוא שמיש. הסיבה :
״בנק הפועלים״ חבר רק ב״אינטרבנק״
של ״יורוקרד״ באירופה ולא באמריקה.
גם החברות באירופה היא מסונפת, ואין
הבנק בישראל מחובר למחשב המרכזי
של ״יורוקרד״ .לבן בל משיבת-מזומן
כרוכה בטלקס לבנק המנפיק בישראל
ובאישור התשלום. הוצאות הטלקס מעל
10 דולר הן על חשבון מושך הכסף.
ברור בי ל״ויזה״ יתרון בולט על ״יו-
רוקרד״.
כרטיסי ״דיינרס״ ו״אמריקן אקספרס״
ניתנים אף הם לרכישה בישראל.
״דיינרס״ באמצעות סניף החברה או
סניפי בנק ״דיסקונט״ ,ו״אמריקן אקספרס״
באמצעות סוכנות ״מדיטראד״.
כרטיסים אלה נפוצים בכל העולם .׳,אמ-
ריקן אקספרס״ ידוע בכל מקום בעולם

היר את ״ציזאר״ ,בי תבטל את רשיון
הקזינו בלאס-וגאס אם ימשיך בקשרים
עם מלניק .״ציזאר״ מברה למלניק חלקים
בשותפויות. אחר בך המשיבה ״צי-

סנטים תמורת סרו
סניפי ״בנק לאומי״ בניו־יורק הבריזו
החודש על מיבצע מייוחד. הם שילמו
דולר ועשרה לכל מי שהביא להם 100
סנטים במטבעות של סנט אחד. הסיבה
לנדיבות זו: מחסור חמור במטבעות
של סנט.
לאחרונה פירסם בל״ל תשקיף על
הנפקת 80 מיליון דולר באמצעות חברה־בת
בשם ״החברה הבינלאומית להשקעות
של לאומי״ .מהתשקיף ניתן ללמוד במה
עלו ל״לאומי״ רכישות 13 סניפים של
בנק אמריקאי שבוצעו ביולי השנה. התשקיף
מגלה כי ביולי 1980 הוגדל
ההון הנפרע של הבנק הניו-יורקי ב6.6-
מיליון דולר. בהערות רואי-החשבון נאמר,
בי בחודש זה רכש ״בנק לאומי״
לישראל מניות של הבנק האמריקאי
שלו ב״ 20 מיליון דולר. ניתן להסיק בי
הגדלת הון זו נועדה לצרכי רכישת הסניפים
הנוספים. בהערה אחרת נאמר, כי

מי הוא וובניר עושו?
הפקיד הבכיר ב״אל על״ ,שסירב לפנות
מקום באיזור מועדף לנוסעת שרגלה
שבורה, הוא מו סי קיפה, מי שהיה
נציג ראשי של החברה בניו-יורק ועתה
מכהן בנציג ראשי בלונדון. יפה נכנס
לתפקידו בלונדון לפני כחודש. במשך
ששה שבועות סירבה ״אל על״ לטפל
בתלונת הדיילים נגד יפה, ורק עם פיר־סום
הפרשה בעיתונות הסיקה מסקנות.
דבר זה מוכיח שאין בכוונת מנב״ל החברה,
יצחק שנדר, שהוא חברם של
ותיקי ״אל על״ ,לפעול נגדם. מסקנות
צוות הבדיקה של ״מקנזי״ ,מחייבות
הדחה של מרבית ראשי החברה בסניפיה
בחו״ל, על כישלון מערך המכירות שלה.
לדעת ההנהלה תחייב רכישת הסניפים
השקעה של 12 מיליון דולר.
התשקיף מגלה עוד, בי ״בנק לאומי״
בצרפת הפסיד לסוף שנת 8.4 1979 מיליון
פרנקים צרפתיים.
המאזן המאוחד של הבנק בולל 145.4
מיליון לירות ששולמו תמורת מוניטין,
תוך כדי רכישת מוסדות בנקאיים.

תביעות נגד בסלי ג׳וודאש בניו־יורק
סוכנות הפירסום ומפיק המוסיקה שיצרו והפיקו את מסע״הפירסום של
״ג׳ורדאש״ ,יצרני הג׳ינסים שקצרו הצלחה בארצות־הברית, הגישו תביעה לנזקים
של ארבעה מיליון דולר נגד בעלי החברה, בראשות ג׳ו נקש. בתביעה הצהיר נשיא
החברה, שפירסטה את ״ג׳ורדאש״ מאז החלה לפעול, כי נקש ביקשו בתחילת 1978
להפוך את ״ג׳ורדאש״ לשם ידוע בבל בית באמריקה, אולם טרם שילם לו תמורת
מסע״הפירסום שערך עבורו. סוכנות הפירסום הגישה גם תביעה על סך 2.7מיליון
דולר נגד ״ג׳ורדאש״ ,שהפרה הסכם לפיו תשלם לפירסום קומיסיון של 15״/0

תייר לנסקי
רצוי בישראל
זאר״ בעסקים עם מלניק, שמומנו בהלוואה
של 15 מיליון דולר מכספי אירגון
הטימסטאר בראשות ג׳ימי היפה,
שנודע בקשריו עם הפשע המאורגן. ועדת
ההימורים של נבדה ציוותה על ״צי-
זאר״ להפסיק בל קשר עסקי עם מלניק.
סגן הנשיא של ״ציזאר״ ערך חקירה על
מלניק והגיש דו״ח להנהלת החברה, לפיו
מלניק קשור עם הפשע המאורגן וכי
על ״ציזאר״ לנתק כל מגע עמו.
בחקירה המתקיימת עתה בניו־ג׳רסי
הצהיר פרלמן, כי החברה עושה מאמצים
לנתק מגע עם מלניק אולם אינה
מצליחה.

ונחשב לטוב שבבל כרטיסי האשראי.
״דיינרס״ חזק במיוחד בדרוס-אמריקה,
ספרד, פורטוגל, יוון. בשניהם ניתן לשלם
וכן למשוך במזומן, אחרי שתוקף הכרטיס
נבדק במחשב החברה. גובה הסכום
הנמשך תלוי בסוג הכרטיס. החברות
מנפיקות כרטיסים מסוגים שונים, לפי
מהימנות הלקוח וגובה המחזור. כרטיס
״אמריקן אקספרס״ מוזהב, למשל, טוב
למשיבה עד 5000 דולר.
ל״דיינרס״ ו״אמריקן״ יתרון בולט
ביותר על ״ויזה״ ו״יורוקרד״ בשיטת
הפירעון. כאשר מגיעה מחו״ל הודעה,
בי נעשה שימוש בכרטיס ״ויזה״ או
״יורוקרד״ ,מחייבת החברה בישראל
את חשבון הלקוח אוטומטית, בלי לשאלו.
אחת לחודש מקבל הלקוח דף ועליו
פרטי התשלומים שבהם חוייב. לעתים
חלה טעות והלקוח מחוייב בהוצאה
שלא הוא ביצעה. במקרה בזה הוא יבול
לערער רק אחרי שקיבל את הדף החודשי,
אחרי חיוב חשבונו. את הכסף
יקבל רק אחרי בדיקה של שבועיים-
שלושה. ברור שחשבונו מחוייב מדי
הגיע הודעת־תשלום מחו״ל, אוטומטית,
ולא במועדים קבועים.
לעומת זאת ,״דיינרס״ ו״אמריקן
אקספרס״ נוהגים אחרת. אחת לחודש
נשלח לבית הלקוח דף ובו הפירוט
המלא של הוצאותיו. על הלקוח לרכוש
המחאה במטבע זר ולשלחה לסניף החברה.
במקרה שיש לו השגות על החיובים,
הוא מערער עליהם ולא פורע אותם
עד גמר הבירור.

נתבע נקש (מימין מודעת פירסומת)
כנוה שווה פיזמון
מהוצאות הפירסום. עורך-הדין של ״ג׳ורדאש״ הגיב באומרו, בי התובע לא יכול
להראות בל חוזה בענייו זה.
״ג׳ורדאש״ ניתקה את יחסיה עם המפרסם במחצית .1979 בחודש שעבר
ציווה בית־המישפט בניו-יורק על ״ג׳ורדאש״ לשלם לפירסומאי חלק מן התביעה.
בינתיים תבע גם מחבר פיזמון הפירסומת של ״ג׳ורדאש״ את החברה על 1.65
מיליון דולר. לטענת התביעה הוא חיבר את המנגינה לבקשת נקש, לשימוש בילעדי
של מכנסי ג׳ינס, ואילו החברה משתמשת במנגינה גם לפירסום מוצרים אחרים.
בחוזה בין המוסיקאי לחברה אין איסור כזה.

הבהירות לנשיאות ארצות־הברית מישלחת
רמת־דרג •טל הפנטגון, כדי לדון עם
מערכת־הביטחון וצה״ל על מה שמכונה
״תוכנית איסטדטגית כוללת״.
התוכנית תצטרך לענות על שאלות הסיוע הביטחוני
האמריקאי לישראל בחמש השנים הקרובות,
על התחייבויות אמריקאיות לעיסקות־נשק עם ישראל
באותו זמן, ועל התחייבויות אמריקאיות ותוכניות
משותפות למיקרה שישראל תותקף.

במיסגרת ה תוכני ת החדשה צפויים
תימרונים מ שותפים אמריקאיים־ישראליים.

או ר ה נמיר
יועצת ה טלוויזי ה
מפקד גלי צה״ל, צבי (״צביקה״) שפירא,
הציע ליושבת־ראש ועדת החינוך של
הכנסת, אורה נמיר, לשמש יועצת לענייני
חינוך •טל הטלוויזיה החדשה, העומדת לקום
תוך שיתוף־פעודה של גלי צה״ל
והטלוויזיה הלימודית.
נמיר קיבלה על עצמה את המינוי.

מיגינןיך

נגד הר מ טכ׳״ל

סרס -ו״צמן?•
שמועות עקשניות במיפלגת־העבודה 6וענות שיש
הסכם בין יושג־ראש המיפלגה, ח״כ שימעון פרם,
ובין שר־הביטחון־לשעבר, עזר וייצמן.

על־פי שמועות •אלה יצטרף וייצמן
למיפלגת העבודה מייד א חרי ניצחונו
של פדס על רביד בהתמודדות הפנימית
בתוך המיפלגה. כוונתו של פרס היא להציב
א ת וייצמן כמועמד לתפקיד שר־הביטחון,
ולמנוע דרישה צפויה לתת תיק זה
ליצחק רבין.
על־פי השמועות יזם את ההידברות בין השניים
הפירסומאי אליעזר ז׳ורבין, איש־אמונו של וייצמן׳
שהפך לפירסומאי של המערך. ההערכה היא שז׳ורבין
קיבל על עצמו את מערכת־התעמולה של המערך
לקראת הבחירות רק בעיקבות ההסכם בין השניים.

רביו יא

יועצי

ויו

ב פי לוג
אחרי שיודיע בימים הקרובים על ההתמודדות,
יאיים ח״כ יצחק רבין בפילוג במיפלגה.

רביו יצהיר שאם תישמר השיטה, שלפיה
יקבע הרוב העכשווי •טל פרם במרכז
מיפלגת־העכודה א ת כל המועמידם
לתפקידים המרכזיים במיפלגה ואת כל
שליחי המיפלגה למוסדות הממשלה, הוא
יפלג א ת מיפלכת העבודה.

רביו יחזור על הצעתו לערוך מישאל־חברים
במיפלגה, כדי לקבוע את מנהיגיה. ההצעה תידחה
שוב על־ידי שימעון פרם.

עוזרין של ראש־הם משלזן,׳ מנחם בגין, יעצו לו
להגביל את ההתבטאויות ״הציבוריות של הרמטכ״ל,
רב־אלוף רפאל ז״רפול״! איתן.

בין היתד ביקשו יועציו •טל בגין לצמצם
את מערכת יחסי־הציבור •טל הרמטכ״ל,
ולהעביר׳בנו שא זה סמכויות •טונות
מהמטכ״ע׳ למישרד־הביטחון.

בגין דחה את דרישות יועציו, וטען שאינו מוצא
כל פסול בהופעותיו הציבוריות של הרמטכ״ל
ובעבודת יחסי־הציבור של המקורבים אליו.

ארסקין בא ללישכתו של רפול כדי להתלונן
על־כך שכוחות רב־סרן חדאד השתלטו על אחד
המוצבים המרכזיים באיזור באלט. בתשובה
לטענותיו של ארסקין שלף דפול את מפת האיזור,
ובה קווי־החלוקה בין כוחות חדאד לבין כוח־האו״ם.
היו חתומים עליה מצד האו״ם שני קצינים :
צרפתי והולנדי. על־פי מפה זו, שייך המוצב
לאנשי חדאד.
ארסקין הביע את תדהמתו מהמפה שהוצגה לפניו,
וטען ששני קצינים אלה לא היו מוסמכים
לחתום עליה.
בבדיקה שערכו כוחות האו״ם, התברר שקצינים
אלה כבר אינם משרתים באיזור, וחזרו לארצותיהם.
ארסקין הציג מצידו מפה אחרת, שבה מופיעה
בלאט ביטטח יוניפיל.

צפוי ה תו כני ת
אי סטר טגי תכוללת
נשיא ארצות־הכרית, ג׳ימי קארטר, נענה
לדרישות ישראל לשלוח עוד לפני

ש ל יואל״עליי
רק עתה ה תברר •טחכרת ״אל־על״ חייבת
יותר כד>ז ±7מיליוני דולר למינהל
התעופה האזרחי.
בחקירה שנערכת עתה במישרד מבקר־המדינה
התברר כי בשנים האחרונות לא שילמה אל־על כלל
עבור זכויות־נחיתה בנמל־התעופה בן־גוריון, ואיש
במישרד־התחבורה לא דרש מאל־על לשלם את החוב.

א בו ־ ח צי ר א

מ טוס הנ שיא

יסרב להח קר

ייצבע מחדש

•טר־הדתות, אהרץ אבו־חצירא, יסרב
להחקר על־ידי תת־ניצב בנימין זיגל, אם
וכאשר יתבק ש לעשות כן.
אבו־חצירא יכנס מסיבת־עיתונאים ויטען שזיגל כבר
הרשיע אותו בעזרת אמצעי־התיקשורת, וכי לא
יהיה מוכן להחקר על־ידו או על־ידי ציוותו. אבו־חצירא
ידרוש להחליף את צוות־החקירה המישטרתי,
ויודיע שרק אז יסכים להחקר על־ידי המישטרה.

בחוגים ממשלתיים קיימת הצעה לצבוע את מטוס
הבואינג של חיל־האוויר, שיטים את נשיא־המדינה
לקאהיר, בצבעי כחול לבן, ולכנות את המטוס בשם :
״ישראל 1״.

אם תידחה הצעה זו, נראה שהנשיא יטוס
במטוס ״בואינג״ רגיל של ״אל־על״,
מאחר שמקורבי הנשיא רמזו •טהוא לא היה
רוצה לנסוע במטוס •טיישא א ת אותם
סימני־הזיהוי כמו המטוס שבו נסע ראש
הממשלה לקאהיר — ״מטוס חיל־האוויר
מיספר 1״.

הגליון הב אשל
העול יוקדם אף הוא ביממה אחת לרגל חג שמיני
עצרת. הוא יופיע ברחובות תל״אביב ביום ב׳
בערב, ויהיה מצוי בקיוסקים ברחבי
הארץ ביום ג׳.

ס ״ סי ס מנסרכים
בירור נערך בשבוע שעבר בין
הדמטכ״ל, רב־אלוף רפאל (״רפול״) איתן
וכין מפקד כוח־־האו״ם, הגנרל עמנואל
ארסקין.

חו ב נוסן י

ל ה רו ס
חלק מטייסי חיל־האוויר מסרבים לתרום
יום־משכורת לצורכי הביטחון, במיבצע שעליו
הכריז הרמטכ״ל.

חלק מהטייסים חתמו על הטופס
שבו הם מסרבים לנדב יוס־משכורת.

הרמטכ״ל הורה למפקד חיל־האוויר, האלוף דויד
עיברי, לערוך בקרב הטייסים ערבי־הסברה על
התנדבות.

אייזנ כרג
נ כנ סלט לוויזי ה
איש־העסקים שאול אייזנברג ושותפו
בישראל, מיכאל (״מיקי״) אלבין, רכשו
חלק ניכר מתהנת־־טלוויזיית־הכבל
המופעלת בנתניה. בעיקבות הרכישה
התחילה תחנה זו לשדר פירסומות.
בינתיים מנהלים אנשי אייזנברג משא־ומתן עם
גורמים בערים אחרות להקמת טלוויזיית־כבלים גם שם.
הסכם ביניהם ובין עיריית אילת עומד
להחתם בקרוב.
על־ידי עיסקות אלה מנסים אנשי אייזנברג להכריח
את מישרד־התיקשורת לתת להם לזכות במיכרזים
העתידים לטלוויזיות־כבל בישראל.

או למרט
כקורס קצינים
ח״כ אהוד אולמרט עובר בימים אלה קורס־קצינים
מקוצר של צה״ל לקציני־מילואים שלישותיים.

בשעתו שירת אולמרט שרות חלקי בלבד
בצבא, ככתב צבאי שד הדו־שבועון
״במחנה נח״ל״.

אלי הו טחקה
ליגור
ח״כ שלמה אליהו, ראש סיעת אחווה, בת שלושת
החברים, ממתץ לתוצאות המישפט האזרחי שהגיש
ח״כ אסף יגורי נגד שני פלגי ד״ש לשעבר,
שינוי והדמוקרטים.
יגורי דרש בתביעתו את החלק ה־ 15 של כספי ד״ש־לשעבר,
המוערכים כיום ב־ 18 מיליוני לירות.
הוא תבע את שני כונסי־הנכסים הכספיים של שני
פילגי ד״ש, אליהו עצמו ומאיר (״ממי״) דה־שליט.

כעיקבות פסק־הדין כמי־טפט יגורי,
יחליט אליהו אם דדררט א ת מחצית
הכספים שבידי התנועה הדמוקרטית,
•טממנה התפלג אליהו.

ב א מו יתלונן
ע ל עיתונאים
חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור .,עורך־הדין
אהרון פאפו, עומד להגיש למועצת־העיתונות תלונה
נגד כתבי העיתונים המסקרים את רשות־השידור.

פאפו טוען שנודע לו עד החלטה •טל כל
העיתונאים, המסקרים א ת הרדיו
והטלוויזיה, שלא להזכיר עוד א ת שמו
בעיתוניהם. לדעתו, החלטה זו סו תר ת
את כדלי האתיקה של העיתונות.

> 1פ חו ח מ חכליח

312 ריבית מצטברת וצמודה
3170 ריבית מצטברת וצמודה
להפקדות של 3 .ל״י ומעלה

הצמדה מלאה לאחד
2שטת הסבון
פטור ממם לאחר
3שמת חסכון
תקופת חסכון גמישה
7-4שמם.

העולם הזה 2247

) - 111

הרבנים הרא שיים ריכוריזו מילחמה על מדינת־החוק.
הת שנבה היא: הפ רד ת הד ת מן המדינה
הם עצמם חיים מקופד. זו, אלא גם כל
המוסדות שהם עומדים בראשם או שהם
קשורים עימם.

הצינור ל העכר ת כספים אלה
מקופת-המדינה הוא מישרדה
דתות.

^ כרזת שני הרבנים הראשיים, ה י
1אוסרת למסור ולקבל עדות של עד־מדינה,
חורגת בהרבה מתחום ההתערבות
בחקירה פלילית תלוייה ועומדת.
התערבות זו כשלעצמה היא שערוריה
ציבורית חסרודתקדים, מעשה פלילי במ לוא
מובן המילה. אילו היה מנגנון החוק
במדינה מתפקד כראוי, היה מעשה זה
מביא את שני הרבנים הראשיים לכלא
רמלה, לצד פושעים שנכלאו שם ביגלל
נסיעותיהם להפריע לחקירות פליליות.
אך האופי הפלילי של מעשה הרבנים
מתגמד לעומת משמעות אחרת, חמורה
יותר לאין שיעור, הטמונה בהכרזה.

זוהי הכרז ת מידחמה עד מדי
נת־החוק הישראלית, על עצם
המישטר הדמוקרטי כמדינה.

ך * שעדוריה הציבורית הכרוכה ב י
1חוות־הדעת הרבנית היא כה גלוייה,
עד שאין צורך להרבות עליה מילים.

די כ הז כרת עובדה יסודית
אחת, שרבים ככר עמדו עדיה:
כמשך 31 שנות קיום המדינה,
לא מצאו הרכגים הראשיים הוכה
לעצמם להכהיר כי ההלכה מתנגדת
לעדי*,מדינה.

במשך 32 שנים אלה — וב־ 30 שנות ה מנדאט
הבריטי שקדמו להן — נשלחו
לכלא אנשים ללא־ספור על סמך עדויותיהם
של ״עדי המלך״ .מדוע ישבו הרבנים
הראשיים במשך כל השנים האלה ושתקו,
בשעה שנעשתה עוולה זו אלפי פעמים ן
אנשים נדונו למוות, למאסר־עולם, ל־תקופוודמאסר
ארוכות, לקנסות — והכל
על סמך ״עדי חמס״ כאלה. מדוע עמדו
הרבנים מנגד — הרבנים הנוכחיים וקוד־מיהם?

האם
שתיקתם זו אינה הופכת
אותם שותפים־לעוול?

הרבנים שלמה גורן ועובדיה יוסף הם
אנשים אינטליגנטיים, והם חיים בקרב
עמם. הם קוראים עיתונים, מקשיבים ל רדיו,
ואולי — הס מלהזכיר — הם מביטים
גם בתיבת הטלוויזיה. הם יודעים שכימעט
מדי יום נשפטים אנשים בבתי־המישפט
של המדינה על סמך עדויותיהם של עדי־מדינה.
הם יודעים כי בדרך זו נכלאו
אשר ידלין, איש מיפלגת־העבודה, ושמואל
רכטמן מהליכוד — אם להזכיר רק שני
מיקרים מפורסמים מאוד.

אם ידעו הרכנים שכאן געשה
עוול, שכאן נדרס ת ההלכה כרגל
גאווה, וככל זאת שתקו — האם
לא מעלו כתפקידם? האם לא עשו
מלאכת ה, רמייה?
^ ין זה דק עניין הנוגע לעבר. יש לו
י משמעות מעשית רבה מאוד אף ב הווה.
בתי־הסוהר
הישראליים מלאים באנשים
שנשפטו על סמך עדויותיהם של עדי־מדינה.
קשה
להעריך את מיספרם. אך אני
משער כי מיספרם רב מאוד בקרב הפוש־עם
הפליליים היושבים עתה בכלא.
יש שנדונו על־סמך עדויות כאלה. יש
שנשפטו על סמך עדויותיהם שלהם עצמם,
אחרי שהמישטרה השיגה עדות של עד-
מדינה פוטנציאלי, ששיכנעה אותם שמוטב
להם להודות באשמה.

אם תתקכד הוות-דעתם של ה רבנים,
כי עדותם של עדי-מדינה
פסולה מעיקרה, ואסור לקבלה —
יש לשחרר מייד א ת מרכי ת ה*

אסירים מכתי־הסוהר.
אני מעלה על דעתי שלישכות הרבנים
הראשיים מוצפות עתה במבול של מיב־דקים,
בנוסח ״איתכם במאבקכם ! עלו
והצליחו! — רוצחי דויד שרעבי, כלא
רמלה.״
וגם במיברקים מסוג זה :״לכבוד הרב נים
היהודיים — יהיה אללה עימכם —
תא החזית העמית לשיחרור פלסטין —
כלא נפחא.״
איני יודע אם שני הרבנים בקיאים ב־חוכמת
הגויים, טפו־טפו־טפו. אם כן, אולי
שמעו על הציווי המוחלט של עימנואל
קאנט, האומר שעל כל אדם להתנהג כך
שהתנהגותו תוכל לשמש כעיקרון לחוק
כללי. לפי כלל זה, מה שטוב לאהרון אבו־חצירא
טוב גם לרחמים בוזגלו, שנחשד
ברצח שכנו, לחיים לבקוביץ, שנחשד ב מעילה
בת מיליונים בבנק, ולעבד־אל־כרים
אבו־עיסא, שנחשד בהנחת מיטען־
נפץ בשוק מחנה־יהודה.

בחקירה המתנהלת נגד צמרת מישרד־הדתות.

המעורבים כחקירה זו הם
דתיים. הס כפופים לא רק למצפונם
הד תי, אלא גם ללחצים שד
ה חכרה הדתי ת, שכה הם חיים,
והמוסדות הדתיים, שאליהם הם
משתייכים.

למעשה קבעו הרבנים הראשיים שאם
ימסרו אנשים דתיים עדות נגד החשודים־
בשחיתות, יוטל עליהם חרם מוחלט —

משמע, עד עצם היום הזד, תלוייה ה רבנות
הראשית מבחינה כלכלית בשר־הדתות
הזה. השר יכול להגדיל את ההק צבות
לרבנים הראשיים ולמוסדות היקרים
להם, לצמצם אותן, לקיימן או לבטלן.
למוסדות הרבניים יש אינטרס ישיר
ומובהק בקיום המערכת של מישרד־ה־דתות.
ואם יוכח כי זוהי מערכת מושחתת,
מערכת של שוחד ומירמה — מי יודע לאן
עלולות להגיע אלומות־האור של החקירה?

הפרשה מעמידה א ת הרבנים
עצמם כאור מפוקפק כיו תר, והדבר
חייב להיאמר כבירור. הם לא מס רו
חוות־דעת על סוגייה מופ שטת.

אם העדות העיקרית נגדם היא
עדותו שד עד־מדינה, יש לשלוח
א ת שלושתם לחופשי, כליוויית
התנצלות ואיחודים להמשך מע־
•טיהם הטובים.

ך* עובדה היא שהרבנים הראשיים
י י נזכרו במיצוות ההלכה רק כאשר
החלה מתנהלת חקירה נגד שר־הדתות ועוזריו,
וכאשר נמסר כי המישטרה מבקשת
להרשיעם בעזרת עדי־מדינה.
עובדה זו אומרת דרשני.
השר ועוזריו נחשדים בכך שהם העבירו
מיליונים רבים מכספי הציבור לידי מוס דות
ואישים דתיים, תמורת קבלתו של
חלק מן השלל הזה בחזרה כשוחד.
אם יתאמתו חשדות אלה — ויש לחזור
שוב ושוב: רק בית־המישפט מוסמך להר שיע׳
ועד אז מוחזקים כל החשודים בחפים־
מפשע — הרי אין כאן רק פשעים פליליים,
אלא גם עבירות חמורות ביותר על ה מוסר
האנושי, החילוני והדתי.
שהדי אם כן:

• גנכו אנשים כספים מקופת
הציבור, וככך שללו כסו? זה ממי
שיכלו ליהנות ממנו — קשישים
הגוועים ברעב, חולים הסובלים
מחוסר טיפול מתאים, ילדים דכית•
רכן שאינם זוכים כחינוך מתאים,
׳ י ועוד ועוד.
• ניצלו אנשים את מישרותי•
הם ה ד תיו ת כדי להעשיר א ת עצמם׳
ובג ד לא רק הפכו את התורה
קרדום לחפור בו, אלא גם קרדום
לפרוץ בו קופה ולגנוב בספים.
אם אכן קרו הדברים האלה, הרי ניתן
לחשפם ולהרשיע את החוטאים אך ורק
בעזרת שותפיהם, שיאותו למסור עדות-
מדינה. מן הידועות היא שעבירה של
שוחד ניתן להביא לדין — ב* 990/0של
ד,מיקרים — רק כאשר משלם־השוחד מל שין
על מקבל־השוחד.
מי שאומר שאסור לקבל עדותו של
עד־מדינה במיקרים כאלה הריהו אומר,
למעשה: אסור להביא מקבלי־שוחד לדין.

כמיקרה כזה מוטב לכטל ככלל
א ת החוק האוסר קכלת־שוהד,
ולהפוך א ת תשלום־השוחד וקבלת-
השוחד לנורמה הכר תי ת מקוכלת
ולגיטימית — לפחות כקרב חוגים
דתיים.

וו ת־הדע ת של שני הרבנים נועדה
— בגלוי, ובלי כל הסוואה — לחבל

נס בירושלים: שלמה גורן ועובדיה יוסף אינם מסכימים על שום
דבר — חוץ מאשר על חוות-הדעת שבאה לסכל חקירת שחיתות
חרם פוליטי, חברתי, כלכלי. זהו פסק-דין
של נידוי .־
חוות־דעת זו מטילה טרור על כל מי
שמוכן למסור עדות נגד החשודים. ולא
זו בילבד, אלא שהיא מפעילה לחץ ישיר
או עקיף גם על החוקרים, אם הם דתיים,
ועל השופטים. איני יודע איך יוכל שופט
בעל הכרה דתית (ובכל בתי־המישפט יש
ייצוג דתי, על פי מפתח סמוי למינוי שופ טים
דתיים) לשפוט במישפטים הצפויים
בפרשה זו.
הרבנים אינם טיפשים. הם ידעו היטב
את ההשלכות של חוות־דעתם,

אם כן, מדוע הם עשו זאת?

^ והי שאלה בלתי־נמנעת, שאלה מט י
רידה, שאלה מבהילה.
מדוע הרהיבו שני הרבנים הראשיים עוז
בנפשם לפרסם חוות־דעת כזאת, בעצם
הימים שבה מתנהלת החקירה נגד אבו-
חצירא, אחרי שפורסמו הידיעות על עדי-
המדינה — ביודעם היטב שבכך הם מחב לים
בחקירה, משבשים את תהליכי החוק
ומסתכנים בעבירה פלילית חמורה?

מ וג רה דה יות
טרסמוכהק.

כ אן
אינ הרבנים
הראשיים הם למעשה פקידי-
המדינה. משכורתם באה להם מקופת ה ממשלה
ומכיסו של משלם־המסים. לא דק

ומג * 6־!

הם מסרו אותה על חקירה
מסויימת. חקירה זו נוגעת למימסד
הדתי, שהם ׳שייכים אליו. היא
נוגעת דכוחות הפוליטיים, אשר
להם הם חייבים א ת מי שרותיהם
הרמות. יותר מזה: היא נוגעת
דמישרד שהם עצמם מהווים,
למעשה, חלק ממנו.
כך בערמת כאן שערוריה על גבי שע-
רוריה, מתווסף חשד אל חשד, נוסף חטא
על פשע.

,>7ך כל זה כאין וכאפס לעומת הסכנה
י * הלאומית הכרוכה בפרשה. זו חורגת
מתחומיה של שערוריה ציבורית ואישית,
חמורה ככל שתהיה.

כמעשה עז-מצח אחד הבריזה
הרבנות הרא שית מידחמה עד
מדינת־החוק.

היא הציבה את חוק־ההלכה מול חוק-
המדינה, ותבעה את הכנעת החוק החילוני
לחוק הדתי.

למעשה יש כאן פוטש, פשוטו
כמשמעו.

אלופי״צבא יכולים לחולל הפיכה צבאית
על-ידי שיגור חייליהם אל מוקדי־הכיח
של המדינה ותפיסתם בכוח.

אדופי-הדת יבולים לחולל הפי-
המשך בעמוד )34

במדינה וזעם תפיל!ה !חגיגה
יום־ביפור הפך יום
של דו-קיום — בתי״בגסת
דבריבדת־שחייה, צום
ר״ארוחות שחיתות,,
י יום הכיפורים הוא היהודי שבכל
ימי הדת היהודית. בניגוד לרוב
זחגים האחרים — פסח, שבועות,
זוכות, חנוכה — שאינם אלא חגי-
זבע פגניים עתיקים, אשר לבשו
:מרוצת הזמן לבוש יהודי, יום-
־.כיפורים הוא בעל תוכן יהודי־דתי
?ובהק.
משום כך מבליט יום־הכיפורים,
ותר מכל יום אחר, את הפער
;עמוק הקיים בישראל בין ״דתיים״
״חילוניים״ .בעיני הדתיים, זהו
ום קדוש מכל קדוש, וכל רגע
:ו מוקדש לתפילה ולחשבון־הגפש.
:עיני החילוניים, זהו פשוט יום־חג

שמעולם לא היתר, דת־ישראל ה מאורגנת
פופולרית פחות, בעיני
הציבור החילוני, מאשר בשנה
זו, ביגלל התבזות הרבנים הרא שיים
בפרשת אהרון אבו־חצירא
(ראה הנדון) .משום כד לא היה
יום־הכיפורים תשמ״א יום של ״חז רה
בתשובה״.
כדי לצאת מן השפל הרוחני
הנוכחי, יהיה על דודישראל להת חדש
ולהיטהר — דבר שלא יתכן
כל עוד היא משמשת סיסמה פו ליטית
למיפלגות פוליטיות, העו שות
עסקים בשמה.
וזשטחים העורוד ז 1רחמעב רי ת
העיתון הערבי הפרו־אשפ״י
בירושלים המיזרחית רוצה
לפרסם מהדורה עברית
כל מישטר של כיבוש צבאי או
שילטון קולוניאלי מתחבט בשאלת

ציפורי בדק, נוכח לדעת כי זהו
אכן המצב. הדבר תוקן.
פלסטינים בכושים. אחד ה סימפטומים
של המצב הוא העיתון
אל־פג׳ר (״השחר״) ,ביטאון ערבי״
לאומי שעורכיו שוכנים בבית ערבי
קטן ונאה במיזרח ירושלים.
בעבר היה העיתון כפוף להש פעה
קומוניסטית, אך הוא השתח רר
ממנה. עתה הוא נוקט קו פרו־אשפ״י
כללי. המימשל הצבאי אסר
לזמן־מה את הפצתו בגדה, ועורכו
רותק לעיר־מגוריו, כדי להקשות
על עבודתו.
הדבר לא הפריע, כנראה. לפני
כמה חודשים החל היומון הערבי
מפרסם מהדורה שבועית באנגלית,
המכנה את עצמה רשמית, בגאווה,
״העיתון הפלסטיני היחידי בשפה
האנגלית בשטחים הכבושים״ .מכיוון
שהעיתון מופיע בירושלים,
שאינו ״שטח מוחזק״ בעיני ה־שילטון
הישראלי, זה מרגיז. מרגיז
גם השימוש במילה ״פלסטיני״,
האסורה בשטחים הכבושים.
לא רק השם מרגיז את המימשל.
התוכן מרגיז שיבעתיים, מפני ש הוא
פותח לפני דוברי־אנגלית,
תיירים ודיפלומטים, את עולם ה מושגים
של הפלסטינים בשטחים
הכבושים.
השבוע הרחיק אל־פג׳ר לכת,
הודיע כי יפרסם גם שבועון בשפה
העברית. ואיל והשבועון האנגלי
יהפוך, כך הודיע המו״ל, לעיתון
יומי.
הדבר הדליק נורה אדומה בחוגי
השילטון. אך איך אפשר לאסור
עיתון המופיע בירושלים ,״בירת־ישראל
הניצחית שחוברה לה יח דיו״
,מבלי להוציא שם רע על
הדמוקרטיה־היחידה במיזרח־התי־כון?

הממשלה

פלגח ההון ה ש חור
הליברלים יצאו להציל
את אילי ההון השחור —
והם עשו זאת בעזרת
הדלפה נועזת

יוחד־במינו, שבו שובתות התח*
ורה והטלוויזיה.
קודש ואובד. אולם דווקא יום־
כיפורים הפך בארץ סמל לדו־יום
בשלום.
החילוניים מפגינים ביום הזה
|ידה יפה של התחשבות בזולת.
ניגוד לשבתות, שבהן מושבתת
תחבורה הציבורית מאונס, נכד
:נים הנהגים מרצון מלנסוע ביום-
כיפורים. זוהי מסורת שהשתרשה
ארץ מזה שנים רבות, והיא היתה
וימת גם לולא המסורת המקבילה
ל ידוי־אבנים בידי דתיים וסתם
ייונים.
הדתיים מצידם עסוקים בבתיהם
:בתי־הכנסת, ואיו הם מתערבים
:עשה אצל השכנים החילוניים.
צל אלה קיבל החג צביון מיוחד
צלו — בטלה המעורבת באכילה
גזמת. מאכזיב בצפון ועד נואיי-
ז בדרום (ראה להלן) .וברבבות
:ים ברחבי הארץ ,״נחוג״ יום־
:יפורים בעליזות ובשימחה, ש־
;ורן בניתוק מוחלט מן התחבורה
תיקשורת המודרנית. אנשים ה־יים
מחוץ לערים רגילים ביום זה
;זמין ידידים ללינת־לילה, והכל
ונין. בריכות־השחייה הפרטיות
ופי־הרחצה היו מלאים.
להיטהר, להתחדש. יתכן

חופש־העיתונות. מצד אחד, אין
זה יפה למנוע את הופעתם של
עיתונים, והדבר גם אינו יעיל,
מפני שזה מביא להופעת עיתוני-
מחתרת. מאידך, עיתונות חופשית
של אוכלוסיה כבושה מהווה תמיד
סכנה לשילטון.
המימשל הצבאי הישראלי בגדה
וברצועה פוסח גם הוא על שתי
הסעיפים בעניין זה. מותר לעיתונים
להופיע, אך מדי פעם נאסרת
הפצתם מחוץ לירושלים. על העיתונים
מוטלת צנזורה חמורה,
שאינה דומה לצנזורה המופעלת
על עיתונים ישראליים. אף שהיא
מופעלת על־ידי אותו המוסד —
הצנזורה הצבאית — אסור לערבים
לפרסם מה שמותר לפירסום ב עיתונים
יהודיים. לעיתים נפסל
בעיתונים הערביים תירגום של מאמר
שהופיע בעיתון יהודי.
כאשר נשאל סגן שר־הביטחון,
מרדכי ציפורי, על נוהל מוזר זה,
נדהם .״זה אינו יכול להיות,״ הו דיע
מעל דוכן הכנסת ,״אני אבדוק

• המלאך היהודי, הנושא חנית
ותת־מקלע, אומר למלאך השני :
״בוודאי שאלוהים הבטיח את סערן
ליהודים ! זה כתוב בתנ״ך !״

מכל חטיבות הליכוד, אין חטיבה
מתוסכלת יותר מאשר המים־
!לגד. הליברלית. ובכל המיפלגה
הליברלית, אין אדם מתוסכל יותר
מח״כ יחזקאל פלומין.
הליברלים מתוסכלים, מפני ש הפכו
שותף זוטר מאוד־מאוד. כא שר
הגיע הליכוד לשילטון, נמסר
לליברלים השילטון הבילעדי על
חיי־המשק. מנהיג הליברלים, שימ חה
ארליך, הפך הצאר הכלכלי
החדש.
כל זה השתנה מזמן. ארליך הו עף
ונדחק הצידה. הכלכלה נמסרה
לידי ייגאל הורביץ, חבר בחטיבה
פיקטיבית של הליכוד, הקרוייה
רפ״י. כל השרים הליברליים מח זיקים
עתה בתיקים מישניים.
מתוסכל ביותר הוא יחזקאל פלו-
מין, שהגיע אל ממשלת־הליכוד
כנער־הפלא של הכלכלה הליברלית,
ושהתמנה כסגן שר־האוצר. זה
היה תפקיד נכבד, בעל תוכן ממשי
רב. אך פלומין הסתבך עם ארליך,
הועף על־ידי ארליך זמן קצר לפני
שהועף ארליך עצמו.
הפשע הגדוד ביותר. יש על
כן סיבות אישיות טובות לתיסכול
הליברלים, והן ממלאות את טורי
הרכילות הפוליטית בכלי־התיקשו־רת.
אולם הסיבה העיקרית לתיס-
כול עמוקה יותר.
הליברלים היו תמיד מיפלגה של
בעלי־הון. בוחריה היו בעלי״הון
קטנים — חנוונים, בעלי־בתים ו-
פרדסנים. אך צמרת המיפלגה שיר תה
תמיד את האינטרסים של
בעלי־ההון הגדולים.
בממשלה הנוכחית איבדו הליב רלים
את הצפון הכלכלי. הם לא
ידעו עוד את מי הם משרתים.
כאשר שלטו באוצר, המשיכו ב שיטות
של מיפלגת־העבודה, שהיו

סאנדוויץ׳־ריבה כבוקר
תיאבון ביום הקדוש
מבוססות על פשרה בין המיליונרים
הפרטיים ובין המולטי־מיליונר ה ציבורי
— ההסתדרות. פקידי מיפ-
לגת־העבודה הוסיפו לשלוט באוצר.
העסקנים הליברליים היותר-
רציניים הרגישו כי הם מאבדים
את הציבור שלהם, מפגי שלא ניכר
ההבדל בינם לבין קודמיהם.
השבוע הוכיחו הליברלים, סוף-
סוף, שיש להם יעוד כלפי בוח ריהם.
לא במיקרה היה זה יחזקאל
פלומין שקיבל על עצמו את ה משימה.
הוא מסר לפירסום הדלפה,
שלפיה מבקש האוצר להטיל מסים
על בעלי־ההון.
בספר־החוקים של מיפלגת ה ליברלים,
זהו הפשע הגדול ביותר.
תרגיל חוזר. גילוייו של פלו-
מין גרמו לבהלה, הטילו את צילם
על יום־הכיפורים באלפי בתים.
מתפללים רבים לא יכלו להתרכז
בתפילותיהם, מחשש שמא יקרה
אסון לכספם.
מובן שדי היה בגילויים אלה

כדי לפוצץ את התוכנית, אם אמנם
היתה כזאת. אם כן, לא יכול היה
איש באוצר להתפלא על כך. השיטה
היתה, אולי, רעשנית וגסה מן ה רגיל.
אך התרגיל עצמו כבר חזר
על עצמו כמה פעמים בימי הממשלה
הנוכחית.
כספות סגורות. ייגאל הור-
ביץ הוא אמנם בעל״הון חשוב
בעצמו, וזה עתה קיבלו בניו מידי
הממשלה זכיון חסר־תקדים לצבירת
רווחים בעזרת המדינה. אולם
הורביץ בא מתנועת המושבים, ו־זווית״הראייה
שלו שונה. מזו של
ה״ליברלים״.
כביצועיסט כלכלי, מביו הור-
ביץ — כפי שמבין כל בר־דעת
— כי הסרטן האוכל את המשק
הישראלי הוא ההון השחור, ש ממדיו
מגיעים עתה לכדי שליש
עד חצי של הכלכלה הפרטית. זהו
אחד משלושת הגורמים העיקריים
לאינפלציה הדוהרת (לצד תקציב-
הביטחון ועליית־המחירים בעולם).
העולם הזה 2247

אין טעם לחשוב על הבראה כל שהי,
מבלי להתמודד תחילה עם
בעייה זו*.
לפני כמה חודשים עשה הורביץ
נסיון חלוש בכיוון זה. הוא הציע
לפתוח את הכספות הפרטיות ו לחייב
כל אזרח במתן הצהרת־הון.
חיש מהר נתברר להורביץ כי
אין כל אפשרות פוליטית לבצע
זאת, על אחת כמה וכמה בממשלת־הליכוד.
קמה סערה ציבורית איו מה.
כלי־התיקשורת, הכפופים ל השפעת
אילי ההון השחור, קברו
את הרעיון תחת מטר של גידופים.
הליברלים פעלו. הרפורמה נקברה
בוועדה של הכנסת.
לגלות ולטרפד. אם אמנם
היה אמת בגילוייו של פלומין,
הרי קרה השבוע דבר דומה.
התוכנית, שפלומין התריע נגדה,
פנתה בכיוון הנכון — להכניס
למעגל הכלכלה הישראלית את
המיליארדים של ההון השחור, ה משוחררים
כיום מכל מיסוי. מיליארדים
אלה מתגלגלים בבורסה,
או מונחים בצורת איגרות־חוב או
מטבע זר.
בניגוד לשכר־ן זעבודה, שעליו
מוטל מס כבד ביותר (וביכלל זה
מס על נסיעות עובדות במיסגרת
עבודתן) ,הרי הרכוש וההתעשרות
בבורסה משוחררים ממיסוי של
ממש. ההצעות שפירסם פלומין
יכלו להיות התחלה לביטול עוול
זה — התחלה של רפורמה כל כלית
וחברתית חיונית.
השבוע יכלו הליברלים להודיע
בשימחח לשולחיהם ולתומכיהם —
אילי ההון השחור, הספסרים ו־מתעשרי־האניפלציה
— כי המזימה
סוכלה תודות להם. סוף־סוף הם
יידעו לשם מה קיימת המיפלגה
ה״ליברלית״ ,ומדוע צריכים ל הצביע
בעדה. למרות שמיפלגת־העבודה
יצרה וטיפחה את המע מד
הזה, וגרמה להתעשרותו ה מפליגה,
הרי הליברלים מיטיבים
כיום להגן עליו גם כאשר מאיימת
ביגללם שואה כלכלית על המדי נה.

מנוחה
כין הגמלים

סעודת־הצהריים •טל מי שפחת חייט ליד האוהל

בריחה מהערים הנצורות

ליא מאדה שצמים

עושי חשבון־נפש לא ניתן היה
למצוא בין ההמונים השרועים על
החוף. איש גם לא נראה מעיין
בספר־תפילה. תחת זאת נראו שם
הרבה משתזפים עירומים.
המוני בני ישראל הגיעו למקום
עוד לפני תחילת הצום. רבים נכנסו
עם מכוניותיהם אל החוף ממש,
הקימו אוהלים וערכו הכנות אח רונות
לפיקניקים כיד המלך. אחרים
הסתפקו בשקי-שינה ובכמה קופ־סות־שימורים.
אוויר הים עורר
את תיאבון הנופשים וכולם עסקו
בזלילה גדולה.
כך עשו גם בני הזוג חייט,
שהיו בין הנופשים .״באנו לכאן
כדי להינות מהיום החופשי,״ סיפרו
.״אנחנו לא מאלה שצמים.״
בעוד שבתי״הכנסת בארץ היו
גדושי מתפללים, היה ים נואיייבה
מלא נופשים ומבלים. ליום הצום
לא היה סימן וזכר. הוא פשוט טבע
בין גלי הים. מי שיצא מן המים
מיהר לשתות ולאכול. היה נדמה
כי הידיעה שהיום הוא יום הכיפורים
רק הגבירה את הרעב, כמאמר
הפיתגם: מים גנובים ימתקו.
ביום הכיפורים תשמ״א היו ב־נואייבה
יותר מתרחצים ומשתזפים
עירומים מתמיד. ישראלים רבים,
שבעבר הסתפקו רק בצפייה בחמוקי
גופן של התיירות העירומות,
הרהיבו השנה אומץ והצטרפו
אליהן. יום הכיפורים נראה להם
כמתאים לשבירת מוסכמות.
למרות החגיגה הכללית היו
כאלה שבכל זאת צמו ביום ה
כיפורים
בנואייבה. היו אלה דווקא
ביטניקים ותיירים. הם לא ידעו
על היום הקדוש של היהודים ולא
הכינו לעצמם מזון מבעוד מועד.
המיסעדה היחידה במקום, שנות רה
סגורה כל היום, אילצה אותם
לצום.

מישפט
מ חנ הדחג
•טנה מאפר
הוטלה?!ד גאש 8
בערב ראש־ השנה
״לא כל היהודים הם רחמנים
בגי רחמנים,״ היה מי שאמר ב קהל
שישב בערב ראש־השנה ב אולם
המישפטים של השופט המחו זי
אריה סגלסון בתל-אביב. היה
זה אחרי שהנאשם, צעיר שחום
עור בשם משה סינקלר, פרץ בבכי
רם כאשר שמע את גזר־דינו
מפי השופט.
לפני שנתיים היה סינקלר יומנאי
בתחנת המישטרה בראשודלציון.
הוא היה אז עולה חדש בארץ,
שהגיע מהודו לפני פחות משנה.
יום אחד הביאו אליו שני נע רים
ארנק שמצאו ברחוב. בארנק
היה שטר של מאה דולר, הפיתוי
היה גדול. סינקלר הוציא את ה שטר
ושילשל אותו לכיסו. איש
לא ראה וסינקלר היה יכול להמ שיך
ולהחזיק בשטר, אך מצפונו

הציק לו. אחרי יומיים גבר עליו
מצפונו, והוא החזיר את השטר
לארנק. דווקא אז הבחין בו מפקדו,
וגילה את הגניבה.
סינקלר פוטר מעבודתו במישט־רה
וגם כתב־אישום הוגש נגדו,
על גניבה על־ידי עובד, עבירה
שעונשה שבע שנות מאסר.
חסר אונים. בערי החג הובא
עניינו לדיון בפני השופט סגלסון.
התובעת, תמר פינקוס, סיפרה את
סיפור המעשה. סיגקלר, שהופיע
ללא סניגור, הודה באשמה, הביע
חרטה וסיפר כי אשתו בהריון, וכי
עברו שנתיים מאז פוטר ממשרתו
במישטרה ומאז לא מצא עבודה
קבועה. אין לו כל עבר פלילי, היה
זה מקרה יחיד בחייו, והוא למד
את הלקח ולא יחזור עליו לעולם.
היה ברור לכל, כי העונש יהיה
סמלי. לכן נפלה דממה באולם כאשר
השופט סגלסון הטיל עליו
עונש של שנת מאסר בפועל, שנ תיים
מאסר־על־תנאי ו־ 5000 לירות
קנם. הנאשם התחיל לבכות חסר־אונים.
ללא סניגור לא ידע כי
זכותו לערער על העונש החמור,
וכי זכותו לבקש עיכוב ביצוע גזר-
הדין עד העירעור. אחד מעורכי-
הדין שישבו באולם וחיכו לתורם
לא היה יכול להתאפק. הוא קם
וייצג את סינקלר על אתר. הוא
ביקש מבית־המישפט לדחות את
ביצוע גזר־הדין, והתובעת הסכימה
לכך בכל לב. לסינקלר הודיע, ש יש
לו זכות עירעור על חומרת
העונש.

יום הכיפורים
ח־נג* 3נ 1א ״ מ ה
כעוד שבתי־הבגסת בארץ
היו ביום הצום גדושי
מתפללים, היה ההון?
בגואייבה מ 7א בגופשיס זלדגים ריחות הבשר הצלוי והמשקאות
שזרמו בשפע בישרו את תחילתו
של יום־הכיפורים בנואייבה. מאות
המטיילים, שהתפרסו בין דיונות
החול, בילו את יום הצום הקדוש
באכילה ובשתייה.
* כפי שהציעה מזמן הפרשנית
הכלכלית של העולם הזה, אסתר
אלכסנדר.
העולם הזה 2247

מאהל מעורב •טל ישראלית ותיירים ביום־ הכיפורים
חמוקי גוף חשופים
הפגנות גירוש שגר הוז־׳ם

תושבי צור־ הדסה זנח
את רבץ ב שר שראות
והם מאיימים לשרץ
את בתיהג

קבוצה של אנשים כבולים ב
שרשראות הקיפה את חבר־הכנסו
יצחק רבין. לרגע היה הח״כ כלס
בתוך המעגל. רק אחרי שהתאושע
מן התדהמה הוא התכופף ונמלג
מתחת לשרשראות שמסביבו. אח
רי רבין ניסתה הקבוצה לתפוס או
שימעון פרס. אך הוא היה זרי,
מרבץ והצליח לחמוק.
זה קרה בשבוע שעבר בפתד
אולם אוהל בתל־אביב. בבניי;
פנימה התקיימה ישיבה של מרבי
מיפלגת העבודה. ח״כ ירוחם משל
נבחר לכהונה נוספת במזכ״ל ההסתדרות.
בחוץ התקיימה הפגנו
של תושבי צור־הדסה שבהרי יהודה.
הם אשר כבלו את עצמם בשרשראות
ומחו בדרך זאת על העוול
שנעשה להם, לדבריהם.
כני ע רו כ ה. עיקר זעמם של
המפגינים היה מופנה כלפי ראש
המועצה האזורית מטה יהודה
יובל אלוני, שהוא איש מיפלגו
העבודה. לכן קיימו את הפגנתב
לפני מרכז המיפלגה .״האיש הזו
משתמש בנו כבני־ערובד״״ סיפו
דן אבן, יושב־ראש ועד הפעולו
בצור־הדסה .״הוא מתנהג כאיל
כל היישוב הוא רכושו הפרטי
במשך השנים עברנו בגללו שיב
עה מדורי גיהינום. אבל לאחרונו
הוא עבר כל גבול. זה הגיע לכן
שאלוני התחיל פשוט לזרוק אנשים
מהבתים שלהם.
״במיסגרת הרדיפות של אלוג
קיבלו לאחרונה 25 מישפחות צוו
פינוי מהבתים. אלוני עשה זאו
כדי שיוכל ליישב במקומם אנשי!
שהוא חפץ ביקרם. רק לפני שבו
עיים הוא הכנים את אחיו לצור
הדסה, וסידר לו דירה. עם דפקרוו
כזאת אנחנו לא מוכנים להשלים.׳
חוזה מיסתורי. תושבי צור
הדסה, המונים 30 מישפחות, הגי
עו כבר מזמן למסקנה, כי מקוו
הבעיות של ישובם הוא בכך ש
הוא אינו מוכר כלל כיישוב עצ
מאי. לכן אין גם מי שידאג לז
ואכן, עוד בשנת 1964 ביקש ה
יישוב מהמועצה האחורית וממיש
רד־הפנים, כי יכירו בו כביישו!
לכל דבר, שיש לו ועד או מועצ!
משלו, היכולים לדאוג לענייניו.
התושבים מאשימים את ראש
המועצה אלוני בכך שטירפד או
כל ניסיונותיהם להשיג את זכויו
תיהם האלמנטריות. הם טוענים, נ
אלוני הפעיל לחצים במוסדות ה
מדינה, ואף איומים וסחטנות כלפ
התושבים. לדבריהם היתה מטרח
(המשך בעמוד 16

הנדון
(המשך נ1עמ1ד )31

בה דומה על־ידי פירסום
צווים דתיים, המשתקים א ת
מערכת החוק ודזמישפט.

לא במיקרה הזכיר בנימין זאב
הרצל את האלופים והרבנים ב נשימה
אחת, כאשר כתב ביומנו
כי במדינת־היהודים אשר תקום
תוגבל פעילות הקצינים למחנות
ופעילות הרבנים לבתי־הכנסת.
הרצל הבין כי מן הקצינים ומן
הרבנים צפוייה למדינה סכנה דו מה.
הוא לא העלה על דעתו כי
הרבנים יהיו מסוכנים הרבה יותר.
חוק־המדינה הוא הביטוי העליון
של הדמוקרטיה. כל האזרחים בו חרים
בכנסת, הכנסת מחוקקת את
החוקים, מוסיפה עליהם, מבטלת
אותם, משנה אותם לפי רצון ה ציבור.
זהו האקט הדמוקרטי העל יון•
חוק־ההלכה
הוא הביטוי העליון
של שלילת־הדמוקרטיה. הקדוש-
ברוך־הוא נתן את התורה במעמד
הר־סיני, ואין החוק ניתן לשום
שינוי בידי בשר־ודם.

מי שמעמיד את חוק•
ההלכה מעל לחוק־המדינה,
או כמקביל לחוק־־המדינה —
שודל את חוק־המדינה, את
רצון־העם, א ת הכרע ת ה רוב,
את הדמוקרטיה.

יש לזקוף את הגו, להרים את
הראש ולהכריז בפה מלא מהי
מטרת המאבק: לא עוד קיום ה־סטאטוס־קוו,
לא עוד עצירת ה־
״כפייה הדתית״ ,לא עוד פשרה
זו או אחרת, אלא חיסול כל ה התערבות
הדתית בחיינו.

ביטול כל החוקים הכופים
על הרוב החילוני כמדינה
א ת מיצוות ההלכה —
חוב ת הנשואין והגירושין
הדתיים, הפסק ת התחבורה
הציבורית כחגים וב שבתות,
ההגבלות על חופש־התפריט.

שיחדור החינוך הממלכתי מכבלי
האידיאולוגיה הדתית.
חקיקת חוקה שתבטל אוטומטית
כל חוק, הוק־עזר, תקנה או הוראה
של כל מוסד ממלכתי או מקומי,
שמניעיו הם דתיים.

כקיצור: הפרדה גמורה.

ך* דת היהודית היא נכס
היסטורי. מי שדוגל בה גם
כיום, מי שמבקש לחיות על פיה
ולקבל על עצמו את מיצוותיה
ואיסוריה — יש לכבדו, על פי
הכלל ״אדם באמונתו יחיה״ .אך
כיבוד צריך להיות הדדי:

איש לא יכפה על

אדם

אם נגנבו כספים מתקציב מיש-
רד-הדתוח כדי לפרנס חבורה של
רמאים בעלי־כיפות, כוללים־שאי־נם־קיימים,
ישיבות־של־כזב — הרי
הם נגנבו ממוסדות דתיים אמי תיים.
זוהי
השלכה אחת של הפרשה,
שנוטים להתעלם ממנה. הרי כל
הכספים של מישרד״הדתות נועדו
למוסדות דתיים. כל לירה מתקציב
זה שניתן לדתי-רמאי, נלקח על
כן מדתי־ישר.

הרבנים הראשיים, המבק שים
למנוע חקירת הפר שה,
מונעים גם א ת תיקון העוול
הזה.
מאחורי העוול הגשמי, מסתתר
עוול רוחני.
מ י מינה את שני הרבנים ה אלה?
המימסד הדתי המיפלגתי.
אי ך הם נבחרו? על-ידי קנונ יות
פוליטיות, בין מפלגות דתיות
וחילוניות, מתחת לשולחן.
די בחוות־דעתם בפרשה זו כדי
להוכיח כי אינם ראויים לתפקיד

יתכן שיש להם ידע בענייני
הלכה. אך מנהיג רוחני — אין די
לו ביידע. הוא זקוק לסמכות מוס רית.

ולי יש להודות לשני הרבנים
על כך שהם חשפו מציאות
זו בלי כחל ושרק — ולוא גם כדי
לחפות על שחיתות במוסד הקרוב
אליהם.
הרבנים הכריזו מילחמה על מדי־נת־החוק,
והניפו את דגל מדינת־ההלכה.
עלינו
להשיב מילחמה שערה,
ולהניף את דגל המדינה הדמוקרטית.
הרוב
החילוני במדינה הזאת
חייב להכריז סוף־סוף על העיקרון
האחד, המעניה טעם וכיוון למאבק :

הפרדת

מלכת היופי באבנת ניבה
מלכת היו פי אי לנ ה שו שן באוברול שחור
ומעליו טוניקה עשוייה וואל שקוף עם
צווארון עניבה. ההדפס: נקודות מותזות
בגוני הכתום והצהוב.
מדגמי אפנת ניבה לסתו/חורף 81/80

ימבצוני*
חגים בצבעים מחיר מבצע
מחיר לצרכן

טלויזיה ג רונ דיג 171,860-107,900- 8612
טלויזיה פיליפס 853״112,900-26־138,500
טלויזיה ג רונ דיג 142,230-96,900-6215
מקרר גיגרל קנדיאן,
16 .ק 1ב 1107,000- 94,900
שואב אבק גינרל ; 27,500-18,900
תנור בלרם 141,250-28,900
שואב אדים איטלקי9,300 — 5,990 —--

!יגאל!!חס! .סלון אלוב׳113
חסיון הראו 1110,0־ רנזתנד ח שנור

יחי אי 1112׳21ז־־א. טי 61) 902.)1116) .

הדת

המדינה.
שום תביעה פחותה מזו אין לה
ערך ומשמעות. שום כוח הדוגל
בפחות מזה אינו יכול למלא ב מאבק
זה תפקיד חיובי. הוא יכול
רק לשבש אותו. את כל הצבועים,
המתחסדים, גונבי״הדעת, המתפש־רים־כביכול,
מקבלי־השוחד ונותני־השוחד
יש לסלק משטח־ההפקר.
יהיו־נא המחנות ברורים :

מכאן, מחנה הרוצה ש
מדינת־ייטראל תהיה מדינת•
הלכה, הכפופה לחוק אלוהי
כדתי־מ שתנה, כעל שיל
טון תיאוקרטי ומדיניות
תנ״כית.
מכאן, מחנה הרוצה ב הפרדה
טוטאלית של הדת סן
המדינה, בביטול מוחלט של
כפיית ההלכה על חיינו,
כשידטון דמוקרטי ובמדיניות
לאומית הומאניסטית.

^ י שסבור כי די הפעם ב ׳
נזיפה קלה לרבנים, בפירסום
גילוי־דעת מנומס, אינו מבין את
משמעות הדבר שקרה.
ברגע שהרבנים הניפו את הקר דום
על שילטון־החוק, הם שמו קץ
לאשלייה של ״שביל הזהב״ ,ל סיסמה
הכוזבת של ״הסטאטוס קוו״
— סטאטוס שאינו סטאטי, מצב
דינאמי המשתנה בלא הרף, ותמיד
בכיוון אחד ויחידי: להגברת ה כפייה
הדתית, לחיזוק השילטון
התיאוקרטי, להקצנת החינוך הדתי
לנוער ושטיפת־המוח הדתית ל מבוגרים.
להרחבת המימסד הדתי.
נגד מגמה זו התנהל במשך 32
השנים האחרונות קרב־מאסף חלוש.
ראשי המחנה החילוני — מנהיגי
מפא״י, מיפלגת־העבודה והמערך
שיחדו את הדתיים בלי הרף כדי
לזכות בתמיכתם. הליכוד החריף
מגמה זו.
התוצאות גלויות לעין.

יש גבול לנסיגה. הוא נק בע
השבוע על-ידי הרבנים
עצמם. מכאן והלאה יש לע בור
להתקפה נגדית.

הרב גורן ושימעדן פרס
קץ הצביעות המתחסדת

דתי הלכה אנטי-דתית. איש
לא יכפה על אדם בלתי
דתי הלכה דתית.

מסתבר שלא כל מי שהנהו
גדול כתורה הוא גם
גדול כמוסר.

זכויות שוות לכל. לא רק לכל
הזרמים בדת היהודית, אלא גם
ל״זרם״ הבלתי־דתי, האתיאיסטי,
האגנוסטי.
הציבור הדתי יקיים בכספו את
מוסדותיו, בתי-כנסיותיו, רבניו,
שוחטיו, מוהליו, משגיחיו, מיק־וואותיו,
ישיבותיו, כולליו.
במילא יושם קץ למערכת ה מושחתת,
שבה ניתן להעביר הון-
עתק מכיס־הציבור לכיסיהם של
פרטים, על סמך רשימות כוזבות
וטענות־מירמה.

אין תקומה לדת ישראל, אם לא
יוכל הציבור הדתי־באמת להעלות

האידיאולוגיה ההומאניסטית,
החילונית, הליברלית,
הסוציאלית, אשר יצרה א ת
מיטב יצירות־הפאר ה הכרתיות
ו ה תרבו תיו ת כארץ,
צריכה ליהנות לפחות מאותו
מעמד כמו האידיאולוגיה
הדתית, המיסטית, המשיחית,
שהישגיה הרוחניים
כארץ הם דלים למדי, ולעי תים
הרי-אסון.

על זה צריך להיות נטוש ה מאבק.
תוצאותיו תלויות במוראל
של הציבור החילוני ובביטחוני ה עצמי,
שדוכא במשך 32 שנים של
שטיפת־מוח.

ן״ץ פרדת הדת מן המדינה היא
גם ישועה לדתיים — לדתיים־ י באמת. גם זאת יש להבהיר.

מ תו כו מנ היגי ם רו חניי ם א מי תיי ם,

בעלי שיעור־קומה מוסרי. אך כל
עוד אין הדת מופרדת מן המדינה,
אין לה היכולת לעשות כך.
הרבנים הראשיים האלה הם פקי די
המדינה, והם נבחרו לתפקידם
על־ידי המדינה, באמצעות המים־
לגות.

המישטר, הכופה א ת הו
קי־הדת על הציבור החילוני,
כופה גם א ת הפרוטקציו-
נרים שלו על הציבור הדתי,
ומעניק להם א ת המעמד
הרם של רבנים ראשיים.
מי שמבקש להפריד בין הדת
והמדינה מבקש גם לחסל תועבה
זו. השיחרור הוא כפול: שיחדור
הרוב החילוני מן הכפייה הדתית
ושיחרור המיעוט הדתי מן הכפייה
המיפלגתית.
במאבק זה, אין ניגוד־אינטרסים
ואין סתירה רוחנית בין החילו ניים
האמיתיים וביו הדתיים האמי תיים.
אלה גם אלה צריכים לדגול
בהפרדה. אלה גם אלה צריכים
להתנגד לשילטון השחיתות המקו דשת,
הצבועה והמתחסדת.

הרבנים הראשיים הכריזו
מילחמה. אם בן, הכה
נילחם :

(ליו>־,משניר רצונן)
העולם הזה 2247

סוחו־העתקות מבית־דחם נוצח בעיצומו שר משא־ומתן הסתווי עם
סוחר לונדוני על מכירת האוצר הסודי הנדיר ביותו שנתגלה בארץ

ה חז ד ה

) 111x11בדנגבבא
^ ־ 20 באוגוסט — שלושה שבועות
לפני ראש־השנה — בשעות הערב,
צילצל הטלפון בביתו של נסור־אללה יוסף
סוחארי, והוא החליף עם המטלפן כמה
מילים. משסיים את השיחה אמר לאשתו
כי הוא יוצא, ושישוב תוך זמן קצר. אשתו
ראתה אותו נכנס למכוניתו המפוארת.
בפעם הבאה ראתה אותו למחרת בבוקר,
כשהובאה לזהות את גופתו הנקובה בכדורי
תת־מקלע, שהיתר! מוטלת ללא רוח חיים
בתוך המכונית.
סוחארי היה מן הגדולים שבקרב סוחרי־העתיקות
בגדה. היתה לו חנות מפוארת
.בבית־לחם, וחנות נוספת של אביו ברבת-
עמון. את מרבית אוצרות־העתיקות שלו
החזיק ברבת־עמון, ובבית־לחם החזיק רק
סחורה שנועדה למכירה לתיירים, או
לתצוגה לקונים מיוחדים.
לסוחארי היו קשרים ענפים עם בדואים
בירדן וגם בתחומי ישראל, בעיקר במידבר-
יהודה. הללו היו דואגים למסור לו כל
מציאה שמצאו, אולם לא לפני שגמרו
עימו על המחיר. עברו הזמנים שבהם ניתן
היה לרכוש מבדואי מימצא יקר-ערך ב פרוטות.
כיום יודעים הבדואינד־את שוויו
של כל דבר, כימעט כמו סוחר עתיקות
ישראלי ממולח. יש להם גם סיפרות מיק־צועית,
ובעיקר עין טובה, המלמדת אותם
להבחין בין היקר לחסר הערך,

חים וארכיאולוגים, לא ניתן להעריך שוויין.
המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים
בהנהגת בר־כוכבא, פרץ 62
שנה אחרי חורבן בית שני, בשנת 132
אחרי הספירה, ונמשך שלוש שנים.
המרד הוכן בהקפדה רבה, והונהג על־ידי

כי הביאה למרידות רבות של יהודים
ומיעוטים נוספים במרחב כולו, והיא לוותה
בתסיסה נגד הקיסר, שנבעה מגידול מיספר
המאמינים בנצרות. במהלך המילחמה חיסל
צבא־רומא גם מיספר גדול של יהודים
ונוצרים.

פו חדי ם
מי שראל
^5פני שישה שבועות טילפן סוחארי
* ללונדון, לסוחר־עתיקות גדול שיש לו
קשרים ענפים בישראל, ואשר עימו עשה
סוחארי כמה עסקות בעבר.
סוחארי היה נרגש ביותר. הוא הפציר
בסוחר הלונדוני כי יבוא מייד לישראל.
אם יבוא ויביא עימו שני מיליון דולר
במזומן, יוכל לרכוש את האוצר הגדול
ביותר שהתגלה עד היום.
שני מיליון דולר זה סכום גדול, וסביב
המימצאים התנהלו עוד כמה שיחות טלפון.
במהלכן הסכים סוחארי לספר כי בידיו
מה שכינה ״אוצרות בר־כוכבא״ — מטמון
ענק המכיל מיספר רב של מטבעות,
שהוטבעו בידי בר־כוכבא, וכן חפצי כסף
וזהב לרוב, ומגילות כתובות בעברית
ובארמית.
המטמון התגלה והובא לו על-ידי כמה
בדואים, שהם שותפיו לעיסקה. הם לוחצים
עליו למכור את המטמון במהירות, כי הם
פוחדים פן יתגלה הדבר לשיילטונות-
ישראל, שישימו עליהם יד, ויקחו את
אוצרות בר־כוכבא ללא תמורה. לכן פנה
סוחארי לסוחר הלונדוני, ביודעו כי זה
מסוגל לגייס במהירות סכומים כאלה.
כשבוע לפני הירצחו דרש סוחארי מן
הסוחר כי יבוא מייד, אחרת העיסקה
תבוטל, והוא יציע את אוצרות בר-כוכבא
לאחרים. כאשר הפציר בו הסוחר להמתין
עד לבואו ארצה לקראת יום־הכיפורים,
סירב סוחארי להמתין זמן כה רב, ולבסוף
הסכים לקבל כמה עשרות אלפי דולרים
כמקדמה, להבטחת הסחורה, עד לבוא
הסוחר מלונדון ביום־הכיפורים.
סוחארי חזר ותיאר לפני הסוחר את
המטמון כ״אוצרות בר-כוכבא״ ,ולפי התי אורים
העריך הסוחר הלונדוני כי הם
שווים עשרות רבות של מיליוני דולרים,
פרט למגילות, שעד לפיענוחן בידי מומ־

הרומאי, מבחינת ריכוז ומינהל. הוא הירבה
בהטבעת מטבעות, אולם הטביע רישומים
שלו על מטבעות רומאיות הנושאות את
דגמיו.
המטבעות נחלקות לפי השנה המוטבעת
עליהן: שנה ראשונה לגאולת ישראל,
שנה שנייה לחרות ישראל. בשנה השלי שית
מופיע רק הציון ״לחרות ירושלים״.
במילחמה זו, אגב, החליף השם ישראל
את השם המקובל עד כה, ציון. מרבית
הדגמים על המטבעות הם של כלי־קודש
מבית־המיקדש. חלק מן המטבעות נושא
שם השם אלעזר הכהן הגדול.
בתיאורים הרומאיים של המילחמה וסופה
אין כל איזכור לשלל יקר־ערך שנלכד.
במילחמה הקודמת תיארו הרומאים תיאור
מפורט את כל אוצרות היהודים שלקחו.
הפעם לא דובר על שום מימצא יקר-ערך
ששללו. קשה הניח כי עבודת הכהן הגדול
או ניהול ממלכה במשך שלוש שנים לא
יצרה כלי-קודש או אוצרות יקרי-ערוע
ומכאן כי הם הוסתרו על-ידי המורדים.
כשם שחפירות מידבר־יהודה גילו מטמוני
מטבעות, כסף. ומגילות, ייתכן מאוד כי
חלק ניכר מאוצרות ממלכת בר־כוכבא לא
נמצא עד היום.

גופתו *טל סוחארי במכוני ת ה רצח
גופה נקובת־כדורים ברמאללה
התנא רבי עקיבא והלוחם שימעון בן-
כוסיבה. המורדים המתינו עד שהקיסר
הרומאי דאז, אדריאנוס, יעזוב עם צבאו
את המרחב. כאשר פרץ המרד היה על
הקיסר לשגר צבא מבריטניה.
המילחמה השמידה כליל את היישוב
היהודי. יותר מחצי מיליון נפש נהרגו
במהלכה, ועוד כמיספר הזה ברחו מן
הארץ. המילחמה הדאיגה את הרומאים,

על בר־כוכבא ומרידתו יש מימצאים
מעטים ביותר, רובם של הרומאים. השרי דים
היחידים שהתגלו היו המטבעות
שהטביע בר־כוכבא, כמה מגילות וכלי
בית שונים.
מימצאים ניכרים שהוסיפו פרטים, התגלו
בחפירות מידבר-יהודה, שנוהלו על-ידי
ייגאל ידין. אלה הראו כי בר־כוכבא הנהיג
בישראל שילטון דומה בשיטתו לשילטון

מי רצח
א ת סו ח ארי?

^ כן היה לסוחר הלונדוני יסוד לקבל
• את דברי סוחארי. כאשר נפגשתי עימו
בלונדון, לפני כעשרה ימים; לא ידעתי
על שיחות אלה. אולם כיוון שרצח סוחארי
היה רשום בזיכרוני, שאלתי אותו כבדרך-
אגב אם הכיר את הסוחר. הוא הגיב כמעט
בהתעלפות, וסירב להאמין כי סוחארי
נרצח. כאשר הראיתי לו קיטעי-עיתונות
שהיו עימי, המתארים את הרצח, נזכר
כי אכן חדל לקבל קריאות־טלפון מסוחארי
מזה כמה ימים. לבסוף סיפר לי את פרטי
השיחות בינו לבין סוחארי. עתה, כמובן,
אין לאותו סוחר לשם מה לבוא ארצה,
אלא אם כן הוא יודע את זהות שותפיו
של סוחארי.
מבדיקות שערכתי בישראל לאחר מכן
התברר לי כי הבדואים הקשורים, כנראה,
עם סוחארי, כפופים למרות קאדי באיזור
יריחו, וייתכן כי המטמון מוחבא אצל
הקאדי.
הרצח עצמו מהודה תעלומה למישטרת
ישראל. הלווייתו של סוחארי היתה רבת-
אדם, יותר מ־ 3000 מתושבי בית־לחם באו
אליה, כאשר ראש־העיריה, אליאם פרייג/
ספד לו. פרייג׳ עצמו אמר לעיתונאים כי
ייתכן שסוחארי נסחט על-ידי מישהו.
המישטרה עצרה תושב רפיח, שהיו לו
קישרי מיסחר עם הנרצח, ולטענת ד,מיש-
טרה הוא הסתכסך עימו לאחרונה. המימי
צאים הראו כי המכונית של הנרצח עצרה
ליד אתר־בנייה באיזור רמאללה, ליד
רמות, ושם נורה צרור מתת־מקלע לעבר
הנהג, שנהרג במקום. לא נערך כל חיפוש
בבגדיו, ולא נלקח ממנו מאומה. הנרצח
נורה מכיוון ימין, ונראה כי הוא ניסה
לצאת מן המכונית, בפתחו את הדלת
השמאלית, אולם מת.
ברור כי יצא לפגישה מכיוון שהכיר
היטב את המטלפן אליו. ברור כי המטרה
לא היתד, שוד. הוא לא לקח עימו כל
כסף, ובכלל לא נהג לעשות עסקות מחוץ
לביתו או חנותו.
העובדה כי החזיק ברשותו את ״אוצרות
בר־כוכבא״ יכולה לזרוק אור אחר על
כל הפרשה. ייתכן כי הרוצחים הם שותפיו,
שחשבו כי רימה אותם, ושמכר את המטמון
כאשר הוא מספר להם שהסוחר הלונדוני
דוחה כל הזמן את בואו. ייתכן כי סירב
לחלק עימם את דמי־הקדימה שקיבל.
ייתכן גם כי קונים אחרים, שרצו באוצרות׳
ושהוא סירב למכרם או ליתת-להם,
הם שהרגו אותו. מתוך הנחה כי עם
שותפיו הבדואים ייקל להם להסתדר.
דבר אחד ברור: מחזיקי ״אוצרות בר־כוכבא״
ירצו כיום למכרם בכסף, ולשם
כך יציעום למכירה. במוקדם או במאוחר
יגיעו ״אוצרות בר־כוכבא״ לסוחרי־העתי-
קות, ואז יהיה אפשר להתחקות אחרי
נתיב הקניות עד לרוצחים.

יגאל לביב ;

העדה המאווקאית מתגייסת להפגנה

שחוו ־רבן

מפגינים נושאים את השלט המסמל יותר מכל את מהות
המערכה סביב החקירר! הפלילית נגד אהרנן אבו־חציוא :
״שריהדתות לבן, למרות שהוא שמור.״ ההפגנה הבליטה את הנושא העדתי של המיקרה* .

11 שתי מתנגדות למסע למען

1י ^ אב^חצירא הביאו קוצים
| מול הפרחים של תומכיו. שתיהן סולקו.

^ הרון מלך ישראל !״ שרו שלושת
> //אלפים איש .״זיגל, דבר אל השר
בכבוד ובפרחים!״ צעקו המפגינים במק הלה
מאורגנת היטב .״שר־הדתות לבן,
למרות שהוא שחור !״ קראו הכרזות.
אולי היה זה סימלי שההפגנה שאותה
אירגן ״ועד ציבורי״ שהוקם לאחרונה כדי
להגן על שר־הדתות אהרון אבו־חצירא
נערכה בשולי מיגרש־הרוסים בירושלים.
היא התקיימה בחורש קטן, בפיתחו של
מישרד־הדתות. בקצה האחר של המיגרש
שוכנת תחנת־המישטרה המפורסמת של
ירושלים, ולידה בית־המישפט.
האוטובוסים הגיעו זה אחר זה, כשהם
נושאים על פגושם הקידמי שלטים: קרית-
מלאכי, אשדוד, אשקלון, רמלה, לוד, אילת.
השוטרים הצליחו אד בקושי לכוון את
התנועה ולמנוע פקקי־תנועה גדולים.
״אני לא יודע מה זד״״ אמר אחד המפגינים
,״אמרו לנו לבוא, אז באנו. הרווחתי
יום־עבודה. אני לא יודע מי אירגן את
זה. פשוט אמרו לעלות על האוטובוס!״
גישתו של מפגין זה, שהוכיח אמונה
קטנה מאוד בחפותו של שר־הדתות וב מטרות
ההפגנה, היתה שונה מזו של רבים
אחרים — רבנים נשואי־פנים, נשים יוצ־אות־מרוקו
שהשמיעו את היללה המפור סמת
שלהן, תלמידי ישיבה, ואפילו כמה
מאות אנשים שניכר בהם שהם מצאי-
אשכנז.
המפגינים הביאו פרחים — שושנים,
גלדיולות, מכל הסוגים. היו גם שהביאו

ג גו דגר

3 6 -1

קוצים, כדי להביע את מורת־רוחם מההפגנה.
כשהתאספו האלפים מול מישרד-
הדתות, לא היה בו השר. הפרחים הונפו
אל־על. הקריאות נשמעו מכל עבר. המע גלים
הזכירו את מעגלי־הריקודים של גוש-
אמונים. הרוחות התלהטו כאשר כמה
צעירות חילוניות ניסו להפריע להפגנה.
הן גורשו בכוח תוך שניות מעטות. המיש-
טרה, שעמדה נכונה למצבים כאלה, אף
לא הספיקה להתערב.
המתח גבר ככל שהתקרבו מחוגי־השעון
ל־ 12 בצהריים, השעה שבה היתה אמורה
להתחיל הפגנת־הפרחים. האוטובוסים המ שיכו
לפלוט מפגינים. אחיו של אבו-
חצירא, משה, רבה של רמלה, הונף על
כתפי מפגינים, שיצאו עימו במחול. אחרים
לא שכחו את עוזרו של השר, הנמצא
לדבריהם ״במרתפי־העינויים של זיגל,״
וקריאות ״משה גבאי אדם טהור!״ נשמעו
מכל עבר.
כל אותו זמן עמדו שני עוזריו החופ־שיים־בינתיים
של אבדחצירא, דויד כנפו
ואברהם דדון, ליד אשר לזימי, מי שקבע
לראשונה שפרשת אבו־חצירא היא פרשה
עדתית. לידם עמד מארגן האגודה למען
חקירה הוגנת של שר־הדתות, ח״כ המפד״ל
בן־ציון (״בנצי״) רובין. הם הסתודדו עם
שוטרים, שהמפגינים תחבו לידיהם פרחים,

ותיכננו את מהלכה של ההפגנה.
לפתע פרצה מהומה רבה מעבר ל כביש•
אבו־חצירא עצמו הגיע במכו־נית־השרד
שלו. שמואלי, המפגין הניצחי
של ירושלים, ניסה להתקרב אליו, כשבידו
כרזות קרועות .״כתבתי שלטים נגדך, והנהג
של הרב עובדיה יוסף קרע לי
אותם !״ התמרמר. אך אבו־חצירא לא שמע
אותו. הוא. הוקף במאות מעריצים, שהת עקשו
לנשק אותו על לחייו. כמה רבנים
לבושים בקאפוטות שחורות ועטורים זקנים
שחורים, שיכלו להיות אביו או סבו של
אבדחצירא, התעקשו לנשק את ידו. השר
נראה חיוור, נרגש ומבוהל. הוא התחנן
באוזני המקיפים אותו, שדחפו ושמחצו
אותו :״רק אל תרימו אותי על הידיים !
זה לא ייראה יפה בטלוויזיה !״
שומרי־ראש מתנדבים מקרב הקהל,
שעליהם ניצח נהגו כבד־הגוף של השר
אבו־חצירא, הצליחו להכניס אותו אל
בניין מישרד־הדתות. הקהל זרם אחריו,
כשהוא מאיים להפיל תחתיו את דלתות
הלישכה. מזכירותיו הנאות של השר ניסו
בכל כוחן לסלק את הקהל, או זה היה
קשה :״חם כולם או רבנים מכובדים או
חברים של השר, אנחנו לא יכולות לסלק
אותם סתם כך!״ אמרה אחת מהן.
גדליהו שרייבר, המנכ״ל החדש של

סותיתקדים נגד חקיוה!(׳שטותית

אשמים בכל, בגללכם אבו־חצירא יילך לבית־הסוהו.״ הזקן ניסה לתקוף את העיתונאים
י את מצלמותיהם, אך נבלם על־ידי עוזרי השר, שניסו להרגיע את המון המפגינים.

1| \ 11 יון!! רן 1ההפרדה בחצר מישרד־הדתות בין גברים לנשים
י 1לא נשמרה בקפדנות. בתוך הדוחק הרב נלחצו

חכמים, מעריצי אבו־חצירא אל בתולות חסודות, שגם הן באו להפגין.
מישרד־הדתות, הצליח לשכנע את הקהל
לשמור על הסדר. בתוך החדר רחב־הידיים
של הלישפה עמד השר, כשהוא מביט מבעד
לחלון על ההמונים המריעים והמניפים
זרי פרחים, כאילו הוא אומד את מיספרם.
״אתה מוכרח לצאת אל האוהבים שלד,״
אמר לו לזימי. אבו־חצירא לא רצה לצאת,
הוא רצה שיבואו אליו.
לאורך המיסדרון הארוך של קומת־הלישכה
ניצב תור עצום של אנשים, נשים
וילדים. אחד־אחד נכנסו ללישכה, שבמר כזה
עמד אבדחצירא, נישקו, חיבקו, הגישו
את הפרחים שנערמו על השולחן .״אנחנו
איתך באש ובמים!״ הצהיר רב אשכנזי.
״לא ניתן לזיגל לשרוף את המרוקאים!״
החרה אחריו צעיר יוצא מרוקו.
מישהו מהמארגנים נטל את המגפון
הנייד :״המישטרה תכוון את התהלוכה
לכותל, שם נתפלל כולנו לזיכויו של אבו־חצירא
!״ שוטרים התחילו לנסוע על וספות
לפני הקהל לעבר הכותל. תנועת כלי־הרכב
הופסקה. בראש התהלוכה צעדו
שלובי־זרוע רבנים ועסקנים, שעוררו את
הקהל לשירה בעזרת מגפונים.
ליד הכותל ניסו לארגן ריקודים. הנשים
עמדו מאחרי החומה, צופות על הגברים.
אחת מהן שלפה תוף־מרים ונתנה קצב
לריקודי הגברים. האחרים פנו אל הכותל
והתפללו.
תיירים מיהרו לשלוף את המצלמות
שלהם, ולצלם את ״החסידים הרוקדים.״
רק אשה אחת, דתית, שעמדה והתפללה
בדבקות רבה ליד הכותל, התעוררה מתפי לתה
ושאלה על מה המהומה.
כשנענתה הפליטה :״בושה !״ ועזבה את
המקום הקדוש.

1.37

ירים תופעה דומה לזו שפגעה ביהודי גרמניה
ופולין בתקופת היטלר.

עורך ״אוקטובר״
מגדה שהוא ביק ו
דנני שנים בזאנאו

האיש השנוא
ביותר
ר* ק ח תי עט ונייר ואמרתי לעצמי :
• מדוע לא אעשה דבר דומה וארשום
כל מה שעולה במוחי כשאני שומע את
׳השם היטלר?
מה אני יודע עליו?
היטלר — אוסטרי, ששלם בגרמניה
כמו נפוליון האיטלקי, שהיה שליט בצרפת.
נולד ב .1889-באותה שנה ובאותו
חודש נולדו ההיסטוריון הדגול ארנולד
טוינבי, הדיקטטור הפורטוגלי סאלאזאר
והשחקן צר׳לי צ׳אפלין.
באותה תקופה נולדו :
המנהיג ההודי גוואהרלאל נהרו.
הסופרים המצריים אל־עקאד, טהא חו־סיין
ואל־מאזני.
הסופר הצרפתי ז׳אן קוקטו.
הסופר הישראלי שמואל יוסף עגנון,
אשר זכה במחצית פרס־נובל לספרות.
הסופר הרוסי מריס פסטרנאק, מחבר
ד״ר דיוואגו, אשר דחה את פרס־נובל
לספרות.
באותם הימים נבנה מיגדל-אייפל בפאריס.
הסוציולוג
היהודי האמריקאי זיגפריד
קראקובר הפיק את הסרט מקאליגרי טד
היטלר.
היטלר התאבד בשנת .1945 יום אחד
לפניו נרצח ידידו, בניטו מוסוליני. יחד
עימו נפטרו המדינאי הבריטי לויד ג׳ורג׳,
הנשיא האמריקאי פרנקלין רוזוולט וה משורר
הדגול פול ואלרי.
הוטלה הפצצה האטומית הראשונה.
התגלה ויטמין.
פותחו מכשירי הראדאר.
מוסיאון־השעווה של מאדאם טוסו ב־
.לונדון, ערך מישאל בין 3500 מבקרים,
ישבו התבקשו לציין מיהם האנשים הש נואים
ביותר בהיסטוריה. התשובות:
( )1היטלר.
( )2אידי אמין.
( )3ניכסון.
( )4מאו צה־טונג.
( )5דראקולה.
זהו כמעט כל מה שאני יודע על הים-
לר. ועוד: היטלר שרף
מיליוני יהודים
בתאי־הגאזים.
ראיתי את אחד מתאי־הגאזים הללו
בדאכאו, סמוך לעיירה נירנברג, שבה
התקיימו מישפטיהם של פושעי מילחמת־

שנלישבתתו נספתה
ב מי בצע סי ני
שסאואת הציע
לנאצר להק ים
מישטד דיקטטורי
והתחת 1על נ ו
שחוץ 1גנושת
השואה היה היטלו
בס ד ו בעיני

היטלו 1) 1ו ח 1ו
ך ל העם היהודי התייצב מאחרי
מנחם בגין, כאשר עלה קיצפו על
הדברים שהתפרסמו בעיתונות המצרית
עליו ועל היטלר, ובעיקר — על ההש וואה
ביניהם.
הם (הישראלים) איבדו מיליונים של
קורבנות, וזוהי סיבה טובה לשנוא את
היטלר. לנו אין סיבות רבות לערוך
השוואה בין שני האנשים.
היהודים טוענים כי היטלר שרף והש מיד
אותם — גברים, נשים וטף. היו אלה
העינויים וההשפלה המכוערים ביותר ש אירעו
בהיסטוריה של העם היהודי. די
בכך שבכל מישפחה יהודית חסרים האב,
האם או האח. היטלר הוא אשר שיסע
את היהודים. הפחד, הרגשת חוסר־הביט־חון
והתחושה של אי־האימון בעתיד, או
באנשים בכלל, מושרשים עמוק, ולא
קל לטפל בהם תוך עשרות שנים. לכן
אין זה מהר בכלל לגלות כי קפקא,
פרויד, זינגר ושאגאל נמנים על קבוצת
הפילוסופים של החרדה.
כל יהודי המגיע לקאהיר מישראל, מ-
ארצות־הברית או מבריטניה מניח על
השולחן, כמנה ראשונה בשיחה, את ה השוואה
ביו היטלר ובגין.
ערכנו כמד. נסיונות. שאלנו קבוצה
של אינטלקטואלים מצריים צעירים: מהו
הדבר הראשון העולה בדעתך כאשר אתה
שומע או קורא את השם היטלר?
בין התשובות שקיבלנו לא היה דבר
שהצביע על־כך שהיטלר הוא אשר שרף

זהו מאמר פוקח־עיניים מבחינו ת רבות.
לדעת רכים, כתב אניס מנצור, איש־אמונו של אנוור אל־סאדאת,
א ת המאמר הזה על פי כק שת הנשיא עצמו, כדי
להנחות א ת העיתונאים והקאריקטוריסטים במצריים לחדול
מהשוואת מנחם בגין לאח־לך היטלו*.
אך מנצור מגלה כמאמר זה גילויים רכים _ לארק על
עצמו ועל מי שפחתו, אלא גם על חיי־הרוח של האינטליגנציה
המצרית, ועל הפער כינה וכין התודעה הישראלית.
מצריים נכנסה למילחמת־העולם השנייה במדינה משועבדת,
תחת כיבוש כריטי. כאחת משיאי המילחמה, הטילו הבריטים
מצור על ארמון המלך פארוק, השפילו אותו ואת מצריים לעיני
כל, והכריחו אותו למנות ממשלה מצרית לפי תכ תיכם.
הצכא הגרמני, שעלה על מצריים מלוב, נראה, על בן,
בצכא משחרר מעול משעכד. אנוור אל־סאדאת לא היה היחידי,
כדור המצרי הצעיר של אז, שהתייחס משום כך כאהדה גלוייה
לגרמניה הנאצית ולמנהיגה. למעשה ראה כמעט כל העולם
הערכי כגרמניה מעצמה הראוייה להערצה, הלוחמת כ ש תי
המדינות הקולוניאליות — בריטניה וצרפת.
כמאמר זה שפורסם בשבועון ״אוקטובר״ ,מסביר מנצור א ת
הרקע הרוחני והפוליטי לכך. הוא הודיע שהוא מעוניין ככ ד
שהמאמר יפורסם כישראל, ואך דאג להעכיר כטלפון הסכרים
כדי להבטיח את דיוק התירגום ואת הכ הרת כוונותיו.
כותר ת המאמר אומרת :״מלח על הפצעים: אמור לי מה
אתה יודע על אדולף הי טלר:״

יא״ אניס מנצור —

את היהודים בתאי־הגאזים. רק במקרים
בודדים הוזכרה העובדה הזאת, וגם אז
לגמרי במיקרה.

יש בכך כדי להוכיח כי היטלר אינו
שם או משמעות הגורמים לזעזוע במוחם
׳׳או בדמיונם של המצרים. אין בהיי המצ־

העולם השנייה. דאכאו הוא מקום נתעב,
שבו נוגעת כף רגלך באדמה שחורה,
ואתה מרגיש כי זהו אפר מן הכבשנים,
או שרידיהם של הקורבנות. אתה נתקל
פה באבק שחור. לאחר מכן אתה נכנס
לחדרים, שעל קירותיהם ציפורניים ודם.
המבקרים אינם מסוגלים לעמוד בכך.
היו ששלחו את ידיהם אל התמונות וקרעו
אותן לגזרים .־
ראיתי את כל אלה. הרגשתי תחושת-
מחנק. פחד. נשארתי במקום יממה או
יותר. התכנסתי בתוך עצמי, וניסיתי להדחיק
את המראות. לא רציתי לזכור את
׳מה שראיתי, וזה מה שהיהודים אינם
מסוגלים לעשות.
׳ צריך להבין אותם: איש אינו יכול
לקבור את אמו, אביו ובנו בקלות כזאת,
ולהפוך את הזיכרון לתחושה של אדישות,
אפאתיה.
לפיכך הזיכרונות השחורים הללו רדומים
בקרבם — אך לא מתים. תרדמתם
קלה מאוד. די שתתקרב אליהם כדי
שיקפצו ממקומם בבעתה — וזהו בדיוק
מה שקרה למר מנחם בגין, אשר על
בשרו עברו מעצר בבתי־הסוהר, סבל
;וייסורים, עד לבריחתו לישראל, שם הפך
;אחד מעמודי־התווך, השומר על החים־
אי-אפשר לפתור או להביו את התסביך
הזה, מבלי לחזור אל היסטוריה של
היהודים באירופה או בפלסטין.
על־כן, באיגרת ששלח אל הנשיא אל-
סאדאת ב 18-באוגוסט, ניצל מר בגין

את ההזדמנות כדי להעלות את מכאובם
של ישראל והעם היהודי. בגין ביקש
להביו מדוע המצרים משווים אותו להיט לי
ואת מעשיו — למה שעשה היטלר
ליהודים. כל היהודים לא יהססו להתייצב
מייד מאחוריו במיקרה כזה.
טענת המצרים היתד. כי גירוש היהודים
מגרמניה על־ידי היטלר הוא אשר גרם
להם לחפש מולדת ולבקש נקמה בפלס טינים
אשר לא היו הגורם לפגיעה
או למסכת״הייסורים שמהם סבלו היהודים.
בגין
טען, לעומת זאת, כי החיפוש
אחרי מולדת או ״המולדת״ הוא חלום
היסטורי עתיק־יומין, והדיבורים על היט־לר
ובגין לא יגיעו אל קיצם לפני שיעבור
עוד זמן רב. מה שחשוב יותר בכל
המשבר הזה הוא, כי נלמד ממנו לקח
ונשתמש בו כהוכחה למרחק הגדול המפריד
בינינו לבינם. צריך ללמוד להכיר
את ההבדל הגדול במשמעות שאנו מייח סים
לשמות, למושגים, לתכנים ססויימים.
עליהם, בישראל, לדעת מה אנו מבינים•
אנו צריכים ללמוד להכיר מה מכאיב
להם. זהו תנאי חיוני ליצירת הבנה
הדדית, למען שכנות טובה מחר, ושלום
— מחרתיים.

בל תי־ חו קי״
ן* א ם נו תרו עובדות נוספות, העולות
י * על הדעת כשמזכירים את השם היט־לרי
יש אומרים שהוא סבל מכך שהיה
נמוך־קומה, למרות שכל מי שעמד לידו
להצליח ולראות בבירור.
אינני חושב שאני זוכר פרטים נוספים
על המנהיג הגרמני אדולף היטלר, פרט
לכך שהיה בן בלתי-חוקי * .היו שאמרו
כי השינאה ליהודים נבעה מן העובדה
שאמו עבדה כמשרתת אצל מישפחה
יהודית בווינה. אינני מאמין לסיפור הזה.
ידוע כי היטלר הוא אחד הבנים הלא-
חוקיים שנכנסו להיסטוריה, כמו הקאנצלר
וילי בראנדט, השחקנית סופיה לורן,
נשיא-ארגנטינה חואן פרון ואשתו, איז־

סאדאת עם קבוצת פרופסורים מאו ניברסיטת
אלכסנדריה. השיחה שהתנהלה
ביניהם היתד. תענוג שיכלי. נשמעו בה
התבטאויות שהביעו כנות, אומץ־לב ופט־ריוטיזם.
אל־סאדאת דיבר על הדיקטטורה
והדמוקרטיה. הוא סיפר כי מאז ילדותו
חלם על גבורה. שביקש לחקות את גאנדי
ואת היטלר. אל־סאדאת הוקסם על־ידי
כמאל אתא־תורב. ילד שחלם להיות גי בור
ולעלות מהכפר מית אבו־אל־קום
לקאהיר.

היטלר ובגין בקאריקטורה מצרית*״
״סטרתי על לחיי, כיסיתי יאת עיני

אדולף היטלר כראש אלופיו
ילד בלתי־חוקי, בעל אשך אחד
ראהו כענק. האמת היא שהיה קצר־קומה,
כמו צ׳רלי צ׳אפלין, שנולד עימו*.
* זוהי טעות. היטלו היה בעל קומה
ממוצעת.

היטלר התלונן שיש לו אצבעות נשיות.
אף אחד לא ידע בדיוק מהו צבע עיניו.
איש לא העז להביט אל תוך עיניו. הברק
המופלא של עיניו נבע מכך שהוא היה
קצר־רואי ונאלץ למצמץ בעיניו, כדי

בלה, הצייר לאונרדו דד-,וינצ׳י, ראש
ממשלת־בריטניה רמזי מק־דונאלד, הממציא
האנגלי סר־הנרי סטנלי, השחקנית
הצרפתיה שרה ברנאר והסופר הצרפתי
דאן דנה.
המידע האחרון שיש ברשותי על היטלר
הוא שבעת הלווייתו גילו שיש לו אשך
אחד בלבד הפתעה לא פחות קטנה
היתד, כשהנשיא (התוניסי) בורגיבה גילה
שיש לו אשך אחד בלבד. הרופאים
והפסיכיאטרים צריכים לחפש את ההלכה
הפסיכולוגית.
בראשית החודש נפגש הנשיא אנוור אל*

אל־סאדאת סיפר עוד כי ביום שבו
דנו חברי מועצת המהפיכה (ב־ )1952 על
צורת־השילטון המתאימה להם, אחרי גי רוש
המלך פארוק, הוא חיווה את דעתו:
#.נו זקוקים עתה לדיקטטורה — והדגיש
זאת פעמיים. חבריו גינו אותו. אבל אל־סאדאת
ידע אל־נכון כי זהו מה שרוצה
עבד־אל-נאצר.
כיום הוא מודה כי עמדה זאת היתד,
אחת הטעויות הגדולות ביותר שעשה
בחייו. כאשר עלה לשילטון, עשה תפנית
ויישם את הדמוקרטיה, וכך שולט העם
(המשך בעמוד )90

* פרט זה אינו נכון. יתכן כי אביו
של היטלו נולד מחוץ לנשואין.
•* פוט מוזו. להיטלו לא נעוכה כל
הלווייה. מייד אחוי התאבוותו נשופה
׳גופתו כליל, ואיש לא ראה אותה.

* למעלה כתוב ״הייל בגין !״ בגין מחזיק
בשלט שעליו כתוב ,״מדיניות העובדות
המוגמרות, סיפוח אדמות בכוח, זילזול
בהחלטות הבינלאומיות, עינוי העצורים,
ישראל הגדולה.״

בגין, היטלו־ ואנתוו ^ 1

הוא היה סניגווו שר עמוס אוריון. הוא גם
סניגורם שד אושו׳ ואהוונ החשודים ברצח אורון

ן * סניגו ר שלי דפק אותי!״ כך
/ /י י התלונן עמוס אוריון מהיום שבו
שמע בתדהמה את הרשעתו ברצח. דב
לבנה בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
הוא חזר על האשמתו זו לפני כל מי
שהיה מוכן להקשיב לו. הוא כתב מיכתבי־תלונה
נגד הסניגור ללישכת עורכי־הדץ
ולבית־המישפט המחוזי, אשר הרשיע אותו.
״הסניגור שלי קשר קשר עם אנשים
אחרים כדי להרשיעני. הוא הכשיל בכוונה
את הגנתי במישפט, וסחט ממני כספים
במירמה!״ זעק אוריון.
האשמותיו גרמו לכך שהסניגור המושמץ,
אשר הגיש כבר עירעור בשמו לבית-
המישפט העליון, פנה בבקשה לפטרו
מייצוגו של אוריון. השופט יצחק קיסטר
התבקש לקבוע כי אחרי כל ההאשמות
הזדוניות שטפל אוריון על סניגורו, לא
יוכל עוד לייצגו. השופט קרא את הבקשה,
שמע כי אוריון קיבל העתק מבקשה זו
וסירב להגיב עליה, ורק פלט לעבר השומר
בבית־הכלא :״זה לא עניין לבית־המישפט!״
01 היה להשיג, וכי הוא ייצג אותו במירב
הכישרון והחריצות שעורך־דין מקדיש
ללקוח. אמנם נכון שבאותה תקופה, ב־, 1971
כאשר עמד אוריון לדין, כבר היה קדר
עורך-דינם הקבוע של אהרוני ואושרי מזה
יותר משנתיים. הוא ייצג אותם בכל אחד
מהמעצרים הרבים שבהם הסתבכו בסוף
שנות ה־60׳ ובתחילת שנות ה־סד. הם
נחשדו מדי פעם בשוד־יהלומים זה או
אחר -ובהברחת חשיש בכמויות אדירות,
אבל תמיד יצאו בלי שהוגש נגדם כתב-
אישום.
גם במישפט היחידי שהוגש נגד טוביה
אושרי על החזקת אופיום בד ,1974 שבו
הורשע ונידון לקנס כספי, ייצג אותו עורך־
הדין קדר. במיקרה היחידי, שבו נחקר
אחרוני ב־ 1978 בחשד שוד מלטשת־״הלומים
לא היה קדר בישראל. הוא שהה אותה
שנה בארצות־הברית. לכן לא ייצג את
אהרוני. התיק נסגר ונגנז בפרקליטות.
את טענותיו של אוריון נגדו הסביר
קדר בכך שבכלא נפל אוריון קורבן להש פעתו
של עבריין בשם שילון, שנטר טינה
לקדר על שלא הסכים לייצגו, והסית את
אוריון בטענה כי סניגורו בגד בו.

הידידות
^ ב,,דקר״
^ י שהייה התובע במישפטו של אוריון
י בתל-אביב, שימחה תקוע זוכר דבר
נוסף: שאושרי ישב באולם בית־המישפט
והקשיב לדיונים בכמה ישיבות במישפטו
של אוריון.
לכאורה לא יהיה אז קשר בין השניים.
אוריון היה צעיר, שהשתחרר זה עתה
משירותו בחיל־הים בסיני. הוא חזר לתל-
אביב רק כארבעה חודשים לפני המיקרה,
והתחיל לעבוד כשומר בברינקס.
בדרך מיקרה הכיר ברחוב את הגרושה
היפהפיה, שרה דנוך. זד. היה שלושה
חודשים לפני המיקרה. השניים התאהבו,

ב־ 21 בינואר 1974 שיחרר השופט קיסטר
את הסניגור, ומכיוון שהחוק מחייב העמדת
סניגור לנאשם ברצח, מינה לו את עורך-
הדין יואל צור.

הסניגור
ה טוב ביותר
ד* ימים אלה חזר עורך־דינו של אוריון
״ באופן דרמאתי לחדשות, כאשר הוא
מייצג את מי שנחשדים ברוצחיו של אוריון
ועזר כהן — רחמים אהרוני וטוביה אושרי.
הסניגור, אליהו קדר, אמר להעולם הזה
כי אוריון הגיע אליו, כאשר בדרך מיקרה
חיפש את הסניגור הטוב ביותר שיכול

כי היו אלה דברי שקר שאמרה כדי
להשתחרר ממעצר. גם שרה היתר. עצורה
כחשודה בשותפות בתיכנון שוד ברינקס,
שבמהלכו נהרג ליבנה.
שרה נשאלה אם אוריון מכיר את אחיה,
שאחד מהם, ישראל דנוך, נעצר גם הוא
השבוע בקשר לרצח אוריון. שרה ענתה
כי אוריון פגש דרכה את אחיה, אולם
זוהי היכרות של אמירת־שלום בילבד,
ואין להם כל עניין משותף לשוחח עליו.
הייתכן כי דווקא אושרי, אשר התגלה
בימים אלה כמאהבה של שרה מו ך ואבי
בתה התינוקת, התיידד אז עם אוריון עד
כדי כך שבא להקשיב למישפטוו עורך-
הדין קדר מספר כי יחסי־ידידות נקשרו
בין השניים כאשר אושרי פתח בכרם-
התימנים מיסעדת־דגים, וקרא לה דקר,
על שם הצוללת האבודה. אוריון, שהיה
בחיל־הים, הבטיח להביא למיסעדה את
כל חבריו מהצבא, וכך נקשרה הידידות
בין השניים.

מישפט
ה קו פי ם
ודיון השיג לבסוף את עורך־הדין,
הפרופסור דוד ליבאי, שייצג אותו
בעירעור. הוא שילם תשלום צנוע וסימלי
לסניגורו, שחשב כי הצעיר שהשתחרר
זה לא מכבר מהצבא אינו יכול להרשות
לעצמו הוצאות גדולות. מה גם שלאוריון
לא היתד. מישפחה או קרובים.
עורד־הדין קדר טוען כי הוא אלרגי

תה היה תפקידה של שרה , 1111
חגו ושה ון־פהפיו ז, שעמוס אוריון
בגל
ב מי קו חבו חו ב וא שד
סיכלה את האלי!:׳ 1של׳:1 1מי ש פט?

עדה שרה ד;וף
איך הכירה את אוריון ברחוב?

פרקליט קדר
מה משה אושרי בבית־המישפט?

והיו חברים. עמום היה ישן מדי פעם אצל
שרה, שגרה עם אמד. המשותקת.
ביום הרצח טען אוריון כי חזר לביתה
של שרד. בשעה ,6,30 השעה שבה קרה
הרצח. שרד. היתד. אמורה לתת לו אליבי.
אולם שרד. מסרה שעות שונות בכל אחת
מהעדויות שלה, ואי-אפשר היה לקבוע
אם אוריון בא לדירתה בשעה 6.30 או 7
או יותר מאוחר — דבר שהרס את האליבי
של אוריון.
שרה גם מסרה באחת מהעדויות במיש־טרה
כי ביום הרצח היה אוריון נרגש
מאוד, וסירב לומר לד. מד. קרה. היא
חזרה בה מעדות זו בבית־המישפט, וסיפרה

לשיחות על שכר־טירחה, אולם הוא בטוח
כי קיבל תשלום עבור הופעתו.
ב־ , 1977 בבית־הכלא, הוציא אוריון חו ברת
בת 16 דפים, שקרא לה עמוס אוריון
— מישפט הקופים — מימצאי חקירותי.
החוברת מופנית נגד המישטרה, התביעה
ובתי־המישפט, שלדעתו גרמו לו את העוול.
באחד ממישפטי־הפתיחה כתב :״אני רוצה
לומר כי הם אשמים באחד הקשרים הנת עבים
ביותר, והוא ניצול החוק לשם שליחת
חף־מפשע לבור הכלא.״
עדיין קיימות תמיהות רבות בפרשת
אוריון, אושרי ואהרוני — ורק לסניגור
פיתרונים.

(המשך מעמוד )39
באמצעות החוקה על עצמו. בכך גם
מתגשמות התיקוות שאותן לא ידע אל-
סאדאת בחייו הפוליטיים בעבר. איש
אינו נכנס לכלא בבוקר, כפי שקרה
לסאדאת.
; כאשר דיבר הנשיא על היטלר, אמר
לי עיתונאי ישראלי: סטרתי על לחיי,
כיסיתי את עיני בשתי ידיי ואמרתי
לעצמי: זד. יהיה משבר פוליטי רציני
,עם מנחם בגין!
באותה שיחה באלכסנדריה אמר הנשיא
אל־סאדאת: במשך חמש שנים הצליח
היטלר לחולל ניסים תעשייתיים וצבאיים
בארצו. לא עלה על דעתו ולא על דעתנו
— אנו אשר ישבנו לצידו והאזנו לדב ריו
— מה שעשה היטלר ליהודים. כל
מה שחשבנו עליו באותם ״רגעים היה
שהיטלר הוא אויבם של הבריטים, אוי בינו,
וכי אנו מסונוורים מכוחו ומניצ־חונותיו
המכריעים. הרי האנגלים עצמם
היו מסונוורים מהיטלר!
הסופר היהודי סול בלו, שזכה בפרס־
(ובל לספרות, כתב במירושלים ובחזרה
כי הנשיא אל־סאדאת שלח ב 1953-לסידני
גרוסון, העורך הראשי של ניו יורק
טיימם, ולקתרין גראהאם, בעלת וושינגטון
פוסט, מיכתב בכתב־יד ובו הביע הערצתו
להיטלר. זה היה לפני 27 שנה, וסאדאת
אף הדגיש כי העריץ את גרמניה, שעלתה
במהירות עצומה ורשמה הישגים מזהי בים
בכל •התחומים.

״לא הרג

ל* ניצחון הגדול ביותר של גרמניה
י י היה על אויבינו — האנגלים.
אני עצמי, כמו רבים מאותם שנפגעו
בשנת — 1956 וכמי שאיבד במילחמה
אה, אחות, בן־דוד וששה מן האנשים
היקרים לי ביותר — קיוויתי באותו הזמן
שאללה ישמיד את היהודים, שמוטטו
עלינו את השלום והביטחון, ושפגעו ב־מישפחד.
בפורט־סעיד ובערים אחרות.
הסופר הישראלי עמוס אילון ציטט מיש-
פט שכתבתי באותם ימים, כאשר הצהרתי
שהיטלר לא הרג בהם די. מישפט זה
הובא בספר מציאת מצריים שראה אור
לאחרונה, ולאחר מכן נאמר שאני פירש תי
את הדברים הללו באומרי כי לסופר
בזמן מילחמד, יש תותח, וזהו העט שלו,
ומישפט זה הוא אחד מפגזי תותחי.
במילחסת 1967 איחל כותב יהודי ממוצא
גרמני, מחברו של הספר מימי אסואן,
שהיהודים ישליכו פצצת־אטום על הסכר
הגבוה, מצריים תטבע, ויהיה מבול. ניח
חדש יגיע מישראל באונייה, ויציל את
העם המצרי, ותחת שמצריים תהיה מתנת
הנילוס, היא תהיה למתנתם של היהודים.
אותו סופר כתב: הערבים הכריזו שהם
יקברו אותנו בים. אנו ניתן להם ים,
ונעניק להם חיים כפי שנוח העניק חיים
לאנושות כולה.
איש מאיתנו איננו יכול להניח ידו על
הכותל המערבי ולהזיל דמעות. אין לנו
סיבה לכך. ברם, אסור לנו לזלזל ברגשו תיהם
של אותם העושים זאת בגלל סיבות
שעלינו ללמוד להכירן. הידיעה היא
תנאי ליצירת הבנה הדדית, והבנה הדדית
היא הקדמה לידידות, והידידות היא שליח
השלום.
היתה זאת הערכה לא-נכונה מצידנו
לבקש מן הישראלים לצחוק לשמע ההש וואה
שהיטלר דומה לבגין, או שהיטלד
הוא בגין עצמו. אם מד, שעשינו היה
מתוך חוסר־ידע, הרי שאנחנו אשמים,
ואם התכוונו לפגוע בכוונה תחילה, עלינו
לדעת כי יהיו לכך תוצאות אצל המוסדות
המקבלים את ההחלטות, שותפינו לשיחות׳
מבצעי הנסיגה, ושוחרי־השלום שם.
אם אחזור ואקרא מאמר זה מתחילתו,
אמצא כי הדברים שכתבתי על השואה
(״הולוקוסט״ היא מילד, יוונית, שקיבלה
את המשמעות של שריפה טוטאלית של
היהודים במחנות־המעצר הנאציים) אינם
עולים על עשר שורות. לא נתכוונתי לכך,
אבל זה בדיוק המקום שתופסת משמעות
אכזרית זו אצל המשכילים המצריים.
אני יודע כי על הנושא הזה נתפרסמו
מאות ספרים, סרטים ומחזות אצל היהו דים.
אין להאשים אותם או אותנו.
השואה היא פצע שותת־דם בכל בית
ובכל לב יהודי, בכל מקום ובכל זמן.
הדברים שכתבנו, והלעג שלנו, הם כמלח
שאנו זורים על פצעים פתוחים. עלינו
לחסוך את המלח כדי שהפצע יגליד, ואז
הדורות שיבואו אחרינו ייהנו ממה שנשלל
מאיתנו: השלום ובירכת האלוהים.
ה עול ס הזה 2247

לשגע
את אילת

את הסיפור ד.זה שמעתי מציפור פרטית
נודדת שלי, שחזרה לא מכבר מאילת,
העיר הדרומית.
במועדורהים־התיכון באילת, כך לחשה
לי, הסתובבה לה יפהפיה בלונדית שנראתה
מאוד מוכרת. במשך היומיים הראשונים
לשהותה במועדון היתד, מוקפת בחיבוקים
ונישוקים מבחור צרפתי צעיר כבן ,18
שענה לשם פיאר דלי, ושדאג שלא
להשאירה לבדה לרגע, מפחד המוני הזא בים
המסתובבים בשטח, כשהם שוחרים
לטרף.
אני יודעת בדיוק מה עושים לבני-אדם

סילבי וורטן
לחזור לבעל

אילת. בלי

החום, הנוף והאווירה
סנטימנטים.
יום מאוחר יותר אפשר היה לראות את
הצרפתיה היפה עם אחד מאנשי־הצוות
הישראלים של המועדון, שעימו בילתה
במשך שבועיים תמימים על חוף הים. לא
נשאר אפילו זכר לאהבה׳ הקודמת.
אני בטוחה שכאשר תחזור אל בעלה
בצרפת תספר לו גיסים ונפלאות על ישראל,
ואולי אפילו תכתוב איתו שיר. אחרי
הכל, בעלה אינו אלא ג׳וני האלידיי,
כן, ההוא, והיא הצרפתיה היפה סילבי

וורטן.

אני מאוד גאה שאני הראשונה המבשרת
לכם על הביקור הזה שלה בארץ.
דירות נפרדות
כשהגיעה אורלי זוהר לעיר הגדולה,
תל־אביב, מקיבוץ כרמיה שליד אשקלון,
היו לה המון ציפיות ותיקוות. לא לקח
ליפהפיה זו הרבה זמן, וכבר אז סיפרו
לי שהיא מנהלת יופי של רומן עם גבר
שהוא מבוגר ממנה בשנים רבות.
אז היה כל הסיפור די בסוד, מאחר
שיורם ליבוכיץ, המחזר הנלהב, היה
עדיין בעלה החוקי של הבדרנית רבקה
מיכאלי. מאז עברו כארבע.שנים, ושני
הנחמדים האלה הספיקו המון ביחד. יורם
התגרש מרבקהלה, ואני יודעת שהשניים
המאוהבים התגוררו ביחד בדירה שרכשו
במשותף, ושהפכוה לקן־אהבה אמיתי.
יורם נהג להביא לביתם את שני ילדיו
מנשואיו, מה עוד שאמם מתגוררת מעבר
לרחוב.
מספרים לי ברמודאביב, שהשניים רכשו
במשותף פנטהאוז מפואר בצפון העיר,
ובמשך כשנתיים בנו אותו יחד לתפארת.
אלא שאליה וקוץ בה. ציפור קטנה
לחשה לי שהיום מתגוררים אורלי ויורם
בנפרד. לא בחדרי־שינה נפרדים, אלא
בדירות ׳נפרדות. אני באמת לא יודעת אם

1 1 1 1

1111

איעדחצינוו והמזכירה בהריון
לפני שבועיים מיקדה
הצעירה שעלתה על כבש מטוס
אליה את המבטים של עובדי נמל־התעופה ומבטי הנוסעים שטסו
איתר, לארצות־הברית. אחדים מהם הכיר אותה כמזכירתו וכידידתו
הקרובה של אחד מאישי־המדינה הבכירים. אחרים סתם התפעלו
מיופיה.
אולם הצעירה לא נראתה מאושרת. קל היה להבחין במתיחות
הרבה שעל פניה. כהרגלה, היתד, לבושה בקפידה רבה, בחליפה
תפורה היטב. שערה השחור והגולש הבהיק. היא ׳נסעה בגפה,
אם כי ידיד טוב, עוזרו של אותו מנהיג, ליווה אותה עד פתח
המטוס.
הנסיעה לארצות־הברית היתד, סיומו של פרק בחייה הסוערים,
ותחילתו של פרק חדש. כי אותה צעירה נסעה לאמריקה הרחוקה
כשהיא נושאת בקירבה את ילדו של אותה אישיות בכירה.
על הרומן בין השניים ידעו הכל כבר שנים רבות. המנהיג
לא ניסה להסתיר זאת, והיד, מופיע איתה בכל מקום, לעיתים
תוך הפגנת אהבה רבה.
הקשרים בין השניים החלו שנים רבות לפני כן, כשאותה
אישיות היתד -עסקן בדרג נמוך ביותר. אז היא היתד, המזכירה
שלו במיפלגה.
השמועות על כך שהבום מתעסק עם המזכירה שלו לא חרגו
מגדר השמועות על כל בום אחר ומזכירתו. אולי בהבדל אחד:
במיקרה הזה, היתד, אותה צעירה ידועה כאשד, יפהפיה, בעלת
תווי־פנים נאים, צוואר ארוך וגוף מושך, ואילו העסקן החל
משמין.
במשך השנים גרם הרומן בין השניים מדי פעם לסערות.
אחת הסערות המפורסמות ביותר אירעה במוסד לאומי חשוב.
איש־ד,ציבור נכנם עם המזכירה הנאמנה לחדרו, ושכח לנעול
את הדלת. לפני כן הזמין במיזנון שני ספלי־קפה, וביקש שיביאו
אותם לחדרו.
מלצרית המיזנון התעכבה, משום־מה, ולא הביאה מיד את
ההזמנה. בינתיים שכחו השניים שהקפה הוזמן.
כשהגיעה המלצרית לחדר, כשבידה המגש, היא דפקה קלות
על הדלת ופתחה אותה. המלצרית נדהמה לראות את המנהיג
והמזכירה במצב שלא השאיר שום מקום לדימיון. המגש נפל
על ד,ריצפה והמלצרית, נערה בת ,16 לקתה בהלם. רופא הוזעק
למקום והמלצרית נלקחה, כשהיא סובלת מהלם, לבית־חולים.
צמרת־המדינד, כולה ידעה על הפרשה, אולם רק מעטים ידעו
על פרשה אחרת של הזוג הרומנטי. ככל הנראה הבטיח המנהיג
לצעירה להדק עוד יותר את קשריו עימה. אולם תוכנית זו לא
יצאה לפועל, מטעמים מישפחתיים וציבוריים, והוא החליט
להישאר עם אשתו, שעימה התחתן בצעירותו, ושעימה עבר
הרבה מהקורות הסוערים של חייו. הצעירה, שהבינה שאין לה
כל סיכוי להינשא אי־פעם לאהובה, החליטה לשים קץ לחייה
במו ידיה. היא הותירה אחריה מיכתב למנהיג, שבו הסבירה לו
את מניעיה, סיפרה לו על אהבתה הגדולה אליו וביקשה את
סליחתו.
הצעירה בלעה כמות גדולה של כדורי־שינה בדירה שבה
התגוררה בגפה באיזור תל־אביב. אחת מבנות מישפחתה, שבאה
במיקרה לביקור, מצאה אותה והזעיקה אמבולנס. חיי הצעירה
ניצלו.
אחרי תקרית זו שבו השניים לחיות כמו זוג-יונים. אפשר
היה לראות אותם כשהם מחובקים, נוסעים במכונית האמריקאית

המפוארת של העסקן מתל־אביב לירושלים. אפשר היד, להבחין
בשניהם כשהם נכנסים ביחד לחדרו של העסקן במלון, אפשר
היה להבחין בהם במסיבות רשמיות, כשהצעירה היתד, בת־זוגתו
של העסקן.
כל אותה עת ידעו אשתו וילדיו של העסקן על הרומן של
אבי המישפחה. באירועים ציבוריים ומישפחתיים אפשר היד,
להבחין במזכירה ובאשה יושבות ביחד ליד אותו שולחן. בת
מישפחתו של העסקן, שהיא כימעט בת גילה של המזכירה,
היתד, יוצאת איתר, לעיתים לקולנוע, ומופיעה איתר, ביחד באירו עים
חברתיים בירושלים, כשהאב־המאהב היה עסוק. בני המישפחה
נאלצו להסכין עם תופעת המזכירה-,ו*,אהובה. כלפי חוץ הם היו
מתייחסים אליה כמו למזכירה של אבא. האב כינס את ילדיו,
סיפר להם את הכל ושיכנע אותם בכושר־השיכנוע הידוע שלו
שהוא מאוד אוהב את אמא, אך הוא גם אוהב את המזכירה.
כשאמא לא הביעה התנגדות, קיבלו זאת גם הילדים.
כשהצליח סוף סוף איש־הציבור לקבל מישרה בכירה, הוא
מינה את מזכירתו כפקידה בתפקיד בכיר. אי־אפשר היה להגיע
אל האישיות הציבורית מבלי לעבור קודם את המזכירה. הפקידה
הקודמת שעבדה באותו מישרד הועברה לתפקיד אחר, באחד
החדרים האחוריים.
עתה היתד, לגיטימציה מלאה יותר להופעות הציבוריות שלהם
בצוותא. כל אישיות ציבורית בכירה בארץ נוהגת להופיע בכל
אירוע ציבורי, בכנסת ובמישרדי־הממשלה, יחד עם הצוות הבכיר
שלה. במיקרה זה, הופיעה אותה אישיות ציבורית עם המזכירה
הבכירה, שד,יתד, גם המאהבת שלו. כל צמרת־ד,מדינה ידעה זאת
וד,תרגלה למצב.
הוא גם לקח אותה לחו״ל, בכל מסעותיו, ולפחות פעם ראו
אותם ישראלים ביחד באולם־הימורים בפורטוגאל.
לפני כמה חודשים התברר לאותה צעירה שהיא בהריון.
הצעירה היפר,פיה הקפידה שלא לבלות לעולם בחברת גבר אחר,
ולא היו לה כל חברים אחרים. במיקרים שבהם היה הבום־המאהב
עסוק, היא היתד, יוצאת עם בנות מישפחתה.
כשהיא נסעה לפני כמה חודשים לחוץ־לארץ, במיסגרת
מישלחת ציבורית — נסיעה שסידר לו, הבום שלה — הוא היד,
מקפיד לטלפן מדי ערב לחדרה בבית־המלון כדי לוודא אם היא
בחדר, ושוחח איתר, שעות ארוכות בטלפון. גם לה וגם לו היה
ברור שהילד הוא ממנו.
הצעירה סירבה לערוך הפלה. היא חששה שמא הפלה בגילה
— כיום היא כבר בתחילת העשור השלישי של חייה — תסכן
את האפשרות ללדת ילדים נוספים בעתיד. מילבד זאת, היא
ידעה אמנם שהבוס לא יהיה אף פעם בעלה, ושהחלטתו להישאר
עם אשתו היא נחושה. אך אהבתה אליו גרמה לד, לרצות שלפחות
יהיה לה ילד ממנו.
יש בין הפוליטיקאים הטוענים היום, אחרי שנודע שהצעירה
בהריון, כי כמה מצעדיו הפוליטיים האחרונים נעשו ביגלל
העובדה שידידתו עומדת להעניק לו עוד בן, דבר שהיה עלול
להפכו מוקד לסערה של רכילות.
לאיש לא היה ברור מדוע נסעד, הצעירה לארצוודהברית.
במישרד־ר,׳נסיעות, שבו רכש עבורה אותו איש־ציבור את
הכרטיס, ניסו לשכנע אותו לרכוש כרטיס קבוצתי, מוזל יותר,
אך מוגבל בזמן. אולם איש־ד,ציבור רכש עבור ידידתו כרטיס
פתוח, המאפשר לה לשוב לישראל במשך שנד, תמימה, בכל
תאריך העולה על דעתה.
ברור כי הצעירה לא תסכים לוותר על הילד שלה, פרי האהבה
מהבוס. היא תלד ככל הנראה בארצות־הברית, ותשוב ארצה עם
התינוק. יתכן וכוונתה להינשא בארצות־הברית כדי לשוב לארץ
עם תינוק ותעודת־נישואין, כדי למנוע מאנשים לנחש שהילד
הוא ילדו של האישיות הציבורית.
אולם לכל ברור דבר אחד. גם אם תשוב אותה צעירה עם
תעודת־נישואין, יימשכו היחסים בינה ובין הבוס שלה. האהבה
ביניהם היא גדולה. למען אותה אהבה אולי הסכים אותו מנהיג
לפגוע בהמשך הקאריירה שלו, ולמען אותה אהבה הסכימה
הצעירה לקשור את חייה לאדם מבוגר ממנה בשנות־דור, לספוג
עלבונות ולדעת שהוא מעולם לא יהיה שלה.

העניין הזה מצלצל כמו פרידה סופית,
מה עוד שאני יודעת על כמה פרידות
קטנטנות בעבר. אבל אתם הרי יודעים
שאני תמיד מקווה להפי־אנד.

בין שת שוטרות

יורם לייכוכיץ

אני לא יכולה להתאפק, אני יודעת שהעניין הזה יגרום לכך שאני אחטוף עוד
כמה רפורטים על חנייה, ושכל השוטרים באזור שבו משרת קצין המישטרה שאני עומדת
לכתוב עליו ידלקו אחרי — אבל מה זה רפורטים לעומת השרות,ד,מצויץ שאני נותנת
לכם?
אז הסיפור הוא כזה. קצין מישטרה ככיר ומפורסם ניהל לו רומן ארוך ארוך
עם שוטרת יפהפיה. כל הפקודים שלו ידעו על הרומן הזה, חלקם קינא בו, כי
השוטרת היתד, באמת יפר,פיה וחלק אחר סתם את הפה, פשוט חששו.
הבעייד, היתד, כמובן שאותו קצין הוא נשוי ואבא לכמה ילדים טובים, שאחד מהם
הוא בגיל של השוטרת.
אבל למרות הסערה הגדולה שליוותה את הרומן המדליק הזה, הוא הסתיים. לא הס תיים
משום שאשתו של הקצין גילתה זאת, אלא משום שהקצין הבכיר מצא לו במישרד
שוטרת שלדעתו היא עוד יותר יפה. הוא זנח שוטרת א׳ ועבר מהר מאוד לשוטרת כ /
וכלל לא הפריע לו ששוטרת ב׳ נשואה. אחרי הכל, גם הוא לא בדיוק רווק.
עזה כשאול האהבה והקינאה עוד יותר. שוטרת א׳ כה נפגעה מהמעבר החד מלהיות
החברה של המפקד לסתם שוטרת רגילה, ועוד יותר נפגעה מכך שיש לה יורשת מאותה
תחנת מישטרה, עד שהיא החליטה לצפצף על כל העולם ולזמר.
בימים הקרובים עומד אותו קצין בכיר להקרא אל המפקדים שלו כדי לתת כמה
הסברים על דברים שסיפרה שוטרת א׳.

לבנות פנטהאוז

בקידשונות זבטרקטורים נמנע מבני עדות־המיזרח לגמר

האשכנזי

אהוד סגיב ממושב
ניר־צבי טען סי לא
שלח ילדיו לבית־הספר למנוע התנגשויות.

ך* פא תי קלמר ופרחים במתנה
/ /י י לילד שיישב לידי בכיתה, אבל אף
אחד לא ישב שם,״ סיפרה ריבקה אנג׳ל,
בת ה־ ,9מבית־דגן .״באתי עם חברים
שלי מבית־דגן ללמוד בבית־הספר במושב
ניר־צבי. הבאנו כולם מתנות לילדים שם,
ורצינו להתחבר איתם. אבל אף אחד מהם
לא בא. הם שמעו שאנחנו באים ובגלל
זה הם ברחו. הם לא רוצים אותנו!״
ביום פתיחת שנת הלימודים נשלחו,
לפי החלטת מישרד־החינוד 25 ,תלמידים
מבית־דגן לבית־הספר היסודי של ניר־צבי.
בבית־דגן ידעו כי ועד־ד,הורים של בית-
ספר זה, שבו לומדים גם ילדי מושב
מישמר־השיבעה, מתנגד לצרופם של ילדי
העיירה הסמוכה. לכן דאגו לצייד את
הילדים במתנות, כדי לרכך את המיפגש
הראשוני. אך מיפגש זה לא התקיים. הורי
התלמידים בשני המושבים מנעו מילדיהם
לבוא לבית־הספר ולקבל את פני ילדי
בית־דגן.
״הסיבה היחידה שאני רואה לכך היא
שהם אשכנזים ואנחנו ספרדים,״ אמר
עמרם רווח, סגן ראש־מועצת בית־דגן

והאחראי על מחלקת-החינוך .״זה לא סוד
שבניר־יצחק ומישמר־השיבעה רוב החו שבים
הם אשכנזים. אצלנו זה בדיוק ההפך.
אבל הילדים שלנו שווים בדיוק כמו הילדים
שלהם. אין הבדל. לכן, אם יש הסבר למה
שהם עשו, זה רק ההבדל העדתי.
״אני בעצמי דאגתי לקנות את הקלמרים
והפרחים. ידעתי על ההתנגדות לצירוף
בניר־יצחק ובמישמר־השיבעה. למרות הכל
רציתי להתחיל את השנה ברגל ימין.
הילדים שלנו שאלו איפה הילדים האחרים
ולמה הם לא באו. לא רצינו לגלות להם
את האמת. מה יהיה כאשר הילדים האלה
ייפגשו בצבא? מה הם יגידו האחד ל שני?״
ההחלטה
להעביר את ילדי בית־דגן
ללמוד בניר־צבי נפלה בשל המיספר הנמוך
של התלמידים בבית־הספר רמז המקומי,
שבו לומדים 65 תלמידים בלבד. במישרד־החינוך
תלו תיקוות בתוכנית זו, וראו
בכך אפשרות לשלב את ילדי בית־דגן
במיסגרת האינטגרציה. בבית־דגן התקבל
הרעיון בחיוב, אך לא כך במושבים ניר־צבי
ומישמר-השיבעה. אחרי שההורים שם
מנעו מילדיהם לבוא לבית־הספר במשך
שלושה ימים רצופים, נכנע לבסוף מישרד־החינוך.
תוכנית האינטגרציה בוטלה, וילדי

בית־דגן חזרו עם הפרחים
לבית־סיפרם הקודם.
המפקח התפטר
עיירה בי ת־דגו מונה 3000 תוש-
י • בים. כ־ 70 אחוז מהם הם תימנים,
השאר מבני עדות המיזרח האחרות, פרט
לעשר מישפחות אשכנזיות. רבים מהתו שבים
גרים בצפיפות בבתים ישנים, שחלקם
נבנו עוד לפני קום המדינה. את העיירה
מאפיינים בעיות סוציאליות קשות. חלק
מהתושבים הם מיקרי סעד.
תושבי שני המושבים הסמוכים לבית״
דגן, ניר־צבי ומישמר־השיבעה, הם רובם
ככולם אשכנזים. במשך השנים התפתחו
המושבים היטב ושיגשגו. הדבר מתבטא
גם במראה החיצוני שלהם. רוב הבתים
הם וילות מפוארות ומטופחות, המעידות
על מצבם העמיד של תושביהן.
כמחאה על צעדם של ההורים בניר־צבי
ובמישמר־השיבעה, שלח להם המפקח על

בית יספר המריבה

והקלמרים

במושב ניו־צבי, שאליו היו מיועדים לעבור
תלמידי בית־דגן. ההורים מניר־צבי תלו בבית־הספר
שלט ״ברוכים הבאים״ ,אך סרבו לשלוח את ילדיהם ללמוד עם הילדים מבית־דגן.

״אני שלחתי !׳

אמרה מרטה דגן מניר־צבי, שילדיה הלכו לבית־הספר
יחד עם ילדי בית־דגן. לטענתה, מיזוג הגלויות
חשוב יותר מרמת הלימודים. בתה רעות, נראית בתמונה מחזיקה קלמר שקיבלה.

בית־הספר במקום, זאב אילן, מיכתב חריף.
בין השאר נאמר בו :״לתדהמת הצוות
החינוכי כולו, כולל אותי שנוכחתי במקום,
הוסעו על־ידכם ילדי ניר־צבי ומישמר-
השיבעה למקום אחר, והיד המושטת של
ילדים רכים, וביניהם של ילדי כיתה א׳,
נשארה תלוייה באוויר, ואת צערם של
הילדים והוריהם קשה לתאר.
״את כאבי כמחנך וכאזרח מדינת־ישראל
על מעשה זה, הנני מביא לפניכם, ואם
אצליח׳לעורר במי מכם רגש של בושה
(ההדגשה במקור) וחרטה על מעשה זה,
יהא זה שכרי.״ אחרי המיקרה התפטר
זאב אילן מתפקידו כמפקח על בית־הספר
בניר־צבי.
פירסום הפרשה היכה את תושבי ניר־צבי
ומישמר־השיבעה בהלם. הם לא שיערו
כי המעשה יוודע ברבים. הפירסומת המיי חסת
להם מניעים של הפלייה עדתית אינה
נוחה להם. חלקם מתביישים ומסרבים
להגיב על הדברים. כך עשה רוני ארנון
ממישמר־השיבעה, שעמד בראש ההורים
המתנגדים לצירוף. אחרים היו מוכנים
להתייחם, והעלו סיבות ותירוצים שונים
למעשיהם.
״אני עשיתי את מה שרוב ההורים
רצו,״ אמרה ציפורה נדלר ממישמר-
השיבעה, שהנהיגה יחד עם רוני ארנון
את ההורים במקום .״ההורים בחרו את
רוני ואותי לוועד הפעולה. הסברנו בשמם
לאנשי מישרד-החינוך כי אנחנו לא מתנגדים
לעצם ההעברה. כל מה שביקשנו היה
לדחות את הביצוע למשך שנה אחת, כדי
שנוכל להכין את בית־הספר. ההחלטה
החד־צדדית של מישרד־החינוך היא שגרמה
למה שקרה.״
ציפורה נדלר הודתה כי בישיבות ועד־ההורים
הושמעו, בין השאר, דיעות קיצו־

ניות. היא עצמה סיפרה כי אחד ההורים
התבטא ״שגם בעוד 15 דורות ילדי בית־דגן
לא יבואו לכאן.״ הורים אחרים הביעו
בגלוי את התנגדותם לבואם של ילדי
העיירה, בשל הרקע הסוציאלי הירוד
שלהם.

״הגשתי!

אמרה ריבקה
אנג׳ל בת ה־,6
מבית־דגן, המציגה קלמר שנשאר אצלה.

שבעו ׳האשכנזים.״ופעיל רימונים ר השיבו הספרדים בצד השני
בבית־דגן נודע כי הקיצוניים שבין
במושבים איימו באלימות. ההורים לפי העדויות אמרו הורים אלה :״אנחנו
לא רוצים אותם וזהו! אם הם יבואו נלחם
נגדם בקילשונות ובטרקטורים!״

^ ״ל שלווח
ל מי סיון! ״
םהם ילחמו נגד ילדינו בקילשו-
/ /י נות ובטרקטורים, אנחנו נלחם נגדם
ברימונים!״ אמרה שרה אנג׳ל מבית־דגן.
״הלכתי עם הילדים שלנו לבית־הספר,
וראיתי מה שקרה שם. זה היה דבר נורא.
ממש ניצבט לי הלב לראות את הילדים
שלנו במצב הזה. הם הבינו שלא רוצים
אותם.
״הייתי במקום יחד עם הורים נוספים
מבית־דגן. הסתובבו שם כמה הורים מה מושבים.
שמענו שהם איימו להשתמש
בקילשונות ובטרקטורים. אצלנו בבית־דגן

היסום את אותו הצעד. ככה זה לא יכול
להימשך !״
הפרשה פגעה קשות בילדי בית־דגן.
למרות הזמן שעבר מאז תחילת שנת
הלימודים, הפצע עוד טרי. רבים מהילדים
עדיין מדברים על מה שנעשה להם .״היל דים
בניר־צבי לא רצו לקבל אותנו,״ סיפר
גולן אמסלם מבית־דגן, בן ה־ .12״אני
לא יודע למה, אבל זה לא יפה. אני מאוד
רציתי לעבור לשם. כאן היו קצת ילדים,
והפסדנו חומר בגלל זה.
״במשך שנה דיברו על ההעברה, ובסוף
הכל התבטל. עכשיו אני כבר התייאשתי
לגמרי. אם הם יבואו אלינו גם אנחנו
לא נקבל אותם. כמו שהם עשו לנו, נעשה
גם להם!״

//לא שונאים
ספ ר די ם! ״
פי החלטת מישרד-החינוך היו צריכים
לעבור תחילה רק ילדי הכיתות

שיעורים מאולתרים .״האמת היא שונה
לחלוטין ממה שנראה,״ סיפר אהוד סגיב,
אחד ההורים בניר־יצחק .״לצעד שלנו
אין שום קשר עם גיזענות. אף אחד מאיתנו
אינו שונא ספרדים.
״בית־הספר בניר־יצחק הוקם רק לפני
חמש שנים. מאז הוא נוהל על־ידי שלושה
מנהלים שונים. בית־הספר עבר חבלי לידה
קשים, ועד היום הוא עדיין אינו עומד
על רגליו. בין יתר הסיבות לכך, הטיפול
הכושל של המפקח זאב אילן. עמדתנו היא
כי במצבו הנוכחי של בית־הספר הוא
אינו ערוך לקליטת תלמידים נוספים מן
החוץ. אבל כעיקרון אין לנו דבר נגד זה.
״לנו נודע בפעם הראשונה על התוכנית
בתחילת פברואר השנה. מאז פנינו פעמים
רבות למישרד־החינוך, והסברנו את ה קשיים
שבפניהם עומד בית־הספר. למרות
זאת קיבלנו ב־ 7באוגוסט מיכתב ממישרד־החינוך,
שבו הודיע לנו כי בית־הספר
יקלוט את תלמידי בית־דגן בתחילת שנת
הלימודים, על כל יהמישתמע מכך. זה נפל
עלינו כרעם ביום בהיר.
״אחרי ישיבה ארוכה וסוערת שקיימנו
עם אנשי מישרד־החינוך, החלטנו לקבל
בברכה את הרעיון, אך ביקשנו לדחות

§ 111

3 5 5 3

הספרדי

עמרם רווח, סגן ראש־מועצת
בית־דגן לענייני
חינוך, אמר כי העניין הוא הפליה עדתית.

ויוחסמון

אותו בשנה, כדי שנוכל להיערך לקראתו.
ההחלטה שלנו כללה את קבלת כל שמונת
הכיתות בבית־דגן. זה נקרא שונאי ספר דים?
״מאז
קיימנו דיונים ממושכים עם מיש-
רד-החינוך, וחזרנו על בקשת הדחייה
פעמים רבות. למרות זאת קיבלנו מיברק
פיתאומי, שבו הודיעו לנו כי הוחלט
להעביר את כיתות א׳—ד׳ בתחילת השנה
הנוכחית. נודע לנו כי המפקח החליט על
דעת עצמו שכעבור שלושה חודשים יעבירו
את שאר התלמידים, ושבית־הספר בבית-
דגן יהיה בינתיים סניף של ניר־צבי. כמו
כן, נודע לנו כי בניגוד למה שהודיעו
לנו מתכוונים להעביר גם את כיתה ח׳
בתחילת השנה.
צלמת בלב

״ 1113^ 11 3^ 1*1 0 1 1 1אמרו ילדיהם של שרה ויצחק אנג׳ל מבית־דגן. הילדים
בעיירה נפגעו קשה מהפרשה. יצחק אנג׳ל, שהוא

ניצול השואה, סיפר כי הפרשה הזכירה לו כיצד נזרק מבית־הספר בהיותו ילד בבולגריה.
לא חסרים רימונים. ההורים כאן ידעו
איך להגן על ילדיהם!״
בעלה של שרה, יצחק אנג׳ל, הוא ניצול
השואה .״בזמן מילחמת־העולם־השנייה
הייתי ילד בבולגריה,״ סיפר יצחק, המת גורר
32 שנה בבית־דגן .״יום אחד גירשו
את כל היהודים מביודהספר. הסתובבנו
ברחובות במשד שנתיים עם טלאי צהוב
על הבגדים. כשנודע לי מה קרה עכשיו
לילדים שלנו, לא יכולתי שלא להיזכר
במה שעבר עלי.
״אני כבר לא יודע מה לעשות. איימתי
לשלוח את הילדים שלי למיסיון. יש כאן
עוד כמה הורים שמוכנים לעשות ללא

א׳—ד׳ .שאר הילדים היו אמורים לעבור
כעבור שלושה חודשים, אחרי שיושלמו
ההכנות לקליטתם. בית-הספר רמז בבית־דגן,
שהוא מיבנה גדול המכיל כיתות
רבות, תוכנן להיהפו למרכדקהילתי. אולם
אחרי שהעברת הקבוצה הראשונה, שכללה
25 תלמידים, נכשלה, ביטל מישרד-החינוך את התוכנית כולה. במיברק שנשלח להורי
התלמידים הודיע מישרד-החינוך כי במשך
השנה ׳הנוכחית תיבדק האפשרות להוציא
את התוכנית אל• הפועל בשנה הבאה.
במשך שלושת הימים שבהם לא הופיעו
ילדי שני המושבים לבית־הספר, הם שהו
במישמר־השיבעה. הוריהם אירגנו להם שם

ל וס ל פני תחילת שנת הלימודים
/ /כינסנו את כל ההורים. ההחלטה
שנפלה היתה: לא לשלוח את ילדינו
לבית־הספר כדי להימנע מכל התנגשות
או הפגנה. יחד עם זאת החלטנו לתלות
שלט ברוכים־הבאים לילדי בית־דגן, וכך
גם עשינו. צריך להבין כי לפנינו עמד
אחד הדברים המרכזיים והחשובים של כל
מישפחה: חינוך הילדים.
״למחרת נפגשנו עם ראשי מישרד-
החינוך בירושלים, והודענו להם שבית-
הספר פתוח בפני ילדי בית-דגן. הסברנו
להם שהמצב הוא שהילדים שלהם בפנים,
ושלנו בחוץ. בערב קיימנו אסיפה סוערת
נוספת, שבסופה החלטנו לעזור למישו ״,
החינוך, ולקבל את כיתות א׳—ד׳ עכשיו,
כניסיון שילווה בוועדת־בדיקה שתבדוק
אם הקליטה מסתדרת.
״למחרת פנינו שוב למישרד־החינוך,
והודענו על ההחלטה החדשה שלנו. הייתה
שם גם מישלחת של ההורים מבית־דגן.
לא ידענו מה עמדתם. לנו נאמר להמתין
עד השעה ארבע לתשובת מישרד־החינוך.
רק מאוחר יותר נודע לנו כי אנשי בית־דגן
דרשו להעביר את כל הכיתות או לבטל
כליל את ההעברה.
״אני רוצה להדגיש כי בכל השלבים
התוכנית לא הוצגה לפנינו באינטגרציה.
זאת הייתה החלטה מינהלית ביורוקרטית
של ויסות כיתות. גם לפי מחקרים שפורסמו,
התוכנית הזאת אינה עומדת בקריטריונים
של האינטגרציה. לנו אין דבר נגד ילדי
בית־דגן. בסך הכל הפרשה השאירה צלקת
בלב שני הצדדים.״
למרות הסבריו של אהוד סגיב, נראה

כי אפשר גם אחרת. שתי מישפחות בניר-
יצחק לא הצטרפו לצעד שנקטו שאר
המישפחות, ושלחו את ילדיהם לבית־הספר.
אחת מהן היא מישפחת דגן .״גם אני
סבורה שבית־הספר במצבו הנוכחי אינו
ערוך לקליטת ילדי בית־דגן,״ סיפרה
מרטה דגן, ממישמר־השיבעה, שעסקה
בעבר בתפקיד חינוכי בצה״ל בדרגת סגן-
אלוף .״יחד עם זאת אני יודעת שעדיין
לא השלמנו את תהליך מיזוג־הגלויות
בארץ. לדעתי זאת מטרה נעלה יותר
מהשמירה על רמת־הלימודים בבית־הספר,
ולכן שלחתי את בתי לכיתה.״
מרטה דגן הייתה חברה בוועד הפעולה
של ההורים במישמר־השיבעה. היא הת פטרה
מכיוון שלא הסכימה עם הדיעות
שרווחו בקרב רוב ההורים. בתה בת ה־,6
רעות, עשתה את יומה הראשון בכיתה
א׳ יחד עם ילדי בית־דגן .״קיבלתי
במתנה קלמר מילדה מבית־דגן,״ סיפרה
רעות .״אני חושבת שהילדים מבית־דגן
הם נחמדים. אני לא יודעת למה לא רצו
שיבואו. לא הרגשתי אצלהם שום הבדל.״
יוסי היי מן

לעבור

לבית־הספר בניר־יצחק
היו צריכים תלמיד
בית־הספר בבית דגן שנשארו בבית־סיפרס,

שידור
מאחרי הקלע ,
״סוף מ, וזח״נז
ורא שית מהסער,,
בדיחה המהלכת בימים אלה במיסדרו־נות
בניין הטלוויזיה בירושלים אומרת, בי
הגיעו ״סוף ימי החיים (יבין) וראשית ימי
ד(,טוביה) סער״ ,או בנוסח אחר: אדם
חדש — מנגינות חדשות.
חיים יכין שב למחרת ראש־השנד,
לעבודתו, אחרי שנעדר מן הארץ והש תתף
בכינוס מנהלי מחלקות־חדשות של
איגוד השידור האירופי. במיפגש ראשי
הדסקים והכתבים שאותו כינס, הסביר
לאנשי מחלקת־החדשות שעומדים לתום
ימי הקדנציה שלו כמנהל־המחלקה, וכי
גם קודמיו, לא זכו בהארכת תקופת השי רות
בתפקיד המנהל. יבין הבהיר לאנשי
המחלקה שהוא מצפה מהם שיתפקדו
כהלכה, לפחות עד ל־ 2בנובמבר, יום
כניסת יורשו, טוכיה סער, לתפקיד.
יבין גם הבהיר לעובדי המחלקה כי
עד ליום יציאתו מהתפקיד על כל העובדים
לנהוג כראוי, כדי שהמחלקה לא
תימסר ליורשו במצב של אנרכיה.
ממש בימים אלה שוקד המנהל־החדש,
סער, על הכנת ניירות־עבודה, עקרונות
וערכים, שלפיהם הוא עומד לנהל את
המחלקה. ניירות־העבודה יכילו כמה שי נויים
פרסונאליים בסיסיים.
אחת הבעיות הראשונות, שהיה על סער
לפתור עם כניסתו לתפקיד, היא בעיית
מתחרהו במיכרז על ראשות מחלקת החדשות,
אדי ניסן. בעבר, בימי צבי גיד,
שימש ניסן כסגן מנהל־המחלקה, ואחר־כך
תיפקד ככתב רשות־השידור בוושינגטון.
בשנתיים האחרונות לא פעל במים־
גרת מחלקת־החדשות, אלא שימש כעורך
וכמנחה התוכנית כניסה חופשית. הוא
הודיע שיש בכוונתו להשתלב, עם כני סת
סער, בעבודת מחלקת־החדשות. על
סער יהיה לשבץ את ניסן בתפקיד הולם.

הקושן שלל,ושניר
אחרי ששככה סערת המהלכים, שהביאה
לידי בחירתו של טוביה סער כמנהל
מחלקת־החדשות של הטלוויזיה, מתברר

הישיבה הסתיימה בפנייה אל שר־החי-
נוך זכולון המר, הנושא באחריות ה מיניסטריאלית
על רשות־השידור, בבקשה
כי יוסיף מיסגרות־שידור לטלוויזיה מלבד
ארבע השעות בהן משדרת הטלוויזיה כיום.
בדיקה בחוגי מישרד־התיקשורת גילתה
כי השר משוכנע בצורך לקדם את התיק-
שורת האלקטרונית בישראל אל העתיד,
וכי יש לטפח ולפתח מערכות רב־תיק־שורתיות,
בכבל, ובקליטה ישירה מלוויין.

סכנסיסול ל״מבט ספורט׳
אחת ההצלחות הבולטות ביותר של הטלוויזיה הישראלית בשנות פעולתה היא
התוכנית מבט ספורט,,שמנהלה ועובדיה שייכים, עד עצם היום הזה, למחלקת-
החדשות, מבלי שייהנו מאוטונומיה מינימלית.
התוכנית, המספקת מדי מוצאי־שבת דיווח שוטף ומעודכן מכל מיגרשי
הכדורגל ושאר ענפי הספורט, בתמונה ובפרשנות, ניצבת על פרשת-דרכים, עם
סיכויים של חיסול הדרגתי.
מבט ספורט הוא הקורבן העיקרי בתהליך הקפאת המישרות, העובר על
הטלוויזיה הישראלית. ארבעה מכתבי׳התוכנית פרשו ממנה עם תום שידורי-
הטלוויזיה. ביניהם כני עורי, שנסע לארצות־הברית, אמנון דנגזם ואמנון

רדיו
—־11ס -וי ט ס טו ס
כ—1ל
מסתבר כי טרם תמה תקופת ילדי-
הפלא. מבלי שאיש חש בכך, צמח במים־
גרת יומני החדשות של הרדיו (קול
ישראל) ילד־פלא מקומי, תפח וגדל, והוא
תוקף את המאזינים מעל לכל גלי־הרשת.
דויד ויטסטום החל בדרכו ככתב,
אחר־כך שילב את עבודתו ככתב בלי מודים
ביחסים־בינלאומיים. הוא החל חו סך
את דמי־הפרשנות שמחלקת־החדשות
ברדיו היתה משלמת לפרשנים־מומחים שונים,
שהופיעו בחדשות בדברי פרשנות
על נושאים בינלאומיים שונים.
בימי המשבר בפולין היה זה דויד
ויטסטום, אשר ידע את הכל. ההפיכה
הצבאית בתורכיה הביאה את ויטסטום
להעטות על עצמו עור תורכי עבה, ולע נות
מעל גלי האתר תשובות ידעניות.
ויטסטום הוא גם ידען בענייני הודו,
סין, כוש ועוד שבעה־עשרים ומאה אר צות.
כאשר נשאל מנהל חטיבת־החדשות
ברדיו, יאיר אלוני, לפשר הדבר, הגיב:
אנחנו פועלים בתת־אמצעים, ובימים אלה
אנחנו משליטים כרטסת פרשנים, אשר
תשרת את צרכי־המחלקה.

אדכס גידעדי (עם שרונח מרש)

פס קן ל

ארבעה הלכו

שירוד. מ ה מוו ת מ שגים

כרקאי שנסעו לנוח בקניה, ודני דכנשטיין, שהעדיף לעבור לעבוד במים-
גרת התוכנית כולבוטק.
מתוך פליטה של 28 כתבים, שעברו את מבט ספורט במהלך ארבע השנים
האחרונות, הגיעו ארבעה כתבים אלה, כל אחד בנפרד וכולם ביחד, להישגים
דיווחיים מרשימים. אך הם לא היו מוכנים עוד להמשיך ולתפקד, כאשר תחת
משכורות הם מקבלים ש״ת (״שוברי־תשלום״ ,בעגת רשות־השידור) .ארבעת
הכתבים ביקשו שהרשות תחתום עימם על חוזי-עבודה, כמקובל במשק.
מבט ספורט, המפיק בקביעות יותר משלוש שעות־שידור שבועיות (מלבד
דיווחים שוטפים, כדיווח ממישחקי מכבי תל-אביב באליפות ארופה, ושאר
אירועים ספורטיביים בינלאומיים) ,אינה מסוגלת לתפקד במיסגרת כוח־האדם
המצומצם העומד לרשותה.
בבדיקה שערך העולם הזה עם מנהל מחלקת־הספורט, אלכם גילעדי,
התברר כי עד עצם היום הזה טרם נקבעו תקנים קבועים לכוח־אדם בטלוויזיה,
המשדרת שש שעות־שידור ביום. התקנים הקיימים הם שרירותיים.
הנהלת רשות־השידור עוצמת עיניה נוכח המחדלים המאיימים לחסל את
מחלקת־הספורט, למרות שארבעת הכתבים, שחדלו לעבוד, סירבו להצטרף
לשביתה הגדולה של עובדי־החוץ, שהתנהלה ממש בימי האולימפיאדה, מכיוון
שסיקור האולימפיאדה היה עבורם אתגר חסר־תקדים.
התוצאה של מצב-עניינים לקוי זה עשויה להיות ראשיתה של מגמה של
צימצום שידורי-הספורט, בעיקר אותם המדווחים ממיגרשי הליגה הלאומית.
הצימצומים יתאימו את פעולת־המחלקה לכוח־האדם העומד לרשותה. ראשית
תהליך זה היא, לדעת כמה מאנשי מבט ספורט, ראשית החיסול של התוכנית
שהיא פופולרית יותר מכל תוכניות הטלוויזיה.
אלא שקושניד עושה חיל בעבודתו בלונדון,
והוא מטפח רשת מסועפת של
קשרים עם אנשי־עסקים יהודיים ולא-
יהודיים בבירה הבריטית. הוא מצא קסם
רב יותר בהמשך עיסוקיו הלונדוניים
מאשר בכניסה לקלחת המאבקים שברא שות
מחלקת־החדשות. בתגובה לאחד ה שתדלנים,
שניסה לשכנעו לקבל על עצ מו
את התפקיד במחלקת־החדשות, אמר
קושניר שהוא מסתפק בקושאן הלונ דוני
שלו.

ראוכן ירון, שציין במהלך הישיבה :
״אני נגד מונופול של דשות־השידור,
ובעד פלוראליזם בשידור

חיוך רחב על שפתיהם של כמה מעובדי
מחלקת־החדשות העלה בשבוע שעבר
פירסום מיסחרי בשם קלסיפוס — בידור
ובמה .80 פירסום זה, שהוא ״מדריך
מסווג לאמנים ולשדותי בידור ובמה״,
מציג תחת הכותרת ״אמני פנטומימה״
את כתב־הבידור של הטלוויזיה, עמוס
ארבל, שהזמנות להופעותיו ניתן לקבל
בטלפון מם׳ ,02—861272 כמצויין במדריך.
הגיב על כך אחד מכתבי החדשות :״חבל
שארבל אינו מדווח על מופעי־הבידור
בעזרת תנועות־פנטומימה ן • #בראיון
במיסגרת תוכנית הרדיו שעתייס נושתיים
שבגלי צה״ל, נשאל מנהל מחלקת־החד-
שות החדש בטלוויזיה, טוכיה סער,
על מועד כניסתו לתפקיד, והוא ציינו
פעמיים בנוסח :״ב׳ בנובמבר 1
באחת מהתוכניות הקרובות של שיחה
בשניים עומדת אישיות ישראליות ראשו־נה־במעלה
להתוודות על נושא חסר־תק־דים
בתולדות הווידויים הפומביים בארץ.
עורך התוכנית, ישראל וינר, שומר
כסוד כמוס את הווידוי ואת גיבורו ן•!•
במיסגרת השידורים החוזרים עומדת הטלוויזיה
להקרין בקרוב את סידרת סירטי
לול שכוכביה הם אורי זוהר ואריק

איינשטיין.

הלםהע תי דשלו*ודש

מנהד סער (כמשיכה)
ניירות עבודה
כי הופעלו לחצים רבים ושתדלנויות רבות
מטעם אנשי לע״מ שבליכוד, היושבים
במליאת רשות־השידור, למען בחירתו של
אכרהם (״כושי״) קושניר כמנהל-המח-
לקה. מינוי קושניר כנספח מיסחרי־כלכלי
בלונדון היה בשעתו אחד המינויים ה ראשונים
של ייגאד הורכיץ (אז שר-
התעשייה, המיסחר והתיירות).
בתקופה שבה היה קושניר ראש הדסק־הכלכלי,
כשהורביץ היה איש-אופוזיציה
עתיר־הון, ד,ירבה קושניר לסקר בכתבו תיו
את מיפעליו של שר־האוצר הנוכחי.

בדומה לדברים אחרים, הרי שגם עידן
טלוויזיית־הכבל הגיע לישראל מבעד ל דלת
האחורית — ובגניבה.
למרות המאמצים הראשוניים שנעשו ל אכיפת
חוק רשות־השידור על מפעילי
כבלי־הטלוויזיה בנתניה ובאשדוד, הח רידו
כוונותיו של שר האנרגיה והתיק-
שורת, יצחק מודעי, להעניק למפעי לים
פרטיים זכיונות להפעלת טלוויזיית-
כבל, את הוועד־המנהל של רשות־השי-
דור. בישיבתו ביום השני התחיל לבחון
מחדש את השקפותיו העקרוניות ב דבר
פיתוח וטיפוח מערכות הטלוויזיה
בישראל.
הוועד המנהל החל רואה לפתע, בחיוב
הוספת מיסגרות לשידור טלוויזיה בעב רית
— ערוץ שני ועוד שיכלולים —
כדי לגוון את האפשרויות הקיימות. הרחיק
לכת יו״ר רשות־השידור, הפרופ׳

לודכים זוהר ואיינשטיין
שידור חוזר
העולם הזה 2247

יום שלישי
23. 9

הבדרנים רן אלירן, דליה עמי הוד,
מקהלת רמת־גן, פרחי
אביב, השחקן רפאל קלצ׳קין
ומישפחה מיוצאי כורדיסתאן.

• ילדים כזן ולם (.)5.30
הפעם על חיפושי ביצים ב איסלנד
ועל מישפחח מכסי־קאית
בעיקבות הקציר בשדות
פלורידה.

• טיסתו של הקונדור
המרחן 8.30 סרט תיעודי
על קבוצת אנשים שניסתה
כוחה בבניית מטוס המונע ב כוח
השרירים. אב ובנו הצ ליחו
במשימתם הכו בפרס,
אחרי שמטוסם הצליח לעבור
מרחק סביר. קריין: אריה
אורגד.

• כרטיס כיקוד (.)0.30
הסרט יום אחד — לימול על
הרגליים. סיפורים של אבא
פישר ואסא פישר, עם ילדים,
.אריות, סוסים, לוליינים, פילים,
ליצנים ואוהל גדול. קירקם

שחור

משחור

10.05 סרט קולנוע המציג
את סיפורם והרפתקותיהם של
כמה רוצחים, ונערה המשוועת
לעזרה. גיבור הסרט, טראוויס
מק־גיי (השחקן רוד טיילור),
משליך את הגיבורה ואנגי
(השחקנית קיי קנדל) מגשר,
והיא מצליחה להשתחרר מן
המישקולות. בשלב זה מסתבכת
עלילת הסרט. כמו כן מככבים
בסרט תיאודור ביקל וג׳ין
ראסל.

יום ראשון
26. 9
• החכוכות מארחות
את מרק האמיד ורוככי

כשניים

שיחה

10.55 בה ישוחח העיתונאי
דן מרגלית עם ההיסטוריון
יהודה ביואר, על השאלה ״האם
האנטישמיות מרימה מחדש את
ראשה בימינו״.

גועות

לאחר התמוטטות בביתה, מו בלת
ג׳סיקה טייט אל בית־החו־לים,
ומוצאת לצידה את בעלה
צ׳סטר, אותו השליכה קודם
לכן מביתה. ד״ר פוסנר, הרופא
הפסיכיאטרי שלה שהפך ל-
מחזרה, מצטרף אליה ביחד
עם דאטש, האסיר־לשעבר המנהל
רומן עם בנותיה קורין
ויונים. בינתיים, בבית מיש-
פחת קמפבל ממתין בארט ל תוצאות
הבחירות למישרת ה שריף,
כאשר הוא עשוי לאבד
קול אחד, את קולו שלו, ולמ רות
זאת הוא עומד לנצח ב בחירות.
דני ובוב והבובה צ׳אק
מתקוטטים כדי לזכות במיש־רות
של עוזרי השריף. מעשהו
הראשון של בארט בתפקידו
הוא מעצר השריף הקודם.
דאטש נאלץ לעזוב את בית
מישפחת טייט, ולבית המיש־פחה
מגיע שרת חדש, סונדרם.
בבית־המישפט מתחיל מאבק
ההשגחה בין ג׳ודי לבין קארול
על ילדתם.

תוכניות הטלוויזיה לחג־הסוכות
וורב סוסת 24. 9
— 3.00״שלוש, ארבע, חמש וחצי״ .תוכנית־ילדים מיוחדת
לחג־הסוכות, ובה המחזה לסרט על־פי שיפורו של שלום עליכם
״סיפור האתרוג״ .בהשתתפות: יוגה אליאן וששי קשת.
— 6.45 הבית
והמצאות״ .סיפור
מגורים רגיל. מעל
וירג׳יניה, במטרה

שנאס״א בנתה — במיסגרת התוכנית ״חידושים
ביתה של מישפחת שוויין. בית שאינו מקום
לגג מצויים 18 קולטי־שמש המכוונים אל שמש
לספק את כל תיצרוכת החשמל של הבית.

— 8.00 מהדורת חדשות מקוצרת.
— 8.10 תוכנית של שירים לחג הסוכות, עם דבורה דותן,
עליזה רוזן וחנן גולדבלט.
— 8.20 הסרט ״לחופו של ים״ בצבע, על אותם ימי קיץ

יום שני
29. 9
• וזרח השמש (8.35
שידור כצכע) .שידור-חוזר של מופע־הריקוד של
הכוריאוגרף המעולה משה אפ רתי,
המבוסס על מוסיקה של
המלחין ליאון שדלובסקי, ו בבימויו
של צבי גורן.

הכל עוכר חכיכי: שעה טוכה
יום שלישי, שעה 10.00
פישר התפרסם בארץ בסידרה
של תלאות. חיות שברחו,
אריות שטרפו, אוהל שקרס
ולוליין שנמלט. הסרט מתאר
את סיפורו של קירקם, שבא בארץ ונשאר לחודשיים שנתיים.

איש עם מצלמה

0.30 שידור חוזר של סרט

לקראתשידור:

גולו׳!המתאגרף
סיפור־אהבה בין צעירה עדינה
למתאגרף קשוח, היוצא ל דרך
המהלומות העתידה להד

• שעה טוכה עם מני
פאר 10.00 לקט שירים
שנכתבו במיוחד לתוכנית זו,
כתחליף לתוכנית־הבידור של
ימי שלישי.

רוכינג:

חרש המילים

ערב־סוכות, שעה 10.05
שבהם נוהרים המונים אל חוף הים לרחצה ולשיזוף. בחופים
אלה מצויים בעלי־חיים שונים ומגוונים המתגוררים שם בקביעות.
צוות הטלוויזיה הישראלית, עם הצלם־במאי פיטר לאהן, יצא
לתאר את החופים ואת בעלי־החיים המתגוררים בהם.
— 9.00 מיצעד המרגנית. לציון 12 שנים למיצעד הפיקו גלי-
צה״ל בשיתוף עם הטלוויזיה הישראלית מופע חגיגי בבסיס
חיל־האוויר, אי״שם. בין המשתתפים: שושנה דמארי, ריקה זראי,
הגבעתרון, רחל אטאס, הדודאים, להקת חלב ודבש, צמד הפרברים,
להקת סאקסטה, ירדנה ארזי, אושיק לוי, ששי קשת ולהקה
צבאית.
— 10.05 הדרמה ״חרש המילים״ .סיפורו של מחבר־תסריטאי
קנדי ממוצא יהודי, מרדכי ריצ׳לר על מארווין קאפלנסקי (אשר
את תפקידו מגלם השחקן הקנדי סול רובינק) ,שהוא אידיאליסט
צעיר המנסה כוחו בכתיבה. גברת יהודיה בשם הרש מגלה עניין
רב בסופר הצעיר ופורשת עליו את כנפיה. השחקנית שרי לואיס,
שהיא היפהפיה של השכונה, מתלבטת בין המחבר לצעיר לבין
בעלה. סרט עדין, מיצירות המופת של הטלוויזיה הקנדית.
— 11.20 קונצרט למוסיקה קלאסית, שבו תושמענה יצירות
משל יומאן שטראוס.

יום שי שי

ותצא סוכות 25. 9

26. 9
• נוסף סיפרה
סערת

אמיל 3.00 פרק
בסידרה המבוססת על
של אסטריד לינדגרן :
השלג הגדולה.

טיילור שחור משחור
מוצאי־שבת, שעה 10.05

• שעה טוכה עם מני
פאר ואורחיו (.)0.20

,מלחמת הכוככים׳ (שעה
— 8.30 שידור כצכע).

תוכנית בידור פופולארית.

תוכנית הבידור נפתחת כאשר
קארמיט ופורגי מסרבים לי טול
על עצמם אחריות לתוכ נית
השבוע, היות ומאחורי
הקלעים של אולם התיאטרון
נוחתת לה חללית, ובה כוכבי
סרט הקולנוע ״מילחמת הכוכבים׳
/ביניהם השחקן מארק
האמיל, וכמה רובוטים. קארמיט
מתחיל בסדרות מטריפות של
אילתורים, כאשר בולטת בהם
ההברקה ״כוכבי מילחמת הכו כבים
הינם כוכבי החבובות...״
ושאר מעשי סלאפסטיק מטורפים.
קארנינה אנה

— 10.20 שידור כצבע).
פרק נוסף בסידרה המבוססת
על־פי ספרו של ל. נ .טולס־טוי
(פרק שישי).

קווינסי

הפרק ״גסיסה ממושכת״ מציג
כמינהג סידרה זו כמה מהאפ שרויות
הגלומות בפתלוגיה
מישפטית ומישטרתית.

שבת
27. 9
• כצאת השכת כסוכה
8.05 תוכנית בידור
בעלת גוון דתי, בהשתתפות

צ׳יים: גולדי והמתאגרף
מוצאי־שבת, שעה 10.05
ליו אותו אל אליפות־העולם
באיגרוף, משקל־כבד, זהו ה סיפור
של ״גולדי והמתאגרף״,
דרמה בת קרוב לשעתיים, ש תוקרן
בטלוויזיה, במוצאי־שבת
( )4.10 בשעה . 10.05

• הקאמפוס כצל ה־מילחמה
10.00 שידור
כצכע) .אפיזודה נוספת
בסידרה נוסטלגית זו, במהלכה
חוגגים גיבורי הסידרה 25 שנה
לסיום לימודיהם באוניברסיטת
הרווארד.

הטלוויזיה ״איש עם מצלמה״
המספר על תולדותיו של
ראשון במאי וצלמי הקולנוע
בארץ, נתן אכסלרוד.

— 8.00 אושפיזין, תוכנית דת
המתארת את המינהג לפיו מבק רים
בסוכה אושפיזין (אורחים
עליונים) ,איש איש ביומו הקבוע
— אברהם, יצחק, יעקוב, יוסף,
משה, אהרון ודויד המלך. בין
המשתתפים בתוכנית: הפרופסור
דוב נוי, הפרופסור בנימין אופנ-
חיימר ואחרים.
— 8.30 מהדורה מקוצרת של

— 9.15״החרקים״ ,בסידרתו
של דיוויד אנטבורו ״חיים עלי
אדמות״ .סיפור מילחמת־הקיום
של החרקים ושל הרמשים השונים
החיים על פני האדמה.
— 10.10 זוג משמים. סרט
קולנוע רב־מסתורין באורן מלא.
השחקן רוק האדסון בתפקידו
של הבלש הנודע מייק הארמון.
השחקנית האיטלקיה קלאודיה קארדינלה בתפקיד אזמרלדה. סיפור
שעלילתו מתרחשת בניו-יורק, ברומא ובאלפים האוסטריים. מייק
הארמון זוכר את אזמרלדה כבתו בת ה 12-של איש-מישטרה
איטלקי, שסייע לו בפיענוח פשע כלשהו באיטליה. תריסר שנים
אחר כך היא מתדפקת על דלת ביתו, יפה וזוהרת. היא מיואשת
ונזקקת לעזרה, בגלל היעלמותם של יהלומים יקרים. מייק הארמון
מסייע בהחזרת האוצר.

במדינה
(המשך מעמוד )40
של אלוני אחת: להפוך את צור־הדסה
לנחלתו הפרטית.
ועדה בין־מוסדית, בראשותו של
;פרופסור רענן וייץ, שדנה בעתיד
יישוב, החליטה על שינוי יעודו
פיתוחו. התושבים מאשימים את
עלובי בכך שהוא מתעלם מהחל טות
אלה .״הוא מדבר כל הזמן על
חוזה מיסתורי, שקיים בינו לבין
סוכנות,״ טען דן אבן .״לפי דב־יו
החוזה הזה מבטיח לו 25 מיל יון
לירות תמורת הוויתור על ה יישוב.
הסוכנות מסרבת לשלם לו
*ת הסכום הזה ולתושבים אין
אמצעים לכך. אלוני הודה במפו־
•ש, כי הוא משתמש בתושבים
נבני־ערוכה וממרר את חייהם,
:די לסחוט את הכספים שלדעתו
מגיעים לו. אחרת הוא לא מוכן
(תת לנו להיות ישוב עצמאי ולהש־זחרר
מהחרם שהוא מטיל עלינו.״
ועד התושבים טוען, כי במצב
;נוכחי ״רק מטורף יכול לפעול
:צורה שפועל אלוני, תוך פגיעה
:יישוב שלם על כל מישפחותיו.״
:נגד גזירת הפינוי מן הדירות הם
;חושים בדעתם לבצע מעשים
וטורפים עוד יותר.
בתגובה על האשמות אמר ראש
;מועצה, יובל אלוני :״זה הכל
;ישקושים. כל הזמן אומדים לי
באחותי זונה. בסוף אני אתחיל
׳האמין בזה.
״מאחרי ההשמצות עומדת קבו*
:ה של אנשים, שרוצים להתעשר
נל חשבון הציבור. הם גרים בירות
שמועדות לבעלי מקצועות
!ונותנים שירותים ביישוב, כמו
זורים, גננות, רופא וכיוצא באלה.
׳מרות שאיש מן המפרנסים ב־25
;מישפחות האלה אינו יותר כנותן
!זירות, הם רוצים להמשיך להוד
ודר בדירות האלה.
״במשך שנה וחצי הם אינם
זתומים כבר על חוזה שכירות,
!ומקנה להם את הזכות להתגורר
:דירות. לא הוצאנו להם צווי פינוי
:סך הכל, שלחנו להם מיכתבים
לעורך־דין בגלל זה כל הרעש.
״כדי לסתור להם את הבעיות
!חלטנו לשנות את הייעוד של ה-
׳ירות, כך שגם אנשים שאינם
ותני שירותים יוכלו להתגורר בום.
הצענו להם לרכוש את הדי-
זת במחיר של 600 אלף לירות ל-
יירה. אבל את זה הם לא רוצים.
,ם דורשים לקבל את הדירות ב־

דרכי אדם
הב עהאח רונ ה
הסיבוב שעשה גער־השוליים
מעולם הפשע
א? הקיבוץ -ובחזרה
הוא יושב בחדר הצר בדירת
הוריו. ראשו המגולח החל לצמח
זיפים. פה ושם נראות קרחות על
הראש למוד הסבל, קרחות שלעולם
לא יצמיחו שוב שיער. העיניים
אשר אינן מסוגלות להביט קדי מה,
תוהות בחלל החדר, מחפשות
אחר דבר מה להיאחז בו.
המיקרה אירע ב־ .1977 הנער
אורי כלוף, שנולד בגיבעת־שמואל,
נולד עם כתובת. אורי נועד לפשע.
על ברכי הפשע התנחך, יחד עם
חבריו הוא פרץ וגנב. אורי היה
נער־שוליים רגיל.
ב־ 1976 ניתנה לאורי בלוף ה אפשרות
לתקן את עתידו ולצאת
מעולם הפשע בו הוא חי. הנער
אורי גויים לנח״ל, הצטרף לגרעין

מפגיני צור־הדסה כפתח מרכז מפדגת־העבודה
״אם ינסו לקחת —

| ינם•

״גם יתר האשמות אינן נכונות.
זר יהודה לא מופלה לרעה משום
:חינה. הוא מקבל את השירותים
מו כל יישוב אחר ששייך למד
:צה האיזורית. המועצה מוכנה
ם ל הלוו ת ל תו ש בי ם כסף כ די ש פתחו
את המקום.״

מנהיג המפגינים דן אבן בויכוח
— נשרוף את הכל״
שנועד להצטרף לקיבוץ כרמיה.
שם הוכיח את עצמו כחרוץ ואח ראי.
הוא עבד בקיבוץ במלוא המ
בלוף
(משמאל) כצבא
העונש הביא לפשע

רץ. אורי נטש את הפשע והוכיח
שההזדמנות ניתנה לו בצדק. אך
כורח המציאות הוא, שאורי היה
חייב לבקר את הוריו בגיבעת־שומאל.
היה זה בליל־שבת אחד.
הוא נסע לבקר אותם, ואז נתקל
בחבריו משכבר הימים. אותם חב רים
אשר הציעו לו תמיד לפרוץ
ולגנוב. אותם אשר איתם עמד
למישפט עשרות פעמים. חברים
אלה פגשוהו ושיכנעוהו ״לפרוץ
בפעם האחרונה״ .רק כדי להשיג
מערכת סטריאו לקיבוץ. רק כדי...
אורי פרץ. הוא חזר שוב על ה שגיאה
הישנה שלו. למחרת הופיעה
המישטרה בקיבוץ ואורי ברח.
הוא נחבא במשך כחודש ימים.
נבוך, מתוסכל, בוש להופיע בקי בוץ.
לאחר כחודש הסגיר את עצמו
למישטרה. בחקירה טען שהוא היה
היחיד אשר פרץ. היחיד אשר
ביצע את דבר העבירה.
כלי צ׳,א;ם. מאז המיקרה המ שיך
אורי להיות בקיבוץ. נחושה
היתה החלטתו שלא לראות עוד
את עולם הפשע. אורי יצא מעט
מאוד לבקר את הוריו. את כל
מרצו הוציא בעבודה בקיבוץ. לא חר
מכן התגייס לצה״ל וגם שם
עשה חיל והיה לחניך מצטיין. חב ריו
בגרעין מדווחים עליו כעל אחד
מהחבר׳ה, ומפקדיו בצה״ל כעל

עבריין בלוף
קרחות וכלא
בחור רציני שאפשר לסמוך עליו.
אורי שינה כיוון, עזב את הפ שע.
למעשה הוא שכח את דבר

המישפט וקיווה, כי זה לא יהיה
מיכשול בדרכו אל חיים חדשים.
ב־ 4במארס השנה, שנתיים וחצי
לאחר ביצוע העבירה — שנתיים
וחצי של תדמית חדשה — נקרא
אורי לעמוד למישפט. הוא לא רצה
שידעו בקיבוץ, הוא לא אמר לאיש.
אורי התבייש ועל כן הלך למישפט
ללא אדם שיעיד לטובתו. צה״ל
העמיד לרשותו את עורר־הדיו
זאב בלומנפלד. אורי עמד למיש־פט
בבית־מישפט השלום בתל-
אביב.
בדמיונו הפרוע ביותר לא חשב
אורי שגזר־הדין יהיה כה חמור.
הלא כל תיקיו הקודמים נסגרו, לא
עומד כנגדו שום גזר־דין על־תנאי.
הרי איננו עוד אורי כליף הישן,
אלא אדם חדש, חייל בצה״ל, אשר
סגר את ילדותו הפושעת, המופר עת
והפך לחייל לוחם שאין נגדו
אף לא תלונה אחת. על אורי נגזר
מאסר בפועל של חצי שנה.
עולמו חשך, כל אשר בנה במ שך
השנתיים וחצי האחרונות הת מוטט.
לא היתה התחשבות ואף
לא צ׳אנס אחרון.
חולה בצינוק. אורי נכנס
לכלא. חבריו לגרעין לא הגיעו
לבקרו הרבה. גם הם התביישו בכ ניסתו
לכלא. לעומת זאת טרחו
שותפיו לפשע לבקרו לעיתים תכו פות,
כדי ״לשלם״ על כך שלא הס גירם.
שבת אחת הם הבריחו לו
סמים, ואורי לקח. הוא לקח כי
זה הסטטוס בכלא, והוא, אורי,
החל לחזור לעולמו הישן. הוא הר גיש
כי צ ד זו חלעב רו ו תו פ ש מקו ם
של כבוד בהווה שלו.
אורי נתפס והוכנס לצינוק. ה אפשרות
להשתחרר מהר יותר,
בשל התנהגות טובה, נשללה ממנו.
הוא נתפס על עבירת סמים, הוא
יעמוד על כך למישפט. בצינוק
הפך אורי להיות חולה, שערו החל
לנשור וקרחות הופיעו בראשו.
אורי השתחרר לפני שבוע מן
הכלא, קיבל חופשה בת שבועיים
עד שיחזור לצבא. היום הוא ניצב
בפרשת דרכים. אין הוא רוצה
לשוב אל עולם הפשע, אך הוא
אינו מאמין שיוכל לחיות בקיבוץ
לאחר כל אשר עבר עליו. הוא
מרגיש שהמקרה שלו יחצוץ בינו
ובין המשק. הוא ישוב לגיבעת־שמואל.
אורי
טוען ששוב לא -יחזור אל
זירת הפשע, הוא ימצא עבודה ויחיה
בשלווה ובכבוד. אך אורי
אינו מבין שהוא חוזר אל אותם
חברים. אל מקום אשר לא יתן
לו לשכוח את עברו. שוב תהיה
״פעם אחרונה״ ושוב ״פעם אחרו נה׳
/והכלא ממתין מעבר לסיבוב.
האם נחתם גורלו של אורי כליף?!
האם נולד אורי עם כתובת אשר
לא יוכל לעולם לשנותה?
העולם הזה 2247

המחרה המיסתודית עומדת להביא
מרפא לתיירות של ים המלח
^ וברטה ברנדין היא צעירה ברזי לאית
יפהפיה, ובת להורים עשירים.

רוברטה אוהבת את ישראל, ויכולה להרשות
לעצמה לבוא לבקר כאן לפחות
שלוש פעמים בשנה. רוברטה לא היהה
מעולם בתל־אביב, בירושלים ואפילו לא
באילת. כשנוחת המטוס שמביא אותה
לארץ, היא שוכרת מונית, וממהרת לנסוע
למלון מוריה בים־המלח.
רוברטה אינה יהודיה, ואף אינה ציונית.
אותה מעניין רק דבר אחד: להיפטר
מהפצעים המכסים את כל גופה, ולקבל
צבע עור שחום ויפה כדי שתוכל להראות
חתיכה במסיבות של סאן־פאולו. לשם כך
היא מגיעה שלוש פעמים בשנה לים־
המלח.
רוברטה לקתה באחת המחלות המרגיזות
והמוזרות ביותר הידועות בעולם הרפואה,
מחלת הספחת, או כפי שהיא נקראת
בשמה הלטיני פסוריאנום. הספחת היא
מהדורה קלה יותר של צרעת. ואין זו
מחלה מדבקת. הרפואה לא מצאה לה
מרפא, ומי שלוקה בה, חי איתה עד יום
מותו.
אולם בעוד שהרופאים לא גילו תרופה
למחלה, והפצעים המעוררים סלידה עוברים
מהמרפקים, שם מופיעה לראשונה מחלת

הספחת, לכל הגוף, מצאו הרופאים אתר
נופש, יחיד בעולם, אשר שהות בו במשך
שלושה שבועות עד חודש מעלימה את
כל סימני המחלה לכמה חודשים. מקום
זה הוא ים־המלח.
אך לא רק הרופאים גילו שים־המלח
גורם לסימני הספחת להעלם לכמה חודשים,
גם גורמי התיירות ותושבי איזור
ים־המלח גילו זאת. כל מערכת התשתית
התיירותית של חוף ים־המלח עומדת לה יות
מכוונת לתיירות הספחת. ים־המלח
רוצה לארח את ארבעה מיליון חולי ה ספחת
החיים עתה באירופה.
אולם, איציק שמיר, יושב־ראש המועצה
המקומית תמר, טוען שים־המלח אינו
מבריא רק את חולי -הספחת, אלא משמש
בית־חולים טיבעי לרוב המחלות. לדברי
שמיר, קיבוצניק צעיר מעין־גדי, יש לו
ניסיון אישי המוכיח זאת. שמיר נפצע
לפני שנים מיספר בתאונת־דרכים. כשיצא
מבית־ההולים, נגזר עליו לבוא פעמיים
בשבוע לבית־החולים בבאר־שבע, כדי
לעשות תרגילי פיזיוטרפיה. ידו השמא לית
של שמיר כמעט ושותקה מהתאונה.
אחת מחברות המשק הציעה לשמיר
לעשות פיזיוטרפיה במעיינות הגפרית או תם
מפעיל הקיבוץ על שפת ים־המלח.

מלון ״גני שולמית״ ומלונות פר שת רבטמן
בגלל חוסר וזימון, עורף הבניינים פונה לכביש

בריב ת השחייה של ״מוריה״
חילוקי דעות על אחוזי תפוסה

מחלימות צעירות כים המלח
בוץ עס כל דבר
כמו כל חברי קיבוץ עין־גדי, אשר חלק
ניכר מרווחיו בא ממעיינות הגפרית, התייחס
שמיר בזילזול להצעה :״אני לא
מאמין לשטויות האלה. שהג׳אמוסים יבואו
לרבוץ בים־המלח, לעשות אמבטיות מס ריחות,
ולמרוח עצמם בבוץ,״ הוא השיב
לה. חברי עין־גדי מכנים את המבריאים
הבאים לים־המלח בשם ג׳אמוסים, על
שום רביצתם במשך שעות ארוכות בבוץ.
אולם שמיר ניסה. הוא החל לעשות
פיזיוטרפיה בתוך בריכות הגפרית, תוך
שבועיים נרפא, וידו חזרה לתפקד כש-
היתה.
יש רופאים הטוענים שים־המלח טוב גם
לחולי לב וכבד, משום שאחוז החמצן ב
אחר.
לדברי שמיר, אחוז התפוסה הוא
85 אחוז. ההבדל הגדול בין שתי ההער כות
מוסבר בכך שאנשי המועצה־המקו־מית
מסרבים להכניס לתוך הסטטיסטיקה
שלהם את מלון גני שולמית .״המלון רע,
השירות נורא, האוכל גרוע — אנשים בור חים
מהמלון הזה,״־ מסביר שמיר .״ניסי תי
כמה פעמים לגרום לכך שמיזרחי ימכור
את המלון שלו, והבאתי לו קונים
שהסכימו לשלם את המחיר שהוא רצה,
אבל הוא תמיד התחרט, ונסוג ברגע ה אחרון.
גני שולמית זה פצע מוגלתי בגוף
התיירות של ים־המלח.״
בינתיים גילו דווקא אנשי רחובות את
איזור ים־המלח. שניים מהמעורבים במיש־

אוויר גבוה יותר. אנשי האגודה־למילחמה־בסרטן
ממליצים מאוד על ים־המלח: שם
אפשר להשתזף ללא כל סכנה ללקות בסרטן
העור. העובדה שים־המלח נמצא
400 מטר מתחת לפני הים מביא לאידוי
מהיר של המים המלוחים, מה שמהווה
פילטר בפני הקרניים האולטרה־סגוליות
הבאות מהשמש, שהן הסכנה לסרטן ה עור.
גורמי
תיירות יודעים שים־המלח יכול
להיות איזור משיכה ממדרגה ראשונה
לתיירות מרפא. אולם המצב היום באיזור
רק מבריח תיירים. בים־המלח יש כיום
בסך־הכל ארבעה בתי־מלון, ובית־הארחה
אחד. המלון היחיד העונה על דרישות ה תייר
המפונק הוא מלון מוריה, השייך
להסתדרות. מוריה הוא מלון פאר, נבנו
בו מרחצאות גופרית, בריכת שחייה מחו ממת,
ויש בו חדרי טיפולים ועיסויים
רבים.
שלושת המלונות האחרים הם מלון גלי
זוהר, הידוע בשל הארוחות הטובות המוגשות
בו, מלון עין־בוקק, ומלון גני שולמית,
השייך לבצלאל מיזרחי. סך הכל
יש באיזור ים־המלח כ־ 700 חדרי בתי מלון,
אליהם יש לצרף את 96 החדרים של בית־ההארחה
בעין־גדי.
ממוצע התפוסה השנתי של מלונות ים־
המלח הוא הגבוה בארץ. בים־המלח אין
עונה, תמיד חם שם, ומי שבא לשם יודע
שהוא בא לאיזור חם. לדברי מישרד־התיירות,
אחוז התפוסה במלונות ים־המלח
הוא 73 אחוז. למעצה־המקומית יש נתון

פטו של ראש עיריית־דחובות לשעבר,
שמואל רכטמן, בונים מלונות באיזור. משה
גיבור, עד־המדינה במישפטו של רכטמן,
בונה את מלון לוט, ועורך־הדין בנימין
צנעני, שגם הוא היה מעורב במישפט,
בונה את מלון צל־הרים. שני מלונות אלה
עומדים בפני סיום בנייתם. מלון נוסף,
של הקבלן גינדי, נמצא בשלבי תיכנון
מתקדמים, ואילו עוד שמונה אנשי עס קים
רכשו כבר קרקעות לבניית בתי־מלון.

לתייר המגיע לים־המלח, אין מה לע שות.
הוא יכול אמנם לבקר בסביבה, לט פס
או לנסוע ברכבל לפיסגת המצדה, לב קר
בהר־סדום או להתרחץ במים המתו קים
של מעיינות עין־גדי. אבל כעבור
יומיים הוא מסיים את הביקורים שלו, ואז
עליו להישאר שבועיים עד שלושה ללא
כל תעסוקה, ביום או בלילה.
התיירות בים־המלח כמעט חסרת סיכוי.
המועצה־המקומית השקיעה סכומי עתק
בתיכנון, כשהיא שוכרת את מישרדי ה־תיכנון
והאדריכלות הטובים ביותר בארץ.
אולם לדיברי ראש־המועצה, מושכים שישה
סוסים את עגלת פיתוח התיירות ,״וכל
סוס מושך לכיוון אחר.״
מי שהיה צריך להיות מעוניין יותר מכל
אדם אחר בפיתוח תיירות המרפא ביט־המלח
הוא סמי טוויג, מנהל רשות־נאות-
מרפא. טוויג היה פקיד במיפלגה הליבר לית
לפני המהפך ואחרי הבחירות, כשקיבל
שימחה ארליך את תפקיד שר־האוצר, הפך
(המשך בעמוד )48

תיירות ו שמה ספחת

אותי? רק קוטי.

(המשך מעמוד )47
טוויג ליועצו ודוברו. אולם אז
למד ארליך להכיר את טוויג, והחליט
להחליפו באחר.
המיפלגה דאגה לטוויג, ונתנה
לו מינוי שנחשב אז כמינוי בו הוא
לא יוכל להביא נזקים. אך, לדברי
שמיר, מביא טוויג נזקים בכך
שאין הוא עושה מאומה :״יש לו
מישרד מהודר בתל־אביב, מכונית
חדישה צמודה, מזכירות ונסיעות
לחוץ־לארץ. חוץ מזה הוא לא עו שה
שום דבר. יקז לו תקציב של
חמישה מיליון לירות אותו הוא
מוציא על הוצאות. טוויג טוען ש הוא
עושה עתה 40 מחקרים רפו־

מפריעה ליזמים רבים .״הרשות
רוצה להשאיר את הכל טיבעי,
בלי שינויים, וכאשר עוסקים בפי תוח,
צריכים להיות שינויים.״ מס ביר
שמיר.
נראה כי קרן האור היחידה, וה־תיקווה
היחידה של תיירות ים־
המלח היא מישרד־התיירות. לדברי
שמיר מגלה מנכ״ל החברה לפיתוח
מיפעלי תיירות, האדריכל טו־מי
לייטרסדורף, רגישות רבה ל נושא,
ודוחף פרוייקטים רבים.
כיום קשה לבוא ליבדהמלח.
מילבד כמה מיפעלי תיירות מקו מיים,
כמעט ואין למצוא באיזור
דבר שימשוך תייר, גם אם הוא

התיירות באיזו ר ים המלח
יכולה לשגשג ולהביא ע י מה
פיתוח הא י חד ־ אן־ גורמים
ש : 11׳ ם, שכלאחד מהם
מושר לכיוון אחר, משפיעים
על הנעשה, וכעת התיירות
הי< 1כמעטחסרתס 1 3
איים, אבל זו שטות 40 .מחקרים
רפואיים רציניים עולים יותר מ־
40 מיליון לירות.
הגורם השני המשפיע על הנעשה
באיזור ים־המלח הוא מיפעלי ים-
המלח. על־פי חוק הזיכיון שהעני קה
ממשלת־ישראל למיפעלים, הם
שולטים על כשליש משטח המוע־צה־המקומית
.״לא כל השטח של הם
מנוצל למיפעלים, ויש שטחים
רבים עליהם אפשר לעשות כל מי ני
דברים יפים,״ טוען שמיר ״ולא
תמיד הם נותנים לנו לעשות.״
החברה לפיתוח חוף ים־המלח
אינה תורמת אף היא הרבה לתיי בראשה
רות
האיזור. החברה,
עומד אלי גורן, מי שהיה סגן מנ הל
נמל־אילת, עומדת עתה בפני
פירוק, וכבר זמן רב לא מתפקדת.

מבצעצב עוניו ת

-אלדד

תייר-מרפא. החוף הציבורי מסודר
ונקי, ועתה מתכוונים להכין עוד
שני חופים: חוף מייוחד לחולי
הספחת, כדי שיוכלו לעמוד במשך
שעות בחום, כשהם ערומים לגמ רי,
ולקלוט׳את קרני השמש. כיום
עומדים חולי הספחת בשני אזורים

לפני שאתה קונ ה ט לויזי ה
צ ב עוני ת היכנ ס לאלרד.

בחר לך אחת מהמבחר הג דו ל:

יו ״ר שמיר
ששה סוסים

מנהל טוויג

כל הטלויזיות במחירים נמוכים
ובתנ אי רכישה נו חי ם במיוחד

משרד ומכונית צמודה

אלרד -
צבי אור בע״מ
מבחר ענ ק של
מו<צרי אלקט רו ני ק ה
ומכ שי רי ח ש מל בי תיי ם

ה חנו ת ה פר טי ת שלך
א לנ בי 106 תל א בי ב.
טל 6 2 1 9 2 4 .־ 0 3

עושה מינהל־מקרקעי־ישראל
קשיים רבים לאלה שרוצים לר כוש
אדמות כדי להקים מלונות.
״המינהל החליט שמהיר כל דונם
עולה *1/ב מיליון לידות,״ אומר
שמיר ,״דונם במידבר עולה יותר
מדונם בקיסריה, אז איך אפשר
לשכנע יזמים להתחיל ולבנות כאן
מלונות?״ גם רשות־שמורות־הטבע

המוסתרים בקירות בד, כדי שיתר
המטיילים לא יראו אותם ערומים.
החוף האחר הוא חוף פרטי, בו
יגבה כסף, וינתנו שירותים מתאי מים.

חוף עין־גדי אינו מהמשוב־ללים
בעולם. למרות שכיום מר וויח
המשק יותר מעשרה אחוז
מהכנסותיו מענף התיירות, אין
הקיבוץ מוכן להשקיע כסף בפי תוח
המרחצאות או החוף שלידם.
״לא כדאי לנו מסבירים אנשי
הקיבוץ ,״בין כה וכה באים אלינו
אנשים.״
אם לא יקום גורם שיאחד את כל
הגורמים המעורבים בפיתוח תיי רות
ים־המלח, תפסיד ישראל מיל יוני
תיירים שרוצים לבוא למקום
כדי להירפא, אך נרתעים מהתנ אים
הנחשבים לתנאי ימי־הביניים
בעולם התיירות.
העולם הדה 2247

היא טוענת:

״הוא איים עלי באקדחים
ודרש ממני כספי ם ר
״ביזבזתי עליה סכומים גדולים,
והיא זרקה אותי לכלבים!׳־
צורך לחקור עדים נוספים, שלהם ידוע על המעשים
המיוחסים לחשוד. קיים חשש סביר שהחשוד ימשיך
באיומיו ויבצע את זממו.״
בתגובה על דברי נציגת המישטרה, טענו פרקליטיו
של וילי גרינברג, עורכי־הדין דויד אופק ובני נהרי,
כי הקורבן הוא למעשה. וילי עצמו. הם סיפרו כי וילי
היה אדם אמיד עד שהכיר את חנה. לדבריהם, מאז
שהתאהב בד, הוציא עליה סכומי עתק, המסתכמים
בכחמישה מיליון לירות. הם תיארו כיצד וילי, שהוא
תכשיטן במיקצועו, ירד מנכסיו והגיע אל סף פשיטת
רגל. לדבריהם העניק וילי לחנה תכשיטים יקרים ולקח
אותה על־חשבונו כמה פעמים לחוץ־לארץ. אופק ונהרי
סיפרו כי כאשר התרושש לבסוף, חנה זנחה אותו. הם
טענו כי חנה גילתה כבר לפני זמן רב שווילי נשוי,
וכי הסיבה האמיתית שהגיעה אותה לזנוח אותו היא
אי יכולתו להמשיך ולפזר עליה כספים.
אחרי שהשופט דויד שטיינץ שמע את שני הצדדים,
החליט להטות את הכף לטובת וילי גרינברג. הוא שיח רר
אותו בערבות של 20 אלף לירות, בתנאי שלא יח זור
על המעשים המיוחסים לו ולא יבוא במגע עם
חנה חכם בכל דרך שהיא. לעורכי-הדין אופק ונהרי
היתד, זו הצלחה גדולה, שכן חרף החשדות החמורים
שהועלו כנגד לקוחם, הצליחו לשחררו בערבות.

אני ו הו א
זה לא זה״

מאהבת חכם
בילויים יקרים בחו״ל
^ תה עצור!״ בקריאה זו התנפלו בלשי המיש־
טרד, על דני (״וילי״) גרינברג, כאשר הגיע
לבית חברתו, חנה חכם, בהרצליה.
״יש לכם בוודאי טעות,״ אמר וילי הנדהם לשוט רים
.״כאן גרה חברה שלי. אני באתי אליה.״ אך השוט רים
לא טעו. היתה בידיהם תלונה של החברה, שלפיה
איים עליה וילי באקדחים וסחט ממנה כספים.
ביום הראשון בשבוע שעבר התייצבה חנה חכם, בת
ד,־ 32 בתחנת המישטרה בהרצליה. היא סיפרה לשוט רים
כי הכירה את וילי, בן ה־ ,36 לפני כשנה. לדבריה,

כאשר התברר לה כי הוא נשוי ואב לילדים, החליטה
להיפרד ממנו.
במשך זמן ממושך ישבה חנה בתחנת הפישטרה ופיר טה
באוזני השוטרים סיפורים מסמרי־שיער. היא האשימה
את וילי בכך שאיים לרצוח אותה ולהתאבד, אם
תעזוב אותו. היא תיארה כיצד נופף וילי מולה בשני
אקדחים וכיצד הכריח אותה לבוא עימו אל קבר אביה,
אותה להישבע לו כי לעולם לא תעזוב
ושם אילץ
אותו. חנה טענה, כי למרות שביקשה מווילי לחדול
מן הפגישות, וניסתה לנתק את הקשרים עימו, המשיך
ביתה ולהטרידה. היא סיפרה כי לבסוף
לפקוד את
הביע וילי נכונות להיפרד ממנה ולהניחהלנפשה, אך
ניסה, בתמורה לנכונות זאת, לסחוט ממנה כספים.
כאשר שמעו השוטרים את ההאשמות החמורות, מיהרו
לארוב לווילי ליד ביתה של חנה. וכאשר הגיע לשם,
עצרו אותו. בחיפוש שנערך במכוניתו נמצא אקדח,
שאותו מחזיק וילי ברשיון. האקדח השני, שעליו סיפרה
חנה, לא נמצא. בחקירתו במישטרה הכחיש גילי
בתוקף את המעשים המיוחסים לו. הוא הודה כי ניסה
לשכנעה בדרכי־נועם שלא תנתק עימו את הקשרים.
לטענתו שיקרה חנה בעדותה ועשתה זאת על־מנת
להשחיר את פניו ולהיפטר ממנו בדרך זו.
וילי הובל לבית־המישפט. בפני שופט המעצרים
התורן ביקשה המישטרה להאריך את מעצרו בעשרה
ימים .״החקירה טרם הסתיימה,״ טענה נציגת המיש-
טרה, סמלת-ראשונה מלכה בהט .״יש צורך לתפוס
אקדח נוסף, שבעזרתו איים החשוד על המתלוננת. יש

ץ<ילי ו חג ה נפגשו לראשונה בעת טיול ביוון. חנה,
1שהיא מדריכת־תיירים, הובילה קבוצה של מטיילים
ישראליים. וילי היד, בקבוצה, וכך נוצר הקשר. כשחזרו
ארצה עוד התהדקו הקשרים. השניים הפכו לזוג נאהבים
לכל דבר.
חנה מתגוררת עם אמה ושני אחיה בווילה מהודרת
בהרצליד,־פיתוח. היא משכילה, בוגרת אוניברסיטה. בנו סף
להדרכת תיירים היא עוסקת בתירגומים. וילי, לעומת
זאת, מעיד על עצמו כי הוא חסר השכלה. אך הפער
בהשכלה לא הפריע להתפתחות היחסים. וילי הפך בן
בית אצל חנה ואף התיידד עם האחים שלה. הכל היה
טוב ויפה עד שהתהווה הקרע, שסיבותיו שנויות במחלוקת.
חנה לא הרחיבה את הדיבור על הפרשה .״אני
עדיין מאוד מפחדת מווילי,״ אמרה .״אני לא יודעת
מה הוא מסוגל לעשות לי עכשיו. יש אמנם צו של
בית־המישפט, האוסר עליו להתקרב אלי, אך אני מר גישה
מאוד לא בטוחה. אולי אסע לחוץ־לארץ, עד שהרו חות
ירגעו.

״ההאשמות של וילי לא נכונות. אני בכלל לא ניצלתי
אותו. כל הקשר הזה היה טעות מן ההתחלה. יש
בינינו הבדלים רציניים. ידעתי שהיחסים בינינו לא יצ ליחו.
תמיד אמרתי לכולם שווילי ואני זה לא זה. הבעייה
הא שחיכיתי יותר מדי. הייתי צריכה לסיים את זה
כבר מזמן. לא תיארית לעצמי שהדברים יגיעו לממדים
כאלה.״
לווילי, המתגורר בבת־ים, היה בית־מלאכה לתכשיטים.
לפני פמה חודשים מכר במפתיע את העסק ומאז
אינו עובד. אחרי מעצר של 48 השעות, ניכרים עדיין
המתח והבילבול על פניו. הוא נראה שבור ומדוכא.

סיפר וילי גרינברג :

עד עכשיו אני לא מבין למה היא עשתה לי את
זה. הייתי כל כך טוב אליה. נתתי לה כל מה שרצתה.
איך היא יכולה ללכת למישטרה ולהגיד עלי דברים
כאלה? אם לפחות זה היה נכון, אני מבין. אבל ככה,
סתם, להמציא סיפורים כאלה? למה? ! למה? !
אני לא חושב שאני דון ג׳ואן, אבל תמיד היתד, לי
הצלחה עם נשים. אולי זה בגלל שהייתי רע. אף פעם לא
הראיתי לנשים שאיכפת לי מהן. הייתי עושה מה שאני
רוצה. רק עם חנה זה היה אחרת. אני לא מבין את
זה. היא לא בחורה יפה באופן יוצא-מן־הכלל, אבל
אני בכל זאת נתפסתי אליה חזק.
פשוט איבדתי את הראש לגמרי. זה לא קרה לי
אף פעם. רציתי רק שיהיה לה טוב. לראות את החיוך
על הפנים שלה. אהבתי אותה עם כל הלב. הייתי מוכן
לעשות הכל למענה. כסף לא היווה בעייה. זה אף פעם

מאהב גרינברג
שבועה בבית־הקברות
לא היה חסר לי. כל החברים שלי יכולים להעיד שיש
לי יד רחבה. נתתי לד. כל מה שביקשה.
עשינו חיים משוגעים ביחד. נתתי לה לבלות כמו
מלכה. נסענו לוזוץ־לארץ כמה פעמים. אכלנו במים־
עדות הכי יקרות. גרנו במלונות הכי מפוארים. יכולתי
להרשות לעצמי. רציתי לתת לה את המכסימום. כשראיתי
שהיא נהנית, אני נהניתי פי שבע. זה היה התענוג שלי.
כשהיא היתד. לוחשת לי את המילים שלה, הייתי משתגע.
עם אף אשה אחרת לא היה לי דבר כזה.

״ א מר תי מי שהו
א חר, לא אני״
^ הרי תקופה קצרה שהיינו ביחד היא ידעה שאני
י * נשוי עם ילדים. זה לא הפריע לה לנסוע איתי
לחוץ־לארץ ולבלות על חשבוני. לאמא שלה יש דיעה
מאוד שלילית על כל הנושא הזה. לכן הסתרנו ממנה
את העובדה שאני נשוי. אבל במשך הזמן הדיעות של
האמא השפיעו כנראה גם על חנה. היא התחילה לבקש
שניפגש לעיתים רחוקות יותר ולבסוף רצתה שניפרד.
אמרתי לחנה שהתוכניות שלי לגביה הן רציניות.
ניסיתי לשכנע אותה. הייתי יושב במשך שעות ומדבר
איתר .,היינו גם רבים, כמו כל זוג. אני לא מכחיש. אבל

אף פעם לא איימתי ולא נופפתי באקדחים. יש לי בסך
הכל אקדח אחד, שרכשתי בגלל שהייתי מסתובב בארץ
עם תכשיטים יקרים. אף פעם לא השתמשתי בו.
מכרתי את העסק כי רציתי להיות כל הזמן עם חנה.
היה לי הרבה כסף ויכולתי להרשות לעצמי ליהנות קצת
מהחיים. אבל חנה שברה אותי. היא רצתה לעזוב אותי.
הרגשתי שאני לא יכול בלעדיה. אני מודה שפעם, כשהת־רגזתי,
אמרתי לה שמישהו אחר היה מבקש ממנה שתחזיר
לו לפחות חלק מהמתנות שנתן לה. אמרתי מישהו אחר,
לא אני. וגם את זה אמרתי רק מתוך כעס. אבל אף פעם
לא סחטתי ממנה דבר.
מה שהיא עשתה לי זה עוול גדול. היא פשוט זרקה
אותי לכלבים, כשלא היתד, צריכה אותי יותר. המישטרה
התנהגה אלי כמו אל פושע. השוטרים השפילו אותי
והתייחסו אלי כמו אל איזה לא-נורמאלי. זה היה נורא
ואיום. הרגשתי רע ואפילו כדור לא רצו לתת לי. ישבתי
יום אחד בתא מסריח ומחניק במישטרת הרצליה, ולמחרת
העבירו אותי לאבו־כביר. שם ישבתי עם רוצחים ושודדים.
הסתובבתי איתם בחצר הלוך וחזור ולא הבנתי מה קורה
לי. כשחזרתי הביתה, המשכתי להסתובב במיטבה כאילו
היה זה בכלא. הייתי מבולבל לגמרי.
כשהייתי במישטרת הרצליה חנה באה לשם. רציתי
להגיד לה :״בואי נשכח מהכל ונחזור להיות חברים.״
אבל היום, אחרי הכל, אני לא רוצה לשמוע ממנה יותר.
זאת היתד, מכה קשה מדי בשבילי. אף פעם לא פגעתי
במישהו. אין לי שום עבר פלילי והיא הציגה אותי כמו
פושע. זה הרם אותי לגמרי.

לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא לגביי! ל
בי שולי ם

מי רשם מטורף ־ עושה צום קל, ליום כיפור הבא

אף פעם בחיים שלי עוד לא נתתי מירשם שיתאים לחג
המתקרב. ממתי שעזבתי בית־ספר, לא יודעת חגים אני. לא
יודעת. בכל פעם שאני רוצה להלביש איזה מתכון על חג־ווללה,
בורח לי החג בלי המתכון. אחר כך, כמובן, אני צריכה
לשים אותו עמוק באיזה אמצע־שום־מועד, שאיש לא יעלה
בדעתו איכה פיקששתי.
נזכרתי בכל זאת כשרציתי להביא לכם מירשם של מאכל
אדיר להטענה בערב יום כיפור, עם זמן פריקה — יומו מי
ישורנו. מן משהו טעים פנן, בטעם יהודי עשיר, סותם קומפלט
האינסטלציה, ולא נותן כל יומ׳כיפור לסבול גוויעות רעב.
ליהודים, אין יום לא־טוב בשביל אשמה. אז למה דווקא
יום־כיפור, לנצח לא אבין. אולי באופן מאורגן זה מצלצל
יותר תקיף לאלוהים, כי הוא נהיה קשה בזמן האחרון.
לא כתבו, מזל, בשום מקום, לסבול רעב. ביקשו מטעם
המסורת רק לצום. אז הנה המירשם־פטנט. אוכלים מזה להתפקע
בלילה שלפני, ולא רוצים יותר לבלוע אוכל, בחיים. זו פשטידת
כבד, שמספיקה לשמונה דלובים, ועשוייה ממנת כבד אחת
בלבד. משהו חסכוני מאוד, ברוח הימים, למרות שחסכנות
אצלי לא צד חזק. איך שלוקחים ביס אחרון, ועד מוצאי החג.
לא מתפנים לרעוב. האיש שוכב מלא סיפוק, עסוק בשאלת
קיום — של איך לתפוס אוויר, ואיך להחזירו. עובדים על הנושא
בפרך, עם כל היכולות.
עכשיו ניגש לפשטידה. לא לזלזל אם זה עשוי מחומרים
לא יקרים. הטעם הסופי, הוא של גן־עזץ.
מכינים שתי תבניות פיירקס מאורכות, כמו אלה של האינגליש
קייק. אפשר גם בתבניות מתכת, אבל זה נדבק. אם נשאר,
מאחסנים במקרר, אך לעולם לא מבצעים חילול הקודש באכילה
קרה.
ולעבודה :
מבשלים בסיר גדול עם מיים בלבד! בלי מלח! שתי חבילות
איטריות מאורכות הכי פשוטות וזולות. כל חבילה זה 250 גרם,
כך שיוצא לבשל 500 גרם איטריות. כאשר זה רך, מסננים את
16183^ .

המים, ושוטפים.

פ שטידת־ כבד
איך עושים ואיך אוכליס ואיך מתים מזה
ג גשכונת רוגובינה גימל, שהיא כפר
גדול ומרוחק מכל ישוב, בולם גרים ומבסוטים אחד־בתוך״הגרון־של־השני,
חלס. אם למישהו פתאום צפוף בנשמה,
הוא עושה קריזה לא נורמלית. איש לא
מתרגש מזה. פשוט מחכים מעט. איך
שזה עובר, נכנסים כולם בסך, בלי לחסר
אחד — חזרה לגרון, ומתמקמים בנוחיות
כמו״קודם.
הקיצר, בעיקבות קריאה דרמטית לאקדמאים
ליישב את השכונות, עקרו לשם
גידי אבן-חן וזוגתו. רק הגיע, יצא
למילואים. עבר החודש, חזר בחזרה.
כל הכפר סגרו החנויות, לבשו בגדים
יפים, ורועדים מעוצם הריגוש הלכו שני
קילומטר עד התחנה לחכות לאיש. תושב
חדש, או לא תושב חדש ז
ראש־המועצה זרח מגאווה. זאת איכות
חיים ! זו חברות של עם !
האוטובוס הגיע, וגידי התלהב .״ היי
חברה ! מה העניינים ז״ — ירד בהתרגשות.

תצ׳אל צעק הכפר שמח .״אל
תצ׳אל ! גט את המכונית שלך דפקו ! ״

בסיר טיגון עמוק שופכים כוס וחצי שמן. זו תהיה הכמות
לטיגון, וזה בשלמותו יכנס לפשטידה. נא לא לקמצץ בקלוריות
בשלב הסופי, ולשפוך את כל הכמות המצויינת. השמן הזה
ניספג באיטריות, אבל לעומת זאת נותן חיים ועסיסיות לכל
הסיפור. סוד העסק זה השמן והבצל. התוצאה הסופית לא
שמנה מדי. זה יוצא על הכיפק.
בכוס וחצי שמן הזה מטגנים דקה, ולא יותר 250 ,גרם כבד
הודו או בקר, חתוך לקוביות קטנות. זה יוצא איזה 3־ 4כבדים,
אם זה מהודו, או פרוסה בריאה אחת, אם זה מבקר. נזהרים
לכסות במיכסה בזמן טיגון קוביות־הכבד כי זה משפריץ מאוד.
שופכים את קוביות הכבד המטוגנות שנייה, בעזרת כף מחוררת,
לסיר האיטריות המסוננות.
בשמן שנותר מהכבד, מטגנים 700 גרם בצל. זה יוצא בצל
אחד אדיר, ושניים סתם גדולים. נא לא לקרקף לבצל קטעים
גדולים מדי, כדי שלא יחסר, וכדי שרוח המתכון החסכוני לא
תפוקשש. מקצצים את הבצל גס, לפיסות של בערך שני ס״מ,
מ־לישים את כל העסק מלוח הקיצוץ לסיר. לא להוסיף שמן,
גם אם אין הוא מכסה את הבצל בהתחלה. מטגנים מטגנים
מטגנים, עד שהבצל הופך שקוף־זהוב־בהיר, עם מיסגרת מעט
כהה יותר, בשוליים.
חשוב לטגן תחילה את הכבד, ורק אחר כך את הבצל,
כיון שהכבד צובע בטעמו את השמן, שמעביר זאת לבצל,
שמעביר זאת לפשטידה, שמקבלת המון טעם כבד ממעט סחורה.
שופכים גם את הבצל המטוגן לבלילת האיטריות +הכבד,
17 ציצרו — בישולים — מירשם מטריף — עושה צום־קל,
שממתינים בסיר. שופכים את הבצל עם כל השמן שנותר!
כעת.
איך שהעסק מצטנן מעט (לא הרבה, רק שלא יהיה רותח,
ויקריש את הביצים) שוברים בפנים 4ביצים שלמות. מערבבים
היטב, ומקפידים לחפור היטב סביב כל הדפנות שלא יהיו
״כיסים״ כאלה, לא מעורבבים.
מוסיפים שלוש כפות לא מאוד גדושות, אבל גם לא מחוקות,
קמח רגיל. מערבבים כנ״ל. לא חשוב אם האיטריות ניקצצות
בתהליך.
והכי הכי חשוב, התיבול :
שלוש כפות לא פולניות גדולות, אלא ישראליות שטוחות,
מחוקות לחלוטין, מלח רץ. אני מציינת מלח רץ, כיוון שסלח
מסוג אחר צריך להוסיף בכמות פחותה. שניים וחצי בלבד.
כף אחת גרגרי פילפל שחור כתוש היטב בעלי ומכתש.
איזו ארומה! איזה בושם! אם לא בא לכם לעבוד קשה, שימו
פילפל שחור רגיל, אבל רק שלושת רבעי כף. לא להשתמש
בפילפל לבן, כי זה לא אוחו טעם.
לחמם את התנור לחום בינוני כמו לעוגות שוקולד.
לשמן בכף שמן כל תבנית, ולשפוך את תערובת האיטריות,
חצי חצי לכל תבנית. לדחוס קלות מאוד, רק עד החלקה, את
פני הפשטידה למעלה, ולדחוף לתנור על רשת שיושבת במסילה
די גבוהה, לשלושת רבעי שעה. מכבים את התנור, ולא מוציאים
ממנו עוד חצי שעה. זה מחושב לגמור להאפות עדין כחום
שעוד נותר. זהו. זה כל הסיפור.
חצי קילו איטריות, מאתיים וחמישים גרם כבד, שבע מאות
גרם בצל, כוס וחצי שמן לטיגון, שיוכנס כולו בפנים, ארבע
ביצים שלמות, שלוש כפות קמח. שלושת רבעי כף פילפל שחור,
ושלוש כפות מחוקות מלח רץ.
התוצאה המתקבלת זה תענוג אדיר. יותר גרוע מבוטנים.
אי אפשר להפסיק. מגלחים מנה, ועוד אחת, ועוד אחת קטנה.
אחר כך מיישרים קצת אלכסון. אחר כך צד שני. לא עוברות
הרבה דקות, ואין שום פשטידה. עצוב. נכון? בכלל לא. מיד
יש צ׳אנס שני. עכשיו ברור מדוע זה מירשם של שניים על
מכה? ביום המחרת, אם לא מפחדים מאלוהים, זה עוד יותר
טעים !

פטנט קטן

חימום מחיו
בזיל הזול
נפלה עלי רוח החיסכון. מה לעשות.
אני עובדת אסוציאטיבית, ומוכרחה להראות
את כל כישרונותי לענייני חסכנות
על מכה אחת. אני חוששת מאוד שבזה
בפירוש הם מסתכמים ונגמרים, אבל גם
זה משהו. את הסיפור הזה סידרתי בביתי
מטעמים של פרקטיות קומפקטית, אבל
אם זה נוסף לכל כל כך חסכן, זה כבר
מצדיק סיפור.
אז ככה. לוקחים טוסטר מהזן הכי
פשוט. בלי הואפל, והשמאפל, והגריל
סיבוב. מתקינים לו על הקיר מדף עץ

מיוחד, ליד תקע חשמל. אפשר לשים
את זה על שיש המיטבח, וחלסטו זיבולים
עם הנגר. כעת בא כל הסוד. קונים גם
מגשית, שמים לה בקרקעית נייר אלו מיניום,
והרי לכם תנור חסכן מהיר ו יסודי.
לחמניות
מהפריזר אצלי חמות בתוך
חמש דקות. כאילו רק עכשיו יצאו מה־אופה.
טוסטים אני מכינה בתוך המגשית
בלבד. יוצרת את הפרוסות עם הגבינה
.וכל הקישקושים, ושמה במגשית. זה יוצא
אותו דבר, אבל החריצים של הטוסטר
נשארים נקיים, ונזילות הגבינה בשום
אופן לא מגיעות לריצפה. בוטנים וגרעי נים
ממש כדאי לקלות בתוך העסק. זה
כל כך מהיר ! בורקאס מקבלים פריכות
זהבהבה, מתחממים בתוך חמש שניות,
ישר מהמקרר. יוצאים ממש טריים, גם
אם קצת התיישנו.
מנות של פשטידת הכבד, שאת מירשמה
נתתי, לא יעלה בדעתי לחמם בתנור ה גדול,
אפילו אם מדובר בכמה מנות.
תתפלאו כמה צפוף ומרוכז אפשר לדחוף
מנות למגשתי. פיתות קפואות תופסות
טריות בתוך דקות, אבל צריך לחממן
אחת אחת. אין דבר.
מחממים בזה קציצות שלא רוצים ב-

למה החסון המשורר בפעם הקודמת כתבתי על סנדלים
ערומית שקופית, נהדרית. התחילו לשאול
כולם, איזה מן סנדלים. איזה מן סנדלים.
לא נשאר לי מקום לתמונה, אבל הפעם,

אז זהו. עכשיו אתם יודעים.

סנדלי רגליים ״עירומות״
לל 3ת ״עם״ ,ולהרגיש ״בלי״

טוסטר עם מג שית
רשימת רעיונות
צדק לטגן עוד פעם, ומאידך, גם לא ל טנף
מכסה ומחבת. צ׳יפסים קפואים, ש ניצלים
קפואים, וכל מיני קפואים מוכנים,
מתחממים יופי יופי בעסק הזה. ונא לא
לההסם פסיכולוגית בגלל גובה המגשית.
המזון יכול בהחלט להיות גבוה יותר מה-
דפנות, ולא ״סגור הרמטי״ .מכסימום הוא
מקבל פסי שיזוף של טוסטר. אפשר לקנות
שתי מגשיות, ולסדרו כך שאחת תהיה
ה״סיר״ ,והשנייה שתשען על שוליה עם
הפתח כלפי מטה בתור ״מיכסה״ ,אבל
לא ניראית לי כל הטירחה.
בכל אופן החימום מאוד מרוכז, ועל
כן קצר, ועל כן חסכוני. לרחוץ את ה-
מגשית זה מישחק ילדים, כך שמאיפה
שלא יהפכו את העסק, זה יוצא כדאי,

לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא לגבר•! לא לגברים! לא

בי ת ס 3רראשון
בשיטת מחטסורי בישראל
עוד יש המון דעות קדומות, אבל לאט
לאט האנשים קולטים את חשיבות נתינת
המידע לילד בשנים הרכות רכות שלו,
כאשר צימאונו לדעת מצוי בשיא. הרוויית
צימאון זה בעובדות מידע אמיתי של
חיים, במקום דיאטה בלעדית על טהרת
סיפורי העכבוון פיקיקרון, כבר לא נח שבת
בחוגים גדלים והולכים ״הרס יל דות
מוקדם״ ,כי אם העשרה שיכלית
ותרבותית, הענקת יסוד בריא ואיתן ל אינטליגנציה
מפותחת, שאת פירותיה ני תן
לקצור אחר כך במשך כל החיים.
וכאן נכנסת לתמונה שיטת מונטסורי.
זוהי פילוסופיית חינוך מקיפה, שהוכיחה
את עצמה ברחבי העולם. מטרת שיטת
מונססורי היא לשחרר את הפוטנציאל
הגלום בכל ילד לפיתוח עצמו על־ידי
בניית ביטחון־עצמי, ומוטיבציה עצמית.
השיטה מבטיחה חשיפה לאביזרים וחוויות
המיועדים לפיתוח האינטליגנציה של ה ילד,
בד בבד עם התפתחותו הפיסית
והפסיכולוגית.
ילדים זקוקים למבוגרים כדי להחשף
למיגוון האפשרויות בחייהם, אבל עליהם
לכוון את תגובותיהם לאפשרויות אלה.
החינוך בשיטה זו מותאם לצרכיהם, רג שותיהם,
וכוחותיהם הנפשיים השונים.
כיתת מונטסורי מאורגנת באופן שהילד
הינו חופשי לספק את הסקרנות הטיב־עית
שלו. הילדים בוחרים במישחקי המי דע
שבהם הם רוצים להעתסק לבד או
בצוותא עם ילדים אחרים. באופן זה הם
עוברים חוויות חברתיות בצורה חיובית.
הכיתה מצויידת ברהיטים המותאמים
לילד, ואביזרים שכולם בהישג ידו. הילדים
חופשיים להיות בפנים או בגינה,
אך במיסגרת החופש הזה קיימות מיג-
בלות חד משמעיות נגד התנהגות הרסנית
ואנטי חברתית. ילד או מבוגר אינם
רשאים להפריע לילד בעבודתו.
לכל דבר יש מקום, וכל דבר נמצא
במקומו. מימון הפעילויות הרחב מאפ שר
לכל ילד למצוא את הפרוייקט המתאים
לדרגת התפתחותו והתעניינותו. גי שת
מונטסורי מדגישה את המציאותי
והטבעי, דבר ההופך את תהליך הלמידה
למהנה וגומל. ברוב העזרים יכול הילד
לבקר את עצמו, ולבדוק את מידת הצ לחתו
תוך כדי עשייה ומישחק, כך ש הילד
יכול לחוש את רגש ההצלחה.
הפעילות מעודדת עבודה עצמאית, וגישה
מסודרת לפיתרון בעיות כבר מגיל צעיר.
מטרת האביזרים הינה למשוך את
חשומת-ליבו של הילד, ולעודד את תה ליך
ריכוזו. האביזרים מסייעים לפיתוחו
העצמי, ומכשירים אותו ללימוד בעתיד.

פ\7נ\ 7ים

האביזרים כוללים תרגילים בחיי יום־יום,
שנועדו לסייע לילד להיות עצמאי בסבי בתו,
ולעודד את ביטחונו העצמי, ואבי זרים
לעידון החושים, המיועדים לפיתוח
האינטליגנציה של הילד, המבוססת
על אירגון ומיון.
השיטה כוללת כלים לפיתוח חשיבה
אקדמית וחברתית, במייוחד בנושאי לשון
וחשבון. בנוסף לנושאים אלה, הילד נח שף
לנושאי גיאוגרפיה, מדע, מוסיקה,
אמנות, ופיתוח גופני. בקלות גבירתי יוצא
לד סופר ילד מאושר, אפילו בלי להרגיש
איד הפך לכזה. בלי שום מאמץ,
ותוך מישחק מהנה.
עד כאן על השיטה. כעת על בית־הספר
הראשון שנפתח ופועל בשיטה זו
בארץ. ובכן, העסק מיועד לבני שנתיים
עד חמש. הוא מנוהל על-ידי רחל לבנטר
1.£<1.שהתמחתה בשיטת מונטסורי מאז
1975 בבוסטון ארה״ב. הוא נמצא ברחוב

חכמים בפעולה
בזמן התהוותם

איך מגיעים לכית־המיקד ש
תרשים־דרך
בני אפריים ,225 מעוז־אביב, על כביש
התערוכה, סמוך לאפקה ורמת־אביב. בית-
הספר יפעל 6ימים בשבוע, מ־ 7.30 בבו

עד , 14.00 בהתאם לשנת הלימודים
הנהוגה במישרד־החינוך. יעשו סידורים
מייוחדים לבוא לקראת הורים הרוצים

שילדיהם ישהו בבית־הספר מעבר לשעה
, 14.00 ובחופשות 25 .לירות לכל שעה
נוספת. הילד מקבל בבית־הספר ארוחת
עשר, אבל ארוחת צהריים הוא מביא מ הבית.
עוד פרטים אפשר לקבל אצל רחל
למטר )03(261497 ,או .)03(484597
עד כאן יופי. עכשיו הבומבה. מחיר
הפקתו של גניוס מאושר הוא מאה דולר
לחודש פלוס מ.ע.מ. פשוט אגדה. שים על
זה מחיר הנסיעות לבית־המיקדש וחזרה,
ויוצא לך מינימום איזה שבע אלף לירות
לחודש, מחיר עכשווי. יקר פה יקר שם,
העסק הזה יתפקע מקליינטים. לא אם י:
יהודיה תפסיד סיכוי לדעקטער במישפוחה
בגלל שיקול כספי. זה יופי העסק הזה,
פרט למחיר הנורא. ואם אנחנו בשיטת
מונטסורי, הרי שאני ממליצה מכל הלב,
למי שלא יכול להגיע מכל סיבה שהיא
לבית־הספר הזה (למר. זה יקר כל כך?
למה? המורים מזהב?) לקנות את הספר
הנהדר של אליזבת ג. היינסטוק שיטת
מונטסורי בבית. השנים של טחס בית־הספר.
שיטה מיושמת בבית אינה נהדרת
כמו בית־ספר מוכשר לכך מראש, אבל
גם זה משהו. מטפלות עם יוזמה בקיבוצים,
אמהות מסורות על כל הראש,
ימצאו בספר זה עזרה פשוטה ויעילה,
איך לחנך את הפספוס בפעילות יוצרת,
באביזרים המצויים בכל בית. זה יצא
בהוצאת רשפים.
מה לומר לכם, זו שיטת מונטסורי,
במחיר זהב מונטסומה, בית־הספר הזה.
אבל מי שחשוב לו חינוך עתידי, ירוץ
גם ירוץ. הלוואי ומישרד־החינוך היה
מכשיר מורים בלעדיים לשיטה זו, ומתפעל
את העסק הזה ברחבי כל הארץ, כדי
שלא רק שיכבת קצפת דקה של אוב-
לוסיה תיתפנן מהסיפור.

איו לנצר שנונו ת פלסטיק עד הסוו
יש לי דודה עשירה כקודח, שהסטוץ
העיקרי שלה בחיים זה איך לחסוך פרוטות,
ולבזבז מיליונים. בקשר לאגף של
המיליונים, אין מה לספר. זה לא עצות
שמתלבשות על כל אחד. אבל בקשר
לפרוטות וחסכנות, הגיע הזמן לתת איזו
דוגמא, לכבוד זה שפגשתי בנושא. יש
בזה קצת היגיון, למרות סלידתי להודות
בכך. שנים אני צוחקת מהעסק, אבל זה
כבר מזמן הפסיק להצחיק. כשקרם פנים
עולה כמה מאות, והוא נמכר בטיובה פלס טיק,
ששומרת — בניגוד לזו מהמתכת —
על צורתה החלקה לכל הזמן, הרי בגלל
קשיות, ואי גמישות החומר, נותר בפנוכו
לאחר סחיטה, עוד הון של קרם.
דודתי המשוגעת כבר שנים עושה את
זה. כשהקדם נגמר לה, היא תופסת מיס-
פריים, ובשניט אמיץ אחד, היא גוזרת
את הטיובה לשלוש. פתאום נפתח קרביים,
ואפשר להציץ. בדפנות, בירכתיים, ליד
הפקק, בכל, מתמרח בניחותה טונה קרם.
את החלק האמצעי היא מנקה מיד, ו
זורקת.
כעת נותרו לה רק שני חצאים
קצרים, שמאפשרים תקיעת האצבע ב נוחיות.
אם בחלק האמצעי היה, הרבה
קרם, היא מורחת אותו בניגוב על שפת
החצי העליון. משתמשת כמה שצריכה,
ו״סוגרת״ שלא יתייבש, על־ידי הכנסת
חצי בתוך חצי. זה נכנם בקלות, אם רק
לוחצים מעט על החלק שרוצים שיכנס.
הוא עושה גל קטנטן, ונכנס. ככל שהקרם
יקר יותר, ממש משתלם לעשות מן דברים
יכנאיים כאלה.
ואם בשפופרות עסקינן, הרי שאם ברשותכם
שפופרת מתכת שקיבלה קצת
מכות וקיפולים, ובכלל ,״ציקמוק״ זו אסוציאציה
ראשונה, הרי שאוחזים אותה בפקק,
ובתנופה קטנה ועדינה מנחיתים או תה
על מישטח קשה. עושים זאת בצד
אחד, ואחר כך בצד שני. זעץ אחד חזק
ועדין מספיק. השפופרת מישטתחת, נראית
כמו חדשה, ובכלל, הרבה יותר אסתטית
לעיניים.

ניצולת מלאה של קרס
ואיך

אודטה דני!

ומן שרת

יעקב שרת /איש ממאדים

הנינה כבשורה סובה
כאשר אי שם במזרח התיכון התחוללה הפיכה צבאית
״שקטה״ ,מיהר ״דבר׳ /עיתון פועלי א״י לברן עליה ()14.9.80
במאמר מערכת. אני חש צורך להביא את דברי הברכה הללו
בהשמטות מכוונות, אן לא מרובות, לטובת בעלי הדמיון:
״ההפיכה הצבאית ב --היתה צפויה זה חודשים
אחדים. מאז שנת --מ תנ הלת --ב ח סי די הצבא,
ואף שבמרבית השנים האלה נהגו, לכאורה, כללי המשחק
הדמוקרטי־פרלמנטרי, ידעו הפוליטיקאים כי מעבר לכתפם
משגיחים עליהם הגנרלים. מרגע שהמצב הפנימי התדרדר,
ולמערכת הפוליטית אבדה השליטה, היה טפק רק באשר
למועד שבו תפקע סבלנותם של הגנרלים. למרות האנרכיה
המשתוללת ב בשנים האחרונות, ואשר הפילה
מאות ואלפי קורבנות טרור, אין המצב בה דומה לזה של אביב
כאשר הצבא הפיל את מישטרם של
אמנם, גם אז שיטעה את המדינה מחלוקת מתמשכת בין
שני מנהיגי מפלגות .--
״גם אם ההנהגה הפוליטית היתה מודעת לאפשרות
ההפיכה הצבאית, היא היתה חסרת־אונים מול הצירוף
הקטלני של טרור מימין וטרור משמאל, ושל רוב פרלמנטרי
בלתי״יציב בחסדי מפלגות דתיות ולאומניות קנאיות, ללא
סיכוי לשיפור. הבעיה שוב לא היתה של שילטון מפלגה
זו או אחרת, אלא של המישטר כולו.
״למערב היוגה ההפיכה בשורה טובה. בתנאים הנתונים אין
גם משמעות לדיבורים על אובדן הדמוקרטיה: בערים --
ו --ובמ חוזו ת השדה שררה אנרכיה, לא דמוקרטיה.
החשש מחומייניזם נוסח החמיר בעת האחרונה.
איתות ברור לכך ניתן בשבוע שעבר בכפיית התפטרותו של
שר־החוץ באשמה הכבדה של מתינות יתרה
ושותפיו לכת הצבאית יוכלו להרגיע עתה את ארצות־הברית —
שככל הנראה ידעה על ההפיכה הנרקמת — ואת החברות
האירופיות בנאט״ו, ואולי גם להוביל את --למס לו ל
יציב יותר. לישראל אין סיבל להצטער על ההפיכה״...
עד כאן. 1 אמנם אצלנו, כידוע, זה לא יוכל לקרות, אבל ליתר
ביטחון גזרתי את הקטע למישמרת, על כל הפיכה שלא
תבוא, להשוואה עם מה שאולי יכתוב פעם ״דובהוריאת״,
עיתון פועלי תורכיה, על ההפיכה של ב

ק 1ל ט 1ס אלילי
היום הקדוש ביותר ליהודים חלף עבר. מי שלא נאנס
במעצר־בית או נמלט בעוד מועד לאיזו שמורת־טבע מוגנת
מנערי־חומייני יודי האבנים, בוודאי התפלל וצם בעד עצמו
ובעד כל עם ישראל, ואין שמץ ספק כי זה יעזור, אם כי ידועים
לי עוד כמה צומות, המעידים בבירור שזה לא כל כך עזר.
אבל נניח למתפללים ולצמים בעדנו. סוף־סוף ההבדל בינינו,
בעלי המחשבה החופשית מכבלי־דת ובין האדוקים־הנעולים
מכות אמונה (לרוב אמונה שטופחה בשנות עיצוב האישיות
בשיטות מובהקות של שטיפת־מוח) ,נעוץ בשיבולת הסובלנות
מזה ואי־הסובלנות מזה. פה רצוני רק לעמוד על העובדה
המדהימה, שדווקא סביב החג הקדוש ביותר של הדת היהודית,
המתיימרת באנטי־אליליות, כלומר דוגלת באמונה בערכים
מופשטים ובאי סגידה לעץ ולאבן ומסתייגת משאר פולחנים
גשמיים, אליליים, דווקא סביב החג הקדוש הזה מתרכז שפע
של ביצועים גשמיים הנובעים כולם מאמונות־תפלות, שאין
ולא כלום ביניהן ובין פולחני ג׳וג׳ו במעבה ג׳ונגלים.
התשליך, הכפרות, השעיר לעזאזל, השופר, הצום עצמו —
מהם אם לא הענקת משמעות ערכית, מופשטת, לגשמיות י
ממש ״קולטוס אלילי״ ,כלשונו של של״ג הזקן מימי לימוד
התנ״ך שלנו.
כמובן, מפני שהיהודים עושים זאת, אין כאן שום מעשה
פולחני אלילי. זה ברור כשמש, וביחוד לתרנגולות המיסכנות,
שבזכותן מכנים הערבים את יום־הכיפורים ״עיד אל־ג׳אג״/
לפני עשר שנים עשיתי עם מישפחתי שנה בטהראן, ושם,
בין השאר, הייתי עד ליום הכיפורים השיעי, הוא חג
ה״עשורה״ (זוכרים י יום־הכיפורים הוא היום העשירי !).
ישראלים ותיקים הזהירוני לבל אהין לרדת לטהראן־תחתית
של איזור הבאזאר, כדי לצפות בתהלוכת החוגגים השיעים,
שמא יבחינו בנו, הכופרים, ויקרעונו כדג לבלתי השאר שריד.
אף־על־פי־כן, שמנו נפשנו בכפנו אני ואשתי ואורח ישראלי
הרפתקן ושמו הלל עומר, וירדנו אל העם לראותו בחגו — ומה
ראינו אם לא המוני פרסים זועקים־מתפללים, צועדים וחובטים
בקצב בחזותיהם (והמהדרין הצליפו על גבותיהם במגלבים) ו
היינו כנדהמים. אבל לא מהקולטוס האלילי הקמאי הזה,
אלא מדמיונו לסבטות ״אשמנו בגדנו״.

0ברבה לתשמ״ א

בימים טרופים אלה משחיזים עיתונאים ישראליים מסוג
מסויים את עטיהם כמוצאי שלל רב, מצניעים על כוונות
סוריות מזה, צעדים ירדניים ועיראקיים מזה — שלא לדבר
על ההפיכה הצבאית בתורכיה — וקוראים את האומה לכו-
ננויות, אם לא למעשי זבנג־וגמרנו.
בקוראי את האתראות וההנחיות הללו, החדורות מין רוח

מעצמתית של ישראל״כל-יכולה, אני מתמלא רוח עזוז וגבורה
ומרחם על קברניטי מדינות־האיזור המבועתים, המונים אימתה
ומרחם על קברניטי מדינות״האיזור המבועתים, המוכים אימה.
על הירדנים, נלמד לקח את הסורים, נמחץ את העיראקים
ונתעל את ההפיכה התורכית לערוץ חיוני, נקצה־נא קורטוב־משאב
להתלבש, ללמד לקח, למחוץ ולתעל משהו אצלנו בבית.

מדוע הרמטב״ ל
נכ של?
היו לנו רמטכ״לים חיילים. היו לנו רמטכ״לים מדינאים.
היום יש לנו רמטכ״ל מנהיג, הקובע ומדגים נורמות חברתיות
ולאומיות. אני משער, שעוד ייקרו לידי הזדמנויות לדון בעצם
התופעה הזאת בחיינו הציוניים, בגורמיה ובסיבות מקובלותה.
הפעם אסתפק במתיחת ביקורת על חטא שחטא הרמטכ״ל
בקידוש נורמה חברתית קלוקלת.
לפני מיספר ימים הלך לעולמו אבי סגן־הרמטכ״ל, ואף
שלא בדמי ימיו נפטר, הסתלקותו של אדם היא תמיד דבר
המעורר רגשי״אבל. כידוע, מיספר המתים חופף בעולמנו את
מיספר הנולדים, ולכן לא ייפלא כי בצה״ל, כגוף המחזיק
בתוכו רבבות, תמיד יש אחוז מסויים של חיילים אבלים
על מות הורה. אין לי שמץ מושג מה עושה הרמטכ״ל
במות הורה של אחד מחייליו הרבים. אין לי שמץ מושג אם
הוא אפילו מיודע בכך. אני משער, שבמיקרים רבים ממין
זה מוצאים אנשי יחידתו של החייל ומפקדיו הישירים דרך
להביע את השתתפותם בצערו. אבל כאשר מת אביו של
אלוף, סגן הרמטכ״ל, קם הרמטכ״ל שלנו ופירסם מודעות
גדולות בעיתונים — כל אחת עולה אלפי לירות מתקציב־
:הביטחון המצטמק, שכולנו נדרשים לתרום חלקיק: משכורת
להגדלתו — ובהן קבע מפורשות :״צה״ל אבל על ...זכו׳״.
ובכן, קודם כל זה לא ניכון. צה״ל, אדוני הרמטכ״ל, אינו
אבל. ולא מפני שיש ״לו״ ׳משהו אישי נגד סגן־הרמטכ״ל, אלא
פשוט ׳מפני שצה״ל זה לא ישות חיה !אלא אירגון, ואירגון
אינו יכול להתאבל כשם שאינו יכול לשמוח. אירגון הוא
אירגון — גוף שאין לו שום רגשות, או מחשבות, או מישאלות,
כשם שיש לאורגניזם אנושי יחיד. חיילי צה״ל יכולים להתאבל.
זה כן. מפני שלחיילים יש רגשות. אבל !ה׳רמטכ״ל לא
,אמר ״חיילי צה״ל אבלים״ ,ולא במיקרה, מפני שאילו קבע
במודעה כי ״חיילי צה״ל אבלים״ ,היה עושה את עצמו
לשחוק, שהרי קשה להניח שכל חיילי צה׳ל מכירים אישית
את סגן־לר׳מטכ״ל עד שיש ביכולתם !הנפשית לחוש רגשי
צער והזדהות איתו בהילקח ממנו אביו.
אז אם לא צה״ל אבל, ולא חיילי צה״ל אבלים, ומה פשר
המודעה האווילית הזאת י האם הרמטכ״ל רוצה להודיע באמצעות
מודעה לסגנו, כי הוא מתאבל אישית י אם ככה, ייכבד
נא ויפרסם על חשבונו ׳מודעת־אבל אישית, בשמז־והוא. האם
הרמטכ״ל רוצה להודיע לעם, כי הוא אבל על !מות אבי
עמיתו (שהרי אפשר לשער, כמובן, שאם הוא לא יפרסם שום
מודעה, יתחילו הבריות ללכת רכיל כי הנה, ראו, אבי סגן־
הרמטכ״ל מת יוהרמטכ״ל לא נע ולא זע, ואפילו לא פירסם
מודעה שוב, ייכבד נא ויפרסם מודעה על חשבונו, בלי
לערב בכך את ׳האירגון הקרוי צה״ל.
יש לי יסוד !מסויים לחשוד ברמטכ״ל, כי !מאז מת אבי
סגנו הו׳א נפגש עם האלוף יקותיאל אדם — אולי אפילו בביתו
או בבית ׳אביו, שבו יישב ״שיבעה״ ,׳ובוודאי סח לו כמל מלות
ניחומים. אם עשה זאת, לא ׳מגיע לו צל״ש !מיוחד, אבל גם
לא למתחוור מכך שום כורח חיוני להוסיף ולפרסם ניחומים
ברבים, ומה גם על חשבון ׳משלם ה׳מיסים.
הוא הדין בלשכת סגן הרמטכ״ל, שאף ״היא״ פירסמה
מודעת״אבל אנונימית :״הלשכה מתאבלת״ ! ילמדונו קציני-
בכירי צ ה ׳׳ל: כיצד לישכה יכולה להתאבל ו !האם קירותיה
נטפו ;אגלי דמע ו כלום מכונות הכתיבה יבכו ז אני נכון
להסתכן ולנחש, כי אפילו !המזכירות לא תלשו שערותיהן.
לפני ומים ׳מיספר אירע אסון גדול ביוקנעם. מטוס של
חיל־האוויר נפל במרכז העיירה והרג אשה. שמעתי בחדשות,
כי ׳מפקד הבסיס שטמנו המריא המטוס ביקר ׳מייד אצל
׳מישפחת האבלים, ואמרתי ׳בלבי כי יפה עשה. אחר־כך תרתי
אחר ׳מודעות השתתפות באבל המשפחה !מטעם צה״ל ולא
מצן אתי, למרבה רווחתי. אבל לכל !הדעות, אבלם של ארבעה
יתומים ושל אלמן קשה ׳מאבלו של אדם בוגר במלוא מובן
׳המלה על מות אב קשיש, ולכן, אם ננקוט אמות־מידה
התנהגותיות נוסח הרמטכ״ל, לא נוכל שלא לשאול היכן
מודעת־אבלו באסון יוקנעם ז
!התרבות !האנושית צמחה סביב פולחני פריון ומוות. מינהגי
הקבורה והאבלות של העם היהודי — כך נראה לי —
אין יאים מיהם (להוציא אי-אלה חריגים) .׳מה קולע יותר
מקבורה ללא ארון, להמחשת ״מעפר אתה ואל עפר תשוב״ ז
מה יעיל יותר ממוסד ה״שיבעה״ לריפוי !האבלים בעיסוק
חברתי נמרץ בשעות הקשות ביותר שבסמוך למות יקירם ז
אבל מה לז׳ה ולניחום-אבלים מיסחרי וראוותני במודעות
עיתונות ורחוב ו כלום יש ניחום לא־אישי 1זה כתוב בתורה,
במישנה, בתלמוד 1׳אדרבה, ילמדונו רבותינו מתי דבק ׳מנהג
מודעות-האבל בעמנו — ודומה בו בלבד — ואיך, ומדוע ז כן,
מדוע יהוא נקלט בהצלחה מסחרית מסחררת שכזאת, שעד
שהרמטכ״ל הצייקן הגיעה — והכשילה ז

(המשך מעמוד )27
החליטה הממשלה לפרסם הודעת־שקר,
כאילו היתד, זאת פעולה ׳פרטיזנית
של ״מתיישבים״ אזרחיים.
ליוויה רוקח טרחה לצרף לסיס־רון,
כנספח, את נאומו של דויד
בן־גוריון בקול ישראל, שבו פיר־סם
שקר זה, בניגוד לדעתו של
שרת. גם אחרי 27 שנים, עלולה
להיות לפירסום זה השפעה הרסנית
על אמינות ההודעות הצבאיות
הישראליות.

לכיבוש

ה תוכני ת

דרום־סוריה. שרת מגלה שבן-

גוריון, דיין ופינחס לבון ביקשו
בפברואר 1954 לנצל אח נפילת
הרודן הסורי אדיב שישקלי כדי
לכבוש את דרום־סוריה ולספחו
לישראל. הם ביקשו גם לקנות
קצין סורי, שישתלט בדמשק
ויכונן שם ממשלת־בובות פרו־ישראלית.
הדברים נראים אקטו אליים
ביותר כיום, לאור מצבו
הרעוע של חאפז אל־אסד וההצ הרות
הישראליות על נושא זה.

הכוונה

לבתר

ל בנון. שרת מגלה כי כבר בפברואר
1954 תבע בן־גוריון לפתוח
במיבצע ישראלי גדול לריסוק
המדינה הלבנונית ולהקמת
מדינה נוצרית־מארונית בחלק מלבנון
מחולקת. נערכו על כך
דיונים נרחבים. בן־גוריון פירט
את התוכנית בהרחבה במיכתב
לשרת, ושרת ענה במיכתב ארוך,
שבו התנגד בתוקף למגמה זו. בן־
גוריון היה מוכן להשקיע הון
רב בשיחוד מנהיגים נוצריים ב לבנון.
בין השאר מגלה שרת כי
״הרמטכ״ל תומך בתוכנית לשכור
קצין־צבא (לבנוני) שיסכים לשמש
כבובה כדי שייראה כאילו צה״ל
נענה לקריאתו לשיחרור לבנון
מעול המשעבדים המוסלמיים.״
בעיני הקורא של היום, נראית
תוכנית זו כתרשים מתייק למה
שאירע לאחר מכן בלבנון — מיל-
חמת־ה,אזרחים, הקמת המובלעת
המארונית וכינון ״לבנון החופשית״
של רב־סרן סעד חדד.
י• פר שת הר־צי ץ. שרת
מספר כיצד רצח מאיר הר־ציון,
איש היחידה , 101 במו ידיו חמישה
נערים בדואים חפים־מפשע,
כנקמה על הריגת אחותו, שעברה
בעת טיול את הגבול הירדני. שרת
מספר כי אריק שרון ומשה דיין
חיפו על מעשה נתעב זה, ושבן-
גוריון סיכל את החלטתו להע מיד
את הר־ציון וחבריו לדין.
!• פר שת לבון. שרת מתאר
בהרחבה את העסק־ביש במצ ריים.
ליוויה רוקח מצרפת לספר,
שבו מגלה שרת את האמת על
הפרשה, נאום שיקרי שנאם שרת
עצמו בכנסת, שבו טען כי ההאש מות
נגד נאשמי מישפט־קאהיר הם
עלילת־דם אנטי־שמית.

__ מסע
סביב העולם
^ קורא הישראלי, שקרא את
י 1הקטעים מיומני שרת שפור סמו
בהמשכים במעריב, או אף
את שמונת הכרכים של היומנים
עצמם, שוב אינו יכול להזדעזע
מגילויים אלה, על אף חומרתם.
אולם בחוץ־לארץ עלולה להיות
לפירסום זה השפעה מוחצת. אמנם,
אי־ההתערבות המישפטית של
מישרד־החוץ הישראלי מנעה מתן
פירסום רחב לסיפרון, והאירגון
האמריקאי־הערבי, שפירסם אותו,
אינו בעל האמצעים הדרושים כדי
להביא להפצתו הרחבה, מול קשר־השתיקה
של כלי־התיקשורת האמ ריקאיים,
שהם פרו־ישראליים.
אולם אחרי פירסום ראשון זה,
מתחילים הדברים לחלחל בכל
ביטאוני התעמולה הערבית. קטעים
כבר פורסמו בירחון לעיונים פלס טיניים,
פירסום אקדמי רב־יוקרה,
ומשם יגיעו מן הסתם, בהדרגה,
לכלי־תיקשורת אחרים.
אחרי שהיו מונחים רדומים ב כרכים
עבריים, החלו יומני שרת
במסעם סביב כדור־הארץ.
העולם הזה 2247