גליון 2249

מריטת אבו־דוצ

ח 9ו)^65
101-11
1זס)

^ןןץן

זואפנתהנשים היפוח^

אלעזר ושות׳ פרסומאים • צולם ב״אפרופו״ ע״י בן לם

הדפסים,ם ריגים
ובדים בלעדיים -
מרהיבים ביופיים,
עיצוב עדכני של צוות מעצבים בראשות גדעון אוברזון,
עשו את אפנת ניבה לסיפור הצלחה בינלאומי.
בבתי ה אפנ ה היוקר תיים בעולם, מוצגת אפנ ת ניבה,
לצד יצירותיהם של המעצבים הנו דעי ם בעולם.
את דגמי ניבה -המיוצרים בסדרות מוגבלות, ניתן לה שיג
בבתי ה אפנ ה המובחרים בלבד.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערבת והמינהלה: תל־אביב,
רחוב גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־־דואר . 136 מען מברקים :
״עולמפרס״ .העורך הראשי: אורי אכנרי * ראש המערבת: יוסי
ינאי עורך־תכנית: יוסי שנון עורבת כיתוב: לילית כוארון .
צלמי מערכת: ציון צפריר וגילה רזין. ראש המינהלה: אברהם
סיטון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו״ל :״העולם הזה״
כע״מ. מודפס כ״הדפום החדש״ כע״מ, תל־אכיב, רחוב כן־
אביגדור י הפצה ״גד״ בע״ם. גלופות: צינקוגרפיה ״כספי״ בע״מ.

הודעתם של יוני ויואב הורביץ,
בניו של שר־האוצר, על כוונתם להסתלק
מן החברה שקיבלה את הזיכיון הממ שלתי
לבניית דירות להשכרה, היא ני צחון
של העיתונות הלוחמת. היא מוכיחה
מחדש את כוחה של דעת־הקהל,
כאשר קיימת עיתונות הגונה ואמיצה,
המניחה לפניה את העובדות כהווייתן,
בלי כחל ושרק.
ניצחון זה הוא רק חלקי. הזכיון עצ מו
לא בוטל, והחברה ממשיכה ליהנות
מכל היתרונות הפנטסטיים שהובטחו לה
על־ידי מישרדי האוצר והשיכון.
יתר על כן, לא ברור באילו תנאים
מתכוונים בני־הורביץ למסור את חלקם
בחברה. אמנם הבטיח יוני הורביץ בטל וויזיה
(בקול הדומה להפליא לקול
אביו) למסור אותו בלי רווח, תמורת
הוצאותיהם בלבד — אך זהו מושג
רחב, והשאלה היא מי יקבע, מי יפקח,
ואם הציבור ישמע על כך.
אני שמח שהעולם הזה מילא תפקיד
חשוב במאבק ובגילויים. מאז יומה הרא שון
של מערכת זו, לפני 30 שגה, לא
היתה מערכה עיתונאית למען טוהר המי דות
שהעולם הזה לא עמד בראשה, או
שבה לא נטל לפחות חלק חשוב. מאבק
זה לא היה חריג.

שניתן לומר רק דבר אחד על ממשלה
זו :״הם איבדו גם את הבושה !״
העובדות הן פשוטות: שר־האוצר
ושר־השיכון־והבינוי החליטו לאשר את
התוכנית של החברה לפיתוח כלכלי ל בניית
דירות להשכרה בישראל. בעלי
החברה הם יוני ויואב הורביץ, בניו של
השר הורביץ, יחד עם איתן ישראלי.
השלושה שותפים גם בשתי חוות חק לאיות׳
בפורטו־ריקו ובקוסטה־ריקה.
על פי התוכנית יממנו חברות אמריקאיות
את הקמתן של 2000 דירות לשנה,
במשך חמש שנים. הסכום שיגוייס: כ־
400 מיליון דולר. קרוב ל־ס/ס 70 מההש קעות
תבואנה מהלוואות של חברות־בי־טוח
אמריקאיות. ממשלת ישראל תערוב
להלוואות של חברות־הביטוח.
הדירות תהיינה בנות חדר עד שלושה,
והן תושכרנה בלי סובסידיות בשכר־די-

מייד אחרי שנולדה תוכנית הבנייה
להשכרה, הסכים ייגאל הורביץ לכהן כ־שר־האוצר,
ולאחרונה אין הוא מתפטר
מתפקידו, למרות שהממשלה סירבה כמה
פעמים לקבל את הצעותיו. רבים לא הבינו
כל העת מדוע אין שר־האוצר מת פטר
וכיצד הוא בולע כה הרבה צפרדעים.
אין להניח כי תוכנית הבנייה להש כרה
של מישפחתו סייעה להיצמדותו ל כיסא
שר־האוצר, שאישר תוכנית זו.
גם האישור שניתן לתוכנית על־ידי
שר־השיכון־והבינוי אינו מפליא.
באופן טבעי היה עליו להתנגד לתוכנית,
שכן היא מוציאה מהשפעת מישרדו
חלק ניכר מהבנייה.
אולם יש לזכור כי רק לפני כמה
חודשים הסכים הורביץ לחרוג מהנוהל,
ולאשר את הסכמי שר־השיכון עם חברת-
הבנייה של יעקב מרידוד. דויד לוי
וייגאל הורביץ מבינים זה את זה.

הסיכון למדינה
הרווח לבנים
מה פסול בתוכנית עצמה ן
ראשית, המדינה תיתן ערבות לכס פים
שיושקעו בארץ. תחת להשתמש בנד
קורות־מימון הקיימים במדינה, יגרום שר־האוצר
להזרמת 400 מיליון דולר ליש ראל,
סכום שיהיה כמו חבית־דלק על מדו־רת־האינפלציה
הרותחת.
בעוד שהורביץ גרם לפיטורי עזר וייצ־מן
ולמשבר ממשלתי כדי לקצץ בתקציב
ולהקטין את הזרמת הכספים למשק, הוא
מאשר למען בניו תוכנית שתחבל בצורה
חמורה בתוכנית של שר-האוצר ל־מילחמה
באינפלציה.
חמור לא פחות מהזרמת 400 מיליון
דולר לאינפלציה הרותחת, הוא מתן ער בות
המדינה.
אילו נתנה המדינה ערבות כזו לחברות
ישראליות, היו בונות אף הן את הדירות,
במימון עצמי, בלא צורך לשלם בכל שנה
ריבית יקרה של 50 מיליון דולר לפחות
לחברות בחו״ל, המלוות להן כסף.
לפי תוכנית הורביץ, הנכסים יהיו ב בעלות
חברות זי־ות. המדינה תיתן ער־

סך הכל 320 אלף לירות לשנה. איזו מיש-
פחה תשלם שכר־דירה כזה בישראל ז
אין ספק כי חלק ניכר מן הדירות
יאוכלסו על־ידי משתכני מישרד־השיכון,
אשר יסבסד את המשתכן, לא את החב רה
הבונה. מבחינת משלם־המיסים אין
הבדל אם המדינה מסבסדת שכר־דירה או
משכנתא, ההבדל הוא בכך שבמיקרה ה שני
נשארת הדירה בבעלות המשתכן.
יתרה מזו: זול יותר לסבסד משכנתאות
ולתת את הדירות לבעלות הגר בדירה,
שכן אז חוסכים 67 הוצאות ניהול,
תחזוקה וגבייה.
כיום קיימים חוקים, שלפיהם ה בונה
דירות להשכרה פטור ממס־הכנסה
במשך חמש שנים. מכאן: מממני תונד
נית־הורביץ ייהנו אף הם מפטור זה
ממס־הכנסה, ואף זו סובסידיה של המדינה.
כל בדיקה תעלה כי בנייה להשכרה
עולה למדינה יותר מבנייה למכירה, אלא
שהסובסידיה להשכרה ניתנת בצורה מוסווית,
על־ידי קרקע־חינם או פטור ממיסים.
דברים אלה ידועים היטב גם לשר-
האוצר עצמו. אם למרות זאת החליט
להמליץ על תוכנית המחבלת במילחמתו
באינפלציה, המזיקה למשק, וכדאית לו
פחות מאשר עידוד בנייה סתם, אפשר
רק לתמוה מה היו השיקולים.
ייגאל הורביץ אינו יכול לכהן כשר-
אוצר אחרי שאישר תוכנית מסוג זו.
ממשלה ששר־האוצר, שלה מסוגל לעשות
מעשה כזה אינה יכולה להמשיך לכהן.

חוסר שפיות
מוסרית
עד כ אן הכתבה של העולם הזה. יגאל
לביב הוסיף עליה הערה פיקנטית :
״כאשר היה איתן ישראלי, השותף של
בני־הורביץ בעיסקת הדירות להשכרה, נס פח
חקלאי בוושינגטון, היה איתן רף
נציג מישח־-האוצד בוושינגטון. באותה
עת היתה תמי בן־דויד היועצת המישפטית
של הנציגות הכלכלית בוושינגטון.
״כיום מייצג איתן ישראלי, יחד עם
בני־הורביץ, את בעלי תוכנית־הדירות,
ומנהל את המשא־והמתן עם נציג מיש-

הם איבדו
את הבושה
כאשר מתח שבועון זה לראשונה
ביקורת קטלנית על העיסקה, סברו מן
הסתם רבים כי אנחנו מגזימים, ש״זה
לא יכול להיות״.
זה היה לפני שלושה חודשים. תחת
הכותרת ״דירות — לטובת מי?״ פירסם
העולם הזה ( )2235 כתבה של יגאל לביב,
שניתחה את העיסקה לפרטיה, על־ידי
התפטרותם אישרו בני־הורביץ למעשה כי
העולם הזה צדק, וכי אי-אפשר היה
להימנע מהסקת מסקנות.
העולם הזה קבע אז כי הגשמת העיס־קה
מחייבת את התפטרות שר־האוצר.
תחת זאת התפטרו בניו מן העיסקה.
לאור התפתחות זו, אולי כדאי לקרוא
מחדש את הכתבה. עכשיו, בעזרת ״החוכ מה
שלאחר־מעשה״ ,אפשר לבחון אם
היינו חכמים גם לפני-מעשה.

הנה הכתבה במלואה :
לולא אושרו הדברים רשמית, היה נדמה
כי זוהי המצאה.
מי יאמין שבמדינה, המתיימרת להיות
מעוז־הדמוקרטיה־המערבית-במיזרח-התיכון,
והנושאת את טוהר המידות על נם, יקרה
כדבר הזה ן
אילו קראנו כי ׳ במדינה דרום־אמרי־קאית
מפגרת, או במדינה אפריקאית
מושחתת, אישר שר־האוצר לחברה, השיי כת
לבניו, הטבות המזיקות למדינה וה־מעשירות
אותם, לא היה איש מתפלא.
אולם כאשר הדברים קורים במדינת־יש־ראל,
ואין הדבר מעורר אפילו זעזוע או
תגובה שלילית ומתקבל כדבר טבעי, הרי
ה עו ל ם הז ה 2249

הכותרת לכתבה כ״העולם הזה״ >)2235
השר לא התפטר, הבנים הסתלקו
רה מיסחרי. החברה לפיתוח כלכלי תקבל
״ 107 מהסכומים שיגוייסו, או 40 מיליון
דולר. לא במזומן, אלא בשטחים מיס־חריים.
הקרקעות לדירות תימכרנה על־ידי
מינהל מקרקעי ישראל או תוחכרנה על־ידו,
ודמי־החכירה ישולמו במשך 20 שנה.
לפני בדיקה כלכלית של כדאיות ה־ע
י סקר, למדינת־ישראל. ראוי לשים לב
לכמה פרטים קטנים.
העיסקה יוזמה על-ידי ייגאל הורביץ
בתקופת הקצרה שהפרידה בין תפקידו
כשר־התעשיה ותפקידו כשר־האוצר. זאת
טוענים אנשי האוצר, כדי למנוע טענות
על עירבוב־אינטרסים.
בתקופה זו גם עסק בהרחבת עיסקי
החוות של מישפחתו בדרום־אמדיקה.
ראוי לשים לב כי בעוד השר מצהיר
על תמיכתו בהתנחלויות ובהתיישבות יהודית
בגדה המערבית. ,הוא הפנה את מיר־צו
והונו, יחד עם ההון והמרץ של בניו
ושל איתן ישראלי, להתנחלויות בפורטו־ריקו
ולהתיישבות בקוסטה־ריקה.
בתחומי ישראל יש די שטחים לחוות
חקלאיות, וכל העוסק בגידול ירקות ב־עמק־הירדן
יודע כי עושים שם רווחים
נאים כמו בדרום־אמריקה. ההבדל הוא
בכך שייצור ירקות בישראל מחזק את
התשתית הכלכלית של המדינה. שר־האו־צר
בחר ברווחים בדולרים מחוץ ליש ראל,
ובחיזוק כלכלתה של יבשת אמריקה.

בות, כך שכל הסיכון יהיה עליה, ול משקיעים
— וביניהם מישפחת שר־האו־צר
— אין כל סיכון!
מעשה חמור הוא מתן הקרקע בתש לום
במשך עשרים שנה. תנאים כאלה
כמוהם כמתן קרקע בחינם.
מזה שנים מציע הקבלן אהרון רובינשטיין
שאם יקצה מינהל המקרקעין קרקע
חינם לחברות־הבנייה הציבוריות, הן יבנו
דירות לחיסול כל המחסור, וימכרו אותן
במחיר מוסכם, שייקבע על-ידי הממשלה.
רובינשטיין תבע רק הקצאת קרקע, ו הציע
לממן את הבנייה באמצעות החברות.
עתה יתן שר־האוצר את הקרקע חינם.
לא יהיה כל פיקוח על מחיר הדירות,
שתהיינה בבעלות חברות זרות.
סביר כי הקרקע, שתוקצה למישפחת
שר-האוצר, תהיה במרכז הארץ. הקצאת
הקרקע היא מתנה גלויה, ומהווה העדפה
של היזמים, בניגוד לחוק מינהל המקרקעין.
על המינהל להציע קרקע במיכרז, ולכל
המרבה במחיר. כאן נותן המינהל קרקע
חינם, למעשה, כדי להעשיר חברות זרות
ואת היזמים.
הודעת יזמי התוכנית, כי הדיירים ישל מו
שכר־דירה ריאלי, היא מצחיקה. מחיר
דירה צנועה כיום הוא שני מיליון לירות.
דמי שכירות כלכלית מורכבים מ־״67
תשואה על ההון 67 להוצאות מינהל,
תחזוקה וגבייה, ועוד * 40/לפחת שנתי.

רד־האוצר, איתן רף. היועצת המישפטית,
המנסחת את החוזה מטעם מישרד־האו־צר,
היא תמי בך דויד.״
מכל העניין נודף ריח מסויים. הוא מצ טרף
לריחות האחרים של ממשלת־הלי־בודי:
הריח של פרשת החווה של אריק
שדון, הריח של חנינת יהושע בן־ציון,
והריח של פרשת אהרון אבו־חצירא, על
גילוייה המדהימים. אינני מתכוון רק לגילויי
המישטרה, אלא גם (ובעיקר) לגילויים
על יחם הממשלה כולה לפרשה זו —
יחס שאין לה הגדרה אחרת מאשר חוסר
שפיות מוסרית.
השחיתות של הליכוד איבו עולה על
השחיתות של המערך, בשעתו. אולם בימי
המערך לא התערבו הרבנים הראשיים
בחקירה מישטרתית, לא סירבו פקידים
בכירים להעיד במישטרה על פעילותם ה ממשלתית
מבלי להיות מודחים מתפקידם
ולא ניסו שרים להחליף את חוקריהם.
ויש לזכור, כעובדה נוסטלגית: יצחק
רביו יצא לחופשה־מרצון ברגע שנתגלתה
הפרשה של חשבון־הבנק האמריקאי —
פרשה זעירה לעומת מה שקורה כיום.

אותי? רק קוטי.
מכתבים איזו ו/דינה?
האם זה מזכיר למישהו
משהו 1
בספר ההיסטוריה האוניברסלית
של העולם, שנערך בידי אירווין
שאפית׳ והמשמש בבתי־הספר באמריקה,
קראתי על ״משמעות ה־טוסאליטאריות״.
״המפלגה
השלטת,״ נכתב שם,
״אינה מסתפקת בשליטה בממש לה.
מטרתה היא השתלטות מוח לטת
על חיי העם, על בתי־המיש־פט,
הצבא, העבודה והתעשיה. אין
בידה פיתרון ממשי לבעיות מדי נתה.
היא מסוגלת להשמין רק על
חשבון אחרים. כדי להתקיים, עליה
לבלוע שטחים השייכים למדינות
אחרות. היא חייבת להתפשט —
והתפשטות פירושה מילחמה.״
יוסף שריק, תל־אביב

גלאי הסוקר
של אריק שרון
על מאמרו של אורי אבניי
״אף רוטט״ (״העולם
הזה״ .)2242
קשה שלא להסכים לכל מילה
ומילה. אבל מאורי אבנרי, וממנו
במיוחד, מותר לדרוש קצת אובייק טיביות
וצדק. והצדק דורש להכיר
באריק שרון כבאדם אמיץ. תראו
לי בבקשה עוד חבר־כנסת אחד —

גזור — ושמור

חתום על
מידע העתון שלוו
ארה״
העתון שלנו בארה״ב
אל תסתפק בשמועות —
השאר מעודכן. הבטח
קבלת ״מידע״ לביתך
מדי חודש.
שלח המחאה ע״ס
—( $10 .מנוי שנתי)
בצירוף שמך וכתובתך

10^ 11, 1*3 . 19083־113^61
< 833 ,ג 1*.0 .8 0

עורך ומו״ל:
רוני צפריר
5038־)215(649
מידע — העתץ לאלה
שרוצים לדעת יותר

תן טרמ 3
לחייל

מכתי כמהנדס בארץ. שירתתי בצד,״ל
שרות חובה וקבע בשנים
72׳—77׳ .בעת שירותי בצה״ל התמוטטתי
ושוחררתי מהצבא עם
פרופיל רפואי .21
מאז, למרות שמצבי הרפואי
תקין, לא נקלטתי בשום מקום
עבודה.
בגלל הפרופיל׳הרפואי, אי שירות
מילואים וחוסר פינקס מילו אים
אין מקבלים אותי לעבודה.
פוטרתי מקומות העבודה הבאים
לאחר שנודע להם הפרופיל הרפואי
שלי (יש לציין כי היו מרוצים
מעבודתי הקצרה) :מקורות בינוי
ופיתוח ; מישרד״התיקשורת ועיר־ריית
פתח־תיקווה.
כאמור, הפרופיל הרפואי הצבאי
הכניסני למילכוד. גם חברתי, איתה
עמדתי להתחתן, נפרדה ממני ל אחר
שנודע לה הפרופיל הצבאי
שלי. אין ברצוני להיות נזקק, אני
רוצה לחיות, להקים בית ולהת פרנס
בכבוד.
לא בקלות הגעתי למסקנה ה מוזכרת
בפתיח של מכתבי זה, ואני
מקווה כי לא אכשל ואאלץ
לנקוט בצעדים טראגיים.
ו.י ,.תל־אביב
9השם המלא שמור במערכת.

ה / 8״ ב ד 3 1 0 3 ,ב נ 7ד ־ 3ה
משהו על האיש הניצב
בראש צה״ל
רב־אלוף רפאל איתן הוא הו־

#ב ריז ה

מוסיקפה

הרברט סמואל 80 טי 656992

בלוז, פולק,
ג׳ו, רוק
פתוח כל׳יום כולל יום א• משעה 1 ,0 , 21.00

אריק שרון(זאב ב״האדץ״)
״שארלטאן !״

קוראי הער! באוה״ב
הרוצים להשתתף בפעולה
להצלת מדינת ישראל
מחורבן הליכוד —
יתקשרו אל:

360 £. 651(1 81.. 1 10021
61: ) 212( 570-9190־1

כולל אבנרי או מישהו משרי ה ממשלה
— שהיה לו עוז לקרוא
לראש־הממשלה ״שארלטאן הוא
ביטא מה שהם חושבים, והם נהגו
ושתקו מילבד אריק שרון יש
עוד אדם אחד שהגדיר נכון את
מנחם בגין — ברונו קרייסקי, ש אמר
עליו :״עורך־דין פרובנציא־לי,
אבל שחקן גדול.״)
שדמה דנציגר, תל-אביב

ו ה כל בגללהפ רו פי ל
סיפורו העצוב של ישראלי
על טף ירידה מן הארץ.
ברצוני להסביר את המילכוד
אליו נקלעתי ואשר הביא אותי
להחלטה לעזוב את המדינה על
מנת לנסות מזלי במדינה נאורה.
(כרטיס הטיסה שבידי הוא לסוף
אוקטובר 80׳).
נולדתי בישראל להורים פליטי
השואה. אבי שירת בכוחות הביט חון
35 שנה. גדלתי, חונכתי וחום־

שהעיקרון הפיטרי
אדם במערכת הי במוקדם
או ב חוסר־כישרון
שלו

כחד, חיה לכך
— שלפיו כל
רארכית מגיע,
מאוחר, לדרג
— איננו נכון.
כאשר היה רפול מ״כ בגדוד-
הצנחנים, אמרו עליו החבר׳ה, ש הוא
המ״ב הטוב ביותר בחטיבה.
גם כאשר קיבל קצונה והיה מ״מ,
המשיכו הליצנים לטעון בחום ש הוא
המ״ב הטוב ביותר בחטיבה.
התהליך נמשך גם לאשר המשיך
רפול לטפס במעלות ההירארכיה
הצבאית.
כאשר שירתתי בחטיבה סדי רה׳
טענו אז כולם שזהו התפקיד
הרם ביותר שרפול יכול להשיג
— והוא לא ימשיך יותר. והנה
לעג רפאל איתן לכל חוזי־חשחו־רות
והגיע, עם קצת עזרה מהלי כוד,
לדרגה הבכירה ביותר במע רכת
הצבאית.
אבל מי שחשב שהאיש סיגל, ו לוא
אך מבחינה חיצונית, דרכי
מטוי וחשיבה של מי שעומד ב־
(המשך בעמוד )6
ה עו ל ם הז ה 2249

רק בטלויזיות הציבעוניות של ¥א 5 0תמצא א ת
א 17110א 111ד, השיטה הבלעדית המקרינה א ת
התמונה בעזרת תותח חד־קנה וטכניקת מסך
משוכללת, המאפשרת קבלת תמונה חדה ובעלת
בהיקות גבוהה בצבעים טבעיים.

לבחירתך מספר דגמים חדישים בגדלים שובים:

״27־ 5ק 2711־0 ¥ 1¥1
• 3שיטות צבע:
?/\175£0\ \ 1אוטומטי1$<:,וי 1אוטומטי להקרנת
סרטי וידיאו מארה״ב בשילוב מערכת וידיאו
ביתית 50147 דגם 51.-17
י יחידה בקרה משוכללת.
• בורר מתח אוטומטי למניעת קצר.
• כניסות ויציאות וידיאו ואודיו.
• מגבר פנימי בעל עוצמה של 8ואט המאפשר חיבור
רמקול חיצוני.
• יחידת בקרה מרחיק רב-תפליתית, בעלת אפשרות
לקליטת 13 תחנות, צבע, בהירות, עוצמה, השתקת
קול, כיוון אוטומטי, הדלקה וכיבוי.

ה עו ל ם הז ה 2249

• 3שיטות צבע 50 :דא/\ 1751 1/י1
• לחצני מגע לבחירת תחנות.
• בורר מתח אוטומטי למניעת קצר.
י רמקול ץ3׳\\ 0״ז.
• יחידת בקרה מרחוק רב תכליתית.

״ 20־ 2024 א
• לחצני מגע לבחירת תחנות.
• בורר מתח אוטומטי למניעת קצר.
• יחידת בקרה מרחוק

י 3שיטות צבע:
\ 1ו/\ 175£0/ק 750/א
• לחצני מגע לבחירת תחנות.
י בורר מתח אוטומטי למניעת קצר.

• מכשיר נייד.
• לחצני מגע לבחירת תחנות.
•אנטנה

למבקשים את הטובביותר!

תשבץה עול ם הו ה

(המשך מעמוד )4
ראש הפירמידה — בא הראיון
בטלוויזיה עם עמירם ניר ומוכיח
את ההיפך הגמור.
הרמטכ״ל מודיע, בתשובה ל שאלת
המראיין, לכל עם ישראל,
שהוא שומע בפעם הראשונה ש היתר,
טראומה של מילחמת־יום־
הכיפורים. האיש אינו חושב על
המוות, ויש לו שיחרור מטראומות.
טוב, אנחנו יכולים להבחין, של־צנחן־גיבור
אין פחדים וטראומות,
כי הוא כל היום גיבור. אבל אולי
יש לאחרים טראומות. אצל רפול
אין הבחנה בין הפרטי לכללי.
אם לרפול אין טראומת־יונרהכיפו־רים
— אז לאף אחד אין, חוץ מ אשר
לכתבי הטלוויזיה, החשודים
ממילא.
עמירם ניר מוותר ומנסה מכיוון
אחר. מה בדבר ההפתעה? הוא
שואל. רפול המום מן השאלה :
איזה הפתעה, איזהו מי הופתע ז
הנה הוא הורה לחבר׳ה להשאיר
את התחמושת בתוך הטנקים ואמר
להם :״בעוד שבוע תהיה מילח־מה
!״ שיגעון של תשובה, איפה
אילן פקר, אורי גלר וליפשיץ, ש יבואו
ללמוד מן הרמטכ״ל!
מעניין מה חשב כאשר התרוצץ
בנאפח ביום הראשון של המיל-
חמה בין הטנקים הסוריים שדהרו
ליהודיה. אבל העיקר, כמובן, ש-
בטנקים היתה תחמושת. ומה שלא
פחות חשוב למ״כ טוב הן מיספר
ג׳בלאות בגדה־המערבית. תמיד
אפשר לשים כמה מקלעונים ברתק
על הר־עיבל וחוליית מאג על הר־גרייזים
— ולפתור אחת ולתמיד
את בעיות הביטחון של ישראל.
כמו שאמרנו: פעם מ״כ —
תמיד מ״כ.
לוי מורג, תל-אביב

מאוזן :
)1פרח נוי רב עלי־כותרת
לבנים! )5תחנת־שידור בת
)10 ! 30 התבונן היטב, דקדק !
)11 מדד (ישעיהו מ׳ י״ב)ו
)13 אינו קבוע במקום אחד!
)14 ממלא מקום (ר״ת)! )15
מתרברב! )16 מאורת אריות
;כתיב מ?א)! )18 לא רטוב
ולא יבש! )20 סופר ומחזאי
אמריקאי — מתאר זוועות מל חמה
(ש״מ 21 רסיס, שבר !
)22 יכה! )24 שם עץ, נזכר
במקרא — שמואל ב׳ ה׳ כ״ג!
)25 שתול, קבוע באדמה! )26
כלי־קיבול למי שפכין ! )27
שחור הלילה שלפני הזריחה !
)30 צבע אדום! )31 תחילה,
ראשית ! )32 נשך, עקץ ! )34
אני (לסינית)! )35 גרף ואסף
גחלים לוהטות! )38 עורכת
יומון ישראלי (ש״ם 39 עוברים
בהמון! )41 בן־בקר ל עולה!
)42 טיפה, נטף! )43
מילת שייכות! )45 חסר־דעת,
תם ! )47 עיר בצרפת בחבל
לוריין! )48 עיר קדומה ביוון,
בת בריתה של ספרטה ! )50
האלה אשר לקח לו זאוס ל־אשה
! )52 נמתח בין שתי
נקודות! )54 ארץ קדמונית,
שכנה של איראן! )57 איבר
נשימה של בעלי־חיים במים!
)61 אחד משלושה ה״ב״ במוסיקה
! )62 עקרות, ריקנות*
)64 תבואת השדה ! )65 שוקת
! )66 כלי-ברזל בדמות איל
לנגוח שערים ! )67 קידומת
לשמות סקוטיים! )69 חתך,
גזר! )70 קוסם, אמן! )72
פרח־נוי ! )74 דרך ! )75 גומי,
שרף נוקשה ! )77 בשלווה, ל־לא־ם
חד! )78 סופר אנגלי אוטופיסט
— ״הרואה ואינו נר אה״
(ש״מ 81 החרים רכוש !
)83 אריג )85 :מפרנס! )86
אחד מעשרה ממיני הארבה :
)88 פקודה מפורשת )89 :אם־
הקבוצות — בת )91 : 70 מילת
״לילה! )93ס,ג; )95 אמנם;
)96 קבוצה דתית; )98 קיר,
חומה ; )100 צאצאה ! )102
חרון ; )103 מלך בפרס ! )104
סגן שר במשרד ממשלתי —
״הוא סגן שר טוב מאד:״ )105
ארבעון, פירמידה משולשת.

מאונך :

)1תכונה, שעור! )2מילת
מיעוט! )3מדוכא, עגום! )4
עיר באמריקה! )6ישן כאן:
)7חבורת נשים מתנדבות לעזור
בבתי־חולים )8 :נסתר רבים!
)9כינוי לנזיר בודיסטי! )12
עיירה בחוף הדרומי של לב נון
! )15 צבע מים בלתי שקוף
לציור ! )16 קבוצה בעמק-
יזרעאל )17 :מצב רע ; )19
שמורת־טבע זואולוגית בארץ;
)20 קוץ הנוצר על עלים וגב־עולי
הצמחים )21 :אב ושני
בניו מלחינים אוסטריים (ש״מ) !
)23 מכיון )24 :אליל בבלי!
)26 מחלת רקבון )27 :אלוף

מכחכים
מה ושילטונה של הקהילה האור־לא
יעיז שום איש לפסול איש,
תודוכסית בישראל לאסון ולסילוף.
אני כמעט בטוח שהרוב בארץ רחוק
מאוד מהאורתודוכסים. באמריקה
לפסול רב כמנוח סילבר, ואפילו
המזרחי בארצות־הברית ובארץ ראו
בו מנהיג יהודי מסור. ורק מחוסר
יוזמה — כך נדמה לי — של לא
אורתודוכסים שיש להם בכל זאת
צורך ב,כנסיה׳ — השתלטו פה
״האדוקים״ .סייע לכך מישטר ה בחירות
הנפסד הקיים בארץ, ה מקנה
למיעוט קטן כוח פוליטי ש לא
מגיע לו כלל. אבל אשמים גם
היהודים שיש להם צורך בבית-
כנסת — ולו רק פעם בשנה (לי
אין צורך בכך, אם כי אני רחוק
מהיות אתאיסטן) ,שאין בית-כנסת
שבתוכו גברים ונשים מתפללים
יחד ולאו דווקא בנוסח המקובל,
שיש בדברים שהטעם המודרני אינו
סובל אותו(כגון קורבנות וכדומה).
היתכן שינוי בנידון זה?

מ היא זו
ששיגעה אח אילת ז
רחל המרחלת דיווחה על
יפהפיה בלונדית, מוכרת
מאוד, ששיגעה את אילת,
כששהתה במועדון הים־
התיכון (״העולם הזה״
.)2247 מי היא י
רחל דיווחה על הצרפתיה היפה
סילבי וורטן, הזמרת הנשואה ל־ג׳וני
האלידיי, אך התצלום שהופיע
בדיווח שלה לא היה של וורטן,
אלא של יפהפיה בלונדית אחרת
— השחקנית קתרין דנב.

על הזקן ועל האד 1תי

בצה״ל (ש״ם) )29 :יצא מן
המסגרת! )30 עומר שנקצר
ונשאר בשדה לעניים! )33
אבנט )34 :ביטוי, הבעה )36 :
זרוז> )37 כנוי להפצצות הגר מנים
על אנגליה במלחמת ה עולם
ה־ )40 : 2אחת מסכו״ם :
)41 סופר עברי בעל פרס נובל
(ש״פ) )44 :מרכז הרגש —
לפי הקדמונים ! )46 בסימני
הפיסוק — פסיק מעל האותיות
לסימן קיצור! )47 סוג טעם!
)49 מטח יריות! )50 ממנהיגי
תנועת־העבודה בארץ — שדה
תעופה במרכז על שמו הפרטי
(ש״מ 53 שמם של כמה
שליטים בממלכת פרס ! )54
אופן ההיגוי )55 :עלוב, נקלה!
)56 נכרי )58 :עיר ב מצרים
העתיקה )59 :שטיח !
)60 בסתר, בחשאי! )62 כו

)63 :עומד, מוכן! )66
מושב בשפלת יהודה בכביש
רמלה ת״א ובו ישיבה ומוסד
חינוכי; )68 שיתוף — והוא
יסוד התנועה החוגגת 70 שנה
לקיומה ; )71 בזיון, סלידה :
)73 כינוי לאחד משלושה ה חגים
— פסח, שבועות וסוכות ;
)76 גרוע )77 :כינוי לשירי
נשמה כושיים )79 :מצב ממו שך
ללא הסדר רצוי; )80 גומה
! )82 תום ; )84 צייר צרפ תי
אימפרסיוניסט שהירבה ל צייר
רקדניות בלט! )85 כלי-
מלחמה )87 :תנועה קצובה
באוויר; )90 גלות )92 :רצועה,
שרוך לקישור! )94 תח נתו
האחרונה של משה בדרכו
ארצה ! )96 קנב־כסף )99 :
מספיק )101 :מחפש ; )102
לא בחופזה )103 :רוח־רפאים.

בכתבה על אשוז״השנה
התפרסמו תמונותיהם של
הרצל, וייצמן ובן״גוריון,
חיו
״כולם שהוכתרו אתאיסטים, כולם רצו
בחברה חילונית״ (״העולם
הזה״ .)2245
הרשו נא לי לתקן לגבי בן־גור־יון:
הוא שאף לחברה חילונית
וזו ודאי היתה אמונתו הפנימית
(מעבר לפוליטיקה ה״דתית״ שנקלע

סילכי וורטן
מי היא וזי?
נשאלת השאלה מי היא ומי ומי
היתה באילת?
מירי יששכרום, אילת
>• הבלונדית ששיגעה את אילת
היתה סילבי וורטן. בטעות הופיעה
בכתבה תמונתה של קתרין
דנב. תמונתה של וורטן — ראה
תצלום.

מחבש 710*3תגלו־.
בבית טוב

דויד כן־־גוריון
מח הוא מה?

אנשים

טובים,

הקשיבו

אליה) ,אבל לא היה אתאיסט, כפי
שאפשר להיווכח מן הדברים ש כתב
אלי (מיכתבו מצורף).
אדם דורון, בית ברל

טייל

הרברט סמואל 80־ תל אביב ־ טל 652309 .

כתב דויד בן־גוריון ב־12
ביוני 1968 משדה־בוקר:
לאדם דורון — שלום וברכה,
אני לא אשתייך לשום קהילה
— לא רפורמית, לא שמרנית ולא
אורתודוכסית, אבל אני חושב קיו
הלכתי
לאיבוד ברחובותיו של
הכדך הגדול, תל-אביב, מבלי ש ידעתי
בין ימיני לשמאלי. הסתובבתי
שפוף ומדוכא, כשזנבי בין
רגליי, עד שאשה טובה אחת, עם
יחם אנושי לבעלי־חיים, אספה אר
תי — תחילה אל חיקה ואחר כך אל
ביתה. היא האכילה אותי והשקתה
אותי והקצתה לי פינה משלי ב דירתה.
להפתעתי עבר יום ועוד
(המשך בעמוד )8
ה עו ל ם הז ה 2249

ה עו ל ם הז ה 2249

אותי!
רק קוטי.

כזכחכים

* *תה מבדיל
בין ויסקי
לויסקי מעולה

(המשך מעמוד )6
יום — ועדייו לא הושלכתי לרחוב.
צבעי אפור, והנני נקבה גזעית :
שנאוצר מעורב עם טרייר.
הייתי מוכנה להשאר בדירתי
החדשה עד קץ הימים, אבל נדמה

הויסקי הסקוטי היוקרתי לאתי הטס

בלכה אבודה
גזעית מעורבת

יבוא ושיווק: אלפא טריידינג, טל 233910 .־03

להשיג
בתמ רו קיו ת

איתן עמיחי

הדברת מזיקים

לי שאני לטורח על בעלת־הבית
ועל תריסר החתולים שלה( .שיהיו
לי בריאים, אין לי דבר נגד חתולים).
המעוניינים
מתבקשים לפנות ל־בעלת־הבית
— טלפון מס׳ ,285848
תל־אביב.
בלכה, הממתינה לשם חדש
ולבעלים חדשים, תל־אביב

בעיות ולבטים
בחיי המין

מומחים להדברת תיקנים (ג׳וקים),
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגדים.
בשמירה על בריאותך ורכושך.
רמת־גן, רח׳ מודיעין ,18ת.ד 2272 4 4
טל6 .־ 7 9 0 1 1 4 -5רש׳מס׳וג עסק 481/75
י רו ק לי ם# , 664015 -ילה־ 3012־ 059

בית ספר ל קו ס מ טי ק ה

מאת

ל״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

קבלת מודעות
לכל העיתונים
במחירי המערכת

מודיע!

החלה ההרשמה לקורס בוקר לקוסמטיקה
אוקטובר 1980
הקורם יתנהל פעמיים כשבוע בימי א, ויד׳
כין ה ש עו ת 9— 11ל פנ ה ״ צ
למסיימות תו ענ ק די פ לו מהרש מי ת של בי׳׳ ס

$ומגק 41א0וז*אאזאו
מספר המשתתפות מוגבל ביותר

רח׳ דיזנגוף 177ת״א.
טל.237457 .

פיוסוס אידיאל

אבן גבירול 110 תל־אביב
(פינת אנטוקולסקי)
טלפיו 772118 , 227117
רשיון נהיגה
2400 שקל
בי״ם לנהיגה
״גבע״
טל2 5 3 2 3 0 .

המלצתו עוד
ומר־של־נ״ר
בעיקבות השבחים שהר-
עיף דן עומר על סיפרו
של עמוס אילון ״שעת
אפס״ (״העולם הזה״
.)2236
בין השאר כותב עומר כי ״ספר
זה מן הראוי שיהפוך ספר לימוד
על השואה״ ,והוא מציין כי הספר
״מתמודד עם נושא שמרבית ה מחברים
הישראלים חוששים לגעת
בו״ .ובכן, לפחות שני ספרים חובקים
את הנושא באותו ההיקף :
כחש של בן־הכט והציונות הפוסט־אוגנדית
במשבר השואה של ש.ב.
בית־צבי, שהוא עדיין הספר המקיף
ביותר והמהימן ביותר בנושא זה.
ותיחס לאיכותו של הספר של
אילון: כבר הוכיח בית־צבי במאמרו
(במעריב, ב־ 1באוגוסט ,)1980
כי אילון מטעה את הקורא, מערב
פרוטוקולים של ישיבות שונות
ומקצץ מן הנאמר על־פי צרכיו.
ספר חדש זה אינו אלא קובץ של
הטעיות מכוונות, שתכליתן לברוח
מן האמת המרה..
מיכאד וודפה, צה״ל

שיו, יעבור נא את ההליכים ככל
אזרח אחר במדינה, בראש מורם.
יו סףאלקט, ירושלים
אינני מבין על מה ולמה קם
כל הרעש הזה בעניין האדמו״ד
אהרון אבו־חצירא שליט״א, שמא שימים
אותו במעשי מירמה וקבלת־
•שוחד ר״ל. קשה לתאר שיהודי
דתי, המשתייך לעם סגולה, בחיר
העמים, יעשה מעשים שכאלה. והרי
תורתנו הקדושה מצווה :״לא
תגנב״ ,״לא תחמוד ו״אל תח סום
שור בדישו״.
את עלילת הדם הזדונית הזו המ ציאו
משומדים שמאלניים, בגלל
קינאתם נוכח ריבוי הישיבות ה מפוארות
והנהדרות ובגלל שתל־מודי־תורה
וישיבות, הממומנים ב־כספי־ציבור,
מוקמים בהתנחלויות.
אי״ה תשכח פרשה זו, בעזהי״ת
בב״א, ואפשר יהיה להמשיך ב מלאכת
הקודש של גיוס כספים
לישיבות ולהתנחלויות. אמן.
שבתאי לוי, משומד שמאלני,
רמוז־ גן

בין הפטיש האש פוז׳
דסדן הספרדי
בעיקבות הכתבה ״לא רו—

צים אותם כאן
אשכנזים וספרדים בניר-
צבי ובבית״דגן (״העולם
הזה״ .)2247
בכתבה צוטט אהוד שגיב מניר-
צבי, על הפרדת ילדי המקום מילדי
בית־דגן. הוא הגיע לשיא הגיחוך
והציניות, כאשר טען :״יחד עם
זאת החלטנו לתלות שלט — ברוכים
הבאים לילדי בית־דגן.״ אכן,
המצאה חדשה ומקורית: לפגוע
בבאים ולתלות שלם ברוכים ה באים.

לי על מר שגיב, שהינו אדם
מוכשר, שנאלץ להתפתל כדי ל טהר
שרץ נוראי. מוטב היה אילו
שם־לב לפיסקה במיכתבו של ה מפקח׳
אשר ביקש לעורר בו רגש
של בושה וחרטה.
עדינה מנטש, ראשון־לציון

למען הדיוק1
מה באמת כתב המשורר
למנהיג מיפלגת העבודה
בהקדשה על ספר השירים
האחרון שלו (״העולם
הזה״ )2247י
במדור אנשים פורסם, כאילו הק דשתי
את ספרי ארץ־ישראל שלי

גזור — ושמור

חתום על
מידע העתון שלוו 3ארה״ 3
אל תסתפק בשמועות — השאר מעודכן.
הבטח קבלת ״מידע״ לביתך מדי חודש.
שלח המחאה ע״ס 10 .מנוי שנתי)
בצירוף שמך וכתובתך אל:
, ? 3 . 19083 מי*\:10נ6ז\ 3מ ^ 833 ,ז 0 . 8ס 1/11ג

עורך ומו״ל: רוני צפריר 5038 ,־)215(649
מידע — העתון לאלה שרוצים לדעת יותר

אל תחסום ועור...
שר־הדתות
פרשת על אהרון אבו״חצירא.
החקירה המתנהלת נגד שר-
הדתות מעוררת כמה מחשבות.
ראשית, אדם המשוכנע בחפותו
ייענה לכל חקירה מישטרתית כדי
להוכיח זאת. שנית, השר רוצה
בסיום מהיר של ההליכים ובכל
זאת הוא משהה את תשובתו —
אם מסכים הוא להיחקר ואם לאו.
ושלישת, העניין העדתי שניסו ל עורר
מסביב לפרשה אומר דרשני.
אם צודק השר ואם טהורים מע־

יונה (״יבי״) כן־יהודה
סילוף ועיוות
לח״כ שימעון פרס באלה המילים :
״שימעון, החלם במהרה. הרופא
פשוט לא יכול לחלות״ ולא היא.
ההקדשה שלי נוסחה אחרת :״ל-
שימעון, החלמה מהירה, בידידות
יבי׳/
כל תוספת מסלפת ומעוותת.

יונה (״יבי״) בן־יהוהה,
תל־אביב
ה עו ל ם הז ה 2249

שרוחן

לגברים

מו ק ד

״מאז ששמתי
את״שרתון־״על הכוונת
איני מחליף אותה
באף סיגריה אחרת.
אני אוהב את הטעם
המיוחד של ״שרתוך.
יש בה תערובת מעולה
של טבק וירג׳יניה
והיא נותנת לי
הנאה אמיתית.
עם ״שרתוך
קלעתי בול!״

-קשנםחזה

| א111

היונה והזית
הוזמנתי על״ידי אמנים מן הגדה להציג תערוכת-
יחיד. תערוכתי עמדה להיפתח ב״ 15 באוקטובר. כנושא
בחרתי את עץ הזית. כתבתי :״ברצוני להגדיר את הזית
בסמל מוחשי, באפשרות יחידה לחיים באיזור —
חיים של דו״קיום בשלום.״
הודעתי על התערוכה למושל הגדה, תת־אלוף בנימין
(״פואד״) בן־אליעזר, על מנת שתערובתי לא תתקבל
בהפגנת״הפתעח, אלא במחוות־ידידות.
ביום הכיפורים יצאתי לטייל בגדה, ולבתבים צרי״
המצח, אלה העוסקים בפוגרום אנטי־אבי״כהן, ברצוני
להבהיר: בציונות שלי לא האלוהים ולא המפד״ל
מכתיבים את השקפת־עולמי. בפי שאמר איש חכם :

ידל ^;

...ולפני שנזר לישון
סלינו חסר איזה
ודעזסרים סוגרים
גלריות ושורפים ספרים
״מה שהשיגה באמת מדינת־ישראל הוא ואתיקאן
ליהודים.״ מחלקים בולות ואינדולגנציות וצדים מכשפות.

אני
שומע ברדיו וקורא בעיתונים, בי הגלריה
ברמאללה נסגרה על־ידי המימשל הצבאי בטענה שהיתה
מוקד להסתה. ברצוני לשאול מי הוא הטיפש החושב,
שאם תיסגר הגלריה יחשבו האנשים שדגל פלסטין
צבוע תבול״לבן ז מה שלא ייראה על הקירות, בפנים
הגלריה, ייראה על החומות, בחוצות הערים. כלום
סבור מישהו שאם תוחרמנה התמונות יאהבו את
היהודים יותר ן
אגב, הייתי בגלריה לפני הפתיחה. תערוכתו של
סולימאן מנצור תמימה ופולקלוריסטית, נוסח הציירת
הישראלית רות שלוס, שיש לאסרה — ומייד! את זאת
חייבת ממשלתנו לדעת, שהרי כל הגמדים היו במחתרת
והם למדו זאת על בשרם.
מן היסטוריה ומן המציאות העכשווית אנו
השמדה טוטאלית. האם קיימים התנאים! האם קיים
השמדה טוטאלית• האם קיימים התנאים 1האם קיים

רישום המחאה של יגאל תומרקין
הבסיס המוסרי ! אם כן, אזי בבקשה: עליהום !
ולא רק בגלריות, אלא בכל השטח׳ עם כל האמצעים.

איד שלא נסובב את העניינים, הערבים הם שבנינו,
לא הפולנים. כאלה הם החיים.
אי״אפשר להחריש נוכח העוולה והטימטום.

איו שלא נסובב את
הסדינים, תסדניס
שכנינו, לא הסתים.
כאלה הם הח״ם
אני שומע דברי פאתוס נבובים ומישהו טורח
לציין: זהו ראש״ממשלתן !
ראשי בבד ואני שואל: זה מן המחתרת!
ולחילופין, אני שומע אמרי־שפר מפי הרמטכ״ל
ומפי סגן שר-הביטחון — מצח צר ומזיע נובח המצלמות.
האם
זאת שפתי ן
עתה אני משוכנע שאחד פלוס אחד שווה אחד.
ולפני שנלך לישון עלינו לזכור, איזה הם המישטרים
הסוגרים גלריות ושורפים ספרים.

הציור המוחרם של סולימאן מנצור

גאל תו מ ר קין, תוד־א!ביב

״הטיסות הארוכות שלי
מתחילות בפרנ!7פורט,
ואז אני שמח שבחרתי
בלופטהנזה.
חברה ״גדולה״ ע
לוח טיסות כל כך נוח.״
מדברי נוסע לופטהגזה

111**113353

הזמנות דרך סובן הנסיעות שלך או טלפן אלינו: תל־אגיב 653041־ ,03 חיפה 512862־04

ה עו ל ם הז ה 2249

ל^0001101x1-

מנוע עס-שרירים

אמין פל כן שאנו מעניקים למנוע אחריות חינם לשלוש שנים י

טל־ארויו

* שרות

אוז כי א
^ שוות ייאתחרוה ^ מפיצים אמסא וסוחרים מורשים

ב״פודלורד״ שורה ארוכה של
אביזרים משוכללים:
* מטחנת בשר עם סכיני פלדה.
* שתי קערות עירבול והקצפה בעצוב
חדיש ופונקציוגלי.
* מקצפים מנירוסטה, ומקצפים
מפלסטיק קשיח.
* מלושים מיוחדים מנירוסטה.
* בלנדר מלקסן.
* מסחטת הדר.
אביזרים נוספים:
* מסחטת מיץ גזר.
* קוצץ ירקות.
מיוצר בהשגחת מכון התקנים.

אסקור * טוב להיות בבית.

ה עו ל ם הז ה 2249

מרים
בנימיבי

לט בו. אם למשל לבן מאזנים מופיעות
טביעות ״אש״ על רוב אצבעות ידו,
סימן שביום הולדתו רוב הכוכבים היו
במזלות האש, ואדם זה יהיה יוצר, אמן
ולא איש רוח בעל תכונות אווריריות,
כפי שאפשר לחשוב לפי המזל שבו נולד.
הכירומנטים משתמשים בטביעות האצבעות
לצייד מעקב אחר מעלותיו,
חסרונותיו ומזגו של האדם. כאשר פסי
הטביעות צפופים, ולא משנה באיזה סוג
של טביעה, האדם בעל רמה יותר גבוהה,
פסים רחוקים ומעטים מראים על
רמה נמוכה יותר. ישנם ארבעה סוגי
טביעות אצבעות, הקלה ביותר לזיהוי
היא הטביעה שמסמלת את מזלות האש
ונקראת הדור.

$המזווה מסמרים
את אונעח
היסודות ־

מים -גשרג בו ה

לאש שייכים — טלה, אריה, קשת.

לאדמה שייכים — שור, בתולה, גדי.

לאוויר שייכים — תאומים, מאזנים,
דלי.

למים שייכים — סרטן, עקרב, דגים.
יסודות אלה מסמלים תכונות אופי
*-¥משותפות, המשתייכות לקבוצות אלה ;
האש — מסמלת וויטליות, התלהבות,
* $מרץ, שימחה, יצירתיות וילדותיות.

האדמה — מסמלת — רצון לקבי
עות,
אהבה לרכוש, שמרנות, עיקביות

ומעשיות.

האוויר — מסמל — אינטליגנציה,
$רוחניות, עדינות, אהבה לחברה, יכולת
יי להתרומם מעל הקרקע.
מים — רגש, אינטואיציה, אהבה ל+
דברים
סודיים, מיסטיקה, מופנמות,
* קנאה.
כפי שכבר נאמר, אדם שנולד באחד

** מהמזלות, לדוגמה — מזל מאזנים —
שייד למזלות האוויר, ולכן על הנולד

לשוורים זמן שבו לא יוכלו להתעלס
$מהמציאות, תוכנינת ישנות ונשכחות עו*
-¥לות
שוב על הפרק.

יש לבצען בעקשנות

ובהתמדה, לא לתת לאהבת
הנוחיות להשת**
לט. הכח והשליטה על
* אחרים נתון בידכם,
העיקביות תוביל להצלחה.
בשבוע זה תוכלו
ו 1 2נאפ רי ל -
* לברר בדיוק מי הוא
2!0בלואי
* ידידכם. השטח הרומנטי
* יהווה את הממתק של
* השבוע, הצלחות בשטח זה צפויות באופן
לא רגיל ,״ואס לא עכשיו אימתי?״

בתקופה זו חשים צורן חזק בשינויים,

מתעורר חשק להתחלות חדשות כמעט

בכל תחום. השיגרה

נמאסה, ובעת הזמן

להצליח לבצע רעיונות

שנראו דמיוניים. זה

הזמן לתת ביטוי ל־חדוות-החיים
שקיימת

בכם, רבים מכם מוכ*
שרים
לעסוק באמנות,
היצירתיות מאוד מיד״

21 בלואי -

_ 20 ביו ני
__ גשת, והזמן מתאים
ללמוד שטח אמנותי
** חדש. הספורטאים שביניכם גם הם אינם
* מקופחים, להם צפויות הצלחות רבות.

שוו

תאוחיס

הדור ־ מסמל את
מזלות ^האש
הדור כמו גלגל שבמרכזו עיגול קטו,
ויתר הקווים מקיפים אותו בספירלות
מתרחבות.

אדמה ־ גשרנ מו ך

אווי ר ־ לו לאה

במזל זה להיות אוורירי, אינטלקטואלי
ובו׳ ,כלומר, בעל בל התבונות האווריריות
שהוזכרו. אך כאמור המפה האסטרולוגית
מכילה על פי רוב לא רק יסוד

אחד, וכמעט בל אדם ״מורכב״ מארבעת
היסודות. על־מנת לדעת מהו היסוד
העיקרי השולט, יבול בל אחד להביט
בטביעות האצבעות שלו, ולדעת מה שו-

הבית והמישפחה תופסים חלק נכבד מהזמן.
יש להסדיר עניינים

אתם חשים חוסר מנוחה, ועניינים שעל
פי רוב אינכם מתקשים להחליט איך
לנהוג בקשר אליהם,

מקום,
21 ביוני -
20 ביו לי

יחסכם אליהם, ואף
להוסיף לביטחונכם העצמי.
ילדים עלולים להפתיע אתכם השבוע,
גישה הגיונית וחמימה תעזור לכס.

בשבוע זה תיקלעו לאווירה מעניינת ומוזרה,
בעל כורחכם תהיו מעורבים בעניין
לא לכם שישאיר בכם

יינת, ולגרום למצב־רוח כתוספת אופטימי.
עניין לתקופה תוכלו 3255111 לצפות לידיד או קרוב
שיגיע לביקור מחוץ-
לארץ, ולא יבקש לעצמו אלא לבלות
אתכם, כי מי אם לא האריות יודעים
לשמוח ולהנות ולשמח את האחרים.

ענייני כספים מעסיקים אתכם, קיימת אי
יציבות בקשר לעניינים אלה. מצד אחד
אך כמוהן גס ההכנסות

לדאגה. בכל מה שקשור

לאהבות, יווצרו קשרים
חדשים, ואלה שנראו
רחוקים מהישג ידכם,
יתקרבו מעצמם, ואף

יטלו את היוזמה. אתם
שופעים קסם אישי, והופעתכס מושכת ׳אליכם
ידידים הנהנים מחברתכס בתקופה זו.

הצעד
ן 7ו 7ל? ח ל חים אם זה
שיפתור את הבעיות.
שינויים גורליים עשו-
>>*38 גוג1גיו ^>1יים להתרחש בקרוב,
כדאי לשקול נסיעה
לחוץ־לארץ. יתכן שתזדמן לבם נסיעה
בזו בענייני עבודה, בשמתלווה אליכם
שותף או עוזר שינעים לבם את הזמן.
התקופה לא קלה, תכננו בשקט את העתיד.
להחלטות שתקבלו ברגע זה חשיבות רבה,
והשפעתן עשוייה להמשך
עוד כשלוש שנים.
ברור כשמש, שאת
תוכניותיכם עליכם לש מור
בצל, בחש יכה
מוחלטת. הלחץ שאתם
חשים לאחרונה נותן
לכם הזדמנות להראות
את אומץ לבכם ואי־שיותכם
החזקה. נסו
לנהוג י בטאקט כלפי
אנשים שאיתם אתם חיים. גם אם לרע־תכם
הגיע הזמן להעמידם במקומם.

עון מ

מלווה אתכם הרגשה של התחלה חדשה,
אן הפרדה ממה שבבר
קיים גורמת לכם
להתלבטויות ולחששות
באשר לעתיד. שימו לב
להתעוררות של ידי דים
ישנים, מתברר שאינכם
בודדים, חוג
המכרים והידידים שמקיף
אתכם לאחרונה
מפתיע, ומוסיף עניין
לתקופה. בדאי להעזר
ולהתייעץ עם אלה שעליהם אתם סומ-
בים בקשר לתוכניות החדשות שלבם

את בעלי הטביעות הדוריות קל לזהות
— אלה טיפוסים חזקים והחלטיים.
הם נוהגים בפי שהם מרגישים
(דהיינו ; אין שבא להם) ,הם יבולים
להיות בעלי מוח מבריק, ולתפוס בקלות
נושאים שלאחרים קשה להבין. הם חזקים,
בעלי מזג סוער, לכן, בדרך הטבע
הם לא מקבלים על עצמם פיקוח והגבלה,
אוהבים לעבוד בצורה עצמאית,
או בעבודה המאפשרת להם יד חופשית,
והרבה מרחב לפעולה.
הם חיים במתח גבוה, רגישים, דרוכים
ומתוחים, וכתוצאה מכך סובלים
לעיתים־קרובות מנדודי שינה. חשוב למ צוא
להם עיסוק שבו יוכלו להעסיק
(המשך בעמוד )60

החיים לא קלים בתקופה זו, אתם חצים
לרוץ קדימה אך נתקלים
במיכשולים. מצבכם
ברגע זה מעניין,
למעשה, רבים מכס
יחושו מיפנה גורלי
בזמן הקרוב. המתינו
מעט, והיוזמה, ההתלהבות
והשכל הישר
יפרחו. תחול התקדמות
משמעותית בשטח העבודה,
אך עדיין יהיו
תוצאות טובות רק כתוצאה ממאמץ
ועבודה. השבוע תפגשו מכרים חדשים.
לאחרונה מתפתח בכם רצון ללמוד, או
לחדש לימודים שנפסקו באמצע. אתם
נמשכים כעת לנושאים
בלתי־שיגרתיים, ומרגישים
צימאון לדעת
עליהם יותר. בתקופה
זו תוכלו להגשים את
מירב השאיפות הקשורות
לעניינים אלה.
הורים לילדים, מוטרדים
מבעיות הקשורות
20 בי נו א ר -
18בפב רו א ר

בחינוך, חיכוכים קט__ -
נוניים מפריעים להשכין
שלום. העזרו בהיגיון הפשוט ובשכל
הישר, ותוכלו לפתור את הבעיות. עדיין
צפויה הצעה בקשר לתפקיד בחו״ל.
כספים יגיעו לידכם בדרך מיסתורית
ומפתיעה, למרות זאת ההרגשה שמלווה
__ אתכם לאחרונה מעיקה
וגורמת למצב־רוח כבד.
אתם נפגעים בקלות גם
מאלה שלא מתכוונים
להעליב, נסו לשלוט
ברגישות המתגברת. לאחרונה
מתעורר בכם
רצון להחליף את מקום
^£8811 העבודה, העיתוי נכון,
ותוכלו לנהוג לפי האינטואיציה
החזקה ש בה
ניחנתס. מבחינה רומנטית, נפתחת
תקופה של שיתוף פעולה, והידוק הקשרים.

בתקופה זו הטלאים, שהם על פי רוב
בעלי רצון אישי חזק, נאלצים לוותר
מעט על רצונם, ולתכנן
תוכניות משותפות
עם בני־זוג, ידידים או
חברים לעבודה. כדאי
להקשיב ולקבל את
העצות של אלה ה־מעוניינים
בשיתוף אתכם.
מבחינה אישית
ההרגשה מוזרה לאח רונה;
מצד אחד נראה
כאילו הגיע הסוף
לתיקוות וציפיות, למעשה הגעתם לשלב
שעליכם להחליט אם להמשיך את הקשר.

א ש -דו ר

עוד לא נשמע דבר כזה:
ל״סניו״ יש בשבילך הצעה שאין לסרב לה: מערכת
סטריאופונית בעלת צליל אמיו וטהור שצריך לשמוע
כדי להאמין — ובמחיר מבצע חד פעמי. נצל הזדמנות
בלתי התרת זו ותהיה לך מערכת סטריאו יוקרתית
המורכבת מפריטים מעולים:

רסיבר סטריאו ¥0 40* 2016א*5

שילוב משוכלל של אמפליפייר וטיונר. האמפליפייר

מפיק צלילים מעל ומעבר להספ ק הרשום שלו:
,2x16 ¥113113 8.114.3.בתחום תדרים *.40—20,000 8
יש בו מיתקן למניעת עיוותים בתדירות גבוהה,
המבטיח צליל ״נקי נקי״ .
אפשרות לשלוט בנפרד ב־16נ61ז.8335/1
הוא מצויד בכפתור 633ח0סס_ו וניתן לחבר אליו
4רמקולים וזוג אוזניות.
הטיונר מצויד במתקן 6191 11401109
והוא מצטיין בקליטה אופטימלית
ונקיה מהפרעות. יש בו הפרדה
סטריאופונית מושלמת ( 4008ב־)182
ורגישות 8114 מצויינת — .1.2 1141/

פטיפון 20 קד ¥0א*5

מונע ברצועה עם בקרת מהירות
אלקטרונית. הפטיפון חצי אוטומטי:
הזרוע מוחזרת למקו מה כשהיא
מגיעה לסוף התקליט. הזרוע
מאוזנת היטב, בעלת תדר תהודה נמוך.
הפטיפון פועל ביציבות ובשקט מרשים.
נתוניו המקצועיים:

83110 60 08א. 3 /ס < 0.10/־1/1/01/1/ + 8101161
מערכת סטריאו

״סניר

רמקולים —203 0ק 1_£53ח££ק

רמקולים באיכות מעולה המיוצרים בדנמרק
ומצטיינים בצליל אמין המ תאי ם במיוחד למערכת
סטריאו משוכללת כל־כך. תחום התדירות שלהם
* ,38—20,000 8וההספק המירבי .45 1/1/3113 8.11/1.3.
בכל רמקול 3יחידות:

; 11/1101-3096; 00016 11/1/66161ז. 1/1/0016

בוא עוד היום לאחד מסוכני ״סניו״ ,השווה א ת צלילי
מערכת זו למערכות אחרות במחיר דומה — ותן
לאוזניך להחליט. דבר כזה לא שומעים בכל יום.

במחיר מפתיע
־5,390.ב^מז

רה ט דנזערכוז
זזינסי
י ^ייייייי ר ״י

במחיר ״י?לל ומהודר של ״סניו״ במזומן שקל_2שקל
כצ,ג7^ • 1׳
(אול— 50ג
במזומן +
6תש
ן לקבל חינם ם שלד־^-ל שקלכ״א)

מתנת

כיל ה -

(או 2,695.-שקלבמזומן* 6תשלומים של־ 630.שקל כ״א)

היבואנים: ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע״נז ת.ד ,2579 .ירושלים טל)02(245283 .
תל— אביב: חז, החשמונאים ,91 טל •) 03(269858—210068 .חיפה: שד ההסתדרות, מפרץ ח. טל•) 04(740495—725681 .ירושלים: רח׳ לונץ ,10 טל.)02(224829 .

* המחירב תו ק ף עד .31.10.1980

* $ד 1ד\ץ

ד.ע יראק: וא להכיר ־ מע צמה !
יהודים שעלו ארצה ממדינות טוטאליטאריות מספרים
לעיתים קרובות כיצד למדו לזקק מידע נכון ומדוייק דווקא
מתוך שטף הידיעות המגמתיות שהתפרסמו בעיתונות
בהשראת השילטונות. לפעמים די היה להפוך את המידע
לתשלילו המוחלט, כדי להגיע למסקנות הנכונות. הציבור
בישראל נתון אף הוא לשטיפת־מוח מתמדת, ורק מעטים
מסוגלים להשתחרר מתפיסות נוקשות ולהבין את המתרחש
בעולם. קבלת המידע, שהוא נתון בסיסי וחיוני כדי לחוות
דיעה ולחרוץ מישפט, משובשת בדרך כלל באמצעות דברי
פרשנות מסולפים, לעיתים גם פשטניים להחריד. בעיקר
חשופים למגמתיות כזו קוראי הצהרון מעריב.
המילחמה בין עיראק ואיראן הביכה קוראים רבים
בישראל. חלוקת התוויות היתה הפעם קצת מסובכת. מי
הצדיק ומי הרשע י עם מי להזדהות? הברירה בין נשיא
עיראק סדאם חוסיין לשליט איראן האיית־אללה רוח-אללה
חומייני היתה קשה. הישראלי האינטליגנטי הפך למעין
המלט קולקטיבי. הוא נקרע בין האיבה המסורתית לעיראק

בגין בעד השואה בשיחה שיזם עולם קטן עם דובר מישרד־החוץ,
יורם בן־זאב, אישר הדובר ש״סביר להניח שמישלחת
ישראל באו״ם תצביע בעד החמר רוז׳ כמייצגת העם
הקמבודי״ .בכך עשה ראש־הממשלה, מנחם בגין, צעד
היסטורי. מסיבות של פוליטיקה מעצמתית החליט

שליט עיראק סאדאם חוסיין
כישלון סובייטי נוסף ׳
ובכן, האמריקאים מאחרי יוזמת עיראק, חומייני ו*
עראפאת נוחלים מפלות. אין פלא ששניצר סבור ש״סתם
ישראלי״ נוטה לאחל לעיראק הצלחה מסויימת. אבל אז
הוא נזכר שמדובר בסיכסוך מרחבי בעל השלכות בינלאו מיות,
ושכח לגמרי את התיזה הניצחית של עיתונו, בדבר
הצלחות הסובייטים ומחדלי ארצות־הברית.
מסקנת שניצר, באותו מאמר עצמו, היא שנצחון
עיראק יהווה הישג דווקא לסובייטים .״בין כה וכה יצא
איזור־נפט נוסף מתחום ההשפעה של המערב ויצורף
אל האיזורים הנתונים להשפעה סובייטית, ואיש לא יאמין
שהתפתחות כזו משאירה את וושינגטון שוות־נפש.״ כלומר,

ראש־ ממשלה בגין
תומך בהיטלר וזאסייני
בגין לתמוך ברוצחם של 2.5מיליון קמבודים. הרצח
ההמוני המובהק ביותר מאז אדולף היטלר יזכה
בתמיכתה הפעילה של ממשלה, שאינה חדלה לדבר
בשם קורבנות השואה.
לארצות־הברית יש סיבות מעצמתיות לתמוך ב־מרצח,
אבל ישראל מחמיצה הזדמנות להפגין עמדה
מוסרית עצמאית, רק בגלל אנטי־סובייסיזם קנאי
ובלתי־מבוקר.
בגין לא יוכל לדבר עוד על קורבנות השואה מבלי
שיעורר גיחוך בכל העולם.
לבין השינאה לחומייני ,״ידידו הקרוב של יאסר עראפאת״.
קשה לומר שעורך מעריב, שמואל שניצר, עזר לקוראיו.
ש3יצר בלהבות. מאמרו ״להבות במפרץ הפרסי״
היה אמנם מליצי ומגמתי, אך שניצר היה, כנראה, במבוכה
לא־קטנה. אחרי פתיחה שנועדה להחניף ליצרי השוביניסט
הקטן, בטרם ייצא לפגישת הרעים השבועית שלו ביום
ששי בערב, גלש שניצר לכמה סתירות מצחיקות. פותח
שניצר בקול תרועה :״אי אפשר לכבוש תחושה מסויימת
של שימחה לאיד למשמע הידיעות עיל הפגיעות הקשות
שנפגעה איראן בשלבי הפתיחה של מילחמת המפרץ
הפרסי.״ העורך הנכבד כבר שכח את דמעות התנין שהוא
עצמו היה נוהג לשפוך על גורלם של הכורדים. הרי רק
תמורת מכירתם והפקרתם של הכורדים השיג השאה,
האהוד כל כך על שניצר, את ההסכם עם העיראקים ב*
! 1975
איזמל המנתחים של שניצר לא הסתפק בהקזת הדם
הסימלית של מישפט הפתיחה. הוא רואה בהתקפה ה עיראקית
על איראן ״מידה של צדק עליון״ .מה גם שהמכה
הוא מוסלמי ולא האימפריאליזם האמריקאי. אחרי שזיכה
את האמריקאים מכל אשמה, ממשיך העורך לרחף על
ערפילי הרתוריקה שלו, הוא מגיע, יותר בכוח ההשראה
מאשר בכוח ההיגיון, למסקנה די נכונה :״האמת המרה,
שההתקפה העיראקית לא נתאפשרה אלא בגלל המדיניות
האנטי־אמריקאית המטורפת של המישטר המהפכני ה איראני,
תצא לאור תוך זמן קצר מאוד.״

9111וגוון
העובדה שאיראן, הנוקטת מדיניות ״אנטי-אמריקאית
מטורפת״ ,תאבד שטחים איסטרטגיים חשובים לעיראק
הפרו־סעודית פירושה הרחבת ההשפעה הסובייטית !
יוזמה אמריקאית. ניתוחים כאלה, למרות ערכם
הבידורי והפולקלוריסטי, אינם מהווים תחליף מספק ל עובדות
ולפרשנות סבירה. כבר בוועידת אופ״ק באלג׳יר
בלטה העובדה שעיראק הפכה למעצמה מרחבית רצינית
(העולם הזה .)2239 שר־הנפט, טייא עבד־אל־כרים, היה
הרוח החיה בוועידה. בשנים האחרונות נעשתה עיראק
לספק הנפט השני בגודלו באופ״ק, אחרי סעודיה. בריתה
עם הסעודים איפשרה לעיראקים להפוך למדינה הדומי ננטית
במיפרץ. לתהליך זה קדם מיפנה חד במישטר
הפנימי בעיראק, עם עלייתו של הנשיא סדאם -חוסיין
לשילטון.
עתה מצויים בידי סדאם חוסיין כל הקלפים. עוצמה
צבאית שנבנתה בידי הסובייטים (שנכשלים בעיראק כפי
שנכשלו בעבר בהשקעתם האדירה במצריים וכפי שיבשלו
בסוריה אם תגלה ישראל גמישות בעניין רמת הגולן),
שליטה על מקורות הנפט ודרכי האספקה, גישה חופשית
לאוצרות הפטרדדולרים המשותפים לו ולסעודים והכרה
מאונם של כל נסיכויות המיפרץ בעליונותה של עיראק.
בלי אות־קיין של קמפ-דייוויד התפייס סדאם חוסיין
עם אש״פ, או לפחות השיג שביתת־נשק עם האירגון ה פלסטיני.
מצב דברים אידיאלי זה, כשברית״המועצות שקו עה
בבוץ האפגאני ונבוכה נוכח משבר פולין, איפשר
לאמריקאים לרמוז לעיראק שפעולה מוגבלת נגד איראן
לא תתקבל כאיום על האינטרסים שלהם במיפרץ.
ההימור של קארטר. בשנה האחרונה חל פיחות
משמעותי בכוחו של הצבא האיראני. הניתוק ממקורות
האספקה האמריקאים, הטיהורים בצבא בנוסח מוסקבה

, 1936—7ההתפוררות הכללית ועירעור המיסגרות החי לוניות
באיראן — כל אלה הביאו לירידה גדולה במוראל.
סביר להניח שנשיא ארצות־הברית, ג׳ימי קארטר, נתן
לעיראקים אור ירוק להקיז מדמם של האיראנים ולהגשים
את שאיפותיהם ההיסטוריות בשאט־אל־ערב. האמריקאים
הניחו, שתבוסות האיראנים יגרמו בהלה בטהראן, יחזקו את
כוחו של הנשיא באני סאדר מול הקנאים, ויכריחו את
צבא איראן לפנות לארצות־הברית בבקשה לאספקת נשק
וחלפים לציוד האמריקאי.
נראה שקארטר מקווה להגיע להסכם חשאי עם איראן
ולקבל לידיו את בני־הערובה לפני הבחירות. הישג־יוקרה
כזה עשוי להבטיח את ניצחון הדמוקרטים בבחירות ולבלום
את רונאלד רגן. במיבצע כזה קיים, כמובן, אלמנט של
הימור. המאמץ הצבאי הכריח גם את עיראק לפנות לברית-
המועצות בענייני אספקת תחמושת, שכן העיראקים מצו-
יידים בנשק סובייטי. אך מומחי הפנטגון אינם מתרגשים
במיוחד. לעיראק אין אופציה סובייטית אמיתית, היוזמה
הצבאית בידם וקיימים סיכויים להסדר מדיני לטווח
ארוך שיבטיח את כיבושי עיראק, את קיום איראן יותר
פרו־אמריקאית ואת החזרת בני־הערובה. כל אלה מבלי
שישפך דם אמריקאי !
גם התקרבות עיראקית זמנית למוסקבה, עד הבגידה
הבאה, לא תשנה את מצב הדברים הבסיסי.
משקיפים מתוסכלים. כדרכם בשנים האחרונות
צופים הסובייטים במתרחש מבחוץ, כמשקיפים מתוס כלים.
הצבא האדום מקיז את דמו במדבריות השוממים של
אפגניסתאן, בעוד האמריקאים מייצבים את בריתם עם סין,
את אחיזתם במרחב ובפקיסתאן ואת מערכת הבריתות
בדרום־אסיה. מעצמות הנפט החדשות, עיראק, אלג׳יריד,
וניגריה, מתרחקות יותר ויותר מההשפעה הסובייטית.
לוב הבלתי־יציבה וסוריה השסועה מהווים תחליף עלוב
למדי. באורח פרדוכסלי יכולה רק ניציות ישראלית חסרת
תבונה (חוק ירושלים) להחזיר את הסובייטים למרחב.
נראה שלא רק עראפאת, אלא גם ליאוניד ברדנייב משליך
את יהבו על מנחם בגין ודומיו. אך הסיכסוך בין עיראק
ואיראן לא יכול לשרת את הסובייטים, אלא אם כן תחול
התאוששות איראנית ללא סיוע אמריקאי. קשה להאמין
שהתפתחות מעין זו היא אפשרית.
עיראק, כמו ניגריה, הופכת מעצמה בינונית, המקיימת
שיתוף־פעולה זהיר עם האמריקאים אך בעת ובעונה אחת
מקדמת את מטרותיה הלאומיות והמרחביות. התפתחות
כזו מגמדת את הסכמי קמפ־דייוויד, המטורפדים ממילא,
והשלכותיה על ישראל לטווח ארוך יחרגו מעבר ל״שימחה
לאיד״ פרימיטיבית של עורך עיתון זה או אחר.

מחדל •ום־כיפרר
של אבי כהן
ההיסטריה ההמונית שאירגנו הצהרונים נגד אבי
כהן, שהעז לשחק כדורגל ביום־הכיפורים, היתה די
מצחיקה. מחללי־שבת המוניים ועיתונאים שפרנסתם
על החילול הזה נזעקו נגד אבי המיסכן. הבריטים עצמם

כדורגלן אבי כהן
יום כיפור מצחיק
הגיבו בהומור מאופק. פרשן הכדורגל הבכיר של
סאנדיי טייסס, בראיין גרנוויל, שהוא יהודי וגם סופר
ידוע, לא רק בנושאי ספורט, סיקר את מישחק התיקו
בין ליברפול לסאותהמפטון ( )2:2ותיאר את שער
השיוויון של סאותהמפטון בזו הלשון :״אבי כהן,
הבינלאומי של ישראל, ששיחק ביום־הכיפורים, מסר
כדור חלש לשוערו קלמנס. חלוץ סאותהמפטון בוייך
הסתנן פנימה והבקיע. לאותם שייחסו לגול הזה חשיבות
על־טבעית אפשר לסלוח.״
על זה כבר נאמר: יורד ועוזב ירוחם.

חיים ברעם

שמית הזוכים
בהגרלה שנערכה
ב״ 15.9.80

מערכת סטריאו: שאשא שמחה, רח׳
הנגב , 12 מגדיאל, הוד השרון.
שולחן פיקניק: שטיינצרג מרים, צפת.
קרן ראובן, בית אליעזר. מוסקוביץ
קלרה, רחובות. קלפהולץ שרה, קרית
אתא. בן שי שרית, בת־ים. הופמן
ברכה, בני ברק. כספרי רות, תל ברוך.
ד״ר מיכאלי, בני ברק. עזריה חיה,
קרית גת. פינק הדסה, רעננה.

בכל הגרלה: מערכת
סטריאופונית במזוודה!

כביסה מבהיקה במיוחד.

חסכון ללא ׳תחרות.

״שלגית״ היא אבקת הכביסה
,היעילה ביותר שאת יכולה להשיג

כיום•.:
יש בה 40^/.חומרים פעילים, שהם
מעל ומעבר לדרישות התקן. היא
מסירה כל כתם בקלות — א פלו
במים קרים!

״שלגית״ הוכחה כחסכוניח,ביותר,
בהשוואה לאבקות־־כביסה אחרות. במבצע׳מיוחד של ״שלגית״ תערך י
מסוגה* :
הגרלת פו־סים בכל חודש.

לי^ק״ג
מספיקה
״.שלגית״ כוס בכל הגרלה תוגרל מערכת

כביסה!
ל סטריאופונית מושלמת בתוך
(.התקינות: כוס אחת שלמה ל 4מז-וודה, ועוד פרסים יקרי ערך.

כל שעליך לעשות.הוא לשלוח . 2
••לשוניות פתיחה של ״שלגית״.׳
מאריזוהשל 1.5לז״ג או תלוש אחדמאריזה גדולה של 6 ׳4או 10ק״ג.
י,שלחי
אותן אל:
; ,״מבצע שלגית — יצהר״
׳ ת.ד ,825 .תל־אביב

מחשב כיס: השן יפה, ירושלים. שמש
יאירה, בודים.שמעון עליזה, צפת.
בבתי שרה, ראשון־לציון. מורד הרצל,
מושב משען.
עגלת תה: טויסטר עפרה, קרית חיים.
שצ׳רבד, אביבה, יהוד. אלפנדרי כוכבה,
ר״ג. רחבי נעמי, ת״א. צבי רחל, ת״א.
׳טעון מעורר: ברנס חזי, בת־ים. רענן
חריף. זבולוגי דליה,
בלהה, כפר
שדרות. מורן חוס, ראשל״צ. אליאסי
מרים, ירושלים.
הכילות שי: אוחנה יגאל, אופקים.
מזרחי שמחה, ת״א. פרסידו ורדה,
חולון. גליקמן סוני, בת־ים. ברגר נעה,
כפר סבא. פודלובסקי, בת־ים. שטיין
דייר, כפר סבא. חסון גאולה, מושב
שדה עוזיהו. קכל גלית, ר״ג. פרל
תימורה, ירושלים. פלוטניק רחל, ת״א.
עמיר שולה, חולון. ברסנו רחל, בתים.
אקשטיין חיה, בני ברק. שגיא
עטרה, ירושלים. ראם אילנה, ראשון
לציון. מויאל רחל, חולון. גבאי סול,
נתניה. גראמה יהודית, נס ציונה.
רוזנוסר אהובה, ת״א. קראום ריקי,
חולון. בלום יוכבד, קרית אונו. שריר
איריס, ירושלים. גלוקשטד ברכה, פ״ת.
סאיג בתיה, רמלה. שרעבי אנה, ראשון
לציון. אשכנזי סופיה, תל כביר. מיכון
גליה, הרצליה. סעד רבקה, הרצליה.
סביר סיגלית, קיראון. בוקסבוים חנה,
פתח־תקוה. לפקין ינית, פתח־תקוה.
יעקב יהודית, מושב נחלה. רזניק
ליאה, חולון. סבח מאיר, קרית גת.
שובל שושנה, ירושלים. זיגל הדס,
פ״ת. בוגנים שי, חיפה. שטרקר סימה,
גבעתיים. אובסטלר הלן, אשדוד. עיני
כרמלה, חולון. זלוטופולסקי מרים,
חדרה. וולף שרית, ראשל״צ. קדיגר
ציפורה, קרית שפרינצק. בר סימן טוב
אסתר, בת־ים. דעדון אביבה, ת״א.
חרם מרים, ת״א. קריספין׳דוריו, יהוד.
איתן ועודד סגל, טבריה. מגורי־כהן
רבקה, חולון. אקוקה מרגריט, מושב
תלמי אליהו. איבט כהן, באר שבע.
בר עופרה, ערד. צמן עליזה, דימונה.
דניאלי יפה, יד אליהו. מזרחי ברוריה,
ירושלים. אלימלך שושנה, ירושלים.
דורי דינה, אשקלון. ויזל אבי, אילת.
קנדל אריה -ת״א. שטוקהמר פרידה,
ירושלים, לובצקי תקוה, ת״א. מור-
טובלוץ רבקה, ראשל״צ. וירקמן לאו מית׳
ראשל״צ. בן משה בת שבע,
ראשל״צ. אמיר כהן, נתיבות. דרור
נורית, ת״א. סבריה ענה׳ בית שאן.
נזרי ברוריה, ת״א. פרידמן אברהם,
קיראון. אלגמיל לבנה, רמלה. זנזורי
תקוה, מושב שדה עוזיהו. סימקינס
חנה, כביש הטייסים. דוכס טובה, ת״א.
גויטייו חיים שמואל, ירושלים.

הזוכים יקבלו
הודעות לבתיהם.
ההגרלה הבאה:
ב־31.10.80
9אד>ד\\

* 11*12111ב שו ס
הנסינה וזאת : 81
תשני עגלות
תקירו>דו7ים זרדים
כך נרא^זה הנסיכה מארגרט
ב־( 1955 בתמונה מימין) וכך
היא נראית ביום הולדתה ה־50
ב־( 1980 בתמונה משמאל).
המקורבים לנסיכה טוענים
כי מעולם לא החלימה מפרשת

פטר טאוסנד (בתמונה הקטנה
שצולמה בשנת ,)1948 האדמירל
הגרוש שבית המלוכה התנגד
לנישואיו עם מארגרט. ואמנם,
גם בנישואיה ללורד סנואדן
לא מצאה מנוחה -וגירושיה
קושטו ברומן נוסף שניהלה,
למורת רוחה של אחותה אלי-
זבט, עם אמן צעיר ממנה
בשנים רבות. את יום־הולדתה
החמישים חגגה הנסיכה הסוערת
הרחק מן ההמון הסוער,
בארמון הנופש של המלכה ב סקוטלנד,
כשהיא מפגינה גיז-
רה משופרת.

פתץ יוזף שסדאנס: מתנת זס־הולדת
מנהיג המיפלגה הנוצרית־דמוקרטית הגרמנית, פרנץ יוזף
שטראום, קיבל ליום הולדתו ה־ ,65 שחגג ב־ 11 בספטמבר, מתנה
סימלית: חזירון. נלוו אליו מחמאות עיתונאיות מפוקפקות בנוסח :
״מזל-טוב לבן־הקצב״ .הצילום מוכיח ששטראוס לא התרגש במיוחד.
ה עו ל ם הז ה 2249

קנת ט״נן ! :מותו שו מנסרתיאטוון שלא מת
אחד ממבקרי התיאטרון הגדולים בדורנו, קנת טיינן, הלך לעולמו בחודש שעבר. בניגוד לרוב
המבקרים, החוששים כי כתביהם משמשים בעיקר לעטיפת דג־מלוח, השאיר טיינן את חותמו בספרים
שכתב. יזכרו אותו בעיקר כדוברו של דור חדש בתיאטרון בן זמננו: מחזאים שמאלניים שהיו גם
אופורטוניסטים מבריקים.

11*1111*4בעולם

פיטר אויסול: הכישלון הזומקש ביותו
מה טוב יותר מהצלחה גדולה? כישלון גדול. לפני כשבועיים
עלה המסך על הצגת בכורה בתיאטרון אולד ויק, ביתו הקודם
של התיאטרון הבריטי הלאומי, וערשן הלונדוני של ההפקות
השיקספיריות המהוללות ביותר של המאה. על הבמה עלה פיטר
ארטול שגילם את מאקבת. זהו תפקידו הראשון כשחקן קבוע של
התיאטרון וכחבר ההנהלה.
הקהל היה המום. אנשים יצאו כמוכי רעם, ואפילו תימותי ווסט,
חבר למיקצוע של או׳טול ומנהלה האמנותי של להקת אולד ויק,
מיהר להקדים את הביקורות בטענה שמזמן לא ראה פרודוקציה
רעה כזו. המבקרים של הלילה הראשון הביעו סלידה, כשהם מגנים
גם את בראין פורבם, במאי קולנוע וטלוויזיה שזו לו עבודתו
הראשונה בתיאטרון.
התוצאה? תורים ארוכים, שכמותם לא נראו מאז הופיע לורנס
אוליבייה בתפקיד אותלו לפני חמש־עשרה שנים, הזדנבו ליד
הקופה. כולם רוצים לראות במו עיניהם את מי שכונה בגנאי: שחקן
ויקטוריאני שנקלע לתפקיד הלא נכון במחזה הלא נכון•.

מיק ג׳גו: האבנים התגלגלו עז שננו אוגון שלם
מיק ג׳גר (שני, מימין) שינה את תדמיתו החיצונית, גילח את שפמו ופאותיו והיה לבעל נכסים
אציליים. הוא קנה לו ארמון מן המאה השבע־עשרה באזור הידוע בארמונותיו היפים, עמק הלואר,
במיקדמה של יותר מחצי מיליון דולר. סוכנות נכסי דלא ניידי בצרפת הודיעה שהסכם הקנייה כבר
נחתם בין מנהיג האבנים המתגלגלות למישפחת רישה, בעלת הארמון, ויאושר בחודש הבא. הבית נושא
את השם ארמון פורשט, והוא נמצא בשכנות לארמון אמבואד המפורסם בהדרו, ומוגדר כשמורה היסטורית.
הצרפתים מקבלים במורת־רוח רבה רכישות של נכסים אציליים ומכירתם לעשירים החדשים בעולם —
אלילי זמר ואלילי נפט.

קורנס, געס:
איו עושים
זתב שחוו?

גו״ס קלי: תידכורת מימי הוליווד
מאז נטשה את הוליווד, נמנעת גדיים, נסיכת מונקו, מהופעות
דרמטיות מיקצועיות. אבל הפעם, שנתיים אחרי שנאותה להגיש
סרט חינוכי לילדים שוחרי אמנות, חזרה להופיע מול המצלמה
ור,מיקרופון באוניברסיטת בלטימור. היא קראה שירה מאת המשו ררים
החביבים עליה: אוגדן נש, ויליאם שיקספיר, קארל סגדבורג
ודי. ה .לורנס. אם כי סירבה להעניק ראיונות, שמחה לפגוש את
ידידיה מן העבר הזוהר, ובעיקר את פראנק סינאטרה.

קויסי ג׳ונס, מלחינם ומעברם
של יותר מארבעים פסי
קול קולנועיים דוגמת כחום
הלילה, בדם קר ושורשים
(הסידרה הטלוויזיונית) ,פתח
קאריירה חדשה ומבריקה: הוא
הפך לאחד ממפיקי התקליטים
הממולחים באמריקה. בשנה
האחרונה הפיק שלושה אלבומים
רבי־מכר: מייקל ג׳קסון,
נמכר יותר מארבעה מיליון
עותקים, האחים ג׳ונסון שובר
את המיליון הרביעי, ורופוס
וצ׳אקה חאן דוהרים בעיקבו־תיהם.
ג׳ונס
הוא יוצא דופן בעולם
הלהיטים, שבו הכישרונות
מכלים את עצמם מהר. בן
,47 מלא חיים (בתמונה משמאל)
רזה ובעל כושר גופני
מעולה. את פעילותו מזה שלושים
שנה במוסיקה הפסיק רק
פעם אחת, לפני חמש שנים
כשעבר שני ניתוחים, ורופאיו
נבאו לו רק סיכויים קלושים
לחיות. היום הוא חי עם אש תו
השלישית, השחקנית פגי
ליפטון, בפרבר הדור של לוס־אנג׳לס,
ומתכנן את משאת
חייו: פרוייקט במולטי־מידייה
שיסקור את התפתחות המוסי קה
הכושית. ואם יש מישהו
הבקיא בחומר הרי זה קוינסי
ג׳ונם.
ה עו ל ם הז ה 2249

סונית לוון :
..הייתי(יוינה
ושחק את )>גי
נזי שאוכל
זו מול זו ניצבות שתי יפה פיות.
לרגע הן מתווכחוות בלהט
ומייד מתפייסות. המקום :
אולפני צ׳ינה צ׳יטה ברומא.
הנשים: סופיה לורן ודומילדה
וילאני. הבדלי הגיל: הראשו נה
צעירה מן השנייה בעשרים
ושתיים שנה. הקשר המישפח־תי:
אם ובת. סיבת הוויכוח:
גברת וילאני ראתה זה עתה
את השחקנית סופיה לורן בגרביים
משתלשלות, בחלוק
מרופט ובשרוולים מופשלים
מכבסת, כשאל שימלתה צמודה
ילדה בת שמונה .״זה לא
נכון וזה לא הוגן,״ רגזה
האם ,״מעולם לא הייתי כל כך
משלומפרת!״ ״אבל הביני או תי,
אמא, אינני יכולה להע ביר
בצורה אחרת את התחושה
עד כמה היינו עניים,״ ומייד,
סופיה אל הצוות :״אתם צריכים
להבין, אמי היתד, תמיד
אשד, יפהפיה. רק במקרה
הפכתי אני, ולא היא, לכוכבת
קולנוע״.
ואמנם, בשעתו ניסתה האם
את מזלה בהוליווד, אלא שהזמנים
היו אחרים והטעמים
שונים. היום, מתוודה סופיה,
אחרי שנכנסה לעורה של אמה,
וניסתה להבין מדוע עשתה
אמה מה שעשתה בזמנו, כיצד
דיברה ואיך התנהגה, הבינה
דברים רבים, והצליחה לאהוב
אותה באמת.

118ק א״גס:
דך ז1דש נאהבו!
אחרי הצלחתה הגדולה בפס טיבל
קאן, שם זכתה השחקנית
אנוק איימה לפרס השחקנית
הטובה על הופעתה בקפיצה
לחלל, ממשיכה השחקנית את
החגיגות: היא הופיעה בסרט
טלוויזיה דף חדש של יאהבה
לפי אמיל זולה, שפתח דף
חדש גם בחיי האהבה שלה,
השחקן אלי שוראקי (יחד
איתה בצילום) ,עימו היא חיה
ברובע החביב עליה, סן ז׳ר־מין
דה פרה. בני המישפחה
כלב לאבראדור
האחרים :
ושני כלבים אחרים, עשרה
חתולים, אחד מהם הוא חתול
פרסי גיזעי. ועוד היד נטוייה,
טוענת אנוק, שאת בעל החיים
הראשון שלה קיבלה מהבמאי
קלוד ללוש, על בימת הצילו.מים
של גבר ואשה. במשך
הצילומים סירבה אנוק איימה
בעקשנות לעלות על סירה.
בסופו של דבר שיכנע אותה
הבמאי לעשות כן, ומעמד ה סירה
היה אחד התמונות ה יפות
בסרט. כאות הוקרה על
המאמץ שעשתה, העניק לה
ללוש את הכלב, אחד היצורים
האהובים עליה ביותר.
ה עו ל ם הז ה 2249

סט׳בן שפילבוג: גיפגשים מן הסוג האיש,
לאחר שליקק את פצעיו בעיקבות כישלון הסרט ,1941 עובר
הבמאי סטיבן שפילברג אביב חדש. בחייו הפרטיים כנראה בתמונה,
כוכב חדש: ברברה הרשי, מי שהיתר, אשתו של דייוויד קאראדין.

0 7.מ ענ ק מיידי על פד הפקד ה, דק
ב״עממות עד 120״ 7X1בבנקים אמרים)
•ה שבונו1וכה בסבום של עד 0 ,0 0 0
שקל ע״מ מבנק, דק ב״עפהות עד 120״
*בל מקפום אמוד במלואו, נושא ריבית
מ אעבד ת ומעוד ממק !

העולס הזה 2249

אנשינו
! 9איך מתאר כתב הארץ,
דן מרגלית את הרעיון ישל
גיסים גאון לממן -את ה הגנה
המישפטית של שר ה דתות
אהרון אבו־חצירא ץ
״המימונה.״
99 צופי־הטלוויזי־ה שמעו

את מני פאר ומאיר שלו

אומרים זה לזה בתוכנית האח רונה
של שעה טובה :״אז
מה׳ נעשה את הקטע על יוסר
בורג ומאיר לנסקיץ לא,
נוריד את זה.״ ׳מסתבר שלפני
התוכנית התכוון שלו לספר
את הבדיחה הבאה :״העיתון
הצופה של המפד״ל הצטדק על
כי מפאת יגילו המופלג אין
לנסקי מהווה סכנה לציבור.
אם יכן,״ עמד שלו להוסיף,
״יש לקווית שגם בורג לא יהווה
בקרוב סכנה לציבור.״ היה מי
שדאג לצנזר בדיחה זיו.

שדר הרדיו אריה
91 גולן ראיין באולפן הרדיו ב ירושלים
את שר הבריאות ל שעבר,
דיקטור שם־טוב.
בתום הראיון ׳ליווה גולן את
שם־טוב לאולם הכניסה הקטן
של הרדיו, שם המתינו ה־
׳שנייס למונית שהוזמנה בעוד
מועד. לפתע ירד אחד מטכג־א־
הרדיו יופנה אל שם־טוב:
״אתה נהג המונית שהזמנתי?
אז יאללה, בוא ניסע!״ ישם-
טיב יניסה להסביר לטכנאי ש הוא
אינו נהג־מונית, אבל
הלה לא הסכים לשמוע :״אל
תבלבל לי את המוח, תזיז את
התחת שלך ובוא ניסע כבר
רק התערבותו של גולן הצילה
את שם־טוב מחמתו שיל הטכנ אי.

9ערב צאתו של שר־התחבורה
חיים לנדאו לחוץ־
לארץ הוא קיבל 100 דולאר
לרכישת ביגוד לו ולרעייתו,
כפי שמחייב התקשי״ד. אולם
לנדאו סירב לקחת את הסכום
•והורה למנהלת לישכתו להח זיר
את הכסף באומרו :״מהמאה
דולאר האלה אני לא
אתעשר.״ המזכירה, שלא הייתה.
מרוצה מהחלטת השר שלה,

•צחק יצחק,

השיבה לו :״גם המדינה לא
׳תתעשר מהמאה דולר האלה.״
! 9בשקט רב נעלמה
ממלאת־ימקום מנהלת התוכניות
של הטלוויזיה, יהודית (״גץ-
די״) לדן /שנואת־נפשו של
מנכ״ל הרשות, יוסף (״מיומי״)
לפיד. עתה התגלה שלפיד
שמח לאשר ללוץ חופשה ארו כה
ללא-תשלום, והיא קיבלה
על עצמה לנהל את בית־הספר
לאמינות ולקולנוע בית צבי ב־ר׳מת־גן.

9בשבוע שעבר פורסם
בעיתונים כאילו נשיא־המדינה
יצחק נכון סיכם את סרטו
החדש של וודי אלן, נזנהאטן
באומרו :״פאדיחה.״ השבוע
הסביר נבון כי במילה פדיחה,
שאותה אכן אמר, הוא לא התכוון
לסרט אלא לשיקופית ש הוקרנה
בסיומו, שקראה לקהל
שלא לקום ממקומו עד שנשיא־המדינה
יעזוב את האולם.
91 האגודה להענקת פרם
לספרות צבאית על־שם יצחק
שדה ערכה מסיבה לרגל צאת
הכרך הראשון של כתביו של
שדה. הספר האוטוביוגרפי מס פר
על־ חייו עד גיל ,18 כיצד
הפך מנער בעל פיאות לספור טאי,
איש־שרירים ומצביא. ב ספר
מתפרסמים כמה סיפורים,
שמעולם לא יצאו לאור. ל משל:
כיצד נשלח שדה, בגיל
,17 על־ידי מהפכנים רוסיים
להרוג מלשין. אחרי שהרג או תו,
הסתבר כי חלה טעות, והאיש
לא היה מלשין. שידה
כותב על לבטיו ויסוריו בקשר
לרצח זה. הוא גם כותב על
פגישותיו עם יוסף טרומפד־דור,
שאחרי נפילתו עלה שדה
ארצה והחליט להמשיך במיפע־לו
הציוני.
! 9המסיבה נערכה בביתו
של שדה ביפו, ישם מתגוררים
בנו יורם ואשתו, ה־
׳עיתונאית זיוה ירים. ישר*

חבר״הכנסת נא לכפר־שלם כדי לחזות
נ״ערב האמנויות״ שם, שבו הוצגו
ציורים ועבודות של תושבי המקום. כאשר הבחין בילדים שהת־חילו
לזרוק אבנים זה על זה, אסף את הילדים סביבו ואמר
להם, כי רצוי שגם הם יתחילו לצייר קצת. הוא נתן להם נייר
וצבעים, וצייר בעצמו כמה ציורים, כדי להראות להם מה
לעשות .״כל תמונה של ילד שווה שמישהו יקנה אותה,״ אמר
יצחק יצחקי, וניסה למכור גם את ציורי הילדים שאסף.
ה עו ל ם הז ה 2249

יאללה. תזיז את התחת!״ קרא הטכואי
ל שר־ל שעבד זיקטזר שם־טזב. ויצחק שדה
הדו. בטעות את האיש הלא־נכזן
אל גלילי העלה זיכרונות מן
התקופה שבה גרו השניים ביחד.
בתקופת השילטון הבריטי
נאלצו שדה וגלילי להתחפש
כדי שלא יזהו אותם. גלילי
גילח את ישערו והסתובב כש הוא
קרח, בעוד ששדה התחפש
לרופא זקן. לצורך זה הוא גי דל
זקן וצלע ,׳והשתמש במקל

של המנהיג הרוויזיוניסטי, ש ביקש
לקנות לפנים משורת־הדין
את סידרת־המטבעות
הנושאות את דיוקן סבו. מנוי והוא אינו
מאחר
של החברה הממשלתית למדליות
ומטבעות, התקשרו אנשי
התוכנית שעתיים משתיים בגלי
צה״ל עם מנכ״ל החברה,

דיוקנו מתנוסס על המטבע, ו הם
יזכו ביחס מיוחד. ההנפקה
הבאה נושאת את דיוקנו
של אדמונד דה־רוטשיילד.
! 9בישיבת הוועדה המשותפת
של הקאבינט הכלכלי ו חברי
הקואליציה בוועדת ה כספים
של הכנסת, הציע ח״כ

מנח בגי[

ראש״הטמשלה נוכח בחג־הסוכות בג׳מבורי, כנס הצופים, שנערך ביער בן־
שמן. הוא ישב בשורה הראשונה של הנכבדים (בתמונה העליונה) ליד
הרמטכ״ל רפאל (״רפול״) איתן. בעוד שהאחרים ישבו בצל העצים, הושב הוא במקום החשוף לשמש.
בגין לא התלונן, אך המארגנים הבחינו לפתע במצב והעבירו אותו לכסא מוצל (בתמונה למטה),
ליד ראש מחלקת״העליה של הסוכנות, רפאל קוטלוביץ, והרמטכ״ל רפאל (״רפול״) איתן.

הליכה. שכניו בשדרות בך
גוריון, אז שדרות הקרן־הקיי־מת,
קראו לו ד״ר קורנוואסר.
אך שדה לא עצר בעצמו, ובכל
פעם שירד לשפת ימה של תל־אביב
הייה מוריד את בגדיו,
נשאר בבגד־ים ומתחיל לעשות
תרגילי-אקרובטיקה, ובכך סיכן
את חייו.
91 בגן ביתו של שדה נמ צא
עד היום קרוך הפיקויד, ש ליווה
איותו במילהמת העצמ אות.
עיריית תל-אביב, בשי תוף
עם חיל־השיריון, עוסקים
עתה בשיפוצו של הקרון, ה־משמש
איתר לביקור יילדי בית־הספר.

9כאשר התפרסם הסיפור
על זאב ז׳כוטיגסקי, נכדו

אליעזר שילוני, ושאלו אותי
אם לא מן הדין היה ש הנכד
יקבל אית סידרת המטב עות
על סבו בחינם. שיליוני
הודה שעובדת, קיומו של ה נכד
נעלמה מעייניו. סידרת־חינם
נמסרה לראש הממשלה
מנחם בגין, ומטבעות חול קו
לחברי הוועדה הציבורית
של החברה. אך כיוון שהנכד
לא ׳ביקש לקבלן בחינם, אלא
לקנות ארבע סדרות עבור ה־מישפחה,
כל סידרה עולה
3600 שקל) החליט מנהל ה חברה
לא׳שר את בקשתו. ב תשובה
לשאילת המראיין מיה*
אל הגדלזלץ אמר שילוני,
כי בעתיד תשתדל החברה ל שים
יותר לב ולהביא בחשבון
את בני־׳מישפ׳חת׳ו של האיש ש
יחזקאל
פלומין שמם־ההננ־סה
יתלבש גם על אנשי עולם־
הפשע. העיר על כך מישהו:
איתם יוש בעיה, הם מפוצצים
מכוניות. אמר ח״כ פסח גרו״
פר :״לא נורא. בהזדמנות זו
נחסוך גם בכמה פקידים.״
! 9באותה ישיבה אמר שר־התעשייה
גירעון פת שצריך
להימנע מישיבות שבהן מחליטים
משהו ,׳והממשלה איננה
מבצעת את ההחלטות. אמר על
כך ה״כ חיים קופמן :״כבר
היו כמה החלטות שלא יצא
מהן כלום.״ העיר לו ׳פל׳ומין:
״על זה בדיוק בוכה הנביא.״
הגיב סגו־דאש הממשלה ייגאל
ידין ז ״כן, הנביא יחזקאל,
שהוא בומבה ישל נביא.״

בעלות תגזור, ם
וא שה ולב ית
ערב ולעצמו
חגיגה צימתודת

רות סירקיס,

יצרנית ספרי

הבישול, עזרה לפיליס עם הספר.

״ידיעות אחרונות

״גיווסלם פוסטר

יךי 1ח ״ 1 1ץ 1ןךי ! ך היחידה שהצליחה לריב,
כתבת ״ידיעות אחרונות״
יי׳ *11/1
11111 1
נורית ארד, אוכלת ושותה. לידה הכתבת לענייני תזונה של
הערב.
הצהרון ״מעריב״ ,עדה כהן, שהיתה צמודה לארד כל

כותבת הספר, שהיא גם
באנגלית, היומון כתבת
פיליס גלייזר (משמאל) ,עם אמה איידה אשר באה במיו־חד
מארצות״הברית לרגל הוצאת הספר הראשון של בתה.

פיליס היא כתבת לענייני תזונה
של ג׳רוסלם פוסט ושל הירחון
את. היא טרחה ואספה את כל
המירשמים שעברו אי־פעם תחת
ידה והוציאה לאור את הספר
חגיגה צימחונית, לשם קידום ה מכירה
של הספר היא אספה לבי תה
את חברותיה העיתונאיות, וב עזרת
אמה, איידה, האכילה אותן
בצמחים, בלחם עשוי מגזר, בעוגות
עשויות מחרובים ובמיצים טב עיים.
מרבית
העיתונאיות אכן זקוקות
לספר כדי לשמור על הגיזרה של הן.
לכן הרבו להתפעל מן המאכ לים
ומן הספר, שאותו קיבלה כל
אחת מהן במתנה, כדי שתכתוב
עליו. אך גם אותן שבכל מסיבת־עיתונאים
אחרת היו שופכות חמ תן
על בעלי המסיבה ומוציאות
עליהם את כל תיסכוליהן, היו
הפעם עדינות במייוחד. אחרי הכל,

פילים ויתרה על המישחק, סקרה
בעין בוחנת את נשות ישראל והח ליטה
שהמולדת החדשה שלה זקו קה
יותר מכל לנשים בעלות גמ רה
נאה. החליטה ועשתה. פילים
הפכה צימחונית, והמאכלים ה־צימחוניים
הם כידוע ערובה להר זיה.
כעבור
שעה, כששולחן המאכלים
התרוקן, גילו העיתונאיות ש אין
להן על מה לדבר. להשמיץ
וללעוג לא יכלו, שהרי המסיבה
היתה של אחת משלהן, לכן הן
פשוט הלכו הביתה, נורית ארד
טעמה מאכלים צימחוניים לתיאבון,
אך לא היתר, יכולה להתגבר
על עצמה. בפתח הבית הצליחה
לריב עם חברתה למיקצוע. היתר
פשוט מיהרו הביתה, כדי להספיק
ולהכין ארוחה צימחונית לבעל,
ולכתוב כתבה על נפלאות הצימ־חונות
ועל המסיבה של פילים.

הן נפגשות לפחות פעם בשבוע.
יותר מתריסר עיתונאיות של מדו רי
הבית, המישפחה והבישול, אותן
הקובעות איד תגהצנה כל עק־רות־הבית
ועם אלה תכשירים הן
תברקנה את החלונות, איזו מת־נת־לילה
תלבשנה כדי לעורר את
בעליהן ומה כדאי להכין לאותם
בעלים לארוחת הערב.
קומץ עיתונאיות זה, המוכר ל דוב
הציבור רק על־פי השם המת פרסם
בעיתון, מטיל את חיתתו
על היצרנים ועל נותני השירותים
למיניהם, באמצעות המדור בעי תון.
אילו
אותם יצרני אבקות־כבי־סה,
מיזרונים ותבלינים היו באים
ביום השלישי שעבר לביתה של
פילים גלזר בתל-אביב, היו רואים
שהשד אינו כה נורא ושאין ממי
לחשוש.

דליה ניר, ה•
כתבת לענייני
דיאטות, היתה תשובה נעימה לכתבת אחרת סל הצהרון.

— 212

״עדהמישמו

המדובר הפעם בעמתה למיקצוע.
אפילו כתבת ידיעות אחרונות,
נורית ארד, אשתו של דובר ה־מישטרה
אריה ארד, היתה נחמדה
אל פילים, הסתובבה בפה מלא כשכוס
בידה. עורכת את, שרה רי־פין,
היתה השושבינית האמיתית
של מסיבת העיתונאית. שרה,
אשה נעימה ואלגנטית, היתה זו
שדחפה ועודדה את פילים להו ציא
אח הספר לאור. רוח סירקיס,
האורים והתומים של כל סופרות
הבישול, לא גילתה שום סימן של
קינאה. היא שיבחה בהתלהבות
את מתכוניה של פילים.
פילים עצמה, עולה חדשה מאר־צות־הברית
הנמצאת בארץ שלוש
שנים, מעידה על עצמה שהיא
שחקנית מתוסכלת. כשעלתה ל ארץ
ניסתה כוחה בתיאטרון הקאמרי
אך אף במאי לא הצליח
להתגבר על המיבטא היאנקי שלה.

צביה בן״שלום, עורכת המדור
לאשה ולבית של עיתון מפ״ס,
נהנתה מהספר הצימחוני והבטיחה להמליץ עליו לקוראות.

עורכת הירחון לנשים, שרה ריפין, הי־תה
זו שדחפה את העולה מארצות״
הברית, פיליס גלזר, לכתוב את הספר הצימחוני.

א 1עוי מ
! 0אגב, ידין טען השבוע
שכל הסיפורים על בך שהוא
עיוור־צבעים הם ״רכילות מרושעת
של האוייבים שלי.״ למרות
זאת, מוכנים כמה מידידיו
הטובים של ידין להישבע ש היא
אכן עיוור־צבעים.
! בהגיבו על דבריו של
מזכ״ל מפ״ם, רקטור ישם־
טוב, כי ״המדינה עומדת ערב
בחירות,״ אמר מנהיגה של
מפ״ב יעקב חזן ג ״מנסיוני
בצבא הפולני למדתי כי המצב
הכי קשה והכי מתמשך הוא
עמידה.״
| 0למשמע הביקורת שד,יפ־נד,
סגן־שר־תביטחון, מרדכי
ציפורי, לעבר ראש־הממשלה,
העיר ח״כ מנחם הכהן:
״ציפורי אחת עדיין איננה
מבשרת את האביב.״
0במס־ההכנסה מתלוצצים

לא כל עוסק מורשה הוא עוסק מורשע.
והעיראקים של רמת־גן מברכים על צבא עיראק

השרים מודאגים, כאשר הוא
פיפר להם על העכבר שנראה
נוטש בבהלה את בית ראש־הממשלה.״

במסיבה לרגל הופעת
ספרו של שבתי טבת על
דויד בן־גוריון סיפר הפרופ-
סיר צבי יעבץ על המאבק
האידיאולוגי בין תנועת־העבו״
דה.והימין הרביזיוניסטי ,והז כיר׳
את כותרת העיתון דואד
היום מלפני 50 שנה, עם הגיע
זאת דבוטינסקי לארץ :״ברוך
בואך, הדוצ׳ה.״*

של העידיה, עד תום הליכי
המישפט.

01ח״כ שטואל פלאטו־

שרון הוזמן כאורח־כבוד ל הקפות
שניות בערב שימחת־תורה.
שנערך בכיכר מלכי ישר אל
בתל־אביב. כאשר שמע
ראש עיריית תל־אביב שלמה
להט שפלטו הוזמן, החליט ל החרים
את האירוע.
01 מנהל אגף־ההסברה של
אל על, ארנולד שדמן, בא
לפגישת־עבודה עם סמנכ״ל
כוח־האדם של חברת התעופה.

אברהם כרטל. בתום הפגי שה
חזר למישרדו ועבר על הדואר
שהיה מונח על שולחנו.
הוא נתקל במעטפה שעליה
צויין ״אישי״ ובה מיכתב מאת
ביטל, המודיע לו בלשון תקי פה
אך מנומסת כי למרות כישוריו,
מחייבים הצימצומים ב חברה
את פיטוריו ואי לכך
מייעצים לו לפנות להסתדרות
כד־ שתסייע לו בקבלת הפיצויים.
שרמן הנדהם קרא את
המיכתב פעמיים, אחר־כך טיל״
פן לסמנכ״ל ושאל אותו מדוע
לא נאמר לו על פיטוריו בעת

הפגישה. ברטל הסביר לשרמן
כי בסך הכל נשלח אליו העתק
של מיפתב שנשלח לאחרונה
ל־ 500 מעובדי החברה שפוטרו
ואין הוא נוגע לשרמן
כלל.
! 0אולי כתגובה על מע-
שה־הקונדס של ברטל, דאג
מישהו באל על להדליף לעתו־נים
שסמנכ״ל החברה אינו דו בי
מילד. אחת באנגלית.
׳ 0הפיזמונאי דירי מנו סי
טס לארצות־הברית כדי
להשתתף בכנס של עובדי תיי־

0כאשר תהו בממשלה
א־ך יסע שר־האוצר ייגאל
הודביץ לוועידת קרן־המטבע
הבינלאומית בניו־י־ורק כשאינו
יורע שום ״ספה זרה, ניחם שר־האוצר
לשעבר, שימחה ארליך,
את כולם. :״אין דבר,
אה העברית הבסיסית שלו, בת

אוניי ה נבון

רעיית נטיא־המדינה, באה למופע ״פנטסיה בארץ הפלאות״ עם בנה ארז
(לידיה) .כאשר שמעה אשת יחסי הציבור של ח״כ שמואל פלאטו״שרון,
כי אופירה תהיה שם, מיהרה להתקשר עם צלם ורצתה שיצלם את אנט, אשתו של הח״ב. אופירה
סירבה להצטלם, אך הדבר לא עזר לה. הצלם הצליח להנציח אותה עם אשת הח״כ השערורייתי.

הרב הראשי של נתניה, מי שנחשב
11111ל 1^ *1
לרב הבוהמה בתל״אביב, שהוא אחיו

של יועץ שר־החוץ, נפתלי לביא, הוא עדיין פופולרי מאוד בתל־אביב.
באחת החתונות שבה היה קהל רב, התבקש הרב על־ידי
הילדים לתת להם אוטוגרפים. צחק אחד הנופחים :״זה לא פלא
שצביקה פיק וטל בדודי, הנמצאים כאן, מוטרדים על״ידי
הילדים. אך מי היה מאמין שרב יזכה בפופולריות כזו ן״
שכיום מכנים עוסק מורשה
בשם: עוסק מורשע.
01 אחת הבדיחות מספרת
כ־ ראש עיריית רמת־גן, הדוקטור
ישראל פלד, שלח
מ־ברק־הזדהות לנשיא עיראק,
ם־׳אם חוסי? ,בשם כל ה עיראקים
של רמת־גן, על מיל״
חמתו באיראנים.

100 המילים, יבינו גם שרי-
אוצר שאינם מבני־עמנו.״

שלמה

! 0ח״כ אבא אבן הגיב
בהרצאה לפני חוג 77 של
מיפלגודהעבודה על הימצאות
עכבר בביתו של ראש הממש לה,
מנחם בגין :״סוף־סוף חי דוש
דיאלקטי במימדים היסטו ריים
של הליכוד — עכבר הוליד
עכבר.״

להט עסוק בימים האחרונים
בעניינים פנימיים של עובדיו.
המישנה לגיזבר העירייה, גד
צ׳ירנסקי, ומזכירתו זיוה
גמרמן, הואשמו על־ידי ראש
העיר בכך שהמזכירה לקהה ל־בריכת־השחיה
את שני ילדיו
של הבוס בשעיות־העבודה.
צ׳יצ׳ הגיש תביעה נגד ה שניים,
ובמישפט שהתקיים
קיבלה המזכירה נזיפה. ראש־העיר
עירער על־כך. בינתיים
הועברה גמרמן מתפקידה, והיא
עובדת עתה באגף האפסנאות

׳ 0באותו נושא סיפר
מנחם הכהן :״מספרים כי מנ חם
בגין לא הבין מדוע נראו

* דוצ׳ה — מנהיג באיטלקית,
התואר הרשמי של בניטו
מוסוליני.

ה עו ל ם הז ה 2249

מרגו מאגין

רקדנית רוסיה שערקה לאירופה ומופיעה
עם להקה בפאריס, הוזמנה
לישראל עם שאר חברי הלהקה שלה להופיע במלון בתל־אביב.
הרקדנית באה לנמל־התעופה בפאריס כשבידה תעודת״זהות
בלבד, ושם הובהר לה שללא דרכון לא תוכל לצאת. חבריה ללהקה
טסו לישראל, היא נאלצה לשוב לביתה, והגיעה יום אחד אחריהם.

רות לטיולים יוצאי־דופן. דידי
טס במחלקה הראשונה, אולם
כאשד הגיע לניו־יורק, נטל
את מיזוודותיו -ונסע העירה ברכבת
התחתית. ידידיו ישם הת לוצצו
כי זוהי הפעם הראשונה
שהם רואים אדם הנוסע ב מחלקה
הראשונה ובא לעיר
בתחתית כדי לחסוך כמה דול רים.

0את חופשת החגים של
להקת־המחול בת־דור ניצלו
מנהלת הלהקה, בת־שכע
דת־רוטשילד, והמנהלת ה-
אמנותית שלה, ז׳אנט אורד
מן, לטיסה לצרפת למטרות
רפואיות. השתיים טסו במחלקה
הראשונה עם הכלבה שלהן,
כדי שזו תעבור ניתוח בצרפת,
01 אווידת־החגים הולידה
שתי סולחות ביו אנשים שלא
שוחחו איש עם רעהו תקופה
ארוכה. ההתפייסות והראשונה
נערכה בין מפיק־הקולינוע ו־איש-העסקים
ארנון מידצ׳ן
וביו במאי־יהקולנוע בועז
דוידזון. השניים, שהסתכסכו
בעבד בענייני־עסקים ולא הח ליפי
מילה ביניהם, השלימו ה שבוע
ביוזמתו ישל במאי קול נוע
אחר, אס י דיין. הסולחה
נערכה במיסעדה של שמואל
(״שמיל״) שקד. התפייסות
שניה התקיימה בין ספן־השלום
א״יכי נתן ובין העיתונאי
עמנואל (״יאנוש״) בר־קדמא.
לפני שמונה שנים
כתב בר־קדמא על אייבי דברים
שלא היו לרוחו. מאז
הם לא דיברו ביניהם. אך ערב
שימהת־תורה, כאשר אייבי חזר
מקפיצה קצרה לפאריס, הוא
הזמין את בר־קדמא לשתייה
כדת וכדין.

אינך יכל להבחין בהבדל שבין משחות השיניים ל

מדענים, בעולם קבעו:

ליחסי מ הציבור המכללה נפתחה ההר ש
לקורס יחסי ציבור תשמ״א
ב ח סו ת ה איגוד הי שראלי לי ח סי ציבור
בהדרכת מיטב המרצים מהאמיגרטיטה
ואנשי מקצוע מובילים בענף
פרטים והרשמה: רח׳ י׳בוטינסקי ,147 תל־אביב —
טל( 250524 .בין השעות <14— 9

למד צילום
קורסים לצילום שחור לבן וצבע
למתחילים ומתקדמים.
מעבדות לעבודה עצמית.

קמרה אוכסקורה

השמוש ברוב משחות השיניים
פוגע בציפוי האמאיל המגן על
השן פרט,למשחת השיניים טילאק

?;,יי 42 5151

׳ללקוחותללא הוצאת הכלים

להלן ממצאי מחקר השואתי בין
משחות השיניים, אשר התפרסם
בירחון רופאי השיניים בארה״ב.

כתובתנו החדשה ביאליק 23
ת״א, טל__ 658677 .

חפש את המדבקה הצהובה! חפש את המדבקה

בניו ורק

תוכל לחסוך כסף רב
בקניות בחנות מומלצת..

ך זמ 1־ן
דרגת שחיקת האמ איל

המוצר

<766131

0019316
?/!!1ו! 1/1/1111

5ח1\/130163
6911131־1

<766131

0019346

03 חצ 01א

5־ו01<6וח 5 202 3816ק 700111

משחת השיניים סילאק שומרת על בריאות השן, מסירה בתמי
ניקוסין, קפה ותה, מגינה בפני עששת.

166131!:
את מדריך הקניות
ניתן להשיג בחנויות הספרים |
בישראל ובדוכני העתונים בניו־יורק
קנ ה גם את מדריך פורז לאמריקדת
! x31! 11x11x 1א ו6ם נ 11x01x 11 1 1 1 1 1101
11111111111111111115881111111 1 11

טי 7 0ק 1

לבריאות השיניים של בל בני המ שפח ה
—1111

הטיול הגדול
חני הבל תי נשכחת
טיולים מיוחדים בהדרכת מורי דרך ישראליים
ומומחים להכרת מצרים מאוניברסיטת ירושלים
ות״א.
הטיולים בארגון מקצועי, ל־ 9 ,8או 12 יום.
בשיתוף ״יוניטד־טורס״ במצרים, במטוס ו/או
ברכב ממוזג ובבתי מלון שנבחרו בקפידה.
טיולים לחוד שים ד צ מבר-ינו א ר ופברואר. נותר מספר
מקומות מוגבל לטיולי חנוכ ה.

פרסים והרשמה ״טיולי-מצרים״:
\ ס 01ר 10ר ס
תל־אביב:
דיזנגוף סנ ט ר,

טל 280245 .־ 03
חיפה :״ א טלס נ סי עו ת ותירות״ ,ככר כי א ט 641712 ,־04
הרצל , 20 טל 666497 .־ 04
ירושלים :״ירו שלים־תורי׳,בו י הו ד ה . 23ט ל222455 .־ 02

ממה סובל טזביה אושרי
ומה מציק לטדי ק 1ל ק?
( הרופא הישראלי גיר עון
ביאליסטול, מצליח ל אחרונה
בקאריירה הרפואית
שלה אחרי שעלה ארצה מ־הילנד
עם אשתו, הזמרת ההולנדית
לני קור. הוא הוזמן
על־ידי עורך־הדין אליהו קירי
לבדוק את טוביה אושרי ,החשוד ברצח הכפול ב־מיפעל
הבשר שלו בר־בקר,
הנמצא במעצר. כאשר התלונן

לא נרגע .״מה אתה עושה
כאן בכלל?״ שאל. ענה
שוורץ :״מבקר חבר.״ השיב
קולק :״ואיפה הוא חונה?״
השיב איש הטלוויזיה המופתע :
״שם למעלה, במיגרש החניה.״
טדי קולק רטן ״אני מפקפק
בכך,״ !נכנס למכוניתו, טרק
את הדלת בכעס והסתלק מה מקום.

9איש הטלפון האדום

של גלי צה־ל, צבי רימון,
המשתתף כאחד המנחים בתוכ נית
הטלוויזיה לנוער מה העניינים,
כתב ספר שיקרא את
הוא מה העניינים. הספר יכ לול
לקט של 27 סיפורים יוצ־אי־דופן
ששודרו במשך השנה
שחלפה. הרעיון לכתוב הספר
נולד אצל רימון ביום הרא שון
להקלטת התוכנית. בתום
אותה תוכנית פנה אל המאיי
רים
שלה, מאיה כדום ויוחנן
ליזנוכיץ, וביקש מהם
אח אחד האיורים של התוכנית.
כאשר גילה יוחנן שהוא שומר
את הציורים אמר לו צבי :״זה
רעיון טוב. שמור אותם, אני
אשמור את הסיפורים ויום אחד
נוציא ספר.״
! המשורר חיים חפר
פני. בתוכנית־רדיו אל ילדי
ישראל :״אחרי שהצלחתם

מזוג כרמליטה
בכוסות
עם קוביות קרח,
הוסף פלחי לימון
ומעט קינמון
לפי הטעם.
אתה תהנה
ואורחיו יודו לך. כרמליטה סנגריה
עם קרח,
היש טוב ממנה בקט?

אושרי על כאבי־גרון, קרא
קידר לביאיליסטוק לבדיקה.
מטעמים של אתיקה מיקצועית
סירב ביאליסטוק, שהוא רופא
אף-אחן-גרון, לומר מה בדיוק
היה לאושרי.

במשימה הקודמת שלכם, וא סרתם
על הוריכם לקטוף פר חים
בשדות, עליכם לחנך שוב
את ההורים שלא ללכלך את
רחובות העיר ולזרוק פסולת
בכל מקום.״

! 9על הכאת עצירים בידי
שוטרים אמר עורך־הדין משה
רום :״לצערי כאשר עצי רים
מוכים במישטרד, קשה
להוכיח זאת, כי זה נעשה
בחשאי. אך תוך 48 שעות
צריך להביא את העציר לבית־המישפט,
ואפילו קוסם לא
יכול למחוק את סימני החב לות
שעל גופם של המוכים.״

! 9שגריר ארצות־הברית
בישראל, שמואל לואיש, ואשתו
שאלי, ערכו בגן ביתם
קבלת־פנים לתיזמורת הנוער
סל קרית־אונו, שחזרה ממסע־הופעות מוצלח באמריקה ובקנ דה.
התיזמורת השמיעה מחרוזת
של מנגינות שלא ערבו,
משום מה, לאוזני השכנים בד,רצליד,־פיתוח.
אלה התקבצו
ליד בית השגריר ופצחו בשי רה
בציבור ובנגינה קולנית,
כתגמול על נגינת התיזמורת.

! 9הגרפיקאי של מחלקת-
החדשות בטלוויזיה,
שוור ץ, החנה באחד הערבים
את מכוניתו ליד המיסעדה
נזישכנות שאננים בירושלים,
לצידן של מכוניות־פאר בע לות
מיספרי־רישוי זרים. בעו דו
נועל את המכונית שמע
לפתע קריאה :״עכשיו תפס תי
אותך! למה אתה לא חונה
במיגרש החניה?״ כאשר פנה
אל עבר הצועק האלמוני, גי לה
להפתעתו שזהו ראש עי ריית
ירושלים, טדי קוללו•
שוורץ שלף את תעודת הנכה
שלו והציגה בפניו, אך הוא

יוסי

ה עו ל ם הז ה 2249

פינחס שדה

הסופר הוא מעריץ ו תי ק של הרק דנית
דליה לאו. בהופעתה ה א חרונ ה
בא אל מ אחורי הקלעים כדי לברכה .״בינינו זה הדדי. הוא
לא מחמיץ שום הופעה שלי, ואני לא מחמיצ ה שום ספר שלו.״

91 באחד הלילות בשבוע
שעבר בקעו קולות שירה בש פות
זרות מחדר הניתוחים של
בית־החולים שערי צדק בירושלים.
את השירה אירגן הדוק טור
דויד פרנקל, המרדים
של חדר־הניתוח. בעת שבוצע
שם ניתוח תוספתן גילה הרופא
כי המנתח הוא עולה חדש
מארגנטינה, עוזרו בא מרומנ יה,
המרדים עלה מקנדה ועוז רו
נולד במרוקו. האחות יש ראלית
והחולה צרפתי.

נזד!/ו

ס יני ד ואוו

דוגמנית״העירום הגרמנית, הגיעה ארצה
כדי לה שתתף ב סר ט ישראלי חדש.
סיביל בתה־ 21ת שחק ב סר טאת תפקיד בת״הדודה (״הקוזינה״)
ה ח תיכ ה, שבאה לביקור אצל בני־מי שפחתה באר, ותוך כדי כך
משגעת א ת כול ם בח מוקי־גופ ההח טובי ם. עד היום ה ס פי ק ה סיביל,

בוגרת בית״הספר למזכירו ת מי שפטיות במינכן, להצ טלם כנערת־החודש
ב״פלייבוי״ הגרמני, ובשורה של כתבי-עת א ח רי ם ברחבי
גרמניה ואירופה. היא ה חלי ט ה כי צילום־העירום מ שתלם יותר
מאשר הטיפול בניירת במישרדו של עורן־דין. אביה גאה מאוד
במיקצוע של בתו, והוא נוהג להביא אתת מונו תי ה הנועזות לעבודה.
מזרחי ובכרמל
ד יו •#ו״׳*יוי•#יו ״גיין ׳**9

שלום, שמי קרוליין.
אני שחקנית וזמרת, ואני או הבת להרגיש ט ב עי ב בגדי ם שלי. אני לו בשתדלתא.
ה חו ל צו ת, הגו פיו תוהתח תוני םשלדלתא אופנ תיי ם ורכים,ממ ש מז מיני ס לג ע ת,
מיוצרים מ־&לססו כותנה סרוקה, בצב עי ם מרהיבים ובגזרות מ ח מי או ת,
וההרג שה -ט ב עי ת וחופ שית.
אני מז מינה אתכם לחנויות הכל־בו, ל חנויו ת המזון ב שרות ע צ מי, ול חנויו ת
-**!181 8ה הל ב שה ה מובחרות, לבו א ו לג עתבדלמא׳ 0 ואולי א פי לו נפגש פנים א ל פנים. להתראות!

טב 11י 8100111

111138

פמקולדה אמיתית מחכזת מחנות..
^ 56ו01ר€11ר101131״1

רק להוסיף הם ולשתות,

10 פינקולדות משגשת מכל בקבוק.
חפשו
את הבקבוק הירוק !

חשוב שיהיה בבית
המפיק-- :
ברמי צבי -אחים מגל בט״וז. תוי -אביב רח׳ נדרה 8ווויי ד - 657706-דה

ה עו ל ם הז ה 2249

נמאס להם ל ה זי ע
מספרי םאת הסיפור הזה על או ת ה קבוצה של פועלים
שעומדים בשמש וחופרים תעלה באמצע הצהריים. מניפים
מעדרים, מפעילים מקד חי ם, מוציאים עפר, וכל מ ה שצריך
בשביל לחפור תעלה. ליד הפועלים, בתוך מכונית, יושב הבוס
ושומע רדיו.

ברוך־השם, הוא יושב ר חו קמהם. א ם הוא רוצה להתפרע,
שישא בבק שה בתוצאות.
כן, חברים, זה המצב בימים אלו בגולת אירופה. יש כאן
אנשים חשובים ש מ תיי ח סי ם אלינו בישראל כאילו היינו איזו
ת אונה, איז ה בנימין, או, בקיצור, הילד המפגר של העם

בא מישהו ואומר ל בו ס:
״הפועלים שלך עובדים שם בשמש, ומהאתה עושה?״
״ אניז ״ משיב הבוס ,״אני מזיע.״
וזה בדיוק מה שקורה בין ישראל ואחינו היהודי ם בגולה.
בגין וממ שלתו, רביו א ת פרס וכל החבר׳ה עובדים ק שה מאוד
בשמש ה מיזרח־תיכוני ת: קו ד חי םאת חו ק ירושלים, מוציאים
כף מל א ה קונ סנזו ס לאומי, עוררים ה תנ חלו ת, מגרפיט מיבצע
מפוצץ בלבנון, אבל עליהם זה לא משפיע. לעומת זאת, יושבים
להםא חינו היהודי ם בגולה, ומזיעים.

לעצמ או ת

בא אד ם לכל מ קו ם בעולם, פותח
עיתון ורואה שחוץ מה שטויות שקורות
בבל מ קו ם, קורי ם בעולם גם דברים
חשובים, והם קו רי ם בישראל וסביבותיה.
בגין, שרון, גאולה בהן ואבו״חצי-
רא מ שחקים תפקיד ראשי בכל עמוד
ראשון או שני. כל פיפס שבגין מוציא
מ הפ ה מקבל כותרת. בל פעם ששרון
מטייל בשטחי יהוד ה ופלסטין ומשאיר
אחריו משהו, יש ת מונה, ובן הל א ה.
בקי צור: ישראל ממלאת עמודים בעיתונות
הבינלאומית, וממש קשה להא מין
במה משעממים היו נראים העיתונים
אם לא הי תהלהם ישראל.
בל זה מביא אתה אד ם למח שבה
הבאה: למ ה לא לעשות מזה א ת תעשיית
היצוא מיספר אחד שלנו זלמה
שכל מיני סוכנויו ת ידיעות ורשתות טל וויזיה
ועיתונים סתם ירוויחו מיליאר דים
על חשבונננו, ואנחנו נשב ונשתוק ן
מה יש? ל ס אן מרינו מו תר לייצא
בולים, לאיראן מו תר לייצא נפט, ולנו
א סו ר לייצא חדשות זסתם שבגין יוציא
א ת הגרון, סתם שגאולה כהן תמציא
חו קי ם !
אפשר לסדר א ת זה בכ מ ה שיטות.
שיטה אחת, למשל, היא שיטת ה ה לאמה.
מדינת־ישראל פשוט תל אי ם לה
א ת בל המידע שיוצא ממנ ה, ות מכור
או תו בכסף מלא שיזרום ישר לכיסי
האוצר. נ או ם של בגין מצולם בצבע —
לפי תעריף של אלפיים דולר ל מילה.
חו ק חדש של ג אול ה בהן, בולל תגובות,
פירושים והצבעות — עשרה מיליון דו לר
לבל סעיף. טכ ס עלייה לקרק ע של
ה תנ חלו ת חדשה — מיליארד דולר.
איך שאני מכיר א ת הממ שלה, היא
לא תלך לשיטת ה הל אמה שיש בה י סודות
אדו מי ם מדי. אז תחת זה, למה
שהבנים של הורביץ ומשל, מרידור ו-
שות׳ ,ז׳ורבין והתאח דו ת התעשיינים לא
י קי מו חברה שתקבל זיכיון מ ה מדינ ה
(אפשר גם עם שותפים א מ רי ק אי ם וצר פתים)
על תהליך היצוא 1
אין שום ספק שמהלך כזה יביא
סוף גמור לבל הבעיות של ישראל. העצמ
או ת הכלכלית, למשל, תושג ב מי לחמה
אחת הגונה. קרב הכרעה מצולם בצב עים
טבעיים ב מי תל ה — רבע תקציב
המדינה, עם בונוס של מיליון דולר על
בל טנק עולה בל הבו ת עם צוות שרוף.
ה תנ חלו ת מופגזת בבקע ת הירדן, עם
תרנגולות מעופפות בב הל ה ונשים וילדים
פצועים — כל תקציב מי שרד־החקלאות.
ראיון עם שבוי סורי בכיר יעלה לעיתונות
הבינלאומית שנייס״שלושה מיליוני

לא שאיכפת לי במיוחד, אבל ממה שקולטות אוזני כאן,
בגולה הדווייה של פ אריס, נמאס ליהדים להזיע בגלל ישראל.
זה בטח לא כולם, אבל יש די הרבה כ אל ה שאומרים :
אנ חנו יהודים. אין לנו בעיות עם ז ה. ולא רק שאנחנו יהודי ם
ואין לנו בעיות עם זה, אנ חנו גם די או הבי םאת זה. הולכים
לבית־כנסת, חוזרים אל האידיש או הלדינו, מ ה שתרצו. וזה
דווקא כאל ה שעד לא מזמן היו מ ה שנקרא מ תבוללי ם. אבל
מה, אומרי ם היהודי ם ה אל ה, תעזבו או תנו עם ישראל. מ ה
זה העניין שלנו, מההמ אני א קי ם ה אל ה עושים שם במיזרח־התיכון?
זה בטח השמש משפיעה עליהם.
כן, אומרי ם היהודי ם ה אל ה, מ ה סוג הנקר א אינ טלק טו אלי,
ליהדות יש הי ס טורי ה ארוכ ה ו מפואר ת בת אלפי שנים. אנ חנו
הענקנו לעולם א ת התנ״ך, א ת הרמב״ם, א ת מרכס, איינשטיין
ופרויד וגם במהמ הג אוני ם ה טריים ביותר. אנ חנו אנשים
מכובדים בכל העולם, יש לנו ק הי לו ת פורחות, הכל בסדר.
מדינת־ישראל, או מ רי ם היהודי ם ה אל ה, זו סתם איזו
ת אונה שקרתה לי הדו ת במ הלך ה הי ס טורי ה ה מפואר ת שלה.
איזה קשר כבר יכול ל היו ת לתעלולים של בגין עם תורת משה
רבנו? ומה שייכות ה הצ הרות של הרב הראשי והראשון־לציון
ל מ סור ת המישפט ה תלמודי ז ואיך מתח בר הטיול של רבין
בארגנטינה עם זכר השואה !
לבל עם גדול וחשוב ב הי ס טורי ה האנושית, טוענים אחינו,
היהודים הללו, היו מדי פעם ת אונו ת כ אל ה, כאשר חלק
מהעם התפרע. עם גדול וחשוב במו היהודי ם ידע איך לטפל
בחלק המתפרע הזה. ק חו, למשל, א ת היהודי ם בעצמם, עוד
מהזמן שממש ה ת חילו. מתרי״עשר השבטים היה שבט אחד
ק טן שהתפרע, שבט בנימין, ובולם יודעים מה שעשו לו. ברור
שהיהודים שלנו בגולה, שהם אירופים מ תורב תי ם, לא ילכו
לעשות לשבט בנימין הזה, היושב בישראל, מ ה שעשו לו
השבטים האח רי ם אז, איך ששחטו או תו לפי חרב ו חילקו א ת
נ חל תו ביניהם. אבל מ ה, הם צריכים להגן על הבנימין הז ה ז
מאתיים מילים
אובייקטיביות

היהודים הנכבדים ז־הידד המפגר
היהודי הגדול. איז ה פרק שבטח יחלוף, ב מוקד ם או ב מ או חר,
ובכל מקרה אין שום צורך להזיע בשבילו.
ושלא יספרו להם סיפורי ם על ה שואה, או מרי ם היהודי ם
האל ה בגולה לכל מי שמביא להםאת הני מוק הזה. ה מ קו ם
היחיד בעולם שבו צפוייה ליהודים סכנ ת השמדה פיסי ת ממש,
זה בדיוק איפה שבגין, דויד לוי ואריאל שרון מנ הלי םאת
העניינים, ורביו א ת פרס עוזרים להם מהאופוזיציה.
אני לא יבול להגיד שאני באופן אישי חו ת ם על כל מיל ה
בתיאוריה הזאת, אבל צריך ל הודו ת שלא פשוט בכלל להגיד
משהו נגדה, כ שקוראים עיתונים כאן, באירופה. ומי שקורא
עיתונים בארץ, זה אולי ק שה לו יותר.

אבל מה .11 חשוב
רפובליקה, כידוע, פירושה שילטון ה עם.
רה — שילטון, פובליק — עם.
הצרפתים, למשל, עבדו ק שה בשביל
להגיע למין שילטון כזה, ול קחלהט
לא מעט זמן להיפ טר מ ה מלכי ם שלהם.

סוף־סוף מצאתי משהו ל היו ת עליו
אובייקטיבי וזה אל־על. ישבתי עם הכר טי
ס ביד והסת כל תי לראו תמה קור ה,

דולר, ו ת מונ ה של פלאטו־שרון מחלק
ממת קי ם לחיילי הג״א בעורף תביא ל אוצר
במה אלפי ם טובים. מסיבת־עיתו-
נאים מסכמת בה שתתפו ת בגין, פרס
ואמנון רובינשטיין, המבט אי םאתהת
כסה על
קונ סנזו ס הלאומי הסופי
ב טו חאת כל דמי ה שיקום של הנכים
והפיצויים לאל מנו ת, ואני בבר לא מדבר
על מ ה שאפשר י הי ה להרוויח מכל הס־דרי־הביניים
ו שיחות שביתת־הנשק שיבואו
בעיקבו ת ה מי לחמה.
במובן שאם יריבינו ב מי לחמה הריוו-
חית הז א ת יעלו גם ה ם על הרעיון, ניא לץ
להתחלק אי ת ם ברוו חי ם, אבל אין
רע בלי טו ב: ה שותפות ה עי ס קי ת תו ליך
ללא ספקלה סד רי ם שיאפשרו כיסוי
תיק שורתי נוח ורחב. ניתן י הי הלהס כים,
למשל, על הימנעות מלו חמת-ליל ה,
המק שה על הכיסוי הטלוויזיוני, וברברה
וולטרס תוכל, למשל, לעשות ראיון סי מולטני
עם בגין וקדאפי בבר ביום השני
ל מיל חמה.

והבל באמת קר ה בדיוק במו שהיה כתוב
אצלי בכר טיס: ה מ טו ס יצא בדיוק באו תו
יום שבת שבו היה צריך לצאת. אני
התיישבתי בדיוק ב מ קו ם, שהיה כתוב
בכרטיס. הגלגלים עזבו אתאדמתה קו דש
בדיוק בשעה 11.20 לפני״הצהריים.
מחיאות״הכפיים הי שראליות שליוו א ת
ה ה מר א ה לא היו שייכות לכר טיס אלא
ל טי מ טום הלאומי. האוכל הגיע בזמן
וירד לבטן בלי בעיות. הדיילים והדיי לו
ת הביאו לי בתורם קו ל ה עם קר ח
ואני שפכתי לתוך זה קצת וי ס קי. למ רות
העניין הזה הצלח תי לראו ת שה מ
טו ס גם נחת בזמן בפ אריס. מ חי או ת-
הכפיים הי שראליות שליוו א ת הנ חי ת ה
ה מוצלחת לא היו שייכות לכר טיס אלא
ל טי מ טו ם הלאומי, ואל-על לא א שמים
בזה. ה מפ קד של בל המבצע המוצלח
הזה היה הקברני ט הידוע בשם עודד
אברבנאל, ואני מ ספר א ת כל זה למרות
שבחיים שלי לא קיבל תי ולא אקבל כר טי
ס חינ ם מאל-על, אבל זה מ ס פי ק.
כתבתי פה בבר איז המא תיי ם מילי ם
אובייק טיביו ת, וזה בבר יותר ממה שאני
יבול לסבול.

בשביל להנציח א ת הניצחון האדיר הזה,
קר או לאחת הכיכרות הגדולות והחשו בות
בבירתם פאריס בשם ביכר רפוב-
ליק. מהפועל הלטיני רה, באה גם המי לה
רוא, שפירושה בצרפתית מלך. רויאל,
הוא, כמובן, מלכותי.
במו שבארצנו ה ק טנ ה יש הרבה מלכי־פלפל
וקיסרי־ שטיחים, ככה גם בפ אריס
מקובל לקרוא להרבה דברים ״רויאל״.
בין השאר יש בטחכמה עשרות בתי-
קפ ה בפ אריס שנקראים בשם הזה, ו א חד
מהם נמצא גם בכיכר רפובליק. שמו של
בי ת־ הקפ ה הז ה הוא ״רויאל רפובליק״,
ואף אחד מהצרפתים לא חושב שזה
מצחיק. אני לא צרפתי, אז אני חושב
שזה מצחיק.
ומה בל הסיפור הז ה ן פעם היו היש ראלים
שהגיעו לפ אריס מרוכזים סביב
כיכר הרפובליק. לא ברור א ם הישראלים
הגיעו לסביב ת הרפובליק בגלל ששם
היה מרוכז מסחר הג׳ינס, או א ם ביגלל
שהישראלים הגיעו לשם התרכז שם מ סחר
הג׳ינס, אבל מה זה חשוב.
מה שחשוב זה שהישראלים היו ם בבר
לא מרוכזים ברפובליק. ה ם עברו קילו מטר
ומשהו דרומה, לכיכר חשובה לא
פחות: כיכר הבס טילי ה. לא ברור א ם
הי שראלים מרוכזים היו ם בביבר הבס טיליה,
בגלל ששם מ תנ הל סחרהס מי ם
הפ אריסאי, או א ם ביגלל שהישראלים
הגיעו מתרכז שם סחרהס מי ם, אבל
מה זה חשוב.

חייל הגון ברמאללה
מה הייתי עושה אילו הייתי כיום חייל בשירות־סדיר,
והייתי נדרש לשרת בשטחים המוחזקים?
למען האמת: איני יודע:.
ההגיון אומר לי: הייתי משרת. גם אילו הייתי
מתקומם בכל רגע נגד התפקידים שהיו מוטלים עלי.
מדוע? ביגלל סיבה פשוטה אמת: אם האנשים ההגו נים,
בעלי־המצפון, לא ישרתו בשטחים אלה, הרי ישרתו
בהם רק מי שאינם הגונים ומי שיש להם מצפון בלתי־משומש.
אני
יודע מנסיוני שהתנהגותה של קבוצת־חיילים
יכול להיות מושפעת ברגע המכריע על־ידי איש אחד,
שיתנגד למעשה־זוועה. ב־סיפרי
הצד השני של המטבע
תיארתי כמה מצ בים
כאלה שנוכחתי בהם
במילחמת־העצמאות. של בכיתה נורמלית
חיילים יימצא אדם אחד
החסר כל מעצורים מוס ריים
— רוצה־מלידה ה מחכה
כל חייו להזדמנות
— לרוב מבלי לדעת זאת.
יש בה אדם אחד בעל חי שוקים
מוסריים חזקים.
שאר אנשי־הכיתה הם אנ שים
־ ממוצעים, הניתנים
להשפעות.
כיתה כזאת מופקרת ל אדגאזי
כוח
הרע, אם האיש ה מוסרי
יסרב לשרת בה. הוא מציל את מצפונו, אך אין
הוא עוזר לאוכלוסייה הכבושה, חסרת־הישע.
איש כזה חייב לשאול את עצמו: אולי נוכחותי ברגע
המכריע תמנע ״פליטת כדור בשגגה״ ,הכאת זקן עובר־אורח,
זריקת רימון־גאז לכיתה של בית-ספר?
בפסק־דינו המעניין, שבו דחה השופט חיים כהן את
עתירתו של סרבן־השירות־בשטחים גדי אלגזי, הוא רמז
על שיקול זה, אף שזה לא נגע להכרעה המישפטית, שהתבססה
על שיקולים פורמליים גרידא. אני מסכים עם השופט
כהן שאמר בפסק־דינו:
״...משאמרתי כי צורכי הצבא לא ייבנו על־ידי שסרבני-
המצפון יינמקו בכלא, אוסיף אף גם זאת, שמבחינתם שלהם
לא יתרמו הסרבנים מצידם תרומה כלשהי לשלום בין
העמים על-ידי שיעמדו בסירובם ויישאו עונשם. דווקא
על־ידי שישרתו הם בשטחים המוחזקים יוכלו לתרום
תרומה של ממש לקידום השלום וההבנה ההדדית: אין
הצבא יכול לעשות לקידום מטרה זו אלא על־ידי שיציב
דווקא בשטחים ההם חיילים שוחרי־שלום ושונאי־דיכוי
ואוהבי״הבריות.״
שיקול זה חשוב יותר מאשר ההזדמנות לערוך הפגנה
פוליטית נגד הכיבוש, על־ידי עצם הסירוב לשרת בשטחים.
זהו החשבון האינטלקטואלי. אך מהו החשבון הריגשי?
האם הייתי עומד בלחץ? האם הייתי מסוגל להתהלך
ככובש חמוש ברמאללה ובחברון, כשכל עין מופנית אלי
בשינאה תהומית, וכשאני מייצג בנישקי את המדיניות
שאני מתנגד לה בכל נימי נפשי?
איני יודע.
אני מכבד את הסרבנים הצעירים, ורואה בהם את
נציגי כל הטוב והיפה במוסר העתיק של עמנו. הם אמיצים
מכל ״גיבורי״ גוש-אמונים החמושים, השוחים עם הזרם.
אני סבור שעל צד,״ל לשחרר אותם מן השירות בשטחים,
אם יבקשו זאת.
אך איני מטיף לסירוב זה. איני בטוח שזוהי הדרך
הנכונה.
זוהי שאלה מצפונית שכל אדם חייב להכריע בה בעצמו.
אני בוחן את עצמי שוב ושוב. ואיני יודע איך הייתי
מכריע.

איש תמים היה
עצבות רבה ירדה עלי כאשר קראתי בעיתון ישראלי
— במטוס בדרכי חזרה ארצה, אחרי שהייה של כמה ימים
באירופה — כי אהרונצ׳יק כהן מת. בן 70 היה.
חשתי שזה מתקרב, ועל כן כתבתי לפני כמה שבועות
במדור זה מה דעתי עליו (העולם הזה ,)2231 מה הטעם
לספר לאדם אחרי מותו שאתה מעריך ומעריץ אותו?
כדאי להגיד לו זאת בעודו
בחיים.
כל אדם נושא בקירבו
את אשר למד וקלט מאחרים.
גם ענקי־הרוח המקו ריים
— אנשים כמו צ׳אר־לס
דארווין, קארל מארכס,
אלברט איינשטיין — בונים
על היסודות שהניחו קודמיהם,
הם נהרות רוחניים,
שאליהם נשפכים יובלים
רבים של מחשבה. על אחת
הוגי־דיעות
כמה וכמה
קטנים מהם.
אם אנסה, ברבות הימים,
לפרט מי האנשים שהש פיעו
עלי בגיבוש עולמי

הרוחני, המחשבתי, יופיע אהרון כהן במקום מכובד מאוד
ברשימה. בעיני הוא אביו הרוחני של ״האסכולה הפלס טינית״
— האסכולה שגילתה, כי ישנה אומה פלסטינית,
כי היא תופסת מקום מרכזי בסיכסוך הישראלי-ערבי, וכי
בלי הסדר עימה לא יהיה שלום.
רעיונות מפלסים להם את דרכם העצמאית בדרכים
מוזרות. איני זוכר מתי פגשתי את אהרונצ׳יק בפעם
הראשונה פנים־אל־פנים. אך את רעיונותיו עיכלתי זמן
רב לפני כן. הם הגיעו אלי בכתב, וגם באמצעות תלמידיו
הערביים. כאשר נפגשתי לראשונה־ עם צעירים ערביים
כדי לדון בהקמת כוח פוליטי, שייאבק למען הקמת מדינה
פלסטינית, לצד ישראל ובעזרתה הפעילה — זה היה
עוד במהלך מילחמת העצמאות — הזכיר אחד הערבים,
רוסטום בסטוני, את דיעותיו של אהרון כהן, שנעו באותו
כיוון.
לא קיבלתי את כל דיעותיו של אהרונצ׳יק — כגון
גישתו הפרו־סובייטית, שהביאה (שלא בצדק) לאישומו
בריגול ולשליחתו למאסר. גם לא את תפיסתו השמאלית
הקיצונית. אך כל אלה היו, בעיני, תופעות-לוואי בלתי-
חשובות, לגרעין החשוב של תורתו.
אהרונצ׳יק היה אדם מרתק — בלתי־שיגרתי, אותנטי,

באיטליה יש בעיה סטאטיסטית מתמדת. טובי המוחות
עוסקים בפיענוח התעלומה, ופיתרון אין.
ש 90 מן
וזהו העניין: סקרים מדעיים העלו כי כ־ס/
הגברים הנשואים מודים בכך שהם מקיימים יחסי-מין
עם נשים נשואות מחוץ למיסגרת נשואיהם. אותם הסקרים
גילו גם כי פחות מ־0׳ 59 מן הנשים הנשואות ״בוגדות״
בבעליהן.
השאלה היא, איפוא, עם מי מקיימים אותם גברים
את יחסיהם?
נזכרתי בתעלומה זו כששמעתי את הסטאטיסטיקה
האחרונה, האומרת כי מיספר התושבים היהודים בישראל
מגיע עתה לשלושה מיליון ורבע.
לפי הערכות ראשונות יש עתה בחו״ל בין חצי מיליון
למיליון יורדים ישראליים. כל אלה עלו לישראל או נולדו
בה, ועל כן הצטרפו לסטאטיסטיקה הברוכה. אבל איש
לא ירד ממנה (מן הסטאטיסטיקה).
אם כן, היכן מופיעים היורדים האלה במצבת התושבים
היהודיים — או שמא יש כאן מהדורה חדשה
של הנשמות המתות של גוגול?

כזלם א1ת 1הדבר

בעל ייחוד. הוא היה מומחה לייצור יין ביתי, ואפשר
היה לשוחח עימו במשך שעות על נושאים שלא היו
קשורים בפוליטיקה.
כהיסטוריון היה קפדן ודקדקן בצודה שלא תאמן.
כאשר רצה להשיג ממני מידע על נושא מסויים שהייתי
מעורב בו (המגעים בין ישראל ובין מחתרת לאומנית
עיראקית בשנות ה־50׳ ,שטורפדו על־ידי דויד בן־גוריון)
חזר אלי שוב ושוב. מהו התאריך המדוייק של פגישה
מסויימת? אילו מיסמכים יש? מי העדים המאשרים את
נכונות המידע? וכך הלאה, עד אין סוף.
הדבר לא הפריע לו להטות לא פעם את תיאור
המאורעות, לגנוז פרט זה או אחר, להפחית בחשיבות
מאורע א׳ ולהגזים בחשיבות מאורע ב׳ ,כדי לרצות את
מנהיגי מפ״ם, או לפחות למנוע קרע בינו לבינם. כאשר
ייסרתי אותו פעם על כך, בידידות, השיב בהערה חכמה :
״צריכים לדעת מה יכולה כל במה לשאת. אחרת תת מוטט.״
הכוונה: לספר המופיע בספריית פועלים של
מפ״ם יש מיגבלות.
כמו הרבה אנשים שכוחם הוא עיוני ומעמיק, הוא יצר
לעצמו דימוי־עצמי של איש מעשי, ממולח ומתוחכם.
הפרשה שהובילה אותו לכלא נולדה על רקע זה —
נסיונו הנאיבי לנהל דיפלומטיה פרטית בנסיבות מסוכנות,
מבלי שהיו לו הכישורים לכך. הוא ניפגש בתנאי מחתרת
עם ״מדען״ סובייטי. כוונותיו היו טהורות לגמרי, אך
השיטה לא היתה נבונה. איך אפשר היה להגיד לשופטים
את האמת — שהמחתרתיות נועדה להסתיר את פגישותיו
מעיני מפ״ם והקיבוץ, שלא הסכימו להן? מה גם שראשי
מפ״ם העידו במישפט שהם ידעו על פגישות אלה —
עדות שכוונתה היתה טובה, אך שלא היתר, נכונה לגמרי?
חבל מאוד שאהרונצ׳יק לא יכול היה, מטעמים גופניים
ואולי גם פוליטיים, להשתתף במגעים עם אש״ף, כאשר
אלה החלו, לבסוף. זה היה, בלי ספק, חלום חייו. אך•
אז כבר היה חולדדלב, וגם שייכותו לקיבוץ מפ״מי הפריעה.
מעולם לא חלם לנטוש את הקיבוץ, והדבר הטיל
עליו מיגבלות.
אהרונצ׳יק מת, ואין אהרונצ׳יקים חדשים. הוא שייך
לזן שאיננו עוד — איש ישר ותמים, גיבור הרוח והמח שבה,
מגויים בכל עת בחייו, שלא נשבר אף לרגע כאשר
נשלח לכלא, בהיותו משוכנע שהוא חף מכל פשע,
וגם לא כאשר ידע כי ליבו עלול בכל רגע לעמוד מלכת.
אשתו, ריבקה, עמדה לצידו בכל, במסירות אין־קץ.
אהרון כהן האיש מת ונקבר. אך רבים מאיתנו נושאים
עימם את פירות מחשבתו, בעולמם הרוחני, ומבחינה
זו הוא ממשיך לחיות.
אין אדם יכול לדרוש יותר מזה.

אומרים שאדם מתחיל להידמות לכלבו, אחרי שנים
רבות של חיים בצוותא. אומרים שבעל ואשד, מתחילים
להיות דומים זה לזה גם בפניהם, לעת זיקנה.
תהליך דומה עובר על יהודים טובים העוסקים בחקר
האנטי־שמים והנאצים. אחרי זמן־מה הם מתהילים לאמץ
לעצמם, בלא יודעין, כמה מדרכי־המחשבה של נושאי
מחקרם.
אחד מאלה הוא הד״ר יהודה באואר, ההיסטוריון־
המפ״מניק (או ליתר דיוק, המפ״מניק־ההיסטוריון) ,שדיבר
בשבוע שעבר בטלוויזיה
בתענוג כה בולט על האנ טי
שמים למיניהם.
אדולף היטלר הסביר
פעם, כי אחד מעיקרי ה תעמולה
הוא לאחד את כל
היריבים במחנה אחד. אדם
פשוט, כך סבר, אינו מר גיש
בנוח כשהוא רואה
סביבו אויבים רבים. הוא
מתחיל לפקפק בצידקתו.
אך כשמסבירים לו שכל
יריביו הם, בעצם, אוייב
אחד ויחידי, המופיע ב צורות
שונות, הוא נרגע.
היטלר עצמו יישם כלל
באואר
זה היטב. הקומוניסטים וה־קפיטליסטים,
הכנסייה וה בונים
החופשיים תוארו על־ידו כזרועות שונות של הקשר
העולמי של היהודים.
כך נוהג גם באואר. קומוניסטים וניאדנאצים, אש״ף
וחומייני — כולם אנטי־שמים. כולם אותו הדבר.
מי שמתנגד למדיניות של ממשלת־ישראל, או השולל
את הציונות, או הסבור, כי היהודים אינם עם — אין
הבדל בינו ובין מי שמאמין בפרוטוקולים של זיקני ציון.
פשוט, ויפה, ומתאים בהחלט לרמה של מצחצח־נעליים
בשוק הכרמל.
המסקנה המתבקשת: פלסטיני שגורש מיפו, והרוצה
משום־מה לחזור אליה, דומה לקלגס הס״ס באושוויץ.
אין הבדל בין מאמר־ביקורת על מנחם בגין ובין הטלת
פצצה בבית־כנסת יהודי בפאריס.
אפשר רק להשתאות למראה הפשטנות הנוראה של
״אינטלקטואל״ ,איש ה״אקדמיה״ (כפי שבאואר הגדיר
את עצמו) ,״חוקר״ של תולדות הציונות והאנטי־שמיות,
שזוהי תמונת עולמו.
המילחמה בינינו ובין הערבים בכלל, והפלסטינים
בפרט, היא מילחמה אכזרית, נוראה. אבל זוהי מילחמה
לאומית, ואין לה דבר עם אנטי־שמיות. אילו התנחלו
בארץ סקנדינבים, ולא יהודים, היו הערבים מגיבים
בדיוק באותה צורה. כדאי שבאואר, המפ״מניק המתקדם
מקיבוץ שובל, יעיין פעם בכתבי זאב ז׳בוטיגסקי הרי אקציונר.
שם, במאמר קיר הברזל, ילמד זאת.
באואר היה כימעט משעשע כאשר הזכיר. בזעם עצור,
כי ״אנטי־שמים״ השתלטו על אגודות־הסטודנטים בברי טניה
ורצו לאסור על הסטודנטים היהודיים לקיים פעולות
ואסיפות נפרדות, שבהן ביקשו לדון בעניינים תרבותיים
ופוליטיים משלהם. העניין הגיע לבית־המישפט.
לולא היה עסוק כל-כך בחקר מעלליהם של האנטי שמים,
היה באואר בוודאי יודע שזהו בדיוק המצב באו ניברסיטת
חיפה. אלא ששם השתלטו סטודנטים יהודיים
(שאינם יכולים להיות פאשיסטים) ,האוסרים פעולות
נפרדות של הסטודנטים הערביים (שהם, כמובן, אנטי שמים,
לפי באואר).
אגב, מכיוון שגם הערבים הם שמיים — האם הפעולה
נגד ועד הסטודנטים הערביים בחיפה אינה אנטי שמית,
חס וחלילה?

במדינה
:העם
זוועה בבאד־ס

חמישטרה הצרפתית חיפרגח
ע 7הקפוצה הגאצית,
שביצעה את הפיגוע
מיפלצת עתיקה הרימה שוב אח
ראשה.
היה נדמה כאילו האנטי־שמיות
מתה סופית, ושנקברה מתחת ל־עיי־המפולת
של השואה. אך כשם
שמיפלצת זו עברה בעבר גילגו־לים
רבים, כשהיא משנה מדי פעם
את חזותה, כן קמה עתה שוב
במדינות אירופה.
אינסטינקט עמוק מזעיק את ה יהודים
בכל העולם למראה מים-
לצת זו. רגשות עמוקים של סולי דריות,
שהתגבשו במשך מאות
שנים של סכנה, מתעוררים שוב
בליבו של כל יהודי.
כך קרה גם השבוע. כאשר התפוצצה
פצצה בחזית בית־הכנסת
ברובע ה־ 16 של פאריס, צילצלו
פעמוני־האזעקה בכל קהילות ה פזורה
היהודית, וגם בישראל.
שרידי וישי. בקהילה היהו דית
בפאריס לא הופתע איש. מזה
כמה חודשים יודעים שם הכל, כי
פועלות בעיר קבוצות פאשיסט־יות
רצחניות. גם זהותם של חב־

6 (162.8,086116

ן*ז1

גם לשר זכויות כמו לכל אזרח
א ם הוא מעדיף שיקול מיפלגתי-קואליציוני על פני עיקרון
יסודי של היגיינה ציבורית — הרי הוא חורץ על עצמו פסק־דין
מוסרי. גם המשך קיו מ ה של הממ שלה אינו מצדיק בגידה כה
צינית בנורמות ציבוריות יסודיו ת. מה גם שאין ל הני ח כי פיטורי
אבו־חצירא יביאו לפירוק הקו אליציה. חבריו של אבו-חצירא במפד״ל
לא יעלו על הבאריקדו ת, ולא יפילו א ת הממ שלה, כדי להציל
א ת חברם. ה ם ישכנעו או תו ל ה תפ טר.
אין להסתפק בשום צעד שהוא פחו ת מזה. אחרת תתדרדר

להתפטרמיד!

״הפאשיזם בצרפת״*
פצצה לפני הדלת
ריהן ידועה. אילו רצתה המישט*
רה לשים קץ למעלליה ן, יכלה לע שות
זאת זה מכבר.
אולם בצרפת קיים החשש, כי
אירגונים אלה נהנים מחסותם של
אגפים מסויימים במישטרה וב־שרותי־הביטחון.
שם שרדו שרי דים
פאשיסטיים עוד מתקופת ה-
שילטון של וישי, במילחמת״העולם
השניה.
״הממשלה הצרפתית עצמה נאל צה
להודות בכך, כאשר פיטרה
לא מכבר קצין בכיר, שהיה קשור
עם הגוף הפאשיסטי האיטלקי ש ערך
את הקטל ההמוני בתחנת־הרכבת
של בולוניה. אך החקירה
לא נמשכה, וחבריו של המודח
נשארו בתפקידיהם.
לזוועה האחרונה קדמו מעשים
חמורים רבים. פתיחת האש על
מוסדות היהודיים לפני שבוע לא
היתה הפעולה החמורה ביותר.
רצח לאור היום. במאי 1978
נרצח בפאריס לאור היום אנרי
קוריאל, גולה יהודי ממצריים, ש היה
שם אחד ממייסדי המיפלגה
הקומוניסטית.
* חוברת הסברה של חוג אנרי
קוריאל.
ה עו ל ם הז ה 2249

חשוד אכו־חצירא ליד תמונת סכו

! 1ט 1

^ ך מכאן והלאה מתעוררת שאלה חמור ה ביו ת ר:
יהאם יכול שר להמשיך ולכהן בתפקידו, א חרי שסירב
להשיב על ש אלו ת!
על כך חייב ת להינתן תשובה מוחצ ת וחד-ט שמעית: ל א !
כי מה פירוש הדבר ״להפליל א ת עצמו״ !
המילי ם מסבירו תאת עצמן. כאשר או מר אדם שאין ברצונו
להשיב, מחשש פן יפליל א ת עצמו, הוא מודה למעשה שאם
ישיב אתהאמת, עלול הדבר להביא להרשעתו בדין.
שופט חייב להת על ם מן הה שלכות של הודא ה כז א ת, ואין היא
יכולה לשמש נימוק נגד הנאשם בבית־המי שפט. כי התביעה היא
החייב ת ל הוכי חאתא שמתו. אך הה שלכות הציבוריות הן שו נות
לגמרי.
כאשר איש־ציבור מסרב להשיב, מחשש פן יפליל א ת עצמו

^ ש הבדל עצום בין אד ם הנחשד על־ידי המי שטרה ובין
אדם שהורשע בבית־המי שפט. הבדל זה מ תב טאבפ סו ק ש״בל
אדם הוא חף מפשע, פל עוד לא הורשע בדין״ .זהו אחד מעק־רונות־היסוד
של מדינ ת־ חוק ד מו קר טי ת.
המישטרה יכולה לחשוד באזרח שביצע עבירה. היא יכולה
ל ח קו ר, חשד זה בכל הל ה ט המיקצועי, בהחלטה נחושה ל הוכי ח
א ת צידקת החשדות• א ן כל עוד לא קבע שופט, בפסק־דין סופי
בערכאה ה א חרונ ה, שאכן האיש עבר עבירה — אין הוא אשם.
זה מובן מאליו.
עיקרון־יסוד אחרב מדינ ת־ ה הוק הד מו קר טי ת הוא שאין אדם
חייב ״להפליל א ת עצמו״ .כלומר: אין הוא חייב להשיב על
שאלות ה חו ק רי ם, א ם הוא סבור כי הדבר עלול לתת בידיהם
חו מר לחיובו בדין.
זהו עיקרון הומאני, הפוסל א ת שיטות האינקוויזיציה הדתי ת
החדשה, שעינו
החילוניי ם בימי״הביניים ובעת
ו ה מו ס דו ת
חשודים עד אשר הודו ב הא שמות שייוחסו להם. ל א חר מכן הורשעו
על פי הו ד או תי ה ם שלהם עצמם.
רשאי אד ם לשתוק ב ח קי ר ה. רשאי הוא להגיד ״לא זוכר,״
״צריך לבדוק,״ ״לא טיפלתי בזה,״ ״איני יודע על מהאתם
מדברים.״ זוהי זכותו.
הוא רשאי לקבוע שידבר רק בבית״המישפט. הוא רשאי לש-
תוק גם בבית״המישפט. זוהי זכותו, ואיש אינו יכול לערער על
כך, מבלי לערער אתי סו דו תי ה של מדינ ת־ ה חוק.
מכל הב חינו ת מ אל ה, אין הבדל בין אזר ח לאזרח. אין לשר
זכויות־יתר, בה שוואה לכל אזרח אחר, מלבד חסינו תו, שאותה
אפשר ליטול ממנו בכל עת. אך אין לו גם פחות זכויו ת מאשר
לכל אזרח א חר.
גם שר הוא חף־מפשע, כל עוד לא הורשע. גם שר רשאי
לשתוק, מחשש פן יפליל א ת עצמו. גם הוא רשאי לטעון ״לא
זוכר,״ ״לא יודע,״ ״לא טיפלתי.״
גם על כך לא ייתכן ויכוח ב מדינ ת־ חוק ד מו קר טי ת.

בעניין פוליטי, יכול ל היו ת ויכוח על משמעות הדבר. אך לא
כן כאשר מדובר על ח שדות פליליים מוב ה קי ם.
המישטרה חושדת בשר א הרון אבו־חצירא ובעוזריו בניצול מעמדם
לרעה לשם קבלת שוחד אישי, ב מ סי ר ת כספי המדינה
לר מ אים שאינם זכ אי ם לכך, ת מור ת טובת״הנאה אישית.
כאשר השר מסרב להשיב על שאלות הנוגעות לעניין ז ה, אין
הוא מצניע דברים אישיים. הוא מעלים א ת המעשים שעשה
בתוקף תפקידו הציבורי, הנוגעים לכספי ם שנמסרו לו על-ידי
הציבור, ושבאו מכיסיו של מ שלם־המיסים.
כאשר או מר השר כי הוא מסרב להשיב על שאלות כאלה ,
מחשש פן תשובותיו יפלילו או תו, הו א. פו סלאת עצמו או טו מ טי ת
מכל אפשרות להמשיך ב תפקידו הציבורי. גם א ם אינו מזכיר
אתה הפלל ה, ומסתפקבהתחמ קויו ת בנוס ח ״לא יודע,״ זהו המצב.
אין הדבר פוגע כלל בזכותו המי שפטית ל שתוק. אך כאשר
הוא מ חלי ט ל שתוק בפרשה מ סוג זה, הוא חייב להבין מ הי מש מעות
הדבר מבחינה ציבורית.
עד כה לא קר ה עוד ששר ה מכהן ב תפקידו נ ח קר על-ידי חמיש-
טרח. בוודאי לא קר ה ששר ה מכהן ב תפקידו מסרב להשיב על
שאלות, או מתחמק מהן, מחשש של הפללה־עצמית.
מותר היה לו ל ה חלי ט כפי שהחליט — אך הדבר מחייב
מ ס קנו ת.

!ף* תביעה כי השר א הרון אבו-חצירא יצא לחופ שה, עד
* 1לגמר המישפט או ה ח קי ר ה, אינ המס פי ק ה לאור הנסיבו ת.
המס קנ ה הנובעת מן המצב היא חד-טשמעית: על השר
ל ה תפ טר מייד.
א ם אינו עושה זא ת, חייב ת הממ שלה לאלץ או תו ל ה תפ טר.
סירובו של מנ ח ם בגין לפטר א ת אבו-חצירא היא השערוריה
ח מור ה היא המי שפטית הגדולה ביותר ב תולדו ת המדינה.
שבעתיים ל אור העובדה שבגין מ תפ אר בכל הזדמנות ב היו תו מיש-
פטן, בוגר פ קול ט ה לעריכת״דין. הוא מבין, או חייב להבין, א ת
משמעות התנהגותו.

מכיוון שקוריאל היה מעורב ב פעילות
מדינית רבה (בין השאר:
אירוח המגעים בין מישלחות אש״ף
והמועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני) לא היה קל
לאתר את.זהות הרוצחים. אך חקי רת
ידידיו לא הותירה ספק בדבר
שהוא נרצח בידי אירגון אנטי שמי
ניאו־פאשיסטי, שנעזר בחר
גים במישטרה. אותם חוגים טרחו

להחדיר לעיתונות הבינלאומית
שקרים גסים על קוריאל, להכשרת
הקרקע לרצח.
לפני כמה שבועות פעלו רוצחי
קוריאל שוב. הפעם הניחו פצצה
בפתח דירתה של רוזט קוריאל,
אלמנת הנרצח, בתוספת כתב־גי־דופים
אנטי־שמי. מכיוון שרוזט
קוריאל אינה עוסקת בפוליטיקה,
היה הפעם ברור, כי המעשה הוא

הדמוקרטיה הי שראלית אל ת ח תי ת המידרון — ת ח תי ת שהיתה
ר חו ק ה גם בימי-חשפל של הניוון המוסרי של שילטון־המערך.

^ וא הדין לגבי הפ קידי ם של מי שרד-הדתות.
י 1גם להם מותר ל שתוק. גם או ת ם אין לחייב להפליל א ת
עצמם. גם הם מו חז קי ם כחפיס-מפ שע כל עוד לא הורשעו בדין.
אול ם כאשר פקיד בכיר במישרד ממשלתי מס רב להשיב על
טיפולו בכספי הציבור, מחשש פן יפליל א ת עצמו, אחד דינו
במישטר תקין: פיטורים מיידיים.
לא יתכן שאיש כזה יישב בכלא או י ת הלך חופשי — ובאו ת ה
שעה ימשיך ל היו ת מו סמך להוציא מיליונים מכספי משלם־המי־סי
ס. עצם העלאת אפשרות זו מצביעה על ה אב סו רד שבמצב
הנוכחי.

י שמחבב א ת אהרון אבו־חצירא אישית, ומי שמוקיר א ת
• • מי שפחתו, חייב לייעץ לשר ל ה סי קאתהמס קנ ה מייד.
נסיונו ת־ ה סר ק להא שים א ת המי שטרה בכל מיני קנוניו ת
אפלו ת אינם מו סיפי ם לו דבר. הנסיונו ת לעורר מדנים עדתיים
ולהעמיד פנים כאילו הוא קורבן לקשר אנ טי -מ ארו ק אי מחריד
אינם רק מגוחכים, ה ם גם מזי קי ם לענייננו. מ ה גם שכעבור
יום נחשד מארגן ההפגנות ה אל ה בכך שהוא מילא בעצמו תפקיד
מרכזי בפרשות״השוחד.
בלי כל ק שר ל שאלה א ם אהרון אבו־חצירא הוא חף־מפשע
או אשם, אפשר ל ה תיי חסבא הד ה ל מצוק ה הק שה שבה הוא
נמצא. איש אינו צריך לשמוח לאידו של אד ם שעולמו חרב עליו,
בייחוד כשזהו צעיר שהגיע בגיל מו קדם למישרה כה רמה.
אך מי שיש בליבו א הד ה כזאת, צריך לתרגם או ת ה לשפה
של עצה ידידותית.
הדבר היחידי שאבו-חצירא יכול עתה לעשות ל טוב ת עצמו, וגם
ל טוב ת המדינה ו טוהר המישטר בה, הוא :

להתפטר.

אורי אבנרי ן
אנטי־שמי בילבד.
״זה נורא,״ אמר השבוע עסקן
יהודי בפאריס ,״יש לנו הרגשה
של חוסר־ישע גמור. המישטדה יודעת
מי הם הפושעים, ואינה עושה
דבר. אין היא מגינה עלינו. אנחנו
מופקרים!״
כעבור יום התפוצצה הפצצה בפתח
בית־הכנסת — והאישום
הוכח בעליל.

הממ שלה
זאב ! ואב !

הממשלה מגסה להפי;
הון פוליטי מהזווער
האם זה מתפקידה של ממש־
(המשך בעמוד 30

ם אתם אוהבים ריהוט פונקציונלי
וט, מעוצב היטב ובמחיר הגיוני?
ושל 9 033156 וז!01׳ו עונה על
שות ספציפיות אלו. לחדר המגורים\ ,
זרון בעיות אכסון, לחדרי השינה
שלך ושל ילדק־-רהיטים |
המשקפים את טעמך
הטוב, ובו זמנית
מתאימים לאפשרויותיך
הכלכליות. את פריטי
הריהוט של 9חפ 0׳ו
030136 תמצאו רק
בחנויות דניש אינטריורס
ובאולמות התצוגה של

רמת־גו-זיבוטינסקי .104
ירושלים -ר ח -הסורג,
מול בנק ישראל.
חיפה-אחוזה.
רח־ חורב . 53
גוש דו -צומת גהה, פ״ת.
רח׳ אפעל .18
חיפה -מול צומת כפר
אתא-בנין מס .3
ירושלים -
רח־ ירמיהו ,19 רוממה.
באר־שבע-
רח־ החלוץ .124

מועדון 5
תרבות חדשה
חזי הס .5ת־״אניב
סי 297263

יום שלישי 11.10.80 ,

ראיון החודש עם
המזרחן ד״ר

אמיל תומא
על הדשא :

מילחמת עירק/איראן
המועדון פתוח בימי שלישי
משעה 8.30 בערב. התוכניות
מ ת חילו ת בשעה 9.00 בערב.

אביר

הדברת מזיקים
רשיון מ.ה- 418 .
אחריות לשנה
טל 363754 .

למד צילום
קורסים לצילום שחור לבן וצבע
למתחילים ומתקדמים.
מעבדות לעבודה עצמית.

קמרה אובסקורה

כתובתנו החדשה ביאליק 23
ת״א, טל 658677 .

תן !0ומנ
לחייל

במדינה
(המשך מעמוד )29
לת-ישראל להגיב על פעולה אנ טישמית
המתרחשת בארץ אחרת !׳
רוב תושבי ישראל ישיבו על
כך בחיוב. מדינת־ישראל הוקמה,
בין השאר, כדי שיהיה קיים גורם
יהודי ממלכתי, אשר יוכל לחוש
לעזרת יהודים נרדפים בעולם.
מאז ראשית הציונות, היתה זאת
אחת משאיפות״היסוד שלה.
היכן אש״ן 5ז אולם יש הב דל
עצום בין השימוש בשמה וב יכולתה
של המדינה לשם הגנה על
יהודים — ובין ניצול מיקרים אנ טי
שמיים לצורכי המדינה עצמה.
אילו גינתה הממשלה השבוע
את הזוועה בפאריס (ראה לעיל),
היה הדבר סביר ורצוי. אילו מתחה
הממשלה ביקורת על מחדלי
המישטרה הצרפתית, היתד זאת
תגובה דיפלומאטית בלתי־שיגר־תית,
אך מובנת.
תחת זאת ניצלה הממשלה את
המיקרה לצרכים אחרים לגמרי.
היא טענה, כי יש קשר בין הזוועה
הפאשיסטית ובין אש״ף.
הדבר יעורר תמיהה בצרפת, ני
כל עיתונאי צרפתי יודע, כי קור־בן־הדמים
הראשון של ההתעוררות
האנטי־שמית היה דווקא איש ש היה
מקובל על אש״ף, אגרי קד
ריאל (ראה לעיל) .אין שמץ של
הוכחה לקשר כלשהו בין הפאשיס־טים
ובין אש״ף. להיפך: אישים
שונים באש״ף גינו בעבר את ה אנטי
שמיות, הדוחפת יהודים מ־ארצות־מגוריהם
לישראל.
השגריר הישראלי בפאריס, מאיר
רוזן, הבין בעצמו, כי לא יוכל
לספק כל הוכחה לטענה זו, ועל
כן הכריז, כי אש״ף יוצר ״אווי רה״
המטפחת רגשות אנטי־שמיים.
סכנה ליהודים. הממשלה לא
הסתפקה בניצול הזוועה להפקת
הון פוליטי. היא גם כללה בהודע תה
את הטענה, ני ״אין הבדל
בין אנטי־שמיות ואנטי־ציונות.״
לפי. גירסה זו, לא רק נטורי־קרתא
ואגודת־ישראל הם אנטישמים,
אלא גם אישים כמו ברונו
קרייסקי היהודי, האפיפיור ורוב
גדולי העולם, שאינם מקבלים את
התורה הציונית, אך המתנגדים
באופן מוחלט לאנטי־שמיות.
טענה זו מזכירה במידה רבה
את שיטות האנטי״שמים עצמם, הרגילים
לכרוך יחד ״יהודים וקו מוניסטים״
(ראה יומן אישי) .ה מסקנה
היא, כי כל מי שמתנגד
למדיניותה של ממשלת־ישראל,
בעניין כלשהו — כגון ההתנחלות
או היחס לעם הפלסטיני — הוא
אנטי־שמי, פאשיסט או ניאו־נאצי.
טכסים תעמולתי זה יכול לה ביא
לבעליו תועלת ריגעית כל שהי׳
הישג זעיר במילחמת־התע-
מולה. אך הנזק ארוך־הטווח הוא
רב. כי הוא מסיח את הדעת מן
הסכנה האמיתית המאיימת על
יהודי צרפת, ומפנה את תשומת-
הלב למילחמת־ההשמצות העכורה
והשגרתית, המשעממת את הציבור
בעולם כולו, והמעוררת בו תגובה
של אי־רצון.
זוהי המהדורה החדשה של ה אגדה
הישנה על נער״הרועים ה צועק
:״זאב! זאב!״
היסטוריה החפרפרת

האם התגלה הד״ר
ישראל בר בעיקבות
מידע ש 7מהגז קומוניסטי?
אנשי שרות־הביטחון־הכללי חשו
בתכונה המוגברת בשגרירות ה סובייטית
ברמת־גן. מכוניות יצאו
ונסעו לכל עבר, במאמץ לבלבל
את העיקוב. אך אנשי השרות הצ ליחו
להידבק אל איש־השגרירות,
סוקולוב, שהיה חשוד כסוכן ה עיקרי
של הקג״ב השגרירות.
העיקוב הוביל אותם לפגישה
מחתרתית. סוקולוב קיבל מידי

חוקר פרח

חוקר לוי
״הרבה דרגות מעלי !״
אלמוני תיק, וכעבור שעה קלה
החזיר אותו. אנשי־השרות עצרו
את האלמוני — והוא התגלה לתד המתם
כד״ר ישראל בר, יוע׳ן
ראש־הממשלד, לעניינים צבאיים,
סגן־אלוף בצה״ל והפרשן הצבאי
מס׳ 1של ישראל.
בתיק התגלו תוכניות של שרות״
תעופה צבאיים שנבנו בתורכיה
בידי סולל־בונה.
בר, שהיה מקובל בחוגי הצמרת
של נאט״ו, העביר לסובייטים חומר
רב על הנעשה באירגון זה.
יהודי אדוק. זהו הסיפור ה ידוע.
השבוע, כעבור 20 שנה,
פירסם ניו־יורק טיימס מאמר של
גילויים, שאחד מגיבוריו הוא בר.
לטענת בעל־המאמר, אדווארד
ג׳יי אפשטיין, קיבל השגריר ה אמריקאי
בשווייץ באחד באפריל
1958 מיכתב מידי כותב אלמוני,
שסירב לזהות את עצמו, ושהציע
למסור לאמריקאים חומר סודי רב
על הריגול הסובייטי. האיש הסביר
את סירובו להזדהות בכך שידוע
לו, כי יש מרגלים סובייטים בצמ רת
הסי־איי־אי, סוכנות הביון ה אמריקאית,
ועל כן אינו מוכן
להחשף. הוא רק זיהה את עצמו
בכינוי ״הקנשוצה״ (צלף).
בשנתיים הבאות המציא האל מוני
חומר רב על מרגלים סוביי טיים
ברחבי העולם. בין השאר
חשף, לדברי אפשטיין, את ״קולונל
ישראל בר, היסטוריון צבאי
ישראלי, שדייה, למעשה, אוסטרי
שהיגר לישראל 20 שבה לפני כן,
שהתיימר להיות יהודי אדוק וש הצליח
לרכוש את אמונו של ראש-
הממשלה דויד בן־גוריון ומנהיגים
ישראליים אחרים.״
זהו כמובן תיאור שטותי — בר
לא היד. אדוק, אלא בעל השקפה
מארכסיסטית קיצונית. הוא היד.
יהודי אוסטרי, כפי שהתיימר לה יות,
אף כי פרטים רבים אחרים
בביוגראפיה שלו התגלו ככוזבים.
כנו שד הצאר. לדברי אפ שטיין,
ערק האלמוני ב־ 1960ל־ארצות־הברית
והזדהה בשם מיכ אל
גולנצבסקי סגן ראש־אמ״ן ה פולני.
אך בזד. לא נגמר הסיפור.
בסופו של דבר התיימר האיש לה יות
בנו של הצאר הרוסי האח רון׳
ואף טען, כי אביו, הצאר ני־קוליי
ה־ ,2הצליח בשעתו להימלט
לפולין. בשלב זה ניתק הסי-איי-אי
את היחסים עימו ,״מפני שלא רצה
להיות מעורב בתביעות האיש ל רכושו
של הצאר,״ כפי שאפשטיין
טוען בתמימות.
הסיפור כולו אינו אמין ביותר.
אך האפשרות, כי בר לא התגלה
במיקרה, אלא שהיה בידי שרות־הביטחון
מידע עליו ממקורות-
חוץ, הוא גילוי מעניין.
פיגועים שרשרת של טעויות

אלמלא היה הנישא
טראגי, היה הופק הפיגוע
בדואר כנבעתיים
לבמל השלומיאליות
ההודעה הראשונה אחרי הפיגוע

בסניף הדואר ברחוב הל״ה בגב עתיים
קבעה בפסקנות: מעשה
חבלה. קציני מישטרה בכירים קראו
לציבור להתגייס למישמר*
האזרחי, כשהם לא שוכחים להע לות
על נס את יעילותה של ה־מישטרה,
שהיתה במקום הפיגוע
אחרי שבע דקות מרגע קבלת ה ידיעה.

אחר־כך התברר, שככל ה נראה
לא היתה הפעם ידם של
המחבלים בקטל. צעיר בן 38 מבני־ברק,
שיגר, ככל הנראה, חבילה
ממולכדת ברימון נפץ לאם אשתו
שעימה הוא מסוכסך. עשרות ה
הפעם
היה זה תורו של השופט
דויד בר־אופיר להיות מוטרד בביתו.
איש מישטרה ביקש צו אי סור
פירסום שמו של החשוד וכל
פרט מזהה. השופט כמובן נעתר
לבקשה ואף הגדיל לעשות, הוא
גם הורד, על איסור פירסום הקשר
בין החשוד לבין הקורבן, למרות
שבאותו בוקר הופיעו הצד,יונים
עם הסיפור המלא של הקשר ביניהם.

פרושת
גור
חוקרים טתוסכדים

החוקרים של צבי גור
גזחמיב ביניהב
ער היוקרה

דובר קידר
נבואה נזישטרתית
ערבים, שנעצרו על-ידי המישטרה
ללא אבחנה, שוחררו מבלי שאיש
טרח לבקש מהם סליחה.
אולם נראה כי לשיא השלומיא ליות
הגיעה לישכתו של דובר
מחוז תל־אביב של המישטרה, ה עיתונאי
לשעבד סגן־ניצב שמעיד
קירר. הוא מיהר לפרסם, שעות
אחדות אחרי הפיגוע, ששלושה
אזרחים נהרגו. הכתבים לעניינים
פליליים, המכירים את קידר, יוד עים
שיש לבדוק את המידע המוע בר
מלישכתו.
ואכן, בירור בבתי־חולים העלה
שרק שניים מצאו את מותם: ה אשד,
שקיבלה את החבילה, לינה
מלקין( ,שגם שמה סורס בהודעת
הדובר) וגבר שעמד לידה.
לקראת שעות הערב התברר ש קירר
לא טעה, אלא החליט להס תכן
בנבואה. אחד מהפצועים
קשה, אברהם יוסף, נפטר מפצעיו שוב והודעת המישטרה הפכה
לנכונה.
אד בשעות הלילה של היום הש ני
השבוע, התעורר ספק אם אכן
נכונה הגירסה החדשה של ה־מישטרה.
בכל פעם שהמישטרה
חוששת שמא היא טעתה והיא רוצה
להימנע מלעג ציבורי, היא
פונה לשופט שיוציא צו איסור
פירסום.

חקירת צבי גור היתד, הקירח־יוקרה
של המישטרה. המישטרה
העמידה את כל משאביה לשם טיפול
יעיל בחקירה.
אחדים מטובי החוקרים בארץ
טיפלו בחקירת גור. ימים שלמים
ישבו איתו החוקרים ברוך פרח,
מנחם ברארנשטיין, משה שניצר
ואחרים והצליחו לבסוף לשבור
את כפירתו, ולהוציא ממנו וידוי
מלא. גור הסכים לבסוף לשחזר
את הכל ולקחת את השוטרים לכל
המקומות אותם הזכיר בעדותו.
היו גם חוקרי מישטרד, אחרים
אשר לא חקרו את גור אלא עסקו
בשטחים אחרים, כגון החטיפה ה נוספת
המיוחסת לגור בכפר־שמ־ריהו.
אלד, גילו דברים חשובים
ביותר, שעזרו גם הם להוציא את
האמת לאור. אולם כאשר הגיע
הדבר לפירסום היד, זד, ניצב־מיש־נד,
ארמונד לוי שזכה לכל השבחים
ולאורות הזרקורים.
״הוא אפילו לא טרח לרדת אלינו
ולהגיד, :עשיתם עבודה טובה,
כל הכבוד,׳ המפכ״ל מינה עכשיו
ועדת־חקירה לדון באופן ניהול ה חקירה,
מדוע לא באים אלי 7״
שאל חוקר ותיק של המישטרה,
״יש לי הרבה מה לספר. איך בשטח כאשר הגעתי לתוצאות
מסויים של החקירה ורציתי להמ שיך,
הרחיקו אותי ואמרו לי, זה
מספיק׳.״
כאשר שאל הסניגור אליעזר מל חי
את הקצין פרח אם אפשר לונ$־,
כי לוי היה הארכיטקט של החקי רה
ופרח היה המבצע, ענה לו
העד גי זו שאלה סבוכה, שהתשובה
עליה תהיה ארוכה .״לוי הוא
הרבה דרגות מעלי, הוא יכול
להיכנס בכל שלב של החקירה
ולשאול כל מה שהוא רוצה, זה
מסמכותו, אפילו אם אני מתנגד
או חושב, כי זה לא טוב לחקירה.
הוא הממונה עלי״.
חוקרים אחרים, שהתלוננו על
התערבות כזו מצד הממונים, סיפ רו,
כי נהגו לנעול אח הדלת
במנעול בזמן החקירות, ולא לפ תוח
לאיש. רק, כך הצליחו להת כאשר
גבר
על הפרעות .״רק
פתחתי את הדלת כדי להביא קפה,
הצליח מישהו מהממונים להיכנס
לחדר ולהתערב בחקירה״ סיפר ה חוקר
המתוסכל.
ה עו ל ם הז ה 2249

לוינסקי
ידיר הס וב ו! ת
יושב־־ראש מיפלגת־העבודה, ח ״כ שימעון
פרס, הבטיח לגיזכר הסוכנות, עקיבא
לוינסקי, את תפקיד יושב־ראש הנהלת
הסוכנות־היהודית כמקומו של אריה
דולצ׳ין אחרי הבחירות.

תי צונ ץלך

פרם הבטיח זאת ללוינסקי, איש איחוד הקבוצות־והקיבוצים,
כדי להעביר אותו למחנהו. עד כה סירב
לוינסקי להזדהות עם אחד המחנות היריבים
במיפלגת־העבודה.

?!דירות בין
חקיר החדשה
ב מי שרדהד תו ת
חוקרי מחלקת־ההונאה של תת־ניצב בנימין זיגל
עומדים לחקור פרשה נוספת במישרד־הדתות, שאינה
קשורה לשר־הדתות אהרון אבו־חצירא.
על־פי החשד, העביר פקיד בכיר ביותר לשעבר
במישרד־הדתות לבית־אבות ירושלמי נווה שימחה
ולכולל מהר״ם שי״?! שבירושלים סכומי כסף גדולים,
ותמורת זאת זכה אביו החולה של הפקיד הבכיר,
שנפטר בינתיים, בטיפול בנווה שימחה, בעל נווה
שימחה והכולל הוא הרב אפרים פישל קליין.

קליין קיבל עבור ״נווה שימחה״ 25 אלן?
לירות ממישרד־הדתות להקמת כית־בנסת,
למרות שבמקום קיים כית־בנסת מפואר,
והבולל של קליין קיבל 00צ אלף לירות
כהקצבה מיוחדת ממישרד־הדתות כשנים
78—79 למרות שלומדים בו רק 13
אברכים.

סמר שוקל־ה
תפט רו ת
ידידים של יושב־ראש מועצת־־המנהלים
של ״אל־על״ ,אברהם (״בוטה״) שביט,
מעידים על כך שבימים האחרונים הביע
שביט במה פעמים רצון להתפטר מ״אלי־על״.

ו מי פ לג ת־ העסדה
קרירות רבה השתררה ביחסים בין המיפלגה
הסוציאליסטית האוסטרית, בהנהגת ברונו קרייסקי,
ובץ מיפלגת־העבודה הישראלית. יחסים אלה
התהדקו לאחרונה, והדבר מצא את ביטויו בהזמנת
יצחק רבין לווינה.

אחרי הביקור שמע קרייסקי כי רבץ מפיץ
כישראל כאילו שמע מפי קרייסקי
ש״אש״ף גמור״ ,ושהוא תומך עתה
כאופציה הירדנית. הדבר עורר את רוגזו
של הקאנצלר האוסטרי, הזממשיך לדגול
כדיעה כי לא יתכן שלום כלי הידברות
כין ישראל ואש ״ף.

בגין מסכי ל ת מי ר
בשבוע שעבר נערכו מגעים קדחתניים בין ח״כ
שמואל תמיר לבין ראשי מיפלגות הליכוד, בסופם
הובעה הסכמת ראשי הליכוד להצטרפות תמיר וכמה
מחסידיו לליכוד לקראת הבחירות הבאות.

הכוונה שתמיר יהווה חטיבה נוספת
בליכוד. לבקשותיו של תמיר להצטרף
לליכוד נענו ראש־הממשלה, מנחם בגין,
ומנהיג הליברלים יצחק מועדי.
תמיר יצטרף לליכוד רק סמוד ביותר למועד
הגשת רשימות המועמדים לכנסת הבאה.

מב״רות שיא ל בונ ד ס

השלושה בחשבון הבנק שלהם, העומד היוס
על 18 מיליוני לירות.

מומחה
ל עי כו ב הליכי ם
ראש־לישכת עורכי־הדין, עורך־הדין אמנון גולדנברג,
מתמחה לאחרונה בבקשות עיכוב הליכים מהיועץ־
המישפטי־לממשלה, למרות שגולדנברג אינו עוסק
בדרך־כלל בתיקים פליליים.

כעיקכות פנייתו של גולדנברג ליועץ
המישפטי־לממשלה, הפרופסור יצחק זמיר,
ניתן עיכוב הליכים תמוה לעורך־הדין
שימעון מיזרחי (״העולם הזה״ .)2245
עתה נודע כי גולרנכרג הגיש כקשה בזו
גם כשמו של הקבלן אברהם רובינשטיין,
החשוד כפרשת״שוחד.

*ויחווא ב כי ר
לחבוקר טוב״
עיתונאי כביר של אחד הצהרונים, הידוע
כשל קירבתו לשר־החקלאות, אריק שרון,
עומד להצטרף לצוות־השידורים של תחנת
הטלוויזיה הלימודית־צכאית ״בוקר טוב
ישראל״.

ש חל עורר
בהלח ־ ש ווא
יושב־ראש סיעת המערך בכנסת, ח״כ משה שחל,
השתתף בשבוע שעבר במשלחת הכנסת למזרח־גרמניה.
עוד לפני תום הביקור החליט שחל להפסיק
אותו. לשחל היו פגישות עסקים במסגרת מישרד
עורכי־הדין שלו. הוא סיפר לייתר חברי המשלחת
שהוא נקרא לארץ להתייעצויות חשובות אצל
יושב־ראש מיפלגתו, ח״כ שימעון פרס, ופרש
מהמשלחת.

סיפורו של שחל הודלף לעיתונאים, שניסו
לגלות על מה ההתייעצויות החשוכות.
רק אחרי שהתברר שפרס לא ידע בלל
על ההתייעצויות שלו ושל שחל, נרגעו
העיתונאים.

בשיחות פרטיות הביע שביט את אכזבתו מיהם
העיתונות והממשלה לנסיונותיו להבריא את אל־על,
וטען שהוא עומד על סף התפטרות.

למרות התחזיות הקודרות, נראה, שהשנה
תגענה מכירות מיפעל איגרות מילווה
הפיתוח — הבונדס, לסכום שיא של
חמישה מיליארד דולר.

מחיית ל א קי בלה

מועצת־המנהלים של הבונדס מתכוונת לבחור את
סגן־נשיא הבונדס, יצחק (״איז׳ו״) רגר, לנשיא, כאות
הערכה על הישגיו במכירת האיגרות.

ה צנזור ה
וידה מי שפט

חקיר ה ב שג רי ר 1ת

הידיעה שהופיעה בשבוע שעבר במעריב, על דרישתו
של הרמטכ״ל לפרישת האלוף אברהם (״אברשה״)
טמיר מצה״ל, נפסלה על־ידי הצנזורה הצבאית.

ה ״ מבוא ״

המוסדות העליונים של פת״ח קיבלו החלטה
רישמית, הקובעת כי מעולם לא נתקבל
המיסמך המדבר על חיסול ישראל, שהופץ
כעולם כאילו היה ״מבוא״ להחלטות
הוועידה של התנועה, שנערכה כסוף
מאי כדמשק.
לפני כמה שבועות, הזמין יאסר עראפאת במיוחד
עיתונאי בכיר מפאריס כדי להכחיש באוזניו כאילו
נתקבל אותו ״מבוא״ .לדברי עראפאת, היתד, זאת רק
הצעת־החלטה מטעם קבוצה קיצונית, שנקברה בוועדה.
בינתיים משתמשת ההסברה הישראלית ביד רחבה
ב״מיסמך״ זה בעולם ובארץ׳ כהוכחה לכוונות־הזדון
של אש״ף.

התמרמ רו ת
כקרב קצינים כבירים כצה״ל שוררת
התמרמרות רכה על הצהרותיו האחרונות
של ראש־הממשלה ושר־הכיטחון, מנחם
בגין, בנגד הראיונות שהעניקו הקצינים
לעיתוני החג.
הקצינים טוענים שבגין אישר את כל הראיונות
לפני שהם נערכו. הנוהג בצה״ל הוא ששר״הביטחון
מאשר כל ראיון עיתונאי של קצין בכיר.

מיספר קצינים ביקרו אצל שר־הביטחון
לשעבר, עזר וייצמן, והביעו כפניו את
התמרמרותם. כן כועסים הקצינים על כך
שהרמטכ״ל, רב־אלוף רפאל(״רפול״) איתן,
לא נתן להם גיבוי אחרי הנזיפות ששיגר
לעברם בגין.
גורמים חוקרים לשניים רחמים

בכירים בשגרירות ארצות־הבדית בתל־אביב
עתה כיצד הוענקו אשרות־כניסה מיוחדות
המוגדרים כראשי הפשע המאורגן בישראל,
אהרוני וטוביה אושרי.

השגרירות הופתעה כשהתברר לה ששניים
אלה, החשודים עתה כפרשת רצח עמוס
אוריון ועזר נ^הן, נושאים בדרכונם אשרות
כניסה לאמריקה לבל החיים, המאפשרות
להם כניסה חופשית לארצות־הברית.
אשרות כאלה ,,ן נדירות כיותר.

ה ד מו ק ר טי ם מערערים
במיכתב שהגיע השבוע ללשכת יושב־ראש־הכנסת,
יצחק ברמן, מערערת המיפלגה הדמקורטית
על החלטת ועדת־הכנסת להכיר בשלושת פורשי
מיפלגה זו, ח״כ שלמה אליהו, שפיק אסאד
ועקיבא נוף כבסיעה.

כמיכתב, החתום על־ידי ח״ב שמואל
תמיר, נטען, שאחרון הפורשים, עקיבא
נוף. ניסח את מיבתבו ליושב־ראש־הכנסת
תוך ציון המילה ״פרישה״ מ! ,דמוקרטים,
ולכן אין להכיר כשלושת חברי הכנסת
כמסיעה.
תמיר חושש שמא כעיקכות ההכרה בהם
כסיעה, יצטרכו הדמוקרטים להתחלק עם

״מעריב״ פנה להית־הדץ המיוחד לצנזורה
ועירער על ההחלטה. ככית־הדין ישבו
הפרופסור יהושע רוטנשטרייך, העיתונאי
מארק גפן וסגן ראש־אכ״א.
כית־הדין קבע שהחלטת הצנזורה
היתה כלתי־מוצדקת ואישר את פירסום
הידיעה.

אולפן פר טי
ד ע דו הפאר
גלי־צה״ל הקימו בבית־החייל בתל־אביב אולפן
מיוחד, שבו תשתמש רק השדרית עדנה פאר,
שהושאלה לאחרונה לגלי־צוו״ל.

פאר מסרבת לראיין באולפנים המיושנים
של התחנה־הצכאית ודרשה הקמת אולפן
מיוחד.

דרוש:

צדם מערפת
במערכת ״העולם הזה״ התפנ ת ה מישרה
של צלם־מערכת.
צל ם /צל מ ת המעוניין מוזמן לפנות למערכת,
טלפון מ ס׳ 232262־.03

טנקים ידמ׳ז פ ם -מילחמת בזק 1הפנה למיל חמה
>> ין מנוס מן המסקנה: כוח מסתורי, כנראה מן החלל החיצון, אולי יצורים
י ממאדים, הם שהפציצו בשבוע שעבר את הכור הגרעיני הנבנה בבגדאד.

על כל פנים: שום גורם אחר לא הודה באחריותו למעשה.

האיראנים מתעקשים לטעון שידם לא היתה במיבצע, אף שהם מתפארים בכל שאר
ההפצצות שהיו בעיראק. וזאת למרות שראש אמ״ן הישראלי, האלוף יהושע שגיא,
הביע כמה ימים לפני כן בטלוויזיה הישראלית את תמיהתו על כך שהאיראנים אינם
פוגעים בכור.

אכל אין זאת התעלומה היחידה הברוכה כמילחמה מוזרה זו. היא
כולה רצופה תעלומות ותמיהות.

ביליתי השבוע כמה ימים באירופה, בשיחות עם מומחים ערביים ואירופיים לענייני
עיראק. לא פיענחתי את כל התעלומות. אך אולי יש בכוחי לתרום תרומה כלשהי
לפיזור חלק מן הערפל הסמיך, הפרוש בשעה זו על כל החוגים המדיניים ואמצעי-
התיקשורת בישראל.

#תעחוזה : 1וזיהו סואם חוס״ן?
ראם חוסיין אל־תכריתי.

האיש החזק של עיראק, השליט הבלעדי ויוזם

יי המיבצע.
סליחה — נכשלתי בכתיבת השם. שמו סדאם חוסיין בלבד. שם־המישפחה שלו —
אל־תכריתי — בוטל. בוטל על פי חוק.

כן. כעיראק נחקק לא מככר חוק האוסר כפירוש
כשמות־מישפחה.

את השימוש

מדוע? ליריביו של השליט יש רק הסבר אחד. איו הוא רוצה שיקראו לו בשמו —
אל־תכריתי. אין הוא רוצה גם שיקראו לכל שאר אנשי־המפתח ובעלי־השררה במדינה
בשם־המישפחה שלהם. כי לכולם יש אותו שם־המישפחה: אל־תכריתי.
מה זה אל־תכריתין תכרית היא עיירה בעיראק. כמקובל בחברה הערבית, כמעט
כל בני העיירה שייכים לאותו השבט — השבט של בני־תכרית. בני השבט הזה הש תלטו
על כל המישרות ומוקדי־הכוח בעיראק.
אילו השתמשו בשם־המישפחה שלהם, היתד, תופעה זו בולטת יותר מדי. איך

פותרים את הבעייה? לפי השיטה של ״ביצת קולומבוס״ :פשוט אוסרים בכל המדינה
על כל האזרחים את השימוש בשמות־מישפחה.
זה מצלצל כבדיחה ן זה רציני לגמרי.

איך השתלטו התכריתים על עיראק ז

זהו עניין היסטורי. כדאי לתמצת אותו, כי יש בו הסבר להתפתחות של היום.
בראשית היתד, המהפכה, שהדיחה לפני 22 שנים את המלוכה בעיראק. בראש
המהפכה עמד הגנרל עבד-אל-כרים קאסם.
באותם הימים הגיע רעיון האיחוד הערבי לשיאו. גמאל עבד־אל־נאצר המצרי היה
גיבור האחדות הערבית, ואילו נביאת האיחוד היתה מפלגת אל־בעת( ,״התחייה״)
הערבית. אל־בעת׳ הטיפה לרעיון שכל הערבים מהווים אומה אחת, וצריכים להת אחד
במדינה אחת.
קאסם לא רצה בהשתלטותו של עבד־אל־נאצר על העולם הערבי, ולא כל שכן
על עיראק. ההתחרות ההיסטורית בין קאהיר ובגדאד — שני מרכזי העולם הערבי —
התלקחה בצורה חדשה. הוא החליט לחסל את חסידי־נאצר ואנשי אל-בעת, בעיראק.
לשם כד נעזר במיפלגה החשובה ביותר שהתנגדה לאיחוד הערבי: הקומוניסטים.

וכך, ביוזמת קאסם ובחסות מוסקווה נערכה בעיראק שחיטה המונית•
הקומוניסטים רצחו את הנאצריסטים והכעת׳יסטים בהמוניהם.
תוך כדי כך השניאו את עצמם.

חיש מהר התברר כי שחיטות המוניות הן הספורט הלאומי בעיראק. כי כאשר
הופל מישטרו של קאסם, בא תורם של אנשי אל״בעת /הם ערכו טבח נורא בקומו ניסטים.
איש אינו יודע כמה נרצחו — אך המיספר הגיע לאלפים, ואולי לרבבות.
אנשי אל־בעת׳ לא הסתירו כלל מי עזר להם להגיע לשילטון .״הגענו לממשלה

ברכבת אמריקאית,״ הודה ראש־הממשלה החדשה. איש זה היה ראש אגף־המודיעץ של
הצבא העיראקי, שהיה בעל קשרים אמיצים עם סוכנות־הביון המרכזית של ארצות־הברית
— הסי־איי־אי. מהפכת־הבעת׳ בעיראק היתה פרו־אמריקאית ואנטי־סובייטית.
לאחר מכן היו. כמה תהפוכות בעיראק, וכמה מהדורות של טבח המוני, וצמרת
אל-בעוד הצטמקה מאוד. לבסוף נפל השילטון בידי הקצין הבכיר ביותר של מיפלגת
אל-בעת׳ שנותר בחיים. זה היה הגנרל בכר. הוא היה תכריתי.

מאז נמצאים התכריתים כשילטון. כקרב השבט הזה דרך כובכו
של עסקן צעיר ושאפתני, סדאם חוסיין אל-תבריתי. הוא הפך האיש
המרכזי למעשה, ולבסון? גם נשיא־המדינה להלכה.
סדאם הוא איש קיצוני, שעסק הרבה בספורט הלאומי. הוא היד, אחראי לליל-
הדמים שבו נתלו בחוצות בגדאד כ־ 300 מאוייביו, ביניהם שמונה יהודים. כאשר קמו
הבגדאדים בבוקר, מצאו את עירם מקושטת במאות הגופות התלויות( .העיתונות היש ראלית
שמה לב רק ליהודים התלויים, אך אלה היו מיעוט קטן בקרב הקורבנות).

אחרי שהגיע לשילטון העליון הרשמי, החליט להלום כאוייב הזר.

#ס עחמה : 2וזזוע הוא עוטה זאוז?

דאם פעל קודם כל מתוך מניע לאומי פשוט. הוא ביקש למחוק את החרפה,
י י שהוא עצמו היה אחראי לה.
לפגי כחמש שנים הגיעו בעיראק מים עד נפש. המרד הכורדי היכה בצבא העיראקי
והתיש אותו. הכורדים נתמכו על־ידי השאה של איראן הסמוכה, שצבאו הגדול,
המצוייד בנשק אמריקאי, איים על עיראק. בשבוע שעבר פיטפט מנחם בגין ואישר •
רשמית דבר שהיה עד כה בגדר סוד גלוי: שישראל תמכה במרד הכורדי והמציאה למוראחר*.

דים
נשק, מדריכים וסיוע

השאה ניצל את הכורדים כאופן ציני ובגד בהם כאשר השיג את
מטרתו. מכיוון שישראל היונה ידידת השאה, היתה שותפה לבגידה. הוא
הפקיר אותם לחסדי העיראקים. תמורת זאת השיג מן העיראקים ויתורים
שהכאיבו להם והשפילו אותם; מסירת שטחים מסויימים כגבול
וחלוקת הריבונות על שאט־אל-ערב.

שאט־אל־ערב הוא שפך הנהרות פרת וחידקל. זהו מעבר-מים גדול, שאורכו כ־200
קילומטרים ורוחבו מגיע עד קילומטר. לפני תכתיב־הכניעה היו כל המים שייכים
לעיראק, וד,אוניות שהגיעו דרכו לנמלים האיראניים היו צריכים לשלם מם לעיראקים.
בהסכם נמסרה לאיראן הריבונות על מחצית הנהר, לאורך החוף האיראני.

סדאם חיכה להזדמנות בדי לחסד הסכם־בפייה זה — דבר המוכיח
מחדש את האמיתה ההיסטורית הנושנה שאין בל ערך להסכם אם הוא
נכפה על צד אחד, שאינו משלים עימו והזומם לסכלו.

אך לא רק הנקמה ממריצה את עיראק, אלא גם הפחד.
מאז יומו הראשון בשילטון, משתדל האיית־אללה חומייני לקומם את השיעים
בעיראק נגד ממשלתם. הוא משתדל גם להמריד את הכורדים העיראקיים — למרות
שהכורדים האיראניים מתנגדים לחומייני ותובעים אוטונומיה* .״
שינאת חומייני לעיראקים בכלל ולסדאם חוסיין בפרט נובעת מסיבות אישיות.
במשך שנים רבות ישב חומייני הגולה בעיראק. כאשר התחיל להיות מסוכן לשאה,
תבע זה מעיראק. לגרש את תומייני. סדאם נאלץ להעתר לדרישה האולטימטיבית,
וחומייני גלה לצרפת. הוא לא שכח את המעשה.
* בראשית שנות ה־60׳ יסדתי, יחד עם חביב שימעוני, נתן ילין־מור ואחרים, את
״הוועד הישראלי למען כורדיסתאן חופשית״ .נפגשתי עם אחד ממנהיגי המרד בפאריס.
הוועד הפסיק את פעולתו כאשר ממשלת ישראל קיבלה את דעתנו ופעלה על
פיה — בחשאי.
*• ארץ כורדיסתאן מחולקת בין עיראק, איראן ותורכיה. כל החלקים האלה תובעים
אוטונומיה וחולמים על איחוד ועצמאות.

עיראק היא פגיעה ביותר לחתירה מבפנים. כמחצית אוכלוסייתה היא שיעית, בת
אמונתו של חומייני. שאר ה*ס/ס 50 הם סונים, אי ס/ס 20 מהם הם כורדים, ולא ערבים.
הסונים הערביים מהווים רק ן־/ס 30 באוכלוסיית עיראק. לכן חושש סדאם, שגם הוא
ערבי סוני, גם מפני התקוממות שיעית וגם מפני מרד כורדי.

שבירת שילטונו של חומייני וחיסול המהפכה השיעית באיראן
מהווים, על כן, מטרותקמילחמה חשובות של סדאם.

סיבר, נוספת קשורה בקמפ-דייוויד. גירוש מצריים ממישפחת העמים הערביים,
בעקבות חתימת השלום הנפרד עם ישראל, יצר חלל ריק. סעודיה, על כל עושרה,
לא יכלה למלא חלל זה. יומרותיו של מועמד קד׳אפי הן מגוחכות. אלג׳יריה עסוקה
בענייניה שלה.
החלל הריק קרא למתחרה ההיסטורית של קאהיר: בגדאד. סדאם חוסיין השאפתני

אך יש סיבה השובה עוד יותר, הנוגעת לישראל — ושישראל התעלמה ממנה.

מזה במה שנים פועל סדאם חוסיין כהתמדה להחזרת עיראק לזרם
המרכזי של העולם הערבי, תוך נטישת הקו הרדיקלי.

בזהירות ובאיטיות, אימצה עיראק לעצמה עמדות מתונות, אחראיות ושקולות.
היא התרחקה מברית־המועצות, והתקרבה למחנה המערבי. בשטח הכלכלי היא הש־תלבה
יותר ויותר במערב.

כאותה שעה נטשה את הקו המילחמתי הקיצוני, והצטרפה לקונסנזוס
הערבי המתגבש, לטובת הסדר־שלום עם ישראל.
הדבר בא לידי גילוי בוועידת־בגדאד, לפני שנתיים.

התעמולה של ממשלתייישדאל תיארה את החלטות הוועידה כניצחון
הזית־הפירוב. האמת היתה הפוכה: בוועידת־כגדאד החליט העולם

הסיפור שמאחרי הקלעים של מילחמת עיואק־איראן -כפי ששוחזר
על־ידי אורי אבנר׳ על פי מידע של מומחים ערביים ואחרים
החליט ליטול לידיו את מנהיגות העולם הערבי. לשם כך כינס את ועידת־בגדאד,
שליכדה את העולם הערבי נגד יוזמת אנוור אל־סאדאת, בתקופה שביו קמפ-דייוויד
וחתימת חוזה־השלום.

ניצחון מהיר ומזהיר כמילחמה היה מנחיל לסדאם את היוקרה
הדרושה כדי לממש את תביעתו למנהיגות כל ערכית.

> תעלומה : 3מרוע תוזזנים נו העובים?
^ לכד מצריים,

שנשארה לגמרי בחוץ, התלכד העולם הערבי כולו סביב עיראק

״ * במילחמה זו.
לכאורה, זוהי התעלומה הגדולה ביותר. עיראק ידועה כמדינה רדיקלית, קיצונית,
מהפכנית, חילונית. אם כן, כיצד היא זוכה בתמיכת סעודיה האדוקה, המתונה והרי־אקציונית
ז מדוע תומך בה המלך חוסיין, אשר דודו ובן־דודו נרצחו בידי אנשי אל־בעת׳
העיראקיים כאשר חיסלו את המלוכה ההאשמיתי מדוע תומך בו חסן, מלך מארוקו,
שהוא שליט דתי ואנטי־רדיקלי?
זהו גילוי מעניין של אחדות ערבית, המתעוררת מדי פעם כאשר מאיימת סכנה
על מדינה ערבית כלשהי. זוהי אותה סולידריות ערבית עמוקה, שורשית, הפועמת בלב
ההמונים, שאינה מאפשרת לשום מישטר ערבי לנטוש בגלוי את העניין הפלסטיני.

כל הערכים בטוחים כי לעיראק נעשה עוול משפיל, כאשר כפה
השאה עליה את והסכם־הוויתורים. כל הערבים רוצים למחוק את החרפה.
שאיפה יסודית זו גוברת על שיקולים של אינטרסים.

אפילו סוריה נאלצה להצטרף לקונסנזוס זה. השינאה בין סוריה ועיראק היא
שם־דבר, כי בשתיהן שולטים פלגים שונים של אותה המיפלגה — מיפלגת אל־בעת/
(בכל הגבולות של שתי מדינות אלה מוצבים שלטים :״תנועת אל-בעת׳ מתנגדת
לגבולות בין ערבים.״ ליד גבולות אלה עומדים חיילים חמושים, כדי למנוע כניסה
ויציאה. ערבים אינם זקוקים לאשרות־בניסה לעיראק ולסוריה, אך — כפי שהעיר בחיוך
פלסטיני מר־נפש ,״הם זקוקים לאשרות־יציאה.״)
ההבדל בין המישטר הסורי והמישטר העיראקי דומה, במקצת, להבדיל בין סטאלין
וטרוצקי בשעתו. חאפז אל־אסד דוגל במהפכה כל־ערבית, כדי להקים את המדינה
הערבית המאוחדת. סדאם חוסיין דוגל בביסוס מהפכת אל־בעת׳ במדינה אחת —
עיראק — כדי שזו תהיה די. חזקה כדי לחולל את המהפכה הכל־ערבית. אך זוהי
התיאוריה בלבד.
עתה תומכת סוריה במילחמה העיראקית, אף שהיא חשודה בקיום מגעים חשאיים
עם האיראניים. אין הס יכולים להתנגד בגלוי לסולידריות הכל־ערבית עם עיראק.
סיבה נוספת לסולידריות זו: כל הערבים חוששים מפני התפשטות הקנאות
הדתית של האיית־אללה רוח־אללה חומייני, ושמחים על נכונות עיראק לבלמה.

הערכי כפעם הראשונה לחתור לשלום צודק וברי־קיימא, תוך התנגדות
להסבם־הנפרד כין מצריים וישראל. מנוסח ההחלטות השתמע בבירור
שהעולם הערבי מוכן להכיר בישראל כגבול ה־ 4ביוני .* 1907
בשעתו נראו ההחלטות המתונות כפרי ההשפעה הסעודית, בתמיכת יאסר עראפאת.
אך במהרה התגלה כי סדאם חוסיין היה אחד מאדריכלי הקו החדש.
הדבר השפיע גם על היחסים בין בגדאד ובין הזרם המרכזי המתון השולט באש״ף.
אחרי תקופה ארוכה של התנכלויות, שבה תקפו סוכנים עיראקיים את אנשי־אש״ף
המתונים (ואף רצחו את סעיד חמאמי, איש אש״ף שניהל עימי מגעים מאז ,)1974
הסתדרו העיראקים עם עראפאת. אירגון־הפידאיון שהוקם על־ידי עיראק, חזית־השיחרור
הערבית, הפך גורם מתון באש״ף, לצד פת״ח. אבו־נידאל, מי שהיה שליח
פת״ח בבגדאד, שבגד בעראפאת ושנדון למוות על-ידי פת״ח (בין השאר בגלל רצח
חמאמי) ,נשלה על־ידי העיראקים לארגן טרור בדרום־איראן. מישרדי שני האירגונים
הפלסטינים הקיצוניים — החזית העממית והחזית הדמוקרטית — נסגרו בבגדאד בפקו דת
השילטונות.
כל זה העיד על הקו החדש של סדאם חוסיין.

מניעיו: שאיפתו •למנהיגות בעודם הערכי, העוכר עתה כולו ירו
מתון; כוונתו להתקרב דארה״ב; רצונו להתרכז כשיקום עיראק.
עיראק היא המדינה היחידה בעולם הערבי — ואולי בעולם השלישי כולו —
המשקיעה את הכנסות־הנפט שלה בבניית תשתית בריאה לכלכלה הלאומית. אין היא
שוגה בהזיות גראנדיוזיות, כמו הישאה המנוח, ואין היא מעבירה את ההכנסות לכיסיו
של מעמד קטן של מתעשרים. הישגים אלה עוררו כבוד ברחבי העולם הערבי. בעיני
העולם הערבי נראית עיראק באור אחר לגמרי מאשר בעיני ישראל.

עיראק היא ביום חכרה מכובדת כעולם הערכי.

• תעלומה : 4היכן האמריקאים?

למסווה !״
(המשך בעמוד )44
* אחרי שמנחם בגין הכריז בכנסת כי בבגדאד הוחלט להשמיד את ישראל,
תבעתי ממנו, בשאילתא, להביא לכנסת את האסמכתא לכך. תחת זאת שלח את סגנו,
יורם ארידור, שהביא לכנסת כמה מליצות ריקות, אך לא היה מסוגל להביא אף פסו?!
אחד מהחלטות הוועידה להוכחת טענתו.

האיש * שיו: סדאם חוס*י ,1תשריט העיראקי, מגיו ס איראנ״ם המרקים..מיג׳ 1עיראקי

דן שומוון אומר את מה שהוא חושב

שהתיז

.. .י ין1נע 11 ויי**!

האלוף דן שומרון
לוף פיקוד הדרום, האלוף דן שומר
ו רון, אוהב את קיבוץ אשדוודיעקב
שבו נולד לפני 43 שנה. הוא מרבה, ככל
שעיסוקיו הצבאיים מאפשרים לו, לבקר
במשק. אחיו, שאול, הוא מזכיר אשדות־יעקב,
אביו, זוסיה, הוא אחד המייסדים.
אולם מאז חתימת הסכם השלום עם מצ ריים,
כרוכים ביקוריו של שומרון בקיבוץ
בוויכוחים סוערים עם האב, שומרון הוא
תומך נלהב של הסכם־השלום ומאמין ב סיכויי
השלום, ואילו האב מקורב בדעו תיו
לגוש־אמונים. הוויכוחים בין השניים,
למרות שהם נערכים ברוח טובח, נשמעים
לעיתים מקצה המשק ועד קצהו.
בשבוע שעבר נשמעו צעקות מסוג אחר,
צעקות אילמות, הפעם בין האלוף דן שומרון
לבין הרמטכ״ל רב־אלוף רפאל
(״רפול״) איתן. הרמטכ״ל ושר־ד,ביטחון
אישרו לכתב הצבאי של הארץ, זאב שיף,
לראיין את ׳שומרון. יאקש לא אמר לשומרון
מה לומר לשיף. כל מי שהכיר את
׳שומרון ידע שהוא יגיד את מה שהוא
חושב, ואת מה שהוא חושב יודעת כיל
הקצונה הבכירה בצד,״ל. לכן התפלא שומ רון
כשקמה הסערה הציבורית.
הנושא הבוער ביותר בצבא היום הוא
נושא מיפקדת כוחות השדה (המפכ״ש).
המילחמה בין תומכי הקמת מייפקדה זו,
בראשם עומד האלוף ישראל (״טליק״) טל,
לבין מתנגדי המפכ״ש, בראשם עומד ה־

ידידות אנטבה

בעיקבות מיבצע־אנטבה נקשרה ידידות בין שומרון
לבין שימעון פרס. פרם חייב לדן שומרון את תמיכתו
נגד יצחק רבין, ואם שימעון פרס ייבחר, ימנה אותו לרמטכ״ל.

בו במאבק

רמטכ״ל, חרגה כבד מזמן מוויכוח ענייני
בצד,״ל. שיקולים אישיים של קידום קצינים
בכירים לאור הקמת המפכ״ש או אי
הקמתו שולטים בכיפה.
עד הראיון עם דן שומרון הקפידה ה־צנזורה־ד,צבאית
למנוע כל פירסום לגבי
דעותיהם ׳ונימוקיהם ׳של הקצינים הבכי רים
על המיפקדה שעדיין לא קמה. דן
שומרון אמר בגלוי :״יש להקים את
המפכ״ש,״ וקרא בכן תגר על הרמטכ״ל.
אולם שומרון לא הסתפק בכך. הוא תקף
את המטר־-,הכללי ואת מדיניות צה״ל בנושאים
שונים. לטענת שומרון המטכ״ל
מנופח׳ מדעיות הקצאת הכספים לצרכי
ביטחון אינה נכונה ׳וימיספר משרתי הקבע
גדל יחד עם הביזבוז המישתולל. ואם לא
די בכל אלה, שלח שומרון עקיצה אישית
לכיוון הרמטכ״ל באומרו ש״לאסוף תרמי לים
אין פירושו חיסכון.״ אחד הדברים
שבהם התפרסם הרמטכ״ל הוא השיגעון
הפרטי שלו לאסוף תרמילים ריקים המתגוללים
בשדות האימונים ובמחנות.
כאלוף הפיקוד, דן שומרון הוא אחד
המועמדים להיות הרמטכ״ל הבא של
צה״ל. הראיון עימו הוא קריאת־תגר
גדולה מדי כנגד המימסד ד,צד,״לי, ובמבט
שיטחי נראה כאילו שהוא אינו משרת את
שאיפת הרמטכ״לות שלו. אולם, מי שמכיר
את המערך המורכב של החוטים ״ד,דקים
בין צמרת צד,״ל לגורמים הפוליטיים,

יודע שדבריו של שומרון לא היו בגדר
פליטת-פה או ירייה מהמותן.
כמה מידידיו של שומרון טוענים שליבו
של הרמטכ״ל כבד על שומרון מאז טיב־צע־אנטבה
.״עד מיבצע־אנטבח, המיבצע
המרתק וד,דמיוני ביותר של צד,״ל היה
מיבצע פיצוץ המטוסים בנמל־ד,תעופה של
ביירות. סביב מפקד המיבצע, רפול, נוצרו
׳אגדות רבות *.מאז מיבצע-אנטבה כבש
שומרון את הדימיון וגזל את התהילה, מ־רפול.״
תומכי הפול טוענים ושמי שמייחס
לו חשבונות כאלה עושה עוול לרמטב״׳ל.

החוב
של פרס
>> ין טפלן שמיבצע-יונתן משפיע עד
י היום על המשך דרכו של שומרון. מל בד
התהילה העולמית שבה זכה בעיקבות
מיבציע זה, שתוכנן ובוצע על-־ידו, רכש
לו שומרון שורה של מעריצים וחזית
של יריבים, שמאבק הכוחות ביניהם עוד
ישפיע על המשך דרכו בצה״ל.
כמו רבים אחרים, משוכנע ׳שומרון, שאת
הממשלה הבאה ירכיב ח״כ שימעיון פרס.
בין אם פרס יהיה רק ראש־׳ממשלד, או
גם שר־ביטחון, תהיה השפעתו מכרעת
לגבי מינוי הרמטכ״ל הבא. בין פרס לבין
דן שומרון מערכת יחסים אישיים שהתפתחה
מאז מיבצע-אנטביה, עת פרם כיהן
כשר־הביטחון.
אחרי המיבצע התחולל קרב, שהדיו
נשמעים לעיתים עד היום, בין פרם לבין
מי שהיד. ,אז ראש־הממשלח, יצחק רביו.
כל אחד מהשניים טען לבתר ההצלחה ו ליוזמה
המיבצע.
גם אז לבש שומרון מדיק והיה מנוע
* אחת האגדות, שהוכחשה בינתייס על־ידי
ופול, וזיתה שהוא נכנס לקפיטריה של
נמל־התעופה של בירות מיד עס תום הפעולה,
הזמין קפה ושילם למוכר הנפחד
בלירה ישראלית.־

עם הרמטכירס

מלנקוט עמדה ציבורית לגבי הקרב פרם
רביו. אולם, שלא לפירסום, תמך ׳שומ רון ׳לאורך כל הדרך בפרס. פרס חייב
לשומרון את תמיכתו בו אז. ויש הטוענים
שאם יהיה על פרם להחליט מי משלושת
אלופי הפיקודים ,׳שומרון, אביגדור (״יא-
גוש״) בן־צל ומשה (״מויישה וחצי״) לוי
יהיה הרמטכ״ל הבא, הוא יבכר את ׳שומ רון
.׳לשומרון יש גם תמיכה פוליטית
בגלל העובדה שהרמטכ״ל לשעבר ואחד
מידידיו הקרובים, מרדכי (״מוטה״) גיור,
הוא כיום נאמן פרס**.
את הקאריירה הצבאית שלו החל
דן שומרון בשנת 1956 כשהתנדב לצנח נים.
הוא הספיק להשתתף בכמה פעולות-
תגמול של יערב מיבצע-קדש זבמיבצע עצ מי•
עלייתו בסולם הדרגות היתד, מהירה,
ושימעיו ישל ״הקצין היפה,״ הגיע לכל
היחידות בצה״ל.
מילחמת־ששת-הימים תפסה אותו ב־פו״ם.
כשרק החלו ניצני המתיחות, הפך
שומרון לעריק ספו״ם. הוא היד, מפקד כוח
סיור באוגדת טל והיה הראשון שהגיע,
ביום הרביעי למילחמה, ילצפון תעלת-
סוויס.
במילחסת־ההתשה והמירדפים היה שומריו
מג״ד צנחנים בביקעת־הירדן ובגיזרת
תעלת־סוויס. אז כינו אותו פיקודיו ״הגרמ ני
״.בשקט, כשאין איש !ששמע אותו אי-
פעם מרים את קולו, הוא יהיה מפקד נוק שה
המטיל מוראו על חייליו.
אך לא רק על הנמוכים ממנו בדרגה.
באותה תקופה הסעירה את הארץ פרשת
המיסעדן אלי רונן, שנתפס בהברחה על
גשרי הירדן. רונן זכה לגיבוי ולעזרת
מהאלוף אברהם (״אברשה״) טמיר, שאף
ניסה להפעיל את השפעתו כדי לחלץ את
רונן כשזה נתפס. שומרון, שהיה אז מפקד
** למיתת הידידות בין השניים תקף
מוטה, אחד מראשי מתנגדי תוכנית ה־מפכ״יש,
את שומרון על הראיון שהעניק
להארץ.

שומרון מקבל את דרגות האלוף שלו מהרמטכ״ל
דאז וידידו, מוטה גור, וממי שהיה אז אלוף פיקוד
הצפון, רפאל (״רפול״) איתן. היום יוצא דן שומרון חוצץ נגד מדיניותו של רפול.

ומרגיז את הומטנ״ל
הביקעה, בלם את כל ניסיונות הטישטוש
של הצמד טמיר — רונן.
מילחמת יום־הכיפורים תפסה את שומ רון
כשהוא מפקד חטיבת שירמן סדירה
שנטלה חלק מכריע בקרבות הבלימה בחזית
הדרום. החטיבה של שומרון לחמה
ממערב לתעלה והשלימה את כיתור הארמייה
המצרית השלישית באזור נמל־עדבייח.
שומרון היה הלוחם הישראלי ש הגיע
במילחמה זו למרחק הקצר ביותר
מהבירה המצרית, קאהיר.
אחרי המילחמה התגלה אופייו העקשן
של שומרון. הוא נחשב לקצין שקט ומסו גר,
ממלא-פקודות ללא ערעור. כמו לגבי
רבים אחרים, היתה לגביו המילחמה מהפך
נפשי עמוק. כשהסתיימה המילחמה היה
שומרון מחריפי המבקרים הפנימיים של
צה״ל. מספרת על כך מי שהיתה אז אשתו,
מירי :״דני חזר מהמילחמה, כמו רבים
אחרים, די שבור. יותר אולי ממה שראה
בקרב האוכלוסייה האזרחית. הוא נשבר
מהישראלי המכוער שהתגלה במילחמה זו.״
הצלחתו במילחמת יום־הכיפורים הביאה
למינוי הבא שלו, קצין צנחנים וחי״ר ראשי.
מי שהחל את דרכו כטירון צנחנים,
עלה בסולם הדרגות, עבר הסבה לשיריון
והפך להיות החיל מיספר אחד של הצנח נים.
באותה
תקופה התגלה שומרון שוב כ לוחם
נוקשה על דעותיו. היה זה כששר-
הביטחון, שימעלו פרס, העניק דרגת !תת־אלוף
למזכירו הצבאי אריה בראון. המינוי
של בראון, שכונה אז בצה״ל ״הלבלר״,
עורר תסיסה בקרב הקצונה הבכירה. פרס
ערך מסע יחסי ציבור אישי אצל כל אחד
מחברי המטה־הכללי שבסופו נותרו רק
שני מתנגדים לגנרל-הלבלר: הרמטכ״ל
דאז מוטה גור ודן שומרון.
ה־ 4ביולי 1976 היה יומו הגדול של
שומרון. הוא פיקד על מיבצע-אנטבה.
עיתונות העולם תיארה את דן שומ רון
כ״הגיבור הסכסי״ .האמת היא ש-
לשומרון יש הצלחה רבה אצל נשים, ולולא
היה כל כך מסוגר וביישן היה
הופך לנער שעשועים מצליח, כדוגמת
קצינים אחרים, בעלי הילה עמומה משלו.
חיזוריו אחרי מירי מעידים יותר מכל
על יחסו לנשים.
מספרת מירי :״הכרתי אותו בקפה ג׳קי
בתל־אביב. הייתי בטוחה שהוא נשוי ולא
רציתי אותו. התחילו 1להגיע אלי למיזשרד
כל מיני סגני אלופים שמסרו לי שהוא
מתעניין בי. זה היה החיזור שלו. הוא
אף פעם לא פנה אלי באופן ישיר.
״כשנודע לי שהוא רווק, לקחתי את
מיספר הטלפון שלו וצילצלתי אליו. הוא
בא אלי הביתה, ישב ארבע שעות ושתק.
אני היחידה שדיברתי כל הזמן. אני לא
רציתי אותו יותר, אפל בינו לבין אמא
שלי נוצר, קליק.,
~ללמחרת הוא התקשר אלי!מוקדם בערב
והודיע לי שיבוא בחצות. הסתובבנו איזה
שעה ברחוב וכשהוא החזיר אותי הביתה
הוא אמר לי , :טוב, אז אני רוצה להתחתן
איתך.׳ זה היה בדיוק חמש שעות אחרי

במיבצע גן־הירק

עם הגרושה והבת

דן שומרון יחד עם
גרושתו מירי ובתו
ענת. למרות שהם גרושים, ממשיכים דן זמיר י להתראות ולהיראות

שהכרנו, מהן ארבע שעות שהוא שתק.
חשבתי שזו הדרך של הקיבוצניק הזה
להכניס אותי למיטה ואמרתי לו שהוא
לא צריך להתחייב בשביל להכניס אות־למיטה.
אבל הוא אמר לי , :לא. אני באמת
מתכוון ׳למה שאמרתי, אני לא מתכוון
להכניס אותך למיטה.׳ נדהמתי ואמרתי
לו שאני צריכה לחשוב על זה.
״למחרת בבוקר, דקה לפני שמונה,
מצלצל הטלפון. דן שואל אותי :״נו,
מה החלטתי היה לך לילה שלם לחשוב
על זה.״׳ אחרי שלוש שנים התגרשו מירי
ודן. עד היום הם ידידים קרובים, ומירי
מודה :״למרות שאני לא יכולה לחיות
איתו, אני עדיין מאוהבת בו.״
מאז היו לעיתים ידיעות בטורי הרכי לות
בעיתונים על רומנים של גיבור
אנטבה. לעיתים קשרו את שמו עם צעירה
אמריקאית בשם ברברה, ושמועות עקשניות
טענו שהוא מנהל רומן סוער עם
אלמנת־מינכן מימי ויינברג. אולם בהופעותיו
הציפוריות-חברתיות המועטות מופיע
שומרון בלווית גרושתו הנאמנה.
לפני כשנה זכה שומרון שוב לפירסום
בינלאומי, הפעם בהקשר אחר. הוא היה
מפקד הכוח שהיה צריך לפנות את מתיישבי
גן־הירק בנאות־סיני. אחרי ששמע

שומרון הודיע שלא ישתמש בנשק נגד
מתיישבי נאות־סיני, בעת שפיקד על פעולת
הפינוי. בסוף גילה שומרון תושייה ושיכנע את המתיישבים לפנות ללא קרב את גן־הירק.

בציבור. מירי מודה :״למרות שאני לא יכולה לחיות איתו, אני
עדיין מאוהבת בו.״ טורי הרכילות קושרים לעיתים את שומרון,
המחזר־הביישן, עם נשים, ביניהן אלמנת־מינכן, מימי ויינברג.

את טענות המתיישבים וקרא את מפת ה שטח,
רתח שומרון מכעס. לדעתו, אותה
לא הסתיר כלל, הוליך שולל שר־החק-
לאות, אריק שרון, את המתיישבים והב טחותיו,
שהיו חסרות כיסוי, הן שהביאו
להתבצרותם ולקרבות בינם לבין חיילי
צה״ל.
עיתונאים, חיילים ומתיישבים יכלו לש מוע
אותו משוחח בקשר עם שר־הביטחון
עזר וייצמן ומודיע לו שהוא לא מוכן
להשתמש בנשק נגד המתיישבים. שומרון
היה זה שהצליח בסופו של יום ארוך
ומייגע לשכנע את המתיישבים לפנות
את גן־הירק. בסיומו של יום הוא ערך
מיסדר פרידה משותף להם ולחייליו.
דן שומרון נמצא עתה בראש המא בק
נגד מה שהוא מכנה ״המאפייה הצפונית״
במטה־הכללי. הוא מתמרמר על
ההעדפה בקידום קצינים ששירתו בפי-
קוד־צפון יחד עם רפול. נראה כי הקש
ששבר אצלו את גב הגמל בנושא זה היה
מינויים של קצינים בכירים במה״ד.

קצונה הבכירה בצה״ל ל״מאפייה הצפונית״
ו״לכל האחרים.״ סגן הרמטכ״ל וראש
אגם, האלוף יקותיאל (״קותי״) אדם, היה
ראש מטה פיקוד־צפון. יאנוש ואמיר דרורי
הם אנשי צפון מובהקים, קצין־תות־חנים־ראשי,
מיזרחי, היה קצין התותחנים
של פיקוד־הצפון. קצין האספקה הראשי
החדש, תת־אלוף רמי דותן, הוא איש
הצפון. קצידחינוך-ראשי, תת־אלוף אבי
זוהר, היה קצין־הנדסה של פיקוד-הצפון
בעת שרפול היה אלוף הפיקוד.

החלוקה לצפוניים ולייתר המפקדים ב־צה״ל
זהה לחלוטין לתומכי התוכנית
להקמת מיפקדת־כוחות־השדה ולמתנגדיה,
כשהצפוניים הם המתנגדים החריפים י להקמת המפכ״ש.
שומרון חושב שהפיתרון היחיד לתח לואים
שהוא רואה במיבנה הצבא ובתים-
קודו הוא הקמת המפכ״ש. הוא מוכן
להילחם על דעותיו אלה, לצאת למילחמה
נגד ״המאפייה הצפונית״ ולהמשיך להר גיז
את אלה שהוא הרגיז עד כה.

בשיחות פנימיות מחלק שומרון את ה
יוסי
ינאי :

על מיגוש הכדורסל

שומרון הוא חסיד נלהב של ספורט
הכדורסל ובעיתות הפנאי מרבה לשחק
ולהתאמן. חבריו טוענים שעל המיגרש הוא נפתח ופורק את כל הביישנות הידועה שלו.

מעוור מילחם (מימ
טרקטור׳ סט מטודנו היה מזומם הוא הס
את כלתו ואחז־עו
קרוביה לחתונתו1.
לנתע קר ה הא1

בבית־החולים

שוכב החתן מערוף מילחס. בזמן התאונה איבד מערוף
את הכרתו. כדי למנוע ממנו את המשבר הנפשי, בשעה
שהוא פצוע קשה, סיפרו לו כי כלתו והנוסעים האחרים נפצעו באופן קל בלבד.
ך וסעי המכונימ הפרטית המהודרת
^ היו במצב־רוח מרומם. העובדה שבחמשת
המושבים נדחסו 13 נוסעים, לא
העיבה על האווירה. קישוטי הפרחים
וד,שרשרות שהקיפו את גוף המכונית
העידו על מקור ד,שימחה: חתן וכלה היו
בדרך לחתונתם יחד עם קרוביהם. אך
החגיגה שהוכנה עבורם נקטעה עוד בטרם
החלה. בהתנגשות חזיתות עם משאית
נהרגה הכלה יחד עם עוד שבעה מנוסעי
המכונית. החתן ושאר הנוסעים נפצעו
קשה.
אלטף הכלה
עם אחד מאחיה.
הכלה (משמאל) בזמן האבל.

בצהרי היום החמישי בשבוע שעבר
שהתה הכלה, אלטף עודי בת ה־ ,17ב־מבודיופי
בטול־כרם. בשעה 3אחר־הצה-
ריים בא החתן, מערוף מילחם בן ה־,22
.לקחת את בת־זוגתו אל הטכס, שעמד
להיערך בבית־הוריה, בכפר עתיל הסמוך
לטול-כרם. בחגיגה עמדו להשתתף נשים
בלבד, שכן לפי מנהג המוסלמים נערכות
מסיבות־חתונה נפרדות לגברים ולנשים.
החאפלה לגברים נערכה שבועיים לפני

אחיו הבוגר של החתן, שאפיק מילחם,
העמיד לרשות בעל השימחד, את מכונית
המרצדם הפרטית שלו. אחיותיה וחברותיה
של הכלה, שליוו אותה למיספרה, נכנסו
אף הן לתוך מכונית הכלולות. יחד עימן
היו כמה מילדיהן. החתן דחם את כולם
לתוך המרצדס, מבלי להתחשב בתקנות
המגבילות את מיספר הנוסעים. כשיצאה
המכונית לדרך, הבחין האח שאפיק כי
החתן נוהג בפראות. הוא סימן לו בידו

אלטף עודי ראתה את חתנה רל 1יומיים לפני מותה. היא רצתה 1

1ניי \ י * 1י | עקרת־בית ולגדל ילדים, אך מצאה את מותה בדרך לזזתונתה. הו
אירעה בצידה הימני של המכונית, שם יישבה אלטף, בשעה שמסרוף יצא לעקיפה 1
להזהירו, אך מערוף, שיכור משימתה,
לא שם־לב לאזהרה.
על הכביש המוביל מטול-כרם לכפר
עתיל נהג מערוף במהירות מסחררת. הוא
עקף בפזיזות את המכוניות שבדרכו. ה כלה
אלטף ישבה במושב הקידמי, לידו.
מאחור שרו וצהלו האחיות והחברות יחד
עם הילדים. מערוף הושפע מהתרוממות־הרוח
הכללית והגביר עוד יותר את ה מהירות.
האסון
אירע ליד הכפר שוויקי, הנמצא
על הדרך. מערוף עקף מכונית פולקסוואגן

דאבל־קבינה, והמשיך לנסוע בצד השמאלי
הכביש בנסיון לעקוף מכונית אחרת. לפתע ו
מאחרי סיבוב משאית מרצדס בעלת מיספר מרצ
עזה, שנסעה בכיוון הנגדי. היד, כבר מאוחר
שמערוף יוכל לכוון את המכונית חזרה למ
הימני. הוא נהג במקביל למכוניות שעקף. ה!
הצר בעל שני המסלולים לא השאיר לו בז
ברגע האחרון סטה מערוף שמאלה, בנסיון ק
לשוליים הנגדיים. נהג המשאית הבחין בכך[1 ,
לסטות למרכז הכביש כדי לאפשר לו לעבור!.
ההתנגשות היתר, כבר בלתי נמנעת.
כתוצאה מהסטייה שמאלה פגע הצד ד

של חרטום המשאית בצד הימני של
הרטום המכונית. אלטף, שישבה במושב
הקידמי הימני נהרגה בו במקום. למשאית
כמעט לא אירע דבר. מכונית המרצדס,
לעומת זאת, נמחצה כליל. כל נוסעיה
נהרגו או נפצעו קשה. הפגיעה בצד ימין
הצילה את חייו של מערוף, שישב במושב
הנהג, בצד שמאל. בעוד שנשים וילדים
במושב האחורי נהרגו, נותר הוא בחיים.
בכפר עתיל המתינו הכל לבוא החתן
והכלה, מבלי שאיש ידע את סיבת
האיחור. לפני התאונה הגיע למקום או
טובוס
מיוחד מכפר מגוריו של החתן,
אקטבה, השוכן ביציאה מטול-כרם.
קבורה לאור פנסים
ך יאוטוכוס הסיע מוזמנות, שבאו
י י להשתתף בחגיגת הנשים. השעה הל כה
והתאחרה, אך בלעדי החתן והכלה אי
אפשר היה להתחיל. ואז צילצל הטלפון,
(המשך בעמוד )38

נו!ה קוה

מקדם התאונה על הכביש היוצא מטול־כרם. בתרשים
משמאל: המרצדם (ו) עקפה שתי מכוניות בבת אחת
( ,)3 ,4בשעה שהמשאית ( )2באה מולה. בלית ברירה סטתה המרצדס שמאלה, והצד
הימני של חרטומה פגע בצד הימני של חרטום המשאית. למעלה: המרצדם אחרי התאונה.

חזו 11ת הדמים 0 1 0 1
(המשך מסמוד )37
ובשורת איוב פשטה בכפר. מה שאמור
היה להיות שימחת כלולות, הפך אבל
כבד.
בגלל האסון הנורא, שנפל על מיש־פחות
החתן והכלה ביום שבו עמדו לח גוג
את נישואי ילדיהם, הוחלט לקבור
את המתים עוד באותו היום. כך ביקשו
להקל מעט על סבל בני־המישפחות. בשעה
9בלילה, לאור פנסים, הובאו חללי ה תאונה
לקבורה. קולות השימחה של המוז מנים
פינו מקומם לזעקות שבר במסע
ההלוויה.

למקווב, ש ו־ ה דתו ת
ולדדליפי המישטוה

משבר נפשי

מהלו החקירה

ף* או תהן$ת שכב מערוף בבית־החולים
״ שיבא בתל־השומר, יחד עם שאר פצועי
התאונה. כולם במצב קשה, אף שיצאו
מכלל סכנה. מערוף נותח בבטנו ומצבו
השתפר בהרבה. הכרתו חזרה אליו והוא
משוחח עם המבקרים.
י בני-מישפחתו של מערוף עדיין לא גילו
לו מה באמת אירע. בזמן התאונה איבד
מערוף את הכרתו והוא אינו זוכר דבר.
כדי למנוע ממנו משבר נפשי, בשעה
שהוא פצוע קשה, סיפרו לו כי כלתו וכל
הנוסעים האחרים נפצעו באופן קל בלבד.
כאשר יחלים מפצעיו, יאלץ להתמודד עם
האסון הנוראי.
ראש מדור־תאונות במישטרת נפת שכם,
סגן־מפקח יצחק אברמוביץ, מסר כי
חקירת המישטרד, העלתה שהאשם בתאונה
הוא מערוף. לטענת אברמוביץ אין גורם
התאונה קשור בתנאי הדרך או במיכשול
אחר, אלא אך ורק בנהיגתו הפרועה של
מערוף. בשל כך מבקשים בני המישפחד,
״לחסוך״ ממנו לעת עתה את רגשות
האשם.
האסון הכבד ביותר נפל על אביה של
הכלה, חוסיין מוחמד-עלי עודי. נוסף ל-
אלטף הוא שיכל בתאונה בת אחרת
שלו, אמהר בת ה־ .19 מרבית ההרוגים הם
ממישפחת הכלה, מהכפר עתיל. מהחמולה
של החתן בכפר אקטבה נהרגה רק ילדה
אחת בת שלוש.

אללה

ך* שידו־ף כין אלטף למערוף נערך
י • רק לפני חודש. אביה של הכלה,
החתן ואחיו הגדול עובדים שלושתם כ-
טרקטוריסטים. הידידות ביניהם, שהתהד קה
במהלך העבודה, נמשכת כבר חמש
שנים. לאחרונה החליטו אבי הכלה והאח
להשיא את שני הצעירים. ההסכם על כך
נערך לפני שבועיים, בביתו של מערוף,
ואז נערכה גם החאפלה של הגברים.
אלטף ראתה את חתנה המיועד רק יו מיים
לפני מותה. אחרי שהשניים נפגשו
בנוכחות ההורים, נשאלה אלטף, אם היא
מוכנה להינשא למערוף. היא נתנה את
הסכמתה מיד. הזמן שלאחר מכן הוקדש
להכנות לחתונה. אלטף, שעמדה לסיים
השנה את לימודיה בבית־הספר התיכון ב־עתיל,
הלכה אף להפרד מחברותיה לספסל
הלימודים. הללו סיפרו כי היתה מאושרת
מאוד ושמחה בחלקה.
״היא היתה תמיד ילדה שקטה מאוד,״
סיפר אביה של אלטף, חוסיין עודי .״לא
היו לה תוכניות גדולות. היא לא רצתה
להמשיך ללמוד באוניברסיטה ולרכוש
מיקצוע. אלטף העדיפה להיות עקרת־בית
ולגדל ילדים. אבל זה לא היה רצונו של
אללה. אללה חכם — הוא נותן ולוקח.״
לחוסיין עודי היו שתי נשים. אמה של
אלטף מתה לפני שנתיים. עתה נשאר עם
אשתו השנייה ועם חמש הבנים ושלוש
בנות. הוא אינו רוטן ואינו מאשים איש
בתאונה :״שיהיו חייהם של אלה שנהרגו
כפרה להחלמתם של הפצועים.״
את האבל הכבד שירד על כפר עתיל
לא ניתן להסתיר. רבים מגברי הכפר יוש בים
בביתו של חוסיין עודי ומבכים יחד
עימו את הקורבנות. נכבדים מכל כפרי
הסביבה, ואף ממקומות מרוחקים בגדה-
המערבית, באו לנחם את האב השכול.
האסון המחריד, שהתרחש ביום של שים-
חח, זיעזע גם ישראלים רבים מעבר לקו
הירוק.

בה ה־ 4ששת שנמוכה
השבוע בקומה השלישית

חוו ־ ויצב בני מי ןזיגר

ך * ב ־ פקד בצלאל ליבנה, אחד מעוזריו
י של תת־ניצב בנימין זיגל, המתין לשר־הדתות
בפתח מישרדי המטה הארצי בירושלים,
ביום הראשון האחרון בשעה
שלוש אחר הצהריים.
אבו־חצירא, לבוש חליפה בצבע קרם,
ענוב עניבה, היה חיוור ומתוח. הוא ילחץ
את ידו של ליבנה, אחרי שליבנה הציג
את עצמו, ועלה איתו במעלית לקומה ה שלישית
של בניין המטה־הארצי ישר ל חדרו
של ניצב יחזקאל קרתי.
בחדר ישבו קחתי וזיגל, שניהם בבגדים
אזרחיים. קרתי קם לעבר אבו-חצירא,
בירך אותו והושיט לו את ידו לשלום.
זיגיל קם אמנם מהכסא בו ישב, אך לא
התקרב לשר. אבו־חצירא התעלם מהיד
המושטת שיל יקרתי וקבע בכך את האופי
הקשה של החקירה.
הארבעה, יחד עם ליבנה, התיישבו סביב
שולחנו של קריתי. את הדיון פתח דווקא
אבו־חצירא. להפתעתם של קצעי המישט־רה
הוא פתח במיתקפה :״אני רוצה לדעת
אם אני חשוד. עד היום אף אחד לא אמר
לי אם אני חשוד. אם אני חשוד, בבקשה
לומר לי במה אני חשוד, אבל את הכל.
אני רוצה לשים את כל הקלפים על ה שולחן.״
זיגל
לא הגיב. קריתי, הקצין הבכיר ב חדר,
החוויר. הוא כעכע בגרונו ואחר כך
השיב :״זה לא בדיוק חשוד. אני לא
יודע מה ההגדרה, אנחנו רוצים לשאול
אותך שאלות כדי לברר עניינים.״
בחדר השתררה שתיקה. זיגל היה הראשון
ששבר יאותה. כשהוא מגיים את
מלוא החביבות לקולו הוא אמר לאבד
חצירא :״לפני שאנחנו מתחילים בשא לות
אני רוצה לברר משהו בינינו. אתה
אמרת ׳שיעוד לפני שלוש שנים אני נשבע תי
לחסל אותך.״
אבו־חצירא :״אני לא אמרתי דבר כזה.״
זיגל :״אמרת את זה במוקד״.
אבדחצירא :״לא הזכרתי את השם שלך
אפילו פעם אחת במוקד.״
זיגל: אבל כולם הבינו שזה אני. חוץ
מזה אתה אמרת לעיתונאים שהתכוונת
אלי.״
אבו־חצירא :״לאיזה עיתונאים אמרתי
את זה?״
זיגל :״אמרת את זה לעקיבא אלדר מ הארץ.״
אבו־חצירא
:״אני לא ראיתי אף פעם

את עקיבא אלדר.״
זיגל :״אז אתה לא חושב שאני נשבעתי
לחסל אותך?״
אבו־חצירא :״אני אומר שלא אמרתי
לאף אחד שזה אתה.״
זיגל :״אז אתה חושב שזה אני או
לא אני?״
אבו־חצירא :״אתה יודע אם אמרת את
זה או לא אמרת את זה.״
כאן !נכנס קרתי לשיחה והפסיק אותה.
״זה לא קשור בכלל לחקירה.״
אבו־חצירא :״אבל אם כבר מדברים, אז
גם לי יש מה להגיד.״ הוא שלף מתיק
הג׳יימס בונד שלו תיק נייר שבו היו
מיתוייקים בל קיטעי־העייתונות שהופיעו
על הפרשה .״אולי אתם יכולים לומר לי
מי הדליף את כל הדברים האלה, השטו יות
האלה לעיתונים?״ הוא שאל בהתבוננו
בזיגל.
זיגל :״אני לא מכיר עיתונאים.״
קרתי אמר שהוא ירוצה לפתוח בעניין
עדותו של ישראל גוטליב נגד השר. אבו־הצירא
היה מוכן לשמוע את עדותו של
גוטליב, אך קציני המי׳שטרה נמנעו מ לקרוא
לו אותה. זיגל קרא לו פסוקים
נבחרים מעדותו של יועצו של השר, משה
גבאי, הנמצא עתה ׳במעצר. גבאי התבקש
להשיב על טענת גוטליב כאילו גיוטליב
העביר לו 600 אלף לירות, שהן חלק מ הקצבות
פיקטיביות או מוגדלות שבאו מ־מישרד
הדתות לישיבות, כוללים ומוסדות
דתיים, כדי שגבאי יתן אותם לאבו־חצירא.
לדעת זיגל אפשר היה למצוא בעדותו
של גבאי כמה רמזים לכך שיש דבר
ימיה בטענותיו שיל גיוטליב, למרות שגבאי
הכחיש מכל וכל את סיפוריו של גויטליב.
זיגיל נתן לתשובות שונות של גבאי
מובן משלו. אבדחצירא, שניכר בו שהוא
מוכן היטב בנושא. זה, הבין אחרת את
אותם פסוקים נבחרים שהוקראו לו מ עדותו
של גבאי .״אני לא מבין מה אתה
ירוצה,״ הוא אמר לזיגל ״כל מה שגבאי
אומר כאן זה סתירה מוחלטת למה ש־גוטליב
אמר, אז על מה אתה חוקר אותי?
במקום לקרוא לי דברים של גבאי, תקרא
לי את מה שטוען גוטליב ואני אענה לך
על זה.״ זיגל התעלם מהבקשה.
זיגל :״אתה לא עונה לנו עד הסוף על
מה שאנחנו שואלים אותך.״
אבו־חצירא :״אתם לא יודעים מד. אתם
שואלים. אתם לוקחים שמועות של בן־אדם

לא מהימן והופכים אותו לצדיק. אין לי
על מה לענות.״
זיגל עבר לפרישה אחרת. פרשית שיוחד
שאותו קיבל על-פי החשד אבו־חצירא
מקבלנים ברמלה, בתקופה שבה היה ראש-
עיר. פרשת המירצפות אותן קנה יאבו־חצירא
מקבלנים ברמלה. לטעינת המישט־רה,
רכש אבו־חצירא את המירצפות ב מחיר
זול במייוחד (זיגל :״אין לנו אף
נייר יעל כך שבכלל שילמת משהו״) ונתן

ידיד
או סגד?
אחת הדמויו ת הנעלמות בפרשת אבו-
חצירא הי ת ה יושב״ראש וועדת״החוקה
חוק״ומישפט של הכנס ת, חבר סיעת
ליכוד ו ת מור ה, סיעתו של אבו״חצירא
במפד״ל, ח״כ דויד גל אס. מ אז שהתפוצצה
הפרשה, הקפיד גל אס לשמור על
שתיקה. ככל שהזמן עבר, הפכה לשתי ק
ה רועמת. חל ק מהזמן הי ה בחוץ-
לארץ, חלק מהזמן הודיע שהוא חול ה.
מדי פעם שורבב שמו של גל אס למערכת
השמועות סביב פרשת אבו־חצי-
רא. גל אס, עורך־דיו במיקצועו, טילפן
לרוב עורכי העיתונים ואיי ם גמי שפטי
דינ האםהם יעזו לקשור א ת שמו לפרשה.
הפירסו ם נמנע. רק ״העולם הז ה״
פירס ם במדור ״ת שקיף״ לפני שישה
שבועות ידיעה, על כך שגלאס יק ראל חקיר
ה אצל תת־ניצב בנימין זיגל (״העו לם
הזה״ )2243 ידיעה שהוכחשה בזעם
רב על״ידי מקורבי גל אס.
לפני שבועיים נחקר גל א ס על-ידי זיגל
בירושלים. רק ביו ם שני השבוע, ב מ סי ב ת-
עיתונאים שערך במישרדו, סיפר גל אס
על ה חקיר ה. זיגל בהלח קי ר ה מצוייד ב רשמקול
והשמיע לגל א ס שיחה ב ה השתתפו
שניים: גל אס עצמו ועד־המדינה
ישראל גוטליב.
השיחה נערכה לפני שישה שבועות ביוזמת
גוטליב, שנשלח על-ידי זיגל מצוייד

שר אהרון א בו ־ ח צי ר א
תמורת זאת איישורי־בנייה חריגים לקבל נים.
פרשה
אחרת היא פרשת דירת אחיו של
אבו־חצירא ברמלה. על־פי טענת המישט״
רה, ניתנו קבלנים, שקיבלו טובת הנאה
מראש העיר אבו־חצירא, דירה במחיר
מוזל לאחיו של השר.
אבו־חצירא :״אני יודע שאתם בדקתם
ואתם יודעים שלא רק האח שלי, אלא
כל הדיירים באותו בניין חתמו עם הקבל נים
על חוזים שבהם היה נקוב סכום נמוך
יותר מערך הקנייה. זאת אולי עבירה
מבחינת מס־ההכנסה, אבל מה אתם רוצים
ממני י אתם מוכנים שהמדינה תפסיד
כסף אחרי שאתם כבר מגלים עבירות־מס,
אם האנשים יסכימו להיות עדי־מדינה
נגדי, אז תמשיכו ככה. לי אין כל קשר
לעניין. זה הכל שטויות.״
בצלאל ליבנה מציג בפני אבו-
חצירא שורה ארוכה של מיסמכים,
על חלקם הוא חיתים ואחרים ללא חתימתו,
לפיהם קיבלו מוסדות דת ואישים
דתיים כספים ממישרד־הדתות ערב הבחי ברשמקול.
ב או ת ה שיחה שאל גוטליב
את גלאט :״ אתה זוכר שסיפרתי לן על
השוחד שהעברתי לאהרון (אבו־חצירא)?״
תשובתו ה מו קלטת של גל אס הי ת ה :

זיגל ביקש מגל אס הסברים לשיחה זו.
ההסבר של גלאט נראה פשוט .״לפני
שישה חודשים בערך שוחח איתי גוטליב.
הוא סיפר לי אז סיפור על כס פי ם שהוא
העביר למשה גבאי. הוא לא ציין א ת
שמו של אבו״חצירא, אבל יכולתי להבין
שהגירסה שלו היא שהכספים הגיעו ל-
אבו״חצירא. לא ה א מנ תי לסיפור הזה.
זו הי ת ה שטות בעיני. לא סיפרתי עליו
גם לאבו״חצירא. זה פשוט לא נראה לי
חשוב. כל זה היה לפני פרשת ליפל
והתחלהח קי ר ה נגד אבו־חצירא.
״כשעניתי לגוטליב, ב שיחה שהיתה
לפני שישה שבועות, על השאלה א ם אני
זוכר אתמה שהוא סיפר לי, לא הי ת ה
ב כן כל ה תיי ח סו תלאמת של הדברים,
אלא אישור שהוא סיפר לי א ת הסיפור.״
לכאורה עדות כזו של גל אס אינה
מפלילה א ת שר״הדתות. או ל ם זיגל טוען
שהיא מ שמעותית ביותר. לדעתו, העובדה
שחוגים ה מקורבי ם לאבו־חצירא ידעו א ת
סיפור השוחד של גוטליב עוד לפני חצי
שנה, סו תרתאתאחת הטענות המרכזיות
של אבו־חצירא, כאילו הפרשה כול ה
היא ה תנכלו ת של ליפל וחבריו וה שמצות
זדוניות של חוגי ליפל. הקרע בין אבו-
חצירא לליפל ופיטוריו של ליפל ארעו
הרבה אחרי שיחת גוטליב — גל אס.
למרות שגלאס טען במסיבת״העיתונ-
אים שלו שאיו בעדותו להפליל א ת אבו־חצירא,
ולמרו ת שהוא טעו ששר־הדתות
הוא חבר קרוב שלו, טוענים מקורבי ה שר
שיש ל ה תיי ח ס בח שדנות רבה לגל אס.

ויצביחזקאל קר רו׳

רות האחרונות לרשויות המקומיות. לגבי
מיסמך אחד יש לאבו־חצירא הסבר. לגבי
מרבית המיסמכים הוא משיב :״אני חתום
על אלפי מיסמכים. אני לא זוכר כל
מיקרה ומיקרה. אני מוכן לחזור למישרד
ולבדוק כל דבר.״
זיגל :״אדוני השר, אתה מתחמק.״
אבו־חצירא :״לסיגנון כזה אני לא עונד.,״
השאלות
עברו לפרשת אגודת תורה
מציון, שעליה ממונה ראש המועצה ה דתית
במפשדת־ציון, אשר לדמי, הנמצא
עתה במעצר. כאן היה אבו־חצירא מצוייד
במיסמכים. הוא הוציא חשבונות בנקים
בהם צויין שהכסף (בסדר גודל של 1,5
מיליון לירות) הופקד בבנק ואף צמח ל סכום
של כ־ 1,8מיליון לירות .״אתם עוס קים
בשטויות,״ אמר השר לזיגל כשזה
אמר לו :״אבל לזימי הוציא מהחשבון
קצת כסף למיסעדות ומוניות.״
כשהחל דגל לדבר על פרשת ברוך אבו־חצירא,
דודו של השר המרצה עתה עונש
מאסר של חמש ישנים, השיב אבו־חצירא,

עוד לפני שזיגל סיים את שאלותיו בנו שא
:״על ברוך אבו־חצירא אני לא רוצה
לדבר. בית־מישפט קבע שהוא מושחת.
הוא רוצה להתנקם בי. אם הייתם אובייק טיבים
הייתם מודים בזד, בעצמכם. הדברים
שהוא אומר זה לא רציני. זה לא
לכבוד שלכם להסתמך על איש כזה. זה
אויתו הדבר כמו גוטליב.״
זיגל :״אבל בכל זאת...״
אבו־חצירא :״אני לא עונה על שום
שאלה בקשר אליו.״
זיגל המשיך להציף את אבו־חצירא ב־מיסמכים,
שרובם ככולם הוחרמו בשבו עות
האחרונים ממישרד־הדתות. פקודות
חשבון, מיכתבים עליהם התום השר, פתקים
׳והוראות־קופה. לגבי מרבית המיסנד
כים השיב אבו־חצירא :״אני לא יכול
לזכור בעל-פה כל דבר. אני צריך לבדוק
במיישרד זרק אז אתן לכם הסברים מלאים
על כל דבר.״
זיגל שאל את אבו־חצירא לגבי דו״ח
הביקורת של מבקר מישרד־הדתזת, שמעון
יולים. אבדחצירא סירב להיכנס לפרטים,

ח״כ גלאט ושר אפו־דוצירא
טכניקה של ידידות
יש ביני הם הטוענים שגלאס בגד ב-
אבו״חצירא וכי קיי ם חשש שהעדות ש הוא
מ סר במי שטרה שונה מזו שסיפר
במסיבת״העיתונאים. לדבריהם, יכול ל היות
שמסיבת״העיתונאים הי ת ה ניסיון
של גל אס ליצור לעצמו אליבי לעת ב ה
תתגלה עדותו ה א מי תי ת, וז א ת מטעמים
פנים־מיפלגתיים.
מקורבי אבו-חצירא טוענים שהידיד
גל אס לא בא ולא התק שר עם שר״הדתות
מאז החלה הפרשה. גל אס טוען, כי

שוחח בטלפון עם אבו-חצירא לפני כשלושה
שבועות. לגבי שניים אל ה, שהיו
נפגשים כמעט מדי יו ם ביומו ומ שו ח חי ם
בטלפון כמה פעמים ביום, גם א ם נכו נה
גירסתו של גלאט, נראה שהחתול ה שחור
עדיין ניצב ביני ה ם.
מקורבי אבו״חצירא טוענים, כי אפילו
ערב ראש־השנה לא טרח גל אס לבוא או
לטלפן לשר ולברכו. רק אשתו של גלאס,
ברכה, באה ערב סו כו ת למי שרד־הדתות
כדי לברך בשמה א ת אבו־חצירא.

למרות שזיגל הציג בפניו שאלות מפור טות
לגמרי :״זה לפני התקופה שלי כשר,
ואם יש דברים מתחילת התקופה שלי,
תשאלו את מר ישראל ליפל, הוא היה
מנכ״ל לפני שהגעתי למישרד ומינכ״ל אח רי
שהגעתי. אתם בטח מכירים ׳אותו,״
הוא שלח עקיצה לקציני המישטרה.
זיגל :״בקשר לח״יב דויד גילאס...״
אבו־זזצירא :״גלאס הוא אדם פוליטי.
אני לא עונה בחקירה הזאת על שום
שאלה הנוגעת לאנשים פוליטים.״
זיגל :״השאלה לא נוגעת לצד הפולי טי...״
אבדחצירא
:״אני לא עונה על שום
דבר שנוגע לח״ב גלאס.״
השעה היתד, כבר .6.30.יחזקאל קרתי
מסכם את החקירה :״אתה אמרת שתיתן
לא זוכר לגביהם. אנחנו נמתין לתשובות.
אנחנו לא יודעים אם יש יטעם בפגישה
נוספת. אולי כן, אחרי שנקבל תשובות
ממך. אם נחליט שיש מקום לפגישה נוס פת,
נתקשר אליך בטלפון״
אבו־חצירא :״אבל תזדהו בטלפון( .ב רמזו
לאחת הפעמים בהן ביקש זיגל ל שוחח
איתו בטלפון ומסר שם־בדוי של ה מטלפן)
.תתקשרו איתי ונקבע.״
אבו־חצירא שיצא מהחקירה היה מאושש
יותר מאבו־חצירא שנכנס אליה. הוא מיהר
ללישב׳תו ושלושת הקצינים מיהרו לקומה
החמישית של הבניין(ברגל, מבלי להמתין
למעלית) כדי לפגוש את מפכ״ל המישט־רה,
רב־יניצב הרצל שפיר, שהמתין ב־ליישכתו
לדין־וחשבון מהחקירה.
מסקנות החקירה של אבו־חצירא שונות
מאלה של המישטרה. לדעת שני הקצינים
הבכירים, קרתי ודגל, אין ספק שאבו־חצירא
התחמק .״הוא ענה רק על שא לות
בנושאים לא חשובים, שכפי הנראה
הוא לא אשם בהם,״ אמר קצין המקורב
לזיגל .״לגבי הדברים האמיתיים ולגבי
פרשות גוטליב וברוך אבדחצירא הוא
סירב להשיב. הוא התייחס לאנשים ולא
׳לטענות שלהם. ההתרשמות של זיגל היא
שבדברים האלה הוא אשם.
״השיטה שלו, שלא להתייחס למיסמכים
שהצגנו בפניו, ולטעון שהוא לא יכול
לזכור כל מיסמך ואת נסיבות חתימתו על
כל מיסמך, מחשידה. יש •מיסמכים הנתמ כים
במיסמבים אחרים, אשר כל אחד יכול
להבין אותם. זה שאבו־חצירא לא זוכר,
מראה שהוא באמת אשם.״
מקורבי אבדחצירא, שקיבלו ממנו דין-
וחשבון על מהלך החקירה גשמו לרווחה.
לדעתם ירתה המישטרה את כל הכדורים
שבאשפתה. עכשיו יודע אבו־יחצירא בדיוק
מה יש למישטרה ינגדו ולדעתו אין לד, כל
חומר נוסף .״גם יאם יחליט משום מה
היועץ המישפטי לממשלה שיש מקום
להגשת כתב-אישום נגד השר,״ אמר אחד
ממקורבי אבדחצירא ״ועדת־הכנסת לא
תקבל טענות קלושות כאילה ולא תסיר את
חסינותו.״

1ה *1 1פ 1ו
בלתי־ וגל :
!׳כוונותיה של
נעמיאדו וה
שבילתה בחנותם
של ואשי
..חבורת הכום״
וידידיהם באוץ
[ברחבי העולם

רחמים אהרוני ו שרה דנוך בפי שצולמו עד־ידי נעמי אדווה
״אנשים מעולם אחר

בד אנשי החבורה
ף * זה שבועות, בעקבות הרצח של
עמום אוריון ועזר כהן, מלאים העי תונים
סיפורים על הפשע המאורגן וחבו־רת־הכרם.
כתבו כבר הכל והסיפורים
חוזרים על עצמם שוב ושוב. אפילו ציל מו
את מיפעל הבשר בר בקר ותיארו
בפרטי-פרטים את תהליך הייצור של ההמ בורגרים
והסטייקים.
אלה הקרויים חבורת־הכרם הם חברי,
ואני רוצה לספר עליהם כפי שאני מכירה
אותם מקרוב, מזה שנים רבות.
את רחמים אהרוני הכרתי לפני כעשר
שנים, כאשר הגעתי למועדון של מיש-
חקי־מזל במרכז תל־אביב. המועדון היה
שייך לעזרא שם־טוב, שנרצח מאוחר יותר
ברחוב הירקון. הגעתי לשם עם בוסי
סחה. שיחקו שם קוביות — מישחק אסור
על־פי החוק. התלהבתי מהמישחק. אני
אוהבת להמר וביקשתי להצטרף לשולחן,
אך כולם הסתייגו מהרעיון, שאשה תז רוק
קוביות. אף פעם לא הגיעה לאותו
המקום אשה, וזה לא היה מקובל.
היחידי שהתערב לטובתי היה רחמים.
השתתפתי במישחק וזכיתי בכסף רב. יותר
מאוחר יצאנו למועדודלילה ורחמים הז מין
את כולם.

המישחקים היו אותם המישחקים וגם
השחקנים היו אותם השחקנים, רק הכתובות
השתנו. פעם בכרם־התימנים, פעם
ברחוב הרב קוק, יותר מאוחר ברחוב היר קון,
ובשנים האחרונות מחוץ לתל-אביב —
בווילות שבסביון, בתל־ברוך או בכפר
שמריהו.
המישחקים היו תמיד על סכומים גבוהים
במיוחד. הכסף התגלגל שם במיליונים.
אחד
שאהב להמר היה בצלאל מזרחי.
הוא הקפיד לחקור תמיד מי ישתתף במיש־חק.
הוא טיפוס זהיר וחשדן ומעדיף
להמר בחוץ־לארץ. לפני כחודשיים הפ
סיד,
לדברי ידידיו 20 ,אלף דולר בשני
ערבים, בשולחן מישחקים בלאס־ווגס.
לפעמים נפגשתי עם ידידי אלה גם ב קזינו
זה או אחר באירופה — באדן-
באדן, ויסבאדן, באד־הומבורג בגרמניה,
או אנגיין או בן שליד פאריס, וכמובן
בלונדון — בכל המקומות האפשריים.
יעקובלה כהן גר אז בלונדון והוא היה
אורח קבוע ומכובד ככל קזינו, ואנחנו
היינו אורחיו.
את רחמים אחרוני, המוכר גם בשם
גומדי, למדתי להכיר מקרוב בגלל
נסיבות חיי, הקשורות תמיד בבעלי־החיים
שבהם אני מטופלת. כמה עשרות חתו
לים
וכלבים ובתקופה מסויימת גם קיפוד
וצמד קופים מדרום־אמריקה, שאכלו רק
בשר חי ומיוחד.
לרחמים היתד, אז חנות בשוק הכרמל,
אותה ניהל אחיו איציק. הוא נתן הוראה
לאחיו, לתת לי כמה בשר שאני צריכה
עבור החיות, ואני הייתי מגיעה שלוש
פעמים בשבוע ומצטיירת במזון לחיות.
יותר מאוחר, כשעברתי לתל-אביב, הכי נו
לי אריזות בשר מיוחדות בבר בקר,
וגן־החיות הפרטי שלי חגג. עכשיו, בגלל
כל האירועים, מצבי נהיה קשה מבחינה
זו. רחמים אדם אדיב וחייכן, רחב-לב
במלוא מובן המילה, עוזר לכל מי שפו־

טיפוס זהיר
וחשדן

ך, תיידדנד והתר אינו לעתים קרו י
1בות. לרוב במועדונים שבהם שיחקו
באקארה, פוקר, צ׳יקט ושאר מישחקי-
מזל. החיים בתל-אביב היו סואנים באו תם
ימים ובכל יום קרה משהו חדש.
מועדוני־לילה עלו באש ובתל־אביב הופיעה
קבוצה חדשה שנקראה כנופיית בת ים
(נסים לביא, המיר אבו־זמיל ואחרים).
המקום העליז ביותר היה פורטו ריקו,
ברחוב דיזנגוף. שם נהגו לשבת, מלבד
יגאל תומרקין, אורי ליפשיץ ואלדר שרון,
אנשים מעולם אחר. עודד קליפצקי, עז רא
שם־טוב, יוסקאי ובוסי. כולם נרצחו־במשך
השנים האחרונות.
את טוביה אושרי היכרתי בערב, כשהגיע
לשם עם רחמים. שתינו, אכלנו
ממעדני המקום ונסענו משם לקלוב חדש
שנפתח באותם הימים ושהיה שייך לעמוס
טוב. יותר מאוחר הניחו שם פצצה
והמקום נסגר. מכיוון שמועדוני-מישחקים
והימורים אסורים בישראל, היה מינהג לפתוח
קלוב חדש לעתים קרובות מאוד.

להקת החר שים כפרים — אדווה, כין רודולף נורייב ואמנון ר מ תי( מי מין: משה א פר תי)
״הס עזרו לי בלי סוף

;עמי אדווה עם טוביה אושרי כהפסקה כמישפט כצדאל־מיזרחי ביום שכו העיד אושרי ;באמצע :

שוטר)

״החיים היו סואנים ...מועדוני־לילה עלו באש...״
נה אליו. לכן הוא אהוד על כל מי
שמכיר אותו.
פעם, כאשר גרתי בחיפה, הגעתי לתל-
אביב, לאחד הקלובים, כשבידי פינקס-
קבלות של האגודה של צער בעלי־חיים.
ביקשתי מאנשי הקלוב תרומות לחיות ה עזובות.
למרות שלאנשים אלה אץ כל
גישה או אהבה מיוחדת לחתולי־רחוב,

תרם כל אחד ביד רחבה ואני חזרתי לחיפה
עם 26 אלף לירות. סכום נכבד לפני
שבוע שנים.
היו תקופות שבהן לא ראיתי את חברי.
הם נסעו הרבה לחוץ־לארץ. אז לא ידע תי
על העסקים שמייחסים להם היום.
הבנתי רק שהם התעשרו בדרך לא קונ בנציונאלית.
זה לא ענייו אותי. הת
חילו
אז לדבר על ״פשע מאורגן ביש ראל״
.דברים רבים שנכתבו, נראו לי
מוגזמים ומנופחים. אז התחילה גם פרשת
הארץ ובצלאל מזרחי.
אני זוכרת במיוחד את אותו הערב
שבו ישבנו במיסעדת ציון בכרם-
התימנים.
היתה שם ישיבה חשובה. בתקופה ה
היא
התקיימו רוב הישיבות אצל ציון
וכולם באו לשם. היו מישרדים למעלה,
ולמטה היה חדרון קטן עם טלפון פרטי
בצבע אדום. השיחות החשובות התנהלו
מהמיסעדה. באותו ערב היו שם בצלאל
מזרחי, ציון לוי, שהוא בעל המיסעדה,
רחמים, טוביה וגנדי (האלוף זאבי).
נושא השיחה היה התביעה של בצלאל
נגד הארץ. גנדי, שהיה מסובך אז באיזה
מישפט אחר, רצה, כך הבנתי, להסיח את
דעת־הקהל ולהפנות את תשומת־הלב ל כיוון
אחר. הוא היה בעד הגשת המישפט.
ציון לוי, בעל המיסעדה, תמך בדברי
האלוף. הוא מעריך אנשי צבא ובמיוחד
אלופים, שאוכלים חינם במיסעדה ושאיתם
הוא מצטלם בכל הזדמנות.
אני זוכרת בדיוק שרחמים אמר לבצל אל
באותו הערב :״בצלאל, אבא שלי
אמר לי שאם פרה מחרבנת בשדה, החרא
מתייבש ואף אחד לא רואה. אבל אם
דורכים על חרא כשהוא טרי, כל השדה
מסריח. בצלאל, אל תדרוך בחרא !״
בצלאל לא קיבל את עצתו של רחמים
ואז התחילו הבעיות.
נוכחתי בכל ישיבות בית־המישפט
והבנתי, כפי שרוב האנשים הבינו, ש-
המישפט מתנהל בעצם נגד רחמים וטוב יה,
שראו עצמם נפגעים על-ידי בצלאל.
חתיכות היו שם בשפע

ישראל דנו אדווה, יצחק אהרוני ורחמים אהרדגי כמיסעדת ״השוקת״ ככרם

ן* ימים העליזים ביותר היו ימי מלון
י י גני שולמית באילת. פרט לאלופים
גנדי, אברשה טמיר ושמואל גורודיש,
היו שמואל אוחנה מטבריה והקבלן מימון
לוי מירושלים.
חתיכות היו שם בשפע, מכל קצוות
הארץ. במועדון של המלון היתה אווירה
מיוחדת. רוב האורחים היו אורחיו של
בצלאל. הם לא שילמו עבור שהותם
במלון.
זה היה בימי חול. בחגים היתד. אווירה
אחרת. מישפחות היו מגיעות לשם. רח־

״הכסף התגלגל שם במיליונים

(המשך בעמוד )42

0כל א1ש־ החבורה

מנות־איוב שנחתו

(המשך מעמוד )41
מים עם אשתו וילדיו, טוביה עם מיש-
פחתו, ישראל דנוך, שלמה גמליאל, בעל
המיסעדה, ושאול יוסף, בעל פונדק שאול.
לרוב היו מצרפים לנסיעה להקה תימנית,
שהיתר. מנעימה לאורחים את הזמן.
באותם ימי חג נראו הנשים בדרך כלל
לבד, עם ילדיהן. הגברים היו מסתגרים
באחד מאגפי המלון. הם שיחקו קלפים
בסכומי־עתק. המישחקים נמשכו לפעמים
ימים ולילות ללא הפסקה. היו פעמים
שאורחים מחוץ־לארץ הצטרפו אף הם
והשתתפו במישחקים. כמו האחים דויד
ואמנון בחצ׳יאן, הגרים בלוס־אנג׳לם.
בווילה של רחמים בתל־ברוך היו גם
כן אירועים משמחים ומפוארים, כמו הבר־מיצווה
של בנו ברק. כולם היו שם :
מנטש, שמואל אוחנה, מימון לוי, יעקו־בלה
כהן, גנדי ואברשה טמיר. במסיבת־גן
אחרת הבאתי איתי את יזהר כהן,
והוא הצטרף ללהקה תימנית שהוזמנה
ושר במשך כל הלילה,
ישראל דנוך כבר היה אז בפנסיה מ עיריית
תל־אביב. הוא הפך להיות פסל
בשעות הפנאי, שהיו מרובות. פתח חנות
מול מיסעדת ציון ואנשי בוהמה רבים
הסתובבו שם בחנות — שחקנים כמו זאב
רווח, שמוליק קראום או מיכה שרפשטיין,
ועוד חבר׳ד. ששמעו על אנשי הפשע ה־
״מאורגן״ והיו סקרנים לראות אותם.
באותם ימים הדקתי את קשרי עם
רחמים וטוביה והם עזרו לי בלי סוף.
לפני כשנה וחצי הוזמנתי על־ידי משה
אפרתי, מנהל להקת החרשים קול ודממה.
התלהבתי מההופעה המיוחדת, ובערב אחרי
ההופעה הזמנתי את כולם למסיבה.
נודע לי אז כי החרשים בלהקה זו מרוויחים
כ־ 24 אלף לירות לחודש ורובם חיים
בתנאים קשים ביותר. החלטתי לנסות
ולעשות משהו בנידון, וסיפרתי על כך
לידידי, רחמים וטוביה. הם גילו מייד
נכונות לתרום וביקשו שאכין רשימה של
דברים שלהם זקוקה הלהקה.
העובדה שהשפיעה עליהם ביותר היתה,
כשסיפרתי להם שיש שם גם רקדנים חרשים
תימניים ושאחד מהם אף אימצתי —
בחור חירש בשם אמנון דמתי, יפה־תואר
ומוכשר במיוחד, הגר במושב ליד לוד.
לא ידעתי דבר על בעיות של חרשים
וחשבתי שאולי אפשר הייה להציל משהו
משמיעתו. הוא שומע מעט. חברי התעניינו
ונתנו לי כתובת של פרופסור ידוע
באירופה. תוך שבוע נסע אמנון לאירופה,
לאותו רופא, ועבר במכון מיוחד את כל
הבדיקות האפשריות. אך הרופאים קבעו
כי ניתוח עלול לסכן דברים אחרים וקשה
היה לו להחליט.
באותם הימים, כשעברתי בכרם־התי־מנים
כדי לקנות אוכל לחיות, שאלו אותי
טוביה ורחמים על התפתחות הבדיקות.
וכשבאחד הימים אמרתי להם שהבחור
חזר, שאל אותי טוביה :״נעמי, האם אמנון
כבר שומע?״

פרחים ועציצים,
ויסקי וקוגיאק
רעיון שכסף יכול לפתור כל בעייה
ן | נראה להם מובן מאליו, והמשימה
הפילנטרופית עם להקת החרשים נראתה
להם חשובה. בישיבה במיסעדת ציון
ערכתי את הרשימה שביקשו, וציינתי ש בסטודיו
ברחוב ישראל בק 41 אוהבים
פרחים ועציצים. מייד קישרו אותי עם
משתלה ותוך חודשיים התמלא הסטודיו
בצמחיה ענפה, עד שמנהל הלהקה ביקש
אותי בעדינות להפסיק לשלוח כל כך
הרבה עציצים, מכיוון שלרקדנים לא נש אר
חמצן לנשימה.
רחמים שכר שני צלמים וביקש לצלם
בסטודיו, כדי שתהיינה להם תמונות בע לות
איכות. התמונות צורפו לתוכניה.
בהופעת הבכורה, באולס נחמני, היו, כמו בן,
רחמים וטוביה אורחי הכבוד, למרות
שאינם מתלהבים במיוחד ממחול בן זמננו.
לאחר הבכורה — כך הסברתי ימים
קודם לכן — נהוג להזמין את כולם
למיסעדה. התשובה היתה חיובית, כרגיל.
אני בחרתי בפונדק שאול ורחמים בא
איתי אל שאול, שהוא חבר ותיק וגם
מרבה בהימורים, וביקש אותו להכין את
הטוב ביותר. וכמובן, שהמחיר אינו קובע.
הזמנתי 30 איש. השולחנות היו עמו סים
מכל-טוב. אני לא יודעת בדיוק מי
השתתף במימון אותה ארוחה, אבל אמרו
לי שזה עלה כ־ 50 אלף לירות — בלי
המשקאות. את המשקאות הזמנתי אצל
נתן צבי ושווד, חברי מאז ימי המסיבות
(המשך בעמוד )44

ממסלול המכונית והציל את חייה, אך
הוא לא הספיק לברוח בעצמו ונהרג
במקום. מאז היא משוכנעת שרובצת עליה
מה שהיא מסנה הקללה האפריקאית, ושכל
היקרים לה נפגעים במכת גורל.
תמר חששה באותם רגעים כי גם ידידתה
הטובה, עליזה, נפגעה מהקירבה אליה.
כשמאוחר יותר התברר, שהתאנים אותם
ביקשה הם שגרמו לכך שעליזה תימצא
באותו רגע ובאותו מקום שבו אירעה ההת פוצצות,
היתד. לאומללה בנשים.
כשחלפו עוד שעתיים של מריטת עצבים
ושל ספקות נוראים ועליזה לא הגיעה,
הלכו השלושה למטה המישטרה הצרפתית.
שם התברר להם, שאכן נמצאה באתר
הפיצוץ גופה בלתי־מזוהה של אשה. אחרי
מותה המשיכה עליזה, שנחשבה לאחת
הנשים היפות בארץ, לקבל מחמאות. קצין-
המישטרה שחילץ את הגופה הגדיר את

עליזה, מיפה ורון שגריר
לא רוצה התנחלות יד־עדיזה
ך •1שהגיע כיום השישי האחרון מיכה
* שגריר לפאריס, הוא מיהר לפגישת
עסקים חשובה. חברת־סרטים צרפתית
גדולה חתמה עם חברת סיוטי קסטל,
שבבעלותו, את ההסכם הגדול ביותר שנפל
בידי חברת הסרטים הישראלית: צילום
.שלושה פרקים מתוך שיבעת הפרקים אותם
מתעתדת החברה הצרפתית להפיק, על
מסעותיו של כריסטיאן דק, הדרך החדשה
להודו.
במהלך הישיבה עם המפיקים הצרפתיים,
ניסה מיכה להתקשר כמה פעמים לחדרה
של אשתו, עליזה, במלון סונט בלאן
בפאריס. היא לא היתה במלון. באותו זמן
היא היתד. במסע־קניות יחד עם ידידת
מישפחת שגריר, העיתונאית תמר גולן.
עליזה חיפשה מתנה מייוחדת לחותנה,
אביו של מיכה, קארל שווגר. היא רצתה
להביא לקארל, שלקה בשיתוק חלקי לפני
חצי שנה אחרי שטף־דם־במוח, מיתקן
מייוחד, מגש־אוכל עם רגליות, המייועד
במייוחד לאנשים המרותקים למיטתם.
אחרי חיפושים נרחבים הצליחו עליזה
ותמר למצוא את המיתקן. רק אחר־כך,
סיפרה תמר בעיניים דומעות עד כמה
היתה עליזה מאושרת מהמתנה שהצליחה
למצוא. היא חזרה למלון, שם המתין לה
בנה הצעיר, חגי, בן ה־ .16 היא קבעה עם
תמר שהיא וחגי יבואו לפנות ערב לדירתה
של תמר, שהיתה קרובה למלון, ושם
ימתינו למיכה, שיסיים עד אז את עסקיו.
לפני שעליזד. יצאה מחדרה במלון לכיוון
ביתה של תמר, נשמע צילצול טלפון.
היתה זו תמר גולן. היא ביקשה מעליזה
לקנות בדרך תאנים, הפרי האהוב עליה.
עליזה מיהרה לצאת ואמרה לחגי שהתעכב
קצת :״אני קונה בדרך תאנים, ניפגש
אצל תמר.״

הדרך בין מלון מונט בלאן לבין ביתה
של תמר גולן עברה דרך חנות־הפירות
ודרך בית־הכנסת הרפורמי הנמצא באותו
רחוב. כשחלפה עליזה ליד בית־הכנסת,
ספק אם היא ידעה שהבניין לידו היא
עוברת הוא בית־כנסת, אירעה ההתפוצצות
שבה מצאה עליזה את מותה.
מחמאה אחרי המוות
^ אותה עת היה מיכה בדרכה למלון.
כשהגיע לקירבת המלון, הבחין ב תכונה
רבה. כמה ימים אחר־כך בביתו
בירושלים, הוא נזכר שראה אנשים חבושים
בראשם רצים ברחוב. כשנכנס למלון שאל
את השוער לפשר המהומה. השמועה שהגי עה
לאוזני השוער היתד. שפצצה הוטלה
בשגרירות־ד,לבנונית, הנמצאת גם היא
באותו רחוב.
באותה שעה היה חגי בדרכו לביתה

עליזה שגריר בצעירותה
אבא שחקן כדורגל

קארד שווגר (במרכז התמונה) חורש באדמות חפצי־כה
הטרגדיה הראשונה: התעוורות הרעייה

קצין מצטיין קארל שווגר
קיבוץ במקום דוקטורט

של תמר. הוא עבר ליד בית־הכנסת דקות
אחדות אחרי ההתפוצצות. חגי, שחזה
בזוועת ההרס, הגופות המרוטשים והדם,
אינו מספר עד היום אם הבחין בגופתה
של אמו או שרק חשש מהרע ביותר.
הבן והאב נפגשו בביתה של תמר.
השעות חלפו, ותחת הרושם של הפיצוץ
בבניין הסמוך הם החלו לחשוש. שיחות-
טלפון למישטרה הצרפתית ולבתי־חולים
גילו לשני הישראלים את גסות־הרוח ה מפורסמת
של הצרפתים. תמר גולן.היתד.
על סף ההיסטרייה.
ידידיה הרבים של תמר גולן יודעים על
אחת האמונות המלוות אותה בשנים האח רונות.
היא חושבת שהיא מביאה קללה
ואסון על כל מי שקרוב אליה. לפני שנים
היתד. תמר יחד עם בעלה בשליחות
באתיופיה. כשניסו השניים לחצות כביש,
דהרה לעברם מכונית. בעלה דחף אותה

גוויית האשד, שנמצאה :״יש לה גוף של
ילדה בת .15״
גם אחרי שמיכה זיהה במכון הפאתאלוגי
את גופת הילדה בת ד,־ 15 כזו של עליזה,
עדיין התעקשו השוטרים הצרפתים בעניין
גילה של עליזה בת ד .42-,בהודעה הריש-
מית הראשונה על מותה הם קבעו את
גילה: אשד, בת .25
אולם המגע עם המישטרה הצרפתית
המשיך להיות קשה. למיכה התברר, שה-
מישטרה חשדה שעליזה, עוד לפני שזוה תה,
היתה מניחת הפצצה. כשהגיע מיכה
לשאול אודות אישתו, נחשד אף הוא. רק
אחר־כך התברר שעליזד, היתד, קורבן
טראגי וכך גם הוסר ממנו החשד. בקשתו
של מיכה לעכב את פירסום שמה של
עליזה, עד שהוא יספיק להגיע לארץ
ולספר בעצמו לבני המישפחה על האבידה,
נדחתה על־ידי הצרפתים חסרי הרגישות.

השסע על מישנחת מינה שגוי ו זיעזעו את הארץ נולה

למישפחה מייוחדת
עליזה נולדה
במינה. אביה, שמואל לוי, הוא ממיש־פחה
ספרדית־טהורה מוותיקות היישוב.
בשנות השלושים הוא זכה לפירסום רב
בארץ כשהיה שחקן כדורגל בנבחרת פלס טינה
ובמכבי חשמונאים.

פיגוע חבלני
בירושלים

ן וי השתתף במסע נבחרת־הכדודגל
* לאולימפיידת־הפועלים שנערכה בתחי לת
שנות ה* 30 בהונגריה, שם פגש את אמה
של עליזה. למרות התנגדותן של המישפחות
הספרדיות לנישואי בניהם עם נשים אשכנזיות,
נישאו השניים, וב־ 31 באוגוסט , 1938
נולדה עליזה.
לוי היה דמות מייוחדת במינה. הוא
עבד כפועל בעיריית ירושלים וחי בצניעות
רבה בדירה בת שני חדרים בשכונת מקור-
ברוך. כל אגורה שהשתכר השקיע בחינוך
שלושת ילדיו. על מותרות ויתרה המיש־פחה•
לוי רכש מקרר רק בשנות השישים,
וגם אז רק משום שהפסיקו לחלק קרח.

עליזה סיימה את לימודי התיכון שלה
והתגייסה לנח״ל. היא שהתה בקיבוץ עין-
גב שנה נוספת אחרי השיחרור ורק אז
חזרה לירושלים. שם היא הכירה את מיכה,
השניים נישאו ונולד להם בנם בכורם
רון. היום רון בן ה־ 19 הוא איש חיל־הים
ומשרת בשייטת הסטילים.
לעליזה היו שתי אהבות: סרטים ובגדים
נאים. היא החלה לעבוד כעורכת־סרטים
בטלוויזיה ואחר-כך הצטרפה לחברה של
מיכה. היא הקימה חברת־בת של סירטי
קסטל בשם קאט, הפכה את החברה לעצ מאית
וניהלה אותה. את מרבית משכורתה
הוציאה על ביגוד. עליזה מיתה ידועה
כאחת הנשים האלגנטיות בירושלים.
לפחות פעמיים בשנים האחרונות חשה
עליזה את המוות והתייחסה אליו. לפני
כשנה, כשעמדה להחנות את מכוניתה
ברחוב בן־יהודה בירושלים, ליד קפה
אלנו, ניגש אליה שוטר ואמר לה :״גברת,
מצאנו כאן מיטען־חבלה ואנו חושדים
שאולי יש עוד מיטען, לא כדאי לך לחנות
כאן.״ עליזה נשמעה לו, וכשהתרחקה עם
מכוניתה מרחק מטרים ספורים הרגישה
בהדך העצום. אופניים שחנו ליד קפה אלנו

טוב של מיכה שעלה על מוקש. את הדרך
חזרה לירושלים החליט מיכה לקצר ולנסוע
דרך חברון. באמצע הדרך נתקפה עליזה
בבהלה :״מה את דואגת?״ התחכם איתר.
מיכה ,״הפלסטינים החברים שלך לא
יפגעו בך.״ עליזה ביקשה לחזור ולנסוע
בדרך הרגילה :״אתה לא מבין. אני לא
רוצה שיקרה לי משהו ואחר כך יקראו
לאיזה התנחלות בשם יד־עליזה.״ בלעג
מתוך כאב אומר היום מיכה :״אם עליזה
היתה יודעת על ההלוויה הממלכתית שעור כים
לה, היא היתה מוותרת על כל העניין.״

ך שחזרו כמוצאי השבת האחרונה
מיכה וחגי לארץ, עוד לפני הארון
של הרעייה־האם, התכוון מיכה שהידיעה
לא תגיע אל הוריו, אביו, קארל, בן ה־85
ואמו, יהודית, שהתגוררו בביודאבות בירו שלים.
אביו של מיכה היה אדם מייוחד
במינו. התנהגותו החיצונית היתד. מחוס פסת,
אך הכל ידעו עד כמה הוא אוהב

מיכה מקבל את ארונה של עליזה
הנזישטרת הצרפתית חשדה

עליזה בבגרותה
״גוף כשל ילדה בת־15״

רון וחגי שגריר אומרים קדיש ליד ארון אמם
הבן חזה בזוועה

תמר גולן >עם דן ארזי)
הקללה האפריקאית

היו ממולכדים. הפיגוע תבע קורבנות.
עליזה הגיעה הביתה כשהיא חיוורת ונר גשת.
היא חשה את המוות סמוך מאוד
אליה.
בפעם אחרת קיבלה את פניו של מיקה
בנמל־התעופר. בן־גוריון, כשהוא חזר
מחוץ־לארץ. היא לקחה אותו ישר מהשדה
לבית־החולים בבאר־שבע שם אושפז ידיד

את עליזה ואת נכדיו, ועד כמה חשובות
לו ארוחות הצהריים הקבועות מדי שבת
יחד עם מיכה, עליזה והנכדים.
מיכה לא רצה לגרום הלם לאביו, ששכב
בבית־האבות כשחצי גופו משותק. אולם
ידידת מישפחה, ששמעה על האסון טילפנה
להורים כדי לנחמם. רק אז נודע לקארל
ויהודית שווגר על מותה של עליזה. הם

מיהרו לטלפן לביתו של מיכה, שהגיע
באותם רגעים מלוד. מיכה הבין שלהוריו
כבר נודע והוא מיהר לבית־האבות. הוא
לא שכח לקחת איתו את המתנה האחרונה
עליזה לקארל יום קודם לכן. שקנתה כשנתן מיכה את המגש לקארל, הוא
ראה, לראשונה בחייו, את אביו בוכה.
קארל נולד בעיר לינץ, העיר שנודעה
הולדתו של
אחר־כך לשימצה במקום
אדולף אייכמן. הוא למדבאוניברסיטת
וינה, התגייס לצבא האוסטרי וסיים את
מילחמת־העולם־הראשונה כקצין ולוחם
מצטיין.
בשנת 1920 עלה לארץ. למרות שהיה
אקדמאי, החליט שווגר, חבר תנועת הבלאו
וייס, להצטרף לקיבוץ. הוא בחר בקיבוץ
חפצי־בה, שישב אז ליד המקום בו שוכנת
גיבעת־אולגה היום — לפני שעבר לעמק,
ליד קיבוץ בית־אלפא.
בשנת 1937 חזר קארל ללינץ. הוא
המשיך בלימודיו וקיבל את התואר דוקטור
למישפטים ולהיסטוריה־צבאית. ארבע שנים
אחרי שחזר ללינץ הוא נאסר, אשמתו
היתד. כפולה: יהדותו ונטיותיו הסוציא ליסטיות.
שנה הוא בילה בכלא ושוחרר
בעזרת הדרכון המנדטורי אותו נשא וב עזרתו
של קצין גיסטאפו, שאיתו למד
בבית־הספר. קארל ויהודית חזרו לישראל
וחזרו לקיבוץ.
בינתיים התעוורה יהודית. לאב היתד.
זו מכה קשה, אולם אופייו החזק הביא
אותו להתגבר עליה ולעזור לרעייתו להת גבר
על מומה. בשנת 1943 הוא עזב את
הקיבוץ. הוא. לא ביקש מישרה שתענה
על כישוריו ועל תאריו. לגביו, דרך החיים
הטבעית ביותר לישראלי באותה תקופה
היתד. עבודת הכפיים. קארל נכנם לעבוד
כפועל בבית־החרושת טתה בתל-אביב,
השייך למיפעל אתא. הוא עבד בו עד שיצא
לגימלאות.
מותה של עליזה וחולשתו הגופנית של
האב הקשיש שברו אותו, לראשונה בחייו.
לא חלפו 48 שעות מהפיצוץ בבית־הכנסת
בפאריס, ובבית־האבות בירושלים לקה
קארל שווגר בהתקף־לב ומת.
״אני איש קולנוע,״ אמר מיכה לחברים
הרבים שבאו לנחמו באסון הכפול ,״אני
תמיד ידעתי שהחיים יוצרים את התסריטים
הכי מפתיעים. עכשיו יש לי גם הוכחה
לכך.״

יופי ינאי ־!

— מפציצי מן החלל ייי
(המשך מעמוד )33
הדבר בא להצחיק. מי זה יעלה על דעתו שאמריקה תומכת בעיראק הרדיקלית ז
הרי זה פרי דמיונו החולני של הקנאי השיעי המטורף !
אלא שביל מולדין, כמו אנשים טובים רבים בצמרת הישראלית, טעה.

אדצות־־הכרית אינה תומכת בעיראק כגלוי. אך כדור כי אהדתה
הסמוייה — ואולי גם עזרתה הסמוייה — נתונות לבגדאד.

הדבר אינו נובע רק מן הסיכסוך האיראני־אמריקאי והזעם על פרשת בני־הערובה.
הוא גם נובע מן הקשרים הרבים שנרקמו, מתחת לפני השטח, ביו ארצות־הברית ועיראק
בשנים האחרונות. בניגוד לישראלים, יודעים האמריקאים כי אכן היתה תפנית עמוקה
בעיראק, וכי אפשר עכשיו ״לעשות עימה עסקים״ — ולא רק בשטח הכלכלי.

מכאן הזעם העצום של האמריקאים על הפטפטת של מנחם בגין
ושות /שדיברו השבוע על ברית צבאית אמריקאית־ישראלית, המכוונת
נגד עיראק. כוונותיה של אמריקה הן שונות לגמרי.

אמריקה יודעת שמצריים מבודדת, ושוב אין לה השפעה ישירה בעולם הערבי.
היא גם יודעת שתהליך קמם־דייוויד מיצה את עצמו. היא מחפשת אלטרנטיבות.
עיראק מתונה, כמגינה על נסיכויות הנפט ועל היציבות במיפרץ הפרסי, יכולה להיות
נכס אמריקאי חשוב.
מאותה הסיבה מתייחסת ברית־המועצות בקרירות גוברת והולכת אל עיראק. עם
פרוץ המילחמה היא הכריזה על נייטרליותה וקראה לשני הצדדים להתפשר. באין
ברירה היא מספקת חלפים לצבא העיראקי, כדי למנוע קרע. אך באותה השעה היא
מספקת כמויות גדולות של נשק לסוריה, יריבתה של עיראק. השבוע הסתלקו או סולקו
היועצים הסובייטיים מעיראק.
כך נוצר מצב כמעט אבסורדי. הסובייטים מתפללים בסתר ליבם להצלחת האי ראנים,
המצויירים בנשק אמריקאי. האמריקאים מקווים להצלחת העיראקים, המצויי רים
בנשק סובייטי.

כל אוש׳ החבורה
(המשך מעמוד )42
בחיפה. וודקה רוסית סמירנוף ושאמי
פנייה צרפתית, ג׳ין משובח וויסקי סקוטי.
וכמובן, קוניאק צרפתי רמי מרטן; טוביה
ורחמים שותים רק רמי מרטן,
רמי ערוסי נשלח מהמיפעל עם ה־פולקסוואגן
להביא את המשקאות למיס־עדה.
הארוחה היתה נהדרת, אך רחמים
וטוביה לא הגיעו. היו להם סידורים חשובים
אחרים.
כעבור שבועיים נסעה להקת קול ודממה
לפאריס. גם אניי נסעתי לאירופה. היתה
לי פגישה במונאקו עם ידידי הרקדן נו-
רייב, שם הוא גר, ורציתי להזמין אותו
לראות את הלהקה שאותה אימצתי ואולי
גם לעזור להם.

רחמים אדם פדנטי ונקי, ובטח לא הסכים
שכל הדם הזה יותז על הבגדים שלו.
בהקשר לערוסי נזכרתי במישפט מסויים
בחיפה, לפני כעשר שנים, שבו הופיע
בר־כוכבא דנוך, הלא הוא כוכבי, אחיהם
של שרה (״שורי״) דנוך וישראל דנוך.
ואז אמר לו השופט קפאן, כשנתן את
פסק־הדין :״מר בר־כוכבא דנוך, אתה
מתבוסס יותר מדי בדם כל היום ואתה
רואה יותר מדי בשרי אולי תחליף
מיקצוע?״
אבנר מעודד מגדל בצל במושב עשרת.
הוא בא לתל־אביב שלוש פעמים בשבוע
ויושב במיפעל סלט לעובד. בדרך כלל
הוא שחצן, שתלטן ואינו אהוד על איש.
בכרם תולים בו את כל האשמה.

״כאשר נתקל,מיג׳ עיראקי ב,פאנטום׳ איראני,״ העיד השבוע פרשן
ערבי ,״האמריקאים מתפללים לניצהון המיג״.

#תעלומה : 5מה היווה נו 1ח? 0x10
^ וא התכוון לנהל מילחמת־בזק — בליץ־קריג קלאסי, בנוסח ישראל ביוני .1967
י 1גם תוכנית־המיבצע — התקפת־פתע על בסיסי־האוויד האיראניים — גזורה על פי
הנסיון הישראלי.
כריאליסט, הציג לעצמו סדאם יעדים סבירים. מינימום: לתפוס את השטחים
שנגזלו מעיראק. אם אפשר: לתפוס את איזור־הנפט האיראני, שאוכלוסייתו ערבית.
המכסימום: להפיל את מישטרו של חומייני ולהשליט באיראן מישטר נוח יותר
לעיראק.

• תעלומה : 6האס 1ה 1נשל?
ין ספק שתוכנית זו נכשלה.
סיבת הכישלון, כמו תמיד: מחדל מודיעיני.
מחדל זה אינו עיראקי בילבד. הוא גם מחדל אמריקאי. השבוע הודו האמריקאים
שנכשלו כישלון חרוץ בהערכת היכולת שנותרה לאיראן. חקירה ראשונה גילתה כי
המודיעין האמריקאי באיראן לוקה גם באמצעים טכניים וגם בסוכנים.
נראה כי ערב המיבצע העבירו האמריקאים לעיראק במישרין, וגם באמצעות
עסקנים ואלופי־צבא איראניים גולים שבאו לבגדאד, מידע שהתגלה ככוזב.
לפני כמה שבועות נערך באיראן נסיון של הפיכה. בראשו עמדו מפקדי חיל־האוויר.
בהתאם לשיטה הנהוגה עתה באיראן, הוצאו המפקדים להורג, אחרי מישפט
מגוחך. כל טייסי חיל־האוויר. האיראני, כ־ 350 במיספר, נאסרו, והמישטר החל בהעמ דתם
הסיטונית אל הקיר.

סדאם החליט להלום כאשר הסתבר לו כי טייסים אלה חוסלו. הוא
טעה. שופטי האיית־אללה הספיקו לרצוח רק כ* 150 טייסים. האחרים
הוצאו בחיפזון מתאי הנדונים־למוות והוזנקו נגד האוייב הלאומי.
גם המטוסים האיראניים. היו במצב הרבה יותר טוב מכפי שהיה נדמה לאמריק-
< ־ש. נולי טכנאים אמריקאיים וחלפים הספיקו האיראנים להזניק כוח אווירי מפתיע,
ש״־לם בהצלחה במטרות עיראקיות.
שוב התאמתו שתי אמיתות, הידועות היטב לחוקרי תולדות-המילחמות :
!• התקפה מצד אוייב זר אינה מחלישה מישטר בלתי-פופולרי, אלא להיפך,
מלכדת סביבו גם את יריביו. הטייסים הכלואים, שהיו מוכנים להפיל את האיית־אללה,
לא היססו לרגע להמריא בפקודתו, כדי להגן על המולדת.
ן• מדינה מותקפת נוטה להחריף את המילחמה ולגרום להסלמה, מפני שהיא
מרוגזת ונפחדת. האיראנים הם שפתחו בהתקפה על מיתקני־הנפט העיראקיים. הדבר
התנקם בהם מייד, כי העיראקים הגיבו בהפצצת מיתקני-הנפט האיראניים.

בחילופים אלה של מהלומות מכאיבות מן האוויר, עיראק סבלה
יותר. בי בעוד שתעשיית־הנפט האיראנית היתה במעט משותקת
ממילא, התעשייה העיראקית פרחה. הכנסותיה דרושות לתוכניות השיקום
של עיראק.
גם תיקוותיו של סדאם לסיום מהיר של המילחמה התבדו. איראן הזועמת סירבה
לסיים אותה, מבלי שהעידאקים ייסוגו מן השטחים שכבשו. תיתכן מילחמת-התשה
ממושכת, שהסובלת העיקרית בה תהיה דווקא עיראק.

• תעלומה :7היכן ׳שראו?
¥ו אינה תעלומה כלל. ישראל מפטפטת, מפטפטת, מפטפטת. כל מי שיש לו פה,
פוער אותו.
גם עיראק וגם איראן מחשידים את חיל-האוויר הישראלי בהפצצת הכור הגרעיני
בבגדאד. אילו נערך מיבצע כזה, היה מחייב תושיה טכנית רבה.
אך מילבד זה אין ישראל קיימת בסיכסוך זה, הנערך בקירבה כה רבה לגבולו תיה.
היא רק מדברת עליו.
סגן־השר מרדכי ציפורי הציע פומבית לאיראן נשק וחלפים, אם תשנה את עמ דתה.
בגין הציע לאמריקאים בסיסים, וגילה את הקשר הישן עם הכורדים. אלוף־אמ״ן
הזכיר את הצורך להפציץ את הכור הגרעיני.

כרגיל, אין מדיניות ישראלית.

לא תיתכן מדיניות בלי יעד סביר. היעד של ממשלת־ישראל אינו סביר, כי אין
ערבי בעולם שיסכם לו. לעומת זאת, אילו היה היעד להשיג שלום כולל, שיבטיח את
האינטרסים של ישראל, הרי נוצרה בעקבות המילחמה הזדמנות טובה.
בין השאר:
!• עיראק הפכה מתונה יותר, ואחרי מילחמה זו תהיה גם, זמנית, חלשה יותר
מבחינה צבאית. האיום הצבאי העיראקי הוסר מישראל למשך כמה שנים.
י• הזרם המתון באש״ף, בהנהגת יאסר עראפאת, שוחרר מן הלחץ הקיצוני שבא
בעבר מצד עיראק. במציאות החדשה תהיה גם סוריה הקיצונית בעלת יכולת מוקטנת
ללחוץ על הנהגת אש״ף.
זהו הזמן הטוב לפתוח במגעים שקטים וחשאיים (אם ממשלת־ישראל מסוגלת ביכלל
לעשות משהו שקט וחשאי) לשם הנחת היסוד לשלום כולל עם העולם הערבי, ובעיקר
שלום בין ישראלי ובין הציר החדש עיראק-סעודיה-ירדן־אש״ף.

גורס הזמן חשוב. בי הכור העיראקי דא ישותק לאורך ימים. בעוד
כמה_ שנים תעמוד מולנו עיראק חזקה, בעלת־יוקרה ובעלת יכולת

מרדכי(״מנטש״) צרפתי עם רחמים אהרוני ואדווה
״אולי תחליף מיקצוע?״
רחמים וטוביה עשו ג׳סטה וטילפנו
לחבר, בעל מועדוני-לילה וחנויות־תכשי־טים
בפאריס, וביקשו אותו לרכוש את
מחצית הכרטיסים של תיאטר דה־לה־ויל,
שם הופיעה הלהקה, כדי שיהיה אולם
מלא תמיד. ואכן, כך היה.
הגעתי לפאריס וראיתי שהכל פועל
כהלכה. לחברי יש קשרים בכל העולם
ושיחת טלפון אחת יכולה לפתור בעיות
מסובבות ביותר, במיוחד אם מדובר רק
בכסף.

חותך בשד
בשלולית דם
ך* שנודע לי על רצח עמוס אוריון
״ ועזר כהן לא האמנתי תחילה. חשב תי
כי שוב הדביקו להם סיפור כמו זה
שקשר אותם — באופן דימיוני בהחלט ! —
לחטיפת הילד אורון ירדן. אך כאשר רמי
ערוסי מסר הודאה׳ ז^נתי כי אכן קרה
משהו. כששוחחתי על הנושא עם האנשים
הקרובים היתה תשובה אחת בפי כולם :
״אלוהים בילבל אותם !״ כך אמרו לי.
אני בעצמי לא מאמינה תמיד לכל מה
שהמישטרה מוסרת לעיתונות, ומעדיפה
לחכות להתפתחויות בבית־המישפט. וכמו
לכולם, נראה לי מוזר ששני חברי, ה מתוארים
כאנשים זהירים וחשדניים שהת־חמקו
מדברים רבים, יעשו מעשה כזה.
היות ואני מכירה את כל הנוגעים בדבר,
ישנם דברים אשר בשום אופן לא נראים
לי. כמו הסיפור של רמי ערוסי, שכל כך
הזדעזע כשראה אה אשר קרה. אני מכי רה
את ערוסי. הוא קצב מגיל ,15 מפרק
בשר מומחה. במשך כל שעות היום הוא
עומד בתוך שלולית של דם וחותך בשר.
כשבאתי למיפעל, תמיד נראה מגואל בדם.
הוא לא כזה עדין־נפש. הוא סיפר לי
פעם, כאשר ישב בשוקת בכרם־התימנים,
כי הוא זרק גור של כלב דוברמן מהקו מה
השלישית, מפני שהגור כירסם חלק
מנעל שהוא קנה באותו יום. אז אמרתי
לו, שרק חולה^-וח מסוגל לעשות מעשה
כזה.
אם הוא כזה מומחה לפירוק ולחיתוך
בשר, ואם זה נכון שהזמינו אותו באופן
מיוחד באותו ערב, כפי שהוא מספר,
השאלה היא מי חתך את הגופות.
מה פתאום רחמים? אני לא מאמינה!

ישראל דנוך נכנס כנראה לתמונה בגלל
השיעמום שפוקד אותו בזמן האחרון,
ובגלל התכונה להתערב בכל דבר שלא
נוגע לו.
לאיציק אהרוני אין שום קשר לפרשה
הזאת. אני בטוחה. הוא איש עבודה שקם
במשך כל השנים בחמש בבוקר ועובד עד
הערב. אדם חביב, שלא מסוכסך עם איש
ועוסק רק בענייני עבודתו.
מתמיה אותי מה שקראתי בעניין שורי
(שרה דנוך) .המישטרה טוענת כי הרצח
תוכנן בביתה וכי היא סייעה לרחמים
וטוביה לברוח. איזו שטות! איך הגיעה
המישטרה למסקנות כאלה? לפי מה?
אני מכירה את שורי שנים רבות. אני
חושבת שהגורל פשוט לא האיר לה פנים.
היא נולדה למישפחת דנוך ועוד בימי
צעירותה רצתה להתרחק מאותר. סביבה
שבה גדלה. היא הכירה את עודד קליפצקי,
שהיה ימאי מחיפה. הוא עבר לתל־אביב
ושם נרצח כעבור זמן. לאחר מכן התחתנה
עם בעל מיפעל לייצור מחוכים
בשם משה ליפשיץ. היתד׳ לה בת אחת
מעודד והיא רצתה עוד ילדים.
משה ליפשיץ חלה וכעבור זמן הוציאו
לו כליה ולאחר מכן גם את השנייה. הוא
שכב בבית־חולים במשך חודשים, מחובר
לדיאליזה, ושרה ישבה איתו שם וטיפלה
בו. המצב הזה נמשך כמה שנים, עד
שהחליטו להתגרש.
אחרי ששורי חזרה מאמריקה עם התינוקת שילדה לטוביה, שוב נקשרה לליפ-
שיץ והוא אף עזר לה לטפל בילדה. כל
ה״רומך עם טוביה אושרי התחיל בטעות.
הוא לא סבל את שורי ונהג להעליב אותה
בכל הזדמנות. עד לאותו הערב שבו
נכנם לפיקוקס, מועדון־לילה בו עבדה
שורי כקופאית, והעליב אותה יותר מתמיד.
הוא היה שתוי, היא בכתה, ואנשים
הסבירו לו כי הפעם הגזים. הוא הת חרט,
יצא לנחם אותה בחוץ ולפתע הפכו
לזוג. כל זה קרה לפני כשנה וחצי, עד
אז לא היו שום קשרי ידידות או יחסים
ביניהם.
לכן הסיפור על שורי נראה לי אבסורד.
היא אמנם מכירה את כולם, אבל זה לא
אומר כלום. כאשר יגישו את כתב־האי-
שום י -קראתי שיעשו זאת בשבוע
הבא — יתחיל הסיפור להתבהר.
* גס כוכבי היה קצב
מעולה.

ומפרק

בשר

ה עו ל ם הז ה 2249

האוכל הסיני
״אדו1ד מבמות
מיוצר בי שראל צוותתחוח בגדרתלונות

כימעט כל ה מ אכלי ם המוגשים במיסע־דות
הסיניו ת בישראל מייוצרים בישראל.
מילבד כמה תבלינים ה מייוב אי ם ישירות
מהונג״קונג, מגדלים בישראל א ת מרבית
המזון. אפילו הנב טים נקט פי ם בשתי
חוות מיו חדו ת בישראל, המספ קו תאת
צורכי כל ה מיסעדו ת הסיניו ת בארץ.
במיסעדות אל ה, כמו ב א חרו ת, חלה
לאחרונה ירידה של כ,-״ 150/ב מיספר ה סועדים
ביגלל המצב הכלכלי. אוכל סיני,
לעומת אוכל ב מיסעדו ת א חרו ת, הוא
זול, ושני סועדים יכולים לאכול א רו ח ה
סיני ת מל אהב 120-שקלים.

פיל לבן
ב־ 250 מיליון דולר בימים אל ה ת תכנ ס הוועדה־העליונה-
לתיכנון־ובנייה לאישור תוכנית רשות
שדות־התעופה להקמת מסלו ל חדש ב-
נמל-התעופה בן״גוריון.
הה שקעה במס לול החדש על כל מי ת ק-
ניו, וביכללם ה ע תק ת ישובים קיי מי ם

רמ ת־ הב טיחו ת של נתב״ג (בנמל תעופה
בן־גוריון) .הדו״ח קובע, כי קיי מי םכמה
ליקויים, שעיקרם העדר מסלולי״הסעה
ל מ סלולי ם הראשיים. אין הדו״ח או מר
כי מ ח סו ר במסלול״ ה מרא ה גורם לבעיות.
על״פי הז מנ ת רשות־שדות-התעופה עש
נמל־
תעופה לדוגמה בקלן
מסלול אחד —
ל מ קו ם אחר, היא קרוב ל־ 250 מיליון
דולר.
גורמים כלכליים ותעופתיים הגישו ל*
רשויות־התיכנון חו מר ה מוכי ח, לדברי הם,
כי הקמתהמס לו ל החדש היא
מיותרת. גם קברני טים בכירים ב״אל על״,
כמו אורי יפה, סבורי ם כי אין צורך
בעוד מסלול, והפיתרון הוא ב מסלולי-
גישה נוספי ם לשניים וחצי מסלולי-
ה ה מר אהה קיי מי ם.
בדיק ת המתרח ש סביב ה תוכנית החד שה
מר אה כי חברו ל ת מיכ ה בה ה־רשות־לשדות־התעופה
של רמון הראל
יחד עם מישרד״הפנים.
תמיכ ת מישרד־הפנים, ה א חר אי והמ מו נה
על התיכנון, נובעת, כנראה, מ כן שאישור
ההצעה גורר ה ע תק ת קיבוץ
בארות״יצחק מ מ קו מו. קיבוץ זה של ה-
מפד״ל רוצה מזמן לעבור ל מ קו ם א חר,
ועתה יוכל לעבור על חשבון המדינה,
תון קבלת מימון לכל ההעתקה.
נגד המס לו ל הנוסף לו ח ם בעיקר מושב
מזור, השכן לבארות־יצחק, שתחילה
צורף אף הוא ל תוכנית ההעברה כמו
בארות״יצחק, אך ל א חרונ ה הו שמט שמו.
עתה מדברים על העברת בארו ת-יצ חק
בילבד וה שארת מזור ב מ קו מו.
ועדת״הבטיחות של איגוד־ הטייסי ם-
הבינלאומי הגישה ל א חרונ ה דו״ח על

דו״ח זה אינו מציין כי הפיתרון יבוא
מ מסלול חדש.
לדעת מומחי״תעופה, הבעיות של נתב״ג
נובעות מניצול לא יעיל של הת שתית
ה קיי מ ת:
בנתב״ג יש כיו ם 2.5מ סלולי ם ראשיים
ל ה מר א ה ולנחי ת ה. ב־ 1979 היו בנתב״ג
45 אלף תנועות אוויריות, שהובילו 2.8
מיליון נוסעים. בעיר מינכן יש מ ס לו ל
אחד, ובו הגיעו ל״ 120 אלף תנועות ל שנה,
עם 5.3מיליון נוסעים. ב א תונ ה
היו 114 אלף תנועות אוויריות ו״7.2
מיליון נוסעים, וגם שם על מסלו ל א חד.
גם בנ מלי ם הב אי ם יש רק מ ס לו ל א חד,
והיו בהם תנועות יותר מאשר ב לו ד:
דיסלדורף — 111 אלף תנועות, ב אזל —
84 אלף, ניצה — 59 אלף, ז׳נבה — 130
אלף, גייטוויק — 109 אלף תנועות.
מכאן שנתב״ג יכול להכפיל ולשלש
א ת נפח־הנוסעי ם שבו ב מ סלו לי ם ה קיי מים.
הבעייה אינ הבמח סו רבמס לול
אלא בניהול יעיל ובהגברת שירותי״הנוס-
עי ם עד ל מסלול.
לדעת חברת־התיכנון ה א מריק אי ת, ש הכינה
אתהסקר עבור רשות־שדות־התעופה,
ניתן על-ידי שיפור הרדאר ו בניית
מסלול־ הסעה מקביל, להגיע ל140 -
אלף תנועות לשנה, לעומת 45 אלף כיום.
כאשר נודע לאנשי מושב מזור על תוכנית
המס לו ל החדש ופינוי קיבוץ בארו ת-
יצחק, ה ם פנו לח״כ ע מו ס הדר, ויחד
עימו נפגשו עם מנכ״ל מישרד״הפנים,
חיי םקוברסקי, לפני כשנה. ב שיחה
הודה קו ברס קי כי מפת הרעש שהכין
מישרד-הפנים מר אה כי בארות-יצחק ומזור
ייפגעו במידה שווה מן הרעש של
ה מ טו סי םבמס לו ל החדש. קו ברס קי הבטיח
כי או תו דין י חו ל על שני הישו בים.
אנשי
מזור, שסברו כי ה תוכנית מיותרת,
ה חלו ב הכנ ת תזכירים ובאיסוף חו מר,
המפריך א ת נתוני רשות״שדות״התעו-
פה. הםה קי מו ועדה, שבה מ שתתפים
קברניטי ״ אל על״ ,לצורך המאבק.
כאשר ה חלו במא בק, ני תק מישרד-

ץ ז 10׳

>די ו>

111

המיסמך החסוי של רשות שדות־ ה תעופה
— רק למפד״ל
תה חברת״תיכנון א מ רי ק אי ת באפריל
1979סקר שקבע כי הבעיות העיקריו ת
של נתב״ג הן מ ח סו רבמ קו ם לנוסעים,
מ ח סו ר ברחבות״חנייה ל מ טו סי ם, רמת־פי
קו ח לקויי ה במיגדל״הפיקוח, חו ס ר
שליטה פיסי ת של מיגדל־הפיקוח על וסת
אורות ה מ סלו לי ם הראשיים, ורדאר לקוי,
המפ סי ק לפעול בכל הפסקת חשמל. גם

הפנים כל קשר עימם, ו מ אז הוא מעלים
מהם כל מידע• לא חרונ ה גם הודיעו להם
כי אםי קו םהמס לו ל, יפנו רק א ת
בארות״יצחק.
לקראת הדיון בוועדה-לתיכנון־ובניה
הודיע מזור ל קו ברס קי שאם לא יינתן
להם להופיע לפני הוועדה, יפנו לבית־המישפט.
ה ם הוזמנו להופיע.

הנהל ת ״אל על״ הודיעה לשישה אנשי
צוות ב חו״ל כי א ם יתפ טרו מרצונם,
לא יפוטרו על-ידי החברה. ה סיב ה נעו צה
ב תלונו ת רבות נגד ה ת חנ ה ודרכי
תיפעולה.
ראשי ״אל על״ קיבלו נזיפה ח מור ה
משר-האוצר, ייג אל הירביץ, על דרך
טיפולם בפרשת נציג״החברה בלונדון,
מו סיקיפה, שסירב לפנות מ קו ם באי-
זור מועדף לנוסע בעל רגל שבורה. נוסע
אחר שרכש כר טיס בת שלום באיזור ה מועדף
פינה אתמ קו מו. מנ הלהמ טו ס
שבו אירע ה מי קרה, יו סי נחמיאס,
התלונן על ה מיקר ה. ה תלונ ה הוזנ ח ה ביודעין
על-ידי מנכ״ל ״אל על״ ,יצחק
שנדר, ויושב-ראש מועצת ה מנ הלי ם,
אברהם שביט, שניהם ידידים אישיים
של יפה. רק הדלפת הפרשה לעיתונות
הכריחה א ת שנרד לנזוף ביפה, ולכפות
עליו לשלם א ת מחיר ה טי ס ה שבה טס•
שר-האוצר א מר לראשי ״ אל על״ כי
הדרך שבה חיפו על ידידם מר א ה שאין
שינוי בדרך ניהול החברה, וכי הוא לא
משלים עם הטיפול ועם סיו מו. הוא גם
הסביר להם כי מנוי וגמור עימו לבצע
א ת דו״ח ה מו מ חי ם של חבר ת ״מקנזי״
ככתבו וכלשונו, בלי ל חו ס על איש.

״ש ואם״ תביץ
בעודם את
..שער הניצחון׳
של ז* 8אח8
חברת ״ישראם״ של אלכסמסיס
קיבל האת הזכויות להפצה בכל העולם
של הסרט ״שער הניצחון״ ,לפי ספרו של
ארי ך מ רי ה רי מארק, שבו יככבו
מקסימיליאן של, סוזן פלצ׳ר ו-
טרבור הוו ר ד. הסרט יבויים על-ידי
דני אלמ אן.
ההסרטההחלהב סו ף ספ ט מבר בפ
אריס, ואחר״כך תעבור למערב ברלין.
תקציב הסרט הוא 5.4מיליון דולר.
״ישראם״ אירגנה א ת המימון לסר ט.
בשנה שחלפה מכרה ״ישראם״ ס ר טי ם
ישראליים ב הי ק ף של 300 אלף דולר.
מדובר בסר טי ם ״רגעים״ ו״על חבל דק״
של מי כלבת -אדם .״ישראם״ קיבל ה
להפצה א ת סרטו של דן וו ל מן ,״ מ חבואים״
,ו הכני ס ה או תו לפס טיבלי ם של
טורונטו, סן־פרנציסקו ושיקגו, ו ה ״ אקס-
פו״ בלוס-אנג׳לס•

..משס־ע ..שואל״
מנוו חוקם
ב..ברו1במ1״
במאזן האחרון של חברת ״משקיעי
ישראל״ לא מופיעה ה שקעה ב חבר ת-
ההפצה הוו תי ק ה ברונפמן .״משקיעי
ישראל״ ה חזי קו בעבר ב מ חצי ת ה מניו ת
של ברונפמן, ועתה מכרו או תן לבעל
חברת־ההפצה.
לאחרונה עברה הוצ א ת־ הספרי ם ״באג״
טאם ״ האמ רי ק אי ת מהפצת ספרי ה ב אמצעות
ברונפמן להפצתם באמצעות
ס טי מ צקי.

דו ד ה

ן ה*ד>>ם
אופירה הידיעה הגיעה לאוזני הזוג הנשיאותי
כשהיה באחת מחופשותיו הרבות, הפעם
בקיבוץ גשר הזיו. הטלפון בישר לאופירה
נכון שאחותה, עורכת תוכניות הטלוויזיה
ורדיגה ארז עומדת אדטו־טו ללדת.
אופירד, ויצחק נכון מיהרו לטוס לירו שלים,
כדי שאופירה תוכל להיות ליד
מיטת אחותה ברגע הכי-יפה שלה בחיים.
אבל אופירה לא עמדה לבד ליד המיטה.
לידה ניצב משה גיא, דמות ירושלמית
ידועה, אחד השותפים במוסך דינמומטר
בבירה, שהוא האבא של הבת שנולדה

ורדינה ארז
לידה אחרי הגט
במזל טוב לוורדינה בבית־החולים הדסה
על הר־הצופים, בערב שימחת תורה.
לבת אין עדיין שם. אופירה וורדינה
מבקשות מכל מי ששמות נמצאים בשרוולו
להוציא כמה ולתתו להן.
אירוע משמח נוסף היה הגט שאותו
קיבל אבי בתה של ורדינה, משד. גיא,
שבועיים לפני הלידה. אחרי מאבקים
ומילחמות הסכימה אשתו של גיא ואם
לשתי הבנות שלו לתת לו את הגט
המייוחל.
נראה שעניין הגט לא הפריע כל כך לזוג
המאוהב, לנהוג כרצונם. עוד בתקופה
שבה הבטיחה אשתו של גיא שלא תתן
לו גט לעולם, הם החליטו שהם רוצים
לא רק להתגורר ביחד ולאהוב ביחד, אלא
גם לגדל ילד משותף. ורדינה, שבחודש
הבא ימלאו לה ,42 היא בחורה אמיצה
לכל הדעות. היא נכנסה להריון ללא חופה
וקידושין.
דודה אופירה היא הדודה הכי מאושרת

לא ה>ו

בגהגדה
קצרות אני יודעת שיהיו הרבה אנשים שיכעסו
עלי, למה אני לא נותנת מנוחה לכל
הבוגדים והבוגרות גם כשהם מוציאים הון
עתק על כרטיס טיסה לארצות־הברית,
רק כדי להתחמק מהרכילות. אבל מה אני
יכולה לעשות? זה נופל עלי.
המדובר בעורף־דץ ישראלי מפורסם
ועשיר, שהגיע לרגל עסקיו לנידיורק,
שהיא כרך נפלא לעסקים, אבל עוד יותר
נפלא לבילויים. וכיוון שעורך־הדין הגיע
לניו־יורק בלי אשתו, שנאלצה להישאר
ולעבוד במוסד שבו היא מכהנת בבכיר,
הוא החליט לבלות
תפקיד
עם ניכה קיסללן, אחת היפות ביותר
המקבלות את פני הישראלים העורכים
גיחה לבירה השניה.
ניבה דנן היתד. נשואה עד לא מכבר
לאמריקאי מיליונר, שחטף אותה ממש
מכל הזאבים של כפר־סבא, עיר הולדתה.
מאז שהתגרשה, החליטה לחוש מחדש את
אווירת ארץ־הקודש. היא אמנם לא מוכנה
לעשות זאת על־ידי שיבה כתושבת חוזרת
בארץ, אבל היא מטפלת בישראלים המגי עים
אליה.
כמו מארחת למופת הציעה ניבה לעורך-
הדין הירושלמי שטילפן אליה, ללכת לאחת
ההצגות הכי פופולאריות היום בניו־יורק,
ידיך קצרות מדי מלהיאבק עם אלוהים,
הקהל כולו משתגע מהמוסיקה הכושית

בריכת-השחייה בצהלה הפכה מזמן למקום
שאני יודעת שאם אני אשב בו יום
אחד בשבוע, יהיה לי חומר לא רק לעמוד
אחד, אלא לעיתון שלם. כל החתיכים
והחתיכות בארץ, ביניהם גם החתיכים
והחתיכות שלאבשלהם יש פלאפלים על
הכתפיים, מגיעים בשעה זו או אחרת
לבריכה.
אבל אל תקפצו לי ותשלפו את הבגד־ים
שארזתם כבר בגלל הגשם ותרוצו: ישר
לצהלה. נוסף על סתם חתיכות עם בקיני,
רגליים ארוכות וקרם שיזוף, יש שם גם
כמה חתיכות מסוכנות. את זה למד על
בשרו טייס צעיר, שהגיע יום אחד לבריכה
כדי לנוח בין טיסה לטיסה.
בעוד הוא מסתדר ומוצא לו מקום נוח
ליד כמד׳ חברים, ביניהם מנהל הבריכה
פשה (״מושקה״) שנער, עוברת לה
חתיכה משגעת. שנער ידע לדווח שזו
אילנה מליץ, אשתו של תושב צהלה
רפי מליץ. כל הצופים בה נעתק דיבורם
והם היו עסוקים בחקר כל סנטימטר מסג-
טימטרי אותה חתיכה. אף לא אחד מהם
תיאר לעצמו שמיד אחר־כך תתחולל
הדראמה האמיתית.
חמש דקות אחרי ששכחו ממנה, הגיעה
אילנה שוב לחבורה של הטייס, ניגשה
ישר אליו וסטרה לו על פניו. ככה, בלי
בעולם. דוד יצחק אף הוא לא מסתיר את
שימחתו. הנשיא אוהב מאוד את אחות
אשתו. בכל פעם שאופירה נמצאת בחוץ-
לארץ וכללי הטכס מחייבים את הנשיא
להופיע עם בת זוג, הוא לוקח עימו את
ורדינה. אולם הכי מאושרים בעולם הם
כמובן ורדינה ומשה. הם כל כך מאושרים
עד שהם אפילו חושבים לקפוץ לרב, אח רי
שוורדינה תצא מביודהחולים ותתאו שש
מהניתוח הקיסרי שעברה, כדי שהרב
ישיאם כדת וכדין.
הנסיון של ורדינה הצליח ואני יודעת
על עוד שלוש עובדות טלוויזיה שהחליטו
לצפצף על המוסכמות, על הרבנים ואולי
אפילו על הגברים. הן הרות ללא בעל.

יש כאלה שנולדו עם כפית של זהב
בפה. לאן שהן הולכות, הולך להן. אחת
מאלה היא ודה אלמוזלינו, חתיכה ידועה
בעיר הדרומית אילת, מי שהיתר, עובדת
קבלה במלון לרום, ואחרי שעזבה את
המלון הפכה מארחת במיסעדת־פאר
אילתית.
אבל מסתבר שהקשרים שלה עם מלון
למס לא נותקו, לפחות לא עם אחד
מבעלי המלון, המיליונר היהודי הגרמני

ניכה קיסלק
לצאת באמצע
הנפלאה, אבל נראה שניבה ועורך־הדין
השתגעו איש מרעהו. הם כל כך השתגעו
זה מזה עד שהיו הזוג היחידי שעזב את
ההצגה באמצע. הם פשוט רצו להיות לבד.
אני -כבר רואה איך המוחות המעוותים
שלכם מתחילים לפעול כדי להשלים את
התסריט. אישית ראיתי אותם יוצאים
מההצגה והולכים ישר למיסעדד, סמוכה,
שם הזמין עורך־הדין העשיר את ניבה
לארוחת־ערב דשנה. הניחוש שלי הוא
שהם הלכו אחר־כך גם לאיזה דראגסטור,
לקנות לניבה גרביים, כי היתד. לד. תחנת
רכבת בגרביים. מה שהם עשו אחר־כך
אני לא יודעת, אבל הניחוש שלי טוב
לפחות כמו שלכם.
יש לי הרגשה שבבוקר של יום המחרת
ביקשה ניבה מעורך־הדין שיקח איתו לארץ
מתנה לכתב הטלוויזיה אכי אננ׳ל. אבי
הוא הרומן הכי סוער של ניבה. כמה
שבועות לפני שהגיע עורך־הדין הירושלמי
לניו־יורק, עזב אותה אנג׳ל, אחרי שלושה
חודשים של אהבה נון־סטופ עם ניבה.
להגיד דבר. הטייס הנדהם דלק אחריה,
פשוט כדי לקבל הסברים, מדוע המגע
ביניהם היה כה מכאיב. ואז הוא קיבל
את ההסבר :״בעלי עמד לידך קודם והוא
שמע אותך אומר עלי: פראיירית.״
הטייס נשבע שלא הוציא מילה מהפה,
וגם אילו היה אומר משהו לא היה מדבר
בסיגנון של ח״כ יחזקאל פלומץ, אבל
אילנה בשלה :״בעלי שמע אותך והלשין
עליך.״ משהו נראה ונשמע לא בסדר. אם
הבעל שמע, מדוע לא הגיב, אלא רץ אל
אישתו? לאשר, לא היה הסבר.
רק כשאיים הטייס לחבוט בה ואחר־כו
לקרוא למישטרה היא התנצלה :״אתה
מוכרח להבין, לבעלי כבר נמאס שמדברים
עלי כל הזמן.״

ורה אלמוזלינו
ככה רצה המיליונר
איכנש כוכים. בוביס לא שכח את
הבערה שהציתה אצלו ורה, וחיפש הזדמנות
כדי לשוב ולראותה. הוא היה יכול
פשוט לבוא כל פעם לאילת, להזמין אותה
למלון שלו או ללכת ולאכול במיסעדה,
אבל איש עסקים כה • גדול צריך שהכל
יהיה ממש לידו, ואסור לו להתאמץ, אפילו
לא בשביל בחורה יפה.
אז מה עשה בובים, הידוע כבעל תושיה?
הוא פשוט הביא את ורה אליו. הצעירה
הנאה עלתה ביום הראשון שעבר על מטוס
והמריאה לה ישר לברלין. זה לא היה
סתם מסע תענוגות. מיליונרים לא אוהבים
לראות את הכסף שלהם מתבזבז, אפילו
אם המדובר בחתיכות. בוביס מינה אותה
למנהלת הקבלה במלון הפאר בתה, מלון
חדש שהוא חנך לא מכבר בברלין.

מוות וחתונה
בהכנות לחתונה השתתפו כמעט כל
המבלים והמבלות של ירושלים. הזוג הנישא
הוא פופולארי ויפה כזה, מאלה המתקבלים
בזרועות פתוחות בכל מסיבה ירושלמית
הגונה. אני מתכוונת לעורך־הדין הצעיר
אהוד קלאוזנר, שאינו עוסק בעריכת-
דין אלא בהפקת כתבות במחלקה לענייני
היום ברדיו, ולרעייתו הטריד, מיכל כית*
דץ, העובדת במוסד ממשלתי.
השניים הם ידידים טובים של עורך־דין
ירושלמי מבלה אחר, עמי, שהוא חתיך
ורווק מפורסם ושיש לו גם וילה מפוארת
במבשרת־ירושלים. אותו עמי הציע את
הווילה שלו לאהוד ולמיכל, לערוד בד,
את מסיבת הנישואין. היתה זו המתנה
הכי יפה שמישהו יכול היה לתת להם.

בליל

הווילה היא חלום כל זוג צעיר
הכלולות שלו.
אבל שלושה ימים לפני החתונה נראה
היד, שהכל עומד להתבטל. עמי לכד
פורץ בווילה שבמבשרת. הפורץ התבצר
בתוכה ולא עזרו תחינות השכנים והשיטרים
שייצא החוצה •.כאשר הבין הפורץ שה-
מישטרד, עומדת להיכנס פנימה ולתפוס
אותו, הוא ירה בעצמו למוות. הזוג הצעיר
ניצב בפני בעיה: איך להזמין מאות קרו אים
חוגגים ועליזים לבית שבו נפח את
נפשו אדם לפני כמד, ימים.
לבסוף הגיעו לפשרה עם אורחיהם.
החתונה נערכה בשעה טובה בווילה, אבל
האורחים התבקשו שלא להיכנס לחדר
האמבטיה, בו אירעה ההתאבדות.

מוחם ע!,

מ 0711111

שחקן

מפליג

אין מה לעשות, נראה שחתונות

לא בשבילו. לפני שנים היה השחקן מנחם
עיני בעלה של אחת שהוגדרה אז ״חברה

מילדות״ .אבל העניין ההוא לא החזיק
מעמד יותר מכמה חודשים קטנים של קיץ.
מסתבר שמנחם לא־כל־כד־אוהב את ה־מיסגרת
ואת ארבעת הקירות שסובבים
את חיי הנשואין. ואם אתם חושבים שפעם
אחת מספיקה בשביל ללמוד לקח, הרי
שאתם טועים. הבחורצ׳יק הסתובב לו כמה
שנים, עשה חיים, כרווק, כמובן, עד שפגש
יום אחד את עזי, היפה והחיננית. לא
חלפו שבועיים והשניים נשואים.

שום דבר לא מספיק להם, לגברים האלה.
לפעמים נדמה לי שרובם מנסים כל הזמן
לעשות דווקא ! ולא חשוב להם שהם עצמם
המפסידים העיקריים. עד כאן הפילוסופיה,
ועתה העניין עצמו.
כל מי שחזה במחזה ממחזותיו של חנוך
לדין זוכר בוודאי את השחקן יוסף כרמון.
ובכן, מעשה שהיה כך היה.
כעשרים שנה חיו השחקן ואשתו אתי
כרמון באושר ובשלווה. לאחרונה רכשו
פנטהאוז בשיכון בבלי — דירה יפהפיה
שבה היו עורכים מסיבות נחמדות לכל
חבריהם. חוץ מזה ניהלו חיי־מישפחה
לדוגמה.
יום אחד, כך מספרים, הגיעה לתיאטרון׳
הקאמרי שחקנית צעירה וחיננית בשם
תמי אשל. ועוד מספרים, שמאחרי הקל עים
נרקם לו רומן בין השחקנית הצעירה
והשחקן הוותיק. אלא שיום אחד גילתה
גם אתי מה מתרחש מאחרי הקלעים של
התיאטרון. הפרשה התפוצצה ויוסף קיבל
גושפנקא חוקית לנהל רומנים עצמאיים.
אחרי שהתגרש מאשתו ועזב את הבית,
עבר לגור עם אהובתו הצעירה. הוא ביקש
את ידה של תמי, אלא שגם בחיים, בדיוק
כמו במחזות שבהם שיחק, יש הפתעות.
תמי אשל לא רוצה להתחתן, ובכלל, היא
רוצה זמן כדי לחשוב ולהבין את המצב
תמי אשל ויוסף ברמון (באמצע כתו של ברמון)
לאשורו.
חצי שנה על הים
מה עושה גבר בצר לו? מגדל שפם או
הולך לדוג או עולה על אוניה כעוזר־טבח,
ומוסר השכל: אם היא מסרבת לכם,
כדי לתת לזוגתו זמן לחשוב. יוסף כרמון לי שאו־טו־טו עוברים השניים לגור בצוותא
רבותי, עלו על אוניה לחצי שנה, ותנו
בחר באפשרות השלישית. מסתבר שהשי ובקרוב אף יתחילו לחפש רב נחמד,
לעניין לעבוד.
קול שלו היה נכון. ציפור קטנה לחשה
שיעמיד להם חופה.

חתו1ת המעצבת והמעצב

מנחם עיני
אליהו לא עזר
הפעם נמשך הסיפור הרבה יותר זמן.
הם נסעו לחוצלארץ, התעכבו׳ בפאריס.
הוא נרשם ללמוד לוליינות והשניים התפרנסו
ממופעי־רחוב, על מדרכות עיר־האורות.
כשחזרו לארץ ראיתי את הגברת
היפה פוסעת לצידו של בעלה, כשכרסה
בין שיניה. חשבתי שהרך הנולד ישים
קץ לנדודים. אך התברר שטעיתי. התינוק
כבר בן שנה, אם אינני טועה, וכשקוראים
לו אליהו הוא פוער פה קטן בחיוך גדול.
אלא שאליהו הקטן יהיה עד לגירושי הוריו,
ואני מאוד מקווה שהדבר לא ימחוק את
החיוך מעל פניו החמודות.

ג׳ניפר פר־־לב
ירח־דבש בדירת חברים

המודעה שהופיעה בסוף השבוע שעבר
בעיתונים היתד. מעין מכת מוות להרבה
מאוד זאבים מקצועיים בתל־אביב. ג׳ניפד
כר־ לב הודיעה מעל גבי העיתון שהיא
עשתה זאת. היא נישאה לדויד טרט־
״ףכר*
ג׳ניפר היא אשה שאי אפשר שלא להעיף
בה מבט שני. והמבט השני מגלה עוד
פרטים מקסימים. העולה החדשה מארצות-
הברית ,״רק שבע שנים בארץ״ ,היא לא
רק פטריוטית ישראלית נלהבת, מה שעוד
אפשר למצוא אם מחפשים הרבה, אלא
גם פטריוטית תל-אביבית נלהבת, מה
שאפילו •טלמה (״צ׳יצ׳״) להט לא יכול
למצוא אפילו בין בני מישפחתו.
ג׳ניפר הגיעה לישראל מוושינגטון והפכה
מייד למעצבת אופנה מבוקשת. בתחילה
היא היתד, מבוקשת גם כמעצבת אופנה
וגם כחתיכה, אבל בשנה האחרונה, מאז
שהתלבש עליה טרטקובר, היא נותרה
מבוקשת רק בשטח האופנה. בעניינים
שבינו לבינה היה ברור שטרטקובר, גרא־פיקאי
ומעצב מצליח, סגר את הסיכוי
לכל האחרים.
כשהם נפגשו הם ידעו שהסוף יהיה
חתונה, אבל הסוף הזה לקח איזה שנה.
ג׳ניפר פשוט רצתה שההורים שלה יהיו
נוכחים בטכס, אבל להורים יש עסקים
ועסקים כידוע דוחים כל דבר אחר.
לבסוף נמאס לזוג הצעיר. הם עלו על
מטוס, הגיעו לבירה האמריקאית וערכו
שם את החתונה, עם ההורים של ג׳ניפר.
ירח־הדבש שלהם היה מקורי ביותר. הם
גרו קצת אצל הוריה של ג׳ניפר ואחר-כך
טסו לניו־יורק, שם התגוררו בדירה פנויה
של חבר.
ומה עושים מירח־דבש? אני לא יודעת
מה אתם עשיתם, אבל ג׳ניפר וטרטקובר
הסתובבו במוסיאונים, בחנויות למימכר
שמונצס, בתערוכות, ואצל מוציאים לאור
של ספרי אמנות. הם חזרו ברכוש גדול,
עם אוסף של כל מיני פיצ׳פקס שאספו
באמריקה.

במדינה
׳עיתונות

סוף סוף ה ם כאן!
הדגמים החדישים ביותר של
חדרי השינה האירופאיים

״טייס״ הסכים לגנוז סקו8
?8י בקשת המוסד, וכתבו
7!7ו 7 7האסר בנ 77
סקופ רומח
ההדים של פרשת דויד (״דודו״)
הלוי נדמו. הלוי עצמו לא חזר לישראל,
מאז שפירסם בעיתון ה אמריקאי
וושינגטון סטאר מאמר
שבו טען כי מנחם בגין הורה ל ראש
שרות־הביטחורהכללי שלא
לגלות את מבצעי ההתנקשויות
בראשי־העיריות בגדה (העולם
הזה .)2241 אם יחזור, צפוי הלוי
למישפט פלילי על כי גילה, בלי
אישור הצנזורה, את שמו של ראש
השב״ב, הנשמר, משום־מה, ביש-

עיתונאי ה7וי
המלצה מהמוסד

ביקור בביוז מרם י מנע מכם
התרוצעויות רבות אחרי חדרי
שינה.
תחת קורת גג אחת תמצאו
מגוון עצום של חדרי שינה
מפאר תוצרת אירופה׳,שהגיעו
זה עתה לארץ. המערכות -
ב סגנון ספרדי, קל אסי
ובסגנון אולטרה מודרני של
שנות השמונים.
עכשיו במחירי היכרות
מיוחדים.
הזדרז ובוא עוד היום
למחלקת חדרי שינה בקו מה
השלישית של בית מרס.

רח׳ הרצל 158ת״א
פתוח ברציפות כד 08.00 עד 19.00

ראל בסוד, אף שהוא ידוע בכל ה עולם.
מבצעי
ההתנקשות לא נמצאו עד
היום — חמישה חודשים אחרי בי צוע
הפשע.
השבוע נוספה לפרשה תוספת
פיקנטית. היא נוגעת לדודו הלוי
עצמו.
רצח כ8אריס. האיש שתרם
תרומה זו לפרשה הוא מקסים
גילן, ישראלי המוציא לאור ב פאריס
ירחון בשפה האנגלית, ב שם
ישראל אנד פלסטיין.
ב־ 1966 נכלא גילן, יחד עם
עמיתו שמואל מור, ברמלה. ה שניים
ערכו אז את שבועון המין
בול.
ימים מעטים לפני כן חרג בול
ממינהגו, ועבר מכתבות על סטיות
מיניות לסטיה מסוג אחר לגמרי.
היא נגער. לפרשה שהסעירה אז
את העולם — רציחתו של ראש
האופוזיציה המארוקאית, מהדי בך
ברקה.
הסיפור עצמו היה ידוע ליודעי-
דבר בארץ, אך הצנזורה הצבאית
מנעה את פירסומו. בול הפר את
כללי הצנזורה. היא סיפר כי איש־עסקים
ישראלי, ששימש גם כ סוכן
המוסד בשווייץ, פיתה את
בן־ברקה לבוא לצרפת. שם נעצר
על־ידי השרות החשאי הצרפתי,
שמסר אותו לסוכניו של מלך מא-
רוקו. אלה רצחו את בן־ברקה ב סכינים
וקברוהו בגן של וילה ליד
פאריס• .הצנזורה רצתה למנוע את
פירסום המידע על שיתוף־הפעולה
בין השרותים החשאיים של ישר אל,
צרפת ומארוקו.
הפירסום בבול גרר אחריו תגו בה
מהירה ונמרצת. העיתון הוחרם
בקיוסקים. גילן ומור נכלאו, וגם
עובדה זו לא ניתנה לפירסום.״
אורי אבנרי העלה את הפרשה
בכנסת, אך גס עובדה זו נאסרה
לפירסוס.

ה עו ל ם הז ה 2249

מחיר ׳הסקופ. עתר. מספר גילן
כי הסיפור והגליון המוחרם הגיעו
לידי עיתונאי יהודי־אמריקאי, יש ראל
שנקר, שכיהן ככתב שבועון־
החדשות האמריקאי טייס ברומא.
שנקר טס לניו־יורק ומסר את ה סקופ
לידי עורכיו.
באותה שעה שהה מאיר עמית,
אז ראש המוסד, בארצות־הברית.
הוא התראה עם עורכי טייס והפציר
בהם לגנוז את הסקופ. תמורת
זאת הבטיח לתקן את היחסים בין
טייס ובין שר־הביטחון דאז, משה
דיין, שהותקף על־ידי השבועון
ושנעלב.
ההסכם שהוצע על־ידי עמית :
אם טייס יגנה את הסיפור על מא סרם
של גילן ומור, יציע הוא ל טייס
כתב חדש בישראל, וידאג
לכך שכתב זה יהיה בן־בית אצל
דיין.
טייס הסכים. הכתב שהתמנה
היה דודו הלוי, מראשי המישמרת
הצעירה של מפא״י, כיום סגן־אלוף
בצה״ל. הוא שירת את טייס ואת
וושינגטון סטאר, השייך לבעלי
טייס.
ההסכם בוצע — אך הוא הגעיל
את שנקר, שעבר את הרחוב ומסר
את הסיפור המלא ליומון ניו־יורק
טיימס, שפירסם אותו במלואו ב עמוד
הראשון, לרוחב שיבעה טו רים.
גילן ומור שוחררו אחרי
מישפט קצרצר.
יאותה ההאשמה. ממשיך גילו
בסיפורו :״דודו הלוי התקדם
במהירות. יחסיו עם הסי־איי־אי
וסוכנויות אמריקאיות אחרות הפכו
לאגדה. קשריו עם דיין, לאחר מכן
עם יצחק רבין, ולבסוף עם שימעון
פרם. היו שם־דבר. אחר־כך פרש
ממיפלגת־העבודה והתקרב לליכוד,
אך לאחרונה השתכנע כי יש לסלק
את הליכוד מן השילטון.״
מסכם גילן איני יכול אלא
להרגיש שיש משום צדק עליון בכך
שאותה ההאשמה, שביגללה
זכה טייס בכתב יודע־סוד בישראל,
מוטחת עכשיו בפניו של אותו
כתב עצמו...״

מיש פט תמווזדיגיס דהיות ואשמים

ס? החברים ה&לילו
עצמם, בדי להגן על ידיד
התובעת האלגנטית, שרה דותן,
מצאה עצמה השבוע במצב מביך.
לא רק שהיה עליה לשכנע את
השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן,
כי אלברט בן־חיים הוא ש פרץ
לחנות מכשירי־חשמל וגנב
מתוכה, אלא שהיה עליה גם לשכ נע
את השופטת, כי כל העדים
האחרים, שסיפרו, כי הם אשר
ביצעו את העבירה, אינם אשמים
בפריצה.
הפרקליטה ידעה, כי לא יהיה
לה קשה להוכיח שאלברט פרץ,
שכן הוא נתפס כאשר הוציא טרנ זיסטור,
שהיה חלק מהשלל, מתוך
מקום־המחבוא. אולם כאשר עלה,
במהלך המישפט, אחיו של אל־ברט,
יוסף, על דוכך העדים, גרם
להפתעה.
״אני המחזיק ברכוש הגנוב,״
אמר יוסף לבית־המישפט, וכאשר
נשאל ממי קנה את השלל, הצביע
בלי היסום על חייל צעיר, שישב
באולם, ואמר :״קניתי את זה ממנו,
מדויד דרעי.״
כיוון שבמישטרה אמר דברים
אחרים, נעצר האח יוסף עם תום
עדותו למשך שיבעה ימים בחשד
של עדויות סותרות והחזקת רכוש
גנוב.
כאשר העלה הסניגור חיים מיש-
גב את החייל דרעי למתן עדות,
כבר לא הופתע עוד איש. הוא טען
בלהט מעל דוכן העדים, כי הוא
הפורץ, ולא אחר. כאן• נהפכו ה תפקידים,
והתובעת ניסתה לשכנע
את בית־המישפט, כי החייל משקר,
וכי אינו מכיר כלל את פרטי ה פריצה.
אולם הוא לא זז מעמדתו,
ה עו ל ם הז ה 2249

ועם תום עדותו הורד גם הוא
למעצר בחשד פריצה.
אילת סלקציה ם ה תו דסת
דצגחנים

רשות שמורות הטבע
מתכחשת להבטחתה
לאב־שבדל, ורוטה לתת
פרגסה לאחד מאגשי
שלומו של המגב״ל
ראש עיריית אילת, גדי כץ,
רתח מזעם .״אני לא אתן להם
לעשות את זה. הם לא יפגעו באב
שכול,״ הוא צעק. אולם גדי כץ
החליט להירגע תחילה, ורק אחר־כך
לפעול. מה שהרגיז את כץ,
נכה צה״ל ואחד מאנשי יחידת
הצנחנים לשעבר, היתה התנהגותה
של רשות שמורות הטבע,
אותה מנהלים האלוף (מיל ).אב רהם
יפה ואדיר שפירא, קצין מי לואים
שנחשב לפייטר של הרשות הידועה ושל הסיירת הירוקה
לשימצה.
לפני חודשים אחדים ביקשה
רשות שמורות הטבע לגדר את
חוף האלמוגים באילת, כדי שהיא
תוכל לגבות דמי־כניסה מבאי ה אתר
שהיה עד כה חופשי לצי בור.
עיריית אילת הסכימה, בתנאי
שבמקום יוקמו שירותים ומיזנון
ושהכסף שיגבה יושקע בתיירות
האילתית.
בין יתר ההסכמים שבין הרשות
לעיריה נקבע, שהרשות תחכיר את
המיזנון העתיד לקום, לאחד מתושבי
אילת, חיים ישי. ישי הוא אב
שכול. בנו, אלי, חייל בצנחנים,
נפל באסון המסוק שבו נהרגו 54
צנחנים ואנשי חיל־האוויר.
רשות שמורות הטבע הסכימה
בזמנו לתנאי של כץ. היה ברור
לאנשי הרשות שאם לא יסכימו
להחכיר את המיזנון לאב השכול,
יערים כץ קשיים על דרכם.
טובים ופחות טובים. עוד
קודם לכן נודע לאנשי הרשות,
כי חיים ישי הסתבך בעבר הרחוק
עם החוק. יש לו רישום פלילי על
תקיפה. באילת נוטים ליחס את
המקרה האומלל בו הסתבך ישי
לאסון שפקד אותו. אולם מילבד
תקרית זו, ידוע ישי כאדם נוח
לבריות. כהגדרתו של כץ :״אחד
מאזרחיה הנאמנים של העיר.״
אחרי שהוקמה הגדר וערב פתי חת
השמורה לקהל רוכשי הכר טיסים,
העלו אנשי רשות שמורות
הטבע את העבר הפלילי של ישי.
הם דרשו מאגף השיקום במישרד־להתנהגות
הביטחון
ביטחונות
ראויה של ישי. מנהל לישכת ה שיקום
במישרד הביטחון בבאר־שבע,
שלום הלוי, מיהר להעביר
לרשות את הביטחונות הנדרשים.
בינתיים נודע באילת שמנכ״ל
רשות שמורות הטבע מתכוון להע ניק
את הזיכיון לאחד אמנשי שלו מו
ולא לתתו, כפי שסוכם, לחיים
ישי. כץ לא האמין בכך, הוא ידע
שכל דרישות הרשות ממישרד־הביטחון
התמלאו, ואין לשפירא
כל עילה שלא לתת לאב השכול
אפשאות להתפרנס בכבוד.
אולם לפני כמה שבועות הגיע
לכץ העתק מיכתב שנשלח למיש־רד־הביטחון,
בו כותב שפירא :
״אחרי בחינה נוספת לגבי משמעות
מסירת הפעלת המימון ב שמורת
האלמוגים למר ישי חיים,
אין אנו רואים אפשרות למסור לו
את ההפעלה.״
אחרי שגדי כץ נרגע וזעמו שכח,
הוא התיישב לכתוב את אחד ה־מיכתבים
המרגשים ביותר שהו ציא
מתחת ידו. כתב כץ לאדיר
שפירא נ
״אני חש עצמי כעני העומד בם־

אב שבול חיים ישי

חלל אליעזר ישי
כעני העומד בפתח

דנבוורב נבדבזררדרד ולטבכב

תל-אביב, הנצי.״ב 6ו פינת מסילת החשמונאים

0 8 4 1 - 2 - 3בב

ו ׳ תשרי תממ ״ א

80 000058י25.5£1

16ספטמבר 1980
746/400-128

לכ בוד
סד בדיבץ
ואש עיריתאילת .

הנדון: חלים י שי -

מזנוןבססו דת תאלמוביס .

מכתבך מיום . 2 7 /8 /8 0

צר לנו על כיאין

בי כו ל תנו

ל פזו ר

האמןלנו, שאנומעריכים את עמדתך
לנולסייעבמיקום סמפחה מכולה .
בם אהבתהמולדתאינן ! זרד, לנו ,
ולמעלה מזה:

בענינו מל מר חיי םישי.

בנדון, ובם

אנו שמחים כשמתאפשר

ואנותורמיםלהככל שאנו נדרמיס ,

המיבתב של רשות ״שמורות הטבע״
אהבת מולדת, ולמעלה מזה
תח ומבקש נדבה כשאני נאלץ
לחזור ולתבוע מכם לממש את ה הסדר
שערכנו בעת תחילת העבודות
להקמת המיזנון בשמורת האלמוגים
באילת.
״לצערי, קשה לי לתאר דווקא
אתכם, את הגוף הציבורי התוסס,
הצעיר והערני, מתנכר עד כדי כך
לאב שכול וזאת לאחר שהדברים
בינינו סוכמו והאב מודע לכל הסיכומים
וההבטחות, ומה גם ש ביקשתם
לאחרונה ביטחונות מ־מישרד־הביטחון
וממגי כדי למנוע
סיבוכים בעתיד לאור עברו של
מר ישי חיים, וביטחונות אלה
ניתנו לכם.
״נראה לי, כי מבחינה אנושית
אסור לנהוג בדרך זו של מניעת
שיקומו לאור עברו, שאני אינני
יודע עד עתה מהו הכתם הרובץ
עליו. אני מניח שלא ממיינים ל יחידות
קרביות מובהרות רק בנים
של מישפחות כלילות השלימות
ובכך מבטיחים שלא תהיה בעיית
שיקום אם חם וחלילה יפול הבן
המתנדב. למען מי התנדב הבן
לצנחנים ו האם לא למעני, למענך,
למען חברי מועצת הרשות הנכב דים
ולמען מנכ״ל החברה הממ שלתית
לתיירות, כדי שאנו נוכל
לחיות בביטחון ובשלום?

״דווקא אנו, שעדיין קרובים ב גיל
לאותה רוח התנדבות והקרבה,
אסור לנו לשכוח ולהתנכר. עם
ישראל מורכב מבני טובים ומבני
פחות־טובים — זהו העם שלנו
ואין לנו אחר בלעדו.
״האם תעלו בדעתכם שניתן
לשקם רק את אלה שאין כתם ב עברם
ואילו האחרים יעזבו לנפשם?
אני פונה ומבקש בשם ה מוסר
הציבורי והיושר האנושי,
גינזו במהרה את החלטתכם להס תלק
מההסדר על פיו יושכר ה־מיזנון
בשמורת האלמוגים בחוף
אילת לאב השכול מר חיים ישי.
מסרו בבקשה למנכ״ל החברה ה ממשלתית
לתיירות, שיעץ לכם
בעניין זה, כי בלי מתנדבים והק רבת
חיים של בחורים צעירים למ ען
המולדת, לא תהיה תיירות ולא
תהיה חברה ממשלתית לתיירות,
רשות שמורות הטבע לא תתקיים
ולא תהיה לנו מולדת...״
סטייה קלה. תשובתו של
אדיר שפירא למיכתבו הנרגש של
גדי כץ הרגיזה את כל רואיה, ש ראו
בד, שיא של ציניות וחוצפה.
כותב שפירא לכץ (ראה גלופה) :
״צר לנו על כי אין ביכולתנו לע זור
בעניינו של מר חיים ישי.
האמן לנו, שאנו מעריכים את עמ
דתך
בנידון וגם אנו שמחים כש מתאפשר
לנו לסייע בשיקום מיש-
פחה שכולה. גם אהבת המולדת
אינה זרה לנו, ואנו תורמים לה
ככל שאנו נדרשים, ולמעלה מזה.״
בסיום מיכתבו, שבו מעלה שפירא
על נס את התרומה שלו למולדת,
משלם שפירא מס שפתיים
וטוען שהוא ישמח לעזור לחיים
ישי בכל דרך אחרת. את העתק
מיכתבו שלח כץ לשר־הביטחון
מנחם בגין, שלא השיב עליו וגם
לא טיפל במיקרה של האב השכול.
אדיר שיפרא התבייש כנראה לש לוח
את העתק מיכתבו ליתר הנמ ענים.
גם פניית העולם הזה לאדיר
שפירא ולדוברת רשות שמורות
הטבע לא נענתה. אנשי הרשות
סירבר לשוחח עם הכתב בעניין זה.
אולם גדי כץ החליט לא לוותר.-
הוא מתכוון למנוע את פתיחת
המיזנון על-ידי מפעיל מטעמו של
שפירא על־ידי שימוש בכל האמ צעים
החוקיים העומדים לרשותו.
״אני לא אתן לגנגסטוריזם של
שמורות הטבע להשתולל באילת.
אם בכל זאת הם יפתחו את המיז־נון,
יפקחו עליו פקחים עירוניים
במשך 24 שעות ביממה -ואם תהיה
סטייה הקלה ביותר מחוקי העזר
העירוניים, יוגשו מייד דו״חות,״
מבטיח כץ.

לא לגברים! לא לגבר•! לא לגבר•! לא לגבר•! לא
פ\7נ>\7ם

עוגה, פצצה,
של אשת החברה
אחרי שמטבילים כך ריפוד ראשון, לוקחים כף ושופכים
יונה לחוביץ הזו, זד. ראש חזק. לא לוקחת לידיים שום
על כל ביסווקיט לחוד כף וחצי או שתיים מהנס־קפה הלא
דבר בבישולים, אם לא עבר בדיקות איכות מכל צורה ומין.
מתוק הזה. מי שמומחה, שיסדר את הביסקוויטים יפה (שימו־לב
ואם העסק לא בשל לטיפולה היא משכללת לו את כל ההנדסה,
שבשוליים צריך לעיתים לשבור אותם לחצי, בכדי שיסתדרו
שיהיה מתאים לשאר. זו בחורה סוערה ויפה, שמחביאה מתחת
בדיוק) ,וישר על התבנית שישפוך עם כף נס־קפה להרטבה.
לפרוות ולפנינים עקרת־בית סופר־מעולה, עם לב אדיר .״עקרת־אבל
רק אחרי הפעם הראשונה, בשיטת ההטבלה, שאפשר יהיה
בית רק לאיש פרטי עם שיבה,״ היא אומרת .״עם כל השאר
לדעת כמה רטוב. ולא יותר מזה.
צריך רק מיסעדות!״
כעת מכינים את המין קרם־מוס חסכוני, פיקנטי נהדר, כשזה
יש לה פילוסופיה מגובשת של איד לחיות, ואיך להיות, ואיך
ננשך עם כל שאר המרכיבים.
בכלל. היא מצחיקה יותר מאלף חכמים .״איד שקמים בבוקר,״
בסיר קטן, על אש קטנה, ממיסים חבילה וחצי גולד בנד.
היא גורסת ,״לשים כתר מלכה בשערות. אפשר לעבוד קשה,
נותנת נפח לסיפור, ולא גוזלת טעם שוקולד. רק אחרי שחלק
אפשר להשתגע, את הכתר — לעולם לא להסיר. לשמור על
קלאם, לשמור על דיסציפלי הגון
של הגולד בנד נמס, מו נה.
ואז כבר לא קשה לא
סיפים בפנים הסיר להמסה,
לפקשש את כל מה שרוצים.״
ללא שריפה 200 :גרם שוקו אמרה
יפה. אין מה לאמר. אמ לד
מריר, כף אחת נס־קפיז,
רה יפה מאוד.
שתי כפות קקאו.
ניגש הלאה, לעוגה. איד זה
ממיסים בבחישה. מורידים
מתערבב עם יונה לחוביץ ו
מהאש. כשזה מתקרר, תוקעים
בראוו מוישלה ! שאלת טוב.
ארבעה צהובים של ביצה. חל אז
זה פשוט. העסק הוא שלה,
מונים, יעני. במיקסר מקציפים
רשום בטאבו. לקחה מתכון
את ארבעת החלבונים עם אר פשוט
ושיכללה לו את ה בע
כפות סוכר. כשזה נוקשה
נשמה. דחפה לו מרכיבים ש-
מקפלים, מערבבים בעדינות
ינפחו הנפח ולא יורידו פסיק
את הקצף עם עיסת השוקו מאיכות
הטעם. זו עוגה קלה
לד, ושופכים מעל הביסקווי קלה
להכנה, יוצאת זולה בשבתבנית. הרטובים טים
סוף
החשבון, בהתחשב ב־מיישרים
את כל הגבעות
והעמקים, שכל פני העסק יהיו
שדה־התעופה הענקי המתקבל,
ועשירה בטעם לא רגיל. לא
שווים פחות או יותר. ממשי רגיל.
נמרח בפה בטעם שוקו-
כים לטבול ביסקוויטים בברי כת
הנס־קפה הלא מתוק, ש לדי
מיליונר, עושה שבת בהכנו
בצ׳יק בשביל השיכבה
מוח.
הראשונה המרפדת. אם נג אז
מה עושים?
מרים, מכל סיבה פנטאסטית
ראשית, לוקחים תבנית מ־פיירקס,
בגודל 35ס״מ על
שלא תהיה, מי הבריכה הזו,
22ס״מ, שטח ספירה פנימי.
דבר לא כל כך סביר, אבל
אני יודעת שלא הולכים עם
קורה, ביחוד אם יש עוזר קטן
צנטימטר למכולת, אז זו התב ודבוק
למטרה בן שלוש, מכי נית
הרחבה, המאורכת, הכי
נים חדשים. אותו פטנט כמו
גדולה מכל סחורת הפיירק-
שיכבה ראשונה. ובכן, מניחים
סים. אז בתבנית הזו מסדרים
בזהירות שיכבה מעל המום
ריפוד של שיכבה אחת ביסק הזה,
וגם כאן מרטיבים, אבל
וויטים מרובעים פתי בר, הכי
בעדינות מאוד. לא יותר מכף
זול, בלי חמאה, שקונים ב לכל
ביסקוויט.
אריזת 480 גרם. טובלים בנס-
מעל הכל מקציפים שתי
קפה מר ומניחים מסודר אחד
שקיות של שמנת מתוקה, עם
יונה לחוביץ
ליד השני.
כפית אחת סוכר.
בשלנית פצצה מתחת לפרוות
בקערית קטנה ועמוקה שופמשטיחים
על זה ניילון גדול
כים שתי כוסות מי ברז רגילים.
של פח־אשפה, דבוק הרמטי
על זה מפזרים כף מאוד גדושה נם־קפה. מערבבים, שלא ישארו
לקצפת, שלא יתן חלילה לריחות המקרר לחדור. תוקעים למקרר,
גושי-קפה. עכשיו יש אמבטיה לטבילה. לוקחים כל ביסווקיט
שיצטנן באופן יסודי כמה שעות בריאות. אין כזו עוגה קלה
לחוד ומשקיעים אותו לקרקעית עם אצבע. אומרים רגיל: עשרים
להכנה. בלי אפייה, בלי זיבולים, מתאים אפילו לחתן־כלה חדש.
ושתים, עשרים ושלוש, עשרים וארבע, עשרים וחמש, עשרים
יוצאת כמות עבור אוגדה שלמה, ועוד נשאל. על הטעם לא
ושש — ומוציאים. שמים בתבנית. לא לעבוד עליהם בסיטונות,
אוסיף מילה. עשו את זה לבד, תבינו מה זה גניוס.

פשטידת הכבד ליום כיפור ־ וריאציות
אמרתי כבר שיונה זו מי ספר חזק. אז יש לח שיכלולים. א ת פרוסו ת הצבד
הקפוא הזול, שאת כ מו תו הגדילה, מטגנים בשמן העמוק שלמות. אחר״בד זה
מישחק פשוט לח תוך לקוביו ת. צודקת הילדה. אין מה לאמר. אני קיצצתי אותן במצב
קפוא, לכן היה לי קל. אחרת לא.
ועוד דבר. א ת העיסה היא אפ ת ה לא בתבני ת של אינגליש קיי ק, כי א ם בתבניות
של התנור. יצאה כמות, א מנ ם שטוחה, אבל לעם, הרבה יותר גדול. בכל מנ ה, היה
״קריץ״ משגע בצד של התבנית. חצי תל״אביב אצלה בבית. חיז ק ה נפשה עם זה
בצום, כך שכדאי.

למה ד 1דז טופז
אינו מתחתן?
ת חיי ה אדר, עיתונאית צמרת, גילתה.
״תראו,״ הסביר דודו טופס לכל השואלים
.״יהורם •גאון התח תן בגיל .40
יוצא, לפי זה, שכלתי היו ם בת . 11
״ואני, ובו תי,״ סיי ם בדפיק ה על
השולחן ,״לא יעשה להאת זה ! לא
יכול ! ״

ג 1ביתי
במעט חי 1
התחלתי עם הדלק, בפעם הקודמת.
מי שמתחיל מיצוות אומרים לו גמור.
גם החיים קשים, אני יודעת, צריך לשים
להם כפית סוכר יפה מעת לעת. ואיפה
הסוכר הכי מתוק ליהודים? נכון־בני־ילד-
פלא. נכון חוב. בכיס. תן להם פטנטים
לצאת בזול מכל מה שעולה ביוקר והם
מתים עליך לצמיתות. חשבתי על כל זאת
לפני כתיבת העסק. איזה בן־אדם את,
אמרתי לעצמי. מצד אחד כל אנינות
הנפש מכל מה שהולך במדינה ומצד שני
— לכתוב דברים כאלה. נו באמת.
מה לעשות ! עניתי לעצמי. דבר ראשון
יש לי חובה לקליינטורה. אני יודעת מה
העם שלי אוהב לאכול. דבר שני: ואם
אכתוב עם הוראות ביצוע איך שודדים
סניף בנק, גמרנו? זה תופס? נוסף על
כך צייץ גם קול קטן ולא אשם :״זה
לא אני המצאתי.״ אני רק ״מדווח מצי אות״.
יפה
מאוד! הודיע המצפון. תיאוריה
אקדמית נקיה. ירצו, יאכלו, יעני. שוס
פראי. ומה איתי? שאל. אני הרי אזכיר
לך מה שאת יודעת, שהם יאכלו —
ואייך! בדהרות קלות ילכו לבדוק העסק,

רואים איזו להבה?
מעט גדולה יותר, זה הפטנט
ולא חשוב שזו מריטה לעצבים. אחרי
הכל, בכדי לחסוך שני שקל צריך חודשיים
בשיטה הזו, לגמור בישול ביצה. זהו זה.
טענתי. הרוח חשובה. לא חשוב איזה
סירבול זה, העיקר חינם. אז לכבוד שאם
אי-פעם תחיו בין נבלות בבית משותף,
אשר יש בו גז מרכזי, הרי לכם שיטה.
איך נרשמת כמות הגז הנצרכת בבית
משותף בכל שעון פרטי? בתוך הצינור
שליד השיון ישנה דיסקית או כדורית,
שמסתובבת מעוצמת זרם הגז וגורמת ל שעון
״לזוז״ .כעת, אם הגז יטפטף מעל
כדורית זו, לא יהיה לו כוח .״לסובב״
אותה ולא ייווצר רישום בשעונים. אברא-
וו. מתחילים לקלוט את הכיוון?
אם יש לכם שכנים לא מתאימים לאף,
אז עונש חינוכי מאין כמוהו זה הטלת
סיבסוד הבישול שלכם אל תוך הכיס
שלהם. את כל הבישולים יש לעשות על
אש קטנה, זערורית. כל כך קטנה, שיש
לשים עליה בודי־גארד. כך יזרום הגז
קטן קטן ולא יהיה רישום. הנה סיפרתי.
מגעילה שכמותי. עכשיו אני צריכה רק
להחטיף לעצמי שתי סטירות, ושוב ארגיש •
בסדר — כמו מקודם.

לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא לגברים! לא
סיפור מן החיי

הבמאי המפורסם רומן פולנסקי, ושחקן
הקולנוע רוברט דה נירו, בילו חופשה
פרטית באילת.
טוב. אילת, זה היה רפי נלסון. הכפר
המה מאנשים. בחג, זה פחד אלוהים.
איש אחד מצא. שם חזיה, מבגד־ים של
בת־חמש.

רומן פורגסקי
עסקי החתיכות
״מי איבד את זה 1״ החל קורא בקול
גדול. מתח את הסחורה האצבעונית, הראה
אותה לכל כיוון, אולי יהיו קופצים.
נלסון, עם הרבע עין הנותרת, הוא איש
דק הבחנה. לקח, בחן החזיד, בתשומת־לב,
ואז פשוט חורה :״להחזיר למר פולני
סקי! זד, שלו!״

מהחדשב7ן לועץ מרל

התעמלות מזו״קת
לעיצוב גיורו!
אחרי לידה
זה סיפור על הכיפק לכל אישה, ולא
חשוב כמה זמן עבר כבר מאז ילדה.
כל מי שעושה דיאטה, ומצפה בלי
סבלנות שתצא לה גיזרת־רחל־וולש, מרוב
השומנים שנושרים, ומתבדית, מגיעה לב סוף
למסקנה שבלי ליצב שרירים מחדש
הרזיה בלבד זה לא זה. הבן־אדם פשוט
מחליף שמן — ומדולדל ברזה — ומדולדל.
ללכת לשיעורי התעמלות, או בלט, זה
יופי של מותרות, אם מוצאים את הזמן
והמרץ והשקדנות ואולי אפילו את הכסף,
בכדי לשים על הנושא. חוץ מזה, נגיד
שיש את כל העניינים האלה להשקיע,
איפה מוצאים יוזמה!
לקנות ספד התעמלות, זה קישקוש
אחד גדול. ספר, וזה סופית, קונים. לכבוד
המצפון, לא לכבוד הביצוע. כמה פעמים
חלמת שיהיה לך מאמן צמוד, שיתן לך
רק את התרגילים המיועדים נטו, בלי
בררה, לחיטוב עניינים נפולים? שיגעון
של חלום. לד,תחתך ביעילות, בלי לבזבז
שום זמן על מה שלא שייך. ובכן, המאמן
הפרטי שלך יכול להופיע אצלו בבית
תמורת 600 לירות.
זו חוברת סופר־נוחה. מצולמת כולה
באופן מאיר עיניים, ולה מצורף שיגעון
של רעיון פרקטי — קסטה, עם הקול
הסקסי של טוביה סער, זה ה־?. 1*0 .
החדש מהטלוויזיה, שמסביר בקול שרמנ טי
מה עושים. לקחו שם בחשבון את
הזמן לכל תרגיל ותרגיל. המעברים מתר גיל
לתרגיל דורשים שינויי תנוחה, ולכך
דרוש זמן נוסף, שגם הוא מחושב בקסטה.
אמרתי כבר, אמריקה. הסרט המוקלט
מלווה נעימות קלות, וכל הסיפור מאוד
הדליק לי את הראש. נתפס ממש לעצ לנים.

העסק המציא ד״ר רפי טיין, שיש
לו ניסיון שיקום, חיטוב והחזרה לפעילות
של כל אצבע ואצבע. האיש עבד שלוש

בריאות

מציוקמקת ודפוקה, באצבע הרגל

[ 6ן רסיט״ן

1חזרה בריאה לגזרה

אחר

דידו

עדנת תת־י־ התעמרות רמאית משזדדיס
מזזסנר׳ס. לנעדס אתר רירה.
קת^נימה סער.
זימד׳ו חדד א׳שה

מאוויי ׳מי ייי׳***5

קסטה עם חוברת מהודרת
יעיל גם לגברים
שנים במרכז לשיקום שליד בית־החולים
תל־השומר, היה מרכז ומדריד רפואי
של קורסי־התעמלות לנשים, ובכלל, כרופא
במחלקה האורתופדית בבית־חולים
קפלן הוא מכיר קצת אנטומיה ומה צריך
לעשות לה. משיגים את זה בבתי־המיר־קחת,
תמורת 650 לירות. צועקים קצת
חמס, אז הם מורידים ל־ .600 ההפצה הרא שית
של זה, זה באורדע אורקול, רחוב
אבן גבירול 40 תל־אביב. כל הדבר הזה
הוא יופי, באמת. אבל שורה אחת סתם
צרמה בנביבות. בצד ההסברים על השיטה,
מודפס על הכריכה טקסט־פצץ .״התעמלות
זו תסייע לך לחזור באופן הדרגתי מבוקר,

זה עסק כל כך מקובל, שאיש לא מת רגש•
כמעט לכל ברנש וברנשית שניים
במדינה, ישנה בכף הרגל ציפורן שאיננה
אי־יאי-יאי. או שאינה דבוקה במחציתה
אל הבשר, או שהיא סתם מקרה קרני
מגעיל לעין. יש והיא אינה צומחת כלל,
ויש שהיא עושה זאת׳ אך לגובה. יש כל
מיני מינים. פעם, אם בכלל רצו כבר
לתקן, הלכו אל הרופא. ההוא עקר את
הציפורן, נתן לאכול גלולות אנטיביוטיקה,
וגם דפק סידרת זריקות בתחת, שיהיה.
וכל האופנסיבה הגדולה, בכדי לתת מכות
מסוג אכזרי לפיטריה, שמסתדרת בצי פורניים
לצמיתות, ומתנחלת לה בלי כוונות
תזוזה. היום, אפשר לזנוח את האינק וויזיציה
העצמית. ישנה שיטה סופר־יעי-
לה. אה־מה? צריך לה סבלנות ברזל. בלי
זה, אז אין תוצרת.
הולכים אל הרוקח הפרטי, ומבקשים
יוד חום, של ( 10 עשרה !) אחוז. היוד
המקובל במדפים מכיל רק שניים או
שלושה אחוז, ואיו הוא׳ יעיל למטרה הזו.
1רק יוד של ס/ס . 10 אז נא להקפיד.
/אחר כך זה סיפור-יום־יום, שנה שלימה,
׳מורחים כמו לכה, על הציפורן, מהיוד

י^י׳ייח

בזמן קצר, לגיזרתך הקודמת ולכושר
גופני מלא. בנוסף לכך תשפר פעילות •
זו את הרגשתך הכללית, תגביר את ביט חונך
העצמי״ .ושימדלב, שימו־לב :
״...ותסייע לך למלא ביתר קלות ובהנאה,
תפקידך כאם, וכאשת־איש.״
מה זה צריך להיות המישפט הזה? הרי
זו הונאה, אשכרה בעיניים! שום גיזרה
חטובה לא עוזרת למלא ביתר ״קלות >
והנאה״ תפקיד של אם ואשת־איש. זד,
אותו דבר כמו לתקוע דיאודורנט לבית
השחי, ביומרה למנוע עם זה סיכסוך
מעצמות. זה לעניין, באותה מידה. הגזימו ,
אלה !

הזה. מורחים רק בתחומי הגבול של הציפורן,
כי זה שורף בשר. אם יש כוויה
קטנה, בשולי העור, מפסיקים כמה ימים,
שזה יחלים. היוד המרוכז הזה מחלחל
וניספג דרך הציפורן עד לבשר הלא דבוק
שמתחתיה, ולאט לאט, אבל בטוח, מדביר
את הפיטריה. הציפרניים, הגדלות בהדרגה,
גודלות כל נגלה, רק יפות יותר.
עם בוא הניצחון המיוחל שוב לא תהיה
לה כף־הרגל כמו של נמר בא בימים,
ששבע קרבות. הציפרניים ידבקו בחזרה,
וכל הקרנית, כמו־של־פרסה, פשוט תגוז.
ולא להתייאש מההתחלה, בגלל הסטוץ
היומיומי שיש למרוח. זה רק עניין להת־דגלות.
אחר כך זה הופך רוטינה. לא
מורחים את זה על לכה, רק על ציפורן
ערומה ! כמו שקמים בבוקר, נופלים על
המישחה ומיברשת־השיניים נופלים גם
על הבקבוקון הזה.
מובן שזה מתאים באופן מדוייק, גם
לציפורן המצויה באצבע יד.

מריחת פטבט היוד המרוכז
שיטה להדבקה

למי שזה מפריע, עכשיו, הוא כבר
יודע. יש שיטה !

*ודמה דנין

שידור

הבל התעראד־ת
העוברים־ושבים מבניין הטלוויזיה לבניין
חוטי־ירושלים, שבו מרוכזים מישרדי
הנהלת רשות־השידור, חשבו ביום הראשון
של סוכות כי מדובר במעשה ליצנות נוסח
ניקוי־ראש. על גדר הברזל נשענה לה
ספק סוכה ספק כלא.
התעלומה נפתרה עד מהרה, כאשר נתגלה
כי לרשות־השידור יש רב צמוד, הרב
שדמה רוזנבלט, שהחליט לחזק את
התודעה היהודית בקרב עובדי הטלוויזיה,
ושדאג להקמת הסוכה.
עובדי הטלוויזיה, לא באו להתפלל
בסוכה עם ארבעת המינים. הם הסתפקו
בכך שהורו אחד לשני על סורגי כלא-
הסי:ה, ומילמלו ״הכלאוויזיה הישראלית.״
הכינוי הזה דבק בסוכה.
כמה׳ מעובדי הטלוויזיה, ששאלו שאלות,
הופתעו לגלות את דבר קיומו של רב
לרשות־השידור. היו שהציעו להצמיד
מפקחי-כשרות למחלקות השונות שבבניין.

צ ל ״ ש

פדאיון!הומור
• ל א חזר יערי על כתבה מעמיקה,
בלתי־רגשנית ועניינית על חוליית־הפיד־איון
שביצעה את הפיגוע בחברון. באמצעות
יערי הובנו לא רק שיטות־הפעולה, שר־שרת־הפיקוד
ודרכי־ביצוע של הפידאיון,
אלא גם דרכי־המחשבה שלהם, עולמם
הנפשי ומושגיהם. כך ניתן לציבור היש ראלי
אולי בפעם הראשונה לעמוד פנים־
אל־פנים מול אנשי־השדה של אש״ף, הרו אים
את עצמם כלוחמי־מחתרת הפועלים
שילטון זר. הוסיפו לטיב הכתבה נגד ציוריו של יוסי שווא רץ. לעומת זאת
פגע בה התירגום האווילי. בשיערי דיבר
״האירגונים״ ,כדרכם של הערבים, על אמר התירגום ״אירגוני המחבלים״ .כאשר
דיבר יערי על ״פידאיון, דיבר התירגום
על ״טרוריסטים״ ,ובכך הסתלף לחלוטין
הדרשיח המקורי.
• למי שהחליט לשדר מחדש את ה תוכנית
לול של אורי זוהר וחבריו. אחרי
שמונה שנים נראו הקטעים אקטואליים
ורעננים כמו ביום הראשון, ובלטה ההידר דרות
הנוראהשל הטלוויזיה הישראלית
מאז. כיום כלל לא תתואר בטלוויזיה
תוכנית חדשה בעלת הרמה, החרות וההומור
של לול. ביגלל השבת לא יכול היה ר׳
זוהר לחזות בהקרנה, וכך לא באו לו
הירהורי־חרטה, שמא ההומור הישראלי
זקוק לו יותר מאשר הקדוש ברוד־הוא.

מאחרי הקלעים
פחות, לא וחור
הכל החל בכוונות טובות, שהיו למנכ״ל
רשות־השידור, יוסף לפיד, כאשר שימש
כמנהל הטלוויזיה בפועל וכמנהל מחלקת־התוכניות
בפועל. לפיד יזם אז, בתוקף
תפקידו המשולש, תוכנית־טלוויזיה שתע סוק
במיכלול של נושאים חברתיים, במתכונת
מגזינית בתוספת כתבות מצולמות.
על תוכנית זו הופקדה המפיקה נאווה
כהן, מי שהפיקה בעבר תוכניות־טלוויזיה
אולפניות לרוב. הפקה של תובנית־טלוויזיה
מצריכה בדרך כלל שלושה עד ארבעה
חודשים. לבטיה של כהן היו רבים יותר,
והעמדת התוכנית ארכה חודשים רבים.
התוצאה הסופית היתה תוכנית תחת
הכותרת פחות או יותר. המנחה שלה היה
צריך להיות שדר גלי צה״ל, אלכם

דדיו
..בחצי היום״ נ?ו ׳0לן ד־

בעד־ אולפנים קוד והרב אורי זוהר
ההומור חשוב מהקדוש־ברוך־הוא
פוטנציאל ההפקה של התחנה. מציאת
פיתרון לבעייה זו נראתה לו במשימתו
הראשונה.
בימי המנכ״ל יצחק דימני דובר על
הקמת מערכת של אולפני־טלוויזיה בשכונת
רמות, באיכות בינלאומית מקובלת. אך
צו-ההקפאד׳ הממשלתי לבניית מיבני-ציבור
הקפיא את מה שקרוי בעגת רשות־השידור
בשם ״פרוייקט רמות״.
במשך השנה האחרונה הקדיש שימעוני
זמן רב לפיתרון הבעייה ולמציאת תשתית
להקמת אולפן, שבו ניתן לצלם מופעים
פומביים. הוא הפעיל לחץ על מנכ״ל
הרשות,
שדאג לשיחרור כספים ותקציבים
מתוך תקציב־הרכש החדש של רשות־השידור.
בימים
אלה עומד להיחתם חוזה על
מיתקן עצום־מימדים בירושלים, אשר יותאם
במהירות לאולפן טלוויזיה גדול-
מימדים, שישחרר את הטלוויזיה מתלותה
במיתקני אולפני הרצליה ויקדם את פוטנ ציאל
השידורים האולפניים.
הדבר יסוכם סופית עם שובו של מנכ״ל
הרשות, יוסף דפיד, מסיורו באוסטרליה.
עם חידוש התוכנית שעה טובה היא עשוייה
כבר להיות מוקלטת בירושלים.

יא ח לי לי
בין התוכניות הפופולאריות ביותר של
רשת ג׳ יש דברים טובים, העושה כל
שביכולתה כדי להצדיק את כותרתה. עורכת
ומגישת התוכנית, השדרנית שמירח
אימכר, שיכנעה את שתי החברות המייצ רות
חליליות בישראל, זמיר וחלילית,
לערוך מיבצע של 20 אחוזי־הנחה למוצ ריהם,
ועל מיבצע זה שודר בתוכנית.
אימבר גם שיכנעה את שתי החברות לתת
400 חליליות למרכזים קהילתים בארץ.

אנסקי.

כל תוכנית־טלוויזיה חדשה עוברת
הפקת־ניסיון, הנקראת בעגה המיקצועית
״פיילוט״ .הקלטת הפיילוט של פחות או
יותר נערכה באחרונה, כאשר אחד המרכיבים
שלה היה ראיון שערך אדם כרוך
עם מנהיג תנועת האוהלים, ימין סוויסה.
אחרי ההקלטה צפו בתוכנית הפיילוט
מנכ״ל רשות־השידור, מנהל הטלוויזיה
יצחק שימעוני, מנהלת התוכניות ב עברית
אסתר סו פ ר והאחראי על סרטים
תיעודיים יוסף גודארד. לדעת כל צמרת
הטלוויזיה היתה התוכנית פחות מטובה.
הוחלט לגנוז אותה.
הגירסה הרשמית לגניזת התוכנית :
״צורת־הטיפול לא נראתה טלוויזיונית,
והתוכנית הורדה מטעמים מיקצועיים
מובהקים.״

פ ס קול
סוף העומוו

!!ק־אואוט דאול 1£י הרצליה

אולפני הרצליה שבהנהלת יצחק קוד,
הפועלים ככל יכולתם למען הקמת ערוץ ,2
ניזונים במיליוני לירות לשנה מהפקות
רשות־השידור. תוכניות אולפניות, הדור שות
אולפן גדול לשם הקלטה בהשתתפות
קהל, כגון שעה טובה, תשע בריבוע
והפקות דראמתיות, מכלכלות את המערכת
הכלכלית של האולפנים, שקראו תגר על
רשוח־השידור.
הצלחתם וגידולם של אולפני הרצליה
מקורם בחוסר אולפנים של הטלוויזיה
הישראלית, המחזיקה בבניין הטלוויזיה
שבירושלים אולפן וחצי, המופעלים לרוב
במיסגרת של מחלקת־החדשות.
תשלומי תיפעול אולפן־טלוויזיה על־פי
שעות צילום וימי צילום, המשולמים מתק ציב
רשות־השידור, גורמים לגרעונות
עצומים.
מנהל הטלוויזיה, יצחק שימעוני,
ראה בפיתרון בעיית-האולפנים של הטל וויזיה
את הגורם העיקרי למוגבלות של

מאבק־חריף, שהתנהל לפני כשלושה
חודשים בוועד־המנהל של רשות־השידור
בין יו״ר-הרשות הפרוס׳ ראובן ירון,
המנכ״ל יוסף דפיד, ומנהל־הרדיו גירעון
לכ״ארי, הסתיים השבוע.
ירון תבע להפסיק את שילוב כתבות-
החדשות בתוכנית בחצי היום בקטעי
מוסיקה ופירסומות, כפי שהדבר מקובל,
והציע להפכו ליומן דיווחי, בלא מוסיקה
ופירסומות.
פיתרון זמני של פשרה הציע דובר
רשות־השידור, משה עמירב ז לערוך
סקר־מאזינים בנושא זה. הוועד־המנהל
החליט לקבל את תוצאות הסקר.
תוצאות הסקר, ששאלותיו נוסחו בידי
דובר־הרשות בשותפות עם הפרוס׳ ירון,
גילו כי 55 אחוז מן המאזינים הם ״בעד
שילוב כתבות, מוסיקה ופירסומת, כפי
שזה משודר כעת״ ,בעוד שרק 25 אחוז מן
המאזינים היו בעד ״שידור רצוף של
כתבות ללא מוסיקה״.

סוכת הכדא
מפקחי כשרות לכל מחלקה

תוכנית הטלוויזיה העתידה של גלי
צה״ל והטלוויזיה הלימודית, בוקר טוב
ישראל, עברה כבר את שלב התיקצוב
הראשוני. תקציבה ימומן ברובו מתקציב
מישרד החינוך והתרבות. שר־האוצר,
ייגאל הורכיץ, נתן כבר אור־ירוק-
תקציבי לתוכנית זו, חרף מיכלול הקיצו צים
שהוא תובע ממישרדי-הממשלה השונים
בפעמים שבהן התקשר מנכ״ל
רשות־השידור, יוסף לפיד, מאוסטרליה
אל מישרדי הרשות בירושלים, כדי לברר
״מה קורה ברדיו ובטלוויזיה?״ הוא נענה
תמיד ב״איו כלום. הכל בסדר ו• ל מנהל
מחלקת-הספורט, אלכם גיולעדי,
הוצע לנהל את מיבצע הטלוויזיה לאיסוף
כספים לתמיכה באירגוני ילדים פגועים
למיניהם. גילעדי סירב להצעה, בטענה כי
לא הוענקו לו תנאי־מינימום סבירים. כאשר
נשאל על המטרות שיש להשיג במיבצע
זה, אמר :״אם לא ייאספו לפחות 100
מיליון ל״י ( 10 מיליון שקלים) — לא יהיה
המיבצע כדאי במשך חודשים
רבים היתה קריינית־הטלוויזיה שרי רז
בעמדת־עונש, ולא הועלתה להגיש מהדו רות
חדשות. הסיבה: מנהל י מחלקת-
החדשות, חיים יכין, העניש את רז,
שנראתה כמזלזלת בעבודתה. בשבוע שעבר
הוחזרה רז למסר, בטענה שהעונש לא
עזר לה ו • #ארשת פניו של חיים יכין,
כפי שנשקפה מעל גבי המירקע בשבוע
האחרון. לא חשפה את האסון שעבר
בביתו •.בנו, יהונתן, נפגע בשבת בתאו-
נת־דרכים. בינתיים התחיל בנו של יבין
להתגבר ולהחלים מפגיעתו.
ה עו ל ם הז ה 2249

ל קר א ת שידור:

יום רביעי

ספינת האהבה

ביום רביעי ( )15.10ת ת חי להק רנ ת ה של אחת הסדרו ת
ספינ ת
ה טלוויזיה האמ רי ק אי ת :
הארוכו ת ביותר ב תולדו ת
ה א הב ה בכיכובם של טד לאנג׳ ,פראד גראנדי, ג׳ולי מ ק קוי, ק אווין

8 . 10
• גיקולאס ניקלכי
( — 8.03 שידור כצבע).
הפרק טוף טוב הכל טוב הוא
האחרון בסידרה בריטית מעולה
זו, המתארת את עלילותיו
של ניקלבי הצעיר, כפי
שסיפרם צ׳ארלס דיקנס.

החולדות (.)10.05

קומדיה צרפתית מעולה מרא שית
שנות ה־סד, בכיכובם
של מישל סוו, פילים נוארה,
שארל דאנר ומישל גאלברי.
קומדיה הלועגת למינהג החב רתי,
שפשט בראשית שנות
ה־סד בפאריס: הריסת שרידי
העיר הישנה, והקמתם של
מיבנים אולטרא־מודרניים, נד
ביטון ומזכוכית, כרובעים אפורים
וחסרי אווירה אנושית.

יום חמישי
9 . 10

סוד הגן הנעלם

5.30 שידור שני. עיבוד
לטלוויזיה (בן שבעה פרקים)
לספר של פרנסס חודג׳סון
ברנט (מחברת הלורד פונטל־רוי
הקטן) .סיפורה של מרי
לנוקם, שהוריה ניספו בתאו נה,
העוברת להתגורר בבית
דודה האלמן. שם היא מגלה
גינה מסתורית ובה בן־דוד
חולה. השניים מתיידדים.

* חיים עלי אדמות
( — 0.30 שידור כצבע).

סידרה נהדרת, המתארת באמ צעות
פרשנות מעולה את תה-
ליד היווצרותם של כדור-
הארץ ובעלי־החיים, מפיו של

אולמן ויוזפסון: תמונות מחיי נישואין
יום חמישי, שעה 10.05
כבולים איש לרעהו בכבלים
של ממון ומנטאליות. כעבור
זמן מגלה מריאן כי היא הרה,
דבר שאינו מרגש את ג׳והן,
המציע לה להפיל. היחסים
מתחילים להתערער.
• רסיטל 11.15ה פסנתרן
הנודע סוטיסלב ריכטר
מנגן ארבעה קטעים לפסנתר
מאת שוברט.

יום שישי
10. 10
• לול 0.30 את מקומה
של תוכנית הבידור הדו־שבד
עית שעה טובה עם מני פאר
שיצאה לחופשה תתפוס סידרה
מימי ראשית הטלוויזיה
הישראלית. בהשתתפות של

רבע־גמר הטניס ביום שישי ( )10.10 בין 3
ל־ 5שידור״חי ממיגרשי ה טניס
שברמת־השרון, על מי שחקי
חצי־גמר אליפות המקצוענים.

בערבית, על מהותה של ה-
דמוקראטיה הישראלית. פולי טיקאים
ואנשי אוניברסיטה
על הדמוקראטיה ועל הסכנות
האורבות לה.

• הצייד
של השמיט

המלכותי

עיבוד קולנועי למחזה מצליח
של במאי בריטי ממוצא יהו די,
פיטר שאפר. עוסק בעימות
תוקפני בין שתי תרבו יות.
הכובש פיזארו מנסה לז כות
בזהב של פרו ולהפיץ את
תרבות הכנסיה הקתולית. מנגד
ניצב איש פולחן השמש,
המתמודד עימו ועם תרבותו.
בתפקידים הראשיים רוברט
שאו וכריסטופר פאלמר.

יום ראשון
18). 10

• החבובות מארחות
את ג׳ונתן וינטרם (.)8.30
אחד מבכירי הקומיקאים האמריקאיים
של הדור.

סקאג

חלק שני בסידרה המתארת
את עולמם של פועלי התעשייה
בארצות־הברית. בעיות
שיקומו של סקאג, מנהל עבו דה
במיפעלי הפלדה בפיטסברג.

שיחה

כשניים

10.50 משה דיין משוחח
עם העיתונאי שבתי טבת, מח בר
הביוגרפיה על דויד בן-
גוריון.

בועות

צ׳אסטר טייט מביא זר פרחים
לאשתו המאושפזת בבית־החו־לים.
הוא מתחנן באוזני ג׳סי-
קה שתסלח לו. באותה עת
מנסה מרי קאמפבל לספר ל
אנטכורו:
בלישה ליבשה
יום חמישי, שעה 9.30

לאגג׳ ,גראנדי, מקקוי, מקלאוד וקופל: ספינת האהבה
החל מחם רביעי ( )15.10 בשעה 8.03
מקל אוד ובארניי קופל. ה רפ תקו תיו של צוות אונייה ה מוליכ ה
תיירים א מרי ק אי ם לבילוי ולסיור. כוכבי ספינ תהא הב ה יבקרו
בס אלוני ם של ימי רביעי במשך ת קופ ה ארוכ ה, כדוגמת אדוני ם
ומשרתים, למשל.

בעלה, בארט, כי התינוק ש אותו
היא עומדת ללדת עשוי
להיות בנו של בארט איש־החלל.
דני מציע נישואין ל חברתו
השחורה, פולי, שאינה
משוכנעת כי זה הפיתרון הטוב
עבורם.

ום שני
13. 10
• מסך גדול מסד קטן
8.30 קטעים מתוך סרטים
המבוססים על מחזותיו של
ניל סיימון.

• מוות לכן, מים בהו־

לים 0.30 הסרט שהקרנתו
נדחתה לפני שבועיים מספר
על מירדף לאורך 12 אלף מייל
ימיים אחרי הכריש הלבן ה-

• הארט ואשו (.)11.05
הפעם: מתכון לרצח.

יום שלישי

כולבוטק בשידור

י שיר 8.30 תוכנית יוצאת
דופן •על חיסכון באנרגיה.

• שאלה אחת —
תשובות רכות (.)0.30

השאלה הגדולה של שנות ה־
80׳ :כיצד להשתחרר מן ה תלות
הגוברת בנפט, שעה ש מקורות
האנרגיה הקונבנציונאלית
הולכים ופוחתים. בתוכ נית
נבחנות התשובות המגי עות
מישראל, מיפאן ומניד
זילנד, בשיתוף תחנות הטלווי זיה
של אותן ארצות.

• שירי פסטיבל הזמר
והפיזמון תש״מ (.)10.00

שידור חוזר של מופע פומבי
הזואולוג דייוויד אטנבורו. ה ערב:
הפלישה ליבשה, ובו
תיאורן וסיפורן של חיות ה מים
הקטנות, שהצליחו להסתגל
לתנאי החיים ביבשה.

תמונות מחיי ני
שואין
10.35 פרק ראשון
בסידרה הנוקבת על מסע אל
תוך חיי הנישואין, אותה יצר
הבמאי השבדי המהולל אינג-
מאר ברגמן. הסידרה מתרכזת
בבעל ואשד( ,את האשה מגל מת
השחקנית לייב אולמן,
ואת הבעל השחקן ארנלד יו־זפסון)
ובמכלול יחסיהם. ב תחילה
הבעל הוא הדמות ה דומיננטית,
אך בסוף הסידרה
מתהפכים היוצרות. הפרק ה ראשון,
שיוקרן הערב, הוא
תמימות וחרדה, המציג את
עולמם של ג׳והן ומריאן הנשואים
באושר זה עשר שנים.
בין ידידיהם הבאים לבקרם
פורצת מריבה. ג׳והן, שהוא
פרופסור במכון לפסיכולוגיה
שימושית ומישפטן שהתמחה
בדיני מישפחה, מנסה בעזרת
אשתו, מראין, להפריד בין ה-
ניצים. בני הזוג מגלים כי הם

בה שתתפות:

גדיקשטיין: טניס
יום שישי משעה 3.00
צפויה ה שתתפותו של הטני סאי
הישראלי המוכשר שלמה
גליקשטיין, שתרתק רבבות
צופים. השדר ניטים קיוו תי.

• ביתו של אנגלי -
מיכצדו 10.50׳טידור
כצבע) .שידור-חוזר של ה-

הבדרן אורי זוהר והזמר אריק
איינשטיין, המסתייעים בצבי
שיסל.

אגה הרנינה

( — 10.00 שידור כצבע).
פרק שמיני בעיבוד הטלוויז יוני
הלא־כל־כך מוצלח לסיפרו
של טולסטוי.

שבת
11. 10
• הדמוקרטיה כישראל
6.30 סרט תיעודי

שלושה

בשירה

אחת, עופרה חזה, נורית גל-
רון, אילן וירצבורג, אריק
סיני, סאקסטה, יצחק קלפטר
(צ׳רצ׳יל) ויעל לוי, דני גר נות,
האחיות והאחים, ריקי גל,
עדנה לב ואחרים.

פאלמר ושאו: הצייד המלכותי של השמש
מוצאי־שבת, שעה 10.05

סידרה בכיכובו של קנת מור.
סידרה שנושאה הוא ביקורת
עוצמתה של הטלוויזיה. הבסיס
לסיפור היא ההנחה שגרמניה
ניצחה במילחמת־העולם ה שנייה,
ובריטניה של שנות ה סד
היא גרורה של הרייך
אמצעי־התיקשורת
השלישי.
״טוהרו״ מכל ״האלמנטים ה שליליים״
:מפירי חוק צפויים
לעונש מוות: באנגליה החדשה
אין יהודים, אך יש תנועת
מחתרת המטילה פצצות. פיטר
אינגראס וקנת מור) ,מי שהיה
לוחם מחתרת ומורד נודע ב־החל,וממות
של שנת ,1947 הפד
מחבר ומפיק מצליח של אום-
רת-ם בון בשם ״מבצרו של
אנגלי״.

קולנוע
כ 1ב בי ם
הל״ד

אוהבת

לגנוב

ניראה כי חרף המשבר החמור של תעש יית
הסרטים הבריטית הצליחה בריטניה
למצוא תגלית חדשה. מאז אודרי הפבורן
הדקה והשברירית, השנונה והאלגנטית,
היו לה סוזאנה יורק, שהעמיקה במישחק
דראמתי, ושרה מיילס, שעשתה כל מה ש דרש
תעוזה מינית וחשיפה טוטאלית, ו־ג׳ולי
כריסטי, שמרדנותה והנון־קונפור־מיזם
שלה הפכו כל תפקיד שגילמה למיג־שר
חברתי! אבל כשמדובר בתבנית של
ליידי חלקלקה בדולפין, היודעת לקרוץ
בעין אחת ולהשגיח בשניה על פיה, לבל
יעוות את מרגליות המיבטא הבריטי ה מסורתי,
ניראה כי הפיתרון הוא לסלי אן
דאון.
מוסיקה כלי כשר. אם כי באדונים
ומשרתים של הטלוויזיה הפגינה זו בקי אות
רבה בניוון האצילי, לא זורם דם
אצילים בעורקיה. אין לה כל יוחסין, מיל־בד
העובדה שבגיל 14 ברחה מן הבית
וניסתה להתפרנס בכוחות עצמה. אולי
משום כך היה משוך עליה דוק של ליג־לוג,
כשעיצבה דמות של ליידי מושחתת,
כמו. היתר, נהנית לזייף את דמות הליידי.
בדמות זו הופיעה בבטסי, כשגילמה גברת
מן החברה הגבוהה האוהבת לרדת לתנוחה
מאוזנת עם כל דיכפין. על להטוטים
אחרים של העמדת־פנים חזרה בשוד הרכבת
הגדול, כשותפתו הממולחת של שון
קונרי. כל התפקידים האלה נראים כתר־גילי־הכנה
לקראת התפקיד הבשל באמת
של ג׳יליאן ברומלי, בסרטה האחרון יהלומים
עם כל דבר. כאן ניתנה לה ההזדמ נות
להפגין את מעלותיה האסתטיות הנ דיבות
ואת חוש ההומור שלד״ .היא בתו

שבטבעונות אפשר לרזות ללא מאמץ וי תרתי
על בשר. אני משכנעת את עצמי
להתעמל רק משום שהקלטתי לעצמי את
התרגילים עם המוסיקה האהובה עלי ול השמיע
לעצמי את המוסיקה, זו הדרך
היחידה להזיז אותי ממיטתי בבוקר.״

סרטים
<31*1ב 8נאוחר ו ל עו ל ם דא
עתה, משחלפה סכנת השביתה של בתי-
הקולנוע, מותר לשוב ולנגח את צינורות
ההפצה בישראל. אלה מבלבלים את היוצ רות
ואת הזמנים. הם עשו זאת כבר בעבר
יותר מפעם אחת, והדוגמה הבולטת היא
רחובות זועמים של הבמאי מארטין סקור-
טיזה. כשהובא לראשונה ארצה, נתקל ב סירוב
מוחלט של המפיצים. רק אחרי
הצלחת אלים לא גרה כאן יותר הוחלט
שכדאי בכל זאת להסתכן ולהציגו.
מיקרה דומה קרה לבמאי בשם טרנס
מאליק. סרטו הראשון, שביל הזעם, נבחר
בשעתו בארצות־הברית כאחד הסרטים
המעולים של .1974 הסרט נשלח לישראל.
המפיץ המקומי החליט שאינו די מיסחרי
והחזירו לבעליו. גם באמריקה לא שבר
מאליק שיאי קופה, כך שבעלי הסרט הבי נו
את שיקולי המפיצים בישראל.
הקוגלוע הטוס. אולם בשנה שעברה

לסדן אן דאון כתפקיד ג׳וליאן ברוטלי ב״יהממים עם כד דבר״
גונבת

ג׳ורג׳ינה כ״אדונים ומשרתים״
מתנדבת

כתפקיד ״פילים דיקסי״
מתפשטת
של פוליטיקאי בכיר המנצלת את מעמדה
כדי למצוא פורקן לתחביבה־תסביכה העי קרי:
הקלפטומנית.
ואם לסלי אן דאון מעידה על עצמה
שהיה לה מזל גדול להגיע לסרט של דון
סיגל, הרי הצדק עימה. סיגל נימנה היום
על השורה הראשונה של במאי הוליווד,
ובחירתו בשחקנים אינה מיקרית כלל ו כלל.
לעומת זאת, גם הפארטנר שלה ב סרט,
ברט ריינולדם, נהנה היום מפינוק
רב בשכר ובדרישות מקצועיות ויש בידו
לבחור את שותפיו לליהוק. מכל זה יוצא
שהגברת אכן עלתה על דרך המלך.
היא מתייחסת להצלחתה בקלילות חי צונית
האופיינית לכוכבת מפונקת :״כש אינני
עובדת אני מעדיפה ללכת לישון*
בארבע לפנות בוקר ולהתעורר בארבע
אחר הצהריים. אני עצלנית מטב עי
ושונאת לשמור על כושר. כשגיליתי

זכה אותו מאליק לייצג את ארצות־הברית
בפסטיבל הסרטים בקאן. סרטו ימים ברקים
היה לאחת ההצלחות הגדולות של
הפסטיבל. הוא הובא לישראל, הפעם על-
ידי מפיץ אחר, וזכה להצלחת יוקרה ני כרת
וגם להצלחה מסחרית לא מבוטלת.
הצלחה זו יש בה כדי לשכנע את בעל
הזכויות של שביל הזעם להרהר שוב ב החלטתם
הקודמת. ואמנם בקרוב יוכל
הקהל הישראלי לראות סוף־סוף את סרטו
העלילתי הראשון של טרנס מאליק. ב-
מיקרה זה יוכלו חובבי הקולנוע הטוב
לומר בפד, מלא: סוף טוב הכל טוב,
העיקר שהסרט הגיע.
מי שראה כבר את ימים ברקיע יכול
לקבל באמצעות הצפיה בשביל הזעם אי שור
סופי לכך שמאליק הוא אכן יוצר
בעל סיגנון אישי, איש קולנוע מקורי,
מרתק ומעניין, בעל גישה יוצאת דופן
יותר מכל שאר בני דורו, במאים כמו
סקורסיזה, קופולה או לוקאס.
בעל תואר ראשון בפילוסופיה ומילגה
באוכספורד. הוא נטש את לימודיו כדי
להיות כתב של עיתון היוקרה האמריקאי
ניו יורקר, שלמענו תיאר את דיוקנו של
רג׳ים דברי, המהפכן הצרפתי שהיה אסור
בבוליביה כחברו לנשק של צ׳אה גווארה.
מאליק הגיע לקולנוע באיחור, ונרשם לקורס
של מכון הקולנוע האמריקאי ב־
,1969 ללא הכנה מעשית קודמת במקצוע.
תוך כדי לימודיו מצא לעצמו עבודה
בתחומי הקולנוע — תחילה כתסריטאי.
הוא עבד על גירסד, מוקדמת של הארי
המזוהם שלא דיוסרטה. עם סיום לימודיו,
ב־ ,1971 התחיל לעבוד על סרטו הארוך
הראשון. נסיונו הקודם בבימוי הסתכם אז
בסרט בן 10 דקות שעשה במיסגרת לי מודיו.
סידרת
רציחות. שביל הזעם מבוסס
על פרשה אמיתית: סידרת רציחות של
ברנש תמהוני בשם צ׳ארלס סטירקוותר
וידידתו קארול־אן פוגייט, שנדדו על פני
מרחביה הריקים של אמריקה התיכונה
והותירו אחריהם שורה של גוויות.

כל זה קרה בתחילת שנות זד .50 כאשר
עשה מאליק את הסרט נמנעה ממנו האפ שרות
להזכיר את מקור ההשראה, פן
ייתבע על הוצאת דיבה (כפי שקרה לאב רהם
הפנר, שרצה לעשות סרט על רצח
חיים ארלוזורוב והוציא מתחת ידו את
פרשת וינשל).
,הסיפור פשוט מאוד: פועל ניקיון ב-
עיר־שדה שכוחת־אל מחזר אחרי נערה
בת , 15 הוא הורג את אביה, המתנגד
לקשר הרומנטי, ונוטל את בחירת ליבו
עמו. במסלול של בריחה הוא הורג כל
מי שנראה בעיניו חסר חשיבות או מסכן
את שלומו האישי. הסיפור מוצג מבעד
לעיניה של הנערה, המגשרת בקריינות
בין הפרקים השונים במסע של השניים.
הבאנאליות של תרשע. שביל הזעם
הוא סרט מוזר, אולי אפילו מפחיד,
ועם זאת מהפנט. מאליק ניצב, כפי- -ש עשה
מאוחר יותר גם בימים ברקיע, במר חק
מסויים מן הסיפור שהוא מציג. יש
בגישתו מידה של ניכור האומרת, כי אין
הצופה חייב להזדהות עם אחת הדמויות
או להשתתף בחוויותיה. ויותר מכך, ה דמויות
אף אינן תובעות השתתפות כזאת.
הן כה מרוכזות בעצמן עד שחשיבות ה זולת
פחותה בעיניהן.
אפשר לפרש את הסרט בכל מיני צו רות.
מותר לראות בו הצגה מפחידה של
מה שנהוג לכנות ״הבאנאליות של הר שע״
:הקלות שבה הופך אדם רגיל לרו צח
מסוכן ; הפשטות שבה ניתן לשים
קץ לחיי הזולת.
שלא כמרבית בני דורו, מאליק אינו
מתרפק על אלימות, אינו מתבשם בהוד
זות דם ובמחולות־רצח מסוגננים. אצלו
פורצת האלימות כהרף עין, לפי שמספי קים
להבחין בה. גם הקורבן והרוצח מופ תעים
מן המהירות והפשטות שבו מתבצע
המעשה .״מה שהדהים אותי תמיד בטל וויזיה
היתד, מהירות ההתפרצות והדעיכה
של האלימות. קחו, למשל, את הדרך שבה
חיסל ג׳ק רובי את אוסוואלד נוכח מצ למות
הטלוויזיה,״ הסביר מאליק את גי שתו
לנושא.
אם מגלה מאליק מידה רבה של ניכור
בגישתו לסיפור (וזה איפיין גם את סרטו
היותר מאוחר, ימים ברקים, הרי גם דמו.-
יותיו נוטות להתייחם אל עצמן באותה
הדרו. קיט, גיבור הסיפור, רואה עצמו
כדמות המשחקת תפקיד בהיסטוריה של.
ארצות־הברית. הוא דואג לתדמיתו אחרי
מותו, ומשאיר אחריו מיני תדריכים ו-

עצות, כמי שעשה משהו בחייו (גם אם
כל מעשיו מסתכמים ברצח) .בדרכו שלו
היו מעשי הרצח האלה הדרך היחידה
שבה יכול היה לצאת מן האלמוניות של
אוסף פחי-זבל, אל תהילה כלשהי. ובאשר
לד,ולי ידידתו, הדרך שבה היא מספרת
את קורות מסע הדמים מזכיר יותר מכל
חיבור של ילדה שקדנית בגימנסיה, ש רוצה
להרשים את המורה .״היא סבורה
שזאת הדרך שבה מצפים ממנה שתספר
את הסיפור,״ משיב מאליק כאשר נשאל
מדוע כתב כך את הקריינות שמלווה את
הסרט.
גיבור של אגדה. אפשר לראות ב סרט
זה אספקלריה נוספת של דרך החיים
האמריקאית, ואולי צורת ביטוי נוספת
להתמוטטות אותו סולם ערכים מוחלט
של טוב ורע, אותו ירשה האומה האמ ריקאית
מתקופת המערב הפרוע. קיט הורג
אנשים, זה נכון, אבל הוא הורג אנשים
שאינם חשובים בעיניו. בעל הממון ה יחידי
שנקלע בדרכו נותר בחיים, כי קיט
מעריך ממון, כהוכחה להישג חברתי. הוא
סבור שכוח הזרוע הוא אמצעי לגיטימי

במאי טרנס מאליק
למרות כל הצרות
ה עו ל ם הז ה 2249

להשגת המבוקש, ורואה עצמו כגיבור
של אגדה. הוא מאמין שהמוות אינו סופי
ומוחלט. הולי, המתבוננת מן הצד, אינה
שונה ממנו בהרבה. כדברי מאליק :״היא
אינה מנסה אף פעם להצדיק את המעשים
או להציג את עצמה באור חיובי. אבל
מן הדרך שבה היא מספרת את הסיפור
אפשר להבחין בנקל, שמעשים אלה חמורים
בעיניה כמו השלכת דג זהב חולה
אל פח הזבל.״ ואולי בכך טמונה האימה
האמיתית החבויה בסרט.
אפשר, כמובן, להרחיב את הדיבור על
פרטי הסיגנון האופייניים למאליק בסרט,
כמו השימוש בעולם החי ובאיתני הטבע
כהשתקפות ישירה של הסיפור! או כמו
העמדת המצלמה במרחק מן הדמויות,
כאמצעי !נוסף כדי לשמור על מרחק בין
הצופה לגיבורי הסיפור! או כמו העקש נות
לא להשתמש בתאורה מלאכותית, וה שימוש
ביצירות מוסיקאליות קיימות ל ליווי
המעשה (בשביל הזהב יצירות של
אורף וטאטי) .כל אלה יזכירו בוודאי ל צופים
את ימים ברקיע. שיטת הדעיכה,
שבה משלב מאליק בכל שיא דרמאתי,
תמונה פאסטורלית סתמית המורידה את
המתח, משותפת לשני הסרטים.
השקפה קולנועית. אלא שיש בכל
זאת הבדל, בעיקר בעשייה. הבדל זה יכול
לתת לקולנוענים הישראליים שיעור
מאלף. שביל הזעם הוא סרט שנולד תוך
יסורים ממושכים. העבודה עליו נמשכה
שנתיים, וכל הכסף בא ממקורות פרטיים.
הוא הסתכם בקושי בעשירית מן התקציב
הרגיל של סרט הוליוודי באותה עת.
מאליק נדד עם צוות עובדיו במשך חוד שים,
והחליף שלושה צלמים תוך כדי
ההפקה. הציוד שלו עלה באש, העובדים
נפגעו בתאונות, ואחד מהם אף נפצע
קשה. לדבריו צילמו פעמים רבות בלי

בעק בו ת
צפר> הלילה
שוטטות (פאר, תל־אביב, או־צות־הברית)
— הטרט צרין לטפל
במיני דברים חשובים: תיאור
עולמם המוזר ו מ טיל ה אי מ ה של קבוצות שוליים הו מו סכסו
אליו ת, הזד הו ת הצייד עם טרפו, המישקע ה הו מוס כ-
סו אלי החבוי בנפשם של האנ שים המאוזני ם ביותר, ועוד
כהנה וכהנה.
אין ספק שהבמאי ויליאם פרידקין (הקשר הצרפתי,
מגרש השדים) א מנ ם נוגע בכל הנקודו ת הללו, אבל הוא
עושה זאתב מיסגר ת של סיפור ה חו בק כה הרבה סעיפים
עד שאינו מטפל בי סו דיו ת באף אחדמהם. העלילה היא
בלשית פשוטה: א חרי סידר ת מעשי רצח אלי מי ם במיוחד,
שכל קורבנו תי ה ם הו מו ס כ סו א לי ם, שולהת מי שטרת ניו־יורק
אתא חד משוטריה, המעמיד פנים שהוא קורבן פו טנציאלי,
לחשוף אתז הו תו של הרוצח.
מכאן ו הל אהמ תפ ת ה פרידקין ומתעכב על צורת ה חיי ם
ה מיו חד ת של אנשי החוג הזה ; משהו שבין ס ק רנו ת
להצצה. הוא מ תרפק לא פעם על פול חני ם א לי מי ם יותר
מכפי שהוא מ תרפק על האנ שים שמאחורי הפול חני ם (דבר
דומה קר ה לו במגרש השדים) .סיפור ה ח קיר ה אינו מ תפ ת ח
בצורה סביר ה, ו הפ תרון, א ם אכן זה פתרון, נופל כפרי בשל
מן השמיים, מלוו ה ב הס בר פסיכולוגי שדוף ומוכר משכבר
הימים.
לזכותו של פרידקין מ שחקים לפחו ת שני גו ר מי ם:

זוג הו מו ס כ סו א לי: ה מי שקעה מו סתרב אנ שי ם
ראשית, חלק גדול מן הקהל נו טהלהסתק רן לא פ חו ת
ממנו, ולהציץ ל תוך חיי ה ם של גיבורי הסרט ; שנית, אל
פאצ׳ינו הוא אחדהש חקנים המשכנעים ביותר שיש היום
לקולנוע ה א מריק אי, והמעבר ההדרגתי שלו משוטר רגיל
ליצור ח סר בי ט חון בז הו ת שלו, בנ טיו ת שלו וברצונות
שלו, ראוי ב ה חל ט ל שבחים. עד כדי כך שבסוף הסרט לא
הוא ולא הצופים יודעים בדיוק מה מצבו.

תדריך

חובה לראות:

תל־אכיב — מנהטן, לילה בקזבלנקה,
טס, צ׳יינה סאון, שחק אותה סם, פסיכו.
ירושלים — שחק אותה סם.
חיפה — חזרת התיזמורת, מנהטן, קן
הקוקיה, נורמה ריי, לילה מוסרי מאוד.

תל-אביב

להיות שם (סטודיו, ארצות־הברית)
— גנן מפגר מלמד תורה את
גאוני האומה האמריקאית, בסאטירה חב רתית
של ידי קושינסקי, שבה מציג פיטר
סלרס המנוח את מישחקו הטוב ביותר
בשנים האחרונות.
* * ר ה (בן־יהודה, ארצות־הברית) —
אלילת פופ שהיא קורבן להצלחתה. סי פור
הבנוי על קורות חייה של ג׳ניס
ג׳ופלין המנוחה. הסרט רחוק מלהיות מוש לם,
אבל בט מידלר, בתפקיד הראשי, היא
תופעה חד-פעמית שצייד לראותה.

ירושלים

סיסי ספייסיק ומרטין שין ב״שכיל הזעם״
הבאנאליות של הרשע

העכבר ששאג (סינמה ,1
אנגליה מצחיקון ישן, אבל מאוד
משעשע על ממלכה מיניאטורית המכרי-
זה מילחמה על אדצות־הברית כדי לשפר
את מאזן התשלומים שלה. פיטר סלרס
מבריק בשלושה תפקידים שונים.

שחקן מרטין שין בתפקיד קיט
שביל של גוויות
אישור, בהחבא כאשר המישטרה וגובי
המסים רודפים אחריהם. כאילו היתד,
זהות כלשהי בין הסרט המצולם לגורל
המצלמים.
אף-על־פי-כן, קשה להעלות על הדעת
עבודה קפדנית יותר, נכונות קטנה יותר
לוויתורים, הישגים פלאסטיים מרשימים
יותר ועיצוב מדוקדק יותר של השקפה
קולנועית, מאלה המוגשים בשביל הזעם.
חרף העובדה שחלק מחומר הגלם המצולם
נשרף וחלק אחר התקלקל במעבדה, הצ ליח
מאליק להוציא מתחת ידיו את אחד
הסרטים החשובים ביותר של אמריקה
בשנות ה־סד.
כמו צייד הצבאים מתאר הסרט את ער כיה
של אמריקה הישנה כפי שהם משתק פים
בעיניה של אמריקה הצעירה. כמו
הם חיים בלילה הוא מצביע על בדידות
הנעורים וכמו בוני וקלייד הוא חושף את
האלימות החבויה בחברה האמריקאית .־
ה עו ל ם הז ה 2249

המישטרה לוכדת את הגיבור (מרטין שין) כסוף ״שבעל הזעם״
אחד הסרטים החשובים של אמריקה

דעעל
1111111 *1״בחיי שזה על הכייפק,״
י אומר אחד מהלקוחות
הוותיקים, וחושף את העגיל שקנה.

ל א אלדה,

איזה יופי, כמו בנו
אייבה.״

איריס
נאווי ואורנית חורי בנות ה*16
נעצרו לפני ג׳קי, שישב על הספסל, ב
חזית
קפה פרק, ברחוב דיזנגוף בתל-
אביב. הן נעצו עיניהן בשטיח השחור
שהיה פרוש לפניו.
השטיח היה עמום בתכשיטי נחושת
ואלפקה — עגילים, צמידים ושרשראות —
שיצרו פסיפס צבעוני על רקע. הקטיפה
השחורה.
ג׳קי אלקופי וחברתו האמריקאית טוים
נמנים על הקבוצה החדשה שכבשה לאח רונה
את רחוב דיזנגוף. כל המטייל
ברחוב, נתקל ברובלים, שיושבים על
המדרכה, בנקודות הכי עמוסות ברחוב,

ומציעים את מרכולתם לעוברים והשבים.
״את התכשיטים אני עושה בעצמי, בעז רתה
של טויס,״ מספר ג׳קי .״הגענו הנה
מנואייבה. גם שם מכרנו תכשיטים ל מטיילים.
אחרי שנגמר לנו מנואייבה,
החלטנו לנסות ולמכור גם בתל-אביב.״
קצת הלאה, מול פסג׳ הוד, יוש בים
להם, בדיוק באותה התנוחה,
רונית קידר בת ה־ 18 ויובל בן־יעקוב
בן ה־ .17 גם הם כג׳קי מציגים לתל־אבי־בים
תכשיטים .״מעניין נורא לשבת פה,״
מספרת רונית קידר, שגומות של חן
מקשטות את לחייה .״יש לנו לקוחות שו נים,
בעיקר בחורות צעירות, שאוהבות
את המראה הזרוק ההולך יוסי עם תכשי טים
מסוג זה. גם תיירים קונים מאיתנו
סחורה, והם, בניגוד לישראלי המצוי,
אדיבים מאוד, מחזירים את התכשיטים
למקום אחרי המדידה ואינם עומדים על
המקח.״
״כל הרעיון לשבת כאן ולמכור תכ שיטים,״
מסביר יובל בן־יעקוב ,״שייך
בעצם לבחור גרמני בשם מייק. אנחנו

לשלומית בריר זוג
1* 0 ^ 711191
עיניים חומות וחיוך

שבגללו ניצלה מהתקלויות עם הפקחים.

שניים מנואיבה

״יותר כייף פה,״ אומרת. טוים האמריקאית
לידידה ג׳קי אלקופי, שאיתו הגיעה מנואייבה.
הבעייה היחידה שמטרידה את טויס היא ריבוי החתיכות החולפות על פזיהם במשך היום,

לא הולך!

היום נאנח אחד הרוכלים .״לא כל יום מצליחים למכור
הרבה סחורה.״ פיצוי על ההאטה בקצב העבודה, מצא הצעיר
בסקירת העוברים והשבים, כשהוא מתרכז בעיקר בסקירת אלה שהשתייכו למין החלש.

סיכה לאוננוע!

וגס לתל־אביביות. האוהבות סיכות תוצרת חוץ,
מציעה קורין הצרפתייה, שהחליטה לנטוש את
פאריס עיר האורות, ולהשתכן ביישראל .״הגברים הישראלים יותר נחמדים,״ היא טוענת.

גרים בקומונה בתל-אביב — חמישה חב רים.
יום אחד הביא אחד החברים את
מייק למסיבה, ומאז הוא אצלנו. לפני
כחודש ימים החליט מייק לחזור לגר מניה,
וגילח שנשאר ללא כסף. מאז אנח נו
מנסים לגייס את הסכום הדרוש לו
לרכישת כרטיס.״ גם מייק מוכר תכשי טים,
אולם הוא מעדיף לשבת ברחוב
אלנבי ההומה, בקירבת שוק הכרמל :
״הפקחים לא הגיעו לרחוב אלנבי ולא
עושים שם צרות,״ הוא מסביר.
״בהתחלה הלך טוב,״ המשיכה רונית,
״עכשיו פקחי העירייה התלבשו עלינו
והם עושים לנו צרות. הם טוענים ש-
הרוכלות אסורה על-פי החוק, ומקפידים
להופיע כאן מדי יום ולסלק אותנו.״
לא רק תכשיטים מוצעים על-ידי הרוב־לים־אמנים.
על-יד שדרות בן־גוריון׳ניצב
דויד בן־ישי, כושי-עיברי מדימונה. הוא
מוכר מקלות קטורת בריח יסמין. כדי
למשוך את תשומת-ליבם של העוברים
והשבים הוא משמיע מעל גבי רשמקול

נייד, מוסיקה אכסוטית ורעשנית.
״כל מקל בעשר לירות,״ מחייך דויד
בן־ישי, וחושף אגב כך שני טורי שיניים
לבנות .״אני להגיע מדימונה,״ הוא מספר
בעברית עילגת .״אנחנו לעשות המקלות
בריח יסמין בעצמנו.״
לדויד בן־ישי הצלחה רבה בקרב צעירות
דיזנגוף. הוא מצליח למכור מאות
מקלות בכל ערב. נוסף למחירם הזול
ולריחם הטוב מהווה הוא בעצמו אט רקציה.
גם העוברים והשבים שאינם רו צים
יסמין, נעצרים כדי להתבונן בתרבוש
הלבן שעל ראשו, ולהקשיב למוסיקה ה מקורית
שהוא משמיע.
הרוכלים הקטנים צצים ברחוב דיזנ־גוף
כפטריות אחרי הגשם. וכשם שהם
מופיעים, כך נעלמים — במהירות.
״רק רגע, אני מוכרח לקפל את התיק,״
אומר גם, צעיר המוכר בובות צבעוניות
עשויות מחימר. הוא רוכס את תיקו ה שחור
במהירות, ומסובב גבו לפקח-
העירייה שחולף במקום .״קשה לי להבין

לשוק נ יש נ ש׳ ם
זאת,״ הוא נאנח .״חזרתי לא מזמן מפא ריס,
שם למדתי אומנות במשך שלוש
שנים. התמחיתי ביצירת הבובות האלה
ומכרתי אותם במקומות שונים באירופה.
אף פעם לא נתקלתי בבעיות כמו כאן,
ובפקחים כאלה.״
גס המזוקן ממשיך :״ניגשתי לעירייה
כדי לבקש רשיון ולהוריד מעל גבי את
הפקחים הללו, אבל נתקלתי באטימות
ובחוסר רצון בולט להתייחם לבעייתי.
הדבר היחידי שעניין את פקיד העירייה
הוא, כמה אנשים עומדים אחרי בתור.
חבל לי מאוד שאומנים בתחילת דרכם
נתקלים ביחס כל כך עויין.״
אולי בשל י היחס העויין ורדיפות ה פקחים,
קשה מאוד למצוא כל ערב
את אותם המוכרים. נשארים המגשים ה עמוסים
בסחורה, נשארות נקודות המימכר,
אך הפנים משתנים ועימם גם הסיפורים
שמאחורי החיוכים המיקצועיים.
את התנועה הקיבוצית. מייצגת בכבוד
רב שלומית בריר. יש לה חיוך קיבוצ ניק,
מבוייש מעט והיא מציעה למעוניי-
נים בובות עץ צבעוניות .״כשאבא ואמא
שלי עזבו את קיבוץ שובל, לא היתה
להם פרוטה, ולכן אבא החליט לייצר בו בות
עץ ולמכור אותן לחנויות הצע-
16 טוען ישי בן דויד, מהכושים העבריים.
צועים. היום, אחרי כעשרים שנה, אספתי
את כל מה שנשאר בבית ויצאתי
להציג אותן ברחוב, בתיקווה שיצליחו
להכניס לי מעט רווחים.״
יום למחרת, באותה נקודה מרכזית
שברחוב דיזנגוף, יושבת לה קורין חושן,
צעירה צרפתיה שהגיעה לארץ לשנתיים,
ראתה כי טוב ונשארה .״בגלל הקשיים
הרבים שבהשגת עבודה,״ היא מספרת
בצרפתית ,״החלטתי לעשות כמו בפאריס
— לשבת ברחוב ולמכור לאנשים
את העבודות שלי. גם נחמד וגם מרוויחים
קצת כסף.״

היללשל ^ ל ״ 11״ו״״ ייני״ ׳ ד די.
1 111-4 #<*11 שיופייה הסב את תשומת
ליבם של העוברים והשבים הרבים שהתעכבו לבדוק את

חרכולתה, ולנסות לתהות על קנקן בעלת הסחורה .״את חושבת
שנצליח למכור מספיק בשביל לקנות כרטיס טיסה לגרמניה?״
שואל מייק (מימין) ,שעבורו עמלה רונית על המידרכה.

שני סיפור מהוו• המימ של הצבא

שראו איך ירו בבת שלי,״ סיפר איסמא-
עיל אל־בוטמה, בן ה־ ,42 מורה למתמטי קה
בחטיבת־הביניים בבית־ספר בבתיר.
״אני לא מאמין שזאת היתה טעות שלא
בכוונה.
״סיפרו לי שהחייל בג׳יפ כיוון תחילה
את הנשק לעבר בחורה אחרת. ראו ש הוא
ממש כיוון אותו והתכונן לירות.

ביד השמאלית. באותו זמן כבר הודיע לי
הרופא בבית־החולים שהסיכויים לחייה
קלושים.״
תע׳ריד נפצעה קשה משלושה קליעים
שחדרו לצווארה. לפי העדויות נורו חמי שה
כדורים, ששניים מהם לא פגעו. היא
אושפזה תחילה בבית־החולים אל־חוסיין
בבית־לחם. הרופאים שם לא ידעו כיצד

״שגי
סוגי דם״

לפי גידמת המינושל נהרגה

תע׳דיד בטעות, כתוצאה 1111114 מפליטת צרור שפגע במיקרה בנערה.
יסמאעיל אד־כוטמה לא האמין
למראה עיניו. במיכתב שנשלח אליו
מבית־החולים הדסה בירושלים, הוא נידרש
לשלם את דמי האישפוז של בתו בסך
17,200 לירות.
לפני שלושה חודשים נורתה הבת,
תע׳ריד, בידי חיילי המימשל הצבאי. במשך
ארבעה ימים היא גססה בבית־החו-
לים, עד שנפחה את נישמתה. כאילו כדי
לזרות מלח על פצעיו, נשלח אל האב,
שתע׳ריד הייתה בתו הבכורה, החשבון
על העוול שנגרם למישפחתו.
בבוקר ה־ 19 ביוני 1980 יצאה תע׳ריד
אל־בוסמה, בת ה־ ,20 כהרגלה, מביתה
שבכפר בתיר, השוכו בקירבת בית־לחם.
פניה היו מיועדות לאוניברסיטת בית-
לחם, שם למדה שנה שלישית ביולוגיה
וכימיה.
האוטובוס שבו נסעה מהכפר עצר במרכז
בית־לחם. תע׳ריד ירדה ממנו בחברת
סטודנטים נוספים מבתיר וממקומות
אחרים. הקבוצה הספיקה להתרחק רק
עשרה מטרים מתחנת האוטובוס לכיוון
האוניברסיטה, ואז נשמע צרור יריות.
תע׳ריד נפלה ארצה שותתת־דם.
הצרור נורה מתוך ג׳י׳פ של מישמר־הגבול,
שעבר בכביש. המקום היה שקט
לגמרי באותה עת. לא התרחשו בו כל
הפגנה או אירוע, שבעטיין היתד. סיבה
כלשהי, מוצדקת או בלתי־מוצדקת, לפתוח
באש.
לפי גירסת המימשל־הצבאי אירע האסון
כתוצאה מטעות. בהסבר שניתן לאמצעי״
התיקשורת נטען כי אחד מחיילי מישמר־הגבול
פלט צרור בלי כוונה, וכי צרור
זה פגע במיקרה בתע׳ריד.
אולם גירסת המימשל לא היתה חד-
משמעית. תחילה נטען כי נורתה רק ירייה
אחת. רק אחרי שבבית־החולים נמצאו
שלושה קליעים בגופה, שונתה הגירסה.
בהודעה הראשונה לעיתונות טען המימי
של כי תע׳ריד נפצעה באופן קל בלבד.
באותה עת כבר גססה. כאשר נפטרה,
הופרכה הודעה זו כליל.
חוסר העיקביות בגירסת המימשל העמי דה
את הפרשה כולה בסימן־שאלה כבד.
עד היום לא נודע אם נערכה חקירה יסו דית.
מיפקדת המימשל לא פירסמה אילו
צעדים — אם בכלל — ננקטו נגד האח ראי
למותה. אסון, שסביר להניח כי היה
מעורר הדים נרחבים אילו היתד. הנפגעת
יהודיה, הסתיים בדממה דקה.
אף אחד מאנשי המימשל לא מצא ל נכון
לבוא לבקש את סליחת מישפחת
אל-בוטמה ולנחמה. לפיצוי כספי לא היה
סימן. תחת זאת העדיף המימשל הצבאי
להטיל במשך כמה ימים עוצר סביב בית-
מישפחת אל־בוטמה בבתיר, כדי להבטיח
שלא תתחוללנה מהומות.

״הוא הסיט
את הנשק״
י • ספקות כאשר למה שקרה באמת
• מוסיפות גם עדויותיהם של העוב-
רים־והשבים וחבריה של תע׳ריד ללימו דים
שנכחו במקום. הגירסה המצטיירת
מעדויות אלה שונה לחלוטין מגיר-
סת המימשל .״דיברתי עם הרבה אנשים

ע ! 158

אל־בוטמה .״התקשרו אלי כבר פעמיים
מבית־החולים, ואמרו לי שאני צריך
לשלם את החשבון. אמרתי להם שכרגע
אין לי כסף, אבל אשלם ברגע שיהיה לי.
״חתמתי בבית־החולים על הצהרה ש אשלם
את מחיר הטיפול, וכך אעשה. לא
אלו למימשל ואבקש שישלמו את הכסף
במקומי. הם היו צריכים לשלם את הכסף
מבלי שאבקש מהם. אם הם לא רוצים —
לא צריך!״

1 1 1 1 1 1 (11ן ך 1ך ו| ך 1ך| בהודעה שנשלחה לאביה של תע׳ריד, הוא
י יי נדרש לשלם 17,200 לירות עבור האישפוז
1 *1 | 1.1 1 1 /1 1י י
שלה במשך ארבעה ימים בבית־החולים הדסה בירושלים. בנסיבות מותה של תע׳ריד
היה הדבר כזריית מלח על פצע. בתמונה למטה: תע׳ריד על רקע נוף בגדה־המערבית.

^ חרי מותה הוענק לתע׳ריד תואר־כבוד
מטעם האוניברסיטה שבה למ דה.
אסונה עורר הזדהות רבה ברחבי
הגדה המערבית. אמה של תע׳ריד, נעמה,
קיבלה את האסון באופן קשה ביותר. ב ימים
אלה היא נמצאת אצל קרוב־מישפחה
ברבת־עמון.
ההורים הוזמנו לעצרת־זיכרון ולבינו־סים
שהתקיימו לזיכרה של הבת, למרות
קשיים שהערים המימשל על דרכם, האי רועים
להנצחת שמה עדיין נמשכים.
לפני שבועיים ערכה העיתונאית רמוג־דה
טאוויל מרמאללה מסיבת־ניחומים ל בני
מישפחת אל־בוטמה בביתה. נוסף על
מכובדים ערביים רבים נכחו במקום גם
ישראלים ממחנה־השלום ונציגי הקונסול יות
הזרות בירושלים המיזרחית, שבאו
אף הם להביע תנחומים.
בשבוע שעבר פורסם בהוצאה האנגלית
של העיתון אל־פג׳ר שיר לזיכרה של
תע׳ריד, פרי עיטו של איברהים אבו־עמאר,
בשם ״אט־אט היא הלכה״.
״נפלת לפתע /כמו נוצה לבנה של
יונה שרת שירים דוממים /כשפסעת
לעבר שער בית־הספר
תע׳ריד מתה ביסורים רבים. היא סב לה
מכאבים עזים, עד לרגע שבו נפחה
את נישמתה. אביה שהה כל העת ליד
מיטתה .״היא אמרה לי שאני צריך להישאר
ליד מיטתה, כי היא תמות בקרוב,״
סיפר .״ניסיתי לעודד אותה, ואמרתי לה
שהיא תהיה בסדר. אבל היא רק חייכה
ואמרה לי , :אני אמות בקרוב, אתה
תראה !׳
״אני רואה את מות הבת שלי כחלק

רבית־הסנו ! -והשבוע קיברו
הוויה חשבון מ״הדסה־ עבור הטיפול
לפתע טפח חייל אחר על שיכמו, והצביע
על הבת שלי. היא הייתה בולטת יותר
בשטח. תע׳ריד היתה גבוהה ויפה מאוד.
באותו יום היא לבשה שימלת לבנה, ש משכה
תשומת־לב. החייל עם הנשק הס תכל
עליה, ואז הסיט את הנשק לעברה
וירה בה.
״הבת שלי מתה מפני שהיא משכה את
תשומת־הלב של החיילים בג׳יפ. אחרת
הם היו יורים בבחורה שאליה כיוונו את
הנשק תחילה.
״למה הם עשו את זה, אני לא יודע.
אני לא מאמין לאף מילה שלהם. הם
משקרים! אני בעצמי שמעתי ברדיו שה־מימשל
הודיע כי הבת שלי נפצעה קל

להוציא רסיס שחדר למוח התחתון, ולכן
הועברה לבית־החולים הדסה בירושלים.
לפני שהרופאים בהדסה החלו לטפל בה,
חתם אביה על שתי הצהרות, שלפיהן הסכים
שבתו תקבל כל טיפול שימצאו ה רופאים
לנכון, והתחייב לשלם את ההוצאות.
לאיסמאעיל
אל־בוטמה אין כל ביטוח
רפואי. לפי עדויות קרובי־מישפחתו, הו דיעו
להם אנשי המימשל הצבאי כי ידאגו
לכיסוי הוצאות האישפוז. למרות זאת
נדרש איסמאעיל לשאת במחיר. החשבון
בסך 17,200 לירות מבית־החולים הדסה,
נשלח אליו לפני יותר מחודש.
״עדיין לא שילמתי את הכסף,״ סיפר

״ 1 11 1 1אמר איסנזאעיל אל־בוטמה.
הוא לא

ילך לבקש מהמימשל לשלם את החשבון.
ממדיניות הדיכוי, ההשפלה והעינויים של
הממשלה הישראלית. הרבה אנשים אמרו
לי שהממשלה הישראלית היתה צריכה
להתבייש לשלוח לי את חשבון האישפוז,

שכימעט
אחרי מה שעשתה לבת שלי. לדעתי זה
הדבר הכי פחות חשוב שהממשלה היש ראלית
צריכה להתבייש בו. היא צריכה
להתבייש קודם בכל מה שהיא עושה לעם
הפלסטיני מדי יום ביומו.
״במשך התקופה שאני חי תחת הכי בוש
הישראלי, למדתי דבר חשוב: אצל
הישראלים יש שני סוגים של דם. יש
דם יהודי, שהוא קדוש, ושצריך להגן
עליו ולנקום את שפיכתו, ויש דם ערבי,
שהוא הפקר!״
חשש לעקרות
ר* א הרחק מבית מישפהת אל־בוטמה
* בבתיר גרה מישפחת אל־שומלי, ש ביתה
נמצא בעיירה בית־סאחור, הסמוכה
לבית־לחם.
לפני ארבעה חודשים הוגלתה מישפחה
זו מביתה אל מחנדדהפליטים הנטוש עין-
סולטאן, ליד יריחו. שם הושארה בודדה,
בלי מים, כשהרהיטים מוטלים בחוץ. ה סיבה
לכך היתד, שאחד מבני המישפחה,
טארק בן ה־ ,17 הואשם ביידוי אבן ברכב
צבאי, שבו נסע המושל הצבאי של בית-
לחם, סגן־אלוף זיו אליצור.
טארק עצמו הוכה קשות בידי אנשי
המימשל הצבאי. הוא נפצע בכל חלקי
גופו, ואושפז בבית־החולים בבית־לחם
שם התגלה אצלו קרע בצינור־השתן .״ה קצין
במימשל אמר לי שלא אוכל לשכב

״אמון

נאמר בה כי על טארק להתייצב ב־6
באוקטובר בבית־הדין הצבאי ברמאללה,
כדי לעמוד לדין באשמת זריקת האבן.
למרות שטארק הוכה קשות ונפגע ב־אברי־המין
שלו באופן אכזרי, מצאו ב־מיפקדת
המימשל לנכון להעמידו גם לדין.
רופאים מומחים, שבדקו את טארק,
טענו כי עדיין מוקדם לקבוע עד כמה
נפגע. צינור־השתן נותח וחובר מחדש,
אולם הצינור צר יותר בנקודת־החיבור,
וקיים חשש כי ייסתם. לכן מקבל טארק
מדי שבועיים טיפולים, שבמסגרתם מוח דר
צינור לדרכי־השתן שלו. לטארק יש
כאבים בשעה שהוא שופך את מימיו. הרופאים
סבורים כי קיים חשש שלא יהיה
מסוגל להפרות.
אביו של טארק קיבל את ההזמנה ל-
מישפט בהפתעה .״לפני כחודש כשהלכתי
למימשל לחדש את השיחרור של טארק,
הבטיחו לי שלא יהיה מישפט,״ סיפר
יעקוב אל־שומלי, מורה לערבית בבית-
ספר תיכון בבית־לחם .״במימשל מפחדים
מאוד מכלי־התיקשורת. הם הציעו לבטל
לטארק את המישפט, בתמורה לכך שאב-
טיח שלא אדבר עם עיתונאים. הסכמתי,
ואנשי המימשל אמרו לי שתהיה סולחה
עם המישפחה שלי, ושלא יהיה מישפט.
״פתאום קיבלנו את ההזמנה. אני קיימ תי
את ההבטחה שלי, ומאז שהסכמתי ל־סולחה
ועד שקיבלתי את ההודעה, לא
דיברתי עם עיתונאים. אבל המימשל לא
קיים. אפילו אם בני זרק את האבן, שה
שעשו לו זה עונש חמור בהרבה מכל

1אלק ב1״ת״!₪לים

בבית־ 1
שדשיס 1י ׳ בביוז־ומזוריס
לחם. התגלה אצלו קרע בצינור השתן, שנגרם כתוצאה מבעיטות שספג מאיש הנזינזשל.

נאינוי־מינו בשעת החקירה -
והשבוע הוזמן למישפט צבאי
אף־פעם עם אשה, ושלא יהיו לי ילדים
לעולם,״ סיפר טארק בזמנו לכתב העולם
הזה ( )2229״הוא בעט בי באבר־המין, עד
שאיבדתי את ההכרה.״
הפרשה זכתה בפירסום רב בכלי-התיק-
שורת בכל רחבי העולם. הביקורת הקט לנית
על מעשה המימשל גרמה לו להתחרט.
כעבור כמה ימים הוחזרה מישפחת
אל־שומלי לביתה, יחד עם מישפחה נו ספת
שהוגלתה אף היא. טארק נשאר ב־בית־החולים
במשך חודש וחצי.
בעת שנעצר, רכב טארק על אופניים.
לדבריו איבד את השליטה כאשר עלה על
אבן. שנזרקה לעבר הרכב הצבאי. המו של
והאנשים שנסעו עימו במכונית טוע נים
כי טארק הוא שזרק לעברם את האבן.
טארק מכחיש זאת בתוקף. הוא סיפר כי
אנשי המימשל גבו ממנו הודאה בכוח על
מעשה שלא עשה .״נתנו לי אגרופים ובעיטות
בכל הגוף, עד שאיבדתי את ההכרה,״
סיפר .״הם לקחו אותי, כשאני
מטושטש לגמרי, והחתימו אותי על נייר.
אני לא יודע מה היה כתוב שם. לא
קראתי, כי לא הייתי מסוגל לקרוא באו תו
זמן. הם אמרו לי אחר־כך, שזאת
היתד, הודאה באשמה. אבל אני לא אשם.
לא זרקתי שום דבר. הם ניצלו את זה
שהייתי פצוע ומטושטש.״

עונש שבית־דין יכול לתת, ובכל זאת
הם רוצים להעמיד אותו לדין.״

קצין בעל
חוש־הומור
^ הרי הפרשה הועבר המושל, סגן־
י אלוף זיו אליצור, מתפקידו. הדבר
התפרש מייד כהענשתו. אולם למרות ש־ראש־ר,ממשלה
ושר־הביטחון, מנחם בגין,
הבטיח למישפחת אל־שומלי, במיכתב ש־

ר! 1 1111 1ו ך! י 1אחרי שיצא טארק מבית־החוליס ביקש המימי
1-1 111ע •111יייי • של לעצרו. אולם בלחץ כלי־התיקשורת
הסכים לבסוף לשחרר אותו בערבות אביו. השבוע קיבל טארק הזמנה למישפט.
הזמנה למישפט
׳} 1וד כאשר שכב בבית־החולים, הב־
/טיחו אנשי המימשל לאביו, יעקוב
אל־שומלי, שכאשר ישוחרר בנו מבית-
החולים הוא יישלח לכלא. אולם עקב
הביקורת שנמתחה באמצעי-התיקשורת
העולמיים על הטיפול בצעיר, שפצעיו
העידו כי עונה, הסכים המימשל לבסוף
לשחרר את טארק עם צאתו מבית־החד
לים, בערבות של אביו. תעודת־הזהות
של טארק נלקחה ממנו, ואביו צריך ללכת
מדי שבועיים למטה המימשל, כדי לחדש
את אישור השיחרור של בנו.
הכל ציפו שבזה הסתיים העניין. גם אם
זרק טארק אבן, בוודאי נענש על כך די
והותר.
אך בשבוע שעבר הגיע לבית מישפחת
אל־שומלי הזמנה למישפט עבור טארק.

1891111111

צינור השתן הנגוע

על האיזור
החץ בשיקוף מצביע
אשר בו חובר צינור השתן הקרוע
של, טארק. מכיוון שקיימת סכנה שהמקום יסתם, מחדירים אליו הרופאים צינור.

נשלח לפרקליטיהם, כי תיערך חקירה
מקיפה בפרשה, לא פורסמו עד היום כל
מסקנות של חקירה כזו, אם אכן נערכה.
איש המימשל, שלפי עדותו של טארק
בעט באברי־המין שלו, הוא סרן עובדיה
אליהו, המכונה אבו אל־פהד (בערבית:
מנהיג הפנתרים) .שמו הולך לפניו כקצין
אלים ואכזרי. הוא נשאר בתפקידו, ועד
כמה שידוע לא הוענש כלל. לדברי בני־המקום,
ממשיך סרן עובדיה אליהו לה ציק
לבני-המישפחה ולקרוביהם. לדברי הם,
בכל פעם שהוא פוגש מישהו מן
הקרובים, הוא מצווה עליו לחזור מייד
על עיקבותיו ולמסור ליעקוב אל־שומלי
את איחוליו ורגשות־ההערכה שלו.
בעת ההגלייה הועבר גם כל הציוד והריהוט
מביתם של בני מישפחת אל־שומ־לי.
החיילים שפינו את הדברים זרקו אותם
בגסות. כתוצאה מכך חלקם נפגע.
תמונות וספרים שונים הוחרמו. דלתות
בבית המישפחה, שנפרצו בידי חיילי ה-
מימשל, ניזוקו. איש לא פיצה עד היום
את המישפחה עבור הנזק שנגרם לה.
טארק אל־שומלי לומד עתה בכיתה ה אחרונה
בבית־הספר התיכון. מישפחתו
חוששת כי בכוונת המימשל לשלחו לכלא
ושלימודיו ייפגעו. אביו של טארק מתכוון
להזמין לבית־המישפט עוברי-אורח
שנכחו בעת המיקרה, כדי שיעידו כי
טארק לא זרק את האבן.
״אני רוצה להמשיך ללמוד הנדסה,״
סיפר טארק .״לא עשיתי כלום ולא מגיע
לי לעמוד למישפט.
״אני מוכן לסלוח על כל מה שעשו לי,
אבל לשכוח אי אפשר!״

יופי היימן

הורזם ק1פ

יעקב שר ת /איש ממאדים

מ׳ ממורו נ ה?
הוא מליץ מליצות מ חלי או ת, הוא מתרברב, הוא מ ת חכ ם,
הוא מגלה סודו ת ללא צורן, פיו — במו שהיה או מר רעי
מנוער אמנון ונטיק, קורבן מיל חמת — 1948״מפיק מרגליות
עיזים״ .ואתם אומרי ם עליו שהוא מטורף?
אל נא, אל נא ידידי תפטרו א ת העניין ב קלו ת שכזאת,
שכן בנפשנו הדבר, שהרי מדובר בראש ממ שלתנו ! ובבר א מר
חכם ק ד מון; ״כל הפוסל ב מו מו פוסל״ ,ופירש רש״י שהיה
מעשה במלך שעשה מעשים שונים ומשונים ויצאה שמועה
במדינה שנתבלעה עליו דעתו, לא עלינו, ובמ קו ם שהרועה
תועה הצאן תועים אחריו וגומר ומחסלאת בל המדינה
ואנה אנו ב אים, ו היה שם חכ ם א חד וא מר להם: נתינים,
לא דעתו של המלך מלבכם נתבלעה עליו, אל א דעתכם שלבם,
שהרי אתםמ חזי קי םאת עצמכם שפויים, ואם אכן שפויים
אתם איככה תסבינו להמליך עליכם מ לן מטורף? ומעשה
שטן לא מצינו ברש״ימה תגובה הגיבו על בך נתיניה של
או ת ה מדינה, ירח ם עליהם שר של היסטוריא !
כן, חסל סדר הדלפות ! לא דלפת אלא שלשלת היא מכת
המדינה. זה נגף א ת ראש־הממשלה ושר־הביטחון, והדביק
א ת סגן״שר־הביטחון — זה הראשון התקושש והס תגל, השני,
מס תמא, טרם התבגר — ואת ראש אמ״ן, ואת אלוף פיקוד
הצפון ומי לא עוד?
איזה תענוג ל היו ת היום אויב י שראל! לדעת בדיוק,
ומייד — אין צורך להעריך, אין צורך לנחש — מ ה חושב
ראש־הממשלה, ומה חושב שר״החוץ (סוף־סוף־שר״חוץ״ראוי-
לשמו — פיטפט על חידוש קשרים עם ליבריה ובו ב מ קו ם
חטף ס טיר ה מצלצלת מסוף העולם הדיפלומטי ועד סופו),
ומה חושב הרמטכ״ל ומה חושב ראש אמ״ן — אלו הי ם
אדירים? לא די ב בן שכל מודיעין ראוי לשמו בעולמנו יודע
אלנבון עיתונאי פלוני ״של מי הוא״ וכתב צבאי פלמוני
״של מי הוא״ ,עד שדי לקרוא תדליפי הפרו טוקולי ם של
ישיבות הממ שלה — כל א חד צימוק חריף ממ שנהו — ואת
כ תבו תי ה ם של מספר כתבים ו״פרשנים״ ״בכירים״ בדי לדעת
בדיוק מי קרוסקופי מה קור ה שם, בחלונו ת הגבוהים של
ממשלת־ישראל ושל צה״ל? לא די להדליף — מ ה שמאפשר
לפעמים, איכשהו, להס תייג ולהתנער ולהכחיש, אלא צריך
להסיר כל זמם מכל פה — ולפטפט ישירות?
מדוע, למשל, ראש אמ״ן צריך ״לה תפלא״ ב״ראיון מיוחד״
ל״הארץ״ א ם האיראנים לא יפציצו א ת הכור הגרעיני
העיראקי? א ם — במקרה הפ חו ת מ תו חכ ם — הוא רק רצה
לרמוז לאיראנים מה עליהם לעשות — כלו ם לא היו ברשותו
אמצעים י אי ם יו תר לשיגור הרמז (ואם לא היו — אוי ואבוי
לאמ״ןהמ הולל מ ה הצורך ל היו ת מעורבים מעורבות-
יתר שעה שאין ב בן שום רווח אלא רק הפסד? ובכלל, מדוע
כל העולם צריך לדעת ברגע זה מ ה חושב ראש א מ ״ן! מדוע
לא יהי ה קצת שגיא יותר, מס תורי יותר, מפחיד יו תר —
ולפחות, ב הנ ח ה, חכ ם יותר? הלא עכשיו בולם יוד עי ם!
שלא לדבר על מיבצע ״אנא כורדי״ של ראש ממשלתנו —
האם פשר השלשלת הז א ת מפי רא ש־הממשלה מצוי במיש־אל
תו לקנו תאת לב חוגגי הס הרנ ה — או ת ם מנציחי מנהגי
עם לועז בגולת כורדיסתאן —י שלפי בל ה סי מני ם יצביעו
בעד ״המערך״? ה או מנ ם בן? כל הכבוד לרבבות היהודים
יוצאי בורדיסתאן בישראל, המבק שים מ שום־מה, להרגיל
א ת בניהם הישראליים, שלא טעמו טעם גלות, במנהגי גלות
אבו תי ה ם (רק חסר היה לסבי לנ סו ת להרגילני במנהגי
עיירתו, אי־שם ב מעמקי מזרח־אירופה הללו יושבים
כולם בטח בישראל — אך מ ה על הכורדים הכורדים זאם
הם ז קו קי ם לעזרה, ואם אפשר לעזור להם, אדרבה, ראש
ממשלתנו, עשה ! פעל ! רגע, רגע, אתה אולי לא הבינות
אותי בראוי — בזרוע, לא בל שון!

^ קרן קיימת לצה״ ל
אין צורן ל היו תמארב סי ס ט מושבע או בי הייוויוריסט
מדופלם, כדי להבין א ת פשר ששונם של בל אנשי ״גלי צח״ל״
במלאו ת שלושים שנה להקמ תו. ואף על פי כן, מתבק ש
לשאול בהזדמנו ת חגיגית זו: גלי צה״ל, למה?
״מפני שזו ת חנ ת שידור טובה, ומה גם זולה״ ,ת הי ה
התשובה השגורה — אבל האם זו ת שוב ה! האם ביטול
האנאלפביתיות ברוסיה או חישמול או ת ה ארץ ה ם תשובה
לשאלה: למה קו מוניז ם !
ובבן, באמת, גלי צה״ללמה?
מאחר שלא עקבתי בקפידה א חרי מישדרי היובל והמאמ רים
שנכתבו סביבו, נתעלם ממני, לצערי, מי הו שיזם בכלל
אתהקמתהת חנ ה (או שמא היא סר ח של אירגון קדם־
מדינתי — ת חנ ת השידור של ״ ה הגנ ה״ — בדומה לקרן
הקיי מ ת?) .אבל א ם נזכור א ת הז הו ת הקיצונית ששררה
בשנותיה הראשונות של ישראל בין המפלגה ה שלטת ובין
כל האירגונים ה מ מלכ תיי ם החשובים, לרבות צה״ל, לא ייפלא
בי לראשי מפלגה זו, ובוודאי למנהיגה הבלתי מעורער דויד
בן״גוריון, שכיהן ב שר־הניטחון וצה״ל הי ה בן טיפוחיו, היה
עניין מו ב הק ב קיו ם ת חנ ת שידור ״צבאית״ ,כלומר ת חנ ה
שבמסווה אופי ה ויעודיח הצבאיים תשרת — ובזול — א ת
המטרות החינוביות״רעיוניות הז הו ת של קיו ם צה״ל (והמדינה
בכלל) ושל קיו ם השילטון, שהרי חד ה ם.
אני סבור, ששום הסבר אחר לא יתרץ באורח משכנע
א ת העובדה היוצאת־דופן של קיו ם ת חנ ת שידור צבאית
אשר חלק ניכר — וניכר מאוד — של משדריה אין לו ולא
כלום עם עניינים צבאיים ט הורי ם, במדינה המתק רי ת ״מבצר

60 1

יו 1

הדמוקרטיה המערבית״ ,ואשר צבאה אינו חיל־מ שלוח באיזו
יבשת א חר ת, ואינו חונ ה אי־שם ב מ קו ם נידח בירכתי תבל.
זה שהתחנה נתמסדה, וזה שנתלק טה סביב ה חבורת
אנשים מ סו רי ם שהשכילו לשכללה ולהפעילה הי טב תוך
שתילת יסוד של ת חרו ת בריאה בינה לבין גלי ״ קול ישראל״,
עדיין אינו מצדיק א ת יסוד ה המעוות. מה לצבא ולת חנ ת
שידור !
אם העלות הנמוכה של הפעלת ת חנ ה נו ספת הוא עיקר,
כי אז אולי ראוי שנפקיד בידי צה״ל, נו, למשל, א ת קופ ת-
חו לי ם! ואם זה יצליח, א ת המדינה בכלל? רעיון.
א ם עלות נמוכה היא אמת־ מיד ה, מהאם יבוא איז ה
אירגון ארצי בגון תנועה התיי שבותית, ויוכיח בי ביכולתו
להפעיל ת חנ ת שידור זולה ויעילה לא פ חו ת? גם כן רעיון.
כמובן, אפשר לבוא ולדבר על ייחודו של צה״ל וייחודה
של מדינת־ישראל כ מ חזי ק ה בצה״ל זה, ומדוע, ב מדינה מיו חד ת
במינה זאתהמ חזי ק ה צבא מיו חד במינו שכזה, חייב להת קיי ם
מוסד צבאי הקרוי ״גלי צ ה ״ל ״; בלומר, אפשר לנ סו ת לתרץ
קיו ם מוסד שבמהותו הוא בלתי־דמוקרטי כ ת חנ ת שידור
צבאית בק״ן טעמים ישראליים יחודיים, וייתכן מ אוד שטעמים
אלה ישכנעו א ת הכל, כי לפי שעה, לפחו ת, יש הכרח לא
יגונה בתופעה זא ת. אדרבה, ייאמרו הדברים הללו ! לי נדמה,
שהם לא נאמרו. לא נדמה, שעובדת קיו מו של ״גלי צה״ל״
מקובל ת בחבר ה הישראלית כמוגמרת, ממש כ קיו מו של צה״ל
— ועל זה יש ל ת מו ה בי מי ם אל ה של חגיגות השלושים של
ת חנ ת השידור שבה אנו מדברים, ואין בין שאלה עקרונית
זאת ובין יעילותה, איכו ת ה ועלותה של ה ת חנ ה ולא כלום.
(אגב, צה״ל, בייחודו, מקדיש מ שאבים למיפעל חשוב של
חיברות ו ה קניי ת חינוך וה שכלה לנערים מן השוליים החברתיים.
אבל כבל שנקשרים בתרים למיפעל מפואר זה, הרי
הם בזרי-קוצים לראש חברתנו ומערבת החינוך שלה).
ש״גלי צה״ל״ — בדומה ל״קרן ה קיי מ ת לישראל״ ושאר
מוסדו ת ואירגונים דומים — מפגין ויפגין כוח חיו ת והישרדות
״בלתי רגילים״ ,אין זה מפליא כלל וכלל, בשם שלא
מפליא בי תחנת־שידור זו לוטשת עכשיו עין להפעלת שלוחה
טלוויזיונית. זו ת הי ה ת חנ ה מצויינת אף היא, יעילה וזולה ;
רבים ייהנו מעשייה בה, רבים ייהנו מצפייה ב ה, וכל שילטון
במדינה ובל שליט במי שרד-הביטחון וצה״ל ישאב תעצומות
עוז מעצם הרגשה — שלא תמיד היא נכונה שבידיו
מצוי מכשיר תק שרותי בביר-השפעה.
אך ב טר ם נתרגל לזוועה הז א ת, שצבא מ חזי ק ת חנ ת
טלוויזיה, ונתרצה בך או בן, לא יזיק, לגמרי לא יזיק ל ש אול:
זה בריא !

משהו לא נזרמלי
מי אני ומה אני, שאכניס ראשי הזעיר בין שני ענקי•
הרוח, סיני וסנסיני משה דיין ויעקב חי ס ד אי!
יצא לו איפבא מס תברא אל״מ (מיל׳) יעקב חי סד אי
וכתב מ א מר ושמו :״ מיל חמת יום הכיפורים: הפתעה !
ניצחון?״ ב״ידיעות ארחונות 19.9.80 וכ מדומה ראויים
הדברים ל הי קרא, והשיב עליהם שר־הביחון (מיל׳) של מיל-
חמת יום־הביפורים ב״הערות שוליים בעיקבו ת מי לחמת יום-
הכיפורים״ ב או תו עיתון 14.9.80 וכ מדומה ראויים הדברים
ל היקר א, וכל הרוצה יקרא ויתעמק ויסיק מ ס קנו תיו, ביד
ה הגיון הטובה עליו.

מדוע אני קופץ על עגלה בבדה ז ו ! אך ורק בגלל פ סו ק
א חד משל משה דיין, ולא איכפ ת לי א ם אוא שם ב הוצ א תו
מהק שרו, אך הנה הוא :״בן־גוריון א מר פעם, בי בדי
ל האמין בישראל צריך (אדם) ל היו ת בעל שאר־רוח או נ חו ת
בשכלו. אנשים נורמליים ,׳לוגיים׳ ,הפועלים לפי קריטריוני ם
מקובלים, יתק שו להא מין בעתידנו.״
השיגעון כמיפל ט הוא אולי פטנט אישי לא רע, בפי שגילה
בשעתו דויד הראשון בברחו אל אכיש מ לן גת, אבל בזכור,
זה היה שיגעון זמני. אילו דויד נשאר שם, אצל אביש, ו הי ה
ממשיך לשים עצמו משוגע, חז ק ה עליו שהיה משתגע באמת.
א ם איני טועה יש מצבים פסיכולוגיים, שבהם אד ם מוצא
מיפלט מבעיותיו ומסביב תו בשיגעון ן אפשר שבכך הוא מגיע
אל ה מנו ח ה ואל הנ חל ה, אבל ברי שמבחינה חברתי ת הוא
נעשה חריג שאינו מ תפקד, וטעון א חז ק ה כלשהי על חשבון
הציבור.
אבל כאשר מדובר בעם, ב מדינה, ל היו ת ״לא נורמלי״
זה עניין מסוכן מאוד. ו הנסיון ה הי ס טורי של העם שלנו,
עם לא נורמלי שהציונות ביק שה לעשותו נורמלי, יוכיח.
עכשיו משה דיין מצטרף אל סוגדי הלא-נורמליות (מה
בדיוק בן־גוריון א מר או לא א מר אולי מעניין, אבל לא
רלוונטי ; העיקר שמשה דיין — ה מז ה ה כנרא ה שאר־רוח עם
אי-נורמליות, עם אי־לוגיות — חושב לעת זיקנ ה שלהיות
לא נורמלי זה טוב ליהודים, ומעניק זאת כצוואה ל מ תווי
דרכה של ישראל.
קיו ם מדינה על יסודו ת של א מונ ה בלא-נורמלי לגווניו,
לאורך י מים, לא יובל שלא לגרום לבך, שבראשה יוכלו לעמוד
רק אנשים לא-נורמליים הבזים לכל שהוא לוגי, ובמצב לא-
נורמלי שכזה, יש סבירו ת גבוהה שבל העמים הלא-נורמלים
ה אחרי ם בעולם ישנאו או תנו במי שמזכירים לחםאת עצמם,
וכל הנורמליים פשוט לא יוכלו לשאת או תנו ומה גם על
חשבונם. ו ה תו צ או ת ! ה תוצאו ת יהיו ״מ שהו לא-נורמלי״.
רגע, האם בל זה לא מתרח ש בבר לעיני, או שמא אני
הוזה הזיות לא-נורמליות !

(המשך מעמוד )13
א ת עצמם בחלק נכבד של הי ממה, על־מנת
שיתנו ״ מנו ח ה ״ לעצמם ולאחרים.
בכף יד ש מבטאת תבונו ת שליליות,
ובה מופיעות טביעות עגולות ב אל ה, בעל
היד י הי ה מ סוכן יותר מאדם שלו או ת ה
יד אך הטביעות שונות.
לזה שכף ידו חיובית, טביעות דוריות
ישביחו א ת תכונותיו.

הוגשו הנמוך ־
מסמוך את
מזלות האדמה
דגם זה נראה כמו גשר גבנוני, זה
סי מנו של האד ם המ טיל ספק ברגשותיו,
א מונו תיו ורגשות האח רי ם. ק שה לו לתת
אמון בעצמו או באח רי ם, הוא עוצר
א ת רגשותיו באופן חמור, ומס תי ראת
מח שבותיו לעצמו. אפילו כאשר הוא רו צה
לבטא א ת רגשותיו לגבי עניין כלשהו,
אינו מסוגל לבטא או ת ם. ה שקפתו
על ה חיי ם חו מרני ת, ויש לו מעט סבלנו ת
או זמן לכ מי הו ת עליזות ואווריריות, או
לשגיונות ו חלו מו תחס רי חשיבות. קשה
להכעיסו ולהוציאו מ ה כלי ם, אך א ם
יגיע לידי רוגז הוא עלול להגיע עד
להתפרצות א לי מ ה.

הלולאה -מסמלת
את מזלות הוארו
בלולא ה ה קווי ם כאילו יוצאים מנ קודה
אחת בצורה של לול א ה.
היא מאפיינ ת אנשים זריזים, מהירי
מח שבה, ובעלי תגובות רגשיות מהירו ת,
לאלה יש יכולת ונכונות להת אי ם עצמם
ב מהירות לנסיבו ת המ שתנות, ה ם אינם
מפונקי ם, ולא דורשים לעצמם תנ אי ם
מיוחדים. פעמים חסרהלהם מעשיות,
הם אי די א לי ס טיי ם והצד הרוחני של ה חיי
ם מושך או ת ם. ה ם מעדיפים ספר
טוב על פני א רו ח ה טובה, ולא נסח פי ם
אחרי רגשותיהם, הםה טי פו סי ם האינ טל
ק טו אליי ם, בעלי יכולת חשיבה מופ שטת.

הגישו
הגבוה -
מסמל את המים צורה זו קיבל האת הגדרתה בגלל
העובדה שיש לה מרכז זקוף הדומ ה
ל או הל, בשייתר ה קווי ם מ קי פי ם או תו.
ניתן להבחין ב ה בידי הם של אנשים
בעלי אופי רגיש ו מ תו ח. ה תגובו ת המנ טליו
ת והרגשיות מהירו ת, ה ם חיי םבמ
ת ח גבוה, ה ם ביישנים, מופנ מי ם, ונמ שכים
ל מו סי ק ה ולכל ה א מנויו ת. גם א ם
הם עו ס קי ם במיקצועות מעשיים, עיסוק
א מנו תי או הק שבה ל מו סי ק ה מרגיעים
או ת ם. ה ם נו טי ם למצבי רוח מ שתנים,
נעים בין עצב ל שימחה, או בין ה תל ה בות
לייאוש. ה ם נו טי ם ל קנ א ה בגלל
עצמת רגשותיהם, הםנא מני ם לקרובי ם
א לי ה ם, ו מפתיעים א ת כול ם בחוש־הו-
מור מפו ת ח.
ק שה למצוא יד שבה בל הטביעות
ת היינ ה מ סוג הגשר הגבוה, בדרן־כלל
ב אי ם יסודו תאח רי םומ אזני םאתה רגישות
הגבוהה.
אגב, מי שלא יודע להח לי ט מהן ה טביעות
ה חז קו ת, ו איז ה יסוד שולט בו,
בדאי שיביט בטביעה של האגודל, שנח רבה
שבת
ל חז ק ה מכולן, וח שיבותה
משל טביעות שאר האצבעות.
ה עו ל ם הז ה 2249

אל אזרחי ישראל!
אנחנו. החתומים מטה. קוראים לצי
לבל שבסתיו. לתרום למען טמן ישראל.

כ ל התרומות וקדשו להתעצמות! שלצה״ל
לי עדי הבאים:
א. חינוך
מתן חיכוך והשכלה לחיילים כשרות סדיר שלא זכו לכד מחוץ למסגרת צה׳׳ל.
טיפול כנוער שלמטה מגיל גיוס, שאינו משתייר למסגרת כלשהי.

כאמצעים נוספים יוכל צה׳׳ל להרחיב ולהעמיק מבצע הצלה זה לנוער שכל כך זקוק לו.

ב. פיתוח וייצור אמצעי לחימה
פיתוח זה מתוצרת התעשיה הישראלית מאפשר דצה״ל להצטייד באמצעי לחימה חדישים שאץ
לרכשם או שמסרבים למכרם לנו. פיתוח זה מאפשר הקמתם והפעלתם של מפעלי
תעשיה חיוניים ומתוחכמים ומקומות תעסוקה לכוח עבודה אקדמאי, טכנולוגי ואחר.

ג. אימונ י
איכותו של צה״ל נמדדת ברמת האימונים והמיומנות של מפקדיו וחייליו.

קשיים תקציביים מקשים על שמירת הפער בין צה״ל לצבאות האוייב, פער המתבטא
,ות האימונים של צה״ל שם דבר בעולם בולו,
והמסגרת— .
--לאיכות
כרמת תפעול הפרט
ובנפשנו אם תיפגע.

אל יעדר אי שמר שי מתה תז ר מי ם
השכירים מתבקשים לתרום שכר עבודה של יום אחד בחודש למשך תקופה של 8חודשים. לפי הוראתם ינכו המעסיקים סכום זד, משכרם.
בהתאם להסכם עם האוצר, אין לנכות כל מם מתרומת השכיר.
העצמאיים מתבקשים לתרום 30/0מהכנסתם השנתית נטו. כל המרבה יכורד — לפי הסכם עם האוצר, קיימות הקלות כמיסוי לתורמים.

תרומות יש להעבידלחשבונותהב 1קיהבאים :

בנק לאומי לישראל בע״מ
בנק הפועלים בע״מ
בנק דיסקונט לי שראל בע״מ
בנק המזרחי המאוחד בע״מ
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע״מ
בנק אוצר החייל בע״מ

חשבון 213669/95
חשבון 483223־05
חשבון 222111־550
חשבון 511447־116
חשבון 033111־105
חשבון 180500

ש לחוון בטחון ישראל

לנ1/7

בנוחו

!שו־א

•הקדן להתעצמות צה״ל•
תל-אביב, רח׳ ד׳ 17 הקריה! ,טל 256381 ,647364 .־03

הוועד הציבורי (קפי סדר א;—ב׳)
אילון פנחס, יו״ר מרכז השלטון המקומי
אברמסון אמנון, יו״ר הסתדרות המורים
אדמון דוד, פרסומאי
בן־יקר אכנר, נשיא לשכת המסחר ת״א
בן־עמי ראובן, מזכ״ל הסתדרות עובדי המדינה
בן־עזר אהרון, נציג התאחדות דאכרים
גבתי חיים, יו״ר מועצת המנהלים, כימיקליס לישראל
גורי חיים, סופר
הרב גורן שלמה, הרב הראשי לישראל
ד׳׳ר הבט ראובן, יו׳׳ר מועצת המנהלים, דגון בע״מ
זוהר מרים, שחקנית

אלוף (מיל ).זורע מאיר, חבר קיבה
טבנקץ יוסף, חבר קיבוץ
אלוף (מיל ).טולקובסקי דן,
טגב״ל חברת השקעות של בנק דיסקונט
ד״ר כנוביץ גניה, יו׳׳ר נזכרות עולמית ויצ׳׳ו
ליברטדבסקי ישראל, מנכ״ל מספנות ישראל
לנדסמן יצחק, מנכ״ל מרכז תנוכה
לנקין אליהו, עורד־דץ
רא׳׳ל (מיל ).לסקוב חיים, נציב קבילות חיילים
מלצר שרה, יו׳׳ד המרכז לשירותי התנדבות
מן יצחק, רואה חשבון
מירון יהודה, סמנכ״ל משרד הבטחון
רירד* ס דז

ז ר ילרוגזזירז

נחמקין אריה, מזכיר כללי של תנועת המושבים
סוזאיב זלמן, תעשיין
הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון — הרב הראשי לישראל
עמרמי יעקב (יואל) ,מוציא לאור
פרידמן אברהם, מנב״ל הברת בלל כע״מ
שפי יעקב, מזכיר הארגון הארצי של עובדי
התעשיה האוירית
שביט אברהם (כומה) ,נשיא התאחדות התעשיינים
שומרון יצחק, דובר משרד האנרגיה
שניצר משה, נשיא בורסת היהלומים
פחרוב ישראל, יו״ר הקת לבטחון ישראל.

ו־עדירד־ררי

רירי• רי^ורייד ר* יוזז

ייוו ״ *

זהו זה!
עכשיו כשתרצו רהיטים לחדר הילדים הכנסו ל״כל־גיל״
והגידו ״מגידו״.
המוכר יציג כפניכם מערכת רהיטים מודולרית שהיא ממש
יצירת מופת של נגריית גכעת ברגר, כאיכות המעולה כעיצוב
המרהיב כגימורים המושלמים ומה כעצם לא.
אז כקיצור, הגידו ״מגידו״ ותחטכו לכם הרכה זמן של ריצות כין
חנויות בדיקות מוצרים וכר.

מרכז תצוגה ומכירה: תל אביב, דיזנגוף 201
חיפה: כל־גיל, הרצל 32
ירושלים: ויסמן,תלביווקדרך בית לחם 118

612

ה עו לםהזה 2249

1170113 התאם וערבב
מה עושה עלמה שחושקת במגפיים ן
תאמרו שתקנה. יפה. אבל מה לעשות
כשמחיר המגפיים הוא כה יקר ז אין
לכם תשובה. לי יש. שתלבש מכנסיים.
אז אל תתפלאו אם בחורף הקרוב תראו
הרבה מכנסיים על גופן של הנשים. חי סכון
רבותי, חיסכון. המכנסיים יופיעו בכל
הצורות, ומכל סוגי הבדים. תוכלו למצוא
מכנסיים בג׳ינס, קורדרוי ובפלנל. אופנת
אלפי מציגה שני קווים בולטים בקו-

לקציית החורף שלה. מראה ספורטיבי זד
כולל את מראה האופנוען, סרבלים עם
רוכסנים, ובלוזונים בשילובי סריג ואריג.
הקו השני הוא המראה המחוייט. חליפות
מחוייטות, חצאיות מבוטנות ובלייזרים,
מיכנסיים ובלייזרים על בסים העיקרון —
ערבב והתאם. חצאית עם טוניקה, או עם
בלייזר וכן הלאה. הבדים בהם משתמשת
אופנת אלפי הם קורדרוי, ג׳ינס, פלנל
וצמר חלק, במישבצות ובפסים. שילו בים
רבים של דקט במישבצת ומכנסי
פסים, או שילוב של מישבצת וחלק. ה צבעים
הם ציבעי החורף המסורתיים כמו
שחור, חום ובז׳ בתוספת ציבעי האופ נה
— זית, בורדו וסגול חציל.
המחירים :
מיכנסיים נד 190 שקל עד 230 שקל.
חצאיות מ־ 165 שקל עד 260 שקל.
חליפות מ* 499 שקל עד 640 שקל.
ז׳קטים מ־ 300 שקל עד 450 שקל.

המערב הפרוע
דיגידן דיגידן על הסום הלבן. אופנת
המערב הפרוע מגיעה. מעילי בד, מעילי

עניבה לבנה

מחוברת לחולצת התחרה העדינה הנלבשת מתחת למק־טרונים
או בלייזריס ספורטיבייס או כחלק מחליפת
שלושה חלקים. העניבה נקשרת בחזית כצורת פרפר, החולצה עשוייה מבד תחרה.

שרוול א וו ו

לחולצות המלמלה, חפתיס עשויים גס הס מתחרה ומלמלה.
חולצות אלה נלבשות מתחת לסוודריס קטנים ומעודנים,
כשהחולצה נראית מבעד לסוודר בשרוולים בחזית. אפשר ללבוש גם עם מקטורנים.
עור, סוודרים, חולצות עם מישבצות גדו לות
ממש כמו הבוקרים בטקסס. את
המכנס מתאימים על־פי אחד הצבעים
שבמישבצות החולצה. סגירת החולצה היא
לעיתים א-סימטרית, וכמובן לא לשכוח
חגורה מתאימה בעלת צבע חזק. לסוודרים
יש פרנזים, המוסיפים אותנטיות למראה
המערב־הפרוע. גם הז׳קטים מעור עשי רים
בפרנזים, המתעופפים ברוח ממש כמו
הבוקר הדוהר על סוסו.
מלמלות ותחרות

ג״נס צבוע
סיגנון

המערב

במערכת הדו חלקית של
אופנת ראש אינדיאני ב־הפרוע,
עם חגורה תואמת למערכת.

של אופנת אלפי, מערכת ספורטיבית
דו חלקית, עשויה קורדרוי
עבה, כשהכיסים של המיקטורן בצדדים *וחצניות עבות כקישוט.

אין ספק שחולצות תחרה תורמות למר אה
האלגנטי והחגיגי. בתחילה נהגו להש תמש
בתחרה כמצעים למיטה. הגבירות
הכבודות והאלגנטיות של המאה שעברה
התהדרו בבד זה ששימש להן לחצאיות
או לתחתוגיות. והנה עכשיו חוזרת אופנה
זו. המלמלות והתחרות הן על מולצות
לבנות בעלות שרוול ארוך וחפתים,
עשויים גם הם מתחרד .,חולצות אלה נל-
בשות מתחת לסוודרים קטנים ומעודנים,
כשתחרת החולצה נראית מבעד לסוודר
גם בשרוולים וגם בחזית. חולצות אלה
נלבשות גם מתחת למיקטרונים או בליי-
זרים בסיגנון ספורטיבי. אתם שואלים איך
משתלב ספורטיבי ואלגנטי? תתפלאו, זה
משתלב.

חניתה צנטנר —

הזנות המיס- סוכות ביוח

יאכטה בין האיים

דורית ברזילי, אורלי
חן, ושלי ברלינסקי ע?
סיפונה של הספינה שהשיטה את המשתתפות בתחרות נולכת־המיס

לסיור באיי יוון. הבנות ניצלו את ההפלגה כדי להשתזף. הסיור
באיים נמשך יום שלם, ונוצל על־ידי הבנות להיכרויות עם נוסעים
בני עמים שונים. באיים הירבו הבנות לקנות מתנות מקומיות.

וסעי ״אולימפיק״ בטיסה 302
לאתונה מתבקשים לגשת לשער
מיספר שתיים,״ הכריזה הדיילת ברמקול
בנמל־התעופה בן־גוריון.
12 המתמודדות בתחרות מלכת־המים אצו
לשער, ועלו על, המטוס. כד התחיל הטיול
המשגע, שכלל טיסה, שייט ונופש.
באתונה ציפה לבנות נציג חברת אופיר
טורם, שקיבל אותן עם שושנה אדומה
ובקבוק אוזו. במיניבוס נסעו הבנות ל־למלון
טיטניה המפואר הנמצא במרכז
העיר.
רוב הבנות, שהן תלמידות בבית־ספר

בתא הטייס

אורחות חשובות מאוד היו הבנות בתא הטייס של מטוס
אולימפיק שהטיסן לארץ (למעלה) ,ושל נציג חברת
התיירות אופיר טורם ,,מיסטר סיפירוס״ ,שאירח את הבנות במשך כל הטיול ביוון.

אצל אלילות יוון

ביקרו הבנות ביום הראשון באתונה. דורית
ואורלי חן על רקע האקרופוליס של אתונה.
הבנות גילו התעניינות, הירבו לשאול את המלווים היווניים על המקומות ההיסטוריים.

6 4 -1

תעלת קורי!ץ!

סילביה בן־ש ושן, שניצבה
אופיר טורס רחו את

שנחפרה. בין השנים 1 1881־ ,1892 מחברת את הים
האגאי עם הים האדריאטי. התעלה הקסימה את
על הגשר העובר מעל התעלה. נציגי חברת
הבנות, השתדלו להראות להן אתרים רבים.

מלכת תמים

שלי ברלינסקי על סיפונה של הספינה שהשיטה את
הבנות לטיול• באיים; שלי, שביקרה כבר בזזוץ־לארץ
והדוברת אנגלית רהוטה, ניצלה יאת ההפלגה לשיזוף, קשרה קשרים עם תושבים
י ו צילם: אם!ז שילה
מקומיים, והשתדלה ללמוד מהם על ההווי המקומי.

טיוה מ׳ב׳יס

התגלתה לבנות ששטו בספינה־מונית. מדברי ההסבר
הן למדו כי הטירה נבנתה במאה ה־ ,16 שימשה עד
לפני מיספר שנים כבית־מלון, והפכה לאחרונה למוקד משיכה רב־עניין לתיירים.

תיכון, זכו בפעם הראשונה בחייהן ה ״חבל שצריך לחזור הביתה, הייתי מו כנה
להישאר כאן לפחות שנה.״
קצרים לבקר בחוץ־לארץ. דורית ברזילי
לא יכלה להרגע :״איזה שיגעון, חווייה
ביום שלאחר מכן, שוב בחמש וחצי
כזו עוד לא היתד, לי,״ מילמלה ללא הרף.
בבוקר, עלו הבנות על מיניבוס, ונסעו
מחוץ לאתונה. הן ביקרו בכפרי דייגים,
זיוה ברקן, שהתגלתה כבעלת רוח
בייקבי יין, וראו את העתיקות מתקופת
ספורטיבית, שרה וסיפרה בדיחות כל הזמן.
אגממנון ואלקטרה. הן שטו בסירת־מנוע
מלכת־המים, שלי ברלינסקי, שכבר ביק לטירה
עתיקה מן המאה ה־ , 16 השוכנת
רה בחוץ־לארץ מיספר פעמים, אמרה :
בלב הים. כאשר חזרו למלון בערב חג
״בשביל לראות את איי יוון היה שווה
הסוכות, פגשו קבוצה אחרת של מטיילים
כל המאמץ והמתח הרב שעברתי לפני
ישראליים, וביחד אכלו ארוחת־ערב יהוהתחרות.״
דית
מסורתית.
את הערב האחרון הן בילו בטברנה,
שהוא מועדון־מיסעדה. שם הופיעו לפניהן
להקות פולקלור יווניות ורקדנית־בטן.
לבנות היתה הצלחה גדולה אצל המין
החזק היווני, והגברים לא חדלו מלחזר
ך י חובות אתונה היו מקושטים בדגלים,
ושוטרים הסתובבו ברחובות.־ אחריהן. שני מחזרים נלהבים מערב־הסעו־ו
דית,
שידעו על מוצאן הישראלי, הציעו
הנערות חשבו לתומן שהרעש הזה הוא לכלאורלי
חן שני בארות נפט .״לא ידעתי
בודן, אך הסתבר להן שגם ראש־ממשלת
מה לומר להם. אך ברגע שהצלחתי להת בריטניה,
מרגרט תאצ׳ר, ביקרה באותו
חמק מן השניים פגשתי את שחקני קבוצת
יום ברחובות אתונה.
הכדורסל היוגוסלווית זאגרב, שגם הם
תאצ׳ר לא הטרידה את מנוחתן. הן
לא טמנו את ידם בצלחת.״ השיחה קלחה
המשיכו בסיור המתוכנן שציפה להן. את בנושא
הכדורסל, ואורלי הביאה פריסות
רי סיור מקין• ומרתק ברובעים האקזוטיים שלום למיקי ברקוביץ וטל ברודי.
של העיר. ובאקרופוליס, כשהן מלוות בלמחרת
ביתן לבנות יום של חופש.
מדריכה שלא נפלה מהן ביופייה, סיימו
הבנות את היום במסיבת-קוקטייל, שאור הן -טיילו בין החנויות, קנו מזכרות ונפרדו
ממארחיהן. במטוס אולימפיק שהחזיר
גנה במיוחד עבורן על גג המלון, בן
אותן לארץ, קיבלו הבנות טיפול של
ה־ 15 קומות, כשאתונה פרושה לנגד
אח״מ, והיו אורחות־כבוד של קפטן העיניהן.
מטוס.
ביום
השני, בשעה חמש וחצי בבוקר
בנמל־התעופה בישראל חיכו לבנות
השכימו הבנות, ושמו את פעמיהן לאיי
יוון המקסימים. הן שטו ביאכטה מפוארת, הוריהן הנרגשים, והבנות נפרדו זו מזו,
וסיירו בשלושת האיים אגינה, הידרה החליפו כתובות, והבטיחו לשמור על קשר
ופורום. בכל אחד מהם עגנה היאכטה, בעתיד.
בכך הסתיים הטיול הנפלא של משתתפות
והבנות ירדו וטיילו, כשהן טועמות מאכ לים
יווניים. בתשע בערב חזרו לבית -התחרות, שהשאיר טעם מתוק וזיכרונות
המלון עייפות ומאושרות. קורין נגן אמרה: שלא ימחו שנים רבות מלב הבנות.
סיורים ומסיבות

דיסקוטק שט

בספינה שהשיטה את הבנות לסיור באיים מותקנים
מיתקנים רבים להנאתם של השטים. בין השאר מותקן
במקום דיסקוטק משוכלל שנוצל על־ידי הבנות לריקודי דיסקו תוך כדי הפלגה.

שלונסק׳ שזפך א 1ר על גגות
בת־מדים
אלתרמן

צריפי העץ של

נזצת הסופדים של נתן
הקסם המהלך על רטוש
הע 1ננ של ח. נ .ביאליק !המלחמות של אליעזר שטיינמן

פתיח!

תל־אביב
למעלה משבעים שנה חלפו עברו, מאז
נוסדה העיר תל־אביב. אשתקד חגגו ב אופנים
שונים את המאורע, שהסתיים
במופע ערב שירי משורריס, אותו יזמו
גלי צה״ל ועיריית תל־אביב. שני ספרים
שראו אור באחרונה מצליחים להעניק
את המימד ההיסטורי, ההתחלתי, של ה תרבות
החדשה, כאחת מן ההצדקות ה עיקריות
לחידוש היישוב היהודי בארץ-
ישראל.
שני הספרים — שירי תל־אביב * בערי כת
דדיה הרץ ועוזר רבץ, ועשרים
השנים הראשונות בעריכת א.ב. יפה י —
הינם מתנה מרשימה שהעניקה קרן
תל־אביב לם פרות ולאמנות. שני הספרים
מלמדים על תהליך הבראשית הספרותי,
כי שהחל בתל־אביב, אשר יצק את היסו דות
לתרבות ההווה ולתרבות העתיד
הישראלית.

לאחר מנוחת הלילה / .להטו עורקי הא—
גמן בנפוצות הקצה הלבן /סביב לגלי
התכלת, המטפסים על סלעי חוף יפו...״
שירו של שימעוני משול לשיר גישוש
של מהגר השב לארץ מכורה ותוהה
לנוכח המראות. הוא מתאר את המעבר
מן הישן אל החדש :״לכי זה כבר
משכני לשאוף?*•וירה של יפו / ,אוויר
מבושם ומחכים, מתובל בכל מיני רי חות
/ .ריח ׳תל-אביב׳ ותחיה, ריח אתרוגים
וסופרים / ,ריח של ים ומיש־דדים,
של עסקנים ותפוחי־זהב...״
המגע הראשוני עם חוף יפו קיים גם
אצל שאול טשרניחוכסקי, הכותב
בשירו אצל ים יפו — ספק מאניפסט,

מלוכסנת העיר
את הקובץ שירי תל־אביב (מיבחר זוטא
א׳) פותחות שורותיו של דויד שמעו־נוכיץ
(•טימעוני) ,משירו על שפת

יוכבד בת־ מדים
צריפי עץ, גדרות־פחים ורחובות

אברהם שלונסקי
מטפס על גגות ברינון בנאי
ים־יפו סוער הים לפנות בוקר בחדווה
צעירה וקלה / ,חודשו כוחותיו הנצחיים
* שירי תל־אביב — מיבחר זוטא א׳;
עורכים: דליה הרץ ועוזר רבין; בהוצאת
קרן תל־אביב לספרות ולאמנות והוצאת
הקיבוץ המאוחד 107 ,עמודים (כריכה
קשה).
״* עשרים השנים הראשונות — ספרות
ואמננת בתל־אביב הקטנה—1909 ,
; 1929 בעריכת א.ב. יפה; בהוצאת קרן
תל־אביב לספרות ולאמנות והוצאת הקיבוץ
המאוחד 292 ,עמודים (כריכה רכה).

ספק שיר :״הוי אדמת פלאי אל ! למענך
ולמעני / ,היכצר ממד וחיה שוב וקם /
לתחיה אותו דור מסיגי גבול הכנעני
כל עוד אנחנו לך — עוד ניכנך ונבנית/ :
בפז, באת, בחץ! בזעה ובדם! /ואם
אפשר אך כנס — ויתרחש הנם...״
יעקב פיכ מן, בשירו צהריים ביפר
משוטט ברחובות העיר הערבית של אותם
ימים רחוקים וראשונים וכותב :״אהבתי
בדד שוט ברחובות עיר עתיקים /וספוג
המון־השוק וערב צבעים פרועים /אגן
רועף לובן יום, וכצנתרי געגועים /שמים
חדלי־ תהום על שמה זה מריקים
מצריחו מואדזין שכוח צליליו חינם /
לארץ ריקה ישחית. ונפלו — אין מאזי־נם
/ .אך שוקט צלול ירעף הקול מחלל
רמה הוי, מואדזין, לי ייטב קולך
זה לשמוע /זרוע על העולם, הנרדם
לאין גוע / .כמוך מני אז הסכנתי רון
לשממה.״
המשוררים, העיר והשירה נקראים בקו בץ
זה כמו סיפור־אהבה של מיילים וחרו זים
בהמשכים. כמו התיאור הכמעט טופו גרפי
של תל־אביב 1935 אותו כתבה
ל אה גו לדב רג נ ״התרנים על גגות
הבתים היו אז /כתרני ספינתו של קו לומבוס
/וכל עורב שעמד על חודם /
בישר יבשת אחרת והלכו ברחוב
ציקלוני הנוסעים /ושפה של א ת זרה /
היתה ננעצת כיום החמסין /כלהב סכין
קרה והמשוררת מציגה את שאלת תל־אביב
שלה איך יכול דאוויר של העיר
הקטנה /לשאת כל בך הרכה /זכרונות

ילדות, אהבות שנשרו / ,חדרים שרוקנו
אי־בזה ף...״
משורר תל־אביב מובהק היה אברהם
שלונסקי, שזכה, כנער טרם המיל-
חמה העולמית הראשונה, ללמוד בגימנסיה
הרצליה, לשוב לרוסיה, ואחרי המילחמה
לעלות לארץ כחלוץ. שלונסקי חש ב ריחות
העיר בעוצמה מרגשת, והוא כותב
בשירו דברים :״מה מאוד ריחני הבל־פיו
של שרב הנודף מגבוה / :הוא
כריח הלחם החי, העולה מפתחו של
נחתום / .ובתים כעומדים על כהונות,
מובנים לזנק ולבלוע — את כיכר החמה
הצהובה, שהבוקר רודה כמרום.״ תמונת־נוף
אחרת של שלונסקי מהעיר העברית
הראשונה, שהיתה פעם עיר נקיה ובריאה,
מוצגת בשירו בוקר בעיר :״ועכשיו הוא
שפוך על גגות, כל ריקמה כגופי תבט־אנו
/ ,עם כל סיב כאילן מטולל יהגנו
באותיותיו / .חלונות נפתחים בעירי:
אשכולות־אשכולות, כמטנא / ,יזלפו כני-
אדם אל הרחוב חיוכם הייני הניקטף
ומעט מן החלוציות שנותרה רק בכמה
תצלומים של חברה טראסק :״עוד מעט
ושקמה יכלולית בכיכר הבנייו המסו-
מרת /תתחלחל למשמע קול פסיעות
וחרוק פיגומים מונעים / .אז אראך כקרי
הזקוף, פרום־חזה ומסועף־הצמרת/ ,
מטפס עם מניין בחורים על גגות כרינון
בנאי.״
בשירו בתל־אביב מביא שלונסקי תמונת
עבר, מין קלידוסקופ של שברי תמונות :
״רוכל מפהק שח על קופתו / .כת של
סבלים בקוץ־הרחוב / .אוטו בוץ יתיז.
גמלת. תינוקות / .ערבי עם קוף / /צופה
קיקלופי אורלוגץ המגדל א־רץ׳ תימני
צורח בעוז / .דוכנים עזובים כארבע
חקרנות / :גזוז
תמונת אוכלוסין מביא אלכסגדד פן
בדו־שיח של שיכורים :״אתה משתפך
מאוד כוסים /אל פה-נפשך, אמיגו
אני ממרוקו /פועל שובת / ,אתה מהרוב
כרוסיה / .אני סכל ואתה ל־פואט — /
של יופי־מלים קרוזו את העירבוב
המעמדי מחזקת המשוררת יוכבד בת מרים
בשירה תל־אביב. היא מתארת
גדרי-
את כרם־התימגים :״צריפי־עץ
פחים ורחובות /צרים, מתעקמים והול כים
/ ,כמקלות נוד של עוברי־ארחות/ ,
זה בזה נתקלים וצונחים שוב אותם,
שוב אותם רחובות / ,הידועים עד לבכי,
עד לבכי / .ואותם, שוב אותם הכריות /
ואני עצמי שוב אני תיאור הנוף
ד,משוררי של בת־מרים עובר מאותם ה רחובות
אל ״גדר, קלועה, שיחת אהו בים
/ ,תשעין את צלה בשמש /ותטפם
אל זכר מבטיהם השלובים /זוהר, פרדה

משורר אחר של רחובות תל-אביב הוא
אברהם חלפי, בשירו הנודע שיר על
שלושה חתולים. הוא נפתח ב״שלושה
חתולים שוחחו ביניהם / ,ירח נוגה הסתכל
כפניהם / ,ירח נוגה ומסתיים
ב״שלושה חתולים השתתקו ביניהם/ ,
ירח נוגה הסתכל כפניהם / ,ירח נוגה.״
סיגנונו השירי המיוחד של יונתן
ר טו ש בשירו חולות, המובא בקובץ זה,
נפתח ב״קסם מהלך על המים הרכים /
קסם על תהום תהומותיים /היום הזה
אשתדך על מימי ים התיכון /כשכשך /
במי אפסיים /היום הזה אטפס בטוחות /
כאפריון /בתוך קצף נוסס /במגפיים...״
ניגודו של רטוש בשירה הוא המשורר
המופיע בקובץ זה מיד אחריו, אבות
ישורון, שעורכי הקובץ השכילו לבור
ממוץ שיריו כמה אניצי שירה שיש להש תבח
בהם. את שירו הראשון 1ינואר, לילה
הוא פותח במילים :״בבית קפה, מצד
הרחוב / .מי שהיו — פה אינם / .מי
שחשוב כמת /ומי שחשוב כנם

רק סדרו זקן מן הקולנוע /עם לבן
זקן מן ׳הבימה והדובה הגדולה על
הגג /מציצה אליה פנימה משחקים
שח. הבית /קפה מלא דצמבר / .שומעים
ג׳ון באז /שרה אי ריטמבר.״ .אבות
ישורון כותב בסידרת שירי מות התות
שלו על השמדתה והריסתה של העיר

תל־אביב :״לא אמרתי יפים של בתים
הרוסים, כגון רבי, לפני מילחמה /היה
קפדן ומעניש / ,ואחרי מילחמה היה רך
והלך / .לא דיברתי על עצים שנעקרו
ברחוב ברדיצ׳כסקי. עץ התות /שעמד
ארבעים /שנה, ואיש לא ידע ...קראו
לעיריה לבוא לעקור אותו. אמרה העי־ריה:
לא היא — נטעתו. אמרו: אם /
לנטיעה, הם גם לא נטעוהו /באה עגלת
גומי, הורידו חבל, בבלו את העץ, ניסרו
לשנים...״
המשוררת רחל מציגה תמונות של עיר
שבה מסתתרים בני־אדם :״השכחתי תרי סים
להריח / ,אם דלתי לא נעלתי כרץ?
— הוא כיוון השעה והגיח / ,והעיר,
והסעיר, והרנין בשיר זה, שכותרתו
אביב, היא מתארת מיפגש מרתק בינה
לבין משורר אחר, אורי צבי גרינ ברג
:״מה כיני — השקטה — ובינך/ ,
אדמוני, מבושם ונלהב? — איך אדע
להניס מפניך /את אשר לי אגרתי
בסתיו ואת חדרה החדש מתארת
המשוררת בפשטותה האופיינית :״הידד
חדרי החדש, הצופה פני ים / ,הנישא
בעשרים אמה מעל למדרכת! /רוחות
מארבע רוחות / ,עם לילה — חג נגו הות
/ ,בדידות מבורכת...״
משורר תל־אביב גדול נוסף הוא נתן
אלתר מן, שמחזור שיריו, שירים על
רעות הרוח, מצוי בקובץ זה. המשורר
מבאר עצמו :״הה, נוצת הסופרים שנש־נא/
,את ספרי ברוצו מקסת /איך דרכה
הכיכר כריפנה ויש לו שם הסבר על
תהליך בנייתה של העיר תל־אביב :
״...ובלבנו דיבר הזמיר — שהרבינו עסוק
כשטותיים /והנה הקימונו גם עיר
וחייה דוברים המולה /ומתיה צופים
ברוב־שקט בשירו שוק נותן המשורר
תיאורים חיים של ריחות דגים דבוקים
מדגדגים בחוטם / .פגרי פרות פורחים
בשלוליות הכיב / .ברפש: כאור, בירק
ובאורם / ,שוצפים, קוצפים, קופצים
שוקיך תל־אביב גלי אבטיחים /
תפארת שבתפארת / .חנות־אטליז את
דמי בשדיה מקיאה / .בין ערימות כגנה
גברת שבגברת /קללות חיות מוכרת —

גרוש האוקיה ובשירו מחר הפתעות
תמונות בנוסח :״תל־אביב נוטה לשמוע
/ .ערב מיליונר את כל זהבו הריה״.״
ועד אל ״בית רב־תלאות נושם דממה
רווח — /עד מחר לא יתחלפו בי
השכנים מגרשים פנויים חושבים — :
כעת ננוח / ,גם הם רסורים בלילה ישנים!״
,בשירו דצמבר נשפך המשורר:
״דצמבר — חודש מקוטר /ריחות תפוח

נתן אלתרמן
והנה הקימונו גס עיר

עוני), ,ר׳ בנימין ודבורה כארון.
את הנוף הראשוני הזה תיאר מאוחר
יותר יעקוב פיכמן בנוסח :״ממשלת
החולות היתה רחבה בל־כך שבלילות
היו מאדימות עוד מדורות הבדווים על
גבול תל־אכיב, ובימי ביכורי הענבים
היו ערביי יפו נוטים אוהליהם הכהים
על גבעות כרמיהם, שעיטרו את השכונה
עד שדונה״.״ או בנוסח הכמעט־פאסטו־רלי
:״הים עוד היה רחוק, ועד שהיינו
באים אל שפתו, היינו טובעים בחול ומת־ייגעים
עד נרות, אבל המייתנו הרוננת
היתה אז ממלאה את בל השכונה, וב לילות
היינו שוכבים פקוחי־עיניים ומקשיבים
לריתמוס המדוד של הגלים. באילו
היינו נמצאים כתאי־ספינה נוף־רא־שוני
זד, זכה לתיאור בעטו של שלונסקי ;
״זוכר אני את הרושם הראשון שעשו
עלי הבתים בתל-אביב — מבדלות הנפו צים
בישימון חולות. כמיזווחת ארוזות
עמדו ריבועי הבתים, כמיטען שפירקו
בתחנת־כיניים — הם מוכנים לעקוד...״
אלא שעד מהרה מתחלף הנוף ושלונסקי
מנסח חילופין אלה במילים :״זכתה ׳בת
הזקונים׳ של א״י, הבת השובבה, החילו נית,
לרשת את אחותה הבכירה, הקדו־דנית
ועמוסת הקדושה והמסולעת לקיפ און
,׳ירושלים קרירג מלך רב׳ ,ונדמה
כי משד תקופה מסויימת תלד א״י בקו
הפילוג התרבותי: נוסח־ירושלים ונוסח

ביאליק ביקר לראשונה בארץ בתרסי׳ט,
ורק בתרפ״ד 1924 הגיע לתל־אביב.
יום בואו היה יום חג, ועיריית תל־אביב
החליטה אז לקרוא רחוב על שמו. שם

ומטר / ,אתה נותן כוחות גנוזים /
להרוגי חתמוזים / ,אתה יודע להשיב /
מעט אביב לתל־אביב.״
חלפי, המשורר על ״מלוכסנת העיר על
בתיה / .חי אני בה /בצידם השמאלי
של חיי מסיים את שירו פרבר בתיאור
חסכני :״עוד מעט /וגדול נצחוני /
משל אל האשר ככיכרות־נצחון /בבירות
העולם.״ ואלה הדברים אשר ניתן לומר
על הקובץ שירי תל־אביב: גדול נצחונם
משל אלה אשר בכיכרות־נצחון בבירות
העולם.

נשי תל־אביב החמודות
סופר בעל ערכי כתיבה אכספרסיוניסטים, המייצג את הלכי־הרוח הכתיבתיים של
תל־אביב בראשית שנות ד,־20׳ היה יעקוב הורכיץ, שרקם בסיפוריו עלילות עתירות־דמיון
על רקע ההווי של תל־אביב ״הקטנה־ההולכת־וגדלה״ .מוטיב האירוטי־מודרני
מרמז על אופיר, הכרכי המתהווה של העיר העברית הראשונה, כמו בקטע אד נשי
תל־אביב החמודות :״בחושבי עליכן, נשי תל־אביב החמודות, חברותי לדיר חיי
ומקור חלומותי, המשפיעות מקרן כשפכן על ענני קיומנו הכבדים ...בחושבי עליכן,
נשי תל־אביב החמודות, חתולותי הלבנות, הרי גל חמימות מציף את לבי ופי, שברכות
הימים המרים התעקם בחיוד פקפקני־סונט, מתפשל ומתפשר כמו כדי בת-צחוק כל-
מכינה וכל מרחבת, כפיה של אותה לבנה בלה במרומים, הצפה כמרחבי האתר ...הנני
לא ביישן נשי תל־אביב החמודות, חתולותי הלבנות, ונא אל תבוזו לי אם כמו גבר
טיפש גמור אודה ולא אבוש: הנני אוהב אתכן בתל־אביב זו, הנני מלא ריחותיכן
הנישאים סביב, מרעננים אף בימי שרב וזיעה, משכרים יותר מפגי עצי ההדר בעונת
הפריחה, מושבים יותר מימי הסגריר הגוררים ממני סוד — הנני אוהב אתכן ואת העיר
ויודע אני לספר על שיחות בושם ועליצות, על עוקץ לשונכן המלוטשת, על קוצר
בושתכן המחושבת ועל עוצר אביונתכן הלוהטת. הנני מונה חייד לחיוך וצליל אל צליל
אחבר, כשומר אוצר עתיק־יומין בלילות קיץ משעממים — לעודדני...״
אים מגלה עולם של תושיה תיאטרונית,
שהחל עוד בשנת ,1890 בהצגת זרובבל
של מ.ל. לילנכלום, ונמשך באגודת
חובבי האמנות הדרמטית, שפעלה בחומש
הראשון של המאה ביפו. המחזה אוריאל
אקוסטה, למשל, הוצג ״בבית־קפה ערבי
ביפו, כפני קהל רב עוד בטרם היה
קפד,־תיאטרון סממן של אוונגרד המיובא
מפאריס או מלונדון. ב־ 1910 נתגלתה
הכוכב הראשון של התיאטרון בארץ, הלא
היא השחקנית ליזה וארון, עליה כתב
י ״ח ברנד ז ״המשחקת בעלת הכישרון
הזאת ממלאה את תפקידה ומבטאה יפה
את מונולוגיה ביד החסד הטובה עליה,
אבל השפה כלתי מובנת לה...״
מאבקים רצופים קיימו את אגודת ה תיאטרון
השניה ביפו—תל-אביב, אגודת
חובבי הבמה העברית, עד לשנת .1914
בדצמבר התחולל פילוג, למרות הריב
עם התיאטרון שהציג ביפו את האופרטה
של גולדפאדן שולמית, באידיש, ועורר
את קנאי העברית להטיל פצצת סירחון,
שהיתר״ מן הסתם, המחאה הראשונה של
קהל בהצגת תיאטרון בארץ.
העליד, שאחרי המילחמה העולמית הבי אה
לארץ דמויות כדויד דוידוב, עליו
כתבה מרים כרנשטיין־כהן :״כח-

׳תולדות

אחוזת ספר
שמה הראשון של תל־אביב היה אחוזת
בית, ומאחוזה זו לא נשארו עוד בתים.
כל שנותר ממנה הוא ספרים, סיפורים
על סופרים, תשתיות של תרבות והרקע
ליציקתה של התרבות הישראלית כולה.
לנושא זה מוקדש הקובץ עשרים השנים
הראשונות — ספרות ואמנות בתל־אביב
הקטנה , 1929—1909 הסוקר חיי התרבות
והאמנות של תל־אביב הקטנה. מדובר
בקובץ תיעודי למחצה, שבו 11 סקירות.
הראשונה היא של עורך הקובץ א*כ•
יפה, הסוקר את הסופרים והספרות של
העיר העברית הראשונה. אברהם ארד
סוקר את התיאטרונים והלהקות של ימי
הבראשית. יהואש הירשכרג את המו-
סיקה של עיר־החולות, ומידה פרידמן
את ניצני האמנות החזותית. שדמה שבא
את מערכת בתי־הספר, גייצל קרפד
אתראשיתה של העיתונות, א .אדליק
את האדריכלות המיוחדת של תל־אביב,
יעקב דכי את גימנסיה הרצליה כמרכז
תרבותי, וטוביה כרמל את מועדוני-
התרבות וחיי־הבוהמה של ראשית תל־אביב.
ש .ארנסט את ספריית שער־ציון
ול. כארי את ראשוני הסרטים ובתי
הראינוע של העיר. כל אלה משתרגים
לכדי תשתית רחבת מימדים, שהיא הבסיס
העיקרי לתרבות הישראלית, הצברית.
יציקת יסודות התרבות בתל־אביב היה
הגשמת הרעיון האחד־העמי :״שיש להע ביר
את מרכז היצירה הספרותית העברית
מחוץ־לארץ אל ארץ־ישראל, מן המרכז
במזרח־אירופה לתחומי הישוב הקטן והדל
כאסיה. הואיל וכאן צפוי לה עתיד
גחל ורעיון זה הוא שהינחה דמויות
ספרותיות, שביכרו את העברית על פני
האידיש ועברו לחיות וליצור בתל־אביב.
ביניהם: ש .בן־ציץ, ש״י עגנון,

יעקוב פיבמן, יעקוב שטיינברג,
י״ח כרנר, ד .שימעונוכיץ (שימי

חיים נחמן ביאריק
יצירה עברית כמו תל־אביב
הקים ״המשורר הלאומי״ את ביתו. במשך
עשור העניק ביאליק את הקצב ואת הער כים
התרבותיים לעיר שצמחה מתוך החו לות.
את יצירת תל־אביב שבאותיות ניסח
ביאליק כך :״יצירה עברית כמו תל־אביב
מכרעת בעיני כנגד יצירות של
מאות שנים כגולה. תמיהני אם יש בכל
העולם פינה כזאת לישראל תרומתו
ליצירה זו היתד, בעיצוב דמותן של מסי בות
עונג־שבת, שהוליכו מאוחר יותר
להקמת בניין אוהל שם ברחוב בלפור.
שם היה ביאליק עולה מדי שבוע אל
הדוכן ומשמיע דרשותיו לכל.
המהומה הספרותית הראשונה בתל־אביב
המתפתחת היתה הופעת כוזוב־ם —
ביטאון הסופרים והספרות העברית באדן־
ישראל, שעורכו הראשון היד, אליעזר
שטיינמן, שהגיע ארצה בשנת תרפ״ד
והוא בן .32 כתובים הופיע בתבנית של
יומון, ובהתחלה היו מיוצגים בו כל
הסופרים שחיו ויצרו בארץ. אך קריאתו
של שטיינמן לקריעת אשנבים לעולם
וליציאה מתוך המיסגרות הפרובינציאליות
המצמצמות, עוררו את חמתם של כמה
מהסופרים הוותיקים. מסביב לשטיינמן
התהווה גרעין של סופרים צעירים ששאפו
לשינוי ערכים בספרותנו. ביניהם היה
אברהם שלונסקי, שנהפך עד מהרה לשותפו
של שטיינמן וייצג את המגמה
שתבעה להפוך את השבועון לבמה פתוהה
לוויכוחים ואפילו ל״שדה קטל״.
הפרק תיאטרונים, להקות, שחקנים ובס־

אליעזר שטיינמן
יציאה מתוך המסגרות הפרובינציאליות
ניד של אסכולה גרמנית מחמירה, הקפיד
על מישטעת ודייקנות בלהקתנו הקטנטו נת
...בחירת הרפרטואר שלו היתה נועזת:
אחרי סטרינדברג, באו איבסן, טולסטוי,
אנדרייב ...הוא אירגן מעין קואופרטיב,
איטר לא היה משלם לשחקנים כסף. הם
אכלו יחד במיסעדתו של ברסקי, ודוידוב
היה קונה לשחקניו גופיות, תחתונים ונעליים
מכספי הקופה
כך נוסד התיאטרון העברי בא״י שהע לה
את המקובלים ע״פ י.ל. פרץ ואת

שידוכים של צ׳כוב. האסכולה האכספר-
סיוניסטית הגרמנית השפיעה כמעט טו טאלית
על אותה תקופה תרבותית, והיד,
זה האמן־רקדן החדש ברוך אגדתי שערך
כבר ב־ 1920 הופעת מחול מודרני לצלילי
המוסיקה של כלה כרטוק וארנולד
שנכדו״ .אגדתי, שהיה מושפע מסיגנונוה
של איזידורה דאגקן, היה אחד מסמלי
התרבות של תל־אביב הצעירה. אגב, הוא
הסב את שמו לאגדתי אחדי שפיכמן הצי גו
לפני ביאליק באומרו :״זה ברוף
האגדתי !״ הוא היר, קשור ללהקת התיאט רון
הא״י, שהפך עד מהרה לתיאטרון
העברי והתפרק בהדרגה. חבריו מנחם

כנימיני, ארי קוטאי, יוסף אוק־פנכרג,
מרים כרנשטיין־כהן ומי כאל
גור יצאו לברלין וחיו בספק־קומו־

נר, ספק-פנסיון, ופעלו בהשראתם של שח קנים
כאלכסנדר מואיסי, אלכסנדר
גראנאך, אליזכת ברגנר ואחרים. הם
חזרו כעבור זמן לארץ, והעלו את ההצגה
הנחשבת לשיא הצלחתם: בלשאצאר.
אז החל לפעול תיאטרון הפועלים אוהל
ולהקות סאטיריות שהקימו אביגדור

המאירי, אלכסנדר דונאת וארתור
קפטלר. מאוחר יותר הגיע פלג מתיאט
רון
הבימה המוסקבאי, ואמנות התיאטרון
תקעה יתד של ממש בתולותיה של העיר
העברית הראשונה.
אחד מפלאי התרבות של העיר אשר
צמחה מהחולות ה, א בכך, שכבר בלידתה
החל לפעול בה בית־ספר למוסיקה. המנוע
שלו היו המלחין חנינא קרצ׳כשקי
והגב׳ שולמית, אשתו של ארתוו־רופין
לזכרה הפך אחר כך המוסד
המוסיקאלי לקונסרבטוריון שולמית. בימים
האחרונים של שילטון התורכים,
נערכו קונצרטים מוגבלים מבחינת המש תתפים,
והעשייה המוסיקאלית לא חדלה
אפילו בימי המילחמה העולמית הראשונה
מקדם מפתיע לחיי המוסיקה של תל־אביב
היה ייסוד האופרה הארצישראלית,
שהחלה הופעותיה בשלהי , 1921 בהופעה
שכללה תמונות מתוך הדימון של אנטון
רובינשטיין וייבגני אונייגין מאת
צ׳ייקובסקי. כך הוכשרה הקרקע לבואו
של מרדכי גולינקין, שניסח את חלומו
האופראי במילים :״כארץ־ישראל יש
ליצור את היכל האמנות גולינקין, ש היד,
בעל־שם וויתר על הצלחות באירופה,
נהג כמינהג של חלוץ תרבותי בבואו לתל־אביב.
פרקים
נוספים בקובץ מעולה זה, בערי כת
א.כ. יפה, מתארים את ירידת קרנה
של ירושלים ובצלאל כמרכז בציור ה ארצישראלי,
ועליית תל־אביב כמרכז
המעשה האמנותי היצירתי (ואת צמיחת
היוצרים אריה לובין, ישראלי פ ל די,

יצחק פרנקל, ראובן רובין, סנהם
שמי, נחום גוטמן, ציונה תג׳ר

ואחרים, הנחשבים לאבות הציור הארציש ראלי).
תל-אביב
של שנות העשרים, היתד, זיר
של עשייה תרבותית, עיר שבה חיו ויצרו
סופרים, ציירים, שחקני תיאטרון, סטי־ריקאים,
עיתונאים ואדריכלים. אלה היוו
אחוז רב משמעות מתושבי העיר, ונחשבו
למיטב הכוחות התרבותיים שהציונות
הצליחה ללקט באותם ימים.
עשרים השנים הראשונות של הספרות
והאמנות בתל-אביב הקטנה הן שנים מכו בדות,
ואין צורך להתבטל בפני גורם
כלשהו בתרבות העולם.

^ רב אחד, לפני כמה שנים, ישבתי
+בכסית עם שאול ביבר, ובמשך כמה
שעות האזנתי לתיאור מפורט ומרתק של
מילחמת השוורים. כבר אז ידעתי ששאול
ביבר הוא כישרון מתבזבז, בייחוד לאחר
שחיים ודן גנבו ממנו את כל רפרטואר
הפלמ״ח שלו בילקוט הכזבים. אגב, חיים
אינו מדבר אתי עד היום, מפני שפעם אחת
גנבתי אני סיפור של ביבר והדפסתי אותו
בהעולס הזה; משום־מה היא סבור שיש
לו מונופול עליו, אף על פי שביבר בעצמו
הרשה לי לגנוב. דן יותר פיקח ויותר גבר,
לכן הוא עדיין מדבר אתי, חוץ מזה הוא
איננו סובל ממוסר של גנבים. העיקר, מה
שרציתי להגיד הוא שלדעתי צריך לשלוח
את שאול ביבר מטעם המדינה או כל מוסד
אחר, כדי לאגור ברחבי העולם סיפורים
יפים עם מוסר השכל ולספר אותם לדור
הצעיר. אני מקווה שהוא יקרא את השורות
הללו וידע שהלחם אשר שלח על פני
המים הגיע לחוף מבטחים.

מאת עמוס נף נן
לפני 25 שנים בדיוק
פי רסם ״ ה עול ם הז ה״
כ תב ה זו של ע מו ס קינן,
ששימש אז ככתב המשו טט
של השבועון באי רופה.

ה ס בו רי ם עד היו ם
כי זוהי היצירה ה טוב ה
ביותר שכתב קינן מי מיו.
״העולם הז ה ״ ה ח לי ט
לפרסמה מחד ש, בצורתה
ה מ קו רי ת, בלוויי ת הציו רים
ה מ קו ריי ם של קינן,
כפי ששלח או ת ם מספרד.

הפר אי;ו בחמד;
ף קוררידה אינה ספורט, כי הפר
י 1והלוחם אינם מתחרים ביניהם על כתר
התהילה והאליפות. היא אינה שעשוע, כי
היא עקובה מדם. המינגוויי הגדיר את ה־הקוררידה
כטרגדיה, והוא קרוב ביותר
לאמת, במידה שהגדרות יכולות להיות
קרובות לאמת, כי בקוררידה באים לידי
גילוי קיצוני החוויות העמוקות ביותר של
החיים, הנוצרות בידי גורמים פטליים מס תוריים
שלאיש אין שליטה בהם, כמו
בטרגדיה יוונית. גיבור הטרגדיה הוא ה פר
הספרדי, חיה אצילית מאין כמוה,
שנולדה כדי למלא תפקיד הירואי ולמות
מוות טרגי, כמו כל יצור אצילי, אמיץ,
יפה וטהור מאלוהים, שמעולם לא ידע
מה פירוש המושג ״ציביליזציה״.
לפני עשרים אלף שנה ציירו תושביה
הקדמונים של איבריה את דמויות הפרים
שלהם על כתלי המערות בפירינאים. בי־שרון
הציור שלהם ירד בהרבה, להוציא
את פיקאסו, אך הפרים לא השתנו במאומה.
כאז, כן היום, מתקמר גבם הנורא,
אפוף טבעת שרירים חזקה, ומעליו ראש
גאיוני וזקוף עטור קרניים ארוכות, חדות
וחזקות. הם דומים לפר של קיבוץ כשם
שחתול בית ברחביה דומה לנמר בנגלי.
והפר אינו בהמה, כי אם חיה, וחית קרב.
משקלו חצי.טון, אם לא יותר, והוא מלא
הרגשת אדנות וביטחון ששום דבר תחת
השמש אינו יכול לעצור אותו במרוצתו.
הוא יתקיף כל עצם במרחב ראייתו, ללא
אזהרה, ויהיה זה קטר רכבת, פיל, נמר או

אריה. בתחרויות פראיות שנערכו בספרד
התנפלו פרים על פילים, אריות או נמרים
ושיסעו אותם. אילו אפשר היה לשסע
קטר רכבת, היו עושים גם זאת. לאחר
שנסעתי עשרים וחצי שעות במה שהספרדים
קוראים רכבת אקספרס ממדריד
לברצלונה, אני מקווה שסיקרה כזה יקרה.

ספרד — ארץ חכגוד
ך, ספרדים מכנים את הפר בשם
י 1״אצילי״ ,אם בראותו את הקאפה או
את המולטה אינו גועה, מטלטל את קר ניו
באיום, בוטש בפרסותיו בקרקע, אלא
קופץ את פיו ומזנק להתקפה בקו ישר,
מבלי לתת כל רמז או אזהרה על כוונותיו
ומבלי לבזבז את גאוותו על מליצות
ואיומי סרק. פר כזה מת מבלי להשמיע
את קולו אפילו ברגע הגסיסה. הוא מת
בלתי מנוצח, מפני שעד הרגע שנתקעה
החרב בגבו הוא בטוח בניצחונו. כל פר
אחר הוא פחדן מלידה, או שלוחם שוורים
פחדן הטיל בו מום בקרב.
בדרך כלל, כל לוחמי השוורים הם אמיצים,
אם מלידה ואם מגאווה, אחרת היו
נלחמים בזבובים. אולם אחדים מהם, שנוג־חו
פעמים לא מעטות, מנסים להיות
זהירים. אין לוחם שוורים שלא הועף ב
אוויר
לפחות פעם בשבוע בקרני הפר,
ואין לוחם שוורים שהקרניים הנוראות לא
חדרו עמוק בבשרו לפחות פעם או פע מיים
בעונה, ואין לוחם שוורים אמיץ
שלא מצא את מותו על הזירה. משום
עובדה זו בלבד אסור לומר שמילחמת
השוורים אינה ספורט הוגן. היא יכולה
להיות הוגנת או בלתי הוגנת, כמו כל
ספורט או כל אמנות אחרת, ומידת ההגי נות
תלויה באישיותו ובמצפונו של הלו חם.
הלוחם הנדיב, הנותן לפר סיכוי שווה,
מנצח בכבוד או מסיים את חייו בכבוד,
והחשוב ביותר בעניין זה הוא הכבוד.
כי ספרד היא ארץ הכבוד.
של מילחמתהשוורים לוטה מקורה איבריה. תושבי
וימיה כימי
בערפל,
איבריה הקדמונים עסקו בה כדי למלא
את קיבותיהם, ויוליוס קיסר עסק בה
להנאתו כשהוא רכוב על סוס ומזויין
בכידון ממורט. האצילים בימי הביניים
החזיקו את המונופול היחיד על ספורט
זה, ביערותיהם, רכובים על סוסים, ולאחר
שהאפיפיור אסר זאת, החלה התאווה ה משונה
הזאת להתפשט בין ההמונים. חואן
בלמונטה, אחד משלושת גדולי לוחמי ה שוורים
של ספרד שחי בראשית המאה
הזאת, קבע לראשונה את חוקיה של מיל-
חמת השוורים המודרנית, ומאז ועד היום
שולטים בה חוקיו של בלומנטה וסיגנונו
של בלמונטה, השונים לחלוטין מכל מה
שהיד. נהוג לפניו, כי הוא היד. מהפכן.
אולם לא ראיתי כל קרב בסיגנון הישן.
לכן קשה לי לדבר על הנושא הזה.

לפתע מתפרץ פד
ך* הנחה היסודית במילחמת השוורים
י י היא שהאדם והפר רואים זה את זה
לראשונה רק בזירה. כלומר, אסור למטדור
לראות את הפר לפני שהפר נכנם לזירה,
ובמיוחד אסור להכניס לזירה פר שנלחם
אי פעם בחייו בבני-אדם בלתי מזויינים.
הפר לומד במהירות עצומה, ובעשרים
הדקות העומדות לרשותו מתפתח גסיונו
בצורה כה מדהימה, עד שאם יעלה שוב
לזירה יהרוג את כל לוחמי השוורים
שבעולם, ונסביר זאת עוד במפורט.
כל אונו וכוחו של הפר מרוכזים בטבעת
השרירים המקיפה את גבו ויורדת לאורך
עמוד השדרה עד זנבו. מטרת המילחמה
היא לעייף את שרירי הגב של הפר
בשורת התקפות בלתי פוסקות, עד ששוב
לא יוכל להרים את ראשו. כל זמן שלא
התעייפו שרידים אלה, אי אפשר להרוג
את הפר.
בכל מילחמת שוורים מתייצבים שלושה
מטדורים מול שישה פרים, משעה 6.00
עד 8.00 בערב בדיוק הנמרץ ביותר ללא
יוצא מהכלל (עדיין לא נרשם בהיס 68

טוריה
של ספרד איחוד בפתיחת מילחמת
השוורים) ,והמילחמה מורכבת מארבעה
שלבים, בספרדית ״סוארטה״ :סוארטה דה
קאפה, סוארטה דה פיקאר, סוארטה דה
באנדריליאס וסוארטה דה מאטאר.
הזירה עצמה, קטרה כחמישים מטר,
מרובצת בחול נקי, מוקפת בגדר עץ
ומאחוריה המושבים — חציים בצל,
״סומברה״ ,וחציים בשמש ,״סול״ .נשיא
הפייאסטה יושב ביציע מיוחד, ובתנועות
מוסכמות במיטפחת הלבנה שבידו הוא
קובע את מהלך הקרבות. בשעה ,6.00
לקול צלילי התזמורת המנגנת פאסה
דובלה, עולים לזירה שלושת המטדורים,
לבושים במחלצות הקרב, פוסעים בחשיבות,
קומה זקופה וחזה מובלט, ואחריהם
הקואדריליות שלהם, המורכבות משני פי-
קאדורים רכובים על סוסים ושני באג־דריליירום.
התהלוכה מקיפה את הזירה,
משתחווה לנשיא, ונעלמת מהזירה. אז
מופיעים שני האלגואסילים, על סוסים,
והנשיא משליו אליהם מהיציע את מפתחות
מכלאת השוורים. אם הצליח האל-
גואסיל לתפוס את המפתח באוויר, הרי
זה סימן ליום מוצלח. האלגואסיל הזריז
מוסר את המפתח לשמש הזירה, פועלים
זריזים מיישרים את החול ומוחקים את
עקבות הסוסים, ולפתע מתפרץ פר אל
הזירה.

הכל תלוי בשרירי-חצוואר
^ ין מהזה מרהיב מזה. הוא מתפרץ
\ כרוח סופה, וכהרף עין מטאטא את
הזירה מכל נפש חיה. הוא ואפסו עוד,
וזהו הרגע היחידי בו הפר הוא אדון
הזירה, כי הכל מתחבאים מאחורי ארבע
מחיצות העץ המשמשות לכך. לאחר שנרגע
הפר והוא מסוגל להבחין בצבעים וחפצים,
יוצאים הבנדריליירוס, עם קאפות ארוכות
ומריצים את הפר בזיגזגים על יפני הזירה.
אין זה לשם שעשוע. לכל פר יש
נטייה להתקיף בקרן אחת, ימנית או שמא לית.
חמטדור חייב לדעת על כך, ולשם
זה מריצים לפניו את הפר. אז הוא עולה
על הזירה, הקאפה בידו. הקאפה היא
פיסת בד ענקית, עגולה, צידה האחד
אדמדם ושני צהוב. המטדור מחזיק את
הקאפה בשתי ידיו ומתקדם בצעדי בלט
לעבר הפר. כאשר הפר מזנק, משרטט
המטדור באוויר עיגול נהדר בקאפה,
פונה תפנית מלאה וחוזר על הפעולה
מצד שני. זוהי הורוניקה, אמצאתו של חואן
בלמונטה, ואין כמוה לעייף את שרירי
הצוואר של הפר ולהדגים את שליטתו
ועליונותו של המטדור.

הקהל רו;מ ככרים
ך! פיקאדורים עולים על הזירה. תם-
1י קיד עגום, בלתי אסתטי וכפוי טובה.
עיני הסוסים קשורות, והם משמשים כמט רה
נוחה לקרני השור. השור אינו חושב
הרבה, הוא מסתער על הסוס ועל רוכבו,
מעיף את שניהם באוויר מאחורי גבו,
או נוגח את הסום בצלעותיו. עד לפני
עשרים שנה היו כל הסוסים נהרגים
ומעיהם נשפכים על הזירה. היום מכוסים
הסוסים במגינים, ורק מעטים מהם נהר גים.
לרוב הם רק ;פצעים. הפר שבע
רצון, כי הוא רואה ומרגיש מטרה אמיתית
לקרניו. כאשד השור לוחץ את הסום
אל הקיר, מתכופף הפיקאדור קדימה,
תוקע את החנית, ה״פיקה״ ,עמוק בתוך
שרירי גבו של הפר. ככל שהפר אמיץ
יותר ואינו נרתע מפני הכאב, כך ייענש
יותר על כך.
בדרך כלל מצליח הפר להפיל בתנופה
אחת את הרוכב מעל הסום, להשמיט את
החנית ־מידו, ואילולא הבאנדריליירוס ה ממהרים
עם הקאפות הצבעוניות להסיח
את דעתו של הפר המשתולל מהאדם המו טל
על הארץ, הרי סופו של הפיקאדור
מוות בטוח. ברגע זה הוא יכול לסמוך
רק על אומץ ליבם של חבריו. אם הפי-
קאדור משחק את תפקידו ביושר, הוא
מעלה את רוח הלחימה של הפר, המשוב-

נע עתה ביכולתו להשמיד כל יריב. אם
הוא פוגע בפר בזדון במקומות רגישים,
בעמוד השדרה למשל, הוא מעביר את
הפר למצב של התגוננות ועמידה על
חייו, ואז נהפכת מילחמת השוורים למחזה
רצחני. והספרדים מבינים יפה את העניין,
ומבדילים היטב בין הריגה ובין רציחה,
ומטדור רצחני זוכה בשריקות בוז ובמטר
כרי־עור קשים על ראשו! ובדרך כלל,
מתוך נסיון עצום בחיים, מיטיבים ה ספרדים
לקלוע בכרים אלה.
כאן יורשה לנו להעיר שגדולי המטדורים
של ספרד, כמו חסליטו ומנולטה, נרצחו
בידי הקהל יותר מאשר בקרני הפרים, אך
לאחר מותם בזירה הוצבו להם מצבות
מפוארות.

להיות מצוייד בכל הישגי המדע של מיל-
חמת השוורים — אנטומיה ופסיכולוגיה
של הפר. הרף־שנייה או סנטימטר, משב
רוח קל בקצה המולטה — די בכך להרוג
את המטדור הטוב ביותר.
תוך מהלך הקרב מגלה הפר נטייה
לחזור למקום מסויים בזירה, בו הוא
מרגיש, משונדמה, ביטחון יותר גדול.
לרוב הוא בוחר מקום בו הוא ניצב
כשגבו אל הקיר, אך מקום זה יכול
להיות בכל נקודה שהיא בזירה, והבחירה
היא פסיכולוגית ולא גיאוגראפית. על
המטדור לגלות נטייה זאת של הפר להסתלק
אל ה״קרנסיה״ שלו, ולהוציא משם
את הפר בכל מחיר, אחרת אי אפשר יהיה
להרוג אותו. ב״קרנסיה״ משתנה המנ טליות
של הפר, והוא עובר ממצב של
התקפה להתגוננות ומילחמה על חייו.
אם הפר נלחם על חייו, הוא הופך
להיות זריז, ערמומי ומסוכן יותר מנמר.
שום סמרטוט אדום לא יועיל להסיח את
דעתו מהאיש העומד לפניו, והוא יתקע
את קרנו הנוראה בתנופה אחת דווקא ב בטנו
של המטדור, ודווקא ברגע לא
צפוי. אם הפר עקשן יותר מהאדם, ואם
המטדור איבד את סבלנותו בנסיונותיו
להוציא את הפר מה״קרנסיה״ ,ואחליט

רצון הלחימה. אם הפר מגלה נטייה להתקי
ף הצידה, מתקנים נטייה זו בנעיצת
הבאנדריליאס בצד ההפוך. לא נועצים או תם
עמוק, אלא בדיוק מתחת לעור. מהירותו
של הפר מואטת בשל כך, אך הכאב
מגביר את רוח הלחימה.
זהו הקטע הדקורטיבי ביותר של המיל-
חמה, הבאנדריליירו אינו מצוייד בשום
נשק ובשום אמצעי להסחה. עליו להת קדם
במרוצה בדיוק לעבר הפר, המס תער
לעומתו, לקפוץ ולהתרומם באוויר
בדיוק בין קרני הפר ולנעוץ את הבאנדרי־ליאס
בגב, מאחורי הקרניים, ותוך כדי
כך לקפוץ הצידה ולהציל את עצמו.
מיבצע בל ייאמן, אך הוא חוזר 24 פע מים
בכל קרב.
כדי להבין זאת יש לציין כי את הבאנד-
ריליאס יש לנעוץ משני צידי עמוד ה שדרה
ובשום אופן לא לפגוע בעמוד
השדרה, כך שאי אפשר לבצע זאת מהצד.
לכן, חייב הבאנדריליירו להתקדם בדיוק
בזווית ישרה אל קרני הפר, והואיל ואין
בידו קאפד. או מולטה כדי להסיח בה
את דעת הפר ולכופף את ראשו, עליו
להתרומם מעל לקרניים, לחשוף את בטנו
וחזהו לנגיחה להטיל את הבאנדדיליאס
בכוח ובדיוק, ולהסתלק בדרך מסתורית.
באנדריליירו הממתין לפר כשגבו אל
הקיר הינו מתאבד, אך היו כאלה. הסואר־טה
דה באנדריליאס היא הדומה ביותר,
משום מה, למחול ספרדי.

לחסל את הפר במקום שבחר הפר, הרי הו
מתאבד נואש.

חזה חשוף; מול?וגיי ס
0המטדור נכנם לאכסטאזה, הוא

י תוקע בעצמו את הבאנדריליאס. בדרך-
כלל עושים זאת שני הבאנדריליירוס.
הבאנדריליאם הם שני מוטות עץ קטנים
שבסופם להם פלדה קטן ומשונן. נהוג
לנעוץ עד ארבעה זוגות של מוטות אלה
בגבו של הפר, לשם שתי מטרות: תיקון
פגמים בפר, והאטת המהירות עם הגברת

?רב 5גים*אל-פגים
^ ל מאוד דכתוס בצורה הומוריסטית

ומבדחת על מילחמת שוורים, וכך
עשו כמעט כולם, ביניהם גם נחום גוט מן,
ידידי מילדות (הילדות שלי) ! אולם

זה תלוי בגישתו
של הצופה ועוד יותר
הקדומות, בדעותיו ומעיד לדעתי על חוסר
טעם וחוסר הבנה
למתרחש על הזירה.
אשר לי, איני מוצא
כל טעם בתיאור מבדח
של מחזה שנקודת
השיא שלו היא מוות.
ולא איכפת לי אם
יגידו עלי שאין לי
הכישרון לראות את
המגוחך שבטראגי. מ היום
בו התחלתי לכתוב
ראיתי רק את השבמגוחך
! מגוחך ואם היתה טרגדיה
בכל העניין הזה, הרי
היתד, זו רק הטרגדיה
של אלה שלא תפסו
שהמגוחך הוא אמנם
מגוחך.
אך נחזור לסוארטה
דה מאטאר. בשלב
זה התעייף הפר כמ עט
עד לאפיסת כוחות,
והוא מוכן להת קיף
רק כאשר הוא
בטוח שימצא מטרה
נוחה לקרניו. לכן
חייב המטדור בשלב
הזה להסתכן בכל
האפשר ולחשוף את גופו ממש ובלי חוכמות
לקרני הפר.
המיבצע המסוכן ביותר הוא ה״פאסה
נאטוראל״ .המטדור עומד ישר, זקוף,
יד שמאלו תלויה לצד גופו בתנוחה טבעית,
ובה הוא מחזיק את המולטה הקצר צרה,
הכרוכה על מקל קצרצר. ביד ימינו
החרב. הפר קרוב אליו, רואה את
האדם בדיוק מולו ובטוח במטרה לקר־ניו.
הלוחם צריך לתפוס את עינו השמא לית
של הפר במולטה האדומה, כדי ש הפר
במרוצתו יחטיא את גופו בסנטימטר
או שניים, לכל היותר. אם ראה הפר
את המולטה דווקא בעינו הימנית, הרי
זה סופו של המטדור.
ה״פאסה נאטוראל״ הוא המותח והמרתק
ביותר, כי הלוחם והפר הופכים בו לגוש
מונומנטלי אחד, מתנגשים גוף בגוף,
נהדפים אחד מהשני מעוצם ההתנגשות,
והקרניים חולפות בריפרוף או קורעות
את בגדיו או פורמות את עורו של הלו חם.
מי שמבצע את ה״פאסה נאטוראל״
שש־שבע פעמים בזו אחר זו, הוא לוחם
שוורים דגול, וההיסטוריה מציינת שרק
חוסליטו, בלמונטה, מאארה ומנולטה עשו
זאת.

רגע שז אמת
^ ל לרמות את הקהל
הדומה ל״נאטוראל״ ,אם
המולטה, והפר רואה לפניו
חרב. בצורה זאת מוגדל
המולטה, והפך רואה לפניו
גדולה, והוא חולף במרוצתו
גדול מגוף הלוחם.

ולהציג דבר
מחזיקים את
מטרה יותר
שיטחה של
מטרה יותר
במרחק יותר

כל סידרה של נאטוראלים מסתיימת
ב״פאסה דה סצ׳יר׳ — הטיית החזה מול
הפר כדי למשוך אותו להסתערות נוספת
שתשלים את מעגל ההתקפה. ההתגוננות
היחידה של הלוחם ב״פסה דה נאטוראל״
וב״פצ׳ו״ היא הטייה קלה של הבטן
פנימה, מבלי להזיז את הרגליים ממקומן
אפילו במילימטר אחד, והעברת המולטה
באותו זמן מעל ראשו של הפר. ומי
שראה מטדור תופס את הפר בקרניו
לאחר ה״נאטוראל״ או סוטר בחוזקה על
פי ואו כורע לפניו על ברכיו וקורא לו
בשמות ומתגרה בו בבוז, יבין שבכל זאת
מילחמה לפניו.
לאחר סידרה של ״נאטוראלים״ או ״איו־דאדום״
,מגיע מה שנקרא בפי הספרדים
״רגע של אמת״ .המטדור ניצב בפרופיל
אל הפר, החרב בימינו, המולטה בשמאלו,
הוא קורא לפר, או מתקרב אל הפר בצעדים
קטנטנים מבלי לשנות את מצב
גופו — ושתי השיטות שונות תכלית שינוי.
במולטה הוא צריך שוב לתפוס את
עינו השמאלית של הפר ולכופף בצורה
זאת את ראשו ארצה ! ואז, כאשר׳ הם
הופכים לגוש אחד, להרים את גופו וידו
בין שתי עצמות השכם. זהו רגע האמת
לאמיתה, מפני שברגע זה, אם יראה הפר
את החרב וירים את ראשו, ימות המטדור.
וכאמור, בחישוב המרחק והזמן, כל משב
רוח קל בקצה המולטה, יחרצו את דינו
של המטדור למוות.
אם חדרה החרב עד שליש מאורכה,
הרי זה מספיק לפי החוקים. אם חדרה
יותר, ועד הסוף הרי זה משובח. אם
הפר לא מת במקום, ממיתים אותו במכת
פגיון בבסיס המוח. שלושה צמדי פרדות
דוהרים אל הזירה, אחר גוררים את גופת
הפר למקום שכל באיו לא ישובון. אם
היה הפר אמיץ, מזכה אותו הקהל בתשואות
רמות. השמשים מפזרים חול על הדם,
ופר חדש עולה לזירה.

7א תחסום פד
ך* ?אליה וי?טוריה במדריד, כמטחווי
•יי קשת מהפוראטה דה סול, שוכן מרכז

העצבים של מילחמות השוורים של ספרד.
שם נמצאים כל מישרדי הזירה וסוכנויות
הכרטיסים, שם, בבתי־הקפה ובארים קטנים,
שעל מדפיהם ערוכים סרטנים שלו קים
וצדפות וחסילוני מים ופאטאטאס
פריטאם וגלילי צ׳וריזו וסאלצ׳יצ׳ון וחביות
יין ואזייתונאס, יושבים מאוח מטדורים
המחפשים חוזה, פיקאדורים ובאנדריליי-
רום המבקשים להם בעלים, סרסורי זירה,
אפיסיונאדום (חובבי מילחמת שוורים) ,זו נות
ונערים המבקשים להיות מטדורים,
ובשכר פרוטות תמורת כל כוסית מהללים
את עצמם, מגנים את כל האחרים, רבים,
מתלוצצים, לומדים, מלמדים, ומבלים את
ימיהם כדרך שרק אנשי זירה יכולים
לבלות בקאליה ויקטוריה.
אני מקווה ששאול ביבר שבע רצון, וגם
פרויקה, האוהב חיות. על שניהם חשבתי
בזירה, וגם על בן־גוריון משדה בוקר,
שהיה יכול להיות לוחם שוורים מעולה,
אילו היה מבטיח לשוורים שיכון.

?רן נעוצה סכגץ
ך* שלב הסופי, המרתק והמסוכן ביותר
י י הוא הסוארטה דה מאטאר — שלב
ההריגה. במקום הקאפה הגדולה מחזיק ה־מטדור
את המולטה הקטנה והאדומה בידו,
כשהיא כרוכה על מקל קצרצר. כאן עליו

1ה היה 091113ח1ה שהיה
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה
בדיוק, הכיא כתכת תחקיר ודיווח תחת הכותרת ״הם מחפשים
את האתמול״ ,כתבה שניסתה לאפיין את המוני החובבים,
הוותיקים והחדשים, שהפכו את הכנס הארכיאולוגי ה־ .11ב:ן
תגליות צוות כתבי ״העולם הזה״ כולטת זו המכונה ״תגליות
מרעישות במערכה מיספר 20״ בבית־שערים, כמישלחת שכראשה
עמד הארכיאולוג נחמן אכיגד. איש־השער, פרופ׳ ורב־אלוף
(טיל ).יגאל ידין, שניהל מאבק של השערות עם הארכיאולוג
יוחנן אחרוני בדבר תגליות תל־חצור, מחשובי התלים שנחשפו
בשנות החמישים בארץ.
תחת הכותרת ״עכו, עיר פרצות״ הביא וניתח צוות כתבי
״העולם הזה״ את מהלכי מכירת קולות המצביעים כמערכת
הבחירות שנערכה כעכו.
צוות אחר של המערכת, סיקר את המרכזי שכאירועי חג־הסוכות,
שנעיד בירושלים, כמקום בו שוכן כיום האיצטדיון
הלאומי, מול גיכעת הטרשים, עליה ממוקם כיום בניין הכנסת,
וקריית בנייני הממשלה, אירוע זה היה הג׳ימחאנה, שפירושו
תחרות מכוניות היתולית.

מדור הקולנוע סיקר את הסרט ״חאשה מרומא״ בכיכובה
של ג׳ינה לולבריג׳ידה (שחקנית השנה של ״העולם הזה״).
מדור הספורט סיקר את ראשית הכנותיה של בחירת
שחיינית ישראל, שושנה ריבנר, לאולימפיאדת מלבורן.
כתבו המשוטט של השבועון באירופה, עמום קינן, הביא
תחת הכותרת ״הרפת אירופה 1955״ את הצד האפל של
ספרד, שהיתה כאותם ימים תחת שילטונו של פראנקו, ארץ,
שקינן הגדירה כמילים :״ספרד אינה רק ארץ תוריאדורים
וקרבות־פרים, אף לא ארץ התיירים, הגיטארות והקפטנייטות
בלבד. ישנה גם ספרד האמיתית — ארץ העוני, הרעב, ההרג,
הכלא וההגלייה
כשער הגיליון: ד״ר יגאל ידין, מיכצע כלשי כחצור.

אגוח מישנחת דמאז
וויה ווקח מנחלת את.,תנוקר
* שרת תושק את גלילי * חידת ד־ץ ששון אשויקי
עיתשח חבש את תאשר•
הטבע אינו אוהב חלל ריק. כשהמציא
בשנה שעברה יוסף הפטמן רב־החיוכים
את הגימטריא האחרונה שלו, והחזיר את
נשמתו.לבורא, נשארו שני חללים ריקים:
תפקידו כעורך הבוקר וכהונתו כיושב־ראש
ועד אגודת־העיתונאים.
למילוי הכהונה השנייה דאג בעיקר המז כיר
הכללי, משה רון, הממושקף וזריז״
התנועות, שהוא הדיקטאטור הכל-יכול של
אגודת־העיתונאים. רון חיפש איש כהפטמן,
ששמו יוסיף כבוד לאגודה, אך שלא יתערב
בעניינים. הוא פסל כמה מועמדים
רציניים, שפזלו לעבר המישרה: עזריאל
קרליבך, עורכו אכול־האמביציות של מעריב;
חיים שורר, איש דבר; יעקב הר
רוביץ, עורך המוסף הספרותי של הארץ;
הרצל ברגר, מאנשי צמרת מפא״י.
לבסוף נפלה הבחירה של רון ושל האגודה
דווקא על כתפיו הצנועות של מיכאל
אסף, עורך היומון הערבי הממשלתי-
המפא״י אל־יוס. אסף, איש מטופח זקן שחי
חיי נזירים, נראה כאדם שלא יגרום צרות.
מיכשול ליורש העצר. קשה הרבה
יותר היה מילוי החלל בעריכת הבוקר.
יורש־העצר המיועד היה יעקב גרומן, עורך
המדור הכלכלי ו״עוזר העורך״ בימי הפט־מן.
הגבר הממושקף והמרצין החל נוהג
מינהג עורך ראשי. אולם הוא נתקל בהתנגדות
נמרצת של חלק מחבריו שהקימו
מיתרסים נגדו. בראשם עמד ברוך קרוא,
עורכו הספרותי של העיתון, שהינו קשיש
וותיק מגרומן. טען ראש־המרד :״הפטמן
היה איש הספרות, וכזה צריך להיות ממלא־מקומו.
כוחו של גרומן בכלכלה, ולא בספרות

בינתיים החל התבשיל להקריח, ותפוצתו
של הבוקר ירדה פלאים, עד כדי חמישית
מתפוצת הארץ ופחות. חיים אריאב, איש
מנגנון הצ״כ השולט במישרין ובעקיפין ב־מיספר
רב של מניות חברת השחר בע״מ,
בעלת הבוקר, העלה את שמו של יצחק
זיו־אב, מזכיר־המערכת לשעבר, שניהל את
מערכת הבחירות של הצ״כ, אך לא זכה
למקום בכנסת או בעיריית רמת־גן. אולם
זיו־אב לא רצה להכניס את ראשו למיטה
חולה, העדיף לשבת בשלווה בבניין המפו אר
של התאחדות האיכרים.
לויה קו בעת. מחוגו של יוסף סרלין
באה הצעה אחרת: למסור את המקום לפרץ
ברנשטיין; לשעבר שותפו של הפטמן בעריכת
העיתון. הצעה זו נתמכה בשקט
על-ידי ח״כית שושנה פרסיץ, שהיתה
מעוניינת, כמו סרלץ, להקטין את מיספר
המועמדים הפוטנציאליים לכסאות צ״כיים
בממשלה. אולם ברנשטיין, יוצא־הולנד ה משולל
בדרך־כלל חוש לעורמה המזרח־אי-
רופית, סרב הפעם לקבל את הכבוד ה מפוקפק.
עתה
לא היה חסר דבר אלא התערבותה
של אשה. היא הופיעה בדמותה התמירה

של הגברת לויה * כץ־רוקח, בתו הבכירה
של שר־הפנים־לשעבר ואשתו של ח״כ-
חרות־לשעבר שמואל (״מוקי״) כץ, לו ניש אה
בטכס אזרחי בלונדון. בסיירה בארצות־הברית
הכירה לויה את כתב הבוקר באמריקה,
אייזיק רמבה עבה־המישקפיים, לשעבר
מזכירו הפרטי של זאב ז׳בוטינסקי. אייזיק
היה מוכן להצטרף למחנה הרבזיוניסטים־
לשעבר, ההולך וגדל בין כתלי הבוקר,
אחרי שההצעה למנותו כעורך חרות מתה.
מאחר שמישפחת רוקח היא בעלת הדעה
המכרעת בענייני הבוקר, יש כל הסיכויים
שהצעת האשה תהפוך להחלטת ההנהלה.
* מתחרז עם זיו־יה. השם, שפירושו
תכשיט, לקוח מספר משלי (א לוית חן
הן לראשך

דרכי אדם
אשר. מדמאו־לא
בכדי ניתן לה השם: איילה. כשמה
כן היתה, ברגליה השלוחות עלתה על כל
חברותיה בנות־תימן במישחקן הקבוע
עתיק־היומין: מי תגיע ראשונה מן הכפר
אל המעיין לשאוב מים. היא גם חיברה
שירים ושרה אותם בחתונות וחגים, ו לעיתים
גם בבית אבלים. דמאר כולה
הכירה את קולה הערב של איילה דמארי.
אחד השירים האהובים עד היום על בתה

״העולם הזה״
תאריך 13.10.1955 :
שושנה, הוא שיר שחיברה אמה בצעירותה
שיר הגאולה.
בעלה של איילה, הרב זכריה דמארי,
לא השתכר מרבנות בלבד. היה לו גם
מיקצוע מישנה: תיקון נשק. הוא עבר
משבט לשבט, קיבל הזמנות ומילא אותן׳
ואילו איילה אשתו, היתד. נשארת לבדה
בבית עם חמשת ילדיה ( 3בנים ו־ 2בנות).
אולם גם לה לא היה הנשק דבר זר:
לא פעם ירתה מדובה לעבר גנבים שניסו
להתקרב. כבר באותן שנים יצאו שליחים
ציוניים לכל ארצות העולם, עוררו יהודים :
״קומו, עלו!״ הם הגיעו אפילו לדמאר
הרחוקה. הרב זכריה מכר את ביתו, קנה
במקומו חמור ויחד עם מישפחתו חצה את
המדבר ברגל, הגיע כעבור 15 יום לעדן,
ומשם באנייה ליפו. המישפחה השתקעה
בראשון־לציון.
כאן לא מסרו האנגלים לזכריה את
נשקם לתיקון, והוא היה צריך להסתפק
בתפקידו כרב. בעצב רב ראה הרב כיצד
ילדיו מקבלים חינוך מודרני, הופכים ל״
צברים. אולם את זאת הבינה ועודדה
איילה. גם הצליחה להשפיע על געלה.
ראשית, היא שברה לזכריה את הנרגילה
שלו, וקנתה לו חפיסת סיגריות! שנית,
הסתירה את החלוק שלו, וקנתה לו זוג
מיכנסיים ״לך כמו בן־אדם!״ אמרה לו.
לאט לאט נעשה זכריה איש מודרני.
אולם גם התערבותה הגדולה ביותר לא
סייעה בידו להשלים עם העובדה כי
שושנה, בתו, נטתה לזימרה, ובנו סעדיה
לתיאטרון. איילה הבינה אותם היטב,
שהרי גם היא היתד. אמגית. היא לא
החמיצה אף קונצרט של שושנה או הצגה
של סעדיה שנערכו במושבה, גם ידעה
והכירה כל תפקיד של סעדיה, וכל שיר
חדש של שושנה. השמיעה ביקורת: מה
טוב בעיניה ומה רע. והיתד. גאה על כי
בניה הם אמנים. אף בעת מחלתה בשבו עות
האחרונים ביקשה לפתוח את הרדיו,
להאזין לשושנה ולסעדיה. לפני שבוע
מתה איילה דמארי.
אנשים מערכת במחנה סומכת כנראה על
זיכרונם הקצר של הקוראים: פחות מחצי
שנה לאחר שנתגלתה זהותו האמיתית של
ד״ר ששון אשריקי, שב השם וצף על
פני המים: חזי לופבן חסר ההשכלה ה תיכונית,
ושאינדיודע־ערבית, הדפים מא מר
נוסף, מלא תיאור פגישות עם פליטים,
ושיחות עם נסיכים ערביים בפאריס.
אות מעודד לעתיד הקואליציה
הביא ראש־המשלה משה שרת: בשעת
חגיגות יובל ה־ 25 של קיבוץ נען, ניגש
ראש־הממשלה עד להקמת ממשלה חדשה
בידי המיועד להרכיב ממשלה, דויד כן
גוריץ, אל חבר־הקיבוץ, ישראל גלילי׳
והטביע על לחיו נשיקה מצלצלת.
• #בכינוס לידיעת הארץ שנערך ה שבוע,
נראה השופט בנימין הלוי, שלא
היה ידוע עד כה כחובב ארכיאולוגיה.
הגיב על כך אחד מהעיתונאים :״הוא
יוצר ארכיאולוגיה, הוא קבר את קסט־

הג״מחאוה הראשונה

ג׳ימחאנה, היה המעבר מתחת לפיראנזידה שעליה תלוי פעמון, בנסיעה באופנוע. כאשר
הרוכב מושך בעינבל. בתמונה, ארתור פין, מהשגרירות הבריטית, שהגיע ראשון לגמר.

יובל שנחוג החודש, היה מנחם
כאדר, איש קיבוץ מזרע, שהגיע לשנת
ה־ .50 הוא זכה לברכה מבן־דודו, ח״כ
חרות יוחנן כאדר, שסיים ברכתו ב מילים
:״האם גם לאחר גיל חמישים
עדיין חושב אתה את עצמך מתאים ל-
השומר הצעיר ו״

ט ל־ א רויו

זוכר שמיל 6מיכל הבחינה שלארנבת
שפם ארוך ממש כמו הריסים של1ז...

...כן. שים לב לחדות הריסים. שים לב לחדות השפם של הארנבת.
אנ חנו באגפא השקענו מא מצים. הצבנו לעצמנו אתגר לייצר
סרט שישמר לך כל פרט ופרט ב חדות מפליאה.
חדות שרק הטכנולוגיה המתקדמת ביותר בעולם יכולה להעניק לך
ידענו שככל שהסרט דק יותר, רגישותו לפרטים גבוהה יותר.
ה תו צ אה — סר טי 5אכ<י— 250/0דק יותר.
אגפא תו פסאת הפר טים שהאחרים מ ח מיצים.

עם אגפא זה מצליח

כ״ח תשרי תשמ״א8.10.80 ,

הממיר :

9שקלים (כילל

שגריר

!הרגה
והאב מהחקף־לב

חזרה לתחילת העמוד