גליון 2330 מתאריך 28 באפריל 1982

כתובות השער חקידמי :

כתבת !השער וזאסור

הדה!
תאומה החווסה! עול בגין

ב לי

העבר הא פ ל
של ארו וב
העולם הזה מגלה: הזמר זוהר
אדגוב, שזכה כמקום ראשון כפסטיבל
שירים, נשפט לשנה ככלא
כגלל אונס :״כשבהו־רה
אמרה שאני מגעיל,
זה לא הרתיע
אותי,״ אומר ארגוב.

פנע *

שופטת במצור

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי. המערכת וחפינהלח: תל־
. 13 העורר
־רדאר *
אכיכ, רחוב כורדון ,3סל 232262/3/4 03 תא־דדאר 136 הראשי:
עורך-תכנית: יוסי שטן * רכזי

אורי --

--מערכת: שרית ישי ושלפה פרנקל * עורכי כיתוב: תמי
מוטוביץ וגיורא נוימן * .למי מערכת * :יון *סריר וענת פרגוסטי. ראש
המינחלה: אכרחם סיטון • מחלקת המודעות: רפי זכרוני. הטו״ל :
״העולם הזה״ כע״מ. מודפס כ״הדפוס החדש׳־ כע״מ, תל־אכיב, רחוב
כך־אביגדור. חפ*ה ״נד״ כע״מ י גלוסות *ינקונרפיה ״כספי״ בע״מ.
הון־עתק. בכסף שהושקע בימית אפשר
היה לצפות את קירות הבתים שם בזהב
(ראה עמודים .)24—25 הכסף הזה נגזל
מתושבי המדינה, מבתי־הספר ומבתי־החו־לים,
משכונות־המצוקה ומפיתוח המשק.
השיגעון הזה, ששמו ימית, נגמר.
לא רק השיגעון הקטן של הימים האחרונים,
הקומדיה של ״עוצרי הנסיגה״.
אלא גם השיגעון הגדול, הטראגי, זה
שבהקמת העיר ימית עצמה.
ולא סתם נגמר, אלא נהרס -הושמד,
נמחק מעל פני האדמה, עד שלא נותרה
אבן על אבן.
אם יש לך זיכרון טוב, תזכיר לד תמונה
זו כמה דברים.

דיין, גולדה
__ בגין

השקעתי השבוע שעתיים־שלוש בקריאת
מאמרים שהתפרסמו בשבועון זה
לפני עשר שנים, ובעיון בדברי הכנסת.
הקריאה לא שימחה אותי. היא העציבה
אותי מאוד. האימרה ״אמרנו להם״ מעולם
לא נתנה לי סיפוק.
כתבנו בשבועון זה רבבות מילים, ונאט-
תי בכנסת רבבות מילים נוספות, כדי
להזהיר מפני הקמתה של העיר ימית
בפרט, ומפני ההתנחלות בפיתחת־רפיח
בכלל.
.אמרנו כי איוולת היא לחשוב שניתן
בימינו לשנות גבולות על־ידי התנחלות.
רעיון זה התאים לפלשתינה (א״י) של
שנות ה־ 20 וה־ ,30 אך לא לשנות ה־.70
״(זוהי) תחבולה מפוקפקת, חסרת־שחר,״
אמרתי בכנסת על ההתנחלות הראשונה
בפיתחת־רפיח, ב־ 20 בינואר ,1971״מישהו
חושב שאפשר לנהוג עכשיו לפי שיטות
משנת 1905 או שנת .1925 שאפשר להש פיע
על הכרעות בינלאומיות בכך שמת יישבים
במקום מסרים. כאילו אנחנו חיים
עכשיו בתקופת תל־חי, בשנת .1920 זהו
אבסורד מוחלט, אנאכרוניזם גמור.״
אזהרותינו היו כקול קורא במידבר.
מיפלגודהעבודה החליטה להקים את העיר
ימית. האיש שלחץ לקבלת החלטה זו
באופן אולטימטיבי היה משה דיין, בעזרת
ישראל גלילי. האשד, שהכריחה את רד
מיפלגה לקבל את המצע הזה היתה גולדה
מאיר. מנחם ביגן תמך בכך, כמובן, בכל
מאודו.
הצענו אז שוב ושוב שממשלת־ישראל
תודיע לממשלת-מצריים שהיא מוכנה ל החזיר
את כל השטח הכבוש תמורת שלום
מלא. ממשלת גולדה מאיר סירבה בפירוש,
ובפה מלא, לקבל הצעה זו. גולדה
מאיר שפכה עלי לא פעם קיתונות של
בוז ולעג, בשל דרישה זו. מנחם בגין
תמך בה, ואף עלה עליה. את אנוור אל־סאדאת
כינה בגין אז בשם ״רודן צמא-

תחת להכריז הכרזה כפי שהצענו, הוח לט
להקים את העיר ימית. כפי שניבאנו
— מעל דפי שבועון זה ומעל דוכן הכנסת
— הגיב אל־סאדאת על כך בפתיחת
מילחמה. הרבה אלפי בחורים — ישראלים
ומצרים — נהרגו בגלל ימית זו, עוד לפני
שנבנה בה הבית הראשון.
לא רק דם הושקע בה, אלא גם כסף.
העולם הזה 2330

שדון, יבין,
__ פרס
את הסו(* ראינו השבוע. הכל נהרס,
הושמד, נמחק.
וזה קרה בדיוק כפי שניבאנו מראש.
בדיוק נמרץ.
מנחם בגין — אותו מנחם בגין —
החזיר את סיני, עד המילימטר האחרון,
תמורת שלום מלא — בדיוק כפי שהצענו.
העיר והיישובים בחבל-ימית לא שינו
את קדהגבול אף בחצי מטר. כאשר דיברו
על הגבול, פשוט התעלמו מקיומם של
היישובים — כפי שהזינו מראש.
גם פרטי־ההסדר עצמם הם כפי שהצענו.
כך אמרתי, בכנסת, ב־ 9בפברואר : 1971
״הרעיון שייווצר בין צה״ל והצבא המצרי
חיץ של כוח זר, שאינו ניתן לפינוי, הוא
רעיון שאין לפסול אותו בלי בחינה יסודית
מאוד.״ כאשר הצענו זאת, ד,ותקפתי
על כך בשצף־קצף.
בגין החזיר את סיני. משה דיין, האיש
שהכריח את מיפלגתו לקבל את רעיון
הקמתה של העיר ימית, היה שר־החוץ
שפעל למען השגת הסכם זה. גולדה מאיר
הלכה לעולמה, אך שרי ממשלתה, שהיו
שותפים לפשע — ישראל גלילי, שימעון
פרס, אבא אבן והאחרים — חיים ופעילים.
וגם יצחק רבין, ראש־הממשלה בתקופה
שבה הוקמה ימית. ואילו אריק שרון
שהרס את ישובי הבדואים במיבצע אכזרי
מאין כמוהו, הרס עכשיו את העיר שקמה
במקומם.
אף אחד מהם אינו משלם את החשבון.
אף אחד מהם גם אינו מבקש סליחה
ומחילה מן ההורים השכולים, שבניהם
הוקרבו על מיזבח האלילה ששמה ימית,
ומן המתנחלים, שהאמינו להם ושהלכו
להתיישב במקום( .אלה לפחות יצאו משם
ברכוש גדול).
ואילו שבועון זה, שהזהיר והתריע,
ושכל נבואותיו התמלאו בדייקנות מדהימה,
נשאר מושמץ ומותקף, כיום כמו אז.
מה גם שאנחנו מזהירים ומתריעים עתה
מפני הישנותה של פרשה זו, בממדים
חמורים עוד יותר, בשאר השטחים שכבש נו
במילחמת ששת־הימים.
נדמה לי שכיום מוטל על שבועון זה
תפקיד חשוב שיבעתיים, כי הסכנה גדולה
פי כמה וכמה. מעולם לא היה קיומו
של העזלם הזה חשוב יותר מאשר עכשיו.
למותר להוסיף: אף מילה מכל אשר
אמרנו אז לא הוזכרה השבוע בכלי-
התיקשורת — ואילו אותם שטעו, וש*
הביאו עלינו את החורבן הזה, היו גיבורי-
התיקשורת גם השבוע. ללמדך: כדאי
לטעות תמיד. בישראל, רק מי ששוגה,
צודק.

׳2 0 ׳1 4 0

צוות העולם הזה מסקר את פיצוץ
ימית. הפינוי עכר ללא כל תקלות.
״הרב״ מהנא הפך משיח, הרב
גורן הבטיח לחזור לימית
וגאולה כהן סככה
כין הלהבות.

מה גרם לגזר״הדין המקל, שפסקה השופטת
ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן לאהרון אבר
חצירא? האס היא נבהלה
מן האיומים הגלויים וההשלכות
החברתיות של
מאסר בפועל?

הברבארים

מפלה בלטרון

פינוי ימית היה יכול להיות מאיץ בדרך
לשלום. מי ביקש להפוך את הפינוי למוקש?
אורי אבנרי כותב
על הסכנות שבהמישך התהליך
ועל שיחתו עם סא־דאת
על ימית.

זו היתה המפלה המחפירה כיותר
כתולדות צה״ל — אך ההיסטוריה
שוכתכה כדי להסיר את נטל האחריות
סכן-גוריון. ה־היסטוריץ
אריה יצ־חקי
מביא את הסיפור
שכיקשו להסתירו.

שסח־הנקו בסנה
גורלו של כפר-הנופש של רפי גל־סון
עדיין לא ידוע. צוות העולם
הזה היה כטכה, והוא
מדווח על הערומים

והמתים של נדסון.

הנסך להבל בומלוז/
כל מתיישב בסיני עלה למשלס־המיסים
בישראל 152 מיליוני לירות! העולם הזד,
ערך את החשבון האמיתי
של הביזבוז הנורא ביותר
בתולדות יישראל — ומה
אפשר לעשות בכסף שבוזבז.

יוה ועדח?
קיבוצניק וסרן בשיריון הוא הצלם שתמונותיו
על המתרחש בגדה המערבית
הסעירו את העולם. למתנחלים
הוא מוכר היטב. מי
ירה באלי פסטמן בעיר העתיקה
בירושלים?

אבל מוקדם מזי
מודעת־אבל זדונית בישרה, כי אמו של
הזמר הפופולארי יהורם גאון
נפטרה. היא מאמינה שזו
סגולה לאריכות ימים. מי
פירסם את המודעה ומדוע?

אש ואהבה

הנער כן ה 16-התא הב
ככוכבנית הצעירה
אורגה דגן, שלא נענ תה
לחיזוריו. בעת נעצר
בחשוד כנסיון לשרור את
כיתה.

איד לרכך שיער לבד ובזול,
איד להיות בלונדית טיבעית
בעזרת לימון, וכיצד צריך להסתרק
אחרי
הרחצה בים?
הכל על השיער בקיץ.

מדודיםק 1( 1 3י ם : תשקיף כמדינה
הנדון — הברבארים הורוסקופ מיבתבים תשכץ פורום
יומן אישי — מדוע אנחנו כאן,

חסידי אומת העולם, זכור את עמלק 23
עולם קטן — תנועת השלום האמ2)7
ריקאית
ומזרח גרמניה 20 אנשים כעולם 32 אנשים 35 בלונים

רחל מרחלת

מה הם אומרים -ניצה שפירא-
ליבאי, עדי סמל, אלכם גילעדי,
ראובן וימר, אריק סיני וטלי עומר 46
קולנוע — פראנצ׳סקו רוזי והאדומים 48
50 שידור
מדריך שידורים -ישראל וירדן 51 53 חשכון עוכר ושכ 58 איש ממאדים

זה היה העולם הזה שהיה
נמר של נייר — אגדת נעמי ׳שמר 64

לי לה לו 71 אתה והשקל 78 ספורט

ב־ 1983 יחול מועד פידיונן של סידרות גדולות של
איגרות־חוב, שהונפקו ב־ ,1974 ומישרד־האוצר ובנק
ישראל מעוניינים לשמור על רמת־שערים גבוהה
לאיגרות־החוב לקראת מועדי הפידיון.

תי !ו 1ןיף
ה״יג חשוך ציפורניים
שר־החוץ האמריקאי, אלכסנדר הייג, עומד
לוותר טל תפקיד ״האיש הטוב״ כלפי
ישראל, שנטל טל עצמו כחודשים האחרונים,
כמישקל־־נגד לעמדתו של שר־תהגנה, קספר
ויינברגר.
כמה מצעדיה האחרונים של ישראל עוררו את חמתו
של הייג, ועתה, עם השלמת הנסיגה מסיני, הוא
יחשוף את ציפורניו.

פרשה נו ספת לנ או ר

סגן מו ס ל מי

היועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור
יצחק זמיר, כודק כימים אלה חומר שנמסר
לו על־ידי עיתונאים מאירופה. החומר נוגע
כמזכיר הממשלה לשעכר, אריה נאור.

אחמד נטור מונה השבוע כסגן־מנהל המחלקה
למוסלמים במישרד־הדתות.

פרשת נאור השנייה עומדת להתפוצץ בימים אלה.

החשב חו ס
3ודיס ליחכו ת
אזרחים שקיבלו חשבונות ארנונה ומים לשנה שלמה
מעיריית תל־אביב אינם צריכים למהר ולשלמם.

למרות שנאמר כי המועד האחרון לתשלום
החשבונות הוא האחד כאפריל, אפשר
לשלמם ללא תוספת וקנס גם עד לסור חודש
מאי.

קרע

ה מ עי ד ינס ה כו חו
המערך לא יצטרף למסשלת-ליכוד-לאומי
לפני שינסה את כוחו בהפלת ממשלת־בגין
והקמת ממשלה בראשות המערך.
בצמרת המערך מעריכים כי עם התחדש מושב
הכנסת ייווצרו תנאים סבירים להפלת הממשלה.

המנכ׳״ל
נגדה שג רי ר
מנכ״ל מישרד־התיירות, רפי פרבר,
שיגר למישרד־החוץ תלונה על שגריר
ישראל כמדינה אירופית.
פרכר הוזמן ללישכתו של השגריר
כעת היותו לאחרונה באירופה, והבחין
כי תלוייה שם רק תמונתו של נשיא־המדינה,
יצחק נכון. פרבר טען באוזני
מישרד־החוץ כי הדבר מעיד על כך
שהשגריר הוא מפא״יניק, ויש להדיחו.

שרי שרון -רבין
בין יריביו של יצחק רביו במערך שורר רוגז על
פגישותיו התכופות עם שר־הביטחון, אריאל שרון.

הטענה המושמעת נגד רכין היא ששרון
קונה את תמיכתו של רכין כעמדות
הממשלה, תמורת מידע ביטחוני שהוא
מוסר לו.

ד פו קדוד אין השמעה
בחוגי־הבורסה מעריכים כי לסיכסוך בין ארגנטינה
ובריטניה בפרשת איי־פוקלנד לא תהיה שום השפעה
על התנהגות שוק המניות בתל־אביב.

ספקולנטים ממהרים כימים אלה לקנות
לירות־שטרלינג, ששערן נמוך, מתוך
הערכה ששער המטבע הבריטי יעלה
במהירות, כאשר יסתיים הסיכסוך.

לסקוב או ש פז
נציב תלונות החיילים כצה״ל, רב־אלוף
(מיל׳^ חיים לסקוב, אושפז לאחרונה בבית־חולים.
מצבו כעת האחרונה כימעט שאינו
מאפשר לו להתמסר לעבודתו כצה״ל.

איגרו ת־׳ תוב
יתכן שהעליה האחרונה כשערי איגרות־החוב
הממשלתיות הנסחרות בכורסה
תימשך עוד תקופה ארוכה.

ממשלחי המדינה הזאת מבקשת ליצור לחץ על
התנועה הבדלנית של החבל המוסלמי בארצה,
שדרישתו לעצמאות נתמכת על־ידי מישטרו של
מועמר קד׳אפי הלובי וכמה פלגים באש״ף.

זו הפעם הראשונה שערכי־מוסלמי מכהן
כתפקיד זה. מנהל־המחלקה הוא, כמוכן,
יהודי.

עלייה ב מי
מבקש ד ר כוני ם
כחודש אפריל נרשמה עליה של 25
אחוז כמכקשי דרכונים במישרד־הפנים,
לעומת חודשי־שיא כשנים שעברו.
העומס
הרב והפיתאומי גרם לעיכובים
כהוצאת דרכונים חדשים ובחידוש
דרכונים שפג תוקפם.

שפייז רישתלט
עלה מי ש מ רוו

שורה של ההפגנות שייערכו מטעם ועד־הפעולה של
המושבים בשבוע הבא, עלולה לגרום לקרע חמור
בתנועתרהמושבים.

ההפגנות ייערכו כעיקר על־ידי המושכים
החדשים, המבקשים למחות על מצבם.
הדבר נעשה ללא תיאום עם מוסדות
תנועת־המושכים, שלפי טענת אנשי
המושכים החדשים היא מייצגת כעיקר את
המושכים הוותיקים.

ש תי ק ה סנוורה
ח״כ המערך, אבא אבן, גילה בנאום שנשא בארצות־הברית
מה היה תוכן הפגישה שנערכה לפני שבועיים
בין צמרת הליכוד וצמרת המערך. אבן אמר, כי בגין
ביקש שהמערך יתמוך בכך שצה״ל יפלוש ללבנון
ויתפוס בה שטחים. לדברי אבן, סירבה מיפלגת־העבודה
לתמוך בתוכנית.

סוכנות־הידיעות ״יונייטד פרס״ העכירה
את הידיעה, ששודרה כארץ במהדורת־החדשות
של השעה 11 כלילה כיום
החמישי השבוע, אך לא היה לה כל איזכור
נוסף ברדיו וככל כלי־תיקשורת שהוא.

ש רי רוגרמשד
מישרד־התיירות מתכוון לארגן כנסי
עובדים, כהשתתפות אנשי התאחדות בתי־המלונות,
כדי להציג לפניהם את חוק־הנופש
של השר אברהם שריר.
חוק הנופש, שעיקרו הוא ניצול דמי־הבראה פטורים
ממס׳ אינו מקובל על צמרת ההסתדרות. זה יהיה
נסיון פומבי ראשון של ממשלת־הליכוד לצאת נגד
המערך באמצעות ועדי־העובדים.

ורדים ל מי לו אי ם
שגרירויות ישראל בחו״ל פונות
עתה לישראלים לשעבר, שככר אין
ברשותם דרכון ישראלי והם אינם
אזרחים ישראליים, לכוא ולעשות
שרות־מילואים כישראל.
לצורך זה מוכנה השגרירות לספק
ליורדים תעודות־מסע, כלי לחייב
אותם כחידוש אזרחותם הישראלית.

וגו 0לאווה
תחדש *ססם*
לא מן הנמנע שבקרוב יהיו מגעים לחידוש
היחסים הדיפלומטיים כין יוגוסלאוויה
וישראל.
היוזמה לכך תהיה יוגוסלאווית דווקא. הסיבה:

אם חיים רמון, יושב־ראש הימישמרת הצעירה של
מיפלגת־העבודה, לא יתמודד בפעם השלישית על
התפקיד, יתמודד עליו משה כהן, עוזרו של ח״כ
אליהו שפייזר.

כהן, איש־עסקים צעיר, מעורר השתאות
כשהוא מגיע לבניין המיפלגה כרחוב
הירקון כמכונית-פאר.

מחפ שי תפקיד
ל ש דיי ב ר
כמפד״ל מחפשים תפקיד למנכ״ל המודח
של מישרד־הדתות, גדליה שרייבר.
ההצעה הרצינית ביותר בינתיים: סגן־יושב־ראש
המרכז לחינוך תורני של המפד״ל.

רו םלאת מו תי
נראה שח״כ חרות, יוסף רום, לא יהיה
סגן־שר במישרד לענייני־כלכלה, שבראשות
יעקב מרידוד.
מתברר שמינויו עלול לעורר תביעות דומות מצד
הח״כים יצחק פרץ ואמל נאצר־אל־דין. ואילו ח״ב
אמנון לין, מסניף חיפה, מוכן שרום יהיה סגן־שר,
בתנאי שאשתו של רום, יעל, לא תתמודד מטעם
הליכוד על ראשות עיריית חיפה, אלא -הוא.

אי רגוו־ ש לו ם
א מ רי ק אי
קכוצת מנהיגים כקהילה היהודית כארצות־הכרית,
שחלקם תמכו כעבר כממשלת-
הליכוד, דנה בהקמתו של אירגון יהודי־אמריקאי
למען שלום כמרחב.
בקבוצה יש מנהיגים של תנועת־העבודה הציונית,
אך גם המשייכים למחנה האזרחי ולקהילות
הקונסרבטיביות והרפורמיות.

מגד 310ןוששה
הסופר והמרצה, הד״ר מתי מגד, השוהה בשנת־שבתון
בארצות־הברית, התבקש על־ידי אירגון הסופרים
האמריקאים להכין דו״ח מדוייק על צווי המינהל
האזרחי לאיסור הפצתם של ספרים שונים בגדה
המערבית וברצועת עזה•
מגד קיבל מישראל רשימה הכוללת 1100 ספרים
אסורים, והוא מכין עתה את הדו״ח לקראת הגשתו.

קבוצה של סופרים ידועי־שם כארצות־הכרית
תפרסם, בעיקבות יוזמה זאת,
קריאה נרגשת לממשלת־ישראל, לכטל את
הרשימה השחורה של הספרים.

במדינה העם המסכה הגדולה

אגשי־חמילחמה עשו
את השלום הזה —
וכך הוא גם נראה
מעולם לא היה הציבור הישראלי
נבוך כמו ערב יום־העצמאות ה־34
של מדינתו.
זהו יום־העצמאות הראשון אחרי
שהשלום הישראלי—מצרי נכנס לתוקפו
המלא. אך במשך השבועות
האחרונים נערך בניצוחה של הממשלה
מחול־שדים, שבמרכזו עמדו
שונאי־השלום ושונאי־הערבים.
מול תשפוכת השמאלץ הלאומני,
שנשפך מכלי־התיקשורת על ראשי
הציבור (ראה להלן) היו דיברי־ד,ש לום
עלובים, כמיצוות אנשים מלומדה.
התוכנית־הטלוויזיה הישרא־לית־מצרית
נראתה משני הצדדים
ככפויה וכמאולצת, כשאנשים מדקלמים
דברי־פיוס שהתרוקנו מכל
תוכן ריגשי בעיקבות המאורעות
האחרונים.
גם ים של מלל מתחסד אינו יכול
לעמוד מול העדות המוחצת של
חוסר־אמונה בשלום: החלטתם של
מנחם בגין ואריאל שרון להרוס את
העיר ימית עד היסוד (ראה הנדון).
פאראדזכם טראגי. כל זה
יכול היה להיות אחרת. יום־העצמ־אות
ה־ 34 יכול היה להיות חגיגה
גדולה לשלום, אחרי שורה ארוכה
של טקסים מצריים—ישראליים עם
מסירת חצי-האי. הפינוי יכול היה
להיות אקט גדול של אמונה ותיקווה,
ובמרכזו מיפגש־צמרת של
חוסני מובארב ומנחם בגין.
מדוע זה לא קרה?
היו לכך סיבות עמוקות. רובצת
תהום בין האישיות הלאומית של
שני הצדדים, בין הפחדים התוקפניים
של הישראלים והסבלנות ה־פאטאליסטית
של המצרים, בין המעשיות
הישראלית המחפשת ״עוב דות
בשטח״ והמפעילה את הדחפור,
ובין החוכמה העתיקה של המצרים,
המתבטאת לא־פעם בחוסר-מעש וביחס
סביל לזמן.
היו אנשים אשר יכלו לקפוץ מעל
לתהום הזאת, לתרגם את לשון העם
האחד באוזני העם השני — החל
בעזר וייצמן, שתפס אינטואיטיבית
את האפשרויות האדירות הגלומות
ביוזמת אנוור אל־סאדאת, וכלה ב־אנשי-השלום
הישראליים, שהק דישו
עשרות שנים מחייהם לבניין
גשרים עם המצרים ושאר הערבים.
אך כל אלה נדחקו הצידה.
נוצר הפאראדוכם: אנשי־המיל-
חמה בישראל, אנשים בעלי פסיכולוגיה
לאומנית קיצונית ובוז עמוק
לערבים, הם שעשו את השלום.
האיש המסמל את הפאראדוכס
הזה הוא מנחם בגין. מתנגדי־הנסיגה
שרפו את בובתו בימית, ואילו הוא
״הושיט להם יד״ ודאג לכך שאיש
מהם לא יועמד למישפט על התפרעותו
המגונה. הוא ביצע את
התחייבותו כלפי מצרים עד המילימטר
האחרון — וביום הגשמת
השלום איים עליהם בצורה מעליבה,
בשידור אמריקאי ,״לפעול במהירות
נגדם״ אם ״תהיה הפרה״ .הוא הש תדל
להיות איש־השלום. אך אין
הוא יודע, מטבע ברייתו, מה זה
שלום.
בסוף השנה ה־ ,34 הוא הדמות
הטראגית של ישראל.

השם הנכון היה :״שטיפת־מוח״.
מאז קום המדינה לא היה בה עוד
מיבצע כה רצוף וכולל של שטיפת־מוח,
תוך שילוב כל אמצעי-
התיקשורת.
המטרה: לשכנע את הציבור ש עוברת
עליו טראומה נוראה, ממאירה,
מכאיבה ורוויית־דמעות.
איך נולד הבלוף. כאשר החל
המיבצע, היה הקהל אדיש למדי.
הוא ידע כי הוחלט מזמן, על דעת
הרוב העצום של הציבור, להחזיר
את חצי־האי סיני לבעליו המצריים,
תמורת שלום.
פה ושם חש הציבור צער מסויים,
בייחוד על הנופים היפהפים של
אופירה וחוף ים־סוף. אך המתנחלים
עוררו בו רק רוגז. הוא ידע כי
מתנחלים אלה לא השקיעו פרוטה
מכספם, ומעט מאוד עבודה עצמית,
אך יצאו משם ברכוש עצום. הם גם
ידעו כי ״עוצרי הנסיגה״ הם קומץ
של קנאים מטורפים, מהם משוגעים
שהתקבצו כאן מקצווי־תבל כדי להשתגע
על עם־ישראל.
ניתן היה להחזיר את סיני במיבצע
פשוט, שכל סגן־מישנה יכול היה
לבצעו, אילו נסגר החבל מזמן, ואילו
נותקה אספקת החשמל, המים ושאר
השרותים, לפני שהובאו לשם מ־פירי-החוק.
אפשר היה להפוך את
הפינוי להפגנה יפה ומכובדת של
שלום, תוך התיידדות עם השכן
הדרומי, שהפך עתה ידיד.
אך לא זאת היתד, הכוונה של
מנחם בגין, ובוודאי לא של אריאל
שרון ורפאל איתן.
בגין רצה להוכיח לעולם כי החזרת
סיני היתד, כרוכה בטראומה
נוראה, המונעת מראש כל מחשבה
על החזרת שטחים נוספים. אריאל
שרון רצה לרכוש את אהדתם של
קנאי ארץ־ישראל השלמה, המהווים
את קד,ל-ד,בוחרים הטיבעי שלו במאבק
על ראשות־הממשלה. ואילו
הרמטכ״ל ואנשיו הם שותפים־
לדיעות של גוש־אמונים, ומעולם לא
הסתירו זאת.
עוזרו של שרון. כך בויימר,
ההצגה הגדולה. היא האפילו על כל
מיבצעי ססיל דה־מיל ושאר הבימאים
של סרטי־הראווה ההוליבודיים
הגדולים. קטעים מסויימים אף נראו
כאילו נגזרו מסרטי־הוליבוד ישנים
על מילחמות ימי-ד,ביניים.
כל אנשי־התיקשורת שסיקרו את
האירועים — מילבד אותם שהיו
שטופי־מוח בעצמם — ידעו את
האמת. הם ראו את הפיברוק מקרוב.
העיד על כך אחד העדים האובייקטיביים,
כתב־ד,טלוויזיה יגאל
גורן. בערב־ראיונות גילה :״אנשי
התנועה־לעצירת־הנסיגה אמרו לי

נוסח יוזף גבלס, כדי לשטות ז
מוחו של ציבור שלם, להפוך י
ללילה ולילה ליום.
התוצאה היתה כמבוקשת על-י
הבימאים: מאחרי מסך־העשן ע
הטראומה ד,מפוברקת החליטו מנו
בגין ואריאל שרון לבצע את אע
רצו לעשות מלכתחילה: לד,שמ
את העיר ימית (ראה הנדון) ,כ
למנוע את הפיכתה לסמל הנסי:
הישראלית.
שאר התוצאות לא הושגו. הע
תונות אחראית בעולם תנתח א
את המאורעות ותגלה את ד,אמו
איש לא יאמין כי אכן ממשלו
ישראל אינה מסוגלת עוד לד,חזי
שטחים תמורת שלום. אחרי שעג
הרגש המזוייף יתנדפו, תישאר הז
פיזודה כולה בזיכרון הציבור כקוז
מיה עלובה.
את סימונה קבע מלך־השמאל־מנחם
בגין, כאשר שיבח את אלון
הפיקוד, בעל הדמעות המזוייפח
וקבע שמעולם לא הוטלה משימה כ
קשה על מפקד כלשהו בצד,״ל ובכ
צבא אחר בעולם.

עי תונו ת
מיל׳ון(דל חכי־־פ־גכ ה

לכאורה רשמה
העורכים פרק
בתולדותיה. אך
היה חלק

יום העצמאות ה־34
שתת־אלוף אורי בראוו, עוזרו של
שרון, סייע להם על כל צעד ושעל...
האלוף חיים ארז אמר לי כל הכל
היה מתוכנן ומוסכם מראש. היה
הסכם עם המתבצרים על האנדרטה,
בראשות צחי הנגבי. היו הסכמים
עם אנשי התנועה־לעצירודהנסיגה
והיה הסכם לפינוי עם הרב אריאל,
שבסופו של דבר הסתיים בחיבוקים
ובנישוקים ...אלמלא היה מגיע הרב
כד,נא, לא זו בלבד שאנשיו לא היו
מתאבדים, אלא הם היו עושים את
הכל כדי לרוץ אחרי כוחות צד,״ל,
שיצילו אותם ...מי שנתן לאנשים
לפלוש לבתים, חיבר אותם לרשת־החשמל
הארצית ונתן להם אישורי
כניסה ויציאה, רצה בנוכחותם שם.״
הכל היה מפוברק: הקרבות על
הגגות, ד,״התאבדות״ של אנשי-
כהנא, הבאת המנהיג מארצות-
הברית והטסתו במסוק של צד,״ל,
הקרב על האנדרטה. היה רק ויכוח
על נקודה אחת: אם להרשות לכל

הפינוי
ל עז אז ד ה*ו 1דו ם,

העיקר הטראומה

והטזוויזיה ,׳הרדיו
והעיתונות גוייסו כדי
37 ייס משבר לאומי
• שלא היה ו?א גברא.

כובת־כגין בימית

המיבצע נקרא ״יונה אדומה״.

לעשות שלום ולהעליב

העולס הזה 2330

אנשי־התיקשורת לבוא לשם, או רק
לסוכנים מובחרים. אריק שרון, ש לא
סמך על אנשי־התיקשורח, ביקש
להגביל את הסיקור לאנשי־חסדו,
התלויים בו. אך בסופו של דבר נוכח
לדעת שטעה: כל העיתונאים היו
מוכנים לשרת אותו.
״קול,חנוק כדמעות״ .השאלה
הגדולה — והמבהילה ביותר—היא:
מדוע שיתפו אנשי־התיקשורת פעולה
עם מיבצע־ענק זה של בלוף
ושטיפת־מוח?
אנשים שידעו את האמת הציפו
את המדינה בדיווחי־כזב. ממקלטי
הרדיו והטלוויזיה בקע זרם בלתי-
פוסק של דברי־הבל על ״דמעות
בעיני חיילים״ ,״טראומה נוראה״
(שלוש פעמים במישדר אחד של
רון בן־ישי) ,״קול חנוק״ ,״מראות
קשים־מנשוא״ ושאר דברים של
שמאלץ מבחיל מתחתית החבית של
• עיתונות־שקר.
על המירקע הופיע קרב־איתנים,
שבו כבשו חיילי-צה״ל את היעד
המבוצר, כאילו הופעלו זרנוקים,
אלות, צמיגים בוערים, אבנים, ומה
עוד. היו אף יריות־באוויר.
בתי־החולים בגדה המערבית ובעזה
מלאים באנשים שנפצעו מ־
״יריות באוויר״ ,ממהלומות של
אלות, מידוי אבנים, מגאז מדמיע.
בחבל־ימית, בשבוע של קרבות נוראים,
שמילאו את מירקע־ד,טלוויזיה
בדראמה רוטטת, קרה נס משמיים:
אף איש אחד לא היד, זקוק אפילו
לחובש.
אנשי הטלוויזיה והרדיו דיווחו
בקול נרגש על הדראמה הנוראה
המתחוללת לנגד עיניהם. העיתונאים
כתבו על כך מיליוני מילים,
שנראו כאילו נכתבו ביד רועדת.
בכל אלה לא היתד, אף מילה אחת
של אמת לאשורה.
מלך השמאלץ. יתסן כי אנשי-
התיקשורת פעלו בתום-לב. היו ש סברו
כי המטרה היא טובה: לשכנע
את העולם שאכן שולם מחיר כבד
עבור השלום. היו שכתבו מפני ש-
עורכיהם דרשו זאת, והדבר עזר
למכור עיתונים. היו שדיווחו סתם
כך, כדי שיהיה מעניין. האחד הדביק
את השני.
כולם יחד נתנו דוגמה מבהילה
של תעמולה טוטאליטרית בחברה
דמוקרטית — דוגמה המוכיחה כי
אין צורך במיניסטריון־תעמולה,

ועדו!
מפוא
זה ל
כל־כ

הכרזתו של שר־הביטחון, אריא״
שרון, כי צה״ל יגביל את הסיקו
העיתונאי בחבל־ימית גרמה לכינו
דחוף של ועדת־ד,עורכים של ד,ע
תונים היומיים. מוסד זה, המשמ
בדרך־כלל כחותמת־גומי של
שילטון — כל שילטון — היה הפע
נסער ונרגש.
בדיון נוצרו קואליציות מוזרו
חלק מן היונים חברו לכמה מהניצי
תומכי הממשלה הנוכחית, והתנגל
לפעולה תקיפה. הנימוק של היו
נים: יש לגלות התחשבות במניע
של שריו׳,ביטחון. מול אלה ניצב
חלק אחד מהיונים, המתנגדים בב
תנאי להגבלת חופש־ד,ביטוי, וכמ
מהניצים הקיצוניים, שברוב ד,מיק
רים אינם יוצאים מעורם כדי להג
על חופש־העיתונות.
האחרונים ניצחו, לא במעט בגל
עמדתו הבלתי־מתפשרת של עור
מעריב, שמואל שניצר.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שש
ניצר נוקט בעמדה כזו. במהלך ה
שנתיים האחרונות הועלו בוועדת
העורכים ובמוסדות אחרים של העי
תונאים הצעות למחות נגד פגיע
בחופש־ד,עיתונות. הצעות אלה כלל
תביעה להשאיר את עמוד ד,ראשו
בעיתון לבן, ואף לשבות. שניצ
תמך תמיד בעמדות התקיפות, א
עד עתה לא נעשה דבר. ההצעו
תמיד נדחו או מוסמסו בגלל טיפו
איטי מצד ועדת־ד,עורכים.
יריביו של שניצר טוענים שהו
תקיף במיוחד בזמן האחרון בעמ
דותיו נגד הממשלה, בגלל ״חתו
שחור״ שעבר בינו ובין ראש־המט
שלה, מנחם בגין.
מה חמור יותר. בציבור
העיתונאים עצמו היתה החלוק
מסובכת לא פחות מכפי שהיתה ב
וועדת־העורכים. תומכי הממשל
שבין העיתונאים זכו בהתקפו
חריפות מצד חבריהם .״בין אל
וחמש מאות העיתונאים בישראל יל
מיליון מלחכי־פינכת השילטון,
אמרו עליהם. יש התובעים לחקו:
מדוע, בשעה שכתב־הטלוויזיה יגא
גורן הושלך על-ידי עוצרי־הנסיג
מימית, טרחו הללו להבריח אל תו
העיר את רון בן־ישי, שהכין עליה
לבסוף כתבה אוהדת ביותר, ש
שירתה את מטרותיהם (ראה לעיל)
עיתונאים אחרים זועמים על כ
שוועדת־ד,עורכים טרחה לחשוף א
שיניה בפעם הראשונה בפרשת
ימית, ולא בפרשה הקודמת, והה
מורה אף יותר, של סגירת כפרי
הדרוזים הנצורים בגולן לפני העי
תונאים.

סיומה של ימית, כמו בסיומה של
יעכל הצגה ראויה לשמה, עלו השחקנים
על הבימה, התחבקו והתנשקו לעיני הצופים.
כולם הסירו את המסיבות והודו
איש לרעהו.
בסוף השבוע שעבר, בעוד הדחפורים
הופכים את בתי ימית לעפר ואפר, התנשקו
מול מצלמות הטלוויזיה אלוף־הפיקוד, חיים
ארז, והרב ישראל אריאל, ממנהיגי המתנגדים
שמילאו את העיר בחודשים האח רונים.
הם שיבחו האחד את השני, חלקו
זה לזה מחמאות. היה זה סיום מוזר, אם
כי לא בלתי־צפוי, למה שהציגה ישראל
בעולם כמחיר הכבד שעליה לשלם עבור
השלום.

מישנה עודד. בכל כמה דקות הם הורו
ל״רב״ כהנא לגשת לפתח האיוורור שבקיר
ולדבר אל המתבצרים בבונקר. הרב
גורן, הרב הצבאי הראשי גד נבון, הרב
לווינגר ועוד כמותם ביקשו אף הם לעזור
*! 1וו יי ״ —י

יושבי
הבונקר שמעו בטרנזיסטור, שהחזיקו
בתוך המיקלט, על התחלת הפינוי. ההסכם
שנעשה איתם היה שהם יוותרו על כוונתם
להתאבד, אם העיר ימית לא תפונה.
אנשי-הצבא התכנסו בשטח בדחיפות.
כשהמעגל שוב נפתח, יצא מתוכו כהנא
בדרכו אל החור בקיר. הוא קרא למפקד
הבונקר :״יהודה, זה שקר. האנשים ש הודיעו
על פינוי ימית בחדשות לא דיברו
אמת!״ בכך הושגו עוד כמה דקות של
שקט.
יוסי דיין, שהתהלך כל אותה עת בשטח
חסר־מעש, רץ גם הוא לכוון החור. כמו
איילה קלת רגלים ניתר על השולחן ל מרגלות
החור* המפורסם, וצעק פנימה:
״יהודה, משקרים אותך!״ אחרים התרגשו
מהמחזה, אך אלוף־מישנה עודד נראה
מחייך.
כעבור חצי שעה ניתנה הוראה לפנות
את כל האנשים מהדירות במוטל. כהרף-
עין פשטו חיילים, שוטרים ומנופאים על
הדירות, ובתוך כרבע שעה הוצאו שוכניהן
בכוח.
טרקטורים פלשו בו־זמנית לשטח, והחלו

״הורד
א ת המדים 1״

] לאת

מרשל זוהר, גילה רזיו וציון צפריר

במסע השיכנוע כדי להביא לכניעת המתבצרים.
מסע
ה״שיכנוע״ הצליח. בשעה 15.00
הבט חו ת הודיעו הבלופרים שאיימו בהתאבדות, לאלוף
ארז שהם נסוגים מאיומם.
אחרי שמשימת התיווך, שבה השתתפו
בצל עשן כה רבים, הצליחה, ניגש איש נמוך.קומה
ף*!יום הרגיעי, בשעות הבוקר, נעצרה־ ועטור בזקן לבן — שלמה גורן, הרב
הראשי האשכנזי — אל ילדה כבת ,9
—יי בחריקת־בלמים מכונית פורד אסקווט שעמדה ליד המיקלט ומיררה בבכי .״אל
לבנה. ישבו בתוכה שלושה בחורים. אחד תבכי, ילדה,״ ליטף את ראשה האיש
מהם הושיט יד החוצה וקרא :״שלום והרגיע .״אנחנו עוד נחזור לימית...״
אנשי העולם הזה. אני שמח לראות אתכם
שיעשה תמרות העשן והדי־הפיצוץ שעלו מרובע
כאן. בואו למוטל, כי זה המקום
האיכסים באותו הרגע כמו ביקשו לשים
את הכותרות בכל העיתונים.״
ללעג את הבטחתו.
״הרב״ של יוסי דיין, מזכיר תנועת ״כד״
באותה שעה הופיע במקום האדריכל
כהנא, הרגיע :״אין מה לדאוג, אף
אחד ישראל גודוביץ׳ .הוא התייצב לפני ״הרב״
מבין יושבי הבונקר לא יתאבד. זוהי רק
ליהודים כהנא והסביר לו :״אני שליח דואר-
הצגה. אנחנו חייבים
ששולחים אתכסף זהכדי להקים ישראל.״ כהנא התקשה להבין .״מה?״
בארצות־הברית,
הוא שאל ,״לשטח ההרוס הזה מגיע עדיין
פה ישיבות.״

דואר ז״
גודוביץ, מתכנן האנדרטה, הגיש לכהנא
מחוץ לבונקר, בשטח המוטל, התקבצו
עשרות חיילים ושוטרים. על החבורה ניצח המופתע שני מיברקים .״הרב״ היה המום.
אלוף. חיים ארז, יחד עם סגנו, אלוף־ הוא פתח וקרא בקול רם :״הרב מבוסטון

מברך אותי ומבקש שאמנע שפיכות־דמים.״
בשעה 16.00 הודיעו בחדשות, שצה״ל
התחיל בפינוי העיר ימית. מתוך הבונקר
נשמעו צעקות. כהנא מיהר בבהלה אל
החור בקיר, הקשיב והרים ידיו באכזבה.

הורסים את הבתים. שלושה אוטובוסים,
שלתוכם נדחפו תושבי המוטל, עזבו את
העיר כשקולות־בכי בוקעים מתוכם.
ביום הרביעי, עם רדת החשכה, נותרו
בשטח רק המתבצרים בתוך הבונקר, יחד
עם מאיר כהנא ויוסי דיין, שיצאו ונכנסו
אל הבונקר, הסגור־כביכול, בחופשיות.
שרה גל, שהתגוררה בדירות המוטל
סמוך למיקלט, סיפרה :״יש שם בפנים
מטורף אחד. הוא מסוכן. כשהוא בחוץ,
הוא קופץ ליד המיקלט עם בקבוק שבור
בידו, עושה תנועות של אדם לא נורמלי.״

ף* דרומה של ימית עמדה עד השבוע
י— שעבר ״שכונת האיכסים״ .רובה של
השכונה — בתים גמורים בחלקם, שלא
יושבו מעולם. אחרי הסכמי קמפ-דייויד
סומנו דלתות הבתים בצלב גדול, לאות
כי איש לא גר בהם וגם לא יגור. מכאן
שמה.
בחודשים האחרונים פלשו אליה מתנגדי
השלום, הפכו את בתיה לבית־מלון־חינם
ענקי. על גגות שכונת האיכסים התרחשו
בימים הרביעי והחמישי הקרבות האחרונים
בין החיילים והשוטרים מזה, ובין
מתנגדי הנסיגה מזה.
גל של קרשים, אבנים, צמיגים, בקבוקים
וחפצים אחרים ניתך מן הגגות על ראשיהם
של החיילים.
לובשי המדים טיפסו על סולמות שהוצבו
ליד קירות הבתים, ניסו להגיע לגגות,
נהדפו לאחור וחוזר חלילה. מלמטה, ב

זרנוקי כבאים, ניתזו סילוני־מים וקצף.
אלה כיסו את המתבצרים ואת החיילים
המטפסים כאחד.
״בוגדים, בוגדים, הורידו את הדרגות
שלכם!״ קראו הרמקולים מהגגות .״בגין
בוגד! שרון בוגד!״
גם סגן־הרמטכ״ל, אלוף משה לוי, שהתקרב
למקום, לא ניקה ממטח עלבונות
דומה. הוא בא למקום לחזק ידיו של
אלוף הפיקוד, שניצח על מיבצע בנוסח
ימי־הביניים: כיבוש מיבצר פיאודלי.
הרמקולים המשיכו לזעוק בהיסטריה:
״אם אתה רוצה להיות טוב לערבים, למה
שלא תלך להיות איתם בארצותיהם? עזוב
את מדינת ישראל!״
לפנות ערב יום הרביעי הביא הרמקול
בשורה משמחת :״דובר צה״ל הודיע, ש־חיל־האוויר
הפציץ בלבנון. יש עשרות
הרוגים.״ אנשי הגגות פצחו בתרועה.
החדשה הפיחה בהם רוודקרב, ומטר חדש
של חפצים, רענן ונמרץ מקודמיו, הומטר
על ראשי החיילים.
18.30 לפנות ערב, ברחוב האיכסים. יום
רביעי. שורה אחת של הבתים כבר פונתה
ממתנגדי הנסיגה. עשן של צמיגים בוערים
עולה מעל הרחוב ומעל הגגות, שעליהם
מתגוששים החיילים והמתנגדים.
קצין חיל־הים בדרגת רב־סרן, העומד
בפתח בית שפונה, פנה אל עיתונאי בגערה
:״אל תדרוך על הפרחים !״ העיתונאי
שביקש לקצר את הדרך בין רחוב לרחוב,
צעד כמה מטרים על ערוגה בין הבתים.
״אל תדרוך על הפרחים!״ גער בו הקצין
שנית. למה? ״כך הם מבקשים,״ ענה ״אלה
מהגג. לא כדאי לעצבן אותם...״

שמיכה אדו מ ה
^ יום השישי, בשעה 7.00 בבוקר, עצר
יוסי דיין את מכונית העולם הזה וביקש
הסעה אל בית־הכנסת. הוא הוסיף
וביקש ליווי עד פתח בית־הכנסת ממש,
כדי שהחבר׳ה יראו אותו בחברת אשה.
בקשתו נענתה. בדרך הסביר :״עכשיו כל
התשובות שלי הן חצי־חצי, כי אני אחרי
בקבוק שלם.״
בדרך לבית־הכנסת הוא סיפר שיהודה,
המפקד, שרוי כבר שלושה ימים בהלם.
״הוא לא מסוגל לדבר, ולכן הרב כהנא
מפקד בעצם על היושבים בתוך הבונקר.״
בשעה 9.00 עברה ההצגה בימית לאיזור
הבונקר.
עשרות עיתונאים תפסו מקומות מול פתח
מבנה הבטון. עשרות שוטרים עמדו ב־

פיצוץ האנדרטה

שלוש שעות נמשך פיצוץ
המיבנים בימית. האנדרטה
לזכר חיילי אוגדת הפלדה, שנפלו במילחמת ששת הימים, נבחרה
שלשות, בקטע שבין העיתונאים והמנקר,
וחיילים שוטטו אנה ואנה.
ארבע פעמים ניסו, בעזרת דחפורים בעלי
שרשרות, לפרוץ את שתי דלתות הבונקר,
אך ללא הצלחה. חיילים רבים התיישבו
על הריסות בנייני המוטל וחזו בהצגה.
יוסי דיין, בטוב ליבו ביין, טיפס על גג-
הבונקר, החזיק בידו שמיכה אדומה וניענע
אותה כמו לוחם שוורים.
החום החל נותן אותותיו באנשים, וכל
מימיה צבאית עברה מפה אל פה. השוטרים,

הרב כהנא ויוסי דיין
יצאו ונכנסו לבונקר כ־אוות־נפשם.
לעומתם, חיילי צה״ל דחו את פינוי הבונקר בטענה

כיסער 101011

להיות היעד האחרון לפיצוץ -.היא הוקמה ביוזמה פרטית של
180 מישפזזות שכולות, ב־ ,1974 והם אלה שהורו לצה״ל להרוס
אותה מחשש שהמצרים פגעו בה, לאחר שיוחזר האיזור לשליטתם.

מסתבר, צויידו בשתיה מרווה יותר. שוגרו
אליהם שקיות מיץ, וחלק מהן הם שלחו
אל העיתונאים הצמאים.
לקראת שעת השין פלשו לשטח לובשי
המדים הירוקים. עשרות חיילי מישמר-
הגבול שהופיעו בשטח, הודיעו מייד לעיתונאים
:״נעשה פה סדר. לא ניתן לכם
לצלם.״ -
בצידו האחורי של הבונקר הופיעה מכונה
בצבע כתום, שנראתה כאילו לא מתאימה
לציבעי לבן־אפור, ששלטו בשטח. פטיש

׳שהוא חסום. אחרי שנפרץ חור בקיר המיקלט, המשיכו יושביו
להתנגד לפינוי. השליכו ביצים על ראשי החיילים לכן נעזרו
החיילים בהתזת מים מצינורות כיבוי, ורק לאחר מכן פרצו פנימה.

האוויר, המופעל בלחץ שמן, נגע בקיר,
כמו אצבע ענקית של אדם המקיש בדלת.
אך נקישות המכונה הן הרסניות, פורצות
חור גם בקיר משוריין, כמו זה של ה־מיקלט.
ההצגה
עברה אל גג. המיקלט. כל העיתונאים
מיהרו להתמקם שם, ואחריהם
רצו גם החיילים, השוטרים וכמובן חיילי
מישמר־הגבול.
בעודרוח דחף אלוף־המישנה, האחראי
על הפשיטה, את ראשו אל הבונקר הפרוץ.
הוא הוציא מיכל מים, כיסא ומקלות שהיו
מונחים בפתח שנפער. הורה לכבאים להביא
את צינורות המים, פקד על חיילים
אחרים לחתוך את הברזלים הבולטים מתוך
הבטון השבור, והכין את חייליו לפריצה.
החיילים הציצו לתוך המיקלט — ונפגעו.
שניים נאלצו לנקות את פניהם
מהביצים שהוטחו בהם, אחר נדקר בזרועו
ממכשיר חד.
הדבר לא הרתיע את החיילים. הפריצה
לא עוכבה.
בזה אחר זה הוצאו מהבונקר חמישה
גברברים, קשורים ברגליהם ובידיהם בסרט
פלסטי לבן.
העיתונאים ניסו לצלם, אך נדחפו הצידה
בגסות על־ידי אנשי מישמר־הגבול. כל
צלם שכיוון את עדשת מצלמתו נדחף,
הועף ונחבט. האנשים שהוצאו מהבונקר
לא הספיקו להשמיע הצהרות. השוטרים
רצו, כשהם נושאים אותם בידיהם, אל
מכונית טרנזיט מישטרתית, וכדי למנוע
את התקהלות אנשי־התיקשורת סביב המכונית
הם הורו לנהגים לצאת מיד לדרך.
על כל מכונית הועמסו שלוש חבילות —
חובשי כיפות כבולים — וזו יצאה מייד
לדרך.
העיתונאים ניסו למחות על כך שאנשי
מישמר־הגבול מונעים מהם את האפשרות
לסיקור, אך קולם נבלע בהמולה. שלמה
פרנקו, איש־הקול של צלם טלוויזיה, קבל
לפני נציג דובר צה״ל על מניעת אפשרות
הסיקור, אך לא זכה בתשובה. הוא פרץ
בקול אדיר אל החיילים :״תביאו לכאן
את המפקד שנתן לכם הוראה אידיוטית !
אנחנו נמצאים פה באישור צה״ל, כדי
לדווח לעולם על הפינוי!״ עשרות חיילי
מישמר־הגבול התקבצו סביבו. הם התכוונו
להכות אותו, כפי שהם יודעים לעשות,
אבל צעקותיו, בקול בוטח ותקיף, גרמו
להם לסגת לאחור. הוויכוח הקולני בין
אנשי־התיקשורת והחיילים הביא להפוגה
בפינוי. חיילי צה״ל ניסו לשכנע את העיתונאים
שאין יותר אנשים בונקר, אבל

(המשך מעמוד )7
העיתונאים לא האמינו. הם נשארו בשטח.
בשעה 13.00 הוצאו שלוש נשים מהבונקר.
גם הן נקשרו בידיהן וברגליהן, והושלכו
לניידת. צלמים שניסו לצלמן, הוכו.
אף ילד לא הוצא מהבונקר, שאפפו אותו
סיפורי־אגדות על ילדים המוחזקים בו נגד
רצונם. הילד ( )10 היחיד שהיה בשטח,
היה בנו של איש-הצבא הבכיר שפיקד
על הפינוי. הוא ישב בג׳ים, מול פתח
הבונקר, וחזה בהצגה מקרוב, באין מפריע.
יוסי דיין לא הסכים לוותר על הפינוי.

עד היום נהניתי יותר, אני לא רוצה
לחיות. ראש־הממשלה ושריו הוליכו אותי
שולל, אין לי בשביל מה לחיות למחרת
הפינוי.״ לכל מי שהיה מוכן לשמוע, הוא
הסביר :״כשיבואו אלי החיילים, אני אשב
בחדר־השינה, יחד עם אשתי ושלושת
ילדי. לא אפתח להם את הדלת.״ בחדר־השינה
החזיק אבינועם מיכל גאז ושקית
עם מסמרים .״אם ינסו לפרוץ בכוח, אצעק
עליהם שאני אתאבד.״
עם רדת החשיכה הגישה אשתו של
מרגלית תה וקפה לאורחים, שישבו בסלון

לפרוץ את הדלת המבוצרת, היו נתקלים
בבעיה. הסביר פרידמן :״החבל היה מהודק
היטב, כך ששום חייל לא היה יכול
אפילו לחתוך אותו. חייל שהיה מקבל
פקודה לפנות אותי, היה מושך בחבל,
ואז הוא היה גורם למותי.״
תיכנון מחוכם זה הוא לדעתו מירשם
להתאבדות דה־לוכס: גם עולה בקנה אחד
עם ההלכה היהודית — האוסרת התאב דות
— גם מטיל האשמה למותו על אחר.
״בסוף, לא היה בכך צורך,״ חייך פרידמן
בסיפוק. האלוף הסכים לכל תנאיי,

אני נשאר כאן עד היום האחרון.״
סיפרה מיכל פרידמן :״אחרי פינוי
תלמי־יוסף משאר המתיישבים, שלח אלינו
האלוף ארז ארגז מיצרכים מלא כל־טוב.
במשך היום עוברים חיילים ושואלים לשלומנו,
ודואגים לכל דבר שחסר לנו, הם
מביאים מים במיכלים וגם מדווחים לנו
מה קורה בחבל.״
מיכל החליטה לעזוב ביום השלישי עם
שני התינוקות את הבית, בגלל ההורים,
שדאגו כל־כך. מנחם נשאר. הוא התגייס
לעזרת מתנגדי הנסיגה, שפלשו שוב לאי־זור,
להתמקם בשדה סמוך לישוב.

מ הנ דסת
ממוצ א בדואי

נהנא מופקד ער צודל

קצין צה״ל,
שהיה אזזר־אי
על פינוי המתבצרים בבונקר שאיימו בהתאבדות, סמך על
הוא קפץ ברגע האחרון לתוך הבונקר,
דרך הדלת הקידמית, ביקש שיקשרו אותו
כמו את חבריו. בקשתו נענתה.
עוד קודם לכן, במהלך התיווך בין צה״ל
והמתבצרים בבונקר, גילה מאיר כהנא את
צלם טייס בישראל, דייוויד רובינגר. הוא
דרש מהמפקד להוציא את רובינגר ולא,
הוא לא ימשיך בתיווך. כדי למנוע עימות
ביצע הקצין את הוראת ״הרב״ כהנא,
והורה לרובינגר לעזוב את המקום. הוא
אמר :״המצב עדין, מדובר בהצלת חיי־אדם,
לכן אל תעשה בעיות ותסתלק.״
רובינגר לא נבהל. הוא לא עזב את
המקום מול הבונקר, שבו התבצרו אנשי־כהנא,
והמשיך לצלם. למרות נוכחותו
איש לא התאבד.
הסיכסוך בין כהנא ורובינגר החל לפני
חודשיים, כשצלם־העיתונות זיהה את ה־סקנדליסט
במדי צה״ל ברמאללה. רובע-
גר התקשר עם דובר צה״ל וביקש את
תגובתו. הדובר השיב שהמדובר בטעות,
והוא ידאג להוצאתו של כהנא מהעיר.
אחרי שבוע גילה רובינגר שכהנא עדיין
עושה את שרות המילואים בעיר, והתקשר
שנית לדובר. הוא הסביר לו שהטעות
שלו עדיין מטיילת ברחובות רמאללה, ורק
אז סולק כהנא מהעיר.
בתגובה פירסם כהנא בג׳ואיש פוסט
בניו־יורק מאמר נגד רובינגר, שבו כינה
את צלם טייס כעוכר ישראל.

רימונים טובים
לפיצויים
^ ו ם רביעי .13.00 ,בחדשות הודיעו
שבעוד שעה יחל הפינוי. אבינועם
מרגלית תושב ותיק בימית, ישב בסלון
ביתו. הוא קם והלך למיטבח. הוא דחף
ידו לתוך צידנית ירקרקה ומישש את
שני הרימונים .״אני אתאבד!״ הוא אמר
בהחלטיות .״די, מספיק לי לחיות 38 שנים.

״הרב״ כתנא שיצליח לשכנע את היושבים במרתף להתפנות
מרצון התנאי שהציב כתנא: שצלם טיים דייוויד רובינגר יסולק.
בתמונה הוא מצביע בזעם לעבר וובינגר. מימינו: תת־אלוף עודד.

לאור נרות .״הצלחתי, הצלחתי !״ הוא קרא
בשימחה .״הביאו אלי משמים את שמואל
אלבק, ראש יחידת־הפינוי. הוא דפק בדלת,
אמרתי שאני לא פותח. הוא ניסה לשכנע
אותי, ואז עמדתי מולו כששני הרימונים
תלויים לי על הצוואר.״
אלבק, לדבריו של אבינועם, פרץ בבכי.
״אלבק והשניים שבאו איתו היו חיוורים
כמו סיד,״ סיפר אבינועם בחיוך ניצחון.
״שלפתי את הטפסים, ואמרתי לאלבק:
תחתום פה, ואז אוריד את הרימונים.״
כך היה. כשהטרקטורים כבר הרסו את
כל שורות הבניינים עד לשורה שבה הוא
גר, הצליח מרגלית לקבל את הפיצוי
שלטענתו הגיע לו. בהתרגשות הוא נופף
בטפסים .״הנה, קיבלתי סוף־סוף חותמת
ממשלתית על גובה הפיצוי שדרשתי.״
ביום שני, בשעה 7.10 בבוקר, הופיעה
שיירה בת עשרות משאיות צבאיות,
אוטובוסים אזרחיים ושני מנופי
ענק בכניסה לתלמי־יוסף. מכונית העולם
הזה התקדמה כמעט עד לראש הטור.
שם התבקשה לעצור. שוטר ניגש למכונית
והודיע שאסור להיכנס לתוך הישוב.
כי בעוד חצי שעה יחל פינוי תלמי־יוסף.
כעבור שעתיים הסתיים הפינוי. רק
מישפחה אחת נותרה בעיר.
דובר־צה״ל דיווח :״אלוף־הפיקוד הגיע
להסכם עם מישפחת פרידמן, לפיו תפונה
מהמקום ביום בו ייסוג צה״ל, כי מנחם
פרידמן איים להתאבד.״
למחרת התלוננה אשתו, מיכל פרידמן,
שנותרה בביתה :״בעלי לא התכוון להתאבד.
ההורים בירושלים, ששמעו על כך,
נחרדו ומיהרו להגיע לתלמי־יוסף. הרגענו
אותם, ואמרנו שהדיווחים הם שקר.״
על משקופי הדלתות והחלונות נותרו
עדיין המסמרים הכפופים ומוטות העץ,
שנועדו לחסום את כניסתם של החיילים.
אשתו סיפרה, כי ביום הקודם הוא ישב
בסלון ביתו כשחבל כרוך על צווארו.
אילו החיילים והשוטרים היו מצליחים

^ ני חיילי־מודיעין, שסבבו באיזור
תלמי־יוסף ביום השלישי במכונית
רנו ,5חיפשו אחרי הפולשים החדשים.
הם כנראה לא התאמצו ביותר במלאכתם,
ולא הצליחו לאתר את הקבוצה שעיתונאים
הגיעו אליה בקלות.
12 הפולשים, אנשי התנחלות קדומים
שבגדה המערבית, התמקמו בצילו של עץ
עבות, בנוף של דיונות חול. לידם סבבו
בדווים, ששרתו אותם ודאגו לכל מחסורם
.״הם מביאים לנו הבל,״ אמרה שוש
שילה הג׳ינג׳ית ,״מים, מזון — הכל, חוץ
ממזון שמיים.״
על הבדווים הוטל להסוות את נוכחותם
בשטח של המתנחלים־של־הרגע־האחרון,
ולבנות להם קורת גג ארעית.
״זוהי המהנדסת,״ הציגו המתנחלים את
הבדווית, שעסקה אותה עת בחפירת בורות
ליתדות .״תעבדי מהר, כי לנו אין זמן,״
פנו בעברית בטון מצווה לנערה שאינה
מבינה כלל את שפתם.
ראש המדברים, רפי. הסביר :״הבדווית
המהנדסת מלמדת אותנו איו להקים בית.
היא מלמדת אותנו איך להתארגן במידבר.״
אחרי
שעה עמדו כבר יסודות הסככה,
והיה חסר רק הגג.
הבדווית קמה והלכה. רפי נבהל, וניסה
לעצור בעדה. היא הסבירה לו בתנועות
ידיים שהיא עוד תחזור. הוא רץ אל חבריו
וסיפר להם ששמע אותה אומרת כי היא
הולכת להביא חשיש. אחרי התייעצות
בלשנית ארוכה, החליטו שהיא אמרה,
כנראה, כי היא הולכת להביא ענפי שיח
יבשים, שבהם תבנה גג לסככה .״באמת
זה לא בסדר,״ קבלה אחת המתנחלות,
״למה היא לא לומדת עברית?״
עוד שני מתחזים למתאבדים: ביום
השלישי בערב נודע לחברי ועד תושבי

1 | 11)1 7ז 111 עסקני־הסטודנטים שעל האנדרטה השמיעו את ההימנון, וחיילים
י י 11 1.11 התייצבו בדום, למרות שהיתה זו הפגנה פוליטית של צחי הנגבי
וחבריו נגד צה״ל. לא היה זה טקס רישמי של צת״ל או של המישפחות השכולות.

ימית, כי יעקב אביטן, מפעיל חוף־הרחצה
בעיר, מאיים להתאבד. אביטן נטל תת־מקלע
עוזי, פנה לשפת־הים והסתגר ב*
מיסעדה הנטושה. לא, הוא לא דרש מהממ שלה
שתבטל את חוזה־השלום. בקשתו
היתה צנועה יותר — תמורת החוף שעליו
לנטוש בימית, מגיע לו, כך אמר, זיכיון
להפעלת חוף־רחצה באילת.
נציגי הוועד מיהרו אליו לחוף ושיב־נעוהו
לבל יממש את איומיו. אביטן נענה.
תחת ליטול נפשו בכפו, הוא כילה את
זעמו בכיסאות־הנוח ובמיתקנים שעל החוף,
שיבר אותם, העלה אותם באש,
והכל בא על מקומו בשלום.
לזאב זפרן, מורה בן 45 מפתח־תיקווה,
היו לעומת זאת דרישות מדיניות .״אסור
לעזוב את ימית,״ הכריז כשקשר את עצמו
למיכל־גאז בדירה ברחוב האיכסים.
ביום החמישי הוא היה האחרון שנותר
בשכונה, הוא ומיכל־הגאז בחיקו. אלוף
הפיקוד מיהר אל האיש, ואחרי דין־ודב-
רים הסכים להתפשר — אמנם ימית תפונה,
אך הוא יישאר בה עד הרגע האחרון.
ביום החמישי אחרי הצהריים, ירד
צחי הנגבי, נציג 15 המתבצרים על
ראש האנדרטה לזכר 180 חללי אוגדת
הפלדה, והלך לבקר את אלוף פיקוד-
הדרום, חיים ארז, במיפקדתו.
בשעת חצות נודע מפי אמו של הנגבי,
גאולה כהן, שלמחרת בשעה 6.30 בבוקר
יירדו כולם ללא התנגדות.
למחרת, בשעה 7.00 בבוקר, טרם ירדו
המתבצרים.
בשעה 8.00 החל טרקטור שובר עמודים
סביב האנדרטה, כדי לפלס דרך למנוף *11 ^ 1171 111^ 1^ 1 ^ 111 חיים ארז השליכו מתבצרים ׳שנעשתה נגדו. חיילי צה״ל בפיקודו המשיכו בניסיונותיהם לטפס
ענק, שהיה אמור להוריד את המתבצרים.
111* 1 111י י׳ * י * י 11 על גג בית ברחוב האיקסים יאל גג הבית, אך ללא הצלחה. רק למחרת הם השתלטו על
על ג׳ים צבאי שסבב במקום ישב אזרח, בימית צמיג בוער. אלוף פיקוד־הדרום לא הגיב על הפעולה
המיבנה והורידו ממנו את המתבצרים הרבים, חובשי־הכיפות.
לבוש בדובון צבאי וקרא ברמקול :״בעוד
חצי שעה יתחילו לפוצץ את העיר. כל
בפיצוץ השני קרסו מיבני מגורים בעלי
האנשים מתבקשים להגיע לבית־הכנסת, בה. בעוד דקות ספורות, הוא ידע, היא
בליווי חי־לים, כמו היו גיבורים.
בסוף המסלול חיכו להם גאולה כהן שלוש קומות. אחר־כך, בזה אחר זה,
משם יקחו אותם בהסעה מאורגנת אל תיהרס .״המישפחות השכולות ביקשו מ־ויובל
נאמן. כהן קראה בקול :״אנחנו המיקלטים הפזורים בכל העיר.
צה״ל להרוס אותה,״ אמר .״האנדרטה
מחוץ לעיר.״
החייל שנהג בג׳ים לבש מדי צה״ל. החדשה נבנית בכרם־שלום היא העתק
עוד נחזור לכאן.״
בשעה 17.45 נשמע קול ברשת הקשר
מוטי וגנר, שישב לידו עם המיקרופון, מושלם, אבל בשבילי היא כמו בן זר.״
הצבאית :״הרב לווינגר מבקש להיכנס ת קבור קול בעוד גודוביץ׳ מדבר, נשבע
לבש רק דובון צבאי.
עם אנשיו, לפני כניסת השבת.״
הסביר מוטי :״אני קצין בצה״ל. לפני מנגינה. ההימנון הלאומי — התיקווה
קול אחר שבקע ממכשיר־הקשר, צעק :
חצי שנה ביקשתי חופשה מהיחידה שלי — ,שבקע מהרמקול שבראש המיגדל, הקפיץ
ח מור
״תוציאו אותו מייד מהעיר !״ קצין אחר
והצטרפתי לתנועה לעצירת הנסיגה. באתי לדום את כל הנוכחים. מאות החיילים
^ יום השישי, בשעה ,13.30 סיימו ענה :״לא צריך, שייכנסו. נשאר רק
להגן על ימית עם אשתי ותינוק. היום שסביב האנדרה, העיתונאים וסתם סקרנים
י ״ החיילים לכבוש את הבונקר ואת לפוצץ את האנדרטה, ואם הם נוסעים
אני מארגן את הקבוצה שנשארה ב־״-ר. עמדו דום ללא ניע.
האנדרטה. דרך הרמקולים, שהותקנו על רק לבית־הכנסת, הם יישארו מחוץ לתחום
אבל חוץ מזה, אני גם עוזר בהתנדבות סיר ישראלי
שבועון

עיתונאית של
הסכנה.״
הג׳יפ הצבאי של מוטי וגנר, הורו לכל
לצה״ל, בהידברות עם האזרחים.״
בה לעמוד דום. היא צעדה, בכוונה, סביב
האנשים שנותרו בעיר לצאת ממנה מייד,
הכל התנהל בעצלתיים. שעת פיצוץ שלושה אלופי־מישנה. אחד מהם לא הצהאוטובוס
שבו לווינגר ואנשיו נכנם
כי בעוד חצי שעה יחלו בפיצוץ.
העיר חלפה ללא התרחשות כלשהי. הטרק ליח לשלוט בעצביו והורה לה בצעקות
לעיר ופנה לכיוון בית־הכנסת. זה המיב־טור
המשיך לפלס דרך אל האנדרטה, לעמוד בדום, כמו האחרים .״אני עומדת
חיילים שלא היו בתפקיד נסעו לחוף־ נה היחיד שנועד להישאר על תילו.
הים. בחורי-ישיבה, ובראשם משה לווינגר,
והיושבים במרומיה הסתדרו בפוזה, הת דום רק כשההימנון מושמע בטקס רישמי,״
שעה .18.07 טבעת־אש מקיפה את שני
נסעו אף הם לחוף. כל העיתונאים נסעו
קינו את הדגל והקשיבו להוראות שקיבלו השיבה .״אני הוציא אותך מהאיזור!״ הוא
עמודי האנדרטה. מייד אחריה נשמע רעש
אחריהם.
מהעיתונאים. לצלמים היה חשוב שה איים בתקיפות .״נשבור לך את המצלהפיצוץ.
העמודים קרסו. ענן־עשן היתמר
בשעה 14.00 הגיעו למיגדל המים של
מחזיק בדגל ישחרר את הבד בכל פעם מות !״ צעקו שני חיילים, חסרי־דרגות.
באוויר.
ימית אנשי חיל־ההנדסה ומפקדים בכירים.
שהרוח תסבך אותו במוט.
אחרי שנסתיימה המנגינה, ניגש אלוף-
כעבור דקה התניעו כולם את ריכבם
האלוף ארז נחת בהליקופטר על החולות
סוף־סוף החלה הדרמה. מאות חיילים המישנה אל העיתונאית וצעק :״זהו טקס
והתכוננו לנסוע. סגן מחיל־הנדסה הביט
בסמוך למיגדל, וכולם חיכו לפיצוץ הסופי.
נשאו מבטיהם אל על כשצחי הנגבי החל שעורך צה״ל כדי לכבד את הנופלים
בשעון ואמר לפקודיו :״בלילה נגיע לתל-
חייל מחיל־ההנדסה אמר לחברו בהת משמיע
נאום שקרא מהכתב. בעזרת מגבר -והמישפחות השכולות.״
אביב. לי יש אשה, כך שלא אצטרך ללכת
פעלות :״ 13 טון טי־אן־טי הכנסנו בעיר!״
קול יכלו כל הנוכחים לשמוע כמה אנשים
לא היתה זו אמת. היה זה בבירור
ראשון פוצץ מיבנה המרכז המיסחרי: לחפש, אתם עוד תספיקו לצאת לחפש
יושבים למעלה, כמה ימים הם עושים
וחבריו, הנגבי צחי של מעשה־סחטנות
חתיכות, במסיבה שטרם הסתיימה.״
זאת ומדוע.
סחטנות שהנוכחים נכנעו לה.
בום אדיר, טון וחצי טי־אן־טי והמבנה
ישראל גודוביץ׳ ,האדריכל שתיכנן את
חלפו כמה דקות. המנוף הוריד את
קרס. ענני עשן עלו אל על, והרוח נשאה
קבורת־החמור שנערכה לעיר ימית הסהאנדרטה,
היה נרגש. בשלושה הימים עסקני הסטודנטים הימניים בקבוצות של אותם לכיוץ דרום, כך שכיסו את כל
תיימה דקות ספורות אחרי כניסת שבת-
האחרונים של ימית הוא שהה לידה והביט שלושה. הם צעדו מחוץ לשטח האנדרטה העיר.
קודש.

מנקד הבונקר

יהודה ריכטמן מוצא מהבונקר, אחרי שידיו ורגליו נקשרו
בסרט פלסטי. הוא מובל אל מכונית מישטרתית, שתסיע
למעשה, הוא היה שרוי בהלנד כבר שלושה ימיס.

מפקד הפינוי

אותה העת צופה בנו

מוציא במו ידיו כיסא מהבונקר שנפרץ, וחודר ראשון
כדי להכניע את המתבצרים, שהתנגדו לפינוי. כל
ה־ 10 באירוע, בעוד שהצלמיס סולקו בגסות מהמקום.

^ מית נמחקה מעל
כמו קרתגו.
המצרים שחזרו אל הגבול הישו־חדש,
כשדגל השלום בידיהם — זהו המראה
שראו עיניהם. עיר שנהרסה בדם קר.
עיי־חרבות. אנדרטה לזכר הוואנדאל הישראלי.
פני

האדמה.

להחריב
עיר — אין זה אקט
של שלום. זהו אקט שד מידחמה.
זהו מעשה המעיד כאלף עדים כי
לא תמונה־של־שלום עומדת לנגד
עיניו שד הכרכאר שניצח על
מלאכה זו, אדא תמונה־של־מילח־מה.
ואכן,
הכתב הצבאי של הטלוויזיה, רון
בן־ישי, המקורב למקורות־המידע של שר־הביטחון,
הסביר זאת להמוני ישראל בלשון
חדה ופשוטה. ימית נהרסה בדי ש־במילחמה
הבאה לא ייתקל צה״ל באיזור
מייושב, שכיבושו יעלה בקורבנות.

המעשה האחרון של ממשלת־

הברב אר

בעניין מילחמת־אוקטובר. מפני !שזה היה
חלק מן ההשפלה, ולא רק מן המפלה —
להקים עיר חדשה על האדמה שלי! זהי
היה אחד הגורמים החשובים.
אבנריז מה יקרה בימית, אחרי שישראל
תחזיר את השטח?
סאדאת ז אני מתכנן את המשך קיומה
של העיר, עם נמל. אני מתכוון לבנות
ישם נמל, ועיר של מאה אלף איש —
לפחות ! מייד אחרי שהעיר תעבור לידינו,
מייד היא תאוכלס !
אכנרי ז זה יהיה רגע פסיכולוגי מכריע
בישראל, כאשר הטלוויזיה תראה את המצרים
נכנסים לבתי ימית. כמה נאומים

באלכסנדריה — שההתנחלויות בסיני יירדו
עימו לקבר. לקבר שלו.
אבנרי: הוא גם הכריז פעם, לפני
היוזמה שלך, שהוא רוצה להיקבר שם,
באחת ההתנחלויות בצפון־סיני.

אני מאמין כי מידים אלה של
אנוור אל־סאדאת חרצו את גורלה
של ימית. אנשים כמו מנחם כגין
ואריאל שרון פשוט לא יכלו לסבול
את הרעיון שהמוני ישראל
יראו, כאהד הימים, את אלפי המצרים
נכנסים לכתי ימית.
בהתקף של זעם אין־אונים, בחימה אי־רציונלית,
החליטו להרוס את העיר. ה־

המלך בין תד-אכיב וקאהיר, היתה
הופכת סמל של שלום, וגם ערוכה
לשלום.

ואילו עיי־החורבות, אנדרטה עגומה זו
לש י נאה׳ היא סמל לאי-האמונה בשלום.
בדיוק כמו קונייטרה ברמת-הגולן, שנהרסה
על־ידי ממשלת ישראל׳ בהתקפה של
זעם מטורף, ערב לפני החזרתה לסוריה
— ושהפכה מאז אתר לעלייה־לרגל לכל
מבקר זר.

ך אל״ נא נשקע בשבוע זה במרה
׳שחורה.

נר זה היה צריו להיות: ימית נעיוי שרוס בחזונו שד ס אד א ת־ישראל
כסיני היה מעשה של הכנה
למילחמה הכאה.

מאחרי הקלעים של הטירוף המפוברק
שהשתולל בימית, קרו בשבוע היסטורי
זה דברים מפוארים.

את התירוץ לכך סיפקו, על פני הזמנה,
בני־חסותו ובעלי־בריתו של אריאל
ישמו ,״התנועה לעצירת הנסיגה״ .אריאל
שרון הביא אותם לימית. אריאל שרון
סיפק להם את כל השרותים עד לרגע
האחרון. אריאל שרון פקד לפנות אותם,
ברגע האחרון ממש, בהצגה מבויימת של
״איפוק״ צה״לי, תוך התחנפות מבחילה
לאוייבי השלום והדמוקראטיה.
אלה ,״החלק הטוב בעם״ ,איימו לחזור
לימית. כדי ש״לא יהיה להם לאן לחזור״,
כדבריו של האלוף ששפך דמעות בחיקו
של מנהיג־המתפרעים, נהרסה — כביכול
— ימית.

אל-גא נגיה למטורפים ולבעלי-
חסותם להסיח את דעתנו מן ׳העיקר.
דברים
גדולים קרו השבוע, ויש להם
משמעות אדירה לגבי עתיד המדינה, עתיד
השלום.
השבוע הוגשם בחצי־האי-סעי העיקרון,
שהטפנו לו במשך 15 שנים: להחזיר את
כל השטחים שכבשנו ב־ ,1967 עד המילימטר
האחרון ,׳ממורת שלום מלא.
והוא הוגשם על־ידי האיש שהתנגד לו
יותר מכל אדם אחר: מנחם בגין.

גם מכול של דיכרי־הכל אינו
יכול להעלים את הלקח הפשוט,
המוכן לבל: שזהו עתה המודל הקובע,
שיישמש דוגמה לשלום גם
כשאר חזיתות הסיכסוך.

יני מאמין לאמתלה זו, וגם לא
\ 8לנימוק האסטראטגי. איני מאמין ש נימוק
רציונלי כלשהו הביא לחגיגה זו
של תאוות־ההרס, שהשתוללה בימית.
אין לכך סיבה רציונלית. הסיבה היא
אי־רציונלית בהחלט.

היא טמונה כתצלום, שפורסם
כשכועון זה לפני שנתיים כדיוק.

היה זה פוטומונטאד עתידני, שבו נראתה
העיר ימית ביום שהמצרים ייכנסו
אליה. בתצלום ׳מורכב זה הראינו שער
חגיגי של קבלת־פנים, ועליו דיוקנו של
אנוור אל־סאדאת( .את השער המקורי
צילמנו באיסמעאיליה, והוא הוקם שם כדי
לקבל את פניו של סאדאת אחרי ביקורו
בירושלים).
התמונה באה ללוות את הדברים שאמר
לי אנוור אל-סאדאת בשיחתנו האחרונה,
כפי ׳שפורסמו באותו גיליון של ׳העולם
הזה 2224
סאדאת ז ...אגיד לך ,׳אורי — ימית
היתה אחד המניעים העיקריים להחלטתי

מיה כפי שנותרה אתרי ההריסה
נאמתי (בכנסת) נגד הקמת י׳מית ! לפני
שבועיים היה לנו ויכוח בכנסת, ואחד
השרים — השר נימים — אמר שיש עכשיו
קונסנזוס של 110 חברי־כ׳נסת, מתוך
,120 שלעולם לא תקום מדינה פלסטינית,
ושלעולם לא נחזור לגבולות הקודמים.
אמרתי לו בקריא׳ת־ביניים: הרשה לי
להזכייר לך שהיה בשעתו קונסנזוס של
110 חברי־כנסת שלעולם לא תוחזר פית־חת־רפיח
למצריים.
סאדאת (צוחק) :נכון! בגין אמר לי
באחת הפגישות שלנו, באסואן — לא,

הסכמה לכך, שנסחטה מחוסני מובארכ,
יורשו של סאדאת, אינה משנה דבר.
והלב בוכה. לא רק על 150 מיליון ה-
דולארים ( 30 מיליארד לירות!) שהמצרים
היו מוכנים לשלם תמורת העיר. כמה
שכונות־מצוקה אפשר היה לשקם בכסף

לא, הלב בוכה בעיקר על ההזדמנות
שאבדה.

כפי שהכין אל-סאדאת, גאון־
השלום — ימית המייושכת, כעיר
מצרית פורחת על הגכול, כדרך־

׳לפני שהוחזר השטח, פורקו ׳בו כל היישובים
הישראליים, העירוניים והכפריים.
באחת מנקודות־המשבר של המשא־והמתן
הישראלי־מצרי אמר מנחם בגין ל־עורכי־העיתונים
המצריים, שבאו לירושלים
:״כל ממשלה שתחליט על פירוק
ההתנחלויות בפיתחת־רפיח תיפול מייד!״
והנה הוחלט מה שהוחלט, וגם בוצע —
והממשלה לא נפלה. פרשת אהרון אבו-
חצירא וטיסות אל על בשבת מסכנות את
קיומה יותר מפינוי ימית ובנותיה.

ואולי חשוב מכל: החשש מפני
התקוממות המונית נגד הנסיגה
התבדה לחלוטין.

מאות אלפי ישראלים לא חישו לחבל־ימית,
כדי למנוע את הנסיגה. גם לא
רבבות. גם לא אלפים.
׳קומץ זעיר של קנאים מטורפים, רבים
מהם טיפוסים תימהוניים מארצות־הברית
(המשך בעמוד )73

ו>ווכ 1ל י

׳־מאיר
חברה למכוניות
ומשאיות בע־־מ
מאיר קז ובניו,
ת ל אביב,
רדד קרליבך , 23 טל 289191 .

אגפא טדמ
המצלמה לצעירים
332

ן אגפא טרמפ -המצלמה לצעירים
לטיולים ולהרפתקאות עם תיק
מקורי.
.1מנוע-המאפשר
העברה אוטומטית של
התמונות( 10 שנות
אחריות למנוע)

ח 070 ועו

.2סנסור-לחיצה קלה
על כפתור הסנסור
וקליק...מתקבלת
תמונה חדה וברורה.
.3מבזק(פלש)-תוכל
לצלם בבית באמצעות
המבזק האלקטרוני
האוטומטי המחובר
למצלמה.
.4תיק מיוחר
לאגפא טרמפ המאפשר
לך לשאת את המצלמה
בנוחיות רבה על המותן
או על הכתף(.ר־ צלום)
3 .5סרטי אגפא 100
( 24 תמונות)-תקבל
עם רכישת המצלמה
וזאת ללא כל תוספת
מחיר.

עס^גפא זה מצליח
ה שר בהון ל 4שו תי

שמוליק ארבטר מוכן לקבל
את פני כל אחד מ־ 50 אלף הנוסעים
שעוברים בתחנה המרכזית של רמלה בכל יום.

אפילו בשעה 6.00 בבוקר דלת משרדו
פ תוחה בפניך. שמוליק ארבטר, מנהל סניף
רמלה של אגד, מתייצב במשרדו עם שחר,
כדי שאתה הנוסע. ,תהנה בכל יום מחדש
משירותיה הטובים והנוחים של אגד. ניהול
ת חנה מרכזית בעיר גדולה אינה משימה
קלה, אך שמוליק ה מנו ס ה רותם א ת מלוא
מרצו לעניין. בסיומו של יום עבודה, לאחר
שווידא שהאוטובוסים תקינים ומגיעים
ליעדם בזמן, ושהמסעדה, המוסך, הקופות,
המודיעין ושאר המחלקות מתפקדים כהלכה
הו א מ תפנה לטפל גם בעניניהם הפרטיים של חברי אגד ומשפחותיהם. שמוליק נושא
באחריות רבה וסדר יומו עמוס, אך הוא
תמיד ימצא זמן בשבילך. יש לך שאלה,
בקשה או ת לונ ה -פתחאת הדלת והכנס.
אפילו ב 6.00-בבוקר.

התחביב של שמואל ארבטר
הוא איסוף בולים
טל־ארויו

הורוסהנס מרים בנימיני

מזל החודש:

שור־ד

1זייג ד מן

נולד כ־ 12 שעות אחרי שדויד גן־
גוריון הגריז על הקמת מדינת ישראל.
התאריך חזהה מצגיע על קשר מיוחד
בינו ובין המדינה. למרות הקשר האס-
טרולוגי (תאריך זהה) גורל המדינה וגורלו
של האיש שונים, בשל ההגדל שמבדילים
האסטרולוגים בין אסטרולוגיה
פוליטית ובין אסטרולוגיה אישית. בנוסף
על כך ישנו, כמובן, השוני בשעת
הלידה•
למדינת ישראל אופק עולה במאזניים
(נולדה ב־ 4אחר״הצהריים של ה 14-במאי)
.ואילו לו אופק עולה בטלה• (נולד
בסביבות השעה 4בבוקר של ה״ 15 במאי
•)1948
קיים קשר גורלי בינו ובין המדינה,
כאשר השמש שלו נמצאת בבית השביעי
של המדינה. הבית השביעי מסמל שותפויות
או נישואין. את הקשר שלו עם
המדינה אפשר לראות כמעין, קשר נישואין
/או לפחות קשר של מחוייבות
עמוקה.
הטלאים חשים שוב יכולת להחליט הח-
לשות מהירות בתוך שניות מעטות. למרות
ההרגשה האופטימית
דרושה זהירות
מיוחדת, ביחוד בכל
מה שקשור להשקעות
כספים או לרכישות
חדשות• תוכניות הק שורות
להחלפת מקום
המגורים קשורות אף
ונ דלזדלז י
הן בסיכון. רצוי לש־סג

קול היטב את הרעיונות
החדשים. במקום
העבודה נהנים לעבוד קשה וכמעט לא
מרגישים בעייפות פיסית.

התעוררות חדשה מורגשת אצל בני המזל,
אך כשאר הדברים גם זה קורה בקצב

איטי מהרצוי. התקופה
נוזל חישבע הנפש שעוברת
עליכם מביאה את
כם למסקנות חשובות
לגבי העתיד. אופטימיות
עיוורת ושיפוט
מוטעה היוו את הגורמים
העיקריים להרגשת
התיסכול והאכזבה.
הנטיה עדיין קיימת,
לכן רצוי להפעיל את
הזהירות הטיבעית הקיימת בכס, ביחוד
כשהדבר קשור בפגישות עם אנשים.

£חוסר שקט מאפיין את התקופה, מצד
¥אחד חשים צורך להתבודד ולתכנן את
החיים מחדש, ומצד
שני קשה להישאר
לבד, ואתם מחפשים
חברה כדי לנסות לשכוח
את הדברים המעיקים.
פיתרון למצב
זה עדיין לא נמצא,
אך התמסרות לקאריי-
וג נ ט אי -
רה ולתפקידים שבשיג־
20ב׳וני
רה עשוייה להועיל ולהקל
על ההרגשה הכבדה.
יש להיזהר במיוחד מקשרים חדשים
— כבדהו וחשדהו. רצוי להתאפק.

בעל המפה הוא אידיאליסט שנלחם
על ענוווווותיווסולד ממשחסי הפוליטיקה
הוא אידיאליסט שנלחם על עקרונו•
תיו, ואיכפת לו מה שקורה במדינה. הוא
סולד ממישחקי הפוליטיקה המקובלים.
אצלו איו ״אחד בפה ואחד בלב״• אפשר
להסביר זאת במיקום האופק העולה
(טלה) .כידוע, טלאים אומרים מה שהם
חושבים בצורה ישירה.
גם השמש בשור מצביעה על כך שרגליי
של האיש מונחות על הקרקע, ושהוא
אינו אוהב תיחכומים ותיכנונים מפו-
תלים. הוא אדם מאוד רגיש, רך וטוב•
לב, אוהב אנשים, ידידותי לאנשים רבים.
הוא חש צורך לעזור לזולת ואינו מתעלם
מטובת הכלל.
כוכב אוראנוס נמצא בבית השלישי,
המסמל חשיבה. הדבר מצביע על מחשבה
מהירה, רעיונות מקוריים בלתי
שיגרתיים ולפעמים אפילו מהפכניים.
קשה לצפות מה תהיינה תגובותיו לאירועים
והתרחשויות במדינה• אלה שמכירים
אותו ועובדים עימו יהיו בטוחים
שיגיב בצורה מסויימת, ואילו הוא
יגיב בצורה בלתי צפוייה לחלוטין.
כוכב ונוס נמצא במזל סרטן ומראה
על פטריוטיזם עמוק ואהבת המולדת.
כוכב ונוס מסמל קשר ריגשי ואהבה לזולת.
מאחר שוונוס של בעל המפח נמצא
בצמוד לכוכב ונוס של המדינה, הדבר
מחזק עוד יותר את הקשר הריגשי שלו
למדינה ולתפקידיו בה.
הבית החמישי מסמל בין השאר כי־שרון
לעיסוק בפוליטיקה. מאחר שבית
זה מאוכלס בארבעה כוכבים חשובים, גורלו
מחייבו לעסוק בפוליטיקה, להצליח
בה ולהיות מקובל. בית זה נמצא במזל
אריה שהוא מזל חשילטון, וזו הוכחה
נוספת ליעודו של בעל המפח.
במעלה ח״ 28 במזל אריח נמצא כוכב-
שבת ששמו רגולוס• לכוכב זה השפעה
חזקה ביותר. כל אדם שיש לו כוכב כלשהו
על במעלה זו מגיע בהכרח לפיר-

סום. לדוגמה: במפת הלידה של אריק
שרון נמצא כוכב נפטון (שהוא שליט ה מפה
שלו) ב 2$-מעלות באריה, והתוצאות
ידועות. גם לבן־גוריון, משה דיין
וגולדה מאיר חיו כוכבים בנקודה זו.
כוכב מארס (שהוא שליט המפה שלו)
נמצא בדיוק על כוכב רגולוס, ומשמעות
הדבר שהאיש יתפרסם ויגיע לגדולה.
מאחר שכוכב מארס הוא כוכב מיל•
חמות, הוא ייאלץ להיאבק על רעיונותיו
ועקרונותיו וכך יגיע ליעודו•
הוא בעל כישרון כתיבה בולט וגם
בדיבור הוא מביע את עצמו בצורה
מעניינת ומרעננת. אין לו כל קושי או

מצבי־הרוח המשתנים ממשיכים להטריד
אתכם. רצוי להיעצר ולמסור לעצמכם
.דין־וחשבוו על המצב
האמיתי. נכון, המצב
אינו קל, אך יחסית לחודשים
שעברו מורגש
שיפור. האנשים הקרובים
אליכם מתגעגעים
לשמוע את צחוקכס המתגלגל
והסוחף. גם
אתם כמעט שכחתם את
חוש ההומור המפותח,
שכרגיל מחלץ אתכם
ממצבים מגוחכים. העניינים הכספיים מתחילים
להסתדר. רצוי להשקיע מאמץ נוסף.

תקופה לא קלח לבני מאזניים. אתם
חשים עייפות ומתח רב. סיכסוכים פורצים
לפתע גם במקום
העבודה וגם בביתכם. הכספיים העניינים
גורמים לדאגה מהתוכניות
שנראו כל-כך
בטוחות וטובות אינן
משביעות רצון. בכל
זאת לא כדאי לשנות
דבר ברגע זה• אלא
לדאוג שכל חמיסמכים
יהיו חתומים כחוק.
מבחינה ריגשית חשים מעין ״בלוק״ —
המצב שנוצר גורם לכם למבוכה רבה.

אריות עומדים לפני דרך חדשה. לא מעט
חששות מלווים את התקופה, אך למעשה
אתם עומדים
לפני קידום והכרח בעבודה
הקשה שביצעתם.
התקופה מתאימה
לתיכנון לטווח ארוך.
אין לצפות לתוצאות
מיידיות. למרות שהזמן
מדכא מעט, אפש רית
התגשמות חיובית.
בתחילת השבוע רצוי
לשים לב למצב הברי אותי
ולא להזניח את הדורש טיפול.
המשברים שהיו ביניכם עירערו בטחונכם.

יביאו יחסים חיוביים ודינמיים עם ידידים
להחלטות פוריות ומקדמות, החיים מלאי
__ אירועים יותר מתמיד.
המקוריות פורחת והת־נהגותכם
מאוד לא
ובלתי־רגילה. צפויה הישגים כספיים עשויים
לבוא ממקור מוזר
ואפילו משעשע. ההת]11(111
קדמות
הכספית אינה
מוצלחת כפי שהיא נראית,
לכן רצוי להיזהר
כדי למנוע מתיחות ב״י

תקופה
מאוחרת יותר. קשרים עם ידידים
בחו״ל יביאו לתוצאות מקוות, לטובה.

מעצור למצוא מילים כאשר הן דרושות ן
לו. מרקורי בתאומים מדגיש תכונה זו$ ,
ולמעשה אפשר לומר שאם לא היה עוסק #
בפוליטיקה יתכן שהיה מתמסר לכתיבה. ן
יופיטר בבית התשיעי מקשר אותו 2
ללימודים גבוהים ולעולם האקדמי. יתכן ן
מאוד שהוא היה פעיל במיסגרת סטודג־טיאלית
כלשהי, שאף הביאה אותו ל -ן
מעמד, וקידמה אותו בדרך הפוליטית ¥
שבה הוא צועד. יופיטר בבית התשיעי 2
מראה על אינטליגנציה גבוהה, על או־ ן
פקים רחבים ונכונות לקבל רעיונות חד־ 2
שים, ועל רצון לקידמה. למעשה כל חייו ן
הוא יהיה קשור בצורה זו או אחרת עם 2
מוסדות אקדמיים ועם סטודנטים. למרות 2
עיסוקו הפוליטי הוא מסור לבית ולמיש¥ -
פחח ואוהב ילדים• הוא לא מאלה ש -ן
השאפתנות מנתקת אותו מחיי״המישפחח 2 ומידידים•
הבית ה־ 12 מסמל אויבים נסתרים ,
ותככים שמאחורי הגב. אצל בעל המפה ן
נמצא הבית ה־ 12 במזל דגים, כששליט ¥
חבית (נפטון) נמצא בבית השביעי, שהוא ן
בית השותפויות. לכאן מתאימה האימרה ¥
הידועה ״אלוקים שמור אותי מידידי2 ,
מאויבי אשמר בעצמי.״ הסכנה העיקרית ן
הנשקפת לקאריירה שלו היא דוקא 2
משותפיו הקרובים ביותר. למזלו, הזחי -ן
רות היא אחת מהתכונות הבולטות ב״ 2
מפתו, ולכן הוא מסוגל להתמודד גם ן

עם בעיה זו. 1ג הבית העשירי, שהוא בית הקאריירה¥ ,
נמצא במזל גדי ומדגיש עוד יותר את 2
השאפתנות והרצון להגיע להישגים מש -ן
מעותיים בתחום שבו הוא מאמין• ח¥ -
שליט של בית זה (סטורן) נמצא בבית £
החמישי באריה, ומראה על פופולריות {
בקרב אנשים רבים, דבר שיעזור לו ב* -
קידום הקאריירה שלו•
עליו לשאוף לכך שמצבה של המדי{ -
נה יהיה תמיד שוב, כי בכל פעם שהמ -
דינה תסבול, גם הוא עלול לחיות ב* -

מצוקה•
המניע שלו צריך להיות כפול ומכו2 -
פל — לשאוף לטובתה של המדינה, ש־ 5
היא בעקיפין טובתו שלו.
ישנם קווים מקבילים רבים בינו ובין
עזר וייצמן, ויש סיכוי שבעתיד יפעלו 4
יחדיו.

סיכונים שלקחתם על עצמכם מוכיחים שאכן
צדקתם. בתקופה זו ״ש סיכוי טוב
להצלחה בכל מה שקשור
להתערבויות, ספ,יר>קולציות
ואפילו. חיש־

חקים מסוכנים״ .אי־הבנה
שהיתה עם מישהו
מבני המין השני
תתברר, וגס כאן התו*73
צאות
ישביעו רצון. הפופולריות
שלכם עולה.
במקום העבודה מעוג־ייניס
בחברתכם. קשרים
חדשים מביאים להתלבטויות וקשה
למצוא פיתרון למצב שאליו נקלעתם. רצוי

הפופולריות שלכם ממשיכה לעלות. אתם
מפגינים חביבות, ומצטיינים ב כל סוגי השותפויות.
גס במקום
העבודה וגם ביחסים

עם בני המין השני. יותר
מדי פרשיות אהבה
גורמות לדראמות מביכות.
יש לרסן מעט את
ההתלהבות מההצלחה
שכה מאירה לכם פנים
לאחרונה. העקרבים ש נ*ייי*?ז1ן|
עיסוקם עם קהל יזכו 650X6*9
לשבחים רבים ושמם
ילך לפניהם. ידידויות חדשות וישנות מתפתחות
בתקופה זו ועשויות לעניין אתכם.

תוכניות חדשות הקשורות למקום שבו
אתם גרים מתבטלות לאיטן. חושבים על
סעבר לדירה אחרת
או על שינוי חדירה
הנוכחית. ידידים שעימם
לא התראיתם זמן
ממושך עשויים להגיע

במפתיע ולהביא למתח
ביניכם ובין בני־הזוג.
גם במקום ה עבודה
מוטלת עליכם
אחריות רבה, אך אנשים
אינם מעריכים
את הרעיונות הטובים והיעילים שאתם
מכניסים• בקרוב ישתנה המצב לטובה•

חוסר־שקט מורגש לאחרונה• חלקו נגרם
בגלל עומס עבודה. קיימת הרגשה שיותר
מדי תפקידים מוטלים
עליכם• הדאגנות
שפיתחתם לאח רונה
ושאינה אופיינית
לכם בדרך־כלל,
עלולה להביא לבעיות
בריאותיות. שותפיכם
לעבודה או לחיים
מעוררים ביקורת כלפיכם
ואינם מוכנים
להתחשב בדעתם של
אחרים. מחשבות הקשורות לנסיעה הופכות
בשבוע זה יותר ויותר למציאותיות.

נסיעות קצרות וטיולים צפויים השבוע¥ .
למרות שלפעמים צריך לשכנע אתכם לזוז 2
ממקומכס הקבוע — 2
המאמץ כדאי. הכרויות
חדשות צפויות אך לא
במקומות הקבועים שבהם
אתם מסתובבים.

קשרים מסובכים עומדים
לפני סיום, אך קשי
ריס חדשים ומושכים
יותר עומדים בפתח.

יש לפקוח את העיניים
ולא להחמיץ את ההזדמנות.
ביחסים עם שכנים יש לנהוג בזהירות
ובטקט. היו זהירים בענייני כספים.

11)111

01(1

וניס

מכ כים
נהדרים טיולים
במסלולים המרתקים ביותר !
אגרופו? 31-8 -יו.
ארה**ב*?ן 3דה
המזרח הרחוק ־30-23 יום.
דרום אמריקה 3! -יום.
דרום אפרילה !6 -יום.

22־31 יו.

דעזנור אח ש דון
אריק שואג, מי לא יירא 1

אני מתנגד לכל מדיניותו של
ראשיך•,ממשלה הנוכחי, מנחם בגין,
ואף־על־פי־כן אני מתפלל מדי יום
לשלומו ולאריכות ימיו, ולא כ־פנסיונר
אלא כראש־ממשלה דווקא.
וזאת
למה? מפני שכל עוד
מכהן מר בגין בתפקיד, מובטח לי
שאריק שרון לא יהיה ראש־ממש־לה.
רמז למה שמסוגל שר־הביט־חון
לעשות קיבלנו בשבועות ה
ודי
לדו״כים

• 101 הנחה למשלמים 75 יום לפני הנסיעה .
•; 403 בתשלומים לא צמודים וללא ריבית .
• 102 הנחה למשתתפים בטיולינו, בבל טיול נוסף של
אירופה סורס עד סוף . 1985
הארגון התכנון והביצוע ע״י אירופה סורס טל)03( 243227 .

חוברת עם פרטים מלאים והרשמה בכל משרדי הנסיעות !

וששנותנס.ן.

\ 99ח

בתנאים הסבירים ביותר !

11*1^ 1311^ 1

1/11 1^ 1* 8

ברמיוא

שר שדון
מי יצילנו?
אחרונים. את הדברים האלה, משו־לחי־הרסן,
הצליח לעשות כאשר
הוא שר־ביטחון בלבד, ועדיין יש
מי שמסוגל לבלום אותו. אך מה
היה קורה אלמלא בגין? כבר היינו
שקועים מן הסתם במילחמה עקו־בת־דם
ומיותרת בלבנון! ,ההתקפה
נגד האופוזיציה וחופש העיתונות
היתד, חריפה ונוראה הרבה יותר.
אך האמנם אפשר לסמוך על בגין
לאורך זמן? דומני כי מיפלגת ה מערך
תיטיב לעשות אם תשקול
את כניסתה לממשלה ולו מטעם
זה בלבד, שאם יוצא תיק־הביטחון
מידיו של אריאל שרון ויועבר
אליה, יהיה סיכוי למנוע אסון מ ישראל.
ברוך
ר,ורן, תל אביב

מ, המשוגע?
מדוע חושדים גהארי אלן
גודמן שהוא מעורער בנפשו,
שואל הקורא.

אי תן ע מי חי
הדבר תבע״ממזי7זים

מומחים להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תולעי עץ, חרקי
ספרים ובגדים.
רמת-גן. רח׳ מודי״יו8ו־ דנד 2272
70־ 7 9 0 1 1 4 - 5 - 6רש׳מס־זג שסק ׳ 481/75י, 11
שמירה על בריאותך ורכושך

אני פרטיזן, היושב בישראל זה
34 שנה. בתור עד ושותף למעשי
הגבורה בימי השואה, אני מופיע
מדי שנה בשנה לפני אלפי תל-
מידי־תיכון, ובעיקר לפני חיילי
צה״ל במחנותיהם בהצלחה רבה.
עלי לציין, כי בכל פעם חוזרת
ונשנית השאלה, כעין הטחה :
״מדוע הלכתם כצאן לטבח?״ זה
נשמע לי כעלבון וחילול זיכרם
הקדוש של ששת המיליונים של
עם ישראל, אשר בתנאים בלתי-
אנושיים נלחמו ונאבקו בצורר ה נאצי.
כמובן, אחרי הסבר האמת
והוכחה, שטעות בידי השואלים —
לא הלכנו כצאן לטבח ! הנכון הוא,
כי דומינו, הולכנדשולל וכי אנו
יכולים להיות גאים ביחס לכל עמי
אירופה הכבושה על שהעזנו להתנגד,
להתקומם ואף לצאת במרד
גלוי — מקבלים את תשובותי בסיפוק
ובגאווה.
במשך 33 שנה מוקדש רוב רובו
של יום השואה — הנקרא גם יום
הגבורה — לטבח הגדול, לרצח
ההמוני, כאילו לא היו יהודים פרטיזנים,
לוחמי המחתרות למיניהן,
בכל אירופה הכבושה. הרי באופן

גודמן ירה בערבים כפי שעשו
רבים בשבועות האחרונים. אותם
ערבים היו חסרי־מגן, וגם בכך אין
חידוש. גודמן השתמש במעשה ה הרג
שלו בנשק של צה״ל, וזה ב וודאי
אינו חדש. הוא לבש מדים
כשעשה את מעשיו הנפשעים —
ומה חדש בזה?
גודמן הכריז כי הוא עושה את
מעשיו מתוך פטריוטיזם טהור, ואין
כאן חידוש. הוא השתמש באוצר
הביטויים שבהם עושים שימוש
הרבנים הראשיים, נערי גוש-
אמונים ורמטכ״ל צה״ל. אם גודמן
מעורער בנפשו — מה מצבם של
כל האחרים?
שאול קמר, חיפה

גס ג ב ודר! .
הפרטיזדלשעבר קורא ב־מיכוזג
גלוי לשר״החינוך
לערוך שינויים בתוכנית
הלימודים.

יו״ר סכידור
המארח
כל סדר והשדר שלו.

בערב פסח סבידור /ארח
בוודאי חמולה /היכן היו גדולי
הדור /תופיק טובי וגאולה?
/שהרי היו״ר מטעם /וזה
איננו סוד מחדר /בוודאי יותר
מפעם /כבר קרא אותם לסדר !
0שה כנען, רמת־השרון
יחסי אנו היינו הרוב בין הלוחמים
המתנגדים למישטר המדכא וד0,א־דיסטי.
רבים
היהודים שברחו ליערות
ולא נתקבלו על־ידי חבריהם לנשק
הגויים. נשק צריכים היו להשיג
לבדם. הגויים דחו אותם, רק כאשר
הוכחנו יוזמה, תחבולות והקרבה,
התנדבות לכל משימה בלתי־אם־
שרית ומסוכנת ביותר, רק אז אים־
שרו לנו לחיות עימם ביער. נאצי
פחד להתקרב לפרטיזן יהודי יותר
מאשר לפרטיזן בן עם אחר. ואכן
רבים מבני עמנו, צעירים וגם ילדים,
הקריבו חייהם בפעולות מסכנות
ונפלו כשנשקם בידם.
אחרי כל הרצאה כזאת אני שומע
מפי השומעים :״אנו מאמינים שכל
מה שסיפרת אמת היא. מדוע,
איפוא, אין מלמדים בבתי־הספר
התיכון והאוניברסיטות על הגבורה,
אלא רק על השואה והטרגדיה
האיומה?״
זוהי הסיבה לפנייתי אליך, אדוני
השר, ובאמצעותו רוצה אני הפעם
(המשך בעמוד )18
העולם הזה 2330

?#ס 010

ז 1ו!וג <

ה סו ל ם הז ה

(המשך מעמוד )16
לפנות אל כלי־התיקשורת ולתבוע
איזון של תוכניות יום השואה וה גבורה.
יש לשנות את השיגרה
וליזום שיחות עם אנשים חיים,
שהשתתפו בפועל במרד ובהתקוממות,
שיספרו ברדיו ובטלוויזיה
את כל שעבר עליהם, כדי שהנוער
שלנו ישמע וילמד ממקור ראשון
על גודל הגבורה והאומץ, שיהודים
הוכיחו בזמן הטבח הנורא.
אליעזר לידודסקי, ירושלים

לכבוד יום העצמאות, שלבנו
בתשבץ הפעם אחדים ממבצעי
צה״ל במלחמת השחרור.

מאוזן :

)1אי ציות למלא פקודה;
)5רצינות ( )10 ;) 3 ,3אחד
מעיסורי צה״ל (כ״י)! )11
שנון; )13 בסיס ; )14 עבר ;
)15 נכנם, חדר( ,ארמית); )16
קובץ סימנים וקיצורים למבדקים;
)18 מערב ; )20 התבונן
היטב; )21 מרגמה גדולה מתוצרת
בית; )22 מתנפל; )24
אבן בבגד החושן; )25 בסולם
הצלילים; )26 סערה עזה;
)28 דרש טוב; )30 מבצע לטיהור
הנגב המערבי, דצמבר
)31 ; 1948 עלה על גדותיו ;
)32 שבח, תהלה; )34 כנף;
)35 מבצע לטיהור מרחב הדרום,
מאי )38 ; 1948 העיר
שנכנעה במבצע ״חמץ 39
בבואה; )41 מילת שאלה; )42
סטו מן הדרך ; )43 מבושל למחצה;
)45 מבצע להעברת
ציוד ואספקה לנגב במטוסים
גדולים; )47 בטול הזווג ; )48
עטרה ; )50 עיוות, עיקם ; )51
עמוד זכרון; )52 פקודה לי רות!
)54 שילב, שיבץ; )57
מגדולי אמוראי בבל! )61 אל
היערות ; )62 תקופה קבועה מראש
— פרק זמן (ר״ת); )64
מסוגי השיש ; )65 שבלים ש צלו
אותן ; )66 מספר ; )67
מגיח; )6זעזוע, צמרמורת!
)7אחד ממפקדי חיל האוויר
(ש״מ); )72 מבצע התקדמות
צה״ל לסדום ולים המלח! )74
אחת מצוללות צה״ל ; )75 מוט
לנשיאת דליים! )77 אחת ממלחמות
צה״ל ; )78 התחיל ב
הקמת המפעל; )81 העיר שלידה
נערך מבצע ״בן־עמי״!
)83 לנסתרת! )85 מספר הצדיקים
בגימטריה! )86 כינוי
לתבואה שבקצה השדה; )88
ערימה ! )89 הסוס שניתן לפי
המיתולוגיה היוונית׳ במתנה
למוזות ; )91 מילת זירוז ! )93
תן!! )95 מידת אורך מקובלת;
)96 כאן! )98 צעיר;
)100 זיק! )102 אציל! )103
אביון! )104 מתווך מטעם ב-
או״ם בסכסוך הא״י, שנרצח!
)105 חגיגה גדולה בסיסמה —
״עם אחד ביחד!״.

מאונך :

)1קבוץ במבואות הנגב המערבי!
)2סוד! )3חיל ב
צה״ל; )4סופו של ״עדוד״ו
)6מלחין ברוך צאצאים ; )7
המבצע לכיבוש רמלה, ולוד!
)8רץ ; )9תואר לאלהים ! )12
עיר בשפלת יהודה; )15 העלאת
מספר בחזקה שלישית !
)16 אסף, כינס 17 מבצע לכיבוש
נצרת והגליל התחתון!
)19 חברת תעופה ישראלית!
)20 שם אחד משדות התעופה
בארץ; )21 נימוס, התנהגות
ן נאה )23 ; )3 ,3זאטוטים ! )24
כינוי למלך פרם; )26ר״ת
מכחכים היא פנתה לממשלה לשנות את
החלטותיה ובכך להפר את הסכמי־השלום.
בכל אלה מגלה הרבנות
הראשית את פניה הפוליטיים ה־חד־צדדיים,
ובמקום לשמור על
עמדה נייטראלית ולשרת את כלל
האוכלוסיה הדתית, היא משרתת
את הקיצוניים המעטים שבגוש־אמונים
ובתנועה לעצירת הנסיגה,
תנועתו של ״הרב״ כהנא ודומיהם.
בכל מדינה מתוקנת היו מפזרים
מוסד מעין זה, אשר מסית נגד
מדיניות הממשלה.
דן יהס, תל־אביב

מיהו נאצי
ראש״הממשלה מנחם בגין
כינה את ראש־העירייה ה מודח
של רמאללה נאצי,
והקורא כועס.

הדברים הללו מרתיחים את דמי.
השימוש בכינוי הזה ופריטתו ל

חי מז ל עוו טדינו
מה הסיבה לירידה ברמת
השוטרים 1

אצל המעוניינים להתגייס למיש־טרת
ישראל נבדקים המצב הבריאותי,
היציבות הנפשית וההשכלה.
אולם למרבית הפלא לא עובר
אדם כזה בדיקות פסיכוטכניות
מדוקדקות כדי לעמוד על מידת
מוסריותו, יושרו האישי וסטיותיו.
אין צורך לפרט עד כמה חשוב הדבר
שאיש־מישטרה — בגלל סמ כויותיו
ותפקידיו — יהיה מוסרי
וישר.
אין פלא, איפוא, שאנו שומעים
חדשות לבקרים על מעורבותם של
שוטרים במעשים פליליים שונים,

ראש־ עיר ח׳לף
מיהו נאצי?

שמה המלא של רוסיה ; )27
בת־קול! )28 גוש עפר; )30
אי איטלקי קטן שנמסר לנפו־ליון
; )33 מבצע לשחרור ה גליל
המרכזי! )43 בנו של
יהודה אשר שיחת את זרעו;
)36 אחד מהרי ירושלים (מבצע
״נחשון 37 מבצע הידוע
גם בשם ״עשר מכות״!
)40 שלילי ; )41 רקב ! )44
בעבר! )46 שם כללי למיני
הדגן ! )47 קבוץ בדרום ! )49
לח, רטיבות בגוף! )50 באור,
פירוש ! )53 מסך הטלוויזיה ;
)54 מושבה בשומרון שאליה
הגלו את הגימנסיה ״הרצליה״
במלחה״ע ה־ )55 ; 1מפרנס !
)56 חג לצאן; )58 ענף; )57
ההר שעליו נחה תיבת נח ; )60

מושיע! )62 מוקש! )63 אחד
מחילות צה״ל (ר״ת 66
שדה התבואה לאחר הקציר
( )68 ;) 3 ,3פיסיקאי שבדי שהמציא
שיטה לחלוקת מעלות
חם; )71 פרח נוי; )73 רקוד
סלוני; )76 חבר! )77 שמה
הקודם של גבעת כ״ת; )79
שיח שמעליו עוטרים זרים למנצחים!
)80 מן הצאן ! )82
מספר בחורי ה״הגנה״ שירדון
בסירה! )84 יצא להשתקע ב ארץ
זרה! )85 בית ל״גבר״!
)87 מילת ברירה ; )90 חבר
עובדים במוסד כלשהוא ! )92
נעים,טעים! )94 מעל! )96
)97 נגמר! )99 שדה!
צעד!
)101 הוראה! )102 תשורה!
)103 שופט.

51 ! 1311:1״ו1ור*נלי } ס בויווו
!1 •1111ו 0 0ט״!1ה ובד״קור
קור ס ;ם ספת 1שי - 0ז ו1ס0ם י 3רו-פדיס1ר 110*10
ה 1צאתשערבחשמל (אפילציהז
* ( 0ון .11111 יופי
תסרוקות. תספורות, החלקות.סלסול,
צביעה!,פסים,טיפול פנים. איפור.
הוצאת שיער ב ש עוו ה
** 11( 1 11111
•מחירים עממיים • מרות מעולה•
ת ל -א בי ב יו דפת 4לי ד דיזנגו ף 2129388 226066 190

רמח-גן הרצל 86 מול בניו אואזיס ״סלון אור!״

פרוטות שחוקות והשימוש המופרז
בשואה מזעזעים אותי. ראש־הממ־שלה
עושה את מלאכתם של אלה
הטוענים שכלל לא היתד, שואה,
ואין היא אלא בחזקת תעמולה יהודית.
כי אם כארים ח׳לף הוא נאצי,
הרי שהשואה היתד, לכל היותר
יידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה
על יהודים.
ועוד דבר על הצביעות. מנחם
בגין עומד בראש מדינה המקיימת
קשרים הדוקים וידידותיים מאוד
עם מדינה שהיא הקרובה ביותר
באידיאולוגיה שלה לגרמניה הנאצית,
מדינה שקיימים בה חוקי־גזע
הדומים לחוקי-נירנברג —
דרום־אפריקה.
אני מתרעם גם על כך שהנשיא,
יצחק נבון, מצא לנכון לבקר בימית
אצל התנועה לעצירת הנסיגה. בכך
הוא מעודד, לדעתי, פריעת־חוק
ונותן לגיטימציה לאנשים המתייחסים
אל צה״ל כאל אוייב, אנשים
שאינם מקבלים הכרעות דמוקרטיות.
אגב,
אולי ימצא עכשיו הנשיא
נבון לנכון לבקר אצל הדרוזים
בגולן, הנמצאים זמן רב בהסגר?
יוסי זיו, תל־ אביב

לבור אח הרבנות
הרבנות אינה משרתת את
כלל הציבור אלא את ה קיצוניים
בלבד.

הרבנות הראשית יצאה במודעות
גדולות בעיתונות אל הציבור הרחב
ובהן היא מסיתה את כל עם-
ישראל להפעיל לחץ על ממשלת־ישראל
בצום, בתפילות ומעקות.
הרבנות הכריזה על ״יום כיפור
קטן״.

קורא אלון
בחינה פסיכוטכנית
או מעשים הנוגדים את הנוהל וה סדר
הטוב.
אלי אלץ, תל־אביב

תפקידו עוד עיתון
הקורא מתרעם על הצגת
המתרחש בימית כתיאט-
רון (העולם הזה .)2327

לפעמים קשה ביותר המשימה
שלא להתערב בנעשה מסביב, למרות
שאני מאמין שזכותו של כל
אחד להביע את דעתו אפילו כש היא
מכאיבה לפעמים ולא נעימה
לאוזן.
אך הפעם נדמה,לי, כקורא קבוע
של עיתונכם, שאתם איכשהו ״פיס־פסתם״
כאן. אולי מבלי משים ואולי
בכוונה תחילה, אתם מציגים
את ההפגנות בימית בבימוי של
העיתונאים. אך מה באשר להפגנות
שהיו בגדה, האם גם הן מבויימות 1
מה שפועל על תושבי ימית, פועל
גם על תושבי הגדה, או שאולי
אתם חושבים שהם לא בני־אדם?
לדעתי, יש להראות את המציאות
כמות שהיא, להביא עובדות —
זהו תפקידו של עיתון טוב. עובדות
ללא כחל-ושרק וגם ללא פרשנות.
יש לסמוך על הקורא הנבון
שיהיה מסוגל לפרש את העובדות
בעצמו.
דויד פונינו, עכו
העולם הזה 2330

410

״סלם נותנים ביטנה לשנה
הוני עת! שד שנה על ח שסני.

דו ב ר

״אצלי בחנות, תוכל למצוא טלוויזיות של הפירמות
הידועות ביותר. יש לי גרמניות, יפניות, אמריקניות
ואפילו ישראליות. את כולן אני מוכר. אבל רקבלאופונקט
מקבלת אצלי אחריות לשנתיים. שנה אחת מהחברה ושנה
נוספת על חשבוני. וזה כדאי לי, כי טלוויזיות בלאופונקט
פשוט לא רוצות להתקלקל...
בדרך כלל אני לא עושה עסקל ם עם חברים, אבל טלוויזיה
בלאופונקט אני מוכן למכור גם לחבהבבטחון שנשאר
ידידים טובים עוד שנים רבות.

אברהם רוזנבוים
שיווק הוגן, דיזנגוף סנטר(ליד אלסקה) ,תל־אביב.

ב ל או פתקט -בכל מחיר.

* 7אט 9ט\>.ו • 8
היבואן הבלעדי: טרכף יבוא בע״נז, רחוב בוגדשוב ,70.תל־אביב.

מכתבים
חיים ב־ן סווסר־סטאור
על ערב מרגש בברלין.

ל א לו ש אינ סמתפש רי ס
רעים -הכרויות ברמה גבוהה למטרות נישואין.

זכיתי להיות נוכחת בהופעת
שרתי לך ארצי שבעריכת הד״ר
דן אלמגור ובהגשתס של חיים
יבין, יואל לרנר, דני ליכאני ונורית
גלרון, שהתנדבו לסיבוב הופעות
באירופה לקראת פתיחת שנת
המגבית.
היה זה אחד הערבים המרשימים
של אמנים ישראליים בחו״ל. דן

בואו להכיר אנשים שנחמד ונעים לשהות במחיצתם.
אתם עשויים לפגוש את בן/בת הזוג אותו
חפשתם כל ימי חייכם!!
אילו ידעתם כמה אנשים מעוניינים
ליצור אתכם קשר ברגע זה -לא הייתם

חקק, בגין, חקק
הילוו אחורי
מי קבע שעל אשה בעלת אישיות
רב־גונית להיות בעלת סיגנון
אחיד ז אשד, משתנה והאופנה משתנה,
ואוי לנו אם נהיה מרובעים
ואחידים, כי אז יכין ג׳רי מליץ לכל
נשות ישראל תלבושת אחידה, אולי
אף כחול־לבן.
א. בית־ אל, תל־אביב

מנחה יבין דרגש אלמגור העביר שיעור מרתק, תמציתי
ומשכנע של ההיסטוריה העב רית
בתקופה החדשה, באמצעות
הבריטון של חיים יבין, שהוא
סופר־סטאר גם בלשון הגרמנית,
וכל זאת בליווי זימרתם של ה מעולים
שבזמרינו.
ורדה פז, ברלין

נופש מושלם
ומותאם לתקציבן!
42 דונם של ד שא ונוי 200 .חדרים מ מוזגי ם, חדר אוכל ע ם
תס רי ט ע שיר ומגוון וכל ז ה בצמוד ל חו ף ר חצ ה צבור
ילדים:
עד גיל 2ב חד ר ההורים — חופ שי מגיל 500/0 15 -2הנ ח ה.
ל ק בו צו ת מ או רגנו ת מחירי ם מיוחדים.
במלון: בריכ ת ש חי ה או לי מ פי ת ובריכת ילדים 4 ,מגר שי טני ס
( תאורת לילה) ,מג רשכ דו רסל /ע ף. ס אונ ה ואולם התעמ לו ת,
מועדון לילה ע ם מו פ עי ם וריקודים, רחבתמשח קי ילדים
כולל ארגון פעילויות מיו ח דו ת, חוף ם צבור צמוד וחוות סו סי ם.
פר טי ם: מלון ה חו ף הירוק נ תני ה, טל 053-44166 :
במ שרדי קו פ ל או אצל סוכן הנ סי עו ת ש לן

גה, העלול ברבות הימים לפגוע
קשות גם בהם. כך יכול היה לקרות
באירופה, בשנות ד30 אך קרה
ההיפך, לאסונה של האנושות.״
האם אין זו העת לדחות את הלחץ
האמריקאי גם לטובתנו וגם לטובת
אמריקה?
נכבדנו, אין דרך אחרת להיחלץ
מן המיצר, בלתי אחת — עצירת
הנסיגה. תנאי השלום האלה מובילים
לאסון ול״מחיר-דמים״ כבד.
כלל מישפטי בינלאומי מאפשר
לנו 1לעשר. בנפזלזו!
לדרוש פתיחת ההסכמים, בשם
השתנות הנסיבות. אם אין מנוס
המשל: נפוליונים. הנממנסיגה,
יש לבצעה לאורך זמן רב
של — יחסי מדכא וותוך
התחייבות מצרית־אמריקאית
מדוכא.
באשר לעמדותיהם בהמשך המשא-
זד, זמן רב שמציקה לי מאוד
ומתן.
הרצל וכלפור חקק, ירושלים השאלה, כיצד יכולים ההמונים בישראל
לתמוך בממשלה המנצלת
ומדכאת אותם, לצאת למילחמה
וליהרג למענה. מדוע בוחרים תמיד
אופירה ודי אנ ה
ההמונים במנהיגים ״כריסמטיים״
הקוראת נגד האופנאי ש ודמגוגים המרמים את העם, מוש כים
אותו באף ומוליכים אותו ל־לבושה
של אשת
הנשיא מילחימות ואסונות, והעם מקבל זאת
לא מצא חן בעיניו (העו
בשימחה וברצון ו
לם הזה .)2323
נזכרתי בבדיחה ישנה, הממחישה
ליידי דיאנה, אשתו הצעירה וה־ יפה מצב חולני זה:

ג ל טו ב ת אומור־קוה
מיבתב גלוי לראש״הממש־לה
מר מנחם בגין.

פגשנו אותך ב־ 8ביוני ,1977
ערב היכנסך לתפקיד. יצאנו מן
השיחה מעודדים ומלאי־תיקוות.
והנה מתקרב ד,־ 26 באפריל, יום
הרה־גורל. לפני 34 שנים, ב26-
באפריל ,1948 שבועיים לפני קום
המדינה, נולדנו. השנה יהיה לנו
יום זה יום עצוב, אם אבן ייעשה
המעשה הנורא•
אנו כותבים אליך בדאגה ובכאב
עצור ומתוך אמונה שיהודי חכם
כמוך בוודאי יידע להפנות את מוט־

המצאה

י ( 10 צילום ענגיו ׳
נזורסים לכותחיל״ם וכזרנקדבזי
כוספר התלסידים בקבוצה סוננל ל-סו
• החלה ההרשמה לשנה״ל תשמ״ג •
שד פרטים-בין הששת 0ם - 22 .ם10.0

קחוה אובסקווה?35
תלא בי ב: רח־י
רו ש לי ם: רח
חיפה: רח,

גסזליח .2 3ט כ פון 0 3 6 5 8 6 7 7
בצלאל . 6ט ל פון 0 2 2 3 3 5 0 2
הנבי אי ם .13טלפון 0 4 6 6 2 7 7 3

חן ט 1מפל חיי ל
מהפכנית געיקבות החרזן דידי
מנוסי.

הארכיאולוג פרופסור יעקב
קרצר /בהמצאתו הגאונית /
באחריות מלאה /למניעת ה לידה
/המציא את גלולת
הדינמיט...
זאב שלוכסקי, תל־אביב
ההילוכים ל״הילוך אחורי״ בטרם
יתקרבו גלגלי־הרכב אל פי־התהום.
בימי שיבתך באופוזיציה ביקרת
את הסכם הנסיגה מסיני (.)1956
היטב דיברת על מחיר-דמים
ששילמנו בעבור שקט זמני. טענת
שהיה זה מישנה כפול, מבחינת
אמריקה וישראל גם יחד. בעת ה־משא־ומתן
על הסדר־הביניים ב־
1975 כתבת במעריב :״מסתבר כי
לעתים יכולה אומה קטנה, נלחצת׳
להציל, על־ידי עמידה איתנה, גם
את הלוחצים עצמם מעשיית מיש־

אופנאי •מליץ
ממורמר?
טריה של הנסיך צ׳ארלס, ידועה
כאחת הנשים הדואגות למלתחה
אופנתית ומכובדת. וראה זה פלא:
בביקורה הרשמי, שנערך לא מכבר
באיטליה, עוצבה למענה שימלה
הזהה לשימלה שלבשה אופירה נבון
בביקור הנשיא מיטראן: קטיפה
ומלמלה• מעניין, האם גם לליידי
היתה סבתא שהורישה לד, כיסוי־מיטה
נהדר שכזה, או שלמעצב האופנה
ג׳רי מליץ ולה סבתא משותפת

תגובתו של המעצב ג׳רי מליץ
אינה אלא תגובה אישית וטיפוסית
של מעצב נעלב וממורמר, ששירו־תו
המיקצועי אינו נדרש יותד על־ידי
הגברת הראשונה שאולי ניסתה
ונכוותה. לכן ייטיב לו ויוקל לו
כאשר ילמד להבין שעולם־ד,אופנה
אינו סובב רק סביב ג׳רי מליץ,
שלכל היותר יכול להיות מליץ-
יושר לעצמו.

״בבית חולים פסיכיאטרי היו שני
חולי־נפש שטענו שהם נפוליאון.
רופא אחד החליט לנסות שיטת-
ריפוי חדשה. שני הנפוליאונים
הוכנסו לחדר סגור. מהחדר בקעו
שאגות וזעקות אימים, וקירות ה חדר
רעדו. כששקטו הקולות ונפתחה
הדלת, יצא הראשון והכריז:
״אני נפוליאון!״ השני יצא והב־והכריז
:״אני ז׳וז׳פין אשת
נפוליאון).
כך מצטיירת דמותם של תושבי-
ישראל, המעריצים כוח ומוכנים
להשתעבד למנהיגים מטורפים (בן־
גוריון, דיין, בגין, שרון) ,למרות
הסבל והקורבנות.
כדאי לקיים דיון מעל דפי העיתון
בעניין כאוב זה, יחסי מדכא־מדוכא
והמנטליות של המדוכאים.
שבתאי ליי, רנזת־גן

ה 9שע מתוחכם

ספהיוויט עוד ותר
מ ערכ ת הגנה מ 1עו ד מ תג 19-עוקד דיום*

* מ71 ץ ד אלחוטי ממוחשב *ניי דו ת סיור פרטי 1ת* אנ שי אבטחה מאומנים
כלבי ת קיב ה* ק שר מיי די למשטרה

ניתם מערכות תדמית

נסי1ן פריצה
דביתן־
או דעסקך?
אד דאגה.

3שניות מרבע שיתחיל להתבצע נסיוך פריצה לביתך או לעסקך יהיו כבר בדרך
אליך ניידות הסיור האזוריות של ״ספקיוריטי״ .אנשי אבטחה מאומנים (יוצאי
עילית של צה״ל שעברו אמונים מיוחדים) וכלבי תקיפה יהיו במקום הארוע, קרוב
לודאי, לפני שבני הבית יהיו ערים למתרחש וימנעו את הפריצה. שכך״ספקיוריטי״
מפעילה מוקד אלחוטי אלקטרוני וממוח שב,יחיד במינו בישראל, המפעיל במהירות
הבזק את יחידות האבטחה, שנועדו להבו על היקר לך מכל.
חברת ״ספקיוריטי״ בטוחה כל כך ביעילותה של מערכת ההבנה שלה, עד כי היא
מעניקה לך התחייבות חסרת תקדים: כיסוי הנזק הראשוני עד מליון ל״י במקרה
של נזק, שעלול להיברם, עד שניידת ספקיוריטי תביעה למקום. יתרון בלעדי זה
מאפשר לך אבטחה באמצעים המעולים ביותר ויחיל את פוליסת הביטוח שלך
בכ־/0ס.50
כל המערכת המשוכללת הזו תעמוד לרשותך במחיר של 19 שקל ליום ותספק
לך ולבני ביתך שקט נפשי ובטחון אמיתי.
התקשר עוד היום למוקד ״ספקיוריטי״ ונשמח להסביר לך (ללא כל
התחייבות כמובן) את יתרונות המערכת ומה היא מבטיחה לבני
ביתך ולעסקך.

״ס.ה 7.ן.־ ס פ7ן יוריטי״
מ ק בו צ ת ״חברות ספקטור״ *
רח׳ הרכבת 22 בית הדר ת״א,
טל 615088,622676 .

* לפי מחירון אפריל 19 -שקל לדולר.

ש לו עכ שיו
ע מי?
אורי אבנרי ביומנו האישי (העולם הזה )2327
קובע כי שלום עכשיו אינה מוכנה להגיע להסדר עם
העם הפלסטיני, ולפיכן מציע כי השלום אליו חותרת
שלום עכשיו ייכרת עם ״עם סימפאטי מאוד — העם
ההולנדי.״
די לצטט כתגובה ממיסמך, שאותו פירסמה שלום
עכשיו לפני כשנתיים :
שלום עכשיו קוראת לממשלת ישראל לפתוח ביוזמה
שתפרוץ את מעגל האיבה הישראלי־פלסטיני ותקדם
אפשרות לפיתרון קבע באזורנו.
ממשלת ישראל תנהל משא־ומתן עם כל גורם
פלסטיני אשר יכיר בדרן המשא־ומתן כדרן היחידה
לפיתרון הסיכסוך במיזרח התיכון.

.1משא־ומתן זה יונחה על־ידי העקדו־נות
הבאים :
6הפלסטינים יכירו בזכות קיומה הרי בוני
של מדינת ישראל כמדינה יהודית
בגבולות בטוחים וינטשו את דרך הטרור.
ישראל מצידה תכיר בזכות הקיום הלאומי
של הפלסטינים, כל עוד עולה הוא בקנה
אחד עם בטחונה של מדינת ישראל.
• שני הצדדים ינהלו את המשא־ומתן
תוך הכרה שרק ויתור הדדי על תביעות
פוליטיות, המבוססות על זכויות היסטוריות
של שני העמים, עשוי להוביל את האיזור
לשלום.
• ישראל תוותר על תביעתה העקרונית
לריבונות בגדה המערבית ורצועת־עזה, ותס תמך
בדרישותיה על שיקולי ביטחון בלבד.
במהלך המשא־ומתן יופסקו כל פעולות
ההתנחלות וחקיקה העלולות לפגוע בתהליך
השלום.
. 2לנציגים הפלסטינים יינתן מעמד

הצגת עגות חגובלת בשדות
תפקידה הצינוו׳ של תנועת
שלום עכשיו תינה משכנת ביותו
לנל אדם הנאבק למען השלום
שווה לזה של נציגי יתר המדינות שתשתתפנה
בפיתרון בעייתם ובפיתרון בעיית
הגדה המערבית ורצועת־עזה.
במיסגרת הפיתרונות שייבחנו לתקו.3

המעבר בגדה המערבית ורצועת-עזה,
תיבדק גם תוכנית לכינון מימשל עצמי בעל
סמכויות נרחבות כשלב־מעבר בדרך לפיתויו
כולל. כל פיתרון־מעבר או תקופת ביניים
אמורים יהיו לבסס את הערובות הביטחוניות
העתידיות לגבולה המיזרחי של מדינת
ישראל, וכן ליצור אווירת פיוס שתקל על
שלביו הבאים של המשא־ומתן.
המשא־ומתן, בין כל הצדדים שיצ־טרפו
לתהליך־השלום, יתנהל על בסיס הס־כמי
קמפ״דייוויד והחלטה 2<*2של מועצת־הביטחון.
ישראל תראה בבעיה הפלסטינית
בעיה של קבוצה בעלת ייחוד לאומי ולא
שאלת פליטים בלבד* .
המיסמן המצוטט לעיל הינו מיסמך העמדה
המרכזי של שלום עכשיו, שצוטט פעמים אין ספיר
בהופעות ציבוריות של אנשי שלום עכשיו, בפגישות
עם עיתונאים ובכל פורום ציבורי שעומד לרשות אנשי
שלום עכשיו. תמוה לכן שמר אבנרי בוחר להתעלם
מעמדת שלום עכשיו בנושא. מר אבנרי עשוי שלא
להסכים עם דרך הניסוח של המיסמך או עם העמדות
המובעות בו, אך יהיה זה לפחות בלתי־מדוייק לטעון
כי ״הסיסמה שלום עכשיו אינה מתייחסת לשלום
עם הפלסטינים״.
מר אבנרי במאמרו גם קובע, כי לאנשי שלום
עכשיו שדיברו מעל הבימה ״לא היה הרבה מה לומר,

וגם לא ידעו — כן נדמה לי — מה מתרחש בגדה,
במרחק של שעת״נסיעה״.
מר אבנרי גם טוען כי לא נאמרה בהפגנה מילה
בנושא מדיניותו של פרופסור מילסון בשטחים( .יש
לציין כאן ולומר כי המדיניות חינה מדיניותו של
שרון, המבוצעת בידי מילסון).
אני מצטט מתון הנאום שנשאתי באותה הפגנה,
שאליה מתייחס מר אבנרי :
מאורעות השבועות האחרונים אינם מכת טבע. הם
נגרמו על־ידי הממשלה.

האם ניווש סשלום (1101
שוון־מילסון הוא שיישן *וחרס
בשטחים ביחד 00 כמה
משתפי־פשלה קטנים, אומד׳ הן?
נסיון להנציח שליטה על עם אחר מוביל להתנגדות.
התנגדות מוליכה לדיכוי. דיכוי כרוך בדם.
הציבור הישראלי מזועזע ממאורעות השבועות האחרונים.
אך אין זה מספיק לומר: אני מתנגד להם.
יש לומר: אני מתנגד למדיניות שהביאה את מאורעות
הדמים. יש לומר: אני מתנגד לשילטון על
עם אחר.
אומרים לנו: מאורעות השבועות האחרונים אינם
אלא תוצאה של מאבק לחיים ולמוות עם אש״ף.
אומרים לנו: יש להכריע את אש״ף כדי להגיע
לשלום עם הפלסטינים.
לא אומרים לנו עם מי כן נעשה שלום ובאילו
תנאים. האם פירוש השלום נוסח שרון־מילסון הוא
שילטון מוחלט שלנו בשטחים, ביחד עם כמה משתפי־פעולה
קטנים, אומרי הן ו
אפילו את אלה לא מצא אדון שרון בשטחים,
וכשהוא מפזר את עיריות השטחים הוא ממנה קציני
מימשל ישראלים.
האם השלום ייכרת עם רב־סרן נועם, ראש העיריה
הנוכחי של רמאללה ו האם זהו השלום, שעליו אנחנו
מדברים ו
בהסכמי קמפידייוויד חתם ראש־הממשלה על
הנוסח של הכרה בזכויות הלגיטימיות והצודקות של
הפלסטינים. אנו קוראים מכאן לראש־הממשלה: כבד
את הסכמי קמפ״דייוויד שעליהם חתמת!
אנו קובעים: דיבורים על שלום עם הפלסטינים,
המתורגמים להנצחת השליטה בחסות קוויזלינגים הינם
אחיזת״עיניים.

בהפגנת שלום עכשיו שצוטטו לעיל, אולם בין אי-
הסכמה עם העמדות לבין הקביעה ששלום עכשיו
אינה נאבקת כנגד מדיניות שרון-מילסון בשטחים, או
אינה נאבקת למען שלום עם הפלסטינים, הפער רב.
ויכוח בין אורי אבנרי ובין שלום עכשיו הינו לגיטימי
ואף רצוי, כפי שוויפוח בינינו ובין תומכינו במיפלגת
העבודה, במפ״ם, בשינוי ובר״צ חינו לגיטימי ורצוי.
אולם הצגת עמדה הגובלת בשלילת תפקידה הציבורי
של שלום עכשיו הינח מסוכנת ביותר לכל אדם הנאבק
למען השלום.
מאות אלפי אנשים בארץ שותפים לזעזוע מההידר
דרות החמורה שגורמת מדיניות הממשלה בשטחים
המוחזקים. ציבור גדול ביותר מתנגד למהלכי הממשלה

מאות אלפי אנשים אכן שותפים
לחנות כי יש צורן חיתי ודשו
מאין כמוהו דהירתם למען
דמותה שד מדינת ישראל

החל מסיפוח רמת־הגולן, הרס מערכת היחסים עם
תושביה הדרוזים, פיטורי ראשי״הערים בגדה והדיכוי
שנועד להנציח את שליטתנו עם העם הפלסטיני.
תפקידה של שלום עכשיו הוא להביא לידי ביטוי
ציבורי את הליכי״הרוח בקרב המחנה הרחב שוחר
השלום.
שלום עכשיו הינה ביטוי לכן שמאות אלפי אנשים
אכן שותפים להכרה כי יש צורן חיוני ודחוף מאין
כמוהו להילחם למען דמותה של מדינת ישראל, למען
פיתרון הסיכסון עם העם הפלסטיני, וכנגד ההרס
שזורעת ממשלת בגין בשטחים. חיוני מאין כמוהו
כי ביטוי יחידי זה לתמיכת ציבור כה רחב בעמדותינו
יאסוף כוח ומחל מאבק בשם זרם מרכזי בציבור
הישראלי, למען עתידה של מדינת ישראל.
אי״אפשר לסיים מאמר זה מבלי לומר מילת בעניין
התקרית המפורסמת של הדגל הפלסטיני. ייאמר כאן
בסוגריים כי תמוה הוא שאורי אבנרי מצטרף לאחרים
שבחרו להתעלם מהמסר של ההפגנה וניתלו בתקרית
בודדת ובלתי-משמעותית זו. נכון הוא שהונף דגל
כזה על־ידי אי-אלו מפגינים ונכון הוא כי אנשי שלום
עכשיו עשו להסרתו. תנועת שלום עכשיו הינה תנועה
ז ציונית, הנאבקת על עתידה של מדינת ישראל. אמונתנו
היא כי פיתרון חבעיה הפלסטינית הינו תנאי-בל-
יעבור לקיום ישראל דמוקרטית, צודקת ושוחרת שלום,
מר בגין ומר שרון, למען עם־ישראל ומדינת־ישראל,
אולם אין אנו מהווים חלק בתנועת השחרור הפלסהבינו
כי דרככם מוליכה לקטסטרופה. דרככם היא
טינית, דגלנו הוא דגל ישראל.
דרך העימות, דרככם היא דרך השינאה בין עמים.

נבון הוא שהונו ובר פלסם י1י
עדיו׳ איאילו מפגינים ונכון הוא
כ׳ אנשי שלש עכשיו
עשו להסרה!

בחרו בדרך ההידברות, ההבנה והשלום!
אני מניח שאורי אבנרי אינו שלם עם עמדות שלום
עכשיו, כפי שנוסחו הן במיסמן הפלסטיני והן בנאום

צ ל׳ רשף 1י • ,רזעול׳ם
* דובר תנועת שלום עכשיו.

אנ חנו כאן?־
אחד הדוברים ביום־השואה פנה אל היהודים בעולם
בקריאה לבוא לארץ־ישראל, כי רק כאן יוכלו לחיות
בביטחון, מבלי לחשוש מפני שואה חדשה.
זוהי שטות גמורה.
היהודים במדינת־ישראל אינם חיים בביטחון רב יותר
מאשר היהודים בפזורה, ואין הם מחוסנים יותר מפני
שואה. נדמה כי נכון ההיפך. אפשר בהחלט לחזות מראש
מצב אפשרי, שבו תהיה צפויה לנו סכנת־שואה מרבית.
למשל: אם תוך כמה שנים תהיינה מצויות פצצות גרעי-
ניות בידי רוב המדינות במרחב שלנו, יתכן בהחלט
שבאחד הימים תיעלם מדינת־ישראל בענן דמוי־פיטריה,
יחד עם עוד כמה מרכזי־אוכלוסיה במרחב השמי. שום
סכנה קיצונית כזאת אינה צפויה לקיבוץ יהודי שלם
בארץ אחרת כלשהי.
אם כן, מדוע באנו הנה? מדוע אנחנו נשארים כאן י
יש לי תשובה משלי על כך, והיא התעמקה אצלי
ביום־השואה.
אנחנו נמצאים כאן, כדי שאם תבוא עלינו שואה —
היא תבוא באשמתנו, פרי מעשינו ומחדלינו שלנו. כדי
שלא תרד עלינו כאסון־טבע, שאין בידינו להחישו או
לעכבו. כדי שלא נהיה שוב אובייקט חסר־ישע, הנענש
על לא עוול בכפנו. כדי שנהיה סובייקט, השולט בגורלו.
בקיצור, כדי שנהיה חופשיים.
חופש לאומי, מהו?
לא חסינות מפני שואה. בהחלט לא.
אלא החופש לקבוע בעצמנו את גורלנו, לטוב ולרע.
כן, גם לרע.
אנחנו יכולים לכלכל את מעשינו כך, שנחיה בשלום
ובביטחון. יש לי דיעה משלי על הדרך המובילה ליעד
זה, ולמישהו אחר יכולה להיות דיעה אחרת. נתדיין
בינינו, נאבק זה בזה, נחליט בצורה זו או אחרת, אם
אפשר בדרך דמוקרטית, ואולי — הלילה — בדרך של
מאבק אלים. אך נחליט אנחנו. תהיה האחריות שלנו .
ייאמר״נא עלינו כי תודות לחוכמתנו שלנו שיגשגנו,
או — חלילה — שבאשמת טיפשותנו נפלנו.
נהיה אדונים לגורלנו, לטוב או לרע.
זוהי, לדעתי, התורה כולה על רגל אחת.
זוהי מהות עצמאותנו, ביונדהעצמאות ה־ 34 כמו ביום
קיבו הקמנו את המדינה.
אין זו פוליסה של ביטוח. אין זה שטר־ביטחון. בהחלט
לא. מי שמחפש שטר כזה, מוטב שינדוד מארץ לארץ,
לפי כיוון הרוחות המנשבות בעולם. תמיד יימצא מקום
בטוח יותר — היום באוסטרליה, מחר במונאקו.
יש בידינו שטר של חרות. וחרות פירושה — סכנה,
אחרעת, חופש־הבחירה, היכולת והחובה לדעת טוב ורע.

לא לשתוק, גם אם הדיבור עולה במחיר. לא לפחוד,
כאשר יש להסתכן למען עניין צודק. לא להירתע, גם
כאשר המעשה מביא על בעליו את שינאת הרבים ואת
זעם ההמון.
בקיצור: לנהוג כמוהם. ולא לשכוח כי מולם עמדה
מכונת־הטרור הנוראה ביותר שידעה האנושות המודרנית,
מכונה שלא ידעה רחם, שרמסה ועינתה ורצחה כשיגרת
יום־יום.
להיות חסידים באומה שלנו, אומת־העולם.
כיום 37 שנים אחרי תום השואה, יודעים הכל כי
מעטים אלה הצילו את כבוד עמיהם — הם ולא הנכנעים,
הם ולא גדולי דורם, שעמדו מנגד. בהם מתגאה היום
האומה ההולנדית, והאומה הדנית, האומה האיטלקית
ושאר אומות אירופה. וגם האומה הגרמנית.
הבה נדאג לכך שלעולם, לעולם לא יחסרו אנשים
כאלה אצלנו.

זכור את אשר
עשה לך עמלק
אומרים לנו: צריכים לזכור. לשם כך יש יום־הזיכרון
לשואה ולגבורה, ונשמעות צפירות הדומיה, ונערכות
עצרות.
צריכים לזכור. בוודאי.
אבל מדוע? מהי המסקנה הנובעת מפרשה נוראה זו,
שלמענה שומה עלינו לזכור את אשר היה?
כיהודים, אנחנו יכולים להסיק מן השואה שתי מסקנות

חסיד• אומת העולם
גיבורת הסרט יומנה של אנה פראנק היא, כמובן, הנערה
שבנתה את חייה במחבוא שבעליית־הגג. נערה
שלא נשברה בצל המוות, עד המוות.
אך יש בפרשת אנה פראנק גם גיבורים אחרים —
ההולנדים שסיכנו את חייהם, יום־יום ושעה־שעה, במשך
שנתיים, כדי להציל את אנה פראנק ובני-מישפחתה.
ההולנדים, בניגוד לאורחיהם היהודיים, לא סיכנו את
חייהם מחוסר־ברירה. להם היתה הברירה. הם עשו את
אשר עשו מרצון חופשי,
בעיניים פקוחות.
היו כאלה בכל רחבי
אירופה. לא רבים מאוד,
אך רבים מכפי שניתן היה
לצפות. הולנדים, פולנים,
איטלקים, גרמנים והרבה־הרבה
אחרים, שהסתירו
יהודים, שהבריחו יהודים,
שהצילו יהודים תוך סיכון
חייהם שלהם, בתנאים של
גבורה עילאית.
אנו קוראים להם ״חסידי
אומות העולם״ ,ואנו חבים
להם חוב, שלעולם לא נוכל
לפרעו.
אלא בדרך אחת.
וזוהי: לנהוג כמוהם,
כאשר מתעורר הצורך.
לא להפנות את עינינו הצידה, כאשר נעשה עוול
בידי בני עמנו שלנו.
לא לחשות ולא לעמוד מנגד כאשר נרדף אצלנו
אדם בשל היותו בן מיעוט לאומי, דתי, גיזעי או עדתי.
לא לחשות כאשר נפגעות זכויות־האדם של מישהו —
גם כאשר הוא שייך לגזע אחר, לעם אחר, לדת אחרת,
בשטח כלשהו הנתון לשליטתנו.

שונות לחלוטין, המצביעות על שתי דרכי־חיים הפוכות
לנו, כעם, כמדינה, כמעצמה צבאית ומדינית העומדת
ברשות עצמה.
אפשר לאמר: קרה לנו דבר שלא קרה לשום אומה
ולשון עלי אדמות. נפלנו קורבן לזוועה שלא היתה
כדוגמתה בהיסטוריה המודרנית. מיליוני יהודים עונו
בצורה שלא תתואר, הושפלו עד עפר, נרצחו ועלו בעשן
הארובות.
זהו עוול, ששום תמורה חומרית ומוסרית לא תוכל
לכפר עליו לעולם. בהשוואה אלינו, כל עוולה אחרת
תתגמד ותתבטל.
אחרי שקרתה לנו כזאת, מותרלנו הבל. כל
מעשה מוצדק, אם הוא בא להבטיח את חייו ולוא גם
של יהודי אחד. כדי לקיים את העם היהודי, אחרי שקרתה
לו כזאת, מותר לנו להפקיע, לגרש, לקחת בכוח. זוהי
זכותנו, וזוהי חובתנו. קיומו והמשכו ושיגשוגו של העם
היהודי אחרי השואה מקדשים כל אמצעי.
זוהי מסקנה אפשרית אחת.
ישנה מסקנה אפשרית אחרת, הפוכה.
אפשר לאמר: ראינו בעינינו לאן מובילים הגיזענות,
הלאומנות, אי-הסובלנות, ההתנשאות הקיבוצית, הבוז
למיעוטים, תחושת העליונות, אשר הנאציזם ההיטלראי
לא היה אלא התגלמותם המובהקת והקיצונית ביותר.
ראינו את הזוועות. חשנו אותן על גופנו.
לכן מוטלת עלינו החובה להילחם בתופעות אלה בכל

אתר ואתר, וקודם כל באתר שלנו. מוטל עלינו להחניק
בעודה באיבה כל תופעה של דיכוי לאומני, כל תופעה
של התנשאות גיזענית (ותהיה מוסווית ככל שתהיה) ,כל
תופעה של ביזוי המיעוט ושינאת הזר.
לנו, קורבנות הכיבוש, אסור להיות כובשים. לנו,
העם אשר ספריו נשרפו ונקרעו והוחרמו, אסור להחרים
ספרים. אנו, אשר הואשמנו בחילול הגזע, חייבים להגשים
את חופש־האהבה וחופש־הנישואין, ללא הגבלה של לאום
ודת וגזע ועדה. אנו, שכונינו ״תת־אדם״ ,חייבים להתרחק
מכל פיתוי לראות בעצמו ״עכדאדונים״ — כי ראינו
את התוצאה.
אנחנו, העדים החיים שעברנו את גיא־הצלמוות, חייבים
לכבות כל זיק של שינאה לאומית ודתית ועדתית, לפני
שיהפוך למדורה. שהרי מי
כמונו יודע שמדורה זו
עלולה לגדול ולהתפשט, עד
שתהיה לאש־המשרפות!
סירטו המצויין של אר־תור
בהן, הפיתרון הסופי,
מתחיל בדיוק ברגע הנכון
בהיסטוריה של הנאצים :
שריפת הספרים, חודשים
מעטים אחרי הגיעם ל־שילטון.
הוא מזכיר את
פסוקו של היינריך היינה,
שנאמר מאה שנים לפני כן,
במילים נבואיות המעבירות
בנו רטט: מי שמתחיל ב־שריפת
ספרים, סופו לשרוף היטלר בני־אדם.
הנה כי כן, שני לקחים
הפוכים: וביניהם נקרעת הנשמה הישראלית.
מכאן: זכור את אשר עשה לך עמלק.
ומכאן: זכור כי גר היית בארץ מצריים.
מכאן: העולם כולו נגדנו. הטוב בגויים הרוג. עם
לבדד ישכון.
ומכאן: חברים אנחנו במישפחת־העמים, נושאי דגל
האחווה האנושית. כי כולם נבראו בצלם. צדק, צדק
תרדוף.
אלה הן שתי מערכות־מוסר שונות לגמרי. שתיהן
מעוגנות במסורת היהודית. שתיהן יכולות לינוק ממעמקי
הרגשות של תקופודהשואה.
כמי שלא עבר את הזוועות בעצמו, לא קל לי
להתדיין על כך עם מי שבא משם. אני יודע שמי שעבר
בעצמו את הזוועות, מי שנזכר בהן.בלילות, מי שאיבד
את יקיריו בגטאות ובמחנות־האימה, קשה לו לאמץ
לעצמו את המסקנה השניה. תאוות־הנקם בוערת בעצמותיו,
והשינאה לגויים באשר הם. ואם אינו יכול לנקום
במחוללי־הזוועה עצמם, הרי הוא יכול להראות את נחת
זרועו לאחרים.
אך האם לא יהיה זה ניצחונו הסופי של אדולף
היטלר, אם נקבל ולוא רק צל-צילו של מוסר־ההוטנטוטים
שלו?
הבה נזכור את אשר עשה לנו עמלק — כדי להישמר
מכל מישמר מפני הסכנה שנהיה אי־פעם דמויי־עמלק
בעצמנו!

לא^חנזז־ מ;בפ1י 0
בערב האחרון לפני סגירתו באתי אל הבאר של
מיכל במיפרץ נעמה, מצפון לאופירה. ליד הכניסה
ישבו שתי צעירות. לא הבחנתי בפניהן בחושך.
בהתקרבי האיר אותי׳ האור של הבאר, ושתי הצעירות
החלו מתווכחות ביניהן: זה הוא? זה לא הוא?
כשהבחינו בתמיהתי, אמרה אחת הצעירות, זו
שבשימלה להלבנה, באנגלית :״אתה דומה למישהו.״
ננכסה בי רוח־שטות, ועניתי באנגלית, במיבטא אמריקאי,
:׳דומה למין״
הבחורה לא היתה עדיין בטוחה, והשיבה בהיסוס:
״אחד, קוראים לו אורי אבינרי.״
״מי זה?״ שאלתי.
,׳הוא היה בכנסת,״ אמרה הצעירה.
״האם הוא נחמד?״ חקרתי בחיוך.
הצעירה הימהמה, ומשהייתה בטוחה שאכן עומד לפניה
אמריקאי אמיתי אמרה:
״ £ס 81א 10£ 1אזסא £מ״ .מן ההסתייגות ש במילה
״מבפנים״ ניתן היה להבין בי אורי אבנרי זה
הוא די נחמד מבחינה חיצונית, לפחות. גם זה משהו.
״למה הוא לא נחמד?״ שאלתי.
״ £ס 31 אמרה, כהסבר האומר את
הכל. בתרגום חופשי מאנגלית צברית: הוא שמאלני.
חייכתי באדיבות ונכנסתי לבאר.

חח ונתקה שר ס !!,עלתה
דנו משנחה נישואד 6.5ודמו
ליוום בערכים שיל חיום

אילו חולק ס נוס זח נץ כל
..מעום׳ הינולח״ במרינה היחח נד
מי שפחה מקבלת 30 מיליון לירות

בנוה נסח
יל ו ידע כל אחד מאזרחי המדינה
כמה עלתה הישיבה הישראלית בחצי־האי־סיני,
ב־ 15 השנים האחרונות, הוא
היד, מתפלץ.
במחירים של היום, עלתה ההשקעה ב סיני
כ־ 162 אלף שקל לכל־אחד מאזרחי
המדינה, מקטן ועד גדול. כשעזב החייל
הישראלי האחרון את חצי־האי, הוא השאיר
שם, קבורים בחולות, לא רק את
הריסות העיר ימית אלא גם את כל ה פתרונות
לתחלואי הכלכלה והחברה ה ישראלית.
בעוד
שכל תשומת הלב מופנית לדראמה,
כביכול, של נטישת הישובים הישראלים
בסיני, כאילו לא היה זה חלק מהסכם שלום
עם הגדולה שבמדינות ערב, נודע כבדרך
אגב, שסך כל ההשקעה הישראלית בחצי
האי, ב־ 15 שנות כיבושו, הגיעו ל־17
מיליארד דולר. זהו סכום ענק, אך גם הוא
אינו משקף את ההוצאה הכוללת האמיתית
של ישראל באיזור.
מן הנתונים שיובאו להלן, אפשר יהיה
ללמוד מה ניתן היה לעשות בכל־כך הרבה
כסף, לרווחת תושבי מדינת ישראל, ולפי־תרון
כל הבעיות הכלכליות של החברה
הישראלית.

לצורכי הכתבה, הוצאה מכלל אפשרות
המחשבה שמשהו הושקע במידבר מאז
,1978 וכל ההשקעות פוזרו על פני 11
שנה, בין מילחמת ששת״הימים, ומעט אחרי
ביקור סאדאת.
אם אכן היו הוצאות נוספות, הן אינן
ידועות ולא נכללות בחישובים כאן. כמו
כן לא נכללות ההוצאות העצומות, במחירים
של היום, של מילחמת יום־הכיפורים,
שפרצה, כפי שהודה סאדאת עצמו, בעיקר
אחרי שמשה דיין הודיע על הקמת ימית,
בשנת .1973 גם ההכנסות מבארות הנפט
אינן נכללות בתחשיב שנערך בכתבה זו,
משום שלא בדור כמה תצטרך ישראל

לשלם לחברות הזרות, שאיתן היו לה
הסכמי־שאיבה בסיני, שהופרו אחרי החזרת
שדות הנפט למצריים. בכל מיקרה, אין
ספק שאם היה. הסכום משמעותי, הרי
שמישרד־החוץ, בפירסומים הרשמיים שלו,
היה דואג לציין סכום זה ולהורידו מסך
כל ההוצאה. הסכום אינו כולל את מחיר
הפינוי מחד וההטבות השונות שניתנו
למתיישבים הישראליים בחצי-האי, מאידך.
אם נשוב ל* 646 מיליארד שקל, סך־
כל ההוצאה בסיני, הדרך הטובה ב יותר
להבין את משמעות גודלו של סכום
זה הוא להשוותו לסך״כל החוב הלאומי
של מדינת ישראל, שהוא, כפי שכל שר־

* ס כו ם גדול
בהרבה
ך* סכום של 17 מיליארד דולר, הוא
• סיכום כל מה שהוקצה לסיני בתק ציבי
המדינה מאז 1967 ועד ,1982 אך
מיספר זה מטעה ביותר.
אפשר להניח כי מאז שנת ,1978 כאשר
נחתם הסכם השלום עם מצרים, צומצמו
עד למינימום ההשקעות בחצי־האי סיני,
שכן התברר כי במוקדם או במאוחר הוא
יוחזר כולו למצרים. אם כך, הרי שמדובר
ב־ 11 שנים שבהן הושקעו המיליארדים
הרבים. בהנחה שבכל שנה הושקע סכום
זהה, הרי שהתוצאה היא 1.55 מיליארד
דולר לשנה (.)17:11 = 1.55
אך הסיכום הסופי אינו יכול להיות חיבור
חשבוני פשוט של הסכומים האלה, שאינו
מביא בחשבון את הריבית. בהנחה שלכל
השקעה שנתית משולמת ריבית מיסחרית
שהיא הממוצע של הריבית שהיתר, מקובלת
באותה תקופה, מתברר כי הסכום
מתנפח. המחיר הכלכלי האמיתי של ההשקעה
הישראלית בסיני אינו 17 מיליארד
דולר) אלא 32 מיליארד דולר!
חשבון זה אינו כולל את האינפלציה
שחלה בערך הדולר עצמו. אילו היה נעשה
גם חישוב זה, היה מתברר כי בערכי
הדולרים של היום, גדול הסכום שהושקע
פי כמה מסכום זה.
לצורך החשבונות שלהלן, יהיה הבסיס
לחישובים הסכום הכולל ריבית בלבד —
32 מיליארד דולר. בשקלים, סך־כל ההשקעה
הישראלית בסיני היא 640 מיליארד
שקל, כשהדולר לצורך החישוב הוא 20
שקל.
אך גם סכום זה אינו מספק. יש להוסיף
לו שישה מיליארד שקל — סכום הפיצויים
שניתנו למפונים הישראלים מחצי־האי.
ומה שחשוב יותר הוא, שאין פירוט של
מה שהוציאה ישראל בסיני מאז ביקור
סאדאת בירושלים. כשפנה ח״כ אמנון
רובינשטיין משינוי בשאילתה לשר־האוצר,
כדי לקבל מידע על הסכומים שהושקעו
בשטח אחרי שכבר היה ברור שישראל
תיסוג משם, הוא לא קיבל תשובה. נאמר
לו שהמידע חסוי.

תעיד *מית: דל מתיישב עלה לגשוס
המיסיס הישראלי 152 מיליון לילות

אוצר נוהג לומר, הדבר המונע עצמאות
כלכלית של ישראל.

חי סו ל ה חו ב
ה ל או מי
ך• פי חישובי הלישכה המרכזית לסט-
) טיסטיקה׳ החוב הלאומי של ישראל
מסתכם ב־ 22 מיליארד דולר, שהם 440
מיליארד שקל. סכום זה מהווה רק כ/{,-ם68
מהסכום שנקבר בחולות סיני. כלומר, אילו
הופנה הכסף, במקום לחולות, לתשלום
חובות, היתד, ישראל מחסלת את החוב
הלאומי שלה !
הצעת התקציב לשנת ,1982 כאשר היא
נבדקת מול סך כל ההוצאה בסיני, מעלה
מימצאים מדהימים. כל תקציב הביטחון
לשנת 1982 יהיה 130 מיליארד שקל, כלומר,
כחמישית מההוצאה בסיני. תקציב
הפיתוח לשנה זו, שהוא יסודה של כלכלה
יציבה, הוא בסך הכל 11 מיליארד שקל,
סכום הקטן פי 59 מסכום ההשקעות שנקברו
בחולות.
תקציבי החינוך, הבריאות, הרווחה והשיכון
ביחד, מגיעים לכ־ 115 מיליארד שקל,
סכום הקטן פי 5.6מכל מה שהוצא לריק
בסיני.
הצעת התקציב כולה עומדת על 475
מיליארדי שקלים. סכום זה מהווה כ־73
אחוז ממה שהושקע וירד לטימיון, בתקופה
שבה המוטו היה ״עדיף שארם־אל־שייח׳
בלי שלום> מאשר שלום ללא שארם־אל־שייח/״
ואם
נתון זה אינו מזעזע דיו, הרי שה תוצר
הלאומי הגולמי (תל״ג) החזוי לשנת
,1982 בהנחה של 100 אחוז אינפלציה
שנתית, יגיע לכ־ 508 מיליארד שקל. ה תוצר
הלאומי הגולמי מהווה את ערך כל
המוצרים והשירותים שמופקים במשק בפרק
זמן מסויים, במיקרה זה שנה, וכולל
גם את מערך מוצרי התיצרוכת ואף את
שירותי התיצרוכת, וגם את מוצרי הייצור
וההון, וכלל השכר במשק.
כלומר, סך־כל הפעילות המישקית לשנה
שלמה, שנת ,1982 מהווה בסך הכל כ79-
אחוז ממה שהוצא במדבר סיני.
הגירעון הצפוי במאזן התשלומים בשנת
,1982 כהפרש בין ערך היבוא לערך ה יצוא
הוא של 86 מיליארד שקל. גם כאן
מתוך הנחה של 100 אחוז אינפלציה שנתית.
הגירעון הנגרם מעודף יבוא על
יצוא קטן פי 7.5מהסכום הלא יאומן
שהוצא במדבר.
יש לזכור שבחישוב התל״ג וגם בחישוב
הגירעון במאזן התשלומים, ההפרש יכול
היה להיות גדול יותר, משום שבחישוב
ההוצאות בסיני, נלקחה כמודד שנת .1981
סך כל המיסים שייגבו בשנת 1982 הוא
246.3מיליארד שקל, סכום הקטן פי 2.5
מהוצאות סיני.

דידה לכל אד ם
בישראל

ילדי אופירה יום לפני הפינוי: תקציב הביטחון
השנה הוא חמישית מהסכום שבוזבז

*ד יספר אובדוסי המדינה הוא 3.98
מיליון, וכל אחד תרם לחולות סיני
162,311 שקל. כל בית־אב בארץ תרם
סכום של 646 אלף שקל, או 6.46 מיליון
לידות בממוצע.
ההקצבה שנועדה לצרכים אזרחיים היא
3.8מיליארד דולר, שהם 76 מיליארד שקל.
בתקופת השיא של ההתיישבות הישראלית
בסיני ישבו שם 5000 ישראלים. כל אחד

וכר בוו..קיט שיקום השנונות
הוקצב תנוס שאינו מגיע ד־ ס 10
גן הכסו שהוצע על שיגעון זה

נד החוב הלאומי האדיר שר1׳שואל
איוו מגיע אלא ל ־ ס/ס 70
גן הונסו שהושקע בס!

עיבר בחולות סי1
מהם עלה למשלם המיסים הישראלי 15.2 ,
מיליון שקל, או 152 מיליון לירות.
בכל בית־אב בשטח סיני השקיעה המדינה
סכום של 608 מיליון לירות.
בארץ ישנן 220 אלף מישפחות שנכללות
בקטיגוריה של מיעוטי הכנסה והכוללת
קשישים, אלמנות, זכאים לפי חוק הבטחת
הכנסה, מקבלי קיצבת נכות כללית ומקבלות
מזונות. אילו חולק כל הסכום ביניהם,
היתד, כל מישפחה מקבלת כ־ 3מיליון שקל,
שהם 30 מיליון לירות, ובסכום זה אין
ספק שכל בעיותיהן היו נפתרות, וספק אם
היה צורך בקיומו של תקציב רווחה בשנים
הקרובות.
אחד הפרוייקטים הגדולים של ממשלות
הליכוד היה פרוייקט שיקום השכונות, ש נועד
לפתור אחת ולתמיד את קיומן של
שכונות־מצוקה. דובר בשיקומן של 160
שכונות כאלה ברחבי הארץ, בתקציב כולל
של 2.2מיליארד דולר, שהם 44 מיליארד
שקל, שהם קצת פחות מ־ 7אחוזים ממה
שהושקע בסיני. הפרוייקט שתוכנן לחמש
שנים בלבד, ומקיף 400 אלף ישראלים,
לא יוכל לצאת לפועל במשך זמן־זה, אלא
יושלם עד סוף העשור. כלומר, סכום שהוא
רק 7אחוזים ממה שהוצא בסיני, והוא
הדרוש לפיתתן בעיות המצוקה בארץ,
לא ניתן להשגה אלא ביותר מתריסר
שנים.
ואם הוזכרו דירות׳ הרי שדירות יוקרה
של חברת הבנייה הממשלתית, שיכון ]:פיתוח
בירושלים, למשל, עולות כ־ 1.6מיליון
שקל. אילו הושקע כל מה שהושקע בסיני
בדירות מפוארות של ארבעה חדרים ויותר,
ניתן היה לבנות דירות לכל אדם בישראל,
ועוד היה נשאר הרבה עודף.
מחיר עלות של בית-חולים מוערך כיום
בכ־ 280 אלף שקל למאה מטרים מרובעים.
למרות שלא חסרות כיום מיטות, קיימת
הזנחה בבתי־חולים אחדים, יש מחסור
במיטות טובות, יש מחסור בכוח־עזר ובתנאים
אנושיים בבתי-אבות, ובתי־חולים
לחולים כרוניים. די היה רק באחוז אחד,
אם לא פחות מזה, ממה שהושקע בחולות
כדי לפתור את כל הבעיות המדידות שינה
מעיני העובדים במישרד־הבריאות.
וכך אפשר להמשיך בנושא שכר ה מורים,
שירותי העיריות וגובה המס, ולגלות
עד כמה היתה ההשקעה במדבר קטלנית
למשק.

רות• וכך נולד תאומו של מושג קו בר־לב,
המושג ״קבלני קו בר־לב״.
סכומי־עתק הוצאו ממישרד־הביטחון ר
שולמו לקבלנים פרטיים, שהקימו חומה
בצורה בחזית הדרומית. הכסף הרב שזרם
לאותם מאות ישראלים גרם לתהליך האצת
האינפלציה, ויצר נורמות חברתיות חדשות
בישראל, שהשפעותיהן השליליות נראות
היטב כיום.
כאשר הצהיר דיין, בשלהי שנת ,1971
שיש לספח את השטחים, הוא נתן את
האות לפינוי הבדואים בפיתחת רפיח, ב־סידרת
פעולות במרס ,1972 שכונו ״חריגות״
,בגלל טיבן האכזרי. אחר־כך כבר

התחילו בהכנות להקמת עיר גדולה בפית־חה,
לצד ישובים חקלאיים ישראלים, שב-
שדותיהם עבדו אותם בדואים שגורשו
מהפיתחה משום שהם היוו סכנה ביטחונית.
ימית
ההרוסה היא הראייה לעיוורון ש פקד
את הצד הישראלי באותן שנים מתוקות.
למרות שסיני מעולם לא היתה חלק
מארץ־ישראל ההיסטורית, החליט כל מי
שהיה בשילטון המערך להתוות מפת נסיגה
אחרת למידבר, ולהשאיר בידי ישראל,
מסיבות ביטחוניות כביכול, את הפיתחה
ואת קו החוף בואכה שארם־אל־שייח׳.
כך הוקמו אופירה, כפר־הנופש נביעות,

י מי ת —
יסמל לעתיד

חוף והב אחד הנטישה: כל הפעילות תמישקית
בשנה ושחבל מביעה ל־־ 807 ממה שתובא במידבר
שיטת דיין וגולדה
^ י שי ג דו ק את ההיסטוריה של הח־י
לטות ממשלות־ישראל השונות מאז
מילחמת ששת־הימים יופתע, משום שלא
יגלה כלל דיון רציני ומקיף בשאלת פיתוח
סיני והשקעות אזרחיות או צבאיות בו.
הדבר אופייני לשיטתו של מי שהיה שר-
ביטחון עד אפריל ,1974 משה דיין, שבחלק
חשוב מתקופת היותו שר־השטחים־הכבו־שים,
עמדה לצידו ראש־הממשלה גולדה
מאיר.
דיין, שטבע את הסיסמה, בדבר שארם־
אל־שייח׳ ללא שלום, נתן את הטון. ללא
כל תיכנון, ללא בדיקת כוונות השלום של
המצרים, החלו כבר בראשית שנות ה־70׳
להזרים כסף לחולות.
רבים זוכרים את קו בר־לב. בוויכוח
שהתחולל במטכ״ל בשאלה כיצד יש להגן
על קו התעלה, ניצחה הגישה של התבצ
כפר־הנופש
די זהב וישובים חקלאיים
בעלי בסיס כלכלי מפוקפק ביותר בצפון
סיני.
הצבא חגג. הוקמו שני בסיסים מודרניים
של חיל־האוויר. מיפקדות הועברו למידבר.
נסללו כבישי־ביטחון, הונחו צינורות־מים
וקווי־טלפון, הוקם בסיס לחיל־הים ב־שארם־אל־שייח׳
,כדי להגן, כביכול, על
שיט חופשי במיצרים. הוקמו כ־ 6250 בתים,
ובימי השיא התגוררו בחצי־האי סיני בין
4000ל־ 5000 ישראלים.
ברור שהישראלים שעברו להתגורר במקום
זכו לתנאים מצויינים, כמו פטור
ממיסים ומתשלומים שונים. גם הדירות
ניתנו בתנאים מיוחדים. אם ניתן היה
לחשב את ההטבות שניתנו למתיישבים
שם, היתד, יכולה זו להיות תוספת נכבדה
לסך כל ההוצאות בחצי־האי.
בשיאו של השיכרון הלאומי אמר אז
דיין, שבישראל ישנם שני דגלים, דגל
הביטחון ודגל הרווחה, ואי־אפשר להניף
את שניהם בעת ובעונה אחת. ב־ 12 אחוז
מכלל ההוצאות שהוקצו למרכזים עירוניים
במידבר ׳,היה אפשר לפתור את בעיות
המצוקה של ישראל, שעלו לכותרות בראשית
שנות ה־סד עם הופעת הפנתרים
השחורים.

חוף וי־וחב אחו׳ עניבת המושב: בל שואלי
חום 1.6׳מילית ליווזו לחבי־הא׳ סיני

ל 0אחיי מילחמת יום־הכיפורים והי*
נסיגה בעיקבות הסכמי ההפרדה,
לא הפסיקו להשקיע בסיני, ולדבר שוב על
גבולות בני־הגנה. הכסף הוזרם לחבית ללא
תחתית, שהשחיתה את הציבור הישראלי
והביזבוז הרס את אושיות הכלכלה והמשק.
גם אם מניחים שכדי לקיים קו הגנה
צבאי מיזערי בסיני, עד לנסיגה שאחרי
השלום, היה צורך בכסף, הרי שאפשר
היה להקצות אחוז קטן מתקציב־הביטחון.
אך מה שנעשה בסיני, עד לביקור סאדאת,
מעיד על כך שהמערך, לא העלה על דעתו
— מעבר למליצות השדופות — שישראל
תיסוג משם.
ימית ההרוסה והקבורה בחולות חייבת
לשמש כיום כסמל, בעיקר לעתיד. בעוד
שהצבא משקיע סכומי־ענק, שספק אם
ניתן לחשבם היום, בפינוי הפיתחה והריסת
המיבנים שם, נמשכת במלוא עוזה הבנייה
המסיבית בגולן ובגדה המערבית. המדינה,
באמצעות חברות שונות וצה״ל, משקיעה
הון־עתק, שעדיין לא חושב בשום מישרד
ממשלתי, בשטחים שהיום הכל מאמינים
שהם יישארו ישראלים, עם או בלי אוטונומיה.
מעבר
לשאלה החשובה — כיצד אפשר
יהיה לפנות עשרות ואולי מאות אלפי
ישראלים משטחים אלה בבוא היום, ומה
יהיו היחסים בין הפלסטינים במקום, או
הדרוזים בצפון והמתנחלים, ומעבר להידרדרות
המוסרית הנגרמת בעטיו של
שילטון כיבוש, בעיקר לכובש, הרי שהכסף
שמוצא שם כיום, יכול היה לפתור הרבה
בעיות במדינת ישראל.
כל אחד מאזרחי המדינה קבר בחולות
סיני סכום הגדול ממיליון וחצי לירות.
מי שתומך בשילטון ישראלי בשטחים ה כבושים
חייב לפתוח את ארנקו. להמשיך
לשלם, ולהבין: כל עוד תמשיך ישראל
להחזיק בשטחים הכבושים, לא תוכל למלא
את יעדיה כמדינה שבראש מעייניה ניצבת
רווחת תושביה. ק״־ ציון ציטרין 1

שדסי חנואווי מהלו
זוגו ת שנוסעי ם ל אי טליה.
יינ ללהמ שיך מ שם לצרפת ב או תה מכוני ת?

לאמריקה ומעוכ׳ו
מדינות במכונית ממוזגת? אין
בעיות. אלה ר ק כמה דוגמאות
מתוך הבעיות הנפתרות על ידי
יו ם יו ם, במהירות, ביעילות ו?
י־ד אנו קיי מים.

0יז י \

> 0יי

א ר צו ת־ ה ב רי ת: תנו ע ת־ ה שלו חז רהל או פנ ה
סנאטור אדוארד (טד) קנדי פיגר בשנים רבות אחרי
מאבקה של תנועת־השלום האמריקאית נגד מילחמת
וייט־נאם. הפעם הוא נחוש בדעתו שלא לחזור על אותה
שגיאה. בתחילת 1982 הבין קנדי שלתנועה צפוייה עדנה.
קנדי הוא אדם חלש, נואם גרוע, ויושרו הציבורי שנוי
במחלוקת. אבל אפילו מבקריו הקשים ביותר מכירים
בעובדה שיש לו נסיון פוליטי עצום. קנדי החליט להשיג
את כל יריביו במאבק על התומכים הצעירים והחדשים
של תנועת השלום. הוא הפך לתומך נלהב, נותן ידו
בעיקביות ליוזמות פוליטיות המקדמות את עניין השלום.
נוכחותו בשטח מביכה לפעמים את ראשי התנועה, אך
בסופו של דבר היא משרתת את שני הצדדים. קנדי זוכה
בקהל אוהדים חדש, מחנודהשלום בקול חשוב בקונגרס.
הלם של ממש. הפעם לא מדובר רק בנאומים.
קנדי והסנאטור הרפובליקני מאורגון, מארק האטפילד,

מאטייסן דרש מאנשי קהילתו שעבדו במיפעל ההרכבה
של ראשי נפץ גרעיניים, פאנטקס, להתפטר מעבודתם.
רבים צייתו, והבישוף דאג להם למקומות עבודה אחרים.
התופעה הפכה אופנתית וכובשת. תיבות־הדואר של
סנאטורים וצירי בית־הנבחרים התמלאו במיכתבים של
תומכי הקפאת ופירוק הנשק הגרעיני. כלי־התיקשורת
שיגרו צוותים לבדיקת השפעת התנועה, מקורות היניקה
האידיאולוגיים שלה והיקפה האירגוני. המסקנות היו מדהימות.
בארצות־הברית צומחת תנועת־שלום ענקית, העולה
על כל המצופה. לא רק ותיקי המאבק נגד זוועות וייט־נאם
התגייסו למערכה. הפעם מתייצבת לפני רגן תנועת
המונים אמיתית, שעיקר כוחה אינו באוניברסיטות אלא
בקרב העם הפשוט. היא מלכדת את כל הליבראלים ואת
כל השמאל, אבל הפעם היא משקפת דאגה המקננת
בקרב האמריקאי הממוצע, מבקר קבוע בכנסייה ואיש־

שבילה שנתיים בכלא על׳סירובו לשרת בוייט־נאם. קלר
אירגן תוך חודשים ספורים 300 אסיפות המוניות במדינת
מאסצ׳וסטס. פעילותו הניבה 30 החלטות של מועצות
ערים ו־ 6החלטות של סנאט מקומי בגנות החימוש
הגרעיני. בקליפורניה אספו פעילי התנועה חצי־מיליון
חתימות על עצומה, הדורשת להקפיא ייצור כלי־נשק
גרעיניים.
פעולות המחאה של מחנו־-,השלום יעמדו השנה במרכז
החדשות. ביוני תיערך הפגנה ענקית ליד בניין האו״ם
בניו־יורק, לרגל דיוני העצרת בנושא פירוק-ד,חימוש.
מצפים לפחות למיליון בני־אדם. בסתיו ייאספו שוב
ההמונים, הפעם בוושינגטון, עם הדיון בהצעות קנדי-
האטפילד. בנובמבר יתקיים כנס גדול של ראשי הכנסייה
הקאתולית רבת־ההשפעה. הבישופים הליבראליים גברו
לאחרונה על השמרנים, והם מקווים להחלטה שלומניקית
חד־משמעית.
ותיקי וייט־נאם חשים שהימים הטובים של המאבק
והאהדה הציבורית שבים. חרף כל הספקות (האם טד
קנדי הוא נכס או נטל לתנועה ו) קיימת אופטימיות רבה.
רגן שוב אינו יכול להכתיב את תנאיו ללא עוררין.
התרבות הפוליטית האמריקאית מגיבה, עידן חדש נוצר,
ונושא השלום חזר לאופנה.

מיזרח־גרמניה0.1 :
הם רוצי שלום

סנאטורים קנדי וג׳קסון
עידן חדש

הגישו לקונגרס הצעה מפורטת להקפאת מירוץ־החימוש.
הממשלה נדרשה למצוא דרך להגיע להסכם עם ברית־המועצות
להקפאה הדדית של ניסויים, להפסקה מוחלטת
של ייצור כלי נשק חדשים ולזניחת כל התוכניות להצבת
כלי־נשק גרעיניים בזירות עימות נוספות. בשלב השני
נדרש הנשיא, רונאלד רגן, להגיע להידברות עם הסובייטים
במטרה להפחית במידה ניכרת גם את מיצבורי־הנשק
הקיימים. קנדי והאטפילד אספו חתימות תמיכה של 120
חברי הקונגרס, תמיכה כמעט חסרודתקדים להצעה, שעד
לפני כמה חודשים היתד, נדחית על הסף כסופר־ראדיקלית.
המימסד הגיב בשצף־קצף. קאספר ויינברגר, שר־הביטחון,
ביקש מגדול הניצים בסנאט, הנרי (סקופ)
ג׳קסון, לנסח הצעה נגדית שתשרת את מדיניות הממשלה.
ג׳קסון גייס לעזרתו את הסנאטור הרפובליקני ג׳ון ורנר,
שהיה, בין השאר, גם אחד מבעליה של אליזבט טיילור.
השניים זכו, אומנם, בתמיכתו הפעילה של רגן ובאהדה
רבה בעיתונות הימנית, אבל מישאלי דעת־הקהל זימנו
להם הלם של ממש: שלושה רבעים מכלל הנשאלים
הביעו את תמיכתם הנחרצת בהצעות קגדי־האטפילד1
אין מיל חמה צו דקת. מאז שהסכמי סאל-ט 2
ירדו מסדר-יומו של הקונגרס אחרי הפלישה הסובייטית
לאפגיניסתאן ב־ ,1979 נוצרה אווירה חדשה בארצות־הברית.
ירח־הדבש של רגן נסתיים כבר מזמן, והביקורת על
המחיר החברתי של מדיניותו הולכת וגוברת. השילוב
בין האטה כלכלית ובין אבטלה המונית (כמעט 10 מיליון
בני־אדם מובטלים!) יצר מרירות שגברה עוד יותר
משנתברר שרגן ״ד,חסכן״ מוציא עשרות מיליארדים על
מירוץ חימוש מואץ. רבים בארצות־הברית מאמינים שרגן
עלול לגרור את העולם למילחמה גרעינית שבה אין
מנצחים, רק מנוצחים. הגדיר זאת היטב הבישוף לירוי
מאטייסן מטכסאס, שמרן לשעבר שהפך מנהיג בכיר
בתנועת־השלום האמריקאית :״אבד הכלח על המושג
מילחמה צודקת. הוא שייך לתקופה אחרת. עלינו מוטלת
המשימה לשמור על העולם, אותו ברא האל. עתה אין
מדובר בפיתרון הבעיות שנוצרו בידי אדם, המין האנושי
נען וגל, הלכה למעשה, להשמיד את מעשה בראשית.״
הבישוף מאטייסן מהווה נכס חשוב לתנועת־השלום.
הוא איש מרכזי ומכובד במדינתו השמרנית, ופעולותיו
זוכות בכיסוי עצום של כלי-התיקשורת האמריקאיים.

מישפחה מסור, הרואה בחימוש הגרעיני איום אמיתי
לעתידו ולעתיד ילדיו.
הקפאה. בהנהגת התנועה פעילה ראנדאל פורסברג,
שם חדש לרוב הקוראים הישראלים. אין ספק שהיא
תכבוש כותרות במרוצת שנת .1982 פורסברג השפיעה
באורח מכריע על האסטראטגיה של התנועה. תחת דיבורים

0 * 111ק ט !

אינסופיים על פרטים טכניים, כמו מיספר אמצעי השיגור
ומיקומם, אימצה התנועה כולה את סיסמת ההקפאה.
מחנה,־השלום דורש הפסקה מוחלטת של ייצור כלי נשק
ואמצעי־שיגור חדשים. בשלב השני יבוא עידן פירוק
הנשק. פורסברג הבינה שדרישה כל־כך פשוטה תזכה
לאהדה המונית. האשד, הנמרצת ( )37 היא מומחית לנושא
פירוק־הנשק, ומסע ההרצאות שלה ברחבי ארצות־הברית
הוכתר בהצלחה רבה. היא היתד, הראשונה שהבינה את
הצורך בתנועת המונים בעלת השפעה.
פעיל בולט שני הוא ראנדי קלר 36 בוגר הרווארד,

לא רק רונאלד רגן כועס על אנשי־הדת שהפכו פעילים
בתנועות־השלום.
במיזרח־גרמניה מתפתח סיכסוך בין הממשלה ובין
הכנסייה, המאיים להגיע לממדים פולניים. העילה למריבה
היא החלטתה המטופשת של ממשלת מיזרח־גרמניה לאסור
על הנוער לענוד את סמלי תנועת־השלום.
הקצף יצא דווקא על הפסוק ״וכיתתו חרבותם לאיתים״
ועל ציור שמיזג להפליא מסורות סוציאליסטיות ונוצריות.
הציור על הסמל — ענק עירום למחצה הולם בפטיש
על חרב — מבוסם על פסל סובייטי, שניתן במתנה דאו״ם
על־ידי ממשלת ברית־המועצות ונמצא בבניין העצרת
בניו־יורק.
הבישוף של מאגדנבורג, ורנר קרושה, לעג בגלוי
לממשלה, וטען שצעדיה רק יגרמו לניכור הנוער הנוצרי
מהמישטר. קרושה מדבר בשם 8מיליון לותרנים (במדינה
המונה כ־ 20 מיליון תושבים) ,ותוכחתו הביכה את הממשלה.
שר־הדתות, קלאום גיסי, ניסה להסביר שלמיסלגה
הקומוניסטית אין שום דבר נגד הסמל עצמו. הוא פשוט
חושש ש״תעמולה פאציפיסטית״ תחליש את כווז־ר,עמידה
של מיזרח־גרמניד! ,
טימטום של קומוניסט. השר הבטיח למנוע העמדה
לדין של צעירים שיענדו את סמל־השלום. אך הוא
לא מנע את המרירות בקרב ראשי־הכנסייה. הממשלה
הכשילה, בעצם, את נסיונה העיקבי של הכנסייה ליצור
סינתיזה הומאניסטית בין הנצרות וביו הסוציאליזם, דחתה
וניכרה עשרות אלפי בני־נוער, יצרה חייץ בין תנועת-
השלום המערב־גרמנית ובין העולם הקומוניסטי. קשה
להאמין שהמנהיג, אריך הוניקר, מסוגל לטימטום כזה,
אך העובדות מדברות בעד עצמן. הוא הצליח, ביום אחד,
למחוק את מה שהוגדר במערב כהישג קומוניסטי עצום —
עצם הקשר עם תנועת־השלום במערב־אירופה. כל תועמלני
״קול אמריקה״ אינם מסוגלים לבצע את מה שעשה למענם
מנהיג לא־חכם אחד.

ק ר 1פ י
ידידים אמריקאיים, המכירים היטב את ג׳ורג׳ סי
גריי מצפון קארוליינה מדווחים לנו שהוא נמנה בעבר
עם פעילי מחנה השלום בארצות־הברית.
הידידים האלה נדהמו לקרוא את מכתבו של גריי
בגליון האחרון של טיים מגאזין. כתב גריי בציניות
קרה ומחושבת :״אני נמנה עם האמריקאים שאינם
מוחים על מדיניות הממשלה באל־סלוודור. הברירה
שלנו היא בין מישטר פאשיסטי ובין דיקטטורה קומוניסטית.
שני המישטרים אדישים לזכויות־האדם. לכן
כדאי לנו לתמוך בצד המשרת את האינטרס של
ארצות־הברית.״
הפשטנות וההתקרנפות מעוררים סלידה, דווקא
בשל העובדה ששרידי עברו של גריי עדיין ניכרים
במיכתב. הוא לפחות מודה שהמישטר באל־סלוודור
הוא פאשיסטי. גם ההתקרנפות היא תופעה אוניבר סאלית.
מה שמותר לאהרון בכר מידי׳עות אחרונות
מותר גם לאיזה גריי מצפון קרוליינה.

אולדס מוביל: אומגה-סיירה
יפיפיה אמריקנית שופעת יתרונות

אולדסמוביל סיידה

אולדסמוביל אומגה
נוסף על המיבנה החיצוני שלה,
המעוצב בסיגנון אוירודינמי
מושלם, יש באולדסמוביל
אומגה יתרונות רבים :
היא מסופקת עם מנוע
המותאם לדלק המשווק בארץ
ומאפשרת נהיגה חסכונית —
12ק״מ לליטר.
האומגה מיובא ת לראשונה
בדגם ברוגהם עם גימור מפואר
שלא הובא עד כה. הנעה
קדמית ומנוע חזק בנפח 2.475

סמ״ק, הילוכים אוטומטיים,
הגה־כוח והצתה אלקטרונית.
תוספת של הנאה — שמשות
כהות, רדיו, מזגן־אויר
אוריגינלי, מערכת חימום,
בולמי זעזועים במגינים
הקידמיים והאחוריים ובידוד
מלא המבטיח נסיעה שקטה
במיוחד.
אולדסמוביל אומגה מרווחת
מבפנים בנדיבות אמריקנית,
אך מידותיה החיצוניות
קומפקטיות.

הפתעת השנה!
הדגם החדש של אולדסמוביל,
כ־ 20ס״ מ ארוכה יותר
מהאומגה, עם הנעה קדמית
ומנוע רוחבי, בנפח של 2475
ס מ״ק — 4צילינדר, או 2850
ס מ״ק — 6צילינדר לפי
בחירה.
האולדסמוביל סיירה החדשה
כוללת את מירב השכלולים

הטכנולוגיים שפותחו על־ידי
חברת ג׳נרל מו טור ס בשנים
האחרונות, ומיובאת ארצה
בדגם הברוגהם המפואר
ביותר, עם מיפרט עשיר,
הכולל חלונות ודלתות חשמל,
כסא חשמלי, הגה מתקפל,
מזגן־אויר אוריגינליח- 1ז1ונ, 81
גיר או טו מטי, הגה כוח, לנח
שעונים מיוחד ועוד.

5\ 0311£ם01

4 $ 4$£106| 4$ $ 6 0 6 1 1 4 0 1 0 6

חברת המזרח לנוכוניות מ תו

תל־אביב, דרך פתח־תקוח ,76 טל 335235 .־03

חיפח, רח׳ הנאמגים , 2טל 523086 .־04

נתציה — חיים דומב, רח׳ ספיר ,10 טל 27053 .־053

אנ שי םבשלם

הנסיבה הלנה לבית בורבון: נתר בלגיה או לוכסמבווג
כשנסיכה מיוחסת מצטלמת בחברת נסיך כשר
למהדרין, כשני הנסיכים הנראים בתמונה זו, אין
זה מיקרה. הצעירה היא הלנה, בתם הבכירה של
חואן קארלוס, מלך ספרד, ורעייתו סופיה, והנסיך
הוא פילים, בנם של פאולה ואדגרט
מבלגיה( ,והשמועה אומרת כי הוא יירש את כתרו

של כודואן מלך הבלגים) .לפי שעה לא יצאה כל
הודעה רשמית, ובינתיים פתוחות לפני הנסיכה הצעירה
שלוש אפשרויות: הנסיך אנדרו מאנגליה,
הנסיך פילים שבתמונה, ויש אומרים כי ליבה
נתון לנסיך ז׳אן מלוכסמבורג. בהתחשב בכך שגם
הוא נצר לבית בורבון, אין הוא נופל מהאחרים.

דירי די: הפופולריות תתירנרת עם יחידת
במישאל שערך אחד מעיתוני הערב בבריטניה עלה, כי בין בני
מישפחת המלוכה, הפופולרית ביותר היום היא ליידי דיאנה (61
אחוז) לעומת בעלה, הנסיך צ׳ ארלס (שזכה רק ב 21-אחוז) .יש
הסבורים כי עלייה תלולה זו של החיבה לנסיכה תלוייה בכרם
המוסתרת מאחרי מעיל ההריון החורפי הזה. האופנאים מתלהבים
ממנו עכשיו פחות, אבל מתנחמים בעובדה שעוד מעט תוכל לחזור
למראה הג׳ינס החביב עליה.

גיזן שטרסברג:
רומו את שילה
לשת;
הזמרת שילה אינה מסתפקת
בעבר מפואר של מיצעדי
פיזמונים. היא חיה בגלות אמ ריקאית
בניו־יורק, מרצונה
החופשי. זאת כדי ללמוד מיש-
חק במקום הנחשב לטוב ביותר
לכך — אולפן השחקנים.
בתמונה היא נראית יחד עם
אלין ונטדרה, מתרגלת מח זה
של מולייר, בהדרכתו של
ג׳ון שטרסכרג הבן. ג׳ון
הוא, כמובן, בנו של לי
שטרסכרג, מייסד אולפן השחקנים,
ובעל ״השיטה״ ה ידוע,
שנפטר לפני כמה חודשים.
העולם
הזה 2330

וידאת דפאוד״ה: פרוזת כתו לאשתי
כוכב הקולנוע מס׳ 1של צרפת יכול להרשות לעצמו כל שיגעון
שבעולם — אפילו למדוד פרוות ביחד עם אשתו. בביקור אצל
אחד האופנאים הידועים בפאריס, חזה ז׳ראר דפארדייה בתצוגת-
אופנה, ביחד עם אשתו, המכינה מופע־זמר חדש, ולא התאפק מלל בוש
דמות נוספת, ולוא לרגע קט — הוא התקשט בפרוות שועל,
דומה לזו שבחרה אשתו אליזכת (משמאל).

אנשים בשורם

ז״אז־קלזד בראלי: קאן־קאן דגובו
באחת ממסיבות יום ההולדת של ידידי ד,פולי ברדר — תיאטרון
הבידור המפואר בפאריס, עלתה השמפניה לראשו של כוכב הקול נוע
ז׳אן־קלוד כריאלי. הוא שאל מאחת הרקדנית חצאית ריקוד
מסורתית, עשוייה שכבות רבות של משי, והרים רגליים.

יוחנן כאוווס תשני: מזנות מימי המירחמה
הביקור במיפעלי סולביי, שליד ליבורנו, היה
שונה בתכלית השינוי מביקוריו המסורתיים של
השליח הדיפלומטי הקדוש ביותר בעולם. זו היתד,
מחווה אישית של יוחנן פאולוס השני לפרשה
מימים עברו: במילחמת העולם השנייה, כשהאב

הקדוש היה סטודנט, הוא נרדף על־ידי הנאצים,
היה חסר פרוטה ומחסה׳ וכל קרוביו וידידיו היו
במעקב מתמיד. כדי להסתתר ולהתפרנס, פנה ל סוכנות
המיפעלים האלה בקראקוב, והם הצילוהו.
הוא חובש את קסדת הפועלים במיפעל, למזכרת,

נחנן שילדת:
אנא בא
כל התמונות של כרוק
שילדם, הילדה ד,סכסית ביותר
באמריקה, מקושטות בדרך
כלל בתמונה של אשד, מבוגרת
המחייכת בפה מלא. זוהי
אמא, טרי, שהיא גם מנהלת
עסקיה והדחפור שמאחרי ה־קאריירה
שלה. בצילום יוצא-
דופן זה ניראה אביה של
ברוק. הדמיון שבין השניים
מפתיע, אפילו החיוך זהה.
פרנק שילדם הוא גבר צנוע,
אבל כשהוא כבר יוצא פעם
בחברתה, הוא גאה בהחלט.

קליאו גויושמיט: מתנה ומנאח
לקליאו גולדשמיט, השחקנית הצרפתיה חטובת הגוף (שביל-
תה כשנה בקיבוץ בישראל) מושגים ברורים על יחסי-ציבור: את
הצגת הבכורה של סירטה החדש, המתנה, הגישה במתנה לשחקני
נבחרת הכדורגל של צרפת, שניצחה את נבחרת הכדורגל של צפון-
אירלנד. מצלמות העיתונאים קלטו בראשונה את היפהפיה, כאן
יחד עם ד,בימאי מישל לאנג, ואת הגברים השאירו למדורי הספורט.
העולם הזה 2330

^• 61110־ד 0 1 £ק 0 1

ק 1ו81י ) 1 .0 3 <161ס ח §§ 1

זה אומו־ הכל.

11כ106*^\3]11 זק) 13
ח • 0 ^ !0ץ 1ח כ€6161

.8 1 0 1

ץ ז1;11ח1<•06ז13ץ^31
6931

^ 3ע <28ם11נ@8ח1)§1ו1

§ת 31 ^ 010־ 001161 ץ ס

לי או גו לדברגב עיי ם
העולם הזה 2330

משרד רא שי:ת״א דרך פ״ ת ; 65 דרך פ״ת 86 טל , 284111
חיפ ה: דרך יפו ; 132י־ ם: ש לו מ ציון המלכה , 15 סוכני ם: חיפ ה:
בית המכונית, יפו ; 19 נתניה: מכוניות נתניה, סמילנסקי ; 24

נצרת: בישאו־ה יוסף סרוגיי, רח׳ פאולוס השישי 56

א שינז

איזו עיצה מישפטית נתן הומיסעדן לאשת־השר
שהורשע ומדוע תיפסק;העריה מצרפת

11 שנים רבות עוד יזכרו
בבית־המישפט המחוזי בתל-
אביב את מישפטו של שר
העבודה והרווחה, אהרון
אבו־חצירא. אך בעוד שאנשים
משתוללים מחוץ לאולם
בית־המישפט, אחרי שהוא
הורשע, מיהר השר למלון דן,
שם נח עד לשעות אחר־הצה־דיים,
ואז הוא הלך לכינוס
מרכז סיעת תמ״י באולם אוהל
שם בתל-אביב.
1מזכיר תמ״י, תת אלוף

(מיל ).בנימין (״פואד״) בן־
אליעזר, נראה לפתע שהוא
עוזב את אולם בית־המישפט
כאשר החלה השופטת, ויקטו

את כתבת מעריב בבית־

המישפט, איה אורנשטיין,

אוסטרובסקי־כהן,

ואמרה לה,, :אנחנו עוד נזכור
לך את כל מד, שכתבת
על אהרון!״

לקרוא את הסעיפים שבהם
הורשע אבו־חצירא. מתברר
שהוא מיהר לאולם אוהל שם,
כדי לבדוק בעצמו, אם הכל
מאומן באולם לקראת הכינוס.
01 בעת שהשופטת קראה
את הכרעת הדין, חיתה המולה
גדולה מחוץ לאולם. אחת
מאחיותיו של אבו־חצירא תפ

לאורנשטיין לא שיחק
המזל גם עם אחד שהציג עצ מו
כז׳אק אכו־חצירא, שטען
שהוא בא במיוחד למיש־פט
מפארים, ושהוא מראשי
הקהילה היהודית שם. הוא
שוחח עם אורנשטיין באיטיות
רבה, ובאחת מהפסקות הדיבור

ריה

שלו, כשהוא נשם׳ חשבה או־רנשטיין
שהוא סיים את דבריו.
היא הודתה לו וזזה. אבו-
חצירא הצרפתי התפרץ :״זה
כל מה שאת רוצה לשמוע.
תדעי לך שבגלל המישפט תיפסק
העליה מצרפת!״
01 אחד הבודדים שנכח
באולם, ופהק ולא משיעמום,
היה הפסיכולוג המישטרתי
צבי ידי] הוא בא למישפט
הישר מימית, שם שהה לילה
שלם ליד בונקר אנשי הרב

חים אכרהם שפירא, ח״ב
אגודת ישראל׳ פנה שר־המיס-
חר-והתעשייה, גדעון פת,
למארח, יצחק נכון, ואמר
לו :״לפני שנה, אדוני הנשיא,
היינו קרובים לבחירות,
ואני הבטחתי לך שכעבור
שנה אתייצב שוב לפניך, כדי
להציג פעם נוספת, בפניך׳ את
מקבלי הפרס.״ כאשר נבון החל
מברך את מקבלי הפרס, הוא
פנה לפת ואמר לו :״קראתי
בביטאון הליכוד שהבחירות
ייערכו בחודש נובמבר הקרוב.

מאיר כהנא, שאיימו להתאבד.

מ״עואל
נו ד!

..איפה ח״ת ביום שהוכחה העצמאות?

ערב יום־העצמאות ה־ ,34 נשאלו אנשים שהיו
1בני 18 לפחות, ושחיו בישראל בזמן מילחמת-
]העצמאות, היכן הם היו כשדויד בן־גוריון הכריז על
והקמת מדינת ישראל, ב־ 14 במאי ,1948 והיכן שהו
]בתקופת המילחמה, והם ענו:
• שימחה ארליך, סגן ראש־הממשלה (שהיה
] אז בן :) 33״עמדתי בין צעירים רבים בשדרות
רוטשילד והקשבתי להכרזת המדינה. אחר־כך הייתי
]בצה״ל עד סוף .1948״
• יצחק מודעי, שר בלי תיק 22״הייתי
]בחולדה בחזית לטרון. התגייסתי באוקטובר 1947
ן להגנה, השתתפתי בקרבות בחזית המרכז, כולל פריצת
|הדרך ללטרון, ואחר־כך בפלוג׳ה בדרום.״
• נפתלי בלומנטל, ח״כ המערך ומנכ״ל
| כור 26״ההכרזה תפסה אותי באיזשהו מקום
| בגליל, במיסגרת שירותי בהגנה. לגבי העסק היה
רחוק מאוד, ולא אקטואלי. היו לחצים ביטחוניים
ן ועייפות רבה. לא *תפסנו אז את המהות. איני רואה את
והעבר בעיניים ורודות. אני זוכר את הקשיים וחוסר
| ההתנדבות, את הג׳ובניקים.״ ,
• פסח נרדפר, סגן שר־התקלאות 24
1״הייתי מגויים לגדוד ,21 באיזור הכפרי בעתלית.
ההודעה נשמעה ברדיו. היתה שימחה גדולה. כולם
שתו לחיים. הייתי מגויים כל המילחמה. השתתפתי
בכל הקרבות באיזור שלנו. גוייסתי בתחילת המיל-
חמה, בשנת . 1947 אחרי שנה שוחררתי וחזרתי
למשק, ואחי המשיך לשרת. אחר-כך החזרתי לצבא
1עוד שנה.״
• חיים קורפו, שר התחבורה 26״הייתי
| במחנה העצורים בקניה והאזנו לקול־ישואל. היתה
שימחה ספונטנית .,שלא ידעה גבול, אחרי שנים
של מעצר. חזרתי ל-ארץ ביולי 48׳ .הייתי בגדוד
אצ״ל עד לפירוקו בספטמבר אותה שנה״.
• דיקטור שם־טור, ה״כ מפ״ם 33״הייתי

בירושלים. שיכור ונלהב מבשורת העצמאות, וחרד
ודואג מסכנת הכיתור העזיין סביב העיר. עמדתי עם
נשק ביד בעמדות ההגנה על השכונות הצפוניות
של העיר. הייתי בירושלים, גם בניתוק וגם בכיתור.״
• אמנון לין, ח״כ הליכוד 24״הייתי מגויים
בחטיבת כרמלי. היינו בעיצומן של ההכנות לשיחרור
הגליל, ואז שמעתי את ההכרזה. חלק גדול מהמיל-
חמה הייתי בקרבות בגליל. אחר־כך אירגנתי יחידת
נחיתה של חיל־הים בין סואץ לאל-ער״ש, שפוצצה
את מסילת הברזל.״
• אהרון אמיר, סופר !ומתרגם 25״בירושלים
הייתי מ״כ. איש מאיתנו לא ידע דבר. רק
למחרת בבוקר פלט מישהו שאתמול הכריזו על הקמת
המדינה. רוב הזמן הייתי בירושלים, בשורות לח״י,
אחר־כך התגייסתי לצה״ל.״
• ראובן הפט, בעל ממגורות דגון, ויועץ
מיוחד לראש־הממשלה 39״הייתי בפאריס בבניין
הסוכנות היהודית, שאחר־כך הפך לבניין השגרירות.
קודם לכן לא הצלחתי לחזור ארצה, כי הייתי
ברשימה השחורה של האנגלים. ברגע שאיפשרו לי
לחזור — עשיתי זאת.״
• אברהם (״כדמה״) שביט, תעשיין 21
״הייתי אז מגויים בבסיס חיל־האוויר שבתל־נוף. את
ההכרזה שמעתי במכונית המשוריינת היחידה של
חיל-ד,אוויר בעת הנחת ציוד. כך שירתתי עד .1950
שוחררתי אחרי שנתיים, גמרתי שירות־חובה והלכתי
הביתה.״
• ירוחם משל, ח״כ המערך ומזב״ל ההסתדרות
36״באותו יום נשלחתי על־ידי מיפקדת
ההגנה לשמירה בפרבר דרומי בתל־אביב, סמוך
לפרדסי שכונת שפירא. ידעתי על ההכרזה, כי
ערב קודם השתתפתי כחבר מרכז מפא״י בדיון,
שבו הודיע דויד בן־גוריון על כוונותיו. בזמן המיל-
חמה השתתפתי בהגנה על תל-אביב, ופעלתי לגיוס
כוח־אדם להמשך הייצור הביטחוני.״

! 0אחרי הכרעת הדין, כ־שההמונים
התפרעו, וחלקם אף
המתין לשופטת ליד דלת ליש־כתה,
הובילו אותה שוטרים
דרך הדלת הראשית של ה בניין
לרכב מישטרתי, והבריחו
אותה מהמקום.

01 המיסעדן אלי רונן,
ניגש לאשת השר, ז׳רמן, ש-
היתה קרובה להתמוטטות ואמר
לה :״למה לא שמעתם בקולי.
הרי אמרתי לכם, שכדי שהיא
לא תוכל להקריא 90 עמודי
השמצות על אהרון, שהוא יודה
מייד.״ רונן, שהפגין את
בקיאותו הרבה בענייני מיש-
פט המשיך, כשהפעם מכוונים
דבריו נגד אחד מעורכי־הדין
של השר, שלמה תוסיה־כהן.
אמר רונן :״אני לא
מבין את התוסיה־כהן הזה, ש לא
ביקש שלושה שופטים.
אחת תמיד זה לא טוב.״
01 כתב בתי־המישפט של

ידיעות אחרונות, משה רונן,

מנהל מאז תחילת מישפטו של
שר־העבודה־והרווחה פינקם הימורים,
שבו רשמו עורכי־דין
רבים ועמיתיו העיתונאים את
ההימור שלהם בעניין תוצאות
מישפטו של אבו־חצירא. האח רון
שחתם בפינקם הוא כתב
הטלוויזיה, דן סממה, שעשה
זאת באמצע הדיון שבו העלו
שני הצדדים טיעונים לעונש.

01 בטקס קבלת פרם ה ייצוא,
שניתן לייצואן השטי-

האם אתה יכול להבטיח לי
שתהיה כאן בשנה הבאה? אולי
כדאי שתתייעץ עם ח״כ
שפירא ן״ •
! 0עוד אחד שסבל ממעלליו
של המדען דניאל (״דני״)
ברמן, שהיה שותפו של השר
יעקב מרידוד בהמצאת-
האנרגיה, הוא סגן־ראש-עיריית
גבעתיים, משהשכטר. הו א
נזכר שכאשר הוא כיהן כממונה
על המרכז הקהילתי בית־שרת
בגבעתיים, הופיע במקום
ברמן, והציע להקים במרכז
בית־קולנוע מודרני, שבו יוקרנו
סרטי 35מ״מ. שכטר טען
באוזני ברמן שלרעיון דרוש
כסף רב, וברמן אמר מייד ש יש
לו משקיע שמוכן לממן את
השיפוץ. אחרי ההרחבה ובניית
חדר־ההקרנד״ הוזמנה כל גבעתיים
לפתיחת בית־הקולנוע,
אך סרט 35מ״מ הם לא יכלו
לראות. התברר שלא הוכנו
קווי־חשמל מתאימים, ושכטר
נאלץ להזעיק חבר שהשתמש
במכונת 16מ״מ. ברמן מיהר
לעזוב את המקום כשהוא קורא
בקול שבור :״אני מצ־
־ טער׳ אני לא יודע איך זה
קרה!״ מאז אותו ערב הוא
לא חזר למועדון.

01ח״כ רק״ח, תופיק
זיאד, המכהן גם כראש־עיר־יית
נצרת, טוען שבניגוד לדי,-
מוי שלו כאיש פוליטי הוא
משורר, והוא היה מעדיף לכתוב
שירה, אך אין לו זמן לכך.
זיאד מספר ששלושת כרכי
יצירתו על פולקלור ערבי
העולם הזה 2330

שמואר רחמני

(מימין) צלם ״מעריב״ ,חובש כיפה. לידו יוסי גריג־ברג,
צלם של רשת הטלוויזיה האמריקאית אן־בי״סי
הלובש חולצה של התנועה לעצירת הנסיגה בסיני, ויוסי רוט, צלם ״ידיעות אחרונות״.
גם הצלמים מודי גלר, מ״ישראסן״ (עמוד 32 מימין) ,שלום ברטל מ״ידיעות אחרו־נות״
,שבתאי לוי המצלם עבור ״שטרן״ וחיים הנדווקר, כתב ״הארץ״ (למטה) נאלצו

לחבוש כיפות, אחרי שדובר צה״ל הודיע שהראשונים שיוצאו מימית יהיו אנשי התיק־שורת.
העיתונאים והצלמים הרבים שהיו במקום, מיהרו לחבוש כיפות, שניתנו להם
על־ידי אנשי התנועה לעצירת הנסיגה בסיני, כדי שהחיילים לא יבדילו ביניהם ובין
מתנגדי הנסיגה. אנשי התיקשורת, התקשו בעבודתם כי הצבא רדף אחריהם כל הזמן.
יד נאלץ, למשל, בן־עמי נוימן, צלם סוכנות ״גמא״ בארץ, לרכב על אופניים (למטה).

ביר את עצמה, וכשסירבה
הבהיר לה :״את פלשת לפרטיות
שלי, ואת לא מוכנה לומר
לי, לפחות, עבור מי את
מצלמת?״ לבסוף הסתבר שזו
שצלמה אותו היתה מימי
ויינכרג, אלמנת משה ויינ־דרג
שנהרג באולימפיאדת
מינכן. היא באה למיסעדה בלוויית
צלמת, אך זו היססה
וסירבה לצלם את לונדון הסועד׳
ואז לקחה ממנה ויינברג
את המצלמה וצילמה. לבסוף

נמכרים ונקראים היטב באר צות
ערב, ואף תורגמו לשפות
אחרות. שיריו הולחנו והם
מושרים במדינות ערב.
(׳ זיאד טוען שהוא שהה
במשך זמן רב בברית־המועצות
וגילה שיש שם חופש .״סיביר
זה מקום נהדר,״ הוא אומר
״כאן אין חופש !״ כשאשתו,
דאילה, עמדה ברחוב, ניגש
אליה קצין־מישטרה וביקש ש היא
תזוז. אשתו היתממה ושאלה
אם אסור לעמוד ברחוב
בשעות אחר־הצהריים. ענה לה
הקצין, אליבא דזיאד :״רק
זונות עומדות ברחוב בשעות
אלה.״
91 כשנשאל זיאד כיצד
משתלבת העובדה שהוא, כמשורר,
אשר חייב להתייחס
בכובד ראש למילים, משמיע
מליצות פוליטיות שדופות,
ענה זיאד :״אלה לא מליצות.
זוהי האמת.״
11 כשפגש מנהל הטלוויזיה
החדש, טוכיה סער, אכרהם בשר־התיירות,
העולם הזה 2330

שריר, הם ניהלו שיחה על
המתרחש בטלוויזיה ובממשלה,
וסער כדי להדגים את שיטת
עבודתו, סיפר לשריר משל על
שני אחים תאומים, שהתחתנו
עם שתי אחיות תאומות. בעוד
שהאחד היה מאושר, השני היה
אומלל. הוא בא לאחיו וביקש
לדעת כיצד יתכן ששניהם גדלו
בבית אחד והאחד מאושר
בנישואיו׳ והשני אומלל. אמר
כשהתחתנתי
לו המאושר :
הבאתי לאשתי יונה, ובנוכחותה
מלקתי ליונה את הראש
וזרקתי דרד החלון.״ האחר
הינהן בראשו, אך כשנפגשו
כעבור שבוע, הוא ניראה מיואש.
הוא הסביר שהוא עשה
בדיוק כמו אחיו, אך אשתו
התנפלה עליו וצרחה עליו ש הוא
אכזרי. ענה לו האח המאושר
:״היית צריך לעשות
זאת בלילה הראשון.״ הוסיף
סער :״אם אתה רוצה לעשות
שינויים, תמיד יש לעשות
זאת בלילה הראשון.״
! יתכן שסער פשוט שכח,

לו להובלת ירקות מחלקתו
במושב׳ נגנב, בשעה שאודי
שהה בבית חברים ברמת־השרון.
עתה נאלץ דיין להסתפק
באופנוע.

מזביר־הממשלה ה
פורש,
אריה נאור, לתובע
במישפטו, מיכאל קירש :׳׳אתה
לא תפסיק אותי בעניין הזה.
זוהי נישמתי. במשך שנה ורבע
שופכים את דמי. איש לא
יפסיק אותי ואם יפסיקו או־

שחבר מיפלגתו של שריר הוא
בעל סיפור מישפחתי דומה. ל-
סגן־שר-התחבורה, דויד שיס מן,
יש אח תאום, מרדכי,
דובר אגד בעבר. השניים התחתנו
עם שתי אחיות תאומות.
דויד נישא לשושנה ואחיו
לתחיה. עתה מתברר, כפי
שטוען סגן־השר, שגם הבנות
של שתי המישפחות דומות
להפליא, ממש כמו הוריהם.

|! 81 איש הטלווייזה ירון
לונדון, שכותב בעיתון העיר
על מיסעדות, בא לאחת המיס-
עדות בתל־אביב בחברת זי״
ווית, אשתו של הפסל מת ניה
אכרמסון. רק התיישב,
ולפתע זינקה מישהי מאחד ה מושבים
שליד הבאר, וצילמה
את לונדון ואברמסון. הוא
שאל אותה :״מה זה צריך
להיות?״ אך לא זכה בתשובה.
הוא שאל שוב :״האם זה להפרטי הזיכרונות אלבום
שלך?״
והפעם נענה בשלילה.
הוא התרגז ושאל אותה אם
היא מוכנה לבוא אליו ולהס
היא
הסכימה לומר שזה עבור
מדור חברתי באחד העיתונים.
1מי שמקלל את גנבי
מרחב תל־אביב הוא אהוד
(״אודי״) דיין, המושבניק מ-
נהלל. טנדר חדש שהוא קנה
בכספו האחרון, כדי שישמש

תי, איש לא ידבר כאן.״

1עורך־הדין אהרון
פאפו :״באתונה העתיקה לא
היתה טלוויזיה. מדינת ישראל
לא היתה קמה, לוא חיטטו ה מצלמות
בקרבות מילחמת-
השיחרור.״

שר השיבון דודלו ביקש...
אברה \ינדי נענה
מסתייו ביו חמי שי
בשעה 19:30

בנתניה

ב תל אביב
מחיר מחירון
ברח׳ בורלא 39א׳ (תכנית ל.$125,0007- ),
דירת יוקרה ג ת 5חדרים,
2חדרי רחצה, חימום ועוד.,.

מחיר מבצע

מחיר מחירון מחיר מבצע
7ס 65€ >6 0ש 8 0 0 ,0 0 0 ש׳

ברבות ה שח!
מבחר קוטג׳ים במחיר מבצע
על שטח קרקע של כ 400-מ״ר
בגני-שרון
בבניו בו 3קומות (עם מעלית)
3חדרים
! 3 ׳/חדרים
3ח 1רים+גג+חדר על הגג
5חדרים
ג 3 1/חדריס+גג+חדר על הגג
תר־אביב
ככרהסרתר, וזבא ״ רסו

רסת־ השרון
וזז סולן וריב *4
פתח־תקוה

דירות פאר 3 ,חדרים
ברחוב ראשון לציון
עם מירב השכלולים

$55,000.

בגני-ניצה מול הים
דירות יוקרה ברמה בינלאומית;
בריכת שחיה, מגרשי טניס,

בראשה לציו!
דירות פאר 3 ,חדרים
דירה מרווחת 4 ,חדרים
פנטהאוז ענק על גג של
כ־ 400מ״ר

מ חיי מחירון

מ חיי מבצע

מחיר מחירון
$4-75,6007

׳7170600
-$626007
-$966007
־ $405600$406,000:-

ראשח ־לציון
רו ד ר, ר *ז צדג6 נתניה
ר ח הוזנ לי ו

רח ח״ס עוזר>2

מחיר מבצע

חי מו ם, גי קוזי ועוד ועוד•
2חדרי מ רוו ח ת
3ח ד רי ם מ פו ארת

-$96;0007

4חדרים יוקרתית

.$ 4 2 5 ,0 0 0 7

$98,000.-

0 0 0 7ל - $68

•* 3070 בחוזה
משכנתא עד ־ 600,000.שקל׳
(בתל-אביב ־ 275,000.שקל)
* היתרה בתשלומים ללא ריבית.

פתוח במוצאי שבת
לרגל ה מבצע יהיו משרדינו בתל אביב,נתניה וראשון לציון
פתוחים במוצאי שבת החל מצאת השבת
המחיר לא כולל מ.ע.מ.

בטחון מלא לכספי הרוכשים.

אבדה וי מיי
אברהם גמדי מנ ה דירות שאנשים אוהבים

א 1111י ם

בל תי ם

מאת

דניאלה שמי

מדוע צולם שרגא הרפז
בשתי גידסות וכיצד עובד
הדובר ללא מכשיר טלפון
אית התיאטרון נולה צ׳לטון, בביתו אומנם כותב באנגלית, אך כת91
סביב לשולחן עמוס
באוכל, בביתו של התעשיין
מקם אדימדן־ בשכונת עומר,
נזכר הד״ר דויד פסט,
אורולוג, ורופא הפועל באר-
שבע, בימים קשים שבהם לא
היה לו מה לאכול. הוא סיפר
שכאשר למד רפואה בירוש לים
הוא פגש שם את מרים
כץ, כיום רופאת־נשים בבית-
החולים סורוקה, שעלתה מפולין
זמן קצר לפני־כן. כץ לא
ידעה עברית, ופסט, שאף הוא
בא מפולין וששלט בשפה העברית,
עזר לה להיקלט בארץ.
באחד הערבים הוא הביא ל־ארוחת־ערב
משותפת שלהם
שפן־נסיונות, שאותו גנב מ-
בית־הספר לרפואה, והם ביש לו
אותו.
! 8פסט, שהוזמן לביתו של
אלימלך ופגש שם את כץ, סיפר
שהמקום בפולין שיש בו
כיום הכי הרבה בשר הוא
בתור ללחם.
81 לא בכל הפקת סרט
נאלצים שחקנים להצטלם בשתי
גירסות שונות בסצינות
אירוטיות. שח?ן ני הסרט סיפורה
של יולנדה, נאלצו לעשות
זאת• הסרט עוסק בזוג, בעל
חוות־סוסים, שאותם מגלמים

מירי אדוני ואשר צרפ

בביתם גדלה נערה הר־שת-אילמת,
השחקנית אכיפה
גר, שהוריה הם, אכן, חרשים
אילמים. למקום בא מאמן רכיבה,
שרגא הרפז, ובין אימון
לאימון הוא שוכב עם אלה
שבאות לרכב על סוסים, וגם
עם בעלת החווה והנערה החר־שת-אילמת.
מכיוון שהסרט
מצולם גם עבור רשתות טלוויזיה,
היה צורך לצלם את
סצינות המיטה פעמיים׳ משום
שהגירסה הטלוויזיונית חייבת
להיות פחות אירוטית. עוזר הבמאי,
שאול דישי, אפילו
הציע חידוש לשוני לכך. הוא
אמר לשחקנים :״הפעם זה
טבעי,״ או ״הפעם זה טי־וי״,
והם התנהגו בהתאם.
! 8חברה של מירי אלוני,
גזסי גחייסי, שהיה לצידה,
ואף טיפל תחתיה בכל בעיה
שהתעוררה בעת הצילומים,
בדק ראשית לאיזה מזל מש תייך
בן שיחו. אם התברר לו
שעל-פי הכתוב מדובר בשני
מזלות שאינם מסתדרים ביחד,
הוא הסביר שאין זה פלא ש אין
התאמה בין חברתו ובין
זה שלא הגיע איתה לעמק ה שווה•
כאשר בדקה ומצא ש מדובר
בשני מזלות שאינם
צריכים לריב, הסביר שבמיק-
*רה זה לא תיתכן אי־הסכמה
בין השניים, והפיוס נערך
מייד.
! 8כשביקר הסופר היהו־די־אמריקאי
פול כלו בארץ,
והתגורר בירושלים, הוא חיבר
ספר על שהותו כאן, ובו הזכיר
פגישה עם סופר ישראלי
הכותב בשפה האנגלית, ג׳׳ון
אורכן* .מתברר שהסופר הלא
ידוע, שהוא בעלה של כימ העולם
הזה 2330

ביו מתורגמים לעברית. אור-
בך, מכונאי ראשי באוניות,
מתגורר בקיבוץ שדות־ים. הוא
הוציא בימים אלה ספר בשם
רגינר. ב׳ — סיפור אהבה לאוניה.
וגינה א׳ — שהוציא
בעבר, עוסק באהבה לאישה.
׳ 9הידיעות שהופיעו בעיתונות,
ושסיפרו על לח צים
שמופעלים על אריאל
(״אריק״) שרץ מטעם פעילים
בחרות, כדי שיבלום את מי
שאינם מנאמני השילטון בגלי
צה״ל, הזכירו לרבים את תקו־פת־הזוהר
של התחנה, בשנים
,1967-74 כאשר יצחק ליכני
שימש כמנהלה. כשהוא נכנס
לתפקידו, כאזרח הראשון בתפקיד
מפקד התחנה הצבאית,
היו רבים שאמרו שאם הוא
לא יצליח, יש לסגור את ה תחנה.
אך ליבני הפך את
התחנה למרכז מוסיקלי־פוליטי־תרבותי
והגדיל את שעות־השידור
מחמש ל־ 24 שעות ל יום•
האלוף ישראל (״טליק״)
טל, שהתנגד לקיום תחנה
בבעלות בילעדית של שר־הביטחון,
טען שזה מעניק כוח
רב מדי לאנשים שעלולים
לבוא אחרי ליבני. סגן קצין-
החינוך־הראשי, ישעיהו(״שיי-
קר,״) תדמור, לעומתו תבע
שגלי צה״ל תהפוך לתחנה צבאית,
ללא כל זיקה לנושאים
אזרחיים.
י 8ליבני עצמו אמר, בעיק־בות
מופע שירי הקדם־ארוויז־יון,
שכאשר היה מנכ״ל רשות־השידור
הוא קיבל שתי החלטות,
אחת שהוא שמח עליה
ואחת שהוא מצטער עליה, ושתיהן
קשורות באותו עניין.
הוא שמח שהוא החליט לבטל
את פסטיבל־הזמר, אך הוא מצטער
שכעבור שלוש שנים
נכנע ללחצים וחידש את ה מופע,
שממנו נבחרו השירים
לאירוויזיון.
! 8מה עושה פסל אחרי
שאחד מילדיו נפטר 1הפסל
יצחק ימין, דמות ירושלמית
ידועה, מכניס־אורחים בבית-
מקסים בשכונת ימין־משה, ני סה
להתאושש ממות הבן, שנפטר
לאחר מחלה קשה לפני
שנה, על־ידי עבודה במקצועו.
ואכן בקרוב יוצב פסל שלו
בקסטל, בכניסה לירושלים. בו־בזמן
ילדה אשתו אביבה בת,
נטע, שהפכה שוב את בני-
הזוג ימין למאושרים.
9גירעון טלמור, י דובר
אגד׳ הוא בין הדוברים
הבודדים שיש לו מכשיר
טלפון בבית, אך הוא אינו
יכול להשתמש בו. הוא גר
בבאר־שבע באיזור שעדיין לא
חובר למרכזת־הטלפונים, למרות
שמיספר־הטלפון שלו מופיע
במדריך. אחרי שאנשים
רבים, הנזקקים לשירותי הדובר,
התחילו לתהות מדוע טל־מור
אינו עונה לטלפונים, רכש
עבורו אגד מכשיר־איחורית,
וכך אחרי שהוא מגיע ממקום
עבודתו בתל-אביב לביתו בבירת
הנגב, הוא נאלץ לרוץ
לבית־אגד בעיר ולהתקשר משם
לכל מי שמחפש אותו.

יעקב רימה את
עישו — אז הוא
התפטר ז

מנחם בגין ודויד לוי בכנסת

מכל הקרבות בתולדות צה״ ל -הקרב השנוי ביותר במחלוקת
התחולל עוד לפני שצה״ל נוסד רשמית ־ והוא הסתיים במפלה מחפירה
מרגע נסיגת חטיבת גיבעתי
היה איזור־לטרון נטוש למשך
שלוש יממות, למעט בוח קטן שישב
כבניין מישטרת־לטרון.
״צבא־ההצלה״ של קאוקג׳י עזב את המקום,
והלגיון־הערבי טרם הגיע אליו.
צה״ל לא תפס את האיזור, למרות שכוחות
של גיבעתי, בסיוע אנשי חטיבת הראל
של הפלמ״ח, כבשו את האמור, ושלטו
על הדרך לירושלים. למרות תביעותיו
של יצחק רבץ (אז מח״ט הראל) להכניס
גדוד של גיבעתי לשטח הנטוש — הדברלא נעשה. ייגאל ידין (אז קצין־המיבצעים
של צה״ל, ומעין רמטכ״ל־בפועל) לא נענה
לבקשות אלה, בטענה שאין לו עתודות.
משימתו של גדוד 52 של גיבעתי היתה
לפעול נגד הצבא המצרי בחזית־הדרום.

הדגיון־הירדני ניצל מצב זה ונכנס
לאיזור לטרון כלא־קרב.

מי שעובר כיום בכביש המהיר תל־אביב—ירושלים,
מבחין בקרוב למחצית
הדרך במצודת־המישטרה הנטושה של לטרון
ובמצבה לזכר הנופלים במערכה זו
במילחמת־העצמאות — טנק מוגבה על
בסיס מבטון. במשך 34 שנה נעשה הכל
כדי להסתיר מפני הלוחמים בקרבות לטרון*
ואזרחי ישראל בכלל את האמת
על קרבות אלה.
לטרון, שהיא אתר היסטורי וצומת־

יחידות־צבא ירדניות, שעליהן פיקדו קצינים
בריטיים.
הקרב הראשון נערך יומיים לפני קום
המדינה, ב־ 12—13 במאי .1948

מפקד עם ראש פ תו ח
בקרב זה השתתפה חטיבת גיבעתי, שניהלה
קרב בלתי־יזום עם צבא־ההצלה
של קאוקג׳י. חיילי גיבעתי הצליחו בקרב

כעבור שנים, כאשר נשאל ידין על־כך,
הוא טען שמצבו היה קשה: היתה פלישה
בכל החזיתות על־ידי צבאות־ערב, ולכן
נשלח גדוד 52 דרומה. אבל יצחקי, שבדק
את מהלכי גדוד ,52 מציין :״כיום אנחנו
יודעים שזה לא נכון. הגדוד לא נשלח
דרומה, אלא ישב בסביבת רחובות וביצע
פעולות מישניות — וכעבור שבוע החזירו
אותו ללטרון. אבל אז זה היה מאוחר.״

ק ציגיס ברי טיי ם
ללא צבא בריטי
במילחמת־העצמאות עמד סיוט אחד גדול
לעיני הפיקוד־העליון של צה״ל: היעדר
עתודה מטכ״לית. במילים אחרות: אם
פורצים לך את הקווים — מה תעשהו
יגאל ידין ניהל כמה מהשלבים הקריטיים
של המילחמה בצילו של סיוט זה.
הוא שאף להחזיק, גם ברגעים הקשים
ביותר, לפחות חטיבה אחת כעתודה.
המצב הקשה ביותר עבור הפיקוד העל יון
נוצר ב־ 15 במאי, כאשר הצבאות
של מדינות-ערב חדרו לתחומי ארץ־ישראל
המנדטורית. ביום זה היה בידי הפיקוד
העליון, כעתודה, רק גדוד אחד — גדוד-
השיריון הראשון.
כדי להגדיל כוח זעיר זה, פירק הפיקוד-
העליון את מערך־ההדרכה של צה״ל,
ושיתקו לכמה שבועות. בסיס־קליטה-ומיון,
בה״ד ( 1בסיס הדרכה מם׳ — 1קורס
קצינים) ושאר הקורסים הצה״ליים פורקו.
מהחניכים ומהמפקדים הקימו את חטיבה
,7שבראשה הועמד שלמה שמיר (מאוחר

יותר טובים מאנשי הפלמ״ח וההגנה —
למרות שכולם היו קציני-מטה, שעסקו
במילחמת־העולם בעיקר בתובלה ובתפקידים
שוליים של לוגיסטיקה — בשעה
שקציני־הפלמ״ח היו בעלי ניסיון קרבי
רב בשטח, ואנשי־שדה מובהקים. חיים
לסקוב היה (בצבא הבריטי) בעל ניסיון
קרבי מצומצם למדי. אבל בדגוריון טען
כי אנשי־הפלמ״ח הם פרטיזנים חסרי־ידע
צבאי, זילזל בהם, והעדיף עליהם את
בוגרי הצבא הבריטי. האמת של מילחמת
תש״ח הוכיחה שאף אחד מקציני הבריגדה
לא הגיע לקרסוליו של מפקד כמו
יגאל אלון או שימעון אבידן.״
חטיבה 7נועדה על-ידי בן־גוריון והפיקוד
העליון לנהל את המערכה בגיזרת
לטרון, תוך כדי התעלמות מהעובדה שפי-
קוד חטיבה זו היה בעל ניסיון קרבי
מוגבל. מיגרעתו הנוספת של פיקוד חטיבה
7היה בכך שהוא חשב שהוא משרת
בצבא הבריטי.

לבן תוכננו המיכצעים כשטח,
כמונחי-לחימה של הצבא הכריטי
— כאילו היה מדוכר גם כאמצעי־לחימה
של הצבא הכריטי וככוח-
האדם של הצכא הכריטי.
יותר מזה, בידי קציני חטיבה 7וחייליה
לא היו אמצעי־הלחימה האלמנטריים —
לא בתחום הקשר, לא בתחום הסיוע, ולא
בשאר התחומים שאיפיינו את הצבא הבריטי
— והדבר המדהים ביותר היה שה-
מח״ט, שלמה שמיר, ישב רחוק משדה-
הקרב, בחולדה. לא היה לשמיר שום קשר
עם הכוחות שפעלו בשדה־הקרב. השליטה
שלו על מהלכי־הקרב נעשתה באמצעות
מפה.

קציני הבריגדה, שפיהדו על
חטיבה ,7לקחו כקרכות לטרון
את כל המיגרעות של ;הצבא הכ־ריטי,
ויישמו אותן כשטח, מכלי
שעמד לרשותם הצכא הבריטי. את
היתרונות של הצבא הבריטי לא
הצליתו קצינים אלה לממש כפועל.

מאבקלס קו ב בז מיר
גדוד 73 של חטיבה 7היה שונה
משני הגדודים האחרים בחטיבה (.)72 ,71
גדוד זה לא הורכב מאנשי יחידות־ההד־רכה
של צה״ל, שהוקם באותו שבוע,
ולא מעולים חדשים, שהורדו מן האוניות
הישר אל יחידת־הקלט. לוז השדרה של
גדוד 73 הורכב מאנשי פלמ״ח, חיילי •חי
ראש־הממשלה
בן־גוריון וקצין־מיכצעים ידין
״הוא איבד את שיקול הדעת !״
דרכים חשוב בדרך מהשפלה לירושלים,
בדרום עמק איילון, שימשה זירה לאחד
הקרבות האכזריים של מילחמת תש״ח,
הקרב על הדרך לירושלים.
ההיסטוריון הצבאי הצעיר אריה יצחקי
( ,)37 מפרסם השבוע (בהוצאת כנה) את
סיפרו הראשון לטרון — המערכה על
הדרך לירושלים, בשני כרכים רבי תעודות,
מפתחות וראיות, המעוררים מחדש
את הוויכוח על קרב זה. יצחקי פורש
את ההיבטים המדיניים של הקרבות בלטרון,
את חלקו של דאש־הממשלה ושר־הביטחון
דויד בן־גוריון במהלכן, תומכיו
ומתנגדיו.
שש התקוות ישירות ניהל צה״ל במית־חם
לטרון, תחילה נגד כוחות ״צבא־ההצ־לה״
של פאוזי אל-קאוקג׳י, ואחר נגד
* השם הוא שיבוש השם הצרפתי המקורי
של המקום, לה־טורון (״המיגדל״),
שניתו לו על־ידי הצלבנים.

זה יותר מאשר כל חיילי היחידות האחרות,
שהשתתפו בקרבות־ההמשך. אנשי
גיבעתי כבשו את אחור המחנות בלטרון.
המטכ״ל הירשה לגיבעתי לכבוש את מית־חם
לטרון כולו.
על גיבעתי מעיר אריה יצחקי :״בראש
גיבעתי, בניגוד לאנשי הצבא־הבריטי לשעבר
— שפיקדו על חטיבה — 7עמד
יהודי עם ראש פתוח, שימעון אבידן,
שהפיק לקחים מקודמיו. הוא ידע איך
הצבא האוסטרלי כבש במילחמת־העולם
הראשונה את לטרון באיגוף מצפון, והלך
על איגוף מצפון. זה הלך לו, והידע
ההיסטורי המוקדם סייע בעדו ובעד חייליו.
אבידן קרא את השטח נכון, והבין
שאסור לתקוף את לטרון בגישה ישירה.״
המישגה הגדול בקרב זה חל ב־15
במאי, כאשר המצרים פלשו ארצה. המט־כ״ל
החזיר את שימעון אבידן ואת גיבעתי
אל חזית־הדרום, כדי לעמוד מול הגדול
והמסוכן שבצבאות־ערב.

אריאל שרון סוקר את מחלקתו*
מתוך ,34 ניצלו 7
יותר מפקד חיל־הים, מפקד חיל־האוויר
ומועמד לתפקיד רמטכ״ל).
שמיר, היה איש־אמונו של דויד בך
גוריון, אחד מאותם קולונלים ארצישראליים
ששירתו בצבא־הבריטי במילחמת־העולם
השניה, שאליהם התוודע בן־גוריון
אחרי תום המילחמה העולמית.
מעיר על כך יצחקי :״בן־גוריון, שהיה
קורפורל ב,גדוד העברי׳ במילחמת־העולם
הראשונה, העריך שאנשי הבריגדה הם

דת ״הפורמנים שנועדו לשמש בסיס
* תצלום לא ידוע שאותר בארכיון־
צה״ל, שבו נראה אריק כישהוא סוקר את
מחלקתו ערב צאתה לקרב לטרון. רוב
החיילים בתמונה נפלו בקרב זה.
•* אנשי יחידת־הפלמ׳׳ח שליוו את
השיירות לירושלים. הס כונו ״פורמנים״
על־שס שימעון פורמן, כינוי־הקבע בקוד
ההגנה של מפקד־היחידה.

הקוב הראשון 7111 :קאוקגיי

תמונה זו צולמה
על־ידי אורי אבנוי
בשיא הקרב הראשון על לטרון. חוליית־המיקלע בתמונה היא האחרונה שנשארה בשדה,

אחרי שכל הכוחות ברחו או נסוגו, והיא חיפתה על נסיגת אחרוני הלוחמים. אבנרי,
שהשתייך לכיתה זו, צילם את כל מהלך הקרב הזה במצלמת־קופסה פשוטה. הוא תיאר
את הקרב בפרוטרוט בספר בשדות פלשת .1948 מפקדו בקרב היה יובל נאמן, אז סמג״ד.

הרצוג הובא למערך הפיקוד של יוצאי-
הצבא־הבריטי בחטיבה .7הוא היה קצין
בריטי נוסף, ושימש עד לאותו רגע כראש
מחלקת־הביטחון של הסוכנות היהוד־ת
בירושלים. הרצוג הוטס מירושלים הנצורה
במטוס פייפר. כאשר הגיע לשפלה, נפגש
עם בן־גוריון ומסר לו את נוסח המיברק
של רבני העיר העתיקה. הוא מסר דיווח
מדאיג על המצב בעיר, על מצב-הרוח
הירוד בה, על המחסור באוכל (לחם לעוד
שבועיים) ,ובעיקר: יש הרבה רודפי-

הלה היה נוקשה ביותר ולא ניאות לזוז
מעמדתו, למרות שהמצב היה ידוע לו
לאשורו (ב־ 21 כתב ביומנו , :לחטיבת
שלמה אין מכשירי קשר, ואין אימון לכל
אנשיו׳).
״לבסוף אמר שמיר , :אם זאת ההוראה
שלך — אני אבצע אותה !׳

לגדוד משוריין של הפלמ״וז. גם מפקדי
גדוד זה היו יוצאי־פלמ״ח, ומפקדו היה
צבי זמיר (מאוחר יותר אלוף, ראש מה״ד,
אלוף פיקוד־הדרום וראש ״המוסד״).
ב־ז 1במאי החליט שלמה שמיר למנות
את חברו לבריגדה, חיים לסקוב, במקומו
של זמיר כמפקד גדוד .73 אנשי הפלמ״ח
בגדוד לא השלימו עם החילופים בפיקוד
ושיגרו שליחים למטה הפלמ״ח. אחרי
סידרה של מגעים, הודיע זמיר ללסקוב כי
הוא פורש מתפקידו, ומפנהו ללסקוב.

חטיבה .7גם כיום, קשה לארגן חטיבה
לקרב תוך שבוע ימים.
ידין קיבל ידיעות מוקדמות על המתרחש
בחולדה. במשך 7שעות של שהות
במקום חשכו עיניו, והוא הבין שהחטיבה
טרם התארגנה, ושתבוא עליה שואה.
הוא פנה לשלמה שמיר, מפקד החטיבה,
ואמר לו: בוא ונגיד לבן־גוריון שזה לא
הולך ...נביא בינתיים עוד כוחות, ואז

שמיר קיבל בעיקרון את עמדת ייגאל

״ידין כעס על שמיר מכיוון שסבר
כי לא הציג את העובדות
כמידה מספקת כפי שדרשו הנסיכות.

האלוו
שמיו משעיע ..גוויות ח״ם לסקוב רוצח דמות בשחת
לטרון ומעליו ,,עלילות דם ,,ער עון ב * 13 בן־גוויון: צויר
לירות ביגאל אלון * ישראל בר משכתב היסטוריה עבור בן־גוויון
במאמר שפירסם לסקוב, שנים מאוחר
יותר, הוא ציין :״קבלת הפיקוד על גדוד
החרמ״ש היתה מותנית בהסכמת מטה־הפלמ״ח.
לולא התערבות האלוף צבי
זמיר, שהיה לפני מפקד הגדוד, ספק
אם הייתי נעשה מפקד של גדוד זה...״
אבל זמיר לא העביר את הפיקוד ללס־קוב
בלב שלם. והוא כתב על־כך בחלק
ב׳ של ספר הפלמ״ח :״בגדוד נקבעו מייד
אורח־הווי, נוהג ומישטר אחרים, שלא
כבפלמ״ח. הלוחמים, שהיו רגילים בפלמ״ח
ליוזמה ולאחריות בכל הדרגות — הוגד
להם שעליהם להיות, אנשי־מיקצוע, ממלאי
פקודות בילבד׳ .הדבר הביא לזעזוע
קשה מאוד. האנשים לא אבו להשלים
עם ניתוקם מהפלמ״ח ועם שבירת מסורתם
המפוארת ונסיונם כפלמ״חאים.״

ניהוגו שד דסקוב את הגדוד
לא נראה לחיילים ולמפקדים הזוטרים
שבו. אחרי הקרב בלטרון
הם טענו כי ניהוגו שד לסקוב הוא
גרוע כיותר, וכהזדמנות הראשונה,
אחרי הקרבות, ערקו רוכ אנשי
הפליט ״ח מהגדוד, והצטרפו מחדש
לגדוד השישי שד הפלמ״ח.

הפרשן והמרגיע
גישתו של בן־גוריון לעניין לטרון היתד.
כפייתית.
אספק חדש ומקורי לכך מגלה אריה
יצחקי, כאשר הוא מנתח את חלקו של
חיים הרצוג (מי שמאוחר יותר היה אלוף
ומפקד חיל־המודיעין, ובמילחמות 67׳ ו־
73׳ התפרסם כפרשן המרגיע את העם).

שלום( ,כלומר: מעדיפים כניעה) ,הלוחצים
לשם כך על אביו, הרב הראשי
אייזיק הלוי הרצוג.

דיווח פסימי זה של חיים הר־צוג
עזר לדחוף את כן־גוריון לשיגור
חטיבה 7לקרב כלטרץ.

שמיר ״בוגד״ בידין
ידין, שהיה מלא חששות לגבי הסיכויים
להצליח בקרב בלטרון, טס לחורשת חולדה
כדי לבחון במו עיניו את התארגנות

ידין. על המיפגש בין מח״ט 7ובן־גוריון
כותב יצחקי:
״בינתיים נקרא מח״ט ,7שלמה שמיר,
לבן־גוריון, כדי לעבד איתו אישית את
פרטי המיבצע. לפני כן נפגש עם ייגאל
ידיו, שניהל עימו שיחה נוקבת, ושהסביר
לו את האחריות העצומה המוטלת עליו:
,בן־גזריון יקרא לך, והכל תלוי בך
ובהחלטתך. אני מציע לך שתשקול יפה־יפה
מה תענה לו.׳
״שמיר, שידע את כל הקשיים, פירט
והדגיש אותם בשיחתו עם בן־גוריון. אך

אור־ אסר: פ אני קהבלט רון
אחד מתיאורי הקרב בלטרון ב״ 12 במאי ,1948 המצוטטים בספר
״לטרון״ ,הוא תיאורו של עורך ״העולם הזה״ אורי אבנרי (העולם הזה
)1895 שפורסם אחרי פרוץ מילחמת יום־הכיפורים :

...הייתי פעם עד למחזה נורא כזה. בקרב הראשון על לטרון נגד צבא
קאוקג׳י, בראשית מאי ,1948 הייתי שייך למחלקה שעליה הוטל להתמקם
בגיבעה בודדה, לאבטחת האגף המיזרחי של הכוח העיקרי. כוח עיקרי זה
נשבר תחת אש התותחים של קאוקג׳י — התותחים הראשונים שבהם נתקלנו
בשדה־הקרב.
המחלקה שלי לא נתגלתה כלל לאוייב — וכך ראינו, כאילו מן היציע, את
המחזה המחריד של מאות חיילים, הבורחים על נפשם בכיות לבסיס־היציאה
שלנו, חולדה הערבית.
התותחים הערביים לא הפגיזו את הכוח עצמו אלא את השדה הפתוח
שמאחוריו. קשה היה לנו להאמין למראה עינינו: מאות חיילים אחהי־פאניקה
רצו אל תוך השדה המופגז, שהפריד בינם ובין בסיסם הרחוק. הם רצו בקומה
זקופה בין הפגזים ונהרגו. עשרות אנשים נקטלו כך לנגד עיני. איש מהם לא
היה צריך למות. אילו שלטו בעצמם, יכלו להתארגן לנסיגה מסודרת, לעקוף
את השטח המופגז, ולהגיע הביתה בשלום — כפי שעשינו אנחנו לאחר מכן.

״לימים הסתבר, כי תחושתו של ידין
היתה נכונה. אישר זאת שמיר עצמו,
שבר איון לסופר מיכאל בר־זוהר סיפר
כי הזדהה עם שיקוליו של בן־גוריון ואף
תקף את ידין, :לא היתה לידין זכות
לבקש ממני להכשיל את רצונו של בן-
גוריון. הוא לא תפס את הבעיה, כי
הוא היה שבוי בתוך מערכת המושגים
הצבאיים שלו ...אילו הייתי מסרב ...הייתי
מבצע את החבלה החמורה ביותר בזמן
מילחמה בראש־מדינה

ומעיר על־כך יצחקי :״מנהיג
האומה אומר, אז משקיעים מאות
הרוגים ועושים את רצון המנהיג,
וזאת כניגוד לדעת המפקד: הישיר
עליו. כף קיבל שמיר את דעת בן־
גוריון ללכת ולפרוץ ככל סחיר.״

כך יצאה חטיבה 7לקרב, כאשר היא
אינה מוכנה לכך מהבחינות היסודיות
ביותר. לחלק ניכר של החיילים לא היה
חגור, או שהם לא ידעו להשתמש בו.
לכל שמונה חיילים היונה מימיה אחת.
ואכן, ביום־הקרב, לקראת הצהריים, שרר
בעמק-איילון חום של יותר נד 35 מעלות,
ואחוז הלחות היה .38

רוב חיילי החטיבה יצאו לקרב
מבלי שהיו כיטירים להשתתף בו,
הן כציוד והן ככושר־הלחימה שלהם.

גדוד
מצויין של צבריס
אל חיילי חטיבה 7צורף גדוד ,32
שנועד לשאת בעיקר מעמסת־הקרב. גדוד
זה היה מורכב מבני־השרון, והוא נועד

הביזיון שללט רון
במרחק של חמישה ק״מ מזירת־הקרב,
ובמח״ט שישב במרחק של 10ק״מ.
המג״דים והמח״ט לא היו מסוגלים להש־

(המשך מעמוד )37
למשימה העיקרית — כיבוש לטרון. מפקדו
של הגדוד היה צבי גרמן (שעזר
רבות לכתיבת סיפרו של יצחקי, היות
ובמשך שנים היה אחד ממושמצי הקרב
על לטרון).
גרמן לא השתתף בקרב. בשעה 20.00
התמוטט והתעלף. רופא החטיבה, פיקודיו
ומג״דים אחרים, שיכנעו את גרמן הצבים
שלא ייצא לקרב.
אחרי מאמצי־שיכנוע מרובים הסכים
לכך גרמן, בתנאי שחיים לסקוב יקבל
את הפיקוד על גדודו. לסקוב, שכבד
ניכוור, בנסיבות דומות בעת שקיבל־ את
הפיקוד על גדוד ( 73 שלא היה צריך
להשתתף בקרב זה) הסכים, לשמש כ״יועץ״
ליד הסמג״ד, נתן אורנשטיין.

מרגל ב ח טי ב ה 7
נוסף על כל הגורמים המכשילים את
חטיבה 7בקרב זה, בא עוד גורם בלתי־צפוי,
הנחשף לראשונה בסיפרו של יצ־חקי:
קיומו של מרגל בריטי־ירדני במפקדת
חטיבה .7
המרגל הוא פיטר וולף־ריבק, יהודי
ממוצא אנגלי, שהבריטים נידבו אותו
״לעלות״ ארצה, והוא להשתלב, במערך
הפיקודי של חטיבה ,7שהורכב מבוגרי
הצבא הבריטי. על תוצאות חלקו של
וולף־ריבק בקרב של ״יום שלישי השחור״
כותב יצחקי בסיפרו:
״בשלב זה אירע דבר מוזר בתחום
המודיעין, שהיו לו השלכות קשות על
מהלך הלחימה.
״מסתבר כי המודיעין של חטיבה 7
קיבל מידע מדוייק על היערכותו של
הלגיון הערבי בלטרון, כולל פרטים טכניים
מדוקדקים, ומוטב להביא במיקרה
׳זה את עדותו של בעל הדבר, אלוף
(מיל׳) מאיר זורע, שהיה אז מג״ד 62

גדוד 32 היה, בהגדרת יצחקי,
״גדוד מצויץ של צברים, גדוד שיד״
לפעול כשטח, גדוד שיצא ל־קרב
אבוד־מראש. היציאה לקרב־יום
בלטרון היתה כבחינת קרב־התאבדות,
קרב חארקירי.׳׳
כך יצאו 700 חיילים של צה״ל להילחם
נגד מיתחם חטיבתי של הלגיון־הערבי,
שבו היו מוצבים 1500 לוחמים, שהתמקדו
בשטח טופוגרפי עדיף.
קרב-יום זה נוהל בידי המג״דים שישבו

אלוף לסקוב
״הוא קדוש !״

-,הם איימו

הק וב יצחקי אריה יצחקי ( )37 שירת בצה״ל בענף־
ההיסטוריה, ועד מהרה הפך מנהלו של
ארכיון צה״ל ועוזרו של אברהם אילן,
ראש ענף־ההיסטוריה בצה״ל. הוא כתב
במיסגרת זו כמה מחקרים, ביניהם הדו״ח
הרשמי של צה״ל על מילחמת ששת־הימים.
השבוע מתפרסם סיפרו לטרון
המערכה על הדרך לירושלים, העשוי לזעזע
את המימסדי הצה״לי.

על כתיבת סיפרו, ועד סיגנון
•טיכתוכ־ההיסטוריה בצד!״ל, סיפר
יצהקי לדן עומר:

כבר בשירותי הסדיר בענף היסטוריה
של צה״ל למדתי שההיסטוריה בצה״ל נכתבת
לפי שיקולים פוליטיים. לנגד עיניהם
של מחברי ההיסטוריה הצה״לית ניצבים
שיקולים פוליטיים ושיקולי קאריירה.
כבר -בדו״ח הראשון שכתבתי בצה״ל,
כתב לי ראש מחלקת־ההיסטוריה בתגובה :
,אריה, אריה, איך אתה עושה דברים
כאלה? אחרי שאני מחנך אותך ! איפה
הדיפלומטיה? אתה רוצה שאני לא אקו־דם
בדרגה, שאסולק מהצבא 1זה לא
יעבור ! איך אתה משמיץ אלופים ב־צה״ל
י בוא, ואני אנסח לך את זה.״
ואז הוא סירס לי את כל הדו״ח שחיברתי,
וגדש אותו בכל מיני גוזמאות ובלופים.
בעיני זה לא מצא חן. התפטרתי. סירבו
לקבל את התפטרותי, הזעיקו אותי אל
מוסה פלד, שהיה אז ראש מה״ד —
תורת לחימה, והוא הטיף לי ציונות.
חתמתי לעוד חצי שנה, ואז עזבתי. התחלתי
לכתוב את ההיסטוריה הצבאית
כפי שהיא צריכה להיכתב, כהיסטוריה.
לכן החלטתי לכתוב את לטרון.
היה ברור לי שקרב לטרון הוא קרב
מפתח להבנת מילחמת־העצמאות. קריות
אלה היו מיוחדים ושונים. ברור שאילו
היו מאפשרים לחטיבה 7להתארגן במשך
כמה ימים נוספים, או מחליפים אותה,
כפי שרצה ייגאל ידין, בחטיבת גיבעתי
או אלכסנדרוני — ותוקפים בגישה עוקפת
— אפשר היה להצליח, ללא הקורבנות
הרבים שהוקרבו על מיזבח לטרון.
הגירסה הצה״לית הרשמית על קרבות
לטרון נועדה לשרת את השקפתו של
בן־גוריון, שתבע מהמטכ״ל להפנות את
כל המאמצים לשיחרור הדרך לירושלים,
עמדה שאנשי המטכ״ל נזהרו מלקבלה.
הם הבינו שלפניהם יש עוד כמה יעדים
חשובים לא־פחות.
כאשר נכתבה בשנת 1950 ההיסטוריה
של מילחמת־העצמאות על־ידי נתנאל לו־רך
ואנשי ענף־ההיסטוריה, היא לא מצאה
חן בעיני בן־גוריון. היא לא היתה ההיסטוריה
המדוייקת, אבל הגישה היתה די־אובייקטיבית.
בן־גוריון
קרא את זה והזדעזע. הוא

פיע על מהלכי־הקרב, או אפילו לקרוא
את מפת־הקרב. חיים לסקוב היה המפקד
הבכיר בשטח, והוא שניהל את הקרב
הראשון, המכונה בעגת לוחמי תש״ח ״יום־
שלישי השחור״.

ל שחד

הספר

״ לטר11

גייס את הד״ר ישראל בר, שהיה אז הינם חסרי־דמיון, נוטים לספר את האמת.
בבחינת עם־להשכיר, ונתן לו לכתוב פרק־־ הצרה היא שהמפקדים הבכירים, בעיקר
הסבר שנועדו לשפץ את הכתוב. מצאתי אותם שהתקדמו והפכו פוליטיקאים —
הערה של נתנאל לורך על הסבריו של רואים את עצמם בעיני ההיסטוריה, וכמובר,
:הכוונה היתד, שישראל בר ישפץ בן שהם מסלפים את הדברים, ומציגים
את ההיסטוריה ויעשה אותה יפה יותר, את עצמם באור חיובי, בעוד שאת כל
השאר הם מציגים בנבלים, כרשעים וכלא־לפי
טעמם של הממונים עליו...״
זו היתד, אחת מנקודות־הפתיחה שלי, יוצלחים.
חוקר טוב צריך לבור את הבר מן
כאשר התחלתי בחיבור לטרון. ב־1971
הגשתי את. הספר הגמור לצנזורה הצב התבן. לעשות הצלבות של עדויות ולהת אית,
כמקובל. הצנזורה אישרה את הספר, קרב ככל האפשר לאמת האובייקטיבית —
כעבור זמן, לפירסום. אבל מיד הגיע אם ישנה כזאת. אבל הניסיון שלי, אומר
מיכתב־לוואי, שטען כי מכיוון שהייתי שהעדויות של מפקדים בכירים הן סוב עובד־מדינה,
עובד־צה״ל — אני חייב ייקטיביות לחלוטין, בעיקר לגבי החלק
לקבל אישור מטעם ועדת־השרים, המא שלהם. דבר נוסף, שהדהים אותי במהלך
שרת פירסום ספרים של עובדי־ציבור עבודתי היה, הוא שמפקדים בכירים בצה״ל
לשעבר. הזמינו אותי למישרד־הביטחון ידעו בדיוק מה קרה בקרב בשטח שלהם
לשיחה עם יוסי צ׳חנובר וסגן הפרקליט — אבל לא היה להם שמץ של מושג
הצבאי. שניהם ניסו להפחיד אותי, לאיים על מה שהתרחש בגמרה סמוכה, או
עלי. למרות זאת, הגשתי את הספר לווע -במיבצע שבוצע שבוע לפני כן או שבוע
דת־השרים, שבראשה עמד שר־המישפטים אחרי כן. והחוכמה היתד, לתת בפרשת
דאז, יעקב־שימשון שפירא. בהתחלה הוא לטרון את המסכת כולה, לצרף את הבתים,
רצה להתיר את הספר לפירסום. אבל ולבנות את בניין־העל.
ראש מחלקת־ההיסטוריה בצה״ל לחץ נגדו
״אנשי מערכת־ר,ביטחון טענו שסחבתי
בתוקף, ואמר שזה תקדים מסוכן. כל זה להם חצי ארכיון, דבר שאינו אפשרי מבהתרחש
לפני מילחמת יום־הכיפורים.
חינה טכנית. שמעתי באחד מהטיולים
אז החלה מערכה מישפטית ממושכת, בלטרון סיפור על ״מישהו שפרץ בארכיון
שבמהלכה עתרתי לבג״צים, דבר שעלה צד,״ל לסייף הסודי״ — וזה הייתי צריך
בזמן ובממון. כעבור שלוש שנים היתד, להיות אני. מה שנכון הוא שהגעתי אל
הכרעה של ועדת־השרים, שעלי לצנזר כל החומר שקיים בארכיון צד,״ל.
חלק גדול מהספר. ליתר דיוק, את כל
ברגע שהתברר לאנשי צה״ל שאיג־החומר
שהגיע לידיעתי במהלך עבודתי משלהם, הם ניסו (א) להפחיד אותי (ב!
בצה״ל, כולל פריטי-חומר רבים שפורסמו לשחד אותי — למשל, ראש ענף־ההיס-
במקומות שונים. אני, כמובן, לא הייתי טוריה, שניסה להשתיק אותי, בא אלי
מוכן לצנזר וחיכיתי לשעת־כושר. שעת־ ב־ / 73 והציע לי ״בוא נעשה עיסקה.
הכושר עבורי היתד, התחלפות המימסד אתה לא תפרסם את הספר. תפרסם אותו
ועלייתו לשילטון של מימסד שלא היה כעבודת מ״א, במיסגרת האוניברסיטה,
מעורב בפרשת לטרון. כך, שהספר מת ואני מתחייב לתת לך עוד חומר, בתנאי,
פרסם עכשיו במלואו. בינתיים נוספו בו שתעשה את זה במיסגרת צה״ל.״(ג) איסור
עוד פרטים, כתוצאה ממחקרים חדשים. להופיע לפני החיילים, מצב שבו ניתנה
להתקנת הספר ריאיינתי מאות אנשים. הוראה שאסור לי להופיע לפני קורסים
חלקם חוששים עד עצם היום לעורם צבאיים שונים, מאחר ואני מרעיל אר
מחמת עינא־בישא, וביקשו שלא אפרסם נפשות החיילים. אבנר שליו, קצין־החינוד־ברבים
את שמם. יש בארץ תופעה של הראשי דאז (כיום מנכ״ל המועצה לתרבות
ארכיונים פרטיים שצוברים חומר אשר ולאמנות) — לחם בכל כוחו כדי למנוע
אינו מצוי בארכיון צד,״ל. ה< 950/מהאנ הופעות שלי בצה״ל, לפני הפורומים הצב שים,
שפניתי אליהם, סייעו לי בריכוז איים השונים, קורסי־קצינים וקורסי-
ובליקוט החומר. חלקם אף יצאו איתי מפ״פים. אבל קצינים שפקדו על קורסים
לשטח, ושיחזרו מהלכים של קרבות, דבר אלה יצאו נגד הוראתו באומץ, ולמרות
שהם סירבו לעשות עם החוקרים הריש־ הכל הוזמנתי אליהם להרצאות. לפני כחמש
שנים השתנתה התמונה..״
מיים של צה״ל.
11 שנה אחרי שהושלמה גירסתו הכך
ראיתי תמונה מלאה, החל מהרמות
הגבוהות ביותר וכלה בטוראים. בכלל, ראשונה של הספר לטרון, עדיין יש גורלגבי
עדי־ראייה יש סיפור שנאפוליאון מים במערכת־הביטחון המערימים קשיים
סיפר בזמנו על כתיבת היסטורית צבאית. לפני הספר. כאשר הביא המו״ל של הספר
הוא אמר שצריך להיזהר מאוד מעדי -לפני שבועיים עותק־דוגמה למנהל הוצאת
ראייה. למשל, הגראנדירים שלו במסע מערכות, שלום סרי, כדי להפיץ את הספר
למוסקווה כל מה שהם ראו מרוסיה — בין קציני־צה״ל, שאל סרי את המו״ל:
זה תרמילי״הגב של אלה שצעדו לפניהם .״האם לסקוב אינו מושמץ בספר זה?
אני מקווה שנאפוליאון הגזים. נכון שלכל בעינינו לסקוב מכובד מאוד! לכן אניני
אחד יש הפריזמה הצרה שהוא רואה חייבים לבדוק את הספר, לפני שנסכים
אותה. אבל החיילים הפשוטים, מכיוון ש־ להפיצו בין קציני צה״ל.״

בחטיבת עציוני , :מג״ד בית־חורון העמיד
במיוחד לפני קרב בן־נון א׳ מ״פ על
מישלט הכפר בית־מחסיר, צייד אותו במשקפת
הטובה ביותר שנמצאה בירושלים
והורהו לנהל במשך כל שעות היום
תצפית מדוייקת לעבר הכפר יאלו, רכס
,התותחים /דיר איוב, ומיזרח מישלטי-
לטרון. כן הורהו לנהל בקפידה יומן-
תצפית.
״,ערב המיבצע עלה המג״ד למישלט,
סקר את השטח לאור הידיעות שביימן,
והחליט שבידיו ידיעות חיוניות ממדרגה
ראשונה; מערך מדוייק כימעט־בתכלית
של יעד חיוני, שייתקף על־ידי כוחותינו.
״,בו בלילה מניד,־וביה התקשר המג״ד
ישירות באלחוט עם קמ״ן חטיבה 7והוא
ולא אחר) והעביר לו, מילה במילה, גיליון
וחצי פוליו של יומן־התצם ית הנ״ל, רובו
קוארדינסות של מערך כלי־הנשק של
האדיב.

״,הדו״ח הנ״ל לא הועכר על־ידי
עציוני לאג״ם, ככתוב כמחקר
;של ישראל בר) ,אלא לכתובת ה
:כונה כיותר: מודיעין החטיבה.
לצערי דו״ח זה לא בא לידי שימוש
כמיכצע הנ״ל. התוצאות
ידועות׳.״
בסיפרו מביא יצחקי את ההסבר הנעלם
לאובדן מידע זה :״ההסבר היחידי לכך
הוא, שמקבל־הידיעה, רס״ן פיטר וולף,
ששימש כקצין־מיבצעים וקמ״ן בפועל ב־מיפקדת
חטיבה ,7לא העביר את הידיעה
למח״ט. וולף שהיה מתנדב מבריטניה,
התגלה כסוכן בריטי־ירדני. הוא נלכד
בשעת־מעשה ב־ 14 ביולי ,1948 בעת
מיבצע דקל, כאשר ניסה לבצע מעשה־בגידה
מחושב נוסף, ולחבל בהסכם שהושג
בין מפקד חטיבה 7לדרוזים בשפרעם.
המח״ט החדש, בן דונקלמן, חשף את
מעשה־ד,בגידה 10 דקות לפני פתיחת
ההתקפה. וכך נחשף פרצופו של וולף.
כן מוסיף דונקלמן, :איש זה לחם בשורות
החטיבה בלטרון. חשדו בו שקיים
מגעים עם קצינים בריטיים מהלגיון הערבי,
סמוך לפני תבוסתה של החטיבה.״
צחוק־הגורל הוא שבישיבה של מינד
קדת־ההטיבה, בטרם קרב, כאשר המג״דים
לא התלהבו מתוכנית־המיבצע, ומג״ד גדוד
,32 צבי גרמן, התנגד לה בחריפות וטען
כי מדובר בהתקפת־מצח מובהקת, התערב
בוויכוח פיטר וולף, שלעג לחששות גרמן
ואמר :״אנחנו נעבוד כמו צבא סד־ר,
ולא כמו כנופיות. אנחנו נחתוך את האוי־ב
כסכין בחמאה חמה עד לרמאללה...״
על חשיפתו של המרגל וולף ועל מחדל־המודיעין
הקשורים בה, מעיד יצחקי :
״כאשר התגלה עניין בגידתו של פיטר
וולף בעיקבות הקרב על שפרעם, חקרו
אותו ושלחו אותו לבריטניה. זה היה
בזיון בלתי־רגיל, שבו מעורבים הרבה
אנשים ברמות הגבוהות של הפיקוד, שה טילו
מסו־עשן על הפרשה, ולא הצלחתי
לכן לחשוף ממנה עוד.

״פרשה זו מעידה, שהמודיעין
כצה״ד, שהיה אז בחיתוליו, היה
כושל — אני סבור שהמודיעין בצח
״ל עד היום הזה הינו מודיעין
רע, כניגוד לבל האגדות.

״זה שהוא מצויין כמודיעין קרבי, אמת.
אבל תמיד ישנן פאשלות בניתוח של
החומר, ותמיד הערבים מפתיעים אותנו —
והתחלת המחדל של המודיעין ניצניה
במלחמת העצמאות.״

שרון, מודעי, זנ בי
קרב זה נחשב לקרב המפורסם בייתר
מקרבות־לטרון. הוא נערך ב* 25 במאי.
קרב זה היה התקפת־הנגד הראשונה של
צה״ל על האוייב. ההתקפה החלה בתיקוות
והסתיימה בכישלון מוחץ, אחד הגדולים
שצה״ל ידע מעודו.

הקרב היה אבוד מלכתחילה,
עוד לפני שנורתה בו ירייה אחת.
את נטל־הקרב נשא גדוד ,32 שחייליו
היו לוחמים מעולים. חלק ממפקדי גדוד
זה הגיעו מאוחר יותר לעמדות בכירות
בצד,״ל ובהנהגה האזרחית. למשל: מ״פ
פלוגה ב׳ אשר לוי, שהיה תת-אלוף ב-
צה״ל. ד,מ״מ המוביל שלו היה אריק שרון,
כיום ש ר־ד,ביטחון. מ״מ אחר בפלוגה א׳,
השר בלי־תיק יצחק מודעי. ביחידה זו
היה גם אחד מגיבורי צה״ל מאוחר יותר,
יצחק בן־מנחם, המכונה ״גוליבר״ ״ ובקרב
(המשך בעמוד )74
* רב־סרן בצנחנים, שהשתתף בפער
לות־התגמול של הצנחנים. בקרב על מוצבי
הצבא הסורי בחוף כינרת (דצמבר
)1955 פיקד על הכוח שנחת מסירות מים־
כינרת, נפל בעת ההסתערות, כשנפרץ בראש
הכוח.

ס ד אמד

כ ל היתרונות ש ב קו פ ת גמל כפול שלו ש
״סל גמל״ — אפשרות חדשנית נוספת
לחסכון בהוראה קבועה אחת בשלוש קופות
גמל המ שלימות זו א ת זו :
קופת הגמל הרווחית ביותר
בעשור האחרון.
קופת הגמל הצעירה
ו הדינ אמי ת
קופת הגמל המב טי ח ה
תשואה ראלית קבועה.
א תה צובר בעת ובעונה אחת וו תק בכמה
קופות גמל רווחיות ביותר ומב טי ח לעצמך
גמישות רבה בהחלטותיך הפיננסיות בעתיד.
גדיש חון או!

סעלהקרח -א מוי קנו מעל
^ קוביות קרח בתוספת 1/2כפית
מיץ לימון.

ר -שתיהמתמשכת דלונג
ע י דרינק״ן -חלק אחד של אמויקנו
עם 2חלקים מי סודה מעל קוביות קרח,
עם פלח לימה.

* ״ א מ רי קנו ד טנ ט״ -חלק
4אחד אמריקנו עם חלק אחד
וודקה כרמל, בתוספת פלח לימה
וקוביות קרח.

קוראים די גרש־,
אבל סאטן הטניס שלי קזרא לי ״גלי״

אף פע ם הוא עוד לא
ראה אותי ב לי ועלי גלי.
אני רק בן .13אבלהספק תי
בבר לנסות ב מ עט א ת בל
הנעליים שבעול ם. מתוצרת
הארץ ומתוצרת חוץ,
ותאמינו לי. ב ש בי לי ״גלי״
היא אלו פ ת העולם. נוחה.
קלה וגמי שה.
אני ל א מוותר ע ל ״גלי״.
ותסמכו עלי. א פי לו שאני
נראה סימפטי. אני יוד ע
לה תעק ש.

טורנדו ש ל גלי

נעל ה ס פו ר ט לאלופים.

מלי והמחצצו
המישפטנית־זמרת מלי כרונשטיין, שליוותה
את צביקה פיק בקדם־ארוויזיון,
נראתה בזמן האחרון מבלה עם האוהד
הכי מפורסם של מכבי תל־אביב, גדי
(״נייר־טואלט״) ,המנצח במישחקים
,על האוהדים באמצעות החצוצרה הניצ-
חית שלו. הוא זכה לכינוי המיוחד שלו
בשל החנות לחומרי־ניקוי שבבעלותו.
נראה שגדי לקח את הבילויים עם מלי,
המתמחה כעת במישרדו של עורך־הדין
אמנון זיכרוני, ברצינות. אבל אין לו
צ׳אנס. למלי יש כבר יותר משנה חכר
באנגליה, העוסק שם בהפקת תקליטים.

לוי״ו־תה

על החוף
האופנאית שרה מילר חזרה מתוסכלת מבילוי בכפר של
רפי נלסון באילת. היא ירדה לשם להינפש קצת, יחד עם הד״ר
חיים אשכנזי, המנתח הפלסטי הידוע. לתומה חשבה לה שכל

החתיכים שבסביבה יסתובבו שם מסביבה. אבל קרה בדיוק ה היפר:
כל החתיכות חשופות החזה פשוט נדבקו לרופא המנתח,
ואילו האופנאית נשארה בודדה.
ברגע שנודע על החוף מיהו הגבר השוכב על החול, ניגשו
אליו כל החתיכות העירומות־למחצה, ובלי בושה פשוט ביקשו
מאשכנזי ייעוץ בענייני עיצוב החזה. אחת אחרי השניה הן
עמדו אצלו בתור, כדי לשמוע את חוות דעתו.
הד״ר המיסכן פשוט לא היה יכול לנוח לרגע. תחת להינפש
הוא עבד בפול־טיים ג׳וב. הכפר של נלסון הפך קליניקה אחת
גדולה לייעוץ פלסטי. רק דבר אחד זירז במיקצת את לחץ
העבודה: הרופא לא היה צריך להמתין עד שהפציינטיות השזופות
שלו תתפשטנה.

ה1־ 1ד 0פ

האגדה

שרה מילר
תיסכול באילת

נמרי

לצייר שאול נמרי ולאשתו, אורלי,
נולדה בת. קוראים לה אגדה. שאול,

אחיו הבכור של הזמר יוני נמרי, שוהה
כעת בניו־יורק. שם הוא מציג את ציוריו
בתערוכה שנושאה הוא עירום. כדי
למצוא מודל לציורים האירוטיים, לא היה
צריך שאול לחפש רחוק. אורלי הסכימה
לעשות זאת, ומערומיה ד,מונצחים תלויים
כיום על קירות הגלריה הניו־יורקית.
חתונתם של השניים, לפני שנה, הפתיעה
רבים. שאול היה ידוע כרווק הנצחי
של תל־אביב, ואיש לא האמין שיתחתן
לבסוף עם אורלי, ששם־מישפחתה

מלי ברונשטיין
אהבה באנגליה
בקרוב היא עומדת לנסוע אליו, גם כדי
להיות עם אהובה, וגם כדי להקליט שם
את שיריה.
למלי היה פשוט משעמם קצת בערבים,
ולכן התלוותה לגדי, שעימו היא מיודדת.
כדי שלא יהיו אי־הבנות, היא הסבירה לו
שהאהבה האמיתית והיחידה שלה נמצאת
באנגליה. נראה שהאוהד השרוף לקה את
זד. בקלות. הוא בכלל ידוע כאחד שלוקח
הכל בקלות.

1 1 1

האנונימי של שרית
החתונה של השבוע היא חתונתה של
הדוגמנית יכרית איטר, שהיתר, בעבר
מועמדת לתואר מלכת היופי. שרית שיגעה
בעבר את המדינה בסיפורי האהבה
החמים שלה עם הזמרים אכי עופרים

ויוני נמרי.

מסתבר שהרומנים שלה עם הזמרים
המפורסמים לא היו בדיוק הסטייל שלה.
על כך מעיד איתן, שאהבתה אליו התפתחה
לגמרי בשקט, אבל הניבה לבסוף
תוצאות. חתונתם התקיימה במלון תל-
אביבי, והוזמנו אליה כל ידידיה המפורסמים
והזוהרים של הדוגמנית.

יהודית נגר
תפסה אמריקה

מגיפה בטלוויזיה
מה שקורה עכשיו בטלוויזיה הישראלית זה ממש מגיפה של הריונות. וזה מוכיח
שלמרות כל הצרות, ולמרות הצנזורה וההתקפות על עובדי המדיום זה, חיי־המישפחה
התקינים שלהם לא נפגעו. במיוחד לא של העובדות. עובדה: הכרסים מדברות בעד
עצמן.
הנה רשימה של אחדות מהמצפות לביקור החסידה :
ן• ורדית באלול, עוזרת הפקה בתוכניות דת.
• רותלה (״הקטנה״) ,מזכירת מחלקת ההגשה.
!• דליה ז׳רז׳בסקי, מזכירתו של ג׳קי גורן, ראש הבימאים. בעלה, יוסי
ז׳רז׳בסקי, הוא יושב־ראש אגודת בית״ר ירושלים.
!• חנה קלופפר־נווה, מנהלת מחלקת ההגשה.
• יהודית, מזכירת שירותי ההפקה.
עד כאן מה שהצלחתי לאסוף, מבלי להיכנס לפרטים ולתאריכים.
1נוסף על כך נולדו כבר תאומות לאשתו של הצלם שמואל ברולד. קצת אחריה
ילדה אשתו של עמוס ׳ארבל, הכתב לענייני־תינוך־ותרבות.
מה קורה להם שם בטלוויזיה 7אין להם כבד מה לעשות 7

הדוגמנית יהודית נגר, מלכת־המים
של ,1978 ששינתה את שמה לג׳גר, אוהבת
רק תוצרת חוץ. המלתחה שלה מור כבת
מלהיטי אופנה אירופיים ואמריק-
איים, היא פותחת עכשיו בוטיק לביגוד
מחו״ל וגם את הגבר שלה הביאה יהודית
מחו״ל.
קוראים לו סם• יהודית סחבה אותו
איתה כשחזרה מניו־יורק. הם כבר נמה
חודשים ביחד, והדוגמנית הסכסית משוכנעת
שמצאה בו את האיש של חייה. היא
תפסה אותו חזק־חזק, אבל שלא תחשבו
שהוא סובב לה את הראש. בכלל לא.
באמריקה ניהל סם כל מיני עסקים.
בארץ מנהלת לו יהודית את העניינים.
הוא השקיע את הכסף בבוטיק שלה, ברחוב
אבן־גבירול בתל-אביב, והוא גם

שאול נמרי
אישה כמודל
הקודם הוא
עצמו את
באה אגדה
אין מאושר

בראלי. ולמי שלא תיאר להצייר
כאיש־מישפחה מסור,
וטפחה על פניו. מאז נולדה,
משאול.

נוסע איתר. לקנות סחורה בלונדון ובפאריס.
יהודית בוחרת — והדוד סם מש לם.
בקיצור — תפסה אמריקה.

ווווחווונוו (0מ קע/גס
אי־הבנות יכולות לגרום לפעמים לבלא־גאן
שלם. זה בדיוק מה שקרה לשלישיה
בולטת מאוד, שנראתה בזמן האחרון בכל
המקומות הזוהרים. הצלע הגברית של
המשולש הזה הוא בעל המיסעדה ישראל
כויקו. בויקו, שהיה נשוי במשך שנה
והחלים שזה לא בשבילו, התגרש, והיום
הוא פעיל מאוד בחיי הלילה של העיר.
כל כך פעיל, עד שאחת כבר לא מספיקה

המיסעדן השובב הזה מסתובב לו בלילות
עם הדוגמנית כת־שכע פכט
תחת זרועו האחת, ועם תימניה מש־ג
ע ת תחת זרועו השניה. וזה כבד באמת
דבר שמושך תשומת לב. את בת־שבע,
ששינתה את צבע שיערה מבלונד לשחור,
כולם מכירים, אבל התימניה האכזוטית
היא טיפוס חדש ובלתי מוכר בחוגים שבהם
עסקינן. כששאלו את בת־שבע מי
היא השחומה המקסימה, סיפרה שזאת חברה
שלה, שעושה את צעדיה הראשונים
בעולם הדוגמנות. וכאן בדיוק קבור הכלב,
שעורר את כל הבלאגאן.
מדבריה של בת־שבע הבינו כל מיני
אנשים, שהיא זאת שיש לה רומן עם
בו>קו, ואילו החברה רק מתלווה אליהם.
וכשנפוצו הסיפורים על־כך, זה עשה ל דוגמנית
התמירה והוותיקה המון צרות.
הבעיה שלה נבעה מכך שהיא נשואה
כבר הרבה זמן לנכה־צה״ל, ושהיא מאוד-
מאוד רגישה לחיי־המישפחה שלה. אז
כדי שנבהיר לכל מי שהבינו לא נכון:
זאת לא בת-שבע, אלא החברה.
אבל בכך לא נשלם הסיפור. כשריח-
רחתי קצת מסביב לבויקו, הסתבר לי
שלבחור הנמרץ הזה יש עוד אחת ב-

רזרווה, שעימה הוא מסתובב, כששתי האחרות
נחות מן הקצב המטורף שהוא
מכתיב להן. זהותה של הבחורה הזאת
היא פצצה רכילותית של ממש. מכל
מיני סיבות נורא-נורא חשובות, החלטתי
לעת עתה שלא לגלות לכם מי זאת. אבל
תהיו בכוננות, כי יכול להיות שפשוט
לא אוכל להתאפק.

ישראל כויקו
קצב מטורף

ה ס קו טי ש ל לי או ר ה

אחרי ליאורה אקוקה, מלכת־החן של
,1981 רדף בזמן האחרון כחור סקוטי.

ליאורה הכירה אותו בהונג־קונג, שם היא
עובדת כדוגמנית צילום. לפני כמה שבועות
באה ליאורה לביקור בארץ, ואת הסקוטי
שלה השאירה במיזרח־הרחוק. אבל
הבחור הזה, שהוא מנהל של חברה פיננסית,
לא יכול פשוט לחיות בלעדיה,
ובא אחריה עד לכאן. וזה בדיוק מה שה מלכה
החיננית רצתה למנוע.
כאן בארץ יש לליאורה סיפור אחכה
ישן, שהיא עדיין לא החליטה מה יעלה
בסופו. לכן ביקשה ליהנות משני העול
מות:
שם מהסקוטי, וכאן מהישראלי.
אבל העניינים קצת התפקששו לה, כשמצאה
עצמה לפתע במקום אחד עם שני
המחזרים.
ליאורה ניסתה להסתיר את דבר קיומו
של הסקוטי, שעימו היא חיה כבר חמי שה
חודשים. אבל זה לא כל־כך הלך לה.
הסקוטי, לעומת זאת, לא הבין למה האהבה
שלו מתעלמת ממנו דווקא בארץ
הקודש. אחרי שבוע של רדיפות תפסה
ליאורה את הסקוטי שלה וחזרה איתו
להונג-קונג הרחוקה, כדי שלא תצא לב סוף
קירחת משני הצדדים.

כת־שבע פכט
אשת מישפחה למופת
צו במיטה
יש לה בעיה, לציפורת כרמל, ש סיפרו
עליה שהיתה חברתו של המלך
הירדני, חוסיין: אסור לה לבלות במיטה
בחברת גברים. ליתר דיוק, אסור לה
להיות פעילה במיטה. וזה לא מפני ש־חוסיין
מקנא.
לציפורת היתה לפני שנתיים תאונת-
דרכים קשה. נהג אחד פשוט לקח רוורס
ולא שם לב שהיא עמדה בדיוק מאחריו.
בגלל זה שכבה הדוגמנית הבלונדית כמה
חודשים בגבס, שכיסה כימעט את כל
גופה. איבחנו אצלה שבר בגב או משחו
כזה, ואישרו לה שלושים אחוזי נכות.
אבל עד היום היא לא קיבלה פיצויים.
ציפורת, שהתפרסמה בפוסטר הפוטומוג-
טאד, שבו היא נראית בכימעט־עירום בין
מנחם בגין ואנוור אל־סאדאת, שגרמה
כימעט לניתוק דיפלומטי ולהכשלת
השלום, חוששת כיום שחברת־הביטוח
עוקבת אחריה. נדמה לה שהבלשים, ה עובדים
בשליחות החברה, מנסים להוכיח
שהיא לא כל-כך נכה.
גם כך יש לחתיכה הזאת די צרות.
חברת-ביטוח אחרת הגישה נגדה תביעה
להחזר פיצויים על רכוש שכביכול נגנב
מציפורת. לטענת החברה ציפורת אמנם
אמרה שהרכוש נגנב, אך למעשה פשוט
מכרה אותו. לדוגמנית יש, כמובן, גירסה
אחרת, שאותה היא מבטאת בכתב־ההגנה
שהגישה.
בכל אופן, מה שמטריד את ציפורת
ביותר, הוא שהבלשים לא יתפסו אותה
עם גבר במיטה. היא אמנם מתגוררת ב־כפר-שמריהו
בווילה של ידידה, עמוס
מוקדי, מבעלי אולפני הרצליה, אך הוא
עצמו לא גר שם. ציפורת חוששת שאם
יתברר שהיא בריאה במיטה, תטען חב-
רת־הביטוח שגם הגב שלה בריא. לכן
היא מקפידה על׳דממת־מיטה מוחלטת.
לי כל הסיפור הזד. נראה כמו שיג־עון־רדיפה
קטן שנכנס בציפורת. אבל אם
היא רוצה לשחק בבלשים ובעיקובים, אז
שתהנה.

ציפורת כרמל וידידים
שיגעון רדיפה

ליאורה אקוקה
ליהנות משני העולמות

החתיך המופיע בזמן האחרון ברבים מצילומי הפירסומת בעיתונים, עורר סקרנות
רבה. כולם רצו לדעת מי זה. אז הנה התשובה: זהו הוגו אחרוני, שנולד בארגנ טינה
ובעורקיו זורם דם יהודי, ספרדי ואיטלקי.
הרווק בן ה־ 26 הוא לא רק דוגמן, אלא גם מעצב אופנה. הוא עבד עד לאחרונה
בפאריס, שם התיידד מאוד עם ישראלי, ששיכנע אותו להתלוות אליו לביקור בארץ.
מאז הגיע לכאן התחיל ללמוד באינטנסיביות עברית. עלם החמודות הזה שולט
כבר באנגלית, צרפתית, ספרדית, איטלקית ופורטוגזית. למרות הופעתו הגברית, אפילו
קשוחה קימעה, הוא בחור עדין מאוד, בעל נימוסים וגינונים אירופיים מפותחים.
נראה שהשחום היפה הזה התאקלם טוב בארץ. הוא מתגורר אצל חברו, והשניים
מתכוונים לפתוח כאן מועדון. אבל זה לא יהיה סתם מועדון, אלא בר־מיסעדה לאוכל
צימחוני בלבד.

זה הז מן ל ה כי רמשרד
לנישואין שונ הבתכלית

שרות ללא הגבלת זמן 1/ -ו למשואין !.
מיקרופילם אלקטרוו׳ לעוסירת׳ הסודיות !
מבדד! התאמה גרפולוגי -לויעוזאיו !
4תמווזת וגנט טוקיות לבחירת נ] /ל ת זוג !
ארגיו טיולים לבודרים -באר< ונחו״ל!
מ חל קות מיוחדות לדתיים ולובים !
רמה גבוהה !סלקטיבית עול גרעומיס !1

י ר דנ ה״• המשרדהיוקרתיל ני ש ו אי ו !

ין1י*זנגנף ;201

זע 3 6
א חד העם

תעדיפו! !!מגויים של
החל מ־1.2.82

הו 1ונ!ם היה

הו צאת
מו סדב יא ליי ק

חיי א

ב שי תו ף

לשנה בשקל מחיי העיתון

* בארץ
הוצאות משלוח

57 + 755

סה״ב

= 910

לחצי שגה בשקל 500

רשת חנויות

״ליריק ״

מכירת ענק
של ספרי ם
אשר לא יודפסו מחדש
ב מ חי רי םחס רי ת ק די ם!

דמי המנוי לארצות חוץ
בדואר אויר

260 + 755
670 + 755
אירופה ארה״ב, קנדה, מקסיקו
ארגנטינה קולומביה,
ונצואלה, ברזיל פרו
אוסטרליה, ניו זילנד
1300 + 755
דרום־אפויקה, טיגו, חבש 750 + 755 , קניה פגמה, טאיוון, יפן
955 + 755
תאינלד, הונג קונג, סינגפור,
800 + 755
קוריאה

1137 — 122 +
1596 = 171 +
620 875

2302 — 247 +
1685 = 180 +

925

1915 = 205 +

1050

1742 — 187 +

940

דפי פעילות
ניתן לרכוש — כרטיסיות לעבודה עצמית
כאמצעי הוראה ותנועה למידה יחידנית
,בחינוך גופני
פרטים ניתן להשיג :
הגר ארד, טל 427818 .־03

1220

5.0— 20שקללספר. הנחה של עד ׳ 75$
משך המבצע:
10 ימים כלבד ! החל מ־ 25.4.82 עד 5.5.82
כמכירה, ספרים במבחר ענק ורבגוני — מהם
ספרים נדירים, בעיקר בנושאי יהדות, פילוסופיה
כללית, פילוסופיה יהודית, מורשתישראל
והעולם העתיק.

המכירה תתקיים בחנויות ״ליריק״ הבאות:
״מרתף
״ליריר!
״דידיק
״ליריק

ליריק״ ,דיזנגוף 190ת״א, פתוח רצוף 22—10
רמת־השחץ״ ,רח׳ סוקולוב 19—16 ,13—9 ,53
פתח־תקוה״ ,רח׳ רוטשילד 19—16 ,13—9 77
19—16 ,13—9
כפר-סבא״ ,רח׳ וייצמן 87

קבלת מודעות
לכל העיתונים

במחירי המערכת
שרות ת.ד
ללא תשל ו ם
•מכבדים
כרטיסי אש ראי

פ ר סו
אי די א לי

אבו גבירול 0וו 1

7ו 71פ פ

{?•!ר׳ 0אן אקיוו׳״ס

ר 1ת1אי 0סקד ׳ ס
או ך א 11<׳!>1ן.

ארמון

61( 06ו^ 1ת א7ן1י[

31*111011
1ם 03 -6 5 3 3 0 5 *6570

1אומדים מה הם אומרים מה הם אומרים מה הם אומדים..

ד״ר 1יצה שיסיוחא־ליובוא:

סמל:

אני רוצה לבמת! מתאים ונ ר אתו!

טלוויזיה ובה!

עדי סמל, מנחל התוכניות והאירועים של מוסיאון
תל״אביב, הפך לדמות מפתח בחיים התרבותיים של
העיר תל־אביב. סמל עומד כעת בראש אירגון פסטיבל
האביב.

• עדי, מה הרגשתן־?
חדוות יצירה.

• אתה נרגש?

ד״ר ניצה שפירא״ליבאי היא האחראית למעמד ה־אשה
במישרד ראש־הממשלה. במיסגרת תפקידה עוקבת
הד״ר ליבאי אחרי מודעות בעיתונות. בימים אלה
הגישה תלונה במישטרה נגד כמה עיתונים יומיים, שלא
נהגו לפי חוק ההזדמנויות השוות, ופירסמו מודעות
להצעות עבודה שהיו מיועדות לגברים בלבד.

ד״ר ליכאי, מהי משמעות התלונה ז

זוהי התלונה הראשונה שהוגשה למישטרה לפי חוק
ההזדמנות השוות. אחוז הנשים המובטלות כפול כימעט
מאחוז הגברים המובטלים. יותר מ־ 85 אחוז מכלל הנשים
העובדות מקבלות שכר מינימום. כלומר, המישרות הכי
פחות משתלמות מוצעות לנשים.
והנד״ למרות החוק, אני פותחת עיתון ורואה ״דרוש
מהנדס״ ,״מנהל־ייצור״ ,״כלכלן״ .המודעות מיועדות
לגברים בלבד. לעומת זאת ,״דרושה פקידה״ .המישרות
המוצעות לנשים משתלמות פחות.

+לפי מה קבעת כי המישרות מיועדות
לגברים? האם גירדת עם מפרסמי המודעה?

אילו היו המישרות מיועדות לנשים, היה צריך לכתוב
מהנדס/ת.

• העיתונים מפרסמים מודעה המכריזה
בי הצעות העבודה מיועדות לשני המינים,
על־ פי חוק ההזדמנות השווה. האם אין זה
מספיק?
לדעתי זה אינו פוטר מאחריות. ובכלל, מי רואה את
המודעה הזאת ! כשנשים רואות שהמודעה מיועדת לגברים,
הן מראש לא פונות לקבלת המישרה. כמה תיסכולים
אנחנו עוד צריכות לעבור 1אנחנו צריכות לטלפן ולשמוע
שרוצים גבר י אילו פירסם כל עיתון מודעה עם קו נטוי,
הציבור היה מתרגל, היה מתחנך. בא לי לבכות בכל פעם
שאני פותחת עיתון. נשבר לי הלב. זה לא הוגן.

• מהו העונש הצפוי למי שעובר על הוק
ההזדמנות השווה?
2000 שקלים.

• זה לא הרבה...

בחוק העבירות הפליליות יש פשע, עוון, וחטא. העבירה
הזאת נחשבת לחטא.

את רוצה תשובה
שלא היה כדבר הזה
פסטיבל מסוג אחר.
שיגלה לתושבים את
מוזנחים.

של אדם מלא רהב ז אז אגיד לך
בישראל מעולם. אני רוצה לקיים
מדובר בפסטיבל עירוני־בינלאומי,
קסמיה של העיר תל־אביב, שרובם

• על אילו קסמים אתה מדבר?

על הים, למשל. אנחנו מתכוונים לארגן בהוף־הים,
עם זריחת החמה, מיפגשי תרבות הגוף, יוגה, מחול אירובי
ומיפגש גיטארות שינגנו בשקיעה, בהדרכתו של דייוויד
ברוזה. אני מתכוון לתקן את העוול שנעשה לארכיטקטורה
של תל־אביב.

>• לתקן ב־ 15 יום?

לא לתקן, אבל יש מקום לקיים סיורים בסיגנונות בנייה
של תל־אביב הישנה והחדשה. מיפו העתיקה, דרך ד,באו־האח
המפורסם — מה שהיה פעם העיר הלבנה — דרך
סיגנון אדריכלות מיזרחיודעברית — שהיה מאוד מקובל
בתל־אביב בשנות ה־20׳ וה־ / 30 כמו למשל מרזבים דמויי
קרני מיזבח — שלא רואים אותם היום, כי כולם מכוסים
בשילטי פירסומת. אני מתכוון לארגן קונצרט בחצר
הפנימית של מעונוודהעובדים, ועוד אירועים רבים.

9 ,ומה לגאל קוסמה הברזילאית ולפסטיכל
האביב של תל־אביב?

אלכס גילעדי הוא מפיק בכיר בטלוויזיה, שמאחריו
שורה מרשימה של הפקות. בימים אלה הוא עושה
באנגליה, בראש מחלקת־הספורט באירופה של רשת
הטלוויזיה אן־בי־סי. לא צריך להיות בעל דמיון רב
כדי לתאר שרמת החיים של מר גילעדי עלתה מאוד
מאז מונה לתפקידו זה• יש המרכלים שאלכס גילעדי
עתיד להתמנות כסגן נשיא אן־בי״סי באירופה. הוא
עצמו הכחיש את השמועה מכל וכל. בחג הפסח בילה
גילעדי בישראל. בקושי הצלחתי להוציא ממנו כמה
׳מילים. הוא ביקש שאעזוב אותו במנוחה, אבל בכל
זאת שאלתי אותו :

• מתי אתה חוזר ארצה?

לא יודע.

• כמה זה תלוי?

זד, תלוי במד, שיציעו לי לעשות כאן.

• למה אתה מצפה?

תל־אביב היא עיר־חוף, וצריכה להתייחס לעצמה
בקלות, המתבטאת בשירתה של גאל קוסמה.

אני לא מצפה לכלום. אני בחופשה ללא תשלום. אבל
אני לא רואה את עצמי מבלה את כל החיים שלי בחו״ל.
אני אוהב את הארץ, טוב לי פה.

60 אלף דולר מקרן תל־אביב לפיתוח 10 ,מיליון לירות
מבנק־לאונזי, ותמיכות של ממשלות אנגליה, איטליה,
דנמרק, ארצות־הברית וצרפת, שנציגיהן ישתתפו בפסטיבל.

בשלב זה. כרגע אין לי לאן לחזור. בשלב זה אפילו
תפקיד מנהל־הטלוויזיה, שאני רואה בו אתגר, לא יחזיר
אותי לארץ. במצבים אחרים, אגב, אפילו תפקיד של מפיק
נראה לי מאוד מאוד מכובד.

• מהו התקציב העומד לרשותך?

• אתה מחכה לטלפון?

• למה אתה מתבוץ כשאתה אומר ״מצ בים
אחרים״?

• הרשה לי לשאול אותך שאלה אישית :
במה מפיקים התפטרו עד שנמצא המפיק
יענקל׳ה ליפשיץ, המרכז את הפסטיבל? אומ רים
שקשה מאוד לעבוד איתך. זה נכון?

אני מתכוון למצב ׳ שבו תהיה הטלוויזיה טלוויזיה
יוצרת.

קשה לעבוד איתי למי שלא מבין מה אני מנסה לעשות.
יש אמנם מעט אנשים שעובדים איתי, אבל אלה שעובדים
איתי עובדים מצויין• אני מודה, אני לא מוכן לעשות
פשרות, והקצב שלי כנראה אינו מתאים לכל אחד.

אני לא אמרתי את זה. כבר קרו כל מיני דברים. אני
מאמין שאני אחזור, ועוד איך אחזור, ואעזור לעשות את
הטלוויזיה טלוויזיה טובה.

• אז אתה לא ההר?

מה הם אומרים מה הם אומרים ...חה ה או מר מהה אוכ

אור ק סין:

ר או בן ו־מר:

טר 11 ומר:

פי וסומא י ם לא ״חמישה מיליון לירות אם ל מ יש ה ו בא
׳ ישנים בליל ות ! מנירסום סיגריות! להתפשט ־ שיתבשם!
הפירסומאי ראובן וימר, נבחר כיושג־ראש איגוד
הפירסומאים בישראל. וימר הוא פרסומאי ממולח, שהטביע
מטבעות״לשון כמו ״החמצן של המדינה״ ,״כספומט״
,״אשראית״ ,״מקוון״ ,״שמגור״ ,״פיצפוציס״.
הוא נשבע לשפר את תדמיתו של הפירסומאי ולשפר את
היחסים הקשים והתחרותיים השוררים בין הפירסו-
מאים. מי שמכיר אותו בטוח שהוא יצליח.

לפי אילו קריטריונים נבחרת לתפקידך 7

קודם כל דרשו סמני שאהיה מקובל על כל הפירסו־מאים.

האם התפקיד הזה •הוא מעין פרס אוסקר
של הפירסומאים 7כלומר, תפקיד ריק מתופן 7

בשבילי, אריק סיני חוא תגלית. זמר מצויין, שלא
הכרתי. כל תקליט שלו הוא חגיגה. כעת הוא הוציא
תקליט של שירים ישנים. מספרים עליו שהוא משוגע
למכוניות. מספרים שהוא הגיע לחרפת רעב, כאשר
החליט שהוא הולך ללא פשרות על הקאריירה שלו.
הוא עשה רעש גדול כאשר החל מפרסם סיגריה ידועה,
לבוש בבגדים של הרפתקן רומנטי. ההופעות שלו, כך
מספרים, סוגרות קופות זמן רב לפני תחילת מועד
ההופעה. אריק סיני הצליח, בארבע שנים, להגיע אל
השורה הראשונה של הזמרים בארץ.

* אריק, למה שירים ישנים, שאחרים שרו
אותם לפניך 7כמיוחד אריק איינשטיין, שעושה
את זה כל־בך טוב 7

בעבר זה היה אות כבוד, ונבחרו לאייש אותו אנשים
מבוגרים, שכולם הסכימו שהם בסדר. כיום זה שונה.
הסכמתי להיבחר לתפקיד מתוך ראייה שיש מה לעשות
עם התפקיד הזה, מעבר לכבוד שהוא מעניק. האיגוד הזה
הוא די מיסכן, ומתלבשת עליו היטב האימרה שהסנדלר
הולך יחף. פירסומאים המייעצים לאנשים בעלי ממון אינם
עושים לביתם כלום. הענף שלנו הוא מאוד תחרותי.
התחרות גבוהה מאוד ועזה מאוד. עד עכשיו היו כללים
לא הוגנים לתחרות הזאת. אני מקווה לפעול על מנת
לשנות את הכללים.

בכלל לא ! רציתי לעשות שירים ישנים שאני אוהב,
שאותם שרתי בהופעות, עוד לפני ששרהל׳ה שרון הופיעה
בטלוויזיה. עוד לפני שזה הפך לאופנה.

מכיוון שבתנאי האתיקה הקיימים כל אחד יכול להיות
פירסומאי.

אף לא לרגע. יתכן שהחברה המפיקה אותי חשבה על
שיקולים מיסחריים, אני לא. באתי ואמרתי להם: רוצה
שירים ישנים. הם לא יכלו להגיד לי לא.

+כשביל מה צריכים הפירסומאים, שהם
כעלי־מיקצוע עצמאיים, איגוד 7
* אתה רוצה לשים הגבלות 7

לא להגביל, כי אם להרחיב. כיום אין הכשרה מיקצועית
למיקצוע הזה, אין בית־ספר. כל מי שיש לו כישרון
וריאליזציה מיסחדית יכול לעסוק במיקצוע. אני חושב
שצריכים להיות בתי־ספד, צריכה להינתן הכשרה מוקדמת,
והטובים יגיעו לענף.

* מהן המשימות שהיצבת לפניך כיושב־ראש
האיגוד 7

אני רוצה לדאוג לאבטחת האשראי. הפירסומאים לא
ישנים בלילות, כי הם ערבים כלפי העיתונות ללקוחות
שלהם, כלומר, אם חברה מפרסמת מודעות בעיתון, ואחר־כך
פושטת רגל, הפירסומאי חייב את הכסף לעיתון —
ומדובר פה במיליוני שקלים! אני רוצה לדאוג לביטוח
אשראי. לדאוג לקופת פיצויים מיקצועית ולקופת פנסיה.
אם יהיה איגוד חזק, עם כללי אתיקה, אני מאמין שמילחמת
הפירסומאים זה בזה תיפסק.

!• אתה מאמין שזה אפשרי 7

לא צריך להסתכל זה על זה דרך קנה של אקדח.
לא צריך שתהיה מילחמה פרועה על לקוחות. אני מקווה
שאני אצליח במשימה הזאת, ככל שהיא נראית כעת
בלתי־אפשרית.

כשהתחלתי לאסוף חומר לתקליט, השיקול שלי באמת
היה מי עשה את השירים לפני. אבל פתאום הסתבר לי
שזה לא חשוב. לכן החלטתי לכנס בתקליט הזה 13 שירים
שאני אוהב במיוחד.

* לא תפסת טרמפ על הסטריית הנוס טלגיה
בסגנון שרהל׳ה שרון 7

* ולא היה שיקול מיסחרי כהחלטה שלך 7

* סיפרו לי שהיתה תקופה כחייך שכה
רעבת •ללחם, בי לא היית מוכן להתפשר?

זה הגיע למצב שלא היה לנו בבית כסף לקנות
סיגריות. אחרי שהקלטתי את השיר הראשון, החלטתי
לבנות את הקאריירה שלי כקאריירה של סולן. כשהופעתי
עם להקות קצב, עשיתי המון כסף. כסולן היה ברור לי
שלא יהיה לי ־כלום. אילו הייתי רווק, לא היתה לי בעיה.
אבל אני נשוי פלוס שניים, ובתמיכתה של אשתי, שעבדה
ואיפשרה לי להתמסר לפיתוח הקאריירה, עברתי איך
שהוא את התקופה הקשה. ההצלחה באמת לא היתה
מטיאורית.

היום אתה נוסע כמכונית ״ב־אם־וו״...

שעולה ארבעה מיליון לירות. אבל זה לא משום שאני
עשיר. יש לי כזאת חולשה למכוניות.

9דירה יש דך 7

אין. אני גר בדירה שכורה. את האוטו קניתי קצת
מכסף שעשיתי מפירסום הסיגריה, קצת בכסף שהורי
נתנו לי, וקצת מחסכונות.

* במה הרווחת מפירסום הסיגריות?

התשלום היה חמישה מיליון לירות ברוטו. נשארו לי
מהם שני מיליון, כך שלא התעשרתי מזה.

היא יפה, בת ,: 6ומבית טוב — נתונים של כלה,
אבל טלי עומר חושבת, כנראה, הרבה יותר רחוק. טלי
היא היזמית של הדיסקטק ״קולסיאום״ ,שהוא ענקי
אף בקנה־מידה בינלאומי, שנפתח לפני כשבוע בתל-
אביב• לא רק שהיא היזמית, היא גם שותפה בעשרה
אחוזים בדיסקוטק, שהושקעו בו כימעט מיליון דולר.
תופעה כמו טלי היא עסק תדיר בארצות־הברית.
בארץ עדיין לא נתקלתי בצעירה יפהפיה עצמאית ומצליחה
מסוגה של טלי. לכן אני חושבת שמגיע לה
שנערוך היכרות קצרה איתה.

• טלי, איך הצלחת לגייס מיליון דולר
כדאי להקים את הדיסקוטק 7
הכל קרה במיקרה. הייתי בניו־יורק, ביליתי בדיסקוטקים
והרגשתי בחוש שזה מה שחסר לתל־אביב — מקום
שאנשים יכולים להתפרק בו מנורמות של לבוש ונורמות
של התנהגות. חזרתי ארצה וסיפרתי את זה לסמי הירש,
שעבדתי איתו במועדון של רפי שאולי. שוב במיקרה פגש
סמי בשירות־המילואים בעורך־דין שסיפר לו כי הדראג-
סטור בכיכר־אתרים עומד ריק. הלכנו ונדלקנו. המקום
נראה לנו הכי מתאים לדיסקו.

איך הצלחתם לגייס משקיעים?

האמת היא שטעינו בהערכה. חשבנו שכל העסק לא
יעלה יותר מ־ 300 אלף דולר. היה לנו הכסף של שנינו.
כל אחד תיכנן להשקיע עשרה אחוזים, והשאר ממשקיעים.
ניגשתי לאבא שלי, סיפרתי לו על הפרוייקט, ולתדהמתי
הוא נדלק על הרעיון. אבא שלי הוא שמוליק עומר,
מנהל הבימה, והוא מבין משהו בחיי־הלילה של העיר
הזאת. התחלנו לעניין אנשים וגייסנו את הכסף תוך
חודש. הצלחנו לגייס משקיעים בקלות. למעשה, בפגישה
השלישית היה לנו כל הכסף.

• •האם זה נכון כי דויד ויוסי חכמי, מבעלי
״הפניקס הישראלי״ ,הם המשקיעים העיקריים
שלכם?
אין תגובה.

לאיזה קהל אתם מצפים?

קשה להגדיר קהל ספציפי. הייתי רוצה שיבואו אנשים
שאוהבים מוסיקה ושאוהבים להתפרק. הגיל והמיקצוע
לא בעניינים אותי. מובן שהייתי רוצה להקפיד על רמה
מסויימת. לא יהיו כל איסורים. מותר לבוא לג׳ינס. כל
אחד יכול לבוא איך שבא לו, לבד מדבר אחד — סמי
רגיש לגברים בסנדלים. נועלי-סנדלים לא יורשו להיכנס,

• כ״סטודיו 54״ הניו־יורקי וב״פאלאס״
הפאריסאי מקובלים עירום. האם אתם תרשו
עירום 7
אם מישהו רוקד, ותוך כדי ריקוד בא לו או בא לה
להתפשט, שיתפשטו. העיקר הוא שירגישו טוב.

דו י

קולנוע סרטים חמזתודו ה מ רגיז
פראנצ׳סקו רוזי הוא השיכלתן של הקולנוע
האיטלקי. איש בעל מחשבה בהירה,
כושר־ניתוח מבריק וריעות פוליטיות נחרצות.
הוא מאמין שהקולנוע הוא עד של
המציאות בתוכה הוא חי .״אפילו סרטים
רעים משמשים עדות,״ הוא אומר ,״ואם
יש מי שטוען כי הקולנוע האיטלקי היום
פחות טוב מכפי שהיה לפני עשרים שנה,
זאת רק השתקפות של ההמוניות, חוסר
האחריות, והציניות של החברה שלנו.״
מאחר שכך, סרטיו הם כדבריו ״חלון
קרוע אל המציאות הזאת.״ גישתו שונה
לחלוטין מן האימפולסיביות הרגשנית וה הפלגות
לתוך עולם דימיוני פרוע, המאפיינים
רבים מבני ארצו בקולנוע. יש
הטוענים אפילו שהוא קר, מחושב, מתוכנן
והגיוני מדי, שאינו מספק אף פעם גיבורים,
ואפילו לא אנטי־גיבורים, שעימם
אפשר להזדהות.
איש לא פירק כמוהו, על מסך הקולנוע,

על כימה הצילומים: מימין — מחפשים טכעת כחול ן ׳משמאל — הכימאי, הצלם והטכנאים
״יש יופי, כוח ושלימות בתמונה הפאסטורלית הזאת״
דותו, במיקרים רבים, לפרשות אמיתיות
שאותן שיחזר על המסך, והצגת העובדות
ללא קישוט או אילתור מסביב, יצרה
במיקרים רבים רושם של דראמה תיעודית,
מרשימה מבחינת הטיפול בנושאים, מעוצבת
מבחינה אסתטית וסיגנונית בצורה
כמעט מושלמת, אבל כה קפדנית, שההמונים
המחפשים, כדרכם, דם, יזע, דמעות,
נשיקות ומישגלים, נותרו אדישים.

שלושה האחים: מיקלה פלאצ׳ידי ויטוריו מצוג׳ורנו ופיליפ לוארה
״השתדלתי לדבר על החיים והמוות —
את המרכיבים של עוצמת המאפיה באיטליה,
מקורותיה והשפעתה, כפי שהוא
עשה, ואיש לא הדגיש בצורה בהירה
יותר את הקשרים הגלויים והסמויים שבין
עולם הפשע והחברה המסודרת. כל נושא
שבו נגע, זכה לאותו טיפול יסודי חסר־פשרות,
בין אם היה מדובר בשחיתות
של עסקי הקבלנים בנאפולי, בהתפשטותה
של תעשיית הנפט באיטליה והשתלטותה
הכלכלית על העולם הפוליטי, בהשתעבדות
החוק לגורמים פינאנסיים, או באמת העצובה
מאחרי סיפורי הגבורה של ה־מילחמה.
הנפט
והמאפיה. כל אחד מסרטיו
נראה כמחקר, כאשר הוא חושף בהדרגה
ובהגיון של ברזל, שלב אחרי שלב, את
הקשר שבין הצבא האמריקאי, המישטר
האיטלקי והמאפיה (בסלוואטורה ג׳יוליאנו),
את המעבר מגילוי גז בצפון איטליה
לעידוד עצמאות נפט ערבית בצפון אפריקה
(בפרשת מאתאי) ,את האחריות של
החוק האמריקאי לשיגשוג הפשע באיטליה
(בלאקי לוצ׳יאנו) .כל אחד מן הסרטים
האלה זכה לפרסים, לשבחים, ועורר בעיות
לא מעטות בקופת הקולנוע, ולו רק משום
שרוזי הפר בשיטתיות כמה מחוקי הקופה
הבסיסיים ביותר: בסרטיו אין מה שנהוג
לכנות בעגת המיקצוע ,״אינטרס רומאנטי״
,והוא אינו מספק פיתרון חד וחלק
לאף אחת מן הבעיות שהוא מציג. להיפך,
הוא משתדל אך ורק להצביע על היקפן
וחומרתן, והוא יוצר דמויות, אשר גם אם
הן גדולות מן החיים (כמו אנריקו מאתאי,
למשל) ,הן כל־כך מעוגנות בתוך המציאות,
עד שאין בכלל שאלה של רצון
להידמות אליהם או לחקות אותן.

משום כד היה רוזי, במשך תקופה ארוכה
מאוד, בימאי של בימאים. הוא זכה בהערכה
של המיקצוענים, אבל התקשה
ליצור קשר הדוק עם הקהל הרחב. היצנד

זיכרון חתונת הסכ מנעוריו
— על הערכים העתיקים״

כריקה מחדש. אולם בשנים האחרונות
נדמה כאילו משהו קרה לו, לרוזי.
שני סרטיו האחרונים, אבולי, ועתה שלושת
האחים, חושפים טפח נוסף באישיותו.
מתקבל הרושם שהוא התחיל להתרכך.
אולי זהו הגיל 59 אולי זאת התקופה,
אבל בשני הסרטים מדובר על שיבה אל
הטבע, שיבה אל המקורות, בדיקה מחדש
של הקידמה וערכיה ביחס לצרכים האנושיים
האמיתיים של האדם. ועצם העובדה
ששלושת האחים היה להצלחה מיסחרית
בכמה ארצות אירופיות, והיה מועמד לפרס
אוסקר, כבר מוכיחה שהדיאלוג בין רוזי
והקהל נמצא בשלבי התפתחות.
את הרעיון לעלילה שאב רוזי, בעזרת
שותפו לתסריט, טונינו גרה, מסיפור של
הסופר הרוסי פלאטונוב. אב שולח טיבי
רקים לששת בניו, מודיע להם על מות
אימם ומזמין אותם להלווייה. אצל רוזי
נותרו שלושה אחים בלבד, כל אחד מייצג
דור שונה (הם בני ,)50 ,40 ,30 כל אחד
מייצג שיכבה חברתית נפרדת: המבוגר —
שופט (השחקן פילים נוארה) ,הבינוני —
מורה (השחקן ויטוריו מצוג׳ורנו) ,הצעיר
— פועל (השחקן מיקלה פלאצ׳ידו) .כל
אחד מתגורר בחלק אחר של איטליה
(מנאפולי בדרום, דרך רומא במרכז, לטורינו
בצפון) ולכל אחד יש דרך משלו
לראות את החיים ולבחון אותם. פגישתם,
אחרי שנים רבות, ולילה אחד שהם מבלים
יחד בחוות ההורים (האב הוא איכר מאזור
עני בדרום) מאפשר לכל אחד מהם
לפרוק את המיטען שבו, לחזור אל העבר,
לבדוק את ההווה, ולטוות חלומות או
להזדעזע מסיוטים מן העתיד הצפוי להם.
משקיעים לקידום. לכאורה, אפשר
לחשוד שרוזי חטא שוב בתיכנות מוגזם,
חילק את הדמויות בצורה שרירותית ל
טרוריסטים
יורים לתוף אוטוכוס כסירטו של פראנצ׳פקו רוזי ״שלושת האחים״
הקריעה הנפשית של החיים המודרניים
העולם הזה 2330

אזורים של איטליה, ולמעמדים החברתיים
השונים בה, כדי ליצור מין סימפוזיון
יזום על בעיות החברה שם. למעשה, אומר
רוזי ,״זה פחות או יותר מה שקורה
במציאות לבנים של מישפחות האיכרים
מן הדרום. את כל המאמצים משקיעים
לקידום הבן הבכור, שהופך להיות עורך-
דין או שופט, מה שנשאר משקיעים עוד
בבן השני, שמגיע להיות מורה או פקיד
בממשלה, ואילו הבן השלישי הוא זה
שצריך להישאר בבית, לעזור להורים
בעבודת האדמה ולרשת אותה בבוא היום.״
ההבדל היחידי, במיקרה זה, הוא שהבן
השלישי יצא לעבוד, כבני דרום רבים,
אל הצפון .״אחרים״ ,מדגיש •רוזי ,״ממשיכים
אפילו רחוק יותר, לגרמניה למשל.״
הלהט והחולמנות. אשר לשיחה
הארוכה בין השלושה, שבה עובר כימעט
כל הלילה שלפני ההלווייה ,״אין זה אלא
מדרך הטבע ששלושה אחים שלא נפגשו
זמן רב כל כך, ינסו לעמוד זה על טיבו
של זה,״ טוען רוזי. ובדרך זו מגלה הצופה
את לבטיו של השופט, שהוטל עליו לנהל
חקירה בפרשת רציחתו של שופט אחר
על־ידי טירוריסטים. המורה מתלבט עם
מצפונו כיצד לנהוג בתלמידים הבורחים
בלילה מן המוסד שבו הוא מלמד, כדי
לפרוץ ולגנוב. הפועל, שרעייתו עזבה
אותו לאחרונה ופעילותו באירגון פועלים
נגד מעבידיהם גרמה לפיטוריו, בא ל-
הלווייה מלווה בבתו הקטנה, מתלבט לגבי
עתידו האישי, עתידו המיקצועי, יחסיו
עם אשתו ועם בתו.
״למעשה, יש משהו מתוכי בכל אחד
משלושת האחים, וגם בדמויות האחרות
בסרט,״ אומר רוזי כאשר שואלים אותו
את הסרט הוא אוטוביוגרפי. ואכן, מי
שפוגש היום את רוזי, יכול לגלות בו
סממנים של שלושת האחים גם יחד. יש
בו הלהט והמיליטנטיות של האח הצעיר,
המנסה לשנות ולשפר את פני החברה,
החולמנות האידיאליסטית של האח הבינוני,

הסה פי ב ה והאהובה האדומים (רב־חן, תל־אביב,
ארצות־הברית) :הפרס הגדול
יותר משלושה האוסקרים שבהם
זכה סרט זה (בימוי, צילום, שחקנית״מישנה) היא עצם
העובדה שהצליח להיעשות בהוליווד. כי אמריקה מעולם
לא הסכימה שגיבוריה בסרטים (ובחיים) יהיו קומוניסטים•
והנה, לפתע פתאום, מחליט כוכב שהוא יציר מובהק
של הוליווד, מי שנחשב לאחד מנערי־השעשועים היפים
ביותר שלה וכונה בליגלוג במשך שנים רבות ״אחיה היפה
של שירלי מקליין״ ,שהוא רוצה להנציח על הבד במיליונים
רבים ובשלוש וחצי שעות תמימות גיבור בצבע אדום.
כי וורן (בוני וקלייד, השמיים יכולים לחכות) בייטי, יזם
בעצמו את הסרט על ג׳ון ריד, עיתונאי שהכריז על עצמו
כקומוניסט, היה ממקימי המיפלגה הקומוניסטית ב-
ארצות״הברית, נפטר בגיל 33 ונקבר בקרמלין. בייטי
גם כתב את התסריט, יחד עם המחזאי הבריטי השמאלני
טרוור גריפיתס. ואם הצליח במשימה הנועזת שנטל על
עצמו עד כדי קבלת אוסקר כבימאי הטוב ביותר של השנה,
הרי חייבים להודות כי האומץ והכישרון אינם יתומים,
כשהם אכן מוכיחים את עצמם באיזון עדין•
ואמנם, אחת התכונות המאפיינות את האדומים היא
האיזון הנכון בין הסיפור הפוליטי של ג׳ון ריד, סביבתו
החברתית ותהפוכות העולם בתחילת המאה, לסיפור הרומנטי
של ריד ובת״זוגו, העיתונאית לואיז בראיינט. בייטי
השכיל למצוא את שביל הזהב לתיאור מרתק של המהפכנים
באותה התקופה, קבוצת הסופרים שהבולטים ביניהם
היו יוג׳ין או׳ניל (ג׳ק ניקולסון) ,אמה גולדמן (מוריו סטיי-
פלטון) או מאכס איסטמן ולואיז בראיינט (דיאן קיטון).
וייתר מכך — בייטי הוכיח את עצמו כקברניט שאינו גונב
את הבכורה מפקודיו, ונתן לכל אחד מהם רשות להיות
סולן.

וורן בייטי: אוסקרמגיעבהחלט
כך מתקבל תשבץ מרהיב של שחקנים — קיטון פורחת
באהבתה לריד — בייטי, מוריו סטייפלטון ראוייה לאוסקר
על הבשר והדם שהיא מזרימה לדמותה של גולדמן,
ניקולסון מגיש את הצד השפוי והמקסים של יוג׳ין או׳ניל,
בנוכחות שאי-אפשר לעמוד נגדה, ויוסף בולוף מגיש פנינה
זעירה כיהודי החוזר הביתה, לרוסיה, לחגוג את ניצחון
הקומוניסטים בהחלפת הכובע האמריקאי במצחייה של
פועל. וכל זאת בעזרה נאמנה של הצלם ויטוריו סטורארו.
מעל לכל, זהו שיעור מאלף בקולנוע, העשוי לחנך ולבדר
מבלי שערך אחד ידרוך על רגלי מישנהו. אמנם אין
כאן ניסיון לדייק בכל האמת ההיסטורית ולספר את כל
הפרטים על אחת התקופות המרעישות ביותר בעולם (השנים
שבין 1915ו־ )1920 ובכל זאת יש נכונות לתעד —
דרך ראיונות מרתקים המשולבים בסיפור בטעם רב.

לבל אדם חושב, יש בו מידה עצומה
של פיוט בלתי־צפוי, שאינו עוד שולי
או מתלווה לעיקר, אלא נמצא כאן בזכות
עצמו. תמיד, בסרטיו הקודמים, היתר,
העוצמה החזותית גדולה.
שלושה אחים מלא במעמדים מן הסוג
השני, בעיקר כאלה שבהם מעורב אבי
שלושת האחים, השחקן הצרפתי הישיש
והנפלא שארל ואנל, והילדה המגלמת את
נכדתו. החצר השטופה באור בהיר וחסר
רחמים של שמש ים־תיכונית, צללים בהי רים
ומודגשים חליפות, ספסל שעליו
יושב הישיש וכלבו המשתכשך על ידו.
״באמצעות הסיפור על שלושת האחים
האלה, השתדלתי לדבר על החיים, המוות,
הערכים העתיקים והנצחיים שבתוכנו, והאלימות
שמאיימת עליהם,״ מסביר רוזי.
מול המהומה והקריעה הנפשית של החיים
המודרניים, יש יופי, כוח ושלמות כה
רבים בתמונה הפאסטורלית הזאת, יש בה
כל כך הרבה אהבת אדם וכמיהה לשלווה
ולשקט, שקשה מאוד לא להזדהות עמן.
במיוחד למי שחי בסביבה רוגשת, רועשת,
וחסרת מנוחה, של שנות ה־.80

פיליפ נוארה כתפקיד האח הבכור, רואה עצמו כסיוט אחרי שנורה בידי טרוריסטים
אנישי־הרוח מתלבטים עדיין
אבל גם המתינות המפוקחת וזזדאגה האמי-
תית של האח המבוגר.
כאיש שמאל ותיק, הידוע בביקורת הנוקבת
שלו על המימסד האיטלקי והשחיתות
השולטת בו, הוא העמיד את המשכילים
בארצו במבוכה .״הסרט יוצא בצורה
גלוייה נגד הטירור !האלים, שהוא אופנתי
כל־כך באיטליה, בשעה שכל העיתונאים
ואנשי־הרוח, יוצרי דעת־הקהל, מתלבטים
עדיין מה הם צריכים לומר בדיוק בנושא
העולם הזה 2330

זה. אם יתקיפו את הבריגאדות האדומות,
ייחשבו לשמרנים מיושנים, אם יצדדו בהן,
ייחשדו כמסוכנים (חוץ מזה שהם גם
דואגים לעורם) .זאת אולי הסיבה שרובם
הגדול שיבח את הסרט שלי, כיצירת
אמנות, ומיהר לעבור לנושאים אחרים,
עדינים פחות,״ סיפר רוזי בפסטיבל סן-
פרנציסקו, שם ערכו לכבודו רטרוספקטיבה
של כל סרטיו.
ואכן, כאשר השופט, שרואה עצמו ב
סיוט
קורבן של התקפה אלימה ואכזרית
באמצע העיר, מתווכח בנושא עם אחיו
הצעיר, הסבור שאין חובה קדושה יותר
משינוי המישטר, ברור לגמרי.לצד מי
נוטה הבימאי.
פיוט בלתי צפוי. אבל מעבר לדי-
אלקטיקה הפוליטית, מעבר לוויכוחים ו־להשתקפות
אינטלקטואלית של החברה
האיטלקית, שהם מובנים מאליהם בסרט
של רוזי, מעבר לחווייה הצפויה בסרט

רוזי עם שארד ואגל
כוח ושלימות

שיחו־צל״ש

סרד בן
• 1לעורך מוקד, יעקב אחימאיר, על
תוכניתו שעסקה בחופש־העיתונות בישראל
,1982 ועל איסור הסיקור העיתונאי
ברמת־הגולן ובפינוי ימית. בעצם הצגת
נושא זה לדיון בשידור-חי, צירף אחימ־איר
את הטלוויזיה למחאת העיתונות הישראלית,
על-ידי הקדשת ״מסך לבן״,
בדומה למישבצות הלבנות שהופיעו בעיתונים.
בדיון
המחיש אחימאיר את צמיחתן של
נורמות חדשות בתיקשורת הישראלית —
באמצעות אורי פורת, יועץ ראש-המנד
שלה לתיקשורת וח״כ רוני מילוא. מית־קפתו
חסרת-התקדים של ח״כ אמנון
רובינשטיין על הממשלה ועל אי־קיומה
את חוק רשות השידור, ביטאה את קיצוץ
כנפי העיתונות. גם עורך מעריב,
שמואל שניצר, הגן בחריפות על חו־פש־העיתונות.
הסיום
המהמם של מוקד, שבו הובאו
דיווחים מפינוי ימית, על אפם ועל חמתם
של ח״ם מילוא ושל היועץ פורת, שבו

עורף אחימאיר
אומץ עיתוניאי
והזכירו את ימיה הטובים של מחלקת-
החדשות בטלוויזיה, ואת חובת הדיווח ש היא
ערך ראשוני בחברה דמוקרטית.

צל׳יג
הע 11 אה הדז־ודת
ן• לעורכי ומפיקי תוכנית־המלל הטלוויזיונית
עוד לא נאמר הכול, בהנחיית
דניאל כוהן־שגיא, שהוקרנה בערב
יום־השואה. מנחה התוכנית, שהתגלה כ־שואן
צעיר׳ הכביר על משתתפיה בשאלות
ארוכות על תשובות קצרות, תוך
המחשבת דלות לשונו, והעניק לטלוויזיה
הישראלית תעודת־עניות. התוכנית הפכה
לסלם־פירות, תוך ציטוט מסורס משיר של
ברטולד ברכט, וניסתה להתמודד בחר
סר־כישרון עם סיפרות השואה. התוצאה
היתה תוכנית רדודה.
אחד משיאי המלל הרדוד של התוכנית
היה כאשר המנחה, קבע, מבלי למצמץ
בעיניו מול המצלמה, כי ״מרבית ניצולי
השואה הגיעו אחריה ארצה.״״ דבר שהוא
מופרך, וחסר כל בסים. מוטב למנהלי
הטלוויזיה הישראלית שיביאו עוד סרט
דוקומנטרי ביונדהשואה, וימנעו מעם־יש-
ראל את המלל חסר־הכיסוי שהציג את
השואה ואת ספרות השואה ברדידות מילולית
חסרת סוף.

מאחרי!הקלעים
המיקרופון 1אע1יף
חלק ממילחמות הנהלת רשות״השידור
נערכות באחרונה מעל גבי עמודיו של
יומון המפד״ל הצופה, המשמש כלי־ביטוי
לדיעותיו של נציג המפד״ל בוועד־המנהל,
עורדהדין מיכה ינון, נציגו של שר־החי־נוך
זבולון המר.
בראיון שהעניק המכהן גם כסגן יו״ר
הרשות להצופה, הוא כרך את שמו של
מנכ״ל הרשות, יוסף לפיד, עם עיתונאים

ה מנ הל פ אסו רוצה להר או ת
בישיבה האחרונה של הוועד המנהל של
רשות־השידור, נערך אחד מקרבות־המאסף
של הטלוויזיה הישראלית על חופש וחובת
הדיווח שלה. הפוליטרוקים הממונים
מטעם המיפלגות, המאיישים את הוועד־המנהל,
לא הצליחו לשנות את הסטאטוס־קוו
הדיווחי של רשות־השידור.
גם בישיבה זו בלט נציג הליכוד עורך-
הדין אהרון פאפו, בהצגת עמדותיו הנוגדות
כל אפשרות למרחב דיווח לכתבי
הרדיו והטלוויזיה. בין השאר המחיש
פאפו שוב את עמדותיו בנושאי התיק-
שורת הממלכתית :״אנחנו בדמוקרטיה
ואנחנו לא יודעים להסכים אחד עם השני
אפילו בנושאים המוסכמים עלינו...״
דוגמה לביקורתו את מחלקת החדשות של
הטלוויזיה המחיש פאפו ב״האמת היא ש כאשר
מישהו קם להרגך, אתה אישית,
אינך נותן לו את המירפסת של הדירה
שלך פאפו הוסיף שעל מנהלי הרדיו
והטלוויזיה לטפל, ולהיות אחראים, לאי-
מסירת המיקרופון והמסך לידיהם של
נציגי השטחים הכבושים,
כאשר נשאל פאפו, בהמשך הדיון, שעלה
לטונים חריפים, אם הוא מוכן להיות
מנהל הטלוויזיה, הוא השיב :״אני מוכן
להיות מנהל הטלוויזיה !״
לסיכום דיון זה ציין מנב״ל הרשות,
יוסף לפיד, שלהצעותיהם של פאפו וחבריו
קשה להתקיים במערכת חדשותית.
לדעתו ״אין ספק כי צריך למנוע מתומכי
אש״ף אפשרות הסתה, אך צריך להשאיר
ברדיו ובטלוויזיה ״הסבורים שחופש העיתונות
פירושו גם הזכות לפעילי אש״ף
ביהודה שומרון ועזה להביע את דעתם
ברדיו ובטלוויזיה, ללא שום הגבלה...״
בדברים אלה האשים ינון את לפיד
ב״ליברליזם דיווחי״ חסר־כיסוי, והמנכ״ל
תבע מינון לתקן את הצגת עמדתו, ולציין
כי ״אסור שהמסר או המיקרופון
ישמשו אמצעי תעמולה או הסתה לאנשי
אש״ף. רק במיקרים מיוחדים,״ סבור ה־מנכ״ל
,״כאשר הדבר מוצדק מבחינה חדשותית,
יועמד המיקרופון לרשות אנשי
אש״ף, תוך התייחסות לחדשות גופן.״
עוד צפויות יריות נוספות בקרב יגון־
לפיד.

וקודח סו;
במיסגרת המהלך־החדש הנערך ברשות־השידור
לצימצום תקציבה ומעמדה של
מחלקת־החדשות, עשוי להצטרף למהדורות
כימעט חצות המבוטלת קיצוץ דראסטי
בעמדות הכתבים של רשות־השידור

מ:הל־מטעם-עצמו פאפו*
אני מוכן!
בידי המנהלים את שיקול הדעת המיק-
צועי מבלי לפגוע בעקרונות עיתונאיים.״
פאפו תבע, כמו כן, להעביר את ראש
שולחן־השטחים־המוחזקים בטלוויזיה, רפיק
חלבי, מתפקידו, בעיקבות כתבתו על ה דרוזים
ברמת־הגולן. חברתו של פאפו,
כתב הטלוויזיה שמעון טסלר, היושב ב לונדון,
יהיה הכתב־האחרון בנקודת לונ דון,
שלא תאוייש עם תום תפקידו. בפאריס
יושב אומנם הכתב המוכשר יואב
טוקר — אולם כתבותיו הן כתבות ״פרי
לאנס׳״.

85א חוזי ם
קטסטרופה תקציבית מאיימת על רשות-
השידור, עם כוונתה של הממשלה לתבוע
מהרשות, במקביל לשאר מישרדי הממשלה,
לקצץ חמישה אחוזים מתקציבה.
תקציב רשות־השידור מבוסס כיום על
חלוקת העוגה התקציבית, כך ש־ 83 אחוזים
מהתקציב. מהווים תשלום משכורות
ופנסיה, ורק 17 אחוזים משמשים לתינד
עולה של הרשות — רדיו וטלוויזיה.
קיצוץ צפוי של חמישה אחוזים יותיר
את הרשות עם 12 אחוזים מתקציבה ל־תיפעול,
סכום שבו ייאלצו להפיק סרטים,
לממן את מחלקת החדשות ולרכוש סרטים
וכתבות מחו״ל.

אהובה מירון, טענה כי ״רפיק חלבי יכול
לעסוק בפוליטיקה אבל לא בתחום רשות-
השידור.״ הדיון בעניינו של רפיק חלבי
נדחה לישיבה אחרת של הוועד המנהל.
• לידו דניאל בלוך, איש המערך.
שעבר

ובמורשת־הקרב, שנערך בשבוע
והוקרן בטלוויזיה הלימודית.
צה״ל שילם לטלוויזיה הלימודית סכום
של כמה עשרות מיליוני לירות, כדי לממן
את שידור שלב־הגמר של החידון, שנערך
בבית־שאן, בהשתתפות סגן ראש־הממשלה
דויד לוי והרמטכ״ל.
מישדר הטלוויזיה הלימודית, שנערך
תוך כדי הקרנת צילומים של נושאי השאלות
היה אחד המישדרים היקרים ביותר
שנערכו בארץ. מקורו של הרעיון בטל וויזיה
הכללית, שתיכננה לבצע כך את
את חידון־התנ״ך הבינלאומי, שנערך לפני
כמה חדשים. הדבר לא עלה יפה מסיבה
תקציבית,
ראשי הטלוויזיה החינוכית, לעומת עמיתיהם
מהטלוויזיה הכללית, הכירו את ה כלל:
לצה״ל אין לעולם בעיות תקצי ביות•
והראייה: חידון ידיעת־הארץ ומו־רשת־הקרב
היה אכן ססגוני ויקר.
פסקול אדודף ה״טדד 0 1־ 111ר --

בתוכנית שעתיים משתיים, המשודרת בגלי
צה״ל, העיר מגישה, העיתונאי תום
שגב, אחרי מתן פסק־הדין במישפטו של
השר אהרון אכו־חצירא :״אני מבין
שאם השר אבו־חצירא היה יוצא זכאי,
היו המפגינים מפגינים למענו של הצדק
האשכנזי מנחה תוכנית החדשות
בחצי היום, עמיקם רוטמן, כימעט ששגה
שגיאה חמורה בקטע קישור במהלך
יום־השואה, כאשר אמר ,״על המיקרופון
שאני מדבר בו מוטבע שהוא מתוצרת
גרמניה בהמשך דבריו איזכר רוטמן
את אדולף היטלי ״זיכרונו ל --״
אך מייד תיקן את עצמו, וקבע ״ימח
שמו ו•!• סקר צופי הטלוויזיה, גילה,
כי 90 אחוז מצופי תוכניתה של שרהל׳ה
שרון, לשיר בעמק ,״נהנו ונהנו מאוד
מן התוכנית התוצאה: החזרתה של
שרהל׳ה שרון למסך שממנו פרשה, אך
תוך כיבוד תנאיה, שלא להביא לתוכנית
זמרים מקצועיים מבימות־הבידור העירונ יות•
פרישתה של שרון מהמסך הקטן נעש תה
בשל כפייתה של מחלקת הבידור ב־רשות־השידור,
שהורתה להזמין לתוכני זמרת
שרון
תה האחרונה את הזמר אריק לביא,
ניצחון על ה״מיקצוענים״
דבר שהביא לפגימת מתכונתה של התוכנית
הפופולרית 0חסמבה וחבורת הבחו״ל.
אחרי ביטול עמדת כתב הטלוויספק
רב אם רשות־השידור תהיה מסו דומינו — כך מכונים מיפגשי יום השישי
זיה בניו־יורק, יש בכוונת הרשות לקצץ גלת לתפקד במיסגרת התקציב הצפוי, ויש הנערכים באולפני הטלוויזיה בקריה בתל-
אחד מתפקידי הכתבים במערב-אירופה.
המנבאים את הקטנת שעות-שידור הטל אביב. מדובר בחבורת שחקני דומינו, ש כתב
הטלוויזיה ביבשת אמריקה יהיה וויזיה עד למינימום.
בה משתתפים מנהל הטלוויזיה טוביה
סער, עורך כלבוטק, רפי גינת והצלם
אלימלך רם, שייפנה את תפקידו ככתב -צ היד כ 3־דגטוהו 3
מדיני ויחליף את דן רביב, העומד לשוב.
איתן הדר. במיסדרונות בניין הטלוויהכתב
שייסקר עבור הטלוויזיה והרדיו
את אחת העיסקות הכלכליות הטובות זיה יש הטוענים, כי במהלך מישחקי הדואת
מערב־אירופה יהיה כתב־הרדיו מיכאל ביותר של הטלוויזיה הלימודית כיסה תק מינו של ימי ו׳ נחתכים הדברים החשודק,
שיחליף את צבי לידר בנקודת בון. ציב צה״ל. זהו חידון צה״ל בידיעת־הארץ
בים ביותר של רשות־השידור.
העולם הזה 2330

יום שלישי

• יום הזיכרון: לזכור
הוא מן התיקווה
( — 5.30 שחור־לכן, מד־רהוטה.).

עברית
תכנית מיוחדת ליום הזיכרון,
בהשתתפות המשורר יהודה
עמיחי.

• בידור: בימת כי
דור 0.30 שידור כצבע,
מדכר ומזמר עכרית).

תוכנית בידור עם יהורם גאון,
להקת שלום ,82 הגבעתרון.

• סרט קולנוע: הטל
צל ענק 10.45 שידור
כצבע, מדכר אנגלית.).

סיפורו של אלוף׳מיקי מרכוס-
סטון׳ מי שהיה קצין אמריקאי
שהגיע ארצה במהלך מילחמת
העצמאות כיועץ, ואחר כמפקד
חזית ירושלים, ונהרג בטעות
אחרי פריצת המצור. בתפקידים
ראשיים: יול בדינר, קירק
דאגלס, סנטה ברגר, ג׳ון ויין
ופרנק סינאטרה.

יום רביעי
28. 4
• נוסטלגיה: חיים
שכאלה עם אלוה (מיל).
יוחאי בן־נון 3.30 שי־

בלט, יונה עטרי, גידעון זינגר,
דבורה דותן, מיקי קם, מוני
מושונוב, חני נחמיאס ואחרים.

• סרט טלוויזיה: חזרתו
של הבלש הגדול כיותר
כעולם (— 10.30
שידור בצכע, מדבר אנגלית)
.לעם הושב בציון ודד

מכור לג׳יי-אר, גיבור דאלאס,
מובאת — כגולת הכותרת ל-
מישדרי יום־העצמאות — קומדיה
בלשית בכיכובו של לארי
הגמן, המגלם את השוטר
שרמן הולמם, הנפגע בתאונת
דרכים, וכתוצאה מזעזוע מוח
מאמין שהוא הוא הבלש שרלוק
הולמס.

יום חחיש׳

• מחול: פולצ׳ינלה
( — 0.30 שידור כצבע,
מוסיקה) .לכבוד יום־המחול
הבינלאומי ושנת ה־ 100 להולדתו
של המלחין איגור סטר-
ווינסקי, מוגשת יצירתו למחול,
פולצ׳ינלה.

• צכא: רעים לנשק
( — 10.00 שידור כצבע,
מדבר אנגלית) .סרט תי עודי
המשווה בין הצבא ה אדום
ובין הצבא האמריקאי.
הסרט בוחן את השוני והדמיון
בנושאי כוח־אדם, חיל־הים,
חילות אוויר ושיריוך — ומנ סה
לנפץ את האגדה אודות
עליונות הצבא הסובייטי.

יום שישי
30. 4
• בידור: זמר אביב
( — 0.15 שידור כצבע,
מדבר ומזמר עברית).
הגמן: הבלש הגדול
מוצאי יום־העצמאות 10.30

דור כצבע, מדכר עברית)
.התוכנית מארחת את
מפקד חיל־הים לשעבר, באמצעות
חברים וידידים המשחזרים
פרשיות מתקופות שונות בחייו.

אבק
(0.30
מדבר

בידור: שירי המושירים
מתש״ח
— ׳טידור כצבע,
ומזמר עברית).

תוכנית בהשתתפות חנן גולד־

שידור חוזר של
לטה במועדון
אביב. בתוכנית
גולדבלט, צילה

תוכנית שהוקצוותא
בתל-
משתתפים חנן
דגן ואחרים.

• סרט קולנוע: האיש
שבא לסעוד (0.55
— שידור כצבע, מדבר
אנגלית) .עלילה המספרת על
קורותיו ומעשיו של סופר, ה מצטייר
בציבור כאיש נעים
הליכות. מקורביו יודעים שהאיש
הוא בלתי נסבל, אך מכרים
חדשים נאלצים לטעום ממעשיו
״הטובים״ .בתפקידים
ראשיים מונטי וולי ובט דיי-
ווים.

לקואת שידור: ברשת קסטונר־שני
הפרקים של סרט התעודה על פרשת קסטנר שיודרו ב־6.5
וב״ .13.5הסרט הראשון כפר נפש, עוסק במישפט שהתנהל בבית-
המישפט המחוזי בירושלים. הסרט השני, גזר דין, מתחיל בפסק-

תוכניות מומלצות בטלוויזיה היוונית
•ום רביע* 28 . 4

מישדר דוקומנטרי: יהלומים כשמיים
0.10 ערוץ — 6שידור כצכע,
מדכר אנגלית) .סידרה העוסקת בתעופה ה
אזרחית,
ומנסה לענות על שאלות הנוגעות להתפתחותה
והתקדמותה של התעופה במשך 60
שנה. ותרומתה לאנושות.

•ום חמתווי * 20 .

סידרה למישפחה: השריף לוכו (6.00
— ערוץ — 3שידור כצכע, מדבר אנגלית)•
סידרה בכיכובו של השחקן האמריקאי
מילס ווטסון, המגלם את תפקידו של שריף בעיי רה
קטנה במערב הפרוע. השריף ואנשי צוותו,
בריאן קרודן ונל קרטר, משליטים חוק וסדר,
עורכים מירדפים אחרי מבריחים ומפירי חוק,
חוקרים מעשי תרמית ועוצרים פושעים וגנבים.

דרמה: קינגס קרוסינג 0.10 ערוץ
— 6שידור בצכע, מדכר אנגלית).

׳ 01 שישי 50 . 4

סידרה פופולרית: חחכוכות (12.55
כצהריים — שני הערוצים — שידור
כצכע, מדכר אנגלית) .קרמיט, מים פיגי,
הדב פוזי ושאר החבורה מארחים זמרים ושחקנים
ידועים בפרקים חדשים מן הסידרה המפורסמת,
המוקרנת ב־ 80 תחנות טלוויזיה בעולם.

מישפט: מישפטי הכתר (— 10.15
ערוץ — 6שידור כצכע, מדכר אנגלית),
סידרה המשחזרת מישפטים מפורסמים באנגליה.
׳ 1עומת 1 £

סידרה משעשעת: לא יאומן (6.30
ערוץ — 3שידור כצכע, מדכר אנגלית).
תוכנית המצולמת לפני קהל באולפן טלוויזיה.
להטוטים עוצרי־נשימה, מעשים מוזרים ותופעות

•ום ראע 11ן 2 . 5

סידרה לילדים: מככי־האש (— 4.50
שני הערוצים — שידור כצכע, מדכר
אנגלית) .סידרת אנימציה שבמרכזה יחידת כי-
בוי-אש, אשר נענית לכל קריאת־עזרה, אם אש
ממש, ואם לפעולת הצלה אחרות.

דרמה: דרך הפלמינגו (— 10.15
ערוץ — 6שידור בצכע, מדכר אנגלית).

סידרה וקמית: מ־א־ש 8.30 ערוץ
— 6שידור כצכע, מדכר אנגלית).
בעיקבות הצלחת הסרט הנושא שם זה, הפיקה
הוליווד סידרת טלוויזיה באותו שם ועם אותן
דמויות שכיכבו בסרט. הסידרה מתרחשת בבית־חולים-שדד,
של הצבא האמריקאי בעת מילחמת
קוריאה, ומתארת בצורה סרקאסטית את הווי ה חיים בין הרופאים, האחיות והפצועים. כוכב
הסידרה, אלן אלדה, זכה לאחרונה בפרס גלובוס
הזהב על תפקידו בסידרה זו.

יום עוד-ע 5

סידרת מתח: חדר חשוך (— 0.10
ערוץ — 6שידור כצכע, מדבר אנגלית).
סידרה המורכבת מאפיזודות בודדות, כאשר כל
אפיזודה הינה עיבוד דרמטי לסיפור מתח מסמר-
שיער ומטיל אימה.

שבת

* אורח כאולפן: נגו־אה
כסיוני (— 7.00
שחור־־לכן, מדכר ערכית
עם תרגום לעכרית).
לילית נגר מארחת את נגואה
בסיוני, רעייתו של הציר המצרי
בישראל, מחמד בסיוני.
הגברת בסיוני מתארת את
חוויותיה כאשת דיפלומט ואת
התרשמותה מאורח החיים וה אנשים
בישראל.

* מותחן • :הסיקצוע
נים 10.30 שידור ב־צכע,
מדבר אנגלית).

פרק נוסף בסידרת המתח המעולה,
המספרת את עלילותיה
של יחידת מ 5-של הביון הבריטי,
תחת הכותרת איש ושמו
קווין.

יום ראשון

הדין שגזר השופט הלוי, ברצח קסטנר ובטיהורו על־ידי בית־המישפט
העליון תסריט ובימוי: יהודה קווה, מפיקה: מאיה דוקלר.

וטובים בכיכובם של שחקני העבר. לאוהבי נוסטלגיה.

דרמה
מישפחתית שבמרכזה מישפחה אמריקאית
רגילה: אב, אם ושתי בנות. לבכירה כישרוגות
מוסיקליים ולצעירה נטיות רומנטיות. האב הוא
סופר מתוסכל ומורה לספרות בבית־ספר תיכון,
ואילו האם היא עקרת־בית הנתונה למצבי־רוח
משתנים. הבת הצעירה מתאהבת בנער שבו מאוהבת
ידידתה ובת־דודתה הנכה, אך טוב־ליבה
מביא אותה לוותר על אהבתה.
01 עוג 3 . 5

לה שירדה מנכסיה ומהגר
צ׳כי שהתעשר זה מקרוב.

ד״ר ישראל קסטנר

פסטיכל סרטי קולנוע
קולנוע :
( — 10.15 ערוץ — 6שידור כצכע או
שחור־לכן, מדכר אנגלית) .סרטים ישנים

המשך קורותיה של מישפחת וולדן (קווין מק-
ארתי וברברה רש) ובתם המאומצת קונסטנם
(מורגן פירצ׳יילד) בעיירה האמריקאית הדרומית
טרורו. אהבות׳ בגידות׳ ואינטריגות בסיגנון
דאלאס, עם כוכבי צמרת.

* סידרה: האצילות
מחייכת 11.20 שידור
כצבע, מדבר אנגלית
מעולה) .פרק נוסף על אצי
שני
סרטים — ב־ 6,5וב־13.5

מדהימות, כגון: פיל במישקל של 3טון מהלך
על מישטח מעץ שמתחתו שוכב איש יוגה! שח-
קן־כדורגל קטוע רגל ! אדם שעורו אינו ניזוק
מחומצה גפריתית ! כומר המרפא חולים ומשו-
תקים! כלב הצולל לעומק רב, ואנשים הקונים
רוחות רפאים בעיקבות מודעה בעיתון. התוכנית
מוגשת על־ידי ג׳ון דייווידסון, פרנק דרקדנטון
וקתי-לי קרוסבי.

+סידרה: דאלאס
( — 0.30 שידור כצבע,
אנגלית בעגה טכסאנית).
פאמלה מאמינה כי מצאה לב סוף
את אמה. לוסי מבקשת
ממיץ׳ להתחתן איתה, וג׳יי-
אר זומם להציג את בובי כ־

ווטסון: אופנהיי־מר
״ום שני, שעה 10.15
מנהל חסר־אחריות. האישה ש-
פאמלה חושבת אותה לאמה,
מנפצת את תיקוותיה, ובינתיים
מנסים לוסי ומיץ׳ להתגבר
על אבני הנגף שביחסי-
הם, וג׳יי-אר מאמין שנתגלגלה
לידיו ההזדמנות להבאיש
את ריחו של בובי בעיני
אביהם.

יהודי, הד״ר רוברט אופנהיי-
מר, מפתחה של פצצת האטום
האמריקאית, שהוטלה על הי רושימה
ונגאסקי. השחקן סאם
ווטרמן מגלם את דמותו של
אופנהיימר, ואשתו היא השח קנית
ג׳אנה שלדון.

#תעודה: יוסף זריצ־קי
10.20 שידור כצבע,
מדבר עכרית).

יום שלישי

שידור חוזר של סרט על אחד
מחשובי הציירים בישראל.

• סידרה קומית: רודה
8.03 שידור כצבע,
אנגלית בעגה בתק־לינית)
.למסד חחרת הסיד־

רה הקומית על גרושה יהודיה
בניריורק׳ המנסה לשקם את
עולמה. מככבת: ולרי הרפר.

• סידרה: אופנהיי•
מר 10.15 שידור כצבע,
מדבר אנגלית).

* מותחן: כעיקכות
הפשע 11.00 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).

סידרה חדשה, המביאה את סיפור
חייו של מדען האטום ה
פרק
נוסף בסידרת המותחנים
הקנדית המעולה.

ור שבסקי־פריליך

דגם סקסי דלתא-מיקרו, ביקיני וביקיני .+ויש סקסי דלתא גם לילדות! להשיג בבתי הכל -בו ובחנויות ההלבשה המובחרות.

אני יושב לי בשקט מול הטלוויזיה,
לא מפריע לאף אחד, ופיתאום, מה אני
רואה: את שבתי הימלפרב מפגין ליד
המחסום בימית למען חופש העיתונות !
חשבתי שאני לא רואה טוב, אז שיפ-
שפתי טוב-טוב את העיניים והסתכלתי
שוב, כן, זה הוא, לא ספק, ועוד משתדל
להיכנס כל הזמן לתמונה, שיראו אותו.
חשבתי: אולי לא שיפשפתי את העיניים
מספיק טוב ! הלכתי לכיור ושטפתי את
העיניים וחזרתי אל הטלוויזיה. וכן, זה
הוא, אותו שבתי הימלפרב! והוא מפגין
בעד חופש העיתונות !

מתערבים?
איזה שבוע הסתובבתי מטורלל לגמרי
וחיפשתי מישהו שיהיה מובן להתערב
איתי שהאלה של בהנא בימית לא
יתאבלו ולא בטיח. אבל מה אני אגיד
לכם ן כנראה שפסו הפראייערים מן
הסביבה שלי. הייתי מוכן להתערב על
כל מה שרוצים: טיול לחו״ל, בקבוק
ויסקי, כרטיס״קולנוע או קופסת־גפרו-
דים. שום דבר. כלום. הסתכלו עלי
החברים שלי במבט רחמני.
אני נורא אוהב להתערב על ההתאבדויות
של החבר׳ה האלה, שמאיימים
ללא הרף לשלוח יד בנפשם ולא עושים
כלום. נדמה לי שזה התחיל לפני
שנתיים בערן, עם ראשי המועצות של
גוש־אמונים מהגדה המערבית. אלה באו
והתיישבו מול הכנסת באוהלים צבעוניים,
והודיעו שהם הולכים לשבות רעב
עד מוות אם הממשלה לא תעשה משהו
שאני כבר לא זוכר. כל העיתונים דיווחו
על מצבם הנורא והמידרדר, ואילו אני
לא התעצלתי, הלכתי לבדוק, וראיתי
שהם שמנמנים כרגיל. מזה הגעתי למסקנה
שהם בעצם אוכלים בלילה, רק מה,
מרטיבים את הביסקוויטים שהעיתונות
לא תשמע את קול הלעיסות.
הסוף ידוע: כל מיני רבנים התחננו
לפניהם שיפסיקו לרעוב׳ ואף אחד לא
מת! אף אחד!
אחר-כך היה העסק של חצייר-המת-
אבד אנדריי קלצ׳ינסקי, שגם הוא החליט
לשבות עד מוות אם הממשלה לא
תעשה משהו. פה עלה על דעתי לנצל
את הפרשה, וכבר יצא לי משהו מהעניין
— הרווחתי בקבוק ויסקי. דווקא לא
רע חיה הוויסקי. קלצ׳ינסקי אולי באמת
לא אכל, לא עקבתי אחריו, אבל עובדה
שהוא לא מת מזה, למרות שהממשלה
לא נכנעה.
אחר-כך בא העניין של הברנש ההוא,
מישע מישכן. גם זה הודיע שהוא הולך
לרעוב עד מוות ויהי מה, אם הממשלה
לא מפסיקה מייד עם השלום הזה. אני
כבר כמעט שמצאתי מישהו שיהיה מוכן
להתערב איתי על ארוחה סינית — אני
לא כל־כך אוהב אוכל סיני, אבל הייתי
מוכן להתפשר על זה — ואז באו כל
מיני אנשים רעים וכתבו בעיתונים שאי-
אפשר לסמוך על מישכן ההוא, וקילקלו
לי את העסק ברגע האחרון. אין צורך
לומר שגם במיקרה הזה באו הרבנים
והתחננו שהאיש לא יהרוג את עצמו
מרעב, והסוף היה שהוא בכלל לא
מת, אלא דווקא התחתן• תחליף לא
רע, זה מה שיש לי להגיד.
ועדיין לא הפסקנו להתאושש מהמיק-
רה המצער של מישכן, וכבר בא אחד
יהושע כהן מקיבוץ שדה־בוקר, והתיישב
עם כמה חברים ליד הכותל, וגם הם
הודיעו שלא עולה על דעתם להכניס
לפה שום דבר אם הממשלה תממש את
איומה לפנות את סיני. אני מוכרח
להודות שכבר במיקרה הזה היו פרצות
גדולות בחזית ההתערבויות. אחד הודיע
לי שהוא רוצה לחשוב על זה יומיים.

ולמה זה כל־כך הפתיע אותי ז תשמעו
סיפור.
הימים היו ימי 78 והימלפרב היה
פיגורה חשובה בשטח העיתונות. כבר אז
הוא ניהל את החברה המאוחדת לפיר-
סומים ולהדפסה, שמוציאה לאור צרור
שלם של עיתונים בכל מיני שפות ומכל
מיני סוגים. אחד הסוגים האלה הוא
הסוג הכלכלי. להימלפרב היו שני עיתונים
כלכליים, שאחד מהם ,״יוט״יום״
שמו, היה במצב רע. עד כדי כך היה
המצב רע, שהימלפרב החליט להחליף
את המערכת מהיום למחר. הימלפרב
לקח בתור עורך עיתונאי ושמו גדעון
ספירו, והחתום מלמעלה ומימין היה
סגן־העורך. חתמנו על חוזה לחצי שנה
כדת וכדין, ולעבודה.
הבעיות, יש לומר, התחילו כבר
מההתחלה. לשבתי הימלפרב היו רעיונות
משלו. מה זה כלכלה. היחסים הלבביים
שבין קונצרן כור ודרום־אפריקה, למשל,
לא נראו לו כלכליים במיוחד. הוא לא
הבין מה יש להם לחפש בעיתון. גם
הידיעה על פיצויי הפיטורין שנפסקו
למנהל בנק מסויים על־ידי מנהל בנק
אחר לא נראתה לו כלכלית מי-יודע-מה.
מה זה שייך?
בקיצור, יום־יום, כשהגענו למערכת,
חיכה לנו מיכתב מתחת לדלת, מודפס
יפה במכונת כתיבה, עם חתימה מסולסלת
של האדון המנהל. במיכתבים נאמר

ובחורה אחת היתה מוכנה להתערב
איתי רק על זה שהם ימותו תוך 30
השנים הקרובות. חוכמה גדולה. עוד
לא עברו היומיים שלקח ההוא בשביל
לחשוב, וכבר נגמר הסיפור הזה עם
תחינות של הרבנים, אבל שום מתאבד
לא יצא לנו מהפרשה.
ועכשיו העסק הזה עם מתאבדי ימית,
מבית מדרשו של ״הרב״ כהנא. אני

שאנחנו מתבקשים לגשת לשיחה בקומה
העליונה. שם נהג מר הימלפרב לקדם
את פנינו בנוכחות צד שלישי. תמיד
בנוכחות צד שלישי — ולהסביר את

מנהל הימלפרב
נעלי התעמלות
רעיונותיו על היחס שבין עיתונות וכלכלה.
המצב
חידדרר והלך. עד כדי כך הגיעו
הדברים, שביום חמישי לעבודתנו בעיתון
— הכל קרה מהר-מהר — היו להימל-
פרב הירהורים על מקומו של מאמר
מערכת בעיתון כלכלי. היא הניח את
רגליו הנעולות בנעלי התעמלות על ה שולחן,
היטיב את עניבתו, ליטף את
קרחתו, ושאל למה, בעצם, צריך שיהיה
לעיתון כלכלי קטן כמו ״יוס״יום״ שלו
מאמר מערכת ! הלך מאמר המערכת.
והנה יום אחד, תשעה ימים חלפו

*יייי*י—*י•

הבונקר כימית
תקום טוב להתאבדות
מוכרח לומר שעקבתי בתימהון גדול
אחרי כל מה שהתרחש שם, ליד הבונקר
שלהם. נכון שבונקר זה מקום לא רע
בשביל להתאבד — אומרים שזה מה
שהיטלר עשה — אבל יש גבול לתמימות,

לא ! מה זה פה, כל אחד שאומר שיתאבד
רצים ומאמינים לו !
מההתעניינות הארוכה שלי בעניין ההתאבדויות
למדתי כמה דברים. ראשית,
שאני צריך לחפש ביתר מרץ פראייערים

אז מיום התחלת עבודתנו, הגיעה לידי
המערכת ידיעה מעניינת עד מאוד, ועניינה
גרעונות הנזילות של הבנקים.
בנק ישראל, כידוע, מפרסם מדי פעם
מהו הסכום הכולל של גרעונות הנזילות
האלה, שהם סוג מסויים של חיסרון
יחסי במזומנים. בנק ישראל, מסיבות
השמורות עימו, לא נוהג לפרסם מהו
חלקו של כל אחד מהבנקים בגרעונות
האלה. והנה לידינו, דווקא לידינו, מעשה
שטן, הגיעה ידיעה על הפירוט המדוייק
של גרעונות הבנקים, כמה חסר לכל
אחד.
עיקרה של הידיעה היה, ש״!ג 70 מגרעו-
נות הנזילות באותה תקופה היו נחלתו
הבלעדית של בנק מסויים, ושמו בנק
הפועלים.
זה הזמן להסביר בסוגריים שני
דברים. ראשית, שהתקופה היתה ממש
לפני פירסום המאזן של כבוד הבנק,
שזהו ממש חג כלכלי. כל העיתונאים
הכלכליים מתיישבים מסביב לשולחן
סגלגל בבית העיתונאים. בראש יושבת
הנהלת הבנק. השולחנות מכוסים מפות
לבנות, ומוגשים כל מיני חטיפונים טעימים,
משקאות וכו׳ .חוץ מזה מקבלים
העיתונאים שי־פה, שי-שם, מהנהלת הבנק:
תיק מהודר, עט יפה שיכתבו
יפה, ועוד כל מיני פיצ׳יבקעס.
שנית, צריך להסביר שהחברה המאוחדת
של הימלפרב היתה שייכת למפא״י,
ואני לא צריך להסביר לקורא הנבון את
מהות הקשרים שבין מפא״י ההיסטורית
ובנק הפועלים.
תם תור ההסברים, ועכשיו לעניין.
הגיעו שעות הערב, שאז מעמדים את
העיתון בבית-הדפוס. כל עיתונאי צוער
יגיד לכם שידיעה על גרעונות הנזילות
הגדולים של בנק הפועלים, שווה בהחלט
ידיעה ראשית בעיתון כלכלי, וזה מה
שנעשה.
לקראת סיום העבודה התחיל המנהל
שבתי להסתובב בבית־הדפוס בצורה מוזרה.
הוא בא והלך, הלך ובא, תמיד
בליווי צד שלישי. הוא גילה התעניינות
רבה בעיתון, אבל לא אמר הרבה. השעה
המאוחרת, היא שהדאיגה אותו,
כך אמר. צריך להספיק להכין את ה-
פלאטה מוקדם, כך אמר.
תמה העבודה והמערכת הלכה לה
הביתה.
המערכת באה למחרת בבוקר לעיתון,
וגילתה שנעשה בו מעשה שבתי.
הידיעה הראשית, אותה ידיעה על
בנק הפועלים וגרעונות הנזילות המצערים
שלו, נעלמה לחלוטין, נשאה אותה
הרוח, בלע אותה הים. ידיעה אחרת
לגמרי מילאה בכבוד את מקומה, ואילו
את מקומה של אותה ידיעה אחרת
בעמוד הראשון, מילאה ידיעה שלקח
הימלפרב מן העיתון הכלכלי השני שלו.
וחוץ מזה, כמובן, חיכה לנו מתחת
לדלת מיכתב.
הפעם לא התבקשנו לעלות לשיחה
בקומה העליונה. פשוט הודיעו לנו שאנחנו
מפוטרים.
זהו. זה הסיפור. עכשיו מובן למה
שיפשפתי את העיניים, ולא הסתפקתי
בזה, אלא אפילו הלכתי לשטוף אותן
כאשר חיה נדמה לי שראיתי את שבתי
חימלפרב מפגין בעד חופש העיתונות!
ארבע שנים עברו מאז, ואולי זה
מסביר את השינוי. מה אני יודע ! אנשים
משתנים. אולי אפילו שבתי הימלפרב
השתנה. השתנה מאוד-מאוד. הרבה עבר
עליו מאז, כנראה.

שיהיו מוכנים להתערב איתי, ושנית,
שאלה שמתאבדים לא מאיימים שהם
הולכים לעשות את זה לעצמם, ושלישית
שאלה שמאיימים להתאבד מאיימים
להתאבד, וזה הכל.
כל אחד יכול לאיים בהתאבדות.
אפילו אני יכול. תנה: אני מאיים.
מישהו מוכן להתערב איתי שאני לא
הולך לעשות את זה 1

א ־ו ס טו ט
תיס רו ק ת
פיתוון הבעייה למתרחצות בקיץ:
איו להסתרק כשיוצאים מן:1 1מים
הוא, שאפשר לעשות אותן על שיער יבש
או רטוב, וזה טוב במיוחד לימי הקיץ.
זהו פיתרון אידיאלי לבעיית השיער אחרי
שהייה בים, כשלא תמיד יש זמן, חשק,

0הןך לאתי רייך, בעלת שיער קצר וחלק ופנים עם עצמות לחיים

י י — בולטות. היא תיראה אלגנטית אס תשאיר מעט שיער על

העורף. השימוש כאן הוא בשתי סיכות זהב. באחת מהן נאסף השיער והסיכה השניה, בצד.
ופנת הבגדים מתחלפת פעמיים
בשנה, וכמוה גם אופנת השיער וה־תיסרוקות.
מה שלא עשינו בחורף נעשה
בקיץ, ואיך שלא נראינו בחורף, נראה
בקיץ. הכל לטובת שינויי האקלים, ובעיקר
לכבוד השינוי האישי. אביב וקיץ
הם זמן מתאים להתחדשות ולריענון. הפעם
החידוש העיקרי הוא תיסרוקת קלה ומהי רה,
המשווה לך מראה ספורטיבי או זרוק
או אלגנטי, כרצונך ולפי בחירתך.

עיצוב תיסרוקת תוך דקה — זהו המוטו
של הקיץ. את התסרוקת ניתן לסדר בעזרת
סיכת־הפלאים, או בעזרת ״סיכות סבתא״
רגילות. סיכת־הפלאים, שרעיונה שאוב
מהמראה היפאני, היא סיכת ברזל ארוכה,
שקצותיה נסגרים על־ידי סיכות ציבעו־ניות
עשויות פלסטיק. והעיקר בתיסרוקת
זו — חסל סדר הרולים, הפאן. סוף סוף
נוכל ליהנות משיערנו הטיבעי, גם אם

הוא מתולתל ומסולסל, במינימום של זמן

ומאמץ.
יתרון נוסף וחשוב בתיסרוקות הקיץ

1111

חופש׳!טבוע•

רצון, וכסף לשבת במיספרה ולבזבז זמן
יקר. אבי רעיון ״האינסטנט־תיסרוקת״ הוא
עלם ישראלי צעיר, ושמו אלי עלמני.
אלי הגיע אלינו אחרי שהייה ממושכת

לאורית אבידור, שיער גלי באורך הכתפיים. אלי אסף את שיערה
יי י למרכז הקרקפת וסובב אותו מסביב לסיכה. תיסרוקת במרכז הראש
יוצרת מראת של אצילות. תיסרוקת נאה מתאימה ביותר לשעות הערב או למסיבה.

עם מירי דיקר. עד השניס האחרונות לא אהבו רוב
הנשים את שיערן המסולסל, ורצו להחליקו בדרכים
שונות. מעצב השיער, אלי עלמני, רוצה להראות ששיער מסולסל וטבעי הוא דבר
יפה. למירי שיער ארוך ומסולסל. יאת רובו הוא השאיר פזור ורק אסף את החלק העליון.

בהולנד ובניו־יורק, שם למד את תורת
השיער ועבד עם מתכנני אופנה ידועים
ודוגמניות מהשורה הראשונה. הוא חזר
לארץ לביקור מישפחתי קצר, הציץ ונפגע,
והחליט להישאר ולהעניק מהידע שרכש,
מנסיונו ומדימיונו לנשים הישראליות.
אלי מדגיש כי תיסרוקות אלה טובות
ומתאימות לכל הנשים ששיערן מגיע
לפחות לאורך הסנטר. יש צורך לשים לב
למיבנה הפנים. לפנים רחבות ועמלות
תתאים תיסרוקת באמצע הקודקוד, כדי
להאריכן. לפנים צרות שמים את הסיכה
בצד הקודקוד, כדי לשבור את קו הפנים
הארוך. למיבנה פנים אובלי — כל ה אפשרויות
פתוחות .״חשוב לי שכל אשה
באשר היא, תהיה מרוצה ותרגיש אופנ תית
במינימום זמן והוצאות,״ אומר אלי.
מה עושים ז אוספים את השיער למרכז
הראש או לצידו, בהתאם למראה הפנים
ומסובבים מסביב לסיכה. שיער מסולסל
במיוחד עדיף להרטיב. לקבלת מראה ספורטיבי,
אפשר לאסוף את חלק השיער ה עליון
בסיכה, ואת החלק התחתון להשאיר
פזור. את צבע הסיכה אפשר להתאים
לצבע הבגד. מי שמשתמשת בסיכות־סבתא,
יפה לתקוע פרח טבעי וטרי בשיער׳.ה מראה
הוא מאוד אביבי.
אי־אפשר לדבר על עיצוב שיער לקיץ
מבלי לפסוח על נזקי השמש היוקדת. ה שמש
מייבשת את קצוות השיער, והם
מתפצלים ונשברים. הנזק מגיע עד שורשי
השיער, ובמשך הזמן הן מתחילות לנשור.
אלי עלמגי מייעץ לנו למרוח את שמן

תיסווקת סיס בשלנים

לימור הקרי, ששיערה ארוך
חלק למדי, בעלת פנים אוב־ליות.
אלי סירק את השיער וגילגל אותו לצד הקרקפת — 2 .לקח את סיכת הפלאים

השיזוף על השיער. כן, ממש בך. סוג שמן
השיזוף לא חשוב.
השמש, מסביר אלי, משמשת כחומר
המרכך הטוב והבריא ביותר. מפאת חום
הגוף וחום השיער השמן חודר לשיער ומגן
עליו מקרני השמש, וכך י עוזר לו שלא
להתפצל, או להתפצל פחות. זוהי גירסה
מודרנית לטיפול של הסבתות בשמן זית
או שמן קיק• הן היו מחממות אותו (לא
מרתיחות) ,מורחות על כל השיער ומשאירות
אותו לכמה שעות. אחר־כך היו
חופפות אותו והתוצאה היתד, שיער מבריק
ורך. הטיפול שמציע אלי הוא על אותו
עיקרון, אך יותר פשוט וחסכוני בזמן.
מי שנכנסת למים ולא אוהבת כובעים
לא צריכה לדאוג. המים לא יורידו את
השמן מהשיער. בבית יש לחפוף את ה
ותקע
אותה בשיער — 3 .ליפף את השיער מסביב לסיכה — 4 .השאיר את קצוות
השיער חופשיים — 5 .פתח את קצוות השיער — 6 .המראה המושלם של התיסרוקת.
כל אחת יכולה לעצב את שערה בעזרת סיכת הפלאים לפי מצב־רוח וגס לפי בגדיה.

נמה עצות טונות: ריכוז שיעו
₪־תי -לעשות ונד ונחו ואיו
להיות בלונדית טבעית בעזרת לימון
ראש פעמיים או שלוש, לפי הצורך. לאחר
מכן שמים את סיכת הפלאים או את סיכת
הסבתא על שיער רטוב, וכשהשיער מתייבש
הוא הופך גלי, והתסרוקת מסודרת

ומטופחת, כאילו זה עתה יצאת ממיספרה.
פטנט נוסף מתוצרת עלמני הוא לאותן
שרוצות בכל מאודן להיות בלונדיות בצורה
טבעית וזולה — מה שנקרא בשפה מיק־

צועית ״לעשות גוונים״ .כל אשר עליכן
לעשות הוא הדבר הבא: לפני ההליכה
לים קחו לימון, סחטו את המיץ ומירחו
על השיער. ואז תקבלו גוון בלונדי שנראה
יותר טבעי מאשר צבע או חמצן.
כיצד זה קורה 1מסביר המומחה: בלימון
יש חומר מחמצן. התהליך קורה כאשר
החומר הזה בא במגע עם מלח ושמש,
ואז הוא מבהיר את השיער בצורה טבעית.
לבסוף מזכיר אלי שמומלץ מאוד לגזור
את קצוות השיער אחת לחמישה שבועות,
כדי שיוכל לנשום. כפי שאנחנו שמות
קרם על הפנים והידים היבשות, כד גם
השיער מרגיש צורך בקדם ובטיפוח. ה טיפוח
עושה את ההבדל בין־ שיער מוזנח,
יבש ומפוצל ובין שיער מטופח ורך למגע.

הסחחיס והחתיס עז
פה, גם מיסעדה ובאר. לכן אסורה הכניסה
למקום עם מזון ומשקה. כשם ׳שאיש לא
יעלה בדעתו ללכת למיסעדה עם סנדווי*
צ׳ים ומימיה, איש לא יעלה בדעתו להיכנס
מצוייד לחוף של רפי נלסון.
על הבאר אחראית חיה, רעייתו של
ליאון רז, ידידו הטוב של נלסון. בטעות
נחשבה חיה על־ידי רבים לאשתו של נל־סון.
הטעות חזרה על עצמה כל־כד הרבה
פעמים, עד שנלסון נאלץ לתלות שלט מעל
לבאר, המכריז באנגלית ובעברית :״חיה
היא אשתו של ידידי ליאון רז״ .יהונתן
גפן, אורח ותיק בכפר, כתב את הבלדה
של רפי נלסון, שאותה שר הזמר דייוויד
ברוזה. ידידו התעשיין, מיקי שטראוס,
הנציח אותו על עטיפתה של גבינה יקרה.
סביב שמו ואישיותו של נלסון נרקמו
אגדות רבות. שמו האמיתי הוא רפי רוזני
צווייג. אחר־כך הוא היה רפי אילון. אחרי
שנפצע קשה בעינו ׳מרסיס פגז, ויצא

הבאר נבנה מיטבוז, שתפקידו לספק כמויות אדירות של סטייקים
ודגים צלויים מל גחלים. רפי הביא למקום נושרות דקלים, שנשתלו
בקול תרועה. כעת לא ברור אם השטח יישאר בידי ישראל.
ף * י שי ד ע כי לאיזור שבו שוכן הכפר
יז של רפי נלסון קוראים טבה, שיקום!
עד היום אתה יכול לפגוש בכפר כל מיני
יפים ויפות, לבושים מינימום ושותים
ה | ך ׳ מביאה לכפר ציפי לוין, אחת
מכסימום, כשהם אינם מקשרים את הכפר 1יי מנערות הזוהר הידועות של
של נלסון עם השם טבה. חלק חושבים תל־אביב, שהגיעה לחופשה עם ידידה,
כי מדובר באיזור הפיורד. נערה אחת
מייקל פרינץ, לשעבר חבר להקת סנטנה.
חשבה כי מדובר באיזור ימית.
כך או כך, טבה תיזכר לנצח־נצחים בלב
כולם ככפר של רפי נלסון. לפני שהגיע
לכאן נלסון׳ התגוררה במקום מישפחה
היפית משבדיה. כשבא נלסון, ואחריו כל
החוגגים והחוגגות של אילת, עקרה ה־מישפחה
ממקומה ועברה דרומה.
רפי נלסון, כמו רבים אחרים שהתאהבו
בנופי הדרום, נדד בעולם לפני שהתיישב
סופית בטבה, וחיפש לו בית. הכפר שלו
התחיל בסוכה קטנה ובאר מאולתר, והפך
למקום המתופעל כמו עסק משוכלל.
נלסון, בעל האישיות הכאריזמטית, עושה
את המקום. כשהוא לא נמצא בכפר —
זה לא זה. בשבוע שעבר הוא שבר רגלו.
האילתים מתלוצצים כי התאונה אירעה
כאשר רפי רדף אחרי פולש עם צידנית.
מי שלא היה אצל נלסון, לא יבין את
הבדיחה. לכפר של נלסון אסורה הכניסה
עם אוכל או משקאות מהחוץ. דמי כניסה
עולים 30 שקל, וכוללים משקה ראשון.
בדואי המפליא לנגן בנבל יושב בפתח,
וגובה את דמי הכניסה. חברים קרובים
ובעלי תעודות כתומות, המונפקות על־ידי
נלסון לאנשים חשובים מאוד, נכנסים חינם׳.

.מה יהיה?״

שואלת את עצמה האווזה, המטיילת על החוף בין הנופשים.
עדיין לא ברור אם האווזה תמשיך להתגורר בכפר
ביחד עם האווז, התרנגולות והכלבים, או, שתיאלץ לעזוב את המקום כמו הישראלים.

גבינה ובלדה
רנ ס תו ש!ל נלסון היא על הכפר
והוא מציע לאורחים, לבד מחוף יפה־

7על גבם תופסים האורחים
1*1 #1111 בכפר• בתמונה משמאל :
גבר אלמוני תופס שמש בכל חלקי הגוף.

אשה צעירה ׳שהסירה את החלק

העליון ישל הביקיני שלה, שוכבת
על מזרון שתמורתו שילמה 20 שקל. שדיים חשופים הם מראה
רגיל בכפר של רפי נלסון, מראה שאיש אינו מייחס לו חשיבות.
למקום באות נשים בכל הגילים׳ תיירות וישראליות, כדי לשזף
נהג ג׳ים של מגהל־המיפעל, מאיר בית-

בד בבד עבד כעיתונאי ופירסם רשימות
משעשעות בטור שבועי בידיעות אחרונות,
שנקרא משדה בוקר ועד אילת. הטור

את כל גופן, והן יודעות שלא תוטרדנה על־ידי זרים. השילוב
של נוף מדברי קסום, חוף ים מהמם ביופיו, באר עם משקאות
ומיסעדה שהטבח שלה הוא בדואי מצויין, ומעל לכל — אישיותו
הבלתי רגילה של רפי נלסון, הפכו את הכפר לאתר נופש פופולרי
ביותר על החברה האופנתית והבוהימה הישראלית.

של נלסון עסק ברכילות מחיי תושבי אילת,
סיפורים אישיים של פועלי תימנע׳ הווי
מחנות הצבא שבמרחב, ופרטים בלתי ידועים
עד אז למרבית תושבי הארץ, על
זאבי הערבה ועל הדרום הרחוק, שריתק

נלסון הפך לאיש ענף־התיירות של
אילת, ולכתב העולם הזה שם. באחד ה ימים,
במיסגרת כתבה, הגיע לנמל הקטן
והחדש של אילת. בנמל עגנה אוניה בשם
בירגיטה טופס. רב החובל סיפר לרפי,
כי אחד מאנשיו החליט לעזוב באופן פית־אומי.
הוא שאל את נלסון אם הוא מכיר
במיקרה ימאי ישראלי שיהיה מוכן לעלות
על הספינה, ורפי הפך ימאי.
בשלב זה הסתיים החלק הראשון ברומן
של נלסון עם העיר אילת, רוסן שנמשך
אחרי מילחמת ששת־הימים, כאשר נלסון
הגיע לחוף טבה והחליט להקים את ביתו
ואת כפרו שם.
אולם שנות ד50-,׳ זימנו לרפי נלסון ה אגדי
הרפתקה נוספת. באחד הנמלים,
שאליהם הגיע במיסגרת עבודתו כימאי,
הוא עמד לעלות על אוניה בריטית, שהנד
(המשך בעמוד )58

מבית־החולים בלי עין אחת ועם תעודת
נכה, הוא זכה לכינוי ״נלסוך, על שמו
של האדמירל הבריטי שתום־העין.

אוכל דגים
ושותה קוני א ק
ן ץ הרפתקה האילתית של נלסון
י • התחילה בשנות ה־50׳ ,כאשר הגיע
לאילת בעיקבות מסעות ההרפתקות שלו.
הוא התחיל לעבוד במיפעל ים־המלח, ומשם
עבר למיפעל הנחושת בתימנע. שם היה

]׳ויאנה

בשמש תופסים שני נופשים בכפר ישל רפי. למרות שהאישה
הורידה את חזיית בגד־הים, לא הוטרד מכך הגבר השוכב לידה
והוא המשיך בעיסוקיו שלו, מבלי להעיף בה מבטים ובלי להטריד את מנוחתה.
את דימיונם של תושבי צפון הארץ יותר
מכל דבר אחר בתקופה ההיא.
בימים שלפני מיבצע סיני היתד, אילת
שארם־אל־שיח׳ של היום. תושביה היו
מעטים ביותר, רובם הרפתקנים, שחיפשו
מקום לברוח אליו. נלסון בלט בין כל
חבורת התימהוניים ההרפתקנית של אילת.
בדיחותיו ותעלוליו התפרסמו באופן
קבוע במדור כזבים לילקוט של העולם
הזה. המפורסם שבהם היתה הבדיחה אודות
כלבו, נמרוד, שאותו הביא באחת הפעמים
שבהן חזר מהצפון. כשנשאל היכן קיבל
את הכלב, שהיה מאומן להנחות עיוורים,
הסביר נלסון בשיא הרצינות :״פשוט
מאוד. נכנסתי למישרד־הביטחון, עצמתי
את העיניים, והכלב הוביל אותי החוצה.״
כאשר החליטה מועצת אילת לטפח סוף-
סוף את ענף התיירות המוזנח של העיר,
שאמורה היתד, להפוך ברבות השנים לעיר
התיירות מס׳ 1של ישראל, התמנה
רפי כעוזרו של אוסקר פרידמן, אחד מראשוני
אילת. ומי שנודע כמשוגע לפיתוח
התיירות של העיר. הג׳וב החדש
התלבש על נלפון כמו כפפה על יד. ה סיפורים
על הצעיר העליז והזרוק, המתגורר
בחוף הים, אוכל דגים ושותה קוניאק,
עברו מפה לאוזן בכל רחבי הארץ. אנשים
הגיעו לאילת במיוחד כדי לראות את
היצור התימהוני שהפך במהרה לחביב
העיתונאים והבוהימה•

חזיה יורדת למים גברת צעי־רה,
המכסה על שדיה בעזרת

שרשרת שרכשה בבאר של רפי נלסון.

יעקב שר ת /איש מ מ אדים

קדוש, קדוש, קדוש
בספר ״הוגים רוסים״ מאת ישעיהו ברלין, שיצא לא
מכבר בהוצאת ״עם עובד״ בתרגומו של אפרים ברוידא,
נתקלתי בעמוד 52 בציטוט מדברי ההוגה אלכסנדר חרצן,
שנכתבו לפני יותר ממאה שנה :״העולם לא יידע חירות עד
אשר כל מה שהוא דתי, מדיני, ייהפך לדבר פשוט ואנושי,
הניתן לביקורת והזמה. ההגיון שהגיע לבגרות מואס אמיתות
שנתקדשו ...אין לו דבר שהוא קודש־קודשים בעיניו...״
איזה פטפוט אווילי וחסר־ערך ! אילו רק יכול אותו
אלכסנדר הרצן להתחיות לרגע, ובכוח אותו נס למצוא את
עצמו בתוך ההמון המשולהב המכתיף אחד אהרון אבוחצירה
לאחר שהורשע בבית־משפט ישראלי במה שהורשע, וקורא
אחריו ״קדוש!״ היה מכיר מייד בטעותו האיומה ומצטרף
אל המשתוללים המקדשים אדם בשר״ודם, ונשבעים ללכת
אחריו באש ובמים, מפני שדבר אחד הוא להגיע בכוח חשיבה
מופשטת לכלל משוכנעות כי העולם לא יידע חירות עד
אשר כל מה שהוא דתי ומדיני ייהפך לדבר פשוט ואנושי
הניתן לביקורת והזמה, וכי הגיון שהגיע לבגרות אין לו דבר
שהוא קודש קודשים בעיניו, ודבר אחר לגמרי הוא לעמוד
פנים־אל־פנים מול תופעה קדושה כמו אהרון אבוחצירה,
ולהיווכח במו עיניך בקיומה הממשי, המוחשי, שאינו ניתן
לעירעור.
עובדה — אנשים מרכיבים על כתפיהם איזה בן־אדם בעל
חיוך אידיוטי, שאינו סר מעל פניו נטולות־המבע, מתגודדים
סביבו בתלתבות יוצאת מגדר הרגיל וצועקים מתוך אקסטזה,
בקולי קולות, שהוא קדוש וחסין מפני כל משפט. מיהו ומהו
אותו מורכב־עלי״כתפיים, שחיוך אידיוטי אינו סר מעל פניו,
כי זכה להחשב קדוש בישראל! האם בשר גופו ועצמותיו
שונים משהו מבשרם ועצמותיהם של שאר בני תמותה ומפלים
אותו עד למדרגת קדושה ! או שמא רוחניות מיוחדת במינה
קורנת מפניו, שחיוך אידיוטי אינו סר מהם, עד שכל רואחו
חש כי במחיצת קדושים הוא עומד! ושמא עשה האיש
מופתים גדולים ועצומים, ברא יש מאין, החיה מתים, ריפא
חולים אנושים, החזיר בתשובה רמאים וגנבים מועדים ! או
אולי כתב ספרי מוסר ותוכחה, דברי הגות ודת עמוקים מני
ים, שהוציאו שמו כעילוי, סיני ועוקר הדים וטוחנם זה בזה !
עושה רושם שלא — אך דווקא כאן קבורה הקדושה,
שאלכסנדר הרצו לא היה מאחר בוודאי להכיר בה אילו רק
ניתן לו להתקרב די צורכו אל התופעה אבוחצירה• כי בישראל
של 1982 לא צריך להיות עושה נסים ונפלאות, לא צריך
להקרין רוחניות, לא צריך להיות מופת של התנהגות, לא
צריך להתנכר בהגות מוסרית כדי להשפיע השפעה מאגית
על המוני בני״אדם ולהחשב בעיניהם קדוש, לא פחות ולא
יותר.
למה! כי יש בינינו אנשים, יש הרבה אנשים, יש הרבה
יותר מדי אנשים, שבעוד מאח שנה לא יגיעו למה שאחד
אלכסנדר הרצו הגיע אליו לפני מאה שנה.
או שמא אני טועה, וצריך להסתייג ולומר בעוד מאתיים
שנח !

העצים אשמים
מי שמדבר על נורמליזציה ובתוך כך משמיד עצים— .
עצי פרי ועצי סרק — שנטעו יהודים ביישובים במחנות צבא
ישראליים בסיני, ששטחיהם פונו באחרונה על מנת להימסר
החודש לבעליהם המצריים, האם הוא נורמלי ז
אין ספק, השמדת עצים היא מעשה ברברי מאין כמוהו,
המעיד על לחץ נפשי עצום פרי כעס וחימח הרסניים. אבל
במה אשמים גפנים או ברושים ז
מישהו, אם איני טועה זה היה רענן וייץ בכבודו ובעצמו,
אמר שהעצים שנטעו תושבים יהודים בסיני הושמדו מאחר
שהיה בהם לשמש מסתור ומחסה למסתננים. זה אולי מרשים
כמה שוטים בישראל. את המסתננים זה רק יצחיק.
כשם שהרס בתי ימית וקבירתם בחולות משקפים גם
הם משהו מטורף להחריד. האם הסיבה המוסווית בתירוצים
טפשיים ומגוחכים אינה אלא בושה — בושה באיוולת הקמת
ימית מלכתחילה ז
אם כך, ראויה איוולת זאת לעמוד על תילה לנצח־נצחים,
ובלבד שלא נשכחנה. עם קבירת בתי ימית בחולות אנו
מסתכנים בשיכחת חטא הקולוניאליזם הישראלי בסיני —
ובחזרה עליו. קבורת בתי ימית עלולה לעלות אפוא בקברים
שייכרו לשוכחים•
החרדים מפני הבושה יחזרו על שגיאתם־איוולתם. המוציאים
זעמם הבהול על עצים ובתים אינם מעידים על עצמם
שהם רודפי שלום ואחווה, אינם מפגינים חרטה אמיתית
על עשותם בסיני כבתוך שלהם.
מה שלא מפריע להם לבוא למצרים בטענות על מתינות
בתהליך הנורמליזציה, או לבקש רשות להמשיך לשאוב גז
משדה שדות גם לאחר הפינוי הסופי.

לעזאזל. שיתאבד!
האמריקנים לא הסתפקו בלווייניהם ושיגרו מטוסי כיון.
הרוסים החרו החזיקו ושיגרו אוניית ביון. כי עת להאזין
היא העת הזאת. עת לצותת ולהקשיב רב״קשב לנעשה במרתף
58 1

השואה שם בעיר הקיקיון שעל שפת הים התיכון, שהקים
עם ישראל בכך וכך מיליארדים ועכשיו הוא הורס — וגם
זה עולה משהו למשלם המסים האמריקני — בחמת זעם.
כי שם, בעיר הקיקיון שהעז עם כובש, מוכה סנוורי
התפשטות שאיחרה במאה שנה לפחות, להקים על אדמת
כיבוש בשחץ היסטורי מונומנטלי של שלי־שלי־ושלד״שלי —
עד עצם היום הזה אתה שומע ואתה קורא דברי יהודים
האומרים במפורש על שטחים שממערב לגבול הבינלאומי
הישראלי״מצרי המוכר על־ידי עולם ומלואו זה עשרות בשנים :
״זו ארץ ישראל!״ ״זה שלנו העיר שנוסדה על שקר
החולות הטובעניים של החמדנות וסלף הציונות והבל הכוח —
במרתף השואה של תריסר כוהני כהנא, מתרחשים דברים
מוזרים, מוזרים מאוד, שאפילו הרוסים מסתקרנים לעקוב
אחריהם במחיר לא קטן של הפעלת אוניית ביון מיוחדת
לציתות תת״קרקעי•
אמריקה בת 220 המיליונים שנתונה בהלם מאז הכריז
מחליפו של הרב האשכנזי שלמה גורן בוושינגטון, השגריר
החילוני משה ארנס, כי תריסר כוהני כהנא במרתף השואה
בימית מאיימים להתאבד. רוסיה בת 250 המיליונים עומדת
רתת ושואלת את עצמה, אוזנה כרויה ללחשי תריסר יושבי
מרתף השואה בימית :״אז מה יהיה! יתאבדו או לא!״
שלא לדבר על הרבנים הראשיים שלנו, התוקעים השכם
והערב לתוך הדות שם בימית — הם, שרק תמול־שלשום
זעקו בראש חוצות שהיא ארץ־ישראל כשרה למהדרין —
ומוכיחים באותות ובמופתים גדולים, כי מי שיתאבד במרתף
שואת ימית סופו יורש גיהינום ומאבד את חלקו השמן
בעולם הנא•
הירגו אותי הרוג, אבל לי זה פשוט לא איכפת. הם רוצים
להתאבד! שיתאבדו. זו זכותם. לעזאזל, של מי החיים האלה
אם לא שלהם !

ום השואה
למנחם בגין היה פעם דווקא רעיון מצויין — להשחיל
את יום השואה על תשעה באב. אני הייתי משחיל על
תשעה באב — חז״ל השכילו להשחיל עליו שני ימי חורבן
ושואה — המושחל ביום השואה, גם את יום הזיכרון• לשווא.
זה לא יילך. העם היהודי צריך, כנראה, שלושה ימי אבל
לאומיים, ועם עובדות בשטח קשה להתווכח.
אני חושב, שיש לו מעט מזוכיזם בגירוד פצעים לשמו,
ומדי יום שואה אני שואל את עצמי איזה חלק ביום הזה
משרת מזוכיזם ואיזה חלק משרת תיפקודות חיוביות כגון
ביקוש פשר למה שקרה וחתירה להפקת לקחים ממנו. סוף
כל סוף, האם הזכרון בא לשרת את הזכרון ותו לא ! לשם
מה אגו זוכרים דברים אם לא כדי לשאוב מהם חיזוקים
ותועלות ן
אני שואל באיזו מידה האצבע המאשימה המזדקרת מתוך
יום השואה אינה מסתירה מעינינו את מועדותו של כל אדם
לרצוח את רעהו ומועדותו של כל עם לרצוח את מישנהו ;
כל אדם לרבות אני ואתה, כל עם לרבות עטנו.
אני שואל האם ששת המיליונים שנרצחו לא •היו אחד
לאחד ששה מיליונים עולמות מלאים, שרצח כל אחד מהם
היה גם רצח בפני עצמו, רצח שהוא לא פחות רצח ולא יותר
רצח מכל רצח שאנו עדים לו יום יום בארצנו ובשטחינו•
אני שואל אם אנו עושים די על מנת שהשואה לא תשמש
לנו אליבי.
אני שואל אם השואה השאירה אותנו עם נורמלי —
ככל שהיינו נורמליים לפניה — והאם היא אינה מחייבת
אותנו לפשפש במעשינו ולבדוק את מצבנו לא פחות משאנו
בודקים וחוקרים מעשיהם של אחרים.

כגודל מעשהו של חיים כהן, אשר כדבריו על ״ישראל
הברברית״ גאל בבת אחת את כבוד ישראל שגלה ממנו, כן
מיצער רישומו של המעשה על העם.
לרגע נדמה, כי חיים כהן קרע מעל ישראל־מטומטמת-
הכיבוש את קורי הקסם שלכדו אותה בחבלי רודנות והתנשאות
אכזרית על פני עם אחר. לרגע. חיש מהר שטפו החיים
הלאה• חיש מהר התחוור, כי מאומה לא נשתנה. נשארנו
כשהיינו.
גרוע מזה. מאז ימי המנדט הבריטי לא היתה העתונות
העברית מאוחדת כל כך כנגד חסימת פיה על-ידי השלטונות.
״אכן, חופש העתונות בסכנה״ ,כתב שמואל שניצר, העורך
הראשי של ״מעריב״ ,ברשימה בוטה שפורסמה שלא כמקובל
בעמוד הראשון של העתון• והמסר היה ברור: חופש האזרח
בסכנה.
תגובת המימסד! נאסר שידור ראיונות עם ראשי ערים
בגדה.
לא צריך להיות נביא כדי לחזות, שאם זה יימשך בקצב
זה, חיים כהן וחסידיו ימצאו את עצמם בעתיד החזוי מאחורי
דלתיים ובריח.
כלומר, אם לפני כן לא ירדו למחתרת, ששמה, מצידי,
יכול להיות לוחמי חרות ישראל.

(המשך מעמד )57
ליגה לטוקיו ולהונג־קונג. במשך בל תקופת
עבודתו כימאי שימש נלסון ככתב
העולם הזה. ושלח רשימות מסיוריו בנמלי
העולם.
רב־החובל של האוניה הודיע לנלסון כי
האונייה תעבור בתעלת סואץ. כעיתונאי
בעל חושים מחודדים קלט נלסון איזה
סיפור עיתונאי טמון בהפלגה. כשהגיעה
האונייה לסואץ, הוא הוציא את מצלמתו
והחל מצלם את התעלה כדי שיהיה לו
חומר לכתבה. הדבר עורר את חשדם של
המצרים• נערכה בדיקה ונלסון נעצר. הוא
שהה בכלא המצרי כמה שבועות, והפך
בתקופה זו לעיתונאי הידוע ביותר בעולם.
המזכיר הכללי של האו״ם, ממשלת־ישר־אל,
נשיא מצריים ושגרירי המעצמות ה גדולות
— כל אלה טיפלו בגורלו של כתב
העולם וזזה רפי נלסון.
חציית תעלת סואץ על־ידי כתב ישראלי,
הוגדרה אז בעיתוני העולם ״המיבצע ה עיתונאי
הגדול ביותר מאז קום המדינה.״
אורי אבנרי שלח מעל דפי העולם הזה
מיכתב גלוי לשליט מצריים, גמאל עבד־אל
נאצר, ודרש לשחרר את העיתונאי
נלסון. העולם רעש, ונלסון זכה לסקופ
חייו.
אחר־כך הסך לבעליו של מועדון־הלילה
האילתי הפופולרי, מינוס ,220 ולאמרגנו
של הזמר דודו כהו. במשך השנים נולד
לו בן. הוא נשא בשים והתגרש מהן, עד
ששב לאילת, אחרי מילחמת ששת־הימים.
הכפר של נלסון הפך במהרה לאתר
התיירות המרכזי של אילת. הוא גם הפך
למרכז אופנתי לתל-אביבים ולאילתים,
ולמרכזה של הבוהימה. מעין קפה כסיה
וקפה אקסודוס של סופי השבוע.
רפי נלסון הקפיד על פשטות. במשך
שנים ארוכות לא הגיעו לכפר מים זורמים.
רק בשנה האחרונה חובר הכפר לרשת
המים, והטקס נחוג בשתילת עץ שהביא אסי
דיין במתנה. היה זה העץ הראשון שנשתל
על חופו של הכפר.

רפי נלסון אחרי פציעתו
15 שנה להזיז את האבן
בעקבותיו באו הדקלים הגבוהים, ה סוכות,
הכיסאות והמזרונים. הבדואי ש הכין
את הסטייקים הנפלאים ואת הדגים,
שהוגשו על כרוב ופלחי תפוזים ושזיפים,
לא הסתפק יותר בסוכה המאולתרת. רפי
בנה לו מיטבח, אך הוא ממשיך לצלות
את הבשר והדגים על גחלים. רחבת הבאר
התרחבה, ונוסף לה קיר בטון. רק עגל
הזהב, שניתן לנלסון במתנה ממפיקי ה-
סידרהמשה, שצולמה באילת בכיכובו של
ברט לנקסטר, נותר על מקומו בראש הצוק.
בימי חופשת הפסח מילאו עשרות נופשים
עליזים את כפרו של נלסון, אך בחלל
האוויר ניסרה השאלה — יחזירו או לא
יחזירו?
אחת הבדיחות סיפרה שכאשר נקבעה
אבן הגבול, הניחו אותה על אחד הצוקים
במרכז כפרו של נלסון. אחד מאורחיו
הקבועים של הכפר, שידע על מקומה של
האבן, ניגש אל נלסון ושאל אותו 15 :
שבה היו לך כדי להזיז את הצוק, למה לא
שרית ישי !
עשית את זה ן
העולם הזה 2330

1 111ו י 1ו

0311111

גלית ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שכה בדיור!,
הוקדש ליופ-העצמאות תשי״ז. במדורו ״הכירוך׳ שטה הערר,
תרות הכותרת ״עזה כמוות אהבה״ ,את השקפותיו על אהבה־המדיכה
והמדיכה בסמל.בעיני אזרחיה. בהמשך סידרת כתבות־הסיקור
של השבועון על רצח ד״ר קפטכר, הובא מאמר תתת
הכותרת ״הרוצח: שכיר הש־ב״ התבסס על העדויות שבמישפט
המחתרת, שהוכיחו כי רוב חבריה היו שכיריו של מכככון־החושד.
רשימה כוספת בסיררה של העורר ״אירופה 1957״ ,תיארה
את האווירה ברפובליקה המערב־גרמכית, תחת הכותרת ״הם
מקשיבים לאכה פראכק״ .בתבת־צבע מיוחדת הוקדשה לתערוכת־ד,כשק
שכערכה כמיגרשי בית־דגון, תחת הכותרת ״יא בא יה !״.
היא תיארה שכי צעירים — יואל ומוטי — •טהצטלמו ליד כלי־הכשק
שהוצגו בתערוכה זו.

היהנ 11י 1׳ 1

כתכת־שחיתות, תחת הכותרת ״פאשיזם כמיץ תפוזים״ ,תיארה
את חיידקי הריקבון כפרדסכות, כפי שבחשפו כידי סם דוכיכר.
את זכיית הפועל תל-אביב כאליפות הליגה הלאומית תיאר שחקן
מכבי תל־אכיב שייע גלזר, שסיפר על המסיבה שכערכה כביתו
של השוער הלאומי, יעקב הודורוב (ראה: תצלום).
ב׳דער הגליון: יום העצמאות תשי״ז.

האיש שקרא לבן־גוויון ״שקרן ר * הרב גוון מבטיל את

״העולם הזה״ 1020
תאריך 30.4.1957 :

ובנו גרשום

* גולדה מאיר וגגאל עבר ארנאצר

העם שני א1דחים
האורח החשוב ביותר של ישראל השבוע
לא דרך על אדמת הארץ. היה זה ייצור
של פלדה שנשא את השם ג׳יימס פורסטל.
היה זה הענק של הים — נושאת־המטוסים
האמריקאית הגדולה ביותר, שנקראה ב־מיקרה
על שמו של שר־הביטחון האמריקאי,
שלחם עד הרגע האחרון נגד הקמתה
של מדינת־ישראל.
נושאת־המטוסים פווסטל, שדה־תעופה
אטומי נייד, המוקף בסיירות ומשחתות,
שטה לה בנחת לאורך חופי־הארץ, מעבר
לקו־האופק. היא שימשה איגרת חייה של
ממשלת ארצות־הברית לממשלת־ישראל :
שלא להתערב במאבק הפנימי בירדן ולא
לפלוש אליה — גם במיקרה שהעיראקים
והסעודים יגיעו למבואות כפר־יונה ועפולה.
הדיפלומאט השני. גם האורח רם
המעלה השני לא היה קרוא, וגם הוא
לא דרך על אדמת הארץ. היה זה אויבו
האישי החריף ביותר של דויד בן־גוריון,
מזכיר האו״ם דאג האמרשילד.

האושה השניה
הנשים שנילוו אל בעליהן העיתונאים,
שהתאספו במועדון־העיתונאים המהודר
של ירושלים, לא ציפו להפתעה הבלתי-
נעימה. על הפרק עמד ויכוח שקט על
בעיות הדת והמדינה, ושלושת הנואמים —
תת־שר הדתות, ד״ר זרח ורהפטיג, אליעזר
ליבנה והרב הראשי לצה״ל, שלמה גורן —
לא הבטיחו פצצות.
כאשר נפלה הפצצה, היה זה כמעט
בהיסח הדעת. אליעזר ליבנה דיבר על
הצורך בריפורמה דתית, הביע את דעתו
שהדת מתפתחת ממילא. כך, למשל, למרות
שפג תוקפו של חרם דרבנו גרשום
על ריבוי-נשים, אין נוהגים היהודים הטובים
לשאת אשה שנייה.
גם הרב שלמה גורן, שדיבר אחריו,
הסכים לדעת ליבנה כי אכן בימים אלה
התבטל החרם של רבי גרשום, שהוכרז
עליו עוד לפני אלף שנים, חרם שנועד
לאלף שנים בלבד.
אדון לשתי נשים. העיתונאים אצו
הביתה, הבריקו לעיתוניהם את הסקופ
הדתי הגדול. איש מהם לא טרח לברר
את הדבר. אילו עשו זאת, היו מגלים

שמפרה מגביעי כדורגל

שתייה מתוך גביעים ׳שהצטברו
בביתו של יעקב חודורוב,
חודוווב, איבן יאזבנצ׳יק (המאמן) ,יוסלה מירמוביץ׳ ,שייע גלזר, שאול ביבר ויעקב דורון.

האיש שקרא לבן־גוריון בכינוי ״שקרן״
באוזני נציג־ישראל, ביקש לבוא לישראל
עוד בשעת ביקורו האחרת אצל עבד
אל-נאצר. תשובת בן־גוריון, הרגיל לבוז
בפומבי -ל״או״ם — שמום״ :״לא!״
השבוע הגיע האמרשילד לרומא, הריץ
איגרת לישראל בדבר רצונו לבוא לארץ.
תשובת בן־גוריון: אין שום טעם לכך,
כל עוד לא ויתר עבד אל־נאצר על מצב
הלוחמה. היתד. זאת סטירת־לחי לאדם
ההופך בהדרגה לדיקטאטור של האו״ם.

היתד. זאת גם עדות נוספת לכך, כי
בהתקרב יום הולדתה התשיעי, לא עלתה
המדיניות הישראלית על הרמה של כיתה
ג, בבית־הספר היסודי של תורת המדיניות.
כי אחרי שקיבלה ישראל את מרות האו״ם,
לא היד, הגיון רב בהעלבתו האישית של
האדם המפעיל מרות זו.

שהסקופ בידיהם אינו אלא ברווז עיתונאי

הטעות התחוללה עוד בהתחלה. רבי
גרשום בן־יהודה, שכונה ״רבנו גרשום
מאור־הגולה״ ,נולד בעיר מץ, בשנת 960
לספירת הנוצרים, כך שעדיין לא מלאו
אפילו אלף שנה ללידתו, ובוודאי לא מיום
הטלת החרם.
האיש שהפך למנהיג יהודי אשכנז (גרמניה
וצרפת) ,התקין תקנות רבות. בין
השאר: האיסור לתת גט נגד רצונה של
האשה! האיסור לקרוא במיכתבי הזולת!
האיסור להזכיר באוזני מתנצרים שחזרו
בתשובה את עברם.
לפי האגדה, היו לרבי גרשום שתי נשים,
שהפכו את חייו לגיהנום (ועל כן קבע
איסור על ריבוי-נשים) .הסבר סביר יותר :
רבי גרשום היה מושפע מהתקדמות הנצ רות,
שאסרה ריבוי נשים, בניגוד לתרבות
המזרח.

לא ישא ולא יקדש. גרשום קבע
בפירוש כי החרם שלו על ריבוי הנשים
יהיה בתוקפו עד סוף האלף שבו חי, היינו
האלף של הספירה היהודית שנסתיים לפני
717 שנים. לכן התבטל החרם כבר בשנת
1240 לספירת הנוצרים, אולם חודש מייד
על־ידי חכמי־הדור, בכנס רשמי, עד לסוף
כל הדורות.
נשות עיתונאי ירושלים תוכלנה, איפוא,
לישון במנוחה — אין לבעליהן זכות
לשאת אשה שנייה, אפילו לא היה חוק-
המדינה אוסר זאת. החרם של רבנו גרשום
על ריבוי הנשים נשאר בתוקפו, ממש
כמו החרם שלו נגד פתיחת מכתבים בידי
מנגנון־החושך. הרבנים יוכלו להמשיך
לציין בכל כתובה, כנהוג עד כה, כי:
״לא יישא ולא ייקדש שום אשה אחרת
בחייה, כתיקון רבנו גרשום מאור־הגולה

הסברה תעודח־׳ושר
מיהו גמאל עבד אל־נאצר? רודן צמא-
דם ושואף מילחמה, או מתקן־חברה כן
של ארצו?
״רודן צמא-דם,״ אמרה גולדה מאיר