גליון 2337 מתאריך 16 ביוני 1982

מה היתה התובניחי־ואיר היא בוצע ה

ה ח בו תהשער:

אין נ ב 1ל

המילחמה

לח מדנז תשל הו
אביגיל, אשתו הראשונה של אודי
דיין ואם שני ילדיו, שמשה דיין
הוריש להם דירה, מספרת על
חייה עם מישפחת
דיין, וכיצד תבעה רחל
דיין את מחצית הדירה
של ילדיה.

1ג לי ב ו א 7זגיבז

שתי מילחמות התנהלו בו זמנית
בשבוע שעבר — המערכה של צה״ל נגד
כוחות אש״ף וסוריה, והמערכה של שר־הביטחון
והרמטכ״ל נגד הציבור הישראלי.
במערכה השניה, האויבים העיקריים היו
כלי־התיקשורת.
במילחמת־לבנון לא פעלה ממשלה דמוקרטית,
המספרת לציבור את האמת על
מטרותיה והמרווחת לו על מהלך הדברים.
אריאל שרון ניהל מילחמה זו כדיקטטור
לכל דבר. הוא הזין את הציבור
בכזבים לגבי מטרות המילחמה ומהותה
(ראה עמוד ,)9העלים ממנו את מהלכיו,
וביכלל זה את החלטתו לתקוף את הכוחות
הסוריים ולהפר את הפסקת־האש
בביירות. הוא העלים ממנו את המיספר
האמיתי של האבידות, את המדעיות לגבי
לקיחת שבויים ואת ההחלטות לגבי ערי
לבנון ותושביהן.
כתוצאה מכך נוצריה בארץ תמונה כוזבת
של מה שהתרחש בכמה מישורים
חשובים מאוד לגבי עתיד המדינה. הציבור
לא שותף בהחלטות בכל צורה שהיא.
הפרלמנט הפך למעין סובייטי עליון, האופוזיציה
היתה לשופר ממשלתי, להפצת
כזבים (״בגין הבטיח לנו שלא לתקוף
את ביירות!״) וכלי־התיקשורת גויסו או
שותקו. העיתונאים גויסו והפכו דובריו
של אריאל שרון, או שלא ניתנה להם
גישה לזירת־האירועים.
הדבר לא הצליח לגבי שבועון זה.
העולם הזח היה כלי־התיקשורת החופשי
היחידי בימי הקרבות, והוא השמיע את
דברו, את דיווחיו והערכותיו, בלי מורא
ובלי משוא־פנים.

היתקלות
עם גר אסו
מן הרגן ן הראשון של המילחמה,
התעלמנו מן ההגבלות שהוטלו על העיתונות.
צוותות העולם הזה הגיעו —
בדרך־לא־דרך — אל כל חלקי זירת־המילחמה,
דיברו עם החיילים, צילמו ודיווחו.
בכל מקום התקבלו בזרועות פתוחות
על-ידי החיילים, שהתייחסו אליהם
בחיבה ועזרו להם. במשך כמה ימים הם
היו העיתונאים הבלתי־תלויים היחידים
בשטח. זה היה מקור הדיווח המהיר וה מעודכן
בגליון האחרון של העולם הזה.
אני עצמי השתתפתי באחת הגיחות
האלה, שעליה מדווחת שרית ישי בגליון
זה. במהלך היום נפגשתי עם אלפי חיילים,
באיזורי קרבות ובדרכים לחזית. רובם
הכירו אותי, ויחסם אלינו שיקף את
דעתם על העיתון. היו שיצאו מגידרם כדי
לעזור לנו, היו ששמחו לשוחח עימנו
קצת, והיו גם אחדים שניסו לקלל אותנו,
אך הושתקו על-ידי חבריהם (ראה יומן
אישי) .הכל ידעו, כמובן, שאיני רק עורך־
עיתון, אלא גם ח״כ לשעבר, המייצג
דיעות מסויימות. נדמה לי שבאותו יום
— היום הרביעי של הקרבות — הייתי
האדם היחידי מסוג זה בדרום־לבנון, מלבד
אריאל שרון, כמובן.
בשבילי היה זה מסע חשוב ביותר.
ראיתי במו עיני, שמעתי, התרשמתי,
למדתי מה התרחש באמת, לטובה ולרעה.
(נהגנו כך גם בכל המילחמות הקודמות.
במילחמת יום־הכיפורים נסעתי, ב אותה
צורה, אל גדות־התעלה למחרת
קרב־ו!הבקעה, וכעבור יום אל סאסא,
במבואות דמשק. בשני המקומות נקלעתי
במיקרה להפגזות, נפגשתי עם אלפי חיי
לים,
בדקתי את המתרחש בשטח, ועל
כן יכולנו אז לשפר במידה מכרעת את
טיב הדיווח וההערכות של השבועון).
.אחרי 18 שעות של נסיעה הגענו ל-
ראש־הניקרה כדי לחזור ארצה. היינו
עייפים מאוד, מאובקים מאוד, מלוכלכים
מאוד. במחסום המתין לנו סגן רענן מאוד,
נקי מאוד, מצוחצח מאוד — אחד מאותם
חיילי־שוקולדה ממורקים התופסים גבריות
הרחק מאחרי הקו הלוחם. שמו היה
אורי רון, שוטר צבאי לתיפארת.
אני מודה שיש לי דיעה קדומה נגד
שוטרים צבאיים, עוד מימי שועלי שימשוך.
אבל אותו בראסו — איש־מילואים
— אישר אותה במלואה. הוא דיבר בגסות־רוח
נלעגת, התנהג כגנרל מכסיקאי ב־אופרטה
וינאית. הוא עצר אותנו, ערך
חיפוש מדוקדק בכלינו, אסר על הכתבת
והצלמת להסתכל בשקיעת־החמה, ובסוף
מסר אותנו בידי המישטרה האזרחית.
זו התנהגה אלינו יפה. מפקד תחנת־נהריה,
יצחק מראלי, הגיש לנו ארוחת־ערב
מאולתרת. לאחר מכן נגבו עדויות
מפינו, נלקחה טביעת־האצבעות שלנו,
הוחתמנו על שיחרור־בערבות, ויכולנו
לחזור הביתה. קצת היה חבל לנו שה־היתקלות
עם הביורוקרטיה־במדים מחקה
במיקצת את הרושם העז של הפגישה עם
הלוחמים.
צלמת השכפץ
על הצלמת ענת סרגוסטי, אחת מחברות״
המערכת שהשתתפו במאמץ זה לסיקור
המתרחש בקרבות מבלי להשתעבד לשררה,
פירסם השבועון במחנה כתבה נחמדה,
תחת הכותרת ״לבשה שכפץ נגד הקור״.

וזו לשונה :

ענת סרגוסטי היתה, כנראה, הישראלית
היחידה בעברו הצפוני של הליטני, ואחת
משתי הנשים שהיו שם בכלל בימי הלחימה
הראשונים (השנייה היא הילרי
בדאון, כתבת רשת־השלוויזיה איי־בי־סי,
הנלווית לאנשי הצוות).
ענת נוסעת, יחד עם כתב, במכונית
ננסית לבנה — ומצלמת עבור הסולם
הזה. היא קטנת־קומה, קצוצת־שיער וזו
עבורה המלחמה השנייה (אחרי מלחמת
יום־הכיפורים) .ברשותה — שתי מצלמות
וזריזות נדירה בלהיכנם ולצאת מהמכונית
ולצלם בקצב בטורף.
החיילים הפוגשים בה המומים מעט.
נהג נגמ״ש, שנסע במהירות על הכביש,
החליט שהבחורה העומדת בצד ומצלמת
היא בוודאי פאטה מורגנה, הנובעת מהז
יות שלו אחרי לילה ויום של לחימה -
ואם־כך הדבר, לא יזיק אם ידרוס אותה.
ברגע האחרון שינה את דעתו, החליט
שהיא באמת בחודה־מצלמת וסטה מדרכו
בפנייה חדה, שכמעט עלתה לו בהתהפכות.
ענת אף לא זזה.
ענת אינו! נרגשת מקולות־הנפץ, ורק
פעם אחת, כשהקליעים חולפים כמש
בקרבתנו, היא מסכימה ללבוש ״שכפץ״
— וגם זה בגלל שקר לה. ברגע של אמת
היא מודה, בינה לבינה, שהיא פוחדת,
אבל זהו מקצועה, וכעתונאית היא תעשה
כל שביכולתה להרוות צמאונם של הקוראים
לתצלומים ישירים מן השטח.
זו ענת, שאלפי חיילים ראו אותה בשטח
ולא האמינו שהיא אכן קיימת — ואינה
סתם חזיון־תעתועים.

מסע ה אלונקו ת

השעית של שוון
מה רצתה ישראל להשיג, כאשר
כלשה ללבנון? מה מכל
זה הושג בפועל?
ניתוח מקיף של אורי
אבנרי על המילחמה.

מור פני המילחמה
הישראליות היחידות בזירת המיל
חמה מדווחות על יום־לחימה. כתבת
וצלמת ״העולם הזה״ ,שחדרו
ללבנון בלי היתר,
מספרות על החיילים,
אנשי חדאד והפליטים.

בגין
אשם!
רעיה הרניק, אמו של הקצין שנה^

בקרב על הבופור,
מאשימה: זו היתה 2 1 1 1
מילחמה מיותרת: כני ^ י 1 1.
נפל לשווא !

מחיר הדמים
״תעשו לי טובה, תכתבו בעיתון
שיפסיקו את המילחמה המזוויעה
הזאת!״ אמרה החיילת שטיפלה
בהורי הפצועים, ככניסה לבית־יי״ייי״
-ייי־ ייי׳ייייי

רות.
המוות מסד-סודיות ירד על המיספר ה־מדוייק
של נפגעי צה״ל במילחמת־הלבנון.
מי ביקש למנוע
מהציבור לדעת
את המחיר שמשלם
העם?

בראיון גלוי-לב
ל״העולס הזה״
מספר ח״כ אמנון
רובינשטיין,
שהיה ממייסדי
ד״ש, על יחסיו
עם ייגאל ידין
ושמואל תמיר,
על חילוקי הריעות
שלו עם
אשתו ועל יחסו
לאריק שרון.
הפליטים מאופירה
הם היו תושבי שארם אל שייח׳
היום הם מוצאים
מיפלט בבית ערבי שהיה
מוסד ידוע בתל־אביב.

הבורסה
בצל המילחמה המשקיעים שצבאו על הבורסה,
כאשר השתוללו הקרבות, לא הם:
כימו להצטלם. באולם
המיטהר היו העסקים
כרגיל. מה עשו הפגזים
לשערי־המניות ץ

על ה חו ף
אש צוות ״העולם הזה״ היה בלבנון
לפני ״הפסקת האש״
ואחריה, ומדווח על הצדדים
הפחות־הירו
איים של המילחמה.

בשעה שנחתת של חיל־הים פרקה
נגמ״שים גדושים כחיילים בחוף
צידון, השתזפו החתיכות
של תל־אביב
200 קילומטרים ר תמה
משם.

מדו רי ם ק בוווי ם: תשקיף במדינה
יומן אישי -בשדות צידון, כל
מיני אנשים, מי
והשבוי

פוחד מהמחבלים

חשבון עוכר ושב אנשים בלונים
לילות ישראל
אנשים כעולם
עולם קטן -האוריי נטציה היש־ראלית,
זאיר, ארגנטינה ובריטניה

העולם הזה 2337

של ד״ש

שידור

מדריד שידורים -ישראל וירדן

קולנוע

נמר של נייר— נגיב מחפוז, מנחם

בן, יותם ראובני ושמריה גוטמן 53 הורוסקופ — מזל תאומים
54 איש ממאדים

לי לה לו

זה היה העולם הזה שהיה 67 אתה והשקל
ספורט — מי יזכה בגביע העולם 70 74 רחל המרחלת

ותובע ממנו שלא יפרוש מתפקידו.

מתנגדי משל טוענים, שהסזכ״ל הנוכחי
הפר הסכם ג׳נטלסני, שהיה כינו וכין
ממלא־מקומו, ישראל קיסר, שמשל יפנה
את מקומו, כדי שקיסר יוכל להבטיח
את ניצחון המערך בבחירות הכאות
להסתדרות.

העיר עור בנובמבר
כהן מקפיד להגיע לישראל בכל פעם שיש מילחמה
באזור, והוא היה כאן בכל המילחמות מאז מילחמת
ששת הימים. כהן מופיע בהתנדבות לפני
חיילי צה״ל.

הער בי םנגד רק״ח
מ חז רי ם אחר* א רי ק
פעילים שד קפוצות שונות כתנועת
החרות, שאינם נימנים עם אנשי אריק
שרון, מגששים כאחרונה וכודקים דרכי
התקשרות אליו.
אנשיו של שר־הביסחון טוענים שיחסי־הכוחות,
כסי שיבואו לידי ביטוי בוועידה ה־ 15 של התנועה,
יפתיעו רבים.

כרחוב הערכי יש זעם רב על רק ״ח,
כגלל שתיקתה של ברית־המועצות כשלבים
הראשונים של מילחסת הלכנון, כל-עוד
לא התחילו הקרבות כץ הישראלים
והסורים.
בנציגי רק״ח רואים את נציגי הסובייטים, אשר
הפקירו, למעשה, את הפלסטינים — בימי הלחימה
הראשונים.

לי סו ד ליאומיל

שר־האוצר, יורם ארידור ,״הזמין״ למעשה את לחצה
של ההסתדרות לנקיטת צעדים שיאלצו גם עצמאים
וחברות להשתתף בנטל הכלכלי של המילחמה.

ארידור לא יכול היה להעכיר כממשלה
החלטות ככיוון זה כגלל התנגדותם שד
הליכרלים וחדק מאנשי חירות, המייצגים
כעלי־הון גדולים.

הנ הג ה חי לו פי ח
לאש״ד
מקורות אש״ף בפאריס מוסרים כי
הנהגה חילופית לאש ״ף ככר הוקמה
דמיקרה שהנהגת אש״ף ככיירות תפסיק
לתפקד.
לא נמסר על המקום שכו נמצאת
הנהגה חילופית זאת.

ת רגי לי םשלה בנ קי ם
במישרד־האוצר חוששים כי בבנקים ובמוסדות
הפיננסיים האחרים, הפועלים בבורסה, ינסו לעקוף
את ההיטל המיוחד על עיסקות מכירה של
ניירות־ערך.

אחת הדרכים: תחת שהברות־הבת
והמוסדות המסונפים לכנקים יכצעו עיסקות
מכירה, הן יכצעו כינן דכץ עצמן עיסקות
שד ״העכרה או ״המרה״ של ניירות־ערך,
וכך ישתמטו מההיטל.

א מוים לאה תגיי סו
הזמר שלום חנוך לא התגייס להופיע לפני חיילי
צה״ל, בטענה שהוא צרוד. מיקי גבריאלוב סירב
להתגייס בטענה שעליו לטפל בילדיו. ספי ריבלין, מי

ההצעה שתועלה כוועידה הקרזבה של
מפ״ם תהיה לאחד את תפקידי המזכיר
המדיני וההכרתי, ולמסור את שני
התפקידים לגרדפמן.

א ״ ב׳ פו ת ח

3ר ־ ל 3ודעת ה? הל

א רי דו ר הזאין לחץ

ניצי מפ״ם מתארגנים במגמה להדיח את המזכיר
המדיני של המיפלגה, גד יציב.
למפ״ם יש עתה ארבעה מזכירים. מלבד יציב
מכהנים ויקטור שם־טוב במזכיר כללי, בנימין
(״בנג׳לה״) יסעור כמזכיר אירגוני וחייקה גרוסמן
כמזכירה לענייני חברה.

מגיפת־הכינים, שפקדה את ישראל לפני במה
חודשים, לא חלפה. בימים האחרונים התגלו בבתי־ספר
רבים בירושלים מיקרים של כינמת אצל
התלמידים.

אדה אומרים כי ישראל עלולה לנחול
תכוסה מדינית, שכעיקכותיה אפשר יהיה
להפיל את ממשלת הליכוד ולהקים
ממשלה כראשות המערך.

אנשי שלום עכשיו תכעו שמיפלגת
העכורה תנקוט עמדה כיקורתית יותר
כדפי המילחמה כלכנון. תשוכתו של כר־לכ
היתה: צריך לכדוק את דעת־הקהל.

יציב ודחי

הכיני ם חוו רו ח

מול המגמה הקיימת עתה בחוגים רחבים במערך
להצטרף עתה לממשלת ליכוד לאומי בנימוק של
״שעת חירום״ ,יש התובעים להמתין.

מישלחת של תנועת שלום עכשיו נשנשה השבוע עם
מזכ״ל מיסלגת העבודה׳ חיים בר־לב.

עירעורו של השר לשעבר, אהרון אבו־חצירא,
יתחיל בחודש נובמבר השנה. אבו־חצירא יערער
על הרשעתו בבית־המישפט המחוזי, ואילו התביעה
תערער על קולת־העונש.

ג דו תבמ קו ם רון
בהחלטה בדרג של שרים, שנערכה בלישכת ראש־הממשלה,
הוחלט על חילופי־גברי בוועד־הפועל של
רשות־השידור כבר בימים הקרובים.

מי סעדה
בעל אוניית קול השלום, אייבי נתן. חוזר לעסקים
על החוף. הוא נכנס כשותף במיסעדה הודית, שתיפתח
בצפון תל־אביב.

את הפרופסור ראובן ירון יחליף גידעץ
גדות, מנס״ל מיפעל־הפיס, שהיה ראש
מחלקת־־ההסברה של הליכוד במערכת-
הבחירות האחרונה.

שגבדר שו ת ה שי דוד
אחד ממועמדי מיפלגת־העבודה לוועד־הפועל של
רשות השידור. במקום דניאל בלול, הוא עיתונאי
מעריב, שמואל שגג

נראה ששגב זנח את הרעיץ להצטרף
לתם״י.

הבע לי ם ה מי ס הו ד ״ ם
בנק־ישראל מסרב למסור את שמות בעלי־המניות
העיקריים במוסדות הבנקאיים בארץ, בטענה שהדבר
נוגד את התחייבותו לשמור על סודיות ענייני הבנקים.

כדרך זו נמנע מהציבור לדעת מיהם כעלי
השליטה וכעדי העניין כבנקים השונים,
דבר שאין לו אח־ורע כשום מדינה
מערבית.

מו ס דו ת קבלו
פיצויים
לא רק מתיישבים פרטיים במושבי חבל ימית
ותושבי העיר ימית מקבלים פיצויים בעיקבות
פינוי החבל.

גם מוסדות שונים, פרטיים וציבוריים,
שהיו להם סניפים אד עסקים בחבל ימית,
מקבלים פיצויים, שעד גובהם מתנהל
עתה משא־ומתן.

מ של הפרה סכ ם?
ח״כ המערך דב בן־מאיר, מזכיר מועצת פועלי
תל־אביב והאיש החזק במחוז תל־אביב של המיפלגה,

ש ם־ או ר ב חו ץ
יונתן שם־אור. שהיה הוגה הרעיון של המופע
לקרוע את הקיץ, שבו משודרים משחקי הכדורגל
מספרד, הורחק מתפקיד ההפקה. שם־אור הסתכסך עם
המשקיעים במופע, שההשקעה בו מסתכמת
במיליון דולר.

מחאה
אד מוחות נגד העובדה כי צה״ל
מפלה כץ נשים וגברים.
אנו מוחות נגד העוכדה כי דוכר
צה״ל אוסר כניסת נשים־עיתונאיות
לשטח הלבנון.
אנו מוחות נגד העוכדה כי עיתונאיות
ישראליות מופלות לרעה לעומת
עיתונאיות זרות, שהורשו להיכנס
לשטח לכנץ.
שלושתנו סיקרנו את הקרבות כשטח
לבנון כימים הראשונים של
המילחמה, ומילאנו את תפקידנו
מתוך ידיעת הסיכון שאד לוקחות
על עצמנו. איננו זקוקות לדובר־צה״ל
כדי להגן עלינו.

שרית ישי
ענת ר ג 1ס טי
גילהר 1י ן

במדינה
ה11
!76 ,ו תביעו ת
ט רי טו רי א ליו ת!״
חתיאטון בא עם האוכל.
גס צור וצידון
הס ארץ־ישראל,
והיאחזויות גחי 7
יעזו 77 ימא3י.

אי סו ל

על המוות
ך* צעירים שנפגשו עם איש•
• הציבור, שהיה קצין בכיר ב־צה״ל,
נדהמו למישמע־אוזניהם.
הפגישה התקיימה בשבוע הראשון
של המילחמה בלבנון, והקצין במילואים
אמר להם שלצה״ל היו
כמעט 250 הרוגים במילחמה בלבנון!
השמועות
על מיספרים מדהימים
של הרוגים פשטו בציבור כאש
בשדודקוצים. ערפל הקרב, שהוטל
על מהלכי צה״ל במילחמת
הלבנון זכה להבנה, אך קשה היה
להבין מדוע נשמרים בסוד מיספרי
ההרוגים בקרבות, כאשר התוצאה
הבלתי־נמנעת היא שמועות־זוועה.
פער עצום. תחילה היה הדיווח
על הנפגעים מתאים לעובדות, והוא
נעשה בהתאם לכללים הנהו־

.חיילי צה״ל, לנו אין מטרות
כיבוש. יעדנו האחד הוא לשים לאל
את נסיון הצבאות הערביים לכבוש
את ארצנו ד כך הכריז שר־הביטחון
ביום הראשון של המילחמה. שר־הביטחון
היה משה דיין, המילחמה
היתד. סילחמת ששת־הימים, והתאריך
היה ה־ 5ביוני — 1967
בדיוק 15 שנים ויום אחד לפני
הפלישה ללבנון•
ההמשך ידוע.
למחרת המילחמה לא דיבר איש
על סיפוח. הכל היו בטוחים שה שטחים
שנכבשו יוחזרו תוך זמן
קצר, והתעורר הוויכוח על השאלה
למי להחזיר את הגדה המערבית
ורצועת־עזה. על־פי סיקרי
דעת־הקהל תמכו כיס/״ 37 של ה נשאלים
ברעיון למסור את השטחים
הכבושים לידי ישות פלסטינית.

החודשים עברו, ולאט־לאט
גבר התיאבון. החלו דיבורי־הסי-
פוח, נולדו השירים הממוסחרים על
שארם־אל־שייח׳ ,הכותל המערבי,
נח״ל־סיני ופני החרמון. משה דיין
הכריז כי לעולם לא נעזוב את
ענתות• החלה ההתנחלות. ,ארץ-
ישראל השלמה״ ,הסיפוח.
כך עלתה המדינה על דרך, שהובילה
במישרין אל מילחמת־הלב*
נון. כי כדי לספח את הגדה והרצועה,
יש להשמיד תחילה את
היישות הפלסטינית.
גבול ץ איזה גדול זו השבוע
קרוכת־מישפחה כהלווייה
שוב נשמעו הדיבורים הרמים על
למחיר הדמים —
חוסר כל כוונה ישראלית להחזיק
בשטחי לבנון. .אין לנו תביעות
גים בצה״ל, שלפיהם מודיעים את
טריטוריאליות בלבנון,״ הכריזו כל
שמות הנפגעים ומיספרם רק אחראשי
ישראל, לפי התור, מראש-
רי שנמסר הדיווח למישפחות.
הממשלה ועד לשגריר בוושינגטון.
אך ככל שנמשכה המילחמה, ואך
זה יטל להשתנות במהרה.
במיוחד בימים שאחרי הפסקת־את
היריד. הראשונה של המילה־האש
המדומה, הלך ונוצר פער
מה הרעיונית החדשה ירה הסיפו־עצום
בין המיספר המדווח של
חיסט הוותיק, עזריה אלון, אדם
הרוגי המילחמה, ובין מיספרם בהאוהב
את ארץ־ישראל כשם ש־פועל.
פער זה, הוא שגרם לשמואשף־מיטבח
אוהב תרנגולות.
עות בציבור.
בשידור בשבת בבוקר החל אלון
ההודעה הראשונה, שבה נמסר
מהרהר על טיב הגבול בין ארץ־
על נפגעי צה״ל, פורסמה על־ידי
ישראל ולבנון — וגילה כי הגבול
דובר צה״ל כבר בשבת הראשונה
הקיים אינו חוקי, אינו ממשי, אישל
הקרבות, בחצות. דובר צה״ל
נו מעוגן בגיאוגרפיה ובהיסטוריה,
ובעצם לא היה ולא נברא, אלא
משל היה.
למצוא מלים המתחרזות עם דא־ולראייה:
בתקופות שונות נקמור.
בעו
גבולות שונים. בימי העות׳מא־כך
זה היה, וכד זה יהיה — אם
נים לא היה קיים גבול בכלל. בלא
יוצא הצבא סלבנון במהירות־הסכם
סייקס־פיקו משנת 1915 נקשיא.

נבול אחד. בתום מילחמת*
אין כל סימן לכך.
העולם נקבע גבול אחר• לאחר מכן
נקבע שוב גטל אחר, פרי המיקרה.
ואילו התנועה הציונית תבעה עוד
ב* ,1919 בוועידת־השלום של ור־סיי,
שגבול ארץ־ישראל יגיע אל א רי? מלן־ • שראד
הליטאני.
בגץ התגמד,
צור וצידון מוזכרים בתנ״ך פע־י
מים רבות. משמע: הם בעצם ערים
שמיר נעלם
ישראליות. הדתיים יזכירו כי משם
ופרס הסך גושא־בלים.
באו הארזים להיכל־קודשנו, ועל
כן זהו שטח מקודש לה /ה״כנע־השבוע
טיאטא אריאל שרון גם
נים״ יקבעו כי הפניקים לא היו
את המפה הפוליטית של ישראל.
אלא עברים.
כשם ש״חיסל קיני־בחבלים״ בלכדי
להגן הגנה יעילה ואמיתית
בנון, חיסל את מתנגדיו במדינה
על ישובי הגליל יהיה צורך להקים
פנימה.
בלבנון היאחזויות־נח״ל, מיצפים
אם היה עד כה ספק מי יירש
ומיצפורים, ולהזיז את גבול־הבי־את
מנחם בגין בהנהגת חרות,
טחון צפונה• צה״ל יקים פיקוד הליכוד והממשלה, נעלם ספק זה
צור-וצידון (צו״צ, בלשון העם) ו השבוע. אין עוד כוח בליכוד המאת
סרחב־הביקעה. המשוררים ה* סוגל לחסום את דרכו של שרון.
מיסחריים יעבדו שעות נוספות כדי
כלב וכנפש. מנחם בגין עצמו

מדיניו ת

הטולם הזה 2537

הודיע על מותו של חייל ״בהפגזות
המחבלים.״ למחרת נמסר על
שני אנשי צוות־המסוק הנעדרים,
וההודעה המפורטת הראשונה פורסמה
ביום השלישי בערב, הוא יומה
השלישי של הפלישה הישראלית ללבנון.
בהודעה זאת נמסר שנהרגו
25 חיילי צה״ל, שיבעה נעדרים,
אחד שבוי, ו־ 96 חיילים פצועים.
המיספר הגבוה של הנפגעים היד,
מפתיע. מה שנראה תחילה לעיתונאים
רבים שהיו בלבנון, וגם ללא
מעט מן החיילים. ,כטיול בחיק
הטבע״ ,התברר כקרב קשה.
מיספר הנפגעים בקרבות עלול
היה להפוך לעובדה מדינית ראשונה
במעלה: אם יוודע בציבור היש ראלי
על מיספר ההרוגים הגבוה,
יווצר לחץ להפסקה מהירה יותר
של המילחמה. אך אדריכל המיל-
חמה, אריאל שרון, לא התכוון
כלל לעצור אחרי השגת המטרה
המוצהרת של המילחמה, פינוי
רצועה בת 40 קילמוטרים מתותחי
אש״ף ומשגרי הקטיושות שלו.
השגת המטרה המדינית המרכזית
שלו — יצירת. סדר חדש״ בלבנון
וגירוש הפלסטינים, דרשה זמן.

ערפל, איפול,

טישטוש.

.ערפל הקרב״ היה אחד האמצעים
להשגת הזמן, אף שתועלתו היתד,
מפוקפקת. הציבור בישראל ודעת-
הקהל בעולם קיבלו דיווח מהימן
למדי על המתרחש בלבנון מתחנות
הרדיו השונות שפעלו שם,
והסיקור העיתונאי. הודעות דובר
צה״ל, שהגיעו לאחר מעשה, רק
אישרו מה שדווח כבר. אמצעי
אחר היה: גיוס חלק מהעיתונאים
לצה״ל, כך שלמעשה הפכו דוברי
מערכת־הביטחון (ראה: שידור) והגבלות
חמורות על העיתונאים
האחרים.
האיפול שהוטל על מיספר הנפגעים
המדוייק היה האמצעי השלישי.
דובר צה״ל לא שיקר ולא
סילף את העובדות: מדי יממה,
עד ליום הראשון השבוע, נמסר
מיספר ההרוגים, הנעדרים והפצועים
במשך היממה הקודמת. אך
צורת דיווח זאת יצרה טישמוש
של העיקר: מיספר הנפגעים הכולל.
שהיווה את מחירה היקר של
המילחמה.
הדיווח הראשון על מיספר כולל
נמסר מפי שר-הביטחון עצמו,
במסיבת עיתונאים שקיים ביום השישי
השבוע. הוא מסר על. יותר
ממאה״ הרוגים, ועל. יותר מהתגמד
השבוע, מול פני הגיבור
החדש. בסצנה מבישה במרומי ה־בופור,
ראה הציבור כולו את בגין.
כשהוא מדדה על מקלו, שואל
את החיילים שאלות אוויליות,
שהיו מביישות כל רב״ט, ונראה
כאילו אינו שייך לעולם החדש.
ואילו שרון התייחס אליו כמעט
ברחמנות, כאל שריד של תקופה
שעברה מן העולם.
בעבר היו שסברו, כי אין לשרון
סיכוי להשתלט על חירות, וכי העסקנים
יעשו יד אחד כדי להמליך
במקומו את יצחק שמיר. אך
השבוע נראה שמיר כאיש קטן וצדדי,
שכל כישרונו הוא ביכולת
הנדירה לשמור על הבעת־פנים
רצינית כשהוא משמיע כזבים מגוחכים,
אשר אריאל שרון הפריך
אותם עוד לפני שיצאו מפיו של
שמיר.
שמיר התגמד השבוע, ויחד עי-
מו כל החבורה האפורה של יורם
ארידור, דויד לוי ושר. שרון,
ולא לוי, יהיה מהשבוע גיבורם של
בני עדות־המיזרח, שתמכו בלב
ונפש במיבצע שנועד. לדפוק

חיילות בהלוויית חלל המיל חמה
— משמעות מדינית
שש מאות״ פצועים. על־פי סיכום
הדיווחים של דובר צה״ל באותה
שעה, היו רק 87 הרוגים. לפער
זה היה חלק נכבד ביצירת השמועות,
כאילו לא מדווחים על
מיספר ההרוגים האמיתי.
העובדה שהעיתונות לא התעוררה
כדי לברר את מיספר ההרוגים,
עודדה את שרון. ביום הראשון
בבוקר השבוע הוציא דובר
צה״ל הודעה נוספת על נפגעים.
על פי הודעה זו הסתכם מיספר ההרוגים
ב־ ,105 היו 720 פצועים
ו־ 25 נעדרים. אך מודעות האבל
וההספדים הקצרים, שפורסמו בעיתונות
היומית, לימדו שמיספר זה
קטן בהרבה ממיספר ההרוגים האמיתי.
שימוש
ציני• במשך יומיים
שלמים, מאז יום הראשון בבוקר
ועד מסיבודהעיתונאים של הרמט-
כ״ל בצפת, ביום השני בערב, לא
הוציא דובר צד,״ל הודעה על מים-
פר הנפגעים של צה״ל. מבחינה
מדינית היתד. לכך חשיבות רבה :
את המחבלים״ ,אחת ולתמיד.
אשר לשרי הליכוד, ששרון משך
אותם השבוע באף. יום אחרי יום,
ושקיבלו מדי יום החלטה שהופרה
על־ידי שרון תוך שעות —
מעתה לא יהיו אלא פיונים על
לוח־השחמט של אריק־מלך־ישר-

הפוחלצים. אך הדמות הפא-
תטית ביותר בישראל היה השבוע
שימעון פרס. הוא נראה כזבוב
היושב על ראשו של שור ומכריז:
״אנחנו חורשים!״
בעוד ששרי-הליכוד שתקו, על
פי פקודה, הותר הרסן של פרס.
הוא הופיע מדי פעם על המירקע,
כשהוא משמיע את השקרים הציניים
שנועדו להצדיק את המיבצע,
ושאריק עצמו התבייש להשמיעם.
היה זה פרס שהבטיח בשם בגין,
כי המיבצע לא נועד אלא להבטיח
את 40 הקילומטרים מגבול
ישראל. היה זד. פרס שהבטיח כי
אין בכוונת ישראל לכבוש את
ביירות — בה בשעה שמטוסיו של
אריאל שרון כבר המטירו על ביירות
כרוזים שהודיעו לאוכלוסייה

פירסום כזה היה חושף את העובדה
כי דווקא בעת הפסקת האש
המדומה היה מיספר הנפגעים
עצום, ולחץ דעת־הקהל בארץ להפסקת
המילחמה היה מתעצם.
כאשר הודיע הרמטכ״ל ביום השני
בערב על 170 הרוגים, היה
בכך כדי להמית את שמועות הזוועה,
אך המיספר הבהיר עד כמה
היתד, המילחמד. יקרה מבחינת
מחירה בחיי־אדם. מיספר ההרוגים
הישראליים במילחמת הלבנון זהה
כמעט למיספר ההרוגים במבצע
סואץ ב־ ,1956 עת הוכה וכמעט
הושמד הצבא המצרי, ונכבש כל
חצי־האי סיני.
השימוש הציני שנעשה בפירסום
מיספרי ההרוגים לצורך השגת
יעדים פוליטיים ב1עת־הקהל הישראלית,
מחייב קביעת נוהלים
תקינים בתחום עדין ורגיש זה,
ויש לחקור מי הורה לדובר צה״ל
שלא לפרסם את המיספרים הכוללים
של ההרוגים בימי הקרבות.

שלמה פרנקל

כי ישראל עומדת לכבוש אח עירם.
היה זה פרס שהבטיח בי יש ראל
תשמור על הפסקת־האש —
כאשר אריאל שרון עצמו הודיע
כי אין הפסקת־אש עם. המחבלים״.
השבוע נראו ראשי מיפלגת־ה־עבודה
— פרם, יצחק רבין ועמיתיהם
— כפוחלצים של העבר,
צללים עלובים של הליכוד. זאת
היתה יכולה להיות שעתם הגדולה
— אך תחת זאת היתד. זאת
השעה שבה אבד עליהם הכלח.
הם הוכיחו כי מקומם. במחסן־
הגרוטאות או בממשלת־ליכוד, כ־גרורים
של אריאל שרון.
קולות מעטים. מעטים, מעטים
מאוד היו הקולות שהעזו השבוע
להשמיע דבר של הגיון
ארוך־טווח, שהזהירו כי אי־אפ־שר
לפתור את הבעייה הכאובה
של הסיכם וך הישראלי־פלסטיני בשיטות
של אלימות והשמדה, שמחו
על שפיכת דם ישראלי ודם
ערבי. על ההרס והזוועה.
הם היו קולות מעטים, אך ייתכן
כי בעוד כמה שנים ייאמר שהם
היו הצודקים.

*ו* £ייתד

1ך/׳ן

יייי

י,י־ ׳יי ך ייי

אדי מור

למה אתה מחכה? החברה החברה,

יקח את ך• 1
או את המשפחה
ובואו למסעדות מק דויד.

אכלת 1־ 70 שקלי ק ח בלון או מחזיק מפתחות מק דויד.
זללת כ 100-שקלי זכית בעט מק דויד.
טרפת 150 שקלי יש לך מצית או מצחית־ים מק דויד.
חטפת ב־ 200 שקלי ק ח המבורגר נוסף חינם .
היית רעב כאמת ואכלת ב 500-שקלי תקבל חולצת ז מק דויד.

החודש במס דויד נהגים ומקבלים פרסים-בלי הגרלה.
המבצע כפוף לתקנון שבכל סניפי מק דויד.

מ? דויד

7ה מה שמתח שק לי!

תל-אביב -דיזנגוף/פרישמן -אבו-גבירול - 22מ קו ה ישראל 4ס חיפה -מרכז הכרמל־נוה שאנוס הרצליה -נו ה אמירים ס נתניה -הרצל 19
בקרוב: יהוד ס מפרץ חיפה -ניתן להזמין בסניפינו כיבוד לארועים.

העולם הזה 2337

ן • מותי של איש אחד ריחמה השבוע על ישראל: דמותו של אריאל שרון.
זאת היתה המילחמה שלו. הוא תיכנו אותה ומן רג מראש, הוא הכריח את
הממשלה לתת לו יד חומשית לביצועה, הוא מיקד עליה אישית (ראה עמוד *.)1
אך יותר מזה: אישיותו הטביעה את עצמה על המדינה כולה. ישראל נראתה
השבוע בעולם כהשתקמות של אריאל שרון. תכונות״האומי שלו — המשטנות המרי-
מיטיבית, הברוטאליות חסרת״המעצורים, התחבולנות, העקשנות המתגברת על כל
מחסום, האדישות הגמורה כלמי דעת־הקהל הנאורה בארץ ובעולם — כל אלה
המכו עתה תכונות המדינה.

ן* ת כן כי מילחמת״לבנון תהווה מימנה בתולדות המדינה, ותקבע את גורלה לדורות.
גם מבחינה זו היא דומה למילחמת־סיני למני 26 שנים.
מילחמת-סיני קשרה את גורל ישראל לגורלו של בריטניה וצרמת. היא היתה
מילחמה יזומה, מתוכננת מראש, תוך קנוניה עם שתי המדינות הקולוניאליות.
היא שמה קץ לכל אמשרות של שלום עם הערבים במשך דור שלם. היא איחדה
את העולם הערבי ואת העולם השלישי נגדה. היא קבעה את דמותה של ישראל
כגורם זר ועויין במרחב.
מילחמת״הלבנון קבעה את דמותה של ישראל — אולי סומית — כמדינה
צלבנית, שלא תחיה לעולם בשלום עם העולם הערבי, שתחיה על החרב לעד, שמנוי
וגמור עימה להתמשט ולדרום כל התנגדות.
הדבר חמור שיבעתיים ממני שבא אחרי כריתת השלום עם מצריים. שלום זה
נראה עתה כטכסיס מחוכם לקניית שביתת״נשק בדרום, כד* לאמשר את ריכוז כל
כוחה של ישראל למילחמת״השמדה בעם המלטטיני. מהשבוע והלאה, כל ערבי, וגם

אריאד שרץ ככופור
שלום למען מילמנזה
הטלוויזיה הצרמתית שידרה השבוע סרט מהמם, שהוכן על-ידי כתב בכיר, שהסתנן
לצידון. צילומיו של הצלם הוחרמו על״ידי שילטונות צה״ל, אך הסימור ששידר
היה נורא אף מכל צילום. הוא דיבר על ״המיתרון הסומי״ של הבעייה המלסטיגית,
תיאר את ההרס השיטתי של עיר גדולה וממוארת, בית אחרי בית. הוא סיטר כי
כל מלסטיני מזוהה בכתם שחור על גומו — בדומה לטלאי הצהוב — וכי כל הגברים
נלקחים ונעלמים.
מעולם לא נראתה ישראל באור כזה. ברחבי העולם.

ם בי שראלעצמה עורר המיבצע מועקה נוראה בלב רבים, בחזית ובעורף —
אף שהיו בלי סמק מיעוט בציבור.

האח והאחות שד נימררד שוסטרמן ז׳׳ד
לב יהודי
כל מצרי נאור, ייראה כך את תוצאותיה של יוזמת״השלום ההיסטורית של אנוור
אל־סאדאת.

ף* ישראל, עצמה נראו תמונות של תושבים המקבלים את מני צה״ל בשימחה,
של חיילים המגישים מים ילחם לשבויים, של מדינה הומאנית השומרת על
צלם־אנוש גם בעיתות־מילחמה. בחו״ל נראתה תמונה שונה לגמרי.

שים אדם בעל לב לא יכול היה שלא להזדעזע עד למעמקי נמשו כאשר ראה
על מירקע-הטלוויזיה את הסרט של מרדכי קירשנבוים על המתרחש בצידון, שהנציח
את התמונה הנוראה של המוני המליטים, על חבילותיהם ומיזוודותיהם, המובלים
בידיים מורמות ־— תמונה שהזכירה את הימים השחורים של העבר היהודי.
מחרידה מכל היתה תמונה אחת: ילד ערבי המוסע בין המבוגרים, תחת שמירת
חיילי־צה״ל, כשידיו מורמות — תמונה המפלחת את ליבו של כל יהודי בעל־ייכרון.
כאשר שיכרון״הניצחון יחלוף, הוא ישאיר אחריו מישקע כבד מאוד בלב רבים.
אז גם יגיע הרגע לעריכת החשבון: האם המיבצע היה היה כדאי 1האם הקורבנות
של צה׳׳ל, הזוועות שנגרמו לאוכלוסיה של מאות אלמים, ההרס הסוטי של תדמית
ישראל בעולם — היו כדאיים ז האם המטרה שהושגה חיתה שווה מחיר נורא
כזה ! האם תלך המדינה שבי אחרי אריאל שרון, נביא־האלימות, אל עתיד של
דם ואש, שינאה וחרס — או שעדיין נותרה התיקווה לישראל אחרת ז

שיגרת

הכבושים

בעל הזלון הלבן בתמונה הוא קאסם כחיה בן השמונים
מחאצביה, מזיקני העדה הדרוזית במקום. בחייו הספיק לחיות תחת
הכיבוש התורכי והצרפתי. כעת, בערוב ימיו, זכה לחוות גם את הכיבוש הישראלי.

טבילה בליטא!*

הנובשים

בעל מישקפי־האבק על מיצחו הוא ג׳נו רחמן, איש־מילואים
מרמלה. הוא וחברו משנדאל, שניהם חיילי יחידת צנחנים, צולמו
באיזור חאצביה. ג׳נו הזא הבדרן של החבר׳ה, לזכותו נזקף מוראל היחידה.

״זה השמוק שהכנסנו להם ! ׳
אמר בהתרברבות איש־המילו־אים,
שטבל עירום כביום היוולדו בליטאני. חבריו השיבו לו :
״לא נכון. זה השמוק שיראו אותו בכל רחבי העולם ! ׳

101 וציציות

ע 1־<1
ריקאי בולט, המוצב על זקנו
וארבע כנפותיו בגיזרה המרכזית באיזור אל־נבטיה. הוא
לבוש באפודת־מגן ובחגור קרבי, ונושא רובה סער גליל.

— מאח

יוס* הימן

— איד —
ציון צפריר

קברת פנים נוצרית

כך זה נראה בת־מונת־תעומלה

צה״ל. התושבים עייפים אחרי שבע שנים רצופות של מילחמת־

אורח ם, והם מוכני ס לקבל כובש — כל כובש — בתנאי שיבטיח
שקט. אין בתמונה זו גברים, אלא רק נשים וילדים קטניס. במיו־חד
התקבלו חיילי צה׳־ל בידידות ובשימחה בכפרים השיעיים.

| | 1 1י ך 1ר 1ישראלי ולבנוני
מתפיס על נג־י

ע 1י י
מ״ש של חיילי המליציות של סאטד חדאד.

אי־אפשר
לטשטש

ידיו המורמות שר ילד
הסרט המצויין של מרדכי קירשנבוים, שסיקר את מהלך הקרב

כל אדם בר־דעת הבין, עוד לפני
שפורסמו נסיבות מותו של האלוף יקו־תיאל
(קותי) אדם, שהיה כאן מחדל.
רק כעבור יומיים, בעיקבות גל־השמד
עות שהתפשט בציבור, פורסמה האמת
המלאה.
י כפי שפורסם, נהרג קותי במרתף של
וילה, שבה מוקמה אחת ממיפקדות צה״ל
באיזור העיירה. דאמור. בניין זה, שבו
התמקמו קצינים בכירים, לא נסרק כראוי.
שני לוחמים פלסטיניים הסתתרו במרתפו,
ופתחו באש על האלוף ועל אלוף־׳
מישנה חיים סלע, שנהרג אף הוא, כאשר
ירדו לשם כדי לתפוס מחסה מפני הפגזה
של אש״ף.
עצם הימצאותו של קצין בדרגה כה
בכירה במקום כזה מעוררת שאלות רבות.
אולם, מעבר לכך, העובדה שחיילי האוייב

בתוככי העיר צידון. שיירה של פליטים, שידיהם מורמות, מובלת
על־ידי חיילי צה״ל אל מחוץ לעיר הנהרסת בעת הקרב. בתוך
השיירה — ילד כבן ,10 הפוסע גס הוא כשידיו מורמות.

נמצאו עדיין בתוך מיבנה כה רגיש, שבו
שהו מפקדי הכוחות בשטח,
מהם עולים
סימני-שאלה רבים. יהיה צורך לתת להם
תשובה בעת הפקת הלקחים.
בינתיים, בעוד הקרבות נמשכים, מגיע
לעיצומו מיבצע איסוף השבויים ופינויים,
באזורים הנחשבים כבר לעורפיים. באל-
נבטיה, שם היתה התנגדות עקשנית, וש־במהלך
ההשתלטות עליה נפגעו ונהרסו
מיבנים רבים,

קראו ברמקולים לבל הפלסטינים
להתייצב לחקירה. רבים מהם הסגירו
עצמם ונכלאו

נכבדי הכפרים בסביבה. הם האזינו לנאומו
של המושל, סגן־אלוף יהודה.
״אני פלסטיני!״ סיפר אחמד עומר מאחרי
גדר־המיכלאה,
״אני מיפו. שם הבית שלי. כאן
אני נמצא מאז .1949 יום אחד אני אחזור
לבית שלי. זה יהיה בעזרת אללה. אני
לא עושה מילחמה• אני מאמין באללה.
זה מספיק.
״הסגרתי את עצמי מפני שכך הצבא
ביקש. הם הבטיחו שאם נבוא, לא יעשו
לנו רע. רק ישאלו שאלות ויתנו לנו
ללכת. אני לא מפחד. אין לי קשר לאש״ף.
אין לי נשק ואף פעם לא היה לי. אני
ספר במיקצועי.״
בכפר דוהר, הסמוך לאל־נבטיה, נערך
ביום־השבית טקס, שבו העביר
צה״ל את השילטון בכל האיזור לידי
הרב־סרן סאעד חדאד, שהגיע למקום
בליווי גדול של כוחותיו. לטקס זומנו

״זכרו את
הפיתגם״
ך מו של דיבר עברית, ודבריו תורי
י גמו. רמקול העביר את הדברים לקהל
שהתאסף מחוץ לבניין, שבו נערך הטקס.
״באנו הנה לא ככובשים אל כשכנים,״
הסביר המושל לקהל מאזיניו ,״יש לנו
מטרה אחת בלבד: לגרש מפה את מי
שהחריב את הארץ שלכם, ושהתכוון להחריב
ממנה את הארץ שלנו. מעתה לא
יתנוסס יותר דגל זר על אדמת לבנון.״
לשמע דברים אלה נשמעו מחיאות־כפיים
בקרב המכובדים באולם ובקרב הקהל
בחוץ, שהיה מוקף בכוחות משוריינים של
(המשך בעמוד )68

זעקתה של אם שכולה:

חשב על אלטרנטיבה לצבא. הפעם הוא
החליט לנסות. הוא התקבל ללימודי חק לאות
באוניברסיטה ובשלושת החודשים
שנותרו לו עד לתחילת הלימודים, הוא
רצה לצאת לטייל בעולם, ולהחליט סופית
לגבי עתידו.
גוני העביר את הפיקוד בסיירת למחליפו,
אך בשעות הבוקר המוקדמית של
יום שבת, הוא הוזעק חזרה ליחידתו.
בדרך למיבצר הבופור נפצע מפקד־הכוח.
וגוני שב לפקד על חייליו.
לא ידעתי שגוני נלחם בבופור בשעה
שהקשבתי לרדיו ששידר את מיאור
הקרב. ברדיו קישקשו על הגבורה ולא
ציינו שהיו נפגעים. לי היה ברור שבקרב
קשה כזה נהרגו חיילים. נידמה לי שעיכבו

ך כ־סרן גוני גיורא היניק היה מפקד
י הכוח שכבש את מיבצר הבופור.
הוא נהרג בלילה שבין יום הראשון והשני•
רק ביום השלישי, בשעה 7וחצי
בבוקר, התדפקו על דלת מישפחת הרניק
בירושלים ממישרד קצץ־העיר ומסרו ל-
אימו, רעיה הרניק, את הבשורה המרה.
בפתח הבית עמדה קצינה ולידה רופא
במדים .״כשצילצלו בדלת, ידעתי שקרה
לגוני משהו,״ סיפרה האם. הם שאלו את
רעיה היכן היא רוצה שייקבר בנה —
בגיבעת־שאול, שם קבור בעלה, או בבית
הקברות הצבאי בהר הרצל. רעיה רצתה
שבנה הבכור, שהיה מפקד סיירת־גולני,
יקבר בהר הרצל .״השורה, שלמרגלות
קיברו של גוני כבר התמלאה קברים

אזי חושבת שנוני חשב
במוני ני הפעולה בלבנון
היתה מיותרת. החרב
ששלפנו איזה נקיה!

גוני אמו: בגין לא
שותל עץ ולא מחויק
דונה ביו. הוא וק
יורו ודבר!

את הידיעות על הנפגעים רק כדי לאפשר
למנחם בגין להצטלם שם.
ראש־הממשלה, ששבוע קודם לכן הצהיר
שבגלל מצב בריאותו הוא אינו יבול
לבוא לישיבת ועדת־החוץ־והביטחון, דילג
לבופור כדי להטצלם שם.
אילו הודיעו על ההרוגים לפני שבגין
עלה לשם, כל ההצגה הזאת היתר, נראית
אחרת.

נוספים שלו מהיחידה,״ היא אומרת, ,׳הם
היו יחד וקבורים יחד.״

״גוני הציל
את כולנו״
שנים, שהיה בקול־רעיה
קול־
ושתי

ש הי ה גוני בן ,15 לפני 10
״ נהרג אביו, מאיר הרניק,
מנהל המחלקה למוסיקה עממית
ישראל. אחדי מות בעלה השתלבה
אף היא במחלקת המוסיקה של
ישראל, והמשיכה לגדל שני בנים
בנות.
כי מי ה שי בעה שו ח ח ״ ה עול ם
הז ה ״ עם ר עי ה ה רני ק, ו אל ה
ד ב רי ה :
הפעולה בלבנון היתד. מיותרת. אני חושבת
שגם גוני חשב כך. פגשתי בחייל
פצוע מהיחידה שלו אחרי שנותח והדבר
הראשון שהוא אמר היה :״נדני דציל
את כולנו.״
אני חושבת שכיבוש הבופור לא היה
חשוב לגוני, אבל הוא מילא את הפקודה
כדי להציל את החיילים שלו. זה היה
הדבר החשוב ביותר בעיניו.
הוא אמר לי שבשבילו להיות חייל זה
מיקצוע .״במיקצוע הזה אני סוב,״ הוא
אמר לי ביום שבו סיים את השירות הסדיר
והחלים לחתום על חמש שנות שמת-
קבע. את שרות־הקבע שלו הוא סיים
לפני כמה שבועות} .יום השישי, לפני
שפרצה המילחמה, הוא ערך את מסיבת
השיחתר.
גוני גדל בעיר, ללא שטיפת מוח.
הוא היה חשוף לכל מגוון הדיעות והיה
חופשי לבחור. למרות זאת הוא ראה את
יעודו בצבא. את ההחלטה אם לחתום
לשרות־קבע, היה עליו לקבל בשבוע שבו
עלה הליכוד לשילטון. גוני אמר לי :

בגין הבטיח
ובגין קייס

רכ־ם רן גוני סחבק את אחותו
,לא אלה שצעקו בכיכר הם אלה שנהרגו!׳
״אני צריך לחתום כי אני לא סומך על
ממשלה בראשותו של מנחם בגין שתדע
לשמור על המדינה!״
לדעתי הוא הגזים. אמרתי לו: המדינה
לא תתמוטט אם אתה לא תחזור לצבא.
נתתי לו את הדוגמה של הילד ההולנדי
שחסם באצבעו את החור פן יציף הים
את הולנד. אמרתי לו שהוא לא צריך
לחשוב שהוא ההולנדי הקטן הזה. גוני
ענה :״לפעמים אני מרגיש שאני כזה.״

״ברדיו קיישקשו
על גבורה״
ך* ילד הז ה, גוני, היה כולו ציוני. הוא
י י לא היה דבר מלבד ציוני. היה לו פיק־

פוק לגבי הדרך, אך לא לגבי המטרה.
הוא שנא כל רגע בעת שרותו
הצבאי בגולן. הוא חשב שהמדיניות
לגבי הגולן היא טעות. היו לו לבטים
קשים כשהיה חייב למלא פקודות מסויי-
מות, אבל גוני מילא אותן, כי הוא הרגיש
מחוייבות כלפי החיילים שבפיקודי. זאת
גם המחשבה שבוודאי ליוותה אותו כש פרץ
לבופור ומאחוריו היו חייליו.
גוני ערך אמנם מסיבת שיחרור. אך
עדיין התלבט. הוא לא החלים סופית שלא
לחזור לצבא, אבל הוא הרגיש שסיים
מעגל מסויים. אחרי שסיים את תפקידו
כמפקד סיירת גולני, היה עליו לצאת
לבית-הספר־לפיקוד־ומטה. לשם כך היה
י עליו לחתום על שש שנות שירות־קבע
נוספות. הוא חשב שלמעשה מעולם לא

,ך״ ל. ה מי לחמה הזאת היתה, לדעתי,
• • מיותרת. אני לא מאשימה את ה־רמטכ״ל
על שיצא אליה. אני מאשימה
רק את ראש־הממשלה. הדרג המדיני היא
שנותן את ההוראה אם לצאת או לא
לצאת למילחמה.
גוני כינה את בגין במילים: פאקה־פאקה.
כששאלתי אותו למה הוא מתכוון
הוא ענה :״האיש הזה לא שותל עץ,
לא בונה בית ולא מחזיק רובה ביד. הוא
רק יודע לדבר.״
לא גידלתי ילדים פציפיסטים — אני
מסכימה עם משה דיין שאמר, שנמנו
לחיות על חרבנו, אבל החרב הזאת, כד
אני מאמינה, צריכה להיות נקיה. והיא
אינה נקיה !
מותר לנו לשלוף חרב רק אם אנו
עומדים עם הגב אל הקיר. לפני המילדמה
בלבנון לא עמדנו עם הגב אל הקיר!
גוני אמר לי פעם :״הדמוקרטיה לא
פועלת במדינה הזאת.״ אני חושבת שהיא
פעלה להפליא. ראש־הממשלה הנבחר,
מנחם בגין, הבטיח שרפול ויאנוש יזיזו
את הטילים. העם הצביע בעדו ובגץ קיים
את ההבטחה שלו. הבן שלי לא הצביע
בעדו. והוא נהרג. לא אלה שצעקו בכיכר
הם אלה שנהרגו!
לא אסלח לבגין לעולם.

המדד ירד?
המדד יעלה? הכנסתך מנבטחת.

בנק הפועלים מציע לך אפיק חסכון חדש:
״מטמון ברירת ריבית״ .הצמדה מלאה למדד וריבית
צמודה, או ריבית גבוהה ששיעורה נקבע לפי שיעורי
הריבית על אשראי בבנקים. בתום תקופת החסכון
מובטח לן הרווח הגבוה משניהם -פטור ממס! תוכל
להפקיד עד מיליון שקלים לתקופת חסכון של 6שנים. אם
תרצה, תוכל למשוך את כספך גם לאחר 3או/2ב 4שנים
ותהנה ממלוא ההטבות. כשתמשוך את כספך, תקבל את
הגבוהה מבין שתי האפשרויות: הצמדה או ריבית.

בוא לגדול אתנו.

בודן ה&ועליס:

מם חשבת את
קור הטלפון שלך.
תדיראן חטיבת תקשורת רח׳ הסיבים ,18 אזור התעשיה, פ״ת, טל3-926641 ,928585 .
״טל־גל״ -רח׳ ביאליק ,137 רמת גן, טל 03-732094 .
״סברלופון״ בע״מ -רח׳ צה״ל 10 קרית אליעזר חיפה, טל 04-539227 .
״רמ-טל״ בע״מ -מערכות תקשורת, רח׳ תפוצות ישראל ,3גבעתיים, טל 5( 03-770141 .קוים)
״איילת תקשורת״ -רח׳ הלני המלכה ,5ירושלים, טל 02-240404 - 222606 .
״אורטלקו״ בעי־מ -רח׳ לוינסקי ,56 תל־אביב, טל 824882 ,823731 .
שמרד אלקטרוניקה ( )1977 בע״מ -רח׳ השומר ,72 בני-ברק, טל 03-772171 .

ת ע שיו ת י שר אל ל אל ק טרוני ק ה בע״ב!

פרסו

ח טיבת ה תק שור ת ־ בית ה תק שור ת שלך

מאת

אור• אמר ,
ץ את היונה מילחמתם של רנים.
רבים לחמו בה. רבים ביצעו בה מע-
שי־גבורה. רבים רבים — רבים מדי —
שילמו עבורה בחייהם, נפצעו והפכו נכים.
מישפחות רבות שיכלו את יקיריהן.
בצד השני נהרגו אלפים רבים, רובם
אזרחים חפים־מפשע. לערים, לעיירות ול־מחנות־פליטים
נגרם הרם נורא.
המילחמה הזאת תשפיע על גורלם של
מיליונים.

אך למרות בל ארה. היתה זאת
בעיקרה מילחמתו של איש אחד :
אריאל שרון.
הוא הגה אותה, הוא תיכנן אותה, הוא
רצה בה, הוא דחף במשך יותר משנה,
ממש מדי יום ביומו, לפתיחתה.

במידה שמילחמה זו הצליחה —
הוא שהבליח.
כמידה שהיא ;כשלה — הוא
שנכשל.

כדי להחליט באיזו מידה הצליחה או
נכשלה, יש לבחון את התוצאות על פי
המטרות.

^ כל מילחמה יש פער רב — ולא•
פעם עצום — בין המטרות המוצר*

רות ובין המסרות האמיתיות.

כמעט שאין מידסמה כהיסטוריה
שכה הבהיר התוקף מ-,אש על
יעדיו האמיתיים.
פתיחת מילחמה מלווה תמיד בהצהרות
מתחסדות, שנועדו להצדיק את המעשה

בעיני העולם, ובעיקר בעיני העם הלוחם
עצמו. אפשר לומר: הצהרת־המילחמה
עצמה היא מכשיר של מילחמה, והיא נתפרת
על פי צורכי הלוחמה המדינית
והפסיכולוגית.
יש לה מסרה נוספת: אם נכשל הצד

התוכנית היתר דועה מרא ש
היעדים האמיתיים של מילחמת״הלבנון, והמאורעות של
השבוע האחרון, פורסמו על־ידי ״העולם הזה״ זמן רב מראש,
לפרטי״פרטיחם.
בספטמבר 19*1ערך אורי אבנרי מחקר מקיף מאוד על
כוונותיו של אריאל שרון, לקראת כתיבת מאמר־הענק על
שרון עם בחירתו כאיש־תשנה תשמ״א של ״העולם הזה״.
במיסגרת הכתבה הזאת פורסם תסקיר, שהיה פרי חקירה
יסודית, שהגיעה עד לדרגים הגבוהים ביותר. התסקיר, שנשא
את השם ״המפה המדינית של אריק שרון״ (״העולם הזה״
,2300 מיום ח־ 27 בספטמבר ,19*1עמוד פ )3כלל את הפרק
״לבנון: פיתרון כולל״ .נאמר בו :
בעיניו (של אריאל שרון) יש בלבנון ארבע בעיות, הקשורות
זו בזו קשר עז :
>• בעיית הטרור,
י• בעיית הטילים הסוריים,
• עתידה של לבנון כמדינה,
י• החדירה הסובייטית.
...אריק שרון מתנגד לשיתרונות חלקיים, למילחמות קטנות
ולפעולות אד־הוק. לדעתו, יש לשחור את כל הבעיות האלה
ביחד. בבוא העת. השעה אינה דוחקת. אין צורך לקפוץ.
! איש השנה תשמי־א ,

המפה המדיניתשל אריק ש ר ון
״העולם הזה״ 27.9.81

״העולם הזה״ 19.5.82

פיתרון בעיית לבנון צריך לכלול, לדעת אריק, סילוק הסורים
משיטחה. הוא שואף ללבנון מאוחדת, שתהיה תחת שילסונם
של פיאר ג׳מייל ואנשי הפאלאנגות הנוצריות.
ההגיון אומר שניתן להשיג זאת רק בסילחמה — לא
פעולה קטנה להשגת יעד זה או אחר, אלא מילחמה ממש, שנועדה
לפתור את כל בעיות הלבנת, אליבא דשרון: גירוש ההשפעה
הסובייטית, סילוק הסורים, חיסול מחנות אש״ף וכינון
לבנון מאוחדת, תחת שילטון. הנוצרים הקשורים בישראל.
הנימוק שמילחמה זו לא תסתור את הבעייה הפלסטינית,
מפני שרק תזיז את המימסד של אש״ף ואת כוחותיו הצבאיים
מלבנת לסוריה, אינו יכול להרתיע איש הדוגל בתפיסתו של
אריק. כי לפי תפיסה זו, מוטב שכוחות־אש״ף יישבו בסוריה
הדרומית, על גבול ירח, מאשר בלבנון, על גבול ישראל.
הסיכום אפשרות של מילחמה גדולה בלבנון ובסוריה,
אם התנאים הבינלאומיים (קרי: הסכמה אמריקאית) יאפשרו

זאת, מתוך מגמה להוציא את הסורים מלבנת, למסור את לבנת
לנוצרים ולהעביר את אש״ף לעמאן.

עד כאן חיזוי ״העולם הזח״ לפני תישעה חודשים.
שלושה שבועות לפני פרוץ המילחמה ניתח ״העולם חזה״
( , 2333 עמוד )7מחדש את תוכניתו של אריאל שרון, תחת
הכותרת ״המילחמה הדחויה״ .בכתבה נאמר, בין השאר :
הרוגי המילחמה הזאת — חיילי צה״ל, לוחמים לבנוניים
ופלסטיניים, ובעיקר אזרחים חפים־מפשע בכפרים ובעיירות משני
עברי הגבול — שומעים עליה מדי יום במהדורת החדשות, קוראים
עליה בעיתונות. מעולם לא דובר כל-כך הרבה על מילחמה
לפני שפרצה
ישראל תפלוש ללבנון, תכבוש את כל השטח עד לביירות
המיזרחית והמיני־מדינה הנוצרית במרכז הלבנון. היא תנסה לגרור
אל תוך המילחמה את סוריה וירח, כדי להנחית גם עליהן מכה
מוחצת. היא תגרש את כוחות אש״ף ואת מאות אלפי הפליטים
הפלסטיניים, מלבנון אל תוך סוריה. היא תמסור את כל לבנון
לידיה של ההנהגה הימנית הנוצרית, כדי להפוך את לבנת כולה
למדינה נוצרית מאוחדת, בחסות ישראל.
כדי לאפשר מילחמה כזאת, דרוש תיאום בין שלושה גורמים:
י• סמשלת־ישראל, הצריכה להתיר את הרצועה של אריק
ולאפשר לו לבצע את זממו.
• ממשלת ארצות־הברית, הצריכה לתת לכך את האור
הירוק.
• ההנהגה הנוצרית בלבנון, הצריכה לשתף פעולה במיל-
חרה, ובעיקר אחריה.
...לגבי אריאל שרון, העניין כולו פשוט: ישראל פולשת
בכוח־אש עצום, נוחלת ניצחון* קל, מאבדת אנשים מעטים
(אך הורגת רבבות בצד השני) ,מקימה מדינה נוצרית בלבנון,
מחסלת בהזדמנות זו את כוחות סוריה ואולי גם ירח, משמידה
את אש״ף או משליטה אותו בעמאן. פשוט.
...שרון מקווה, כמובן, שאחד סאירגוני אש״ף יבצע פעולה
רצינית כלשהי, שתאפשר לו לשכנע את בגין והאמריקאים כי
״מוכרחים להגיב.״
הדברים קרו בדיוק לפי תסריט זח — ולא במיקרח.
״העולם הזה״ ידע היטב, זמן־רב מראש, את השיקולים של
אריאל שרון, את תוכניותיו ואת מגמותיו. במילחמת״הלבנון
התגשמו הדברים בדיוק כפי שנחזו, מפני שהיא בוצעה בדיוק
על פי תוכניתו של אריאל שרון, אדם שאינו אוהב לאלתר.
הוא מתכנן את הכל מראש, עד לפרט הקטן ביותר.
אם כן: אלה היו היעדים האמיתיים של המיבצע.
אם לא הושגו במלואם — ישתדל אריאל שרון להשיגם,
ושום הפסקת־אש לא תפריע לעיי׳ לאירן זמן, לנסות שוב
ושוב להשיגם.
אם נטען כי היו לו יעדים אחרים, הרי שהטיעון הוא
שיקרי.
אם בסופו של דבר ל א ישיג שרון את היעדים האלה
במלואם — הרי נכשל.

היוזם בהשגת יעדיו האמיתיים, הוא יכול
לחזור ליעדים המוצהרים ולטעון כי אכן
הושגו.

מילחמח־הלכנון אינה שונה מבחינה
זו מכל מילחמה אחרת.
להיסך: הסער המקובל כין מט־רות-אמת
ומטרות־מזצהרות גדול
עוד יותר. אריאל שרון דוגל כ־מיצווה
התנ״כית ״בתחבולות
תעשה לך מילחמה״ אף יותר מכל
קודמיו.
גם מבחינה זו דומה מילחמת־הלבנון
1982 למילחמת־סיני 1956 יותר מאשר
למילחמות אחרות של ישראל. היא היתד,
כל־כולה מילחמה יזומה -שתוכננה זמן רב
מראש. היא נועדה להשיג יעדים שלא
פורסמו מעולם (ובעיקר: הפלת מישטרו
גמאל עבד־אל-נאצר, בתיאום עם צרפת
ובריטניה) .והיא נומקה, עם פתיחתה, בנימוק
שאיש לא זכר אותו בתום הקרבות.

כפרוץ מילחמת־סיני נאמר כי
באה כדי ״לחסל את קיני הפי־דאין״
.כתום המילחמה דיבר דויד
כן־גוריון על ״מלכות־ישראל השלישית״.

מלכות
זו התקפלה תוך כמה ימים.
המטרה האמיתית — הפלת עבד-אל-נאצר
— לא הושגה כלל, הושג ההיפך הגמור:
עבד־אל־נאצר ,״הרודן המצרי״ ,יצא מן
המילחמה מחוזק כפי שלא היה מעולם,
ובמשך כמה שנים היה האליל הבלתי-
מעורער של מצרייים והעולם הערבי בולו.
ף !מטרה המוצהרת של מילחמת-
1 1הלבנון היתד ,״להרחיק את המחבלים״
אל מחוץ לתחום 40 הקילומטרים
מגבול הצפון, אל מחוץ לטווח המרבי של
הנשק המצוי בידיהם.

על כן נקראה המילחמה כודזז
כשם ״שלום הגליל״ — בהתאם
למסורת המקודשת האומרת שבל
מילחמה פורצת למען השלום.

(״מילחמה היא שלום״ היתד, אחת משלוש
הסיסמות של המישטר בספר .)1984
הפגזת יישובי־הצפון באש הקטיושות
והתותחים של אש״ף היתד, הכנה פסיכו לוגית
ופוליטית מצויינת להתקפה. דקה
אחת אחרי פתיחת המילחמה כבר לא זכר
איש כי היתד, זאת הפגזה ״מוזמנת״ ,וכי
קדמה לה הפצצה חסרת־תקחם של ביירות
המערבית, ובה נהרגו יותר מ־400
איש (לעומת הרוג אחד בהפגזת הגליל).
אותה הפצצה היתד ,״מוזמנת״ גם היא,
על-ידי מי שהורה להתנקש בחייו של השגריר
הישראלי בלונדון.
הנימוק של הבטחת ״שלום הגליל״ הוא
משכנע ביותר מבחינה ריגשית וטכסיסית.
אולם אין הוא עומד בשום מיבחן של
הגיון.
כי מיספר ההרוגים הישראליים במיל-
חמת־ד,לבנון עולה בהרבה על כל מיספר
(המשך בעמוד )72

ד שו ת ח ד שו ת ח ד שו ת ח ד שו ת.

.1תקרת המשכנתאות לזכאים הוגדלה
בשיעור של
עד .107<>/0
מעתה תוכלו לקבל
את המשכנתא
המוגדלת בכל סניפי
בנק טפחות, בנק
המשכנתאות הגדול
במדינה(כולל
רוכשי דירות החל
ב־.)25.5.82

.2בנק טפחות
הוטמן לקבוע את
גובה הזכאות
למשכנתא(עד 1000
נקודות).
מעתה אין צורך
להתרוצץ בין
המשרדים. בכל
אחד מ־*23
הסניפים של בנק
טפחות, שאחד מהם
ודאי קרוב לביתכם,
תוכלו לבצע את כל
הכרוך בזכאות
לקבלת המשכנתא
שלכם.
אל תשכחו את כל המסמכים הדרושים: תעודת
זהות של שני בני
הזוג. צלום תעודת
נשואין. תעודת
שחרור/פטור מצה״ל
או מהמשטרה.

.חדש

כל זאת ועוד יותר :
יותר כסף — משכנתא
מוגדלת והלוואות
משלימות עד
275,000 שקל.
יותר שירות ־ כל הקשור
במשכנתא, כולל קביעת
גובה הניקוד בכל סניפי
טפחות.
שעות עבודה נוחות ( -עד
שבע בערב בחלק ניכר מן
הסניפים).
יותר מהר -קבלת
משכנתא בו ביום,
וטיפול בעניני המשכנתא
בסיוע מסופי מחשב.
יותר מו מ חיו ת ־ שירות
ויעוץ מקצועי של
ה מו מ חי ם למשכנתאות.
יותר קרוב -בנק
המ שכנתאות היחיד שיש
לו *23 סניפים ברחבי
הארץ. אחד מהם ודאי
קרוב לביתך.

רשימת הסניפים:
ירושלים: רוד הלני המלכה 219111 .9־ ,02 מרכז ״כלל״ רוד יפו 228283 ,97־ ,02 רח• פארן 5כיכר דוד טנה,02*815029 ,
תל־אביב: רח• החשמונאים 263141 ,123־ ,03 חיפה: רח• פל י ס ,9בית צים 668177 04 רח׳ אחד העם 661659 .15־,04
באר־שבע: רח׳ מצדה, מרכז הנגב 76183 057 אשדוד: מרכז מסחרי ד׳ ,רח׳ מ.ח. שפירא 42334/5 ,־,055
נתניה: רח׳ הנוטע ( 16 סמילנסקי 37523/4 ,)13־ ,053 חולון: שדי קוגל 881566 .33־ ,03 פתח״תקוה: רח• חובבי
ציון 904748 29־ .03 נהריה: שד נעתון 924166 ,2־ ,04 רמת־גן:רחי ביאליק 732883 .14־ ,03 נצרת־עילית: מרכז
מסחרי חדש של שו״פ72021 065 אילת: שד התמרים מרכז רכטר 76266 ,9־ .059 טבריה: רח׳ הגליל (בית רקת).
21388־ ,067 רחובות: בית הפועלים 51861 .4־ ,054 חדרה: רח• פלטרין ליד הדואר המרכזי 22771 ,־.063
הרצליה: סו קולוב 88017 ,11־ ,052 ראשל״צ: שד רוטשילד 997672 ,46־ ,03 דימונה: מרכז מסחרי, קרית גת:
מרכז מסחרי. רמלה* :רח הרצל ( 65 הפתיחה בקרוב)

המ חיר
המדים הלבנים — הצוותים הרפואיים —
בקבוצות. הם נחים אחרי טיפול בפצועים,
שהובלו כבר לחדרי־ניתוח או למחלקות,
וממתינים לבאים• ״בכל יום מגיעים פצועים
קשים יותר,״ אומרים בחדר־הסיוו.
יהודית בן־יצחק, אחות בלונדית קצוצת

כורם בונים
נחתה

ההדר אס שכולה מניחה פרח על קבר בנה החייל, שנהרג
1י 1ח *111
#11 11 1.1י י י בפלישה ללבנון. זוהי אמו של יצחק אלעזרי,
שהסירה ורד מזר ענק כדי להניח במו ידיה פרח על ריגבי האדמה, שכיסו את ארון בנה.
ן* כניסה ל כיות־ החולים רמב״ם בי
חיפה צובאים עשרות אזרחים על
שתי חיילות, שבידיהן רשימות עם שמות
הפצועים. כולם רוצים להיכנס פנימה, כדי
להיות ליד בדהמישפחה שחזר פצוע מה־מילחמה.
החיילות מסבירות שוב ושוב
שהנהלת בית־החולים מתירה את הכניסה
רק להורים, כדי שהמבקרים הרבים לא
יפריעו לצוות הרפואי בעבודתו.
אחת מהן אומרת :״אתם מהעולם הזה?
תעשו לי טובה, תכתבו בעיתון שיפסיקו
את המילחסה המזוויעה הזאת!״
בפתח חדר־המיון מתגודדים לובשי-

עליהם

הבשורה

ביום החמישי, בשעה 5וחצי אחרי־הצה־רים
החליט מנהל בית־החולים רמב״ס,
ד״ר יוסף ברנדס, להודיע לצה״ל שלא ישלחו
יותר פצועים לתזב־״ם, כי כל חדרי-
הניתוח תפוסים. אבל זוהי עדיין שעת
מילחמה. אך לפי רעש המסוקים, שהנד

אוחזים זה בזה, נשענים האחד על השני, כדי לשאת
ביחד את הכאב על אובדן הבן והאח. ערב קודם
הקשה: בנם אהוד וינטר, נפל בקרב בלבנוון.

שיער, אם לשלושה ילדים, מספרת :״ביום
שבת בערב הגיע לחדר־המיץ הבעל
שלי. הוא היה הפצוע השלישי שהגיע
לרמב״ם. נבהלתי כהוגן, לא יכולתי לגשת
ולתת לו טיפול.״
בעלה, עודד 37 נפגע בחזהו בצרור
מקלאצ׳ניקוב, שנורה ממארב, לפני שחצה
את הליטאני ברכב כבד. החייל שישב
לידו טיפל בו כמו חובש מיומן. הוא
עשה לו חסימת־עורק. ועודד הצליח לנהוג
ברכב. לקראת ערב הוא פונה במסוק
לבית־החולים בעורף.
בניתוח הוצא קליע מחזהו. ואחרי שהתאושש
מעט, סיפר :״לפני 18 שנה
פגשתי את יהודית בתל־השומר, כשהגעתי
לשם אחרי צניחה לא מוצלחת. לפני 12
שנה בניתי את מנחת המסוקים הזה ליד
רמב״ם, ועכשיו נחתתי עליו — שזב
לזרועות אשתי.״

שיכו לנחות ליד בית־החולים, נראה היה
שהגורמים הצבאיים לא התרשמו מדאגתו.
רבע שעה אחרי שנשלח מחדר־המיון,
שכב עדיין הפצוע שלמה בפרוזדור המחלקה
האורטופדית. הוא טרם התקבל
למחלקה, שכבת האבק ושמן־המנוע כיסתה
עדיין את נופו.
שלמה סיפר שלהוריו, המתגוררים ב*
נווה־שאנן, נמסרה כבר הודעה. הם יצאו
לכיוון בית־החולים. הוא נפגע בפרברי
ביירות מהפגזה, שבה נפצעו עוד רבים
מחבריו לנגמ״ש.
״הרגשתי שקרה משהו• נפגעתי מרסי־סים
בזרוע ימין, אבל לא הסתכלתי על
עצמי. גם החובש שהיה לידי נפגע, אבל
הוא לא איבד את העשתונות, והתחיל
מייד להגיש עזרה לכולם,״ סיפר שלמה.
כעבור כחצי שעה, ליד מישרד העובדת
הסוציאלית, הופיעו הוריו, אחיו ואחותו
של שלמה. הם המתינו מחה למישרד,
ולא העזו להיכנס. בדלת נאמר להם היכן
שוכב יקירם.
שלמה שכב בסוף המחלקה. בצעדים
מהירים הם ניגשו למיטת בנם. בזה אחר
זה הם חיבקו ונשקו לו ורק אחרי החיבוקים
בא תור הדמעות. בקול חנוק
מהתרגשות, מילמלה אחותו :״רק עכשיו
אנחנו פורקים את המתח.״

״ייקח הרבה
זמן.״

מפרברי ביירות

ביום החמישי בשעת ערב,
הובא החייל הפצוע שלמה
במסוק לבית־החולים הצבאי רמב״ם בחיפה. בתמונה מימין הוא

נראה מייד אחרי חבישת זרועו, שנפגעה מרסיסיס, בעת הפגזה
על הנגמ״ש שבו נסע בפרברי ביירות. בתסונה משסאל: שלמה
אחרי הרחצה, שוכב במחלקה האורתופדית, פוגש בבני־במישפחתו.

^ רמה אחת גבוה יותר, במחלקה
| /לכירורגיה פלסטית ולכוויות, שלטה
דומיה.
בכל חדר שכבו שותקים שלושה חיילים.
עור פניהם היה אפור־שחור, עיניהם
עצומות בגלל תפיחות בצקתית. בפרוזדור
עמדו בני־הסישפחה, שיצאו לנשום
אוויר ולהירגע. אם מודאגת אמרה לבנה
הצעיר, כבן : 17״כשתיכנס פנימה, נסה
להתגבר, שיוסי לא ירגיש כמה קשה
לך להבים בו.״ אחיו של הפצוע ענה
לאימו בביטחון מעושה :״יהיה בסדר,

אני מוכרח להיכנס אליו. תעזרי לי ללבוש
את החלוק הלבן.״ במחלקת הכוויות חייבים
המבקרים ללבוש חלוק סטרילי, כדי
למנוע העברת זיהום מבחוץ.
בפרוזדור מחלקת הכוויות צועד ד״ר
אורי כתר, מניח יד על כתפי אם מבוגרת
,ואומר לה בקול שקט :״יקח הרבה זמן
עד ש האם הנרגשת קוטעת את דבריו
ומבקשת לדעת :״תגיד לי רק אם הוא
יהיה בסדר!״ הדמעות שוטפות את פניה
והרופא אינו מסיר את ידו מכתפיה. צועד
איתה הלוך ושוב בפרוזדור. עד ששניגש
אליו אב מודאג אחר.
ביציאה מהמחלקה יורדים במדרגות
האשת החולים,

יהודית בן־יצחק, היא
אחות חדר־המיון בבית־שקיבלה
את בעלה הפצוע.

סבא וסבתא שבאו לבקר את נכדם הפצוע.
מלווה אותם אחות המחלקה. הסבתא,
מושבניקית צרובת־שמש, אינה מפגינה
את ריגשותיה. היא אף מנחמת את האחות
ההמומה, המטפלת בנכדה :״חמודה׳לה,
יש גם נפגעים. מותר לך לבכות, אבל את
צריכה להבין. תשמעי לנו. המבוגרים,
אנחנו עברנו הרבה מילחמות.״

? 1 3 0 1 1 1 1ללא קוד, רק עווית פנים מביעה את
י | /ייי * הכאב בשעה שהאח במחלקה הכירורגית
בבית־הזזוליס רמב״ם שופך נוזל על תחבושת של פצוע. עודד

בן־יצחק הוא הפצוע השלישי שהגיע ביום השבת לבית־החולים
רמב״ם. צרור קלצ׳ניקוב, שנורה לעבר הרכב שבנ נסע,
פגע בחזהו, ובניתוח בבית־החולים הוצא מגופו קליע.

אין מקו ם
בחלקה

ל 01ה שי שי. דובר צה״ל מודיע על
מועדי ההלוויות בבתי־הקברות הצבאיים.
בשעה
11.00 נערכת הלווית אהוד וינטר
בבית־הקברות בקריית־שאול. עשרות לו־בשי
מדים ואזרחים מתאספים בשער. שתי
מוניות, הנכנסות לרחבה הפנימית, מובילות
את הורי הקצין, אחיו ׳ ואחיותיו. בני
המישפחה השכולה יושבים על ספסל-
אבן וממתינים לארון בפנים חתומות.
ברגע שניכנס הקופנדקר ועליו הארון
עטוף הדגל, פורצת אשך, צעירה בריצה
ן הצידה• היא מנסה לחסום את פיה בשתי
ן ידיה. אך לא מצליחה לעצור ומקיאה.
,קרובי־מישפחה עוטפים אותה בחיבוקים
ומובילים אותה אל התור, שהסתדר כדי
לצעוד בטקס הלוויה אחרי הארון.
בשעה אחת וחצי עוד הלוויה. הוריו

דמעות ג נו

הצליח

לעצור

משדה׳הקרב ישר לבית־הקברות, להלוויה של האלו;
יקותיאל אדם, הגיע רב־סרן בלתי־ מגולח. הקצי
ברגשותיו, ופרץ בבכי על כתפי אשתו ישל ההרוו

של סגן יצחק אלעזרי מלווים אותו בדרכו
האחרונה. עוד הלוויה. בכי חרישי, מאד
פק, פורץ מגרונות הורים, אחים ואחיות
מול קבר פתוח .״החברים ליחידה,״ אומר
נציג צה״ל ,״לא יכלו לבוא כדי לחלוק
כבוד אחרון, כי הם עדיין נלחמים בשדה-
הקרב.״
חלקה מס׳ 13 בבית־הקברות בקריית־שאול
מלאה. אין בה עוד מקום לקברים
נוספים.
חבריו של הרוג בכיר, אלוף יקותיאל
אדם, התפנו מכל עיסוקיהם ובאו לחלוק
לו כבוד אחרץ. מנחם בגין, אריאל שרץ,
רחבעם זאבי, עזר וייצמן, אליהו בן־
אלישר, יוסף בורג, שימחה ארליך ושלמה
להט בלטו בתוך קהל המאות בהלווייתו
של סגן הרמטכ״ל. אדם היה החלל הראשון
שנקבר בחלקה חדשה, שעד אותו
בוקר היתד, דשא רענן.
אב ואם שכולים מחבקים זה את זה,
מלטפים את הלחי, מנגבים דימעה. אחים
ואחיות מגישים להוריהם יד תומכת.
רגבי האדמה נוחתים בנקישות על ארונות־העץ
ומכסים את המתים.

התכה וצילמה גילה רזין

כתבת וצלמת ״העולם הזה״ ,שחדרו ללבנון בלי חי תו ושהיו
הישראליות היחידות בזירת המילחמה, מדווחות על יום לחימה

מ? ני קילומטר לפני המילחמה לא
״ הרגשנו שום דבר. בחיפה התנהלו
החיים כסידרם, לבד מהעובדה כי חברת
הרץ סירבה להשכיר לנו מכונית, אלא
אם נתחייב שלא נחצה בה את גבולות
ישראל. הפקידה הסבירה כי לאור הנזקים
העצומים שאירעו למכוניות שהחברה השכירה
לעיתונאים, הוחלט להתנות תנאי
לשעת־חירום. לא היתה ברירה — מכונית

הוולוו החדשה של אורי אבנרי התחפשה
לזחל״ם. מי היה מעלה על דעתו, שם,
בשבדיה, שכך תעשה המכונית את ההרצה
שלה?
גש בעכו ההיים התנהלו כרגיל. לפני
ביודחרושת לגלידה עמדו מכוניות אספקה,
ובדרך לאכזיב ראינו כמה צעירים מגוד־לי־שיער,
שניסו לתפוס טרמפ דרומה.
שום סימן למילחמה. הכבישים עמוסים

במכוניות אזרחיות. נהריה, העיר שאך
יומיים קודם לכן ירדה למיקלטים, חזרה
למסלול תקין. רוכב אופניים —.הסמל
המיסחרי של עיר הייקים — חצה את
הרחוב הראשי. חיילי או״ם ישבו בבתי-
הקפה ועסקיהן של נשות הוועד למען
האו״ם, בעלות המיקצוע העתיק ביותר
בעולם, פרחו.
לפני מחסום ראש־הניקרה עשרות מכו
ניות
יוניפיל — אפשר לחשוב שכל צי
הרכב של צבא הקולונל קאלהן מושבת.
במעבר הגבול ישבה דודה של הוועד
למען החייל, חילקה עוגות. ליד שולחן
מיוחד הוצבו כמה טלפונים, חיילים עמדו
בתור וטילפנו הביתה. אז עוד לא ידענו
שרק דיג׳ובניקים מטלפנים, כי הם נמצאים
או בארץ או בנקודות־הגבול. הלוחמים
האמיתיים, אלה שמחרפים את חייהם,
לא יכולים לטלפן. גם אילו היו טלפונים
בסביבה שבה הם נמצאים, ספק אם היה
להם זמן לעמוד בתור ולחייג.
לא נתנו לנו לעבור בראש־הניקרה. ב-
מילחמה הזו העיתונאים מסוכנים לא פחות
מהפלסטינים — לפחות לדעת המשטרה
הצבאית.
חיפשנו דרך להתפלח — מילחמה או
לא, אנחנו עיתונאים וחייבים לדווח. מצאנו
דרך לעקוף את המחסום הראשון —
בדרך הזו נכנסו לפנינו יום קודם לכן
גילה רזין ושלמה פרנקל. אך מאז, כך
הסתבר, נוסף מחסום.
כמו מבריחי־גבול אמיתיים חיפשנו
פירצה בגדר־המערכת. ברגע שנגענו באחד
השערים בה, הופיע במקום פטרול
של צה״ל ודרש מאתנו לעזוב מייד.

איפה

צה״ל?

^ 4מ רו ת הכל, הצלחנו לחצור את
גדר־המערכת ולהיכנס לתוך שטח
לבנון. הנוף מזכיר מאוד את הנוף הגלילי
המוכר, אלא שהוא הרבה יותר חשוף.
נסענו קילומטרים רבים בתוך הארץ
הכבושה, יומיים אחרי כיבושה, ואיש לא
עצר בעדנו.
עברנו בכפרים שיעיים ונוצריים. לא
יאמן — התושבים מנפנפים בשלום. שאלנו
אותם לשמות הכפרים וקיבלנו מידע מדו־ייק.
הזמינו אותנו לקפה — לך תאמין
להם שהם שמחים באמת שאנחנו שם.
מעל הבתים דגלים לבנים. בכמה בתים
אין סומכים עד חוש־הראייה של צה״ל,
ומניפים את כל החיתולים. כמה ׳שיותר
לבן, כך יותר בטוח.
בכפרים השיעים תמונות של חומייני
וכתובות בערבית: אללה בארים, פוסטרים
של בשיר ג׳מייל, דגלי לבנון לצד
דגלים לבנים.
מכוניות עמוסות פליטים מניפות דגלים
לבנים מעל האנטנה, ונושאות על הגג את
כל הבית. לבד מהדגלים הלבנים אין סימן
שהיתה פה מילחמה. צה״ל עבר בכפרים
האלה, נופף לתושבים לשלום מעל גבי

גואה מעו הגג

ולא הניחו
וצלפו לעבר
תשומת־הלב
אל העיר.

אח ואחות עומדים על גג
ביתם בצידון, אל מול הים־
התיכון, וצופים בשיירה ישל חיילי צה״ל הנכנסת בשעטה אל
העיר. כיבוש צידון היה קשה במיוחד, והקרבות התקיימו מבית

לבית. הלוחמים הפלסטיניים צרו על כביש החוף
לחיילי צה״ל לטבור בו, צלפים ישבו על גגות הבתים
הכביש. צה״ל הפגיז את העיר כדי למשוך. את
מהציר המרכזי, ולאפשר לכוחות צה״ל להיכנס

1 1111111ד 71ך 111 נחתת חיל־הים חונה אל מול
#1 1111111י 11 - 111 #חוף צידון. הצנחנים הגיעו
לחוף בנחמת, שממנה ירדו זלדות וטנקים. הנחתת עגנה במרחק

של מטרים ספורים מהחוף. בנמל צידון עצמו, שהיה בעבר מלא
בספינות וביאכטות, לא נותרה אפילו ספינה אחת. ברגע
שבו החל צה״ל לצור על העיר, נמלטו כל הספינות לים.

מאח

שרית •ש*
— צילמה —

ענת סרגוסט ׳

הטנקים ועבר הלאה. בכפרים האלה לא
היתה התנגדות ולא נורתה אף יריה.
איפה המילחמהז אני שואלת בקוצר-
רוח, איפה חיילי צה״ל? אנחנו נוסעים
קילומטרים על גבי קילומטרים בארץ זרה
לחלוטין, משתמשים במפה של ישראל
ונעזרים בזיכרונה של ענת, הצלמת, שכבר
היתה בחבל ארץ זה כשהצטרפה אל הכוח

הפורץ שכבש את נבטייה.
ארץ יפה היא לבנון, וכפריה הקטנים
ומעוקלי הדרך מזכירים את הכפרים היווניים.
גם כאן פורחים עציצי גרניום בכניסה
לבתים, וגם כאן מקשטות את הגגות
סככות-גפן והעיזים רועות באחו•

שיירה של צה״ל נכנסת בשעטה לצידון, תחת צליפות
של לוחמים פלסטינים. הלחימה התקיימה מבית
לבית, העיר הופגזה קשות ובתיה היפים קרסו תחתיה. התושבים התבקשו להתאמף בשפת־הים.
כ־ 50׳אלף מתושבי העיר, על נשיהם, זקניהם וטפס, הגיעו לשפח־היס בזמן שצה׳׳ל
אנחנו עדיין בעיקבות המילחמה, לפתע
— סוף־סוף — אנחנו נתקלים בה. נושא־טנקים
ענק נתקע באחד הפיתולים, המובילים
לנהר הליטאני. מאחריו שיירה
של טנקים. נושא־הטנקים מאיים להידרדר
ולמחוץ את המכונית שלנו, אך אנחנו
מרוצים שהשגנו את הצבא.
אתרי מאמץ משותף מצליח נושא־הטנ־קים
לחצות את הסיבוב בשלום. חיילי
צה״ל מביטים בנו בתדהמה — מה עושות
שתי נשים צעירות בזירת הקרבות י אחר-
כך התרגלנו למבטים כאלה• צה״ל מכבד
אותנו במים ורב־סרן נעים־סבר בשם
דורון מתנדב להורות לנו את הדרך ללי-
טאני. לא, הוא לא בטיול, זו ממילא
הדרך שלו.
בקומנדקר אני מתחילה אפילו ליהנות
מהנוף. שוב חוזרים על עצמם אותם מראות:
כפרים שלמים מניפים דגלים לבנים,
התושבים ידידותיים. לבד מכמה מכוניות
פרטיות שנרמסו בדרך על־ידי הטנקים,
בהן גם הוזלה המפורסם של צוות
סי־בי־אס, קשה להעלות על הדעת שהיתר.
פה סילחמה.
באחת, במפתיע, פטה מורגנה: למטה
בעמק זורם לו הליטאני. מלמעלה הוא
נראה כמו הירקון. במבט מקרוב מסתבר
שהוא לא רק נראה כמוהו, הוא בדיוק
כמו הירקון.
חיילי צה״ל עירומים כביום היוולדם
משקשקים במים. חיילים שלא התרחצו
ארבעה ימים מסתבנים ושוכבים על הדשא
לתפוס מעט שמש.
״זה לא יאמן,״ אומרת ענת ,״זה בדיוק
כמו על גדות הגנגס.״ ענף מצלמת וה חיילים
מכסים את מערומיהם.
אנחנו חוצים את גשר עקייה וממשיכים
במעלה הפיתולים. כעת מתרבים סימני
המילחמה. יש טנקים, יש שיירות הספקה.
מאחרי אחת מהן אנחנו נתקעים.
מימיננו מגיע טנדר אזרחי. יענקל׳ה
אגמון, במדים של חייל צד,״ל, חייל ותיק
מאוד, מנפנף לשלום. הוא כבר ארבעה
ימים במילואים. גייסו אותו לגלי צה״ל
על תקן של כתב צבאי. בטנדר מאחוריו
עוד עיתונאי שגויים ככתב צבאי.
אגמון שולח את אחד מחייליו לעבור
בשיירה ולקחת פריסות שלום לחיילים.
טנק בשם שלמה
ך* שיירה מתקדמת לאט. ממשיכים
י י הלאה. המכונית הלבנה היא חריג
בין כל כלי החאקי. אנחנו מעוררים
תשומת־לב, לעיתים נעימה לעיתים פחות

נעימה. ענת מקפצת ומצלמת. אני מוצאת
את עצמי במצב שיחזור על עצמו מעתה
והלאה. ברגע שאני יורדת מהמכונית,
החיילים מביעות בקולי קולות מה הם
חושבים על זה שאני שם. רק אחרי
.,היי יו!״ ו״בחורות!״ ו״יאללה, מה הן
מתחילות השיחות־.
עושות פה
ארבעה חבר׳ה צעירים, ילדים ממש, נמצאים
על סף דמעות — הם היו בכוח
המוביל אך נאלצו לעצור. מתוך חשש
שלא אאמין להם, הם מראים לי את הטנק
שלהם. הטנק התקלקל ומאז הם תקועים
איתו בדרך•
החברה שלהם, כך הם מספרים לי, כבר
כבשו את צידון, והם עדיין על אם הדרך,
עם הטנק. הם אומרים ,״עוד יהיו לנו
פדיחות בבית אם ידעו שלא נלחמנו.״
אך הם מרשים לי לספר את שמו של
הטנק — שלמה.
בעצב הם מספרים לי כי המ״פ שלהם,
שהיה בטנק סמוך, נהרג .״אז אולי בעצם
הטנק שלנו הציל את חיינו,״ אומר אחד
מהם.
אני מציעה להם למסור ד״ש בבית,
ולוקחת את מיספרי הטלפון. תוך שניות
אני מוקפת בעשרות חיילים. רשמתי את
שמות כולם, בבתי כולם קיבלו את פריסות
השלום.
התעכבנו במקום כחצי שעה. סיבת העיכוב:
לאחד הטנקים הלך המנוע. הילדים
האלה, בני ה־ 18 וה־ 19 החליפו מנוע טנק
בחצי שעה.
ממשיכים הלאה, שוב מתעכבים. אנו
יורדות מהמכונית — ענת לצילומים ואני
לג׳וב החדש שלי. הפעם אני לא צריכה
להציע. החיילים מקיפים אותי ומוסרים
לי מיכתבים ומיספרי טלפון.
והנה הפתעה. אורי, בעלה של העיתונאית
אולי גלס, יורד מאחד הזחל״מים.
אנחנו מתחבקים. ההתרגשות עצומה. לפגוש
חבר במילחמה, זה לא כמו לפגוש
אותו בדיזנגוף. אני מבטיחה לו לטלפן
לאולי ולילדים. אורי חובש קרבי, נעלם
בזחל״ם שלו.
אחר־כך אני פוגשת בכל־כך הרבה חברים,
שבנסיבות רגילות זה היה הופך אחרי
הפעם השלישית לשיגרה. במילחמה,
כל פגישה עם מכר היא בחזקת חווייה
מרגשת.
ממשיכים לדהור במכונית, עוברים כפרים
נוספים. אנחנו בדרך לנבטייה. השם
ששמענו אותו כל־כך הרבה במהדורות־החדשות,
הופך להיות מוחשי. כעת אנחנו
ממש בתוך המילחמה. הדי יריות ופיצוצים
נשמעים מכל עבר. אנחנו מתקדמים בחסותה
של שיירת אספקה, למעלה נמשכת
השיירה האווירית — מסוקים מטוסים.

המשיך בחיפושים בבתים. בתחילה הוחלט שחיילי הצנחנים יעלו על הנחתות ויוסעו על
ידן אל הנמל של צידון, משם יסתערו על העיר. לבסוף הוחלט להיכנס רכובים על
זלדות. חיילי יחידת־הצנחנים, שנכנסו אל העיר, הספיקו דקה קודם לכן
למסור מיספרי טלפון ומיכתביס לצוות העולם הזה, כדי שיעבירו ד״שים למישפחות.
אני חושבת על דודי ועל נירי, שס
למעלה. אני חושבת על אחי אלון, על
בן־דודי דורון ועל החברים שלהם. ילדים,
ממש ילדים.
ברעום התותחים
ף פרדים מהשיירה, הממשיכה לאי•
שם ונוסעים לכיוון צידון. בצידון, כך
מדווחים לנו החיילים בדרך, מתנהלים
קרבות־טיהור מבית לבית. צד,״ל עדיין
לא השלים את הלחימה בעיר הפניקית
העתיקה, שמלכה חירם מכר לשלמה המלך
ארזים כדי לבנות את בית־המקדש, וקיבל
בתמורה 20 ערים בגליל.
מרגישים את הים, המסתתר מאחרי ה רכסים,
והנה לפנינו בתי־הזיקוק העולים
בלהבות. כעת מרגישים את המילחמה.
קולות־פיצוץ באוויר ועשן לבן מיתמר
מעל בתיה של צידון. ממול, משתרע הים
התיכון, מדהים ביופיו. השמש זורחת

הטנק שנשאו

ומנגד הים מנצנץ. איזה פרדוקס!
בפאתי צידון אנו נתקלים בצבא ישראל
בהמוניו, שמברך אותנו לשלום. לאורי
אבנרי קוראים אוריל׳ה. הוא גונב לעגת
ולי את ההצגה. בתחילה מתלהבים מאיתנו,
ברגע שמגלים אותו שוכחים בכלל שאנחנו
בשטח.
אנחנו עולים על כביש החוף לצידון.
על החוף נחתת של חיל־הים, על הכביש
טנקים וזלדות. אנחנו עוצרים את המכונית,
יורדים לנחתת. החיילים יורדים מה-
זלדות — יש להם עוד רגע לפני המיל-
חמה. מסביב הפגזים שורקים, והחבר׳ה
כותבים מיספרי טלפון על קרטונים, על
צווי שמונה, על ניירות של מסטיק.
אביב כהן מרחוב ישעיהו בתל-אביב
מוצא רגע זמן לכתוב מיכתב להורים,
אני מחליטה בגלל הקירבה הגיאוגרפית
להעביר להם למחרת היום את המיכתב
בעצמי. אמו של אביב, חנה, כמעט חונקת
אותי מאהבה כשאני מביאה לידיה את
המיכתב. חיילים אחרים מבת־ים ומקיבוץ
גבולות מעבירים גם הם מיכתבים שכתבו

טנק שאמור היה להשתתף בכוח הפורץ נתקע בעיירה
קטנה. ילדה לבנונית, שאחיה מתפעל את חחנת־הדלק,
עוברת ליד הטנק. האח חכר לעיתונאים ישראלים דלק בשישה דולרים לשלושים ליטר.

מי לוו מ ה
על רגל אחת, ופיתאום, כמו מתוך חלום,
אני שומעת את שמי בוקע בקול גדול
מתוך הים.
נדמה לי שחליתי בקדחת, שאני הוזה.
אני מתקרבת למים, רואה על הנחתת
עשרות חיילים. מישהו מחזיק רמקול
ליד פיו, וקורא בשמי. אני לא מזהה איש,
כולם נראים דומים זה לזה. מישהו צועק
לי :״זה יקי, יקי הלפרין!״
יקי, צלם־האופנה המפורסם, נמצא על
הנחתת .״כשהתותחים יורים, האופנה בוכה,״
אומר לי מישהו. חייל אחר שואל
אותי אם גם אני דוגמנית של יקי. אני
מייחסת את המחמאה לאבק הדרכים שהצטבר
על מישקפיו.
הפגישה עם יקי, שהוא רב־מסל פלוגתי
בצנחנים, נרגשת• יקי הבלתי-מגולח כולו
נרגש. מי היה מאמין? הוא מספר לי
שהחבר׳ה שלו הגיעו עם הנחתות לחוף,
בית־קפה בסגנון טברנה יוונית טל חוף־ימה של צור
וכעת הם ממשיכים הלאה, מבלי לדעת
נהרס לחלוטין מפגיטות פגזים. הזגוגיות נופצו והקירות
לאן, כי הוא מבין שעם האכילה בא קרסו. העיר צור, שהיתה ידועה כעיר־נופש יפהפיה, נהרסה כליל. בתי־התיאבון
אבל הוא שבע ולו זה מספיק.
הקפה, המיסעדות והטברנות נפגעו קשות, חלקם נמחו מעל פני האדמה.
בעודי מדברת עם יקי אני מבחינה בסגן
אלוף מוכר, המשוחח עם אורי אבנרי.
ולעבור לשפת־הים. הרחובות שוממים,
אחד המפקדים מציע לנו בעדינות שלא
רן כהן, איש של״י וחבר קיבוץ גן־שמואל
מטח של הפגזות רועם, ענן לבן מיתמר.
להצטרף. הוא חס על התלוו.
הוא אחד ממפקדי כוח הצנחנים.
השיירה פורצת קדימה בדהרה פראית.
יקי משביע אותי לחזור הביתה ולא
המילואימ׳ניקים מכירים אחד את השני
על הציר יושבים צלפים והסכנה רבה.
שנים. כשאני מצלצלת למחרת לשרית, להסתובב בשטח. אנחנו עורכים הצבעה
אנחנו מניחים כי ההרעשה נועדה להסיח
אשתו של מוקי׳ היא מספרת לי שהנשים דמוקרטית, ונשארים בפאתי צידון. נכנאת
הדעת מן השיירה ולאפשר לה לעבור.
שומרות ביניהן על קשר קבוע בזכות סים לאחד הבתים ומבקשים רשות מבעל־בזמן
שענת מצלמת אני מדברת עם
הבעלים שלהן, העושים ביחד את המילו הבית, הדובר צרפתית, לעלות על הגג.
הלבנונים. אני שואלת אותם לדתם ואחת
הוא מרשה לנו.
אים. אותו דבר סיפרה צפי הלפרין, אשת־בתיה
המודרניים של העיר נגלים לפ הבנות אומרת לי שזה לא משנה. השמוהעסקים
הצעירה, אשתו של יקי הלפרין.
עה כי הישראלים מעדיפים נוצרים, עש נינו.
על החוף שכונת חווילות יפהפיה.
היא מזהה את שמות כל חברי הגדוד של
תה לה כנפיים, והמוסלמים חוששים לגלות
בעוד יום־יומיים בוודאי לא יישאר ממנה
בעלה, שהתבקשתי לצלצל אליהם.
את דתם.
ענת מצלמת את הנחתת, החבר׳ה על זכר.
בנו של בעל־הבית דובר אנגלית רהוהזלדות
צועקים לה :״צלמי אותי, צלמי
סירחון טה ומתנדב לתאר את מראה עיניי ״הנה,
אותי!״ אך כל זה אורך רגע קצר בלבד.
זה הנמל החדש,״ הוא אומר ,״ומעבר לו
החבר׳ה מצפינים אל תוך צידון.
גוויות אחד הנמלים העתיקים בעולם. זהו האי
אנחנו מצטרפים אל השיירה ומתכוונים
שאלכסנדר מוקדון צר עליו שנים.י הוא
להיכנס אל תוך העיר. הדי יריות נשמעים
בכל מקום, הקרב על צידון קשה ך* קרב על צי דון בעיצומו. צה״ל שפך סוללה לתוך הים וחיבר את האי
ביותר. הטיהורים נעשים מבית לבית. הציר • לא שיער שהלחימה של הפלסטינים עם היבשה. רק אז הצליח לכובשו.״
כדורים נקבו חורים בקירות הבית,
עדיין לא נקי, ועדיין לא פתוח. צה״ל תהיה כל־כך עקשנית. אז עדיין לא התפותח
אותו וסוגר אותו על־פי צרכיו. בקשו תושבי העיר לעזוב את בתיהם ושרידיה של פצצת־גאז השחירו את קירותיו.
אנחנו אומרים תודה ויורדים.
כעת, כשמתנהל קרב אמיתי בצידון,
אנחנו מצטערים על שלא הצטרפנו אל
הכוח. ענת ואני מתנחמות שגם אנשי
רשת הטלוויזיה הגרמנית נשארו בפאתי
העיר, ושעו לאזהרות הקצין, שיותר מאשר
הזהיר אותנו, אסר עלינו להיכנס
למקום.
מדרימים לכיוון צור. בדרך עוצר אותנו
סגן ונותן לנו עשרות גלויות ירוקות —
מהחיילים הביתה.
באחד המחסומים, כששאלנו על המרחק
לצור, מציע לי אחד החיילים :״בואי
נעשה החלפות — אני אתן לך גרעינים,
את תתני לי מסטיקים.״ מילחמה צודקת
או בלתי־צודקת, קשה שלא לאהוב את
חיילי צה״ל.
ממשיכים על כביש הצפון. ריח סירחון
של גופות נרקבות לאורך כל הדרך.
החיילים מזהירים אותנו מפני לוחמים
פלסטינים, המסתתרים בין הפרדסים, והיוצאים
לפתע לאם הדרך כדי לפתוח

פני המילחמה

באש מתת־מקלעים — אין להם מה להפסיד.
אנחנו
נעצרים ליד בית יפהפה, מוקף
בשיחי ורדים ובגדר גבוהה. חייל יוצא
מהפרדס עם סל מלא תפוחי־זהב. הבית
נטוש, תושביו ברחו. בחצר הבית חממות
לגידול ורדים. דרום־הלבנון מלאה בחנד
מות.
אי־אפשר להיכנס אל הבית. לבד מהאיסור
החמור שהוטל על חיילי צה״ל
בעניין זה, ושאותו הם מקפידים למלא,
יושב בפתח הבית כלב זאב אימתני, שאינו
מאפשר לאיש לחדור לבית אדונו. אל
החצר מגיעים שני לבנונים. אלה הם
שכניו של בעל־הבית, שבאו לבדוק את
מצבו. חיילים משוחחים איתם, והם הול כים
לדרכם.
אנחנו ממשיכים לכיוון צור. גוויות מו־טלות
בצדי הדרך. ענת יורדת לצלם.
״מחריד,״ היא אומרת בקול מזועזע ,״אלוהים
ישמור.״ אני מליטה את פני בידיי.
אבנרי אומר שאם אני רוצה לדעת מה זה
מילחמה, עלי לראות גם הרוגים.
אני משתכנעת, מעיפה מבט, מבחינה
בנעליים, בשלולית קרושה של דם, ומסתפקת
בכך. ענת לא תישן לילות רבים
בגלל התמונה הזו, אותי ילווה הריח הנורא,
שאחר־כך הופך בן לווייה לכולנו.
חוצים שוב את הליטאני. קבוצה של
חיילי הנדסה זרוקה

על מירפסת הבית הניצב בסמוך יושבים
חיילים. בבית זה ישבו ארבעה לוחמים
פלסטינים ששמרו על המעבר לעיר
צור. הם נהרגו על-ידי צה״ל והשאירו
בבית קפה תורכי. כעת החבר׳ה שותים
את הקפה, אחרי שקברו את המתים בשדה.
לוקחים מיספרי טלפון, שותים מים וממשיכים
הלאה.
חיילים בני 13

ך* אן משתוללת המלחמה. עמודי טל*
פון שבורים ועקורים, בתים שקרסו.
פרבריה של העיר צור. האיזור עדיין אינו
בטוח. הרחוב הראשי של מה שהיתה
פעם עיר יפהפיה, הרום לחלוטין. נשים
וילדים מסתובבים בין ההריסות לצידם
של חיילי צה״ל המפטרלים, תוך יום תימחה
צור מעל פני האדמה. עיר־הקיט היפהפיה
תהפוך לעיי חורבות.
לאורך שפת הים טברנות משגעות, מיס-
עדות ענק בעלות קירות זכוכית. בתי־מלון
לאורך החוף, בתי־מלון על צלע ה הר.
הווילות של עשירי לבנון, שבאו
לכאן כדי לבלות את חופשת־הקיץ שלהם,
ימחקו מעל פני האדמה.
בחסות ג׳יפ של צה״ל אנחנו עוזבים
את צור החרבה, לכיוון ראש־הנקרה. ב דרך
אנחנו עוברים במחנה־הפליטים רא־שידייה
שנכבש יומיים קודם. אך חיילי
צה״ל גילו בו כיסי התנגדות.
הנשים,
הזקנים והילדים רוכזו בפרדם מחוץ ל-

11#18י!1י

1§1^ 1!11
1 !§ 3 § 8 8 8 8 3 8 8 8 0 8

• 5555?563588* * 8 5י ^ ^
885 88881ג מ ^

חצי שדוו

אחד הבתים בצידון מנוקב בכדורים, כשחציו האחד שרוף
לחלוטין. בעל־הבית סיפר כי חיילי צה״ל עברו במקום וירו
ללא הבחנה. בתו סיפרה כי החיילים השליכו פצצות גאז. מימין: חדר־המדרגות ההרוס.

דגל לבו
קרבות

מבית

זקן וזקנה ישובים בפתח ביתם בפאתי ראשידיה, שהופגזה טל־ידי
צה״ל. נשים, ילדים וזקנים רוכזו בפרדס, בעוד צה״ל מנהל
לבית. הזקן מחזיק בדגל לבן קטן על מקל מאולתר.

מחנה, שבתיו גובלים בים. המראה מח ריד.
מישפחות-מישפחות הם יושבים מ תחת
לעצים, מעט מאוד גברים. מאוחר
יותר מסתבר כי לגברים נערך מיפקד
וזוהו ביניהם לוחמים פלסטינים.
ילדים קטנים בגיל 5או 6הולכים לבד
לאורך כביש־החוף, כשמזוודות על רא־שהם,
ראשידייה מופגזת, וכל הזמן נש מעים
מטחי יריות. המילחמה פה היא
מבית לבית. החיילים הישראליים משתדלים
שלא לפגוע באוכלוסיה האזרחית.
מכוניות בוערות בצידי הכביש.
קבוצות חיילי אש״ף שנותרו בראשי-
דייה נלחמות על חייהן בעקשנות רבה.
ארבע פעמים הסתערו חיילי?,יה״ל על
הכפר ועדיין לא הצליחו להכריע את
הלוחמים שהתבצרו במקום.
בין הלוחמים ילדים ממש, בני 13
ו־ .14 חיילי צה״ל מכנים אותם ילדי
אר־פי־ג׳י. בתוך כל המהומה מספר לנו
אחד החיילים כי ילדה לבנונית שנפצעה,
הועברה על־ידי מסוק ישראלי לבית־חולים
בשטח ישראל. שני חיילים ישראליים
נהרגו בקרב על ראשידיה, ביניהם מפקד
הכוח 19 .חיילים נפצעו בקרב על המחנה.
מתרחקים מראשידיה לכיוון ראש־הנק־רה.
עוברים בסקסקיה, עיירת נופש יפה־פיה
על חוף־הים החוף מקסים ביופיו.
דומה מאוד לחופה של אכזיב. הנוף עוצר
נשימה. העיירה סקסקיה ניצלה איכשהו
מהמילחמה. פה ושם רואים פגיעות של
פגזים וזכוכיות מנותצות של חלונות של
בתי־הקפה והמיסעדות.
על מרפסת אחד הבתים אנחנו פוגשים
בתושב זקן, המספר כי זוהי העונה הבוערת

בסקסקיה. העסקים משגשגים בעונה זו,
המיסעדות פתוחות כשמוסיקה בוקעת מהן.
ממשיכים הלאה. עוברים את ראס אל-
עיון, מגיעים לנקורה — מחנה יוניפיל
הענק. מהעבר הזה הניקרות לבנות, כמו
מהעבר שלנו. אנחנו רואים את קצה ה מנהרה.
הפסים עוברים ממש על הים.
אם יום אחד יהיה שלום ויפתחו את קו
הרכבת תל־אביב־ביירות, תהיה זו חוויה
מאלפת לנסוע ברכבת לאורך הים.

;/השטח שייך
למליציות״
^ יילי יוניפיל מתנהגים כאילו הם בנופש.
קשה להאמין שבמרחק כשלושה
קילומטרים מתרחשת מילחמה, בתים מתפוצצים,
אנשים נהרגים ופליטים נאספים
בפרדס. בתוך המחנה אנחנו רואים
את אחד ממפקדי יוניפיל, עורך מיסדר לאנשיו
כאילו הכל כרגיל. חיילי יוניפיל,
עם כובעיהם הכחולים, נראים כמו בובות
מישחק. ממול למחנה שורה של מיסעדות
בעלות שמות לועזיים: ברקודה, בלו סיל־בר.
בארים עם כיסאות גבוהים מלאים
עד אפס מקום בחיילי האו״ם. מוסיקת
דיסקו רעשנית בוקעת מבאר בלו סילבר,
חנויות פטורות ממכס מלאות בכל טוב.
אנחנו רואים חיילי צה״ל נכנסים לחנויות•
אחר־כך נפגוש אותם במעבר הגבול
בראש־הניקרה. מישטרה־צבאית תחרים מכולם
את הסיגריות שרכשו בדולרים או
בכסף ישראלי, ותעצור אותם לחקירה.
אגף, כסף ישראלי כבר מוכר ומתקבל ב

שנותר
לשמור על בית אדוניו שבשולי הדרך בואכה
צור, מונע מחיילי צה״ל להיכנס לבית האדונים, שברחו

כל עוד נפשם בם ברגע שבו התחיל צה״ל להפגיז את האיזור. הם השאירו את ביתם

[ 11119111 חייל צה״ל משתרע מרוצה על כורסה בתחנת־הדלק בחארוף, בפוזה
# * 11נ * י 11 של מנצח. מרבית החיילים אינם יכולים ליצור קשר עם בני מיש־פחותיהס.
אלוף פיקוד צפון נתן הוראה חד־פעמית, כי שוס חיילת לא תורשה להיכנס ללבנון
בכלל, ולאיזורי הקרבות בפרט. בדרך כלל, היו הפקידות הפלוגתיות נוהגות לטלפן הביתה.
לבנון, בתחנות־הדלק מקבלים אמנם דלק
רק תמורת דולרים, אך חיילי צה״ל עורכים
קניות בחנויות־המכולת ומשלמים בשקלים.
כמה קילומטרים לפני נקודת הגבול אני
מצלמת את ענת המצלמת את חיילי צה״ל
על הטנקים שלהם. החיילים מתאספים סביבנו
ומייד נשלפים העטים ונרשמים מיספרי
טלפון. כשאנחנו חוזרות למכונית רודף
אחרי מייג׳ור של האו״ם. אני לא יודעת
עדיין מי מנהל כאן את העניינים — צה״ל,
יוניפיל או חדאד י היוצרות מבולבלים. אני
ממהרת להיכנס למכונית. למה לי להסתבך
עם האו״ם 1המייג׳ור לא מוותר. הוא שואל
אם אני עיתונאית, וכשאני משיבה בחיוב
הוא מתחיל לצעוק :״תכתבי שלא נותנים
לנו להעביר אמבולנס !״
אני יוצאת מהמכונית ושואלת אותו מי
לא נותן לו להעביר אמבולנס, והוא אומר
לי שאנשי חדאד. תוך שניות אני נמצאת
במצב המפחיד ביותר שנקלעתי אליו מאז

חדרנו לאיזור הקרבות. אחד מאנשי חדאד
מתקרב אליו במבט מאיים. הוא דומה כמו
שתי טיפות מים לרס״ר ויקטור, לבוש
מאלף ועד תו במדי צה״ל, פרט למילה
צה״ל על החולצה. הוא מכוון את התת-
מיקלע שלו לעבר המייג׳ור בתנועה מאיימת.
המייג׳ור נסוג בבהלה. ענת מצלמת,
ואז בתנועה חדה, מכוון אליה האיש של
חדאד את נשקו ודורך אותו. סגן־אלוף
ישראל־ מזנק וממהר להרגיע את חייל-
השוקולד.
חיילי צה״ל נדהמים. הם מוכנים להכות
את האיש. המפקדים שלהם מרגיעים אותם.
תקרית דומה אירעה לנו שוב. ענת ציל מה
חייל שנדמה היה לה כי הוא ישראלי,
והוא התנפל עליה באנגלית :״דונט
שוט אור איי ויל שוט !״ באמת לא
סימפטיים. יש הרגשה כאילו כעת, כאשר
צה״ל עשה את העבודה בשבילם, הם
יתחילו להתנהג כאדוני הארץ ואוי לו
לאיש אשר יפול בידם.

פתוח לרווחה, ורק כיסו את הכורסות והספה בבדים, כדי למנוע אבק. ידיד בעלי הבית
הגיע עם שכן אחר, כדי לבדוק את מצב הבית. חיילי צה״ל שאלו אם אינם פלסטיניים.
וכשהאזרחים השיבו שהם לבנונים, הרגיעו אותם. מפקדיהם שומרים שהחיילים לא יזיקו.

לטכנאי אין פרנסה נזבלאופתקט .

״אם הייתי צריך לחכות עד שיביאו לי
בלאופונקט לתיקון -הייתי נשאר
בלי עבודה.
טלוויזיות בלאופונקט פשוט לא רוצות
להתקלקל. וזאת בעצם הסיבה שיש לי
בלאופונקט בבית.
אבל כיף לחוד ופרנסה לחוד. לכן, טוב שיש
טלוויזיות אחרות. ופרנסה יש. ברוך השם״.
)} 11ו 0ו ז

טל־גל, שירותי טלוויזיה

בלאופתקט-בכל מחיר.

מעלה השחרור ,23 זזיפה

8 1 * 1391311X 7
היבואן הנלעדי: טרכף יבוא נע״ח, רחוב בוגרשוב ,70 וזל־אביב.

נתניה: רדיו אלחוט, ויצמן : 5חדרה: חשמלית, הרברט סמואל ; 80 חיפה: טרקלין חשמל, הנביאים ,25 הדר כרמל: קרית מוצקיל: פלג טלוויזיות בע״מ,
השופטים : 13 אשדוד: חשמל כהן, מרכז מסחרי א׳ :רמלה: אסתר אוניברסל, ביאליק : 2ירושלים: צדוק שיר, שמאי : 23 כאר־שכט: א.א. אלקטרוניקה,
העצמאות : 48 חולץ: סלון חולון, סוקולוב : 82 תל־אכים: שיווק הוגן, דיזנגוף סנטר: רמת השרון: סנסון, סוקולוב : 42 רעננה. בועז שרותי
טלויזיה, בורוכוב .6
־זעולם הזה 2337

בשדות צידון 82 ,׳

במרחק של במה מאות מטרים נוחתים הפגזים, בזה
אחר זה. עשן שחור מיתמר מעל לבתים של צידת. מפעם
לפעם נשמע טירטור של מקלעים ורובים.
במרחק של כמה מאות מטרים מכאן נהרגים ברגע זה
בני־אדם, נהרסים בתים, נזרע שכול וחורבן.
המילחמה היא גיהינום. הכל יודעים זאת. הכל אומרים
זאת. אין אדם המוכן להודות — ׳ולוא גם לעצמו — שהוא
אוהב מילחמה.
אך אילו שנאו בני־אדם את המילחמה — האם לא היה
תם סדר־הפילחמות מזמן ז

פנים קדבידת
האמת היא שיחס האדם למילחמד. מורכב הרבה יותר.
בצורה מודעת הוא שונא את המילחמה, את ההרג
וההרס. אפילו כשזוהי — יחסית — מילחמה דה־לוקס,
כמו המילחמה הזאת.
אבל אי־שם בנבכי נישמתיו האדם אוהב את המיליחמה.
יש חדוות־המילחמה. יש חדוות־הקרב. והיא שייכת
לעולם הרגשות העמוקים ביותר שבלב האדם. רגשות
שגם הוא עצמו אינו מודע להם.
כל חייל קרבי יודע זאת.
אני מרגיש בה כאן, בדרך־המלך לצידון. אני רואה
אותה על פני החיילים, אנשי־החובה הצעירים ואנשי-
המילואים הוותיקים. בזלדיחת, בטאנקים, בג׳יפים, בנחתת,
בכל הרכב המגוון של צבא אולטרא־מודרניי, המתגלגל
כאן צפונה. בריכוז מהמם של עוצמת פלדה ואש.
יש דאגה. יש פחד. ויש חדווה. הרבה, הרבה חדווה.
איד להסביר את החדווה הזאת, הראשונית כל־כך. מה
מקורה ז
יש כאן הרבה יובלים ריגשיים. המזינים את הנחל
הזה. וכל עוד יהיו, תהיינה מילחמות עלי־אדמות.
ישנה ההרגשה הפשוטה: אני דרוש ! אני חשוב !
בשאר ימות־השנה אני אזרח קטן, פקיד־ביטוח, רוכל
בשוק. גובה־מם, פועל־מתכת. עכשיו אני חשוב. המולדת
זקוקה לי. במילוי נכון של תפקידי תלויים חיי החברים
שלי .׳תלויים חיי המדינה שלי.
זוהי הרגשה נהדרת. בייחוד בעולם המודרני, ההופך
את האזרח למיספר במחשב, קורבן כוחות אנונימיים.
אח — להיות דרוש ! להיות חשוב !
ויש הרגשת־העוצמה. די לחזות בטנק מרכבה, היוצא
מתוך ענן סמיך של אבק, כמו מיפלצת פרה־היסטורית —
כלי אדיר של עוצמה, של הדג •והרס, פאר היצירה האנושית,
היכול לדרום בתים ומכוניות ובני־אדם ועמודי-
חשמל אף מבלי להרגיש בכך. להיות שייך לכלי הזה,
ולהיות שייך לצבא של כלים כאלה, להיות אבר מאבריו.
לדעת שאתה יכול להרוג בלחיצה על הדק — זוהי הרגשה
כבירה, שאין אדם זוכה בה בשאר ימות השנה.
אתמול ליד דלפק של בנק. היום ליד ׳תותח של טנק.
והפחד. יש אנשים שהפחד הורג אותם, ולהם אין
חדווה •ואין תקנה. הם נעלמים מנוף המילחמה הרבה
זמן לפני שהמילחמה מתחילה.
אבל אנשים רגילים, החשים בפחד, המרגישים את
המועקה המתרה הזאת איישם באיזור הקיבה, היוצאים
לקרב, המוצאים את עצמם באש, מסתערים ויורים, והחשים
לפתע כי הפחד נעלם, שהם התגברו עליו. שהם יכלו
לו — איזו הרגשה נהדרת של השתחררות, של חופש !
זהו הסוד המאחד את כל החיילים הקרביים. הם מסתכלים
איש בעיני רעהו, והם מבחינים בניצוץ הזה, והם
יודעים, מבלי לדבר על כך.
וההשתחררו־ת מן השיגרה הממיתה של יוס־יום, מן
האשד. והילדים, מן הבום והצרות ומס־ההבנסה, מכל מאה״
ואחת הטירדות של חיים אפורים! אם אתה בן ,30 או
,40 וכבר חשבת שהחיים נגמרו. בעצם. שכל חלומות-
נעוריו נמוגו ונגחו, ולא הותירו אחריהם אלא כניעה
לשיגרה חסרת־תוזולת — הנה אתה שוב צעיר, שוב גבר,
שוב גיבור, שוב דרוש, שוב חשוב !
ואתה לפתע יותר נחמד׳ וכולם יותר נחמדים, ואתה
חש שאתה שייך לעם נהדר, המתגלה בסילחמה במיטבו.
והשמש זורחת ושופעת חום נעים. והים הכחול משקשק
ליד הכביש, ורוח קרירה נושבת, והפגזים עפים מעל
לראש ׳ונוחתים בעיר שלפניך, ובעוד כמה דקות עשרה
כלים יפרצו קדימה בציר שאינו מטוהר עדיין לגמרי,
שיש בו סכנה כלשהי אך לא יותר מדי — והפחד מכרסם

במעיים טיפ-טיפה. אך לא יותר מדי — אלה החיים ! זוהי
המילחמה ! .
כן, זוהי המי; ה מה. איוולת היא להתעלם מכך. האדם
הוא חיה לוחמת. וכל עוד הוא כזה, המילחמה תחיה.
ההרג יימשך. ההרס יימשך.

בל מיני
חדוות המילחמה מולידה גם את אחוות המילחמה.
והאחווה היא חלק מן החדווה.
כאשר כל הזיכרונות ידהו, זהו הזיכרון שיישאר,
שיחמם את הלב: האחווה הגדולה של ד::,זית.
בחזית הכל אוהבים את הכל. אתה יכול ליהרג בעוד
רגע, או שחברך יכול ליהרג. הוא יהיה זקוק לך, ואתה
׳תהיה זקוק לו. כל ישראל חברים.
אתה יושב בטנק אחד. פלוני הוא ימני, אלמוני שמאלי.
המפקד הוא מפא״יניק, התותחן בגניסט. אז מה?
רוח זו של אחווה •נושבת לקראתך בזירת הקרב. אתה
חש בה, כמו ברוח הקלילה הנושבת מן הים. מאירים לך
פנים, שמחים לפגוש במישהו שמכירים (מהטלוויזיה,
אני משער) .אתה אזרח יחידי בשטח, ודיעותיך מוכרזת.
מתלוצצים עליהן (״נו, מה אתה אומר עכשיו על אש״ף.
הה?״) או,מסתייגים מהן בעדינות (״תראה, אני שייך
לתחייה, אבל מה זה חשוב כרגע ופה יושם גם ׳תומכים
בהן (צעיר בעל-זקן לוקח אותי הצידה ואומר :״שמע,
זה נורא, כל העניין הזה!״) אך כל זה נראה, ברגע זה,
בלתי־חשוב. בעולם של פגזים, אין פינקסי-מיפלגות.
אך די להדרים בכמה עשרות קילומטרים, כדי להיכנס
לעולם אחר לגמרי. פיתאום הכל משתנה — הנוף האנושי,
הרוח, הסיגנון. אפילו השפה. עברת מן הצבא הקרבי
אל הצבא העורפי. מן החיילים הקרביים אל הג;וביניקים.

הודאה בעליונות הבריטית. הטייס עמד על שלו בעקשנות
שקטה. הוא לא הניח למראיין לזלזל בטייסי האוייב.
לבי יצא אל הטייס הזה. ביתום הכתבה הוסיף הקריין,
בסון יבש, כי הטייס •נהרג יום אחרי הראיון.
הבנתי לנפשו.
(אני נזכר בסיפור שנפוץ בימי מילחמת־העולם השניה.
בימי הקרב האווירי על •בריטניה הכינה מחלקת־ההסברה
הממשלתית כרזה, שנועדה להדים את המוראל. הופיע
בה תצלום של המטוס הגרמני יו־ ,88 ותחתיו הסיסמה:
״מי פוחד מפניו?״ כשנתלתה כתה זו באחד הבסיסים
של חיל־האוויר המלכותי, שעמד אז במאמץ על־אנושי,
רשמה עליה יד אלמונית שתי מילים קצרות :״חתום
כאן !״ כל טייסי הבסיס חתמו).
במילחמת 1948 לא היתה אף תופעה אחת שהרגיזה
אותי יותר, בבואי הביתה לחופשה קצרה. מאשר הסוג
הזה של ״פטריוטיזם״ מילולי. האופייני לגיבורים בעורף.
האוייב? תה־תה־תה, הוא לא שווה כלום. האוייב הוא
סמרטוט. אנחנו דופקים אותו כמו כלום.
לא פעם מצאתי את עצמי לוחם בלהט על טיבו של
החייל המצת, וידידי בחטיבת הראל לחמו באותו להט
על טיב החייל חי תני.
אין עלבון גדול יותר לחייל קרבי מאשר להגיד
שהאוייב שלו הוא סמרטוט. אם האדיב שלך הוא סמרטוט,
מה אתה? במי לחמת, נגד מי חירפת את נפשך? במילח־מה
עם מי נהרגו •ונפצעו חבריך? במילחמה בסמרטוטים,
שברחו על נפשם בהישמע היריד. הראשונה?
מילחמה זו היתד. ב״מחבלים״ .הם לחמו על הבופור.
הם לחמו יום אחרי יום בצידון, במשך חמישה ימים
של קרב ,־גם לאחר מכן. הם אילצו את צה״ל לכבוש את
ראשידיה שלוש פעמים, בשלושה ימים רצופים. מיטב
חיילי צה״ל נהרגו ונפצעו בקרבות אלה, אף שנהנו מעדיפות
כמותית וחומתת כבירה, שאין לה שיעור,
בעשרות שיחות עם חיילים קרביים לא שמעתי אף
מילה אחת של זילזול באוייב זה.
אין זה מקובל לדבר על ״גבורה״ של אוייב, כי מילה
זו שמורה תמיד לכוחותינו. תחת זאת הומצאה מילית־צופן,
שבאה לבטא את אותו הדבר :״עיקש״ .״המחבלים
גילו התנגדות עיקשת״ ,ונהרגו עד האיש האחרון בבופור.
״המחבלים לחמו בצורה עיקשת בצידון״ ,וכך גם הסורים.
חייל קרבי אמיתי אינו שונא את האוייב, ואינו בז
לו. הוא רואה בו לוחם כמוהו — וכך אמר קצין צעיר,
אלמוני, שנשאל על כך ביום השני של הלחימה בקול
ישראל. אהבתי אותו.
אם אתם רוצים לדעת אם מישהו היה חייל קרבי או
לא. הציגו לו את השאלה הזאת :״מה אתה חושב על
האדיב?״

ה שבוי

מאותם המוכנים למות בכל רגע לאותם שאינם מתכוונים
למות כלל וקלל.
גם כאן יש המון אנשים נחמדים. שמחים לראות
אותך, תמהים קצת על האזרח הבא במכונית אזרחית
דווקא מכיוון החזית, ועוד בלוויית שתי חתיכות (הכתבת
והצלמת) .מחייכים, מתלוצצים.
אך הרוח היא אחרת. ויש כאן ריכוז רציני מאוד של
פטריוטים, כאלה שרוצים לדפוק את •הנבלות ולקבור את
הבני־זונות וגם מתרגזים לראות כאן מישהו שהוא בוגד
והידיד של הבדזונות. שיסתלק מכאן, הבן־זונה הזה.
מה אפשר לעשות, זהו החוק בכל המילחמות, חוק
שהונצח ביצירות של כל הסופרים שכתבו על המיליחמות :
הפטריוטיזם במרכאוית גדל עם המרחק מן החזית.
וה״פטריוטים״ הגדולים ביותר של מדינת ישראל יושבים
ב״מי־הקרבות במוצב דיזנגוף ובחזיית שכונת־התיקווה.

יש לי בבית שבוי קטן.
ענת הצלמת גילתה אותו באחת הפשיטות שלה בזירת־הקרב
בלבנון. הוא עמד, בודד ומיותם, ליד ציר־התנועה,
והסתכל משתאה ביצורים המגושמים והמשוריינים שעברו
בכביש, הטנקים של צה״ל.
ענת הכניסה אותו למכונית הלבנה הקטנה, שבד. נסעה
בין מיפלצות־הפלדה, ובלילה הביאה אותו למערכת. יצור
קטן, בודד, נפחד, אסופי של המילחמד״
מה יכולתי לעשות ז הרמתי אותו והבאתי אותו הביתה.
ברגע שנכנסנו לבית, הוא מיהר לאחת הפינות והסתיר

מי פו חד מהמ חבלי ם?
כמה ימים לפני מילחמת־הלבנון ראי׳תי בטלוויזיה
ראיון עם טייס־קרב בריטי על סיפון אחת מאוניות־המילחמה,
מול איי־פוקלנד.
המראיין היד. פטריוט גדול׳ כמו רוב העיתונאים
במילחמה. הוא בז לארגנטינים. הוא רצה להוציא מפי
הטייס כמה מילים של זילזול בטייסים של האוייב. הוא
לא הצליח.
הטייס, בחור כבן ,30 אמר בקולו השקט מילים
יפות על טייסי האוייב. נכון. הטייסים הבריטיים גוברים
עליהם. אבל אין זה מעיד כלל על איכות יותר גבוהה.
צריכים לקחת בחשבון שטייסי האוייב פועלים הרחק
מבסיסיהם, שהם מגיעים לזירה בלי דלק המספיק ללחימה
ממושכת, בעוד שהבריטים קרובים לאוניותיהם. יש לחם
הגנה של מכ״ם. ופו׳ וכר.
העייתונאי התעקש. הוא רצה כמעט בכוח לסחוט

שלום גלילי
את ראשו ליד הקירות. הוא לא זז במשך במה שעות.
שמתי לידו סלט של עגבניות וחסה, והוא לא אכל.
החלטתי שזה היה אכזרי לקרוע אותו מנוף מולדתו.
אולי מחכה לו מישפחתו? הורים דואגים? אחים ואחיות?
אך איני יכול להחזירו לשם, בי אלוף־פיקוד־הצסון אסר
בהחלט על אזרחים לעבור את גבול הלבנץ, ומי אני
שאפר צו של אלוף עטור־תהילה?
בינתיים השבוי נשאר בבית. קראנו לו שלום גלילי,
על שם המיבצע — ובקיצור שלום או. ככינוי־חיבה,
שלומי.
•עכשיו מסתובב שלומי בין הרגליים, אם כי בזהירות
רבה. חוא אוכל קצת. איני יודע אם הוא חולם על מולדתו
המיסבנה, על ריחותיה וצמחיה. לרגע הוא •נראה עצוב
מאוד. כעבור דקה הוא נראה די פעיל ועליז.
כרגע הוא משחק בלהיות טנק. אבל הוא רק צב.

כדמן את העונדות

כשאתה קונה י׳פיאטיי אתה קונה רכב אמ ץ,בטוח, נוח וחסכוני.
אתה יודע שמאחורי ה״פיאט״ שלך עומדת חברה אחר אית ו מבוסס ת, עם רשת מו סכי ם
בכל הארץ ושרות חלפים מקוריים במחירים זולים.
אםאתה רוצה לקבל תמורה מלאה לכספך, בחר מתוך המבחר של ״פיאט״:
חוצפנית1 מכונית*13.1
;?311)13

903ס מ״ק • 5מקומות • 3דלתות
עד 17,2ק״מ לליטר*
168,280 שקל.

הנמכרת ביותר מסוגה

903 סמ״ק • 5מקומות 3,2ו־ 5דלתות
עד 17.8ק״מ לליטר*
דגמי סופר וספיישל.
החל מ־ 189,168 שקל.

סחחסח ;? 131
המסחרית הפרטית

1050 סמ״ק י תא מטען בנפת
2.5מ״ק
הוצאות מוכרות לצרכי מס.
212/800 שקל.

?131128
המשפחתית המבוקשת

נוסחה של הצלחה

5מקומות • 5דלתות • עד 16.3ק״מ לליטר*
דגמים 1100 • :ס מ״ק ־ 601,6001
1300ס מ ״ ק־ 1300 • 6501.ס מ ״ ק 75 -זז0קט 5
עם תוספות הכלולות במחיה
1500 סמ״ק 7501 גם אוטומט ומזגן אוויר. .
החל מ־ 219,856 שקל.

;?131 131 עדיין ללא מתחרים

פאר ללא פשרות

1116 סמ״ק • הינע קדמי
• 5מקומות י

המחירים ללא תוספות, לפי מחירון החברה מס 32 .מיום?1.6.8
כולל טע״מ -ניחן לשינוי.

מכונית הפאר המרווחת, בדגמים :
1365 סמ״ק — 01 וח 0ח\8/וו\/ז
1365ס מ״ק — סס \/ו\/ו\/ח 0וא^ק(סטיישן)
1600ס מ״ק —וח 0ה^חו\/1וח£קט8
1600 סמ״ק - 00 -גם אוטומטית.
החל מ־ 312,816 שקל.

1600 או 2000ס מ״ק
• המילה האחרונה בעיצוב חיצוני ופנימי
הידור, נוחות ובטיחות.
מכונית חלום במחיר מציאותי
אוטומטית עם הגה־כח*
החל מ־ 474/320 שקל׳.
* ב תנ אי ניסוי של ביהח״ר

לעניים

פ רנ ק ל

כ ב דו ל ח
״להגביר את הייצור קורא מר צח
כבדולח כשהוא חולף בין שתי השורות
של מכונות הציפוי הגדולות שבמיפעלו.
״לעבוד יותר מהר הוא צועק ומוחא
בחוזקה בכפיו לעבר הפועלים הרוכנים
על המכונות. כבר מזמן לא היתה לו
עדנה שכזאת. אמנם היו סיפורים על
מסירות לארגנטינה, אבל מר צח כבדולח
ידע היטב את האמת. עובדה: הוא
מכר רק בשני מיליון, אז מה כל הסיפור ז
במיפעלו של צח כבדולח מצפים בפליז
את התרמילים של כדורי הרובה
ואת התרמילים של פגזי הטנקים וה
מנחם
בגין, האיש שלא שמע מעודו
שריקת כדור ליד האוזן, האיש שלא
ראה מעולם כיצד חוטף חייל כדור
בבטן, האיש שלא ראה אף פעם חייל
שנשרף בטנק או מאבד ראש מפגיעה
ישירה של פגז, החליט לעשות מילחמה.
עשרות חיילים ישראליים כבר נהרגו ב־מילחמה
הזאת. מאות כבר נפצעו, ועל
מה שקרה בצד השני הרי לא מדברים
בחברה טובה, כמו זו של מנחם בגין.
המילחמה הזאת עוררה אצלי כמה
שאלות מוזרות מאוד, כמו: מי אחראי
לדם הזה /בשביל מה עשו את המיל־
׳חמה הזאת, מי מרוויח ממנה, ומי
מפסיד.
שאלתי שאלות מוזרות, וזה לא מפ-

הגליל״ .בפקודת היום נאמר :
״חיילי צה״ל ביבשה באוויר
בים ובעורף.
״לאחר תקופה ארוכה של מע שי
רצח, חבלה והפגזות ישובים
אזרחיים פתח צה״ל בפעילות סריקה
אחר מחבלים ובסיסיהם בדרום
לבנון. מטרת הפעולה הרחקת
תותחי ומשגרי רקטות של
המחבלים מישובינו האזרחיים.

״הארץ״ ,צ6.6.198
תיע שקבלתי תשובות מוזרות. הכל מהעיתונים.
אז בואו לשוט העיתונים•
בפקודת היום שלו לחיילי צה״ל, שהתפרסמה
בעיתונים ביום הראשון, בשישה
ביוני ,1982 אמר הרמטכ״ל, רב־אלוף
רפאל איתן :
״לאחר תקופה ארוכה של מעשי רצח,
חבלה והפגזת יישובים אזרחיים פתח

אפשר לדעת מה הקישקוש הזה ! איזו
תקופה ארוכה ז מה תקופה ארוכה ז
בפעם האחרונה ששיגרו איזו פצצת קטיושה,
זה היה ב״ 26 באפריל, כאשר
מטוסי צה״ל תקפו בלבנון כדי להסיט
קצת את תשומת־הלב של העם בציון
מן הפינוי ״הטראומטי״ של ימית. הפצצות
ששוגרו אז לא פגעו בכלום, וכל
הפצצות הפעם התחילו לרדת רק אחרי
שצה״ל התחיל במילחמה הזאת.
ומי שלא מאמין שהמילחמה היתה
מתוכננת כבר מזמן, בלי שום קשר ל-
״תקופה ארוכה״ ,נא יעיין לו בדברי
״מקורות״ במישרד״האוצר, אשר אמרו
שלא יהיה מס מילחמה מיוחד, משום
ש״חלק מההוצאות של המבצע מעוגן
בתקציב ״.מי שלא יודע — את התקציב
מכינים לפני אפריל, ועכשיו כבר יוני.
ראש״הממשלה שלנו, מנחם בגין, טוען

שות, שנורו על יישובי הצפון מאז ומעולם
ז מה לעשות ז
מתברר שמנחם בגין לא חוסך בכלל
בדם יהודי. להיפך. הוא מבזבז אותו.
ואם מצחם בגין חושב שדמם של ילדים
ונשים הוא אדום יותר ויקר יותר מדמם
של חיילים, זה נובע מאיזו בעייה פסיכולוגית
שיש לו. אולי זו תוצאה של
העובדה שהוא בעצמו אף פעם לא היה

מזכיר את הסיפור על אוריה החיתי
ודויד המלך /העניין הזה עם המערך.
לפעמים נדמה לי שמנחם המלך שלח
כמה מאות חיילים ששמם אוריה החיתי
אל פני המילחמה כדי שיוכל לדפוק את
המערד בירושלים• אבל במיסרה התנכ״י,
בת־שבע לפחות היתה נקייה, אחרי הרחצה
על הגג. לבגין, כנראה, עניינים
סאניטריים לא חשובים כל־כך.

מנכ״ל האוצר — על הוצאות הפעולה בלבנון :

לא יהיה מס מלחמה
מקור באוצר: חלק מההוצאות — מעוגן בתקציב
הצורך ממיסוי מוגדל וישמר השכר הרי־מאת
*צחק דיש
ן ןם נמלה לא תטיל בשלכ זה מסים

אלי. לא יתכן, אמר. שיפרצו פיצות ב-

״מעריב״7.6.15*82 ,
נמשיך עם העיתונים, ונשאל מי הרוויח
חייל קרבי, ומביאים אותו במסוק לבו-
מהמילחמה הזאת. ב״מעריב״ מיום הפור
רק אחרי שניקו קצת את הדם
שני, ה־ 7.6.1982 יש כותרת יפה למא-
וגירדו מהקירות את המעיים והמוח.
מר״המערכת. למילחמה, כך מתברר, יש לס נדמה
לי שבשלב הזה כבר אפשר
״השפעה מרגיעה״ על המשק• העיצוכם:
את המילחמה הזאת לא עשו
מים והשיבושים נדחים ,״עד שאפשר
כדי לחסוך דם יהודי יקר, וגם לא
יהיה לחזור ולשבש את החיים התקיכדי
להביא שלום על הגליל. מנחם בגין נים בהתלהבות ובתנופה.״
יכול להבטיח שוב ש״לנצח נצחים״ או
אני מקווה שהקטע חזה מובן. חיילי
״עד עולם״ או ״לדורי דורות״ לא יפלו
המילואים שנלחמים בלבנון וחבריהם,
קטיושות בקריית-שמונה, אבל מי שלא
לא שובתים עכשיו בגלל מצבנו הביטרוצה
שלום אם אלה משגרים קטיושות,
חוני. מחר יהפכו החיילים הגיבורים
לא יכול להתלונן כשהם יורים אותן,
הללו וחבריהם העובדים עכשיו כיפליים
למחבלים, שישבשו את החיים ״בהתלהבות
ובתנופה.״
כן, באמת, כמה פניות לעובדים היו
בזמן האחרון, שיפסיקו לשבות ולתבוע
יותר שכר בגלל המצב המיוחד ! כל שר
וכל סגן־שר, כל מנכ״ל וכל מפד״ל פנו
אל רגש האחריות הלאומי הזה. מה
שמוזר בעיני הוא שאיש לא פנה, אל
שוב הוכח פי בשעת הרום אין גבול
התעשיינים ואל הסוחרים בבקשה מנוכמעט
למידת התושיה והאחדות הלאומית
מסת להוריד קצת את המחירים בגלל
שמגלה העם בישראל. מפה לאוזן עוברת
השמועה ש״צה״ל החל לזוז״ ומיד נעלחומרת־המצב.
האם מישהו שמע שמר
מים הסכסוכים ונדחים העיצומים עד יעישראל
סחרוב, למשל, זה מקרן לב״י
בור זעם. עד שאפשר יהיה לחזור ולשבש
הפטריוטית, הוריד את תעריפי-הביטוח
את החיים התקינים בהתלהבות ובתנופה...
שלו בגלל שהיו פחות גניבות ותאונות
בערי הארץ ובכבישיה בעיקבות המיל-
״מעריב״ 7.6.15*82 ,חמה ן
ואיך יודעים שאלה בדיוק אותם אנשים,
הפועלים והעובדים שהם גם חיילי
המילואים ז כי אלה שלא שובתים ולא
וגם לא יכול להבטיח בשמם שהם לא
עוסקים בעיצומים כבר לא נמצאים שם,
ישגרו אותן שוב אל קריית-שמונה•
כנראה, במילחמה. בצה״ל, כך מוסרים
או אם לא בשביל זה עשו את המיל -לנו ,״יש נכונות לשחרר אנשי-מפתח בתעשייה״•
תשאלו מה זה אנשי-מפתח
חמה, בשביל מה עשו אותה ז אני לא
יודע. אני לא בעסק הזה, ולא מסרו לי בתעשייה ! שאלתם יפה מאוד. תקבלו
תשובה. אנשי-מפתח הם בעלי מיפע־את
הסיבות האמיתיות. אני יכול רק
לנחש, להעלות השערות — אבל אין לים, מנהלים בכירים ובכירים פחות,
אותו סוג של אנשים שלא מחכה להסלי
חשק לזה. כל מה שאני יודע הוא
תדרות ולמדד כדי לקבוע לעצמו מה
מה שמספרים לי אנשים, שיצא להם
יהיה שכרו. המילחמה בלבנון היא
לשוחח עם ראש-הממשלה בחודשים ה

שפעה
מ רגי ע ה

גיוס המילואים לא פגע
בפעילות הסדירה בתעשיה
בצה״ל יש נכונות לשחרר אנשי •!מפתח בתעשיה.

תותחים. כשהוא מסיים את הסיבוב
שלו באולם הייצור, חוזר מר צח כבדולח
במהירות אל מישרדו האטום לרעש,
ופותח את הטרנזיסטור. כתבנו
הנלווה לכוחות בלבנון מדווח על ה׳
קרבות. יש כתבה מוקלטת על הקרבות
בצידון. קול מטחי הארטילריה, יריות
הטנקים וטירטור המקלעים והרובים
נשמע באוזניו של מר צח כבדולח כמו
צלצולי הקופה הרושמת.
מר צח כבדולח ממהר ללחוץ על
המקש של מכשיר ההקלטה שלו. מאוחר
יותר יעביר את הסרט בקצב איטי, וכן
יוכל לספור כל יריה, ולדעת כמה הרוויח
מן הקרב הזה, למשל.
צילצול הטלפון מרגיז אותו. הוא מרים
את השפופרת ומתחיל לחייך. הזמנה
נוספת ממישרד-הביטחון. מר צח כבדולח
עושה מהר את החשבון. הוא על ח־מילחמה
הזאת לא יפסיד.

להגיב עי מעשה זה. אש״ף הטיל 800
פגזים ביומיים. דמנו נשפך. אייפים ישב־במיקלטים
יומם ולילה. יבק־ץ קשה מאד
לשבת במקלט• היית• שם שעות מפפר.
האם יכול עם ישראל לסביל תיפעה כזאת
ולהשלים עם תוקפנות כזאת?״
״אני רוצה להודיע באיזג׳ כל העמים.

״ידיעות אחרונות״8.6.15*82 ,
שהמילחמה הזאת נעשתה כדי שיהיה
שלום לגליל. כדי שלא יפלו שם פצצות
קטיושה, וילדים, נשים וטף לא ייהרגו,
ולא יצטרכו לישון במיקלטים. אבל מה
לעשות, שכל הקטע של הפצצות, הנשים,
הטף והמיקלטים התחיל רק אחרי שה־מילחמה
התחילה ז ומה לעשות שבמיל־חמה
הזאת נהרגו ונפצעו יותר אנשים
מאשר נהרגו ונפצעו בכל מטחי-הקטיו-

״הארץ״7.6.15*82 ,
אחרונים. הם טוענים שהוא לא מתפקד
יותר מחצי שעה ביום, וגם כשהוא עושה
את זה, יש לו נטייה עזה להתייחס
בשיחה אל כוס התה שלו ומעלותיה.
מה שנותר לי להגיד הוא: מזל. מזל
שרק חצי שעה.
דרך אגב: מי שרוצה לדעת על אלף
סיבות טובות למה לא לפתוח במילחמה
הזאת, צריך רק לקרוא את הצהרות
מנהיגי המערך בשלושת החודשים האחרונים.
האדונים שימעון פרס, יצחק רבין
ומוטה גור — כולם מומחים לביטחון
לאומי — הסבירו בנימוקים משכנעים
מאין כמותם מדוע תזיק המילחמה הזאת
— בדיוק זאת — לישראל.
ומה עכשיו ! תשאלו אותם. ממש

חשובה, אבל לא חשובה מספיק בשביל
שגם הם יהיו שם. מספיק שהעובדים
יילחמו. מה שנקרא: מילחמה לעניים.
זוהי מילחמה לעניים בנקודה נוספת.
ביום אחד, יום הרביעי בשבוע שעבר,
כבר התפרסמו בעיתונים מודעות אבל.
בעיתון ״הארץ״ ,למשל, התפרסמו 35
מודעות שהתייחסו לחללי מילחמת הלבנון
18 .מודעות מתוך אלה התייחסו
לשישה חללים 17 .מודעות התייחסו לחלל
אחד, בנו של מישהו חשוב. כל אלה
שמקבלים אשראי וצריכים לתפוס יחסים
פירסמו מודעות, ובהזדמנות זאת לא
שכחו לעשות לעצמם פירסומת. והנה
המפרסמים: מגדל חברה לביטוח, עמיר
חברה להספקה, מפעלי נייר אמריק־איים־ישראליים
ומפעלי עלית.

ד שות*
ט מפוד
א תר צ ה. תוכל לקבל
אופני ״ראלי־ 10-מהלכי
במקו משחק הטלויזיה.

זהו נער ה טמפולי-המשקה
האהוב שלך ושלי.
נער ה״טמפזלי״ נבחר ע י חברת
״טמפו״ כדי להעניק פרסים
לשותי טמפולי -המשקה
בשקית.
ארבע פעמים בשבוע יוצא נער
ה טמפולי״ לחפש אותך כשאתה
שותה ונהנה מ״טמפולי״.
נער ה טמפולי״ מחפש אותך
בחוף הים. ברחוב. בבית הספר.
בסופרמרקט. בעבודה. בבית.
בעצם בכל מקום.
אם הוא יתפוס אותך ״על חם׳
כשאתה שותה ״טמפולי להנאתך
יעניק לך בו במקום ״אטארי ־-
אלוף משחקי הטלוויזיה בעולם-
חינם. וללא הגרלה ואו אופני ־ראלי -
10 מהלכים לפי בחירתך).
קח לך טמפולי״ .אולי ברגע זה
נמצא נער ה״טמפולי׳ לידך?
וזה עו דלאהכלי
אם לא נ תמזל מזל ך ולא פג ש ת את נער
הטמ פו ל׳ אלי או שפעם ביו מיים בי מי ם
שבהם לא יוצא נטר הטמ פו ל׳ לחפש
או תךברח בי הארץ הוא י ע רו ך הג רלה בין
שו ת׳ ט מ פו ל׳ הזוכ ה ב הג רלהיקבלל בי תו
אטאר׳ -א לו ףמשחק• ה ט לוויזי ה ב עו ל ם ־ חינ ם
או אופני ר א לי -חינם ל פי ב חי ר תו
כל ש ע לי ךלע שו ת כד־ להשתתףב הג רלה הו א -
א א סו ף 5ש קיו תטמ פו ל׳ ריקות והשלם אח
ה סי סמאטמ פו רי -משקה
כשלחאתהש קיו תוה סי סמאאלטמ פו -
אזור התע שי ה חולון מי קו ד 58 850 בציון
שמךכ תו בתךמספרהטל פון שלך
אל תשכח לציין מה הפרס הרצוי ל ך
וכור יככרשתשלח יותר מעט פו ת
51ש קיו תבכלאח תו
תג די ל את סי כוייו לזכו ת בהצלחה עיבד

סספי 1עינד • פרס 1ם יו אראביסרא ינ ם
ר ש אי םרהשחחףבמבצע

חשקה ץ והוב שלי

העולם הזה 2337

אוד ד ״ןלבש מדי לוחם פלסטינ• הרזג
וגם אורי ז 1הר עלה צפ תה
דרך מקורית להגיע
ישדה־הקרב בלבנון מצאו
*הדד (״אודי דיין וחברו,
שימעון (״כושי״) רימון.
כושי מספר ששניהם, שלא נקראו
למילואים, החליטו לחצות
מיוזמתם את הגבול, בלבוש
אזרחי. כושי טען כי באחד
מאיזורי־הקרבות הם מצאו גוד
יות של לוחמים פלסטיניים. השניים
הסירו;:ת מדי־ההרוגים,
לבשו את ביגדיהם והצטיידו
בקלצ׳ניקובים שלהם. לדברי
כושי, כאשר הם נראו מרחוק
על־ידי חיילי צה״ל, החלו הללו
לירות בהם. דיין הרים את ידיו,
אך לדברי כושי זיהו החיילים
דווקא אותו, ולא את בנו של
שר־הביטחון לשעבר, והפסיקו
לירות.
9 1׳ שר־הביטחון, אריאל
(אריק) שרון, כינם מסיבת־עיתונאים
רבת־משתתפים אחרי
הכרזת הפסקת־האש בחזית
הלבנונית. בתחילה הוא נאם

ליכוד על המתרחש בצפון. הפגישה
נערכה בלישכת ראש־הממשלה,
מנחם כגין, ב-
שעת־ערב מאוחרת. הח״כים
לא יכלו להציג שאלות, משום
ששרון נראה כעומד להירדם
בכל רגע.
׳ 9שני ח״כים גוייסו במיש־כן
הכנסת. היו אלה ח״כ מפ״ם
אימרי דדן, וח״כ העבודה
יהודה חשאי, שהוא קצין
בחיל־המודיעין. חבריהם ליחידות
באו לכנסת, ושאלו אם הם
מוכנים להתגייס, והשניים השיבו
בחיוב. ח״כ עבודה אחר,

מיכאל (מיקי)

תוח קריית־שמונה. תיכון, בעל
מישרד פרטי לייעוץ כלכלי,
סיפר שהוא חזר מהסיור עם
רשימת מטלות בעניני־כלכלה,
שאותן הוא יתחיל לבצע בימים
הקרובים.
ח״כ אגודת־ישראל, 9 אכרהם שפירא, הביא לכנסת
בובות המיוצרות במיפעליו,

ישוב, עזב אוד המקום באותו
זמן נשיא המדינה, יצחק
נכץ. זייגר פנה לאחד מאנשי
המקום :״אנו בסד־הבל חברי־כנסת,
ובאנו לבקר כאן.״ הם
התקבלו ברצון, וכשעמדו שם
צפו בירי־טילים שנערך מעבר
לגבול.
9במונית אחרת יצאו ח״כ

! 9בישיבת סיעת המערך
שהתכנסה ביום השני למיל
חמה, נודע על הצטרפות ח״נ
אמנון לין למיפלגת העבודז
כחטיבה. העיר על כך ח״ו
מפ״ם, יאיר צבן :״מיפלגו
העבודה חושבת שעל־ידי צי
רוף לין כחטיבה, היא תהפון
לאוגדה, אבל זה לא נכון.״

כר־זוהר,

נראה ביום החמישי למילחמה,
כשהוא לבוש בדגמ״ח ומצוייד
ברובה אם ,16 .בשערי דמור.
כשנשאל מה הוא עושה שם,
ענה שהוא החליט להתגייס.
הוא התקשר עם יחידתו, ואחרי
שקיבל תשובה חיובית, מיהר
לצפון. את השלמת הציוד החסר
הוא עשה בשטח, באשר

נסעו על זלדה, סירדח מאחת הנחתות במבואות *ידון, סחנחיתו כוחות בחוף. כח
ך1^ 1 1
סגן־אלוף במילואים הוא חבר הנהלת סל״י וראס הסיעה בהסתדרות. ידו א ע

חבוסה. זהו נרתיק פלסטיק קסן, סהואמד לידו׳ ובו רסימת האופנים *וגה״ל חסונמס בהם במיל
חמה בלבנון. לפני־כן פיקד כחן, בן קיבוץ גך־סמואל, על הורדת הכלים מנח תת חיל־הים אל החון
9בין האנשים הרבים שנו
או בצפון הארץ, בימי המיל
חמה, היה אורי זוהר. הו
נשאל אם הוא בא לבדר א
את החיילים או את תושבי ו
ישובים שלאורו הגבול. אך זו
הר ענה שסיורו בצפון בא כד
להרגיע את ״נפשו ההומיה׳
כדבריו.

*לם־חאופנה חנודע, חנמנח עם אנשי

— • י 1היחידה שלחמה בעידון ובדמור. חלפרין,

רב״סמל פלוגתי בענחגים, נקרא לשירות מילואים בעיעומן של
הכנות לקראת פתיחת סטודיו חדש שלו׳ ברחוב דיזנגוף. הוא ידוע
בדיעותיו היוניות ובתמיכתו בתנועת שלום עכשיו .״על אנשים
כמוני, הלוחמים בקו הראשון, אמר מנחם בגין שהם בוגדים
ופרי-ביאושים,״ אמר יקי חלפרין והסתער על העיר עידון.
וענה על שאלות בעברית, אחר-
כך באנגלית. העיר אחד העיתונאים
שנכחו במסיבה :״קודם
הוא ישקר בעברית ואחר-
כך בלועזית.״
9בתום מסיבת־העיתו־נאים,
ניגש עיתונאי ידיעות
אחרונות, י ש עי הו (שייקה)
כן־פורת, אל אישתו של
אריק, לילי שרץ, שנכחה באולם,
והתנשק איתה ארוכות.
הגיב על־כך אחד מעמיתיו:
״הוא כבר התנשק עם לאח
רבץ, עם סוגיה פרס. יום
אחד הוא יתנשק עם אישתו
של מאיר וילנר.״
9ביום השני למילחמה,
בין ישיבת־ממשלה מיוחדת ודיווח
לוועדת-החוץ-והביטחון
של הבנסת, התפנה שית לדווח
לקבוצה של ח״כים מסיעת ה־הטולס
הזה 2337

חבריו מסבירים לו היכן הוא
יוכל להשיג שכפ״ץ וקפל״ד.
9החלטתו של יושב־ראש
הכנסת, מנחם סבידור, לבטל
את ישיבת־הכנסת ביום הרביעי
ולשלוח את הח״כים לסיור
בצפון הארץ, עוררה לפעולה
את קצין הכנסת, יצחק
כן*גל. מה שתוכנן להיות
סיור ספונטאני, הפך להיות
מתוכנן ומאורגן. בן־גל הכין
רשימת צירי נסיעה ופקודת
מיבצע. לכל מישלחת צורף
עובד כנסת. באחת המוניות
נסעו ח״כי הליברלים, שרה
תרץ ודן תיכון, וח״כ ה־תחיה
הנן פורת. לתיכון היה
זה סיור עבודה. הוא מכיר את
האיזור מתחילת שנות ה־סד׳,
כאשר היה ממונה על איזורי
פיתוח וטיפל בין השאר בפי
9צילומי
הסרט אות קיי
שהופסקו ביום הראשון למיל
חמה, חודשו כעבור יום, לימי
מעטים. בימאי הסרט, אור
כרכש והשחקן הראשי דליי
ווליניץ גוייסו. ברבש קיוו
להשתחרר כדי שיוכל להמשי
בעבודה, אך בקשתו נדחתז
באותו יום ילדה אישתו 1
והוא שוחרר לשישה ימים,
אותם ניצל להמשך ההסרטז
9מני פאר, שגויי
ככתב צבאי של גלי צר!״׳
היה עד להתקפת מיגים סוריי
במובלעת של סעד חדא
בדרום־לבנון. הפצצות׳פגעו ג
שדות־קוצים שעלו באש. כע
עברה שם להקת חסידות, אנ
רה אחת מתומכות המיליציו
למגי :״אלה המטוסים שחדז!
הבטיח לשלוח כדי להגן
לבנון.״
9לפני כל הקלטה נז
מני לומר מישפט מסויים, בזו
שהטכנאי שהיה צמוד אלי
היה מכוון את הרשמקול. ז
מישפט היה :״כוחותינו מוד
עים שפורט־סטנלי עדיין
נכבשה.״ פעם אחת שודרה ז
פתיחה כבדיחה בגלי־צה״ל.

אלם רסת״טלוויזיה אמריקאית,
המתין באידון לסיום נחיתת הכו#
-1111 1י
חות מהים. כסהם עלו אפונה, יסב רוזנפלד עם מאלמתו על החלק
הקידמי סל מכוניתו, ותוך כדי נסיעה אילם את התקדמות
הכוח. ליד אריה רוזנפלד, איס״חקול האמריקאי סלו, גראחם.
ונתן אותם לח״כים, שיחלקו
אותם לילדים בצפון.
9במונית אחרת נסעו
הליברלים יצחק זייגר ואלי
קולאס, מלווים במזכירת
ועדת־הכנסת, מזל• הם נסעו
בציר מאולתר, משום שיצאו
לפני היציאה המאורגנת מרחבת
הכנסת. כשהגיעו לשאר-

הליברלים יהודה. פרח וח״ב
המערך תמר אשל לרמות־נפתלי.
שם חיכה להם רענן
נעים, תושב המקום, שהדריך
את חבריו בכבישי הצפון. בשדה
ליד רמות־נפתלי עלה
עשן. פרח שאל מה זה וענו
לו שאלה שרידי קטיושה. פרח
המופתע שאל :״מה, עד לכאן
זה הגיע ז״

9הטכנאי של מני, צפרי
נרדים, הוא בנו של בעל מ:
פיה בחדרה. כאשר עלו השני
לצפת, הם עברו במאפייה
העמיסו על רכב־השידור לחו
ניות טריות, אותן הם חיל
לחיילים שפגש! מעבר לגבו

צביקה פיק מוכן ל ע מוד ב של שות. ובלבד שי עשה פחזת
ימי מילואים. ואילי גורליצקי הציע לחיילות להתפשט
אם לא יחולו שינויים
בתוכנית, הרי שאחד הקצינים
בצה״ל, בעתיד, יהיה הזמר
צכיקה פיק. בראיון לעיתד
נאי אילן שאול סיפר פיק,
שהוא לא שירת כחייל סדיר
בגלל בעיות מישפחתיות. כע
בור
שנים הוא חוייל, והוצב
ביחידת הווי ובידור של צה״ל.
אחרי שבדק, מצא שהוא עושה
כ־ 60 ימי מילואים בשנה. לכן
בדעתו לעבור קורם קציני־חי-
נוך, משום שבתפקידו החדש
הוא יעשה פחות ימי־מילואים

בשנה. שאול, שהופתע מדברי
פיק, שאל אותו :״מה, אתה
תוכל לעמוד בשלשות?״ ענה
פיק :״בטח, בטח.״
8בין האמנים הרכים
שהגיעו לצפון הארץ, חלקם
בהתנדבות וחלקם בשירות מי-

בן־ציון שיוה

משקיף על נהר הליטאני מעל אחד הגשרים, שבהם עבר צה״ל צפונח•
שירה, איש״יחסי״ציבור ויועץ לענייני־תיקסורת של שר״הפגים, יוסף
בורג, גוייס מייד עם תחילת הקרבות, בכתב במחנה. שירה התלוצץ שכך עשו לו משום שהשר שלו
היה היחידי שהתנגד ליציאה לסילחמח. שירח סיפר •חוא גוייס בדחיפות פשהיה באמצע שיחה במישרדו.

לו אחד החיילים :״תן לי את
הביפר וקח את הבופור.״
גדי יגיל, שהיה כחולייה
עם שלמה ארצי, כאשר
שמע ברדיו, שבתוכנית
טלוויזיה מיוחדת יופיעו ״מיטב
אמני ישראל,״ העיר, שמיטב
האמנים נמצאים באותה שעה
בצפון הארץ, ולא באולפני-
הטלוויזיה בירושלים.
הזמר אפרים שמיר
הופיע בצוות עם הבדרן שלמה
(ג׳ינג׳י) גולד ב רג. שמיר יכול
היה לצפות במישחקי הכדורגל
ששודרו בטלוויזיה, משום ש-
ג׳ינג׳י הצטייד במכשיר טלוויזיה
נייד.

השחקן אילי גורליצ־קי
נסע באוטובום־אמנים. באחת
מתחנות-האיסוף לחיילים,
עלו לאוטובוס חיילות. אילי
הוציא ביגדי־ים ואמר לחיילות
:״בגד־הים ינתן כמתנה
למי שתתפשט ותלבש אותו,
כאן במקום.״ אחרי שראה שאין
היענות להצעתו, חילק את
ביגדי־הים, שניתנו כתרומה
על־ידי חברה מיסחרית לחיילות.
נהג־האוטובום,
שהסיע
את אילי ואמנים אחרים, היה
גירעון טלמור, דובר אגד.
שמאז תחילת המילחמה נטש
את מישרדו שבתל־אביב וחזר
לעבוד כנהג. הוא החל לנהוג
בקו באר-שבע-סדום, שאותו
הוא מכיר היטב, והתנדב לנהוג
באוטובונדהאמנים.
צלם הארץ, עוזי קרן,
שגויים לבמחנה, נתקל ברחוב

של סגן שר־החקלאות פסח
(פייסי) גרופר, ואחד נאנשי-
הביטחון של ראש־הממש> ,7היו
לשומרי־מחסום, בימים זרא-
שונים של המילחמה, והיפיד
שלא להניח, לחסרי הרשינות
המתאימים, לעבור צפונה.
ה״ב הליברלים, גני
שליטא, ראש המועצה המן ו-
מית מנחמיה, סיפר שבימי ה־מילחמה
בצפון עברו בל הזמן
שמועות במושבה שמטוסים פריים
עומדים להתקיף את וד
ישוב .״אני הרגעתי את התר
שבים שזה לא יתכן, משוס
שאנו שייכים לגבול ירדן.׳
שליטא, מוותיקי צנחני יחידו,
, 101 שמפקד הפלוגה שלו היד
מרדכי (מוטה) גור, נפגש
בימי המילחמה גם עם מי שהיה
מפקח אז, אריק שרון,
ושמע ממנו הסברים על הנעשה
מעבר לגבול.
כשקבעו דכורי ריס,
מנהלת הצגה בתיאטרון הקאמרי,
ושמואל לוי את מועד
חתונתם ליום החמישי בבוקר,
לא ידעו שהחתן המיועד יהיה
בשירות צבאי מיוחד. עד יום
הרביעי בלילה לא היה ברור
אם לוי יצליח להשתחרר מיחידתו,
ולוא כדי לבוא לטקס הנישואין
ברבנות בתל־אביב.
לבסוף קיבל לוי חופשה, לשלושה
ימים בלבד. דבורי, לעומתו,
נאלצה לחזור לסדר העבודה
הרגיל. באותו ערב הוצגה,
בצפון הארץ, ההצגה מקום אחר,
שעליה היא אחראית.

גוייס לשירות מילואים ככתב ב״גלי-צח״ל״ .הוא שושט בגיזרה המזרחית
ביחד עם נהג וחייל, שידר כתבות ואסף פריסות שלום מהחיילים. אגמון,
פגש בצוות ״העולם חזה״ בכפר השיעי חאדוף, ליד נבטייה, היה סקרן לדעת אם משדרים את
.ייי אירויה ימים אני משדר בלי סוף,

עקב אגמון

לואים מיוחד, היו גדעון זינ גר
וי עקב (יענקל׳ה) כן־
סירא. השניים התווכחו כל

הזמן של מי מיבצר הבופור
ומי יעניק אותו למי.

פנינה ושבלו

מכוונת את התנועה בכביש
בגליל. פנינה, שיצאה עם קבוצת
אמנים להופיע ביישובים בצפון הארץ, התאכזבה כשהתברר לה
שהיא לא תוכל לחצות את הגבול. היא אמרה שהיא לא אוהבת
ילדים, ואין לה עניין להופיע לפניהם :״אני רוצה חיילים, אני
רוצה אקשן, בייבי,״ אמרח. לידה, הימר ששי קשת. על צריח-
הטנק עומד הזמר צביקה פיק, ליד העיתונאית ענת קורן.

הבדרן דודו טופז,
שגויים לצוות עם הזמר נ תן
כ הן, נראה עם מכשיר ביפר
צמוד. התברר שהוא ממתין
להודעה מתל־אביב, מתי יצלמו
את תוכנית הטלוויזיה צא
נחה, שאותה הוא מנחה. אמר

בצידון בצעירה יפה, שעמדה
בחלון ביודהחולים המקומי, והחזיקה
בזרועותיה תינוק. קרן
נופף לו לשלום, והאם הניפה
את ידו של התינוק לשלום.
קרן הפריח לעברם נשיקה באוויר,
ואז שאלה האם, בעזרת
ידיה, אם הנשיקה מיועדת לה
או לתינוק. קרן התקשה לענות,
משום שליד הצעירה עמד גבר,
כנראה בעלה.

נחום גדליהו, נהגו

פסוקי השבוע
• ראש-הממשלה מנ ח ם
בגין, בכנסת .״דמנו נשפך.
אלפים ישבו במיקלטים יומם
ולילה, ובקיץ קשה מאוד לשבת
במיקלט. הייתי שם מיספר
שעות.״•
• הנ״ל :״אני רוצה להודיע
באוזני כל העמים כי ילדי
ישראל ילכו בשימחה לבית־העולם
הזה 2337

אנ שי ם
ספרם, וישובו ברינה כמו ילדי
וושינגטון, פקין. רומא ולונ דון.״

הג״ ל, על הסילחמד. בלבנון
:״זו אחת השעות ה יפות
ביותר, כאשר אנו מתאחדים
מרצוננו החופשי. השעה
הזאת תרשם לדורות רבים.״

• המחזאי יהושע סו־

3ול,
על המיבצע ,.שלום הגליל״
:״לאחר שהוא קרא לזה
בשם שהוא קרא, נדע לפחות
למה הוא מתכוון כשהוא ישיר
לנו הבאנו שלום עליכם.״
יש קונסנזוס :
• הנ״ל

ב ל 1ני ם

מאת

דני אל ה שמי

מילחמה :״להוציא את הפלסטינים׳
מטווח ההידברות.״

• העיתונאי אמנון אב־

רמו3יץ׳ :״עוד מעט קט ימצא
הרב (משה) לווינגר שרידי
בית־כנסת עתיק. הבופור חזרנו
אליך שנית, אתה בליבנו,
ליבנו תמיד.״

+העיתונאי עמוס קינן
ג ״תהילה למי שיזרע בצור
את זרע השלום; דיראון למי
שיזרע בצידון את זרע המיל-
חמה הבאה.״

העיתונאי

אילן

אוחז בעונר״בטל, שעבר ליד בית״הקפה ״כסית״ ומונע
1ך״ י
ממנו להשתולל. האיש נתקף זעם אחרי שהבחין בצעיר,
שתלה מודעה על העץ שמול בית־הקפח. למרות שלא לבש מדים, הוא
רגז על כך שמבוגרים ממנו, שישבו בבית״חקפה, לא יצאו למילחמה.
בעוד יבי נאבק עם הבריון, התערב כוכבי שמש (למטה) לעזרתו.

מילחמה או לא מילחמה — העיקר
שהבורסה עובדת!״

שאול :״לגבי. המילחמה היתד,
תוכנית טלוויזיה.״

יריב, על הדרישה שלא לפקפק
בפומבי בנחיצות המילחמה :
״פטריוט לא פותח את הפה.
מי שאוהב את המולדת, כל מי
שהמולדת יקרה לו, שם פלאס־טר
על הפה, תוחב מגבת לגרון,
מצדיע לממשלה ושותק.״

• ח״ס רק׳׳ח מאיר ויל־נר,
על השאלה אם הוא החליט

העיתונאית

זיוה

• הרב מנחם הכהן,
על המטרה האסטרטגית של ההעולם
הזה 2337

לפרוש מהחיים הפוליטיים :
״אני בכלל לא חושב על זה.
אני לא מרגיש שאחרים כבר
חושבים על זה. הבעייה הזו לא
קיימת. אנחנו הנהגה צעירה,
מלאת מרץ, הראש עובד, ה רגליים
עובדות. אין שום
בעייה.״

אני שר־הביטחון,
ואני אחליט
כמה זה 1
שר״חביטחון אריאל שרון

נאשר התותתיס ועמו, שתקו הבוו1ת * חי הוילה שו תד־אניב
שותקו לחלוטין, ומעט המבלים בוחו מהמצלמות והתנצרו
^ ה אתם מצלמים כאן ! הסתלקו
•# /י! מכאן, יש לי שני בנים בצבא!״
צעקה בהיסטריה השחקנית מרים גם־
ריאלי לעבר צלמת המערכת, כאשר
היא מנופפת בידיה ומלווה את צעקותיה
בקללות עסיסיות. השחקנית ישבה
בחברת ידידיה במועדון־הלילה שבלול,
בסוף שבוע המילחמה.
משונה מה שקורה היום לעם הזה בעת
מילחמה. בסך הכל רצינו לראות האמנם
שותקות המוזות בעת שרועמים התותחים,
ותסביך האשמה היהודי פרץ בכל מאודו.
אנשים טרחו להתנצל על נוכחותם במקומות
בילוי ואותם אשר •בדרך־כלל נדחפים
להצטלם עבור מדורי המסיבות,
ברחו הפעם מן המצלמה כשבפיהם ביטויים
כמו :״מה, באתם לצלם אותנו חוגגים
בזמן שהחיילים נלחמים בצפון,
האז לא תצליחו!״ וברחו מן המצלמה
כמפני נחש.
ניסיתי להסביר שלא באתי לתקוף אותם,
שלא גיבשתי לי עמדה שלילית כנגד
יציאה למקומות בילוי בזמן מילחמה, אולם
הפכתי להיות מותקפת מכל הכיוונים,
ומנת־חלקי באותו ערב היו מילות־גנאי
וקללות למכביר.
למועדון?!יסר התל-אביבי באתי עוד
בראשית השבוע. במקום עמדה להיערך
באותו ערב מסיבה מלווה בתצוגת־אופנה.
כשנכנסתי למקום בשעת־חצות, מצאתי
קבוצת חברים, שהתנודדה ליד הטלוויזיה,
והאזינה לחדשות מן הצפון. אחרי הדיווחים
המדאיגים, התפזרו איש־איש לביתו
במצב־רוח רע. בסוף השבוע באתי
שנית לאותו מועדון. המקום היה מלא,
בניגוד למועדונים אחרים, שהיו ריקים.
צעירים וצעירות התגודדו ליד הבר, כשנושא
השיחה הוא כמובן המילחמה. ליד
השולחנות סעדו אנשים את ליבם. רחבת־הריקודים,
שבדרך־כלל היא מלא ואי-
אפשר לרחום בה סיכה, היתה הפעם ריקה.
מוסיקת הדיסקו הרעשנית פינתה
מקומה למוסיקת רקע חרישית. בחור
שישב ליד הבר וביקש בתחילה לצלמו,
נתקף לפתע בהיסטריה כשנודע לו כי
אנחנו מהטולס הזה .״שמאלנים מסריחים!״
צעק לעברנו, כשבידו כוסית ויסקי

עוד הדממה

התקליטן והמלצרית

יחידים על רחבת הריקודים הריקה של מועדון ספארק. גילי

שהוא קוסם חובב, חזר אותו יום מהופעות לפני חיילים בצפון
ובא, לדבריו, לפרוק יאח המתח במועדון ולשנות מצב רוח. מועדון
זה כיתר המועדונים בתל־אביב היה שומם במשך כל המילחמה.

שרק לפני כמה ימים טילפן אלי בדחיפות
איש־יחסי־ציבור, שהזמין אותי לבוא לצ לם
את הזמר כשהוא אוכל במיסעדה
מיזרחית מסויימת.
אחרי שהחלטתי שדי לי מהמועדון הזה,
שכניסתו נחסמה על־ידי מכוניות־פאר,
הלכתי לקולוסיאום, ומצאתי אותו ריק לחלוטין.
באותו ערב היתד, אמורה להתקיים
בו מסיבה בנוסח שנות ה־ ,50 אך זו התבטלה.
משונה
היה לראות את רחבת-הריקודים

הענקית ריקה לחלוטין מחוגגים. שני זוגות
בלבד הגיעו למקום, והתיישבו באחת
הפינות .״באתי לחגוג את מסיבת שנות
ה־ .50 אנחנו מצפים לשאר החוגגים, שיגיעו
יותר מאוחר.״
כשיצאנו לרחוב דמו רחובות תל-אביב
לעיר רפאים. בתי הקפה היו סגורים מחוסר
לקוחות, נפש חיה לא נראתה ברחוב.
רק מהבתים נשמעו קולות שבקעו
ממכשירי רדיו פתוחים, שדיווחו על הנעשה
בלבנון.

בטריו נ בו
עצות חינם :

שתקף את צוות העולם הזה בקללות ובגידופיס, מופיע
בתמונה שלישי מימין. ממרום מושבו ליד הבר חילק
״לעלות עם הטנקים על הנשים והילדים, לרמוס, להרוג ולהשמיד.״

משובחת .״באתם ללכלך, האז אתם עושים
הפגנות שלום־עכשיו, כן? צריך לסקול
אתכם באבנים! שאני אופיע בעיתון
המלוכלך שלכם? אתם מראים תמונות
של פליטים ליד הטנקים, מיסכנים, הא?
״אתם לא מבינים שצריך להרוג את כולם,
את הערבים, אחד־אחד? צריך לעלות
על הילדים שלהם בטנקים ולרמוס את
כולם! למה אני לא במילחמה? אם הייתי
עכשיו במילחמד. הייתי מחסל את כולם עד

אחד, כולם חרא!״ צווח גיבור הוויסקי.
בעוד אני רושמת את הדברים בדיוק כפי
שיצאו מפיו של פאשיסט מצוי זה, ומנסה
להתחמק מאגרופו, שחבט בכתפי בקצב
הכרזותיו המדיניות, נכנס למועדון הזמר
א;ריקו מאם יאס, מלווה באמרגנו ובעדת
מזדנבות מפורכסות. כשניסתה הצל מת
לצלמו הגיעה אלי בקשה מפי אמרגנו
שלא לצלם את מאסיאם במועדון.
התפלאתי מאוד על בקשה זו, מכיוון

לליער כך נראתה רחבת הקולוסיאוס הענקית

׳ יייי * בסוף שבוע הנזילחנזה. הזוגות הבו|

דדים הרוקדים על הרחבה הריקה הס המלצרים והקופאים של המקום. כשנותרו ללא
עבודה וללא לקוחות, ניצלו את ההזדמנות ורקדו בבידוד מזהיר, כשברקע מוסיקת דיסקו.

נירה ג ל

העוקץ. את ליתושים מוציא הקדימי תרופה למכת היתושים החוזרת ונשנית כל קיץ.
מרחי על עורך ועל עור ילדיך ״יתושף
פעמים כי טוב!
מרגיע

מרחיק יתושים

אם שכחת למרוח את העור ונעקצת,
״יתושן״ מרגיע את מקום העקיצה.

ההרכב המיוחד של ״יתושן״,
דוחה יתושים ומונע עקיצות.

יתושן:
* משחה שקופה )650 שאינה נראית לעין.
מצננת את העור. בעלת ריח נעים * .בלתי שומנית.

הרימה

תוצרי רסואה ישראליים מעברות בעיים

להשיג בכל בתי ה מר קחת.

תוכנית

למדי טצ-ה

בישראל,

האגוד ה ה בינל או מי ת
ש מ חה ל הז מין או תן ל־ב,גן
הפ סג ה׳ שביפו ה ע תי ק ה (מעל איזור הגלריות)
ביום שלישי .22.6.82 בתוכנית 6.00 בערב — ה ת כנ סו ת
וקבלת פנים ; 7.00 בערב — מדיטצי־ה קבוצ תית ; 7.15
בערב — דברי ברכה, פריסת עוגת עידן ההארה, ח לו ק ת
תעודות הוק רה, תוכנית או מנו תי ת. הקהל הרחב מוז מן.

חגיגת הקיץ — 1^82

הרצאות המבוא

בתל־אביב: בבירת עידן ההארה. רח׳ יבנה ( 2פינת
מזא״ה) ,של )03( 289247/8 .בכל יו ם ראשון ושני,
כשעה 7.30 בערב. ה כני ס ה חופ שית.

ה מו דעהנתרמהבא די בו ת ה

רקברהיטי יידרן׳

מבחר עגק של רהיטים מרהיבים ביופיים מתוצרת חוץ
ומתוצרת מקומית.

תכלות רכישה באשראי:

עד 8תשלומים חודשיים
מערכת •שיבה
דגם 011ע 1ד-טודפ״צוא
תלת מושבי +דו חושבי
כולל בדים מתוצרת איטליה

16,500

שמל במזומן(בולל מ.ע.מ).

בית האופנה לריהוט מודרני

ת ל אביב• אבן גבירול 30
252470

ירושלים• יד החרוצים .14 איזור תעשיה
תלפיות 02-716368/9
חי פ ה • טדונזפלדוד ,54/56 ווה שאח
229238

הרצליה-ויצמן 052-88365 20

פינת אובל

דגם ץ־דס^דד -תוצרת 1.0.^.איטליה
שולחן להגדלה 6 +בסאות

) 8.50

שחל במזומן ]מלל מ.ט.מ).

אבשים בשוס

ג״מי קארמר: חופשה ביער
רזה, בלבוש מרושל וחיוך על שפתיו — כך נראה הנשיא
לשעבר של ארצות־הברית, ג׳ימי קארטר, רוכב על אופניים
ביער בולון. קארטר, שהגיע לפאריס עם רעייתו רוזלץ לבילוי
פרטי, בחר להופיע לפני העיתונות בתחנת אירופה מס׳ ,1נועד עם
הנשיא הצרפתי ואחר־כך החליף בגדים והופ — על האופניים.

אנויקו מסיאס: שיו הנצחון דגישו גנום
לא רק בישראל הכדורגל חשוב יותר מן הפוליטיקה
— כך גם בצרפת. לכן, כשזכתה נבחרת
הכדורגל פאריס סן־ז׳רמיין באליפות הארצית, חגגו
את האירוע במרכז הבידור הלאומי — מועדון הלילה
נזולין רוד. הרקדניות הישקו את הגיבורים

שמפניה מגביע-הניצחון, ואחר-כד הצטלמו להנציח
את המאורע. בין הבולטים ביותר בשימחה — שח קן
הכדורגל וגיבור הערב, מישל גנום, מאחוריו
ראש עיריית פאריס ז׳אק שיראק ומיודענו אג*
ריקו מסיאם, שהוא אוהד נלהב של הנבחרת.

מריסה בונשן:
בחזרה עם מוכסאן
״אני אוהבת את מופסאן, על
שידע להעניק לנשים את תפקידיהן
היפים ביותר,״ אומרת
השחקנית היפהפיה, מאריסה
ברנסון, החוזרת לבימה, אח רי
כמה שנות היעדרות —
הפעם אל המסד הקטן, בעיבוד
לרומן המפורסם של גי דה
מופסאן בל אמי. בן־זוגה בסרט
יהיה ז׳אק וכר, גירסה
נוספת של הטיפוס שובר-
הלבבות .״שאם כי אינו קזנובה
ואף לא דון־ז׳ואן, הנשים
הולכות שבי אחריו.״
מאריסה, החייבת את פיר-
סומה הגדול לסירטו של קוב־ריק
בארי לינדון, נתגלתה על־ידי
בימאי שידע להעניק לנשים
תפקידים יפים, לוקינו וים־
קונטי, שנתן לה את תפקידה
הראשון על הבד בלמות בוונציה.
מאריסה, העומדת להינשא לעו־רר־דין
אמריקאי, השלימה עתה
סרס חדש של כליילן אדו־ארדס,
אבל מעדיפה לעבוד בצרפת.

נמד
באי: היוושת של הוזי שנייוו
נטלי כאי, הנראית בתמונה (מצד ימין) עם מארלן ז׳וכר,
היא היורשת הבלתי־מוכתרת של רומי שניידר על הבד הצר
פתי.
למרות שרומי היתה אוסטרית, הצרפתים אימצוה כשחקנית
האהובה עליהם בקולנוע, שכן היתה מסוגלת להופיע כמעט בכל
תפקיד אפשרי. היורשת האפשרית שלה היא נטלי באי, שחקנית
עדינת־פנים ואינטליגנטית, שכבשה לאחרונה את ליבות הצרפתים
בכמה סרטים. ביניהם: נערת וזכפר, שהוצג בישראל. תמונה זו
צולמה בהצגת הבכורה של סירסה החדש, ישובו של מארטין גר,
שבו היא מככבת לצד כוכב הקופה מס׳ 1של צרפת, ז׳ראר

דפארדייה.

העולם הזה 2337

ה עו ל ם: ה או ריינ ט צי ההישראלית
חוגים אינטלקטואליים נאורים נוטים לעיתים לזלזל
בדיעותיו הפוליטיות של מנהיג תנועת התחייה, פרום׳
יובל נאמן.
הוא איש־מדע מוכשר, אומרים, אבל מבחינה פוליטית
הוא מטורף גמור, ד״ר סטריינג׳לאב אמיתי. קשה
לחלוק על תפיסה כזו. היא מעוגנת היטב במציאות,
נשענת על נאומיו, הצהרותיו ומעשיו של ח״כ התחייה.
אלא שלפעמים כדאי להזכיר, אפילו לקוראי העולם הזה,
שבמדינה מטורפת, שהפכה נורמות של חוסר־אחריות

שנים אחדות כתב נאמן מאמר ארוך ודי משעמם בצה־רון
הלאומני מעריב. איש לא שם לב לדברים. אחרי
הכל, מאמרים משעממים אינם נדירים במיוחד בצהרון
הזה. אלא יש קטע אחרת שנחרת היטב בזיכרון. הוא ביטא
השקפת עולם שלמה, שנראתה אז בנחלתו הפרטית של פרו פסור
פוליטי די מסובב, והפכה בינתיים לאידיאולוגיה
המתווה את מדיניותה הרישמית של ממשלת ישראל :
נאמן כתב מאמר פרדאתיופי!
מי שתוהה מה לעסקן ימני קיצוני ולדיקטטורה הפרו־סובייטית
הזו, לוקה בתמימות יתירה. נאמן הסביר מפורשות
שאתיופיה נלחמת במורדים מוסלמים, ובמדינה השייכת
לליגה הערבית — סומאליה. האינטרס הישראלי מצ טלב
כאן בבירור עם האינטרס הסובייטי. נוכח האפשרות
ללחץ אמריקאי לפינוי סיני, חייבת ישראל לשחק גם
על הקלף הסובייטי. אבל אין לראות בכך רק שיקול
אופורטוניסט, לטווח קצר. קיים קו מנחה ניצחי למדיניות
הישראלית, והוא חייב להיות נר לרגלם של קברניטי
מישרד־החוץ: מה שרע לערבים — טוב ליהודים.
כמובן שנאמן לא המציא את הרעיון הזה. כבנגוריו־ניסט
מובהק הוא פשוט חידד את תורת רבו עד הסוף.
טיפוח הדרוזים כיחידה נפרדת, הסיוע הישראלי לכורדים
בעיראק (שהיה מוצדק כשלעצמו) ,לאיראן של השאה, או
אפילו טיפוחו של סעד חדאד, נבעו כולם מאותו מקור.
כל ממשלות ישראל סירבו להשלים עם עצם מציאותנו
באיזור הזה, ניסו מאז ומעולם לטמון את ראשן בחול,
סירבו לקבל את העובדה שגורלנו קשור בגורל הערבים,
ושסיכויי שרידתנו במרחב — רק בפשרה היסטורית עם
הפלסטינים ועם העולם הערבי.
יחודו של יובל נאמן היה בהסקת מסקנה הבלתי־נמנעת
הנובעת מניתוח זה, שכמו בכל פאראנויה יש בו הגיון

פרופסור ;אמן
מטורף — אבל רציני
בזירה המרחבית והבינלאומית להתנהגות פחות או יותר
קבועה, אסור להתעלם מד״ר סטריינג׳לאב. כדאי לעקוב
אחרי תחזיותיו בתשומת־לב מדוקדקת. הוא פשוט מקדים
את הקונסנזוס הלאומי בכמה שנים. מה שנאמן אומר היום,
יעשו ממשלות המערך והליכוד (או אולי ממשלת אחדות
לאומית?) מחר. מי היה מאמין לפני כמה שנים שמעשה
התנקשות נתעב של קבוצת אבו־נידאל, המנודה לחלוטין
על־ידי אש״ף, יביא לפלישה ולשפך־הדמים הנואל והנפשע
בלבנון ז מי היה מאמין לפני שנים אחדות שמטורפים
כמו רפול ואריאל שרון יתנו פקודות אסטראטגיות הרות־אסון
לצה״ל? עולמו של יובל נאמן קורם עור וגידים,
הופך ׳למציאות מחרידה, שאחריתה מי ישורנו.
הדברים האלה תקפים גם בכל הנוגע לפעילותה של
ישראל בזירה העולמית.
״מה שרע לערכים -טוב ליהודים.״ לפני

! 0 9 1 1

1081

פנימי מטורף משלו: גם המדיניות הגלובאלית של ישראל
חייבת להיות עיקבית ולשרת את המטרה הזו.
ההנחייה האופראטיבית של נאמן היתה ברורה. יש
לסייע בנשק ואף בהדרכה צבאית לאתיופים, אין להירתע
משיתוף־פעולה עם הסובייטים.

שטויות מציאותיות. נאמן לא שאל את עצמו,
כמובן, אם הסובייטים מוכנים לשיתוף־פעולה כזה. למעשה,
נזרקה ישראל מאתיופיה אחרי פיטפוט מיותר של
משה דיין המנוח, אך למשקיפים אין ספק שדיין פשוט
זירז תהליך בלתי־נמנע. גם העובדה שארצות־הברית
עלולה לסגור את הברז, המאפשר לישראל להילחם בערבים,
לא נותחה ברצינות על־ידי נאמן. הוא כתב שטויות,
וכל מי שהתייחס אליו בביטול — צדק !
אז מדוע כדאי להעלות עתה את הדברים? היש
למישהו ספק שניתוחו של נאמן זהה לחלוטין להשקפה
שהינחתה את ממשלת בגין בתמיכה באיראן של חומייני,
אך ורק משום שקנאי אנטי־שמי זה נלחם בערבים?
בן־גוריון אמר פעם שמי שאינו מסוגל לחלום —
אינו מציאותי. גם מי שאינו לוקח ברצינות את דבריו
הבלתי־רציניים של ח״כ יובל נאמן לוקה בחוסר־מציאו־תיות.
הנוסחה היא פשוטה: ככול שהתחזית יותר מטורפת,
כן עולה אמינותה.

ארגנטינה:
עיתונאי בכלא
אחד מספיחיה המרגיזים של מילחמת פוקלנד הוא
הטיפול הארגנטיני בעיתונאים בריטים.
בעוד אזרחים ארגנטינים נהנים מחופש־תנועה
מלא בבריטניה (שחקן טוטנהאם, ריקארדו ויליה, אף
זכה לתשואות מרבבות צופים לונדונים בוונזבלי, חרף
העובדה שלא נטל חלק בגמר הגביע האנגלי בכדורגל),
עצורים שלושה עיתונאים בריטיים באושואייה, דרום־
ארגנטינה, מזה שמונה שבועות.
כל השלושה הם עיתונאים בכירים וידועי־שם,
הכותבים עבור שבועוני־יוקרה בלונדון. העצורים הם
סיימון וינצ׳סטר מסאנדיי טיימס, איאן מאטר וטוני
פריים מהעיתון המתחרה, אובזרבר.
״ מ רג לי ס״ .בלונדון קמה ועדה בינלאומית הפועלת
לשיחרורם, בראשותו של גאררם פיצ׳גראלד,
ראש־ממשלת אירלנד לשעבר. מכיוון שאירלנד ה־קאתולית
שומרת על ניטראליות קפדנית בסיכסוך
פוקלנד, מוסיפה נוכחותו של האירי הנכבד יוקרה
ואמינות לוועדה.
עורכי העיתונים הבריטיים פנו לכל עיתונאי העולם
למחות לפני שגרירויות ארגנטינה על מעצרם של
השלושה, שהואשמו ב״ריגול״ ,למרות המוניטין שלהם
ככתבי־חוץ מנוסים. פנייה כזו הגיעה גם לטולט קטן.
העורכים אף ביקשו מעמיתים ברחבי העולם לכתוב
לעיתונאים הכלואים ולהביע הזדהות.
הכתובת :
? 11111)1,־} ס ס 1£1. 11111 \ 11111101ל1110110ז 81111011
1151101 0101״ 11 11101׳.ז 0 /0 ? 0101

,לס ץ)111ת!׳ 110 811

0 1׳\\ 11111 ? 0 0110011.לץ2 0 0 , 13

מי הוא י הו די *
שליח הצהרון ידיעות אחרונות בקינשאסה, בירת
ידידתנו העיקרית באפריקה, נאלץ להתייצב מול עוב־דות־החיים.
כסף,
הלכה כסף. אדווין איתן הוא עיתונאי
מנוסה, והיטיב להבין את משימתו בזאיר. חידוש היחסים
הדיפלומטיים עם המדינה הענקית היה מאורע
ראוי לציון מיוחד. אין ספק שעורכי הצהרון ביקשו
להרים על נס את בעלת־הברית החדשה־ישנה של
ישראל. איתן פשוט נכשל בניסיונו למצוא נקודת
זכות כלשהי בזאיר, שהיא מתחרה רצינית על תואר
המדינה הכי מושחתת בעולם.
צריך לציין את יושרו הרב של איתן. השחיתות,
מישטר הבאקשיש, הביזבוז והיעדר היחס לזכויות
האדם היכו אותו בתדהמה. איתן גם טרח לחשוף את
המוטיבאציה האמיתית של הנשיא, מובוטו ססה סקו.
מובוטו הצנחן( ,זוכרים את קודמו, ילד טיפוחיה
של גולדה, אידי אמין?) ,אינו אלא גנב ומושחת, כמעט
כמו הקיסר המודח של הרפובליקה המרכז־אפרי־קאית,
בוקאסה. הוא מחפש כסף, הרבה כסף, הן לכיסו
האישי, והן לצורך חיפוי על העובדה שהמיליונים
הרבים שקיבל מארצות־הברית, ממערב אירופה ואפילו
מיפאן כסיוע־חוץ, ירדו לטמיון. מעניין לציין שלא
רק תקציבה הדל של ממשלת ישראל ממקד את תשומת
ליבו הנלהבת של מובוטו. הנשיא נתן עינו בכסף
היהודי. הוא מאמין בכל ליבו שבידי מנחם בגין
המפתח לאוצרות־עתק של יהודי המערב. לפרו־ישרא־ליות
שלו יש גם נופך אנטי־שמי ברור. יתכן שדווקא

? 11^11111)1.
המיכתבים יישלחו הלאה, לארגנטינה.

בריטניה: פו שע
מילחמה ארע טיני בכלא שליט זאיר מוכוטו
ריח מצויין לכסף יהודי
קונגו הבלגית לשעבר פתרה עבור הישראלים את
הסוגייה המעסיקה את המדינה מאז : 1948
מי הוא יהודי? אמריקאי או אירופי הנוטל חלק
בשיחודו של מובוטו.

אחד מפושעי־המילחמה הידועים בארגנטינה, הקצין
אלפרדו אסטיז, הידוע גם בכינוי המלאך הבלונדי, כלוא
כשבוי־מילחמה בעיר האנגלית צ׳יצ׳יסטר.
שיטווג גסטאפו. אסטיז ידוע לשימצה בארצו
כאחראי ישיר להיעלמם ולרציחתם של מאות מתנגדי
המישטר, בכללם יהודים רבים. הוא התפרסם באהדתו
הרבה לנאצים, ובהפעלת שיטות עינויים בנוסח גסטאפו.
בריטניה הודיעה לממשלות צרפת ושוודיה שהיא
תאפשר להן לחקור את ״המלאך״ .השוודים והצרפתים
משוכנעים שאסטיז אשם באורח אישי בהיעלמות שתי
נזירות ונערה בת ,16 אזרחיות ארצות אירופיות אלה.

חיים ברעם

שיחר
ה מי לחמה
מרדהכת בי ם
עם תום יום־הדיווחים הראשון של הטלוויזיה
ממילחמת הלבנון, תקפה את
עובדי מחלקת־החדשות רוח־נכאים. למחרת
בבוקר, בישיבת־הבוקר של מחלקת־החדשות,
פרצה שערוריה שגבלה במרד.
הכתבים הטיחו בעורך מבט יאיר שטרן
האשמות חסרות־תקדים, בדבר ריכוז ה סמכויות
וההחלטות בידיו, מצב שהוסיף
לקשיים האחרים שעמדו לפני מחלקת־החדשות.
אחרי
דין־ודברים קולני הסכים שטרן
לפזר את הסמכויות. הוא מינה את
אלישע שפיגלמן כמפיק־חדשות בפועל,
את יעקב אחימאיר כעורך מהדורת
החדשות של השעה 5ומחליפו של
מיכה לימור בעריכת מבט, משה
גלבוע הכתב לענייני־חינוך מונה כעורך
מהדורת חדשות־הצהריים, בעוד שטרן
שימש כעורך הראשי וכעורך מהדורת
מבט של 9בערב- .
גם חלוקת האחריות בעניין תיאום והגשת
החדשות לא שיפרה את אופן הדיווח
של חדשות הטלוויזיה במהלך מילחמת הלבנון.
דיווח היה חיוור ביחס לסיגנון
הדיווח הישיר והאפקטיבי של הטלוויזיה
במהלך ימי מילחמת יום־הכיפורים.

צודורה בי
במיסדרון של מחלקת־החדשות בטלוויזיה
חדלו לכנות את דובר צה״ל בתוארו
הרישמי. עורכי וכתבי החדשות
האופן וה*
התחילו לכנותו ״צנזורה
סיגנון שבהם פעל דובר צה״ל, הפכו
אותו למנהל־בפועל של הטלוויזיה ושל
מחלקת החדשות שלה. הוא החליט איזה
כתב יוצב ביחידה זו או אחרת, הוא
ניהל בקרה משלו על דרך הזרמת החומר
המצולם מהמערכה אל אולפני־הטלוויזיה,
הוא גם ביקר את החומר המצולם —
למרות שבאולפני הטלוויזיה בירושלים
צונזר החומר בהתאם ללוח ההנחיות המקובל
על הצנזורה.
בהתנהגותו זו שירתה יחידת דובר
צה״ל את האינטרסים הישירים של שר־הביטחון,
אריק שרון, ולא את האינ טרסים
של הצופים. התוצאה היתד תלות
מוחלטת של תחנות־השידור (גלי צה׳׳ל,
קול ישראל והטלוויזיה) במקורות זרים —
רדיו מונטה־קרלו, תחנת השידור של
לבנון החופשית וכתבים זרים שדיווחו מביירות
ומדמשק.
דובר צה״ל ניסה להפוך את כלי־התיקשורת
האלקטרוניים בישראל למכ שיר
תעמולתי של שר־הביטחון, תחת

צל״ש -צל׳׳ג
מובאים בזה במרוכז הצל״שים והצל״גים לכתבי הטלוויזיה במהלך המילחמה :
דן סממה — כתבוודמטעם, שניסו להביא תמונה ורודה של מילחמה.
כני ליס -כנ״ל.
מרדכי (מוטי) קירשנכוים — כתבת מגאזין מעולה, שהזכירה את ימיה
הטובים של הטלוויזיה.
מנשה רז — כתבה אחת, שהצליחה למסור ממוראות המילחמה, תוך שמירה
על איכות מינימום.
משה אלפרט — כתבות של צלם טלוויזיה בלא כתב, שהוכיח כי הוא
עדיף על מרבית הכתבים.
עמום כרמלי — כתבות שישמשו בעתיד את דובר צה״ל, כמופת של
כתבות מטעם.
רץ כן־ ישי — דיווחים שהפרט המעניין ביותר בהם היה דרגות־השדה על
כתפי הכתב. כתבות שנשמעו בדיווחים לאוקוניים של קצין־מיבצעים גדודי.
אהוד יערי — דיווחיו משולחן־המערכת היו נקודת־האור היחידה
במהדורות נזבט.
עמום א רכל — כתבות דיווח לא מעניינות על חיל־האוויר, עם צלליות
של טייסים, עם תנועות ידיהם ועם העוויות של הכתב לנוכח המצלמה.
אורי גולדשטיין — כתבת יומן על פצועי צה״ל, שהזכירה את ימיה
הטובים של הטלוויזיה.
חיים (פיימול) גיל -כנ״ל.
בן־ישי, שהעביר את רובם של ימים אלה
בכוחות החוד ובחדר־המילחמה הצפוני,
שכח כי תפקידו הוא לשגר את כתביו
לחזית בהתאם לתנועות הכוחות, תוך
התאמתם לאופי המילחמה. הוא הותיר
את מלאכת השיבוץ בידי דובר־צה״ל,
שהשכיל לשבץ את הכתבים המוכשרים
ליחידות עורפיות, ואת הלא־מוכשרים
ליחידות הפורצות. התוצאה: שיבושים
במחלקת החדשות וחסרונו של איש־מיקצוע,
שידע לקרוא את מפת־הקרב.
רק בצהרי היום הרביעי של הקרבות
נוצר קשר בין בן־ישי ובין מחלקת־החדשות,
ובמהדורת מבט בערבו של
אותו יום הוא הסביר את מהלכי הקרבות.
כשעל כתפיו דרגות סרן. דיווחו נפל

שקדם לו בכמה דקות.

מי ^ חמה ליד א 3ר שוו ת

כתב כן־ ישי
לדווח דיווח ענייני מהמתרחש בשדה־הקרב,
עם המיגבלות הסבירות, שצנזורה
מעמידה לדיווח שכזה.

דא! ו*ולם ר1ן
במהלך ארבעת וחצי ימי הלחימה הראשונים
בלבנון, נותק הקשר בין מדד
לקת־החדשות של הטלוויזיה וראש השולחן
לענייני ביטחון, רון כן־ישי.

שרץ.

פ ס קו ל
דו ב ר או 3ר ש!
במהלך ימי הפלישה ללבנון הסתובב

בהרבה מאיכות דיווחו של אהוד יערי,

העיקר: הדרגות

איזור הקרבות,״ מבלי לפרש את אופיו
של איסור זה.
בדיקה. שערך העולם הזה במדיה האלקטרונית
האמריקאית גילתה את אופיו
של איסור זה, איסור שמקורו במילחמת
וייט־נאם. מסתבר, כי שימוש בניידות*
טלוויזיה באיזורי קרבות מביא לכך שהם
קולטים על מסכיהם את דיווחי המל״טים
(מטוסים ללא טייס) ,המשתמשים בגלי
מיקרו־גל, שבהם גם מועבר השידור-
הישיר מניידות־השידור לאולפנים.
בעיתונות האלקטרונית המיקצועית מסופר,
כי בימי מילחמת וייט־נאם, נאלצי
ניידות־השידור לשדר בשעות הלילה, בהן
לא משגרים את המל״טים.
החשש לשיבוש תדרי מיקרו־גל לא
מנע בעד יחידת דובר־צה״ל להתיר הבאת
ניידת־שידור, לשם שידור ראיון בלעדי
של ירון כן־ייטי עם שר־הביטחון, אריה

במילחמת ששת הימים שימש אלוף
(מיל׳) חיים הרצוג פרשן מהלכי המיל-
חמה ברדיו, שהיה אז כלי־תיקשורת יחיד
שדיווח מהמילחמה. במילחמת יום־הכי־פורים
היה לטלוויזיה פרשן משלה: ה־מיזרחן
פרופסור שמעץ שמיר.
ארבעת ימי הלחימה של מילחמת ה לבנון
הותירו את הטלוויזיה בלא פרשן.
בבוקר היום הראשון של המילחמה
הוצעו שמותיהם של כמה פרשנים, ביניהם
רב-אלוף (מיל׳) מוטה גור, אלוף (מיל׳)
חיים הרצוג ואחרים. מנהל הטלוויזיה
טוכיה סער פסל עקרונית מועמדות של
פוליטיקאי לתפקיד.
עוד באותו היום הוחלט לפנות אל
אלוף (מיל׳) ישעיהו (שייקה) גכיש,
שאינו דמות פוליטית, ולבקשו לשמש
כפרשן. הנוהג המקובל הוא כי דובר צה״ל
מוסר לפרשנים חומר תידרוכי על מהלכי
הקרבות, עם מיגבלות צנזוראליות. אלא
שדובר צה״ל סירב למסור חומר זה לגביש
— למרות שזה שימש כמפקד פיקוד

הדרום בימי מילחמת ששת הימים, והיה
אדריכל כיבוש סיני באותה מלחמה.
ישעיהו גביש סירב להשמיע פרשנות
בלא תידרוכי הרקע של דובר־צה״ל. רק
ביום הרביעי למילחמה ניאות דובר צה״ל
להעביר לגביש תידרוכי רקע.

התמל יג ש ד גז ט
לא ברור מי היה האיש במערכת מבט

שהחליט על כך שהכתב הזוטר א כי
גו ט יהיה מחליפו של רון כן־ ישי
(ראש השולחן הצבאי הנעדר) בדיווח
מהלכי הקרבות בלבנון. גוט, שניצב אל
מול מצלמות הטלוויזיה עם גבת עין
שמאלית קפואה ומורמת, דיווח כמכוהל

על מהלכי הקרב ועורר בכך מורת־רוה
רבה בקרב כתבי הטלוויזיה. הופעתו ה בלתי
רהוטה של גוט, גם שגיאות הלשון
שלו, הביאו את אחד מוותיקי הכתבים
לומר :״מילחמת הלבנון הייתה התטל״ג
(תרגיל טקטי ללא גייסות) של גוט —
תרגיל שהוכיח, כי עליו לשוב לטירוניח.
בטרם יראה את פניו שנית במסך הקטן״.
למחרת
הוחלט כי ראש השולחן לענייני
המיזרח־התיכון, אהוד יערי, יביא
בתיאור עיתונאי את מהלכי הקרבות בלבנון.
יערי ניהל במשך היום השני ל־מילחמה
מירוץ עם הזמן בליקוט מידע,
ובמהלך שידור מבט קנה את עולמו:
הביא פרשנות מעולה באיכות שעלתה
על זו של ראש השולחן הצבאי, רון
בן־ישי.

נ ״ דזו שי דו ד
תמיהה רבה עוררה העובדה, כי בארבעת
ימי הלחימה הראשונים לא נוצלו
ניידות־השידור של הטלוויזיה לדיווח ותיאור
הפלישה ללבנון. מטענת מנהלי
הטלוויזיה בעניין זה היתה :״קיים איסור
ביטחוני על שידור מניידות״שידור ב־

בבניין הטלוויזיה מנהל הטלוויזיה, טוכיה

סער, מחובר לצעקה האחרונה בפלאי
הטכניקה האלקטרונית — טלפון חיוג א־*־
חוטי בצבע שנהב, שבעזרתו שמר על
קשר עם העולם שניים מוותיקי
הכתבים, התנדבו עם פרוץ הקרבות לשמש
ככתבים בשטח. השניים הם מוטי
קירשנכוים, מי שהיה בעבר מפיק
ניקוי ראש וחיים (ניינזול) גיל, שתיג־

ירו את כתבי־הטלוויזיה בצפון
על ביטול ישיבת מליאת רשות־השידור
לרגל המילחמה אמר אחד מעובדיה הבכירים
של הטלוויזיה :״כאשר רועמים
התותחים — .שותקים הפוליטרוקים
כאשר הביא הכתב־הזוטר אכי גוט
פרשנות בימי המערכה הראשונים, מילמל
אחד מעורכי מבט מאחורי זכוכית־האולפן:
״גוט צריך להישלח לאולפן כדי לשפר
את העברית שלו בעת הבאת אחת
מכתבותיו של דן פטמה ממילחמת הלבנון,
נשמע בקריינות הרקע קולו של
הכתב־הכלכלי אלישע שפי־גלמן. ב-
חדר־הבקרה אמר באותו רגע עורך מבט
יאיר שטרן ,״והקול קולו של ארידור...״
על דיווחיו של הכתב־המדיני אלי־
.מלך רם אמר אחד מכתבי מבט :״אלימלך
החל במילחמה לתפקד יותר כדובר־

הממשלה ופחות כפרשן מדיני״
כאשר באחת התמונות מהצפון נראו נוצ רים
לבנוניים מוחאים כפיים לטורי ה־שיריון
של צה״ל, אמר יאיר שטרן :
״הם מוחאים כפיים, כמו שבאירופה מחאו
כפיים לצבא האמריקאי במילחמת העולם־
השניה״ .אחד הנוכחים בחדר־הבקרה העיר
לשטרן :״נראה אותך לא מוחא כפיים,
כאשר הרובה מכוון אליך ו• רוב
כתבות הטלוויזיה הישראלית המצולמות

פרשן גביש
הנדרש: תידרוך
בחזית, נרכשות מדי יום להקרנה ב־תחנות־הטלוויזיה
בעולם, למרות היותן
כתבות שחור־לבן. כתבות אלה מוקרנית
למרות מהדורות חדשות־הצבע המקובלות
בעולם בבוקר אחד הימים ה ראשונים
של המילחמה נתלה על אחד
מלוחות־המודעות של בניין הטלוויזיה
סמל שובבי ומאולתר, שעליו היה כתוב
״חיל־ויזיה״ ,ובמרכזו מסו, ובו מגיש
במדים ובכובע־פלדה (ראה: גלופה).
העולם הזה 2337

יום רביעי

יום ח מי שי

16 . 6

• גביע עולמי בכדורגל
5.10 שידור
בצבע, פרשנות עברית).
שידור־ישיר ממהלך מישחק
הכדורגל בין אנגליה וצרפת,
במיסגרת תחרויות הגביע העד
למי בכדורגל.

סידרת טלוויזיה :

17 . 6
• סידרה לילדים: כמו
כולם, אכל אחרת (6.00
— שידור כצבע, מדבר
עברית) .סידרה חדשה המיו
חדת
לבעיות הילדים הפגועים
בישראל. הסרט הראשון המוקרן
היום עוסק בילדים עיוורים
ובעיותיהם המיוחדות.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
• סרט קולנוע — 10.15( :ערוץ
— 6שידור כצבע, מדבר אנגלית).

יום רביע 46. 6
• קומדיה: המעביד 8.30 ערוץ
— 6שידור כצבע 35 ,דקות, מדבר אנגלית)
.סידרה קומית שבמרכזה, בעל בית־חרושת

מדיי מוצאי-שבת, בשעה זו, מקרינה הטלוויזיה
הירדנית סירטי-קולנוע אמריקאיים, במיסגרת פסטיבל
סרטי קולנוע. אלה הם סרטים בעלי איכות,
אך ישנים יחסית. אוהבי הסרט הערבי יוכלו
לצפות באותה שעה בסרט מצרי, המוקרן בערוץ 3
שמות הסרטים יתפרסמו רק ערב הקרנתם.

קטן בפרבר לונדוני, איש שמן וחביב שלצידו
מזכירה בלונדית נאד .,על מאבקיו של האיש נגד
ועד העובדים והאיגוד המיקצועי, על דאגתו לפועליו
ועל קשריו עם ידידיו ומכריו בסידרה
קלילה זו.

׳ 1ראשון 20 . 6
• אנימציה: מכבי האש (— 4.50
שני הערוצים — שידור כצבע 35 ,
דקות, מדבר אנגלית) .סידרת אנימציה משע
יום
חבליש 47. 6 -
• למישפחה: השריף לובו (— 5.50
ערוץ — 3שידור כצבע 50 ,דקות, מדבר
אנגלית) .סידרה אמריקאית בכיכובו של מילם

שעת על יחידת מכבי-אש הנענית לכל קריאת־עזרה
— אם לכיבוי אש של ממש, ואם לפעולות
הצלה אחרות.

ווטסון׳ המגלם שריף שמן ודי שלומיאלי, בעיירה
קטנה בארצות־הברית. השריף ושני עוזריו, בריאן
קרווין וניל קרטר, מנסים להשליט חוק וסדר,
רודפים אחרי עבריינים בכל כלי־תחבורה אפשרי,
ותוך כדי כך נוצרות סיטואציות קומיות מצחיקות.

אישטוואן סאבו: האב
יום רביעי, שעה 10.05

הדוכסית מרחוב דיוק
( — 8.03 שידור כצבע,
מדבר אנגלית) .סידרה דר

תעודה: הקרב על
דיין־כיין־פו 0.30 שידור
כצבע, מדבר אנגלית)
.במאי ,1954 אחרי מצור

מטית על חייה של משרתת,
פילגש יורש״העצר ובעלת בית-
מלון בראשית המאה. בפרק
השני, לכבד ולציית, נישאת לד
איזה בעל כורחה לאגוסטוס,
בעוד את החשבונות משלם ה נסיך
מוולס.

שנמשך 56 ימים, נחלה צרפת
תבוסה מכרעת בוויים־נאם.
מפלה צרפתית זו גרמה למעורבות
האמריקאית שם. הסרט
התיעודי מתאר את הקרב על
מצודת דיין־ביין־פו.

• סרט קולנוע הונגרי:
האב 10.05 שידור
כצבע, מדבר הונגרית)
.אחד הסרטים הראשו
כובה
של הזמרת הפופולארית.

נים של הבימאי ההונגרי
אישטוואן סאבאו, שביים אחר־כך
את התוודעות ומפיסטו.
גיבור העלילה הוא ילד שהתייתם
בילדותו מאביו הרופא.
את מרבית שנותיו הוא חי בצל
הזיכרון ובעת התבגרותו
הוא מנסה להשתחרר מעברו.
בסרט מובאת ההיסטוריה המודרנית
של הונגריה מאז ,1949
עת השתלטו עליה הקומוניסטים,
דרך המרד של 1956 ועד
ראשית שנות דד .60 בסרט מתו אר
גם מצב היהודים בהונגריה.
בתפקיד האב מופיע שחקן
התיאטרון ההונגרי, גאבור מיק-
לוש.

—#חדשות +תקציר
אירועי הגביע העולמי

בכדורגל (11.30
שחור־לכן).

• בידור: אוליכיה
ניוטון ג׳ון 10.30 שידור
כצבע, מדבר ומזמר
אנגלית) .תוכנית יחיד בכי•
חדשות +תקציר
אירועי הגביע העולמי בכדורגל
10.45 שחור־לכן).

יום
שי ש•

׳ 01 שגי 24. 6
• מדע בדיוני: האשת הכיונית
( — 6.35 ערוץ — 3שידור בצבע 50 ,
דקות, מדבר אנגלית) .לינדסי וגנר מגלמת

יום שיש 46. 6
• קומדיה: אהוב את שכנר (— 8.30
ערוץ — 6שידור כצבע 5 ,צ ד קו ת, מדבר
אנגלית) .קומדיה של סיטואציות, שבמרכזה שני

את התפקיד הראשי בסידרה זו של מדע בדיוני,
המתבססת על הצלחתה של הסידרה האיש השווה
מיליונים, בכיכובו של לי סייג׳ורם.

זוגות: לבן ושחור. בני הזוג השחור, ילידי טרני־דד,
ביל וברבי ריינולדס, עוברים לגור בשכונה
של לבנים, ליד ביתם של אדי וג׳ואן בווד. הסידרה
עוקבת אחר שני הזוגות בחיי היום־יום ומאירה
צדדים שונים של בעיית הגזענות באנגליה, בהומור
אנגלי טיפוסי.

כובה של אנג׳י דיקסון בחוקרת פרטית בעיר
לוס־אנג׳לם.

• סידרת מתח: קאסי ושות׳ (10.15
— ערוץ — 6שידור כצבע 50 ,דקות,
מדבר אנגלית) .סידרה בת 13 פרקים, בכי
יום
שדיש׳ 22, 6
• דרמה: מכריח 6.50 ערוץ
יום שבויו 49. 6
— 3שידור כצבע 35 ,דקות, מדבר אנגקומדיה:
האצילות

מחייבת לית) .עלילת הסידרה מתרחשת בראשית המאה
( — 8.30 ערוץ — 6שידור כצבע 35 ,ה־ .19 קברניט בצי הסוחר, בשם ג׳ק וינסנט (השח דקות,
מדבר אנגלית) .פרקים חדשים מד,סיד -קן אוליבר טוביאס) משנה כיוון והופך למבריח
רה הקומית האנגלית, שהוקרנה עד לאחרונה בטלוויזיה
הישראלית.

שבת
19 . 6
• סידרה בידורית :
כנסון 8.30 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).
בפרק חשיפה כפולה נמשך סיפור
הצלחתו של בנסון, שהפך
להיות הממונה על התקציבים
של המושל גטלינג.

מסוכן הפועל לבדו, הנלחם באנשי־החוק ובכנו־פיות
של מבריחים אחרים.

מית חדשה, שהופקה בידי אג־טוני
פרקר. כוכביה הם שחקנים
ידועים בבריטניה, כהיוול
בנט, בלינדה סינלקאיר וג׳וזפין
טיוסון. בפרק הראשון, עוברים
דירה, שלי ופראן מחפשים דירה.
העניין אינו קל, ולבסוף
הם מחליטים על עיסקה הכוללת
גם את בעלת־הדירה שהם
שוכרים.

+חדשות +תקציר
אירועי הגביע העולמי ב־

דאלאס 0.30 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).
הפרק אהובי שב הביתה, שבו
ממשיך ג׳יי-אר את תהליך הש תלטותו
החוזרת על חברת יו-
אינג, ומתכנן את המהפכה ב־מזרח־הרחוק.

מותחן: לא יאומן
כי יסופר 11.30 שידור
כצבע, מדבר אנגלית)
.הפרק רעל — עוד אחד

מסיפוריו של רוהלד דאל.

יום ש1י

18 . 6

• סרט קולנוע: תעתועים
10.15 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).

סרט המבוסס על רומן מאת
הווארד פאסט• העלילה מספרת
על מדען הסובל ממחלת שיבחה
ונזקק לטיפול פסיכיאטרי.

סרט קנדי העוסק בסיפורו של
אנס, ומביא את ההשלכות
השונות של האונס והקורבן.
סרט זה זכה בפרס הסרט המעולה
של הטלוויזיה הקנדית.

• חדשות +תקציר
אירועי הגכיע העולמי בכדורגל
13.00 שחור•
לכן).

יום שלי שי

ם 3ו־ד 8 2׳ בטלוויזיה הירדנית
דלות לוה־המישדרים של הטלוויזיה הישראלית טמישחקי הגכיע
העולמי בכדורגל, הביא ישראלים רכים להתקין אנטנות טלוויזיה
שתקלוטנה מישהקים אלה מהטלוויזיה׳ הירדנית. מובא כזה לוח
מישדרי המישחקים בירדן :
ד׳ 16.6אנגליה — צרפת
5.15
9.00
ד׳ 16.6גרמניה — אלג׳יר
5.15
ה׳ 17.6צ׳כיה — כוויית
9.00
ה׳ 17.6יוגוסלביה — צסון־אירלנד
5.15
ו׳ 18.6איטליה — פ ת
9.00
ו׳ 18.6ארגנטינה — הונגתה
5.15
ש׳ 19.6פולין — קאמתן
9.00
ש׳ 19.6כריה״ט — ניך־זילנד
5.15
א׳ 20.6מזרח גרמניה — צ׳ילה
5.15
כ׳ 21.6אלג׳יר — אוסטתה
9.00
ב׳ 21.6צרפת— כוויית
5.15
ג׳ 22.6בלגיה הונגריה
9.00
ג׳ 22.6בריה׳׳מ — סקוטלנד
(רק 2מתוף מישהקיס אלה — בחיל — בתה׳׳מ ובריזז״ט —
סקוטלנד יוקרנו בטלוויזיה הישראלית).

• דרמה: עניין של
כחידה 10.05 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).

ג׳ורג׳ :עניין של בחירה
יום שני, שעה 10.05

• מותחן: כלש על
הגל 10.30 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).

כדורגל 11.45 שחור
לכן).

פרק נוסף בסידרה המספרת על
בלש רדיו אנגלי. שם הפרק:
על החוק.

יום רא שון

• סידרה קומית: שלי
( — 11.30 שידור כצבע,
מדבר אנגלית) .סידרה קו-

2 0 . 6

* סידרת טלוויזיה

• הגביע העולמי בכדורגל:
כרית־המועצות
מול סקוטלנד (— 0.00
שידור כצבע, פרשנות
עברית) .שידוד־חי.
• מותחן: כעיקכות
הפשע 10.55 שידור
כצבע, מדבר אנגלית).
תחת הכותרת מה קרה לקנדי
מובא סיפורה של נעדרת, אש־
1זו של שופט. הסרט מביא את
חוקרי המישטרה לקהילת מהגרים
מאיי מערב הודו ולפול-
חני וודו. בתפקידים הראשיים:
מייקל קיין ופול הארדינג.

017

1תת1ת ליד יציידו! י

חוף־הים במבואות המיר צידון. שיירת נגמ״שיס הדרות יצאה

^ 0 0אלף צ עי רי ם תיכננו לחצות
את גבולות הארץ בחודשי הקיץ•
רבים מהם הקדימו זאת, ובלית-
ברירה שינו גם את כיוון נסיעתם. רובם
בכולם היו גברים. המילחמה הפכה את
תל־אביב לעיר־נשים.
דרכן של נשים — לכך הרי חונכו —
היא לבלות בחנויות־הבגדים. אופנת־הקיץ
מציפה אותן והן ממהרות לרכוש את ההיצע
הטרי, בדי להעסיק את עצמן בנוש אים
מרגיעים. הישיבה בבית מעיקה לעיתים
יותר מאשר הישיבה בצוותא.
רוב אנשי-העורף הופכים בשעת מיל-
חמה לפרשנים צבאיים. השיחות המתנהלות
ברחובות התל־אביביים נסבות בעיקר
על המילחמה. כמעט בכל בית יש בן, או
אב חייל, וכל נערה שניה מצפה לידיעה
מבן־זוגה, אולם הציפייה מורטת עצבים.
נשות תל-אביב מנסות להשקיע מירצן

מנקודה זו לתוך צידון, שבה ישבו עדיין צלפים וירו על חיילי
צה״ל, שחצו את העיר לאורכה כדי להמשיך צפונה. ביום
הרביעי עדיין לא הובסו הלוחמים הפלסטינייס בעיר.

בדברים שוליים, כביכול, כדי שלא לחשוב
כל-כך הרבה.

חייל מרבי
בחוף
לאייר חוף־הים פרושות נערות רבות.
גברים כמעט שאינם נראים. אותם
שנשארו בעורף מתביישים להראות פניהם
בחוצות העיר, במקומות הנחשבים במרכזי
בילוי. חבורוודחבורות של נשים,
צמודות לטרנזיסטורים ומקשיבות לידיעות
הטריות המגיעות מן הצפון.
מצב־הרוח אינו מן המשופרים. הישיבה
על שפת־הים אינה מעידה על עליצות.
המחשבות נישאות הרחק מן החול
הלוהט ומן המים הכחולים. בתחילת השבוע
שעבר, כשערפל־הקרב כיסה על הי

י ל 0 * 1שסירב להזדהות. משמאל: המשורר יאיר הורוביץ, שסיפר כי
״ החייל היה פקוד שלו בטירונות. בתמונה משמאל: אורי ואלי

מנשה ויורם יוסף, שעזבו את קריית־שמונה לפני חצי שנה ועברו להתגורר בתל־אביב.

3 8 1

דיעות ועדיין שכנה התקווה בלב רבים,
כי המתיחות הינה זמנית בלבד, אפשר
היה לראות נשים רבות בחנויות הבגדים
ובבתי־הקפה, אולם ככל שעברו הימים
התרוקנו הרחובות כמעט לגמרי.
אותם שהבינו כי חוסר־המעש לא ית רום
במאומה לשיפור מצב־הרוח, ניסו להעסיק
עצמם בתחומים שונים. על חוף-
הים, השוקק בדרך־כלל חיים בעונה זו
של השנה, עומדים כיסאות נוח מיותמים
מאנשים.
הגברים הנמצאים שם מסרבים בכל תוקף
להזדהות או להצטלם .״בינתיים עוד
לא גייסו אותנו.״ ההרגשה הכללית היא
שיש צורך בהתנצלות על כך שהם עדיין
בתל־אביב הבטוחה .״אני לא אשם שלא
קראו לי, אבל בשביל מה שאצטלם, כדי
שאחר כך יגידו שאני מייצג את הצבא
בחוף שרחון?״ התרעם אחד המשתזפים.
סמוך לקיוסק ניצב רדיו גדול, סביבו
ניצבים אותם שאינם מצויידים בטרנזים-
טורים פרטיים. המשתזפים מנסים להעסיק
עצמם במשחקי שש־בש, בין מהדורת
חדשות אחת ושניה.
לפתע עובר רחש קל. חייל לבוש מדים
יורד לכיוון החוף. רבים מתגברים על
הביישנות וממטירים עליו שאלות רבות.
חייל במדים הוא בעת כזו גיבור לרגע.
המבטים המופנים אליו מלאי סימני־שאלה.

חתימת בתדאביב

את זה?״ הן תמהו. חתיכות רבות היו שרועות

אביה של אחת מהן נמצא בצפון והשניה
מקשיבה לדרישות־השלום, הנמסרות ברדיו
״אולי החבר שלי ישמיע קול.״

״ניי *

^ דואגת״
ולי הכתכה תשכנע את אמא
שלי לתת לי לצאת מן הבית,״
אומרת איילת סלע בת ה־ .15 איילת, דד
שוהה עם חברותיה בנות גילה ומחזרים
שמיניסטיים בשפת־הים, ממשיכה לספר
כי אביה והחבר שלה מגוייסים, ואמה טוענת
שאין זח נאה כי בזמנים כאלה תצא
לבלות.
״כן, אני דואגת להם,״ מרצינה איילת,
״אבל אני מוכרחה להעסיק את עצמי ב משהו.
אני לא יכולה לשבת כל היום
בבית.״
הגברברים הצעירים שרויים במתח עצום.
בקרוב מאוד ייאלצו לפשוט את ביגדי-
הים וללבוש מדים .״אנחנו דואגים ומנסים
להינות היום, כי אצלנו אי-אפשר לדעת
מה יהיה מחר.״
מגרשי־החניה אינם עמוסים. בפעם הראשונה
אפשר למצוא מקום חניה בתוך
שניות ספורות, אבל גם עובדה זו אינה
משפרת רבות את מצב־הרוח .״אני נש בעת
לא להתעצבן ולא לקלל יותר, כש אבוא
לים ולא תהיה חנייה,״ מצהירה בלונדית
חטובה ,״רק שהיום הזה יזדרז להגיע.״

נשאה לבו

הגיסות לעתיד גילה ומינה ביירנבאום. בעלה לעתיד של
מינה גוייס כבר בתחילת המילחמה, ואילו בעלה של
גילה לא גוייס עדיין. הוא סירב להצטלם או להזדהות, וטען שמעשה זה יעשה
לו שירות־דוב, שכן לשונות רעות וטענו אחר־נך שהוא חיה נציג צה״ל בחזף־שרתון.

רבו להזדהות .״בשמה
אנחנו צריכות
:אין מפריע על חוף־

הים. שלא כבימים רגילים, לא הצטופפו אנשים על החוף, ואפשר היה
להתרווח על החול. בתמונה למעלה: מירי צוקר משתזפת להנאתה.
היתה זו אחת הפעמים הנדירות שבהן לא הקיפו את מירי מטרידנינו.

הוא שומר על שתיקה. יושב לשעה קלה
בין ידידים, הוא מספר :״אני עייף. כרגע
ירדתי משם,״ ואינו מוסיף מילה. עיניו
נעצמות, והוא עוזב את החוף בצעדים איטיים.
עוד
מהדורת חדשות המלווה בהמולה
קלה. דומה שהיום מורכב אך ורק מן
הדיווחים העדכניים ברדיו.
שלושה נערים מקריית-שמונה, ששבעו
ממטחי הקטיושות ועברו לגור בתל-אביב,
נמצאים גם הם על שפודהים .״היינו בתחילת
השבוע בקרייה״ ,מספרים האחים
אורי ואלי מנשה .״כנרגעו הרוחות, חזרנו
לתל-אביב. בוודאי שאנחנו מודאגים. גם
לגו יש חברים שנלחמים, אבל בכך שנשב
בבית לא נתרום דבר.״
כולם סבורים שיש לשמור על מוראל
גבוה. כל אחד מחפש את דרכו. חוף שר-
תון הפך מוקד הרכילותי על אודות רד
מילחמה. שאלות כמו ״מי חזר״ ו״מי
עלה״ נשמעות מכל עבר.
״זה שאנחנו שרועות על החול,״ מצ הירות
שתי נערות המסרבות לציין את
שמותיהן ,״זה לא אומר שהכל בסדר.״

משתזפת אחרת מבקשת שלא לדבר על
המילחמה .״בעלי ורוב חברי נלחמים. לא
שמעתי מהם כלום. אני נורא דואגת, ולא
יכולה להקשיב לכל הפרשנויות שמסביב.
לכל אחד יש דיעה שונה, וכל אחת מן
הדיעות מורטת את עצבי.״
היום אין את מי להרשים. החתיכות השרועות
על כיסאות־הנוח אינן מנסות
לצוד גברים, כבימים רגילים. גם הם
אינם צדים. אחדים מנסים לגנוב עוד כמה
דקות של מתיקות, בטרם ילבשו מדיהם ז-
ידהרו להפגין את ידיעותיהם בשדה־הקרב.
אחרים נחים אחרי לילות־שימורים בצפון.
חוף־שרתון של יום השישי בצהריים.
פעם ראשונה שלא מחליפים כתובות של
מסיבות ולא מתכננים מה ללבוש. לאיש
אין עתה מצב־רוח לבילויים. מנסים למשוך
את שעות אחר־הצהריים על חוף הים.
״כי בלאו־הכי לא נצא מהבית בערב.״
לאט־לאט ננטשים הכיסאות. החוף מתרוקן.
שימחה, בעל הקיוסק, ובניו אינם
מלאי־שימחד, כבכל יום שישי אחר .״גם
אנחנו כבר הולכים הביתה.״
סוגרים את הים. סוגרים את העיר. עיר-
נשים תל-אביבית. טיכי זכרוני 10

הווו הבא

ליאת ואיציק נמנו עם חבורת השמיניסטים, שטענו בלהט, כי
גם תחת השמש הלוהטת הס עסוקים בוויכוחים ובהעלאת
השערות אודות המילחמה .״שלא יחשבו שזה לא מעניין אותנו רק בגלל שבאנו לים.״

1 39

!ואץ גנולדחמ דוו חשלרחלד אומרת א בי גי ל,
אשתו הרא שחה ש ל אוד׳ ואם שנ י לדיו, שמשה דיין
הורי שלה די ר ה ־ ורחל תבונה ו קי בלה את מ חצי ת ה

אכיגיל ואודי דיין ()1968
אהב את אביו אך היה חלש
^ ל אדם נבון הקורא את הצוואה
הזאת, יודע שהילדים קיבלו אחרי
מותו את מה שהם קיבלו ממנו בחייו. לא
הופתעתי כלל מהצוואה הזו. שום דבר לא
קרה בהפתעה. כולנו היכרנו אותו, והיינו
ערים למצב הבריאותי והנפשי המידרדר
שלו. היה לי ברור שהכל יעבור אליה.
אך קיימת תחושת עלבון חזקה מאוד כש-
אהבה אצלו
הסעיפים הקשורים בילדים הם כל־כך נק-
מניים.
אמרתי לרות שאני חושבת שבאמצעות
גמדדת בסרגל
הצוואה הוא גמר איתה חשבון משהו ב^?
:ני מניחה שהילדים האמינו שהקשר
נוסח :״שאת וילדיו תיחנקו ביחד.״
פעם, בגלי צוז״ל, הוא אמר שאילו היה י הביולוגי יהיה בכל זאת בעל משמעות
יכול להתחיל את חייו מחדש, הוא היה כלשהי. אבל הוא אמר להם בפירוש שהם
מוותר על מישפחה. את המיגרשים שהוא אנשים מבוגרים, בעלי מישפחות ושהוא
הוריש לילדים הוא קנה מאביה של רות, אינו צריו לעזור להם.
וזהו מקום שהופקע על־ידי המדינה. גם
הוא דאג לכך שתגיע אלינו שמועה

על המיגרשים ברמת־השרון אומרים שהם
של אביה של רות. כשדיין גילה שזה לא
שווה הרבה הוא העביר זאת להם. אם זה
היה שווה, זה בוודאי היה עובר לאשה.
אפילו יעל, שכיבדה אותו וביקרה אותו
ושמרה על קשר, גילחה שיש לה שליש
באפס.

שהוא רשם שתי דירות על שם הילדים.
זה עלה על הפרק כשאני רכשתי
את הדירה הנוכחית בבאר־שבע. בשלב
מסויים ביקשתי ממנו עזרה בחלק מן
המימון.
כשבאתי לצהלה, היו שם רחל, אודי
וגם עורך־הדין צ׳חנובר. דיין אמר :״מה
פתאום? מה אני חייב לך ז״ הסכמתי שהוא
אינו חייב לי דבר ושאני באה על
סמך שיחה שהיתה בינינו. הוא ענה: אין
לי שום חובות כלפייך וכלפי הילדים.
אחר־כך היתנה את הסיוע הכספי החלקי
בכך שארשום את הדירה על שם אהוד.
כששאלתי מדוע? הוא ענה שהוא חושב
שצריך להגן על הילדים מפניי. הוא גם
אמר לי שהוא לא יעזור לי לעשות פרוספריטי
על חשבון הילדים. אמרתי לו תודה
רבה, קמתי והלכתי. הוא נעלב מאוד כי
הוא אינו רגיל שאנשים קוטעים פגישה
איתו באמצע. הוא מרגיש שרק לו מותר
— הוא המלך.
הוא תמיד שמר על רצף ביקורים אצלנו.
למרות שהחלפתי כתובות ולא הודעתי
על מקום מגורינו החדש, הוא טרח
לאתר אותנו. אני לא התרגשתי מזה, כי
כל מה שהוא עשה הוא עשה למען עצמו.
כשהוא בא לבקר כאן, בדירה החדשה,
הוא הסתובב בחדרים ובדק כיווני אוויר
וכמה חדרים יש. הרגיז אותו שהסתדרנו
בלעדיו, שבכל זאת הצלחתי לרכוש דירה.
הוא אינו אוהב את הילדים שלו, אז
מה פתאום שיאהב את הנכדים? יש לו
דרך משלו לאהוב. אמרתי לו שאהבה
נותנים, מראים. אבל אהבה אצלו נמדדת
בכמות. בסרגל. זה יותר וזה פחות. כך
גם הוא אהב את הילדים. וזה היה כך
בעיקר אחרי שהתחתן איתה.
מהיום הראשון שהיכרתי אותו, נדהמתי
מהצורה שבה דיבר אל ילדיו. הוא מעולם
לא שוחח, יעץ. הוא תמיד פסק. הוא לא
נתן לילדים תמיכה רוחנית, חום, הקשבה.
הוא תמיד היה שופט. בחיי שהוא היה
דיין. שיחה איתו — זח להגיש לו דו״ח.
לא היתה אף לא פעם אחת שהוא לא
שאל כמה אני מרתיחה. כמו נציג של
מס־הכנסה.
הוא לא היה מעולם האדם משה דיין.
תמיד הוא היה בתפקיד. מיתוס. גם בשיחה
עם הילדים ועם אנשים קרובים.

לפצות את
הגכדים?

!למה שאודי כתב ושבנהלל כוע-
סיס עליו, זה אפס קצהו של מה ש
היה
דיין האב באמת. וזה הדבר העצוב.
זה ממש טראגי כמה שזה אמת. אודי שמר
כל הזמן על שתיקה. הוא היה חלש ולכן
זה התפוצץ רק עכשיו. אבל אודי אהב את
אביו. והאב מעולם לא הפגין כלפיו אהבה.
אני חושבת שהתגובות על דבריו של אודי
היו מתחסדות. אודי ידע כמה כסף עשה
דיין מהמצוקות של ישראל. אורי אבנרי
הלך עוד יותר רחוק ואמר שהוא יצר
מצוקות בשביל האינטרסים שלו.
לשני ילדיי מנישואי לאודי דיין, גל בת
ה־ 17 וחצי וסער בן ה־ ,15 הוא הוריש
דירה ברחוב אשכול 20 ברמת־אביב. הוא
אהב אותם יותר מכל נכדיו. פה היתה
הפגנת אהבה חזקה מאוד.
יתכן שחלק מהנקמנות או גמירת החש בונות
שלו עם הילדים הועברה גם לידו־
--מאת

אביגיל ד ״ן
--בשיחה — 11

שוש מ״ מון
שת הנכדים. עובדה שילדיי הם היחידים
שהוזכרו בצוואה, בצורה בולטת. לא
היתה כאן העדפה של אודי על פני הילדים
האחרים. משה ידע על יחסו המנוכר של
אודי לילדיו, ובכך כאילו רצה לפצות
אותם.
הוא אהב מאוד את הנכדים שלו, בעיקר
אחרי הגירושין שלי מאודי. הוא התעקש
לשמור איתם על קשר. כי האמת היא ש הוא
אהב, אך לא ידע כיצד להראות זאת,
והוא היה אומלל מאוד בגלל זה. הדבר
היקשה עליו מאוד, חוסר־היכולת ליצור
קשר.
הוא נהג לחבק ולנשק את הנכדים המון.
תמיד היה צריך לגעת בהם. היה לוקח
אותם לאכול גלידה, לקירקסים. זהו דבר
שהוא מעולם לא עשה עם הילדים שלו.
אולי בגלל שהילדים יכלו לבקר אותו,
והנכדים לא.
פעם, כשגלי שהתה אצל רות בוושינגטון,
הוא ביקש להטים אותה אליו לניד
יורק כדי שתאכל איתו ארוחת־צהריים.
הוא מימן את הטיסה. כשהילדה הגיעה
לשם, היא גילתה שזו ארוחה חגיגית עם
35 איש ועיתונות וצלמים. רחל כבר דאגה
שזה יהיה ״שואו״ :היא רצתה להראות
שדיין סבא טוב. הילדה נפגעה מאוד.

בסעיף ג׳ של הצוואה נכתב :״הדירה
ברחוב אשכול 20ת״א (גוש ,6648
חלקה )111 תועבר בחלקים שווים לבעלות
בלעדית של שני נכדיי, סער דיין וגל דיין,
ילדיו של אהוד מנישואיו הראשונים.״
אני מניחה שהוא רשם את הדירה על שם
הילדים, כי אולי הציק לו שהוא לא עזר
לי ברכישת הדירה.
אחרי המיקרה עם הדירה, הוא בא הנה
ושאל אותי מדוע איני מדברת איתו. אמרתי
לו שאין לי מה לומר לו. הוא לא
אהב שמדברים אליו כך. הוא ענה לי: אני
אדם זקן וחולה, ואני לא מרשה שאת לא
תדברי איתי. אמרתי לו את דעתי על
יחסו אל המישפחה, ויחם מישפחתו אל ילדיי.
הוא החוויר וביקש שאסלח לו. אבל
לאשתו הוא אמר שאני חצופה.

״היא השתלטה
עליו טוטאלית״
^ י א לא סבלה אותי וגם לא הזמינה
י • אותי לקריאת הצוואה. גם על מותו
שמענו מהטלוויזיה• היא הקסימה את מי
שהיה לה חשוב להקסים. חלק גדול מהידע
והיחס שלה אל המישפחה נבע בעצם ממנו.
פעם, כשאמרתי לה :״תהיה דעתן־ על
רות אשר תהיה, היא בן אדם גדול ונפלא.
יד האלוהים ביצירתה.״ היא לא יכלה
לענות מרוב כעס. כשהילדים שלי חטפו
מכות אחרי מילחמת יום־הכיפורים, אמרתי
לו: עכשיו אני רואה כמה החינוך שלי
היה נכון. לא מדובשך ולא מעוקצך.
מאז שהם התחתנו, היד, תהליך מהיר
מאוד, דראסטי, של ניתוק משה מהמישפ־חה
שלו. כי כשהוא ורות היו יחד, בכל
שבת הוא הזמין אותנו ואת הילדים אליהם.
הוא התאהב בבובה. זו היתד, אהבה של
ילדים קטנים. הוא היה כותב לה שירים.
מאז שהוא היה איתה, הוא הלך ונמוג,
הלך והתפורר. אז התחיל תהליך השקיעה
והנפילה שלו. זד, היה תהליך שאפשר

היה לראות ולחוש אותו. כשרחל הגיעה
לצהלה, היא בודדה אותו. יכול להיות
שהיא רצתה להגן עליו מפני הציבור. הוא
כבר לא כל־כך שמע וראה. והפחדים מפני
המוות התחילו להטריד אותו. הוא נהג
לעיין במודעות־אבל בעיתונים.
בכל פעם שביקשת ממנו דבר מד, הוא
היה עונה :״זד, בסדר, תסדירי עם רחל.״
היא ממש תפסה עליו פיקוד. פעם ביקש
שאשלח אליו בפסח את הילדים לצהלה.
היינו צריכים לתאם שליחה של רכב ש
רחל
היחה כולה
״שאר. בובה
נוקיסיסטית מאוד
יבוא לקחת אותם מהתחנה המרכזית. כש התקשרתי
לשם, היא ענתה: מה פתאום
הם באים ל מי זה בכלל קובע עם משה י
אני חושבת שכל מה שהיה חשוב, מבחינת
רכוש, היא כבר דאגה להעביר זאת
אליה, כשהוא היה עוד בחיים. בצוואה
מצויין רק חשבון בנק אחד. והיה לו
יותר מחשבון בנק אחד. הרבה כספים ב־חו״ל,
ותמלוגים.
גם העניין עם העתיקות. היה הסכם שזה
יעבור אחרי מותו למדינה. כשהיה
חולה, סמוך למותו, היא רכשה על שמה
דירה בת חמישה חדרים במיגדלי־דויד.
רכישה כזאת לא נעשית מהיום למחר.
ביחסים שלו איתר, הוא היה נדיב מאוד.
אך אני חושבת שהוא לא ידע הכל על
מעשיה.

משה ורחל דיין
״היא כל מה שבן־כפר שואף להגיע אליו״
היא אשה ערמומית ומפותלת• היא השתלטה
עליו לגמרי. היא היתד, דואגת
שהוא ילך לישון בצהריים, והוא הגיב
כמו ילד קטן :״כן רחל, כן, רחל.״
כשהילדים שלי היו באים לבקר, הוא
נהג לומר לסער :״אתה רואה את הגן
הזה, את הבית הזה, הכד הזה? זה יהיה
שלך. אבל אנחנו כבר ידענו שהיא השתלטה
עליו טואלית, שהכל יהיה שלה.
היא מכרה את הבית בצהלה, כי כל
זמן שהיה חבר־כנסת, שולמו החשבונות
על־ידי המדינה. והיא קמצנית נורא, היא
לא מוכנה לממן את הוצאות האחזקה השוטפת
של הבית.
היא היתד, יותר קמצנית ממנו. יכול
להיות שהיא חיכתה לו בנאמנות במשך
. 18 שנה, אבל אני לא מאמינה לכך. לא
בהתחשב באישיות שלה. אני חושבת שהיו
לה קשרים נוספים. הוא גם לא כל־כך
מיהר להתחתן איתה. הוא רצה להנות משני
העולמות. אבל היא ידעה לסובב אותו,
ללחוץ על הכפתורים הנכונים, להביא
אותו לזה שהיא תהפוך גברת דיין.
עובדה שבכל זאת, במשך 18 שנה, הוא
עשה מה שהוא רוצה. הוא לא היה איש־מישפחה
למופת אך לא חשב שצריך להתגרש.
רות היא זאת שרצתה להתגרש.
אני חושבת שהוא נישא לה בסוף כי זה
היה תהליך של התערערות ותחושה חזקה
של זיקנה. בסך־הכל היו לו שרידי פציעות
מהרבה מאוד אירועים בחייו, ומאז
שהתמוטטה עליו הגבעה בחפירה באזור
ב־ ,1968 זה כבר התחיל להשפיע עליו. הוא
לא שמע טוב כבר די הרבה זמן.

;,היא דורשת
חצי דירה!״

משה ורות דיין עם הנכדים גל וסעד (כרקע: העתיקות)
דיין אהב אותם יותר מכל יתר נכדיו

י^גחנו חייכים לקבל את זה: הם אהבו
י אחד את השני, אפילו אם בעינינו
זה נראה נלעג. ומכל הזנזונות שהוא
התעסק איתן, היא זו שהצליחה.
כשהוא היה מבקר את המישפחה, ברוב
המיקרים עשה זאת בגפו. אחר כך היא
הכניסה לו לראש: מי שלא בא אליך
אתה לא צריך לבוא אליו. כל הזמן זה
היה אצלה מידה כנגד מידה. הם נורא
דומים. מצא מין את מינו. היא היתד,
כולה ״שואו״ .גם הוא. מה שהיא אהבה
אצלו זה הסטאטוס וכל הגינונים שהוא
יכול היה להעניק לה- .

ב־ 27 באוקטובר 1981 קיבלנו את הצוואה
ואיתר, מיכתב נוסף. במיכתב צויין :״הננו
להעיר כי רק מחצית הדירה המצויינת
בסעיף ג׳ של הצוואה רשומה על שם
המנוח, ועל כן רק מחצית זו היא נשוא
סעיף ג׳ של הצוואה.״ מהמיכתב הזה הייתי
צריכה להבין שלמרות שמשה הוריש דירה
בלעדית לשני נכדיו כך שחצי ממנה שייך
לרחל. היתה לי הרגשה שיש כאן שקר.
נפגשתי עם עורך־דין פומרוק, נציג
שלה, בתל־אביב. ביקשתי לראות את הדירה
ולא נתנו לי. אותו פומרוק אמר ש הניסוח
״בעלות בלעדית״ הוא טעות של
עורך־דין ושזה נוסח ברישול. הוא אמר
שהדירה היא של משה ורחל. הוא ביקש
שאמכור לה את הדירה, או שאגייס 10
מיליון ואקנה את החצי ששייך לה, כי

הוא התאהב נבונה.
11 היתה אהבה
של ׳ווים ]00 יס
היא מסרבת להיות שותפה איתי. עניתי:
לא בא בחשבון. זה שייך לילדים, ולפני
גיל 18 זה כלל לא יעלה על דעתי.״
משהו כאן הריח לא טוב.
רות הגיעה לארץ לבר־מיצווה של הבן
של יעל, וחששה מאוד לגורלה של הדירה
הזו• רות ואני ניגשנו לשופט, קרוב-
מישפחה, והוא הסביר לנו שצריך לבדוק
מה רשום בטאבו. ואם באמת יסתבר ש חצי
דירה על שמה, אז יש טעות בצוואה
כי אדם אינו יכול להוריש דבר שאינו
שלו.
הלכתי עם רות לטאבו, ומסתבר שזה
באמת רשום על שמם. אך הרישום על
שמם בטאבו נעשה לפני שנתיים, כשהוא
כבר לא תיפקד. הדירה הזאת נרכשה זמן
רב לפני כן. לפיכך היה מדהים לגלות שדף
הרישום בטאבו חלק לחלוטין, והרישום
היחידי שנמצא בו הוא משנת .1980

עניין הצוואה יתנהל בשקט. האשה הזו
היא ערמומית מאוד. לדעתי הם לא היו
צריכים לחתום. היא זרקה להם כמה פי רורים
ועכשיו ידיהם כבולות.
היא רצתה להשתיק אותם ועשתה את
זה בדרך הכי זולה. היא גם מאוד פחדה
שאודי וטליה יתגרשו במשך השנה הזו,
ושלחה להם עורך־דין שיעשה סדר, כדי

גאז שהם נישאו, הד
ההדיר השקיעה
והנפילה שדו. וחד
השתלטה עדיו לגמרי
למנוע סקנדל ושהזרקורים לא יופנו
אליה. אבל מיסמכי הרכישה, הבעלות
וההעברה של הדירה ברחוב אשכול, לא
הועברו אלינו ואליהם. היא רק אישרה
שהיא מרשה להשכיר את הדירה, אך גם
זה היה בתנאי שנשלם את כל החשבונות
של הדירה מלפני פטירתו של משה. וזה
מיסיס, מים, חשמל, טלפון וכר. אז ביחד,
ילדיי, אודי, אמי ויעל שילמנו יותר
מ־ 8000 שקל כדי לקבל כבר את הדירה.
עורכת־הדין שלי תובעת עכשיו מרחל
שתחזיר את מה ששילמו הנכדים. הם
לא חייבים לשלם סך של 4886 שקל מי־סים
עבור תקופה שבה לא היתד להם
חזקה על הדירה. לא שמענו ממנה עד
היום. כיום הדירה מושכרת. אך בטאבו
זה עדייו רשום על שמה. מסתבר שאין
גבול לחמדנות שלה•
אבל יש כאן גם נקמנות. היפגנו חוסר-
התייחסות אליה, ועכשיו היא גומרת אי־תנו
את החשבון. דווקא יעל ניסתה להתקרב
אליה. שיחקה את המישחק. אך כל
היחס אליה נבע בגלל ההתנהגות שלה.
היא גרמה לניתוק מוחלט מהרגע שהיא
נכנסה הביתה.
תהליך השקיעה של דיין התבטא גם
בתגובות עצבניות וחדות ולא משנה אם
היה מדובר בנהג או בראש־מדינה. הוא
היה די מנותק והתחיל להיות כבר תלוי
בה באופן מוחלט. זו היתד, תלות מוחלטת.
הוא היסווה את המיגבלות שלו,
אבל הוא התקשה בראייה, והיא הקריאה
לו את העיתונים. דרכו היא קלטה את

משה דיין עס גל ()15*68
הפגנת אהבה חזקה

לא מצויין שם למי הדירה היתה שייכת
מאז תקופת הרכישה עד .1980 מה שמביא
אותי לחשוב שהרישום בטאבו אינו
נקי. ושמשה בכלל לא ידע שזה רשום
על שמה.

וה החוק הוורגאו׳ שוו,
שנמשו ונו הגינדוויס
האלה. היא נו מה
ש ב חנו שואף
והגיע אויו

מה גם שמשה היה ידוע בהקפדתו על
דיוק בניסוחים. ולכן אני לא מאמינה
שהיה נוקט בניסוח ״בעלות בלעדית״ ,אם
לא היה מתכוון לכך, ואם לא היה לזה
תוקף חוקי. עוד סיבה לתחושה החזקה
שלי, שהוא כבר לא ידע מה קורה סביבו.
היא בוודאי ידעה כל הזמן שחצי מהדירה
שלה. לכן היא גם נתנה לו לרשום בצוואה
בעלות בלעדית. עורכי־דין סידרו
לו תמיד את הדברים. הם היו אומרים לו :
תחתום פה, תחתום שם. היא בטח כבר
דאגה לשלם להם הרבה כסף כדי שהם
_ ^ 42ייי

יעשו את רצונה. הם ראו שהיא הגבר
במישפחה.
לדעתי כל העניין עם הדירה הוא שקר.
קשה לי להאמין שמשה הוריש בלעדית
דבר שהוא ידע שרק חצי ממנו שייך
לו. אמדו לי שיש שתי דירות. בסוף
ראינו רק חצי דירה.
כשהוא אמר לי שהוא לא יוכל לעזור
לי ברכישת הדירה, היא אמרה שתיכף
הם יצטרכו לשכור מטפלת צמודה,
ושאלה :״ומאיפה את חושבת נשיג
הם היו באמת מיקרה-
את הכסף
סעד.
בשלב מסויים, כשיעל, אודי ואסי תבעו
ממנה לפצות אותם על מה שקרה
בצוואה, היא הסכימה מייד לתת להם
חצי מהדירה בצהלה. מה הנדיבות הפתאומית
הזאת שלה ן כשהם רצו שזה יהיה
מנוסח וחתום, היא סיבבה. אחר־כך,
כשהיא גילתה כמה הדירה הזו שווה, היא
נסוגה ואמרה שמדובר רק בבית עצמו
ולא במיגדש. כי המיגרש, הכולל גינה
ופסלים, שווה הרבה יותר. אחר־כך הצי עה
שאת החצי שלה בדירה ברחוב אש כול
היא תיתן לשלושת הילדים, ובכך
תסגור עניין. מעניין מדוע ויתרה מהר בלבך
על חצי מהדירה ברחוב אשכול,
כשרק כמה חודשים קודם לכן היתה להוטה
להביא לידיעתי שחצי שייך ל הן

״בוגה
כרקיסיסטית״
ף• וויתור הפתאומי הזה שלה תמוה
י י בעיקר לאור העובדה שעד עתה היא
מממשת את הנכסים של משה בתמורה
כספית, ולא במעשי צדקה. כל דבר היא
מוכרת. בהתחלה רצתה שאקנה ממנה את

משה דיין עם גל(כארצות״הברית)15*80 ,
פגישה מישפחתית עם צלמים
חלקה. כשהבינה שמדובר בקטינים, והיא
לא תוכל לממש את המכירה במשך שלוש
השנים הקרובות לפחות, מיהרה להציע
אותה כפיצוי וכדמי־שתיקה לילדים.
וזה לא לפני שהיא טרחה להחתים אותם
קודם לכן על מיסמך שהם ישמרו
על שתיקה. שלא יהיו פירסומים ושכל

שוויים הכספי של המוצגים הארכיאולוגיים
שבבעלותו, הערך ההיסטורי לא
עניין אותה.
נשים של אישי־ציבור בדרך כלל גם
תורמות משהו, אך היא היתד, עסוקה
מאוד בעצמה ובניתוחים הפלסטיים שלה.
רות עמדה בהרבה מאוד מיפעלים של

משה דיין עם אודי וסער (57א)15
״הוא רצה לפצות אותם בגלל הגירושין !״
סעד ורווחה. אבל היא? היא לא עשתה
דבר. היא בובה נרקיססיסטית. הצד
הוולגאדי שלו נמשך לכל הניגודים ה אלה.
מה שהדמות הזו ייצגה קסמה לו.
היא אשה נאה ומטופחת, טי9־טופ. היא
כל מה שבן־כפר שואף להגיע אליו.

//את מי היא
מגסה לעשוק ! ״
4דהמתי כשהתחתן איתה. לא חשבתי
שזה הולך ביחד. הוא ישראלי
שורשי. מההתיישבות העובדת, עם קשר
לקרקע: עובד, גודר, משקה את הגינה

שלו. היה לו קשר פיסי עם האדמה. ומה
היא? בשבילה גינה זה מקום להשתזף,
לקבל אנשים. היא היתה מסתכלת עליך
מגבוה, כאילו היא מי־יודע־מה.
היא יצרה סביבו מין מיסגרת כזו שאי-
אפשר היה בכלל לגשת אליו. ודתה
קובעת לנו פגישות איתו נד 12 ועשר
דקות ומודיעה לנו בטלפון, שברבע ל אחת
הוא הולך לנוח. ברבע לאחת היא
היתה מגיעה ואומרת לו: אתה צריך
ללכת. והוא היה קם והולך. היתד. מקציבה
לנו פגישה של 20 דקות.
כשבאנו לבקר אותם היא אמרה לנו
שאנחנו אוכלים בחוץ, כי היא לא רוצה
שהילדים יעשו פירורים על השטיח. אפ

לחשוב שהיא היתד, צריכה לנקות
זאת.
אצל רות הבית היה פתוח, חם. המון
אנשים. תחנת־רכבת. זה היה בלגן של
בית שחיים בו. ואצלה זה היה כמו
מוסיאון. נקי, סטרילי.
במשך הזמן דיין נתן לילדים כל מיני
מתנות. אחרי שהיא הגיעה לצהלה, היא
עשתה רשימה של כל מה שיש אצל
הילדים ושלחה אותו לילדים ולנכדים
לבקש את כל המתנות בחזרה. דיין בא
לכאן ואמר על ציור שקיבלנו ממנו שרחל
רוצה את זה. אצלה הכל היה שקול
בכסף.
לנהג של משה ולאנשי-הביטחון שלו
היא התייחסה כמו אל כושים קטנים.

הדירהברחובאשכול . 20ת ל ־ אביב ( ג וש 6 6 ^ 8חלקהווו ) תועבר
בחלקיםשווישלבעלותבלעדית סל ישני נכדי סער דייןוגלדיין -
ילדיו של אהודדייןמנישואיו. הראשונים .
הקטע על הדירה כצוואת דיין
בעלות בלעדית
הנדון:

רות תמיד נתנה להם
תמש בשירותים. כשהיא
היכנס לחדרי וקח. היא
תיכנס, אני אביא לך.
שיכנסו אליה הביתה.

לשתות, להש הגיעה
היא בג־אמרה:
לא, אל
היא לא רצתה

בחדר שלה היו חרפושיות — חיפושיות
מצריות עשויות מחימר בצבע טורקיז.
דיין רצה להראות את זה לסער.
שניהם התגנבו לחדר שלה כמו שני
ילדים קטנים. כשהיא גילתה זאת, היא
כעסה מאוד וצעקה על שניהם כמו על
שני תינוקות.
מה שגמר את משה זה המירוץ בבחי רות.
תל״ם התישה אותו לגמרי. לפני
מותו, בסוף ספטמבר, הוא הרגיש שהוא
הולך למות, אז הוא הלך לכל בית בנהלל
ונפרד מהם בלחיצת יד. דבר שהוא
מעולם לא עשה. פתאום הוא גם זכר את
השמות הפרטיים של כולם.
הוא גם כינס את כל המישפחה ואיחל
שנה טובה. את ילדיי הוא נישק בחמימות
רבה• שלו היחס שלו לנכדים, העקשנות

צוו אתתמ נו ח משה דייןז ״ ל
הודעה לזוכהעל -פ י הצווא ה

נהחאס לתקנה ( 6ג ) לתק נו ת סדר ה די ןבעניני ירושה תשכ״ו, 1965-
הננומ בי אי ם נזר. לידיעתך. ניבצוואתו של ה מנו ח משה דייןז ״ ל
מיום 27באוגוסט , 1981 שנפטר ביוםי״ט בתשרי תשמ״ב 6 ,ז ב או ק טוב ר
1981 במר כז הרפו אי ע ל -ס ס שינא (תל-השומר) ,הלא ציווהלה עני ק לו
את רכושו ב ס פו ר ט בס עיף ו (ג ) של הצוואה (שהעתקה מצ״ב) .הננו
להעיר נ י רק מחצית ה דיר ההסצויינת בס עיף ו (ג) של הצווא ה היתר,
רשומה ע ל-סםהמנוח, ועל -נ ן רק מחצית ז ו היא נשוא סעיף ( 1ג) של
הצוואה.

ולר אי הבא תי עלהח תו ם:

מעה דיין

בכוונתנו להגיש עתה לני ת -המספטהמחוזיבתל -אביב את הבקשה למתן
צו קיוםהצוואהסלהמ נו חהנ ״ ל .

חתימת דיין על הצוואה
תחתום פה, תחתום שס
י. גורניזגקי ו מו תי,
ץ ורב י -דין

מיכתב פרקליטה של רחל דיין לסער דיין
אין גבול לחמדנות

תה להם שירותים בחוץ. היא לא רצתה
לראות אותם בבית. כשסער היה שם,
הוא ביקש לצלצל. היא אמרה: אני אוציא
את הטלפון החוצה. פעם אחרת הוא
ביקש מדיין דף גייר ועט. דיין אמר:

להתראות איתם למרות כל מערכת-
ההגנה שהיא בנתה סביבו, רק משכנע
אותי שמשהו בצוואה שלו לא בסדר.
את מי היא הולכת לעשוק עם המיל יונים
הכבדים שלה!

קולנוע
בי מ אי
מוח פאבובינדר
על ריינר ורנר פאסבינדר, בימאי הקולנוע
הגרמני שנפטר בשבוע שעבר,
אפשר לומר, תוך שימוש בביטוי לועזי,
כי הוא שרף את נר חייו משני הקצוות.
את סירטו העלילתי הראשון עשה בגיל
.23 בתוך 13 השנים הבאות הוא הספיק
לעשות לא פחות מ־ 32 סרטי עלילה,
ארבע סידרות טלוויזיה, קרוב ל־ 30 הפקות
תיאטרון. באותו זמן אף הספיק
לכתוב כמה תסריטים, שבוימו על־ידי
אחרים•
הוא היה ״הנער הנורא״ של הקולנוע
הגרמני, האיש שעורר שערוריות רבות
בסרטיו ורבות יותר בהתנהגותו האישית!
איש אשר סרטיו הראשונים נעשו בפרוטות
בלבד, מתוך הקצבות שניתנו לו על-
ידי הטלוויזיה, ואילו סרטיו האחרונים
נשאו את כל סימני ההיכר של הפקות
יוקרה.
אם היה או לא, הבימאי החשוב ביותר.
של גרמניה אחרי המילחמה, על כך יהיו
בוודאי עוד ויכוחים רבים. אבל אין ספק
שבעולם הוא נחשב להתגלמות הקולנוע
הגרמני הצעיר, המתמרד, הקולנוע שגיבוריו
הם יוצאי־הדופן הנידחים בשאט־נפש
על-ידי החברה המסתאבת כחדש

ריינר ומר פאסבינדר כפסטיבל ברלין, פברואר 82׳ ,עם הכימאי שמעון דותן
הפסטיבל האחרון
״קולנוע ריאליסטי הוא בלתי-אפשרי,״
והסרט נועד ״להעביר את המציאות כפי
שהיא קיימת בראשו של היוצר.״ בנוסף
לכך, הדגיש, תפקידו הראשון הוא ליצור
מגע עם הקהל, ובכך ראה עצמו חניך
של סירק והיצ׳קוק. רק אחרי שנוצר
המגע, אפשר להעביר מסר.
אשר למסר, לא היה אף פעם ספק
במה שפאסבינדר רוצה לומר. המארב-
סיסט שראה בשובה של גרמניה לנירמות
החברתיות מלפני מילחמת העולם, את
הכישלון הגדול של מולדתו, ניסה להתריע
נגדו כל הזמן, לא חשש להודות
בנטיותיו ההומוסכסואליות (במערבון ש ביים
בגויסניה בסתיו הוא מראה את
עצמו במערומיו, יחד עם חבר למיטה)
ולא היסס להביע את חיבתו לכל מוכי
הגורל.
קשה לתאר סרט קורע-לב יותר על
מצב ההומוסכסואלים בגרמניה מן הסרט
לשנה 13 ירחים. בסרט אחר, הדור השלישי
תיאר את הטירור הספונטאני וה תמים
ככלי שרת העוזר למעשה למימסד
הקאפיטליסטי תחת לפגוע בו, שוב תוך
כדי הדגשת הטראגדיה של האנשים ה מעורבים
בכך, והמשלים את עצמם שהם
משרתים אידיאלים נשגבים.

וגישתו היו נתונים תמיד בוויכוח. נטייתו
לצלם השתקפויות יותר מאשר דמויות
(אפי בריסט, נורה) נראתה לרבים כתרגיל
סיגנוני הפגנתי, בו בזמן שאחרים טענו
כי המדובר באנשים שחייהם מעוצבים
על־ידי ההשתקפויות שלהם, בעיניים של
הזולת. הוא הואשם לא אחת שהוא מתפלש
בתוך הפאר של ימי היטלר ושר
לו שירי תהילה, תחת להציגו כפי שהוא.
התשובות לכך רבות. יש הרואים בדירה ״
הלבנה לחלוטין של לילי מארלן הפגנה
של חוסר־הטעם באותה התקופה, ויש
שטוענים כי ללא הצגת כל המיפגן המפוצץ
של הנאצים, קשה יהיה להבין מה
משך אליהם המונים.
כל שיני נרדפים. עם זאת, אין
איש מערער על העובדה שפאס־בנדר
תיכנן ובנה את סרטיו בקפידה מתאימה,
כאשר עומק הראיה של המצלמה בסרט
כמו הפחד אוכל את הנשמה עוזר להדגיש
את מערכת־היחסים המוזרה בין
מהגר ערבי בפרנקפורט ובין אשה מבוגרת
שנישאה לו. תנועות המצלמה הארוכות
והמתוחכמות הופכות את הדמעות
המרות של פטרה פון קאנט לסרט מרהיב,
למרות שהוא צולם כולו בחדר אחד.
התיפאורה אצלו עמוסה בעשרות פרטים

דירי, בוגארד בתמונת הסיום של ״ייאוש״
התחושה האפשרית היחידה בעולם שלנו
בארצו. יוצאי הדופן אלה היו פעם מהגרים,
פעם הומוסקסואלים, פעם נשים
ופעם טירוריסטים.
התחושה היחידה -ייאוש. כאשר
נשאל על־ידי כתב השבועון שטרן,
לפני כשנה, אם אינו סבור שהוא דורש
מעמצו יותר מדי, שהוא עובד בקצב
קדחתני מדי וזה עשוי להתנקם בו, השיב
פאסבינדר בביטחון :״אין אצלי עוד הפרדה
בין העבודה והחיים. בעיני שני
הדברים הם היינו־הך.
״חוץ מזה, במה שנוגע לבריאות, אני
זוכר שכאשר הייתי עדיין נשוי לאינגדיד
קאוין, והיינו יחד בטאנג׳יר, נתקפתי
כאבים באיזור הלב, והייתי משוכנע כי
הגיע קיצי. מיהרנו לשוב לגרמניה, הלכתי
לרופא, זה בדק אותי בקפדנות והבטיח
לי שאין שום פגם בלבי. חזרתי לעבודה,
והכאבים נעלמו כלא היו.״
אולי כן ואולי לא. פאסבינדר היה ידוע
כמי שמבחינה פיסית אינו חם על עצמו.
הוא השתמש בסמים, הרבה לשתות, לפעמים
עשה את שני הדברים יחד. נדמה
היה שניסה להמחיש בחייו את אחת
מאימרות־הכנף, שאותן נהג לזרוק ב־ראיונות
עיתונאיים :״לגבי, התהושה
האפשרית היחידה היום בעולם שלנו היא
הייאוש.״

לא שהיה חסיד גדול של העיתונות.
למען האמת, הוא סבר שהיא נוטה לעוות
כל מילד, שיוצאת מפיו כדי להפוך אותה
לסנסציה. משום כך, ברוב ד,מיקרים, הוא
נקט בעמדה תוקפנית מאוד, בכל פעם
שנאלץ להופיע במסיבות־עיתונאים ולהשיב
על שאלות שנראו לו מעליבות, מתגרות
או נבזיות. מקורביו הופתעו לא
מעט כאשר הסכים, למשל, להקדיש
ראיון להעולס הזה אחרי סיום הפסטיבל
האחרון בברלין, ואף נעתר לבקשה להקדים
את הראיון לשעה בלתי־אפשרית
לגביו — ל־ 12 בצהרים. מה עוד שה דבר
היה אחרי ליל־ההילולה, שבה חגג
את קבלת הפרס הגדול על סירטו כיסופיה
של וותיקה וום. באותו ראיון נראה נינוח
ורוגע יותר מן הרגיל, אם כי פניו נעדרי
הצבע, עיניו הנפוחות וכל חזותו העידו
על משהו שבין עייפות קיצונית ומחלה
אפשרית• זה, כמובן, לא הפריע לו לשוב
למחרת כדי להתחיל בבימוי מה שאמיר
היה להיות סירטו האחרון, הנזריבה ב־בוסט,
לפי ז׳אן ז׳נה.
נטיות הומוסכסואליות. כחסיד
מושבע של הבימאי הדני, שעשה קאריייה
באמריקה, דאגלס (נכתב ברוח) סירק.
אימץ את סיגנון המילודראמה במידה
שנראתה לרבים מוגזמת. אלא שלדבריו,

חנה שיגולה ואליזכת מריסנאר כ״נישואיה של מריה בדאון״
אין אצלי הפרדה בין העבודה והחיים
בכל סרטיו האחרונים הוא ניסה לכתוב
מחדש את תולדות גרמניה, מנקודת המבט
הפרטית שלו, להראות בבירור כיצד
מדחיקים כל נסיון לשינוי בערכי החברה
(נישואיה של מאריה בראון) וכיצד הכסף
חוזר להיות הערך העליון (כיסופיה של
ורוניקה ווס).
החוש האסתטי שלו וראייתו הקולנועית
המובהקת לא הוטלו בספק, אם כי טעמו

קטנים, שאינם באים בהכרח לייפות את
התמונה, אולם הם יוצרים שלמות בפני
עצמה, אולי לא ריאליסטית אבל משכנעת,
כפי שזה קרא הייאוש — סרט
שעשה לפי רומן של נאבוקוב.
אם תדמיתו הציבורית היתד, אנטיפטית,
הרי הצוות שעימו עבד היה נאמן
לו באורח מדהים• זאת, כנראה, גם הסיבה
שהוא יכול היה לעבוד עימו במהירות
העולם הזה 2337

מסחררת כל־כך בהפקת סרטיו. שחקנית
כמו חנה שיגולה, שהופיעה בסרטיו ההל
מן הראשון (קאצלמאכר, משנת ,)1969
נדמה כאילו הבינה בתת־הכרתה מה רוצה
ממנה פאסבינדר, שעה שהתקשתה הרבה
יותר, במשך שנים, כשעבדה עם אחרים.
ולבסוף, אמרו עליו שהוא אנטי-דמי.
הדוגמה הבוטה לכד היתד, המחזה שכתב,
שנאסר להצגה בגרמניה והפך אחר־כו
לסרט צל מלאכים של ידידו, דניאל
שמידט. פאסינדר, שהופיע בסרט באחד
התפקידים הראשיים, עיצב דמות של
סרסור זונות הנחנק, אחד מיני רבים,
תחת העושק של היהודי העשיר המשתלט
על העיר פרנקפורט. כאשר נאמר לו
שהסרט אנטי־שמי, הוא השיב שזו המציאות.
דוגמות אחרות לגישה מעין זו אינן
חסרות בסרטיו. בראיון עימו בברלין
הוא דחה את ההאשמה, משום שהיא מנוגדת
לכל מה שהוא מנסה לומר בסרטיו,
כלומר לכל הזדהותו עם מינים נרדפים.
עם זאת, טען, אסור לשכוח שהתנהגות
יהודים מסויימים היא פועל יוצא מן התנאים
שבהם אולצו לחיות על־ידי סביבתם.
חוץ מזה, אין עם או גזע המחוסנים מפני
נבלות או שיפלות, גם אם אין זה נעים
לשמוע.
מותו, בגיל ,36 קטע את הקאריירה
הקולנועית הפורה ביותר היום באיריפה.
קאריירה של איש אימפולסיבי, שרבים
מסרטיו מצביעים על תגובה רגשית לפני
שההגיון מתערב (אולי זה סימן־אופי של
אמן אמיתי) ,סרטים בעלי הבעה עשירה
ודמיון קולנועי רב. יתכן שעם הגיל,
היה מתוסף אליהם גם מימד של שיקול*
דעת ותבונה. בכל אופן, אין ספק שב־

אקזה בוחפקות
ח>*ם רגילען
לנה (רב־חן, תל־אביב, ישראל) —
לנה, עולה חדשה מברית״המוע-
צות, מאמנת־כדורסל במיקצועח,
שבעלה נשאר עדיין בכלא הרוסי, מתאהבת במורה שלח
לעברית. אחרי שהקדישה שלוש שנים לפעילות ציבורית
למען הבעל העצור, היא שואפת לחזור לאנונימיות, לחיים
נורמליים ולתיפקוד פשוט וטבעי, כאשה וכאדם.
איתן גרין, שכתב את הסיפור חזה וביים אותו, נמנע
מניצול הזדמנות, שנראתה כמעט מפתה, לטפל בבעיות
העלייה הרוסית. אלה מהווים רק רקע לעיקר, והעיקר הוא
סיפור האהבה. זאת, לפי מיטב התיאוריות הקולנועיות
המטיפות לטיפול ברגשות ולא בתיאוריות.
אין שום פסול בהשקפה הזאת, שהיתה בזמנו נר לרגלי
הגל החדש בצרפת, כפי שאין שום פסול בסיגנון שמאמץ
הבימאי לעצמו: איפוק מרבי, עצירת כל תגובה בוטה
או חריפה ועימעומה, דרישה מן הצופה להבחין מה מתרחש
בלב הגיבורים, תחת לפרוש רגשות לעוסים על המסך,
נסיון בצילום ובעריכה שלא לגלוש אף פעם אל האפקטים
החריפים מדי, המובנים מדי והקלים מדי.
אולם כאן, מרוב איפוק, מקבל הצופה רושם של אדישות,
והמאמץ שלא להיות מפורש מדי מוביל להרגשה של
שיטחיות. סיפור־האהבה אינו מובן די הצורך. המורה לעברית,
היפוכונדר מפונק הבורח מפני בעיות, אינו ניחן, לפ-

קנטר וגליקמן: העולים משכנעים
חות למראית עין, באף תכונה אחת היכולה לכבוש אשה
שקולה כמו לנה, אפילו היא מצויה במשבר (אלא אם כן
יוצאים מן ההנחה שהאהבה היא עיוורת).
אפילו על־פי המישחק, נדמה שלא תמיד היתה שפה
משותפת בין הבימאי וציוותו. שעה שהעולים החדשים
מרוסיה, החל בפירה קנטר (לנח) ויצחק קשת (בוריס)
משכנעים, השחקנים הישראליים נראים כמו טועים בערפל.
לכן, עם כל ההערכה לכוונות, צריך עדיין להמתין לתוצאות.

2מחפע\>ם
ב>מא>

שיגולה ב״לילי מאריך

מייקי מיקי (פאריס, תל־אביב, הסיפורים ארצות־הברית) —
מסביב לסרט זה מעניינים הרבה
יותר מן הסרט עצמו — פרי ידיה של איליין מאי, אחת
הנשים המקובלות ביותר על האינטליגנציה האמריקאית.
הפקתו נפסקה באמצע על״ידי חברת פאראמונט, שסברה
כי היא הולכת להפסיד בו כסף רב, וגלגלי־הסרט הוסתרו
על-ידי הבימאית ושני ידידיה, השחקנים הראשיים ג׳ון
קאסאבאט ופיטר פוק, החברה תבעה, הבימאית השיבה
בתביעה והן הלאה.
הסרט כולו מתרכז בלילה אחד. על המסך רואים כמעט
ללא הפסק את שני הגיבורים המתנצחים ביניהם, והביטוי
מנסה ללכת בעיקבות סימון קאסאבטס, של מצלמה העוקבת
אחרי שחקנים ומאפשרת להם תנועה חופשית, התנהגות
בלי מיגבלות וטבעיות מירבית.
אולם, מה שנראה בסרטי קאסאבאט כסידרת מעמדים
הסוחפים את הצופה לתוך מערבולת של רגשות הגיבורים
ובעיותיהם, מתקבל כאן כתרגיל סרק, הן משום שהדמויות
אינן מעוצבות די הצורך והן משום שהדיאלוגים הם יותר
מדי סתמיים.
צריך לומר שיש סצינות, מעניינות בהחלט או משכנעות,
למשל, ביקור השניים בבית־קברות. אבל עצם העוב-

פוק וקאסאבטס: תרגיל סרק
דה שאין כאן המשכיות, שאין קו מוביל שידחוף קדימה,
ומשום כך כל הסצינות נראות כאילו הן על אותו מישור,
נוצרת הרגשה של ליאות, ומאה הדקות על המסך
נמשכות לילה שלם, כמו העלילה. פוק וקאסאבטס, המורגלים
לעבוד בתנאי אילתור-למחצה, עושים את מלאכתם על
הצד הטוב ביותר, בהתחשב בעובדה שהיו חייבים להתמודד
עם חומר לא גמור.

סוף בגיל 36
מיקרה זה, מדובר במותו של אדם אשר
הספיק אמנם הרבה, אבל היה רחוק עדיין
מלמצות את עצמו.

ת ד רי ך
חו גהלר או ת :
ת ל ־ א כי כ: מנהטן, האדומים, כלבי
הקש, ממאו עד מוצרט, חקירה לילית.
ירו שלי ם: האדומים, פדוי פדרונה,
שלושת האחים.
חי פהנ אהובת הקצין הצרפתי, האדומים,
חלף עם הרוח, גליפולי.

ת ל -א ביג
מנה טן (דקל, ארצות־הב־רית)
— וודי אלן בסיפור אהבה על רקע
מרכז הבוהמה בניו־יורק מחזר אחרי נערה
צעירה ומחליף אותה עם מבוגרת ממנה.
מטאו ע ד מו צרט (מוסיאון
תל־אביב, ארצות־הברית) — סרט
תעודי, מקסים ומרתק על ביקורו של
אייזיק שטח בסין ועל משמעותה של
המוסיקה כשפת תיקשורת בינלאומית.

ירו שלים
ה א דו מי ם (אדיסון, ארצות־הברית)
— סרט מרשים על לידתן של
התנועות הקומוניסטיות בארצות־הברית,
כשברקע המהפיכה הרוסית.
העולם הזה 2337

ג>בור אב>ר>
סחפעץ ת7זר>ג\
הגבול (תל־אביב, ארצות־הברית)
— מעשה בשוטר־גבול מקליפורניה
העובר לגור בטכסאס. בשני
המקומית עיסוקו העיקרי הוא בהחזרתם למולדתם של
המבסיקאים המתגנבים צפונה לחפש עבודה. אולם שעה
שבקליפורניה נעשה הכל בנועם ובהבנה הדדית, כאשר ברור
לכל כי ללא המכסיקאים כל המשק ישבוק חיים, הרי
שבטכסאס נתקל האיש במערכת מושחתת של החוק, ההופכת
את עניין העבודה השחורה להכנסה צדדית נאה. אם
לא די בכך, כל נסיון לקיים תחרות חופשית בשוק הזה
מזמינה שימוש בכוח, ופירוש הדבר חיסולים המוניים.
הגיבור שלנו, צאצא ישיר של האביר בשריון הלבן ושל
האקדחן בעל הכובע הלבן, אינו יכול, כמובן, להשלים עם
דברים שכאלה, בסופו של דבר, בגלל חיבה יתרה שהוא
רוכש למכסיקאית צעירה (ולפי חוקי האבירות, אין בחיבה
הזאת שום רמז למין) ,הוא מתקומם נגד עמיתיו
למיקצוע ומחסל את הנבלים. אשר לבעייה עצמה —
משאירים אותה לטיפולו של הסרט הבא.
חובה לציין שעניין העבודה השחורה בדרום ארצות־הברית
הוא בעייה כאובה, שהניב עד עתה כמה סרטים
ראויים לשמם. אך אלה לא הובאו לארץ, משום שלא
נראו מסחריים די הצורך (לדוגמה: אלמבריסטה של רו״

ניקולסון וקייטל: מיסכן מאוד
ברט יאנג) .כאן, אין הבימאי טוני יצ׳ארדסון טורח אפילו
לחרוג מן הנוסחות העייפות של סרטי״הפעולה האמרי קאיים,
אלא שבהיותו זר, אשר לא גדל במסורת הזאת,
הוא מתקשה להשתמש בהן או להסתיר את החוטים המפעילים
את הדמויות. אשר לג׳ק ניקולסון — הוא נראה
מיסכן מאוד בתפקיד הראשי.

..ומלת את עורלת ב ש רך״
פיטפזטים על הנילוס
היום ב 1פג ש 1תם רא1בנ את אריק שרון
נ 01ח מנחם בן
אצל יפה ירקוני
תרגום
מחפוז תארו לכם רומו ישראלי העוסק בחבורת
אינטלקטואלים תל־אביביים, מסוממים מדי
ערב בערב, בדירה על גדותיו־,ירקון, מבלים
עולם בהבל פה, ומשמשת סאטירה עוק צנית
ונוקבת על חיי־הרוח בישראל. יום
אחד, כשהיא מסוממת, יוצאת חבורת יפי־הנפש
לדהירה במכונית־ארידור של אחד
מחבריה, ובמהלך נסיעה דורסת למוות
קבצן לילי, ונמלטת ממקום התאונה. בימים
שאחרי התאונה, מטיחים יפי־הנפש ביקורת,
השמצה וחרטה — עד שהם מחליטים
להסגיר עצמם למישטרה.
רומן ישראלי כזד, טרם נכתב. אחיו של
הרומן הישראלי שטרם נכתב ראה,־אור
כבר לפני שנים במצריים, ומחברו הוא
הסופר המצרי המעולה נגיג מחפוז.
כותרת הרומן היא פיטפוטיס ג1ל הנילוים*.
אחרי שצפיתי פעמיים, בטלוויזיה היש ראלית
(במיסגרת סירטי יום שישי ד,מצ־
* נגיב מחפוז — פיטפוטים על הנילוס ;
עברית: מיכאל סלט ; אחרית דבר: פוופ׳
ששון סומך; הוצאת כתר; 121 עמודים
(כריכה רכה).

החווייה הי שראלית

גמלא

ריים) בגירסה הקולנועית של פיטפוטים על
הנילוס, העוסק במשבר המשכילים של
מצריים, קראתי את הרומן ונשביתי ב קסמיו.
פיטפוטיס
על הנילוס מקבץ על גדות
היאור דמויות תלת־ממדיות המנסות להשכיח
מליבן את השלמתן המסורסת והכנועה
עם משיחיות־השקר של כמאד עבד אל
נאצר. המשכילים, אשר קיוו לשוב לשורשי
התרבות המצרית עם תום תקופת
הריקבון של המלך פארוק, גוייסו לשמש
את האמנוודמטעם של אל-נאצר. בעוד
שגיבוריו של מחפוז בחרו בשתיקה, סימום
והזייה — בדומה לאנשי־הרוח הישראליים
בעשור האחרון, ובעיקר בימי שילטון
ממשלות הליכוד.
אל חבורת הבורחים אל הזיות הסם
נקלעת עיתונאית אידיאליסטית צעירה,
חסידת המישטר הנאצרי. המחברת טיוטת
מחזה, שבעזרתו היא מנסה לעורר את
החבורה המסוממת מתוך תרדמתה. הספר
נפתח בפתיחה הנהדרת ״אפריל. חודש
של אכל, וכזבים ועובר מייד לשיגרד,
של מישרד ממשלתי, שבו עובד אחד
מגיבורי הספר המוסר ״דו׳׳ח מפורט על
תנועת החומר הנכנס בחודש שעבר׳׳ .הוא
כותב ברוב סימומו בעט נובע, שבו אזל
הדיו, בעוד שמנהלו מנסה להשיבו למוטב :
״אתה בבר כשנות הארבעים שלך. זהו

כמראה

גיל הבינה והגיע הזמן שתפסיד, את מעשי
ההוללות שלך.״

סופר מחפוז .
כנעניות בנוסח חצרי

לישראל 1982
זאכי המסומם שב ממקום־עבודתו, אל
העוואמה שלו, אותה סירת מגורים, הניצבת
נינוחה על גדת הנילוס, ודואג שמשרתו
יכין את הכלים ואת הסמים לאורחי־הלילה
שלו. כאשר מגש־הנחושת, הנרגילה ושאר
האביזרים מוכנים, מתחילים להופיע חבריו
לאשליית־ד,בריחה, כמו ליילא זיידאן :
״רווקה כת ,35 כראוי לחלוצה בהלל
החירות ששולזזה מבסיס של שמרנות.
אתה לא נגעת כה, אבל הגיל כן.״
בעיקבותיה של ליילא מגיעה שאר החבורה:
אחמד נסר, מוסטפא ראשד,
עלי אל־סיד, ח׳אלד עזוז, כאשר
*אימרות־הכנף שלהם הן :״כל עוד הנרגילה
סוככת, מה איכפת לכם ...לימדו חוכמה
מפי מסוממים ...מאז הפכו חייגו לבדיחה
מבוערת לא נותרו עוד בדיחות לבסוף
מגיע אחרון בני החבורה, השחקן ר; ׳כ
אל־ קאדי בחברת סנא אל־רשדי,
סטודנטית בפקולטה למדעי־הרוח, ומציג
לפניה את בני־ד,הבורה :״אניס זאכי, פקיד
כמישרד־הכריאות, האפוטרופוס של ה־עוואמה
שלנו, שר לענייני ה,כף׳ ,אדם
משכיל ...אחמד נסר, הנזכר שלנו ...עורך־
הדין הנודע מוסטפא ראשד ...עורך־דיו
מצליח וגם פילוסוף ...עלי אל-סיד, מבקר
אמנות ידוע. כוודאי קראת דכרים שכתב.
דעי לד, שהוא מרכה לחלום על עיר
אוטופית, אכל כמציאות הוא נשוי לשתי

״מצב־השירה רע״ ובריודמילה ללא סכין

ערב פתיחת שבוע הספר העברי פגשתי בקבלת פנים בבית נשיא־המדיגה במשורר
מנחם כן, במהלך טקס שבו קיבל הנשיא את אנשי הספרות והמו׳׳לות בישראל. בן
נשא מתחת לבית השחי מעטפה חומה, ובד, כמד, גיליונות של עיתונו החדש, המילים,
שיצא באותו בוקר ממכבש־הדפוס. מנחם בן אמר לי :״יש בכוונתי למסור עותקים
מהמילים לנשיא ולשר־ד,חינוך-והתרבות זבולון המר. אני מקווה שכאשר אמסור זאת
להמר, אומר לו :״אני מאמין שבפלורליזם שלך תדע כיצד להתייחס להמילים.״ ואכן, בן
מסר את עיתונו לידיהם של הנשיא ושר־ד,חינוך.
המילים, המעוצב בפורמאט של עיתון יומי, מביא סידרת מאמרים פרי-עטו של
מנחם בן. מאמרים אשר מוספי הספרות וכתבי-העת הספרותיים לא היו מוכנים לפרסם
בשל עינם הצרה. המעולה שבמאמרים הוא מצב השירה רע, שבו עורך בן מאזן עם
מצבה של השירה העברית, נכון לשנת ,1982 ומעמיד את השירה
עם הגב אל הקיר :״ומיטב המשוררים החיים — אדה שכתבו
עוד לפני עיטר ועשרים שנה שירה נפלאה, דוממים כיום כחלקם
(למשל, אמיר גלבוע, דליה רביקוביץ .,שלמה זמיר, דליה הרץ)
ובחלקם מפרסמים ישירה מיותרת, המכסה במו הול־מדט־ את
חלקת־הירק יטל שירתם המוקדמת יותר, ומטביעה כ,ערימת
התבן׳ העצמית את זכרון הזהב של שיתהם (אבות) ישותן,
שכתב פעם שירה נפלאה מפטפט עכשיו כלי גבול. וכמוהו
אהרון שבתאי. זך איבד את כל בוח־ההפתעה: שלד, והוא כותב
עכשיו שירה סחוטה ומטושטשת יהודה) עמיחי התמסחר
איבשהו, ושירתו־של־עביטיו יש בה הבל חוץ מטירה — כלומר,
ח ח מנעימה, ממוזיקה. פנחס שדה, זה שנים אחדות, איננו
יוצא כדרך כלל מגדר הליטרטיות. שוס דבר ממה שכתב כשנים
האחרונות איננו מתקרב לשיאי שירתו, לא ל״שירת ירושלים
החדשה״ ולא לשירי 60—70 שלו יאיר) הורוביץ נע ככר שנים
ללא ביוון ...יונה וולד יהירה ומרבת מילים, הפכה להיות כלתי
קריאה לחלוטין דויד) אבירן, שכתב שירה מצויינת עד־זה־לא־ככר
...ובסיפרו האחתן ״תישדורות מלוויין ריגול״ ,אבן
השתפל לדרגה מאוד לא מזהירה ...אורי ברנשטיין ...ממשיך ל פרסם
בעקשנות שירה חדורת וחסרת־זהות !וכד ...נדמה לי, בי
בשנים האחרתות, המשורר הפעיל היחיד (מקרב ידועי־השס),
שעדיין כותב לפעמים שירה מצויינת (כלומר, בין השאר, חדשה,
גם לעצמו) הוא מאיר ויזלטיר. סיפרו האחרון ״מוצא אל הים״
הוא אכן החלש שבספריו, ובכל זאת יש כספר זה כמה שידים

במצב השירה רע מנהל בן חשבונות עם משוררים ולא עם השירים והשירה. במקום
לגנות תופעות שיריות שליליות, מינה עצמו לבית־דין ולמוציא־לפועל של מלכות השירה
העברית. זו זכותו, למרות שכותב שורות אלה מסתייג הסתייגות שלמה מהערכתו
את שירתם של יהודה עמיחי, נתן זך, פינחס שדה ויונה וולד -ומצטער
על שמנחם בן אינו תוקף את משחיתי השירה העברית נוסח יעקוב כסר, רוני סומק
ועוד רבים אחרים, אלא מעדיף ליידות אבני לשונו באילנות גבוהים.
תחת הכותרת אף עורך אחד, תוקף בן, והפעם בצדק מוחלט, את חמשת מוספי.-
הספוזות של ימי ר, התלושים ומנותקים מהחוויה הישראלית ומעשיית השירה בישראל:
1וי
— יי— 1

״על זה כדדק צריך לדבר. על שיממת השקר של המוספים ועל הפחדנות ההנפה
שלהם ועל הפיטפוט היהיר והצחיח ועל הטיפול בהם שמסרם לפרוש ועל העיקר
שאיננו ...חמשת העורבים מגינים זה על עורו של זה ...אגודה אחת •טל פתדדנים
שהאינטרס מספר אחד שלהם הוא עורם הפרטי והלא־שזוף...״
בהתייחסו לעקרות ולשיממון של מוספי־הספרות של ימי ו׳ הוא כותב :״יפול
איפוא אהד אזרציון ברתנא להשמיע הכלותות חרוצות כראש המוסף הספרותי הנפוץ
כיותר במדינה (״ידיעות אחרונות״ ,לא ״מעריב״ כידוע) ,ויכול אחד אלכם זהבי להפיץ
את מחשבתו הרופסת (הבחור איננו מבדיל בין ימינו לשמאלו כשירה — תופעה
נפוצה למדי בקרב ההמונים על השירה. גם הממונים הקטנים אצלנו) ואין מי שישפוך
מרדד שורפנית עד ה,סיסי׳ קשה־המוח הזה...״
חלק מאמנותו בשירה, הוא מביא בציטוט שבאמצעותו הוא
מסביר עצמו :״כסיפרו רב־היופי של עמיחי, ,כרוח הנוראה
הזאת׳ ,אומר מי׳טהו , :יום אחד אפשר יהיה לכתוב שירים
כמוה אלקטרוני. כיצד? יקהו את כל המילים ויצרפו אותן בכל
אפשרויות הצירוף. כאופן כזה יהיו כין ביליוני הדפים המודפסים
כל השירים שבכר נכתבו ואשר עוד ייכתבו, אלא שצריכים
שוס למשוררים •טיוציאו את דפי השירה האלה מתוך הערימה׳...
ומנחם בן מוסיף :״זהו המצב שאליו נקלעו קוראי־השירה כ-
ארץ: הם נחשפים לשירים רכים ועצומים — שרמתם היא כערך
כרמה המשוערת של, כל השירים׳ שהיה פולט מחשכ-גולם...״
בנוסף למצב השירה רע מפרסם בן בעיתונו רשימה רגישה
ומבריקה תחת הכותרת שירת הדיבור ושירת החרוז, שבו מוליך
בן את הקורא בטיול אל השירה. בעמוד השער של המילים מביא
בן שתי רשימות איישות־מאוד, האחת לקרוא בשם יהוה, לחלק
את הכפות, בו הוא מביא ספק אני־מאמין של אמונה ברורה,
ספק תהיות של משורר החש צורך בדת, לנוכח החומייניזם
הדתי בישראל. ברשימה שניה, איך מלתי את בני ־כהלכה —
ללא כאב, ללא סכין, ללא מוהל — במילים בלבד, מוצא בן
פורקן לחוויית ברית־המילה שאותה עבר בנו, לאחרונה. בצד
אלה מביא בן משיריהם של אסתר מור, אריה סיוון, אהרץ
שבתאי, ישראל פינקוס ועזרא פאונד, ומנתח אותם. בן
הוא המעולה במנתחי ובמפרשי השירה בארץ.
למרות הייחוד, פיתחון־העט הבלתי מוגבל ושאר מעלות
העיתון המילים של מנחם בן, ישנה סיבה נוספת לכל שוחר
שירה ללכת ולרכוש אותו ; עיתון זה ייהפך ליקר־מציאות, שהרי
אמונותיו השיריות של מנחם בן, כפי שמובעות. בהמילים, עוד יהדהדו שנים רבות
ויזינו פרופסורים רבים באוניברסיטאות.
כגאון, ולפני כמד, שנים פירסם את
מנחם בן,שבנערותו כונה בידי מבקרים
סיפרוהאישי־חושפני פלונטר, עשה זאת שוב, והצליח להטיל אבן עצומת־ממדים אל
בית־הספרות העברית. ושוב, למרות שברוב הריעות אין כותב שורות אלה מסכים
לדיעותיו של בן, הרי שכנותו של בן, ונכונותו לקרוא תיגר על מלכי השקר והאמת
של השירה העברית, והאשראי כמשורר מעולה שבמעולים — די בהם.

נשים ...ח׳אלד עזוז, נמצא כשורה הראשונה
של כוונכי הסיפור הקצר. כעלים
של כית־ דירות, וילה ומכונית ויש לו
מניות כאסכולה של אמנות לשם אמנות...״
על אי־פחדם של בני החבורה מהחוק,
מבהיר רג׳ב :״המדינה שקועה חכה
ככולה ככנייה ואין לה פנאי להטריד
אותנו...״
במד, לילות לאחר מכן, מספר לחבורה
מבקר־ר,אמנות עלי אל־סיד, כי העיתונאית
סמארהכהג ׳ ת רוצה לבקר בעוואמה.
נערכת הצבעה, והיא מוזמנת. סמארד,
מייצגת את העתיד, את הדור החדש, את
הדור המאמין שמוכן ללחום. היא מציגה
לפני בני החבורה את בקיאותה בעשיר,
האמנותית של כל אחד ואחד מהם. סמארה
מבקשת להכיר את השקפותיהם של בני
החבורה :״כמחצית הראשונה של היום
אנו עוכרים לפרנסתנו. אחר־כך אנחנו
מתכנסים כסירה הנושאת אותנו אל מלכויות
עליונות״ ,עונה מוסטפא. סמארה שואלת
:״האם שום דכר מן המתרחש פכיכ
אינו מעניין אתכם?״ ומוסטפא משיב :
״לפעמים זה מועיל לנו כתומר לכדיחות
שלנו.״
בין פליטי התרבות היושבים על העוואמה
בולט אני ס, דמות טראגית שהזיותיו הן
המסר התרבותי של מחפוז, הזיות כנעניות
בנוסח מצרי, החובקות תקופות עתיקות
מתקופת־האבן דרך הפרעונים והאינקווי זיציה,
תוך שהוא משקיף מבעד לעברו
הים־תיכוני לעידן הגרעין שבו עשוי האדם
להשמיד את עצמו (״האדם התחיל
כעשר אצבעות וסיים בטילים״) כאשר
מחפוז מגדירו ״אניס צחק מזכרונות חנוטים
•טעלו כר׳.
במסע הפיטפוטים הבלתי מסתיים של
בגי החבורה פולט מוסטפא ראשד :״די,
די ! נגמר העידן הרומנטי. אפילו העידן
הריאליסטי גווע״ בעוד ליילא זיידאן מוסיפה
:״מוסכם בעוואמה שלנו, ששום
דכר אינו ראוי לצער!״ בקיצור, מלל
ניהיליסטי לחלוטין, כאשר אחמד נסר
אומר על האהבה :״כעידן של טילים, כמו
שלנו, אהבה הנמשכת חודש תמים היא
אהכת חיים.״
באחד הלילות, אחרי הילולת־הסמים ו־הפיטפוט,
מוצא מוסטפא ראשד מחברת
של סאמרה, בה מצויים ראשי־פרקים למחזה
שרעיונו מנוסח בעטה :״רצינות
לעומת קלות־דעת. קלות־דעת פירושה
אוכדן של משמעות. כל משמעות. התמו טטות
האמונה. אמונה ככל דכר חיים
הנמשכים מתיר אינרציה כלכד. ללא בל
הכרה פנימית, ללא תקווה אמיתית״.״
במחברת זו משורטטים אנשי החבורה,
עם הערותיה של סאמרה.
כאשר משלים מוסטפא את קריאת מחברתה
של סאמרה היא שבה לעוואמה,
ושניהם מנהלים ויכוח, שבמהלכו מטיחה
בו סאמרה :״כולכם עלוכי חיים ט־דרניים,
המחפשים מיפלט כהתמכרות ובחלומות
שווא תוך שהיא מנסה לשכנעו להודות
שיומנד, מצוי בידיו.
שיגרת הפיטפוטים והסמים בעוואמה נמשכת
לה עד ליום ההיג׳רה* ,שבו הסימום
והפיטפוט מגיעים לממדי־ענק ובסופו מח ליטים
בני־ד,חבורה לצאת לטיול לילי
במכונית. הנסיעה מתנהלת בדרך חשוכה
ועזובה, במהירות בלתי רגילה, או כמאמר
ח׳אלד עזוז לרג׳ב :״אל תעבור את המהירות
המתאימה למסוממים.״ הם נוסעים
ומשתוללים עד אשר :״לפתע נשמעה
צווחה נוראה. פקח עינייס וראה דמות
שחורה מתעופפת כאוויר. המכונית נזדעזעה
ככוח וכמעט איכרה את שיווי
המשקל שלה מסתבר שהמכונית דרסה
איכר עני.
בני החבורה מנהלים דיון אם להימלט
אם לאו. רג׳ב אומר להם :״שלא ייאמר
מחר שאני לכדי החלטתי לברוח. אני
מבקש לדעת מה דעתכם ! ענו לי אני
מבטיח לצוות לפקודתכם כאשר הם
מחליטים להימלט, מתחיל הוויכוח :״מח שבות
מצמיחות רק נדודי־שינה ...חיתה
לנו כוונה טהורה ...אכל לכרוח זחו
פשע העיתונאית הצעירה, בת המישטר
החדש, מעוררת את שאלת המצפון.
כאשר מפוטר זאבי המסומם ממישרתו
הממשלתית, מתחשרים ענני הסופה מעל
לעוואמה. סאמרה תוקפת את בני ה*
יום ההגירה של הנביא מוחמר ממכה
למדינה בשנת ,622 יום שנקבע כראש־השנה
וכשנת הראשית לספירה המוסלמית.
יום חג רשמי בארצות האיסלם.

חבורה :״האס החיים יכולים להימשד
כך כמו שהיו?״ ומטיחה בהם :״אנחנו,
כעצם, רוצחים.״ כאשר מתברר כי מעבידו
של זאכי עשוי להגיע לעוואמה, הם משלי כים
מסיפונה את הנרגילה ואת מנות
הסם :״גן־העדן שלכם הסתיים כפי
שאומר אחד מהם. כאן מתנהל הקרב
הסופי בעניין תאונת הפגע־וברח, כאשר
רג׳ב מטיח בסאמרה :״לא איכפת לך
שהעיתונים יספרו שבילית עם נכרים
מפוקפקים כמחצית השניה של חלילה,
שעה שהם התהוללו והרגו?״ בעוד היא
משיבה לו :״לא איכפת לי העימות בין
סאמרה לבין אנשי העוואמר, מסתיים ב־כניעתם,
שאף היא נעשית תוך כדי פיט־פוטים
ושברי: הגיגים פילוסופיים, מאותה
פילוסופיה של עקרות, המאפיינת את
הספר כולו.
כשבני החבורה יוצאים להסגיר עצמם
למישטרה, נותרים על סיפון העוואמה
סאמרה ואניס ומנהלים ויכוח של חרשים,
שבמהלכו אומר אניס :״הוא ירד מגן־
העדן של הקופים אשר על צמרות העצים
אל אדמת הג׳ונגל...״
פיטפוטיס על הנילוס הינו משל ספרותי
על חבורה של אינטלקטואלים שבעים ד
מתוסכלים אשר לקו בציניות ובשחיתות.
משל, אשר אינו בלעדי למצריים של ימי
אל־נאצר. אלא משקף לא במעט את
השובע והתיסכול, הציניות והשחיתות של
התרבות הישראלית בימים אלה. ספר מומלץ
ביותר לקורא העברי, שיגלה בו עד מהרה
את כפל המשמעות התרבותי.

מקור

קטפדלטה רומית משוחזרת מגמלא
ראובני דומה שמעולם לא היה בסיפורת היש ראלית
סופר צעיר, שזכה לאשראי שבו
זכה הסופר יווגם ראדכגי כאשר היד,
בראשית דרכו. בסיפורו הרביעי, מילים*,
שראה־אור בימים אלה, ביזבז יותם ראו-
בי את כל האשראי שלו זכה בראשית
דרכו.
מילים הוא בבחינת מילים ותו לא. קובץ

אותו משגר חיצים, קטיושה קדמונית
סיפורי מילים נקראים בעיני מי שקרא
כבר את סיפורו של ראובני בבעד ההזייה
ובהתפכחות* בחזרות משעממות, הרצופות
בדרך תלאובות של בנאליה, שאותה מרצף
ראובני — אם כי בכישרון לא מבוטל —
בתמונות מתוך החוויה הישראלית, מקומות
כמו מחנה ,80 מיגדל שלום ואחרים. דומה
כי יותם ראובני השתכר מהביקורות האוהדות
שלהן זכה בעבר (כולל במדור זה)
ולכן הפך את נוסחת הפטנט שלו לנוסח-
תמיד, נוסחה המגיעה לכדי המחשה בתיאורים
רבים כמו :״לעולם אין לדעת מ-,אש
את מידת הפגיעות, ואני נמצא מעלים
אף שלא התכוונתי לכך. אולי הייתי צריך
לומר , :צדיק באמונתו יחיה?׳ פתגמים
כשפות זרות מעוררים דאגה מסויימת.
וזה בנוסף לכלכול הכללי. קשה יותר
כלי אלכוהול. צריך ללכת לדואר ולשלם
את חשבון החשמל. כן. ככל אשם החשמל.
אם אלוהים היה רוצח לפטור את עצמו
ממאד! שנות הטרדה היה -ממטיר גשם של
דולארים על האדמה, והכל היה בא על
פתרונו באמת נוסחת הפטנט שהביאה
את ראובני המוכשר לדרוך על מקומו,
ולאבד את כל האשראי הרב שלו זכה
בעבר.
אחת מהשורות המצחיקות היחידות
שבמילים מופיעה בסיפור עופר איילים,
ובה כותב ראובני :״פגשתי את אריק שרון
כמסיבה אצל יפה ירקוני. לפני שלוש
שנים, אני חושב. האיש היה כל־כך
נחמד ומה אומרים במיקרה כזה —
״למוז התכוון המשורר?״ מדוע אין ראו־בני
מסביר, מנתח, פורש או מנמק את
נחמדותו של אריק שרון, ומספר במה התבטאה בסיפור האחרון, קיץ אחרון בגליל,
משטה יותם ראובני בקוראיו בזכות האוטוביוגרפיה
שלו, וכותב על אחד מגיבוריו
:״ז׳אן ריכן הוא כעת משורר אמריקאי.
הוא נולד ברומניה, ובא לישראל
כ־ .1964 פגשתי אותו במשכב עם ...העברית
שלו מושלמת ; אכל הוא מסתיר זאת
מיודדים ומיהודים אמריקאים בעוד
שז׳אן ריכן אינו אלא יותם ראובני, או
שמו קודם לשיעבורו. אין ספק שבמילים
מנסה יותם /ז׳אן ראוכגי /רי-בן
להשתעשע בקורא, ולספק בעתיד הרחוק
להיסטוריון הספרות נושא למחקר. אלא
שראובני/ריבן עושה את פיצול-האישיות

סופר ראוכני
מיהו דאן ריבן
של סיפורים שאת מרביתם פירסם ראובני
בכתבי־עת ובמוספים לספרות, סיפורים
שאותם הוא קיבץ בלא השגחה, עריכה,
שיפוץ והתאמה. בסיפורים של מילים חוזר
ראובני בפעם המי־יודע־כמד, ומציג את
הקלישאות הספרותיות שאותן כבר מיצה,
בדבר גורלם המר של ההומוסכסואלים בישראל,
כמאמין במישפט הפתיחה של סיפורו
למה אמרתי מה שאמרתי על זכריה
סטנקו :״נולדתי לתוך עולם מחיר מדי,
מלוכלך וכלי מוצא.״
• יותם ראובני — מילים ; ׳ספריית מקור
בעריכת רות קתוון־בלום ואשר רייך;
הוצאת יחדיו; 163 עמודים (כריכה רכה).

* יותם ראובני — בעד החזייה ; ראה־אור
בהוצאת ״עכשיו״ .יותם. ראזבני —
התפכחות* ראה־אור בהוצאת ״תירוש״.

הזה בחד־ממדיות, העלולה מן הסתם להחריד
גם אותו בבוא היום.
כל שנותר הוא להתפלל, ולקוות שיותם
ראובני יעשה פסק־זמן ספרותי, מעין חשיבה
מחדש, ובעקבות אלה — ילמד כיצד
להפוך את עולמו ואת עולמם של הנרדפים
בחברה הישראלית לספרות איכותית של
ממש, עם כל המשמעויות הכרוכות בכך.
מילים אינו מומלץ לקריאה בשל הערך
הספרותי הנחות שבו, בעוד שספריו הקודמים
מומלצים ביותר.

שיחזור

גוטמן
״בגמלא יושב שמריהו ניטמן, איי -נעו.
הוא חופר את העיר דיאאת, יזיהי עינת־החפירות
הרביעית, וכד מלה של כו־מתתיהו
הבוגד, אמת. מה הוא מהפ•*,
שמריהו. הוא מחפש את מה שכולנו מחפ שים...״
כך כתב ן ןסדס קינן בסיפיו
אל ארצך, אל מולדתך.
החודש ראה־אור סיפרו של שמריה
גו ט מן, גמלא — החפירות בשלוש העו־הוא
כופר את העיר הזאת, וזוהי עונת־לשחזר
את עולמה של העיר גמלא -וסיפור
נפילתה בידי הרומאים בשנת 67 לספירה.
בסיפרו בוחן גוטמן את דייקנות תיאורי
נפילתה של גמלא של יוסף גן-מתתיהו
בסיפרו מלחמות היהודים. מימצאי גוטמן
בשלוש עונות החפירה מאמתות את רוב
תיאוריו של בן־מתתיהו.
בגמלא מצוי דיווח חסכוני ומעולה של
חפירות ארכיאולוגיות, של שיחזור הזמן,
תוך הבאת פרטי מיבני החומות, ראשי
החץ, אבני הקלע, הבליסטרות ושאר כלי-
המשחית שסייעו לנפילתה של גמלא. הוא
משחזר את ה״קטפולטה״ ,אותו משגר
חיצים, או קטיושה קדמונית, שסייעה בסופו
של דבר לחורבן בית־שני.
גוטמן הארכיאולוג אינו מצרף את הגיגיו
לסיבות מפלת בית שני, אך הקורא הנבון
יידע לצרף את פרטי העבר המשוחזר
למציאות היומיומית שלו, ואת שניהם
למציאות של ישראל — 82 והוא לא יזדקק
להרבה כדי להשלים את התמונה החסרה.
ספר מומלץ ביותר.
* שמריה גוטמן — גמלא: הוצאת הקיבוץ
המאוחד; 97 עמודים (כריכה רכה +תמר
נונת המימצאים).

טיולים נהדרים
במסלולים המרתקים ביותר !

3יו ם.

מכחבים
אשבא רזי ם
קוראים בוהבים על המיל-
חמה בלבנון :

מעולם לא היתה בתולדות מדינת
ישראל מילחמה צפוייה יותר.
מעולם לא היתד! מילחמה מיותרת
יותר. מעולם לא היתה מילחמה
שבה דם רב כל־כך נשפך לריק.

אתרב,קנדה ומכסיקו - -ירם.
המזרח הרחוק 30-23-יו .
דרום אמריקה ומכסיקו 31-יו ם.
דרום אפריקה 16-יום.
הארגון התכנון והביצוע ע״י אירופה טורם. רח׳ בן יהודה .100ת״א טל)03( 243227 .

הו דאה בגווי ע ה
על דברי סימעון פרס אח רי
שהתחילה המילחמה
בלבנון.

אלו היו דברי יו״ר מיפלגת ה עבודה
אחרי שהתחילה המילחמה :
״במצב זה אין מקום לרגשות או־פוזיציוניים.
את כל מה שהיה לנו
להגיד, כבר אמרנו.״
האמנם מאמין שימעון פרס, כי
גם בנושא כה קריטי ומהותי, כ־

31 2 2

• 101 הנחה למשלמים 75 יום לפני הנסיעה .
•־ 407 בתשלומים לא צמודים וללא ריבית .
•־ 107 הנחה למשתתפים בטיולינו /בבלטיול נוסף של
אירופה סורס עד סוף . 1985

מכר שיהיו פחות פצצות ופחות
פיגועים, ולכן חובה מוטלת עליכם
לרסן את הרגשות האנטי־פט-
ריוטיים שלכם.
משה מתן יה, הרצליה

רממכ״ל איתן
מנצח קטן

חוברת עם פרטים מלאים והרשמה בכל משרדי הנסיעות !
ראש־ ממשרה כנץ
מנצח קטן

שר־כיטחון שרון
מנצח גדול
מתי יבינו סוף־סוף הליכוד וה מערך
גם יחד שאי־אפשר — פשוט
אי־אפשר — לפתור את הבעיה
הפלסטינית על־ידי תותחים, מטוסים
וטנקים, בדיוק כפי שאי־אם־
שר היה לפתור את הבעיה היהודית
(להבדיל) על־ידי תאי־גאזים י
ארנון גרדיץ, תל-אביב
המנצח הגדול של מילחמת לבנון
הוא שר־הביטחון אריאל שרון.
המנצחים הקטנים הם מנחם בגין,
שיכול היה סוף־סוף להצטלם בחברת
״החיילצ׳יקים שלנו״ בשדה־הקרב,
והרמטכ״ל רפול, שסוף־סוף
יצא לו להיות מפקד צה״ל בשעת
מילחמה. אבל מי שבסופו של דבר
יקצור את הפירות הפוליטיים בתוך
תחומי ישראל הוא אריאל שרון,
שכרגע כבר אין לו מתחרים רציניים
לכהונת ראש־הממשלה.
די אפילו רק בסיבה זו כדי
לחשוב שהמילחמה בלבנון היא
אסון.
גילה הרטוב, חיפה

טרמפ

לחייל

תאמרו אתם מה שתאמרו, תכתבו
מה שתכתבו, תנבחו מה ש־תנבחו,
אבל המילחמה נגד המחבלים
הרוצחים היא מיצווה לאומית,
וצריך עם ישראל לקום על
מרצחיו, בחינת ״הקם להורגך
השכם להורגו״ .גם אתם תיהנו

יו׳׳ר פרס
כל מה שהיה להגיד
הפרת הסכם הפסקת־האש, אין
מקום להבעת ריעות אופוזיציוג-
יותז האם בעצם הימים האלה,
כשראשי הליכוד זורעים בעם פחד
ואימה מפני התפתחות השלום עם
מצריים, אין מקום לדיעות כאלה ז
אכן, נראה ששימעון פרם מאמין
שאל־לה למיפלגת העבודה להיות
עתה אופוזיציה לממשלת הליכוד.
אולם, האמנם זהו אותו שימעון
פרם, המכריז בגאווה כי ״אין כלל
מה לדבר על הצטרפות מיפלגת
העבודה לקואליציה, והקמת ממש לת
אחדות?״
היכן, אם כן, נמצאת היום מים־
לגת העבודה? את התשובה לכך
נותן פרס עצמו, בסוף דבריו :״את
כל מה שהיה לנו להגיד כבר
אמרנו.״ כלומר, מיפלגת העבודה
כבר מיצתה את עצמה, ומעתה והלאה׳
אין לה אף בשורה חדשה.
(המשך בעמוד )18
העולם הזה 2337

מטעמים מובנים לא ניתן לפרס
מודעה זו בעתו! מסוים!
קוראי העתון ההוא אינם יודעים את האמת.

הרוח החדש הוא הנפוץ ביו ת ר במדינה:
עובדה: מודעה אחת למכירת רכב המתפרסמת
בגוש דן מופצת באמצעות ״מעריב״ .״הארץ.״
״ג־רוזלם פוסט״ ר״העיר״ ב־ 540.000 עותקים,
ומלבדם לכל בעל טלפון באמצעות המחשב!

הלוח החדש מגי ע גם ל קו ר אי ידי עו ת
אחרונות:

עובדה -ה״לוח החדש״ מגיע גם לקוראי ״ידיעות
אחרונות״ באמצעות עתון גוש דן ״העיר״ ובאמצעות
עתון ירושלים ״כל העיר״ .עתונים ארה מופצים
במאות אלפי עותקים.

המפרס מי ם הגדו לי םמע די פי םלפרסם
מוד עו ת ד רו שי ם בלו ח ה חד ש__:
עובדה: מה־ 1.4.82 התפרסמו במדורי ה־״דרזשים
ב לוח החדש 1450 אינטש יותר מאשר בלוח
האחר.

הלוח החדש עו בד טוב יותר:
נסיון מצטבר ותגובות הציבור מוכיחים ש״הלוח
החדש״ עובד טוב יותר. עובדה: רק אנשים שפרסמו
ב״רוח החדש־ הביעו דעתם על הצרחת הרוח
(בסידרת מודעות ״הטלפון לא הפסיק לצלצל״).
הלוח האחר שותק -מדוע?

מודעה אחת שלך מגיעה לכל אדם במדינה

מכוזבים
(המשך מעמוד )16
מיפלגת העבודה סיימה למעשה
את תפקידה. היא גוועת ומתה.
ני א לירון, ירושלים

*א״ נ די ב אביד־ן

מאוזן :
.1כשהכל נגמר שמענו שנכמרו
רחמיו ()3

.3ברגשות חרטה הוא מבצע
שליחות קצב ()5 ,4

ה ש תו ל לו ת מ חירם

.9אפשר להסביר את קמצנותו
במספר סיבות ()4

על המצב הבלכלי ומה ש צריך
לעשות.

•10 הוא יהפוך את מה שזורם
בארצנו למכשיר הפחדה ()4

אני חושבת שיש השתוללות
מחירים, חוסר יציבות. השפע וה כסף
הרב שבידי האנשים מבלבלים
את הציבור ך גורמים לדרישות

.13 מכשיר את לשונו לתפישת
חרקים

.14 מאז ששני הטורפים חזרו,
החל החתול הידוע לשגשג

.15 יש לנו כאן עניין עם מלך
משוטט בפראות. הפולט שטויות

.17 פקודה מגבוה שחזרו והשמיעו
בתחרות ()4
.18 כמובן שהוא מדליק בשובו

.20 מה היתד, תגובתו הטבעית
של הפלייבוי המופתע, כאשר
לא הצליח לתפוס חתיכה?

•22 לאסוף עצים וכד ...לנתיב
האוטובוס ()5

קוראת אלץ

.24 אחד הבתים עדיין קיים

חוסר יציבות

.25 מחפשים אותו בשיעורי
מתמטיקה למרות שהשאיר אבק

פתר ון תשבצופן 2 3 3 5

ר 3ן ך 1 x 1

#4ח 1

ן 1 1א

281

29ו

א 10פ 1י !

בככר המדינה
בית אופנה

למידות גדוחת

ה׳ באייר 52 ודא

.26 שתול עץ בתנאי שאגע
בו בלשוני לפני כן ()4

•12 אסור להכניס כאן חולות
מצמח ()5 ,4

.28 מזגו הסוער הפך את כעסו
למרכז לשאלות ()3 ,4
.29 בבית משפט רבני היא
מספרת שבעלה למך ()3

.16 חבר־ממשלה כזה מתעורר
מוקדם, על פי השמועה, ומת חיל
למזוג ()6 ,2

מאונך :
.2אתה רוצה לפגוש אחד
כזה? גש לנמל! ()3
•4סבלו הרב בא לידי ביטוי
בשיעור טריגונומטריה ()4
.5מאמן כדורגל סתום כמו
פנינה ()8
.6דוד! לך לישון בחלל החיצון!

.7שר וקנה פרח ()4
.8הציבו קיסר במרכז ()5
.9יריקה לא מכוונת ()2 ,5
.11 גם זה ניכר באפיו ()2

.19 מאיר לא שומר על־כללי
הלבוש ()6
.21י״ג איר, זה תאריך לא
סימפטי, למרות שרבים מחכים
לו בכליון עיניים כל שבוע

.22 היא בזה לשימוש בסלנג

.23 להוציא עכבר אמריקאי מהאיגוד,
זה ענין של מה בכך

.24 הכדורגלן מזוהה
פה ()3

בהבל

בעל מקצוע אקדמאי שאף
פעם אינו מסתפק במד, שיש
לו ()3

שכר, לשביתות ועיצומים ולשיבושים
במשק.
חייבים לגרום לייצוב המצב ולייצוב
המחירים לתקופות ארוכות
יותר.
מיכל אלץ, רמת־נן

אלתע1ל=כנו
דעתז קנ ה
הזנחת המגיפה השקטה
של המאה ה־( 20 מחלת
אלצהיימר).

ביום השלישי, במאי ,1982 הזדעזעתי
מתוכנית הטלוויזיה הבריטית
על המגיפה השקטה (מחלת
אלצהיימר).
דו״ח הקולג׳ הממלכתי הבריטי
הצביע על הזנחה במחקר הרפואי
של מחלה זו, ורמז שלרופאים אין
עניין־ במחקר, משום שאין בפית־רון
הבעיה אותו הזוהר שיש ב-
פיתרון בעיות הסרטן או מחלות־הלב•
מנסיוני
יכול אני להעיד שבארץ
לא רק שהבעיה מוזנחת לחלוטין,
אלא שהמימסד הרפואי אף
אינו מסוגל להסביר תופעות ה מחלה.
עשרים הדקות של התוכ נית
הטלוויזיונית הבהירו לי תס־מוניה
אופיה יותר מכל השיחות
הארוכות עם רופאים רבים.
בדורנו, כאשר תוחלת החיים ה ממוצעת
עולה על ,70 סיכויי כל
אחד מאתנו לחלות במחלה הינם
של 10 בקירוב — סיכוי הגבוה
למיטב ידיעתי מסיכויי סרטן או
מחלת־לב !
האם יכולים אנו להרשות לעצמנו
להמשיך ולהתייחם לבעיה ב־שוויון־נפש?
איני
רופא, אך אני מאמין בכוחו
של מדע הרפואה, אם לא
לרפא כליל את המחלה, לפחות
להקטין סיכויי פגיעתה.
נוכח האיום של הסיכוי הגבוה
של ( 1:10 גם בגיל פחות מ־,)60
קורא אני לכל אחד החרד לעתידו
(המשך בעמוד )20
ה מו ל ח הז ה

0 7 ,3 7

ץ ווניברס

בשיתוף עם חב

בלקני

מיזוג מושלם של אירופה והבלקנים
בטיולי חוויה נפלאים ובמחירים ללא מתחרים ־
שרק חבי ״בלקנים״ יבולה להעניק!
15 יום־ יוון,יוגוסלביה
15 מם>יוון י יוגום לב*ה,אום טדיה
22 יום־יוון,יוגום לביה

״$ 1155
״ $ 1255 בלבד!
״* 1355 בלבד!

22 יום -בולגריה•,וגום לביהייוון
22 יו ם-יוון, יגום לביהי או ם ט רי הי חינכן

* 1455
״ $ 1555 בלבד!

22 יום ־ וון, יוגוסלביה, אום טריהי איטליה,מינכן

״ 1555

15 יו ם ־ יוון -סיור מקיף

ימים ־ •וון -טיול מאורגן

8י מי ם-יוון ־ נו פשב פו ר טו־ קראם
טים ות צרטר לם לוניחי(כולל אכם ון) החל מ־

מציעים:

כל הנרשם עד 10.6.82
ומשלם את הטיול
יזכה בהנחה של $ 5 5

בלבד!

בלבד!

5בלבד!

* 8 8 8בלבד!

* 555
* 555 בלבד!
בלבד!

299

*בלבד!

לראות,ליהנות ולשלם פחות
רק בטיולי •בלקנים״״
נל מחירי הטיולים הדיל,כוללים:טיסות.איכס1ן במלונות
״דה לוקס״ ,דרגה א׳ וייתיירות מטולה״,פנסיון מלא
בבולגריה וחצי פנסיון ביוגוסלביה,אוסטריה איטליה ויוון.

פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות

תל־אביב: ר71ב׳׳ם622976/70 17־03
נחלת בנימין 15 טל 622976.־03
דיזנגוף 241163,224427/717190־03
דרך ה/חננ 7א 1מ 88 טל 04-522228.
חיפה:

תלעצחן־
1בואן
י הדד ״אחרהע 3 6ת״א

העולם הזה 2337

היה זה יום חם ופתחתי חלון
כשנתקעתי בפקק בצומת חולון.
פתאום הרגשתי שאני כמעט נחנק,
כי מולי עמדה משאית ענק.
מה לעשות?

הטריק פשוט וגלוי—
0/אצלי במכונית ״עץ הפלא״ תלוי.

מכתבים
(המשך מעמוד )18
להצטרף למאבקי לעשות כל מאמץ
אפשרי להדברת המגיפה.
יוסף הם, רמת־גן

קי פו חנפש גו* ,
דו חהשבת
להשיג בריחות שונים,
בחנויות לאביזרי רכב ורשתות השיווק.
היבואן: אוטו־פרט 331863 ,־03

י\-זץ.י

מרתף״ליריק״
דיי!גוף 90ו.ת*א

• 0פ רי ם

•תקליטים
•ציורים

פתוח יום יום(כולל מוצ״ש)
יעד 11.00 בלילה

איתן עמיחי
הדברתבע״מנ7זי7וים

מומחים להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תולעי עץ, חרקי
ספרים ובגדים.
רמת-גן. רח׳ מודיעין .18ת.ד• 2272 .ז־^ץ 7

טל 6־790114 5

רש׳ מס׳ 1/ 21ס ק * 481/75״״*

שמירה על בריאותן ורכושך

נ ^ ר ^ יםל( וסרת נישואין

שרות הונן•,חס אינ׳ז• ומסור,
אמינות ומספר חתונות רב __
20 שנות נסיון והצלחה

ן ה* י

״תל אביב בן יהווה 5 8ט ל 0 3 -2 8 2 9 3 2

קבוצות לשכלול
יכולת התנועה
בשיטת פלדנקרייז
מתקיימות ב אבן־גבירול 103 תל־ אביב
קונסרבטוריון ״ רון ״ מול השקם
בימי שני וחמישי — בוקר ואוזה״צ
פרטים: טל 232182 03 אלי ודלו*

מדוע היה צריך להתחיל
במילחמה בשבת דווקא ן

בלונדון נעשה מעשה נפשע ש־בעיקבותיו
יצאה ממשלת ישראל
בהפצצות מאסיביות ובהפגזות של
הארטילריה וחיל־הים על לבנון.
צה״ל החל בפעולותיו בערב שבת
ועסק בהן בכל יום השבת.
צעד זה של ממשלת ישר&ל מעורר
מספר תמיהות ושאלות, המופנות
לכל אלה הכופים על ישראל
שבת כהילכתם :
האם הכרח היה להביא יהודים
לידי חילול־שבת המוני שכזה, בניגוד
לדעת תורה, שרק פיקוח-
נפש דוחה שבת?
האם ההתקפה על לבנון בערב
השבת וביום השבת היא בגדר
פיקוח נפש?
מדוע אי־אפשר היה לדחות את
המילחמה ליום הראשון בשבוע,
כאשר איש לא כפה על ישראל
לפתוח את התקפתה בשבת דווקא?!
הלא ההתקפה נפתחה עוד
בטרם היתה שהות בידי ממשלת
ישראל ועם ישראל לדעת מי ה מתנקשים
ובשם מי פעלו ומי ש לחם.
האם מותר לפי ההלכה להקדים
הוצאה לפועל של פסקי־דין
מוות בטרם התברר האשם?
אפשר להבין את הצורך של
ממשלת ישראל לקשור את ההתנקשות
בלונדון למגמותיה המתוכננות
בלבנון מטעמים של אפקט
פוליטי־מוסרי כלפי דעת־הקהל ב ישראל
ובעולם, אך האם רווח זה
של אפקט פוליטי מתיר ביזוי וחי-
לול־שבת המוני בפרהסיה, בראש־חוצות
ולעיני תבל כולה?
והרי כבר אמר ח״ב אברהם
שפירא, בקשר להפסדים הכספיים
הכבדים שתגרום למדינה סגירת
אל־על בשבתות וחגים ש״אין
מחיר כבד מדי לישראל למען

החיים מלאים דילמות ובדירות
אכזריות. אחת הדרכים להתחמק
מהן היא על־ידי הבעת משאלה
חסודה (באנגלית 10118 ^ 1811 :
למשל, שימעון ולוי מסוכסכים בשאלת
בעלות על חפץ מסויים ומחליפים
מהלומות• יכול פלוני
לטעון כי שימעון צודק, או לוי
צודק. אחת הדרכים האלטרנטיביות
היא להביע משאלה חסודה, בנוסח:
״למה לריב? האם זה כדאי?״
״האם הנזק שווה בצער?״ ״אני
עבד הסדר בדרכי שלום.״ לעתים
המשאלה החסודה היא מציאותית
ובת־ביצוע, לעתים זו התחסדות
גרידא.
כל המשמיע משאלה חסודה צד
כמה ציפורים ביריה אחת. ראשית,
הוא משחרר את עצמו מדילמה
הכרוכה בעצם ההחלטה מי צודק.
שנית, הוא בסדר עם כל העולם
— איננו מרגיז את שימעון ולוי
גם יחד. שלישית הוא בסדר עם
מצפונו: תמיד יופיע כאיש־שלום,
שלא ליכלך את ידיו, תמיד יוכל
לאחר מעשה לבוא ולומר :״אמרתי
לכם• האם זה היה כדאי?״
מי עושה משאלות חסודות?
עושה זאת האפיפיור, בגלל מע־

מישפחות

ברעם אילו נמצא במכנסי בתולת-
הברזל. האם היה אומר פירקי
תהילים? פונה למצפון העולם?
מכריז על יום צום? או סומך על
אובייקטיביות מזכיר האו״ם?
הצעתי למר ברעם להניח מש אלות
חסודות לאפיפיור. הברנש
הרע והברנש הטוב מצויים רק
בסירטי בוקרים. החיים מחייבים
בדרך כלל בחירה בין הרע והרע
יותר. משאלות חסודות הן ביטוי
לבריחה מהמציאות.
צבי פייגין, תל־אביב

משפט חוז ר
הקורא מציע מישפט חוזר
לשר־לשעבר.

השר־לשעבר אבו־חצירא, פרקליטיו
ותנועתו טענו לאורך המיש־

מצוקה

על מצוקת הגשים הגרושות.

האם יודעים אנשים העושים למען מעמד האשה (ולמען ילדיה),
כי יש ניכוי מם־הכנסה משכרן של נשים גרושות שאינן נתמכות,
בגובה השווה לזה של נשים אשר בעליהן הם מפרנסים ראשיים או
מפרנסים־שותפים של המישפחה?
אין כמובן צורך לפרט כמה עוול נגרם לנשים אלה, המשמשות
ברוב המיקרים כאב וכאם, כמפרנס יחיד אשר כל המעמסה ועול
הדאגות, הן הכספי והן המוראלי, מוטל על כתפיהן.
מדוע לא קמה צעקה במדינה של נשים אלה עד כה — לא ברור.
אין זאת כי נשים אלו כל־כך טרודות בדאגותיהן, שאינן יכולות
למצוא להן כוח וזמן לטפל בבעיה קשה זו שלהן.
אני פונה בשמי ובשם הנשים שאני מכירה ושאיני מכירה. ייעשה
משהו למען מישפחות מצוקה חד־הוריות אלה. יורד עול המס הכבד
הזה מעל שיכמי נשים אלה כדי שיוכלו לעשות למען אזרחי העתיד,
בלא שיישבעו קשי־יום ומרורים יותר מהמנה אשר גזר עליהן הגורל.
הניה סימון, ירושלים
שמירת השבת.״ ואף ראש־הממ*
שלה אישר ש״קדושת השבת היא
ששמרה את העם.״ מה נשתנה אם
כן? מדוע לפתע נאלמה דום מועצת
גדולי־התורה? היכן כבוד
הרבנים הראשיים לישראל, גורן
ונסים?
או שמא ניתן פירוש חדש למיצ־וות
התורה, שקיפות נפש גויים
דוחה שבת?!
יצחק חסון, תל־ אביב

ת ש * רו ח ח סו דו ת
התייחסות לפרשת איי
פולקלנד, בפי שנדונה ב־
״עולם קטו״ (״העולם הזח״
.)233 2

מילחמת הלבנון
למה דווקא בשבת?

מדו כראש הכנסיה הקתולית, שיש
גם יחד:
עושים זאת דיפלומטים, והרבה
אנשים צבועים המנסים להפיק
תועלת אישית או ציבורית מחוסר
המעורבות ומהנייטרליות.
אך עושים זאת גם אנשים בעלי
רצון טוב, שאינם מצטיינים בעודף
מעשיות. חיים ברעם שייך
לסוג השלישי. הוא טוען שלפנינו
פרשה אנכרוניסטית מטופשת, טרגדיית
דמים, שבה שני הצדדים
מפוקפקים. הגנרלים הפשיסטים
בארגנטינה וגברת תאצ׳ר השמרנית
באנגליה, בעלת שיא באבטלה.
הבעייה היא שהכותב מנסה
לשחרר את עצמו מהכרעה מי
צודק יותר.
שאלתי היא מה היה עושה, חיים

שר לשעבר אכד־חצירא
״פרשת דוייפוס״
פט, או לפחות יצרו רושם, שיש
כאן מישפם ״מוטה״ ,מין מישפט
דרייפוס שכזה.
לאורך כל השבוע האחרון ל־מישפט
הוטרדה השופטת באיומים,
בכתובות על הקירות, וחיה בפחד.
היא הבינה שאם היא תפגע ב־
״מנהיג״ ותגזור עליו עונש בפועל,
ייעשו פוגרומים נגדה ונגד
מישפחתה.
אבו־חצירא טוען שהוא רוצה
לטהר את שמו.
אם כך, אני תובע לערוך לו
מישפט חוזר, בהרכב של יותר
משופט אחד!
רפי אליהו, תל־אביב
העולם הזה 2337

הורוסהנס

גם אינם מדקדקים בתלבושותיהם של
האחרים. לא מעניין אותם אם מישהו
מתלבש בצורה אופנתית או זרוקה —
חם מקבלים הבל• הם עצמם מעדיפים
בגדים שימושיים ופרקטיים, בד חזק
והרבה״הרבה כיסים. מיכנשי הג׳ינס כאילו
הומצאו עבורם. למרות נטייתם ללבוש
מה שבא להם, הם נראים אלגנטיים
כמעט בבל בגד. מה שחשוב להם באמת,
זה להיות נקיים וצחים. הם שומרים
על נקיון גופם ובגדיהם. למרות שהם
נראים כאילו העניין אינו חשוב להם,
הכתם הקטן ביותר יכול להוציא אותם
מהכלים. כל הגוונים מתאימים להם/
אן רצוי שיוותרו על הצבע השחור. הוא
אינו מתאים לאישיותם.
מדים בנימיני

מזר החודש:

ת או מי
מו רונושים
בוני המורות?
ההתרשמות הראשונה שלנו מאחרים
מושפעת בדרך בלל מלבושם. ההופעה
מדברת לעתים יותר מכל המלים היפות.
לבושו של האדם מצביע על אופיו, תרבותו
ויחסו לחברה.
לכל מזל אופי והופעה המאפיינים
אותו, לבן לא כל בגד מתאים לבל מזל.
מה שיכול להרשות לעצמו בן מזל דלי,
ייראה שונה לגמרי כשבן בתולה ילבש
אותו. דלי, למשל, יכול להרשות לעצמו
להתלבש בצורה מוזנחת כביבול, ולהיראות
מעניין ומושך. אותם בגדים על
בן בתולה יהפכו את מראהו למוזנח
מה אוהבים ללבוש בני המזלות השונים
ומה מתאים להם ז הכתבה מתאימה
יותר לנשים. גברים מוגבלים יותר.
המאה ה״ 20 אינה מאפשרת להם חופש
בחירה בפי שהיה להם במאות שעברו,
כשגברים נהגו להתגנדר לא פחות מהנשים.

טלה

ר טן
בנות סרטן מפונקות מאוד כשמדובר
על בגדים. הן רוצות שהבגדים יהיו נוחים.
בד עבה מעצבן אותן, וגורם להן
להרגשה שבל גופן מגרד. הן מחפשות
בדים דקים ועדינים שיחמיאו לגוף. בגדים
גדולים ורחבים לא אהובים עליהן
בי הן רואות את עצמן אלגנטיות ומסודרות,
ודברים לא מוגדרים גורמים להן
לחוסר שקט. בחול, ירוק וחום פופולריים
אצל בני המזל• הם יודעים להתאים
צבעים בטוב טעם. למרות שחסבנות
היא מידה שאין לזלזל בה, לדעתם, הם
תמיד נראים כאילו קנו לעצמם דבר״מה
חדש.
עקים מבשרים למרחוק, שבאן נמצאת
אישיות תוססת מלאת חיים ואופטימית.
לבנות טלה מתאים להתלבש בגוונים
אפורים, ירוקים וחומים. הבורדו,
האדום והצהוב החזק מעידים על אופי
תוקפני. לעתים קרובות בנות טלה מייצרות
ומתבננות בעצמן את ביגדיהן. היצירתיות
הקיימת באישיות! מאפשרת
להן להתלבט במקוריות גם ללא הזדקקות
לצבעים חזקים•

שור

בנות טלה נמשכות לצבעים חזקים,
בולטים ורועשים. אופיין סוער והתנהגותן
עליזה ורועשת לפעמים. בגדים צו־

בנות שור אוהבות להתלבש יפה. תל-
ומוזנחים גורמים לבת שור דיכאון. חשיב

ענייני כספים הטרידו אתכם בשבועות
האחרונים. צעדים נמהרים הובילו להפסדים
והמצב גורם
לכם דאגות. הדברים
עומדים שוב להסתדר.
רצוי להימנע ממעשים
נמהרים ומשינויים. היציבות
תוביל לרווחים.
החיים החברתיים יהיו
ומהנים. משעשעים נסיעות משותפות יבי21ב
מרס ־
20באפ רי ל
או לתוצאות מקוות.
מכרים חדשים עומדים
ן להצטרף למעגל הידידים הקרובים והמש-
* מעותיים. בשטח הרומנטי צפויה הצלחה.

תוכניות חדשות שקשורות לעניינים מיק־צועיים
עלולות להתעכב. מורגשת חסימה
בשטף המאורעות. לא
טוב להתחיל בעסקים
זזדשים ברגע זח. קיימת
אפשרות לתיסכו־לים
או אכזבות שאותס
אפשר למנוע על־ידי
דחיית תאריך ההתחלה
בכמה ימים בלבד. ב21
ביוני -
חיי המישפחה צפויות
20 ביולי
השבוע בעיות. לא טוב
לתכנן חופשות מישפח־תיות.
חופשה שתוכננה קודם לכן תהיה
מוצלחת ואין לה קשר למצב הנוכחי.

!סוו 11

לה שהבגדים יהיו מותאמים לגופה. לא
גדולים ורחבים ולא הדוקים וצרים. ה התאמה
לגוף מאוד חשובה לה. מכיוון
שבנות שור אינן בוחלות בדברי מתיקה,
גופן בדרך־בלל נוטה להשמנה. לכן טוב
להן ללבוש בגדים שמצויירים עליהם
פסים דקים לאורך, או שנותנים הרגשה
של גובה ולא של רוחב. אנשי שור
אוהבים בגדים נוחים ועשויים בטעם
טוב. גוונים של בחול, ירוק בהיר, ורוד,
סגול בהיר ולבן מתאימים להם.

ת או מי
לא משנה להם מה הם לובשים. הם
בעיות עם בני הזוג מביאות למצב של
חוסר-ודאות. ההתנהגות שלו או שלה
מוזרה וגם אתם, המבינים
את מניעיהם
של האחרים, לא תופסים
מה קורה איתם

הפעם. סבלנות, השינויים
אינם כל הזמן לרעתכם.
קיימת נשיה
ו 1אזנ ״ 0
להסתכן בעת נהיגה.
( 2בספטמבר ־ היזהרו מהתנהגות קי 2
1ב או ק טו ב ר
צונית ונמהרת, ותרו
על נסיעות לשם הנאה
בלבד. מבחינה בריאותית חשוב להשגיח
על עצמכם ולא לחרבות במאמצים.

העייפות שתפקוד אתכם בתחילת השבוע
תיעלם יומיים לאחר מכן. מצב־הרוח יש_
תנה,
והפתעות משמחות
יובילו פעם נוספת לאופטימיות
1.אך זו עלולה
לגרום לאכזבה קטנה.
בני המין השני נמשכים
אליכם אך המצב
לא תמיד הדדי. אתם
אינכם חשים אותו דבר
ביחס אליהם. המצב הכספי
משתפר. אפשר
לצפות להתקדמות בתחום
זה, אך גם אז כדאי לשמור על הכספים.
בחודש הבא צפויה הוצאה פתאומית.

עניינים הקשורים לנסיעה ארובה מעסיקים
אתכם בימים אלה. גם אם צצות

בעיות והדברים אינם
זורמים בקצב המצפוה,
יתברר תוך כמה ימים
שהבל כשורה. התוכניות
בבל זאת ייצאו
לפועל. סטודנטים ותלמידים
עלולים להיתקל

כקשיים פתאומיים. אל
בהלה, הדברים יתיישזן;
ביולי ־
21ב או גו ס ט
בו במהירות. התנהגות
שלווה ומרוחקת תביא
להתנצלות מפי אלה המעורבים בעניין.
בשטח המיקצועי צפויה התקדמות רבה.

העקרבים עדיין אינם חשים עצמם על
הגובה. למרות שמצב בריאותם יותר טוב
משהיה, צפויה השבוע
בעיה בריאותית נוספת,
אך זו תמריד אתכם במשך
יומיים בלבד. לאחר
מכן תחושו טוב יותר.
כדאי להתחיל לתכנן
את הנסיעה הבאה• השותפים
לנסיעה כבר
דואגים ומעונייניס לדון
אתכם בנושא זה. אל
תפזזידו אותם בהתנהגות
תוקפנית או עוקצנית, הס רוצים בטובתכם.
עבודה רבה צפויה השבוע.

משימה שבה עסקתם בעת האחרונה
מאוד עייפה אתכם. אתם חשים סחוטים
ומותשים. התייחסות
שקטה והתנהגות בטוחה
יביאו להצלחת הפרוייקט.
השבוע טוב
יהיה להתרחק מהכל,
לנוח ולהרבות בשינה.
לקראת סוף השבוע
שוב תחושו מרץ מחודש
ותוכלו להתפנות
21ב מ אי
20 ביו ני
לעניינים שבלב. מצב-
רוח רומנטי יביא את*
בם למופעים אמנותיים, קונצרטים, ביקור
5בתערוכות והצגות שמהם תפיקו הנאה.

התחום הכספי אינו יציב ומביא להרגשה
של חוסר־שקט. תוכניות מיקצועיות הקשו־רות
להסכמתם של אחרים
אינן ברורות. בר§

זה נראה כאילו לא
יקיימו הבטחות כספ£יות
הקשורות לפרוייקט 4 חשוב. תוך יומיים
עשויה להגיע ידיעה
משמחת מחו״ל ואז ית22ב
אוגוסט -ברר שאפשר להתקדם
22בספטמבר
כמצופה. השטח הרומנטי
קשור אף הוא בנסיעה
לארץ אחרת, או בביקור של מישהו
קרוב שעימו לא נפגשתם זמן רב.

מסיבות, טיולים ועיסוקים ספורטיביים
עשויים לגרום להתלהבות והנאה השבוע,
אך כבר עכשיו בדאי
לדעת שלא בל השבוע
תוכלו לחגוג. בן־הזוג
זקוק לעזרתכם, ואתם
תצטרכו להקדיש לו
חלק ניכר מזמנכם. השבר
יתבטא בעבודה
נוספת, או במשא־ומתן
עם אנשים היכולים
23 בנו במבר ־
__ לקדםאת בן״הזוג. במו
20בדצמבר
כן יש להשגיח על מצב
בריאותו. גם בשטח זה יהיה זקוק ליותר
תשומת-לב. חיי האהבה בלתי ברורים.

אויו!

נסונז,

משח

א רי ה

ההופעה חייבת להרשים. אריה רוצה
להתלבש בבגדי מלבות. בל עין שתתבונן
בו תדע שמולה ניצב הוד מלכותו
האריה• מעט מאוד מזלות מבזבזים בלבך
הרבה כסף על ביגוד במו האריות.
הם מבורכים בטעם משובח ואוהבים
צבעים שמזכירים את צבעי רעמת האריה
— בל גווני החום והזהב. חולשתם של
בני המזל היא נטייתם להאמין לדברי
חנופה. מוכרים שמשכנעים אותם ומאי צים
בהם לקנות, מוצאים קונים נוחים
ואסירי תודה. נוסף לבגדים יש לבנות

(המשך בעמוד )54

בעיות מישפחתיות עלולות לגרום למתיחות
השבוע. רגישות מופרזת עלולה לגרום
לאי־הבנה או למריבה* .

נסו לבדוק את עצמכם
זלראות אס לא הפרזתם

בדרישותיכס מהאחרים .
אל תשפטו את בני־

המישפחה לפי אישיות־כם
אתם. זיכרו שלכל

אחד אופי שונה ותגובה
אחרת. הציפיה להתו
2בדצמבר ־

19 בינו א ר
נהגות כזו או אחרת חייבת להביא לאכזבה .
חיי״האהבה מלהיבים מאוד. בן־הזוג או

ומעוניין, אך הזמן אינו מספיק לכם .

נסיעה שתכננתם. ליום מסויים תידחה
מעט. הקצב המואץ שבו חייתם לאחרונה
מותיר עיקבווט בדאי
לרסן עצמכם ולהירגע.
הבל יתבצע קצת יותר
מאוחר, אך בלום לא
יתבטל. ענייני הבית והדירה
יעסיקו אתכם
השבוע. יתכן שתיאלצו
לחתום על חוזה חדש,
או לשלם מיסים באופן
מפתיע. לדאגות הקשורות
לכספים אין מקום
בימים אלה. התנהגות זהירה ומחושבת
תביא ליציבות ולשקט בשטח זה.

טוב לנהוג בחסכנות בתחילת השבוע, למ
רות
שאפילו החסכניס שביניכם ירגישו

צורך להוציא יותר מדי

כסף ולבזבזו על דב
רים
שאינם כל־כך חשו
בים.
מוטב לא להתחיל

בתוכניות ובמיבצעים

חדשים גס אם תכננתם

דבר מעין זה, דחיה של

כמה ימים תביא תועלת.

תוכניות מהפכניות אינן

9ובפב רו א ר ־

20במרס
מביאות ברכה בתקופה

יו. בני־מישפחה מבוג
רים
דורשים יותר טיפול ותשומת־לב. תוך

זניח

שבוע תוכלו להשתחרר מהאחריות הנוספת.

י הורוסקגב יי

יעקב שרת /איש ממאדים

בימים בן־נוניים

לכתוב היום 9 ,בחודש, דברים על מילחמת 1982 כדי
שיראו אור בעוד שבוע ימי־לוח, אך אולי שנת״אור מבחינת
תאוצת ההתפתחויות וההשתנויות המיזרח״תיכוניות ואף העולמיות,
מגוחך, כמדומה, לא פחות מאשר לכתוב דברים
חמישה ימים לפני פרוץ המילחמה, כדי שיתפרסמו אחריה,
כפי שאירע לי פה בשבוע שעבר, שלא לדבר על אותו שלג
צחור שירד בעוז בימי קיץ אלה על נסיון כן לטפל בדרך
אלגורית בניצני בעיה חברתית עקרונית, שפירותיה השחורים
משחור מי ישורם.
מגוחך, ואף על פי כן בלתי״נמנע, שכן מה שכבר קרה
במילחמה החדשה שהפריצה ממשלתנו בתגובה על התנקשות
בחיי שגריר־ישראל בבריטניה, דיו לעורר כמה התייחסויות.
מילחמת 1982 היא קודם כל ניקמת .1973 אי־אפשר
להסביר את העוצמה, המחץ, היכולת, ההצלחה וניצולה
של המערכת הצבאית כולה אלא בנחישות סגל שלם של
קצונה, והרמטכ״ל בראשו, שעשה לילות כימים מאז מילחמת
1973 בבניית מכונת מילחמה אדירה, שתסיר את חרפת הימים
הראשונים של מילחמת 1973 בצורה שתבהיר קבל עולם
מהו ומיהו צה״ל. ועינינו הרואות.
אבל מילחמת ,1982 אולי אף יותר משהיא חוטר מגזע
,1973 היא המשכה של מילחמת 1967 במישור השטח,
והמשכה של מילחמת 1948 במישור האדם.
אסביר למה אני מתכוון:
מילחמת 1967 שינתה את מפת המיזרח התיכון (אף
שמלכתחילה לא זו היתה מטרתה) .גבולות נחצו• שלא על
מנת להיסוג אליהם בתום הקרבות. חמדנות־שטח — מתוגברת
על־ידי שיכרון הכוח וההצלחה — דבקה ברבים וטובים (ואנוכי
הקטן בתוכם) ,בהסתייעה כמובן בתרצנויות הגיוניות למיניהן,
שחיפו כולן על האמת הפשוטה של יצר ההתפשטות הישראלי,
נתגלתה אז במערומיה. מסוממי מעמדנו ח״מעצמתי״ באיזור
הרשינו לעצמנו לספח בפועל וליישב שטחים של מצרים
ושל סוריה מזה, ושטחים בעלי מעמד מדיני לא ברור _ אך
גדושי אוכלוסיה פלסטינית — מזה. השלטנו סדר גבולות
חדש. האין מילחמת 1982 המשך ישיר של קו זה !
אבל האמת הגדולה היא שמילחמת ,1982 עוד יותר,
היא המשכה הישיר של מילחמת .1948 מדוע ז מפני שמילחמת
1948 הולידה את הפליטות הפלסטינית. ולא חשוב כרגע,
לצורך דיוננו זה, מי אשם בהיווצרות בעיה זאת. לצורך
הדיון אני נכון להניח, שהאשמה כולה מוטלת על כיתפי
הפלסטינים עצמם ועל כיתפי מדינות ערב השכנות — שכן
בעינה נשארת העובדה הפשוטה, שאין לחמוק ממנה, והיא
שאחת התוצאות המוחצות של מילחמת 1948 היתה היווצרות
פליטות פלסטינית רבתי, שביקשה כמובן את פיתרון בעייתה
בצורות מצורות שונות, שאחת מהן היתה — בצדק או
שלא בצדק — חתירה לריבונות פלסטינית תחת השמש
המיזרח־תיכונית, תוך הסתייעות בטירור להשגת מטרה זו.
מדינת״ישראל עמדה איפוא — מראשית קיומה — מול
תאום סיאמי שנולד יחד איתה, תחת אותם שמים, בתוך
אותה ארץ — התאום הסיאמי של הבעיה הפלסטינית, שהוא
עצמו נחלק לכמה וכמה תאומי״מישנה — האוכלוסיה הערבית־פלסטינית
שבגבולות מדינת־ישראל, האוכלוסיות הפלסטיניות
השונות שהתגבשו בחבל עזה, בגדה המערבית שבשליטת ירדן,
בסוריה ובלבנון.
היסטוריונים כבר עמדו על התופעה המעניינת המאפיינת
את הפליטות הפלסטינית — זוהי פליטות שאינה נעלמת.
במרבית המכרעת של מיקרי פליטות פרי נחשולי־מילחמה,
שהעולם היה עד להם במאה הנוכחית, הם נעלמו כ״בעיה״
מסדר היום הבינלאומי משום שהפליטים עצמם השלימו
רובם ככולם עם מר גורלם והתיישבו השתרשו במקום שאליו
נפלטו, בלא לטפח שאיפות וחלומות של חזרה. לא כן במיקרה
הפלסטיני. כאן לא היתה היעלמות. ושוב, אין זה מענייננו
כאן לחקור ולדרוש מדוע דווקא כאן קרה דווקא כך. כרגע
צריכה לעניין אותנו התוצאה, ללימר המציאות הממשית.
והמציאות הממשית היא שהבעיה הפלסטינית על רכיביה,
ובראש וראשונה בעיית הפליטות הפלסטינית, כלומר יצר
השיבה למולדת, לא נעלמה.
מדינת־ישראל לא יכלה, כמובן, להתעלם מקיומה של
בעיה זו, ומה גם שהיא החריפה והלכה הן מכוח ההתפשטות
בשטח, פרי נצחונות מילחמת ,1967 שעשו את ישראל שליטה
ביותר ממיליון פלסטינים בחבל עזה ובגדה המערבית, והן
מכוח התפתחות תנועות פלסטיניות פוליטיות, שנזקקו לטירור
בחתירתן אל מטרתן המדינית. ומכיוון שמדינת ישראל לא
יכלה להתעלם, היא השיגה במרוצת הזמן כי עליה לבחור
בין שתי דרכי פיתרון לבעיה הזאת, שאינה חדלה מלהתקיים,
שממשיכה להציק בלי הרף ואף ביתר שאת. דרך אחת של
פיתרון היא בראש וראשונה הכרה בקיום ישות פלסטינית,
שזכותה לריבונות אינה נופלת מזכות כל עם אחר בעולם
להיות עם חופשי בארצו. אם הפלסטינים הם עם — ורק
להם זכות לקבוע זאת — עם זה זכאי למיסגרת ריבונית
כלשהי, למדינה. איזו מדינה, היכן בדיוק, מה יהיו גבולותיה
בשטח — על זה אפשר לדבר וצריך לדבר. אבל העיקרון
של זכות קיום ריבונית פלסטינית קיים מרגע שאתה מכיר
בקיום עם פלסטיני.
מדינת־ישראל, משום מה, שללה דרך פיתרון זו, שפירושה
המעשי הוא התפשרות על שליטה במרחבי ארץ־ישראל, התפשרות
שמשמעה צימוק שטח הריבונות הישראלית לטובת התאום
הסיאמי התובע את חלקו( .נכון, התאום חסיאמי רב״הפנים
הזה טוען באחת ממסכותיו שהוא אינו נכון לפשרה, שהוא
רוצה את הארץ כולה לעצמו — אז מה אומר השכל? ללכד
ולאחד אותו סביב דגל זה על-ידי סירוב להכיר בו ובזכויותיו

הטבעיות, או להיפך, להיות נכון להתפשר עטו ולהחליש
מכח זה, אם לא לעקר כליל, את קיצוניותו!)
לא. מדינת-ישראל דגלה יותר ויותר בדרך הפיתרון האחרת
של הבעיה הפלסטינית, דרך ביטולה על״ידי מחיקתה בכוח.
לא פשרה, לא השלמה, לא ויתור, לא הכרה, לא הסכמה,
לא שלום. להיפך — התעלמות, התנכרות, התכחשות, התנשאות,
כיבוש, דיכוי, דריסה, מחיקה. העלמת הבעיה תחילה
על-ידי ביטולה במחשבה, בהשקפה — ואחר״כך, בהגיון בלתי-
נמנע — על״ידי ביטולה הגשמי, בשטח.
נרצה או לא נרצה, אחת התוצאות של מילחמת 1948
היתה היווצרות ריכוז פלסטיני גדול בלבנון. הריכוז הזה לא
נוצר יש מאין. הריכוז הזה הוא חיפה הערבית, ועכו, וכפרים
שלמים בגליל, ועוד ועוד. בעיה. בעיה מציקה. מציקה מאוד,
שכן, כאמור, היא מתבטאת גם בטירור אנטי־ישראלי למינהו.
אז מה עושה מדינת־ישראל כדי לפתור בעיה זו! היא
פותרת אותה בדריסתה בטנקים.
מילחמת 1982 היא נסיון ישראלי יזום ומחושב להשמיד
את הבעיה הפלסטינית על-ידי מחיקת הקיום הפלסטיני שנוצר
בלבנון מכוח מילחמת ,1948 שהביאה לעולם את מדינת-
ישראל, אך גם הולידה את התאים הסיאמי־פלסטיני. מבעד
לערפל המידע אין לדעת אם מדובר בהשמדה ממש של קבוצה
לאומית, כלומר בירי ובהפגזה של ישובים פלסטיניים בלבנון
על כל יושביהם, או בגירוש המוני של פלסטינים לעבר סוריה
(במטרה שהנדודים, מכיוון שהחלו שוב מקץ יותר מ 30-שנה,
יימשכו עד ירדן, כדי להגדיל שם עוד יותר את התאחוז
הפלסטיני כדרך להפיכת ירדן למדינה פלסטינית מוצהרת,
או שניהם גם יחד — או אולי לא זה ולא זה) .אבל דומה
שכבר ברור לחלוטין, שבלבנון נוצר מכוח מילחמת 1982
מצב חדש לגמרי — הפלסטינים שהיו גורם של ממש במדינה
המיוסרת ששמה לבנון איבדו את מעמדם זה לגמרי. הם, כמו
שאומרים הילדים ,״אמנם״ עוד.
ואם הם אינם עוד גורם בלבנון, אם הם מוכים, מושמדים,
מגורשים, עקורים, סחופים ודוויים שם, כתוצאה ישירה של
מחץ העוצמה הצבאית הישראלית — היש צורך להסביר מה
מתרמז מכל זה לפלסטיני חבל־עזה והגדה !
מי שהסיכסוך היהודי־פלסטיני״יהודי נתפש אצלו כסיכסוך
יעקב ועשיו, בסיכסוך אני-או-אתה, מילחמת 1982 היא מתנת״
חג כבירה. הבעיה הפלסטינית כבעיה מדינית״ביטחונית פשוט
נעלמה מן המפה העולמית. זוהי עובדה ניצחת. העם האחד
שנעשה ריבון ב״ — 1948 נעשה אדון ב״ .1982 העם האחר,
שלא נעשה ריבון ב ,1948-נעשה עבד נרצע ב .1982-ובמילים
אחרות: הבעיה הפוליטית־ביטחונית נעלמה — הבעיה המוסרית
נשארה (בעיה מוסרית אי-אפשר להעלים בסאון טנקים ובנחום
מטוסים).
כמובן, מישקלן של בעיות מוסריות בימינו, מהו! לא
הרבה יותר מאשר בימי יהושע בן-נון, שהקפיד בשעתו מאוד
על פיתרון הבעיה הכנענית בהרג שיטתי — וההיסטוריה
ציפצפה על אותם מחייליו ובני-דור( ,שעיקמו חוטם למראה
הכנענים המושמדים, מטף ועד זקן .,לפי חרב ; על השאלה
האם אפשר לנהוג בעשור השמונים של המאה ה״ 20 בשיטות
בן־נוניות במהותן, אם לא בממשותו — ולצאת נקי —
אין בפי תשובה, שכן מה פירוש ״לצאת נקי״ ! היש נקי
בעולם של ימינו !
ואף על פי כן 1ואף על פי כן, לא אל ישראל בן״נונית
שכזו התפללו אבות הציונות ומקימי המדינה, ומכאן שישראל
בלבוש 1982 היא ישראל אחרת לגמרי, שונה לחלוטין מישראל
של .1948 אולי זה טוב ואולי זה לא טוב, אך עם עובדות
אין טעם להתווכח. ביוני 1982 התחוללה מהפיכה בסדר
גודל של מהפיכת .1948 נשתנו סדרי בראשית במיזרח-התיכון.
נפתחה תקופה חדשה בחיי ישראל ובחיי האיזור כולו. כל
כלי-תמישחק (מלבד אחד) הופלו ועד מהרה יוצבו מחדש
בסדר שונה מקודם. אשרי המזדהה והרץ אחרי המרכבה.
אוי למסתייג שביקש ליישב סיכסוך מתוך כבוד הדדי לאדם
ולעם, והיה נכון לוותר ולהתחשב בזולת למען החלום של
פשרה-מכובדת ; מעכשיו יהיה עליו לחיות במציאות שכל כולה
כוח ללא חלום׳ ומי יודע אילו מסקנות אישיות מרחיקות-
לכת ינבעו מכך...
האסטרטגים ינתחו את יחסי־הכוחות במילחטת צה״ל־אש״ף
ואת המעבר לעיקור צבא סוריה, ויבררו האם על ישראל
חזקה זו איימה סכנה ממשית, מצדיקת-מילחמה.
ההיסטוריונים יעלו על נס את חוכמת העיתוי הבגיני•
שרמי, המושלם מאין־כמוהו, את גאון צה״ל הרפולי, התעוזה
המדינית-צבאית הישראלית, את ניצול ההצלחה שהפתיעה
גם את הנשבעים בה מלכתחילה, את שעון־החול עתיר-
הגרגרים. המדינאים יתהו על טיבו של הזרז למיוחד במינו
ששמו הכימי ״ישראל״ ,המחולל ריאקציות כה חריפות בסביבתו,
אף שהוא כטיפה באוקיינוס.
הוגי״דעות ישאלו האם כל זה כבר היה רשום בצופן הגנטי
של היהדות בלבושה הריבוני המחודש, או שמא אין כאן
אלא שלשלת של החלטות שהחליטו אנשים ספורים מאז
1948 ועד היום, החלטות שכולן היו יכולות להיות הפוכות.
ואחרונים אחרונים, אך לא בחשיבות, הדמוגרפים —
והלא בינינו ובין עצמנו אנו יודעים (ועוד איך אנו יודעים !)
שביסוד־כל־היסודות של הסיכסוך הפלסטיני-יהודי מסתתרת
לה לא״שאננה הבעיה הדמוגרפית הגולמית — יספרו את
הגולגלות וישרטטו עקומות וימלאו טבלאות אשר יבהירו
לאדונים המנצחים ולעבדים הנרצעים האם השתנה היחס
התאחוזי בין יהודים ופלסטינים, בין יהודים וערבים, וביתר
אכזריות — האם נוסף למדינת ישראל יהודי אחד הודות
למילחמת 1982 המהממת.

(תמשו מעמוד )53
אריה חולשה לתכשיטים וביחוד לתכ־שיטי
זהב. התוצאה המתקבלת מרשימה
ומעוררת הערצה.

ב תו ד ה
בנות בתולה חייבות להיות האופנתיות
ביותר. הן נראות יפות אפילו בבגד
הפשוט והישן. רובן מסוגלות לתקן,
לסדר ולהתקין מחדש את בגדיהן הישנים•
הן מוסיפות כפתורים, סרטים, מלמלות
ותחרות ואוהבות להצטעצע• הן
ערות לכל חידושי האופנה ועוקבות בקפדנות
אחרי כל שינוי. הן לא מצפות
מאחרים שיאמרו להן איך להתלבש. הן
חשות באינסטינקט מה מתאים ללבוש.

מ אזני ם
לבני מאזניים הופעה נאה ושובת-לב.
הבעת פניהם נעימה, הם בעלי חיוך
מקסים, גומות חן בלחיים, בסנטר, או
אפילו בברכים. היופי טיבעי לבני המזל.
הם אינם סובלים כיעור. גם אם ילבשו
סמרטוטים הם ייראו נאים ונעימים.
הם נוטים לבחור צבעים בהירים, עדינים
ולא רועשים. מעט מאוד אנשים
יכולים לשלב ישן עם חדש, ולהיראות
כאילו זה עתה המציאו את האופנה.
עקרב הקיצוניות המאפיינת את בני המזל
מוצאת ביטוי בדרך שבה הם מתלבשים.
או שילבשו את הבגד ה,זרוק׳ ביותר
ויתנו הרגשה שלעולם אינם נותנים דעתם
להופעתם /או שיתלבשו בשיא האופנה
וייראו אלגנטיים. הם מוכרחים
לעורר תשומת-לב מסביב לאישיותם ול-
תלבושתם. בנות עקרב מסוגלות ללבוש
את הבגד היפה ביותר כדי להדהים
את השכנים, להרגיז את החברות לעבודה,
או להתנקם בחברה שפגעה בהן.

ק שת
בנות קשת נותנות לכולם הרגשה, שכלל
לא איכפת להן מה הן לובשות.
איש לא חושד בהן שהן מקדישות מח שבה
רבה להופעתן. כל אחד יודע שהן
מעדיפות לקרוא ספר טוב, לשמוע הרצאה
מעניינת או להשתתף בטיול מפרך.
למעשה הן מבורכות בטעם טוב ויודעות
מה מתאים להן. הן מרגישות חכי טוב
בבגדי־ספורט, וגם לשמלות היקרות וה־מהודרות
ביותר יהיה אופי פשוט.

ג די
בנות גדי נראות טוב בבגדים סולידיים.
הן מוכנות להתאים לעצמן את כל הצבעים
והגוונים• הצבעים הכהים מתאימים
להן ביותר. חשוב שהן תראינה אלגנטיות,
כי בדרך־כלל הן עובדות במקומות
שבהם נחוץ להופיע בצורה מכובדת.
חידושי האופנה אינם מדברים אליהן.
עד שהתרגלו לבגד מסויים כבר נודע
להן שעליהן להסתגל לבגד אחר. למזלן
הן לא מאבדות את הפרופורציה, ומתלבשות
בצורה יפה ומעניינת.

ד לי
בנות דלי אוהבות להפתיע את הסביבה.
הן מתלבשות כאילו היו שחקניות
על בימה. הבגדים עבורן הם כעין צעצועים
להשתעשע בהם. הן ממש מזנקות
לתוך האופנה. יש להן טעם טוב והן
מתלבשות כאילו היו בתחרות אינסופית
עם נשות כל המזלות האחרים.

ד גי ם
בנות דגים המפונקות מעדיפות נוחיות
על פני אופנה• אילו רק יכלו להתהלך
בחלוקי-בית מבלי לעורר תשומת״לב,
הן היו מאושרות. אך מכיוון שאין
ברירה חן מחפשות לעצמן בגדים בצבעי
הסגול, הטורקיז /הכחול והכסף, ומנסות
למצוא סגנון שאותו לא יצטרכו להחליף
לעולם. בכל בגד הן נראות דורשות
פינוק. קשה לומר להן להתלבש לפי
האופנה• האינטואיציה אומרת להן מה
מתאים להן ללבוש, וזאת בהתחשב -3
מצב-הרוח שבו הן נתונות.
העולם הזה 2337

ח״״ב אמנון רובינשטיין מספר על יחסיו עם ייגאל ידיו ושמואל תמיר,
על 1זי לוונן־־ר ;וי עוו 11 של׳ 1עם אשתו, ער ׳ 1זסיו עם אריק שוון
ואומו לעכלי

נושת [ ו ״ ע 1היתה

לגביו ״מסע אלונקות״

כשנפרדנו ונבייש הבנתי
נפעם הראשונה גרוס
נוג שתתגרש חוגג אחדי
טקס1הגירושין שנא
אתר שיברון־לב ומועעה

רוני מילוא הלו איתי
ליגאל אלון נרי להשפיע
עליו שלא יהיו שנויים
בשאלת,מיהו יהודי״
נתוק־השבזת

נשאשת׳ רוני עונה את
ד״ש, אחרי ההאטרמת
לממשלה נגר ראוני, היא
גרמה ל׳ הדנה . 911
בעיקבותיה עננו הדנה

ידיו נא לד־׳ש נודר, ללא
רע, ללא חבר, ומקץ
שנתיים ענב אח עולם
הפוליטיקה, כשהוא נותר
ערירי ומשנער עם שמנין

דין השמיר קרונ למאה
אלו עותקים של עיתון
ר״ש, מפני שתמונתו,
שהתפרעמה בעיתון,
לא מאאה חן בעיניו

אריק שרון ואני נהגנו
להסתובנ נמועדת׳ חגי!
של לונדון, ולקנא בילדי•
הפרחים ארוני׳השיעד
בכינו ־פיקד ירי

וווו! 111 ון ^
א ת דין י מיר!־
חבר־הפנסת אמנון רובינשטיין, לצד
חבר״הכנסת מרדכי וירשובסקי, הוא מ שרידי
תנועת די״ש האחרונים. בימים
אלה יצא-לאור סיפרו, המתאר את חוויותיו
האישיות בפוליטיקה הישראלית.
בד בבד יצא סיפרם של העיתונאי אמנון
ברזילי והמו״ל נחמן אוריאלי, על עלייתה
ונפילתה של ד״ש.
סיפרו של רובינשטיין כתוב כיומן אישי.
המביך ביותר בספר הוא תיאור

מצבים עם הפרופסור ייגאל ידיו כפי
שאומר רובינשטיין — קשה להאמין
למיקרא עיניים.
רובינשטיין הגיע לפוליטיקה הישראלית
הישר מספסלי הפקולטה למישפטים
של אוניברסיטת תל״אביב, שם כיהן
כדיקן. ביום יש בכנסת חמישה מתלמידיו
— משה שחל, שבח וייס, אריק
שרון, רוני מילוא ומיכאל קליינר.
עם שניים מהם, אנשי ליכוד, פיתח

רובינשטיין יחסי ידידות יפים. שר״הבי-
טחון אריק שרון היה ידיד קרוב של
מישפחת רובינשטיין. המישפחות נהגו
להיפגש בסופי־שבוע. שרון אף התארח
אצל רובינשטיין בלונדון. השניים נהגו
לבלות במועדוני ג׳אז ולהתקנא בהיפים
שמילאו את כיכר פיקדילי. במיוחד התקנא
בהם אריק שרון, שהביע את רצונו
ללכת יחף ולגדל שיער.
התלמיד השני שאיתו היה רובינשטיין

מיודד היה רוני מילוא. יש אומרים שרובינשטיין,
שטיפח את מילוא והפך
אותו לעוזרו לבעיות סטודנטים, תרם
למהפך שהביא לשליטת הימין באגודת-
הסטודנטים.
רובינשטיין מספר כי בזמנו הלך עם
מילוא ליגאל אלון בנסיון להשפיע עליו
שלא יישנה את הסעיף המגדיר מיהו
יהודי בחוק-השבות. היום, אומר רובינשטיין,
אני שואל את מילוא כיצד יצביע

..כולח׳ ל ה פו ךאח דין למלך! ״
(המשך מעמוד )55

בכנסת, והוא משיב לי שתהיה לו בעיה.
רובינשטיין, בנו של קבלן עשיר, נולד
עם כפית־זהב בפה. הוא זכה בשם עולמי
בתחום המישפט הקונסטיטוציוני, נשוי
לרוני, שהיא היועצת המישפטית של
חברת רובינשטיין ואב לשניים. המישפ־חה
מתגוררת בבית דו־מישפחתי גדול
ומפואר בשכונת תל־ברוך. במוסך חונות
שתי מכוניות־פאר.
כשבאתי לראיין את אמנון רובינשטיין,
מצאתי אותו ואת אשתו צמודים למקלט
הרדיו. בנם החייל משרת בצפון.
רוני, אשה נאה מאוד, מכבדת אותנו
בסודה עם פילחי לימון ובענבים. אומרים
שיש לה השפעה עצומה על בעלה.
היא מעוררת כבוד בדיעותיה העצמאיות.
בזמנו היא לא היססה להביע בגלוי
את דעתה נגד הצטרפותו של שמואל
תמיר לד״ש. כאשר הצטרפה ד״ש לממשלה,
היא עזבה את התנועה באופן
הפגנתי, חרף התנגדות בעלה, וגררה אח ריה
גדודי אוהדים.
אמנון רובינשטיין התפכח מהכישלון
של ד״ש. הוא קורא לד״ש ״מחלת ילדות״
.הוא בטוח כי תנועת שינוי נמצאת
על סף פריחה מחודשת, דוגל בעונש״מוות
למחבלים שהורגים בני-ערובה ; ומאמין
כי פרשת ד״ש רק חיזקה את דמותו
בעיני הציבור, גרמה לציבור להאמין
שהוא אינו רודף שררה ושמילה שלו
היא מילה.
כחבר-כנסת הוא אינו מצטיין במיוחד.
רובינשטיין, שהרים בזמנו תנועה שאיימה
להפוך לשון־המאזניים שתשחרר אותנו
מעול המיפלגות הדתיות, לא בלט, על
אף רדידותם של יתר חברי״הכנסת. אומרים
שאמנון רובינשטיין הוא איש נחמד
מאוד, משכיל ומעורר כבוד, אך אין הוא
פרלמנטר גדול.

• כיצד אתה מרגיש בכנסת.
כחבר כסיעה כת שני חברים ץ

• נחזור לימים של הקמת ד״ש.
מדוע התנגדת לשיתופה של תנועת
ר״ץ, שהיתה קרוכה לדיעותיה
של שינוי?

וחוסר יכולתו לגבש דיעה עצמאית. הוא
היה עובר מהלך־רוח אחד למשנהו. לעולם
לא יכולנו לדעת מה יחליט בסופו של דבר.

אילו צירפתי אלינו את ר״ץ בהתחלה,
זה היה סוגר לנו אופציות להרחבה נוספת.
ציבור שלם של בוחרים לא היה
מצטרף אלינו. אנחנו היינו מעונינים בה־

מדוע אינך שואלת מדוע הצטרפו לד״ש,
אחרי השלב הראשוני, אנשים שהכירו
אותו בצבא? אנשים כמו מאיר עמית,

• אם כך, מדוע לא נפרדת
ממנו אחרי השלב הראשוני?

זה שהסכמתי להצם ופותו של תוליד לד ש
השח שגיאה גזולה מאד ופאם אלית

קמת גוף יותר רחב שינגוס גם במצביעי
הליכוד. לכן ההצעה לצרף אלינו את
שולמית אלוני נפלה למים. אחר-כך כשקמה
ד״ש, רציתי לצרף אליה את ׳שולמית
אלוני אבל זה לא הסתדר.

• שינוי קמה כתוצאה מגלי המחאה
שפקדו את הארץ, ושהופנו
כעיקר נגד מיטה דיין. תנועתך
הציעה שינוי, והנה הלכת והצי
טרפת אל ייגאל ידין, שהיה אחראי
לזיכויו של דיין כוועדת־אגרנט.
מהרגע הראשון לא היינו תנ׳ועת־מחאה
וההליכה עם ידין על רקע ׳ועדת־גרנט לא
היתד, הדבר המרכזי ב־ .1976 בוועדת אגר־נט
ישב גם השופט לנדאו, שאני מאוד
מוקיר ומעריך.

• ביקרת קשות את ועדת אג־רנט.

נכון, אבל זאת לא היותה הבעיה
עם ידן. הבעיה היתד, חולשתו הגדולה

מאיר זורע, שהכירו את י דן במשך שנים
רבות י אני לא היכרתי אותו.

• מעבר ליחסי־העבודה, האם
הצלחת ליצור איתו קשר גם על
בסים אישי?

• יתכן כי כצבא הוא היה איש
שונה.

• הוא היה מוכן לכהן כשר
תחת כל אחד

היו הרבה דקירות־מחט, אבל דקירות* -
המחט האלה לא הכינו אותי לכך שבן־
לילה הוא יעבור מקיצוניות לקיצוניות.

אני לא מעוניין בצד הפסיכולוגי. לקח
לי זמן להכיר את ידין. לכל הציבור לקח
זמן. בתחילה כולם ראו בו מנהיג פוליטי
בעל שיעור־קומה לאומי. משה דיין היה
מוכן לכהן תחת י דן כשר.

לא נכון. הוא לא הסכים לכהן תחת
שימעון פרס. יותר מזה — בן־גוריזן,
יותר מכל האנשים, הועיד אותו להיות
יורשו. ידין ישל 1976 היה שויה מידין
שהתגלה לאחר־ימכן. אני מייחס את השינוי
לטרגדיה של המנהיגות הצברית כולה.

• איד אתה מסביר את הטרגדיה
הזו?

• האם הירהרת כזמן האחרון
כפרישה מהחיים הפרלמנטריים?

• האם לא הבחנת כסימני אזהרה
בהתנהגותו של ידין? האם
הבל ניחת עליך ככת אחת?

• כיצד הרגשת כאשר ידין, כסגן
ראש־הממשלה, עמד מעל דוכן
הכנסת ונשא נאום נגד שינוי שי4
טות הבחירות, שהיתה אחד האלמנטים
המרכזיים כמצע של

עברתי כמה מיקרים כאלה, כשידיו
הפך את יעזרו ואת המציע של ד״ש. כך
כשזה הגיע לשינוי שיטת הבחירות, כבר
התרגלנו. אבל האמת היא ׳שחשנו נבגדים.
חשנו שאנחנו הקורבנות הראשונים של >
הבגידה. הרגשתי יותר מר־נפש מסתם
בוחר שנתן קול. אני נתתי כמה שנים
מחיי. ראיתי איך מטפסים על גבי בניין
שאני הקמתי אותו. בפוליטיקה לומדים
להתגבר על רגשות, להסתגל למצבי־לחץ.
זה קשה, קשה מאוד. ד״ש היתד, מחלת
ילדות.

• מחלת ילדות זו נראית יותר
כמו מחלה טר מינלי ת

לפרוש ז מה פתאום י אני ממשיך
הלאה. יותר לא יקרה מה שקרה לנו עם
ד״ש. גם הטריק של המערך, שלקח לנו
הרבה מאוד מצביעים בטענה שצריך להפיל
את הליכוד, לא יעבוד פעם שניה.
בזה אני משוכנע.

טרמינלית? את זה את אומרת. אני
רואה בד״ש אפיזודה. יצאנו מהמחלה
הזאת יותר מחוזקים. את יודעת, הדבר
היחידי המקביל לעוצמת הרגשות ׳שבפוליטיקה
היא עוצמת הרגשות בין בני־ז׳וג.
בפעם הראשונה בחיי הבנתי כיצד זוג
המתגרש, חוגג את הגירושין אישר באים

• אינך סכור כי כישלונו היחסי
בבחירות האחרונות נכע מכישלון

המדהים הזא, שאנשים,
שהכירו את ידיו שרם
רמת, האמינו ם.
אנשים נמו עמית תמיד

גרשום שוקן דיבר איתי
על צירופו של תמיר
לריש. בוודאי שוהיה
מישקל רב להמלצה שלו

אחרי תקופה של שיברון־לב ומועקה.
עברנו בעניין הזה מסע אלונקות. אני
לא יודע אם יש עוד איזו מיפלגה שעברה
את מה שעברנו אנחנו.

ד״ש? האמנם קוכלה שינוי שני
מנדטים כלכד כיגלל תעמולת המערך
שאמרה ״רק לא ליכוד״ ז

• במיסגרת אותו מסע אלונקות
פרש הפרופסור יונתן שפירא, אהד
ממייסדי שינוי. כיצד הרגשת אז?

היה גם העניין של כישלון ד״ש. אך
אני מאמין כי, הכישלון הזה ניתק באופן
סופי את הקשר הגורדי בין שינוי וד״ש.
אני מרגיש כעת מעין התעוררות של
חברי שינוי. אני מרגיש כי יש רצון
להתאחד מחדש. היתה לנו אסיפה בשבת.
חששנו מאוד !והנה, למרות הגיוס, הגיעו
350 איש, מכל הארץ. יש התעוררות ובחלק
!מהסניפים שלנו הולכים לבחירות
לרשויות המקומיות.

זו היתד. תקופה איומה לשינוי. הוא לא
רק היה מייסד, הוא היה חבר אישי. זה
היה קשה, קשה מאוד.

• אתה מצטער שנכנסת לפוליטיקה?

אני לא מצטער, למרות שאיבדתי
הרבה זמן ובריאות• ,ולמרות כל הוויכוחים,
החומה היא מאוד אינטנסיבית. האווירה
בשינוי, החברות. ואני חושב שעשינו
משהו. יצרנו נורמה חדשה בפוליטיקה.

האם יש קשר כץ התעוררות
שלום־עכשיו לבין התעוררות שי
נוי?

5 6יי

בשלבים מסויימים, כאשר הוא חש
בודד בתביעתו לא להיכנס לממשלה, הרגשתי
עד כמה הוא מר־נפש והבנתי אותו.

היה לי קשה מאד להתרגל, אבל אני
לא רוצה להתחלף עם הסיעות הגדולות,
שיש להן הרבה יותר חברי־כנסת. לבד
מזה, אין בל יחס בין הפעילות הפרלמג־טרית
של שינוי ובין גודל הסיעה. אבל
לי, אישית, היה קשה להתרגל לסיעה
קטנה.

אני לא יודע. זה נכון שציבור אוהדי
שינוי נזון מאותו הלד־רוח ציבורי של
אוהדי שלום־עכשיו. אני אישית יתומו לא
פעם בפעולות שלום-עכשיו. בשלום־עכישיו
יש אנשים בעלי דיעות מגוונות, כולל
מערך. עובדה שתמכו בתנועה 26 חברי-
כנסת של המערך. זהו מיספר מאוד מרשים.

אין
לי הסבר אחד ויחיד. יונתן שפירא
מסביר כי זוהי קבוצה שגדלה בצילה של
מנהיגות חזקה מאוד ואיתנה בדעותיה.
זהו דור שהלך לתפקיד ביצוע ואמר
כן, אבל לא קיבל החלטות. ד ר שחי בצל
מנהיגות של ילידי הגולה, שהגיעו ארצה
עם עמדה פוליטית יציבה. את יודעת מה
היה הימנון הפלמ״ח ז ״הזקן יתן פקודה״.
לכן ברור שישנה כאן תופעה כללית. ה־מיקרה
של י דן הוא לא מיקרה אחד
ויחידי, אלא חלק מהכישלון של בוגרי
דור תש״ח. אין כאן מיקריות. אי־אפשר
היה לחזות זאת מראש לגבי י דן. סולם
ציינו אותו כאדם עיקבי, בעל כושר הכרעה,
החלטה ואירגון. מה שקרה לו היכה
בתדהמה את כל מכריו ומוקיריו. אנשים
קראו מ־ שכתבתי בספר ולא האמינו
למיקרא עיניהם. הכל נמצא שם, מיסמ־כים,
פרוטוקולים — קשה להאמין למראה
עיניים.

רובינשטיין בתרגילי התעמלות
לפרוש מהפוליטיקה? מה פיתאום?

• כאשר ׳הופעת בבחירות האחרונות
בטלוויזיה היכטתי כך ולא
יכולתי להאמין לך. לא יכולתי
להאמין לך אחרי שכפעם הקודמת,
כשהאמנתי כך, הלכת עם איש
כמו ידין וגרוע מזה, עם איש כסו
תמיר.

לדעתי, ההיפך היה צריך להיות. לפני
הבחירות לכנסת התשיעית יכולת לשאול
את עצמך: איך אני יכולה להאמין בוז
אבל בבחירות לכנסת העשירית, ובגלל
פרשת ד״׳ש, כבר הוכחנו שלא התפתינו
לא לשררה ולא לג׳ובים. אותה שריפה
ששרפה את ידין ותמיר, אותה שריפה
חישלה אותנו והוכיחה שמילה שלנו היא
ברזל. דווקא בגלל פרשת ד״ש התחזקה
האמינות שלנו.

• נחזור לתקופה שד הקמת
ד״ש. מדוע התנגדת לצירופו של
לובה אליאב ץ
הוא הכריז שהוא שמאל ויעודו בחידוש
פניה של העבודה. אלה לא היו המטרות
שאליהן שאפה שינוי. אני לא ראיתי את
תפקידי כמחדש ימיה של תנועת העבודה,
ובוודאי שלא ראיתי עצמי כשמאל. למרות .
זאת, הצעתי לו להתאחד עם שינוי. הוא
לא היה מוכן לשבת תחת קורת־גג אחת
איתנו וליצור מיפלגה. אנשינו לא מצאו
איתו ישפה משותפת. הייתי מוכן לצרף
את החוג־לליבון שהוא עמד בראשו, בתנאי
שכל האלמנטים ישתתפו. העובדה שלא
הסכמתי בסופו של דבר לצירופו של לובה
אליאב הוכיחה את עצמה .׳שמרתי את
׳שינוי כגרעין למשהו יותר גדול.

• היתה תקופה שבינך וכין
אריק שרון שררה אידיליה של

הוא היה תלמיד שלי׳ סטודנט למיש־פטים.
כך היכרנו והתיידדנו. שיתי המשפחות
שמרו על קשרים הדוקים, אבל
חילוקי־דיעות פוליטיים עמוקים הביאו לניתוק
היחסים בינינו. לא שאנחנו ברוגז,
אבל לעיתים מאוד קרובות קורה, בעיקר
בארץ, שחילוקי־דיעות משפיעים גם על
היחסים האישיים.

רובינשטיין, ידין ותמיר בהצבעה כד ״ש

• מה גרם למשבר בינך וכין
שרון?
אני התנגדתי מאוד לעניין פינוי הבדואים
בפיתחת־רפיח. היו לי הרבה הסתייגויות
מימית מהפיתחה. באחד המאמרים
שלי, שאני מאוד גאה בהם, ניבאתי את
אשר עתיד לקרות. כך התפתחה דינאמיקה
ביחסים בינינו, שהביאה אותם לאן שהם
היום.

• קראתי בסיפרו של אמנון ברזילי,
שכשכיקר אותך אריק שרון
בלונדון, עכרתם ליד כיפר פיקדי־לי,
ושרון, שראה את ההיפים
ארוכי־השיער אמר לך שהוא מק נא
בהם, וכי גם הוא היה רוצה
לגדל שיער וללכת יחף.
זה נכון. הוא היה אז בדרכו לארצות־הברית
ואני הייתי בשנית־שבתון בלונדון.
חרשנו את כל מועדוני הג׳אז של לונדון
ונהגנו לחלוף על־פני ילדי״הפרחים. אריק
התקנא בהם מאוד, במיוחד בעובדה שעשו
כל שעלה בראשם.

• כאשר עמד הרמטכ״ל, חיים
כר־לב, לפטר אותו מתפקידו באלוף
פיקוד־הדרום, יצאת להגנתו.
באתי להגנתו כדי למנוע את סילוקו
מהצבא, כי חישבתי שחבל לבזבז את כישוריו
הצבאיים.

• האם לא הגנת עליו מתוך
ידידות?

לא, זה לא היה כך. אם כי גם הידידות
היתד, קיימת. פשוט חשבתי שאריק הוא
קצין יוצא מהכלל.

• ומה היחסים כיניכם היום?

״ידין אינו.סנילי ו היא
הביעה את התנגדותה להצטרפותו של
תמיר ואמרה לו בצורה גלוייה שהיא מתנגדת

• מדוע לא מנעת את צירופוץ

כי צריך להבין שאחרי שנתקבלה החלטה,
הייתי צריך להטיל וטו אישי כדי
למנוע את קבלתו.

• האם אשיותו של תמיר לא
הצדיקה הטלת וטו?

זו היתה שגיאה גדולה מאוד, פטאלית.
היום הכל נראה אחרת. אז קיבלה ד״ש
החלטה של צירוף אוטומטי. החלטה מוטעית.
דוב האנשים תמכו. בהחלטה ויצא
אבסורד, ר״ץ ,׳שרייתה קרובה אלינו בדי־עותיה,
נשארה בחוץ והמרכז־החופשי
נכנם.

• עבדת עם תמיר. מה דעתך
עליו?
אין ספק שהוא אדם מוכשר ׳מאוד, בעל
כושר־ביטוי נדיר יפושר-עבודה רב. אך
בכל המחמאות האלה יש רק בעיה אחת :
כשזה נוגע לקידום מעמדו האישי, הוא
ישבור ויניתץ כל מיסגרת שבתוכה הוא
מצוי. כמו שעשה בכל מיפלגה, כך עשה
גם בד״ש. הוא מוכן לעבור ממיפלגה
למיפלגה !ולאמץ לעצמו כל השקפת עולם,
בלי שום בעיות יובלי שום היסוסים. כשבא
לד׳׳יש הכריז שהוא ניתק עצמו באופן
סופי מהשקפת־העולם של ארץ־ישראל־השלימה.

שמעתי כי עם היוודע על ה
בסדר.
אין בינינו שום ריב ושום חילוקי
דיעות אישיים, אך כמובן שאני חולק על
עמדותיו.

• נחזור שוב לד״ש. כיצד הת־כרג
שמואל תמיר כד״ש ץ
הוא רצה מאוד להצטרף לד״ש. אילו
הלך לבחירות לבד, לא היה עובר את
אחוז החסימה. דווקא ידין התנגד מאוד
לקבלתו. העמדנו לו תנאים שהיינו משוכנעים
שהוא לא יקבל אותם.

• אתם הצעתם שינוי, הבטחתם
לשחרר את הבוחר מפוליטיקאים
משופשפים. מדוע צירפתם אליכם
שועל ערמומי נתמיד״ .
התקבלה בד״ש החלטה ׳שרשאי להתקבל
לד״ש כל מי שמקבל את התנאים.
לידין הותר, שיטת תיאום אלגברית. רק
מאוחר יותר הבנתי שהשיטה הזאת נועדה
לשחרר אותו מקבלת הכרעות. ברגע ש תמיר
קיבל את התנאים, היה כימעט
בלתי־אפשרי לומר לו לא.

• שמעתי שאשתך איימה לעזוב
את ד״ש אם יצטרף תמיר.

לא, זה לא היה כך. היא עזבה את ד״ש
עם הצטרפותה לממשלה. היא עשתה זאת
בניגוד לדעתי, וגרמה לי נזק, כי רבים
דאו בד, דוגמה ועזבו בעקבותיה. אולם

תמורת נזיד שאפילו עדשים לא היו בו,
תמורת גינונים של שררה. זהו הפלא של
ד״ש. ייגאל ידין בא לד״יש בודד, ללא
רע, ללא חבר, ללא מכר, ומקץ שנתיים
עזב את הפוליטיקה בלא תומך אחד. הוא
נותר ערירי, כשהוא מסוכסך עם כל תום־

הכרתי את אריק שרון
דרר זה שהוא היה
תלמיד שלי
באוניברסיטה. התיידדנו.
שתי המישנחות קיימו
ביניהן יחסים הדוקים י מהפך, הוא התחרט על שלא הצטרף
לליכוד.
על זה אני לא יכול להעיד. האיש
המפליא בד״ש אינו תמיר. תמיר היה
צפוי. המפליא הוא ידין וישראל כץ. הם
באו ממחנה לא ימני או מתון, אלא ממים־
לגת ד,׳עבודה, והמירו את דעתם הפוליטית

תגיד מוכן ו ע טו
ממיפוגה למיפלגה,
ולאמץ לעצמו כל
השקנתיעולם בלי שוס
נעיות ונל׳ שום היסוסים
נשוה מגיע לקידום
מעמלו האישי

כיו. זוהי תופעה שאין ילה מקביל בפוליטיקה.
הרבה
מאוד מהשקיעה של ד״׳ש קשורה
באישיותו של ידין. הוא היה מוכן להאמין
לכל מה שסיפרו לו, ביחוד אם השם
רובינשטיין היה בתוך הסיפור. הוא סיפר,
למשל ,׳שכאשר סטף ׳ורטהיימר, מרדכי
וירשובסקי ואני החלטנו על פרישה מד״ש,
חתכנו את יורידי ידינו וחתמנו בדם על
מיסמך הפרישה. כששאלו אותו מניין לקח
את הסיפור, השיב כמנהגיו: אומרים לי.

• מי אמר לו?
בזמנו האמנו שאלה אנשי ־המרכז
החופשי, אבל הוא מכחיש שזה היה תמיר
שסיפר לו את הסיפור הזה.

• המאבק בינך וכין תמיר על
ייגאל ידין הגיע לממדי גיחוך, באשר
שניכם הגעתם לישדה־התעופה
כדי לקבל את פניו. אתה ניסית
להניאו מלהצטרף לממשה ותמיד
גיסה לשכנעו לעשות ההיפך. ותמיר
נסע אתו לכסוף לבד לירושלים
והכריך טענו כי אותה נסיעה
הכריעה לכסוף את הכף לטובת ההצטרפות
לממשלה.
יש גבול למה שאדם יכול לעשות. אני
זוכר שאמרתי לעצמי שאם גורלה של

תנועה תלוי בחטיפה מלוד לירושלים,
אז מה אני עושה שם בכלל? עוד לפני
שידין ירד מהמטוס שאלתי את עצמי מה
אני עושה במיפלגה שהמנהיג שלה מוברח
ארצה, וגורלה תלוי במי שיפגוש אותו
יותר.

• יש שמועות כאילו ייגאל

הוא אינו סנילי. אני דוחה את הסברה
שאותות הגיל ניכרים בו. הוא ביעל אינטליגנציה
גבוהה מאוד. עובדה — ברגע
שניתק ׳מהפוליטיקה הוא חזר לאיתינו.
אבל אז הוא שיגע אותנו עם ה״יהם אומ רים
לי״ שלו ועם ה״וכו׳ וכו׳ וכיו׳״ .זה
מוזר, האיש הזה לא בא מאיזשהו כפר.
הוא היה רמטכ״ל, עמד בראש מכון אוניברסיטאי.
אדם בעל שם בינלאומי, והוא
מודה שהוא מאמין בכל דבר, אפילו בדבר
כל־כך מטורף כימו חתימת מיסמך בדם.
הוא האמין גם שהצלחתי לגייס את כל
העיתונות הישראלית נגדו, שהיה לי הכוח
המאגי הזה. גם את זה אמרו לו. הוא
האמין בכך שכל ההתקפות נגדו מתוזמנות
על־ידי. אחרי שנואשתי מלשכנע
אותו שהעניין אינו בידי, אמרתי לו:
תניח לרגע שיש לי כוח דמיוני, שיש
לי כוח כזה. מהי תשובתך הפוליטית?
הוא שתק.
הטרגדיה שלו איומה. אני רציתי, וגם
יכולתי, לעשות אותו מלך. איליו גשארה
ד״ש באופוזיציה, הוא היה עומד בראש
מיפלגה גדולה מאוד. אך הוא העדיף
להיות שולייה לבגין, על פני התפקיד
שאני הועדתי לו. וזוהי הטרגדיה. איש
לא איים על מעמדו, איש לא התחרה בו.
לא היו לו הבעיות שיש לפרס. הוא היה
מס׳ 1ללא עוררין. והוא, במו ידיו, הרם
הכל. הוא התחכך עם כולם, ובסוף נשאר
בודד. זוהי טרגדיה איומה.

• והאם אתה איגך חלק מהטרגדיה?
הקמת מיפלגה שהפכה
אחר־כך למיפדגה אדירה. אחרי
שנתיים לא נותר ממגה בלום.

אני נותרתי ללא טרוניה. נותרה בי רק
כמיהה: איך זה קרה? הרי ידין היה
ברוב הדייעות יותר קיצוני מימני. הוא היה
יותר יוני ממני, הוא תמך ברעיונות הכי
קיצוניים של שינוי. הוא לא רצה בצירוף
ל״ע, כי יש להם ישני שרים על שני
חברי־כנסת והם מקבלים מימון־מיפלגיות.
ומה קרה בסוף? היו לו שלושה שרים
על שלושה חברי־כנסת ונשאר לו מימון־
מפלגות •שהוא לא ידע מיה לעשות איתו.

• שגיאה נוספת יטלך היתה צירופו
של איש־הביטוח שלמה אליהו
לד ״ש.
חיפשתי מנהיג שימשוך את הקולות
(המשך בעמוד )74

פ לי ט׳ אופירה
מצאו מיפלט הדש
בביו 1עובי שהיה
מוסוו בתדאביב

ער נהרות הירקוו

״נדצ

אלכם הצוללן המפורסם של דרום־סיני, וכלבו המפורסם לא פחות,

מ( עם גר שם שיקה. שיקה הוא טייס
* בחברת ארקיע. אין טעם לשאול מה
שם מישפחתו, איש אינו יודע.
שיקה הפך את ביתו הערבי בשייח׳-
מונים למוסד תל־אביבי ידוע. בחצר של
שיקה היו מבלים כולם, כל ערב, יושבים
עד השעות הקטנות של הלילה, שותים
ומדברים.
כמה חיזורים התחילו וכמה רומנים נגמרו
בחצר של שיקה אין מי שיספור.
הסיפורים הכי מעניינים בעיר הזאת התרחשו
מאחרי גדר־האבנים בחצר הרומנטית.
בתוך הבית התקיימו מסיבות שהפכו
לאגדה.
שיקה חי לו במשך שנים תחת גפנו
ותחת תאנתו, כשמסביבו חבורה גדולה
של חברים והוא מבסוט חאלאס. בדירה
הצמודה לדירתו׳התגורר איש־המחשבים,
בועז תבורי. גם הוא היה מאושר ושמח
בחלקו. ונטל חלק פעיל בפעילות החברתית
שהתקיימה בחצר המשותפת, לו ול־שיקה.

לודוויג,
בחצר בשייח׳־מוניס שם הקימו מיסעדת דגים. גם אלכם
וגם לודוויג מתחילים להשתלב באווירה התל־אביביח. שניהם
לא מדברים טל כך, אך ברור לגמרי כי קשה להם בלי שארם.

תבורי, אחיו של כתב קול־ישראל אבנר
תבורי, היה נשאר בחצר עד עצם היום
הזה, אילמלא הכיר את מיכל שטראוס —
זאת המופיעה על פירסומת לבנק בגודל
של קיר, לאורך הכבישים. השניים שברו
שיאים באהבה שלהם, והסוף הבלתי־נמנע
אירע בל״ג בעומר — הם התחתנו ועברו
לבית משלהם, באחד המושבים.
שיקה נשאר עם שתי דירות וחצר, ואז
— רק אז — עלה במוחו רעיון מבריק.
ממילא הוא מארח בחצרו את כל העיר
מדי ערב, אז למה לא לעשות מזה כסף י
בזמן שחשב על כך, הוא פגש במיקרה
את ידידו משכבר הימים, אלכס, הצוללן
הנודע מאופירה, שהסתובב יחד עם אריה
פלוגי ממיסעדת המפלט האחרון בחוף
נעמה• השניים, מפוני אופירה, שוטטו ב־תל-אביב
עם כמה מיליונים בבנק ומבט
כבוי בעיניים. שיקה זרק להם את הרעיון
והוא הצית את דמיונם.
השניים באו לחצר המפורסמת, חשבו,
תיכננו, שברו את הראש ונכנסו למישטר