גליון 2340 מתאריך 7 ביולי 1982

י״ז תמוז תשמ׳׳ב7.7.1982 ,

מיפפר 2:340

76ע0ודי0

שנה 46

המחיר 30 :שקלים (כולל מ.ע.מ).

רו 1ח
הראיון ע ערפאת

״העולם הזה׳ /שבועון זהחדשות הישראלי. המערכת יהמינהלה: תל-
תאידואר . 136 הטורד
אביב, רחוב גורדו! ,3מל 232262/3/4 03 תא^דואר
הראשי: אורי אכגרי * עורך־תכנית: יושי שבון * רכזי
מערכת: שרית ישי ושלמה פרנקל עורכי כיתוב: תמי
מוטוביץ וגיורא נוימן. צלמי מערכת: ציון צפריר וענת סרגוסטי י ראש
המינהלה: אברהם סימון. מחלקת המודעות: רפי זכרוני. המו׳׳ל :
״העולם הזה״ כע״מ. מודפס כ״הדפוס החדש״ כע׳׳ס, תל־אביב, רחוב
כן־אביגדור. הפצה ״גד״ כע״ם. גלופות צינקוגרפיה ״כספי״ בע״ס.

ככל *מנות קיומו של העולם הזה,
לא עמד מיבצע עיתונאי שלו במרכז ההתעניינות
העולמית כפי שקרה השבוע.
בעיתוני כל העולם, בתחנות הטלוויזיה
והרדיו, במאה וחמישים שפות. דווח על
הראיון שהעניק יאסר ערפאת לצוות העולם
הזה, שחצה את קו־האש. עצם המיבצע של
הצוות — הכתבת שרית ישי, הצלמת
ענת סרגוסטי ואני — שעבר חזית־מילחמה
ביום שבו נערכו בה קרבות, כשהוא חשוף
ללוחמים שוחרי־ירי משני הצדדים׳ עורר
תגובות חזקות. הוא התקבל כמיבצע התואם
את מיטב המסורת של העיתונות
החופשית.
לא פחות עוררה תשומת־לב העובדה
שזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה של
אש״ף שיאסר ערפאת העניק ראיון לצוות
ישראלי — ואכן, שנפגש בכלל עם ישראלים.
הפגישה היחידה שלו עם ישראלים
היתה באקראי, עם שני ח״כים קומוניס־

דמוקרטיה הישראלית בכלל. היא מאשרת
את אשר טען ישעיהו לייבובי׳ך תמיד:
שהמשך הכיבוש, ומה שנובע ממנו יוביל
בהכרח לחיסול הדמוקרטיה בישראל ו־להיווצרותה
של דיקטטורה זוחלת — ואולי
לא־כל-כך זוחלת.
לפי חוק ביטחץ־המדינה, חוק דראקוני
שאין כמוהו, מותרת פגישה עם האדיב
כאשר יש לכך סיבה סבירה, וכאשר
אין כוונה לפגוע בביטחון־המדינה.
האם תיתכן בכלל סיבה סבירה יותר
לפגישה כזאת מאשר ראיון עיתונאי?
הגעתי אל יאסר ערפאת כעיתונאי, כשאני
נושא כרטיס־עיתונאי של ממשלת־ישראל.
נסעתי לביירות במיסגרת הסידורים שניתנו
לעיתונאים מטעם צה״ל, בליודית שתי
חברות״מערכת שכל עניינן הוא מיקצועי-
עיתונאי. למרות הנסיבות המיוחדות מאוד
של הפגישה, שהביאו עימן גינונים בלתי־רגילים
של התרגשות, הרי היה זה ראיון
עיתונאי ככל ראיון אחר.
אשר לכוונה לפגוע בביטחון־המדינה —
הרי זה מגוחך. לא הגעתי לביירות המערבית
במחתרת. בסוד. הפגישה אורגנה
בדרך עיתונאית רגילה. דובר אש״ף עצמו
מסר עליה הודעה לעיתונות העולמית,

שער אחורי :

שער ק דמי:
פצצה בביירות ע שבוי
כבירת לבנון הנצורה מעניק מנהיג
אש״ף ׳אסר ערפאת ראיון סנסציוני
לעורך העודס הזה אורי אכנרי.
ערפאת אומר: הכרנו
כישראל, ואנו רוצים
כמדינה פלסטינית
לצידה:

מעבר לג בו לו ת
צוות העולם הזה חצה את הגבולות
שכין הכוחות הלוחמים וחדר
אל תוך ביירות המערבית. כיצד
נראים החיים כעיר
הנצורה 5האס מחכים
שם להתקפה ישראלית

שעון החול

החיילים רובצים מסביב
לעיר וממתינים
לפקודה: פנימה לביירות
או בחזרה הכיתה
£מה הם חושבים
על מה שהיה,
ועל מה שאולי
יהיה £

הזע

היילי־מילואים יטחזרו
מן המילהמה כלבנון
החליטו שלא לשתוק.
זעם עז מריץ אותם.
הם חותמים על עצומות,
ומספרים מה עשתה להם המילחמה הזאת.

וסרטו׳
הייטראלים ה•
ראיטונים הגיעו
לעיר העתיקה
כיכלוס, מצפון
לכיירות. צוות
העולם הזה סייר
כעיר היפהפיה
שהמילחמה לא
הגיעה אליה.

של השמצות פרועות

טיים בסופיה, בוועידה בינלאומית. ואילו
הפעם היתה זאת פגישה יזומה, שנקבעה
מראש, ועל אדמה שבשליטת הכוחות הצבאיים
של אש״ף, בעיצומה של מילחמה,
לשיחה ממושכת מאוד.
אך תגובתה של ממשלת־ישראל על
מיבצע עיתונאי זה עוררה התעניינות עולמית
נוספת. כבר התגובות הראשונות
של חבורת הפאראזיקים השוביניסטים בממשלה
ובכנסת — רודפי־פירסומת חולניים,
שאינם נ מסוגלים לעשות דבר בחייהם,
שמעולם* לא סיכנו את עורם במקום
שבו עפים כדורים, שכל יכולתם מסתכמת
ברברבנות בלתי־פוסקת — גרמו לתדהמה
עולמית. שמעתי תגובות ראשונות אלה
במכונית, ליד צידון, עוד לפני שובי
ארצה, וכאשר הגעתי הביתה מאוחר בערב
כבר המתינו לי קריאות טלפוניות מכל
רחבי העולם. מאז. במשך שלושה ימים.
אין הטלפון שובת לרגע, ועשרות תחנות־שידור
ועיתונים מתקשרים בלי הרף, כדי
לדעת אם תפקידי העיתונאי יביא אותי
לכלא.
אם אפשר היה להתייחס בזילזול מוצדק
לכנופיה זו של סקנדליסטים לאומניים,
— יצחק מודעי, מאיר כהנא, אהוד אול-
מרט, חיים קאופמן ואחרים, ספק פסיכו־פאטים,
ספק דמאגוגים — הרי לא כך
אפשר להתייחס לעמדתה של ממשלת־ישראל.
היא דנה בעניין בישיבת־הממשלה,
והיא פירסמה הודעות רשמיות, היא הטילה
על קבוצה של פקידים ממשלתיים
(ולא רק היועץ המישפטי הבלתי־תלוי.
הנמצא בחופשה) ״לבדוק״ אם נעברה
עבירה. היא מאיימת לעצור אותי ולהעמיד
אותי לדין בעוון פגיעה בביטחון־המדינה.
הדבר אינו רק שטות גמורה מבחינה
מישפטית — כפי שאסביר מייד — אלא
שהוא גם מהווה את הפגיעה החמורה
ביותר בחופש־העיתונות שנעשתה אי־פעם
במדינת״ישראל. היא פותחת דף חדש לא
רק לגבי חופש־העיתונות, אלא לגבי ה
עוד
לפני שהספקתי לחזור לארץ. בכל
השיחה נכחו מלבדי ומלבד יאסר ערפאת
עצמו שתי חברות נוספות של המערכת
״וחברי פמלייתו של ערפאת. כל השיחה
הוקלטה ברשם־קול, וחלקה אף הוסרט בטלוויזיה
על ידי צוות גרמני.
ה^ם יש שופט אחד במדינת־ישראל
שיאמין כי בנסיבות אלה היתד ,״כוונה
לפגוע בביטחון־ו׳,מדינה״ .כפי שדורש החוק

בעוד שאני מתייחס לכל הפרשה הזאת
בזילזול מסויים — כבר התרגלתי בחיי
לתגובות בלתי־שפויות כאלה של אבירי
הלאומנות — הרי שרית ישי וענת
סרגוסטי מזועזעות ממש. הן גילו אומץ־לב
בלתי־רגיל בתנאים של סיכת אישי בלתי־רגיל,
מעל לצו התפקיד ומעבר לקריאת
החובה. שתיהן ראויות לצל״ש, ואילו היה
קיים בארץ פרס־פוליצר, גם לזה. תחת
זאת מצאו את עצמן שותפות למעשהי
בגידה במרכז מטר של השמצות מטורפות.
למרבה המזל, ביב-השופכין הזה של
אויבי־ד,דמוקרטיה מצומצם למדי. קיבלנו
בימים אלה הרבה מאוד ברכות בכתב
ובעל־פה. מיטב ׳הציבור הישראלי התייצב
לימיננו, בצורה חד־משמעית — ויחד עימו
כל כלי־התיקשורת בעולם כולו.
בסופו של דבר. העניין פשוט מאוד :
עשינו את תפקידנו — בלי מורא, בלי
משוא־פנים. לשם כך קיים העולם הזה.
כל השאר הוא מישני.

הכל אופנתי
הכגד עושה את האדם
אך האכיזר עושה את
הכגד, וכתחום הזה
הכל הולך.

הסיפור המוזר על העצומה
שאירגן המלו*
נאי היים שיך כתמיכה
כממשלה. היו

כמה חתימות
מיותרות.

מדוע אסור לכדרניות לעכור את
הגבול? מה עשה אורי זוהר)
איפה היה אריק איינשטיץ? הי כן
הופיעה יפה ירקוני?
כתכה על הבידור
והחיילים.

קרב בכלא
האסירים הפליליים טוענים לזה־

אשמה היא כאסירים הכיטחוניים.
אלה טוענים שהכל התחיל כקטטה
כין שניים. גם לסו הרים
יש גירסה. מה
גרם למהומה ככלא
רמלה?

אסירה בהריון
אורית ארכיב, נאשמת
כרצח, עשויה ללדת
כבלא. וידויה ה אישי
של האסירה.

הקיבוצניקים והאונס

צלם בניריודק

ספי בן־גד, צלם־האופנה שנסע ד־נידיורק
ללמוד. ולעבוד,
מספר על הכוב־כים
של עולם הדוגמנות.

סוגי האוכלוסייה עלולים להגיע
לאונס מזדמן — אך הסטטיסטיקה
מוכיהה שכני-הקיכו-
צים יוצאים מן הכלל.
כתכה נוספת כסיד*

מדורי קבועים: תשקיף כמדינה מכתכים תשכץ
הורוסקופ — מזל סרטן
עולם קטן — ברית־המועצות,

* מימין: שרית ישי, אורי אבנרי,
יאסר ערפאת, שתי בנותיו של טמאד
שקור, ענת סרגוסטי.

הקול הדומם

אגני במילחמה

בדור

ישי (מימין) וסרגרסנוי (משמאל) אחרי הראיון״

במערב ביירות, תהת שמירה של
אנשי אש ׳׳ף, מראיינת שרית ישי
את הטייס הישראלי השבוי כידי אהרון הפלסטינים.
א ח יעז מתגעגע לילדיו
ומקווה לטוב.

סעודיה וטוהר־הנשק

אנשים כעולם
רחל המרחלת
לי לה לו

נמר של נייר -ג׳ון מילטזן,
הסופר שלחה ניצן וסופויס במילחמה 54

זה היה העולס הזה שהיה 50 אניטיס 61 בלונים 62 לילדת ישראל
שידור — המזימה: טלזויזיה מטעם 63
מדריך שידורים -ישראל וירדן 64 66 קולנוע 74 אתה והשקל

אליהם רק חלקים מ״ידיעות אחרונות״.
עד עתה פורסם כי עיתוני הבוקר לא הגיעו
כלל ליחידות הלוחמות. עתה מתברר כי
רק הצהרון מעריב הגיע בשלמותו, ואילו מהצהרון
ידיעות אחרונות נשלחו רק עמודי החדשות.
עמודי הפנים של העיתון, שבהם הופיעו לעתים
מאמריהם של בועז עברון, עמוס קינן, דויד
שחם, זיווה יריב וסילבי קשת, לא הגיעו
אל החיילים.

ת 1י ן 1ך
לו אי ם
ד א רונו ח ־ ה ב די ס
שגריר ארצות־הברית בישראל, סמואל לואיס,
עומד לצאת בימים אלה לארצות־הברית,
שם מזומנת לו פגישה עם שר־החוץ החדש,
ג׳ורג׳ שולץ.

כחוגי הדיפלומטים כישראל מעריכים
כי לואיס יושאר כמישרתו רק אם
לא יתגלעו חילוקי ריעות כינו ובין שולץ
כאשר למדיניות ארצות־הברית
כלפי ישראל.

העלאה
ב בי טנ ח הל או מי
כתקופה הקרוכה צפוייה העלאה ניכרת
בתעריפי המס המשולם לביטוח הלאומי.
במישרד־האוצר יתבעו בתוקף העלאה זאת,
כדי לממן את התשלום לחיילי המילואים,
שיגדל השנה במידה ניכרת.

ה ד חו ת פולי טיו ת
ב ג לי ־ צ ה ״ ל
עורכים מוסיקאליים במילואים, המשרתים
בגלי־צה״ל ושחתמו על אחת העצומות שקראו
לממשלה להפסיק את המילחמה בלבנון, יועברו
מתפקידם ליחידה אחרת.

ה ת חזויו ת
בדובר צהייל
כמה קציני־מילואים המשרתים ביחידת
דובר צה״ל התחזו בבעלי דרגות הגבוהות
מאלה שיש להם כפועל.
עדיין לא ננקטו שום הליכים כלפי קצינים
אלה.

פשרה +אוטונומיה
גורמים מרכזיים במיפלגת העבודה
מעיינים כפיתרון חדש לגדה המערבית.
המערך יתמוך כאוטונומיה רחבה
לפלסטינים כחלקים הקרובים לירדן,
ושאינם מאוכלסים בצפיפות.
אם המערך ישוב לשילטון, הוא יחזיר לירדן
שטחים בהתאם לתוכנית ״הפשרה הטריטוריאלית״.
ב״עבודה״ מייחסים דיעות אלה למזכ״ל המיפלגה,
חיים בר־לב ולח״ב גד יעקובי.

עיירות ה פי תו ח

התאב דו ת

מתאר גנו ת

בשג רי רו ת

צפוייה הפגנה של תושבי עיירות־פיתוח נגד
המילחמה ובדרישה לפיטורי שר־הביטחון, אריק
שרון.

מאחורי היוזמה עומדים פעילים המקורבים
לתמ׳׳י, הטוענים שלא יתכן כי ספרדים
יתמכו ללא סייג במילחמה, ושראשי
תמ״י לא ימחו נגדה.

האמתעל ״הרעל״
שר־הביטחון, אריאל שרון, לא בדה מליבו את
הסיפור על החייל שהתייחס לעיתונים המגיעים
לחזית כאל ״רעל״ ,אך סילף את ההקשר.

עתה מתברר כי את הדברים אמר חייל
כחטיבת חיל־הרגלים גולני, שרצה
למחות בדבריו על היחס שגילו העיתונים
כלפי גולני, כאשר כל סיפורי הגבורה
יוחסו ליחידות הצנחנים.

חלה* עיתונים ב ח זי ת
חיילים רכים שיטירתו כמילואים
כמילחמה בלבנון מתלוננים בי הגיעו
חחברסם עצומה ר די ק לי ת
השבוע עומדת להתפרסם עצומה
של חיילי מילואים• ,טהיא מרחיקת־לכת
יותר מכל קודמותיה נגד המיל־חמה
כלבנון.
העצומה, שעליה חתומים עשרות
חיילי־מילואים, עלולה לגרור תגובת-
נגד חריפה כיותר של המימסד הפוליטי.

אשתו
של המזכיר השני כשגרירות
האמריקאית כישראל נמצאה
מתה כשבוע שעבר במלץ ״החוח
הירוק׳׳ בנתניה. הגופה נתגלתה כמצב
של ריקבון, כשכאחד הוורידים
נעוצה מחט הזרקה, שהיתה מחוברת
למיתקן אינפוזיה משוכלל, שבו
נמצאו שרידי רעל מסוכן.
קרול סקוט, אשתו של המזכיר ג׳ון
סקוט, היתה אחות כמיקצועה. היא
הסתכסכה עם כעלה, אשר הודיע ב־מישטרת
הרצליה שאשתו נעלמה,
שלושה ימים לפני שהתגלתה הגופה.
הוא אמר לשוטרים כי אשתו איימה
להתאבד.
על ההתאבדות דהחקירה שכעיק־כותיה
הוטל איפול כמשך כמה ימים,
בגלל זהות המעורבים כפרשה.

ח קי ר ה
במימלגתהע בו ד ה
במיפלגת העבודה חוקרים מי העביר לטלוויזיה
הישראלית תגובה בשם דובר המיפלגה, הד״ר
יוסי ביילין, בקשר לפגישת אורי אבנרי
עם יאסר ערפאת.

כמיפלגה בטוחים כי סי שהעביר את
התגובה לא עשה זאת על־דעת עצמו,
אלא מתוך התייעצות עם גורמים
בכירים בצמרת המיפלגה.

החו >ד מרו ת
ב ,.שלו ם עבש!,,
בין כמה פעילים בשלום־עכשיו שוררת התמרמרות
על־כך, שבהפגנה הגדולה שנערכה בשבת,
בירך הדובר מטעם התנועה את מפ״ם כולה,

בלי להסתייג מעמדתו של הזז״ה אמרי רון,
אשר מסכים ללא סייג עם המילחמה בלבנון
ומטרותיה, ואף תקף את שלום־עכשיו.

ה ב דנ גי ס טי ם
דו ב רי ע ב רי ת
מתברר כי רבים מאנשי הפלאנגות הנוצריות
בצפון הלבנון דוברים עברית.

הם לא למדו עברית כארץ, אלא
באוניברסיטה של ג׳וניה, שם קיימת
מחלקה ללימודי עברית.

ע ג בי חו אנ ה
אגרונום ייטראלי מצא דרך להרכיב
את צמח המריחואנה, המשמש
להפקת חשיש, על עגבניות מתורבתות.
העגבי-חואנה
כבר צומחת בארץ,
ולמיחלק הסמים של המישטרה אין
דרך לגלות את המטעים, שכן עלי
צמח העגבוחואנה דומים כצורתם לעלי
העגכניה.

לו רי אנגדנ אור
בניגוד למה שפורסם בארץ, זכה הקריקטוריסט
רענן לוריא במישפטו נגד חברת המו״לות
של אכסל שפרינגר, בסעיף הראשון שבית־המישפט
הגרמני פסק לגביו.

לוריא זכה כתיע אלך מרקים כתוספת
ריבית, ובעיקכות הפסיקה שוקלים
עתה פרקליטיו של לוריא הגשת תביעה
משפטית נגד נאור, על עדותו בבית-
המישפט הגרמני, שאינה מתיישבת עם
העדויות שנשמעו במישפטו בירושלים.

יחס וגיבוד
דאר גנ ט־ו ה
שגרירות ארגנטינה בישראל שכרה את איש
יחסי־הציבור, צבי וילדר, כדי שיעשה לתיקון
תדמיתה של ארגנטינה בעיתונות הישראלית.
וילדר היה דוברו של שמואל פלאטו־שרון.

א ״זנ ב רג
מ א חו רי פרח
פעילים כליברלים טוענים שח״כ יהודה פרח,
שירוץ מטעם הליכוד לעיריית נתניה.
נתמך על־ידי המיליארדר, שאול אייזנברג.

שאייזנברג

יריביו של פרח טוענים
מעוניין כדריסת־רגל בנתניה,
בגלל עיסקי התיירות הרבים כעיר.

ח״כים ח ס רי כיסוי
ח״כים של הליכוד עומדים לפנות למנכ״ל
הטלוויזיה, יוסף לפיד, ולהתלונן לפניו על מדיניות
לא ברורה של דיווחים מהכנסת ברדיו
ובטלוויזיה.

הטענה היא שח״כים אלמונים, או כאלה
העוסקים בזוטות, זוכים לפירסום מיידי
ומקיף, בעוד שח׳׳כים אחרים,
העושים עבודה רצינית, לא זוכים
לאיזכור כלל.

ב עיו ת
לחברתהח עוננד
לחברת־החשמל צפוי עתיד קשה בוועדת־הכספים
של הכנסת. אחרי הפירוד שחל בין שר־האנרגיה,
יצחק ברמן, וח״כ הליברלים, דן תיכון.

כוועדה יש רוב של.ח״כ אחד לקואליציה,
ונראה שבכל הצבעה שקשורה
למישרד־האנרגיה יצביע תיכון עם
האופוזיציה.

במדינה העם הלדטוב

התופעה הבולמת כיותר
שגרמה 7ה מירחמת
הלכגון היא הגיכוד
הקוטבי שבין המצדדים
דהמתגגדים.
הפוליטיקאים יודעים היסב, כבר
משחר ההיסטוריה, כי מילחמות הן
גורם המאחד את העם. יותר מכך :
כאשר עמדו הפוליטיקאים בני כל
הדורות ובני כל העמים על התופעה
הזאת, הם נהגו לפתוח במיל־חמות,
ולו־רק כדי להשיג את התוצאה
הזאת, בעיתות של משבר־ם
חברתיים מסוכנים.
מילחמת הפוקלנדים ־ מלווינאם,
בין הבריטים והארגנטינים, היתה
דוגמה טובה לכך. הגנראל הארגנטיני
שפתח במילחמה אמנם שילם
בכיסאו את סחיר התבוסה, אך
זה היה רק אחרי המילחמה. רק
אז מתחילות הצרות, ומתברר ש-
המילחמה היא תרופה לזמן קצר.
מילחמת הלבנון של אריאל שרון
גררה תהליך הפוך. לא רק שה־מילחמה
הזאת לא ליכדה את העש,
היא אף חשפה את ניגודי הדיעות
החריפים, והעמיקה אותם.
פשרה רקוכה ככנסת. בשבוע
שחלף פרצו הניגודים האלה
בצורה חריפה יותר מכל מה שנודע
בעבר. הורים שכולים כינו את
קברניטי המילחמה בשם המפורש :
רוצחים. מאה אלף אנשים גדשו
את כיכר־מלכי־ישראל בתל-אביב
במחאה נגד המילחמה ובקריאה
להפסקתה (ראה: הפגנות) .חייייי
מילואים שהשתחררו פירסמו עצומות
רבות, הולכות ומחריפות, וקראו
לשר־הביטחון להתפטר.
מן העבר השני התפרסמו עצומות
של תומכים בממשלה, ביריונים
נשלחו להכות את חיילי המילואים,
ששבוע קודם לכן סיכנו את חייהם
במילחמה שלא הסכימו עיסה, ושר
בממשלה שימש כמסית נגד עיתונאי
שראיין את מנהיג אש״ף.
מערב ביירות הנצורה, היא ש־היתה
לסמל במחלוקת הקוטבית
.הזאת. בעוד האוגדות של צה״ל
צרות על העיר, ניטש הוויכוח ד־נוקב
בעורף ובחזית: האם יכיל
שר הביטחון ועימו הרמטכ״ל לנקוט
בדרך של ״פיתרון צבאי׳׳ ל־בעייה
הפלסטינית ז
השאלה היא כה נוקבת, עד ש קשה
שלא לנקוט עמדה. בניגוד
למחלוקות קודמות, לא הופיע. המרכז״
בוויכוח הזה. כאן לא היתה
פשרה• כל אדם בציבור הישראלי
היה חייב להכריע: האם הוא נגד
המילחמה ובעד פיתרון מדיני —
או שהוא סבור שיתכן פיתרון ב־כוח־הזרוע
למחלוקת המדינית בין
ישראל והפלסטינים.
אין זה מיקרה, שחילוקי־הדיעות
הקוטביים האלה בציבור, כמעט שלא
באו לידי ביטוי בכנסת. בעוד
.העם מפולג, ניסו העסקנים של
הליכוד ושל המערך להגיע לעיד
פשרה רקובה. הנסיון המגוחך לרמות
את הציבור ולהפר את תקנין
הכנסת זכה גם לסיום גרוטסקי,
וחשף שוב את העובדה שבכנסת
אין שום גורם היכול לבטא את
מתנגדי המילחמה הזאת.

הממ של ה
>011״ם~ע 3ור*ם

ככר היו לישראל
מלחמות קשות יותר
ממילחמת הלכגון —
אך דווקא הפעם גקבעה
כחוק ״שעת חירום
מיוחדת״.
התקנה שעליה חתם שר־הביט־
;;׳העולם הז ה 2340

חון, אריאל שרון, ביום השלישי,
ד,־ 8ביוני ,1982 לא זכתה לשום
פירסום, ופחות מכל יודעים עליה
אותם אנשים שלהם היא נוגעת
יותר מכל: השבויים שנפלו בידי
צה״ל במילחמה בלבנון.

״עציר שאינו תושכ ישר

.התקנה היא מדהימה באים־
ייה מרחיק־הלכת: כדי להסיר כל
ספק ולהבהיר כי לוחמי אש״ף
אינם שבויים, חתם שרון על תקנה
לשעת־חירום, המגדירה אותם בעצירים.
אך כדי שיוכל לעשות זאת,
היה עליו להכניס כמה שינויים
בחוקים הקיימים לשעת חירים,
שכן אלה מתייחסים רק לאנשים
שהם אזרחים ישראליים, או חיים
בשטח הנמצא בשליטת ישראל,
כסו הגדה המערבית ורצועת עזה.
לצורך זה נקבע בתקנה ,1182
שנדפסה ברשומות ב״ ,9.6.1982 כי
הממשלה רשאית להכריז על ..שער.
חירום מיוחדת״ ,ובשעת חירום
כזאת ,״רשאי מפקד בצבא־הגנה
לישראל שדרגתו תת־אלוף, שהיה
לו יסוד סביר להניח שטעמי ביטחון
המדינה או ביטחון הציבור
מחייבים שאדם פלוני, שאיני אזרח
ישראל או תושב ישראל, יוחזק
במעצר, להורות בצו בחתימת ידו,
על מעצרו של אדם זה...״
את צו המעצר אין חובה לתת
במעמד העצור, וחוק סמכויות שעת
חירום, שעניינו מעצרים מינהליים,
אינו חל על מעצר זה. גם כאשר
מסתיימת ״שעת החירום המיוי־דת״
ימשך מעצרו של העציר, כאילו
נעשה הדבר בצו של הרמטכ״ל.
אלפי השבויים שנפלו בידי צה״ל
אומנם יכולים לערער על המעצר
על־פי החוק, אך ספק אם הדבר
הובא לידיעתם, במיוחד שצו המעצר
יכול להינתן שלא. לפניהם.
המשמעות מרחיקת הלכת של
חוק זה היא שלמעשה הורחב שטח
השיפוט והענישה של מדינת ישראל
אל מעבר לגבולותיה, לשטחה
של מדינה אחרת, שבח יכילה ישראל
לעשות כעולה על רוחה, תחת
תקנה חדשה של ״שעת ח דום
מיוחדת״•

המילחמה
,.ע 8ד * ם? וסודו ״

חוזד לרחוב

עוצמתה של ההפג;ה
זזיתה כגודלה ;
.היא הוכיחה עד כמה
רחכה !ההתגגדות הציבורית למילחמת הלבגון.
תנועת שלום־עכשיו כבר הפגינה
על עניינים פופולאריים יותר. הרבה
יותר קל להפגין בעד שלום עם
מצרים מאשר נגד מילחמה בלבנון,
כאשר המילחמה הזאת עדיין לא
תמה. אף־על-פי-כן, מעולם לא באו
אנשים רבים כל־כך להפגנה של
התנועה. מאה אלף האנשים שגדשו
את כיכר־מלכי-ישראל בתל-אביב
נהרו לשם בהרגשה שהפעם הם
אינם מפגינים על עניין מופשט
ומרוחק, כמו שנראה בזמנו השלום
עם מצריים, אלא על עניין מוחשי
ומיידי: הצלת חיי־אדם רביכ. וכ ניעת
המהלך שיהפוך את מדינת
ישראל באופן מוחלט למדינה פיראטית.

היתר. ההפגנה הראשונה הגדולה
של תנועת שלום־עכשיו מזה
זמן רב. היא באה רק אחרי הפגנה
גדולה שערך שבוע קודם לכן
הוועד נגד המילחמה בלבניו. היה
צורך בלחץ עז של פעילי שלום־
עכשיו בתל־אביב, כדי שההפגנה
תיערך בסופו של דבר. אך בכל
אלה לא היה כדי להעיב על העובדה
שהיתה ברורה כל־כך: מאה
אלף אנשים נגד המילחמה.
״רצחתם את כני!״ בשולי
ההפגנה, ליד בריכודהמים הסמוכה

הפגנת שלום־ עכשיו*
הכרזת מילחמה
לבניין־העיריה, עמדו שניים מתוך
מאה אלף שעבורם היתה זו יותר
מהפגנה. להוריו של סמל ראשון
רז גוטרמן שנפל בקרב על הבופור,
היתד. זו הכרזת מילחמה. המילים
שרשמו אני ויעקב גוטרמן על השלט
שנשאו, לא היו זקוקות לפרושים
:״בגין, שרון ורפול — רצחתם
את בני!״
חיילי המילואים ששבו הביתה
ודיברו מעל הבמה הביאו את
קולם של אלה שחזרו בחיים. הם
היו בוטים הרבה יותר מהנואמים
האחרים. המילים היו ברורות :
מילחמת הלבנון לא היתד, מילהמת
מגן, ולא סילחמה על הקיום• זו
היתה מילחמה תוקפנית שנועדה
לשרת את המטרות של שרון, ועל
שרון להתפטר.
הנואם האחרון היה המזרחן
יהושע פורת .״התשתית של אש״ף
אינה מחסני־הנשק אלא מחנות־הפליטים,״
הוא אמר, ובמישפט
אחד הסביר מדוע לא יכול שמן
לנצח.
המישטרה, כמעט כרגיל, מילאה
גם הפעם תפקיד מוזר. היא לא
נגעה בקומץ המאורגן היטב של
מפגיני הנגד, אך לעומת זאת עסקו
השוטרים ואנשי מג״ב במרץ רב
במעצר המפגינים, שכמה מהם גם
הוכו באכזריות.
ידו הקשה של מג״ב לא פסחה
גם על צלם עיתונות שמצלמתו
נחבלה. הוא הוכה כאשר ניסה
לצלם את אחד המעצרים השרירותיים.
המישטרה גילתה התנהגות
מוזרה גם אחרי ההפגנה, כאשר
הכחישה את ההערכה שנמסיה בשמה
על מיספר המפגינים ד׳גדול.
שבוע קודם נמסרה בשם המישטרה
הערכה מגוחכת על 8,000 מפגינים,
ואז לא טרחה המישטרה להכחיש.

תעמולה
נץידת ^ תססכסיס

;׳יין פוגדה הובאה
לישראל כדי להסביר
לאמריקאים וברחה
לעיתוגאיב בביירות.
כשהתעורר המימסד היהודי ב־

ארצות־הברית וראה כי אמצעי
התיקשורת שם אינם נוטים חסד
לישראל וההסברה הישראלית טרם
התארגנה להשיב מילחמה־שערה,
התגייסו כמה בעלי רצון טוב וכים
נדיב לשורה של מיבצעים.
כבר ידוע, שכאשר התותחים רועמים
גם המוזות פוצחות בשיר.
לכן הם החליטו כי רצוי לשגר
לישראל כמה אמנים בעלי שם
והשפעה פוליטית — באמריקה זה
הולך ביחד — כדי שאלה ירימו
את המורל בישראל ויסבירו לאמריקאים
מה שמבקשת ממשלת ישראל
להסביר.
פיל בלייזר, מוציא-לאור של
עיתון ומישדר טלוויזיוני בשם
ישראל היום בלוס־אנג׳לס, נענה
לבקשת האגודה-למען־החייל ובעזרת
אל־על שנתנה כרטיסי חינם,
נשלחו הכוכבת ג׳יין פונדה ובעלה
הפוליטיקאי טום היידן לבוא ולראות
במו עיניהם מה קורה בלבנון.
השניים אימצו כבר מזמן את
הקו הממשלתי בישראל. עימם
באו עוד כמה אמנים, שהם תומכים
מושבעים בפעילותו הפוליטית
של היידן. המבקש להיבחר לבית־הנבחרים
בקליפורניה.
עוד קודם לכן הספיק היידן לשלוח
מיברק מחאה לנשיא רייגן
על בחירתו בג׳ורג׳ שולץ כשר-
חוץ תחת אלכסנדר הייג.
הזוג פונדה״היידן הגיע לישראל
ביום הששי, ערך מסיבת־עיהונ־אים
בלוד, שם הוצג המיברק ונמסרה
הצהרה לעיתונות, המסב־רה
כי השניים באו לראות מקרוב את
עוצמת הפגיעות באזרחים לבנוניים
וישראלים גם יחד, לבדוק אם
הנתונים שפורסמו בארצות־הברית
הם אכן נכונים ולראות כיצד
אפשר לסייע לנפגעי המילחמה,
זאת משום שהיידן־פונדה הם ריר
מזמן, כפי שהם עצמם טוענים
״פרקליטי השלום״.
דימעה ציבורית. השבת עברה
עליהם בסיור בבית־החול-ם
שיבא, כשהשחקנית המצויינת, ש עשתה
בשעתו את הסרט השיבה
הביתה. על השיקום הקשה של
פצועי וייטנאם ושובם לחיים אזרחיים,
עוברת ממיטה למיטה, ב
לוויית
שובל אדיר של צלמים
וצוותי־טלוויזיה.
קשה לומר שהיה זד, מעמד אינטימי
בעל טעם טוב במיוחד, אבל
ג׳יין הזילה דימעה ולא מנעה מן
הצלמים מלהנציח את התרגשותה.
באותו הערב היא שמה פניה לבית
ידיד ותיק, הסופר עמום עת, בחולדה,
ועם בוקר, השכם, יצאה
בחברת בעלה, מארחיה מן האגודה
למען החייל, עם קצין ליווי של
דובר צה״ל, לעבר ביירות. היא
רצתה להיפגש פנים־אל־פנים עם
לוחמים ועם פליטים, כך הצהירה.
מכאן והלאה היתה אי־הבנה בינה
ובין המארחים. פונדה טענה שהיא
רוצה רק צלם אחד וביקשה .,פרטיות״.
המארחים,
מצידם, הזמינו כמה
עיתונאים, כי איש לא חשב שיש
ברכה כלשהי בהבאת אמנים בסתר.
כך קרה, שכאשר הגיעה פונדה
לאחת המיפקדות, חיכו לה לא
רק הצלמים שהתמנו, כי־אם גם
נציגי כלי־התיקשורת כולם, וכן
גם כל הצלמים החובבים שה־ו
באיזור בסדים, וששמחו להצטלם
למזכרת עם הכוכבת המהוללת.
פונדה נבהלה, הייזץ ניסה להגן
עליה מפני חשיפת־יתר על־רקע
צבאי, והשניים טיכסו עצה ופנו
לתחבולה שכבר נוסתה בעבר על-
ידי השחקנית בשניים מבקיוריה
הקודמים בישראל. הם קפצו לתוך
ג׳יפ וברחו מן העיתונות. לעת
לילה, אחרי שסיירו בביירות והחליפו
פה ושם מילים עם עוברי-
אורח ושאלו מה הרגשתם אחרי
הפגיעה באזרחים, הבינו השניים
שהעיתונות נפגעה, וכי הם עלולים
ליצור סיכסוך ׳נורא עם כלי-
התיקשורת. והרי לא לכך התכוונו
האורחים.
פונדה התנצלה, הסבירה כי היא
נמצאת בעמדה עדינה. היידן היה
צנוע ומכונס בתוך עצמו, כרגיל.
השניים הודו לדובר צד,״ל ולמאר־חים
על היחס הנאה, הצטערו שלא
ראו הכל ״מחוסר זמן״ וטענו ש הבעיות
בלבנת מסובכות מאד ודרוש
זמן רב למחשבה על הדרך
לפיתרונן ולהבאת שלום לאדר.
* אני ויטקב גוטרמן.

התמליל המלא של
הראיון המוקל
עם •אסר עונא ת
אורי אבנדי התקשר עס ליש־כתו
של יאסר ערכאת טטיזרה
כיירות. הטיספר, המתחלף תדיר
מטעמי־כיטחון; ,מסר לו על־ידי
סישרדו •טל עיצאם סרטאווי בפריס,
גם זאת כשיחה טלפונית
מכיירות __
1׳; 113ת 1 1130131ו 1״ד1׳ץ ק |00

אמרי יתודיע לאיש לישסתו של
ערפאת, כי הוא סכקש לסקר את
המצב בכיירות המערכית ולהתקבל
לראיון על־ידי יו׳׳ד אש ״ף.
האיש הכטיח למסור תשוכה ׳מהירה,
ואכן, תוך שעה צילצל אל
חדרו של אבנרי ככית־המלון
״אלכסנדר״ ,כמיזדח כיירות, והו*
דיע כי הכקשה נענתה. אבנרי
התכקש להגיע כשעה 10.00 ככו־קר
למחסום אש״ו! ליד המוסיאון.
נאמר לו כי שם ימתין לו איש
לישכתו של ערפאת.
כיום היטבת, ה 3-כיולי, כשעה

.אטזמ 0צ*1ו בשמגזי
,10.00 הגיע אכנרי, כלוויית ה־כתכת
שרית ייטי, הצלמת ענת
סרגוסטי וצוות שד הטלוויזיה הגרמנית
אל המחסום, ושם התקכל
עלי־די איש לי־טכתו של יאסר
ערפאת ועל־ידי מדי •טהיה מזכירו
־טל עיצאם סרטאווי, המוכר לו
מזה כמה שנים• שלושת הישראלים
הובאו כמכוניתו של ערפאת
לדירה פרטית, שכה מתגוררת
מישפחה של איש אש ״ף מכני הגליל
(ראה כתבה של שרית ישי),
וכעכור כמה דקות הגיע למקום
יאסר ערפאת עצמו.
אחרי כמה דקות של ־טיחה
שאל אכנרי אם מותר לו להפעיל
את הרשם־קול, וערפאת הסכים
לכך כרצון• התמליל הבא מתחיל
כנקודה זו. השיחה התנהלה
כאנגלית. הקטע האחרון של השיחה
צולם על־ידי צוות הטלוויזיה
הגרמנית, שהובא למקום
כאותו זמן. כמהלך היטיחה נוכחו
כמקום, מלכד ערפאת, אכנרי, ישי
וסרגוסטי, המשורר מחמוד דר

וויש;
עוזרו •טל ערפאת לענייני
ישראל עמאד שקור, הדובר מחמוד
לכדי ועוזרו של סרטאווי לשעכר,
ע׳אזי חורי. לאחר מכן הגיע גם
שגריר איט׳יף ככיירות, שפיק אלחוט.
הזכויות
על כל הראיון שמורות
ל,,העולם הזה״ ,ואין להשתמש
ככולו או כחלק ממנו כלי
רשותו.
אכנרי: אני שמח להתקבל על־ידך

לראיון אחרי שנים כה רבות, ומצטער
שהנסיבות הן כפי שהן.
ערפאת 5גם אני שמח לפגוש אותך
אישית. אני קורא את מאמריך מאז .1967
אבנרי: במהדורה הערבית (של העולם
הזה. שפורסמה אז) י
ערפאת: כן, במהדורה הערבית.
אכנרי ז הוא (עמאד שקור) עבד במערכת
המהדורה הזאת.
ערפאת ז (צוחק) באמת?
אכנרי ז זה באמת משעשע( .שקור
עזב את הארץ זמן קצר לאחר מכן. ומאז
לא ראה אותו אבנרי ולא ידע כי הוא
נמנה עם צוות עוזריו של ערפאת) .את

ע׳אזי אני מכיר מזה חמש־שש שנים, מפני
שהיה עוזרו של עיצאם סרטאווי.
חורי: שבע שנים.
אבנרי: בהתחלה נהגתי להיפגש עם
סעיד חמאמי.
ערפאת ז אנא, ברך את כל הידידים,
מתי פלד והאחרים.
אבניי: כולם מזועזעים מהמילחמה
הזאת.
ערפאת: אני עוקב אחרי מעשיהם,
ואני אסיר תודה להם מאוד, על מה שהם
עושים.
אבנרי: הם עושים זאת למען עמנו,
לא פחות מכפי שהם עושים זאת למען
עמכם•
ערפאת: השילטון הצבאי הישראלי
אינו תופס מה הם מעוללים (לעמכם).
לדעתי, הם טיפשים מאוד. אתם לא יכולים
לשלוט על עם אחר בכוח הזרוע.
אתן לך דוגמות מכל העולם. איפה
היטלר, עם כל הכוח שלוי איפה אטילה
(מלך ההונים, שהחריב את אירופה) ,עם
כל הכוח שלו, אולי אתם יכולים לשלוט
בכוח במשך זמן מה, במשך זמן קצר
מאוד. ואז מה י

א בנ רי ז הצרה היא שכמה אנשים
אצלנו השתכרו מן הכוח, מפני שלעם
היהודי לא היה כוח במשך תקופה כל־כך
ארוכה. אחרי שקיבלו כוח, זד, שיכר אותם,
והם חושבים שניתן לפתור בעיות בכוח.
ע רפא ת: זוהי היהירות של הכוח,
יהירות שאין לה כל ערך.

א כנ רי ז היום מתקיימת הפגנה של
שלום־עכשיו בתל־אביב, וישתתפו בה רבבות
מפגינים. אילו היה ניתן לך לנאום
בהפגנה הזו, מה היית אומר למפגינים

שוחרי־השלום המתנגדים למילחמהז
ערפאת: גם אנחנו בני־אדם. יש לנו
הזכות לחיות.
זהו מסר קצר מאוד וחזק
א בנ רי :
מאוד. מה, לדעתך, עליהם לעשותן
ערפאת: לדאוג לכך שתבוצענה הח לטות
האו״ם. אנחנו איננו דורשים את
הירח.
אבנ רי: הבעיה האמיתית, הבעיה ה אמיתית
העומדת לפני שוחרי השלום ב ישראל,
היא לשכנע את דעת־הקהל היש ראלית
שאם אכן תקום מדינה פלסטינית

ערפאת: אש״ף ז זה לא נכון ! אנחנו
הכרזנו שאנחנו מקבלים את ההודעה ה-
אמריקאית״סובייטית מ״ .1977 הודענו ש אנחנו
מקבלים אותה*.
אנחנו הצהרנו שאנחנו מקבלים את
יוזמתו של הנשיא ברז׳נייב (מהשנה שעברה)...

כנ רי: שאמרה שיש להבטיח את
הביטחון של כל המדינות במרחב, תוך
איזכור מדינת־ישראל, בשמה המפורש.
ערפאת: אתה רואה, כשאנחנו אומרים
שאנחנו מאשרים את היוזמה. אנחנו
מאשרים את כל פרטיה. אמרנו שזהו
בסיס טוב להסדר־שלום. להסדר צודק,
לפיתרון של שלום במיזרח התיכון.
ואתה זוכר. אני בעצמי הכרזתי שתוכנית
פאהד היא בסיס טוב מאוד לפיתרון במין-
רח התיכון.
ובכן, אנחנו נתנו איתותים רבים שאנחנו
רוצים בשלום. אולם אני מצטער
לומר שהשילטון הצבאי בישראל מתנהג
בדרך היהירה הזאת. אני מצטער שאין
הם מסוגלים להפיק לקח מן ההיסטוריה.
נראה שאין אנחנו לומדים די מלקחי ה היסטוריה.

בנ רי: מעטים מאוד האנשים המסוגלים
ללמוד מההיסטוריה.
ערפאת: אבל אני לא מודאג בכלל.

בגדה המערבית וברצועת-עזה. כשבירתה
בירושלים המיזרחית, שזה יהיה הפיתרון
המלא של הבעייה, מה תשיב על־כך י
ערפאת ג הפיתרון האמיתי טמון בהחלטות
האו״ם.
אכנרי 242 :ן
ערפאת: לא 242 ,נדחתה על־ידי ה מועצה
הלאומית שלנו.
אפנדי נ מפני שלא הזכירה את ה פלסטינים

ערפאת נ מפני שהיא התעלמה לחלוטין
מן העם הפלסטיני. היא התקבלה אחרי
המילחמה של 1967 עם הצבאות הערביים,
למרות שהבעיה הפלסטינית היתד. קיימת
— והיא מהותז גם היום את לב העניין
כולו•
אנחנו פה. זוהי אמת. אנחנו פה. שלוש
אוגדות צרות על ביירות, מאיימות לפלוש,
נוסף על חיל-הים, נוסף על חיל־האוויר.
אד האם הם יכולים לפתור אח הבעיה
בכוח האדיר הזה י שינסו!

אבניי: אם כן, כאשר אתה אומר
,החלטות האו״ם״ אתה מתכוון לכל הח לטות
האו״ם?
עיפאת: בהחלט, עלינו להתייחס לכל
ההחלטות. אתה יודע, ישראל היא המדינה
היחידה בעולם שהוקמה על־פי החלטה
של האו״ם׳ והיא המדינה היחידה שאינה
מכבדת אף החלטה אחת של האו״ם.
אתן לך דוגמה מבישה נוספת. הפלישה
הנוכחית ללבנון בוצעה דרך קווי־האו״ם.
הם (צה״ל) לא כיבדו בכלל את דגל
האו״ם. את הדגל הבינלאומי הזה, היתה
כאן קנוניה (הוא אמר זאת בערבית :
״תוואטו״ .הוא חיפש את המילה המתאימה
באנגלית).
חורי( :באנגלית) קשרו קשר.
א בנ רי ( :בעברית) קנוניה 1
ש קו ר ( :בעברית) ,כן, קנוניה ! בדיוק :
קנוניה.
ערפאת: כמה מהמנהיגים ומהמפקדים
של האו״ם עשו קנוניה כדי לאפשר
(לצה״ל) לעבור דרו הקווים של יוניפי״ל.
ובכן, ישראל אינה מכבדת את האו״ם,
לא את דגל האו״ם, לא את כוחות האו״ם,
לא את החלטות האדם.
אני שואל, ואני פונה בשאלה זו אל
כל הישראלים: כמה זמן אתם יכולים
ללכת בדרך שחצנית זו. כמה זמן ל עשר
שנים ז עשרים שנה? חמישים שנה?
בסדר ! לנו יש היכולת לסבול ולהישרד.
אולם התוצאה תהיה אסון. ולא בשבילנו.
אני איש המודע להיסטוריה. אני יכול
לראות את זה, את הצפוי. אני רואה
את זה בבירור. זה חשוב מאוד. כל אחד
צריך לחשוב, לחשוב היטב, על העתיד.
אפנ די: אני חושב שישראלים רבים
מבינים זאת.
ערפאת: נדמה שלא. נדמה שהרוב
אינו מסוגל לחזות מה יביא העתיד.

א בנ רי :
שאלה.
י שי: אני חושבת שהציבור הישראלי
אינו מאמין שהפלסטינים באמת רוצים
בשלום. יש לכך שתי סיבות נפוצות מאוד.
ראשית, יש לכם באמנה הפלסטינית סעיף
האומר שלא קיימת אומה יהודית, שאין
עם יהודי.
ערפאת: לא ! אני מצטער. אבל זד,
לא נכון ! אנחנו מכירים היטב את האמנה,
זוהי החוקה שלנו, ואין שם שום דבר
הנוגע לזה. אנחנו לא אמרנו שם שום
דבר בעניין היהודים. כל מד, שנאמר

א פנ די: כל ישראלי מאמין...
י שי: לא נאמר...
ערפאת: אני צריו להזכיר לך שההחלטה
המפורסמת שלנו, שהתקבלה במושב
ד 15 או ה־ — 13 של המועצה הלאומית
שלנו, אומרת שעלינו לפתוח בדו־שיח
עם כל הכוחות הדמוקרטיים, כל הכוחות
המתקדמים בישראל.
א פנ די: הצרה היא, אדוני היו״ר. שהיו
שם עוד כמד, מילים על הציונות ש הפריעו,
לדעתי, לישראלים רבים. כל הישראלים
הם ציונים, הם מגדירים את
עצמם כציונים, אפילו אם הם לא יודעים
בדיוק מה פירוש המושג הזה. מד, משמעותו
בימינו. אנחנו לא דורשים ממך להיות
ציוני, או שע׳אזי יהיה ציוני. אבל היש ראלים
הם ציונים.
ן ןו*פאת: אבל זה לא אותו הדבר

אפנדי: אם מותר לי לומר מדוע זה
קרה. זה קרה מפני שרבים מן הישראלים,
שהם ביסודם עם שוחר־שלום, שוכנעו
על־ידי ההסברה של ממשלתנו כי אש״ף
אינו רוצה באמת בשלום.
ערפאת: אש״ף ו
אפנדי: איך לשכנע...

־ הכוונה היא להודעה שפורסמה בסתיו
, 1977 זמן קצר לפני בואו של אמור
אל־סאדאת לירושלים, ובה ׳הביעו שתי
המעצמות את תמיכתן בשלום שיתבסס עד
עצמאות המדינות הקיימות והגשמת וכויות
הפלסטינים. האמריקאים ביטלו כעבור
כמה ימים את תמיכתם בהודעה זו. בעיק־בות
ביקורו של משה דיין בוושינגטון.

חברתי היתד, רוצה לשאול

בלטה ביותר, נמו אהבת עדפאת עצמו לילדים. התמונות צולמו עד ידי ענת סרגוסטי.
לגבי ! אני לא מקבל את כל התיאוריות
שלכם.
אפנדי: אתה לא חייג
ערפאת: יש לכם התיאוריות שלכם.
לכמה מן הישראלים יש תיאוריות משלהם.
אבל אנחנו צריכים גם לדבר בכנות. לא
כל היהודים הם ציונים. אתן לכם דוגמה :
הוד מעלתו. הקאנצלר קרייסקי, אמר שהוא
לא ציוני. אנחנו מכבדים אותו, ויש לנו
יחסים טובים איתו.
א פנ די: אבל בתוך ישראל...
?}רפאת: אתם לא יכולים לצפות ממני
שאני אקבל את התיאוריות הציוניות.
א פנ די: לא, לא, בהחלט לא. אבל...
ערפאת: מנקודת השקפה דתית, לפחות.
איני יכול לקבל אותן. היהדות היא
חלק מהמסורת שלנו. אי־אפשר להגיד
שאני אנטי-שמי. ובכן, היהדות היא חלק
מהמסורת שלנו, האיסלאם הוא חלק מהמסורת
שלנו, והנצרות היא חלק מהמסורת
שלנו.
(כאן נכנס לחדר המשורר מחמוד דרוויש,
שגדל בישראל ועבר לאש״ף. הנוכחים
פרצו בצחוק למראה תדהמתו בראותו
את אבנרי).

י שי: למרבה הצער, זה מה שהם מאמינים.
מישהו מן הפלסטינים אמר פעם שצריכים
לזרוק את היהודים לים.
ערפאת: לא ! מי אמר את זך? ,
י שי: זה מה שהישראלים חושבים.

ערפאת: לא ! מי אמר את זד, ז זהו
אחד השקרים הגדולים, שקר גדול מאוד.
אף פלסטיני אחד לא השמיע את השקר
הגדול הזה נ תגידי לי את, מי אמר את
זה? השילטון הצבאי הזה בישראל חוזר
על השקר הזה. תני לי הוכחה אחת שזה
נאמר אי־פעם על־ידי פלסטינים !
אפנדי: אולי אחמד שוקיירי אמר את
זה בשעתו.
ערפאת: לא, לא, גם הוא לא. אנחנו
חקרנו את הסיפור הזה. זהו אחד השקרים
הגדולים ביותר !
י שי: היית מודע לשקר הזה ז היית
מודע לכך שהוא נפוץ ברחוב הישראלי י
שקור: אני זוכר שפעם, לפני ה־מילחמה
(הכוונה היא למילחמת סיני) התווכחתי
עם •הד״ר שלמה אבינרי, ואני
הוכחתי לו שמעולם לא אמר שום י פלסטיני
את הדבר הזה. הייתי אז סטודנט
שלו, ואמרתי לו שלא ימצא שום אסמכתא
לכך. ונניח שזה נאמר פעם על-ידי מישהו,
אז מה? נניח שמישהו מאיתנו אמר זאת !
חורי: אבל האמת היא שמעולם איש
לא אמר את זה.
אפנדי: הנזק הגדול נעשה.

ערפאת: אתם רוצים לומר שהם
(צה״ל) פה בגלל השקרים הגדולים האלה?
אפנדי: כן !
ישי: כן!
(החשו בעמוד )72

עווית ש׳ מדווחת
ער חוויותיה נ מ שו
6שעות שר שהות
בנ״וו ת המעובית
^ שעה היתד! 9וחצי בבוקר. אורי
י י אבנרי ביקש שניפגש בחדרו. עלינו
לחדרו שבמלון אלכסנדר במיזרח־ביירות,
מתוחות מאוד. ידענו מה הבשורה שתהיה
בפיו. אבנרי אמר שאנחנו יכולים לחצות
את הקווים למערב־ביירות.
ענת ואני התיישבנו. אבנרי ביקש שנשקול
ונחליט אם אנחנו מוכנות לקחת על
עצמנו את הסיכון. הוא אמר שלדעתו אין
כל סכנה מהעבר השני של הקווים. הסכנה
העיקרית היא בחציית הקווים, אך יתכן
מאוד שגם מהעבר השני לא הכל בטוח.
הוא סיפר לנו כי על פי תיאום מראש
אנחנו אמורים לעבור לעיר המערבית דרך
המוסיאון, שהוא המעבר הגדול ביותר לצד
המערבי. הוא אמר ששם, בצד המערבי,
ליד תחנת־בדיקה של אש״ף, יחכה לנו
איש בשם אחמד. הטלוויזיה הגרמנית,
ובראשה איש־הקול גראלד ארנץ, תתלווה
אלינו ותסקר את כל הביקור.
קשה לתאר את מה שעבר בראשי מהרגע
שבו נודע לי כי קיימת אפשרות לעבור

למערב־ביירות, ועד שהחלטתי לעבור.
היו לי עשר דקות כדי להחליט. ההחלטה
היתד, קשה ביותר. לא בכל יום מזדמנת
לעיתונאי הזדמנות כזאת. היה ברור שמדובר
פה בסקופ היסטורי. יומיים תמימים
הסתובבנו בביירות המיזרחית ולכולנו היה
ברור שהעבודה האמיתית נמצאת מהעבר
ההוא, בביירות המערבית.
ענת היתה מדוכאת במשך כל היומיים.
כל לחיצה שלה על המצלמה היתה מלווה

גוו״ה צבעונית

של ביירות המערבית, כפי
שנראתה בימים הטובים ההם,
לפני שהתחילה מילחמת האזרחים. זהו איזור בתי־המלון של
ביירות המערבית, כשהמלון הבולט הוא מלון סנט ג׳ורג׳ המפורסם,
שנהרס בקרבות הרבים בין הפלסטינים והנוצרים בביירות המע
בקיטורים,
כשהיא חוזרת ואומרת :״העבודה
האמיתית היא שם, לא פה !״
אך מעבר לשיקול העיתונאי, היה עניין
הסיכון העצמי. איש לא הבטיח לי דבר.
נאמר לי בפירוש שהעסק מסוכן. ידעתי
שלא אסלח לעצמי אם אפסיד את הסקופ
הזה, חשבתי שבתי לא תסלח לי אם יקרה
לי משהו. ידעתי שאסבול כמה שעות קשות
במלון אלכסנדר כשאמתין שם לענת ולאורי
וידעתי שבתי תסבול כל ימי חייה, כי אני

71ו י 71 \ 1 \ 1ה ן י ך בתחילת הרחוב, שבו נמצא
י מישרדו של מחמוד לבא־

די, קרס בניין שלם תחתיו מהפצצה מהאוויר. אנשי אש״ף סיפרו

רבית. מלון מפואר נוסף שנהרס, הוא מלון בריסטול. המלון
היחיד המתפקד עדיין הוא מלון קומדור, שבו בחרו העיתונאים
להשתכן. איזור מלון סנט ג׳ורג׳ נחשב לאיזור מגורים יוקרתי,
גרו בו רבים מאנשי הסגל הדיפלומטי של השגרירויות הזרות.
אנשי אש״ף בחרו שלא להראות לנו חלק זה של העיר.

לא הייתי מוכנה לסבול כמה שעות. אולם
הייצר העיתונאי גבר לבסוף. הודעתי לאורי
וענת שאני מצטרפת.

״היי תי מ שו תקת
מ אי מ ה ״
^ רדנו מהמלון. נכנסנו למונית לבנונית.
גראלד ארנץ ואנשי הערוץ השני

כי הקומה העליונה של בניין זה שימשה כמישרדו של אחד
ממנהיגיאש״ף, אבו איאד. באותו רחוב התפוצצה מכונית־תופת.
אנשי אש״ף טוענים, כי את המכונית הציבו אני הפלאנגות.

של הטלוויזיה הגרמנית פגשו אותנו. הם
נסעו לפנינו במכונית המרצדס שלהם.
הורינו לנהג להיצמד אליהם ונסענו בכיוון
מערב־ביירות. נסענו במשך כשלוש דקות
בסימטות מעוקלות, ואז הגענו לרחוב
המוסיאון, רחוב רחב־ידיים שידע ימים
טובים יותר.
מצד שמאל הבחנו במיבנה העתיק
והיפהפה של מה שהיה פעם המוסיאון
הלאומי של לבנון. המוסיאון אינו הרוס,
אך הוא פגוע מאוד ואת פיתחו חוסמים
שקי־חול. עשרות מכוניות התנהלו באיטיות
לכיוון מערב העיר. הצפיפות היתה איומה.
היה עלינו לעבור שלושה מחסומים :
את מחסום הפלאנגות, את מחסום הצבא
הלבנוני ואת מחסום אש״ף,
במחסום הפלאנגות לא נעצרנו. גם את
מחסום הצבא הלבנוני עברנו. מצד ימין
של הכביש הבחנתי בבניין האפור והמפואר
של מה שהיה פעם הפרלמנט הלבנוני.
בתוכו ישבו חיילים של צבא־לבנון. הבחנתי
במראה סדוקה באולם־הכניסה שלו. לידו
היה בניין נוסף, מרשים ביופיו. זהו בניין
המועצה הלאומית לביטחון, וממול מיגרשים
של מירוצי״סוסים, מוקפים בחומת-ענק.
השיירה התנהלה לאיטה. יש שיגרת־לשון
האומרת: הייתי משותקת מאימה.
במיקרה שלי זו לא היתה שיגרת־לשון.
זו היתר, אמת לאמיתה. הייתי משותקת
מאימה. ענת היתד, מכונסת בתוך עצמה.
היא לא אמרה מילה, אך תיארתי לי שהיא
פוחדת לא פחות ממני. שאלתי את אורי
אם הוא פוחד והוא אמר :״לא, אבל אני
מתוח.״ בשלב מסויים הוא ירד מהמכונית
והלך עם גראלד ארנץ. הם הגיעו ברגל
עד המחסום ואז התקרב אלינו חייל לבנוני.
הרגשתי שנישמתי פורחת. התחלתי לנוע
באי־נוחות על המושב. ענת הניחה את
ידה על ירכי וסיננה מבין שפתיה :״שבי
בשקט !״
אורי חזר ופיו בשורה: האיש שלנו
מחכה לנו מהעבר של הפלסטינים. הוא
הלך עם גראלד עד המחסום, גראלד עבר
את המחסום, חיפש את אחמד ואז הסתבר
שאחמד הוא שם־צופן. שמו של האיש
שחיכה לנו היה גאזי ואורי אמר שהוא
מכיר היטב את האיש, שהוא פגש אותו
קודם באירופה.

שליוו אותנו בשתי מכוניות מרצדס חדישות,
אחת מלפנים ואחת מאחור.
הבניין היה בית־מגורים מודרני, עם
סופרמרקט בקומה הראשונה ואולם־מבוא
גדול. עלינו לקומה השניה. גאזי צילצל
בדלת והיא נפתחה על־ידי אשה צעירה.
נכנסנו לדירה רחבת־ידיים. התיישבנו על
הכורסות המרופדות בקטיפה ירוקה. גבר
צעיר בא לקראתנו ולחץ את ידינו. אחר־כך
הסתבר לנו שזהו אמאד שאקור, יועצו הבכיר
של יאסר ערפאת וראש־המחלקה הישראלית
באש״ף.
שאקור, בן הכפר הגלילי סכנין ותושב
נצרת לשעבר לא גילה את הקלפים מהתחלה.
רק אחרי זמן־מה עברנו לשוחח איתו
בעברית. היתד, זו מעין שיחת־היכרות.
הוא הכיר את אורי אבנרי, והזכיר לו
באילו נסיבות נפגשו. אחר־כך סיפר לי
שהוא מיודד מאוד עם כתב מעריב, יחיאל
לימור .״תגידי ללימור שאני מזמין אותו
לבקר בביירות המערבית, אהלן וסהלן,״
אמר וסיפר ששניהם למדו באוניברסיטה
העברית. הוא סיפר שהוא שומע את לימור
מגיש חדשות בגלי־צה״ל.
במקום נכחו גם אחיו של אמאד ואשתו,
וכן אשתו של אמאד ובנותיו. האשד, מרמאללה
היתה קשוחה מאוד ודיברה• אלינו
בעדינות. היא אמרה שנולדה בירושלים.
כשענת ואני אמרנו לה שגם אנחנו נולדנו
בירושלים, היא אמרה :״אתם, היהודים, אף
פעם לא הייתם בירושלים, וחזרה והדגישה
שפלסטין שייכת לפלסטינים. אולם היא

דרוויש

יליד חיפה, גדול המשוררים
הצעירים הפלסטינים,
הנמצא כעת במערב ביירות,
נובח גס הוא בפגישה עם ערפאת.

\ 1¥1י 11 *1111111 | 1 1בניין שלם, שקרס בהפצצת
* • חיל־האוויר, והמצוי ממול
1111 \ 1 / 1
לאוניברסיטה הערבית של ביירות. באיזור שבו ביקרנו, ושהוא
הרגשנו הקלה, אך עדיין חיינו מתוחים
מאוד. השיירה המשיכה לנסוע אט־אט.
הסכנה היתד, רבה. חיילי הצבא הלבנוני
וחיילי אש״ף הסתובבו כשנישקם דרוך.
החלטנו לשחרר את המונית וללכת ברגל
עד למחסום. נהג־המונית הביירותי, שחש
כנראה שמדובר בנסיעה בלתי־רגילה ביקש
מאה לירות לבנוניות, שהן כחמש מאות
שקל — סכום־עתק לנסיעה כה קצרה.
פילים, טכנאי־הטלוויזיה הגרמנית, שנראה
כמו גרמני אך מסתבר כי הוא יליד ביירות
ומתגורר ברובע המערבי, הוריד את המחיר
מייד לחצי.

בתוך
״קן המחב לי ם ״
יל רדנו מהמונית והתחלנו להתקדם
לכיוון המחסום. אני מנסה להיזכר באותו
קטע, באותם מאתיים מטרים, ואיני מצ ליחה.
נדמה לי שלא הבטתי מסביב מרוב
פחד. הלכתי בצמוד לאורי ולענת, בלי
להביט ימינה ושמאלה. עברנו את סוללות-

למעשה המובלעת הפלסטינית בביירות, מראה של בניינים
הרון וים הוא מראה תדיר. מדי יום לוקח מחמוד לבאדי, דובר
אש״ף, את העיתונאים הזרים ומראה להם את ההרס והחורבן.

העפר. הדבר הבא שאני זוכרת הוא שעמדנו
מתחת לעץ. אורי נפגש עם גאזי. היינו
מוקפים בחיילי אש״ף. היינו, במה שמכונה
על־ידי ראש־הממשלה, ב״קן מחבלים״.
ההרגשה היתד, מוזרה. חשנו הקלה, אך
גם חוסר־ודאות. מהעבר הזה של המחסום
היתד, פעילות קדחתנית, והרושם היה שהכל
מתנהל באי־סדר. הוקפנו מייד בחיילים
חמושים והובהלנו למכונית ריינג׳־רובר
משוריינת. הצלחתי להבחין בכמה חיילים
פלסטיניים היושבים ליד הגדר בישיבה
מיזרחית ובודקים לאנשים תעודות.
ואז בא רגע מפחיד נוסף. שומר־הראש,
שאחר־כך ליווה אותנו במשך כל הסיור
ועשה רושם של ״מיקצוען״ ,ביקש להפריד
ביני וענת ובין אורי. תפסנו כל אחת בזרוע
אחרת של אורי. היה איזה ויכוח בין ה־מיקצוען
ובין גאזי, ואורי הסביר שתמיד
יש בעיות בין פוליטיקאים ואנשי צבא.
בסופו של הוויכוח נשארנו ביחד.
הוכנסנו למכונית המשוריינת. סוכם ש־אנשי־הטלוויזיה
הגרמנית ילכו למלון
קומדוו, שהוא מעוז העיתונאים במערב-
ביירות, וימתינו לנו שם.

התחלנו לנסוע לתוך ביירות המערבית.
עברנו מחסום של הצבא הסורי. כאן האוב־לוסיה
נראתה שונה לחלוטין מאשר בצד
המיזרחי. מי שנשאר בביירות המערבית
היה לרוב מי שלא היה לו כסף ולא היה
לו לאן ללכת.

יבין, פרס
ובגין בסיפרי ה
^ עיר נראתה כמתפקדת. היו חנויות
י י פתוחות, אנשים נראו ברחובות. בחצר
של בית־ספר ראינו ילדים משחקים כדורגל,
ובפינת רחוב ראינו עגלות עמוסות בפירות
וירקות. הצד הזה של העיר לא נפגע
באופן קשה. נתקלנו בכמה בניינים שקרסו
תחתיהם. אנשי אש״ף טרחו להתעכב לידם
ולהסביר לנו שהבתים נפגעו מהפצצות
חיל־האוויר. לא ידענו לאן מוליכים אותנו.
המכונית הגיעה לשכונת־מגורים ועצרה ליד
בית. שומרי־הראש שלנו קפצו החוצה. רק
אז הבחנתי שאנו מוקפים בשומרי־ראש

שאקוו

יליד סכנין, תושב נצרת
לשעבר, יועצו ה־בכיר
של אסר ערפאת וראש המחלקה
תיש ראלית של אש״ף, עם בתו מונה,

לונסר את הקו
(המשך מעמוד )9
היתד, הדבר הבלתי־נעים היחידי שאירע
באותה דירה.
כעת, כשישבנו בדירה, הייתי יותר נינוחה.
המתח לא עזב אותי, אך יפחות
הרגשתי מוגנת. בארון־הספרים הבחנתי
בסיפריהם של יצחק רבין ושימעון פרם,
בסיפרו של מנחם בגין, המרד, לצד ספר
של לאה צמל וחוברת של שיח לוחמים,
ישבנו כמחצית השעה ולא כל־כך ידענו
למה מחכים. אז גם הציע לנו אמאד שאקור
להיפגש עם הטייס הישראלי השבוי, אהרון
אחיעז.

נינוח וחביב
לילדים
י* אז נשמע צילצול בדלת. ממקום
י מושבי הבחנתי ביאסר עירפאת. אחת

הילדות הקטנות שהיו בדירה קפצה עליו
והוא מיהר לחבקה. הוא נכנס לחדר,
התחבק עם כל הנוכחים, חיבק ממושכות
את אורי אבנרי ואמר לו :״השתוקקתי
לפגוש אותך. אני קורא את כל
כתבותיך.״ אחר־כך חיבק אותי ואת ענת.
הוא שפע חיוכים.
האמת היא שהמצלמה עושה לו עוול.
יאסר ערפאת הוא מאוד לא פוטוגני.
בתמונות הוא נראה תמיד מהנח ומרו־של.
עכשיו הוא היה לבוש בחליפת חאקי
צבאית מגוהצת ומסודרת, נעל מגפיים
חומים שהגיעו לקרסוליו וחבש כובע
בסיגנון פידל קאסטרו. את לחייו של
ערפאת מעטר זקן מלא, אפור, עם כתמים
שחורים, מה שבתמונות יוצר רושם כאילו
יש לו תמיד זיפי זקן בני יומיים־
שלושה. שפתיו הבשרניות, שבמציאות
הופכות את פניו לרכות, ועיניו החומות־ירוקות,
שהן גדולות ורכות מאוד, מצ־

ל 111י איצטדיון־הספורט על־שם
כמיל שמעון בביירות ה־
4 1\ 11ט 1 1
המערבית, כפי שהוא נראה על גבי גלויה, לפני הפצצת חיל־

טלמות כל־בך גרוע, עד שהן מקנות לו
מבט מטורף. דבר נוסף שהבחנתי בו
אצל ערפאת הן ידיו. יש לו ידיים קטנות,
לבנות ועדינות מאוד. במשך כל
השעתיים וחצי שהיינו בחברתו הוא לא
הפסיק לנדנד בעצבנות את רגלו.
השיחה איתו התנהלה בנינוחות, בשקט.
מדי פעם הוא פנה לעוזריו כדי
שיתרגמו לו מלה מסויימת מערבית לעברית.
בסך־הכל הוא עורר אצלי מח שבות
על בגין. גם הוא, כמו בגין, אוהב
ילדים ואוהב לעשות מזה עניין. הוא לא
הפסיק לנשק, לחבק ולשחק עם ילדתו
הקטנה של אמאד שאקור. הילדה, כמו
כל אנשיו, מכנה אותו בשם אבו־עמאר.
שמו המלא הוא יאסר ערפאת אל־חו־סייני.
חסידיו טוענים שנולד בירושלים,
והוא בן למישפחת אל־חוסיינגי הנודעת.
אך האמת היא שיאסר ערפאת נולד בעזה.
כמו בגין, מדבר גם הוא על דברים

האוויר הישראלי. האיצטדיון, כמו השדרה שבה הוא מצוי, נקרא
על שם נשיא לבנון לשעבר שמעון, מי שגייס את התקציב. בלבנון
מקובל לכבד אדם בעודו בחיים ולקרוא למקומות על שמו.

חשובים וגדולים ומסביר אותם כמו לילדים
קטנים. הוא נוהג לקחת מצב ולהא־ניש
אותו, נהנה מאוד להביא דוגמות מה־היסטוריה
של העם היהודי ומרבה להש־תמש
בדימויים מהשואה ולהזכיר את
היטלר.
אמרתי לו שברחוב הישראלי חושבים
ששלום, או אפילו משא־ומתן עם הפלסטינים,
אינו אפשרי, ולוא רק בגלל העובדה
שרבים מאמינים שהפלסטינים רוצים
לזרוק את כל היהודים לים. יאסר
ערפאת טען בהחלטיות שזוהי עלילה,
הישווה זאת מייד לעלילות־הדם שהיו
מעלילים על היהודים. הוא אמר שהוא
יודע שיש החושבים שהדברים נאמרו,
אך טען שאיש לא אמונ זאת. אבנרי
אמר לו שאחמד שוקיירי אמר זאת. ער־פאת
הכחיש וטען בתוקף שזוהי עלילה.

א ל בו ס
עם הקד שה
מ עמון הדלת לא חדל לצלצל. למ-
** קום הגיע שפיק אל־חוט, נציג אש״ף
באו״ם. אחריו הגיע מחמוד דרוויש, הנחשב
לגדול המשוררים הפלסטינים. דרוויש
הוא יליד חיפה ומדבר עברית רהוטה.
מאוחר יותר הגיע ראש־לישכתו של
יאסר ערפאת, הד״ר גאזי חורי, והביא
לו כמה מיכתבים לחתימה, ומחמוד לאבדי,

דובר אש״ף.
השיחה היתד, פתוחה מאוד. ערפאת
ענה על כל השאלות. כשאמרתי לו,שהעם
הפלסטעי אינו מכיר בעם היהודי
הוא אמר לי שאין שטות גדולה מזאת.
״איך אני יכול להיות אנטי-שמי, אני
עצמי שמי!״ הוא רק חזר ואמר שהעם
הפלסטיני אינו מכיר בציונות, ושאי־אם־
שר לדרוש ממנו שיכיר בציונות.
ערפאת מרבה לדבר בעזרת ידיים. הוא
אוהב לגעת באנשים שהוא משוחח אי־תם.
בשלב מסרים, במהלך השיחה, הוא
טילטל את כתפי, חיבק אותי וגרם לי
למבוכה רפה. כששאלתי אותו אם הוא
יודע עברית, הוא אמר לי בעברית:
״בטח! אני אוהב אותך. מה שלומר?״
היה צחוק גדול ומחמוד דרוויש הציע
לי להתחתן עם ערפאת. אולי כך נפתור
את הבעיה? שאלתי איזו בעיה וערפאת
הסביר :״הם רוצים שאני אתחתן. הם
מאמינים שאם אני אתחתן אני לא אעבוד
עשרים שעות ביממה׳ ואקדיש יותר
שעות לעצמי.״
אחרי שנרגענג״קצת מהבדיחה, חזרנו
וביקשנו לראות את הטייס השבוי. עד־פאת
אישר מייד. שאלתי את השאלה
שהציקה לי מהרגע שבו נכנסנו לביירות
המערבית: ביקשתי לדעת אם מצויים
בידי אש״ף שבויים.־נוספים. ערפאת אמר
בתוקף שהשבוי היחידי שבידי אש״ף
הוא אהרון אחיעז. הוא טען שאין בידי
אש״ף שבויים נוספים.
מאוחר יותר הוסיף לאברי שמדובר
בביירות בלבד. לא ידוע להם על שבויים
באזורים אחרים, אך בביירות בוודאות
אין יותר שבויים.
הגיעה הטלוויזיה הגרמנית. בתחילה
סוכם שערפאת ואבנרי רק יצטלמו לטלוויזיה.
איש לא האמין שערפאת ידבר.
אבל הוא לא רק דיבר, אלא אף האריך
בדיבור. היה רגע מסויים בראיון, מייד
אחרי שערפאת נכנס לחדר, שבו התבקשנו,
ענת ואני, לעזוב ביחד עם הנוכחים.
בכלל, ברגע שנכנס לחדר עד־פאת
היתד, תכונה רבה באוויר. אנשים
זזו, קמו, התרגשו. אך כשד,תבקשנו לעזוב
את המקום, עברה בי הרגשה קשה.
בסוף היה זה ערפאת שביקש שנישאר.
עוזריו טענו שמוטב שישאר לבד עם
אורי אבנרי, וערפאת אמר :״אם זהו
רצונו של אורי אבנרי, אז בבקשה.״
אודי מיהר להגיד ׳שאין זה רצונו כלל,
והוא מבקש שישאירו את ענת ואותי
במקום. להפתעתי הרבח נשארו כל הנוכחים
בחדר.
אחרי צילומי הטלוויזיה קם ערפאת
ללכת. הוא התנצל ׳ואמר שיש לו פגישה
דחופה עם דאש־ממשלת לבנון לש עבר
צאיב סלאם. לפני שהלך, נתן לאורי
אבנרי אלבום גדול עם ציורים וחתם
עליו. אחר־כך לחץ את ידי כולם ויצא
מהחדר.

סיור מודרך
עם דובר אש״ף

האיצסדיון אחרי

איצטדיון־הספורט, כפי שהוא
נראה אחרי שהופצץ
על־ידי מטוסי צה״ל באיצטדיון היו מאגרי תחמושת, למרות

שמחמוד לאבדי, דובר אש״ף; טען כי הפלסטינים נהגו לשמור
במקום טחינה ושמן זית. זהו החלק הדרומי של האיצטדיון.
ענת ביקשה לצלם את החלק הצפוני, אך הדבר נאסר עליה.

מ? לושתגו הכטנו אחד בשני כלא
״ מאמינים. עשינו את זה ! הישגנו
ראיון עיתונאי ממדרגה ראשונה ! לא

היה לנו זמן רב להתרגש. גלקחנו למיש־רדו
של מחמוד לאברי. שם, כך נמסר
לנו, נפגוש את אהרון אחיעז.
נסענו לכיוון הים. לא יכולתי שלא
להתרשם מרחובותיה הרחבים והמודרניים
של מערב־ביירות. קשה היה שלא להתלהב
מבתי־המגורים, בעלי המירפסות הרחבות.
הצופים אל הים. הוסענו דרומה,
לכיוון האיצטדיון המפורסם. נסענו לאורך
הים, שמהצד האחד שלו בתי־דירות גבו־הי־קומה
ובאמצע ־סדרה שכולה ממוקשת.
ראינו חיילי אש״ף עסוקים בהטמנת
מוקשים ובהכנת מקום לתותחי נ״מ, ראינו
ילד צעיר, לא יותר מבן ,10 עומד
ליד המוקשים לביוש בבגדי־צבא ואוחז
בתת־מיקלע. עברנו מחסום והגענו לרחוב
שבתחילתו בניין שהופצץ וקרם תחתיו.
סיפרו לנו שבקומה העליונה של הבניין
היה מישרדו של אבו־איאד, ממנהיגי
אש״ף. הרחוב היה נטוש לגמרי. בכל
הבתים, ללא יוצא מהכלל היו פגיעות
של פגזים.
דובר הוא דובר, בין אם הוא דובר
אש״ף או דובר מישרד־החקלאות, ומח מוד
לאבדי הוא דובר. הוא הרביץ בנו
תעמולה שהתחילה עם תצוגת פצצות
ישראליות — החל בפצצת מיצרר וכלה
בפצצות פוספור. אחר־כך נלקחנו לסיור
ברחובות. אני חושפת שהראו לנו אזור־מגורים
אחד — אותו אזור הנמצא ליד
האוניברסיטה הערבית של ביירות וב־קירבת
האיצטדיון. המקום הרוס לחלוטין,
כמעט שאין בית שלא פגעה בו
פצצה. בניינים שלמים קרסו תחתיהם.
בתים נטושים.
הרחובות מלאים בחיילי אש״ף — בלי
דרגות, לבושים בחולצות־טריקו ובמיב־נסיים
ג׳ינס, שעטנז של !תלבושות. כולם
מצויידים בנשק. הדי יריות נשמעים ללא
הרף. הוכנסנו למכונית המשוריינת, מוקפים
בשומרי־ראש מכל עבר. כשירדנו
מהמכונית לצילומים, התבקשנו לעשות
זאת קצר ולעניין. את ענת ליוו באופן
קבוע שני שומרי־ראש: נימר — ענק
מגודל מהכפר סכנין, הדובר עברית רהוטה
והמקצוען, שהתלווה אלינו במכוניתנו.
ברגע שבו היתה המכונית עוצרת, היה
מזנק מתוכה קודם כל המיקצוען. הוא
אמר לעגת מה לצלם ומה לא, אסר עליה
לצלם חיילים, וכשביקשה לצלם את צידו
הצפוני של האיצטדיון אסר זאת עליה.
היא צילמה רק את החלק הדרומי.
ריח קשה של אבק שריפה עמד באוויר,
ובאחד הקטעים הייני נתונים בסכנה דווקא
מצד כוחות צה״ל -.היה זה בשטח
חשוף, וכוחות צה״ל — כך אמרו לנו —
יושבים ממש מעליו. זהו אותו קטע שבו
פרצו שעות אחדות אחרי שעזבנו אותו
קרבות בין צה״ל והפלסטינים.
נלקחנו לבית־חולים למפגרים, שם קיבלנו
הרצאה ממנהל בית־החולים, שסיפר
שצה״ל פגיע בבית־החולים למרות
שעל גגו מתנוסס צלב אדום. זעקות
!נוראיות בקעו משם. היה זה רק קול
נוסף בשרשרת הקולות ששמענו — קולות,
שבתנאים נורמליים היו מחרידים
אותנו, אך בתנאים הנוכחיים השתלבו
היטב באווירה. מנהל בית־החולים סיפר,
שבמוסד נמצאים 800 מפגרים ואנשים
זקנים, וכי נותרו רק 17 אנשי־צוות כדי
לטפל בהם. אין מים ואין חשמל.
עברנו במחנה־הפליטים שאתילה. העו־ני
והעזובה שוררים בכל. זהו מחנה-
פליטים גדול. ריח חריף עולה מתוכו.
בכל מקום חיילי אש״ף לצידם של פליטים
פלסטינים ופליטים מציילון ומבנגלה־דש,
שבחרו להתיישב שם. את המחנה
אנחנו עוברים בדהרה. לא ידוע איזה
חמום־מוח יחליט פתאום לירות. הדי
יריות נשמעים מכל עבר.
אמאד שקור מסביר שאנשים מתאמנים
בנשק. בודקים את נישקם. נימר אומר
שמפוצצים רימונים וחלקי פגזים, כדי
שהילדים לא ישחקו בהם. הם אומרים
שלא נשים לב ל־דיות, שזה דבר רגיל

ל צל ם•״

נו נלקחים לבית־החולים עכו. גם
י * שם פגע צה״ל. מראים לנו, ובעיקר
לטלוויזיה הגרמנית המתלווה אלינו, את
הנזקים. בית־החולים שרוי בחושך מוחלט.
רשת החשמל ניזוקה. רוצים להראות לנו
בית־חולים נוסף. אני מבקשתי מאורי שיגיד
שמספיק, שלא רוצים יותר.
אורי מסביר לי שאין טעם. ברור לגמרי
שנעשית כאן עבודת־תעמולה רצינית. לא
שהמקומות שראינו במו עינינו לא הופגזו
או נהרסו, אך כל המקומות הם של הפלס־

11 1 *111 שמחוץ לבית־החוליס עכו, שי
י 1111111 עליו ציורי־ילדים, שהועתקו
מציורים אמיתיים על־ידי גרפיקאים. בציור מביעים ילדים פלסטינים
את ריגשותיהם כלפי הישראלים. בתמונה העליונה נראה

טינים. באיזור היותר נוצרי של ביירות
לא הבחנו בפגיעות כאלה. רוצים להראות
לנו ביודקברות שנפגע. אנחנו מבקשים
לקצר את הביקור. אנחנו מסבירים שעלינו
להיות בתל־אביב לפני חשיכה.
עוברים לשדרת כמיל שמעון. שדרה
רחבה, שלאורכה מצויות שגרירויות רבות.
אנחנו מבחינים בשגרירות כוויית, ששג־רירה
נטש לפני חודשיים, בשגרירות
התורכית הנטושה, בבניין הנטוש של
יונסקו. והנה שוב האיצטדיון. מחמוד
לאבדי שואל :״למה להרוס מקום כל־כך
יפה? ומה אנחנו החבאנו בתוכו? מעט
טחינה, מעט שמן?״ שני אנשי אש״ף
גוררים פגז שנמצא בין ההריסות. שומרים
על ענת מכל מישמר שלא תצלם מה שאסור
לצלם. צמודים אליה חזק.
עוזבים את שטח האיצטדיון ונוסעים
בחזרה למישרדו של לאבדי, לפגישה עם
אהרון אחיעז.
אחרי הפגישה הנרגשת עם הטייס אנחנו
עוזבים. מזמינים אותנו לארוחת־צהריים.
מי יכול לאכול? שוב אנחנו מתנצלים,
ומסבירים שעלינו להספיק להגיע לתל־

חייל ישראלי החבוש כובע־קאובוי, מגן־דויד מצוייר על חולצתו
ועל כובעו, וזקן יהודי עוטר את לחייו, יורה בילד פלסטיני.
בתמונה למטה: מימין, ילדה פלסטינית פצועה, שדמה שפוך
על הארץ, רצה מפני הטילים. משמאל: מטוסים מפציצים בתים.

אביב. אנחנו משוחחים על ציורי הילדים
שראינו על גדר ביזנ־החולים עכו. ציורים
המביעים פחד מהמילחמה ומתארים את
הישראלי כקאובוי שבא להרוג. לי פרור
שאין אלה ציורי ילדים. הם יותר מדי
מסוגננים, יותר מדי טובים מבחינה טכנית.
לבסוף הושג קונסנזוס, ואנו מחליטים
שאלה הם אמנם ציורי ילדים, שהועתקו
בטכניקה מצויינת לקיר.
אנחנו דוהרים לכיוון היציאה החוצה.
מבט אחרון על העיר, על מה שנשאר מעיר
שהיתר. פעם כרך סואן, מבט אחרון לפני
שגם מה שנשאר אולי לא יישאר. מגיעים
למחסום, יורדים מהמכונית, לוחצים ידיים
עם כולם.
אני רוצה למהר עם לחיצות הידיים.
אני רוצה לצאת משם. כל הזמן יש לי
הרגשה לא נוחה. הבעתי את פחדי באחת
ההזדמנויות באוזניו של עמאד שוקר והוא
נפגע :״אהלן וסהלן,״ הוא אמר לי ,״את
פה עלא ראסי או עלא עייני. את אורחת
שלנו. ממה יש לך לפחד? אנחנו שומרים
עליך בשבע עיניים. לא רוצים שיקרה
לכם כלום.״ הוא צדק, אבל אני פחדתי.

גומרים את לחיצות הידיים, נדחקים
למכונית של הטלוויזיה הגרמנית, נוסעים
מהמחסום. עוד לפני שאנחנו עוזבים,
אומרים לנו אנשי אש״ף שמחוץ למחסום,
במרחק קצר ביותר, עומדים שני נגמ״שים
ישראליים. בתמימות אנחנו חושבים שבאו
לכבודנו. מאוחר יותר, כשאנחנו עוברים
ליד הנגמ״שים, אנחנו מבינים שמי שדיווח
על הנגמ״שים הם אנשי־המודיעין. הנג-
מ״שים היו מוסתרים, ואי-אפשר היה לראות
אותם מהמחסום.
עוברים את המחסום. אנחנו עדיין מתוחים.
כעת צריך לעבור את צבא־לבנון.
אנחנו מבחינים שהדרך למיזרח העיר
חסומה. אף מכונית אינה רשאית לחצות
את המעבר. חייל לבנוני מתקרב אלינו.
עברנו מחסום של אש״ף, עברנו מחסום
סורי, נעבור גם את זה, אני אומרת לעצמי.
עברנו גם את זה. אנחנו מגיעים לנגמ״שים
של צה״ל. רק אז, ורק אז אחרי שעברנו
את צה״ל, פורצת מלב כולנו אנחת־רווחה,
וכמעט מתחשק לנו למחוא כפיים, כפי
שעושות דודות יהודיות כשהמטוס נוחת
בלוד בשלום.

1מתנה מארקיע:
1חופשהחינםבאילת

ואתה

מגיע ל

אתחמ לו?
ע כ שיו הז מן לצ אתל חו פשה קצרה ב אי ל ת. ז ה
בהחלט מגי ע לך. ב מיו ח ד אם סו ף סוף
הו רד תאת המדי ם...
חברת א ר קי ע ב מב צ ע מיו חדמע ני ק ה לך ולבת
זוגך 3י מי ם ( שני לילו ת) ב אי ל ת חינ םבמ לונו ת
3ו־ 4כוכבי ם, כו ללא רו חו ת בוק ר ע שי רו ת.
אתם מ של מי ם רק עבו רכר טי ס טי ס ה הלוך ו שוב
ל אי ל ת ובו ח רי ם את ה מ לון בו תרצו לבלו ת, ע ל
ח ש בוננו.
המבצע כולל אתמ לונו ת קי ס ר, נ פ טון, ג לי אי ל ת,
מו רי ה איל ת, ג ני שו ל מי ת, הסלעהא דו ם,
בקעת הי רחואמ רי ק אג ה.
אנו מאח לי ם לכם חו פשהנ עי מ ה -זהבהחלט
מגי ע לכם.
מינימום זוג. ילדים בחדר ההורים ־ 500/הנחה.
אפשרות להארכת הנופש בתוספת מחיר.
המבצע בתוקף לחודש יולי 82׳ .אפשרות ליום שייט
על יאכטה כולל ארוחת צהרים ב 400-שקל למשתתף.
המחיר למשתתף מבוגר — 2800.שקל (מת״א וירושלים)

הקו שלך לחופשה
הר שם בהקדםב סני פי א ר קי ע: ת״ א נו פ ש 5־ 4־3־ 413222־ , 03

חופ שה א 1עסקים באירופה -אר קי ע צירטר
* לונדון * פריז * מינכן * פרנקפורט

קבוצות לשכ לו ל
יכולת התנועה
כ שיטת פלדנקרייז
מתקיימות באנז־גבירול 103 תל־אביב
קונסרבטוריון ״רוו״ מול תשקם
בימי שני וחמישי — בוקר ואחה״ג
האולם ממוזג ומאוורר

פרטים: טל 232182 03 אלי ודלו*

תן טרמפ לחייל

חוג מסו!
׳ 1עיון ארצי
חוג מסע (למען מחשבה ומפלגה סוציאליס טית
עצמאית בישראל) מקיי ם יום עיון ארצי
כשבת 10 ,ביולי , 1982 בשעה 11 לפני הצהריים,
בבית לוויק, רח׳ דב הוז ,30 תל-אביב.
על סדר-היום :
א. סימפוזיון על הנושא השמאל ו ה מל חמה בלבנון
בהשתתפות ׳מרצים מגופי־שמאל שונים (לב גרינברג,
מערכת ״במרחב״ ; ד״ר בני טמקין, של״י ; ד״ר
בנימין כהן, שס״י ; ד״ר גבריאל מוקד, מס״ע ;
אורי רם, שמאל של״י).
ב. דיון רעיוני ואירגוני של חוג מס״ע. פותחים: ד״ר
גבריאל מוקד ומשה שדות.

הקהל, מוזמן להשתתף בדיונים בסימפוזיון
שתחילתו ב.11.15-

חוג מס״ ע, ת.ד ,3421 .ת״ א

ך 111י 1 ״ 11111י השבוי הישראלי, הטייס אהרון אוזיש /יושב על
הכורסה בין אורי אבנרי ושרית ישי, כשבינו
• * 11111 4״1 11
ובין אבנרי יושב אמאד שאקור, יועצו של יאסר עראפת, ומאחוריו עומד שומרו האישי,

מוכתר. אחיעז קשר קשרים אישיים עס אמאד והתלונן לפניו על שהוא, אנזאד, הדובר
עברית רהוטה, אינו בא לבקרו. עס מוכתר, כך סיפר, יש לו יחסים מצוייניס. הוא
מתגורר איתו בדירה, אך יש לו בעיה — הוא לא יודע ערבית ומוכתר אינו דובר עברית.

פגישה

פפ״רו ת
הנצורה
** וד כשיצאנו ממלון אלכסנדר, ב־דרכנו
למערב ביירות, היה לנו ברור
שנבקש לפגוש את הטייס אהרון אחיעז.
הרגשנו שזהו הסיפור האנושי הגדול של
משימתנו. אך לא העלינו כלל בדעתנו
שעוד לפני שנבקש, יציעו לנו אנשי־אש״ף
לפגוש את אחיעז.
היה זה יועצו של יאסר עראפת, אמאד
שקור, המשמש גם כראש־המחלקה היש ראלית
בלישכה של עראפת, שהציע להפגיש
אותנו עם השבוי.
אחד מאנשי אש״ף סיפר, שאחיעז אמר
לחוקריו שהוא קרוב־מישפחתו של אירי
אבנרי. אמאד שקוד מיהר לתקן את האיש
ואמר שהטייס מסר שהוא קרוב־מישפחתו
של לובה אליאב. ואומנם,
אהרון אחיעז נשוי ליעל, שהיא בת־אחותו
של לובה אליאב.

ך* מהלו הפגישה עם ערפאת הזכיר
״ הוא עצמו את אחיעי, ואז חזרתי, וביקשתי
להיפגש עם הטייס. עראפת אמר :
״נו פרובלם.״

אחרי סיור ברחובות ביירות המערבית
הוחזרנו ללישכתו של מחמוד לאבדי, דובר
אש״ף. ברגע שירדנו מהמכונית המשוריינת,
אמר לי אמאד שקור :״הוא כאן.״
קשה לתאר במילים את ההתרגשות העצומה
ואת המתח שהיינו שרויים בו
לקראת הפגישה עם אחיעז. עד הרגע
האחרון ממש לא הייתי בטוחה שאכן
יורשה לנו להיפגש איתו.
בתחילה נאמר לנו שיקחו אותנו ל מקום
הימצאו. לאחר מכן נאמר לנו ש הוא
יובא לפגוש אותנו. כשכבר היה
נדמה שאנחנו הולכים לפגוש אותו, המנצל
לאבדי ואמר שצריך להביא אותו
והעניין לוקח זמן.
ישבנו בחדרו של לאבדי. חדר לא
גדול במיוחד, שקירותיו חשופים, במרכזו
מכתבת־מתכת וסביבו כמה כורסות.
חיכינו. המתח היה רב. גם אנשי־הטל-
וויזיה הגרמנית הבחינו במתח שלנו.
גרלד ארנץ, איש־הקול של הצוות הגרמני
אמר :״זה נראה כאילו זה חשוב לכם
יותר מאשר הפגישה עם עראפת.״ אפילו
לא יכולתי לענות לו.
אמאד שקור ניסה להפיג את המתח
והתלוצץ :״אחיעז בטח ברוגז איתי. הבטחתי
לו שאבוא לבקר אותו כל יום, אבל
בגלל המצב לא ראיתי אותו כבר כמה

ימים. אם הוא כועס עלי, אתם צריכים
להסביר לו שהמצב קשה ואני עסוק.״
ואז הוא הגיע. קצת מבולבל, קצת
נבוך, נרגש מאוד. עוד לפני שהגיע אלינו
התעכב ליד כמה אנשי אש״ף, לחץ
את ידיהם בצורה שנראתה לי ידידותית.
הוא ניגש אלי, לחץ את ידי ואמר לי:
״אני מכיר אותך מאיזשהו מקום.״ ל־

אחיעז ולי חברים משותפים, ובתוך כל
ההתרגשות, התעניין בשלום ידידינו ה משותפים.
אז הוא לחץ את ידו של אורי
אבנרי, התחבק עם אמאד שקור ואמר לו
בחיבה :״דאגתי לך. חשבתי שנהרגת.״
הוא לחץ את ידה של ענת והתיישב ביני
ובין אורי אבנרי.
מאחוריו ניצב שומר־ראשו, מוכתר.
אהרון אחיעז לבש חולצה אדומה ומכ
נסיים
בהירים ונעל סנדלי־גומי. הוא היה
מגולה למשעי ונראה טוב. מייד כשישב
התחיל לספר על מה שעבר עליו. בקול
שקט, ענייני ואצור מהתרגשות. בעיניים
אדומות ונוצצות, כאילו אצר בתוכן את
דמעותיו, הוא סיפר שלא ידע את מי הוא
הולך לפגוש.

הקלף
הח שוב ביותר
^ מדו לו שאיש עם שיער לבן ושתי
י נשים באו לראותו. ברגע האחרון
ממש הוא הכנים לכיס מיכנסיו מיכתב
שכתב לפני כשבוע לאשתו ולילדיו, ב־תיקווה
שיוכל אולי להעביר אותו אליהם.
הוא לא העלה בדעתו מי הם מבקריו.
הוא סיפר כי מטפלים בו היטב. הוא
אוכל מה• שאוכל שומר־הראש שלו, ועד
כמה שניתן לראות בינתיים לא חסר מזון
במערב־ביירות• עוד סיפר כי הוא מו עבר
ממקום למקום, לפי ההפצצות. אמאד
שקור סיפר ששומרים על אחיעז מכל
מישמר, הן מפני חיילים פלסטיניים חמו־מי-מוח
והן מפני פגיעה של הפגזה או
הפצצה ישראלית. הרושם שקיבלתי הוא
שנוהגים באחיעז כבאוצר יקר, כאילו

— אחיע!

(המשך מעמוד )13
הוא הקלף החשוב ביותר שנותר בידי
אש״ף.

״ראיתי
א ת ילדי״
חרי שנרגעו מעט הרוחות, הת*
י חיל אהרון אחיעז לספר מה עבר
עליו מאז נשבה. רשמתי את דבריו מילה
במילה.

סיפר אחיעז:
נפלתי ב־ 6ביוני. באותו בוקר המראתי
מבסיסי ב־ 3לפנות בוקר. המיל-
חמה קרבה ובאה. כולם ידעו, כולל אש״ף,
שהתחילה מילחמה.
בשנה האחרונה כמעט שלא טסתי. היו
לי בעיות מישפחתיות.
יצאתי לגיחה ב־ 6.30 או 7בבוקר. ה מטוס
שלי נפגע. המחשבה הראשונה שעלתה
במוחי היתד, להתאבד. רציתי להת אבד
חד וחלק. אבל ראיתי את התמונה
של הילדים שלי לנגד עיני והחלטתי
להישאר באווירון ולהירגע.
יצאתי אל מחוץ למטוס. המטוס עצמו
התפרק לחלוטין. קודם כל ראיתי איפה
אני נמצא. הייתי כ־ 15 קילומטרים צפונית
לבופור• ברגע שקפצתי החוצה, אי לו
היה לי אקדח ביד הייתי מתאבד.
הבנתי שיהיו לי צרות עם הפלאחים.
אפילו הסורים לא מצליחים לעמוד בפני
הפלאחים. ידעתי שתהיה לי בעיה איתם.
ראיתי איך שהם מתחילים להתקהל
סביבי. הסכנה היתה מוחשית, הייתי
צריך להחליט על דרך פעולה. החלטתי
לשחק איתם כמו בסרטים. לקחתי עליהם
פיקוד. הייתי יכול להתחנן על חיי,

1 ״1 1 *1 * 0ל ן ] 11ך ״ ה אחיעז מספר ואורי אבנרי מקליט,
כשאמאר שיאקור צופר, בו
! 11-1
מתרחש, את סיפור ההפלה של מטוסו. אחיעז דיבר בקול שקט,
ענייני. כמעט מייד התחיל לספר את סיפורו, כיצד נפל מטוסו

ומה עבר עליו מאז שנמצא על״ידי אנשי אש׳׳ף, שהצילו את
חייו, כאשר חילצו אותו מידי הפלאחים. אלה, לדברי אחיעז,
טושים שפטים גס בטייסיס סורים הנופלים לידיהם. אחיעז סיפר
כי נלקח לבית־החוליס, עבר בדיקות ונמסר לו כי גבו בסדר.
אבל החזקתי את עצמי. מייד ראיתי מי
עומד בראשם והתחלתי לחלק להם הוראות.
ממש צעקתי עליהם ואמרתי להם
מה לעשות. ואז היה לי מזל. ראיתי את
חיילי אש״ף מתקרבים.
עד אז לא הרגשתי את הפגיעה בגב.
יש לי כאבים עזים בגב בין הראש ל צוואר.
נלקחתי על־ידי אש״ף לביודחו־לים.
עברתי שם צילומי־רנטגן. אני סובל
בצוואר מפגיעה מתמשכת. הרופאים
אמרו שאין מה לעשות. לא נפגעתי ממש,
רק חטפתי מכות וזה עניין של זמן. ובאמת,
בלילות. האחרונים אני אומנם סובל
מכאבים, אך הם פחות עזים.
חיילי הפי־אל־או לקחו אותי חסוי־ראש
ונסענו. היה ביניהם היהודי הזה (הוא
מצביע טל עמאד שקור) .הגענו לביירות.
לי עצמי היה רושם שאני לא נמצא
בביירות. היה לי רושם שאני נמצא במקום
אחר, קרוב יותר לאיזור שלנו. לא
הרגשתי את הים. אני גר בהרצליה, על
יד הים, ואני רגיל שבערב האוויר עומד.
כאן, בביירות, האוויר לא עמד. אבל
מכיוון שעברנו בדרך הרבה עליות ד
הרים, ומכיוון שאני יודע שצור וצידון
שטוחות, הנחתי שאומנם אני בביירות.״

״שמעתי פצצה
מתפוצצת״

171ל 11ל 7| 111171ל עומד מאחורי אהרון אחיטז,
י י #111 * /י כשהוא חגור באקדח. אחיטז
*1 1 1 ^ 11
סיפר כי יש לו יחסים מצויינים עס מוכתר — הם מתגוררים

באותה דירה, אחיעז אוכל מה ׳שאוכל מוכתר. הוא הבטיח ללמד
את מוכתר עברית, בתנאי שהוא ילמד אותו ערבית. הוא אמר
ששינה הרבה מדיעותיו, ונדהם בעיקר מהעוני במחנות הפליטים.

זץ געתי לאיזו מיפקדה ונפגשתי עם
י י כמה מראשי האירגון. נלקחתי לבית־החולים,
צולמתי בגב וגם בכף הרגל,
וכמו שסיפרתי, נמסר לי על־ידי הרופ אים
שכנראה אין שום דבר רציני. אז
התחלתי לעבור ממקום למקום, בעיקבות
ההפצצות. שמרו אותי באיזו מיפקדה
ואחר־כך במחנה־פליטים. נדהמתי לראיית
את העוני. זה נורא. אף פעם בחיים לא
נתקלתי בעוני כזה.
קרה לי דבר מוזר מאז שאני בביירות.
בפעם הראשונה בחיי אני שומע פצצה
מתפוצצת ורואה את התוצאות שלה. עד
עכשיו מעולם לא שמעתי התפוצצות של
פצצה.
זהו. היינו תחת הפגזות• החבר׳ה פה
משתדלים מאוד לשמור שלא אפגע, וה מקום
האחרון שאני נמצא בו הוא דירה
שבה אני גר ביחד עם האחראי שלי,
מוכתר (הוא מציג את מוכתר הטויזד
מאחוריו לבוש במדי־זית ובידו תת־תת־מיקלע).

ד כ אן ׳ סיפורו של הטייס השבוי
אהרון אחיעז.
הראיון מסתיים. אני מציעה לאחיעז
לכתוב כמה מילים למישפחתו, והיא כתב
בפינקסי.
ביקשתי ממנו רשות לפרסם את הדב רים,
והוא אישר. מייד לאחר מכן שלף
מכיסו מיכתב ארוך, וסיפר :״את המיב־

תב הזה כתבתי לאשתי לפני שביע. לא
ידעתי אם תהיה לי אפשרות לשלוח אותו
או לא. כשאמרו לי שאני הולך לפגוש
שתי בחורות עם איש עם שערות
לבנות, אמרתי לעצמי: מה יכול להיות?
אני אכניס את המיכתב לכיס, אולי הם
יוכלו להעביר אותו.״
שאלתי אותו אם ידע שהוא הולך להיפגש
עם ישראלים :״לא, לא היה לי
מושג״ הוא משיב. מחמוד לאבדי, דובר
אש״ף, מבקש שהמיכתבים יעברו צנזורה.
אמאד שקור קורא את המיכתבים
ומוסר לי אותם.

״מה הו א
רוצה מ מני ז,,

**ץ אלתי את אחיעז אם היו אצלו
״יי ביקורים של הצלב האדום, והוא
השיב בשלילה. איש לא ביקר אותו מאז
נישבה. השתדלנו למעט בשאלות, כדי
שלא להכשיל את הטייס. האזנו לדבריו,
רכנו׳לעברו. כל מילה, כל ניע שפתיים
שלו חשובים. צריך לזכור הכל, כדי להעביר
הלאה, למישפחה.
הטלוויזיה הגרמנית צילמה את הפגישה.
גראלד ארנץ ביקש מאחיעז למסור
הודעה למישפחתו בעברית. אחיעז מוסר
לאשתו ולילדיו, לאמו ולאחותו.
הוא סיפר שחודשים ספורים לפני שנשבה
עבר עליו אסון מישפחתי — אייו
נפטר. הוא מבקש להאריך בפגישה. איש

ל ה [ 1אדך ביקש אהרון אחיעז
ברגע שבו נפגע
#י 11X111י
מטוסו. הוא חשש שהפלאיחים יעשו !1
נופטים, יאך נו גע כשהבחין בחיילי אש״ח,
סוכנות הידיעות יו־פ׳ שואל אי: אחיעז
מה דעתו על כך שצה״ל מפגיז מטרות
אזרחיות. אחיעז אומר לנו בעברית.. :מה
הוא רוצה ממני? שאני אדבר איהו עי1
מטרות אזרחיות !״ לכתב הוא עונה :״איני
יכול לענות לך. אני לא פוליטיקאי.״
אחיעז מביט בנו במבט רך, מהורהר
משהו ואומר :״אני מקווה שנתראה בארץ.
אני מקווה שכל זה ייגמר ואוכל
לחזור הביתה בשלום.״ אני מצליחה להח ליף
עם אחיעז כמה מילים בשקם וסו־אלת
אותו :״באמת הכל בסדרי״ והוא
משיב :״הכל בסדר גמור, אני נמצא
במצב הכי טוב שיתכן בתנאים הנוכחיים,
אבל אני שבוי וזה משנה כמובן את כל
המצב.״
כתבי־הטלוויזיה שואלים את אחיעז
כמה שאלות: היכן נפל מטוסו, כיצד
מטפלים בו. אחיעז עונה מתנצל על האנגלית
שבפיו ומודה בחצי חיוך ובמעט
מבוכה שהוא מתבייש באנגלית שלו. על
שאלות הנוגעות לחיל־האוויר, לצה״ל ול-
ממשלת־ישראל הוא מסרב לענות, ומשיב
באדיבות :״איני יכול לענות. אין תגובה.״
הטלוויזיה הגרמנית מבקשת ממנו למסור
הצהרה. אמאד שקור ממהר לומר לו
שאם אינו מעוניין למסור הצהרה, הוא
אינו חייב. אחיעז מוסר הצהרה, שבה
הוא אומר שהוא מרגיש טוב, מטפלים
בו כראוי והוא מקווה לשוב הביתה בשלום.
השיחה
מגיעה לסיומה. מחמוד לאבדי

מנתב למישפחה
אהרון מיכתב
מחברתה ישל שרית ישי. הוא היה נרגש מאוד
על השולחן מונחים ספלי תה, שהוגשו במהלך
מבקש מאיתנו לסיים. באדיבות, אך בתקיפות.
הוא מדבר עם אחיעז בעברית.
איתנו הוא מדבר אנגלית, וכשאני אומרת
לו משהו בעברית, הוא אומר לי
שאינו מבין.
לחיצות ידיים אחרונות• התרגשות רבה.
אחיעז מבקש מאיתנו שנבקר אצל אשתו.
בתוך ההתרגשות הוא כותב לי את
מיספר הטלפון שלה ואת כתובתה ומסביר
לי בפירוט כיצד להגיע לביתו. אחיעז שלום אחרון ואנחנונפרדים.
נשאר במישרדו של לאבדי. למשה אני
מבחינה במכונית מדגם ב־מ־וו, שגת ייצור
/ 82 ונהג הלבוש בסיגנון ג׳ון טראבולטה.
זוהי המכונית שהביאה את אחיעז למקום.
ההרגשה קשה. אנחנו חוזרים הביתה
והוא נשאר שם. אני שואלת את
עמאד שקור מה הם מתכוונים לעשות
עם אחיעז, והוא אומר :״אנחנו נשמור
עליו עד הסוף הטוב. אבל הסוף הטוב
לכולנו.״ אומר ולא מוסיף.
כמה שעות מאוחר יותר, ברגע שהגענו

אחיעז כותב בו אמאד שאקור, שקרא כל
למישפחתו, ב־ שקרא, הורשה הטייס להעביר
בעת הכתיבה. אחיעז נתן רשותו, כי המילים
הפגישה. צופה זאת, מסר מיכתב אישי

לגשר־הזיו, טילפנו מייד ליעל אחיעז,
רעייתו של אהרון. יעל עונה על הטלפון.
היא כבד שמעה בחדשות שביקרנו אצל
בעלה. נדברנו לעבור דרכה עוד באותו
לילה, בדרך לתל-אביב, בכל שעה שהיא.

//הוא רזה
קצ ת״
^ חצות אנחנו מצלצלים בדלת הבית,
* שבו מתגוררת מישפחת אחיעז. יעל
פותחת את הדלת, לבושה במכנסיים וחולצה
לבנים. נראית צעירה מאוד. ב־חדר־המגורים
יושבים טייס צעיר, ידיד־של
אחיעז, ורעייתו. ילדי אחיעז ישנים
בקומה העליונה של הבית. הילדים, בני
שלוש ושנה, שאביהם ראה את דמותם-
לנגד עיניו בשעה שהירהר בהתאבדות.
יעל מציעה לשתות משהו. היא מביעו;
את התרגשותה באורח שונה מהמקובל.

מילה שכתב אחיעז, ורק אחרי
את המיכתב לצוות העולם הזה.
שכתב במחברת יפורסמו. לעומת
ארוך לאשתו ולבני־מישפחתו.

אשד, אמיצה. אני מעבירה לידיה את
המכתבים והיא מביטה בהם ואוסרת בחיוך
:״כן, זהו כתב־היד שלו.״ קשה
לה להאמין שרק שעות קודם לכן פגש נו
את בעלה ודיברנו איתו. אורי אבנרי
משמיע לה את הקלטת קולו של בעלה,
המוסר לה, לאמו, לאחותו ולילדיו את
אהבתו, ודורש בשלומם, מבקש להקל
עליהם ומבקש שלא ידאגו לו. יעל מקשיבה.
אחד הילדים בוכה. היא עולה
להרגיע אותו. היא מבקשת לשמוע יותר
ואנחנו מספרים לה. היא מסרבת ׳להצ טלם
או להתראיין, מבקשת להשאיר או תה
מחוץ לתמונה עד שישתחרר בעלה.
אנחנו מכבדים את רצונה.
למחרת, אחרי השידור הטלוויזיוני,
טילפנה אלי יעל. שאלתי אותה איך
נראה לה בעלה, והיא אמרה .:״הוא נראה
טוב מאוד, כמו תמיד.״
מאוחר יותר שוחחתי עם אמו ועם
אחותו. גם הן אמרו שהתרשמו שאחיעז
נראה טוב. אמו מוסיפה :״הוא יוה קצת.״

מפעלי פוגיי מגבירים את הייצור וחודרים גם לשוק המכוניות ב שוו״ץ. בתערוכת הרכב הבינלאומית
האחרונה, שהתקיימה בג נבה, זכתה סובארו להצלחה מרשימה. בעוד מספר שנים תוכל לראות מכוניות

אפריל 1982
התעשייה היפאנית תפסה
חלק רב מהתערוכה. שהרי הן
חדרו בהצלחה גם לשוק
השויצי. אולם בלטו במיוחד
בשטח התערוכה מוצגי חברת
״סובארו״ ,היחידה ביפאן
מכוניו תי ה
ש מ שוו ק ת
בישראל. מתברר, שחברת
״סובארו הצליחה
מאוד בשוק השויצי והיא
מקדימה את הונדה. שטח
התצוגה שלה לא היה קטן
בהרבה מזה של ״טויוטה״ או

1פרטים מלאים בסוכנויווז המורשות
1זבדש!ית 7לשך א5י

סובארו רבות גם בכבישי שוו״ ץ.
מפעלי פוג־• ביפן, יצרני מטוסים ומכוניות ,״ ש מו את טכנולוגית ה שחקים ויצרו סובארו למופת המצטיינת
בטכנולוגיה מתקדמת ביותר אשר מנסים לחקותה גם באירופה וגם באמריקה. היצליחו? —
ואם־כן, בעוד כמה שנים? —
אל תתן לשנים לחלוף. עבור מ״ד לסובארו הידועה בטכנולוגית הרכב המת קד מ ת, באיכות, ביופי, בשירות,
בעיצוב, באביזרים הרבים הניתנים בלי תוספת מחיר ובחסכון הרב. אנשים חכמים קונים, סובארו קונים.

האספקה מיידית
על מרבית דגמי סוג ארו כולל דגם 1300ס מ״ק.

ובנצ נוח

יפנאוטו בע״מ

אנחנו

נשתוק!
חיירי־מילואים ששבו הכיתה מהמילחמה
כלבנון, אי:ם כלוכ;ים לעכור 7ן לי׳ה לסדר היום.
הם -,או ושמעו יותר מדי. כשריפות כשדה־קוצים
התארגנו העצומות כעשרות יחידות.
הסכנה המשותף: זעם על המילחמה, תהיות
על מטרותיה, והאשמות ככרות כלפי הממשלה
ששלחה את החיילים למילחמה שלדעתם
אינה צודקת. הם התחילו כהפגנה מול סישרד
ראש־הממשלה, וכמהירות רכה התחילו להיווצר
קשרים כין חותמי העצומות. הם עדיין

״מה שקוה במילוומה הזאת הוא שהם נעלו בניגוד דבר מה שחשוב למוראל
של החיילים: דיתתיאמת והגדות המטרה. מ׳ שמשקו מוויד את המוראל־לא
יודעים להיכן יתגלגלו הדברים, אכל הם
נחושים בהחלטתם שלא לשתוק .״העולם -הזה״
שמע את דבריהם של שלושה חיילי־מילואים
שהשתחררו.
יהושוע (״שוקי״) ישוב הוא סטודנט הלומד
לתואר שני כחוג להיסטוריה כללית
באוניברסיטה העברית כירושלים• שוקי הוא
כן •27 את שירות־המילואים שלו הוא עושה
כיחידת צנחנים. כמילחמת יום־הכיפורים לחם
כחווה הסינית. הוא מספר :
לקחו אותנו לגיזרה המערביות, תחילה לצוד ואחר־כך
לאחור נבטייה ומשם לצידון. עיקר הלחימה שלנו
היתד, באיזור צידון, שם לקחנו את מחנה הפליטים
עין אל־חילווה.
היתה שם לחימה קשה מאוד. במשך שבוע הפציצו
את המחנה הזה בלי סוף, מהאוויר, בארטילריה, באש
טנקים וגם בנשק קל. היו כמה ניסיונות פריצה שנכשלו,
ואז החליטו לקחת אותנו בתור מומחים בלחימה בשטח
בנוי.
נכנסנו לשם, נדמה לי שזה היה ביום השלישי,
בשבוע השני של המילחמה. איך שנכנסנו, ישר נתקלנו
בחוליה של חמישה אנשים, שלא הצלחנו לחסל אותם.
אני הייתי ברתק עם המיקלעים. אנחנו היינו כבדים
מאוד. כל אחד סחב 30 קילו על הגב, והם היו זריזים
מאוד. השטח היה הרוס, ולחימה בשטח הרם, בין החור בות,
קשה יותר מאשר בשטח בנוי. יש יותר פינות,
יותר חורים, ויותר שטחים פנויים שמהם אפשר לידות
עליך. המחבלים היו קלים מאוד. הם היו מזנקים, רצים
מהר, יורים כמה יריות ובורחים לכיוון אחר. קשה מאוד
היה לפגוע בהם.
ההוראות שלנו היו ברורות. נכנסים באש. ציפו
שאחרי שבוע של הפצצות ישארו מעט מאוד מחבלים —
אולי הפאנטיים שביניהם, וחשבו שכמעט שאין אזרחים.
לכן ההוראה היתה להיכנס חוד אש, אבל אם יש אזרחים,
לא לפגוע בהם. אני מוכרח להגיד שאנשים מאוד
הקפידו בזה. היו שם אזרחים מפוחדים ומבוהלים, לא
כל־כד מאיתנו, כמו מהמחבלים. הם היו ברבאריים בצורה
לא רגילה. עוד לפני זה שמענו סיפורים מהפליטים.
היה שם סיפור עם אשה שבאה מצידוז ורצתה לחזור
לאל־חילווה. היא השאירה שם חמישה ילדים והלכה
לצידון כשהתחיל הכל, ואחר־כך לא הספיקה לחזור.
היא באה למפקד שלבו. וביקשה שצה״ל יפסיק את
ההפצות כדי שהיא תוכל להיכנס ולקחת את הילדים
שלה. היא גם רצתה שנלווה אותה לתוך המחנה, כי
המחבלים יורים בכל מי שחוזר. לא ידענו מה לעשות
איתה. נתנו ילה סיגריות וכל מיני דברים, ובסוף הסמך־
מם־פא לקח נשימה ארוכה, ואמר לה: קחי את עצמך,
תיכנסי והוציאי את הילדים. אני לא ייודע איך הסיפור
הזה נגמר.
באל־חילווה ראיתי באמת איך אנשים עושים חשבון
על כל צעד ושעל. והיה קשה מאוד לעשות שם חשבון,
כי אתה כל הזמן משקשק. היו ישם צלפים מכל ביוון
שקפצו ממקום למקום, ובסך־הכל היה קשה מאוד גם
פיסית מהר מאוד נגמרו לנו המים, שלא לדבר על
אוכל. מה שצריך לדעת הוא למעין אל־חילווה זה לא
מחנה פליטים כמו שיש ליד שכם או עזה. זו ממש
שכונה ליד צידון, ויש שם בתים עם קומות.
מה שאתה עושה זה, שחוליה רצה מלמטה עד הגג,
ועם 30 קילו על הגב, אחרי שלושה או ארבעה בתים
אתה הרום, בי צריך לטהר כל חדר, ותוסיף לזה את

הפחד. ובכל בית יש לך גם בונקר, וההוראה היתה
שאתה לא זורק ישר רימון. אתה קודם בודק אם אין
מישהו בפנים. היה שם מיקרה שבאמצע הלחימה הוציאו
זקנות מבונקר כזה, והחברה הסתכנו כשכל הצלפים מסביב,
וזרקו להן חבל׳ ואחר־כך כשהוציאו אותן לקחו
אותן על אלונקות לתאג״ד (תחנת איסוף גדודית לפצועים).

הקרבות שאני ראיתי, חותה שמירה על טוהר
הנשק מעל־ומעבר. בגלל העניין הזה — שמירה מטורפת

יהושע (שוקי) ישוט
״עכשיו מפעיל אותי הזעם׳
— ממש מטורפת — על טוהר הנשק, היה אצלי זעם
לא נורמלי איך שהחבר׳ה שלנו הסתכנו והמנהיגים
אחר־כך גילגלו את האחריות עלינו. הציניות היתד,
משיגי הצדדים, מצד המנהיגים שלנו, בגין רשרון,
ומצד המחבלים, כשאנחנו היינו הקורבן.
אחרי אל־חילווה נשארנו בצידון ועשינו עבודה מאוד
מלוכלכת. טיהורי פרדסים וטיהורי בתים, והכי גרועים
היו המיסגרים. מיסגר זה כשאתה סוגר רובע שלם
ומתחילים להעביר את כל התושבים מגיל 12 ומעלה
לי כתלמיד היסטוריה וסתם
לזיהוי.
בן־אדם, זה היה קשה. מה שהצטייר לנגד עיני לא
היתד, דווקא השואה. אלא תמונה שחוזרת כל הזמן

בסרט פרובידנס, איך שמכניסים שם אנשים לאיצטדיון
ענק. אם כבר נזכרתי בשואה, זה היה כשהדהימה אותי
הצייתנות הנוראה של התושבים עצמם.
המיסגרים האלה זה היה הקשר ששבר את גב הגמל
אצלני. הייתי קרוב מאוד להתמוטטות עצבים. עברתי
את הגבול שבין שיקולים קרים וחישובים ובין רגשות.
התחלתי להתייחם לעניין בצורה דייגשית. לא יכולתי
לנתק את עצמי מהקזנוטציות ומתרגשות, וזה מה שמפעיל
אותי עכשיו. זהו זעם שאגי לא יודע איך לעצור
אותו.
כשראיתי את המיסגרים, פשוט לא יכולתי להפריד
את עצמי כאדם. היה שם סיפור שאני עומד באחד
הג׳יפים, מול אלפי האנשים, וניגש אלי אדם ואומר
לי באנגלית אוכספורד״ת שהוא תקוע פה עם דרכון
אנגלי, ואשתו וילדיו מחכים לו. אני אומר לו שגם
אני תקוע פה. הבאתי אותו למפקד המיסגר,
וברגע הזד, אני מרגיש ישכל הכוח בורח לי בין
האצבעות. הנה בן־אדם שנראה במוני וכמוך׳ והוא
האוייב. אני הייתי רגיל לדד,־הומניזציה שעשו להם,
הייתי רגיל לראות אותם באמת כחיות דו־רגליות, והם
לא נראים ככה.
ואז, בדיוק כשגמרנו את המיסגר הזה, הודיעו לנו
שאנחנו משתחררים.
היו שם ויכוחים פוליטיים במצבים הכי אבסורדיים
שאתה יכול לתאר לעצמך. אדם, ברגע שהוא לובש
שכפ״ץ וקסדה ולוקח רובה, הוא לא מפסיק להיות
אדם, והוא לא מתחיל להיות רובוט, ומפסיק לדבר על
השאלה אם צריך או לא צריך לדבר עם אש״ף, כן
מדינה פלסטינית או לא מדינה פלסטינית, מילחמה צודקת
או לא צודקת. ביחידה אצלנו יש דירבד, מאוד
קיבוצניקים ומושבניקים וסטודנטים, והיו ויכוחים. מה
שבטוח הוא, שלמרות הוויכוחים ואולי בגללם המוראל
לא ירד. אפילו אחד שהתנגד לדיעות שלי מכל וכל
לא העיז לקרוא לי בוגד, כי איתו נכנסתי ביחד לטהר
חדר, ואכלנו באותו מסטינג.
היה מיקרה אחד, שלפני שנכנסנו לעין אל־חילווה
בא אלי חבר ושאל אותי: אני יודע שהדיעות שלך
שונות משלי. אני רוצה שתגיד לי לפני שאנחנו נכנסים
לשם, מה תעשה אם יירו עלינו מתוך חדר שיש בתוכו
נשים וילדים. אמרתי ליו: תן לי רגע לחשוב, ואמרתי
לו: אני אירה, כי מרגע שהחלטתי לצאת איתך לקרב
אני מחוייב, ואין כאן בכלל שאלה של מוסריות אלא
של רפלקסים.
אני חושב שהאחריות המוסרית במיקרה כזה היא
לא על החייל, שמפחד פחד־מוות. אבל מד, שקרה
למעשה היה שהחבר׳ה באמת לא פעלו לפי רפלקסים
־ולא נתנו להם דרור.
כל המילחמה הזאת לא ידענו מה קורה. הפקודות
באו מדקה לדקה: עולים על הנגמ״שים וזהו. עיתונים
קיבלנו באיחור׳ אבל שמענו רדיו. שמענו שיש הפי
סקת־אש — והמשכנו להילחם. רק כשקיבלנו עיתונים
בשבוע השני, נודע לנו הסיפור יעל 40 הקילומטרים.
אני יודע שן זזיה משבר אמינות חריף בנדוד מקביל
לשלנו, שלחם בגיזרה המרכזית. כשהם שמעו על ר,פ־סקת־האש
עם הסורים, התחילו פנטזיות מרוב שימחה,
ואחרי רגע אמרו להם שהולכים על הגיבעה הקרובה.
הם אמרו: אבל יש שם סורים, ויש הפסקת־אש. אמרו
להם: כן. ולא המג״ד ולא המח״ט ידעו לענות להם.
מה שקרה במילחמה הזאת, זה היה שפעלו בניגוד

— אנחנו לאנש תו ק!
(המשך מעמוד )17
לכל מה שחשוב למוראל של החיילים, וזה דיווח־אמת
והגדרה ברורה של המטרה. מי ישמשקר לחיילים, הוא
שמוריד להם את המוראל, ואנחנו, שהשתחררנו, חרדים
למוראל של הצבא.
כשחזרתי הייתי מאוד מבולבל. אפשר להגיד שכל
מימד המשמיעות די חסר כשאתה בקרב. אתה חווה
דברים בצורה מאוד קשה, ואתה כל הזמן בפעולה ולא
נותן לדברים משמעות. אבל אחרי יומיים־שלושה באזרחות
הדברים התחילו לקבל משמעות והזעם התחיל
לצאת החוצה, ומצאתי את עצמי תופס את המנאפון
בהפגנה שהיתה מול מ״שרד ראש־הממשלה, ומאז אני
לא מפסיק לפעול.

״זו היתה
מילחמה זרה!״
יוני שור >א )2הוא פסל. הוא עוכד כחינוך
לאמנות ככית־חולים ״איתנים״ .כמילואים הוא
שיריונר בגדוד טנקים. מספר יוני שור:
אני יבול אולי לדבר בקלות לעומת שוקי, כי הגדוד
שלנו לא נכנם לקרב. אני אומר בקלות, והמלה אולי
לא כל־כו טובה. במילחמת יום־הכיפורים, כשהייתי
בבלימה בתעלה ובפריצה ברמה, הוצאתי הרבה חברים
שלי הרוגים ופצועים מתוך טנקים שאני הייתי בהם,
זה לא קרה הפעם. יכול להיות שהסיטואציה של להימצא
בקרב היא כה לוחצת וקשה שאין לך זמן לחשוב
על הדברים. יתרון נוסף שיש לי, זה שמלכתחילה לא
היינו אמורים להיכנס למגע עם האוכלוסיה האזרחית.
אנחנו גוייסנו ביום השלישי למילחמה, ועד להפסקת־האש
בכלל לא ידענו מה היינו אמורים לעשות. הקושי
הגדול בכל העניין היה הערפל. היה לנו וותר מדי זמן,
ויכולנו לתפוס אותם כשהיתה אי־אמינות בהודעות.
שמענו שאין לנו שום כוונה להילחם נגד הסורים,
ובאותו זמן המטוסים ערכו קרבות נפלאים נגד המטוסים
הסוריים. כשמצאנו את עצמנו נעים, אמרו לנו שנהיה
כנראה בבקעת הירדן — ומצאנו את עצמנו בביקעת
הלבנון. היו קרבות, ולא הודיעו עליהם ברדיו. כשנכנסנו
ללבנון, לא היתד. פקודה, ולא היו ידיעות על

אנחנו עושים פה, ולא היה להם שום הסבר. אני מכיר
את האנשים ואני מאמין שהם באמת לא ידעו׳ ואז
התחילו אותן שאלות אמינות: את מי בעצם שירתנו?
שמענו את דובר־צה״ל מודיע שאין במקום מסויים
כוחות — והתברר שאנחנו נמצאים איפה שהוא
טוען שאין אף אחד. ואז היתד. השאלה: מה אנחנו,
פלאנגות? לא, אנחנו צה״ל. ואז עולה השאלה: מה
אנחנו עושים פה אם בכלל לא רצו להילחם בסורים?
התברר שהסורים היו צריכים להיות מטורפים לגמרי
אם הם, מיוזמתם, רצו להיכנס לקרב מול הכוחות
האדירים שצה״ל הזרים לכאן. היו התגרויות בסורים
כדי ; שיפרו את את הפסקת־האש, והם לא נכנסו לזה
כל־כך מהר כי לא היה כדאי להם, כי היתד. לנו עדיפות
מוחלטת ושליטה על הצירים ועל השטח שלהם.
ושוב התחילו השמועות׳ וניסינו לברר מה קרה
לנוח שהסתבך, ועברו עוד חמישה ימים עד שקיבלנו
תשובה מוסמכת על ממדי האסון שקרה שם.
זד. היה מאוד מתסכל. לא היינו מורגלים למילחמה
כזאת, שישראל יוזמת, כשברור שאין שום איום עלינו
ועל ישראל. אפילו מי שהסכים ל־ 40 הקילומטריים הראשונים
לא היה יכול להבין מה אנחנו עושים במרחק
של 100 קילומטרים מהגבול. תמיד סיפרו שהמחבלים
הם הבעיה, והנה הכניסו אותנו לקרב נגד הסורים,
ואסד כידוע ג׳נטלמן. אז אולי אנחנו לא ג׳נטלמנים?
השאלות האלה ניקרו כל הזמן, וזה היה יותר קשה
כשירדנו מהקו, ומצאנו את עצמנו ביחד, כל האנשים.
האנשים שמצאו את עצמם מתוסכלים הם לא הרוב.
בהחלט לא. המשכנו לשמוע את האמירות ששמענו בפעמים
הקודמות, אמירות כמו בוגדים ואישפיסטים. אנחנו
כן שמענו, לא כמו ביחידה של שוקי. ואולי משום
שאנחנו לא נכנסנו לקרב. אחד מהאנשים קיבל איום
מפורש על חייו ממישהו מהיחידה. אמרו לו שלא יתפלא
אם יקום עם כדור בראש בבוקר. הוא אמר שאם יקום
עם כדור בראש, יהיו הרבה דברים שהוא לא יתפלא
עוד עליהם.
האווירה היתד, מאוד אלימה וקשה. אבי זוכר שאחד
הוויכוחים התחיל כשמצאנו שם באיזו מיפקדה של
המחבלים את מפת ארץ־ישראל כמו שאני זוכר אותה
מבית־הספר העממי, בלי הפריצות לצדדים בגולן ובגדה,
ודרך זה התחיל ויכוח סוער מאוד על אותה פיסת ארץ
ששני עמים רוצים אותה. לא חשוב אם זה קורה בלבנון,
במרחק קילומטר וחצי מהסורים או במרכז הארץ —
זה תמיד אותו ויכוח ואותו קיטוב.
וכשירדנו בחזרה לארץ, התברר לנו יותר ויותר עד
כמה המשבר חריף. את המשבר הגדיר אחד המפקדים
שהצטרף לוויכוח ואמר כך: יכול להיות שצה״ל השמיד
300 או 600 טנקים סוריים, אבל התחושה היא
שיש היום מיספר כזה של צוותי־סנקים ישראליים שאין
להם עוד אמון. לסורים זה עניין טכני לתקן את הטנקים
שלהם, אבל אי־אפשר לדעת לאן זה מוביל באותם
צוותי־טנקים ישראליים, שבהם יש עכשיו אנשים שאין
להם עוד אמון במנהיגות ששולחת אותם לאן ששולחת,
ושם הם עלולים לאבד את חיים׳ במילחמה שלא התחנכנו
אליה, ושהיא מילחמה זרה.
חונכנו להילחם מילחמות־מגן על קיומנו, ואם מספרים
סיפור, שאתה יכול להסכים איתו, שהמילחמה באש״ף
היא מילחמת־קיום, הרי שהמילחמה בצבא הסורי, שלא
היו לו שום כוונות התקפיות, ושסיפרו לנו שאנחנו
לא רוצים להילחם איתו, היא לא מלחמת־מגן.

״לא רוצה
להיות שוטר!״
יונתן קליכנוב 27 הוא חכר קיבוץ מעגן
מיכאל, ועוכר בסטעי הכננות. כשנה האחרונה
הוא עכר כתנועה הקיבוצית המאוחדת.
כשירות־המילואים •שלו הוא כיחידת חיל־דגלים.
מספר יונתן קליכנוב :
יוני־ שור
״מה אנזזנו, פלאנגות?״
האוייב שהיה מולנו. זה היה בניגוד לכל מה שמלמדים
אותך בתרגילים, ופתאום התברר שגם המפות שלנו
נגמרו, והיו לנו מפחת גדולות ועצומות.
אז אנחנו נוסעים ונוסעים ונוסעים, ושואלים עם
מי אנחנו אמורים להילחם. ושום דבר. וכך המשכנו
הלאה והגענו לאיזשהו צומת, ואז התחלנו לשמוע שוב,
הכל מהשמועות, שאחד הבכירים שמקיפים את עצמם
בדרך־כלל בעיתונות הסתבך בקרב קשה מאוד בגיזרה
המיזרחית, והתחילו שמועות על מה שקורה שם, ושאנחנו
צריכים להיות מוכנים לבוא לעזרתם.
ושוב כנראה שיחק לנו המזל, ובגלל הברדק היה
שם מג״ד שהצליח להכניס את הגדול שלו לפנינו וחטף
את כל מה שאנחנו היינו אמורים לחטוף. ומכל צד
שמענו יריות של טנקים וארטילריה, וראינו מטוסים
ומסוקים, והתחלנו לעלות כבר לעמדוות־אש, ופתאום
שמ׳ענו על הפסקת־האש, ואז היתד. אנחת־רווחה אצל
כולם. חשבנו שדווקא נחמד שאנחנו לא עשינו כלום.
המחזור שלי עבר קרבות קשים מאוד ביום־כיפור ואני
לא מכיר מישהו שהיה מעוניין לחזור על הסיפור הזה.
ואז התחלנו לנוע לכיוון הכוחות שהתנקזו מכל
השטחים ותפסנו קו, והתחילו לצוץ השאלות הגדולות —
מה אנחנו עושים פה.
אני זוכר ששאלנו את דימם־פא ואת המג״ד מה

בשבת בליל־ נכנסנו בגיזרה המרכזית דרך בירנית,
נסענו צפונה עד לתיבנין ופנינו מערבה לעבר צור.
ביום החמישי של המילחמה הלכנו לעבר עין אל־חילווה.
אני חושב שהצבא עבד בצורה נפלאה בעיו־אל־חיל-
ווה. יותר טוב מזה אי-אפשר היה. לעשות. אי־אפשר
היה לסכן יותר את החיילים כדי לשמור על האזרחים.
אחר־כך היינו בג׳זין, מזרחית לצידון. היינו צריכים
לתפוס מחבלים שבורחים מכיוון צור וצידון אל הסר
רים, והיו הרבה כאלה. מד, שעשינו בקרבות זה שטויות
ולא חשוב. אני לא גיבור, לא הייתי ולא אהיה. אין
לי סיפורי קרבות מפוארים. אבל שבוע לא היה לנו
שום מושג מה קורה סביבנו, ולא היה זמן ולא היה
כוח לחשוב. לא היד גם תנאים לחשוב. לא ראיגו
ועיתונים וכמעט שלא שמענו רדיו. היום אני יודע שלא
היתד, לזה הרבה משמעות, למה שהיינו שומעים בקול-
ישראל. אולי בקול־לבנון כן, אבל בקול־ישראל לא.
כששמענו חדשות אחרר־כך היינו מתגלגלים מצחוק
מהדיווחים שלהם.
אני התנגדתי למילחמה הזאת עוד לפני שהיא פרצה.
זה דבר שיש בי כבר מזמן. אבל כ׳שהמילחמה מתחדשת
לא מתעסקים בדברים כאלו. אחר־כך התחלתי לשאול את
עצמי אם אני צריך לעבור בשתיקה על מה שקרה. אני
רואה קשר ישיר בין אירועי ימית, האירועים בגדה,
ומה שעשו לדרוזים בגולן, ובין המילחמה הזאת. זה
פישוט שיא של שרשרת אירועים. אבל כששאלתי אנשים
בזמן המילחמה אם הם זוכרים מה היה לפניד״
הם פשוט לא זכרו, וכשד,זכרתי להם, הם לא ראו קשר
בין הדברים.

שאלתי את עצמי אם אני לא פיון בלוח השח־מוו
של רפול, בגין ושרון, שמשחקים איתו למען מטרות
פוליטיות, והגעתי למסקנה שכן, אני פיון. שאלתי
את ועצמי האם אני שוטר, והגעתי למסקנה שכן. זה
הביא אותי לאיפה שאני היום.
אני יודע מה אני רוצה להשיג, אבל אין לי מושג
מד, אשיג. אני רוצה שבהנהגה הפוליטית של העס הזה
לא ישבו אנשים שמשתמשים בי בתור פיון, וזה כולל
גם את כל אלה שהתנגדו בתוך הממשלה, וזה׳ כולל
את המערך. אני לא רוצה שהאנשים האלה ינהיגו אותי.
אני חבר מיפלגת־ד,עבודה. אבל שלא יהיו שם א־.שים
שעשו את עצמם חמימים לאחר־מעשה, עם סיפוו 40
הקילומטרים. מי שמשלה את עצמו שאפשר היה להפסיק

יונתן קליבנז־כ
״בעד סולידריות, נגד קונסנזוס״
אחרי 40 קילומטרים, שיסלח לי. כל מי •שקרא ניוזוויק
יכול היה לראות מה התוכנות של שריון, וגם פרס היה
יכול, אז שיסלח לי שימעון פרם.
והעיקר: אני לא רוצה להיות חייל שמשררת מטרות
פוליטיות, ואני לא רוצה להיות שוטר. אילו רציתי להיות
שוטר, הייתי מתגייס למישטרה.
ברורה לי הדרך שבה הטעו את כל העם בכל המיל-
חמה הזאת. היתד, להם שליטה בכלי־התיקשורת, והטעו
את הציבור.
הדיבורים ועל הקונסנזוס הם תפיסה מעוותת של
מישטר דמוקרטי. אני מצפה שיחושו סולידריות עם כל
חייל בחזית, ושלא יהיה פסיק אחד של קונסנזוס, ואני
מצפה שהעם הזד, יגיד את האמת למנהיגים שלו.
קשת הדיעות ביחידה שלנו היתה מאוד מגוונת׳ אבל
כולם רצו הביתה, וזה טיבעי. לאנשים נמאס מהמילחמה
אחרי שבועיים, וכשחזרנו לימ״חים להשתחרר ואמרו לנו
שאנחנו עלולים לחזור ללבנון, זה גרם לחוסר־גכונות,
מה שלא היה ביום הראשון, אבל היה אחרי שבועיים.
אנשים לא רצו ללכת למילחמה בשום אופן, לדעתי לא
מתוך הכרה עמוקה. מעט מאוד נתנו את ליבם לפליטים
שהתרוצצו שם. מעט מאוד אנשים תשבו: מח אני עושה
פה במדינה הזאת עם מילחמה כזאת. אולי למזלנו ואולי
לרעתנו אנחנו לא עברנו את 40 הקילומטרים הראשונים,
והיינו בתחום המטרות המוצהרות של המילחמה, ואין
ספק שזה הקהה את החושים החשיבתיים והפוליטיים.
יש כמה נקודות !עיקריות שהן המסר בכל הפעילות
שלנו היום. הראשונה נוגעת להפיכת הצבא למכשיר
פוליטי בידי פוליטיקאים. ולא צבא־מגן. נקודה שניה,
זו הטעיית הציבור, כשלא מספרים לו מה קורה, ודבר
נוסף היא השתיקה הלאומית לגבי מטרות המילחמה,
גזה נוגע לכל הקשת הפוליטית, ועוד דבר — הצורך
בסולידריות עם צה״ל, ואי-קיום קונסנזוס באופן מוחלט.
אני, והיו עוד כמוני, כששמעתי שאין קונסנזוס
בעורף זה עודד אותי. כל הדיבורים על שבירת המוראל
אלה שטויות. זה לא הפריע לאף אחד להילחם. להיפך.
האנשים אמרו: הנה, יש עוד עם מי לחיות בארץ
הזאת.
ויש עוד נקודה. במילחמה לא נפל אף חבר שלי. לא
נפצע אף חבר מהקיבוץ שלי בצורה שהיא מעבר לפציעה
קלה. אבל זה לא משנה כלום לגבי זכוודהדיבור שלי.
מי שיתן זכות־דיבור רק למי שהיה שם, הורם את
הדמוקרטיה ואת עצמו. כשאני שואל את עצמי אם רק
מי שהיה שם יכול להבין את המתרחש, החשובה שלי
היא לא.
אם לא יקום פה קול אחד, שלא חשוב אם היה שם
או לא, ויצעק נגד, אז אנחנו עולים על חציר המטורף
שבין חומייני וקד׳אפי, או אולי משתו בסיגנון דרום־
אמריקאי. אני וזרד לגורל המדינה הזאת.
לדעתי אין פה בעיה של מוסריות הצבא, אלא של
הדרג המדיני, לגבי אי־מוסריותה של המילחמה הזאת.
לא שאלתי את עצמי שאלות כאלה במילחמת יום־הכי־פורים,
כשהייתי בסוף הטירונות שלי. כשחייל נלחם
מילחמת־מגן, השאלות האלה לא יכולות לעלות. דיברו
אחר־כך על מחדל, אבל לא על מוסריותה של המיל־חמה.

״מוכרות מסביב לעולם. תביט
סביב כריסטופר קולומבוס

״נפדות משני עברי האוקינוס
האטלנטי. בטוחות בכל מקום
תחת השמש.״-ליף אריקסון
״ניתן להשיגן בשלושה מטבעות
עולמיים חשובים. המצאה
מעשית ביותר.״-בנג׳מין

פרנקלין

״מקובלות משני עברי האלפים
וכמעט בכל מקום אחר בו אתם
מבלים חופשה.״־חניבעל

״בעלות תוקף ב־ 160 ארצות. לא
אמיר אותן בכל אוצרות סין.״ -
מרקו פולו

76-50-60
5סא 0סק

סול ! 51681

43 001 010 559

507£ז0£0

אמ*יל
5ח *001.1

י׳# 03ס0ף0

^ס^יסג^ני

הכסף שנוסעים מנוסים נושאים
נוסעים מנוסים אינם נושאים כסף רגיל. הם מעדיפים את המחאות
הנוסעים של בנק אמריקה. כסף עולמי. המחאות המקובלות ביותר
מ־ 160 ארצות והנפדות ביותר מ״ 40,000 מקומות ברחבי העולם.
יתרה מזו. מעתה ניתן להשיג את המחאות הנוסעים של בנק
אמריקה בשלושה מטבעות עולמיים חשובים: דולרים

^ 11£5ן ) 611^ 8 0 1 £

זזידון

א 0ו ז * 0 8ק 0 8עס 8 * 0 8 6

אמריקאיים, מרקים גרמניים ולירות שטרלינג.
המחאות הנוסעים נהנות מגיבוי של ״בנק אמריקה קורפוריישן׳
שערך נכסיו מעל 100 מיליארד דולר. עכשיו אתה מבין מדוע
נוסעים מנוסים לוקחים איתם לכל מקום בעולם את המחאות
הנוסעים של בנק אמריקה.

מתאים ל

טעם אמריקאי.
תערובת אמריקאית

במדינה
ה סיל חסה
מסיד, סירוס

בלזדיית־שדתיה

רוכלי העיירה הצפונית
וסוחריה מנצלים את
המידחמה ונופים מן
החיילים בכר העורה
ע? רוחם
קריית־שמונה לא ידעה זמנים
טובים כל־כך מזה זמן רב. המרכז שקיבלו הומה חיילי מילואים,
שעות־חופשה מעסות. הם מנבלים
אותן להתקשר הביתה ולשבת
על כוס בירה בבתי-קפה במרכז.
השלטים במיסעדות ובבתי־הק-
שה במרכז מכריזים באותיות של
קידוש־לבגה :״הנחה של 1070לחיילי
בה״ל במדים!׳ אולם חיילי
המילואים יודעים לספר על הפק־עות־פחירים,
שהפכו לדבר שב־שיגרה.
בעלי־העסקים הריחו את
מיכרה־הזהב שנפתח לפניהם, והם
מרים מתוכו ללא מעצורים.
״אנחנו נמצאים כאן כל יום,״
סיפרו אליאב צברי וזאב ברעד.
שני חיילי־מילואים המוצבים ב־נבטייה.
.אכלנו חומוס בפיתה.
קיבלנו מנה דלה ומעליבה. למחרת
הזמנו שני שיפודי-לבבות שרופים,
קצת צ׳יפס וקצת סלט. שילמנו
125 שקל. בתל־אביב, בה־תקווה,
אנחנו מקבלים ארבעה שיפודים
מכל סוג שהוא ועוד תוספות
— כל זה במחיר של 50
שקל !״
כאן התערב בשיחה חייל מילואים,
דניאל אמזלג מנהריה 50. :
שקל עבור שיפוד אחד בפיתה עם
קצת סלט זה לא יקר ז אני מכיר
את המחירים.״ כשנשאל מדוע לא
התרעם על כך, ענה שהוא מתבייש
,״וחוץ מזה, למי יש ראש
בזמן כזה להתווכח על מחיר? מה
שמבקשים, אני משלם.״
״אלה שמסתובבים עם השתייה
והגלידה,״ המשיר חייל בתלונותיו
,״דורשים ומקבלים על ארטיק
לוקס 20—18 שקל.״
״ ממש עלבון ״.המשיך ראובן
דהאן מבאר־שבע :״הם דורשים
ומקבלים 50 לירות תמורת
בקבוק ריק של קולה. הם יודעים
שאין לנו זמן, אז אנחנו לוקחים
את הבקבוק איתנו• יוצא שאנחנו
משלמים על בקבוק קולה 300
לירות — 250 לירות ועוד 50 לירות
על הבקבוק, שאנחנו זורקים
אותו בדרך.
״שלא לדבר על כך שהאוכל
הוא דרעק. הכל מלא זבובים וה אוכל
לא מבושל. הם אומרים לך:
,אין לנו זמן בשבילך, מהר־מהר!׳
ואיזה מחירים. ברור שהם מנצלים
את המצב• זה ממש עלבון.
״פעם ישבתי לראות חדשות בטלוויזיה,״
סיפר משה טראוב,
״הכריחו אותנו להזמין משהו
לאכול. בירושלים מנת־בשר בצלחת
עולה 400 לירות. פה קציצות
עולות 800 לירות. והם אומרים
לך , :אתה רוצה, תאכל. לא רוצה,
יש אחרים ׳.בבית־קפה אחד שילמתי
100 לירות על כוס-קפה,
ומהעבר השני של הכביש שילמתי
200 לירות. אז מה, אני אתחיל
להתווכח עם כל אחד? אין
לי כוח׳.
״לקח לי שלושה־ארבעה ימים
למצוא מיסעדה זולה וטובה,״ סיפר
אלי מדציאנו ,״רק פה, אצל
דוד וידיאו, קיבלתי שירות חם
והנחה לחיילים. מנה חמה ושתייה
עולה 120 שקל• במקומות אחרים
דורשים ממך יותר מ־ 200 שקל.
זה פשוט כואב.
״הם מנצלים את המצב, מה הם
יעשו כשלא תהיה כאן מלחמה?
הם מרוצים שיש כאן מתח ביטחוני.
זה פרנסה בשבילם.״
ה עו ל ם הז ה 2340

חיילי צה״ול כקריית־שמונה
מיכרה־זהב לבעלי הסיסעדווז
דולרים. כשהחיילים מתבקשים
לנקוב בשמות של מקומות, קשה
להם להיזכר• אחד מהם, מזוקן,
ציין :״בצומת הכי־גדולה של
קריית־שמונה יש פיצריה גדולה,
ובעל הבית דופק את כל החיילים.
כוס־קפה עולה 250 לירות 600 ,
לירות עולה פיצה, ו־ 300 לירות
חומוס בפיתה.״ אחר הוסיף :״ב־סטקיית
מאש ודה־דה קורעים את
הדיילים. הם מוכרים בירה מהחבית
ב־ 30 שקל.״
הגיב על כך תושב קריית־שמו*
נה :״אנשים הפסידו כל-כך הרבה
כסף בתקופת הקטיושות, שזה לא
נורא שמעלים קצת מחירים עכשיו•
חייל הוא לא קדוש. מה שעושים
לתייר, מותר לעשות לחייל.
מי שבאמת מפקיע סחירים.
אלה הדוכנים שצצו ליד מרכזיית־הטלפונים
שממנה החיילים מת קשרים
הביתה בחינם.״
הרחבה ליד מרכזיית־הטלפונים
הומה חיילים. כולם מתקשרים
הביתה. רוכלים שונים מציעים
תירם, גלידה ושתייה. קשה לפקח
על המחירים. החייל העייף מש לם
כל סכום שנדרש ממנו.
שם סיפרו החיילים שהם שילמו
200 לירות עבור גלידה 300 ,עבור
בקבוק שתיה קלה, חומוס בצלחת
עלה להם 450 לירות..״יש פה הרבה
בעלי עסקים, שמבקשים דול רים
על האוכל. הם כבר לא מדברים
בכסף ישראלי. חושבים שחזרנו
מלבנון עם דולרים״
לעומת זאת סיפר חנניה אלון
מקריית־שמונה :״קניתי ארבעה
ארגזי תירם, חיממתי ארבע שעות.
יצא 200 חתיכות, וחילקתי את זה
לחיילים. למי שאין מצפון ומנצל
את המצב, אז יש אלוהים למעלה,
והוא כבר ישלם על זה.״

ולמחרת בבוקר התייצב בבית־המישפם
לתעבורה. לפני השופט
ברנד הוא טען שכלל לא ידע שנשפט.
אולם במהלך הדיון התברר
דבר נוסף, תסור אף יותר. הסתבר
שביום שבו נעצר על־ידי
השוטרת כשהוא פונה לרחוב ש הכניסה
אליו אסורה לא היה לו
כלל רשיון. פרי נהג אז ברשיון
זמני, שתוקפו פג כחודש וחצי לפני
אותו תאריך.
למרות זאת, ביקש פרי מהשר
פט לבטל את הצו הקודם שלו,
שלפיו נשלל רשיונו לתקופה של
שנה׳ והבטיח לשלם את הקנס
שהגיע אז לסכום של 1600 שקל.
לאחר שהתובעת המישפטית לא
גילתה התנגדות לבקשה, השופט
נעתר•

לא היה רשיון. היא הסתפקה ברישום
דו״ח.
פרי היה צריו להתייצב כחודשיים
לאחר מכן בבית־המישפט
לתעבורה, אך לא התייצב. השופט
נתנאל ב תר הטיל עליו קנם של
1000 שקל, ופסל את רשיון הנהיגה
של פרי לתקופה של שנה.
כמו כן קבע השופט שאם לא יש לם
פרי את הקנס יהיה צפוי לער
נש מאסר של 10 ימים.
אולסי פרי לא התייצב בבית-
המישפם כדי להפקיד את רשיון-
הנהיגה שלו ולא שילם את הקנס.
ביוני 1980 הוציא נגדו בית־המיש־פט
פקודת מעצר, שנשלחה לביתו.
פרי
לא הגיב על פקודת המע צר.
בדיעבד הוא טוען שאת פקו־דת־המעצר
שנשלחה לביתו קיבלה
חברתו, הדוגמנית תמי בן־
עמי• היא אשר חתמה על טופס
הדואר הרשום שצורף לפקודה 511604 ,חסח ^ 11536
אך לטענתו לא סיפרה לו על כך.
המשורר רדיד אבירן
פרי המשיך לנהוג בריכבו כאילו
לא אירע דבר. בית־המישפט
הבי? את כבזדה שד
ציווה על מישטרת־ישראל לבצע
ישראל בכינוס משורריס
את החלטת השופט ולעצור את פרי.
לא ידע. הפעם, כשהשוטרים
ביגלאומי.
הגיעו לדירתו בלילה עם צו־מע־צר,
החלים פרי שהעניין רציני,
העיתונות ההולנדית לא פסקה

צנזורה

דרכי אדם
סל בבית־־תמייענבט

שחקן הכדורסל גהג
כנדב ד שנתיים ברי רשיון
גהיגה וטוען
שבזר לא ידע ער בף.
גבר ענק ושחור נכנס לבית־המישפט
לתעבורה בתל־אביב והתיישב
ביאוש על אחד הספסלים.
השוטרים, שעמדו בפתח אולם ה מעצרים,
נעמדו בתור כדי לזכות
בחתימתו של כוכב הכדורסל אולסי
פרי.
אך פרי המשיך לשבת, מדוכא.
עורך הדין בן־ציון באיער שעבר
במיסדרון ניגש אליו, הסתודד
עימו לרגע, ואז מיהר עם לקוחו
החדש לאולם המישפטים שבו ישב
השופט נתנאל ברנר•
הסתבר שלילה לפני כן הגיעו
לדירתו של פרי שוטרים עם צו
מעצר שהוצא נגדו בפקודת בית־המשפט.
נ!היגה
כלי רשיון. הפרשה
התחילה באפריל .1980 פרי נתפס
על־ידי שוטרת תנועה כשהוא נכנם
באין־כניסה. השוטרת ביקשה
ממנו את רשיון הנהיגה, אך לפרי

נאשם פרי
השופט נעתר

מלדווח על מעשי צה״ל בלבנון.
אירוע אחד שהתרחש בימי המיל־חמה,
דווקא ברוטרדם, הוכיח כי
גם ברעום התותחים המוזות לא
תמיד שותקות, העלה ללא־ספק
את קרנה של ישראל כשהציג אותה
באור שפוי.
המשורר דויד אבידן ייצג את
ישראל בפסטיבל השירה הבינלאומי,
בהשתתפות גדולי המשוררים
בעולם. ביוזמתו חתמו מרבית
המשתתפים על הצהרה נגד
הצנזורה במקומות שונים בעולם.
אבידן הסביר לבאי־הכנס שיש
כיום חשיבות בינלאומית להצהרה
מסוג זה, מכיוון שיש גידול בצנ זורה
ממשלתית או אחרת, המסכנת
לא רק את חופש־הביטוי אלא
גם זכויות לגטימיות אחרות, כמו,
למשל, חופש־התנועה.
500 משוררים. אביה. המודע
לצנזורה בארץ ולפגיעה שפוגעים
השילטונות הישראליים באנשי
רוח בשטחים הכבושים ואף בואך
גבולות הקו הירוק נאלץ לע מול
קשה כדי לשכנע את עמיתיו
ונעזר לצורך כך במשורר האנגלי
הקשיש, סטאפן ספנדר, המנהל
כבר שנים תיעוד של מיקרי צנ זורה.
כקרוב
יופצו שאלונים י*־500
המשוררים החשובים בעולם, ש בהם
הם יתבקשו לציין מיקרים
של צנזורה שפגעה בהם, או באחרים,
בארצם.
כאשר יתפרסם הדו״ח הבינלאומי
על מצב הצנזורה במדינות רבות
בעולם, העובדה שהיתה זו יוזמה
של משורר ישראלי תוכיח שלא
כל הישראלים מסכימים למעשי
ממשלת הליכוד.
סמים עוו3ור סברות׳

אחרי קניית הסם ;;ישן
השוטר המוסווה סמים
עם הסוחרים ובידה איתם.
מאז החלה המישטרה להשתמש
בשוטרים מוסווים כדי לגלות סו-
חרי־סמים, נשמעים סיפורים מוזרים
בבית־המישפם. השוטרים ה נסתרים
משתדלים לקנות את אמונם
של המשתמשים ושל סוחרי
הסמים, כדי לגלות כמה שיותר
ולהשיג נגדם ראיות. לשם כך הם
מתנהגים בעצמם כפי שנהוג בחברה
זו• כאשר הם נחשפים לבסוף
ומעשיהם מתגלים בבית־המישפם,
מעוררים הסניגורים שאלות
רבות לגבי מהימנותם.
״כיצד אפשר לסמוך על עדות
של שוטר מוסווה, שאחרי העיס־קה
מיהר לביתו של המתווך, ביקש
ממנו חתיכת חשיש, עישן
איתו בצוותא, ואחר־כך חזר לתחנה
ומילא דו״ח על האירוע?״
שאל עורך־הדין.יעקב קנטי, ש הגן
על דויד אליהו. עורך־הדין
טען כי מרשו אינו סוחר סמים,
אך מניות שנתנו לו כסף וביקשו
ממנו להשיג עבורם מנת חשיש,
עשה זאת באופן חד־פעסי.
שוטר מסומם ץ ״זוהי דבקות
מוגזמת במטרה,״ ציין הסניגור,
והוסיף :״אחרי שסיים ה שוטר
את תפקידו, היה עליו להסתלק
מן המקום, ולא להתלוות לעבריינים
ולעשן איתם חשיש. כיצד
נוכל לדעת אם עדותו שניתנה
מייד אחרי עישון סמים היא
מהימנה?״
אך התובעת הד״ר דרורה פלפל,
אשר ביקשה את מעצרו של אל יהו
עד תום ההליכים. אמרה לשופט,
עמוס זמיר, כי ״זהו נס־יון
להטיל בוץ בשוטר שהסתכן
וירד למחתרת למשך שלושה חודשים
כדי לאסוף מידע על עברייני
סמים.״
ואומנם, בית־המישפט קיבל את
ההסבר ועצר את אליהו עד תום
ההליכים, על סמך עדותו של ה ׳
שוטר שעישן איתו חשיש.

מכתבים
שלוש מילדזמות בדור
הירהורים נוגים על מת
שצופן לנו העתיד.
כשראיתי את התמונות שהגיעו
מן החזית על מילחמת הלבנון, את
פיטריות העשן, את הבתים ההרוסים,
את הטנקים השרופים, ה שבויים
וכל היתר, אמרתי לעצמי

פאת כמו ״זה עם השערות על
הפנים״ ,וזוכה לצחקוקי הסכמה
מספסלי הליכוד והמערך. אכן,
הוא יודע מהי רמת ההומור ש מתאימה
להם. אפשר לחשוב על
ערפאת מה שרוצים, אך עד כמה
שידוע לי הוא לא תיאר מעולם
את בגין כמו ״זה הצולע והמיש־קפופר
עם השומה על הסנטר״.
ככל שתהיה רמתו של ערפאת

פיטריות עשן כמילחמה
תמיד או.תז תמונות

שאין צורך בעצם לשלוח צלמים
לחזית, כי אותן תמונות בדיוק היו
במילחמה הקודמת, מילחמת יום-
הכיפורים. ואז נזכרתי שכך חשבתי
גם כשראיתי את התמונות מ־מילחמת
יום־הכיפורים. הרי אותן
תמונות היו גם במילחמת ששת
הימים !
האין זה מוזר, שבחוקיות משונה,
בכל תשע עד אחת עשרה
שנים יש מילחמה שישראל מעורבת
בה במיזרח התיכון, ממוצע
נאה של שלוש מילחסות בדורן
את מי משרתות המילחסות הללו ן
מי מעוניין בהן? מי מרוויח מהוו
ועוד שאלה: עד מתי נהיה אנו
בשר התותחים, מוכנים להפסיד
תמיד, בכל המילחסות, את היקר
לנו מכל, חיינו, חיי קרובינו וידידינו

צכיה שיינמן, תל-אביב

ירודה, לרמה של בגין הוא עדיין
לא הגיע.
שמואל רמתי, חל־אביב

ד* **ביא סועדת
חייל המילואים נגד ״העולם
הזה״ .2337
הגיליון מאכזב, מדכא, ולא
מביא כבוד, במיוחד בתקופה
קשה זו לעם ישראל. אתם עשיתם

שערות עד הפנים

־ יי *ו די ץ י ^
ג י9יסה וסיר־^,

הקורא טוען שראש״הממ-
שלה גורם בושה לישראל.
בכל יום כשאני נזכר שמנחם
בגין הוא ראש־הממשלה של מנד

מנהיג כגין
צולע ומשקפופר
את ההיפך מהדרוש — הבאתם רק
את הדברים השחורים והמכאיבים,
וזה כמובן לא מביא תועלת ללב
הלוחמים שבחזית ולתושבים שב עורף.
פשוט הכזבתם את חיילי
צה״ל.
אמנון מרכלסי, אי־שס

אני רוקדת בסטודיו ״6״

ס פריו. לארעד

ג ׳אז * מחולאירובי
מנהיג ערפאת
שערות על הפנים

אדלוזורזב $0ת״א 237026

ניהול ־ אבי פ אנ ק

שלת ישראל, ממלאת אותי בושה
עסוקה. מה יחשוב עלינו העולם?
מנחם בגין מתאר את יאסר ער־

איש המילואים שמע את
דברי שר-הביטחון שהסתמך
על דברי חייל אלמוני
העיתונות את שכינה

אצלנו ביחידה לא יודעים איפה
(המשך בעמוד )24
ה עו לםומה 2340

מטעמים מובנים ל א ניתן לפרסם
מודעה זו בעתו! מסוים!
קוראי העתון ההוא אינם יודעים את האמת.

הלוח החדש הוא הנפוץ ביותר במדינה:
עובדה: מודעה אחת למכירת רכב המתפרסמת
בגוש דן מופצת באמצעות ״מעריב־ .־הארץ.״
־ג־רוזלם פוסט״ ו־״העיר־ ב־ 540.000 עותקים.
ומלבדם לכל בעל טלפון באמצעות המחשבו

הלוח החדש מגיע גם לקוראי ידיעות
אחרונות__:
עובדה -ה״לוח החדש״ מגיע גם לקוראי ־ידיעות
אחרונות־ באמצעות עתון גוש דן ״העיר־ ובאמצעות
עתון ירושלים ״כל העיר״ .עתונים ארה מופצים
במאות אלפי עותקים.

המפרסמים הגדולים מעדיפים לפרסם
מודעות דרושים בלוח החדש__ :
עובדה: מה־ 1.4.82 התפרסמו במדורי ה־״דרושים
ב לוח החדש״ 1450 אינטש יותר מאשר בלוח
האחר

הדוח החדש עובד טוב יוחד:
נסיון מצטבר ותגובות הציבור מוכיחים ש״הלוח
החדש־ עובד טוב יותר. עובדה: רק אנשים שפרסמו
ב״לוח החדש״ הביעו דעתם ער הצלחת הלוח
(בסידרת מודעות ־הטלפון לא הפסיק לצלצל־).
מדוע?
הלוח האחר שותק

מודעה אחת שלך מגיעה לבל אדם במדינה

?!שבץ

ה עו ל ם הז ה

א בי גי ל נא

מכהנים

מאוזן :
)1יחידת פשיטה ! )5בהשאלה
— מקום להסתגרות
הרחק מבעיות העולם (!)2,4
)10 רוב של רוב! )11 אבן
שיש משובח ! )13 הוראה !
)24 מאחור ! )15 מזון חירום !
)16 חבטת שבלי תבואה ! )18
הוא ניצל מהמבול ! )20 תפר !
)21 קביעת טיב הדבר! )22
צייר! )24 קבוצת אנשים העוסקים
בדבר משותף! )25
איבר בגופנו ! )26 כספים,
מחיר ! )28 מגן, צנה ! )30
גס ! )31 פרסה ! )32 גבול
מסעו של משה אל הארץ !
)34 צורה! )35 באור פסוקי
התנ״ך בהרחבה ותוספת! )38
ארץ דרום־אמריקאית ! )39 קינה!
)41 בהשאלה — פתח,
חלל! )42 אחד הנביאים! )43
אחוריים ! )45 אלמוות ! )47
גזע של אילן גזור לחתיכות!
)48 הפסקה, חשך! )50 המלאך
הקטגור ! )51 מן השינויים
שבפינו! )52 שניים! )54 גוש
שלא השלמה תבניתו ! )57 אחת
מאבני החושן! )61 ידיד! )62
הפסיק את הקשר! )64 דרך!
)65 אחד משבטי ישראל ! )66
הגיע! )67 מקום מבדל באולם
תיאטרון ! )69 אדום עז ! )70
התנגדות ! )72 קיפץ ! )74
כביר, עצום! )75 סירת עור
אסקימוסית! )77 פטריות רק־בון
! )78 צבע אדום לצביעת
קירות בימי קדם! )81 השמדה
! )83 יום שמחה ! )85 גוף !
)86 הישווה, המשיל ; )88 דמות
מטושטשת ! )89 אחת מתוצאותיה
המרות של המילחמה!
)91 יחידת המידה של ההספק
החשמלי ! )93 עיסה קמח לאפיה!
)95 רצח, מוות! )96
משתחווה ! )98 כלי לנוזלים !
)100 לאום ! )102 שש ושמח !
)103 שק מלא נוצות! )104
כנסייה! )105 הדבר נוגע לי,
אינני אדיש (.)2,4

היום ( )17.6.82 קראתי בהארץ
ובשאר העיתונים את התיאור

הכלכלה היא המשכה של
המדיניות•

אכן, ממשלה מתואמת מאוד יש
למנחם בגין. בשעה ששר־הביט־חון
שלו עורך התקפה על לבנון,
עורך יורם ארידור התקפה על
שכרם של החיילים המגוייסים ב־חזית,
ורוצה לקצץ בו עוד ועוד.
לפעמים אני מוצא את עצמי מהרהר.
אם לא לשם כך נערכה ה־מילחמה
הזאת, בדיוק כשם שהג־נרל
גאלטיירי מארגנטינה והגברת
תאצ׳ר מבריטניה בישלו את
מילחמת הפוקלנדים כדי שיוכלו

ח ״כ רון
איגוף מימין

לשעת חירום! )40 כסף*.מזרח
הרחוק ! )41 מוקש ! )44 מטייל!
)46 סדרת בעלי חיים ממש׳
הזוחלים ! )47 קולמוס ! )55
גחלת כבויה! )56 אמונה! )58
כינוי מליצי לשמים! )59 ידיעה,
הבנה ! )60 התרשמות
עמוקה ! )62 חצי מבושל ! )63
נצחח! )66 השקע שמתחת
לאצילי הידים! )68 שוויון-
נפש ! )71 בהשאלה — כיסופים
לדבר־מה ! )73 איסוף
עוללות בכרם! )76 קומפוזיטור,

ת מ בון

אחד משלושה הב 77 משורר
ישראלי ( )79 !)3,1שמחי! )80
בסולם התוים ! )82 שובב !
)83 המשורר הגרמני הגדול,
יוצרו של ״פאוסט״! )85 זד.
שנלחם עם מגוג! )87 מצב
במשחק המלכים ! )90 אל ה מלחמה
! )92 מבצר חרב סמוך
למעיינות ראש־העץ ! )94 הישג
במשחק כדורגל! )96 חימה !
)97 מרי ! )99 עדה, סיעה !
)101 כורת ערלה ! )102 אביון !
)103 הסכום הכללי.

היע 1ד #ל

לסב רו ת

קו ס מ טי ק ה

ו פ די קגד

]•י4191)1> 0י | 1ה!1-ן י1ן 1ו ס1י110

הוצאת שער בח שסל (אפילציהז
׳ 31* 113! 1170
תסרוקות, תספורות,החלקות,סלסול.
צביעה 09 סימל פנים. איפור.
הוצאת שיער בשעווה
* .111111נ.ז* | 1
־ •סחירים עממיים • אורזת 1וע1לת>
׳אביב יודפת 4ליד דיזנגוף 229388 226066 190
רנזת-גן הרצל 86 גזול בנין אואזיס ׳׳ סלון:יזוה״

העסק

סחירה בוליטת

סנמ חאציר

מי אומר את האמת —
הח״כ אימרי רון או ״ה עולם
הזח״ (1 )2337

מאונך :
)1וו ! )2קרם ! )3מוהר !
)4אם הפנינה ! )6׳ניצוץ ! )7
קידומת לספרדי רם מעלה !
)8תפקיד צבאי ! )9צמח
בראשית צמיחתו! )12 חילופי
דברים! )15 גיא מוקף הרים!
)16 שנאה, ריב! )17 מגלב!
שם עיר בימי המקרא ,״ויכו
אותם עד דברים א׳ מ׳׳ד) !
)20 סימן! )21 כינויי הספרותי
של ז. ז בוטינסקי ! )23 מכיון !
)24 כנף ! )26 ציריה ! )27
עלוב! )29 גיפוף! )30 האחרון
שבמבצעי מלחמת השחרור !
)33 עלילת גמרה ! )34 רש רוש
! )36 רברבן ! )37 גשר

(המשך מעמוד )22
הסתובב השר אריאל שרון עד שמצא
את החייל שלו, שכינה את ה עיתונות
בשם ״רעל״ .אצלנו התייחסו
לעיתונות שיצאה לאור ב ימי
המילחמה אחרת לגמרי, אם
כי לא בצורה חיובית יותר: כמו
אל סכרין, ממתיק מלאכותי בעל
טעם מגעיל למדי. .כל הכתבות
המלוקקות הללו, עם המילים ה גדולות,
וכל הפרשנויות החמק־מקות
גרמו לנו ממש בחילה, והן
הציפו את העיתונות.
העולם הזה היה היוצא מן הכלל
היחיד, שביטא את דעתם של רבים
מאוד מן החיילים בחזית, ועל־כך
כל הכבוד.
יגאל פוקס, אי־שם

רים המפורזים בגבול הצפון. בשוק
הנשק העולמי יש כלי נשק
שהם מעבר לטווח זה, ואפשר לרכוש
אותם בלי בעיות. אם כבר
נעשה מאמץ כה גדול לשפר את
ביטחונה של ישראל, יש לכוון את
תוצאותיו למטרות חיוביות לטווח
הארוך. המטרה העיקרית היא: פירוק
החימוש• בלי זה תעבור ה־מילחמה
לאסטרטגיה של טילים
מרחיקי־טווח ביבשה, בים ובאוויר.
אין להשאיר את ביטחון העתיד
רק בידי מדינאים. ביטחון העתיד
הוא בראש ובראשונה פירוק ה חימוש,
ולכך יש לכות את מירב
המאמצים הלאומיים.
ע מי למה, עין־חרוד מאוחד

הנבחר 19 8 2

הבא של ח״כ אימרי רון על הקרבות
בצידון, לשם המחשת המעשים
ההומניים של צה״ל, כדבריו:
״תחילה ניסה צה״ל להימנע מכניסה
לצור ולצידון, אבל הדבר
עלה בקורבנות יקרים, ואז שונתה
ההוראה.״
והנה, אתמול קראתי בהעולם
הזוג בכתבה שנשאה את הכותרת
מילחמוג תיאור הפוך לחלוטין,
מפרי עתן של הכתבות שליוו
את הכוח הפורץ לתוך צידון :״ה קרב
על צידון בעיצומו. צה״ל לא
שיער שהלחימה של הפלסטינים
תהיה כל־כך עקשנית. אז עדיין
לא התבקשו תושבי העיר לעזוב
את בתיהם ולעבור אל שפת ה ים...״
(עובדה שלא הוזכרה על-
ידי שום עיתון אחר — כל הכבוד

ברור שהתיאורים סותרים זה
את זה, ולא מצאתי אפילו בתיאורים
״הרישמיים״ שום אישור
לדברי הח״כ רון. נראה לי שחשוב
מאוד הוא שתחזרו לעניין
הזה, כי הסכנה של קיבוצניקים
המאגפים את שרון מימין היא
אפילו גדולה יותר מסכנתו של
שרון עצמו.
ישראל שחק, ירושלים

היעד -פי רו ק וזח״מוש
ישראל צריכה להגדיר מחדש
את מטרות המילח-

תיטיב ישראל לעשות אם תסתלק
בהקדם מהצעת 40 הקילומט

ארידור
תמשך המילחמה
להתמיד בגזירות הכלכליות שהם
מטילים על עמיהם.
ויקטיר בחומי, חיפר,

9 0שוג האח *דד־.
המדינה הפלסטינית מתה
בחודש השמיני להריון,
טוען הקורא.

אבו־עמאר ושחד, עם הפגזים
והקטיושות, הזמין את צבא״הגנה־לישראל
ללבנון באמרו :״אנו
מחכים לכם, אהלן וסהלן!״ וב תורה
שבעל פה העברית כתוב על
האורח ״כל מה שבעל־הבית אומר
— עשה, מלבד, צא׳!״ וימלא רפול
את האיסור של יציאה!
אני כתבתי קצידות (אודות או
שירי־תהילה) למדינת פלסטין בערבית
ספרותית ואבו־עמאר ו־שות׳
רוקנו אותם מתוכנם — הם
החזירו את שעון מדינת פלסטין
20 שנה אחורה ואמרו לי ערבים
ישראליים בלוד ובאקה־אל־גר־בניה
:״לא 50 ,שנה!״
הד״ר עיצאם סרטאווי נפגש באירופה
עם מנהיגי שלום ישראלים
ודיבר על הכרה הדדית, ומה עשו
החכמים במיפקדה ן אמרו לעי-
צאם :״סתום פיך וחזור מייד ל־
(המשך בעמוד )26
ה עו ל ם הז ה 2340

״אני מ ת קן אתכל סוגי ה טלוויזיות.

דובר

״כטכנאי אלקטרוניקה ותיק, אני מחזיק מעבדה
משוכללת, שם אני עורך היכרות עם החלקים
הפנימיים של כל סוגי הטלוויזיות -פרט
לאחת, בלאופונקט, אותה אני מכיר בעיקר
מבחוץ -היא פשוט לא רוצה להתקלקל.
זאת הסיבה שאני מעדיף למכור את בלאופונקט
יותר מכל טלוויזיה אחרת.״

בועז שירותי טלוויזיה,
החנות והמעבדה: רח׳ בורוכוב ,24 רעננה.

ב ל או פונ ק ט -בכל מחיר.
היבואן הבלעדי: טרכף יבוא בע״נז, רח׳ בוגרשוב ,70 תל-אביב.

ט\ 81./

עצרתי לטרמפיסטית בצומת כביש החוף
ג היא פתחה את הדלת, הביטה סביב,
ולפני שהספיקה לסרוק אתי הנוף
היא אמרה :״יש פה ריח נפלא, של אביב״
הטריק פשוט וגלוי -
אצלי במכונית ״עץ הפלא״ תלוי.

להשיג בריחות שונים,
בחנויות לאביזרי רכב ורשתות השיווק.
היבואן: אוטו־פרט 331863 ,־03

מכחכים
(גומשך מעמוד )24
ביירות.״ ועיצאם חייל ממושמע
— סתם פיו וחזר וגם זד, חחזיר
את שעון מדינת פלסטין כמה שנים
לאחור.
בלי הכרה הדדית לעולם לא תיכון
מדינה פלסטינית!
אשב שיבעד, על מדינת פלסטין
אשר מתה בחודש השמיני להריון
— אבל אני מאמין בתחיודהמתים,
אם ילכו בדרך הנכונה.
ההתאבדות אסורה בכל הדתות.

המסור: אבו איסכנדר

(צבי גילאון) ,תל-אביב

האחים חקק עם משה דיין
מעשה שהכאיב לרבים

מסמו 110־ 13 תגדיד

רגגים
קיבוצניקית המילחמה.

^ ^ 0י ^ ססחי ^ ג
למטרת נישואין

מהצפון נגד

במשך שנים נקטה ישראל מדיניות
של דיכוי, גזל־אדמות והתעללות
באוכלוסיית הגדה המערבית
ורצועת עזה, תוך הבהרה
שחלקי ארץ אלה יישארו לעד
חלק של ״ארץ ישראל השלמה.״
לכך הוסיפה ישראל גם הם־

שרות הוגן,יח 0אישי ומסור,
אמינות ומססר חתונות רב.
20 שנו ת נסיון והצלחה !
תל אביב בן יהודה 58 טל 03-282932 .

אה ״נצחוננו״ ,ולמראה ההרס והחורבן
שחוללנו בלבנון.
רבקה תיל, קיבוץ עמיר

הגב אד ר?יו־הקורא
מוחה נגד פירסום
דבריה של רעיה הרניק
(״העולם הזה״ .)2337

אחד מגילויי הטירור

הלו, א יר

המילולי

הלו

הקוראת כותבת סיר הספד
על חבר שחזר בתשובה.

הלך לאבדון עוד חבר /שהלך
כל הזמן בשאלה /ולבסוף חזר
עם התשובה.
איך אפשר לתאר /את הבחור
הזהוב חר,מתולתל /מלא החיים
וחדוות היצירה /כ״רביי״ שחור
עם גבירתו החסודה /שהשיג
ב״שידך״ מיד ראשונה /יושב על
ספסל /כשאפי תקוע בספר חכם
/בעל דפים מצהיבים עם ריח
קדושה.
יד ראשונה
שלא לדבר, שבמקום שיחת
רעים עליזה /יפיק פיו מרגליות
ופנינה /מחכמינו ז״ל זיכרונם לברכה /ובמקום לערוך ארוחת
שחיתות נחמדה /יבדוק אם הבשר עבר הכשרה•
ל בנ ה ר בינו כי ץ, תל־אביב

איתן עמיחי
הדברת מזיקים

מו מ חי ם 7חדברת תי קני ם
( ג׳ו קי ם) ,תו ל עי עץ, חיקי
ספריםו בג די ם.

דמת-גן, ר ח׳ מזדיננין 8ו, ת.ד2272 .

טל 7 9 0 1 1 4 - 5 - 6 .רש׳מסי יג טסק 481/75
ש מי ר ה על ב רי או תךור בו ס ך

קבלת מודעות
לבל העיתונים
בל וח יייר־ליטרנח

•עירות ת.ד

ללא ת שלום
•מכבדים
כרסיסי אשראי

פרסו אידיאל!
•יבז*נ*ר1ל 0וו1

227117

ב עיו ת
ולב טי ם
בחיי המין
מאת

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

צצות־טירור על מחנות הפליטים
ועל הכפרים בלבנון. כל אלה דחפו
את העם הפלסטיני לזרועות
אש״ף, כי לא נתנו להם לבחור
בין שתי אפשרויות: בין מאבק
למען ״פלסטין השלמה״ ובין אפשרות
להקים מדינה בגדה המערבית
וברצועת עזה, תוך יחסי-
שלום עם ישראל, משולבת אולי
בפדרציה עם ירדן, שבה אפשר
יהיה גם לשקם את הפליטים.
לו ניתן להם לבחור, יש להניח
שרוב הפלסטינים היו בוחרים באפשרות
השנייה• אך רעיונות
״ארץ ישראל השלמה״ ו״פלסטין
השלמה״ מצעידים את שני עמינו
להשמדה הדדית, ולפיכך ברור שתחת
כל איש אש״ף שייהרג יבוא
אחר, וחיסול אש״ף יכול להיעשות
רק על־ידי חיסול כל העם הפלסטיני.
אולי משום שלכך הם מתכוונים,
מזהים אנשי ארץ ישראל ה שלמה
את הפלסטינים עם ימלק.
ובינתיים, מדברים כלי־התיקשו״
רת על גירוש קל הפלסטינים ממולדתם.
אך רק אדם חסר כל
תבונה ומוסר יכול להאמין שאפשרי
הוא חיסול העם הפלסטיני —
שהוא התנאי לחיסול אש״ף.
אין ערך להשמדת הנשק של
אש״ף ושל הסורים, כי אין בידנו
לחסל את המקור לנשק זה: על־ידי
פלישתנו ללבנון, והרס כפריה
ועיירותיה, הוספנו גם חלק מבני
העם הלבנוני על שונאינו, וזהו
שיא האבסורד במילחמה הזאת.
אין ספק שהממשלה הזאת, ועימר,
רוב העם, מתקרבים אל תהום
שאין חזרה ממנה, והמצער ביותר
הוא שגם כמה גופים שדיברו נגד
פלישה ללבנון, בטענה הנכונה ש לבעיית
אש״ף אין פתרון צבאי
כי אם מדיני, התקפלו ברובם למר־

המכוערים ביותר שלכם הוא ניצול
אבלה של אם שכולה לתמיכה ב־דיעותיכם.
האם חשבתם כיצד
הייתם מקבלים ניצול ציני כזה
ממתנגדיכם ז
מי שמרשה לעצמו לצאת ל-
מילחמה רק כשגבו לקיר, ובזמן
שבחר אוייבו, ימצא עצמו נלחם
תמיד כשגבו לקיר. לנו, תודה
לאל, קרה הדבר רק במילחמת ה־שיחדור
(שבה נפלו כ־ 6000 ישראלים)
ובמילחמת יום־הכיפורים
(שבה נפלו יותר מ־ 2000 ישראלים).
פירושים מיותרים.
עמית קרני, ערד

ד. בז חלה!^;ד
נגד דבריו סל אודי דיין
בגנות אביו.

גם לך בנים, אודי, וחבל שתא-
וות־הכסף העבירה אותך על מיצ-
וות כיבוד־אב. חכמינו אמרו:
״כיוון שנפל כותלו של כרם, מייד
חרב כל הכרם כולו.״ אתה פגעת
בכותל היקר למישפחתך, לכל
מישפחה — דמות האב. מה יאמרו
עליך בניך? אילו ערכים תנחיל
להם 7
המעשה שלך מזכיר לנו מימרה
ישנה מן התלמוד :״נטוש נבלתא
בשוקא ושקול אגרא ולא תימא
גברא רבא אנא.״ (כלומר: פשוט
נבלה בשוק וקבל שכר ואל תאמר :
אדם גדול אני).
המעשה שלך הכאיב לרבים.
אנו זוכרים כיצד במאי 77׳ התארגנו
רבים למנוע מאביך לקבל
עליו את תפקיד שר־החוץ. ראינו
עד כמה הוא נרדף, והחלטנו לה קים
אז את אלע״ד (אזרחים למען

דיין)• כשפגשנו אותו ביולי 77׳
שאל אותנו מייד :״מדוע הקמתם
ועד ציבורי למעני 7״ השבנו גלויות:
הרגשנו כי אתה נרדף ולא
יכולנו לעמוד מנגד כשקמים לע שות
מסע־צלב נגדך. אנו מאמינים
שיש לך עוד מד, לתרום למדינת
ישראל.״
גם אנו התאכזבנו ממשה דיין
וביקרנו אותו אחרי הסכמי קמם־
דייוויד. אבל הבינונו: משה דיין
נשאר נאמן למשה דיין.
עצור רגע, חשוב ושקול: אולי
ראוי שתוסיף לספרך פרק של
חרטה 7נכון, זה דורש קצת אומץ.
אבל, האמן לנו, רבים יבינו זאת.
גם בניך.
חרצל ובלפור חקק, ירושלים

ד א ;ווגו־״ו־לפני
כמה חודסיס נכתב
ב״תסקיף העולם חזה״
( )2323 סמעמדו סל ח״ב
מאיר כהן בחיפה התערער).

התייחסתי לידיעה זו ברצינות,
אולם לידיעתכם — ואולי
להפתעתכם — הריני להודיעכם,

ח״כ כהן
לא התערער
כי בבחירות שנתקיימו למועצת
סניף תנועת־חרות בחיפה, הרשימה
שהומלצה על־ידי זכתה ב־69
מתוך 71 חברי־המועצה. האם יהיה
לכם האומץ להודיע על טעותכם
בתשקיפכם ז מעמדי לא התערער,
אלא התחזק בסניף תנועת־חרות
בחיפה.
איך נאמר — צוחק מי שצוחק
אחרון.
ח״כ מאיר כהן, חיפה

כודם ר,ת רנצים
הקוראת סמעה ברדיו ס-
הסר דויד לוי נפגס עם
בצו בלבגוו, ואפילו הצטלם
איתו למזפרת.

אני שואלת: האם לכל החיילים
שלנו באי־שם אין אבות 7כאלה
שהיו רוצים לפגוש בילדם 7שזה
שבועיים אנו דואגים ומתפללים
לשלומם 7האם בגלל היותו שר
הוא עדיף 7
כת־ עמי ישראלי, מגדיאל
ה עו ל ם הז ה 2340

יום •בוא
וכל חברות הבניה יבנו כך
* לאקוזי נחשב בארץ ובעולם כולו כמותרות בתחום הדיור.
אצל אברהם גינד• נעשה הג אקוז• סטנדרט בסיס• ומקובל להנאת
רוכש הדירות.

בלבה של שכונת היוקרה — שכונת אברמוביץ, הולך וצומח פרוייקט
מגורים חדשני ומרהיב של אברהם גינדי.״גן הברושים״ 5 .חדרים; 2
מפלסים, ד דונם גן.
בשכונה המעניקה שרותים ציבוריים וקהילתיים מעולים, מרכז מסחר
וקירבה אל הכביש לת״א עומד הבית הבא שלך. הוא נבנה על פ•
הסטנדרטים הגבוהים ביותר, מ ש קיף למרחבי ״גן הברושים״ וטובל
במשטח• דשא, עצים ופינות חמד המשתרעים על פני 7דונם. מראה
עוצר נשימה. בוא אל הלב הירוק של ראשון לציון — אל גבעת ״גן
הברושים״.

מה תקבל כדייר בגן הברושים?

ג׳ אקוז׳.
טלויזיה במעגל סגור לזיהו• מושלם של אורחיו.
3כיווני אויר לכל דירה.
דירות דו מפלסיות.
חדר ארונות.
2חדרי רחצה עם ריצוף קרמיקה.
ארונות מטבח בסגנון אמריקני ( 6.80 מטר רץ).
שי ש גרניט איטלקי.
מרצפות שי ש גדולות בסלון ( 3דוגמאות לבחירה).
שטיחים מקיר לקיר בחדר• השינה.
אפשרות 2כניסות לכל דירה (מתאים לרופא או לבעל מקצוע חופשי).
לוב• מפואר עם חדר מדרגות רחב במיוחד.
חדר תרבות וספורט הכולל ציוד ומכשירים.
תאורה דקורטיבית בחזית.

כיצד תרכוש דירה בגן הברושים
* ללא מזומנים בשיטת או*0£ -מד. אנו נקבל את דירתך הנוכחית במחיר
מלא ונאפשר לן לגור בה עד שהדירה ב״גן הברושים״ תהיה
* נסייע לך במשכנתאות עד 1,000,000 שקל.

בדאל 4שות•
* ג אקוזי — אמבטיה מיוחדת המעניקה עיסו מרענן ובריא על יד•
זרמים תת מימיים.

הורוסהוס

וווו החודש:

סרטן

יחס המזלות
השוני ומזון
מלאהת הבישול היא אמנות בפני עצמה.
לא כל אחד מסוגל להצליח באמנות
זו. לשם כך דרושים כישרונות מיוחדים.
המזל שמצטיין בכך הוא מזל סרטן. הם
נעזרים בדמיונם המפותח ובאהבתם לטרוח
למען חברים, בני־מישפחה או סועדים
בתשלום. ברגישותם הם חשים מתי
ולמי להכין מה. ובכל זאת, לא יזיק
אם נזכיר להם במילים ספורות, מה אהוב
על בני המזלות השונים. טעמים כאלה
או אחרים והרגלי אכילה.
טלה כדרכו, אינו מהווה בעיה מיוח דת.
הם כל כך עסוקים במירוץ אחר
מטרה עכשווית, שאין הם מתפנים להקפיד
מה נכנס לפיהם. העיקר שיהיו
שבעים והאוכל מגוון.
שור נ קודם כל יש להכיר את הרגליו.
מה שאין הוא מכיר הוא לא טועם.
הוא אוהב בעיקר מתוק. ואם לא מתוק,
לפחות שיהיה נעים ולא משהו מהמם
בחריפות או מרירות. נוסף לכך אסור
להאיץ בו. הוא אוכל לאט מאוד ובהנאה
מלאה.
תאומים ז חבל על הטירחה, הוא לא
אוהב ארוחות מסודרות. משהו פה ומשהו
שם, העיקר שיהיה מוכן ומונח באיזה
השבוע שוב תהיה אווירה מתוחה. דברים
שונים יגרמו לדאגה. מצב־הרוח אינו
כתמיד והאופטימיות
שמאפיינת את הטלאים
בדרך כלל, אינה
מורגשת ברגע זה. חלק
מבני המזל ישהו בביתם
למרות רצונם.
רצוי להרבות במנוחה
ולהמתין לתקופה טובה
יותר. לקראת סוף
ו 2במרס -
20באפריל
השבוע המצב יהיה
הרבה יותר טוב וה חיים
יתחילו לחזור למסלולם הרגיל.
בני מזל מאזניים זקוקים לעידוד רב.

בתחילת השבוע יתרכזו בני שור בעניינים
מיקצועייס. אי־שקט והרגשה לא נוחה
גורמים לעיכובים ולהרגשה
מתסכלת. יש להתייחם
בזהירות להצעות
עבודה חדשות,
ולא להיכנס לנעלים
הגדולות ממידתכס. ידידים
שהקשר עימם הוזנח
לאחרונה ייכנסו
שוב למעגל החיים ו1
21נאפריל -
__במאי

יוסיפו עידוד. בשטח
האהבה רצוי לשמור
על סודיות. יחסים מעורפלים ובלתי ברורים
רצוי שיישארו בצורה זו בינתיים.

שו ו

בעניינים כספיים דרושה זהירות רבה.
לא כדאי לסמוך על המזל, בכל השקעה
יש לוודא שאין שום
סבנה להפסיד. מאוחר
יותר תוכלו שוב לסמוך
על מזלכם. מיכתב מ-
חו׳׳ל עשוי להביא ידיעה
שלה ציפיתם זמן
רב, למרות שברגע זה
ההצעה אינה מתקבלת
על הדעת, מאוחר
ו 2במאי
20ב יו ב
יותר הדברים אכן
יסתדרו. בשטח הרומנטי
צפויה התפתחות מעניינת, הפעם
יש להתייחס ברצינות לבני הזוג שלכם.

תאומים

שהוא מקום, הוא כבר ישרת את עצמו.
מה הוא מעדיף י מאכלים מוזרים, מתוקים
ומלוחים בעת ובעונה אחת. לחם
עם ריבה ועליו דג מלוח למשל, או
בלינצ׳ס רותח ובתוכו גלידה קרה.
סרטן: רגיש מאוד למזון, ויותר מכל
רגישה ביטנו. הוא מעדיף מאכלי דגים
או כל מאבל שקשור לים. הארוחה,
במובן, בשעות קבועות, כשכל המישפחה
מסבה עימו לשולחן. הסרטן מבין בדרך-
כלל יותר מזון מהדרוש. למרות אופיו
החסכני, לעולם אינו תופס שאפשר להבין

כמות קטנה. אולם בביתו החמים יש
תמיד אורח בלתי צפוי שמאושר לסעוד
את ליבו בעודפים.
אריה: מעדני מלכים על שולחן ערוך
בצורה נאה, כלים יפים מעוטרים בקישוטי
זהב ושרות מהיר ונעים. האריה
מקפיד על הצורה שבה הארוחה מוגשת.
מזון טעים שמראהו לא כל״בך אסתטי
יגרום לו לאבד את תיאבונו ולוותר על
הסעודה. אובל סיני ויין משובח אהובים
עליו יותר מכל.
בתולה: מזון שיהיה בריא ומזין.

למרות שזו תקופת ימי־ההולדת של בני
מזל סרטן, מצב־הרוח די כבד. תוכניות
שתיכננתם אינן יוצאות
לפועל השבוע, ואירועים
בלתי צפויים מביאים
לאי־שקט ודאגות.
גם בביתכם אינכם מסוגלים
למצוא מנוחה.
בני־המישפחה אינם מגלים
סבלנות וזה מקשה
21ביוני -
על המצב. בשטח הרו20ב
יולי
מנטי צפויות התפתחויות
מעניינות, הקשרים
המתפתחים חייבים להישמר בסוד. תפקיד
חדש עומד להיות מוצע לכס בימים אלה.

בעיות בריאותיות עלולות להציק לכם
השבוע. התקופה די מסובנת ויש להימנע
מלהסתכן עד כמה שאפשר.
למרות שהעבודה
דורשת מכם להשקיע
יותר מאמצים,
יש לשמור על האיזון
ולא לשכוח את עצמכם.
מתיחות שהיתה
ביניכם ובין בן״הזוג
( 2בספטמבר ־ מתחילה להעלם. תהיה
22באוקטובר
יותר הבנה לבעיותיכם
ונכונות למלא את רצו-
נותיבם. בני מזל סרטן עלולים לגרום
למתיחות ומצב־הרוח שלהם יושפע מכך.

בתקופה זו במעט כל דבר גורם לכעס
והתמרמרות. בשטח הכספי המצב מעורפל
ואינו מבטיח, מה
שנראה קודם בבר-
ביצוע מתעכב. יחסים
עם בני המין השני
גורמים למתיחות. אלה
לא מוכנים לבוא לקראתכם
ולנסות להבין
את עמדתכם. תוכניות
שקשורות לנסיעה ל-
21ביולי ־
21באוגוסט
חו״ל אינן מתבצעות,
ואם כן, הן מלוות
בקשיים רבים עד שעובר החשק לבצען.
עדיף לנוח ולהתרחק ממרכז האירועים.

פעילות ציבורית תוציא אתכם מהמצב שבו
אתם נתונים. הרעיונות שלכם מועילים
מאוד וכדאי לדאוג שיגיעו
לאוזנים הנכונות.
התנאים העכשוויים אינם
נוחים ולא קל להסתגל
אליהם. ידידים ומכרים
מעריכים את
עבודתכם ואת נכונותכם 1111111 לבוא לעזרה. תוכלו
22באוגוסט -לארגן את ידידיכם ל22ב
ספטמבר
מטרות -מקדמות. בימים
אלה כדאי לחסוך ב־הוצאות
ולא לתכנן קניות גדולות.

חאזניים

בתחילת השבוע תיאלצו להימצא בביתכם
יותר מכפי שתיכננתם. בעיות מישפחתיות
ידרשו את התערבותכם
ושיפוטכם הנכון. אלה
שתיכננו מעבר לדירה
אחרת, או שיפוץ של זו
הנוכחית, יתקלו בקשיים
לא מעטים וייאלצו
לדחות את ביצוע התוכניות.
בתחום המיק״
צועי עשויים להציע
22באוקטובר -
22בנובמבר
השתלמות שבעיקבותיה
תוכלו להתקדם ולבסס
את מעמדכם בעבודה. בני מזל דגים הם
המתאימים לקשרים רומנטיים השבוע.

תפקידים שאינם נעימים ביותר יוטלו
עליכם השבוע, אולם תמלאו אותם במשך
זמן קצר בלבד. לאחר
מכן תבוא תקופה נעימה
יותר. בענייני בספים
בדאי להיות זהירים
במיוחד. אלה המתבוננים
לחתום על
חוזה שקשור לקניית
דירה, חייבים לבדוק
היטב ולהתייעץ עם
612X8021 מומחה בעניינים אלה.
התוכניות שתכננתם לחודש
אוגוסט ייצאו לפועל גם אם ברגע
זה הדברים לא נראים מעודדים ביותר.

סלטים חיים, דיברי חלב וגבינות טריות,
מעט מאוד בשר, ובעצם עדיף בלי בשר
בכלל. הבטן שלו רגישה, בל דבר שמן
או בבד גורם לו יסורים מאוחר יותר.
מאזניים: הם לא יודעים להחליט
מה הם אוהבים. בדאי שהארוחה תוגש
על־ידי אדם בעל בושר שיכנוע מעולה.
הם אינם מפונקים, ומובנים להתנסות
בבל מאבל. חשוב להם רק שמישהו ישב-
נע אותם שהמזון אכן טעים.
עקרב: הוא נהנה מכל מאכל, כדאי
רק להשגיח שהמזון יובן מחומרים משו-
בחים. מאבל שהבינו ממשהו שנשאר, אי-
אפשר להגיש לו. בחוש הבילוש שלו הוא
יגלה מייד, באיזה יום באיזו שעה וב-
איזו צורה הוגש המאכל בפעם הקודמת.
קשת: מאכלים מוזרים, בלתי־שיגר-
תיים ובעיקר מאכלים לאומיים מעניי-
נים אותו. חשוב שתוך כדי הארוחה הוא
יפליג בעזרת דמיונו לארצות ותרבויות
אחרות. יום אחד הוא יאבל אורז סיני
בעזרת מקלות אכילה, ולמחרת פסטה
איטלקית או איזה ממולא חריף בסיג-
נון מזרחי. טבח בעל דימיון יהגה לבשל
עבורו.
גדי: הוא לא רגיל לחיים שלווים
ונוחים. המסקנה — מה שהוא אוהב
בעיקר זהו אובל מלוח, חריף או מר.
זה תואם את מה שהוא מביר. שמרנות
מאפיינת אותו, ומה שאמא הכינה זה
תמיד הטוב ביותר. למה להסתבך, בדאי
לברר קודם מה הוא מביר. בדרך־בלל
אין לו דרישות מיוחדות.
ד>י: כל מה שאינו צפוי מתאים לו.
אם אף אחד עוד לא העז לטעום מאבל
כלשהו, הדלי מוכן לנסות. בשבילו זו
הרפתקה נוספת והוא יידע איך להגות
ממנה. הוא אוהב הבל — מלוח, מתוק
וחריף העיקר שלא יחזור על עצמו וש־יהיה
משביע.
דגים: הוא אוהב להתפנק ורוצה
שיבקשו ממנו וישדלו אותו שיטעם. הוא
די סקרן ואם מגישים לו מאכלים שאינם
מוכרים לו, הוא מתעורר וסועד את
ליבו בתיאבון. הוא אסיר תודה לאלה
שטרחו למענו ומרבה לשבח את תוצאות
המאמצים. נעים להגיש לו, ועוד יותר
נעים להאזין למחמאותיו.

במקום העבודה תיתכן אי־הבנה. עמיתים
לעבודה מנסים לערער ״את ביטחונכם.
כדאי להתעלם ממעשיהם
ומדבריהם. תופעה
חיובית יותר היא התפתחות
של ידידות עם
אדם יותר מבוגר. זאת
יכולה להיות ידידות
רומנטית, אבל לא בהכרח.
בענייני כספים
מורגש מעט לחץ, אך
21בדצמבר
19בינואר
תוך זמן קצר העניין
יסתדר. המצב הבריאו־תי
דורש תשומת־לב. רצוי להרבות בשינה
ובמנוחה, לאכול ארוחות מסודרות וטובות.

חוסר־מנוחה מורגש בימים האחרונים4 .
הגיע הזמן לבצע שינויים בתחומים שו - 4 נים. במקום העבודה
יש לגלות יותר יוזמה
בדי שאפשר יהיה להגשים
חלק מהשאיפות.
כושר הריכוז מתחדד
ואפשר לתכנן לטווח
ארוך, אם כי קשה
לצפות לתוצאות מיי דיות.
ידידות חדשה
ודינמית עשויה להביא
לרעיונות חדשים שיהיו
רבי חשיבות בעתיד. נסיעה קצרה תבהיר
מה גורם לנסיעה הגדולה להתעכב4 .

בתחילת השבוע תחושו עייפות רבה וגם
מצב״הרוח לא יהיה מן הטובים ביותר.
כיומיים לאחר מכן ה־מצב
ישתנה. לאחר מנו־חה
וחשבון־נפש אתם
עשויים להגיע למסקנה
שכדאי לשוחח טס בן־
הזוג בצורה גלויה וללא
חשש. יתכן שבעיקבות
השיחה יחסים יגיעו ל־סיום
או ישאו אופי
19בפברואר ־
20במרס
שונה, אך כנראה אין
ברירה אלא ״להניח את
כל הקלפים על השולחן.׳״ במקום העבודה
תוצע לכם הצער. מעניינת ומושכת ׳מאוד.

ונין1

^ ניאל גרנות, צלם הפורנו, טען
1בבית־המישפט כי התכוון לשלוח את
תמונות הנערות שצילם לקסאלוג היוצא
בגרמניה. הוא ניסה ל&וכנע את השופט
כי צילומיו היו סוג חדש של אמנות, וחלק
מהן היה שווה כ־ 20 אלף לירות לתמונה.
הוא הסביר כי לצורך ההבעה האירוטית
הדרושה לתמונות, היה עליו לגרות את
הנערות, ולכן עשה בהן מעשים מגונים,
ואף הגיע איתן למגעים מושלמים, אך
ורק למען המטרה האמנותית־מיסחרית.
הוא טען כי צילם את כל הנערות בסתר

הינד, קטינה ולכן אינה יכולה להצטלם
בעירום• הוא ליגלג עליה, אמר שהוא
מכיר את החוק ועוסק במישפטים. הוא
אמר כי בכל מדינה נאורה מרשים לבעול
נערות כבר מגיל .16״כאן זה לא ערב־הסעודית,״
ציין בבית־המישפם ,״אי־אפשר
לדרוש ממני ללכת למיטה עם ספר־חוקים.״
צ׳ ב׳ קיבלה תשלום עבור שירותיה.
הוא שילם לה שש פעמים 300 שקל
בכל פעם, וצילם אותה בעירום נועז מאוד.
למרות שביקשה כי ישרוף את התמונות,
המשיכה הקטינה לבוא לביתו ולקיים איתו

ייאמנות מ סוג
חד שבעלת
עיר בסב גבותיי

״רמוז צי לו ם
ו מו כהל סי פו ק
יצרים פר טיים״

במכשיר־וידיאו, שניצב בחדר־הצילום, כדי
למנוע בעתיד אפשרות של סחיטה מצד
הנערות, העלולות להתלונן כי אנס אותן.
השופט שמואל קווארט שמע את עדויו־תיהן
של עשרות נערות, ראה אלפי תמו־נות־עירום
שצולמו על־ידי הנאשם, וכן
כמה וכמה סירטי וידיאו, שצולמו גם הם
על ידו. אחרי ששמע שעות ארוכות את
עדותו של הנאשם וסיכומי סניגורו צבי
לידסקי, קבע לבסוף השופט את מימצאיו.
״רמתן של התמונות אשר צילם הנאשם
לא התאימה לפירסום בקטאלוג הגרמני,
ולא היתד. לו כל כוונה לפרסמן שם. הוא

יחסי־מין, ובאחת הפעמים גם חזתה איתו
בסרט פורנוגרפי, צחקה ונהנתה.
כשנשאל גרנות מדוע שילם לה, אמר :
״איני קדוש, כל זמן שזה משעשע אותי
אני עושה זאת. אם בחורה אינה דורשת
כסף, איני משלם.״
בית־המישפט הביע את דעתו כי צ׳ ב׳
היא נערה קלת־דעת ומושחתת למדי. כי
היא קיימה כבר יחסים קודם לכן עם
גברים אחרים. היא אמנם לא הסכימה
להסרטתה בוידיאו, אולם היא הסכימה
למגע מיני, מכיוון שנהנתה פיסית וכספית
ממעשיה.

פיתיון לטיפשות
אסף את אלפי תמונות־העירום באלבומים
לשם סיפוק יצריו הפרטיים, ויצירת אוסף
פורנוגרפי מלא,״ קבע השופט.
השיטה שבה נקט הצלם בדי להשיג
הבעה אירוטית בפניהן של המצולמות,
הוגדרה על־ידי השופט, כ״פתיון לטיפ-
שות״ ,שיטה שלא היה בה כל קשר לאמנות
אלא באה לספק אך ורק את יצריו
של הצלם.
השופט הרשיע את גרנות בכמה מעשים
מגונים בקטינות, בבעילת קטינות, בהש גת
צילומי עירום וסרטי־וידיאו במירמה,
וכן בכליאת־שווא של חברתו לחיים,
והדחתה לעדות־שקר.
השופט הביע את דעתו על הנערות
הרבות, אשר הגיעו למישרדו של צלם־
העירום, בעיקבות מודעה שהתפרסמה בעיתונות
בקיץ .1981 לדעתו, היו יו ב
הנערות בעלות מוסר ירוד, תאבות כסף,
וחלק גדול מהן נהנה מהיחסים המיניים
עם הצלם׳ ולא התנגד להם כלל.
כך נהגה ת׳ א׳ (השמות המלאים נאסרו
לפרסום על־ידי בית־המישפט) .היא נענתה
למודעה, הגיעה למישרד, וקיבלה את המידע
המוקדם. למרות שהביאה איתה בגדים,
הפשיט אותה גרנות נגד רצונה, וקשר
על גופה את המיספחות שהחזיק לצורך
זה. היא בכתה והוא המשיך לעשות בגופה
מעשים מגונים נועזים יותר ויותר. כאשר
המשיכה לבכות, ניסה לנחמה וניגב את
דמעותיה. הוא אמר לה כי היא ״ילדה
חמודה״ וצילם אותה בעירום בעודה בוכרה.
״זה סכסי אם היא בוכה,״ הסביר בעדותו.

ל מי ט ה —
עס ספר חו קי ם
^ ית־המישפט, שראה את תמונותיה
״ י של ת׳ א׳ ואת סרס־הוידיאו שהוסרט
ללא ידיעתה, ציין, כי על פניה ניכרו
אותות מצוקה ועצבות, כי כנראה לא
השגיחה שהמטפחות שקשר סביבה הנאשם
הוסטו ממקומן וגילו את איבריה הצנועים.
היא עזבה את המקום בבכי.
צ׳ ב׳ היתד, קטינה בת ,16 כאשר
הגיעה אל הצלם. הוא צילם אותה, עשה
בה מעשים מגונים וגם בעל אותה כמה
פעמים. באחת הפעמים שיתף במישגל עוד
נערה.
צ׳ ב׳ טענה כי סירבה להצטלם בעירום
ואמרה זאת לגרנות. היא הסבירה לו כי

ח׳ י׳ היתר, גם היא קטינה בת .15
היא ביקרה אצל גרנות חמש פעמים בתוך
חודש וחצי, ועברה את כל השלבים של
צילומים, מגעים מגונים ובעילה מושלמת
בהסכמתה. הוא שילם לה 200 שקל וטען,
כי התמונות לא הצליחו. הוא כינה אותה :
״חברה קטנה שלי.״

ב חבלים
ל מי ט ה
ף* גיבורה האחת, אשר הצליחה לחו
1דור גם לליבו של גרנות, היתד, אשה
גרושה בשם ב׳ ר׳ ,שהיתר, חברתו כשנה
וחצי׳ וחיתה איתו בדירתו במשך זמן זה.
גם חלק זה של כתב־האשיום מכיל הרבה
צילומי-עירום ויחסי-מין. את הסרטים האלה,
שצולמו בוידיאו בשחור־לבן, כינה
הצלם :״הפורנו הפרטי שלי.״
בין בני־הזוג התעוררו קטטות על רקע
קינאתה החולנית של האשה. היא עזבה
את הבית פעמים אחדות וחזרה אליו. באחת
המריבות התלוננה במישטרה כי גרנות
צילם אותה צילומי-עירום ללא ידיעתה,
ואיים לשלוח אותם למעבידה ובני־מיש־פחתה.
אחרי זמן מה, חזרה בה מתלונתה

בעת המריבה האחרונה שלהם הזמין
גרנות אמבולנס, מכיוון שהיא התעלפה
ואיבדה את הכרתה. היא נלקחה לבית־החולים,
שם התלוננה שוב נגד גרנות. אך
במשך שבוע זה, שבו הגישה את תלונתה,
ישנה עם גרנות במיטתו, התעלסה איתו
וצולמה במצלמתו.
היא טענה כי הוא כלא אותה בבית משך
שבוע ואסר עליה לצאת, וכי הוא נהג
לקשור אותה בחבלים למיטתה.
השופט קבע כי אינו מאמין שהיא נכלאה
למשך שבוע בדירת־קרקע, שיש בה טלפון,
ולא הצליחה להשתחרר או להזעיק את
המישטרה. אך בהודאתו של גרנות היה
סיוע לכך, כי הוא אמנם נהג לקשור אותה
בחבלים כאשר יצא למכולת, אולם לטענתו
עשה זאת מכיוון שהיא סבלה מסיוטים,
והיתר, נוהגת לפגוע בעצמה. בגלל הקשירה
בחבלים, הורשע גרנות על כליאת־שווא.
הוויכוח האחרון בין גרנות לתובע נסב על
הקסטות שנתפסו אצל גרנות. הצלם ביקש
למאות ולאלפים צילם גרנות ואסף באלבומיס עבי־ כי בית־המישפט יחזיר לו את 150 הקאסטות
כרס. הוא טען כי הן נועדו לפירסום בקטאלוג בגרמניה, המלאות סרטי ארוטיקה ופורנו, התובע
מומחים העידו כי רמתן נמוכה ואינה מתאימה לצורכי פירסום בחוץ לארץ. התנגד ודרש את השמדתן.

1₪ות נ או ה

תייא

1 4 1 0 1 1 1 1 ¥ג ז 11 £מייז׳
הדוב הדומם
בפעולה
י 6מלונאי חיים שיף יש שילוב נדיר
״ של מודעות פוליטית, זמן, כסף וצניעות.
המודעות החתומות על־ידי מאות אנ שים,
שיצאו נגד המילחמה בלבנון, לא
מצאו חן בעיניו, והשפל החמור בענף ה תיירות
הותיר בידיו פנאי מספיק לאיר־גון
החתמה המונית שכנגד. השפל הזה,
והעובדה ששיף נאלץ לסגור מלונות לשיפוצים,
דווקא בעונת הקיץ הבוערת,
עדיין הותירו בידו די כסף למימון מוד־עות־ענק,
בנות־עמוד, בעיתונות היומית,
שעליהן חתומים מאות אנשים התומכים
בממשלה. שיף הוא גם צנוע דיו כדי
שלא לפרסם ברבים מיהו יוזם המודעות
האלה. די לו בכך שהאנשים הח^ן ובים
יודעים.
שיף טוען, כי האנשים שהוא מחתים
אותם על המודעות שלו, הם־הם הרוב
הדומם, ששיף אחראי על השמעת קולו.
הרוב הדומם הזה, המורכב מ״אזרחים
חיילי מילואים והורים לבנים המשרתים
בצה״ל,״ טוענות המודעות, מבטיח לראש-
הממשלה כי העם איתו, ומסכים עם ה מטרות
של מילחמת הלבנון, כפי שהיתווה
אותן שר-הביטחון, אריאל שרון, ששיף
נמנה עם מצדדיו במאבקים שבתוך תנועת
החרות.
כדי להקנות אמינות לרשימת השמות,
מתפרסם ליד כל שם מיקצועו של החותם.

קו ל

הדוב

הדומם

ראש הממשלה מר מנחם בגין

העם אתר !
אנו החתומים מטה, אזרחים, חיילי מילואים והורים לבנים
שמותיהם של האחים חליבה, אינו כה
משעשע. במודעות שמפרסם המלונאי שיף
אין שום התייחסות, ולו גם במילה אחת,
אל מחיר־הדמים הכבד ששילם צה״ל ב־מילחמה
למען המטרות הפוליטיות של
אריאל שרון, אך כל מי שקורא אותן
אינו יכול לשכוח ולו לרגע את המחיר
הזה, העומד במרכזו של ויכוח ציבורי

האחים חליבה, ככל הנראה, לא ידעו
כלל שמחתימים אותם על המודעה של
״הרוב הדומם״ .האח משה חליבה מגויים,
ואינו נמצא במיפעל המצבות. שני האחים
האחרים מפקחים על העבודה הרבה,
ומרדכי (מוטי) חליבה טוען שלא שמע

וצו הנחה(מימי!)
דא חרם עד
ההקשו המקאבו
שיימצא רה בישראר כלל על המודעה שהוא חתום עליה. כש הוא
קורא את תוכן המודעה, הוא אומר
שהוא מסכים עם הכתוב, אבל חוזר וטוען
שאיש לא פנה אליו כדי להשיג את
אישורו לחתימה.
אלי זילבר, מי שהיה דוברו של אריאל
שרון בשעה שהוא היה שר־החקלאות,
הוא היום דובר רשת־המלונות של שיף,
והוא האיש האחראי בפועל על איסוף
החתימות למודעה. כאשר פונים אליו
לבקשת תגובה על החתימות המוזרות,
הוא אומר :״אתה יודע באיזו תעשייה
הם עוסקים?״
הדוב הדומם שגייס שיף כולל לא רק
תעשייני מצבות. ברשימות הארוכות מופיעים
גם אנשים שמעולם לא חלמו כי
מישהו יחשוב שהם בחזקת רוב ״דומם״.
אפשר למצוא שם את חברי־הכנסת לשעבר
ליאון דיציאן וחיים מגורי-כהן, את
יו״ר סניף צפון של תנועת־החרות דוד
אפל ומישפחתו, את ראש־עיריית ראשון־
לציון חנניה גיבשטיין, עורו־עיתון בשם
משה בלע, ועוד אנשים המגדירים את
מיקצועותיהם כעיתונאים, מרצים ופרופסורים.
זילבר
טוען שגם הם נמנים עם הרוב
הדומם, משום שעד כה לא נשאלו לדע תם
בעניין המילחמה בלבנון.
יש גם כפילויות מוזרות. שמו של עסקן
הסטודנטים לשעבר של חרות, דוב
ברגמן, מופיע פעמיים, פעם כ״דוב״ ופעם
כ״דובי״ — שניהם היסטוריונים. עורך־
דין בשם מנחם ברגר עורך שלוש הופעות
באותה רשימה, ואילו עורך־דין אחר,
מקס זליגמן, מופיע במודעות בשני ימים
רצופים. מיקרה מוזר קרא לעורד־דין
נוסף: דוד רוטלוי. הוא מופיע ברשימה
שהתפרסמה ב־ 30 ביוני פעמיים בשמו
המלא, ופעם אחת בנוסח מקוצר .:״רוט
לוי״.
אלי זילבר טוען שהכפילויות האלה
נובעות מכך, שכמה אנשים עוסקים ברשימה,
ומכל מקום הן מהוות ״רבע אחוז
עד חצי אחוז מכלל החתימות, ואם תמצא
יותר, אתן לך מודעה לבנה על עמוד
שלם בהעולס הזח.״ שלמה פרנקל 1

•ל* אתי — פקידת כני,
•לי יוסי — ;נ פץ
ז-־לון — ע. בני!

מלונאי שיף ושר הביטחון שרון
הרוב תומו

הרשימות נראות מרשימות מאוד, עד ש מתחילים
לקרוא אותן.

״שתגיע אל
משה ונ ח מי ה! ״
^ חד הקוראים, שטרח לעבור על
י רשימת השמות, נדהם למראה עיניו.
במודעה שפורסמה בצהרון ידיעות אחרונות
ב־ 30 ביוני, הופיעו שלושה שמות
שהזכירו לו משהו. בזה אחר זה הופיעו
שם מרדכי, משה ונחמיה חליבה. אחרי
שמו של כל אחד מהם הופיע מיקצועו:
תעשיין.

הקורא הדקדקן זכר את השמות האלה.
הוא טיפל לא מכבר בהלוויית חייל שנהרג
במילחמת הלבנון, ונקבר בבית-
העלמין שבקריית־שאול•
האחים חליבה הם אכן תעשיינים. הם
עוסקים בתעשיית המצבות.
שניים מן האחים האלה, משה ונחמיה,
היו בזמנו שחקני כדורגל בקבוצת בית״ר
תל-אביב. הם עסקו בתעשיית המצבות
כבר אז, ובין שחקני הכדורגל בישראל
היתד, נהוגה ״הברכה״ הבאה, כשרצו
לאחל דבר־מה בלתי־נעים זה לזה :״ש תגיע
אל משה ונחמיה !״
אך ההקשר, שבו מתפרסמים הפעם

לבדרויות אסור לעבור את האבוד * אריק אינשטיי
לרבנות * דור תש״ח הוא מחוץ למישחק *

הופיעו בתנאים־לא־תנאים ונתנו חמש הופעות
ביום.

מישהו שאל
או ת ם בכלל

גילה אדמגור
כועסת נורא
ני דא מכינה מה הוא חושב
/ /י לעצמו. מה הוא מיוחס כל־כך?
כל האמנים, בלי יוצא מן הכלל, מגויי־סים
ומופיעים בחורים נידחים, בלי ציוד
ועם מינימום תנאים. והוא, יש לו גינונים
של סטאר. אני לא מבינה מה הוא מתפנק
כל־כך. כמו שכולם מופיעים, כך גם
הוא יכול להופיע.״
דברים אלה אומרת קצינה בענף הווי
ובידור, האחראית על הופעות האמנים
לפני החיילים בלבנון, ודבריה כוונו לזמר
אריק איינשטיין.
כל הגברים, בלי יוצא מן הכלל, מצאו
עצמם בחוליות בידור מיוחדות, הנשלחות
להופעות מגשר־הזיו ומתל־חי. שלום חנוך,
אריק סיני, הגשש־החיוור, יהורם גאון,
גדי יגיל, דייוויד ברחה, אושיק לוי ועוד
רבים אחרים — כולם התפזרו בשטח עם
גיטרות או אקורדיונים.
במילחמת יום־הכיפורים היו אורי זוהר,
אריק לביא ושייקה אופיר צוות, והופיעו
לפני החיילים בצפון ובדרום. אורי הצחיק
אותם, אריק שר ושייקה הינחה, שיחק
ובידר. אריק איינשטיין הופיע עם מיקי
גבריאלוב והצ׳וצ׳ילים. ירדנה ארזי, לאה
לופטין ורותי הולצמן עשו את ההרצה
של שוקולד־חנטה־נזסטיק על החיילים בחזית,
ושם זכו בתשואות הראשונות שלהן.
יפה ירקוני ושושנה דמארי הופיעו
בכל מקום. רבקה מיכאלי, מירי אלוני,
שלומית אהרון ויתר הזמרות והבדרניות

ף• טילחכית־הדבנדן המצב שונה. הגברים
מגוייסים ומופיעים בלבנון, אך
לנשים מותר להגיע רק עד קריית־שמונה
וגשר־הזיו. דור תש״ח כבר לא חייב במילואים,
והם מוצאים עצמם בפעם הראשונה
מחוץ לתמונה. הפעם הם בחזקת
אמנים מתנדבים. לא מגוייסים. איש איש
לפי מצפונו. אורי זוהר ופופיק ארנון חזרו
בתשובה, ובמקום דיאלוג עם קהל הם
מנהלים דיאלוג עם אלוהים.
אחד המעטים שנשאר בבית הוא אריק
איינשטיין, עובדה שיצרה תרעומת ותסיסה
רבה הן בקרב קציני הווי ובידור המגייסים
את האמנים, והן בקרב האמנים
עצמם• בתחילה היו אלה לחישות בלבד.
אולם בשבוע האחרון הדברים נאמרו בקול
רם: למה אריק איינשטיין לא י
התגובה הרשמית של מטה הווי־ובידור
בתל־חי היתד לאריק איינשטיין אין
כרגע חומר. הוא עובד על תוכנית חדשה.
אין לו תיזמורת ואין לו מלווים. לכן
אינו מופיע כרגע לפני חיילים.״
קשה לומר שהתשובה מספקת. יהורם
גאון, למשל, שגם הוא רגיל להופיע עם
תיזמורת גדולה, רץ בין החיילים עם
אקורדיוניסט מלווה. כל היתר מלווים את
עצמם בגיטרה .״מה זאת אומרת לאריק
אין תוכנית?״ שאלה אמנית ידועה המופיעה
בהתנדבות ,״הרי הוא הוציא לפחות
20 תקליטים. הוא כבר לא יכול לשיר
משירי ארץ ישראל לפני החיילים י וזה
שאין לו תוכנית מנטרל אותו מן הצורך
לשרת במילואים? חברים שלי פתחו
עסקים שבוע לפני המילחמה, השקיעו
מאות אלפי לירות ומישהו שאל אותם
אם נוח להם להתגייס, אם זה מסתדר
להם?״ כדוגמה היא מביאה את צלם-
האופנה יקי הלפרין :״הוא בדיוק פתח
סטודיו חדש שהשקיע בו כספים רבים.
היו לו התחייבויות כספיות רבות. אז מה,
לא גייסו אותו? מישהו שאל אותו בכלל?
אריק איינשטיין מתנהג ממש כמו פרימדונה

לא מרגיש
כן כמבט ראשון נראית עמדתו
י של אריק איינשטיין תמוהה. הזמר
הוותיק הופיע תמיד — אם במילואים
ואם בהתנדבות — לפני חיילים. במילחמת
סיני הוא היה בלהקת בצל ירוק ולאחר
מכן השתתף בכל מילחמות ישראל. במיל־חמת
יום־הכיפורים, מלבד הופעות המילואים
שלו שבהן חרש את כל הארץ,
נסע לבתי־חולים והופיע בשקט ובצינעה,
ללא צלם צמוד כפי שנוהגים רבים אחרים,
לפני הפצועים.
אריק איינשטיין מעולם לא התפאר בכך,
ושמר על פרופיל נמוך. באחת הפעמים
הגיע אליו מיכתב מחייל שהתעוור. בפי
החייל היתה בקשה אחת: הוא רוצה לשמוע
את אריק איינשטיין. בשקט־בשקט
נסע אריק לבית־ד,חולים רמב״ם בחיפה
ושר משיריו לחייל העיוור. הוא עשה זאת
כמה פעמים בשבוע, ובכל פעם שהיה
בסביבות חיפה, ניגש אליו שוחח איתו,
הרגיע אותו והנעים לו משיריו.
מאריק איינשטיין אי־אפשר היה לקבל
תגובה. הוא לא היה בבית• אמרגנו, מיכאל
תפוח, סיפר במקומו שאריק לא
קיבל כלל צו מילואים .״אמנם בהווי־ובידור
מתעקשים שנשלח אליו צו, אבל
לא קיבלנו אותו.״ מיכאל תפוח היה מוכן

אורי זוהר
מטיף דת בצבא
לגלות שאריק לא מסוגל כעת להופיע
מסיבות בריאות .״הוא אינו חש בטוב
בזמן האחרון, והוא אינו מופיע גם בהופעות
אזרחיות. הוא זקוק למנוחה מוח לטת.
אני לא מבין כלל את ההתנפלות
הזו. אם אריק לא מופיע, כנראה שיש
לו סיבה. לא כל דבר צריך להסביר ולפרסם.״
תפוח
סיפר שאריק פנה ביוזמתו לגלי־צה״ל
וביקש להגיש תוכניות בכל שעה
הנראית להם .״עדיין לא שיבצו אותו
בלוח־המישדרים שלהם.״
מירי בן־יוסף, אשת יחסי־הציבור של
אריק, זועמת .״במקום להתעסק בדבר
העיקרי, בעיות המילחמה והשלום, הולכים
ונטפלים לאמן ששר עוד בתקופת מילחמת־ההתשה
שירי-שלום. הולכים ומכפישים את
שמו, כי לאנשים אין מה לעשות. זה ממש
מרגיז אותי שיורדים עליו, ומוציאים עליו
שמועות לא יפות• זו מין התנפלות שאני
בכלל לא מבינה. ממש כמו ערפדים.
״גם שלום חנוך היה חולה במשך כמה
ימים ולא הופיע, כי היה צרוד לגמרי,
והתחילו לספר עליו שהוא משתמט. רק
לידיעת כולם — שלום התעקש להופיע
בקווים הקדמיים, בחזית. ולא אחת גם
הופיע ושר בין ההפגזות. את זה אף אחד
לא מציין•
״מלבד מצבו הבריאותי, אריק פשוט
לא יכול להופיע עם אקורדיון. יש כאלה
שיכולים. הוא לא יכול. זה אפילו קצת
מצחיק. הזמנים השתנו. אנחנו כבר לא

בתש״ח. ומי שחושב שמי שמופיע בטלוויזיה
עכשיו מגיע לו פרס בשביל זה —
הוא מגוחך בעיני. יכולתי לסדר גם לו
הופעה בטלוויזיה. אבל אריק הוא לא
הטיפוס לדברים האלה. הוא מעולם לא
עשה יחסי־ציבור לעצמו.
״הוא התנדב לגלי צה״ל, רק עדיין לא
שובץ. מי שיכול להופיע בחזית זה רק
אמן עם גיטרה. אריק מאוד נעלב שלא
קיבל צו קריאה. וזה ממש מצחיק אותי
במה אנשים מתעסקים בימים אלה. אריק
הוא הבן־אדם הכי נחמד שאני מכירה.
למה לא נותנים לו לעבור את החיים
חלק? אריק יש רק אחד.״
במישרדו של אריק איינשטיין הוסיף
אחד העובדים :״אריק ממש שפוף מה־מילחמה
הזו. אנשים נטפלים לאריק הלא
נכון. במקום לרדת על אריק שרון, מטפסים
על אריק איינשטיין. לדעתי,״ הוסיף
אותו עובד ,״יש כאן אפילו מחאה פוליטית
מצידו. אריק מתעב את מה שקורה
שם עכשיו• בכל ההפגנות שהיו הוא בא
להפגין. כשיכול היה הוא שר, כשלא יכול
היה, אז הוא בא להזדהות. איך אפשר
להיטפל לאמן אמיתי, שוחר־שלום, ברמתו
של אריק? הדברים הם קצת יותר
מורכבים.״
מאיר, איש מילואים המשרת בהווי־ובידור,
אישר את הדברים :״לנו אין
טענות כלפי אריק. אני יודע שיש לו
בעיות חמורות עם הראייה, והוא כעת
לא מופיע לא באזרחי ולא בצבא. הוא

1שתגו בנית * אוו׳ זוהו גו״ס
יכה ׳וקונ׳ מופיעה וק בבתי־חולים
מרגיש ממש לא טוב. בשבילנו להעלות
אותו ללבנון זו טירחה. לכן עדיף מצדנו
שישדר בגלי־צה״ל מאשר לטלטל אותו
במקומות שיזיקו לבריאותו.״

״הרבה עבודה
גס בעורף״
** ה ״ ל הו כי ח שהוא מסלה לא רק
£עיתונאיות. גם על זמרות, בדרניות
ושחקניות נאסר לעבור את הגבול. במיל־חמת
תש״ח התרוצצו שושנה דמארי ויפה
ירקוני בין החיילים. שושנה דמארי מספרת
שבהופעותיה נתנה עידוד, חום ור כות
לגברים בחזית. ההוראה ד׳מטכ״לית
נראית תמוהה, בעיקר לאור העובדה שבמקומות
רבים שורר כבר שקם.
הגיב על כך איש הווי־ובידור :״יש
הוראה מטכ״לית שנשים לא מופיעות. זה
מאוד מגביל אותנו, אבל אין מה לעשות.
בינתיים עד שיהיה יותר רגוע, הן מופיעות
בבתי־חולים ובבסיסים עורפיים.״
חנה לסלו, שאינה חייבת במילואים ומופיעה
בבתי־חולים, סיפרה :״אני בכלל
מתנדבת. כשפרצה המילחמה התקשרתי
להווי־ובידור, הם אמרו שאין צורך. אז
הופעתי לפני ילדים במטולה ובקריית-
שמונה. אחר־כך התקשרו מהווי־ובידור.
צורפתי לחולייה אחת עם חופני ואנחנו
חורשים את בתי־החולים• בהתחלה המים־
גש הזה היה מאוד קשה, כי הרבה יותר
קשה להופיע לפני פצוע שכואב לו ואין
לו בכלל מצב־רוח לחייך.
״למען האמת,״ היא מוסיפה ,״ביום־
כיפור הייתי בלהקה צבאית ואז דילגתי

חנה מספרת שבאחד הימים, כשחזרה
מהופעה בבית־חולים בעפולה, ראו היא
היא וחופני ריכוז של חיילים .״ניגשנו
לשם. הסתבר שזה היה גדוד שריון של
לוחמים שבדיוק הגיעו לעורף. הופענו
לפניהם וזה היה כיף. הם פשוט לא נתנו
לנו ללכת.״
לעומת חנה לסלו, שזוכה לשבחים
רבים מצד חברים למיקצוע, נשארה
הפעם ירדנה ארזי בבית .״בארבע השנים
האחרונות איני מופיעה כלל, אלא אם
כן זה במיסגרת של הפקה. גם אם ישלמו
לי חצי מיליון לא אופיע, כי אין לי חומר
ואני לא מוכנה. לכן המילחמה הזו לא
שיבצו אותי.״
ירדנה לא מוחה על האפלייה כלפי הנשים
.״עד כמה שידוע לי, אין שום תנאים
לנשים. אין -שירותים. אין כלום.״
״שטויות,״ הגיבה זמרת אחרת ,״אם אין
להם תוכנית אז ממה הם עושים חלטורות
כל הזמן ז לירדנה אין ביטחון, היא
מפחדת מהקהל, לכן היא מסתגרת בבית.״
כשפנינו למירי אלוני היא אמרה :״אני
לא רוצה שום קשר למילחמה הזו.״
גילה אלמגור, שהיא יושבת־ראש אירגון-
אמני-ישראל כועסת• ״קורה דבר מצחיק.
לא נותנים לנשים לעבור את הקווים, אבל
אני כל הזמן קוראת כתבות של עיתונאיות
שכן היו שם. ואלה עיתונאיות
שבדרך־כלל כותבות על נושאים אחרים
לחלוטין. אז אמנם יש הוראה, אבל נשים
כן נמצאות שם. צריך לבדוק למה צה״ל
לא נותן לנשים להופיע מעבר למטולה
או גשר־הזיו. אני בכלל לא מבינה את
הקריטריונים לפיהם מותר לנשים להיכנס.
זה מטריד אותי, אך לא דנו על זה באמי,

יהורם גאון בהופעה לחיילים כתל־ חי
מופיע עם אקורדיתיסט
ושושנה דמארי יכלו לשבת בשקט בבית,
אך כולם מופיעים בהתנדבות.

חיילים כהופעת אמגים
למה אין בנות?
בין החיילים בזמן הקרבות באזורים שנחשבו
למסוכנים מאוד. לכן גם התפלאתי
למה לא מעלים אותנו למעלה. התפלאתי
אך לא התרעמתי וגם לא הבעתי
כל מחאה. בסך הכל יש גם הרבה עבודה
בעורף.״

כי יש לנו כל־כך הרבה נושאים שצריך
לדון בהם והם חשובים קצת יותר. בינתיים
מי שלא מגויים מופיע איפה שרק
אפשר.״
דור תש״ח לא קיבל הפעם צו מילואים.
שייקה אופיר, אריק לביא, יפה ירקוני

מ די;

ך 1יפר שייקח אופיר :״זו המילחמה
״ י הראשונה שאני מחוץ לצה״ל, ואני לא
מרגיש כל־כך נעים עם זה. אני מופיע
איפה ששולחים אותי. בבתי־חולים וב יחידות
עורפיות. מה שאני יכול אני נותן.״
זמרת־המילחמות יפה ירקוני נשמעה
מדוכדכת מאוד .״חוץ מבתי-חולים אני
לא עושה כלום. לא מופיעה בטלוויזיה
ולא צילומים. יותר מדי עצוב. יותר מדי
קשה לי לעכל זאת. בודו ואני, יחד עם
אקורדיוניסם, נותנים שתיים או שלוש
הופעות ביום לפני פצועים• ויותר אני
לא רוצה להתייחס למילחמה הזו.״
אריק לביא לא מוטרד מהעבודה שאינו
חייב גיוס. מאז החלה המילחמה הוא מתרוצץ
בין החיילים .״בשבוע האחרון הופעתי
ערב־ערב בבסיסי חיל־האוויר,״ הוא
אומר. כשנשאל אם נכונה העובדה שיש
בצה״ל יחס של איפה ואיפה ואמני־הצמרת
מופיעים בדרך־כלל לפני טייסים או בהופעות
הנחשבות ליוקרתיות, ענה :״נכון
שיש קצת מילחמות על האמנים. כולם
רוצים את האמנים הכי טובים אצלם. אני
הולך איפה שרוצים אותי.״
אורי זוהר ופופיק ארנון לא מבדרים
במילחמה הזו את החיילים. הם כבר לא
שייכים לענף הווי־ובידור. אורי זוהר ופופיק
ארנון משובצים כיום ברבנות הצבאית.
רב אורי זוהר, ששינה גם את דעותיו
הפוליטיות׳ יושב בין החיילים, ומנהל עימם
שרט מיימון
שיחות נפש.

אריק א ייגשנזיין
נטפלים ליאריק הלא־ נכון

ברית המועצות: האח הגדוד עינו עצומה
עיתונאי ישראלי ידוע הביע לאחרונה תמיהה על
עמדתה המוזרה של ממשלת ברית־המועצות בעניין לבנון-
פלסטין. הסובייטים השמיעו, אומנם, ציוצי־מחאה לא
משכנעים במיוחד, ואף אירגנו אסיפות־פועלים ספונטאניות,
אבל פעילותם הדיפלומאטית כמעצמת־על היתר,
מרוסנת ומנוכרת. הפלסטינים, שציפו לתגובה נמרצת
יותר, התאכזבו מרה. מאמרו של מארק אנטוני במחזהו
של שקספיר, יוליוס קיסר, איפיין את מצבם יותר מכל :
״בגידה רוויית־דמים אופפת אותנו.״
מעצמה אנוכית ובוגדנית. העיתונאי, כמו רוב
חבריו למיקצוע, נקב בעשרות סיבות, ואפילו תירוצים,
כדי להסביר את העמדה הסובייטית. איש אינו מצפה
מהם, כמובן, לעקביות עקרונית כלשהי, ובוודאי לא
למדיניות הנובעת מהשקפות מוסריות־אידיאולוגיות, אבל
רבים ציפו מהם לניצול מירבי של תמיכתה העיוורת של
ארצות־הברית בהרפתקה הישראלית, כדי לחזור בכוח
מתוגבר לזיוה המיזרח־ד,תיכונית. אחרי תקופת נסיגה

מהם בשנה האחרונה מלהפעיל כוח בזירה הבינלאומית.
עכבה זו הצילה את פולין. וסייעה להמיט שואה על
הפלסטינים.
ניתוח זה עלול להפריע למי שרואה את המתרחש
בזירה הבינלאומית בצבעי שחור־לבן (הסובייטים תמיד
צודקים, הסובייטים תמיד טועים) .אבל יש לו משמעות
מיוחדת בכל הנוגע להבנת התנהגותם הפוליטית של
הפלסטינים במשבר הנוכחי. אין ספק שבן ידת מוסקווה
איפשרה ליאסר ערפאת להמשיך ולהנהיג את אש״ף
בשעתו הקשה ביותר. הוא יכול לפחות להצביע על
עמדת אירופה (למרות מיטראן) ,כהישג מסויים עבורו
ועבור נציגו, עיצאם סארטווי. אירגוני־הסירוב הפרו-
סובייטים לא יכלו להצביע על עמדה סובייטית אמיצה
בעניינם. המיזרח־התיכון של קיץ 82׳ מהווה עבור ברית-
המועצות הזדמנות חשובה שהוחמצה. אפילו שהסיבות
לכך היו כלכליות, או כלשון הכלכלנים הסובייטיים,
״אובייקטיביות״.

תאפשר לסובייטים לשלוח שגריר לסעודיה, ובכך לחדע
את היחסים הדיפלומאטיים בין שתי המדינות, שנותק!
לפני יותר מ־ 40 שנה. ריאד תטיל חרם נפט טוטאלי ע7
ארצות־הברית, יחד עם יתר נסיכויות־הנפט. האיוס
השלישי היה אפקטיבי במיוחד. פאהד הצהיר שהוא ימשוך
את כל פיקדונותיו מהמערכת הבנקאית האמריקאית
מדובר ביותר מ־סס! מיליארד דולר !
מעניין לציין שהעובדה כי הייג הוא יונדדיחסית כלפי
ברית־המועצות, לא סייעה לו הרבה ביחסיו עם הסעודים.
פאהד ראה בכך עילה נוספת לסברה, שאי־אפשר לסמוך
על הייג.

ס עו די ה:
הל ח ץ הו עיל
פרשנים מערביים הביעו תמיהה רבה על חוסר האפקטי ביות
של סעודיה בכל הנוגע למשבר הנוכחי במרחב.
אנשי השמאל שבהם הביעו, כמובן, את הסברה שריאד
היתד, מעוניינת שאש״ף יספוג מהלומה מסויימת מידי
הישראלים. קשה לאמת תיאוריה זו, אבל בוודאי שהתנהגות
הסעודים בשטח היתד, שקטה, לפחות בשלב הראשון
של הפלישה ללבנון.
נכון שתוך כדי המילחמה עברו הסעודים משבר מדיני
קל. המלך חאלד נפטר, ואת מקומו נטל אחיו למחצה,

ונו * 11189

אין ספק ששולץ יעשה כמיטב יכולתו לסייע לסעודים,
ואגב כך לשפר את מעמדה של ארצות־הברית בעולם
הערבי. אשר להייג, אפשר להניח שהוא ינסה לחזור
לזירה הפוליטית, אבל הפעם לא כפקיד. אין להוציא
מכלל אפשרות שהוא ינסה להציג מועמדותו למישרת
נשיא ארצות־הברית בעוד שנתיים.

יאשר ערפאת
נהנה מהבגידה הסובייטית
כה ארוכה, נשקף לסובייטים סיכוי סביר להגביר את
השפעתם בעיראק, לשפר את היחסים עם מצריים של
חוסני מובארכ, אפילו לפתוח שגרירות בסעודיה.
ארצות־הברית שנואה היום בעולם הערבי, כמעט כמו
באמריקד,־הלטינית. רונאלד רגן, חרף החלפת שר־החוץ
אלכסנדר הייג, מופיע כבעל־ברית נאמן של מנחם בגין.
ישראל והאמריקאים שיחקו ממש לתוך ידי הסובייטים
(לפחות אריק שרון עשה זאת ביודעין; הוא מעוניין בעולם
ערבי אנטי־אמריקאי. כדי שתוכניותיו בגדה יזכו בתמיכת
וושינגטון) ,איפשרו להם דריסת רגל של ממש במרחב.
בשנים האחרונות נשענו הסובייטים אך ורק על תמיכתן
המפוקפקת של לוב וסוריה. עתה נפתחו, לכאורה, אפשרויות
חדשות.
מוסקווה החמיצה את כולן. גישתה השמרנית ,״האנטי
הרפתקנית״ ,פעילותה לריסון הסורים, בגידתה הגלוייה
בפלסטינים, הפכו אותה לעוד מעצמת־על אנוכית ובוגדנית
בעיני רוב הערבים. קשה היה להבין את ההגיון שעמד
מאחורי עמדה סובייטית זו.
צער בלתי־ רשמי. אבל, כרגיל בעניינים סובייטיים,
יש להם סיבות מעצמתיות וממלכתיות, בלתי־אידיאולו־גיות,
לגישתם הפושרת במשבר הנוכחי. המניע העיקרי
הוא, כמובן, כלכלי (לא בכדי יש לנו עניין עם חסידי
המטריאליזם ההיסטורי) .לברית־המועצות אין יכולת
כלכלית להמשיך במירוץ החימוש. שיחות סאלט שהחלו
השבוע. מהוות קרש־הצלה של ממש עבור הסובייטים.
שילוב תגובות־הנגד האפשריות של ארצות־הברית להתערבות
סובייטית במשבר לבנון, איים על ברית־המועצות
באורח מובהק ביותר.
הסובייטים חששו בעיקר משתי שיטות־תגמול. שהיו
מכות אותם בנקודוו? הרגישות ביותר: הפסקת השיחות
לצימצום הנשק הגרעיני, והפעלת לחץ אמריקאי על
אירופה, לדחייה ארוכה של מימוש הפרוייקט האדיר של
צינור ד,גאז ממערב־סיביר לאירופה.
גם תמיכתו של אלכסנדר הייג בתוקפנות בלבנון
השפיעה מאוד על מוסקווה. הייג הוא אומנם מדינאי
אנטי־סובייטי מובהק, אבל נטייתו למדיניות מתואמת עם
מדינות מערב־אירופה, הפכה אותה ליונה יחסית בממשלת
ארצות־הברית. הסובייטים ראו בהייג את הרע במיעוטו,
מנקודת־הראות היחידה המעניינת אותם באמת: האינטרס
הצר של ברית־המועצות כמדינה וכמעצמה. באורח בלתי־רשמי
הם הביעו צער על התפטרותו.
חוסר-יכולתה של הכלכלה הסובייטית לתפקד באורח
תחרותי מול וושינגטון מיצר את צעדיהם כמעצמת־על.
התלות שלהם בחיטה האמריקאית, בשיתוף הפעולה עם
אירופה והאינטרס שלהם בצימצום מירוץ־ד,חימוש מנעו

טוהר ה 1שק
תמונה זו מעטרת את עמודו הראשון של השבועון
הבריטי מאנדיי טייטס. היא משקפת, פחות או יותר,
את התדמית העדכנית של ישראל בכלי־התיקשורת
האירופיים.
ילד לבנוני זה הוא אחד מאלפים רבים של ילדים,

הנסיך פאהד. לא היה בכך כדי להסביר את התנהגות
הסעודים. פאהד, מוכשר הרבה יותר מקודמו, הכתיב
את כל המהלכים המדיניים בריאד בשנים האחרונות,
חיבר תוכנית־שלום סבירה ביותר שנשאה את שמו. רבים
ראו בו את השליט האמיתי בממלכה.
עם תום ימי־האבל החל פאהד.נוקט במדיניות תקיפה
הרבה יותר. סיפורי-הזוועות מביירות, התגובה הקשה של
הציבור הרחב בעולם הערבי (בעיקר במצריים!) ,החשש
מכוונה מטורפת של שרון לפרוץ למערב־ביירות, העניקו
תחושה של דחיפות ואפילו דרמאטיות לפעילות הסעודית.
היו לה שני ראשי־חץ, המכוונים לוושינגטון. אחד
הופנה לאירופה, החשופה יותר ללחץ סעודי מסיבות
כלכליות. השני כוון לארצות־הברית עצמה.
בחושו הפוליטי החד הבחין פאהד עד מהרה ששר־החוץ,
אלכסנדר הייג, הוא התומך העיקרי של בגין־שרון בוושינגטון•
להבחנה זו תרם גם מנחם בגין בעצמו. האיש, שהוא
פטפטן כפייתי, לא חדל מלחלוק שבחים רמים להייג.
מקורות המקורבים לשגריר ישראל בוושינגטון, משה
ארנס, הדליפו לעולם קטן, בשיחה טלפונית יזומה על-ידם
מאר&ת־הברית, שארנס ממש התחנן לפני בגין לדבר
קצת פחות. אך בגין משולל היום כל יכולת הקשבה.
הוא ב״היי״ אמיתי, ושידוליו של ארנס נפלו על אוזן
ערלה.
מועמד לנשיאות? המלך החדש החליט להפעיל
לחץ ישיר על ארצות־הברית, באמצעות שני סוכניו,
הגלויים כמעט, בממשלת רגן: שר־ההגנה, קאספר ויינברגר
ושותפו, ג׳ורג׳ שולץ. הוא איים בשלושה צעדים קונקרטיים
נגד ארצות־הברית, אלא אם כן יפוטר הייג מייד: ריאד

כל מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם
שנפגעו במעשי האלימות הסטריליים, הבלתי־אישיים,
של המפציצים מהאוויר.
פיוט• .1982 ישראל של רפול, אריאל שרון, מנחם
בגין ושימעון פרס. סיוט שקרם עור וגידים.
תמונות כאלה לא פורסמו עד היום בעיתונות
הישראלית. לקום כך קיים העולם הזה,

חיים ברעם

א1111יםב עו ל ם

מישפחת המלונה הנריסיח: בתור חדר הלידה
הליידי די קיימה את הבטחתה לבריטניה: היא העניקה לה
יורש־עצר פחות משנה אחרי נישואיה והפכה לאמא הצעירה ביותר
בתולדות הממלכה הבריטית. סבתא אליזכת בת ה־ 56 קיבלה את
נכדה השלישי בקור־רוח מלכותי: היא פתחה בקבוק שמפניה לעובדים
בארמון, וחיכתה עד לבוקר שלמחרת הלידה (דיאנה ילדה ב־21
ביוני ב־ 8וחצי בערב) כדי להעיף מבט ברד הנולד. בצאתה מבית־החולים,
עם שומר ראש המחזיק מטריה מעל ראשה (בתמונה למעלה)
הגדיר צ׳ארלם את הרגשתה כ״מלאת עונג״ .הוא עצמו היה גלוי
לב ביותר לגבי היורש ואמר :״היום הוא כבר נראה הרבה יותר
אנושי מאמש.״
תגובותיהם של קרובי מישפחה אחרים: הנסיך פילים קיבל
את החדשות טלפונית למיכללת קיימברידג /שם נשא נאום באותו
ערב, והרים כוסית ברנדי בחברת מאזיניו. ארל ספנסר, אביה של
ליידי דיאנה, הכריז :״לתינוק זה יש מזל שהוא בנה של דיאנה,
אני הולד לשתות בירה!״
את הטון הבלתי מכופתר למאורע כולו הכתיבה האם הצעירה,
שהודיעה על סף נישואיה שבדעתה לגדל ילדים, כמה שיותר וכמה
שיותר בעצמה. היא העדיפה ללדת בבית־חולים ולא בארמון באקינג־הם,
כנהוג בבית־המלוכה, כשהנסיך צ׳ארלס נוכח בלידה. הוא הגדיר
את הניסיון מאוחר יותר כ״זעזוע רציני למערכת שלי.״ לא עברו
20 שעות מאז הלידה והאם קמה על רגליה, נטלה את תינוקה
ויחד עם בעלה הלכה הביתה, לארמון קנסינגטון. שם, בעזרת ערימה
של ספרי הדרכה פופולריים כולל ד״ר ספוק׳ החליטה להיניק את
בנה הראשון ״בטבעיות מוחלטת, כל שעתיים עד ארבע שעות. שיאכל
ככל שיחפץ.״
בענייו אחד נאלצה הליידי די לוותר: הילד המיוחם לא יוכל
ללכת לגנון כמו כל ילד מן השורה, מסיבות ביטחוניות• הוא ייאלץ
לשחק בחצר עם ילדי הנסיך והנסיכה מקנט, ודודניו זרה בת
השנה ופיטר בן ה־( 4ילדיה של הנסיכה אן) יקפצו לביקור מפעם
לפעם.

הנ סין צ׳ארלט בילד עם אמו המלכה אליזבת
ה עול ם הזה 2340

ליידי די כילדה (מימיס עם א חו ת ה שרה ואמה

11*111111ב111 ורם

אינגר־ד ברגמן: לא רוצה סקנדדיס
בשעה שבישראל נערכו הקרנות בכורה קרנבליות לסירטד,
הטלוויזיוני גולדה, חגגה השחקנית המעולה אינגריד ברגמן מאורע
חשוב ביותר בעיניה: יום הולדתן המשותף של בנותיה התאומות
איזבדה ואיגגריד 30 בנותיה מהבימאי רוברטו רוסדיני.
השימחה היתד, גדולה בעיניה עד כדי כך, שלמרות מחלתה הקשה
וידה החבושה, היא טסה מלונדון לניו־יורק, כדי להיפגש שם עם
בנה רוברטינו בן ה־ ,32 שקיבל אותה בנמל־התעופה בחברת ג׳סטין
ראלי, נכדה בן ה־.9
ג׳סטין הוא בנה של שדרנית החדשות פיה לינדסטרום בת
דד ,43 בתה של אינגריד מבעלה הראשון, ד״ר פיטר רינדסטרום.
אינגריד עוררה שערוריה גדולה כשעזבה את בעלה הראשון,
בשנת ,1949 למען רוסליני. והוליווד לא חדלה מלחזר אחריה ולבקש
ממנה להנציח את הסקנדל בסרט שיתבסס על האוטוביוגרפיה
שכתבה ב־ .1980 האם תסכים לכך י פיה סבורה שאמה אינה מעוניינת
בסקנדלים נוספים. היו לה כבר די והותר ב־ 66 שנותיה, ואם לשפוט
לפי היחסים הטובים השוררים בין אינגריד ובעלה לשעבר, היום,
אין ספק שלא תעשה כן. גם בגירושין יש שלום־בית.

קוני ססיננס: עס ענו נרוורי והווה דוחס
שני נעלית ושוד -עדיין העתיד ]ידאה והד

אנה מופו היא לא רק אשה יפהפיה, כי אם גם זמרת אופרה
מהוללת ומוסיקאית בעלת חוש הומור. במסיבת־צדקה שנערכה לא
מכבר הופיעה בלבוש של מרי אנטואנט, ומשהגיעו הצלמים נחתה
לידיה פיה זאדורה (הפרפר האדום) ,שלבשה שימלה המכסה
טפח ומגלה כנפיים. חבל רק שד,אופרה לא היתד, מדאם באטרפליי.

מי היה מאמין שהבלונדית הזעירה בעלת התים־
רוקת הגבוהה והגוף המיניאטורי תשוב לכותרות?
אך העובדות מדברות בעד עצמן: קוני סטיבנס,
שהיתה אלילת־זמר בשנות ד,־60׳ ,עומדת במרכז;
הסרט גריז מס׳ ,2המיועד לגילאים שהעריצוה
בדיוק לפני 20 שנה.
אבל לגברת סטיבנס בת ה־ 43 אין כל תסביכים
בעניין, אפילו לא אחרי שירשה את התפקיד מאנט
פוניצ׳לז, שפרחה לה ברגע האחרון. המפיק
המודאג, אלן קאר, פגש את קוני בדרכו מלאם־וגאס
ללוס־אנג׳לס וגילה כי בת זוגו של טרוי דונהיו
מימים עברו הוסיפה אמנם כמד, קילוגרמים עגולים
לגיזרתה, אך לעומת זאת לא העלתה קמטים על
פניה, וחיוכה נשאר זוהר כשהיה. כל זאת למרות
שהיו לו סיבות טובות להתעמעם :״הוליווד יכולה
להיות מדכאה למדי, אם מרשים לה לעשות כן.
אני לא הסכמתי לעמוד במקום אחד, לשיר אותם

שירים שהביאו לי מיליוני דולרים בשעתו ולהוות
אנדרטה לעצמי,״ מכריזה הגברת.
היא שמעה בקול הבדרן באדי האקט, והתחילה
להופיע בתוכנית־יחיד במועדון־לילה בלאס־וגאם.
תחת לצפות בשקיעת עצמה בהוליווד, התחילה
לראות את הצלחתה בעיר־ההימורים. הצלחה זו
עזרה לד, להתגבר על שני נישואין כושלים (האחד
לג׳יימס סטייסי והשני לאדי פישר) ואפילו
על ההלם שבו לקתה עקב פריצה לביתה בחוף
מאליבו.
היום אין לה כל רגשות חרטה או צער. היא
חוזרת להוליווד ונראית לא פחות טוב מבתה הבכורה
בת ה־ 18 וחצי. לקוני בת נוספת בת 14 וחצי,
ושתיהן גרות עימד, עתה בבברלי־הילס. אך הבנות
חושבות על חזרה לניו־יורק, שם נולדה אמן בשם
קונצ׳טה אינגוליה, בת למישפחה איטלקית־אירית
מברוקלין.
ה עו ל ם הז ה 2340

ה שמנת של הגלידנת

המרענן הדג
במשחק־ג
מר הגב־ע העולמי ספרד 1982

£50^82

ישראכרט מאפשר לד ליהנות משיטות תשלום שונות ומגוונות
בהתאם להסדר בינך לבין סוכן הנסיעות שלך וכן מקנה לך זכות
השתתפות במבצע מרהיב של פרסים יקרי ערך (למשלמים
בישראכרט עד .)28.7.82
ההגרלה תיערך ב־ , 20.8.1982 במשרדי חב׳ ישראכרט.
שמות הזוכים יפורסמו בעלון ״מה חדש בישראכרט״
שיצא לאור בחודש ספמטמבר . 1982
ליוצאים לחו״ל ״ קחו איתכם יורוקרד/מסטרקרד
הכרטיס המכובד בכ* 4מיליון בתי עסק,בתי מלון,
חברות תעופה, חברות להשכרת רכב ומרכזי בידור
בעולם, והמעניק לבעליו חינם ביטוח תאונות
אישיות עד סך של 30,000.הגנה בפני אובדן
או גניבה ואפשרות רכישה ל־ 4חודשים ב־ $10 בלבד.

-מתנת רשת מלונות ״מוריה״

ההשתתפות בהגרלה אסורה על עובדי חב׳ ישראכרט ופרסום מי״טל.

2סופי שבוע במלון מוריה תל־ אביב

שבוע זוגי ב״טננריף״
מתנת ״הסתור ־ טיולי נופש פלוס״.

2סופי שבוע במלון מוריה ים המלח
-מתנת רשת מלונות ״מוריה״

2סופי שבוע במלון מוריה אילת
-מתנת רשת מלונות ״מוריה״

2סופי שבוע במלון מוריה ירושלים
-מתנת רשת מלונות ״מוריה״

2סופי שבוע במלון מוריה כרמליה
חיפה -מתנת רשת מלונות ״מוריה״ 15 שעונים סיטיזן יקרי ערן -מתנת
רשת חנויות ״איק״.

25 תכשיטי זהב משובצים יהלומים
או אבני חן -מתנת רשת חנויות ״איק״.
6משחקי טלויזיה 8870
מתנת ״אדיוקט פתוח ושווק מערכותלמידה בע״מ״.

1סט תכשיטים בשווי 10,000 שקל

-מתנת ״הבורסה לתכשיטים״.

1סט תכשיטים בשווי 5,000 שקל
-מתנת ״הבורסה לתכשיטים״.

24 מחשבי 5ז א1£עוטחד3או 015נ£ז
ו־ 24 מחשבי :״זמ״סיסזק *וזזט״
־ מתנת ״א. נין נון בע״מ״.

1מכשיר טלויזיה ״סילורה״
אינץ +שלט טווח +שעון

-מתנת ״סילורה״.

שבוע בכרתים ליחיד כולל טיסה ונופש
-מ תנ ת דיזנהויז בע״מ

2סופי שבוע במלון דן אכדיה
-מ תנ ת סו כנויו ת ״ ק ל נופש ותיור״.

2סופי שבוע במלון דן הכרמל.
מ תנ ת סו כנויו ת ״ ק ל נופש ו תיור״.

1סופשבוע בכפר הנופש רמות רמת
הגולן -מ תנ ת כפר הנופש ר מו ת.
100 יחידות צפוי אקרילי למכונית

- 8 /2 0 0 0מ תנ ת ״ פ טנ ט רון׳.:

5שטיחים x 1.50 2.00 פילדלפיה או
אוקלהומה -לפי בחירת הלקוח
מ תנ ת רשת ״ שטיחי ראובן״.

1מצלמה״ :אסאוא״

-מתנת ״הדר צרכי צילו ם בעיים״

10 מטפי כיבוי אש ו־ 10 מכשירים
חשמליים למניעת יתושים

מתנת ״שני־טל בע״מ״.

מכונית ל־ 4ימים
-מ תנ ת ״ אוי ס השכרת רכב״.

618

שואב אבק למכונית
מ תנ ת רשת ״ בל א ק אנז־ ד קר״. 25 תקליטים -מ תנ ת ״ ה ד ארצי״.

)1110

20 מנויי ׳׳מזור״

-מ תנ ת ״מגור שרותי גרירה ורכב״.

4משחקי 4 8! */רח*ב)

סנה לסוכן הנסיעות שלך

־ מ תנ ת ״צעצועי אלדה״.

1מכשיר ווקמן +רדיו ־

מ תנ ת ••חן שווק

משתל לשל בישדאכרם

• בנק הפועלים בע־מ •בנק המזרחי המאוחד בע־מ • הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע־מ • בנק קונטיננטל לישראל בעדז • בנק מסדבע־נז • בנק הבניה לישראל בע״נז • בנק יזזב לעובדי המדינה בע־מ

יורד!

אומו סמי בן־גד,
צרם־ ה או כנ ה
שנסע לניו־יוו ק
לל מוד ולע בו ד
^ טלפון לא פסק מלצלצל. לדירה
י י המסומנת עלו לרגל חברים וחברות,
דוגמנים ודוגמניות, יפים ויפות, עם הרבה
נישוקים, קצת חיבוקים ואי אלה מת-
גות־פרידה קטנות, שבקושי נמצא להן
מקום במזוודות העמוסות. כך נראה אותו
אחרי־ד,צהרים, ערב נסיעתו חזרה לניר
יורק של סמי בן־גד, צלם־אופנה ישראלי.
באותו אחרי־צהריים, השתכנע הצלם
המצליח להעניק ראיון בלעדי להעולס
הזה.

סיפר סמי כן־גד:

אני נמצא בניו־יורק מזה שנה וחצי.
נסעתי לשנתיים למטרת לימודים, להשתלם
ולחזור. איני יורד. יש לחשושים,

עם דיאנה דוס

במסיבה של האופניאי האיטלקי
רוברטו קוואלי, המלביש את
שחקניות ארצותיהבריח ואת נשות החברה העילית .״את הקשרים

בגד, צבע עיניים, ואפילו צבע שיער.
אם לדוגמנית יש שיעוי מיותר על הצוואר,
או נקודת־חן לא רצויה, ניתן לח־סירם
בעזרת ד,ריטוש. אפשר לרכך צללים
ולהוסיף כמעט כל מד, שרוצים.
ריטוש על שיקופיות הוא ממש אמנות.

המיקצועייס הראשונים יצרתי באמצעות קשרים אישיים. זה מין
כדור שלג — מכירים אנשים במסיבה של אנשי־אופנה, מחליפים
כרטיסי־ביקור וזה ממשיך מאליו,״ מספר סמי על קשריו החדשים,

צריך ידים טובות. דייקנות וסבלנות אין
קץ. בארץ עדיין לא משתמשים בטכניקה
זאת, אבל באחד הימים זה עוד יגיע.
ריטוש על שיקופית זה מיקצוע הקשור
לצילום, אך עומד בפני עצמו.

לא לעבוד
בפדן
ף* שהייתי כארץ, צילמתי נון*•
סטופ. עבדתי בפרך. איני מתלונן,
אבל הייתי עייף. הדגשתי צורך להפסיק
לצלם לתקופה מסויימת. קצת מנוחה,
חופש ושינוי.
בחודשים הראשונים פשוט טיילתי בכיף
בניו־יורק׳י וחרשתי את אמריקה לאורך

ולרוחב. אחר־כך התיישבתי במקום אחד
והתחלתי ללמוד ברצינות, הרי זאת הייתה
מטרתי. היום אני לומד בערבים ומצלם
בבקרים. יש לי סטודיו ברחוב ,34 שזהו
אזור של אופנה ובוטיקים בין השדרה
החמישית וברודווי. אני לא עובד בפרך
כמו בישראל, אבל אני בהחלט עסוק.
יצרתי את הקשרים הראשונים בג׳ונגל
הניו־יודקי באמצעות קשרים אישיים. זהו
מין כדור שלג — מכירים אנשים במסיבה
של אנשי־אופנה, מחליפים כרטיסי-
ביקור, וכך זה ממשיך מאליו.
בניו־יורק הצלמים לא עובדים קשה,
ולא טורחים יתר על המידה. הם די מפונקים,
כי שם עובדים עם צוות של מאפרים
מומחים, ספרים, מלביש מיקצועי,
(המשך בעמוד )42

אפטו־ש־יב: י ;

יורקי שצילם סמי בן־גד לחברת תמרוקים.
אני יודע, אבל אין להם שום בסיס. נותרה
לי עוד כחצי שנה לסיים את לימודי
ואז אני חוזר — אין אפס!
בניו־יורק אני לומד ריטוש על סליי-
דים. הלימודים מתנהלים בבית־יזפר פרטי
ויקר, שמאוד קשה להתקבל אליו. מייבחני
הכניסה קשים, כך שיש סלקציה טבעית.
מה זה ריטוש של שיקופיותו כשמביטים
בירחוני־אופנה, כל הדוגמניות נראות
מושלמות — יפות, בעלות עור פנים
חלק ללא רבב, אבל המציאות שונה לחלוטין.
הדוגמניות רחוקות מלהיות מושלמות.
לכן מצלמים את הדיגמניות על
שיקופיות, ואז אפשר לעשות ריטוש
במקומות הרצויים — בגבות, בריסים,
באיפור העינים, באף, בשפתיים.
אפשר לשנות כמעט הכל — צבע,

הדוגמנית המעופפת

מיכל אדר, שעובדת
כדיילת
בחברת אל־על וכדוגמנית, שוהה מד פעם בניו־יורק, ומצסלמת

שם. היא מקובלת על האמריקאים בגלל שערה הבלונדי ועיניה
הכחולות. בין טיסה לטיסה היא הצטלמה גם אצל סמי בן־גד
דוגמניות מצליחות אחרות בניו־יורק הן ניבה פן־ויזל וחני פרי

,אני ל א יורד!״
(המשך מסמוד )41
ויש מה שנקרא ״ארט דירקטור״ — מנהל
אמנדתי. זהו מעין בימאי, מך •שלצלם
לא נותר הרבה. רק קליקים.
אפשר לומר בפד, מלא שחייו של הצלם
שם קלים יות 1משל עמיתיו !?ישראלים.
בארץ הכל נופל על הצלם, כולל הגשת
הקפה או המשקה הקר אם זה בסטודיו
שלו• בניו־יורק, בסטודיו שלך אתה מלך,
מגישים לך את המשקה לפה.
עושים שם כסף, על זה אין מה לדבר.
הפרוצדורה היא כזאת: עם גמר הצילומים
מקבלים חצי מהתשלום, ועם מסירת
הצילומים את החצי השני. אין שם צ׳קים
דחויים, אף אחד לא יודע מה זה. הכל
מסודר ומאורגן. לא צריך לרוץ לבקש
ולהתחנן עבור השכר המגיע לך. שם לא
עושים לך טובה כשמשלמים עבור עבודה
שביצעת בזמן ולשביעות רצונם. שם נותנים
לך את השכר שנקבע בזמן בעין יפה,
בתודה ועם חיוך, ולפעמים אפילו בצירוף
מתנה קטנה כאות הוקרה.
לכל צלם יש המחיר שלו. אין סכום
קבוע, התשלום הוא לפי שעת צילומים
או לפי יום, בהתאם לטיב העבודה ולא
כפי שמקובל בארץ — לפי דגם. על
המחיר יותר טוב שלא לדבר, כדי לא
לעשות כאבי לב לכל הצלמים העובדים
בארץ. ההבדל הוא באמת תהומי, בערך
פי עשרה יותר מאשר בארץ.

וידוי אישי של הנאשמת ברצח פרשת ״קרן־אוו־־.
אורית 1ארביב, הנמצאת בהודוע השביעי להריונה,
מכחיש! 1את השמועות באילו אני התינוק .1׳וולד
בכלא, ה וא העברי! שמעיה אנג׳ל 1 ,לא חברה הרצל אביטן
במחיצת בני־הזוג אנג׳ל. סופר אז כי
שמעיה קיבל את אורית תחת חסותו, וכי
הבטיח להרצל לספק את מחסורה מכל
הבחינות• כפי שהיה נראה, קיבלה אז י
שמולאק את הצלע השלישית בברכה.
בינתיים עשתה לה השמועה כנפיים, וב חוגי
העולם־התחתון החלו להתלחש כי
שמעיה הוא אבי הילד, שאותו נושאת
אורית בביטנה. אולם האם שבדרך מכחישה
את הדברים בכל תוקף .״האבא של
הילד שלי הוא החבר שלי, הרצל אביטן,
ולא שמעיה אנג׳ל,״ סיפרה אורית אר־ביב
.״אני נפגשתי עם הרצל אחרי שהצליח
לברוח, ואז עשינו את הילד.
״את השמועות שכאילו האבא זה שמעיה
אנג׳ל הפיצו כל מיני אנשים, שמעוניי־נים
לסכסך בין שמעיה ושמוליק, ובין
הרצל וביני• אלה אותם אנשים שבגללם
אני נמצאת היום במעצר. הם שקרנים!
את האמת רק אני יודעת. אף אחד לא
יגיד לי מי עשה לי ילד!״
הרצל אביטן עומד להיות מוסגר ארצה
מצרפת, לשם הצליח לחמוק אחרי שנמלט
ב־ 23 בספטמבר 1981 מבית אביו, כשהובא
לשם לביקור בליווי סוהרים. הוא חשוד
עתה ברצח מפקד בית־המעצר ברמלה,

דוגמנית
^ 7לכל דגר
ף* דוגמניות? הן בדרך־כלל צעי-
י 1רות, מאוד צעירות ורעננות. לא
יפהפיות אבל מלוטשות, יודעות את ה עבודה
ויודעות גם מה מתאים להן ומה
לא. שם לא כל אחת עושה הכל כמו
בארץ. הקשר שם הוא דרך סוכנת. אין
דוגמנית בלי סוכנת. מצלצלים, אומרים
לסוכנת מה סוג הצילומים, והיא מפנה
אליך כמה מהן כדי שתוכל לבחור.
יש דוגמניות המיועדות רק לצילומי
שיער — שמפו, רולים וכדומה, או רק
לפירסומות לילדים — ללאכה או לקרם
ידיים. יש דוגמניות לפנים — לאיפור
וקוסמטיקה, ויש דוגמניות־אופנה. הדוגמניות
המבוקשות ביותר הן בנות 17 עד
.20 בנות 20 פלוס נחשבות לוותיקות,
ובנות 30 כמעט שאין, למעט עבודות מיוחדות,
כשזקוקים לגיל כזה.
בניו־יורק לוקחים ילדה יפה בת ,16
מלבישים אותה כמו אשד, בת ,30 מאפרים
אותה ומסרקים אותה בהתאם וזה
נראה פנטסטי. היא לא נראית מבוגרת.
היא טריה ורעננה, אין לה קמטים והצילומים
יוצאים ממש מטריפים.
* קומתה הממוצעת של דוגמנית בניו־יורק
הוא 170 או קצת יותר. אין סוסות
כמו באירופה. הן בגובה ובפרופורציה
נורמלית. האמריקאים אוהבים את המראה
האמריקאי, דהיינו בלונדיות עם עיניים
כחולות• רוב הדוגמניות הן אמריקאיות,
והשאר אירופאיות, סיניות יפאניות ושאר
אכזוטיות. הדוגמניות הכושיות נדרשות
מעט מאוד. לכושים יש עולם משלהם
— תחנת־טלוויזיה, סרטים, עיתונים, ירחוני
אופנה ופירסומות של כושים לשערם
או לעורם המיוחד.
בניו־יורק מודיעים לדוגמנית על שעת
הצילומים, אבל היא מופיעה 10 דקות
לפני המועד המסוכם. היא מוכנה, ומיקצו־עית.
אין פיטפוטים מיותרים, אין סיפורים
ואין תככים• היא ממושמעת שזה
ממש תענוג, ממש בלתי ייאמן. אין אצלה
משימה בלתי־אפשרית. היא לעולם לא
תאמר חם לי, קר לי או קשה לי לעמוד
על רגל אחת. אם חס וחלילה היא זזה
מעט, היא תתנצל ולא תכעס עליך שאתה
מעמיד אותה בצורה לא נוחה.
היא לעולם לא מתערבת בשום דבר, לא
מציעה הצעות ועושה רק מה שאומרים
לה. אחרי הצילומים היא אורזת את חפציה,
אומרת יפה תודה ושלום ונעלמת
אולי לעד• אולי לא אראה אותה יותר,
כי ניו־יורק מוצפת דוגמניות. הן לא כופות
את עצמן לעולם עליך, לא לקשרי
ידידות, לא לשיחה קצרה ואפילו לא
לכוס קפה.
יצא לי לפגוש בניו־יורק כמה דוגמניות
ישראליות. את חני פרי, שעובדת מעט, את
ניבה פון־ויזל העושה שם חיל• את חלי
גולדברג צילמתי לקטלוג של פאות נוכריות׳
ומיכל אדר, הדיילת־הדוגמנית די
אורנה גלזן
מקובלת שם.

1 (1 0־ הרצל אביטן עומד להיות מוס־גר
מצרפת. בתמונה מימין:
אורית ארביב מחזיקה את עינה התותבת.
רב־כלאי רוני ניצן, וברצח השומר במהלך
השוד בקרן־אור.

ך• מידע המודיעיני, שהגיע לפני
י י כמה שבועות -לבית־הסוהר לנשים
נווה־תירצה ברמלה, הדליק נורה אדומה
אצל הנהלת הכלא. מן המידע עלה שהעצירה
אורית ארביב, הנמצאת בחודש השביעי
להריונה, כלל אינה הרה לחברה, ה אסיר
הנמלט הרצל אביטן, אלא לעבריין
שמעיה אנג׳ל.
באותה עת הוחזקה אורית בתא אחד
ביחד עם אשתו של אנג׳ל, שרה (״שמו־ליק״)
אנג׳ל, הנאשמת ביחד עם בעלה
בפרשת הרצח הכפול מס׳ .2
בשל המידע, התעורר החשש ששמוליק
תשמור טינה לאורית, על שגרמה לבע

לבגוד בה, ועל כן תנסה להתנקם בה.
לכן הופרדו השתיים.
אורית בת ד,־ ,22 העומדת עתה לדין
באשמת רצח תוך כדי ביצוע השוד במים־
על היהלומים קרן אור, מכירה היטב את
שמוליק. שני הגברים שבמחיצתם הן חיות,
המוגדרים כעבריינים מסוכנים ביותר, הם
ידידים טובים עוד מהתקופה שבה ישבו
ביחד בבית־הסוהר. הם המשיכו להתרועע
גם אחרי שהשתחררו מהכלא, וכך גם
נוצר המיפגש בין שתי הנשים, שהפכו
חברות.
כאשר נשפט הרצל ל־ 15 שנות־מאסר,
בגין ביצוע השוד המזויין בסניף בנק
לאומי ברמת־אביב, עברה אורית להתגורר

>> ורית נחשדה אף היא במעורבות
׳ • ברצח רוני ניצן, אך לבסוף הוגש
נגדה כתב״אישום לגבי פרשת היהלומים
בלבד, המייחסת לה שותפות בשוד
וברצח, ביחד עם אביטן ואחרים.
בחקירתה במישטחה הודתה הצעירה
כי שהתה במחיצתו של האסיר המבוקש,
אך הכחישה את האשמות החמורות, ה מציגות
אותה לא רק כנערתו של עבריין
אלים ואכזרי, אלא כחברה שוות־זכויות
באחת מבנופיות־הפשע המסוכנות ביותר
בעולם־התחתון הישראלי•
פרקליטיהם של אורית והרצל הם עור־כי־הדין
שימחה זיו ודויד יפתח. השניים
מייצגים גם את שמוליק ושמעיה אנג׳ל,
אחרי שפרקליטו הקבוע של שמעיה, עורך-
הדין סמי יונה, פסק מלייצג אותו.
בקרוב תלד אורית את ילדה בין כות-
לי־הכלא. אם יורשעו הוריו של התינוק
במעשי־הרצח המיוחסים להם, ואם תעמוד
האם על זכותה להחזיק את פרי־ביטנה
במחיצתה בתוך הכלא (ראה מיס־גרת)
,הוא יהפוך להיות אסיר קטן, בנם

של אסירים גדולים, על לא עוול בכפו.
שנות ינקותו יעברו עליו בין סורגים.
בווידוי אישי מבין כותלי־הכלא, שאותו
העבירה במחתרת להעולם חזה, פותחת
האם לעתיד את סגור־ליבה וחושפת את
סיפור חייה, מאווייה ולבטיה הכמוסים,
על רקע מצבה המיוחד•

סיפרה אורית ארכיב:

כל הצרות שבעולם לא היו עוצרות
אותי מלעשות את הילד הזה, שעוד מעט
יוולד לי. אני יודעת שהמישטרה מנסה
לעשות מההורים שלו גאנגסטרים, רוצחים
ומה לא. אבל שום דבר לא יצליח לשבור
אותי. אני אגדל אותו בחוץ או בתור הכלא.
אף אחד לא יקח ממני את הילד
שלי. הוא ילך איתי בטוב וברע.
תינוק זה דבר זף וטהור, והוא מסמל
את החיים והטוב שבעולם. בשביל הרצל
ובשבילי הילד הוא סמל לכל מה שהיה
חסר לנו, בגלל הרדיפות והעוול שנעשה
לנו.
אם יוולד לי בן אני רוצה לקרוא לו
ניצן, על־שם רוני ניצן, ואם זאת תהיה
בת אקרא לה קרן, על שם קרן־אור.
בחרתי את השמות האלה כי בגללם התינוק
שלי יוולד בין סורגים.
אני לא רוצה להסתיר ממנו מה שקרה.
כשיגדל, אספר לו הכל ואסביר לו את
שמו. אני בטוחה שהוא יבין.
החיים שלי אף פעם לא היו קלים.
מהיום שאני זוכרת את עצמי היו לי תמיד
צרות. בגיל 3הוציאו לי את העין השמאלית,
בגלל שהיתה בא נקודה לבנה.
הרופאים חשבו שזה גידול, וקבעו שצריך
לעשות ניתוח• היום אני חושבת
שזאת היתה טעות. אפשר היה להציל
את העין שלי.
המיקרה הזה השפיע על כל הילדות
שלי. הפכתי להיות ילדה עצבנית מאוד
ומסוגרת. סבלתי מאוד בגלל הנכות שלי.
הייתי רבה עם כולם וצועקת על כל דבר
קטן• אי־אפשר היה לדבר איתי.
הרכיבו לי עין תותבת מזכוכית, שנר-
את כמעט כמו עין רגילה. מי שלא מכיר
אותי, לא מבחין בשום דבר. אבל זה לא
שינה את מה שהרגשתי בפנים ומה ש הצטבר
אצלי מהילדות. כשהתבגרתי, היה
לי קשה מאוד להתמודד עם הבעיות, אבל
הצלחתי להתגבר. היום אני הרבה יותר
רגועה.

ח תו מי ם
לכלה חיי ם
^ ;יכת למישפחה טובה משכונת
י נווה־שרת. אבי היה נהג שכיר באגד.
הוא נפטר לפני שנתיים מהתקף־לב.
עד היום אני בטוחה שזה קרה בגלל כל
ילדים בכלא

הצרות מהמישטרה. הוא היה צריך לבוא
להעיד במישפט של הרצל. הופעל עליו
לחץ קשה מאוד. כל זה שבר אותו•
לפני שהכרתי את הרצל היה לי
חבר בשם אורי ודלף, בן של רופא
מצד,לה. זהו אדם שפל, שגרם לנו לכל
הבעיות שבהן אנחנו שקועים. הכרתי אותו
כשהייתי בת .16 הוא התאהב בי ורצה
להתחתן איתי. זאת היתה אהבה נכזבת.
אורי לא היה הבן־אדם המתאים בשבילי.
אני התאהבתי בהרצל, שבעבר ישב ביחד
עם אורי בבית־הסוהר. אבל אורי לא היה
מוכן להשלים עם זה.
בזמן שהתחלתי לצאת עם הרצל, אורי
עוד היה בבית־הסוהר. כתבתי לו מיכתב
והודעתי לו שהכל נגמר בינינו• כשהוא
יצא, הוא רדף אחרי ולא נתן לי מנוחה.
פעם אחת הוא אפילו נתן לי סתירה
והעיף לי את העין התותבת. כשהוא ראה
ששום דבר לא עוזר, ושהוא לא יכול
להחזיר אותי אליו, הוא החליט להתנקם
בהרצל.
כשהרצל נעצר בקשר שוד, נהיה אורי

לו, כבר היתד, חזקה. בגלל זה המישסרה
ניצלה את המצב והלבישה עליו תיקים
נוספים, שהיא לא הצליחה לתפוס, או
שלא רוצה לתפוס און האשמים האמיתיים
בהם.
מה שקרה זה שכל מיני אנשים סיפרו
במישטרה שהרצל רצח את רוני ניצן
ועשה את השוד בקרן־אור בזמן שהיה
מבוקש. האנשים האלה סיפרו את הדברים
האלה, כי הם ידעו שהרצל הצליח לברוח
לחו״ל וחשבו שהוא לא ייתפס. לכן הם
האמינו שזה ממילא לא ישנה לו, אם
ידביקו לו עוד כמה עבירות, ובאותה הזדמנות
יעשו עיסקה עם המישטרה ויקבלו

ן | 1 1ך ך 1חיים ורינה ארביב. האב, שעבת כנהג שכיר באגד, נפטר לפני
*י שנתיים מהתקף־לב. בתו, אורית, סיפרה כי הופעל עליו לחץ מצד
המישטרה, בעת שהיה צריך להעיד במישפט שוד בנק־לאומי ברסת־אביב, וזה שבר אותו.
עד־מדינה נגדו. במעשה הזה הוא הציל
את עורו מן העונש, וגם נקם בהזדמנות
הזאת בהרצל. כתבתי מיכתבים לשופטים
ולכל המדינה, וסיפרתי להם על העוול
הזה שנעשה לנו, אבל עד היום שום
דבר לא עזר• בכל זאת אני מאמינה
שהאמת תצא לבסוף לאור. היא חייבת
לצאת, ואז ידעו כולם שהרצל הוא לא
פושע ושאף פעם לא היה פושע. זה הכל

שקר ועלילה.
מאז שאורי הפיל את הרצל, התחיל הגלגל
להתגלגל והצרות באו עלינו אחת
אחרי השנייה. הרצל ברח מהמאסר, כי הוא
חף־מפשע והוא רצה להוכיח את זה. הוא
לא עשה את זה כדי לברוח מהעונש.
הוא רצה להביא את ההוכחות, שלא היה
יכול להשיג כשהיה בפנים.
אבל התדמית של גאנגסטר, שהדביקו

פוטר, לתקופת מאסר ארוכה. בעבר היו
לנו כבר תקופות שבהן היו בעת ובעונה
אחת שישה תינוקות, ופתחנו מעין פעוטון
קטן. לאחרונה לא היו לידות בכלא.

אורית ארביב תרצה בכך, איני
חושבת שתיווצר בעיה בקשר להחזקת

נשקפת לילד סכנה מצד האם. במיקרה
של אסירה בלתי־שפויה, או אסירה המאיימת
על שלום תינוקה במטרה לסחוט
דברים שונים, אנחנו פועלות בתיאום עם
העובדות הסוציאליות, ומוצאות לילד סי דור
מחוץ לכלא, למען טובתו ושלומו.
פעולה כזאת נעשת רק כאשר באמת כלו
כל הקיצין.

^ הרבה מעבר
ל קו ר ק טי

מנהלת כלא הנשים ״כווה־תיר־צה״
כרמלה, סגן־גונדר רעיה אפשטיין,
הסבירה את המדיניות
כלפי אסירות, שהן אימהות לילדים
רכים :
לפי התקנות אנחנו מחזיקות תינוקות
עד גיל שנתיים במחיצת אמהותיהם ב־בית-הסוהר.
אולם זה נתון לשיקול־הד־עת
של הנהלת־הכלא ושל הרשויות ה־סוציאלייות.
בדרך־כלל.
כאשר אשה יולדת בתוך
הכלא, מתירים לה לגדל את התינוק בפרק
הזמן שד היניקה. לצורך זה מוקצב
לה תא פרטי משלה, אך גם זה
תלוי מאוד במצב האיכלוס בכלא.
בכל־אופן, אני עושה כמיטב יכולתי
ומאלתרת פיתרונות עד כמה שאפשר.
בחוץ־לארץ יש מקומות, שבהם בנו
אגפים מיוחדים לאסירות אמהות, שם
הן יכולות לגדל את ילדיהם בתנאים
מתאימים. בארץ לא נעשו סידורים כאלה.
לכן אנחנו בדרך־כלל לא מקבלות
ילדים שנולדו מחוץ לכדתלי־הכלא, אלא
רק ילדים שנולדו במשך תקופת־המאסר.
גידול ילד זאת אחריות גדולה, ואיני
יכולה להרשות לזלזל בכך. לילדים ש נולדו
בחוץ מוצאים פיתרונות אחרים.
כיום יש לנו רק תינוקת אחת בת שיה
בתוך הכלא, בת לאסירה ביטחונית, הש־

מידע מודיעיני

שהגיע לכלא, שס מוחזקת אורית ארביב, סיפר שהיא
הרה לעבריין שמעיה אנג־ל. כתוצאה חכך התעורר
החשש שחברתה לתא, שרה (״שמוליק״) אנג׳ל, הנראית בתמונה עם בעלה, תנקוס בה.

מנהלת אפשטיין*
עד גיל שנתיים
התינוק אצלה. אני לא יסולה להתחייב
בקשר לכך, אך אין התנגדות עקרונית.
בבוא העת נפעל לפי מצב העניינים.
אנחנו מפרידות בין אם, שילדה
בכלא, לבין תינוקה הרך, רק אם
• מחזיקה בידה תינוקת שנולדה בין
כותלי הכלא.

^ ש מיקרים שאסירות יצאו לחופשה
וחזרו בהריון. כמובן שהן רשאיות
להחזיק בתינוקם אחרי הלידה, אם הדבר
אפשרי. אנחנו גם מאפשרות לאם להחזיק
את תינוקה מעבר לגיל שנתיים, אם
היא עומדת להשתחרר תוך כמה חודשים.
במיקרה כזה איננו מפרידים בינה ובין
חילד.
אולם תינוקות בני שנתיים ומעלה, ש־אמהותיהם
צריכות עדיין לרצות תקופות
ארוכות יותר, נמסרים לטיפול לבני־מישפחה
או לאחרים, בהתאם להמלצת
הרשויות המוסמכות. לנו בביות־הסוהר
אין תנאים כדי להחזיק ילדים בגיל זה.
אסירות, שהן אמהות לילדים מחוץ לכלא,
מורשות לקבל את ילדיהם לביקור
פעם בשבוע, אם התנהגותן מצדיקה זאת.
ביקורים רגילים נערכים אחת לשבועיים
בלבד.
אנחנו דואגות במיוחד לטיפול הרפואי
של האמהות לפני הלידה ואחריה. הן
נמצאות בפיקוח גינקולוגי קפדני ותכוף,
ונהנות מיחס ומתנאים מיוחדים. גם אורית
ארביב נהנת מכל התנאים האלה.
הייתי אומרת שהיחס אליה הוא הרבה
מעבר לקורקטי.

ידה *1י |י| עורך־הדין דויד ים־
^ חח, המייצג את

אורית ארביב נום עורך־הדין שימחה זיו.
חסינות על עבירות אחרות שביצעו.
זה לא נכון שהרצל מסוכן לציבור. יש
לו נשמה טובה ואני לא מאמינה שהוא
מסוגל להזיק למישהו. גם אני בטח לא
מסוגלת לבצע את מה שמעלילים עלי.
אנחנו שנינו קורבנות של אי־הצדק במדינה
הזאת. איזה צדק יש במדינה אם
אני פה והוא שם 1
הרצל ואני תמיד רצינו להקים מישפחה
ולהוליד ילדים. החלום שלנו זה להגשים
את זה• אני מאמינה שזה יצא לפועל למרות
הכל.
לפני שנתיים כבר נרשמנו לנשואין
בירושלים. אבל זה התעכב בגלל מה שקרה
אחר־כך. בשבילי, הרצל הוא בעלי
לכל דבר, למרות שאין לנו את הניירות
ביד. אנחנו שנינו חתומים לכל החיים !
בהרצל מצאתי כל מה שחיפשתי ב חיים:
חוכמה, גבריות, אופי, יופי, טוב-
לב ונאמנות. הוא אדם נפלא ואני מטורפת
עליו• אין שום דבר שיעצור אותי מללכת
אחריו לכל מקום, ולא משנה איזה
צרות יעמידו בדרכנו. אני אלך אחריו
באש ובמים, ויהיה מה שיהיה.
הנחמה היחידה שיש לי היום זה התינוק
שלי. כל־כך רציתי ילד, והנה אני
עומדת להיות אמא. רק חבל שהילד שלי
יוולד_במקום אפל וחשוך. חבל גם שמציגים
את ההורים שלו כפושעים. אבל שום
דבר לא ישבור אותי. הייתי עושה את
אשאר בכלא ושהאמת תצא לאור. אני אג־אשר
בכלא ושהאמת תצא לאור. אני אגדל
אותו בחוץ ביחד עם אביו.
אבל גם במיקרה שאשאר בכלא, אני
לא אוותר עליו בשום אופן. אני רוצה
אותו לידי כל הזמן !

ההורים
לא יודעים
בתם של הזמרת יפה ירקוני ובעלה,
שייקח ירקוני, מתחתנת, וההורים אפילו
לא יודעים על כך. מה אתם אומרים
על זה ז
ממקורותי המהימנים נודע לי שרותי
ירקוני, בת ה־ ,26 היחידה מבין שלוש
הבנות במישפחה המפורסמת שעדיין אינה
נשואה, הכירה בניו־יורק שחקן־כדורסל
לשעבר, גבוה ויפה־תואר, ששמו משה
דיי ם. הגבר בן 23 שיחק עד לפני שנה
בהרכב הראשון בקבוצת הפועל-חולון, וכיום
הוא עובד כאיש ביטחון בסטודיו
מפורסם. בזמנו החופשי הוא גם לומד
מלונאות.
רותי עובדת מזה כמה שנים במישלחת
הכלכלית של ישראל בארצות־הברית, ואף

מירי. הלוי
רומן ארוך
בטלוויזיה מנהל־ד,טלוויזיה ל&זעבר, ארנון צו״
קרמן, נשא, לאשה את עוזרת־ההפקה
מירי זזלזי• רק לפני שלושה חודשים
התגרש החתן מאשתו הקודמת, קריינית
הרדיו ועורכת התוכניות אילנה צו־

קרמו•

נישואיהם של הצוקרמנים עלו על שירטון
לפני כמה שנים, אך הם ניסו להצניע את
הדבר עד כמה שאפשר, ודחו את מועד

הגירושין. במקביל התפתח רומן בין איש-
הטלוויזיה, שהתפוטר מפני שסירב להיכנע
ללחצים פוליטיים, בין חברתו לעבודה,
הממשיכה לעבוד בבניין. חוטי
ירושלים. סיפור האהבה ביניהם נמשך
שנים ארוכות, ורק עתה זכו לבוא בברית־הנישואין.
מירי
היא אחותו של חבר מועצת עיריית
ירושלים. מלחשים עליה, שבעבר
היתד. מיודדת עם הזמר יהורם גאון.
ארנון מנהל כיום חברה פרטית להפקות
טלוויזיה.

פיצוץ עד החוך
זוכרים את אנאכל תסיר? היא
לא רק דוגמנית יפהפיה, אלא גם גברת
מפורסמת, בגלל סיפור הגירושין שלה
מבעלה לשעבר, עורך־הדין אלי תמיר.
אלי ניהל נגדה מאבק מישפטי, על הזכות
להחזיק בבתם המשותפת, שהיא כיום בת
.5בית־המישפט פסק, שלא כמקובל במרבית
המיקרים מסוג זה, לטובת האב.
משום מה יש לחתיכה הזאת, שהיא
חצי צרפתיה וחצי אמריקאית, מין מזל
כזה, שאהבותיה מולידות בסופו של דבר
צרות. מזה שנה יש לה חבר קבוע, ששמו
אורי עליזי, מהנדס־קירור במיקצועו.
הגבר הזה הוא עדיין נשוי• חיי־הני־שואין
שלו נמצאים, אמנם, על סך סיום,
אך נראה שאשתו, עירית, כלל אינה
מוכנה לוותר בקלות. על כך לא רק
אני יודעת. הדבר הגיע גם לאוזניהם של
המוני המשתזפים בחוף־שרתון בתל-אביב.
מעשה שהיה כך היה: ביום השישי
לפני שבועיים ישבו להם להנאתם אנאבל
ואורי, בחברת כמה ידידים וידידות, על
חוף־הים. פיתאום הופיעה במקום כרוח-
סערה, עירית. ללא שהיות פנתה לדוגמנית
ולעיני החוף ההומה פתחה עליה
פה כזה, שאפילו אני איני מעיזה לצטט
כל מה שיצא ממנו. מן הדברים אפשר
היה לקלוט מישפטים כמו ״זונה! את
מזניחה את הבת שלך כדי שתוכלי...״
אורי לא ניסר, כלל להרגיע את אשתו.
הוא פשוט קם ועזב את המקום. אנאבל
הלכה אחריו, מבלי שהוציאה הגה מפיה,
כשמבטי כל הנוכחים עוקבים אחריה. היא
היתה אדומה כסלק מרוב בושה.
זה היה, לכל הדיעות, פיצוץ רציני.
אבל שמעתי, שזאת לא הפעם הראשונה
שלדוגמנית החטובה הזאת יש צרות, מאז
התפתחה אהבתה לגבר הנשוי. היא גם
מוטרדת בטלפון וקורים לה כל מיני דברים
בלתי נעימים אחרים.
לבעלה לשעבר, אלי תמיר, יש מזל
טוב יותר. הוא חי מזה שנתיים באושר
עם הזמרת אילנית. בתו גדלה ביחד
עם בנה של אילנית מנשואיה למהנדס־המעליות,
נחום גת.

גם לנחום אין על מה להתלונן. אשתו
הטריד״ דורית, אשת יחסי־ציבור במיק־צועה,
נמצאת בהריון מתקדם. בני הזוג
שוהים כעת בארצות־הברית.
ואילו אנאבל עדיין מזועזעת מן ההש מצות.
שהוטחו בפניה בפומבי .״אני עוברת
עכשיו תקופה נורא קשה,״ אמרה,
״היא אמרה לי דברים נוראיים. התבייש-

אדומה כסלק
תי מאוד. איך היא יכלה לומר דברים
כאלה, שאין להם בסיסי
״אני לא טיפוס שאהרוס חיי־נישואין.
אני לא עשיתי להם את זה. הם עומדים
להתגרש ממילא, והיא מקשה על כל
העניין. אני כל־כך אוהבת את אורי. כבר
שנה שאני לא הולכת עי! א< אחד אחר !״

לפני חודשיים סיפרתי לכם על סיפור-
האהבה שבין שחקנית השנה, פירה קנ טר,
שזכתה בפרס מטעם הקרן לעידוד
סירטי-איכות בישראל על מישחקה בסרט
לנה, ובין עופר גלי, מקדם־מכירות
בחברת־בגדים, העוסק גם בדוגמנות. כעת
אני יכולה לעדכן אתכם ולספר, שהרומן
הזה הוליד חתונה.
ביום השני השבוע נישאו השניים על
גגה של גלריה ריכטר ביפו. במסיבה
השתתף חוג מצומצם של ידידים וקרובים
בלבד.
פירה בת ה־ 30 ועופר בן ז>־ ,25 הכירו
לפני שמונה חודשים בתיאטרון המדרגות,
שם הופיעה השחקנית בהצגה סירסנר
להמונים של ריצ׳ארד פורמן, עופר היה
אחד הצופים באולם. אחרי ההצגה הוא
מצא דרך, באמצעות ידידים, לזכות בקיר-
בתה. הוא פשוט הזמין את כולם לכוס
קפה. אחר־כך המשיך לבקר אותה בתיאטרון׳
וניסה לרכוש את ליבה.
תקופת החיזור נמשכה אצלם די הרבה
זמן. הקרח נשבר יום אחד, אחרי שלשח־קנית
נודע, כי זכתה בפרס בפסטיבל-הסר-
טים באורליאן בצרפת, שם הוקרן סירטה,

יפה ירקוני
לא מכירה
למדה קצו; באוניברסיטה שם. את משה
הכירה לה חברתה, שוש אלוני. אחותה
של הזמרת מירי אלוני, שלעת מצוא היא
גם שדכנית חובבת. החתיכה הבלונדית
לא תיארה לעצמה שמד,היכרות שעשתה
יצמח משהו רציני עד כדי כך, אך עובדה:
רותי סיפרה לה כי היא חוזרת
ארצה באמצע החודש הבא, ביחד עם
חברה, וכי הם מתכוונים להינשא כאן.
שתי בנותיה האחרות של יפה ירקוני
נשואות לרופאים. או רי ת נשואה לד״ר
יגאל שוחט, ואילו תמי היא אשתו
של ד״ר אליאב צרפתי.
כאשר התקשרתי לאם כדי לשמוע את
תגובתה לחתונה הקרובה, היא אמרה,
שכלל אינה יודעת מהן תוכניותיה של
בתה, ושלא רק שאינה מכירה את החבר
שלה, אלא אפילו את שמו אינה יודעת.
גם האב, שייקה, אמר לי שהם לא כל־כך
מאמינים לכל הסיפור הזד, של החתונה.
אני שמחתי לבשר להם, שעד כמה שגונב
לאוזניי, אכן יש לבתם תוכניות כאלה.
על כך אמרה לי הזמרת :״נו, יופי, אז
שוב ישמע קול־ששון וקול־שימחה בבית
ירקוני.״
תפיסה במיטה
אנאכל תמיר
שחקנית דישנה
התחתנה

הדוגמן חנוך רייבלם ון תפס את הכ רתו
עם מישהו אחר במיטה. כך הוא
עצמו סיפר לי.
העסק-ביש קרה בשבוע שעבר, אחרי
שהחברה בת ה־ 21 חזרה מחופשה באילת.
חנוך בא לבקר אותה במפתיע בביתה,
וראה מה שראה. הוא קיבל את זד, קשה
מאוד. כל־כך קשה, עד שהוא החליט לגמור
איתה בו במקום. כדי להירגע מהזעזוע,
מתכוון הדוגמן לנסוע לתקופה קצרה
ללונדון. שם הוא מקווה להשכיח את
יגונו.
השניים הכירו במיכללת שנקר, שבה

פירה קנטר 1ן ןופר בלו

חיזור ארוך
עופר הביא שקית אטומה, ועמד על־כך
שאהובתו תדרוך עליה. כאשר פירה עשתה
כדבריו, נשמע קול נפץ. הסתבר שבתוך
השקית היתד, כוס בדולח.
עופר הסביר לה כי זה מינהג מפסטי-
בל־ברלין, שם שוברים הזוכים כוס כזו.
אחר־כך חגגו השניים ביחד את הזכייה.
למרות שבעת הטכס נקרעה נעלה של
השחקנית, מצא חן בעיניה המחזר הנלהב,
ומאז גרים השניים ביחד, בדירתה
של פירה. ידידיהם מספרים שהם מאוה בים
עד מעל הראש ולא עוזבים זה את
זו לרגע. עתה הם שוב חוגגים, אך הפעם,
לשם שינוי, עופר הוא ששבר את הכוס.
הם לומדים, לפני חמישה חודשים. הסיפור
שהתפתח ביניהם היה דווקא רציני. שמעתי
אפילו שדובר ביניהם על חתונה. וזה
מסביר מדוע הוא לקח את,העניין כל־כך
ללב.
״מדוע היא עשתה לי את זה ז״ כימעט
בכה חנוך באוזני :״מדוע הייתי צריך
לתפוס אותם? היינו יכולים לגמור את
זה אחרת. אני מאוד מדוכא מכל הפרשה.
חנוך, שהוא גם דייל, מקווה עתה למצוא
מישהי אחרת, שתנחם אותו. יש מתנדבות?

המיליונר

ו הז מר ת פנויים הנה רומן שלפני שלושה חודשים דיווחתי
לכם על תחילתו, ועכשיו אני מתכבדת
להודיעכם על סיומו:
הזמרת־דוגמנית אתי צוכרי סיימה
השבוע את הסיפור שהיה לה עם חתיך
בלונדי משגע, ששמו דיאץ !־,ופלד.
הבחור הזה, בן ה־ ,31 שהגיע לא מזמן
מקנדה, הוא מיליונר של ממש. בבעלות
מישפחתו נמצאת רשת ענק של עשרות
בתי־מירקחת, שם, בארצות הגולה הדוויה.
ליאון אינו שולט עדיין בעברית, אך לעסקים
בארץ הוא כבר הספיק להיכנס. עד
עתה הוא פתח כאן כבר שלושה בתי־מירקחת
חדישים.
אתי בת ה־ ,29 המסיימת כעת את החזרות
למחזמר חדש, שבו תשתתף ביחד
עם אריק סיני וריקי גל, היתה בעבר חברתו
הצמודה של המלחין המצליח, הנרי
ברטר, ואף התגוררה עימו. למען האמת,
היא עדיין שומרת עימו על קישרי ידי־

חברה חדשה
דיפחח קצור
השחקן יפתה קצור מכיר, כפי הנראה, את כל חברותיו
בסרטים שבהם הו,א מככב. התורנית הפעם היא גלית רוזנשטייו,
בת ,18 המשתתפת בתפקיד מישני בסרטו החדש של בועז
דווידזון, ספיחס. קצור משחק בסרט, כרגיל, ביחד עם שני
שותפיו האחרים לשלישיה המצחיקה, השחקנים יונתו סגל
וצחי נוי.
גלית, שסיימה שמינית בבית־הספר התיכון עירוני א /מתנדבת
כיום בוועד למען החייל ואוספת חבילות עבור חיילי צה״ל
בלבנון. את יפתח הכירה בעת ההסרטה. היא יוצאת עיסו מזה
חודש.
כוכב יוצאים קבוע ושיפשוף נעים היה בעבר חברה של
השחקנית איכון מיכאלי, שכיכבה לצידו. אחר־כך היו ליוד
שושים שיש משהו בינו ובין השחקנית דליה שימי,ו, כוכבת
הסרט נועה בת ,17 שלצידה עדיין לא שיחק. אך נראה שהשחקן
המוכשר החליט בכל זאת שלא לשבור את המסורת, ובחר לבסוף
בגלית, חברתו לעבודה.

קז־יבושו־ו

נ שאר רחק

עוד
פרידה שהתרחשה לאחרונה היא

פרידתם של המוסיקאי דויד קריבושה
וחברתו התימניה, שולי, שהיא קצינה
בצה״ל.
בין השניים התנהל רומן ממושך. במשך
השנה האחרונה הם התגוררו ביחד,
בביתו של קריבושה, בשיכון בבלי בתל-
אביב. הכל כבר חשבו שהם עומדים על־סף
חתונה. ב־ 1ביולי חגג המלחין את

דויד קריבושה
לא בטוח

אתי צוכרי
אין נושא משותף
דות הדוקים, אך מבלי שהדבר הפריע
לה לפתח את הרומן עם המיליונר הקנדי.
לפני כחודש וחצי נסע ליאון לקנדה,
לרגל חתונתו של אחיו. מאז שחזר, לפני
שבוע, התברר כי משהו ביחסיו עם אתי
לא שפיר כבעבר• השניים הבינו לבסוף,

שלמעשה אין להם יותר עניין זה בזו,
והחליטו על פרידה.
איני יודעת אם העניין הוא סופי, או
שיש עדיין סיכוי שיחזרו, אולם עד כמה
שידוע לי, שני החתיכים האלה הם כרגע
פנויים.

יום הולדתו ה 38 והיו שקיוו שבמועד
זה יודיע שאכן החליט להינשא לחברתו.
אולם כמה ימים לפני כן נפרדו השניים,
ושולי עברה להתגורר לבדה.
בעבר היה כבר קריבושה מעורב בכמ־עט
חתונה. אחרי שנסע עם הזמרת גלי
עטרי, שעימה היה לו רומן במשך שלוש
שנים, לארצות־הברית, הכיר שם את הזמרת
רותי נכון, שלמענה עזב את גלי.
כשחזרו ארצה, התנהגו כבעל ואשד, לכל
דבר, לכן חשבו כל מיודעיהם שהם נישאו
מעבר לים. אולם כעבור כמה חודשים
נפרדו, ללא צורך בגט, ורק אז הסתבר
כי כלל לא היו נשואים.

יפתח קצור וידידה
רק מהסרטים
האב איחר לדידה איש יחסי-הציבור אכינועם הנדדס־מן,
הפך בימים אלה לאב מאושר. אשתו,
השחקנית בלהה אלטמן, ילדה לו בת
בכורה. השם שניתן לתינוקת: בר. אבינועם
בן ה־ ,31 ובלהה בת ה־ ,30 הכירו
לפני ארבע וחצי שנים באילת. הם נישאו
אחרי שיצאו ביחד במשך שנה וחצי.
כשהרתה בלהה החליטו השניים להשתתף
בקורס לידה בבית־החולים אסוחא,
כדי שבבוא היום יוכל הבעל המאושר
להיות נוכח בעת צאת פרי חלציו לאוויר
העולם. ואז קיבל היחצ״ן צו לשירות־מילואים.
הוא השתחרר מהשירות בדיוק
שבוע לפני הלידה, שמח וטוב־לב שתוכניות
המישפחה לא הופרעו. אולם אז
פרצה המילחמה ואבינועם, המשרת בשי־ריון,
גוייס שנית.
כשתקפוה הצירים התקשרה בלהה ה־ג׳ינג׳ית
מבעוד מועד לקצין העיר, ואחרי
מאמצים מרובים הצליחו לאתר את היחידה
שלו ולהודיע לאב המיועד את הבשורה.
הוא קיבל אישור מיוחד לחופשה,
ונסע מייד לתל-אביב. בדרך הוא תפס
טרמפ עם גורר־טנקים. כאשר שמע הנהג
על דחיפות העניין, הוא לחץ על הדוושה
עד הסוף, ולא הוריד את רגלו ממנה
עד שהגיעו לעיר. אך למרות זאת, איחר
אבינועם בחמש שעות, ולא זכה לצפות
בלידה.
כאשר הגיע לבית־החולים, כולו מזיע
ומאובק, סירבו תחילה לאפשר לו לראות
את אשתו ובתו, מחשש לזיהום•׳רק אחרי
שכוסה מכף רגל ועד ראש בשני חלוקים
לבנים, מיצנפת וכיסוי לפנים, ניתן לו,
להיכנס לחדרה ולהזין את עיניו בצרור
המייבב, עטוף החיתולים.
לגבי הפרידה הנוכחית נראה שדויד
עדיין מתלבט .״שום דבר עוד לא בטוח,״
אמר לי ,״אני לא יודע עוד מה יהיה
איתנו בסוף.״ בינתיים, בכל אופן, נותר
המוסיקאי עדיין רווק.

מנהר הנרא.. :האסיוים החמוד! ני ניתנה חנינה וק ד ענו״נ׳ הצ 1ואוון הרנן ו
האסיוים חניסחונ״ם.. :הסיבה דמוד היא ריב 3וטי בין אסיר יהודי לעוני!•
האסירים הפליליים.. :מפני שהביטחונ״ם צהלו כשהקריא! את שמות החללים!
.ליו* שפך פ ה דם: אנחנו נעשה
כאן שחיטה נ״ צעקו האסירים

המשולהבים, שאחזו בידיהם דוקרנים וסכינים.
הם כיוונו את כלי־זינם אל עבר
הסוהרים.
כך הגיעה לשיאה מרידת האסירים,
שפרצה לפני שבועיים באגף הכללי של
בית־הסוהר המרכזי ברמלה. הסוהרים, ש-
תוגברו באנשי היחידה המיוחדת לאבטחה
ולמיבצעים (אב״מ) של שירות בתי־הסוהר,
פרצו לעבר המתפרעים. בראשם עמד

באגף המרכזי כלו&ים 230 אסירים בסך-
הכל. מתוכם יש כ־ 120 אסירים פליליים
יהודים 110 .הנותרים הם ערבים, כאשר
מחציתם פליליים ומחציתם ביטחוניים. מר בית
הביטחוניים שפוטים לתקופות מאסר
ארוכות ביותר, בגין פעילותם במיסגרת
אירגונים פלסטיניים. מבין הפליליים נמצאים
באגף אסירי־עולם ועבריינים מסוכנים
רבים.
כאשר נודע למפקד־הכלא על האולטי מטום
שהציבה קבוצת האסירים הפליליים,

פליליים, כולם יהודים, לחצר־הטיולים של
האגף הכללי. כל אהד מהם נשא עימו
את כל ציודו האישי. בשעות היום ניתן
לאסירים לטייל בחופשיות בחצר, כך שאיש
לא מנע מהם את המעבר.

חברי הקבוצה התמקמו בחצר והודיעו
כי לא ישובו לאגף, כל עוד נמצאים שם
אסירים ביטחוניים. הם טענו כי הם מוכנים
לעבור לאגף אחר ובלבד שלא יצטרכו
להימצא במחיצתם של הביטחוניים.

11 \ 1 1 1מיכאל דיין, קצין־הביטחון
י י 1 של הכלא, טוען שהאסירים
הביטחוניים משפיעים לטובה על השאר.

מרכזי ברמלה, שהשתלט על המרידה.
מפקד־הכלא, גונדר־מישנה דויד פרי. התפתחה
תיגרה אלימה, שבמהלכה הוחלפו
מהלומות עזות בין שני הצדדים. לבסוף
הצליחו הסוהרים להשתלט על המתקוממים
באמצעות סילוני גאז מדמיע. האסירים
החנוקים והדומעים נגררו בכוח לעבר
תאיהם. עשרה מביניהם הורדו לצינוק.
למזלם של כולם הסתבר שהיו פגיעות
קלות בלבד בקרב האסירים והסוחרים
כאחד.
באותו היום, בשעה 4אחרי־הצה־ריים,
ירדה קבוצה של 50 אסירים

ן ^ 1 713ו 1שבו, לטענת האסירים הפליליים, צהלו האסירים
^ הביטחוניים ומחאו כפיים בעת שבטלוויזיה, הנר11111י
11יייי ״ י
אית על הקיר ממול, הוקראו שמות חללי מילחמת־הלבנון. בתמונה למעלה: אגף ה׳.

ירד לחצר האגף וניסה לשכנעם לחזור
לתאיהם, תוך הבטחה שבקשתם תיבדק.
המשא־ומתן נמשך במשך שבע שעות רצופות,
אך ללא הועיל. האסירים נשארו
בשלהם ולא היו מוכנים לשום פשרות.
ואז, בשעה 11 בלילה, נתן פרי את ההוראה
להחזירם בכוח לתאים.
האסירים המתמרדים הוחזקו סגורים
בתאיהם במשך יממה שלמה, שבמהלכה
המשיכו להתפרע, לצעוק ולקרוא קריאות
גנאי ואיום לעבר הסוהרים והאסירים הביטחוניים
כאחד. תוך כדי כך התלהטה האווירה

באגף כולו, והיתר, סכנה שהתסיסה תתפשט.
בשלב זה הורד, דויד פרי להעביר את
הקבוצה לאגף ה׳ בכלא, שהינו אגף חדש
שנועד לקלוט עצירים הנתונים במעצר עד
תום ההליכים המישפטיים נגדם. תוך כדי
כד הביעו שיבעה אסירים את נכונותם
להישאר באגף הכללי ולחזור לתפקד כרגיל.
הדבר אופשר להם. עוד במה אסירים
הועברו לפי בקשתם לתאים בתנאי הפרדה,
כדי שלא יצטרכו לקחת חלק בכל ההמולה.
לבסוף נשארו 32 אסירים, שדבקו במירדם.
הם הועברו לאגף דר.
באגף זה בוטלו עבורם כל ההטבות,
שמהן נהנו קודם לכן, כגון צפייה בטלוויזיה
וקבלת ביקורי קרובים אחת לשבועיים.
הנהלת הכלא הודיעה להם שינהגו בהם
על־פי הספר. פירושו של דבר הוא, למשל,
שיאפשרו להם לקבל ביקורים אחת לחודשיים
בלבד, ולצאת את תאיהם למשך שעה
אחת בלבד ביממה.
אחרי ששהו במשך כמה שעות באגף
המיוחד, התחילו האסירים שוב להתפרע.
הפעם הציתו את המיזרונים והשמיכות
בתאיהם. הדליקה כובתה באמצעות סילוני־מים,
תוך שימוש בגאז מדמיע להשתלטות
על המשתוללים.
אחר־כך פתחו האסירים בשביתת־רעב,
שנמשכה יומיים. עתה הם נמצאים עדיין

יום אחד בן־אדם יכול לקבל מכה רצינית
בגלל זה.
״אני תרמתי דם למילהמה ונתחי חצי
מהסכום שלי בפיקדון לחבילות־שי לחיילים.
הרבה מאיתנו עשו את זה. ביקשנו
גם שיקחו אותנו לחזית. אני לא שירתתי
בצבא, אבל אני יכול לעבוד בתור סבל.
יש פה חבר׳ה אריות. יש לנו גם חברים
במילחמה. היום אחד אצלנו קיבל ידיעה
ששני חברים שלו נהרגו.
״במצב כזה אני לא יכול להריח את
המחבלים האלה. אני מעדיף צינוק ולא
לחזור לשם. עוד ארבע שנים אני הולך
הביתה. אם היה קורה פה אסון, הייתי יכול
לשבת עוד מאסר־עולם. בשביל מה לי
כל זה?״

״אני צריך
לדקור או ת ם?״

אסירים ביטחוניים יחד עם אסירים פליליים.
(״האיקסים״) ,לשם
הועבר על־פי בקשתו.
הוא הסכים
להתראיין, אך ביקש בעילום להישאר

״לא ינוח לשבת
עם הביטחוניים,״
סיפר אסיר־העולם,
״הם חבלנים ואי-
אפשר לחיות איתם.
רואים את השינאה
בעיניים שלהם• המצב
הזה נהיה יותר
גרוע מאז שהתחי־

לה מילחמת שלום־
הגליל, זה הכניס את
כולם ללחץ והם
הוציאו את זה החוצה.

כל הזמן
משמיצים את היהודים,
מקללים ומחממים
את האווירה.
להם אין מה
להפסיד. לא מורידים
להם שליש על
התנהגות טובה, אין
להם המתקות. הם
גם לא יוצאים אף
פעם לחופשות. הם
מחכים רק שיחטפו
מטוס ויקחו בני-
ערובה, וככה ישח ררו
אותם. לנו יש
הרבה מה להפסיד.
לאסירים המתמרדים מושיט אני ביקשתי בגלל
עומר סילאווי, הממונה מטעם זה לעבור להפרדה
יו 1שוו !
אש״ף על כל הפלסטיניים הכלואים ברמלה. עומר, השפוט ל־ 25 באיקסים. אני מעדיף
להיות שם ולא
שנים, צולם בחדרו המטופח של קצין־הביטחון של בית־הכלא.
להיכנס איתם ל־תקלים
באגף.
באגף ה׳ ,ומסרבים בכל תוקף לחזור לאגף
״כשאני נמצא ביחד איתם אני כל הזמן
הכללי, כל עוד נמצאים שם האסירים
מתוח. את כל מה שעשינו, עשינו בגלל
הביסחוניים. הם איימו לחדש את ההת הלחץ. אני חושב שעשינו טעויות, אבל
פרעויות, אם ינסו לכפות עליהם לשוב
גם ההנהלה עשתה טעויות.״
ולהתגורר במחיצת הביטחוניים.
אסיר בולט אחר בקבוצת המורדים הוא
״ הםמח כי ם ישראל בגימוב מיפו, השפוט לחמש שנות
מאסר. מתוך 32 שנות חייו בילה 12 שנים
בבתי־סוהר. הוא מוחזק כעת באגף ה׳.
שיחטפו מ טו ס ״ ״לכל העניין יש הרבה קשר עם המילחמה,״
ך* ;הלת ׳הכלא איפשדה לצוות סיפר בגימוב ,״מתי שראינו בטלוויזיה,
במועדון של האגף, את ההלוויות והקריאו
י 1העולם הזה לבקר בין כותלי
בית -את השמות של החללים, הביטחוניים הת הסוהר,
להיפגש עם האסירים והסוחרים
חילו לצחוק ולמחוא כפיים. זה כאב לנו
ולשמוע את גירסותיהם לפרשה. כל השימאוד.
חות
עם האסירים התקיימו בנוכחות אנשי
יסגל.
״כשערפאת שלהם או אסד שלהם מדברים
בטלוויזיה, אם מישהו מהיהודים צוחק או
בראש המרד עמד בתחילה אסיר־עולם
אומר משהו, אתה תיכף רואה איך שהם
בן ,33 הנמצא בכלא רמלה מזה שמונה
מסתובבים וקולטים אותו במבטים שלהם.
שנים. הוא מוחזק כעת בתאי ההפרדה בכלא

ט חד האסירים שהורדו בעת הד,ת-
פרעות לצינוק הוא ידידיה נברו, בן
,22 השפוט לשנה וחצי על סחר בסמים
ועבירות רכוש. זהו מאסרו השני של הצעיר,
שמוצאו בקריית־שלום בתל־אביב.
״הביטחוניים תופסים בכלא את כל עמדות־המפתח,״
סיפר נברו, המוחזק עתה באגף ה׳.
״הם פשוט ותיקים. ובמשך השנים השתלטו
על העבודה במיטבח ובכל מיני מקומות
חשובים אחרים. כל אחד מהם תפס עמדה
והם עושים כאן מה שהם רוצים.
״אם זה היה הכל, אז מילא. אבל הם
לא נותנים לאחרים לחיות את החיים
שלהם. את כל הזעם שלהם על היהודים
הם מוציאים עלינו. הם מקללים כל הזמן
ומתגרים. הנה, אני למשל שפוט שנה וחצי
בסך הכל. אני רוצה לגמור בשקט. אני
צריך לריב איתם ולדקור אותם?״
מנהל־הכלא, גונדר־מישנה דויד פרי בן
ד,־ ,50 חבר קיבוץ גיבעת־חיים איחוד, המשמש
בתפקידו מזה ארבע שנים, רואה
את כל הפרשה מזווית שונה לחלוטין.
״אין ספק שהמילחמה חיממה את האווירה
בכלא,״ אמר פרי ,״אך הגירסה שלי לעניין
היא אחרת: לפני חודשיים יצא קול
קורא מפי ראש־הממשלה, שהבטיח שלקראת
יום־ירושלים תינתנה חנינות לאסירים.
כמובן שההצהרה הזאת נטעה הרבה תיקוות
בלב האסירים, אך לאחר זמן קצר התברר
שהחנינה היא מצומצמת ביותר, ואינה
חלה על עבירות רצח, שוד, פריצות, מי
ד,דרישה
שלהם להפרידם מייד מהאסירים
הביטחוניים. כדי לחזק את תביעתם זו,
באו הטענות שהמחבלים פוגעים, לועגים
ושמחים כשחייל יהודי נופל במערכה.
״אני ניסיתי בכל דרך אפשרית להרגיע
את הרוחות. הבטחתי להם שבקשתם תטופל,
ואף הסברתי להם שאני מבין לריגשו־תיהם,
ושאף אני הייתי תובע הפרדה אילו
הייתי במקומם. רק אחרי שכל מאמצי
השיכנוע לא עלו יפה, הוריתי להכניסם
בכוח לתאים. הייתי מוכן לרוץ עם בקשתם
עד לדרגים הגבוהים ביותר, אולם עכשיו
נוצר פסק־זמן, מכיוון שאיננו מוכנים לקבל
החלטות תחת לחץ.״
בראש האסירים הביטחוניים בכלא רמלה
עומד עומר סילאווי, בן ,32 השפוט ל־25
שנים בגין השתייכות לאל־פתח והברחת
נשק וחומרי־חבלה ארצה בדרך הים. עומר,
שמוצאו מעכו, יושב בכלא מאז .1969
הוא בעל השכלה רחבה, ומשמש דמות
חינוכית בקרב האסירים. הוא ממונה מטעם
אש״ף על כל הפלסטינים שבכלא.
״עצם זה שקוראים לי אסיר ביטחוני
אינו תקף מבחינה חוקית,״ טוען סילאווי,
״אני אסיר פוליטי! אני מתכוון להגיש
בג״ץ בקשר לכך.
״רוב הזמן גרתי בחדר מעורב של אסירים
פוליטיים ופליליים. מטרתנו בבית-
הסוהר היא לדאוג לכל אסיר חדש, פוליטי
ופלילי כאחד, מבחינת הלימודים. אנחנו
עוזרים לכולם. הנה, היום הכנתי אסיר
יהודי פלילי לבחינת בגרות באזרחות. אני,
שדוגל במהפכה הפלסטינית, הייתי צריך
ללמד אותו ציונות! לבחור הזה יש רצון
ללמוד. בחוץ לא היתד, לו האפשרות וכאן
אין מישהו אחר שילמד אותו.
״לימדתי הרבה מאוד אסירים פליליים
ותמיד דאגתי שהיושב איתי בחדר יתנהג
לפחות כמוני. לכל תלמיד אנחנו מציבים
תנאי אחד: תשכח מה היית ומה עשית
בעבר. בתוך החדר שבו אנחנו גרים ביחד
אנחנו לא רוצים סמים ולא סכינים. אצלנו
יש רק ספרים ומחברות.״
״כל העניין הזה בא כתוצאה מסיכסוך
אישי בין אסיר יהודי פלילי ואסיר ערבי
פוליטי, שהתפתח באופן ספונטני במיגרש
הכדורגל. הפרידו. ביניהם ולקחו אותם
לצינוק. כעבור 48 שעות החזירו את הפוליטי
לאגף, ואת הפלילי בודדו באיקכים.
זה עורר התמרמרות על אפליה לרעה של
היהודי. אני אישית ניסיתי לתווך בכל
העניין ולהביא לסולחה, אבל לא הצלחתי.

ישראל בגימוב (מימין) מיפו, השפוט לחמש שנות מאסר, ן בילה מתוך 32 שנותיו 12 שנים בבתייסוהר. לצידו יושב י השפוט לשנה וחצי. הס צולמו בחדרו של מנהל בית הכלא.
בות, סמים, ביטחון וכד. כלומר: החנינה
ניתנה לעברייני צווארון לבן בלבד.

״ אניא סי ד
פוליטי ! ״
,ך• כל שהציפיות, היו גבוהות, כן
הייתה האכזבה בקרב האסירים
גדולה,״ ממשיך פרי .״זה גרם למצב של
תיסכול מסויים. אולם כשהתחילה המילחמה
גילו רבים מהאסירים היהודיים רוח התנדבות
בלתי רגילה. זה קיבל גם כיסוי נרחב
בכלי־התיקשורת.
״אחרי שהאסירים ראו את נכונותה של
ההנהלה לסייע להם בפעולות־ד,התנדבות,
ואחרי שהם הבינו שהתנהגותם זו זוכה
לאהדת הציבור כולו, התגבשה בקירבם
קבוצה מצומצמת של אסירים, שהחליטו
להרחיק לכת ולהרחיב את אהדת הציבור
כלפיהם. ומכאן באה בצורה אולטימטיבית

אחר־כך נהיה מזה כל העניין הגדול.״
גירסתם של האסירים הביטחוניים מקבלת
תמיכה מפי קצין־ד,ביטחון של הכלא, רב־כלאי
מיכאל דיין, המשרת מזה 21 שנים
בבית־הסוהר .״דעתי היא שהכל נובע
מהריב האישי בין האסיר הפלילי והביטחוני,״
טוען דיין ,״האסירים המתמרדים
מצאו בכך עילה למשוך תשומת־לב על
רקע המילחמה בלבנון.
״עובדה היא ששלושים אחוז מהאסירים
היהודים באגף ממשיכים לחיות בקרב
הביטחוניים ומסתדרים איתם מצויין. אני
פוסל את כל עניין ההפרדה מן היסוד.
לדעתי האסירים הביטחוניים תורמים הרבה
מבחינה חינוכית לפליליים, ודווקא טוב
שיהיו ביחד. אסיר פלילי לא יעז לקלל
ולנבל את פיו בנוכחותו של ביטחוני.
״האסירים הביטחוניים מעלים את הרמה
הכללית בכלא. זאת האמת! הם מלוכדים
מאוד ושומרים על הכבוד. עד היום לא
נוצרה כל בעיה איתם.״ יוסי היימן

1. 4 7

ניים 10 או 12 מהלכים, או כסף.
טלפון 231304־•03

מה הולך
* שמיניסט מקרין. סרטים בחגיגות לילדים בימי הולדת,
*!בשמחות, אפשרות גם לארגון
המסיבה +אקורדיון, שירה ומצב-
רוח מרומם. טלפון 482920־•03
* .קורבנות אונם. מיספר־הטלפון
של המרכז לקורבנות אונס
הוא 234819 :־.03
* יגן רוט לוי. שם זה הירי
בתוך תרמיל שנשכח בטרמפ ב-
.5.6.1982 התרמיל נמצא אצל
מלי וידיד. קיבוץ ניר־עוז, טלפונים
82688 :־24109 ,057־.057

רחוב ארלוזורוב / 27ב׳ רמת־גן,
מיקוד •52481

,לחבש כו!נוו1
ממוסגר אבל לא מרובע
מחפש אותך הממוסגרת למסע
משותף לחפש את הפרצות
(אפילו הדימיוניות) ומוכן לע
שאובייקטיבית
יש לו הכל וסובייקטיבית
מרגיש שמשהו חסר,
מעוניין בידידה יפה ואינטליגנטית
ובעלת חוש־הומור 18 ,־166/23־175
שמרגישה כנ״ל ושאולי תהיה
המישהי. ת״ד 39499 תל־אביב.

* לרצינים. ווקמן במצב
מצויין +חיבור לחשמל +,עצירה
אוטומטית, הפעלה חמש שעות
בבטריות, לרציניים בלבד. יפת
רונן, טלפון 848322־.03
* מקרר ומסחטיה. למכירה
מקרר אמקור — 7אופיר 1800 ,
שקל, מסחטת מיץ גזר נזולינקס
כחדשה 1000 שקל 28921 .־.052
* אופניים ואוזניות. למכירה
אופני־ספורט שמונה מהלכים
במצב חדש, סלילים גדולים
לטייפ ואוזניות סטריאו עם כיוון
עוצמה• טלפון 925142־ 03 בשבת.
* חדש כהזדמנות. למכירה
מחבט טניס וילסון, מתכת,
גודל ! 4חדש בהזדמנות. טלפון
850946־.03
* מצב מצויץ. אמפליפייר
ימאהה 25 וואט +אקו +דיס־טורשן
במצב מצויין +גמרה באס

* כהורה רגישה. סופר ו-
קריקטוריסט 31/178 מגמגם קצת,
מעוניין בבחורה רגישה להקמת
קן משפחתי חמים (אפשר עם פגם
קל) .ת״ד 2834 רמת־גן.
* להכיר נחמדה. אני בחור
בן ,31 רווק, מעוניין להכיר נחמדה.
טלפון 217786־.03
46 ליידי. אם את ליידי, ובנוסף
לזה גם חמודה ׳וכחולת עיניים
מצפה לך בחור נאה ומבוסס
22/185 להיכרות רצינית• ת״ד
36850 תל־אביב.
/ג רומנטית. צעיר נחמד ומעוניין
להכיר צעירה מעניינת ורומנטית.
אלי, טלפון 445872־.03
* רגישה. אקדמאית נאה,
,29 נבונה ורגישה תשמח לפגוש

קריאת כיוון

שות זאת בכל דרך שתיראה
לך (אפילו רק בכתב!) .ת״ד
,337 רמת־השרון, מיקוד .47103
* מטופחת. סטודנט צייתן
וחסר־ניסיון 25/175 מעוניין במדריכה
מבוגרת ומטופחת +דירה.
סודיות מובטחת. ת״ד 30730
תל־אביב.
46 סימלי כלבד. צעיר נאה
וגבוה, איש עסקים 32/178 מעוניין
בשותפה חטובה לדירה בצפון תל־אביב•
התשלום סימלי בלבד. ת״ד
5288 רמת־גן.
46 מזג חם. בחור נחמד, שחרחר,
בן 30 בעל מזג חם יעניק לך
מסג׳ אינטימי, מרגיע ומהנה בדיסקרטיות
מוחלטת. ת״ד 3579
פתח־תיקווה.
* אנשים מעניינים. אינ טלקטואל
בודד ,38 ,מעוניין להתכתב
עם אנשים מעניינים בכל ה נושאים•
ת״ד ,4492 חיפה.
+תומכת. רווק, אקדמאי,
אירופאי 28/180 כן, עדין ורגיש
מעוניין ב תו מכ ת חיפאית עד 50

לאינטימיות (בעלת דירה) .סודיות
מובטחת. שמעון, טלפון מס׳
539710־.04
* בילויים וטיולים. שני
בחורים מבוססים בני 25 מחפשים
שתי בחורות לבילויים ולטיולים.
עדיפות למצרפות תמונה, תשובה
מובטחת. ת״ד 36850 תל־אביב.

ברכות

את תספקי את הספינה, אני את המשוט, ויחד ננווט בים סוער.
ספן נאה ( )32 מצפה לקריאת כיוון. ת״ד ,36180 תל-אביב.
הופנו ב־ 6000 שקל. לאור, טלפון
29736־.052

* מעבדה תמורת אופ
ניים.
מעבדה אלקטרונית +טייפ
קסטות +אופניים מתקפלים 81
+מישקפת משוכללת בעד אופ־

באקדמאי נאה ורציני. ת״ד 613
ראשון־לציון.
* היכרות בנה. אם את חמודה
וסימפאטית, שסעוניינת בהיכרות
כנה ואמיתית, הינך מוזמנת
לכתוב אל אלי וולקוביץ, בן ,21

חש-עו ב ב*31
מציאה בשרה,
או בעלות?

* מכתבים אירוטיים. בחורה
מעניינת מעוניינת להחליף
מיכתבים אירוטיים מעניינים ביותר.
למעוניינים — ת״ד 6037 חולון.

אובייקטיבית וסובייק טיבית.
מתכנת מחשבים 24/181

חוש א ח ריו ת

ס סי ם
צירופים אפשריים

נוגע ללב

לאהובה מרעננה: שצמר
טבעי בחורף טווה /גלי קצת
אחריות /ואת שלקחת השיבי
/ונסי נא ביתר מהירות.
מענת, טלפון .29736

מורת ומין

46 מדי, מדי. כמה שאני מתגעגע,
וכל־כך רוצה להתחתן. יש
כבר טבעת ואלף אהבה. מהמדוע
״חסן בק״.
46 לאבא הנמצא אי־שם, הרבה
מעבר ל־ 40 הקילומטרים —
אל תהיה גיבור. העיקר שתחזור.
מתגעגעת ושומרת על אמא. נועם
גליק, תל־אביב.
46 לגידי. היפה מן הים, ב־תיקווה
לצילומים חדשים שלך
בעיתונים, בהערצה מציפי•
* להורי היקרים יעקב ואסתר
אלפי תודות מקרב לב על
כל המאמצים שעשיתם עבורי ועל
כך תזכו לשנים טובות, מאחל בנכם
אריק.

במדינה

בן מזל קשת 30/188 מעוניין
לבלות בדירתה של אחת שחושבת
עצמה למורת־מין. מחכה
לך בת״ד 37593 תל־אביב.
* לאפוד וז׳ורז׳ אחד בשנה
מספיק, אחרת לא יהיה לי איפה
לישון אם לא תעברו למשהו עם
הרבה חדרים! אבל שיהיה טוב,
האחד הזה ! משין.
46 לקרלוס. אני מעל לכינרת
מרתיע את הסורים, אבל כל יום
יש סיפור עם ילדה חדשה מטבריה
וזה מאיר את המילחמה באור
חדש־ישן, וחוץ מזה ברכות ליום
ההולדת, מקאסח.
* לגלי. באי־שם, אל תשמור
עלי, תשמור על עצמך. מרותי
היפואית.
46 לנח,מיה. חבל שיוצא לך
לאכול לוף ולשתות מים ביומו-
לדת, מבטיחה סעודת־פאר ועוד
ועוד כפיצוי, רק שתבוא, מחנה.
46 לשיקמד. אפשר להתגעגע
רק כשרחוקים, אז נמאס לי להתגעגע
! מאנה.
46 לסימה. הווידיאו שלך פיל-
אי־פלאים, משש־בש.

שיקוצים
* לסרן מהמישטרה הצבאית
בראש הניקרה, שחיטט לי כאילו
שהייתי איזה מבריח ואדטו־טו
היה מכניס אותי לקלבוש. עוד
נתראה באזרחות! הארץ לא גדולה
כל־כך, ולשנינו אין מקום כאן.
מהג׳ינג׳י הגדול.
* למרצדס, שחלף על פנינו
בצומת בית־דגן ביום שבת מוקדם
בבוקר, כמעט עצר, ובסוף עצר
לאיזו בלונדה ועוד עשה תנועה
מגונה כשרצנו. הלוואי שתקבל
פעם איזו ״מתנה״ מבלונדה כזאת.
החיילים.
* לחנה מירושלים פינת קט־מון:
מה שהיה היה, טוב שהיה,
מצויין שהיה, מזל שנגמר, חבל
שנמשך כל־כך הרבה, מפנינה.

,מיש אין כסף !
אז אם י* לך מה להודיע,
להציע, לבקש, לברך, לספר
פדיחה טונה, ואפילו לקלל —
קדימה !
• כל הודעה יכולה לכלול
ע ד 2 0מילים.
#מי שרוצה לצרף תמונה
— הכלב האבוד, עגלת-
הילדים המוצעת, הדירה המוצעת
לחילופין, הרווק המציע
את עצמו להיכרות — יכול
לעשות זאת. במידת היכולת,
תפורסם גם התמונה.
#ההודעה תיכתב על גבי
גלויית-דואר, למערכת ״העולם
הזה״ ,ת״ד ,136 תל-אביב
(אלא אם כן מצורפת לה
תמונה. במיקרה זה יש להשתמש
במעטפה) .ל א תתקבלנה
שום הודעות בעל-פה, בטלפון
או בביקור אישי.
• הגלוייה תכלול את
שמו, כתובתו ומיספר הטלפון
של בעל-ה הודעה.

כשירד 1שלום ביטון מדירתו בבית
המשותף, שבו הוא מתגורר
בבת־ים, ראה התקהלות ליד שרברב
שעבד בחצר־הבית. ביטון ניגש
לשם וראה כי בעל־המלאכה
מחזיק בידו חבילה שהוציא מהביוב
.״מה זה?״ שאל ביטון, וש כן,
בשם מרדכי אסולין, השיב
לו כי שקית הניילון מכילה קילוגרם
ועוד 850 גרם חשיש.
״תנו לי את זה׳ זד, שלי!״
דרש ביטון, לדברי כתב־האישום.
אבל השכן אסולין, שהוא שוטר,
אמר לו :״עזוב את זה. למה לך
להסתבך?״ ביטון דרש את הסם
בתוקף ולא רצה לוותר. רק כאשר
הגיעה למקום ניידת ברח משם.
זילות. בעיקבות מידע מודיעיני
נעצר ביטון אצל חבר ביפו,
אחרי כמה ימים. כוח מישטרתי
של 29 שוטרים הגיע לשם כדי
לעצרו. הוא התפרע, ולדברי השוטרים
אף תקף אותם. הוא
הגדיש את הסאה, כאשר בעת
הארכת מעצרו על־ידי השופט
אליהו מצא, צעק לעברו :״נאצי
בן ולכתב האישום שלו ניוסף
עוד פרט — זילות בית־המישפט.
כעת עומד ביטון לדין על החזקת
הסם, תקיפות שוטרים ואיומים.
הוא כפר באשמות. ועורך־
דינו נחמן בטיטו, טען כי הסם
כלל לא היה שייך לו, אך כאשר,
שמע על המציאה והכיר בערכה
הכספי, רצה ליטול אותה לעצמו.ג;

אוניברסיטה
נ ץ תקרגב(3 1ל5א(>1ו 3ו 0

דובר ומזביר סיעת
המערך !בכנסת;,
הושתק בהר־הצופים׳-.
בפעם הראשונה מזה 50 שנה
כמעט שפוצץ טקס הענקת תארי-
דוקטור לפילוסופיה ודוקטור־כבוד
באוניברסיטה העברית. בטקס, ש התקיים
בהר־הצופים, הוזמן אחד
ממקבלי התארים, ישראל(״רוליק״)8
פלג, דובר ומזכיר סיעת־המערך
בכנסת, לדבר בשם מקבלי התארים.
נושא נאומו הייה הצורך בהעמקת
מעורבות האקדמיה בשמירה?
על חופש־ד,עיתונות.
פלג טען שבמילחמת הלבנון לא
נשמרה הזכות הזו בהקפדה יתרה ! :
״דווקא לעת כזאת, כאשר התותחים.
יורים, היה לאוניברסיטה תפקיד
יחודי, תפקיד חשוב מאין כמוהו.
כאשר התפשטה התפיסה, שקט,
יורים !׳ היה זה מתפקידה של האוניברסיטה
לזעוק , :לא שומעים !׳
מן הקתדרה צריכה. היתד. לבוא
השאלה האחראית מאוד, מדוע זה
כאשר במיזרח כבר הוסר ערפל׳
הקרב מעל טנקי המרכבה, במערב
עדיין מסתיר מסך־עשן כבד את
הריסות צור וצידון?׳״
כוח העמידה. אחר-כך הוא
דיבר על זכות־הדיבור וחופש־הביטוי,
והבהיר שאלה. שני צידיו-
של אותו המטבע .״הידיעה המלאה,׳
האמת השלמה, האינפורמציה ללא
משוא־פנים, אינם פוגעים לא ב-
מוראל־הלוחמים ולא בביטחון-
המדינה. פירסום מידע כזה אינו
מיועד לספק סקרנות חולפת אלא
מהווה נדבך חשוב כמו כוח העמידה
של החזית והעורף.״
בשלב זה התפרץ אחד ממקבלי-
התארים, גבה קומה, ממושקף.
וחבוש־כיפה, ניסה לקחת את המיקרופון
של פלג והספיק לצעוק :
״אתה לא מייצג אותי !״
את המצב הציל נשיא האוניברסיטה
אברהם הרמן :״אני:
מבקש לתת לד״ר פלג לסיים. אני
רואה שהוא עומד לסיים את דבריו.״;
אחרי הטקס ניגשו רבים לפלג.
ובירכו אותו על דבריו.
ה עול ם הז ה 2340־

כעת היה מאוחר מדי לסגת פן ייחשף
השקר.
חיים נאלץ להמשיך לשקר, למרות ש לא
צמחה לד מכך כל הנאה.
עדכ אן, סיפוריו של יח״עם בן־ארי.
בחצי מחיר
ך* מחירים שנדרשו לשלם בעלי המסו־
• י ביות תמורת דלתות, מיכסי־מנוע ו־חלקי-פח
אחרים, נראו להם מוגזמים.
רבים מאלה שבאו למוסך הגדול, הסוכן
של חברת מכוניות אירופית ידועה, חסו
על כספם והחליטו שלא להחליף חלקים
פגועים.
למרות זאת, הבחינו עובדי החברה מפעם
לפעם במכוניות, שבעליהן החליטו לא
לתקנן במוסך, כשעליהן חלקים חדשים.
מניין יכול בעל־רכב להשיג דלת מקורית
למכוניתו, שלא דרך הסוכן הבלעדי י שאלה
זו הטרידה את פעלי החברה. המונופול
שלהם׳ המאפשר להם לגבות כל מחיר
׳שיחפצו, עמד בסכנה. מישהו התחרה בהם
בסתר.
ישראל ברוך, בלש בן ,25 עוזרו של
בן־ארי, התגייס למשימה. הוא ערך סיור
במוסך, ולמד לדעת כי החברה נוהגת
לחסוך בעבודות פחחות, ומעדיפה להח־

יינו בתצפית, ישראל ואני.
שכבנו על הגג כמה שעות טובות.
חשבנו שאף אחד לא יראה אותנו. היה
זה הבניין הגבוה בסביבה. העיר כולה
היתד, מול העיניים שלנו.
״מישהו מעל בניין גבוה רחוק ראה,
כנראה, במישקפת, אותנו ואת העדשות
הטלסקופיות שלנו, והודיע למישטרה.
לפתע הופיעו על הגג בלשי המישטרה מהיחידה
המרכזית. הם הצמידו אקדחים
לראשי ולראשו של ישראל. היה קשה
לשכנע אותם שהעדשות הן חלק מציוד
צילום. לשוטרים נמסר שעל הגג יש מכשירים
לשיגור קטיושות, והם !חשבו שאלה
הן העדשות הטלסקופיות שלנו. ביקשתי
לקחת אחת העדשות, אך הם צעקו, :לא
לנגוע! התרחק!׳ האקדחים הוצמדו ממש
לראשי. ואחרי שהראיתי להם את תעודת
בלש פרטי, אמרו לי להפעיל בזהירות את
המצלמה עם העדשה הטלסקופית כדי להיווכח
שזו לא משהו אחר...״
לא קל להיות בלש על הגג, זאת יודע
יחיעם בן־ארי 35 אבל מתלווה לכך גם
סיפוק. בלש פרטי יכול לפעמים להציל
אדם, או לשנות את גורלו בתוך כמה
ימים. באמתחתו של בן־ארי סיפורים כאלה
למכביר.
חמדת גיס
ךכרכ דן ,45 שנכנס לפני כמה חודי׳•
שים למישרד, הציג את חברתו, אשה
צעירה, וסיפר :״אני חי בנפרד מאשתי
כבר ארבע שנים. היא אינה רוצה להסכים
לגט. אני רוצה להתחתן עם הגברת, המלווה
אותי. אין לי תקציב גדול, אך אבקש
שתערכו חקירה במשך שבוע ימים, כדי
למצוא משהו נגד אשתו.״
אחרי שלושה או ארבעה ימים הודיעו
הבלשים, שאין כל דבר חשוד. אשתו יוצאת
לקניות, חוזרת הביתה, אין לה מחזר,
אינה ניפגשת עם גבר.
הלקוח ביקש להמשיך את החקירה עד
סוף־השבוע. ביום החמישי של החקירה
דווח לו, שהליע גבר לביתה של אשתו,
במכוניתו ושנים נסעו. כשנמסר לו מיס-
פר המכונית, אמר הלקוח שזה היה גיסו,
בעלה של אחותו .״אין מה לחשוד,״ אמר,
״הוא כנראה לקח את אשתי לבקר אצל
אחותי.״
באותו ערב התקשר שוב הלקוח ומסר
שאחותו לא נפגשה עם אשתו, וביקש
להמשיך לחקור עוד יום אחד.
ביום אחרון של החקירה הגיע הגיס לדירתה
של האשה, והיא נסעה איתו לדירה
ברחוב מסויים בעיר. באותו יום סיפר הבלש
לבעל על הגילוי.
הבעל ניגש מייד לאשתו, גילה לה את

תוצאות המעקב, והציע לה: שתיקתו תמורת
גט. למחרת היום, ביום שבת, הלכו
השניים לעורך־דיו וחתמו על הסכם גירושין.
להחליף חשבון
ה בג ק!
ך גדר הצעיר, שדרש מבן־ארי לעי
י קוב אחרי פילגשו, שעימר, הוא ניהל
פרשת־אהבים במשך שש שנים, גילה לו
מראש :״הרסתי בגללה את המישפחה
שלי. הכרתי אותה, את עליזה (שם בדוי),
בעבודה. גם היא נשואה. אך לפתע, אח־

שואל בווו(ימ1י
ומערה)!1תיעס
1ך או מסנוים
ער הוטוקותיהס
בבלשים פרטיים
ירי שנים רבות ׳של קשר י אינטימי, היא
הודיעה לי שאינה רוצה לבגוד יותר בבעלה.
״איני
מאמין שזו הסיבה להחלטתה לנתק
את היחסים איתי.״ סיפר הלקוח הצעיר
.״אני רוצה שתחקור עם מי היא
נפגשת״.
לבלש המנוסה, שמיקצועו לחטט בחייהם
הפרטיים של אחרים, הייתה זו משימה
קלה. אלא שלקוחו זימן לו הפתעה.

סיפר כן־ארי:

אחרי כמה ימים דיווחתי ללקוח, שידידתו
מצאה לעצמה מאהב חדש. הלקוח
לקח את פרטי החקירה וחזר אלי עם מי ו
עם בעלה של המאהבת הבוגדנית שלו.
הצעיר סיפר לבעלה של עליזה על יחסיו
עם אשתו, גילה לו שהיא מסדרת את
שניהם עם גבר שלישי, וביקש לראות בו
אח לצרה.
הבעל לא כעם במיוחד. גם הוא הפך
ללקוח, וביקש ממני לעקוב שוב אחרי

אשתו ולהודיע לו ברגע שתפגש עם המאהב
החדש, כדי שיוכל להיווכח בסיפור
במו עיניו .״רק אז אשתכנע,״ אמר
לי הבעל.
עקבנו אחרי האשה, כאשר עזבה את
עבודתה באמצע היום ונסעה יחד עם
ידידה החדש, במכוניתו. למקום שומם.
הזעקתי את הבעל למקום, והצעתי לו
להתקרב אל המכונית החונה, כדי לתפוס
את השניים ״על חם״.
אך הבעל נרתע ,׳לא רצה שאמשיך לע קוב
אחריה, ואודיע לו שוב, כשתהיה
יחד עם המאהב החדש.
עניתי לו שחבל על הכסף שלו, ושלא
כדאי להמשיך. אם קשה לו לקבל את
העובדות כפי שהן, אז שישלים עם הבגידות
של אשתו.
נתתי לו גם עצה: ללסת לבנק ולסגור
את חשבונותיו, המוכרים לעליזה. אם ישנה
את דעתו ויבקש גט, רצוי שהיא לא
תדע מה מיספר החשבון שלו.

מלכוד ת
מילו אי ם
^ לקוח הכא שלי — אשה. נטלי (שם
י י בדוי) הביאה עימד, למישרדי מיסמך
שעורר בה תמיהה. בעלה, כבן ,35 עובד
במיפעל גדול בעיר, קיבל צו־מילו־אים
לתקופה של תישעה ימים.
בבוא דרום המיועד, יצא כל בוקר את
הבית וחזר בלילה.
אחרי סיום המילואים נפל בידי נטלי
צו ביטול מילואים, שקיבל..בעלה, חיים
(שם בדוי) ,עוד לפני שהחלה תקופת ה שירות.

לא היה הגבר במילואים, לאן יצא
כל יום, השכם בבוקר, ועם מי בילה עד
הלילה. כשחזר לביתו? זו היתד, השאלה
שהטרידה את נטלי.
מסרתי לה את תוצאות החקירה שלי:
במשך כל תישעת ימי ״׳המילואים״ שלו,
הלך בעלה חיים למקום עבודתו, ויצא את
שערי בית־החרושת כרגיל, אחרי הצהרים.
חיים לא נפגש באותם ימים עם אשד,
אחרת. הוא פשוט נהג לצאת מהמיפעל
ולהסתובב ברחובות עד לשעות הלילה,
ורק אז לחזור הביתה, כאילו אחרי יום
מילואים.
נטלי לא הבינה דבר .״אז לכל הרוחות,
מדוע ׳לא חזר חיים הביתה, אלא
רק בלילה, והעדיף להסתובב לבד ברחובות?״
שאלה.
הסברתי לה בפשטות: כשקיבל חיים
את צו־ד,מילואים לתקופה של תישעה
ימים, הוא הודיע לה על כך. אחרי שבוטל
הצו, צץ במוחו רעיון. הוא תיכנן
עם המאהבת שלו בילוי משותף לאותה
התקופה. ברגע האחרון התוכנית לא יצאה
לפועל, התבטלה בגלל האישה האחרת.

שנפגעו

ליף חלקים
לגמרי.
החלקים הישנים נשלחים לכבישה במכבש,
כדי למנוע כל אפשרות של שימוש
בהם.
ברוך גילה שהחלקים שנועדו להישלח
למכבש נערמו במחסן בשתי קבוצות: בפינה
אחת מצא הלקים במצב גרוע, בפינה
אחרת כאלה שנפגעו קלות.
הוא ידע מייד שבידו מצוי קצה החוט
לפיענוח התעלומה. באישודלי־לה חזר למוסך,
וסימן כמה דלתות באות סמוי.
למחרת החל חוקר סביב אישיותו של
הממונה על השמדת החלקים. הוא לא
טעה: לאיש יש אח, בעל בית־מלאכה
לפחחות.
כ׳עת לא נותר לברוך אלא לחפש מבין
חבריו מישהו בעל מכונית מאותה תוצרת,
הזקוקה לדלת חדשה. בביודו־,מלאכה
של האח הורכבה לו- ,בחצי המחיר, דלת
כמעט הדשה, עם תיקון פחחות קל, שהיתר,
כמובן מסומנת באות הסודי.

בחלקים

חדשים

מרפד זוהר

וקה קיבו צני קי ם אינם אונסים -נלש או ש גי
האוכלוסין ה עלולינ 1ל הגיו 11ל אונ ס מזד מן ־ או
רק מתי מיספו 1וופכי 11 אנסים מ יה צו ע״ ם האווניג 1לטור
ף׳ נסיבות מסויימות נקבע המרחק
/ /בין אונם וביו יחסי־מין מרצון אך
ורק לפי נקודת השקפתו של השופט, ללא
כל קשר למציאות בשטח.״ זוהי דעתם
של רוב הגברים על אונס,
״יש להבדיל בין אונם מיקרי היכול
לקרות לכל אדם, ובין אנס מיקצועי או
סוטה־מין. אונם בכוח, נגד רצונה של
הנערה? גועל נפש ! מקומם של אנסים
כאלה הוא בית־חולים, שבו יקבלו טיפול
מתאים.״ כך מביע את דעתו בנושא גבר
ישראלי אחר. הוא עושה את ההבחנה ה קלאסית
בין אונס מיקרי, מזדמן, כאשר
גבר ואשד, נקלעים למצב של קירבה ואין
להפסיק את המהלך הטבעי של הדברים,
ובין אונם קלאסי, שבו אורב אדם זר
לאשה, תוקף אותה ובכוח הזרוע מאלץ
אותה לשכב איתו.
באונס מיקרי ומזדמן מוצאים רוב
הגברים כי האשם הוא גם באשה .״למשל.

אם גבר מזמין אשה לביתו והיא נענית
להזמנה ושם! ,תוך נשיקות וליטופים היא
נשגבת על הספה ״וחולצת את נעליה,
אבל עדיין אומרת, לא׳ ,היא תוכל אחר־כך
לטעון בבית־המישפט בי נאנסה. זהו
מצב אבסורדי לדעתי. לפי דעתי, כל
אונס שאינו ברוטאלי אינו אונס. אצלנו
בארץ אפילו קרה שאשה התלוננה כי
•בעלה אנס אותה והוא נעצר ונאשם
באונס• האם אין זה מגוחך י אלף פעמים
היא אמרה ״כן״ וזה היה חוקי, אך
בפעם האלף ואחת, כשהיא לא הסכימה,
הוא צפוי לכמה ישנות מאסר. זה הופך
את הנשים לסחטניות ונותן בידיהן קלף
לסבך כל מי שירצו להיפטר ממנו.״
דברי נבר ישראלי.

״רק מ ה מו תניי ם
ומעלה״
^ וגמה טובה לסוג זה של אונס
י מזדמן היה מיקרה,ו של הזמר זוהר
ארגוב. הוא הכיר ערב אחד .,במסיבת־ ׳
חתונה שבה הופיע, נערה צעירה ויפה,
שישבה ליד שולחן עם ידיד. הוא חיזר
אחריה *כל אותו ערב, וכשרצתה לעזוב
עם ידידה, משך אותה לעבר פתח חנות
ושם גיפף ונישק אותה במשך שעה
ארוכה. היא לא התנגדה ולא התביישה

גותה של הצעירה :״קשה להבין את
הסכמתה לעלות לביתו אם לא רצתה
בבילוי. גם נוסח דיבורה והתנהגותה היה
בהם כדי לעורר את הנאשם ולנטוע בו
תקוות של בילוי מושלם ! גם לשונה
הגסה בזמן מי׳שחקי האהבה אומרת דרשני,״
קבעו השופטים, ובכל זאת הרשיעו
את ארגוב, והטילו עליו שנה מאסר
בפועל ושנתיים על תנאי.

״שיתפה פעולה
בהתלה בו ת ״
ל ם זרו קובי, המיליונר הצעיר, ש־י*
הסתבך באונס סטודנטית, נקלע למצב
גבולי, שבו המרחק בין אונם להסכמה
היה כחוט השערה. הגבר יפה־התואר נהג
את מכוניתו המפוארת •לתל-אביב, כאשר
נתקלו עיניו בטרמפיסטית ארוסודצמה.
היא היתד, בעלת גוף חטוב וחזה מלא,
והוא נזכר כי אשתו מבלה חופשה בחוץ־
לארץ, וכי זהו ערב שישי.
כשהתברר לו כי הנערה בת ד,־ 26 היא
גם בעלת חוש הומור ומעניינת, הזמין
אותה הגבר לבלות את הערב איתו. הם
יצאו למיסעדה ולסרט. בחשיכה ליטף
הגבר את גופה של הבחורה, והילל את
יופיה. חיה ברור לשני הצדדים כי קיימת
ביניהם משיכה הדדית.

המנמו

ארגוב הכיד את הנאנסת
בחתונה, כאשר
הופיע •שם כזמר. האונס היה מיקרי.

האנס המיליונר

הכיר את הנערה כאשר לקח אותה טרמפ. היא
הסכימה לבילוי, ליציאה משותפת ולכוס קפה
אחרונה ׳אחרי־חצות, אך לדבריה לא הסכימה לקיום יחסי־מין. בית־המישפט האמין לה.

עוואד, ערבי מיפו, אנס
באכזריות חיידת חיב״ה,
וכאשר שוחרר מהכלא כאשם באונס נוסף.

:ואף אמרח לו כי ״מהמותניים ומעלה הכל
מותר.״
ארגוב הזמין את הצעירה למכוניתו
כדי להביאה הביתה, ובדרך ביקש ממנה
לעלות לביתו כדי להכיר את הוריו.
השעה היתד, כבר כמעט חצות, ובכל
זאת עלתה הצעירה לדירה. שם, כמובן,
תתברר כי זוהי •דירתו הפרטית של
הזמר, והוא מתגורר בה לבדו. גם בדירה
נמשכו בין השניים הגיפופים, אך בשלב
מסויים החלה הצעירה מתנגדת ודחתה
מעליה את הזמר הנלהב .״אני יודע
׳שאני לא בסדר, אבל אני חם !״ אמר
הזמר לנערה הנאבקת והמשיך עד שסיים
את האונס.
בית־המישפט ביקר רבות את התנה־

כשנסגרה המיסעדה, בשעה 2אחרי
חצות, הציע זרו ״עוד ספל קפה״ והשניים
נסעו לכיוון הרצליה. ליד מיגרש עזוב
ברשפון החנה זרו את מכוניתו, ומכאן
מתפצלות גירסות הצדדים. .לדברי הנערה
ניסה •שוב הגבר לנשקה אך היא הפנתה
את פניה. הוא התרתח, סטר לה וציווה
עליה להיכנס •למושב האחורי, הוריד
בכוח את מכנסיה ותחתוניה ואנס אותה.
זרו טען כי לא היה כל צורך להשתמש
בכוח. מכיוון שהצעירה הסכימה בהתלהבות
ושיתפה אותו פעולה.
יתכן, כי בית־המישפט היה משתכנע
מגירסתו של זרו, לולא היה משהו שחצני
ויהיר בהופעתו •ובדיבורו. עד שעלה
תגבר ן5ל דוכן העדים עדיין היה לו

סיכוי טוב לזיכוי. אולם כשאמר בעדותו
כי.״זרו קובו משיג תמיד את מה •שהוא
רוצה״ ,אפשר היה לראות את ההרשעה
המתקרבת .״הנאשם הוא בחור שאפתני
ויהיר, הסבור שבעזרת •כספו וחוסר התחשבות
בזולת הוא יכול להשיג הכל,״
קבע בית־המישפט.
כשהגיע מועד הטלת העונש, הסכימו
כל השופטים כי היה זה מישגה רגעי
בחייו של הגבר, שהוא בדרך־פלל אדם
חרוץ וטוב, והטילו עליו שנתיים מאסר
בפועל.
בית־המישפט העליון, שראה במו עיניו,
בסרט וידאו, כיצד גם •אחרי האונס
המשיכה הצעירה לנסוע באופן חפשי
בטרמפים, ולא חששה •לעלות על מכוניות
•של גברים זרים, הפחית את העונש
לשינה וחצי מאסר בפועל ושנה •על תנאי.

״באה עס כו תנ ת-
לילה ל מי ט ה ״
^ ולי המוזר שבכל האנסים המז־י
* דמנים היה יוסף פרינברג בן ד,־.58
הגבר המזדקן הוא נגר, שעלה מברית־המועצות
בשנת .1964 הוא גדוש •ואב
לבת גדולה. יום אחד החליט לחפש כלה.
הוא הכיר דרך שדכנית אשה רווקה
בת ,47 עולה חדשה מברית־המועצות,
והחל מחזר אחריה. כמה פעמים הלכו
השניים לקולנוע ובילו בשפת־הים. פרינ־בדג
הזמין אותה לבוא לביתו בשבת,
אחרי שחזרו משפת־הים. השכם בבוקר
העירו צעקות האשה את השכנים. היא
נזרקה מהדירה כמעט עירומה והתלוננה
במישטרה כי פירינברג אינם אותה, וכי
היא היתה עדיין בתולה.
בעברית עילגת העיד פרינברג בבית-
המישפט וסיפר כי כבר בא איתה במגע
בפעם קודמת, כשהיתה בבי׳תו, וכי דווקא
באותה שבת היתד, האשה במחזור חודשי,
ולכן כעס עליה :״מה היא חושבת?
אני הבאתי אותה בשביל לרחוץ כלים?
אני בדם שלי איזה מפגר, אימפוטנט?
היא באה עם כותונת לילה, א׳שה למיטה,
ככה קונה פרה בשביל להסתכל? קונה
בשביל •בשר, לא בשביל העור שלה.
עבדה עלי !״
בית־המישפט האמין לאשה שהעידה
בבכי על דוכן־העדים ונראתה מבוהלת
ומדוכאת. פרינברג הורשע בדין ונידון
לתישעה חודשי־מאסר.
זיכוי מרשיע
ך רא:ה כי גם מיקרהו •של האלוף
מיכאל (״יומי״) בירקאי ,׳שהיה מפקד
חיל־הים, נמנה עם מיקרי־גבול אלה.
האלוף זוכה אמנם. בדין לפני בית־הדין
הצבאי, אך נקבע בפסק־הדין כי הזיכוי
הוא טכני, מכיוון שלא היה סיוע לעדותה
של המתלוננת. בית־המישפט אמר מפורשות
כי הוא מאמין לעדותה, ואינו
מאמין לעדותו של הגבר.
לדברי כתב־האישום ניסה האלוף לאנוס
חיילת •שהיתר, רס״ריית במירפאת־השי־ניים
של מחנה־מטכ״ל. חלק גדול מפרטי
עדותה חסוי עד היום, אך היא מסרה
פרוט מלא מפגישתה עם מפקד חיל־הים,
יציאתם לבילוי משותף, וכיצד ניסה,
לטענתה, לאנוס אותה באיומים, כשהיה
•שתוי.
הזיכוי המרשיע של האלוף, הביא אותו

להתפטר מהצבא׳ אחרי שהרמט״בל ושר־הביטחון
הודיעו לו כי יהיה עליו לפרוש
מצה״ל.

ה אג ס
ה מנו מ ס

^ 0הסוג השני ,״המיפלצות״ או
? האנסים המיקצועיים, נמנים בישראל
כמה ׳וכימה גברים, אך מיספרם נופל
בהרבה מהאנסים המזדמנים. הם בדרך־
כלל אינם נתפסים אחרי האונס הראשון,
אלא ממשיכים ומבצעים עבירות נוספות.
שלמה לב־־עמי בן ה־ ,35 הוא הדוגמה
הקלאסית לאנס מיקצועי כזה.
הוא התחיל את פעולתו, הידועה למיש־טרה,
בדצמבר . 1976 אשה כבת 30 פגשה
אותו באקראי ליד תחנת רכבת־צפון בתל
אביב, והוא קשר איתה שיחה. כשהתברר
לו כי היא צריכה להגיע לגבעתיים,
הציע לה טרמפ במכוניתו. האשה ד,ת־לוותה
אליו דרך פירצה בגדר במסלול
מקוצר למכונית, ולמדות שהשעה היתד.
כבר 9בערב לא פחדה מהגבר שאותו
הכירה רק דקות ספורות לפני כן.
מתחת לגשר־איילון הודיע הגבר לאשה
כי הוא עומד לאנוס אותה׳ וכי לא יתהיה
כל תועלת בהתנגדות מצידה. הוא לא
שינה את התנהגותו המנומסת, ולא הגביה
את צליל קולו.
ניתוח פסיכולוגי שערכה המישטרה,
אחרי שמיקרי האונס יחזרו ונישבו, גילה
כי לב־עמי נהג לתת לנשים שתי ׳תחושות
מנוגדות, אשר בקונסטלציה הנפשית ש אליהן
הביא אותן, השלימו תחושות אלה
זו את זו, ונראו כמעט מובנות מאליהן.

התחושה הראשונה היתה של המשכיות
כמעט טבעית למערכת היחסים הקצרה
שנקשרה כבר ביניהם, המשך החייב להביא
למגע מיני. ואם סירבה האשד״ הרי
היא זו האחראית לכך שהמגע הפך
לאונס. התחושה השניה במרבית המיקרים
היתד, תחושה של חוסר־ברידה. מכיוון
שלמרות הדיבורים הרבים והאלגנטיים
של הגבר, עמדה מאחוריהן נחישות־הח־לטח
לגבי ביצוע האונס.
מיקרה האונס השני של לב־עמי קרה
באפריל ,1977 והיה דומה מאוד לראשון.
הגבר פגש את האשד״ עובדת סוציאלית
צעירה מגבעתיים, הציע ללוותה לביתה
ברגל. מתחת לגשר־איילון המתינה לזוג
מיטת ענפים וקרטונים שהכין האנס
מראש. ניכר היה כי הוא השקיע מאמץ
ומחשבה באיסוף ענפים רכים במיוחד
והקפיד על נוחיותם. הוא התעניין אם
האשד, נהנתה מהמישגל, והציע לה מסטיק.
לאחר מעשה גם התנצל והביע
חרטה. תכונות אלד, הן שהביאו לכינוי
שבו נודע לב־עמי עד שנתפס. הוא כונה
״האגם המנומס״ ,או ״האנס המתנצל״.

בעל מי שפחה
__ מכובד
ף* משך שנה -וחצי המשיך האנס
• במעלליו באותה שיטה ובאותו מקום,

ליגנטית, מורה ומנהלת בית־ספר בנתניה.
הוא יעצמו עבד בעידיה, במחלקת איסוף
אשפה. לפי ניתוח פסיכולוגי שנעשה לו
בבית־הסוהר, נקבע כי סבל מרגשי נחיתות
עמוקים, וכי את מעשי האונס ביצע
כמעט תמיד בשעה שאשתו הלכה לאסי־פת־מורים.
התובע,
עוזי שרטר, הגיש כתב־אישום
על תישעה מיקרי אונס, ביניהם קטינה
אחת. לנדעמי הודה באשמות אחרי מיקוח,
ונידון לשלושים שנות מאסר. בית-
המישפט העליון הפחית את העונש והעמידו
על 18 שנה.

בדיון ה מנ ס ה
להשיג מין ב חינ ם
^ מיר עוואד, גבר ערבי בן 36
* * יליד יפו, ביצע ב־ 1970 אונם אכזרי
בחיילת חיב״ה. ערב אחד, כשהוא מלווה
על-ידי עוד שני גברים וזונה יהודיו?׳,
הגיע עוואד במכוניתו למיגרשי התערוכה
הישנים בתל־אביב. במקום ׳חשוך התעלסו
•שם במכונית חיילת חיב״ה וגבר
צעיר. עוואד פרץ למכונית, הוציא את
החיילת, גירש את הגבר, ובכוח ובאכזריות
ביצע מעשה סדום בנערה.
בית־המישפט גיגה בחריפות את המעשה
הנפשע :״התעללות בכבודה של
אשה, מהמכוערות ביותר שנדונו בשנים
האחרונות,״ קבע בית־המישפט והטיל על

ברקאי זוכה אמנם מה
ע ך 1ף
נסיון לאונס, אך בפסק-

הדין נקבע כי המתלוננת דיברה אמת.
הזיכוי המרשיע הכריח אותו להתפטר.

האנס שקן

הורשע בגיל 58 באינוסה של אשה בת .47 הוא טען כי היא
באה לביתו כדי לבלות את הלילה והביאה איתה כותונת־לילה,
ולכן ברור כי הסכימה לקיים יחסי־מין. בית־המישפט האמין לאשה והרשיע את פרינברג.

חיילת צעירה בשם ורד מנר. חקירות
מאומצות הובילו לבסוף אל בדואי צעיר,
עטבה אל-טורי. במיצחו ניכרה שריטה,
הוא הסתבך בשקרים, ובית־המישפט מצא
אותו אשם באינוסה ורציחתה של ורד.
אולם׳ כמו בהרבה מישפטי רצח מסובכים,
נותרו שאלות רבות ללא פיתרון גם
במיקרה זה. והיו כמה מי׳שפטנים שתמכו

והמישטרה לא הצליחה לתפוס אותו, למרות
המארבים שהציבה במקום. חקירה
מאומצת של כעשר מתלוננות הביאה
להכנת דיוקן נפשי ;מדוייק של האנס.
כל הנשים סיפרו כי הוא התעניין במיוחד
לדעת אם נהנו מהמגע המיני, ונהג לאמר
לנשים :״אל תתנגדי, האחרות לא התנגדו,
בוודאי קראת על כך בעיתונים.
אם תתנגדי לי זד, לא יגמר טוב.״ אחרי
האונס היה נרגע ומספר על ד,מיקרים
הקודמים. מציע מסטיק ולפעמים גם הציע
דמי־נסיעה הביתה.
במיקרה אחד, כאשר נתקל בבתולה
בת ,20 והיא בכתה וביקשה רחמים,
הסכים האנס המנומס לא לבעול אותה,
והסתפק במעשה מגונה. מסיפורי הנערות
התברר למישטרה כי האנס סובל מכך
שהוא שופך מהר, ולכן הוא מנסה להשיג
אישור מהנשים כי בכל זאת קיבלו את
סיפוקן ונהנו .״אין לנו ספק כי האנס
ימשיך לבצע מעשי אונס עד שיתפם,
אם כי אפשריות הפוגות ארוכות בין גל
אחד לשני של מעשי אונם. העובדה
שהוא כנראה בעל מישפחה מכובד, המנהל
אורח־חיים תקין ובריא במיסגרת
מישפחתית רגילה, מקשה בוודאי על
האפשרות לאתר אותו, ללכוד אותו ולזהותו.
יש להבין כי הוא אמו חולד,
במובן הרגיל של המילה, אלא נתון
להתקפות •,שגם בהן אין הוא מאבד את
צלם האנוש שלו. אחרי סיום ההתקפה
הוא חוזר להיות אדם רגיל וקשה לזיהוי,
עד להתקפה הבאה.״ כך סיכום דו״ח
פסיכולוגי שנעשה לפי הזמנת המישטרה.

שנה וחצי,

ונענש ב־30

שנות־מאסר.

ואומנם, כשנתפס לבסוף בן־עמי, התברר
כי הוא אדם המנהל אורח־יחיים
רגיל, ואיש ממכריו לא היה חושד בו.
הוא היה נשוי לאשה בעלת אופי ואינט־

הבדואי הצעיד אלסווי טען כי לא היה לו כל קשר
1 1 1 ^ 11
• #11111 יי י ^ י י לאונס ורצח של החיילת ורד וינר. אך למרות ספקות
מסויימים, הורשע לבסוף ונענש במאסר־עולס, בינתייס הסתבך בתיגרה והרג אסיר אחר.
עוואד עונש חמור של 12 שנות מאסר.
מייד כאשר שוחרר ממאסרו, בתום שני
שלישים, הסתבך עוואד באישום נוסף
של אונם. אך בית־המישפט זיכה אותו
מחוסר הוכחות. לפי הגדרת הפרופסור
מנחם׳אמיר, עוואד הוא מהבריונים המנסים
להשיג גם מין בחינם.

קיבוצניק
לא י אנו ס
ד* ליל העלטה בשנת ,1979 נאנסה
• ונרצחה ליד קובוץ מישמר־הנגב,

בדרישה לעורר מיישפט חוזר לאל־טורי.
אך בהיותו בכלא, הסתבך הבדואי עם
אסיר ערבי אחר והרגו. מישפט הרצה
השני תלוי ועומד נגדו.
אי־אפשר למצוא מכנה משותף לכל
הגברים האלה אשר נאשמו והורשעו
באונס. האם כל אחד יכול להפוך לאנס
בנסיבות המתאימות? ״לא,״ טוען הפרופסור
אמיר ,״אפילו אם תציב בחורה
עירומה לפני קיבוצניק, הוא יחשוב שקר
לה, מלך להשיג לד, בגדים. אבל זה
יהיה סיפור אחר עם בן־פרוורים.״ יש
משהו בחינוך ובאווירה החברתית של
הקיבוץ המונע אונס. אילנה אלון

1- 51

משחקים מישחקי־צבעים. אפשר בהחלט
ללקט את כל השאריות מהשנה שעברה,
וגם מלפני שנתיים. ,לשלב ולאלתר מכל
הבא ליד.

הבגד עושה

אבזרי אי פו ת
או קי שו ט!

את האשה,
אר האביזר
עושה את

הבגד
1י 1 11 קש ואורגנזה, שילוב מעניין של שני ניגודים:
11111 #י ! 1י 1כובע רומאנטי איכותי, שתמיד יהיה באופנה,
ואביזרי־איכות עשויים קטיפה שזורים חוטי זהב. צילמה :׳מירי זיכרוני |

ך* ולן יודעות ומסכימות שהאביזר
* עושה את הבגד. אולם, מסתבר שיש
אבזרים לעשירות ואבזרים לתפרניות.
אי־אפשר בלי אבזרים, תאמר כל סי
שמבינה באופנה, כי בגד ללא אבזרים
הוא כמו מאכל בלי תבלינים. האביזר
מוסיף חיים לבגד, מאפשר לאשה להיות
המעצבת. של עצמה, על־ידי הפיכת בגד
אחד לרבים ושונים.
את האבזרים יש להתאים לאופי הבגד,
לצבעיו, לאופי, למצב־הרוח, וכמובן —
לכיס.

הכל אופגתי,
הכל הולך
ך* אופנאית נילי טופז היא דוגמה
י ׳1טובה. כשהיא במצב־רוח טוב, היא
מתקשטת באבזרים בומבסטיים הזועקים

מצב ווח קרבי

למרחוק. כשהיא במצב־רוח מופנם יותר,
היא משתמשת באבזרים שקטים ועדינים,
כאילו כדי שלא ירגישו בה. במצב־רוח
קרבי, בדרך לבילוי במועדון, היא דואגת
לחגור חגורה רחבה ומאיימת.
ככל שהבגד פשוט בגיזרתו, אפשר להוסיף
לו יותר אבזרים, כדי לשוות לו מראה
מפואר, מעניין ומיוחד יותר. פעם היו
שייכים האבזרים לתיאטרון או לקירקס.
היום התיאטרון יוצא אל הרחוב.
יש המתלבטות בשאלה מה בעצם אופ
אריה
שואג מי
לא ירא? טוב
ליציאה לציה במועדונים ולהגנה מפני הזאבים.

חסו מישקר

נתי היום מבחינת האבזרים. ובכן, אפשר
להירגע — הכל אופנתי, הכל הולך. רחב
וצר, פסים ונקודות, אדום, צהוב, טורקיז,
ירוק, פפיונים, קשתות וסרטים לשיער,
צמידים ועגילים — הכל.
בעבר נהגו לצרף לבגד אבזרים בהתאם
לצבע הבגד. כובע, שרשרת, עגילים,
חגורה, נעליים, ארנק, כפפות ואפילו גרביים,
הכל היה צריך להתאים לצבע ה בגד.
היום השתנו פני הדברים. משתמשים
באבזרים בצבעים שונים ואפילו

הוא כובע המתכת הקלה של נילי
טופז, כולו כסף ועבודת־יד, נוצץ
בוהק ואיכותי. זול יחסית — 850 שקל וטוב לימי הקיץ החמים.

ך* שמדכדים על אבזרים, אי־אפשר
* שלא לעמוד על ההבדל שבין אבזרי-
איכות ואבזרי־אופנה קישוטיים. הראשונים
אינם תלויים באופנה. הם קלאסיים
במידת־מה, אך תואמים סיגנונות רבים ושונים.
אפשר היה להתקשט בהם לפני
שנתיים ולהיות באופנה, אפשר להשתמש
בהם היום, וגם לא לשכוח מהם בעוד
חמש שנים.
ההבדל משנה לשנה יתבטא רק במחירם
העולה. בדרך־כלל הם עשויים מחומרים
יקרים כמו עור, משי או קטיפה, ומושק עת
בהם עבודה רבה, אשר מאפשרת
להם לעמוד לאורך ימים. רוב האבזרים
האיכותיים עשויים עבודת־יד, חרוזים,
פנינים, פייאטים, חוטי כסף או זהב,
בדרך־כלל אין הם נעשים בכמויות מים-
חריות, ולפעמים קיים רק דגם אחד ויחידי
מאבזר מסויים.
לעומתם האבזרים הקישוטיים הם זולים
יחסית, ועשויים בדרך־כלל מחומרים כמו
פלסטיק, בד או קש•
ב&ובעי־הקיש יש. שינוי קטן ובולט
השנה. השוליים קטנים וצרים, אבל קש
תמיד יהיה קש ותמיד באופנה, ולמי
שיש כובע־קש רחב־שוליים אין מד, לח שוש
— היא מצויידת.
באירופה יש כמעט לכל בית־אופנה
אבזרים משלו, בעיצובו ובשמו. לא
כן הדבר בישראל. לא זו בילבד, אלא
שבישראל אין מייצרים כמעט אבזרים,

למעט אי־אלה פריטים עשויים פלסטיק
פשוט, המשמש לחגורות. כל יתר הפרי טים
המצויים בחנויות בארץ הם מיוב אים.
ולכן המחירים שאנו נאלצות לשלם
גבוהים בלא כל פרופורציה למחירים
בבירות אירופה.
נילי טופז רוצה שתל־אביב תהפוך ל פאריס,
רומא ולונדון, לפחות מבחינת
האבזרים. היא דואגת לייבאם ואומרת,
״בחוץ־לארץ ישנם דוכנים שלמים של
אבזרים בכל ציבעי הקשת. כל כל־בו,

פראנוים של וילונות ן

הולך — חגורות־עור, קש וחבל. על הצוואר יש חרוזים.

מקטן ועד גדול, וכל חנות המכבדת את
עצמה, מוצפים באבזרי־אופנה. אפילו ב־שוקים
אפשר למצוא ערימות של אבז רים
אופנתיים.
״בארץ היתד. התודעה לאבזרים חלשה.
רק בשנתיים האחרונות חלה התעוררות,
בעיקר בקרב הצעירות. הן אלה המעיזות.
פעם, כשאשת הלכה עם כובע ברחוב,
הסתכלו עליה כאילו היא מפלנטה אחרת,
והגברים הישראליים היו מציקים לה בשאלות.
בקיץ היו שואלים, מה יורד גשם ד
ובחורף שאלו אם זד, פורים. .

שלא נס ליחס, בשיער
בצוואר, בעגיל ובכל השאר
— זוהי הוכחה חיה, כי אביזרים
יכולים להפוך בגד סמרטוטי למשהו מקורי.

״נשים בארץ יוציאו הון־עתק על בגד,
בלי לעשות חשבון ובלי להניד עפעף,
אבל על אביזר יחשבו 300 פעם. יש נשים,
שכאשר הן מודדות בגד המוכרת בוחרת
עבורן את האבזרים המתאימים, הן מבינות
אותה שלא כהלכה, כאילו שהיא רוצה
לדחוף להן עוד דבר־מה. אין הן
מבינות שזה מה שעושה את הבגד.״
אין נשים רבות שיש, להן כסף ל שינוי
טוטאלי של מלתחתן. אבל אפשר
להיעזר באבזרים חדשים בודדים על
בגדים מהשנה שעברה. אפשר להוסיף
דבר־מה אופנתי כמו בגד־גוף או חולצת
טריקו, שורטס או חצאית מיני חדשה,
אד להתרכז יותר באבזרים ולבסס את
המלתחה עליהם.
אותו בגד ייראה שונה בשילובים שו
גים.
אוחד. שימלה תיראה כמו שתי
שמלות אם תשתמשי בבוקר באבזרי פלסטיק,
ובערב תחליפי אותם לאכזרים בעלי
איכות ודרמתיות.
למי שיש עיניים יפות תוכל להבליטן
בעזרתו של סרט אופנתי שייקשר על
המצח. בעלות המותניים הצרות יבליטו
אותן על־ידי חגורה, בעלות השיער הקצר
יתהדרו בעגילי פלסטיק. אבזרים יכולים
להפוך בגד־סמרטוט למשהו מקורי.
אביזר יפה ומעניין מושך לפעמים יותר

ן 1:ע 1*1עם גליה בוצ׳קי השחרחורת והמכוסחת ואביבה פרלסון הבלונדית
11\ 1׳ 1י 1החולמנית. כאן: בלבוש פולקלוריסטי רקום ריקמת־יד, חרוזים ופייאטים
וחגורות־קטיפה מעוטרות, שתיהן סבורות כי פעם האביזרים היו חלק מתיאטרון.
תשומת־לב מהבגד, ואת זה כדאי לזכור.

אבזרים

ואסט רולוגי ה

הנמדד! אביבה

היא נמרה עד הסוף: הבגד מנומר, המישקפיים
מנומרות, החגורה מנומרת, והצמות משיער סינתטי
להשלמת המראה. הוא אשר אמרנו: הבגד עושה את חאשה, אך האביזר עושה את הבגד,

י י מי שמאמינה באסטרולוגיד, אום־
* רים המומחים, כי לבנות מזל בתולה
וגדי יש נטיה לאבזרים קלאסיים, ובנות
מזל אריה, מאזניים ודלי אוהבות את האבזרים
הדרמתיים. רוצות לדעת אם זד,
נכון ז בידקו על עצמכן. מה שבטוח הוא,
שהצעירות של ימינו אוהבות אבזרים סו־פר־מודרניים
מפלסטיק.
אלי ליאור שחנותו נמצאת ברחוב די־זנגוף,
הוא גם צעיר, גם חתיך וגם יבואן
של אבזרי-אופנה מלונדון וניו־יורק. הוא
מעדיף את האביזר האופנתי, לא האיכותי,
עשוי פלסטיק בשלל צבעים ויחד עם
זאת לא יקר• אלי משתדל לשמור על
מחירים הגיוניים. לדוגמה — סרטי־שיער
ממגבת ב־ 100 שקל, פפיונים מקטיפה ב־
40 שקל, כובע סרוג ומחורר עשוי כותנה
80 שקל, צמידי־פלסטיק מלופפים בבד
סאטן 190 שקל. מי שרוצה לראות את
האבזרים בפעולה, תוכל להיכנס לחנות,
ושם לפגוש את אביבה פרלסון, בלונדינית
יפר,פיה ׳,מתקשטת באבזרים אלה בהנאה
מרובה.
בני אדם הם גזע של חקיינים. אבל לא
תמיד מה שמתאים לאחד טוב לחברו. כל
אשד, צריכה להחליט לעצמה. לעמוד מול
הראי, ולהחליט מה טוב לה, לבחור מה־מיגוון
הרחב של האבזרים את אלה המתאימים
לה ולאופיה, ולהיות יפה ומיוחדת.

אווריריות על כובע כותנה
מחורר לקיץ .״גליה, מה
שאל הגבר הישראלי ברחוב.

גן־העדן ה א בו ד ^ ה ח ״ ל כהן רוצ ח 1ה ס 1פרסגד ^
ה בלו ף הפ ר טי שלשלמה ניצן ^ וזוגי הספ רו תשלה תנו עהה קי בו צי ת
קלסיקה
מילטון בשנת תרל״א ( )1871 ראה־אור התרגום
הראשון לעברית של גן־העד! האבוד של
המשורר ג׳יץ מילטון, שתורגם על-ידי
המומר א* זלקיבסון, תחת הכותרת ויגרש
את האדם* .יצירה קלאסית שירית זו
זכתה 110 שנה מאוחר יותר לתרגום עברי
חדיש יותר, של המשורר המנוח ראוכן
אבינועם, תחת הכותרת גן־העדן האבוד,
שראתהלאור באחרונה **.
גן־העדן האבוד לג׳ון מילטון הוא אחת
היצירות הקלאסיות החשובות ביותר של
השירה והספרות האנגליים. מילטון, בן
המאה ה־ ,17 נחשב לאחד מהבולטים שב שירת
תבל, שהחליט במחצית חייו להקדיש
את שירתו לשם רימום רוח עמו, תוך
שהוא תפוס בחזון של המחשבה אודות
״אנגליה מחודשת״ .אחרי שנים שבהן נטל
חלק במאבקים פוליטיים באנגליה, שיחרורה
מעריצות בית־המלוכה, תוך הצדקת עריפת
צ׳ארלס הראשון, הפך לאחד מראשי
הפוריטנים האנגליים, שראו רק חוק אחד
* ג׳והן מילטו! — ויגרש את האדם
(גן־העדן האבוד); תרגום: י.ע.ס( .יצחק
אדוארד זלקינסון); וינה, תרל״א (.)1871
** ג׳וה! מילטו! — גן־העדן האבוד;
תרגום: ראוב! אבינועם; עריכה, מבוא
ונייספחיס: ד״ר אסתר בית־הלחמי; איורים :
ויליאם בלייק; הוצאת מסדה ועם הספר;
! 253 עמודים (כריכה קשה אלבומית).

החווייה הישראלית

מתוך ציור של ויליאם בלייק
עלי־אדמות — החוק הכתוב בכתבי־הקודש
היהודיים.
מילטון, שהלך ונתעוור בגיל ,43 התחיל
בשנת 1655 בחיבור יצירתו ג!־העד! האבוד,
שאותה חיבר במשך יותר מ־ 10 שנים, תוך
שהוא שואב את תוכנה ממקורות ישראל

— התנ״ך, הספרים החיצוניים, חז״ל, רש״י.,
הזוהר, הרמב״ם, רד״ק ורלב״ג ואליהם
נוספו גם מקורות נוצריים שונים שעסקו
בסיפור גן־העדן. גן־העד! האבוד נחשב
עד עצם היום הזה ליצירה האפית הגדולה
ביותר של הספרות האנגלית. על המהדורה

הראשונה שלה קיבל מילטון בשנת 1667
שכר־סופרים של 5לירות שטרלינג.
בגדהעד! האבוד הרים מילטון את ה טרגדיה
של עיוורונו ואת געגועיו לאור
הקוסמי ב־ 12 ספרים. השטן הוא שר־האופל,
האלוהים הוא האור, כאשר האדם נודד
בכל גבולות החשוך. בשנים הראשונות
לפירסום גן־העד! האבוד לא זכתה יצירה
זו להכרה הראוייה, ורק שנים מאוחר יותר
תפסה את מקומה במדף הקלאסיקה העולמית.
מהדורה
עברית חדשה זו מלווה בהערות
של ד״ר אסתר כית־הלדזמי, שנעשו
לתרגומו של אכינועם. ליצירה מצורפת
גם הקדמה מפורטת ומלאה, הנפתחת בתיאור
ההתפתחות הרעיונית של מילטון
ויצירותיו, ומתמודדת עם בעיות הדאנר
של כתיבתו ומיבנה האפוס שלה. בהקדמה
ישנה בחינה למגמותיו הדתיות של האפוס,
תפיסת ישו של מילטון, בחינת דמותו של
השטן, המלאכים והתיאוריה החומרנית של
מילטון, המגע בין אדם וחווה, הנישואים,
החטא הקדמון ועקרון הבחירה.
גן־העד! האבוד הוא אינטרפטציה שירית-
תרבותית לסיפור המיקרא, העוסק בגירוש
האדם מגן־העדן בשל חטא הפיתוי בזרועותיה
של חווה. בפתשגן הספר (ברא שית
הספר התשיעי) כותב מילטון :
״אחרי שהקיף השטן את כדור־הארץ, הוא
חוזר מתוך עורמה זמומה לגן־העדו כמו
אד כלילה, ונכנס כגוף הנחש הישן. בבוקר
יוצאים אדם וחווה לעבודותיהם, וחווה
מציעה לעשותן בכמה מקומות, כשכל
אחד מהם עובד בנפרד. אדם אינו מסבים,
כטענה כי צפוייה סכנה, פן אותו אוייב,
אשר מפניו הוזהרו, ינסה לפתות אותה

>ול החטא׳ ומוסר־סופרי במילחמה

בתוכנית הטלוויזיה ד״ש חוזר שבהנחיית ירון לונדון, הופיע הסופר והעסקן
אהרון מגד לדיון בנושא מוסר במילחמה. במהלך הדיון רומם והעלה את תכונותיו
של הלוחם הישראלי כלוחם בעל איכויות מוסריות עליונות, והסופר הישראלי כנושא
הדגל של איכויות מוסריות אלה. בדיון עם ירון לונדון, שיחק מגד בפוזה של איש־רוח
חופשי, סמכות מוסרית וסופר שעטו נקי מכל רבב.
אלא שאהרון מגד רחוק מכל אלה, כמרחק ארץ מירח. מגד, עסקן מיפלגתי וסופר
מטעם של אחדות־העבודה מזה שנות דור וחמש מילחמות, זכה להכתים את עט־הסופרים
הישראליים בנושא מוסר במילחמה. מעשה שהיה, כך היה:
מעט אחרי תום הקרבות בשנת 1973 באיזור איסמעייליה, בין
תעלת סואץ ותעלת המים המתוקים, במיסגרת גדוד 163 של
החטיבה הירושלמית, רצח הטוראי יצחק כהן מתל־אביב שבוי
מצרי ופצע שני שבויים נוספים. כותב שורות אלה, ששירת כחובש
במרחק של מטרים לא רבים, וחיילים אחרים של אותו גדוד,
החליטו שלא ינוחו ולא ישקטו, עד אשר יועמד הטוראי יצחק
כהן לדין צבאי בעוון רצח.
את יצחק כהן אני מכיר משנים של שירות מילואים משותף.
מדי שירות מילואים הטיף כהן לרצח ערבים ולהכחדתם, ואף
נהג לזלזל וללגלג עלי על ״יפיוף נפשי״ ועל אמונתי בטוהר
הנשק.
התמרמרותם של רוב חיילי גדוד 163 לרצח בדם קר שאותו
ביצע הטוראי כהן, הביאה למישפט צבאי, שבסופו נגזרו על
הטוראי כהן 20 שנות מאסר. כשנה וחצי אחרי מילחמת יום־
הכיפורים הגיעו בני־מישפחתו של הטוראי כהן אל אהרון מגד,
הפרק השלישי והאחרון עד כאן, הוא מאמר, תחת הכותרת
שמינה את עצמו לאמיל זולא מטעם. לשיא תרומתו למאבק על
מוסר במילחמה, שפירסם מגד בחודש שעבר ( 18 ביוני ,)1982
שיחרורו של הטוראי כהן (ששוחרר מאוחר יותר, אחרי 11 חודשי
מאמר שבו הוא בוחן את עמדות הלוחמים — לא אלה המצויים
מאסר, בשל מישפט־חוזר שבו חילץ אותו עורך־יהדין שמואל
בקו האש, אלא הלוחמים שהיו במצב של המתנה ברמת הגולן.
תמיר בעזרת פגם מישפטי כלשהו) ברשימה תחת הכותרת
זהו מאמר בן שני טורים שמנים, שבהם מביא מגד דברת בלתי
:על החטאים, שאותה פירסם בדבר ( 28 בספטמבר ,)1979 ובה
חדלה, שאותה הוא מסכם יב,שורתו׳ •המתמיהה. עד מאוד :״אד .
הביא מסכת שקרים מפיו של הטוראי כהן .״איש־הרוח״ מגד
חשוב לציין שאיש מן החיילים והמפקדים שהשתתפו כשיחות
פירסם ברבים את האשמותיו של הטוראי. כהן כלפי שופטיו,
לא היה בחזית המערבית ולא ראה במו עיניו את החרם. וההרג
דליה ד ,.תת-אלוף יעקוב אגן (כיום דובר־צה״ל) וטוראי
שנגרמו על־ידי ההפצצות. יש לשער שטי •שחווה את הדברים
בדרגתו של כהן :״הם הסתכלו עלי כאילו הרגתי את. אביהם...״
האלה — תגובותיו שונות לגמרי.״
ועל השופטת סגן־אלוף דליה ד״ אמר הטוראי כהן :״טיפוס
אמיל־זולא-מטעם־מגד
אהרון מגד, מי שלא לחם במילחמת־העצמאות ובנה לעצמו
של סאדיסטית.״
קפיטל ספרותי על חשבון לוחמי מילחמת־העצמאות ומועקותיהם,
סופר בידיו של רוצח־שבויים
מגד, ביפיוף הנפש שלו, מכנה ברשימתו את מישפטו של
ממשיך גם בסיבוב החמישי לעשות קפיטל, מוסרי׳ מדמם של
הטוראי יכהן, פרשה קפקאית׳; הוא מגן ישירות ובעקיפין על
אחרים, כשהוא מייצג את כל המנוון והצבוע שהספרות הישראלית1 ,
מעשהו, ומתעלם מכך, שדווקא חיילים ביחידתו של הטוראי
כהן הם אלה שהגנו על מוסד הלוחמים ותבעו את העמדתו לדין. מגד מסיים את סיפור אך לא את האמת של ספרות זו. אהרון מגד, מי שמינה עצמו לאמיל זולא של
פרשתו של הטוראי כהן, שרצח שבוי, במילים מעוררות הרחמים :״כחודשיים לאחר הטוראי רוצח השבוי יצחק כהן, מייצג בצביעותו אל כל המושחת בחברה הישראלית,
שיחרורו, מצאתי את י.כ. אדם שבור, שאינו מסוגל להתאושש׳ מן הזעזוע שעבר עליו, והוא עשה זאת ביפיוף נפש שכזה, עד שישנם העשויים להתפתחות ולהאמין לו, כימו
•שאינו מבין איך ומדוע אונה לו כל זה מידי המדינה שאותה אהב, שהגן עליה תמיד ירון לונדון, שהזמינו. לטלוויזיה לספר לעם על מוסר במילחמה.
מפני כל המדברים בגנותה, ושלחם למענה מגד, זולא־מטעם־עצמו, הפך ברשימתו
על החטאים לקריקטורה של סופר בידיו של רוצח שבויים.
פרק שני בסיפור אודות איש־הרוח אהרון מגד ומוסר הלוחמים, אף הוא התפרסם
בדבר ( 21 במאי )1982 ברשימה תחת הכותרת על הרג אנשים ומילים. מגד, החסר
רגישות כלשהי לתהליך השחיקה המוסרי העובר על החברה הישראלית מאז מילחמת
ששת־הימים, תהליך שהוא אחראי לו במידת־מה בשל התעלמותו מנושאי-אמת של
החברה הישראלית והעדפתו ליצור ספרות־מטעם ברמותיה השונות. מגד יוצא ברשימה
זו נגד הכרוז שהיה חתום בידי 55 סופרים ומבקרים שהצטרפו למשמרת אבל ומזזאה
על ההרג ועל מדיניות הממשלה בשטחים. ברשימה אפולוגטית,
שכל קשר בינה ובין המציאות המוסרית בשטחים הוא מיקרי
בהחלט, מגלה מגד לקוראיו, כי החברה הישראלית היא חברה
דמוקרטית מאוד באופיר. ובעלת חוש ביקורתי מפותח :״יש כה
עיתונות לוחמת המוקיעה ללא רחם תופעות של עוול ושל
שחיתות. יש ככוחה של חברה זו לרסן גילויים של פריעת מוסר
ופריעת חוק״ בערך בסיגנון שמגד עשה זאת בעניינו של הטוראי
יצחק. כהן, שרצח שבוי מצרי נטול הגנה בדם קר.
על הרג אנשים ומילים הוא השתמטות פומבית של מגד,
ממעורבות בפנייה כנגד השילטון הנוכחי, שהרי פנייה מסוג זה,
תמנע ממגד כרטיסי נסיעה לחו״ל לכינוסי פא״! קלוב, קונגרסים
בינלאומיים וכל שאר טובות ההנאה השילטוניות שמגד נהנה
מהן זה שנות דור, יהיה השילטון אשר יהיה.

במוצאו אותה לכדה. חווה מסרבת לד,יראות
ככלתי־זהירה או בלתי־תקיפה כדעתה.
היא תובעת ללכת לכדה׳ מרצון לגסות
את כוחה, ואדם ;כגע לה כסוף. הנחש
!מוצא אותה לכדה; גישתו הערמומית:
בתחילה הוא מתבוגן בה, ולאחר־מכן
מדבר אליה דכרי־חגופה כהלל וכשכחו
אותה מעל לכל היצורים. חווה, התמהה
״ בשומעה גחש מדבר, שואלת אותו איך
־ הגיע ללשון־אדם ולתבוגה כזאת — והוא
עד אז לא הוגן כהן. הגדוש עוגה, כי כמעמו
מפרי עץ אחד כגן הגיע גם ללשון וגם
לשכל, אשר חפרו לו?ודם לכן. חווה
דורשת ממגו להביאה אל העץ ההוא —
והיא גוכחת לדעת בי זהו עץ־הדעת האסור.
הנחש, הנעשה עז־ לב יותר, משדל
אותה לבסוף, כרוב־עורמה ודברי־הובחה,
לאכול טפריו; משהמעם ערב לחכה היא
שוקלת כדעתה, אם לספר. על ק־ לאדם
< אם לא, אכל לכסוף היא מכיאה לו מן
הפרי ומספרת לו מה הביא אותה לידי
אכילתו. מתחילה תמה אדם, אכל בראותו
כי היא אבודה הוא גומר אומד כלבו,
מתוך אהבה עזה, למות עמה יחד; הוא
מקל ראום כחומרת הפשע ואופל גם הוא
מהפרי...״
נוסח אבינועם ילמד, שהתרחש בין, אדם
וחווה אחרי שטעמו מפרי־זזדעת הוא :
״עתה, כשיכורים ימיין, הם /כגיל יחדיו
הפליגו וידמו /כי הם השים כס אלוהות
תצמח /כגפיים התעלות כבוז מארץ / .אך
פרי־תחמית זח ראשונה גילה /אחרת :
* תאוות בשרים עורר / .עיני זימה העיף
הוא אל חווה /והיא השיבה לו כתה
זה / ,ויבערו שניהם בתאוות־אש — /עד
כי אדם סח לה באהביו גאה אראך,
חווה, מעמד כי טוב /וכו חוכמה. טוב
טעם הוא לחד /כמור תכונה, ללב. על
כך אומר /שכחך היום הזה כי כה
היטכת /צרכינו להכין. פרי־חמד זה / ,כי
לא טעמנו ונפסיד תענוג /ועד עתה
חסרנו טוב טעמו / .אם בדברים האסורים
צפון /תענוג כזה, לו עשרה אסרו / ,לא
עץ אחד ז אד בואי ונצחק / ,כאשר יאות,
אחר השבנו לב /כפרי ערב כזה, מיום
״ ראו ד /ע ני לראשונה ונשאתיד / ,כלילת
שלמות, יפיד כי לא הצית /אש אהבים
לרוותי דודים / ,כיזם הזה יפו לי פי
שבעה — /יתרון העץ הזה, רס הסגו לות!׳
/דיבר ולא הסיר ממנה ע ן /
ויחבקה כאהבה רכה; /חווה היטיב כין,
כי היא גם היא /עינה השיבה לו חציה־אש
/ ,ידה אחז ומכילה אל תל /כסזי
צל, חופת ירקות תכס מעל / .ותט אחריו
— ליצוע יקינתון / ,אמנון־תמר וסגל
ועירית — /זה חיק־הטכע, כה רענן
ורד / .תו דודים, באהב התעלסו —
חותם חמאם הוא, נחמת פשעם / ,עד
״ שנת טללים ירדה ותדכאם / ,בי כמישחק
אהבהבים נלאו.״
כאן אולי המקום להעיר, כי נוסחו הישן
5של ז ל קינ סון (מי שתירגם את הברית
; החדשה לעברית) אינו נופל באיכויותיו
:מתרגומו של אבינועם, ואף לעיתים מתעלה
! מעליו, כמו בקטע קינת הווה, שם הוא
:כותב :״איד אעזוב גני וארחק ממקום
מולדתי / ,איד אעזוב ברמי משמח אלוהים
1ואנשים / ,ואני אמדתי פה כדמי ימינו
; נשכה /ובשוכח ונחת ניוושע עד כוא
־ הליכתנו; /ועתה אפדה תוחלתי, אין
תקווה עוד לעומת תרגום אבינועם :
״האעזכד, גני? וכן אטשד / ,מולדת?
שכיל מלא־גיל וצל פקוד־אל / ,כלות
קיוויתי כו — לו גם נוגה / ,שלווה —
! שארית י!מי עד פקוד-אל / ,כלות עוויתי
בו — לו גם נוגה / ,שלווה — שארית
ימי ע־ פקוד הקץ...״
מהדורה מהודרת ואלבומית זו של גר
העדן האבוד, בצירוף איוריו של המשורר
המיסטיקן ויליאם בלייק, שחי, כתב
וצייר כמאה שנה לאחרי מילטון, הופכים
ספר זה לעוד נידבך מהקלסיקה של תרבות
העולם, שמקומו על מדף הספרים של שוחר
התרבות בישראל.

י׳ זרר

זיוף המציאות
שלמה ניצן הוא תופעה מוזרה בסיפורת
הישראלית, סופר אשר מעודו לא התעלה
מעל לרדידות של סופרי דור הפלמ״ח,
למרות שלא התייחס בספריו(חגים בחולות,

די עה אחרת

״אין שני לו״?

מיקרהו של שלמה ניצן, כסופר הממלא פונקציה ספרותית הרחבה למידות יכולת
הביטוי הספרותית שלו, פונקציה של סופר בן דור הפלמ״ח, שההירואיזם אינו עיקר
עיסוקו הספרותי, מביא לתופעה מעניינת מאוד בביקורות על יצירתו.
אחרי שפרופסור גרשון שקד נתן את האות, ומיפה את, ניצן היכן שמיפה במפה
הספרותית, מגיעים הרצנזטורים (מבקרים קלילים של העיתונות היומית) ופוסעים בנתיב
שסלל עבורם גרשון שקד, תוך שהם שורקים מנעימותיו של המבקר, איש האקדמיה.
ראשון ההולכים בתלם היה הרצנזטור א מנון נ כו ת, ברשימתו אימפריה פרטית —
צרות הכלל, שראתה־אור בדבר ( 21 במאי )1982 הפותח רשימתו בקביעה המועתקת :
״דור הפלמ״ח בספרותנו אינו מצטיין ככל הידוע לי כסיפורת, או בשירה, מינורית...״
ובהמשך ממשיך נבות, כשהוא מבצע אילתורים על טענתו של גרשון שקד, ומסכם
זאת בהתייסרות העצמית :״במירב הדברים שמניתי זמן לא נפל שלמה ניצן כבור
שכרו בני דורו לעצמם ולו ובשליש האחרון של רשימתו הוא מתייחס לרומן של
ניצן כמו היה מכשיר להוכחת תיאוריה ספרותית כלשהי, ומסכם בקביעה מאוד לא־אחראית,
ומאוד חסרת־כיסוי :״שלמה ניצן מצליח להעמיד גרעיו דרמאתי ולא מאולץ.
אין שני לו כקרב דורו המצליח. לכנות סיטואציה אמינה ועוד דברי קשקשת, שבמהלכם
לא מבין אותו נבות, כי ספרות אינה גרעין דרמאתי, ואין די בספרות בבניית סיטואציה
אמינה, שהרי ספרות ניזקקת גם לבישרון, שמלאך הספרות העברית לא העניקו לשלמה
ניצן.
גברת בשם תרצהגרא מבהירה ברשימתה שלמה ניצן: השתחררות נבמחוכים
לשוניים /שראתה־אור בעל המישמר ( 27 במאי ,)1982 וטוענת את ההיפך מטענותיו
של מר נבות, על שבספרו של ניצן ״משתקפת ההוויה הקיומית הנסערת והמאיימת
כארץ ישראל והגברת גרא מגיעה׳ בהמשך סיקורה לתגלית מדהימה, כאשר היא
ממשיכה את הערותיה על הספר במיני־ראיון עם ניצן, ושואלת ;:ותו :״מתיד המגעים
כין.יהודים וערכים בסיפרד, משתמע, הסיכסוד׳ כאילו הוא גורל. מדוע? האם אינך
מאמין באפשרות של הכנה יחדיו, ביטלום?״ ומבלי־דעת, חושפת גרא בשאלתה הבורה,
עם הבאת הגרשיים למילה, סיכסוך, את החלל המאפיין את האימפריה הפרטית של
זמיר־פיקאסו ואת לשון מחברו ועולמו החוויתי והמחשבתי.
העיתונאי משה דור מביא במעריב ( 11 ביוני )1982 ראיון עם שלמה ניצן, ובמישבצת
המצורפת לראיון, תחת הכותרת סופר מחוץ לתשבץ מאמץ לעצמו דור את הגדרתו של
פרופסור שקד, ומבהיר לקוראי צהרונו :״כאשר עמיתי דיברו כלשון, אנחנו׳ נידרש
שלמה ללשון, אני׳ .כאשר הרקע הטיפוסי לסיפוריהם היה הקיבוץ, היו הנופים שלו
עירוניים מובהקים. טיפוסים אורכאניים נבוכים, מסובכים, מבקשי־אחיזה, משוטטים
ביצירותיו דברים, שמשה דור לא ייכתוב למשל על פינחס שדה, שהוא בן דור
תש״ח, וכל שדור מדביק לניצן, מצוי בהחייס כמשל (ראה אור ב־ )1958 באיכות טובה
עשרות מונים.
האימפריה היפרטית של זמיוי־פיקאסו זכתה לביקורת שלה היא ראוייה (בעיקר
שתי רשימות ביקורת בעל המשמר בשל עבודתו כעורך מישמר לילדים) .ביקורת, שניתן
לכנותה, כמאמרו של נבות על ש״אין שני לו״ — דבר שהקוראים יגלו עד מהרה, כי
כל קשר בין ביקורת זו ובין המציאות הספרותית שבתוך הספר — מיקרי בהחלט.
צבת בצבת, יתד לאוהל ואחרים) לה,ירו־איזם־מטעם
של סופרי דור הפלמ״ח.
לפני כמה שנים שימש שלמה ניצן בידי
קבוצת מבקרי־ספרות ובראשם הפרופסור
גרשון שקד, כמכשיר למילוי חלל־ספרותי.
מבקרים אלה בנו את הבנאליות
התיאורית של ניצן כתחליף להירואיזם
שאותו תיארו בני דורו. רימום מכוון זה,
לא היה בכוחו להוסיף מילימטר אחד
לאי־איכויותיו הספרותיות של ניצן.
בימים אלד, ראה־אור רומן חדש פרי-עטו
של ניצן, תחת הכותרת המאוד-יומרנית
האימפריה הפרטית של זמירי־פיקאסו *,
רומן המנסה לעסוק בחוסר־כישרון בכמה
ממרכיביה של החווידדהישראלית (אבות
ובנים, שואה וצברים, יהודים וערבים,
שמרנות מינית ומיניות חופשית, לוחמי
גזע האדונים ומחבלי אש״ף. מישפט
הפתיחה של הספר הוא :״יהודיה שנדפקת
עם ערבי מוכרחה להיות זונה.״ זה סיפור
עולמו של זמירי, סייד מחנה־ריכוז נאצי,
שהגרמנים כינוהו פיקאסו, ההופך לקבלו־צבע
בישראל ולנובו-ריש, בתו ובנו,
פועליו הערביים, פרוצותיו, וניסיון ל־שירטוט
המציאות הישראלית של שנות