גליון 2350 מתאריך 15 בספטמבר 1982

זיפ הקוטב הצפוני חתונה לבנה-זיפ

תפוח זיפ
(לב הענץ)
זיפ טרופיקל
1מנה שמנת מתוקה
1מנה ליקר בננות
זיפ תפוזים
2-3כפיות גרנדין או זיפ פטל קוקוס טחון
קרח.
• תן במרעד 1 :מנה
שמנת מתוקה, ו מנה
ליקר בננות 1 ,מנה זיפ
תפוזים(עשוי במים)2-3 ,
כפיות גרנדין ד 2קוביות
קרח. נער היטב.
• טבול שפתי כוס
קוקטיילים בצלוחית
גרנדין או פטל ואח״ב
בתוך הקוקוס.

• סנן המשקה לתוך
הכוס. קשט בקש קצר

1׳ / 2מנות קלבדוס(ברנדי
תפוחים צרפתי)

1</1מנות ברנדי רגיל
ויפ תפוחים
מי סודה
תפוח עץ קטן
2קוביות קרח.
• מוזגים מעל לקוביות
הקרח את הברנדי לתוך
כוס גבוהה.
מכינים זיפ תפוחים
בסודה ומוזגים לתוך
הכוס.
• מערבבים היטב.
• חותכים פרוסה שלמה
ממרכזו של התפוח כך
שתתקבל צורת לב.
מנקים מהגרעינים,
חותכים בצד התחתון

זיפ סנואו בול
! 1׳/מנות ליקר ביצים
זיפ לימון סודה 1לימון טרי דובדבן אגוז מוסקט טחון.
• מוזנים בכוס גבוהה
מנה וחצי ליקר ביצים
מקורר.
• סוחטים כמה טיפות
לימון טרי.
• ממלאים הכוס בזיפ
לימון שעורבב בסודה
וצונן קודם לכן במקרר.
• מערבבים היטב
ומקשטים בפלח לימון.

1מנה ג׳ין
! ׳/מנה בלו קורסאו(ליקר
קורסאו רגיל)
! ׳/מנה עראק
זיפ לימון סודה תפוז טרי
2קוביות קרח.
• מוזגים מעל לקרח
לכוס גבוהה את הג׳ין ואת
הבלו קורסאו.
• מכינים את זיפ הלימון
בסודה במקום במים
ומוזגים ממנו עד לגובה
של כשלושה ס״מ משפת
הכוס ומערבבים.
• מוזגים בעדינות;/׳ מנה
של עראק על פני כל
משטח המשקה העליון.
מקפידים שלא יתערבב עם
המשקה שמתחתיו אלא
יצוף עליו.
• מוסיפים מעט לימונדה
עד להלבנת העראק
וקבלת הינומה לבנבנה
שתצוף בחלקו העליון של
המשקה הכחול. מקשטים
יבפלח תפוז.

1מנה ליקר מנטה ירוק
זיפ אשכוליות
גבעול נענע יפה.
• ממלאים כוס גבוהה
(רצוי בעלת רגל)בזיפ
שהוכן קודם לכן וצונן
במקרר.
• משקיעים גבעול נענע
יפה בתוך הכוס כך
שחלקו העליון יבלוט
מעל לפני המשקה.
• מוזגים לכוסית קטנה
מנה מליקר המנטה,
מטפטפים אותו בעדינות
ובאיטיות לתוך הכוס
הגדולה.
• מששקע הליקר
לקרקעית, בוחשים
בעדינות בעזרת גבעול
הנענע עד שהליקר
יתרומם וירחף בדרנות
סמיכות שונות בתוך מיץ
האשכוליות ומקשטים
במלפפון.
לכמה גוונים של ירוק
הצלחתם להגיע ז

ונועצים לקישוט על שפת

שעליו נעוץ דובדבן.

וי מר יעקבסון טמיר

טוב לי עם 1יננ

נוקאאוט-זיפ
1מנה ג׳ין
ז מנה וודקה
/4נ מנה קמפארי

זיפ תפוזים
גרנדין(תרכיז רימונים) או >
זיפ פטל
קרח.
• שמים בכוס גבוהה
2קוביות קרח ומוזגים
לתוכה את הג׳ין, הוודקה -ף*
ואת הקמפארי.

• ממלאים את הכוס

בזים תפוזים.

• מוסיפים מעט גרנדין

או זיפ פטל ומערבבים
בעדינות עד להיווצרות
ענן אדמדם בתחתית 1 המשקה.

זהעמדזד־

: 11.10.81 אנוור אל-סאדאת נרצח על־ידי
מוסלמים קיצוניים במיצעד גקאהיר.

משה דיין מת מהתקף־
: 19.10.81
לב, שבוע אחרי מות הנשיא אל־סאדאת.

: 17.3.82 המדינה כולה צוחקת כאשר
מתגלה הבלוף המדהים של יעקוב מרידור.

: 26.4.82 ישראל נסיגה מסיני, אחרי
פינוי היישובים והחרבת העיר ימית.

ישנ נו ב מוני תהל בנוני ת. כבר ע ברנו את המחסומים טל הפלאנגות וסל חצב*
הלב נו ני. לפנינו, במרחק טל כ 100-מטרים, נראט הפקק הענקי בו נמצ אנו,
ר אי נו מחסום־עפר גדול לרוחב הכבים, ו ע לי ו ד מויו ת חסוסות, במדי-חאקי .
היו אלה אנמי אט״ף. ב אי טיו ת איומה התקרבנו אליהם.
ראיתי את פ ני הן החיוורות-קמעה סל טתי חברות-המערכת, סרית י טי וענת
סרגו ס טי, טהתנדבו להשתתף

עי מי ב ר איון ה הי ס טורי. הז פחדו^

סיפרתי להן בדיחה. מיליונר אמריקאי ירד בחוף שאגחיי ב סין וראה נזירו

ל^אתולית, המטפלת בעטרות מצורעי ם״ .לא היי תי עוטה זאת תמורת מיליון
דו ל א רו ״ קרא האיס. הנ זירה הרימה לרגע את מבטה והטיבה ״ :ג ק אני לא״ 1

: 9.6.82 צה״ל פולש ללבנון, אחרי ההת-
נקשות בשגריר בלונדון והפגזת הגליל.

נדמה לי טבאותם רגעי ם מתוחים, כטעברנו על פגי ה מו סי און טל בי ירות

(מבלי לדעת טגם בו נמצאת עמדה טל הצבא הפלס טיני) ,המחטנו את התפיסה
העי תונאי ת טל ש בו עון ז ה: לטבור את כל המחסומים, לעבור את כל הג בו לו ת,

: 23.6.82 אריאל שרון רוצה להסתער על
מערב ביירות, שנה כותרו כוחות אש״ף.

כדי להביא לך את המידע הדרוש לך כדי למלא כ ר אוי את חובתך כאזרח ב ן ־ חורין
המחלים בעצמו מה לחטוב ומה לעסות.

לטמוע מפי מנ היג הסחנה הי רי ב את דיעותיו, מחטבותיו ותוכניותיו -

זאת היתה מטיסה ח יו נית, ו ביי חוד בעיצומה טל מילחסה, טבה נאלץ האזרח

היטראלי (גם כטלבש מדים) לגס את ד ר כו ב ענן סמיך טל חצי-אמיתות ו כז בי ם.

־ £ה ר איון טהעניק יאסר ערפאת, מנ היג אט״ף, לחברי מערכת ז ו הפי כז-ליל ה
סנסציה לאומית ו בי נ ל או מי ת. במסך כסה י מי ם עמד העולם הזה במרכז תטומת-הלב
בעולם כולו. דוו ח ע לי ו במאה ספות, באלפי כלי-תקשורת בעול ם. התבקטתי
להעניק עטרות רבו ת סל ר איו נו ת על ה ר איון (וגם עדות במיסטרה) .ה עי תוני ם
החטובים ביו תר בעולם פירסמו את הידיעה ע ליו בעמודיהם הראטוני ם, ואחדים
מהם בי ק סו ני לכתוב מאסרים על ד. ר איון ׳ ס הוגדר ע ל -י די ^טי^ימם* הלונדו ני
כ״פגישה הי ס טו רי ת״ .ואילו בארץ גרם ה ר איון לוויכוח חסר-תקדים. הואשמתי
בבגידה ובשיתוף-פעולהעם ה אויי ב, ונרגע זה ת לויי ה ועומדת נ ג די חקירה.

כל זה התחיל במעה 2בליל ה, בחדר ב ס לון ב ביי רו ת הסיזר חית, כאסר

השגתי /את הסי ספר הסודי סל לי שכת ערפאת במערב העיר. טי ל פנ תי, מסרתי את
בקטתי והתנקטתי להמתין לתטונה. כעבור שעה נמסר לי כי אנו מוז מני ם לעבור

: 7.7.82 יאסר ערפאת מעניק ראיון לחברי
מערכת ״העולם הזה״ בביירות הנצורה.

את קו-האש ב ביי רו ת המערבית ול היפגס עם ״היוסב-ראס ערפאת״.
בטעות הקטנות טל הלילה היה עלי לקבל את אחת ההחלטות הקסות ביו ת ר

: 28.7.82 אלי גבע מבקש לשחררו מתפ קידו,
בהתנגדו להתקפת מערב ניירות.

סי כו ל עור ך לקבל. היה עלי לסקול את ההיבט העי תונ אי ו ה מדיני סל המעטה, את
הסכנות ה גו פ ניו ת הכרוכות בחציית קו-הא ואת התגובות ה צפויו ת בארץ.

י כו ל תי לספר כאן התהפכתי על מיטתי ללא מנו ח, טסנתי נדד ה, וסרק

ברגע האחרון ממם החלטתי מה סהחלסתי. אך לא תהיה זאת אמת. האמת היא
טנרדמתי תוך כסה דקות וי שנ תי סנת-ים רים עד הבוקר.

9לא היה לי הספק

הקטן ביו ת ר כי צד עלי להחלים, .

כי העולם הזה לא היה מעולם עי תון סתם, הסוכר י די עו ת וטטח-מודעות

כדי להעשיר את ב ע ליו - .מ אז יו מ ה הראטון של מערכת ז ו, היא מעורבת במאבק
על דמות המדינה והחברה. העיתונאות לנו היא עי תונ או ת לוחמת -לאמת,
ליו מ ר, לצדק, לנ קי ו ן ־ כפיים, לחרות, לזכויו ת -ה אד ם, ומעל לכל: למלום.

בעמדנו השנה מו ל גלי־ הסילחסה, כצוק י חי די בים סל טטיפת-מוח,

מי ל אנו את ת פ קי דנו. ה ר איון בניירות היה פיסגת המשימה הזאת. הוא הסחיט,
או לי יו ת ר סכל דבר עשינו במסר 32 שני ם, את הסיסמה שאימצנו לעצמנו
ביו ם הר א טון ״ :ב לי מור א, בלי ססוא-פנים״

: 1.8.82 העניינים בביירות מסתבכים,
חביב מנהל מו״מ להתרת ה״פלונטר״.

: 25.8.82 כוחות אש״ף מתפנים נצורה
מסודרת מניירות על נישקם האישי.

מכח כי ם
חי ח? דו ס!,
ברכה ממרחקים•
תודה רבה על קיוסכם הנותן לי
חיזוק רוחני לשפיות הדעת בעולם
מטורף. חודה על כי בתוך קלחת
העיתרון בישראל דומטורפת. אתם
מצליחים לשמור על התדמית ה־שפוייה
והשקולה של התרבות ה ישראלית
המקורית והכוללת.

וילה ודמיון

יש הפצצות ויש הפגזות. אך היהו דים
בעיר אינם מונעים את הרי-
סתה על־ידי צה״ל. היום נ תב שר נו״
,כי גם בית־הכנסת היהודי נפ גע,
חור ניבע בגג הבניין בעת ה הפגזה.
מנחם
בגין ושר ביטחונו, אריק
שרון, איתנים בדעתם ומתמידים
בדרכם: אין צדיק בעיר ולכן יש
להורסה. דיוק מטוסינו ותותחנינו
הוא רב, אך משום מה, בכל זאת

חייל פולני בגין*
לא יודע היסטוריה
קולכם הוא קול טהור של שיקול
ואיזון, ועל כך תהיו מבורכים, ועם
הזמן עבודתכם תישא פרי בלבבות
בני־אנוש ובני־ישראל.
תהי הברכה והניצוץ של אש ה שלום
בליבכם תמיד, ובלב כל בן־
אנוש באשר הוא.
שלכם בברכות חמות והערכה
חמה לעבודתכם המופלאה.

שמואל אכיטל,

בולדר, קולורדו

שלו ש ה ׳ו 1יים
אלא שלו שתש בו ש ת
ראש-הממשלה אינו מפיר
את ההיסטוריה הפולנית?
מנחם בגין, במאסר מילחמה ב דלית
ברירה, שהתפרסם בידיעות
אחרונות ב״ 20 באוגוסט, כותב:
נלחמה. במשך שלושה
ימים נמחץ הצבא הפולני ומדינת
פולץ חדלה להתקיים״.
בגין היה בזמן ההוא בפולין ד
היה צריך לדעת שפולין נלחמה
נגד הגרמנים שלושה שבועות ולא
שלושה ימים.
רק ב־ 8בספטמבר 1939 הגיעו
הגרמנים לוורשה, ובירתה של פ ד
וין נפלה רק אחרי 27 ימי סילחמה,
ב־ 27 בספטמבר ,1939 וברית המו עצות
התנפלה על פולין רק ב־17
בספטמבר, ביום ה־ 17 של מילחמת
פולין נגד גרמניה.
אליעזר גרייכסקי, ראשון־לציון

יש פגיעות -עיוורות״ ואף יהודי-
ביירות יוצאים בשן ועין.
דן יהב, תל־ אביב
• המיכתב הגיע למערכת כ באוגוסט,
שבראשו
התאריך 12
הוא -יום חמישי השחור״.

אחרי תום המילחמה, מפ נה
אריק שרוו את עיניו
בחזרה לגדה המערבית.
לאחרונה חזרו ונשמעו שוב הדי של הפיצוצים והריסות הבתים
משפחות שלמות בשטחים הכבו שים.
השיטה הנפשעת והברוטא־לית,
שבזמן המילחמה פינתה מקר
מה לזוועות גדולות ממנה, חזרה
לנוף חיינו. אריק שרון אינו שבע־רצון,
כנראה, מתוצאות המילחמה,
והוא שופך זעמו על מישפחות

פיקחו ש בוי
מכתב גלוי אל חמר״ן
חגאון, הרב שלמח גו רן
שליט״א :
כבוד הרב הראשי.
איך הממשלה לא נפלה?
העבירו במטוס צבאי את ה שבויים
מלבנון חזרה לישראל
בשבת !
לא היה כאן שום פיקוח-
נפש, ולפי ההלכה זאת עבירה
לא קטנה מטיסות אל על ב תושבים המביאות שבתות,
חזרה
לארץ !
דלף הלינגי, תל־אביב

צה׳יד נג ד בי ת־ מסח
אפילו מציאות יהודים נ עיר
לא עזרה לתוטבי מע רב
ביירות המופצצת.
אברהם בורג (קצין במיל׳) טען
במסיבת עיתונאים של חיילים נגד
שתיקה, כי במצב היפותטי, שערי-
לבנון היו מאוכלסות ביהודים, לא
היינו מפגיזים ומפציצים ישובים
אלה. והנה באה המציאות וטפחה
על פניו. במערב ביירות יש קהי לה
יהודית זעירה, החיה במקלטים
ובמרתפים• החיים מאוד מסוכנים,
• עם אשתו עליזה, במדי הצבא
הפולני של הגנרל אנדרס, תל־אביב.1942

שלמות, ומשאיר אותן ללא קורת־גג.
עוזר לו בן־חסותו הנאמן, ראש
המינהל האזרחי מנחם מילסון•
המזעזע בכל הפרשה הוא, שה־בתיהם
שילטונות
מפוצצים את

של אנשים שטרם הורשעו,
חשודים״ שיוחסו להם פעולותהתנגדות. למשל: הנערים שנח שדו
כי השליכו בקבוק־תבערה על
אוטובוס אגד. הם לא הורשעו אלא
רק נחשדו, אך בתי מישפחותיהם
נהרסו. במה פשעה המישפחה?
מעניין: מדוע אין מפוצצים את
בית הוריו של נער חרדי המשליך
אבן על מכונית הנוסעת בשבת ב כביש
רמות י

אילן פלדמן,

אשקלון

השר לשעבר מודיע כי אי נו
מתכוון לגור בסביון
(״העולם הזח 234$ו מכריז
שיתלה על צווארו
שלט :״איני מחפש די רה

יותר משנתיים רגיל אני לקרוא
ולשמוע בעיתונות ובכלי־התיקשו־רת
סיפורים שונים ומשונים, ה קשורים
בי או במישפחתי. ברוב
המיקרים לא הגבתי, משום שהאב־סורד
והדמיון שבהם היו זועקים
לשחקים.
הפעם. עיתונכם הוכשל ונכשל
ועבר את כל גבול הדמיון. ומה
שחמור יותר — פירסמתם ידיעה שר־־לשעכר אכו־חצירא
מבלי להמתין כמה ימים כדי לוודא
מוסר השכל
אותה בשיחה עימי.
אני יודע שהמקור שהיה לו עניין למסור לכם פרטים לא נכונים
הוא מקור פוליטי, שהיתר, לו כוונה לנגח אותי מתוך נימוקים
פוליטיים ואישיים. ואתם, או מתוך תמימות או משום -ריצת האמוק״
לכתוב כל רכילות הקשורה באבו־חצירא — נפלתם בפח. על־כן, כמעט
רוב הפרטים המופיעים בכתבה אינם נכונים.
לדוגמה, בעל־הדירה אינו קרוב מיישפחד, של פל א טד שרון. פלאטו־שרון
עצמו אינו דואג לדירה ואין לו כל קשר אליה. ובעל־הבית
בוודאי לא שמע על הפדרציה הספרדית ואינו קשור אליה, אבל
אלה פרטים שאינם ענייני, ואי־הדיוק שבהם אינו מדיר שינה מעיניי.
מה שמפריע לי אלה הפרטים המופיעים בכתבה הקשורים בי.
בעניין זה רצוני לומר מיד שאין אני עומד לשכור וילה זו כדי
לגור בה. וכל הסיפור המופיע בכתבה הוא פשוט דמיון. אולי חבל
שזה נשאר בגדר הדמיון, אבל זו עובדה.
ובכל זאת תא מרו: הרי ראו אותך כמה פעמים בווילה זו ב סביון

אז ראשית. סביון היא חלק ממדינת ישראל, ועדיין איו צורך
בהיתר כניסה מיוחד ליהודי מהמעמד הבינוני, כדי להיכנס אליה,
ומה עוד שלא מעטים ממנהיגי הדור הם תושביה.
אם כן מה הסיפור האמיתי?
בעל־הבית, שרכש בית זה לפני מעט יותר משנה, הוא ידיד אישי
שלי. מישפחותינו באות -מאותו הכפר״ במרוקו, ואנו עצמנו ידידים
אישיים ותיקים. בעל־הבית החלים שהוא רוצה לארגן את הבית
ולהכין אותו למגורים עבורו ועבור מישפחתו וגם לשפץ את בריכת
השחיה. מאחר שהיה זקוק שמישהו קרוב אליו י ציץ מדי פעם
בקצב־העבודה ובבית עצמו, ביקש זאת ממני. לכן באתי מדי פעם
להציץ בבית זה ובסביון עצמה, וכך לפתע התחילו לראות אותי
השכנים בסביון.
אם מישהו מהשכנים בסביון נבהל. הוא יכול להירגע — אני
ממשיך לגור באשדוד וילדי לומדים בבתי־הספר ובגן־הילדים במקום.
אם כן, זה הסיפור האמיתי, ואם החלטתי הפעם לסטות ממנהגי
ולהגיב על כתבת זו, זה לא משום שזו בושה לגור בסביון —
לאו דווקא. מה ש-הרגיז״ אותי בכל הסיפור הוא, שגם אילו רציתי
לגור בווילה זו, בשכר־דירה של 2000 דולר לחודש, הרי שגם אילו
מישכנתי עת עצמי לא הייתי יכול לעמוד בזה. אתם רק גיליתם לי
עי כמה אני רחוק מכך.
מוסר השכל עבורי — להבא, באשר אבקר באיזו שכונה יותר
מפעם אחת, אופיע כששלט גדול על צוו ארי- :אני לא מחפש
דירה להשכיר י
אהרון אכו־חצירא, יוו ש די ס

וערות 71ח ד 1דים
בעיקבות הכתבה על נע (״העולם הבארים רית
הזח״

לדאבוני קיים החשש כי ברבות
הימים יהפכו נערות הדולרים ל נערות
הסנטים• בקצב האינפלציה
הדוהרת בארצנו הקטנטונת, ימצאו

דם בכב׳ש׳ם
על תאונות״דרכים
פוליטיקה.
ו הנהג
הישראלי מתנהג ב כביש
בדיוק כסי שמדינתו מת נהגת
במרחב. הוא בז לחלשים
ממנו, מתעלם מרוכבי הקטנו עים,
מאיים על הולכי־הרגל ו לוחץ
על דוושת־הדלק דווקא למה כשתמרור־עצור לפניו.
ל א? הרי הזולת אינו נחשב. בריונות אדישות, טימסום,
ב־וגסות-לב
קשורים כידוע
גסות־הסוח ורפיון־השכל. אין
הוא מבין, המאצ׳ו הישראלי,
שבסכנו חיי אחרים הוא גם
מסכן את חייו הוא. מה הפלא
שכבישי הארץ נשטפים בדם
כמעט כמו כבישי ל בנון?
אברהם פומרכץ, חיפה
לנכון נערות חן נוספות להצטרף
לעוסקות במיקצוע עתיק זה. אז
נראה כסו ארצות רבות במיזרח
!הרחוק, שבהן שסע נערות־חן,

אשר נוקבות בסכום כסף בתגובה
לכל הצעת חיזור תמימה.
הופתעתי לקרוא כי נורמה חב רתית
זו קיימת בארצנו. ואני מע ריך
את יכולתה של העיתונאית
להביא את הנערות האלה לכדי
חשיפה עצמית שכזאת•
העיתון ראוי לשבחים על כתבות
מעין אלה, המבטאות היטב את
החופשיות הרבה של העיתון ד
את ההצלחה במילוי ייעודו של
עיתון במדינה דמוקרטית. אני מסו פק
אם עיתון אחר במדינה היה
מביא לידיעת הציבור• התרחשויות
שהן חלק חשוב מתמונת החתך
החברתי במדינה. העיתון יוצר תק דים
בכך שהוא מגיש לציבור ידי עות
על אנשים אשר נאלצים ל התפרנס
בדרכים שאינן אהודות
עליהם ביותר•
עצוב שאנשים נאלצים לעשות
מלאכה לשם כסף בלבד. אולי
בעתיד נתקל בצורות מוזרות ו מעניינות
אחרות, המבהירות כי צד
נאלצים אנשים להתפרנס, ואז
נרחיב את ידיעותינו על החברה
שבתוכה אנו חיים.
שלמה, חיפה

נת התלמידים, שלרובם זו הארו חה
החמה היחידה ביממה. לכן
מפסיקים השנה את המיפעל ו־מפטרים
את עובדיו•
בשנת הלימודים החדשה, שנפ תחה
לפני שבוע — בדיוק כמו ב שנת
הלימודים הקודמת — נמצא
תקציב לקונסרבטוריון העירוני ל מוסיקה.
שמעון
כהן, קויית-אחא

מי סע דוה אחרח
בעלי מיסעדת־החומוס בכל מכחישים ירושלים
קשר
עם המיטעדה הנוש את
אותו שם שנפתחה
בתל-אביב (״אבו שוקרי
בא העירה״ ,״העולם ה זה״
.) 2343
באותה כתבה מסופר בין היתר
על אחינו, כביכול, יאסר, בנו של
אבו שוקרי הירושלמי הידוע, שעל
שמו נקראת מיסעדת־החומוס ב עיר
העתיקה בירושלים
ברצוננו להודיע׳ בצורה ברורה
ביותר שאף אחד מאחינו לא עבר
לתל־אביב ועל כן גם לא מפעיל
או עובד או קשור בצורה אחרת
כלשהי למיסעדה כלשהי מחוץ ל־מיסעדה
שלנו בעיר העתיקה בירו שלים.
המיסעדה
בירושלים מנוהלת ו מופעלת
על־ידי שני בניו של אבו
שוקרי המנוח, ואין לנו סניפים,
נציגויות וכיוצא באלה קשרים עם
אף מסעדה אחרת.
מאז פירסום הכתבה באו רבים
מידידנו לשאול אם יש אמת ב כתבה
זו ואנו, כמובן, אומרים
שבכל הנוגע לנו כולה שקר.
לנו נגרם נזק ואי־נעימות.
לקוחות ותיקים שלנו, יהודים
וערבים כאחד, הביעו באוזנינו תד המה
וכעס אחרי ששמעו על ה עניין.

פתחי
ויאסר מוחמד שוקרי
לאהא, ירושדיס

<• קיימות לפחות שלוש מיס־עדות
הנושאות •את השם אבר
שוקרי, וזו אשר נפתחה בתל־אביב
אינה שייכת למיסטדת אבו־שוקרי
שברחוב אל־ואד בירושלים.

גבר תתבד
הבחין בתאריך הקורא שגוי ומיהר לתקן (״העו לם
הזה״.) 2346 ,
כתבתם כי רינה מור זכתה ב תואר
מיס תבל לפני שמונה שנים.
האמת היא, שרינה מור זכתה ב תואר
בהונג־קונג ביולי ,1976 לפ ני
שש שנים.
שלמה שחר, באר־שבע
• הצדק עס הקורא, כמובן.

מזון לגו ף ומזון דו פ ש
תקציב עירוני
בקריית־אתא.

מוסיקאלי

לעיריית קריית־אתא אין תקציב
לשלם את משכורות העובדים, ו אין
תקציב לקיים את מיפעל הז
מיס־
תבל לשעבר מור
הונג־קונג 1976 ,

ה עו ל ם הז ה 2350

§ארוזו\

000

^ ,ייו

* 221א <

שיטת הרכישה הקלה של ״ מך
מאפשרת לך לרכוש מכשירי טלויזי ה צבעוניים
הטובים בעולם-בתשלומים נוחים מאד.
יבחירתך־ 9,6,3או2נתשלומים.
זו ההזדמנות שלך לרכוש מכשיר טלויזי ה;
אל תחכה -הזדמנויות כאלה-לא נשארות ז מן רב7

דגם קפרי״ 26 עם שלט רחוק
מזומן

3תשלומים

סה״כ*

6תשלומים

סה״ב *

9תשלומים

סה״ב *

12 תשלומים

טה״כ

9,350

5,756

26,620

2,878

26,620

1,918

26,620

1,439

26,620

8,800

6,060

26,980

3,030

26,980

2,020

26,980

1,515

26,980

7,700

6,548

27,345

3,274

27,345

2,182

27,345

1,637

27,345

ל $יי

1דגם ״ 22 עם שלט רחוק
מזומן

3תשלומים

סה״כ *

6תשלומים

סה״כ *

9תשלומים

סה״ב *

12 תשלומים

סה״כ

9,350

4,726

73,530

2,363

23,530

1,575

23,530

1,181

23,530

8,250

5,236

23,960

2,618

23,960

1,745

23,960

1.309

23,960

7,150

5,763

24,440

2,881

24,440

1,921

24,440

1,440

24,440/

״׳ן דגם ״האיטי ״״ 20 עם שלט רחוק

יגגיג־״

3תשלומים

סה״כ *

6תשלומים

סה״ב *

9תשלומים

סהי׳ב *

12 תשלומים

סה״כ

7,700

4,290

20,570

2,145

20,570

1,430

20,570

1,072

20,570

6,600

4,816

21,050

2,408

21,050

1,605י

21,050

1,204

21,050

5,500

5,346

21,540

2,673

21.540

1,782

21,540

1,336

21,540

מזומן

! ללא שלט רחוק פחות 1,000 שקל מהתשלומים.

מכשירים טובים כאלה בתנאים נוחים כאלה -זה בדיוק מה שאתה צריך. בוא כבר היום!
לכבוד
מץ, ת.ד913 .
בני־ברק 51108
אני מבקש לקבל פרטי נוספים
על טלויזיות מץ• ולהשתתף
בהגרלת הפרסי

טלפון

כתובת ומיקוד

טלפון בעבודה

מ׳ו -ברלהתאמ ׳ ו
אולם תצוגה ומכירה ׳
רח׳ מודיעין 19 בני ברק טל 4.ע799

^ יפלצת־פלדה נעה על פני המירקע. כשהיא יורקת אש. ציפור־מוות צללה מן
י• השמיים. והשאירה אחריה פיטריה שחורה של עשן אימתני. נשים זועקות רצו אנה
ואנה. מבין ההריסות ביצבצה רגלו של אדם קבור. ילד קטוע־זרועות הובהל על אלונקה
אל אמבולנס, כשעיניו קרועות לרווחה באימה. צעירה בלבוש אלגנטי, בעלת מחשוף
עמוק ועקבים גבוהים, שכבה ברחוב בלי ראש. זקנה עמדה בין עיי־המפולת, שהיו פעם
מחנה־פליטים, הרימה את ידיה השמיימה וקראה לאלוהים לנקום את ניקמת ילדיה.
במאה וחמישים ארצות י שבו בני־אדם לפני מקלטי־הטלוויזיה וראו מחזות־זוועה
אלה בצבעים טיבעיים. במאה שפות הכריזו כתבים ופרשנים כי אלה הם מעשי־ידיה
של ישראל.

המאורע הגדול כיותר כחיי ישראל כשנת תשמ״ב היה גם, המאורע
החשוב כיותר של השנה כעולם בולו. כמו בפעמים רכות במשך־ אלפי
שנים• ,טוב עמד החוף המיזרחי •טל הים־ התיכון כמרכז ההיסטוריה.
גם המילחמות הקודמות של ישראל נחרתו בתודעת העולם כולו. מילחמת־העצמאות
של תש״ח, מילחמת־סיני של תשי״ז, מילחמת ששת־הימים של תשכ״ז, מילחמת. יום־
הכיפורים של תשל״ד, ומ-לחמת הליטאני של תשל״ח הטוב את ישראל למוקד האירועים
הבינלאומיים. אד אף אחת מהן לא עוררה רגשות כה עמוקים, לא הביאה בעיקבותיה
תגובות כה חדות, כמו מילחמת־הלבנון של תשמ״ב.

אמנם, מילחמה זו לא היתה היחידה על פני כדור־הארץ בשנה זו. בדרום האוקיינוס
האלטנטי נערכה מילחמה אחרת, בין בריטניה וארגנטינה. אד העולם התייחס אל מילחמה
זו בחיוך סלחני, כימעט משועשע, כאל מילחמת־אופרטה. מצפון למיפרץ הפרסי היתה
נטושה מילחמה בין איראן ועיראק, אך העולם ראה בה תופעת־טבע בלתי־מובנת,
פנטזיה עקובה־מדם של איית־אללה קנאי. הנמצא מחוץ לתחום האנושות התרבותית.
ואילו מילחמת ישראל בלבנון עוררה בליבם של מאות מיליונים תגובה כימעט אישית,
כאילו זה נגע לכל אדם בברלין ובבארצלונה. במוסקווה ובמנהאטן, בלונדון ובלאגוס,
בטוקיו ובטימבוקטו.

סעדת האש בביירות היתה מלווה כסערת רגשות כעולם כולו.
זעקתו של ילד אחד כראשידיה הידהדה מסביב לכדור־הארץ כמו
התפוצצות גרעינית המכיטרת את סוף־העולם.
מה גרם להתפוצצות אדירה זו של רגשות אנושיים ו

9איזנו, נסיגת האדונים
^ יתכן *טאחת
ספר התנ״ך.

הסיבות לכך נעוצה בספר שעם־ישראל העניק אותו לעולם כולו

מילחמה זו נראתה ונשמעה
כאפום תנ״כי מימי קדם, שלבש.
צורה חריטה כמאה ה ־.20
נופים תנ״כיים קמו לעיני הצופים
ברחבי העולם, כשהם אפופים עשן ולהבות.
ירושלים וצידון, עכו וצור, גבל ודמשק —
שמות הידועים למיליונים מן התנ״ך —
הופיעו בדיווחים עוצרי־נשימה של כתבי-
מילחמה. מיסלצת־הפלדה נקראה מרכבה
והזכירה את מרכבות־הברזל של צבאות
התנ״ך. רכב ישראל ופר שיו ירדו באש
מן השמיים. להבעיר באש את עירה של
איזבל בת־אתבעל. מלך הצידונים.
על רקע הנופים האלה עלו כימעט
מאליהם דימויים עתיקים. הגר וישמעאל
גרו במחנה־הפליטים עין־חילווה, וגור שו
משם על־ידי יור שיו של אברהם אבינו
אל תוך המידבר חסר־החמלה. דוי ד ו־גוליית
שוב עמדו זה מול זה, והנה —
באורח פלא — דויד הוא פלישתי וגוליית
ישראלי. הספינות של חירם מלך־צור
ושלמה מלך־ישראל נפגשו בנמל ג׳וניה.
צידון, בנו הבכור של כנען. נרמס על־ידי
צאצאיו של עבר. בנו של שם. יעקוב
ועשיו התחרו שוב על הבכורה, אך יעקוב
הוא החי עתה על החרב, ועשיו החל
מדבר בקולו של יעקוב.
במילחמה של סוף תשמ״ב נאבקו זו עם
זו אומות המייחסות את עצמן אל העתיקים
שבעמים. ישראל החדשה, שהפעילה ב-
מילחמה זו כמה מכלי־הנשק המודרניים
ביותר בעולם׳ מזדהה לחלוטין עם שיבטי־המידבר,
שחדרו לפני יותר משלושת
אלפי שנים אל תוך ארץ־כנען. כאשר פרצו
חיילי־צה״ל אל בניין המוסיאון של ביירות
— היא העיר הפניקית העתיקה בארות —
הם מצאו שם על הקירות מפות־תבליט של
מסעות הפניקים, אשר תושבי לבנון המו דרנית
רואים את עצמם כצאצאיהם. ואילו
הצלפים שצלפו בהם מן הבניינים הסמוכים

הם לא יכלו לדעת כי אוייב זה מייחס לעצמו עכר הדומה מאוד

לתמונה ההיסטורית שלהם. י

(החשך מממוד ) 7

קראו לעצמם פלסטינים, על שם פלשת הקדומה, וראו בעצמם צאצאי העם ד,קדומ
ביותר באדץ־כנען.
צאצאי אחאב מ לדי שר א ל ובן־הדד מלך־ארם. האוייבים והשותפים במילחמות־קדם,
שוב שילחו זה בזה רכב־ברזל בביקעה. יו שבי מצריים וארם־נהריים. המעצמות של ימי-
קדם, צפו בנעשה בתיקווה ובחשש, כשהם מוכנים לחרוש מזימות ולצבור רווחים כמו
בימים עברו. ברבת־עמון ישב מלך מודרני וחשש — כמו קודמו לפני 3000 שנה —
שמא יגיע תורו.
יותר ממנהיג פלסטיני אחד דיבר על מעצמת־העל הקומוניסטית במילים הדומות
למילות־הלעג שהשמיע פעם מצביא אשורי באוזני מלך־יהודה, בדברו על בעל־ברית אחר
שהכזיב :״הגה בטחת לך על מישענת הקנה הרצוץ הזה, על מצריים, אשר יסמך איש
עליו ובא בכפו ונקבה.״

האידיאולוגיה הפלסטינית המודרנית אומרת כי הערבים בני-פלסטין הם הצאצאים
הישירים של עס־הארץ הקדום.
לפי תפיסה זו, אמנם עברו על הארץ כיבושים רבים. כובשים באו והלכו. הכנענים .
כבשו את הארץ מידי התושבים הקדומים ביותר. ואחריהם באו האמורים, הפלשתים, ה ישראלים
והארמים. מצרים ואשורים, בבלים ופרסים, יוונים ורומאים באו והלכו. הפרסים
חזרו, כבשו החריבו, ונעלמו כלעומת שבאו. הערבים באו בסערה, נטעו בארץ דת חדשה.
תרבות חדשה ושפה חדשה. הצלבנים הופיעו מן המערב, כבשוה והושלכו אל ה׳ס כעבור
200 שנה. אחריהם באו הממלוכים והתורכים, שפינו את מקומם לבריטים.

אך ככל התהפוכות האלה לא השתנה עם־הארץ. הוא נאחז כאדמה
והחזיק מעמד.
הכפר הכנעני העתיק ספג את בני-ישראל. שבאו מן המידבר, והתמזג עימם. מעטים.
בגי שיכבת־העילית בילבד, גור שו על־ידי האשורים והבבלים. שהביאו ארצה כמה
מתנחלים מן החוץ, שנטמעו כאן. גם הרומאים, שהחריבו את ירושלים, לא רוקנו את
הארץ מתושביה. אלה החזיקו מעמד, שינו מדי פעם את דתם ושפתם, הסתגלו למציאות
המשתנית, הרכינו ראש ו שרדו.

המישטרים השתנו, העם נשאר.
^ ל הדימויים האלה, ורבים אחרים מסוגם, צצו במשך שלושת חודשי המילחמה
״ ״ בכתבות ובטורי־פרשנות ללא־ספור. בארץ ובעולם. הם התבקשו כאילו מעצמם.

אחבעל הוליד את יהונתן, יהונתן הוליד אח רופוס, רופום הוליד את אחמד.

ז,ה יכול היה להיות מישחק פיר,אנטי, תכלין לדיווח על אירועים
מבעיתים, לולא הרגישו הכל כי אכן מתחכא מתחת למישחקי־המילים
יסוד של אמת היסטורית. הסיכסוך, שגרם בשנת תשמ״ב למחזות כה
נוראים של הרג והרס, אכן יונק משורשים עמוקים, החבויים בקרקע
ההיסטוריה.
העם הישראלי המודרני רואה את עצמו כהמשך ישיר של בני־ישראל הקדומים —
לא רק במובן סיסלי, מופשט, אלא בצורה המוחשית ביותר. כל ילד בגן־ילדים ובבית־ספר

מדר שמי הדוס במיסע־מילחמיה: רעב 4שראל •פדשיז
בישראל לומד כי שלשלת ישירה של דורות מחברת אותו אל אבי־האומה, שאלוהים הבטיח
לו כי זרעו יהיה כחול הים, וכי ייר ש את הארץ ,״ארץ הכנעני והלבנון, עד הנהר הגדול.
נהר פרת.״
גירוש בני־יהודה לבבל. ולאחר מכן גירוש היהודים מן הארץ בעיקבות כישלון מרד
בר־כוכבא, נראים לחניכי מערכת־החינוך הישראלית כאפיזודות בילבד בהיסטוריה ארו כה
ורצופה. חיילי צה״ל, שהסתערו על צידון, הרגישו את עצמם כנושאי התחייה של
ישיבות־ההסדר,
העם היהודי, ששב למולדתו אחרי שהות ממושכת בגלות. תלמידי
חובשי־הכיפות, האמינו בכך בלב שלם, בוודאות גמורה. חבריהם החילוניים בטנק השכן,
בני הקיבוצים, האמינו בכך לא פחות. הם היו רק פחות מודעים לאמונתם זו. שאותה ינקו
בתת־הכרתם בגן־הילדים.
מדענים בעלי גישה אובייקטיבית יכלו לחייך על אמונות אלה. הגזע היהודי הוא
אגדה. לוחמי שימעון בר־כוכבא, שעצמותיהם (אם אכן היו אלה עצמותיהם) נקברו השנה
בטכס חגיגי ערב המילחמה, הורישו מעט מאוד תאי־דם ליהודים תכולי־העיניים, שעלו
מגדות הוולגה. במשך תקופות ארוכות קלטה העדה היהודית ברחבי העולם המוני כוזארים
ברוסיה ועבדים מכל רחבי האימפריה הרומאית, צאצאי־צידונים בקרתגא ושבטים ערביים
בתימן. די היה להסתכל בתווי־הפנים של מחלקה מיקרית של חיילי צה״ל בנמל־ביירות
כדי לעמוד על השוני העצום של מוצאם הגיזעי.

אך לא היתה לכך שום חשיבות. כניגוד לתיאוריות של אכות תורת•
הגזע, אין המוצא הגיזעי קובע דבר• התודעה האנושית היא הקובעת.
ההזדהות הנפשית של הישראלים החדשים עם העם שכתב את התנ״ד
חשוכה לאין שיעור יותר מאשר אילן־היוחסין המישפחתי.
אם הטנקיסט במבואות ביירות והטייס בשמי צידון האמינו כי אבותיהם כתבו את
ספר יהושע ושופטים, וכי הכתוב שם מהווה תוכנית־אב אקטואלית להתנהגות האומה,
הרי קיים קשר י שיר ובלתי־אמצעי בין כובשי־כנען של אז וכובשי־לבנון של תשמ״ב.

ך* אוייב שעמד מולם, ושאותו יצאו
י י בעיניהם, אלא זר, נוכרי, מחבל .״גוי.״

״להשמיד״,

כאשר בא גל חדש של כובשים, שינו בני הארץ את שמותיהם, ולפעמים גם את דתם
ושפתם. אך שרשרת הדורות לא נותקה.
לפי תפיסה זו, בסאם אל־שכעה, שסולק השנה על־ידי המושל הישראלי מכהונתו
כראש עיריית־שכם, אינו אלא צאצא י שיר של אותם ״בעלי שכם,״ אשר המליכו עליהם
לפני 3000 שנה את אבימלך בן־ירובעל, האב־טיפום של הדיקטטור המודרני, ואשר עליהם
אמר התנ״ך באירוניה עדינה :״ויעשו הילולים ויבואו בית־אלוהיהם ויאכלו וישתו ויקללו
את אבימלך.״
ושוב: לא האמת האובייקטיבית חשובה -אלא הדימוי־העצמי המניח את מעשי בני-
אדם.
בעיני הפלסטינים, היהודים שהופיעו לפתע משיבעים ארצות, ושטענו כי הארץ שלהם
היא, אינם אלא הרפתקנים זרים, המבקשים לגזול את מולדתם הניצחית — בשעה
שהישראלים רואים בפלסטינים ״גויים״ שהשתלטו על מולדתם ההיסטורית.

מיתוס היסטורי עמד מול מיתוס היסטורי, כשכעדיהם ממטירים
זה כזה פגזים ופצצות מעל לראשיהם של הלכנונים, בעלי הדימוי־העצמי
הפיניקי.
יכול היה לבוא מורה-הדור וליצור דימוי חדש, המשלב בתוכו את שני הדימויים
הלאומיים. בתמונה זו, שני הלאומים החדשים, הישראלי־יהודי והפלסטיני־ערבי. אינם
אלא הצאצאים של אותו עם־הארץ העתיק: האחד ששמר על נאמנותו לארץ על־ידי זה
שדבק באמונה, והשני ששמר על נאמנותו לה על־ידי זה שדבק באדמה.

#ויהונתן הוליד אח אחמד
״לכתוש״

טנק •שראל* ב ד חי ס ת צי דון: מר ב בו תהב רז ל

ש ד חתניו־

ו״לחסל״.

לא היה,

אולם דימוי בזה היה רחוק מתודעתם של כני עכו ולוד, הישראלים
והפלסטינים, שעמדו והרגו זה את זה כשערי ביירות.

ה מיבצר ה צל בני בנ מל

ש ל צי דון: ב איור מרא שי ת המאה ה ־ 19ובת ערו ם ׳מימי המ״דחמה. ר־ד חורכז ח עור הקסבה

הם הרגו זה את זה — אך לא הכירו איש ברעהו. בעוד שצלפי צה״ל ואש״ף עמדו
מאחורי חורים בקירות הבניינים וניסו לתפוס זה את זה במישקפות של רוביהם, עצמו
המנהיגים את עיניהם בחוזקה למען לא יראו זה את זה. צה״ל לחם ב״מחבלים״ אש״ף
לחם ב״אוייב הציוני ׳.פילים חביב, השליח שנשלח מעבר לים כדי לסיים את הסילחמה.
לא יכול היה לזמן יחד את נציגי הלוחמים. מתווכים ובלדרים שונים ומשונים אצו אנה
ואנה, במשך שבועות, כדי לקרב את עמדות הלוחמים, שלא הכירו איש ברעהו בשעה
שירו זה בזה ממרחק של כמה עשרות מטרים.
המילחמד דמתה משני הצדדים למילחמת־רפאים.

רק לפעמים, לרגע קט, הם ראו זה את זה ממש.
ליד נמל־התעופה בביירות נפגשו קצין של צה״ל וקצין של אש״ף. כדי לדון בגורלו
של חייל ישראלי שנפל באותו יום בשבי — ונוכחו לדעת שהם דומים זה לזה.
על גג בנמל ביירות הסתכל קצין־צה״ל במשקפת באנשי אש״ף העולים לאוניות־הפינוי,
ובפעם הראשונה ראה את פניהם של ״המחבלים״ השנואים שבהם לחם — והם
נראו לו כפני החיילים שלד. הטייס השבוי אהרון אחיעז התיידד עם עוזרו הבכיר של
יאסר ערפאת, ע מאד שקור, יליד הכפר סח׳נין בגליל.
חייל אחר, שנפל בשבי ליד צידון, ושאיש־אש״ף הנן עליו בגופו, חזר למחנה־השבויים
שבו הוחזק אותו איש־אש״ף אחדי שהתהפכו היוצרות, ודאג לשיחרורו.

אכל אלה היו הכזקים כורדים כלילה של שינאה וניכור. כני יצחק
וכני ישמעאל לא רצו לראות זה את זה•

• סואזמה יגור סואוגה

במחזהו המפורסם של ויליאם שקספיר אומר שיילוק, הסוחר מוונציה :״יהודי אנוכי•
האין עיניים ליהודי ז האין ליהודי ידיים, איברים. מידות. חושים, אהבות, יצרים? האין
הוא ניזון מאותו המזון, נפגע באותו הנשק, לוקה באותן המחלות, נרפא באותן התרופות,
מחומם ומקורר באותו החורף והקיץ, כמו הנוצרי? כאשר אתם דוקרים אותנו, האין אנחנו
שותתים דם ז כאשר אתם מדגדגים אותנו. האין אנחנו צוחקים ו כאשר אתם מרעילים
אותנו, האין אנחנו מתים ז ״
קריאה זו של היהודי כלפי האנטי־שמים התהפכה, בעיקבות הטראומה של השואה,
על פיה. שרידי־השואה מלאים עד כדי כך בזיכרונו ת של סיבלותיהם, עד כי הפכו אדישים
לסיבלות הזולת. נדמה להם עתה שכאשר דוקרים את הזולת. אין הוא שותת דם. כאשר
מרעילים אותו, אין הוא מת. כאשר ממטירים עליו פיצצות־מיצרר ופיצצות־זרחן. אין
ילדים מרוטשים ונשרפים.

באשר פקד אריאל שרץ על הפצצת כיירות, הוא דמה לילד התולש
את כנפיו של זבוב, מבלי להעלות בדל על דעתו שהזבוב הוא יצור
חי. זהו ליקוי בכוח־הדמיץ, האופייני לשלב האינפנטילי שד אדם. אף
כאשר בגין עמד מנגד, בחוסר איכפתיות גמורה לסיכלות הלבנונים
והפלסטינים, הוא היה קורבן השואה. האדישות המוחלטת לסיבלות
הזולת, המגיעה לממדים מיפדצתיים, היא תוצאה שד עוצמת הסבל
היהודי, אשר בהשוואה אדיו כד סבל אחר נראה כמבוטל.
הטראומה של השואה לא מנעה מעשי־אכזריות מצד הקורבנות. נכון ההיפך.
קורבנות השואה כלל לא יכלו להבין את הזדעזעות העולם למראה הזוועות שנגרמו

^ י מילחמת תשמ״ב לא היתה רק מילחמה בין שני עמים ושתי תנועות היסטוריות
גדולות — הציונות מכאן והתנועה הלאומית הפלסטינית מכאן. היא גם לא היתה רק
מילחמה בין שני דימויים־עצמיים היסטוריים.
בראש וראשונה היתה מילחמה בין שתי טראומות.

האומה הישראלית־־יהודית, ששלחה את צבאה ללכנון, עוצכה
כמידה רכה על־ידי חוויית השואה• הטראומה של השואה חולשת על

כל מעשיה.
השואה היתד, הגדולה בפישעי האנושות המודרנית. והיהודים היו קורבנה. כפי שהיא
מצטיירת בתודעת העם היהודי, השואה היא שיא ההוויי׳ה היהודית שבכל הדורות. הווייה
של רדיפות בלתי־פוסקות, התעללות ופוגרומים. היא מוכיחה כי כל הגויים שונאים את
היהודים, כי ״העולם כולו נגדנו.״ היא הוכיחה שהיהודים חייבים להגן על עצמם. שאסור
להתפשר על צורכי־הביטחון. הצורך בביטחון של מאה אחוזים אינו נראה כאידיאל
אפלטוני מופשט שיש לשאוף אליו, אלא כציווי מוחלט, אקטואלי, שיש להגשימו בכל
מחיר.

סטרה זו של ביטחון מוחלט מקדשת עתה, כעיני היהודים, את כל
האמצעים.
הנרי קיסינג׳ר קבע פעם כי ביטחון מוחלט לצד אחד מחייב חוסר־ביטחון מוחלט
לצד השני. ליהודים, הנושאים על חזם את אות השואה, אין זה איכפת. הם מאמינים שהם
זכאים לביטחון מוחלט. גם כאשר הדבר שולל כל ביטחון מן הזולת.
בעיקבות השאיפה הזאת לביטחון מוחלט הקימו היהודים לא רק את מדינת־ישראל,
אלא גם את צד,״ל — מכשיר צבאי העולה ללא שיעור על גודלה של המדינה. הוא ה^ך את
ישראל למעצמת־על מרחבית. אך מכיוון שהתודעה האנושית משתנה באיטיות רבה
יותר מאשר ההווייה האנושית, חיה עתה האומה הישראלית־יהודית בשני מישורים שונים,
המנותקים כאילו זה מזה: בעוד שלמעשה היא מעצמה צבאית רבת־יכולת, הרודה באחרים,
הרי בתודעתה שלה עצמה היא אומה נרדפת, הצפוייה בכל עת להשמדה בנוסח גטו ורשה.
הפלסטינים הם ״מחבלים״ .המחבלים הם נאצים.
האיש המסמל את הטראומה הזאת יותר מכל אדם אחר הוא האיש שכיהן בתשמ״ב
כראש ממשלת־ישראל. מנחם בגין השתמש השנה בלי הרף בדימויים מימי השואה. הוא
הישווה כמה אלפי אנשי־אש״ף בביירות הנצורה לוורמאכט הכביר של גרמניה הנאצית.
את יאסר ערפאת לאדולף היטלר, את ביירות הכתושה לברלין. בעיני העולם זד, נשמע
כצביעות בלתי־נסבלת, כניצול ציני של זכר השואה למטרות מדיניות נלוזות ביותר. רבים
בעולם, וביניהם הקאנצלר היהודי של אוסטריה, ברונו קרייסקי, נגררו אחרי בגין
והישוו את ישראל עצמה לגרמניה הנאצית.
אכן, היתד, זאת סיבה נוספת להתרגשות העצומה שמילחמת־הלבנון גרמה לה ברחבי
העולם. מה שהיה נסלח אילו נעשה בידי איראנים או ארגנטינים, סלוואדורים או ויאט־נאמים,
לא נסלח לישראל, מדינתם של שארית־הפליטה. דווקא מראה מגן־דויד. סמל
הקורבנות של השואה. על גב־ המטוסים העורכים הפצצות־טרור בשמי ביירות. גרם
לפלצות. העולם לא היה מוכן ומסוגל לתפוס שיהודים מסוגלים לעשות זאת.
מנחם בגין די בר עד בוש על סבל הנשים והילדים. על הצורך ליצור מצב שבו שוב
לא יישפך דמם. לשם כך החליט, לדבריו, לפתוח במילחמה. כאשר חזה העולם בטלוויזיה
בשפיכת דמם של אלפי נשים וילדים, שנקברו תחת הריסות הבתים, שאיבריהם נקרעו
מהם על־ידי פיצצות־מיצרר, שנ שרפו חיים על־ידי פיצצות־זרחן — לא היה לו מנוס מן
המסקנה כי בדברו על נשים וילדים, כוונתו של בגין היא לנשים יהודיות ולילדים יהודיים
בילבד.

דם, כלשונו שד מ:חס בגין, הוא דם יהודי.
היתד, זאת אחת מתוצאות הטראומה של השואה, חלק מן הפסיכולוגיה של הקורבנות.

סיור ישראל• לרג לי מ״ מנר 1ז בו פ 1ר: זכר. מימי וז צ ל סי ס

איש השגה ת שנת

(המשך מעמוד ) 9

על־ידי פעולות צה״ל בביירות. בצידון ובצור. בעיניהם לא היתד. זאת אלא עדות נוספת
לצביעות הגויים האנטי־שמיים.

הישראלים ראו לנגד עיניהם את הילד שהרים את ידיו סול החכה
של חייל נאצי כגטו ורשה — ולא את הילד הרועד שהרים את ידיו
מול הרוכה של חייל צה׳יל בצידון.

• ציונים וצלבנים
^ ול הטראומה הישראלית עמדה הטראומה הפלסטינית.
טראומה זו נולדה כאשר החלו המתיישבים היהודיים מגיעים במיספרים גוברים והול כים
אל פלסטין, שהיתר. אז ארץ ערבית. ובה מיעוט יהודי מבוטל. היא התחזקה כאשר
פירסמו הבריטים את הצהרת־בלפור, שבה הבטיחו ארץ לא־להם לעם שלא היה בה.
היא הגיעה לשיאה במילחמת־תש״ח, אשר גירשה מאות אלפי פלסטינים מבתיהם
ומאדמתם. אל גלות שהחלה מזכירה יותר ויותר את הגלות היהודית.

כעיני הפלסטינים, תהליך זה מצטייר כקנוניה עולמית של האימפריאליזם
והציונות, שהפכו את הפלסטינים החפיס־מפשע לקורכנם.
אם הנאצים ביצעו פשע כלפי היהודים, כך טענו — מדוע צריכים הפלסטינים לשלם
את המחיר? לפלסטינים לא היה כל קשר עם השואה. אם אמנם התנהל רומאן שולי
בין המופתי הירושלמי. חאג, אמין אל־חוסייני, ובין הנאצים — הרי זה היה נכון באותה
המידה גם לגבי אנוור אל־סאדאת המצרי, שנכלא בשל קשריו עם הנאצים. ולגבי פיאר
ג׳מייל, שהתרשם עד כדי כך מגרמניה הנאצית שייסד מיפלגה בעלת שם פאשיסטי
מובהק. מיפלגה זו — מיפלגת הפלאנגות — היתר, השותפה המקומית העיקרית של
ישראל במילחמת־ד,לבנון, שאולי לא היתר, אפשרית לולא הוציא אל־סאדאת את
מצריים מן העימות עם ישראל.
מילחמת תש׳׳ח גירשה המוני פלסטינים מאדמתם. מילחמת ששת־הימים הביאה לכי בוש
כל חלקי פלסטין בידי ישראל. מילחמת־הלבנון גרמה לאובדן המיני־מדינה הפלסטי נית,
שנוצרה בהדרגה בדרום־לבנון. המוני פליטים פלסטיניים, שנמקו במשך יותר מדור
במחנות באיזור זה, נפוצו לכל רוח ותעו בדרך־לא-דרך ברחבי ארץ־ההרים.

לטרגדיה הפלסטינית נוסף עוד דף שחור.
כאשר עלו לוחמי אש״ף בנמל-ביירות לאוניות שהובילו אותם לחצי-תריסר מקומות־גלות
חדשים, נראה כאילו הפך גורל הפלסטינים העתק היסטורי מדוייק לגורל היהודים.

הפלסטיני הנודד כא כמקום היהודי הנודד• האסון הפלסטיני הש תווה
— כעיני הפלסטינים עצמם — לשואה היהודית.
לא במיקרה החלו מנהיגים פלסטיניים, ובראשם יאסר ערפאת, להשתמש באופן מודע
במושגים יהודיים. הם ד,ישוו את עמידתם בביירות למרד גטו־ורשה, ניבאו שאם יסתער
צר,״ל על העיר הנצורה תיווצר בה ״מצדה פלסטינית.״
הטראומה הפלסטינית היקשתה על בעליה להסתגל למציאות ולפעול בה באופן
רציונלי, כשם שהטראומה היהודית היקשתה על הישראלים לעשות כן. כשם שלישראלים
היד, קשה להכיר בפלסטינים כבעם שנעשה לו עוול. ושיש להעניק לו עצמאות לאומית,
היה קשה לפלסטינים להתכחש לעמדתם בת מאה השנים ולהכיר בקיומה הלגיטימי -של
מדי-נת־ישראל.
הטראומה הפלסטינית במאה ה־ 20 מתקשרת בנקל עם הטראומה הפלסטינית של סוף
המאה ד,־ .11 כאשר פלשו הצלבנים האירופיים לארץ. מילחמת הערבים בצלבנים חזרה אל מיבצר התודעה בכל שלבי מילחמת־ד,לבנון. אחד מסימני־הדרך הראשונים שלה היה

היהודי הנודד * :האס תפס הפל סטי! ,הנודד את ומקומו י

שהטראומה היהודית ניזונה מזיכרונות האינקוויזיציה דהטכח שערבו
הצלכנים כיהודים כדרכם לארץ. קל יותר להידכק לטראומה ולהת-
פרקד עליה, מאשר להתגבר עליה ולהסתגל לציווי הקר של המציאות.

• נגען, ישראל, נוססין
^ מציאות היא ששני עמים ממשיכים להיאבק על הארץ. שהעם האחד קורא לה
ארץ־ישראל״ והשני ״פלסטין״ .שני השמות עתיקים במידה שווה — הפלישתים
נחתו בחופי ארץ כנען ממערב באותה התקופה שבה חדרו אליה שיבטי-ישראל ממיזרח.

הסיבסוך נמשך מזה מאה •טניס. השנה שוכ עמד עם מול עם,
אידיאל לאומי מול אידיאל לאומי, טראומה מול טראומה.

ספונות מיסתר ומילתמח ש ל חפידק־ם, ספינד. ש ל חיל־יודם מנחיתול לוחות חוף לבנון: דימויים וות ק׳ ב ל בו ש חד ש

הבופור, שבו עמד קומץ של לוחמים פלסטיניים מול הסתערות נועזת של חיילי צה״ל.
טובי הלוחמים משני הצדדים שילמו בדמם — כפי ששילמו אבירים צלבניים ומוסלמיים
באותו המקום עצמו לפני 700 שנים.

מילחמת-הלבנון היתד, מילחמה על ארץ־ישראל, כפי שהכריז האיש שניהל את המערכה
הצבאית, הרמטכ״ל רפאל איתן. הקרבות היו נטושים בראשידיה ובעין־חילווה, בבקאע
ובביירות. אך הקרב היה נטוש על רמאללה ושכם. חברון ועזה.

בכל מהלכי הקרב בלבנון הזדקרו לעיני הלוחמים אתרים צלבניים. אחד הקרבות
המרים של המילחמה נערך מול המיבצר הצלבני של צידון. חיילי צה״ל שהצפינו אל
איזור הפלאנגות, יכלו לטפס במעלה המדרגות של מיבצר ג׳בייל, היא גבל התנ״כית.

כפעם הראשונה מאז מאי ,1948 נערכה מילחמה גלוייה כין העם
הישראלי-היהודי והעם הפלסטיניזהערכי, מילחמה שכה עמד הצכא
של אש ״ף מול צכא־ישראל.

המוסלמים לא הכירו מעולם בצלבנים, ונאבקו במשך 200 שנים רצופות כדי לגרשם
מהארץ. האוכלוסיה הפלסטינית שהיתר, עדיין נוצרית ודוברת־ארמית ברובה כאשר באו
הצלבנים ארצה, התאסלמה ברובה ואימצה כולה את השפה הערבית כאשר חזרו המוסלמים
והשתלטו על הארץ, בתנופה דתית מחודשת.

הטראומה הפלסטינית המודרנית ניזונה מזיכרונות אלה, כשם

מילחמה זו הטילה את צילה על השנה כולה. היא היתד״ בלי כל ספק, המאורע
העיקרי של תשמ״ב, לא רק בארץ ובמרחב השמי, אלא בעולם כולו.

היא נתנה לתשמ״ב את איש־השנה שלה.
* ציור של גוסטאב דורה הצרפתי משנת .1852

תה נמס על הקרה
משקה של 5מגביה

י טבעי
י נמס מיד במים קרים
י טעים
י מרווה ומרענן
.י תענוג לא יקר־ 5כוסות

חדש בי שראל
^ 106 ) 1 7 6 3

עובד ה מוצקה כשמומחי סוכנות החלל האמריקאית חיפשו
את החומר הטוב ביותר לציפוי כן השילוח
של החללית ״קולומביה״ ,הם בחרו באותו
החומר המשמש לבניית הקירות הפנימיים
ב־ 990/0מהבתים באמריקה -לוחות גבס.
גם בישראל גובר השימוש בלוחות גבס
המשמשים לקירות פנימיים בפרוייקטים
למגורים, לחלוקה מחדש של הדירה
ולשיפור פני הבית.
לוחות גבס משוריינים מתוצרת תגיב
מחליפים את שיטות הבניה המסורתיות
והם בעלי כושר בידוד טרמי ואקוסטי,
נוחים ומהירים להקמה ומתחרים במחיר
מחיצות בלוקים.
קירות תגיב שומרים על עמידותם שנים
רבות.

תגי ב

פתח תקוה,טל׳ 03-917174

נית מערכות תדמית

מהוה בנוי טבע
• סירופ ממותק בשפופרת.
• מבוסס על חומרים טבעיים.
• כל שפופרת מספיקה
להכנת 6כוסות משקה
גדולות ( 1/2ו ליטר).
• נוח וקל לשמוש.
• אין צורך להחזיק במקרר.
• פיה מיוחדת מאפשרת
מזיגה מדוייקת ללא
פתיחת הפקק.
• טעם מעולה במבחר טעמים.
לעבוד הולמש רד

• רכל זה במחיר מפתיע:
מקסימום משקה במינימום
מחיר.

למשפחה ול אור חי ם

ל פי קני ק ל טיול ולים.

ב־ 5טעמים: תפוחים, תפוזים, פטל, אשכוליות ולימון

ת פוזי ם

טח־פ נפלא

ניחם מערכות תדמית

הגנים הטרופיים, הופכים כל אירוע
לחויה בלתי נשכחת, חויה של
סעודה משובחת ו שירו ת מעולה.
החורף בא. ליד כוסית
המחממת את הלב,
נושמים ניחוח צמיחה
רעננה.
בוא אלינו
למקום שעושה את החורף
אביב מתמשך.

#ו תי ון

1( 3 1 2 1 1

גן אורנים לחגיגות משפחתיות, ימי עיון, כנסים וארועים חגיגיים.ת״א, גני התערוכה, שד׳ רוקח, טל 472164,479324 .

איש השש תשמ״ב

אנשים ומאורעות: מ* לא
הכעייה העדתית אל מתחת לשטיח העליונות
האשכנזית.

^ איטר זזו הטנקים של צד,״ל צפונה, ב־ 6ביוני,
* הם מחקו בשרשרותיהם את עיקבות כל מאורעות
תשמ״ב שקדמו ליום זה,
כל מילחמה פותחת תקופה חדשה. היא מרעידה את
אמות־הסיפים, מטלטלת את המציאות, יוצרת דפוסים
חדשים.

ברעום התותחים, משתתק המרי העדתי. אין פורקן
יעיל יותר לזעם המצטבר במעמקי הנפש של בני עדות־המיזרח
מאשר הפורקן הניתן לו במילחמה, נגד הערבים.
זוהי תורה עתיקה. כל השליטים הכירוה, מאז ימי
האדם הקדמון. בישראל של תשמ״ב היא הוכיחה את
עצמה שוב. מיפלגת תמ״י, ההמצאה של תשמ״א, שקעת
בתשמ״ב כשם ששקעו לפניה תופעות כמו הפנתרים
השחורים.
כל עוד קיימת שיטה פשוטה זו להוצאת הקיטור מן
הקטר העדתי־סוציאלי, אין שום סיכוי לגורם פוליטי
המבקש להיבנות מתופעות הדיכוי וההפלייה הקיימות
בחברה היהודית במדינת־ישראל. תהיה השיטה כאשר
תהיה — הסתה עדתית פרועה או נסיון־אמת לחולל
שינוי באמצעות מהפך פוליטי — היא תיעלם כמו אר מון
של חול כאשר הגל הגואה של ההתלהבות הלאומ נית
מכסה אותו. בישראל הנתונה בסיכסוד ההיסטורי
עם העם הפלסטיני, אין ד בר קל יותר לשילטון האש כנזי
מאשר לעורר גל כזה. רוב רובם של 250 אלף
המפגינים שבאו להריע השנה למילחמתם של מנחם
בגין ואריאל שרון בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב באו

מה שנראה חשוב לפני המילחמה, עשוי להיראות
למחרת היום כחסר כל חשיבות. אנשים שבלטו קודם
לכן, עשויים לשקוע בתהום הנשייה, ואחרים עשויים
לזנק אל על.

למילחמת־־הלכנון היתה השפעה דומה.
תישעה החודשים של תשמ״ם שקדמו לה הת גמדו•
שלושת החודשים האחרונים, חודשי
חמילחמה, נראים כתקופה ארוכה יותר לאין
שיעור.

!יריחו 01 :בישראר

* * י היה מסוגל לזכור, בסוף תשמ״ב, את עלילותיה
•יו של אותה דמות קומית, שהצחיקה והדהימה את

חעחהיס וחחתיס

המדינה באמצע השנה — דמותו של שר־העל
יעקוב מרידורז
כלכלה,

לענייני

מרידוד נראה כהתגלסותה שד קאריקטו־רה
אנטי-שמית: הנוכד היהודי העוסק בעיס־קי־אוויר,
הרכרכן והשקרן•
הוא היה תופעה ישראלית מובהקת. בכל מדינה אח רת,
היה האיש נקבר תחת בליסטראות הצחוק, אחרי
שתדמיתו התגלתה ברבים. פרישתו מן החיים הציבו ריים
היתד, מובנת מאליה. בישראל הוא המשיך בדרכו
כאילו לא קרה דבר. הוא נשאר חבר בממשלה, שהח ליטה
על חייהם ומותם של אלפים ורבבות. הוא הופקד
על אחת הגזרות הכאובות ביותר של המילחמה: מצוקת
הפליטים בלבנון.

מרידוד, מי שהיה המפקד הכושל של האירגון־הצבאי־הלאומי
לפני שמנחם בגין קיבל לידיו את הפיקוד׳ הרפתקן
שהסתבך בעסקים רבים ומשונים, ביקש לחזור
לחיים המדיניים ולזכות במעמד של יורש״העצר של
בגין. לשם כך הפיץ סביבו הבטחות מהבטחות שונות.
בין השאר: שהוא גילה מקוד־אנרגיה אשר יחולל מה פיכה
עולמית, יביס את השייח׳^ן של מדינות־הנפט הער ביות
ויפריד את חוקיו של אלברט איינשטיין. הוא גם
הבטיח להאיר את רמת־גן כולה בנורה אחת.

בתשמ״ב התגלה מקור־האנרגיה: תיבה
שחורה שד גרוטאות, שההמצאה על־ידי נוכל
פאתודוגי אחר, שזכה אף הוא כפירסום חולף :
ד ני

כרמן.

בסוף תשמ״ב, כאשר שמי ביירות לא הוארו בנורה
של מרידור אלא באבוקות של צה״ל, הפך מרידור
דמות שלא עוררה עוד צחוק, אלא חלחלה. כאשר נשאל

בהתייעצות סודית מה יש לעשות ברבבות הפליטים
הפלסטיניים בלבנון אשר מחנותיהם נמחקו על-ידי צה״ל
מעל פני האדמה, השיב מרידוד בתנועת־יד של ציניות
מחרידה: לגרש אותם מיזרחה, לעבר הקווים הסוריים.

• אנרחציוא: תשו נסח זונה
ייגורא 01ללאחי של וו ש ס־נ נאלץ לפרוש סן
י • הממשלה בעל־כורחו.
במישפט הראשון בתולדות המדינה שבו הואשם חבר־אבו־חצירא אהרון ממשלה
בפלילים, הורשע
בשורה של עבירות שיש עימן קלון.

גם הוא, כמו,מרידוד, לא הרכין ראש. חסידיו
השתוללו ככית־המישפט, הקירות כוסו
בסיסמות שהכריזו על ;השופטת כעל זונה,
זעקות־קרב הבטיחו ,,מוות לאשכנזים ו״מדי*
נה ספרדית״.
אבו־חצירא ניצל מפני מאסר בפועל — עונש שממש
התבקש מן ההרשעה — אך הוא נאלץ לוותר על מקומו
ליד שולחן־ד,ממשלה, עוד לפני שזו החליטה על המילחמה.
יתכן כי המילחמה מחקה את סיכוייו הפוליטיים לזמן
רב. כי הציבור העדתי, שאת תחושות התיסכול והמרי
שלו הוא ביקש לנצל, היה הראשון שהשתלהב במילחמה
ונהר בהמוניו להריע למנחם בגין, מלך ישראל ומלך
עדות־המיזרח.

מילחמת-הלכנון, כמו כל שש המילחמות
שקדמו לה כתולדות ישראל, טיאטאה את

הרשעת א)הדון אבו־ חציר א: פתובזת־יואאה על הקירות

משכונות המצוקה, והמילחמה
קתם לצמיתות.

תאפשר את המשך מצו
#מין:
וגילה נאנונסיה
ן א חסרו בתישעה החודשים הראשונים של תשמ״ב
* אירועים טראגיים והיתוליים. הם התפרסו לכל רו חב
הקשת של ההודיה האנושית.
המדינה כולה השתתפה בגורל מישפחתה של הילדה
נאווהאלמליח, שנרצחה בנסיבות מחרידות. היא
עקבה בדריכות אחרי שורה של מעשי־רצח, שבאחד
מהם נקטל מפקד של בית־מעצר, רוניניצן, גבר
חביב ומסביר־פנים, שהתגלה אחרי מותו כסאדיסט. המו שג
״רצח כפול״ זכה בשימוש כפול, כאשר בוצעו שני
פשעים שונים מסוג זה.
בגין בחדר־האמבטיה שלו, מנחם כאשר מעד
בנסיבות מיסתוריות, התחדש מישחק-ד,ניחושים הלאומי
סביב מצב־בריאותו. אולם בגין, שהוכיח שוב כי השיל-
טון הוא גורם חזק לבריאות פסיכו־סומאטית, התאושש.

הוא הטיל את מרותו על המדינה מכסא•
גלגלים, וניהל את המילחסה כעזרת מקל־
.הליכה.
^ כאילו לא ידע כי העתיד הקרוב צופן בחובו מאור עות
דרמאתיים די והותר, שקע בגין בראשית השנה
במלאכתה של בעלת־אוב: הוא העלה מניבכי העבר
נשמות מתות. ביגלל פירסום של ספר כלשהו כפה על
הממשלה החלטה להקמת ועדת־חקירה ממלכתית, שתח קור
את הנסיבות שבהן נרצח לפני 49 שנים המנהיג
הציוני ח י-יםארלוזורוב על חוף ימה של ת״א.

•עקב מ!ריד 1רעבוגין: חוק• איתשטיין ל א המירקו

סדרת מוצרי יוקרה
בניחוחהאהוב עלשניכם.
סבון,שמפולשיער,דיאודורנט
קרם ידיים,טלק ריחני
לה ולי-לאוהבים להיות יחד.

איש השנה ת שנ ת
(החשו מעמוד ) 15
ההמשך העיד כאלף עדים על מצבה של המדינה
בתשמ״ב: החלטה זו אכן התקבלה ובוצעה. נשיא בית־המישפט
העליון אכן מינה ועדה כזאת׳ בהתאם לחוק.
בסוף השנה לא זכר איש שוועדה כזאת קיימת, ומי הם
חבריה. היא לא העמידה אף פנים כאילו החלה בחקירה.
כאילו לא היה די בבדיחה עגומה זו, הגשימה דמות
שלמהגורן, את חלום חייה.
קומית אחרת, הרב
ערימה של עצמות יבשות, שנמצאו במערות שבהן הש תמשו
גם לוחמי שימעון בר־כוסיבא׳ הובאה לקבורה
בטכס ממלכתי שדמה לתיאטרון האבסורד.

תוך כדי כך התלהט, מחדש הוויכוח על
דמותו של אותו בר־כוסיכא — כר־כוככא כפי
מעריציו, כר־כוזיכא כפי שולליו — ועל התכונה
ההיסטורית של ממלכות ישראל ככל התקופות
להתאכד כסערה של אכסטאזה לאומית־דתית.
מגיבכי
העבר הועלתה גם דמותו של הד״ררודולף
קסטנר, העסקן הציוני שנשא־ונתן עם ישראל אדולף אייכמן בימי השואה, ושנרצח במדינית־ישראל אחרי
מישפט סנסציוני.

• שפירא: פיאות מול כנפיים
ף יקוד העצמות היכשות של גורן היה רק חלק
ממחול־השדים של הכפייה הדתית, שהקצב שלו
הוגבר השנה עוד יותר.
במשך כל השנה התחוללו מהומות סביב אתר־החפי־רות
בעיר־דויד בירושלים, שבו חשפו הארכיאולוגים
את ע בי העיר בימי הבית הראשון, ואילו המון דתי־קיצוני
ניסה למנוע זאת באמתלה שזה היה אי־פעם
אתר־קבורה.
אותם הלוחמים הדתיים — שאיש מהם לא לחם לאחר־מכן
במילחמת־הלבנון — הסתערו בכל השבתות על
הנוסעים בכביש־רמות -י אתר של מהומות ממושכות,
שהעסיק את המישטרה במשך כל תשמ״ב. איש מן הסוק-
לים הדתיים לא זכה בגורלם של מפגינים אחרים, במר חק
של כמה קילומטרים דרומה וצפונה, שנורו למוות
כאשר הרימו אבנים כדי לסקול מכוניות.
אך הסכנה האמיתית לחרות האדם החילוני ולציביון
המודרני של המדינה לא באה מצד הרב הראשי עתיר־התעלולים
או מצד קנאים דתיים זורקי־אבנים.

היא כאה מן הכנסת, שכה שלט ככיפה
ח״כאכרהםשפירא, נציג אגודתי־ישראל.

היעד המיידי היה הפסקת הטיסות של חברת אל על
בשבתות ובחגים. התוצאות של צעד כזה יכלו להיות
הרס המצב הכלכלי של חברת־חמורות
ומיידיות :
התעופה הלאומית, המעורער בלאוו הכי, וניתוק ישראל
•מן העולם בשבתות. אך בטווח הרחוק עלולות התוצ אות
להיות עוד יותר חמורות ז השבתת כל המיפעלים
החיוניים בשבתות, והפיכת המדינה למערכת דתית סגו רה,
נוסח פאקיסתאן ואיראן.

עובד ״אל־עלי׳ חזסמים אח ה מעבד לפני יהודים דתיים סמל־ ה ח עו פ ה
הלחץ הוליד לחץ נגדי. בפעם הראשונה מאז קום
המדינה לא הופעל המכבש הדתי נגד ציבור בלתי־מוגדר,
בעל מוטיבציה חלושה, אלא נגד ציבור־עובדים
שנאבק על פרנסתו וקיומו. עובדי אל על הרימו את
נס המילחמה בכפייה הדתית, שהיה מונח על הארץ
במשך שנים רבות, ונקטו פעולה נגדית שזיעזעח את
המדינה.

כאשר חסמו העובדים את הכניסה לנמל
התעופה לפני כל איש כעל פיאות ואשה כעדת
שרוולים ארוכים, היה כרור כי המאבק
עכר למישור חדש•
רק החלטה מפתיעה של בית־המישפט העליון׳ שדחה
את השבתת הטיסות בשבתות למשך חודש וחצי לפחות,
גרמה להפסקת־אש, והעבירה את הבעייה לשנת תשמ״ג.

• סאדואה: סח סדצעד
וץ ממאבק זה, שהגיע לשיאו בעצם ימי הקר •
בות בלבנון, נראו כל המאורעות שקדמו למילחמה
כאילו אירעו בעבר הרחוק. הם היו רחוקים מן המאורע
המרכזי, שהפך את תשמ״ב לאחת השנים החשובות
ביותר בתולדות המדינה.
לא כן מיקבץ אחר של מאורעות, שאינם קשורים
במישרין במילחמה — אך הנראים בדיעבד כמובילים
לקראתה בהגיון סמוי.
מייד עם ראשית תשס״ב נרצח נשיא־מצריים, אנוור
א ל -סאדאת, בנסיבות מיוחדות במינן — יחידה של

חיילים, שצעדה במיצעד חגיגי על פני בימת־ההצדעה
שלו, שלפה את נישקה והרגה את המנהיג שקם להצ דיע

אל-סאדאת, אחת הדמויות הגדולות של התקופה, שי נה
במו ידיו את מהלך ההיסטוריה כאשר פתח ברא שית
תשל״ח — בדיוק ארבע שנים לפני הירצחו —
ביוזמת־השלום ההיסטורית שלו. הוא היה־ גי בור של
שלום, שנבדל מכל הבחינות ממנהיגי־המילחמה הבולטים
בזירה הישראלית.

לאור הלהבות של מילחמת־לבנון, התחדש
כסוף תשמ״ב כמלוא הלהט הוויכוח העולמי
עד תוצאות מעשהו של אל-סאדאת•

ערבים רבים, וכימעס כל הפלסטינים, האמינו כי
בקמפ־דייוויד מכר אל־סאדאת לישראל את העם הפלס טיני,
תמורת שלווה ושקט לעם המצרי. על פי תפיסה
זו, שרבים באינטליגנציה המצרית שותפים לה, דומה
הסכם קמפ־דייוויד להסכם־מינכן הזכור-לדיראון משנת
,1938 שבו מכרו מדינות־המערב הדמוקרטיות את צ׳כו-
סלובקיה האומללה לגרמניה הנאצית, בתיקווה שניתן
להסיח את זעם־הקרב הטבטוני מיזרחה, לעבר ברית־המועצות.
אחרים
בעולם הערבי טוענים כי אל־סאדאת יאה
את הנולד, העריך נכונה את אי-היכולת המוחלטת של
העולם הערבי לעצור את מכונת־המילחמה הישראלית,
ועל כן החליט את ההחלטה הנבונה לעצור את ישראל
בדרכי־שלום.
כאשר שעטו כוחות צה׳׳ל צפונה, אל לב לבנון, ראו
בכך שוללי קמפ־דייוויד בעולם הערבי הוכחה לנכונות

איש השנה תשמב
הפלדה ולוע־תתותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית...
זו גזירת דורנו, זו ברירת חיינו — להיות נכונים וחמו שים.
חזקים ונוקשים — או כי תישמט החרב מאגרופנו,
וייכרתו חיינו.״
כאשר מת דיין בראשית השנה, ישב על כיפאו במישרד־הביטחון
אדם שהמחיש, בצורה מושלמת, תפיסה זו.
בן מושב כפר־מלל הגשים את תורתו של בן מושב נהלל.
בביירות. החרב לא נשמטה מן האגרוף, והמתנהל היש ראלי
הוסיף להפוך את האדמה והכפרים, שמהם גור שו
הפלסטינים, לנחלתו. לא רק במחנות־הפליטים של עזה,
אלא גם במחנות עין־חילווה וראשידיה, עקבו הפליטים —
בניהם, נכדיהם וניניהם — בשינאה אחרי חיילי צה״ל.

תפיסת־היסוד של דיין — כוח כמקום מוסר,
תותח במקום פשרה — ניצחה.
מילחמת־לבנון, שנשאה את חותמו האישי של אריאל
שרון, דמתה רק למילחמה אחת ממילחמותיה הקודמות של
ישראל: מילחמת־סיני של ,1956 שנשאה את חותמו האישי
של משה דיין.
״מיבצע קדש״ תוכנן חודשים רבים מראש, בשותפות
סמוייה עם גורמים זרים — הצרפתים, הבריטים וקבוצה של
גולים מצריים .״מיבצע שלום הגליל״ תוכנן חודשים רבים
מראש, בשותפות עם גורמים זרים — האמריקאים והפלאג־האחרון
גות
הלבנוניות. ב שני המקרים הומצאה ברגע
עילה כוזבת :״ביעור קיני הפיד איך ב־ ,1956״הריסת תש תית
המחבלים עד למרחק של 40 קילומטרים״ ב־ . 1982 דיין
גרר אחריו את בן־גוריון המהסס, כשם ש שרון גרר אחריו
את בגין המהסס. ב שני המיקרים נעשה כימעט הכל מאחרי
גב הממשלה הנבחרת.

דיין הוא שהעלה לגדולה את אריאל שרון, כמפקד
היחידה , 101 והשתמש בו כדי לחמם את הגבול במשך
שנים, לקראת הפתיחה במילחמה היזומה. אך דיין רב
עם שרון אחרי מילחמת-סיני, שבה הואשם שרון בגרימת
אסון צבאי. השניים התפייסו שוב במילחמת יום־הכיפורים,
כאשר הציע שרון לדיין לעזור לו להחלץ מן הביצה של
האחריות למחדל, תמורת תמיכת השר באלוף השאפתני.

מבחינה !היסטורית, דיין היה אחד האבות
— ואולי האב !העיקרי — דתפיסה המדינית,
שהביאה בתשמ׳׳ב למילחסת־לכנון• שרון הוא
יורש עיקסי יותר, ברוטאלי יותר, שאפתני
יותר של תפיסת דיין — ושניהם היו חניכיו,
בני־טיפוחיו ויורשיו של תיד בך נוריון.

9אראל: נ1עח סמן
ךולא פרצה מילחמת־לבנון, היה איש־השנה תשמ״ב
• בא, מן הסתם, משורות האנשים שהיו קשורים במאורע
העיקרי של תשמ״ב עד אז — נסיגת צה״ל מסיני ופירוק
ההתנחלות היהודית בחבל-ימית ובשארם־אל-שיח׳.
בסוף תשמ״ב היה קשה להאמין כי בראשית השנה
חששו אנשים מפני מילחמת-אזרחים ביגלל הנסיגה.
כי בסוף השנה היה ברור לחלוטין כי ״התנועה לעצירת
הנסיגה״ ,שהילכה אימים על המדינה, לא היתד, אלא
בועת־סבון, שנופחה במתכוון ובמזיד על־ידי שני הארי-
ישראל
ש רון והרב
אריאל
שר־הביטחון
אלים :
אריאל.

בדיעבד נראו האירועים, שהתלוו לנסיגה,
בבדיחות תפלות.
סצנות שנופחו על־ידי כלי־התיקשורת לממדי-ענק נראו

הבונקר מ מי ת: טו*אג־־׳ק1מד>ד.
(המשך מעמוד ) 17
הערכתם. האם היו קברניטי ישראל מעזים לרכז כוח
כזה בצפון, אלמלא היו בטוחים שהצבא המצרי לא
ינקוף אצבע כדי לחוש לעזרת אחיו הפלסטיניים?
כנגד זה טוענת הגירסה הנגדית שצה״ל הוא כיום
צבא כה גדול וחזק, עד כי היה מסוגל להתגונן בדרום
מפני סכנה אפשרית, בעודו מנהל במלוא העוצמה את
המערכה בצפון.
בליבו של העם המצרי, שתי המגמות התנגשו ויצרו
סתירה מכאיבה. מצד אחד שמחו המצרים על כי לא
נספגו אל תוך מילחמה זו, ושהפעם לא נדר שו להקריב
חיים ורכוש על מיזבח הסולידריות הערבית.

אך מצד שני הרגיש כל מצרי במעמקי נפשו
הרגשה עמוקה של אשמה, על כי נטש
את אחיו כשעת צרתם — מעשה הפוגע קשה
בדימוי-העצמי של האדם המצרי כאיש־כבוד.

רצח אל־סאדאת השפיע על המאורעות — אך בצורה
הפוכה מזו שהמתנקשים קיוו לה. מצריים הוכיחה את
יציבותה, שאין דוגמה לה בעולם כולו, ושהיא תבונת־יסוד
של האופי הלאומי המצרי בן 8000 השנים. במהירות
מהממת, ללא שום תקלה, עבר השילטון ליור ש המיועד,
חוסנימובארכ. זה המשיך בדרך _קודמו מבלי
לסטות ימינה או שמאלה. השלום החדש עבר את המיבחן
הראשון והקשה ביותר שלו.
הוא עבר מיבחן שני, כאשר נסוג צה״ל במחצית
תשמ״ב משארית סיני. השילטון המצרי חזר לגבול
הקודם, הדגל המצרי הועלה בתורן בטכסים חגיגיים. אילו
היה חוזה־השלום מעשה־תרמית גאוני של אל־סאדאת
ומובארכ, כפי שטענו אויבי־השלום בישראל — וביניהם
כמה מן האישים שהוסיפו למלא תפקידי-מפתח בממשלת־הליכוד
— כי אז זה היה הרגע להפר אותו. אך השלום
החזיק מעמד.

הוא החזיק גם מעמד במיבחן השלישי וה עליון
של השנה: הפלישה הישראלית ללבנון.
ממשלת־מצריים גינתה אותה, דיפלומטים מצריים יצאו
ידי חובה בפעילות פוליטית נגדה, עיתוני מצריים תקפו
בשצף־קצף את מנחם בגין ואנשיו. אך השלום נשאר
על כנו, הגבול נשאר פתוח, השגרירויות של שני הצדדים
הוסיפו לתפקד.

מיפעלו של אל־סאדאת החזיק מעמד.

#דיין: לוע תתוותח
^¥בוע אחרי מותו של אל־סאדאת מת אדם שמילא
״ י תפקיד מישני בקמפ-דייוויד, ושסימל תקופה שלמה
דיין. משה בחיי י שר אל:

במשך תר שלם, מאז ראשית שנות דד 50׳
כאשר המליך אותו דויד בן־גורידן על צה״ל,
ועד כשנתיים לפני מותו, היתה לדיין השפעה
רבה יותר על עיצוב אופיה של ישראל מאשר
לכל אדם אחר מילבד בן־גוריון עצמו.
היה זה דיין שסימל ושהגביר במדינה החדשה את
השקפת־היסוד שלא יתכן לעולם שלום בין ישראל והעם
הפלסטיני, וכי אל לה לישראל לקבוע אי־פעם גבול להת פשטותה.
על קברו של ידיד, שנהרג בגבול עזה, נאם
משה דיין ב־ : 1956״אל נא נטיח היום אשמות אל
הרוצחים. מה לנו כי נטען על ׳שינאתם א לינו? ׳שמונה
שנים הינם יושבים במחנות־הפליטים אשר בעזה, ולמול
עיניהם אנו הופכים לנו לנחלה את האדמה והכפרים
שבהם ישבו הם ואבותיהם ...דור מתנחלים אנו, ובלי כובע-

סרט סוריאליסטי :״עוצר הנסיגה׳ ממחיר בי ד בו א ספינות עוד חבריה ם

כעבור כהד חודשים כמעשי־תרמית רברבניים מבית־מי-
דר שו של יעקוב מרידור: הפארסה של איוס־ההתאבדות
בבונקר של
מאידכהנא
של מוקיוני ״הרב״
הנגבי
צ חי
ימית. הפארודיה של מצדה של
במרומי האנדרטה, ההופעות העגומות של רבנים, מטו —׳
רפים חברי־כנסת ושאר ליצנים, שנשבעו למסור את
נפשם׳ על מיזבח ימית. איש מהם לא הקריב אף לא טיפה
אחת של דם. והתנועה כולה התפוצצה על פי פקודה,
כבועת־סבון אמיתית.
היו לכל המאורע המפוברק הזח רק שלוש תוצאות רצי ניות,
אחת חיובית ושתיים שליליו ת:

הציבור כולו ראה כיצד ניתן לפרק עיר
וכפרים, ולהחזיר תמורת שלום שטחים נרה•
כים, מכלי שתצא אש. סן השמיים.
הפולחן האלילי של •קידוש שדות ואבנים הופרך. ה־אימרה
המפורסמת של משה דיין בימי זוהרו, שהוא מעדיף
את שארנדאל־׳שייח׳ בלי שלום על פני שלום בלי שארם-
אל-שייח׳ ,צילצלה בסוף תשמ״ב כדבר־טירוף.

אולם סיפורו של סילסון לא היה סיפור־ההצלחה
של תשמ״ב. הפלסטינים סירכו להתנהג
כחמורים הכוחרים כין מקל וגזר. הם גם
סירכו להיות ל״ערכיי ארץ־ישראל״.
כאשר פלשה ישראל ללבנון, התלכדו תושבי השטחים
הכבושים מסביב למנהיגותו של יאסר ערפאת, כפי שלא
עשו מעולם קודם לכן. הם התנהגו כפי שהתנהגו עמים
כבושים בכל התקופות ובכל הארצות — בניגוד לתחזיתו
המלומדת של הפרופסור למדעי־הדיכוי.
ואילו מילסון בילה את זמנו בפעולה קדחתנית שמט רתה
היחידה היתד, להכריח את התושבים להיפגש עימו
ולחלוק לו כבוד.

• 0113 ושזה : ,ודא תותלס:

כל הוכיל למילחמה, והמילחמה היתד, צריכה להעניק
לתשמ״ב את איש־השנה שלה.

הוא לא יכול היה לכוא משורות האופוזיציה.

מכחינה זו היתה שנת תשמ״כ למיפנה
כתולדות ההתפשטות הישראלית.

המיבחן הגדול של זו בא ביום השני של המילחמה. סי
מול
צד חיובי זה של הנסיגה עומדת תמונה אחרת,
מבהילה בברבריותה: מחיקתה של העיר ימית מעל פני
האדמה, באורגיה של הרם מטורף וחסר־תכלית, שלא בא
אלא לספק יצרים כמוסים של מחולליו.

עת רק״ח הגישה בכנסת הצעת אי־אמון. הכל הבינו כי
ההצבעה היא בעד ונגד המילחמה. אם היה קיים ספק בכך,
הרי הכריז בגין בעצמו, דקה לפני ההצבעה, כי הצבעה
נגד אי־האמון תהיה הצבעה בעד הממשלה ומדיניותה.

מפגין פלסטיני מרים אבן בעיר העתיקה
כל השאר — כל חברי מיפלגת־העכודה
ואמנוןרובינשטיין — הצכיעו בעד
המילחמה, הממשלה ומנחם כגין.
לא היתד, זאת הצבעה חד־פעמית. ראשי מיפלגת־העבודה
הצביעו בעד המילחמה מדי יום ביומו, במעשים
ובדיבורים. שימעוןפרס הוא שהפיץ בארץ ובעולם
את הכזבים שסללו את דרכה של הממשלה: שהמילחמה
נועדה רק לטהר שטח של ארבעים קילומטרים, שצד,״ל לא
יעלה על ביירות, שהסורים וה״מחבלים״ הפרו את הפסקת-
האש. לבסוף אף הזדרז והקדים את בגין עצמו בהתנגדותו
להצבת משקיפי-או״ם לפיקוח על הפסקת־האש בביירות.
התאום ד,סיאמי של פרם, יצחקרבין, לא טמן אף
הוא את ידו בצלחת.

אם היה פרם לנושא־דברו של כגין, הי,ה
רכין לשלישו הפוליטי ש 7אריאל שרון.

הצד האפל של אריאל שרון, אכי המעשה
הזה, התגלה כו כצורה אימתנית — כמה חוד שים
כילכד לפני שהתגלה כצורה הרכה יותר
נוראה כמחיקת עיך חילווה מעל פני האדמה,
וכאורגיית ההרס וההרג של יום החמישי
השחור בביירות המערבית.

מילבד אנשי רק״ח, לא הצביע איש נגד המילחמה.
איש גם לא נמנע 10 .חברי־כנסת ״לא השתתפו״ בהצבעה
שולמית
שריד ,
— שיבעת אנשי מפ״ם, יוסי
ומרדכיוירשובסקי.
אלו ני

עוד ירושה של עצירת הנסיגה קישרה אותה למילחמת־ל
בנון: בשיא המילחמה צורף לממשלה הפרופסור יובל
נאמן ,״דוקטור סטרייגג׳לאב הישראלי,״ אחד ממחו ללי
הפארסה המטורפת של עצירת־הנסיגה. עצם ישיבתו
של איש כזה ליד שולחן־הממשלה הופכת את הבדיחה
העגומה לסכנה לאומית. היא מטילה אור חד ומפחיד
על התפתחותה של מדינת־ישראל.

ואכן, היה זה אך טיבעי שאחרי יום החמי שי
השחור הי,ה יוכל נאמן!השר היחידי שתמך
כלי הסתייגות כאריאל שרון.

• מילסון: נתכסוו מגואל בוס
^ יתה עוד שרשרת־מאורעות בשנת תשמ״ב, שהובי-
* י לה במי שרין אל מילחמת־לבנון. היא קשורה בשמו של
אדם שלא היה כימעט ידוע בשנה הקודמת: הפרופסור
מנחםמילסון.

אחרי שבמשך חודשים הזהיר מפני מילחמה זו
ריע נגד התוכנית לפתיחתה, הפך לחסידה הנלהב
שפרצה, הצדיק אותה בכל הזדמנות בארץ ובעולם
עצות לכל דור ש. תרומתו החיובית היחידה הייתה
אחת, שהפכה אחת הסיסמות העיקריות של תשמ״ב :
לונטר״ של ביירות.
מי שקיווה כי צומחת במיפלגה מנהיגות אלטרנטיבית,
שתתפוס את מקומם של שני פושטי־הרגל המובילים, אוכ זב.
מוטהגור הימהם, הופיע פעם כנץ ופעם כיונה.
באמצע המילחמה ביקש מאריאל שרון להעניק לו מינוי-
חירום בצבא. הוא לא חלק על קו הממשלה אלא בפרטים
מישניים. שינאתו ארוכת־הימים לאריאל שרון, שמקורה
במאורעות המיתלה ב־ ,1956 לא יכלה לטשטש את הסכמתו
הבסיסית למילחמה.
נשיא־המדינה
גם המנהיג האלטרנטיבי השני —
יצחקנבון — לא הסתייג אף ברמז הדק ביותר מן
הקו של אריאל שרון ומנחם בגין. הוא החמיץ הזדמנות
היסטורית להשמיע קול מצפוני, כפי שיכול — וכפי שחייב
— היה גם במיסגרת תפקידו הרם. הוא לא פעל כמשרת־המדינה,
אלא כמשרת־הממשלה.
את פשיטת הרגל ההיסטורית של המיפלגה גילם אדם,
שביקש פעם לסמל את האגף השפוי, האינטלקטואלי, היוני
והסביר שלה: הפרופסור שלמהאבינרי. בשיא
המילחמה נדהם הציבור לשמוע, מפיו של מירון
בנבנישתי, סגן ראש עיריי ת ירושלים לשעבר, כי
אבינרי מתדרך את המסבירים המגוייסים של צד,״ל. המסר
העיקרי שלו: יש לכבוש את מערב־ביירות( .אלמלא נמנע
נרשם בסיפרי-ההיסטוריה כפשע-
מעשה זה, הוא היה
המילחמד, המחריד ביותר בתולדות ישראל).

כסוף תשבו ״כ נודע כי הליכוד מוכן להציע
לפרופסור שוחר־הקרבות את התפקיד. המכר
קש של שגריר ישראל בלונדון — כמקומו של
האיש אשר ההתנקשות כחייו סיפקה את
העילה להפצצת־התופת על ביירות, שכה נפ תחה
המילחמה.

על מילסון הטיל אריאל שרון לפתוח במית־

קפה הגדולה,
״כמילחמה על ארץ־ישראל״,

• הוא פתח כאש — איתן כהגדרתו של רפאל
תרתי משמע — בגיזרה הראשונה של מיל־חמה
זו — הגדה המערבית ורצועת־עזה —
לפני שרפאל איתן פתח כאש כגיזרה השניה
של אותה המילחמה — לבנון.
בפקודת מילסון, החל מישטר של טרור בשטחים הכבו שים.
ראשי־העיריות פוטרו, ספרים ועיתונים נאסרו להפצה,
האוניברסיטאות נסגרו, חבורות של שכירי־חרב מקומיים
גזייסו וחומשו כדי להטיל אימה בריכוזי-האוכלוסיה, חיילי
צד,״ל נצטוו לפתוח באש על מפגינים בליתי־חמושים, על-
מנת להרוג. לא עברו שבועות רבים, ושמו של האקדמאי
המגואל־בדם עורר סלידה בארץ וברחבי העולם.
מטרתו המוצהרת של מילסון היתה להכריח את האוכלו־סיר,
בשטחים הכבושים, לפי ״שיטת המקל והגזר,״ לפנות
עורף לאש״ף ולקבל את מרותם של פלסטינים ״מתונים״ — י
קרי: קוויזלינגים שכירים.

והת ברגע ונתן מילד,

נסיונו
של רונלד רגן להשליט שו ב את מיפלגת־העבודה
בישראל, אחת ממטרות תוכניתו החדשה, יכול
היה לעורר רק גיחוך אחרי שנה כזאת.

• גבע: גבורה אחות

דג ל פדסטיני *|3ד* מפגידם ביום־וזאדמזז

^ פ״ם התנהגה בצורה מכובדת יותר — אך איש
י י מאנשיה לא התקרב לאפשרות של מועמדות לתואר
איש־השנה.
המיפלגה ביטאה בעדינות את הסתייגותה מן המילחמה,
אך נזהרה מאוד שלא לחרוג, חלילה, מתחום הקונסנזוס
הלאומי. היא לא רצתה להקריב את שותפותה עם מיפלגת־

לשחרחורת עם הציצים

ראה עמוד 92

איש השנה תשנרב

!שוויתר על קאריירה מזהירה כצה״ל כדי להת•
׳א•־ ריע נגד הכוונה לתקוף את ביירות המערבית.

(המשך מעמוד ) 19
העבודה העלובה. גם בתוכה פנימה התגלו בקיעים חמורים,
רון התייצב בראש מחנה ניכר של
כאשר אימרי
חברי־מיפלגה ותמך בגלוי במילחמה, תוך הסתמכות על
הכזבים הרישמיים.
המיבחן בא כאשר גיבור־השלום הפלסטיני, עיצאם
שס ו
יק טור את הזמין
א ל ־ 0רט אווי.
טוב, יחד עם יוסי שריד, מוטה גור ואחרים, להיפגש
עימו בפאריס, אחרי שסרטאווי הודיע בפה מלא על שינוי
האמנה הפלסטינית ועל הנכונות להכיר בישראל. בתירוצים
שונים סירב שם־טוב להיענות להזמנה — מתוך פזילה
מפוחדת לעבר דעת־הקהל המשולהבת בארץ. .
גם יוסי שריד נהג כך, בניגוד.להצהרה שהשמיע כמה
שבועות לפני המילחמה. שריד, שבלט בהתנגדותו העיק-
בית למילחמה למן הרגע הראשון, ושהביא על עצמו
שינאה רבה. ,נעצר בכל זאת באמצע ה דרו, כדי לשמור
על חברותו במיפלגת־העבודה ובוועדת־החוץ־והביטחון
רבת־היוקרה של הכנסת. הדבר מנע ממנו לחרוג מהשמעת
ביקורת מילולית על המילחמה, ולעשרות מעשים גדולים
יותר.
תנועת של״י היתד. אף היא עיקבית והשמיעה כמה
מדברי המחאה והגינוי החריפים ביותר נגד המילחמה.
אך גם בה הבקיעה המילחמה בקיעים מכאיבים.

התופעה המופלאה כיותר של המילחמה —
לידתה של תנועת־שלום המונית גדולה, באמ צע
המילחמה, על כסיס מוסרי טהור — לא
היתה קשורה כשמו שד איש. היתה זאת תנועה
אמיתית, ספונטאנית, שכה השתתפו רכ בות
אדמונים. אף מנהיג לא יזם אותה* המנהיגים,
שהתגלו פה ושם לשעה קלה, לא היו
אלא דוברים, שביטאו את רחשי־הלב של
הרכים.

אף מעשה יחיד אחד של מחנה־השלום — מילבד
הפגישה של חברי מערכת העולם הזה עם יאסר ערפאת
בביירות הנצורה, בשיא המילחמה — לא עורר הד כה
עצום בארץ ובעולם.
מעשה אישי רב־חשיבות עשה גם מתיתיהו
פלד. אלוף־במילואים, חבר המטכ״ל של ששת־הימים,
שהופיע ברחבי אירופה במסיבוודעיתונאים משותפות עם
גיבור השלום׳ של אש״ף. עיצאם סרטאווי, בהפגנה
משותפת למען שלום ישראלי־פלסטיני.
אלי גבע התקרב למועמדות לתואר איש־השנה תשמ״ב.
הוא היה זוכה בו, אילו צעד צעד נוסף קדימה, והיה מתייצב
בראש תנועת־השלום, אשר זעקה למנהיג אשר יאחד את
פלגיה ויהפוך אותה לכוח פוליטי ממשי, המסוגל להשפיע
על מעשי המדינה במילחמה ואחריה.
למרבה הצער, הסתפק גבע במעשהו הגדול, החד־פעמי,
והתעטף בשתיקה. הוא סירב לקבל על עצמו את התפקיד
שקרא לו.
זהו תפקיד שחיפש בסוף תשמ״ב את גיבורו — והגיבור
לא נמצא. בשנת תשמ״ב לא ניתן היה להעניק את התואר
לאיש מחנה־השלום.

איש־,השנה היה, כלי ספק, איש־המילחמה.

סין: על 010

1ל7

ך כאורה, היה מנחם בגין, איש־השנה תשל״ז, צריך
׳ להיות גם איש־השנה תישמ״ב. הוא היה ראש־הממשלה
אשר ניצחה על המילחמה. הוא מילא בה תפקיד חשוב.
האחריות העליונה היתד. מוטלת עליו.

אולם מנחם כגץ: מילא כמילחמה זו תפקיד
נחות. ככל שלכ ושלב הוא נגרר על־ידי האיש
שיזם אותה: אריאל שרון.

המוני־ישראל, ובייחוד בקרב ישראל השנייה שהריעה
לו בכיכרות, היה בגין גיבור המילחמה, ולא שרון.

אך לא כגין יזם את המילחמה, ולא הוא
נתן לה את הכיוון. הוא לא היה איש-השנה
האמיתי של תשמ״ב.

• אודיו ושות׳ :ממשלת מבזת
^ וד פחות

יכלו לייחל לכבוד זה חברי

ממשלת-

< ישראל.

אם כנסת ישראל התגלתה השנה בחותמת־גומי,
המתאימה יותר למישטר של דמוקרטיה
עממית, הרי ממשלת ישראל התנהגה כמכד
שלת־כוכות, שמופעלת על־ידי אריאד שרון.
אילו היתה ממשלת־ישראל המוסד שבו מתקבלות ההח לטות
האמיתיות, אפשר היה רק להיחרד. קשה היה להשלים
עם מצב שבו מתקבלות החלטות הקובעות את גורלם של
רבבות בני־אדם, לחיים ולמוות ממש, בידי אדם בלתי־מאוזן
מודעי, נוכל מתרברב כמו יעקוב
כמו יצחק
בורג,
יוסף
מרידוד, ציניקן לא־איכפתי כמו
שמיר, עסקנים אפורים כמו
קנאי כמו יצחק
אליעזר
זבולוןהמר, גידעון פת,
ומרדכיבן-
ניסים
משה
שוסטק ,
פורת, שלא לדבר על פאנאטיקן שלוודר סן כמו יובל
נאמן.

אולם ממשלה זו קכעה אך מעט* היא רקדה
לפי חלילו של מנחם כגין. ההחלטות האמית יות
התקכלו על-ידי אריאל שרון, על דעת עצ מו,
או על־ידי שרון בהתייעצות עם כנין.
היו רגעים שבהם היתה קבלתן של החלטות בממשלה
תלוייה בשיקולים פוליטיים לעתיד. מול שרון קמה קוא ליציה
של עסקני תנועת־החרות, ובראשם דוידלוי ,
יורםארידור ויצחק שמיר בעזרת שימחה
ארליך המתפתל, כדי למנוע משרון את ההילה, שהיתה

כך האירה אלומת־אור בהירה את דמותה של רעייה
שבנה שוחר־השלום נפל במרומי הבופור,
הרניק,
יעקובגוטרמן, שנשא בהפגנות שלט ואת אישי מז עזע :״בגין, שרון ורפול רצחתם את בני! ״ היא
בורג, בנו של שר־הפנים
אברהם
האירה אתהחלקלק וההפכפך, שבלט בעל כורחו, ביגלל ייחוסו, מתוך
המון החיילים שהתאגדו בפעולות־מחאה נגד המילחמה שבה
חירפו את נפשם.
אחרי הפגנה ראשונה של 20 אלף איש במרכז תל-אביב,
שאורגנה בידי פעילים כימעט־אלמוניים, שהתגייסו ל״ועד
נגד המילחמה בלבנון,״ העזה גם תנועת ״שלום עכשיו״
לקרוא להפגנה משלה, שהביאה לכיכר קרוב ל־ססז אלף
איש — הישג שהידהד מסביב לעולם, ושהחזיר לישראל
המוכתמת חלק מן הכבוד האבוד שלה. אנשים כמו
מרדכיבראון, מי שהיה קצין־החינוך הראשי
של צה״ל בימי רמטכ״לותו של משה דיין, והפרופסור
יהושעפורת החלו מושכים את התנועה לעבר
הכרה פוליטית ברורה יותר בבעייה הפלסטינית.

המעשה האישי, הגדול כיותר למען השלום
היה מעשהו של אלוף־מישנה א לי ג בע ,

אלפי ם ב מיוגער ש ל ״הוועד נגר תמילחמר. ב ל בנון״ בר חובו תחל־ א בי ב
לא פעם כאשר רוכב פרש על סוס חזק ועצמאי מדי,
הסום הוא הקובע את הכיוון ואת המהירות. במיקרים
כאלה, דאגתו העיקרית של הפרש היא להישאר על גבי
החיה, כדי שמיפרקתו לא תישבר בעת הנפילה. היחסים
בין אריאל שרון ומנחם בגין היו דומים למצב זה.
לא ברור — ויתכן כי לא יתברר לעולם — באיזו
מידה הכיר בגין את תוכניותיו האמיתיות של שרון, ובאיזו
מידה היה שותף להן. לא ברור גם באיזו מידה היה שותף
להידברויות הסודיות בין שרון והאמריקאים, שאיפשרו את
המילחמה.
באחת הסצנות היותר מבישות של המילחמה נראה
מנחם בגין, כשהוא מדדה על מקלו במיבצר־הבופור, זמן
קצר אחרי כיבושו. הערותיו של בגין היו כימעט ילדותיות,
והעידו על ריחוקו המוחלט מכל קשר עם המילחמה האמי תית.
היה נדמה שהוא חי לו בעולם משלו, המנותק מן
המציאות האכזרית.
גרוע מזה: כדי שלא לקלקל את מצב־הרוח המרומם
של בגין במרומי הבופור, העלים דובר־צה״ל באותה
שעה שהיו לצה״ל חללים בכיבוש המוצב, וביניהם
גוטרמן. ורז הרניק
,גוני

יעקוב גו טר מן נושיא אח ת של ם על בנו

בגין לא היה בובה בידי שרון, והוא לא נגרר בעל-
כורחו. אחרי שיצר שרון את העובדות, ידע בגין לנצל
את המצב החדש ולשלב אותו בתפיסתו המדינית. כאשר
איים שרון להטיל את המדינה למשבר מסוכן ביותר עם
ארצות־הברית, היה זה בגין שעצר בעדו. כאשר התנשא
שרון יו תר מדי, היה זה בגין שהוריד לו את הראש. בקרב
111

עלולה להפכו לטריבון עממי ולדיקטטור־בדרך. כל עוד
נתמך מאמץ זה מאחרי הקלעים על-ידי בגין. הוא יכול
היה להשיג תוצאות כלשהן. אך ספק אם יכול היה להיות
לו כל ערך, אילמלא שלט בגין בכיפה.

על המילחמה השפיעו תימרונים עלובים
אדה רק מעט. אף איש בחכורה מדכאת זו,
המהווה את ממשלת־ישראל, לא יכול היה אף
להיזכר כשעת בחירתו של איש־השנה תשמ״ב.

• איש חשש תיש 1ד נ
יש השנה היה, בלי כל ספק, האיש שיזם את
י המילחמה, שתיכנן אותה, שכפה את ההחלטה על
הממשלה ועל ראשה, שניצח עליה והאחראי לתוצאותיה,
לטובה או לרעה.

יותר מכד אדם אחר הוא הטביע את חותמו
האישי על מאורעות תשמ״ב — לא רק
בממדים ישראליים, אלא בממדים כלל-עודמיים.
היה זה האיש שזכה בתואר איש-השנה תשל״ג. אחרי
שכפה על מיפלגות־הימין את הקמת הליכוד׳ ובתואר
איש־השנה תשמ״א. אחרי שכפה, בשנה שעברה על
בגין למסור לו, כימעט בעל־כורחו, את תפקיד שר־הביטחון.
לא היה מנוס מלהעניק לו את התואר בפעם
.השלישית.

איש־השנה תשמ״ב היה אריאל שרון*

הכישלונות הצבאיים
והמדינ ״ ם 1שי בשו

לחרוטי1
תונוית

1שוון

^ מה ימים לפני ראש־השנה תשמ״ב. בספטמבר
1981 ישב שר־הביטחון החדש, אריאל שרון, בליש־כתו
במישרד־הביטחון, והסביר לחוג־מקורבים את תוכניתו.

היתה זאת תוכנית של מילחמה — פשוטה,
מקיפה, חותכת.
לא תהיינה עוד פעולות קטנות, אמר שרון, ברמזו
בבוז לקודמיו בתפקיד — שימעון פרס, עזר וייצמן ומנחם
בגין עצמו.
לא עוד פעולות־קומנדו. לא עוד פשיטות. לא עוד
הפצצות בודדות. אלא מילחמד. אמיתית.

מילחמה זו לא נועדה לפתור כעייה אחת
בלבד. המטרה צריכה להיות . ,הסביר שרון,
לפתור בבת אחת את כל הבעיות גם יחד.
באוזני המאזינים המתפעלים, שנדהמו מרוחב הראייה
ומבהירות התפיסה של השר, פיתה אריאל שרון את
מטרות המילחמה הבאה. הן היו שלוש.

• המטרה ז 1אש₪
ף* טרה ראשונה: להשמיד אח אש״ף.
ז הצבא ישעט קדימה, יכבוש את המיני־מדינה שהקים
אש״ף בדרום־לבנון, וישלול מאש״ף את בסיס־הקיום
העצמאי היחידי שיש לו.
שרון לא האמין כי ניתן להרוג את כל אנשי אש״ף
בפעולה כזאת. היה ברור לו שהם יברחו. ל אן?
המצב הגיאוגרפי נתן לשרון את התשובה: לפני אנשי
אש״ף, חייליו ומנהיגיו, יהיה פתוח רק נתיב אחד של
בריחה.

מדרום אמור היה צה״ל להתקדם. במערב

הילחחת ד״מ//עד0
יש הים, שבו שולט היל־הים הישראלי. מצפון
נמצאים כוחות הפלאנגות, בעלי־ברית של
ישראל. הכיוון היחידי שבו יוכלו לברוח יהיה
צפון־מיזרח: לסוריה.
שרון היה מעוניין בכך. לדבריו, לא תיתכן פעולה
עצמאית של אש״ף בסוריה, שבו שולט מישטר דיקטטורי
נוקשה. הסורים לא יוכלו לסבול ריכוז גדול של פלסטינים
בדרום־סוריה. הם ירצו לסלק אותם. ויש רק כיוון אחד
שבו הדבר אפ שרי: דרומה, ליר ח.

זה היה היעד שאריאל שרון התר אליו :
פלישה של אנשי אש״ך אל תוך ירדן.
שם יפילו את המישטר של המלך חוסיין, יקימו ממשלה
פלסטינית בהנהגת יאסר ערפאת. המדינה הירדנית תיקרא
אז פלסטין, דיגלה יהיה הדגל הפלסטיני, הבעייה הפלס טינית
תבוא על פיתרונה.

הם יצטרפו
לירח.

לתנועה הגדולה

מלבנון

לסוריה,

ומסוריה

תהיה זאת גדידת־עמים גדולה.

• ו8מם1ה השניח
* * טרה שניה: הוצאת הסורים מלבנון.
1זה נראה כיעד פשוט, שניתן להשיגו באמצעים
צבאיים. צה״ל יעלה על הכוח הסורי בלבנון, יביס אותו
במכה אחת, ישמיד את הטילים הסוריים בלבנון, ועם
קצת מזל — גם את הטילים הסוריים בצד הסורי של
גבול סוריה־לבנון, ש שרון ראה בהם סכנה חמורה יותר
לאינטרסים הביטחוניים של ישראל.

שרון לא הטיל אף לרגע קט ספק ככך ש יצליח
למשוך את הסורים אל תוך המילחמה.
כמשך שגיס, בהיותו ראש המטה של פיקוד
הצפון, הוא התמחה כמיקצוע זה. ככל פעש
שהיה מעוניין ככך, הוא הכריח את הסורים
לפתוח כאש על צה״ל.

שרון.נז הר מלבטא את המשך הרעיון, מחשש פן יואשם
בסתירה לדיעותיו של מנחם בגין. אך מאזיניו הבינו את
ההמשך: כאשר תקום מדינה פלסטינית ביר ח, בהנהגת
אש״ף, יהיה שרון מוכן לשאת ולתת עימה גם על המצב
בגדה המערבית וברצועת־עזה. ל מ של: הערבים שם יהיו
אזרחי המדינה הפלסטינית, ייקבע להם מעמד מיוחד
שיאפשר להם קשר כלשהו עם פלסטידשמעבר־לירזץ.
הבעייה שוב לא תהיה מילחמת־חורמה בין שני העמים.
שאינם מכירים זה בזכות־הקיום של זה, אלא בעייה בין
שתי מדינות, שיוכלו להסתדר ביגיהן על הבעיות התלויות
ועומדות ביניהן.

השיטה, שבה התפאר שרון לא פעם בפה מלא, היתד,
ז את: בין הקו הסורי והקו הישראלי היה שטח מפורז,
שנוצר על פי הסכם שביתת־הנשק הישראלית־סורית.
ישראל טענה אז שזהו שטח ישראלי לכל דבר, מילבד
היותו מפורז. הסורים טענו שזהו שטח־הפקר, שאינו שייך
אף לאחת משתי המדינות.

שרון לא דיבר בהקשר זה על בעייתם של חצי מיליון
הפליטים הפלסטיניים בלבנון. אך מאזיניו יכלו לנחש
כי בסערת המילחמה ניתן יהיה לנפנף גם אותם, וגם

האדמות בשטח זה היו בבעלות ערבית. ישראל טענה
שהיא זכאית לעשות באדמות אלה ככל העולה על רוחה.
כל אימת שאריק רצה לגרום לתקרית, הוא היה שולח

טרקטור משוריין לעבד אדמות אלה. לפני כן היתה
ניתנת אזעקה לכל היישובים הישראליים בסביבה, והתו־שבים
היו יורדים למיקלטים.

הטרקטור היה יוצא לעבודה, ובדייקנות של שעון היו
הסורים יורים בו. צה״ל היה עונה בהפגזה מוכנה מראש,
כדי להגן על הטרקטור. הסורים היו משיבים בהפגזה
מאסיווית על היישובים הישראליים בעמק. כך, התגאה
שרון, עלה בידו בסופו של דבר להזיז את הגבול עד
לקו הסורי, ולעבד כל דונם של אדמה בשטזדהמריבה.

כשהוא: מצוייר כנסיון זה, היה שרון כטוח
לגמרי כי יוכל למשוך את הסורים למילחמה
שהוא תיכנן, כתנאים, כמועד ובצורה ששרון
עצמו יקכע אותם.

טרה

סמסוה רו1וו7יעוית

שלישית

הפיכת

לבנון

למדינת־חסות

* 1ישראלית.

אחרי גירוש אש״ף והצבא הסורי, היתה
אמורה לקדם כלבנון ממשלה שתמונה, למעשה,
על־ידי ישראל.
המועמד להנהגת ממשלה זו נקבע על־ידי שרון מראש :
ב שיר ג׳מייל, מנהיג הפלאנגות, ששיתף פעולה עם ישראל
כבר במשך זמן רב , .אנשיו של ג׳מייל אומנו וצויידו
בישראל. הרמטכ״ל של צה״ל ואישים ישראליים אחרים
ביקרו במיני־מדינה הנוצרית שמצפון לביירות. ג׳מייל
ומנהיגים מארוניים אחרים ביקרו בישראל והתראו עם

(המשך בעמוד )27

אגו אף פעם
ל א מגיעה למקמ מן
ככה זה יו צ א לי: פתאם מצלצל
הטלפון, או שמישהו נכנס עם
בעיה דחופה, או שסתם שקעתי
במשהו ולא שמתי לב לז מן
שחלף. ו אז, אני מציצה בשעון,
וז הו, הבנק סגור.
זה הפסיק ל הטריד או תי. פשוט
מ אוד, התחלתי להשתמש
ב״כספומט״ ,ועכשו יש לי בנק
פתוח 24 שעות ביממה.
בהתחלה הייתי משתמשת
ב״כספומט״ בעיקר למשיכת
מזו מני ם.
כעת, אני גם מפקידה שיקים,
מברר ת יתר ת חשבון ומבצעת
כמעט את כל הפעולות
הבנקאיות, בעזרת כרטי ס
נחמד זה.

אני משוחררת משעות הבנק
המקובלות וגם חוסכת לי ז מן,
(כי ה״כספומט״ הוא הבנקאי
הכי מהיר בעיר).
ולרשותכם למעלה מ־170
מכ שירי כספומט וש.ב.א.בכל
רחבי הארץ ככה זה, אני
ז קוק ה ל שרו תי הבנק אבל, אם
אפשר לא לבזבז ז מן,
אז חבל על כל רגע ...פשוט
מ אוד.
כספומט ויזה
חיש בנק
הוראות קבע
ושרותי מחשב ישירים
( 6ח 11 חס1ח1רח)

בז ק ד אונ1י
בנקלאומי >§<

מטבחשלהניטאט:

וי מריעקב סון ט מי ר

רואים מייד.

רואים מייד:

שהמטבחים של
הביטאט יפים יותר
ממטבחים אחרים.

רואים מייד:

שפע של אביזרים
רואים מייד:
בלעדיים ל״אלנו״
שלמות שלעיצוב,גימור שטרם נראוכמותם
ואיכות.
בארץ.

רואים מייד:

מגוון עצום שלמטבחים
ואין סוף של אפשרויות.
התאמהמוחלטת לכל
טעם ולכלמידה.

את כל היתרונות
הבלעדיים האלו של
״אלנו״־ יצרן
המטבחים הגדול
והמבוקש ביותר
בעולם-מעמיד
מה שלא רואים מייד
הביטאט לרשותכם. הוא שמטבחים כל כך
מושלמים הם לא
בהכרח יקרים.
בואולהביטאט ותראו
מיד, בעצמכם.

ם ש0

שעות הפתיחה:
19.00 ,9.00-13.00־..16.00
הביטאט, רח׳ אבן־גבירול 2ת״א 1 ,הביטאט חיפה, גאולה .25
בירושלים, אצל גאנז מוביליה,
בית־אליהו, טל׳ .262297
1הרצוג .61
חניה בחניון בית־אליהו.

אפ שר ללונות מכוני ת
ואפ שר לזנו ת מכוני ת עס או פי.
פי א ט רי ת טו
יש לך אפשרות לקנות
מכונית מקורית, עם
אישיות משלה: פיאט
ריתמו כוללת כל יתרון
ותכונת אופי שאתה דורש
ממכונית מסוגה -ואף
יותר מזה :

אופי מעוצב: לריתמו עיצוב מקורי
ומיוחד. מילים אינן מספיקות כדי
לתאר אותו. צריך לבוא ולראות.

אופי נוח: קשה להאמין -אך זו
< 82 מנפח הריתמו ־
עובדה /0 :י
מוקדשים לנוסעים ולמטען. יותר
מאשר בכל מכונית מסוגה.

אופי שקט: כתוצאה מניסויים
וחומרי בידוד מיוחדים, שקטה
נסיעתה של ריתמו בהשוואה לכל
מכונית בגודלה -בכל מהירות.

אופי יציב: מערכת משוכללת של
מתלים ובולמי זעזועים מבטיחה
נסיעה ״רכה״ בכל דרך.

אופי חזק: תא נוסעים מחוזק
במסגרת פלדה עם אזורי ספיגה
מלפנים ומאחור -מבטיחים הגנה
במקרה של תאונה.

אופי משפחתי: שפע מקום ל־5
נוסעים ותא מטען רבגוני עם כושר
קיבול גדול יותר מכל מתחרה-עושים
את ריתמו למכונית משפחתית
אידיאלית.

אופי רשמי: עם עיצוב וגימור
קפדניים כאלה -ריתמו מתאימה
לשמש כרכב ייצוג למנהלים, ובמיוחד
דגם סופר .75

אופי ספורטיבי: עיצוב אירודינמי
ותכנון חכם מביאים לזינוק של 100-0
קמ״ש ב־ 14.2שניות בדגם סופר .75

אופי חסכוני: הילוך קדמי חמישי,
מקדם התנגדות נמוך לרוח -מביאים
לצריכה של ליטר דלק אחד ל־ 16.4ק״מ
ב־ 90 קמ״ש בתנאי ניסוי של ביהח׳׳ר.
בחר לך מכונית עם אופי :
ריתמו - 1300,1100 רגיל או סופר
ו־ 1500 עם הילוכים רגילים או
אוטומטיים. קח ריתמו לנסיעת נסיון.
לא תרצה אחרת.

* אתו\1
תל אביב: סוכנות מכוניות לים התיכון בע״מ -רח׳ יצחק שדה ,30 טל ; 03-330971 .חיפה: מוסמך בע״מ -דרך יפו ,146 טל ; 04-522258 .ירושלים; גולדץ בע״מ -רח׳ שלומציון המלכה ,7טל ; 02-222231 .באר שבע:ש.ח.ן- .
רוד הדסה ,46 טל ; 057-74040 .נתניה: רכב נתניה -רח׳ הרצל .44 טל ; 053-23453 .פתחתקוה:אלי שולרוף -רח׳ בר כוכבא ,15 טל ; 03-919937 .חדרה:קריצימן -איזור התעשיה, טל ; 063-32729 .נהריה־וינסקוביץ -
רח׳ הרצל ,86 טל ; 04-925419 .אשקלון: אוטו אשקלון בע״מ ע״י בנין העיריה, טל ; 051-24774 .רחובות: בוקסר לרנר בע״מ, רח׳ הרצל ,208 טל ; 054-76823 .עפולה: רכב הוד -רח׳ הרב לוין 17 טל ; 065-91480 .קרית שמונה:
מוסך החולה -איזור התעשיה טל ; 067-40574 .נצרת: פריד דאהר -אזור התעשיה, טל ; 065-55266 .רמת־גן רכב רמת גן -רה׳ זיבוטינסקי ,30 טל ; 03-719939 .אילת: בית הרכב -איזור התעשיה א׳ טל ; 059-73945 .עזה:
מוחמד גזל -רח׳ עומר אל מוכתר טל.051-60718 .

איש העונה תשס״ג

(המשך מענזוד ) 22

מנהיגיה. שרון עצמו סיפר לא מכבר בטלוויזיה כי ברא י
שית 1982 ביקר בביירות וסייר בשטח.
ממשלת־לבנון זו תהיה, לפי תפיסת שרון, כפופה
לישראל לחלוטין. היא תכרות חוזרדשלוס עם ישראל,
ותאפשר לצה׳׳ל להשתמש בשטח הלבנוני לצרכיו, בכל
משבר עתידי.

שרון דא השתמש כמוש; ״ממשלת קוויז־דינגים״
,אך זו היתה כוונתו הברורה.

מאחרי שלוש המטרות האלה עמדה, כמובן, המטרה
המרכזית והעיקרית: לאפשר את סיפוח הגדה המערבית
ורצועת־עזה לישראל, לסלק כל התנגדות פלסטינית ובינ לאומית
למהלך כזה, לאכלס את השטחים האלה באוכלוסיה
ישראלית, ובכך לפתור, אחת ולתמיד, את הבעייה הזאת.
מי שרצה יכול היד. להוסיף בדמיונו מטרה נוספת,
כימעט מובנת־מאליה: הפיכת אריאל שרון עצמו למנהיגה
האחד והבלתי־מעורער של מדינת־ישראל.

אחרי ניצחון מכריע בזה, בתום מילתמה
נועזת ותכליתית, לא יהיח כוח כישראל —
וכליכוד — שיוכל לחסום את דרכו של אריק
מלך ישראל, המנצח הגדול, אל השילטון ה־עדיוד•

היה לשרון גם ספק דגכי משך המיל*
חמה. היא תהיה קצרה, כמו כל מילחמות
ישראל.

במילחמה תופעל כל עוצמתו האדירה של צה״ל, למרות
כוחו המצומצם של האוייב. לדברי שרון :״המחבלים״
אינם מהווים בעייה צבאית רצינית, וקשה אף להגדירם
כאוייב במובן הצבאי. הצבא הסורי הוא אגוז קשה יותר.
אך רק חלק ממנו יכול להיות מופעל בלבנון, ביגלל
הצורך של נשיא סוריה לשמור על חלק מכוחו בדמשק,
להגנה על המישטר מפני אדיבים פנימיים, ולהגנה על
דמשק עצמה מפני התקפה אפשרית של צה״ל מכיוון
רמת־הגולן.
ברית־המועצות לא תתערב, ביגלל פחדה מפני ארצות־הברית.

אדייב אחר לא נראה כשטח.

עיראק עסוקה במילחמתה עם איראן, שקיבלה —
לשם כך — נשק מישראל. מצריים נמצאת במצב של
שלום עם ישראל, ולא תתערב. ואילו ירדן — אם תתערב,
יהיה זה רק לברכה. כי אז יוכל צה״ל לבצע התקפת־בזק
על ירדן עצמה, ולאפשר לאריאל שרון לבצע את תוכניותיו
בירדן ביתר קלות.

1זזתקרקד נדדו

ץ את היתה התוכנית. היא היתד, אפשרית, היא הקיפה
את כל הבעיות, היא היתד, צמודה למטרות פוליטיות
ברורות.

מילתמת־רזאנר חים: מוסלמים סרחם מכפר ם הגו ער, נ/תרמנים לפנוי איעו־ימיל׳ציווז
לפי תורתו של הגנרל הפרוסי קארד פוך
קלאוזכיץ, המילחמה אינה אלא הכדטך המדי ניות
כאמצעים אחרים. אריאל שרון התכוון
לפתוח במילחמה יזומה, שנועדה כולה להשיג
יעדים מדיניים מסויימיס.
האנשים ששמעו תוכנית זו היו מלאי הערצה. הם
השתכנעו כי הנה־הנה יו שב בלישכת שר־ד,ביטחון אדם
היודע מה הוא רוצה, הרואה את הבעיות המדיניות בצורה
ברורה, שיש לו כוח־הדמיון הדרוש כדי לתכנן מהלך
מדיני־צבאי גדול ונועז, וכוח־הביצוע הדרוש כדי לכפות
את דעתו על זולתו.

איש מהם לא שאל את עצמו ־שאלה פשו־טה:
האם יש ככלל פרופורציה כין מטרות
המילחמה וכין המאמץ שהיה כרוך כה?
שרון התכוון לרכז עוצמה אדירה לשם השגת שלושה
יעדים, שהיו לכל היותר שוליים. גם אילו נמשכה המילחמה
כמה ימים בילבד, כפי שציפה שרון, הרי היתד, כמכה
של פטישי־רוח ביתוש.

״העול ה1ד.״ ידע מראש
היעדים האמיתיים של מילחמת״הלבנון, והמאו רעות
של השבוע האחרון, פורסמו על-ידי ״העולם
הזה״ זמן רב מראש, לפרטי־פרטיהם•
בספטמבר 1981 ערך אורי אבנרי מחקר מקיף
מאוד על כוונותיו של אריאל שרון, לקראת בתיבת
מאמר־הענק על שרון עם בחירתו כאיש״השנה
תשמ״א של ״העולם הזה״ .במיסגרת הכתבה הזאת
פורסם תסקיר, שהיה פרי חקירה יסודית, שהגיעה
עד לדרגים הגבוהים ביותר. התסקיר, שנשא את
השם ״המפה המדינית של אריק שרון״ (״העולם
הזה״ ,2300 מיום ה־ 27 בספטמבר ,1981 עמוד
) 36 כלל את הפרק ״לבנון: פיתרון כולל״ .נאמר

בלבנון

ארבע

בעיניו (של אריאל שרון) יש
בעיות, הקשורות זו בזו קשר ע ז :
• .בעיית הטרור,
>• בעיית הטילים הסוריים,
;• עתידה של לבנון כמדינה,
• החדירה הסובייטית.
...אריק שרון מתנגד לפיתרונות חלקיים, למילחמות
קטנות ולפעולות אד־הוק. לדעתו, יש לפתור את כל
הבעיות האלה ביחד, בבוא העת. השעה אינה דוחקת.
אין צורך לקפוץ.
פיתרון בעיית לבנון צריך לכלול, לדעת אריק,
סילוק הסורים משיטחה. הוא שואף ללבנון מאוחדת,
שתהיה תחת שילטונם של פיאר ג׳מייל ואנשי
הפלאנגות הנוצריות.
ההגיון אומר שניתן להשיג זאת רק במילחמה —
לא פעולה קטנה להשגת יעד זה או אחר, אלא
מילחמה ממש, שנועדה לפתור את כל בעיות הלבנון,
אליבא ד ש רון: גירוש ההשפעה הסובייטית, סילוק
הסורים, חיסול מחנות אש״ף וכינון לבנון מאוחדת,
תחת שילטון הנוצרים הקשורים בישראל.
הנימוק שמילחמה זו לא תפתור את הבעייה .
הפלסטינית, מפני שרק תזיז את המימסד של אש״ף
ואת כוחותיו הצבאיים מלבנון לסוריה, אינו יכול
להרתיע את הדוגל בתפיסתו של אריק. כי לפי תפיסה
זו, מוטב שכוחות־אש״ף יי שבו בסוריה הדרומית, על
גבול ירדן, מאשר בלבנון, על גבול ישראל.
הסיכום אפשרות של מילחמה גדולה בלבנון
ובסוריה, אס התנאים הבינלאומיים (קרי: הסכמה

אמריקאית) יאפשרו זאת, מתוך מגמה להוציא את
הסורים מלבנון, למסור את לבנון לנוצרים ולהעביר
את אש״ף לעמאן.

עד כאן חיזוי ״העולם הזה״ לפני שנה בדיוק.
שלושה שבועות לפני פרוץ המילחמה ניתח
״העולם הזה 2333 עמוד )7מחדש את תוכניתו
של אריאל שרון, תחת הכותרת ״המילחמה
הדחויה״ .בכתבה נאמר, בין השאר:
הרוגי המילחמה הזאת — חיילי צה״ל, לוחמים
•לבנוניים ופלסטיניים׳ ובעיקר אזרחים חפים־מפשע
בכפרים ובעיירות משני עברי הגבול — שומעים
עליה מדי יום במהדורת החדשות, קוראים עליה
בעיתונות. מעולם לא דו בר כל־כך הרבה על מילחמה
לפני שפרצה
ישראל תפלוש ללבנון, תכבוש את כל השטח
•עד לביירות המיזרחית והמיני־מדינה הנוצרית במרכז
הלבנון. היא תנסה לגרור אל תוך המילחמה את
סוריה וירדן, כדי להנחית גם עליהן מכה מוחצת.
היא תגדיש את כוחות אש״ף ואת מאות אלפי הפליטים
הפלסטיניים, מלבנון אל תוך סוריה. היא תמסור
את כל לבנון לידיה !של ההנהגה הימנית הנוצרית,
כדי להפוך את לבנון כולה למדינה נוצרית מאוחדת,
בחסות ישראל.
כדי לאפשר מילחנ(ה כזאת, דרו ש תיאום בין
שלושה גורמי ם:
6ממשלת־ישראל, הצריכה להתיר את הרצועה
של אריק ולאפשר לו לבצע את זממו.
> 4ממשלת ארצות־הברית, הצריכה לתת •לכך את ו האור הירוק.
הצריכה לשתף
•• ההנהגה הנוצרית בלבנון,
פעולה במילחמה, ובעיקר אחריה.
...לגבי אריאל שרון, העניין כולו פ שו ט: ישראל
פולשת בכוח־אש עצום, נוחלת ניצחון קל, מאבדת
אנשים מעטים (אך הורגת רבבות בצד השני) ,מקימה
מדינה נוצרית בלבנון, מחסלת בהזדמנות זו את
כוחות סוריה ואולי גם ירדן, משמידה את איש״ף
או משליטה אותו בעמאן. פשוט.
מאירגוני אש״ף
...שרון מקווה, כמובן, שאחד
יבצע פעולה רצינית כלשהי• ,שתאפשר לו לשכנע
את בגין והאמריקאים כי ״מוכרחים להגיב.״

היה צריך להיות ברור מראש שאת אש״ף ניתן יחיה
לכל היותר להזיז, לא להשמיד. התועלת שבהוצאת הסורים
מלבנון היתד, מפוקפקת, ובוודאי שנויה במחלוקת —
שהרי ישראל עצמה תרמה ב־ 1976 תרומה מכרעת להכנסת
הסורים לזירה הלבנונית. בלי הסכמת ממשלת־רבין, לא
היו הסורים נכגסים ללבנון כלל. ואילו הקמת שי ל טוך
קוויזלינגים בלבנון לא יכלה להיות יותר מאשר בעלת
ערך שולי וחולף.
ואכן, בראש־השנה תשמ״ב, שנה אחרי אותה הרצאה,
נראו הדברים באור שונה. כי בינתיים ביצע שרון את
תוכניתו — אך תוצאות המילחמה היו שונות מאוד מאותן
ש שרון תיכנן.

משה־ התקלקל כדרך.
המילחמה ארכה הרבה יו תר זמן מכפי שסבר אריאל
שרון. היא הפכה המילחמה הארוכה ביותר בתולדות
ישראל, מאז מילחמת תש״ח. האבידות היו גדולות מכפי
שציפה. היעדים שקבע לעצמו הושגו רק חלקית, וחלקם
לא הושגו כלל.

המטרה הראשונה :
צורה ששרון התכוון לה.

אש״ף לא הושמד כ
אמנם,
המיני־מדינה של אש״ף בדרום־לבנון נכבשה
כולה, כוחות אש״ף פונו מחלק מלבנון. אולם אש״ף
לא נדחף לסוריה, ואין כל סיכוי כי יידחף מסוריה לירדן.
תחת זאת. עברה הנהגת אש״ף מערבה, לתוניסיה, שם
תיהנה ממידה רבה של עצמאות מדינית. היא תוכל לפתח
שם את היוזמות המדיניות שאריאל שרון ביקש למנוע
אותן בכל מחיר, מכיוון שהן עלולות לסכן את מעמד
ישראל בגדה וברצועה.
כוחו המדיני של אש״ף בעולם לא קטן בתום המילחמה,
ושליטתו בעם הפלסטיני לא נשברה. התנאים לסיפוח
הגדה והרצועה לישראל לא שופרו, אלא הורעו.

הבעייה הפלסטינית לא סולקה מסדר־היום
הבינלאומי, אלא להיפך. כסוף, השנה הכריז
•הנשיא רונלד רגן שהיא תעמוד כמרכז מאמציו
להשיג שלום כמרחב• היוקרה של אש״ף
לא פחתה, אלא גדלה, ובוועידת הפיסגה של
ראשי המדינות הערביות כעיר פאס כמארזקו,
כסוף השנה, היה יאסר ערפאת הדמות המרכזית.
יוזמותיו
המדיניות לא נבלמו, אלא ניתנה להן הזדמנות
הרבה יותר טובה.
הרעיון של סיום המהפכה הפלסטינית על־ידי הנפת
הדגל הפלסטיני בעמאן לא התגשם, אלא הופרד לחלוטין.
לכל היותר הסתיים פרק אחד במאבק הפלסטיני, ונפתח
פרק אחר — אולי מסוכן יותר לתפיסתו של שרון.

המטרה השנייה :
לבנון.

הסורים לא סולקו מ

הורחקו, אמנם,ימן הגבול הדרומי של לבנון, וצה״ל
תפס עמדות טובות, המאיימות על דמשק. אך הצבא
הסורי לא נשבר, ואף לא ספג תבוסה מוחצת. הוא נשאר
בשדה ככוח צבאי יעיל, בעל גאווה עצמית.

כתוס המילחמה — או השלב הראשון של
המילחמה — נשאר הצבא הסורי כשהוא
מחזיק כידו את כל צפון לכנון ומיזרחה, ב־
< 40 משטח לכנון.

אם ייישאר שם וגם אם ייצא במיסגרת של הסדר מדיני
פנים־ערבי — תהיה לסוריה השפעה רבה על עתיד לבנון,
בניגוד גמור לכוונות שרון. האלטרנטיבה היא מילחמה
נוספת.

המטרה השלישית: שרון הצליח למנות
את כשיר אל־ג׳מייל כנשיא לכנץ, אך לא
כתנאים שהוא קיווה להם.
בשיר מושל עתה ר ק. ע ל כרבע משטח לבנון, הכולל

א׳׳1וווושב חחנשורב!

(המשך מעמוד )27
את ביירות. אך בכך לא
כמדינת־חסות. לד,יפו.

נפתרו בעיותיה

של ישראל

יותר מכפי שישראל כבשה את לבנון, לבנון,
כבשה אותה.
לפני ישראל עומד עתה סבך של בעיות, הדומה למבוך
אטום. אחת הבעיות: היריבות הטיבעית בין סעד חדאד,
שנמסר לו רוב השטח שנכבש על־ידי צה״ל, והפועל
בו כנציב מטעם ישראל לבין בשיר ג׳מייל. בשיר לא
יוכל לסבול מצב כזה׳ והדבר כבר העמיד את ישראל
לפני בעייה קשה ביותר.

בעלי החלטה נחושה, שלא ניתן לכבוש אותה
אלא בקרב ממושך, במחיר כבד ביותר: מחיר
יטל הרוגים מקרב חיילי צה״ל, מחיר של הרם
והרג בקרב אוכלוסיה אזרחית גדולה, ממיר
יטל מחלוקת פנימית בישראל
ומחיר של נזק נורא לשמה ולמעמדה המדיני
של ישראל בעולם.
זד, היה ר,״פלונטר״ המפורסם, שהפך סיסמת המילחמה.
באותו זמן קרה עוד משיהו,
תוכניותיו של אריאל שרון.

ששיבש

לחלוטין את

כלל בסיסי הוא במילחמד, שאסור לנתק את נתיב-
הנסיגה של האוייב, אלא אם כן יש ביכולתו וברצונו של
התוקף להשמידו כליל. כל מם־כף לומד שאין נכנסים
לבית בקומה התחתונה, אם יש אפשרות להיכנס אליו
מן הגג. כי במיקוד, הראשון, האוייב מתבצר בקומה

הוא ניתק את דרך להנסיגה של אש״ף ובעלי
בריתו מביירות.

הנאשלה הגדולה

לל ובדה פשוטה זו מדהימה ממש, אם לוקחים
< בחשבון את המטרות שעמדו לנגד עיניו של אריאל
שרון. מכיוון שרצה לדחוף את אנשי אש״ף לעבר סוריה
— איך זד, ניתק במו ידיו את נתיב־ד,נסיגה לשם?

הסיבה לקילקול יסודי ומכריע זה נעוצה
בליקוי בעצם מח^טבתו של אריאל שרון —
טעות קלאסית יטל קונספציה.
היו לאריאל שרון שלוש מטרות מדיניות — וב שערי
ביירות הן סתרו זו את זו.

הסיכסוכים בין המארונים בינם לבין עצמם, בין המא־רמים
והדרוזים, בין המאמנים והמוסלמים הסונים והמוס למים
השיעים — כל אלה משבשים את התמונה הפשוטה
שעמדה לעיני שרון לפני שנה.

גרוע מזה: בשיר יצטרך לשקול מחדש את
מהלכיו לאור הצורך שלא להינתק מן העולם
הערבי, ושלא להיכלא בגטו שבו נמצאת
ישראל.
הוא יצטרך להתחשב באינטרסים הסוריים. הוא תלוי
במידה רבה בסעודיה. הוא לא ירצה להיראות כקוויזלינג.
הוא ירצה לטשטש את הנסיבות שבהן נבחר, בעזרת
הכידונים הישראליים. הוא חפץ מאוד להתקבל בציבור
לא כדיקטטור צבאי, הסומך על הפחד מפני אכזריות
הפלאנגות, אלא כמי שמסוגל להביא להתפייסות בין העדות
בלבנון.
משום כך סירב לחתום מייד על חזזה־שלום עם ישראל,
כדרישת בגין ושרון, והחל עימות העלול להביא לקרע
גלוי בין ממשלת־ישראל והאיש שהיא עצמה המליכה
אותו בלבנון.
זוהי תמונה ישונה מאוד מזו שהצטיירה ליד השולחן
בלישכת שר־הביטחון לפני שנה. משהו שיבש את מהלך
הדברים במילחמה.

שיבוש זה שמו: ביירות.

> נ״ווח -היעו הוא־ונו!
^ שלג הראשון של המילחמה התקדם כמתוכנן,
י י ובקלות יחסית. הצבא הפלסטיני בדרום־לבנון לא
היה מסוגל לעמוד מול כוח־המחץ האדיר של צה״ל שהופעל
נגדו. אנשיו לא אומנו למילחמת־שדה, ולא היו מסוגלים
לבצע בשטח הפתוח אף את המהלכים שהיה בכוחם לבצע,
כגון חסימת דרכים בעמקים צרים, שהעניקו יתרון טיבעי
לכוח מתגונן קטן. מבחינה זו הם דמו ליחידות אצ״ל
בראשית מילחמת־העצמאות. הם לחמו היטב בשטח בנוי,
ושם רשמו כמה פרקים שיש בהם כדי לשמש מקור-
השראה לעמם לעתיד לבוא, אך הם לא יכלו להילחם
בשדה הפתוח ולעצור את צה״ל בביצוע משימותיו.

אלא שאז קרה דבר שאריאל שרון לא ציפה
לו, וששינה לחלוטין את כל מהלך המילחמה
— לא רק מבחינה צבאית, אלא גס מבחינה
פוליטית ופסיכולוגית.
תחת לברוח לעבר הקווים הסוריים, כמצופה, התבצרו
הכוחות הפלסטיניים בביירות. יאסר ערפאת עצמו, ויחד
•עימו רוב חברי המנהיגות הפלסטינית, נשארו בביירות,
תחת להימלט על נפשם.

לפתע עמד צה״ל לפני כעייה שהוא לא
התכונן לה כלל: הצורך להטיל מצור עד
עיר־בירה גדולה, המוגנת על־ידי אלפי לוחמים

אשר.

ש תגבר׳ במ יש פ וזחה נעצרו, לי ד סורובוח ביתור. בר א ש־ד׳ ה

העליונה, ואין לו מוצא. ואוייב היודע שאין לו דרך-
נסיגה, ו שגורלו נחרץ במילא, יילחם עד טיפת־דמו האח רונה,
בכוח היאוש.

כיירת כולה הפכה לבית כזה.
גם בלאו הכי היתה לכוחות אש״ף בביירות מוטיבציה
חזקה. מנהיגיהם הלאומיים נמצאו עימם, והתחלקו בגורלם.
עצם קיום העניין הפלסטיני היה מונח על כף־המאזניים.
אנשי אש״ף בטחו בכוחם להגן על העיר במשך זמן רב,
ולנהל בה קרב אשר יסב לצה״ל אבידות כבדות מאוד.
למרות המצור, עמדו לרשות חיילי אש״ף כמויות של
תחמושת, מזון ומים שהספיקו להם לעמידה ממושכת
מאוד.

על כל אלה הוסיף צה״ל עצמו גורם מכריע :

כדי לבצע את תוכניתו לגבי אש״ף, היד. עליו להשאיר
לאש״ף דרך־נסיגה פתוחה. ואילו כדי להשיג את שתי
המטרות האחרות — לגרש את הסורים ולהשליט את
המאמנים — היה על צה״ל להתחבר עם צבא הפלאנגות
במיני־מדינה המארונית שמצפון לכביש ביירות —דמשק.

אך ברגע שצה״ל כבש קטע של הכביש —
נותקה אוטומטית דרך־הנסיגה מביירות מיז־רהה,
והוטל מצור על ביירות המערבית —
מצור שאיש לא רצה בו, שאיש לא לקח אותו
בחשבון מראיט, וששינה לחלוטין את פני ה*
מילחמה מבחינה צבאית ומדינית כאחת.
היה עוד גורם שהביא להתפתחות ז ו: הכישלון הצבאי
הגדול הראשון של המילחמה. הוא אירע בגיזרה המיזרחית,
הסורית.
כוחות צה״ל התקדמו שם בהתאם לתוכנית, תוך כדי
לחימה עיקשת, כאשר אירעה תקלה — תקלה העלולה
לקרות במילחמה, שיש בה שני צדדים. במרכז הגיזרה
המיזרחית נקלעה עוצבה של צה״ל למצב קשה ביותר.
כתוצאה מכך נעצרה התקדמותה של עוצבה אחרת, שעמדה
להגיע לכביש ביירות —דמשק בגיזרה המיזרחית. עוצבה
זו הוחזרה כדי לעזור ל|חברתה. אחרי שהתגבר צה״ל על
תקלה זו, כבר היה זה מאוחר מדי. לא ניתן היה עוד
להגיע אל הכביש בגיזרה זו ללא קרב קשה ביותר.

אז הוחלט, בלית ברירה, לתפוס את כביש
ביירות־דמשק בקטע אחר: באיזור עאליי•
כחמדון, בקירבת ביירות.

תוך הפרת הפסקת־האש, שעליה הוכרז בינתיים, פרצו
כוחות צה״ל משפלת־החוף צפונה־מיזרחה, והכביש אכן
נותק. צד,״ל התחבר עם הפלאנגות — וכך נותקה ביירות.
לפני כן עוד ניתנה אזהרה לכוחות הסוריים — ובעקיפין
גם לכוחות הפלסטיניים — לנטוש את העיר ולסגת מיזרחה,
לאורך הכביש. חלק מן הכוחות הסוריים נענו להזמנה.
הפלסטינים לא עשו כן.
לפתע, בלי כל מחשבה מוקדמת, עמד אריאל שרון
לפני בעייה שהוא לא חלם עליה, ושאיימה לשבש את
כל תוכניותיו: ביירות־המערבית היתד. למיבצר פלסטיני,
ועלולה להפוך למצדה או לסטלינגראד פלסטינית.

מילחמה שהיתה צריכה להיות מיכצע׳ קל*
יחסית, ולהסתיים תוך כמה ימיס בניצחון
ברור וחד־משמעי — קיבלה לפתע ממדים
שונים לגמרי.

• ונ סו!(1וחמה
פליטי פלסטינ״ םבצד הד׳רך לי ד ראשיד־ה, מ ס תכל, בטנק, ש ד צה׳׳ד

תכן •טכל זה לא היה מתרחש, אילמלא חל שיבוש
יסודי בדרך שבין התוכנית המופשטת במוחו של אריאל

שרון ובין הפעולה חמעשית בשטח.
כדי להבין איך זה קרה, יש לחזור אל ההתפתחות
שקדמה למילחמה.

מאז שפיתח את התוכנית שדו, כסוף
תשמ״א, ביקש שרון לבצע אותה בהקדם ה אפשרי.
אך הוא נתקל בשתי בעיות — אחת
חיצונית, אחת פנימית. היה עליו לשכנע את
האמריקאים, והיה עדיו לשכנע את ממשלת
ישראל.
במשך חודשים ארוכים ומייגעים ניסה אריאל שרון,
בעקשנותו המפורסמת, לקבל את אישור האמריקאים
למיבצעו המתוכנן. פשוט לא ניתן לבצע מיבצע כזה
בלי הסכמה אמריקאית.
כי ישראל אינה מדינה עצמאית במעשיה הצבאיים.
היא זקוקה לאספקה מאסיווית של נשק אמריקאי, והשימוש
בנשק זה תלוי בהסכמת האמריקאים — לא רק מבחינת
החוק האמריקאי, אלא גם למעשה. במילחמה יש גורם של
בלאי, וכל צבא זקוק לאספקה רצופה של תחמושת
וחלפים במהלך של מילחמה ומייד אחריה. אילו הרגיזה
^ ישראל את אמריקה בפתיחת מילחמה שאינה לרוחה, היתד.
מסתכנת באמבארגו מסוכן ביותר.
יתירה מזאת, כל מילחמה היא הרפתקה פוליטית,
העלולה לגרור לתוכה גורמים זרים רבי־עוצמה. ישראל
לא יכלה להיות בטוחה בפאסיוויות של ברית־המועצות,
שהיתר — .לפחות להלכה — בעלת־החסות של סוריה ושל
אש״ף. על כן היתה מילחמתו של אריק זקוקה הן למיטריה
פוליטית, בצורת הווטו האמריקאי במועצת־הביטחון, שאכן
הופעל פעמיים במהלך המילחמה! הן למיטריה צבאית,
בצורה של הרתעה גרעינית ושיגרתית, לשם מניעת
התערבות סובייטית.

משום כך לא יכול היה אריאל שרון לסמוך
על התחכמות או תרמית. הוא היה זקוק ל אישור
אמריקאי ממש, לאורך כד החזית.
שרון נסע
איסטראטגית״
כמה חודשים,
מרחב־ביטחון

לוושינגטון שוב ושוב. הוא השיג ״הבנה
ו״מיזכר הבנה״ .אלה ״הושעו״ כבר כעבור
ביגלל משבר חולף ביחסים. הוא דיבר על
ישראלי המשתרע מפאקיסתאן ועד אפריקה

_ אך כד זה היה כעיקרו ססך־עשן. מאחוריו
פעל שרון כדי להשיג את הדכר האחד שהיה
־־חשוב לו: אישור לפלישה הגדולה ללבנון.
הדרומית.

מדינות אחרות: שר־הביטחון והרמטכ״ל שלו התרוצצו
מעיר לעיירה, מבית־ספר למועדון, והסבירו מדוע יש
לפתוח במילחמה לחיסול ״תשתית המחבלים״ בלבנון.

מעולם לא דובר כה הרכה, ובצורה כה
גלוייה, על מילחמה שהתכוונו לפתוח כה.
הדבר לא היה קל, כי מאז קיץ 1981 שרר בחזית
הצפון שקט מוחלט. שביתת־הנשק, שהושגה באמצעות
האמריקאים, נשמרה על־ידי אש״ף בקפדנות שהפתיעה
אף את הפלסטינים עצמם. אחת האגדות — שאין בכוחו
של יאסר ערפאת להטיל את מרותו על האירגונים היותר
קיצוניים באש״ף ולקיים הפסקת־אש יעילה — התבדתה.
כל האירגונים קיבלו את מרותו של ערפאת לגבי הפסקת*
האש, כי הכל הבינו שאריאל שרון אך ממתין לאמתלה
כדי לפתוח במילחמה שהוא הודיע עליה תחת כל עץ
רענן ועל כל גיבעה רמה. למרות שהסורים תבעו מערפאת
לשים קץ להפסקת־האש, החזיק ערפאת מעמד.
בחודש מאי עשה שרון נסיון לשבור מצב זה. הוא
הפציץ את ביירות, וכוחות אש״ף השיבו בהפגזה של
צפון־הגליל. הפגזה זו היתד. מבוקרת, ולא גרמה לשום
אבידות או נזקים בישראל. לא היתד. בה אמתלה למילחמה.

אך היא הוכיחה לפחות דכד אהד: שאפשר
לגרות את אש ״ף לתגוכה, באמצעות
פעולה שתהיה די מאסיווית. לקח זה נרשם
היטב.
ואז ניתן האות. אריאל שרון ביקר בוושינגטון. לאחר
מכן, בעיצומה של מילחמת־הלבנון. ,סיפר בעצמו כי
״עשרה ימים לפני פתיחת המילחמה הודעתי לאמריקאים
על כוונתנו.״ לשון אחרת: עשרה ימים לפני ה* 6ביוני
1982 נתנו האמריקאים את הסכמתם למילחמה.

היתה זאת הודאה רבת־משמעות, כי כלול
כה אישור לכך שמה שקרה כעשרת הימים
הבאים לא כא אלא כדי להצדיק מידחמה,
שככר הוחלט עליה לפני כן.

#הנוונוקציח
ך *1ל מי לחמה — ועל אחת כמה וכמה מילחמה תוקפנית
— ויזומה — זקוקה לעילה טובה, שתשכנע את הציבור
במדינה התוקפת ואת העולם בצידקתה, מדינה כמו ישראל,
שצבאה הוא צבא עממי ושקיים בה מישטר של חופש-
הביטוי, זקוקה לכך שיבעתיים.

!הורים שכולי לי דקב רו ש ל בנ ס
פת״ח, נשבע להרוג את ״הבוגד יאסר ערפאת״ ,בשל
נכונותו של זה לעשות שלום עם ישראל. השמדת אש״ף
וראשיו היא אחת ממטרותיו המוצהרות.
היו שסברו כי אבו־נידאל פעל בחופזה לפי הוראות
העיראקים, שרצו לגרום למילחמה בלבנון כדי שתהיה
להם אמתלה מכובדת להציע שלום לאיראנים, שעמדו
לפלוש לעיראק. היו שסברו כי ההוראה היתה סורית,
מפני שדמשק רצתה לדחוף את ערפאת למילחמה. אנשי
אש״ף עצמם משוכנעים כי אבו־נידאל הפך מזמן סוכן
ישראלי, אם במודע, אם בעיקבות הסתננות סוכנים יש ראליים
לצמרת האירגון. אנשים פחות קיצוניים מאמינים
כי סוכנות־הביון האמריקאית, הסי־איי־אי, קיבלה על
עצמה לארגן את הפרובוקציה הדרושה, אחרי שהאמרי קאים
נתנו את האור הירוק למילחמתישרון.

על כל פנים, פעולתו המוזמנת של אבו־נידאל
מילאה תפקיד !מכריע כפתיחת המיל־המה.
היא היוותה את הנפץ, שהביא להפעלת
הפצצה.

למחרת הפגיעה ב שגריר יצא חיל־האוויר הישראלי
לנקום את ניקמתו. אף שמישטרת בריטניה כבר הודיעה
לממשלת־ישראל כי המתנקשים שייכים לאירגונו של
אבו־גידאל, וידוע לכל כי אירגון זה הוא האוייב המושבע
של אש״ף, העמידה ממשלת־ישראל פנים כאילו היתה
זאת פעולה של אש״ף. מילת־הקסם ״המחבלים״ מילאה
תפקיד חשוב בטישטוש האמת, בעזרתם האדיבה של כל
כלי־התיקשורת הישראליים .״המחבלים״ התנקשו בחיי
השגריר, יש להעניש את ״המחבלים״.
ההפצצה של ביירות, שאירעה ביום הששי, ה־ 4ביוני,
היתה מהממת באכזריותה. כ־ 500 אזרחים, גברים, נשים
וטף, ניספו בה. היתד, זאת הקדמה למה שעמד להתרחש,
בחודשים הקרובים, בעיר מוכת־הגורל.

כפי •טציפה שרץ לא יכלה צמרת אש״ה
לשכת כחיכוק ידיים אחרי טבח זה. עצם
הברוטאליות המתוכננת שלו הבריחה את
ערפאת וחבריו — כניגוד לשיקול־דעתם —
להשיב כהפגזת ישוכי הגליל. זו כוצעה ב־5
כיוני, והיתה מישגה פאטאלי.
אמנם, ההפגזה עצמה לא היתד, חמורה. הנזק היה
בינוני, ולא נהרג בה אלא חייל אחד בנוסעו בכביש.
אד זה הספיק. כלי־התיקשורת יצאו בזעקה: אי-אפשר

מוחם מגו״! ו ארי אל שרון ל*ו־ מ־בצר הבופוד, לפגי *3רס1ם א מידו ת ה קר ב
ולא אישור של איש אחד, כמו שר־החוץ אלכסנדר
הייג, שהיה מכור לישראל, אלא של הפנטאגון ושל הצמרת
המדינית האמריקאית כולה. כלו מר: הנשיא ואנשיו.

מסיכות השמורות עימם, התמהמהו האמ ריקאים.
העיתוי לא היה נוח להם.

בינתיים גברו חששותיו של שרון. היה להם גורם
מוחשי מ אוד: הגיע אליו מידע מוסמך על תהליך של
התקרבות אש״פית־אמריקאית. באיטיות אך בהתמדה
התקרב יאסר ערפאת לקראת יוזמה מדינית מכרעת, שב מהלכה
עמד למלא אחרי שני התנאים שהעמידו האמריקאים
להכרה באש״ף: הכרת אש״ף בזכות־קיומד. של ישראל
ובהחלטה .242 שליחו, עיצאם סרטאווי, ניהל באמצעות
הנשיא התוניסי חביב אל־בורגיבה משא־ומתן עם מישרד*
החוץ האמריקאי.
העיתוי לפריצת־הדרך המדינית נקבע ליום ה* 14 ביוני
.1982 בעיקבותיה היו האמריקאים ע שויי ם לפתוח בהי דברות
עם אש״ף, שהיתר, יכולה להוביל בסופו של ד בר
להקמת מדינה פלסטינית לצד י׳שראל.

היה מנוי וגמור עם שרון, וגם עם שותפיו
בצמרת האמריקאית, לקדם את פני הרעה ה זאת.
באותה
שעה ניסה שרון ״למכור״ את המילחמה שלו
לממשלה, על-ידי גיוס דעת־הקהל. במשך חודשים ראתה
ישראל מחזה בלתי־רגיל בתולדות המדינה, וגם בתולדות

העילה נמצאה באורח פל א: טרוריסטים פלסטיניים
התנקשו בחייו של השגריר הישראלי בלונדון, שלמד.
ארגוב.

המילחמה נפתחה ב־ 6כיוני׳.לדברי שרון,
הוא הודיע לאמריקאים על המילחמה עשרה
ימים לפני כן, כלומר כ־ 27 במאי. ההתנקשות
כחיי השגריר בוצעה כ־צ ביוני — שיבעה
ימים אחרי ששרון הודיע זאת לאמריקאים.
התנקשות זו היא אחד האירועים הסתומים ביותר
— ואולי האירוע הסתום מכל — הקשורים במילחמה.
ברור כי היא בוצעה בחיפזון מוזר, ללא הכנה מספקת,
על-ידי אירגונו של צברי אל־בנא, המכונה אבו־נידאל.
כל המתנקשים נתפסו על־ידי המישטרה הבריטית בלי
קושי, דבר שהוכיח שלא היתד. לאבו־נידאל השהות להביא
למקום צוות מיקצועי ולהכין את הפעולה כראוי. החיפזון
היה כה רב, עד כי נאלץ להקריב בפעולה זו את בן-
אחיו, שלא התאים למשימה כזאת. גם זה נתפס.

מה הניע את אבו־נידאל לבצע. בחיפזון
פעולה, כשעה שכל כר־דעת הכין כי אריאל
שרץ אך ממתין לתירוץ כזה כדי לפתוח כ־סילחמה

אבו־נידאל פועל בהשראת ממשלות סוריה ועיראק
גם יחד — עובדה מוזרה למדי, לאור האיבה הקיצונית
השוררת בין שתי המדינות. הוא פרש מאש״ף ומאירגון

בצוע צה׳יד זוע קבשעת הטיבול

איש הש1ה תשה״!

,מיל חמתו שה צה״ל היתד, שונה לגמרי, וד,וכתבה
על־ידי מניעים שונים בתכלית.
כל צבא מכין בכל עת תוכניות למיבצעים צבאיים,
שהוא עשוי להידרש לבצעם. תוכניות אלה באות לקדם
פני בעיות צבאיות משוערות.
לנגד עיני המתכננים של צה״ל, שהכינו את תוכניותיהם־־־[
בלי קשר לבעיות פוליטיות אקטואליות, עמדו הבעיות
הצבאיות שהיו קיימות, לפי הערכתם, בלבנון.
הם לא האמינו באגדה, שהופצה לאחר מכן במיסגרח
מערכת־הכיזוב, כאילו עמדו הסורים והפלסטינים לתקוף
את ישראל במיתקפה צבאית גדולה, להשמיד את חיפה,
לכבוש את הגליל ושאר דיברי־הבל מסוג זה. אך היה
להם מקור לדאגה.
הם ידעו כי הצבא של אש״ף, שהיה נתון בדרום לבנון
בתהליך המעבר מצבא־גרילה לצבא סדיר, אינו מסוגל
לנהל מילחמה נגד ישראל, או אף לעצור את צה״ל אם
זה יפלוש ללבנון. בוודאי לא היתד, כל אמת בדיברי־הכיזוב
על ״הציוד לשלוש דיוויזיו ת״ שנמצא במחסני אש״ף
בלבנון.

(המשך מעמוד )29
לסבול עוד התגרות זו של המחבלים ! תושבי הגליל זכאים
להגנה !
מסע זה היה כה יעיל, עד כי כעבור יומיים־שלושה
לא זכר עוד איש בישראל שקדם משהו להפגזת צפון־
הגליל. ההיסטוריה כאילו התחילה באותו יום.
אחת התוצאות: בעוד שבמניין הישראלי החלה המיל־חמה
ב־ 6ביוני, הרי במניין הפלסטינים ושאר הערבים
החלה המילחמה יומיים לפני כן, ב־ 4ביוני, עם הפצצת
ביירות.
מהרגע שנפלו פצצות־הקטיושות על קריית־שמונה,
התנהל הכל ביעילות של מכונה משומנת. נמצאה העילה
למילחמה: הצורך להרחיק את המחבלים, אחת ולתמיד,
מטווח־האש של יישובי־הגליל. בתיחכום שהיה ראוי ליצי רתו
של ג׳ורג׳ אורוול ,1984 ,נקראה המילחמה ״מיבצע
שלום־הגליל״.

דתה לא היתה עוד כל כעייה כשיבנוע ה ממשלה
ודעת־הקהד. הממשלה אישרה את
מילחמתו של שרון, והרום העצום של דעת־הקהל
הישראלית תמך כה בהתלהבות, כאקט
מוצדק לחלוטין של הגנה לאומית עצמית.

4הירחהות שונות
^ ריאל שרון השיג את מבוקשו, בצורה האופיינית
י לו, אך בנסיבות שעמדו להיות לו לרועץ. מבלי
שהבין זאת, היתה למערכת־הכיזוב, שקדמה למילחמה,
השפעה רבה על מהלכה.
כי שרון לא קיבל אישור למילחמה שהוא חפץ בה.
הוא קיבל אישור למילחמה אחרת. והסתירה בין, שתי
המילחמות עמדה להתנקם במיבצע כולו.

מילחמת הלבנון, שהחלה כ־ 8ביוני ,1982
קיפלה כתובה, למעשה, ארבע מילחמות שונות
זו מזו :
* המילחמה שאותה תיכנן אריאל שרון,
* המילחמה שאותה אישרו מנחם בגין
וממשלתו, בתמיכת האופוזיציה וה״קונסנזום
הלאומי״,
• המילהמה שתיכנן צה״ל,
• המילהמה כפי שהיא אירעה למעשה.

זו היתר, שונה מכל שלוש המילחמות המתוכננות.
המילחמה של שירון היתה בעלת קונספציה ברורה.
היא כבר היתד, לקוייה ביסודה, כי שלוש מטרותיה
השונות אמנם השלימו זו את זו בתיאוריה, אך סתרו
זו את זו למעשה. הגשמתן הצבאית בשטח יצרה ״פלונ טר״
,שהיה בעוכרי התוכנית כולה.

פלא קאט עול ג מבלט: ילדי ם ב הפצצ ה
מיל חמת ו של בגין, שאושרה בהחלטת הממשלה,
היתד, שונה לגמרי. בגין התרגש באמת ובתמים למראה
ההפגזה של יישובי־הגליל בידי אש״ף. המבט הסלקטיבי
שלו איפשר לו להתעלם מכל מד, שקדם לכך, ומן הפרו בוקציה
המתוכננת־היטב של שרון. בגין הוא איש רגשי,
ומראה הילדים היהודיים במיקלטים אכן ניגן של מיתרי
נפשו — כפי שציפה אריאל שרון.
החלטת הממשלה, שנתנה את האור הירוק לאריאל
שרון, לא איפשרה לו אלא לכבוש את השטח שממנו ניתן
להפגיז את יישובי־הגליל. כך נולדה האגדה של ״ארבעים
הקילומטרים״ ,שעמדה לאחר מכן לגרום לשרון צרות
כה ו£ו ת בדעת־הקהל, בקרב חיילי צה״ל עצמם, ובעולם
כולו. מילחמת ״שלום הגליל״ היתד, מילחמתו של בגין,
ובימים הראשונים ביטאה בלי ספק קונסנזוס לאומי כימעט
מלא.
הממשלה לא ידעה באותו רגע שמנוי וגמור עם אריאל
שרון לגרור את הסורים למילחמה, וכי זה היה חלק חיוני
ובלתי־נפרד של תוכניתו.

אך לפי הערכת המתכננים, הצבא הפלסטיני בדרום־
לבנון יכול היה להתפתח במשך הזמן לכוח רציני, המסוגל
לעכל לפחות נשק בלתי־מתוחכם, מן הסוג שנמצא בלבנון.
עם חיזוקו של הצבא הסורי, עלולים היו הסורים — לפי
הערכה זו — להתבצר בלבנון בעמדות חזקות, שכיבו שן
היה עולה במחיר רב. כשהם מבוצרים כך, יכלו לשגר
קדימה את הכוחות הקלים של אש״ף כדי להטריד את
ישראל, ובצורה זו להכריח את צה״ל לעלות על קווי־ההגנה
שבהם היה הצבא הסורי ממתין לו. סכנה זו
היתד, גוברת פי כמה, אילו היה הצבא העיראקי מסוגל
אז לחוש לעזרת הצבא הסורי — דבר שלא היה אפשרי
,מילחמת איראן —
כל עוד היתד, נטושה,
עיראק.

התוכנית של צה״ד באה לקדם פני סכנות
אלה. ציר המאמץ העיקרי שלה היה נגד ה צבא
הסורי, כדי לשכור אותו. הפעולה נגד
הצבא הפלסטיני נועדה להיות רק מאמץ מיש
ני. העיר ביירות לא מילאה כתוכנית זו כל
תפקיד.
כאשר ניתנה הפקודה ערב ה־ 6ביוני, פעל צה״ל —
כמובן — לפי התוכנית שלו.

#הסווים לא וצו
^ ך הסתבכו המגמות והצרכים של שלוש מילחמות
שונות לגמרי, ויצרו לא רק פלונטר רגיל — אלא
את מלך מלכי הפלונטרים.
צד,״ל התקדם נגד הפלסטינים. לפי הוראות שרון, נעשה
הכל כדי למשוך את הסורים למילחמה. אמנם, ,אלה לא
התלהבו לרעיון כלל וכלל, ולא רצו לפתוח באש. אריאל

ה עו ל ם הז ה 2350

ההתנגשות בין שני צבאות, שוב אין למצביא מה לעשות.
הכל תלוי בכוחות הטמונים במאסות של בני־אדם.

שרון הורה לפתות באש עליהם, וכך הכריח אותם להשיב.
רק אז השיג מן הממשלה, באיחור ניכר, ואחרי ויכוח
ממושך, את האישור למילחמה בסורים.

בך קורים ככד מילחמה דברים שאיש לא
תיכנן או שיער אותם מראש. הם מתרחשים,
כאילו, מעצמם, על פי הגיון פנימי שד ה־מילחמה
עצמה. המצביא הנכון יודע זאת.

כיום השלישי למידחמה עדיין האמינו רכים
בצמרת הקואליציה כי ״לא ניתן לאדיר, להש־
— תולל נגד הסורים.״ כאותה שעה כבר היו
הקרבות עם הסורים בעיצומם.

דוגמה בולטת לכך ניתנה במילחמת ששת־הימים. צה״ל
רדף אחרי הצבא המצרי המוכה, והגיע אל גדות־התעלה
— בניגוד לכוונתו המפורשת של שר־הביטחון, משה
דיין, שרצה לעצור את הצבא במרחק־מה מן התעלה,
כפי שעשה (על פי דרישת הבריטים והצרפתים) במילחמת־סיני.
היערכות צה״ל לאורך התעלה, שאיש לא התכוון
לה מראש, שינתה לאחר מכן את כל מהלך ההיסטוריה.
כך קרה גם בהמשך. מבלי שאיש החליט על כך אי-
פעם, כאילו מעצמו, בתוקף הנסיבות, קם מה שנקרא
לאחר־מכן ״קו בר־לב״ ,והתפתחה מילחמת־ההתשה.
אפשר להביא דוגמות מכל המילחמות להתפתחות
כזאת; כשם שנהר מתאים את עצמו למיבנה הקרקע,
בחיפושו הבלתי־נלאה אחר המוצא אל הים, כך מחפשת
לה המילחמה, כאילו מעצמה, את ההתפתחות המתאימה
למהותה.

בינתיים פרץ צה״ל לשפלת־החוף, והתקדם שם צפונה
בעזרת נחיתה מן הים. כאשר נעצרה ההתקדמות בחזית
שהיתר. העיקרית לדעת צה״ל — החזית הסורית — ניתנה
לכוחות בחוף הפקודה לפרוץ לעבר כביש ביירות —דמשק,
כדי לאיים על עורף הצבא הסורי. כך, כימעט בהיסח־הדעת,
קרה הדבר שהפך מייד לעובדה המרכזית של המילחמה
כולה: ניתוק ביירות־המערבית.

מבחינה צבאית, פוליטית ופסיכולוגית, הפד
המצור על ״המחבלים״ בביירות הזירה העיקרית
של המילחמה בולה. כיגללו נמשכה ה־מילחמה
77 ימים, תחת להימשך חמישה־שישה
ימים. ביגללו רבו האבירות. ביגללו
הפך ניצחון בטוח וקל לניצחון־פירהוס, הנושא
בחובו כישלון סדיני ראשון כמעלה.

איש לא רצה במצור על ביירות. יום אהד
התעוררו אריאל שרון, מנחם בגין והרמטב׳יל
— והנה היתה ביירות נצורה.

• נוסו אחו, ב״וות
^ תבן שכל זה היה נמנע, אילו היה קיים בישראל
מוסד הדומה למועצה לביטחון לאומי של ארצות-
הברית — מוסד שבו ניתן לחבר את המטרות המדיניות
של המילחמה אל הצד המיבצעי שלו, תוך השתתפות
כל הגורמים הקשורים בכד.
יתכן שכל זה היה נמנע גם אילו גילה שרון לממשלה
את תוכניתו האמיתית. ואלמלא משך אותה באף בדרך
שהוא רצה בה: ואילו היה מנחם בגין מבין דבר וחצי־דבר
בענייני צב א: ואלמלא היה צה״ל מנותק מן הזירה
הפוליטית.
ב קיצור: אילו היתר. מוכנה מראש תוכנית־מילחמה
אחת, מקובלת על הכל, שבה היתד. הפעולה הצבאית
צמודה בכל השלבים למטרות פוליטיות מוסכמות.

כל זה לא היה קיים. המילחמה תוכננה
באווירה של כיזוב, נפתהה באווירה של כיזוב
והתנהלה באווירה שד כיזוב. הערפל המכוון,
שבו עטף שרון את תוכניותיו, נושף על ערפד ;
הקרב, שהוא תופעת־קכע כלתי־נמנעת ככל
סילחמה.
אך יתכן מאוד שגם אלמלא היו קיימות כל הנסיבות
האלה, היתד. המילחמה מתקדמת כפי שהתקדמה, בלי
קשר לתוכניות.

כי לכל מילתמה יש חיים משדה, חוקיות
פנימית משלה. כרגע שהיא מתחילה, היא

העולם הזר! 2360

הפלונטרים השונים הולידו את הפלונטר האחד, הגדול
מכל.

• שרה־הקונ חא־דאר׳
..שטרן לד קט 1ע־ 1רוע ס ב״דז ת
לובשת צורה משדה, התלוייה רק כאופן הדקי
בתוכנית המקורית.
כי מילחמה היא עניין דו־צדדי. יש בה אוייב. מעשיו
של האוייב משפיעים בהכרח על ניהול המילחמה. ו מכיוץ
שאי־אפשר לתכנן מראש את כל מעשי האוייב — כל
תוכנית עלולה להשתבש.
מעשי האוייב הם רק גורם אחד המשפיע על מהלך
המילחמה, בצורה שלא תוכננה מראש. יש גורמים רוחניים
משני הצדדים, גורמים של כוודעמידה. מיבנה השטח,
השוני ברמת־הלוחמה של יחידות שונות, ואלף ואחד
גורמים אחרים המתעוררים בשעה שהמונים גדולים של
בני־אדם נאבקים זה בזה לחיים ולמוות.
באחד מפירקי האפוס המילחמתי הגדול שלו, מילחמה
ושלום, מתאר לייב טולסטוי את התנהגותו של המצביא
הרוסי, מיכאיל קוטוזוף, בקרב של בורודינו בשערי
מוסקווה. בשיא הקרב יו שב הגנרל על כסא בראש גיבעה,
חוזה במתרחש ואינו עושה דבר. לדבריו, כאשר מתחילה

ילד!היה ניתן לאש״ף לבחור לעצמו שדה־קרב, לא
י יכול היה לבחור באתר מתאים לו יותר מאשר העיר
ביירות.

אף צבא סדיר נורמלי אינו בוחר מרצונו
החופשי להילחם כעיר. כי רוב היתרונות שי
צבא כזה מתבטלים בשטה הבנוי בצפיפות,
המעניק יתרונות עצומים לכוח כלתי־סדיר או
סדיר־למחצה.
חבורה של לוחמים נחושי־החלטה יכולה לעצור צבא
שלם ברחובות ובסימטאות של עיר. המטוסים, התותחים
והטנקים של הצבא הסדיר אינם יכולים לפתח את מלוא
יכולתם בכרך. הם יכולים לנפץ ולכתוש עיר, אך גם
בכך אין תועלת רבה. כפי שהוכח במילחמת־העולם, בית
הרוס מעניק מסתור ומגן למגינים לא פחות, ואולי יותר,
מאשר בית בנוי לתלפיות.
בביירות הבנוייה בלטו כל היתרונות של הצבא־בדרך
של אש״ף. לחייליו היתה מוטיבציה חזקה ביותר. הוא
לחם כשגבו אל הקיר. לא היתה לו דרך־נסיגה. מנהיגיו
הלאומיים י שבו בקירבו.

לרבים מחיילי אש״ף היו כעיר ׳ נשים ו־

(המשך בעמוד ) 33

\! איש הש1ח חשת״!
(המשך מעמוד ) 31

ילדים, והם לחמו על חייהם, פשוטו כמשמעו.
יתירה מזו. בביירות נמצאה אוכלוסיה גדולה של מאות
אלפים, ברובה הגדול מוסלמית־לבנונית ופלסטינית,
שאהדתה ללוחמים היתד. בטוחה. לוחמי אש״ף בביירות
ישבו בקרב עמם. לא רק הפלסטינים תמכו בהם בכל לב,
וראו בהם את צבאם הלאומי ומגינם, אלא גם הלבנונים.
הכוחות הלבנוניים המוסלמים, שיש להם ברית־דמים עם
הפלסטינים מאז , 1975 היו קיצוניים אף מאנשי אש״ף.
היה להם מקום רב לחשש שאם יובסו, יעשו אנשי הפלאג־גות
שפטים נוראים בהם, במישפחותיהם ובאוכלוסיה
המוסלמית כולה.
לצד היתרונות הצבאיים עמדו למגיני ביירות המערבית
יתרונות פוליטיים, שהיו חשובים עוד הרבה יותר. הקרב
על ביירות היה אירוע דרמאתי, כמו הקרב על כל עיר
גדולה, והדבר הבטיח לאש״ף מראש סיקור מירבי בכלי-
התיקשורת של העולם.

הגנת־ביירות הפכה, כהכרח מוקד של עלילה
הירואית, והיה זה בלתי-נמנע שיום אחרי יום
תהיה למוקד ההתעניינות הכל־עולמית.
היה זה גם בלתי־נמנע שבמהלך הקרב הזה ייהפכו
כימעט כל העיתונאים הזרים אוהדים מושבעים של העניין
הפלסטיני, ושונאים מושבעים של הפלאנגות וצה״ל.

כך השיג אריאל שרה, עם הטלת המצור
על מערכ־כיירות, את היפוכם של היעדים
שהציב לעצמו. תחת להיעלם כשקט מן המפה,
הפך אש״ף הנצור בביירות למוקד־ההתעניינות
של כלי־התיקשורת, גיבורם של מיליוני צופים
וקוראים ברחבי העולם. העניין הפלסטיני, ש רוב
העולם התייחס אליו עד כה באדישות,
הפך עניין אקטואלי מאין כמוהו. כרגע ש :
הוטל המצור על ביירות, היד כל המהלכים
לטובת אש ״ך.

את העיר, מתוך תיקווה שזה יקומם את ה*
אוכלוסיה נגד הלוחמים. זוהי האופציה ש נבחרה,
והיא הזיקה לישראל הרבה יותר מכפי
שהועילה.
המטרה עצמה לא הושגה. לולא היו קברניטי ישראל
ומצביאיה חדורים בבוז עמוק לערבים, היו יודעים זאת
מראש. ההיסטוריה מוכיחה כי אף עיר ופצצת אינה
קמה על מגיניה, אלא להיפך. הסבל מלכד את הציבור
סביב הלוחמים. הזעם למראה ההרג וההרס מגביר את
המוטיבציה של לוחמים ואזרחים כאחד. ואילו העולם
מזדעזע למראה שיטת־פעולה שאינה אלא שיטת־טרור
במובנה האמיתי של המילה. התדמית של אנשי אש״ף
כטרוריסטים, ושל ישראל כמדינה הלוחמת בטרור, מתה
בין ההריסות של ביירות, ופינתה את מקומה לתדמית
ההפוכה. ישראל נראתה עתה כמדינה טרוריסטית. ואילו
אש״ף, שנכנס לביירות כאירגון של מחבלים, זכה בה
למעמד של תנועה לאומית מכובדת, בעלת צבא סדיר.

המצור על ביירות נמשך יותר מ־ט 7ימים
ולילות, וכל יממה היתה רווח נקי לאש״ף.
בזעם גובר, שהגיע בסופו של דבר להתפרצות־הטירוף
של שני הימים השחורים, יום ד׳ ויום ה /ד 11-.וה־12
באוגוסט, הפעיל אריאל שרון את המטוסים והתותחים.
מדי יום נראו על מיליוני מירקעים בעולם תמונות־הזוועה,
ש שינו את תדמית ישראל בעולם. הבתים המופצצים,
הילדים המרוטשים, הנשים הזועקות הפכו אורחים קבועים
בכל בית ברחבי העולם.

#ה)11 עה שנו1נו!1ה
ך ישראל עצמה גברה מיום ליום אי-הנוחות, שהגיעה
״ * לממדים של התקוממות מוסרית של רבים. נוצר
קונסנזוס לאומי נגד ההסתערות על ביירות, שהגיעה
לשיאה כאשר התנגדות זו הושמעה בפי החיילים שפשטו

^ לל יסודי בתורודהמילחמה הוא — כפי שניסח זאת
* הגנרל פילים הנרי שרי ח, אחד ממצביאי מילחמת־האזרחים
האמריקאית — שי ש להושיב את האדיב ״על
הקרניים של דילמה״ .כלו מר: להביאו למצב שבו כ ל
האופציות הפתוחות לפניו הן לרעתו.

האופציה הרביעית היוגה להפציץ דלהפגיז

• 91 נץ 81 דתעות החוססוה
ף * משךכל המילתמה, תמכה ארצות-הברית ללא סייג
י בפעולות שרון, תוך השמעת גינויים מן השפה ולחוץ.
אך בהסכמה זו היה טמון תנאי מובן מאליו: שהמילחמה
תהיה מהירה, קצרה ומוחצת, ותיגמר לפני שידידיה של
ארצות-הברית בעולם הערבי יוכלו להפעיל לחץ נגדי.

תנאי זה הופר ברגע שהוטל המצור על
ביירות. מבחינה אמריקאית, היה הבדל עצום
בץ מילחמה של שיבעה ימים, וכץ מילחמה
של 77 יום.

יציאה יזו היתד. הישג תעמולתי ופוליטי גדול של
אש״ף. לעיניו הנזעמות של שרון, יצאו ״המחבלים״
מביירות כצבא מסודר, שהרשים את העולם.
עד הרגע האחרון ניסה שרון להרוג את יאסר ערפאת
על-ידי הפצצת כל אתר שבו סביר היה להניח כי יימצא,

כל האופציות שלה היו גרועות.
צה״ל יכול היה להסתער על ביירות. אך מול ההתנגדות
הנחושה של לוחמי אש״ף ובעלי־בריתם, היה הדבר מוכרח
להוביל לקרב אכזרי ביותר. כדי לחסוך בקורבנות ב שורו תיו,
היה על צה״ל להפציץ ולהפגיז את העיר באופן
מאסיווי, תוך הריסת מאות רבות של בתים. הקרב היה
מתנהל מבית לבית. רבבות לבנונים, גברים, נשים וילדים,
היו ניספים בו. האבידות הצפויות של צה״ל היו עלולות
להגיע, לפי אומה זהיר, ל־ 700 הרוגים. צה״ל היה צריך
להשקיע במיבצע כמויות של כלי־נשק ותחמושת, שספק
אם עמדו ביכלל לרשותו. והרבה זמן לפני שקרב ממושך
כזה היה מגיע לסיומו, היתד. ההזדעזעות העולמית מכריחה
את ממשלות העולם להתערב ולשים לו קץ.

הפלאנגות הובסו על־ידי כוחות אש״ף ובעלי־בריתו
במילחמת־האזרחים ב־ ,1976 וניצלו רק ברגע האחרון,
על־ידי הכוחות הסוריים שפלשו ללבנון לפי בקשת המנ היגות
הנוצרית, בעזרת ישראל וארצות-הברית. לא היה
לראשי הפלאנגות שום חשק לחזור על מיבחן זה בביירות.
וכך נוצר מצב מוז ר: שני צבאות זרים לחמו בבירת
לבנון — צה״ל והצבא הפלסטיני — בעוד שרבבות חיילי
הפלאנגות וחיילי סעד חדאד לא נקפו אצבע, ועמדו מן
הצד עד אחרי שהכל נגמר — ואז נקפו את האצבע רק
כדי לעשות ״תנועה מיזרחית״ כלפי הכוחות הפלסטיניים
והסוריים הנסוגים.

אש״ף השיג את היעדים האלה.

הזוועה הסופית בביירות נמנעה, על אפו ועל חמתו
של שרון, על-ידי שילוב של כמה וכמה גורמים, שהתאחדו
במאבק זה: תנועת־השלום הישראלית, שהגיעה לעוצמתה
הגדולה ביותר בהתנגדות להסתערות על ביי רו ת! הדיעה
נגד ההסתערות! תחזית
הנחושה של
האבידות והנשק הד רו ש! ההתנגדות הצבאית העיקשת
של כוחות אש״ף ובעלי-בריתם בעיר — וההתנגדות
האמריקאית.

לרונאלד רגן לא היתד. ברירה. אלכסנדר הייג סולק,
גם על רקע זה. י די ד אישי של הנשיא, פילים חביב,
נשלח לביירות כדי להשיג בכל האמצעים הסדר אשר
ישים קץ למצור, על-ידי הסדרת יציאתם של אנשי אש״ף.

כאשר ריכז ערפאת את שארית כוחותיו
בביירות, וכאשר הטיל שרון מצור על העיר,
הושיבו השניים בכוחות משותפים את ממ־שלת־ישראל
על קרני הדילמה.

האופציה השניה היתד. להרעיב ולהצמיא את העיר,
תוך הימנעות מפעולות צבאיות יקרות. גם זה היה יוצר
זעזוע עולמי נורא. מכיוון שבמצב כזה היתד. ניתנת עדיפות
במזון ובמים ללוחמים, היו כוחות־אש״ף עצמם סובלים
אך מעם, וכוח־הלחימה שלהם לא היה נפגע. גרוע מזה:
הדבר היה דור ש זמן רב, וכל יום נוסף של מצור היה
מגביר את מעמת המדיני של אש״ף.
האופציה השלישית לא היתה קיימת במציאות, אף
שיתכן מאוד כי אריאל שרון קיווה להגשמתה: הפעלת
הכוחות של הפלאנגות למילחמה בכוחות אש״ף בביירות.
טיב ההידברות בין שי ת והפלאנגות, שקדמה למילחמה.
נשארה בתשמ״ב לוטה ערפל. יש הסבורים כי הפלאנגית
הבטיחו ל שרון לטפל בכוחות אש״ף בביירות, וכי הפרו
התחייבות זו ברגע המכריע. אם נכון הדבר, הי.תד. להם
אמתלה מצדינת. כי כאשר ניתנה ההבטחה — אם אכן
ניתנה — היה מדובר לכל היותר על כמה כוחות עורפיים
מבודדים של אש״ף ובעלי־בריתו המקומיים. ואילו לפתע
נוצר מצב שבו התרכזו בביירות מיטב הכוחות של אש״ף,
וביכללם גדו די צבא־השיחרור הפלסטיני, בכושר קרבי
מלא.

נכונות זו לא היתה מוטלת בספק מן הרגע שבו נסגר
הכיתור. הפסיכולוגיה היסודית של רא שי אש״ף אינה
זו של תסביך־מצדה. הם היו מוכנים למות, אך לא היה
להם כל רצון להתאבד. כראשי תנועה פוליטית, הבינו
כי המישחק בלבנון אבוד, וכי יהיה עליהם לבחור במקומות
אחרים ובשיטות אחרות להמשך מאבקם.
מטרת אש״ף, בימי המצור, היתד. רק לקבוע בביירות
עובדה של עמידה איתנה, שתעניק להם ולעמם יוקרה
חדשה בעולם, ולהשיג תנאים שיאפשרו להם יציאה בכבוד,
בראש מורם ובתנאים בטוחים.

ככל שנמשך המצור, כן גבר בוו שינגטון החשש מפני
פגיעה חמורה באינטרסים האמריקאיים במרחב הערבי.
ההזדעזעות של דעודהקהל האמריקאית למראה הזוועה
היומיומית יצרה לחץ נוסף. מריאד, מקאהיר ומבירות
ערביות אחרות הגיעו לוו שינגטון קריאות אם־או-אם:
אם הדבר יימשך. אין לדעת איך יגיבו ההמונים הערביים.

• ?ת״ס שד דילנש

התוצאה הבלתי־־נמנעת: אובדן כל שארית
של אהדה לישראל בעולם, זעזוע עמוק בחברה
הישראלית עצמה, יצירת מיתוס פלסטיני שהיה
מגיע לממדי המיתוסים של מצדה וסטא־לינגראד.

כוחו
להפיצה באמצעות המכונה הגדולה של
שטיפת־המוח, לא היה קשר כין הפצצות אלה
ו כץ נכונות אש ״ך לצאת.

יום אחרי יום הופיעו על המירקעים של העולם חיילי
אש״ף, כשהם יוצאים מביירות בדגלים מתנופפים, כחיילים
ממושמעים הנושאים נשק, שהחזיקו מעמד מול אוייב
כביר, ושלא נכנעו.
אריאל שרץ יכול היה לחזור עד בוש על כמה מילות־
״גירוש״ ,״ניצחון כביר״ .האמת
מפתח :״מחבלים״,
הפשוטה. כפי שנראתה מעל מירקעי הטלוויזיה, היתד.
אחרת. מבחינה צבאית הסתיים הקרב על ביירות בתיקו
— ובנסיבות אלה, לאור יחסי-הכוחות. תיקו פירו שו
ניצחון לנצורים.

בספרות הצבאית קיים הפסוק ״למלט את
הניצחן מבין מלתעות התבוסה.״ אש״ף הנצור
בביירות נתן דוגמה לכך.

ביירו ת וז מ ערבי ח: מי־ן־ מגורי ם שנוזדיס
את מדיהם, ואף בפי לובשי־המדים עצמם. פרשת אלוף-
המישנה אלי גבע היתד. רק קצה הקרחון הזה — והיא
גילתה את מעמקי התחושה.

בעורי! דיברו עיתונאים על ״כתישה״ של
ביירות. אך למעשה נכתשו תודעתה של ישראל
ותדמיתה.
לשווא הטילה הממשלה את מלוא כוח־הכפייה שלה
על כלי־התיקשורת. בטלוויזיה הישראלית נראה רק חלק
זעיר פן הזוועות, שהצופים ברחבי העולם חזו בהן מדי
יום. פרופסורים מכובדים, כמו שלמה אבינרי, בכורסותיהם
הנוחות, יכלו להטיף להסתערות על ביירות. אך בעיני
החייל בחזית הפכה אפשרות זו לסיוט, כימעט לגזר־דין
שביצועו נדחה מיום ליום.
אחרי הקרב נולדה האגדה כאילו לא רצה כלל שרון
לכבוש את העיר, וכאילו כל ההכנות לכך היו רק אחיזת-
עיניים. כדי להפחיד את אש״ף ולהניעו לצאת מרצון.
המטיפים לזוועה זו אימצו לעצמם גירסד. זו בדיעבד,
כאליבי לעצמם.

אך העובדה הפשוטה היא שאריאל שרון
רצה להסתער, ככד סחיר.
שרון הבין כי סיום המילחמה בלי כיבוש ביירות, ובלי
השמדתם הטוטאלית של מנהיגי אש״ף ואנשיו בעיר,
ימנע ממנו את הניצחון הגדול. הברור והחזותי ׳שהוא
היה זקוק לו. ככל שנמשך המצור, כן גברה האכזריות
של ההפצצות וההפגזות חסרות־התועלת. על העיר הומטרה
כפות של כלי־מוות, שלא נפלה מן ההפצצות הנוראות
של ערי גרמניה במילחמת העולם השניה. והכל היה לשווא.

בניגוד לאגדה, שאריאל שרון ניסה בכל

פנטום לובש צורה
^ ס היתה מילחמודהלבנון ״קרב על ארץ־ישראל״.
י * כהגדרתו של רפאל איתן, הרי הסתיימה בכישלון.
אש״ף לא נשבר ולא סולק ככוח פוליטי. הוא רק סולק
מכיברת־ארץ. זהו הישג חשוב לממשלת־בגין, אך לעומתו
בולטת העלייה המכרעת במעמדו הבינלאומי של אש״ף,
ביוקרתו בעולם הערבי, בביטחון העצמי שלו, ובביצור
מנהיגותו של יאסר ערפאת.

כל אלה מהווים גורמים חשובים בקרב
על ארץ־ישראל. המילחמה לא חיזקה את סיכויי
מסשלת־בגין בקרב זה, אלא החלישה
אותם בטווח הרחוק.
יש לכך צד נוסף, שקשה להעריכו במושגים כמותיים.
רבבות רבות של חיילי צה״ל נפגשו בשדה־הקרב בפעם
הראשונה עם המציאות הפלסטינית. עד אז היו ״המחבלים״
בעיניהם דמויות מופשטות, משהו השייך לעולם של
רוחות ושדים. הפנטום הפלסטיני לבש עור וגידים ב שדדד
הקרב.
המילחמה גרמה לדה־דמוניזציה של אש״ף בעיני חלק
גדול של הציבור הישראלי .״המחבלים״ נראו לפתע
כיצורים של בשר־ודם, בעלי שאיפות לאומיות והנכונות
להקריב את עצמם למענן.
אחת התמונות שנחרתו השנה בזיכרון היתד. זו של
אלוף פיקוד־הצפון, אמיר דרורי, היושב במכוניתו
והמסתכל, ממרחק של שניים־שלושה מטרים בילבד,
בלוחמי אש״ף, המניפים דגלים פלסטיניים ותמונות של
ערפאת, כשהם עוברים על פניו בכביש ביירות —דמשק.
במהלך הפינוי.
על פניו של האלוף לא הצטיירו בוז וזילזול. להיפך,
באותו רגע הנציחה המצלמה הבעה מהורהרת מאוד.

כך נזרע זרע שינבט, במוקדם או במאוחר.

איש השנה תשה״ !
(המשך מעמוד ) 33

כצורה שלא תמצא חן כעיני מנחם בגין ואריאל
שרון.

#הד־דויה הסורית
ם הסתיימה המילחמה באש״ף בלבנון בתוצאות
בלתי־ברורות, ללא ניצחון של ממש, הרי נוצר מצב
דומה גם במילחמה באוייב השני — הסורי.

׳יי! תום המצור על ביירות, עמדה לפני

הכמותי הפשוט. כמה כוחות הושקעו כדי להשיג אילו
יעדים י
מבחינה זו, אין דומה למילחמת־הלבנון בתולדות
ישראל, ויתכן כי אין דומה לה בתולדות המילחמות
המודרניות.

הושקע כוח אדיר כדי להשיג מטרות זעירות,
כמילהמה •טנמשכה 11 שכועות — וגם
מטרות אלה הושגו רק כחלקו הקטן•
מול צה״ל עמד במילחמת־הלבנון צבא פלסטיני שלא
מנה אלא כ־ 10 אלפים איש, ושלא הפעיל שום נשק כבד,
וחלק של הצבא הסורי, שלא קיבל שום עזרה משום
כוח ערבי אחר.
מול כוח זעיר זה הפעיל אריאל שרון את צבא־היבשה
הרביעי בכוחו בעולם, יחד עם חיל־האוויר
המשובח ביותר בשמי תבל, שנהנה משליטה מוחלטת

חזיון אורקולי: פצצו ת־ תאור השל צה׳יל מאירות אח ביירות ו&מעו־מ־ת החשוכה
אריאל שרון ומנחם בגין ברירה קשה בחזית
ז־ .גם בה הם יושבים על ״קרניה של דילמה׳־.
הסורים מחזיקים עתה במרחב המתקרב למחצית
שיטחה של לבנון. על הממשלה לבחור בין שתי אפש רויו
ת: פתיחת מילחמה חדשה לגירושם, או השלמה עם
ישיבתם שם.

פירוש הדבר: חלוקת הלבנון כין מחצית
ישראלית למחצית סורית.
חלוקה כזאת אינה כה בלתי־סבירה, כפי שהיא נראית
לאור התעמולה של ־שרון. הסורים נכנסו ללבנון ב־1976
על פי הזמנת הפלאגגות, בשעה שהכוחות המוסלמיים
והפלסטיניים עמדו לכבוש את כל האיזור הנוצרי.
הכניסה הסורית בוצעה תוך הסכמה מלאה ישל ממשלת־רבין,
באישור האמריקאים. חיל־הים הישראלי שיתף
פעולה עם הצבא הסורי, והטיל מצור על חופי דתם־
לבנון.
גם עתה יתכן הסדר דומה. צה״ל יחזיק בחלק שלו
של לבנון, שבו ישלטו להלכה בשיר אל־ג׳מייל (בצפון)
וסעד חדאד (בדרום) .הסורים יחזיקו בחלק שלהם, בעזרת
בעלי־בריתם המקומיים — המאמנים של סוליימאן
פראנג׳יה, המוסלמים והפלסטינים. צה״ל יאיים מקרוב
על דמשק. והסורים יאיימו על צה״ל.

באוויר, ואת חיל־הים, שלא היו לו שום יריבים על פני
המים.

קשה להעלות על הדעת את הדיספרופורציה
של הכוחות מימני הצדדים, ואי־אפשר כלל
להגדיר אותה בסיסכרים. לא !היה זה יחס של
1ל־ ,100 וגם לא של 1ל־00ס ,1כי אי־אפשר
למדוד את השליטה המוחלטת באוויר וכים,
ואת העדיפות הכבירה בטנקים ובתותחים.
לפי הפירסומים הזרים. הפעיל צה״ל בלבנון
אשר מנה בין 100 אלף ל־ 200 אלף חיילים.

כדי לתת מושג על מילחמת־הלבנון: צה״ל״הפעיל
בלבנון יו תר טאנקים מאשר ביום־השיא של מילחמת
יום־הכיפורים, כאשר עמד צה״ל מול המאסות של
השיריון המצרי והסורי גם יחד.

תי־ד
האפשרות השניה היא מילחמה נוספת. דבר
מתאים למיזגו של שרון, אך יש בו סכנות רבות.
אין ביטחון כי ברית־המועצות תמשיך לשבת בחיבוק״
ידיים לאורך־ימים, כאשר בעלת־בריתה החשובה היחידה
בעולם הערבי תותקף. לא ברור גם אם האמריקאים
יתנו לשרון את האור הירוק לבך. יתכן מאוד שהאמרי קאים
יסכימו ש שרון ינסה להנחית על הסורים מכה
מהירה ומוחצת, כדי להחליש עוד. יותר את יוקרת
ברית־המועצות. אך יתכן גם שהאמריקאים מעדיפים
להשאיר את ״שרון הנוראי״ כמקל-חובלים באמתחתם,
כדי להגיע להסדר אמריקאי־סורי, בתיווך הסעודים.
האפשרות השלישית — והסבירה ביותר — היא
שהסורים ייצאו מלבנון בדרכי־שלום. תמורת יציאתו של
צה״ל. אך לדבר הזה יהיה מחיר פוליטי. שיסכל לגמרי
את מטרות שרון. כי הלבנונים יצטרכו לשלם עבור
יציאת הסורים במטבע משלהם: התקרבות סורית־לבנונית.
והשפעה סורית פוליטית על ממשלת־לבנון. אין הדבר
מתיישב •עם חלומו ישל ב גין: שלום ישראלי־לבנוני
רשמי ותלות בילעדית של לבנון בישראל.

• הכדונסו הגורו׳
ףןילזזבית ־ דופלונטריס הסתיימה בפלונטר -הן
במיגזר הפלסטיני, הן בסיגזר הסורי, ויתכן מאוד
שגם במיגזר הלבנוני פנימי.
הפלונטר המפורסם ביו תר בתולדות העולם הומצא
ביוון העתיקה• על פי האגדה, היה ציר מרכבתו של מלך
גורדיום קשור בקשר סבוך. הנבואה אמרה שמי שיצליח
להתיר קשר זה, ישלוט באסיה.
אלכסנדר הגדול נענה לאתגר. הוא שלף את חרבו
וחתך את הקשר הגורדי במכה אחת.
אריאל שרון ניסה לחתוך את הקשר הגורדי בלבנון
במכה אחת של חרב־צה״ל.

הוא נכשל.

זוהי אפשרות — אך כעיני אריאל שרון
זהו פיוט. כי פירוש הדבר •טגם כגיזרה זו
תסתיים המילחמה בלי ניצחון, במצב של

כוח

כוח אדיר זה לא שבר את הגייסות הסוריים בלבנון,
שהיו רק חלק מן הצבא הסורי, ולא הגיע אל כביש
ביירות־דמשק במיזרח לבנון. הוא לא ניצח את הכוחות
הפלסטיניים, ואלה לא הושמדו ולא נכנעו, אלא יצאו
מביירות באופן מסודר, על פי הסכם שסיים את המילחמה
בתיקו.
לאור עובדות אלה, ההופכות את מילחמת־הלבנון
לכושלת שבכל מילחמות־ישראל עד כה, נשמעים די ב רי
ההתפארות העצמית של שלושת מנהיגי־המילחמה כגרו־טסקיים.
הרמטכ״ל,
רפאל איתן, השמיע ד ב ריו שהיו מתאימים
יותר אילו נאמרו על־ידי יצחק רבין בתום מילחמית
ששודד,ימים׳ כאשר צה״ל הקטן ניצח בכמה ימים שלושה
צבאות ערביים סדירים. אך ר בין הסתפק אז בנאום
צנוע והומאני, שנוסח בידי מרדכי בר־און, שבלט
השנה כאחד ממנהיגי שלום עכשיו.
מנחם בגין הישווה את עצמו — במרומז — לווינסטון
צ׳רצ׳יל, ואת מצור־ביירות, מיבצע כושל מאין כמוהו,
לכיבוש ברלין בידי הצבא הסובייטי. לשיא הגיע בגין
כאשר הישווה את עצמו בעקיפין לאחד מגדולי המצבי אים
שבכל התקופות, חניבעל איש קרתגא. בד ברו על
פעולת צה״ל בגיזרה המיזרחית נגד הצבא הסורי
הזכיר בגין את הקרב של קאנה
בשנת ,216 שבו השמיד חניבעל את הצבא הרומאי
בתימרון קלאסי של איגוף משני הצדדים.
המילחמה בוודאי סיפקה את ה״אגו״ של מנחם בגין.
נדמה לו שהשיג את מטרת חייו: הוא השיג שלום
וגם ניצח במילחמה, וכך עלה על דויד בן־גוריון. אך
בהשוואה למילחמת־העצמאות, שבה עמד היישוב הדל
והקטן בתנאים קשים ביותר, לא היתד, מילחמת־הלבנון
אלא טיול צבאי שהתקלקל בדרך.
פחות מכל היתה לאריאל שרון סיבה להתפארות.
הוא ניצח על מילחמד, כושלת, שבה בוזבזה העדיפות
העצומה של התוקף, שהיו לו היוזמה וגורם ההפתעה,
ושנעצר בשערי העיר ביירות.
הוא ניסה לחפות על כך בדיברי־רהב שלוחי־רסן.
בראיון שערורייתי עם העיתונאית אוריאנה פאלאצ׳י (ראה
מיסגרת) התפאר ש רון בסוף תשמ״ב שהוא ״נתן ליאסר
ערפאת ולאנשיו את חייהם במתנה,״ והתלונן שהם כפויי-
טובה. הוא חזר כמו תוכי על המילה ״גירוש״ ,כשהכוונה
היתה ליציאת הפלסטינים — תוך הסכם — ובתנאי־כבוד
— מביירות הנצורה.
האמת הפשוטה היא כי אריאל שרון, שהיה מפקד
קרבי טוב במילחמת ששת־הימים. ומפקד־אוגדה מצויין
במילחמת יום־הכיפורים, היה מצביא כושל במילחמת־הלבנון
— מילחמה שהוא עצמו יזם ותיכנו אותה.

• מירחמה מעוות
^ ל א* כ ך, בתום תשמ״ב נראות תוצאות המילחמה
באיר ישונה לחלוטין מכפי שנראו בתום תשמ״א,
כאשר פיתח אריאל שרון את תוכניתו בחוג מקורביו.

מבחינה צבאית, לא היתה לאיש מקברניטי
ישראל וממצביאיה עילה כלשהי להתגאדת ב־מילהמה

אחד מקני־המידה לבדיקתה של מילחמה, כדי לברר
אם הסתיימה בניצחון או בכישלון, הוא קנה־המידה

הסיום: כ דג לי ם מתנופפים וכסידרמופת י;אאים כוחות א ש׳ ף מ!בי*ר 1ת באוניית־זחפינו

.דז ת, ז

3׳־*ל11 1

ז ^ מלצ רי׳ ^ לז? *

יזילה ק 1ק17 יי>

וודקה

עעזו־ר*

ססב*1*#ד*

איש השנה תשמ״ב

1האיש ומעשיו: מהם
המרעים הנסתר׳ שלו?
ובא חמלך דויד עד בחורים, והנח מ* ס אי *
יובא, ממי*פחת בית״שאול, י* מו *ימעי בו״גיא, יובא
יבוא ומקלל.
ויסקל באבנים את דויד, ואח כל עבדי חסלך
דויד, וכל חעם וכל הגיבורים מימינו ומסמאלו.
וכח אמר סימעי, בקללו :״בא, בא, איש־יחדמים
ואיס״חבליעל ! ״

מאות אלפי ישראלים, ומיליוני בני־אדס בעולם
כולו, ראו את אריאל שרון ב עיניו של שימעי בן־גרא.
הציבור

אף אדם לא הצליח מעולם לפלג
הישראלי כמו איש־השנה תשמ״ב. בעיני מחצית העם
היה גיבור־חיל, מנצח עטור־תהילה, מדינאי מרחיק־ראות.
בעיני המחצית השניה היה איש־דמים ואיש־בליעל,
אדם ששמו עורר פחד, תיעוב, ולפעמים גם
חלחלה ממש.

רק על דכר אחד הסכימו כיגיהם אלה וגם
אלה: אריאל שרון המגיע את חותמו על
השנה, על המדינה ועל מעשיה. מילחמת*
הלבנון היתה בל־כולה סילחמתו של איש אחד,
יותר מכל מילחמה אחרת בתולדות המדינה.
לא זה בילבד שאיש אחד הגה את המילחמה, תיכנן
אותה, קבע לה את יעדיה, כפה אותה על ממשלת־ישראל
ועל ממשלת־ארצות־הברית, ניהל אותה וניצח
עליה. איש זה גם הטביע על הפילחמה את סיגנונו
האישי, שאין דומה לו. ולא רק סיגנון מילולי, שהתבטא
בהסברה שליוותה את המילחמה למן הרגע הראשץ, אלא
גם סיגנון מעשי, שהתבטא בכל פעולות המילחמה, כאילו
ישב איש זה בכל מטוס, מאחרי כל תותח, בכל טנק,
בכל נ׳ים.

מילחמת־הלבנון היתה התגלמות אישיותו
של האיש סכפר־מל״ל — כשם שמילחמות

נפוליון היו התגלמות אישיותו של ההרפתקן
הקורסיקאי.

• תאום חד1(1נ

ריאל שרון הוא איש הכוח. הוא חי על הכוח,
י * שואף אל הכוח, נהנה מן הכוח, מפעיל את הכוח,
מדבר בשפת הכוח. כל חייו חתר אל הכוח, בדרכים
ישרות ועקלקלות, כשם שנהר שואף אל הים. שום כסות
של כוח אינה יכולה לספק אותו, כי נגזר עליו להמשיך
כל חייו בסירוץ אחר הדבר שאינו קיים במציאות:
הכוח המוחלט.
ההיסטוריה האנושית הכירה הרבה אנשים כאלה,
גדולים וקטנים: קיסרים, מצביאים, דיקטטורים, משיחי־שקר.
אנשים שהריצה שלהם אחר הכוח היתה כריצת־אמוק.
התנ״ך תיאר אותם בצורה מושלמת, בדמותו של
האטד ההרסני במשל של יותם בן־ירובעל.
לאנשים כאלה, שכל חייהם מתרכזים בשאיפת־הכוח.
יש תמיד כוח מייוחד, שמקורו בעצם ההתרכזות הזאת.
הם מסוגלים לכפות את רצונם, לשכנע המונים, לגרור
אחריהם עמים שלמים בדרך המסתיימת, כימעט תמיד,
באסון סופי.
משום־כך ייחסו להם בני־זמנם תמיד כוחות בלתי־אנושיים,
ככוחם של ה״דיימונים״ העל־אנושיים במי תולוגיה
היוונית.

רק הבדל דק מפריד בין ה״עד־אגושי״ ודו־
״בלתי־אנושי״ .״האדם הדמוני,׳ נראה כגדול
מזולתו, אם כי יתכן כי הוא קטן מזולתו. כמו
האטד במשל, תאוות־השילטרן שלו כרוכה ב־אי־יכולתו
לשאת פרי כשאר העצים. תאוות־השילטון
שלו היא בחזקת התמכרות.
התמכרות זו היא הגוזרת על האדם הדמוני את סופו,
שהוא כימעט תמיד כישלון ותבוסה. כי המנהיג הכל־יכול,
הכופה את ר צונו על המציאות והלש אותה כחוסר
ביד היוצר, אינו מבין את המציאות. מכיוון שאין הוא
רואה אלא את הכוח הגס, הוא מתעלם מכל שאר המרכי בים.
כל עוד הוא מצליח, נדמה שהוא רואה יו תר
מאחרים. רק בדיעבד מסתבר כי ראה פחות מהם.
החיים הפוליטיים — היחסים שבתוך עם וביו עם
לרעהו — מורכבים ממעשי בני־אדם. .רוחם של בני־אדם,
הרגשות של בני־אדם, המחשבות של בני־אדם —
הם המהווים את החומר האמיתי של הפוליטיקה. אך
האיש הדמוני, המרוכז כולו בהפעלת הכוח הגם, נוטה
תמיד להתעלם מכל אלה. הוא חושב על חרבות, רובים,

טנקים, פצצות גרעיניות. תוך כדי כד הוא מתעלם
מבני־האדם, בעל־החרב וקורבנות־החרב. הבוז העמוק,
שהאיש הדמוני רוחש לכל בני־האדם — ידידי ם ואויבים
כאחד — הוא בסופו של ד בר בעוכריו.

בדם קר, את, הפקודה לערוך מרחץ־דמים כזה,
ביודעו כי תוך כמה שעות ירוטשו, ייקברו,
יישרפו וייחנקו מאות ילדים, נשים וגברים כ תוצאה
ישירה מפקודתו זו ץ

אריאל שרון בז לבני־אדם, בלי הפלייה, החל במנחם
בגין וכלה באחרון המפגינים של שלום עכשיו. אך הוא
בז כפל־כפליים לערבים. את הבוז הזה ינק מאמו יחד
עם חלב־האם. מאז שקראו מתנחלי כפר־מל״ל למישטרה
הבריטית כדי לגרש מן האדמה המייועדת להם את
הבדואים, שגרו עליה מדורי־דורות, ראתה ורה שנרמן
את הערבים רק ״דרך הכוונת. :פורעים״ בשנות ה־,20
״כנופיות״ בשנות ה־ 30 וה־ ,40ו״מחבלים״ מאז.

איזה מין אדם הוא זה המחליט לשגר את צבאו
למילחמה, שאינה נובעת מצורך קיומי של עמו ומדינתו,
כדי לבצע מדיניות שהוא דוגל בה, ביוד עו כי במילחמה
זו ייהרגו מאות צעירים מבני־עמו, שלא לד בר על
הקורבנות ללא־ספור בקרב האוייב והאזרחים החפים־
מפשע ז

מנחם בגץ ואריאל שרון מסוגלים לכך
שניהם. אבל הם אנשים שונים מאוד.

בעיני בנה, אריאל שרון, הפלסטינים אינם
גיבור של בני־אדם, אלא אובייקט טורדני שיש
לחסלו או לסלקו מן הדרך בדרך האחת האפשרית
— הכוח.

בגין נגרר אל המילחמה ואל מהלכיה. אין הוא
אדם דמוני. אין הוא נפוליון ישראלי. הוא פאנאטיקן
בעל אופק צר ביותר. המכווץ בדל״ת האמות של עולמו
הרוחני המוגבל, שאין בו ספקות ואין בו פיקפוקים.
כמו רובספייר בשעתו, הוא ״הפשטן הנוראי״ .היה קל
לשרון לשכנע אותו, כי שרון מסמל בעיניו את איש־

זו היא שגרמה, בסופו של דבר, להכשלת מטרותיו של
אריאל שרון, כאשר הסתבר כי מול צה״ל אין עומדים
כינים, חיות דו־רגליות או רוחות־רפאים, אלא בני־אדם
המגיבים כבני־אדם, והמוכנים להילחם בעוז־רוח. זה
היה הדבר האחד שאריאל שרון לא היה מוכן לו —
כפי שנפוליון לא היה מוכן לו•
מילחמת־הלבנון, מילחמתו של אריאל ש רץ, מדגימה
זאת. הופעל בה ריכוז אדיר של כוח גם — מטוסים,
תותחים, ספינות, בני־אדם — נגד אוייב זעיר. פילות־המפתח
של המילחמה היו ״לכתוש״ ,״לבער״ ,״לטהר״,
״להשמיד״ ,״לחסל״ .אך בסופו של ד בר נמנעה ההכרעה
המבוקשת, ולא הושג הניצחון המוחץ והחד־משמעי,
ביגלל סיבות שאינן קשורות בכוח המטוסים והטנקים,
אלא ברוחו של האדם: הדוח של חיילי צה״ל, שנרתעו
מפני הזוועות, והעמידה של הלוחמים הפלסטיניים,
שהחזיקו מעמד בתופת ההפצצות וההפגזות, והרוח
של מיליוני בני־אדם בעולם, שנחרדו מן המדאה•

הכוח הצברי, מין קחאק ישראלי, שאותו הוא מעריץ
ושבו הוא מקנא בסתר ליבו. וברגע ששרץ שיכנע
אותו. הגיף בגין את כל הדלתות והחלונות של ביתו
הנפשי, לבל יראה את ההרס וישסע את הזעקות. הוא
לא ביקר בשדה־הקרב אף לא פעם אחת, מילבד הביקור
במיבצר הבופור, שבו נערכה סצנה מגוחכת•
שרון מסוגל לקבל את ההחלטות האלה בלי כל
פיקפוק, מפני שבני־אדם ביכלל, ובני־אדם ערביים בפרט,
משולים בעיניו כחיפושיות. בצעדו בתלמי חוותו, בצעדי־האיכר
הכבדים שלו, אין הוא מסתכל כדי לוודא שאינו
דורך על נמלים. כך לא יעלה על דעתו לחשוב על
הקורבנות של החלטותיו. .
נכץ, יש והוא יודע לחום על חייהם של חיילי צה״ל.
לפעמים הוא רגשני, סנטימנטאלי, כימעט רומנטי. במיל־חמת
יום־הכיפורים, כאשר קיבל פקודה לתקוף את
המוצב המצרי. שנקרא בצופן הצה״לי בשם מיסורי,
בכה בטלפון כדי להביא לביטול הפקודה — אבל רק
אחרי שהשתכנע כי ההתקפה לא תצלח, ו כי האנשים
מוקרבים לשווא.
מעולם לא ראה ולא שמע איש את אריאל שרון בוכה
על חיי קורבנות אחרים של מעשיו. להיפך — הסיגנון
הברוטאלי של המצור על ביירות אופייני לשרץ מאז
ראשית דרכו הצבאית.

הוא שלח את צה״ל כדי ״לבער קיני־מחבלים״ ,כשם
שמבערים קיני־כינים, לא כדי להילחם בבני־אדם. תפיסה

מבחינת הממדים, אי־אפשר במוכן לערוך
השוואה כלשהי כץ המסע של נפוליאון כונא־פארם
למדסקווה והמסע של אריאל שרון ל•
כיירות. אך מבחינת המהות, יש דמיון ביניהם,
כשם שיש דמיון בץ יורש המהפכה הצרפתית
ויורש המהפכה הציונית.

• ,111811 דיוניס 111110 ,
ף * חודשהשלישי של המילחמה, ביום הרביעי וביום
• החמי שי השחורים, שיגר אריאל שרון את מטוסי
צה״ל כדי להנחית על ביירות המערבית הפצצה שלא
היתד. עוד כדוגמתה באכזריותה שלוחת־הרסן. העולם
כולו נרתע, בהרגשה של תיעוב וחלחלה.
רגשות אלה, למראה התמונות שהופיעו על מירקעי־הטלוויזיה,
היו כה חזקים, עד כי מנהיגי ארצות־הברית,
בעלי־חסותו של שרון לכל אורכה של מילחמה זו, נקטו
צעד בלתי־רגיל ביותר. הם הודיעו, באמצעות דובריהם,
כי אינם מוכנים עוד להיפגש עם האיש הזה.
חרם זה נ שבר לאחר מכן בצורה האופיינית לאיש :
שרון הופיע בוו שינגסץ, בלא־הזמנה, ופשוט הכריח את
שליטיה להתראות עימו. אך היתה להפצצת־הדמים תוצאה
הרבה יו תר חשובה ומיידית. הרתיעה העולמית, יחד
עם הרתיעה בישראל עצמה, הכריחו את ממשלת־ישראל
להיכנע לתכתיב האמריקאי ולאפשר לכוחות אש״ף
לצאת מביירות בתנאים של תיקו.

איזה מץ אדם הדא זה הקם בבוקר ונותן,

ככל דרכו הארובה השאיר אחריו עקבות
של דם, שאינן דומות לעקבדתיו שד אף קצין
ישראלי אחר.

הידה שחורה
ץההת חי ל, בסתיו ,1953 בפעולה ששמה מעורר
י עד היום חלחלה בלב רבים: פעולת קיביה. בראש
היחידה 101 נכנם שרץ לכפר שליו זה, מעבר לגבול
הירדני, במיסגרת של ״פעולת־תגמול״ על פגיעה כלשהי
של חוליית־פידאיץ . .שרץ עצמו השתתף בפיצוץ בתי
הכפר. תחת הריסותיו נקברו 70 בני־אדם — ילדים,
נשים וגברים עובדי־אדמה — במעשה שהיה בלי ספק,
על פי ההגדרה המישפפית הבינלאומית, פשע־מילחמה
ראשץ־במעלה.
בלילה האחרץ של פברואר 1955 יצא שרון, בראש
גדוד הצנחנים, לתקוף מחנה מצרי ליד עזה. בפעולה זו
נהרגו 37 מצרים, שכימעט אף לא אחד מהם נהרג חדד
כדי לחימה ממש.
ניתן היה להסביר טבח זה במושגים צבאיים. במהלך
של קרב, א ץ שליטה על הקטל הנגרם בו כתוצאה

איש העונה תעוות

המגע האנושי היחידי שלו הוא עם
1הממלאת את כל מחסורו בקשר עם בני־אדם.
שרץ מהווה דוגמה קלאסית לטענתם של הפסיכו־לוגיט^שהמחסור
באהבה ובתשומת־לב בגיל הרך גורם
(המשך מעמוד ) 37
למום נפשי חמור, מדלדל את נפשו של אדם ומעוות
מהתפתחות בלתי־צסוייד .,אך כתם זד. של דם, שנוסף
את עולמו.
על קודמו, נדבק אל פיצחו של הקצין הצעיר, שכבר
אריאל ש תן ססונל להבין רק שפה אחת
יצא לו שם של חייל אכזרי, שאינו יודע חמלה.

אל ראשו של שרץ החלה גל,שרת הילה
שחורה של אדם רמוני, אדם שאינו אנושי
לנסרי.
ברוח נבואית רשם משה
כי יחידתו של ש תן הפכה
מהווה גם. מרחשת הסתה
גם לאחר מכן הוסיף
במילחמת־סיני

שרת המזועזע ביומנו הפרסי
״מכשיר־נקם קיבוצי״ ,ושהיא
ובלע נגד השילסון האזרחי.״
ריח האכזריות לדבוק בו.

בפילחסת ששת־הימים, שבה יצא לו לראשונה שם
של מצביא מחונן, התנגד ש תן לרעיון שהועלה כאשר
הסתיימו הקרבות, ואלפי מצרים בודדים תעו במידבר,
על סף המוות בצימאון, וניסו להגיע בחזרה למצריים.
הוצע אז להצניח להם מהאוויר פיכלי־מים, כדי שיוכלו
להציל את חייהם. שרון התנגד לכך. אז, כמו במילחמת-
הלבנון, סבר כי הסיסמה. להשמיד את האוייב״ פירושה
להרוג את חיילי האוייב.
אחרי מילחמה זו קיבל שרץ על עצמו. להשלים
סדר״ ברצועת־עזה, שבה רבו הפיגועים של המחתרת
הפלסטינית. הוא עשה זאת באמצעים, המעוררים עד
היום חלחלה — ולא רק אצל הערבים. כל. מחבלי״

לפני מילחמת יום־הכיפורים, שגם בה הצטיין כמצביא.
התפרסם שמו בקשר למיבצע גירושם של הבדואים
מן האיזור שבו עמדה לקום ההתנחלות של פיתחת־רפיח.
הוא השתמש בשיטות כה אכזריות עד כי גם
ממשלת גולדה מאיר, שלא לקתה במידה מופרזת של
הומאניות, הגדירה אותם בהחלסודנזיפה יוצא ת־ תפן
כ.חריגים״ .שרץ עצמו סיים פרק זה כאשר החליט,
בדם קר, ובלי אי שור הממשלה, למחוק מעל פני האדמה
את כל העיר ימית ולא להשאיר בה אבן על אבן.

ואם כך עשה לעיר עברית, שעליה היתה
תיפארתו — כיצד זה יירתע שרון מתחרבת
עיר כמו ביירות ך

• זואודס!1וזוד־1נוו9ד•
א ״ ויומי ׳ הדס כזה ז
קרקע־גידולו האישית של אריאל שרץ־ שנר מן י ידועה היטב , .הוא גדל תחת שילטונה של אם קשוחה

אשתו,

לילי.

— שפת הלוח — ורק היא שגורה בפיו.

כמו נפוליון בונאפארט, שגדל בנסיבות דומות מאוד,
בעוני רב תחת שרביטה של אם קשוחה דוסד״ למיציה
בונאפארט, בהיעדר האב במשך תקופה ארוכה, משוכנע
גם אריאל שרון משחר נעוריו כי הוא נועד ל שיל טץ
העליץ. מעולם לא היה מסוגל להפריד — ולו דק
בתיאוריה — בין עניינו האישי ו בין העניין הלאומי.
מעולם לא היה מסוגל להבין כיצד זה מעז מישהו
לחסום את דרכו אל השלטון העליון, תחילה בצה״ל
ואחר־כך במדינה כולה. הפגיעה באריאל שרץ והבגידה
בעם־ישראל אחת הן בעיניו, כי עם־ישראל זקוק לאריאל
ש רץ, ורק הוא לבדו, יחיד בדו ת, מסוגל להושיעו.

אבל אדם אחר יכולה גישה כזאת להעיד
על שיגען־גדלות. אצל איש דמוני כמו אריאל
ש תן זהו מרכז האישיות — יתרה מזו, זוהי
האישיות כולה.
טי שאינו מבין זאת, אינו מסוגל להבין את שרון.
המבקרים המזלזלים בו רואים לפניהם אדם פרימיטיבי,
בעל תפיסה פשטנית להחריד. השכלתו שואפת לאפם.
כושר־הביטוי שלו בכל השפות, וגם בעברית, מוגבל.
התבטאותו היא וולגרית, ולא פעם צורמת. חח סן
החקלאות, הצבא והפוליטיקה — סיקצועות המשתלבים
זה בזה לעיתים קרובות — אין לו תחומי־התעניינות.
בעיני המבקרים, הוא אדם חד־ממדי, שטוח, רדוד.
אולם לגבי האדם הדמוני, כל אלה הן מעלות. הן
מאפשרות לו להתרכז כל־כולו בד בר האחד, שהוא חפץ
בו. הדבר מעניק לו כוח־מחץ שאין לעמוד בפניו,
מוטיבציה שאינה נרתעת מפני שום דבר•

זהו אדם המסוגל לכל, שאף מעצור אנושי
אינו יכול לבלום אותו — ספני שאין לו כזה.

העידן החוש
^ יך הופך אדם כזה לדמות הדומיננטית במדינה
י שלמה ז היכן מתחברת קרקע־הצמיחה האישית של
הנער המקופח מכפר־מל״ל לקרקע־הצמיחה הלאומית?

אץ ספק שאריאל שרון ענה בשנת תשמ״ב
על צורך נפשי לאומי. הוא לא יכול היה להט ביע
את חותמו על המדינה, אלמלא היתה
המדינה מוכנה לאיש כזה, לולא רצתה בד.
הכל חשו כי עלייתו של אריאל שרון בשמי המדינה
פותחת דף חדש בתולדותיה. תחושה זו לא התבטאה
רק בהערצת ההמונים שהריעו לקראתו, אלא גם בהת נגדות
הסרת־התקדים לו ולמעשיו, שהצמיחה השנה
תופעה שאין לה אח ורע בתולדות המדינה: הפגנות
המוניות נגד המילחמה, בעוד המילחמה בעיצומה.

משה דיין ויצחק רבץ, מאשר לאסכולה של
ז׳בוטינסקי וכגץ, יעקוב מרידוד ויצחק שמיר.
אם פתח ש תן בתשמ״ב עידן חדש, הרי אינו אלא
המשך של עידנים קודמים.
ואכן, ניתן לחלק את תולדות המדינה לעיתים,
המצטרפים זה לזה ברצף הגיוני :
העידן הראשון, עד להקמת המדינה: יצירת בסיס-
הכוח היהודי בארץ־ישראל והכשרתו לחיים ממלכתיים.
העידן השני, מאז נובמבר 1947ו עד יוני : 1967
ביסוס המדינה וביצורה בגבולות שנכב שו במילחמת־העצמאות.
ב עי ה זה נעשה נ סיץ אחד לפרח החוצה,
במילחסח־סיני, אך נ סיץ זה נכשל.
.העידן השלישי, סמילחמת ששת־היפים ועד יוני
: 1982 כיבוש כל שטחי ארץ־ישראל, הגולן וסיני, עיכול
השטחים האלה והקמת בסים לאימפריה ישראלית. בקמס־דייוויד
ויתר בגין על סיני תמורת שלום נפרד עם
מצתים, כדי להשיג חופש־פעולה בכל שאר המיגזרים.
העידן הרביעי, שנפתח בפילחמת־הלבנץ, יוקדש
להפיכת ישראל למעצמה התמיננטית במרחב, לכתישת
העולם הערבי ולשבירת כוחו.
מתנת ישראל הפכה אימפריה, ואריאל שרץ הוא
האימפרטור החדש, אף שהוא מיין להעניק לפי שעה
למנחם בגץ את הזכות לעמד־ -מרכבה הראשונה במסע־הטריאומף.
החלק
הרגיש של הציבור הישראלי חש בכך. ההתנג דות
הפנימית הבלתי-רגילה למילחסת-הלבנון נבעה מן
ההרגשה כי זוהי המילחמה הראשונה בתולדות ישראל
שלא היתד, מעוגנת בהרגשה של ״אין ב תר ה״ (להבדיל
מן המציאות של ״אין ברירה״).

כפעם הראשונה געשה כגלוי נ פיץ להשתמש
כצה׳ 7כמכשיר לביצוע מדיניות תוקפנית
וכובשנית, ולא כמכשיר להגנה על המדינה.
בפעם הראשונה — אך לא בפעם האחרונה.

כי מעתה והלאה, יהיה צה״ל בלי ספק
מכשיר להתפשטות ולהשתלמות, לא בחזית
אחת, אלא בכל המיגזרים.

ש וזהוזז אד מש
בר כראשית השנה פירסם אריאל שרץר איץ
~ מדהים. הדברים שנאמרו בו נראו לרבים כפליטות-
פה או בהתרברבות חסרת־כיסוי.
שרץ הוזמן בדצמבר 1981 לפתוח כנם של המרכז
למחקרים איסטראטגייס באוניברסיטת תל־אביב. הוא
לא היה יכול לבוא, מפני שבאותה עת דנה הכנסת
באישור סיפוח רמת־הגולן. הוא שלח את הנאום בכתב,
ולאחר מכן פורסם הנאום בעיתונים.

פירט שרון :״יש להרחיב את תחום האינטרס
האיסטראטגי והביטחוני של ישראל, כדי
שיכלול בשנות ה־סא מדינות כמו תורכיה,
איראן ופאקיסתאן, ואיזורים כגון המיפרץ ה1
פרסי ואפריקה, ובפרט מדינות אפריקה הצפו נית
המרכזית.״

דאפול־ון בזנאפארט נאקר אח ח־•ליו לפני הפלישה הג דולדי לרוסיה. אריאל עורו! מנפנף לחי״לים הימא־ס למלתווה ללב מן
ונוקשה מאין כמוה, עקשנית וחסרודפשרות, אשת ריב
ו מדץ, אשר ניתקה את אריאל בנה מכל מגע עם שכניו
מגיל צעיר ביותר. האב, שהיה רך יותר אך לא פחות
עקשני, נעדר מן הבית ברוב השנים שבהן עוצב אופיו
של הילד.

ילדות קשוחה זו, בתנאים ספארטאיים, ש־היתה
עשירה בעבודה קשה וענייה במגעים
אנושיים, גרמה לאריאל שרץ קיפוח רוחני
חמור.
הוא לא הכיר השפעות עדינות ופעדנות. הוא לא
למד מעולם לקשור יחסי-קירבה עם בני-אדם• מעולם
לא היו לו ידידים אמיתיים. יש לו מעריצים המשועבדים
לו לחלוטין, בלב ובנפש, ויש לו אויבים שיש לדרום
אותם ברגל גאווה. אלה לא י שבו השנה רק בביירות
המערבית, אלא גם ליד שולחנה של ממשלת־ישראל.
סיפורו המלא של שוון, מוצאו וילדותו, הופיעבכתבה על איש־השנה תשמ״א (העולם הזה .)2300

מהי טיבה של התקופה החדשה, שנפתחה בחיי
ישראל ב־ 6ביוני? 1982 איך היא מתקשרת לתקופות
קודמות? האם היא מהווה ניגוד חותך להן, כפי שסברו
רבים בארץ ובעולם, או ש אץ זה אלא המשך טיבעי
באמצעים חדשים?
אריאל שרץ עצמו לא בא מן החוץ. שלא כמו מנחם
בנין, לא היה שייך לתנועת־שוליים, שהיתר, במשך שני
דורות מחוץ למחנה, ושעצם בואה לשילטון היווה
״מהפך״.
אריאל שרץ אינו תלמידו של זאב ז׳בוטינסקי, ו תו ר ד
תיהם של ״ראש בית״ר״ ויור שו בזכות־עצסו, מנחם
בגין, אינן אומרות לו דבר.

שרץ בא מלב ליבה של ארץ־ישראל העו בד
ת: מושב־העובדים. הוא יציר־כפיו האישי
של דויד כן־גוריון, שטיפח אותו מאז צעדיו
הראשונים ביחידה ,101 ושאצלו היה במשך
זמן־מה גם בן־בית ותלמיד אישי. הוא שייך
יותר לאסכולה של כן־גוריץ וישראל גלילי,

היתה זאת תחזית עוצרת־נשימה, שעוררה חיוך אצל
פרופסורים רבים. אך החיוך נמחק מכל הפיות במילחמת-
הלבנץ — הפעולה הראשונה של אריאל שרץ במיסגרת
התפיסה שהכריז עליה.
(אופיינית דרכו של האיש שניהל את הכנס, שבו
היה שרץ אמור להשמיע את נאומו זה. האלוף (מיל׳)
אהרון ירי ב היה אז יונה מופלגת. אחרי שקרא בעצמו
את נאומו הכתוב של שרץ, סירב לאפ שר את השמעתו
בכנס, באמצעות קריין. אך במהלך הסילחמה הפך י רי ב
עצמו נץ קיצוני ואחד מנושאי־ד,דברים העיקריים של
אריאל ש רץ).
לדויד בן־גו רי ץ היתד, תפיסה מרחבית הרבה יו תר
מצומצמת. אך לא לחינם הושוותה מילחמת־הלבנץ רק
למילחמד, אחת של י שראל שקדמה ל ה: מילחמת־סיני.
כי היד. דמיון ר ב בין השתיים.
מילחמת־סיני היתד, מילחמה יזומה. בשפתו של מנחם
בגין, שהישווה נם הוא את שתי המילחמות: מילחמה
של ״יש ברירה״ .היא תוכננה ובוצעה בתיאום הדוק

אריאל וד*ל• שו־ון אדור* חמילזזנמז: קשו־ אמעד

מפת־הב־טחון ש ר שרון ד פי הרא־ון שדו ד פר ר״מילחמוז

ביותר עם מעצמות ז רו ת: בריטניה וצרפת. אחת מ מטרד
תיזז הסמויות, אך העיקריות. היתד. להשלים במצריים
שילטון של קוויזלינגים, אשר ישרת את האינטרסים
הבריטיים. ואילו בן־גוריון ביקש ל שבור בה את הכוח
הערבי העיקרי, שהפריע לו לעכל את כיבו שי מילחמת־העצמאות.
מילחמת־הלבנון
היתד. אף היא מילחמה יזומה. היא
תוכננה ובוצעה בתיאום הדוק ביו תר עם ארצות־הברית.
אחת ממטרותיה היתד. להשליט בלבנון שילטון קוויזלינגיי
אשר ישרת את האינטרסים של ארצות־הברית וישראל
גם יחד. אך המטרד. העיקרית של אריאל שרון היתד,
לשבור את הכוח הערבי העיקרי, המפריע לו לעכל
את השטחים שנכבשו ב־ : 1967 אש״ף.

אך היה, הבדל כין שתי המילחמות — ו־הבדל
זה מסמל את ההבדל המהותי כין שתי
התקופות.
מילחסת־סיני הסתיימה בהישג של אפם• שתי מעצמות־העל,
אשר בחסותו קמה מדינת־ישראל ב־ ,1948 עשו
ב־ 1967י ד אחת כדי לגרש את ישראל מכל השטחים
שכבשה במילחמה. הדבר בוצע באופן דראסטי ביותר,
בעזרת אולטימטום גרעיני סובייטי ותכתיב אמריקאי
גס וחד־משמעי. לבן־גוריון לא היתד, ברירה אלא להיכנע
תוך כמה שעות.

כמילחמת־לבנון עמד אריאל שרון לפני מצב
שדנה לגמרי.
אחת משתי מעצמות־העל, ארצות־הברית, היתה בעלת־בריתו
ובעלת־חסותו. היא דחפה אותו קדימה. סיפקה
לו את כל הדרוש, הפעילה למענו וטו באו״ם, והפריעה
׳ ל ו רק פעם אחת, בשערי ביירות. כאשר המילחמה
התארכה. ואילו מעצמת־העל השניה, ברית־המועצות, לא
נקפה אצבע כדי לעצור את שרון, לא איימה עליו
במעשים או בהצהרות, ונמנעה בקפדנות אף מן הפעולה
הזעירה ביותר אשר יכלה לעזור לפלסטינים.
אף מדינה ערבית לא עשתה דבר כדי לחוש לעזרת
הפלסטינים הלוחמים, והמדינה האחת שהשתתפה במיל־חמה
— סוריה — נגררה אל תוכה בכוח. על-ידי פעו לות
יזומות של אריאל שרון, ומיהרה להפסיק את
האש ברגע שיכלה, תוך הפקרת הפלסטינים, אשר לא
נכללו בהפסקת־אש זו.
שרון הוכיח במילחמה זו כי המפה הגיאופוליטית־צבאית
שצייר לא היתה מופרכת. ישראל שופעת־הכוח
נמצאת עתה בתוככי מרחב שהוא חלל ריק מכוח.

מנוי וגמור עם ש תן למלא בבוחו את החלל
הריק הזה — ולהפוך את ישראל לאימפתה
מרחבית ממארוקו ועד פאקיסתאן, מגבול
ברית־המדעצות עד גבול אפריקה הדרומית
עוד בראשית שנת תשמ״ב זה עלול היה להישמע
כחזון מטורף של גנרל פרימיטיבי. בסוף תשמ״ב זה
נראה לרבים כאפשרות סבירה.
מה גם שמכון איסטראטגי מכובד מאוד בלונדון
הודיע כי צה״ל הוא עתה הצבא הרביעי בגודלו בעולם
כולו על פני הקרקע, מייד אחרי ארצות־הברית, ברית־המועצות
וסין. לפי קביעה זו, עומדים עתה לרשות צה״ל
4000 טנקים 600 ,מטוסי־קרב 120 ,אלף חיילים סדירים
ו־ 330 אלף חיילי־מילואים.

במרחב שבץ הודו והאוקיינוס האטלנטי,
זהו כוח כביר.

• 1003 חדו לנפש וצבא
ך טבע אינו

סובל חלל ריק, והוא הדין גבי הטבע

הפוליטי.
בני־ישראל הקדומים חדרי לארץ־כנען והתבססו בה,
בשעה שעממי כנען היו מפולגים ומסוכסכים בינם לבין
עצמם, ומעצמת־העל המצרית היתה במצב של חולשה
ונסיגה. המיפעל הציוני המודרני הצליח ושיגשג מפני
שהעולם הערבי מפולג, חלוש וחסר־אונים. הוא נמצא
במעבר מכאיב בת עידו של התנוונות בת מאות בשנים
ועידן ההתאמה העצמית לצורכי החברה המודרנית, הטב־נולוגית־התעשייתית.

מעולם
לא היתד. חולשתו הזמנית של העולם הערבי
בולטת יותר מאשר במילחמת־ד,לבנון. מדינות־ערב הוציאו
הון־עתק על בניין חילות־אוויר, אך אף מטוס ערבי אחד
לא המריא לעזרת הפלסטינים. נשק־הנפט לא נשלף מנדנו,
ביגלל השפע העולמי בנפט. מילבד התערבות חלושה של
סעודיה אצל האמריקאים, לטובת פינוי כוחות אש״ף
מביירות, לא עשתה אף מדינה ערבית אחת דבר.

שרץ — ,הכניעה לפיתד היא כימעט אומד
מטית. ישראל שלאחר סילחמת־הלבנון היא
מדינה צבאית — וזוהי תכונתה העיקרית.

#סינא ש;ו9דש 81

במציאות זו מהווה ישראל עתה מעצמת-
על מרחבית. אריאל שרון לא יצר מצב זה.
הוא גם לא השפיע עליו. כאשר נכנס לתפקידו,
כבר מצא את צה״ל סוכן לכך.

ך ״ רוזן אוגורה הי-,אבו, ס ר התהפכד, הצרפתית
י י הגדולה. טען כי. המילחמה היא התעשייה הלאומית
של פרוסיה.״ הוא הוסיף כי ״בארצות אחרות י ש למדינה
צבא. בפרוסיה י ש לצבא מדינה.״

אבל שרת, איש־הכוח המבין את שפת־הכוח, הרגיש
באפשרויות הגלומות במצב זה. באינטואיציה החדה, שהיא
תכונתו הצבאית והפוליטית הבולטת ביותר, חש שישראל
יכולה עתה לעשות במרחב כאוות נפשה, לפחות כל עוד
אינה פוגעת באינטרסים אמריקאיים בסיסיים.

בסוף תשמ״ב, ניתן היה לאמר דברים דומים
על ישראל.

מצב זה יוצר פיתוי, שאף ממשלה אינוה
מסוגלת לעמוד בפניו — ובוודאי לא ממשלה
שאריאל שרון הוא חכר בה, או עומד בראשה.
לפי דו״ח של הבנק העולמי, שפורסם בסוף תשמ״ב,
מוציאה ישראל על המכונה הצבאית שלה יותר מכל מדינה
אחרת בעולם. היא מקדישה לביטחון 3070 מן התוצר
הלאומי הגולמי שלה — הסך־הכל של פעולות במשק.
להשוואה: ארצות־הברית וארצות מערב־אירופד, הוציאו
על ביטחון פחות מ־ 40/0מהתוצר הלאומי שלהם. סוריה,
העומדת במקום השני, אחרי ישראל, הוציאה רק 14.40/0
מהתוצר הלאומי על ביטחת, וי ר ח . 14.270
תמונה דומה נוצרת אם משתמשים בקנה־מידה מוכר
אחר: חלקם של הוצאות־הצבא בכלל ״ההוצאות הציבו ריות״
,כומר — התקציב. ב־ 1979 הוציאה ישראל !407
מסך ההוצאות הציבוריות על הצבא. ארצות־הברית ושאר
הארצות התעשייתיות המערביות הוציאו על ביטחון רק
שליש מזה. 13.57, :

מאלפת עוד יותר ההוצאה הצבאית לנפש.
גם כאן עומדת ישראל במקום הראשץ בעולם
כולו: כל ישראלי — גבר, אשה ותינוק בעריסתו
— הוציא ב־ו 1075 סכום של 10513 דולר
על הצבא. ארצות־הברית נתנה לישראל סיוע
מכל הסוגים — אזרחי וצבאי — בסך 0ס<•
דולר לנפש בישראל.
המדינה העומדת במקום השני, כוויית, העשירה ודלת־האוכלוסין,
מוציאה על ביטחונה רק 432 דולאר לנפש,
פחות ממחצית ההוצאה הישראלית. ארצות־הברית הוציאה
על ביטחת 376 דולאר לנפש, ובריטניה 249 דולאר לנפש.

צבא הבולע חלק כה עצום של המאמץ
הלאומי -אי־אפשר שלא ישתמשו בו. אין
זה רק פיתוי מתמיד, זהו כימעט ציווי מעשי
לכד ממשלה.
ברגע שנטשה ישראל, כדיברי ראש־הממשלה שלה,
את העיקרון שמותר לפתוח במילחמה רק במצב של ״אין
ברירה״ ,ושמוטב לנהל מילחמות של ״יש ברירה״ ,נפתח
השער לרווחה.

כל הסיבות — או האמתלות — שהיו ל אריאל
שרץ כדי לפתוח במילחמה בלבנון
קיימות גם כמיגזרים אחרים. הן קיימות לגבי
סוריה. הן קיימות לגבי ירדן. אץ צורך בדמיץ
רב כדי להבץ כי י ש עילה סבירה מאוד
להפעלת צה׳׳ל נגד סעודיה, ששדות־הנפט שלה
מממנים את הוצאוודהביטחץ של כמה מדינות
ערביות.
מנחם בגין הפעיל את חיל־האתיר בתשמ״א בעיראק.
אריאל שרון הציע לאמריקאים בגלוי להפעיל את צה״ל,
בשעת-הצורך, באיראן ובארצות־המיפרץ. אחרי שהכוחות
הפלסטיניים הוצאו מדרום־לבנון ופוזרו בכמה ארצות,
קיימת האפשרות שתבוצענה פעולות־איבה פלסטיניות
נגד ישראל מבסיסים בסוריה ובלוב, באלג׳יריח ובדרום־
תימן. אין כימעט גבול להפעלת צה״ל כלפי עשרות מדינות
קרובות ורחוקות.

כאשר יש מכשיר כזה, הוא משתוקק לפעול,
ואין כיסעט ממשלה המסוגלת לעמוד בפני
הפיתוי. ואילו לממשלה שיש כה אריאל

הצבא, הבולע 307,מן התוצר הלאומי של המדינה,
הוא בלי ספק הענף העיקרי של הפעילות הלאומית. הוצאה
אדירה כזאת צריכה להצדיק את עצמה במונחים מדיניים,
כלכליים ואחרים. מכיוון שאף מדינאי אינו יכול להתעלם
מקיומו בעת הגדרת מדיניותו, משפיע הצבא בהכרח על
כיוון המדיניות.
מערכת־ביטחון כזאת, גם כשהיא כפופה לגמרי לביקורת
המדינית, יש לה חיים משלה — וביחסי־הגומלין בינה
ובין המערכת המדינית, תגבר תמיד בטווח הרחוק, המערכת
הצבאית. זה היה כך גם לולא היה נתון מכשיר זה בידי
איש כמו שרון, אותו איש ששרת כבר אמר עליו לפני
דור שהוא מהווה. מרחשת הסתה ובלע נגד השילטון
האזרחי״.

הביקורת האזרחית על הצבא היוגה בישראל
תמיד חלושה כפועל, בניגוד למראית־העץ.
למעשה אץ בישראל אף מוסד אחד ה מסוגל
לקבוע את המדיניות הביטחונית, מיל־בד
צה׳׳ל עצמו.
מנחם בגין נזף במהלך המילחמה. באחת מישיבות
הממשלה, באריאל שרון, והעמידו על כך שהממשלה כולה,
ולא שר־הביטחון, היא ״המפקד העליון״ של צה״ל. לפי
הלכה זו, שר־הביטחון אינו אלא מעין בלדר, המוסר את
הוראות הממשלה לצבא. זוהי התיאוריה.

זוהי שטות גמורה, ותמיד היתה כזאת.

ממשלת י שראל וראש־הממשלה כ ״ שוו ה׳ בין שווים,״
אינם מסוגלים לפקח על הצבא ולהנחות אותו, מפני
שחסרים להם כל המכשירים הדרושים לכך. אין מוסד
במדינה המסוגל לסתור את הערכות צה״ל, דרי שו ת צה״ל
ועצות צה״ל. גם אילו היו רוב השרים בישראל גאונים, ולא
עסקנים אפורים בעלי אינטליגנציה מוגבלת ביותר, לא
יכלו לשנות מצב זה.

הפלונטר האיסטראמגי, שנוצר במילחמת־הלבנון,
היה אחת התוצאות שד מצב זה.
אין בישראל מועצה לביטחון לאומי, כפי שהיא רבות ובמדינות דמוקרטיות
בארצות־הברית קיימת אחרות, שבה נוצר המגע הטיבעי בין הדרג המדיני והדרג
הצבאי. זהו המקום היחידי שבו ניתן לדון באופן סביר
בשילוב הגורמים המדיניים והצבאיים.
הפלונטר של מילחמת־הלבנון לא היה אפשרי, אילו
היה קיים בישראל מוסד כזה, ואילו תיפקד כראד.
הסתירות שבמחשבתו של אריאל שרון עצמו, והסתירה
שבין כוונותיו, מצד אחד, ובין הכוונות של מנחם בגין,
מצד שני, וצה״ל, מצד שלישי, היו מתגלות בעוד מועד
ובאות לידי פיתרון בהחלטה ב חר ה ומחייבת.

תחת זאת נוצר סבך של יחפים בץ שלושת
מנהיגי המילחמה — אריאל שרץ, הרמטכ״ל
ומנחם בגין, בסדר זה — ובסופו שד דבר הכ ריע
אריאל שרץ ברוב הסיקרים עד דעת
עצמו. לא הגנרל הכריע ולא הפוליטיקאי, אלא
הגנרל הפוליטי, החותר אל השילטץ העליון.

נווסיה שד המינוס הווים!
^ ל זה הזכיר מאוד את הפסוקים של מיראבו —
״ ״ ולא במיקרה. יש דמיון רב בין פרוסיה, מהמאה
ה־ 17 והלאה, ובץ ישראל, ברבע האחרון של המאה ה־.20

איש השש ה שנ ת
(חמשו מעמוד ) 39

ההיסטוריה של פרוסיה, כמו זו של ישראל,
התחילה בטראומה. הגרמנים, שהביאו על ה יהודים
שואה נוראה, היו בעצמם קורבן של
שואה, שלוש מאות שנים לפני כן.
זה היה במילחמת-שלושים־השנה ( 48 1618 גרמניה
המפולגת וחסרת־האונים הפכה שדה־הקרב לכל הצבאות
האירופיים שחדרו אליה מארבעת הכיוונים, הרגו, הרסו.
שרפו ובזזו. כאשר הסתיים הטבח, נותרו בגרמניה
ארבעה מיליוני נפש, לעומת 12 מיליון בראשית המילחמה.
שני שלישי העם ניספו, ערים וכפרים ללא־ספור נהרסו,
רבים מהם יותר מפעם אחת. הארץ התרוששה, שארית־הפליטה
הגרמנית היתד, מוכת הלם, שממנו לא התאוששה
לגמרי עד היום.

היהודים הסיקו סן השואה שלהם את ה לקח
״לעולם לא עוד!״ הם משתוקקים מאז
לביטחון סוהלט, בכל מחיר. הגרמנים הסיקו
סן השואה שלהם מסקנות דומות.
גרמניה נמצאת בלב אירופה. היא היתד, מוקכת
אויבים פוטנציאליים — צרפתים ורוסים, בריטים ופול נים.
אין הרים גבוהים, אין ים או מידבר, אין מחסום
של נהרות אדירים המגנים על השפלה הגרמנית הגדולה.
הגרמנים — ובראשם הפרוסים — החליטו להקים
מחסום מלאכותי, שיבוא במקום המידברים, הימים, ההרים
והנהרות. זה היה הצבא. לא סתם צבא קטן של שכירים,
כסו המדינות השכנות, אלא צבא אדיר, שהעם כולו
יתגאה בו ויקח בו חלק, צבא שיגלם את האידיאל הלאומי,
שכל גרמני יבץ כי הוא הערובה היחידה לקיום הלאומי.
היתה זאת תגובה טיבעית, וסבירה מאוד. אולם ממיל־חמה
למילחמה, ממשבר למשבר, התפתח הצבא הפרוסי
וחדל מלהיות מכשיר להבטחת הקיום הלאומי. הוא היה
למרכז המדינה, ולעיתים נדמה שהוא בא במקום המדינה.

לפולין ולרוסיה, עד שמלך שוודי אחד, קארל ת־,12
מצביא מחונן ונערץ, הגיע ברגל לאיסטנבול — אחרי
שצבאו הובס בפולטאווה שבאוקראינה. הרחק מארצו.

כאשר שאל השנה חייל ישראל כלבנון
בנימה לגלגנית את אריאל שרון אם ייעצר
לפני תורכיה, הוא לא הגזים.
השיגעון הצבאי של שוודיה נמוג, בסופו של דבר,
אחרי שהתיש את המדינה. שוודיה שילמה מחיר יקר
עבור התהילה. מאז היא מסתפקת במעמדה כמדינה
קטנה וניטרלית, בעוד שאויבותיה משכבר הימים הפכו
מעצמות עולמיות.
הדוגמה השוודית מתאימה לישראל יותר מאשר
הדוגמה הגרמנית ביגלל ממדיה. המיליטריזם הגרמני
ד״דע לשיאו כאשר מנתה גרמניה כ־ 80 מיליון נפש,
ונהנתה מתשתית כלכלית אדירה ותעשייה פורחת.
המיליטריזם השוודי היה בשיאו כאשר מנתה האוכלוסיה
השוודית כמיליון וחצי נפש. לא היה כל יחס בין
התשתית הלאומית ובץ המאמץ הצבאי.

מכהונה כלכלית, עומד המיליטריזם הישראלי
על כרעי־תרנגולת. הוא תלוי כל־כולו
כחסדיה של מדינה זרה, ועל כן אינו יכול
להיות, כסופו של חשכון, אלא קכלך מישנה
של אינטרסים זרים.
המשק הישראלי, המייצר את המרכבה, הטנק הטוב
ביותר או השני בטיבו בעולם (אחרי מתחרהו הסובייטי),
אינו יכול לעמוד לאורך־ימים במעמסה זו, כשם שג שר
של קורות־עץ אינו יכול לשאת במישקל המרכבה.
אולם שיקולים מסוג זה מעולם לא הרתיעו בעוד
מועד מדינה, שיצאה לדרך המיליטריזם. בטווח הקרוב,
מסוגל הצבא תמיד לפתור את הבעיות, לאחד את
הציבור, להעלים בעיות פנימיות של עוני וקיפוח, להשיג
שווקים וכוח-עבודה, ליצור תמונה כתבת של פריחה
כלכלית• הצבא הוא מכשיר רב־תכליתי.

את הגכול במטולה, בהפעילו צכא אדיר כדי
לפתור כעייה לאומית שאין לה פיתרון כאמצעים
צבאיים, כימעם ולא ניתן לעצירה.
בראשית תשמ״ב שימש הצבא לדיכוי ההתנגדות
בשטחים הכבושים ולהפיכת שטחים אלה לזירת־התנחלות
יהודית. הוא שוגר לבצע את סיפוח הגולן הלכה למעשה —
על-ידי דיכוי ההתנגדות של ארבעה כפרים דרחיים.
בסוף השנה שימש הצבא לשבירת תשתית אש״ף
בלבנון, כדי לאפשר את סיפוח הגדה המערבית ורצועת־עזה.
הוא שימש גם כדי לכפות סדר פוליטי הדש על
לבנון, וכדי להוציא מלבנון את הסורים, שהגיעו לשם
לפני שש שנים בעזרת צה״ל.
מכאן והלאה האפשרויות הן כימעט בלתי-מוגבלות.
אפשר להשתמש בצה״ל כדי לשנות את המישטר הסורי
ולצרף ארץ זו לתחום האמריקאי. או כדי לכפות מי שטר
חדש על ירדן, או כדי להפכה, סוף־סוף, ל״ארץ־י שראל
המיזרחית״ .אפשר להשתמש בו כדי להסדיר את בעיית
הכורדים בעיראק, או כדי להילחם בטרור בלוב ובתימן.
מה שנראה כמטורף בשנה אחת, הופך לסביר בהחלט
בשנה הבאה, כאשר המכונה הצבאית משתכללת, החלל
הריק מסביב מתרוקן עוד יותר והתודעה הלאומית
הולכת ומשתבשת, בהשפעת הסם המשכר של הניצחץ
הצבאי.

אלא שזהו תמיד ניצחון למראית־עין. כל
ניצחון צבאי, שהוא צכאי כילכד, הופך כהכרח
ניצחוך פירהוס, כניצחונו של מלך אפי•
רום לפני 00 דורות, שניצח את הרומאים
כקרב רב־קורכנות וקרא :״עוד ניצחון כזה,
ואבדתי ! ״
יש לכך סיבה מעשית, הטמונה בעצם מהותו של
המיליטריזם, והמסבירה את־ אי־יכולתו של המיליטריסט
להפסיק בעוד מועד במסע־ניצחונותיו.
המילחמה היא, מטבע מהותה, המשך המדיניות באמ צעים
אחרים. משום־כך, כל ניצ חון צבאי גרידא הוא
אשליה. כל ניצחון אמיתי במילחמה הוא ניצחון מדיני —
הצלחת המדיניות אשר אותה באה המילחמה לשרת.

הצבא הפך אליל, והעם כולו סגד לו. מ שד
הריס ופילוסופים, מדינאים וכוהני־־דת, סופרים
ומחנכים, הקדישו את חייהם לטיפוח הפולהן
של המדינה והצבא.

יכולה מדינה ינחול ניצחון צכאי מזהיר,
ולהפסיד כמילהמה. יכולה מדינה לנחול תבד
פות ככל הקרכות, ולנצח כמילחמה — אם

היא משיגה את יעדיה המדיניים.

גיאורג וילהלם הגל. הפילוסוף הגרמני החביב כל־כך
על שלמה אבינרי, היונה המפא״יית שהטיפה לכיבוש
ביירות המערבית בדם ואש, הציג את המדינה כערך
עליון, שכל אדם חייב לשרת אותו• דורות של אנשי־רוח
גרמניים עשו כמוהו. פיתגם גרמני עתיק אומר ״החייל
הוא האיש הטוב ביותר במדינה״ — ובמשך עשרה דורות
האמין בכך כל אדם גרמני מקרב לב.
הלמוט פון־ם ולטקה, המצביא הגרמני הגדול ששמו
הוזכר השנה בישראל בקשר עם פרשת אלי גבע, מפני
שהתנגד בשעתו להפגזת פאריס, כתב על המילחמה :
״השלום הניצחי הוא חלום, ואף לא חלום יפה. המילחמה
היא חלק מן הסדר שקבע אלוהים לעולם. בה מתפתחות
המידות הטובות ביותר של האדם — אומץ־הלב וההס תפקות
במועט, הנאמנות לחובה והנכונות להקרבה
עצמית, תוך חירוף הנפש. לולא המילחמה, היה העולם
שוקע בביצת החומרנות.״

נפוליון בונאפארם נחל סידרה מהממת של ניצחונות
צבאיים, והפסיד במילחמה. ואחרי שנפוליון הרס את
צרפת והביא לכיבושה בי די אויביה, הפך טאליראן, באמצעות נציג צרפת המובסת, את המפלה לניצחון,
תימרונים דיפלומטיים גאוניים.
כי בניגוד לאמונתו העמוקה של המיליטריסס, הכוח
אינו עונה על הכל. לכל היותר יכול השימוש בכוח
לשרת השגת יעדים מדיניים, כאשר הוא מופעל בתבונה
ובמידה. אך דווקא לכך איו המיליטריסט מסוגל. הוא
פועל על סי הפיתגם הישראלי החדש :״מה שלא הולך
בכוח, הולך ביו תר כו ח!״
שחקן־הרולטה יכול, לכאורה, לקום בכל רגע מהשולחן
הירוק, להסיר את אסימוניו בכסף, לצאת ברכוש גחל
ואולי לייסד עסק משגשג. אבל אין הוא מסוגל לכך.
עוד פחות מסוגל לכך המיליטריסט. משום כך יוצר
ניצחון אחד את הצורך במילחמה הבאה. מילחמה גוררת
מילחמה, ניצחון גורד ניצחון, עד אשר מתגבשים ומת-
לכדים לבסוף הכוחות הנגדיים, מתוך צורך גס של
הגנה עצמית, ושמים קץ למסע-הניצחונות.

מולטקה וחבריו עיצכו מכשיר עילאי —
הצבא הגרמני המודרני. הוא היה כה יעיל,
כה חזק ותכליתי, עד שאי־אפשד היה לעמוד
כפני הפיתוי להשתמש כו לפיתרון כל הבעיות
החיצוניות והפנימיות שגרמניה נתקלה כהן.
הצבא הזה הוליד את הרייך הגרמני השני של אוטו
פון־ביסמארק, וגם את הרייך השלישי של אדולף היטלר.
מדור לדור גדל השיגעון הצבאי הגרמני, עד שהפך
לא רק לתעשיה העיקרית של גרמניה, אלא גם לפורקן
העיקרי של המרץ הגרמני. התשוקה הטיבעית לביטחון
הגיעה לממדים של מיליטריזם דורסני, שביקש להטיל
על אירופה, ולאחר מכן על העולם כולו, את ההגמוניה
הגרמנית.
הגרמנים מילאו תפקיד חשוב בתהליך שהביא למיל־חמת־העולם
הראשונה, הנוראה, והס לבדם גרמו למילחמח־העולם
השניה, הנוראה שיבעתיים.
קו י שר מוביל מן הנסיך הגדול, שהקים את הצבא
הפרוסי אחרי מילחמת־שלושים השנה, דרך פרידריך
הגדול וביסמארק, אל אדולף היטלר. אי-אפשר היה לעצור
את התהליך, עד הטירוף הסופי.

השואה הגרמנית הולידה כעכור 300 שנים
את השואה היהודית. והשואה היהודית הורידה,
תוך זמן קצר, את השואה הפלסטינית.

• שזוריח הדרומית
ך* תהליך הגרמני יכול לשמש אזהרה למדינת־ישראל.
אך יש אזהרה טובה עוד יו תר לישראל
דווקא: ההיסטוריה של שוודיה.
אחד הצבאות שלחמו על אדמת גרמניה במילחמת־שלושים־השגים,
ושתרמו את תרומתם לשואה הגרמנית,
היה הצבא השוודי, שהיה אז בשיא תהילתו. במשך 200
שנים הילכו השוודים אימים על אירופה, והיו המעצמה
הצבאית הגדולה ביותר בצפונה.
גם המיליטריזם השוודי נולד על ברכי ההכרח. שוודיה
הקטנה והעניה נפלה קורבן להתקפות של שכניה, מכל
העברים: הדנים, הנורווגים, ואף הפינים. אחרי שסבלו
מפלישות רבות לשיטחם, לא היה לשוודים מנוס מיצירת
מכשיר צבאי יעיל, שיוכל להגן על המולדת.
הם עשו זאת בכי שרון רב, ובהדרגה השתכלל הצבא
השוודי עד כי הפך הטוב ביו תר בעולם• מלכי שוודיה
לא יכלו לעמוד בפני הפיתוי להשתמש בו, ויצאו לסידרה
של הרפתקות ששוב לא היה להם קשר עם הצורך
הקיומי שהוליד צבא זה. הם פלשו לדנמארק ולגרמניה,

כך קרה לצלכנים על אדמת ארץ־ישראד.
כך קרה לצרפתים, לגרמנים, ליפאנים, ולעמים
רכים אחרים כהיסטוריה, שנפלו קורבן לסם
המיליטריסטי.

ס יהודה סצנאית
משואה ר ש 1אה: מ׳ל ח מוז 30ד.ע11י *
רק דכר אחד אין אה צכא מסוג זה יכול
לעשות: לעצור.

#ניצחונות גיוהוס
^ י דדטישדון ה&יליטרישטי דלמד.

ל שיכרון של

~ שחקן־הרולטה.
ההימור הצבאי דומה לכל הימור אחר: הוא ניזון
מעצמו. כאשר המהמר ליד שולחן־הרולטה מרוויח, הוא
אינו יכול להפסיק. הוא מוכרח להמר עוד פעם אחת,
ושוב עוד פעם אחת. וכאשר הוא מפסיד, אינו יכול
להפסיק על אחת כמה וכמה. כך נגזר על המדינה
המיליטריסטית ללכת עד הסוף המר, שהוא תמיד אסון.
כמו סופו של שחקדהרולטה•
נפוליון לא היה מסוגל להפסיק, עד שהגיע למוסקווה
הבוערת. וגם אז נגזר עליו להמשיך עד לרגע האחרון
ממש, בכפר ששמו ווטרלו. קארל ה־ 12 לא הפסיק, גם
אחרי שהובס וברח לתורכיה. היטלר לא היה מסוגל
להפסיק, כאשר מרבית אירופה כבר היתה מוטלת לרג ליו.
זוהי הקללה הרובצת על כל מדינה המתמכרת לסם
הזה, שאין גמ-לה ממנו.

אריאל שרון הוא התגלמות הנארקומן המיליטריסטי.
התהליך שכד פתח כאשר הצה

גמורה

המצור עד
של העיר.

העיר

מ אגדבורג,

שהסתיים

ב הוי ס ה

^ ילחמת־הלכנץ היא המילחמה השישית בתולדות
• • ישראל. בכולן השיגה ישראל ניצחונות צבאיים מום־
לגים — וכל אחת מהן זרעה את הזרע למילחמה הבאה,
הבלתי־נמנעת.
מילחמת־העצמאות, הארוכה והאכזרית מכולם, החלה
כמילחמת־קיום. הסיסמה ״אין ברירה״ היתה אמיתית
ומיידית. העם הפלסטיני, ולאחר מכן גם המדינות הער ביות
השכנות, רצו למנוע בכוח את הקמתה של מדינה
יהודית. אך במהלך המילחמה, ככל שגבר כוחו של צה״ל
החדש, השתנתה תמונת המילחמה. ישראל כבשה שטחים
ומאות אלפי ערבים ברחו וגור שו משטחים אלה.

כאשר הסתיימה המילחמה יכלה ישראל
להגיע לשלום עם העולם הערבי — אילו
היתה סוכנה לפתור את כעיית הפליטים,
ולהחזיר לפחות חלק מהם לתחומי המדינה.
אבל דויד בן־גוריון, שרצה במדינה יהודית ה ר
מוגנית, לא היה מוכן לכך. כך הוקרב השלום על מיזבח
של עיקרון, שהופר ע ל־י ח יור שי ב ך גו ריון אחרי מילחמת
ששת־הימים.
מ״לחמוחהעצמאות, אשר יכלה להסתיים בניצחון
אמיתי אילו קם השלום, הסתיימה בשביתת־נשק רופפת,
שהפכה את הניצחון הצבאי למפלה פוליטית. העולם
הערבי החרים את ישראל, בן־גוריון חשש שפא מצריים
מתעצמת מדי, והוא החליט לפתור את הבעייה באמצעים
צבאיים, בהזדמנות הראשונה.
מילחמת־סיני של 1956 הסתיימה בניצחון צבאי, ש הימם
את העולם. במכה אחת הגיע צה״ל לקירבת תעלת־סואץ
— הישג שהיה משול אז לכיבוש הירח.

אך התוצאה המרדנית היתה הרסנית. על•
ידי הצטרפותה למילחמה קולוניאלית של ברי־טניה
וצרפת, הכריזה ישראל בי היא עומדת
לשירות האימפריאליזם המערכי.
היא הפכה

אוייבת

אוטומטית

העולם

השלישי

כולו. ואילו המצרים, שהיו עד אז אדישים למדי למילחסת
הפלססינים, החלו רואים במאבק בישראל מילחמה לאומית.
מילחפת סיני הרסה כל בסיס לשלום. היא הפכה את
גמאל עבד־אל־נאצר גיבור העולם הערבי, והידקה את
הברית בינו ובין הסובייטים. היא זרעה את הזרע למילחמה
— 1הבאה.
היתה זאת פילחמת ששת־הימים ביוני .1967 העולם
עצר את נשימתו מדוב התפעלות למראה הניצחונות
הצבאיים של ישראל. שלושה צבאות ערביים נמחצו תוך
ימים. שטחים גדולים נכבשו בדרום, במיזרח ובצפון.

אילו השכילה ישראל להמיר שטחים אל,ה
מייד כשלום, או אילו ניצלה את ההזדמנות
כדי לעשות שלום עם העט הפלסטיני, היתה
מילהמה זו מסתיימת כניצחון אמיתי.

תחת זאת הביא הנצחון הצבאי לאסון מ דיני: ישראל
התאהבה בשטחים שכבשה, וצעדה את הצעד הראשון
להקמת אימפריה ישראלית. בכך זרעה את הזרע למיל־חמות
נוספות, בלתי־נפנעות.
הזרע הראשון נבט כימעם מייד, בפילהמת־ההתשה.
היתד, זאת מילחבה מוזרה, כי לא היו לה כל מטרות
מדיניות ברורות. ישראל הפליאה את מכותיה במצריים,
ולפי עצת האמריקאים, שהועברה על־ידי השגריר יצחק
רבין .״הפציצה את מצריים בעוסק״.

התוצאה היתה מסלה מדינית ככירה: ה•
סוכייטים הציכו את הטילים שלהם כמצריים,
וכך הוכשרה הקרקע למילחמה הכאה.

מילחמת יונדהכיפורים היתד, תוצאה ישירה של אי־נבונות
ממשלודי שראל לוותר על השטחים שכבשה.
משה דיין הכריז שהוא מעדיף את ״שארם־אל־שייח׳
בלי שלום על פני שלום בלי שארם־אל־שייח/״ על פי
דרישתו, הוחל בהקמת העיר ימית על אדמה מצרית.
נולדה מאיר התעלמה בבוז מהכרזות הנשיא המצרי
החדש, אנוור אל־סאדאת, על נכונותו להסדר של שלום.
בפילחמה זו ספגה ישראל תחילה מהלומה צבאית
קשה, בשתי חזיתות, אך ב כי שרץ צבאי עילאי היא
הפכה את הקערה על פיה והשיגה ניצחונות מזהירים.
אך מבחינה צבאית, הסתיימה המילחמה בדרום בתי קו:
צה״ל עמד במערב לתעלה, אך שתי הארמיות המצ־ריות,
שהצליחו לחצות את התעלה, נשארו בצד המיז-
רחי של נתיב־המים.

מסע זה. הספינה הצכאית הגיעה לאן שהגיעה
— אך תוך כדי כך השליכו שרון וכגין את
מיטב הנכסים שד המדינה אל תוך הכיכשן.
האהדה העולמית למדינת-היהודים. שהיתה פיצוי על
פישעי הנאצים ופרי ההערכה לחלוצים הראשונים,
נמחצה תחת מהלומות הדיווחים הטלוויזיוניים על זוועות
ביירות. בדעת־הקהל העולמית חלו שינויים עמוקים —
שינויים שהשפעתם הפוליטית תתגלה בשנים הבאות.
זהו אובדן של נכס שאין לו תחליף, ושחשיבותו אינה
ניתנת כלל להערכה.
ישראל החלה מצטיירת בעיני העולם כמדינה צמאה־לדם
ושוחרת־מילחמות, שאינה נרתעת ספני. ביצוע
מעשי־זוועה כדי להשיג את מטרותיה. ההיסטוריון הרו מאי
פובליוס קורנליום סאקיטוס, שתיאר את צימאון-
הקרב של הגרמנים הקדומים. טבע את המושג? 011011
5יע 10 זל] £ 0 7 ,0ת׳ ,״זעם־הקרב הטבטוני״ .השנה התחיל מעין העולם כולו לייחס למדינת-ישראל תכונה דומה,
. ? 1111011

אריאל שרון נראה כעולם כהתגלמות ה תכונה
הזאת, מעין ויקינג יהודי.
באותו זמן נולדה אהדה עולמית חדשה לתנועה הל אומית
הפלסטינית. האדישות העולמית לעניין הפלסטיני
.זיתה, עד כה, נכס רב־ערך לטובת המדיניות של סס־שלות-ישראל.
בשטח זה עשה שרץ שרות עצש לפלס טינים.

הנכסים הפנימיים שנזרקו אל תוך ה אש,
כדי להסיק את מכונת־המילחמה, היו יק רים
עוד יותר.
בכל מילחמה חוגג הכזב ונוצר ערפל של תעמולה.
בשעה שבני־אדם הורגים ונהרגים. מחיר האמת יורד. אך
מעולם לא היתה בישראל ממשלה, שהפעילה שיסה כה
מאסיווית של שקרים כלפי עמה שלה. מערכת זו של

כדור לגמרי שמידחמה זד לא קירכה את
ישראל לשלום, וכי רק הכשירה את הקרקע
לסילחמות חדשות, כלתי־במגעות.

• חמיק*1ג היתוד•

ך סרט קלאסי, שהוכן על־סי סיפרו של ז׳ול ורן,
ב־ 80 ימים מסביב לעולם, מתואר כיצד נחפז אדם
מאמריקה לבריטניה, במהירות המירבית, כדי לזכות
בהתערבות. בלב ים הוא נותר בלי פחם להסקת המכונות את לפרק
של הספינה. בלהט המירוץ מתחיל האיש
הספינה עצמה, כדי להזין בעצי־הדסנות את הדוודים.
בסוף לא נותרים אלא שלד הספינה שמבונה.

מילחמוג־הלכנון של אריאל שרון דמתה ל*

אך ב מדינודי שראל של תשמ״ב לא נמצא אף רב
שו די חשוב אחד, שיטיף לו מוסר על כך. הדת ה ש שי ת
הממוסדת נזרקה אל תוך האש להסקת דוד־המילחמה, כמו
בל שאר הערכים של עם־ישראל.
עם ישראל איבד בפילחמה זו 350 צעירים. המילחמה
עלתה בהון־עתק. אך הסחיר הכולל של המילחמה היד,
הרבה יותר יקר. הוא כלל את.יחס העולם למדינה, יחס
האזרחים לממשלה ו ש לזה, שערכים העמוקים ביותר
של המוסר הלאומי.

אחת השאלות הגדולות של סוף השנה
היתה: האס שרון יגיע למקום־חפצו ץ האם
יש מישהו המסוגל לעצור כעדו?

אך שום כעיה לא נפתרה, וכעכור אדכע
שנים יצאה, השנה, למילחמה נוספת כאותה
החזית.

אריאל שרון לא חס על ביירות המערבית,
שהיו כה הרכה יותר ם מ<צ 1אלף גפש, דכיניהם
ילדים רכים אשר ״לא ידעו כין ימינם לשמא לם״
וכהמות רכות.

^ שראלשל סוף תשמ״ב שונה מאוד מישראל אשר
בראשיתה. היא התקרבה לדמותו של איש־השנה.
כסו אריאל שרון, היא התרגלה לדבר בשפת־הכוח,
ובשפת־הכוח בילבד. היא התרגלה ללשון־ד,כזבים. היא
אחוזה בולמוס צבאי יו תר מאשר אי־פעם בעבר.
אולם אריאל ש רון אינו רוצה רק לסמל את המדינה,
ולעצב אותה בדמותו. הוא רוצה גם לשלוט בה —
ש־לטון אישי עליון ובלי־סצרים.

סילחמת־הליטאני של 1978 יכולה להיחשב כניצחון
צבאי, אף שישראל הפעילה בה כוח רב נגד אוייב חלוש.
מבחינה פוליטית לא השיגה דבר. ישראל הקימה מדינת-
חסות זעירה. שבה השליטה הרפתקן לבנוני.

ישחית את סדום אם יימצאו בה עשרה צדיקים בילבד.
ואת הצדיק האחד שמצא — לוט — הוציא מן העיר.
ואילו באחד הספרים היותר־מאשרים של התנ״ך,
ספר יונו /נערך ויכוח דומה — אך הפעם בחזיתות
הפוכות. במשך מאות השנים התפתחה הדת היהודית
שיתה לדת הומאנית. לפי הסיפור הקצרצר אך ה מעמיק,
נשלח יונה הנביא לשליחות :״קום לך אל
נינו ש, העיר הגדולה, וקרא עליה כי עלתה רעתה לפני ! ״
אחרי הרפתקות רבות משמיע יונה את הנבואה באוזני
נינו ש, ובני העיר האשורית חוזרים בתשובה. כאשר
אלשים מוחל להם וסבטל את נבואותשזעם של נביאו,
זועם הנביא על כך שאלשים הוא ״אל חנון ורחום. א רו ־
אפיים ורב־חסד, וניחם על הרעה.״
אלוהים נותן ליונה שיעור, הטומן בחובו את המוסר
היהודי בגילויו היפה ביו ת ר: יונה יו שב בשמש הלו הטת
בצילו של קיקיון, ואלוהים משמיד את הקיקיון.
יונה מתעלף בחום השמש ,״וישאל את נפשו למות.״
ואז אומר לו אל שי ם :״אתה חסת על הקיקיון, אשר לא
עמלת בו. ולא גידלתו, שבן־לילה היה וברלילה אבד.
ואני לא אחוס על נינווה, העיר הגדולה, אשר יש בה
הרבה משתים־עשרה ריבוא אדם, אשר לא ידע ב ץ ימינו
לשמאלו ובהמה רבה ז ״

• זמלהדל מבד די״י

דווקא העדרו של ניצחון חד־משמעי גרם
לכך שהיתה זאת המילחמה היחידה שלא
הסתיימה כהפסד מדיני של ישראל. היא הצמיחה
את הסכס־השלום עם מצריים, כעכור
חמש שנים.

מילחם ידהלבנון הסתיימה בניצחון צבאי, שהושג
תוך הפעלת כוח כביר נגד אויבים בעלי כושר צבאי זעיר.
אך ההישגים הפוליטיים היו כימעט אפסיים. אש״ף לא
נשבר. הבעייה הפלסטינית לא נפתרה, ולכל היותר תצליח
ישראל לכפות על לבנון מישטר פרו־ישראלי רופף.
פרשת היחסים בין ממשלת־ישראל ובין הנשיא־הנבחר
של לבנון, ב שיר אל־ג׳מייל, מדגימה את כל אפסותה של
שיסת־הכוח. אל־ג׳סייל נבחר בעזרת צה״ל, שגרר בכוח
לאולם־הבחירה את חברי־הפרלמנט הסרבניים, ושעזר לח סום
את הדרך לפני צירים מתנגדים. לכן ציפתה ממשלת-
ישראל כי הנשיא־הנבחר יחתום מייד על חוזודשלום עימד,
וימלא אחרי כל פקודותיה.
אולם ברגע שנבחר, פעל אל־ג׳מייל לפי האינטרסים של
לבנון ושל עצמו. הוא השתדל להתרחק מישראל, סירב
לחתום עימה על חוזים פורמליים, אף כי היה מוכן לנור מליזציה
בלתי־פורמלית של היחסים.
מדינה חכמה היתה משתדלת במצב זה להבין את שי קוליו
של הצד השני. לבנות עיסו יחסים הוגנים, המבוססים
על פשרה בין האינטרסים ההדדיים. זוהי המהות של כל
דיפלומטיה טובה.
אד הצמד בגין־ שרון לא היה מסוגל לכך. הם כפו את
אל־ג׳מייל על לבנון, והם רצו לכפות את רצונם על אל-
ג׳מייל. הם זימנו אותו אליהם כאילו היה נער־שליח, הש פילו
אותו, איימו מליו שצה״ל לא ייצא מלבנון אם לא
ייחתם מייד חוזה־שלום, סירבו לאפשר את הפעלת נמל-
התעופה הבינלאומי בביירות אם לא תהיה בו נוכחות י שר אלית
פאסיווית, אסרו כינוסים מיפלגתיים של הפלאנגות
מפני שלא הונפו בהם שלטים הקוראים לשלום עם ישראל.
צה״ל השתמש בכוחו כצבא־כיבוש — ובכך הרס את כל
ההישגים שניתן היה להשיגם בלבנון.
״הסדר החדש״ לא היה אלא סדר קולוניאלי כפוי —
מו ״הסדר החדש״ של מי שהמציא מושג זה לפני שנידורות.

בסוף תשס״ב עדיין קיים אדם המסוגל לכך: מנחם
בגין. היו שחשבו כי שרון הגדיש את הסאה, וכי בגין
ינהג כלפיו כפי שנהגו קיסרי רומא וביזנ טיון כימעם
תמיד כלפי מצביאים מנצחים: הם הוציאו אותם להורג,
היגלו אותם או הרחיקו אותם בדרך אחרת.
אך בגין שיב אינו מסוגל לכך. הוא יכול רק לחסום
את דרכו של שרון. כל עוד בגין חי ומסוגל לתפקד,
לא יובל שרון לפגוע בו, וגם לא י עז לעשות כן.

אך אחרי כגץ — מה?

פ1ן־מ!רטקה. צ 3א ע*1ע 1לו ודד•גד.
״כיזוב״ היתד, אהד מסימני־ההיכר הבולטים של המילחמה,
והיא שברה את אחד מעמודי־התווו של הדמוקרטיה: ה אמון
של הציבור בדי ברי הממשלזז, והאמינות של
הודעות צה״ל.
היחס אל צה״ל — אולי אחד הנכסים החשובים
ביותר של ישראל הלוחמת — התערער השנה כפי
שלא התערער מעולם. בעיצומה של המילחמה הפגינו
נגדה אנשי־מילואים. שפשטו את המדים שעה קלה לפני
כן. חיילים חתמו על עצומות. מעשהו של אלוף־״המיש-
נה אלי גבע, קצין קרבי מעולה. שביקש לשחררו מתפ קידו
ערב קרב, עשה רושם עמוק. הורים שכולים, חיילים-
לעתיד, אלמנות ונשות־חיילים הפגינו בכיכרות.

הקונסנזוס הלאומי נשכר בסילחמה. זה
מול זה עמדו שני מחנות, שהאשימו זה את
זה ככגידה, כהרס המדינה, כסגידה לאלילים
זרים — ולא כקשר לעניינים שוליים או מיש
ניים, אלא לגכי השאלות הקיומיות המרכזיות
כיותר של המדינה.

• סחם ותיו!
^ ך על מזכה המולך של המילחמה הוקרבו קורבנות
י יקרים עוד יותר. הנוגעים לערכים העסוקים ביותר
של המסורת היהודית.
יתכן שהדבר הואר בצורה הנוראה ביותר באור
ההתפוצצויות של ה־ 12 באוגוסט בביירות, כאשר נהרסו
מאות בתים, ונהרגו ונפצעו אלפי בני-אדם, כדי לזרז —
כפי שטען שרון — את יציאת אנשי־אש״ף מביירות.

לפי המוסר היהודי, זה היה פשע.

בסיפור על השמדת סדום ועמורה, מספר הספר היש ראלי
העתיק ביותר — ספר בראשית — כיצד מתמקח
אברהם עם אלוהיו על חייהם של בני-סדום .״ויגש אברהם
ויאמר: האף תיספה צדיק עם רשע ז ...חלילה לך
מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע, שיה כצדיק
כרשע״ .בסוף הוויכוח הבטיח אלוהים לאברהם, בי לא

רכילאים פוליטיים די ברו על קנוניות שונות של
עסקני־חרות, שנועדו לחסום בבוא העת את דרכו של
שרון. אך היו אלה תחזיות נאיוויות. אחרים תלו תיקוות
במיפלגת־העבודה הכושלת, המבקשת לחזור לשילטון
בעזרת האמריקאים.

אס לא יחול כישראל שינוי יסודי כיותר,
מהפך רוחני ופוליטי עסוק ונוקכ, אין כישראל
כוח, או צירוף של כזהות, שיהיה מסוגל למנוע
מאריאל שרון להגיע אל השילטון העליון.
כי בישראל החדשה, ישראל הצבאית. מי שמחזיק
בצה״ל יגיע לשילטון — לא על גבי הטנקים, כפי
שניבא פעם בגין על שרון, אלא על גלי ההתלהבות של
ההמונים האחוזים אכסטאזה מילחמתית.
שרון לא הפריד מעולם בין עניינו האישי ו בין עניינו
של עם־ישראל. השניים הולכים ומתמזגים עתה במציאות.
ריגשי-הגדלות האישיים של ש רון סתסזגים עם ריגשי-
הגדלות הלאומיים של המדינה. ם יגנון שרון וסיגנון
ישראל הולכים ומתקרבים זה לזה.

כסוף תשס״כ החל סיפורה של מדינת
ישראל להידמות יותר ויותר לאחת. האגדות
היהודיות היתעות — סיפור הגולם מפראג.
גולם זד, נוצר מחומר בידי ר׳ שודד, ליווא, הסהר״ל,
כמכשיר למילחמה בשונאי־ישראל. הרב נתן בו רש־חיים
על-ידי שמות קדושים ששם בפיו. הגולם הצטיין במיל-
חמה, הביס את אויבי ישראל שבי א לביטול העלילות
של הצוררים.
בבל ערב־שבת הש המהר״ל מוציא מפיו את השם
הקדוש ומיד נפל הגולם אין־אונים ארצה, עד מוצאי-
השבת.
פעם אחת שכח המהר״ל להוציא את השם. כשישב
הגולם בי בבית־הכנסת בקבלת־שבת נפוצה הידיעה
עובר ברחובות פראג, משתולל ומאיים להחריב את כל
העיר. בחיפזון יצא המהר״ל מבית־הכנסת, משר אל
הגולם והוציא את השם מפיו. הגולם צנח ומת.
האיש מכפר־מל״ל, הלוחם בעל הממדים הגדולים,
שהשתולל בביירות ואיים להחריבה. הושווה השנה לא
פעם ליצירתו של המהר״ל. רבים תמהו איך ניתן להו ציא
את השם מפיו, ומי יעשה זאת — לפני שיהפוך
לגולם מפראג

כסוף תשם״כ היתה המדינה זקוקה כאופן
דחוף למהר״ד חדש.

איש השנה תשמ״ב
•<4שים ושמונה ימים אחרי שהטנקים של צה״ל עברו
א את הגבול ליד מטולה ופתחו במילחמת־הלבנון, עלה
גבר נמוך־קומה בכבש של אוניה יוונית בנמל ביירות.
העולם כולו עקב בדריכות, באמצעות מצלמות הטל וויזיה,
אחרי כל תנועה מתנועותיו. הוא הגיע לסיפון,
פנה אל העיר והרים את שתי אצבעות ידו בספל־וי, אות
הניצחון.

זה היה כיום השני, התז 3כאוגוסט
יאסר ערפאת, יושב־ראש הוועד־והפועל שד
אירגוך השיחרור הפלסטיני והמפקד העלית של
כוחותיו המזדיינים, עזב את כיירו ת כניכור
לאומי וכינדאוסי.
במשך תישעת הימים שקדמו לכך חזה העולם — וגם
׳ כוחותיו הציבור הישראלי — בהשתאות רבה ביציאת
מביירות בדרך הים והיבשה. לא היתד. זאת חבורה של
טרוריסטים עלובים ופרועים. היה זה צבא ממושמע, מסו דר,
לבוש היטב, בעל מוראל גבוה. אחרי 70 יום של
מצור, שבו עברו עליהם הפצצות־תופת והפגזות־אימים,
שמנחם בגין עצמו הישווה אותו להריסת ד רז דן ולחורבן
ברלץ, לא נראו הלוחמים שבורים או תשושים. הם יצאו
כשרגליהם מתנופפים מעל לראשיהם ונישקם בידם.

ד ״זגד

הצו השני שר המיתוס: מה התרחש במחנה
הברסטינ בהוצאה ממירחמתו שר אויאד שוון -
מזה 34 שנים רודפת סדינת־ישראד אחרי
רוח־רפאים, כאשר המקכת כידה והיא הולמת
שז־כ ושוב כרוח המתחמקת.
מילחמודהעצמאות החלה כמילחמה בין שני העמים
מחיים בארץ. העם הפלסטיני, שלא הסכים לחלוקת הארץ,
שבה כולה ראה את מולדתו, תקף את היישוב היהודי.
היישוב עמד על נפשו, הפך את הקערה על פיה ועבר
להתקפה נגדית, שבה הובסו בהדרגה הכוחות הפלסטיניים.
במאי 1948 פלשו הצבאות הערביים לארץ, ומאותו
הרגע היה נדמה למנהיגי ישראל החדשה כי הפלסטינים
נעלמו מן המפה. בתום מילחמה ארוכה ומייגעת חתמה
ישראל על הסכמי שביתת־נשק עם מצריים, ירח, לבנון
וסוריה. העם הפלסטיני נעלם.

שדם מקום עד המפה לא נקרא. עוד ״פלס־טי

חזר
לעסקיו הפרטיים, מגא העם הפלסטיני
את עצמו כודד, עזוב ונטוש•
התוצאה היתד, הקמת הגוף הלאומי הפלסטיני, שמאס
באפוטרופסות של העולם הערבי. הוא קרא לעצמו פת״ח
— שם שפירו שו כיבוש קדוש, אך המהווה גם, במהופך,
את ראשי־התיבות של ״תנועה לאומית פלסטינית.״ בראשו
עמד מהנדס צעיר בשם רחמאן עבד־אל־ראוף אל-קודווה,
שנודע לימים בשם יאסר ערפאת. הוא אימץ לעצמו את
שנדהמחתרת ״אבו-עמאר.״
כמה שנים לאחר מכן הקימו המצרים גוף מדיני בשם
״ארגון־השיחרור הפלסטיני,״ הוא אש״ף, כדי לייצג את
העניין הפלסטיני במישפחת העמים הערביים. המצרים קיוו
שיהיה כפוף להשפעתם, ומינו איש משלהם — אחמד ש ר
קיירי — במנהיגו.
החל בראשית שנות ה 60-החל פת״ח מבצע פיגועים
בישראל, בעזרת הסורים. מכיוון שרא שי י שראל לא יכלו

יזריון

אפילו אריאל שרון עצמו נאלץ להודות, בראיון שנתן לא לאוריאנה פאלאצ׳י, שמבחינה צבאית אנשי אש״ף
נכשלו.
לפני כן נערכו בחוצות ביירות המערבית סצנות המו ניות
של פרידה ואחווה. בכי המישפחות, דמעות העוברים-
ושבים, השירים והריקודים, החיבוקים והנשיקות, הציגו
תמונה של צבא לאומי המעורה בקרב עמו, היוצא בכבוד
אחרי קרב ארוך שבו עמד מול הצבא המשוכלל ביותר
בעולם.
כל זה נראה מדי יום במיליוני טרקלינים מסביב לעו לם.
בכל תולדות התנועה הלאומית הפלסטינית לא ניתן
לבני־אדם כה רבים, בצורה כה מוחשית, שיעור כה חזק
על מהותה של תנועה זו.

להכיר בקיומם של פלסטינים, הטילו את האחריות על
דמשק בילבד. הם איימו על סוריה בפלישה. זו הזעיקה
את ברית-המועצוח, אשר הזעיקה מצידה את מצריים.
התוצאה היתד! המשבר שהוביל למילחמת ששת־הימים.
אשר בה כבשה ישראל את כל שאר השטחים של הארץ
אשר נקראה לפני 1948 פלשתינה (א״י) .כך התאחדו
מחדש, תחת שילטון ישראל. ירושלים המיזרחית, הגדה
המערבית ורצועת־עזה. כמחצית העם הפלסטיני מצוי מאז
באיזור־השליטה הישראלי.
היתד. למילחמה עוד תוצאה: אחרי הבסת הצבאות ה ערביים
הסדירים, הזדקר פת״ח ככוח הערבי היחידי שלא
הובס. הקרב על כראמה שמעבר ליר ח, בנובמבר ,1967
הצטייר בעיני הפלסטינים כניצחון הצבאי הראשון של
הפלסטינים על צה״ל.

היא יכולה להודות על כך לאריאל שרון,
איש השנה תשס״כ.

פת״ח השתלט על אש׳׳ף, אירגוני־המילחסה
התמזגו עם הגוף המדיני, ויאסר ערפאת הפך
מנהיג עליון של המערכת כולה.

ביצירתו המונומנטלית, פאוסט, שם וולפגאנג פון־גתה
בפי מפיסטו את המילים :״אני שייך לאותו כוח, הרוצה
תמיד את הרע, והמביא תמיד את הטוב.״ בסוף השנה יכול
היה סופר פלסטיני לשים מילים אלה בפי אויבם הנחרץ
ביותר של הפלסטינים, שר-הביטחון של ישראל.

3 #א01ו 0באודה

אריאל שרון יצא דמילחמה כשמטרתו הרא שונה
והעליונה היא למחוץ את אש״ף, אחת
ולתמיד, כדי לפנות את הדרך לסיפוח שארית
השטחים !הכבושים לישראל• אך בסהלך מיל-
חמה זד הגיעו יוקרתו של אש ״ף ומעמדו הבינלאומי
לגבהים שלא ידע כמותם.

ט נסיש נגזר חזו
ך• ישלון זה לא נבע מליקוי בביצוע הצבאי. הוא נבע מ־
~ טעות יסודית ביותר בעצם תפיסתם של שרון ועמיתיו.
אפשר להשיג הרבה דברים בטנקים ובתותחים, במטו-
כדי
סי־קרב ובספינות־מילחמה. אפשר להשתמש בהם
להרוג, לכתוש, לחסל, לבער, לטהר, למחוק מעל פני ה אדמה.
אפשר לקטול בהם בני-אדם ולהשמיד בניינים.

אולם אי־אפשר להרוג בהם תנועה לאומית.
כי תנועה כזאת היא עניין שבתח — ועדיין
לא הומצא התותח המסוגל לכתוש רעיון
ולהרוס רוח.
גם אילו נמנע ״הפלונטר של ביירות,״ ואלמלא הוטל
על העיר מצור דרמאתי, שמסר בידי אש״ף את כל הית רונות
האפשריים — גם אז לא יכלה המילחמה להשיג
את יעדה העיקרי. גם אילו ניתן ל שרון להסתער על
העיר, ולהרוג בה את כל ראשי אש״ף ולוחמיו, כפי שרצה,
לא היה הדבר משנה כימעט במאומה את מהלך הדברים.
כי תנועה לאומית אינה תלוייה באיש מסויים או בהנהגה
מסויימת. היא מולידה, על פי הצורך, מנהיגים חדשים.
אריאל שרון, איש־הכוח המסוגל לחשוב רק על דברים
מדידים, אינו יכול לתפוס את חשיבותנן של כוחות מופ שטים.
הוא דיבר על ״תשתית המחבלים,״ על ״קיני מחב לים״
על ״מצבורי־הנשק של המחבלים,״ כאילו היתה
הסכנה הפלסטינית טמונה, איכשהו, באלה. כאשר הוריד
את המקבת האדירה של צה״ל על ״תשתית המחבלים״
וניפץ אותה לאלף רסיסים, היה נדמה לו שפתר את ה־בעייה.
אחת ולתמיד.

היתה זאת אמונה נאיווית מאין כמוה.
את להאשים את שרון בנאיוויות זו. כי כל קודמיו ו עמיתיו
שותפים לה.

49 1

ער ב אוז: ס מד לטריאומה ל א 1מ־זז מאות שנשארו
לאומית,
שנשארו

אלפי הפליטים, שברחו וגור שו מן השטחים
בידי ישראל. חדלו אף הם מלהיות בעלי זהות הפלסטינים ונקראו ״פליטים ערביים,״ ואילו
בישראל עצמה נקראו ״ערביי ישראל.״

9הון ו־נ

711

נואח!

ך* פלסטינים נעלמו ברובם הגדול. אך הם חזרו,
י י כמו רוחות־רפאים, בלילות, בצורת ״מסתננים״ ו״פי-
דאיון,״ תחילה כדי לקצור את התבואה בשדות שהשאירו
אחריהם, ואחר־כך כדי להרוג ולחבל.
דויד בן־גוריון לא רצה לראות את הפנטום, החוזר
אליו בלילות. הוא החליט כי הפידאיון אינם אלא שליחי
המדינות הערביות, ובעיקר מצריים. הוא החליט לעקור
את הרע משורש, על־ידי הריסת המישטר המצרי. לכן
פתח במילחמת־סיני, שהוכשלה על-ידי שתי מעצמות־העל.
במשך כמה שנים ניתן היה להתעלם מן הרוח הפלס טינית.
במרחב גאה הגל הכל־ערבי, בהנהגת גמאל עבד-
אל־נאצר המצרי, וגם הפלסטינים נסחפו בו. היו שהאמינו
כי כל העמים הערביים ייטמעו באומה ערבית האחת, אשר
תקים מדינה ערבית גדולה ומאוחדת. אך חלום זה התבדה
— לא מעם באשמת ישראל עצמה, שפעלה בכל כוחה כדי
לשבור את הגל הזה. דוי ד בן־גוריון ראה בתנועה הכל-
ערבית סכנה גדולה, מכיוון שהיתה עלולה לרכז, בבוא
היום, את כל הכוחות הערביים נגד ישראל, כפי שעשה
צלאח אל־דין כשיצא להרוס את ממלכת-הצלבנים.

כאשר נמוג !החלום, הכל־ערבי, ובל עם ערבי

ך* מצג החדש נתן בי די ישראל את האפשרות לדבר
י י פנים־אל־פנים עם העם הפלסטיני, ולהציע לו הצעות
לפיתרון. אך היה מנוי וג מור עם ממשלת־ישראל שלא
לנהוג כן. במאמץ אדיר היא התעלמה מעצם קיום הבעייה
(״אין עם פלסטיני,״ קבעה גולדה מאיר החלטית) והעמידה
פנים שאין לה מילחמה אלא עם מדינות־ערב. מילחמת יום-
הכיפורים, שבה עמדה י שראל מול מצריים וסוריה, חיזקה
אותה בטענה זו.

אך כאותה שעה!הילסה רודדהרפאיס הפלס טינית
כעולם כולו, עד שמיסטר המדינות ה־מכירות
כאש ׳׳ף עלה על מיספר המדינות
המקיימות יחסים רישמיים עם ישראל.

ביקורו של אנוור אל־סאדאת בירושלים יצר מצב חדש.
הנשיא המצרי עמד בדי בוריו על מרכזיות הבעייה ה פלסטינית
והטיף לישראל בעניין זה. בקמפ״דייוויד נאלץ
בגין להכיר בקיום העם הפלסטיני, ואף לחתום על מיסמך
שדיבר על ״זכויותיו הלגיטימיות וצרכיו הצודקים.״ אך
בגין הוסיף על כך מייד נייר שעליו רשם כי הוא מתכוון
ל״ערביי ארץ־ישראל.״ כך הציל את נפשו.
הסכם קמפ-דייוויד הבטיח לפלסטינים אוטונומיה, אשר
יכלה להיות הרבה, מעט או לא-כלום. מנחם בגין מיהר
להבהיר שכוונתו היא ללא־כלום. בחסות ההסכם, שהוציא
את האיום המצרי ממערכת השיקולים הצבאיים, זורזה
ההתנחלות היהודית בגדה המערבית וברצועת־עזה, ונעשה
הכל כדי לשבור את התשתית הלאומית, המדינית, האינ טלקטואלית
והכלכלית של האוכלוסיה בשטחים אלה.

מילחמת־הלכנץ נועדה להוות את גולת־הכותרת
של מאמץ זה. כעזרת ריכוז אדיר של
נשק וחיילים התכוון אריאל שרון לפרק את
רוח־והרפאים הפלסטיגית ולפזר את אכריח
לכל רוח• הפנטום המרגיז, שהטריד את כל
ממשלות־ישראל כמשך 34 שנים, עמד סוף״סוף
להיעלם מן הכמה, אחת ולתמיד.
אריאל שרץ רצה להצליח במקום שבו נכשלו דוי ד בן־
גוריון ומשה דיין, לוי אשכול וגולדה מאיר, יצחק רבין
ומנחם בגין.

והנה, לפתע, עמד הפנטום על סיפון של

הן!1ר׳,״ בב״ד־זת הנצורה: רוח־רפאים לב ש ה לפתע שר וגידי ם והפכה אדם שר ו1דם

יאם ר ער־ביאת גועח הדאיון עם

אוניה מגמל ביירות, חייך את חיוכו המרגיז
והרים את אצבעותיו כסיסן־וי.

1 #ל1חיג 011110

^ אסרערפאת ,״ראש המחבלים,״ היה תמיד דמות
רחוקה ומעורפלת בעיני הציבור הישראלי, דוחה ומפ חידה.
הכפייה, מישקפי־השמש והזקן הבלתי־מטופח הגבי רו
רושם זה. מנחם בגין, שבעצמו אינו כליל־היופי הגופני,
הגדיר אותו כ״האיש בעל השערות על הפנים,״ מנהיגן של
״חיות דררגליו ת.״
השנה, תודות למילחמה, התקרב יאסר ערפאת לפתע
לתחום־הראייה של האזרח הישראלי. הוא הופיע תכופות
על מירקע הטלוויזיה הישראלית. כמה עיתונאים ישראליים
ריאיינו אותו והביאו לציבור התרשמות בלתי-אמצעית.

כשם שהעניין הפלסטיני עצמו עבר השנה
מעולם השדים והרוחות ולבש עור וגידים, בך
חדל גם יאסר ערפאת מלהיות פנטום ערטי לאי,
והפך אדם. ,מנהיג בשר ודם•

הציבור ראה לפניו אדם נמון־-קומה, בן ,53 בעל עיניים
גדולות ובולטות במיקצת, המרבה לחייך לעיני המצלמה
חיוך מריר של ״למרות הכל.״
מה הפך איש זה למנהיג עליון של עם בן ארבעה וחצי
מיליון נפש, העומד במאבק בן מאה שנים, שאיבד את
כל מולדתו ושכל בניו חיים תחת שילטונות זרים ומדכ אים,
ללא זכויות לאומיות, ואף אנושיות בסיסיות?
רק מי שרואה אותו פנים־אל־פנים, מתחיל לתפוס את
מהות כוחו של האיש, ואת מהות היחס המיוחד אליו של
האנשים בסביבתו.
יאסר ערפאת אינו מנהיג פוליטי או צבאי, במובנו הרגיל
של המושג. הוא תופעה הנובעת מן המציאות הקיומית
של העם הפלסטיני.

יאסר ערפאת הוא בראש וראשונה סמל.
הוא התגלמות הדוווייה !הפלסטינית, כפי ש הפלסטינים
עצמם חשים בה.

לב ליבה של החווייד. הפלסטינית המודרנית הוא תחר
שתהזעוול. כל פלסטיני מאמין באמונה שלמה ומוחלטת
כי נעשה לו ולעמו עוול מיפלצתי, נורא ויחיד־במינו. בעודו
יושב במולדתו, שליו ונינוח, ירדה עליו מפולת אנושית
של עם אחר, שנותק מביתו על־ידי צוררים זרים בארץ
רחוקה. בתמונת־העולם הפלסטינית, נדרשו הפלסטינים
לשלם תשלום נורא עבור מעשה־הזוועה שביצעו הגרמנים
ביהודים.

הנאצים חוללו שואה, והעם הפלסטיני גורש
כתוצאה סבך ממולדתו.

היסטוריון יהודי, אייזק דויטשר, צייר בשעתו תמונה
שונה, אך דומה: הוא הישווה את היהודים לאדם הקופץ
מחלון של דירה בוערת, הנוחת על ראשו של עובר־אורח
תמים והפוגע בו. משמעות המשל חופפת את התודעה
הפלסטינית.
לעיתים נדמה כי יותר מאשר לכל פי תי ת מעשי
שהוא, נכספים הפלסטינים להתנצלות היסטורית, להכרה
בעוול שנעשה להם, למרפא רוחני לפצעיהם הנפשיים. יתכן
שגם בכך הם דומים לא־מעט ליהודים, שאת מקומם ב היסטוריה
הם יר שו מכסה בחינות.
התגובה הפלסטינית על האתגר של אסונם היא ״אף
על פי כן.״ יהיה גודל האסון כאשר יהיה, תהיה עוצמת
המהלומות היורדות על העם הפלסטיני כאשר תהיה —
הוא לא ייכנע לגורלו. הוא לא יוותר על מולדתו. הוא לא
ייטמע בין עמי־ערב, גם אם יינתן לו הדבר. הוא לא יחדל
מן המאבק, יימשך כפי שיימשך, ייראה חסר־תוחלת כפי
שייראה.
מול הכוח שאינו־ניתן־לעצירה של התנועה הציונית
עומד החומר שאינו־ניתן־להזזה ש> העם הפלסטיני.

את הרוח הזאת מסמל יאמר ערפאת, עד
כי נדמה שהוא מגלם אותה בגופו•

סיגנונו הרגשני, התנהגותו, לבו שו — כל אלה אומ רים
לעם הפלסטיני: אנחנו פה. לא נוותר. לא ניעלם.
מכאן התופעה, שאינה מובנת בי שר א ל: ככל שישראל
הפליאה את מכותיה בפלסטינים, כן גדלה דמותו של
יאסר ערפאת.

כאשר עלה יאסר ערפאת על כבש האוניה בנמל ביי רות,
שעמדה להביאו לגלות חדשה בדרך הנדודים הארוכה
שלו ושל עמו, היתה מנהיגותו בקרב העם הפלסטיני חזקה
ובלתי־מעורערת, כפי שלא היתד. מעולם. כאשר ירד בכבש
המטוס בעיר המארוקאית פאם, שם נערכה כעבור כמה
ימים ועידת־הפיסגה הערבית, הסתבר שקומתה גדלה גם
בעולם הערבי כולו.

• ..ארסוץ דו״ נוססיניח
^ פשר להדיח מנהיג ולפטר מפקד. אך איך אפשר
י להדיח או לפטר סמל 1
סמל אי־אפשר אף להרוג. אילו נפל יאסר ערפאת
קורבן לאחד הנסיונות הרבים שעשה שרון להרגו, בדרכים
שונות, בעת המצור על ביירות, לא היה הדבר שם קץ
להשפעתו, אלא להיפך.

כקדוש מת היה כוחו גובר עוד יותר. מזה
נבע יחסו הפאטאליסטי לתוצאות האפשריות
של המצור.
אולם יש לסוג זה של מנהיגות מיגבלות משלו. הן ליוו
את התנועה הפלסטינית מאז קום אש״ף.
העם הפלסטיני מפוזר עתה בארצות רבות. חוץ ממתי-
מיספר בארצות המערב, כל בני העם הפלסטיני חיים תחת
עיניהם הפקוחות של מישטרים דיקטוטריים. לא רק בשט חים
הכבושים בידי ישראל, אלא גם בירדן, בכוויית,
בסוריה, במצריים, בסעודיה ובתריסר ארצות אחרות אין
הפלסטיני חופשי להרים את קולו, להתארגן כרצונו, לה ביע
את דעתו, להתווכח באופן חופשי.
משום־כך לא תיתכן מנהיגות פלסטינית סמכותית, ה יכולה
להביא במהירות להכרעה, דמוקרטית או אחרת. אין
גם מנהיגות פלסטינית המסוגלת לכפות את רצונה על העם
בכוחם של מכשירים שילטוניים. כל התהליך של שינוי
עמדות בעם הפלסטיני הוא בהכרח תהליך איטי, ארוך,
מורכב ומסורבל.

כאשד אומרים הפלסטינים שהם העם הערבי
היחידי שבו קיים מישטר דמוקרטי, הם מתכוונים
לכך: רק בכדה של קונסנזוס לאומי
רחב, המתגבש בהדרגה בכל התפוצה הפלס טינית,
יכולה המנהיגות לפעול ולתפקד.

מכיוץ שכל החלטה של אש״ף נוגעת לאינטרסים של
מדינות ערביות אחרות, התהליך קשה עוד יותר. כל מדי נה
ערבית מקיימת את סוכניה בתוך אש״ף, וכמה מדינות
ערביות אף הקימו אירגונים פלסטיניים משלהם, הלוח מים
את מילחמתן בתוך אש״ף. כך הפך אש״ף, למרבה
אסונו, זירת־הקרב בין המדינות הערביות השונות —
דבר המגביל עוד יותר את יכולת מנהיגיו לגבש עמדות
לאומיות עצמאיות וברורות.

בכל הסבך הזוה, מזדקרת ׳מנהיגותו של
יאסר ערפאת, וקבוצת מייסדי־פת״ח שסביבו,
ככוח המלכד העיקרי. הוא סם:מל, בו־זמנית,
את המצוקה הפלסטינית, את אחדות התנועה
ואת עצמאותה — עצמאות כלפי האפוטרופסות
של מדינות־ערב השונות.
אולם ערפאת שילם מחיר יקר עבור האחדות. כדי
לשמור על הקונסנזוס ולקיים מידה של ליכוד במיסגרת
אש״ף, נאלץ לתמרן ולהתפשר בלי הרף. הוא התקדם, בדרך
שבחר לעצמו, רק בצעדים קטנטנים, זהירים. בהיתקלו
במחסום נעצר, ולפעמים אף נסוג. כימעט תמיד, אחרי
שהוא או אחד מאנשיו השמיע הצהרה המסמלת פריצת-
דרך, באה אחריה ההכחשה שנועדה להרגיע את המתנגדים.

כעיני משקיפים זרים, בייחוד בעודם המע רבי,
שיטה זו שד מנהיגות נראית תמוהה
ביותר• היא מעוררת אצלם לא פעם זעם,
תיסכול ואף שאט־נפש. אך מקורה בהווייה
הפלסטינית.

בראשית תשמ״ב אמר על כך מדינאי אירופי דגול,
אוהד א ש״ף :״זה לא יכול להימשך כ ך! אחדות לאומית
היא דבר רצוי, אך לא אם מחיר האחדות הוא ויתור על
מנהיגות, ועל היכולת לקבל החלטות חיוניות.״
הוא לא היה האדם היחידי שסבר כי על ערפאת להפעיל
את סמכותו, לכפות על אש״ף החלטות אמיצות, גם במ
44׳4

חיר
פילוג ומילחמת־אחים בינו ובין הקבוצות הקיצוניות.
לא פעם הוזכרה בוויכוחים אלה פרשת אלטלנה. אך
מבקרי־ערפאת שכחו עובדה חשובה: בן־גוריון ירה ב־אונייתו
של בגין, והביא לחיסול אצ״ל ולח״י, רק אחרי
שקמה מדינת־ישראל, ואחרי שיכול היה להצביע על הישגו
הגדול: כינון העצמאות העברית.

1 0האן וזדדת
^ מעשה הצליח יאסר ערפאת להוביל את תנועתו
• ואת עמו בשיטה זו בדרך ארוכה למדי לקראת עמדות
מציאותיות.
העמדה ההתחלתית של אש״ף היתד, שלילה מוחלטת
של חלוקת הארץ ושל כל זכות יהודית בה. זאת היתד,
העמדה ההיסטורית של העם הפלסטיני במשך שלושה דו רו
ת: היהודים הם פולשים זרים, הציונות היא תנועה
נחלנית אירופית ומכשיר בידי האימפריאליזם, הצהרת־בלפור
היתד, בלתי־חוקית, וכמוה הקמתה של מדינת־ישראל
על פי החלטת האו״ם.
עמדה זו מצאה את ביטוייה במיסמך שהזיק לעם ה פלסטיני
יותר מכל ד בר אחר: האמנה הלאומית הפלסטינית
שהנוסח הסופי שלה התקבל במושב המועצה הלאומית
הפלסטינית שנערך בקאהיר בין ה־ 1דה־ 17 ביולי . 1968
היא שללה את חלוקת הארץ, את קיום מדינת־ישראל, את
זכותם של היהודים בארץ (מילבד אותם שהיו בארץ
לפני ״הפלישה הציונית״) ,את עצם היות היהודים אומה
נפרדת. היא קבעה כי המאבק המזויין הוא הדרך היחידה
לשיחרור פלסטין.

מכחינה היסטורית, היתה זאת הצהרוה של
״אף על פי כן״ ,קריאת־תיגר של העם הפלס טיני
כשעה שהיה כנקודת־השפל של ההיס טוריה
שדו, אחרי שכל הארץ נכבשה כידי
ישראל וכל המדינות הערכיות הוכו והוכסו.

חדש,
כעבור כמה שנים גיבשה התנועה קונסנזוס
שהתבטא בסיסמה ״מדינה דמוקרטית לא־עדתית, בכל
שטח פלסטין, שבה יחיו יחד בשלום ו ב שיוויון מוסלמים,
נוצרים ויהודים.״ בעיני ישראלים נראתה סיסמה זו,
בצדק, כ שינוי טכסיסי בילבד — הלבשת הרעיון של
השמדת ישראל בלבוש תעמולתי אופנתי יותר. אך בעיני
הפלסטינים עצמם היה בסיסמה זו שינוי גדול: לראשונה
הכירו בזכותם של כל היהודים להישאר בארץ, והביעו —
לפחות בתיאוריה — את הנכונות לחיות עימם בשלום.
אך בין עמדה זו ובין הנכונות להשלים עם קיום מדינת-
ישראל הפרידה תהום. עוד ב־ 1970 הגדירו פירסומים רש מיים
של אש״ף את הרעיון של הקמת מדינה לאומית
פלסטינית בחלק מן הארץ כמזימה ציונית נגד המהפכה
הפלסטינית*.
השינוי הגדול בא אחרי מילחמת יום־ד,כיפורים. יתכן
שהושפע מן הרוחות החדשות שהחלו נושבות ממצריים.
יתכן גם שהיתר, זאת תוצאה של התפתחות אותנטית אי טית,
שהזמן עשה פשוט את שלו.

המנהיגות המרכזית של פת״ח — שהיא
גם המנהיגות המרכזית שד אש ״ף — התרגלה
לרעיון שיש להשלים עם קיום ישראל ולחתור
להקמת מדינה פלסטינית לצידה.

אילו נאמרו הדברים אז בגלוי, בצורה חדשה וברורה,
היו מעוררים בעם הפלסטיני הלם. התנועה היתד, מתפ רקת,
ההתפוצצות היתד, קוברת תחתיה אישים ומוסדות.
כדי להשריש את הרעיון היה צורך בתהליך הדרגתי,
איטי וזהיר — וזה התאים מאוד לאופיו של יאסר ערפאת.

9ניסויים ך נ1״ן
ף*ו חודשים הראשונים אחרי מילחמת יום־הכיפורים
— החל נציג אש״ף בלונדון, צעיר יליד־יפו בשם סעיד
חמאמי, לפרסם בעיתוני בריטניה מאמרים שעוררו הד רב.
* בין השאר בספר ע ר בי ש הופיע בהוצאה הרשמית של
אש״ף ב ביירו ת, בשם אורי אבנרי והציונות החדשה, ש בו
נערך ויכוח נוקב עס מה שנ קר א אז ״תוכנית א בז רי.״

איש השש תשמ״ב
יתמשך מעמוד ) 43

כפעם הראשונה הציע נציג רישסי שד
אש ״ף הסדר ישראלי־פדפטיגי, שיכיא להקמת
מדינה פלסטינית כשטחים הכבושים. רק
מעטים ידעו כי מאמרים אלה אדשרד, מראש,
על־ידי ערפאת, וכי היוזמה כולה באה מצירו.
בעיקבות הפירסומים נקשר הקשר הראשון בין אש״ף
ובין מחנה־השלום הציוני בישראל. חמאמי נפגש עם אחד
מאנשי מחנה־השלום בי שר א לי, וכך נקשר חוט ראשון
ועדין שהתעבה והתחזק במשך השנים, ושהוביל בשיא
המצור של ביירות לפגישה בין ערפאת ובין ישראלי.
עם אתו האיש שעיסו קשר חמאמי את הקשר הראשון.

בכמה מושכים של המועצה הלאומית ה פלסטינית
התקכלו החלטות, שהקימו כהדרגה
פיגומים לכניין החדש.
ביוני 1974 התכנס המושב ד.־ 12 של המועצה בקאהיר,
והחליט על הקמת ״שילטון־העם הלאומי, העצמאי והלוחם
בכל חלק של שטח פלסטין שישוחרר.״ כעבור שלוש
שנים, במושב ה־ 13 של המועצה שהתקיים במארס ,1977
אף הוא בקאהיר, נאמרו דברים מפורשים יו ת ר: להמשיך
במאבק עד להקמת ״מדינתו הלאומית העצמאית של העם
הפלסטיני על אדמתו החופשית,״ כשהכוונה הברורה היא
לשטחים הכבושים מאז . 1967

סעיף זה שלל לחלוטין את רוח ה״אסנה ״,
שקבעה כי הארץ אינה ניתנת לחלוקה .״מדינה
לאומית״ אינה מתיישבת עם הסיסמה של
״מדינה דמוקרטית לא־עדתית ככל הארץ״.
החל עידן חדש.

פה אחד. היה זה רוב יותר גדול מכפי שהיה דרו ש
לשינוי האמנה הפלסטינית, על פי סעיף 33 של האמנה
עצמה (שני שלישים של חברי המועצה הלאומית).

החלטה זו ביטלה, דמעשה, את רוב סעיפי
האמנה.
בסוף 1981 פירסם יורש־העצר הסעודי, האמיר פאהד
— שעלה במרוצת תשמ״ב לכם המלוכה — תוכנית־שלום.
היה זה סוד גלוי כי התוכנית היתה. בעצם, תוכנית־ערפאת.
היא נוסחה על פי הוראתו של ערפאת על־ידי אחד מיועציו,
חאלד אל־חסן, המקשר בין אש״ף ובין כוויית וסעודיה.
תוכנית זו כרכה אף היא ביחד את הקמתה של מדינה
פלסטינית ואת ההכרה בישראל, אך מבלי להזכיר את שם
המדינה במפורש.
סביב תוכנית זו התלקח מאבק, שהטיל אור על בעיותיו
של ערפאת. אף כי היה ידוע לכל כי הוא עצמו יזם
אותה, ואף שהוא בירך אותה רשמית אחרי שפורסמה,
החלה בצמרת אש״ף פעולה חריפה נגדה, בהדרכת הסו רים.
.גוצרה חזית רחבה נגד התוכנית.

כאשר כונסה ועידת־הפיסגה של השליטים
הערכיים כעיר המארוקאית פאס, לא התייצב
אש״ף לימינה, .הוועידה נדחתה סכלי לקבל
החלטות, שעות מעטות אחרי שנפתחה.

ס או אתנדסנח׳ ?

ם הי ה ערפאת מוכן להכיר בזכות־הקיום של ישראל
י ולחתור לשלום כדי להביא להקמת מדינה פלסטינית
בגדה וברצועה, מדוע לא הכריז על כך בפשטות, בצורה
בהצהרות
חד־משמעית, גלוייד. ובולטת, תחת להסתפק
עקיפות ובטכסטים דיפלומטיים?

כדי לגשר על פני התהום, ולמנוע פילוג בין ההנהגה
ובין הקיצוניים, אנשי ״הסירוב,״ נאסר כי זהו רק שלב
לקראת הגשמת המטרה הסופית. אך הכל הבינו כי זוהי
שטות: מדינה פלסטינית בחלק מן הארץ אינה יכולה
לקום למעשה אלא בהסכמת ישראל. ובמיסגרת של הסכם
חוזה* שלום עימה.
כדי לאפשר זאת, שונתה העמדה שקבעה כי ״המאבק
המזויין הוא הדרך היחידה״ לפעולה פלסטינית. הוחלט
על כינון דו־שיח עם ״הכוחות הדמוקרטיים והמתקדמים
בישראל״ השוללים את הציונות. אך למעשה קם דו־שיח
עם גוף בעל עמדה ציונית רישמית ומוצהרת — המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני. באותה שעה ני סה
אש״ף ליצור קשרים עם אר*ות־הברית — אך כל
נסיונותיו הושבו ריקם.

יוזמתו של אנוור אל־סאדאת, שנועדה בין השאר למנוע
את ההליכה לוועידת ז׳נבה, שינתה את המפה. בנובמבר
,1978 אחרי השגת ההסכמים של קמפ־דייוויד, התכנסה
בבגדאד ועידת־פיסגה של ראשי מדינות־ערב. בוועידה זו
שלטה קואליציה של סעודיה ואש״ף. התקבלה בה החלטה
שגינתה את מצריים על כינון השלום הנפרד. אך היא קיב לה
החלטה מפורשת בזכות ״שלום צודק ובר־קיימא במיזרח
התיכון,״ שיתבסס על הקמתה של מדינה פלסטינית. במיסמך
שהתקבל פה אחד, ושאושר על-ידי אש״ף, הוזכרו בפירוש
הגבולות שקדמו למילחמת ששת־היפים.

כך, כדרך עקיפה אך רשמית! ,הכיר אש ״ף
כקיום ישראל בגכולדת אלה.
בפברואר 1981 נשא הנשיא ליאוניד ברז׳נייב נאום
חגיגי בוועידה ה־ 26 של המיפלגה הקומוניסטית הסוביי טית.
הוא כלל בו קריאה לשלום במיזרח התיכון, שית בסס
על שלושה עקרונו ת :״סיום הכיבוש של כל הש טחים
הערביים שנכבשו ב־, 1967״ ״הבטחת הזכויות שאי-
נך ניתנות־לעירעור של העם הערבי הפלסטיני עד כדי כינון
מדינה משלו, ועד ביכלל,״ ו״הבטחת הביטחון והריבונות
ישראל .״
של כל מדינות האיזור, וביכללזה
כעבור חודשיים, באפריל , 1981 כונס בדמשק מושב
המועצה הלאומית הפלסטינית, וקיבל את הצהרת ברדנייב

אורי אבנרי,

#ה^ב>ה10ע
ך * תפקיד הו ט ל על איש שהתבלט במשך שש
• י שנים כראש מחנדדהשלום באש״ף. ד ״ר עיצאם
סרטאווי לא היה רק חלוץ המגעים עם מחסה־השלום
הציוני, מאז קיץ ,1976 אלא גם ביטא בצורה חד-משמעית
את התוכנית לשלום ישראלי־פלסטיני. הוא פעל בשם
ערפאת ורבים מראשי אש״ף. אך בעוד שאלה נשארו
בערפל, פרץ סרטאווי קדימה וסיכן מדי יום את חייו.
הוא עמד בראש רשימת המועמדים־להירצח, שהוכנה
על-ידי הקבוצה הטרוריסטית של אבו-נידאל כדי למנוע
כל התקדמות לקראת שלום. סעיד חמאמי, שפתח במגעים
עם הישראלים, נרצח בכדורי הרוצחים בינואר ,1978
שבועות מעטים אחרי שהוא וסרטאווי השתתפו בלונדון
בסמינר לדיון בשלום הישראלי-הפלסטיני, לצד מישלחת
ישראלית *.
מאז ינואר 1982 הכין סרטאווי, ב אי שורו של ערפאת,
יוזמת־שלום גדולה. היא היתה צריכה להגיע לשיאה ב־פירסום
הצהרת־שלום מפורטת ומפורשת של סרטאווי,
בשם אש״ף, שתספק את האמריקאים. בתגובה על כך
היתד. ממשלת ארצות־הברית צריכה להודיע על פתיחת
הידברות בינה ובין אש״ף. כשהמטרה היא הקמת מדינה
פלסטינית לצד ישראל.
הדברים הוכנו בסודיות רבה. לפי הוראת הנשיא
אל־חביב בורגיבה, נסע ראש ממשלת תוניסיה, מחמוד
אל־מזאלי, לוושינגטון, כדי להשיג מראש את הסכמת
האמריקאים למהלך זה. כמד. ממשלות אירופיות היו בסוד
העניין. לבסוף נקבע תאריך להשמעת הצהרתו ההיס טורית
של סרטאווי: היום השני, ה־ 14 ביוני.1982 ,

היה זה מירוץ בין צב ובין טנק.

הטנק ניצח. כ־ 6ביוני, שמונה ימים ל מי
התחלת היוזמה של אש״ף, עבר הטנק את
הגבול ליד מטולה.

#צעד אחו, צעד

אך מוסתת אש״ף פירסמו החלטה רשמית,
שקיבלה אותה כברכה. היתה זאת הפעם הרא שונה
שאש ״ף הכיר כאופן רשמי כמיסמך
שדיבר כמפורש על קיום ישראל וביטחונה

מראשית תשמ״ב והלאה התקדרד ענני.ה־מידחסה
באופק הדרומי שד אש ״ף. היה זה
סוד גלוי כי אריאל שרץ זומם לפתוח במיל־חמת־השמד
נגד ״התשתית של המחבלים׳׳
כדכנון. ערפאת, שראה זאת היטב, ,הכץ שעליו
להחיש את צעדיו, כדי לקדם את פני הרעה.

יודעי־דבר חשו כי נערך עתה מירדן נואש
כין צעדי־השלום שד אש ״ף וכין תוכנית־תמידחמה
של אריאל שרץ, שמטרתה העיקרית
היתה כדיוק זאת: למנוע יוזמה שד אש״ף
שתוכל לכדום את סיפוח הגדה והרצועה לישראל,
ולהביא להסדר פלסטיני־אמריקאי.

כל זה הייה מלווה כהרבה הצהרות קיצוניות
ודו־סשסעיות, שנועדו להקהות את העוקץ.
אך חץ־הכיוון, היה ברור• עדפאת דחף
את התנועה קדימה, דפי שיטתו.

^ חל כסתז 1977 הצליח יאסר ערפאת להעביר במוס •
י דות תנועתו שורה של החלטות, שהחישו את התה ליך
לקראת הקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, ב־תיקווה
לרכוש את לב הישראלים והאמריקאים לרעיון זה.
באחד באוקטובר 1977 פירסמו ממשלות ארצות־הברית
וברית־המועצות הודעה משותפת, שנועדה לסלול את
הדרך לחידוש ועידת־ז׳נבה למען שלום ישראלי־ערבי,
בהשתתפות אש״ף בצורה זו או אחרת. הצהרה זו דיברה על
״פיתרון הבעיה הפלסטינית, וביכלל זה הבטחת הזכויות
הלגיטימיות של העם הפלססיני ...הכרה הדדית של עק רונות
הריבונות, השלמות הטריטוריאלית והעצמאות של
המדינות ...אמצעים להבטחת הביטחון של הגבולות בין
ישראל והמדינות הערביות השכנות...״
ההצהרה החרידה את ממשלודישראל, ומשה דיין, שר־החוץ
של ממשלת־בגין החדשה, מיהר לוושינגטון. הוא
שיכנע את ממשלת הנשיא בי מי קארטר לבטל למעשה
את ההודעה.

אפשרי לערפאת לעשות מעשה דרמאתי, שהסורים התנגדו
לו בחריפות.
גם המצב בתוך אש״ף, שבו התרוצצו קבוצות שונות
שמילאו את שליחותן של מדינות ערביו ת זרות, מנע מעשה
מרחיק־לכת כזה. אם מתוך כורח, אם ביגלל אופיו הפשרני
— ערפאת יכול היה להתקדם רק צעד אחרי צעד.

• ננדם(זנזנציס
אייוהצייד ׳ שריול הנוי ת את ו א שי אש״ף
י לסוריה, כפי שקיווה, או להרגם במכה אחת, היה
מחניק את יוזמת־השלום של אש״ף ומכשיר את הקרקע
לסיפוח הגדה והרצועה. אך נוצר מצב שונה לגמרי.

עו מי פלסטינ־ לי ד עידון מו ב ל לנלעצר
מדוע לא חיקה את מעשהו ש 7אנוור אל-
סאדאת, או אף הקדים אותו; כיצירת אירוע
בינלאומי דרמאתי?
מדוע לא פנה במישרין אל דעת־הקהל הישראלית, כדי
לרכוש את ליבה לרעיון זה, ולהפריד את ח ש שותיו?
שאלות אלה נשאלו בשנים האחרונות פעמים אין־ספור,
לא רק על־ידי ישראלים, אלא גם על־ידי אירופים ואמרי קאים.
דוברים
פלסטיניים רגילים להשיב על כך שההכרה
בישראל היא הקלף האחרון והיחידי שנותר בידי הפלס טינים,
אחרי שכל מולדתם נלקחה מהם. אם יזרקו אותו
על השולחן, ללא כל תמורה, מה יישאר להם למישחק
המכריע ליד שולחן המשא־והמתן?
קל לפלסטינים להצביע על ההבדל המהותי בין מצבו
של אל-סאדאת ומצבו של ערפאת. אל־סאדאת עמד בראש
מדינה כימעט־דיקטטורית, יציבה ומגובשת, והוא יכול
היה לכפות את החלטותיו על עמו. בכל זאת לא פתח ביוז מתו,
ולא בא לירושלים, אלא אחרי שקיבל מפי בגין,
במיפגש סודי של משה דיין עם שליח מצרי, הבטחה
מחייבת כי ישראל מוכנה להחזיר לו את כל סיני, עד
המילימטר האחרון.

ואילו ערפאת לא זו כילכד שאינו יכול
לכפות את החלטותיו על עפו בכוח, אדא שהוא
חייב לשכנע מיליוני פלסטינים, הפזורים כמר חב.
ואילו בגץ ׳הבטיח לו מראש שהוא לא
ינהל עיסו שום משא־וסתן, גם אם אש׳יף
יאמץ לעצמו. מצע של שלום.
אך מעבר לנימוקים הגיוניים אלה, מנע המצב האוב ייקטיבי
של העם הפלסטיני בעד ערפאת מלעשות מעשה
דרמאתי כזה.
לאש״ף קמה בהדרגה מיני־מדינה בדרום־לבנון, שבה
יכול היה לפעול בחרות יחסית. אולם למעשה היתה מיני-
מדינה זו נתונה לכיבוש סורי. ביגלל כושר־התימרון של
ערפאת, ששמר על קשרים הדוקים עם סעודיה, לא יכול
היה נשיא סוריה להכתיב את הקו שלו לאש״ף _ א ך
היתד. לו בפועל מעין זכות־וטו. היה זה כימעט בלתי-

כמשך יותר מחודשיים ישב ערפאת בביירות
המערבית הנצורה, כמרכז תשומת־הלב
העולמית. ובאופן פאראדוכסלי, כשעה שמס ביבו
התפוצצו הפגזים והפצצות, היה חופשי
ועצמאי יותר מכפי שהיה אי־פעס, לכל אורך
.דרכו הארוכה.

היו לכך כמה סיבו ת:
ראשית, הלחץ הסורי על אש״ף נשבר לחלוטין,
מבחינה מעשית ומוסרית כאחת. היה זה דווקא אריאל
שרון שניפץ את הכבלים הסוריים, שכבלו את י די אש״ף.
כי הסורים ערקו משדה־הקרב, וחתמו על הפסקת־אש
נפרדת עם אריאל שרון, שהכריז כי הסכם זה אינו חל
על ״המחבלים״ .ש רי די הצבא הסורי שנ שארו בביירות
קיבלו על עצמם את המרות הקרבית של אש״ף.
שנית, בעוד שיוקרתו של ערפאת הרקיעה שחקים,
צנחה יוקרתן של כל מדינות ערב אל מתחת לאפס.
מכיוון שאף מדינה ערבית לא נקפה אצבע כדי לעזור
לפלסטינים בשעתם הקשה ביותר, הן יכלו רק לעורר
בוז. אף מנהיג פלסטיני לא רצה עוד להיחשב כסוכנה
של מדינה ערבית כלשהי. ואילו ערפאת, שנשאר בביירות
ושהתחלק באומץ־לב בגורל אנשיו, לא היה צריך עוד
לחשוש מפני חשדות והשמצות. ראשיהם של אירגוני־הסירוב,
כמו ג׳ורג׳ חבש ואחמד ג׳בריל, שנשארו אף
הם בביירות, קיבלו ללא־עירעור את מרותו לגבי הפינוי.
שלישית, גם הוטו הסובייטי התנדף. בשנים האחרונות
מילאה ברית־המועצות תפקיד מפוקפק ביותר לגבי הבעייה
הפלסטינית. בעוד שבהצהרות רישמיות היא דגלה באופן
עיקבי בפיתרון־שלום סביר, שהתבטא בנאומו של ברז ׳-
נייב, הרי למעשה, בתוך אש״ף עצמו, ובעולם הערבי
ביכלל, היא תמכה ביסודות הקיצוניים ביו תר של חזית־הסירוב.
בני חסותה במרחב היו מועמר קד׳אפי וחאפט׳
אל-אסד, אויבי השלום ופטרוני הטרור, ובתוך אש״ף
אנשים כמו פארוק קדומי ומאגד אבו־שראר. כאשר נהרג
זה האחרון, פירסם הארכי־טרוריסס, אבו־נידאל, רוצחו
של חמאמי, האיש שנתן את ההוראה להתנקשות בחייו של
השגריר שלמה ארגוב, הספד לזיכרו, שבו התברר כי
(המשך ב ע מוד ) 47

שכללה את מתי פלד ו או רי אבנרי.

טל־ ארויו

* אוטוביאנק, ,לבת שאתה בל כן אוהב.

חשוב לדעת:מחיר• האוטוביאנקי משתנים לפחות פעמיים בחודש * חשוב לדעת:מחיר• האוטוביאנקי משתנים לפחות פעמיים בחודש א תשוב לדעת:חחירי האוטוביאנק׳ משתנים לפחות פעמיי

איש השנה תשמ״ב
(המשך מעמוד ) 44

מנהיג פרו־סובייטי זה היה בחשאי אחד מראשי אירגון
הטרור הנתעב.
משרתי ברית־המועצות באש״ף הם שחיבלו במשך
השנים בכל דו־שיח ישראלי-פלסטיני, שלא עבר בצינורות
קומוניסטיים. בדרך זו מנעו כמה מצעדי־השלום החשובים
ביותר מצד אש״ף, ותרמו את תרומתם לתוכניות אריאל
שרון.

.עתה, בביירות הבצורה, יכוד !היה ערפאת
להתעלם מכל אדה. הערכים הכזיכו, כרית־המועצות
לא נקפה אצבע, הסורים בגדו: .הוא
היה חופשי — והוא ניצל את החופש הזה
בשורה שד צעדים דרסאתייס.

> צעריס נדב הודצזד
7״* ראשוןבא בעיקבות גילוי־דעת, שפירסמו שלושה
מן היהודים הגדולים ביותר בעול ם: פיאר מנדם־
פראנס, מי שהיה ראש־ממשלת צרפת, פילים קלוצניק,
מראשי היהדות האמריקאית, והד״ר נחום גולדמן, מי
שהיה נשיא ההסתדרות הציונית ומייסד הקונגרס היהודי
העולמי, שנפטר בימים האחרונים של תשמ״ב. בהצהרה
זו, שתואמה מראש עם סרטאוד ושנוסחה בהשתתפותו,
יצאו השלושה בדרישה להכרה הדדית בין ממשלת-
ישראל ואש״ף, על בסיס של זכות ההגדרה העצמית של 1 שני העמים.
הצהרה זו פורסמה ב־ 2ביולי בעיתון לה מונד (בגליון
הנושא את ת אריו יום־המחרת) ,יחד.עם תגובתו החיובית
של סרטאווי, שגם היא תואמה מראש.

בד ביוב קרא ערפאת לנציג העיתון הצרפתי

אולם מבחינה עקרונית דא היתה כד חשיבות
לכך: כל החלטות האו״ם מבוססות על
ההכרה כישראל, שהיא עצמה קמה בתוקף
החלטה של האד״ם•
לבסוף הזמין אליו ערפאת כתב של לה מונד הצרפתי,
ועמד על כך שיהיה זה כתב ישראלי דווקא. בראיון שהעניק
לאמנון קפליוק, צבר ירושלמי, חזר ערפאת חד־משמעית
על נכונותו לשלום עם ישראל והכרה הדדית, והוסיף
נקודה רבת־משמעות חדשה: ההצעה לכנס אחרי המילחמה,
באירופה, סימפוסיון של הוגי־דיעות פלסטיניים, ישראליים
וערביים, כדי לבדוק מחדש את האמנת הפלסטינית ולהציע
את השינויים הדרושים בה.

היתה זו פנייה ישירה אל דעת־הקהל
הישראלית. אך אף עיתון ישראלי אחד, מילבד
״!העולמי הזה״ ,לא פירסם את נוסח הראיון
חזה.

אם קיווה ערפאת כי הצהרות אלה י שברו את החרם
האמריקאי על האירגון, הוא התאכזב. ארצות-הברית,
שהיתה שותפה נאמנה למילחמתו של אריאל שרון בלבנון,
טענה שכל ההצהרות האלה אינן מספיקות. היא נשארה
דבקה בהתנגדותה המוחלטת לאש״ף.
נשאלה שוב השאלה: מדוע לא הכריז ערפאת בביירות
הכרזה פשוטה שהוא מכיר בישראל ומקבל את ההחלטה
,242 כפי שדר שו — כביכול — האמריקאים ז
גם בביירות פעל ערפאת במיסגרת של מיגבלה מסו־יי
מ ת: הוא לא רצה להצהיר שם הצהרות שלא הסתמכו
בפירוש על ההחלטות הקודמות של המועצה הלאומית
הפלסטינית. היו לו לפחות שתי סיבות לכך: השמירה על
הליגאליות של מוסדות אש״ף, ואי-הרצון לעורר את
הרושם כאילו הוא נכנע ומצהיר בביירות המכותרת הצ הרות
שלא השמיע קודם לכן, כדי למלט את נפשו. לכן
הקפיד להצביע שוב ושוב על ההחלטות הקודמות של
המועצה.

עד כל אחת מהצהרות ערפאת בביירות
ניתן להעמיס תל שד פידפודים בעד ונגד.
אך העובדה הפשוטה היא כי בביירות הנצורה
עשה והשמיע יאמר ערפאת דברים חד־משמעיים
לחלוטין על השלום וההכרה ה הדדית.

רים
עדיין, ספק ברצינות, ספק מן השפה ולחוץ, על רעיון
״השלבים״ — תחילה תקום המדינה הפלסטינית בגדה ו ברצועה,
אך אחרי שלב זה יתנהל מאבק מהפכני לאיחוד
הארץ.
בסוף השדרה צועד — או עומד קפוא על מקומו —
חיל־המאסף הפלסטיני — אותם שלא שכחו דבר ולא למדו
דבר, הדוגלים באמנה הפלסטינית כלשונה. אלה הם סוכני
המישטרים הערביים הקיצוניים, אנשי הסירוב המוחלט, קנאים טרוריסטים חסרי־תקנה כמו אבו־נידאל ודומיו,
ורומנטיקאים.

ממשדת־ישראר מסתכלת כשדדתימסע זה
כמשקפת, דמטווחת את תותחיה על החלק
הקידמי.

אין היא חוששת מפני אנשי־הסירוב. אלה יכולים,
לכל היותר להטריד את ישראל בפיגועים חסרי־חשיבות.
למעשה הם משרתים את בגין ושותפיו. כי כל מעשה־זוועה
פלסטיני עוזר להצדיק את סיפוח הגדה והרצועה,
כשם שההתנקשות ב שגריר הישראלי בלונדון, שבוצעה
העילה
על-ידי אבו־נידאל, סיפקה לאריאל שרון את
למילחמה. ואילו כל הצהרה ומעשה, המביעים את הרצון
לשלום ולהסדר, פוגעים בסיפוח ומשבשים את תוכניותיהם
של בגין ושרון.

המסקנה היא פשוטה ומעשית: יש להש תמש
בתותחים כדי לערוף את שדרת־הססע
ולחסל את הכוחות !המתונים באש״ף, וביניהם
יאסר ערפאת עצמו. מבחינה היסטורית, זאת
היתה המטרה האמיתית של מילחמת־הלבנון.

• אידיאזלוגיה זגיא1גדפ*ח

אן יצעד העם הפלסטיני מביירות ז לאן
יאסר ערפאת?

יפליג

השאלה אינה גיאוגרפית, אלא אידיאולוגית.

• שדת! המסע 1זא 1וסה ערפאת שנתן
הראשונה
^ מסיבת״ העיתונאים
* בהגיעו לאתונה, בדרכו מביירות, שאל אותו עיתו נאי
מערבי אם דרכו אינה מזכירה לו את ״המסע הארוך.״
כוונתו היתה למסע הארוך של מאו טסה־טונג, המהפכן
הסיני, שלחם במשך דו ר שלם על השילטון בארץ־הענק.
באמצע שנות ה־ ,30 כאשר הובס על־ידי הממשלה הימנית
של צ׳אנג קיי־שק, ביצע מאו את אחד מפילאי־ההיסטוריה,
שריתק את דמיון העולם כולו. הוא הוביל את לוחמיו
במסע רגלי מפרך, תוך קרבות בלתי־פוסקים, במסע של
9000 קילומטרים שארך שנים, אל מעוז חדש בצפון המדינה.
מסעם האישי של יאסר ערפאת ועמיתיו דומה זה מכבר
למאורע זה. תנועת פת״ח נולדה בכוויית, עברה לקאהיר,
משם לדמשק, משם לעמאן. אחרי ״ספטמבר השחור״ של
1970 עברה ללבנון. עתה נדדה משם ליעדים חדשים. ה פלסטיני
הנודד, שבא במקום היהודי הנודד, שוב אחז
במקל-הנדודים.

ס ע׳ד חמאנ׳ו־ :נרצ ח על־יד־ אובורנידאל
בביירות, ומסר לו ביחמתו הצהרת־תמיכה
במיססך ז!ה.
למחרת היום עשה ערפאת מעשה מהפכני עוד יותר.
בפעם הראשונה הסכים להעניק ראיון לעיתונאים ישרא ליים׳
חברי מערכת העולם הזה. היתד׳ זאת פניה ישירה
לדעת־הקהל הישראלית ולמחנה־השלום הציוני, שאותו
העלה בדבריו על נס.

מעולם לא עשה ערפאת אקט אישי כה
דרמאתי בכיוון של הכרה בישראל.

באותו ראיון פירט ערפאת את שורת ההחלטות של
אש״ף, המהוות הכרה בישראל והנושאות בחובן את הנכו נות
לעשות שלום עם ישראל, שיכלול את הקמתה של
מדינה פלסטינית בחלק מן הארץ.
ב־ 13 ביולי השמיע סרטאווי, באיחור של חודש, את
ההצהרה שהתכוון למסור קודם לכן. בשם אש״ף הודיע כי
האירגון מוכן להכרה הדדית רשמית עם ישראל. הוא גם
קבע כי הסעיפים השליליים באמנה הפלסטינית בוטלו זה
מכבר, מאחר שכל ההחלטות של המועצה הלאומית, שהת קבלו
ברוב הדרוש, והסותרים את סעיפי האמנה, משנים
אותה אוטומטית.
בעיקבות הצהרה זו הופיע סרטאווי בשורה של מסי-
בות־עיתונאים, ברחבי אירופה, לצידם של אישים של
מחנה־השלום הציוני בישראל* ,וחזר בהן על הודעתו.

כ־>י ±ביולי העניק הארד אל־חסן, אחד
מראשי אש״ף, ראיון ל״העולם !הזה״ והודיע
באמצעותו, חד־משמעית, כי אש״ף מוכן להפסיק
את כל פעורות־האיכה נגד ישראל (המוגדרים
בישראל כפעולת־טרור) כרגע שתקויים
ההכרה ההדדית בין ישראל וכין האירגון.
כמה ימים לאחר מכן קיבל ערפאת את פניהם של פול
מק-קלוסקי ועמיתיו, חברי בית־הנבחרים של ארצות-
הברית, ומסר להם הצהרה בכתב ש בו הודיע כי אש״ף
מקבל על עצמו את. כ ל החלטות האו״ם הנוגעות לעניין
הפלסטיני.״ ממשלת ארצות-הברית מיהרה לטעון כי אין
הצהרה זו מספקת, מאחר שלא הוזכרה בה בפירוש החלטת
מועצת־הביטחון .242

מתי

פלד ו או רי

אבנרי.

אך יש בשבעות שניה לדימוי ׳המסע הארוך.
בבחינה ססויימת, נמצא העם הפלסטיני כולו
במסע ארוך בנוף האידיאולוגי — מסע והמוביל
מן העמדה הנוקשה ההיסטורית, המוקפאת
ב״אמנה הפלסטינית׳׳ ,אד הפשרה ההיסטורית,
שפירושה הגשמת והמאוויים הלאומיים כמדינה
פלסטינית עצמאית, בגדה המערבית ו־ברצועת־עזה,
שאינה יכולה לקדם אלא בהס כמת
ישראל ותוך שלום עימה.

העם הפלסטיני צועד בשדרת־מסע ארוכה, מפוזרת
ומתמשכת. אין הוא צועד בסך, לקולו של מתופף דיק טטורי,
ולא בצעד אחיד. יש המקדימים ויש המאחרים. מלא בראש־השדרה צועדים האנשים האומרים בפה
שפני העם להתפייסות היסטורית עם ישראל, ולהסדר־
•שלום שיתבסס על דו־קיום של שני עמי-הארץ בשתי מדי נות
לאומיות, ישראלית ופלסטינית, זו בצד זו, לאורך
גבולות ה־ 4ביוני .1967 הם מוכנים להצהיר שזהו ההסדר
הסופי.
הנציג הבולט ביותר של חיל-חלוץ זה הוא עיצאם
סרטאווי. בשטחים הכבושים מושמעת דיעה זו באומץ־לב
על־ידי אישים כמו אליאם פרייג׳ בבית־לחם ורשאד אל-
שווא בעזה. אך רבים בקרב אש״ף, בפזורה ובשטחים
הכבושים, דוגלים עתה במגמה זו, ופועלים מאחרי־הקלעים
כדי שתתקבל רשמית ומפורשות במוסדות המוסמכים של
אש״ף.
בקירבה רבה לחיל־חלוץ זה צועדים רוב מנהיגי פת״ח,
בהנהגת יאסר ערפאת. הם דוגלים באותה הדיעה עצמה,
אך הם רגילים להוסיף את מישאלתם כי אי־פעם בעתיד,
בדורות הבאים, יוותרו שני העמים מרצון על מדינותיהם
ותקום המדינה המשותפת אשר תאחד את הארץ כולה. את
המישאדה הזאת ביטא ערפאת, למשל, בחלק המוסרט
של הראיון שהעניק לחברי מערכת העולם הזה.
אין משמעות רבה לדברים אלה, כאשר נאמר בפירוש
שהדבר יכול להתבצע רק מרצון, בהסכמת שני העמים,
בדרכי שלום. מכיוון שבעתיד הנראה-לעין אין כל סיכוי
לכך, נראית מישאלה זו יותר בטכסיס פסיכולוגי כדי לר כוש
את ליבם של הצועדים בחלק האחורי של שדרת-
המסע, המתקשים עדיין להשלים סופית עם חלוקת־הארץ.
מאחורי קבוצה מרכזית זו צועדים אנשים כמו ג׳ורג׳
חבש ונאיף חוותמה, ראשי החזית העממית והחזית הדמוק רטית,
אלה קיבלו השנה את מנהיגותו של ערפאת, ונראה
כי גם קיבלו את רעיון הפיתרון הדו־מדינתי. אך הם מדב
עיצוא
סרטא1וי 7*1111*1 ל הירצ ח
אך במיקרה זה, ניתן לאמר כי. האידיאולוגיה
היא עניין של גיאוגרפיה.
היא מתמצית ב שני ש מו ת: דמשק ותוניס.

רמשק היא בירת־המילחמה. תוניס היא
בירת־חשלום.
החלטה להקים את המרכז החדש של אש״ף בדמשק
— שם כבר קיימים מוסדות מקבילים לכל מוסדות אש״ף
— היא הכרעה להמשכת המאבק המזויין, תחת פיקוח
סורי. יהיה בה, לפחות, ויתור על כל עצמאות מדינית
של אש״ף והימנעות מהליכה בדרך השלום. כי סוריה
רוצה באש״ף שיהיה מכשיר עיוור בידיה, להשגת יעדיה
הלאומיים. אף שלום עצמאי של הפלסטינים לא נכלל
בחשבונם.
ואילו תוניס היא אחת מבירות־השלום הערביות. מנהי גה אל-חביב בורגיבה, היה המנהיג הערבי הראשון שהעז,
עוד ב־ ,1965 להציע בנאום במחנה־הפליטים ביריחו שהער בים
יכירו בישראל ויסתדרו עימה. רק מנהיג אחד אחר
בעולם הערבי — חסן ה־ 2מלך מארוקו — נקט עמדה
דומה.
עמדת בורגיבה היא שעל הפלסטינים לקבל — במאו חר
— את החלטת החלוקה של עצרת האו״ם משנת , 1947
המעניקה לגיטימיות הן למדינה יהודית, הן למדינה ערבית
בפלסטין. גם בורגיבה יודע, כמובן, כי במציאות הנוכחית
.רק גבולות ה־ 4ביוני 1967 יכולים לשמש בסיס להסכם.
תוניסיה עזרה לסרטאווי במאציו לג שר בין אש״ף
לארצות־הברית, כפי שפעלה במשך השנים פעמים רבות
מאחורי הקלעים למען השלום.

אם יקבע ערפאת את מרכזו הקבוע ב תוניסיה׳
שאריה עכר גם מרכז הריגה הערבית
אחרי נידוי מצריים, פירושו שד דבר הוא
הכרעה חד־משמעית דהתקדמות כדרך-השדום.

כבר למחרת היציאה מביירות התלקח הוויכוח על הכרעה .
זו. נאיף חוותמה השמאלני וצלאח (״אבו־איאד״) ח׳לף
תבעו לרכז את אש״ף בדמשק. ערפאת התעלם מהם.
אין שמץ של ספק בכך שערפאת הסיק את הלקח מן
המילחמה, ושהגיע למסקנה כי על אש״ף להתקדם בדרך
המדינית. כבר בחניית־הביניים באתונה די בר לראשונה
על האפשרות להקמת ממשלה פלסטינית זמנית — מוסד
שעצם הקמתו י עיד על הרצון להשגת שלום של פשרה.

איש השנה תעוור!
!חמשו מעמוד )47

אך המחסומים העומדים לפניו כדרך זו
הם עצומים.

• חמיבחן האמיתי
ך* ׳מיכשול הראשון טמון בעצם פיזור הכוחות ה י
י פלסטיניים ומנהיגיהם ברחבי העולם הערבי.
אחד מהוגי־הדיעות הערביים הנבונים ביותר, הסופר
המצרי מוחמד (כאשר יידומו התותחים) סיד־אחמד, אמר
פעם כי על ישראל להודות לאלוהים על קיומו של אש״ף.
שהרי אם אש״ף יתרסק, יהיה על ישראל להתדיין עם
עשרות, ואולי מאות, רסיסים.
יוצאי־ביירות התפזרו בכמה מדינות. בכל מדינה יהיו
אנשי אש״ף כפופים לאינטרסים של הממשלה המקומית.
אם חברי הצמרת העליונה של אש״ף יהיו מפוזרים בין
תוניס ודמשק, עדן ובגדאד, כוויית וקאהיר. יהיה קשה
שיבעתיים להגיע במועצה הלאומית הפלסטינית לידי החל

הישארותו
בביירות הנצורה, השתתפותו בסכנות ובסבל
של אנשיו, וגם העובדה שהצליח להוציא אותם ממלכודת-
המוות כשהם בריאים ושלמים מבחינה אישית וצבאית.
הגביהו את קומתו בעיני עמו.
בעיני הפלסטינים, יצטייר המצור של ביירות כניצחון
לאומי גדול. אחרי המיתוס של כראמה, נוצר עתה המיתוס
של ביירות, העולה על קודמו פי אלף.
הפלסטינים רואים את הדברים באופן שונה מכפי שהם
מצטיירים בעיני הישראלים. אריאל שרון מדבר על ״גירו ש
המחבלים מביירות.״ ואילו בעיני הפלסטינים, הם החזיקו
מעמד במשך 77 ימים מול מכונה צבאית כבירה, מבלי
להישבר — בעוד שכל הצבאות הערביים נשברו, בעבר,
מול ריכוזים קטנים יותר של צה״ל תוך שעות וימים.
יש צורות מדעיות שונות לקבוע מי ניצח בקרב מסויים.
המומחים הצבאיים חלוקים על כך. אך קביעה מסוג זה
חשובה רק להיסטוריונים. לבני-אדם חיים משובה הרבה
יותר הרגשתם שלהם.
במילחמת יום־הכיפורים נחל צה״ל ניצחון כביר, בת נאים
קשים. אך בתודעת העם המיצרי נותר המיבצע של
חציית־התעלה וכיבוש קו בר־לב כהישג לאומי היסטורי.
הוא זקף את גוום הלאומי, והקל עליהם לעשות שלום.

משהו כזה קדרה עתה דפלסטיגים. עמידתם
במצור של ביירות נראית להם כניצחון לאומי
היסטורי. היא זקפה את גוום. יתכן שהיא
תעניק לערפאת את הכוח הדרוש כדי להתקדם
כדרך לשלום.
ההפסד המעשי הגדול ביותר של הפלסטינים במילחמה
זו — אובדן השליטה בדרום־לבנון — עשוי להתגלות,
בדיעבד, כרווח הגדול ביותר שלהם. כי ההרפתקה הלבנו נית
לא הועילה לאש״ף. היא גרמה להם להיספג אל תוך
מילחמת־אזרחים מקומית, שלא היה להם כל עניין בה,
היא פיתתה אותם להסתבך בבעיות מקומיות, להקים צבא
סדיר חסר־תועלת, לקלוט כמויות של נשק כבד שלא
היה להם שי 2וש סביר בו ולהקים מימשל מקומי שהשניא
אותם על האוכלוסיה המקומית.

כד אלה הסיחו את דעת אש״ף סן הזירה
האמיתית: הגדה והרצועה• כשנים האחרונות
הפכו אדה, לגבי אש ״ף, זירת־סישנה• לכנץ

מחלתו) והמלך חסן הובילה להישג היסטורי בפאם. ועידת
השליטים הערביים קיבלה — פה א חד! — סידרה של
החלטות, המהוות פריצת־דרך.
היא קיבלה את גישת בורגיבה, המקבלת את ״החוקיות
הבינלאומית״ כבסיס לפיתרון הבעייה הפלסטינית — קרי
החלטת האו״ם, שדיברה על מדינה יהודית ומדינה
ערבית בפלסטינה. הוועידה קיבלה גם את תוכנית פאהד,
שההחלטה עליה נדחתה במושב הקודם של הפיסגה לפני
המילחמה.

.החלטה זו, שהפכה עתה תוכנית־השלום
שד העולם הערכי כולו, ושל אש״ף כפרט,
מדברת על נסיגת ישראל מהשטחים שככשה
כ־ ,191(/ועד פירוק ההתנחלויות כשטחים
אלה — כלומר, היא מכירה כגכולות ישראל
שמלפני מילחמת ששת־הימים.
ובעיקר: היא קבעה כי ״מועצת־הביטחון תערוב לשלום
בין כל המדינות באיזור״ י -כלומר, לשלומן של ישראל
והמדינה הפלסטינית העצמאית, שתקום בגדה המערבית,
ברצועת־עזה ובירושלים המיזרחית.

״זה פותח דף חד שי״ הודיע המלך חסן
עצמו. והעולם כולו!הכין: העולם הערכי מוכן
עתה להסדר מדיני עם ישראל, שיהיה מכוסם
על דדקיום כין ישראל ומדינה פלסטינית. חלוץ
התוכנית הזאת הוא יאסר ערפאת עצמו.

• !וגורס תחשוב ביוזוו
משלת ישראל דחתה כמובן את ההחלטות האלה
על הסף״ — כי טמונה בהן הסכנה הגדולה ביותר
לגישתו של בגין. הערבים, שלא דחו בפאס את תוכנית
רגן. ו שר מזו על נכונותם לאחד את כל תוכניות־השלום
כדי להגיע להסדר, מסכנים בפעם הראשונה את המשך
שליטתה של ישראל על הגדה המערבית ורצועת-עזה.
הקרב על ארץ־ישראל השלמה, שבגין ו שרון פתחו בו
בלבנון, נחל. תבוסה פוליטית.

כפאם נחתם הכישלון המוחץ של איש־

צייר פלסטיני ש ד פל״ט־ם: המיתום -
טה מוסכמת כלשהי. כאשר מדובר על הצורך לקבל החלטות
מרחיקות־לכת, המשנות עמדות עקרוניות, יהיה קשה עוד
יותר.
הדבר היה קשה גם אילו נתנה ארצות־הברית, את
מלוא תמיכתה להנהגה המתונה של אש״ף, ואילו התגברה
בישראל הנטייה לשאת ולתת עימה. אך המצב הפוך:
ארצות־הברית ממשיכה במילחמתד, באש״ף, מתוך תיקווה
אווילית שניתן לסחור בגורלו של עם שלם תוך התמקחות
עם מלך ז ר זה או אחר. יוזמת הנשיא רונלד רגן. למחרת
היציאה מביירות, לא הותירה כל מקום לאש״ף. ואילו
הנוקשות האנטי־פלסטינית של המימסד הישראלי — הקו אליציה
והאופוזיציה כאחת — אך גברה.
במצב זד, עשויה לגבור באש״ף הנטייה להתקרב שוב
אל ברית־המועצות, ולוא רק מחוסר ברירה, או לפחות שלא
להעמיק את הקרע שנוצר במילחמה.

-והמציאות: חייל צה ל לי ל פליטי ם ממ׳חנה ראש־ד״ ה שנהרס סיי דחמח

קשה להעלות עד הדעת שטות גדודה יותר
מצד האמריקאים סאשר החמצת ההזדמנות
ההיסטורית שד התקרבות לאש״ף, וזריקת
העם הפלסטיני שוב לזרועות הסובייטים שהב־זיכו.
אך הדבר יתפן בהחלט. הפלסטינים
עשויים להחליט כי מישענת קנה רצוץ טובה
מחוסר כל מישענת.

בניגוד לתנועה הציונית, שסירבה להשתקע ולהתבזבז
בארגנטינה, באוגנדה או באל-עריש, השתקעו הפלסטינים
בלבנון. זה היה מישגה היסטורי.

כדי להתמיד בדרך להסדר מדיני, דרושים לפלסטינים
הרבה מאודי סבלנות, הרבה מאוד כוח לעמוד מול פיתויים
קלים, דמגוגיה זולה והתגרויות.

יתכןכיאריאלשרוןעשהלת נו עההלאומ
יתהפלסטיניתטובהג דו ל ה, כאשרשיחרר
או ת ה מן הצרה הז א ת.

יהיה זה הסיכחן הגדול כיותר בחייהם שד
יאסר ערפאת ושל התנועה כולה•

#המיתוס ש 7ביירות
ף * ולפני כל המיכשולים האלה, יהיד. ערפאת מצוייד
י בכמה יתרונות, הנובעים מן ההודיה של ביירות.
מעל לכל: יוקרתו האישית בקרב העם הפלסטיני הגיעה
לשיא. במידה מסויימת קרה לו מה שקרה לגמאל עבד־אל־נאצר,
אחרי שספג מפלה מוחצת במילחמת ששודהימים
והתפטר. ההמונים זרמו לרחובות והפכוהו לאליל — בהבינם
כי דווקא בשעה קשה זו הם זקוקים למנהיג בעל שיעור-
קומה. אחרי היציאה מלבנון הדרומית, מבינים ההמונים
הפלסטיניים כי הם זקוקים עתה למנהיגותו של ערפאת
יותר מאשר אי־פעם. הוא הדגל היחידי שסביבו יוכלו
להתלכד.

הי תהה זי רההמרכזית. ב ה הו ש ק עו — ובוזכזו
— המשאביםשלהת נו עההלאומיתהפלס טי
ני ת.

• נ ויצה ב טש

השנה תשמ״ב, אריאל שרון, כמיבצע הגדול
שהטביע את חותמו על השנה.
אך מה שקרה בפאס אינו כישלונה של ישראל. הוא
ניצחונה של ישראל אחרת. יתכן שאי־אפשר היה לקבל
החלטות אלה, אלמלא קרה השנה דבר שנחרת עמוק
בתודעה הפלסטינית והערבית.

ביטא זאת מנהיג פלסטיני כשיחה עם
ישראלי, כעצם ימי המצור :״ככד האיזור
הזה, סמארוקד ועד עיראק, מתורכיה ועד תימן,
נערכו רק בארץ אחת הפגנות המוניות נגד
המידתמה. הארץ הזאת היא ישראל :״
תנועת־השלום הישראלית, שרשמה במילחמה זו דף
כה מזהיר בספר ההיסטוריה היהודית, חרשה תלם עמוק
בתודעת העם הפלסטיני. אין עם שוכח את מי שקם לעזרתו
בשעתו השחורה ביותר. כשם שהיהודים זוכרים את חסי־די־אומות־העולם,
שחירפו את נפשם כדי להציל יהודים
בימי השואה, כך זוכרים הפלסטינים את ההמונים שהפגינו
בתל־אביב נגד המילחמה.

רפאתהו כי ח במהרה כי הוא מודע ליתרונות
? חדשים אלה. הוא כפה את רצונו כפי שלא עשה
בעבר.
בהגיעו לתוניס, זימן לשם ישיבה של הוועד־הפועל
של אש״ף. בניגוד לרצונם של אנשי־הסירוב, שנשארו
בדמשק, הוחלט להמשיך בקו שנקבע על־ידי ערפאת
בביירו ת: הנכונות להכרה הדדית עם ישראל ולכינון
שלום המבוסס על הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל.

בכל ויכוח על דרכה של התנועה הלאומית הפלסטינית
מכאן והלאה, ייזכר גורם זה וישפיע.

כשהוא מצוייד בהחלטות אלה, הופיע ערפאת בפאס
לא רק כגיבור של ביירות, אלא גם כמנהיג המוביל את
העולם הערבי בדרך להסדר מדיני. הברית המרובעת של
ערפאת, המלך פאהד, הנשיא בורגיבה (שנעדר בשל

יתכן שאחרי שעשן ה מילחמה יתנדף, ואבק
הקרבות ישקע — הזיכרון הזה של תשמ״ב
הוא. שיישאר• כי בו טמץ המסר דעתיד שד
שלום.

אנשים אלה סימלו בשנת תשמ״ב את הישגיהם ופישלונותיהם של ישראל והעולם.
הם נבחרו על־ידי ״העולם הזה ,,תיד בחינת כל מאורעות השנה.

העולם

בראשית תשמ״ב נראה רונלדרגן בישראל כנשיא
הלוש, חסר־דיעד״ בור מנייני העולם, אשר קל להובילו
באף. מנחם בגין סמל יעל שרשזחוץ האמריקאי אלכס
נדרה יי ג, שאכן יעשה זאת, מול פני מזימותיו של
שר־ההננה קספארויינברגר. לעיני י שראל הצטייר
מחזה פורימי, ש בו עמד הייג־מרדכי מול ויינברגר־המן,
וב תווך המלך רגן־אחשוורוש, השיכור והטיפש.
בסוף תשמ״ב היתד. תדמיתו של רגן בישראל שונה
לחלוטץ. לא היה עוד ברור פי הובילו את מי באף —
הישראלים את האמריקאים, או להיפל.
לאדיאל שית היה נדמה שהוא הצליח לג רוד את
האמריקאים למילחמד, שלו בלבנון, ו כי השיג את הסכמתם
להרפתקה שבאה כולה ל שרת את האינטרסים הישראליים.
ואכן, האמריקאים הניחו לצה״ל להשתמש בנשק האמרי קאי
בניגוד לחוק האמריקאי. הם חיפו על ישראל
על־ידי הפעלת הווטו האמריקאי במועצת־הביטחץ, פעם
אחרי פעם. הם הגיחו ׳לשרת לפעול במשל חודשיים
ושבוע — עד ליום החמישי השחור, ש בו הנחית ש תן
מהלומת־תופת על ביי ת ת הנצורה.
ואז, לפתע, השתנה המחזה כולו בצורה מוזרה. וגם
דמותו של השחקן רגן השתנתה תכלית שינוי.
רגן תפע לד בר עם בגין. בגין התחמק, ואז התגלה
לפתע רגן חדש. הוא י רד על בגין בחימר. שפוכה, הציג
לו אולטימטום מוחץ, שסיים תוך דקות לא רק את
ההפצצה — אלא למעשה את המילחמה כולה.
רק בתום המילחמה התגלה הפישחק האמריקאי
במלואו — והתברר כי היה רחוק מלהיות טיפש. הפתאים
במישחק לא היו רגן ואנשיו, אלא ש רון ובגץ.
אחרי שהישראלים פלשו ללבנון, בהסכמת האמריקאים,
ופינו את הדרך לשילטון ימני פרו־ישראלי, התברר כי
חשילסון אינו פרו־ישראלי כלל. אלא פרו־אמריקאי.
״הגשנו לכם את לבנון על טס של כסף,״ אמר בגין
במרירות ל שגריר האמריקאי. ואכן, על־ידי האולטימטום
האמריקאי לישראל. שהפסיק את המילחסד״ ר כ שו האמרי קאים
יוקרה חדשה בעולם הערבי. מאחר שהאמריקאים
השליכו את יהבם על המלל חוסיין, גגד אש״ף. שירת
גם סילוק אש״ף מביירות את האמריקאים.
בנאום דרמאתי, קשוח ונמרץ, הודיע רגן על תוכניתו
החדשה. הוא גם גילה כי הכין את התוכנית הזאת
באמצע המילחמה, כאשר היד. נדמה ל ש תן ולבגץ
׳שהם נהנים מתמיכה מלאה של האמריקאים התמימים.
באותם הימים שלח רגן בסתר את שליחיו למדינות
הערביות, מאחות ג בו של בגין, והשיג את הסכמתן
ליוזמתו. עיקתה היו הפוכים ממסרות־המילחמה של
בגין ו שדת: הוצאת הגדה והרצועה מידי ישראל, העברת
השילטון לידי חוסיין. ניהול משא־ומתן על ירושלים
המיזרחית, וקודם כל — הקפאה מיידית של ההתנחלויות.
האמריקאים גם לא הסתירו כי יעדם המיידי הוא הפלת
שילטונו של בנין עצמו, והחלפתו ב שיל טץ המערך.
בסוף תשמ״ב היד. הכל מוכן לעיסות פנים־אל-טניס
בין בגין ודגן.
ליד הנשיא האמריקאי פעלה קבוצה מלוכדת, שבאה
כולה ממקום א חד: הנהלת חברת־ענק, שיש לה קשרים
הדוקים עם סעודיה. אל ויינ ברגר הצטרף שתה חוץ
החדש, ג ׳ ורג, סילץ, ואל שגי אלה, בעלי השמות
הגרמניים, הצטרף בעל שם ערבי: פי לי םחביב ,
הדיפלומט הנוקשה, שכפה על שרת ובגין את התנאים
לנסיגה־בכבוד של כוחות אש״ף מביירות.
בהשוואה למישחק אמדיקאי זה התגמדו ש אר מאורעות
תשמ״ב ׳בעולם, ובכללם סילחמה שגרמה במשך כמה
•שבועות להתרגשות רבה. אחרי שהארגנטינים כבשו
׳בלי קרב את איי־פוקלנד — הקרמים ׳בשפתם איי־מאלוויגאס
— שיגרה מרגרטתאצ ׳ ר, מ ץ מהדורה
בריטית של גולדה מאיר, כוח־מישלוח ימי שכבש את
האיים בחזרה במיבצע שהעמיד בספק את יעילותם של
חילות־הים המודרניים, לפחות מעל לפני המים.
באל-סלוואדור נמשל הרצח ההדדי, אך העולם מאס
בזוועות אלה וכימעס שכח אותן. תשומת־לב עולמית
רבה יו תר הוקדשה לפולץ, שם גיסו ש רי די סולידריות,
התנועה הרומנטית של שוחרי החרות, חסידיו של ל ך
ואלנסה העצור, לשווא לפרוק את עול המימשל הצבאי
הקומוניסטי.

מישחון חוש

רק תופעה אחת היתד. חשובה מכל המילחסות
והמרידות — השפל הכלכלי המחמיר והולד בעולם
המערבי. מארצות־הברי׳ת ו עד גרמניה. הוא עלול להשפיע,
בשנה הקרובה, על דרך העולם כולו.

ה מר ח ב

עופאת: עור החוו

כמו עוף־החול האגדתי, הנשרף והקם מן האפר של
עצמו, חזר יאסר ערפאת למרכז המאורעות בעולם
הערבי אחרי שיצא מביירות.
האיש שהיה צריד להיות גמור. על טי הודעותיו
היומיומיות של אריאל שרץ, נראה בסוף תשס״ב במצב
בלתי־נסור מאוד.
בביירו ת עלה ערפאת בכבש ש ל אוניית־הפינוי, ש הד
ציאד. אותו מן העיר הנצורה, וסימן ׳בידו את האות
״מ״ .כעבור כמה ימים י רד בכבש המטוס בפאם אשר
במארוקו — ומישלחת של מלכים ונשיאים ערביים
הצסופסד. למרגלותיו. ערפאת התחבק עם כולם׳ עמד
דום למשמע ההמנון הפלסטיני, שהושפע לראשונה
בנסיבות כאלה, וצעד על פני מישמר-כבוד, לצד חסן
ד.־ .2מלל מארוקו, כשתותחי-מארוקו רועמים במטחי־כבוד,
כפי שתותחי־צה״ל רעמו בביירות.
ערפאת התקבל בוועידת הפיסגה הערבית כמנצח,
כגיבור ההמונים ש ל חעולם הערבי׳ כפי שעצר את
מכונת־המילחמה הכבירה של צה״ל והצליח יו תר מכל
צבאות-ערב גם יחד. אם סברו איש־השנה אריאל שרץ
ואיש־העולם רונ לד רגן כי ערפאת ג מור — נראה
כי בשנת תשמ״ג מצפה להם הפתעה מרה. כמקדמה על
כך הוזמן ערפאת, בימים האחרונים של תשמ״ב, לפגישה
עם האפיפיור.
מילחמת-הלבנץ המחישה את כל החולשות של העולם
הערבי בשלב היסטורי זה. אחת הסיבות שהעלו את דמותו
של ערפאת היתה נעוצה בעובדה שכל מדינות־ערב נטשו
את הפלסטינים במילחמתם, וכי אף אחת מהן לא היתד.
מסוגלת לנקוף אצבע לטענם. עובדה זו הורידה את
יוקרתם של כל המנהיגים הערביים גם יחד, לעומת
יוקרתו של ראש־אש״ף.
לשיא הצחוק הגיע מועמד קד׳אסי הלובי, ששלח
במילחמה שדר לערסאת, ו בו תבע ממנו להילחם עד
מוות. ערפאת השיב לו באיגרת שהיתה כולה כתובה
ברוח של אירוניה מרה, המהולה בבוז. הוא רמז על
אי־׳נכוג׳ותו ש ל קד׳אפי עצמו׳ וכל שאר השליטים,
להתייצב בשדה־הקרב. קד׳אפי בלע את העלבון הצור ם
לא הרבה יו תר טוב היה מצבו ש ל חאפט׳ אל־אסד
הסורי. אמנם, חייליו לחמו היטב בלבנץ, לפחות על
הקרקע, אך בשיא המערכה הוא הסכים להססקת־אש
עם אריאל שרץ, שלא כללה את הפלסטינים. הוא
הפקיר אותם לגורלם. באותו רג ע איבד את עולמו.
בסוף תשמ״ב התעלם ממנו ערפאת במופגן, וסירב לקבל
את מרותו על התנועה.
יותר סוב היה מצבו של חאלד מלך סעודיה. הוא
היה השליט היחידי שניסה לפעול, לפחות בדרכים
מדיניות נמרצות, לטובת הפלסטינים הנצורים בביירות•
הוא מילא תפקיד חשוב במאמץ הדיפלומטי של פיליפ
חביב, שהביא בסוף לנסיגת כוחות־אש״ף ללא כניעה
והשפלה. אולם חולשתה של סעודיה נחשפה במילחמה
במלואה. היא לא היתד, מסוגלת להפעיל את נ׳שק-הנפם,
מפני ששפע-הנפט בעולם היקהה את להב החרב הזאת.
בסוף תשמ״׳ב היו קיימות הערכות שונות לגבי עתיד
שוק הנפט — של סעודיה בשנה הבאה יהיה תלוי
בשאלה איזו מן ההערכות היא הנכונה. אך ניצחון סעו*
דיה בוועידת־הפיסגה בפאס הוכיח כי בעולם הערבי כו חה
רב מאוד.
סדאם חוסיין העיראקי נשאר מסובך במילחמה
באיראן, שהוא עצמו פתח בה. מזל־המילחמה פנה
נגדו, והוא עמד סול פלישה של הצבא האיראני המנצח.
האיית-אללה האיראני, רוח־ אללה חדמייני, איש-
השנה תשל״ם, הפך את הדחת חוסיין עצמו למטרת־המילחמה
העיקרית שלו. לפי אחת הגירסות, מילא
סדאם חוסיין תפקיד חשוב ׳בהתלקחות מילחמת־הלבנץ —
על־ידי שיגור הסרוריססים של אברנידאל להתנקש
בחייו של השגריר הישראלי בלונדון — במאמץ גואש

(המשך מעמוד ) 49
למצוא אמתלה להפסקת־אש חז-צדדית. אולם זזופייני
לא הסבים להפסקת־האש גם ובנסיבות אלה.
בעל־בריתו של חוסייו העיראקי, חוסיין פלד ירדו,
נמצא בסוף תשמ״ב במצב סוב יותר. המפלה העיראקית
יכלה לפגוע בו, אך מנוי מ מור היה עם האמריקאים
להושיעו. סול האיום של אריאל ש רון בהפלת מישסרו
של חוסיין בדי להקים ׳בעמאן מדינה פלסטינית, קם
איש־העולם של תשמ״ב ופירסם תוכנית, שנועדה להחזיר
לחוסיין את השילטון בגדה המערבית. חוסיין, מפוכח
וזהיר כדרכו בשנים האחרונות, השתדל להפיק מהצעה
זו את מלוא התועלת המדינית, אך מבלי להתנגש עם
כוחו החדש של ערפאת.
גם הנשיא החדש של מצריים, חוסני מוגארכ,
שיר ש בראשית השנה את מקומו של אנוור אל־סאדאת
שנרצח, התהלך בין טיפות הגשם. הוא שמר
בקפדנות על ח וזד,־השלום המצרי־ישראלי, גם אחרי
שמצריים הזרה לגבול הבינלאומי, וגם אחרי שצה״ל
פלש ללבנון. מילחמה זו יצרה לג ביו מצב קשה: היה
ברור לכל ערבי בעולם כי השלום הישראלי־מצרי,
שהבטיח את ישראל בפועל מפני כל התקפה מדחום,
דידבן את בגין להתקיף בצפת. הבגידה המצרית בפלס טינים
בלטה עוד יותר, ורבים במצריים חשו בריג שי־אשמה
עמוקים. אך המצרים שפחו גם שנ שארו הפעם
פחח למעגל המילחמה. וכאשר נקט הנשיא רגן, בסוף
השנה, ביוזמתו החדשה. קיוו המצרים כי ייצאו בקרוב
גם מגטו הנידוי והחרם, שסו הם כלואים מאז חתימת
הסכמי קמס־דייודד.
זה לא קרה בוועידת־הפיסגה בפאם, שבה התקבלו
ביפים האחרונים של תשפ״ב שורה של החלטות, שהעי דו
על ניצ חץ מכריע של קו־השלום — כפי שערפאת
ניסח אותו.
הדמות המעורפלת ביותר בפרום תשמ״ג היתה זו
של הנשיא־הנבחר של לבנון, כשיר אל־ג׳מייל. הגבר
הצעיר, שנודע בעבר בברוטאליות של מעשיו, נבחר
לתפקידו בעזרת הטנקים של צה׳׳ל, וכל אדם יודע
זאת. אך מייד לאחר מכן החל מגלה סימנים של
עצמאות, שגרמו לזעם עמוק בליבם ש ל מנחם בגין
ואריאל שרון. יתכן מאוד כי אל־ג׳מייל הצעיר יפתיע
בשנה הקרובה את ידידיו וי רי ביו גם יחד, ויהיה צאצא
נאמן לסוחרי גבל. צור וצידון, שהיו ידועים בימי־קדם
יותר בפיקחותם מאשר בתום־ליבם.

מד>נ>ות

נוס: וגו רוצה

התוכנית החדשה של הנשיא רונ לד רגן. איש-
העולם של תשמ״ב, שהטביעה את חותמה על הימים
האחרונים של.השנה, בישרה עדנה חדשה לאיש שנראה
כעסקן בסוף דרכו הפוליטית: שימעון פרס.
במשך השנה המאיסה מיפלגת-ד,עבודה את עצמה
על הציבור הישראלי, על כל פלגיו. תומכי־הפילחמה
מאסו במיסלגה, שהסתייגה מפרטיה ושתק*־ .מדי פעם
את אריאל שרון. ואילו הציבור הגדול של מתנגדי-
המילחמה, שהצביע בבחירות האחרונות למען המערך,
מאם בעמדת הפיפלגה, שתמכה במילחמה מהרנע הראשון.
ובכל שלביה.
כבר בראשית השנה. כאשר היה ברור לבל כי אריאל
ש מן יוזם פלישה ללבנת ומחפש עילה לבך, קיבלה
לישכת מיסלגת־העבודה מיסמך. בנו שא הצפון״ .ובו
נאמר . :אם תיפתח מילחמת־התשה מצד המחבלים,
יפעל צה״ל בלבנת במגמה להרחיק את המחבלים ובסי-
סיהם מן השטחים שמהם ניתן להפגיז את ישראל.״
היתד. זאת הזמנה גלויה ל שרון להביא את. המחב לים״
לפתיחת מילחמת־התשה — ׳והוא אכן ניסה לעשות
זאת כמה פעמים׳ מבלי שהצליח. עד שבאה ההזדמנות
הגדולה.
במוצאי-שבת, ה־ 5ביוני , 1982 יום אחרי שאריאל
שריון הנחית על ביירות הפצצה נוראה — כביכול כתגובה
על ההתנקשות בחיי השגריר הישראלי בלונדון, שבוצעה
על־ידי אויבי אש״ף דווקא — ואחרי שאנ שי אש״ף
הגיבו בהפגזה של צפון הגליל, קיבל הפורום של חברי
המערך בוועדת־החדן־והביטחון החלטה, שהיתה הזמנה
לאריאל ש רון לפתוח במילחמה למחרת היום.
נאמר בה :״ישראל חייבת לנקום את הפעולות הנחוצות
להבטחת שלום היישובים בגליל.״ לא ׳נאמרה במיסמך
מילה אחת על הפצצת ביירות.
מנחם בגין קיבל את ההזמנה והעילה, והודיע
למחרת היום כי פתח במילחמה כדי להבטיח חגורת־ביטחון
של 40 קילומטרים. המערך עזר להפיץ את
השקר הזה באת ובעולם. ב* 7ביוני הצביעו בל חברי
מיפלגת־העבודה, פילבד אחד, בעד המילחמה. שעות
אחדות אחרי שצה״ל זרק מעל לביירות המערבית כרוזים,
שבהם נקראה האוכלוסיה לנטוש את העיר בגלל ההתקפה
הצפוייה של צה״ל, יצא פרם מפגישה עם בגין ו בי שר
לעולם כי צה״ל אינו מתכוון להגיע לביירות.
מישחק כפול זה, האופייני לפרס — אך שגם שאר
ראשי המערך השתתפו יבו — נמשך בכל ימי הפילחמה.
המערך חי בפחד מתמיד שמא יאשים אותו מנחם בגין
בבגידה, ושמא יאבד את הפופולריות המעטה שנותרה
לו. הוא אף ניסה להתחכם. וכאשר החליטה מועצת־הביטחון
על שיגו ר משקיפים לפיקוח על הססקת־האש
בביירות, קפץ פרם והקדים את בגין בדחיית ההחלטה
הזאת.
אחרי כל אלה בא רונ לד רגן בסוף השנה ופירסם
תוכנית, שהתאימה מכל הבחינות לתוכניתה הישנה
והבלה של מיפלגת־העבודה. היה זה נסיון ב רו ר להביא
להדחת שילטונו של בגין ולהחזרת המערך לשילטון.

אם היה ספק בכך, באו דו ברי הממשלה האמריקאית,
ואישרו זאת ברמזים גלויים.
היתד. טמונה תמימות רבה באמונה האמריקאית,
שהציבור הישראלי יקבל את מנהיגותו ש ל אדם חסר
מוסר ועקרונות, כמו פרם, או איש הפכפך כפו יצחק
רבץ. אך פרס התמלא חדווה. כשפניו קורנות מאושר,
הוא הופיע לפני הציבור באיצטלה של אדם העומד
לחזור לשילטון. הבעת פניו הזכירו את הרגע במוצאי
יום־הבחירות, כא שר הציג אותו אחד השמשים שלו
כ״ראש־הממשלה הבא של ישראל״.
כל חייו היה פרס מפסידן, שההצלחה חמקה —
בצדק — בין ידיו. רק בתשמ״ג י תברר אם מזלו
השתנה לאור תמיכתו הגלוייד, של הנשיא רגן.

>הדות

מנדס־פראנס: כיהזד׳

מילחמת־הלבנון, שקוממה את דעח־הקהל העולמית
נגד ישראל, ירדה על יהודי העולם ברעם ביום בהיר.
הם הגיבו כדרכם. הלק התייצבו מאחרי ממשלת-
ישראל, נם כשסלדו ממעשיה. בין אלה היו לז ב המנהיגים
של המימסד היהודי באמריקה, שכהונתם תלוייד. בחסדיה
של ממשלת־ישראל. אחרים פשוט הורידו את הראש,
עד ע בור זעם, ושיתקו. ואחדים הרימו את קולם נגד
המילחמה, הפגינו מול שגרירויו ת י שראל וחתמו על
עצומות נגד מעשיהם של מנחם בגין ואריאל שרת. בין
אלה בלטו מדענים ואנשי-רוח, מקבלי פרט־נובל.
בחסות הסלידה הכללית ממעשיה של ישראל בביירות
הרימה גם האנטי־שמיות הישנה את ראשה. הפעילות
האנטי-שמית גברה בארצות רבות, והגיעה לשיאה
במעשדדטרור גדול בפאריס, כאשר י רו אלמונים ביו ש בי
מיסעדה יהודית. הדברים הביכו עוד יו תר את היהודים,
שחששו שפא בל גינוי של פעולת צה״לבל בנ ץ תשפוך
שמן על מדורת האנטי־־שמים.
שוב הוכח כי תיקוותו של בנימין זאב הרצל התבדתה :
ישראל לא רק שלא עזרה ליהודים בשנת תשמ״ב. אלא
שסיכנה את מעמדם בארצות רבות.
אחד שהלך עד הסוף בהתנגדותו למעשיה של ממשלת-
ישראל היה ראש־הממשלה היהודי השני בעול ם: כרוני
קריי׳סקי, הקאנצלר של אוסטריה. הוא הכרח כי מעתה
והלאה ״איני רוצה עוד שום עסקים עם ישראל זו
בהדגישו שהוא רואה לעצמו חובה להצהיר על כך, מפני
שאיש אינו יכול להאשים אותו באנטי־שמיות.
המעשה היהודי של השנה היה שייך לשלושה אישים
יהודיים: פייר מנדם־פראנס, מי שהיה ראש־ממשלת
צרפת בשנות ה־ ,50 נחום גדלדמן, מי שהיה נשיא
ההסתדרות הציוניות ומייסד הקונגרס היהודי העולמי,
ופילים קלוצניק, מי שהיה אחרי גולדמן נשיא הקונגרס
היהודי העולמי ושר בממשלה האמריקאית.
בשיא מילחמת־הלבניון פירסמו השלושה גילוי־דעת
ש בו נ א מד :״את השלום אין עושים ביו ידידים, אלא
בין אויבים שלחמו ושסבלו. מודעותנו ׳להיסטוריה היהודית
ולציוויים המוסריים של השעה ׳.תובעת מאיתנו לקבוע
כי הגיע הזמן להכרה הדדית בין י שראל והעם הפלס טיני.״
הם תבעו הכרה הדדית בין י שראל ואש״ף,
ביטול המצור על ביירות ומשא־ומתן ישראלי־פלסטיני
על בסים הזכות של העם הפלסטיני ולהגדרה עצמית.
נילוי־הדעת תואם מראש עם עיצאם סרטאווי. איש
אש״ף, חכה למחרת היום בברכה רישמית מצד יאסר
ערפאת בביירות הנצורה.
היה זה אחד ממעשיו האחרונים של נחום נולדמן.
שנפטר בסוף תשמ״ב. אך מבין השלושה הגיע תואר
איש־היהדות של השנה למנדם־פראנס. כי בהכינו מיסמו
זד. הוא יעשה מעשה שנמנע מלעשותו עד אז. כפי
שאמר לסרטאווי :״בל חיי נמנעתי מלעשות מעשים
ביהודי. זוהי הפעם הראשונה שאני רואה חובה לעצמי
להופיע דווקא כיהודי.״

ר.ל\חון

גבע: איש המצפון

איש־הביטחון של השנה לא היה הרמטכ״ל, רפאל
איתן, וגם לא אלוף פיקוד-הצפון, אמיר דרורי,
שניהלו את מילחמת-הלבנון. הוא גם לא היה אכיגדור
כן־גל, שפיקד על החזית המיזרווית, והנושא באחריות
לכישלון הצבאי המכריע שיל המילחמה בחזית זו.
אלפים רבים של מפקדים וחיילים מילאו את חובתם
במילחמת־הלבניון, רבים מהם בכישדון מיקצועי רב,
אחדים בגיבורה ובתושיה. אך תיפארת צה״ל לא ׳תהיה
על המילחמה הזאת — ולא רק ספני שהיתר, לצה״ל
עדיפות מכרעת בחזית הסורית, ישבה היתד, לה שליטה
גמורה באוויר, ועדיפות אדירה בחזית הפלסטינית, שבד.
הופעלה עוצמה אדירה — בים, ביבשה וב אוויר —
נגד עשרת אלפים לוחמים סדירים־לם חצה.
המילחמה נכשלה בגלל הנתק בין המטרות האמיתיות
׳והמטרות המוצהרות׳ וגם בגלל הנתק בין המחשבה
הצבאית והמחשבה המדינית. כתוצאה מכך הפכה פילחמה
קטנה ומהירה, שהיתר, צריכה להסתיים בניצחון מכריע
תוך כמה ימים, למילחמה ארוכה ומייגעת, ושהסתיימה
בתיקו הן בחזית הסורית, הן בחזית הפלסטינית.
מילחמד, זו התפקדה במצור על ביירו ת המערבית —
מצור שהביא למעשה השנוי־במחלוקת ביו תר של המיל-
חמה כולה, ושהעלתה את דמותו של א״ש-הביטחון של
השנה: אלזף־מישנה אליגכע.
גבע, בנו של אלוף, חייל קרבי מצטיין אשר יכול
(המשך ב ע מוד ) 53

[11055

תל אביב והמרכז

הוד השרון

דירות יוקרה 5חדרים
ופנטהאוזים מפוארים
קרית רא שון
דירות 4,3חדרים

גבעת אביביס

ראשון־לציון
חולון שכונת בן גוריון דירו ת
גדולות 5,4חדרים
ופנטהאוזים מפוארים

פתח תקוה
גני רסקו דירו ת 4חדרים

ירו שלי ם והסביבה

גבעון * גבעת זאב

מוצקין צפון

שכונה י״א

״רסקו״ חיפה

דירו ת 4,3 ,2חדרים
דירות מרווחות 5חדרים.

דירות 3/2חדרים

דירות 4 ,3חדרים

קרית״ים

עומר

רח׳ הרצל ,1
טל 04-668161 .

דירות 4/2,4חדרים׳

קוטגיים, וילות עם גג
רעפים. וילות דו מפלסיות ״בית רסקו״,
5/2,4/2חדרים ריבית
טל5 .־,057-77144
גדל״
77390

דירות יוקרה 5,4
חדרים(עם אפשרות
לצרוף חדר וחצי
בדירת הורים)
ופנטהאוזים מפוארים

נוה גרנות

חיפה והצפון

דירו ת יוקרה 4 ,חדרים

אריאל

רמות

גבעת הרקפות:

מבשרת ציון
קוטגיים דירו ת 4,3חדרים

דירות גן 5,4 ,חדרים
קוטגיים 6,4חדרים

דירו ת חד מפלסיות
וקוטג׳יס 5חדרים

באר־ יעקב

גילה ד׳

דירו ת רווחה 4,3
חדרים

דירות 4,3חדרים
וקוטגיים 5,4חדרים

דירות 4/2חדרים
קוטג׳ים 5!/2חדרים
עכו קוטגיים 4/2חדרים
דירות 4,3/2חדרים

״רסקו״ באר־ שבע

קרית גת

״רסקו״ ירושלים

קוטגים 4/2,4חדרים

רח׳ שמאי ,8
טל2 .־02-2242421

באר־ שבע והדרום
נווה שאנו:
מ שרדי המכירות
נתיב חן דירות 4/2,4חדרים
רח׳ שאול המלך
הראשיים :
קרית מוצקין
(ליד וילות מצדה)
קוטגיים, יחידות ״פטיו״ ״רסקו״ תל־אביב
לב הקריות

גילה ה׳
דירות רווחה —
דירות 4,3חדרים __ 4/2,4,3!/2חדרים

ודירות 4,3 ,2חדרים

רח׳ הר־סיני ,1
טל 03-627811.

(המשך מעמוד ) 50
היה להגיע בעתיד לדרגה של רמטכ״ל. תבע למחליפו
בתפקידו בגלל אי־גכונותו לפקד על חייליו בהסתערות
על ביירות המערבית אחרי פגישה עם ראש־הממשלה.
הודח סצה״ל.
׳מעשהו של גבע עורר התפעלות עולמית, וגרם לוויכוח
סוער מודל — אולי הוויכוח המעמיק הראשון על
תפקידו של קצין ישראלי, חובתו והמוסר שלו. רבים
תמכו בגבע, וביגיהם מפקד קרבי אלמוגי, שפירסס
מאמר ארוך ומנומק, ש בו הצדיק את מעשהו על פי
מיטב המסורת הצבאית העולמית ו הי שר אלי ת איש זה
נגזז* על־בך על־ידי הרמטכ״ל. לעומת זאת לא הצדיק
את מעשהו האלוף ישראל ט ל, מורהו של גבע, שסבר
כי היה על גבע להמתין עד לקבלת פקודה ממשית.
ייחודו של גבע לא היה רק בכד שווי תר למען
עניין מוסרי על קארייוה מזהירה בצה״ל, וששמה את
כל דר ך חייו. הוא היה נם בכד שסירב לאחר מכן
להיכנס לכל ויכוח, בטענו כי ״המעשה מדבר בעד עצמו.׳׳
על תוצאות המעשה היו הדיעות חלוקות. אריאל
שרון, שטען לאחר מכן כי כלל לא התכוון להסתער
על ביירות, הצהיר בפומבי שבגלל גבע התארכה המילחמה.
גבע עצמו, שאימן ותירגל את חייליו לקראת החם*
תערות, ידע כי ש דון אכן רצה להסתער בכל מחיר.
קרוב לוודאי שמעשהו של גבע עזר למנוע את
ההסתערות על ביירות המערבית — וכר נחל ניצחון
אמיתי, שכל חייל היה יכול 1להתפאר ב ו: הוא מנע
אובדן של מאות הרוגים בקרב צה״ל, ורבבו ת התגים
בקרב האוכלוסיה האזרחית של העיר.
בארץ שבה הפך הצבא מיקצוע וקאריירה, הוכיח
דווקא גבע שנם עתה יכול הצבא להיות יעוד לבעל־מצפון.

טלהיזיה

קידשנבו
:,אדם במילחמה
היצירתית, המנוונת את
לשיא חסר־תקדים תהליך
השיגה הטלוויזיה הישגים
שנתנו לתשמ״א את אנשי־

בשנה הרביעית לבצורת
הטלוויזיה הישראלית, הגיע
הדיכוי שלה. בשנה זו לא
נוסח עמוד האש והנבחרים,
הטלוויזיה שלה•
רק כתבת־יוסן אחת, של הבימאי והמפיק
(״סוסי״) קירשגכוים, בשבוע השני של מילחמת־הלבנת,
הזכירה לצופים את הטלוויזיה שהיתה פעם.
היא הבליטה את העובדה שהמילחמה אינה רק טנקי
נזרכבה ומטוסי כפיר, ולא רק אוגדות — אלא בני־אדם
המשלמים את סחירה.

סרדפי

בשנת תשמ״ב הוכיחה הטלוויזיה הישראלית את
עצמה כנחותה מהטלוויזיה השכנה, הירדנית. תהליך
הפרישה של אחרוני כישרונותיה נפשך, כאשר מנהל
פחלקת־הספורם, אלפס גילעדי, העדיף לעבור לתפקיד
בכיר באירופה מסעם רשת אמריקאית, ודן שילץ סירב
לקבל את מישרת מנהל התחנה, והעדיף לעבוד בשוק־הפרטי.
גם רסיק חלפי ביקש חופשה ארוכה.
המופע המרתק ביו תר שריגש את עובדי הטלוויזיה
בשנת תשמ״ב היה הוועד־הפנהל של ר שות השידור,
בכיכובם של אהוכה מירון ו א הי ה־ פאפו, שהוכיחו
כי האבסורד הוא־הוא המציאות. אליהם הצטרף חבר
מליאת רשות־השידור, הפרופסור יוסף כן־שלמה,
שניהל מילחמת־חורמה פרטית נגד צילום מחזהו של
ה**ד לווין יי סו רי איוב עבור הטלוויזיה, וניצח.
בשנת

בין מעם שביבי־האור שריצדו בטלוויזיה
תשמ״ב בלטו פירטו של הבימאי יהודה (״ג׳אד״)
יוק בר ע כ ען, שעסק במרד הימאים של שנות ה־ 50׳ ו
התוכנית דילמה שבהנחיית ירון לונדון, שהביאה אח
חפוליטרוקים של רשות־השידור לסלקה מן המסד! כמה
מתוכניות שעה טובה, בהנחיית סני פאר, הכתב
אהוד יערי, שהתעלה בימי־המילחמה הראשונים מעל
לערפל־הקרב. בלטו נם תוכניותיה של הזמרת החיננית
שרל׳ה שרץ, שאנשי מחלקת־הבידור של הטלוויזיה
ניסו להכניס לתוכן זמרים מיקצועיים. היא סירבה
והעדיפה לתת מן המסה עד שאנשי מחלקת־הבידור
נכנעו לה.

נאמן

כפה פרשיות הוסיפו לערפל שאפף את הטלוויזיה
הישראלית בשנת תשס״ב. ביני הן: פרשת מינויו והת־פסרותו
של מיכה לימור כעורד מבט. ואיוש המישרה
אחריו בידי יאיר שמח* גם התפטרותו המפתיעה של
יטה ל! (״צחי״) שימעוני ממישרת מנהל־הטלוויזיה,
ומינויו של טוכיה פער כמחליפו, מעידים על־כך שבימי
ממשלת הליכוד הפו ניהול הטלוויזיה בלתי־אפשרי
לאנשים מיקצועיים ושמרים בדעתם. גיליונות עיתון־
המחתרת קרנף, שהופצו בין עובדי חטיבת־החדשות
(מבלי שאיש יידע עד עצם היום את זהות מפרסמיהם)
כמו אי שרו את המצב הבלתי־אפשרי שבו פועלת לה
הטלוויזיה.
״הסכם הדיברור״ בין הנהלת הטלוויזיה ו בין דובר־צה״ל
שב והוכיח, כי הנהלת הטלורזיה אינה מעוניינת
באתיקה עיתונאית כלשהי. העידה על כך מילחמת־הלבנון.
שמרבית כתבות הטלוויזיה בה נראו כת שדירי־שירות
של דובר־צה״ל. למסכת הכישלונות הצטרף כי שלון הדיווח
מאליפות־העולם בכדורגל, שנערכה בספת, מיסעל שעלה
לטלוויזיה הון־עתק. ההר הוליד עכבר.
רדידו ת הדיווח הטלוויזיוני הוכחה השנה בעיקר על־ידי
המכשיר־האח, קול י שר אל, שהיכה אח הטלוויזיה
בכסה גושאי־דיווח מדהימים. בת נושאים אלה בלטה
חשיפת זהותו של ה״ממציא״ דני כרמן, בי די כתבי־י

הרדיו,
בעוד שהטלוויזיה חתמה על הסכמים מפוקפקים
עם השר יעקב מרידוד. גם בדיווח על המילחמה הצליח
קול ישראל לעורר כמה שאלות מהותיות ועקרוניות, שלא
הועלו כלל בטלוויזיה ובגלי צה׳ל, ששנה זו היתה שנת
הדיכוי והרמיסה שלה בידי הרמסכ״ל ושר־הביטהון.
התוצאה היתה שנפערה תהום בין תודעת הצופה והמאזין
הישראלי, שניזון ממכשירים של שטיסת־סוח, ובין הצופה
בעולם, שראה את האמת של מילחמת־לבגון על דמירקע
שלד.
תשמ״ג נראית עבור הטלוויזיה, כשנת הכנה לתשמ״ד
( ) 1984 וליצירתה של טלוויזיית ״האח הגדול עינו פקוחה׳•.
נוסח ג׳ורג׳ אורוול.

הרניק: לא אסדח!

אע\ה

היתה זאת שנה של אלמנות ואמהות שכולות.
תחילה באו האלמנות המפורסמות. העולם ראה את
נ׳יהאן אל־פאדאת ביגונה, אחרי שבעלה נרצח
ביום־השנה למעשהו ההיסטורי. לאחר מ ת צולמה רחל
דיין ליד קבר בעלה, משה.
אד הרבע האחרון של השנה היה תקופת־היגון למאות
אמהות ונשים ישראליות, ולרבבות אמהות ונשים לבגר
ניות ופלסטיניות.
היו אמהות ואלמנות ישראליות שקיבלו את אובדן
היקר להן מכל בהכנעה. היו שניחמו את עצמן בכך
שבניהן ובעליהן נפלו למען חיי המדינה. אך הגבורה
האיומה מכל נדרשה מאותן נשים, שאיבדו את יקיריהן
ושעולמן חרב עליהן במילחמה שהן ר או בה מילחמה
מיותרת.
כזאת היתר, רעיה הרניק, האם השכולה הראשונה
שהשמיעה בפומבי קול־זעקה נגד המילחמה.
בנה, רב־סרן גיורא (״גוני״) הרניק, נהרג בלילה
שבין היום הראשון והשני של המילחמה, כמפקד סיירת
נולני. הוא פיקד על הקרב על הבופוד, שבו נהרג גם
הצעיר של תשמ״ב, רז גוטרמן.
גוני התנגד למנחם בגין, ושקל את האפשרות לחתום
על חוזה לשרות בצבא־הקבע במשך ש ש שני תבא מרי:
״אני לא סומד על. ממשלה בראשותו של מנחם בגין.״
הוא הרגיש, לדבריו, כמו ההולנדי הקטן באגדה, שהסם
באצבעו את החור בסכר פן יציף הים את מולדתו.
רעיה התיק, אלמנתו של מנהל־המחלקה למוסיקה
עממית בקול ישראל, שהשתלבה אף היא ׳במחלקת־המוסיקה
ברדיו אחרי מות בעלה, לא גידלה את בנה
הבכור כפאציפיסס. אך אחרי שנהרג, קראה :״לא
אסלח לבגין ל עול ם!״

אוויו פסגות

צ עי ר
הצעיר של תשמ״ב נמצא בקו־האש בלבנת. הוא
חירף את נפשו, הרג ונהרג. הוא לחם כמו בכל מילחמות*
ישראל. אך הוא ידע מצוקות נפשיות, שלא ידעו אבותיו
ואחיו הבוגרים.
ההיילים הקרביים של תשס״ב ייצגו את כל פיגוון
הדיעות וההשקפות במדינה. היו בהם לאומנים קיצוניים,
שמילאו את תפקידם בחשק ובהתלהבות היו צעירים
רבים שאינם רגילים להרהר אחרי החלטות של ממשלה
ופקודות של מפקדים, ו שע שו את שלהם מבלי ״לשבור
לעצמם את הראש״ .היו שהחליטו באופן מודע לדחות
כל מחשבה על המילחמה עד שתסתיים.
אד הדמויות הטראגיות האמיתיות של המילחמה היו
אותם צעירים שהתנגדו למילחמה בכל נימי נפשת שסלדו
סן התפקיד שהוטל עליהם — ושבכל זאת מילאו את
תפקידם, הסתערו קדימה, ולעיתים קרובות אף עלו
באומץ־ליבם על חבריהם.
כזה היה חייל בשם מידד אלץ, איש נח״ל־מוצנח
בן 20׳ שחבריו פירסמו אחרי מותו מיכתב שכתב ושלא
הספיק לשלוח, ובו קריאת־זעקה מעומק הלב נגד
המילחמה. כזה היה רב־סרן גוני הרגיק, שנפל בקרב
על הבופור, שהיה פעיל מנעוריו בתנועות־שלום, ושאפו,
האשה של תשמ״ב, היתה הראשונה שהשמיעה קול־זעקה
של אם שכולה נג ד המילחמה. וכזה היה רז גדמר־מן,
חבר קיבת העוגן, אלוף ריצוד שד ה, נכדו של
יהודי שנהרג בגטו־ורשה, בנו של פעיל בתנועת שדוס
עכשיו, שנהרג על הבופור ביום השני של המילחמה.
אביו, המורה יעקב גוטרמן, זי עז ע את הארץ ואת
העולם כאשר החל מופיע בעיצומה של המילחמה בהפגנות,
כשהוא נושא שלנדי חיד :״בגין, ש רון ורפול — רצחתם
את בני! ״
רז נוסרמן נאבק כדי להצטרף לסיירת של נולני,
ואף נכנס לפלא במהלך מאבק זה. למרות זאת שנא
צבא ומילחמה. אל המילחמה נלקח מחופשת־השייחרור
שלו. אחרי מותו פירסם אביו דברים פרים נגד מנחם
בגין ואריאל שרון, שבאו לבופור כדי לשאוף אוויר־פסגות
ושנהנו פן הנוף.
רחוקים ממנו, אך קרובים אליו בצורה אחרת. הוו
סרבני־השרות. בראשית השנה סירבו, כפו גדי אלמי,
לשרת בגדה המערבית, שבה נהרגו מפגינים צעירים
ובליתי־חמושים על־ידי חיילי־צה״ל אשר ״ירו באוויר״.
עם פרוץ מילחמת־הלבנת סירבו לשרת בלבנת, כמו

אלי גוז ׳נפקי.
חיילים

רבים,

כמו

חברי

הקבוצה שקראה לעצמה

(המשך מעמוד

ביירות,

חיילים נגד השתיקה״ ,היו ומילים במאבק מ ד המיל־חפה, אחרי ש שיר תו פד -כולם היו נתונים במצוקה
נפשית עמוקה — פצוקה שהוסיפה כבוד להם ולציבור
שמתוכו באו.

עיתונות

הקנו ושיו: מילחמה אחות

כל פילחמה היא פיג חן ׳לעיתונות. היא מבליטה את
מעלותיה ומיגרעותיה, וסביאה את אלה ואת אלה לשיאן.
בפילחמת־הלבנון לא הצטיינה העיתונות. כימעם כולה
נרתמה סדי יום ביומו למכונת הביזוב ושטיפת־המוח ש הפעילו
יוזמי המיבצע, ובראשם אריאל שרון, כלפי ה ציבור
הישראלי. אם נבון הוא בי בשום פילחפה לא
שיקרה הממשלה לציבור שלה כמו בפילחסד. זו. הרי
יש לעיתונות האלקטרונית והכתובה חלק רב בכך.
מושגים מובהקים של שטיפת־פוח כמו -מחבלים.״ -קי•
גי מרצחים,״ -להדק אח הפצור,״ ,לכתוש,״ שבאו להכ שיר
את הקרקע לביצוע מעשי-זוועה כפו הפצצת ביי ח ת
ומחנות־הפליסים, היו לחם־חוקה של העיתונות.
בפילחפה לא הגיעו העיתונאים לקו־האש. הם י שבו
בעורף והתחרו ביניהם בכתיבת כתבות-קיסש.
הסקום העיתונאי הגדול ביותר של השנה היה בלי
ספק המעשה שהיכה הד בעולם כו לו: המסע העיתונאי
של שלושת חברי מערכת העולם הזה שחצו את קו־האש
בביירות, סיירו בעיר המערבית, רי איינו את יאסר ערפאת
ונפגשו עם השבוי הישראלי. אך מעשה זה פסול מלהי-
כלל בתחרות על התואר איש־העיתונות של השנה. מפני
שאץ משתפים בה את חברי מערכת זו.
גם עיתונאים אחרים הגיעו לביירות המערבית. שניים
עשו זאת בדרכונים זרים: אליעזר שטראון־ ,איש ידי עות
אחרונות, שסייר בביירות המערבית וריאייו את
ג׳ורג׳ חבש, ואייבי נתן, שנלקח גם הוא לסיור על-
ידי דו בר אש״ף ונתקל בערפאת ברחוב. לאחר מכן
שהה אמנון קסליוק הישראלי, בשם העיתון הצרפתי
לה נזונד, בביירות המערבית, ורי איין אף הוא את ערפאת.
בין העיתונאים המעטים שהצטיינו במהלך המילחמה
היה אמנון דנקנר, איש הארץ, שהתעלה והגיע לרמה עיתונאיים חדשה בסידרה של כתבות — ספק דיווחים
מוסווים, ספק סיפורים קצרים — שתיארו את הצד
האסל של הפילחפה.
אך כמנתח של מהלכי המילחמה עצמה עלה על כולם
הכתב הצבאי של הארץ, זאג שין * ,שבלט בים שטיפת־המוח
כעיתונאי עצמאי, בלתי-משוחד, אשר העז להצ ביע
על הכישלונות הצבאיים־מדיניים של הפילחמה, אם
כי לא פעם רק במרומז. שיף זכה במחמאה מחרה כאשר
סיפר יאסר ערסאת עצמו, בראיון בהעולס הזו /כי הוא
קורא באופן קבוע את מאמריו של שיף.
לציון מיוחד היתד. ראויה גם אוריאנה פאלאצ׳י,
העיתונאית האיטלקיה שריאיינה את אריאל שרון —
ונתנה דוגמה לחקירה עיתונאית חושפנית, שאף כתב
ישראלי לא העז לערוך ל שר האימתני.

הכנסת

סנידוו -וגת גביש

באחד הרגעים המבישים ביותר בכל תולדות הכנסת,
ישב מנחם פכידור על הכם הרם של היו״ר, השתולל
מזעם, וצעק על ח״כ ונוסיק מוכי.
הנציג הקומוניסטי השמיע קריאות־ביניים גגד הפיל־חמה.
היתד, זאת זכותו, והוא לא עבר את הגבול שנקבע
על-ידי סקנדליסטית מיקצועית כמו גאולה כהן, בשעת
ההצגה של הקומדיה על פיגוי ימית. אך סבידור, יושב־ראש
של פרלמנט שיש בו יהודים וערבים, ציונים
ואנסי־ציונימ התנהג כנשיא של פרלמנט בדפוקרסיה
עממית- .אני יושבדראש של כנסת ציונית צעק ואיים
לגרש את טובי — במו יו״ר ב-סרלפנם״ ההונגרי או
הבולגרי, הצועק - :זהו פרלמנט קומוניסטי ! ״
היה זה אופייני למצבה של הכנסת כולה, אשר ירדה
השנה למעמקים נוספים, והניעה עד לשפל המדרגה.
בפילחמת־הלבנון היא היתד. חותמת־גומי לכל דבר.
ביום השני של הפילחמה הגישה ס״עת חד״ש הצעת
אי־אמון. היא נשארה בודדה במערכה, אף שחיש מהר
הוכח כי פאות אלפי ישראלים מתנגדים למילחפה בפועל
ובחריפות. בל הכנסת, מקיר אל קיר, התאחדה להצביע
נגד ההצעה, ביודעה היטב בי זוהי הצבעה בעד הפילחמה.
כדי לסלק בל ספק הבריז מנחם בגין עצמו, שעה קלה
לפגי ההצבעה, כי הצבעה נגד ההצעה תהווה הצבעה
בעד הממשלה ובעד מדיניותה. קרי: בעד המילחפה.
עשרת הצדיקים בסדום זו לא הצביעו: נגד המ״לחמה,
ואף לא נמנעו רישפית מהצבעה, אך לפחות -לא השתתפו
׳בהצבעה״ .בנסיבות הנתונות. היחד, גם זאת הצבעה
אמיצה. העשרה היו חברי־הכנסת יוסי ש ריי ממיפלגת-
העבודה, שולמית אדו:י מר־צ, מרדכי וירשוכפקי
משינוי (שחברו, אמנון רובינשטיין, הצביע בעד
המילחסה) ושיבעת חברי מס״ם — אף שאחד מד,מ
אימרי רון, תמך בפילחמה בפה פלא.
אותה תפונה עגומה: נמשכה במשך המילחמה כולה.
המערך שיחק מישחק נואל של אופוזיציה־מטעם׳ תמך
בפילחמה אך הסתייג מפרס זה או אחר, לצורכי אליבי
בחו״ל. לזי היה עו ד שום קשר בין התמונה ב צי בור —
שבה התנגד מיעוט גדול וחשוב למילחמה בקיצוניות
רבה, תוך הפגנות ומעשי־מחאה — ובץ הכנסת, שבה
נותרו רק שרידים אומללים ש ל אופוזיציה.

6141 1

שזיעזעה

ביום ההפצצה הגדולה על
העולם כולו, לא היו בכנסת אלא
זיאד, שע שו אקט של מחאה, ו שגור שו מן האולם על-
ידי סבידור. באותו יום זכו השניים באהדה גם מצד
אזרחים שלא היו חולמים להצביע אי-פעם בעד סיעה
קומוניסטית,
האופוזיציה שבתוך האופוזיציה מצאה את עצמה
במצב עגום! .במיפלגודהעבודה היה יוסי ש רי ד בודד.
כשחלם על פרישה כדי להקים פיפלגת־שלום עם מפ״ם,
התחוור לו שמפ״ם לא תפרוש. שריד, שהצטיין בימי
המילחמה בניהול מערכה מילולית עיקבית נגדה, מצא
את עצמו במצוקה כאשר הוזמן פומבית על־ידי עיצאם
סרטאווי, גיבור־השלום הפלסטיני, להיפגש עימו בפאריס.
המנהיג הפלסטיני הזכיר גם את מוטה גדר, ויקטיר
שם״טוב ומדחמד ותד. בולם חששו לבוא, ומצאו
לבך: תירוצים שונים — אף ש ש רי ד עצמו הכריז לפני
המילחמה בפאריס שהוא רוצה להיפגש עם סרטאווי.
כך רבם של ערבים במס״ס, לא הסתפק מוחמד ותד בדחיית
ההזמנה, אלא חיפה על חוסר זה של אומץ־לב בהכפשת
אנשי־שלום אמיצים יותר.
בסוף תשמ״ב קמה התיקווה שבנסת זו תתפרק בקרוב.
היא הגרועה בכנסות ישראל.

מאיר וידנר ו תוסיק

בורג: נגד אבא

התמונה בשערי בית־הנתיבות של נמל־התעופה בן-
גוריון היתר. חסרת תקדים בישראל, והזכירה תמונות
מארצות אחרות. עובדי אד־על חסמו את הכניסה לפני
כל הבאים שהיתר, להם חזות דתית. יהודים חובשי כיפות
ושטריימלים, לבושים בקאפוטות. ויהודיות בעלות מיט־סחות־ראש
ושרוולים ארוכים עמדו חסרי״אונים מול
עובדים זועמים.
האיש שגרם למחזה זה היד, אברהם שפירא, איש
אגודת־ישראל. הוא הצליח להשניא את דת ישראל על
המונים רחבים בפי שלא הצליח אף עסקן דתי לפניו.
שפירא השמן, בעל הזקן הארוך והחיוך טוב־הלב,
נראה לרבים כמנכ״ל המדינה. הוא נתן פקודות לממשלה.
כסו שיילוק, במחזהו של ויליאם שייקספיר, הסוחר
מוונציה, הוא תבע את ליטרת־הבשר, שהגיעה לו על פי
החוזה הקואליציוני. בשיא פעולתו, תבע את הפסקת
הטיסות של אד־על בשבתות, ומנחם בנץ בפה זאת על
הממשלה ועל החברה.
התוצאה היתד, מילחמת־דת, שלא היתד, דומה לה
בתולדות ישראל. קרוב לוודאי כי מילחמד, זו, שהופסקה
זמנית על סי צו של בית־המישפט, תטיל את מוראה
על תשמ״ג.
מול הקו התוקפני של שפירא ואדוניו, גדו לי התורה,
שעורר התנגדות כה עזה לדת, דווקא בשעה שתנועה
גדולה של חוזרים־בתשובה וחוזרות-בתשובה יצרה אופנה
חדשה, נשמעו כמה קולות נגדיים מן המחנה הדתי. אחד
מהם היה קולו של הרב הצעיר עמי כץ, שהטריח את
עצמו לנמל־ד,תעופה כדי לעודד דווקא את עובדי אל• על,
׳שעמדו במריים נגד אגודת־ישראל.
אך האנטי-תיזה האמיתית לשפירא היה אדם, שהעמיד
את מיצוות המוסד היהודי מעל לעניינים של מיצוות
פורמליות. אברהם (״אברום״) בורג, בנו של שר-
הפנים, יצא לפתע מאלמוניותו, בעל כורחו, כאשר האירה
אלוסת־הפירסום את קבוצות החיילים שיצאו למחות נגד
מילחמת־ד,לבנון. בשעה שאביו, יוסף בורג, הציני
והחלקלק, הופיע בעצרת־המונים למען המילחמה, שהוא
התנגד לה בסתר־־ליבו, הופיע הבן באסיפות מ ד המילחמה
והטיף נגדה בשם דת״ישראל וערכי המוסר של היהדות.
בעיני הציבור הישראלי החילוני, שהתרגל לראות את
הדתיים בדמות הקנאים החשובים של גוש־אמונים ושונאי-
הערבים המושבעים של ישיבות־ההסדר, היתה דמותו
של אברום בורג בבחינת התגלות. היא הוכיחה שי ש
נם דת יהודית אחרת, הומאנית וליברלית — אף שדת
זו בימעט ונר,חתה בישראל. במעשה אחד הועיל בורג־הבן
לדת היהודית יו תר מפל מעשי אביו.

נושפ 17

אוסטהבסקי־נהן: הפחדה
אהרון

המישפט בישראל עמד השנה בצל מישפסו של
אבן־חצירא. השר לשעבר, שזוכה בשנה
מאשמות־שוחד, הורשע השנה בעבירות של
גניבה והפרת-אמונים.
הרשעה חסרת־תקדים זו גרסה למהומות על רקע
עדתי. אוהדיו של השר צרחו, השתוללו, איימו וקיללו.
המישטרה נאלצה להוציא את השופטת ויקטוריה
אוסטרוכסקי־כהן ואת התובעות, פרקליטת-מחוז ה מרכז
שרה פירוטה ועוזרתה הבכירה עדנה ארכל,
מבית המישפם תחת מישסר מישסרתי כבד.
השופטת, אשר ישבה במישפס כדן־יחיד, היתד, על
כוונת הסניגוריה מתחילתו. כאשה אשכנזיה וילידת־פולין,
הציתה את רגשות השינאה והקיפוח העדתי בקרב אוהדי
השר. הדברים הוחמרו כפליים, כאשר — בעיקבות
פליטת־פה אומללה של השופטת בלישכתה, שבה בינתה
את השר -הטיפוס הזה״ — ביקשו הסניגורים שלמה
וגופיה־כהן ורם כפסי לפסול אותה מלשבת בדין.
במהלך המישפם נמצא חומו״נפץ של בלוני־הגז בחצר
ביתה של השופטת, שיחות מאיימות הופנו אליה בטלפץ,
והוצבה עליה הגנה מישטרתית במשך כל הסישפט.
השופטת עמדה בלחצים וכתבה פסק־דין שקול, שבו
זיכתה את השר מעבירות אחדות שיוחסו לו והרשיעה שעברה סירסה,

יותם ראוגני

אל עצמו של גתן שחם ומילי ם מאת
>ז ׳ אן ריכן) ו עוד סופרים, שפירסמו ספרים שלא היה
בהם חידוש כלשהו, ושהיתד• בהם משום חזרה מונוטונית
על ספרים שפירסמו בעבר הלא־רחוק.
כמה מסיפת הקלאסיקה הארצישראלית, שראו אור
בפירסום חוזר, הרשימו גם בשנת תשמ״ב, ביניהם הגוף
הגאוני מאת אכיגדוד המאירי ו ב לי כוכב פאו1

אותו באחרות. אך הסערה שקפה אחרי מהרשעה היתד.
חסרודתקדים. כתובות-נאצה הופיעו בן־לילה על קי רות
העיר, השופטת כונתה -אשכנאציוד׳ וכינויים גרועים
פזה. בפ שר שלושת היפים שבין ההרשעה וגזר־הדין
סערה הפדינה.
היתה זו הפתעה נחלה שאחרי שכינתה את השר
־־־ בססק־הדין כסי שעשה ב קרן א בד ח ציר א כבאחחה פרטית
שלו, דנה אוחו השופטת לסאסר־על־תנאי בלבד- .זה נם,״
קבע הפיסעדן אלי רוגן, חסידו של השר! -השופטת
נבהלה,״ קבעו אחרים.
יתכן כי גזר־הדין היה פעשזדחוכפה בנסיבות הנתונות
וגרם להרגעה פיידית של הרוחות, אך פרקליטות־הפדינה,
השר וסניגוריו לא היו פרוצים פפנו. העירעור ההדדי על
פסק־הדין היה תלוי ועומד בסוף השנה בבית־הפישפם
העליון, ויעביר כנראה את הרוחות במדינה גם בשנה
הבאה.
מילבד פישפט זה ניכרה השנה התעצפות בעולם
התחתון. רציחות על רקע ספים. נקפה וחיסול-חשבונות
נעשו באכזריות, וללא פורא. בתש״ג ייערכו פישפטים
על רצח רוני ני1ן, שוד קרן־ אור, הרצח הכפול החדש
של שלי שולי ומישל נחסיאפ, ופישסטם של

הסרעילים.
באופן מוזר חזרו השנה רבים מגיבורי פר שיו ת
נושנות לכותרות. סלומון אגו הורשע גם בפישפסו
היעזר, לפרות סאפציהם של סניגוריו, הזוג זלמן ונחמה
סג ל. עירעורו עומד להתברר לפני בית־הפישפט העליון.
ע מו סברנם גם הוא עדיין יו שב בכלא, ומחכה
לסיום עירעורו של קצין־הפישטרה ל שעבר שאול מר*
קום, שהורשע השנה בעדות־שקר. רק אחרי שיסתיים
העירעור יחליט היועץ־הפישפטי אם יש מקום לפתוח
בפישפט חוזר גם לברנס.
שמואל סלאטו־שרון חזר לחדשות הפישפטיות
כאשר הוגשה נגדו השנה התביעה האזרחית הגדולה
ביותר בתולדות המדינה. חברה צרפתית תובעת סמנו
סכום של כ־ 15 סיליון דולר, בצירוף ריבית לעשר
* שנים. סכום האגרה ששילמה החברה על תביעתה זו
פסתכם בתישעה מיליון לירות. 1 בניגוד לסלופון אבו זכה השנה דוד ( .דו דו״) דהרי
להיות האדם הראשון שזוכה לפעשה פעפיים מאותו
הרצח. לפני שלוש שנים זיכו סניגוריה הפרופסור דויד
ליכאי ואחרון גן־ ש חי שניים מחבריו של דהרי,

שנאשמו יחד איתו ברצח אלי ועוהי בנתניה. דהרי
עצמו ברח מבית-הסוהר בסהלך הפישפס והסגיר את
עצפו לפישטרה רק בעיקבות הזיכוי. אך לפרבית הפלא
לא שקטה הפישטרה והשיגה ראיות חדשות ועדים חדשים.
הוא הועפד שנית לדין, תוכה גם הפעם, למתת החשדות
הכבדים שנותרו סביבו.
בפיגזר הציבורי הפשיד הבג״ץ לעשות חדשות. ביפים
האחרונים של השנה, אחרי שנשיא בית*הפישם םמשה
לגדוי פינה את מקומו ליזחה כהן, החליטו השופטים
,מאיר שמגר, דג לוין ושלמה כהן להוציא צ ר
ביניים שהורה לחברת אל־על להמשיך ולסוס בשבתות.
הממשלה וועדת השרים לענייני אד־על. וגם ועדת-
הכספים של הכנסת, התבקשו לתת טעם מדוע לא יבטלו
את החלטתם על ביטול טיסות אל־ על בשבת.
השביתות והעיצומים של עובדי בתי־הפישסס, שנמשכו
במשך חמישה חודשים רצופים, האטו עוד יו תר את קצב הצב
של ם חנות-הצדק. ורק נשיא בית-המישפס הפחתי
יבתל-אביב,
השופט מי מין כ הן, העז לומר בגלוי כי
מערכת המישפם בארץ מתפוררת.

ס פ רו ת י שנת
תשמ״ב לא היטיבה עם הסיפורת העברית. מעם
מאוד יצירו ת חדשניות, בעלות ערך סגולי, ראו בה איר.
האירוע המפתיע ביו תר של השנה היה הענקת פרס
י שר אל למ שורר יהודה עמיחי, המייצג בשירתו את
כל ההפכים לפה שמייצגת פמשלת-ישראל. גם הענקת
ז ד מעידה על־כך שדור-
פרס ביאליק למשורר
המשוררים, שצמח אחרי פילחמת־העצפאות, היה לדור
המייצג ביותר את השירה הישראלית — פה עוד. שנתן
זך. בהופעת טלוויזיה ובאסיפח־עיתונאים, יצא חוצץ נגד
תהליך ההתקרנפות העובר על המדינה.
ספר צנום, תחת הכותרת גי א אוני, מאת שולמית
לפיד, היה סם ר־הפרוזה המקורי המעולה ביו תר שראה
השנה אור. ספר זה, המתאר את עולמה של אשה יוצאת־דופן
בין מתיישבי גיא-אוני (כיום ראש-פינה) לפני כ־ססז
שנה. והכתוב בל שון פשוטה, בלתי-יומרנית ואמינה —
פרץ דד ך חדשה לסיפורת הישראלית. גם כמה ספרים
בולטים נוספים שראו אור השנה חוב ת בידי נשים.
כזה הוא סיפרה של הסופרת הצעירה אורית מורן
נזה שגור־ הנורי להצריו, ספר מחיי־הצעירים, נכון לעב־שיו,
שגי בוריו אינם מוכנים לצאת בשירותם הצבאי
לרסס תלפידי־תיכץ ערביים ברמאללה. צעירים החשים
מנוכרים מכל המתרחש בחברה הישראלית של ראשית
שנות ה־.80
גם סיפרי־השירה של המשוררת שנפטרה, אפתר
דאג, יל קוט שירים, ועדי של חדווה הרככי, החזירו
לספת השירה לי תו ת נשית בוגרת, שחסרה ב שי ת
המשוררות שפירסמו את שיריהן בשנים האחרונות. אל
נשים אלה מצטרפת חלית י שורץ, שפירסמד. השנה
שתי חוברות של כתב־העת האישי שלה, חדריס.
בין הסופרים בלס השנה עמו עוז ב סיפ ת מנוחה
נכונה. שהוא הבוגר והבשל בספריו. פחות הצליח א ״ כ
יהושע בגי רו שי ם מאוחריס. ספר מעולה היה השנה
סיפרו של חוקתהמיססיקה גרשום שלום, מבר לין
לירו שלי ם, שראה אור אחרי מותו של חוקר חשוב זה.
בשנת תשפ״ב פורסמו כפה סיפרי-גפל, ביניהם עצם

יהודה כורלא.

תופעה מעניינת היתד. פירסומם של שני ספרים בעלי
ערך סיפרותי וחברתי, פרי-עטם של ציירי ם: עצים,
אבנים ובדי ם ברו ח פאת יגאל תומרקין, שהוא בבחינת
מסר אל הכפר הערבי הפלסטיני, הכפר שהחברה המו דרנית
הישראלית עוסקת בהכחדתו! בדרןל קולנו ע של
יאיר גרכוז, שהוא חודיה אמנותית במילים, המתארת
את נוכחותו בנוף הארצישראלי.
חוקר שהגביר את מסעו אל ניבכי העבר הוא
הפרופסור גחן שסיגל, שספריו אפיקורוס ו תו לדו ת
הטרגדיה היוונית המשיכו מסכת, שעל מימושה פועל
הפרופסור שפיגל זה שנים רבות. שבתי טכת, חולל
שערוריה בסיסרו רצח א ר לוזו רו ב, שהביא להקמת ועדת־חקירה
ממלכתית מגוחכת לבחינת רצח ארלוזורוב.
ב ץ הספרים המתורגמים מלועזית לעברית בלטו
בתשס״ב הפרש מ סיינ ם־ אורביין של הסופר הקנדי־יהודי
מרדכי ריצ׳לר, ע שו בי כרצונכ ם של המחברת האפ ריקאית
המוכשרת ג׳וים קארול אוטם ; גו ל ד שווה
זהב של ג׳חף הלר, ספר הצחוק והשיכחה של מילאן האכספרס קונדרה, הסופר הצ׳כי הגולה בצרפ ת!
הפאטאגוני הי שן של סול ת ארו, סיפרו של גינטר
גראס וי עו ד בטלגטה ו שני ספריו של הסופר הגרמני
המעולה מרטין ולזר, סוס בור ח ו עבוד ת הנפש. לספרים
אלד. מצטרף גם סיפרה של הסופרת הדרום־אסריקאית
גדין גורדימר, אורח כבוד ..אף תרגום ספרותי מהשנה
החולפת לא הותיר רושם מרגש במיוחד.
בין כתבי־העת הספרותיים נוצר בתשמ״ב איזון איכותי
בין עכ שיו וסי מן קריאה, בעוד שהפתעת השנה היתד.
העריכה המחודשת של מאזניים, המופיע בפורמאט חדש,
ושהחזירה לכתב־עת זה את מיטב הסופרים הישראליים,
שסלדו בעבר ססירסום בו. הישג זה ש פו ר לעורכי
מאזניים,

אשר רייך וזיסי סתווי.

מדע

ברמן: הונסדו שחווה

כמו בכל שנה, עמלו אלפי מדענים בישראל, בשטחים
רבים ומגוונים, והגיעו להישגים מכובדים. הפדע הישראלי
הוסיף לעמוד על רמה גבוהה — אולי מפגי שהיה אחד
השטחים המעטים במדינה שלא היה נגוע ברוח הגטו
הלאומני־דתי, שניתק את ישראל בהדרגה מן העולם.
המדע הוא עולמי, ושפתו היא בינלאומית.
אך בתשמ״ב לא היה מנוס מהענקת תואר איש־הפדע
של השנה לאדם שלא היה מדען כלל. כי על כל פדעניה
המזהירים של ישראל האפיל במשך כפה שבועות אדם,
שביצע חרסית מדעית פנטסטית.

בגוד ושים

דני כרמן, האיש שהמציא — כביכול — מקור הדש
של אנרגיה, או שיטה חדשה להפקת אנרגיה, היה
שארלסאן מבריק. הנוכל, שהתחזה כמדען, בהפקיעו
לעצמו פירסומים של אדם אחר, הצליח לרמות את
שר־העל לענייני כלכלה, יעל,כ מרידוד, שהוא בעצמו
נוכל ורברבן לא מבוטל. על ספד ד ברי ברמן. הבטיח
מרידוד חגיגית למדינה כי הצליח להפריך את חוקיו של
אלברט איינשטיין, כי הביא את הקץ על השייח׳ים
עתיר-הנפס, כי יאיר את רמת־גן כולה בנורה אחת,
וכי מרגלים מכל העולם באים לישראל כדי לגנוב את
הסוד.
לבסוף, כאשר התגלה כי הסוד הנוראי טמון בקופסה
שחורה שעמדה בפינה של מחסן, ושהאירה כסה גורות
קטנות, התפקעה המדינה מצחוק. ברמן נעלם מן האופק,
מרידוד המשיך בדרכו כאילו לא קרה דבר, והמדענים
הרציניים יכלו לחזור לעבודתם.

תי א ט רון

שבול: מוטב להתאבד

בתשמ״ב המשיך תהליך הגיוון והכירסום בדמותו
של התיאטרון הישראלי. רפרטואר רצוף בסחזות לא־חשובים
איפיין את התיאטרונים הציבוריים. המחזה
המקורי היה שולי וחסר־חשיבות. מחזות בנוסח ברודוויי,
או מחזות בולווארדיים, היו הסמל המיסחרי של התיאטרון
הישראלי בשנה זו.
רק תקופה בת חודש ימים, שבמהלכה הועלה מחזור
של מחזות שעסקו בצה״ל ובניוון מוסר-הלוחמים, הביא
את מעט העדנה לתיאטרון. אלא שהצגות אלד. הורדו
בלחצי המועצה ל תרבו ת ולאמנות וגורמים ממשלתיים
אחרים. עוד שערוריה שאיפיינה את התיאטרון הישראלי
בתשמ״ב היתד. הצגת מחזהו של המחזאי חנוך לווין
הזונה הגדולה מנ בל, שעורר עליו את התנגדותו של
קהל מבקרי התיאטרון המדושנים, שמחזה זה שימש
להם מראה.
שנת־התיאטרון תשמ״ב היתה שנת מנהלי־התיאטראות,
שהצליחו לרוקן את התיאטרון הישראלי מכל תוכן
וערך. עדה כן־נחום הצליחה לכרות קבר לתיאטרון
החאן הירושלמי, אורי עוסר הפך את ה תי א טרון הקאמרי
למיסעל אמרגנות; ,ועם סמל הצליח להפוך אח תי א טרון
חיפה לתאום החיפאי של הקאמרי. דויד לוין, שחוזהו
כמנהל הבימה חודש השנה -הוכיח ברפרטואר של תיאט-
רונו את אי־הצורך בתיאטרון לאומי. למנהלי תיאטראות

(המשך נזעמת־ ) 55
אלד. הצטרפה ציסי מינ ם, שהסכר. את היאסרו! באר־שבט
פתיאסרץ של עיר לתיאטרץ של עיירה, כשסילקה

שחקנים ותיקים, סבלי שיעלה בידה להעניק תוכן כלשהו
לתיאטרון שהיא מנהלת.
מבין כל דמויות־הפסתח של התיאטרון הישראלי הת-
רוממה רק דטוח אחת מעל לרדידו ת הטחרידה והטנוונת
של תיאטרון זה. היד. זה הבימאי עודד ק ומל ר, לשעבר
מנהל תיאטרון היסה, שהקים את -פרוייקט נווה־צדק״.
מעין תערובת של תיאטרון ממוסד ופסובטד ובימה
שמעניקה סיכוי, והסותחת אופקים לאנשים בעירים
בתיאטרון הישראלי. קוטלר, שהוא מזה 20 שנה דו ת ר
דמות־ם סתח בתיאטרון הישראלי, הבליח השנה בתפקידו
כ. ם ורד ממוסד״ .מורד אחר, שנכשל השנה, היה השחקן
אשר צרפתי, איש־התיאטרון תשמ״א, ש תי א טרון המד רגו
ת שלו התמוסס כתובאה ם םילחם ת־הלבנון.
שנת־התיאטרץ תשמ״ב היתה שנה טובה מאוד לשר-
החינוך־והתרבות זבולון הפר, המופקד על סיבסוד
התיאטראות הציבוריים. שנה זו לא הביאו! לו סקנדא-
לים יובאי־דוסן, והוכיחה לו כי התיאטרון הישראלי,
ובעיקר מנהליו, הבליחו להתאים עבמם לשילטון שמייבג
המר.
ואז, בימים האחרונים של תשפ״ב, קרה לפתע ד בר
שהוכיח שאין הדבר כ ך: המועצה לבי קור ת מוחות
אסרה את הבנת מחזהו החדש של יהושע סובול, נפש
יהודי, שבו נעשה נסית לחזור אל שור שי ההיסטוריה
הביונית על-ידי בלילה למעמקי נפשו של הגאץ היהודי
הבעיר בווינה של סוף המאה שעברה, שדחה את תורת
הרבל והעדיף להתאבד, אתרי שכתב ספר אנטי־שמי.
זהו נסית אפיץ להתמודד עם בעיות, ואין זה פלא ש החריד
את המימסד.

ר פו א ה

מעיין: זכות החולה

כפו בכל מילחמה, חוללה הרפואה השנה נסים ונפל אות.
בתי־החולים לחמו ביניהם על הזכות להגיש עזרה
לסבועים, ושרותי ההבלד. והרפואה פעלו למוסת.
אך הפרשה הרפואית שעוררה את הרגשות העמוקים
ביותר בתשמ״ב אירעה דווקא לפני המילחפה. במרכזה
עמד אד ם: העיתונאי וחבר־קיבוץ ראובן מעיין בן
ה־ ,54 ובעייה: זכויוודהאדם של החולה.
האם ׳הום ך אדם, הלוקה במחלה, אובייקט למאמצי-
החבלה של הרופאים, כשהוא נטול כל ר בון חכות־החלטה
משלו, או שהוא נשאר אדם חו פ שי!
הבעייה התעוררה כאשר עמד ראובן מעיין, שלקה
בסרטן ושנמבא בשלבים האחרונים של המאבק על חייו,
על זכותו להשתמש בתרופה שלא עברה עדיין את
תהליכי־הבדיקה המקובלים והפובדקים של כל תרופה
חדשה. היתד, זאת -תרופת רובץ׳ ,די־ א ס־בי־נ׳י, שהומ צאה
על־ידי הרופא רדד רוב? ,בעזרת אחיו אדי
רובץ והפרופסור לכימיה הריר ישראל שחלו•
מנהל מישרד־הבריאות, ברון* מורן, נסה להסכים
לכך, אך נסוג תחת לחץ המימסד הרפואי והמישפטי —
לא בשל החשש שמא התרופה תזיק, אלא מפני שלא
עברה עדיין את התהליכים הדרושים לאישורה. מעיין פנה
בעתירה חסרת־תקדים אל בית-ד.ם ישפם הגבוה לבדק,
אך גם זה הבדיק את המימסד נגד החולה. ראית דרמאתי
עם מעיין, שבו תבע את זכותו, שודר בטלוויזיה, ובבוקר
למחרת נסח את נישמתו.
הם רבחי או תו!׳ זעקה אחת הגשים שהשתתפובהלווייה, וביטאה את דעתם של רבים. כנגדה הוסיף
המיפסד הרפואי לטעון כי אין להגיח לחולים לשפוט
על תרופות, וכי כל תרופה חייבת לעבור את הליכי
האישור הקפדגיים, כדי למנוע שימוש לרעה ואשליות.
כמו כימעם כל השאלות הנוגעות לאתיקה של הרפואה,
גם זו טואטאה אל מתחת לשטיח הפיקצועי. בסוף
תשמ׳׳ב נשכחה, באילו לא חי ראובן מעיין מעולם.

כלכל ה

מנדלבאוס: הזוה לנינה

ישראל חזרה למקום השני בעולם — אחרי ארגנטינה
— מבחינת שיעור האינסלביה. במשך כמה חודשים נדמה
היה שהיא עומדת לגלוש במורד הסולם ולהתרחק פן השיא
הבלתי-מכובד הזה, עד ששבה הקערה והתהפכה על־פיה.
יתכן שאפשר היה להאשים בכד את מילחמת־הלבנון,
אלמלא התחילו התהליכים הללו זמן רב לפגי שהיא הת חילה,
בסמוך למועד שבו התמנה הדיר פשה מנדלבאום
כנגיד בנק־ישראל.
קשה לדעת אם ז ו המישרה שעליה חשב מנדלבאום
כאשר היה ביר בוועידת ההתמודדות של מיפלגת-העבודה
בתחילת ,1977 כאשר נדמה היד, לו כי הוא מכריע בקולו
מי יהיה ראש-הסמשלה הבא של ישראל, שיפעון פרם או
יצחק רבץ. אך אין ספק שמגדלבאום הסתגל למהפך
במהירות רבה. הוא שב לחבוש כישר, על ראשו, נטש את
מיפלגת העבודה שבאוסוזיביה, והפך חביבם של צעירי-
המפד׳׳ל, שפילסו את דרכו אל המישרה הרמה של נגיד
הבנק.
המרחק שבץ מנגיד הראשץ של בנק י שר אל דויד
הזהכיץ, ובץ מנגיד דהיום הוא רב מאוד. הו ח ביץ היה
איש תקיף, תיאורטיקן כלכלי, וידע לעמוד על שלו גם מול
ראשי-פמשלות ושרים. מנדלבאום התמנה משום שהיה
ברור מראש, כי יהיה עושה־דברו של שר־האובר, יורם
ארידוד, והוא אינו מכזיב. כדי להבטיח את נאמנותו מ ר

נד. כמישגד-,לנגיד הפרופסור יקיר פלסגר, שהיה פקיד
במישרד־האוצר לפני מינויו. כך הפך בנק ישראל לאגף
במישרד־האוצר, תחת שיהיה מעין כלב־שמירה של האוצר.
תוצאות המדיניות שמנהלים מישרד־האוצר ובנק ישראל
אינן מזהירות. בחודש אוגוסט הוזרמו למשק 5.5מיליארדי
שקלים — סכום ללא תקדים. האינפלציה מאז ינו אר ועד
לאמצע חודש ספטמבר הסתכמה ביותר נד ,850/0והתוכנית
המשונה, שהציג פלסנר לבלימתה, בשעה ששר־האובר
שהד, בחו״ל, אינה נראית בעלת סיכויים רבים.
שפע הממון הנמצא בשוק הכספים אינו מתחלק בצורה
שוויונית ביותר. בשעה שמיליארדים רבים זורמים לכיסי
ספסרי-הון, מרוויחי־מילחמה והסרוטקציונרים של הליכוד.
מקצץ האוצר בסובסידיות לפיצרכים החיוניים, הכלכלנים
מציגים מיססרים שמשמעותם היא התרחבות אי־השיוויון
בחברה הישראלית, אך לנגיד בנק ישראל ולסגנו לא די
בכך: הם טוענים שצריך לקצץ בכמה אחוזים את השכר
הריאלי של השכירים במשק.
המיספרים והמגמות מורים על אמת ישנה: בעוד שבת-
קוסת־בחירות משרתת הכלכלה את הפוליטיקאים, חוזרים
הפוליטיקאים לשרת את החברות הגדולות, הבנקים ואילי-
ההון בתקופה שבין בחירות לבחירות. מאזני הבנקים
שהתפרסמו השנה, סורים שוב על עלייה בריולחיות. וקוג־צרנים
ענקיים, כסו כור ההסתדרותי וכלל, שילמו מסים
בשיעור מגוחך, תוך ניצול מיפלטי־פס אינפלציוניים. כאשר
נדמה ששר־האוצר מבקש לחסום את מיפלטי-המם האלה,
מנהלים בעלי האינטרסים המשוריינים מילחמת־חורמד״ כדי
לעכב את אישור חוק המיסוי האינפלציוני, ולהוציא ממנו
את עוקצו.
מי שסיפק בשנה שעברה את הבדיחה הכלכלית של
השנה הנפיק השנה את הפואנטה של אותה בדיחה. בעיות-
האנרגיה, שאותן הבטיח יעקב מרידוד לפתור, עדיין
לא נפתרו, אך לא היה בכך כדי לדכא את רוחו של שר־העל
לענייני-כלכלה. השנה התברר כי הוא עשה עיסקד.
פצויינת, כאשר רכש פן הסובנות, במחיר־מציאה, את
חברת הבנייה רסקו, וחברה אחרת שבבעלות מישפחתו
— אסל וטיק — תזכה לקבל מן המדינה הטבות־מס השוות
מיליונים רבים. יעקב מרידוד, שהיה מן הפרוטקציונרים
הגדולים של שיטת-ספיר, כמוהו כחבריו שאול*נחמיה
אייזנכרג וניסים גאון, נהנה לא פחות משילטון ה ליכוד.

פו ר\7

קליין: הכוה בינלאומית

איש־השנה בספורט אינו פי שעוסק באחד מענפי-
הספורט אלא שופט-כדורגל. אכרה פ קליין החיפאי,
שופט-כדורגל ותיק ובינלאומי, זכה בהכרה מרשימה ב קיץ
האחרון.
נבחרת ישראל בכדורגל לא היתה מיוצגת במישחקי
גביע-העולם בכדורגל, אך קליין גרם לכך ששמה של
ישראל לא ייעדר מספרד. הוא שפט במישחק בין נבחרות
ברזיל ואיטליה שנערך בבית-הגמר. היו לו סיכויים מצויי-
נים לשפוט בגמר, אך ׳משיקולים שונים, גם פוליטיים,
הוא שפט כקוץ בלבד במישחק-הגמר בין נבחרות גרמניה
ואיטליה. אילו הסתיים מישחק זה בתיקו, והיה נערך
גמר חוזר, היה שופט בו קליין כשופט ראשי.
ההכרה הבינלאומית שבה זכה קליין היא הוכחד. לכך
שד,תפדה, רצינות, הגינות וכו שר מיקצועי הם עדיין דבר
שאפשר לסכור בספורט, ושסומחים בעולם עדיין מחפ שים
אותו.
לעומת הופעתו המרשימה של קליין בגביע העולמי,
נשאר השגה הספורט הישראלי עלוב ומשעמם. הליגה
הלאומית בכדורגל הרחיקה את האוהדים מהמיגרשים.
שחקני הקבוצות התחרו ביניהם, מי יקבל חוזה כספי
שמן יותר, בארץ או בחו״ל. על תחרות במיגרש הכדו רגל
כבר מזמן לא היה מה לדבר. לחובבי־המישחק לא
נותר אלא לצפות ב שידורי ם מספרד ולהמתין לפתיחת
הליגה האנגלית, שחלקים סמישחקיד, משודרים בטלווי זיה
הישראלית, או הירדנית.
,דדן* קליין וכדורסלני מכבי תל-אביב לא חזרו כשב ידיהם
גביע אירופה. בליגה הלאומית בכדורסל היתד.
אמריקאניזציד. מוחלטת, שאחד מסימניה הוא התגיירותו של
כוכב מכבי, ארל ויליאמס. כתוצאה מכך יוכל חברו
לקבוצה, ג׳ק צימרמן, שלמרות שפו אינו יהודי, לשחק
בליגה. אך גם זה לא תמיד עוזר. ערב-ראש השנה תשס״ג
הפסידו התל-אביבים למכבי חיפה, שחוללו את הפתעת-
השנה כבר בתחילת הליגה.
שחקני הנוער בכדורסל היו מאכזבים ביותר. הם הגיעו
למקום התשיעי מתוך 12 באליפות אירופה, ונתנו הצדקה
לעסקנים להמשיך ולייבא כדורסלנים זרים.

ספורטאי השגה
הטניסאי שלמה גליקשטיץ,
תשמ״א, לא חזר על הישגיו מהשנה שעברה. ומרכז
הטניס ברמת־השרון לא גילה טניסאי מוכשר נוסף בקנה־מידה
של גליקשסיין.
כמו בכל שנה, הצילו גם השנה השייטים הישראליים
את כבודה של ישראל בספורט. איתן פרידלנדר ו-
שמשץ כרוקמן זכו במקום השני באליפות אירופה
בשיט־מיפרשיות מדגם .470
אירופה או אסיה ז השאלה חוזרת על עצמה בכל פעם
מחדש. גם השנה היתד, ישראל חלק מאירופה. למרות הם-
כם־השלום עם מצריים, עדיין מחפשת י שראל את י רי בותיה
הספורטיביות הרחק מהמרחב. ההוכחה היחידה לכך
שישראל נמצאת במרחב ולא באירופה היה מישחק־ידידות,
מפוקפק מאוד, בין מכבי שעדיים ונבחרת של כדורגלנים
מאנשי סעד חדאד ממרג׳-עיון, שנערך בעיצומה של
מילחמת-הלבנץ.

התכנון הגאוני שנועד
לחסוך 600/0מהמאמץ,
השכלולים הטכנולוגיים
המתקדמים ביותר-כל אלה
זיכו את מטבח ״פוגנפול״
בפדס הבינלאומי החשוב
ביותר בתחום העיצוב(פרס
״ו\/וח 0ץ £רע 0״ לעיצוב
הניתן מטעם המועצה
הלאומית של גרמניה)
וכדי שהתמונה תהיה
מושלמת: רק חברת
״פוגנפול״ יכולה להציע
סידרה של מוצרי חשמל
מהשורה הראשונה שפותחו
ועוצבו במיוחד כדי
להשתלב בהרמוניה
מושלמת במטבח
״פוגנפול.״ כן, ב״פוגנפול״
חשבו על הכל.
בואו לראות את מטבחי
״פוגנפול״ תוצרת גרמניה
בתצוגת המטבחים
המרשימה ביותר שנראתה
אי־פעם בישראל.

מי שלא ראה מטבח
״פוגנפול״ -לא ראה מטבח
מושלם מימיו.
כן, מושלם-זוהי המילה
שחוזרת על עצמה שוב ושוב
כשמנסים לתאר במילים את
המטבח שהשגיו בתחום
העיצוב והתכנון העניקו לו
את המקום הראשון בעולם-
במשך שנים ברציפות.
מטבח ״פוגנפול״ .מוכרחים
לראות אותו כדי להאמין:
העיצוב המרשים והמדוייק,

יחידות ריהוט מקיר
לקיר שתוכננו כדי
לאפשר ניצול מירבי של
כל סנטימטר(חשוב
במיוחד לחדרי אמבטיה
קטנים!)
יחידות פינתיזת
מתאימות להפליא.
שפע מקום איחסון
בארונות גבוהים
ונמוכים, שתוכננו
בתבונה כדי לענות על
כל הצרכים.
יחידת רחצה ואיפור
מושלמת.
״אמבט 2000״:
עוד חלום שאת יכולה
להגשים עס״פוגנפול.״
אם תרצי לצאת מן המטבח
של ״פוגנפול״ -זה רק כדי
להמס לאמבטיה של
״פוגנפול״ שכמותה לא
ניתן לראות בשום מקזם
אחר.
״אמבט - 2000 סדרת
האמבטיות של ״פוגנפול״
מציעה כל מה שהיה חסר
לך באמבטיות עד היום:

הכנסלשלם המושלם

ש ל 1ו01 נן וו 0996 נן

תצוגה ומכירה :״טוגנטול״ ,רח׳ סוקולוב 93 רמת השרון, טל)05(494036 .
טתוחבשעות 3.30 :ו ־ 9.00 , 8.30ו 6.00-ו י מי ט ג׳ו׳ 3.00ו ־8.30

־ י ש עו ד הרב ה מה ל ר או ת.
מבחרנ הדר ש ל חו ל צו ת ז. חו ל צו ת גו ל ף. גו פיו ת ותחתונים
בצב עי ם הבי אופנתיים ש ל הסתיו. ו ...שי מו ל ב.
ישחדש! ג ר ביי ם. ג ר בי נ שי ם עם פונ פון או עם פסי ם
ו לג ב רי ם. ג ר בי ס פור ט וג ר ביי םצב עוניי ם.
אז תנו לדלתא לג עתבכם מל מ על העד למט ה. עו ד היום.

טערסת -קי ר

?) 1 :1 5מ או ס ט רי ה.

>101*01

התרווחי בנוחות באחת ממערכות הישיבה הנהדרות של וור דו והסתכלי
סביבך. האם את מכירה מערכות־קיר מרהיבות יותר מאלה? סגורות,
פתוחות ובמבחר גווני האגוז, האלון והמהגוני ־ כל אחת ממערכות־הקיר
המודולריות, מתוצרת. ס אוסטריה, יכולה להיות שלך !
קני את כולה -או רק חלק ממנה, קני חלק אחד ־ וצרפי אליו אחר...
כל כך הרבה אפשרויות וצירופים, כל כך הרבה יופי ואיכות -
וכל זה בשבילך ...אין מה לדבר. צריך רק לבוא ולראות.
רהיטי וורדו -
מפיצים בלעדיים של מערכוודקיר.<:.א?.אוסטריה בישראל.

דבוטינסלזי 22י
רמת״ גזי׳ רחוב

שעות פתיחה9.00 :־ 16.00,13.00־20.00
בימים שלישי ושישי . 13.00-9,00:במוצ״ש21.30-18.30:

טעתה, אז ר חי ם ק בו עי םכס לון ש ל וו ר דו

במדינה

בנאס גת הווויון של ״אוץ־ישואל השוגה״

הבד הבד״ס,
וז כרהבל
ותשקוט הארץ 40 שגה,
ומכוסי חיל־האוויר
יצאו 7ה תק פה.
אילו נרדם מישהו בשבוע ה ראשון
של תשמ״ב, והתעורר אחרי
עילפון ארוך בשבוע האחרון, יכול
היה להתרשם שלא השתנה במשך
השנה דבר וחצי־דבר.
אילו הפעיל את מכשיר-הרדיו, כמעט היה שומע חדשות שחזרו
מילולית, על חדשות הימים הרא שונים:
מטוסי חיל-האוויר תקפו
מטרות־מחבלים ועמדות של הצבא
הסורי בלבנון, כל מטוסינו חזרו
בשלום, מעריכים את מיספר ההרו גים
של האוייב ב־ : 30 הנהלת אל־על
שוקלת את סגירת החברה, ב־עיקבות
עיצומים של העובדים 1ה אינפלציה
הגיעה לשיא חדש ! מ־נהיג־המחבלים
יאסר ערפאת הוז מן
לפגישה עם האפיפיור! נערך
דיון סוער ב בהתקפה אישית
חריפה חסרת־תקדים יצא מחאה
תקיפה שוגרה על־ידי...
מאזין כזה היה מתקשה מאוד
להאמין כי בשעה ששכב בעילפונו
אירעה סילחמה גדולה, שבה ניספו
350 ישראלים ורבבות אחרים ! מי-
לחמה שתודות לה ״תשקוט הארץ
40 שנה״ (כדברי מנחם בגין) ,וש בה
חוסל סופית הכוח הצבאי המ דיני
של אש״ף (כדברי אריאל ש רון).
אדם
שהיה חכם יותר ממנחם
בגץ ומאריאל שרון גם יחד (אם
אפשרי הדבר) אמר על כך, לפני
כמה אלפי שני? :״הבל הבלים, ה כל
הבל. מה יתרון לאדם בכל ע מלו
שיעמול תחת השמש. וזרח
השמש ובא השמש ואל מקומו
שואף זורח הוא שם. כל הנחלים
הולכים אל הים והים אינו מלא.״
לפי אותו ההגיון, קשה היה להא מין
כי מנהיגי ישראל יהיו חכמים
יותר בשנת תשמ״ג.
״לקפוץ לג׳וניה.״ בדבר אחד
היה האיש המתעורר מעילפונו בן-
50־השבועות יכול להבחין מיי ד:
גבולות המדינה השתנו שוב.
בראשית תשמ״ב שירתו חיילי
צה״ל בחום המידבר של דרום־סי־לבלות

בסוף השנה התכוננו
חורף מושלג בלבנון. הנהגים למדו
לנהוג בשלג עמוק, והחיילים הת רגלו
למחשבה כי במילחמה הבאה
עשוי צבע־ההסוואה להיות לבן.
נעלי- את יחליפו
נעלי־השלג ספורט יהפוך והסקי המידבר,
צבאי.
במהלך השנה הוחזר הצי־האי
סיני במלואו. לעומת זאת סופחה
רמת־הגולן לישראל, וכמחצית ה לבנון
הפכה ״איזור שליטה של
צה״ל״ — וככל הנראה למשך הר בה
שנים.
צעירים ישראליים, שהתכוננו ב ראשית
השנה ״לקפוץ לנואייבה״
כדי לטבול שם במים הצחים של
הים האדום, התכוננו בסוף השנה
״לקפוץ לג׳וניה,״ כדי לטבול במי
המיפרץ היפה שלרגלי־ הרי־הלבנון.
הם יכלו רק לתמוה אם בשנת
תשמ״ב ישתנה הגבול שוב, ובפ רוס
תשמ״ד יוכלו ״לקפוץ לפטרה״.
הר ל נראה כאפשרי.

ן * איש שנתבע להחזיר את הכד ששאל מן התובע העלה
י י במישפטו שלוש טענות: ראשית, מעולם לא קיבל את הכד.
שנית, הכד כבר היה שבור כשקיבל אותו. שלישית, הוא החזיר
את הכד לתובע כשהוא שלם.
ההתקפה הנזעמת של ממשלת־בגין, בעזרת המערך, על
החלטותיה של ועידת־הפיסגה הערבית בפאס (מתחרז עם טס)
היתה מבוססת על הגיון דומה: ראשית, תוכנית-פאהד המקורית
מלפני שנה נועדה להשמיד את ישראל. שנית, החלטות־פאס
מרוקנות מתוכנה את תוכנית־פאהד. שלישית, הערבים אינם
מתכוונים לזה ברצינות.

כל שלוש הטענות !היד כוזבות.

8תסעימיס
ף יעידת״הפיסגה של המלכים והנשיאים של המדינות הער־ביות,
וביניהם יו״ר אש״ף, שהתכנסה בעיר המארוקאית 1 ההררית, שהיתה פעם בעלת קהילה יהודית חשובה ופורחת,
פתחה דף חדש בתולדות הסיכסוך הישראלי־ערבי.
לא היתה זאת ועידת-הפיסגה הערבית הראשונה שקיבלה
את רעיון השלום. ועידת־הפיסגה שהתכנסה בבגדאד, בנובמבר
,1978 מייד אחרי קמס־דייוויד, כבר אימצה לעצמה את הרעיון
הזה. בהשפעת יורש־העצר פאהד ויאסר ערפאת, ששלטו בוועידה,
התקבלו החלטות מתונות, שדיברו על ״שלום יציב ובר־קיימא״,
ואף על גבולות . 1967 החלטות אלה התקבלו פה־אחד. אולם
החלטות אלה לא זכו אז בתשומת־לב עולמית, מפני שהוועידה
כולה עמדה בסימן ההתנגדות לשלום הנפרד של אנוור אל־סאדאת,
והרטוריקה בה היתד. קיצונית. קשה היה להבדיל בין
ההתנגדות לשלום ישראלי־מצרי נפרד ובין ההתנגדות לשלום
ביכלל.
ואילו בפאם, השבוע, הכל היה ברור לגמרי. שוב שלם
בוועידה הציר פאהד-ערפאת. שוב התקבלו ההחלטות פה־אחד.
אך הפעם התקבלה תוכנית שכל מי שיודע לקרוא — ו שאינו
נופל קורבן לשטיפת־מוח — יכול להבינה בעצמו.
אחרי הקדמה, המעלה על נס את גישת הנשיא התוניסי
הישיש, חביב בורגיבה, הרואה ״בחוקיות בינלאומית בסים
לפיתרון השאלה הפלסטינית״ ואת תכנית המלך פאהד ״בנוגע
לשלום בממרח התיכון״ ,נקבעה התוכנית הבאה:

גם סעיף זה נועד להעניק לארצות־הברית ולברית־המועצות
מעמד כלשהו לגבי תהליך־השלום. אגב, גם בתוכנית־פאהד המקר

המלך פאהד

( ) 3הבטחת חופש־הפולחן וקיום טכסים רתיים
לכני כל הדתות במקומות המקודשים.

מרובע קובע, משולש מוזר

גם בסעיף זה טמונה הכרה בישראל בגבול ה־ 4ביוני . 1967
זהו סעיף שיגרתי. שגם ישראל רגילה לכלול אותו בכל
תוכנית.

רית דו בר על ״ערבויות של האו״ם, או של חלק מחברות האו״ם,
לרבות ארצות־הברית וברית־המועצות, לגבי כל הסכם שייחתם.״

( )4אישור מחודש של זכות העם הפלסטיני
להגדרה עצמית ויישום זכויותיו הלאומיות שאינו
ניתנות לביטול או להפרה, תחת מנהיגותו של איר1
גוך השיחרור הפלסטיני, נציגו היחידי והלגיטימי,
ופיצוי כל אלה שאינם רוצים לחזור.
סעיף זה מאשר, כמובן, את המנהיגות הבילעדית של אש״ף
בעם הפלסטיני — דבר שאמו מוטל בספק אחרי שערפאת
התקבל בכבוז״מלכים, כמנצח המצור על ביירות. הסעיף הזה
קוטל את ״האופציה הירדנית״ ,כתחליף למנהיגות אש״ף, אך
אינו סותר תפקיד כלשהו,שהמלך חוסיין יוכל למלא כמתווד
בין ארצות־הברית ואש״ף, וגם בין ישראל ואש״ף, אם מישהו
יעמוד על כך. המלך חוסיין הצביע בעד סעיף זה יחד עם כל
שאר השליטים, ואין שום סימן לכך שעשה זאת באי-רצון. להיפך :
הוא שמח על כך שלא הוטל עליו שום תפקיד ייחודי, שעלול
היה לחשוף אותו בעתיד להתקפות.
חשובות מאוד גם המלים האחרונות של הסעיף. יש בהן ויתור
מפורש על החזרת הפליטים הפלסטיניים לשטח ישראל, ובסיס
למשא־ומתן על תשלום פיצויים.

( )5העמדת, הגדה המערבית ורצועת־עזה תחת
פיקוח האו״ם לתקופתי־מעבר שלא תעלה עד חודשים
אחדים.
זוהי הצעה מקובלת על הערבים.

מי פלגות
מלו! ו*וומו! ס חירו ת

העולס הזח 2350

(א) מועצת הביטחון תערוב לכיבודם של עקרו-
נות אלה.

סעיף זה קובע, למעשה, את הגבול: קו ה־ 4ביוני .1967
טמונה בו גם הכרה בישראל בגבולות אלה, כי מי שתובע נסיגה
משטח מסויים, אינו תובע נסיגה משטח אחר. הזכרת שמה
המפורש של ישראל — גם בהקשר השלילי של נסיגה —
פירושה הכרה.

סעיף זה סותר, כמובן, כל רעיון של החזרת הגדה לממלכת-
ירדן, אך אינו סותר יצירת קשר כלשהו, הדוק או פחות־הדוק,
בין המדינה הפלסטינית וירדן.

כאשר ישב יו״ר מיפלגת העבו דה,
שימעון פרם, והתאבל על אביו
(המשך בעמוד )62

מופיעות בשני הניסוחים. מבחינה מכרעת זו, לא חל כל שינוי.
אם כן, מדוע הוכנסה מועצת־הביטחון ל עניין?
יש לכך הסבר פשוט להפליא. כדי להשיג החלטה פה־אחד,
היה צורך לרכוש גם את ליבן של המדינות הפרו־סובייטיות
בעולם הערבי, ובראשן סוריה. הגורמים המתונים — ובראשם
סעודיה, אש״ף, מארוקו ותוניסיה — ראו חשיבות עליונה בהגשת
תוכנית־שלום שכל המדינות הערביות (מילבד המישטר המטורף
בלוב) תהיינה חתומות עליה. לכן השיגו פשרה והכניסו את
הסובייטים לתהליך־השלום, בדרך עקיפה. ברית־המועצות היא
אחת מחמש החברות הקבועות, בעלות זכות־הווטו, במועצת־הביטחון.
איזכור מועצת־הביטחון בהקשר זה מכניסה את ברית־המועצות
בדרך האחורית.

( ) 1נסיגת ישראל.מכד השטחים הערכיים שנכבשו
כ־*>7ע ,1לרכות אל־קודס הערכית (ירושלים
המיזרחית).

( ) 6הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, שבירתה
אל־־קודס (ירושלים המיזרחית).

שמטוב במעט שלכד
את בגץ במלכודת
שגם הוא עצמו
היה כופל בה.

! ב סו ס

( ) 7מועצת הכיטחץ תערוב לשלום כץ כד המ דינות
כאיזור, לרכות המדינה הפלסטינית העצמאית.

זהו הסעיף שעורר את הזעם הגדול ביותר מצד התועמלנים
הרשמיים בירושלים. נאמר בקולי־קולות שהוא מרוקן מתוכנו
את הסעיף שהיה כלול בתוכנית־סאהד המקורית.
אין בכך כל ממש. הטענה לא באה אלא לעשות רושם
על בורים.
בתוכנית המקורית של פאהד, מלפני שנה, אמר סעיף זה :
״הכרה בזכות כל המדינות במיזרח התיכון לחיות בשלום.״
המלים הקובעות :״שלום כל המדינות ב איזור״( ב ה״ א הידיעה)

דך חדש
ך * ובן שאין גורם ישראלי שיהיה מוכן לחתום על תוכנית
יי זו כלשונה, מילה במילה. אך יש מיעוט ניכר וחשוב
בישראל, אשר העקרונות הכלליים של תוכנית־שלום זו מקובלים
עליו: הגדרה עצמית לפלסטינים! מדינה פלסטינית לאומית
לצד ישראל, בגדה וברצועה ! גבול ה 4-ביוני ! 1967 תשלום
פיצויים לפליטים. עקרונות אלה גלומים, למשל, במצע תנועת
של״י, וקרובים לדיעות של חלק גדול ממחנה־השלום הישראלי.
אך גם מי שאינו דוגל בעקרונות אלה, והדוחה אותם בשתי
ידיים, מוכרח להכיר כי החלטות־פאהד מהוות התקדמות מכרעת
של העולם הערבי בכלל, ושל אש״ף בפרט, לקראת שלום.

כפ;ן ם הראשונה נאסר בצורה חד־משמעית, על
דעת כל המדינות הערכיות, כי פני העולם הערכי
לשלום, וכי שלוסה שד מדינת־ישראל צריך לחיות
מובטח כשלום כזה.
אילו נאמרו דברים כאלה לפני מילחמת ששת־הימים, היו
מאמינים בישראל כי הגיעו ימי־המשיח.
די להזכיר מה אירע לתוכנית־סאהד — אותה תוכנית עצמה —
לפני שגה. אחרי שנוסחה בהסכמת יאסר ערפאת (ויש אומרים
שעל פי הנחייתו, בידי חאלד אל־חסן, מראשי אש״ף) ,כונסה
ועידת־פיסגד. בפאס כדי לאשר אותה. אולם סוריה החליטה
לטרפד את התוכנית. היא הטילה וטו גם על קבלתו על־ידי אש״ף.
ערפאת.עצמו, ששיבח את התוכנית עם פרסומה, מצא את עצמו
במצב מביך ביותר, כאשר הרוב באש״ף החליט שלא לקבל את
התוכנית. כאשר התברר הדבר עם פתיחת ועידת־הפיסגה, החליט
היו״ר — חסן מלך מארוקו — בו במקום לנעול את הוועידה
כולה.

מוכן שזוהי תוכנית ערכית, ולא תוכנית מוסכמת.
כסו כל תוכנית כזאת, היא מהווה את עמדת־המוצא
שלפני פתיחת המשא-ומתן, ונועדה לשמש כעכד
דת-מיקוח.
מבחינה

ישראלית,

חסרים

בתוכנית

רכיבים

חשובים.

(המשך בעמוד ) 62

— מהפכה בפאס
(המשך מעמוד ) 61
שברור לחלוטין כי אי־אפשר לבצע תוכנית כזאת בלי הכרה
הדדית, שתי המילים האלה אינן מופיעות בה במפורש. רק מדינה
אחת — המדינה הפלסטינית — מוזכרת בה בפירוש. תפקיד
האו״ם בשלב המעבר אינו מוגדר בה כראוי. לא נאמר בה דבר
על האחדות העירונית של ירושלים, אף שכל הפלסטינים
מסכימים לכך. מובן שלא נאמר בה דבר על טיב היחסים
והסדרי־ד,ביטחון בין ישראל והמדינה הפלסטינית שתקום לצידה.
כל אלה הן נקודות החייבות לשמש נושאים לדיון במשא-
ומתן. העיקר הוא שכעת יש בסים למשא-ומתן.

ממשלה ישרא״־ית נכונה היתה מפרסמו! מייד
תוכנית סבירה משלה, הכורכת ביחד את הנשמת
הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני וזכותו להג דרה
עצמית ולמדינה משלו, עם ההכרה הערכית
כישראל, הסדרי־כימחזן נאותים, השמירה עד אחדד
תה הפיסית של ירושלים, ועוד.
על סמך שתי תוכניות מקבילות כאלה יכול היה המשא־והמהן
להיפתח — משא־ומתן י שיר בין ישראל, אש״ף והמדינות הער ביות
או ועידת בינלאומית בנוסח ז׳נבה, או משא־ומתן במיסגרת
האו״ם.

פאהד ורגן
ך טענה כי תוכנית־פאהד, שהתקבלה בפאס, סותרת את
י י תוכנית הנשיא רונלד רגן נכונה בחלקה, ואינה נכונה בחלקה.

אין זו טענה רלוונטית כשהיא כאה מפי ממשלת־ישראל,
שדחתה את תוכנית רגן ״על הסף״.

פאהד, כמו רגן, שולל את סיפוח הגדה והרצועה לישראל, ואת
המשך השליטה הישראלית בהן. רגן שולל את הקמתה של
מדינה פלסטינית עצמאית, פאהד תובע אותה( .רגן אינו שולל
את זכות הערבים להעלות הצעה זו במשא־ומתן. רגן גם אינו
שולל את זכות העדיים להעלות את הדרישה להחזרת ירושלים
המיזרחית, אף כי הוא אוסר שדעתו שלו אחרת ).פאהד תובע
את פירוק כל ההתנחלויות בגדה וברצועה, רגן מסתפק בהקפאת
כל פעולת־ההתנחלות מכאן והלאה. פאהד מכיר באש״ף כבנציג
הבילעדי של העם הפלסטיני, רגן מנסה לעקוף את אש״ף ולמנות
את המלך חוסיין כדובר העניין הפלסטיני.
אין אלה מיכשולים שלא ניתן להתגבר עליהם, אם ירצה
רגן לשתף פעולה עם העולם הערבי. חוסיין יכול למלא תפקיד
מוגבל, כמי שמקשר בין ארצות־הברית ואש״ף, וכמי שיקבל
לרשותו את הגדה והרצועה כדי להעבירן לאש״ף. מבחינה זו,
צודקים החששות של מנחם בגין, שטען כי אכן זוהי כוונת
חוסיין.
נוצר עתה משולש מוז ר:

תוכניות רגן ופאהד מאפשרות דו־שיח אמריקאי־ערבי.

!• תגובות ממשלת־בגין על תוכניות רגן ופאהד אינן
מאפשרות שוב דו־שיח — לא עם רגן ולא עם העולם הערבי.
!• המערך יכול לנהל דו־שיח עם דגן, אך לא עם העולם
הערבי. הנסיון הפאתטי של שימעון פרם השבוע לזמן אליו
כמה עסקנים מן הגדה, שסירבו אף להזדהות, כדי להוכיח שיש
תמיכה באופציה הירדנית, מוכרח לעורר גיחוך.

שטיפת המוח
^ גכי ממשלת־כגץ,

החלטות הפיסגד, הערבית בפאס הן

/אסון.
בגין לא היה מתרגש אילו התקבלו בפאס החלטות קיצוניות.
הוא ייחל להן. אך החלטות מתונות, הפותחות דרך למשא־ומתן,
הן אסון בעיניו.
כי ברגע שברור שהעולם הערבי מוכן לשאת ולתת על
שלום, מתערער אוטומטית הסיכוי הישראלי להמשיך ולשלוט
בגדה וברצועה — המטרה העיקרית של ממשלת־בגין. שלמענה
יצאה השבוע למילחמה.

כפאס ם ו!ה ארץ־ישראד השדמה.

האכזבה הגדולה ביותר לממשלת־בגין היתד, עמדתו של
יאסר ערפאת. אמנם, בביירות הנצורה השמיע ערפאת הכרזות-
שלום, ואף אמר לאורי אבנרי שהוא תומך בתוכנית-פאהד, אך
אנשי בגין היו בטוחים כי הוא יתכחש להן ברגע שייצא
ממלכודת־המוות. אולם ערפאת הלך לפאס והמשיך באותו הקו,
המוביל להכרה הדדית עם ישראל ולשלום־פשרה עימה. לא יתכן
אסון גדול יו תר מאשר זה לקו של ממשלת־בגין.
כי ערפאת, שהביא לקבלת החלטות אלה בפאס, הפך פרסונה־גראטה
בכל הבירות העולמיות — מילבד וושינגטון, הממשיכה
להחרים את אש״ף כדי לרצות את ישראל. יו״ר אש״ף הוזמן
לבקר אצל אפיפיור, בעל הכוח המוסרי הכביר — דבר המוכיח
שאחרי צאתו בשלום מביירות נהנה גם ערפאת עצמו ממעמד
כזה בדעת־הקהל העולמית. ממשלת צרפת הודיעה כי יתכן שהוא
יתקבל גם אצל הנשיא פראנסואה מיטראן.

מול הרעה דרמאתית זו של סיכוייה להחזיק בגהה
וברצועה, נקטה ממשלת־בגץ את השיטה המקובלת
עליה: שטיפת־סוח.
היא יצאה מייד בהתקפת־נגד טוטאלית, שבה תוארו החלטות
פאס כקריאה להשמדת ישראל — שקר כה מדהים, עד כי אין
להסבירו אלא באמונה של בעליו כי כגודל השקר, כן גודל
הסיכוי שיתקבל על־ידי אנשים שאינם קוראים החלטות. ואכן,
שיטה זו הצליחה במידה רבה לא רק בארץ, שם עומדת עתה
לרשות הממשלה העדה הצייתנית של אנשי הטלוויזיה, הרדיו
והעיתונות ההמונית, אלא גם בארצות־הברית. להשפעת היהודים
בכלי־התיקשורת שם נוספה הפעם גם השאיפה לעזור לנשיא
רגן בביצוע תוכנית שאין בה מקום לאש״ף ולמדינה פלסטינית.
גם מחנן,־השלום הישראלי נשאר משותק מול תופעה זו,
ולא היה מסוגל להגיב כראוי על החלטות פאם.

אך הדרך החדשה, שהעולם הערכי עלה עליה,
לא הסתיימו ,-עם נעילת הוועידה בפאס. דגם שטיפת*
הסוה היעילה ביותר אינה יכולה לעמוד לאורך־ימים
מדל פני העובדות.

במדינה
(המשך מעמוד ) 61
בביתו של אחיו, הקבלן גר שון
(״גיגי״) פרם, ברחוב האוניברסי טה
שברמת־אביב, נוספה לצער גם
דאגה: ראש־ד,ממשלה, מנחם בגין,
נענה לאתגר של מזכיר מפ״ם ויק-
מור שמטוב, והצהיר שהוא מבקש
לכנסת.
לקיים בחירות מוקדמות
פרם אינו מעוניין בבחירות מוקד מות
מדי. למקורביו הוא אמר ש ככל
שיעבור זמן רב יותר, יסת בך
הליכוד יותר ויו תר בקוריו
הוא, ויתכן שאפשר יהיה להקים
ממשלה בראשות המערך עוד ב כנסת
הנוכחית.
פרם גם ראה, מן הסתם, את
תוצאותיו של מישאל דעת־הקהל
שערך היומון ג׳רוזלם פוסט, שקבע
שאילו נערכו הבחירות עתה, היה
המערך זוכה ב* 16.9אחוזים מן
הקולות לעומת 44.2אחוזים של
הליכוד.
במערך סבורים כי דבריו של
בגין על הקדמת הבחירות היו ב חזקת
יריד, מן המותן, בתשובה
לדבריו של ויקטור שמטוב בדיון
המדיני בכנסת, כאילו יש רוב ל עמדות
המערך. אך בצמרת תנועת
החירות יש תמיכה רבה בעריכת
בחירות מוקדמות וכך גם כליבר לים,
המעוניינים כי בראשות ר שי מת
הליכוד בבחירות לכנסת ד,־11
יעמוד עדיין מנחם בגין. הם יוד עים
היטב כי יור שו של בגין —
יהיה מי שיהיה — לא יעניק להם
מקומות רבים כל־כך ברשימה.
להימנע ממלכודות -למערך
לא היתד, ברירה, אלא להיענות ב חיוב
לאתגר של בגין. מיפלגת
אופוזיציה המבקשת לכבוש את ה-
שילטון איגד, יכולה להתנגד לב חירות
מוקדמות.
המפד״ל נמצאת בקואליציה, ו לכן
היא לא היתד, צריכה להסתיר
את התנגדותה, כמוה כתמ״י. ההת נגדות
אמנם הוסברה, כרגיל, בני מוקים
פטריוטיים מאוד, אך ל מעשה
נמצאת עתה המפד״ל בת קופה
הגרועה ביותר בתולדותיה.
על פי המישאל היא עלולה לקבל
רק 2.870 מן הקולות, ותהליך ה שיקום
שעליו הכריזה המיפלגה ע דיין
לא התחיל. המפד״ל הבהירה
לבגין את התנגדותה המוחלטת, ולא
היתד, לו ברירה אלא לסגת מן
הרעיון. בקואליציה השותפות האחרות
זכו, ומלאכתן נעשתה בידי הנש־ד״ל.
אגודת ישראל מבקשת לממש
את כל רווחיה מן ההסכם הקוא הבאות.
ליציוני
לפני הבחירות
תמ״י נמצאת במצב גרוע לא פדוות
מן המפד״ל. חלוקת ד,מישרות ה סיטונית
לעסקניה לא היטיבה אר.
מצבה בקרב קהל הבוחרים. ד,תהיה
יודעת שאין לה שום דגל ייחודי
להניפו לקראת הבחירות הבאות, ו־לשרידי
תל״ם של דיין אין תקו מה.
עתה,
כשירד בגין מן העץ הג בוה
שעליו טיפס, לא מעז ה מערך
להציע את הקדמת הבחי רות
בעצמו. עסקני המערך חו ששים
שמא יימנע הליכוד כשתו עלה
ההצעה בכנסת, והיא תתקבל.
בגין הבטיח למפד״ל לא להציע את
הקדמת הבחירות בעצמו, אך הוא
לא הבטיח להתנגד להצעה ש תבוא
מהמערך. ומיפלגה זאת,
שכבר נפלה במלכודות רבות ש טמנה
לעצמה בעבר, רוצה להי מנע
סכך הפעם.
עיתונות אגט-שומתוו *31
מדוע לא רוצה
מישרד־החדן שיוודע
כארץ עד תופעות
של אנטישמיות
כדרוס־אמריקה£
ביום השישי השבוע היה לכתב
דבר באמריקה, יוסף פריאל, סקופ
שהתפרסם בהבלטה בעמודו הרא
שדר
ישראלי במסיבה
שסינקור

שדרים בן־ נר ושפירא
קור פוצץ — יש גל״צ
שון של היומון. פריאל דיווח על
גל אנטי־שמיות המציף את מדינות
דרום־אמריקה.
הוא סיפר שיהודי מכסיקו חיים
בפחד מאז תחילתה של מילחמת-
הלבנון, כאשר סיסמות אנטישמיות
ואנטי-ישראליות מצויירות על בתי-
כנסת ובבתי־קברות יהודיים. יהודי
מכסיקו התחילו להכשיר בני-נוער
לשמירה על מוסדות יהודיים, והנ הגתם
המליצה ליהודים שלא להת אסף
בחגים בבתי-הכנסת.
במדינה אחרת, וונסואלה, נזרקו
אבנים על בתי־כנסת, צויירו צלבי-
קרם, והושמעו קללות נגד צעירים
יהודיים שחילקו חומר־הסברה. עש רים
אנשים פרצו לשגרירות הישר סיסמות
אלית
וציירו על הקירות
בגנות ישראל.
בקולומביה היתד, הפגנה גדולה
של תמיכה באש״ף והושמעו איו מים
נגד הקהילה היהודית ארקניה
שבצפון המדינה. תופעות של אנ טישמיות
היו גם בגוואטמלה שבא מריקה
המרכזית.
קשר שתיקה. אך לא פחות
מרעישה מן הידיעה עצמה, היתד,
התוספת של פריאל לנסיבות פיר־סומה.
וכך הוא כתב :״עד לפירסום
הדברים כאן, לראשונה, דאגו הן
הקהילות היהודיות, הן שגרירויו ת
ישראל והן מישרד-החוץ להשתיק
תופעות אלה ולהנמיך את הפרו אינטרסים
פיל
לגביהן — מתוך
שונים — בתיקוחו, שהגל יירגע ו דברים
י שו בו למסלולם״.
יתכן שהיו סיבות טובות להע למת
הדברים במדינות שבהן הם
התרחשו. אך מדוע דאג מישרד־החוץ
למנוע גם את פירסומם ב ישראל
ז ומדוע שיתפו העיתונים
הישראלים פעולה, ולא פירסמו את
הדברים ז
למישרד־החוץ יש בוודאי סיבה
טובה. ההעלמה היא חלק ממסע ה-
כיזוב, שנועד למנוע מאזרחי יש ראל
לדעת מהן התוצאות האמי תיות
של מילחמת־הלבנון. אך בש בוע
שבו יצאו עיתונאי ישראל ל מאבק
בעד חופש הביטוי, מעורר
שיתוף־הפעולה שלהם עם מישרד־החוץ
תהיות חמורות.