גליון 2352 מתאריך 29 בספטמבר 1982

י״א תשרי תשמ״ג 29.9 1982 מספר 2352 :

76 עמ 1זי0

המחיר 40 :שקלים (כולל מ.ע.מ)

כ תבו תהשע רי ם:

ממלכתיות או ממשיכים לכהן כמחנכי־הדור,
כותבים ומטיפים מוסר בכלי־התיקשורת
הדמוקרטיים?
1מי האשמים בטבח ביירות?
כנופיות־המרצחים המכונות פאלאנגות,
ו״לוחמי״ המייג׳ר סעד חדאד.
מי עודי
ראש־הממשלד, ושר־הביטחון, אשר החליטו
להפקיד אוכלוסיה אזרחית פלסטינית
חסרת־מגן בידי כנופיות אלה, שאומנו.
שחומשו ושהולבשו על־ידי ישראל.
מי עוד ז
הקצינים שידעו על המתרחש ושלא נקפו
אצבע כדי למנוע את הזוועה או להפסיקה,
במשך 36 השעות הארוכות של הפוגרום.
^ מי עוד ז
העיתונות הישראלית.
הרצחת וגם ירשת?
אני קורא ברגשות מהולים מאוד את
המאמרים הנרגשים של עתונאי ישראל
על הטבח, את המאמרים הראשיים בעיתונים,
את דברי הגינוי והקיטרוג והזעם.
ואני שואל את עצמי: מי המקטרגים ז
מי הזועמים ז
יש בין הכותבים אנשי אמת ומוסר,
שהתנגדו כמונו למילחמה, שהזהירו כמונו
מפני התוצאות, שחשפו כמונו את השקרים.
כל הכבוד להם.
אך האחרים — אותם שהצדיקו את
המילחמה! שהתפלשו בעפר לרגליו של
! י אריאל שרון ושהפכוהו אליל! שהתחנפו
אל מנחם בגין! שחזרו על כל השקרים
כאילו היו פרי מחקרם המעמיק ! שהעלימו
את האמת ביודעין ושהפיצו את השקר
ברצון — מה להם כי יבואו עתה לקטרג
ולגנות י
כל אלה שהתפרנסו אתמול מדימום בגין־
שרון־רפול, שזכו בשל כך בסקופים וב־ראיונות
מייוחדים ובהזמנות למסיבות־קוקטייל
— האם יתפרנסו עתה מניפוץ
בגידשרון־רפול, ויזכו בכבוד של אנשי-
מוסר ומנהיגי דעת־הקהל?
הרצחו וגם ירשו?

הרוצחים?
אך לא זה העיקר. על חולשות אנושיות
כאלה אפשר, אולי, למחול. אשמת
העיתונות הישראלית ברובה המכריע,
גדולה ועמוקה הרבה יותר.
אחרי שהתגלו ברבים זוועות הנאצים,
התעורר הוויכוח לגבי האשמה. לא ויכוח
מופשט, אלא מוחשי מאוד: את מי יש
להעמיד לדין? את מי יש לשפוט בנירג־ברג?
את מי יש להוציא להורג?
אנשים טובים רבים — ובראשם האמריקאים
— טענו: אפשר לשפוט רק מי
שעשה מעשים. מי שהחליט על הזוועות,
מי שנתן את הפקודות, מי שמילא את
!^הפקודות. אך אי-אפשר לשפוט אנשים
״ בשל דיעותיהם. מי שכתב, מי שהטיף,
מי שפירסם ספרים ועיתונים אינם בני*
עונש.
וזהו העיקרון שהתקבל. איש לא נענש
מפני שכתב בעיתונים כי היהודים הם
תת־אדם, או מפני שצילם סרטים שבהם
נראו היהודים בדמות עכברושים נושאי-
דבר, או מפני שצייר קריקטורות שבהן
נראים יהודים מכוערים עקומי-אף אונסים
נערות גרמניות בלונדיות. אלה היו ״בעלי
דיעווד.
וכך הוצאו להורג קלגסים קטנים מ-
אושוויץ, פרימיטיביים ושטופי־מוח, שנאמר
להם במשך שנים כי היהודים הם תודאדם,
שהם פישפשים, שהם מרעילים את העמים,
שהם זוממים להשמיד את גרמניה, שיש
לטהר את אירופה מן הגזע היהודי הארור
כדי לקיים את הגזע הארי הטהור.
הם קראו זאת יום־יום בעיתון. הם שמעו
זאת בוקר, צהריים וערב ברדיו (עוד לא
היתד, אז טלוויזיה) .כך נאמר להם על-ידי
סופרים ועיתונאים, מנהיגים ומחנכי-הדור.
האם כל אלה לא היו אשמים, ורק ד,קלגס
הקטן, איש האיינזאץ־קומנדו, היה אשם?
האם יש צדק במצב שבו הקלגס הקטן
״ הו צ א להורג, ואילו הסופרים והעיתונאים
חיים עתה באושר ובעושר, מקבלים פנסיות
העולם תזה 2352

רוצחי הפלאנגות זחדאד לא קראו,
מן הסתם, את עיתוני ישראל.
אבל החיילים שהיו עדי־ראייה לזוועות
בשאתילא ובצברה, הם קוראים. והקצינים,
שלא נקפו אצבע ביום השישי הנורא,
קוראים. והמנהיגים, שקיבלו את הדיווחים
ולא עשו דבר, קוראים.
הדפוסים הנפשיים, שאיפשרו התנהגות
נוראה זו מול פני הטבח, עוצבו על־ידי
אלפי מאמרים, ידיעות, שידורים ותוכניות
בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה. וכל מי שהיה
לו יד בכך, הוא אשם. אשם כמו אחרון
הרוצחים בפלאנגות.
אשמים מי שעזרו במשך שנים לשלול
מן הפלסטינים את דמותם האנושית, מי
שהפכום לתת־אדם, למיפלצות, לפישפשים,
לחיות.
אשמים מי שדיברו וכתבו במשך שנים
על ״מחבלים״ ,״מנהיגי המחבלים״ ,״מחנות
המחבלים״ ,״קיני המחבלים״ — כאילו מאות
המנהיגים המדיניים של העם הפלסטיני,
ואלפי לוחמי הכוחות הפלסטיניים, ורבבות
פעילי התנועה הלאומית הפלסטינית ומוסדותיה,
הרופאים, האחיות, המורים, הפקידים,
הכלכלנים, ומאה אלף הגברים הפלסטינים
בלבנון, וחצי מיליון הפליטים הפלסטינים
באותה ארץ, זקנים וילדים, נשים
וגברים — כולם אינם אלא חבורה אחת
של ״מחבלים״ ,טרוריסטים, זדים, פושעים.
אשמים עורכי כל העיתונים, לא רק
מעריב וידיעות אחרונות, אלא גם ג׳רוסלס
פוסט והארץ, אשר במשך שנים, מדי יום,
בעמוד הראשון של החדשות, דיברו על
״מנהיגי המחבלים״ שהופיעו ״במחנות המחבלים״
ושכינסו ״כינוסי מחבלים״ וש-
ביקרו ב״בתי-החולים של המחבלים״ או
ב״בתי־הספר של המחבלים״ ,ושנתנו הוראות
ל״נציגויות של המחבלים״ בעולם.
אשמים כל מי שהשתמשו אי־פעם ב־מושג־ההסתה
טעון־הרגש ״מחבלים״ כשהם
מתכוונים לאוכלוסיה פלסטינית, למיפלגות
פלסטיניות ולמוסדות אזרחיים פלסטיניים.
כי ״מחבלים״ הם רוצחים ,״טרוריסטים״,
ודינם מוות.
אשמים מי שכתבו אי־פעם על ״מחנות
מחבלים״ ,כאשר כוונתם היתד, למחנות־פליטים,
מגורשי ארץ־ישראל מלפני דור,
כי בכך התירו את דמם של מאות אלפי
נשים, ילדים וגברים.
אשמים מי שכתבו על ״קיני מחבלים״,
כאילו היה מדובר במאורות של חיות־טרף,
(ותוך מישחק במילים ״קינים״ ו״כינים״).
חיילי-אוייב נלקחים בשבי. מחבלים נהרגים
בו במקום.
אשמים מי שהשתמשו במילים ״לטהר״,
כאשר הכוונה היתד, להרוג. מי שדיברו
על ״כתישה״ ועל ״הידוק החגורה״ ,כאשר
הכוונה היתה להשמדה ללא־אבחנה של
גברים, נשים וילדים בהפצצת עיר. מי
שהשתמשו במילים כמו ״לבער״ ,״לחסל״
ושאר מילות־תועבה, כדי שלא לקרוא לדברים
בשמם המפורש והמבעית: להרוג,
לרצוח, לקטול.
עמדתי לא פעם על התופעה הנוראה
הזו של שטיפת־מוח רצחנית, הנעשית
בחדרים נוחים וממוזגי-אוויר בתל-אביב
ובירושלים, בידי עיתונאים טובי־לב, שלא
יכלו להרוג זבוב, האוהבים ילדים וכלבים,
והמחייבים חיוכים נחמדים במסיבות-קוק-
טייל. ידעתי שהם מכינים טבח בלתי־נמנע.
וכל החיילים והקצינים שהיו ביום החמישי,
השישי והשבת ושעשו מה שעשו —
או שלא עשו מה שלא עשו — יכולים
לשלוח אצבע מאשימה, גדולה וארוכה,
לעבר עיתונים אלה ועיתונאים אלה.
למילים יש הגיון פנימי. מילים יכולות
להרוג, לרצוח, לגרש ולהמיט אסון על
המוני-אדם. מי שכותב כיום על ״יהודה
ושומרון וחבל-עזה״ ,תחת לכתוב על
השטחים הכבושים של הגדה המערבית
ורצועת־עזה, מוביל לסיפוח שטחים אלה,
שיהיה מלווה בהכרח בפוגרומים ובגירוש
המוני. ואל יבואו, בבוא היום, להתרגש,
לזעוק, להאשים אחרים.
ההתקוממות כעצרת־הסחאה, הגדולה כיותר שנערפה אי־פעם
כישראל, שימשו הנואמים הסיפלגתיים כקישוט
כלכד! .הגיבור היה הקהל, שהפגין תופעה ישראלית
מובהקת: התקוממות עממית. אם לא ידעך
הגל הציבורי, הוא יסהוף ויפיל את הממשלה
המתנדנדת.

ל ח קו ר1

ה א מי צי ם

אש בו צרת

מדוע כיקר שרון ליד
גיא ההריגה במהלך
הטבח, ומדוע נמשכה
הזוועה עוד 24 שעות?
העולם הזה מציג 172. שאלות ודורש לחקור אותן.

תת־אדוף !עמרם סיצ־נע,
מפקדו ומורהו של
אלי גבע, הלך בעירך
כות פקודו. אהדת הקצינים
לחבריהם המתפטרים
דוחקת את אריק שיחן
אל קיצו
הפוליטי.

תושבי נצרת הערבים
התכנסו לעצרת אבד המישטהה ומחאה.
התערבה, פתחה באש,
ערכה פוגרום קטן, ד
טענה :״ירינו כי לא היה לנו גאז מדמיע !

המביס והסיבות

לכד אחת משבע סילחמות ישראל
עידות מוצהרות, השונות מסיבותיהן
האמיתיות. תחקיר
היסטורי־השוו־אתי
עד החללים, ה־מטרות,
התירוצים.

נשיא בשר

הנשיא יצחק ננגן ורעייתו סעדו
כמיסעדה סינית, למרות
שהמיסעדה לא
קיכדה את הכשר הרבנות.

ערבייה

•הודייה י
נערה ישראלית, שאמה היהודיה
התגלתה כ־ו>יוו 1בעזה ושאביה
הערכי כא בעיקבותי־הן
והתגייר, מטיחה
9כהכרה הישראלית :
,אני סובלת:מאפלייה׳ •
המרעילים פטנט חדש ל־פיתרון
סיכסזכי
בתל־שכנים
אביב:
פקחי ה־עיריה
כאים להרעיל,
עד פי את הזמנה,
חיותיהבית של
המתקוטטים.

בראיון חושפני ל,העולם !תזה מדכר
המחזאי יהושע סובול עד המצב
המוסרי החמור כישראל! ,מזהיר
מפני השמדת״עם וטוען
:״אני עוסק כתיאטרון
פוליטי!״

״אני זונה!״
לפני ארבע שנים היא
טענה בלהט :״איני
זונה והיום היא סודה
:״אני נהנית מזה! ״

קולנוע תשנו״ב
סרטים, כימאים, שחקנים,
הצלחות וכישלונות
שד השנה. מדווחים:
עדנה ודן פיינרו.

סכץ מלובנת
מי גרם לכוויות כגופה של ה צעירה?׳
היא עצמה
או מאהבה, שרצה
לגנוב את תכשיטיה?

ב ת 29

וידוי,ה של ילדת־מעברה והיפית
שהפכה לאשת־עסקים,
צעירה שטרם השלימה
עם נשיותה.

מדורים? בוזו תשקיף במדינה אנשים בלונים
עולם קטן — ברינונייה, ברית־

המועצות ולבנון
פורום — יעקב גוטרמן נדגרש את 21 בגין למידבד 22 מיכתבים — על תפוגווס

תשבץ

הורוסקופ — מזל מאזניים

זה היה !העולם הזה שהיה
יומן אישי — על אלי גבע

35 אנשים בעולם

לי לה לו — מסאד מיקצועי 34 נסר של נייר 62 רחל המרחלת 66 מדריך שידורים
שידור — השקרים של רון בן־ישי 67
מה הם אומרים -רוני מילוא,
רעיה הרניק, ריאד נאצר, יצחק ברמן,
מגי ברתנא וג׳וליאן מאניהון
לילות ישראל -אופירה נבון 70 בלהקת כתוון
השבץ עובר ושב -הידועה 74 בציבור כשואה

החתמהוגד שרון
כמה פעילים מ״המישפחה הלוחמת״ במרכז
חרות יוזמים החתמה, הקוראת לפיטורי
שרץ;מתפקידו כשר־ביטחון, והוצאתו
מתגועת החרות.
הנימוק הוא, ששרון משחק במעשיו לידי המערה
ועלול לההזיר את הליכוד לאופוזיציה.

בניגוד לגירסה שמפיצים אנשי שר־האוצר, יורם
ארידור, כאילו הוא עומד בתנועת־החרות בראש
המתנגדים לשרון, עומד ארידור מאחורי אירגון
הפגנת־התמיבה של הליכוד בבגין ובשר־הביטחון
בפרשת הטבה בלבנון.

א ת אחי עז
באמצ עו תאש תו
עמאד שקור, עוזרו הראשי של יאסר ערפאת,
סיפר שיושב־ראש אש״ף התנית לשחרר את הטייס
השבוי, אהרון אחיעז מהשבי, כמחווה לאשתו,
אילו באה לביירות הנצורה, על פי הזמנתו.
בארץ לא התייחסו להצעה ברצינות.

חייל וגד
ש תי קהב ביי רו ת
גם אם לא תוקם ועדת־חקירה
לבדיקת זהות. האחראים לטכח ב־ביירות,
יקבל הציבור מידע מפורט
על שהתרחש שם.
״חיילים נגד שתיקה״ ,וביגיהם
קצין כדרגת סרן, עושים תחקיר עצמאי
בשטח, והם מתכוונים לפרסם
את המידע או להעבירו אישית ד ־120
הה ״כים ולאגשי־ציבור אחרים.

לא רק שר־הפנים, יוסף בורג, נשאל בטלפון, על־ידי
האמריקאים, מה הם הסיכויים להפיל את ממשלת
בגין־שרון.

כמעט כל שרי הממשלה וגורמים כעלי־
׳מעמד בכנסת קיבלו קריאות טלפון בהולות
כראש־השנה וסיד אחריו, ובהן נשאלו
על־ידי פקידים אמריקאיים איך אפשר
להפיל את ממשלת הליכוד•

בויזו תסמל ביי רו ת

בויגו ד ל חו?

התארגנות זו מצליחה להריץ בכורסה
בחורשים האחרונים מניות מסויימות,
לגרוף הץ ולהשאיר מספר לא מבוטל של
משקיעים תמימים ללא אגורה.

כמות ענקית של חום־ מדעי הוצא על־ידי
צה״ל ממוסדות־מחקר פלסטיניים בביירות,
בניגוד לאמנות בינלאומיות שעליהן חתומה
ישראל.

ל ש היי ה א רו ב ה
כל הסימנים בשטח מעידים שצה״ל מתכוון
לשהות ארוכה ביותר בלבנץ.
הצבא משקיע כודדעבודה וכסף רב בהנחת רשתות
טלפונים, צנרת מים מסועפת וסככות־קבע.

ראש־ד,ממשלה, מנחם בגין, ייצא בהתקפות ישירות
נגד ראשי־המערך, ולא מן הנמנע שיופיע לפני
ההמונים בערים שונות עוד לפני בוא החורף.
בתחום התיקשורת יואץ הטיפול בהקמת ערוץ שני
פררממשלתי, ובהוצאת יומון הליכוד.

ה חו ק הנו ר בגי וחור
לא מן הנמנע שהליכוד יעביר את הצעת־החוק,
הקרוי ״החוק הנורבגי ׳ ,שבעיקבותיו
יתפטרו השרים מחברותם בכנסת,
ובמקומם ייכנסו ח כים חדשים.
בצמרת הליכוד דגים בכך כדי למנוע שאם יפרשו
ח״כי הליברלים, דרור זייגרמן ויצחק ברמן,
מהקואליציה, אפשר יהיה להפיל את הממשלה או
להכביד עליה בגלל העדר שר אחד או שיניים
מהצבעות בכנסת.

ל בו רסה

השללהמד עי ־

החטיבה שאליה התכוון אריק שרץ בראיון
בטלוויזיה, שהוא והרמטכ״ל החליטו לא
לגייס אותה, אחרי שהתברר שחיילי־המילואים
מתנגדים לצאת ללבנון, היא
חטיבת צנחנים.

שר־הביטחץ אריק שרון, מתכוון לחשוף
עוד פרטים על מעשים אפלים ששימעץ
פרס ויצחק רבין היו מעורבים בהם כביכול,
כאשר היו בשידטון.

סביר להניח כי נשיא בית־המישפט
העליון, יצחק כהן, ימנה כיז׳׳ר הוועדה
הממלכתית לחקירת טבח ביירות
את שופט בית־המישפט־העליץ
מאיר שסגר.
שמגר היה הפרקליט הצבאי הראשי
והיועץ המישפטי לממשלה, ועל כן
;הוא עודה על שאר שופטי בית־המישפט
בהכנת הנוחלים הצבאיים
והקשר שבין הדרג המדיני זהדרג
הצבאי.

הנהלת הבורסה עוקבת בדאגה אחרי התארגנות של
כמה משקיעים גדולים, הידועים בקשריהם עם
הפשע המאורגן.

צהייל מ ת בונן

צמרת הליכוד החליטה לצאת למסע מאורגן נגד
המערך, כדי לגרום לשינוי לרעה בדעת־הקהל כלפי
האופוזיציה.

ש מג ר?

הפשעהמ או רגן

מהסנים בגמל־התעופה של ביירות נבזזו,
וציוד רב הועבר משם במאורגן, ולאור יום,
ליחידות צה ״ל עורפיות בלבנון.

מדוע ל א גו ״ ס ה

ה רי בו ד ר מסנו שיסוי

יו״ר הוו עדה -

לסץטל 3ונ א מ רי ק אי

בניגוד לטענה שזהו חומר מודיעיני, מרבית החומר
הוא של המוסד לעיונים פלסטיניים, גוף אקדמי
שיש לו חסות של אוניברסיטת כוויית, ובעל מוניטין
בינלאומי.

ה ח טי ב ה

בית־ה-רשפט העליון נתן פסח־דין תקדימי
לפיו הפטריארכיה היוונית־אורתודוכסית
׳היא גוף סישפטי על־פי החזק.
בכך הוא קיבל את עירעור הפאטריארכיה, שתבעה
את עיריית רמלה לתשלום פיצויים. בית־מישפט מחתי
מחק התביעה עד הסף.
משמעות פסק־הדין הוא שהכנסיות בארץ יכולות
לתבוע ולהיתבע בבתי־מישפט ישראליים.

או־ידור לצד שרון

אשי ר התכוון לשחרר

גו ר מישבט

ישראל* מחוץ
ל א־נ טר טו טו
ישראל תוצא כנראה ממישחקי ה־אינטרטוטו
של השנה הקרובה, טורניר
הכדורגל הרביעי בחשיבותו באירופה.
הלחץ שמפעילים האירופים
להוצאת הישראלים נובע מזעמם על
אירועי־ביירות.
אם תתקבל ההצעה, צפויים קשיים
לקבוצות ישראליות, בכדורג? וב־כדורסל,
גם בטורנירים אחרים.

בבורסה יודעים, שבפועל אין הם יכולים למנוע זאת.

דרת מחדד*
ספרדמ עו כ ב
הדו״ח שהכין עוזר מנכ״ל רשות־השידזר,
נקדימון רוגל, עד מחדלי הרדיו מאליפות
העולם בכדורגל בספרד, מעוכב.
מסקנות הדויד! מטילות דופי תסור
כהגהדת הרדיו.
אחת הטענות שהושמעו, ושבעיקבותיהן נחקרה
הפרשה, היתד, שכתבי הרדיו דיווחו לישראל
באמצעות טלוויזיה מחדרם במלון.

<נודב-דין וגד לי דסק׳
כמה עורכי־דין צעירים עומדים לפנות במכתב
לוועדת־ד,אתיקה של לישכת עורכי־הדין בקריאה שזיו
יתבקש מעורך־הדין, צבי לידסקי׳ להסביר כיצד מופיע
שמו בסרט חישראלי מתחת לאף.

עורכי־הדין טוענים כי גם אם לידסקי
לא ידע עד הזכרת שמו ומיקצועו בסרט,
עליו לדאוג לכך ששמו ימחק מפס־הקול,
שבן כל יום נוסף שבו מוקרן שסו בסרט
מביא לו פירסומת־חינם, המנוגדת לכללי
האתיקה של לישכת עורכי־הדין.

הקץ לוונוונורו
הנו ער ה חילוניו ת

דו ס ־ שר ה או ר גי ה
ח ״כ חרות, יוסף דוס, עשוי להחליף את
ח״כ יצחק ברמן, שהתפטר מתפקידו כשר
האנרגיה והתשתית.
בליכוד שוררת תחושה שהתיק לא יחזור לליברלים.
ניסיונותיו של השר־ללא־תיק, יצחק מודעי, לקבל
לידיו בחזרה את תיק האנרגיה, נתקלים בביטול
בלישכת ראש־ד,ממשלה.

בסקר שייוגש לראשי המערך מתברר
שמיספרי החניכים בתנועות־הנוער שד
השומר הצעיר! ,התנועה המאוחדת, דרור,
מחנות־העולים וגם הצופים קטן משנה
לשנה כקצב מדאיג. באיזורים שהיו פעם
מוקדי תנועת־העבודה נסגרים קינים
מחוסר מדריכים וחניכים.
לעומת זאת עולה בצורה מסחררת כמות המצטרפים
משנה לשנה לתנועת־הנוער הדתית, בני־עקיבא.

במדינה
העם
^ו ם ־ ב ־ סוו וסד* ולדוגל*־.

בגין ושרון התנהגו
כמו חיות פצועות
שנדחקו רסיגה — והם
דק החמירו את מצפם.

בשביל מנחם בגין ואריאל שרון,
•ם־הכיסור תשמ״ג חיה יום של
צלה.
אמנם, שרון אינו דתי, והדתיות
זל בגין היא יותר לצורכי־חוץ
אשר לצורכי־פנים. אך אם לא
.^ 1־,שניים ביום זה במחילה ם־
זמיים, הם זכו לפחות בפסק־זמן
לי־אדמות.
ערב יום־הכיפורים הגיעו השניים
עברי־פי־פחת. ההפגנה הגדולה
יותר בתולדות המדינה דרשה את
תפטרותם (ראה עמודים .)9—8
נסיונם הנואש למנוע את מינויה
ול ועדת־חקירה ממלכתית לחקירת
בח־ביירות הם הגיעו להצעה ה-
!גוחכת למנות את נשיא בית-
משפט העליון כבודק מטעם הממ-
!לה — וגם הצעה זו עלתה על
זירטון.
פגיעה כשופט. עצם פירסומה
זל החלטה זאת הוכיח כי בגין
שרון הגיעו לידי יאוש. ההצעה
יתה בגדר התחכמות תפלה: היא
ציעה חיקוי של ועדת־חקירה, מבלי
ן אות ועדת־חקירה. אך גם הגשתה
יתה בלתי־מכובדת בצורה שלא-
יאמן: בגין לא שאל כלל את
נשיא, יצחק כהן(מתחרז עם נען),
פני שפירסם את ההחלטה.
היתה זאת פגיעה קשה בשופט.
א זה בלבד שאין זה מקובל ל-
ציע פומבית הצעה כזאת מבלי
שאול קודם לכן אם האיש מסכים
כך, אלא שהיא גם העמידה את
שופט הראשי במדינה במצב חמור.
וא מצא את עצמו במרכז של
!חלוקת פוליטית ומוסרית ממדרגה
אשונל .,כהן סירב.
הכחידה. כד הגיעה הממשלה
חזרה לנקודת־האפם. היה עליה
בחור בין מינוי ועדת־חקירה, ש־
^ן, שרון ואיתן התנגדו לה בתוקף
נזעם מהרגע הראשון, ובין הוד
יצבות מול הסערה הציבורית חוברת,
שאיימה להטביע את המגד
זלה (ראוז מיסגרת).
היתה זאת בחירה קשה מאין
:מוה. ועדת־חקירה ממלכתית, בע-
! ת סמכות מלאה על פי כתב־המינוי
שעליו צריכה להחליט הממשלה,
פי החוק) ,תשאל בהכרח את
;שאלות הנובעות מפרשת הטבח
דאת עמודים .)7—6כמעט בטוח
!ראש, על-פי מה שכבר פורסם,
:י המסקנות תהיינה חמורות בותר,
ולא יותירו לשרון, ואולי גם
׳בגץ, ברירה אלא להתפטר. אך
לא תמונה ועדה, אם תנסה
;ממשלה להתחמק מהבעייה על-
רי ניסוח מצומצם של כתב-המינוי,
;יא רק תגביר את הסערה.
קש אחרץ. שני האישים הגיבו
:חיות, שנדחקו לפינה, והיודעים
:י חייהם (הפוליטיים) נתונים בוכנה.
הם תקפו בכל עבר, הכפישו
השמיצו את הציבור שתבע מהם
ז״ח, המציאו תחבולות עלובות
ניבבו שקרים על גבי שקר.
לדוגמה: השבוע הפיצו תועמלני
וממשלה בכל העולם שהאשמה
ואמיתית לטבח רובצת על הכוח
ורב־לאומי, האמריקאי-צרפתי-אי-
זילקי, שנטש את ביירות מייד
וחרי צאת אנשי-אש״ף, תחת לש-
וות על האוכלוסיה. היתד. זאת
וענה חצופה מאין כמוה, בי היתד.
את ממשלת-בגין עצמה שתבעה
שהכוח הרנדלאומי יסתלק מייד
והרי צאת ״המחבלים״.
כיום גם ברור מדוע: הכוונה
ויתד. לאפשר לצה״ל לפלוש ל-
שערב ביירות ללא־קרב.
יי במצב הנואש של בגין ושרון,
;ם היו מוכנים להאחז בכל קש
זל שקר.
ו עו ל ם הז ה 2352

ז והי תופעה ישראלית מוב-
ז הקת: ההתקוממות העממית.
זה קרה שלוש פעמים בהיסטוריה
הקצרה של המדינה. ובכל פעם
היה זה תהליך בלתי-צפוי, כמעט
בלתי־מובן — תהליך מיסתורי
שפרץ ממעמקי התודעה הלאומית,
באופן ספונטאני, מבלי שאיש היה
מסוגל להסביר לאחר־מכן איד זה
קרה, מי גרם לכך. מנהיגי ההתקוממות
עלו מתוך הציבור, ולמחרת
היום נעלמו.

נהגותו של ריצ׳ארד ניכסון בפרשת
ווטרגייט.
מובן שאין להשוות בין הגורמים
לשני משברים אלה. ניכסון
נאשם בסך הכל בחיפוי על פשע
תמים למדי — התפרצות למיש־רדים
של מיפלגה יריבה. ואילו
המשבר הישראלי נגרם על-ידי טבח
מחריד.
אךהתנהגות שד ש ני ! האי
שי םאח רי מהשקרהדד
מהס אדד.

סרשת
ף• פעם

לבין

הראשונה :

פרשת

ניכסון יכול היה לשים מייד קץ
לכל העניין, אילו הקריב שניים־
שלושה אנשים מפמלייתו. הוא יכול
היה לשרוף את סרטי-ההקלטה,
שבהם היתד, ההוכחה היחידה למעורבותו
האישית. אולם הוא היסס.
הוא פיטר את האשמים העיקריים
כשזה כבר היה מאוחר מד. הוא
התנגד לחקירה בלתי־תלוייה, עד
שהסכמתו לעריכתה שוב לא הועילה
לו. הוא לא שרף את הסרטים
בעוד מועד.
כך, מדחיה לדחיה, ממעשה-
מאוחר־מד, למעשה־מאוחר־מדי,
הידרדר ניכסון במידרון, עד שקמה

י לבון.
איש אינו יודע בבירור איד זה
התחיל. הדברים נגעו למאורעות
שקרו בקיץ : 1954 העסק־ביש המפורסם
של המחתרת היהודית במצריים,
שגוייסה על-ידי שליחי
אמ״ן ושהופעלה כדי להניח פצצות
בבתי-קולנוע ובמוסדות אחרים ב־קאהיר
ובאלכסנדריה. ולאחר מכן :
הדחת עדים לעדות־שקר, זיוף
עדויות, העלמת־האמת.

ו מ מו ת
כעבור חמש וחצי שנים פרץ
העניין לפתע החוצה. אחד המעורבים,
אברי זיידנוורק, הזכיר את
העניין כמעט באקראי, במישפט
שנערך לו על רקע שונה. השופט
בנימין הלוי היפנה את תשומת־לב
הממשלה לעניין. דויד בן־גוריון
ניסה לטפל בפרשה, ואז התגלגל
העניין ככדור־שלג. היו הפגנות
ברחוב, התפתח ויכוח לאומי עצום,
הממשלה פוטרה על־ידי בן־גוריון,
נערכו בחירות חדשות.
כן־גזרידן נשארב שי דטץ,
אךההת קו מ מו ת ה צי בו רי ת
הרסהאתמעמ דו. ה אדיל
ה תנ פ ץ. כ ע בו ר שנ תיי םהתפ
טרלצ מי תו ת.
הסיסמה :״מי נתן את ההוראה ז״

גימגום
^ ברדיו
ן • פעם השניה: ימי-החרדה
י י שלפני מילחמת ששת־הימים.
בארץ גברה החרדה לקיום המדינה,
בעיקבות ריכת הצבא המצרי
בסיני. החרדה גברה מיום
ליום, ונראה כאילו אין ראש־הממ־שלה
ושר־הביטחון, לוי אשכול,
שולט במצב ומסוגל לקבל החלטות.
הוא דחה מיום ליום את ההחלטה
הבלתי-נמנעת למנות שר־ביטחון
אחר. כאשר גימגם בנאום ברדו,
היד, זה הקש ששבר את גב הגמל.
נערכו הפגנות המוניות. נשים
נרגזות (״נשות וינדזור העליזות״)
הפגינו מול בניין מיפלגת־ד,עבודה
ברחוב הירקון.
לוי א שכו לנשברו מינ ה
אתמשה דיין, אי ש !האופד
זי צי ה ד אז, כשר־ ה בי ט חון.
הסיסמה :״מנהיג כריזמאטי״.
בהזדמנות זו נכנם גם מנחם
בגין בפעם הראשונה לממשלה
(״ממשלת ליכוד לאומי״) וקיבל
את ההכשר הציבורי, שפלם את
דרכו לשילטון כעבור עשר שנים.

ה סי סמה:
ה מ חדל
^פעם

השלישית:

נפילת

גולדה ודין.
מילחמת יום־ד,כיפורים זיעזעה
את הארץ. מייד לאחריה נערכו
בחירות, ושילטונה של גולדה ניצל.
אך המוני אזרחים, וביניהם הוריהם
של חללי-המילחמה, הפגינו ברחובות
נגד דין, שהיה אשם באי-גיוס
המילואים לקידום פני ההתקפה
המצרית. קצין בשם מוטי אשכנזי

קרא להפגנות, שממדיהן הלכו וגדלו.
פירסום הדו״ח של ועדת־החקירה
הממלכתית (״ועדת אג-
רנט״) ,שטיהר את משה דיין וש־הטיל
את כל האשמה על קציני-
צד,״ל, גרם לזעזוע ולזעם ציבורי.
גולד היכלהלהק רי באת
דיין, א ך אי חרהאתה מו עד•
הי אנאלצהלהתפטר. דיין,
•שהיה במשךשכע שני ם
אליל ה ה מוני ם, ה תג מ ד•
הסיסמה :״המחלל״.

ס תי מ ת העורק ריכל הפרשות האלה היו
מעורבים גם אינטרסים מיפ־לגתיים.
אך הפוליטיקאים רק רכבו
על גל, שהם לא יצרו אותו. משהו
התפרץ ממעמקים, ואיש לא היה
מסוגל לעמוד מולו.
אף באחד מן המיקרים האלה לא
היתה נפילת הממשלה או החלפתה
מחוייבת־ד,מציאות, על פי התהליכים
הפוליטיים המקובלים. בן־גור-
יון ניצח בבחירות ,1961 אחרי
״הפרשה״ ,אך התפטר כעבור שנתיים.
אשכול יבול היה לפתוח
במילחמה גם בלי דיין, ומאומה
לא היה משתנה. גולדה יכלה להמשיך
בתפקידה, אחרי שניצחה זה
עתה בבחירות, שנערכו למחרת
המילחמה.
מה קרה ז משהו שאינו נראה
לעין: התפוררות הממשלה מבפנים.
האמון הציבורי בממשלה התערער
באופן ששוב לא איפשר לה
לתפקד, אף שהיה לה רוב יציב
בכנסת.
א סון ז ה זור ם ב עו ר קי, ה ־
סי שטרהמ די ני כ סו הדם בעו
ר קי האדם. כאשרנסת מי
ם ה עו ר קי ם, מתההממ שלה.
שחצנות ופחד

א ם זה קורה עתה שוב ז
י י לפי כל הסימנים, החל הגל
לגאות, בדיוק כמו בשלושת המיק-
רים הקודמים. שוב יש התקוממות
ציבורית. שוב יש הפגנות ספונטאניות.
שוב מנסים הפוליטיקאים
לרכב על הגל, שהם לא יצרו אותו,
ושאין להם שליטה עליו.
כמו במיקרים הקודמים, גואה
הגל ומתעצם מיום ליום, ככל ש הממשלה
דוחה את ההכרעה. מעשים
שהיו בולמים את התהליך.

אילו נעשו בעוד מועד, באים באיחור,
כששוב אין בהם כדי להועיל
לראשי השילטון.
אין פירוש הדבר שמה שקרה
בעבר, חייב לקרות גם הפעם בצורה
דומה. הגל יכול להישבר
באמצע, לפני שהוא יתעצם ויקבור
תחתיו את הממשלה. יכולים לקרות
דברים שיסיחו את דעת ההמונים,
ושיצילו את הממשלה ברגע האחרון.

ך ה סי מני םהרא שוני ם
של ת ה לי ך ־ ההת פו ר רו תכבר
ב רו רי ם לעין• פו לי טי ק אי ם
מ מו ל חי ם ב קו א לי צי המת הי
לי ם ל חרוד, שמאיטב עו.
כ סו העכב רי םהאגד תיי ם באוני
ה, הם רו צי םלה צי לאת
עצמם. ר סי סי ם קו א לי ציוניי ם
כברמת חי לי םלהת פו ר ר.
כל זה לא היה קורה, אילו מינה
מנחם בגין מייד, במוצאי ראש-
השנה, ועדת־חקירה ממלכתית. ההחלטה
היתד, דוחה לפחות את
ההכרעה — אף כי יתכן כי מסקנות
ועדה זו, כעבור כמה שבועות או
חודשים, היו מכריחות את בגין
ו/או שרון להתפטר.
אבל בגין לא רצה למנות את
ועדת החקירה.
פו לי טי ק אי מ מו ל ח, החש
במתרחש, הי ה ס ני ה עו ד באו
תו יום ל א רי אל שרץ לי פול.
ב גין הו א פו לי טי ק אי
מ מו ל ח. מ דו עבכלזאת לא
מינ הזעדת־ ח קי ר ה? סדדע
לא ה כ רי חאתשרץלהת־פטר

יש לכך כמה הסברים אפשריים
— ויתכן שכולם נכונים.
בין השאר:
• השחצנות של בגין, הבטוח
כל־כך בשליטתו בציבור וביכולתו
לשלהב את ההמונים בכיכרות.
הוא לא העלה על דעתו
שד!וא עומד מול התקוממות, שלא
יוכל לבלום אותה.

• החשש מפני הגילויים,
העלולים להתגלות בחקירה אמיתית
מטעם ועדת־חקירה בלתי-
תלויה.
• הפחד מפני שרץ, העלול
לגרור עימו לתהום גם את בגין
עצמו, אולי בעזרת מידע המצוי
בידו על אחריותו האישית של
ראש־ד,ממשלה למהלכים הרי-האסון.
גיכסון ובנין
^ש דמיון רב בין התנהגותו
של בגין במשבר זה ובין הת־

דרישה לאומית, כמעט מקיר אל
קיר, להדחתו. העכברים נטשו את
אונייתו בהמוניהם, תומכיו ומלחכי־פינכתו
נטשוהו, עד שבסוף לא
נותרה לו ברירה אלא להתפטר,
כדי להינצל לפחות מהדחתו הרשמית
ומהעמדתו לדין פלילי, שהיה
עלול להביאו אל ביודהסוהר.
או תהתע רו ב ת שד ש ח צנו
ת, אי ־נ כונו תלה כי ר בהי
סו סי םוהחמצת
מצב,
ש עו ת־ ה כו שרל הי ש ר דו ת ניכ
רתעתה גם במע שיו וב־מ
ח ד ליו שד מנחם בגין•
תוך כדי כך קורה לבגין מה
שקרה בהתקוממויות העממיות הקודמות
לדויד בן־גוריון, ללוי
אשכול ולמשה דיין: הוא מתגמד
מיום ליום. הוא נשאר אליל בקרב
האספסוף הזועק ״בגין! בגין!״ —
אך בכך לא די כדי לקיים ממשלה
בישראל. כל עוד לא קם בו מישטר
דיקטטורי, המבוסם על כוח גס,
מישטרה חשאית ומחנות־ריכוז.
כשם שההורים השכולים צרו על
ביתו של דיין ותבעו את הסתלקותו,
וצרו לאחר מכן על ביתו של בגין
כאשר זה מינה את דיין כשר-
החוץ — כך צרו השבוע על אריאל
שרון. הורים שכולים קמו עליו
בטכם־אזכרד, לצנחנים, צעקו לעומתו
״רוצח״ ו״מיפלצת״.
שרון, האליל־בדרך, נשבר. הציבור
והצבא קמים עליו. הוא חש
בכך בעצמו, והדבר ניכר היטב
בשינוי סימונו בהופעות הפומביות.
דמותו של בגין, כאליל,
נשברה בקרב חלק מן הציבור —
ודווקא בקרב החלק הקובע בדעת-
הקהל, במערכת הפוליטית והרוחנית.

קראחך קם ע ם־ישר אד
וחששממשלה זו דא תו כ ל
ל הנ הי גו — כי ה ח בו ר ה של
כגין, שרץ, ש מי ר ו אי תן אינה
ר אויי הלאמץ, ל כ בו ד ו-
ל שי ד טון.
תירגומה של הרגשה כזאת לשפה
פוליטית של נפילת הממשלה אינו
אוטומטי. אצל אשכול זה ארך
ימים, אצל גולדה חודשים, אצל
בן־גוריון שנים. אך אחרי שקרה
מה שקרה ברור כבר דבר אחד —
בגין ושרון שוב אינם מה שהיו.
גורלם הפוליטי נחרץ. במוקדם או
במאוחר, תוך ימים, שבועות או
שנים, הם יפלו גם מבחינה פוליטית.
חיי
בי ם
מ ר חי קי ־ ה ד או ת
עתהלש אול אתעצמם: מ ה
י הי הלאחרמ כן?

אורי אבנר־

כאשר תתמנה ועדת־חקירה ממ לכתית
עד פי חוק, לכדיקת ה מאורעות
הקשורים כעריכת הטבח
כמחנות־ הפליטים ככיירות, עליה
לחקור, כין השאר, את השאלות
הכאות :

• הנניסה י ב״ ח ת
• מה היו הסיבות האמיתיות להחלטתם
של מנחם בגין ואריאל שרון, בלילה שבין
ה־ 14 וה* 15 בספטמבר, להכניס את צה״ל
לביירות המערבית?
• האם הסיבה שפורסמה למחרת היום,
כאילו נכנם צד,״ל לביירות כדי למנוע
אנדרלמוסיה בעיקבות רצח בשיר אל־ג׳מייל
היתה שקר, כפי שטען לאחר מכן
אריאל שרון בעצמו?
• האם היתד. הסיבה ״לחסל את המחבלים״
,כסי שטען שרון לאחר מכן?
• אם כן, מה היתד. הכוונה של הפילה
״מהבלים״ בהקשר זה — לוחמים מזויינים
הממשיכים להלחם, או חברים לא־לוחמים
של אש״ף, או גברים פלסטיניים אחרים?
• אם כן, האם הכוונה של המילה
״לחסל״ היתה ״להרוג״?

• !האם הכוונה האמיתית היתה
להשתלט עד כיירדת המערכית
כדי להכתיב לפרלמנט הלכנוני
ככלל, ודחכרי־הפרלמנט המתגוררים
כמערב־כיירות כפרט, לבחור
כנשיא חדש אשר ייקבע על־ידי
אריאל שרון?

• האם היתה הכוונה להביא לבריחת
המוני הפליטים הפלסטיניים ממחנות־הפליטים
מיזרחה.
י• אם כן, האם הייתה כוונה זו המשך
למד, שבוצע על־ידי אריאל שרון במחנות-
הפליטים הפלסטיניים בדרום־לבנץ, כגון
עין־אל־חילווה, ראשידיה ועוד?

• אם כן, האם היתה כוונה
זו כרוכה ככר כתוכנית המקורית
להסתער עד ביירות המערבית,
אשר מימושה סוכל עד־ידי ההתנגדות
הפנימית (אלי גכע ועוד),
ההתנגדות האמריקאית והתנגדות
הלוחמים הפדסטיניים?

• האם היתד, הכניסה לביירות המערבית
הפרה של התחייבות אשר ניתנה
על־ידי ממשלת־בגין לנשיא ארצות־הברית,
באמצעות פילים חביב?
• מי החליט אחר־מעשה להפיץ את
הסיפור על ״ 2000 המחבלים המזויינים״
שהושארו בעיר על־ידי אש״ף ״בניגוד
להסכם״ ?

• האם היו ככלל דוחסים פלסטיניים
סזויינים ככיירות כעת
כניסת צה״ל, ואם כן — היכן הם
עכשיו?

• כיצד נקבע המיספר של ״2000
מחבלים מזויינים״ שהופיע בהודעות של
שרי ישראל, שעה קלה אחרי שהרסטכ״ל,
שנשאל על כך, השיב :״אני לא יודע כמד,
יש! לא ספרתי!״?
• האם כל הסיפור הזה על ״המחבלים
המזויינים שהושארו״ היה שקר גס, שהומצא
כדי להצדיק בעיני הציבור הישראלי
והעולמי פעולה שהיו לד, מניעים
שונים לגמרי (ראה לעיל)?

• מי החליט לפרוק את הנשק
מן המיליציות המוסלמיות המקומיות
(הסוראביטון ואחרים) שנשארו
בביירות כדי להגן על האוכ־לוסיה
האזרחית?

• האם החליט אריאל שרון לפרוק את
נשקן של המיליציות אלה כדי לאפשר
לפלאנגות להשלים מישטר של טרור ב־מחנוודד,פליטים
הפלסטיניים?

• כסה חיילי צה״ל נהרגו כמהלך
הכניסה לביירות המערבית

נ יסח 1 7 2

דהלוחסה במוראכיטון וכשאר המיליציות?
#כמה
חברי המוראביטון ושאר המיליציות
נהרגו במיבצע זה, כמה נלקחו
בשבי ומה קרה להם מאז?
#כמה פלסטינים נהרגו במיבצע זה,
וכמה נלקחו בשבי ומה קרה להם מאז?

• הקשו 011 הנלאנג1ח
#מתי התחיל הקשר בין ממשלת־ישראל
עם תנועת־הפלאנגות?
#מה היה טיבו של הקשר הזד, מראשיתו
והלאה?
#מה היד, חלקם של האמריקאים ביצירת
הקשר הזה?
י• כפה אנשי פלאנגות הובאו במשך
השנים לישראל והתאמנו כאן?
#אילו כמויות של נשק הומצאו לפלא-
נגות, ומתי?
#כמה פעמים ביקרו מנהיגי הפלא־נגות
בישראל?
#מה עשו כאן ועם סי התראו?
#כמה פעמים ביקרו מנהיגים פוליטיים
של ישראל אצל הפלאנגות בלבנון?
#עם מי התראו שם?
#כמה פעמים ביקרו קציני־צה״ל אצל
הסלאנגות בלבנון, מה עשו שם?
#האם היו אלה ביקורים חטופים, או
שקציני־צה״ל שהו תקופות ממושכות, או
בדרך קבע, אצל הפלאנגות כמדריכים,
כיועצים או בתפקידים אחרים?
#האם היה קשר כלשהו בין צד,״ל ובין
הפלאנגות בתקופה שבה בוצע על־ידי
הפלאיגות, בראשית ,1976 הטבח של תושבי
מחנות־הפליטים קאראנטיין ודבאייה
בביירות (שבתגובה עליו נערך הטבח של
דאמור בידי הפלסטינים)?

#האם היה קשר כלשהו כין
צה״ד וכין הפדאנגות כתקופה
שכה כוצע על־ידי הפדאנגות והסורים,
כקיץ 76ע ,1הטכח הגדול
של תושבי מחנה־הפליטים תל־אל־זעתר,
גכרים, נשים וילדים, שגד
מהלכו הוצאו להורג גם מאות
לוחמים פלסטיניים שנכנעו ריש־

סי ת?
י• מד, היה תפקיד המישלחת של צד,״ל,
בראשות תת־אלוף בנימין >״פואד״) בן־
אליעזר, ששהתה אצל הפלאנגות סמוך
לאותו טבח, מתי הגיעה לשם ומתי יצאה?
י• האם בעיקבות מעשי-טבח אלה חל
שינוי כלשהו ביחסים שבין ממשלת־יש־

ראל ו/או צד,״ל ובין הפלאנגות, האם צומצם
מישלוח הנשק לפלאנגות או הופסקו
הביקורים ההדדיים ואימון אנשי־הסלאנ־
׳גות בישראל?
;• האם נכון שאותה היחידה שביצעה
את הטבח בביירות הובאה בשעתו מלבנון
דרך ישראל למובלעת של המייג׳ור חדאד,
אך הוצאה משם אחרי שביצעה שם מעשי־זוועה?

האם נכון שיחידה זו ויחידות אחרות
שהוכנסו על־ידי צה״ל למחנות הפליטים
בביירות ביצעו, במהלך מילחמת־ד,לבנון,
מעשי־זוועד, כלפי האוכלוסיה הדרוזיית
וציבורים אחרים, ושצה״ל ידע על־כך?

#מה היה טיב המגעים כין

ממשדת־ישראל וכין מנהיגי יה־

פדאנגות לפני פתיחת מילחמת־הלכנון?

דוכר כמגעים אלה, והאם
הוסכם כהם, כצורה מפורשת
או אילמת, לגרש מאדמת-הלכגץ
את חצי מיליון הפליטים הפלסטיניים
שגרו שם כמחנות, כאמתלה
של הריסת תשתית המחבלים״?

• !!החלמה להכניס את
הנלאגגזת לתחנה
#מי החליט להכניס את הפלאנגות למחנות,
שהיו מוקפים על־ידי חיילי צה״ל?
#מתי הוסכם על כך בין אריאל שרון
ומנחם בגין?

#האם ביקש מנחם כגין כשיחה
זו ערוכות כלשהן למניעת: מעשי־טבח,
מאחר שהיה ידוע לו כי
אותן הפלאנגות ככר כיצעו מעשי־טכח
הסוניים ככל מחנדת־הפליטים
הפלסטיניים, שהם נכנסו אליהם
כעכר?

#מתי סוכם הדבר בין שרון ו/או
הרמטכ״ל וראשי הפלאנגות?
#מד. דובר בשיחה זו לגבי האפשרות
של עריכודטבח או הצורך למנוע טבח?
. #מתי הובאה החלטה זי לידיעת הממשלה,
ומה נאמר לחברי־הממשלד, בשעה
שנדרשו לאשר — מראש או בדיעבד —
החלטה זו ז
#אם נאמר לחברי הממשלה, כפי שטען
השר זבולון המר, כי הפלאנגות נכנסו
כדי ״לבער מחבלים״ — למה התכוונו
המילים ״לבער״ ו״מחבלים״ ?

אלות

• 1האם הכוונה של המילה ״לבער״
בהקשר זה היתד ,״להרוג״?
#האם עלה בדעת מישהו כי הפלאנגות
לא יהרגו את ״המחבלים״ ,ואם כן — אילו
הכנות נעשו כדי לקחת אותם בשבי ולהחזיקם
בשבי?
#האם הכוונה של המילה ״מחבלים״
בהקשר זה היתד, ללוחמים מזויינים, ל־לוחמים־לשעבר,
לאנשי־מינהל אזרחיים
של אש״ף, לחברים בלתי־לוחמים של איר-
גוני-אש״ף (רופאים, אחיות, מורים, פקידים,
עסקנים פוליטיים וכו׳) ,או לכל ה־אוכלוסיה
הגברית הבוגרת במחנות?
#האם בעת הדיון בממשלה עודר מישהו
בכלל את השאלה הזאת?
.#אם כן, אילו תשובות ניתנו לו?
#האם השאלות האלה התעוררו במגעים
בין מפקדי צד,״ל ומפקדי הפלאבגות?
#האם נכון, כפי שטען אריאל שרון,
כי קציני צה״ל תבעו ממפקדי הפלאג־גות,
לפני הפעולה, שלא לפגוע ב״נשים.
בילדים ובזקנים״ ?

#אם אכן נכון הדכר, האם אין
ככך הזמנה מפורשת לרצח כל
הגברים הבוגרים כמחנות?

#האם נתן אריאל שרון׳ במפורש או
במרומז, את הסכמתו להריגת האוכלוסיד,
הגברית הבוגרת במחנות?

#האם נכון הדבר שמפקדים
ככירים של הפלאנגות הודיעו מראש
לקציני־צה״ל כי ככוונתם
לערוך טכח כמחנות, כפי שדיווחו
עיתונאים ישראליים שונים?
#האם נכון הדכר כי קציני-
צה״ל ידעו כי ספקדי־הפלאנגות
המסויימים, שקיבלו על עצמם את
המשימה, היו מעורבים כעבר אישית
כמעשי־טכח המוניים, ושאף
התפארו ככך כפה מלא כאהני ז
הקצינים הישראליים?

#אם כן, האם דיווחו עדי־ד,שמיעד,
על כך לממונים עליהם?
#האם הגיעו דיווחים אלה, אם היו,
לאוזני אלוף־הפיקוד, הרמטכ״ל, שר־ד,ביטחון
וראש־הממשלה?
#אם כן, מה עשו כל הנ״ל כדי לוודא
שאותם מפקדים לא יוכנסו למחנות?
י• אם נכון, כפי שטען אריאל שרון,
שמפקדי צד,״ל אכן הזהירו את ראשי ה־פלאנגות
מפני מעשי־טבח, האם מעיד הדבר
על כך שהאפשרות של מעשי־טבח
אכן נלקחה בחשבון, ונדונה בפיקוד הבכיר

של צה״ל?

#אם כן, אילו אמצעים מעשיים
ננקטו כדי לפקח על מעשי ה־פלאנגות
כמחנות כדי לסנוע מע־שי־זוועה?

האם נשלחו למחנות חוליות בקרה או
מודיעין של צה״ל, כדי לשים עין על ה־פלאנגות?

אם לא — מדוע לא?
#1האם פיקח צה״ל בדרך כלשהי על
הנעשה במחנות, בעת הפעולה של הפלא־נגות
שאושרה על־ידי צה״ל?
#1האם נערכו לצורך זה תצפיות מגג
החפ״ק או ממקומות אחרים?

> #כאיזו דרך נכנסו הפלאנגות
למחנות ואילו עסדות־צה״ל עכרו
כדרכן?

#מ ידע, ומזו?,
#מתי החל הטבח במחנות שאתילא
וצברה?
#מתי נודע על כך לחיילי צד,״ל בסביבה?

היה המרחק בין העמדות הק־ ־•י
רובות ביותר של צד,״ל וזירת הטבח?

#האם נכון הדבר כי ככר
כשעה הראשונה אחרי התחלת

לוועדח־החקירה
הטבח — במוצאי היום החמישי
— נמלטו סן המחנות נשים, גברים
וילדים מבוהלים, וסיפרו, ע? כך
לאנשי צה׳׳ל?
!• אם כן, האם החיילים דיווחו על כך
לקצינים שלהם!
• 1אם לא — מדוע לאו
• 1אם כן, האם קצינים אלה דיווחו על
כך לממונים עליהם!
• 1אם לא, מדוע לא!
>• אם כן, האם הגיע הדיווח למפקד
כוחות צה״ל בביירות!
• 1אם כן, האם העביר זה את הידיעה
לאלוף־הפיקוד !
י * אם כן, האם זה העביר את הידיעה
לרמטכ״ל ו/או לשר־הביטחון!
• 1אם העביר לרמטכ״ל, האם הרמטכ״ל
העביר את הידיעה לשר־הביטחון!

• כמהלך הלילה הראשון של
,הטבח, האם הבחינו הקצינים כ־איזור
המחנות כי קולות־האש
אינם מעידים על קרב, אלא על
עריכת טבח?

!• מי החליט בלילה זה — בין היום
החמישי והשישי — לעזור לפלאנגות בשיגור
פיצצות־תאורה מעל למחנות!
• מי החליט להפסיק שיגור פיצצות-
התאורה !
י* מתי!
• מדוע ז
• מה ראו בתצפיות שעל גג החפ״ק
ובמקומות אחרים לאור פיצצות־התאורה !
^ • 1האם היה במהלך הלילה הזה איזה
דיווח שהוא, בדרג כלשהו, על החשד או
הידיעה כי יש במחנות התרחשויות בלתי**.
רגילות ז
!• האם יתכן בכלל כי במשך לילה שלם
יהיו התרחשויות במחנות, מלוות ביריות
בלתי־פוסקות, אחרי שהפלאנגות נכנסו
למחנות בהסכמת צה״ל ועל פי החלטת
ממשלת־ישראל, מבלי שקצין כלשהו יתעניין
בטיבן, וישלח פנימה חוליות לבדיקה
ולדיווח!

• אם אכן זה היה כך, האם
אץ הדבר כשלעצמו מעיד על כך
שהיתר, מראש נכונות לכך שה־פלאנגות
יערבו טבח כמחנות, וכי
הוחלט לעצום עץ?

• ׳ 01 חש״ש•!השווור:סד ת הצבאי
• מתי נודע, כיום ׳השישי, ערב
ראש־השנה, לכל אחד מן האנשים
הבאים כי כמחנות נערך (ונמשך)
טבח המוני: ראש־הממשלה, שר־הכיטחץ,
הרמטכ״ל, אלוף־הפיקוד,
,מפקד כוחות צה״ד בביירות, מפקד
העוצבות כשטח, הקצינים הזוטרים,
החיילים כשמה?

• למי סיפרו הנשים, הילדים והג־ברים,
שהחלו בורחים בבוקר בסיספר רב
מהמחנות, על הזוועות המתרחשות שם!
• 1איך עברו העדויות של הנמלטים
בסולם הפיקוד למעלה, ולמי הגיעו!
י• האם נכון שקצינים של צה״ל במקום
ציוו על הנשים הנמלטות לחזור לבתיהן,
בעוד שהטבח נמשך ז
י• אם אכן הודיע אלוף־הפיקוד או מפקד
כוחות צה״ל בביירות ביום השישי
לקצידהקישור של הפלאנגות שיש לשים
קץ לטבח — מתי זה היה ז
!• על סמך אילו ידיעות באה הודעה זו ז
• 1מה היה הדרג הבכיר ביותר (שר-
הביטחון, הרמטכ״ל, אלוף־הפיקוד) שהח ליט
למסור הוראה זו!

• מדוע לא ניתנה לפלאנגות
כמועד זה פקודה חד־משמעית
לצאת סן המחנות?
• מדוע לא הופעל צה׳׳ל במועד זה
כדי לוודא שהוראה כזו אכן תבוצע!

#מדוע לא נשלחו כמועד זה
לפחות חוליות של כקרה וסודיעץ
אל תוך המחנות, כדי לכרר מה
מתרחש?
י• מי התיר לפלאנגות לערוך ביום ה־
^ שישי מיסדר ראוותני בנמל־התעופה ה בינלאומי
של ביירות, לפני כניסת הגל
השני של הפלאנגות למחנות!

• האם שמעו קציני צה״ל במעמד זה
על כוונתם של אנשי־פלאנגות אלה לערוך
טבח במחנות, כפי שהעיד רון בן־ישי,
שנוכח במקום ושהעלים מידע זה מצופי
הטלוויזיה !
י• האם דווח על כך לדרגים הבכירים ז

+האם נכון כי צה׳יל עצר טור
זה ומנע ממנו להיכנס למחנות?

• אם כן — מדוע ז
• 1האם אין פקודה זו, אם אכן היתה,
מעידה בבירור כי במועד זה כבר היה
ידוע לפיקוד של צה״ל כי נערך טבח
במחנות!

• אם כן, מדוע לא נעשה דכר
כמשך קרוב ל 24-שעות נוספות
כדי לעצור את הטבח?

• * 01 השישי מושאו:
הדרג?11101׳
• מתי ביקר אריאל שרון באיזור המחנות,
ערב הטבח או במהלכו, כפי שהעידו
באוזני אהוד יערי חיילים לבנוניים, ש ראו
אותו במו עיניהם ז
!• היכן היה שרון!

• לשם מה כא, ומה עשה
במקדם?

י• מתי נודע לאריאל שרון לראשונה
כי נערך טבח במחנות!
!• באיזו שעה הודיע לו על הטבח רון
בדישי בטלפון לחוותוז
!• אם נכונים דיברי שרון, כי בשעה
ששוחח עם בך ישי כבר היו בידיו הידיעות
על הטבח, שהגיעו אליו בדרך הרגילה
— מתי שמע שרון לראשונה על
הטבח !

• מה עשה — אס עשה —
אריאל שרץ מאותו רגע — כליל
שישי, כיום השישי כבדקר, כ־צהריים
או אחרי־הצהריים — ועד
להפסקת הטכח למחרת היום, כדי
לשים קץ לזוועה?

• האם הודיע על כך לראש-הממשלה
באותו יום (יום השישי) ז
• 1האם התייעץ על כך עם הרמטכ״ל או
אלוף־הפיקוד !

• מ מע לא טס סייד לביירות
כעצמו, כפי שעשה פעמים רבות
כמהלך המילחסה, כאשר התעוררו
בעיות הרכה פחדת המורדת?
• האם אץ התנהגותו של שרון
כמשך 24 שעדת אלה מוכיחה
בעליל כי ידע על הטבח מראש,
לא הופתע על-ידד והיה מעוניין
כהמשכו, כדי להביא לבריחה
המונית של הפליטים?

• 1מתי הגיעו הדברים לאתניו של שד־התיקשורת
מרדכי ציפורי!
• 1מתי הודיע ציפורי על כך לשר יצחק
שמיר!

• מדוע פנה ציפורי לשמיר,
תחת דפנות במישרין לראש־הסס־שלה?

על סמך מה הודיע שמיר לציפורי
כי אין ממש בידיעות על הטבח — שכבר•
נמשך אז יותר מ־ 12 שעות!
י •• מה עשה שמיר כדי לברר את הדברים
במקור ראשון — ולוא רק בשל
ההשלכות הצפויות על יחסי־החוץ של ישראל!

האם פנה מרדכי ציפורי אל
מנחם כגץ, או אל אנשי לישבתו,
כאשר הסתכר לו כי ליצחק שמיר
לא איכפת אם נערך טבח הסוני
או לא, ושאין בכוונתו להתערב?

•• אם אכן פנה ציפורי לבגין במישרין,
כיצד הגיב בגין!

למנחם כגץ לרא •

• מתי נודע
שונה על הטבח, ומפי מי?

• האם שר אחר כלשהו קיבל ידיעות
על הטבח בדרכים משלו, ואם כן — סד,
עשה !

• מ1שי סדאו
!• האם היו אנשי המייג׳ר סעד חדאד
מעורבים בטבח!

הממלכתית

• 1מי היו האנשים, שלבשו את מדיו
של חדאד, אשר השתתפו בטבח, לפי
עדויות כל עדי־הראייה הפלסטיניים שנש אלו!

האם יש סכירות כלשהי
לטענה שהופצה על־ידי התעמולה
הישראלית, כי אנשי־הפלאנגות
לבשו את סדי חדאד כדי להבאיש
את ריחו?
• 1מי היה האיש מאנשי-חדאד שנורה
על־ידי כוחות־צה״ל במקום, ובאילו נסיבות
נהרג!
• 1האם הוטסו אנשי חדאד לביירות ב מסוקים
של צד,׳׳ל, כפי שטענו כתבים
זדים!

• לשם מה הוטס חדאד עצמו
לביירות כשעת הטבח, כפי שהוא
הודה כעצמו?
מה עשה חדאד במקום!

#׳ 01 השנת
• באילו נסיבות הופסק הטבח ביום
השבת בבוקר!
• מי החלים על כך מצד צה״ל ו/או
הדרג המדיני הישראלי!
< מתי התקבלה החלטה זו!

• האם נכון שצח ׳׳ל קיבל פקד
דה להתערב רק אחרי שצוותות־הטלוויזיה
והעיתונאים!הזרים ככר
נכנסו למחנות והחלו מודיעים על
הטבח לכל העולם?

• כיצד בוצעה התערבות צה״לז
• באיזה שלב תבעו הפלאנגות מצה״ל
להעמיד לרשותן דחפורים, וכיצד נומקה
בקשה זוז
• האם נכון שצה״ל סירב להיענות לבקשה
זוז
• אם כן, מדוע!
• איך זה קרה שהפלאנגות הצליחו
בכל זאת להכניס דחפור או דחפורים ל־למחנות,
והשתמשו בהם כדי למוטט בתים
ולקבור תחת ההריסות גוויות ואנשים חיים,
וביניהם נשים וילדים?

• מראשית הטבח ועד סיומו
— מה ראה ומה שמע כל אחד
מחיילי צה״ל וקציניו שהיד ליד
המחנות?
• אחרי סיום הטבח וכניסת צה״ל למחנות
— אילו פעולות נעשו על־ידי צה״ל
כדי לעזור לפצועים -אם נותרו כאלה !
• האם נבדקה עדותם של עדי־ראייה
כי הפלאנגות הוציאו מן המחנות, על גבי
משאיות, קבוצות של אזרחים!
• לאן הם הוסעו ומה עלה בגורלם ז
• אילו דיווחים הועברו על־ידי קציני
צד,״ל שנכנסו למחנות לממונים עליהם!

• האם בא אלוף־הפיקוד סייד
למקום?
• האם בא הרסטכ׳ 7מייד
למקום?
• האם בא שר־הביטחץ סייד
למקום?
• אם לא נמסר סייד דיווח
לראש־הממשלה, מדוע לא נמסר?
• האם נכונה טענתו של מנחם בגין
כי שמע על הטבח לראשונה משידור ב רדיו
ביום השבת לפנות ערב — יומיים
אחרי תחילת הטבח, יותר מיממה אחרי
שהדבר נודע בבירור לצה״ל ולשר־הבי־טחון,
שעות רבות אחרי שצד,״ל נכנס למחנות?

אם כן, סי אחראי להעלמת
האמת על פרשה בעלת השלכות
היסטוריות מראש־הססשלה?

*0110 וסשסי
• מי אחראי לתיכנון ולביצוע מערכת
השקרים של ממשלת־ישראל ושל צה״ל,
החל ביום השבת בבוקר והלאה!

• סי המציא את השקר בדבר
כניסת הפלאנגות למחנות ממיז•
רה, כלי ידיעת צה׳׳ל?

• מי המציא את השקר כאילו נודע
לצה״ל על הטבח לראשונה ביום השבת!
• מי אחראי לכל אחת מעשרות הו־

דעות־השקר, ובהן שקרים גסים, חצאי-
אמיתות, עובדות מסולפות והעלמת־עוב־דות,
שהגיעו לציבור הישראלי במשך ה שבוע
ממקורות רשמיים?
• מי כפה על כתבי הטלוויזיה (רון ב ד
ישי) ,הרדיו והעיתונות לפרסם במהלך
השבוע ידיעות שהם ידעו שהם שקר?

• מדוע נמנע ראש־הממשלה
מל ה הליט, מייד עם קבלת הידיעות
על הטבח, על הקמת ועדת־חקירה
ממלכתית, לפי חוק ועדת־החקידה
— דכר שהצורך בו היה מוכן
!מאליו?
• מדוע הוסיף ראש״הממשלה להתנגד
למינוי ועדה כזאת במשך יותר משבוע?

• האם כמשך שבוע זה פעל
מישהו כדי לטשטש עובדות, לחבר
גירסה ״מוסכמת״ ושיקרית, להדיח
עדים־לעתיד לעדדת־־שקר, להעלמת
מיפמכים או לחיכור מיסמכים
כוזבים?

• מדוע נמנע אריאל שרון במשך
שלושה ימים תמימים, אחרי סיום הטבח,
מלמסור הודעה כלשהי או להתראיין?
• מדוע סירב שרון בזמן הזה להופיע
לפני ועדת־החוץ־והביטחון של הכנסת?

• האם נוצל זמן זה כדי להכין
גירסות מפוברקות?
• מדוע סירב הרממכ״ל במשך תקופה
זו למסור הודעות?
• מדוע סירב הרמטכ״ל להופיע לפני
ועדת־החוץ־והביטהון של הכנסת?

• האחריות
המיניססויונית
• האם עצם ההחלטה להכניס
את הסלאנגות לסחנות-הפליטיס
אחרי פריקת הנשק סן המיליציות
שהגנו עד האוכלוסיה, מחייב את
מנחם בגין להתפטר, כשל אחריותו
המיניסטריונית להחלטה שהזמינה
את הטבח?
• האם החלטה זו מחייבת את אריאל
שרון להתפטר, בשל אחריותו המיניסטר־יונית?

האם טענתו של אריאל שרון כי ״לא
העלינו על דעתנו שכך ינהגו הפלאנגות״,
אחרי שהוא בעצמו הזכיר את טבח תל-
אל־זעתר שבוצע על־ידי אותן הפלאנגות,
בפקודת אותם המפקדים, מפחיתה את ה אחריות
המיניסטריונית שלו, או להיפך,
מחמירה אותה?
• האם יש סבירות לטענה כי ״אנחנו
לא מסוגלים להבין יצרים אפלים כאלה״,
כשהיא באה מפי מי שביצעו מעשי־זוועה
בדיר־יאסין, בקיביה ובמקרים נוספים?
• האם חלה אחריות מיניסטריונית דר
מה על שר־החוץ, שלא נקט אמצעי כלשהו
כדי לברר את העובדות לאשורן, אחרי
ששר־התיקשורת הזהיר אותו ביום השישי,
אף שצריך היה לדעת שטבח כזה ימיט
שואה על יחסי־הזזוץ של ישראל?
• האם חלה האחריות על כל חברי ה ממשלה,
שאישרו את כניסת הפלאנגות
למחנות — הן אם ידעו שמדובר בכנופיות
שכבר ביצעו מעשי־טבח המוניים הן —
ואולי עוד יותר — אם לא ידעו עובדה זו,
הידועה לכל בר־דעת?

• האם נוסף עד האחריות !ה־סיניסטריונית
הכלדית חדה על
אריאד שרון אחריות ישירה ליצירת
הנסיכות שאיפשרו את הטבה,
זאף הפכו אותו לכלתי־נמנע?
• האם יצירת הנסיבות שהפכו את ה טבח
לבלתי־נמנע מוכיחה כי היתה קיימת
אצל שרון כוונה תחילה, על פי העיקרון
שהכוונה של פעולה פלילית נובעת מן
התוצאות הסבירות הצפויות של המעשה?
ס האם חלה אחריות דומה, ואולי אף
חמורה יותר, על הרמטכ״ל, רפאל איתן?

• מהי מידת האחריות דכל
אחד מן המעשים והמחדדים ה־מסויימים,
החדה עד שר־הכיטחץ,
הרסטכ״ל, אלוף־הפיקוד, מפקד
כוחות צח ״ל בביירות וקצינים
אחרים?

בנץ וטוחן -

ף ־ דובר האמיתי היה הציבור עצמו.
י י הוא בא מכל חלקי -הארץ, והיה מורכב
מחברי כל המיפלגות: רבים באו במאורגן,
רבים אחרים באו איש־איש לבדו, מיש-
פחות, זוגות, יחידים.
הם באו מפני שמצפונם אמר להם שאי־אפשר
להישאר בבית ביום כזה, שמוכרחים
לעשות משהו. עצרת־ההמונים היתה
ההזדמנות היחידה שניתנה להם.
הם עמדו דוממים, או חזרו על סיסמות
שנקראו ברמקול. אחדים ציירו שלטים במו
ידיהם, אחרים נטלו בידיהם שלטים שהוכנו
על-ידי המארגנים. הרוב עמדו סתם. רובם
לא השתתפו מעולם בהפגנה פוליטית כל-
שהיא.
הם הפגינו בעומדם, דוממים, זועמים, נבוכים.
עד אותו ערב האמינו רבים שהם בודדים,
שהם האי האחרון של שפיות־הדעת
בקרב עם מטורף. בכיכר מלכי־ישראל
נוכחו לדעתם כי הם״ חלק ממחנה גדול
מאוד. מחנה של מאות אלפים.
רק אבר הם בורג
>> י־ אפשר לקלקל הפגנה כזאת. גם
י העסקנים שבירברו על הבימה לא
הצליחו בכך.
הם עלו על הבימה בזה אחר זה, חזרו
איש על דיברי רעהו, נזהרו שלא להגיד
דבר העלול להרגיז מישהו.
לקהל לא היה איכפת. תחילה הפסיקו

את הנואמים במחיאות־כפיים, ואף בקריאות
קצובות. אך כשהתארכה רשימת העסקנים,
התמעטו גם המחיאות.
היה ברור לכל כי המערך התלבש על
עניין המסעיר את הציבור עד למעמקי
נפשו, ומנסה להפיק ממנו תועלת פוליטית.
אך זה לא הפריע לאיש. היה זה קהל
אינטליגנטי, והוא הבין שאם רוצים להפיל
את ממשלת בגין־שרון, אין מנוס מהעברת
השילטון למערך.
לכן שררה סבלנות רבה כלפי ראשי־המערך,
אף שלרבים בקהל לא היו אשליות
לגביהם. הם זכרו היטב שאותו שימעין
פרס, שדיבר בלהט בלתי־משכנע מול המיקרופון,
תמך במילחמה, הצביע בעדה
ודבק בשקר של 40 הקילומטרים, גם כאשר
צה״ל כבר שפך את דמו בשערי ביירות.
הס זכרו כי יצחק רביו הצטלם ברחבי לבנון
בחברת אריאל שרון, בתצלומי־תע־מולה
שנועדו להדגים את ״הקונסנזוס הלאומי״
,כאשר 40 הקילומטרים נשכחו מזמן.
הם זכרו שאמנון רובינשטיין הצביע
בעד המילחמה. הם שמו לב לכך שאיש
מבין הגיבורים האמיתיים של המאבק נגד
הסילהמה לא הוזמן אל הבמה, מלבד אברהם
בורג, שהתקבל בחמימות אמיתית.
קדמה להפגנה התלבטות קשה. היא
היתד, טמונה בעצם ההתחברות בין המערך
ושלום עכשיו.
בתנועת שלום עכשיו היתה תמיד הש פעה
רבה למערך, שהפעיל בה למעשה
זכות־וטו ושמנע כל פעולה שלה שנגדה
את קו המערך. אך לא היה לפעילי התנועה

חשק להיפיע בציבור בגלוי כאירגון־חזית
של המערך.
ראשי מיפלגת־העבודה, לעומת זאת,
חששו מפני התחברות גלויה עם שלום עכשיו.
במיפלגה יש ניצים רבים, המתעבים
את תנועת־השלום. המיפלגה כולה אחוזה
בפחד היסטרי מפני הדמגוגיה של מנחם
בגין, המסוגלת להקים נגדה את תושבי
השכונות ועיירות־הפיתוח.
אילם לשני הצדדים היו סיבות טובות
להתגבר על חששותיהם. הכל הבינו כי
הגורם המכריע בהפגנה זו לא יהיה הרכב
רשימת־הנואמים או תוכן הסיסמות, אלא
מיספר הנוכחים• ״העולם כולו יסתכל בהפגנה
זו, וגודל ציבור־המפגינים יקבע
את מידת הצלחתה,״ אמר אחד מאנשי
שלום עכשיו.
המערך חשש מפני כישלון בלי השתתפות
שלום עכשיו, שכבר הוכיחה את יכולתה

לכנס ביחד את שוחרי־השלום מכל גווני
הקשת — החל ברק״ח וכלה באנשי־ימין.
ואילו שלום עכשיו ביקשה לפרוץ מגבול
ה־ 100 אלף, בהפגנה הגדולה שלה ב־3
ביולי, ולהגיע לאפשרות של רבע מיליון.
כך, למרות החששות ההדדיים, הושגה
הסכמה — שעוררה מייד בעיות. המערך
הציג תנאי אולטימטיבי: שלא ישותפו בהפגנה
אנשי של״י — חלוצי המאבק נגד ״
מילחמת־הלבנון. הטענה של פרס :״בדימונה
לא רוצים באורי אבנרי״ .הוא התנגד
גם להופעת לובה אליאב. הדבר גרם לזעם
בכמה מסניפי שלום עכשיו, שבין פעיליהם
יש רבים שהם חברי של״י ואוהדיה. אך
הנהלת של״י הורתה לאנשיה להבליג, כדי
למנוע את פיצוץ היוזמה.
בעוד ששל״י הוחרמה, הופיע בין היוזמים
אמנון רובינשטיין, שהצביע בעד
המילחמה יחד עם כל אנשי המערך —

ן \ 1 1ך ך > 4| \ 1 1ו 1אחד׳המפגינים בתהלוכת הוועד הכין כרזה אישית,
411 11 1.1111 יי #1י י המוחה על מעורבות אריק שרון בטבח בביירות.
בשולי הכרזה הדביק את השער של העולם הזה 2350 שבו מופיע שר־הביטחון
מלבד יוסי שריד, שלא הוזמן לנאום.
אך היריבות הסמוייה בין המערך ושלום
עכשיו לא נעלמה. היא התגלתה גם בהפגנה
עצמה, מבלי שהציבור הרב הרגיש
בכך. אנשי שלום עכשיו הקדימו לבוא
במאורגן והניפו מול הבימה — ועשרות
מצלמות הטלוויזיה מכל העולם — את
שלטי שלום עכשיו. הדבר הרגיז את חיים ״
בר־לב, שירד אליהם ותבע מהם •להוריד
את השלמים ,״כפי שהוסכם״ .הרמטכ״ל
לשעבר -שהצביע גם הוא בכנסת בעד
המילחמה, אמר בקולו האיטי לנושאי-
השלטים :״צריך להיות סדר. כך הסכמי
ני.״ השלטים הורדו.

דומיה
ל קור בנו ת

נשים נשחווים

פותחות את הפגנת הוועד
נגד המילחמה בלבנון, ש,צעדה
בשבת אחרי־הצהרי ט מרחבת מוסיאון תל־אביב לתיאטרון
*1י 8

הבימה. כולן החזיקו בכרזות. אחידות. בתום ההפגנה יצאה רבבת
המפגינים לכיכר מלכי־ישראל, להפגנת ההמונים השניה שהתקיימה
במוצאי־השבת להקמת ועדת־חקירה ממלכתית (למעלה מימין).

נש׳ המערך תבעו גם לסלק שלטים
י אחרים, שלא הופיעו ברשימה המוסכמת
של הסיסמות. כך הורד שלט שנשא
מפגין יחיד, שצייר אותו במו ידיו ״דם
זה לא מים״.
לא קל היה לחבר את רשימת הסיסמות
המוסכמות. אנשי המערך רצו לחייב את
מיבצע ״שלום הגליל״ (השקר של 40
הקילומטרים) ,כדי להצדיק את הצבעתם
בעד המילחמה בכנסת. אנשי שלום עכשיו
התנגדו לכך בתוקף• לבסוף הוסכם על
סיסמה דו־משמעית :״שלום הגליל אינו
בביירות״ .כל אחד יכול היה להפרש זאת
כדרכו.
יתכן כי שימעון פרס החמיץ את ההזדמנות
הגדולה של חייו• בעומדו לפני 400
אלף איש, לא הצליח אלא לנאום עוד נאום

שיגרתי, שבו לא אמר אף מילה חדשה.
היה זה נאום של עסקן, המריח הזדמנות
להפיל את הממשלה. לא היה בו שמץ של
התרגשות־אסת, של זעזוע מוסרי, הוא
דיבר על ״הטבח הנורא״ ,אך היתה הרגשה
כי הטבח הוא נורא מפני שהוא מזיק ל שמה
של ישראל, ולא מפני שנטבחו בו
גברים, נשים וילדים.
בכך קבע פרס את הנימה לעצרת כולה.
כל הנואמים דיברו על ״הטבח הנורא״
ועל הדבר האיום שעשו בגין ו/או שרון
לסדינת־ישראל. הם הבאישו את ריח המדינה,
קילקלו את יחסי־החוץ שלה, פגעו
בדמותו של צה״ל, יצרו פילוג בתפוצות,
וכד וכר.
אך אף אחד מבין הנואמים לא דיבר
בהתרגשות אנושית פשוטה על הקורבנות
עצמם — על הילדים המרוטשים, על הנשים
אשר תינוקיהם נרצחו לפני עיניהן
לפני שנרצחו בעצמן, על הגברים שהועמדו
אל הקיר ונקצרו, על מעשי־האונם ההמוניים•
לא ע,לה על דעת איש לבקש מ־
400 אלף הישראלים הנרגשים, שהתעוררו
בגלל הזוועה הזאת, לעמוד דום לזכר ה טבוחים.

מחיאות
ננ״ם

לאמנים שהופיעו ביום שישי
בכיכר־דיזנגוף, בעצרת שפתחה
אח שבת ההפגנות בתל־אביב. פעילים מסניף חרות בתל־אביב

ניסו להפריע למהלך העצרת, אך ללא הצלחה. ההפגנה היתה
יוזמה משותפת של המפיקה טמירה ירדני והבימאי חנן שניר.
האמניס ביטאו התרגשות אמיתית, שחדרה ללב תשומעיס.
הפגנה יהודית־ערבית אמיתית• אלפי ערבים,
שבאו מהגליל ומהמשולש, צעדו בה
לצד סטודנטים יהודיים וחיילים משוחררים.
הוועד
הוא שהגיש ראשון בקשה לעריכת
הפגנה בכיכר מלכי־ישראל — ורק לאחר
מכן ביקשו אנשי שלום עכשיו והמערך
לערוך הפגנה באותו המקום ובאותה השעה.
מפקד מישטרת תל-אביב, אברהם תורגמן,
זימן ללישכתו את כל המבקשים, דחק
בהם להגיע להסכמה כלשהי. אנשי הוועד
היו מוכנים להפגנה משותפת, אך כשנציגי
המערך סירבו לכך בתוקף, גילו אחריות
ציבורית, ויתרו על זכותם לטובת
הגופים הבכירים והגדולים. תחת זאת הציע
להם תורגמן לערוך תהלוכה• ״זוהי תה-
לוכת־המחאה הראשונה שהיוזמה לה באה
מצד המישטרה,״ התלוצצה אחת מחברות
הוועד.

דם בנוטר

אני גוטרמן מקיבוץ העוגן, שבנה רז
נהרג בקרב על הבזפור, מחזיקה בכרזה
מצויירת וניצבת בשורה הראשונה של המפגינים בכיכר מלכי-
ישראל. לא תרחק ממנה עמד בעלה. יעקב, עס שלט דומה,
ויהושע זמיר מקיבוץ עין־דור שגס בנו נהרג על הבופור.

הוסכם מראש שלא ידובר על העם ה פלסטיני.
פרס דיבר על ״נציגי השטחים״,
שיש לשתפם במשא־ומתן, ראשי שלום
עכשיו דיברו יעל ״הצד השני״ ,ו״העם
השני״ ,כנראה כדי שלא להרגיז את אנשי
המערך רק שולמית אלוני ואיש של מפ״ם
העזו להזכיר בפירוש את העם הפלסטיני
— אך מבלי לאמר, כמובן, שיש לו הזכות
להגדרה עצמית.
היחידי שזכה בהקשבה דרוכה היה דווקא
יצחק רבין. קשה היה להבין מדוע,
כי רבין לא אמר שום דבר מיוחד• הוא
חזר על הוויכוח בכנסת על תל־אל־זעתר.
אך הקהל, שהקשיב רק בחצי אוזן לנאום
הפאתטי של פרס, הקשיב בתשומת־לב

דם עד הבנים

השחקנית גבי אלדור מורחת
צבע אדום על גופה ועל בגדיהם׳של
רבים שבאו לעצרת האמניס נגד הטבח בלבנון. גבי לא
נשארה לסיום ההפגנה שבסופה השתטחו בשולי הרחבה כמתים.
היא התבקשה על־ידי השוטרים להתלוות אליהם לתחנת המישטרה.

לדבריו הפשוטים של רבין, שנאמרו בלי
פאתוס, הקהל לא הפסיק אותו במחיאות־כפיים
או בקריאות קצובות 400 .אלף איש
הקשיבו בשקט ובדריכות. לא היה ספק
כי הוא מכבד את רבין יותר מאשר את
פרס
הפצצה וטבח
דץ תרגשות אמיתית היתד, בהפגנה
י י קטנה שנערכה יום לפני כן בכיכר־דיזנגוף,
ביוזמת קבוצה של אמנים.
בניגוד לסידרת הפוליטיקאים שנאמו ל

בית־העירייה, האמנים ביטאו התרגשות
אמיתית, שחדרה ללב השומעים. הם דיברו
על הטבח עצמו, לא רק על מה שזה ״עשה
לנו״ .קבוצה של נערי־רחוב, שצעקו ״בגין !
בגין!״ רק הוסיפה מתח להפגנה זו, שבה
קרא יונתן גפן וידוי מרגש, בעוד שחנה
מרון קראה קטע המשווה את הפצצת
ביירות לטבח שאתילא. אולי החשובה
ביותר הייתה הופעתו של שלמה בר, אליל
עדות־המיזרח. שהזדהה בצורה חד־מש־מעית
עם מחנה השלום•
גוון אחר הופגן בתהלוכת־המחאה, שאורגנה
על־ידי הוועד נגד המילוזנזה׳ בלבנון,
שבו שותפים בעיקר אירגוני־השלום
הרדיקליים. היה בה ייחוד, מפני שהיתה

<948

<956

<967

השם הרשמי
מילחמת הקוממיות (השם שנקבע על-ידי דויד בן*
גוריון) ; ידועה גם כטילחמת-השיחרור, מילחמת־העצנד
אות, או בפשטות, מילחמת תש״ח.

מיבצע קדש; ידוע גם כמילחמודסיני או כמילחמת־הסואץ.

מילחמת
ששודהימים ; ידועה גם כמילחמת יוני 67׳.

משך הזמן
כשנה ושיבעה חודשים. המילחמה הארוכה ביותר
בתולדות ישראל החלה למחרת ה־ 29 בנובמבר — 1947
היום שבו אישרה עצרת האו״ם את החלטת־החלוקה —
והסתיימה בהסכמי שביתודנשק עם ארבע מדינות ערביות
י הגובלות בישראל. ההסכם האחרון, עם סוריה, נחתם
ב* 17 ביולי ( 1949 יגאל אלון, מפקד חזית הדרום, אמר
אז :״ניצחנו במילחמה, אך הפסדנו את השלום״.״)

שש יממות, שהחלו ב* 29 באוקטובר ,1956 בשעת
דימדומים, בהצנחת גדוד ליד המיתלה, בפיקודו של
רפאל איתן.

משך שש יממות, שהחלו בבוקרו של ה* 5ביוני , 1967
בהתקפות מתואמות על בסיסי חילות האוויר הערביים
במצריים, בירח, בסוריה ואף בעיראק. בתוך שלוש שעות
הושמדו יותר ממחצית כלי־הטיס הערביים, וישראל השיגה
עליונות אווירית מוחלטת. בכך הוכרעה, למעשה המיל-
חמה.

המטרות המוצהרות
מימוש העצמאות היהודית בארץ־ישראל, על בסים
הסכמה עקרונית לחלוקתה של הארץ לשתי מדינות —
מדינה יהודית ומדינה ערבית, כהחלטת האו״ם.

הודעת דובר צד,״ל, מה־ 29 באוקטובר, דמתה להודעה
על פעולת־גמול גדולה :״כוחות צה״ל נכנסו ופגעו
ביחידות פידאיון בראס־אל-נקב ובכונתילה ותפסו עמדות
מערבה מצומת־הדרכים של נחל, בקירבת תעלת־סואץ.
פעולה זו באה בעיקבות הפגיעות הצבאיות המצריות
בתחבורה הישראלית ביבשה ובים, ואשר מגמתם
היא גרימת הרס ושלילת חיי-השלום מאזרחי-ישראל.״
כעבור שבועיים אמר ראש-הממשלה דויד בן־גוריון
בכנסת :״שלוש מטרות ראשיות הצגנו לעצמנו במיב־צע
סיני 1השמדת הכוחות שארבו כל הזמן להכ־ריענו;
( )2שיחדור שטח המולדת שנתפס על-ידי הפולש>
( )3הבטחת חופש השייט במיצרי-אי׳לת וגם בתע-
לת-סואץ...״

להשמיד את הצבא המצרי בסיני, שאיים לכאורה לתקוף
את ישראל תוך תיאום ושיתוף־פעולה עם הצבאות
הסורי והירדני.

המטרות האמיתיות
לשמור על גושי ההתיישבות היהודית ועל. נקודות-
ישוב יהודיות בודדות, בכל אתר ואתר; להדוף את הת קפותיהם
של ה״כנופיות״ הפלסטיניות (מוג׳אהידון —
בעברית :״לוחמי הקודש״) ושל יחידות צבא־ההצלה (ג׳יש
אל-אנקאד׳) ,בפיקודו של פאתי אל-קאוקג׳י — שהיוו את
עיקר כוחו של האויב עד ליום הפלישה של הצבאות הערביים
הסדירים, ב 15-במאי .1948 מאז הפלישה ואילך,
התמקד כל המאמץ בהדיפת הצבאות הערביים, ביצירת עומק
אסטרטגי ישראלי ובהרחבת השטחים הנתונים לשליטה
ישראלית, תוך הקפדה על שמירת הרצף הטריטוריאלי,
ותוך ניסיון לרוקן את השטחים שנכבשו מתושביהם הערביים.

למגר
את המישטר הנאצרי במצריים, תוך שיתוף-
פעולה מוסוודדהיטב עם שתי,המעצמות השנואות ביותר
במרחב באותה עת, אנגליה וצרפת, שהאינטרסים
שלהן קופחו על-ידי גמאל עבד־אל-נאצר, בשעה שהל־אים
את חברת תעלת־סואץ, שהיתה בשליטתן. העיתונאי
יוסף עברון, בספרו ביום סגריר (שנסמך, בין השאר,
על יומניו הפרטיים של שימעון פרס) ,מתאר שיחה בין
בן־גוריון וגי מולה, ראש-ממשלת צרפת דאז, ימים ספורים
לפני תחילת המילחמה, ב 22-באוקטובר, בווילה
קטנה בעיירה הצרפתית סאוור :
״בן־גוריון העיף מבט בוחן על פני איש־שיחו, כשו־קל
אם אפשר לתת בו אמון. נראה שהיה מרוצה ממראה
עיניו, שכן פתח בזהירות, :התוכנית שאעלה לפניכם,
לגבי המיזרח התיכון, תיראה אולי כדימיונית, אולם
הגיע הזמן לראות העניינים באורם הנכון והוא פירט
את הצעותיו להחזרת היציבות ולהשכנת שלום של קבע
באיזור.
,״אשר לתעלת סואץ ׳,הדגיש, ,יש להפכה למעבר־מים
בינלאומי הלכה למעשה, ולאפשר לישראל את
השליטה על מבואות־אילת. יחד עם זאת לפרז את חצי־האי
סיני ...בצורה זו תשוב צרפת ותיקנה לעצמה אחיזה
במיזרח התיכון — באמצעות ישראל ולבנון. המערב
כולו — כולל ארצות־הברית — ייצא נשכר: החדירה
הסובייטית לחלק זה של העולם תופסק; האנגלים יחזירו
לעצמם את השפעתם בעיראק, ויבטיחו את מקו־רות־הנפט
שלהם — וכך נזכה לשלום בר־קיימא בי׳
איזור...״

להחזיר לקדמותה את אמינות כוח־ההרתעה של ישראל,
שהתערערה בשבועות האחרונים של מאי־יוני .1967 אחרי
התנגשויות חוזרות ונישנות בין ישראל וסוריה, הצהיר
הרמטכ״ל, רב-אלוף יצחק רבין, כי מטרתה האמיתית של
ישראל היא למוטט את המישטר הרדיקלי והפרו־סובייטי
בדמשק. עבד־אל־נאצר, שהאמין, כנראה, באפשרות להר תיע
את ישראל מבלי להסתבך במילחמה, הזרים כוחות־צבא
לחצי-האי-סיני. הוא עשה זאת באורח גלוי וראוו-
תני, העביר כוחות בחוצות הערים, לאור היום, מתחת
לאפם של הדיפלומטים הזרים. מכאן ואילך התגלגלו הדברים
מבלי שלאיש תהיה שליטה עליהם. צה״ל גייס מקצת
מכוחותיו, ואילו המצרים תבעו שכוח־החירום של האו״ם
(אחת מתוצאותיה של מילחמת־סיני) ירוכז בשלושה מוקדים
(עזה, כונתילה, ושארם־אל-שייח .),מזכיר האו״ם,
או תאנט, הגיב בהצבת ברירה קשה לעבד־אל־נאצר :
או-או, או שכוח החירום יישאר בעמדותיו לאורך כל הקו
או שיופנה כליל. עבד־אל־נאצר בחר מטעמי יוקרה באפ שרות
השניה — פינוי מלא. מצריים היתה משוכנעת
שישראל עומדת לתקוף את סוריה וכי בכוחה להרתיעה
ולהניאה מתוכניתה זו• (עבד־אל־נאצר :״אם רבין רוצה
במילחמה, אהלאן וסהלאן!״) ישראל היתה משוכנעת ש-
מצריים עומדת לתקוף אותה. גיוסים ותנועות־צבא התחוללו
באותה עת גם בירדן ובסוריה, ומצריים הודיעה על חסימת
מיצרי-טיראן. ישראל לא נעתרה להצעות להמתין,
כדי שכוח ימי בינלאומי יפתח את המיצרים. התוצאות
בפועל: ישראל השתלטה על כל חצי־האי סיני, בואכה
שארם אל-שייח /על כל הגדה המערבית ועל רמת־הגולן.
העילה סירובם של הערבים — וביכללם הפלסטינים — לקבל
את תוכנית החלוקה של האו״ם מה־ 29 בנובמבר 1947 ומאבקם
בפועל לסיכול התוכנית, באמצעות כוחות לא־סדי-
רים, סדירים־למחצה וסדירים.

לא היתה בנמצא. הצנחת כוחות ישראליים בקירבת
תעלת־סואץ נתנה עילה בידי הבריטים והצרפתים להגיש
״אולטימטום״ לשני הצדדים הלוחמים — הישראלים
והמצרים — לפיו עליהם לסגת משני עברי התעלה.
ישראל קיבלה כמובן את האולטימטום, כמוסכם מראש
בינה ובין שתי המעצמות, ואילו מצריים סירבה, כצפוי.
הסירוב המצרי שימש עילה בידי בריטניה וצרפת לשלוש
למצריים.

ריכוז הכוחות המצריים בסיני וסגירת המיצרים.

מילחמת־הלבנון, המילחמה השביעית בתולדות ישראל, נראתה לרבים
כמילחמה חריגה לגמרי, מבחינת מטרותיה ושיטותיה. אן למעשה היא מצטרפת
למילחמות הקודמות — כשכל מילחמה נובעת מתוצאות המילחמה הקודמת.
בעמודים אלה נעשה בפעם הראשונה הנסיון לשים זו לצד זו את כל מילחמות
ישראל, בלוח השוואתי, תוך חשיפת דמותן האמיתית, על פי המידע המעודכן.
הלוח הוכן תוך התייעצות עם מומחים אחדים, וביניהם ההיסטוריון הצבאי
ד״ר מאיר פעיל.

1969

1973

1978

מילחמת ההתשה ; ידועה גם כמילחמת 1000 הימים, או
כמילחמה-שלאחר־המילחמה.

מילחמת יום־הכיפורים ; ידועה גם כמילחמת יום־הדין,
ואצל הערבים כמילחמת־אוקטובר או כמילחמת־ד,רמדאן.

שלוש שנים לפי גירסה אחת; 17 חודש לפי גירסה
שניה. הגירסה הראשונה: מילחמת־ההתשה החלה אחרי
מילחמת ששת־הימים והסתיימה באוגוסט ,1970 כשנכ נסה
לתוקפה הפסקת־האש. הגירסה השניה, המקובלת
על המימסד הצבאי, קובעת את ראשית מילחמת־ההתשה
רק במארס ,1969 כשהמילחמה הסטאטית על גדות תע־לת־סואץ
הפכה יומיומית וקשה מנשוא.

18 יממות
יום־הכיפורים
מכן התנהלה
חות המשיכה

של מילחמה, מה־ 6באוקטובר ,1973 הוא
תשל״ד, עד ה־ 24 בו. שבועות רבים לאחר
עוד מילחמת־התשה בחזית הסורית, והמתילשרור
בחזית המצרית.

חמש יממות — החל ב־ 14 במרס 1978 וגמור נד 19 בו.

• היוזמה היתה בידי הערבים, ונשיא־מצריים דאז,
גמאל עבד־אל־נאצר, היטיב לתארה בנאום שנשא לרגל
יום־ההפיכה, ב* 23 ביוני 1969׳אינני יכול לכבוש
את סיני, אבל אני יכול להתיש את ישראל ולשבור
את רוחה.״ ישראל, המודרכת על-ידי פילוסופיית־הגמול
הידועה, גמלה על כל מכה במכותיים, בתיקווה לשתק
את המצרים, אך לשווא. מילחמת־ההתשה פשטה גם
לחזיתות אחרות — בירדן ובסוריה, שבהן מילאו האיר־גונים
הפלסטיניים את תפקיד חוד־החנית. אך ההתנגשויות
בין צה״ל לבין הצבאות הסדירים של ירדן וסוריה
היו בלתי-נמנעות. היו חודשים שבהם נימנו עש רות
הרוגים ועשרות רבות של פצועים לצה״ל (ביולי
69׳ ,לדוגמה 29 :הרוגים ו־ 75 פצועים. מיספר שיא !)
באותם ימים אמר שר־הביטחון משה דיין :״כאשר אמר
הבורא לעם היהודי, אל תירא עבדי יעקוב׳ — לא
התכוון לתת להם פוליסת־ביטוח. משמעות האמירה,
שנגזר עלינו לחיות במאבק מתמיד, וחלילה לנו להיכשל
בפחדנות...״

מצד ישראל — להדוף את ההתקפה הערבית ולחזור
לקווי־ההתחלה, כפי שעוצבו עם תום מילחמת ששת־הימים.
מן הצד הערבי — היתה זו מעין מילחמת־התשה, אלא
באמצעים אחרים. את מקום המילחמה הסטאטית של
1970—1967 תפסה פעולח־פתע, שנועדה להדוף את ישראל
מרצועה מוגבלת, בת כמה קילומטרים, הן בחזית המיצרית
זהן בסורית. המטרות המוצהרות והמטרות האמיתיות היו
זהות במילחמה זו — הן לגבי התוקפים והן לגבי הנתקפים.
הערבים רצו ״לשבור את הכלים,״ להפר את השקט שהשתרר
סביב שאלת המזרח־התיכון ולכפות על המעצמות
הגדולות, ובעיקר על ארצות־הברית, מדיניות של לחץ
על ישראל, כדי להסיגה לגבולות הישנים של הקו הירוק.
ישראל רצתה לשמור בידיה על נכסי ששת-הימים, עד
שיאותו הערבים לשלום על־פי תנאיה. ב־ 1973 לא היו
מטרוודהמילחמה של הערבים לכבוש את ישראל או להשמידה.

הנחתת
מכה צבאית אנושה על הכוחות הפלסטיניים
(״השמדת קיני־־מחבלים״) בדרום לבנון, מגבול ישראל
ועד נהי הליטאני, והדיפתם אל מעבר לנהר.

מיבצע ליטאני; ידוע גם כמילחמת־הליטאני.

רוחה,
הערבים רצו להתיש את ישראל ולשבור
לסכל את הכוונות הישראליות לייצב סטאטוס־קוו בגבולות
החדשים (״הקו הסגול״) ולהזעיק את דעת־הקהל
העולמית, כדי שתדחוף את הממשלות לכפות על ישראל
נסיגה מן השטחים שכבשה במילחמת ששת־הימים. יש ראל
רצתה ״לשתק את מקורזת־הירי״ ,ולהוכיח לערבים
כי פגיעה בישראל אינה משתלמת. אולם במימסד הצבאי
התעוררו ויכוחים האם רצוי בכלל לקיים נוכחות פיסית
מתמדת על קו־התעלה, או שכדאי יותר להגן על איזור־התעלה
באמצעות כוחות ניידים. האלופים ישראל טל
ואריאל שרון נוצחו בוויכוח זה על-ידי הרמטכ״ל, רב־אלוף
חיים בר־לב. הקו המאסיבי, הקרוי על שמו, הפך
סימלה של ישראל החדשה, ושם נרדף למחדל של המיל-
חמה הבאה (ראה: נזילחמת יום־הכיפווים).

זהות למטרות המוצהרות (ראה לעיל).

אל המטרות המוצהרות, שהיו מטרות-אמת, התלוותה
עוד מטרה, לא מוצהרת, בעלת אופי מדיני־ביטחוני :
להרחיב ולהעמיק את המובלעות הנוצריות, בפיקודו של
המייג׳ור סעד חדאד, עד כדי יצירת רצועה נוצרית-
שיעיו> אחת לאורכו של כל הגבול הישראלי־לבנוני.
על-ידי יצירת רצועה כזו, התכוונה ישראל להציב סכר
נגד ההתפשטות וההתבססות של אש״ף בדרום־הלבנון,
שהחלו שנתיים קודם לכן (ב־ ,)1976 ולסכל את היווצ רותה
של מיני־מדינה פלסטינית, שבתחומה יוכל אש״ף
להוכיח את כושרו לנהל מיסגרת פלסטינית עצמאית.

הפרת הפסקודהאש מצד הצבאות הערביים והאיר
גונים הפלסטיניים.

כנ״ל.

ההתקפה על אוטובוס-נוסעים בכביש החוף (״אוטובוס
הדמים״) ,מצפון לתל־אביב, ליד עיר המכוניות.
ההתקפה, שהחלה כנסיון לקחת בני־ערובה לשם שיח דור
עצירים, הסתיימה במרחץ־דמים.

1956

1948

1967

מיספר ההרוגים
! 6.074 כשליש מהם נהרגו עוד בטרם פלשו הצבאות
הערביים לארץ.

.803

.177

הרכב הממשלה
קואליציה רחבה, שכללה את מפ״ם (ובה אחדות-
העבודה) משמאל ואת הציונים־הכלליים מימין ,״בלי חרות
והקומוניסטים.״

קואלציה רחבה, שכללה את אחדות־העבודה ומפ״ם
משמאל ואת הציונים הכלליים מימין.

ממשלת ליכוד לאומי, קואליציה מקיר אל קיר. מילבד
רק״וז, תנועת העולם הזה — כוח חדש והמרכז החופשי.

עמדת האופוזיציה
כמעט שלא באד, לכדי ביטוי, אולם כל אימת שעלתה
על סדר־היום האפשרות להרחיב את השליטה הישראלית
על שטחים נוספים, זכה רעיון ארץ־ישראל השלמה כתומכים
נלהבים משני צדי הקשת הפוליטית: במפ״ם משמאל
ובתנועודהחרות מימין.

תנועת־החרות האופוזיציונית תמכה בכל לבה במהלכי
המילחמה, ואילו מפ״ם הקואליציונית, שנציגיה בממשלה
דיברו נגד מילחמה יזומה מצד ישראל, תמכו בד,
אחרי שהחלה, בטענה ש״נפל הפור״ .הקומוניסטים שללו
את המילחמה ותמכו בנסיגה מלאה. כל השאר, בקואליציה
ובאופוזיציה, התנגדו לנסיגה ישראלית מלאה ותמכו,
לפחות, בסיפוח מלא של רצועת־עזה לישראל. עם תום
הקרבות כתב בן־גוריון איגרת חגיגית לחיילי חטיבה 9
בשארם־אל־שייח /שבה בישר להם כי ״יוטבת, המכונה
טיראן, שהיתה עד לפני 1,400 שנה מדינה עברית עצמאית
— תשוב להיות חלק ממלכות־ישראל השלישית.״

רק הקומוניסטים התייצבו נגד המילחמה, שתוארה
בפיהם כ״תוקפנות אימפריאליסטית,״ שכוונה ״נגד המיש־טרים
המתקדמים בעולם הערבי.״

התוצאות המדיניות
כינונה של מדינה יהודית גדולה יותר מכפי שנקבעה
בהחלטת־ד,חלוקה של האו״ם. סירובו של דוד בן־גוריון ערב
הכרזת העצמאות לציין במדוייק את גבולותיה של המדינה
העתידה לקום הוכיח את עצמו. כעבור עשר שנים סיכם
משה שרת את התוצאות כך :״לפי החלטת או״ם, פסקו
לנו ס 550/משטח הארץ ולמדינה הערבית — 4596 שטח
מחולק לשלושה משולשים, שחוברו בנקודה אחת. ובתוך
5596 שלנו, היה הישוב הערבי צריך להוות 450/0מן
האוכלוסיה. זו היתד, החלטת או״ם, שכל העם היהודי
צהל לקראתה ויצא מדעתו מרוב שימחה: ב* 29 בנובמבר
.1947 גמר מילחמת־השיחרור השאיר אותנו במצב כדלקמן :
לערבים 70׳ ,20 לנו ס/ס 80 משטח הארץ — שטח רצוף, לא-
מפוצל, שהאוכלוסיה הערבית בתוכו מד,ווה, בקושי ס. 150/
זו היתד, התוצאה של מילחמת־השיחרור הבעיה הפלסטינית
(״בעיית הפליטים הערביים״) צצה ועלתה על סדר-
היום.

ד,מיצרים נפתחו לשייט ישראלי והשקט, שהשתרר
בגבול ישראל־מצריים, החזיק מעמד 11 שנים, עד לתחילתה
של המילחמה הבאה (ראה: מירחמת ששת הימים)
.ישראל נאלצה לסגת מכל השטחים שכבשה, עד
למטר האחרון, כולל רצועת־עזה. היא עשתה זאת בשלבים,
עד פינוי הרצועה, ב־ 6במארס ושארם־אל-שייח׳
ב־ 10 במארס .1957 הברית הצבאית־מדינית בין ישראל
ושתי המעצמות הקולוניאליות היורדות, בריטניה וצרפת,
חיזקה את הדימוי של ישראל כ״בעלודבריתו של
האימפריאליזם בלב העולם הערבי״ ,והפכה את גמאל
עבד־אל־נאצר למנצח האמיתי של המילחמה — לא רק
זה בילבד שלא הופל מכסאו, אלא שמעמדו כמנהיג
העולם הערבי, וכאחד מגיבורי העולם השלישי, עוד
התחזק. כעבור כשנה פנו אליו הסורים ביוזמה של
איחוד בין סוריה ומצריים (קע״ם) .ישראל, מצידה, ביססה
את מעמדה כ״מעצמד, צבאית״ בקנודמידד, מרחבי.

לראשונה בתולדותיה השתלטה ישראל על כמחציתו
של העם הפלסטיני — ״נס הבריחה״ של 1948 לא התרחש
שנית — וכבשה את כל תחומי המנדט הבריטי. חזון ארץ-
ישראל השלמה קרם עור וגידים ועורר את הוויכוח הלאומי
הגדול, הנמשך עד היום: סיפוח מלא או נכונות להח זיר
שטחים, מיקצתם או כולם, תמורת שלום. אירגון מחתרת
פלסטיני, פת״ח, שהחל לבצע פיגועים בשטחי ישראל
בראשית ,1965 הפך גורם דומיננטי בקרב הפלסטינים ובתוך
האירגון־השיחרור הפלסטיני (אש״ף) .ראש הפת״ח,
יאסר ערפאת, נבחר לכהונת הוועד הפועל של אש״ף והפך
סמל עולמי למאבק הפלסטינים לעצמאותם. הבעיה הפלסטינית
הפכה מבעיה חיצונית לבעיה ישראלית פנימית.

התוצאות הפנימיות
הרעיון הציוני, בדבר ממלכתיות יהודית, קרם עור וגידים.
מדינת־ישראל, שלידיה נפלו שטחי-קרקע גדולים והרבה
ישובים כפריים ועירוניים ״נטושים״ בכל רחבי
הארץ, פנתה למאמץ אדיר של קליטת עליה מכל קצווי
תבל, הכפילה ואף שילשה את אוכלוסייתה תוך שנים מעטות.

יוקרתו
של צד,״ל הרקיעה שחקים והתחזקה המגמה
לכפוף שיקולים מדיניים ארוכי־טווח לשיקולים ביטדו-
ניים וצבאיים קצרי-טווח. צעירי מפא״י ,״נערי בן־גור־יון״
— ובראשם של משה דיין וישימעון פרם — חיזקו
את מעמדם הפוליטי, בשם ״האינטרסים הביטחוניים של
מדינת ישראל״ (גישה שזכתה בכינוי־הגנאי ״ביטחוניזם״).

ול ש ה שוואה: מי לחמחהל בנון
• השם הרשמי ז מיבצע שלום הגליל ; ידוע גם כמילחמת־הלבנון.
• משך הזמן: ביום הראשון, ה־ 6ביוני ,1982 בשעה שטורי השריון של
צה״ל חצו את הגבול הבינלאומי וחדרו לתחומי לבנון, הבטיחו ראש־הממשלה ושר־לביטחון
לראשי המערך, כי ״המיבצע ייארך 24 שעות או לכל היותר • 48 שעות.״ יש
המציינים את סיום המילחמה במועד שבו עזבו אחרוני הלוחמים הפלסטיניים את
ביירות, לפני כחודש, ויש רבים שעדיין לא חוזים את סופה, בינתיים אפשר לקבוע
כי שלב הלחימה, מתחילת המילחמה עד ראשית הפינוי של כוחות־אש״ף מביירות,
ארך 77 יום.
• המטרות המוצהרות: בדומה למילחמה הקודמת (ראה לעיל: נזילחמת
הליטאני) היו המטרות המוצהרות צנועות־יזזסית :׳שבירת התשתית של אש״ף בתחום
40 הקילומטרים שמצפון לקו־הגבול הבינלאומי ישראל-לבנון, כדי להבטיח את
שלום הגליל (מכאן שם המיבצע, שנקבע ועל־ידי מנחם בגין לבדו) .כעבור כמה
ימים, כשהותירז יחידות צד,״ל את קו 40 הקילומטרים מאחוריהם, הוצהרו מטרות
״חדשות״ (שנקבעו ותוכננו זמן רב קודם למילחמה — לדברי אריק שרון עצמו,
אירע הדבר לפני כמה שנים, כשהסתיימה מילחמת־הליטאני) .מטרות אלה היו מרחיקות^

מיבצעי
ההתנחלות הפרטיזניים של קומץ קנאים דתיים-
לאומניים הפכו למדיניות לאומית, המתבצעת בכלים ממלכתיים
! גלי ההתעשרות הקלה והבריחה מן העבודה סימלו
את הניוון החברתי שפשה בישראל — ואת מקומם של
הפועלים היהודים תפסו המוני פועלים שחורים מן השטחים
! השחצנות הלאומית, בצורת אלבומי-נצחון, דברי-
רהב של פוליטיקאים ומצעים של מפלגות, שנסמכו על
הכוח הצבאי, חילחלה לכל פינה ולכל תא בחברה הישראלית
ויצרה את הקרקע שעליו צמח אחר־כך המחדל הידוע
(ראה מילחמת יום הכיפורים) .מרכז־הכובד של המפה הפוליטית
בישראל נא בתאוצה ימינה, ואנשי־השוליים של
הימין המטורף נתנו את הטון וקבעו עובדות בשטח. הליכוד
הלאומי טישטש את התחומים שבין תנועודהעבודה
ההיסטורית והמחנה הריוויזיוניסטי. תנועת־חרות, בהנהגתו
של מנחם בגין, זכתה בהכשר כללי, כמי שראוייה לשיל-
טון. נזרעו זרעי המהפך של .1977

לכת: חיסול התשתית הצבאית והמדינית־חברתית של אש״ף בכל לבנון, התחברות
צה״ל עם הפלאנגות המזויינות של בשיר ג׳מייל וכינון מישטר חדש בהנהגתו, אשר
יכרות חוזה״שלום עם ישראל. מטרות אלה כללו, כמובן מאליו, את סילוק הכוחות
הסוריים מתחומי לבנון.
• המטרות האמיתיות: אל המטרות המוצהרות נתלוותה מטרה אחרת,
חשובה מכל: חיסולו הסופי והמוחלט של אש״ף, כדי להותיר את הפלסטינים שבגדה
המערבית וברצועת־עזה בלי הנהגה לאומית, כך שייקל על ממשלת-הליכוד לספח
סופית את השטחים לישראל ו״לפתור״ בדרך זו את הבעיה הפלסטינית, פעם ולתמיד.
כמה ימים לפני תחילת המילחמה הצהיר הרמטכ״ל, רב״אלוף רפאל איתן, כי ״יש
פיתרון צבאי לבעיה הפלסטינית״ .המילחמה נועדה להשיג פיתרון כזה. תוך כדי
מהלך המילחמה קבע ראש״הממשלה כי למיבצע שלום הגליל, כדבריו. היתד. מטרה
נוספת: למחוק כליל את הטראומה של מילחמת יום־הכיפורים, שפגעה באורח חמור
במוראל הלאומי וגרמה לרבים לאבד את האמון בכושרו הכל־יכול של הצבא הישראלי.
• ה עי ל ה: ההתנקשות בחייו של שלמה ארגוב, שגריר ישראל בבריטניה,
שלושה ימים לפני תחילת המילחמה. שעות ספורות אחרי ההתנקשות ערך חיל־האוויר
הפצצות כבדות בלבנון. אחרי כשנה, שבה הקפיד אש״ף לשמור על הסכם הפסקת־אש
בגבול ישראל-לבנון, ענו הפלסטינים על הפצצות חיל-האוויר בהפגזה מאסיבית על
ישובי-הגל-ל. למחרת היום התחילה המילחמה. ראויה לציון העובדה, שאת ההתנקשות

1969

1973

( 738 מאז תום מילחמת ששת־הימים ועד הפסקת-
האש ב־ 7באוגוסט .)1970

2569ב־ 18 ימי המילחמה, ועוד 68 בהתשה בחזית הסורית.
עם מיספר הפצועים שנפטרו לאחר מכן מגיע מספר
ההרוגים של מילחמת יום־הכיפורים ל־.2800

ממשלת ליכוד לאומי׳ בסי שכוננה ערב מילחמת
ששת־הימים.

קואליציה של המערך (מיפלגת העבודה ומפ״ם) והליברלים
העצמאיים.

ממשלתו הראשונה של מנחם בגין — 10 חודשים
אחרי המהפך של — 1977 שבמרכזה הליכוד, המפד״ל
וד״ש (ששבקה בינתיים חיים) .ראויה לציון העובדה,
שמילחמת־הליטאני נוהלה על־ידי שר־הביטחון, עזר
וייצמן, והרמטכ״ל, מרדכי (״מוטה״) גור. לשר־החוץ של
אותם ימים, משה דיין, לא היתה השפעה על המהלכים
הצבאיים.

תנועת העולם הזה — כוח חדש תבעה להציע לערבים
לסגת מכל השטחים שנכבשו ב־ 1967 תמורת שלום
מלא, ולהציע לפלסטינים כינון מדינה בגדה וברצועה,
לצד ישראל. רק״ח תבעה נסיגה מיידית מכל השטחים
הכבושים. המרכז החופשי תבע סיפוח מיידי של כל
השטחים הכבושים (ישמח משוחרר לא יוחזר!״).

מצד הליכוד, שקם ערב המילחמה: תמיכה מוחלטת
בממשלה כל עוד היא ממשיכה במילחמה, וביקורת עליה
בגלל נכונותה להיענות ללחץ האמריקאי להפסיק את האש
ולהימנע מהתקפת-שמד על הארמיה השלישית המצרית
הנצורה. עם שוך ההלם הראשון שבו הוכתה ישראל —
קואליציה ואופוזיציה גם יחד — החלה האופוזיציה לבקר
את הממשלה על המחדל הידוע. האופוזיציה לא הסתירה
את דעתה, שתיתן תמיכה מלאה לממשלה, אם זו תורה
לצה״ל לשעוט לעבר שתי הבירות הערביות, קאהיר ודמשק.
לעומת זאת דבקה תנועת העולם הזה — כוח חדש
בעמדותיה הקודמות, וכן עשתה רק״ח.

האופוזיציה הראשית (המערך) נתנה גיבוי מלא להחלטות
הממשלה ולמהלכים הצבאיים. של״י, לעומת זאת,
התנגדה לה, וכמוה גם רק״ח.

הערבים הצליחו להוכיח, כי מילחמת ששת־הימים
לא הסתיימה, ופי אינם מקבלים את תוצאותיה. המעורבות
הסובייטית העמיקה, הן במצריים והן בסוריה, ובאחד
מרגעי־השיא של מילחמת־ההתשה אף אירעה התנגשות
בין מטוסים ישראליים ומיגים מוטסים בידי טייסים
סובייטיים. אחר־כך הוחדרו טילים סובייטיים למצ ריים
והוצבו לאורך־התעלה. השאלה מי ניצח במילחמה
הארוכה הזו נשארה פתוחה — האלופים מתתיהו פלד
ועזר וייצמן גרסו כי הניצחון היה של המצרים ! שר-
הביטחון משה דייו והרמטכ״ל חיים בר־לב טענו כנגדם
שהניצחון כולו של ישראל, וכי מצריים לא הצליחה לה סיג
את ישראל מן התעלה. במילחמה הבאה הוכח כי
המצרים, יותר מהישראלים, הצליחו ללמוד את לקחי
מילחמח־ההתשה וליישמם בקרב.

נשבר הקיפאון המדיני הממושך, לשימחתם של המצרים
והסורים ולדאבון ליבה של ישראל, שנתפסה במילחמה
זו שקועה בשאננותה ובלתי־מוכנה להתמודדות הצבאית
שנכפתה עליה במפתיע. הופגן הכוח המשולב של הנשק,
ההון והנפט הערביים, וישראל, חרף התאוששותה והצלחתה
להדוף את המצרים והסורים אל מעבר לקווי ששת
הימים (״הקו הסגול״) ,נאלצה לסגת, הן מהשטחים שכבשה
זה עתה והן מכמה שטחים שכבשה ביוני .1967 כוחה של ואילו ברית־המועצות ומידודהשפעתה במרחב פחתו,
ארצות־הברית הגבירה חיל, בעיקר במצריים. ניבע והתרחב
הקרע בין שתי בעלות־הברית־לשעה, סוריה ומצריים,
ואילו השימוש בנשק ההון והנפט הערביים גרם למהפכה
כלכלית עולמית, שפגעה ביסודות העולם המתועש.

המובלעות של חדאד אכן אוחדו, והתחום שמסרה
ישראל למרותו הוארך, בצמוד לגבול הבינלאומי׳ והו-
עמק, אם כי לא הגיע לגדת הליטאני. בתווך שבין כוחות
חדאד שבדרום לבין הכוחות הפלסטיניים שמצפון
הוצבו יחידות כוח־החירום של האו״ם (יוניפי״ל) ,למורת־רוחה
המוצנעת של ישראל. ישראל מעודה לא חיבבה
כוחות זרים, שיחצצו בינה לבין הערבים. ואמנם, חיש
מהר התברר. שיותר משיוניפי״ל מגן על המובלעת של
המייג׳ור חדאד ומשמש תרים־ביטחון לישראל (ובמיוחד
לישובי אצבע־הגליל) ,הוא מגן על לוחמי אש״ף מפני
ישראל.

קו בר־לב היה לפילוספיה של ישראל הרשמית: הזרמת
אינסוף תקציבים לעיבוי הקודם הקיימים, שעליהם
יכולה היתה ישראל לנוח, ואפילו להירדם, באמונה עילאית,
חסרה כל בסיס, שהעולם יתרגל, יסכים וישלים
עם המצב הקיים. ואם העולם כך, הערבים על אחת
כמה וכמה• בפוליטיקה הישראלית השתרר קיפאון! העסקנים
הפוליטיים מכל המיפלגות, איבדו סופית את שרידי
כושר־המחשבה שלהם ואת היכולת, שלא היתר, מעולם
חזקה, ליזום תוכנית כלשהי, העשויה לחלץ את ישראל
מן המילחמה הבאה. זו ניצבה בשער, אולם איש מן
המימסד הקיים לא הבחין בה. שרות־החובה ומשך השרות
במילואים הוארכו, תקציב־הביטחון הלך ותפח
בצורה חסרת־תקדים, וזרם הרווחים הקלים הלו וגאה,
איים להציף כל חלקה טובה בחברה הישראלית.

התעוררות תנועות המחאה המחישו יותר מכל את
משבר־האמון, שהתחולל בקרב הישראלים, הן כלפי ה ממשלה
והן כלפי הצבא. האבירות הרבות, כמו יכולתם
של הערבים להפתיע ולנהל במשך כמה ימים מערכת
צבאית מוצלחת כנגד צה״ל, היכו ישראלים רבים בהלם.
אלה פרקו חלק מריגשות התיסכול, האכזבה והזעם שלהם
על ראשו של האיש שהיה נערץ עליהם יותר מכל: גי־בור־המילחמות,
סמל הכוח הצבאי הבלתי־מנוצח, הגבר
שבגברים — משה דיין. התפוגגות הכאריזמה שלו סימלה
את קיצו של שילטון מסואב, מושחת, אטום־לב ונעדר-
שכל. יחד עם דיין, נפלה למעשה, הממשלה של גולדה מאיר,
ובאיחור־מה בא הקץ על שילטונה הממושך של תנועת-
העבודה ביישוב הארצישראלי ובמדינת־ישראל מיום הקמתה.
שילטון חדש התייצב בישראל ועימו — מילחמות
מטיפוס חדש (ראה להלן: נזילחנזת הליטאני ומילחנזת הלבנון).

הפלסטינים
לא נעלמו ולא הושתקו, וישובי הצפון
לא נגאלו ממכת־הקטיושות, אך לעומת זאת נפגע שמו
הטוב של צה״ל, כצבא המקפיד על טוהר־הנשק. הפגיעות
באוכלוסיה חפה־מפשע, כמו מראות ההרס וסיפורי
ההתעללות (ראה פרשת הרשעתו וחנינתו של הסגן דניאל
פינטו, שהורשע ברצח ברוטאלי של שני כפריים
לבנוניים, שנראו בעיניו ״חשודים״) ,נפוצו בעולם כולו
וזרעו את ניצני אי־ההסכמה, הביקורת והמחאה שפרצו
החוצה ארבע שנים לאחר מכן, במילחמת־הלבנון (ראה
להלן).

הנפשעת בחייו של השגריר ארגוב ביצעו אנשיו של אבו־נידאל, שונאי אש״ף.
• מיספר ההרוגים 350 :חיילים.
• הרכב הממשלה: ממשלתו השנייה של בגין — שבמרכזה הליכוד,
המפד״ל, אגודת־ישראל, ד,תחיה ותמ״י.
• עמדת האופוזיציה: המערך נתן גיבוי מלא למטרות הראשונות — ״עד
40 הקילומטרים הראשונים״ — והמשיך להזדנב אחרי הממשלה, עד הידוק המצור
על ביירות וההסכם לפינוי הלוחמים הפלסטיניים. מלבד ח״כי רק״ח, שעמדתם מובנת
מאליה, היו דק ח״כים מעטים ששללו את המילחמה ואת מטרותיה, נן ע״קר יוסי
שריד ושולמית אלוני. תנועת של״י, שאין לה ייצוג בכנסת, פירסמה ביום הראשון של
המילחמה גילוי־דעת ששלל אותה לחלוטין.
• התוצאות המדיניות: מוסדות אש״ף ולוחמיו פונו מביירות ומהדרום,
אך נשארו ב-ס/ס 40 משטח לבנץ בצפון ובמערב. כוחו המדיני של אש״ף לא זה בילבד
שלא נשבר, אלא התחזק בהרבה. אחרי המילחמה זכה אש״ף באישור מחדש, פה־אחד,
כנציג הבילעדי של העם הפלסטיני, בוועידת־הפיסגה של מנהיגי־ערב בפאס, שבה
התקבל יאסר ערפאת בכבוד־מלכיס ושבה מילא תפקיד מרכזי. האפיפיור ונשיא איטליה
קיבלו את ערפאת, ובמוסדות בינלאומיים רבים גמלה ההחלטה להכיר באירגון. במאבק
המדיני על הגדה המערבית ורצועת־עזה, מופיע אש״ף עתה ככוח חזק ויעיל יותר.

1978

21 חיילי צה״ל נהרגו בימי הקרבות.

בשיר אל־ג׳מייל נבחר אמנם לתפקיד הנשיא, בעזרת ישראל, אך מייד אחרי הבחירה
שינה את טעמו והשתדל להתרחק מישראל. אחרי שנרצח, נבחר אחיו ויריבו, אמין,
הידוע כבעל קשרים הדוקים עם סוריה ואש״ף. ואילו הצבא הסורי הוסיף להחזיק
ב׳ג)/ס 40 משטח לבנון, ואם יפנה אותו מרצונו החופשי יהיה צורך להעניק לסוריה,
בתמורה, השפעה רבה על ענייניה של לבנון. ארצות־הבריח, שתמכה תחילה במילחמה,
הודיעה כי מנוי וגמור עימה למנוע את הסיפוח של הגדה והרצועה לישראל, ואת
המשך שליטתה של ישראל בהן. הריסת הערים, מצור־ביירות ולבסוף הטבח במתנות־הפליטים
הרסו את תדמית ישראל בעולם והפכוה מצורעת בעיני העמים.
• התוצאות הפנימיות: ככל שהתקדמה המילחמה, כן איבדה את פופולריותה
בישראל עצמה. בעוד שבהתחלה תמך רוב גדול במטרה של ״שלום הגליל״ ,נשבר
הקונסנזוס בימי המצור על ביירות. בפעם הראשונה ראתה ישראל בעיצומה של
מילחמה הפגנות המוניות נגדה, עצומות של חיילי־מילואים. התפטרות של קצין בכיר,
מחאות של הורים שכולים נגד המילחמה וגילויים רבים אחרים, שהעידו על קרע
עמוק ביותר בציבור הישראלי. כל הסימנים האלה החריפו פי כמה בעיקבזת הטבח
שערכו הכוחות הנוצריים במחנות־הפליטים הפלסטיניים במחנות־הפליטים בביירות,
אחרי שהוכנסו לשם על־ידי ממשלת־ישראל. הדבר הביא למשבר מוסרי עמוק בישראל,
לקיטוב חסר־תקדים ולתנועה של מחאה, הן בישראל והן ברחבי הפזורה היהודית,
שתוצאותיה יתבהרו רק בעתיד.

מי הבט״ח סיכלאות ריקזת משבז״ם.

! 8מייד אחרי שנרמז ש־שר־התיקשורת,
מרדכי צי פורי,
היה זה שעידכן את חברו
לממשלה, יצחק שמיר,
בדבר השמועות על הטבח בביירות,
החלו אנשי שר־הביט־חון,
אריק שרון, להזכיר
נשכחות מעברו של ציפורי.
אחד הסיפורים קשור למילחמת
ששת־הימים. ציפורי היה אז
ואחיו, יש״
מפקד חטיבה
ראל כן אמיתי, היה קצין
תותחנים ראשי, וצמוד לאוגדה
של שרון.

8בישיבת הממשלה שכונסה
לדון בתגובת ישראל על
הטבח בביירות, הועלתה הצעה
שראש־הממשלה, מנחם בגין,
ידרוש משרון שיתפטר מתפקידו,
וזאת אחרי שתיקון בחוק

האם רמת־אביב היא חלק מתל־אביב ואת
ח־־ב חרות מזהים ברכבת בחו״ל ״׳

יסוד הממשלה מאפשר פיטורי
שר ללא התפטרות הממשלה
כולה. ראש־הממשלה השיב, שהעניין
נתון לשיקול דעתו של
שר־הביטחון, ורק הוא יכול
להחליט על כך. עיני כל השרים
הופנו לעברו. אך שרון המשיך
לשבת בכסאו ולא הגיב כלל.
! 8שעה ארוכה נאלצו
העיתונאים להמתין לנשיא ה מדינה,
יצחק נכון, שהזמין
אותם, כדי לשמוע את הודעתו
המיוחדת על הטבח בביירות.
נבון הזמין את העיתונאים, וחשב
שהדרך להעביר את דעתו
לציבור תהיה באמצעות שאלות
ותשובות. אחר־כך שינה
את דעתו והחליט לשאת נאום
בכתב. העיתונאים המתינו בסבלנות.
נבון פרש לחדרו חיבר
את הנאום ואחר־כך הקריא
אותו לעיתונאים.

81 שניים שבאו אל הנשיא
לא דיברו עם עיתונאים, אך
מסיבות שונות. ראש־הממשלה,
שדיווח על אירועי ביירות, התחמק
מהעיתונאים ומצוות-
טלוויזיה זר שהמתין לו. שגריר
מצריים בישראל, סעד מזר
תדא, שבא להיפרד מהנשיא
שעות אחדות לפני נסיעתו למצריים,
להתייעצויות בעיקבות
הטבח בביירות, התכוון לשוחח
עם העיתונאים שחיכו לו. כשעמד
מורתדא לפתוח אח פיו.
היה נדמה שהוא עומד לפרוץ
בבכי. הוא מיהר למכוניתו בלא
אומר.

מאיר

׳ 8ח״כ חרות,
שיטרית, נסע לארצות־הב־רית
כדי לנוח וגם שם לא הפסיקו
להצביע עליו ברחוב. הוא
סיפר, שכאשר נסע ברכבת ב־

|יייי

1 111171 * 111י 1יןל שותת לכבוד חזרתו לבימה.
פינקל, שחיה מנהל אמנותי של

תיאטרון ״הבימה״ וחיבר ספרים על תיאטרון, שב לשחק אחרי
שבע שנות היעדרות מהבימה, במחזה ״המכלת״ .כשנשאל איך
הוא מרגיש, השיב :״אני מרגיש באילו מעולם לא הפסקתי לשחק.״

אברהם בורג

מניף באוויר את מקל ההליכה שלו. בנו של שר־הפנים צעד בחג
ברגל מבית״הכנסת לביתי. בורג נפצע באימוני חידוש צניחה, ומאז הוא
הילך בעזרת מקל־הליכה. במהלך מילחמת-הלבנון הוא תבע את פיטורי שר-הביטחון, אריאל שרון.

מינה חריש

ח״כ המערך הוזמן לכינוס של הבונדס
בגן־חיות במיאמי. אנשי
הבונדס הסבירו לחריש שהקוף הוא הקמע של האירגון ושמו מיקי.
העולםהזה 2352

לוס־אנג׳לם, ישב מולו זוג ולא
הסיר ממנו את עיניו, עד שהוא
חשש שהם רוצים לפגוע בו.
בתחנה שבה הוא ירד, אזר הזוג
עוז ופנה אליו בעברית:
״תסלח לי, אתה לא ח״ב מאיר
שיטרית מיבנה?״
י*י ׳!י, אשתו של שיטרית,
רות, החלה לפעול גם במישור
הספורטיבי. רות, מורה לשעבר,
שהחליטה שהוראה בבית-
ספר יסודי אינה מטרת חייה,
הפכה לאשת יחסי-ציבור של
רשת מלונות גדולה, ואחר־כך
גם של קבוצת כדורגל. המדובר
במכבי יבנה, שעלתה השנה
לליגה הלאומית. בעלה נחשב
כפטרון הקבוצה ורות מטפלת
בהשגת חסויות לקבוצה,
גיוס כספים, ושיפור דימויה של
הקבוצה.

! הפידסומאי דויד אד״
!מון, המשרת במילואים ביחידת
דובר־צה״ל, נוכח לדעת ש העובדה
שהוא מוכר גורמת לו,
לא אחת, צרות. באחרונה הוא
שירת בלבנון, וכחבר המיפלגה
הליברלית, הופיע בשעות הערב
באירועים שאליהם הוזמן.
באחד המיקרים פנה אליו דובר
צה״ל• ,תת-אלוף יעקג
אכן: ,וביקש מאדמון הסבר
מדוע הוא נמצא מחוץ ליחידתו
בזמן שירות מילואים.

1הודעה יוצאת־דופן של
דובר עיריית תל-אביב, דו גי
רימון, נמצאת בגלי־צה״ל.
נהג התחנה נתפס על-ידי ה־מישטרה
הצבאית ברמת־אביב.
השוטר הצבאי בדק את תעו־

אהרון נאט

צועד בראש קבוצת מפגינים שמחתה
נגד הכפייה הדתית. באפו, לבוש בחלי פה
ועונב עניבה, צולם במרס 1962 בהפגנה סוערת בירושלים.
התמונה אף פורסמה ב,,העולם הזה 1278 היה זה אחרי
שפאפו נאם לפני המפגינים בכיכר פאריס. אנשי הליגה למניעת

וטה גבע

אחותו התיכוניסטית של אלוף״מישנה (מיל׳) אלי גבע, באה עם אביה יוסף
גבע (מימין) להצגת־בכורה בתיאטרון הבימה. דפנה נשאלה איך הגיבו חבריה
על מעשהו של אחיה. היא סיפרה שהם לא מרבים לדבר על כך אך תומכים בצעדו של אלי.

דותיו של הנהג, וראה שבכר-
טיס־העבודה שלו מופיעה נסיעה
בתל־אביב. השוטר טען שהנסיעה
לא רשומה ולא חתומה
כחוק, משום שהנהג יצא
מתחומי תל-אביב. מגלי-צה״ל
מיהרו לטלפן לרימון וביקשו
את עזרתו. רימון נענה וכתב
על נייר-מיכתבים של העיריה
שרמת־אביב נמצאת בשטח השיפוט
של העיר תל־אביב.

! 8שחקן הבימה, ניסיסי
עזיקרי, מתכונן כנראה ל
ימים
קשים. באחרונה הוא מארח
בתיאטרון קבוצות של
אסירים מכלא מעשיהו, הוא
מדריד אותם לפני ההצגה על
מהות התיאטרון, ואחריה הם
באים ללחוץ את ידיו. כאשר הם
הזמינו אותו לביקור הוא שאל
אותם :״אתם רוצים שאבוא כ־שפוט
או לביקור?״ כאשר נשאל
אחרי ההצגה יתוש בראש
על קשריו עם האסירים, ענה
בבדיחות הדעת :״שיחקתי טוב
כי, יש לי הרגשה שיום אחד
אני עוד אשב שם. יש לי צרות
במם־הכנסה.״ .
ה עו ל ם הז ה 2352

כפייה דתית מחו אז נגד סגירת כביש שבין בתי־הכנסת ישורון
והיכל־שלמה. באותה כתבה לא פורסם שמו של פאפו, אן הפרופסור
אמנון רובינשטיין זיהה את המפגין יוצא־הדופן. במאמר שהוא
פירסם ב־ 9בספטמבר, הוא הזכיר את עברו האנטי־דתי, בהקשר
לטענותיו של פאפו נגד מפקד גלי־צה״ל, צבי שפירא.

טקה״) נאור, שהיו בין מקימי
הגרעין.

וצ׳יפס שהפנטומימאים נאלצו
לאכול יום־יום.

81 איך זוכים ׳שלושה יש ראלים
יוצאי צרפת, לארוחה
צרפתית בסקוטלנד? יורם
בוקר, אורי טננכאום ו-
מרטין פרידמן, יצאו באופן
עצמאי לפסטיבאל התיאטרון
באידנבורו, כדי להציג את
תוכנית הפנטומימה שלהם. השלושה
הם עולים מצרפת, ש התחנכו
בשומר־הצעיר. יורם
ואורי בקיבוץ חורשים ומרטין
במישמר־הנגב. בעוד שאורי
נשאר, עזב יורם את הקיבוץ
ועבר לעיר. השלושה, שזכו
להצלחה מרשימה בפסטיבאל
ולהזמנות בתשלום לפסטיבלים
אחרים, זכו בסקוטלנד גם ל־ארוחת־מלכים
צרפתית. לפני
סיום הפסטיבל הם פגשו בישראלים
לשעבר, שירדו לסקוט לנד,
ומציגים עצמם שם בצרפתים,
לפי ארץ מוצאם. בני־המישפחה
הזמינו את השלושה
לארוחה, שהיתר, שונה מדג

1כדי לקדם את בוא
הצופים, חילקו השלושה כרזות
על המופע. כאשר עוברים־וש־בים
ראו שאלה אמנים מישראל
החזירו להם את הכרזות, והסבירו
שהם נוהגים כך בגלל מעשי
צה״ל בלבנון.
! 8ע׳ורד־הדיו הבאר־שב׳עי,
עמרם שיאון, הוא איש רב
פעלים. בנוסף על עדיכת־דין
הוא בעל תואר מאסטר בברידג׳
וגם אסטרולוג בן מזל גדי. את
לקוחותיו הוא בוחר על פי
השתייכותם למזל שאיתו הוא
מוכן לעבוד, ומוותר על תיקים
רווחיים אם תאריך הולדתו של
הלקוח שלו אינו נראה לו.
81 שיאון צייר את מפת
כוכבים של ישראל לשנה הקרובה.
לדעתו, ב־ 10 בדצמבר תז-
ככה כל נבחרת ספורט ישראלית
שתתמודד נגד קבוצה זרה
בניצחון סנסציוני.

1השחקן רחב הממדים,
אורי אוריה, לא רווה נחת
מתפקידו בהצגה החדשה של
הבימה, מכלת. הוא נאלץ לאכול
בזמן ההצגה כמות גדולה
של אוכל, ולדבריו ההופעה בהצגה
הורסת לו את הדיאטה.
81 מי בונד, את העיירה
הבדואית רהט בנגב? מסתבר
שבית״רים. הקבלן הבונה את
המרכז המיסחרי הוא יצחק
בן־עמי, יושב־דאש הנהלת
בית״ר באר־שבע. האחראים
לבניה הם אנשי שיכון־ופיתוח,
ובמקום ביקר יושב־ראש הדיר קטוריון,
יהושע מצא, שב עבר
היה מראשי בית״ר הירושלמית.

8המישנה למנכ״ל שימן,־
ופיתוח, יהודה ליש, פגש בערב
ראש־השנה בשניים מח בריו
שהיו ממקימי קיבוץ נחל-
עוז. ליש, שבא למסיבת ראש־השנה
של גלי־צה״ל, פגש שם
בשני מפקדי־התחנה לשעבר,
יצחק ליומי ומרדכי ג״מו־

נושק לאשתו זמירה, ובתו רונית מקבלת נשיקה מחברה יהודה ברמן. מד״ר רונן,
המנהל את המחלקה לחינוך תרבות ואמנות של מישרד״החינוך, הוא חובב מושבע
של ריקודי עמים. אשתו היא זמרת בלהקתו של יונתן כרמון, הבת רוקדת שם, וחברה הוא זמר.

דו דונו

ב לזני ם

מאת

דניאלה שמי

אנ שי ם
איך זכה ישראלי לשבת
על כיסאו של
קנצלר גרמניה
91 לכינוס שנערך על־ידי
הליכוד לצעירי המיפלגה הרפובליקנית
האמריקאית, לא
הופיעו ח״כים. מארגן הפגישה,
יקי סקודר, מצעירי
חרות וסגן־ראש עיריית רמת־השרון,
העיר :״אומנם אני לא
רואה כאן ח״כים, אבל לעומת
זאת אני רואה כאן ח״כים פוטנציאליים.״
באולם נכחו מי כאל
(״מיקי״) איתן, יושב-
ראש צעירי חרות לשעבר, יונה
פלד, פעיל הליברלים העובד
עבור שאול אייזנבת,
ועורך־הדין הדתי, חבר חרות,

חיים שטנגר.
81 כאשר ישמע אהרון

זייגרמן, הסתכסו
עם יושב־ראש הכנסת, מנחם
סכידור, בעניין לבושו. סבי-

לא־אחת

דור העיר לח״כ הצעיר שלא_*
יבוא למליאה במיכנסי ג׳ינס.
נראה שבמושב החורף יופיע
זייגרמן שוב באותו לבוש, משום
שאישתו, אסיה, פתחה
בוטיק לביגדי ג׳ינס בירושלים.
91 העיתונאי הבאר־שבעי
יצחק שתיל מחזיק ;י בתואר
יוצא־דופן. הוא ישב על כיסאו
של קאנצלר גרמניה, הלמוט
שמידט, לפני נפילת ממשלתי•
שתיל מקיים קשרים מסועפים
עם ראשי המיפלגה ד,נוצ-
רית-דמוקרטית וגם עם הסוצי
בתו
המאומצת של הד״ר רם מואב היא

מעריצה מושבעת של להק ת חרוק ״תיס\

לם״ .גילי בת ה־ 14 הולכת לכל הופעות הלהקה, חדרה מלא
בפוססרים של ״תיסלם״ ,וגם המוסיקה שהיא שומעת היא רק
של חברי הלהקה. .על תקליטם הוסיפה :״ ה מ קלי ט הזה קדוש ! ״

פ א פו את החלטות הקצין החוקר
בפרשת גלי־צה״ל, ר או״
כן גל, הגיב :״אלף לילה
ולילה ועוד לילה.״
81 העיתוגאי אריה רייכ*
מן, שהחליף בתפקיד עורך
להיטוז את דויד פז. ,נשאל
על תפקידו החדש. תשובתו
היתד מאז שמונתי לעורך,
נלקחו ממני שתי תאוותי הגדולות.
אין לי זמן לנשים וכור סת
הארצ׳ימקר שלי בבר
מכוסה אבק.״ רייכמן ידוע כמשוגע
לצפייה בסירטי ווידאו,
שלהם הוא מקדיש שעות רבות.
91ח״כ הליברלים, דרור

אליסטית, למרות שהוא חבר
תנועת החרות. באחד מביקוריו
האחרונים בגרמניה, הציעו לו
חבריו ממיפלגת השילטון לבקר
באולם 155 בקומה ראשונה
בבניין הממשלה. באולם הם
הראו לו את מקום מושבו: של
הקנצלר, ואף צילמו אותו״בש־הוא
יושב על כיסאו.
! 9בהמשך הסיור צולם
שתיל עם שמידט, ותמונת השניים
תלוייה בחדרו .״אצלי
במישרד הוא כבר השלים עם
מנחם בגין. כאן הם תלויים זה _
לצד זה.״

חרמטכ״ל רפאל איתן
ה עו לםהזה 2552

בריסניה: יהודים נגד בגי
את העיתון הלונדוני רב־התפוצה, איבנינג סטאנדארד,
לא ניתן להשיג בישראל. הצהרון ידוע בעמדתו החיובית
כלפי ישראל. לפחות מחצית מ־ 250 אלף יהודי לונדון
נמנים עם קוראיו הקבועים.
כתב הגא רדיאן, איאן בלאק, דיווח השבוע טלפונית
לעולס קטן על קריקטורה מדהימה שהופיעה באיבנינג
סטאנדארד מייד אחרי הטבח בביירות. מנהיגי המערב,
רונאלד רגן, מרגרט תאצ׳ר ופרנסואה מיטראן צויירו
בתוך קרון־רכבת שהוכתר בתואר :״העולם החופשי״.
מנחם בגין נמצא אף הוא בקרון, מנסה להידחק אליהם
בכל מחיר, אבל המנהיגים סותמים את אפם מחמת הצחנה
העזה הנודפת ממנו.
אין ספק שהקריקטורה משקפת מציאות חדשה. עיתון

מ<16 ^ 8 1

כאופוזיציה שמאלית למיפלגה הקומוניסטית. שנה מאוחר
יותר אסרו סוכני הק־ג־ב שלושה סטודנטים בלנינגראד,
׳ שהקימו קבוצה הקרוייה קומוניסטיס מהפכנים. הפעם
העדיפו להאשים אותם ב״חוליגאניזם״ ,כדי להימנע מעימות
אידיאולוגי עם רעיונותיהם.
פרשה זו, שסוקרה בעולם קטן לפני כשנתיים, נמשכת
ביתר־שאת השנה, בעיקר בשל השפעת הופעת סולידאריות
בפולין. מתנגדי מישטר שמאליים חושפים יותר
ויותר את דיעותיהם. אישים בכירים, ממיטב אנשי־המדע
ואנשי־הרוח הסובייטיים, נוטלים חלק פעיל בפירסומים
המותחים ביקורת נוקבת על. המישטר. הק־ג־ב מגיב
בהתאם, ומסע הרדיפות נגד מתנגדי המיפלגה מופנה
עתה ברובו דווקא כלפי שמאל.
חכרה סוציאליסטית חדשה. השבועון ניו־סטייטסמאן,
המדווח השבוע על הפרשה, מספר שהמיש־טרה
הפוליטית הסובייטית התעוררה לפעולה לפני חודשים

מ 8 6 § 1חוח)00 )1־1
״טיימס״ של לונדון 20.9.1982
לונדוני מיסחרי לא היה מעז לפגוע ביהודי לונדון.
תגובתם על הטבח, והתיעוב שהביעו כלפי מנחם בגין
ואריאל שרון היו הפעם חד־משמעיים. כל נסיונות
הטישטוש של היהודים־מטעם לא הועילו, ואף הם היו
מעטים ובשפה רבה ונכלמת.
פאשיסט יהודי. היומון הלונדוני רב היוקרה,
טיימס, יוצא השבוע בכותר ראשית בעמודו הראשון:
״יהודים בבריטניה מגנים את בגין.״ בין השאר מדווח
העיתון על העובדות המעניינות הבאות:
ו• חבר הפרלמנט היהודי נאוויל סאנדלסון, מהסיעה
הסוציאל־דמוקראטית, ידיד ותי.ק של ישראל, הביע שאט-
נפש מהטבח :״בגין אשם בשחיטה, כאילו היתה אצבעו
על ההדק. ברגע שישראל נכנסה למערב־ביירות היה
עליה להגן על הפליטים, או לשאת באחריות לגורלם.
לדעתי היתד, קנוניה בין בגץ ובין הימין הלבנוני
לביצוע הפשע.״ סאנדלסון כינה את בגין בתואר ״פאשיסט
יהודי״ ,והתריע שאם נשיא ארצות־הברית לא ירסנו,
עלולה להתרחש התלקחות בקנה־מידה עולמי.
ו• מישמרת־מחאה נערכה במרכז לונדון על־ידי
יהודים, ניצולי מחנות־ההשמדה של היטלר. הם הביעו
מחאה וזעם על מעשי הטבח הנעשים תחת מסווה של
״שלום הגליל״.
!• לורד מישכון, מנהיג בולט של הקהילה היהודית,
ציוני מוצהר ופעיל מרכזי ברוב האירגונים הפרו־ישרא-
ליים בבריטניה, מסר לפירסום את מיברקו לבגין. בגין
הוזהר במיברק שהטבח והמצור על ביירות פגעו בשם
הטוב של יהודי בריטניה .״רבים מאיתנו, ציונים ואוהבי
ישראל בעבר, בהווה ובעתיד, לא יסלחו לך על כך,״
כתב.
!• חבר הפרלמנט היהודי, ליאו אבם, הכתיר את
בגין בתואר ״משיח שקר״ .אבם התריע על סכנת קרע
גובר והולך בין יהודי הגולה לישראלים, אבל ציין
לחיוב את עובדת קיומם של מתנגדי המילחמה בישראל,
המפיחים תיקווה לעתיד.
בישראל צויין שהפדרציה הציונית הבריטית לא הצליחה
לגבש עמדה ברורה בנושא. כדאי לדעת שהפדרציה
המייצגת פחות מ־ 5אחוז מיהודי בריטניה. היא מפוצלת,
פחות או יותר, בין כל המיפלגות הפועלות בישראל,
ורוב יהודי בריטניה אדישים לעצם קיומה. גם מוסד זה,
הנשלט על-ידי אנשי מימסד וסוכני חירות, לא יצא
בהצהרה פרו-בגינית.
ההתליך העובר עתה על יהודי בריטניה.הוא קצה
הקרחון של תהליכים כלל־עולמיים. יש בהם משום
איום ברור על מעמדו של ממשלות ישראל שוחרות
סילחמה, אך גם יותר משביב של תיקווה לתמיכה יהודית
גוברת במחנודהשלום הישראלי.

0 ^ 1 1 1

אחדים, אחרי פירסום בעיתון הצרפתי השמאלני ל׳אלטר•
נטיב. על פעילות השמאל בברית־המועצות.
ל׳אלטרנטיב סיפר על שורה ארוכה של עיתוני״מחתרת
סובייטיים, שעסקו באורח רציני ומעמיק בחיפוש דרכים
חדשות לבניית חברה סוציאליסטית, תוך יצירת דיאלוג
פורה עם המיפלגות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות
במערב־אירופה•
השמאל הסובייטי תמך בגלוי בסולידאריות, רואה
בקיומם של איגודים מיקצועיים חופשיים עיקר אידיאולוגי
סוציאליסטי, שההתעלמות ממנו תחת הביורוקראטיה
המיפלגתית הקומוניסטית היא בלתי-נסבלת. מנהיגיו
הצליחו להקים מערכת מגוונת של קשרים בינלאומיים
עם השמאל העצמאי העולמי. הקצף במוסקווה יצא בעיקר
על נסיונם המוצלח של מתנגדי המישטר לגייס תמיכה
ניכרת בקרב מנהיגים בכירים במיפלגה הקומוניסטית
האיטלקית. לקבוצות השמאליות יש גם קשר עם השמאל

באמריקה הלטינית, הזועם על המישטר הסובייטי על
שיתוף הפעולה שלו עם שליטים פאשיסטיים ביבשת
(בעיקר בארגנטינה) משיקולים מעצמתיים.
הק־ג־ב פעל באכזריות רבה. פעילים רבים נעצרו,
ומנהיג בולט בקבוצה, בורים קאגרליסטקי, נדון ל״12
שנות מאסר. חומר הסברה שמאלי הוחרם, והחקירה
הנוקשה של המישטרה הפוליטית הובילה לשורה ארוכה
של מאסרים נוספים. רוב העצורים הם אינטלקטואלים
בעלי מעמד והישגים מדעיים ראויים לציון.
• פאוול קודיוקין ,29 ,בוגר המכון הסובייטי לכלכלה
בינלאומית ויחסים בינלאומיים. חבר האקדמיה למדעים
ומומחה נודע למיפלגות שמאליות בספרד.
• אנדריי פיידין ,28 ,היסטוריון ומומחה לאמריקה
הלטינית. פיידין הוא בן למישפחה קומוניסטית מכובדת,
אביו היה חבר הוועד המרכזי של המיפלגה הקומוניסטית
הסובייטית ומומחה לארצות סקנדינאוויה.
• ולאדימיר צ׳רנטסקי ,32 ,מדען בכיר בתחום הפיסיקה
הגרעינית.
ולאדימיר גרשוני, חבר ותיק בתנועות־מחאה,
שניסה להקים איגוד מיקצועי חופשי בברית־המועצות.
משקיפים מערביים התרשמו מאוד מהיקף הגדול
של הפעילות השמאלית ומגיוונה. הם מצטטים דוברים
רישמיים סובייטיים -שהביעו בגלוי דאגה מממדי התופעה,
שהוגדרה כ״מגיפה״ .עד כה נעצרו 1000 אנשי
שמאל, ובכך הפכה ברית־המועצות למדינה הרודפת אנשי
שמאל־עצמאי במימדים ניכרים.

אנה פ רנ ק
היתה ב ת ,6
ומתה בביירו ת
.תמונה זאת, של ילדה פלסטינית כבת ,6שנטבחה
בביירות, הופיעה השבוע בעשרות עיתונים בכל רחבי
מערב־אירופה וארצות־הברית.
היא הפכה לסמל. כמו בפרשת השואה מתקשים
בגי־אדם להתייחס לרצח המוני, שהוא מעבר לתפי־

בדית־המועצות :
ר 1דפים את השמאל
מאז אוקטובר 1978 חבוש ארקאדי צ׳ארקוב בכלא
סובייטי. הוא נדון לשבע שנות מאסר ועבודת־פרך
בעיון הסתה אנטי־סובייסית. חברו למאבק, אלכסנדר
סקובוב, מאושפז בבית־חולים פסיכיאטרי לתקופה בלתי-
מוגבלת. השניים אירגנו והנהיגו קבוצה של סטודנטים
מארכסיסטיים באוניברסיטת לנינגראד, שתקפה את ההנהגה
הסובייטית משמאל 200 .חברי הקבוצה הוציאו
והפיצו עיתון בשם פרספקטיבה, והגדירו את עצמם בגלוי

סתם. תמונה זו, של ילדה קטנה אחת, הפכה למוקד
הזדהות.
כל השקרים המבחילים שהפריה אריאל שתן
בכנסת ובמקומות אחרים, לא יוכלו לטשטש את
הזוועה, שנחרתה עמוק בתודעה הקולקטיבית של
דעת־הקהל בעולם כולו.

ארקאדי צ׳ארקוב
7שנות מאסר

חיים ברעם

.ט1ר< .7ז£|>1

גן־הבחשים--
בלבה של שכונת היוקרה בראשון לציון —
שכונת אברמוביץ, הולך וצומח פרוייקט מגורים
חדשני ומרהיב של אברהם גינח .׳׳גן־הבחשים״ .
5חדרים 2 ,מפלסים,שבעה דונם גן.
בשכונה המעניקה שרותים ציבוריים וקהילתיים
מעולים, מרכז מסחרי וקירבה אל הכביש לת״א
עומד הבית הבא שלן. הוא נבנה על פי
הסטנדרטים הגבוהים ביותר, משקיף למרחבי
״גן־הברושים״ וטובל במשטח דשא, עצים
ופינות חמד המשתרעים על פני ד חנם. מראה
עוצר נשימה. בוא אל הלב הירוק של ראשוך לציון
— אל גבעת ״ גן־הבחשים׳ .

5חדרים 2 ,נוככסים 7-1דונם נן
*דיות נופש חינם לנר החיים

מה תקבל כדייר ב׳ גן־הברושים״?

זרמים תת מימיים באמבטיה בשיטת
הגיאקוזי.
טלויזיה במעגל סגור לזיהוי מושלם של
אורחיו.
3כיווני אויר לכל דירה.
דירות ח מפלסיות.
חדר ארונות.
2חדר• רחצה עם ריצוף קרמיקה.
ארונות מטבח בסגנון אמריקני ( 6.80 מטר

שיש גרניט איטלקי.
מרצפות שיש גדולות בסלון ( 3דוגמאות
לבחירה).
שטיחים מקיר לקיר בחדרי השינה.
אפשחת 2כניסות לכל חרה(מתאי ם לחפא
או לבעל מקצוע חופשי).
לוב• מפואר עם חדר מדרגות רחב במיוחד.
חדר תרבות וספורט הכולל ציוד ומכשירים.
תאורה דקורטיבית בחזית.

תל־אביב
החלה ההרשמה לבנין יוקרתי במיוחד ברח׳
לסל 22 בבניו בן 8חרות בלבד. דירות בנות 3
ר 3 */2חדחם ודירות עם גג.
בצפון תל־אביב, אזור ל׳ .דירות יוקרה
דו-מפלסיות בנות 5חדחם1־ 5חדרים +גג
וחדר על הגג עם שכלולים לרוב.
בצפון הסוליח, ברח׳ חתם סופר .9חרות
דו-מפלסיות בנות 4חדחם בבניו בן 8חרות
בלבד.

רמת־השרון

פתח־תקוה

• בפרויקט גני השרון, בלב
רמת-השרון, חרות פאר בנות 1 3ב חדרים.
• חרות בנות 3חדרים +גג +חדר על הגג.

• ברח׳ קלישר , 11 בנין מפואר
בן 14 חרות בלבד.
דירות מפוארות דו־מפלסיות בנות 4חדרים.
• ברח׳ דגל ראובן, דירות בנות ב 4 1/חדחם וכן
חרות +גג +חדר על הגג עם שכלולים לרוב.
• ברח׳ כץ,החלה ההרשמה ל־ 2בנינים בני 9
חרות בלבד. דירות משוכללות דו־מפלסיות
בנות 4חדרים.

נתניה
• בגני ניצה מול הים, דירות יוקרה ברמה
בינלאומית בנות 1,3,2־ 4חדרים, בריכת שחיה
פרטית, מגרש טניס בחצר, חניון תת־קרקע׳
ועוד שכלולים רבים.
• ברח׳ חזנגוף , 16-18 בבנין יוקרתי במיוחד,
דירות בנות 13־ 4חדרים הסללות שכלולים
לרוב.
• ברח׳ ראשון־לציון מס׳ .3 — 5

נותרה חרה אח ת בת 5חדרים.

ראשון־לציון
• חרות בנותג/יבחדרים במרכז ה שקט
• חרות בנות 4חדחם במערב העיר
(גם לכניסה מ״חת).
• פנטהאוז — לכניסה מ ״ ח ת במחיר הזדמנותי
של $89.000 כולל מע״מ ופיתוח.

פעם בשנה אני זקוק לחופש,
לעשות מה שמתחשק לי, לנסוע,
להתבטל, להכיר אנשים, עולם,
ותאמינו לי, בשביל חופש כזה אני
עובד קשה כל השנה ...רגע, הרי
אמרתי שמזומן לא מעניין אותי,
פשוט מאד, יש לי ״ויזה״ .אני לא
מוצא את עצמי במצב המביך של
״אין מספיק מזומנים״ ,מכבדים
אותי בארץ, מכבדים אותי בעולם
יש לי כרטיס אשראי מכובדביותר -ויזה.

ויזה זה הכסף שלי כל השנה.
קודם כל ״ויזה״ זה אומר אשראי,
וזה לא הולך ברגל. אשראי,
נותן לך יותר ״אויר״ כל
חודש וגם יותר זמן. לא צריך
פנקסי שיקים, לא צריך ״חבילה״
של מזומנים, ואני תמיד בענינים
כי הבנק מרכז,לי דווח איזה
פעולות כספיות עשיתי.
כמו שאומרים: יש לך ויזה ־
הרווחת. פשוט מאד.
כספומט ויזה
חיש בנק
הוראות קבע
ושרותי מחשב ישירים
( 6ח 11 חס )

שחם *ח ש3ם חז ח

י 1*7 7

בגין, לו אל המידבר
ימים נוקפים, טבועות חולפים ונשמטים ורז בני
איננו חוזר.
דלת חדרו נעולה, התריס מוגף. מבין החרכים לא
בוקעים צליליו של תקליט אהוב. רכוני־ראש וקמוצי־שפתיים
עוקפים חבריו את הבית.
הלב שותת דם.
בלילות נפרשים תצלומיו על השולחן. תינוק מחו־יין
...ילד יפהפה, בהיר מבט וזהוב״שער, צוחק אל
העולם.״ ממרום מיישיר עיניו התכולות אל המצלמה.
פניו רציניים. כאן כבר יתום מאם והוא א ן בן
ארבע ..צילומי נער תמיר ושרירי.״ ידו בכל ויד כל
בו״ אף פיטות הנייר המצולמות הדוממות יש בכוחן
לרמוז על גודל אהבתנו..
באהבה נמהל הפחד. פחדיו של אב שלא שכח את
ילדותו בשואה. על המטך הקטן ראיתי איש זקן והיס־טרי
צורח בכיכרה של עיר :״אטאד, השמר לך, יאנוש
ורפול מחכים לך ! ״
וכבר לבי מנבא ויודע מניין תפתח הרעה. השנה,
חרף היותה הארץ שוקטת מאויביה כפי שלא שקטה
מעולם, הפך הפחד לוודאות נוראה.
כחמישה שבועות אחר מותו של רז, לקחו אותנו
חבריו — לוחמי טיירת גולני — לטיור בבופור, מקום
הקרב שבו נפל בני וחמישה מרעיו.
דוממים וקמוצי״אגרופים ליוו אותנו׳ את המישפחות
השכולות, אל פיתחן של התעלות המבוצרות והבונקרים.
רכוני ראש וכואבים עמדו בחורים נפלאים אלה
והצביעו על המקום: זה כאן...
חמישה שבועות של רוחות, טל ורגלי המבקרים לא
הצליחו למחוק מן החצץ שני כתמים כהים מאורכים.
— ״כאן שכב רז_ .כאן שכב אביקם.״״
שני רעים. שני צללים.
היו נערים חיים ומחייכים, אוהבי חיים וחולמי
חלומות עתה נותרו קרשי הדם המשחירים בקרקעית
התעלה במרומי בופור.
אחוז אימה, מבעד לערפל דמעות, אני מביט סביבי.
לכאן הובהלו נערינו. מטיול-שיחרור עליז בנגב, הוזעקו
בבהילות צפונה. יום ולילה, עייפים וטרופי״שינח נסעו
ונסעו, אל הגבול הצפוני והלאה מזה, בדרך-לא־דרך
אל מרגלות בופור.
והסיפור ידוע. המפקד נפצע, הטנקים לחיפוי אינם
מגיעים, הערב יורד, דבר אינו מתנהל כפי שתוכנן,
וגוני המפקד מבקש מממוניו לדחות את ההסתערות
לשחר.
הבקשה מטפסת במרומי מכשירי״הקשר המטרטרים
ממפקד אל מפקד, מעלה״מעלה, והתשובה מהירה ופסקני
ת: לתקוף מייד!
למישהו כנראה אצה הדרן להצטלם במרומי ההר
בבוקרו של יום.

האיש, אשו המילה,שואה׳ הבנה
בניו מטבע שחוק, נמרט ממדיו,
נטש אח בני עמו. כשהזדמנה
ל 1חאפשחת דדוילחם לצורר
הנאצי, בוש מן הצבא הממי, בז•
להפריע יבריטיס במילתמתם בו״ו
גופות נערינו המתים מוטלות היו כל הלילה בבופור
עד שהאיר היום. וביום טירטרו המסוקים. ראש־הממ-
שלה, איש זקן וחולני, הדור בלבושו כהרגלו, מדדה
על מקלו ולידו שר־ההגנה שלו, עב־הבשר ושופע נחת
מעצמו, יורדים ומתייצבים מול המצלמות והמיקרו-
פונים.
זחוחי־דעת וקורנים יבשרו לאומה כיצד הם כבשו
נפגעים. ראש•
את ״המפלצת הנוראה״ ללא
הממשלה, להטוטן המילה המשלהבת כיכרות ושווקים,
זה המגלגל מטבעות — ״בנינו הטהורים בנינו הקדושים״
,אינו מוצא בציקלונו אלא :״איזה אוויר פסגות

נערי סיירת גולני, אשר איבדו שישה מאחיהם,
ספונים איש־איש בפינתו ומתייפחים. הורי הנערים
המתים רואים בטלוויזיה את פני מנהיגיהם הקורנים
מנחת במרומי-בופור, ועדיין אינם יודעים כי כבר הורים
שכולים הם. והזוועה — זוועה.
הו, אל גדול ונורא, אל נקמות, אייכה ן ! !
אי האש שתרד מן השמיים ותאכל ״את העצים
ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה״ 1
(מלכים א׳ ,י״ח, ל״ח)
אני ניצב בבופור ברגליים כושלות, כואב, חבול
ומובס ומביט סביבי• הפשיסטים המקומיים הניפו על
ההר את דיגלם עטור הארז. הם מסתובבים כאן

כמנצחים ומדי פעם משמחים את ליבם ביריות באוויר
מרובי״ציד. אני ניצב מוכה, שבור ודומע כבחלום בלהות
אימתני.
כאן נפל נערי האהוב.
נערי הבהיר והתם. מאות קילומטרים מביתנו, על
אדמה זרה, אדמה לא לגו, במילחמה לא לנו, בתום
שנה תמימה בה שקטו גבולותינו וכל ישובי הצפון
שלווים.
נער ניצול שואה, יתום מאב, נשאתי את חלומי,
חלום המולדת שלי כאן, הארץ מוכת הגורל הזאת,
ובנערי אהובי טוויתי את חלום־הדורות היהודיים
הדוויים.
כאן, בהר הארור הזח, נרצח תנער ועמו נרצח
החלום• מילחמה מיותרת. הר מיותר. קרב מיותר.
מוות מיותר.
על כורחי כמעט אני נזכר בילדותי בפולין, בשטת
השואה. הצבא האדום כבר מעבר לוויסלה• אן שבועות
ואולי ימים בינינו ובין הגאולה. אמי מתחננת לפני
אבי שיחסו על בנו יחדו ולא ייצא לקרב.
אן אבי בסירובו. וארשה אחוזה מרד. הוא, היהודי
הגאה, עד לשואת עמו, אסור לו לעמוד מנגד• בקושי
רב הוא משיג נשק מן המחתרת הפולגית ויוצא לקרב
ממנו לא חוזר.״
כאן, בפיסגת בופור, אני מהרהר בבגין ששלח
את בני ואת חבריו הנערים אל מותם.
האיש אשר המילה ״שואה״ הפכה בפיו מטבע

נשק הגנתי מסוג מיושן, מערן הגנתי ח הולן ומתעבה
בו אן ביירותה. מפיהם אני חוזר ושומע :״סכנה
קיומית למדינת י שר אלז! בדיחה גסה ועלבון צורב
לצה״ל ! ״
המילחמה שנועדה להרחיק את התותחים 45ק״מ,
דוהרת קדימה. הטריומוויראט הדורסני בגין—שרון—
רפול מתפתל בשקריו ומפציץ באכזריות ערים על יושביהן.
עשרות נערינו מושלכים מדי יום למולן המילחמח
חסרת הטעם.
המסגרות השחורות והפנים הצעירות המחייכות מן
העיתונים, פוצעים כמדקרות פגיון.
אני ניצב במרומי בופור ומהרהר•
...בעיצומם של הקרבות חוגג ראש-הממשלה את
יום־הולדתו ה־ .49 הוא, אל עליון, איזה תארין היסטורי
חטוב!
כתבות ותצלומים בעיתונים. הכבודה זורמת לבית

אני 1יצב במסר בודל״ ס
משלות, והכשיססים המקומיים
מיפים ויגרם!וריס באמיר
החוגג, השולחנות עמוסים מטעמים, נשלפים הפקקים.
בנו של המנהיג ניצב בפתח ולוחץ ידי הבאים (עדיין
לא בחזית ז ! )
שעות רבות בלילה, כן אנו לקוראים, מסובים
החוגגים, כל ״המישפחה הלוחמת״ ושרים משירי-
המולדת.
ובבוקר שוב מיסגרות שחורות בעיתונים.
בגין הזחוח מדדה על מקלו ממלון אל מלון,
מסעודה אל סעודה לספר לגבירים ונדבנים שבעים
בפעם המי-יודע-כמה את תולדות בירכו הפגועה ״שלא
תתכופף״.
פציעתו ״הקרבית״ היחידה בחייו — באמבטיה.
אחד משריו מש א את בתו במפואר שבמלונות.
תיזמורת, שמפניה, עליצות.
צה״ל ״מכתר, מהדק, כותש״ .ושוב מיסגרות שחורות
סוגרות לעד על נערים מחייכים, תיקוותם הגדולה,
וגאוות-ליבם של יוצאי תוניסיה ומארוקו, פולין ורומניה,
עיראק ובולגרה, תימן וישראל. כשלוש מאות
וחמישים ענפים נגדעים מן האילן היהודי. מאות מישפ־חות
נהרסות• השכול והיתמות נזרעים ביד רחבה.
אלוהים, אלוהים, איכה

אני ויעקב גו־טרמן *
בהפגנת שלום עכשיו בתל־אביב, יולי 1982
שחוק ונלעג, נמלט על נפשו מפולין אחוזת־הלהבות
טיזרחה, נוטש את בני עמו, וכשמזדמנת לו הזדמנות
היסטורית ללחום בצורר הנאצי, הוא עורק כמוג־לב
מן הצבא הפולני, כדי להפריע לבריטים שותתי־הדם
במילחמתם העקשנית בריין השלישי.
בזעם דומע אין־אונים אני ניצב במרומי בופור,
קומץ אגרופים ומהרהר על מה, למה ובידי מי נרצח בני.
...הפגנת־ענק בכיכרה של עיר.
״בגין — בגין — בגין פנים מזיעות משולבות.
״עם אחד — ממשלה א חת — צבע אחד ! ״
אבוי, הדם של הדברים עולה באזניי כבאוב, מוכר
ומאיים, תיזכורת מן הימים האפלים ההם...
יהושע זמיר, אשר בנו ירון נפל בבופור אף הוא,
מפגין בהפגנה שקטה ודוממת בירושלים והוא מוכה
בידי ביריוני שהובאו לשם בהסעה מאורגנת. המכים
שלעולם לא תמצאם בין לוחמי
— ביריונים
הסיירות...
.״תערוכת צשק מגוחכת, חינם אין כסף, בגנה של
עיר• ליטרת־הבשר להמונים. ללמדן, שאילמלא ״מלחמת
טיצווה״ זו (ג׳יהאד, בלעז) ,צפויים היינו להשמדה,

רחמנא ליצלן.
תערוכת צילומים מאורגנת בבהילות בלב דיזנגוף.
מחסני נשק י ״אדירים חודשים רבים יובילו משאות
ענק צפונה ראה ״מעשיות הנורה שתאיר את כל

מאוחר יותר אשמע מפי קצינים בכירים את האמת :

שר־הביטחון, אשר בן־גוריון כבר לפני שנים 5ינהו
״השקרן הזה״ ,איש אשר בשל חוסר-כישוריו סירבו
לעשותו אף רמטכ״ל, משתולל עתה ומפציץ, משתולל
ומפגיז. יום אחד של ״שיפור עמדות״ קובר אלפי
לבנונים חפים־מפשע תחת הריסות עירם היפהפיה.
ולמחרת בעיתונינו — כמה עשרות מיסגרות שחורות
חדשות.
אמהות זוקרות ידיים זועקות אל הרקיע האילם.
מאוחר יותר הוא יגלגל בלי ניד-עפעף עלילת-דם
:וראה על אלוף־מישנה אלי גבע•
רק שר־ההיסטוריה רואה ורושם לפניו: הדמים
שנחסכו בידי אלי גבע האמיץ ואציל-הנפש, הותרו
כמים ביד אריאל שרון.
והדמים חלים על ראשו.
כל מה שניבאו כותבי הפיליטונים לפני חדשים
ארוכים, קם והיה עתה מציאות עגומה :
• מנהיגי ישראל באיוולתם רשמו במו ידיהם
את האפוס המזהיר ביותר של אש״ף, עליו
עוד יתחנכו דורותיו הבאים. לוחמיו לחמו
בצה״ל בארוכה במילחמות ישראל והסבו לו
מאות אבירות ואלפי פצועים.
• לוחמיו ומנהיגיו של אש״ף יצאו מביירות
בגאון, כצבא לכל דבר, וקבעו בסיסם בארצות
שתותחינו לא ישיגום.
• הם זכו לאהדת העולם ובעייתם הלאומית
הועלתה לראש בעיותיו הבוערות של העולם.
בעייתם זו תובעת עתה פיתרון ללא דיחוי. א ן
טיבעי ומובן כי המצב החדש הוליד את ״תוכנית
רגן״ המטילה חתיתה על ממשלת ישראל•
ראש״הממשלה ושריו הנגררים ומחוקי־אישיות
משל עצמם, מתרוצצים עתה אובדי-עצות כשאף
חצי תאוותם לא בידם.
• הפצצות-האימים וההרעשות הכבדות על
יישובים מאוכלסים בצפיפות, בהם נהרגו ונפצעו
כחמישים אלף איש, רובם אזרחים חפים מחטא,
הבאישו את ריחנו בעיני העולם כולו, הרחיקו

(המשך בעמוד )64
• עקב

גו ט ר מן.

ח ל ־ א בי ב

יעקב גוטרמן הוא אביו של רז ד׳ל, שנהרג בבופור.

מ כ חכים
מוגדים <9 8 2
קוראים מזועזעים מהטבח
ההמוני בביירות, שבוצע
בחסות ישראל :

קיבוץ הראל מזועזע ומביע
שאט־נפש מהטבח הנפשע שבוצע
במערב ביירות, על־ידי אנשי ה־פלאנגות
ובחסות ממשלת ישראל.
יועמדו לדין האחראים למעשה.
יסוג צה״ל מלבנון מייד. תפוטר
ממשלת ישראל לאלתר!
נזכור ולא נסלח.

דיאור גורפיגקד,
בשם קיבוץ הראל

המרכז לייעוץ והדרכה לתכשירי קוסמטיקה טבעונית
מכון קאר. רח׳ ה׳ באייר , 16 תל־אביב • טל 03-255295/6 .

קבלת מו ד עו ת
לבל ה עי תוני ם
בלזדזירי הלזעדכדז
•שרנת ת.ד
ללאחש לו ם

•מכבדים
מלון מודרני ונ עים בב עלו ת יהודית.
חדרים יפים,
א רו ח ת בו קר עשירה.
מי קו ם מצוין במרחק־ ה לי כ ה
מהמ רכז התוסס של לונדון.

£1־ד0א *?*808

7£1 . 838-2115

כרשיסי אשראי

ערימות־ערימות מונחות הגוויות
נפוחות החום במחנות סאברה
ושאתילה וזועקות לעבר בגין,
שרון וחבר מרעיהם: ממשלת
מוות !
מי שפלש ללבנון, מי שהתיימר
ברוב חוצפתו להשליט בה ״סדר
חדש״ ,מי שפירק את הנשק מעל
תושבי מערב ביירות, הפקיר אותם
לידי משרתיו הקלגסים ועמד
מנגד — הוא־הוא האחראי הישיר
לפשע המחריד, והוא אשר יישא
את אות״הקין על מיצחו עד סוף
ימיו.
לנוכח הדם השפוך. הזועק מאדמת
ביירות, המילים מאבדות
ממשמעותן. אין כל הבדל בין
שקר ואמת, בין צדק ופשע. בעוד
הקלגסים רוצחים פלסטינים באין
מפריע, בלילה השחור שבין יום
חמישי ושישי, ה־ 16 וד,־ 17 בספטמבר,
הכריז אחד רפאל איתן:
״כניסתנו למערב ביירות מנעה
אסון.״ (ידיעות אחרונות 17 ,בספטמבר)
.מה שבפיו קרוי ״אסון״,
הוא לכל בעל מצפון בגדר נס ;
מה שהוא מגדיר ״הישג״ הוא לכל
בעל מוסר — קללה.
גילה תמרי, חודו!
...לפני כל רצח עם באה התרת
הדם. דה־הומאניזאציה. הפקרות
הלשון וזילות חיי־אדם הם
שלב מקדים, הכרחי וידוע. לגיא־הריגה.
חוט ישיר מוביל בין

ע רפא ת בוותיקן *
כך נראית ישראל
העתון הציוני בשפה הפולנית
^1^ 11.־ •01 באותו פוגרום קיפ חו
חייהם גם הרב לווין, רבה הראשי
של העיר לבוב, וסופרים
ומדענים פולנים. אומנם, אוקראינים
ביצעו את ההרג, אבל מלוא
האחריות רובצת, כמובן, על הצבא
הגרמני הנאצי, אשר בחסותו נערך
הפוגרום.
שנים רבות אחר־כך, ב־,1960
נאלץ תיאודוד אוברלנדר, שהגיע
בינתיים למישרה הרמה של שר
הפליטים בממשלת בון. להתפטר
מתפקידו זה בלחץ דעת־הקהל בגרמניה
ובעולם, אשר גם לי היה
בה חלק — במיכתבי המחאה שהתפרסמו
בעיתוני גרמניה.

ולהענישם בכל חומרת הדין.
אנו פ־נים אל ממשלת-ישראל
ואל כל הגורמים המעורבים באיזור
זה ושואפי־השלום, לעשות ככל
שבידם בדי למנוע מעשים נוראים
אלה ולהפסיק את האיבה והשינאה
הבינעדתית ודתית בלבנון, הגורמת
למרחץ־הדמים בין בני־אדם.
אנו פונים לכל מי שיש לאל
ידו לסייע להרגעת הרוחות ב-
איזורנו להפעיל את מלוא השפעתו
על כל הצדדים, כדי להביא
להבנה ולשלום בין כל העמים ה שכנים
באיזוך נו.

שאדי ב ך שימחץ,

תד־אביב,
בשם הנהלת הארגון העולנזי

הרמטב״ל רב־אלרף ר פ אל איתן בראיון מיוחד ל״ידיעות אחרונות״:

]!.ישונו למעוב־ב״וות מנעה אסור

״נישאר בעיר עד שנגמור לוודא שכל השטח נקי וסרוק ממחבלים ומנישקם ועד שצבא
לבנון יובל לקבל השטח״ •״אבו מקיפים את מחנות הפליטים; צה״ל לא נכנס לתוכם אלא
כותרת כיום הפוגרום
נס שהוא קללה
״מחבלים״ ו״חיות דדרגליות״ ובין
התופת בביירות.
מישהו עוד זוכר מי קרא לסי
״מרצחים״ ,״גבלס״ ו״היסלר״ 7
יפה שעשוע, רמת־גן
תירוצי ישראל מעוררים בעולם
אך צחוק, צחוק מר וכואב. לא
יירחק היום. שבו ירגישו אזרחים
ישראליים החיים באירופה או המטיילים
בה,׳ כפי שמרגישים פה
לבנים מדרום אפריקה — כמצורעים.

17 בספטמבר,״ היום שבו בוצע
הרצח המחריד בביירות, פורסמה
בשבועון ההולנדי דת־טיד
(״הזמן״) ,שהוא בדיד כלל פרו-
ישראלי, קריקטורה המבטאת היטב
את היחס לישראל.
יוסף לרוץ, אמסטרדם
• ראה קריקטורה מצורפת.
בקיץ 1941 נכנסה פלוגת המחץ
הגרמנית נאכטיגל, תחת פיקודו
של הקצין הגרמני תיאודור אוב־רלנדר,
לעיר לבוב (למברג) .מייד
אחרי כניסתם החלו אוקראינים
לאומנים מיסודם עורכים פוגרום
ביהודים. בפוגרום זה נהרג אבי,
הנריק השלם. העורך הראשי של

אדוני ראש הממשלה, אדוני שר
הביטחון, אדוני שר החוץ: אתם
החלטתם על כניסת כוחות צה״יל
למערב ביירות. אתם אחראים לחשיפתה
של האוכלוסיה האזרחית
במחנות הפליטים סאברה ושאתילה
לפוגרום הרצחני. אין זה משנה
אם בתור ״אוקראינים״ שימשו ה־פלאנגות
או הכוחות של מייגץ ר
חדד — האחריות רובצת עליכם!
עליכם לתת את הדין ולהתפטר !
המצפון היהודי והאנושי מצווה
לנסיגה של צה״ל מביירות ומלבנין
כולה!

יגיגה השדס־אלטמן,
חיפה

הנהלת הארגון העולמי של יהודי
צפון אפריקה מביעה את הזרע־זעותה
מהטבח הנפשע שנעשה באנשים,
נשים וילדים חפים מפשע
במחנה סאברה ושאתילה במערב
ביירות.
ההנהלה מגנה בכל לשון את
גינוי את המעשה הברבארי החמור
ופונה בזאת לגלות את האשמים
• חייל ישראלי אחד לשני :
״זאת לא האשמה שלנו שהמחבלים
מסחתריס בין הקרדינאלים !״

מנחם בגין, אריאל שרון, רפאל בסלאנגות איתן ונושאי-כליהם
כבר רשמו את שמם במקום היאה
להם בהיסטוריה — בחברת פושעי
מילחמה כמוהם•
נותרה עדיין פתוחה רק השאלה
הבאה: האם ירשמו גם אותנו לצי־דם?
אם לא נדאג כולנו, המוני
בית ישראל, לקיים את מילים שהשמענו
בחג .״להעביר ממשלת
זדון מן הארץ,״ דינם של הפושעים
יחול גם עליני.
אסור לשכוח בהזדמנות זו את
השרים יוסף בורג וזבולון המר,
שלמרות דברי־ההתחסדות שהש מיעו
נגד התועבה בביירות. הם
שותפים מלאים למעשה, בכך ש־איפשרו
לממשלה זו לבצע !את
זממה. בל ישמשו כיפותיהם כסות
לערוותם !
אסור לשכוח בזדמנות זו את
השדים דויד דוי׳ ציפורי ויצחק
ברמן, שלמרות מחאותיהם החלד
שות, הפיחו רוח־חיים בממשלת—
המוות. בל יהיו דברי ההתחסדות
שלהם כיסוי לערוותם!

משה כ״ץ, גיבעתייס
הלב נאלם דום, העיניים יבשות.

(המשך בעמוד )24
ה עו ל ם תז ה 2352

מושב העסקים הטוב ביותר
בדרך לארה״ב.

מחלקת אמבסדור של ט.וו.א-שירות ללא תחרות

אין עוד מחלקת עסקים היכולה
להציע לך בדרך לארה״ב נוחות גדולה
יותר ושירות טוב יותר מ״מחלקת
אמבסדור״ של ט.וו.א.

לרוחב המטוס, ומכיוון שהמושבים
מסודרים בצמדים -אתה יושב תמיד
במרחק של כסא אחד מן המעבר.

למושב שלנו אין מתחרים
את הדרך מפריס לניו יורק אתה
עושה באחד ממטוסי ה־ 747 שלנו. רק
6מושבים מרווחים לרוחב המטוס,
ושפע של מרווח לרגלים בין השורות.
את המושב אפשר להטות בזוית של
450־ יותר מאשר בכל מחלקת עסקים
אחרת.

הדרך הקלה ביותר לארה״ב
בסגנון המחר
המושבים של מחלקת אמבסדור
במטוסי הטריסטר שלנו הם רחבים,
נוחים, ומעוצבים למעשה עבור
המחלקה הראשונה של העתיד. בטיסה
מתל־אביב לפריס יש רק 8מושבים

בנמל התעופה קנדי יש לנו טרמינל
בלעדי שלנו, גם לטיסות בינלאומיות
וגם לטיסות פנים. סידורי המכס,
המטען וההגירה הבלעדיים לנו
מאפשרים לך להגיע במהירות ובקלות
לניו־יורק או לטיסת המשך כלשהי.
ט.וו.א טסה ליותר מ־ 50 ערים
בארה״ב.

למחלקת אמבסדור

של ט.וו.א פשוט
אין מתחרים.
טוס אתנו ותווכח שזו תהיה הטיסה
הטרנסאטלנטית הנוחה ביותר
שהיתה לך אי פעם במחלקת עסקע

תשבץה עו ל ם הז ה
(תמשך מעמוד )22
אין מילים שיבטאו את סערת־הנפש•
כל הגה יישמע מטופש, דל
וקטן לנוכח תוצאות הפוגרום.
לדברים של צער אין כל טעם,
אך למוסר־השכל יש ויש. כמה
חרפות ושיקוצים הוטלו לפני שלושה
חודשים בישעיהו לייבוביץ י.
עתה לא נותר לקבוע כי צדק כשאמר:
בישראל מתגלות תופעות
של יהודו־נאציזם, על חיילי צה״ל
להימנע מלשרת מעבד לקו הירוק,
כי המעשים שנעשים שם הופכים
את האדם לרוצח.
רחל אברהם, חיפה

״אי׳ א בי גי ל נא
מאוזן :
)1אלסטיות! )5משמותיו
של חג הסוכות ()10 !)4 ,2
קריאת אזהרה במישחק המלכים!
)11 מקום מגורים! )13
אדם ! )14 צנום ! )15 כבש
מפוטם! )16 חומר לכיסוי סוכה!
)18 בסולם הטונים! )20
הכלי המוסיקלי של גינתר
גראס ! )21 כפרה ! )22 החומר
שממנו עשוי מס׳ 20 מאוזן!
)24 גרעיני שבלים צלויים ! )25
מחפש ! )26 הוצאה עד תם
מתוך כלי קיבול ! )28 קומפוזיטור
ספרדי ! )30 עץ־יער
הגדל בר בארצות הים התיכון
! )31 כלי תאורה ! )32 חומר
בוער ! )34 שאלה של זמן !
)35 חלק מן האפוד שלבש
הכהן הגדול! )38 ידיעה! )39
טעם בלתי ערב ! )41 כבש
שלא הגיע לבגרות ! )42 בקיע!
)43 סימן להתוויית כיוון! )45
גידול קרקע! )47 מתנה! )48
הדרן ! )50 רמש טורף ! )51
עפר טיט צהוב! )52 קרבן
שהיו מקריבים ביום מועד !
)54 קשר קרוב! )57 דבר המעורר
השתוממות ! )61 טול !
)62 סתימה ! )64 כעס ! )65
שמו המקראי של חודש חשוון!
)66 משענת לצולע ! )67 מבושל
למחצה! )69 ריקנות, עקרות!
)70 ארצו של קוסם ידוע מעולם
הקולנוע ! )72 ברא ! )74
שלב! )75 מונח בתורת המשקל
של שיו £ימי הביניים !
יצא למנוחה!
)77 כותל!
)81 רזה! )83 סוף הסיפור!
)85 לא מת )86 :ריב! )88
שניים )89 :אחר מה״היאחזו־יות״
בנגב שהוקמו כעובדה
במוצאי יום כיפור )91 : 1946
משאבת הגוף )93 :נועם)95 :
אחד מתרי-עשר )96 4החלל
שבין השפתיים ! )98 אביון :
)100 הרם! )102 :עמד)103 :
דר! )104 בבת־אהת 2 ,4
)105 עיר חדשה בשומרון.

...המנטאליות של דיר־יאסין
הרימה שוב את ראשה. אין ספק

ד עו בו ח 1גו־ה
הסתד רו ת!
במה עושק האירגון היציג
של העובדים!

ההסתדרות נזדעזעה
טיסות אל על בשבת,

611

111111

עלהש חי ט ה

נכיא לייבוביץ
יחודו־ נאציזם

מזיקים! )33 שילומים)34 :
חלל האין־סוף מעולם )36 :
ענק )37 :בעירה! )40 שליח!
)41 מדבר, מספר! )44 עופות
בחורבות )46 :בושם ! )47
אשמדאי )49 :מטבע עתיק
קשה כצור! )50 מכשול! )53
גן־חיות! )54 כלי־נשק ! )55
פרץ, יצא )56 :זעיר! )58
מילת שלילה ! )59 חבל הקשור
לרסן הבהמה )60 :אירגון מופעים
)62 :ראש העדה או
האומה )63 :דגן-זצמים! )66
חסר סבלנות ( )68 :) 3 ,3שמו
הקדום של חודש !תשרי )71 :

מין *!14״״
הי\.ר
גיייג? ל־ .י

נחל אכזב )73 :החלק המבריק
שבקונכיה ! )76 קומפוזיטור
גרמני; )77 קשה, אכזרי! )79
ביגוד הקצין בימי קדם; )80
כבר! )82 חריף, עוקצני! )84
קטל! )85 ספרה האוטוביוגרפי
של גולדה! )87 בעל־חיים ז ד
חל; )90 הבעה נפשית; )92
אחראי לתשלום חוב )94 :פמיניסטי;
)96 עובד־אלילים)97 :
שמו הפרטי של סופר צ׳כי,
ממציא המונח ״רובוט״! )99
לא כאן ; )100 חיית-טרף ; )102
מענה נפשו, מסתגף! )!03
יהיר.

הסבון תיסורתל* לסברות
וש״ס 1ן ו 0 0וו>7ןהו 3די 1ן1ר
*33111

ונוזו 0 10108010פ ויקוו 10 יקור
ומאאת שוג רבחשסל ( א פי ל צי הז
!1( 8וינון ׳ 31

תסחקות. תספורות,הח*7קות,ס*7סול.
צגיער^ססי^סיפול פנים. איפור.
הוצאת שיער בשעווה

העסק

מביטול וציוותה

אחרי שפורעים אנטי־שמים
ערכו פוגרום ביהודים, כתב
ה״ג ביאליק את שירו על
השחוטה. למרות שעברו מאז
79 שנים, הוא נשמע כאילו
נכתב השבוע.
הרצל שוכרנז, תל־אביב

מאונך :

)1מתפללים אליו בשמיני-
עצרת )2 :לשד! )3״.״אין
לו רגליים )4 :תואר הולנדי:
)6יסוד חומרי של תופעת
התורשה )7 :מן העצים שבנגב
)8 :עוקץ של אשכול
סירות גדול )9 :סיעה נפרדת :
)12 כך כונה רובה בימי מיל-
חמת השיחרור ע׳׳ש ארץ מוצאו
! )15 אדם המשמש תחליף
לאחר! )16 קנה ומכר! )17
חיית בית מן הטורפים שביוג-
קים )19 :הבדל )20 :ערימה:
)21 נוהגים בישוב הדעת ולא
בחפזון ! )23 דין )24 :אחרית :
)26 אנלוגיה (כתיב מלא)! )27
מילת הסכמה ! )29 חיבק בחוזקה
)30 :אדמה המכילה מלחים

הפעם אזכה״• היצר הזה פועל גם בדרכים האשלייה ״לי זה לא יקרה״ היא
בעוכרינו. אנשים מאמינים ומר
סיפים להאמין, שמד. שאינו בהישג
יד, כנראה יפול לידיהם: אתה
נוסע בכביש דו־מסלולי. ומרגיז
אותך, שמיכלית קודמת לך ומכתיבה
לד את קצב הנסיעה. אתה
ממהר ו״חייב״ לעקוף אותה, אתה
יוצא מהמסלול ומגביר את רהי־רותך,
למרות שממול כבר מתקדמת
מפונית — אבל גם לך זה
עלול לקרות, אתה לא מלאך, לא
אלוהים, אתה בסך הכל בשר־ודם.
אם הפעם הצלחת לעקוף ולהישאר
בשר־ודם, דע לך שהדרך הזו
מובילה לעפר: העקיפה בדרכים
היא עקיפת כל החיים.
רפי אליהו, קריית־אתא

*ומי. גווי*

•מחירים עממיים • סודות>ועולה•
תל-אביב יודפת 4ליד דיזנגור 229388 226063 190
דמת-גן הרצל 86 מול בנין אואזיס יי סלון אוהי*

הונחו 1982

כי אריאל שתן ידע בדיוק את
שהוא עושה, כשהאיר למרצחי ה־פלאנגות
את דרכם לתוך המח נות.
פחד הטבח ב~ 48 הניס מבתיהם
את כל ערביי פרוזדור ירושלים,
פחד הטבח בביירות — כך
קיוו רבי הטבחים — ינים מאות
אלפי פלסטינים מלבנון.
ישעיהו לוי, תל-אביב
ה י 3ו*3ר
על נגע תאונות״חדרכים,
תגובה את מחירו יום־
יום.

מצב הבטיחות בדרכים חמור ביותר.
צריך לקום גוף, שיממן את
האמצעים לשמירת הבטיחות בדרכים:
שיאסוף כספים, שירתום
מיפעלים שונים לעניין.
יש להקים ועדה של אישי־צי־בור,
היודעים להזיז דברים.
אמצעי־התיקשורת חייבים להחמיר
בהבלטת העניין. העונשים
חייבים להחמיר ולהרתיע.
המדובר בחיי אלפי בני־אדם
מבוגרים ושלום ילדים רכים• צריך אחרי ביטחון־ישראל,
לבוא ביטחון־דרכים בישראל.
מיכל אלץ, רמת־ גן
במילחמד, בתאונות הדרכים —
הובסנו !
נדיר הוא שפוגשים נהג זהיר,
נהג אשר לא מקלל את רעיו הנוהגים
(אפילו שעוקפים אותו).
התאונות הן תוצאה ישירה של
הימורים — האופטימיות שהכל
בהישג־יד, ללא מאמץ מיוחד, ה אופטימיות
שאפילו אם עוברים
על הפס הלבן — ״לי זה לא יקרה.״
הרבה מאוד אנשים מנסים מזלם
בהימורים ומאמינים :״הנה,

שמיים, בקשו רחמים עלי !
אם־יש בכם אל ולאל
בכם נתיב —
ואני לא מצאתיו —
התפללו אתם עלי !
אני — לבי מת ואין עוד
תפילה בשפתי,
וכבר אזלת״יד אף־אין
תקווה עוד —
עד״מתי, עד־אנח, עד־מתי 1
התליין הא צוואר —
קום שח ט!
ערפני ככלב לך זרוע
עם־קרדום,
וכל חאיזי לי גרדום —
ואנחנו — אנחנו ה מע ט!
דמי מותר — חך קודקוד,
ויזנק דם רצח,
דם יונק ושב על כותנתך —
ולא יימ ח לנצח, לנצח.
ואם יש צדק — יופיע מייך !
אך אס-אחרי השמדי
מתחת רקיע
הצדק יופיע —
ימוגר״נא כשאו לעד 1
וברשע עולמים שמיים יי מקו :
אף־אתם לכו, זדים,
בהמשכם זה
ובדמכם חיו והינקו.
וארור האומר: נקום !
נקמה כזו, נקמת דם
ילד קטן,
עוד לא ברא השטן —
וייקוב הדם את התהום !
ייקוב הדם עד תהומות
מחשבים,
ואכל בחושך וחתר שם
כל מיטדות הארץ הנמקים.

ח ״נ כיאליק, אייר וזתז׳ג

להשבית כמה מקומות־עבודה חיוניים,
לאות הזדהות עם עובדי אל־על
— כל זאת בנימוק שלא לפגוע
בזכויותיו של ציבור העובדים באקט
אנטי־פועלי ואנטי־סוציאלי.
אחרי 28 שנות עבודה בבית-
חרושת לביסקוויטים גדול ידוע,
פוומין, בבני־ברק, נאלצתי, לפני
חצי שנה, להתפטר בגלל הרעד,
(הנושך בעמוד )26
ה עו ל ם הזיה 2352

תמיד תפשתי אבקת כביסה שתסיר כתמים. תתאים
לאריגי כותנה וגם לאריגים סינתטיים, תגן על המכונה
ותשאיר כביסה רכה וריחנית. עכשיו יש לי בדיוק
מה שרציתי.

עץז 1זית
וימר יעקבסון טמיר

״אדן דלו!
מגיע לי שראל״

מכחבים
(המשך מעמוד )24
אכזרית ומתמדת בתנאי העבודה שלי אחרי 28 שנות־ותק, השתכרתי

סדרת בשמים ומוצרי טואלט הנושאת את סומו
וחתימת״ידו של שחקן הקולנוע הנודע, אלן דילון,
מוצגת בימים אלה לראשונה בישראל, לקראת עונת
החגים.
מוצרי ״אלן דילון״ מגיעים לישראל לאחר שנחלו
הצלחה רבה בשנתיים שחלפו מאז הוצגו לראשונה.
בתחילה הציג דילון סידרה של מוצרים לגברים,
הנמכרת ביום בעשרות ארצות. עתה יוצא דילון
עם סידרה חדשה — לנשים — שבמרכזה בושם
חדש, אלגנטי וקלאסי, הנקרא בשם ״עת לאהוב״.
הניחוחות חמים וחושניים ומורכבים מתערובת
נדירה של תבלינים המועשרת על־ידי הארומה הדיסקרטית
של היסמין והאקלוטיות של ״ילאנג־ילאנג״.
זהו
בושם מקורי וכובש המדגיש את אישיותה של
האישה הנושאת אותו.
גישתו של אלן דילון למקצועו החדש — כיוצר
בשמים — היא גישה של איש מקצוע, כיאה לשחקן
המוכר בשל מקצועיותו מזה עשרים שנה.
ומדוע בחר דווקא בבשמים ן היא מסביר ״זה חלק
מהוויתו, להתמודד עם אתגר. מי לא חלם על
טיול בגן בשמים ז סידרת המוצרים שלי היא
הגשמתי של חלום זח״.

קבלת מו ד עו ת
לכל ה עי תוני ם

איתן עמיחי

גסחיר ׳ הסקרנדז

הדברת ״מזיקים

• שיו ת ת. ד

ללא תשלום

9ר 11
^ 110

227117

63פ* י

ב ע׳׳ ם
מו ס חי ם ל חדב ר ת תי קני ם
(ג׳ו קינזן, תו ל עי עץ, חיקי

ס פ רי ם ו בג די ם.
דמת-גן. דח־ מו די עין .18ת.ד 2272 .־*א״.
טל 7 8 0 1 1 4 -5 -6 .רשימס׳זג שסק עועוי :
ס מי רחעלב רי או תךור כו ס ך

• מכב די ם
כרטיסיאשר אי

קמרה אובסקורה

בתכנית הלימודים

יסודות, פיתוח והדפסה, עבודה מעשית
במעבדה, יציאות לצילום, הנחיה
וביקורת עבודות שוטפת, תולדות הצילום,
תאוריה של הצילום, טכניקות מעבדה,
סטודיו, טכניקות מיוחדות, צבע.
שימוש חפשי במעבדות.
ותל אביב
פרטים נוספים
ולימודי בוקר,
ביאליק 23
יום יום
אחה״צ וערב
בין )03( 658677 .10:00-22:00
בכל הרמות. וירושלים ומסגרת לימודים
בצלאל 6
גמישה.
)02(237269
והסדר מיוחד וחיפה לחברי קיבוצים.
הנביאים 13
ותחילת שנה״ל
)04(662773
אוקטובר .82

ההרשמה בימים אלה

מצורפת תמונה מישפחתית של
אורי, אשתו ובנו• הם מצפים להולדת
הבת בשעה טובה.
ידיד, ראשון־לציון

אורי גדר, אשתו ובנו
אין לפנות בתלונות
119.60 שקל ליום ברוטו — זאת
אומרת 2,990 שקל ברוטו בחורש;־
שהם בערך 2,500 שקל נטו• כלד
מר — פחות משכר המינימום של
פועל פשוט מתחיל, ופחות מקיצ־בת־זיקנה
עם תוספת סוציאלית,
שהיתר 3,072 .שקל נטו לחודש !
יציאתי אחרי 28 שנות עבודה
בגיל ,62 ללא פנסיה וללא פיצויי
פיטורין (פרומין רצה לתת לי
53,572 שקל עבור 28 שנות עבודה
מפרכת — סכום שעובדים רבים
משתכרים בחודש אחד).
נשאלת השאלה: האם העניין
שלי הוא פחות אנטי־פועלי, אנטי-
סוציאלי ופחות מקפח מאשר ה עניין
של עובדי אל על?
אני הייתי מוכן ברצון רב להתחלף
עם עובדי אל על, והייתי מסכים
לקבל עבור חודשיים מה ש משתכרים
עובדי אל על בחודש
אחד — ללא עבודה בשבת !
אני סבור שהפגיעה בזכויותיי,
פרנסתי, כבודי ובריאותי, חמורה
לאין שיעור מאשר הפגיעה בעובדי
אל על, שלא לעבוד בשבת!
אני פונה לוועדים החזקים, תחת
לשבות למען עובדי אל על, לעשות
זאת למעני ולשאול את ההסתדרות
לפשר הדברים !
שיכק שמשון, בני־ברק

אור• גלו־ וזי וקיים
אלמוני מגיב בשמו של
הלהטוטן, על השאלה :
לאן נעלם אורי גלר (״שידור״
״העולם חזה״ .)234$

אורי גלד מודיע שאין לפנות בתלונות
לגב׳ מרים רוטשילד או
כל אדם אחר בארץ.
עורך־דינו של אורי גלר — לפי
הנחיותיו — הוציא מהסרט את
הקטע על אורי, וזאת משום שהשתמשו
בקטעים מתוכניות טלוויזיה
ללא רשותו של אורי גלד.
שמו נשאר בכותרות הסרט משום
מה, וכל זאת אירע לפני כחמש
שנים.

ההתקדוסזו משתלמת
רון בן־ישי ביזה את מיק-
צוע העיתונות והפך איתו
לשיפחה חריפה בשרות
פושעי מילחמה.

לאחרונה פורסם בעיתונות, כי
הכתב הצבאי של הטלוויזיה רון
בן־ישי, הוא מועמדו של שר-
הביטחון, אריאל שרון, לתפקיד
מפקד גלי צה״ל. לצורך זאת,
כך נאמר, יחוייל רון בן־ישי ויוק־פץ
מדרגת סרן לדרגת אלוף-
מישנה. זוהי הוכחה, כי במציאות
הישראלית ההתקרנפות משתיימת,
לפחות לטווח קצר, והתעריף המשולם
עבורה הוא יותר מגבוה.
איו ספק, כי בעבודתו ככתב
צבאי של הטלוויזיה במלחמת הי־ס
הלבנון, העלה רון בן־ישי את
רמת דיהתקרנפות לפסגות חדשות.
לפי כל קנזדמידה של עיתונות
חופשית, ביזה רון בן־ישי את פיק-
צוע העיתונות והפך אותו לשיפרה
תרופה בשירותם של פושעי ופיש־עי
מילחמה.
רון בן־ישי חייב לדעת, כי גם
אם הוא נמנה עתה על הנהנוזנים
והמכובדים בחברה הישראלית של
היום, יש יד רושמת, שלא תשכח
את אשר עולל במילחמת הרם
הלבנון.
היד הזאת זוכרת, כי הוא לקח
חלק בהעלמת מידע, בהולכת שו לל•
הוא היה למעשה אחת הזרועות
החשובות בהפצת השקרים בציבור
הישראלי בשעת המילחמה. רון בן-
ישי הסכים להמשיך בעבודתו ה עיתונאית
בתחנה ציבורית ולא צבאית,
כשהוא מחוייל ומופיע ב־מירקע
כשהוא לבוש מדי־צכא וכמובן,
דרגות־קצונה. זהו ללא ספק
חידוש ישראלי מסעיר בשדה דעי-
תוגות החופשית, ואני בטוח. כי
אפילו הטלוויזיה הסובייטית ומערכת
התיקשורת של הצבא האדום
יוכלו ללמוד פרק מרון רן־ישי
ואדוניו, כיצד שוטפים את הצ-בור
בכזבים, תוך שמירה על מראית-
עין של עיתונות חופשית.
גירעון ספיח־ ,ירושלים
ה עו ל ם הז ה 2352

בפרנקפורט, גם ד עב1ר
לטיסה אחרת זה תענוג.
ז>3 *0ן8ז¥

.6 *9־ 1<9$מ

1מ ת !3ק

)3016

;^211

11:30
21 3 5
21 4 0

055 ;9 1 ן? 0ן9ן5 5 2 1

.. 774

£48 15
; 18 106 880£8$££
1 18
690 . .1*1^ 81^ 11^ 100888 , ,
4 1־ 0118ב 8 0 9י 1 111:1,111

2200

22 0 0

5 3 4

5 0 8

5 4 0

538

8 0 8 9 0 8

ברור שתמצא מסעדות, בנקים, מלונות ומכוניות להשכרה בשדה התעופה של פרנקפורט.
אבל תמצא גם בתי־קולנוע, מספרות, בתי מרקחת, סופרמרקט, דיסקוטק מהיפים
והגדולים בעולם ועוד 102 חנויות, להנאתך.
ללופטהנזה טיסות מפרנקפורט ל־ 120 יעדים ב־ 6יבשות.
לפעמים הנוסעים שלנו מצטערים שאנחנו בפרנקפורט פועלים כה מהר ואין להם
מספיק זמן להינות משדה התעופה.
לכן זו הסיבה שאנשי עסקים בחרו בלופטהנזה כחברת התעופה מס׳ 1ואת פרנקפורט
כנמל התעופה מס׳ ,1פעם שניה ברציפות!

הורוסהוס

מדים בגימינ׳

$מזר החודש:

מאזניים
אם אפשר להתייחס לתקופה מסו-
יימת, ולומר שהיא חשובה ומשמעותית
במיוחד, ושהיא עתידה לחיות חרוטה
בזיכרון עוד זמן רב גם אחרי שתחלוף,
הרי אפשר לייחס זאת לשנתיים האחרונות
שעברו על בני מזל מאזניים. במעט
כל אחד מבני המזל עבר שינויים כאלה
או אחרים, בל אחד בתחום שעליו מדברת
מפת הלידה שלו.
בשנתיים אלה שהה כוכב סטורן במזל
מאזניים, ובפה על בני המזל לעשות
חשבון נפש עם עצמם ועם סביבתם.
המסקנות שאליהן הגיעו בני המזל הביאו
אותם לעשיית שינויים חשובים. עצם
ביצוע השינוי והמעבר לצורת חיים אחרת
היקשה עליהם את התקופה, ואם מסכמים
את בל התקופה ומביטים לאחור,
אפשר לומר שלא היה קל.
השנה, לקראת סוף השנה האזרחית
— כוכב סטורן מסיים את שהותו הממושכת
במזל מאזניים, ועובר למזל
הבא — עקרב. הסתלקותו של הכוכב
מהמזל תביא להקלה רבה ולתחושה
שההגבלות והעיכובים שהיו מנת חלקם
של בני מאזניים אינם מהווים יותר
בעיה. יש להזכיר שכוכב זה עתיד
לחזור למזל מאזניים בין מאי ואוגוסט,
אך הוא יהיה במהלך אחורי (נסיגה)
ויימצא במעלות האחרונות של מזל
מאזניים, כך שהשפעתו לא תהיה חזקה
וקובעת בפי שהיתה בשנתיים שחלפו.
מה צופה השנה הבאה לבני מזל
מאזניים ן

ע בו ד ה
בנושא זה עומדים להתחולל שינויים
מעניינים. חלק מבני המזל, שתיבננו
להמשיך בעיסוקיהם כרגיל, ימצאו את
עצמם מבצעים שינויים שאותם כלל לא
תיכננו. הסיבות לבך אינן שייכות בהכרח
למקום העבודה עצמו, אלא לצורת
החיים שלהם, שתשפיע בעקיפין גם על
העבודה. חלק מבני המזל ישנו את
מקום המגורים והדבר יאלץ אותם
לשנות גם את המקום שבו הם עובדים.
אלה מבני מאזניים העוסקים באמנות,
ינסו לממש רעיונות שאותם לא
העזו להוציא לאור. במרוצת השנה הם
יהיו נתונים להתלבטויות רבות, אולם
לקראת סוף השנה הם יופתעו מהזינוק
המהיר והפיתאומי בקאריירה שלהם.
ההשראה וכושר ההמצאה יתחזקו באותה
תקופה ויביאו לתוצאות מוצלחות מאוד.
אלה שאינם עוסקים באמנות ועוסקים
בעבודות אחרות, עלולים להיתקל בבעיות
של אי-הבנה ביניהם ובין הממונים
עליהם. להצעות הבאות מהממונים או
מעמיתים לעבודה, יש להתייחס בזהירות
רבה, ולא למהר להתלהב מכל
הצעה. במיוחד כדאי להקפיד על עניין
המשכורת, מכיוון שהשנה צפויים קשיים
בנושא זה. י הי ה צורך להיאבק על
השבר וחשוב לא לוותר, כי יש סיכויים
להצליח במאבק.

כ ס פי ם
הכסף לא יזרום לכיסים בקלות, ויהיה
צורך להשקיע מאמצים לא מעטים כדי
להגיע להישגים כספיים משביעי רצון.
אלה מבני מאזניים העוסקים בספקולציות,
יוכלו לסמוך על רעיונותיהם.
השנה יהיו להם רעיונות מבריקים ומקוריים
במיוחד. מה שחשוב הוא לשמור
על סודיות ולהימנע מלחלק את המחשבות
והרעיונות עם שותפים אחרים.
בל תוכנית תוכל להצליח אם תתבצע
בצינעה וללא עצות של אנשים אחרים.
אחים, אחיות וידידים יהוו מקור עזרה

לאלה שמצבם הכספי אינו יציב. אלה
יביעו נבונות לעזור ויוסיפו הרגשת
ביטחון ויציבות. חלק מהכספים יוצא
השנה על שיפוץ דירה, בניית בית חדש,
או מעבר לדירה אחרת. אלה החוששים,
יוכלו להסיר דאגה מליבם. למרות הקשיים
הם יוכלו לבצע את תוכניותיהם
ולהצליח.

א ה בוז
השנה יחושו בני המזל שגישתם לנושא
זה אינה בפי שהיתה בעבר. התייחסותם
לבני המין השני תהיה יותר רצינית
והחלטית. בני מאזניים מגלים בדרך־בלל
פחד מיצירת קשרים הדוקים וקרובים
מדי לבני המין השני, ומנסים להתחמק
מכל התחייבות לטווח ארוך. השנה
תשתנה גישתם והם יעדיפו להדק קשרים
או להתחיל בקשרים חדשים בעלי אופי
רציני ויציב. הרווקים המושבעים ירצו
לבנות לעצמם בית קבוע ולהינשא. רומנים
קלילים בעלי אופי הרפתקני לא
ימשכו אותם, והם ירגישו שהם מעדיפים
להתרכז בקשר אחד.

מגורים בני מאזניים שהתקשו למצוא להם
דירה שתשביע את רצונם, יובלו סוף־סוף
למצוא את מבוקשם. אחרים יוכלו להתחיל
בבניית בית או בשיפוץ של הקיים.
למרות שמבחינה כספית המצב לא יהיה
קל, הם ימצאו מקורות מימון כדי לבצע
את תוכניותיהם. בל המיכשולים והעיכובים
שהיו מנת חלקם בשנתיים האחרונות
ייעלמו, והם יופתעו להיווכח שהם
מצליחים להגשים את מישאלותיהם.
אלה שלא היו מרוצים מהסביבה שבה
הם גרים, יוכלו למצוא איזור פתוח
יותר, וחברה יותר סובלנית וסבלנית.

נס-עות
כל מה שקשור לתחום זה יבוא בצורה
מפתיעה ביותר. מעניין, שרוב הנסיעות
שתוכננו מראש לא תובלנה לצאת לפועל,

ואחרות יבואו במפתיע ויתבצעו ביעילות,
מהירות וללא מאמץ. חלק מהנסיעות
תהיינה קשורות להשתלמויות
ולהמשך לימודים. ההצעות לכך יבואו
ממקומות בלתי-צפויים. נסיעות אחרות
קשורות לקרובי מישפחה, וקרוב לוודאי
שהם יהיו המממנים של נסיעות אלה.

ידידים

כאן על בני המזל להיות יותר זהירים,
מכיוון שהשנה צפויות להם כמה אכזבות
מצד ידידים קרובים. ידידים ינסו
להתערב ולחטט בחיים הפרטיים וזה
עלול לגרום להתמרמרות ולרוגז. במו
כן כדאי להימנע מלהבטיח הבטחות
שאי-אפשר לקיימן, ורצוי לחסוך בדיבורים.
החודשים שבהם צפויות אכזבות
הם בעיקר ינואר, מאי ואוגוסט .1983

השבוע דרושה זהירות מיוחדת בכל מה
שקשור לנהיגה. טלאים יהיו חסרי סבלנות,
והנטיה להגיב
במהירות, עוד לפני ש-
מבררים מה בדיוק
קרה, עלולה לסבך
אתכם. בשטח הרומנטי
תחושו התלהבות
עצומה אך גם כאן

כדאי לבדוק היטב לפני
שמחליטים על צעד
במרס ־
באפ רי ל
שאי־חשוב,
מביוון
הבנה יכולה להביא
עשויות להיות
בלתי-נעימים. בלימודים
הפתעות. קחו יוזמה וקדמו תוכניותיכם.

11110

דורש השגחה. כדאי
המצב הבריאותי
להימנע מלהפריז בעבודה, שכן החודש
אינכם חזקים כתמיד ונוטים
לחלות במהירות.
בנושא העבודה אין
ברירה; מוטלת עליכם
אחריות רבת, ואין לכם
עם מי לחלקה. מיכ־תביס
חשובים עלולים
להתעכב, זו לא סיבה
לאבד את מצב־הרוח.
\ 1 2נאפ רי ל -
[0גבמ אי
תוך שבזעיים המצב
יתבהר. במקום העבודה
עשויה להתרחש פגישה מבטיחה. מבחינה
כספית צפויה לבני שור הפתעה משמחת.

שוו

הצעות עבודה מפתות עשויות להישמע
באוזניכם השבוע. רצוי לא להשיב מייד, כשבועיים ולהמתין
לפני מתן תשובה סופית.
בזמן הזה תוכלו
לברר אם לא הוסתר מאוד עניין מכם חשוב, שקשור לתפקיד
המוצע. בשטח הרומנטי
תהיו מאוד מבוקשים
ותרגישו שההצלחה
מאירה לכם פנים.
בדי למנוע אכזבה בשלב
מאוחר יותר, בדאי לדעת מראש,
שהקשרים העכשוויים לא יאריכו ימים.

נסיעה לחו״ל עלולה להתעכב. קחו זאת
בקלות, תוך כמה שבועות העניין בכל
זאת ייצא לפועל. ידידים
או קרובים האמולהגיע
מארצות רים אחרות, יתעכבו ולא
יגיעו בזמן שנקבע
מראש. בבית חטים
מתיחות ביניכם ובין
שאר בני המישפחה,
21 ביוני -
ומה שמרגיז יותר, חפ20
ביו לי
צים שונים מתקלקלים.
חפצים בעלי חשיבות
וכן תעודות הולכים לאיבוד, וכל התקופה
נראית מבולבלת. אך בקרוב המצב ישתפר.

סה 11

שטח העבודה יעסיק אתכם במיוחד
השבוע. הצעות חדשות מוצעות לכם
כמעט מדי יום, אך
עדיף לא לקבלן בתקופה
זו. בנסיעה קצרה
שאתם עתידים לבצע
השבוע תורגש מתיחות,
וזו עלולה להשפיע על
היחסים ביניכם ובין
בן הזוג. רצוי לדחות
23בספטמבר ־
את הנסיעה או לוותר
22באוקטובר
עליה. מבחינה כספית
המצב אינו קל, אולם
אין מה לדאוג, תוך כמה שבועות המצב
ישתפר. בשטח הבריאות הרבו במנוחה.

רביעי וחמישי תרגישי עייפות בימים ומצב הרוח עלול להיות די בבד ומדכא.
מיום שישי ואילך
תחושו הרבה יותר
טוב. תוכניות חדשות
מתבשלות בעת, והן
קשורות לשינויים חשובים
בצורת החיים.
אתם מתכוננים לשנות
את הסביבה שבה אתם
גרים, וזה ישנה לגמ21
ביו לי ־
21באוגוסט
רי את צורת החיים
הנוכחית. כעת הזמן
להתעניין בשטח לימודים או השתלמות.
קשרים עם ידידים מחו״ל יוסיפו הנאה•

קשיים לא מעטים מלוויס את התקופה
הנוכחית. בשטח העבודה עליכם להיזהר
מאנשים המעמידים פני
ידידים. ביחסים רומנטיים,
שהתחילו לא מזמן,
מתעוררות בעיות
ועליהן להישמר בסודיות.
אתם מרגישים
עייפות ולאות ואינכם
מוצאים די זמן למנוחה.
כל ההתחייבויות ש־בדרך־כלל
נעשות כאילו
מעצמן, מכבידות 1
עליכם בתקופה זו. יתכן שמישהו מבני
המישפחה יזדקק לעזרתכם בגלל מחלתו.

עניינים כספיים עדיין מטרידים אתכם.
לפתע מתבדר שעליכם להוציא כסף רב
על כל מיני דברים שכל
לא חשבתם עליהם.
נסו להימנע מכל הוצאה
גדולה שאינה הכרחית.
אל תתחילו בהשקעות
ובחסכונות חדשים. תוך
שבועיים־שלושה המצב
ישתפר. במקום העבודה
מכירים בהישגיכס
22באוגוסט ־
.! 22ספטמבר
המיקצועייס, אולם לא
מביאים זאת לידיעתכם.
בשטח הרומנטי המצב מביך. אי־הבנות
בגלל עניינים פעוטים גורמים לסיכסוכים.

בתקופה זו אתם פופולאריים בקרב ידי-
דיכם. תוכלו לצפות להזמנות למסיבות
וחגיגות. ובכל זאת
בדאי להיות זהירים
בידידויות חדשות. השמאפיינת תמימות אתכם
בדרך״כלל והאמון
שאתם נותנים
באחרים, עלולים לי צור
בעיות מאוחר יותר.
אלה מביניכם ש23ב
נובמבר -
תכננו נסיעה בתקופה
20בדצמבר
זו, עדיף שידחו אותה
בכמה שבועות. בשטח הרומנטי מתפתחת
פרשיית אהבה חדשה. שמרוה בסודיות.

שנה

מתיחויות בתחום העבודה עלולות לצוץ
השבוע. כדאי לנהוג באיפוק עם הממונים
עליכם או עם עמיתים
לעבודה. בנסיעה קצרה
אתם עשויים לפגוש
מכרים חדשים ומענ־ייניס.
הפעם תזדקקו
לחשדנותכם הטבעית,
מכיוון שבתקופת זו
מסוכן לתת אמון באנשים
חדשים. מחש21ב
דצמבר •
19 בי נואר
בות בדבר שינויים בתחום
העבודה יש לדחות
לתקופה מאוחרת יותר. בני המין
השני מעוניינים בקירבתכס ובעזרתכם.

בעיות מישפחתיות מציקות לבם בתקופה

זו. הדרישות הנדרשות מכם לאחרונה

מעוררות בכם רוגז.
תוכלו להסביר את עצ
מכם
ואת כוונותיבם.

בני־המישפחה מעונ-

יינים להגיע להבנה.

טוב להרבות בספורט

בתקופה הנוכחית ועל״

ידי כך לשחרר את בל

המתחים המצטברים.
20בינו או ־

השבוע תוכלו להחליט
18בפב רו א ר

בקשר לתחום לימודים

חדש, בו אתם מעוניינים. בענייני בספים
יש להיזהר מאיבוד כספים ומגניבות .

מצב־החח כבד ולא קל לאחרונה, אולם

השבוע תחושו מעט הקלה. אורחים יבואו
להתארח בביתכם, ואם

כי דברים רבים לא ימצאו
חן בעיניכם, עדיף
להבליג ולא לומר דבר .

הערות מיותרות עלולות
להביא לסיכסוך

ביניכם ובין בן הזוג .
כעת אתם נוטים להיות

יותר עצבנים מתמיד .
19 בפברואר- .
מכרים ישנים ינסו לח20ב
מרס .

*5*51

דש קשרים שהופסקו1? .
דבר זה לא יביא תועלת, אך יוסיף מניין
לחיים. מיכתב שיגיע יביא להרגשה מוזרה .

גישה חדשה בחסבח

אבנת 1קרמרן 1שיפרין 1נעמן

3תיכניית בצריו־אחד.
תוכנית
חדשנית המשלבת שלוש
תוכניות חסכון באחת :
מטמון ברירת ריבית, חוסן רב־ תכליתי
ומטמון .2000
אתה נהנה מיתרונותיהן של שלוש תוכניות
ג יחד.
• רווחים פטורי ממס.
• הצמדה למדד, ולגבי חלק מכספי החסכון־
ברירה בין הצמדה למדד לבין ריבית
גבוהה -לפי הגבוה יותר.
• חסכון בעת ובעונה אחת בהפקדה
חד פעמית ובהפקדות חודשיות.
• אפשרות למשוך חלקי מכספי החסכון
לאחר 5 ,4!/2 ,4 ,3או 6שנים, לפי בחירתך.
• לגבי חלק מכספי החסכון תוכל למשוך
בתו תקופת החסכון את כספך במלואו,
או להנות מהכנסה חודשית שוטפת,
צמודה למדד.
לגבי הפקדות חודשיות, ביטוח חיי חינם
להמשך החסכון החודשי, עד לתו תקופת
החסכון.

היום -חסכון זה הדבר הנכון.

בו אלג דו ל איתבו.

לטפחות יש סניר ער יד הבית.
רק אדיר רהחליט איבה הבית

אפ שר ל הגי ד שלא ברור
אי פהה בי ת שלנו עכשיו.
וכ שלא ברור אי פהה בי ת
— מו צי אי הרבהכסף על
נסיעות, וז ה ב דיו קמה
ש מד איג או תי.
אנ חנו גרי עכ שיו
ב די מונ ה, ב די ר ה שכורה
ע״י ה מפ על. לפני שבוע
ח ת מנו חוז ה ל קני ת די ר ה
בנצרת עלית. הי א ת הי ה
מו כנ ה בעוד שנה, ועד אז
י ת פנ ה לי ש גיוב מ עניין.
ו בינ תיי ם — לנסוע פע
בכמה חו ד שי ם לנצרת, כדי
ל ר או ת איך מתקדמת
ה בני ה, צריך? ולנ סו ע פע
בכ מהז מן לעיר הג דו ל ה
כדי לסדראת ענייני
המש כנ ת א, צריך י
וז ה מגיע, בסך הכל,
ל ס כו מי ר ציניי ם כ שכל
שקל ח שוב עכשיו.
כ שדי ב ר תי ע ציפי
ה תב ר ר שה שד אינו נורא
כל כך.
לא צריך לע שות שו ם
נ סי ע ה מיו חדת בק שר
למש כנ ת א, אמרה ציפי :
לטפ חו ת יש סני ף ב די מונ ה,
וסני ף בנצרת עלית,
וסניפי ב 21-מ קו מות
ב מדינ ה, ובכול אפ שר
לע שות כל מ ה שק שור
למש כנ תאב סיו ע מ סו פי
מ ח שב מ שו כ ל לי ם.
בקיצור, אפ שר ל מ צו א
סני ף של ט פ חו ת ליד ה בי ת
— רק צריך להח לי ט אי פ ה
הבי ת...

קביעת גובה הזכאות(עד 1000 נקודות) בכל סניפי הבנק,
קבלת משכנתא בו ביום
הלואות משלימות עד 275,000 שקל
מסופי מחשב לשירות הלקוחות
שירות וייעוץ של המומחים למשכנתאות
שעות עבודה נוחות, עד שבע בערב.

!ה היה 0 ( 111:1חו ר שהיה
גליון ״העולם הזה״ ,שראה אור השבוע לפני 25 שנה
כדיוק, הביא כתבת־שער על הסיבוב החדש במאבק לגילוי
האמת על רוצוזי ד״ר ישראל קסט:ר, כאשר המישטרה מנסה
לנקות את חלקם של שירותי־הביטחון ולהאשים במעשה את
מחתרות הימין. כתבה מיוחדת תחת הכותרת ״הייתי ספסר
כרטיסי-קי לנוע״ הביאה את סיפות של השוק השחור לכרטיסי
הקולנוע, שחיה באותה תקופה נגע חברתי בולט ביותר. במדור
מוסיקה הובאה הכתבה ״אולימפיאדה של צלילים״ ,שגוללה

את סיפור התיזמורת הפילהרמונית והקמת היפל־התרכות ע״ש
המיליונר פרדריק מאן.
כשעד הנליון: לאומני קיצוני ד״ר ישראל (שייב) אלדד.

ח״ם וווסניים נוסח בן־גוויוו ^ הסיטו המוזר שר
המוסיקאי ברנשטיין ושטון * שמעון נוס והחזה הלאומי

״העולם הזה״ 1043
תאריך2.10.1957 :

העם
ע ל הרא ש
״לא רק בן־גוריון עומד על הדאש. כל
הממשלה עומדת על הראש !״ נאנח השבוע
עסקן מפא״יי מיואש. היה יסוד לאנחה

במשך חודשיים שררה מעין שביתת-
נשק כללית. שום מישפט סנסציוני לא
העכיר את כותרות העיתונים, מלבד מיש-
פט הגברת שלום. שורה של מאורעות
יפים וחיוביים רוממה את רוחו של האזרח
— ועידת האטום, תערוכת הבולים,
המכביה המוצלחת, ההכנות למאורע המוסיקאלי
בתל־אביב.
אילו יצאו כל אויבי המישטר מחורי
העולם התחתון כדי להעכיר אידיליה זו,
לא היתה בכך פליאה. אולם קרה ההיפך.
השבוע עסקה בכך דווקא הממשלה עצמה,
בניצוחו האישי של דויד בן־גוריון. עם
הגשת התביעה נגד ד״ר אלדד״שייב ו־רומק
גרינברג, נתקעה התרועה הצורמת
הראשונה בחצוצרת המילחמה הפנימית
המחודשת, ביום־החול הראשון של שנת
תשי״ח.
מיול ״ פי ר• לא היה זה מיקרה כי
תרועת־חצוצרה זו קראה לקרב, ודווקא
בשדה המישפט.
בשנים הראשונות המשיך המישפם ה ישראלי
על כל אביזריו בתלם הישר שנחרש
על־ידי המנדט הבריטי. הוא שימש
מכשיר לביקורת על השילטון. מחסום
מפני נחשול השחיתות הגואה. אולם בהדרגה
נתגלו סימנים מדאיגים. אחרי שירדה
על השילטון סידרה של מהלומות
מישפטיות מזעזעות. החל הוא מבין כי
הזניח שטח זה, וכי המישפט העצמאי מהווה
סכנה ליציבותו.
גל ההשמצות נגד השופט בנימין הלוי
בפרשת קסטנר> האווירה שאפפה את מיש-
פט עמום בן־גוריון ופסק־דינו ותעלומת
העמוד : 30 הביזיון הציבורי שנערך על-
ידי השילטון לשופטת־השלום מינה שמיר
בעניין שטיינברג: הציפצוף הרשמי על
מימצאי פסק־הדין על קסטנר ושות /סהר,
זינגר וחבריהם׳— כל אלה סימלו סיפנד,
קיצני בתפקיד שהשילטון הועיד למישפט
במדינה.
בפרוס השנה החדשה היה ברור כי
היועץ המישפטי וקבוצת החצר של בן*
גוריון האמינו, בי המצב כשר להפוך את
הקערה על פיה. הם קיוו כי המקל המיש־פטי,
שירד פעמים כה רבזת על גבם שלהם,
יכול להפוך עתה מקל להכות בו את
יריביהם. מערכת החוקים הדורסניים, ש־הוכנה
בשנים האחרונות בסבלנות רבה
ובהסוואות ביטחוניות שונות ומשונות ל־הרדמת־הקהל,
היתה עתה מוכנה.
ביטחון בדלת״ם ס&ווחות
סגן פרקליט המדינה, גבריאל בך• ,היה
מצוייד היטב כשהגיע השבוע לתל־אביב,
כדי לייצג את התביעה הכללית, במיש־פסו
של אברהם (״לוקש״) גרוסבלאט;
הנאשם במכירת רובים לבדווים בסביבות
באר־שבע .״עובדות מסויימות״ ,נאמר בדף
הנייר שבך קרא ממנו באוזני הנשיא
התורן מרדכי קנת ,״עלולות לפגוע ב •
כיוס שופט בית־המישפט העליון.

ביטחון המדינה ׳ .החתום על הדף היה
שר־הביטחץ, דויד בן־גוריון, שביקש להשתמש
בסמכותו הביטחונית כדי לשכנע
את הנשיא התות לסגור את דלתות בית-
המישפם, בשעת הדיון בתיקו של גרום-
בלאט.
סניגורו של גרוסבלאט, עורד־הדין ישראל
הייק, מיהר להתנגד :״רק לשם עשיית
צדק לנאשם סוגר בית־המישפט את
דלתותיו״ ,וציטט פסק־דין. מתוך ספר
תקדימים בריטי כרסתני.
הנימוקים לבקשת סגירת הדלתות היו,
לדעתו של הייק, אחרים לגמרי מנימוקי
ביטחון סתומים .״הדבר נעשה לפי בקשתו
של עד־המלך,״ טען הייק בקול בטוח .״אם
הוא רוצה לשקר, שיעשה זאת בדלתיים
פתוחות.״
נצחץ נוסן* .אותה שעה הסתובב עד־

מגמתה של התביעה הכללית לנהל את
מרבית תיקיה בדלתיים סגורות ולהדליף
לעיתונים המתאימים את הגירסות הנוחות
לה, למרות סודיות הדיון, נחלה
נצחון נוסף.

עיחעוח
זה קרה מחר
״אנו מאושרים שנפלה בידינו הזכות
לפתוח את היכל התרבות על שם פריד״
ריך ר׳ מאן בקונצרט חגיגי, שיתקיים ב־2
באוקטובר״ ,אמרו שני האמנים הדגולים,
המנצח והפסנתרן ליאנורד ברנשטיין ו
נערה
זו אתם
עתידים עוד לראות
וגם לשמוע.
זוהי גאולה גוני,
תגליתו של ברליג־סקי
מהסימבטיון.
אני לא רוצה להשוויץ,
אבל היא נתגלתה
תודות לי.
אחרי שפירסמתי
שהוא מחפש נערה
להופעה. התייצבו מועמדות לפניו
רבות. לגאולה בת
ה־ 16 היה מליץ
יושר, או ליתר
דיוק, ממליץ: מנהל
בית־הספר אלפא,
שבו למדה עד לפני
שנה. המנהל, שקרא
את המודעה,
מיהר להתקשר עם
ברלינסקי, סיפר לו
על כישרונוהיה הרב־גוניים ש־ תלמידתו.
ברלינסקי לא התאכזב. גם אני לא. היא נערה בעלת קול מלא ורך
כקטיפה. אין בה הביישנות ההססנית, המאפיינת כל נערה בגילה וכל מתחילה
בתיאטרון. היא בעלת ביטחון עצמי רב ושלווה נפשית כשל ותיקה ורגילה
בעיסקי־שעשועים. ברלינסקי ומרדכי בן־זאב נהנים לשחק איתה בפיגמליון,
להדריכה, ללמדה אצל מורים ידועים פיתוח־קול ודיקציה.
״קודם דיברתי שוטפת כמו מכונת־ירייה,״ מספרת גאולה ,״כעת אני
מדברת בנחת.״ לשאלה אם היתד. התנגדות בביר. להופעתה על בימה, השיבה :
״יש לי הורים נפלאים. להיפך, הם מעודדים אותי. זה לא כמו אצל כולם.
בעצם,״ הוסיפה אחרי הירהור ,״כתבו המון ספרים כיצד לגדל ילדים, אולם
איש לא כתב עדיין ספר כיצד לגדל אבא. אני למשל, איני זקוקה לזאת. אני
בטוחה שנערות רבות תמצאנה ספר כזה שימושי.״
היא עדיין בוסר, אולם בכל זאת יש חשק לנגוס בו.
המלך עצמו במסדרון בית־המישפט, כשהוא
מלווה בלש מהמחלקה לתפקידים מיוחדים
של מישטרת מחוז המרכז. האיש-
ששמו נאסר לפירסום; התנועע בעצבנות,
העיף מדי פעם סבם באנשיה הזועפים של
חבורת לוקש.
הבירור המישפטי עמד להבהיר את שרשרת
הפעולות, שהעבירה שישה רובים
ואקדח אחד מרשותו של רב־סרן בצה״ל
לידיהם של בדווים מאחד השבטים בנגב,
ומשם לבדווים שמעבר לגבול הירדני.
בפעולות אלה היה גם לנאשם וגם לעד-
המלך חלק פעיל ביותר.
לבסוף פסק השופט לנהל את הסישפט
כולו בדלתיים סגורות. יותר משהשפיעה
עליו תעודתו של בן־גוריון, אשר קנת סירב
לקבלה ״מחוסר סמכות לשר״׳ עשתה
את שלה עדותו של קצין צבא בכיר, שניתנה
שלא בנוכחות הקהל.

אולם כל זה לא היה ידוע לעורכי הלילה
של דבר, על המשמר, למרחב והבוקר.
הם ערכו את הביוליטין ושלחו אותו
לדפוס. סוכנות עתי״ס, שמתפקידה לכסות
את הנעשה בנמל־התעופה ליוד, מאחר שאף
עיתון יומי אינו מחזיק בו כתב קבוע, לא
יכלה גם היא לתקן את הטעות. שני כתביה
הקבועים בנמל־התעופה נמצאו בחופשה.

הכנר
אייזק שטרן, שהגיעו אמש לנמל-
התעופה בלוד, מניו־יזרק.
בתיאור שיגרתי זה נפתחה ביום ראשון
כתבה שהתפרסמה בארבעה עיתוני-
בוקר, במקום בולט בעמודי החדשות. הכתבה,
שנשלחה לעיתונים בידי המחלקה ל־יחסי־ציבור
של התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית, ידעה גם לספר כי ״את הא־מנים
קיבלו חברי הנהלת התיזמורת.״
באותה שעה שבה קראו אלפי אזרחים
ישראלים את הידיעה על בואם,
ישבו ליאונרד ברנשטיין ואייזק שטרן
באחד מבתי־המלון של אתונה, גמאו במתינות
את קפה הבוקר שלהם. לא היה
להם מה למהר: המטוס, שבו יצאו ערב
קודם לכן מרומא לישראל, חזר אחרי
שעת טיסה אחת, כאשר קברניטו הודיע
לנוסעים על קילקול באחד המנועים, ונחת
באתונה.

ג עור מנייר
בבוא המשיח, יעברו הרשעים על גשר
של ברזל ויפלו לתוך התהום. ואילו הצדיקים
יעברו על גשר של נייר ויגיעו בשלום
לארץ־ישראל.
לפני חודשיים ביקש הרב יצחק רחמים
ניסים• לנסות את גשר הנייר. משנודע
לו כי בית־החרושת לנייר בחדרה מעסיק
פועלים יהודיים בשבת (בניקוי מכונות),
הזהיר את 40 המו״לים של סיפרי־הקודש
במדינת־ישראל שלא לרכוש את הנייר
בחדרה.
העובדה, שאחד מבעלי המיפעל הוא
יהודי דתי באמריקה, לא ריככה את הזעם
הרבני.
40 הצדיקים מיהרו למלא אחי ההוראה׳
מכיוון שהנייר בחוצלארץ זול יותר
מנייר־חדרה, עמדו לזכות גם בעולם הזה
וגם בעולם הבא.
03 של ניסים. אולם רשע אחד עמד
כאבן־נגף בדרך. פנחס ספיר אינו גאון
בענייני דת• אך בענייני יבוא ידו נטוייה.
אמר הוא :״הרבנים לא יכתיבו לי את
מדיניות־הייבוא !״ וציווה על עוזריו שלא
לתת רשיונות־יבוא למו״לים הדתיים.
גשר־הנייד עמד להתמוטט. ה־ 40 התכנסו
השבוע בביתו של הרב ניסים ותבעו
ממנו לחולל נם. הרב הבטיח: ב ישיבה
הבאה של הממשלה יקום משה
שפירא, שר־הדתות, יטיח בפני חברו, שר־המיסחר־והתעשייה,
את האשמה שהוא
מסייע לחבלה בשבת.

י• ד״ר ישראל אלדד >שייכ) ,עורך
סולם, אחרי שנודע, לו על העמדתו לדין
באשמת הסתה למרד :״אני אנצל ברצון
בימה מצויינת זו, שמספקת לי הממשלה
להסברת רעיונות.״
• מנכ״ל מישרד־הביטחון שמעץ
פרס, באסיפת מפא״י בכפר־סבא :״עד
הקמת המדינה התפתח אצלנו הגב, כדי
לשאת רדיפות: אחרי הקמת המדינה התפתח
אצלנו החזה המסוגל להשיב מנה
נגד מנה.״
* פרופסור ישעיהו לייכוביץ, בתגובה
על דברי הרב הראשי (האשכנזי)
יצחק הלוי הרצוג, שהכריז כי המדינה
היא אתחלתא דגאולה וקמה בחסות ההשגחה
העליונה :״אין לנו שום הצדקה
לתלות את קיומנו בהשגחה, בי אין לנו
קומוניקציה עם מה שמאחורי הפרגוד,
ולא קיבלנו משם שום הודעה שזו ראשית
צמיחת גאולתנו.״
• הראשון לציון, אביו של שר־המיש־פטים
בממשלת בגין משה ניטים.

חלום על ארבעה גלולים

״קדט״ ו״אסקונה׳ אופל ״קדט״

החלומיות של אופל.
דגמי 83׳
מכוניות בעיצוב מפואר,
המשופעות באביזרים יוקרתיים.
מכוניות באמינות של אופל, שם
דבר בעולם. מכוניות שהן
השקעה מצויינת כי ערכן נישמר
ונישמר.

12 חודשי אחריות ללא הגבלת קילומטר

לי או גולדברגב עיי ם

המכונית הנימכרת ביותר
בגרמניה ב־ .1981
לבחירתך: הילוכים רגילים
ואוטומטיים, בנפח מנוע של
1200 סמ״ק ר 1300 סמ״ק.

אופל״אסקונה״
המכונית שיחזון רכב יפני זיכה
אותה בתואר ״המכונית הטובה
ביותר בעולם״.
לבחירתך: הילוכים רגילים
ואוטומטיים, בנפח מנוע של
1300 סמ״ק ו־ 1600 סמ״ק.

משיד ראשי: ת״א, דרך פ״ת ;65 דרך פ״ ת ,86 טל ; 251374 .חיפה: דרך יפי , 132
טל ; 04-528285-7 .ירושלים: שלומציון המלכה ,15 טל; 02-234536,231798.
סוכנים: חיפה: בית המכוניות, יפו ,19 טל 04-512251 .נתניה: מכונית נתניה,
סמילנסקי , 24 טל ; 053-39423 .נ צי ת: כי שארה יוסף סרוגי, רח׳ פאילוס ה שי שי ,56
טל.065-54677 .

הי בןהיהאדיגבון
הסבה בביירות הצדיק, במאוחר, בצורה מחרידה
וחותכת את צידקתו של אל״מ אלי גבע. גם מי שביקר
אותו לפני חודש, שוב אינו יכול אלא להודות בצידקתו
המוחלטת.
אילו הסתער צה״ל על מערב־בייתת לפני חודש־חודשיים,
כאשר אריאל שרון רצה בכך, היה נערך בעיר
האומללה טבח חמור פי מאה. לא זה בילבד שהמוני
אזרחים היו נהרגים בקרבות
עצמם, אלא שבעיק-
בות לוחמי־צה״ל היו באים
התנים והצבועים, אוכלי-
הנבלות של הפלאנגות ווד
כייג׳ור סעד חדאד, ועורכים
שחיטה כללית.
ובכל זאת — יש לי
ספקות לגבי נכונות מעשהו
של גבע מבחינה מעשית.
במוחי
מנקרת מחשבה :
אילו היתד. חטיבתו של
אלי גבע מקיפה באותם 36
שעות גורליות את מחנה
שאתילא, האם היה קורה
מה שקרה ז גבע היה בלי
ספק שומע תוך שעה־שע־תיים
כי נערך טבח במחנה(
.וכי איך אפשר היה
שלא לשמוע ז הרי בכל
טבח מצליחים אחדים לברוח, וחיילי צה״ל מסביב למחנה
מוכרחים היו לראות!) האם היה ממתין להוראות ן
האם היה מעביר דו״ח ״למעלה״ ,ומחכה בישוויודינפש
שמישהו יגיד לו מה לעשות?
איש כמו גבע חונך באסכולה של צה״ל אחר, צה״ל
שסמך לא רק על התושיה של קציניו, אלא גם על
חוסנם המוסרי ועל שיקול־דעתם העצמאי. אץ לי ספק
שמבלי להמתין לפקודה כלשהי היה פורץ גבע בראש
חייליו למחנה, ושם קץ להשתוללות חמאה השחורה
הלבנונית.
אבל גבע לא היה שם. היו אחרים.
אני חוזר ואומר לגבי עצם הסוגיה של הסירוב לשרת
במקומות מסויימים: האדם הנכון במקום הנכון ברגע
הנכון יכול למנוע זוועות, בעצם נוכחותו. לעיתים
(אך, כמובן, לא תמיד) די במילה אחת ברגע הנכון.
במבט אחד, כדי לבייש את בני־הבליעל ולבודד אותם.
המנהיגות המוסרית של איש אחד — מפקד בכיר, סח,
סמל ואף טוראי — יכולה להוות את ההבדל בין חיים
ומוות של חפים־מפשע, אזרחים ושבויים.
אני משוכנע בכך, כי הייתי נוכח בעת שבוצעו
מעשי־זוועה, במילחמת־העצמאות, ואני יודע.
הסירוב לשרת בשטחים מסויימים הוא עניין מצפוני.
כל אדם חייב להחליט על כך לבדו, כשהוא עומד בודד
מול מצפונו. לא אייעץ על כך לאיש. אך אני מציע
לכל אדם, במצב כזה, להביא בחשבון נ ם את השיקול
הזה.

גיבורינו, הקבצנים
ישבתי בכיכר דאם במרכז אמסטרדאם, מול ארמץ
המלכה. בלב הכיכר התקיימה הפגנה משותפת של תורכים
וכורדים נגד המימשל הצבאי באנקרה. המוני יונים —
יותר מכפי שיש בכל מיפלגת העבודה — עפו ממעל,
ותרמו את תרומתן לאירוע בצורה בלתי-נעיסה למדי.
היה יום חם מאוד — היום החם ביותר במחצית השניה
של חודש ספטמבר מזה מאה שנים. כן אומרים —
והאווירה היתה עליזה.
קשה היה להאמין כי אמססרדאם היתה פעם עיר-
בירה של אימפריה חובקת-עולם, וכי ההולנדים הנחמדים
האלה כבשו פעם אימפריה, אחרי שהשיגו את עצמאותם
במילחמת-שיחרור ארוכה ואכזרית מאין כמוה.
כדי למגר את השילטון הספרדי הקאתולי הרסו ההולנדים
אז את הסכרים, שהגנו על ארצם הנסוכה מפני הים.
הם הציפו שטחים נרחבים של מולדתם במי־מלח הרסניים.
לוחמי־השיחתר הפליגו בסירות־מיפרש רעועות,
במעין מילחמת־גרילה ימית, ותקפו את הארמאדות האדירות
של האימפריה הספרדית.
הספרדים קראו ללוחמי-שיחרור אלה בבח בשם
״חויזך, שפירושו קבצנים. אך במרוצת־הזמן, ככל שרבה
תהילתם של לוחמים אלה. הפך שם־הגנאי לתואר-כבוד.
כיום, כעבור 400 שנים, שרות כל תנועות־הנוער האירופיות
שירים הקושרים הילה של גבורה ל״קבצנים״ ההם.
משהו דומה קרה ל״סאנסקולוטים״ .הכל יודעים כיום
שהיו אלה לוחמי־החופש של המהפכה הצרפתית של
.1789
לא הכל יודעים שבמקורו היה זה שם של לעג ובוז.
אנשים מכובדים בצרפת של אז לבשו מיכני־ברך,
״קולוט״ .האספסוף לבש מכנסיים ארוכים ,״פאנטאלוך.

אנשי המהפכה הצרפתית, שבאו מן העם הפשוט (או
שהעמידו פנים כאילו באו מן העם הפשוט) לבשו מכנסיים
ארוכים. האצילים קראו להם, בביטול ,״חסרי-מכנסי-
הברך״ .שם־הבוז הפך תואר־כבוד.
נדמה לי שמשהו כזה קורה עכשיו למילה ״מחבלים״.
בשעתו התעוררה בארץ השאלה איך לקרוא ללוחמי-
הגרילה הפלסטיניים. התעמולה הרשמית שלנו לא רצתה
לקרוא להם בשם שנתנו לעצמם — ״פידאיון״ ,כלומר:
המקריבים את עצמם, המוסרים את עצמם. התחילו לקרוא
להם ״הבלנים״ .עד שנזכרו כי החבלנים הם חיילים
טובים של צה״ל, העוסקים במיקצוע מכובד ומסוכן.
אז המציאו את המילה ״מחבלים״.
היה למילה הזאת חלק רב בשטיפת־המוח של הציבור
הישראלי. היא שימשה כיסוי לכל דבר• תחילה דובר
על חוליות של ״מחבלים״ ,החודרות לארץ, ושיש לחסלן.
אחר־כך דובר על ״מנהיגי המחבלים״ ,וכך הוצאו כל
מנהיגי העם הפלסטיני אל מחוץ לחוק, ולמעשה אל מחוץ
לסין־האנושי. אחר־כך דובר על ״קיני מחבלים״ ו״מחנות
מחבלים״ ,וכך ניתן ההכשר להפגזת מחנות־פליטים,
בתי־חולים וכל בניין אחר שניתן להדביק לו את התואר
״מחבלים״.
אך במהלך הקרבות בביירות השתנה היחס לפלסטינים.
לפחות מצד החיילים הקרביים. הם ראו מולם חיילים
פלסטיניים, שלחמו כראוי. והחלו מתייחסים אליהם כפי
שכל חייל מתייחם לחייל הקרבי שממול. אולם מחוסר
מילה אחרת הם הוסיפו להשתמש במילה ״מחבלים״ .הם

אבל יש בבית־הספר מורה אחת מוזרה — אולי יפת-
נפש, אולי סתם מסובבת — שניגשה אליו באחד הימים,
סתם ככה, כאילו היה בן-אדם, ושאלה אותו לשלומו.
האיש נדהם עד כי המילים נעתקו מפיו, והוא לא האמ-ן
שמדברים אליו.
״מה שימך?״ שאלה המורה.
״עדנאן!״ אמר האיש.
״ומניץ אתה?״
״מעזה.״
המורה המוזרה התעניינה בעבודתו, במישפחתו, בדיעו־תיו
על עניינים שונים, ובהדרגה נפתח האיש וסיפר. הוא
גר בעזה, שלושה אחים שלו סיימו את חוק-לימודיהם
באוניברסיטה של קאהיר, ואילו הוא עובד כפועל, תמורת
שכר לא־רע. הוא חוזר מדי יום לעזה, במחיר 80 שקל,
כי טוב להיות בבית עם האשד. ושלושת הילדים.
הדברים שבפי עדנאן עניינו את המורה, והיא סיפרה
על כך למורות האחרות, וכך הסתבר להן, לאפתעתן,
כי הדבר הממלא את הקירות אינו עץ או אבן, אלא
אדם ממש, אם כי ערבי. אך אף אחת מהן לא דיברה
איתו, והוא המשיך להיות אתיר.
כשהתקרב ראש־השנה, ישבו הילדים בכיתתה של
המורה המחרה — כיתה ב׳ — וציירו כרטיסי־ברכה
לשנה החדשה. ברכה לאבא ולאמא, וגם לדודים ולדודות,
ולחיילי צה״ל.
״למי עוד כדאי לכתוב? אולי למישהו שדואג לנו
בביה-הספר?״ שאלה המורה.
הילדים החליטו לכתוב גם ברכה למנהלת.
״אולי ראיתם למטה איש אחד, המתקן את קיר בית־הספר
והדואג לכך שיהיה לנו בית־ספר יפה?״ שאלה
המורה.
כן, הילדים ראו את האיש הזה. הם החליטו שמגיעה
גם לו ברכה לשנה החדשה.
ישבו וציירו כרטיס יפה, עם פרח גדול, וברכה :
״שנה טובה לעדנאן״ .ילד וילדה נשלחו להביא לו את
הכרטיס, יחד עם פרוסה של עוגת־דבש.
כשניגשו הילדים אל עדנאן, הוא נדהם. תחילה לא
האמין שהם מתכוונים אליו, ואהר־כך הודה להם במלים
נרגשות ופשוטות, בעברית לא הכי טובה, אך מעומק־הלב.
מעולם לא קרה לו דבר כזה בתל-אביב.
״הוא לא יודע לקרוא, אז קראנו לו מה שכתוב !״
דיווחה הילדה לכיתה.
עדנאן אינו יודע לקרוא עברית. לכן לא ידע לקרוא
את הברכה, וגם לא את הסיסמה שהתנוססה על הקיר
ממול :״ערבים החוצה!״

כדור אחד
לא היו רגילים לדבר על ״לוחמים פלסטיניים״ או
על ״חיילי אש״ף״.
בשיחותי הרבות עם חיילים בקו־האש התחלתי לשים
לב לעובדה שהמילה ״מחבלים״ קיבלה, בפיהם, צליל
חדש. הם דיברו על ״מחבלים״ ,כשם שדיברו על ״סורים״,
״צנחנים״ .״אנשי קומנדו״ וכו .,המילה איבדה את
אופייה כמילת־שינאה או כמילת־גנאי, והפכה ציץ ענייני
רגיל.
תמהני אם בדורות הבאים יתחילו הפלסטינים עצמם
לקרוא ללוחמיהם ״מחבלים״ ,כסי שהצרפתים מדברים
כיום בגאווה על ה״סאנסקולוטים״ ,וההולנדים על ה־
״תויזים״.

האיש שהיה אחיד
בצפון תל-אביב יש בית־ספר ישן, שוקק חיים. קל
למצוא אותו, כי על הקיר של הבית ממולו מצויירת
כתובת גדולה בצבע שחור :״ערבים החוצה״ .מישהו
צייר את הכתובת לפני שנים, ונראה שהעירייה סבורה
שכדאי לילדי ישראל לקרוא כתובת זו מדי יום, בהיכנסם
לבית־הספר ובצאתם, כי איש לא טרח למחוק אותה.
מיבנה בית־הספר ישן, והוא זקוק לשיפוצים. באו
ושיפצו, הבקיעו חורים בקירות והלכו הביתה. בסוף
נשאר רק פועל יחידי לסתום את החורים בקירות.
הפועל עובד במקום מזה חודש ימים, והפך חלק מן
הנוף. כמו העצים והאבנים. וכשם שאיש לא דיבר
אל העצים והאבנים, איש לא דיבר מעולם עם הפועל.
הוא בא למקום, עובד, פורש לפינה לאכול פיתה וגבינה,
והמורים והילדים עוברים על פניו כאילו היה אוויר.
יש לו חזות מיזרחית, והעברית שלו עילגת. בגדי-
העבודה שלו ושערו המתולתל מעורבבים בטיח ובמלט
וכך לא עלה על דעת איש מבין המורים, המורות
והתלמידים שהוא בן־אדם. וכי איך אפשר לדעת?

יש היבט אחד לרצח בשיר אל־ג׳מייל, שמן הראוי
להזכירו.
מדינאים חכמים עושים בריתות עם עסים. חכמים־
בלילה עושים בריתות עם בני-אדם — מנהיגים, מלכים,
רודנים.
אריאל שרץ, מלך החכמים בכל הלילות, עשה ברית
עם איש אחד. על סמך הברית הזאת יזם מילחמה עקובה־מדם,
גרם להרג ולהרס, ולבסוף לטבח. אבל סיטען
אחד של חומר־נפץ שם קץ
לחייו של האיש — ועוד
לפני כן החל האיש לסטות
מן הדרך שנקבעה לי.
לעומת זאת, הברית עם
העם הלבנוני לא תעמוד.
אחיו של המנוח, הנשיא
החדש אמין אל־ג׳מייל.
כבר הולך בדרך שונה לגמרי.
הוא
הדין לגבי הברית
המוצעת עם המלך חוסיין,
על אפו ועל חמתו של
העם הפלסטיני. אני מעריך
את הפלך. הוא אדם פיקח,
המכלכל את מעשיו בהצלחה
רבה• אני מאחל לו
חיים ארוכים עד .120 אבל
המלך הוא בשר־ודם. הוא
איש אחד. די בכדור אחד
— והברית עימו תמוג
עימו. ואילו השינאה של העם הנבגד תישאר.
השלום עם אנוור אל־סאדאת לא היה כזה. סאדאת
עמד בראשו של עם, וכל מי שהיה בקאהיר באותם ימים
סוערים יודע כי העם ברובו העצום תמך בו. וכך החזיק
השלום מעמד אחרי מותו של סאדאת — ורק עתה,
אחרי מעשי־הפשע של אריאל שרון ושות׳ ,הוא מתחיל
להתערער, כי העם המצרי זועם.
שלום עושים עם עמים.

השבוע בחברת דרוקר

מהשדהר דז ־ ה
3על תעודת מפעל חסכון לבנין, מח״ל 73־, 71
משרד השיכון
מפעל חסכון לבנין

מפעל חסננן לבני! 71

מפעל חסכנו לבנין 73

חסכון בר-מ צוה

וזזו זר ע וחג?סימווודע £8031ע ל * 1תז חו ע 3ווו ל־ 3ני י 1

סניף

מסי חסכון;

שנת זכאות

הידעת כי אתה יכול לרכוש דירה
ולתטת מהתנאים הבאים:

פרטים והרשמה
אזורי המכירה:
יעקב(ירושלים)

•רמות(ירושלים)
במשרדי המכירות המרכזים:
•אורן הכרמל(ליד הטכניון) •קרית אתא
•כרמיאל• נוף העמק• נצרת עילית
•פרדס-חנה״אילת
בכל האת רי ם די רו ת ל דוג מ א .

חיפה משרד מכירות ראשי רח׳ נתנזון 28 סל 671860.
ירושלים בנין כלל טל 863534 .
תל אביב רח׳ דיזננוף ,128 טל 241333.

ובאתרי הבניה:

רמות:נוה יעקב טל 851160.ימים א-ה 16 - 19
ובשאר אתרי הבניה ימים אגד 16 -19 ,.
בשבת: מדריכים בכל האתרים משעה 16 אחה״צ

(״י) דרוקר זכריה בעיס

פרסו ע 1פי

עם הצגת התעודה תבחר את הדירה וייקבע מחירה־ההרשמה
ללא מזומנים.
תוך שבוע ימים מחתימת החוזה תוכל לקבל
במזומנים עד0/0ס 1מערך הדירה.
תהנה מהנחה של עד 70/0ו מערך הדירה .
עם חתימת החוזה תוסדר לך משכנתא בתנאים
הטובים של מפעל חסכון לבנין .
להשלמת מחירה הסופי של הדירה תוכל לקבל
משכנתא נוספת עד 700,000ש . ,
אם כבר יש לך דירה, תוכל להחליפה לדירה
חדשה במסגרת ״המסלול החדש״ .
זאת ועוד פרטים במשרדי המכירות).

11111ב1111ו ם

סבטמה סביצק־ה: חן שו ובמזל
אפשר להתנהג בחלל כפי שנוהגים על רחבת-הריקודים. זאת
מוכיחה בחן רב סבטלנה סכיצקיה, האשה השנייה שיצאה לרחף
בחלל החיצון. סבטלנה היא הקוסמונאוטית הרוסית שיצאה בחללית
סיח 7להתחבר עם מעבדת החלל סאליוט .7בגיל 34 לא גרם לה
הניסיון הזה כל ריגוש, ולא היה בו כל חידוש עבורה .״בסד הכל
הצטרפתי לחמש אחרות מבנות ארצי, ולעוד שמונה אמריקאיות,
המוכיחות כי החלל החיצון אינו לגברים בלבד.״

זונסיו איאורס: ו׳ריאס יזצא לסיור 011 אבא
הנסיך צ׳ארלס התגייס בכל הרצינות לתפקיד
של אבא. לעומת אביו, פיליפ, המעדיף להצטלם
בחברת כלבו או כשהוא רוכב על סוס, ומעו לם
לא נראה דוחף עגלת־תינוק או מנענע עריסה.
מסגל לעצמו צ׳ארלס נוהגים של גבר מודרני לחלוטין.
ויש האומרים, שהיה זה תנאי בל־יעבור
בסדרים החדשים שהכניסה הליידי די לארמון
באקינגהם.
זה מכבר הודיעה דיאנה, שהיא עומדת לבחור
את צעצועי היורש בעצמה, להאכיל אותו ולהש־כיבו
לישון בכוחות עצמה, בכל זמן שהיא נמצאת
בגבולות הממלכה המאוחדת. האומנת, שנבחרה
לפי עצת הנסיכה מארגרט, אינה לובשת
מדים של מטפלת, ואילו על צ׳ארלס מוטלים תם־
ה עו ל ם הז ה 2352

קידים דומים לשל אשתו. כלומר, גם עליו חלד.
חובת הטיול היומי עם היורש, וכאשר שניהם ביחד
מטיילים עם התינוק, צ׳ארלס הוא אשר נושא
העריסה, כפי שנראה בתמונה, ולא אומנת או
שומר־ראש.
דיאנה סבורה כי תינוקה צריך לגדול באווירה
נורמלית לחלוטין, קרוב להוריו הטבעיים ועם כמה
שפחות מתווכים וגינוני טקס.
יש הסבורים כי חיי הנישואין המעורערים של
הנסיבה אן וריחוקו של מארק פיליפס מילדיו
בחיי היום־יום, רק הגבירו בדיאנה את נחישות
ההחלטה לקיים מיסגרת מישפחתית הדוקה וטבעית,
ולכופף את הפרוטוקול ולא להיפך.

נאוה דינה: וחלם וול היאנסה
המלכה סופי קיבלה בנשיקות ובחיוכים את אלמנת השאה
הא־רני, פארה דיכה, על סיפוגה של יאכטה מפוארת. השתיים
התענגו על מסע־שיט בים־התיכון. שתי המלכות התארחו, בלוויית
ילדיהן והמלך חואן קארלוס, אצל נאבילה. אין זו מארחת, כי
אש ממה של היאכטה השייכת למיליארדר עדנאן חאשוקז׳י,
שהעמיד אותה לרשותן בחוף פאלמה דה־מאיורקה.

א 1שי נו

ב שו ם

שיורי מקל״ן! :שיקה שמאת
השחקנית שירלי מקליין אינה בוחלת בשום אמצעי כדי להכעיס
את המימסד האמריקאי. אין כמעט תוכנית בהופעות היחיד שלה.
שאינה כוללת בתוכה חיצי רעל המופנים אל הנשיא ואל הקונגרס.
לאחרונה הגדילה עשות: היא נאותה להנחות תצוגת־כלבים
שהיתר, חלק מקונגרס של הומוסכסואלים ולסביות, שנערך בבירתם —
סן־פרנציסקו. שירלי זכתה לכינוי ״האחות בום־בום״ ,וכאשר עלתה
לבימה נציגת הקהיליה כדי להעניק את סיכת הכינוס למנחה, חיבקה
אותה שירלי ונישקה אותה לקול תשואות הקהל.
מעניין מה חשבו עליה הכלבים שבתצוגה.

כשנישאה הנסיכה פאולה לאלכרפז, אחיו
של בודואן מלך הבלגים, זכתה לאהדה מיידית של
בני העם הבלגי .״קרן השמש״ כינו אותה בחיבה.
היא היתד, היפה בנסיכות אירופה, שוקקות חיים.
מיטיבה להתלבש ומרעיפה חיוכים לכל עבר. הכל
העריצו את סיגנון החיים העליז שהכניסה למישפחת
המלוכה ואת שימחת החיים שהביאה למדואן
רלפאכיולה, חשוכי הילדים, בהביאה לעולם שלושה
ילדים משלה: פילים, הבכור, היום בן ,22
אפטריד בת ה־ ,20 ולדין בן ד,־.18
מזה 33 שנים היא נשואה לנסיך אלברט, ותמיד
העדיפה את האהבה על האמביציות המלוכניות.

היום, בת ,45 חלה בה מטמורפוזה רצינית. היא
האימה את קצב נסיעותיה ומקדישה יותר ויותר
זמן לבית ופחות ופחות זמן לסיורי־תענוגות .״מחשבתי
היחידה נתונה היום לשלושת ילדיי ולעתידם״.
באמרה זאת כוונתה ראשית לפילים, שככל הניראה
יהיה מלכה הבא של בלגיה, ולאסטריד, שהגיעה
לפירקה. פאולה אינה מסתירה את מחשבותיה בדבר
שידוך הולם, לפחות לפילים ולאסטריד. מועמדים
בחצרות אירופה אינם חסרים. ממונאקו, ספרד או
מבית האבסבורג? לעת עתה שומרת פאולד, על
שתיקה וגם זהו שינוי גדול לגבי נסיכה שהיתה
פטפטנית למדי.

מגוש השדים
אמריקה כולה היתה כאחוזת כישוף למישמע פעמוניו של מייק
אולדפילד,
והיטיב ללוות את סיוטיה של לינדה כלייר במוסיקה מוזרה. כולם
צעיר כבן .20 שהלחין את נעימת הסרט מגרש השדים,

היו בטוחים כי אולדיפלד, גיטריסט־מלחירמפיק, יהפוך למלחין־החצר
בהוליווד.
אבל לאולדפילד הצעיר היו שדים משלו. כולם הציפו אותו בהצעות
עבודה מפתות ובסכומים אגדיים, והוא ענה בשלילה וברח
מן הכותרות .״לא שרציתי להתבודד, אבל היה בי מין פחד מכל
דבר. פחדתי מאנשים מאורות, פחדתי אפילו מהרגליים שלי. יש לי
הרושם שזו הסיבה שיכולתי לכתוב מוסיקה שכזו בגיל .19 הצלחתי
לעשות זאת כי הייתי בלתי מאוזן.״
מאז, טוען אולדפילד, הוא הצליח לגרש את •מדיו בעזרת עולם
הצלילים שיצר לעצמו, כמיפלם מן החיים. הוא מצליח שם יפה
מאוד: מאחוריו כבד תקליט רב־מכר בגרמניה, שעמד בראש רשימת
הנמכרים ביותר לשנה שעברה, ותקליט נוסף המאיים להשיג את
קודמו. הוא אהוד ביותר באירופה ומצטיין בשילוב של שירים
גרגוריאניים עם מוסיקה חדשנית ועם שירי עם אנגליים.

ססיבן שפילבוג: מיפגשיס וגן המג הדסוב
האם זוהי דמותו של היצור הבא, שיגיע אל
האדמה מן החלל החיצון באחד מסרטיו של הבימאי
סטיבן (מיפג שים
טרסטריאל)

שפילברג?

הסוג

השלישי,

אקסטרה־

לא, זהו פשוט שפילברג בעצמו, עטוף במגבת,
כשהוא מבלה במרחץ־אדים יחד עם חברה, בת
כדור־הארץ, העונה לשם קתרין קארי, ושותפתו
לעבודה, מליסה מאתיסון, שכתבה את התסריט
לסירטו האחרון.
סרט זה, הנקרא במקורו אי־ טי, שהם ראשי תיבות

למונח שפירושו יצורים מן החלל החיצון, הסך בן
לילה ללהיט, והוא כבר מאיים לעבור בהכנסותיו
את חלף עם הרוח, הנחשב ללהיט כל הזמנים. והכל
בזכות אותו יצור קטן, פרי דימיון, הנראה כרכיכה
גמדית בעלת עיניים ענקיות וזרועות וצוואר ארוכים
ודקיקים, שהפך לבן דמותו וחברו בנפש של
ילד אמריקאי חמוד, שהוריו נפרדו. האם כבר
מתכננים אי־טי מיספר? 2
קודם כל, על שפילברג ומאתיסון להחליט אם
גיבורם בן 42 האינצ׳ים רוצה בחבר בן איו בת.
ה עו ל ם הז ה 2352

מ*ד/ע מ

מ*ד/עמ

מ *ר /ע מ

בית מוגן

עיצוב פנים

חורף ח ם

ת 8ר ! כ ת

ע שה דאת
בעצ מך

לא אחת ולץ! שתיים

גד ה ת ערוכ ה תל-ץ וביב,

.ם ו.פ

• שעות הביקור: בימי חול -מ שעה 17.עד 23 .
•במוצ־־ש-מ-ם ם 8 .ועדח צו ת • בי מיו סגור.
• ת ע רו ב ת
• ת ע רו כ ת
• ת ע רו ב ת
• ת ע רו ב ת
|״ע שה דאת בעצ מר״ ה סו ״עיצוב פנים ודקורציה״ ״חורף ח ם 82״ בי ת מוגו ׳82
כלי ע בו ד ה, ר הי טי ם ל הרכב העצ מי ת, ציו ד ל צי לו ם ויי חדתחושך ; שיטות אחסון, א רי חי ם,
צבעים ו אביזרי םלצ בי ע ה, ד ב קי ם, דל תו תבט חו ן, מנ עו לי ם, אז ע קו ת, תנו רי חי מו ם,
קמינים ל הס קהבעץ, אנ רגי ה סו ל רי ת, מזגני ם, חי מו ם מי ם, אינ סטל צי ה -ציו דוא ביז רי ם,
ס דיני חי מו ם, מ כונו ת ת פי ר ה, משח קי ט לויזי ה, ת כ שי טי ם, ס פ רי ם,
מ חי צו ת ד קו ר טי ביו ת, ציו דלסט רי או, א ביז רי נוי. צ מ חי המלא כו תי ת,
מ סג רו תלת מונו ת. תפי רהו רי קמה -ע בו דו תיד, אריגתש טי חי ם, מ כ שי רי עי סוי,
דל תו ת ד קו רטיב יו ת, שתתיבי טו ח, אמצעיםל ציו רלש עו ת ה פנ אי, ר הי טי ב מ בו ק ו עו ד.

סיופשרות קניה במקום!)

.1ה ספינ ה מל א ה (שווייץ)

. 2פאדרה פאדרונה (אי טליה)

ווב תשמ״ ב * הסרט הטוב ה
^ ישמ סוג ל להתעסק בימים אלה
1בסיכום סירטי השנה. אינו שונה כל-
כך מנירון קיסר. שניגן על כינור כאשר
רומי עלתה בלהבות. מדינת ישראל עוברת
את הטראומה הקשה והמבישה ביותר
בתולדותיה, ומוטב להן. למוזות, לסתום
את פיהן, אם לא הצליחו למנוע חרפה
לאומית שכזאת.
אם זאת, החיים חייבים להימשך, ומי
יודע. אולי אם ניתן למוזות עוד הזדמנות,
נעודד אותן לדחוף קדימה, עוד יגיע
היום שבו יתחילו להשפיע, ולו במיקצת.
על אומה זאת האחוזה בטירוף של חדוות
מילחמה.
הלוואי שמצב המדינה היה כמו מצב
הקולנוע שלה. לא שזה מצב אידיאלי,
אבל בכל זאת: בתי-קולנוע חדשים,
קטנים, משוכללים ונוחים, תופסים את
מקומן של חורבות ישנות וחורקות. הורדת
מס־השעשועים אימצה את ליבם של כמה
מן הסוחרים בענף, להעז ולהביא גם מוצרים
שאינם נראים מיסחריים ממבט
ראשון — וזה אפילו הצליח. הקולנוע
הישראלי עשה כמה צעדים גדולים קדימה,
והקהל הישראלי הוכיח את עצמו פחות
אטום ומסגר מכפי שהלעיזו עליו במשך
כל השנים. מנקודת מבט קולנועית, לפחות,

תיזכר תשמ״ב כשנת שפל — גם אם
זה כך מהרבה בחינות אחרות.
פיצול קולנוע חן לחמישה בתי־קולנוע,
היה לעיסקה של השנה, למרות כל הנבואות
השחורות של המומחים, אשר טענו
כי כל פרוטה שהושקעה בעבודה, תרד
לטמיון. שני בתי־קולנו׳ע נוספים מאותה
אסכולה כבר נפתחו בלב דיזנגוף, ולדגל
ההצלחות הראשונות יש כבר תוכניות
ליוזמות דומות בחיפה וברמת־גן. ואז
אפשר יהיה אפילו ליהנות מעצם הביקור
בקולנוע, ולא רק מראיית הסרט.

ס ר טי ם י שראפייס
— הפתעה!

שחקן

השנה

קלאוס מריה בראנדאור
״מפיסטו״

שחקנית

השנה

מריל סטריפ
״אהובת הקצין הצרפתי״

יץ פיצי הסרטים, מוכי תדהמה
* 1מההצלחה של פאדרה פאדרונח, שלא
מצא גואל במשך ארבע שנים. מתחילים
לתור את העולם בחיפוש אחרי להיטים
מאותו סוג. הם אמנם. נוהגים עדיין בזהירות
רבה, אבל העובדה שסרטים כמו
הלילה של סאן לורנצו או יול נרכשו
להפצה בארץ, כבר מעודדת.
מי שמביט לכיוון כזה. עשוי לפתוח
אופקים חדשים לפני הצופה הישראלי,

הרע תעומייב * הסרט הרוו

.4קבק בי העץ ( אי ט לי ה)

. 3ה א דו מי ם ( א ר צו ת־ ה ב רי ת)
י במיוחד אם יזכה לראות פירות מיוזמתו.
במודע, או שלא במודע, גם הקהל
המבקר בסרטים ישראליים הושפע סן הסרטים
המיובאים שראה לאחרונה. לראיה,
הישנה, בפעם הראשונה, הוא היה סוכן
ללכת בהמוניו ולראות סרטים שאינם
שייכים לקטיגוריה של בידור דבילי —
סרטים כמו נועה בת 17 או צלילה חוזרת.
נועה בת ,17 שהיה ללא ספק הסרט
הישראלי הבולט של השנה, שילוב מוצלח
ביותר של דראמה אישית ומשבר חברתי
עמוק, שבר בדרכו כמה וכמה מוסכמות
מקודשות בשוק הישראלי. קודם־כל הוא
הוכיח שכאשר יש לסרט מה לומר, והוא
אומר זאת בכל הכנות, הכאב ועומק
הנשמה, הוא תמיד ימצא אוזן קשבת.
חוץ מזה, הסתבר שמיעוט אמצעי־הפקה
אינו חייב לפעול בהכרח לרעת הסרט,
אם הם מנוצלים נכון. ועוד הסתבר,
ששחקנים ישראליים -אפילו כאלה שנראו
מגוחכים למדי בסרטים אחרים, מסוגלים
בהחלט לשכנע, אם מדריכים אותם נכון.
הסרט היווה פיצוי לבימאי יצחק >״צפל״)
ישורון, אחרי שנים ארוכות של מרורים,
והצלחתו כבר הובילה לסרט נוסף, שאותו
הוא עושה בימים אלה.
אי־אפשד לעבור לסדר היום מבלי להז־

כיר גם את האותנטיות הרבה של האווירה
והדמויות במתחת לאף ואת עבודת העיצוב
הקפדנית והמדוקדקת באלף נשיקות
קטנות — סרט שהרגיז את המבקרים
ואת הקהל בעיקר בשל השפה שבה הוא
נקט — ואת המישחק המפתיע באיכותו
של שני עולים חדשים מברית־המועצות,
פירה קנטר ויצחק קשת, בלנה. מתי היתד,
הפעם האחרונה שבה אפשר היה להאריך
את הדיבור על הסרט הישראלי במידה
שכזאת י

ה אי ט ל קי ם
והצרפ תי ם

שח ק ן

מ ישנה ־השנה

מרי טטיגבורגן

ג׳ון גילגוד

״רגטיים״

״ארתור״

ף* אידך גיסא, הקולנוע ששלט על
מסכי הארץ גם בשנה הזאת, היה
ללא ספק הקולנוע האמריקאי. והפעם,
אפשר לומר לא רק ששלט, אלא שהחדיר
את הרוח האמריקאית עמוק לתוך תודעת
הצופים. כי כמה מן הסרטים המעולים
ביותר שהגיעו מן הצד השני של האוקיאנוס
התמודדו עם החוויה האמריקאית,
עם השאלה מה זה להיות אמריקאי, איך
נולדת רוח אמריקאית ומה פירושה.
את התשובות סיפקו מצד אחד בני

תשמ״ב * הסרט הרע תשמני

1!£6£$119ז~ י1־״ ״

. 3במעגל הכסף ( א ר צו ת־ ה ב רי ת)

.4ב מ עגל ההונאה (ג ר מני ה)

סרטי השנה
(המשך מעמוד )39
אמריקה עצמה, כמו ארתור פן בג׳ורג׳יה,
וורן ביטי בוזאדומיס, ומצד שני, אירופים
כמו מילוש פורמן ברגטייס. לרשימה הזאת
אפשר להוסיף את פופיי של רוברט
אלטמן ואת נסיך העיר של סידני לומט,
את אטלנטיק סימי של לואי מאל ואת
וידויי אמת של אולו גרוסבארד — סרטים
שבאיכותם שונים לחלוטין זה מזה׳ אך
חותרים כולם לכיוון דומה.
לצד האמריקאים בלטו השנה האיטלקים.
הם הוציאו אמנם מעט סרטים, אבל
כולם משובהים. על פאדרה פאדחנה ועל
קבקבי העץ עוד ידובר בהמשך, אבל לא
פחות משניים אלה, יש לציין את שלושה
אחים של פראנצ׳סקו רוזי — תמונת מצב
פיוטית, מעודנת ומפוכחת מאוד של איטליה
היום — ואת הכסף המר של לואיג׳י
קומנצ׳יני, שהוא תיאור סרקאסתי ומריר
של מילחמת מעמדות חסרת תיקווה.
מיזרח אירופה גילתה השנה. על מסכי
הארץ, העזה פוליטית בלתי־דגילה, אם
לשפוט לפי מפיסטו ואיש השיש. הראשון
מדבר בצורה בוטה על השתעבדות האמנות
למימסד שאותו היא משרתת, והשני חושף,
בצורה בוטה לא פחות, את הדרכים שבהן
האמנות מזייפת את ההיסטוריה לטובת
השילטון.
שני הסרטים שהגיעו השנה מאוסטרליה,
מישפטו של סגן מוראנט וגאליפולי, עסקו,
באורח מוזר ביותר .,באותו הנושא: אדם
במילחמה. שניהם הצטיינו ברמה מיקצו־עית:
בוהה מאוד. ואם לראשון היתה
עמדה מוסרית שנוייה במחלוקת, השני
ביטא בצורה יסודית ביותר את מחאת
האדם נגד המילחמה שבה אין לו חלק
ואין לו דיעה.
מי שהצליח השנה לעשות רושם אפסי
ביותר, הוא הקולנוע הצרפתי, שממשיך
לדרוך בתוך מדמנה של בינוניות. אפשר.
כמובן, להתנחם בסרט התורן של פרנסואה
טריפו, הפעם זה האשה ממול, גם אם
לא היה הטוב שבסרטיו, ולהתרשם מן

העוצמה הדרמתית של חקירה לילית,
אשר עיקר כוחה בביצוע.

שירטי ת עו ד ה
מ ר שי מי ם
ני סרטים תעודיים הוצגו הפעם
״ בבתי־הקולנוע המיסחריים — הישג
לא מבוטל בהשוואה לעבר — ושניהם,
בדרכם הנפרדת. היו מרשימים.
בחור טוב עקב במשך ־שלוש שנים,
ברגישות, בהביה ויאהבה אין־קץ, אחרי
התפתחותו של גבר מפגר בשיכלו, ממצב
של תלות מוחלטת בסביבה, ועד למידה
מסויימת של עצמאות אישית. אולם הסרט
היה הרבה יותר מתעודה. הוא היה דראמה
אמיתית של מישפחה שלמה, דראמה
שאף כתיבה׳ וגם המשכנעת ביותר, לא
היתה יכולה לשקף במיידיות ואותנטיות
כזאת.
ממאו ע מוצאו ט, תעודה שונה לחלוטין,
הוכיהה שבני-אדם מסוגלים למצוא
שפה משותפת ביניהם. גם אם הרקע,
התרבות. הגזע, השפה והמישטר החברתי
שונים לגמרי. כל זאת, בתנאי שיש רצון
טוב, מן הסוג המצטייר פול המצלמה,
בביקורו של הכנר אייזיק שטרן בסין
העממית.
בדאי עוד להזכיר את אופנת המיתולוגיה
התופסת מקום משלה על מסכי
הקולנוע. סרטים כמו התנגשות הטיטאניס
וקונן הברברי, ואת סידרות הלהיטים הנמשכות.
אם גריז 2הוא כושל כל־כך, עד
שמותר לקוות כי לא יהיה עוד גריז ,3
הרי שהצלחת רוקי 3רומזת כי בשנה
הבאה, או בעוד שנתיים, יש לצפות
לרוקי .4
מאז ומתמיד היה קשה לדרג יצירות-
אמנות ולו רק משום שאמות־המידה אינן
יכולות להיות מדוייקות וברורות, כמו
בכפורט או בהנדסה. אם למשל, יש
לקבוע את הסרט שהעניק את החוויה

המרנינה. העליזה והמשחררת ביותר של
השנה, אין ספק שיש להעניק את התואר
לשודדי התיבה האבודה — רב־אמן של
הבריחה מן המציאות אל עולם בידיונות
עליז ומטורף, שבו הצופה נזרק מחוויה
מרטיטה אחת לשניה, ולא איכפת לו
כלל עד כמה כל העניין הגיוני. סטיבן
שפילברג, שהוא היום בשנות השלושים
המוקדמות של חייו. יצרן הלהיטים הגדול
ביותר של הוליווד בכל הזמנים. הוא
מחזיר לקולנוע את מעלתו הראשונית —
הפלגה על כנפי הדמיון — וקשה שלא
ליהנות מן החוויה, גם אם המשמעות
הטמונה בה היא אפסית.

ארבעת הג דו לי ם
__ של ה שנ ה
ל ת כן יטסרט זה היה נבחר לאחד
מסירטי השנה, לולא נסיבות הימים
האחרונים, שבעקבותיהם קשה מאוד להתייחס
בקלות ראש, ויהיה זה אפילו סרט.
לכן, אם צריך להצביע על הסרט האמריקאי
הבולט של השנה, הבחירה חייבת
ליפול על האדומים. סירטו של וורן ביטי
הוא לא רק היקר ביותר שהפיקה הוליווד
עד היום, זהו גם הנסיון הרציני ביותר
להתמודד בכובד ראש עם ההיסטוריה
האמריקאית, מבלי לגרש את הצופים מאולם
הקולנוע.
סיפורם האישי של העיתונאי הקומוניסט
ג׳ון ריר ושל רעייתו, העיתונאית לואיז
בראיינט, משתלב להפליא עם אירועי
התקופה שבה חיו — ראשית המאה
בארצות־הברית, המהפכה הסובייטית, הזרמים
הפוליטיים והאמנותיים באמריקה,
האכזבה מן האידיאלים הסובייטיים ופשרה
עם המציאות. יתכן מאוד שלא נזכה
עוד לראות סרט בקנה־מידה כזה, אחרי
שהאדזמיס, חרף הפרסים וההדים החיוביים
שלו זכה. טרם כיסה את הוצאות הפקתו.
על כן, צריך להודות לביטי על עקשנותו

ג ׳ולי אנדדיזס
חולצת שד

טריט וידיאכזס כסירטזי שד דומט ״:סיד העיר״
שחקן מגוון

להוציא מתחת לידיו את הסרט הזה,
בדיוק בצורה שבה הוא חפץ.
מבין שאר הסרטים האמריקאיים, בלט
במיוחד המיבצע הנדיר של הבימאי סידני
לומט. נסיך העיר. בנושא שהוא קרוב
מאוד לסרט אחר שעשה, סרפיקו, הצליח׳
לומט הפעם להעמיד בסימן שאלה את
כל מערכת החוק זהמישפט של ארצות-
הברית, תוך כדי תיאור המשבר של
שוטר־כוכב, המשתף פעולה, בלי הרבה
התלהבות, עם ועדה לחקירת השחיתות
במישטרה. הסרט ראוי בהחלט להיחשב
לטרגדיה יוונית של אדם. הנתון להשפעת
כוחות הגדולים ממנו והרומסים אותו
בין גלגליהם.
ג׳ורג׳יה ורגטייס הם סרטים שלמים
פחות, אבל למרות הליקויים, שניהם
סרטים מרגשים. ולו רק בזכות כישרונם
המיוחד של שני הבימאים — ארתור
פן ומילוש פורמן — להפוך סצינות
קולנועיות לחוויה. הסרט הראשון הוא
סקירה של אמריקה הצעירה בשנות ה־,60
הדרך מן החלומות הגדולים אל המציאות
האפורה, מנשמה של מהגר לתודעה של
אמריקאי, מתיקווה לאכזבה וחזרה לאמונה
בחיים.
רגטיים חוזר אל תחילת המאה ועוקב
אחרי המרכיבים בכור־ההיתוך האמריקאי
במבט חד ונוקב, גם אם אין בסרט זה,
ואפילו בתריסר סרטים, מספיק מקום לכל
מה שנמצא במקור הספרותי.
אולם, אם נשוב לארבעת סירטי השנה,
לרשימה שבה מופיע כבר האדומים, צריך
להוסיף שני סרטים איטלקיים. הראשון,
פאדוה פאדר!גנה של פאולו וויטוריו
טאוויאני, הוא סרט צנוע. מרוכז ומתוחכם,
המשתמש בכל האמצעים החזותיים והקו־ליים
העומדים לרשותו בדמיון מופלג,
כדי לעקוב אחרי התנגשות התרבויות,
כפי שהיא באה לידי ביטוי כאשר בן
איכרים מסרדיניה הופך למרצה לבלשנות.
העימות בין שני העולמות השונים, זה
המפגר שבאי הנידח, וזה המתוחכם של
היבשת, קפיצת. הדרך הבלתי־אפשרית
בתוך דור אחד. מעולם אחד לשני. ההתנגשות
על רקע זה בין האב. סמל לחברה
הפטריארכלית, ובין בנו. הרוצה לצאת
אל המרחב• היא דוגמה לקולנוע אינטליגנטי
ויחד עם זאת מלא תנופה ורגש.
ועוד סרט איטלקי אחד, קבקבי העץ.
להבדיל מסירטם של האחים טאוויאני,
הוא לא זכה בארץ להצלחה מיסחרית
מסחררת. להיפך, הוא היקשה על הצופים
את החיים. ארמנו אולמי. יוצר יוצא־דופן
בנוף הקולנוע האיטלקי, הכותב, מצלם.
עורך ומביים את סרטיו בעצמו. הכין סרט
באורך של שלוש שעות׳ על איכרים
באיזור •שכוח־אל בצפון־איטליה, אי־שם
בתחילת המאה. זהו אחד הסרטים המעטים
שאפשר לדבר עליהם במונחים של פילוסופיה.
כי הוא מוקדש כולו לדמות האדם
כחלק בלתי-נפרד מהיקום שבו הוא חי,
כשאורח חייו, מינהגיו וגורלו. נקבעים־
על־ידי הטבע הסובב אותו. כל השחקנים
בסרט הם חובבים, כל הדראמות מתרחשות
מתחת לפני השטח, ואולי משום כך זהו
סרט שדורש תשומת לב רבה. ומי שמוכן
לכך. יקבל תמורה מלאה.
אשר לסרט הרביעי, אירועי הימים
האחרונים הוכיחו עד כסה הוא חשוב,
וערכיו נצחיים. הכוונה לסירטו השווייצי
של מרכוס אימהוף, הספינה מלאה. סרט
העשוי בפשטות מדהימה, ללא שום הברקות
קולנועיות וללא שום הצטעצעות
סיגנונית, הוא מספר כיצד יכול אדם
להיות אכזרי לרעהו בצורה הקיצונית
ביותר, תוך כדי שמירה על כל מינהגי
הנימוסין והנועם. אזרחים שווייציים הגונים
שולחים חזרה לגרמניה פליטי שואה.
משום שאי־אפשר לקלוט אותם במיסגרת
החוקים הקיימים. חוץ מזה. זרים הם
תמיד פגע רע.
אימהוף משתמש במעשייה שקרתה, נותן
לה לדבר בעד עצמה, ומי שסבור כי היא
נוגעת רק לשווייץ, ורק למילחמת העולם.
אינו אלא טועה. באותה המידה אפשר
להאשים את כל אלה שרחצו ידיהם באדישות
מן הקורה סביבם, וסירבו להושיט
יד עוזרת. וזה נכון בכל המיקרים, החל
מפונטיוס פילאטום וכלה בטבח במחנות
הפליטים.

א כז בו ת
ה שנ ה
אליזכת מקגוברן
נערת שעשועים

חיוניות רבה

צעד קדימה

ך* דאי להזכיר בפעם נוספת, כי ה־סרטים
הכלולים במיסגרת זאת אינם
בהכרח הגרועים ביותר שהוצגו השנה

רומי שגיידר וקורט יורגנס (כסרט ״קטיד

— 3נוע) 1

סופו של הזוהר

;אטלי ווד

איגגריד ברגמן

הכימאי ריינר ורבר פאסכיגדר עם כרכרה סוקוכה

במלוא כוחה

ממל האומץ

הפורה שבכולם

בישראל׳ אלא המאכזבים ביותר. בסופו
עול דבר. להצביע על מישאלת מוות 2
או על שחק אותה אצל פורקי כעל מי ד
נות, היא מלאכה מיותרת בהחלט. איש
לא ציפה למאומה. מן הסרטים האלה,
ולכן גם קשה לומר שהפתיעו. מצד שני.
רשימת היוצרים החשובים שגרסו השנה
למפחי נפש ארוכה.
הסיכוי שטוני ריצ׳ארדסון יוציא מתחת
ידיו סירטי מופת חלף מזמן, לכן גם
!וגבול אינו ראוי להיכלל ברשימת הנבחרים.
שערי הרקיע היה ללא ספק הבלון
הנפוח ביותר של השנה. ומייקל צ׳ימינו
היה לקורבן של אמצעי־התיקשורת. אבל
האמת היא. שקשה לקבוע מתור השאריות
שהוצגו לציבור, מה הסחה צורתו המקורית
של הסרט.
רוברם אלטמן ניסה לשווא להעניק
לפופיי ממדים של סאגה אמריקאית. הוא
החמיץ את רוח התזזית של המקור. מבלי
להעניק לו שום עומק נוסף.
קן ראסל שוב הפליג במעשי־הנפלאות
הקולנועיים שלו. כאשר האפשרויות של
הפקת תמונות בעזרת המצלמה מרתקות
אותו יותר מן המסר שבתמונות. לכן,
מצבים משתנים הוא סרט שעוד ידובר
בו הרבה. במחלקת האפקטים המיוחדים,
אבל הוא יישכח במהרה על־ידי צופי
הקולנוע.
בילי ויילדר עשה את טעות חייו, כאשר
נגרר אחרי התלהבות חבריו, וולתר מתאו
וג׳ק למון, אשר ביקשו ספנו לביים
מהר סרט כדי לנצל סכום בסף, לפני
שיילד לגובה המיסים. התוצאה היתד.
חברים חברים אבל ...ואכן. זה שם הולם
ביותר. כי למרות הכוונות הטובות, השימוש
בקומדיה הישנה של פראנסיס ובר
ואדואר מולינארו, על נודניק הרוצה
להתאבד. לא הצחיקה ולא נשכחה, תופעה
נדירה ביותר אצל ויילדר.
עוד טעות מצערת היא המיפגש הצורם

היומרות הנשגבות שלהם. במעגל הכסף
של אלן פאקולה, בימאי מעולה של
סרטים מרתקים כמו המעקב או כל אנשי
הנשיא, התכוון להראות את הסכנות הטמונות
בניהול הפינאנסי של העולם.
מה שהוא הצליח לעשות, הוא לבלבל
את היוצרות לחלוטין. להסתבך בעצמו
בתוך ההסברים הכלכליים המובילים להתמוטטות
הבורסות באשמת הערבים. כאשר
הכל נפתר על הצד היותר טוב, רק מפני
שקרים קריסטופרסון וג׳יין פונדה מצליחים
להתגבר על החשדות ההדדיים ולאהוב
זה את זו.
במעגל ההונאה של פולקר (חוף הפח)
שלנדורף, הרגיז עוד יותר. ולו רק מפני
שהוא קלע עוד יותר קרוב אלינו. דובר
בו על מילחמת־לבנון של ,1976 ללא שום
הבנה, פירוט או ניתוח של המצב. שלג־דורף
העמיד. את מצלמותיו ברחובות
ביירות, צילם את ההדס, אבל השתמש
בו בעיקר כרקע לבעיותיו האישיות של
כתב גרמני, וזה כבר מוגזם. משל מישהו
היה עושה סרט המטפל כביכול בשואה.
אבל כל תפקידה של השואה בו, הוא
להסביר מדוע הבעל מתגרש מאשתו.

ש ח קו

אבירה אמיתית
והחלול בין מארקו פררי וצ׳ארלם בוקוב־סקי
בשיגעון של איש פשוט.
עם זאת, הכבוד ׳ להימנות עם ארבע
אכזבות השנה מגיע במיוחד לארבעה
סרטים אחרים. ראשית, אמא יקרה, קארי-
קטורה גרוטסקית, חד־ממדית ונבזית של
ג׳ון קרופורד. מבוייסת על־ידי פראנק
פרי עם פיי דאנאווי המגזימה להחריד
בתפקיד הראשי.
אם זד. היד. פשוט סרט רע, הרי
שהבריחה לניצחון היה אכזבה מרה. ג׳ון
יוסטון הוא אחד הבימאים הגדולים ביותר
שקמו להוליווד, ומי ששכח זאת יבול

היד. להיזכר השנה, כאשר הטלוויזיה
הציגה את האוצר מסיארה מאדרה. והנד.
אותו יוסטון מביים בדיחה תפלה על
בריחה ממחנה־שבויים, בחסות של מישחק
כדורגל. מסורבל. כבד־תנועה ומגושם לא
פחות מן השחקנים הראשיים מ, סילווסטר
סטאלונה ומייקל קיין (המתייחס אל כל
העניין כאל מלאכה שצריך לסיימה מהר),
הסרט עושה עוול לפרשה האמיתית שעליה
הוא מבוסס, פרשה טראגית שפורטה לפני
כמה שנים בסרט הונגרי, שלא הוצג
בישראל, בשם שתי מחציות בגיהינום.
ועוד שני סרטים, שהרגיזו במיוחד, בשל

השגה
ף* וע״תדים לתואר זה אינם חסרים.
יש המופיעים ברשימה כמעט בקביעות.
כמו רוברט דה־נירו ורוברט דובאל,
שעלו בקומתם עשרת מונים על ׳ וידויי
אמת, הסרט שבו הופיעו יחד כשני אחים,
הראשון כומר והשני שוטר.
צמד אחר, לינו ונטורה ופישל סרו,
היוו את הבסיס האיתן שבלעדיו קשה
היה להבקיע דרך לסרט כמו חקירה לילית.
נוכחותו של שארל ואנל בן ד.־ 90בשלושה
אחים, היה כצוק אדיר מלא הוד
(המשך בעמוד )42

1 41 1

;המשך מעמוד )41
והדר. שזזכל נשענים עליו. ועוד שחקן
צרפתי אחד. רוג׳ה האנן. שזכה לתפקיד־חייו
בהקשר היהודי, כסנדק רחב־לב
וקשוח, המנווט ביד ברזל את מישפחתו
בגלים הסוערים של העולם התחתון הצרפתי.
שני
שחקנים ותיקים אחרים היו השנה
בשיאם. הנר פונדד, זכה סוף־סוף בפרס
האוסקר, חודשים מעטים לפני שהלך
לעולמו. עבור האגם המוזהב, בהופעה
מזהירה כישיש המנסה להשלים עם המוות
המתקרב. ועם הפישפחה שבה הוא תלוי
יותר מאי־פעם. ואילו ברט לאנקסטר
הוכיח שוב את כישרונו כשחקן מעולה
באטלנטיק מימי, כגאנגסטר ישיש הנאחז
עדיין בתהילת עולם תחתון שאינו קיים
עוד.
טריט וידיאמם, הלא היא נסיך העיר,
אולי אינו תגלית חדשה (הוא הופיע
בתפקיד ברגר בשיער) ,אולם הופעתו
בסירטו של סידני לומט מצביעה על

פשוט גימדו את כל המרכיבים הבודדים
שבתוכו. ג׳ודי תילן הצעירה ניחנה בחיוניות
רבה ונשאה על כתפיה חלק גדול
מג׳ורג׳יה. צריך עתה לראות אם היא
מסוגלת להישגים דומים גם אצל בימאי
שאינו מומחה לשחקנים, כמו ארתור פן.

הסוטים ששרטו על המסכים בארץ היו
אמריקהויק * הסוטים הישוואלים עלו
על הדרו הנכונה * נ:מה מענקי
הקולנוע הלנו השנה לעולמם
ברברה סוקובה הגרמניה היא שם שנפגוש
בז עוד הריה, אחרי הופעתה בלולה
וסאנדהאל ברגמן עוד עתידה, בהדרכה
הנכונה, להיות ארול פלין ממין נקבה,
אחרי קונן הברברי. וצריך להזכיר את
ג׳ולי אנדריוס, החולצת שד ומשנה דמות,
בהדרכת בעלה, בלייק אדוארדם במהומה
בהוליווד.
עם זאת, כפי שמפיסטו הוא תפקיד
המבקש תהילה, כך גם תפקיד נשי אחד,
שעלה על בדי הארץ בתחילת תשמ״ב.
מריל סטריפ. שחקנית שכבשה את עולמה
בשורה של תפקידי מישנה. הוכיחה באהובה
הקצין הצרפתי שהיא אכן וירטואוזית.
המעברים בין דמות מודרנית.
מעשית ומשוחררת. ובין נערה אליזבתנית
הכורעת תחת המוסכמות והחוקים של
החברה שבתוכה היא חיה. עד שהיא

עדי נאמן ודליה שיצקו
אירוע ישראלי לשמו
מאגר של כישרון. ורומז שמדובר בשחקן
מגוון המסוגל להתמודד בהצלחה עם כל
תפקיד.
עם זאת. את שחקן השנה צריך לבחור
בין שניים שהופיעו באותו הסרט —
קלאום מאריה בראנדאור ורולף הופה.
שתי הדמויות המרכזיות במפיסטו של
אישטוואן סאבו. עימות הענקים הזה בין
השחקן האכסטרוורטי המנסה לשכנע את
עצמו ואת סביבתו במה שכדאי לו להשתכנע.
ובין הרודן הקשוח והערמומי החונק
עולם שלם בכפפת־הברזל שלו, היה הדו־קרב
המבריק והנמרץ ביותר של השנה.
ואם בראנדאור בלט בו קצת יותר מעמיתו
המיזרח־גרמני. הרי זה רק משום שתפקידו
היה קצת יותר זוהר. ציבעוני ומגוון,
תפקיד שנתפר מראש לקבלת עיטורים
ופרסים. ואכן בדאנדאור ניצל את
ההזדמנות יעד תומה.

ש ח קני ת
ה שנה
^ אן המבחר צנוע יותר. אפשר,
כמובן, להצביע על קאתרין הפבורן,
שזכתה באוסקר, אבל למען האמת, מה
שהיא עושה. באגם המוזהב אינו מפתיע
ואינו עולה על הישגיה הקודמים.
קריסטי׳נד. יאנדה, שהצליחה לעצבן עד
אימה באיש השיש, תהת הדרכתו של
האיש אשר גילה אותה, אנדז׳יי ואידה,
התגלתה מאופקת ומעודנת הרבה יותר
במפיטמו, אולם התפקיד היה בהחלט זוטר.
דיאז קיטון עשתה צעד אחד נוטף
קדימה בהאדומיס, אולם ממדי הסרט סולו

אפשר עוד להזכיר את מיקלוש סיימון,
השחקן ההונגרי המגלם את האב, הפועל
השחור המסרב להאמין כי החיים יכולים
להיות יותר מעבודת פרך, בג׳ורג׳יה, או
את רוברט פרסטון, כרופא המספק א*
כל חלומות השחקנים באמצעות המזרק

שחקן דוברם פרסטון
סאטירה פראית
מתמרדת כדי להשתחרר מהם, מציגים את
סטריפ במיטבה. העיבוד של אקרל רייס
והרולד פינטר נתן לסרט מימד שונה
מזה של הספר (ולא הכל קיבלו זאת
בברכה) ,אבל ללא פניה של סטריפ, וללא
השליטה המוחלטת שלה בתפקיד, לא היה
זוכה הסרט להצלחה גדולה כל כך. אין
ספק שהיא ראויה לתואר •שחקנית השנה.

ש ח קני
מי שנ ה
י שם שינוי, הפעם צריך להסכים עם
* האקדמיה בהוליווד. אף לא תפקיד
מישנה אחד התקרב, ולו במיקצת, לתפקיד
השרת בארתור, ואף שחקן לא יבול היה
להיות מושלם יותר מג׳ון גילגוד בתפקיד
זה. הופעתו שנונה, מלוטשת ומעודנת
כל כך, עד שאפשר להשתמש בה כמופת
ודוגמה למישחק קולנועי, לקצב תנועה
ודיבור, לדיוק בהבעות פנים ומבטים.

שלו, בסאטירה הפראית והאכזרית של
בלייק אדוארדס. מהומה בהוליווד.
אל הרשימה אפשר לצרף כמעט את
כל משתתפי רגטיים, סרט שאין בו למעשה
תפקידים ראשיים. אבל כל אחד מבריק
בתפקיד האפיזודי שלו, בין אם אלה ותיקים
כמו ג׳יימם קאגני ופאט אדברייו או
צעירים כמו בראד דוריף והווארד רולינס
הבו.
ואם מדובר ברגטייס, תפקיד־המישנה
הנשי המעניין ביותר היה זה של מרי
סטינבורגן, כבזרגנות ממוסדת ומסודרת,
המגלה מתחת למלמלה. למשי ולקטיפה,
אופי של ברזל ורצון נחוש. לצידה. צריך
לציין גם את אליזבית מק׳גברן, כנערת-
שעשועים.
מוריו סטייפלטון, כאמה גולדמן ב־האדומים
היתד. ללא ספק מרשימה, אך
שוב. בהשוואה לממדי הסרט, תרומות
אישיות הולכות לאיבוד.
צריך להוסיף לרשימה שתי פנים
חדשות שעוררו עניין רב. אחת מהן,
שחקנית צעירה, נאה ומקסימה בשם
דורותי סטראטן, הספיקה להופיע בקושי
בסרט אחד ראוי לשמו (הם צחקו על
כולם) בטרם נרצחה על-ידי בעלה הקנאי.
שחקנית אחרת, בעלת תכונות דומות.
שנראה כאילו עתידה עתה לפניה, היא
רייצ׳ל וארד, התגלית של ברט ריינולדס
בשארקי.
לא יתכן לסיים. מבלי להזכיר את
שמותיהם של כמה מענקי הקולנוע שהלכו
השנה לעולמם. ראשית, בימאי, שהיה
אחת הדמויות הבולטות בקולנוע האירופי
הצעיר, ובלי ספק הפורה שבכולם. ריינר
ורנר פארבינדר ד.לך לעולמו רק ימים
מעטים אחרי שסיים את סירטו האחרון,
קרל מבום ט. לפי דאן דנה. ובכך בא
הקץ ליצירה קולנועית מעוררת פולמוס,
לנסיון אמיץ לראות מחדש את תולדות
גרמניה המודרנית. בעיניים לא-שיגרתיות
ולעמוד לצידם של כל הנדכאים והמנודים
מן החברה הבורגנית המהוגנת השלטת
במישטר קאפיטליסטי.
שניים מן הכוכבים הגדולים של הקולנוע,
שהיו לא סתם שחקנים אלא סמלים,
הנרי פונדה ואינגריד ברגמן, הלכו אף
הם לעולמם השנה. פונדה, כשהוא נערץ
יותר מתמיד, ברגמן. כשהיא נלחמת באומץ
מדהים נגד מחלת הסדטן ומשאירה
בתור ירושה אחרונה את הופעתה בתפקיד
גולדה מאיר.
כוכבת אמריקאית נוספת, במלוא כוחה
ובשיא חיוניותה, נפטרה גם היא — נטלי
ווד.
שני שחקני קולנוע גרמניים, שתהילתם
עברה מזמן את, גבולות ארצם, מצאו את
מותם באורח טראגי השנה. רומי שניידר,
בשיא הצלחתה, כשחקנית המבוקשת ביותר
באירופה, אבל גם בשיא אומללותה, זמן
קצר אחרי שבנה נהרג בנסיבות מחרידות,
מצאה אה מותה כשהיא כת 42 בלבד.
ואילו קורט יורגנם, שהיה פעם אחד
המאהבים הגדולים של הבד האירופי,
נפטר אחרי מחלה ממושכת, כשהוא שבר
כלי שאך בקושי מזכיר את זוהר הימים
הגדולים שלו.
ועוד תזכורת אחת — אבירה אמיתית
להוליווד: ג׳ון בלושי. השחקן הגוץ והזריז
בעל ההומור המטורף והמרץ הבלתי־נדלה,
מי שהתגלה בתוכנית סאטירית
בטלוויזיה והיה לאטרקציה בכל סרטיו,
נמצא ספוג סמים, ללא רוח חיים. במלון-
פאר הוליוודי. קורבן נוסף לתהילה שבאה
מהר מדי וקל מדי.
במדינה מיש פט
ר1וח ׳שול י 1ם

כגלל פגם טכני שוחרר הנאשם
ממעצרו, אך חזר לכלא למחרת
אברהם נעמתי מת מוות קליני מדקירות
הסכין שהונחתו עליו בחודש אפריל הישנה.
רק מאמציהם של הרופאים בבית־החיולים
וולפסון החזירו אותו לחיים.
אי לכך לא נאשם יוסף אהרון ברצח
אלא רק בנסיון לרצח. הקורבן עצמו לא
רצה לספר מי דקר אותו, וטען כי אינו
זוכר. אבל ה מיש טרה חשדה בי בגלל
סיכסזך הקיים בין השניים ניסה אהרון
לרצוח את נעמתי. אדירת נעצר ׳והוגש
נגדו כתב־א״שום.
סניגורו. עורך־הדין חיים קאזים, עירער
על המעצר לפני בית־המישפט העלית
וטען לעילות שונות, אך כאשר עיינו
השופטים בחומר, התגלה להם כי הקראת
כתב־האישום לאהרון נעשתה שלא כדין.
וכיוון שלפי ההוק אין להחזיק נאשם
במעצר יותר משישים יום בלי להקריא
לו את כתב־האישום ,׳וכאן ההקראה לא
היתד, כדין והוא ישב כבר יותר מחודשיים
במעצר. שיחרר אותו בית־המישפט העליון
בו במקום.
שיחדור בערבות. אולם שימחתו של
אהרון לא ארכה זמן רב. התובעת היפה,
גלית ויגוצקי. זימנה אותו ואת סניגורו
מייד למחרת. כדי לתקן את המעוות
ולהקריא לו את כתב־הא״שום לפני הרכב
של שלושה. מייד אחרי ההקראה מיהרה
התובעת לבקש שנית את מעצרו עד תום
ההליכים.
אך מניות שאהרון כבר ממילא שוחרר.
ומניות שבית־המישפט, שעיין מחדש בראיות,
התרשם כי אלה אינן חזקות
במיוחד, שוהרר אהרון בשנית, הפעם
בערבות של מיליון לירות, מהן רבע
מיליון בהפקדה.
מ* רצ ח אס דז דו ל בי א *•

חחשוד כרצח מוען כי היה
חכרו הטוב ש 7הנרשח
ועזר זהכיא את הגופה
לכית־החדלים.
המישטרה אינה יודעת עדיין מי רצח
את דוד (״דודו״) לביא. כל מה שהיא
יודעת הוא, כי ביום האחרון ׳בחודש
אוגוסט השנה, נרצח דודו מירידת, בשיכת
ג׳סי כהן בחולון, כאשר הוא יושב במכונית.
המישטרה גם יודעת כי הוא נורה
מטווח קצר מאוד, אך לא ברור אם
היריות נורו בתוך המכונית או מחוצה

כאשר נעצר יהודה בן־׳שדשן כחשוד
ברצח, טענה המישטרה כי היד בעדותו
סתירות, וכי הוא ישיב במכונית בזמן
היריות .״מביית שהרצח בוצע מטווח
קצר כל־כך, אנו זזושדים בבן־שושן,״
אמרו החוקרים בבית־המישפט, כאשר ביקשו
את הארכת מעצרו של החשוד.
דיכר אמת אך נעצר. סניגורו של
בן־ישושן, עורך־הדין צבי לידסקי, חקר
את השוטרים, ואז התגלה כי לחשוד גירסה
אחת עקבית, שאותה סיפר מרגע מעצרו.
הוא ישב במכונית יחד עם הנרצה ועם
אדם שלישי, יוסף אהרון, שהלך לקנות
סיגריות. לפתע הומטרה אש לתוך המכונית.
בן־שושן התכווץ על המושב הקדמי
עד ששככו היריות, ואז התרומם בזהירות
וראה את חברו מוטל מת מאחור.
הוא הזמין מונית והביא את ההרוג לביית־החולים
.״לקחתי •חבר שמת לי מול
הידיים,׳׳ אמר לשוטרים שעצרוהו.
בן־שוישן ביקש להיבדק במכונת-אמת
ונמצא כי אינו משקר, אך למרות זאת,
עצרה אותו השופטת ורדינה סימון למשך
שבעה ימינך לשם סיום החקירה.

עדנה ודן פיינרו !

ה עו לםהזה 2352

קהל. והשני עובד מסור וחרוץ הרחוק מעולם
הפשע. האם מסוגלים אנשים כאלה
לצאת מגידרם ולעשות את הדברים הנוראים
המיוחסים להם על־ידי שולמית?
ההחלטה היתד. קשה, מה גם ששולמית
עצמה אינה טלית שכולה תכלת. הנאשמים
השחירו את אופיה בבית־המישפט ככל
יכולתם. הם רמזו על עברה כנערת־רחוב,
טענו שהיא משתמשת בסמים, והיא עצמה
הודתה כי מפעם לפעם היא נוטלת ואליום.
דקירות המחטים בזרועותיה גם הן העידו
לכאורה על היותה נרקומנית, וסימני החתכים
בפרקי ידיה הוכיחו כי היא נתונה להתקפים
של הרס עצמי ומסוגלת לפגוע
בעצמה לרעה.
שולמית עוד החמירה את מצבה כאשר
לא התלוננה מייד על הצריבה. אחרי המעשה
יצאה עם שני הגברים מהבית כשהיא
לובשת את חולצתו של אורי על
גופה הצרוב, והלכה איתם לצורף בשכונת
התיקווה. היא נכנסה לבדה ומכרה לו את
כל תכשיטיה תמורת 22 אלף לירות. את
הכסף מסרה לפיני וסירבה לקחת ממנו את
אלף הלירות שהציע לה.
רק אז הוביל אותה אורי במונית לבית־החולים
דונולו ושם טיפלו בפצעיה. מ־בית־החולים
לא חזרה יותר להתגורר עם
אורי. היא עברה לדירת אחותה הבכורה.
..מאז ניתקתי את קשרי עם אורי.״ העידה

מ׳ גר לכוויות ב גו ב ה של הצעירה -היא עצ מה או
מאהבה וחברו, כדי לגנו באת תכ שי טי־ הז השלהי
אך -היא התנגדה בכוה וסירבה לוותר על
תכשיטיה. פיני גרר אותה. למיטבח. קרע
מעליה את חולצתה, וליבן שתי סכיני מיט־בח
באש.

המע בי דהתעלל/
המאהבה בי ט

ר• צלקות כגופה של שולמית יחיא
י י נראו היטב גם אחרי ארבעה חודשים.
הפאתולוג, ד״ר בצלאל בלוך, שבדק אותן,
קבע בבירור כי הן נעשו על־ידי צריבה
במכשיר מלובן כמה חודשים קודם לכן.
שתי צלקות חומות־אדמדמות נחרטו על
שיכמה השמאלי מאחור. גם על שתי זרועותיה
היו צלקות. ותחת בתי־שחיה נותרו
סימנים נוספים.
הד״ר בלוך גילה גם סימנים אחרים על
גופה של שולמית. על פרקי ידיה היו צלקות
שנחרטו בסכין חדה, ואשר נותרו
מנסיונות התאבדות שעשתה הצעירה הבלונדית.
על זרועותיה היו סימני דקירות

כי שלושה חזדש־ט קודם לכן. כאשר
התגוררה עם אורי כהן בדירתו, כאהובתו.
גרם לה מעבידו. פיני גולן, את הכוויות
החמורות. המעביד, שהוא בעל מיפעל
לנקיון בשם המיריק, והוא מעסיק כ־500
עובדים. היה בא מדי בוקר להעיר
את אורי ולקחתו לעבודה. הוא גם היה
מביא לעובדו מיצרכי מזון לביתו, ושכר
עבורו את הדירה שבה התגורר עם שולמית.
המעביד
הכיר את שולמית וניסה להפריד
בינה ובין אהובה. הוא אמר לאורי
כי שולמית עבדה בזנות, כי היא נרקומנית
ואינו טובה עבורו. אך אורי היה מאו
יני
קי ר ב את הסכין לגופה ודרש
י את התכשיטים. שולמית סירבה, ופיני
צרב את שיכמה, הוא המשיך וצרב גם את
זרועותיה ובתי־שחיה. שולמית נכנעה רק
כאשר קירב את הסכין לפניה. היא הסכימה
למכור את תכשיטיה ולתת לו את התמורה.
משך
כל אותו זמן עמד אורי, המאהב.
ליד דלת המיטבח ומנע משולמית לברוח.
כאשר ביקשה ממנו שולמית שיעזור לה,
משך בכתפיו ואמר כי פיני משוגע.
בגלל התנהגותו זו של אורי לא ראתה
שולמית בל טעם לצעוק ולהזעיק לעזרה
את אחיו, יצחק .״אם אורי, שהוא החבר
שלי עושה לי את זה, אז מה היה הטעם
לקרוא ליצחק ן״ סיפרה בבית־המישפט.
גירסתם על הנ-אשמים היתה קרובה בפרטים
רבים לזו של שולמית. גם הם הסכימו
כי באותו בוקר היו כולם בדירה, וכי
אחרי כמה מילים למדה שולמית שאורי
אינו עומד לשאת אותה לאשה, יצאה ל־מיטבח.
כאשר לא שבה אחרי כמה דקות
ומהמיטבח עלה ריח של בשר חרוך. נכנסו
שני הגברים ומצאו את שולמית עומדת

איני יכול לקבל אפשרות של צריבה עצמית, אמד
השופט. אדם הגורם לעצמו כוויה אתת אינו יכול
לשאת בכאבים ולחמשיר ולצרוב עצמו בדעה צלולה
ממחטים, כאלה הנותרים אחרי הזרקת סמים
או אינפוזיה רפואית.
״זהו אחד המישפטים הקשים שבאו לפני,״
כתב השופט דויד ולך בפסק־הדין המעסיק
שלו .״העובדות מזכירות את סיפורי
רשומון,״ ציין השופט כאשר עמד להכריע
מי הותיר את סימני הסכין המלובנת בגופה
של שולמית. היו לפניו שתי גירסות שונות
לחלוטין. והוא העדיף את גירסתה של שולמית
על אלה של הנאשמים אורי כהן
ופנחס (״פיני״) גולן.
ביולי 1979 התלוננה שולמית במישטרה

הב בנערה ולא שעה בתחילה לדברי מעבידו.
אז החל המעביד ידבר עם שולמית
ולומר לה שאורי אינו מתכוון לשאת
אותה לאשה, מכיוון שהיא גרושה והוא
כהן, והוא רק מנצל אותה.
בבוקר שבו קרה המיקרה, הגיע פיני
כמיהנגו להעיר את אורי. בדירה היה
אותה שעה גם יצחק, אחיו של אורי,
שישן בחדר אחר. אלא שבאותו בוקר,
לדברי שולמית. תפס אותה פיני ודרש
סמנה שתיתן לו את תכשיטי הזהב שלה.
הוא משך מצווארה שרשרת וקרע אותה.

ליד התנור כאשר פלג־גופה העליון עירום
והיא צורבת את עצמה בסכין מלובנת .״יש
לה כוח־סבל בלתי רגיל, היא אפילו לא
צעקה,״ סיפר פיני בבית־המישפט.

ה ת לוננ ה
פי פחדה
ן • שופט ראה לפניו את הנאשמים.
י י שני גברים מן הישוב. האחד בעל עסק
מכניס המעסיק אנשים רבים ובא במגע עם

השופט ולך
..מעשה מזוויט !״
שולמית בבית-המישפט. אחותה ראתה את
סימני הכוויות הטריות בגופה ושאלה אותה
מה קרה, אך שולמית, שאיומיו של
פיני שישרוף את מישפחתה ויפוצץ את
ביתה עוד הדהדו באוזניה. היתד, מפוחדת
מכדי לספר את האמת. היא רק אפרה ששני
גברים שדדו את תכשיטיה וגרמו לה
את החבלות. היא לא גילתה את זהות התוקפים.
יתכן
ששולמית לא היתד, פונה כלל ל־מישטרה
וכל העניין היה נשכח, אולם בחודש
יולי הופיע לפתע אורי בבית אחותה.
הוא שתה קפה עם האחות ואחר־כך העיר
את שולמית שישנה ודרש כמנה לצאת
איתו החוצה. ואז:! ,איומי סכין. דרש ממנה
לתת לו עוד 30 אלף לירות. הדרישה החדשה
שברה את שולמית והיא טילפנה
למישטרה.
כל אחד מהצדדים במישפט הביא את
ראיותיו לחיזוק גירסתו. התביעה הביאה
את הצורף שקנה את תכשיטיה של שולמית.
ברישומיו נמצא אמנם כי בחודש מרץ
מכרה לו שולמית תכשיטי זהב בסכום של
22 אלף לירות. הוא זכר אותה מכיוון
שהכירה מקודם. היא היתד, לקוחה ותיקה
ואת רוב התכשיטים קנתה אצלו .״היא
היתה אוספת זהב,״ סיפר הצורף ,״ומעו לם
לא מכרה תכשיטים קודם לכן. אולם
באותו יום באה וסיפרה כי היא זקוקה
לכסף ומכרה את כל •תכשיטיה.״
הנאשמים אישרו כי שולמית אמגם סיפ־
(המשך בעמוד )46

_ 413

היא נולרה במעברה -היא היתה חיילת, סטודנטית ,

הי חבת

: 1953ע אחיה במעברה בטסריזז

רלי אני *
יי אשה בת 29 .28 כמעט.
אומרים חזקה. אומרים: עקשנית. אומרים: גאה.
ואת מחפשת. רוצה לגעת בשורשי הדברים. לגעת
בפנים, בתוך ההווייה. להקשיב. לשמוע את רחשי הלב.
לאן? ואיפה עכשיו? ולמה כל הבלגן הזה בתוך
הנשמה ומסביב?
מה הדרך הזו שבחרת לך. שאת נוברת בה ואולי
מדשדשת?

^ 4י אני •׳ מה אני? אשד. בת 29 .28 כמעט.
י• אומרים: ישראלית. אומרים: המבולבלת הזאת מניו־יורק.
ואת חולמת: נהריה — ים, עצי ברוש, גינות
מטופחות, בתים עם רעפים אדומים, כרכרות מצועצעות,
חולות זהובים, הרבה שמש. בנים המרכיבים את הבנות
על אופניים.
אומרים: סוררת. אומרים: עצמאית. אומרים: זאת לא
צריכה גבר. אומרים: זאת צריכה גבר. ואת חולמת
על ארץ אחרת, רחוקה. עם שפה אחרת, ריחות אחרים.
מאכלים ותילבושות, תכשיטים ומנגינות אחרים.
ריח של מעקוד וכרוויווה ,.וטעם של נענע בתה.
אמא עם מיטפחת־ראש, מגישה לשולחן ומורידה מהשולחן,
מגישה לשולחן ומורידה מהשולחן, והאיש שיושב
שם רוטן ומקטר. ואף אחד אפילו לא אומר תודה לאשה
הגדולה, העצובה והשקטה הזו? אבא, שבערב שבת נראה
כמו בן מלך והכל סביבו מבהיק: החלות, היין, הנרות.
וסבא וסבתא עדיין מתעקשים. אצלם אפשר לשבת על
הריצפה, על שטיח ארוג בעבודת־יד, לאכול קוסקוס
ובשישה, ומחשי וספתה וערישה וטביח.
לסבתא יש הרבה צמידי־זהב על הידיים ועגילים כבדים
עם שמות, שלא שמעת בשום מקום אחר, באף סביבה אחרת:
חלה, חלחל, טקלילה, סקסק וחיט.
עמוק עמוק אצלה בארגזים כל מיני בדים ותחרות,
ולשמות יש צליל וטעם רחוק: אחרם, סוב, חלה, מנשף,
אחז׳ם וטרליק.
סבא שיושב לו ב־ 5בבוקר ובשעת בין ערביים וקורא
קבלה, תהילים. זוהר וחומש. הוא מחכה למשיח בן־
דוד, לבית־המיקדש, שייבנה כמו אז, בימי הנביאים. הוא
גם עובד לפעמים. כמה שעות ביום. מה שהעירייה סידרה.

: 1 9 5 0הסבתאראא־ .בנו

י את? אשה בת 29 .28 כמעט.
י חיילת יפה, חושנית ועליזה, שרצה עם החבר׳ה על
ג׳בלאות. את רובם איבדה במילחמה, ונאלמה.
ולפעמים אומרים: יפה. סקסית. ואת תמיד שקועה עד
צוואר ברומנים כאובים: עם דראמות, ובכי והרבה פלוג־טרים.
אך מלקטת הרבה רגעים יפים־יפים בתמורה.
איך זה שהם לא מבינים, הגברים? ומה יש פה בעצם
להבין — הרי הכל פשוט כל־כך. איפה מגע היד, הליטוף,
המבט החם?
סטודנטית לתיאטרון, שבגיל 22 מנהלת בעיר הגדולה
מישרד שבו עשרים אנשים, הקרויים משום פה אמנים,
ואת שואלת, מליאת תימהון: איפה הרגישות? איפה התום?
נוודת
בגיל .25 שמשוטטת בדרכים בדרום־אמריקה,
מתאהבת באינדיאנים משבט אוטבלו. רוקדת איתם סמבה
ושותה צ׳יצ׳ה בפייסטות שלהם. לומדת מהם, מה״פרי־מיטיבים
האלה,״ שלא תמיד צריך ״לעשות משהו.״ להיות
״יעיל,״ ״פרודוקטיבי.״ הרי אפשר גם לשבת סתם כך,
לחלום קצת, לגמוע שקיעות או זריחות. צירופי הצבעים
באריגים שלהם, נוגדים את כל מה שלימדו אותך בשיעורי
ציור.
פמיניסטית בת ,26 שחיה בניו־יורק ורוצה ״טו־מקיאיט,״
״לשחק אותה.״ בעברית. חיה לה עם ואספ אמריקאי יפה
תואר, מתחלקת איתו בעבודות הבית שוודדבשווה, אך
מתגעגעת לאיזו כתף מצ׳ואית גסה ומחוספסת, של לובשי
מדים לפעמים שריח זיעה דבק בה.

פיתאום עושה כסף, מרגישה חזקה ועצמאית. מעבירה
לרביעי ב״אפ־די־אר דרייב״ וצוחקת להם, לגברים, מרוצה
מעצמך. את לא זקוקה להם, את אשה עצמאית. חזקה.
איזה כיף! האגו נפוח כולו, כמעט מתפוצץ. את מורידה
לשלישי ומהמהמת לך את תיו לילות של אסתר עופרים,
ומשום מה נתקעת בשורה :״והוא ניגש /שימעי אלי קטנטונת
/אני בניתי בית לשיבתך /אוד תירקמי בערב
לי כותונת /אני אשא ביום את עגלתך.״
ואחר כך, בדירה שהיא כולה שלך — המכונית חונה
למטה, הרבה תכשיטים בקופסה, הארון מתפוצץ משמלות
וצעיפים, טלפונים שמצלצלים כל רגע — את שלא יכולה
לשאת את הבדידות הזאת. הקור הזה בלב דוחף להתקשר

1111111 מי*1 9 7 6 .| 191

בפאניקה לכל מי שאת מכירה. אחר כך יורדת לבד לבר
שמעבר לרמזור, מנסה להתגנב לעולמות אחרים. זרים,
מוזרים ורחוקים.
אשה עצמאית בת 27 כמעט, שאמרה בחדוות ניצחון
וביהירות :״אין גבר השווה אפילו דיכאון אחד!״ אך
שבוע אחר כך הוא נגע לך קצת יותר עמוק, קצת יותר
נכון, קצת יותר טוב — ואת קמה פיתאום מוקדם בבוקר
והגשת לו קפה למיטה. וקנית לו דברים שהוא אוהב,
סיגריות ובירה, כיבסת וניקית. ורצת הביתה בשקיקה כל
ערב. וחיכית לו נים־ולא־נים, נושמת־לא־נושמת, בלילות
ארוכים. כשהוא זוחל אלייך שיכור־זרוק־ם טושטש חלש־לוש־וכנוע
מאמה בר שבפינת הרחוב.

4ל י אני •׳ אשה בת 29 .28 כמעט. זרוקה. סהרורית,
״ י מטושטשת. דופקת את הראש עם הרבה מריחואנה,
חשיש, יין ומוסיקה רעשנית־רעשנית. מסתובבת פיתאום
בחברת ״אמנים־בוהמיינים״ וכל מיני יצורים מוזרים,
בעלי שיער ארוך, לבוש מרושל, ואמירות על חופש וחוסר־רצינות
כמו ״הלאה החמדנות,״ ״מי צריו כסף?״ ״הכל
שטויות״ ו״לא רוצים יותר אחריות.״
את מאוד רוצה לשחק, לפחות פעם אחת בחיים. לשחק
כמו ילד קטן ותמים. כי אז, לא שיחקת. כי אמא היתה
עצובה תמיד, ואבא היה גוער ורוטן, נאנח, מעיר ונאנק.
את מאוד רוצה לשחק. בתמימות, עד הסוף, מהבוקר ועד
הלילה, כל הימים. ללכת לים, לעשן גראם בכיף, לשוטט
ולהתעלם עד שיגעון, בלי :״אוף, צריך לקום לעבודה מחר
בבוקר.״
נוסעת לשארם עם ג׳ינג׳י. מיליונר אמריקאי. נשוי
ופוחח, מניריורק. פריקים מקומיים, ילדי הטבע שוחרי
החירות והחופש. מכרכרים סביבו כי :״הי איז מקינג
דולרם, דולרס.״ ובכלל, שיהיה איפה לישון כשמגיעים
לניו־יורק.
כשאת אומרת להם בחיוך :״אני לא עובדת יותר.
יאללה, בואו נשחק,״ לא מתייחסים אלא רק אומרים

היפית, זרוקה וא שת־עסקים -זהו וידוייה
בקריצה האחד לשני :״דווקא שווה זיון, לא?״ או ״ואללה,
הייתי שם לה עכשיו.״ ואת שוב הולכת לך לשחק לבד,
כמו פעם. כמו אז, כמו תמיד.
אותם אנשים ,״הפריקים של שארם״ היו אצלך לפני
חודשיים בגיו־יורק ואסרו :״בואי לבקר. אנחנו בשארם.
כסף זה שטויות, הכל שטויות. מ׳פתום אחריות? צריך
רק לשחק. כמה שיותר לשחק.״
אספתי את תיפזורתי. את עצמותיי, את עצמיותי ובאתי
לתל־אביב.
בת .28 אשה 29 .כמעט. שני קמטוטי־מבע כבר מסתמנים
במצח.
מי אני? מה אני?
רוצה למות. אין בשביל מה לקום בבוקר.

ך| די על הגג. מקום טוב בתל־אביב, ככה אומרים.
י י התשלום: שנה מראש. יש ברירה? אמרו: תקחי מהר,
זאת מציאה.
את פיתאום בישראל, אחרי שלוש שנים שלא. נראה
כל־כך הרבה שנים. עדיין יש חיילים ברחוב, אנשים במדים
ואווירה של ביטחון. מישהו, שנראה כמו פאנק, הוא
ראש־הממשלה כאן.
אנשים כאן בחלם. העיר בצרות קטנות וגדולות. המון
סיפורים על ההוא עזב אותה, וההיא ברחה עם ההוא, וזאת
הזדיינה עם זה. שכחו שיש ים במרחק חמש דקות, וכל
יום שמש. שמים כחולים וגבוהים.
מקטרים על היורדים, בזים להם, וסוגדים לכל סיפור
הצלחה מבושם־מתקתק וצבוע פלסטיק שבא משם. אחר
ע11ש
מייסרון 1982 .

כך, בצד שואלים: איך אפשר להשיג ״גרין־קארד,״
יש לך שם קשרים?
מהלכת ברחובות המוכרים ומרגישה לא־שייכת. מביטה
על האנשים שמדברים בשפה שאת מכירה הכי־טוב, בעיניים
של תיירת .״לבוא הביתה״ אך לגלות שאין בית. יאללה,
איך שהאשכנזים מסודרים כאן טוב! ולהיזכר איך עבדו
עלייך פעם עם מילים כמו ערכים, צדק שיוויון.
עם החברים של קודם, לפני הנסיעה, אין לך כמעט
על מה לדבר. ראש אחר, עולם אחר .״איך זה שלא התחתנת,
מה, אין מספיק גברים בניו־יורק?״ זו השאלה
הראשונה. אחר כך בא :״כסף, לפחות, עשית שם?״ ד״אם
את כבר שם, אז מה חזרת. השתגעת?״ שוב מתגנבת ללב
התחושה של חיים בין שני עולמות — להיות זר בניו-
יורק, וגרוע מזה — זר בביתך שלך.
יותר ויותר את פוגשת את שרידי החבר׳ה שהיו איתך
בצבא ובני גילם. הם היו פעם ״מיטב הנוער, התיקוות
והחלומות,״ קצינים וכל מיני כאלה ש״אכלו אותה״ במיל־

חפה. ראו את החברים שלהם נופלים לידם, הבינו, או
החליטו, או הרגישו, שהכל הבל־הבלים והתפזרו מדוכאים
לכל עבר. עכשיו הם חוזרים, טיפין־טיפין. מי מאמסטרדאם
ומי מלונדון, מי מפרו, ומי מהודו, קנדה וכמובן — מאמריקה.
התגעגעו לשמש, לשרון ולנגב, לנופים. כולם חסרי-
שקט ונבוכים. עשו קצת כסף, קצת למדו, קצת הסתובבו.
כולם עברו מסעות סמים.
את נפגשת איתם קצת, לפעמים. הם עושים הרבה מסיבות.
עלא־כיפק של מסיבות. אמש, במסיבה בשייח׳־
מגנייס אצל איקא בחצר, היו הרבה אנשים וילדות יפות,
הרבה בירות ומוסיקה סוחפת, מצב־רוח וצחוקים.
הרגשתי רחוקה ולא שייכת. כל־כך שמחה, שלא שייכת.
שפים גבוהים של סופאוגוסט. הירח כמעט מלא, צמרת
העץ נוגעת־לא־נוגעת בו, מרפרפת. אחר כך כבה האור.
הפסקת־חשמל, אני חושבת. דמויות־דמויות הם שוטטו בחושך.
מישהו הדליק מדורה, והיתד. להבה גדולה, והכל
דעך לאט־לאט והשתתק. אף אחד לא שר או חילל. רק האש
היתה סביב. לוחכת.
פיתאום נשמעה צעקה. נדמה לי שזה היה איקא :״למי
נמאס מהחיים?״ ״לי, לי, וגם לי!״ ענו במקהלה ילדים־
זקנים בני 28ו־ 30 בערב שבת, בישראל של ,1980 בשעה 4
לפנות בוקר.

שה כת 29 .28 כמעט. ערבים שלמים לבד בחדר
י * הולכת לישון לבדה במיטה זוגית רחבה, בוהה בתיקרה
כן, יש כמה זיונים מיקריים. רובם נשואים וחרמנים, שאפילו
את הקלישאה הקלאסית של ״אשתי לא מבינה אותי,״׳
כבר לא מוכרים לך. רוצים לזיין וללכת.
וכשיש לך 40 מעלות חום, את מטושטשת כמו סהרורית
בחדר, נופלת על הכריות, בדרך להכין לד כוס תה
נשארת שם למשך הרבה־הרבה דקות.
הן אומרות לך — מירי, רותי ולאה — החברות שלך
מהיסודי, מהתיכון או מהגן, המסודרות עם בית ליד הים,
וסדר־יום קבוע, ובעל, ומיסגרת :״מה את חושבת לך י
תתפשרי. אני כל־כך אהבתי את בעלי כשהתחתנו? מתרגלים.
זה הכל הרגל. צריך חבר בחיים.״
ואת שואלת את עצמך: אולי הן צודקות, לעזאזל?
ואם כן אז איך אפשר ז ונו, מה הלאה י
היום את כבר יודעת גם, שאת׳הרי יכולה ״טו, מאק
איט.״ שהמחיר של דירה לבד, באיזור טוב עם אוטו ותכשיטים
וצעיפים, זה לחזור בלילה זרוקה וגנובה, מכל
מיני חורים, להתפלש בזוהמה ורפש. עד כמה אפשר לשאת
את הבדידות הזו ולהקרא אשה עצמאית?
אולי להיות פשוט אשד. קטנה ורכה, לא להפגין עצמאות,
בילבול וחיפושי־דרך. מה זה הלוקסוס הזה? איך
זה שלכולם סביבך ברור כמעט הכול, ויש סדר־יום ואיש
וקביעות בעבודה, איך הכל מתוכנן להן, ומאורגן להן כל־כך?
יש להן איש פשוט וחזק, שמפרנס אותן ודואג להן.
מגיש להן כוס תה למיטה כשיש להן חום. או כשסתם לא
מתחשק להן לקום מן המיטה.
הצורך הזה בילד, הבוער בתוכך, השורף לך בקרביים,
במעט מתפוצץ.
להיתקל במיכתבי־האהבה שלו וגם שלי, המעלים אבק
במגירה, מצהיבים. הבטחות כמו :״אם תחשבי שאת נופלת,
וכל ה׳חברים׳ ייעלמו מהאופק (ותאמיני לי שזה
קורה — ודווקא כשצריכים אותם) תדעי שיש מישהו שלא
שוכח חבר בצרה (בעיקר כשיש לו רק חבר אחד.״)
אז יום אחד, אחרי שכל ׳החברים׳ נעלמו פיתאום. נפלו
אחד־אחד את מתקשרת. את מלעלעת. בקושי זה יוצא
לך :״אני צריכה אוזן קשבת.״
התשובה שלו, בעברו השני של הקו, מאופקת, קרה.
וקורקטית: הוא עסוק עכשיו. אולי בעוד שבועיים או
חודש יהיה בתל־אביב, וגם זה בלי הבטחות.
בטח שכולם נפלו. גם אתה, גיבור מתוק וחזק שלי, אות
מילחמת יום־ביפורים שלך, איש העיזה והגבורה והבאטיח,
גם אתה יחד עם כולם.

עשת כת 29 .28 כמעט. מה הצורך הזה. למה לגלות
י דברים העלולים לפגוע בשלוות־הנפש, בשפיות השקטה?
הנפש בוערת. רצון מתנגש ברצון. מהו העיקר? מהו
התפל? היכן התכלית?
ומה עם הרצון הזה שלך, השורף מבפנים: הרצון לעוף,
להמשיך בדרך, אולי גם ליפול ולקום אחר כך. הרצון
לגעת בשורשי הדברים. בתוך ההוייה, להקשיב, לשמוע
שו ש מיימדן 1
את רחשי הלב...

: 1977 עם גייבגיי באר צו ת־ ח ב ריוז

: 1 9 7 8ערגג בניו־•ירי!

: 1980 בציוו־״ם עול בר־־ קדמא

0 1סכין מ לו בו ת

*מסורתי בשקמה. בחור
סימפאטי ורגיש ,30/180 ,מסורתי,
מעוניין באשה בודדה בסביבות
,45—30 לידידות נעימה ושקטה.
ת״ד 474 בני־ברק•

* תמיד

כדאי

שכת (אלמנה, גרושה, בחורה —
עד •)40ת״ד 291 תל-אביב.
* שרידים הדדיים. גבר
מבוסס ובעל עוצמה ( )34 מעוניין
להכיר מסז׳יסטית לעיסד הדדי,
מרגש וחיוני (אפשר גם לא מיק-
צועית) .ת״ד ,44739 חיפה.

לנסות.

מבוקשת: צעירה בנפשה, החיה
את תקופתנו המתירנית׳ בעלת
אישיות פתוחה. אינטליגנציה, הש כלה
ויופי — יתרון• המבקש
32/185 בהליכים, נאה, נעים־שי־חד
.,נסי, ויייתכן שתופתעי לטובה.
כיתבי לת״ד 9658 חיפה, וצייני
טלפון•
* הכל 1בן 21 מעוניין לנסות
הכל עם נשים. ת״ד 30634
תל־אביב•

כלבלב ז!₪ו
בגליון 2349 נפלה טעות.
צ״ל: נמצא כלבלב לפני כחודש,
לבן־שחור (־לא להי־פך)
.טל׳ 635067־ ,02 בשעות
גולדמן.
8—7בערב.

* הרמוניה. רווק 172ן33/
מעוניין מאוד בהרמוניה עם בחורה
לעניין, שאוהבת טבע, מוסיקה,
בעלי־חיים וספרים רציניים.
כיתבי אליי, לת״ד ,2622 רמת־גן.

* מאוד מבוסם,25/190 .
נאה מאוד, קצין (מיל׳) וסטודנט,
מאוד מבוסס, מעוניין בך — נשית
ושנונה (רצוי לשלוח תמונה) .ת׳׳ד
,45129 תל־אביב, מיקוד .61451

* דו־מיני. אקן,40/185 ,
מעוניין בידיד שקט ותרבותי
(רצוי דרמיני, עם אפשרות לצרף
ידידה בת — )27 לידידות יפה,
ביתית וממושכת. ת״ד ,9010 תל-
אביב, מיקוד •61090
* מפי עוללים. לעקרת-הבית
המשועממת, ללא הגבלת גיל —
אם ברצונך לשנות את השיגרה,
את מוזמנת לחוויות סוערות עם בחור
אינטליגנטי בן . 19 כיתבי ל-
ת״ד 33272 תל־אביב.

* עד ,50 לא השום המין.

נסס סן

גזבלי ל חכו ת ארבע שני ם, וגםת צי ע /י אי ך לשפר

אפשריים

את זיכרוני, אשמח מ או ד.

בייבי 1יי ד ת

אקדמאי
* עין־־נון־הא.
נשוי ,38/180 שהיסס הרבה עד
שכתב, מחפש אחת דומה, שתהסם
הרבה עד שתענה ותיענה. סודיות
נדרשת ומובטחת. ת״ד 6458 חיפה.
* דחוף ,29/174 .רווק חיפאי.
מחפש אותך יפה ועדינה,
חסה וצעירה (גם ברוחך) ,כדי ליצור
קשר של אהבה אמיתית כית־בי
לת״ד ,45297 חיפה. אנא, מהרי!
* ג כ רי ־ ג כ רי. גבר גברי,
נאה ורציני 28/178 .שחזר זה עתה
מצרפת, מעוניין להכיר בחורות
משוחררות ורציניות בנות 18 עד
,28 למטרה רצינית• (אפשרי גם
נשים גרושות) .ת״ד 1833 רמת־ארנדונד.

מיקוד .52117

דרושה בדחיפות מכונת־כתיבה
הרנזס בייבי ניידת.
טל 718128 .־ 02ו־639884־.02
(להשאיר הודעה).
* חוש־הומור. צעיר נחמד.
בן ,22 בעל חוש־הומור, חסר־נסיון.
מעוניין במורה לאינטן מיות
בכל גיל. סודיות מובטחת. ת״ד
37041 תל־אביב.
* עוד אחד סודי. סטודנט
( )24 מעוניין ביחסים אינטימיים
עם נשים — 20—45 מכל הסוגים.
סודיות מובטחת. נא לציין טלפון.
ת״ד ,4092 רמת־גן.
* התכתכות. חייל בן 19
רוצה להתכתב עם בנות 17 עד
20 תחביביו: רוק כבד ושחייה.
נואיר.
ת״ד 410 בית־שמש.

בחור דו-מיני בן 30 מעוניין בזוג
או בבודדה דו־מינית, עד גיל .50
ת״ד 5311 רמת־גן.
* יש כזי ^ אשכנזי 32/175 ,
רגיש וסימפאטי. מעוניין באשד,
בסביבות ( 40—35 רצוי עם דירה),
לידידות מניבת אושר הדדי. ת״ד
669 בני־ברק.
* הנה ג מעוניינת להכיר גבר
רציני, מבין מתחשב ובעל אפשרויות,
למטרות ידידות. המחפשת:
אלמנה .38/160 2 +ת״ד 558 כפר-
סבא.

* דרלינג מאחורי

סורג

וכריה. אסיר נדיב ודרלינגי. אבל
משועמם, מעוניין להכיר אשה נדיבה
ודרלינגית. לידידות דיסקרטית.
ת״ד 86 נתניה, מיקוד .42100
אריה מכורש.
יסי• •י*

* ספורטיבית אך יציבה.
?־200־ ,£ספורטיבית, יפה ויציבה.
טלפון ,04-528508 בשעות הערב,
בלבד. יוסף.

מבוקשת: אדם
אם את אדם (ולא חיה אנושית)
ואשה (ולא ״סתם נקבה״)
— כיתבי לגבר שהוא
בראש ובראשונה אדם ת״ד
,2727 רמודגן.

,בנקאי!בנקאית
רווק נאד 29/157 ,פקיד בנק
+דירה״ ,בנאה דומה, לא
שמנה, למטרה רצינית. נא לצרף
טלפון! ת״ד 5261 תל־אביב.61052

השנה בדיזנגוף.
ציבור מצויינים.
הביריונים שלך
לידיעת הציבור

עשית לנו יחסי־בזכותך
ובזכות
הגיעה ההפגנה
בעולם כולו.

* לנהגי האוטוכוסים ב־

תל־אכיב — מה אתם חושבים, י
שאתם מובילים בהמות ו הלוואי
שתרגישו פעם איך זה להתמרח
על נוסע שעיר ומסריה, בצהרי
יום קיץ חם. מה בוער, אי־אפשר
לנסוע יותר בעדינות ז
תסר־פרייבט.

לרואיוו ל ר

כתוב /י לת״ד 490 .תל־־אביב, מי קו ד , 01 001:

* לא הוא אשם. גרוש
שלא באשמתו, סימפאטי ונחמד,
,36/172 אירופי, מעוניין להכיר
אשה, מגיל 17 ומעלה, שאינה רעה,
״כנועה״ או ״צייתנית׳ .,טלפון : ישראל 490254־.03

* לניצב אברהם תורגמן
— תודה רבה על התערבותך בהפגנה
נגד הרצח המתועב והשפל
בביירות, שערכנו במוצאי ראש־

מעוניין בבחורות או באשה, למטרות
אינטימיות, בכל רחבי הארץ. ת״ד
4121 רמת־גן.

אם תספד/י־ לי אי ך אפשר ל ה שיג קו ט ל פון

זוגי. בן 34 מעוניין להשתתף
במיפגשי-זוגות. ומחפש בודזוג
מתאימה• תמיכה אפשרית. ת״ד
48135 תל־אביב, מיקוד .61480

ב ר כו ת

* כל הארץ. נשוי 32/180

* מיפגשים מן הסו; ה

* שרירים. מסאז׳ מיקצועי.
מרפה ומהנה, לנשים בלבד. צעיר
עם נסיון ! ת״א 4135 ראשון־
לציווי*
פינוקיו. צעיר נחמד, סימפאטי
33/176 יפנק נחמדה ומבוססת.
ת״ד 9296 תל־אביב, מיקוד
.61092
* הרפתקן מ ת מר. הרפתקן
בן 26 מחפש הרפתקות־אהבה•
מומחה לנושא. סודיות
מובטחת. ת״ד 3681 פתח־תיקווה.
־ * אין כמוני. נאה מאוד
,25/178 אינטליגנטי, בגבוהה. גיל:
.17—21 רצוי בלונדית חטובה,
בעלת עיניים ירוקות. טלפון :
תשרי.
•03*942840

לינה, כלכלה ומשכורת גבוהה.
המלצות הכרחיות. טל׳ 35046־.052

מה דוי ך

לאברהם החיפאי (אברמ׳לה
בשבילי) בעל הסובארו, לאן
נעלמת? שרה׳לד, מפתח־תיק־ווה
שואלת מתי רואים לך?
ומבקשת שתיצור קשר.

* למנהל

הסופרמרקט

בכיכר דיזנגוף -מתי תתקן
את המעלית שלך? תעשה טובה
ותאפשר לאנשים להיכנס לתוכה
ולצאת ממנה. בלי להימחץ בין
קונת סעוך.
הדלתות.

* לשר לשעבר יצחק כר מן
— ההתפטרות שלך אחרי הרצח
ההמוני בביירות אינה מסירה
מעליך את האחריות המיניסטריאלית.
אילו היית פורש לפני הפוגרום,
אולי היית מונע אותו. עכשיו
מאוחר מדי!
ניצוד שואה

חינם אין כסך י
אז אם י* לך מה להודיע,
להביע, לבקס, לברך, לספר
בדיחה טובה, ואפילו לקלל —
קדימה !
• בל הודעה יכולה לבלול
ע ד 2 0מילים.
• טי *רוצח לצרף תמונה
— חבלב האבוד, עגלת-
הילדים המוצעת, חדירה המוצעת
לחילופיו, הרווק המציע
את עצמו להיכרות — יבול
לעסות זאת. במידת היכולת,
תפורסם גם התמונה.

* יד שניה. מבוקש שטיח
ושני כיסויים למיטה. יד שניה —
במצב טוב. טל׳ 76387־•054

דיסקרטי. נחמד ומשכיל
מעוניין להכיר נאה, להיאינטימית
ודיסקרטית ת״ד
הל-אביב.

* עוזרת. דרושה עוזרת פעם
בשבוע, לדירת שני חדרים בצפון
תל־אביב נא להביא המלצות! טל׳
.225259

• ההודעה תיכתב על גבי
נלויית-דואר, למערכת ״העולם
הזה״ ,ת״ד ,136 תל-אביב
(אלא אם בן מצורפת לה
תמונה. במיקרה זה י* להס-
תמס במעטפה) .ל א תתקבלנה
סום הודעות בעל-פה, בטלפון
או בביקור איטי.

* מושכת ע ד .40 מרצה
אינטלקטואל, מתעניין בנגינה,
בספורט, במוסיקה קלאסית וברי־קודי־עם
— מעוניין בצעירה סר

* הונגרית• דרושה אשד,
אמינה ונעימה לניהול משק־בית
,וטיפול בזוג מבוגרים בבת־ים.
דוברת יידיש, הונגרית או צ׳כית.

• הגלוייה תכלול א ת
•מו, כתובתו ומיספר הטלפון
סל בעל-חחודעה.

בן 34
כרות
,16212

(המשך נזענווד )43
רד, להם כי מכרה את תכשיטיה,
אבל הם לא ידעו מתי ובכמה
וכמובן שלא קיבלו ממנה מעולם
כל כסף. לדבריהם נתקפה שולמית
בדחף פיתאוסי לקנות מכונית, למ רות
שלא היה לה רשיון נהיגה,
ולכן מכרה את תכשיטיה. את
המכונית היא לא קנתה.

מ א מין ״
ד התביעה השני היה הד״ר
/בלוך. שבדק את המתלוננת.
הוא קבע כי את הכוויות בגב
לא יכלה שולמית לגרום לעצמה.
יתכן שיכלה לצרוב את זרועותיה
זאת בתי־שחיה, אך אפילו היתר,
מצליחה להגיע בסכין לשכם, היתד,
צורת הכוויה אחרת מזו שנראית
עליה .״אין זה מקום טבעי לאדם
לצרוב את עצמו,״ קבע הרופא.
השופט בדק היטב את תוכן
העדויות, לא התעלם מעברה של
שולמית ואמר :״עלי להזהיר את
עצמי שלא יהיר, זה נכון וצודק
להכריע את הדין על יסוד עדותה
של המתלוננת בלבד, בנסיבותיה
המזוויעות של פרשה זו.״ הוא
חזר על התרשמותו מנסיון ההתאבדות
שלה :״אמנם נכון כי
המתלוננת ביצעה נסיון התאבדות
על־ידי חיתוך ורידי ידיה אחרי
מיקרה הכוויות, אך ניתן להסביר
זאת עקב דיכאון ממה שעבר
עליה. אינני מוכן להסיק מכך
שגם את הכוויות גרמה לעצמה.״
השופט אף הרחיק לכת ואמר:
״הייתי אולי מקבל אפשרות של
צריבה עצמית, לו גרמה לעצמה
כווייה אחת בזרוע, אך לאחר כאב
התופת של צריבה אחת כזו לא
יתכן בשום פנים ואופן שאדם
כלשהו ימשיך ויבצע כוויות נוספות
בדעה צלולה ובשלווה.״
גירסתם של הנאשמים נראתה לשופט
בלתי-הגיונית. הוא לא האמין
ששולמית, שאספה תכשיטי
זהב, מיהרה למכור את כולם רק
בשל דחף פיתאומי לקנות מכונית.
במיוחד כאשר לא היה לה כלל
רשיון נהיגה. המנעותם של הנאשמים
מלחקור את שולמית בבית ה-
מישפט על עניין המכונית רק חיזק
את דעתו של השופט בנדון. גם
״השיכחה״ להזמין לעדות את יצחק
אחיו של אורי, שהיה נוכח בדירה
בזמן המיקרה, התפרשה נגדם.
עברה של שולמית, שהיה קו דד,גנה
העיקרי של הנאשמים, לא
נראה לשופט רלוואנטי כלל ועיקר.
״עברה המפוקפק לא הוכח על־ידי
הנאשמים למרות כל הרמזים, ואיננו
בעצם
איננו מעניין וגם
רלוואנטי,״ קבע השופט בפסקנות.
האכזריות שגילו שני הגברים
כלפי האשד, גרמה לשופט, הידוע
כבעל לב רחמן, להטיל על השניים
עונשים חמורים. פיני, שבמו ידיו
גרם לכוויות, נדון לשלוש שנות
מאסר בפועל ועוד שנה על תנאי,
ואורי, שרק עמד בפתח ומנע משו-
למית את הבריחה. נידון לשנתיים
מאסר בפועל ועוד שנה על תנאי.
ההרשעה בעבירות החמורות של
סחיטה באיומים וגרימת חבלות ח מורות,
נפלה כרעם משמיים על
ראשם של שני הגברים שלא ייחסו
למישפט חשיבות רבה. העונשים
החמורים שהוטלו עליהם זמן רב
כל־כד אחרי המיקרה זיעזעו אותם
והם מיהרו לפנות לעורכי־דין
מן השורה הראשונה כדי שיוציאו
אותם מן הבוץ. אבל את הנעשה
כבר אי־אפשר היה להשיב.
בית־המישפט העליון, ששמע את
טענותיהם של עורכי־הדין נירה
לידסקי ודרור מקרין, לא שינה
מאומד, ממה שקבע בית־המישפט
דלמטא. גם ההרשעה וגם העונשים
נותרו בעינם.

אילנה אלץ ;
העולנו הזה 2352

הכי טובה בעיר

שים אותה מול כל אחת אחרת ותבין,
אי אפשר לטעות בה,
במגע הרד והמלטף שלה,
בניחוח המיוחד והנפלא,
בהרגשה שהיא נותנת,
בתחושה שאין כמותה

נקה 7חוצר איי ח י של מפעלי וקו! !״ע־ מ! 1.מסיציו ז: וזו ען 11:1יח וע״נז

אפשר ללונות מכונית
ואפשר ללן נות מכונית עס אופי.
יש לך אפשרות לקנות
מכונית מקורית, עם
אישיות משלה: פיאט
ריתמו כוללת כל יתרון
ותכונת אופי שאתה דורש
ממכונית מסוגה -ואף
יותר מזה :

אופי מעוצב: לריתמו עיצוב מקורי
ומיוחד. מילים אינן מספיקות כדי
לתאר אותו. צריך לבוא ולראות.
אופי נוח: קשה להאמין -אך זו
עובדה 820/0 :מנפח הריתמו ־
מוקדשים לנוסעים ולמטען. יותר
מאשר בכל מכונית מסוגה.
אופי שקט: כתוצאה מניסויים
וחומרי בידוד מיוחדים, שקטה
נסיעתה של ריתמו בהשוואה לכל
מכונית בגודלה -בכל מהירות.
אופי יציב: מערכת משוכללת של
מתלים ובולמי זעזועים מבטיחה
נסיעה ״רכה״ בכל דרך.
אופי חזק: תא נוסעים מחוזק
במסגרת פלדה עם אזורי ספיגה
מלפנים ומאחור -מבטיחים הגנה
במקרה של תאונה.
אופי משפחתי: שפע מקום ל־5
נוסעים ותא מטען רבגוני עם כושר
קיבול גדול יותר מכל מתחרה-עושים
את ריתמו למכונית משפחתית
אידיאלית.

• אופי רשמי: עם עיצוב וגימור
קפדניים כאלה ־ ריתמו מתאימה
לשמש כרכב ייצוג למנהלים, ובמיוחד
דגם סופר .75
• אופי ספורטיבי: עיצוב אירודינמי
ותכנון חכם מביאים לזינוק של 100-0
קמ״ש ב־ 14.2שניות בדגם סופר .75
• אופי חסכוני: הילוך קדמי חמישי,
מקדם התנגדות נמוך לרוח -מביאים
לצריכה של ליטר דלק אחד ל־ 16.4ק״מ
ב־ 90 קמ״ש בתנאי ניסוי של ביהח״ר.
בחר לך מכונית עם אופי :
ריתמו - 1300 ,1100 רגיל או סופר
ו־ 1500 עם הילוכים רגילים או
אוטומטיים. קח ריתמו לנסיעת נסיון.
לא תרצה אחרת.

פי*ט. נך רוגזגמז בכליזעולכו3 0 0 0 .
תל א בי ב: סו כנו ת מ כוניו ת לי ם ה תיכון בע״מ -רח׳ יצחק שדה , 30 טל ; 03-330971 .חי פ ה: מו סמך בע״מ -דרך יפו ,146 טל 522258 04י רו ש לי ם:גו ל דין בע״מ -רח׳ שלומציון המלכה , 7טל ; 02-222231 .באר שבע: ש.ח.ן- .
רח׳ הדסה ,46 טל ; 057-74040 .נ תני ה: רכ ב נ תני ה -רח׳ הרצל ,44 טל ; 053-23453 .פתחת קו ה: א לי שולרוף -רח׳ בר כו כבא , 15 טל ; 03-919937 .חדרה: ק רי צי מן -איזור התע שיה, טל ; 063-32729 .נ ה רי ה: וינ ס קו בי ץ -
רח׳ הרצל ,86 טל ; 04-925419 .א שקלון: או טו א שקלון בעי׳מ ע״י בנין העיריה, טל ; 051-24774 .רחובו ת: בו קסר לרנר בע״מ, רח׳ הרצל ,208 טל ; 054-76823 .עפול ה: רכ ב הוד -רח׳ הרב לוין 17 טל ; 065-91480 .קריתש מונ ה:
מו סךה חו ל ה -איזור התעשיה טל ; 067-40574 .נצר ת: פריד ד א הר -אזור התע שיה, טל ; 065-55266 .רמת־ גן רכברמת גן -רח׳ זי בו טינ ס קי , 30 טל ; 03-719939 .אי ל ת: בית הר כ ב -איזור התע שיה א׳ טל ; 059-73945 .עז ה:
מו חמד גזל -רח׳ עומר א ל מו כתר טל.051-60718 .

במדינה
ד ר כי אדם
* 8־ כ חגובד, סודיניית

הגרפיקאי שביצע עבור
עובדי עז ,׳ את הכרזה
שהוגדרה כאגמי־שמית,
מוען שקריקטורה אחת
מסכמת כ 7ויכוח.
בשולי פרשת מאבק עובדי אל
טל בחרדים, הופיעה בעיתונות היומית
מודעת ענק של ועדי החברה.
בחלקה התחתון נראה בבירור
מהי מטרת הדתיים. כבגיל-
יוטינה, מניף היהודי הדתי את גרזנו
על אל על אחר־כך עומדים
בתור משחקי הכדורגל, תוכניות
הטלוויזיה ואפילו תחנת הכוח רי-
דינג ד׳ של חברת החשמל — כולם
לא יוכלו לפעול בשבת. אחרי
פירסומה, טענו חוגים דתיים שיש
בה הסתה, ואף התפלאו שקריקטו־רה
מסוג זה פורסמה בעיתונות הישראלית.
צייר
הקריקטורה השנוייה במחלוקת
הוא צעיר תל־אביבי, ישי אורון
22 למרות שלא סיים את
לימודיו הפורמאליים במכון לציור
ולגרפיקה, הוא מוכר כמי שיכול
לצייר כל דבר שיבקשו ממנו.

שיפר אורון:

אני גרפיקאי עצמאי, נוהג לקבל
עבודות הביתה. בדרך־כלל אלה הן
העבודות המוכרות של כל גרפיקאי,
ואין בהן שום חידוש. לכן
איני מקבל כל עבודה מזדמנת. האהבה
הגדולה שלי היא הקריקטורות.
כאן אני מצליח לומר את כל
מה שיש לי על הלב, על דף אחד,

נשיא 1זמוינה
עווו 1ונסציה
באשוס עו
במי נועדה
סינית שאינה
נ שוה כ ד כו
ף * וצא׳ שבת, שעות הערב ה- מסעדת המוקדמות ערב סייסט אוף סצ׳ואן בכפר שמריהו.
המסעדה הומה. מסביב לשולחנות
יושבים אורחים הסועדים
את ליבם באוכל סיני עשיר. לפתע
תכונה בחדר הפנימי. משה צור,
בעל המיסעדה, בחברת גבר צעיר
ורציני להחריד, סורק אתהמיסעדה
ומעורר את תשומת־לב הסועדים.
שעה קלה לאחר מכן, בשעה 8

הנשיא ורעייתו
סטייק סיני ואננס בלהבות
נהג השומר על המכונית. הזוג נבון
יושב לאחר כבוד בשולחן מכובד.
משה צור עומד על הזוג הנשיאותי
באופן אישי לשרתם. שומר־ה־ראש
יושב ליד הבר ומזמין אוכל
סיני ומשקה.
הנשיא נבון ואופירה מעיינים בתפריט
המפואר של המיסעדה. ה-
הנשיא נננט דנפייה

וחצי, מתחוללת התרגשות גדולה.
נשיא המדינה, יצחק נבון, ורעייתו
אופירה, מגיעים בחברת שומר־ראשם
— האיש שבדק קודם לכן
את המיסעדה.
משה צור מורגל באורחים חשובים.
אחד הלקוחות הקבועים שלו
הוא סעד מורתדא, שגריר מצריים
בישראל, המתגורר בקירבת מקום.
של נשיא־המדינה
שומר־הראש
שומר מדי פעם גם על השגריר ה מצרי.
האם הוא האיש שהמליץ לזוג
הנשיאותי על המיסעדהז
במגרש החנייה בחוץ נשאר ה

נשיא
אומר מראש לבעל המיסעדה
כי מאכלי חזיר אינם באים בחש בון
בשבילו או בשביל אשתו. אחרי
שהשניים מביטים בתפריט הענק,
המלווה בתמונות מרהיבות עין, הם
מזמינים את המנות:
אג־רולם, מרק חמוץ־מתוק. אטריות,
סטייק סיני, עוף באורז,
אננס בלהבה וגלידה.
סעודתם של הנשיא נבון ושל
רעייתו היתד. שיחת היום בכפר
שמריהו וסביבתה. אחרי הכל —
ידוע כי נשיא המדינה, יהא חילוני
או דתי, נדרש לדרוש על דיני

לצייר מהדימיון

__ בלי
ת ש לו ם

בעל מיסעדה צור ואשתו(באמצע: שגריר מצריים סעד מורתדא)
הנהג חיכה בחוץ

ה טו ל ם הז ה 2351

איש־הביטחון חחס
כשרות, ומיסעדות סיניות, כידוע,
לא קיבלו עדיין הכשר של הרב נות
הראשית. אך הנשיא נבון לא
נכנע. הוא אמנם לא הזמין מזון
לא־כשר, אד במיסעדה לא כשרה
הוא אכל גם אכל.

גרפיקאי אורון
ולתת דרור למחשבות הכי־הכי פרועות
שלי.
לצערי, אין ביקוש רב לסוג כזה
של עבודות. אולי משום שהחיים
בארץ הם בעצמם אבסורד, אנשים
לא מוצאים עניין בעבודות אבסורד
מטורפות. זה נראה להם חריג, לא
מובן, לא ברור. מה שהם מוכנים להסתפק
בו, זה קריקטורה פוליטית,
בעלת מסר ברור לחלוטין.
להוציא עבודות בתחום הצר של
של פוליטיקאים ואירועים פוליטיים
עכשוויים, קשה למצוא בארץ
הומור מטורף בעבודות מסוג זה,
שעליו אני מדבר. גלריות לא מציגות
את זה, אולי משום שהקונים
מעדיפים לרכוש תמונות יקרות,
לא אחת חסרות־משמעות, ולא
להסתכן ברכישת עבודה, ש מבט
אחד בה מסביר איפה אנחנו
חיים.
עד כ אן, דיברי אורון.
אורון מסכים בכל לב לתוצאות
עבודתו הקצרה עם אנשי אל על,
הוא מקווה שבעיקבותיהם יבואו
אחרים שיבקשו את שירותיו.

עמוד בתפריט של המיסעדה

^ אשר סיימו הנשיא ורעייתו
* לסעוד, ביקש משה צור שיחתמו
בספר־האורחים. הנשיא
סירב באדיבות. הוא יצא את ה־מיסעדה
ולא טרח להתעניין בחשבון.
היה זה שומר־הראש שקיבל
את החשבון עבור הנשיא, אולם
הוא לא.שלף פינקם־המחאות ׳וגם
לא שילם בכסף מזומן. התשלום,
בסך 1,200 שקל, לא נגבה ׳באותו
יום. איש־הביטחון חתם עליו, אך
החשבון לא התקבל בלישכת הנשיא
עד היום.
התשלום, אגב, חל רק על סעודתם
של יצחק ואופירה נבון. איש־הביטחון
אף לא טרח לבקש חשבון
על מזונו, ולא קיבל חשבון
כזה. הנהג לא נטל חלק בסעודה!.
הוא ישב כל אותה עת במכונית ה*1
נשיא והמתין.

הנקחים מטעם העידית הגיעו אל הבית שבשדרות נוודאו עם שקים
וועל, ותוך 1911 קצר הרעילו 30 חתולים תחת ניקוחו שד השכן שהזמינם
** דידי, דניאל קצר, העובד בחברת־מחשבים׳
הגיע אלי השבוע כשבידיו
חתולה מתה׳ בגרונה של החתולה היה
חור. הרופא־הווטרינר, שניסה להציל את
חייה, הוא שנקב חור זה בקנה־הנשימה,
אך ללא הועיל. החתולה מתה כתוצאה
מהרעלה.
קצר סיפר לי שיצא באותו יום מביתו
שברחוב נורדאו 88 בתל־אביב. החתולה
הקטנה שבה טיפל ולה דאג מזה שמונה
חודשים ליוותה אותו עד לכביש׳ וחזרה
לחצר. היא נהגה לישון שם על מושב האופנוע
שלו, ליד הבית. אך כאשר חזר
באותו יום אחר־הצהריים לביתו הוא מצא
אותה שוכבת מתחת לגלגלים. כאשר הרים
אותה׳ הוא ראה שהיא רועדת ומתפתלת.
הוא לקח את החתולה אל הד״ר דניאל
ורסנו, שניסה לשווא להציל את חייה.
כאשר חזר דניאל קצר לביתו, הוא ראה
בחצר חתולה בוגרת ולידה שישה גורים.
החתולה היתד, במצב דומה לזה שבו מצא
את החתולה שלו. הוא נסע שוב לד״ר
ורסנו. הפעם הצליח הד״ר ורסנו להציל
את החתולה. דניאל קצר לא ישן כל ה לילה.
היה עליו להחזיק את לשונה של החתולה,
כדי שלא תחמוק לתוך גרונה
ותחנוק אותה, כי החתולה היתה ללא הכרה.
הוא
חקר את השכנים, והם סיפרו לו
שדיירים ברחוב נורדאו 90 הזעיקו את
פקחי העיריה, ושהמפקחים חיסלו 30 חתולים,
שחלקם היו חתולי־בית שקיבלו חיסון.
כאשר
טילפן דניאל קצר למחלקה הווטרינרית
שברחוב הורקנוס בתל־אביב, סירבו
להשיב לו. הפקחים לא היו מוכנים
לומר מדוע הרגו את החתולה שלו. הם
אמרו רק כי השכנים מהבית הסמור הזמינו
אותם, ושזהו תפקידם ,״להתייחס
לתלונות של השכנים.״

אין את מי
לשאול
^ ניאל קצר המשיך בחקירותיו.
הוא ניגש אל דיירי הבית מיספר ,90
ומהם נודע לו כי יש בבניין סיכסוך־
שכנים. כמה מהשכנים, במיסגרת חיסול
חשבונות, מפעילים את המחלקה הווטרינרית
של העיריה ואת פקחיה כדי להרוג
את החתולים השייכים לשכנים.
כמה מדיירי הבתים הסמוכים החליטו
להתארגן, ולעשות משהו נגד ההרעלות
הסיסוניות של החתולים. אך עד־מהרה הוסבר
להם שיש חוק-עזר עירוני, שעל־פיו
כל מיכתב שמגיע למחלקה הווטרינרית

של עיריית תל־אביב, ושבו מבקשים דיירים
לחסל חיות באמצעות העיריה, זוכה
בתשומת־לב מיידית. הפקחים מקבלים הוראה
לצאת לשטח עם רעל, לחסל חתולים
רבים ככל האפשר. לא נערכת שום בדיקה
אם החתולים הם חתולי בית. או אם

הופיעה לפני כמה חודשים, ושבה הוא הוצג,
לדבריו, כ״גסטאפו של החתולים״.
הוא היפנה אותי שוב לדוברו של צ׳יץ׳.
רוני רימון התבקש לתת לאנשי המחלקה
הווטרינרית הוראה בכתב, להשיב על ש אלות
בקשר להרעלת החתולים. רימון סי
הכלב
מתחת דשולחן שד שפירא
מיודף בחדר

יש מניע זר מאחרי הבקשה של הדייר שביקש
לחסל את חתולי שכניו.
כך נוצר מצב אבסורדי. יכולות להיות
אינספור עילות למריבות בין שכנים, ש אין
להן כלל קשר לבעלי־היים. ואם
מבקש אזרח תל־אביב לנקום בשכניו, הוא
יכול לעשות זאת ללא קושי על־ידי חיסול
חיות, בין שאלה חיות־בית, ובין ש אלה
חתולים המסתובבים בחצר, וזוכים
לקבל מזון מידי הדיירים. לכל החתולים
האלה יש אדיב נורא: פקחי העיריה.
בעיקבות הסיפור של דניאל קצר, פניתי
לדובר עיריית תל-אביב, רוני רימון. ביקשתי
תגובה בעניין ההרעלות. זאת עשיתי
אחרי שהווטרינרית במחלקה שברחוב
הורקנוס, הד״ר אסתר לב, סירבה לדבר
עימי. נאמר לי שם שעלי לקבל פתק
מדוברו של צ׳יץ׳.
רוני רימון טען שאין זה עניינו• הוא
היפנה אותי לאריה קרמר, ראש אגף הפיקוח.
קרמר אמר שהוא אינו מעוניין
לדבר עם העולם הזה, בגלל כתבה ש

לתת הוראה כזאת. הוא אמר שאינו
מעוניין לתת הוראה כזאת, כי אינו רוצה
שווטרינרים ישוחחו עם עיתונאים.
כאן נסגר המעגל. אנשי המחלקה הווטרינרית
אינם מעוניינים להסביר את שי קוליהם
ואת מעשיהם לאזרחים, ודובר העירייה
אינו מוכן לאפשר להם לשוחח
עם עיתונאים. ראש מחלקת־הפיקוח אינו
מוכן לדבר, ודוברו של צ׳יץ׳ אינו משיב.
החתולים ימשיכו למות מהרעלות.

שפירא ושייגין
המרעילים
ף י יקשתי דברר מה מתרחש בבית•
המריבה שבשדרות נורדו .90 התברר
כי הנפגעת העיקרית ממיבצעי ההרעלות
היא מישפחת טריכטר, המתגוררת בקומה
השלישית. בדירתם קיבלו את פני הבעל
דויד, שהוא עורך־דין׳ האשד. חווה, ושתי

הבנות, שירלי ואוסנת. לידן ישב הכלב
נרו, קוקר־ספנייל אדמוני.

סיפרה חורה טריכטר :
נכנסנו לגור פה לפני חמש שנים. ביום
שבו נכנסנו הגיעה אלינו מישלחת מטעם
השכנים, שהודיעה לנו ׳שאנשים שיש
להם ילדים וחיות־בית צריכים לגור ברא־שון־לציון,
ולא בתל-אביב. בהתחלה לא
הבנתי מה כוונתם, אך לא חלף זמן רב עד
שהתחלתי להבין. מאז מתנהל נגדנו מסע
הטרדה שכבר הגיע לבתי־המישפט.
יש כאן כל מיני סיכסוכים תפלים, כמו
בעניין הדלקת־אור בחדר המדרגות, או
שימוש במיקלט ובגג. הם גם התלוננו
נגדנו על זה שהילדים שלנו עוברים ב־חדר־המדרגות.
בקיצור, שטויות.
כשעברנו לגור כאן, היתד. לנו גורת-
כלבים מגזע קולי. שמה היה טוטי. אחרי
כמה שבועות נעלמה טוטי באופן מיס-
תורי, ולא נמצאה עוד. אחר־כך היה ׳לנו
כלב מגזע סטר־אירי. הוא יצא את הבית
ועיקבותיו נעלמו. הקוקר-ספנייל מחזיק
מעמד בינתיים.
כל העניין נראה לנו חשוד, אך לא
יכולנו להצביע במפורש על השכנים ש לנו,
ובמיוחד על גבריאל שפירא ואשתו
חנה, או על אלכסנדר שיינין, שעימם היו
הסיכסוכים העיקריים.
מאז עברו שנתיים, ואז, ביום־העצמאות,
הקים שפירא צעקות נוראות בחדר־המדר־גות.
הוא טען שהכלב, נרו, עבר במדרגות
ליד הדלת שלו, ונגע בדלת עם הזנב.
כשלא השבתי לו, כמו שנהגתי לעשות
תמיד, הוא המשיר לצעוק, ואמר: כמו שהרעלנו
את שני הכלבים האחרים נרעיל
גם את הכלב הזה !
פניתי למישטרת דיזנגוף. שם היפנו
אותי למרחב הירקון. אך משום־מה נגמר
כל העניין בלי חקירה, למרות שיש בחוק
התייחסות למיקרים כאלה. אם יש
חוק, מדוע לא מפעילים אותו?
עד כאן דבריה של חווה טריכטר.
החוק שעליו היא מדברת הוא סעיף
451 בחוק העונשין ,77 שכותרתו היא
״היזק לבעלי חיים״ .בחוק נאמר :״ההורג
חיה הניתנת להיגנב או חובל בה,
פוצעה או מפעיל עליה רעל במזיד ושלא
כדין, דינו מאסר שלוש שנים,״

הילדים בוכים,
שפירא צוחק
*י ד לפני שלושה חודשים קיבלו
י ע בני מישפחת טריכטר הזמנות קבועות
למחלקה לסיכסוכי־שכנים בעיריה, בעניין
התלונות שהיפנו נגדם, כאילו הם מחזי-

אזרח תד־אביב ינוד לנקום בשבניו דוא נר קושי,
עדיו חיסול חיות חבית שלחם. הוא צ רו וק ליחיגין
את פקחי העירה, והם אינם משיבים לשאלות האווחיס
קים בבית כלב המסוכן לציבור. גם פקחי-
העיריה באו לבקר כמה פעמים, עד שהתחיל
העניין להצחיק גם אותם, והם חדלו
לבוא, והפסיקו להתייחס לתלונות נגד
מישפחת טריכטר.

חווה טריכטר ממשיבה בסיפורה

גבריאל שפירא ממשיך לבעוט בכלב
שלנו, וזאת עושה גם אשתו חנה, כאשר
הכלב עובר במדרגות. הוא נוהג לעמוד ב-
חדר־המדרגות ולירוק ישר לתוך פני כ שאני
עוברת. כבר נמאס לי לפנות למיש־טרה.
לפני
זמן־מה היה המיקרה עם החתול.
בתי, אוסנת, אוהבת חתולים. היא מצאה
גור־חתולים שאמו מתה, והאכילה אותו
בעזרת מזלף. השכנים התלוננו, וכאשר
הגיע יום אחד פקח מטעם העיריה, ירדה
אחת השכנות, והיא יחד עם שפירא אמרו
לפקחג ״תרעיל. החתולים מפריעים לנו״.
במיקרה שמעתי צעקות בחדר־ו^מדדגות
ולקחתי את הגור. החזקתי אותו בבית, עד
שהפקח הלך.
בחצר היה גם חתול ג׳ינג׳י יפהפה, שהילדה
האכילה. יום אחד מצאה אותו
אוסנת תלוי, עם חבל על צווארו. היא
היתה בהלם במשך כמה ימים. חתולה
אחרת שהיתה לנו נרדמה בלילה ליד
דלת־הכניסה. בבוקר מצא אותה בעלי ליד
המרתף, כשגבה שבור. הד״ר זאב שיינר,
שאליו הבאנו את החתולה -הסביר לנו ש לפי
צורת השברים הועפה החתולה בכוח
מן הקומה הרביעית. השקענו הון בטיפול
בחתולה הפצועה, אבל ללא הועיל. אי-
אפשר היה כבר לאחות את השברים.
ערכתי חקירה משלי, ושכנה סיפרה לי
שכאשר היא ליוותה חברים לדלודהכניסה

השקים כשהם עוד מפרפרים ומתעוותים,
ואת החתולים שלהם לא נמצא מקום הם
דחפו לפחי האשפה, וסגרו עליהם את
המיכסים עד שנחנקו.
הצלחנו להוציא כמה חתולים מהפחים
לפני שהם מתו, ורצנו איתם לרופא הווטרינרי.
הצלחנו להציל שתי חתולות ש היו
להן גורים.
טילפנתי לרופאה האחראית בשירות
הווטרינרי, ואמרתי לה שלא ייתכן שיהרגו
חיות סתם כך׳ רק בגלל שיש לנו כאן
שכנים שרוצים לנגח אותנו ולגרום צער
לילדים. היא הבטיחה לי שתיקח את ה־מיקרה
לתשומת ליבה. היא אמרה שלא
ידעה שהפנייה לעיריה היתה על רקע
של סיכסוך שכנים.
באותו יום, בשעות אחרי־הצהריים, ראינו
חתולים נוספים מסתובבים כשהם כוש לים
ורועדים בחצר. נזכרתי שכאשר ש אלתי
את הפקח באיזה רעל הם משתמ שים,
הוא אמר לי שהם רק מסממים את
החתולים ולוקחים אותם ללבנון כדי ש יאכלו
שם עכברים.
הנורא שבכל העניין הוא, שפקחי ה־עיריה,
המקבלים את תלונותיהם של שפירא
ושיינין, כבר התפרסו על ארבע חצ רות
סמוכות. גבריאל שפירא עומד לו בינ תיים
בחלון ביתו כשחיוך קטן של ניצחון
על שפתיו, למראה הבכי של הילדים בסביבה.
אבל אנחנו לא יודעים למי אפשר
לפנות, ואיך אפשר לעצור את הקטל הזה.
בינתיים
ממשיך שפירא להטריד אותנו.
מצאנו זבל ליד הדלת שלנו, דבק־מגע
שנמרח על המדרגות, וסמרטוטים ספוגי־שתן.
פעם אחת הוא העיז לעלות לכאן,
וכאשר פתחתי את הדלת, הוא ריסס את

סוקר העיקרי, כפי שהסביר לי, הוא לטפל
בבית. הוא ראש ועד־הבית, ורוצה שיהיה
שם סדר. דקות אחרי שהתחילה השיחה
בינינו, הבחנתי פתאום בכלב קטן שחלף
בריצה בחדר. שפירא לקח מייד חובט
שטחים והתחיל לרוץ אחרי הכלב בחדר
האחר. הוא כנראה הצליח לחבוט בו, והכלב
ייבב. כאשר שאלתי אותו לשם מה
הוא צריך כלב, השיב שפירא קזבתו הביאה
את הכלב הביתה, אך הוא אינו
מסתדר איתו. הכלב שוכב כל יום עד השעה
7.30 בערב מתחת למיטה, עד שבאה
בתו או אשתו הביתה, והן מוציאות את
הכלב לטיול.
ביקשתי שיביא את הכלב כדי שאוכל
לצלם אותו. שפירא התחיל לרוץ בין •החדרים
בדירה, כשהכלב בורח מפניו, ומסתתר
מתחת לשולחן, או מתחת למיטה. היה
עלי לכרוע על הריצפה כדי לצלם את
הכלב שהיה מתחת למיטה.
שפירא התלונן על השכנים שגורמים
לו נזק ועוול בכך •שהם מאכילים חתולים.

סיפר שפירא:

״הבעיות עם החתולים נמשכות זמן רב.
המישפחה הזאת, מישפחת טריכטר, חובבת
חתולים. זה מתבטא בשני דברים:
הם זורקים אוכל לחתולים מהדירה ומהגג,
והבת הקטנה שלהם אוספת חתולים מהח־צרות
בסביבה •ומגדלת אותם על הגג.
פעמיימ-שלוש הגיעו הליכלוך והסירחון
למימדים כאלה, שאי־אפשר היה לסבול
יותר. החתולים עשו את הצרכים שלהם
ממש ליד הדלתות, ואז פניתי למחלקה הווטרינרית
ולמשטרה.
הפעולה שלנו ביום שישי היתה בגלל
שני חתולים שהתמקמו בחדר־המדרגות
ועשו שם את צרכיהם. החתולים התנהגו

קצר והחתולה המורעלת

טריכטר עם כתה והכלב נרו

חור בגרון

זנב על הדלת

לבניין, ב־ 12 וחצי אחרי חצות, היא ראתה
את אחד השכנים מסתתר ליד הדלת בקומה
שלי. מה הוא חיפש שם בשעה כזאת
ן הוא גר בקומה אחרת. אבל הוכחה
אחרת אין לי.
הילדות שלי פוחדות להסתובב בחדר-
המדרגות, ובכל יום, כשהן חוזרות מבית־הספר,
הן שואלות אותי אם לא קרה משהו
היום, עם השכנים שפירא ושיינין.
בחופש הגדול, השנה, נסענו לכמה ש בועות
לחו״ל. ביום שישי, יומיים אחרי
שחזרנו, הגיעו אנשי העיריה ופיזרו •רעל
לחתולים. על מיבצע ההרעלה פיקחו גבריאל
שפירא ואשתו חנה. יחד איתם
היה גם אלכסנדר שיינין הקשיש. אני והשכנים
מהחצרות הסמוכות, שהיינו עדים
לזוועה הזאת, צעקנו והתדענו, אך פקחי
העיריה לא התחשבו בנו כלל. הם חיסלו
עשרות חתולים. לא היה להם מספיק מקום
בשקים לכל החתולים שהם חיסלו כאן.
הם דחפו את החתולים המסכנים לתוך

בצורה תוקפנית והפחידו את דיירי הבית
פני עם פליט ואמר: תנשמי כמו ג׳וק.
שלנו. חתול הוא חיה מסוכנת כשהיא מסאני
יודעת שקשה להאמין לכל זה, אבל
לצערי זו המציאות שבה אנו חיים בתל -תובבת חופשי. זאת יודעים גם בעיריה,
ולכן הם פועלים נגדם.
אביב.
יש לנו בעיות עם גברת סריכטר. היא
עד כאן דבריה של חווה טריכטר.
שונאת אנשים מעבר לגיל ,50 ולכל זה
״ ח תול הוא יכול להיות רק פיתרון אחד — שמישפ״
חת טריכטר תסכים לעזוב ולעבור דירה.
עד כאן דבריו של שפירא.
חי ה מ סו כנ ת ״
הוא היה הדובר היחידי. השניים האחל
רדתי כמדרגות, וצלצלתי בדלת רים ישבו לידו והינהנו בראשיהם. כש דירתו
של גבריאל שפירא. הוא פתח את סיים, יצאה הגברת קולנשר מן הדירה
הדלת בחשדנות, אבל הכניס אותי לדירה, והביאה צעירה בלונדית, שנראתה מבוהלת
והושיב אותי בחדר שחריסיו היו מוגפים. מאוד. זו היתד דבי רן, דיירת בבניין,
שהיתה לה דירה בשכירות חודשית.
הוא ביקש לקרוא לשני שכנים נוספים,
שהם ״פעילים״ בעניין החתולים, וכעבור השלושה ניסו לשכנע אותה לספר לי על
כמה דקות הוא שב עם אלכסנדר שיינין הזוועות של חדר״המדרגות.
בן ה־ ,82 ועם שכנה שלה הוא קרא ״גברת
דבי רן הזמינה אותי לדירתה, הסמוכה
קולנשר״.
לדירת טריכטר. היא אמרה :״אין לי עניין
שפירא הוא גבר גבוה בשנות ה* 60 עם חתולים. אני אוהבת חיות. אני פוחדת
לחייו. מזה עשר שנים אינו עובד, ועי -רק להסתבך עם השכנים האלה. הם מבו-

איש צוות המרעילים
מקום בשק
גרים ונמצאים בפנסיה, וכנראה אין להם
מה לעשות. אני בשום אופן לא מסכימה
שצריך להרוג חיות בגלל שילדים משחקים
איתם במדרגות.״
זהו סיפורו של הבית שבשדרות נור־דאו
.90 סיפור זה לא היה אפשרי בלי
עזרתה הנוראה של עיריית •תיל־אביב,
המתערבת בסיכסוכי שכנים באמצעות פקחיה,
המוכנים מייד לכל משימת חיסול.
הם אינם בודקים את הרקע להזמנתם, ושמא
מישהו מבקש לחסל חשבונות באמצעותם.
הם אפילו לא מוכנים להשיב על
נעמי אדוה !•
שאלות בעניין זה.

דנני 15 שנים תיתה באוץ :!0010 שת צעירות
יהודיות התגלו בעזה נאשר נננשה ועברו ליט _ -
עכשיו מתנות בתה של אחת על מה שזורה מאז )

ש 7יסמין
..נשהוזוזנשת׳ דוות הדזאביזו, אגדה לי
החברה: את לא ובריכה והתחפש.
את כמוה, ערבייה״
ן* סמין אליאן היא צעירה בת
,20 גבוהת קומה ובעלת גיז־רה
חטובה ועיגיים עצובות. עד
לפני כמה שנים היא חשבה שהיא
נולדה בחיפה. כך סיפרו לה הוריה.
ואז, לפתע, נודעה לה האמת.
היא נולדה בשנת 1962 בעזה. אמה
היתד, אחת מן ,.התאומות מעזה״
שהסעירו את מדינת ישראל בשנת
( 1967 העולח הזה .)1566
התאומות מעזה היו שתי נשים
יפהפיות, בהירות־שיער ותכולות־עיניים,
שחיו בעזה, והיו נשואות
לבני המקום. ב־ 22 באוגוסט ,1967

כמה חודשים אחרי שנכבשה רצועת
עזה על־ידי צה״ל במילחמת ששת־הימים,
נתפסו מישפחותיהן של התאומות
כשניסו לחצות את הגבול.
סיפרה יסמין :
הן נכלאו בבאר־שבע, ואחרי ארבעה
ימים הוחזת לרצועת עזה. הבעלים
סבתא שלי גרה אז בצריף ביפו
הוחזרו אל נשותיהן אחרי שהץ. ליד בית־חולים דו נזלו. כולנו נדחפ־כלואים
בישראל במשך שלושה חו נו לאותו צריף. הייתי בגן־ילדים
דשים.
כאשר נתפסו, סיפרו התאומות
לחיילי צה״ל שהן יהודיות, אך איש
לא האמין להן.

הסבתא

״לא הטה׳ את
השינאה ואת הדחייה
של האנשים כלפי•׳׳

ואחר־כך עבדו כאחיות בבית־ה־חולים.
כאשר
שבה המישפחה לישראל,
ב־ ,1956 ביקשו בניה כי יוכרו שוב
כיהודים. ואכן, בשנת 1961 קבע
בית הדין הרבני בתל-אביב כי הם
יהודים.
יסמין זוכרת שכאשר באה מיש־פחתה
ליפו, הובילה אותם משאית
גדולה.

פשוט להיות עם ילדים שבאו מרקע
אחר.
היום, כשאני קוראת או שומעת
על דו־קיום בשלום בין היהודים
והערבים, אני תוהה אם האנשים
שמציעים את זה יודעים בכלל על
מה הם מדברים. אני יהודיה, אבל
סבלתי מאפלייה במשך כל השנים.
אבי, שהתגייר, גם הוא נתקל בבעיות
בלי סוף, למרות שהדת היהודית
דואגת לגר, וכתוב בספר
ויקרא :״וצי יגור גר בארצכם ולא
תונו אותו. כאזרח מכם יהיה ׳לכם
הגר הגד אתכם ואהבת לו כמוך כי
גרים הייתם בארץ מצריים.״

תיכננו בפורים מסיבת־תחפושות.
אמא שלי הכינה לי תחפושת. אני
לא יודעת למה רציתי להתחפש ל רות
המואביה. כנראה שלמדנו אז
את מגילת רות, והדמות היתה קרובה
ללבי. כשסיפרתי לחברה לכיתה,
שמה היה עופרה, למה אני עומדת
להתחפש, היא חייכה ואמרה לי:
את לא צריכה להתחפש. את כמוה,
ערבייה.
בכיתי ורצתי הביתה. בשימחת
פורים לא רציתי להשתתף.
הייתי ילדה נחמדה וחייכנית, וכמו
לילדות אחרות, היה לי חבר.
כשטיילנו פעם אחת על שפת הים,

גיו ר ת

ך• יה זה 11 שנים קודם לכן,
1י במילחמה אחרת, כאשר נכבשה
רצועת עזה על־ידי צה״ל. אז
הועברו כל בני המישפחה — מלבד
התאומות — לישראל, והוכרו
כיהודים. הם לא יכלו להמשיך ולהישאר
ברצועה אחרי ששיתפו
פעולה עם צה״ל בעת הכיבוש הקצר
שאחרי מיבצע סיני. התאומות
נשארו אז בעזה. כאשר נשאלו
מדוע, הן סיפרו שבעליהן חטפו
אותן והחביאו אותן בסיני בכל עת

הכיבוש.
בעלה של אתת התאומות היה
אלוף עזה באיגרוף. הוא הסכים
שהיא תעבור לישראל ב־ז ,196 ואף
הגיש בקשה לגיור, בתיקווה שיינתן
לו להתגורר עם אשתו בישראל.
הוא רצה לייצג את ישראל באיג־רוף־
שתי
התאומות עקרו לישראל באותה
שנה, ביחד עם 13 ילדיהן. הן
שוכנו בצריף, באחת מסימטאות
יפו.
יסמין היתה אז בת חמש שנים.
היא ידעה שהיא יהודיה שנולדה
בחיפה. כך סיפרו לה הוריה. היא
ידעה ששם סבתה היה דוסיה פלפה,
בת למישפחת סבוטניקים מחראקוב
שבברית־המועצות. כאשר פרצה המהפכה
ברחה משם המישפחה של
הסבתא לתורכיה, שם התגיירה
דוסיה פלפה, והגיעה לישראל. כאן
היא נישאה לתל־אביבי ששמו היה
דויד אברמוביץ, בשנת .1925 היא
התגרשה מאברמוביץ, ובשנת 1932
היא נישאה ליוסף עומאר. לבני הזוג
נולדו חמישה ילדים, וביניהם
התאומות.
בשנת 1946 עברה המישפחה להתגורר
בעזה. התאומות למדו שם,,

^ ! 71 ״1 1 1 אלה תמונותיה ישל אמה
\ • 1 1 1 1 1 1\ / 11 של יסמין אדיאן ודודתה,
כפי שהתפרסמו לפני 15 שנה, כאשר התפוצצה
שכל הילדים בו היו יהודים. אני
לא ידעתי עברית, רק כמה מילים.
אחר־כך העבירו אותנו לבית ליד
מעברת בודים.
למרות שאמי חינכה אותנו כיהודים,
ראיתי כבר בתור ילדה שלא

פרשת ״האחיות מעזה״ — שתי נשים יהודיות שהיו
נשואות לערביס, שהתגוררו בעזה ואחרי מילחמת־ששת־הימיס
עברו להתגורר ביפו, ואחר־כך בבת־ים.

אני הרגשתי על בשרי שכל הפסוקים
היפים וכל התיאוריות האנושיות
טובות רק בשביל ציטוט,
ולא לחיי היומיום.
כשהייתי ילדה, למדתי בבית־ספר
עממי בבת-ים. אני זוכרת שפעם

פגשתי חברות אחרות שלי מהסבי בה.
החבר שלי, שקבעתי להיפגש
איתו למחרת ליד בית־הקולנוע
אורנים, לא בא לפגישה. היה לי
חשד שזה שוב קשור לרקע שלי.
כשפגשתי אותו שוב אחרי כמה

שעובדים אצלי מדייקים ולא עושים
בעיות. אם תאחרי שוב, אפטר
אותך !״
כתגובה. זרקתי את כרטיס־העבו־דה
בפניו של המנהל, והלכתי הביתה
בהחלטה שאני עוזבת הכל,
את הבית, את הסביבה, ואפילו את
המישפחה שלי, שאני אוהבת, למרות
כל מה שידעתי שהורי עשו
למעני.

״ ברח תי
לערד״

.ברבנות צאן בסיד אחד לשל:
של התאומות מעזה וי
תביא את התיק 1 ימים, ביקשתי ממנו לומר לי מהי
הסיבה האמיתית. הוא היסס, ובסוף
הוא אמר שהוא בעצם אוהב אותי,
אבל בגלל מה שהחברות שלי סיפרו
להוריו, הם לא הרשו לו להיות
איתי בקשר.
הייתי אז ילדה קטנה ורציתי
למות. העתיד נראה לי שחור. לא
הבנתי את השינאה ואח הדחייה
של האנשים כלפי, בגלל המוצא

כשהייתי בת 15 וחצי עזבתי את
בית־הספר. המצב הכלכלי בבית
היה קשה ולא היה להורי כסף לקנות
לי סיפרי לימוד. האמת היא שלא
תמכו בנו בכלל, ואם לומר במילים
פשוטות, זרקו אותנו לכלבים.
אמי •עבדה במיקצזעה כאחות
בבית־חולים. אבי עבד כמאמן
באיגרוף במכון פרטי של אדם שהוא
הכיר. הוא רצה להתנדב ולאמן
בחורים צעירים באגודה מסודרת,
אבל לא איפשרו לו.
כשהייתי בת 16 התחלתי לעבוד
בבית־חרושת לאריזות. את המש כורת
הבאתי הביתה כדי לעזוד
לאחיי הקטנים בלימודים. סיפור חיי
הגיע גם לבית־החרושת, ושוב היו
המבטים החשדניים וד,מעליבים שלא
יכולתי לסבול.
יום אחד איחרתי לעבודה, ואז
אמר לי הבוס שלי :״מה זה האיחור
הזה? אני יודע שכל הערבים

ך* כית היה ריק, ואני ארזתי
י י את הבגדים שלי במיזוודה
ויצאתי לתחנת טרמפים. אפילו לא
ידעתי לאן אני הולכת. רציתי רק
להתרחק משם ולא לראות אף אחד
שמכיר אותי. איכשהו הגעתי לערד.
ישבתי שם בכיכר וחיכיתי.
הגיע הערב, וזוג צעיר שישב שם
והסתכל עלי, הציע לי לבוא איתם.
הם רצו לעזור לי. הלכתי איתם
ולנתי בביתם. סיפרתי להם ש ברחתי
מהבית. למחרת הם סידרו
לי עבודה כמטפלת אצל ידידים ש היו
להם שני ילדים.
כעבור חודש עזבתי, ושוב הייתי
בתחנת הטרמפים. אדם אחד עצר
ושאל אותי לאן אני צריכה. אמרתי
לו: לאן שאתה נוסע. התברר לי
שזהו קצין־מישטרה שהיה בדרכו
לבאר־שבע. הוא לקח אותי אל
תחנת־המישטרה בערד. נחקרתי
שם, וסיפרתי שברחתי מהבית. הם
התקשרו להוריי ואחותי התחננה
לפני בטלפון שאחזור הביתה, אבל
אני לא רציתי.
השוטרים סידרו לי עבודה במלון
ערד. עבדתי שם כחדרנית. הכרתי
שם בחור שהתאהב בי. הוא גר עם
אמו, ולקח אותי לגור איתו. בחור
אחר מהמלון הלך וסיפר למישטרה
שאני קטינה. שוב לקחה אותי ה־מישטרה
לחקירה, וסידרו לי עובדת
סוציאלית שרצתה להחזיר אותי
הביתה. לא הסכמתי. היא סידרה
לי מקום במוסד אורנים בירושלים.
זהו מוסד לנערות שבו הן ישנות,
ובשעות היום יוצאות לעבודה. אני
עבדתי אצל איזו מישפחה עם ילד
מפגר.
הייתי מאושרת באותה תקופה
בירושלים, עד שיום אחד הכרתי
בחור שזיהה אותי. הוא הכיר את
אבי, שאימן אותו באיגרוף. שוב
חזרו אלי הסיוטים והיה נדמה לי
שכולם יודעים את הסיפור שלי.
ביקשתי מהעובדת הסוציאלית ש תמצא
לי מקום אחר והיא שלחה
אותי לקיבוץ מישמר-הנגב. הייתי
שם כמה חודשים ועבדתי בלול.
בקיבוץ סיפרתי את תולדות חיי
לבחורה אחת. הבנתי שלא אוכל
לברוח מהמציאות כל חיי, והחלט
..הרגשת,
על נשר, שנד הפשן יס
וחתיאוויות מביס רק לציטוט״
תי: מה שיהיה, יהיה.
לשימחתם של
חזרתי הביתה
הורי. הייתי אז בת 17 וחצי. רציתי
להקדים את הגיוס שלי לצה״ל.
כשהגעתי לבסיס קליטה ומיון
שאלו אותי פרטי־פרטים. בדקו
בתיק האישי, שאלו אותי איזה
חברים יש לי, שאלו אותי יותר מדי
שאלות על הורי, וגם שאלו אותי
אם יש לי דודים בעזה. עניתי בתמימות
שיש לי שם דודים, אבל אין
לנו קשרים איתם.
הם אמרו לי שם, בצבא, שהכל
פחות או יותר בסדר אבל יש כמה
בעיות, ולא פירטו.
באותה תקופה פגשתי את בת-
דודתי, שכבר הייתה מגוייסת ל-
צה״ל. היא סיפרה לי מה עובר
עליה בצבא בגלל מוצאה, ויעצה לי
לא להתגייס.
כשבאתי בפעם הבאר לצבא, לשיחה
אישית, אמרתי ל ׳ראיין מה
שעבר על בודדודתי ושאלתי אותו
וביקשתי שיענה לי בכנות, אם ל אור
הנסיבות האלה כדאי לי להתגייס.
הוא היסס לרגע, ואמר לי

שזה שיקול שלי. לא התגייסתי.
למדתי אז מיקצוע חדש, סידור
פרחים אמנותי. עבדתי אצל אנשים
נחמדים והכרתי בחור נחמד ממוצא
רומני. יצאנו ביחד תקופה והחלטנו
להתחתן. הלכנו להירשם ברבנות.
כשמסרתי שם את הפרטים שלי,
צעק אחד הפקידים לפקיד אחר:
תביא לי את התיק של התאומות
מעזה ! השני חקר אותי שעה שלמד,
וכשעמדתי לעזוב הוא צעק אחרי:
בואי רגע, האם אליאן זה השם
של אביך? אין לו עוד שם ערבי?
כי השם שמופיע אצלנו הוא שם
יהודי !
ברחתי משם. השארתי את החבר
שלי ברבנות.
לפעמים אני חושבת. לעזוב את
הארץ ולחיות במקום אחר, ששם
לא אתקל בכל הבושות האלה. אבל
יש לי בעייה: אני אוהבת את הארץ,
כי זאת הארץ שלי והייתי רוצה
שכל האנשים כאן יאהבו אותי
בגלל מה שאני ולא חשוב אם
נולדתי בעזה או בתל־אביב. אני
בן־אדם שרוצה להרגיש כאן בבית.

לפעמים אני חושבת לעח ,1אנל יש ד בונ״ה: אני אוהבת את הארץ

עופרת סקולה בשדה ש סרה

בארץ הארזים

מה יש לך גברת האריס?
בימים אלה פירסם יעקב בסר את מ־יבהר
שיריו מהשנים ,1981—1961 תחת הכותרת
מאחורי ההריסות, קובץ שראה־אור בהוצאת
ספריית פועלים• והמשמש מראה להשקפתי
עולמו, המשוללת בסים ישראלי של
ממש.
כבר בשיר הראשון, הריסות. מאמץ בסר
את מילות האינטרנציונל האומרות :״עולב

שיר ה

סחישירה*
בגן התופעות של הספרות הישראלית

מהווה עסקן־הספרות והחרזן יעקב בסר
תופעה יוצאת־דופן. הוא יליד ,1937 שעלה
ארצה בגיל ,20 כאשר שפת־אמו התרבותית
היתה פולנית ויידיש. עד מהרה עבר
בסר הסבה לשונית והחד לחבר שירה בעברית,
שירה שתחבירה לקוי ודימוייה שאולים
משירת אחרים.
בו זמנית הצליח בסר ללמוד את המיב־נד.
המימסדי של השירה הישראלית ותוך
כמה שנים המציא נוסחה תרבותית, לא
מציאותית, המהווה תערובת של יבסקציה
ישראלית״ ,המקיפה משוררי יידיש, מבקרים
מבני המושבות הוותיקות ומחברים
קומוניסטים מבני עדות־המיזרח — נוסחה,
שהביאה י מאוחר יותר להקמתו של כתב־העת
עיתון .77
• סחיש, ד (סחיש — ,סחישיס, סחי־שי
שחיס, זרעים שנפלו לארץ בעת
קציר הספיח, צמחו והביאו גרגרי־תבואה...״
(מתוך ״אוצר הלשון העברית״
— יעקב כנעני).
*• יבסקציה — רוסית — קיצור של
׳יברסקייה סקציה׳ — הסקציה, החטיבה
היהודית במיפלגה הקומוניסטית בברית־המועצות.
היבסקציה היחה פעילה בחיסול
הקהילות, בסגירת בתי־הספר בלשון האידיש,
בהחרמת בתי־כנסת והפיכתם למועדונים
קומוניסטיים. בשס ׳יבסקים׳ רגילים עד
היום לכנות את כל העסקנים הקומוניסטיים
היהודיים, המתמידים בהתנכרות ללאומיות
יהודית, לעם היהודי בעולם ואף לשיוויון
זכויותיהם הלאומיות, הדתיות והתרבותיות
של היהודים — וכל זאת מתוך נאמנות
בלתי־מסוייגת למישמר הקומוניסטי נ־ברית־המועצות(
מתוך לקסיקון לתודעה
יהודית מאת שמואל גדון).

עסקן־משורר כסר
מניין נחלתי את שירי
ישן עדי היסוד נחריכדז /מגן כפוף :־רול,
העול והוא מבשר לכנות מן היסוד.
כלומר /מן ההריסות ועד מהרד, הוא
מפענח לקוראיו על ״הנאהבים צנחנים
אמיצי לב, האויב יורה בהם עוד בשמים...״
וחוזר חלילה.
יעקב בסר מביא בסיפרונו את תיאור
• יעקב בסר — מאחורי ההריסית!
הוצאת ספריית הפועלים; 249 עמודים
(כריכה רכה).

החוויה הי שרא לי ת
לפני כמה שבועות ישבתי במיסעדה
ירושלמית. השעה היתד, שעת־לילד, מאוחרת.
רפיק הלכי, מהטלוויזיה סיפר חוד

סופר סימנדן
ממיתים בירית

—9111— 5 4 -ווי

הער 1ם י !הסתים
מארכסיזם אקדמי

חייו בחרוזים מהקומוניזם הרוסי אל הלום
הקומוניזם הישראלי שלו. הוא מביא זאת
בשורות שירה, המעוררות סימני שאלה,
כמו :״וצלב על ראש הכגסיה /ודלינדלוני
הפעמון או ״אני יילד /בתור מעי־הזיכרונים...״
ו״כורכנו כידינו הלוהטות /
את גופינו המיוזעים ושאר מישגיט
שיריים, שאינם מביאים כבוד לשירה הישראלית.
מחזור
שיריו של בסר, בסבך השורשים,
הוא גירסה פרימיטיבית לתיאוריית ה״דו־שורש״״
של המשורר הישראלי־הונגרי,
איתמר יעוז־קסט, בדבר כוחה הגלותי
של השירה הישראלית (מעין תיזה
אנטי־כנענית בשירה, שלא משוררים נוש אים
את דיגלה ).במחזור זה שואף בסר
להיות יותר ישראלי מהישראלי המצוי
וכדי להמחיש זאת, הוא ניזקק לתמונות
מהווי הצבא, כמו :״פלד אצבעות האנטנה
/אומר־דופר,־דמי ושאר צבאיזמים, ה־מרפדים
את חרוזיו של רודף השלום בכר.
במחזור שירים זד. מתגלה לבסר גם
אביו השירי המאומץ בסתר, הלא הוא המשורר
יהודה עמיחי, שבסר מאמץ אל
לב חרוזיו את שיטתו השירית, בלא מורא
או משוא פנים, תוך שהוא פולט חרוזים
בנוסח של ; ״בעצב, רציתי שתדע /כי
האבנים שנשרו משפתיד /לא פצעו את
רגלי ועוד עמיחאיזמים שמרפדים את
חרוזי בסר עד הלום. גם כותרת המחזור
עופרת שבירה והכותרת שירים בהליכה
הזאת אינם מצריכים סוכנות לחקירות בלשית,
כדי להוביל אותם לבית־האולפנה של
עמיחי.
בשיר כמו המילחמה הבאה, שבו מבשר
בסר על־פי עמיחי :״את המילחמה הבאה
/אנחנו מטפחים /בין תדר הש לה /לבין
/חדר הילדים הוא מוליד את קוראיו
האנוסים דרך אותה מטוטלת של רדיפה
אידיאולוגית אחר שלום, בצד דחפים תת־הכרתיים
למילחמה. במחזור ברגעים של
נסיגה בלתי נמנעת ממשיך בסר, במיצרפי
לשון, שלמרות היותם גזורים במיבנים של
שירה, כל קשר בינם לבין שירה הוא
מיקרי בהחלט (״הירח גלש וישב על ענן
כמו מובע /טשוי ממשים

מחזור נוסף, שבסר מכנהו שדה סקולה,
נקרא באנתולוגיה מעובדת לעברית של

שירים ודימויים שיריים, מתוך שירת משו־ררים
מזרח־אירופאיים, בני התקופה שאחרי
מילחמת העולם השניה (ואין טעם להכתים
שמותיהם של משוררים אלה ברשימה זו).
כאן כותב בסר על דמויות כ גי ט ד ־ פי ג ה,
אוריקה ואחרים, כאשר לשורות הארוכות,
שאינן פרוזה וגם לא שירה, מאמץ בסר •
את תיצרופת המילים נוסח דויד אכידן,
תוך שהוא מרבד, ב״סופסוף״ ,״איגרות״
ושב עד מהרד, בנפילתו הטיבעית אל
״קז׳ימז׳ הגדול״ מלך הפולנים.
שירתו של יעקב בסר נקראת בעיני הקורא,
המוכן לעבור חוויה מדכאת זו, באנתולוגיה
של כל פגמי השירה הישראלית
החדשה. חסרה באנתולוגיה זו אמינות שירית.
אי־ד,אחידות השירית היא החלק החזק
בשירה זו, הדימויים השיריים המשומשים
מרצפים שירה זו לאורכה ולרוחבה, כושר
התימצות שהוא לב השירה רחוק משירה

זו כמרחק ירח מארץ.
אחד משיאי קובץ זה הוא השיר אנטיאז־טופורטרט,
כאשר המשורר מצהיר כי
״הביט כי מהמראה בלסת ואבית״.״ תוך
שניסר, לכסות על כך, כי מי שהביט בו
מהמראה, היה בעל לסת שועלית. במילים
אחרות, כדי לחבר אנטי־אוטו־פורטרט היה
זקוק מר בסר לאוטו־פורטרט. אבל כדי שבשירה
יהא למישהו אוטו־פורטרט, זקוק
אותו אדם גם לשירה, באותה מידה שבעל
חשבון שיקים, זקוק גם לכסף בבנק, וב־מיקרה
הרע ביותר לאשראי. אלא ששירתו
של בסר מעידה על כך, שלמרות כל האשראי,
הסיבסודים וכל השאר שהעניקה לו
התרבות הישראלית, הוא נותר בלא שירה
ובלא אשראי שי1י.
בפרקים האחרונים של קובץ שיריו.
מגלה יעקב בסר אבא חדש. האב הפעם
הוא המשורר מאיר ויזלטיר, שבסר מתאמץ
לחקותו בצורות שיריות, כותרות ו
השלג
יהיה שחור בלבנון

יות אישיות שלו ממילחמת־הלבנון. מצור,
צידון וביירות, הודות שהיה בהן כדי לזעזע
גם את הציני שבציניקאים.
באותו שולחן ישב גם ידיד אחר, בימאי
הסרטים אמנון מייטלבאום. כאשר עלה
לדיון נושא הישארות כוחות צה״ל בלבנון,
בימי החורף הקרב ובא, פלט אמנון כלאחר
יד ואמר•ז ״סיפור ׳השלג חיה שחור׳ ׳יתרחש
שם, והפעם עד כוחותינו ז״י
סיפור השלג היה שחור הינו אחד מספריו
המעולים של מחבר הבלשים הצרפתיים,
ג׳ורג, סימנון, שכמה מספריו
נחשבים למבשרי הרומן החדש הצרפתי.
השלג היה שחור־ הוא סיפור העולם התחתון
של צרפת, בימי הכיבוש הנאצי, סיפור
שבמהלכו רוצח גיבורו פראנק סדי*
המאייר, בדם קר סמל גרמני אלמוני במבוי
צר. ואפילו לא מתוך מניעים פטריוטיים.
סימנון,
מתאר זאת כך;
״אנשים במדים הרי נחרגים הד ככל
שם,־ע, והארגונים הפטרידמיים חס שחיו
מסתבכים בצרות, ואת בני־וזעח־בה —
וזכרי מדעצת־חעיר ונכבדי העדה — חיו
* ג׳ורג־ סימנון — השלג היה שחור ;
עברית: אהרון אמיר; הוצאת כתר; 196
עמודים (כריכה רכה).

;:.זיתים בירייה כשל כד, או שהיו לוקחים
אותם אלזהים־יודע־לאן ! על־כל־פניס
שום לא היו שומעים עליהם מעולם...״
השלג היה שחור מתאר הריגה של חייל
גרמני בידי איש העולם־התחתון, בלא כל
נסיבות אידיאולוגיות. רצח לשמו. אך יחד
עם זאת, מתואר בהשלג היה שחור אותו
עולם אפל, של כובשים ונכבשים, עולם
המביא לכדי עימות של חוסר־ברירה.
לחיילי צה״ל העומדים להדוף בלבנון ובניירות
בירתה, לא ברור מניין יגיע הכדור.
אם מידי הפלאנגיסטים, אנשי המיליציות
של השמאל, אירגון אל־עמל או כל
צבא פרטי אחר מאותם צבאות של לבנון
המסוכסכת. או שהכדור יכול להגיע גם
מאיש העולם התחתון הלבנוני.
המילחמה בלבנון. מזמן כבר חדלה להיות
סילחגזה המתנהלת בין צבאות. זוהי מיל-
חמה המבהירה מיום ליום תמונה, שבה
צה״ל הופר להיות למטרד. הראשית, מילה־מד.
שכדוריה עשויים להגיע מכל כיוון. זו
מילחמה. ששר־ד,ביטחון, אריק שדון,
סיבר בה את צה״ל, מילחמה שספק אם היה
בכוחו של נאפוליאון לחלץ את צד,״ל מתוצאותיה,
מילחמה שבה כל חייל ישראלי
יכול לקבל, במהלד החורף הקרב ובא, את
הכדור במבוי צר זה או אחר. מילחמה
שאין ספק שהיא תביא לכך. שהשלג יהיה
שחור בביירות.

בגדי שדג וכדורים
אם לצטט את ג׳ורג׳ סימנון, הז־י שמתברר
כי אחרי שהשלג יהיה שחור מדם החיילים,
יהיה גם מי שיאסור וימית את
הנכבדים, יכלא אותם, או ״אלדהים־ידדע־לא,־

אנשי חיל־ד,אספקה של צד,״ל יכולים ל הציג
בטלוויזיה את וגשדירי־השירות שלהם
על ביגדי החורף והשלג שהם מנפקים לחיילי
צה״ל בלבנון הכבושה, מבלי שתהיה
להם תשובה, לאותה יריד, אלמונית במבוי
צר, יריד, שתצבע בשחור את השלג בביירות.