גליון 2378 מתאריך 28 במרץ 1983

י״ד ניסו תשמ״ג28.3.1983 ,

מים מר 2378

76ע710י0

516

שנה

המחיר :

שקלים

(כולל ט.ע.מ).

השותף לדירה של דוגמניזו
הצגות הוא החשוד
4העיקוי נוצת הברוקר

רונו שגי
(פגיס פוטו הוראת השופט)

וי מ רי עקב סון ט מי ר

כתבת השער הקדמי :

כתבת השער האחורי :

החשודים נו צ ח

המנב־־ל והמזכירה

מיהם גיל בן־גל ותגן שגי־שגיא,
כני המוכים מתל-אביב, החשודים
ברצח סוכן־הכורסה
יעקר -אדטרוביץ ובעבירות
שד סמים, הברחת
כסף וזיוף צ׳קים?

המנכ״ל טוען שמזכירתו ואהובתו
לשעבר נשכה אותו. האשה טוענת
שהוא הפר הבטחת נישואין,
פיטר אותה מעבודתה.
מנסה לסלקה מהדירה
והכד בגדל אשה
אחרת•

ה ח קי ר ה

סישלתת ישראלית נסעה לבודפשט,
ונפגשה שם עם אחד האישים הבכירים
ביותר באש״ף — צאלח (״אבדאיאד״)
ח׳לף. הוסכם בין הצדדים, וגם בקרב
המישלחת הישראלית עצמה, לשמור על
פגישה זו בסוד.
אך המישלחת הספיקה בקושי להגיע
ארצה, כשאחד המשתתפים הדליף את
הסיפור כולו. הוא הופיע בעמוד הרא שון
של ידיעות אחרונות, בחתימת יהודה
להב, שנלווה אל המישלחת (העולם הזה
.)2377
האם זה מפתיע ז אין זה מפתיע כלל.
בי זהו טיבעו של האדם הישראלי החדש.
אין הוא מסוגל לשמור סוד. הכל דולף
— דיוני הממשלה, ועדות־הכנסת, השרות
הדיפלומטי. יצר־השוויץ של הישראלי
גובר על הכל. הוא מתבטא בבדיחה הע־

הסקופ המארוקאי
לשבת על סקופים
ועמ מי ת :״מדוע גומר הגבר הישראלי כל-בך
^ מהר? מפני שהוא מוכרח לרוץ ולספר
לחבר׳ה.״
ידידי עיצאם סרטאווי׳ ראש מחנה-
השלום הפלסטיני, סיפר לי פעם על אימרה
שאמר עלי יאסר ערפאת. זמן רב לפני
שפגשתיו אישית :״האיש הזה הוא עורך
עיתון, אבל הוא לא פירסם אף פעם סוד
שנודע לו במהלך מגעינו, למרות שיכול
היה לפרסם כל שבוע סנסציה גדולה.״
היתד. זאת מחמאה אישית, אך היא
כרוכה בדילמה עיתונאית, כפי שאסביר
מייד.
העובדה עצמה נכונה. חונכתי בבית־הורי
לכבד התחייבויות ולהצדיק אמון הניתן בי.
כאשר אני מבטיח שלא לפרסם דבר —
איני מפרסם. כעורך־עיתון אני משתדל
להנחיל רוח זו לכל חברי-המערכת.
כשאני משתתף בפגישה על סמך הב טחה
הדדית שלא לפרסם דבר קיומה, אלא
בהסכמת שני הצדדים — אני מקיים את
ההבטחה. גם כשזה קשה.
ואכן, לפעמים זה קשה מאוד־מאוד. לפני
חודשיים הודיע חסן ה־ ,2מלו-מארוקו,
שהוא נפגש לפני שנתיים בבירת מארוקו
עם מישלחת ישראלית, שחבריה היו מתי
^ פלד, יעקוב ארנון ואני. הביקור ההוא
במארוקו היה חלומי, והיה בידי חומר
לכתבה סנסציונית. אך היא לא פורסמה.

העולם הזה 2378

המלך גם גילה כי נפגש עימנו שנית
בניו-יורק. גם על כך לא פירסמתי אז
דבר. יתר על כן, כדי לשמור על הסודיות
לא הודעתי על נוכחותי בנידיורק גם
לידידי הקרובים ביותר שם. רק אחרי
שהמלך עצמו פירסם את הדברים (הסכמנו
מראש שהוא יחליט אם, כיצד ומתי להו דיע
על הפגישות) פירסמתי גם אני דיווח
מפורט על הפגישות (העולם הזה .)2370
הפגישות המארוקאיות היו רק חלק קטן
ממערכת הפגישות והמגעים, שהיה לי
חלק בהם, ושלא פירסמתי אותם מעולם.
כאשר אוכל לפרסמם מבלי להפר הבטחה
ומבלי למעול באמון, אעשה זאת. אך לא
לפני כן. למרות שזוהי לפעמים הרגשה
מתסכלת מאוד לעורך-עתון לשבת על
ערימה של סקופים ולחכות.
וכאן הדילמה. כעיתונאי אני רוצה לפר סם
את כל המידע המגיע לידי. אין זו רק
שאיפה טיבעית של אדם שדם עיתונאי
זורם בעורקיו, אלא גם עניין עקרוני. אני
בחובתו של העיתונאי כלפי דוגל הציבור. זכותו של הציבור לדעת, ו חד
בתו של איש-התיקשורת להודיע, הן עמו-
די-התווך של המישטר הדמוקרטי התקין.
בעיני, זוהי חובה כימעט מוחלטת. אך
היא מוגבלת על־ידי חובת ההגינות —
והרי השמירה על האמון היא עניין של
הגינות. מי שמסכים להשתתף בפגישה
על סמך הבטחה שלא לפרסמה, ואחר־כך
רץ ומפרסם את הדברים, הוא בעיני נבל.
אין הוא שונה מגנב שאתה מכנים אותו
לביתך והוא גונב את חפציך.
יתר על כן — מגעים מסוג זה הם עניין
של דיני־נפשות. ולא רק מפני שחלק מן
המשתתפים בהם מסכנים לא פעם את
חייהם ממש (סעיד חמאמי, הראשון שפת חתי
עימו במגעים, נרצח בשל כך; על
עיצאם סרטאווי מרחף גזר־דין־מוות מטעם
הקנאים הקיצוניים) .אלא קודם כל מפני
שאנו עוסקים במלאכת עשיית השלום, וה שלום
בא כדי למנוע את מותם של אלפים
ורבבות (ואולי בבוא היום, בגבור העידן
הגרעיני, של מאות אלפים ומיליונים).
אני מקווה שאתה שותף לדעתי כי בסו גיה
זו, השמירה על הסודיות היא גם
חובה עיתונאית.
והערת אגב: היו שטענו כי ״שלו שת
המוסקטרים״ — פלד, ארנון ואני —
הפכנו את המגעים עם ראשי אש״ף למו נופול
אישי.
זוהי שטות גמורה. בכל פגישותינו פעל נו
כדי לשכנע את בעלי-שיחנו שיש
להרחיב את המגעים בהרבה, ושיש לשתף
בהם גורמים ואישים רבים ככל האפשר
— ובכללם אנשים שאץ לנו סיבה רבה
לחבבם. הפגישה בבודפשט היתה תוצאת
ההסברה הזאת.
אך כל עוד שהיה צורך לשמור על סו דיות
ואמון — נאלצנו להצטמצם במים־
גרת מצומצמת שהיתה מוכנה לכך. נפלטו
מן המגעים כל מי שלא עמד במיבחן
זה, וכל מי שאחרי הפגישה הראשונה ״רץ
לספר לחבר׳ה.״ והנסיון מוכיח: ההדלפות
שהיו בראשית המגעים, ושאכן סיכנו חיי-
אדם, פסקו לגמרי. במשך כמה שנים לא
דלף אף סוד אחד — הישג שהוא, נדמה
לי, יחיד־במינו בישראל.
עכשיו באה פרשת הפגישה בבודפשט,
שאורגנה במתכונת אחרת, והוכיחה שוב
עד כמה קשה לשמור סוד במדינה זו. הכל
דלף מייד.

עכשיו, אחרי ששככה סערת־הרגשות, אפשר
להתייחס לדו״ח ועז־ת־החקירה
לגופן. אורי אבנרי מנתח את
המסקנות ומותח ביקורת נוק בת
על הקביעות המרכזיות.

שרה ה שרה
אחרי שנפערו הקולות, לחץ פסח
גרופר את ידה של השרה הליברלית
החדשה, שרה דורון
כמי שבפאו שד,
והסתלק מטקס השקת
כוסיות שנערף לכבודה.

שינסח המופלאים
מיהם שיבעת ח״בוגדים״ (כהגדרת ה ליכוד)
או ה״פופלאים״ (כלשון המע רך)
שהכריעו את הכף
והכיאו לבחירתו של
חיים הרצוג כנשיא
השישי של המרינה.

בחזרה לאל־עויש

שלוש שנים אחרי שהוחזרה בירת סיני
למצריים, חזרה אליה עגת סרגרסטי והיא
מדווחת בכתבה נרחבת ומצולמת
עד מה שמצאה באל
עריש וכדרך אליה וממנה.

״שיר זה וטאה״
עמיחי,

המשורר יהודה
מספר להעולם הזה על דרך
עבודתו, על ילדיו הקטנים, על
יחסו למשוררים אחרים ולבעיה
העדתית, ואו״נכשלנו
מר: אדם כיצירת
ישראלי

מוזן רוכב שוב

היתה קאסטה?
פול גרינוואלד, הנאשם
כאונס, שיגע את בית־המישפט
בסיפור על קאס-
מות־וידיאו, האמורות, לד בריו,
להוכיח את חפותו.
העולם הזה
צילם את ה־מירדף
אח־רי
הקסמות,

תיאטרון

הבימאי יו הדסץ מחזיר את
טרזן אל הבד, אך בדמות שונה.
לא סופרמן, לא
שריהים, ערימת אלא אדם נורמלי.

באמת
א תר

גילגודיו שר מועדון

אבו-סאלם

פרנסואה

הוא בן לאב הונגרי ואם
צרפתייה, בעלה של אשה
אמריקאית־יהודייה, חי ב ירושלים
המיזרחית וייסד
קבוצת־תיאטרון פלסטינית,
המתחילה ל הגיע
סוף-
סוף לתוד עת
הציבור.

תחילה ניהלה אותו מנדי רייב־דייוויס־שאולי,
אחר -כך פרד־ריקה
סגל, ושתיהן ערכו בו
מסיבות מפוארות ליפים ולזוהריס
של פעם. היום הוא הפך למיסעדה
רוסית ולדיסקוטק,
ומושך אליו זרו קים
ומשוגעים למיניהם.

דו רי ק בועי ם: תשקיף במדינה
זה היה העולם הזה שהיה אנשים בלונים
פורום העולם הזה מיכתכים תשכץ
הורוסקופ *-מתנות לפי המזל
יומן אישי— לאהוב את החייל הנכון

לידות ישראל
אנשים בעודם
זה וגם זה
.נ מר של נייד

-רומן פריסטר,

ג׳ודית
ואחרים

רוסנר,

עינברי

פינחס
מוסיקה מיכחר שידורים
הישראלית והירדנית שידור רחל המרחלת קולנוע אתה והשקד
חלון ראווה
סה הם אומרים -חיים

בטלוויזיה

הרצוג,
אורה הרצוג, מנחם אלון, נינה
קציר, נתק׳ה ניר ויוסי שריד

ספורט

ב ר ־ ל ב תובוו
מזכ׳׳ל מיפלגת העבודה, חיים כר־לב, שיגר
מיכתכיס לח ׳׳כים דני רוזוליו, רפי אדרי
ורב כן־־מאיר, כתביעה כי יתפטרו מאחד
.מתפקידיהם עד ה־3צ במארס.

1ןיןי

בתאריך זה מלאו שלושה חודשיים להחלטת מרכז
מיפלגת־העבודה, שהחליטה כי לא יהיה כפל־תפקידים.
דני רוזוליו הוא מזכיר חברודהעובדים, בן־מאיר
הוא מזכיר מועצת פועלי תל־אביב, ואדרי הוא
מנכ״ל חברת שיכון־עובדים.

אוון מאיי
פ ח? ל 3ןבצמרת
אחד ממנהיגי מיפלגת־העבודה הטיל לקלפי פתק
לבן, בבחירות שנערכו בכנסת ושבהן נבחר חיים
הרצוג כנשיא המדינה.

המנהיג אמר למקורביו לפני ההצבעה :
״אני אצביע כשביל הרצוג כמו שהצבעתי
כשביל (יצחק) נכון.״

ה מפד״ל

בקיצוץ
שר־העכודה־והרווחה אהרון אוזן, שערך
סיור כשכונות הדרום של תל־אכיב, מאיים
כי הוא יקצץ כתקציב הרווחה של
העיריה, ש־/0״ 5ז סמנו מגיעים ממישרד•
הרווחה.
הסיבה: אוזן סבור כי הטיפול בשכונות המצוקה
הוזנח, והוא מבקש ללחוץ למען הענקת יתר*
אוטונומיה לתושבי השכונות עצמם, בהקצאת
התקציבים לשיקומם.

1113 פתירות?

יבו טל ה הי טל

בשיחות שהיו למנהיגי המפד״ל עם ראשי מיסלגת
העבודה אמרו השרים יוסף בורג וזבולון המר
כי יסכימו להקדמת הבחירות.

על איג רו ת־ חו ב

הסיכות: המפד׳׳ל מבקשת למנוע
מסיעתו החדשה של הרב חיים דרוקמן
להתארגן כמיפלגה, וצעירי המפד״ל מקווים
בי אם יהיו כחירות מוקדמות, אפשר
יהיה למנוע את קיום הבחירות הפנימיות
כמפר ׳׳ל.

דחן -לוושינגטון
השגריר הישראלי בפאריס, מאיר רוזן,
נותר כמועמד היחידי לתפקיד של שגריר
ישראל בוושינגטון.
מועמדותו של התעשיין פלג תמיר נדחתה על הסף.
יחוירו אות ה מיל המה
התחילה התארגנות של חיילי מילואים
ששירתו כמילחמת הלבנון,
להחזרה משותפת של אות המילחמה
שחולק להם.
תנועת ״שלום עכשיו״ לא דנתן את
חסותה להתארגנות זאת.

מרידוד נג ד לו
כיחסים האישיים בצמרת תנועת החרות
חלה תפנית. השר לענייני כלכלה. יעקב
מרידוד, מתבטא לאחרונה כחריפות נגד
שר־השיכון דוד לוי.
מרידור היה מאנשי מחנה לוי, והתפנית מוסברת
על רקע הטענות שלוי מעכב את ״תנופת ההתנחלות
בגדה המערבית. לחברת הבניה רסקו, שמישפחת
מרידוד היא שותפת בה, יש עניין רב בבנייה
בגדה המערבית.

כ הן־ או רג ד
ועץ ל א רנ ס
ה ח ״כ יגאל כהן־אורגד, איש סיעתו של
שר-הכיטחץ משה ארנס כתנועת החרות,
משמש לו כיועץ־סתרים כתחום הכלכלי.
כהן־אורגד הוא אחד הבעלים של חברת־השקעות
המיתמחה בפיתוח תעשיות בהתנחלויות שבגדה
המערבית.

בצמרת מישרד־חאוצד ובבנק ישראל
דנים כאפשרות כי לא יהיה היטל
של 2על המיסחר כאיגרות-חוב
המונפקות על־ידי הממשלה, והוא
ימשיך לחול על המיסחר כמניות
כלבד.
כדרך זו יוכל האוצר להמריץ את
המיסחר כאיגרות החוב לצורך ספיגת
כסף מהציבור.

כינוס ל תו מכי שמיר
כתגובה על הכנס של תומכי שר־הכיטחץ,
משה ארנס, ייערכו תומכי שר-החוץ,
יצחק שסיר, כינוס גדול של תומכיו,
כמיסגרת מאבק הירושה כתנועת החרות.
הבינום ייערך השבוע במושב נורדיה, וישתתפו בו
סגן־השר מיכאל דקל. והח״כים רוני מילוא ודוד
מגן. בכנס ישתתף גם הקבלן דוד שטרן. מגן ושטרן
מזוהים. גם עם תומכי ארנם.

האתיופים
דא ממהרים
התעכבה יציאתה של סישלחת ישראלית לאתיופיה.
המישלחת, בראשותו של שופס־עליון לשעבר,
ביקשה לדון עם האתיופים בהחזרת ניכסי הכנסייה
הקופסית בירושלים, שנתפסו בשנת 1970 על־ידי
הכנסיה האתיופית. באותה תקופה היו יחסי סילחמה
בין ישראל ובין מיצריים, שלכנסיה הקופטית
היתד. זיהה אליה.

האתיופים מעכבים ככל פעם מחדש את
בואה של המישלחת ונראה שאינם רוצים
להחזיר את נכסי הקוסטים לבעליהם.

דיווחי הבצל
בייבוא כמויות הבצל הגדולות מחו״ל
היו שותפים חקלאים שלא עסקו קודם
לכן כיבוא.
יבואנים אלה קיבלו מראש מידע עד
המחסור הצפוי בבצל, כתוצאה מקשרים
הדוקים עם אנשים בצמרת הכלכלית
של ישראל.

ל א מייבאים יין
לחצם של יצרני היץ הישראלים גרם לכך,
שלמעשה הוקפא יבוא היין הזול מחו״ל.
הכורמים ובעלי היקבים הביאו לשיתוף־פעולה בין

מישרדים ממשלתיים שונים, ולמרות שאי־אפשר
לאסור על ייבוא היין בגלל ההסכמים עם השוק
האירופי המשותף, הביא הלחץ הממשלתי להקפאת
היבוא, לקראת חג הפסח.

מעצרים מפתיעים
בחקירת פרשיות השחיתות בהתאחדות
הסטודנטים הארצית וכאגודת הסטודנטים
כתל־אכיב חלו התפתחויות מרחיקות־לכת,
וכעיקבותיהן צפויים מעצרים
מפתיעים.

חברת־ תי ק שו ר ח
חד שה
לקראת הבחירות לרשויות המקומיות
הוקמה חכרת־תיקשורת חדשה, ששותפים
כה פירסומאים ואנשי יחסי-ציכור.
שמה של החברה הוא וזיקשורת ,83 ויהיו לה חמישה
סניפים בערים הגדולות.

משברבא גו ד ת העיתונאים העיתונאים של עיתוני־הערב עשויים
להקים חטיבה נפרדת כמיסגרת אגודת־העיתונאים.

ינקטו בצד זה, אחרי שנבחר לאגודת העיתונאים
ועד שהם אינם מיוצגים בו. יו״ר הוועדה המיקצועית
של אגודת־העיתונא־ם, סמי גרינשפן מהצהרון
ידיעות אחרונות, אומר כי ״ביטויי השינאה״ שהיו
אחרי הבחירות גרמו לקרע חמור באגודת־העיתונאים.

אבר מובי ץ -
לאר צו ח־ ה ב רי ח
העיתונאי אמנון אברמוביץ יוצא ללימודים
כארצות־הברית, וישהה שם שמונה
חודשים.
אברמוביץ, שהוא בעל טור בצהרון מעריב, קיבל
מילגה מאוניברסיטת מינסוטה. הוא ידווח לעיתונו
מארצות־הברית.

קו סלר >1וד 3
א ס ..מערים,,
העיתונאי יאיר קוטלר עומד לעזוב בקרוב את
עבודתו בצהרוז מעריב.

קוטלר יועסק כקוטנרן התיקשורת המוקם
בשותפות של חכרת ההשקעות ״דנות״,
קונצרן הטכסטיל ״דלתא״ ו״כנק לאומי
לישראל״.

קונצרן התיקשורת החדש יעסוק בהפקת עיתונים
מקומיים, תשדירי רדיו וטלוויזיה. כמה מן העיתונים
יתחילו להופיע החל מאמצע חודש אפריל.

הו צ את ס פ רי ם
שד ה רי פו ד
כמה מאנשי חירות פועלים למען הקמת הוצאת*
ספרים שתשרת את הימין ותהיה מישקל־נגד
להוצאות הספרים של התנועות הקיבוציות,
ולעס עובד ההסתדרותית.

הגדיון הבא ש ד

ה עו ל ס הנ ה
יופיע כרגיל, והוא יימצא כמקומות
המכירה בתל-אביב כיום השלישי,
וכיתר נקודות-המכירה ברחבי הארץ
כיום הרביעי.

במדינה

העם

דאן תפעם?

חרממכ״ל הפא אמר
שצה״ל מוכן לעימות
עימות ע 8מי ץ

כל רמטכ״ל חדש מנבא מילחמד.
קרובה. גם הרמטכ״ל ד.בא, משד.
(״מוישה וחצי״) לוי, אינו יוצא
מכלל זה. השבוע הודיע זאת לנ ת י
בים הצבאיים: צה״ל מוכן לעימות
באביב.
מילחמה ב מין מי יודע. אולי
בסורים. אולי בלבנונים. אולי ב-
״מחבלים.״
קיץ אלקטרוני. אזהרות כאלה
היו, בעבר, שיגרתיות. משה דיין
היה מזהיר בכל שנה מפני ״קיץ
אלקטרוני,״ או ״אביב חם.״ זה
טוב לחיילים, זה שומר על המו ראל,
זה משרה אווירה של דריכות.
אלא שבפרוס אביב 1983 יש
לפילים שיגרתיות כאלה משמעות
שונה, והעולם כולו חידד את אוז ניו.
מדינאים
רבים, במערב ובמיזרח,
חוששים שמא הכישלון המדיני ה מוחץ
של ממשלודישראל במילוד
מת־הלבנון יביא אותה להרפתקות
חדשות, שמטרתן העיקרית תהיה
למחוק את תודעת הכישלון ולתקן
_ ,א ת יוקרת הממשלה וצה״ל.
רבים מאמינים כי היעד יהיה
סוריה, אך יש גם הסבורים כי
היעד יהיה ירדן.
חלוקת למון. אץ הרבה הגיון
בעימות ישראלי־סורי בזמן הקרוב.
להיפך: קיימת ביו שתי המדינות
הסכמה אילמת על חלוקת לבנון.
ישראל מבקשת לקיים את הכי בוש
שלה בדרום לבנון — אם
במישרין, אם באמצעות רב־סרן
סעד חדאד. פירוש הדבר: כשליש
ממדינת־לבנץ יישאר בידי ישראל,
שתעשה בו ככל העולה על רוחה.
הדבר נוח לסורים, כי הדבר
יאפשר להם להחזיק ב* 4096 מלב נון,
הנתונים כעת בידיהם. שיתוף הפעולה
בין ישראל וסוריה, הקיים
— מאז ,1976 הופרע רק על־ידי ארי אל
שרון, השור בחנות־החרסינה.
עתה, משיצא השוד ובא במקומו
; נץ הגיוני יותר, יכול שיתוף־ה-
פעולה הסמוי לחזור לקדמותו.
הדבר יכול להשתנות רק אם
תהיה ממשלודרגן מעוניינת להנ חית
מכה על סוריה, ובאמצעותה
על ברית־המועצות, כדי ליצור
בארצות-הברית אווירה המתאימה
לאישור תוכניות־החימוש העצומות
של הנשיא. אך מניות שכל עימות
עם סוריה במרחב עלול להביא
להסתבכות בינלאומית מרחיקת-
לכת עם ברית-המועצות, קשה לה אמין
שהבית הלבן מעוניין בכך.
^ איום על חדסיץ. לעומת זאת
יש לארצות-הברית עניין רב בה באת
המלד חוסיין לשולחן המשא-
והמתן.
למשא־ומתן זה אין כל ערך, כי
ברור מראש שממשלת־בגין אינה
חולמת לוותר על הגדה, או להפ סיק
את ההתנחלויות, או להעניק
לפלסטינים את זכות ההגדרה העצ מית.
לכן לא תהיה למשא־ומתן
אלא מטרה אחת: לאפשר לנשיא
רגן להתפאר בהישג מדיני חשוב.
מדוע ייכנס המלך חוסיין למיש-
חק זה, העלול לסכן את מישטרו ז
גם לכך יש תשובה: שארצות־הב-
רית תמנע פלישה ישראלית לירדן.
על רקע זה צצו לאחרונה שמו עות
רבות על נכונות ישראל לפ לוש.
הוזכרה כוונתו המוצהרת של
אריאל שרון לעזור לאש״ף לחולל
הפיכה ביר ח. הוזכר מצע תנועת-
החרות, המדבר על מדינה יהודית
משני עברי הירדן. נאמר שיש
הגיון בהפעלת צה״ל לעבר מיזרח,
תוך גירוש האוכלוסיה בגדה.
המלך חוסיין מאמין באפשרות זו
והוא מודאג ביותר. דיברי ה —
רמטכ״ל הבא בוודאי עודדו אמונה

העולם הזה 2378

שדה דורון התמוגגה1 .ה עתה נבחרה כמועמדת מיפוגחח ותפקיד שד

8ודה ( דוס!)
בד תי ק

^ לי קו ל ם בא בריצה אל המי-
י סדרון. הוא היה נרגש ביותר,
ניגש אל. שרה דורון ואמר לה :
״גמרו לספור כבר שתי קלפיות,
ויש הפרש של 20 קולות לטובתך!״
ההתרגשות היתד. רבה. שרה ד ד
רון עמדה במרכז, מוקפת בבני-
מישפחתה ובתומכיה במיפלגה. כו לם
ניגשו לנשק אותה ולברכה
על בחירתה כמועמדת המיפלגה
לתפקיד שר.
האווירה בבית ציוני אמריקה
ביום החמישי בשבוע שעבר,
היתד. חגיגית ומתוחה. מרכז המי-
פלגה הליברלית עמד לבחור מוע מד
לכהונת שר מטעמה בממשלה,
תחת השר יצחק ברמן שהתפטר
בספטמבר.
(המשך בעמוד )73

נסת גדונד: שופע ביטחון דנני ההצנעה, שנור אחדי היוודע התוצאות

חברת הברוקרים מוריץ את טוכלר, כפי שצולם במנעדון בוזל־אביב לפני כחצי שנה.
לצידו, ידידה שבילתה איתו באותו ערב ושאין לה כל קשר לפרשה שבה חשוד בן־גל.

י י תרגיל היה פשוט, וכאשר הוא
י י הצליח חל מיפנה דרמאתי בחקירת
רצח עובד הבורסה יעקב אלטרוביץ. ביום
החמישי שעבר, היום ה־ 33 למעצרו של
החשוד ברצח, גיל (״גילי״) בן־גל, הוא
הובא פעם נוספת לחקירה. בדרכו לחדר־החקירה
הבחין בחברו רונן שני־שגיא.
נאמר לו שחברו נעצר כחשוד בסיוע
לרצח שאותו ביצע בן־גל. הצעיר, שבכל
שלבי חקירתו לא נשבר ולא דיבר, ונתן
להבין שהוא אינו יודע מאומה על הפר שה,
הבין שרגע זה הוא המכריע לגביו.
אם הוא לא ידבר, ידבר שגי. אז הוא
הפתיע את חוקריו העייפים, כאשר החל
לספר מה קרה באמת סביב רצח המבצע
של חברת הברוקרם מוויץ את טוכלר,
בחודש שעבר.
אחרי שבן־גל סיים למסור את גירסתו,
לא נותר לחוקרים אלא לפנות לחדר השני
ולקבל גירסה דומה, הרבה יותר ציבעונית,
מרונן שני־שגיא.
למחרת, יום השישי בצהריים, יכלה
צמרת מישטרת תל־אביב לחייך אל מצל מות
הטלוויזיה ולתאר לפני העיתונאים
בפרוטרוט כיצד פוענח רצח אלטרוביץ.
ראש צוות־ד,חקירה, צבי וולף, שעליו
נמתחה לאורך כל החקירה ביקורת קשה
העזלס הזה )2374 ועתרתו, פלורה בן-
היון, יכלו לראשונה, אחרי חמישה שבו עות
אינטנסיוויים של חקירה, ללכת לישון
ללא דאגות.
המיפנה התחיל בעצם ביום השלישי
שעבר: רונן שני-שגיא בן-גוריון הורד
מהמטוס רוגן שני־שגיא ונעצר. באותו
יום הוארך בבית־המישפט בתל־אביב מע צרו
של בן־גל ל־ 15 יום נוספים, על־פי
בקשת המישטרה ובאישור היועץ המישפטי
לממשלה, יצחק זמיר. היה זה בתום 30
ימי מעצר. וולף, ראש מחלקת־ד,חקירות
במרחב הירקון, הציג לפני השופט דויד
בר־אופיר מידע סודי, השני במיספר, ובר־אופיר
הודיע שהוא לא יאפשר לעורכי-
דינו של ברגל, דגי שיינמן וירון לוויני
שטיין, לחקור את איש־המישטרה. עורך־
הדין שיגמן טען בהתרגשות שצוות־החקי־רה
מסתובב סביב עצמו, ושעד לאותו
יום לא הציגו החוקרים לבן־גל שום דבר
מהותי הקושר אותו לרצח• שיינמן גרס
שעל השופט להתערב ולהפסיק את מעצר
מרשו. בצד האולם ישב בן־גל, מזוקן
!ורציני. הוא שתק ועקב בסקרנות אחרי
הנעשה באולם, ואחרי מישפחתו שישבה
שם. בכל אותו זמן עמד הפקד וולף על
דוכן העדים ולא פסק לחייך. היתד, לו
סיבה לחייך. באותו זמן נעצרו החשודים
האחרים. שניים מהם, רונן שני וראובן
אורי הובאו לפני השופט בר־אופיר להא רכת
מעצרם ביום החמישי בבוקר• באותו
יום חמישי בלילה חל המהפך.
פיענוח הרצח, שהסעיר את מערכת הכס**-
פים והבנקאות הישראלית, לא היה קשור

בני־השמנת שד
צפון תל־אביב,
יד יד יהיפים
והיפות, השווים
ב נו שוצחו אה
הבווקו עד וקע
שד עם?ן׳ נספים,
והבוחווז מטבע

היו בדירה מריבות, או מעשים חריגים.
רונן נהג בשותפתו לדירה בכבוד וה הערכה
רבה• הוא עזר בעבודות הבית
ובאירוח. לפני נסיעתו הוא שילם מראש ־ ד
עבור שלושה חודשים, ואמר לתמי שהוא
יוצא לטיול באירופה. כשנעצר, הודיע לה
על מעצרו. תמי ההמומה סיפרה שהיא לא
היתר, מעלה בדעתה שרונן מעורב בפרשת
הרצח .״לא הייתי חושדת בו,״ אמרה ה דוגמנית
שביום הרצח היתה בתצוגת־אופנה
באילת.
המישטרה טוענת שהוא רצח את אלט־רוביץ
בנשק שהוא גנב מבית אביו, נהג
אגד שכמעט אינו נמצא בקשרים איתו
ועם ליזיקה. על ־פי גירסת המישטרה,
נגנב הנשק בדרך יוצאת־דופן. שני־שגיא
ובן־גל שכרו רכב טרנזיט, צבעו אותו _
והדביקו עליו סמל מיסחרי של חברת־גאז.
הם לבשו סרבלים, נכנסו לדירה בעורמה
באילו באו לתקן דליפה בגאז וגנבו את
האקדח בעל קוטר של 22 מילימטר. באותו
אקדח, שנמצא בידי המישסרה, נורתה
תושבת פתח־תיקווה, רבקה בן־דויד, בסוף
דצמבר. רבקה היא אשתו של אלוף־מיש־נד,
במילואים עופר בן־דויד, מושל הרצו עה
לשעבר. חוקרי מישטרת פתח־תיקווה
חיפשו אז מניע לרצח אך לא מצאו.
עתה טוענת המישטרה שרונן וחברו

בדמויות פליליות מוכרות. היו אלה פנים
חדשות של בני־טובים מצפון תל־אביב,
שהמישטרה מייחסת להם מלבד רצח מתו כנן.
,פעולות מחרידות אחרות.

שותף געיס
הליבות
ן * יהו רונן שני־ שגיאץ
1הצעיר בן ד,־ 24 שגרם לתפנית ב חקירה,
ולמעשה לפיענוחה, היה במעקב
מזה זמן רב. הוא נעצר על־ידי המישטרה
רק כאשר היה על מטוס בדרכו לאירופה,
כשבכיסו סכום של 4800 דולר במזומן.
הוא מוכר לא כל־בך בזכות עצמו, במו
בזכות קשריו החברתיים.
רונן הוא בנה הבכור של הקוסמטיקאית
התל־אביבית הידועה ליזיקה שגיא. הוא
גדול-פימדים, שקט להפליא ופי שמכיר
אותו מספר שהוא נעים־הליכות.
אמו, דמות ידועה בחברה התל־אביבית,
אורחת רצוייה בכל המסיבות המתקיימות
בעיר, נישאה לפגי שנים בשנית לאיש־עסקים
מצליח, עמי שגיא, הבן האמצעי
של מישפחת שגיא מכפר־גנות. הם בעלי
מיסעדת־היוקרה המארוקאית קזה דל סול.
שגיא הוא סוכן־ביטוח, בעל מישרד־נסי־עות
משגשג. הוא לבוש תמיד בהידור רב
והופעתו מרשימה. למרות שבנה של
ליזיקה לא היה בנו, הוא נחג בו כבן
לכל דבר. רונן נהג לצאת לבלות ולאכול
בלוויית אמו ובעלה.
ליזיקה ובעלה נמצאו בזמן מעצרו של
רונן בטיול־פסח בחו״ל.
רונן יצא לפני שנים אחדות לארצות־הברית•
הוא ישב במשך זמן־מה בלום־
אנג׳לס, ועל תקופת שהותו שם רווחים
סיפורים שוגים. המישטרה בודקת עתה
עם מישטרת לוס־אנג׳לס סיפור האומר
שהוא השתתף בשוד בנק שנכשל. סיפור
אחר, הנבדק ביסודיות, טוען שהוא לקה
שם בהתמוטטות עצבים.
לפני כשמונה חודשים מצאה לו אמו
חדר בדירה משותפת. המישפחה גרה
ברחוב בראלי, בשיכון למד בצפץ תל-
אביב, וליזיקה ידועה כמכניסת אורחים.
בביתה נערכים באופן סדיר מסיבות פייב
אוק׳לוק לעיתונאיות, דוגמניות ונשות־חברה.
המכון שלה ברחוב דיזנגוף הפך
למרכז נשות־החברה הגבוהה בתל־אביב.
אחת מחברותיה הקרובות היא הדוגמנית
הידועה והמצליחה תמי בן־עמי. היא מתגוררת
באותו רחוב בשיכון למד, וליזיקה
הציעה לה את בנה, רונן, כשותף לדירה.
תמי לא התנגדה לרעיון. היא לא התגו ררה
ביחד עם הכדורסלן אולסי פרי, וח ששה
להכניס לדירה מישהו לא מוכר.
* הפנים כוסו לפי הוראת השופט,
מאחר שטרם התקיים מיסדר־זיהוי.

מעונת היחסים

לוח פינננוח הפרשה הסבוכה של רצח הברוקר
כפי ששורטט על־ידי צוות החקירה. ממנו עולה
שבן־גל תיכנן את הרצח, שני־שגיא ביצע אותו בעוד שהעצור השלישי, ראובן
אורי, שהיה אמור לצאת לחו״ל עס שני־שגיא אך נעצר, אינו שותף לרצח.
ברישום מתוארת מערכת יחסים כספיים סבוכה מאוד שמגיעה עד בנק בשווייץ.
רונן התאים לה. הוא הפך להיות שותפה
לדירה, שילם בזמן את שכר הדירה שלו
והיה שקט ביותר. רוב הזמן הוא רבץ
בבית ולא יצא אלא לבית אמו ואביו
החורג, הנמצא בקירבת מקום. מדי פעם
היו באים אליו חברים, אך מעולם לא

סובבו ברוחובות גוש־דן והתאמנו ״על
יבש״ וגם באש חיה, על אנשים שהילכו
ברחוב, נדי להיות מוכנים לקראת חריגת —
אלטרוביץ. לטענת המישטרה הם גם שקלו
לפגוע באשתו של אלטרוביץ, אם לא
יצליחו לפגוע בו.

רבקה בן־דויד טענה אחרי נסיון מהת נקשות
שהיורה עמד מולה ובקור־רוח
ירה בה חמש יריות. בנם היא לא נהרגה.
״ -לטענת המישסרה, ירה בה רונן שני־שגיא
אחרי שהוא ובן־גל התאמנו באותו ערב
ברמת־גן באש חיה.
על־סי גירסת המישסרה היו השניים
מעורבים בהתפרצויות, פרשיות עישון
וסחר סמים, הפצת צ׳קים מזוייפים וס חיטה,
ולא מן הנמנע שבאותן פעולות
מעורבים עוד אנשים.
לטענת המישטרה היו לרונן סיבות
טובות לעשות את אשר עשה. בן־גל תמך
בו כלכלית, משום שהוא לא עבד והתבייש
לקחת בסף מאמו. רונן הפך תלוי
בו, והסכים לבצע את רצח אלטרוביץ
על פי דרישת בן־גל. הובטח לו סכום
של אלפי דולרים עבור ביצוע המשימה,

שרת של עבירות פליליות חמורות.
בן־גל הוא דמות־המפתח של הפרשה.
במשך יותר מחודש הוא לא דיבר. חוקריו
סיפרו שדמות קשוחה ואמיצה כזו הם
לא ראו זה זמן רב. כינו אותו ״גאון
פיננסי״ בזכות המידע שהגיע לידיהם על
פעולותיו בבורסה.
מיהו בן־גל ז
כפי שפורסם לראשונה (העולם הזה
)2374 גילי הוא בן לסישפחה מבוססת
מחולון. אביו הוא מבעלי מיפעל־המתכת
הגדול באשדוד הקורנס. למישפחה שלושה
בנים. השני, נועם, הוא מבעלי המיסעדה
הרומנית הידועה מון דרדן, שברחוב בן־
יהודה בתל־אביב. שותפו במיסעדה, מתי
בדין, היה שותפו של אבי המישפחה
במיפעל־המתכת. בן־גל סיים את לימודיו
בעיר מגוריו והתגייס לצבא. הוא שירת

חשוד שני־שגיא*

רונן שני־שגיא, שהמישטרה חושדת בו שהוא
ביצע את רצח הברוקר, כפי שצולם בבית
הדוגמנית תמי בן־עמי, שאיתה הוא חלק את דירתה בשיכון למד בתל־אביב. הדוגמנית,
שביום הרצח השתתפה בתצוגת־אופנה באילת, לא ידעה על החשדות נגד שותפה לדירה.

יחסית• עניין שלא נבדק עדיין הוא מדוע
הוא מכר את הרכב המפואר וקנה מכונית
משומשת מסוג רנו .4
ביתו היה מרוהט חלקית. חדר־השינה
והמיטבח היו המקומות היחידים שרוהטו
במלואם. היה לו חדר־עבודה נעול, שעל
שולחן העבודה שבו, שהשקיף לים, היה
מונח יומן־עבודה גדול ומידע סודי בעניי ני
בורסה. מחומר זה הסיקה המישטרה
באופן חלקי מה היה היקף עסקיו של
בן־גל בארץ ומעבר לים.
היו לו במה ידידות, ולתקופות ארוכות.
הוא נראה בחברתן או לבדו במיסעדות
ובאירועים חברתיים רבים בתל־אביב.
עבירות כלפליות

שישוו הוצח

תרשים מהלכיו של רוצחו של יעקב אלטרוביץ, כפי
שהציגה אותו המישטרה במסיבת־העיתונאים שבה
דווח על פיענוח הפרשה. הרוצח החנה את מכוניתו בקצה רחוב מרים החשמונאית,
חצה את רחוב אבן־גביוול, ירה בקורבן ונמלט אל בין השיחים, מתחת לגשר בר־יהודה.
התרשים מראה שהרוצח סימן או ניגש למישהו שעמד כקצה הגשר ואישר ביצוע הפעולה.

שהיתה חיונית עבור בן־גל, שלו היה,
כביכול, מניע להיפטר מאלטרוביץ.
האמנם היה רונן שכיר חרב של בן־גל,
או אולי היתה מערכת היחסים הפוכה ז

קשוח /אמיץ
גאון פיגגסי
ף * דנן הכיר את גילי בשיכון למד. הם
גרים בסמיכות. דירת חמשת החדרים

של בן־גל בן ה־ 26 הרווק נמצאת ברחוב
בורלא, בשכונה שמעבר לירקון.
לא ברור כמה זמן הם מכירים, אך הסי פור
הבא יעיי על טיב יחסיהם באחרונה.
לפני כחודש י *.ומחצה פגש בן־גל את
אמו של רונן, ליזיקה, במישרד בתל־אביב.
היא הופתעה לראותו ושאלה מדוע
הוא לא בא אליהם יותר. בן־גל התחמק
והסביר שהוא היה קצת עסוק, היה בחו״ל
והיה טרוד בעסקים• אחרי־כך סיפר שהוא
הכיר בעבר את רונן אך היחסים ביניהם
נותקו, לא במעט בגלל האם הטורדנית.
המישטרה מייחסת לבן־גל עבירות חמו רות
ביותר, ביניהן תכנון הרצח יחד עם
שני־שגיא. חבריו המעטים של גיל נדהמו
מהודעת המישטרה שיש בידה מספיק
ראיות להעמיד אותו לדין גם בעוון שר־

קרוב לביתו בגלל מחלת אסטמה שאוב חנה
אצלו, ושירותו היה מקוצר•
אחרי שעזב את הצבא עבד בעסקים
שונים. הוא נמנע מלהיכנס לעיסקי המי־שפחה
והעדיף לבסס את עצמו באופן
עצמאי. הוא למד בשעות הערב מינהל־עסקים
במיכללה למינהל, עבד כשומר,
כפקיד־ביצועים בבנק הפועלים, וכעבור
זמן הגשים את חלומו. הוא פתח מישרד
לייבוא ולהפצת ציוד מכאני כבד לעיבוד
שבבי משומש, ביחד עם שותף, איש־מיקצוע
בתחום. מישרד החברה, שנקראה
חיגל, שכן בדרך פתח־תיקווה בתל־אביב.
השניים הצליחו מאוד, אך נפרדו אחדי
סיכסוך אישי שלא היה קשור לעסק.
בן־גל הירבה בנסיעות לחו״ל• אחת
הנסיעות התארכה כשנתיים. הוא ישב
סבוסטון ועסק עם קרוב מישפחה במכירת
ברזל וציוד־ בנייה אחר. כשחזר לארץ
ניסה, ללא הצלחה, ליבא ברזל וחדל מכך.
בזמנו הוא בנה ביחד עם אביו בניין
מגורים בבת־ים, כאשר היו לו מחשבות
להיכנס לענף הבנייה. אך כאשר גילה
את הבורסה ואת הרווחים הטמונים בה,
הוא הבין שזהו העסק המשתלם ביותר.
בן־גל קנה דירה בשיכון למד, כנראה
מכספי המישפחה. הוא נסע ברכב אמריקאי
מפואר, אך חי באורח חיים צנוע

ך יום השישי שעבר טענה המישטרה
שהיא עצרה את אמו של ב דגל,
כחשודה בהעלמת ראיות, ואת חברתו
הנוכחית, קטינה בת , 14 שאיתה, על־פי
גירסת המישטרה, הוא קיים יחסים מיניים
במשך זמן רב.
הקטינה, ששמה נאסר לפירסום, היא
בתו של אחת הדמויות -המוכרות ביותר
בבוהמה התל־אכיבית, איש־עסקים ומיס־עדן.
היא היתד. שכנתו של בן־גל והיתד.
מחליפה איתו קאסטות וידיאו. לא אחת
ישבה במיטבחו והבינה אצלו שיעורים,
בטענה שבביתה יש רעש רב מדי. על־פי
וטענת המישטרה קיים איתר. בן־גל יחסים
למרות שידע שהיא קטינה.
מאז גילה ב דג ל את הבורסה, היה לו
אורח חיים די קבוע. הוא היה נוסע מדי
בוקר, בימים שבהם פעלה הבורסה, למי־שרדי
מוריץ את טוכלר. באותה חברה
הוא ניהל את תיק־ההשקעות הרישמי שלו,
תיק־השקעות
ולטענת המישטרה גם
נוסף, שלו ושל אחרים בשותפות עם מב־צע־החברה
בבורסה, אלטרוביץ. לטענת
המישטרה היו עסקים אלה בלתי־חוקיים
ובין השאר הוברח כסף רב לשווייץ. כדי
לחקור את היקף עיסקות מטבע החוץ
צורף לצוות החוקר צוות מהיחידה לחקי רות
הונאה במטה הארצי, שבראשו עמד
החוקר המנוסה נורמן פייט.
אלטרוביץ, שהכיר את מישפחת בן־גל,
הביא את גילי הצעיר לחברה, והמליץ
עליו כעל לקוח רציני. בן־גל היה בן־בית
במישרדים הנמצאים ברחוב לילינבלום
בתל־אביב• הוא עקב מקרוב אחרי התיק
שלו, שהיה סולידי ורווחי, ובצהריים היה
נוסע צפונה, אוכל בביתו או במיסעדה
וחוזר לקראת ערב לרחוב אלנבי• על־פי
גירסת המישטרה, זה היה הזמן שבו הוא
היה יושב עם אלטרוביץ, מקבל מידע על
הנעשה בבורסה, שוקל איך להשקיע באו פן
חוקי ובלתי־חוקי.
בן־גל סיפר באחד משלבי חקירתו,
שמערכת יחסיו עם עובדים בחברת הברו קרים
הוותיקה היתד. בצורה של מתן מת נות
,״טיפים״ שנועדו לדבריו להיטיב את
חיי שניים מעובדי החברה. האחד היה
אלטרוביץ, והשני היה הפקיד האחראי על
מתן האשראים בחברה. הוא קיבל טובות
הנאה מבן־גל כדי שיתן לו אשראי גדול
יותר לביצוע עיסקותיו.
האיש נעצר על־ידי המישטרה, ושוחרר
כעבור יום אחרי שנחקר. שמו ועובדת
מעצרו נאסרו אז לפירסום•

מדוע רצה בן־גל לרצוח את המודיע
שלו בבורסה?
לאורך כל החקירה טענה המישטרה
שבין השניים התגלע סיכסוך כספי, שלא
היה קשור בהתמוטטות הבורסה בינואר
השנה. טיב הסיכסוף לוט בערפל, אך
מסתבר שבן־גל היה מוכן שהמודיע ה מהימן
שלו יחוסל. בין האפשרויות שהוע לו
נאמר שלשניים היו חשבונות־ענק
בשווייץ, שרק הם ידעו את מיספריהם.
מותו של אלטרוביץ, שהיה אף הוא
״סבד״ בכסף, היה מותיר את ב דגל עם
כל ההון.
בימים הראשונים למעצרו טען בן־גל
שיתכן שהרוצחים הם אלמנטים פליליים
ושאלטרוביץ עשה איתם עסקים שחורים
בבורסה, ושעל קיומם הוא ידע. אחרי
מפולת הבורסה הם החליטו כנראה, לפי
גירסת בן־גל, לנקום באלטתביץ על הה פסדים
הרבים שנגרמו להם• העובדה שב מהלך
היריות נשמעה הקריאה ״מניאק״
חיזקה השערה זו.
ב דג ל הסכים, אגב, להיבדק מייד אחרי
מעצרו במכונת־אמת כדי להוכיח שהוא
לא היה קשור לרצח. בשלם מסויים חזר
בו אחרי, שהתברר שמערכת יחסיו המסו בכת
עם אלטרוביץ׳ תפגע באמינות ה בדיקה.
אחרי
שהוא נשבר והתחיל לדבר, הת ברר
שהוא ידע מיהו הרוצח כבר ביום
הראשון, שלוש שעות אחרי הרצח.
(המשך בעמוד )73

החוקו

המנצח האמיתי של
החקירה, פקד צבי וולף
משחזר את הרצח. יושב מפקדו, אברהם
תורגמן, שנתן לו גיבוי לאורך כל הדרך

ך סערה חלפה. הדו״ח של ועדת־החקירה פורסם. היו הפגנות, שבמהלכן נהרג אדם.
י י הממשלה החליטה ״ליישם את המלצות הוועדה.״ שר־הביטחון הפך שר בלי־תיק,
ובמקומו נכנם לתפקיד שר חדש, העולה עליו בקנאותו הלאומנית. ראש אמ״ן הועבר
מתפקידו, מפקד־האוגדה נשאר בתפקידו בקצץ־צנחנים־וחי״ר, תחת לעבור לתפקיד
פיקודי. הרמטכ״ל יפרוש בכבוד ובמבול של מלל.

תה הבל.

אפשר לגנוז את דו״ח הוועדה באחת המגירות, ולמתוח קו מתחת לכל הפרשה.
האמנם ז

בהחלט לא;

אילוצים רגשיים ונפשיים
ך טיסול בדו״ח התערה לא הסתיים. הוא רק מתחיל.
י י כל עוד היה דו״ודהוועדה מוקד של סערה ציבורית, היה קשה לטפל בו באופן
אובייטיבי: שני הצדדים בוויכוח הציבורי ניגשו אליו באופן רגשני, עד כי נשפך דם
ביגללו.
עתה, מששככה הסערה, ניתן לנתח את הדו״ח לגופו, באיזמל הקר של ההגיון.

א;י מתכוון לעשות זאת להלן, ולאמר כמה דברים קשים מאוד.

אקדים לכך שתי הערות:
אני מכבד את חברי־הוועדה. בבואי למתוח ביקורת נוקבת על מימצאיהם, איני
בא לפקפק ביושרם. אני מבץ את מיסגרת האילוצים הריגשיים, הפוליטיים והמישפטיים,
שבה פעלו. הם שפטו, בלי ספק, לפי מיטב מצפונם והבנתם.

אף כבוד זה אינו יבול לשמש מחסום בפני הביקורת. לדו״ה הוועדה
יש עתה חיים עצמאיים משלו, ויש לטפל בו בלי קשר ליחס החיובי
שיש אל מחבריו.
ועדת־חקירה אינה בית־מישפט. היא עוסקת בעניינים פוליטיים, ובמיקרה זה בעניין
פוליטי שהחריד את העולם כולו. במודע או שלא־במודע, מילאה החרדה לשמה הטוב
של המדינה תפקיד חשוב בשיקולי הוועדה. יתכן גם שלפחות בתת־הכרה של מישהו או
סישהם מחבריה התנגנה המחשבה על אשר עלול להתרחש במדינה עצמה, אם יהיו
המסקנות קיצוניות מדי.
בכל חברה, השופטים והקצינים נמנים עם עמודי־התווך של המימסד. תפקידם הוא
להגן על אשיות המישטר, לא לחתור תחתן. זה טמון ביסוד התפקיד, וביסוד הפסיכולוגיה
של התפקיד. ום השופטים הם רק בני־אדם, כפי שכבר נאמר פעמים רבות, והם שופטים
על פי מיטב מצפונם והבנתם — במיסגרת המושגים שהם אמונים עליהם.
למחרת פירסום המסקנות, ניתחתי אותן ניתוח ראשון (העולם הזה )2373 ,2372
באותה שעה נערכה עליהן התקפה פרועה מצד מי שטענו כי המסקנות חמורות מדי. אני,

בין שלושת חברי־ד,וועדה עצמה היו שני מישפטנים, שגם הם אינם אמונים על
ענייני־הצבא. החבר השלישי הוא אלוף, אך נדמה שלא מילא תפקיד מרכזי בעבודת
הוועדה, ובוודאי לא ראה את תפקידו בחשיפת הליקויים של צה״ל.

בץ השאר לא הבינה הוועדה, על חבריה וחוקריה, כי בימעט שום
קצין לא ינדב מרצונו עדות כלשהי. הוא לא יופיע כלל, אם לא יוזמו
רישמית. וכאשר הוא. מוזמן, לא יציע להשיב על שאלות שלא נשאל.
הוא יופיע כמצווה, והוא יענה על שאלות המוצגות לו — ותו לא.
כי כל חייל פועל במיסגרת של מרות. עדות בוועדה כזאת עלולה להרוס את הקא-
ריירה שלו לצמיתות. היא עלולה לפגוע בקצינים, שיהיו מופקדים מחר על קידומו. היא
יכולה.לעורר עליו את זעמם של עמיתים, שישימו לו מחר רגל. גם הפטריוטיזם האירגוני
שלו, נאמנותו למיסגרת, מהווים בלם חשוב. מוטב לשתוק, או לאמר את המינימום.

הוועדה לא הגיעה כלל אל רוב העדים החשובים, שיכלו
אור על אשר התרחש באמת. העדים שהוזמנו ושהעידו, לא
שאלות חשובות ביותר. היבטים חשוכים ביותר, הקשורים
הדיווח הפנימי בצה״ל, לא הועלו כלל, או שלא הובהרו די
לשפוד נשאלו בדרבי צורכם.

כל זה יצר מיסגרת צרה מאוד של מימצאים. חלק גדול של העובדות הרלוונטיות
פשוט לא היה מונח לפני חברי־הוועדה, כאשר באו להסיק את המסקנות. הם פסקו,
כמובן, על סמך המימצאים שהגיעו אליהם. ובלשונם :״לא נסתפק בראיות, המשאירות
סיקום לספק ממשי.״
(ורק דרך־אגב: אי־הבנה אמיתית של דרכי האחריות הצבאית גרמה למסקנות,
המענישות את המפקדים הנמוכים יותר מאשר את המפקדים הבכירים יותר. שרון נענש,
ואילו בגץ, שהיה אחראי לו, יצא בלי עונש. ראש אמ״ן נענש, ואילו הרמטכ״ל, שהיה
אחראי לו, יצא למעשה בלי עונש. מפקד־האוגדה נענש, ואילו אלוף־הפיקוד, שהיה אחראי
לו, יצא בלי עונש. במציאות הצבאית, המצב הוא, כמובן, הפוך. המפקד הבכיר נושא
בכל נזי קרה באחריות רבה יותר מאשר מי שכפוף לו. כל מה שהאדם הכפוף
עושה, מפקדו אחראי לו אוטומטית, ואחריות זו היא ישירה ומפורשת. זוהי משמעות
האחריות הפיקודית).

טלם ידו1ו
ןןי-לו שיתפה הוועדה בחקירתה אנשי-צבא מנוסים, ואילו היתד, מחפשת את
י העדים והמיסמכים, היתד, מתגלית לה תמונה רחבה הרבה יותר, וגם שונה מכמה
בחינות חשובות.
הוועדה נגעה בדו״ח שלה רק בקיצור ביחסים שהיו בין ישראל והכוחות הנוצריים
בלבנון מאז . 1975 בפרק קצר, המכונה ״תיאור האירועים — התקופה שלפני המאורעות
בביירות״ (עמוד 7והלאה) יש תיאור תמציתי. מופיע בו הקטע החשוב על מהות

אחרי ש שככ ה הסערה, חוזר ומנתח אור׳ אבנר׳ את
מסקנותיה ומותח ביקורת עד קביעותיה המר ב דו ת ׳׳
כצידי, טענתי כי המסקנות מהוות את המינימום שבמינימום שהוועדה יכלה להסתפק בו,
לאור המימצאים שהיו מונחים לפניה. העזתי אז לטעון, בחוסר-צניעות רב, כי טענתי
זו תהיה תוך זמן קצר לנחלת־הכלל.

ואכן, נדמה לי שברגע זה אין קצין אד מישפטן סביר במדינת־ישראל,
שקרא את הדו״ח בעיון, ושאינו שותף להכרה זו.
עתה ניתן לנתח את הדברים לעומקם, ולהעמיק את המסקנות. אעשה זאת להלן.

הם ל א העידו!
חד המחדלים ה,עיקריים של ועדת־כהן היה טמון בעצם שיטת עבודתה.
י הוועדה הגבילה את עצמה מראש לגבי עומק החקירה.
בכתב־המינוי שלה נאמר כי ״העניין שיהיה נושא החקירה הוא: לחקור את כל
העובדות והגורמים הקשורים במעשי־הזוועה שבוצעו על־ידי יחידה פן הכוחות הלב נוניים
נגד האוכלוסיה האזרחית במחנות שאתילה וצברה.״
לפי נוסח זה יכלה הוועדה לבדוק באופן יסודי את היחסים בין ממשלות־ישראל
וצד,״ל ובץ הכוחות הלבנוניים (הפלאנגות והאחרים) מראשיתם, מאז . 1975 היא יכלה
לעבור על מיספר גדול של דו״חות, שנכתבו על־ידי שליחי הממשלה, צה״ל והמוסד,
שקיימו במשך השנים קשר עם הכוחות הנוצריים בלבנון. היא יכלה לחקור את האנשים
שעסקו בכך. דבר זה לא נעשה אלא בצורה השיטתית ביותר.

אילו נעשה, היו מתגלים דברים מדהימים.
בעניין זה היתה מיגבלה נוספת: בין שלושת החוקרים של הוועדה לא היה אף חייל
אחד. שלושת החוקרים היו מוכשרים מאוד: שתי מישפטניות, דורית ביניש ועדנה ארבל,
וקצין־המישטרה אלכם איש־שלום, המנוסה בחקירות.

אף אחד מהם לא היה איש בעל נסיון מעמיק בהליכות הצבא,
בדרכי־,הדיווח בצבא, במסלולי האחריות בצבא.

הפלאנגות :״לפיכך העלו מנהיגי הפלאנגות רעיונות על סילוק חלק גדול מהפליטים
הפלסטיניים מאדמת לבנון, בין באמצעי שיכנוע ובין באמצעי־לחץ שונים. הם לא
הסתירו את דעתם׳ שיהיה צורך להיזקק למעשי-אלימות, כדי לגרום ליציאת פליטים
פלסטיניים רבים מגבולות לבנון.״

זוהי קביעה מינימלית.
האמת הפשוטה היא שלא היה אף איש אחד, שבא מטעם ישראל במגע עם הפלאנגות
בשבע השנים שבין 1975ו־ , 1982 שלא שמע מפי ראשיהן תוכניות מפורשות לגירוש
הפלסטינים, באמצעות מעשי־טבח המוניים.
כל קצין בכיר בצה״ל, שהיה לו קשר עם ענייני לבנון, כל איש־מוסד וכל מדינאי
בכיר שעסק בכך ידע זאת היטב, בצורה חד-משם עית, לפני מילחמת־הלבנון.

כעשרות שיחות אמרו חפלאנגיסטים לעמיתיהם הישראלים :
״גם לכם וגם לנו יש עניין בסילוק הפלסטינים מלבנון. אתם אינכם
יכולים לעשות זאת. אנחנו יכולים לעשות זאת.׳׳
אילו בדקה הוועדה מי קיים את המגעים עם הפלאנגות במשך שבע השנים, היתד.
מזמינה אותם להעיד ושואלת אותם את כל השאלות הדרושות, היא היתד, לומדת לדעת
שלא היה אף אחד מהם שלא שמע דברים מעין אלה פעמים רבות. שהרי המגעים לא
היו רק בישיבות רישמיות. האנשים חיו ביחד, התרועעו במשך תקופות ארוכות, התיידדו,
קיימו ביניהם שיחות־נפש. כל אדם בצמרת הפלאנגות — על ארבעת איזורי-ד,פיקוד של
האירגון — היה מוכר וידוע היטב בישראל.

דהחחב? עם כ ל בי ם
^ דיעה זו היתד, נחלת כל המפקדים הקרביים הבכירים, שעמדו בראש הכוחות שפלשו
ללבנון ביוני . 1982 כולם — או כימעט כולם — פעלו על סמך ידיעה זו, והתנהגותם
היתה כשורה.

באוגדתו של עמום ירון התחלף תקמ״ן רק חודש לפני תטבח במחנות. באשר ביקשו
הפלאנגות לאייש מחסומי־דרכים באיזור שליטתה של האוגדה. אמר הקמ״ן (הקודם)
למפקד־האוגדה :״אם תעשה זאת, יהיו שחיטות.״ ירון קיבל את דעת הקמ״ן והשיב
;— בשלילה; .לאחר מכן בא למקום אריאל שרון, וסיכם בעצמו עם הפלאנגות לאייש בהן
מחסומים).
באיזור־האחריות של האוגדה השכנה ניתן לפלאנגות לשלוט בשלושה כפרים
הפלאנגות התחילו מייד בביצוע מעשי־זוועה. ספקד-האוגדה שלח טנקים
כדי להפסיקם. פעם אחת אמרו לפלאנגות: אל תעשו מעשים כאלה. בפעם השניה אמרו
הפלאנגות: נראה לכם אץ עושים את זה. שוב נאמר להם להפסיק. בפעם השלישית
סולקו מהכפרים על־ידי צה״ל.

מפקד־אוגדה זה אמר לאחר־מכן :״מי שמתחכק עם כלבים, שלא
יתפלא אם יעברו אליו הפרעושים.״(זהו גם האיש שהמציא את האימרה
על ״קהות החושים״ שדבק בצה״ל, אימרה שעמוס ירון אימץ אותה
לאחר מכן לעצמו).

עם כיבוש צור הופיעו באיזור אנשיו של רב־סרן סעד חדאד. מפקד־החטיבה ציווה
מייד לסלק אותם .״אנחנו מכירים אותם,״ הוא אמר.
במחנה בינת־אל־ג׳בייל באו אנשי הפלאנגות אחרי הכיבוש והחלו בשחיטה. אחרי
שנהרגו 20 פלסטינים, סילק אותם מפקד־החטיבה.
חחעדח שונה לחלוטין היתד. גישתו של אריאל שרון. אך הוא ידע היטב שיש בצה״ל
הסתייגות עמוקה מכל פגע עם הפלאנגות, ומכל סיוע למעשיהם. בייחוד תיעבו רוב
הקצינים יודעי־הדבר את אלי חבייקה, ראש היחידה המיוחדת של הפלאנגות, שהתמחתה
בעריכת מעשי־טבח( .זהו האיש שעמד על גג החפ״ק ופיקד על הטבח בצברה
ובשאתילא).

לא פעם, כאשר נפגשו שרץ ואנשי־צה״ל עם ראשי הפלאנגות,
אמר אריאל שרץ לאלי חבייקה :״על נושא זה נדץ בפורום מצומצם.״
במיקרים כאלה היו נערכות פגישות בארבע עיניים, או בנוכחות איש־אמון אחד
או שניים מכל צד, אין מיסמכים על מה שנאמר והוסכם בפגישות אלה. ברור כי חבייקה
רצה להפוך את שרון לשותף במעשיו, וכי שרון הבין זאת היטב.
לפחות פעם בשבוע היה שרון נפגש בצורה זו עם ראשי הפלאנגות, שלא בנוכחות
אנשי צה״ל, כשהוא מלווה לכל היותר בעוזריו האישיים.
פוליטיקאים אחדים היו שותפים לגישתו של שרון, שעוררה מורת־רוח עמוקה בין
הקצינים.
כך, למשל, ידועה תנועת־היד של יעקוב מרידוד, שהופקד כביכול על גורל האזרחים
בדרום־לבנון. כשנשאל מה לעשות בפליטים הפלסטיניים, השיב בתנועת־יד שאמרה :

שריביטחץ ואשתו לילי באולם הוועדה *
״מי שמתחבק עם כלבים...״
לנפנף אותם מיזרחה, אל הביקעה וסוריה. זה תאם בדיוק את ההשקפה שאריאל שרון
דיבר עליה גלויות עוד לפני המילחמה.
בשבוע הראשון של המילחמה בא השר יצחק מודעי לצידון. הוא היה מלווה בצלם
ובשני עיתונאים. על גג החפ״ק — בניין בן 14 קומות — קיבל חי ד תו על המתרחש.
הוא היה חסר־סבלנות, ולא היה מוכן להאזין אלא במשך עשר דקות
רבה5 ,ר --

--כץ השאר סיפר המפקד בגאווה
הרופא האוגדתי, דני,

במאנה־הפלים ים
עושה עבודה נפלאה במד!נ --
על כך הגיב מודעי :״אל
,מהר, אין שום סיבה למהר.־־ תמהה אילו בדקה הוועדה
הספק הקל שבקלים כי
ידעו היטב, ללא שמץ
פירושה הזמנה לשחיטה

את כל המיסמכים ושמעה את כל העדויות, לא היה נשאר לה
כל הנוגעים בדבר — אזרחים, חיילים, אנשי מוסד ושב״ב —
של ספק, שהכנסת הפלאנגות למחנה של פליטים פלסטיניים
המונית.

בו ח־ ל חי מהמ בו ט ל

ך* החלטה להכניס את הפלאנגות למחנות התקבלה, בעצם, עוד לפני שנודע
י י מותו של בשיר אל־ג׳מייל.
הוועדה הזכירה זאת אגב אורחא, בפסוק סתמי, שאין לו המשך בדו״ח. זה תמוה
למדי.
הוועדה מתארת (בעמוד )16 את השיחות שהתקיימו בצמרת המדינה עם היוודע
דבר הפיצוץ במיפקדת הפלאנגות, ובטרם נודע כי בשיר ניספה. נאמר :״באחת השיחות
בץ שר־הביטחון והרמטכ״ל דובר על שיתוף הפלאנגות בכניסה למערב ביירות. עניין
שיתוף הפלאנגות לא הוזכר באותו שלב בשיחות עם ראש־הממשלה.״ רק כעבור יום
וחצי, ביום החמישי בבוקר, נאמר בפקודה רישמית :״אין להיכנס למחנות הפליטים.
סריקה וטיהור המחנות ייעשה על־־ידי הפלאנגות /צבא לבנון.״
הרעיון כאילו חשב מישהו על שיתוף הפלאנגות בלחימה הוא אבסורדי, בעיני כל
מי שהכיר את המצב לאשורו. גם הטענה שהופיעה במהלך המילחמה, כאילו הוסכם עם
הפלאנגות שהן יכבשו את מערב־ביירות, ושהכזיבו את צה״ל — מקורה בשקר.

לא היה אף קצץ בכיר אחד כצה״ל שהעלה על דעתו אה לרגע
שהפלאנגות יוכלו לכבוש את מערב ביירות.

כיבוש העיד המערבית, שהיתה במשך שש שנים ויותר עיר מוגנת ומבוצרת, היה
מיבצע צבאי ממדרגה ראשונה. לפי הערכת אנשי־ביטחון בכירים, היו דרושות לכך
אוגדות צה״ליות — וגם אז היה זה מיבצע קשה. אין זה סוד שכימעט כל האלופים
הקרביים בצה״ל התנגדו למיבצע זה, ועל כן אכן נמנע.
כוחן של הפלאנגות (או ״הכוחות הלבנוניים,״ כפי שכבר נקראו אז) הגיע עד 7000
נושאי־נשק. בשים אופן לא היה בכוחות אלה 10 אלף איש. בפועל עמדו לרשותם, לפי
הערכות מוסמכות בין 5000ו־ 7000 איש. מבחינה כמותית, היה זה
ומבחינה איכותית לא היה כלל מקום להשוואה.

בתנאים של לחימה ממש, היה זה כוח מבוטל, לא היה קצין אחראי,
בצה״ל שהתכוון ברצינות להטיל עליו משימה קרבית כלשהי, שבה
היה קשור ביטחונו של צה״ל.
פרט זה נזכר בדו״ח של הוועדה, אך לא ברור אם הוועדה קיבלה את התמונה
המלאה של המצב. והבינה את מלוא משמעותו.

כ ל הכו חו ת -ל ה גו ת

בכיר אמר :״כשהחליטו על המילחמה, לא הבינו את המערכת הפנימית

של לבנון.״
בעיני שרץ, הצטיירה תמונה פשוטה: צה״ל יעזור לפלאנגות להשתלט על לבנץ.
הממשלה הפלאנגיסטית שתקום תחלוש על המדינה, ותהיה בת־חסות של ישראל.
כיום כבר ידוע לכל שרעיון זה נכשל לחלוטץ. אבל המומחים ידעו עוד לפני
המילחמה שהרעיון הזה מופרך מיסודו, ושהוא מבוסם על חוסר־הבנה טוטאלי של המצב
בלבנון.

מפקד האוגדה ירון
מה זאת אחריות פיקודית?

שום כוח צבאי בלבנץ — לא הנוצרים השונים, לא המוסלמים
השונים, לא הדרוזים ולא הפלסטינים — לא התכוון להשתלט על
* על הקיר :

צילוס־אוויר של מערב־ביירות ומחנות־הפליטים.

— היכן שג ת ה הוועדה
(המשך מעמוד )9

המדינה, וגם לא היתה לאיש מהם היכולת לכך. המטרה שד כל אחד
מן הצדדים היתה לצבור כוח מירכי כדי להתגונן ספני יריביו, ולהבטיח
את חיי האוכלוסיה שלו.
לבנון היתח — ונשארה — פסיפס של כוחות רבים, כשכל מישבצת חוששת (בצדק)
מפני שכנותיה, ומוכנה בכל עת לעמוד על נפשה. לכן היו כל הכוחות הגנתיים בילבד,
ואף לאחד מהם לא היתה יכולת התקפית.
הפלאנגות לא חרגו מכלל זה. הן לא התכוונו להילחם, ולא היו מסוגלות לכך.
רק אריאל שרון יצר את האגדה כאילו מוכנות הפלאנגות להילחם, ונראה כי הוא מכר

באותו היום בבוקר נפגש אריאל שרון עם הרמטכ״ל על גג החפ״ק, מול שאתילא,
ושם הודיע לו הרמטכ״ל שהוא סיכם עם הפלאנגות על כניסתן למחנות. משם טילפן
שרון למנחם בגין, הודיע לו על כניסת הכוחות למערב־ביירות בלי התנגדות (זה היה
שקר) ,אך לא הודיע לו על ההחלטה להכניס את הפלאנגות למחנות.
בשיחה זו סיכם שרון עם בגין על נוסח ההודעה של דובר צה״ל :״בעיקבות רצח
הנשיא מנבחר בשיר ג׳מייל נכנסו הלילה כוחות־צה״ל למערב־ביירות כדי למנוע מאו רעות
חמורים אפשריים, וכדי להבטיח שקט. כניסת כוחות־צה״ל בוצעה ללא התנגדות.״

מאותו הרגע קיבלה מדינת־ישראל על עצמה, ללא שום צל של
ספק, את האחריות הישירה, המעשית והמישפטית, לגורל האוכלושיה

כא שר שללה הוועדה א ת קיו האחריות הישירה ל א
היה ל ה על מה לסמור. היא הששה מפני התוצאות.
את האגדה הזאת גם לממשלה. מכאן הטרוניות של השרים על הימנעות הפלאנגות
מלהיכנס ללחימה הזאת. גם בעניין זה, כמו בכל עניין אחר, לא היה לשרים מושג.
משוס כך התחילה הטראגדיה בעצם ההחלטה לפרוק נשק מגורם כלשהו. הרי זה
כאילו מוציאים לבנה מתחתית של ערימה, המפולת היא בלתי־נמנעת.
הסורים לא עשו זאת. הם התערבו במילחמת־הלבנון, ב־ , 1976 באי־רצון רב, ורק
כאשר היה קיים חשש שמא ישתלטו כוחות אש״ף על האיזור הנוצרי מצפון לכביש
ביירות־דמשק, בעיקבות התקפה של הפלאנגות עליהם. הסורים התערבו בלחימה לצד
הפלאנגות נגד הפלסטינים והחזירו את המצב לקדמותו. אבל הם לא פרקו את הנשק
מאיש.

היה זה מעש,ה חכם מאוד, כפי שהוכח כהמשך. כי מי שפורק
בלבנון את הנשק מאוכדוסיה כלשהי, מוכרח לקבל עד עצמו את
האחריות לשלומה, מפני השכנים האוייכים האורכים מכל עכר.
הסורים, ברוב חוכמתם, לא היו מוכנים לכך.

1*30 מגושחוות

במערב ביירות, וכיכללה הפליטים הפלסטיניים. יש לכך חשיבות
עליונה להכנת הנושא, שהוא העיקר כדו״ח בולו, ושאליו נפנה מייד.

מגי היה שסי
ך פני כן יש להזכיר פרט חשוב: כאשר נכנם צח״ל לביירות המערבית, לא היו בד.
€אלא הכוחות שהיו דרושים להגנה על האוכלוסין״

כדי להצדיק בדיעבד את הפלישה לעיר, המציא מנגנון־הביזוב של
שרץ את האגדה כאילו היו כעיר ״ 7000 מוראכיטדן״ ו״אלפיים מהכלים׳׳.
כל קציף מודיעין כצה״ל ידע שזהו שקר גס.
המוראביטון היו כוח קטן, וכל עוד היו כוחות אש״ף במקום היתד. להם חשיבות
מישנית. עם פינוי כוחות־אש״ף, הם קיבלו על עצמם את האחריות לשלום האוכלוסיה.
ישראליות — על כמה מאות.
אך כוחם לא עלה מעולם — לפי הערכות
הוא הדין לגבי האגדה על ״אלפיים המחבלים״ שהושארו כביכול בביירות. הוועדה
מזכירה גם אותה, מבלי להיכנס לניתוחה — מי המציא אותה, מדוע, ועל סמך מה. לפי

ה״ל הצטווה להיכנס למערב־ביירות בבוקר של היום הרביעי, ה־ 15 בספטמבר
^ , 1982 למחרת הירצחו של בשיר אל־ג׳מייל (מעשה שנשאר כיום, כעבור חצי שנה,
מיסתורי ובלתי־מפוענח כמו שהיה אז).

לשם מחץ

הוועדה טיפלה הרבה בדיברי הרמטכ״ל בישיבת הממשלה, למחרת היום בערב,
כשאמר שצה״ל מוכרח להיכנס לעיר כדי למנוע מעשי זוועה .״אני רואה כבר בעיניים
שלהם למה הם מחכים ...נותר להם לעשות דבר אחד וזו הנקמה, והיא תהיה נוראה...
כל המערכת משחיזה כבר את הסכינים...״

״שרון? איזה שרץ?״*
בגין ושרון ניסחו, דובר־צה״ל חתם
נשארו במערב ביירות מאה — ואולי כמה מאות — אנשי־אש״ף
מזויינים, שהיוו מיליציה להגנה על האוכלוסיה.

.אחריו ת עקיפ ה ,
שרון עם אלוף־הפיקוד אורלי
בכיר יותר, אחראי יותר
הוועדה הסיקה סכך, בצדק, שהרמטכ״ל וכל שומעיו היו צריכים לדעת שהפלאנגות
מוכנות לערוד טבח. וכי על כן אסור היה להכניס אותם למחנות.
אך יש לדברים גם היבט אחר, לגבי המאורעות שקדמו להכנסת הפלאנגות
למחנות.

הם באו כדי להוכיח שצה״ל מוכרח להיכנס למערב־כיירות, למניעת
טבח. אך דווקא כהקשר זה הם היו שקר גמור.
באותו רגע לא היה שום כוח שאיים על האוכלוסיה של מערב־ביירות. הפלאנגות
לא היו מסוגלות בשום פנים לפרוץ פנימה. האוכלוסיה הנוצרית בתוך מערב־ביירות
היתד. מצומצמת. ובוודאי לא חלמה על התקוממות. במערב העיר שלטה המיליציה של
המוסלמים, המוראביטון (חסידי־נאצר) ,והשיעים. הם שלטו במצב.
יתר על כן, כאשר התפנו כוחות אש״ף מביירות המערבית, על פי ההסכם, הם
השאירו אחריהם רושם חיובי ביותר. הם סידרו את ענייניהם, שילמו את כל החובות
שלהם, החזירו את הרכוש. לא היתה בעיר המערבית טינה כלשהי נגדם — והדבר היה
ידוע היטב למודיעין של צה״ל. וחוץ מזה — מסביב לעיר המערבית היו ממוקמות
של צה״ל, שסיפקו יציבות נוספת.

אל תוך המערכת המאוזנת הזאת נכנסו כוחות צה״ל, והפכו את
הקערה על פיה. הם פרקו את הנשק מן המוראכיטון ומן המיליציה
השיעית, וחיסלו את שרידי המיליציה הפלסטינית, שהושארה על־ידי
אש׳׳ף כדי להגן על האוכלוסיה האזרחית.
אוכלוסיה גדולה של מאות אלפים נותרה לפתע חפרת נשק והגנה,
כשהיא מוקפת כנופיות. רצחניות — וכעיקר הפלאנגות, שלפי דיברי
הרמטכ׳׳ל עצמו השחיזו את סכיניהן.
מאותו הרגע קיבלה מדינת־ישראל על עצמה, אוטומטית, את
האחריות לשלומה ולחייה של אוכלוסיה זו, וכיכללה גם הפליטים
הפלסטינייס בשכונותיהם (הקרויים משום־מה ״מחנות״ .אף שאץ להן
כל דסיץ למחנות).

ך* כר במבט הראשץ היה ברור כי עקב־אכילם של הדו״ח כולו טמון בשתי
^ מילים :״אחריות עקיפה.״
אני טוען כי לקביעה זד של הוועדה — שהיא לב־ליכו של הדד״ח —

אין שום כסיס. היא תלויה על בלימה. היא מבטאת יותר מישאלת־לב*־־[
של חברי־הוועדה — מישאלה פטריוטית כנה הראויה להוקרה —
מאשר קביעה סישפטית.
הפרק על ״האחריות לטבח״ מהווה את החוליה המקשרת בין החלק הראשון של
הדו״ח, המתאר את המאורעות, ובין החלק השני, הבא לחלק את האחריות. זהו פרק
קצרצר, בן 16 עמודים בסך־הכל (עמודים 58 עד .)73
* הקביעה כי לא חלה על ראשי ישראל ״אחריות ישירה״ לטבח, אלא רק ״אחריות
״עקיפה,״ הובנה על־ידי הציבור כפשוטה. אחריות ״ישירה״ פירושה — אנחנו רצחנו.
אחריות ״עקיפה״ פירושה — מישהו אחר רצח, ואנחנו היינו קשורים לעניין רק באופן
עקיף, על־ידי כך שלא מנענו את הרצח.

זה פשוט ומוכן. אכל אין לזה שום אחיזה כמציאות — לא כמציאות
המישפטית ולא במציאות המעשית.
כדי שאדם יישא באחריות

הי שי ר ה

לרצח, אין צורך שישפוך את הדם במו

ידיו.
למשל: אדם רוצה להרוג את יריבו. הוא שוכר רוצח מיקצועי (*1£1ונ*י1׳ 1מ בלעז),
משלם לו שכר ומטיל עליו לרצוח את האיש. אדם כזה נושא באחריות ישירה לרצח.
משל שני: לראובן יש אקדח. בא אליו שימעון ומבקש ממנו להשאיל לו את
האקדח. ראובן יודע היטב כי שימעון מבקש לרצוח את אשתו. הוא שמע ממנו פעמים
רבות שאכן זוהי כוונתו. למרות זאת נותן ראובן לשימעון את האקדח, ושימעון רוצח
בו את אשתו. האם אחריותו של ראובן לרצח היא ״עקיפה״ ן
משל שלישי: ראובן מחזיק במפתח לדירה מסויימת. בא אליו שימעון, שהוא
פורץ ידוע, ומבקש ממנו את המפתח. ראובן נותן לשימעון את המפתח. שימעון נכנס
לדירה וגונב כל מה שיש בה. אחרי המעשה לוקח ראובן את המפתח בחזרה. האם
רובצת עליי רק אחריות ״עקיפה״ לפשע ז

החוק הפלילי הישראלי מגדיר את הדברים כצורה ברורה למדי.
בך אומר הסעיף 298 של חוק־העונשץ משגת : 1977״הגורם, כמעשה,

(המשך בעמוד — )72
• קאריקמוור! של אוליפנט בעיתונות האמריקאית.
העולם הזה 2378

המ שווו הודה ע מי חי ט סנו ער הווו שבה הוא כותב
שיוים, על געגועיו למקומות ששוב אינם ק״טים, ער מישבוזתו
וילדיו הקטנים, ומביע את דעתו על המשוררת ועל הבעייה העדתית
שם גישנתת׳ זדזו
נ שינו. דיחדנת׳ את
השם כשעמדתי
דתתחחן עם בתודה
מהאי־ס״אם

אני רואת במישנחות
מחסת־יודיס
דעה תולה.
אי־אזישר וג ת
עשוה ׳ודים כתובה

אני!חוים והחריף
את!מזן תדמגוד׳
ומשם שיש ס נרדעים.
אני נמשו ושחן,
ונבונה מנו־סבא

תוציאו את
מנתי־מזכו־סבוים
מתזננית־הלימווים,
נ׳ הוא מתאו
את העיירה בניגונה

בעיית תעוות חמת
וניתוח שלא הצויח.
יש ותת ומוגלה
לצאת החוצה,
ואו וחסד מחדש

רע אס המדידות
והשיואה ״צאו
מתומו, נינסד מהו.
צריו ודבר ער חבע״זז
העדתית באונו גווי

ו־א״מה שרית ש•

כשסיפרתי לחברה שוגה שלי שאני
הולכת לראיין את יהודה עמיחי, היא
אמרח לי שהיא במקומי לא היתה ישנה
יומיים. אני ישנתי טוב מאיי׳ אד אני
חייבת להודות שבאשר הלכתי אל ביתו
של עמיחי שבשכונת ימין משח, מול
חומות העיר העתיקה בירושלים, אחזה
בי התרגשות. יהודה עמיחי הוא משורר
ששירתו היא מהמשפיעות ביותר על
אנשים צעירים יותר, וצעירים פחות.
שיריו של יהודה עמיחי, חמישפטים
הקצרים האומרים את הכל, הכאב, ה
אהבה,
החסד — כל אלה הפכו אותו
למשורר האהוב לא רק על חסיד* ז׳אנר
ספרותי זה או אחר היושבים בקפה
שטרן והסביבה, אלא על שיכבה רחבה
ביותר של אנשים. אני יודעת משיחות
עם חברים הלומדים ספרות עברית באוניברסיטה
או מאנשים צעירים הלומדים
את עמיחי בבית-הספר, כי הם אוהבים
ללמוד אותו ואוהבים לקרוא אותו. ספר
של עמיחי הוא תמיד מתנה המתקבלת
באהבה.
שיריו של יהודה עמיחי תורגמו לעש
רות
לשונות. הוא משתתף קבוע בפסטיבלים
בינלאומיים לשירה ושמו מועלה
בנשימה אחת עם שמותיהם של ענקי
שירה כמו עזרא פאונד, רוברש גרייבס,
ו״ה אודן, אנה אחמאטובח, אוקטביו
פאז, אלאן גינטבורג ואחרים. ידידותו
העמוקה עם המשורר הבריטי תר יוז,
בעלה של המשוררת המנוחה, מחברת
״פעמון הזכוכית״ ,שילביח פלאת, הוא
שיפור ידוע ומתמשך.
עמיחי מספר לי כי הוא אוהב את
חמיפגשים עם משוררים אחרים. הוא

אלה למיפגשים של

משווה מיפגשים
ראשי אימפריות.
ספר שיריו הראשון של עמיחי, יליד
,1924״עכשיו ובימים אחרים״ ,התפרסם
לראשונה ב־ .1955ב־ 1969 זכה בפרס
ברנר לספרות ובשנת 1976 זכה בפרס
ביאליק. בשנה שעברה חיה חתן פרס
ישראל, אך כמו שהוא אומר בעצמו —
חמילחמה גנבה לו את ההצגה. הוא
אינו מעמיד פנים באילו אין הוא אוהב
לזכות בפרסים. הוא מודח בחיוך ביישני
ובצניעות הפשוטה שבח בורך פי נעים

..לכתוב שירי ו ה 3מו להע לו ת גירה!״
ואף חזרתי לבקר בה שלוש פעמים.

(המשך מעמוד ) 11

לו לקבל פרסים. חדרך שבח הוא ססביר
את השירה שלו ואת האופן שבו חוא
כותב את שיריו, היא מאוד לא יומרנית.
הצלמת עצת סרגוסטי, שאמה היא
הגננת של ילדיו של עמיחי, מגדירה את
חדרך חזו כענווה.
יהודה עמיחי מתגורר עם רעייתו, חנה
סוקולוב, המלמדת ספרות באוניברסיטה
העברית, בבית בשכונת ימין משה. יחד
איתם גרים שגי ילדיהם, דויד המכונה
דדי בן ,10 ועימנואלה בת ה״ וחצי.
לעמיחי בן נוסף, רון, בן ,20 מנישואין
קודמים. בבית הישן חזה מתגוררת מיס-
פחת עמיחי מזה 16 שנים. חם הגיעו
לכאן הרבה לפני שזח חיה באופנה,
כאשר תעלות חביבים הפתוחות עדיין
הדיפו ריח לא נעים, כאשר התושבים,
עולים חדשים מתורכיה ששכרו את הבתים
מהתושבים הראשונים שיצאו אל
מחוץ לחומות ושעזבו את ימין משח
למען השכונות החדשות יותר, עדיין עשו
את צרכיהס בבית-השימוש בחצר.
ביתם של בני מישפחת עמיחי צנוע.
ליהודה עמיחי חדר-עבודח המשקיף על
חומת העיר העתיקה. כדי לרדת לחדרו,
צריך להרים מיכסח מריצפת חדר־־המגו-
רים, ולרדת בסולם אל החדר הקטן, המשמש
גם כחדר-כביסה. חדרו של המשורר
צנוע להפליא, לעומת מה שמצפים ממשורר
שהוא כמעט לאומי — מכתבה
קטנה, כונניות ספרים לא מסודרות,
והוא אומר :״אני מתנצל על אי״חסדר
פעם אחת, פעם שניה, פעם שלישית,
וזהו. יותר לא אתנצל.״
יהודה עמיחי, חתן פרס ישראל, הוציא
לאחרונח ספר שירים חדש בשם
״שעת חסד״ .הוא אתו כותב בשיטת
הסרט הנע, אך בכל פעם שהוא כותב
ספר, הספר זוכה להצלחה גדולה הן

• באיזה ביו! גדלו! ץ

גדלתי בבית מאוד דתי. למדתי בגן-
הילדים הראשון על פי שיטת מונטסורי.
עיר מגורינו היתה מרכז יהודי, היה בה
בית־מידרש למורים, ואנחנו-היינו כיתת־הניסוי
של בית-המידרש. למעשה למדתי
עברית כבר מכיתה א׳.

• מה היתה הרגשתך כשחזרת
לבקר בעיר הולדתך ץ
העיר נהרסה לגמרי במילחמת־העולם

נכשלנו ביציות אזס
ישראלי. אי־אפשו ייצור
ארם נוה ננן ניצת־רוו.
נח חחלין הלוקח זננן
השנייה, כך שלא יכולתי לחזור למקומות
ילדותי כמו אדם החוזר אחרי שנים רבות
ורואה את הבית שבו הוא נולד, וזה עושה
לו דברים.

• מישהו ממישפחתך נשאר
כגרמניה *
לא. איש ממישפחתי לא נשאר בגרמניה.
כל השבט הגדול עלה לארץ־ישראל והיינו
באמת שבט גדול. היום חלק מהשבט הם
קיבוצניקים דתיים, מפוזרים בשדה־אליהו
וביבנה, חלק מתגורר בבני־ברק. היינו

את תחילת הנאציזם אני זוכר. בניגוד
לרוב הגדול של יהדות גרמניה, לא קיב לתי
הלם מהנאציזם. גדלתי בחברה יהו דית
בעיר מאוד קאתולית, שהיתר, בה
אווירה אנטי־שמית. בכלל, אני סבור כי
מקור האנטי־שמיות היה מאז ומעולם הדת.
ילד קטן, הגדל מתוך אמונה שהיהודים
הם צאצאיהם של אלה שצלבו את ישוע
אדוננו, לא יצליח לעולם להשתחרר ממה
שהחדירו לתוכו. ואפילו הוא משתחרר,
בכל זאת משהו נשאר. מכל מקום, אני
זוכר חוויות אנטישמיות שהתחילו עוד
לפני עליית הנאציזם.

• מה היה שם מישפחתך מה־בית?
פפויפר,
שפירושו מחלל. אני החלפתי
את השם ב־ , 1946 אחרי שהשתחררתי מה צבא
הבריטי והלכתי עם בחורה פהא-ט־ס.
היה לנו רומן יפה מאוד והחלטנו לקשור
את חיינו לנצח. באותה תקופה רצינו
כולנו לשכוח את הגלות וחיפשנו שמות
עבריים. היינו פלאי התלהבות של הגנה
וסוציאליזם, אז בחרנו את השם עמיחי.
זה גם התאים לשם מישפחתה של הבחורה,
וזה היה בדיוק מד, שחיפשנו — משהו
שיתאים לשנינו. אבל מה עושה אלוהים ז
אחרי שהחלפתי את השם, נפרדנו.

• כשמישפחתך הגיעה לארץ־
ישראל, היכן התגוררתם*
היינו שנה בפתח־תיקווה וזו היתה שנה
חווייתית מאוד. פתח־תיקווה של אז היתד,
באמת פתח של תיקווה. היא היתה מושבה
יפהפיה. טיילנו יחפים בפרדסים, שמענו
את הרחש בין העצים. אחרי שנה עברנו
לירושלים ומאז אני פה.

• מוטיב ההליכה בפרדסים
מופיע אצלך פעמים רבות.
זה נכון. אני חושב שהליכה בפרדם היא

• אתה מתגעגע למשהו שאולי
לא קיים יותר.
לא קיים זה ודאי. אך אלה הם הגעגו־ __
עים הטהורים, כי להתגעגע למשהו שקיים
זה מחייב. לכן טהור יותר להתגעגע למת
מאשר להתגעגע למישהו שנמצא רחוק
ותמיד יתכן שאו שהוא יבוא אליך או
שאתה תיסע אליו.

את תל-אביב אתה אוהב?

לא כל־כך. לא, בעצם את תל-אביב אני
מאוד לא אוהב.

• איך קורה שפתאום קם אדם
בבוקר וכותב שירה ץ מה מביא
את המשורר לכתוב שירים *
אדם עובר מצבים קשים מאוד ונפשיים —
מאוד, ואז אין מילים בפיו. וכאן מתחיל
השיר. השיר יכול לתאר עד לצעקה ועד
לבכי ועד לצחוק, שזה בעצם השיא. אז
במקום לדבר לעצמי, כשנגמרו לי המילים׳
דיברתי אל הנייר כדי להסביר לעצ מי.
יש לי למשל שורה בשיר חיכיתי
לנערתי, לא תיו צעדים אבל שמעתי קולות
ירית. חיי שלי התחילו בצבא בריטי,
הגנה פלמ״ח חטיבת־הנגב. שבע שנים

!שאותי גווה ווו חיום,
נוי שלא אצסוך
לנהוג שיו ו 1דג!ת
לשלת את חשבון
החשגל. העצלות היא
הנפש האמיתית
של האום
של מילחמות יחד עם אהבות, וכך גיליתי
בצורה פרימיטיבית שבחיים יש שני דב רים:
מילחמה ואהבה, ושהם צריכים ל חיות
ביחד.

• כשסטאלין מת; כתבת שיר
לכבדדו. איך אתה מתייחם אל ״
השיר חזה כעת*

כחייל בצבא הבריטי

עם חכרת-ילדות בגרמניה*

.השירים שלי הם כמו כוננית, שעליה אני מניח תמונות׳...

אצל חמבקרים וחן אצל הקהל. יוזודה
עמיחי יכול להתפרנס ככבוד ממכירת
ספריו, אך הוא ממסיד ועובד כמורה
לספרות. כיום הוא מלמד ספרות ב-
״מוסד גרינברג״ סל הסוכנות, סבו לומדים
תלמידים מחוץ־לארץ. בעבר לימד
ספרות בבית-ספר לבנות ״גימ״ל״ וב-
בית-חינוך תיכון ערב. חנה סוקולוב,
רעייתו, לימדה ספרות בבית־ספרי. הסג-
יים נפגמו כסעבדו בבית-חינוך תיכון
ערב. תלמידיו סל עמיחי, כמו קוראיו,
אוהבים את סירתו.

• ספר לי על נוף ילדותך.
הייתי בן 11 כשעליתי ארצה עם מישם-
חתי, בשנת , 1935 מהעיר וירצבורג שב מרכז
גרמניה. בספרי לא מעכשיו לא מכאן
שיניתי את שם העיר, אך זוהי אותה עיר
ילדותי שאותה אני זוכר בבהירות רבה,

מישפחה מאוד מאורגנת. הסבים משני
הצדדים היו יהודים כפריים שישבו בדרום-
גרמניה והיו להם חוות עצומות. זד, היה
לא רגיל בשביל יהודי להיות חקלאי. אבי,
לפי סולם ההתפתחות הסוציולוגית, הגיע
העירה והפך סוחר. אני, לפי אותה התפ תחות,
הייתי בעצם צריו להיות רופא או
עורד־דין. גדלתי באווירה של יהדות
מאוד שורשית, פרימיטיבית. לפי מראה
בני מישפחתי כמו כל האיכרים נראו הגרמנים — גדולים ובעלי שפמים. אני
זוכר שהיתר, מין שפה יהודית־גרמנית
שהם המציאו, כדי שיוכלו להסתדר ביני הם.
היו משולבות בה מילים עבריות.
זו היתה שפה מאוד מיוחדת ואני חושב
שהיאהקדימה את היידיש.

נאציזם

אתה זוכר את עליית ה

גיבורת הספר לא מעכשיו לא מכאן.

דבר נפלא. אץ דבר נפלא ממנו.

• נהוג לכנות אותך ״משורר
ירושלים״ .האם אהבתך לירושלים
עזה כל-כך שלא היית מתגורר
באף מקום אתר זולתה ד
אני לא מתלהב מזה שמכנים אותי
״משורר ירושלים,״ ובקשר לזה שלא היי תי
מתגורר באף מקום אחר זולת ירושלים,
האמת היא שקצת נשבר לי מירושלים.
לפעמים אני בהחלט רוצה לגור במקום
אחר. אני נמשך אל השרון ואל הים. בירו שלים
יש משהו דוחה של חשיבות עצמית
מנופחת, כל עניין החשיבות ההיסטורית.
לפעמים אני חולם להחליף את מקום מגר
ריי למקום שיש בו פרדסים, צפונה מכפר-
סבא, למרות שגם שם יש כבר שיכונים
במקום פרדסים. אבל אני מתגעגע לפרדסים.
נכון, שבילים בץ הפרדסים יש לי
בהמון שירים, והבריכות והטיפסופים —
אני מאוד מתגעגע.

אני שייך לדור שהרבה מאוד מערכיו
מחו. בגיל 15 השתחררתי מהדת, חד,
היד. שבר גדול מאוד לאדם שגדל בבית
דתי. אחר־כך הפכתי לסוציאליסט, יחד
עם כל בני דורי, ופירסמתי בעל המישמר
שיר שנקרא מותו של סמאלין. על ה־מיש
מר ידע אז את האמת על סטאלין,
אך איש לא טרח להגיד לנו. העלימו
מאיתנו. ואז פיתאום האלוהים לא שווה,
האדם לא שווה, ואתה יכול להפוך ציני.
אני לא הפכתי ציני. נשאר בי בכל זאת
משהו, ואני אוהב להגיד שאני שייך ל הר
מאניזם הפוסט־ציני. להומאניזם שבא אחרי
הציניות. כי אחרי שאתה הופך לציני,
אתה יכול להתחיל את ההומאניזם מחדש,
וזה בעצם מה שמביא אותי לכתוב. מצבי
הסתירות הפכו לשני הצירים של כל חיי :
מילחמה ואהבה. המילים באו להדביק את
הקרע הזה בדיוק כמו שכאשר אדם לא
יודע מה לעשות הוא מתחיל לדבר. ואז,
אחרי כמה שנים, התקבלו הדברים שכתבתי.
אנשים יכלו להזדהות איתם. אני
בכלל מאמץ ששיר זה רפואה. אני מאמין
שדברים העוזרים לי יכולים לעזור ל אחרים.

זה לא הופך אותך למיס-
יונר*
לא מיסיונר אלא מרפא. אנשים באים
ואומרים לי ששיריי עזרו להם וזה נפלא.
שירה זה הדבר הכי לא מיקצועני בכל
האמניות. זו ד,חובבנות במובן הנשגב
ביותר של המילה. כדי להיות משורר
אינך צריך ללמוד אלא קריאה. יש לך
כישרון לשפה, אך זה טבעי, כמו לאחר
שהתברך במראה חיצוני יפה. אתה אולי
זקוק לרגישות גדולה יותר למילים ולמ ציאות.
שירה היא הלוכסוס הנפלא ביותר
של העצלות• .

• אתה אוהב אר! העצלות*־

העצלות היא הנפש האמיתית של האדם.
האדם שוכב על הגב, ומה שבא לו בראש
זה אמיתי, זה נפלא.

• האם מזי ח של טלוויזיה
וקולנוע יש לדעתך מקום לשירה *
שירה לא נפגעת ולא תיפגע, לא על־ידי

הטלוויזיה ולא על־ידי הקולנוע. אולי
הפרוזה כן, כי בפרוזה יש פזילה לקולנוע.
סופרים רוצים לכתוב תסריטים. אך השירה
היא שפת הנפש הפנימית ביותר. ב שירה
יש מה שאני מכנה הנאה שנייה.
אתה חי עוד פעם את מה שעבר עליך
,קודם לכן. אני בחמש השנים האחרונות
מופיע עם שיריי בקריאה בציבור בקיבוצים.
אני נהנה מזה מאוד. ניסיתי להסביר
לקיבוצניקים את ההנאה שבכתיבת השיר.
ההנאה היא כמו פרה. הפרה אוכלת ונהנית
מהעשב הטרי והירוק ואחרי שהיא נהנית
מהאוכל היא מתחילה ליהנות מחדש מזה
שהיא מעלה גרה, ואז היא נהנית פעם
שנייה.

• כלומר, כתיבת שירה חיא
העלאת גרה *

כן, העלאת גרה של החווייה הראשונית,
וזה תענוג שאין כמותו.

• אתה מתאר את הכתיבה כהנאה
דכתענוג שאין כמותו. האם
אין כתיבה מתוך יסורים, כפי שנהוג
להאמין או לחשוב ץ
לא, הכתיבה היא לא ביסורים. היסורים
יכולים להביא לכתיבה. האקט של הכתי בה
הוא אקט של אהבה ולא של יסורים.
הכתיבה צריכה להיות הדבר הכי נפלא
שיש בעולם. אם הכתיבה גורמת לך יס ד
רים, תנוח אל תתעקש.

• ,האם אינך נקלע לפעמים
למצבים שבהם אתה נתקע, מחפש
מילים ולא מובא, ואז אתה מתייסר
בשל כ! *

אם אני נתקע אני עוזב ולא מתייסר
בעצם הכתיבה. לכן נשארתי עד היום הזה
מורה, למרות שאני בהחלט יכול לחיות
מכתיבתי. המיקצוע שלי הוא לא משורר.
אני לא רוצה להגיע למצב שבו אאלץ
לכתוב ספר או שיר כדי לשלם את חשבון-
החשמל שלי. אני, למשל, לעולם לא הייתי
יכול לעבוד במיקצוע שלך. לא אחת הצי עו
לי טור קבוע בעיתון, אך אם הייתי
צריך לכתוב כל שבוע בשביל משבורת,
או לפי, דד־ליין״ הייתי משתגע.

• יש לך סדר עבודה קבוע*
אתה קם בבוקר ויושב בחדרך
כך וכך שעדת כדי לכתוב*

כשכתבתי רומנים, שאמנם כתבתי בהש ראה,
הקדשתי זמן קבוע לכתיבה. השעות
הטובות ביותר שלי הן שעות הבוקר המו קדמות.
זה במו לחתוך לחם טרי, כמו
לשתות מים קרים. שעת בוקר מוקדמת
אחת בשבילי היא כמו חמש־שש שעות
יום. אני בכלל בן אדם שאוהב לקום
מוקדם מאוד בבוקר וללכת לישון מוקדם
מאוד בלילה. אני לא איש של לילה.
אני כותב תוך כדי הליכה, אחר־בך אוסף
את הפיתקאות. זה לוקח שנה־שנתיים
עד שהשיר מתחבר לשורות. ועל פי רוב
זה לא קורה ליד המכתבה ולא במצבים
:הקרויים שיריים — כמו ים, שקיעה,
חומת העיר העתיקה, הרי הנגב או מיגדל
אייפל. דווקא במצבים לא שיריים, כמו

ה תו * ושיזוווו תאושת
דא תאהב אח זזו, ושל
גבו יכול למזח בגיל
מבוג ר יחסית משבחת
חלשת, ואילו חיית של
האשה קצדס במובן
של הבאה ילדים לזוזלס
בעמידה בתור לאוטובוס. בהליכה בנופים
יפים באים הזיכרונות הלא טובים, ואילו
כשאתה יושב בבית-קפה או באוטובוס
או מחכה בתור למכולת, פתאום יכולה
לבוא שורה, פתאום יכול להתחיל שיר.
פתאום המעגל הפנימי והמעגל החיצוני
נפגשים. את מבינה, יש לי תחושה שב תוכי
קיים המעגל הפיסיולוגי ואז, כשהוא
נפגש עם המעגל החיצוני, נוצר הקשר.

• מהיכן מתחיל המעגל החי•
זנוני שלך*
התחושה שלי היא שמהעור והלאה מת חיל
המעגל החיצוני שלי, וזה כולל את

עם הוריו ואחותו

עם רעייתו חנה סוקולוב וילדיו דדי ועימנואלה
,העובדה שאני

אשתי את ילדיי. זה החלל החיצוני ולחלל
החיצוני יש את אותה ריקנות בתוכנו הק־רוייה
נפש. וכשהחלל החיצוני נוגע בנפש
אני חש בתחושה של פינג-סונג. כך זה נוגע
בי. ואז אני חש את תחושת החיים האמיתית
ואני מרגיש את זה כל הזמן. אני
זוכר מישפט ששמעתי באקראי. אני זוכר
מילה אחת מתוך מישפט. למשל, בסיפרי
האחרון יש שורה האומרת, בין הכוכבים
אתה אולי צודק אבל לא פה.״ שמעתי
את זה פעם באלבקרקי שבארצות־הברית.
ישבתי בבית־קפה ושתי נשים שוחחו ביני הן.
אחת אמרה את המישפט הזה לשניה.
החזקתי מעמד ולא בביתי. זה היה כל־כך
נפלא! זה הסביר לי כל מה שקרה לי
בחיים. ואני יכול להידלק ממראה עץ-
לימון מזה, בית שרוף מזה. זה הכל
מראות ומישפטים, ואני בוחר לי מתוך
מה שאני שומע ומתוך מה שאני רואה
דברים למזכרת. אני בוחר לי מכל החוויות
אותו דבר הנראה לי הכי חשוב ולוקח
אותו איתי הביתה. השורות של השיר זה
כונניות, ועל זה אני שם תמונות. השיר
הוא מעין מוסיאון פרטי שלי.

• אתה אב לילדיס קטנים.
דדי הוא כן ,10 עימנואלח כ ת 4
וחזני. איך אתה מסתדר עם זח?
מצד אחד אני עסוק מאוד וזה מפריע
לי מעט בעיסוקיי. מצד שני, למזלי הטוב
אני אוהב ללכת ברגל, ואני אוהב ספורט,
כך שאני יכול לשחק עם הילד כדורגל
או כדורסל. יחד עם זה, זה קצת קשה,
אני זקוק ליותר מנוחה, אני שקוע בעצמי.
ושוב, מצד שני, כשאדם הוא אב בגיל
25־ 30 וזה בערך הגיל שבו הופכים אבות
לילדים, האדם עדיין לא שלם. הוא בשלב
שהוא רוצה להשיג דברים בחיים, למצוא
את עצמו, להגשים את עצמו. ילד מפריע
או מהווה מתחרה לפיתוח האישיות של
אדם צעיר, מניות שהוא מסיח את דעתו
ואת מעשיו מעצמו.
אצלי זה לא כך. אני הפכתי אב ליל דים
קטנים בגיל מבוגר, ולכן אני מקבל
את ילדי כמו שהם. אני מעין תערובת
של סבא ואבא, ואני נהנה מהם הנאה
גדולה ביותר. למעשה, העובדה שאני אב
לשני ילדים קטנים, מחזיקה אותי צעיר.
כי המצב מחייב אותי לקחת אותם על
הכתפיים, ולחתל ולנקות ולהאכיל, וכמובן
שבעיקבות כך אני משנה את מינהגיי וזה
יכול להחשיב
משפיע על זה שאני
את עצמי לזקן.
יש לי בן בוגר בן ,20 רון, מנישואין
קודמים. אך עד שנולדו דדי ועימנואלה,
נהניתי מהחיים בצורה מלאה והייתי אדם
מבוגר. עכשיו אני קצת פחות. רון הוא
בגילם של בני הזקונים של רוב ידידיי,
שהם כבר סבים לנכדים. אני אוהב לכתוב
ספרים לילדיי. לרון כתבתי את הספר מה
שקרה לרוני בניו־יורק, ולדדי, ששמו

המלא הוא דויד, כתבתי את הזנב של
הנוטה. וכעת עימנואלה מחכה שאכתוב
את הספר שלה.

• למעשה התחלת כמעגל חיים
חדש כאשר פגשת באשתך, חנה
סוקולוב, והקמת מישפחה חדשה.
כן, אבל אני חושב שאני לא יוצא־דופן.
באשר אתה פוגש כיום זוגות שנישאו
בגיל 20 והם עדיין ביחד, אתה מתפלא.
אדם נוטה לבנות מישפחה בגיל די צעיר
ואז, כאשר הוא בגיל מבוגר יותר ומעגל

בקרב החד האחחן יש
שלושת משורו•ס שחם,
דדיע!ת* ,מצתים
.מנתם בן, תאהלד ששד
ואתתן 1010911
חייו הראשון מסתיים, טבעי שהוא ינסה
מעגל חיים חדש. אני המיקרו! הקלאסי,
ופסיכולוגים ד&וציולוגים יכולים לקשור
לזה תאוריות. בודאי שהתנועה לשיחרור
האשה לא תאהב את זה שגבר יכול בגיל
מבוגר לבנות מישפחה חדשה. טוב, זו
בעייה שהחיים של האשד. קצרים יותר
מאשר החיים של הגבר במובן של ללדת
ילדים. כך החיים מתגלגלים. אני פגשתי
את חנה כששנינו עבדנו כמורים בבית־חינוך
תיכון ערב בירושלים.

• אצלך החיים מתגלגלים או
שאתה נוטה לכוון אותם*־
זה אותו יחס הדדי של חוץ ופנים
שדיברתי עליו קודם, שמגלגל אותך ואתה,
כך אני מניח, פועל לפיו.

• עד עכשיו פירסמת ספרי
שירה רכים, ורק?מי סיפרי פרד
זה• אינך אוהב לכתוב פרוזה*
כשכתבתי אהבתי את זה. אהבתי גם את
הרומנים וגם את הסיפורים. אלא שיש
איזו נטייה אצל האנשים לחשוב שאדם,
אם הוא כותב רומן, לא צריך שיכתוב
שירים ולהיפך. אני לא מסכים עם זה.
זה לא נכון. אבל לרגע זה אני כשלעצמי
מעדיף את השיר בריכוז של כל הדברים
שאפשר לכתוב ברומן.

• נפגעת מכך שהביקורת לא
גמרה את ההלל על סיפרך ״לא
מעכשיו לא מכאן״*־
בשירה אני לא יכול להתלונן שלא מע-

ריבים אותי. ברומן לא מעכשיו לא מכאן
אני חושב שהבעתי את מה שקרה לפני
10־ 20 שנה באמת, וזה לא היה רומן
ניסויי. אני חושב שהמבקרים לא היו מוב נים
לקבל אדם שהוא משורר גם כסופר.
אישית אני חושב שהפרוזה שלי היתד,
ראוייה ליותר הערבה.

• תנסה שום לכתוב פרוזה*

אני נעשה עייף. לא חושב שאכתוב
פרוזה, אפילו אם מישהו יתן לי סכום
כסף נכבד ויגיד לי: שב באיזה מקום
וכתוב. אפילו אם מישהו יתן לי מילגה
נפלאה. זה לא היה הולך. זה בדיוק כמו
שאם מישהו היה מציע לי לנסוע לסין,
לא הייתי נוסע. לא שלא הייתי רוצה
לנסוע לסין, ליפאן ולהודו, אלא שאני
עייף ואני מבקש להסתפק בארץ במיזרח־התיכון,
באירופה ובאמריקה. אלה הדב רים
שאני יכול לשלוט עליהם, וכל ה שאר
כל-כך ענק וחדש, ואני רוצה להת רכז
במה שאני מכיר בתוך מיבצרי. לא
מושך אותי לכתוב פרוזה. לא מושך
אותי לנסוע למקומות רחוקים. אני עייף
ולאו דווקא בגלל הטיסות.

• אס מדברים על טיסות,
אתה מרכה לנסוע למיפגשי משד
ררים כעולם. אתה אוהב את זה?
זה דבר נפלא. יש מעין תחושה של
ראשי אימפריות הנפגשים. הידידות שלי
עם המשורר הבריטי תד יוז, שהיה בעלה
של סילביה פלאת, היא דבר נפלא. הוא
תירגם שני ספרים שלי לאנגלית, ואשתו
הנוכחית מתרגמת כעת ספר נוסף. כשאני
פוגש את אוקטביו פאז זה נפלא. אנחנו
אוהבים להיפגש שוב ושוב. זה הדבר
היחיד שיש למשוררים. כסף אין להם,
להתפרנס משירה אי-אפשר, אז יש להם
פסטיבלים לשירה, שבהם נפגשים משו ררים
מכל העולם. הפסטיבלים האלה
מתרחשים כל שנה-שנתיים, ואז אנחנו
קוראים שירים לפני קהל, ואחר־כך יוש בים
ביחד, שותים ביחד, נמצאים ביחד
כמה ימים. זה נפלא ומדובר פה באנשים
נפלאים, משוררים ידועים בארצותיהם
ומחוצה להן. זד, נפלא.

• ביחד עם נתן זך ודויד אבירן
נמנית עם קבוצת משוררי דור
החמישים• אתה זוכר בגעגועים
את התקופה ההיא *
כלפי חוץ זה נראה כאילו היינו איזו
קבוצה מלוכדת, אך למעשה מה שליכד
אותנו היתד, העובדה שהיינו אנטי שירת
אלתרמן. אני לא כל־כך מחשיב עצמי כח לק
מהקבוצה. התל־אביבים היו יותר מאו רגנים.
אני ישבתי בירושלים. נתן זך היה
האינטלקטואל שביננו, והוא ביטא את
מחשבותיו ואת דעותיו במאמר מבריק,
בעוד שאני והאחרים כתבנו אחרת מאל-
חרמן, ובכך בעצם היתה המחאה שלנו.
(המשך בעמוד )68

חלב

עד 18
תקליט חדש לצעירים בדיסקונט1

התקליט שיחמם לכם את הלב עם אוסף הלהיטים הישראליים הגדולים שלא
נגמרים לעולם. אריק איינשטיין, מני בגר, בנזין, דויד ברוזה,
שלום חנון, מתי כספי, דני סנדרסון,
גלי עשרי, צביקה פיק,
יצחק קלפטר, יהודית רביץ,

שימי תבורי,ותיסלם־ במיטבם.
ס 300/הנחה לבני נוער חברי
״עד 18״ ,לסטודנטים חברי
״מעולה״ ולחיילים חברי
״סיסמה״ -התוכניות
לצעירים של בנק
דיסקונט, בכל חנויות
התקליטים עם הצגת
תלוש מבצע מס׳ .2

.עד הל ב
פנקס תלושי הנחה לצעירים
ניתן לקבל בכל אחד
מסניפי בנק דיסקונט.
מיו *

חוג הצעירים בדיסקונט

1ה היה הסוג הו ה שהיה
כליון ,,העולם הזה׳׳ שראה אור השבוע לפני 25 שנה כדיוק,
היה גליון מיוחד לחג הפסח, עם שער ציכעוני. עורך השבועון,
אורי אבנרי, הציג כרשימה נרהבת את השאלה :״האמנם
יהודים אנחנו?׳ /מאמר שבו לובנו נושאים כ מו: האם קיים
עם יהודי? האם מדינת ישראל שייכת לו? ומה זה יהודי?
כרשימה אחרת, תהת הכותרת ״כדורסל על נלגלים׳ /הוכא
סיפורו של טישחק הכדורסל הראשון שבו שיחקו נכים בכיסאות־גלגלים
כישראל .״עלמות בדרד נכד׳ הימה כתבה שליוותה
את הצועדות של נח״ל־דרום בצעדה חרביעית. תחת הכותרת

״קבאב, ג׳אז ותרכות כהיכל׳׳ הוכא סיפורו של נשף התיזמורת
הפילהרמונית•
בשער מ ליון: רקדנית כרמלה גולדברג.

נסח * 1958 תגני שימעון נו ס *ן שבוים ערביים
בחסות ההסתדרות * וסר בורג עד תעציב מישודו
״העולם הזה״ 1070
תאריך 2.4.1958 :

העם
ד״חחת בזז־ ס

הישראלית בפאריס. פלישד, נוספת זו של
שימעון־פירסומת לתחומם לא מצאה חן
בעיניהם. למחרת היום פירסמו הודעה רש מית
על בואה הקרוב של גולדה מאיר,
הדגישו ששרודהחוץ לא תיפגש עם שום
שר צרפתי. האמתלה הרשמית: שר־החוץ

היתד. זו הזמנה בלתי צפוייה, כי ה סו ד
מנים התרגלו ברובם לראות במחלקה הערבית
גוף שאינו מגלה כל אהדה לשאי פותיהם,
ואשר שבועונו בשפה הערבית
יצא לא פעם בהתקפה נגדם ונגד אירגונם.
פרס למצטיינים. השבוע, כאשר הוד

״לכה דודי, נצאה השרו /נלינה
בכפרים, נשכימח לכרמים, נראה
אס פרחה הגפן, פיתח הסמדר,
הנצו הרימונים — שם אתן את
דודי לך. הדודאיס נתנו ריח, ועל
פתחינו כל מגדים...״

מישטרר.

המשורר שחיבר את שיר השירים לא
ידע את הריח שהיה פרוש השבוע על
הארץ כולה, כצעיף של רננה. עץ־התפוז
הגיע לארץ-ישראל רק בימי־הביניים, אח רי
שימאים הביאוהו מהודו־סץ לחופי
הים התיכון. עתה שוב אין ריח האופיי ני
כמותו ליפי הארץ.
הריח המשכר התגבר השבוע על אלף
ואחד הריחות הרעים של תרבות ממוכנת
חדישה. הוא חדר ללב הערים, הגיע אל
אחרון האדם בארץ. כמו בכל שנה ערב
פסח, עורר באדם הישראלי את הכמיהה
הסתומה אל המרחב החופשי. בת-קול מפ תה
קראה לו, כמו לבני הארץ לפני אל פיים
שנה ויותר ,״נצא השדה, נלינה
בכפרים...״
לא חסרו בארץ הריחות הרעים. ריח
של אבק-שריפה ריחף על הגבול הצפוני.
ריח של קנוניות נדף מירושלים. ריח של
משבר מתקרב עלה בנחיריים מאומנים.
אולם למשך כמה ימים יישכחו השבוע
כל הריחות האלה. הפלא הנצחי של התח דשות
הטבע, שהניע בשחר ההיסטוריה
של בני הארץ לשאת את מבטם אל הש מיים
ולמלאם בדמויות שירתם, שוב ימלאו
בבושמו את חג האביב, תשי״ח.
הממשלה הרמונזה צורזמת
״בין מישרד ראש־הממשלה ובין מישרד־החוץ,
כבין ראש-הממשלה ובין שרת-
החוץ בז&ופן אישי, שוררת הרמוניה ג מד
רה!״ קרא השבוע דויד בן־גוריון בתדר
עת-ניצחון בכנסת. היתד. זאת הכחשה
גמורה לידיעות על סיכסוך אישי חמור
בין גולדה מאיר ושימעון פרם, שנפרם
ונותח בהרחבה בעיתונות והוזכר בכנסת.
אולם עוד לפני שבן־גוריון הספיק לק רוא
את דבריו, באו כמה ידיעות אחרות
שהוכיחו כי ההרמוניה בין גולדה ופרם
צורמת במקצת. הידיעה הראשונה ראתה
אור במעריב, הביטאון הבלתי־רשמי של
קבוצת־המנהלים :״מצבה של ישראל לאור
ההתפתחות האחרונה במיזרח־התיכון יידון
היום דיון נרחב בפגישת שימעון פרס,
מנהל מישרד־הביטחון, עם ראש־ממשלת
צרפת, מר פליכם גאיאר.״
הוסיף מעריב בהשראתו של שימעון-
פירסומת :״העובדה כי על אף הלבטים ה פנימיים
של צרפת, כרגע ...מצא מר
גאיאר את הזמן לקבל את מר פרם, מו כיחה
את חשיבותם הרבה של הנושאים
שיידונו. בסעודת־צהריים שעומד מר גאי-
אר לערוך לכבוד מר פרם, ישתתפו גם
מיניסטר־החוץ, מר כריסטיאן פינו, ומיני-
סטר־הפנים, מר מורים בורג׳ס-מונרי.״
הפקיד והשהה. קוראים תמימים יכלו
לתמוה מה עניינו של שמעון פרם, פקיד
בכיר העוסק בעניינים צבאיים, להתערב
בעניינים מדיניים בעלי חשיבות מכרעת,
הנדונים בפגישה עם ראשי-ממשלות.
לא פחות מהם תמהו אנשי השגרירות

מצטערת על שלא יכלה להתפנות עד כה
לדון בבעיותיכם,״ והצהיר :״כיום אנו
רוצים לעמוד איתכם בקשרים יותר הדו קים.
הקמנו ועדה שתחליט להעניק פר סים
בסך שלושת אלפים לירות, לשירים
ולסיפורים מצטיינים בערבית.״
התנאי היחיד :״שיהיו נוגעים לבעיית
העשור הראשון של המדינה.״

אימה נא״פו־י

ערמות בררו גבו
סוג זהה

גיליון

משקפיים.

העולם

הצרפתי עומד לנסוע לבון, בירת מערב-
גרמניה.
התוכן האמיתי של ההודעה היה שקוף :
לשרת-החוץ הרשמית של ישראל לא היה
כל חשק להיפגש עם שר־החוץ הצרפתי,
אחרי שפרס. פקיד הנמוך ממנה במעמדו,
הודיע על פגישה עם ראש־הממשלה. הכ פילות
לא היתה רק מגוחכת, אלא גם
מעליבה.

מישטים
מה דווזד סימד״ם

המשוררים והמשכילים הערביים, שהת כנסו
לפני חודשיים באולם אמפייר הנצ־רתי,
עוררו נגדם את חמת המימשל הצב אי
והמחלקה הערבית של ההסתדרות. אנ שי
מחלקה זו הפעילו לחץ רצוף נגד מש תתפי
הכינוס, דרשו מהם להסתייג ממנו.
אך המסע דעך מבלי להשיג את מטרתו.
לפני שבועיים הופתעו אותם צעירים
לקבל הזמנה, מודפסת על נייר־המיכתבים
של ההסתדרות הכללית של העובדים ה עבריים,
המחלקה הערבית. מזכיר המחל קה,
אליהו אגסי, הזמינם לאסיפה של
סופרים, משוררים ומחזיקי עט, למען קיום
והידוק קשרים עם המחלקה הערבית ב הסתדרות.

תצלום
של בנות נח״ל־דרום שהשתתפו
בצעדה הרביעית, כאשר כולן מרכיבות
הזה לפני 25 שנה סיקר את הצעדה.
כנסו בבניין הוועד הפועל בתל-אביב,
קיבל את פניהם אליהו אגסי בלבביות.
בנאום, שארך שעה וחצי. הסביר להם
המזכיר מה הם המניעים הדוחפים סופר
לכתוב :״ההשפעה הכספית המוחשית, וה השפעה
הרוחנית הרגשנית.״ ובחד הוא
הוסיף :״לכם הבחירה.״
הסופרים לא ידעו בדיוק למה התכוון
המזכיר, כי המילה ״מאדה״ הערבית, יכו לה
להיות גם כסף וגם חומר. אגסי לא
השאירם זמן רב בספק .״המחלקה שלנו

אנשי
• שרת-ההוץ נולדה מאיר, בהגיעה
לפאריס מסיור ממושך באפריקה :״אחרי
הנסיעה הזאת אני יכולה להתפטר ולהצ *
טרף
ללהקת באלט.״
• הרב. עמרם כלוי, ראש נטורי־קר-
תא, במישפט אסירי הפגנת־הבריכה :״מע צר
המפגינים נועד לדכא את היהודים
ולמנוע מהם להוציא את אנחותיהם.״
• שר־הדואר הד״ר יוסף בורג, ב וויכוח
על תקציב מישרדו בכנסת :״אם
שואלים אותי למה הטלפונים והתאים הציבוריים
מקולקלים, אני יכול להבטיח ש-

האורח החשוב הופיע במערכות עיתוני־הערב,
בשעות העבודה הבוערות ביותר.
הוא הסתגר בחדריהם של העורכים הרא שיים,
יצא מהם כשהוא מלווה בחיוך אדיב
ובלחיצת־יד חברית :״הכל יהיה בסדר,״
אמרו האורחים לרמ״ח יעקב נאש, דובר
המטה הארצית של המישטרה.
בערב השלים נאש את הביקור והפעם
במערכות היומונים. בפי הקצין נמוך־
הקומה, אשר השתייכותו המיפלגתית הק פיצה
אותו במהירות מדהימה מדרגת
שוטר פשוט לאחת הדרגות הגבוהות ביו תר
בסולם המישטרה, היתד, בקשה פשו טה:
לא לפרסם את שמה של החברה,
הקשורה בפרשת תשלום השוחד לפקידים
בכירים של מס־ההכנסה בתל-אביב.
כמקום ציון לשבח. קצינים אחרים
של המטה הארצי עסקו באותה שעה ב השלמת
מלאכת הטישטוש. בהודעה שנמ סרה
לעיתונים נאמר, כי ״פקידי מם־הכג־סר,
ביקשו שוחד ממנהלי חברה כלכלית
מסויימת, שהודיעה על כך בעוד מועד
לשילטונות המם, על מנת לתפוס את מב קשי
השוחד בשעת מעשה.״
מעשה פטריוטי כזה ראוי לציון. אולם
מנהלי החברה הכלכלית המסויימת, שקש ריה
הכלכליים עם מישטרת ישראל אינם
מוטלים בספק, רצו בכל זאת בעילום
שם, בצניעותם ובענוותם המרובה.
בבית-המישפט הוצאו פקודוודהמאסר
נגד הפקידים בחדרי־חדרים. הבקשות להו צאת
צווי־החיפוש והמאסר נגנזו בקופות
ברזל, ושופט-השלום ישראל דב זוהר
נתבקש לאסור על כל פירסום הבקשה.
היתה זו הפעם העשירית, בחודשיים ה אחרונים,
שקציני מטה גבוהים של המיש-
טרה ביקשו לאסור פירסום שמותיהם של
מועלים או עבריינים אחרים, המקורבים
למישהו חשוב.

לפי זיכרוני אני עצמי עוד לא קילקלתי
שום תא ציבורי, אבל אם אפתח מוסיאון
בשביל הכפתורים, סכיני הגילוח והאב נים
הנמצאים בתאי־הטלפון הציבוריים,
זו תהיה המחלקה הגדולה ביותר של
מוסיאון הדואר.״
• ימי מנוחתה של אשת ראש-הממש-
לה פו דהכן ־ גזריץ, במלון השרון בהר צליה,
הפכו לימי אי-מנוחה לנופשים
אחרים של המלון. פולה ניגשה לתייר
יהודי מלונדון, השוהה במלון, אחרי שרא תה
אותו הולך חבוש כיפה, ופנתה אליו
בשאלה :״בשביל מה אתה צריך את הכי פה
הזוז״ התייר הנדהם השיב :״אני
יהודי, מה זאת אומרת, אני איש דתי
ושומר כשרות.״ הפצירה בו פולה :״אני
יודעת שאתה עושה את השטות הזאת,
אבל בשביל מה אתה צריך את זה ז״

מגח סביחו

בעת ההצבעה לבחירת הנשיא באולם המליאה. נדיר
לראות את יו״ר הכנסת מצביע, בדרך־בלל אין הוא
משתתף בהצבעות. טבידור דחף את המעטפה לתיבה בשתי ידיו — מה שבטוח.
משמאל למעלה: ח׳׳כ חתחיח חנן פורת, שהוא איש ימין קיצוני, התגלח בעת

חיים הר־
כשנבחר צוג, כמועמד מטעם האופוזיציה
למישרת הנשיא, שאלו
אותו מדי דעתו על כל התיש-
כהות שאמרו עליו. הרצוג
ענה :״למישמע הדברים הא לה,
אני יכול לומר רק מה
שאמר לינדון ג׳ונסון בנסי בות
דומות: אילו אבי היה
שומע, היה מתגאה בבנו. ואי לו
אימי היתד, שומעת דב רים
אלה, היא היתה מאמינה
להם.״

כאשר שאלו את ח״ב
אצאא צן מה דעתו על כך
שחיים הרצוג נבחר לתפ קיד
נשיא המדינה, ענה :״אני
שמח מאוד, סוף־סוף יהיה מי שהו
מפורסם במישפחה.״ אש תו
של אבן ואשתו של הר-
צוג הן אחיות.

צועז אפלצאום,
זרו של ח״כ שימעון פרם,

עוז־

סיפר את המשל הבא: תייר
שסייר בחוות איכרים, ראה ב חצר
תרנגולת עם רגל מעץ.
הוא פנה אל האיכר ושאל
אותו מה פשר התופעה. האי כר
ענה, כי התרנגולת הצילה
את חייו. כשהיתה שריפה ב חווה,
היא ניקרה בקול והעי רה
אותו משנתו, .כן,׳׳ המשיך
התייר ״אבל למה רגל מעץ ז״
״או !״ ענה לו האיכר מופתע :
״תרנגולת כזאת לא אוכלים
בבת אחת.״ אפלבאום פירש
את המשל, ואפר שהקואליציה
היא התרנגולת, והדתיים הם
האיכר — והם אוכלים אותה
לאט לאט.
ביום שבו עמדה להת קיים
בכנסת ההצבעה על תי-
י.,ץ חוק השבות, צילצל הפע

מון,
כרגיל בשעה ,4לקרוא
לח״כים להיכנס לאולם. בדרך-
כלל נפתחות הישיבות בשאיל תות,
וכך נוהגים הח״כים להת מהמה
במיזנון, ולא ממהרים
להיכנס לאולם המליאה. אולם
באותו יום, כעבור שלוש דקות,
צילצל הפעמון שוב להצבעה.
ח״כ המערך, יצחק רצץ,
קם מכיסאו במיזנון ואמר:
״ביום כזה אני לא עושה
חוכמות.״ על דיון בסיסגרת הצעה לסדר היום בעניין הר
הבית, נאמה ח״כ המערד שו שנה
ארצלי־אדמוזליט, ו שיבחה
את המישטרה שמנעה
את המעשה הנפשע. קראה לה
גאולה כהן, ח״כ התחיה, תוך
כדי פרישת ידיים לצדדים:
״איזה נפשע? איזה נפשע?״
ח״כ המערך שושנה
ארבלי-אלמוזלינו סיפרה בראיון
:״לא רציתי להיות בפר
רום חוץ־וביטחון, כי שם מדברים
ואני אוהבת עשייה.״
היא הסבירה עוד, כי היא בעד
פירוק מיפלגת־ד,עבודה ופירד
דה ממפ״ם, ואמרה :״עדיף
להופיע בשני ראשים, כאשר
כל אחד יכה בנפרד בליכוד,
יסתער על הקולות הצפים, ו בדרך
זו תחזיר אליה מיפלגת-
העבודה את אותם שנטשו
אותה בגלל מפ״ם.״
באחד מאולמות בית-
הפישפם המחוזי בירושלים, ב יום
בחירת הנשיא, הפסיק ה שופט
את הדיץ ואמר :״אני
רוצה לבשר לכם, שיש נשיא
חדש למדינת ישראל, ולא הפ סדנו
שופט עליון.״ ענה לו

ההצבעה בשמאלי — הוא נראה מחזיק את המעטפה גיד משאל. למשה ח״כ המעיד,
דג בן־מאיר וח״כ המפד״ל, יהודה בן־מאיר. כשקרא יו״ר הכנסת את שמו של
בן־מאיר, שיבוא לבחור, הגיעו שניהם. יהודה ברמאיר, באופן טבעי לגמרי, רצח
להיכנס אל מאחורי הפרגוד, הוא שכח כנראה, שדב בן־מאיר מופיע לפניו בטדר ה א ״ב.

הסניגור :״מבחינת עורכי־הדין
להפסד כזה לא היה תחליף.״
בישיבת סיעת המע רך
בכנסת, דיבר ח״כ ר ענן
נעים. ח״כ שולמית אלוני
ניסתה לקטוע אותו. הוא התר גז,
דפק על השולחן ואמר:
״תני לי לדבר. אני כל הזמן
שומע, כשאני נוסע מרמות-
נפתלי בצפון, דרך הביקעה
ויהודה ושומרת לירושלים, אני
שופע ברדיו — שולמית אלו ני
אמרה כך וכך וכך.״ ענד,
לו ח״ב יאיר צצן :״זה בגלל
שאתה נוסע דרך הביקעה ויהו דה
ושומרון. אם תסע בדרך
אחרת, תשמע דברים יותר טו בים
ונעימים.״
בעת דיון במליאת ה כנסת
על מם הנסיעות, הת קרב
ח״כ המפד״ל יהודה
צן־מאיר אל ספסלי סיעת
מפ״ם והתחיל שם בוויכוח.
יו״ר הכנסת, מנחם פצידדר,
שאל אותו מה כל המהומה ש הוא
מעורר. ענה ח״כ מרד כי
וידשוצפקי :״כרגיל, מ הומה
על לא מאומה.״ שצח
וייס, שעמד באותו זמן על
דוכן הנואפים ונאם לפני מלי אה
ריקה כמעט לחלוטין, אמר :
״אולי זה סימן בשבילי לגמור
את הנאום.״

לעיתונאית עדה הוז־פלס
הולך קלף עם היוונים.
הקשר היווני הפרטי שלה היה
קשור בשני ה״אכסים״ שלה.
הבעל הראשון — בעבודתו, ד
השני במוצאו היווני. בימים
אלה נוצר קשר ימני נוסף.
בסיור עבודה שערכה לאחרונה
קבוצת עיתונאים ישראליים ב יוון,
הכירה הוז איל־ספנות,

החולש בין היתר על כל סיורי
השיט היווניים בים התיכון.
התוצאה: הגבר המרשים ()50
שלח לעדה הזמנה להיות אור חת
פרטית שלו בשיט חופים
ונופש ביוון, לזמן בלתי מוג בל.
כדי להוכיח שהוא מתכוון
ברצינות, הוא אפילו שלח טל-
כס לסוכן הישראלי, שיעמיד
לרשות עדה כרטיס פתוח לכל
תאריך שתבחר.
בנה הצעיר של הוז,
דור לס, מתכוון ללמוד תיא טרון
באוניברסיטה. הוא ילמד
אצל דוקטור אצי עוז, שהוא
בן־הדוד של אימו. שניהם שיי כים
למי שפחתדצ הוז המפור סמות
פעם היו אומרים, כי
אבי עוז הוא בן־דודה של ה עיתונאית
עדה הוז, היום אומ רים
שעדה הוז היא בת־הדוד
של אבי עוז. נצר נוסף למיש-
פחה זו הוא שחקן הכדורגל
ירון עח, המשחק בקבוצת
מכבי יפו. עדה הוז נשארה
בשם המקורי, ואילו השאר שי נו
את שמם לעוז.
החלטתו של הנשיא
היוצא, יצחק נכון, שלא ל הופיע
בסידרת תוכניות-עימות
טלוויזיוניות, גרמה להקלה רבה
למנכ״ל רשות השידור יוסף
(״טומי״) לפיד. הוא סיפר ש־בעיקבות
הפירסומים על צילו מי
התוכנית, פנו אליו שני
אישים מרכזיים ממיפלגת־ה-
עבודה, וטענו שצילומי תוכ ניות
עם הנשיא היוצא, שהיו
משודרות אחרי פרישתו, הן
יחסי-ציבור פוליטיים. לפיד
סירב לגלות מי פנה אליו,
אך עתה הוא לא יצטרך להת נצל
בפניהם.

מתנגדי נבון במים^ -
לגת־העבודד, העלו השערה,
שיוזמת רעיון התוכנית היתד,
ח״כ העבודה אורה נמיר,
הנמצאת בקישרי ידידות טיק-
צועיים עם מנהל התוכניות
בטלוויזיה צ צי (״צביקה״)

שפירא.

פרופסור דני נויערד
השבוע ניתוח לב, במשך שבי תת
הרופאים, ל צ צי (״נלו״)
אצני. הוא עשה לו ניתוח
של שישה מעקפים בלב. אבני
כל־כך התרגש, וכתב שיר ש אותו
הקדיש לגור ולכל המח לקה
בבית־החולים על־שם שי-
בא. הנה קטע מהשיר: בביתן ״*
, 10 בית שיבא בתל־השומר /
לכל הצוות של פרופסור גור /
לרבות אנשי הצינתור /החל
במנקות המרעננות מדי בוקר
חדרים /ומשנות האוויר אפי לו
במקטרים /עבור בעובדות
במיטבח על מיגוון מטעמיו /
המוסיף לכל מבקש על כל
טעמיו /דרך המישפחד, המ סורה
/הן האחיות המלטפות
במבטן האומר אהבה.
כשדובר בכנסת על
חקיקת חוק הבטחת ההכנסה,
הגיעה לבניין מישלחת של הת אחדות
התעשיינים, לפגישת
היכרות עם שר־העבודה־והרוו-
חה אהרון אוזן. הם הסבירו
לו שהם מתנגדים לחוק, מכי וון
שהם דואגים להכנסתם של
הפועלים בכל מיקרה. אוזן,
כדי להבהיר את עמדתו, סיפר
להם את הסיפור הבא: סם
המצורגר, סי שהיה אבי ה כותנה
בארץ, אירח את השר
פינחס ספיר בחוות־הכותנה
שלו בארצות־הברית. ספיר הב-
חץ שבחווה עובדים פועלים

העולם הזה 2378

פכסיקאיס רבים, ואילר בטח־סגי
החוזה עומדות קטפות מו דרניות
חדשות מושבתות מע בודה.
הוא תמה עי עובדה
זו וביקש הסבר מהמבורגר. סם
המבורגר ענה לו :״המכסיק-
אים עובדים יותר סוב כשהם
רואים שיש קטפש.״ כזד, הוא
החוק החדש לגבי התעשיינים,
הסביר אוזן לפישלחת, כמו זד
קטפות לגבי הפועלים המב-
סיקאים.
בטקס חלוקת פרם נמיר
של ההסתדרות, נכח שר-העבו-
דה-והרווחה אהרון אוזן. ירוחם
משל, שנאם במקום, בי שר
שעומד להיות פרם נוסף
לחניכים מצטיינים, וביקש את
תמיכתו של השר אחן. אוזן
אמר שהוא מוכן לתת כסף,
בתנאי שיקראו לסרס על שם
ישראל ישעיהו. איש לא
ידע אם אוזן התכוון ברצינות
לדבריו, עד שאורי אגמי,
ממועצת פועלי חיפה, שלח לאוזן
מיברק תמיכה ברעיון.
השר אהרון אוזו, היה
מעריץ גדול של ראש הממ שלה
לשעבר לוי אשכול.
מספרים כי הוא עולה בכל
שנה לקיברו לומר קדיש, כי
לאשכול לא היו בנים. אשכול
אמר פעם לאוזן :״אתה לומד
מהאשכנזים הרבה, אבל אל
תלמד מהם הכל.׳׳
סטודנט ניגש לפרופסור
יצחק גלנור ושאל אותו ל מה
יש כל־כך מעט תלמידים
בקורם. גלנור ענה :״אני יכול
להשיב לך מה שאבאאבן
ענה פעם על שאילתה, למה
ישראל מפסידה בכדורגל. הוא
ענה אז: יש הרבה סיבות חב רתיות,
כלכליות ופוליטיות,
אבל הסיבה העיקרית היא, ש ישראל
מכניסה פחות גולים.״

למוזלינו שני רא שים
איתן תציג,
המראיין המרבד. להופיע, לא ישכח זמן
רב ערב-ראיונות שהתקיים ב אחרונה.
הוא אמור היד, ל הר
פיע במוצאי שבת בבת-ים.
באותו יום ירד גשם סוחף,
שלא פסק לרגע. בדרך למקום
ההופעה התברר, שהאיזור
חשוך כולו בגלל תקלת חשמל.
כשמצא דגציג את דלת ה כניסה
לאולם החשוך, ראה
שד,מקש מלא מפה לפה, ושהוא
מואר בעזרת פנס לוקס בודד.
למרות תנאי ם זג-ד,אוויר וה תאורה,
הגיעו כל מרואיניו של
דנציג למקום. בניהם ח״ב ה עבודה
יצחק רבץ ואשתו
לאה, שהתלוותה אליו, ומאט
מכבי תל-אביב בכדורסל רלף
קליין. דנציג לקח את הפגם,
עלה לבימה, החזיק אותו בידו
במקום מיקרופון, שחל לר איין
את אורחיו. קליין, שהד
פיע אחרי רבין, אפר שהוא
וקודמו לא מתרגשש משיחה
לאורו של פנס לוקס. :בצבא
היינו רגילים לדבר לפני חיי לים
כשפנס כיס אחד מאיר
בשטח׳.
במסיבה שערך סניף
חירות באשדוד לפעיליו, הת מנו
שני שרים — מרדכי
ציפורי וגידעון פתי היתה
במקום גם מועמדת לשר —
סיגלית פריאל. מלבדם נכ חו
גם ח״כים רב ש — איתן

לימי, מיכה רייפר, רוני

מילוא ומשח קצב. כולם
נהנו מרקדגית-הבטן, שחוללה
כחצי שעה, לטי מיטב ה מסד
רת הערבית. יודעי דבר א ד
מרים, שיש שינד במסיבות
באשדוד. פעם שרו שירש מא-
רוקאיים וצרפתיים בלבד, ש

בעברית ובאג גלית.

שימחח

שר־החקלאות
ארוליף
נפגש השבוע עם פר־דסגים.
הם התלוגגו לפגיו ש מצב
הפרדסים רע מאש, אץ
הכנסות שיצוא קטן בגלל תח רות
גדולה. ארליך סיפר, כי
מצב הפרדסים חשוב לו ביותר.
הוא נסע לשלושה ימש לאירופה
כדי לבדוק מה קורה בשוק
ההדרש, אך חזר כעבור
יומיים, מכיוון שהית צריך
לעבור גיתש צינתש בליבו.
.אך מצב הפרדסים חשוב לי
יותר.״ אמר ארליך, ולכן —
לטענתו — דחה את הניתש.

הסכסולוג צבי

כשנשאל
צו ק ר מן, בערב־־ראיונות ב-
פנורמה, מה דעתו על אורגיות,
עגה שהוא אינו ממליץ על
צורה זו כאפשרות לשיפור
תיי-המץ. הוא הוסיף, כי מטרת
האורגש לגרום לצורות שונות
של סיפוק מיני, אך יש חשש
שבסוף יווצרו קשרי-אהבה בץ
המשתתפש באורגש, תו אינה
מטרתה.

במסיבת חטיפת חרות,
לכבש מינוי של משוח (.מי-
שד,״) ארגם לתפקש שר־הבי-
טחון, הופיעה ח״כ התחש
גאולח כהן כדי לברכו. אר-
נם אפר לה בקול רם. :הו,
שלום גאולה. רצית להחזיר
אותי לארץ, שש, אני כאן!״
ארנס התכוון לתביעתה של
כהן, שהשגריר בארצוודהברית
יוחזר לישראל, אחרי שהשלף
כי הציע את הקפאת ההתנח-
לומש

עורך-ד׳דין אמנץ עמי

הופיע השבוע לפני שופט
השלום התל־אביבי חיים אי ל
ת, בעניין תביעה שהגיש
לקוחו, צלם, נגד השחקנית
בדוק טוידד ם ר * בוה. כשיגשי אל
עמיקם על־ידי השופט כי צד
תיעשה מסירת ההזמנה ל שחקנית,
אמר כי יבצע מסירה
אישית. השופט חייך וענה:
״אני בהחלט מבין אותך.״ כמה
עורכי־דין שהיו באולם התנ דבו
מייד לנסוע לאילת ולבצע
את המסירה במקומו. הדיון
זקבע ל־ 28 לחודש, וכל עורכי
הדין ביקשו לדחות את מישפ-טיהס ליום זה, שבו תופיע ה שחקנית
בביתשמישפט.
בדיון על התקציב ש נערך
במליאת הכנסת, דיברה
ח״כ שו ל מי מ לוני על ה כספים
למישפתומ ברוכות יל דים
ועל קיצגות לדתיים. אלו-
ננ-ו7עיתמשה -כל הזמן במילה
אתנן. ח״כמאז * בהן ־ אבי ־
דו ם, שמילא באותו דיון את
תפקיד יו״ר הכנסת, העיר לה
על כך כמה פעמים ואמר כי
המילה אתנן מעוררת אסוציאציות.
אלוני אמרה שהמילה
מקובלת ביותר, אך מכיוון ש היא
מכבדת את כהן־אבידוב,
היא מוכנה להפסיק להשתמש
בה. היא הוסיפה, כי אם מילד,
זו מעוררת בו אסוציאציות —
הוא בוודאי אינו היחידי. אלוני
עברה למילים מתת, שוחד ו שלמונים.

רוני

מאז
הבטיח ח״כ
מילוא לתרום מיליון שקל
לליב״י, אם לא ייבחר מועמד
הקואליצש לנשיאות, שונה ש מו
לרוני מיליוני.

סגן־שר־החקלאות
כאל
דקל, מחטיבת חירות ו-
ח״כ מפ״ם אימרי רץ היו
אורחי ערב־ראיונות שנערך
על־ידי ההסתדרות באור־עקי-

בא. לפגי ארלם מלא מפדז לפה
השיבו השניים לשאלות המנחה
חיים יכין, בנושא התנחלויות
בגדה המערבית. בתום השא לות
ביקש יבין לדעת מי שי-
כנע יותר את הקהל 15 .איש
הצביעו בעד טיעוניו של דקל.
סגן השר האדים וזע בכיסאו
באי-נחת. ואז שאל יבין כמה
השתכנעו מטיעוניו של רון,
רק שבע ידיים הורמו. יבין
ביקש לדעת בעד מי הקהל.
מצעקות שנשמעו היו חד־מש־מעיות
— הצופים באולם ביק שו
את החלק האומנותי בו הו פיעה
הזמרת ירדנה ארזי.

חברי הכנסת גילו הת עניינות
רבד, בסידרת הטלווי־זש
קרובים קרובים. כאשר ה חלה׳התוכנית
ביום השני ש עבר,
פנו רבים מאולם המלי אה
אל מיזנון הח״כים. שר־גירעון
המיפמר־וו־,תעשיה

ת, שנכנס לפיזנין סמוך ל שידור
מהדורת מבט, לא יכול
היה להסתיר את רוגזו. מהדו-
רתש,חדשות נפתחה בדיווח
ישיר ממליאת הכנסת, ובה
נראה סגן־שר-החוץ יוהודה
בן־מאיר, כשהוא נואם. אמר
פת :״אני ברחתי מבן־מאיר
במליאה ועכשיו אני פוגש או תו
על המסך במיזנון.״
מזכירת חטיבת חירות
בכנסת ירדנהמלי קשורה
מאוד בעבודתה. אחרי שהלי-
כש הפסש בהצבעה על בחירת
הנשיא, היא פרצה בבכי.

:בעת מישפסו של פי ל
גרינוולר, ניסה הסניגור,
אהרון ש לנ ג ר, לצטט קטע
מתוך עיתון, כראיה לכך שד-,
מישסרה צילמה את המתלונ נת.
אך השופט אליהו דינו־גרד,
העיר, כי לגביו עיתון
איננו חומר ראיות. אז הפנה
את ראשו לעיתונאים הרבים
שישבו באולם ואמר :״עם כל
הכבוד לכם, זו בכל זאת לא
ראייה.״

גאולח רבינוביץ,
אלמנתו של שר-האוצר לשעבר,
יחזשע רבינוביץ,
אשר שמעד, על מס-ד,נסי עות
החדש, אמרה. :הנה הם
חוזרים לתקופה של בעלי. את
המס הוא הנהיג ראשון, וגם
ביתר המדיניות יחזרו אליו.״

התל-אביבי הפרקליט ימן לווימוטיץ איבחן מחלה
חדשה ושפה: תיספונת ד״ש.
לווינשטיין, שתמך בזמנו בת נועה,
מסמר שכאשר הוא עוצר
ברמזור, ורואה לצידו פעיל
אחר מאותה תנועה, השניים
מפנים את ראשם כדי שמבטי הם
לא יפגשו.

השופט המחוזי אריח
אכן־ ארי שומר על האינטר סים
של עמיתיו. כאשר ראה
באחד מעיתוני-הבוקר שהוזכר
שמו של השופט אורי שט־תזמן
כמי שישב כביכול ב-
דץ, הוא לא התעצל, ופנה לעיתונאי
שעובד באותו עיתון
והעיר את תשומת ליבו, שש-
טרוזמן כלל אינו בארץ, אלא
נופש בפאריס.
העולם י ש הי 2!$7$

§§ 1י 1י

] ^ 7 1 1 1 1 1ך * בדיוק באמצע הגיס סל אגרול סיני.
רבים אינם מכירים את ירמה כסרואים
• 1י י * 1י
אותה בחיים ללא איפור. לידה, משמאל, הזמרת ריקי גל, כסגם

היא זוללת איזשהו מטעם סיני מעל גבי שיפוד מעץ. שתי הזמרות
הופיעו בעבר הלא-רחוק ביחד בתחרות קדם־האירווזיון, שתיהן
לא זכו, למרות שירדנה ארזי כמעט־כמעש זכתה במקום הראשון.

אנ שי ם

ב ל תי ם

מדוע לא הסכימה גאולה י
כה! לנסוע במכוניתה
של פנינה רוזנבלום?
לערב־ראיונות שהתקיים
בטבריה, התבקשה פנינה
רהנבלום לקחת איתה במכו נית
את ח״ב גאולה כהן.
גאולה כהן הגיעה למקום ממו טטת
ועצבנית, ודרשה מהם־
פיק, יופי פאר, לדאוג לה
למונית מיוחדת בדרך חזרה.
כשביקש פאר הסבר, אמרה
גאולה כהן כי עברה עליה
נסיעה שכולה סיוט. פנינה נה גה,
לידה ישב החבר שלה ר
שלח לעברה ידיים כל הזמן,

דכי וירשובסקי. פנינה, ש_ -
נהגה במכונית שלה, היתד.
צריכה להחזיר את וירשובסקי
הביתה, וכל הפסידה ערב של
בילוי.

פסוקי ה ש בו ע
• ראש;הממשלה מנ חם
בגץ, על בחירת הנשיא :
סה לה וי — אלה החיים.

^ 111 מחבק את ציפי שביט. השניים
א1 1 1 ! 1
הופיעו ביחד במופע חגרנדיוזי

״עדלידע״ .חמופע חיח כל־כך גדול, שלא כיסה את תוצאות
הפקתו. הוא תוכנן כמופע חד״פעמי לפורים אך המפיקים נאלצים
להמשיך לקיים אותו גם בפסח כדי לכסות את הוצאותיהם.
ומאחוריה ישב הספר הצמוד
שלה, קובי , 1 3והבריש את
שערותיה במשך כל הנסיעה.
נוסף לכל זה, פנינה דיברה
כל הדרך, ובכל פעם שהיתה
מתרגשת, היתה עוזבת את ה הגה
.״אני עוד צעירה!״ אמרה
גאולה כהן למפיק, והוא
מיהר להזמין עבורה מונית
מיוחדת אחרי המופע.

מנחם במן מאם

בהזדמנות אחרת רצה
יוסי פאר לסדר שפנינה רוזג-
בלום תיסע באותה מכונית עם
הח״כים המשתתפים איתה ב אותו
ערב־ראיונות. פנינה סי רבה
בתחילה ואמרה :״אני
ליידי, אני לא נוסעת עם
ח״כים.״ אך לבסוף הסכימה.
בדרך חזרה מעפולה, הצמיד
לה פאר את ח״ב שינוי, מר

ח״כ אברהם שפי־ד
א, על בחירת הנשיא: המוח
|חושק על כל מיני דברים.
אתה לא מצפה שאגיד לך על
פי אני חושב ז

• השופט מנחם אלץ,
אחרי תוצאות ההצבעה: אני
חושש שאלמוני כפי שהייתי,
אני לא אהיה.
• רות אלץ, אשתו של
מנחם אלון, אחרי התוצאות:
הרגשתי הקלה.

• השר יוסף בורג, כשנשאל
אם עשו עיסקה עם
המערך: אני יכול לומר, בתור
שר-הדתות, שלא עשינו שום
מיסחר סוסים.
• ח״כ רוני מילוא, על
זריקת הרימון: הם זרקו את
הרימון על עצמם.

העולם הזה 2378

י מ רי עקב סון ט מיר

שיהיה לכם לבריאות

רווי וטלי אוהבים דני

המפתחות בפנים1 ...

רכוש וידאו או טלוויזיה ו £1אווט? £1£ז
ותוכל לזכות במכונית הפאר ״אוטוביאנקי ^ ׳831״!

אל עז ר

כל הרוכש וידאו או טלוויזיה 111) 111ט ז 11ו ז ,
יקבל יחד עם תעודת האחריות, מפתח.
ביריד אדם ומעונו ( )4/6/83-12/5/83 תוצג המכונית
בתצוגת ו> 1) 1א ט 1111ז בביתן ,30
כשהיא מוקפת בשרשרת נעולה במנעול.
מפתח אחד, אולי שלך, יתאים למנעול ועשוי
לזכות אותך במכונית הפאר שבתמונה.
אל תחמיץ את הסיכוי! רכוש וידאו או טלוויזיה
טלפונקן — המפתחות בפנים!...

<£ואטז

1111

71 שמג*וווז ה ת בי עהלהסתלקוח
מ״מדיניות קמפ־־דייוויד״

האם החלטות המושב ה־ 16 של המועצה
הלאומית הפלסטינית, שהתקיים לא־מככר כ•
אלג׳יר, הן ״טובות״ או ״רעות״ ,ה״קשוחות״
הן או ״גמישות״ ,הנועלות הן פתחים ליוזמות
מדיניות באיזורנו, או שמא פותחות הן אותם ץ
בשאלות אלה, מסתבר, מתלבטים המשקיפים והפרשנים לא רק כישראל, אלא גם
במצריים (ולמעשה, ככל מקום וחוג שיש לו
קשר כלשהו לסיכסוד המיזדח־תיכוני) .לממשלת
מצריים היו ציפיות גבוהות מן המועצה
הלאומית הפלסטינית, והתוצאות תיסכלו
אותה.
מוחמד סיד אחמד, איש השמאל המצרי
ופרשן מדיני מבריק — שחיבר, שנתיים לפני
יוזמת סאדאת, את הספר ״כהידום התותחים״
— מציע פרשנות אחרת, אופטימית יותר,
לאותן החלטות.
כהנחה כי לקורא הישראלי יהיה עניין
לקרוא פרשנות זו, שיש לה השלכות ברורות
ג על הדיון המתנהל כישראל כאותה סוגיה
עצמה, אני מעמיד כזה לרשותו את המקום
שהיה כדעתי לתסוס כ״פורום העולם הזה״,
אילו כתבתי מאמר כנושא זה.
מאמרו של סיד אחמד פורסם כ״אל־אהאלי״,
ביטאון מיסלגת השמאל המצרית, כ־צ במרס
יוסי אמיתי,

קמפ-דייוויד, אך אין בסיס לדחייתה של תביעה זו על-
ידי הצד הישראלי, החתום על אותן הסכמים עצמם.
אין לצפות מן הפלסשינים שיהיו ״יותר מלוכנים מן
ה מלך /ויותר דבקים בהסכמי קסם־דייוויד מכפי שתובעים
מהם ההסכמים עצמם. והרי (בהסכמים) הוכרה זכותם

איש אופוזיציה מצרי סיד־אחמד
״עניינה של המועצה׳
זכותו להגדרה עצמית, לכינון מדינתו העצמאית ובייצוגו
על־ידי אש״ף.
המועצה הלאומית הפלסטינית ל א תבעה תביעה
מפורשת מן המלך חוסיין לדחות לחלוטין כל אופציה
לניהול משא־ומתן לשלום.
המועצה הלאומית הפלסטינית ל א דחתה את עיקרון
האיחוד הקונפדראלי עם ירדן, אף־כי קבעה כי (איחוד
כזה) לא יתאפשר בטרם תיכון המדינה הפלסטינית
העצמאית.

קיבוץ גבולות

אך אין להעלות על הדעת שהמועצה תרחיק לכת
בגמישותה עד־כדי קבלת הסכמי קמפ-דייוויד, או אף
שתיקה לגביהם, בעוד אשר פירושם, כפי שקובע בגין,
הוא ״לא״ לזכות ההגדרה העצמית ,״לא״ למדינה פלס טינית
עצמאית, ו״לא״ לאירגון־השיחרור.

מיזרחן אמיתי

דובר רישמי (מצרי) הביע מורת־רוח מהודעת־הסיכום
של המועצה הלאומית הפלסטינית, בגין קריאתה לאש״ף

״המקום שהיה

בדעתי לתפוס״

אכזבה בקאהיר.

ו(4א (* 4ן 1—1 411 ^11*111״^,

<£4x111 4

*01 *4,514
י>41 ינ<

01 *>1

*׳414

לא נסיגה משיחוף־פעולה

אין זה סביר להניח כי סיכומי המועצה עסקו באותם
היבטים של ״מדיניות קמם־דייוויד״ הנוגעים למצריים
בלבד, אך היבטיה של מדיניות זו העוסקים בנושא
הפלסטיני — הם בהחלט מעניינה של המועצה הלאומית
הפלסטינית.
בהסכמי קמם־דייוויד קיבלה קאהיר על עצמה את
ההתייחסות לבעייה הפלסטינית, ללא שיתוף הפלסטינים
עצמם. זכותם של אלה, איפוא, לדחות את אשר הוחלט
בעניינם בהיעדרם, ולתבוע הסתלקות מאותן ההחלטות.
תביעות המועצה הלאומית הפלסטינית להסתלקות
מ״מדיניות קמפ-דייוויד״ היא דרישה להסתלקות סן
ה״מיסגרת״ שנקבעה לבעייה הפלסטינית, המתמצית בתוכ נית
ה״מימשל העצמי״ וה״מינהל האזרחי״ ,ואין היא
נוגעת כלל להיבטים הקשורים במצריים, כלומר בהסכם
הסצרי־ישראלי, שאליו לא התייחסה הודעת המועצה
בצורה כלשהי.
קאהיר עצמה אינה טוענת כי השיגה התקדמות כלשהי
בדיונים על המימשל העצמי הפלסטיני, בהסתמך על
— הסכמי קמפ-דייוויד שנחתמו לפני חמש שנים. יתר־על־כן:
אין קאהיר יכולה לטעון כי תביעתה לזכותו של עם
פלסטין להגדרה עצמית נובעת ישירות מנוסח הסכמי

המועצה הלאומית דיפלטסיניח
,לא דחתה חד־משמעיה אה
תוכנית לגן •ולא תובעה משס״ו
שלא לנהל מו״מ עס ׳שואל

זש*ג ג*1($

מדור ״מדיניות החוץ שלנו״ ככיטאץ השמאל המצרי
״להגדיר את יחסו אל המישטר המצרי על יסוד הסתלקותו
(של הסישטר המצרי) ממדיניות קמפ-דייוויד״ .הדובר
—תיאר עמדה זו כ״נסינה משיתוף־ד,פעולה החיובי עם
במהלך המשבר מעמדותיה מצריים״ וכ״התעלמות
הלבנוני״.
המושג ״מדיניות קמם־דייוויד״ ,כפי שהופיע בהודעת-
הסיכום, זקוק להבהרה.

ברור שקאהיר ציפתה לשמוע סן

להטיל וטו בכל סוגיה הנוגעת להם. כלום ייתכן לשלול
מהם זכות זו דווקא כעת ז
גמישות פלסטינית. בשום־פנים אין להאשים את
המועצה הלאומית הפלסטינית שלא הראתה בהחלטות-
הסיכום שלה מידה רבה של גמישות, חרף התנאים
הקשים שבהם שרוייה תנועת־ההתנגדות אחרי יציאתה

בהסכמי קמב־דחח־ זמנרז!
וסותם של הפרססינ׳ס להסיר
וסו בכל סוגיה ההגעה להם.
ה״תנן לשלול ו9ה 0זנות ח
דווקא עתה?
מביירות, וחרף המרירות הנובעת מן התחושה שגורמים
(ערביים) רבים הפקירו אותה, וההקצנה וההקשחה שהיו
אמורות לנבוע מכך.
המועצה הלאומית הפלסטינית ל א דחתה חד־משמעית
את תוכנית רגן — אף כי תוכנית זו אינה מספקת את
זכויותיו הבסיסיות של העם הפלסטיני ושוללת את

המועצה הלאומית הפלסטינית הערכה למאמצים בעת
המצור על ביירות, ולהיענותה לקריאת אש״ף, ולתיאום
בין שני הצדדים במשך כמה חודשים. מה עוד, שעמדת
מצריים — עמה וממשלתה כאחד — לצד הלוחמים
הפלסטיניים בעת מצוקתם היתה טובה לאין־שיעור
מעמדותיהם של מישטרים (ערביים) רבים אחרים, שהר־חיקו־לכת
במחדליהם מעבר לכל המשוער.
ואולם, אין קאהיר יכולה להתנכר לכך שהכבוד הרב
שזכתה בו המישלחת המצרית למועצה — שהיתה הגדולה
והבולטת בקרב המישלחות כולן — לא היה כבוד שניתן
לזרם זה או אחר באופוזיציה המצרית, אלא למצריים
כולה, ולתנועתה הלאומית על כל מרכיביה. לא היתד.
בכך התעלמות מן העם המצרי בכללו, או לקורבנותיו
(שנפלו למען העניין הפלסטיני) ,כפי שנטען, אלא
אדרבא — היה זה ביטוי של הערכה לאותם הקורבנות.
אך כשם ששקדה המועצה על פתן כבוד לתנועה
הלאומית המצרית על כל מרכיביה, כך שקדה על
אחדות אירגוני־ההתנגדות הפלסטיניים על כל מרכיביהם
— אלה המתוארים כ״מתונים״ ואלה המתוארים כ-
״קיצוניים״ .זכותה של המועצה הלאומית הפלסטינית,
או אף חובתה, לטפח אחדות זו ולהעניק לה עדיפות
מעבר לכל עדיפות אחרת, בעיקר לאחר ביירות ופיזור
הלוחמים בכמה׳ תפוצות (בעולם הערבי).
ולבסוף: הדגשת הדובר הרישמי (המצרי) כי מצריים
לעולם לא תסתלק מתמיכה בעם הפלסטיני, היא הצהרה
ראוייה לתמיכה ולאיזכור, והיא בגדר חובה על כל
מימשל הרואה עצמו כחלק מן התנועה הלאומית המצרית.
אך באותה מידה, ומנקודת־המוצא של הלאומיות המצרית,
לא היה זה מן הראוי לומר (כפי שאמר הדובר) כי
קאהיר ״מניחה לאש״ף. לבחור את הדרך בה יילך,
והוא שיישא באחריות ובתוצאות״.
הקצר שנוצר בין מצרים ואש״ף אינו עונה לציפיות
או לאינטרסים של אף אחד משני הצדדים.

מו ח מד

סיד ־ אחמד, קא 1דד

מכתבים
לידידינו, לקוחותינו
ולכל בית ישראל

ל שכור לו אח המילה !
פיו של הנגר מתל״עדשים
מפיק נאגוטים.

ברכת

חסד עשתה איתו ועדת־החקירה,
ולא ציוותה להדיחו מייד מתפקידו.
אך הוא מתייחם לעניין כאל פרם,
משוטט ברחבי הארץ ומשמיע את
הבחנותיו הדקות בענייני דיומה,
על כל גיבעה ותחת כל עץ רענן.
יום אחד הוא מחנך את ילדי הער בים
(לא את ילדיו שלו — חלילה)
בעזרת נאבוטים, יום אחר הוא
מגלה דם ילדים יהודיים שנחטפו
על-ידי גויים, אחר־כך הוא מגנה
את העולם העויין ומכריז מיל-
חמה על כל מי שאינו מתיישר

חג שמח
מהמס עדו ת הטובות

צ׳יינ ה

מטבח אירופאי
צרפתי לטעמך

ארוחות סיניות בהזמנה
לביתך או למשרדך

תינוק אלף: קוראים לזה קי צבוד־ילדים
של ביטוח לאומי. בל ילד
רביעי במישפחה מביא את זה
להורים שלו.
תינוק בית: גם אני רביעי במי-
שפחה, אז למה אבא שלי לא
מקבל ז
תינוק אלף: אבא שלך בטח לא
שירת בצבא.
תינוק בי ת: כן, נכון. לא לקחו
אותו. רגע רגע ...אבל גם את אבא
שלך לא לקחו!
תינוק אלף אה, נכון. הוא _
הלך לישיבה. אז זה בטח כי אבא
שלך לא הצביע בבחירות למינד
לגה של אהרון אבו־חצירא ובן-
ציון רובין.

וילאג׳

בתחנת הדלק ״טופז״ ליד הכפר הירוק
טלפון .03-491873:
דוושה תינוק זכאי ותינוק כלתי־זכאי
קיצבות ילדים יהודיים

טלפוניסטית/
מזכירה

לפנות לחנה:
03*232262
קבלת מודעות
לבל העיתונים
במח־ר־ ה מע רע ה

**וווו ת.ד
~לל א דושלזם
• סכב די ם
כרמיסיא׳ ש ר אי
תן 0וגנ
דח״ל

ומראה צעיר
זהו ח לו מהשל כל א שה. במטרה להג שי ם ח לו מך,
פי ת חו מ עבדו ת ה קו ס מ טי קההסב עוני ת של *0.9 .
א ת סי דרתה טי פו ח ה חד ש ה אוד .* 5ו ,0 0ה שו מר על
פני נעורים ו מונע התקמ טו ת ב טר ם עת.
ה תכ שי רי םבסדרת קו לאסטץ נגבילים בין הי ת ר
קולגן ואלסטין ה מ אזני ם
אתרמתהל חו ת בעור
ומ עכבי םאתתה לי ך
ההתקמ טו ת, מגינים על
העור מפני ה תי ב שו ת
ואבדן הזו ה ר הטבעי.
מ:ן 2ו 8ן 1ז15 טי^

מקנים לו רכו ת. ר עננו ת
, . 120
וחן נעורים.

טיפו ח ע קבי
יעניק מראהצ עי ר ל או ר ך זמן. ה ת מי די עם

א 1ז־ \ 5ט 0כ<
מרכזי ייעוץ והדרכה לתכשירי קוסמטיקה טבעונית ע. א:
בתל־אביב:

מכון קאר, רחוב ה׳ באייר • 16 טל 03-235295/6 .

דידזיי פד • ר >ר־ו־ז ז -ר -רי ריז־1

רזרי

ע ל 3 . 0 /;0ח

ו-י ר ־ רייז ^ רדץ .

ר זי1

ז ״ נסו _ 01ר 0

סגן־שר גזעני רובין
הפליה בין תינוק לתינוק
לפי הקו של גוש־אמונים — וכל
זאת בעודו במדים.
להבא, כדאי שוועדות־החקירה
ובתי-המישפט ישקלו שימוש בעו נש
מסוג חדש: סתימת פיהם של
פושעים.
ציפי ערן, כפר סבא

כל העג־־ן

וה רל - ,כאילו שיח טיול:

תינוקות

תינוק בית: גם אבא שלך לא
הצביע בעדם!
תינוק אלף: תגיד, אתה בכלל
יהודי ל
תינוק בי ת: אני ערבי, הרבה
דורות פה.
תינוק אלף: אתה רואה ן זה ה עניין!
לא פגיע לך. לא לאבא
שלד ולא לסבא שלך! כל העניין
הזה של קיצבות ילדים ליוצאי
צבא זה רק כאילו, על אמת —
זה קיצבות ליהודים!
רשמה מפי העוללים:
רעית רוזן, תל-אביב

בעגלות•

תינוק אלף: אני מביא לאבא
שלי הרבה ברכה. אחרי שהתעייף
עם שלושת האחים שלי, הוא יקבל
בזכותי עוד 820 שקלים לחודש.
תינוק בית: מה פיתאום ן

בעיקבות התרגיל המלוכלד של
הממשלה, ביוזמתם של סגן השר
הגזעני בן־ציון רובין וחבריו ם־
תמ״י, מוזר ש״היועץ המדיני ל־שר־הבריאות,״
חיים סדן, עוד לא
(המשך בעמוד )26

3ם9ו
3ם9ו במוצר הנב חר

בקנ*ה הטובה
ביותר

ה>? 8ת!
מדי שנה בשנה אנו זוכים בכל המדליות
בכל משאלי דעת הקהל בישראל.

ב שרות הנב חר

מכוזבים

(המשך מעמוד )24
הצטרף להפלייה בין דם לדם, בין
תינוק לתינוק.
אל דאגה. בלישכתו בוודאי שו קדים
כעת על תוכנית חדשה ל שיפור
המאזן הדמוגראפי: בקרוב
יתחיל הדוקטור (לכלכלה) לטייל
בישובים הערביים בארץ, ויציג
סידרת שקופיות המסבירות כיצד
להשתמש באמצעי מניעה.
משה ויינברג, גיבטתיים

מאוזן:
)1ארץ התלתן הירוק; )5
משרה דתית רמה; ) 10 יום
חג; )11 מרקיע־שחקים; ) 13
פנייה בלשון רכה; ) 14 שנה
של פרעות חמלניצקי 15
ידית של כלי; )16 פרי צהוב
המבשיל באביב; )18 נם המזון
ליוצאי מצרים ; )20 גבעה
של חרבות; )21 עיר עתיקה
באסיה הקטנה שנפלה ע״י מע שה
מרמה ; )22 שופט ; )24
יום אבל ומספד; )25 מורה
נודע לשחקני תיאטרון (ש״פ) ;
)26 חליל בבית המקדש ; )28
אל חופה נכבלה אנדרומדה !
)30 מאבני החושן ; )31 כינוי
בלשון נקיה לאבר הזכרות;
)32 מחרוזת של קשוטים; )34
הפיל את המטוס ; )35 עטרה ;
)38 צפור המזון בנדודי ישראל
במדבר; )39 אל מצרי; )41
מופיע ! )42 אחת מפעולות
שולחן ה״סדר״; )43 בראש
התורן; )45 נמהרות; )47 חצי
לא שלם; )49 פרי־רחם בן
יומו ; )50 שפת הנהר )51 :
קוסם ; )52 חזק מאוד )54 :מה לומה
; )57 גחלת־אש ; )61 נע לה
; )62 זהב ! )64 לא יותר ;
)65 מוצא הנהר אל הים ; )66
טיס צהוב ; )67 פילוסוף יהודי
מחבר ״רומי וירושלים 69
הסולם המינורי במוסיקה ; )70
די (ארמית 72 כלי לגריפת
אשפה; )74 שער (ארמית);
)75 הצגת התנגדות לפסק־דין>
)77 תל שממה; )78 משמש
בבית המרחץ ; )81 ארץ המגוג
בחזון יחזקאל ; )8 3תו מוסיק לי
; )85 אץ ; )86 היקום ה מתעורר
באביב ; )88 רסיסים
בבקר בבקר ; )89 פילוסוף צר פתי
בעל ״קנדיד 91 מכללה
ידועה בארה״ב ; )93 מילת הס כמה
; )95 תבואה לפני הקציר !
.)96 משקה סיני; )98 סרוב;
)100 מנכבדי חברון המקראית !
)102 אינו מבני המקום 103
לאום 104 רמטכ״ל חדש ;
) 105 הר המוריה.

כתמים מ שד סץ־סום
הקורא

עור דלמ-דוזסלר.

הכותגת מזכירה כי צה״ל
עדיין שוהה כלבנון והכל
מתגהל כרגיל.
בהמולת מסקנות הוועדה, הד חת
שרון ורצח אמיל גרינצווייג,
כמעט שנשכחה העובדה כי צה״ל
עדיין כובש חלק גדול מלבנון.
השיר שהפך הימנון קבוצת החיי לים
יש גבול לא הפסיק להיות

שמם של חשודים בשרם
הורשעו.

מרחף ; )41 חג לצאן ; )44
אביזר באחד ממשחקי הספו רט;
)46 חיק )47 :שנון; )49
מנוחה; )50 ישוב עברי ש נתגלה
בו לוח חקלאי עתיק :
)53 מניפסט )54 :יוצר הסוצי אליזם
(ש״מ 55 אבי הבעל ;
)56 זמן; )58 עבר )59 :כפל-
סנטר; )60 צאצא של הורים
שאחד מהם לבן ותשני שחור ;
)62 מושב השופט; )63 מילת
שאלה ; )66 תשוקה, תאווה ;
)68 אליו נכספה נפשם של
יוצאי מצרים; )71 קבוצה ב עמק
! )73 שלא נימול )76 :
קליפת פירות; )77 קובץ ה
יסוד
של המשפט המוסלמי ה אזרחי
; )79 מגמה. טנדנציה :
)80 אחד השמאים )82 :יחידת
הספק חשמל; )84 סופר יהודי
אמריקאי — ״המרד על ה־קייך
(ש״מ) )85 :צמח שדה
תרבותי; )87 מילת שלילה:
)90 מין גמל חסר דבשת ; )92
קרבן או זבח שלום; )94 אחד
מחילות צה״ל; )96 משקל ה אריזה
של הסחורה; )97 שק
עור לנוזלים )99 :סופר יהודי
בעל ״הצדיק הכפרי״ (ש״ם):
) 101 סימון מוסיקלי ) 102 :
אגודת פרחים; ) 103 ערימת
אבני מפולת.

המכון הישראלי לספרו ת
נשים קוסמטיקה ופדיקור קורסים ספרות נ שים -קו ס מ טי ק ה -פדיקור מניקו ר
הוצאת שיער בחשמל ל צ מי תו ת( אפיל צי ה)

* סלון ומכון יופי

תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים. טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

הכנת כלות
* מ חי תםעמ מיי ם * שרות מ עולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 ;2 2 6 0 6 6 )4
בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

ד״ר מרדכי זיד מן
הוצאת רשפים

הבאה

רד אלינו אריררן
ק!ח אותנו ללבנון
נלחם ב שביל שרון
ונחזר בתוך ארון

מאונן• :

)1בן יותם מלך יהודה; )2
מספר עיקרי הרמב״ם; )3גי פוף
)4 :פלא ; )6ילוד זכר ;
)7רכב קרבי חדש בצה״ל:
)8בנו השלישי של אדם ה ראשון;
)9בצוותא )12 :נכ חדו.
נעלמו; ) 15 מחשוף) 16 :
שמה הראשון של שרה אמנו;
) 17 בכור אדם ) 19 :רובד ; )20
סימון על הבגד; )21 כינוי
עממי לאותיות קטנות (ע״ש
תפילה) )25 :מילה פופולרית
ב״שעה טובה״ )24 :שן חות כת
; )26 עיר חדשה בגוש עצ יץ
)27 :לועג ; )29 הדר ; )30
בדקדקוק — גוף שני)32 :
מנחה, דורון )34 :אלת הנישו אין
במיתולוגיה )36 :ענף בא תלטיקה
קלה ; )37 הזרוע העל יונה
מן המרפק לשכם; )40

מתנגד

לפירסום

גרמו למדינה בעטיו, עולים על
תרומתו — אם בכלל.
דן יהב, חל־אביב

פירסום שמות של חשודים עוד
בטרם נחרץ דינם בבית־המישפט
מעמיד בצל כבד את תפקידה של
העיתונות — אדם החשוד במע שה
פלילי עלול להיפגע קשות,
פיסית, נפשית ורוחנית, שמו יוב־פש
ברבים ללא כל אפשרות תי קון
או מחיקת הכתם שהוטבע בו.
טוב תעשה מועצת העיתונות אם
תביא העניין׳לדיון כוללני, מע מיק
ויסודי, ובכך למנוע הרם
וחורבן של חיי אנשים ומישפחו־תיהם.
שאחרי פירסום שמם נמצאו
זכאים בדין.
יוסן ז פיחפי, חזוז־גן

שר נסעוע
״החוברת הכחולה״ —
האלימות המדינית.
קוראי העולם הזר. הוותיקים ב וודאי
אינם מופתעים מתוכן החוברת
הכחולה, המתארת ללא כחל
ושרק את מעלליו של אריק שרון
וחבר מרעיו. לאורך כל הקריירה
הצבאית שלו, ליווה השבועון, ב אינפורמציה
שוטפת ובמאמרים מ־אירי־עיניים,
את תפיסת־עולמו ה פוליטית,
המדינית והצבאית של
שר־הביטחון שהודח ונבעט כלפי
מעלה: המארב בכפר קטנה, פעו-
לות־הגמול השונות של יחידה וסו,
קרבות המיתלה והחווה הסינית,
מילחמת־הגנרלים ועוד...
במה חידושה של החוברת? ב ריכה
המידע על אישיותו המעוו תת
והאינפנטילית ובמעשיו הנפ שעים.
לכל
אלד. המלעיזים על האנוני מיות
של חלק ממחברי־הפירסום ה זה,
התשובה לכך באיומים (הטל פונים
והמיכתבים) שקיבלו לאח רונה
שניים מהמחברים, שפירסמו
שמותיהם.
בדמוקרטיה המעורערת שלנו,
שם אדם נפשו בכפו, ברדיפתו
אחר האמת והצדק המוסרי. המס קנה
העיקרית מפירסום זה: יש
להרחיק את האיש מכל פעילות
ציבורית־פוליטית, כי הנזקים שני

אקטואלי. מינויו של משה ארנם
כשר־הביטחון לא מהווה כל תפ נית
מדרך המילחמה שבה צועדת
ישראל, ואפילו מעורבותו האישית

שיר
ל מ שו ררת
הל או מי ת
איפה את, הגגרת שמר —
לא שיר ולא פיזמון!
אפילו אין לך איזה זמר
לכבוד קרבות הלבנון ז
האם ביירות אינה מוזהבת,
והליטאני — לא קדוש!
מדוע שוב אינך כותבת
על אלה שהלכו בראש 1
לזהב של ירושלים
יש רק מוכרים עכשיו.
גם לוא יהי קונה, עדיין
שער ההיכל חרב.
צורב העוקץ בלבבנו,
כי שוב שב רק אחד לכפר.
המתיקי נא את ינומו
בצוף מילים. מח עוד נותר?

מיכל ודויד,

ירושלים

של שרון במילחמה הבאה נגד
סוריה אינה מוטלת בספק.
יפה לוי, פתח־תיקווה

כישלון •דיקתי
״שני שדיים יקרים, נאמ נים
/שבזכותם אזכה לבית
ומכונית ומשרת —
כושי קטן /כי זוחי הזכות
הטיבעית ללבוש
חזיח /והזכות להציף את
פני הגבר בדם /והזכות
לדרוך על הכובע שלכם
/והזכות לתלוש את העניבה
שלכם /ולצחוק
ולבכות ולהשתין בחתו-
(המשך בעמוד )28

העולם הזה 2378

ס קי כלכלי בפיקוח רואה חשבון מגלה:

1 10

מתוך רוכשי דירות אצל אברהם גינז
ב־ 10 השנים האחרונות עדיין גרים
£מכרו את דירתם ברווח ריאלי ניכר(בין 400/0
3ל־ס .)1100/הסיבה העיקרית -העתקת מקום
מגוריהם לעיר אחרת

הדירה משמשת כנכס ומושכרת לאחרים

מאות משפחות שרכשו דירה אצל אברהם גינדי במסגרת המבצעים השונים עשו את עסקת חייהם.

עיסק ת
חיים

•בטחון
מחיר הנחות כספיות משמעותיות.

! תנאי תשלום

מותאמים לאפשרויות הקונה.

ערבות בנקאית צמודה.

•שכלולים

שפע של שכלולים בכל הדירות על־ פי
מסורת הבניה של אברהם גינדי.

200.000ש

אתם עוד יכולים להספיק לרכוש דירה של אברהם גינדי
בהנחה החל מ־ססס 200,שקל לדירה ולהצטרף אל מאות
7 1 1 1 5 7 1הקונים שעשו את עסקת חייהם.

מבצע עיסקת חיים ל־ 15 דירות בלבד מתון כל דירות החברה׳

תל־אביב

פתח־תקוה

רמת־ה שרון

ר א שון־ל ציון

נתניה

ככר המדינה ה־ באייר 10

חיים עוור 0נ

סור,ולוב 84

הרצלנ4

הרצל 18

[0 1 0

אברהם גינז־י 3ונ דז ז ־יו ־ו דנ

ש אנ שי ם

ר. יץ ד הטובה בותה
1 0 1י י 1 1983,
ז 8 1ו_8ו 1111

או ה בי ם

ממזכי
(המשך מעמוד )26

נות ולהפליץ בחלוויות/ .
י* לי זוג •דיים — ואני
אסח עם זכויות.״ (חנוך
לוין, טתוך ״יעקובי וליי-
דנטל״).
מילים אלה תואמות להפליא את
התופעה הקרוייה פנינה רוזנבלום,
ומסבירות לנו את סוד !קיסמה
והצלחתה.
מה שלא לימדו את הנערה הזאת
כל מסיבות־־העיתונאים החוצלאר*
ציות, שבהן השתפכו ציחקוקי־עי־תונאים
מדי נענעה את ישבנה —
והיא לתומה חשבה שהעיתונאים
צוחקים לתעלוליה, ולא הבינה ב־סיכלותה
כי ל ה, לה עצמה,
הם צוחקים!
מה שלא למדה מכישלונותיד. ב קריירה
שקיוותה לעשות בחו״ל!
מה שלא למדה מהופעתה לאחרונה
בבית־המישפט, כאשר השופט לא

קורא סרידלר
״הזכות לדרוך טל הכובע-
.דוגמנית האבטיח־ היפהפיה המופיעה בתמונה הרצ״ב פותחת
את עמודו הראשון של קטלוג בגדי־הים היוקרתי של גדעון
אוברזון לקיץ .1983
הקטלוג שעוצב בידי חברת הפרסום.דג ש; זכה ל א מכבר בציון
.מעולה־ בתחרות.הפקות הדפוס הנבחרות לשנת 1983־ מ טעם
פריון העבודה והיצור.

**?01111?40000
תה־צמחי ם
ב שקיקי ם
טבעי, טעים
מבריא־ מרענן
ח ה שושנים שזזט 8ץ וז
ת ה מנ ט ה 112£זוועוצוז
תה בבונג 11£וועוץ£1
תה ת ערוב ת פירוח
*זז ט חז ץ ת
ועוד 7סוגים שונים

להשיג בסופרמרקטים,
שקם, בחי טבע, בתי מרקחת ומעדויות
עבור פרוספקט ודוגמא חמם
נא לכתוב לת.ד ,46 .דסת־השחו

חד ש!

גילה כל נסיה להתרשם מהפרווה
שלה והטיח בה :״אני יכול להו ציא
אותך מהאולם. האם מישהו
הוציא אותך פעם מהאולם ז״
את אשר לא.למדה מכל אלה,
דומה היה שתלמד מהכישלון ש היה
כה צורב, כה זועק כל יריקת
( ,מלשון יריקה) ,בקדם איר-
וויזיון.
אולם, מסתבר, ששום דבר לא
ילמד אותה. אותה לא ניתן ללמד !

שאול פרידלר,
קריית־שמואל, חיפה

דומיון חזזת
טעות בזיחוי של אחד ה•
משתתפים בכינוס ״חמו־עצה
לשלום ישראלי פלסטיני״
בקיבוץ חראל (״העולם
חזה״ .)2376
אגב, בדיווח על הכינוס בהראל
היתד. לכם טעות: צבי לב כלל לא
נכח באירוע. אני מניח שהכוונה
היא לשאול אשריאל מערד, הדומה
לו דמיון חזותי.
יוסי אמיתי, גבולות

תה תערובת צמחים
ופירוח. נמס בן־רגע

כיתות דזמועזט
וכת חדוב
תגובח על טימצאיחוועדח
חבינמישרדית לעניין חבי תות
חמיטטיות.
הוועדה היתה אמורה להביא ל ציבור
מידע מלא ואמץ בנושא. ל מעשה,
שזרה הוועדה חוליה נוספת
בשרשרת הדיס-אינפורמציה והה סתה.
השקרים כה רבים, שקצר
המצע מלפרסם ; ה״מידע״ — יד
שניה ושלישית — שוכתב מכתבות
ודוח״ות שהוטלאו מתוך כתבות
ודוח״ות.
רוב ה״מימצאים״ של אמצעי-

קורא איש־שלום
שונא — משמע שונה

ז מי ס ח
חד שו ת
אורי אבנרי (יומן אישי,
העולם הזה )2374 מסטר ב שבחו
של השיר \ ¥6 511611
6ת 1ס 0ז6׳\ס אנו נתגבר !
— שאהבנו לשיר.
אכן, זמנים חדשים — זמי כיום
הכול
רות חדשות !

שרים )1 :ג<11-ז6ע $11611 0

ראובן סיוון,

ירושלים

• הצדק טס הקורא, כמובן.

מאיר 10 ליט ו.ר*יקחי9ר*ו***ילו•

התיקשורת גם הם נאספים ו״מות-
אטים״ באופן זה. כתבים ו״ם חנ-
כים״ מפגינים גישה זולה, בש משם
שופר למידע מסולף זה.
ההתייחסות היא כוללנית ומב-
לילה כלפי הקבוצות השונות, וב חלקן
אף המנוגדות במהותן, בכי-
וונן ובאירגונן. המשותף ביניהן
הוא היותן דרכים רוחניות שונות
מזו שמורה היהדות. התייחסות
זו גובלת בעיוורון ציני, כאשר
היא מתגבשת במדינתו של עם
שנרדף משך מאות שנים ככת-
מיעוט על־ידי׳׳סביבת־רוב נוצ רית.

קל לצייר את ״כת-היהודים״
בכמה פיסקות דומות לאלה של
הוועדה הנכבדה ! ממש כך, בקרב
אוכלוסיה נוצרית, היו שונותם,
טיקסיהם הדתיים ה״מוזרים״ ומי-
נהגיהם הנבדלים — קרקע נוחה
לדים־אינפורמציה דומה, שצמחה
במשך המאות והניבה עלילות, הת נכלויות
ולבסוף — רדיפות.
הנוצרים עצמם היו בראשיתם
כת נרדפת בימי רומא האלילית.
הנצרות יצאה מן הקטקומבות אל
האינקוויזיציה, ובתוך הסתערות
״קדושה״ על אריאנים, ולדנסים,
אלביגנסים ובעיקר יהודים — איב דה
את תומתה ^דרך רוחנית. חו סר
הסובלנות הביא, כמובן, לה רס
מוסרי לא של היהדות כי אם
של הנצרות.
בימים אלד. צוחקת ההיסטוריה

פש מישענת רוחנית בלאומנות...
נכון שאני מושפל, אבל אני שייך
לעם אדונים, לצבא בלתי־מנוצח!
.נ כון שאני מקופח, אך הערבים
בזויים הרבה יותר ממני, הם נחד
תים ומגעילים.״
בתור בן עדות־המיזרח, המכיר
מקרוב את התופעה, אני יכול לה עיד
שפעם אחרי פעם נוכחתי לג לות
קשר ברור בין מידת תחושת
ההשפלה, תחושת הכישלץ וה קיפוח
של אדם, לבץ מידת נטייתו
ללאומנות ושינאת ערבים.
מן הראוי להצביע על עוד היבט
לשינאה זאת: היהודי המיזרחי

צחוק ציני קר, בארצם של אותם
נרדפים־על־דתם. ושימו לב, זהו
צחוק כפול: בסופו של דבר, כל
היוצא לציד מכשפות — רושמת
אותו ההיסטוריה כמכשפה האמי תית.
פרם
אמיר, ירושלים

1עיזדת־ .דומה וגזשרן מ׳
מודח לאורי אבגרי על
מאמרו ״י• לי אחות!״
(״חעולם חזח 237
מאמר זה הצביע, בלי כחל ו שרק,
על נקודת־התורפה האמיתית
:״ציבור עדות המיזרח, לפ חות
חלקם, מחוסר זהות עצמית,
מתוך גאווה עצמית מושפלת. חי
נתפס
במידה רבד. על־ידי עצמו
ועל־ידי זולתו כדומה לערבי. למי
שביטחונו מעורער, זהו מצב בלתי־נסבל.
הדרך הקלה לפיתרון הבעיה
היתה להעמיק ולהעצים את חומת
הניכור והשינאה לערבי, בבחינת :
אם אני כד. שונא אותו, משמע
שאני כד, שונה ממנו.
בבוא היום, כשתלמד התרבות
הישראלית לכבד את הערבים, תר בותם
ואנושיותם. לבטח יעזור ה דבר
לבני עדות־המיזרח, לאלה פד
בינהם הפגועים בנגע השינאה.
לכבד יותר את עצמם. את שורשי הם
וריקעם — אז לא נזדקק יותר
ללאומנות המדכאת והמתנשאת כ פיצוי
על כבודנו האבוד.
דויד איש־שלום, רמת־גן
לידיווח הקוראים
קוראים השולחים מיכיי
תגים כמבקשים לנפה
יומם כקגרזיז, לנוווב י ד
תם גמכונדדכתיגח ג*
רווח פסול ועל *ידו היחד
כלכד של הנייר. עדיפות
תינתן למגדפים חסונות
ל סי ט עי ח ס•

העולם הזה 2378

הורוסחוס המתנות שאוהבים רקבר
בני המזלות
עם פרוס חג הפסח, אנשים נוהגים
לארח ולהתארח, להחליף מקומות ולהיפגש
עם בני מישפחח וידידים. כל
אחד מביא — או מקגל — מתנה.
בדרך־כלל אנשים מתלבטים ואינם יודעים
מה להביא. מהו הדבר הרצוי ביותר
ימה יגרום שימחה אמיתית לזה שמקבל
את השי ז מה אוהב כל אחד,
לפי המזל שבו נולד ן
טדה מאחר שאי-אפשר להביא לחם מכו״
נית-מיריץ או הליקופטר, צריך להסתפק
בדברים יותר קטנים. העיקר שיפתיעו
אותם ולא יביאו להם פעמיים
אותה מתנה. נשים בנות טלה יאהבו
כובע המושך את העין בסימון מעט
גברי, חגורה רחבה מעיר, ופרחים אדומים,
כלניות או זר ורדים בצבע אדום
לוהט. חוץ מזה אפשר להביא להם
מכשירים חשמליים, איזה פטנטים מאמריקה,
פותחן קופסאות מיוחד, פנס
איתות, מימיה או ציוד לטיולים ומחנאות.

ליקר מתוק ועוגת קצפת יתאימו
לנשים, לגברים ילטף. כמו-כן אפשר
להביא להם עציץ חזק ולא רגיש מדי,
כלי-עבודה לגינה, טפר-בישול או תכשיט
שמשובצת בו אבן הברקת, זו אבן
המזל של שור. טפל גדול שיכיל כמות
גדולה של קפה או תה, וכן כלי־נחושת
מכל גודל, מין וסוס

ת א 1ו 9י
לא חשוב מה מביאים, העיקר שיהיו
שתי מתנות או משהו כפול. למשל זוג
ציפורים, זוג פרחים, זוג עגילים, וכן
תכשיטים לידיים. צמידים או שתי שבעות
או טבעת שבה שגי לבבות, או שתי
אבנים טובות. מכשירי-כתיבה, לוחות
שנה, ניירות־מיכתבים וכמובן פינקט טלפונים
משוכלל, וכל מיני אבזרים וקישוטים
לרכב.
סרטן משהו לבית ולמישפחה או מחבית
והמישפחה. מתנות העוברות בירושה,

דנני מזר סרח
ש להניא מתנות
שיפתיעו אותם

כדי שלא ישכחו דבר ממה שקרה להם,
ויוכלו לתעד את החיסשוריח שלהם.
אלבום ממונות ומצלמה אהובים על
בני המזל. נעלי־בית, גרביים חמים למיטה
או כרית רכה. אבן המזל של בני
טרטן היא הרובין.

אריה
אם יש מישהו שאוהב לתת ולקבל
מתנות, זהו האריה. המתנות אצלם חם

רות ובעדינות ,״הם לא צריכים כלום,
יש להם הכל,״ ואינם רוצים שיוציאו
עליהם כטף, חם תמיד מסתפקים במועט.
אך אם מתעקשים להביא להם
משהו, כדאי לחשוב על דבר פרקטי. בני
בתולה אוהבים צעצועים וקישוטים קטנים
ונחמדים. רבים מהם מעשנים, לכן
מאפרה יפה או מצית יתאימו גם חם.
עציץ סיגליות או ציור קטן שיש בו
זר פרחים, בובות קטנות מארצות שונות.
טפרים המדברים על בריאות והיגיינה
ושעון מעורר.

נשים בנות טלה אז>״ם
יאמנו מנע גנו׳,
ח ג 1ו ח !ע 1ו
ופרוזים אדומים

בני מאזניים כל כך מפונקים וחביבים,
שאי-אפשר לא להביא להם משהו. כל
דבר יפה מתאים להם: פרחים, בושם,
סבון ריחני, תכשיט עדין, תמונה יפה
או קישוט כלשהו לבית. מאזניים לקישוט
בכל גודל וצורח ישמחו אותם.
כותמת-לילה יפה ועדינה או חלוק בית
טכסי, תחתוני תחרה עם ציור מיטתורי,
ולגברים עניבה, סיכות לחפתים, טבעת
ואפילו תליון בעל צורה סימטרית בל-
שהיא.

בגדול, יקרות ומרשימות. תכשיטי זהב,
לבבות זהב, יינות יקרים, בגדים נוצצים
בגוונים שונים של חום צהוב וזהב.
מיקטרת יפה עם טבק יקר ונדיר, או
סיגריות תוצרת חוץ, אך לא חפיסה
אחת אלא 10 בבת אחת. בושם יקר,
עץ תפוז מיניאטורי בעציץ או זר חמ ניות.
את המתנות צריך לעטוף בנייר
יפה וסרט נוצץ בגוון זהב. האריזה לא
פחות חשובה מהמתנה עצמה.
עקרב להביא לעקרבים מתנה זה לא דבר
קל. הם אינם אוהבים שמביאים לחם
משהו סתם כדי לצאת ידי חובה. המת *
נה חייבת להתאים לחם. הם אוהבים
סיפרי בלשים, מדע בדיוני, ספרים העוסקים
במיסטיקה ובפסיכולוגיה, במוות
ובחיים שמעבר• ספרים על טכס מלווים
בממונות עסיסיות. גברים ישמחו עם
חרב עתיקה, סכין מיוחדת, שברייח
ערבית, רובה״ציד או בל כלי-נשק אחר.
תליונים וקישוטים יתאימו אם יהיו

דוגמת קערת סדר שעברה סדרים בארצות
ובזמנים אחרים, גביע לקידוש או
מפות שהסבתא סרגה, וכלים שיש לחם
ערך ריגשי ומישפחתי. יומן זיכרונות

לבני בתולה צריך להגיש מתנה בזהי-

הקשרים החדשים שהתחילו לא מזמן חיוניים
עבורכם, אך עליכם לשמור עליהם
בסודיות ולהימנע מלשוחח
על ההתלבטויות
שלכם עם חברים קרובים.
אי־ההבנות ייושבו
מאוחר יותר. אינכם
חזקים כתמיד וזקוקים
ליותר מנוחה ושינה.
חצב בריאותכם לא כל
כך טוב ואתם מתעלמים
מכאבים, אך עדיף לג־שת
לרופא. בעבודה
אל תמהרו להאמין לממונים עליכם. הב־טחות
עלולות לגרוס לאכזבה ולהסתנרות.

התחום המיקצועי מעסיק אתכם בתקופה
זו, נראה שאתם עומדים לפני קידום, אך
לפני כן עליכם להתגבר
על כמה מכשולים
ולהתנהג בזהירות ובטקט.
יתכן שברגע זה
אתם סובלים מגל של
חוסר־פופולריות וקינאה,
אנשים מתוסכלים
מנסים לקלקל את שימ כם
הטוב. בסוף השבוע
תשתדלו להמעיט בחיי
חברה ובלו בחברת ה־מישפחה.
בקרוב יהיה עתידכם ברור יותר.
בני מזל שור יוכלו לעזור לכם השבוע.

השבוע תצטרכו להתפנות לבעיותיהם של
בני זוגכם. הפעם הם נתונים להתלבטויות
ואינם מסוגלים להחליט
בכוחות עצמם. יש
לצפות לכך שהם ישנו
את עיסוקיהם. עליכם
להמתין ולראות באיזו
דרך לנהוג. לעת עתה
אל תתכננו תוכניות
בנפרד. שיתוף פעולה
והבנה מצידכם ישפרו
את המצב. בעיות כספיות
יטרידו אתכם
אולם יתברר כי אין בהן ממש. חיי
החברה יתפתחו ותפגשו באנשים חדשים.

השבוע רצוי שתקחו לעצמכם חופשה קצ־ י
רה ותארגנו מחדש את הדירה. כל מיני ׳
דברים קטנים שהוזנחו <
מציקים לכם, וגורמים [
לאי־שקט ותסיסה. ה־ ז
בטן תהיה רגישה הש־ [
בוע, לכן הקפידו על ז
תזונה נכונה. אל תכי ׳
בידו על עצמכם במזון ז
כבד. אהבה חדשה מת־ ;
פתחת בצורה איטית
מאוד. אל תנסו לזחז
את הקצב, התאזרו ב־ [
סבלנות, הפרשה הנוכחית אמורה להיות ו
יותר רצינית מקודמותיה ולטווח ארוך[ .

השבוע תרבו בנסיעות זבטיולים ותפצו
את עצמכם על התקופות הקשות שעברתם
השנה. רצוי שתבלו
פחות בבית, ביחוד
בסוף השבוע. קיימת
נטיה לעורר מריבות.
פגישות חברתיות יעלו
את המורל וישפרו את
ההרגשה. מצב הבריאות
עדיין רגיש, דרושה
לכם יותר מנוחה.
בשטח הרומני אתם
שוב מצליחים ונהנים
מכל רגע ורגע. מיכתב חשוב מחוץ־לארץ
עשוי לשנות את תוכניותיכם במפתיע.

השבוע רצוי שלא תתכננו תוכניות גדו לות.
כושר החיוניות די נמוך, ומצב
הבריאות אינו טוב כל־כך.
אתם עובדים קשה
מאוד, גם בתחום ה״
מיקצועי, ולאחר מכן בהתחייבויות עסוקים
מישפחתיות ונראה כאילו
היום אינו נגמר.
בתקופה הנוכחית אנשים
לא מבחיניס בהת־קדמותכס
זבעבודתכם
המסורה, אולם מאוחר
יותר תבואו על שכרכם. לכן נסו לעבור
את התקופה הזו בשקט וללא חשבונות.

מועקה שקשה להסביר מהו מקורה
גורמת לאי־שקט. אינכם מוצאים את
מקומכם ומחפשים דרכים
חדשות. השבוע
בדאי להרבות בנסיעות
קצרות. רק זה עשוי
לעזור לכם לשפר את
ההרגשה הכללית. אתם
עומדים לחדש את חיי
החברה, בדאי לארגן
טיול עם ידידים, ומה
שיותר — יותר טוב.
בשטח הרומנטי אתם
מרגישים מתוסכלים מאוד. בן״הזוג מתנהג
בחוסר-יציבות ואינו מקל עליכם.

; קשר חדש מתחיל בימים אלה, אך כדאי
1לבדוק בשבע עיניים את השותף או השותפה
החדשים. משום-
מה הם גורמים לכם
להרגשת בדידות. המתינו
זמן־מה לפני שתחליטו
על עתיד הקשר.
בסוף השבוע
עליכם להיות זהירים
בבל שנוגע לנסיעות
ולטיולים. תקלות בל-
תי״צפויות עלולות לגרום
לאי-געימות. בתחילת
השבוע תפגשו מכרים או ידידים
ותיקים ותוכלו לחדש קשרים שנותקו.

מצב הרוח די כבד, ובכלל הכל לא כל־כך
הולך לכס. בסביבתכם הקרובה לא מבינים
אתכם, וזה גורס לעצבנות
ולהתמרמרות. חלק

מהבעיות קשור לפרש נות
שלכם שאינה נכונה.
כעת אי־אפשר לסמוך
על האינטואיציה
היא ממעה. מכשירהטלפון עלול לגרום
לבעיות לכן אל תקבעו
> 7ג אוגוסט -
?? בסרט גי
דברים התלויים בתקי־נותו
של המכשיר. דאגות
כספיות אינן תורמות לשיפור מצב
הרוח. הבטחות שהובטחו אינן מתקיימות.

בתקופה זו אתם יותר אופטימיים מתמיד,
ורוצים להתפנק ככל תאפשר. המצב
הכספי משתפר, ובתחום
המיקצועי כבר
מסתמן מוצא ממצב
שהיה די מסובך. החלטות
חשובות כדאי
לדחות. השיפוט שלכם
אינו שוב כעת, ועצות
של אחרים עלולות להקשות
עליכם מאוחר
יותר. גם אם נראה
שאתם יכולים להתקדם
בצורה מפתיעה, זה לא כל״כך בטוח.
תהיינה לכם הצלחות בתחום הרומנטי.

שור
לא קשה להשביע את רצונם. שוקולד

בימים רביעי וחמישי עליכם להיות זהירים
בטיפולכם בכספים. למרות שנראה
כי הרעיונות יטוסו
בראשכם ותרצו לבצעם
מבלי לחשוב פעמיים,
כדאי לדחות כל
רעיון לשבוע הבא. אז
תוכלו לקדם את כל
ענייניכם הכספיים. אורחים
הבאים מחו״ל
יפתיעו אתכם. גם
אתם תוכלו לחשוב על
חו״ל ולהתחיל לארגן
את הנסיעה. בתחום הרומנטי מורגשת
התעוררות, לפתע אתם מבוקשים בחברה.

1וולה

ב חו ל ה

(המשך בעמוד )54

השבוע תוכלו להתחיל לממש את הרעיד [
נות שלכם בתחום המקצועי. אל תסיחו 1
את דעתכם מהעיקר, ן
ופעלו ללא שהיות. ב־ \
תחום הרומנטי יתכנו ;
קשיים שאינם תלויים
בכס ובבני הזוג. יתכן י
שתיאלצו להיפרד מהם [
לזמן מה, וכדי להתר־ ז
אות תצטרכו להרבות ן
בנסיעות. הדבר יהיה ז11
כרוך בחוסר־נוחות וזה ן
אינו אהוב עליכם בס־ \
יוחד. מבחינה כספית אתם נמצאים בהת־ ו
קדמות ותוכלו להתחיל בתוכניות חדשות[ .

רלן שעיזייסטכאן ־

יוון.כמובן!

וזשרה עוד יותר זול ״טוס״ א ל סוכן הנ סי עו ת,.

אולימפית יו ס-יו סג0-י 6בג מן ר

נ שיות שיער
אינו

פסק ־ דין

סו פי!!!

עם טיפול עקבי ונכון בתכשיר אנטישוט של לוריאל. ניתן לעצור את הנ שירה.

י ז יי 0 #

הבש יו ־ ר ד

אנטישוט = תכשיר איכות
של £1£ -מ 0׳_ו
מסדרת /\ 5 1£5£ח*£
המיוצרים מצמחים טבעיים
אנטישוט עמד בבדיקות משרד
הבריאות באירופה, ארה״ב, פן
וישראל ואושר לשימוש.

להשיג
אך ורק במטפרות המובחרות^.

חס׳ ר בעול בטיפול וטיפוח השיער

תכשיר אנטישוט,הינו פר•
,מחקר מדע• של שנים רבות
שכבר הוכיח את עצמו
בעולם כולו.

ל ש מו גחדר וצפינו בדניאל
פאר מגיש את כולבוטק. עוב דו .זו לא היתה מעניינת כל-כן,
לולא קרה הדבר באל-עריש המצ רית.
תמהנו אם דניאל פאר מודע
לעובדה שאפשר לשבת בחוץ-
לארץ ולצפות בתוכנית שלו.
יצאנו בבוקר מתל־אביב. המרחק
אל הגבול אינו גדול, ובכל זאת
נדמה כאילו עוברים לארץ אחרת.

חבילותיהם, בתור ארוך שאי-אפש
היה לראות את סופו. היו שם נשי
קשישות אמריקאיות מאריזונו
שזה עתה סיימו ביקור במקומו
הקדושים בישראל, היתד. שם קבו
צת אנשים קשישים, בעלי עניי
מלוכסנות, יפאנים, והיתד. קבוצ
של ערבים בעלי כופיות והרבו
הרבה חבילות וילדים.
מישהו אמר שהם עומדים כג

שלוש שנים אחו׳ שהו שוו

בירת סיני למצרי־נ , 1חורו
אליה ענת סרגוסס׳ ומרווחו

שרידי סאדאת סאד^ח
ועליו

הכתובת :

אדמת

אל־עוי ש

אדמת הגבורה.

שלטים מסוג זה מפוזרים בכל העיר, מהתקופה
שבה ביקר בעיר נשיא מצריים אחרי הפינוי.
למטלה: מבט מצפון על אל־עריש, הדקלים והחוף.

מרחק של 150 קילומטר — ישר אל,
רצועת עזה וסיני. שמש של
לפני הצהריים, המסוף הישראלי
גדול, מרווח וריק. הרבה גדרות
מסביב, הרבה אנשי-ביטחון עם
מכשירי-קשר ודובונים חומים. ה תהליך
כאן היה קצר — בדיקת
דרכונים, בדיקה ביטחונית. רשמנו
את המכונית במכם ונסענו לכיוון
המסוף המצרי. שם, עוד מרחוק,
ראינו התקהלות גדולה. עשרות
רבות של תיירים, בעיקר קשישים,
מכל הלאומים, עמדו בשמש עם

שעתיים בתור, ולבטח יעמדו ע
שעתיים נוספות, עד שיגיעו לסוס
בקצה השני של התור הארוך הי
פתוח שער קטן בתוך הגדר, וש
עמד קצין מצרי שכיוון את התנוז
פנימה. לאט־לאט.
רצינו לעבור במכונית, אך כ
בור זמן קצר התברר שהר!
הוא רצון, אך בשטח הדברים נו
אים אחרת. היה חסר איזשהו ניי
והיינו צריכים להשאיר את הסב
נית שם. אבל שם זה לא כל-ו
(החשו בעמוד 2

חז רהלאל־ ע רי ש
תור הארוך, שהיה מורכב רובו
מקבוצות מאורגנות שחיכו לאו טובוסים
שלהם.
בכניסה למסוף המצרי ישנו בנק,
ושם חייב כל תייר להחליף 150
דולר, בלי חשיבות לתקופת הזמן
שהוא עומד לבלות במצריים. החל פנו
ועברנו הלאה. הבניין כולו,
שהוא גדול מאוד, היה מלא מפה
לפה באנשים, נשים וחבילות למכ ביר.
היתר. המולה רבה בפנים.
קצינים וחיילים מצריים הסתובבו,
חלקם באפס מעשה, חלקם עסוקים
בהעברת ניירת מדלת אחת ל שנייה.
הריצפה כולה מלאה חבי לות.
מיזוודות־עור יקרות עומדות
ביחד עם חבילות־בד מלוכלכות.
נערים צעירים, בתילבושת ירוקה
בהירה, המטאטא ביד, תימרנו
בגמישות בין החבילות הרבות ו אספו
כל בדל סיגריה מן הריצפה.
והריצפה אכן היתה נקייה באופן
מפתיע ביותר.
בקושי רב הגענו אל הפקיד הגו
הכניסה
למצויים

עמום באדם ובחבילות. בדיקת הדרכונים ותוויזות

אל, הבודק את הדרכונים. הוא העיף
מבט בוויזות שלי, חייך חיוך של
נימוס, וביקש באדיבות רבה שאמ תין
חמש דקות בצד, עד שיגמר ־ ־
התהליך. מי שקצת מכיר את מצ ריים
יודע, שחמש דקות במצריים
יכולות להימשך גם יומיים. ואכן,
מצאנו את עצמנו ממתינים כשעה
וחצי, בלי שאדע בעצם למה. דבר
ההופך את כל התהליך הפשוט הזה
לארוך ומייגע.
היחידים שהבינו את הקצב ולא
התרגשו היו הערבים והבדווים.
אלה ישבו בצד בשקט, הילדים ה קטנים
נרדמו, המבוגרים עישנו
סיגריה, ופשוט חיכו. הם הבינו
שאין מה להתעצבן. אחרי המתנה
ארוכה ומייגעת, ונידנודים לפקיד
האחראי, קיבלנו סוף סוף את
הדרכונים ויצאנו את המסוף.

ובחוץ — מילחמה חדשה —
מילחמת־המוניות. בצד הדרך עמדו
עשרות מוניות, ובעליהן משחרים

נעשית באיטיות ובה, ובינתיים מצטבר תור ארוך
של אנשים. הערבים, המכירים את מצריים יושבים
בצד וממתינים בסבלנות בעוד התיירים מגלים עצבנות.

דוברי עברית

תושבים רבים בעיר מסוגלים עדיין
לפטפט בעברית ושמחים לעשות זאת
כשהם נתקלים בתייר ישראלי, הישראלים מתקבלים כאן באהדה רבה.

היציאה ממצריים 3.- 2
לחלוטין.

בדיקת הדרכונים ובדיקת המכס

נעשים

במהירות רבה. איש כמעט אינו מתעכב ליד הדלפקים,
והמסוף המצרי ריק לחלוטין. הבניין עצמו חדיש,
מרווח ביותר ופועלים רבים שומרים על נקיונו.
(המשך מעמוד )31
פשוט. המצרים לא הירשו להשאיר
אותה ליד המסוף שלהם, וכשה גענו
למסוף הישראלי הסתבר ש־אי־אפשר
להשאיר אותה גם שם.
אחרי מסע מפרך במכונית מס ביב
לגבול, השארנו אותו באיז שהו
מקום בחולות, ורצינו לחזור
ברגל אל המסוף המצרי. אך מייד
הסתבר לנו, שאת המרחק הקצר
של 300 מטר לא ניתן לעשות ב רגל,
וכך היינו צריכים לחכות ל אוטובוס
שיקח אותנו בחזרה מה מסוף
הישראלי אל המצרי.

והגה זה
קורה, כמעט
ך זכרתי כטיול הראשון שלי
1לאירופה, לפני כמה שנים.
נסעתי בטרמפים מספרד לצרפת.
הטרמפ האחרון בספרד הוריד אותי
ממש לפני הגבול, ואת המעבר
עשיתי ברגל, עם התרמיל על ה גב.
ההרגשה היתה חדשה ומדהימה
— לעבור ככה גבול בין שתי
מדינות, בלי שום בעייה. הרעיון
שמצב זה יתאפשר כאן בארץ, נר אה
אז רחוק ובלתי מציאותי. והנה
זה קורה — כמעט.
איכשהו הצלחנו לחדור פנימה
לבדיקת הדרכונים, בלי לחכות ב*

שני הראיסים
מובארכ. מימין :

במקום אחד בעיר ישנן תמונות של
הנשיא הקודם, סאדאת, ושל הנוכחי,
הכניסה לבית הכולבו של העיר, שעמוס בקונים.

לטרף. מייד התנפלו עלינו כעש רה
נהגי-מוניות והציעו את שרו תיהם.
זד׳ צועק׳ זה סוחב את דש
הבגד ואחר פנסה לפתות בעברית
עילגת.
והמחיר גם הוא דבר שניתן לווי כוח.
לבסוף, אחרי ויכוחים רבים,
צעקות ומשיכות, נכנסנו לתוף ה מונית
של צאלח. הוא, וחברו
הטוב מוחמד, ליוו אותנו במשך
היומיים הבאים. סיכמנו עם צאלח
שנשלם שתי לירות מצריות לש עה,
דבר שהתגלה כעבור זמן
קצר ביותר כמשהו שהוא רק בסים
לוויכוח נוסף על המחיר.
אחרי ביקור מזעזע במקום ש היה
פעם ימית, ועכשיו הוא גל
אבנים אפורות וכתושות (העולם
הזה ,)2377 המשכנו לכיוון אל־עריש.
מצפון
לעיר, במרחק קילומטרים
ספורים, ראינו מימין מחנה צבאי
גדול. חיילים מצריים במדים שונים
ומשונים הסתובבו בין הביתנים.
פתאום הבחנו בכתובת מוזרה :
מירפאת צפון־סיני. הרגשה מוזרה,
אבל טובה. הנה, המקום חזר לבע ליו
המקוריים, ועם זאת ישנה
אפשרות לבוא ולבקר.
והנה אנחנו מתקרבים ליערות
הדקלים המפורסמים של אל־עריש.
מראה משגע ונדיר באיזור. ים
כחול, חול צהבהב נקי נוצץ בש מש
של אביב, ויערות צפופים של
דקלים. קילומטרים של יער משת רעים
קדימה. איזה יופי.

רפי ממיסעדת
״קיטון״
ן • ג7ן גו לגוזל אל-עריש, שר •
י בים מזהים אותו עם נחל מצ ריים
שבתנ״ך. קבוצת נערים שי חקה
כדורגל על החול הרך. ה וואדי
הולד אל הים ויוצר מישסח
ענק של חול זהוב. רך ונקי. ירדנו
מהמונית והתחלנו להתקדם לכיוון
חוף הים. שני חיילים מצרים עצ רו
אותנו, וניסו להסביר לנו שא סור
להיכנס למים. הם סיפרו
שצריך לבקש אישור מקצץ חיל-

תמוים קסומים

קמפוס האוניברסיטה

במרכז העיר נמצאת
בשלבי סיום בניי ת קמפוס
חדיש ביותר של האוניברסיטה ששמה האוניברסיטה של תעלת

הים, מכיוון שלפני יומיים נמצאה
בים כמות גדולה של חשיש.
המשכנו הלאה לכיוון העיר. בכ ניסה
קידם את פנינו שלם לבן
גדול ועליו ציור דיוקנו של נשיא-
השלום סאדאת. שמתי-לב שגם ב־

חוף אל־עריש נדיר ביופיו. לאורך
קילומטרים רבים של חוף ישנו יער
בלתי־נגמר של עצי תמרים זקופים, כשלמרגלווזיהס חול רך וזהוב.

אל-עריש וגם לכל אורך הדרך,
מופיעים שני שלטים גדולים בכל
מיני מקומות, כאילו להזכיר. ה אחד
גדול ולבן. ועליו כתובת ענ קית
באותיות שחורות בערבית:
,סיני — הראשונה באדמות הער
סואץ.
הבניינים בעלי ארכיטקטורה מערבית מעורבת במיזרחית. הס
בנויים מלבנים לבנות משולבות באדומות. החלונות מקומרים והמראה
מרהיב. בשלושת הבניינים שנבנו כבר התחילו השנה בלימודים.
בים שחזרה בדרך השלום.״ השני,
שלט קטן יותר וצהוב, עליו ציור
של אישה מצרית על רקע מפת
סיני והכתובת. :שיבת סיני״ .זה
עושה הרגשה טובה לראות את ה שלטים
האלה ולדעת שעכשיו אתה

משמאל: חייל מצרי יושב מתחת לתמונה של הנשיא מובארב ועליה
כתובת בערבית: למצריים יש גברים בזמן מצוקה. החיילים המצריים
אסרו עלינו להיכנס למים בטענה שלפני יומיים נמצא במקום חשיש.

תייר באותם המקומות שפעם היית
בהם כובש, והכל בסדר.
נכנסנו למיסעדה, הזמנו דגים
ורצינו לשתות בירה. כעבור זמן
קצר התברר לנו שזה פשוט בלתי-
אפשרי. באל־עריש לא מוכרים
שום אלכוהול, אלא ברשיון. ורשיון
(המשך בעמוד )34

ח 1רהל אל־ עדי ש
(המשך מעמוד )33
מקבלים בדרך־כלל רק בתי־מלון.
הסתפקנו בדגים. הם היו טריים,
והרבה. ישבנו ליד שולחן־עץ גדול
ופשוט, במיסעדה גדולה הממוקמת
על חוף הים מדרום לעיר. כל קי רות
המיסעדה מוקפים חלונות גדו לים
הפונים אל הדקלים והים שב רקע.
בעודנו אוכלים את הדגים
החמים בידיים, ניגש אלינו אחד
המלצרים, כשחיוך של אושר שפוך
על פניו. מסתבר שהוא קלס ש אנחנו
מדברים עברית ובא לספר
בגאווה ובעברית כיצד הכין לטקעס
במיסעדה ישראלית. הוא עבד, לדבריו,
ארבע שנים במיסעדה קיטון

מוזר. קבוצה של שמונה ילדים
קטנים, כבני 10 עד , 12 לבושים
בגאלביות מלוכלכות, ישבו וטרפו
תבשיל של עוף באורז עם הרבה
הרבה פיתות. תמהנו למה ילדים
קטנים כאלה אינם אוכלים בבית.
שאלנו את בעל־המיסעדה והוא
הסביר לנו שאלה הם ילדים ממצ ריים,
והם עובדים עכשיו בבניין
ואוכלים אצלו במיסעדה.
הארוחה היתד. זולה וממלאה,
ואת השאריות אפשר היה לזרוק
לחתולים הרבים שהתחככו במשך
כל הזמן ברגלינו. שמנו־לב שחתו לים
מתנהגים בכל מקום באותה
דרך, לא חשוב אם הם גרים במצי

חדו האוכל

של מלון חוף סיני. המלון חדש, מרוהט
בפשטות נוחה. על הקירות פלקטים רבים
מנופי מצריים וסיני בכל מקום בעיר שמחו התושבים לפגוש ישראלים.
ברחוב דיזנגוף. הוא סיפר על
שרה, בעלת המקום, והזכיר בחי בה
רבה את הטבחית הגדולה,
אסתר. הוא אפילו עומד לנסוע
חזרה לשם, לעבוד. כששאלתי אותו
איך קוראים לו, אמר בגאווה:
״רפי.״ כשלחצתי לדעת את שמו
הערבי, ענה ששמו נביל.
אחריו מיהר גם בעל־המיסעדה
לספר לנו על קורותיו בישראל.
שמו ויליאם והוא ערבי נוצרי
המתגורר באל-עריש. לפני שהוחז רה
אל־עריש, עבד במשך תקופה
מסויימת במיסעדה גדולה בגדרה.
כך היה במשך כל זמן שהותנו
בעיר. אנשים שמחו לראות ישר אלים
מטיילים באל-עריש, שמחו
להיזכר ולפטפט שוב בעברית, ו סיפרו
חוויות ממקומות עבודתם
בארץ.
בשולחן שלידינו ראינו מחזה

ריים ודוברים ערבית, או גרים
בישראל ודוברים עברית.
כשגמרנו להשקיט את הבטן,
הגיע הזמן למצוא מקום לישון.
מישהו סיפר לנו, עוד בתל-אביב,
שלחוף ימה של אל-עריש בנו
בזמן האחרון כמה מלונות חדשים.
מלונות אלה נמצאים קצת מחוץ
לעיר לנייח דרום. נסענו לשם,
ואכן, על הכביש הראשי, כביש
החוף, יכולנו להבחין גם בשעה זו
של היום, שעת בין־הערביים, ב כמה
מיבנים חדשים וגבוהים. עצ רנו
ליד אחד מהם: מלון חוף סיני.
מיבנה חדש בעל חמש או שש
קומות. נכנסנו פנימה. זה היה
מלון פשוט ונעים, הקירות מצו פים
בעץ.
פקיד־הקבלה קיבל אותנו בנימוס
ועלה איתנו לראות את החדרים.
כשהגענו אל החדרים, טרח המלווה

ששמו חוף סיני נמצא
1 11ל 1 1 *1
ממש על כביש־החוף,
י י 11י
שהוא הכביש הראשי, חוף־הים במרחק של כמאה

מטרים משם. מן החלונות נראה נוף משגע של חוף״|
הים והדקליס הרבים. ביציאה מן העיר, לכיוון
דרום עוסקים בבניה מהירה של בתי־מלון נוספים.

שלנו להראות לנו בגאויה את הטלוויזיה
הציבעונית הנמצאת בכל
חדר. הוא הדליק אותה, סובב כמה
כפתורים, ופתאום ראינו על המסך
את סמל רשות-השידור הישראלית.
מסתבר שללא קושי רב, ניתן לק לוט
את תחנת השידור הישראלית
אפילו באל-עריש.
וכך קרה שישבנו במלון במצ ריים,
מרחק של כשעתיים וחצי
נסיעה מתל-אביב, כשברקע קרי אות
מואזין בערבית ומוסיקה מיז-
רחית מתנגנת, וצפינו בכתבה ש
בעוד
חודש

ייפתח מוטל חדש, הנמצא
עכשיו בשיא בג־ייתו.
את המוטל תיכנן אדריכל גרמני, והוא ממוקם

ממש על שפת־היס מדרום לעיר אל־עריש, ועל
הכביש הראשי. משמאל: פועלים מצרים המועסקים
בבניית. המוטל. במצריים אין בעיית כוח עבודה.

סיקרה את בחירת הרבנים הרא שיים
־בישראל. ופתאום הכל נראה
כל־כד קרוב.

מה נשמע;
יה חוואג׳ה!״
ח ישבננו ומצאנו שהמרחק
י י מתל־אביב לאל-עריש הוא
כמעט אותו המרחק כמו בין תל-
אביב ואכזיב. אנשים רבים נוס עים
לבלות בקיץ את סופי-השבוע

בחוף־הים של אכזיב, ואין בעצם
שום סיבה מדוע לא לעשות זאת
בכייון השני, ולנסוע לחוף המשגע
של אל־עריש, ולבלות שם את
חופשת סוף־השבוע. 1 בבוקר התעוררתי למראה נהדר
של חוף־הים עם הדקלים הרבים
והחול הזהוב והנקי שנצץ בשמש
של יום חדש במצריים.
קבענו עב צאלח ומוחמד ב־8
וחצי בבוקר. ירדנו לאכול ארוחת-
בוקר — קפה שחור אומנם לא
היד, להם אבל לעומת זאת היו שם
פיתות חמות טריות ישר מן ה תנור.
על קירות המיסעדה היו
תלויים פלקאטים של אתרי תיירות
ממצריים, ופלקאט אחד גדול ויפה
— ובו ציור של שתי צעירות ותחתן
הכתובת :״מצריים וסודאן אחיות״.

בחוץ ד,־תה שמש, שמיים כחולים,

ורוח עביה על פני צמרות הדקלים.
צאלח
הגיע בזמן. לא האמנתי.
למדתי במצריים שהזמן הוא דבר
מאוד לא־קבוע, וחיכיתי לאיחור.
נסענו למרכז העיר, ירדנו מה מונית
וקודם כל חיפשנו מקום
שבו אפשר לשתות קפד, שחור
חזק. בכיכר המרכזית של אל-
עריש, מול פלקאט גדול, שעליו
היה מצוייר פעם דיוקן גדול של
הנשיא סאדאת, ועכשיו נשאר ממנו
רק הסנטר וחצי גבה, מצאנו בית־קפה
פיזרחי אמיתי.
הרבה כיסאוודעץ משופשפים.
שולחנות קטנים, לא נקיים במיוחד,
והרבה הרבה טיפוסים שונים ום־
_ שונים בגלאביות ופיני תרבושים
וסמרטוטים אחרים על הראש. אלה
היו, כנראה, יושבי הקרנות של
אל-עריש. ליד הקיר ישב חייל
מצרי במדים, מתנדנד על הכיסא,
כשמעליו ציור גדול של הנשיא
מובארכ ומתחתיו הכתובת :״למצ ריים
יש גברים בזמן מצוקה״.
כשהתקרבנו למקום, מייד ננעצו
בנו עיניים סקרניות של כל יושבי
הקפה. שני מערביים כפונו היוו
ללא ספק אטרקציה מעניינת. יש בנו
בחוץ, כמו כולם, והזפגו קפה.
בעודנו לוגמים ממנו, עבר במקום

איש על אופניים, האם, נעץ בנו
מבט שני, חייך חיוך רחב, וצעק
לעבר אורי אבנרי :״מה נשמע, יה
חוואג׳ה?״ תוך זמן קצר התברר
לכולם שאנחנו ישראלים, ומבטי
הסקרנות גברו. הרבה חיוכים נש לחו
לעברנו, כמה אנשים אמרו
שלום בעברית, כמה סיפרו שוב
על תקופת עבודה בארץ. כולם
הסכימו להצטלם ברצון.
יצאנו לסיבוב ברגל במרכז העיר.
קשה לומר שזכרתי את העיר
מקודם, מכיוון שביקרתי בה פעם
אחת בלבד לפני שנים רבות. אך
אורי אבנרי העיר שהעיר התפתחה
בצורה בלתי־רגילה. ובאמת נראה
כאילו בכל מקום בונים. מאחרי
הכיכר המרכזית, ליד המיסגד הגדול,
הבחנו בשלושה בניינים
גדולים חדשים. בניינים חדיש־ם
ומודרניים, בעלי צביון מיזרחי
עדין, בנויים מאבן לבנה משולבת
בלבנים אדומות. זוהי האוניבר סיטה
של העיר, הנקראת אוניבר סיטת
התעלה. הכבישים בעיר לא
משובחים ביותר, וברחוב שלפני
האוניברסיטה החדישה עדיין נוס עים
עם חמור ועגלה, הרבה אבק
׳ברחובות, הרבה ליכלוך, אך יש
בזה איזשהו יופי מיוחד, דווקא
בשילוב הזה של מודרני ומסורתי,
של מיזרח ומערב.
הסתובבנו ברחובות. רוב הנשים
לבושות בגדים מסורתיים, שמלות
שחורות עם רעלות על הפנים,
והגברים גם הם לבושים רובם
בגלאביות מצבעים שונים. אך מ פעם
לפעם חלפה על פנינו צעירה
בלבוש אלגנטי, כשהיא מרחפת
על פני הסימטות הבלתי סלולות.
הלכנו בסימטה קטנה. את הבתים
מסתירות גידרות בטון. אי-אפשר
לראות מה קורה בפנים. מפעם
לפעם מציץ ענף של עץ מבעד
לגדר האפורה. נראה כאילו אין
כלום מאחרי הגדר.
אחרינו צעד אדם קשיש במדי
צבא. הוא הלד במהירות, עבר
אותנו, ופתח שער קטן בגדר הב טון.
לא יכולנו לעמוד בפיתוי,
והצצנו פנימה. האיש הבחין בנו

רפיח: מבט לישראל 3

ומביט על המשך הרחוב הנמצא בצד הישראלי
של העיר. הגדר נמשכת לאורך שני קילומטרים
לכיוון הים, ולאורך 300 קילומטרים לכיוון השני.

עומד ליד גדר־הגבול העוברת באמצע העיר רפיח,

רפיח: מבט למצריים ״״״
מן הצד השני, כשברקע נראה הרחוב החצוי הנמצא
ופתח את שער הברזל לרווחה
והזמין אותנו בחיוך להיכנס. בפנים
המראה שונה לחלוטין. הבית צבוע
בלבן ומשקופי הדלתות והחלונות
צבועים תכלת. משני צידי השביל,
שהוליד אל המירפסת, גינת גרניו-
מים אדומים פורחים, ועץ ירוק
הטיל צל על הכניסה לבית. ילדה
קטנה עמדה בחצר ולטשה בנו
זוג עיניים שחורות מסוקרנות.
אשר, סימפטית יצאה מפתח הבית,
ובלי היסום רב הזמינה אותנו להי כנס
פנימה לתה. לא היה לנו זמן
רב, לכן הודינו באדיבות ויצאנו
משם.
כל מה שקשור לרשות הכלל
אינו זוכה בתשומת לב מיוחדת,
אבל הבתים הפרטיים, מסתבר,
מטופחים ונעימים ביותר.

עס של בדוויס
ומבריחי חשיש
^ ] 7 1 1 *1 1 1הגבול בין מצריים וישראל. דגלים של 1111 שתי המדינות מתנופפים בצוותא וזה
111י # 1
אולי מה שמסמל יותר מהכל את השלום הקייס ואת האפשרות
לעבור בקלות רבה מצד אחד לצד השני, ממדינה אחת לשכנתה.

ףרחובהראשי ראינו התקה •
לות של נשים בשחור עם
רעלות על הפנים. הסתבר שזהו
בית הכולבו הגדול של העיר. נכנ סנו
פנימה. ע שרות׳נ שים עמדו
שם, בודקות מטרים ארוכים של
בד. כמו מכירה מיוחדת או משהו

בצד המצרי של רפיח. בגדר ישנו שער־ברזל
קטן ודרכו עוברים יוס־יוס כסה עשרות פועלים
הגרים בצד המצרי של העיר ועובדים בישראל.

כזה. בתוך כל הנשים המבוגרות
בלבוש המסורתי, הבחנו בצעירה
יפה ומאופרת, לבושה גם היא
בשחור. הוצאתי את המצלמה ובי קשתי
לצלם את חבורת הנשים.
הן דווקא הסכימו ברצון, אך פת אום,
כאילו משום מקום, צץ בחור
צעיר, חמור סבר, שביקש ממני
לא לצלם.
התקרבה שעת הצהריים, ואנו
התחלנו לזוז לכיוון ישראל. עברנו
שוב דרך חוף הים. על החוף היב־חנו
במיבנה חדש, הממוקם ממש
מטרים ספורים מקו המים. נסענו
לשם והסתבר שבונים שם עכשיו
מוטל חדש לפי תיכנון גרמני.
העבודה היתד, בשיאה. בצד אחד
עבד בולדוזר גדול וניקה את
השטח, ובפנים עבדו פועלים רבים
בקצב מהיר. מנד,ל־ד,עבודה טען
שפתיחת המוטל מתוכננת ל־24
באפריל, ומד, שלא יהיה, הם מת כוונים
לגמור את העבודה עד אז.
תמהתי על הקביעה החד־משמעית
הזאת. הבניין לא נראה כמשהו
שעומד לעמוד בתוך חודש. אורי
אבנרי הסביר שדווקא במצריים,
כשנקבע תאריך הם עומדים בו.
בעייה של כוח־עבודה אינה קיימת,
כי כוח העבודה זול ביותר ומצוי
בשפע.
התחלנו לנסוע לכיוון צפון. שוב

עברנו ליד ואדי אל-עריש, עם יע רות
הדקלים המשגעים המשתרעים
לאורך קילומטרים והחוף הנהדר.
השתעשעתי לרגע ברעיון, מה היה
קורה אילו הרצל היד, מקבל את
הצעת הבריטים, ומקים את מדינת
היהודים במקום זה. האם היה עם
ישראל הופך לעם של בדווים נו דדים
ושקטים ל עם שאינו מחפש
מילחמות, אלא עסוק בגידוד תמ רים
ובהברחת חשיש דרך הים ז
לפני שנפרדנו ממצריים, החל טנו
לערוך ביקור של סקרנות וא רוחה
בעיר רפיח, שחלקה חזר ל מצריים
וחלקה השני נשאר ברצו עת
עזה, תחת הכיבוש הישראלי.
החלק המצרי של העיר אינו גדול.
הגענו לרחוב רחב. חנויות רבות
היו פתוחות וילדים קטנים שיחקו
בכדור בין המידרכות. מפעם לפעם
נראה שלט, או תמרור מהתקופה
הישראלית. ילצידו כתובת מצויי רת
בכתב־יד על קיר :״רפיח
שייכת לפלסטין הערבית״.
לאט לאט, ככל שהתקדמנו בר חוב,
הידלדל מיספר החנויות ה פתוחות.
הרחוב נעשה שומם. בק צהו
נמצא הגבול. עמדנו לידו, צו פים
לעבר הצד השני. העפתי מבט
למעלה וראיתי ארבעה דגלים מת-
(המשך בעמוד )54

מעכ שיו אתה יכול
ל הצ טרף
ל ת כני ת ה מנויי ם,
מ הכור ס א בביתך
1בשטה הטחה לך.
נא להיכנס
תכנית ה מנויים מעניקה למצטרפים אליה,
שירות מיוחד אשר נועד להפוך גם א ת תהליך
ההצטרפות לחוויה נעימה ואלגנטית במיוחד.
אינך צריך לדאוג לטופס הצטרפות, אינך צריך
אפילו לקום ממקומך!
כל שעליך לעשות הוא, לשלוח־יד אל הטלפון,
להרים את ה שפופרת ולחייג.

מחזיק כרטיס אשראי?
אם יש לך כ ר טי ס א שראי של ישראכרט, ויזה או
דיינרס קלוב, הכן לעצמך אתכר טי ס הא שראי,
מס׳ תעודת זיהוי, מספר חשבץ הבנק שלך
וכתובת ה סניף —
וחייג לאחד ממוקדי ההרשמה העומך ים
לרשותך 24 שעות בי ממה !
תל־ אביב 291949־( 03 טל-כיס)
296829־( 03 פייג׳קול)
9־ 233175־( 02 פייג׳קול)
ירושלים
6־ 88794־( 04 פייג׳קול) חיפה 245871־04

אתה מ תחיל ל שחק, מיד עם קבלת אישור חברת
הא שראי שלך, וחשבונך מחויב בתאריך החיוב
הרגיל של כ ר טי ס הא שראי שברשותך.
מספרך בהגרלה נקבע באופן אקראי על ידי
המח שב, והוא ישאר שלך כל עוד תרצה בו.
תוכל להצטרף לתקופה בלתי מוגבלת על ידי חיוב
חודשי של חשבונך.

אין לך כרטיס אשראי?
לרשותך עומד ה שירות הטלפוני המיוחד, בו
יקבלו ממך א ת פרטיך וכל השאר ייע שה עבורך
ע״י אנשי תכנית המנויים. כעבור י מי ם מספר
תקבל לביתך א ת טו פסההשת תפו ת שלך ממולא
ומעודכן לחלוטין. כל שעליך לעשות הוא, להוסיף
ח תי מ ה ולשלוח אתה טו פ ס למען הרשום על
ה מע טפ ה — וכיוון שתכנית ה מנויים חושבת על
המצטרפים אליה עד הפרט האחרון — הבול,
גם הוא, על חשבונה.
טלפן 24 שעות בי ממה!
•תל־אביב 623311 -־622828 ,03־03
ירושלים — 245218־ ,02 חיפ ה — 987569־04
באר־שבע — 78106־ ,057 נתניה — 40549־053

חייג 3מליוני שקלים
בתכנית ה מנויי ם של מפעל ה פי ס מצפים לך
מאות אלפי פרסי ם בסך מליוני שקלים, פר ס
ראשון בסך 3,000,000 שקלים והגרלה חוד שית
מיוחדת למנויים בלבד(בלי כל ת שלום נוסף) ,בה
תוכל לזכות בדירה אלגנטית.

ויש דרכים נוספות להצטרף
היכנ ס עוד היו ם לסניף הבנק שלך, או לאחת
מתחנות ההרש מה של תכנית המנויים, מלא
טופס ומסור אותו במקום.
תוכל לה שתתף בתכנית ה מנויים גם באמצעות
הוראת קבע שתתן בסניף הבנק שלך.

תכני ת ה מנויי ם של מב טל ה בי ס.
משחק אלגנ טי.

ל א הו ב את
הפעלתי באקראי את מקלט-הרדיו, ושמעתי את קולו
של נתקה ניר, יו״ר הוועד למען החייל.
״למרות כל המחלוקות של ריעות ועדות,״ הוא
אגר ,״כולנו אוהבים את החייל העברי.״
בהחלט. אבל מה עם החייל הדרוזי, למשל ז והחייל
הבדווי, הצ׳רקסי, או הערבי סתם, המשרת בצה״ל,
והעלול להיהרג ולהיפצע לצד חברו העברי?
טוב, אני יודע שזאת היתד, פליטת־פה. אבל לפעמים
ניתן ללמוד מפליטות־פה יותר מאשר מן הדברים שתוכ ננו
בקפידה.

זר פרחים מי שפטי
חוק ועדות־החקירה הוא ה״בייבי״ של יעקוב־שימשון
שפירא׳ שר־המישפטים בממשלת־המערך דאז• הוא יזם
אותו, הוא ניסח אותו, הוא דאג לחקיקתו בכנסת.
כולנו ידענו את הרקע. כאשר התמרד דויד בן־גוריון
נגד הנהגת מפא״י, נפתח נגדו מישפט-חברים כדי לגרשו
מן המיפלגה. התובע במישפט זה היה יעקוב־שימשון
שפירא. בהתפרצות של זעם טען שפירא שאנשיו של
בן־גוריון משתמשים בשיטות ״פאשיסטיות״( .שפירא
הוא אדם מתון והומאניסטי מטיבעו, אך נוטה להתפרצויות
כאלה. כיום היו קוראים לזה ״אלימות מילולית״).
המרד של בן־גוריון בא על רקע דרישתו למנות
״ועדת חקירה מישפטית״ לבירור האחריות לעסק־הביש של
פרשת־לבון (ההוראה שניתנה לרשת־ריגול ישראלית
במצריים לבצע פיגועים חבלניים ).לדרישה זו חסר
כל בסים מישפסי. לא היה קיים חוק אשר יאפשר
הקמת ועדה כזאת.
כעבור שנים התחרט שפירא על הדברים החמורים
שהטיח בבן־גוריון, והוא החליט לכפר על עוונו ביצירת
חוק ועדת־החקירה. בעיניי היה זה מעין זר־פרחים
מישפטי שהניח שפירא לרגלי האנדרטה של בן־גוריון.
משום־כך יש עניין מיוחד במסקנות שמסיק יש״ש
מן הנסיון של ועדת כהן, כדוגמה לשימוש בחוק זה.
לפשל: האם צריכים לה ניח
לממשלה לבדה להח ליט
אם להקים ועדת־חקי-
רה בפרשה מסויימת?
חוק ועדות-חקירה או מר,
בסעיף הראשון :״רא תה
הממשלה שקיים עניין
שהוא בעל חשיבות ציבו רית
חיונית אותה שעה,
הטעון בירור, רשאית היא
להחליט על הקמת ועדת-
חקירה שתחקור בעניין
ותמסור לה דין־וחשבץ.״
עתה אומר שפירא ב-
מיגוון, כתב־העת של בית
בול :״נתקלנו בתופעה
שבהחלט דורשת תיקון. ה ממשלה
התנגדה בתוקף לכינון ועדת־חקירה. זה מצב
שהדעת אינה סובלתו — שרשות־הדיבור האחרונה תהיה
למוסד, שעלול להיות המוסד הנחקר.״
שאלה :״האם אתה מציע שהזכות להקים ועדת-
חקירה תינתן גם לכנסת? או אולי לגוף אחר?״
תשובת שפירא :״בשלב זה איני מוכן לומר למי
לתת סמכות זו. איני בטוח אם זאת צריכה להיות דווקא
הכנסת. יתכן הרכב מיוחד של בית־המישפם העליון.״
אני רואה בדברים אלה מחמאה אישית גדולה. כי
לכנסת, הגשתי הסתייגות
כאשר הובאההצעת־החוק
לסעיף , 1וזו לשונה :״ראו הכגסת, הממשלה או בית-
המישפט העליון, בהרכב מיוחד של חמישה שופטים,
ולאחר שהוגשה לבית־המישפט עתירה מתאימה, שיש
צורך לברר עניין בעל חשיבות ציבורית חיונית, רשאי
כל אחד מן הגופים הנ״ל (להלן — הגוף הממנה) להחליט
על הקמת ועדת־חקירה שתחקור בענייו ותמסור לגוף
הממנה דין־וחשבון על תוצאות החקירה.״
בדיון שנערך ב־ 30 בדצמבר 1968 נימקתי את ההס תייגות
הזאת בכך :״כאשר מסכימים כי ההחלטה (על
מינוי ועדה) נתונה בידי הממשלה, הרי למעשה מרוקנים
את החוק הזה מעיקר התוכן שהיינו רוצים לראות בו.
כמעט כל דבר השנוי במחלוקת, הטעון חקירה לטיהור
האווירה הציבורית — מעוניינת הממשלה שלא ייחקר.״
בדברי־הכנסת רשום לאקונית :״התיקון של חבר-
הכנסת א. אבנרי לא נתקבל.״
עכשיו, באיחור של 15 שנים, קיבל יעקוב-שימעון
שפירא את דעתי בשלמותה. יופי.
ועוד עניין שבו הצטרף שפירא לדעתי: עניין
הסוב־יודיצה. בראשית הדיון על פרשת צברה ושאתילא,
הודעתי שאיני מתכוון לנהוג לפי כלל זה, וכי אמשיך
בוויכוח הפומבי. אומר על כך שפירא :״הסוב־יודיצה
הזה הוא כמעט נגד דרו־הטבע: ישנה סערה ציבורית,
שבעיקבותיה תובעים הקמת ועדת־חקירה. אלמלא הסערה,
ועדת-החקירה לא היתד, קמה. ואז רוצים שלמחרת
הקמתה, כל הוויכוח הציבורי ישתתק?

איני יודע מדוע, אך דווקא לבורים או לבורים־למחצה

ה חיי ל ( ה נ נו ! )

יש נטיה מוגברת להשתמש במילים לועזיות, ובעיקר
לאטיניות.
שמעתי בטלוויזיה הודעה סטעם מנכ״ל מישרד־החקלאות,
מאיר בן־סאיר, שסירב להעניק ראיון לטל וויזיה.
הוא התלונן על כך ש״המדיה הזאת״ מסלפת
באופן קבוע את דבריו.
ואכן, מדוע לא תתייחס אליו הטלוויזיה כפי שהוא
מתייחס לשפה הלאטינית?

<זודי אבנדי

— להיות עסוק תמיד, עד הסוף. אחרת, מה הטעם
בחיים?
בן, הוא אמר, השיעמום — זהו האוייב. הוא הורג את
האדם לא פחות מהסחריסטים.
האוטובוס התמלא, חזנו.

זה ל א יכיל
לקרזת כאן!
גידעון פת התפטר מן הממשלה. במיכתב ששלח
לראש־הממשלה הסביר כי מאז התמנותו למישרתו לא
הצליח לפעול ביעילות ולהשיג תוצאות חיוביות בתפקידו,
ועל כן הסיק את המסקנות.
בדיחה?
לא׳ זה קרה באמת. אמנם לא בישראל, אלא בצרפת.
המתפטר הוא השר למיסחר־החוץ, מישל דובר.
אצלנו אין זה יכול לקרות. כי אצלנו הכל בסדר.
סחר־החוץ משגשג, הייצוא פורח, הכלכלה הולכת מחיל
אל חיל, חיילינו אינם נפגעים מדי יום בלבנון, האינ פלציה
הובסה בדרך הנכונה, הפער החברתי מתחסל
והולך, והכל מרוצים.
טוב שיש לנו שרים כאלה!

טריילר על ה כ בי ש
בשפת הרומאים ,״מדיה״ היא לשון־הרבים של
״מדיום״ .ה״מדיה״ מסלפת״ כשם ש״ד,שמיים היא כחולה״
ו,.המים הוא מתוק״.
כל זה לא היה קורה למנכ״ל הנכבד אילו דבק
בשפת־עבר .״מדיום״ אינו אלא ״אמצעי״ ,בתרגום
מדוייק. הטלוויזיה היא אמצעי־תיקשורת. מותר בהחלט
להתלונן על כך שאמצעי־תיקשורת זד, או אחר מסלף.
אך למען השם, מדוע לא לומר זאת בעברית?

אזטזב זס בציריך
ישבתי באוטובוס נייח בנסל־התעופה בציריך. זדה קר.
חיכיתי.
הזדמנתי לציריך לגמרי במיקרה, בגלל הסיקריות של
קשרי־התעופה. בכל זאת היתד, המיזוודה שלי טעונה
בדיקה ביטחונית.
בסדר. בסדר?
בנמל שאול דודגוד בפאריס התקינו מכונה אלקטרו נית,
הבודקת גם מיזוודות גדולות. הבדיקה הביטחונית
אורבת דקה אחת או שתיים, והיא בטוחה לגמרי.
בציריך זה אחרת. ציריך נמצאת בשווייץ, ושווייץ
היא מדינה מישטרתית. המישטרה השווייצית אינה יסודית
בלבד, היא גם נהנית סן היסודיות שלה, היא פועלת על
פי שיטות בדוקות, שמקורן, כנראה, במאה ה־. 19
לוקחים ממד את המתוודה. מעמיסים אותך על אוטו בוס.
האוטובוס מוביל אותך למחסן נידה. שם ממתינה לך
המתוודה, ואתה המתיו לה. אתה עומד בתור. אומרים
לך לשים את המעיל העליון פה. ואת פיזוודת־היד שם.
לא לנגוע, בבקשה. לחכות בתור, בבקשה. להכין דרכון
ומפתחות המתוודה, בבקשה. לגשת לפקיד הבודק את
הדרכון, בבקשה. לגשת לבודקי המתוודות, בבקשה.
לפתוח את המתוודה שלך לצורך החיפוש הידני. בבקשה.
לסגור את המתוודה, בבקשה. לחזור לחדר הסמוך ולהמתין
לאוטובוס, בבקשה. להיכנס לאוטובוס, בבקשה.
לחכות עד שהאוטובוס יתמלא, בבקשה. כל זה בסיגנון
צבאי אדיב אך נוקשה.
כל זה חר ש זמן, הרבה זמן. וזה פחות יעיל —
לאין שיעור ס1זות יעיל — מאשר בדיקה פשוטה במכונה.
כי הבודק הוא רק בן־אדם, והמכונה היא — גו, טוב * -
מכונה.
האוטובוס עמד. כולנו חיכינו. הצגה אווילית זו של
בירוקראטיה מישטרתית חסרת־שכל, בתוספת מזג־האוויר
הקר, דיכאה את כולנו. האיש שעמד לי ח החל מראה
סימנים ברורים של אדם המתכונן לפתוח בשיחה.
הוא נראה כבן ,65 לבוש יפה, מטופח מאוד, משכיל.
כשפתח בשיחה, דיבר עברית של זר, עברית של י הו ח
משכיל שלמד את השפה.
הוא שאל למעשי, מאז ששוב איני מכהן כחבר־כנסת.
נראה כי הכיר אותי לפי המראה.
אמרתי שאני עסוק למדי גם בלאו הכי. עסוק מאוד,
בעצם.
״אה, אני מקנא בך,״ הוא אמר .״אני בעל גלריה. אין
לי הרבה מד, לעשות. אני קורא הרבה. אבל השיעמום
רודף אותי.״
יש לו ידיד. בן .83 סופר׳ העסוק עד מעל לראש.
האיש הזה ממש אינו יודע ״מה לעשות קודם.״ זהו הסוד

אסור להעמיד ולהשאיר על פני הכביש והשוליים
רכב שרוחבו עולה על 2.5מטר, וכן גרור (טריילר)
או נתמך (סמי־טריילר) שנתקו מן הגורר או הנתמך,
פרט לרכב צה״ל העומד לצורך מילוי תפקידו, או רכב
שעמידתו קשורה עם ביצוע עבודות בדרך.
בכל רכב מנועי חייב להיות מותקן בחלקו האחורי
פנם־בלימה אחד לפחות, בצבע אדום או ערמוני, שיודלק
על־ידי דריכת הנהג בדוושת־הבלמים. אור זה חייב
להיראות למרחק של 30 מטרים לפחות באור יום,
ולמרחק של 150 מטרים בזמן תאורה.
איך אני יודע?
אה, זה סיפור.
לפני כמה ימים רציתי לנסוע למצריים, וביקשתי
לסדר לי רשיון־נהיגה בינלאומי. לשם כך חיפשתי את
רשיון־הנהיגה הישראלי שלי, ולא מצאתיו. סברתי כי
איבדתי אותו, ושלחתי שליח למישרד־הרישוי לקבל
העתק. ואז הסתברה לי מלוא המציאות הנוראה.
לא היה לי כלל רשיון־נהיגה.
כלומר, היה לי פעם. במילחמת־העצמאות נהגתי לא
פעם בג׳יפים של שועלי שימשון, אחר־כך רכבתי על
אופנועים כבדים (אה, איפה הימים ההם!) ומזה יותר
מ־ 30 שנים אני נוהג במכוניות אזרחיות כחוק וכדין.
אלא מה — רשיון־הנהיגה שלי פג לפני שלוש שנים,
ואני לא הבחנתי בכך. במשך שלוש שנים נסעתי בכבי שים
בלי רשיון. אמנם, פעם־פעם יים ביקשו ממני שוטרים
להציג את רשיוני, אך משנוכחו לדעת שאינו מצוי באותו
רנע בידי, ויתרו לי.
איך בכל זאת קורה שאין אדם מבחין בכך שרשיונו
פג? פשוט מאוד: מישרד־הרישוי נוהג לשלוח לכל
נהג טופס של רשיון חדש,
לשם חידוש אוטומטי, ערב
פקיעת תוקפו של הרשיון
הישן. מישרד העולם הזה,
ברוב חסדו׳ דואג לחידוש.
כאשר לא התקבל טופס
כזה, לא שמתי לב לכך.
אם כן, מדוע לא שלח
לי מישרד־הרישוי טופס
פשוט מאוד :
לחידוש?
היו מונחים אצלו שני
דו״חות־חנייה שלא שולמו,
ולכן לא שלחו לי טופס
לחידוש אוטומטי.
אילו היה בארץ שר- קורפו תחבורה, ולא עסקן מים-
לגתי מסוגו של חיים קורפו,
הייתי פונה אליו ומציע לו תיקון קטן: יואיל־נא מישדד־הרישוי
לשלוח לנהג במיקרה כזה הודעה בכתב על כי
מעכבים את חידוש רשיונו עד לתשלום הקנסות. עד
כה לא עלה הדבר, כנראה, במוח הביורוקראטי.
במצב שנוצר, התבקשתי להשיג רשיון חדש. עברתי
בדיקת-עיניים (בסדר, תודה) והיה עליי לעבור מיבחן
עיוני.
וכך אנחנו מגיעים להתחלה. למדתי מחדש את כל
תקנות־התחבורה, ולמדתי כמה דברים חדשים. לולא כן,
איך הייתי יודע שאסור לנתק סמי־טריילר ולהעמידו
באמצע הכביש?
בסוף אני רוצה להגיד דווקא מילה חיובית: הופתעתי
לטובה ממישרד־הרישוי בחולון. המוסד ממוחשב, האווירה
תרבותית והיחס הוגן. אין תלונות.
אך במטותא, בשנה הבאה -אם יש דו״ח שיש לשלמו,
האם אפשר להודיע לי על כך, תחת להכניס אותי
בשקט לפריזר?

המנצח

* 0חגגו את ההצבעה הדרמאתית בלישכתו של יו״ר
״ הכנסת מנחם מבידור. בתמונה: חבר־הכנסת
אהרון הראל, מזכיר־הכנסת שמואל ־עקובסון, חברת־הכנסת שושנה

ף* זה אחדי זה ננעצו הפתקים
1על שני השיפודים. שלושת
חברי־הכנסת ישבו זה בצד זה ליד
השולחן הקטן שמאחרי דוכן היו״ר.
עוזי ברעם גבה־הקומה ישב במר כז,
ונעץ את הפתקים על השיפוד
שלימינו. שם הצטברה ערימה גבו הה
יותר. כאשר תמה הספירה,
נשאו חברי-הכנסת של המערך
עיניים שואלות אל ברעם.

הוא לא יכול היה להתאפק. על
פניו התפשט לפתע חיוך רחב. הוא
הניף את ידו כלפי מעלה וסימן
בשתי אצבעותיו את האות האנ גלית
וי, סימן לניצחון.
עכשיו כבר היה קשה להסתיר
את השימחה, אך לא כולם הא מינו.
אנשי הקואליציה, שתנועתו
של ברעם לא נעלמה מהם, המתינו
לשמוע את התוצאות הרישמיות,

ארבלי־אלמוזלינו, הנשיא הנבחר חיים הרצוג, בנו הצעיר יצחק, וגיסו
של הנשיא החדש, חבר־הכנסת אבא אבן. המנצחים חייכו לכל עבר.
מיד עם היוודע תוצאות הבחירה הועלתה השאלה ״סי בגד?׳

חברי־הכנסת פן הקואליציה, והוא
ניהל את השיחות עם חברי־הכגסת
סיעת חד״ש, שאחרי היסוסים ו
הסכימה לתפוך בהרצוג.
השאלה הגדולה ,״מי נג ד ד׳ התז
לרחף בחלל הכנסת רק אחרי ההצו

שאותן הקריא יו״ר הכנסת, מנחם
סבידור.
זה היה סיומו של תהליך ההצ בעה
הקצר. עוזי ברעם היה נרגש
לא פחות מן הנשיא הנבחר, חיים
(ויוויאן) הרצוג, שלא היה באולם
כאשר נודעו התוצאות. ברעם היה
זה שטען כל העת כי אפשר יהיה
״להעביר״ את הרצוג. הוא ניהל
את השיחות החשאיות הרבות עם

למצל 1קוראת אורה הרצוג לבע
הנשיא הנבחר, במסיבה

ייי 1#1י 1 1
קטנה שנערכה אצל יו״ר הכנסת מייד אחרי הבחירות. הרצוג היה ניו

על השיפוד

נתקעות פיתקיות ההצ בעה.
יו״ר הכנסת מינה
את חברי־הכנסת אליעזר אבטבי, עוזי ברעם ורוני

(מיליוני) מילוא למנות את הקולות. לפני המונים
הוצבו שני שיפודים. מזכיר־הכנסת שמואל יעקובסון
(מזוקן מימין) הגיש להם את הפתקים שהוציא מהקלפי.

ל 111צ 11י 111 שימעון פרס, יו״ר מיפלגודהעבודה, מוז 5
1 * 11
ייי * ייייי * את אשת הנשיא הנבחר, אורה הרצוג
יי י י
המאושרת והמחייכת בשימזזה. מאחורי אורה נראית אחותה מחי אבן

קודם לכן התנהלה ההצבעה בסדר
מופתי. חברי־הכנסת הגיעו לפישכן כש־הם
לבושים היטב. רובם עדיין אינם
יודעים כי לטלוויזיה הציבעונית מת אימים
ציבעי פאסטל רכים, והם ממשי*
(המשך בעמוד )66

המנוצחים

מתכנסים סביב ראש־הממשלה מנחם בגין,
מייד אחרי שהקריא יו*ר הכנסת את תוצאות
ההצבעה. עם גבם למצלמה עומדים השרים משה ניסים וגידעון פת,

ושפע הומור. בתמונה למטה משמאל נראים יו״ר מיפלגת־העבודה שימעון
פרס והנשיא הנבחר חיים הרצוג, כשהם מחזיקים כוסות משקה בידיהם. פרם
לא הסתיר את שימחתו על ניצחון האופוזיציה, ובירך את הרצוג במילים חמות.

וחברי־הכנסת יצחק ברמן, מאיר שטרית ויואל ויינשטיין, לפג ה;
בלי־תיק אריאל שרון עומד (מוסתר) השר אליעזר שוסטק, ולידו ש
ארליך. יורם ארידור ודויד לוי ניצבים מאחרי בגין, משמאל: שלמה לוו

דוני מילין!

1יוצא מן הקלפי כשבידו
פתק הבחירה. לידו ניצב
סדררהכנסת. לאיש לא היה ספק כיצד מצביע רוני
מילוא. שהתחייב לחרוס חיליוו שסלים ללב״י.

המישנהה הגזו
הרצוג־אבן, שהצטלמה ביחד. בתמונה

נראים

בנו

משם המפסיד ד ג,
דובריו של ראש־הממשלה להמעיט בחשיבותה
התבוסה. אך מנחס בגין היה מאוכזב מאוד

מאחורי אורה הרצוג עומדים בנה מיכאל, ובתה

העולס הי ה

ליווה את
הנאשם באונס
פול גרינוואלז
למקום המחבוא
שבו ! 1סתיו
את הקאסטות
שבהן הסויט,
לדברי , 1את
עוב 1ומיקוה
בחיי,

המתינה לתורה להעיד, כאשר הוזדים בית־
1 0 !711ל ו | 1 ׳1 1 (1׳
המישפט לשלוח את פול גרינוואלד׳ בליווי

וטריס, כדי להביא סוף־סוף את הקאסטה המיסתורית לבית־המישפט.
ודשייס תמימים הבטיח גרינוואלד להמציא את הקאסטה אד לאעש הז א ת.

וויסתודי
ש קאסטה או אין קאסטה ז
שאלה זו מטרידה כבר יותר
חודשיים את בית־המישפט. פול
ך ינואלד. בעליה של האוניה
ודליה ומומחה גדול לתיקשורת־מונים,
זרק את הפצצה הזו ביום
בו אמורה היתה המתלוננת לע־ית
להעיד נגדו בבית־המישפט.
כקוסם השולף שפנים מתוך ה־יבע,
הפתיע אז גרינוואלד את
׳ת־המישם ט, את התובע סברין
!וזי) שראטר ואפילו את סניגורו,
וזדון שלנגר, והודיע כי יש בידו
אסטה שבה צילם את כל מהלך
עניינים שעליהם הועמד לדץ.
אסטה זו, הוא טען, תביא לזיכויו
ניידי.
הכל התחיל כאשר פול גריג־
!לד פגש אשה צעירה ונאה
ית־קפה בלב־דיזעוף. היא שת שם קפה עם חברה, והוא ירד
יגע ממישרדו. הנמצא בבניין,
יי לנוח. הוא ניגש לשולחנה
מר לה כי היא מתאימה לשמש
ריינית טלוויזיה. הוא הציג עצמו
!ניה כבעל האוניה אודליה וסיפר
; על תוכניות טלוויזיה שונות
־.וא מתכנן. לדעתו היתה הצעירה
:אימה ביותר להנחות את אחת
ווכניות האלה.

כמו לכל אשד. צעירה ונאה,
היה בוודאי גים לחווה (שם בדוי,
השם האמיתי נאסר לפירסום) חלום
על כוכבות. היא אמנם כבר היתה
נשואה, אם לילד ובעלת מיקצוע
כאחות בבית־חולים, אבל גם היא
לא עמדה לפני הפיתוי של עולם-
הזוהר. היא שוחחה איתו באותו
מעמד ואף חזרה ופגשה בו, יחד
עם בעלה, כדי לברר בדיוק את
הנושא.
גרינוואלד אמר לה כי כדי לה חליט
על התאמתה יהיה עליו להע ביר
אותה מיבחני מסד. נקבעה
פגישה במישרדו של גרינוואלד
כדי לבחון את חווה. היא הגיעה ל מקום
יחד עם בעלה. משעה 9
וחצי בערב דד 19 באוקטובר , 1982
ועד לאחת וחצי באותו לילה, עב רה
הצעירה בחינות שונות בנוכ חות
בעלה. אולם כאשר התארך ה זמן,
החליט הבעל לשוב הביתה
כדי להשכיב את בנם לישון, והיא
נותרה באולפן יחד עם גרינוואלד.
אחרי ששתתה את הקפה שה ציע
לה גרינוואלד, חשה חווה
מטושטשת .״עבדתי לילות של מים
כאחראית על חולים ועמדתי
במצבי לחץ ואני יודעת לשלוט
בעצמי,״ סיפרה חווה ,״אבל ה
הרגשתי

פעם,
לראשונה
מטושטשת.״
מאותו רגע הפכו המיבחנים
פרועים וסוערים ביותר. המפיק
חרך את זרועה של הצעירה בגפ רור
בוער ־״כדי לברר אם יש לי
שליטה עצמית,״ סיפרה חווה, ו אחר
כך דרש ממנה להתפשט.
היא סירבה. אבל חווה היא אשה
צנומה, גובהה 1.55 מטר ומישקלה
כ־ 41 קילוגרם בלבד .״הוא בריא,
גדול וחזק, הוא הפשיט אותי ב כוח
ואמר לי שאדמיין לעצמי ש פורץ
נכנס הביתה והדרך היחידה
להציל את חייו של בעלי היא
לפתות את הפורץ ולשכב איתו.״
השעה היחד. כבר שעת לילה מאו חרת,
חווה ראתה את עצמה לכודה
ללא מוצא. כאשר אנס אותה גרי-
נוואלד, לדבריה, היא צעקה אך
איש לא שמע.
אחרי האונס היא התלבשה ובי קשה
ללכת. היא הרגישה רע וגרי־גוואלד
אמר כי יזמין עבורה מו נית,
אבל במקום זה התחיל הכל
מחדש. הוא אמר לה להתפשט
שוב והסביר כי הוא רק מבקש
לשבור את הפוריטאניות שלד. כדי
להפכה לכוכבת אמיתית .״הוא אנס
אותי שוב וכאשר זה נגמר היה
כבר אור בחוץ. יצאתי, מצאתי
מונית וחזרתי הביתה.״

סטה תוכיח את חפותי,״ הסביר
גרינוואלד.
בית־המישפט דחה את שמיעת
עדותה של המתלוננת, והחליט כי
הקאסטה תוגש לתביעה, שתיצפה
בה ותחליט אם יש מקום לבטל
את כתב־האישום ולחזור בה מהא שמות.
אז התחילה הרדיפה אחרי
הקאסטה. היא טרם הומצאה לפר קליטות,
לפרות שחלפו כבר חו דשיים.
במיסדרונות הפרקליטות
ליחששו כי אין כלל קאסטה כזו,
כי הכל היה תרגיל כדי להשפיע
על המתלוננת ולהפחיד אותה.
השבוע, כאשר עמד להתחדש
סישפטו של גרינוואלד וחווה חיכ תה
ליד האולם כדי לעלות על
דוכן־העדים, סיפר גרינוואלד ל שופטים
מדוע טרם מסר את הקא סטה
.״אני לא מוכן למסור אותה
לאף אחד חוץ מאשר לבית־המי-
שפט. אני לא רוצה שהתביעה
תעשה שיעורי־בית מהקאסטה שלי,
רק בית־המישפט יקבל אותה, ישי רות
מידי.״

התובע שראטר מסר לבית־המי-
שפט כי המישטרה מצידה עשתה
הכל כדי לעזור לנאשם להמציא
את הקאסטה. סמל המישטרה מוטי
בן־בסט בא לבית־המעצר כדי
ללוות את גרינוואלד ולהביא את
הקאסטה, אך הנאשם סירב ללכת
איתו :״אתה שופטי״ שאל גריג־וואלד
את השוטר ,״אני אתן את
הקאסטה רק לבית־המישפט.״
השופט אליהו וינוגרד החליט
לשים קץ לפרשה. הוא נתן הוראה
כי המישטרה תיקח מייד ועל ה מקום
את הנאשם, יחד עם סני גורו,
והם יביאו לבית־המישפט
את הקאסטה. וכך, במיבצע חד-
פעמי, יצאה המישלחת מבית־המי-
שפם כדי לגלות את מחבוא הקא סטה.
אל המישלחת נלווה גם צלם
העולם הזה ציון צפריר, שהנציח
כל שלב.
כאשר הסמל מוטי בן־בסט והק צינה
פלורה בן־חיון עמדו להו ביל
את גרינוואלד למכונית, הת ברר
להם כי אין בידם אזיקים.

חיפוש
קאס טו ת
ישה ימים שמרה חווה את
סודה, ורק אחר־כך גילתה
הכל לחברה שלה, לבעלה ולעורך-
דין שאליו היפנתה אותה חברתה.
ייחד עם עורך־הדין היא הלכה
לעיתונאי משה רונן מידיעות אחרונות
וסיפרה לו את כל הסיפור
עוד לפני שפנתה למישטרה. שיח תה
הוקלטה והדברים פורסמו מייד
בעיתונות.
רק אז התלוננה חווה במישטרה
באופן רשמי, וסיפרה את גירסתה.
גרינוואלד נעצר ואמר מייד כי
הכל שקר. הוא טען כי כל מה
שנעשה היה בהסכמתה המלאה
של חווה, ולהיפך, היא אשר פית תה
אותו. בית־המישפט החליט
לעצור אותו עד תום ההליכים
ולזרז את שמיעת המישפט.
ביום שבוע עמדה חווה לה עיד
ביקש גרינוואלד להצהיר
הצהרה. הוא אמר לשופטים כי
בידיו נמצאת קאסטת־וידאו שעליה
הקליט באותו ערב את הכל .״הקא
גרינוואלד
חיטט כארגז ושלף משם שלוש קאסטות
וידאו והראה אותן לסמל בן־כסט ולמצלמה. סוף־
סוף זכה מישהו לראות את הקאסטה המסתורית.

הקצינה פלורה כלח יון לא הצליחה
להסתיר את זעמה. היא נזפה
כגרינוואלד שהוליך אותם שולל.

.הדירה שאליה הוכיל גרינוואלד, היתה דירת
הורי אשתו כגבעתיים. הוא פגש שם את
כנו אפי וחיבק אותו. הקאסטה לא נמצאה שם.
שניהם היו לבושים אזרחית ולא
נשאו איתם ציוד מישטרתי. אולם
מכיוון שגרינוואלד לא נחשד ב אלימות
או בבריחה, החליטו כי
השוטר בדבסט ייצמד לזרועו של
הנאשם ויאחז בה כל הדרך, ואז
יוכלו לוותר על האזיקים.
הנאשם והשוטרים יצאו לגיבע-
תיים במכונית קורטינה של המי-
שטרה, אחריהם נסעו הסניגור ו צלם
העולם הזה. ליד בית בגיב-
עתיים ציווה גרינוואלד לעצור.
הוא הוביל את מלוויו לדירת הורי
אשתו. שם חיכו לו אשתו מירי
ובנו אפי. בני המישפחה רצו לכ בד
את השוטרים בקפה ובעוגות,
אולם הקצינה שאלה את גרינוואלד
היכן הקאסטה .״הקאסטה אינה
כאן,״ אמר הנאשם והשוטרים הת חילו
רותחים מזעם .״אנחנו לא נת עכב
כאן אפילו לרגע, ואתה לא
תדבר עם איש,״ הכריזה השוטרת.
גרינוואלד הרגיע את הרוחות ואמר
כי בא לדירה זו רק כדי לברר
אם הקאסטה נשארה במקום שבו

הטמין אותה .״זה כאן, בקירבת
מקום,״ אמר לשוטרים.

מה יש
בקאסט הז
(יץ וב ירדה כל הקבוצה בעיק-
בות הנאשם אל הרחוב והוא
הוביל אותם רגלי אל עבר אחד
הבנינים החדשים ברחוב. שם, ב דירה
ריקה מאדם, הוא חיטט בתוך
ארגז גדול במשך דקות אחדות,
ושלף שלוש קאסטות־וידאו. בת רועת
ניצחון הציג את הקאסטות
לפני השוטרים והמצלמה.
ואז, כמו בסרטי ריגול, ארז
גרינוואלד את הקאסטות בשקית
ניילון והידק אותה במהדק .״באו טו
אחתום אותה בשעווה,״ הכריז.
בשלב זה היו הכל רגועים, וה שוטרים
התירו לגרינוואלד לש חק
מעט עם בנו הקטן. הוא חיבק
את הילד, נפרד מיתר בני מיש-
פחתו וחזר למכוניח־המישטרה.

שכעי־־רצון ירדו כולם לחצר שכה חיכתה להם המכונית המיש*
טרתית. לפני שנכנסו אליה מסרה מירי גרינוואלד לעורך־הדין
שקית ניילון וכה אלבומים. היא כיקשה למסור זאת לבעלה.

מאחוריה כתמונה עומד סניגורו של גריו
וואלד, עורך־הדין אהרון שלנגר. גרינוואל
הסכיר לשוטרים שמקום המחכוא קרוב לכיו
במכונית קיים גרינוואלד א
אשר הבטיח. הוא הוציא שעוו
אדומה וחתם בה את שקית הגי׳
לון עם הקאסטות. אחרי סיו
תיאטרלי זה חזרה כל הכבוד
לבית־המישפט.
כאשר ראו השופטים את הקאנ
טות נשמו נשימת רווחה, ואפש
היה לחשוב כי הכל הסתיים, אג
לא אדם כגרינוואלד יוותר כל־נ
מהר על התעלומה. כאשר הצי
השופט וינוגרד כי הקאסטה תת
מד לרשות התביעה והסניגוריה 1
אחד, אשר יחזו בה ויבררו ז
יש אמת בטענות הנאשם, סיו
גרינוואלד. הוא הסתודד עם סנ
גורו, אשר פנה לבית־המישפט
אמר :״אני מבקש להציג את הק;
סטות בשלב הרגיל להגשת ראיון
ההגנה, ולא בשלב זה, שהוא ש׳
ראיות התביעה.״
הסניגור ביקש כי הוא יר<
ראשון את הקאסטה ואז יחליט ז
ומתי יגיש אותה כראיה. בי!
המישפט הזכיר לנאשם כי ה
יושב במעצר כבר חמישה חו
שים .״כדי שלא יהיו הפתעו
רצינו לומר כי חשבנו שאם הם
טים יוכיחו את טענתו של הנאש
נוכל לדון בשיחרורו בערבות,
כיוון שהמשך המישפט ידחה ליו
אבל מכיוון שהנאשם אינו מו
לסייע בידינו, נפעל בהתאם,״ א
השופט וינוגרד. גם איום נסתר
לא שיכנע את הנאשם״.
המתלוננת עלתה על דוכן־ה
דים, העידה ונחקרה על־ידי הם
גור, ועדיין אין איש יודע
מכילה הקאסטה.

כשעווה כמכונית חתם גרינוואלד את שקית הקאסטות כעור
נרא׳
כדי שאיש לא יוכל לזייף את הקאסטות אשתו נר
לשלום

בנתיחת שתי המיסעוות נמהר ה״ו במי הגשמים,
ומחמד ותיע החדים דהמד עד מועדון חדש

ני צ ה

וני ת ה

1111 1 1נער־השעשועים שימעון עדן
לוגם יחד עם חברתו אורסולה

בוכפלד ממיזרקת היין במירפסת המיסעדה. עדן קפץ

לביקור והביא את ידידתו הגרמניה, שהיא כוכבנית
מפורסמת בגרמניה. תמונותיה מקשטות שם שבועונים
רבים. השניים נפרדו וחזרו זה לזה פעמים רבות.

ודק הכוסות

כוסית היין הריקה מונחת על ראשו של
פסל זורק־הדיסקוס, העשוי משיש טחון
ישמש כתפאורה במסעדתו החדשה של מנפרד כץ. הקהל הרב שנכח

נשיקה דהדה

בעל המיסעדות החדשות, איש־הפיצות
מנפרד כץ, מנשק את אשתו סילוויאן.
השניים נישאו לפני כמה חודשים והיא נמצאת כחודש השביעי להריונה.

סולה (״אושי״) כוכפלנר, ועם
בתו, אורית דולב, המבוגרת
מאושי. אתי ויצחק לימי, ה סופר
דן כן״ אמוץ, חתן פרס
ישראל חיים חפר, הזמר צבי־קח
פיק ואשתו מירית שמ אור,
השחקנית ניצה שאול
והבדרנית ציפי שבים, עורך־
הדין צבי לידסקי שלא מש מ רחבת
הריקודים ומחברתו ארי אלה
מיכלין, ורבים אחרים.
את השם למיסעדה המיזרח־תי-
כונית העניק לה ההומוריסטן דידי
מנוסי, שלא נכח בפתיחה, אבל
שלח את אשתו. במיסעדה הזאת
זללו האורחים שיפודי שישליק
וקבב, ומי שנפשו חשקה במאכ לים
איטלקיים דווווקא, פילם לו
דרך בצפיפות ועבר למיסעדה ה שנייה שם חולקו מטעמי פאסטה,
פשטידות איטריות ופיצות למיניהן,
כשמנפרד עצמו מסתובב וצועק
למלצרים, שלבשו טוגות רומיות
וזרים והביאו עוד ועוד אוכל.

^ ערם הגשום לא הפריע לי
י מאות אורחים להצטופף בה מוניהם
בפתיחת שתי מיסעדותיו
החדשות של איש הפיצות מנפרד
כץ, ליהנות מפיצות נוסח מנפרד,
לרקוד לצלילי תיזמורתו הנהדרת
של אלברט פייאמנטה, שהחזירה
אה האורחים לשנות העשרים.
האטרקציה של הערב היתה צרי כה
להיות מיזרקה איטלקית, שני צבה
במירפסת המיסעדות. באותו
ערב מילאו אנשי כרמל מיזרחי
את המיזרקה ביין, שאמור היה
לזרום חופשי, אבל הגשם שירד
מילא את המיזרקה במים והיין
נמהל במי־גשם, ואיבד לא רק
מטעמו, אלא גם מהשפעתו.

ומוצץ

עורך הסרטים בטלוויזיה חנוך עינב העדיף לטפס
על הפסל האירוטי שעל המיזרקה ולמצוץ יין ישר
דו. המיזרקה מולאה לכבוד ערב הפתיחה ביין אדום׳ שזרם
״יה בעזרת צינור מיוחד. הגשם קילקל את טעם היין המשובח.

בפנים הצטופפו כל הקליינטים
הפוטנציאלים של מנפרד. מנהל
מוסיאון הארץ רחבעם (״גאנדי״)
זאבי, רפי נלפץ האילתי שלא
התרגל עדיין לקור התל-אביבי כ שכוס
הבירה הנצחית אינה משה
מידו, הפירסומאי דויד אדסזן,
המיסעדן ג׳קי רונן, נער־השע-
שועים שימעץ עדן שבא עם
חברתו הכוכבנית המקסימה אור״

1י 1 1 ¥ 1ן | 1 4 | 1 ¥ו 1יבואן מוצרי הקוסמטיקה הנרי זימן
• 1 1 1 1 1 1 1 1 1שלו ידידים רבים, ראה את הדוגמנית 1 היפהפיה אנאבל תמיר והדביק על לחיה נשיקה מצלצלת. אנאבל,
העומדת להינשא בקרוב לבחיר ליבה -נראתה. זוהרת ומאושרת במיוחד.

קשוחה היא אתל
שינזעון, שבפתיחת
המועדון חשפה רגלים עדינות.

ך ך 1ך 1 1כוכב הכדורגל
^ 1 1י # 11 של הפועל תל־אביב,
משה סיני, שבא לפתיחה.

1ן 0 1 1 1 5/11 שתי האחיות הדוגמניות אלצ׳ה כהן (משמאל) וביאנקה
י י י י הופיעו בתילבושות מהממות. אלצ׳ה לבשה סרבל
סטרץ׳ מנומר ועליו שימלת מיני מעורות גדי וטלאים מעורות נמר.

לרגליה חותלות מעור מסומר, ולראשה ענדה סרט מנומר. ביאנ
לבשה מגפיים מנומרים, סרבל מנומר הדוק ועליו שימלה מעור גדי
טלאים מעורות כבש ומחרוזות צדפים. את התילבושות תיכננה ביאנ

מדאס־וגאס,

ל ש לי הרבה כס] ,8התע-

ששיבש

אלוף הארץ ב־מישחק
חשש־בש,
עזרא טיסונה, מנשק את
אשתו חנה העטופה בפרווה יקרה.

סקתי במניות ובמישחקי הי //
מורים
וקלאבים לקלפים, והחלטתי
לשים את הכסף במועדון כדי שלא
ישעמם לי. אצלי זה מועדון־חב־רים
סגור, ונכנסים אליו רק אחרי
סלקציה. אני לא רוצה להתעסק
עם סתם אנשים, רק נקיים ויפים
נכנסים, תמורת 200 דולר לשנה.״
את הדברים האלה שמעתי מפיו
של אלי אזולאי, כאשר בליל
גשם סוחף הגעתי לפתיחת מועדון
חדש בשם ג׳יימס קלאב, שנפתח

בכיכר אתרים. התרגלתי כבר ל עובדה
שלא עובר שבוע שבו איני
מוזמנת לפתיחת שתי מועדונים
חדשים לפחות. הפעם, אחרי שע ברתי
בין גושי הבטון של כיכר
אתרים, נכנסתי למקום מהודר ה מכוסה
שטיחים בצבע סגול בהיר
מקיר לקיר. שומר גברתן סינן את
האורחים בכניסה.
המקום, אני חייבת להודות, תו כנן
בטוב טעם. דרך מיסדרון ש קירותיו
זכוכית ומאחוריהם ציפד
חיה עשירה עברתי לרחבת־ריקו
באהבו

דים
במיפלם התחתון, שבמרכזה
קוביה שקופה ובה יושב הדיסק-
ג׳וקי.
התעניינתי מי הקהל הנבחר של
מועדון־החברים הזה. מסתבר שכל
מיני אנשי הימורים ובורסה. אלו פי
שש־בש, כדורגלנים וחתיכות
בתילבושות מפוצצות של עורות
נמרים. אשת מהמר אמרה לי :״את
רואה את הפרווה שלי? זו ההוכ חה
שאפשר להתפרנס יפה מהי מורים.״
אלי
אזולאי אינו חושש מהת
חרות
בין כל־כך הרבה מוע
נים .״כשהשמש זורחת היא זור
לכולם,״ הוא אומר בביטחון ,״
גם לא פוחד מהעולם התחו
הם לא סחורה בשבילי. אין עם׳
רעים יש רק׳ בוסים זיפתים.״
בינתיים מונה המועדון 60ז
רים. לנכנסים חופשי — בת
שיוחלט בכניסה שהם מספיק יו
— עולה התענוג בזיל הזול :
שקל כניסה כולל משקד, ראשון.

נירה גל

)ונוטים בשוס

חנסין־ ת״ה מלח על בזיע
הנסיך רנייה ובתו קארולין הגיעו לניצה. שם, בין ויל-
פראנש לניצה, הם חנכו מצבת זיכרון לגדיים, שהוענקה לה על־ידי
עיריותיהן של שתי הערים האלה שבדרום־צרפת. אך מסתבר
שגרייס טרם מצאה לה מנוחה: שמועות עקשניות שיצאו מבית-
החולים שבו טופלה אחרי התאונה, טוענות שהוענק לד. טיפול
רשלני, ואפשר היה להציל את חייה בניתוח מסרים.

הנסיכה אן: אסוו והוגיו סוסים
הנסיכה אן היא לא רק נצר למישפחת המלוכה
האנגלית, אלא גם רוכבת בעלת מוניטין שהשתתפה
כבר בתחרויות בינלאומיות רבות. משום כד סברה
לתומה, כאשר הגיעה לבדמינטץ, כדי ליטול חלק
בתחרות נוספת, שמותר לה להתלוצץ עם הסום
שעתיד היה לשאת אותה על גבו, ושמו סטיכי כ׳.
להנאת המשתתפים וצלמי העיתונות היא חיקתה
את תנוחת הרגליים האחוריות של חיית רכיבה

לא מוצלחת׳ או שמא פשוט נזכרה בסרטי צ׳ארלי
צ׳אפלין וניסתה להראות שגם היא יודעת להלך
כמוהו. בין כך ובין כך, ברור לחלוטין שהסוס
נעלב עלבון גדול. רק עלתה הנסיכה לאוכף,
ודירבנה אותו קדימה לקראת המיכשול הראשון,
תעלת־מים רחבה, והוא כבר התנקם בה. נסיכה
או לא נסיכה, היא הושלכה לתוך התעלה. שתלמד
לקח ובפעם הבאה תתלוצץ אחרי התחרות.

](ריסה בחסון:
מינק! בהביות

כאובוה באך הינד וחוזקה
אחת הכוכבות היפות ביותר שנראו אי־פעם על הבד ונושאות
לא פחות ולא יותר משני שמות מכובדים — האחד שם המישפחה,
באן* ,והשני של הבעל, סטאר (ריככו) ,תופיע בסירטה החדש
בחברת המיפלצות שהן צו האופנה החם ביותר של הקולנוע.
בארברד! כא ד תפתה מיפלצות בסרט חדש ושמו אי הר הגעש.

זאת היתה הצגת־בכורה מיוחדת
במינה. ראשית, מפני שאחרי זמן
רב שבו ניראו על הבימה שחק ניות
בעירום, הופיע הפעם ישבנו
החשוף של שחקן מפורסם. היה
זה ז׳אן־פייר קאפל. שעלה
במערומיו לצידה של אני תפרי
בקומדיה של ברנארד פדייד
הנערה של המושב האחורי. אחרי
ההצגה ערך נשיא חברודהתמרד
קים צ׳ארלס אוף דה ריץ מסיבת*
ענק במיסעדה מקסים, שבה דאג
להציג את מוצרי האיפור החדשים
לקיץ על פניהן של יפהפיות זוה רות
כמו מאריסה ברנסון
(מימין) ואחותה. באמצע עומד

ז׳אן־פול סקארפיטה.

העולם הזה 2378 .

נאואוס: עוף השדים חודו את תשי
סטפאני פאוארם, כוכבת הטלוויזיה האמריקאית המופיעה
בתפקיד ג׳ניפר הארט בסידרת־המתח הארס ואשתו שהוקרנה גם
בארץ, מספרת לתוכי החביב עליה איך ניצחה את הרכילנים וזכתה
למרות הכל בתואר ״השחקנית החביבה ביותר על אמריקה״ ,בסישאל
שערך השבועון הפופולארי פיפל. מאז נפטרה רעייתו האמיתית
של רוברט ואגנר (ג׳ונתן הארט בסידרה) נאטאלי ווד, פירסמו
העיתונים האמריקאים דברי רכיל על השניים — עובדה שעשויה
להכשיל כל מישאל פופולריות בארץ־ד,אפשרויות והצדקגים.

מסייר על אוננ״ס חזנו ת חעם אובד אינו תס עדו
גאסטון דפר אינו רק ראש־עיריית מארסיי
(העיר השניה בגודלה בצרפת) מזה 30 שנה, ושר־הפנים
של מיטראן מאז חזרו הסוציאליסטים לשיל־טון,
אלא גם האיש החזק של המיפלגה, הכוח
המארגן, ומי שנחשב בתקופה מסויימת כמתחרה
אפשרי של הנשיא הנוכחי על המישדה הרמה
ביותר ברפובליקה.

ו׳קמויז־ו נדנסיגד: יא משים
במישאל הנ״ל (ראה תמונה למעלה) התבקשו הבוחרים להצביע
מי האשד. היפה ביותר לדעתם, באמריקה. הבחירה היתה קשה מאוד.
בין המתמודדות על התואר בלטו ג׳קילין שמית, ולהבדיל כמה
שנים טובות, אליזבת שיילוד להפתעת כולם היתה כרוק
שילדם הרבה מאוד מקומות מתחת, במירוץ הצמוד הכריע קולן
של הנשים. בעוד הגברים הנשאלים הצביעו ברובם על ויקטוריה
פרינסיפל (העלמה פאמלה לבית דאלאס) ,העדיפו הנשים את
למדה אוונס, המופיעה בסידרה המתחרה לדאלאס, הנקראת שושלת.

־וזשלמ הזה 2378

בגיל 72 הוא נכנע לאותם חברים במיפלגתו,
שטענו כי הוא מבוגר מכדי להתמודד על הכסא
הרם, למרות שאין הוא מקבל כלל את דעתם.
״אני מרגיש היום צעיר ורענן יותר מתמיד,״ הוא
הכריז לאחרונה, שעה שניהל במרץ רב את מסע־הבחירות
שלו בעירו .״אני ישן טוב יותר והזיכרון
שלי מתפקד טוב יותר,״ הוא הכריז בגאווה.
אשר למרץ, הוא הפגץ כושר של בחור צעיר
לא רק ברכיבה על אופניים ברחובות מארסיי,
כדי שיהיה קרוב אל העם, אלא גם בדרכו המיוחדת
לטפל במשברים. נהגי המוניות יצאו חוצץ נגדו,

אך במקום למצוא פוליטיקאי זהיר שינסה לפי
אותם, הם נתקלו בברנש קשוח ונחוש החלט
שהודיע להם כי הוא מוכן לדבר אליהם גלויו
ואם הם רוצים מילחמה, שלא ידאגו, הם ימצ
בו יריב מוכן לקרב, בכל שעה שיחפצו.
זהו הסיגנון של דפר מאז ומתמיד, והוא י
התכחש אליו גם לקראת הבחירות האחרונו
גם הפעם נשמעו נגדו הקיטרוגים הישנים, נ
היתר שהוא הסוציאליסט האמיד ביותר בכל רח
צרפת, ולא יאה לאיש עשיר כמוהו להשתי
למיפלגה של עובדים, או שהוא רודן שאינו מק,
הערות או עצות, ומחלק פקודות על ימין ו
שמאל. מסע הבחירות שלו, עם כל הירידות ;
העם, סבל מן המשבר הכלכלי הכללי הפוקד ז
צרפת, שאותו זוקפים לחשבון מדיניות הממש׳
שבה משרת דפר. למרות הכל, הוא זכה ש
בראשות העיר מארסיי, גם אם יותר בקושי מ׳
בפעמים הקודמות. אין מה לעשות, כניראה שהג
בכל זאת עושה את שלו.

> 9 0ו 0וו 0 0ס־ ^ 3

מ / /ל7

ו* //0 /0ל ץ7

א מ011־0 ? $2£
ן״ לידידינו, לקוחותינו ולכל בית ישראל
ברכת תמונות שסן מקוריות

חורזולי ״ ״

כוע 1גו 11 נו_ע41 וון ע ו 7יען

מהנהל ת וצוות ה מ סעדה ה סיני ת סציואנית

״ טיי ס ט אוף סיצ׳ו אף׳
מרכז מסח רי כפר שמריהו טלפון 70448 :־.052

301־110656 £651301־ 030 — 0ו[נ< 73516 0 ^ 526
. 761 : 052-70448־, 060161 וססס 0 ,ו31ץ־ז 3ו 0ו 51־!<731

מוטות למסגרות
הדפסים,רפרודוקציות
עודפי ליטוגרפיות מץ ורהיב
תמונות לילדים
מר\וות ע ם מסגרות בגדלים
וסגנונות שווים
מסגרות לתמונות
מחירים מפתיעים תחרותיים
כ ת: רוז׳ איל ת , 4 7תלאביב יפו סל׳ 0 3 -6 5 7 1 1 2 ,6 5 7 0 0 1 :

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...ו

סוף סוך
האמת
ףפעםהכאה כשזה יקרה לי, אני
יי אכה חזק! בפעם הבאה כשאלד בר חוב
עם שני ילדיי הקטנים, מחזיקה ביר
אחת את התיק שלי, שני תיקי-אוכל, שני
ז׳קטים שאץ להם חשק ללבוש או לס חוב,
סל עם לחם טרי ועיתון יומי, וביד
השנייה אני מחזיקה בחוזקה את ידו של
הילד הקטן, שלא יברח וידרם, אם שוב
מישהו ממכריי — אלה שלא ראיתי אותם
כבר שנים ושאת שמם אני לרוב לא זוכרת
— יגש אלי ויגיד במתיקות :״או,
כבר יש לך שני ילדים, ומה את עושה
חוץ מזה?״ אני פשוט אניח את כל החפצים
באמצע הרחוב וארביץ לו נמרצות.
במחשבה שניה, כדי למנוע אלימות,
כדאי שאפרט בקצרה את סדר היום המר תק
והזוהר ומלא העינוגים של עקרת־הבית
שהיא גם אם לשני בנים קטנים.
— 7 .00 קללה עסיסית לעבר הבורא
על שהמציא את העינוי היופי של יקיצה
בשעה ברבארית כזאת.
— 7.01 קימה.
— 7 .3 0 —7.01 נסיונות נואשים ועצ בניים,
מלווים בצעקות ואיומים כדי לה עיר
את הילדים. הכנת ארוחת־בוקר, הכנת
סנדביצ׳ים לגן ולבית־הספר, רחיצת והלב שת
הילד הקטן, תוך צעקות לעבר הגדול
שיפסיק לחלום ויתחיל לעבוד. קשירת
שרוכים בנעליים וריצ׳רצ׳ים במעילים.
בדיקה של מה הם שכחו ויציאה מהבית.
— 7 .30 הליכה משותפת ברחובות
הסואנים של תל-אביב, תוך פיהוקים קבו צתיים,
לעבר בית־הספר והגן.
— 7 .50 הילדים מפוזרים. חיוך רחב
לעבר ארבע שעות של שקט יחסי.
— 8.00 בדרך הביתה עוברים במכולת,
משאירים כמה אלפי לירות וחוזרים הביתה.
הבית שהשארת ב־ 7.30 נראה כמו שדה-
קרב נטוש. פונים לחדר־הילדים: סידור
מיטות, איסוף ניירות וצעצועים מהריצפה,
תליית הבגדים, שאיבת אבק וכד.
כשהחדר ניראה פחות או יותר הולכים
הלאה. חדר־שינה הורים: מסדרים מיטות,
מאווררים קצת. אוספים עיתונים שצנחו
על הריצפה כשהעיניים נעצמו מעצמן.
הלאה.
חדר־המגורים (מה שניקרא סלון) בבית
נורמלי הוא פשוט מחסן. כל אחד מביא
חפץ וכל אחד משאיר אותו שם. מסדרים,
מטאטאים, מאבקים, מיישרים את התמו נות,
משקים את העציצים. הכל ניראה
כל־כך מסודר שיש חשק לשבת קצת
לנוח, אבל למי יש זמן ז רצים הלאה.
חדר־האמבטיה זקוק לליטוף. זה בלי להז כיר
את האסלה והקרש. בבית שבו כולם
גברים, חוץ מהאסא כמובן, יש תמיד
בעיות אסלה וקרש.
אחרי רחיצת הידיים (בטח, בטח) מתיי שבים
במיטבח על כוס קפה, מסתכלים
מסביב וחושבים על התאבדות. מי שמת אבד
— זה הסוף. אבל סי שלא מעוניין
להתאבד בדיוק עכשיו, קם, רוחץ כלים,
מפנה את שולחן־האוכל, מטאטא את הרי־צפה,
שם דברים במקום ומארגן את המי־טבח
למיבצע ארוחת־הצהריים. מקלפים,
רוחצים, קוצצים, שמים על הכיריים.
פתאום נהיה . 12.00 עוזבים הכל ורצים
לבית־הספר ולגן להחזיר את הילדים ה ביתה.
הדרך הביתה לוקחת שעה, זה כי
יש הרבה חנויות בדרך וליד כל אחת
מהן צריו לתת הסבר משכנע מדוע לא
קונים את זה ובעוד כפה זמן בדיוק זה
היום־הולדת, שאז אולי כן נקנה את זה.
— 2.00 —1.30 ארוחת־צהריים.
— 2.30 —2.00 פינוי השולחן מכלי-
האוכל, פינוי הריצפה מאיטריות, אורז
ונוזלים בלתי-מזוהים. שטיפת כלים.
— 3 .00 ישיבה על כוס קפה
—2.30
עם הילד הקטן כדי שלא יפריע לגדול
לעשות שיעורים, תוך קריאה של מיץ פטל
בפעם ה־.4390

הטלוויזיה של .5.30 שמים תקליט ב!1ול
— 3^50 — 3.00 בטלוויזיה יש קיש־ווליום
(ככה הם אוהבים).
קשתא או דודלי (שאלוהים יתן להם אושר
— 6.00 כמעט שקט. הקטנים
ואריכות ימים) אפשר לקרוא עיתון יומי—5.30 .
כשמגיעים לעמוד האחרון נגמר הקישקש־סתמו
את הפה. אבל הבעל, ממש עכשיו
תא ומתחילה השיחה האינטליגנטית.
בא לו דיבורים, על מי הוא פגש ומה הוא
״אמא, יריב אמר שמחר קונים לו פוס אמר
לו, ומה הוא ענה לו ואיך שהוא
טר של אי־טי.״
התעצבן עליו. המכסימום שאני יכולה
״נהדר.״
להגיד לטובתו בשלב זה של חיי זה ״מה
״אמא, מתי אבא יבוא?״
אתה אומר?״ תוך כדי השתתפות בחוויו ״עוד
מעט.״
תיו של הבעל, אני מעמידה (למה בעצם
״אמא, ההורים של אלונה קנו וידאו.״
אומרים מעמידה?) מכונת־כביסה. אבל
״יופי להם.״
לפני שהיא מספיקה להגיע לשלב הגני ״אמא,
מתי אנחנו ניקנה וידאו ז״
חות של הסחיטה נגמרת התוכנית בטל ״אף
פעם, מותק.״
וויזיה.
״אמא, הוא אמר לי שאני מטומטם.״
— 7.00 שעת המישפחה. כל
״לא נכון, הוא אמר לי שאני מטומטם.״ —6.30
אחד מספר מה שיש לו להגיד. מפני שה ״שניכם
צודקים, חמודים שלי.״
זמן קצר, כולם מדברים ביחד. הרדיו פתוח
בשלב זה חוזר הבעל מעמל יומו והוא
כי תיכף יש חדשות והטלפון מצלצל כל
רוצה אוכל וסימפטיה. כל החבורה עוברת
הזמן. בתוך הדממה הזאת אני מחזקת את
למיטבח, בשביל לראות איך אבא אוכל.
עצמי בידיעה שעוד כמה שנים (אולי )20
אני מגישה לו את הארוחה ומספרת לו
הם יתחתנו ולא יגורו יותר בבית שלי.
את חוויותי המרגשות. כשהוא שואל ״מה
— 7.00 ממלאים אמבטיה. מכניסים
עשית כל היום?״ אני שופכת עליו את
לתוכה צפרדעים ודגים מפלסטיק, מקל הקפה
החם, ממש לא בכוונה.
פים את הילדים מהבגדים ודוחפים גם
מסירה כלים מהשולחן, רוחצת אותם
אותם למים (הראש בחוץ, כמובן) ,תוך כדי
(זה כדי לא לשכוח איך עושים את זה).
צעקות ״הוא משפריץ עלי, החרא הזה!״
עוברים שוב לסלון. ברגע שהתיישבתי הם
עורכים את השולחן לארוחת־הערב (עו רוצים
שוקו. נורא צמאים. אני עושה
רכים, זאת אומרת אני עורכת) .חביתה,
שוקו. הוא קצת נשפך על השולחן. מנג סלם,
גבינה, שוקו. אחרי פיתרון בעיית
בים (זאת אומרת אני מנגבת וכולם מסת ה״מי
יצא קודם מהאמבטיה״ מנגבים, מל־כלים)
.יש עוד כמה דקות עד לתוכנית

ביישים פיג׳מות (באופק כבר ניראה סוף
היום) .אוכלים ארוחת־ערב תוך כדי תיב־נון
המחר. משהו כמו ״מחר אני לא רוצה
שתשימי לי את הריבה המגעילה בסנד־ביץ
,״ או ״מחר אני לא הולך לגן כי
כואבת לי הבטן.״ מתעלמים. לא צריך
להגיב על כל דבר.
— 8.00 משכיבים את הילדים במיטה
ומתיישבים בסלון על יד הבעל, כשבדם
אין אנדרנלץ בכלל. התשישות שתתה
אותו. כדי ליצור שוב אנדרנלין אפשר
לראות למשל את קרובים קרובים,
— 8.30 רצים לתלות את הכביסה על
החבל לפני שיהיו חדשות בטלוויזיה. מה שוונג
גם מפנים את השולחן מארוחת־ה־ערב
ורוחצים כלים.
— 9.00 מבט לחדשות. אומדים דברים
נורא מעניינים, אלא שהראש כבר לא
קולט כלום. מראים שלג בלבנון ואני חוש בת
לעצמי: הנה, יש אנשים שעושים סקי
בשווייץ. מראים את שר־החוץ שמיר ואני
בטוחה שזה ראש־סמשלת גבון. הראש
לא עובד. מסתכלים קצת, נאנחים קצת,
וככה בלי לשים לב מגיעים ל״פסוקו״ —
התוכנית האהובה עלי. כי אחר־כך הולכים
לישון. בדרך למיטה חושבים בגועל על
סקרלט אוהרה המטומטמת שאמרה שמחר
יש יום חדש.
מישהו רוצה לדעת מה אני עושה חוץ
מזה?

סיפ 1ר 1של מוצב ..פורטוגל־ ^ עולמה של א שה
תעלומהאר כי או לו גי ת ב סו רי ה ^ ש לו שגדותלירדן
משולשעלהירדן ^ לאורדולאמוסי 1ז 1ן

מקור

עשירי למניין
״באמת דיברת עם אביר?׳׳ שאל ב פליאה
עצומה אברהם ליפשיץ.
״אם תרצו אין זו אנדה.״
״מה נשמע בירושלים? מה שאל?״
״הוא רוצה לדעת אם כבר ב מ תו את
רמש מה אתם מסתכלים עלי ככה?
מדוע לא תנסו לחייג הביתה?״
אלברט היה הראשון לצעוד צעד?די־מר
וליטול את השפופרת. מרכזת הגדוד
ענתה לו תוף כמה שניות. סבול עמת
בצפייה רתכה. מקשיבים לכל מילה.
״את יכולה לתת לי את נתניה• מספר
? 67356״ כתוף המכשיר נשמעו חריתות
וציפצופים ואחר הניע אל אוזנו של
אלסרם?ולה המוכר של מונית. הוא
סוכר ככף־ידו על הפומית. הפנה עורף
לאנשים כחצר ולחש :״זה אני אלברט.
רציתי ר? לומר לד, שאני אוהב אותף.״
ועוד כטרם תלט את תשוכתד״ הרגיש כי

שנלחמו בחזית הצפון. שוב לא ראו עצ מם
על אי בודד. אולם החרדה שמא
ינותת התשר התווי שנית לא חדלה מל־כרסם
בלס. מדי פעם היה מישהו מרים
את השפופרת, כדי להיווכח שחתו אומנם

פעם׳ לפני שנים רבות, בצהרי יום-
הכיפורים, פרצה כרעם ביום בהיר פיל-
חפה, שתפסה אופה שלפה עם הפיכנסיים
לפטה. אותה פילחפה לכדה גם קבוצת
חיילים בפוצב פורטוגל שברפת־הגולן,
פנותק בפשן־ מאה שעות פכוחות צדד ל
שנסוגו נסיגה פבוהלת פקידפת רמת־הגולן.

פילחפת ששת־היפים הביאה לאינ פלציה
של אלבופים וספרים שרופפו ופי ארו
את הפילחפה, הרי שהיבול הספרותי
של פילחפת־יום־הכיפורים הינו עדיין דל
לפדי.
בימים אלה ראה אור סיפרו של העי תונאי
רומן סריסטר עשירי למניין*,
שמביא את עולמם של חיילי הפוצב
הנצור, שהיה לכוד בלב ים החיילים
הסוריים בין צפתי קירטון והמערכת.
סיפורו של הפוצב פורטוגל הוא השתק פותה
של אותה פילחמה, מבעד לעיניהם
של יוסף צדיק (״החייל שלא רצה

גיסים אבירן

הסורי זכאי לעזרה״),
(״סמל המוצב שרצה לדעת איך מדברים
עם התדוש־כתר־הוא״) ,עמוס עגיב
(״מש״ת מרגמות שרצה לדעת מי זלל
את לפתן האננס״) ,בועז צלליבין
(״המיתלען שנקרא על שם עמודי בית־הטיקדש״)
,סגן שמואל י כין (״אומרים
שהדולר ירד״) ,יעקב הירש (״הרץ

עשתה זאת שוב. אחרי ספר המביא מעו למה
של צעירה נכה, המוצאת את בילויה
וסיפוקה בבארים אפלים ובפרשיות־אהבד,
מפוקפקות, ספר שזכה לגירסה קולנועית
מעולה, היא יצאה בסיפרה הבא לפסע
לתוך נפשה של אשה בת המאה שעברה,
כשהיא חושפת לא מעט ממצוקותיה.
תחת הכותרת א מ לין• אומרת רוסנר:

אמלין, משוחררת משועבדת
העבודה הלבנה

הסיפור על מוצב ״פורטוגל״
המקום שבו נכשלה ספרות ״טהורה׳
הלחיים שלו טסמיתות וגל של חום עולה
לראשו בחוט השדרה.
מסתורי הטלפון לא יפועגחו כנראה
לעולם• אבל מאותה שעת ביתר מפתיעה
שוב היתול לצוות ״פורטוגל״ האפשרות
לשוחח עם יקיריהם כעורף. נדמה היה,
שהחוט הדת המתפתל כ ת השיחים והאב נים,
נכר על מצור כל צבאות ערב

להיות על תקן של מת אברהם
טוויטו (״הצעיר שלא האמין בשטויות
כמו מוסר כמילחמה״) ,אהרון ניצ׳ג־סקי
(״החובש שסבר כי גם השבוי
• רומן פריסטר — עשירי למניין !
הוצאת זמורה בי תן; 200 טמודיס (כריכה
קשה).

החייכן שחשב כי חשבון הנצחונות זו
מתימטיקה מחורבנת״).
העיתונאי רומן פריסטר הגיע לפורטוגל
ביחד עם יחידת החרמ״ש ששיחררה את
הנצורים. הוא פגש בלוחמי פורטוגל שהיו
עדיין נתונים בהלם הפילחמה. בניגוד
לעיתונאים, המחפשים סיפור של רגע
תהילה אחד, המשיך פריסטר לפגוש בלו חמים
רבים אחרי הפילחפה, תוך שהוא
עומד על מורכבות הלחצים ביניהם, כפי
שאלה התפתחו בתוך סיר־הלחץ שבין
החיילים הצעירים ובין עצמם, בינם ובין
מפקדם הנצור אך חסר־הנסיון, ובין כולם
ובין בחור־ישיבד, ש״קפץ ליום כדי שאפ שר
יהיה לקיים מניין בתפילת יום־
כיפור״ ונשאר במוצב הנצור עד הסוף.
סיפרו של פריסטר הוא ספר מסוג אחר,
הוא סיפור. מוסר־ההשכל של עשירי
למניין הוא קביעה שאותה קובע הספל
גיסים אבידן, האומר :״אתמול, כשהייתי
צעיר, חשבתי שאני האדם הכי חכם
בעולם. עכשיו, משהתבגרתי, אינני יכול
עוד להרשות לעצמי להיות חכם מאחרים.״
פריסטר הצליח להיכנס לנישמתם של
צעירי מוצב פורטוגל, ולהעביר דרך סי פורם
את נוראות המילחמה לקוראים. את
תיאורה מסיים פריסטר בדבריו של אל־ברט,
האומר במישפט האחרון של הספר:
,,יותר מכל, מתחשק לי לחלוץ את הנע ליים
ולהתגדר בין האצבעות.״
עשירי למניין הצליח במקום שבו נכש לה
עד כה הסיפורת ״הטהורה״ .באמצעות
של כמה דמויות, המשולבות בתוך העלי לה
ההיסטורית, הצליח פריסטר להעניק
את מיפד העופק האנושי של מילחפת
יום הכיפורים.

תרנו

אמלין
ג׳ודית רוסגר,

מחברת מיפגש גודבר.

״זה סיפורה של אמלין מושר, שלפני
יום־הולדתה הארבעה־עשר נשלחה מסי תה
בחווה שבמדינת מיין לעבוד לפרנסת
משפחתה במטווית כותנה במדינת מאסא־צ׳וטס,
השנה היתד 1839״
באמצעות אמלין מתארת רוסנר את
עולם העבדות הלבנה של ארצות־הברית,
תוך שהיא פורשת יריעה רחבה מעולמן
של עובדות הכימעס־כפייה במטוויות ה כותנות.
אמלין מתגוררת בספק אכסניה,
ספק מלון זול כאשר רוב שעות יומה
הן במטוויה (״הכאבים הקהים והמיחו שים
הקלים שהציקו לה לפני-הצהריים
נעלמו, ככל הנראה, כאשר עזבה את
אולם הניפוץ. אך חזרו במהירות בשעה
ששיס התחילה לעבוד, ועוצמתם נכרה
מהר• רצועה של כאב עברה כעת מז ח ע
אחת על־פני נכה, עלתה אל צווארה,
וירדה אל הזרוע האחרת. רגליה התנפחו
עוד יותר כנעליה, וצרכו כאילו עמדה
על לכנים חמות
במטוויה פוגשת אמלין במאגוויר,
מנהל העבודה שלה, הנשוי לבתו של
בעל המטוויה. הוא נוטל אותה תחת
חסותו ומפתח בהדרגה מערכת יחסים
רגישה למדי עם אמלין, מערכת המת קרבת
במהירות לקירבה גופני ת אך
הוא התכופף ונשק לה על מצחה• היא
נשאה אליו את עיניה, והוא נשק אותן.
פתחה את פיה לומר לו שהוא היה לה
כאבא, והוא נשק את שפתיה. היא התנודדה,
כאילו שנשענה על תומד כלשהו,
שהוסט ממקומו. הוא כי ד את זרועותיו
סכיכה, וחיבק אותה יותר בחוזקה ...הוא
נשק על לחייה, על סנטרה, ושוס על
עיניה, או לאמיתו של דבר, על ריסיה,
שכן עיניה היו עצומות. ממקום מרוחק
כלשהו כקע קול שאמר לה, שככלות
הכל, עליה לעשות כדבריו, שעליה לע לות
על סוסו, וללכת בלעדיו.״״
מאוחר יותר, אחרי שאמלין ומאגוויר
• ג׳ודית רוסנר — אמלין ; עברית :
שולמית אריאל; הוצאת זמורה בי תן;
264 עמודים (כריכה רכה).

שוכבים, מתעברת אמלין, וכאן מתחיל
סיפורה של אשה בהריון לפני מאה וח מישים
שנה (״אמלין התגוננה בתלולית
— הכפון שלה. היא היתה?פונה, אף גדלה
והלכה, עובדה שעד כה לא הניחה לה
לחדור לתודעתה. היא לא יכלה להסב
עיניה ממנה. היתה מאובנת משכנים
אותה בעליית־גג, כדי שתהרה בה, במע צר
כפוי, מבלי שהדבר יוודע לבריות,
כאשר מאגוויר דואג לכל צרכיה.
התינוק שנולד נמסר לאימוץ למישפחה
חשוכת־ילדים, ואמלין מוחזרת לכפרה,
שם לא יודעים דבר על הרפתקותיה.
מכפרה משגרת אמלין מיכתבים לדודתה
לדעת את שלום צאצאה מבלי שהיא
מדווחת בחזרה. אחיה ואחיותיה נישאים
י ומקימים מישפחות, בעוד שאמלין נותרה
בבית הוריה ומסרבת להתחתן. היא חיה
בעולמה הנצור.
בהגיעה קרוב לבלות, פוגשת אמלין
בפועל צעיר למדי (לוליט) בשם מאודו
ומתאהבת בו :״כשתלד מכאן, אהיה
עיר־רפאים.״ שניהם מחליטים לחלוק את
חייהם (״רק עכשיו תאמה כמיהתה הנפ שית
לבן־זוג את תשוקתה הגופנית. עם
מאגוויר היא מעולם לא חשבה על האפ שרות
שתיכנס להריון. עכשיו הרהרה
כדבר ללא־הרף, ופחדיה שמא יתרחש
הדבר מוקדם מדי עמדו ביחס ישר עם
ערגתה שהדבר אכן יתרחש בבל מחיר...״
באחד הלילות חלמה אמלין כיצד המכ שפה
מספרת למאתיו את כל שקרה לה
בעיר המטוויות, ושהוא נמלט ממנה.
האידיליה מתנהלת עד שבאחד הימים
מגיעים לכפר דודתה חנה ודודה. אחרי
התוודעות מרגשת בין מאתיו ודודתה

ומבודדת. בחורף של 1899 גוועה אמלין
הישישה במהלך סערת־שלגים מקור ומ רעב,
כאשר בתוך תקופה של שישה או
שבעה שבועות איש לא הזדמן לביתה.
רוסנר מסיימת את סיפרה בקביעה,
שהיא השקפת־עולם :״רגשות שעלי עוצמה
בה גדולה, שרק האלוהים לבת יכול
לעורר אותם, מביאים בני־אדם אחדים
לעשות דווקא את המעשים שדבר האלו-
היא מרשיע בתקיפות גדולה מאין כמוה.
לשווא ייאמר לזולת שכל דיבר ותכר
טעשרת־הדיפרות נראה פשוט רק כעיני
מי שאינו מבין מדוע היה צורך להעלות
את הדיב תת על הכתב.״
סיפרה של דוסנר הוא ספר מעולה,
בעל קטעים ליריים לעיתים, קטעים שה רגש
בהם מעיד על עוצמתה של סיפרות
נשית מסוג זה, שאינה מניפה אל-על
חזיות ומחוכים, אך בעלת איכויות ספ רותיות
מעולות, ודומה כי ספר זה הוא
מהספרים המעולים שראו אור בתרגום
בשנה האחרונה. הספר מומלץ ביותר.

ארכי אולוגי ה
אבלה למרות שישראל היא אחד המהמרכזים
החשובים בעולם הארכיאולוגיה, לא רבים
האלבומים המהודרים העוסקים בחפירות
ארכיאולוגיות.
ספר אחד כזה, שראה אור באחרונה
בתרגום מאנגלית הוא אבלה — תעלומה

רה. שרידיה של עיר זו נחשפו במשך
כמה עונות־חפירות באתר תל־מרדיך שב סוריה,
דרומית לחלב. את סיפור החפי רות
באבלה מתארים בספר זה העיתונאי
חיים כדמנט, כתב ג׳ואיש כרוניקל
ואובזרבר, שביקר בחפירות אלה, וד״ר
מיכאל וייצמן, פרצה בקולג׳ האוניבר סיטאי
בלונדון.
אבלה הוא ספר של הרפתקה ארכיאו לוגית,
השבה וחושפת לאור השמש מנים־
לאות עולם העבר בלשון מרתקת, שהיא
מהמעלה הרא בעלת
חשיבות תרבותית
שונה לתרבות הישראלית ולשורשיה :
״כאן ככר יכול פמיגטו לקרוא, אורקהי׳
— ,מצאתי תהילה כינה את הלשון
החדשה כשם, פליאו-כנענית׳ ,כלומר
,כנענית עתיקה׳ ,ששל אוצר־המלים המ שותף
לה וללשונות כנעניות מאוחרות
יותר, כגון עברית ואוגריתית, אך בתקופה
מאוחרת יותר כינה אותה, אבלאית
אחד מפרקי אבלה מזכיר בכותרתו מי
החריב את אבלה? את סיפורו של ש״י
7ן ככדך עד עולם, העוסק בסאטירה עגנונית
בשאלה מי החריב את העיר גום־ שנונה לידתא וכיצד היאנחרבה.
ספר זה חושף לפני הקורא את עולם
העבר, כמו היה סרט סינמסקופי צבעוני,
המחזיר את הקורא באותיות אל העבר
הרחוק של שחר התרבות. בסופו של ה ספר
מצוי לוח זמנים של העולם־העתיק,
שבו ניתן לקבוע את זמני החיים וההת רחשות
של העיר אבלה. יש בתיאורם
של ברמנט ווייצמן משום יכולת תיאור
מרתקת, ההופכת את הקריאה באבלה
לחוויה ־משכיחה את כל צרות העולם,
ומעוררת שאלות בקורא בדבר מהות
החיים.
אבלה הוא ספר חובה לכל קורא׳ החפץ
להבין את הרקע לתקופת המיקרא הישר אלית
ולשורשי היהדות ותרבותה.

לסר ה חו ל

עינברי גם מעבה את חלקה של המים־
לגה הקומוניסטית במישחקי הכוח השו נים
בגדה המערבית של הירדן, מאבקי
אפו ג׳יחאד ואפו נידאל. עינברי
משתמש במחקרים רבי־עגיין, כמו המחקר
המתועד על תוכניות הלימודים בצל
הכיבוש, ומפתח בדלילות בלתי־משכנעת
את התיזה הבוחנת את הציונות, כגירסה
בת המאה ה־ 20 של הצלבנים. עינברי
גם בוחן את מיכלול האופציות בדבר
עתידו של העם הפלסטיני.
הקטע המשכנע ביותר בסיפרו של עינ בר
,,שלא חסרים בו סקופים, הוא מיש־פט
הסיכום, האומר :״המעגל המדיני
הגדול שהחל בפברואר 1971 ניסגר והו לך
והוא יצר הסכמה בינלאומית רחבה
מאוד, כמעט כללית. רק ישראל תועה
במעגלים פוליטיים משלה. האם דבר
זה הוא כורח המציאות?״
אין ספק שמשולש טל הירדן הוא ספר
עתיר מידע ועובדות, שבדומה לעטיפתו,
לא הצליח מחברו לטרוף את קלפיו נכו נה,
ועל הקורא לדלות פרטים מרתקים
אלה, מתוך מלל של מיני ספקולציות פו ליטיות
והערכות, לעיתים חסרות בסים.

שירה

חסרי צבע
השמועה אומרת שורד מוסינזון מנען,
מכרה בשלוש השנים האחרונות יותר
סיפרי־שירה מחיים נחמן כיאליק
בעשור האחרון. את ספר שיריה הרא שון
לא ראיתי ולא קראתי, אבל בימים
אלה נתגלגל לידי סיפרה השני, תחת
הכותרת שירים כהים *.
שיריה של מוסינזון אינם שירים, אלא
הגיגים מפגרים למדי של אשה צעירה,
שדיבוק כלשהו עוצר בעדה מלהיחלץ מ שנות
הטיפש־עשרה שלה, וכך נראים
ונקראים הגיגיה (,,אני לא מפחדת להתיי הקוויקרים פינחס
עיגברי

חגה, מתחילה להתבהר התמונה. הדודה
מתחקרת את מאתיו, ומגלה את האמת
הטראגית של אמלין: מאתיו אינו אלא
בנה, עצמה ובשרה. אמלין נמלטת, טוב עת
בנהר, אך מאתיו מצילה. מאתיו
מסתלק מאוחר יותר מהכפר, נישואיה
מבוטלים והכנסייה מחליטה לגרשה.
אמלין ממשיכה להתגורר בבית בנה,
מאתיו, עוד 39 שנים, כשהיא בודדה

ארכיאולוגית* .המביא את סיפורו של
גילוי ארכיאולוגי שהסעיר את עולם ה מדע,
את גילוייה של אבלה — עיר־ממל-
כה קדומה מן האלף השלישי לפני־הספי־
• חיים ברמנט ומיכאל וייצמן —
אבלה — תעלומה ארכיאולוגית ! עברית :
דינה עיכל; הוצאת כתר; 248 עמודים
(כרינה?!שה).

עורך חדשות הרדיו
פירסם באחרונה ספר תחת הכותרת
משולש על הירדן* ,שבו הוא פורם
את סיפור המגעים החשאיים בין ארצות־הברית,
ירדן ואש״ף, בהתבססו על חוסר
שעד כה טרם ראה אור בספרים, והמבו סס
על חדשות וידיעות רדיו.
ספר זה, שנועד להתפרסם תחת השם
שלוש גדות לירדן (ולא ראה אור בשם
זה בגלל התנגדות ספריית מעריב לשם
זה) ,מנסה לפתח תיזה מעניינת, אך לא
תמיד משכנעת, בדבר חלקה של ארצות־הברית
במהלכים פוליטיים שונים לקידום
הצד המדיני של אש״ף, על חשבון פעי לותו
הלוחמת. פינחס עינברי מפעיל סיד רה
של ספקולציות בלתי משכנעות, כמו
החשש האמריקאי מכך שאש״ף המיואש
יפגע במיתקני־הנפט במיפרץ הפרסי וב אספקת
הנפט למערב.
עינברי מעניק לכת הנוצרית הקטנה,
הכת הקווייקריח, סימד מעל לכל פרו פורציה,
באירגון המשמש מקשר בין
ארצות־הברית ומחלקת המדינה שלה ובין
אש״ף.
משולש טל הירדן נפתח בתיאור של
אחד מרגעי-השיא של השנים האחרונות
במיזרח־התיכון, ברגע דראמתי :״מפי׳׳
צוצים במכוניות כ־ 2ביוני היו שיאם
של הרבה מאוד אירועים שאירעו בקצב
מסחרר ובאווירה דחוסה, כאשר גורמים
רבים מדי ביקשו להשתלט מהר מדי על
פיסת־הקרקע המצומקת שנותרה מפלס טין
— הגדה המערבית.״ עינברי מתכוון
למטעני החבלה במכוניותיהם של בסאם
שכעה וכרים ח׳אלף, שהונחו בידי גוף
קיצוני ישראלי, שחבריו טרם נעצרו עד
כה. משיא זה מוליד עינברי את הקורא
דרך תשבצי הכוח והשליטה של אש״ף,
בצירוף דיאגרמות הולמות. הוא מפענח
לפני הקורא מעט מעוצמות הכוח וה מאבק
של הוועדה להכוונה לאומית, תוך
שהוא משבץ פרטים רבי-חשיבות לתמונה
מאוד לא משכנעת.

צב מול הרע הזה גם כשעה שטוב לי
אחרי שוורד מוסינזון התייצבה מול הרע,
היא מוליכה את הגיגיה, כמו היו פירסומת
לטמפונים שיריים ולא לשירה (״זה היתד
חדר ושיסף ושיסע״ ושאר בעיות, שאין
בכוחם אפילו לעורר גינקולוג רודף בצע.
השירים כהים של ורד מוסינזון אפילו
אינם כהים, אלא חרוזים רדודים וחסרי
צבע, שאם הם בבחינת רבי-מכר, אק זו
אשמתה, אלא אשמת הקונים, הראויים מן
הסתם לאותה אינפנטיליות מחורזת, תוצ רת
בית־מלאכתה המילולי של ורד מוסי־נזון.
ספר מאוד לא מומלץ.

* פינחס עינברי — משולש על הירדן1
הוצאת כנה וספריית מעריב; • 299 עמודים
(כריכה קשה).

• י ודד מוסינזון — שירים כהים ! הוצ את
דליה פלד; 70 עמודים (כריכה רכה
— ניקוד אבנר).

גילגוליו שר מועדון ־ ממאנד•

ו ן ה ממסה בקצפת במס בת
1 1 0 (1
י י ״ ייייימ רי ס במועדון מנדי׳ס

יוצאת מלכה לביא, לבושה בביקיני ומכוסה בקצפת
ך נד מוזמן לערב של גמו־מ
י י רים וגמורות בלבד. הופעתך
חובה, רק אם אתה נחשב לאדם
בודד ומשוטט ברחובות.״ כד ב פירוש
נאמר בהזמנה.
זו יכלה להיות עוד הזמנה לעוד
פתיחה של סתם עוד מועדון חדש,
מבין המועדונים הצצים עכשיו
בתל־אביב כפטריות אחרי הגשם.
כתובתו של המועדון — רחוב בן־
יהודה 77 היא שעוררה את הסק רנות.
מסתבר,
שהכוונה היא לאותו מו
ובקרם.
מחזיק אותה איש המועדונים רפי שאולי.
מימינה, בפניס מרוחות בקרם, צוחק בהתפעלות ינוקא.
הקהל עומד פעור פה למול האטרקציה של המסיבה.

עדון מפורסם וידוע בתל־אביב ש הפך
בעשרים השנים האחרונות
למוסד בכל מה שקשור לחיי-הלי-
לה הזוהרים, של העיר.
המועדון הזה החליף בעלים מדי
כמה שנים, וכל אחד מהם הע ניק
לו בזמנו את צביונו האישי.
פעם הוא היה אחד המועדונים ה יוקרתיים
ביותר בתל-אביב ונוהל
על־ידי שתי מלכות חיי־הלילה של
אז: מנדי רייס-שאולי-דייוויס ה זוהרת
ופרדריקה סגל המפורסמת.
הכניסה למועדון היום היא בדיוק

אותה הכניסה שהיתה אז. התפאו רה
בפנים אף היא לא השתנתה
כמעט: אותם הטפטים בצבע ארג מן
שהיו פעם שיא האופנה מקש טים
את הקיר, שעליו תלויות
מנורות בצבע זהב. על רחבת ה ריקודים
עומד תקליטן, ליד מער כת
דיסקו משוכללת, ומרקיד את
האורחים.
מה שכן השתנה, זו האווירה קרויים תחת אלה
והאנשים.
״אנשי־צמרת״ ו״האנשים היפים,״
שהיו פוקדים את המקום, הרי עכ שיו
מלא המקום באוסף זרוקים
הדוקות של רחוב דיזנגוף, החו גגים
על רחבת הדיסקוטק. הם נע נו
להזמנה ובאו בהרכב מלא:
יפת הידוע מכסית ערך כאן הופעת
כדורגל; ישראל המשוטט, העובר
בדיזנגוף ובכל מועדוני תל-אביב
וקורא לאנשים בכף־היד — מקומו
לא נפקד כאן; ברי מהפועל הו פיע
כחיקויים ; בחצות היתה אמו רה
להופיע כאן רקדנית־בטן —
שהגיעה אומנם למקום, אולם כ שראתה
את כל המשוגעים ברחה
מהמועדון כל עוד נפשה בה.
בין כל הזרוקים האלה, רקד לו
גם עורו־הדיו מאיר זיו.

! ד 1 1 1ך י רייס־דייוויס־שאולי, בעלת המועדון, מקבלת את אורחיה
במסיבת הסילווסטר שלה, כשהיא לבושה בחולצת ג׳אבו
לבנה וחליפת סאטין שחורה. מאחוריה עומדת ליד הבאר סמליה ארבל.
קרחת כסימן-היכר

וס ושממיה

במילחמת ששת־הימים הפך המועדון מנדי׳ס
לתחנה להתרמת דס. בעלת הגלריה עמליה
ארבל (משמאל) שוכבת על הספה והאחות עוזרת לה לתרום דם.

^ פתח המועדון עמד איש קרח
י כשכוסית וודקה בידו, קיבל את
אורחיו והציג את עצמו כבעליו
החדשים של המועדון, שנקרא היום
בריוזקה.
שמו של בעל המקום החדש

פודויקוז סגל

מחופשת לפאם פאטאל במסיבת פורים
שנערכה במועדונה. פרדי, כיאה לתד־מיתה.
לבשה שימלת מיני מרשת, פיאה בלונדית, מסיכה ומגפי זהב.

רדד פרדריקה, עד בויוזקה

הוא מייק גולדשטיין, והוא אחת
הדמויות הוותיקות והססגוניות ב*
יותר של קפה כסיח.
למייק עבר עשיר מאוד. הוא
עבד בנתיבי נפט וטען, שהיה בין
אותם שחשפו את השחיתויות ב חברה
— פרשה שנתגלתה ב־, 1971
שבעיקבותיה הוקמה ועדת־חקירה
והוגש כתב-אישום נגד המנהל
מרדכי(״מוטי״) פרידמן.
ב־ , 1974 אחרי מילחמת יום-ה-
כיפורים, ניסה מייק להקים תנועה

בו היה מפתח אישי למועדון. זה
היה מועדון החברים הסגור הרא שון
בארץ. נחום סלונים, שהיה ב־על־הבית,
בעל מישרד הכרטיסים
קתרוס ששכן מפול ושותפו של
שמעון ישראלי לעסקים, היה גם
שותף למועדון.
אחרי ששמעון ישראלי הפסיד
את כספו בסרט המרתף, שנחל
כישלון חרוץ, נאלץ לסכור את
המועדון. רכשה אותו מנדי דיים־
דייוויס־שאולי, שהיתה מעורבת ב-

0 4המועדון המחודש,

הנקרא בריוזקה, כפי

שהוא נראה היום. איש הדיסקו (באמצע) מרקיד את

הקהל של היוס על רחבת הריקודים, שסביבו
מושבים. במקום המחודש הושקעו 3מיליון לירות
והוא מתפקד כחיסעדה רוסית ודיסקוטק גם יחז

ך ך 1י 1י * ן לערב זרוק דיזנגוף נענה גם
7 1 1 1 111
ישראל הקורא בכף היד של חתי\
י 1 11י י ^| 1י י

כות העיר. ישראל ידוע כדמות הנוהגת להסתובב בכל מקומות הבילוי
ומציע לאנשים לקרוא בכף ידם כדי ליצור איתם קשר אישי.

1ן י | ך של המועדון, שנקרא היום בריוזקה, הוא מייק גולדשטיין,
ייייע שהקרחת שלו הפכה לסמלו המיסחרי. מעליו גוחנת אשתו
של שותפו למועדון, אליעזר טלפז. מייק הוא אחת הדמויות הידועות בעיר
קקיונית בשם איכפת לי, שרצה
לכנסת. באותה שנה אף ניסה לה תמודד
בבחירות לעיריית תל־אביב.
רשימתו נחלה כשלון.
ב־ , 1977 לפני הבחירות להסת דרות,
הוא הקים את רשימת רע״י
— ״רשימת עובדים יצרניים.״
כישלונו בבחירות הביא אותו
לעיסקי המועדונים, והוא היה בין
היתר אחד הבעלים של המועדון
בודגה.
מייק הסביר׳ על כוסית משקה, משמשת בשעות-הצהריים כי בריחקה כמיסעדה רוסית, ובשעות-
הערב פועל המקום כדיסקוטק. מדי
יום חמישי בשבוע, מתקיימים כאן
ערבים מיוחדים לזרוקים ולזרו־קות,
למשוגעים ולמשוגעות של
דיזנגוף.
קשה היה לשבת באותו מועדון
ולא להיזכר בעברו המפואר ורב
התהפוכות של המקום. בתחילה
נקרא המקום מועדון המפתח, בב עלותו
של זמר־העבר הפופולארי
שמעון ישראלי, מי שהמציא בארץ
את המושג ״ערב־יחיד.״
שמו ניתן לו אז, כי לכל חבר

מטפס עד הגגות

פרשת פרפיומו בבריטניה, באה
לארץ והתקבלה כאן בקול תרועה
גדולה וכבוד מלכים.
כל מה שלקחה לידיה היה הצ לחה.
עבור הצמרת התל-אביבית
היא סימלה את חיי־הזוהר, וכש היא
לקחה לידיה את המועדון, יחד
עם בעלה רפי שאולי, קראה לו
סנ די ס.י -על שמה — והפכה אותו
למועדון המצליח ביותר של תל-

זהו מיקצועו של חשמונאי
המתולתל, הרוקד באכסטזה
ריקוד תימני. בתמונה משמאל: הדוגמנית רחל בן־חיים, אורחת המועדון.

אביב. ב־ 1967 היא ערכה כאן מסי בת
סילווסטר, וקיבלה את אורחיה
בלבוש מפואר.
אורחיה המפורסמים של אותה
מסיבת סילווסטר היו יפהפיות
תל־אביב של אז. תמי ישר־רפפורט
ומלכהל׳ה רוזנשטיין, אילנה פדר־מן,
השחקנית יעל אביב השגריר
דאז יוסף תקוע, שגריר גאנה ב ישראל,
אלה שפירא היפה, שהיא

היום עורכת־דין ובעלה דאז דו!
שיף.
המסיבות המוצלחות ביותר במר
עדון הזה היו בפורים. שמוני!
מאושרים בלבד זכו אז לקבל ב
דואר הזמנות בצורת מיכתבים אי
שיים מעוטרים בזהב. אותם שזב
להיכנס אל המועדון, תמורת !0
לירות לזוג, זכו באטרקציה מר
היבה — באמצע הדיסקוטק המקו
שט בשרשראות כסף וזהב עמד!
עוגת־קרם ענקית, מכוסה בקצפת
בשעה 2אחרי חצות ביקש משו
ינוקא מכולם להביט לעבר העוגה
מתוך העוגה נשלפו יד ועוד יז
ואלה נעו יחד לצלילי התיזמורו
כאשר צפוי העוגה הוסר, יצא
מתוכה חתיכה משגעת, עטופה ב
קרם קצפת, לבושה בביקיני קצר

את שאריות העוגה השליכו ה
חוגגים זה על זה.
את העוגה תיכנן האדריכל איש
הבובות אריק סמית. את האשז
מלכה לביא, עטפו בשמיכה והבי*
במונית לביתה, כששאריות קר
על גופה.
מסיבות־צמרת בנוסח זה נמשנ
עד שפרצה מילחמת ששת הימי!
ומועדון מנדים, נרתם אף הוא ל
(המשך בעמוד 4

קוגי א ק:״ג,

הנושא על כתפיו את ידידתו פא

?5ו ר אי ס לו פראנסואה אבו-
סאלם, ובגירסה המקורית —
פראנסואה קשפר. דירתו בשייח״
ג׳רח שבירושלים המיזרחית היא
כוורת הומה של אנשי־תיאטרון.
שטיחים ערביים על הקיר, כמה
מראות מעוטרות בתכשיטים ובת״
:מונות של ג׳קי, ציורים של ג׳קי
על הקיר, כרזות של קבוצודהתי־אטרון
הפלסטיני אל־חכוואתי באנגליה,
בצרפת ובהולנד, כלי־הקשה
מפוזרים על הריצפה, אימום
של חייטים, הרבה גיזרי־עיתון על
הספה, סלים מקש בחדר השני,
סיפרייה מפוארת בפרוזדור, פטי פון,
תקליטים ומזוודות ישנות.
יש לי תחושה שאני נמצאת מ אחורי
הקלעים של תיאטרון נודד.
אני פלסטיני היא הכותרת של הע לון
המוצב במאונך על שולחן־דד
נתיבה, ומתחתיו תמונה של יפה־פיה
קטנה — פליטה.
״פראנסואה, טלפון,״ קורא לו
אדוארד, אחד משחקני הקבוצה
שעוסק באותה שעה באדמיניסט רציה
של הקבוצה .״איווה,״ עונה
פראנסואה ומתחיל לדבר אנגלית
טוטפת. עיתונאית ישראלית סב־
?שת לדעת פרטים על נזזזג׳וב
נוחג׳וב, הצגה שהועלתה לאחרונה
:אולם צוותא בתל-אביב. הכל
זפצים פתאום ביקרו. התשואות
זיו סוערות. הפנטסיה נמשכה על
זבימה ובקהל זמן רב אחרי סיום
;הצגה. המסר הפלסטיני לא נפל,
:ניראה, על אוזניים ערלות. ה־זמאל
הישראלי חייך מאוזן לאוזן
מחא כפיים בהתלהבות.
.אתה מאמין להם ז״ אני שר
ולח.
.כן.״ ואחרי שנייד. של היסום:
לא יודע. אחרי ההצגה כולם רצו
יחטוף איתי כמה מילים. יש לך
זמש דקות? שאלו אותי כמה
גיתונאים. יש לי שש שעות. זה
;יה מוזר. אני לא מבין מה היתה
;בהילות הזאת.״
״רציתי לשאול אותם למה הם
;ל-כך מופתעים,״ זורקת ג׳קי לח יל
החדר.
ג׳קי, השרועה על הספה מאחור
מעשנת סיגריה אחרי סיגריה, היא
שתו הנאה של פראנסואה, יהודיה
ומריקאית בת .30 המשתתפת ב בוצה
כשחקנית וכמעצבת תיל-
:ושות.
.את מרגישה יהודיה ז״
״לא במיוחד. סבי והוריי נולדו
אמריקה. בבית לא היתה תחושה
ול מישפחה יהודית. את יודעת
ה שאל סבי כשראה את נזחג׳וב

כה בשלוש הצגות ברחבי אירו פה,
בשטחים הכבושים, בנצרת,
בעכו ולאחרונה בתל־אביב. הצגתם
האחרונה, נוחגו׳ב מחגיוב, מונה
שיבעה שחקנים, חלקם פלסטינים
מהגדה וחלקם ערבים מהגליל.
ההצגה מתרחשת ב־ , 1996 בשט חים
הכבושים. מחג׳וב, שפירושו
״הנסתר,״ הוא אנטי־גיבור פלס טיני,
מין ג׳וחה הבוחר למות מ כיוון
שאינו יכול לשאת עוד את
אופייה המיכאני של התקופה בכלל
ואת ריקנותה של החברה הקרובה
לו בפרט. זהו פועל פשוט, שחי
בסביבה שחדלה ליצור. מישפחתו
וחבריו הקרובים מסוגלים רק לח זור
על ג׳סטות מוכרות.
מחג׳וב רוצה להישאר חצי חי
וחצי מת. בני מישפחתו מכניסים
אותו לארון ומשחזרים את חייו
באמצעות קיטעי חזרה לאחור.
מחג׳וב מחליט לצאת מהארון ומ צליח
לשמור על זהות פלסטינית
אופטימית ונאיבית.
״אם היית ממשיך את ההצגה,
מה היית מצטז שמחג׳וב יעשה ד׳
״זו לא הבעיה שלי. הבחירה
היא שלו. אני רק יכול לומר ש המאבק
שלנו למולדת אינו מספיק.
צריך גם להחליט איך תחיה החב רה
שלנו. האם נהיה דומים לאר צות
ערביות אחרות, או שנעתיק
את צורת־החיים של החברה המע רבית.
העולם הערבי הובס במיל-
חמתו למצוא פיתרון לבעיה הפלס טינית.
לכן חייבים הפלסטינים לק חת
את גורלם בידיים ולהפיח תו כן
בחייהם.״
בין טלפון אחד לשני אני מנסה
לגרור אותו לספר על עברו.
״אני יודעת שאינך ערבי במ קור.
מה בדיוק הסיפור שלך?״
״תראי,״ הוא מחדד את מבטו,
״אלה דברים שמעולם לא סיפרתי
אותם לאיש, זולת חברי הקרובים.״
דומיה משתררת בחדר ואחרי
שניות אחדות הוא התחיל לספר.

א ב־ או מן
ערבי
ן * כיהוא יליד טרנסילבניה,
מיי שהיתה לפני מילחמת העולם
השנייה חלק של הונגריה. הוא
הונגרי קאתולי במוצאו. במילחמה
הוא נלחם עם הגרמנים נגד הרד
סיס. מאוחר יותר השתייך לקבו צה
מהפכנית של קצינים צעירים
בצבא ההונגרי, שביקשה לחתום
חוזה נפרד עם הרוסים. כתוצאה

*ביו הוא הנא הונגרי בתוניס ־ אמו היא צו פ תי ה ־ הוא גול
:ירושלים המיזותית, נשא יהודיה אמויקאית והקים להקה פלסטינית
חג׳וב? — למה אנחנו מבקרים
ת אמריקה ! אבל הישראלים בטד
ים שעשו לי כאן שטיפת מוח,״
יא שולחת מבט מפוחם, מתהפכת
ל המיטה, קמה והולכת להביא
•ם תה וצלחת של לבנה.

חצי חי
חצי מ ת
ן ראנסואה. ראיתי אותו ל יי
ראשונה בצוותא. הוא ישב מ-
תורי בקרת-התאורה וניהל בידיים
רוכות את הצד הטכני של ההצי
; .אחר־כך, בפורים בירושלים.
לכנו נגד זרם של המון מחופש.
אנסואה עם סוודר בפסים צב־

ניים. צעיף ומעליו אף־נשר ו י
ני תכלת רגישות ועצבניות.
רבר ברהיטות צרפתית, אנגלית
דבית. ההתרשמות הראשונה היא
קולו. יש כאן אינסוף גוונים.
א משפיע מכל הכיוונים, כשועל־

יאטרון ותיק.
פראנסואה. או ״בראנסואה,״ כפי
קוראים לו חבריו, הוא מנהיג
חכוואתי, קבוצתיהתיאטרון הם־
:טינית שהוקפה במיזרח ירוש־ם
ב־ . 1977 הקבוצה הופיעה עד
שהוקמה במזרח

ז00;6ת 111־ ׳ 1116׳ 1001 0191115 0) 3 51006״.

אדחנוואת

זהו שמה של קבוצת־התיאטרון
הפלסטינית,
הקבוצה הופיעה בשלוש

הצגות ברחבי אירופה, בעכו, בנצרת ובשטחים
הכבושים ולאחרונה גס בתל־אביב וקצרה שבחים
על הצגותיה. בתמונה פלאקט של קבוצת־התיאטרון.

מכך אסרו אותו הגרמנים והוא
ישב כמה חודשים במחנה־מעצר
גרמני על גבול צרפת. כשברח
מהמחנה והגיע לצרפת, נעצר שנית
על-ידי האמריקאים, הפעם באשמת
שיתוף־פעולה עם הגרמנים.
״עם השיחרור הוא נשאר לל מוד
רפואה בצרפת. באותה תקופה
התאהב באמי, צרפתיה קאתולית,
שלמדה ציור באקדמיה לאמנות
בצרפת והחליט להתחתן איתה. ב־
, 1953 כשסיים את לימודיו ושנ תיים
אחרי שנולדתי, היו הוריי
צריכים להחליט איפה לחיות. זר
שלא היתה לו בגרות צרפתית לא
יכול היה לקבל רשיון־עבודה ב צרפת,
אם כי הוא יכול היה לל מוד
באוניברסיטה.
״באותה תקופה הציעו לאבא מי שרה
באמריקה ובבית־לחם. בת חילה
הם רצו לנסוע לאמריקה
אבל זה לא יצא. בבית תמיד אמ רו
״טוב שלא עברנו לגור שם,
היינו הופכים לקורבנות של מיש-
טר־מק־קארתי.״ בקיצור, הגענו ל־שייח׳-ג׳רח.
הייתי בן שנתיים.
אבא עבד כמנתח בבית־החולים
בבית־לחם, וכעבור שנתיים הוא
הקים את בית־החולים סנט־ג׳וסף
שבירושלים המיזרחית.

^ ¥ 1 ^ 1פראנסין היא צרפתיה, בוגרת האקדמיה
לאמנות בפאריס. הבית שבשייח׳־ג׳רח
היווה אחרי 1967 מקום מיפגש לעיתונאים ופלסטינים.

של פראנסואה הוא הונגרי קתולי במוצאו. הוא עבד
כרופא מנתח בירושלים המזרחית ועמק גס בשירה

ובתרגום. ב־ 1970 עזבו הוריו את ירושלים המזרחית ועברו לתוניסיה.

״גדלתי עם ילדים ערבים. בבית־הספר
קראו לי אבו־סאלם. לכל
ילד היה הכינוי שלו. עם ההורים
דיברנו צרפתית ועם אחותי פטרי־שיה
ואחי סטפן דיברתי ערבית.
זה היה טבעי. פטרישיה וסטפן
נולדו כאן. היינו צוחקים על אמא
שדיברה ערבית במיבטא צרפתי
חזק. אבא היה עסוק סאוד, וכים־
עט שלא ראינו אותו.
״באותה תקופה היה לנו מעין
אב־אומן, ערבי מסילוואן ששמו
היה עלי. הוא עבד אצלנו בבית
כטבח. עם עלי הכל היה אחרת.
היו לו כל הנתונים הטובים של
אב ערבי. הייתה לו מישפחה מרו בת
ילדים שהיינו צמודים אליה.
יחד היינו שוחים בבריכות סילוו-
אן. הוא זה שגידל אותנו. אמא
היום מכחישה את זה. לא שהיא
לא אהבה אותנו, אבל היו לה
בעיות אישיות משלה.
״את לימודי התיכון עשיתי ב־בית־ספר
קאתולי ג׳מהור שבביי רות,
יחד עם בני-העשירים שבל־ י
בנון. אבי רצה שאעשה שם את

לבית־לחם בהיותו בן שנתיים.
בבית־לחם נולדו גס אחיו ואחותו.

ן 11 ״1 1היה עלי .״איתו היה הכל אחרת.
1 1 - 1 0 1 1היתה לו תפיסה אחרת של אבהות!.
עמדתי איתו בקשר הדוק מאוד עד יום מותו!׳.

האשה

ג׳קי היא יהודיה אמריקאית .״הישראלים חושבים
שעשו לי שטיפת מוח,״ היא אומרת. ג׳קי, שהיא
מעצבת התילבושוח והכרזות של הקבוצה, היא גס השחקנית היחידה בה.
הבגרות הצרפתית. שנאתי את ה לימודים.
זה היה כמו צבא.״
״כמה זמן נשארת שם?״
״אל תשאלי אותי על תאריכים.
תמיד שיקרתי בקשר לגילי. לא
היתד, לי ילדות מאושרת. רציתי
להיות יותר מבוגר כדי להתחיל
לעשות דברים.״
״מתי הבנת שאתה רוצה ^ע-
שות תיאטרון?״
״כשהבנתי שאיני רוצה לעשות
משהו אחר. ב־ 1967 נסעתי לפס טיבל
אוויניון ופגשתי את ה״לי-
בינג תיאטר,״ שהגיע בפעם הרא שונה
לצרפת. התגוררתי איתם ב משך
שלושה שבועות ולפעמים
הצטרפתי להצגות שלהם. הם היו
אנרכיסטים־פציפיסטים, בעלי או ריינטציה
של תנועה. הראשונים
שפנו לקהל והפכו אותו לחלק
פעיל בהצגה. המיפגש שלי איתם
השפיע עלי חזק מאוד. הייתי
אפילו קורבן לאלימות פאשיסטית.

טינים בעמאן. המישפחה כבר לא
היתד, פה. הוריי עזבו את ירוש לים
לתוניסיה בראשית שנת דד.70
לאבא היו בעיות עם השגרירות
הצרפתית. הוא היה אישיות פעילה
בכינוסים ובסימפוסיונים פלסטינים
ואחרי שני הספרים שהוא
כתב, שבאחד מהם הוא תיאר, בין
היתר, את העינויים של ערביי-
הגדה על־ידי הישראלים בתקופת
מילחמת ,67 אסר עליו השגריר
הצרפתי להיות מעורב בפוליטיקה.
אבא העדיף לעזוב את הארץ.״,
״איך תסביר את הזיקה הגדולה
של אביך לעולם הפלסטיני ז״
״איני יכול להשיב בבהירות. אני |
חושב שהוא עצמו נגדע משורשיו
בהונגריה והרגיש כפליט. מעולם
לא חשב לחזור לטרנסילבניה, ש הפכה
אחרי מילחמת העולם ה שנייה
לרומניה. כניראה שהוא
פחד מהשינוי. בירושלים המיזר־חית
אנשים מאוד כיבדו אותו,
ראשית כרופא. אץ להתעלם מה עובדה
שהיה כאן חוסר גדול ברו^
פאים מיקצועיים. חוץ מזה הוא
היה איש מאוד הומני — עסק|
הרבה בכתיבת שירה ובתרגומים.
בץ השאר הוא תירגם את שירי
(המשך בעמוד [54

חזרה לשייח׳ ג׳רח

טנק ער המיסגד
דירתם

שבשייח׳־ג׳רח

בכרזות

הנראה ברקע הוא ציור נ!
עמוו
ג׳קי. בנוסף לציוריה
של אל-חכוואתי ובאבזרי תיאטר

ף * אוויני ץ נסעתי לשטרס־
י בורג, שם למדתי בבית־ספר
דרמתי שנה וחצי, עד שהצטרפתי
לתיאטרון השמש של אריאן מנו־שקין,
אחת מכוכבות התיאטרון
הגדולות של זמננו. באותה תקופה
היא עבדה בפיגאל והציגה את
שייקספיר. בהתחלה עבדתי בתפ אורה
ובחשמלאות ואחר־כך התחל תי
לשחק בהמיטבח של ארנולד
ווסקר ובליצנים, הצגה שהיא כת בה
וביימה. ב־1970׳ עזבתי אותה.
״חזרתי בדיוק לפני -ספטמבר
השחור ,,בתקופה של טבח הפלס־

מחגיוב מחגיוב

מפרסמת הכרזה של ההצגה ש
הועלתה במועדון צוותא שבתל
אביב לפני כמה שבועות ונתקבלה בהתלהבות רבה על־ידי הקה?

ניראנסואה, ראש־ הג ש ר

שך מעמוד )53
יד מאריה רילקה מגרמנית ל-

לשמור על
ישות כלשהי
*דוע הרגשת

שאתה צריו

׳לחזור לכאן?״
זיי התחילו כאן וזהו זה. כש תי
לכאן היה לי רק דרכון
תי. הדרכון הירדני שלי נגנב
ית בתקופת המילחמה. ב־67
הייתי כאן, כך שלא ניתנה לי
דת־זהות ישראלית. התגוררתי
כתייר צרפתי וכל שלושה
שים נאלצתי לעזוב את הארץ
ן ופה קצרה עד שהתחתנתי עם
לפני שלוש שנים. ג׳קי, ש יהודיה
אפריקאית קיבלה אז־

אמירה יפה. איך בדיוק אתה רו צה
שנעשה את זה?״
״איני רוצה להיכנס לדיון פולי טי.
הבעייה הפלסטינית היא יותר
מדי מסובכת. אין זו שאלה אם
להחזיר את סיני או לא. גם אם
תהיה מדינה פלסטינית ישארו
בעיות חמורות. חלק מקבוצת אל־חכוואתי
הם ערבים תושבי הגליל.
מה יהיה עליהם, למשל? רק״ח
טוענת שהם אזרחים ישראלים,
ובתור שכאלה הם צריכים לדרוש
שוויון זכויות. במקומות אחרים
אומרים להם שמעמדם שווה למ עמד
הפלסטינים במחנות בביירות.
זוהי בעיית־זהות קשה. הדרך ה אישית
שלי להתמודד איתה היא
בשפת־התיאטרון. אני מפתח את
הנושא בהצגה האחרונה שלי, אלף
לילה ולילה של מיידה האבן.״
אל ההצגה אלף לילה ולילה

הורו0קו3
(המשך מעמוד )29

בצורת נחש, נשר או עקרב. מאפרות
בצורת גולגולת או פסלונים
בדמות מלאך־המוות.

ק שת
לא בעיה, רק לא להביא להם
מתנה יקרה מדי או מכבידה. הם
אינם רוצים להישאר חייבים ומעדיפים
לוותר על מתנה ולהרגיש
חפשיים. אך אם כבר מביאים,
אז נעלי״ספורט, חולצת־ספורט,
או כל דבר אחר שקשור לתחום
זה. גברים מאוד אוהבים אפטר-

לוו ״ ם לא

תעתבה המתנה
!!עיקור שוזיא
תהיה עטופה
בנייר עטיפה עגול
שייב מיוחד ובכלל נהנים להתגשם.
ספרים בכל נושא ישמחו
אותם מאוד, אך בעיקר הם עוסקים
בפילוסופיה, דת, גיאוגרפיה
ואמנות. עציצים מתאימים להם
כי הם קשורים לטבע. אך לא
צמחים רגישים, רק מהסוג שאינו
דורש טיפול מיוחד.

עם אשתו ג׳קי
לא יהודיה במיוחד

ז ישראלית ואחרי שהתחתנתי
י! בארצות־הברית קיבלתי זכו־של
תושב־קבע בישראל.״
זיו השפיעו עליך המאורעות
:אן ב־? 1970״
ו היתה נפילה גדולה של ה הערבי.
הדלתות היו פתו*
לאמצעי־ביטוי חדשים של ה-
ז הפלסטיני. במשך חודש רק
יבנו לכל תחנות הרדיו. היינו
•כחים בעיר העתיקה עד לש*
הקטנות של הלילה. כך הקנד
קבוצת־תיאסרון בשם בללין,
ושה — בלונים. קבוצה זו,
תה בעצם תנועה, פעלה מ :ועד
. 1977 זו היתה היוול־של
אנרגיה ספונטנית. מעצם
ז לא היתד. הקבוצה יכולה
זיק מעמד. היא לא היתד. בע-
אידיאולוגיה אחידה. הקבוצה
דקה, וב־ 1977 נוצר גרעץ מגו־יותר.
וייסרתי את אל־חכוואוזי.
גד. פירוש השם?״
ול חבוואתי היה מספר־סיפו־מהגדה.
היו הרבה ויכוחים
י השם. לא רציתי שהוא יהיה
!ח, כי רוב הקבוצות הפלס־ות
האחרות, הפוליטיות או ה־זתיות,
קוראות לעצמן בשמות
נצים, כמו קבוצת התיקווה ה־לרית,
לדוגמה.
זצגה הראשונה שעשיתי עם
זכוואתי נקראה בשם האב
והבן. היא דנה במעמדה של
וה הפלסטינית בחיי היומיום
; הכיבוש. זו היתד. ביקורת
5ה על האב הערבי שרוצה,
אחד, לקדם את אשתו על־ידי
יי מטומטם של מודלים מער ן,
ומצד שני שום דבר לא
זנה. היא חיה בצילו של ה ,מדוכאת
ומנותקת מהמסורת
בית המפוארת, שאותה היא
־ אמורה להעביר. אני מתכוון
סיס קטנים, שהיו שומרים על
שהי ישות בעלת תוכן. זהו
זא העיקרי שבו אני מתמקד.״
ותה מכיר בישראל?״
׳א חשוב אם אומר שאני מכיר
ינת־ישראל או לא. אני מבין
׳ינו לחיות ביחד ומעדיף ש ה
זאת-באווירה הומאנית ו־זרטית.״
וווירה
הומאנית ודמוקרטית זו

1.1 11

מתלווה סיפור מיוחד במינו. ה איש
שעומד מאחורי ההפקה אינו
אלא דרום סאבארי, הבימאי הצר פתי
של הקירקס המאגי תגדול.
קבוצת־התיאטרון שלו, המשלבת
קירקס ותיאטרון, היא אולי הק בוצה
הפופולרית ביותר בצרפת
ובארצות אירופה אחרות.
״לפני שנתיים הגיע סאבארי ל ארץ
במיסגרת הפסטיבל הישראלי.
מכיוון שיש לנו סוכן משותף, הוא
בא לראות את האב האס והבן,
התלהב וביקש להפיק את ההצגה
הבאה שלנו בדרום־צרפת. משום-
מה הוא מצא הרבה מקבילות בץ
סיגנון המישחק הקירקסי שלו ובין
הסיגנון הליצני שלנו. הוא נהג
לומר למארגני הפסטיבל הישר אלי:
יש לכם בחצר האחורית
קבוצת תיאטרון שהזמנתי אותה
להציג אצלי, ואתם אפילו לא
שמעתם עליה!
״ביוני 1982 העלינו את אדף
לילה ולילה בדרום־צרפת. אחרי
הפרמיירה טיילנו עם ההצגה ברח בי
אירופה והגענו לכאן בספטמבר.
חיכינו לאישור מהצנזורה והופענו
בדיוק בזמן הטבח בצברה ובשא-
תילא. נאלצנו להפסיק זמנית את
ההצגה בגלל קשיים טכניים וחו סר
מקום פיסי לנהל את החזרות.
במאי נחדש את ההופעות, כני-
ראה בתיאטרון חיפה, בנווה־צדק.״
״מדוע אלף לילה ולילה של
מיידה האבן?״
״לקחנו את סיפורי שחרזדה ב־מיסגרת.
ראשית בגלל הקידבה
שלנו לחומר ושנית בגלל האפש רויות
האסתטיות שטומן החומר
בחובו מבחינת התפאורה, הצב עים,
הקצב והסיגנון. לתוך אותו
סיפור־מיסגרת הכנסנו פגישה אנ אכרוניסטית
עם מיידה האבן.
מיידה האבן הוא הגיבור העכשווי.
זהו נער בן 15 המיידה אבנים. כל
פעם ששמענו שמשהו זז בגדה ה מערבית,
זה היה בזכות ״הילדים
הקטנים״ שהזיזו את המאורעות.
מיידה האבן הוא חתול־רחוב, שאף
פעם אינו פוחד. אפשר להשוות
אותו לדויד מול גולית — ואם זה
לא היה כל-כך עצוב, עוד היינו
יכולים להתפוצץ מצחוק.

גדיים אוהבים מתנה פרקטית
הנשמרת לעד. לא טוב להביא
להם משהו המתקלקל מהר, זה
יגרום לרוגז וישיג מטרה הפוכה.
כלים עתיקים, ובכלל כלים נאים
וחזקים אהובים עליהם, ספרים
מיקצועיים בתחום שבו הם עוסקים
וכן בגדים שימושיים. עציצים
עם רקפות או צמחים מטפסים
וכן תכשיטים שמשובצות
בהם אבני טורקיז שיביאו להם
מזל. מתנה שהם מקבלים נשמרת
זמן רב באריזתה המקורית. חבל
להם לפתוח את האריזה, ועוד
יותר חבל להשתמש במתנה.

1חזרה לאל־ער־ע*

אז והיום
(המשך מעמוד )51
מילחמה. המחזה שנתגלה לצלמי-
חוץ של הטלוויזיות הזרות עורר
בהם השתאות: על ספות המועדון
נשכבו בזד. אחר זה חברי המועדון
ותרמו דם. אחרי שגמרו לתרום,
כאילו לא קרה דבר, קמו מהספות,
נעו בטיבעיות על הרחבה, לקול
מוסיקת־ריקודים.
בשעה 11 בלילה הגיעו למקום
רופאה ושתי אחיות לבושות לבן,
הפכו את הדיסקוטק לבית־חולים.
הן חיברו את הכיסאות, ערכו את
הספסלים והציבו את המכשירים.
ציפורי-הלילה שהגיעו לשם ב אופן
קבוע, ראו את התורמים וה צטרפו
אף הם. עמליה ארבל, בע לת
הגלריה הנושאת היום את
שמה, היתד. אז בין התורמות. נחום
(״״תחש״) קפלן תרם דם מהול
בוויסקי.
כתבי־הטלוויזיה של מי־בי־אגז,
שצילמו את האירוע, אמרו :״גם
אם נחיה הרבה שנים ונראה הרבה
דברים, לא נוכל לעולם לשכוח
את המראה הזה.״
כעבור כמה שנים, בגלל בעיות
של רשיון והתנגדות השכנים, לקח
את המועדון אמרגן בשם ששון
שבתאי, העניק לו את השם מועדון
,77 על יסוד מספר הבית ברח׳ ב ך
יהודה שבו הוא שוכן, וערך שם
מופעי עירום ופורנוגרפיה. חיש
מהר הגיעה למקום המישטרה וסג רה
לשבתאי את המועדון.
בורשט ופירושקי
^ ך הגיעה לתמונה, מי שהי-
* תה מלכת חיי־הלילה של תל-
אביב באותם ימים — פרדריקה
(״פרדי״) סגל. ל״פרדי,״ היה מו עדון
שנשרף בטיילת של תל-
אביב, והיא חיפשה אז מקום חדש.
על השתלשלות העניינים מאז,
מספרת היום פרדריקה :״לקחתי
את המועדון הזה, רציתי לעשות
ממנו מועדון בסטייל שלי, וזה לא
דל המתנה לא כל-כך חשובה, העיקר
שהאירוע שקשור בה יהיה
חברתי, ושהרבה אנשים יוכלו
ליהנות איתם יחד. על כל פנים,
המתנה צריכה להיות מקורית
ובלתי צפויה. כל מיני מחשבי־כיס
או מחשבים גדולים יותר,
טרנזיסטורים או צעצועים יוצאי-
דופן שיש סביבם איזו המצאה
מקורית וחדישה. אפילו עקרת־בית
שתקבל סינור או מגבת,
כדאי שתהיה עליהם כתובת משונה
או מצחיקה. ואם אפשר,
כדאי לעטוף את המתנה בנייר
סגול.
דגים דגים אוהבים פינוקים, אך
כשהם מקבלים מתנה, לא נעים
להם והם אינם יודעים איך להגיב.
הם לא מרשים לעצמם לשמוח.
מה הם אוהבים? קצף
לאמבטיה, סבונים מריחים, פודרה
ריחנית, מערכת לאיפור בגוונים
כחולים, ירוקים ואפורים
כסופים. אקוואריומים עם דגי
זהב, משקאות אלכוהולים, ארון
קטן או קופסה לתרופות, צעיפים
ערטילאיים ואבזרים לחדר־האמבטיה
ותכשיטים שמשובצת
בהם אבן האקוואמרין. טוב לעטוף
את המתנה בנייר צלופן
כחול-ירוק, ובכמה עטיפות, כדי
שהמתנה תהיה מיסתורית.

בעלת־ מועדון פרדריקה
לעשות מועדון בסטייל שלי
הצליח לי. לכן החלטתי להפוך
את המועדון למיסעדה רוסית, ו קראתי
לה קלינקה. השותף שלי
לעסק היה איש־המיסעדות מנפרד
כץ. המיסעדה הלכה יפה מאוד,
אבל אני לא אהבתי את הרוסים.
״עזבתי את המיסעדה ונסעתי ל אמריקה.
אז רכשו את המיסעדה
קבוצת רוסים, עולים חדשים, שנ תנו
לה את השם הנוכחי בריוזקה.
לפני ארבעה חודשים רכש אותו
מייק גולדשטיין הקרח.
בפתיחת מועדונה הצהירה פרד-
ריקה :״אני רוצה שלכאן יבואו
נשים בשמלות ערב וגם בג׳ינם —
העיקר שירגישו בנוח. על־ידי ה מועדון
הזה אני רוצה ליצור קשר
בין הבוהמה לחברה הגבוהה.״
כשסיפר העולם הזה לפרדריקה,
על ערב הזרוקים והזרוקות בנוסח
של היום, הפטירה :״כמה נחמד !״

נירה גל

(המשך מעמוד •)35
נופפים ברוח — שניים מצריים מן
הצד הזה ושניים ישראלים מן
הצד השני. ובאמצע כמה שכבות
של גידרות־ברזל חדשות וביניהן
מעין שטח־הפקר שרוחבו כמה מט רים.
מהעבר השני, על גג בניין
ישן, נבנה מיגדל־תצפית, עליו
ישב חייל ישראלי והסתכל עלינו.
באופן אוטומטי הרמתי את ה מצלמה,
אך חייל מצרי, במדים
כחולים, ניגש אלי והסביר לי,
בעברית, שאסור. ביקשנו לראות
את הקצין האחראי, כדי לבקש
רשות לצלם את גדר הגבול. החייל
הוביל אותנו לצריף מעץ, צבוע
תכלת, והכנים אותנו לחדר קטן
שקירותיו חשופים. שם, ליד שול-
חן־כתיבה, שהיה הרהיט היחידי
בחדר, ישב בחור צעיר במדים
ודרגת סגן נוצצת על כתפיו. הוא
קם לקראתנו, והושיט את ידו ל שלום.
סיפרנו לו מה רצוננו, והוא
הסכים שנצלם, אבל לא לפני שנ שתה
איתו תה. הסכמנו.
בעודנו מחכים לתה, סיפר לנו
הקצין, בעברית, כי הוא בן ,23
מקאהיר, ולמד עברית באוניברסי טה
אל־שאמס שם. הוא אמר ש דרך
השער שנמצא בגדר עוברים
יום־יום כ־ 70 פועלים מן הצד
המצרי של רפיח לצד השני, שם
הם עובדים. פרט להם איש אינו
עובר דרך מעבר־גבול זה, וכולם
משתמשים במעבר הרישמי.
התה לא מיהר לבוא, ובנתיים
עישנו איתו סיגריה מצרית קלי־אופטרה.
אחרי שתיית תה מצרי
חזק, יצאנו החוצה לצלם את ה גבול.
לידנו התקבצו כמה נערים
שהגיעו זה עתה בטיול של בית-
ספר ממנצורה, עיר בלב מצריים.
הם הסתכלו בהתפעלות על הגבול
וביקשו להצטלם איתנו על רקע
הגדר. הצטלמנו, אכלנו משהו ב רפיח
המצרית, ומיהרנו חזרה אל
המסוף. חזרה לארץ.
ציפינו להמתנה ארוכה ומייגעת
במסוף המצרי. התכוננו לזה נפ שית.
אך להפתעתנו, היה המסוף
ריק כמעט לחלוטין. בחור צעיר
בדק את חפצינו ושלח אותנו ל דלפק
לבדיקת הדרכונים. מסרנו
אותם, וקיבלנו את התשובה ה־צפוייה
— חמש דקות. מייד
התמקמתי ליד כל המיזוודות. אורי
אבנרי הלך בינתיים לבנק, להח ליף
בחזרה את שאריות הכסף
המצרי.
באופן מפתיע, אחרי חמש דקות
בדיוק, קרא לי הפקיד והושיט לי
את הדרכונים. ניגשתי לבנק ושם
ראיתי מחזה מדהים ביותר. מאחורי
חלון זכוכית גדול, הפונה אל ה אולם,
היה מישרד מודרני, ובו
שני שולחנות־כתיבה חדישים.
תמונה רישמית של הנשיא מובארכ
היתה תלויה על הקיר, פקיד ב חליפה
ועניבה ישב ליד אחד השו לחנות
ורשם רשימות ומילא כל
מיני טפסים, ומולו, ממש באמצע
החדר, ישב בחור צעיר, כשעל
כתפיו מונחת חתיכת בד ירוקה
גדולה, ומעליו עומד אדם נוסף
עם זוג מיספריים ביד ומספר אותו.
כך, באמצע הבנק של מצריים,
עסקו השניים בתיספורת. ליד ה שולחן
השני גמר בדיוק באותו
הזמן אורי אבנרי את כל הסידורים
הכספיים, ויכולנו לצאת החוצה.
אספנו את החבילות והתכוונו
לצעוד לכיוון המסוף הישראלי ול עבר
המכונית שנשארה מיותמת
בחולות. כמובן ששוב הסבירו לנו
שלא ניתן לעבור ברגל וחיכינו ש יתמלא
האוטובוס שיקח אותנו ל ישראל.
הדבר
היחידי שהיה חסר, כדי
להשלים את התמונה, היה ביקור
בצד הישראלי של הגבול ברפיח.
יכך אכן עשינו. נסענו לתוך ה עיר,
ושם חזרה אותה התמונה —
רחוב רחב, שהולך ונעשה שומם
לקראת הגבול. צילמתי את הגבול
מן הצד השני, כדי שהתיעוד יהיה
מושלם, ונסענו חזרה לכרך הסואן,
תל־אביב. מצריים כל־כך קרובה,
אבל כל־כך אחרת.

אוריאלה וויט

העולם הזה 2378

רביבטקס
ה מו שלם

1^)1., 5016 0154.

<1־31 זחח 06׳ת1\38;6ח6קג 1,441., 0ץ־ו£3<:10ו1ת \ 13ת06131ז0ק ח386ו1ת6ק> 31 0ץ0א ת01ז 4ת15510 תד 61ק י׳,**1׳׳

להשיג בכלבו שלום ובפרפומריות מובחרות בלבד. יבוא והפצה:נירין בע״מ ת״א.טל 289391:־03

מאתיים שנות זוהר ברגע אחד עוצר נשימה .
מורשה מלכותית.

זז0סז0 1ס15$1ו0זק ו\^111
)1מ*^א£ס יא*6אא£ק . 00 סז 1ץ ק 0ז *0זטא*^ או* 1ו 0מ 0ק א11*6א6קס*10ץ 0מ
710510001796.ז $ז0 1(00100 0100ז?10ו$0111ז0ו0011 זק
5* 001), 100.ץ כ<11 זטכ 11ז011$1ץ4 001030$011 וחט1ז? 0 1(00100ז0011601100 01 ?10ו 11 וחסז?
להשוג בכלבו שלום ובפרפומריות מובחחת בלבד. יבוא והפצה:נירין בע״מ ת״א.טל 289391:י03

מ1סיקה
וי אמר: ת קלי ט
ס 5ד*ד או*7-7ה כאן
טורים רבים וטובים נכתבו על תקליטו
החדש של דויד ברוזה, האשה שאיתי, מאז
הוטבע, לפני כארבעה שבועות. בכולם
דילגו על כמה נקודות חשובות. הראשונה,
והכואבת ביותר — מוסיקלית, נוגעת לעי-
בודי המיתרים באלבום: לפעמים הם רבים
מדי. תמיד חסר הכלי האמיתי, העממי־תי-
זמורתי. בתקליט מופקים הצלילים המית־ריים
מקלידים אלקטרוניים מתאימים —
שאינם כה מתאימים — וחבל.
יחפי מפיל - ,אמן. בקנה-מידה יש ראלי,
מזכיר שיתוף הפעולה ברוזדדלהב
בהאשה שאיתי את שיתוף הפעולה לנו ך
ספקסור בחומות וגשרים. באותו אלבום
הביא ג׳ון לנון שירים שלו לאולפן, שם
הוקלטו בהפקת פיל ספקטור. ספקטור היה
ידוע כמי שאוהב הכל בגדול. התוצאה ב אמת
היתה מנופחת, אבל איכות החומר
של לנון ושירתו הצילו את האלבום. אחרי
בחירת השירים הרגישה של דויד ב מז ה
עמדה לפניו שאלת עיבודם. עיבוד מוסי קלי
יכול היה לשמור על אופיים המקורי
(גיטרה, שירה וכלי־הקשה) או לפנות למסלולים
אחרים. גם אם זה היה הכיוון ה ראשוני,
בשיתוף הפעולה עם המפיק לואי
להב שונו השבילים. ב מז ה ולהב, או להב
וברוזה, פנו לעושמעיבוד ולהרבה הד

זמר כרתה
שר יפה מאוד
בשירה. ההפקה ברמה מיקצועית גבוהה
מאוד. נדמה כי הפקת תקליט ספרדי כזה
היתד. נופלת ללא דויד ב מז ה כזמר. קולו
מבטל פסיכולוגית את התוספות המיותרות,
כבמטה קסם.
עכרית. .נקודה אחרונה נוגעת לגירסה.
העברית שהעניק לשירים הספרדיים יהו נתן
גפן. בדף תמלילי השירים הוא מצ רף
את הפיסקה הבאה :״אינני שולט ב שפה
הספרדית כלל וכלל, ולכן בתקליט
זה לא תירגמתי את השירים אלא —
לכל היותר — העברתי אותם משפה לש פה.
מדויד, ששולט בספרדית ובמידה מסו־יימת
היא גם שולטת בו, קיבלתי את הסי פורים
ואת המיקצבים, ואחר־כך ניסיתי
לכתוב אותם מחדש, מתוך נאמנות לפקור,
אד יותר מזה — שדויד ירגיש נוח, כאי לו
השירים הללו נכתבו במיוחד למענו.״
מרגישים. שמונה שירים ספרדיים ל לחנים
של ג׳ואן מנואל סרט, פאקו איבנז,
הרדייה וסוברת ומילות סרט, פרדריקו
גרסיה לורקה, הרדייה וליאון פליפה, מו גשים
לצד ״הרומבה״ שכתבו יהונתן גפן
ודויד ב מז ה בסיגנון דומה ובאווירה המש לבת
בין המקור (״אתן לה אור שמש
בלילה שחור /אתן לה ירח בבוקר צחור״)
לבץ המקום (״אתן לך טבעת נלך רבנות
/יהיה לנו ילד קטן וחמוד /וארקוד אתך
היסבה עד שאמות״) .הרבה מאמץ הושקע
באלבום והתוצאות מזכות אותו, ללא
היסום, להכלל בקניית התקליטים הבאה
שלד.

יאו 0ך! ,או 0ך ד
בשבועות האחרונים הופיעו תקליטי או סף
רבים ומגוונים, הזוג המעניין ביותר,
העולם הזה 2378

ת ק לי ט

משתי חברות תקליטים שונות, נושא אותו
שם: רנה ורנטו — שנורי אהבתך. סי־בי־אס
הקדימה את פונוקול בעטיפה שהכילה
בתוכה ביצועי-חיקוי של פשה נוי והדול-
פינים ל־ 12 שירים לועזיים. באוסף של
פונוקול נמצא הביצוע המקורי של שמרי
אהבתן לצד שירים של אלטון ג׳ון, אדי
ראביט ונוספים. שני התקליטים מציגים
שני צדדים כואבים של אוספים: סי־בי־אס
אינה יכולה להצדיק בשום תירוץ הדפסת
עטיפה כל-אנגלית ללהקה ישראלית, בה קלטה
ישראלית, לשוק המקומי. יש כאן
טעם לפגם. בנוסף לכך, עיבוד גירסה חד שה
לשירים מקוריים גם מעניינת וגם
מצדיקה את עצמה. חיקוי שירים שניתן
לשמוע את הביצוע המקורי שלהם, אשר
ברוב המיקרים טוב יותר, מיותר.
פונוקול מביאה אמנם את הביצוע הפקד
רי, אד ממשיכה בשירים אשר לא היו ז ר
כים למכירה גבוהה בזכות עצמם. זהו
מין הסכם ישן בין הרוכשים והחברות
כולן: קנו תקליט אוסף עם כפה להיטים
ויחד איתם נכלול שירים פחות מוצלחים.
אין סיבה שהקונים יסכימו לעיסקת-חבי-
לה כזו. לדאבון לב הרוכשים — זו תופעה
עולמית.
הפתעה נעימה. נראה כי סי־בי־אס
ופונוקול מעדו חד־פעמית. מכיוון שהטב עות
קודמות וחדשות שלהן מוכיחות נסיח
לשפר את הפגמים השכיחים כל־כך. להיטים
בקצב והמיטב של אנגלית (סי־בי־אס)
מכילים מיבחר טוב מאוד. אם בראשון
הדגש על הצלחות אחרונות במועדוגי־ה־ריקודים
השונים, הרי שבשני נעשה נסיח
מעניין להציג יצירות אחרונוודיחסית של
יוצרים אנגליים מובילים בגל החדש, דוג מת
לנה לוביץ /תומאם דולבי ולהקת
דוראן דוראן. הפתעה נעימה בושלה באחד
מתקליטי האוסף המוצלחים ביותר אצלנו,
התפוצצות (פונוקול) .אמנם לצד המס את
הקוף של פיטר גבריאל ושירי הרוק האח רונים
של דייר סטרייטס מופיעים רצי החצות
של דיקסי בשיר פחות מוצלח, אך
יתר המשתתפים (כולל תא רך, להקת
סטיב מילר ופלקולם מקלרן) בונים אוסף
ראוי להתכבד. גם איכות התקליט מוסיפה
להצלחתו.
האבוב הקלאסי, קלרניטן חז־ר־האורחים
ותצ׳לו הרומנטי (איסטרוניקם) מציגים מי־בחר
יצירות קלאסיות לכלים אלה. הנגנים
האנגלים מעולים (דרק וויקנם — אבוב,
קולין בראדברי — קלרינט> ג׳וליאן לויד
ובר — צ׳לו) .אוספי האבוב והקלרינט
מביאים יצירות שלמות (האבוב הקלאסי
— קונצ׳רטי לאבוב מאת ויוואלדי, מרצ׳לו
והיידן, הקלרינט — יצירות עם פסנתר
משל מלחיני ראשית המאה ה־ ) 19 ולויד
ובר משתדל בתקליטו להביא תמונות
מלאות עד כמה שניתן. תקליטים אלה,
עם איכותם הטובה, יכולים לספק דרישות
מגוונות למאזינים שונים.
לובו — מסיבת ריקודים בקצב הדיסקו־קליפסו
(הד ארצי) מעניק בדיוק מה
שהוא מבטיח: הקצב כמעט •אינו מפסיק
וצריך לנוח מריקוד רק לכמה שניות כל
פעם, לתפוס רבע פיתה או להסיר את
צד התקליט.

מה1נשומוע
• ביוגרפיה מן הסוג המכונה ״חושפ נית״
יצאה לאור בניו־יורק, בהוצאת וי־ליאם
מורו. נושאה הוא הפסנתרן הענק
ודדימיר הורוביץ. על-פני 488 עמודים
מחטטים בחייו הפרטיים ובפרשנויותיו ה מוסיקליות,
ופעם יותר בראשונים. כ־650
מכרים וקרובים רואיינו והם מרכיבים
תמונה מלאה אנקדוטות מעניינות, בעיות
אישיות ומחשבת אמן מבצע. בין המרואיי נים
נהגו לשעבר, תלמידיו והפסנתרן ה מנוח
ארתור רובינשטיץ, המנתח את
חייו האישיים של הורוביץ בלשון עבר,
כאילו להקהות מחוד הגילוי.

לנורית

• תקליט חדש בימים אלה
גדרון ושמו אני ראיתי יופי. השירים הו קלטו
בלונדון אך מאוד ישראליים באד
פים. בשמיעה ראשונה נדמה כי הלחן
היפה באלבום הוא של שפי ישי, לשירה
של רחל שפירא עצי התאנה 11 .שירים
באלבום והעיבודים וההפקה המוסיקליים
של משה לוי.

0¥11£1¥₪1*1א 84
|!0!!814£ 18י1
רנד> נ>ומן -

? 8 4 8 /1 1 (1 5

תמיד טוב
רנדי ניומן — צרות בנן־עדן
( 18£פ?11871א 81£ 1ס ; )180 הד
ארצי 4123755
ניומן משדר בין השורות, בין הצלילים.
שני המסרים ברורים, אך מסתתרים תחת
רעשים רבים בה,טבעה המקומית — איכות
התקליט לא טובה. המסר הראשץ: מצב
שוק־ד,תקליטים כה קשה היום, עד כי
הוא מוכן לכל למען קידום מכירות אלבום עיבודים קליטים, סיבוב הופעות ענק,
ראיונות טלוויזיה ועיתונות. המסר השני: למרות כל אלה, הוא עדיין רנדי גיוסו.
הפסנתר הוא אותו פסנתר והמילים — אומרות אותם דברים. התעלמו מהעטיפה
הצבעונית המבריקה.
אם לא מרגישים את שני המסרים האלה בשמיעה ראשונה — לא מבינים את
האלבום גם אחרי עשר האזנות. ניומן לא השתנה כלל. ישנם ישירים טובים יותר
(חג״המולד בקייפטאון) וטובים פחות (הלהיט זזבלוז) ,אד זה תמיד היה המאזן אצל
רנדי ניומן — מלחיו/נגן שתמיד מעניין לשמוע מה יש לו לומר.

בדרכ ה שלה ננה סושקורי — שיר לחירות ;
פדנרקול .13220
את ננה מושקורי קל להבין אם לוקחים
בחשבון כי היא עושה מה שהיא אוהבת.
כך בבחירת מיסגרת לפישקפיה, כך
בבחירת שירים לתקליטיה. שני שירים
ביוונית מציגים יוצר מעניין בשם לאריום,
כש־״ 1 0 ? 0 1 ^ 1״ יפה במיוחד. קולה
של מושקורי עושה צדק לשיר לחירות
מתוך נאבוקו של ורדי ולשירי לאונרד
כהן, בוב דילן, קרים קריסטופרסוו ועוד. ההטבעה המקומית פהנה בנקיונה.
כאסח בשל
ממ שיך לבעו ט
שכת שחורה — רוע חי (;81^ 08
871811111 פונו־
1.ך\ פ
קול, ורטיגו ; 0050 000 אלבום
כפול.
שבת שחורה קיימים 14 שנים ומראשית
הצלחתם, ב־1972׳ עוררו תגובות מקוט בות:
הקהל אהב אותם והמבקרים סלדו
מיצירותיהם. הבעיה באלבום היא שוני
באיכויות הקלטה: הופעות חיות, אסנים רבים, בסגנונות שונים, דוגמת מת אסיר־תודה
(( 1 , 08711ס )011/11££ופרנק זאפא, פינקו את המאזינים בהקלטות חיות מעולות.
כאן רק הצד השלישי מגיע לרמה סבירה. שבת שחורה שומרת על מקום טוב באמצע
סגנון הרוק-כאסח האמריקאי. לא פחות ולא יותר. הקטע המעניין באלבום הוא
גן־ש־ן וגיהנום בניצוחו של הגיטריסט טוני איומי.

ס פינ ת
חלל שנ קלעה
לחור שחור
ספינת החלל של ג׳פרסון —רוחות
שינוי ( 6£א 71מ 8 08 0סא1זמי);
איסטרוניקס •8x114372
בשניות הספורות שלוקח למחט הפטי פון
להגיע לתקליט נזכרים בהופעתם
בפסטיבל וודסטוק. סמים, שנות ד,־,60
ילדי הפרחים, רוק — ציפיות. בדקות
הארוכות הבאות מקבלים מנה של שירים
לא מעניינים עם שני יוצאיבדמדהכלל (אלמנה שחורה ומחוץ לשליטה) .זד, פחות
פדי. כדאי לקנות רק אם מאוד אוהבים את שירת גריים סליק או הגיטרה של פול
קנטנר. שניהם טובים כאן כתמיד. אך ההרכב — לא.

תוכניות מועדפות

תוכניות מומלצות בטלוויזיה היווני ת

בטלוויויה הי שראלית

׳ 1ראשון
27. 3
• סידור: עד פופ
— שידור כצבע,
מדבר עכרית מזמר לועזית)
.בתוכנית להקות גברים
בעבודה, אספקת אוויר, להקת
השחפים וסופר טרמפ.

• סידרה: דאלאס
( — 9.30 שידור מבע.
מדבר אנגלית) .בפרק חמישה
דולרים בחבית מאלץ קליף
בארנס את ג׳יי־אר להיכנע ל תביעותיו
על נכסי יואינג ומ
בעבע.

מזמר
גרמנית).

אורטוריה מאת מנדלסון, כפי
שצולמה במהלך ביצוע בבריכת
הסולטאן בירושלים.

• סרטטלוויזיה: זיכרונה
של אווה רייקר
( — 9.35 שידור בצבע.
מדבר אנגלית) .דרמת-מתה
המבוססת על סיפרו של דונלד
סטנווד. מיליונר זקן מנסה ל משות
ממעמקים אוניית־נום־
עים בריטית, שהוטבעה על-
ידי הגרמנים עם פרוץ מילח־בסרט
השנייה.
מת־העולם

מככבים
נטאלי ווד,
ברט פוקסוורת, ראלף בלאמי,
בראדפורד דילמן, ז׳אן־פייר
אומון, רודי מקדואל, מל פרר

׳ 01 רביע 3 0 . 5

יום שמת 2 . 4

• סידרה היסטורית: מרקו־פולו (9.10
— ערוץ — 0שידור בצבע 50 .דקות.
מדבר אנגלית) .סידרה בהפקת הטלוויזיה

• קומדיה: העלמה ג׳ונס ובנה (8310
— ערוץ — 6שידור בצבע 25 .דקות.
מדבר אנגלית) .קומדיה בריטית בכיכובה של

האיטלקית אודות מסעותיו והרפתקותיו של האי רופי
הראשון שהגיע לסין במאה זד . 13 בסידרה
מככבים שחקנים ידועים כמו ברט לנקסטר, אן
בנקפורט, ג׳ון גילגולד ואחרים.

השחקנית פאולה וילקוקם המתמודדת בהצלחה
ובקלילות בתופעה הנפוצה בימינו, והיא טיפול
בילד שנולד מחוץ למיסגרת הנישואין.

• סידרת מתח: קאסי ושותפיה
( — 10.15 ערוץ — 0שידור בצבע 50 .
דקות. מדבר אנגלית) .סידרת־מתח בכיכובה

יום ראשון 3 . 4

יום תימיש׳ 31 3

• לילדים: הסום השחור (— 53)0
ערוץ — 3שיתר בצבע 25 .דקות.
מדבר אנגלית) .סידרה לילדים על קשר חיבה

• לילדים: ילדי העולם (— 6.25
— ערוץ — 3שידור בצבע 25 .דקות.
מדבר אנגלית) .סידרה בריטית המתארת הווי
של ילדים וצעירים בני כל האומות והגזעים.

• תעודה: דמותם
אל מול עיניי (— 10.20
שידור בצבע. מדבר אנגלי
ת) .סרט-תעודה על יהודי
פולין בתקופה שבין שתי מיל-
חמות־העולם. הסרט היה מוע מד
לפרס האוסקר לסרטים
תיעודיים לשנת . 1981

יום שני
ערב מסת

28. 3
• מוסיקה: קונצרט
( 5ג — 8שידור כצבע).
קונצ׳רטו לצ׳לו ותיזמורת בדו-
פז׳ור סאת יוסף היידן, עם ה סולן
מסטיסלאב רוסטרופוביץ.

• סרט קולנוע: השיגעון
המופלא (— 9.55
שידור בצבע• מדבר אנגלית)
.מלודרמה המספרת על
אשת־רופא שהתאלמנה ואחר-
כך מתעוורת בגלל שחצנותו
של נער־שעשועים קל־דעת.
בסרט מככבים ג׳יין ויימן, רוק
הדסון ואגנס מורהאד.

שיו 1111ע
מוצאי ואי 0סח

29. 3
• מוסיקה: אליהו —
חלק א 8.45 שידור
6 0 . 1

ריקודים פולקלוריסטיים מארצות שונות, כאשר
ברקע מראות נוף מאותה ארץ.

יום!עוי שי 1. 4

באנגליה

ובגרמניה

הבולטות במאה ה־ ,20 אשתו השאפתנית ורבת-
ההשפעה של רודן ארגנטינה בשעתו, חואן פרון,
אשר היתה בתחילת דרכה שחקנית צעירה ועלתה
במהירות מסחררת מכוכבנית צעירה ובלתי מוכרת
בעיר־שדה, עד לתפקיד הגברת הראשונה באר גנטינה.

יום
שלישו 5 . 4

• תעודה: המטרה הבלתי־אפשרית
( — 6.35 ערוץ — 3שיתר בצבע 25 .
דקות. מדבר אנגלית) .סידרה דינמית זו
לעומק את המצאות האנושות בוחנת המדע בכל שיטחי החיים.

מאבק האיתנים בין ג׳יי-אר ובובי, כאשר כל אחד
משניהם מנסה לפעול בדרכו שלו להוכיח את
הצלחתו בעסקים. בינתים נכנסת אמו של קליף
ברנס לעולם עיסקי הנפט במטרה מוצהרת לפגוע
בעסקי ג׳יי-אר, כנקמה על אשר עולל לבנה.

משה וילנסקי (— 8.55
שידור בצבע, מדבר ומז-
זמר עברית) .חברים ואט-

30. 3

נים עורכים מסיבה למלחין
משה וילנסקי. משתתפים: אלי הו
הכהן, שמואל רודנסקי.
טליה שפירא ועוד רבים.

• דראמה: שפי (10.05
— שידור בצבע. מדבר
אנגלית) .אחרון מחזותיו של
סומרסט ארמוהם בהפקת ה*
בי־בי־סי. הדראמה היא ביקורת
על סגנון חייהם האנוכי של
בעלי הממון. זו קומדיה אליגו רית,
שגיבורה שפי הוא ספר
בסלון אופנתי לתיספורות גב רים
ברובע עשיר בלונדון.
שפי זוכה לפתע בסכום כסף
ענקי ומחליט לקיים את מצוות
הברית החדשה, ולחלקו לע ניים
ולנזקקים. בתפקיד שפי
מופיע השחקן בוב הוסקינס,
בתפקיד אשתו מריה צ׳ארלס
ובתפקיד הזונה בסי מופיעה
לינדה מארשל.