גליון 2380 מתאריך 13 באפריל 1983

ל׳ ניסן תשמ״ג13.4.1983 ,

מיספר 2380

72 עסתיס

שנה 47

אבנר

המחיר 60 :שקלים (כולל מ.ע.מ).

עלית שוב מחדשת: לראשונה בישראל ופל עם תאריך

בפעם הראשונה

בתולדות הופלים יש לך
בטחון במאת האחוזים שהופל טרי.

עלית עשתה את זה. בשבילך. אריזת הופל
החדשה, הבלעדית לעלית, היא אריזה רב־שכבתית,
אטומה, שתפקידה לשמור על הטריות של כל שכבת ופלים. כל
שעליך לעשות מעתה, הוא לשים לב לתאריך שעל האריזה. התאריך
מבטיח לך טריות לאורך זמן. איפה עוד מפנקים אותך כך?

ניתן להשיג ב־ 3טעמים: לימו,1וניל,שוק 1לך

כתבות תע4עד וץ קדפ6י ;

כת בס השער האחור־ :

סרטאוו׳

האלגנטיות

המוות ציפה לו יום־יום, רגע־רגע,
אך הסכנה לא ריפתה את ידיו.
,/אם יירו כי,׳׳ אמר

האיש האמיץ,״ ״אני
רוצה לפחות לראות
את פני הרוצח שלי.״

7וביגו
.העולם הזה־ /שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדו! ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך הראשי: אורי אבנרי עורך
תבנית: יוסי שנון רכז מערכת: שלמה פרנקל עורכי כיתוב: תמי מוטוכיץ
וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר וענת סרגוסטי עורכת דפוס: אהובה
קורן ראש דמינהלה: אברהם סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המר׳ל:
.העולם הזה־ בע־מ הדפסה. :הדפוס החדש־ בע־מ, תל־אביב הפצה. :גד־ בע־מ
שימעון

מזה כמה ש;יס חסר בעיתון אחד
מפדוריו האופייניים ביותר. זהו המדור
תמרורים. והוא מתחדש החל בגליון זה.
המדור מוקדש כולו לאנשים: אותם
־־ שנולדו השבוע, אותם שהתמנו לתפקידים
ציבוריים, אותם שהלכו לעולמם.
הנה המדור הראשון:
פרש • מתפקידו כעוזרו של ראש
עיריית תל־אביב אליעזר פולג (,)32
אחרי שעבד במחיצת שלמה (.ציץ״) להט
יותר משנה. הוא התמנה לתפקיד בכיר
במערך השיווק של חברת דלתא־ גליל בלו נדון.
לעיריה הוא בא משירות קבע בצה״ל,
בדרגת רס״ן. במקומו מונה לתפקיד עוזר
ראש העיריה יוסי מירשטייז (.)29
מונה • למזכיר העיר תל־אביב
שמואל לוי 42 חבר המיפלגה הליבר לית.
לוי החליף את יעקב הדר, שפרש
מתפקידו. הוא נולד בקזבלנקה שבמארוקו
למישפחה בת שמונה נפשות, עלה לארץ
בגיל 11 במיסגרת עליית הנוער ונקלט
יי* בקיבוץ יגור שם גם סיים את לימודי ה תיכון.
הוא נשוי לדניז ואב לשלושה
ילדים. מאז 1969 הוא עובד בעיריית תל-
אביב כרכז חינוכי, מנהל יחידת־הביקורת,
מנהל המוקד־העירוני, עוזר ראש־העיריה
וסגן מזכיר־העיר. הוא שייך לקבוצת
ח״כ צבי רנר מאיגוד העובדים הליברלים.

נפטר • שחקן התיאטרון
כר 56 מהתקף־לב שקיבל בביתו שבצ פון
תל-אביב. הוא פרש מאונם מהבימה
לפני שנתיים, כאשר קריש־דם במוח שיתק
את גופו והוא נאלץ לשכב במשך שישה
חודשים בבית־חולים. בר היה ידוע כפרפ־קציוניסט
בעבודתו על הבימה ובדרישותיו
מעצמו ומאחרים, ושנא חובבנים וחסרי
חוט־שידרה תרבותי. הוא היה אוטו־דידקט
ושלט בעברית, רומנית, אנגלית, צרפתית,
איטלקית וספרדית. באחרונה התחיל לל מוד
רוסית. היה זמר ואף זכה בפרס הרא שון
בפסטיבל הזמר הראשון. באחרונה
התחיל ללמוד פריטה על גיטרה. עסק
בתרגום שירים, והיה בעל ידע נרחב ב ספרות,
תיאטרון, מוסיקה והיסטוריה. היה
חבר ברביעיית מועדון התיאטרון לצידם
של גידעון זינגר, יעקב (.יענקל׳ד ).בן-
סירא וראובן שפר.
הניח אשה, שוש, בת דפנה ()17
ובן אריאל (.)6
נפט!ר • העיתונאי הוותיק יוסף
גרייכר 69 שערך במשך קרוב ל*30
שנה את בוליטין החדשות של לישכת
העיתונות הממשלתית. עלה לארץ בשנת

אופנאי ־ הצמרת בחרו באירית
לנד,או הישראלית כאחת הנשים
הלכושות כצורה הטובה כיותר
כעולם, וכדיצה הבס כאחת הנשים
האלגנטיות כיותר כ־צרפת.
השתיים העניקו
ראיונות בלעדיים
לכתבת העולם הזה.

הצוואה

ישראל

לפני שלושה שסועות, כפרלמנט
ההולנדי כהאג, נשא עיצאם סר־טאווי
את הנאום האחרון בחייו.
העול הזה. מגיש את הנוסח המלא
של הנאום, היכול
להיחשב כצוואתו של
האיש שמת למען השלום.

הזאשמים

עי דהבספק
ואי־סדרים
זיופים, שיבושים

פנימיות של תנועת החרות,
שנערכו לפני שנה, עלולים
לסכן את קיומה של ועידת
המיפלנה במועדה__.

.עוונו

יש להבחין בין מדיניותה של ממשלת
הליכוד ובין עמדות ד,עם הישראלי
א מנון
טען עורו-הדין
זיכרו ני, שהופיע כפרקלי טה
של ישראל האחרת ב־מישפט
פומבי בבירת יפאן.
בבחירות ככחי

מי סער

הוטל היום...״

ה ע שר ה

אירוע שיגרתי — ילדים
זרקו אבנים ובאיזור הוכרז
עוצר, שיימשך ימים או
שבועות. ענת סרגוסטי
נקלטה למחנה־הפליטיס קלנ־דיה,
ליד ירושלים, בשעה
שהוכרז בו
עוצר. היא
צילמה ומי
רווחת.

״אני אסע מבאן לרומא
ואחיה שם בשקט,״
מכריז יחזקאל אסלן
באוזני נעמי אדווה,
ואומר :״אחרי שאסע, ישאד להם רק מיסמך העשרה; ״

בחגיגות המימונה
נשארו המארוקאים
האמיתיים ושאר עם
ישראלי סגורים מאחורי
גדרות־ברזל
וזרקורי הפירסומת
הופנו אל אוהל-
הכבוד, שם ישבו ה־מארוקאים
הידועים
של המדינה ובראשם
ראש״הממשלה.

אברהם יפה
ופטר

נפטר
ש ב • למולדתו קולומביה, אחרי גלות
מרצון של שנתיים, חתן פרס נובל לספרות
גכריאלה גרפיה מארקס. בשנת 1981
הוא ביקש מיקלט מדיני במכסיקו, אחרי
שממשלת קולומביה רדפה אותו בגין קש ריו
עם אנשי שמאל.
חזרה • מטיול פסח בקרב הפלאשים
באתיופיה ח״כ העבודה אורה נמיר (,)53
שאף דאגה לתעד בצילומים את מסעה שם.
היא השתתפה בטיול מאורגן שהגיע גם
לקניה, אחרי שדיווחה לגורמי־ביטחון על
נסיעתה הצפוייה.
מונה • כשגריר ישראל בארצות-
הברית הד״ר מאיר רוזן, שגריר ישראל
^ בצרפת. בעבר הוא כיהן כיועץ דימישפטי
של מישרד־החוץ ועזר בניסוח הסופי של
הסכמי קמם־דייוויד.
ה עו ל ם הז ה 2380

ב מינ בלה
מריה חודריף העידה
תחילה נגד אהובה, חמדאן
אכו־ג׳מא, שנאשם ב ד
סיון לרצוח
חזרה אל דוהעדיס כן כדי
להעיד
לטובתו.

1931 מפולין, למד בבית־הספר החקלאי
מקווה ישראל ואחר־כך התחיל לכתוב ב עיתונים
דואר היוו! ,דבר ועל המישמר.
הניח אשה, בת ובן, משה, שהוא ברוקר
בבורסה.
נפטר • אחרי מחלד, ממושכת, אכי
רהם יפה 70 יושב־ראש רשות שמורות
הטבע. נולד ביבניאל, ולמד בבריטניה.
בשנים 1936־ 1939 שירת תחת פיקודו של
צ׳ארלס אורד ויינגייט בפלוגות־הלילה
ובשנים 1940־ 1946 בצבא הבריטי. מאז
1948 שירת בצה״ל והגיע לדרגת אלוף.
הוא פיקד על הכוח שכבש את שארם-
אל־שייח׳ במילחמת־סיני, ובמילחמת ששת־הימים
פיקד על אחת האוגדות בחזית
הדרומית. היה חבר בתנועה למען ארץ
ישראל השלמה, ובשנת 1974 אף נבחר
מטעם התנועה כח״כ של הליכוד. תחביבו
היה איסוף כלי־נשק עתיקים. התגורר
עם מישפחתו בתל־אביב.

..חשבתי
שזח טירוף י
״כשהציעו לי את הסיפור,״
מתוודה הכימאי
סידני פולאק ,״לא האמג־תי
מי.״ אך

טוטסו הסך
סיפור הצל־הה
אדיר•

ואז

אותה,

נערת

פולנים, הסיס ושאו ׳ועגת
השער לפני שבוע הוקרן בטלוויז יה
סיפור חייה של נערת
הפלייבוי דורותי סטרא־טון.
שרית ישי הכירה
את הגיבורים האמיתיים של
הדראמה ד
מביאה את
הסיפור שמ אחרי
הסרט.

שמעון כר

אהבה

קליין ע ל
מ כ בי
בראיון מיוחד להעולם הזה,
סיפר ראלוי קליין על
יחסו למכבי, מתח ביקורת
על הנחל־תדז
וקבע :
״חייס לבוא
שיג ד !,,

1*111

|יר ^ י

^ 1^111

מדורים קבועים: כמדינה תשקיף
הנדון
מה הם אומרים -

זאב בירגר,
אבישי דקל, מיא ליטוינסקי, מיכל
זמורה, יהורם גאון ואנטואן ג׳בארה
אנשים בלונים סיבתכים תשבץ
הורוסקופ -מזל טלה
יומן אישי
זה היה העולם הזה שהיה

עזזרם _קטן — איטליה, זאיר ופקיסתאן 31

א נשים בעולס 34 כלכדטק
מוסיקה
39 42 רחל הסרחלת 52 נמר של נייר — שירת מחאה

זה וגם זה 55 שידור
מדריך שידורים -בטלוויזיה 56 הישראלית וה־רדנית 62 ספורט 68 לילות ישראל 70 אתה והשקל

במדינה

רק השבוע הגיע היועץ־המיש־פטי-לממשלה
למסקנה, שהצעירה
לא גרמה כל נזק למדינה והורד,
לשחררה.
צוואה ומודעות. לפני שנה
באה ברוריה גרין למערכת העולם
הזה. בן־ציון ציטרין כתב העולם
הזה, ששוחח איתה, הבין אחרי
שיחה של דקות אחדות מה שלקח
לחוקרי המישטרה חודש תמים.
העס ציון דגוא׳

אוי לדממה?,,של צבא
אשר חייליו מסרבים
?שאת את אות המיזחמה
שהוא יזם וגיהד:
שום ידיעה לא יכלה להסיל
אור חזק יותר על השחיקה שחלה
בערכים הלאומיים בשנה ה־ 35ל קיום
מדינת־ישראל — השנה שב מילחמת־הלבנון עמדה מרכזה
הרת־האסון.
חייל
נדון לכמה ימי-סחבוש ב עוון
סירובו לקבל את אות המיל-
חפה.
הוא פעל מטעפי־מצפון — אותם
הטעמים שגרמו לכמה חיילים אח רים
להעדיף את הישיבה בכלא
הצבאי על פני השרות הלבנון או
בשטחים הכבושים האחרים. אותם
הטעמים שגרמו לאלפי אחרים ל בקש
שלא להישלח ללבנון, וש גרמו
בשיא המילחמה למעשהו
חסר־התקדים של אל״מ אלי גבע.
מאסר־עולם. ענידת אות־מע־רכה,
כמו כל עיטור אחר, היא
זכות. בכל צבאות העולם, ההנחה
המובנת מאליה היא שחייל יישא
אות כזה בגאווה. במילא אין שום
הוראה צבאית בעולם המחייבת
חייל לשאת את האות.
אוי לרמטכ״ל, אשר בצבאו יש
להכריח חיילים לשאת את אות ה־מילחמה
שהוא יזם ושהוא ניהל
אותה. ואוי לממשלה העומדת מ אחורי
רמטכ״ל כזה.
לפי אותו הגיון, יש לשלוח ל־שנת־מחבוש
מי שמסרב לקבל את
צל״ש הרמטכ״ל, ולהטיל מאסר-
עולם על מי שמסרב לקבל את
אות־הגבורה, אחרי ביצוע מעשה-
.גבורה יוצא־דופן, תוך חירוף־נפש
בשדה־הקרב.
מצב זה מהווה ציון־לגנאי ל רפאל
איתן, בתום תקופת־כהונתו.
קשה לתאר ציון ברור יותר.
מיפלגות תאריה 1נ11(6ווו;ד
״סוב השועל החי מן
האריה המת; ,,אומר
הסיתגם העברי
(במהדורה משוסצת).
האמנם !
קשה היה לתאר מחזה דוחה
יותר :
על בימת־ד,נואמים של האינטרנ ציונל
הסוציאליסטי בפורטוגל עמד
שימעון פרס, והספיד את עיצאם
סרטאווי, אשר נרצח בדם קר ב אותו
בניין. כמה דקות לפני כן.
גופתו של סרטאווי היתד, מונחת
עדיין באכסדרת המלון, בשלולית
גדולה של דם. ועל הבימה הפיק
שימעון פרס מילים שמנוניות של
צער מעושה.
מטרתו העיקרית של פרס. בבואו
לכנס האינטרנציונל, היתד, למנוע
את כניסתו של עיצאם סרטאווי ל־אולם־הדיונים.
כל כוחן של מים־
לגת־ר,עבודה, הישראלית וחברתה,
מפ״ם, גוייסו כדי למנוע מסר־טאווי
את ההישג האישי והלאומי
הזה. לשם כך הושמץ והוכפש שמו
של אש״ף, ובעקיפין גם של סר־טאווי
עצמו.
המטרה היתה להוכיח לבוחר ה ישראלי
כי שימעון פרס אינו פחות
לאומני ממנחם בגין, וכי הוא ממלא
שליחות חשובה במילחמה ב־אש״ף.
מטרה
זו הושגה, לפחות חלקית.
סרטאווי אמנם הוכנס לאולם ה דיונים,
אך רק כמשקיף אישי,
ללא ציון שמו והמוסד הלאומי
שהוא מייצג. לא ניתן לו לשאת
את דבריו מעל הדוכן — דברים
שהיו כל־כולם קריאה לשלום ולה *4

סיפר
בן־ציון ציטרין:
כשראתה אותי ברוריה, היא בי קשה
מייד שנעבור לחדר אחר ו שנדבר
מאחורי דלת סגורה. היא
שאלה שוב ושוב אם איני מקליט
אותה. עניתי בשלילה ואז היא
שלפה ערימת מיסמכים מודפסים
במכונת־כתיבה והגישה לי אותם.
סקרנותי גברה כאשר ראיתי ש בראש
העמוד מתנוססת המילה,
״צוואה.״ מה לאשה צעירה ולצוו אר?
,הבטתי בה. היא היתה מתוחה
מאוד, עישנה סיגריות בשרשרת
ועיניה התרוצצו בין הדלת לחלון
שבחדר.

כרה הדדית בין שני העמים. שעו תיו
האחרונות עמדו בסימן של
אכזבה נוספת, בדרך־מרורים ארו כה.
ובאותה
שעה, שבה עסקו שימעון
פרס וחבריו במלאכת־קודש זו, כ שליחי
המדיניות של מנחם בגין,
היו הרוצחים בדרכם לחיסולו של
סרטאווי.
היפוכו של פרס. לא יתכנו
שני אנשים השונים יותר איש מרעהו.
עיצאם סרטאווי היה ההיפך
הגמור של שימעון פרס, ופרם היה
היפוכו של סרטאווי (ראה עמודים
5והלאה).
סרטאווי היה איש אפיץ מאין
כמוהו. יתכן כי שימעון פרס מחזיק
בשיא ההפוך.
סרטאווי היה איש ישר, שמעולם
לא היסס להגיד את דעתו בפה
מלא, גם מול פני אויבים ויריבים
אלימים המאיימים על חייו. פרם
מעולם לא אמר מילת־אמת, אם
זה לא היה כדאי לו.
סרטאווי לא רדף אחרי פופול ריות
זולה, ולא הזדנב אחרי הלאומנות
הזולה של הדמגוגים רודפי-
הקאריירה. ההיפך ניתן לאמר על
שימעון פרס, שתמך בפלישה לל בנון.
סרטאווי
היה לוחם בנשק כשהיה
נדמה לו שזה דרוש לעמו, והפך
איש־שלום מושבע ועיקבי, כאשר
הגיע לכלל מסקנה כי טובת עמו
מחייבת את ההליכה בדרך זו. שי-
מעון פרס לא היה מעולם חייל,
ולא עשה מעולם דבר חשוב למען
השלום.
סרטאווי עורר אוטומטית כבוד
והערכה אצל כל מי שפגש אותו.
אומץ־ליבו היה לאגדה עוד בחייו.
קשה למצוא בעולם אנשים המכ בדים
את שימעון פרס. כמדינאי או
כבן־אדם.
ראשי האינטרנציונל, שהקשיבו
לדיברי־ההספד המתחסדים של פרס
בפנים חתומות, בוודאי ערכו ב עצמם
את ההשוואה הזאת.
חומר לשירים. הפיתגם העי-
ברי העתיק אומר, בשיפוץ־מה :
טוב השועל החי מן האריה המת.
אך על מותו של אריה נכתבים
שירים. מי יכתוב שיר על חייו
של שימעון פרס?

ישראלים בחו׳־ל
מוה אדד! ותלד
ישראלי מוגה השבוע
מצי; רישמי ש 7אש״ן?
באיגמרגאציר 73
הסוציאליסמי במקומו
ש 7סרמאווי שגרצח.
כל העולם שאל השבוע , :מי זה,
לעזאזל, אילן הלוי?״ הודעת

אש״ף, כי במקומו של עיצאם סר-
טאווי שנרצח התמנה הלוי כנציג
אש״ף באינטרנציונל הסוציאליס טי,
הרעישה את העולם. העיתונות
הבינלאומית שלחה קריאות אס־או־אס
לכתביה בארץ.
מי האיש?
אילן הלוי, הידוע יותר בארץ
כאילן אלברט, היה בישראל פחות
נד 10 שנים.
הוא נולד בתורכיה, ב־ , 1943 לאב
תימני ולאם תורכית, ממוצא ספרדי.
בילדותו נפטר אביו והמיש-
פחה עברה לצרפת. שם גדל ול מד.
בגיל 14 עזב את בית־הספר
התיכון והתחיל נודד בעולם. היה
כמה שנים במערב אפריקה, ושי מש
יועץ לממשלה המהפכנית ב־מאלי.
אחר־כך
נסע לארצות־הברית ו היה
פעיל בתנועת הפנתרים הש חורים.
חבריו מספרים, שאף היה
מקורב ביותר למלקולם איקס, מ מנהיגי
התנועה באמריקה.
מעצר ופערה. ב־ 1967 הגיע
לארץ והצטרף לקיבוץ. אחרי תקו פה
מסויימת בקיבוץ הפך אנטי-
ציוני, עזב ועבר לירושלים. שם
הצטרף לתנועת מצפן, מאוחר
יותר פרש ממנה והקים את הברית
הקומוניסטית המהפכנית, שממנה
התפלגה מאוחר יותר קבוצתו של
אודי אדיב, שקראה לעצמה החזית
האדומה.
חברי החזית האדומה נעצרו ב דצמבר
, 1972 הואשמו בבגידה וב פגיעה
בביטחון־המדינה ונידונו ל תקופות
מאסר שונות. הלוי לא
היה קשור בהם.
ב־ 6ד 19 עזב אילן הלוי את הארץ.
עבר להתגורר בפאריס.
שם הכיר את קאתרין לוי —
סוציולוגית מהחשובות בצרפת.
היא היתה פעילה בתנועות השמאל
בצרפת, והשתתפה בהפגנות הס טודנטים
הסוערות במאי 1968ב פאריס.
אחרי
שנישאו, החליטו לבוא ל גור
בישראל. קאתרין קיבלה מי-
לגה מאוניברסיטה ומכון מחקר ב צרפת,
לכתוב בארץ מחקר סוציו לוגי
על החברה הישראלית.
השניים קנו מכונית, ארזו כמה
חפצים נחוצים ועשו את דרכם
באוניה לישראל.
בחיפה חיכתה להם הפתעה —
קאתרין נעצרה בחשד שמכוניתה
ממולכדת ושהיא סוכנת של אש״ף.
היא היתה עצורה כמה ימים. מע צרה
עורר סערה בקרב האינטלק טואלים
הצרפתיים, שלחצו לשיח*
רורה.
החשדות נגדה היו חסרי כל
בסים, והיא שוחררה ללא אישום.
קבלת הפנים הבלתי־מעודדת,
שינתה את דעתם של השניים על

תוכניתם לגור בארץ, למרות ש שכרו
כבר דירה בירושלים. הם
ארזו את חפציהם וחזרו לפאריס.
יהו־די־ערכי. כשחזר הלוי ל פאריס,
פתח סוכנות־אינפורמציה
והחל מוציא פעם בחודש ביטאון
שנקרא חדשות מבפניס. הוא ריכז
בו קטעים מתורגמים מן העיתו נות
הישראלית, במיוחד כאלה ה נוגעים
לבעיה הפלסטינית. למצב
הערבים בישראל, ולדיווחים מן
השטחים הכבושים. בין המנויים
שלו היו מוסדות רבים בצרפת וכן
גופים ערביים כמו הליגה הערבית.
כעבור שנתיים, נסגר הביטאון
מחוסר תקציב.
אילן הלוי התחיל סובב ברחבי
אירופה ונשא הרצאות על ישראל
והבעיה הפלסטינית. בהרצאות ה ציג
עצמו כאדם פרטי שמבץ בנו שא,
ולא כשליח של אש״ף, למרות
שבמשך השנים ניהל מגעים ומי-
פגשים לא רישמיים עם נציגים
שונים של אש״ף.
לפני כמה שנים הוא אף נשא
הרצאה בביירות, במכון המחקר
של אש״ף (שפוצץ לפני שבועיים),
לפני חוקרים פלסטיניים. נושא ה הרצאה:
ההשפעה של ביקור סא־דאת
על החברה הישראלית.
ב־ 1982 הוציא ספר בשם השאלה
היהודית. הספר זכה בביקו רות
טובות בצרפת ואף הגיע ל ישראל,
אך לא תורגם. בספר הוא
מגדיר את עצמו כיהודי ערבי,
ומגדיר את המציאות הציונית ב ארץ
כתערובת של סובייקטיביות
יהודית מעורבת עם גזענות מע רבית.

לאחרונה קיבל תפקיד רישמי
באש״ף, ושימש דובר של האירגון
בוועידת אונסק״ו בג׳נווה.

ביטחו!
מרגלת או מטורפת י

אחרי חודש של
מעבר הגיע היועץ
המישסמי 7מי 0ק3ה
שברוריה גדין; שהיתה
מאושפזת בעבר;
איגה מרגלת.
המכונה הבירוקרטית פעלה ב דרך
המקובלת. זרועות הביטחון
העבירו בקשה למישטרה לעצור
את ברוריה גרת 35 מרחוב
אהרונוביץ בתל־אביב, בחשד של
מסירת סודות־מדינה לסוכן זר. ה צעירה
גבוהת־הקומה ודקת־הגיז-
רה נעצרה מייד, ובמשך 30 יום
הוטל איפול על מעצרה.

קראתי במהירות את הצוואה ש היא
כתבה. היא הקדישה סכום של
כמה אלפי דולרים לאחיה, סכום
קטן יותר למרצה באוניברסיטת
תל־אביב ואת מרבית הכסף לפי-
רסום מודעות בגודל עמוד בעיתוני
הבוקר והצהריים. במודעות
היה אמור להיכתב שמותה לא נג רם
במיקרה אלא בוצע על־ידי
שירותי הביטחון הישראליים ש עוקבים
אחריה מזה זמן רב ומנסים
להתנכל לה.
ביקשתי לקבל מידע נוסף בעל־פה.
ברוריה דיברה במהירות. היא
טענה שהמעקב אחריה התחיל כא שר
עבדה בבנק גדול. שאלתי
אותה אם היא מילאה תפקיד חשוב,
והיא ענתה שהיתד, מזכירתו של
פקיד בכיר בבנק .״אם כן,״ שאל תי
אותה ״מדוע עוקבים אח ריך?״
תשובתה היתה~ :לא יו דעת.״
מרעילי
סיגריות. העלתי בד עתי
שגם מצב כזה אפשרי, ובי קשתי
לדעת מה גרם לד, להאמין
שמישהו אורב לה ומנסה לפגוע
בה .״הם הולכים אחרי ברחוב,״
היא אמרה ,״הם מקליטים את המ תרחש
בדירתי, הם מצלמים אותי
ומעבירים את התמונות לאחרים.
הם פרצו לדירתי, ואף ניסו לד רוס
אותי.״ עד כאן זה נשמע אפ שרי.
אבל בשלב זה חרגה ברוריה
מהמציאות לפנטסיה :״אני מעשנת
סיגריות טייס. הם יודעים זאת
ולכן הם מרעילים את כל חפיסות
הטייס בתל-אביב כדי להמית
אותי.״
עתה הבנתי שאין לנו שפה
משותפת. הסברתי לה שאיני יכול
לעזור לה, ואם היא חוששת להת לונן
במישטרה או במישרד־הבים־
חון, אולי כדאי שתממש את זכו תה
כאזרחית ותפנה לבג״ץ. בלי-
בי חשבתי שאולי בכל־זאת יש
משהו בדבריה, ובית־המישפט יוכל
לברר זאת. כששאלתי אותה אם
היא היתד, מאושפזת בבית־חולים
פסיכיאטרי היא השיבה בשלילה.
נטיתי לחשוב שאולי בגלל המתח
שבו היא שרוייה היא התחילה
לדמיין.
היא שמחה לרעיון. מאז היא
טילפנה כמה פעמים למערכת כדי
להודיע לי שהבג״ץ בדרך. אחר-
כך סירבה להשאיר לי הודעות אצל
המרכזנית משום שלדבריה ״היא
שתולה של שירותי-הביטחון במ ערכת.״
אחרי שהבג״ץ נדחה משי קולים
מישפטיים־ענייניים היא הו פיעה
אצלי שוב. דחיתי אותה ב אדיבות
ומאז לא הופיעה שוב ב מערכת.
עתה
הסתבר שברוריה לקתה ל פני
שלוש שנים בנפשה ואושפזה
פעמים אחדות, אחרי שאובחנה
אצלה מחלת־הרדיפה. אם כן, מדוע
היה צורך להחזיק אותה חודש במזכיר?
האם כדי להוכיח לה ש באמת
רודפים אחריה?
העולם הזה 2380

שרות פעמים, כשנפרדתי ממנו — בנמל־תעופה, במישרד או ברחוב — חלפזז
? במוחי המחשבה: אולי זוהי הפעם האחרונה ן

הסכנה שריחפה על חייו היתה מוחשית, מתמדת. היינו מודעים
לה כבל עת. דיכרנו עליה פעמים רכות.

פוליטיים אמיצים, שקיבלו על עצמם סיכונים גופניים ונפשיים במאבק על עניין שנראה
להם צודק.

מעולם לא ראיתי אדם אמיץ במו עיצאם סרטאווי.

באחת הפרידות אמרתי לו. ספק בהלצה, ספק ברצינות :״אנא, היזהר ! אינני רוצה
לכתוב על יך מאמר־הספד כפי שכתבתי על סעיד (חמאמי
והנה אני כותב אותו.

פעם נכנסנו למיסעדה בפאריס. כמו במיסעדות רבות שם, היו השולחנות מסודרים
כך שאחד הסועדים יושב כשגבו אל הקיר, והשני מולו, כשפניו אל הקיר. בהיכנסנו
תפסתי אוטומטית מקום כשגבי אל הקיר ופני אל הדלת. קשה לשבת אחרת. הוא
ביקש ממגי להתחלף. קמתי בלי היסום וישבתי כשפני אל הקיר. הוא הצביע אל האקדח
הקטן שהיה בכיסו ואמר :״זה לא יעזור, אך לפחות מגיע לי לראות את פני הרוצח
שלי!״ איני יודע אם זכה !בכך ברגעיו האחרונים.
פעם, כשירדנו למוסך התת־קרקעי של הבניין שבו שכן מישרדו בפאריס, ניגש אל
ה עם, אחרי כמה חודשים של היכרות, ישבנו בבית־קפה בשדרת סנט־ז׳רמיין
מכוניתו ופתח אותה בלי היסום. הזדעזעתי .״אתה חייב להיזהר!״ אמרתי לו .״זהו
י והחלפנו דיעות.
מקום המועד לפורענות!״ הוא שאל אותי איך, וסיפרתי לו שעברתי קורם קצרצר מפי
באמצע השיחה קם סרטאווי כדי לרדת לחדרי־השרותים .״אנא, שמור לי על•
חבלן של מישטרת־ישראל, שנתן לי גם הוראות בכתב כיצד לבדוק מכונית לפני ההת המיזוודה,״
אמר, והצביע על מיזוודת ג׳יימס־בונד שחורה. שעמדה על הארץ בינינו.
נעה, מחשש פן הונחה בה פצצה( .זה היה אחרי פרשת פינטו, כשרבו האיומים על חיי).
כעבור כמה דקות חזר, ישב במקומו ופיתאום פרץ בצחוק .״המיזוודה הזאת מלאה
״תלמד אותי בהזדמנות.״ אמר. ושנינו שכחנו.
בסודות של אש״ף, ואני נתתי לציוני ארור שכמותך לשמור עליה !״
בפעם האחרונד ראיתיו, לפני שבועיים, בהאג בירת הולנד. אחרי יום ארוך, שבו
״המיזוודה הזאת יכלה להכיל מיטען חומר־נפץ, ואני
הופענו ונאמנו ביחד, ישבנו מאוחר בלילה בבאר של בית־האמנתי
למחבל ארור שכמותך!״ עניתי.
המלון. הבאר עצמו נסגר מזמן, והיינו מוקפים בחצי מאת כאותו רגע הרגשנו שקרה לנו משהו כמרוצת
תריסר שומרי-ראש, אנשי שרות־הביטחון ההולנדי, וביניהם
החודשים. באשר נפגשנו לראשונה, היינו אויכים.
שומרת־ראש בלונדית יפהפיה. התלוצצנו, כדרכנו, על חיבתו
התווכחנו כלהט, היו כינינו חילוקי־דיעות חריפים,
של סרטאווי לנשים בלונדיות תמירות.
שגכלו כמריכות• והנה, מכלי להרגיש ככך, הפכנו
ניצלתי את ההזדמנות כדי לחפצי! בו שוב להיזהר.
ידידים.
אמרתי לו שבנסיבות הקיימות אסור לו להופיע בשום מקום
אינני אדם המתיידד בקלות. אך בשנים האחרונות היה
שבו נמסר על הופעתו יותר מיומיים מראש. אירגון של
התנקשות מצריך הכנות של כמה ימים, ואסור לתת לאוייב אפשרות כזאת.
עיצאם סרטאווי לידידי בנפש. האמנו איש לרעהו בלי כל הסתייגות, אמון מוחלט. הפקדתי
עיצאם עשה תנועת־יד של כיטול .״שום דכר לא יעזור,׳־ אמר,
לא פעם את חיי בידיו׳ בלי היסוס. והוא הניח לי לא פעם לשהות לבדי במישרדו —
״הרוצחים יכולים להמתין מאחורי בל סיגה. צריכים להתנהג כאילו
כשמאות תיקיו הסודיים פתוחים לפני בחדר הסמוך.

מ״זוודת גי״מס ב 1ו ד

אור א ס רי

אין הסכגה קיימת, ולסמוך על המזל.״

למחרת יצאתי מהמלח השכם בבוקר, כדי להגיע לנמל־התעופה. לא עוררתי אותו
לאמירת שלום. ראיתי את המכשיר האלקטרוני של שרות־הביטחון ההולנדי, שהיה
מכוץ אל דלת חדרו. כדי לאפשר לשומרי־הראש בחדר הסמוך לפקח על המתרחש.
במוחי חלפה מחשבה: דלת דקה ומכשיר אלקטרוני — זה כל מה שעומד בינו ובין
המוות.
ראיתי הרבה גיבורים בחיי. ראיתי את גיבורי אצ״ל, כשהייתי נער וחבר האירגון.
ראיתי את אנשי גיבעתי, מגיני נגבה והמסתערים על מוצבי־הצומת. ראיתי אנשים

היה לי אח, שנפל כמילחמה. עיצאם היה לאחי השני, וגם הוא נפל
כמילחמה. כי מעולם לא ראינו את מאכקנו אלא במילחמה על השלום,
מילחמה אמיתית שכה יש לחרף את הנפש ולהכיא קורבנות, שיש
כה התקדמויות ונסיגות, והמצדיכה סבלנות אידקץ.

יתכן שבכך מתמצה הסיפור כולו: כשנפגשנו לראשונה, בסתיו , 1976 באנו משני
עברי החזית של מילחמת ישראל־פלסטין. הוא וחבריו באו מביירות, חבריי ואני באנו
מתל־אביב. היינו מודעים מאוד לעובדה שפעורה בינינו תהום של איבה. ואילו בשנים
האחרונות חשנו שאנחנו שייכים למיפלגה אחת, מיפלגת־השלום הישראלית־הפלסטינית,

(המשך מעמוד )5
וכי החזית עוברת בינינו ובין מחרחרי־המילחמה משני הצדדים, שוחרי המוות, הקנאות
— אבו נידאל וכהנא, שמיר ותבש, קד׳אפי ושרון.
היינו ביחד במשך אלפי שעות, בתריסר ארצות. עברנו ביחד הרפתקות לא־מעטות,
ולא פעם חרדנו איש לחיי רעהו. פעם סיפר לי כי היום השחור ביותר בחייו היה
היום שבו חציתי את הקווים בביירות, בחברת שרית ישי וענת סרגוסטי, כדי להיפגש
עם יאסר ערפאת. סרטאווי, שעזר לארגן את הפגישה, עקב אחריה ממרחקים, מפארים,
ובמשך טעות ארוכותיארוכות לא שמע דבר על המתרחש .״אלף פעמים תיארתי לי
שנהרגת בטעות אצלנו, במערב, וידעתי שלא אסלח לעצמי לעולם !״ אמר.
כמה פעמים חשבתי כך עליו י כאשר הסתכן ונכנס לדמשק של אסר, גוב האריה,
והטיף שם במפיבת־עיתונאים לשלום ישראלי־פלסטיני. כאשר קרה תיגר באוזני יאסר
ערפאת באלג׳יר. כאשר התגרה באנשי אבו־נידאל בתריסר מקומות ז
בפגישתנו לפנייהאחרונה, בלונדון, ישבנו ביחד על הבימה. זה לצד זה, מול פני
שתי חבורות פאשיסטיות, שפניהן היו מעוותות בשינאה אין־קץ. החבורה היהודית
הסיחה בפני השמצות ואיומים, והחבורה הפלסטינית צעקה לעברו בזעם :״אתה יושב
ליד ציוני י סופך יהיה כסופו של סאדאת ! ימח שימך, בוגד ארור!״•
והוא קרא לעברם ,״אם חושב מישהו שחלושי־אופי עושים שלום, הוא טועה!
עושי־השלום הם קשוחים מאוד ! וכה יעזור לנו האלוהים: אם יתגרו בנו, אנחנו נוכיח
עד כמה שאנחנו קשוחים!
״אותנו אי־אפשר להשתיק בצעקות! אותנו אי־אפשר להפחיד! אותנו אי־אפשר
להרתיע מלהמשיו בדרך שבחרנו לעצמנו! כי דרו זו. אשר למענה שפכנו דם יקר.
היא הדרך המוסרית, הדרך הפטריוטית
ובגבור הצעקות, כאשר הפאשיסטים היהודיים והערביים צעקו ביחד — באנגלית,

הוא הירהר מעט, ואמר :״זהו כוחה שד מודדת. הייתי ילד
כשעזבתי אותה, אך הטעם הזה נשאר.״
נזכרתי בסעיד חמאמי, האיש שעימו פתחתי במגעים ב־ , 1974 שנתיים לפני שהתפקיד
הועבר לידי סרטאווי. חמאמי, ידידו של סרטאווי, נרצח גם הוא על־ידי אנשי אבו־נידאל
ביגלל פגישות אי׳ה. בפגישתי הראשונה עימו דיבר על הבית ביפו שבו נולד, ושאותו׳״׳
נטש בגיל .7הבטחתי להביא לו בפגישה הבאה תצלומים של הבניין. מאז, במשך ארבע
שנים, ניסיתי לאתר את הבית. צילמתי בתים רבים, אך בכל פעם הביט בתצלומים
ואמר באכזבה :״זה לא הבית עד לרגע הירצחו, בינואר , 1978 לא הצלחתי להביא לו
את התצלומים הנכונים.
שוב לא אביא פיתה וגבינה לעיצאם.
הוא השתדל שלא לערב את אשתו, וידאד, במגעים, כדי לשמור על חייה וחיי ילדיו.
פעם אכלנו שלושתנו במיסעדה הודית בפאריס.

השבוע היה זה מתי פלד, גם הוא ידיד־בנפש של עיצאם, שבישר
בעל כורחו לאשה כי בעלה נהרג• מתי טילפן אליה מבלי לדעת שאין
היא יודעת עדיין דבר על הרצח. כך נאלץ להודיע לה עד כך.

רחל, אשתי, דיברה פעמים רבות עם עיצאם בטלפון, אך מעולם לא ראו זה את זה.
לא מכבר, באחת מפגישותינו בפאריס, סיפרתי לעיצאם באקראי שאני צריך לקנות
עגילים ירוקים לרחל, כדי לנחם אותה על כך ששערותיה הארוכות קוצצו בידי ספר -ן
פזיז. היינו שקועים בשיחה עמוקה על המצב באש״ף ובישראל, אך לפתע קם וביקש
סליחה לכמה דקות. הוא חזר כעבור חצי שעה — ובידו חבילת־שי לרחל. כשפתחנו
אותה בבית. מצאנו זוג של עגילים ירוקים נהדרים.
רחל הכירה את קולו כמוני. בכל שעות היום והלילה היה הטלפון עשוי לצלצל,
והקול המוכר היה אומר ״שלום עליכום!״ במשך שנים ארוכות במחתרת התרגל שלא
לזהות את עצמו בטלפון בשמו.
״קשה להעלות על הדעת שלא נשמע עוד את הקול הזה,״ אמרה רחל השבוע. אף
שלא נפגשה עימו מעולם, כבר היחה רגילה לסיגנונו ההיתולי־למחצה בטלפון, מחמאותיו
ותעלוליו. לא פעב. כשהייתי במישרדו בפאריס, טילפנתי הביתה כדי לברר אם אירע
בינתיים משהו בארץ. אז היה עיצאם נוטל את השפופרת מידי ומייסר את רחל על
כי שוב לא נלוותה אלי.
״אורי לא לקה אותי איתו,״ היתה רחל מתנצלת. שכן בגלל עבודתה כמורה לא
יכלה להשתחרר.
״בפעם הבאה אסרב להיפגש איתו, אם לא יביא אותך !״ הבטיח לה.
בפעם האחרונה־האחרונה בפאריס חזר על כך במלוא הרצינות. החלטנו שבפעם
הבאה תבוא רחל איתי לפאריס, תהיה ההזדמנות כאשר תהיה.

לא תהיה פעם באה.

זכורני שבאחד מלילות סילווסטר (ערב ראש־השנה 1978ז 1979ז) ,כאשר ישבנו,
רחל ואני, בבית וקיבלנו את השנה החדשה בבקבוק שמפניה, צילצל הטלפון בחצות.
פתי פלד שהה אז בפאריס, והגג יחד עם עיצאם ואשתו. החלפנו ברכות בטלפון —
גברים ונשים כאחד — כאילו היינו בני־מישפחה.

ומבחינה מסויימת, אפן היעד.

(711־ 1עורו ה מו סגן פ רי ם
ף משך השנים נפגש סרטאווי עם ישראלים רבים. מעולם לא סירב להיפגש עם
ישראלי. אלא אם כן חשד בכוונותיו.

אך כמרוצת הזמן התעמקו היחסים שלו עם שלושה, שבהם ראה
שותפים מלאים למאבק. היו אלה מתי פלד, יעקוב ארנון ואני•

המישלהת הראשונה של המועצה הישראלית למען שלוס ישראלי־פלסטיני, שנפגשה
עם סרטאווי וחבריו בסוף קיץ , 1976 כללה את לובה אליאב. סרטאווי נפגש עימו כמה
פעמים. אך לא נוצרה ביניהם ״כימיה.״ הם רבו ביניהם כמה פעמים. קשה היה להסביר
זאת, כי לובה הוא אדם יקר וכן. התעוררו ביניהם עניינים של כבוד ויוקרה.
כאשר העניק ברונו קרייסקי לשניהם את פרס־השלום שעל שמו (אני המלצתי על
כך, כי לובה היה אז יו״ר הנהלת של״י) עשה סרטאווי מעשה אופייני לו. תחילה
ביקש אישור רישמי של מוסדות אש״ף, אך האישור לא ניתן. מסיבות ששוב איני זוכר
אותן, סברי המנהיגים באותו זמן, שהשעה אינה כשרה לכך.
סרטאווי סבר אחרת. הוא חשב בי הסירוב לקבל את הפרם יתפרש כאקט מדיני
שלילי, ויעליב אח קרייסקי, שכבר היה >.ז הידיד הבולט ביותר של אש״ף באירופה.
על כן המיה את פי ההחלטה ובא לקבל צ ת הפרם. הוא רק ביקש להצניע את הטקס
ולצמצם את הפירסום שניתן לו.

היה זה מעשה נועז. לאחר מכן ביקשו כמה מראשי פת״ח להעמידו
לדין־חכרים על הפרת־פקודה. הקיצוניים תבעו פומבית להוציאו להורג
— ככר אז.

רגע הניצחון: סרטאווי בשושבין הפגישה עם ערפאת, בינואר 1983
הכל נשמר בסוד
בעברית ובערבית — איומים וקללות, צעק לעברם :״מזל טוב לשני הצדדים! מברוק
עליכום! מזל טוב לשניכם!״
כך אני אזבור אותו תמיד: עומד בהמולה על הבימה, זועם וגאה, ללא שמץ של
פחד.

כשישב, העביר לי פתק :״צריכים לצדם את הכנופייה הזאת. אלה
הם אנשי אבו־נידאד, ואני זקוק לתצלומים כדי לנסות לזהות אותם:״

עגילים רו?,

בטקס נאמו השניים. סרטאווי ציפה כי לובה יתחשב במצבו, ויסתפק בדיבור על
הצורך בפשרה בין שני העמים. תחת זאת נשא לובה, כדרכו בקודש, נאום ארוך בשבח
הציונות — דבר שהחמיר לאין שיעור את מצבו של סרטאווי. כתוצאה מכך התקררו
היחסים בין השניים עוד יותר. הם לא השתפרו גם כאשר הטיל ערפאת על סרטאווי,
בניגוד לרצונו. לנהל בווינה את המשא־והמתן על גורל השבויים, כשבצד השני הופיע
לובה אליאב.
(סרטאווי קיבל את המינוי בסורת־רוח, גם מפני שהשבויים נמצאים בשטח
שבשליטת סוריה. והוא ידע היטב כי הסורים רואים בו את אוייב מס׳ . 1הוא גם סירב
להיענות לבקשה׳ ולהציע לערפאת לאפשר לי לנסוע יחד עם כמה אמהות לבקר א ת .
השבויים .״אתה לא מכיר את הסורים,״ אמר לי בחודש שעבר .״שום הבטחה שלהם
אינה שווה כלום. בשום פנים לא ארשה לך לסכן את חייך בצורה כזאת.״ ואכן, הוא
לא העביד את בקשתי).
את יעקב ארנון אהב בשל ההומור הייקי וחוכמת־החיים ה״מפא״יית״ שלו. ארנון
יכול היה להיות אביו, וסרטאווי באמת גילה כלפיו יחס של בן לאב. כשראה אותו,
נדלק אור בעיניו והוא חיבק אותו בחום( .כל פגישה בינו ובינינו היתה בפגישת אחים
אחרי פרידה ארוכה, והתחילה בחיבוקים. מעולם לא הרגשתי שזהו טקם בילבד).
את מת־ פלד כיבד בשל מחשבתו העיקבית, הבלתי־מתפשרת לחלוטין, שאינה סוטה
שמאלה וימינה. העובדה שמתי הוא אלוף בצה״ל הוסיפה נופך ליחסים אלה, וסרטאווי
אמר לא פעם בנאומים, בדברו על מתי פלד. ובהזכירו את עברו כראש אירגון של
פידאיון :״כגנרל פלסטיני לגנרל ישראלי.״״
אני חושב שהיחסים המיוחדים שנוצרו בינו ובין שלושתנו (״שלושת המוסקטירים,״
כפי שקרא לנו, וכפי שקראנו בסוף גם לעצמנו) נוצרו ביגלל זהות־הדיעות הגמורה
שנוצרה ב־נינו לגבי הפיתרון, וגם ביגלל הנסיון שהוכיח כי רק בפורום זה נשמר כל
סוד לחלוטין.

ך* רגע זה עוברים במוחי בעיקר מומנטים אנושיים, פשוטים.
י היתה לי התחייבות אחת כלפיו: להביא לו את שני הדברים שהוא אהב אותם
יותר מכל — גבינה נאבולסית ופיתה תאבונית. גבינת־עזים מיוחדת במינה, המיוצרת
בשכם, ופיתה הנאפית בתנור כפרי פתוח.
לפני כל נסיע!; נסעתי לגדה כדי להשיגם. לא פעם. בעוברי את הבדיקה הביטחונית
בנמל־התעופה, שאלתי את עצמי מה היו הבחורים והבחורות הנחמדים האלה אומרים
אילו סיפרתי להם שאני מביא פיתה וגבינה לאחד ״המחבלים.״
בפגישיז האחרונה שלנו בהולנד איחר סרטאווי ביום. יאסר ערפאת קרא לו לבוא
לתוניס, אי ערפאת עצמו איחר לבוא לשם ממסעותיו. כשהתמהמה, החליט סרטאווי
על דעת עצמו כי ההופעה בכינוס בהאג חשובה אף מן ההמתנה ליושב־ראש. הוא טס
בלילה והגיע בבוקר ישר לכינוס.
כשחזרנו משם למלון, מסרתי לו את הגבינה והפיתה. הוא לא התאפק אף לרגע,
קרע את עטיפת־הניילון שהכינה רחל, אשתי, בקפדנות, והחל אוכל .״אינני יודע אם
יש משהו מיוחד בפיתה הזאת,״ אמר ,״אבל לי זהו הטעם הטוב ביותר בעולם.״

״כ* מחר נמות! יי

* הנוכח המלא של נאומו של סרטאווי באותה הזדמנות התפרסם בהעולם הזה
( .)2375 שבוע לפני כן תיאר אורי אבנרי את מהלך הפגישה (העולם הזה .)2374

^ קשר כיני ובין סרטאווי היה בנוי — כך נדמה לי — על כמה וכמה קווי־אופי
י י דומים שהיו לנו. מבחינה מסויימת, היינו אנשים דומים. השבוע אמרה לי עיתונאית

מעולם לא היתה דליפה כדשהי משיחותינו וממעשינו — וזהו דבר
נדיר, שלא יסולא כפז. מה גם שכימעט כל מעשה שלנו יבול היה להיות
כבחינת סנסציה בינלאומית, והעיתונות שחרה לפיתחנו.

בחברתנו היה סרטאווי מגולל רעיונות כאילו דיבר עם עצמו. נדונו בינינו רעיונות
מעשיים ;!אוד. וגם רעיונות שנראו, ברגע הראשון, משוגעים לגמרי — כגון רעיון
ביקורנו בביירות בראשית , 1981 או הזמנתנו למושב המועצה הלאומית הפלסטינית
בדמשק באפריל של אותה שנה. כך נולדו גם התוכניות על ביקורנו אצל המלך חסן
במארוקו, ופגישתנו עם יאסר ערפאת בינואר השנה אי־שם — שני רעיונות ״משוגעים״
שהתנשמו. עוד אספר איך.

אמריקאית, שהכירה את שנינו :״אתם הייתם כל־כך דומים, שדיברתם האחד כמו השני.
אפילו תנועות־הידיים שלכם היו דומות.״
עיצאם היה מסוגל להסתפק במועט מאוד ולקבל על עצמו בלי תלונות יסורים, אך
־־־הוא גם אהב לחיות טוב כשזה ניתן. הוא לא היה סתגפן, ולא שיחק מישחקים של
מהפכנים סינתטיים. כשאפשר היה לאכול היטב, העדיף מיסעדה טובה על גרועה, ומלון
טוב על גרוע.

הרכה משיחותינו התקיימו כמטוסים, במסעות מפרכים, אך רכות
מהן נערכו כשעת ארוחה מוכה כמיסעדה מוכה. בדיעבד, יתכן שהיתה
ככך הרגשה של ״אכול ושתה, כי סחר נמות.״ היה זה הצד השני
של סכנת־המוות המתמדת, שריחפה על פגישותינו.
אחרי אותה אסיפה סוערת בלונדון, לפני שישה שבועות, כאשר הוטחו איומי־הרצח
בפנינו. ואחרי שהשוטרים הבריטיים הוציאו אותנו תחת מישמר כבד מדלת
צדדית של ארמון׳העירייה, נסענו ישר למיסעדד. טובה, ודיברנו במשך שעות ארוכות
על תוכניותינו הבאות (עוד אדווח על כך בהמשך) .אכלנו אוכל הודי מצויין, שתינו
יין טוב והדברים נראו קצת פחות קודרים.

מוזר לחשוב על כך היום, אך יתכן כי כאותם רגעים עצמם ישכ
״הארכי־רוצח, צכרי אל־כנא, המכונה ״אכוי־נידאל״ ,עם אנשי כנופייתו
הכזוייה, ותיכנן את רציחתו.

על כל פנים, כעבור כמה ימים פירסם העיתון הערבי •אל־ערב, המופיע בלונדון
בכסף סורי־לובי, הודעה מטעם !הדובר הרישמי של כנופיית אבו־נידאל (״פת״ח
המהפכני״) ובה מעין פסק־דין מוות מחודש. ההודעה התייחסה לידיעה מסויימת שפורסמה
בגארדיאן הבריטי, שגילתה כי ראש החוליה שניסתה לרצוח את שגריר ישראל בלונדון,
ושסיפקה לאריאל שרון את העילה למילחמת־הלבנון, הוא אלוף־מישנה בשרותי־הביטחון
של עיראק. הדובר של אבדנידאל הודיע כי אורי אבנרי, סוכן המוסד שקיבל על עצמו
את המשימה לחדור לחוגים פלסטיניים, המציא את הידיעה הזאת. עיצאם סרטאווי, סוכן
הסי־איי־אי, דאג לפירסום הידיעה, בעזרת כסף שסופק לו על־ידי סוכן שני של
הסי־איי־אי. יאסד ערפאת( .סרטאווי שלח לי העתק של קטע זה).

מוח מעוות 2שקרנות פושעת 2שיטות נאציות 2אולי. התוצאה
מונחת עתה לפנינו.

ם רטאוו> עסק הרבה מאוד בכנופייה זו. כאשר נתפסו כמה מאנשי אבו־נידאל
באוסטריה, בנסותב להכניס לשם נשק לביצוע משימה, שיתפו האוסטרים את סרטאווי
בחקירתם. ביליתי כמה שעות עם סרטאווי והאיש האוסטרי שהיה אחראי לחקירה, ואני
זוכר את זעמו של סרטאווי על אי־יכולתם של האוסטרים להעמיק את החקירה ולגלות
לפחות מניין בא הנשק .״תנו לי לנהל את החקירה, ואני אגלה את הכל !״ קרא ביאוש.
ואילו האוסטרי פנה אלי בחיוך נאמר :״אנא, הר אבנרי, הסבר־נא לידידנו איך פועלים
פוסדות־החוק אצלנו.״ ואכן, שום דבר לא התגלה.
אולם חקירותיו של סרטאווי הרחיקו לכת. היה זה הוא שגילה כי רוב־רובם של
—אנשי אבו־נידאל׳ .שנתפסו עד כה ברחבי אירופה, גוייסו בשטחים הכבושים אחרי התחלת
הכיבוש הישראלי. הוא גילה את המחתרת של אבו־נידאל בתוך אירגון פת״ח, שבראשה
עמד אדם פרו־סובייטי שאיש לא חשד בו.
בילינו הרבה שעות בניתוח העובדות והמימצאים, ובניתוח פעולותיו של אבו־נידאל
נגד בתי־כנסת ומוסדות יהודיים אחרים.

מסקנתו של סרטאווי היתה: או שאכדנידאל משרת את המוסד
הישראלי, או שהוא מופעל על־ידי המוסד כעל כורחו, כי דק לממשלת*
בגין יש עניין כפעולות האלה•
ההתנקשות בשגריר ארגוב, שבאה לאריאל שרון כמתנה מן השמיים, בדיוק כאשר
כבר קבע את המועד לפתיחת הפלישה ללבנון, היתה בעיניו אישור לכל חשדיו.
מכיוון שלא קיבלתי גירסה זו, היו לנו על כך ויכוחים רבים. הוא הביא כתימוכץ
את פרשת בגדאד , 1950 כאשר הניחה מחתרת ציונית פצצות במוסדות יהודיים שם,
כדי להמריץ את היהודים להסתלק מעיראק בעוד מועד. הוא חי אז בעיראק, וחקר
פרשה זו. את סימצאי חקירתו הבטיח לפרסם בבוא היום בהעודס הזה.

התער בו ת עד ו , 8?0 ,
^ יו לסרטאווי עליות וירידות חדות במצב־הרוח, בהתאם להתפתחות הדברים
י * בתנועתו ובהצלחתו לעשות בצמרת אש״ף נפשות לרעיונותיו.
לא פעם ראיתיו, בשפל הדיכאון, כשהיה נדמה שהדברים אינם זזים, או שהם זזים
אחורה. אני זוכר ארוחה במיסעדה סינית בכיכר מונפארנאס בפאריס, שבה לחמתי במשך
שעתיים במצנדרוחו זה. בעזרת נימוקים הגיוניים ויין אדום מחבל בורדו הצלחתי בכך.
זה היה לפני כארבע שנים, ולאחר מכן אכן היו התפתחויות מעודדות.
בפברואר , 1979 ערב שיבתי לכנסת, נפגשנו בווינה וסעדנו ביחד על שולחנו של
קרייסקי. למחרת הערב הלכנו לאכול לבדנו באיזור בתי־המרזח של וינה, באחד מאותם
המקומות שבו קונים נקניקים ליד הדלפק ומזמינים יין או בירה ליד השולחן. העמסנו
על צלחותינו כפויות עצומות של נקניקים מכל הסוגים, עד שהמוכרת האוסטרית
פערה זוג עיניים כחולות ושאלה בגרמנית :״מה, אתם באמת מתכוננים לאכול את כל!
זהי״ סרטאווי, שהתקשה לדבר גרמנית, אך שמעולם לא חסרה לו תיקשורת עם אשה
יפה, הבטיח לה. :עד הפרוסה האחרונה!״
שתינו ״הויריגך (יין השתא) ,אכלנו את הנקניק (עד הפרוסה האחרונה) ודיברנו.
סרטאווי היה מדוכא מאוד. כדי לעודדו ערכתי עימו התערבות, שהמדינה הפלסטינית
.״גגדה וברצועה, לצד ישראל, תקום תוך זמן מסויים. עמדנו על חמקת כדי לקבוע את
את מועד תום ההתערבות. לבסוף החלטתי: תוך שבע שנים.

מאז, בכל פגישותינו, הזכיר לי סרטאווי שהזמן חולף, ושאם לא
תקום המדינה הפלסטינית עד ינואר ,1*186 אצטרך לקנות לו בקבוק
של ויסקי יקר.
החיבה לנשים יפות שימשה עילה לרגעים משעשעים רבים. מעולם לא עסקנו בנושא
כה חמור או בוויכוח כה רציני, שימנע ממנו להפנות את תשומת־ליבי לאשה יפה
העוברת על פנינו. כך נהגתי, כמובן, גם אני.

נדמה לי ששנינו ידענו שאם לא נתייחס לדברים מעט בהומור,
וכרוח קלילה, פשוט לא נוכל לעמוד בעומס החרדה לגורל שני העמים,
מול פני מעגל הדם, הזוועות והשיפלות האנושית שאיים ככל עת
לסגור עלינו.
הפעולה המשותפת הולידה הרבה חוויות משעשעות משותפות. כבר הזכרתי
בהזדמנות אחרת את הטיסה למארוקו. היינו אורחיו האישיים של המלך, והוענקו לנו
מקומות מלכותיים במחלקה הראשונה של המטוס המארוקאי. הסתדרנו ברוב כבוד בשתי
שורות, כאשר הופיעו לפתע זוג פרוטקציונרים של הצוות, מעשירי המדינה, שלא הוזמנו
להם מקומות מראש. הצוות המבולבל, שלא ידע מי אנחנו, פשוט בחר בשניים — עיצאם
סרטאווי ומתי פלד — והעביר אותם למחלקה הרגילה.
במטוס המארוקאי, ההבדל בין שתי המחלקות היה כהבדל בין חצר־המלך ופונדק-
דרכים. את ארנון ואותי פינקו כפי שלא פונקנו בחיינו, בזרם בלתי־פוסק של שמפניה
ובממתקים, ואילו השניים האחרים ישבו להם מאחור, וקיבלו אוכל שהם סירבו לנגוע בו.
במשך השנתיים שעברו מאז תיאר סרטאווי פעמים רבות, ברגעים של עליזות, את
רגשותיו כאשר ראה אותי מופיע בפתח שבין שתי המחלקות, כשאני נושא בקבוק של
שמפניה כדי להרים תרומה לשני האחים ה״פרולטריים.״
״הוא ממש התעלל בנו,״ טען.
כעבור זמן, כאשר טסנו לארץ אחרת, ושוב במחלקה הראשונה כאורחי המארחים,
הבטחתי לד :״אם הפעם יסלקו שניים מאיתנו, תשארו אתה ומתי כאן. אנחנו נלך.״
יחד עם זאת היה לסרטאווי מינהג שגרם לי לא פעם להסתגף: הוא לא אכל אלא

ארוחה אחת ביום — ארוחת־ערב. הוא לא אכל כלל בבוקר ובצהריים .״התרגלתי כך
כאשר ה־יתי מנתח־לב בארצות־הברית,״ הסביר.
במשך שנים עיש,׳ בשרשרת. לא מכבר החליט להפסיק לעשן. אך כאשר שאלתי אם

לפני שישה שבועות: סרטאווי כאסיפה בלונדון
ואחר־כך, ארוחה הודית
יפריע לו אם אעשן את המיקטרת שלי בחברתו, אמר :״אדרבה ! זה עוזר לי ! אני אוהב
להריח את הריח, גם כשאני איני מעשן בעצמי !״

*ילא נ״חן ל 0י־ה!1ונ 1ו 1ז ״
^ אחד הימים, כשפישפשתי בספרים שלו(רוב ספריו, כך סיפר לי, נשארו בבגדאד)
מצאתי להפתעתי שמדף שלם הוקדש לנושא שהוא גם תחביב שלי: האתולוגיה.
זהו המדע של התנהגות בעלי־החיים, תוך התייחסות למורשה הביולוגית של האנושות.
היו שם כל הספרים של קונראד לורנס, ניקו טינברגן, דסמונד מורים ורוברט אודרי.
זד, שימש לנו נושא לוויכוחים רבים. לאחרונה, בלונדון, ישבנו בביתה של גברת
לונדונית יפהפיה. שעזרה לסרטאווי בפעולתו, והבינונו את התוכנית לאותה אסיפה
מפורסמת, כאשר הזכרנו איכשהו את הנושא הזה. אחד הנוכחים — פרופסור יהודי —
התפרץ :״לורנם? אודרי י הרי אלה הן שטויות גמורות ! אני יכול להוכיח להם בשעה
אחת שכל זה אינו אלא אוסף של הבלים.״
שנינו הפצרנו בו להשמיע לנו את דעתו. הוא הבטיח לנו לעשות זאת בהזדמנות
ראשונה, אחרי שהאסיפה תעבור בשלום.

עוד הבטחה אחת שנשארה תלוייה כאוויר, וששוב לא תקויים.
אותה אסיפה בלונדון התקיימה זמן קצר אחרי סיום מושב המועצה הלאומית הפלס טינית
באלג׳יר. נוצר מצב חדש, עדין ביותר, ועל סרטאווי היה להחליט איך לכלכל
את המשך מעשיו בטווח הקצר. לא היה לו ספק לגבי הטווח הארוך יותר, אך השאלה
היתד. כיצד להתנהג בשבועות הקרובים, לאור המצב החדש. הוא ידע שהופעתו הפומ בית
לצידי תיראה בעיני כמה מחבריו כפרובוקציה. ההגיון הקר אמר שכדי לו לשבת
קצת בשקם.
הגעתי לנמל־התעופה בלונדון וטילפנתי לו לפאריס. הוא ביקש שאבוא מייד לצרפת.
גם מתי פלד היה שם, בדרכו מארצות־הברית הביתה.
לקחתי את מיזוודותי ועליתי למטוס הראשון דרומה. בילינו 12 שעות בדיונים בלתי־פוסקים
(שכללו, כמובן, גם ארוחה במיסעדה ארגנטינית) והחלטנו שעיצאם ואני ניסע
ללונדון.
שם, בביתה של אותה גברת, המשכנו להתלבט. האם היה עליו להעז או לא להעז ז
המארחים, קבוצה של יהודים נהדרים, הפצירו בו שלא להכשיל את מאמציהם, ברגע שהם
נושאים פרי. עיצאם הציע שאופיע לבדי, ואדבר גם בשמו, או שייאמר שהוא חולה.
דיברנו ודיברנו, והבהרנו היטב את הסכנות הפוליטיות והגופניות הכרוכות בהופעה.
ואז לפתע הזדקף עיצאם סרטאווי ואמר :״או קיי, אני אופיע!״

זה היה האיש, ועל כך שידם כחייו.
וינה ) 1

אני נזכר במעמד מלפני כמה שנים. היינו בנמל־תעופה כלשהו (ציריך?
ונפרדנו — אני הייתי בדרכי לתל־אביב׳ והוא בדרכו לביירות. עמדנו בחנות הסחורה
הפטורה־ממכס, שם קנינו בקבוקי ויסקי (למרות היותו מוסלמי מלידה, הוא אהב לשתות)
ופיתאום אמד:
״אורי, אנחנו מטומטמים ! מה אנחנו עוסקים בשלום, כשאף אחד אינו רוצה בשלום?
אילו הטפנו למילחמה, היינו עכשיו שנינו מנהיגים לאומיים גדולים, אהובים ופופולריים !
מפני שאנחנו פעילים למען השלום, אנחנו צריכים לחרוד לחיינו. מה אנחנו צריכים
את זה ז״

הגענו ליציאה מן החנות, שילמנו והתחבקנו .״אנחנו מטומטמים,״
חזר ואמר ,״אכל אנחנו נמשיך: לא ניתן לכני־הזונות להוריד לנו
את הראש:״
(דרכו של עי צא ם סרטאווי מראשות אירגון״פידאיון לראשות
מחנה״חשלום — תוכניותיו הסמויות לגבי העתיד — פרשיות
סודיות מחייו — על כך יספר אורי אבנרי בשבוע הבא).

..תנו לנו שלום! חנו לנו חיים!״
ארבעה וחצי מיליון יצורים אנושיים מסדי1
כים למות. יש להם זכויות אנושיות ולאומיות,
זכויות שאתם מעניקים לכל העמים, ושעדיין
לא הענקתם לעם הפלסטיני.

לפגי שלושה שבועות, ב־הצ במארס, הופיע
עיצאס אל׳־סרטאווי בכינוס של חברי-פרלמנטים
מרחבי אירופה, שנערך כאולם־המליאה של
הפרלמנט ההולאנדי בהאג. הוא הופיע מייד
אחרי אורי אבנרי, וישיבה מיוחדת של הכינוס
הוקדשה לשני נאומים אלה• במו אבנרי, דיבר
גם הוא ללא טכסט מוכן מראש. זה היה נאומו
האחרון של סרטאווי בחייו, מאחר שבהשפעת
שימעון פרם נמנע ממנו לנאום באינטרנציונד
הסוציאליסטי.
הנאום יכול להיחשב כצוואתו. הוא הוקלט
כולו, ולהלן נוסחו המלא :

שאתם רגישים במיוחד למימד המוסרי. הטבח בצברה
ובשאתילא היה מעשה בלתי־מוסרי בעל מימדים היס טוריים.
אפשר לחשוב שזה נוגע רק לקורבנות. אך
לא ולא. זה׳נוגע לכל. זה נוגע במיוחד לכם כאן, בהולנד.
ממשלת־ישראל פלשה ללבנון במטרה מוצהרת להשמיד
את אש״ף מבחינה צבאית, מדינית, חברתית וכלכלית.
כולנו יודעים שאש״ף הוא מושג מופשט, אך גם ממשות
אנושית. הוא ביטוי ללאומיות הפלסטינית, לקיום העם
הפלסטיני.

להשמיד את אש ״ף, ולהכריז על כך פומבית,
פירושו להכריז על השמדת העם הפלסטיני,
כיעד מעשי•
זה נוגע לעולם כולו, זה נוגע למוסדות העולמיים.
העולם ראה כיצד נטבחים הפלסטינים והלבנונים בצברה
ובשאתילא.

ך בירו תי ורבותי,
^ אינני יודע מדוע זד. קורה לי׳ אך תמיד נגזר עלי
באסיפות להופיע אחרי הנואם המזהיר ביותר. ל בו׳ ל א
אנסה להתחרות עם סיגנונו המבריק של ידידי הטוב,
אורי, ואתחיל בדברים פרוזאיים.
אני מודה לכם על ההזדמנות שנתתם לי להופיע כאן
לפניכם. אני יודע שזהו כינוס חשוב ביותר. אכן, אני
מעריך את חשיבות הכינוס הזה עד כדי כך שביליתי
לילה שלם בטיסה, כדי להגיע הנה. היה עלי לבטל
את כל לוח־הפגישות שלי ב תוניס• ,שם הייתי אתמול,
וטסתי כמה אלפי קילומטרים כדי להגיע אליכם.
אם תשאלו אותי מהו הדבר החשוב ביותר ברגע זה,
אגיד לכם: להשיג הכרה אוניברסלית באש״ף. אני סבור
כי זוהי המטרה המיידית והדחוסה ביותר בעולם כולו.
השלום במיזרח התיכון הוא ציווי מוסרי עליון. אך לא
רק משום שזהו ציווי מוסרי עליון אני סבור שהוא
חשוב לכולנו. ולא רק לנו, עמי הסיזרח התיכון, אלא
לעולם כולו, וגם לכם, גבירותי ורבותי, בני מערב
אירופה, ולשותפיכם שמעבר לאוקינום, ארצות־הברית.

כי מאותה ארץ קדושה, שממנה יצאה בשורת
התרבות האנושית היקרה לכל, בשורת
קיומנו האנושי, מסורתנו ותרבותנו, עלולה
להתחיל מילחמת־העולם הגרעינית, שתביא
להתפוצצות שבה יאבד עולמנו.
מוטב שהעולם יגלה
חירום, לפני שתתרחש
המאבק למען השלום
מייחסים חשיבות רבה

בעוד מועד שקיים שם מצב־שואת
כל השואות.
הוא מאבק מוסרי — וכולנו
לעניינים שבמוסר. אני יודע

* סרטאווי לא גילה לנוכחים שהוא ויתר על פגישה
עם יאמר ערפאת עצמו, שזימן אותו לתוניס.

לכן העולם כולו, וגם אתם כאן, אחראים
לטבח הזה, כשם שהעולם כולו היה אחראי
לטבח של היהודים בימי השואה.
יש ציווי מוסרי, אך לא מוסרי בלבד. כבר אי־אפשר
לעזור לאותם השוכבים בקברים של צברה ושאתילא.
אך צריכים לעזור למי שזה יכול לקרות לו מחר. לכן
חשוב להתעמק בעניין השלום, ולהבין מהן הדרכים
להשגתו. ובעיני, הדרך החשובה ביותר היא ההכרה
באירגון השיחרור הפלסטיני, כנצ-ג הבילעדי של העם
הפלסטיני, כביטוי וכמכשיר של הלאומיות הפלסטינית.

בלי הפלסטינים לא יתכן שלום, ולא תיתכן
יציבות במיזרח התיכץ ובעולם כולו.

לכן• מי שמכיר באש״ף תורם תרומה אמיתית וממשית
לעניין השלום בעולם. ומי שתוים לשלום, דואג גם
לאינטרסים של עצמו. שהרי אם תפרוץ מילחמת־עולם,
אתם, בני מערב אירופה, תהיו המטרות הראשונות
לפצצות הגרעיניות, לפני שהן יגיעו אל העולם השלישי.

״ אעו־ד 113 תנז!ב-עור^ר••:
ך * תוך הבנת המצב הזה, ובשל חשיבות ההכרה באש״ף,
י• אנחנו קוראים לכם לפעול בכיוון זה. אחרי כל מה
שקרה, אחרי כל הזוועות והמילחמות, התלאות וחיסורים
קשה להבין איך לא זכה עדיין העם הפלסטיני בהכרה
בזכויותיו.
יש דרכים רבות להכרה. הדרך החשובה ביותר היא
ההכרה המוסרית. צריכים להכיר בעם הפלסטיני מפני
שהוא ישנו, מפני שהוא קיים.

אך גם אם נתעלם מן הצד המוסרי, מן הנכון והצודק,
יש הצד המעשי, התועלתי. על־ידי ההכרה בעם הפלסטיני
אתם תורמים למניעת הסכנה של מילחסה עולמית.
הטענה המדהימה ביותר לשלילת ההכרה מאש״ף,
לשלילת ההכרה מהעם הפלסטיני, היא הטענה שאין
להכיר באש״ף מפני שאש״ף אינו מכיר בישראל.
אין מאשימים אותנו במעשה כלשהו, אלא במחדל:
שלא הכרנו בזכותה של ישראל להתקיים. אש״ף צריך
להכיר בזכותה של ישראל להתקיים, ואז ישנה העולם_
את יחסו לאש״ף.
קשה לי להבין זאת עקרונית, שהרי יש להכיר בעם
מפני שהוא קיים, ולא בגלל שום סיבה אחרת. אבל
הנרי קיסינג׳ר קבע את התנאי הזה. כולכם מכירים
את נוסח הדברים, שהיו מצורפים להסכם־ההפרדה (משנת
.)1975 זה הפך מדיניות של ממשלת ארצות־הברית• וזה
הפך גם חלק מן החיים הפוליטיים באירופה.
אני דוחה את הגישה הזאת של קיסינג׳ר. אני תובע
שיכירו גי מפני שאני קיים. אינני חושב שלנו, הפלס טינים,
מותר להתפשר עם עקרונות, על־ידי׳ כניעה לתנאי
הזה של קיסינג׳ר.

אבל אחרי שאמרתי זאת, אגי קובע ש־אירגון־השיחרור
הפלסטיני, כממשלת העם
הפלסטיני, וכביטוי לבגרותו הסדיגית הגוברת,
התאים את הקו המדיני שלו למציאות של
העולם שבו אנו חיים. ומתוך הכרה זו נולדה
סידרה של החלטות חשובות ביותר, שהעולם
ומר קיסינג׳ר העדיפו להתעלם מהן כליל.

עוד ב־ 1974 החליטה המועצה הלאומית הפלסטינית
לנסח מחדש את המטרה הלאומית הפלסטינית, וקבעה
כי המטרה היא להקים את ״הרשות הלאומית הפלסטינית^
בכל חלק של פלסטין שישוחרר, או שממנו תיסוג ישראל.
ב־ 1977 אישרה המועצה את המטרד. הזאת מחדש ׳
בצורה ברורה עוד יותר, והחליטה שהמטרה היא הקמת
״מדינה לאומית פלסטינית״ בחלה של פלסטין.

באותה השנה קיבלה יזסועצה הלאומית
הפלסטינית את ההחלטה חסרת התקדים, ליצור
מגע עם כוחות מתקדמים ודמוקרטיים
כישראל ובעם היהודי.

ב־ 1978 התקיימה בבגדאד ועידת־הפיסגה הערבית, ש קבעה
פה אחד מטרה חדשה לאומה הערבית כולה :
שלום צודק ותמידי — אני חוזר ומדגיש: תמידי — |
המבוסם על נסיגת ישראל מן השטחים שכבשה ב־. 1967
ההחלטה הזאת אושרה ב 1979-על־ידי המועצה הלאומית
הפלסטינית, המוסד העליון של העם הפלסטיני, פה אחד.
ג ־ 1981 אירע מאורע היסטורי. המועצה הלאומית
הפלסטינית, קיבלה בברכה את הצהרתו של נשיא בריוד
המועצות, ליאוניד ברז׳נייב, שהיתר. כלולה בנאומו לפנ^
ועידת המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית. הצהרה זו
קראה לשלום בהשתתפות אש״ף וישראל, שיתבסס על
זכותן של כל המדינות, ובכללן ישראל — שאותה הזכיר
במפורש — לחיות בשלום ובביטחון. זהו מיסמך חשוב
ביותר.
לאחרונה, במושב שלה באלג׳יר, הרחיקה המועצה
הלאומית הפלסטינית לכת. היא קיבלה את תוכנית־השלום
שעליה הוחלט בוועידודהפיסגה הערבית בעיר
פאס, והעלתה בדרגה את תוכנית־השלום של ברז׳נייב.
היא אישרה אותה בפירוש׳ בעוד שקודם לכן רק ״קידמה
אותה בברכה״.

זוהי העמדה הפלסטינית הרישמית• אל
תניחו למריבות הפנימיות שלנו להסיח את
דעתכם מן העובדה החשובה הזאת. כמה
מאיתנו רצו להדחיק לכת עוד קצת יותר, ועל

כך היו חילוקי־דיעות.

^ יייי

..׳7*71־^ 111) 11 זוחנאיס״
ם כן, איפה אנחנו עומדים ז
\ 1העם הפלסטיני, בעודו מחה את האולטי מטום
שד קיסינג׳ר, מילא למעשה את התנאים
הכלולים בו, אף מעבר לפירוש שניתן על-ידי
(עוזר שר־החוץ האמריקאי) ניקולאס וליוטיס.
יש לנו כל הזכות שבעולם לשאול: מאחר שמילאנו
את כל התנאים הכלולים במה שאני קורא ״הזמנת
וליוטים״ ,מדוע לא מילאה ממשלת ארצות־הברית מצידה
את ההתחייבות הנגדית שלה, ולא הכירה באש״ף?
אין זו רק שאלה ריטורית, זוהי גם שאלה מוסרית.
איני יודע איזו תשובה יש לאמריקאים, אך הייתי רוצה
להפנות את אותה השאלה אל ממשלות אירופה המערבית.
ואני מפנה את השאלה הזאת גם לממשלת הולנד.
בשם אש״ף אני מודה על כך שיש לנו באן נציג
רישמי (גאזי אל־חירי, מי שהיה בעבר עוזרו הראשי
שיר עיצאם סרטאווי) .האדון הזה קרוב במיוחד לליבי.
הוא תרם מאחורי הקלעים תרומה רבה לתהליך השלום .-
אבל אין זה מספיק. היינו רוצים שהוא יכהן כנציגנו
כאן, בהאג, לא תחת שלט הליגה הערבית, אלא תחת
הדגל הפלסטיני. אם מדינות אירופה, ולפני כולן הולנד,
ינהגו כך, הן יתרמו תרומה אמיתית לשלום.
הדבר השני שהייתי רוצה לראות, אחרי ההכרה

סרטאווי(ליד שולחן הנשיאות מימין) מקשיב לאכנרי (על הדוכן)
״רק אחמד ומשה יכולים לעשות שלום!־׳

* חורי הוא שקיבל את פני חברי מערכת העול 5
הזה כשחצו את הקוויס בביירות, והיה נוכח בפגי שה
עם יאסר ערפאת.

תצלום מלפני שלושה שבועות: סרטאווי (משמאל) עם אורי אגנרי, קונסול כוויית וגאזי אל־חורי בוועידת האג
.אני תובע שיכירנ בי מפני שאני קיים ף־
באש״ף, הוא ההכרה במחנה־השלום הישראלי, אותה
קבוצה של גברים ונשים אמיצים בישראל, שיש לה
תפקיד הרבה יותר חשוב בתהליך השלום מכפי שנדמה
עתה לרבים בעולם.

״היוס האווו ביוזור,
^ נו לי להזכיר באן מאורע אחד, מאורע יפה ללא
י • תקדים, האופייני למחנה־השלום בישראל.
בניגוד לכל המקובל במילחמה, סיכן אורי אבנרי
את חייו וחצה את קווי־האש בביירות, כדי להביא מסר
של אהבה לאחיו, שנטבחו בביירות.

יש הרוצים שהמיזרח התיכון יישאר זירת־ניסויים לנשק
החדש שלהם. יש גנרלים הזקוקים לשדה־קרב, ויש
אנשים המוכנים לירות זה בזה כדי לספק תעסוקה ליצרני־הנשק.

תן לעמי שלום

אני לא רוצה שהעם שדי והעם הישראלי
ישמשו כשר־תותחים זול כדי לנסות נשק
חדיש:

לאישיות עולמית רמודמעלה:
לפני שאמות ! תן לו חיים !״
יש כוחות השוללים מאיתנו את השלום, את החיים.
אבל אנחנו מוכנים לשלום, אנחנו בוחרים בשלום !
גבירותי ורבותי, אנא עיזרו לנו להשיג את השלום,
עיזרו לנו לסלק את המיכשולים. תפקידם של אנשים
כמו אורי אבנרי הוא בעל חשיבות מכרעת במאבק זה.

הדרך הטובה ביותר לשלום היא דרך המגע הישיר.
הראיתי לכם שאש״ף מוכן לכך. ידידי היקר, נחום
גולדמן, אמר פעם בנוכחותי בשיחה טלפונית בינלאומית
— זה היה רגע שנחרט בזיכרוני, רגע שנגע לליבי —

אורי דיבר עד אחמד ומשה, אשר ירו זה
כזה בביירות, ושרק הם יכולים לעשות שלום
זה עם זה. עיזרו־נא לאחמד ולמשה לעשות
את המלאכה:

לעולם לא אשכח את היום הזה, שהיה
כשבילי היום הארוך כיותר כחיי.

אורי אבנרי טילפן אלי לפאריס, מחדרו במלץ אלכסנדר
במיזרח ביירות, בשעה 2.30 בבוקר. נתתי לו את מיספר־הטלפון
של אש״ף בביירות המערבית, וביקשתי ממנו
להחזיר לי צילצול. הוא לא עשה זאת. כזה הוא. טילפנתי
לו ב־ 8בבוקר, ואז סיפר לי שבשעה 10.30 עומדים
לקבל את פניו במעבר־המוסיאון במערב ביירות.
אמרתי לו :״אורי, אתה מטורף ! אתה פשוט מטורף !
אתה רוצה לעבור שלושה או ארבעה קווים. במקום
•־הרוחש ממישמרות ישראליים?״טילפנתי בעצמי לביירות והבטחתי שלפחות מהצד
שלנו יהיה הכל בסדר.
הוא נכנס לשם, והוא יצא משם בשלום. אבל עד
שזה קרה, האמינו לי שלולא היו לי כבר שערות שיבה.
היו שיערותיי מלבינות בשעות אלה !
זה היה מעשה מיוחד במינו, מעשה יפה, אינני
מסוגל לתאר את היופי של המעשה הזה.
מדוע אני מספר את ז הי האם רק כדי לסיים את
דבריי בסיפור יפה ז לא, יש לסיפור הזה מוסר־השכל.

אני רוצה שתלמדו מהסיפור הזה, וממאות
סיפורים אחרים, את החשיבות המכרעת של
מחנה־השלום הישראלי.

אני שמח במיוחד לראות כאן את אורי אבנרי, אינכם
יודעים כמה לחמתי במשך השנים כדי לשכנע את
עמיתיי ואת העולם לקבל את אורי אבנרי, את הגנרל
מתי סלד ואחרים ממחנה־השלום הישראלי. כל ישראלי
מסוג ג׳׳ פקיד במישרד ממשלתי ישראלי מסוג ג׳ ,מתקבל
כמלך בכל מקום בעולם.

ואילו הפטריוטים הישראליים האלה —
והם אכן פטריוטים כלב וכנפש — :עדיין
אינם זוכים כעולם כהכרה הראוייה להם ולתפקידם•
חשיבותו של מחנה־השלום כישראל
הולכת וגוברת. הוא הגורם שיש דו חשיכות
מכרעת להשגת השלום.

^ ש גורמים בעולם שאינם מעוניינים בשלום במיזרח
התיכון. שיש להם אינטרס מוחשי במניעת השלום.

אולם הנשיאות: סרטאווי (משמאל) עם אכנרי וראשי הכינוס
״מילאנו אח התנאים — ואיפה אתם?*

ה צ עו תמפ תו ת
לפורש *אל־עליי
בנקים וברוקרים פרטיים עטים עד הקבוצה
הראשונה שד פורשי ״אל על״ ומציעים
להם הצעות מפתות להשקעת כספי
הפיצויים שלהם.

תוגונן י ך

התחרות בין המציעים היא כה גדולה עד כדי כך
שאחד מהברוקרים הפרטיים הגדולים התחייב, שאם
הצעתו לא תניב את התשואה המתוכננת, הוא
ישלם מכיסו את ההפרש.

.יאיסתא ד ״01״
ה תנ ח לויו תחד שו ת

ל ב ^ ת־ ה מי שפט
המישטרה העכירה את תיק חקירת
״איסתא ליינס״ לפרקליטות מחוז המרכז,
והמליצה להעמיד לדין כמה מראשיה.

ה ש בו ע
ועדת־השרים לענייני־התיישבות תתכנס השבוע
לדיון, אחרי זמן רב שבו לא כונסה.

אחת ההחלטות הראשונות שדה תהיה
הקמת שמונה התנחלויות חדשות בגדה
המערבית.

איסתא ליינס הוקמה על־ידי קבוצת מנהלים
ועסקנים של איסתא, כדי לבצר את מעמדם
ושליטתם בחברה. אם הם יועמדו לדין. יתבררו
במהלך המישפט פרשיות שונות, הקשורות לאגודות
הסטודנטים שבהן שלטו אנשי חרות בעשור האחרון.

מח!רי ם א חרי

שראלים

א רידו ר

מ ״ צ אי ס ל רו סי ה

שליחים שד שר־החוץ, יצחק שמיר, התארחו
בביתו שד שר־האוצר, יורם ארידור,
ודנו בחיתש הברית כין שני השרים.
החודש ייערכו שני כינוסים גדולים בתנועה: אחד
של ״החוג לחיזוק התנועה״ ,של השרים דויד לוי
ומשה ארנס, והשני של ״חוג נורדיה״ ,של אנשי
השר יצחק שסיר ותומכי אריק שרון. שני המחנות
טוענים שארידור יהיה נוכח בכינוס שלהם.

מ ח 1ת

ע 1ל

אלי גבע
המחזאי דני הורביץ כותב מחזה
על אל׳׳ס (מיל׳) אלי גבע, שתבע
לשחררו מפיקוד על חטיבתו בביירות,
מחשש פן יקבל פקודה להסתער על
מערב העיר•
המחזה ,״שיעור במולדת,״ נכתב
בשיתוף פעולה מלא עם גבע עצמו,
אביו האלוף >מיל׳) יוסף גבע וחברים
שד הסח ״ט המפורסם.
,.תיאטרון חיפה״ ככר רכש אופציה
להעלאת המחזה.

ועיד ת ח רו ת בימי
ראש־הממשלה שוחח עם ותיקי תנועת־החרות על
החשיבות שבעריכת ועידת־התנועה בחודש יוני הקרוב.

אם בכל זאת יחליט מנחם בגין לדחות
את מועד הכינוס, צפוייה פנייה שד פעילים
דכתי־הדין של התנועה ולבית־המישפם
המחוזי, בתביעה לקיים את הוועידה הקיץ.

חומר 1ג ד מגן
יריבי ח״כ חדות דויד מגן אוספים חומר על פעילותו
הפוליטית־מוניציפאלית, שאינה עולה לדעתם בקנה
אחד עם מישטר דמוקרטי.

הכוונה היא למעשיו כראש עיריית קרית*
גת, ומעורבותו בפעולות המיסשד האזרחי
בגדה המערבית.

ר פו ללמ עו ־ו?
בניגוד דגירסה שהרמטכ״ד היוצא רפאל
(״רפול״) איתן יצטרף לליכוד, גורסים
אנשים, המכירים אותו, שהוא יתקרב לניצי
המערך.
חברים במושב תל־עדשים טוענים שלא לייחוס,
שרפול מקורב בהשקפת־עולמו לפלג הימני של
מיפלגת־העבודה, וששם הוא מרגיש כמו בבית.

הנציב הנוכחי, אליעזר אכסטר.
אברהם, סגן־אלוף במילואים, המקורב לקבוצת שר־האוצר
יורם ארידור, לא מילא את הציפיות שתלו —
בו — קידום אנשי מיפלגה בשירות עובדי־המדינה.

בנ השלג או ל ה ־
ל ח רו ת
צחי הנגבי, בנה שד ח״כ־התחייה גאולה
כהן, שפרש מהתנועה בגדל מתינותה,
הצטרף לתנועת־החרות. הוא הביא עימו
אנשים נוספים שפרשו מהתחייה.

י לו ד ה סתמ״בוה
אמר ^ א ^ ת
ועד של אישים ימניים, המקורבים
לשר בכיר בממשלה, יוזמים ועד
לעידוד הילודה בארץ. הם באד במגע
עם קהילות יהודיות כארצזת־הברית,
ואלה יתמכו בדרך מיוחדת במישפ•
חות מרובות־ילדים בישראל.
התוכנית היא שכל מישפחה יהודית
מעבר לים תאמץ מישפתה בארץ,
ותעביר לה סך שד 40 דולר לחודש
על כל ילד שלישי והלאה, ללא מתוו־

נ קדי מון -

פאטנט ישראלי עולמי שד ייצור מזון דמוי•
כשר, המבוסס על חלבונים צימחיים,
כתחליף לכשר, ישווק לארצות הגוש
הקומוניסטי, ובעיקר לברית־המועצות.

ועץ תי ק שו ר ת

החברה הישראלית שבבעלות מישפחת פרנקנסל
תקים מיפעל בארצות־הברית. בשותפות עם בעלי־הון
דרום־אמריקאים, כדי לשווק למיזרח־אירופה את
הטכנולוגיות משם, ולא מישראל.

העיתונאי הבכיר של ״ידיעות אחרונות״,
שלמה נקדימון, ישמש יועץ לענייני
תיקשורת לחברות כלכליות גדולות•

ה תנ ח לו ת ה מפוני ם
נ טו ש ה
התנחלות מפוני״מית הקיצוניים, אלי סיני,
מאוכלסת רק כסופי־השבוע, וגם אז רק
על־ידי צ 1מישפחות המתנחלים. במשך
השבוע שומרים על המיבנים שכרצועת*
עזה, חיילי מילואים של צה״ל.

מו עמד נוסף
לערוץ ה שני
הפירסומאי חיים פלד מרכז סביכו בעלי־הץ
מישראל ומארצות־הברית, והוא מעוניין
לקבל את הזיכיון להפעלת הערוץ השני
של הטלוויזיה.
פלד פנה לממשלה והודיע שחברת־ענק אמריקאית,
המתמחה בתיקשורת, עומדת מאחוריו, ושהיא תהיה
מסוגלת לקחת על עצמה את הפעלת הערוץ כולו.

הוא קיבל מעיתונו שנת־חופשה, כפי שקיבל כאשר
מונה כיועץ לענייני תיקשורת של ראש־הסמשלוד.־׳

ה ר -ק ר ^ שנ ה
מ שני םתד מי ת

נציגי כת הארי־קרישנה בארץ מחפשים
סישרד־פירסום ואיש יחסי־ציבור, שיטפלו
בבניית תדמית חדשה לקבוצתם.
לארץ בא נציג בכיר של הכת מחו״ל, כדי לארגן
את התנועה מחדש מבחינת פעילותה, דרכי קבלת
חברים חדשים ותדמיתה בעיני הציבור.
חברי הכת לא זכו להיענות מצד מישרדים רבים.
שאליהם הם פנו.

ןעל ־ שםפלא

שמואל פלאטו־שרון יתחיל לשווק בקרוב
יין הנושא את שמו.
זהו יין תוסס כשר, שיתחרה ביינות דומים מיובאים
שאינם כשרים.

!בים

תו כ 1תמחשב

ל מי ס ע די ח

ד חו ס ה אינ ב דוגי ה

כתוך כסה ימים יופעל הסדר חדש
של דירוג מיסעדות ובתי־קפה בארץ.
ועדה ציבורית שמינה סישרד־הוניי•
רות קבעה קריטריונים מחמירים לדירוג,
מכוכב עד ארבעה, ועתה נקבע
הדירוג לכל מיסעדה.
כעיקכות המיכצע יפורסם סמל
חדש, ויפוג תוקפם של כל הסמלים
שסתנוססים על קירות מיסעדות ובתי
קפה ברחבי הארץ.

ה סגן ל א היה נ צי ב
סגן נציב שירות*המדינה, נתן אברהם,
לא ימונה לתפקיד הנציב, אחרי פרישת

סאלים מועלם, לשעבר סגן נציב מס־הכנסה,
ואוריאל נעמן, מנהל הכספים של ״שירותי
אשראי מיסחרי לישראל״ ,פיתחו תוכנה
בעיברית, המאפשרת לבדוק את ההשלכות
הפיננסיות של חוק המיסוי האינפלציוני
על נתוני החברה.
התוכנה זוכה בהתעניינות גדלה והולכת של מישרדי
רואי-חשבון, והשימוש בה חוסך אלפי שעות־עבודה
ידנית בחישובים שמצריך החוק.

לאל כינו ס ה פו עלד
מסיבות לא־ברורות עדיין לא אישרה
המישלחת הישראלית את השתתפותה
בכינוס הפועל, שיפתח כאחד במאי.

במדינה ירושלים בין החורגות

ערכיה כת 67 שוכבת
ככית־חודים חסרת•
הכרה אחרי שהוכתה.
החשודים כמעשה, כחורי
ישיבה, איגם עכורים
פאטמה אבו־מיאלה )67( ,חוש-
_ בת הרובע המוסלמי בעיר העתיקה
בירושלים, שוכבת זה כמה ימים
בבית־החולים חסרת־הכרה. היא
שוכבת על גבה, פיה פעור לרוו חה
ונחרות, המעידות על נשיפה
קשה, בוקעות ממנו. עיניה עצו מות,
פניה נפוחות מכוסות כתמים
אדומים וכחולים, גם בעיניים. קוד־קודה
עטוף כולו בתחבושות. יד
נפוחה, חבושה בחלקה, מוטלת על
החזה. הרופאים: היא גוססת.
פאטמה אבו־מיאלה ובעלה גרים
בחצר משותפת עם ישיבת בירכת
אברהם. שבנים אחרים ברחוב מס פרים,
כי כבר חודשים רבים מנ סים
בחורי הישיבה, שרובם חוז רים
בתשובה, לשכנע את המיש-
פחה לעזוב את ביתה. הם רוצים
להשתלט על הבית ולספח אותו
לבתים האחרים של הישיבה. ל דיברי
התושבים הם ניסו בכל מיני
;דרכים — בדיבורים, באיומים ב שפיכת
מים ואף בזריקת אבנים.
אך הזוג אבו-מיאלה מסרב לע זוב
את ביתו. הם כבר זקנים מדי
ועייפים מכדי לחפש לעצמם בית
חדש. הם רוצים להישאר בביתם.
כיפייה סליימה, צעירה המתגו-

טמה הפצועה, והוא מספר:
״ביום הראשון בשעה 3וחצי
אחרי-הצהריים עברתי שם במיקרה
ושמעתי צועקים שיש אשה שנש חטה.
צעקו שתלמידי הישיבה שח טו
מישהי. היינו כמה צעירים וכ שהגענו
למדרגות הבית לא יכול נו
להיכנס. מהישיבה למעלה זרקו
עלינו אבנים ובקבוקים. חזרנו ו קראנו
לחיילי מישמר־הגבול. הסב רנו
להם שאנחנו רוצים להוציא
את הזקנה ואנחנו לא רוצים לריב
עם תלמידי הישיבה.
״השוטרים באו איתנו וכשהגענו
שוב לכניסה, ניסה מפקד הסיור
לדבר עם תלמידי הישיבה, אך זה
לא עזר, והם המשיכו לזרוק אבנים
ובקבוקים. לבסוף, בתחבולה, הצ לחתי
להיכנס פנימה. מצאתי את
האשה שוכבת במיטבח צר מאוד.
ראיתי כמות גדולה של דם מס ביבה.
נבהלתי — כל הראש וה עיניים
שלה היו מלאי דם והעור
של הראש היה מקולף.
״כשנרגעתי, הרמתי אותה. כשה תחלתי
ללכת איתר. הרגשתי ש מישהו
מכה אותי בצוואר, ובאותו
זמן התחלתי לחטוף מכות גם בגב.
כשגמרו להכות אותי עזבו וברחו.
בכוחות אחרונים הרמתי את הזקנה
ורצתי איתה לבית־החולים.״ גם
אבו־מייזר מאושפז בבית־החולים
וטובל מכאבים בצווארו ובגבו.
בחורי הישיבה לא נעצרו באותו
יום ואיש לא בא לגבות מהם
עדות. המישטרה: לא הוגשה תלונה.
כמו כמילחמה. כעבור יו מיים,
ביום השלישי שעבר, הגיע
לרחוב צוות־טלוויזיה אנגלי. הם
רצו לצלם את ביתם של זוג ה זקנים.
הם נכנסו פנימה ובאותו

מוכה אכדמיאלה (שוכבת כלי הכרה בכית־הדוולים)
זקנה מכדי לחפש בית חדש
מזכיר־הממשלה לשעבר אריה נאור,
קצין־חינוך ראשי לשעבר אבי זו הר,
מפקד חיל־האוויר לשעבר דויד
עיברי, רקטור אוניברסיטת חל-
אביב יורם דינשסיין ז
התשובה: כולם ביקרו באחת
מימי השבת בבית מישפחת חסון
בכפר הדרוז־ דליית אל־כרמל.
אירוח מלא• האופן שבו הם
הגיעו לשם מחייב הסבר. רפי
חסון, צעיר בן 23 בן המקום, הת חיל
לכתוב בעיתונים שונים בה יותו
תלמיד תיכון. בצבא הוא
שירת ככתב במחנה (העולם הזה

במיסגרת עבודתו העיתונאית
הוא נפגש עם אישים שונים ונהג
איתם טקטיקה דומה: הוא הזמין
אותם לביתו כשהוא מבטיח אירוח

מלא והסבר על אורח החיים הדרו זי.
מסתבר שרפי, שאביו הוא
מזכיר המועצה המקומית, לא איב־זב
את אורחיו שבאו לטיול בכפר
יחד עם בני־מישפחותיהם, וזכו
להכנסת אורחים מלאה שבמרכזה
אכילת כבש שנשחט במיוחד עבורם
.״היום כבר יש כביש על שפי.
כביש רפי. אני סייעתי שיבנו
כביש המקשר את הכפרים לצומת
אלקיים ומשם לתל־אביב, בדרד
קצרה יותר מאשר הנסיעה דרך
חיפה,״ הוא אומר.
רפי נבחי פעמיים כאיש השנה
הצעיר• של ג׳ייסי — הלישכה הצעירה,
על פעילותו הציבורית ב כפר.
עתה הוא לומד בחוג ללי מודים
קדם-מישפם ים באוניברסי טת
תל-אביב.

חסידי ישיבת ״בירכת אכרהס״ כעת מעצרם
היכו וחזרו להתפלל
ררת בשכנות, מספרת כי בחורי ה ישיבה
מטרידים ללא הרף את ה תושבים
הערביים הגרים בסביבה.
״אנחנו לא ישנים מרוב פחד,״
אומרת כיפייה. היא סיפרה שלפני
כחצי שנה היכו את אמה, והיא
נפגעה ברגלה ונזקקה לכמה תפ רים
בבית־החולים. אמה הגישה
תלונה במישטרה, אבל לדבריה,
סגרה את התיק כדי שבחורי הישי בה
לא יטרידו אותם יותר .״הם
שופכים עלינו מים כל הזמן,״ היא
טוענת ״וזורקים עלינו אבנים.״
ביום הראשון
״שחטו אשה
שעבר הגיעה פאטמה אבו־מיאלה
לבית־החולים במצב קשה. איש
אינו יודע בדיוק מה קרה, אך תל מידי
הישיבה הם החשודים במע שה.
נאפז אבו־מייזר, בן ,20 המת גורר
בשכנות, הוא שמצא את פא-
ה עו ל ם הז ה 2380

רגע ניטח עליהם מטר של אבנים
וזרם של מים. אנשי הטלוויזיה
התלוננו במישטרה, ובעיקבות תלו נה
זו נעצרו ביום השלישי בערב
שמונה בחורי ישיבה.
באותו זמן נראה הרחוב בעיר
העתיקה בירושלים כמו במילחמה.
תושבים ערביים מפוחדים הציצו
מתוך הבתים ופחדו לעבור את
הרחוב, ושוטרי מישמר הגבול ב־חגורים
מלאים ובקסדות, עם הנשק
דרוך בידיים, התרוצצו הלוך ושוב
במעלה הסימטה, כשאיש אינו מעז
להתקרב אל מקום האירוע.
בחורי הישיבה שוחררו למחרת
בערבות. בקשת המישטרה לעכב
את שיחרורם עד להגשת עירעור
או כתב־אישום לא נענתה.
במישטרה טוענים שכתב-אישום
נגדם יוגש כשניתן יהיה לגבות

עדות מהזקנה. ברגע כתיבת שו רות
אלה הזקנה עדיין חסרת־הכרה
וספק רב אם תחזור להכרתה.

דורו וים
סבאו! ורוסי

צעיר דרוזי 8וע7
בדרד אישית חריגה.
מה המשותף בין האישים ה באים:
ח״כ שינוי אמנון רובינ שטיין,
מפקד מישטרת מחוז תל-
אביב אברהם תורגמן, ראש-עיריית
חיפה אריה גוראל, ח״כ־לשעבר
שמואל סולדנו, ח״כ חרות יוסף
רום, ח״ב המערו אסנת לין, נשיא
אוניברסיטת תל־אביב חיים ב ך
שחר׳ הנשיא-לשעבר אפריים קציר,

מוכה אכו־ימייזר בבית־החולים
ניסה להציל

8118818 5 5 8 8 8 5 8 1 1 8 1 8 1 1 9 5 8 1 1 8 8 1 1 1 >< 511 818 וו 8 1 1 1
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

מפ קד האוכלוסין והדיור 1983

ם םם,ם ג שקל ב מ מו צ ע -שנו נוקד קבלני ל־ 28 יום.
כדאי!

* סרטים בכל סניפי הדואר ובלשכות של שירות התעסוקה

כ ל?ם! שעם־י שראל נו הג כעםשלכב שי ם. הזא ישר

חס הטפילים

גי מעריץ את סבלנותו של עם־ישראל.
יש אומרים: סבלנות של ברזל.

אבל הבעייה אינה כלכלית. היא פוליטית.
אפשר בקלות להוריד ביו 1070ו* 2570 מתקציב כל
מישרד ממשלתי, מבלי שייפגעו תפקידיו הרישמיים.
יתכן שנכוו ההיפך: אם ייחתך השומן הזה מן הגוף,
הגוף ייטיב לתפקד.
הנה פוטרו עובדים רבים מאוד בחברת אל־על, ולדברי
מנהליה לא יזיק הדבר לתיפקודה׳ אלא להיפך, והרי אין
ספק בכך שחברת אל־טל, גם בימיה השחורים ביותר,

אפשר גם לומר: סבלנותם שד כבשים.

ף • אות אלפי ישראלים יסעו השנה לחו״ל.
י הם משתמשים בזכותם לספק את.תשוקתו העיקרית
של האדם המודרני: לראות נופים חדשים, להכיר עולמות
אחרים.
עבור תענוג זה ישלמו במיטב כספם, פרי עמלם.
הם ישלמו יותר מעמיתיהם באירופה, אף כי משכורתם
של כימעט כל הישראלים היא כמחצית השכר שמקבלים
עמיתיהם באירופה המערבית עבור אותה העבודה עצמה.
מכלל זה חורגת שיכבה קטנטנה של ספסרים, רמאי־מם
ופרוטקציונרים אחרים של המימסד.
החל באחד בחודש זה משלם עתה כל ישראלי 50
דולרים נוספים עבור הזכות לצאת מארצו 50 .דולרים
לנפש — גבר ואשה, זקן ונער, ישיש ותינוק( .נדמה לי
שאיו המס חל על כלב וחתול — אך מחדל זה בוודאי
יבוא על תיקונו, במרוצת הזמן).

פהו

50 דולרים — עבור

לא עבור ביטחון־המדינה. לא עבור שיפור השרותים
לזקנים גלמודים, לחולים ולנכים. אלה נשארים בשפל
המדרגה.
אלא — וייאמר הדבר סוף־כוף במילים הפשוטות
והברורות ביותר :

כדי לקיים חבורה של טפילים; בתחפושת
שחורה ובמיגבעות שחורות, שאינם עובדים
ואינם משרתים בצח״ל, ושעיסוקם הבילעדי
הוא בטיפוח אמונות טפלות•
ועם־ישראל הסבלני, הסבלני עד־אידקץ, עומד בתור
ומשלם.

ך מה ימים אחרי שנכנס לתוקפו מם־הטפילים, הוטל
• היטל של אחוז אחד על כל קנייה של מטבע זר
במדינה.
כל מי שזקוק לדולרים או לפרנקים, למארקים או
י״ללירטות, שוב אינו יכול לרכשם בערכם האמיתי. הוא
ישלם יותר.
זה מתחיל באחוז אחד. כל ילד מבין כי במדינת־ישראל
אחוז אחד הופך לשניים, שניים לארבעה, וארבעה
לשמונה. זוהי רק שאלה של זמן.

אחוז אחד — עכור

פ חז

לפי הטענה הרישמית: כדי לעזור לייצוא. מטרה
טובה לכל הדיעות. צריכים לייצא כדי לחיות. מי לא
ישלם ברצון עבור הייצוא ז

אלא שאין בכך כל ממש.

הכסף הדרוש לעידוד הייצוא צריו היה להילקח מן
התקציב הממשלתי — תקציב אדיר, מנופח, המתפקע
בכל התפרים.

אכל כתקציב הזה אי־אפשר לנגוע•

מדוע?
מפגי שכל אגורה בתקציב הזה שייכת למישהו.

— שייכת ל מו חו

א לעם־ישראל׳ המזיע דם כדי לפרנס את התקציב
הזה.
ל א למשלמי־המיסים, שאיו להם שום השפעה על
קביעת היעדים שאליהם זורמים הכספים, זיעת־אפם.

אלא לחבורה קטנה של בני־אדם: השרים.

ועל כך כדאי לעמוד.

מ קציב־המדינה מחולק בין מישרדי־הממשלה.
1בראש כל מישרד — עומד שר. וכל שר שייך
למיפלגה.
מובן מאליו שכספי התקציב הולכים למטרות טובות
רבות. שכר המורים והשוטרים, קיצבות לקשישים ולילדים
ועוד ועוד.

אך אין שמץ של ספק בכך כי חלק אדיר
של התקציב הזה משמש לתשלום מס למיפ
לגות•

לא, איני מתכוון למס־המיפלגות הרישמי, שהוא טיפה
בים. טיפה גדולה, בלי ספק. אך טיפה בילבד.
לפי החוקה הבלתי־כתובה של מדינת־ישראל, ברגע
שמיפלגה מצטרפת לקואליציה ומקבלת לידיה מישרד
ממשלתי, היא זכאית לשלל.

המישרד הממשלתי המסור בידיה משמש
לשתי מטרות שונות — המטרה הרישמית
של המישרד(דתות, רווחה, פנים וכו׳) והמטרה
הסמוייה: לפרנס את סיפלגת בעליה.
_ הדבר נעשה במאות צורות שונות. עסקני המיפלגה
משובצים במנגנון המישרד, בתפקידים השמנים וגם

אברהם שפירא (עם יצחק רבין ו אב א אבן בכנ ס ת) :שיא ה שי אי ם
בתפקידים הפחות־חשובים. באמצעות מערכת מסועפת
של הסוואה, עוברים כספי המישרד בצינורות סמויים
רבים אל כיסי המיפלגה. תיק-אפרסק גילה רק טפח
מן השיטה הזאת.

יש מישרדי־ממשלה השייכים למיפלגה שלמה.
יש השייכים רק לסיעה אחת במיפלגה.
ויש השייכים לעסקן אחד ולחוג מוקיריו. אך
העיקרץ שווה בכל מישרדי־הממשלה.

בעידן הפיאודלי היה המלך מעביר לנאמגיו אחוזה
קרקעית — דוכסות, רוזנות או פיסת־קרקע קטנה יותר —
תמורת תמיכתם בו בימי שלום, ובעיקר בימי מילחמה.
אחוזה כזאת (״פיאודום״ בלאטינית) פירנסה את האציל
בכבוד, ואיפשרה לו להחזיק צבא פרטי. הוא היה זכאי
לעשוק את נתיני האחוזה כאוות־נפשו.
במציאות הישראלית מהווה כל מישרד ממשלתי
פיאודום כזה. תמורת תמיכתה במלך, מקבלת המיפלגה
או הסיעה אחוזה פרטית (דתות, רווחה, פנים וכד).
היא זכאית להשתמש בה כדי להעביר את מירב כספי
המדינה לכיסיה׳ ולכים עסקניה, לחלק ביניהם מישרות,
כיבודים, שליחויות לחו״ל, מכוניות, מזכירות, רשיונות,
זכיונות, הזמנות, ואלף ואחת הצורות האחרות העוזרות
:לקיים את רמת־המחייה של שיכבת הטפילים, הממלאה
את מיסעדות־הפאר והמועדונים היקרים מדי ערב.

על חלוקה סיפלגתית זו מבוסס כל המימסד
הישראלי — כפי שכל המישטר של ימי־הביניים
היה מבוסס על החלוקה הפיאודלית.

^ אשר דרוש כסף לפטרה כלשהי — עידוד הייצוא,
י הגדלת הקיצבות לילדים, מילחמה חדשה ופה עוד

— צריו היה, לכאורה, לחול עיקרון פשוט: צימצום
חלק אחר של תקציב־המדינה כדי לשחרר כספים לצורך
החדש.

זה הגיוני, אבל אין זה אפשרי.

אמנם, כל כלכלן יודע רי התקציב הממשלתי המנופח
הוא אבי כל החוליים הכלכליים של המדינה, החל באינ פלציה
וכלה במאזן־התשלומים השלילי. זה ברור כשמש
בצהרי יום־קיץ.

תיפקדה לאין שיעור יותר טוב מכל מישרד ממשלתי
בארץ.

אבל קיצוץ כזה, שלא היה פוגע בתפקיד
הרישמי של המישרד, היה פוגע בתפקידו
האמיתי, הסמוי. הוא היה פוגע בכוחה של
מיפלגת־בעליו, ביכולתה להחזיק מעמד ולשגשג
על־־ידי חלוקת השלל בין חבריה ותומכיה.
לכן אין זה בא כלל בחשבון.
לכן נאלץ האוצר להטיל מיסים חדשים, שאינם
כלולים בתקציב, עוד לפני שהתקציב החדש אף
נכנם לתוקפו. לכן הוא ייאלץ להגדיל את המיסים האלה
שוב ושוב במשך השנה — מס־הנסיעות, מם מטבע־החוץ
והמיסים החדשים הבאים, ששמותיהם עדיין לא
הומצאו.
עבור מה ן ייאמר גם זר. במילים פשוטות וברורות :
כדי שאינם
יוצרת,
העליון

לקיים חבורות־חכורות של טפילים,
מסוגלים ואינם מוכנים לשום עבודה
ושכרטיס־הכניסה היחידי שלהם למעמד
במדינה הוא כרטים־המיפלגה•

ועם־ישראל, הסבלני עד-אין־קץ, עובד ומשלם, רוטן
ומשלם.

בחינה זו — ג ם מבחינה זו — אין שום הבדל
בין המערך והליכוד.

לא הליכוד המציא את השיטה הזאת.
המציא אותה המערך, עוד לפני שקמה מדינת
ישראל.
כאשר הוקמה המדינה, לפני 35 שנים, פשוט הועברה
השיטה אליה, מומסדה ובוצרה.
עם הגיע הליכוד לשילטון, הוא אימץ לו את השיטה
כולה כמות שהיא. החלוקה נמשכת כפי שהיתה. כל אשר
קרה, באותו ״מהפך״ מפורסם, הוא שינוי במפתח. הליכוד,
שקיבל עד אז מעט, מקבל עתה הרבה מאוד. המערך,
שקיבל אז את חלק־הארי, נאלץ עתה להסתפק בחלק־השועל.
שוב אין הוא חולש על מישרדים ממשלתיים, אך
הממשלה זורקת לו נתחים שמנים מן השולחן — הזמנות
(המשך בעמוד )66

;םאומרים ...מההם או מ די ם ...מההםאומרים ...מההם או מ רי ם.

מ׳א ליטו־נסק:

א 1,3וו ד? ל :

זאבב־רגר:

״הגשנו ונם מוינה ״פ לי נ׳ לא נתן ״נגיב מחמדי כלל
עו מגש של נסו!״ לנו הוראות בימוי!״ לא חורמן ליריד!״
בכל פעם שאני פוגשת אטה טלחמח במילחמת-
העצמאות, אני מתרגשת מחדש. האמהות שלנו —
אלה השמרניות, אלה שאינן מבינות אותנו, אלה שאין
לנו איתן שפה משותפת והשייכות לדור הישן — תיו
פעם נשים במיכנסי חאקי קצרים, שהתרוצצו עם
סטנים ביד וחיו מלוות שיירות לירושלים תחת אש 9 צולבת ובסכנת נפשות.
ישראל היא בת ,35 במיטב שנותיה — כמו שאומרים
על אשה שהגיעה לגיל הבשל הזה. מיא ליטוינסקי
היתח אחת •מאותם שהגישו לנו אותה על מגש של
כטף. לפני יום־העצמאות השלושים וחמישה של ישראל,
שאלתי אותה:

• מה עשית כמידחמת העצמאות ץ
הייתי אחת מאותן שהסתירו את הסטנים והרימונים
מתחת לבגדים.

• על נשים לא חיפשו נשק?
חיפשו, ועוד איך. אלא שאני הייתי בחופשת־שיחרור
מהצבא הבריטי, ובכל פעם שחיפשו — הראיתי תעודת-
חייל, ואז עזבו אותי. פעם, אני זוכרת, הסטן הציץ
מהשימלה, והחייל הבריטי אמר לי :״היום קר, צריך
לסגור את המעיל.״

• ליווית שיירות?
ליוויתי שיירות במשך שבועיים, עד שנתקענו בירו שלים.

היית כשיירה שהותקפה ץ
השיירות הותקפו כמה פעמים.

• לא פחדת?
הייתי צעירה מדי. לא עלה על דעתי לפחוד.

• איך את מרגישה היום, כשאת עוכרת
ככאכיאדדעד ז
צביטה בלב. אבל כשאני חושבת על בני, המשרת
בצנחנים בלבנון, צובט לי בלב עוד יותר. היום אני
מבינה את ההורים שלי. אז בכלל לא הבנתי אותם.
אז לא עלה על דעתי לבקש מהם רשות, לשאול
אותם אם להילחם או לא להילחם. זה היה מובן מאליו
שצריך להירתם למאמץ.

• הדור שלנו דווקא שואל שאלות.
אנחנו לא שאלנו. לא היתה ברירה, וזכרנו את השואה.
הדור של עכשיו שכח.
את חושבת שהחיים שלנו היו יותר קלים?

• יותר מעניינים.
ולכם אין החיים מעניינים?
הבעיה היא שאתם לא יודעים את זה. שכחתם. השאלה
שאני שואלת את הדור הזה: למה לא למדתם היסטוריה?
הגשנו לכם את המדינה על מגש של כסף, לא כדי
שתתנו אותה במתנה. אנחנו אומרים ציונות, ואתם
צוחקים מאיתנו.

בין שני אנשי צוות־הטלוויזיח שנעצרו באשמת בימוי
נערות מורעלות בשכם ושוחררו כעבור שבע שעות היה
איש־הקול אבישי דקל, בעלה של חבדרנית ציפי שביט.
שבוע אחרי המעצר ואחרי שנרגע מעט מהמאורעות,
שיכנעתי את אבישי, בקושי, לספר לי מה בדיוק
התרחש בבית־חחולים בשכם.

• אכישי, מדוע כעצם עצרו אתכם ז
הגענו לבית־החולים בשכם ועלינו למעלה, בלי מצל מות,
לבקש מהמנהל אישור לצלם. הוא לא היה. ביקשנו
מהסגן. הוא צילצל למימשל וקיבל אישור.

• מהמושל הצכאיז
המושל לא היה. מישהו במיבצעים אישר לו. ירדנו
למטה כדי לקחת מצלמות. אני ומשה בן־דור עלינו
בחזרה, כשרופא נלווה אלינו לחדרים של הבנות. צילמנו
מה שהיה לצלם, בלי להוציא מילה מהפה ובלי הדרכה
של פליני ולא של אף בימאי מפורסם אחר. לא עברו
שתי דקות והגיע קצין של הצבא וקצין של מישמר
הגבול. הם דרשו מאיתנו להפסיק לצלם, לקחו תעודות
וביקשו שנתלווה אליהם לתחנת־המישטרה. הם לקחו גם
שלושה רופאים.

• מה קרה כמיישטרה

ישבנו בחוץ וחכינו. המפקד של הנפה, שקראו לו גבי,
נתן לנו קפה והתנהג אלינו יפה. הוא כנראה תפס יוזמה
אישית על העניין והחלים להלביש עלינו סיפור. דרש
מאיתנו לתת לו את הקסטה. לא הסכמנו. אמרנו לו
שאם האזור סגור, ניתן לו את הקסטה, כי יש צו שאסור
לצלם. אבל אם האזור לא סגור, מותר לנו לצלם. ביקשנו
שיראה לנו צו שהאזור סגור. כמובן שלא היה לו צו כזה.
הוא ניסה לדבר על ליבנו. אמר שאנחנו ישראלים וצריכים
לשמור על תדמיתה של המדינה. לא ענינו לו. יצאנו
החוצה. הוא יצא אחרינו ואמר :״אתם מפה לא יוצאים
עד שלא תתנו לי את הקסטה. יש לי אישור מאלוף
הפיקוד לעצור אתכם.״

• כאיזו אשמה עצרו אתכם?
באשמת הפרת הסדר והתססת הבנות.

• מאיפה הסיפור של הכימויץ
מהמישטרה. המישטרה היא שהעבירה, לדעתי, את
הסיפור לרדיו .

• מתי שוחררת ץ
כשעוצרים אותך ל־ 48 שעות, את רשאית לצלצל.
טילפנו לסי-בי-אס. נו, סי-בי־אס זה לא אבישי דקל
או ציפי שביט. זה ישר טלקס לניו־יורק, ומשם טלקס
לבנין וטלקס לארנס, וזהו — שיחררו אותנו.

• כלי שמסרתם את הקסטה?
בשלב מסויים מסרנו את הקסטה לחוקר הדרוזי שחקר
אותנו, אבל כששוחררנו אמרנו שאנחנו לא עוזבים בלי
הקסטה, וכך היה. קיבלנו את הקסטה ורק אז עזבנו.

יריד הספרים בירושלים הזמין השנה סופרים חשובים
מאוד, כדי להשתתף בארועיו. פורסם בעיתונים
כאילו הספר המצרי נאגיב מחפוד׳ הודיע שלא ישתתף
ביריד. כמו כן פורסם, שגם הסופר הגרמני הנודע גיגתר
גראט הודיע שלא יגיע, מטעמים פוליטיים.
פניתי אל מנהל היריד, זאב בירגר, ושאלתי אותו :

• מדוע סירכ נאגיכ מחפוד׳ להשתתת
כיריד ץ
הסיפור הזה לא נכון. הוא לא הודיע שהוא לא
ישתתף ביריד׳ מכיוון שהוא כלל לא הוזמן להשתתף.
לדעתי, הסיפור פורסם בטעות.

הזמנתם סופרים מצריים ץ

לא הזמנו.

• יש סיכה מיוחדת לכך

לא, אין שום סיבה.

• לפני שנתיים הזמנתם.
לפני שנתיים זה היה משהו אחר. השנה הזמנו מו״לים
מצריים?

• והם יגיעו

עדיין אין לנו תשובה.

• כיצד נימק גינתר נראם את העוכדה
שלא ישתתף כיריד?
הוא הודיע, שלצערו הוא עסוק במועד המסויים של
היריד, ולא יוכל לבוא לישראל.

• היו נימוקים פוליטיים כסירוכו

אין לי כל סיבה להניח שהיה לו נימוק פוליטי.
בסיכתב שכתב הודיע, שהוא עסוק — וזו הסיבה היחידה.

• רשימת הסופרים שישתתפו כיריד דלה
למדי. מדוע לא הזמנתם סופרים ידועי־שם

אני לא חושב שהרשימה דלה. יבואו גדולי הסופרים
בעולם. יבואו אלאן סוליטו, הארוו־ן האו, פרופסור מרטין
גילברט — שהסרט על אושוויץ, שהוקרן בטלוויזיה,
מבוסס על סיפרו — ורחל דה־קארון גדולת הסופרים
בבראזיל.
לדעתי, זה הישג גדול שבמצב הפוליטי הקיים מגיעה
קבוצה כל-כך גדולה של סופרים חשובים לירושלים.

ה הם או מ רי ם ...מ ה הם או מרי ם מההם או מ רי ם

מי כל זמורה:

הורס גאון

אנטואן ג׳ בארה:
שרום מוסיקה קלאסית ־ ״רא צחוק שעושים ״ שיו
אי שד שניות הדעת! עליו,ח״ם שכאלה!,״ למיזדח הת׳כזו!״

בראשית מאי עומדת להצטרף רשת חדשת לקול״
ישראל .״קול המוסיקה״ יקרא שמה, והיא תשדר מ־6
בבוקר עד 1בלילה מוסיקה קלאסית.
שאלתי את מיכל זמורה, האחראית על המוסיקה
בקול״ישראל, ורעיית השופט העליון לשעבר חיים כהן:

• מי צריך רשת נפרדת למוסיקה קלאסית
כלכד, יהיו לה די מאזינים שיצדיקו את
הקמתה ץ
לא מדובר פה במיספר מאזינים, בני־אדם הם לא
רק מיספרים. מדובר בערכי־שידור. יש לנו הרשתות
גימל ובית, המשדרות מוסיקה קלה, וצריכה להיות רשת
של מה שאנחנו קוראים בטעות מוסיקה קלאסית.

• למה כטעות ז

מכיוון שהשם קלאסי מותאם לתקופה מסויימת, שבין
1800־ , 1750 אלא שהיום אין שם אחר. אך אני עדיין
סבורה שאין זה שם הולם.

• כאיזה שם היית בוחרת ז
אני מתחבטת. אולי מוסיקה אמנותית — להבדיל
מעממית? אך גם זה לא קולע, לכן אני מסתפקת בקלא־סית.
כי כל אחד יודע למה הכוונה.
אני חושבת שהסיפריה שלנו היא כל־כד עשירה, ויש
כל־כך הרבה אמנים ותקליטים׳ ובידינו מבחר כל־כד
גדול — שזה פשע לא לעשות בזה שימוש.
אני סבורה שהאזנה מכוונת למוסיקה הזו עושה משהו
לבן־אדם: מעין אי של שקם, אי של שפיות, טיפה יותר
ישוב־דעת. אני חושבת שאנחנו •חייבים זאת למאזינים
שלנו. כי הרדיו הוא כיום האמרגן הגדול ביותר של
האמנויות.

בחלומות הכי פרועים שלי לא חלמתי שאקדיש
לזמר יהורם גאון שני טורים במדור אחד: זה שמצד
שמאל, וזה שאתם קוראים בעת. מה לעשות! כאשר
ריאיינתי את אנטואן ג׳בארה, לא ידעתי שיהורם גאון
עומד להיות כוכב ״חיים שכאלה״,
העובדה שלא ידעתי, היא שתיים־אפס לטובת רעיית
הזמר, אורנה גאון, שהצליחה להסתיר ממני ומכל
חברותיה הטובות ביותר את הסוד שאותו נשאה
בתוכה חמישה חודשים. אני, שחשבתי שאני יודעת
הבל, אכלתי אותה שוב, בפעם המי יודע כמה, וקראתי
על ״חיים שבאלה״ עם יהורם ואון בעיתון.
טילפנתי אליו ושאלתי אותו להרגשתו. הוא חיה
עדיין נרגש ביותר ואמר לי:
בפעם הבאה, כשמחליטים לעשות חיים שכאלה, לבד
אדם, שיצמידו אליו רופא לב. באתי לאולפן להקליט
שיר ליום־העצמאות, ופיתאום מצאתי את עצמי מול
עמום אטינגר.
הייתי המום, לא האמנתי למראה עיניי. התרגשתי
מאוד.
זו היתד, ממש סכנה בריאותית — היו שם אנשים
שלא ראיתי שנים, הביאו את המחנכת שלי מכיתה גימל.
זה היה כמו לקבל לטיפה מצד אחד ובוקס אדיר מצד שני.

• כוקם אדיר?
הייתי המום. את מבינה למה? אני מתכוון, שזה לא
צחוק כשעושים עליך חייס שכאלה.

את אנטואן ג׳בארה, המגדיר עצמו כאידיאולוג
ומחנך לבנוני, אפשר חיה למצוא בשבוע שעבר ברמת״
השרון, בביתו של הזמר יהורם גאון. בקומת המרתף
בסטודיו עבד המשורר הלבנוני, הטוען לזכות יוצרים
על הימנון הצבא הלבנוני, עם גאון על שיר בשם ״שיר
השלום למיזרח התיכון״.
ג׳בארה, שאינו מדבר עברית, וגאון, שאינו דובר
ערבית, דיברו זה עם זה צרפתית מגומגמת. אך מכיוון
שמדובר באן בעבודה ולא בשיחת נימוסיו, נעזרו בד״ר
אשר פרחי, ראש המכון ליחסי״אנוש, ששימש כמתורגמן.
שאלתי את ג׳בארה:

• מה אתה עושה כרמת־השרון?
באתי לכאן מביירות׳ כדי לפגוש בזמר הישראלי
יהורם גאון.

• הכרת את גאון לפני כן ז
כתבתי את שיר השלום למיזרח התיכון, פגשתי בדיר
אשר פרחי, והוא סיפר לי על יהורם גאון. שמעתי
תקליטים שלו, והחלטתי שאני רוצה באיש זה, שיבצע
את השיר.
כעת אני נמצא פה, ואנחנו עובדים ביחד על השיר,
שאני מקווה שיופץ ברחבי הסיזרח התיכון.

• אתה מאמין כשלום כין ישראל ולבנץ ז
אחרת לא הייתי כותב את השיר.

• אחיד הלבנונים, גם הם מאמינים כשלום?
כולנו
מאמינים בשלום.

• אינשאללה

איך מ ל הי בפסח גרזפר א 11 הגר מני ם

פולץ הפכה לנושא ה שיחה
המרכזי בין שר-החקל-
אות שימחה ארליך ושגריר
קנדה החדש בישראל ג׳ורג׳
דרכון. השניים נפגשו רק עתה
משום שכאשר קיבל השגריר
את כתב אמנתו היה ארליך
בניתוח בארצות־הברית. בשי-

שיס

ואילו זיכ רונו ת •ש ל שי מחהאר לי ך מ פז לין-

״בוא נחלק את 20 קילו הזהב
כמו אחים,״ אמר הרוסי לפו לני
.״לא, לא נחלק כמו אחים,
אלא פיפטי פיפטי,״ ענה לו
הפולני.

מאיר

השר לשעבר
ע מי ת, שידוע כנץ בדיעותיו,

קורבנות המילחמה לקורבנות
שווא.

האסטרולוג הרצל!ליפ

ץ טוען שהמילחסה עם ה סורים
לא עומדת לפרוץ עכ שיו,
אלא בחודש אוגוסט. נשיא
סוריה חאפט׳ אל־אסאד

יצחק ג3ון. אחרי הראיון ה ציע
אגמון שהקהל, שמנה יותר
מ־ ,400 יצביע בעד המועמד
המתאים של המערך. יצחק
רכין קיבל שיבעה קולות.
מספר זהה קיבל שימעון
פרס, ואילו את כל השאר,
יותר נד 380 קולות, קיבל ה נשיא
הפורש, יצחק נבון.
מישלחת ותיקי השומר־הצעיר
התארחה במישכן הנ שיא.
מאיר יערי לא נכח,
אך לעומתו הופיע יעקכ חזן.
הוא התווכח עם־ נבון מי מהם
היטיב להכיר את דויד כן־
גוריון. חזן טען שהוא הכיר
אותו טוב יותר מנבון. הנשיא
טען שחזן אולי הכיר את הזקן
זמן ממושך יותר, אך הוא
הכיר אותו יותר מקרוב. הש ניים
חזרו שוב ושוב על דיב־ריהם
ולבסוף, כשלא הגיעו
לעמק השווה, הסכימו לא לה חליט.
בטקס
הענקת עיטורי ה־צל״ש
גמישכן הופיע ראש־הממשלה
באיחור קל, והגיע
ממש בתחילת האירוע. הוא
נראה זעוף ביותר, ומייד אחרי
הצילום המשותף עם החיילים,
עם שר־הביטחון משח (.מי-
שד,״) אדנם ועם נבון הוא
עזב את המקום, למרות שגבון
ביקש ממנו שישאר להמשך
שיחה עם שר-הביטחון ועם
הרמטכ״ל.

ך 1 3^ ¥ך חובש לראשו טרבוש נאוחל מארוקאי שהוקם גתל-אביב לרגל חגיגות

המימונה. בן־מאיר (במרכז) מועמד המערך לראשות עיריית תל־אביב,
לא בחל בכובע. לעומת זאת דחה את חבישת הכובע יעחק רבין. הוא אמר :״אגי לא אוהג
כובעים. בצבא לא חיתה לי ברירה, וחבשתי כובע, אבל כאזרח אני לא חייב לעשות זאת.״

1 1\ #1

חה הזכיר השגריר שהוא היה
מזכיר שני בשגרירות* קנדה
בוורשה, וארליך סיפר על יל דותו
בפולין .״לא הייתי שם
כבר 50 שנה, אך פולק ידועה
לי,״ אמר סגן ראש־הממשלד,
והציע לאורח שהם יספרו זה
לזה בדיחות בפולנית. ורנון
הסכים וארליך סיפר לו על שני
שומרי-גבול, רוסי ופולני, ה תופסים
על הגבול המשותף בין
שתי הארצות מבריח זהב.

שינה אותן כנראה בעיקבות
מילחמת-הלבנון. בערב ראיו־נות
בבני-ברק הוא אמר ליע קב
אגמון, שאם צריך להניח
על כפות המאזניים את תוצ אות
המילחמה, הרי שזו מיל-
חמה שהיא פסולה מעיקרה.
הוא נימק זאת בכך שהממשלה
אינה מסוגלת להביא לידי־כך
שבעיקבות המילחמה תהיה הי דברות
עם הפלסטינים. לדעתו,
אם לא תהיה הידברות, יהפכו

יודח, ומייד אחר־כך תפרוץ
מילחמה רבת־משתתפים במיז-
רח התיכון.

אימת תן

ח״כ מפ״ם
אמר בערב בירה ומצח רוח ש נערך
בעפולה שלדעתו יש ל תת
גם למיפלגחו להצביע על
מועמד המערך לראשות הממ שלה.
אחרי שהמראיין יעקב
אגמון לחץ עליו, הסכים רון
לומר שהמועמד שלו הוא

בעת טקס חלוקת תעו דות
בית העסק המובחר בירו שלים,
זכה ראש העיריה טדי
קולק, שחילק את התעודות,
במתנה מיוחדת. אחת הזוכות,
בעלת בוטיק, העניקה לו חול צת
טי בצבע שחור. עליה,
בלבן, מצוייר, נוף ירושלים ו כתוב
בלועזית ״תיאודור ה־. 1״
קולק התלהב, לבש את החול צה
והמשיך בחלוקת התעודות.
אחרי־כן הוא חזר למיקרופון
וסיפר שח״כ הליברלים, ארי אל
וייגשטיין, הציע ששניהם
יחתמו על החולצה, והיא
תוצע במקום למכירה פומבית
שתמורתה תהיה קודש למגן-
דויד־אדום. החולצה נמכרה ב־
300 דולר, וכאשר עמד קולק
לרדת מהבימה העניקה לו בע לת
הבוטיק חולצה דומה בצבע
אדום.

מביטה בגופת בעלה, השחקן טימעון בר, המורד אל הקבר. טו* (למעלח,

שניה מימין) עמדה במרחק־מה מהקבר הטרי, בעוד שחוריו של השחקן מיררו י 1111111
בבכי ליד הקבר הפתוח. להלווייה הגיעו שחקנים רבים שליוו את בר בהופעותיו בתיאטראות השונים,
וביניהם חבריו לרביעיית מועדון התיאטרון המפורסמת( ,מימין, לשמאל) גידעון זינגר, יעקב
(יענקל׳ה) בן־טירא (לידו משמאל השחקן יוטף כרמון) וראובן שפר, שעזר בנשיאת הגופה לקבר.
בזמנו, כאשר פרש בר מהרביעייה, ופנה לכיוון חדש בדרכו האמגותית, החליף אותו אוריאל פורמן.

מזכ״ל

הפועל

יצחק

או פ ק זכה בעזרה מיריב ספו רטיבי.
הוא היה בדרכו לצפון
הארץ כאשר אירע תקר בגלגל
מכוניתו. בעודו מוציא את ה גלגל
הרזרווי שלו, עבר במקום
מנכ״ל מכבי יו אטטל ועזר
לו להחליף גלגל.
כאשר ביקר עורך־הדין
הירושלמי אכיברדוגו בח גיגות
המימונה בגן־סאקר, הוא
הבחין בטבלה שבה הופיעו ר־ י
שימות הישגי העדה המארוק־אית
בארץ, ברשימה הם כללו
את ישוב קריית־שמונה, דימו נה,
נתיבות, אופקים ועיירות
פיתוח אחרות. העיר ברדוגו:
.זו נראית כמו רשימת הצרות
של המדינה.״
עורכת התוכניות בקוד־ישראל
ענת פלג לא תשכח
זמן רב את מה שעבר עליה
כאשר הקליטה את התוכנית הסוד
הנורא — תוכנית שפתחה
את שידורי הרדיו ביום הזיכ רון
לשואה ולגבורה. התוכנית
עוסקת, לראשונה בארץ, בשי חות
עם ניצולים על ניסויים
רפואיים אכזריים שנעשו בהם
על־ידי הנאצים. במיסגרת ה מחקר
שקדם לראיונות ערכה
פלג בדיקה של מיסמכים ה־ ־
מצויים ביד ושם, ושלמעולם
לא נבדקו. את התוכנית היא
הקליטה שלוש פעמים, משום
שגם היא וגם שני טכנאים לא
יכלו לעמוד בסיפורים ששמעו.
אחד הטכנאים לא התאפק וב אמצע
ראיון עם ניצול יצא אל
מחוץ לחדר והתחיל לבכות.

הפורש רפאל

הרמטכ״ל
(״רפול״) איתן גילה עניין
באשה שישבה מול מישרד־ה-
ביטחון בשביתת־שבת. הוא ני גש
ושמע שהמדובר בשרה
יכלונקה. מבאר־שבע, אמו
של אנטול, היושב בכלא
הצבאי 35 יום, בפעם השלישית
השנה, על סירובו לשרת בש־ ׳
טחים הכבושים. לבקשת רפול
הסבירה האם מדוע יושב בנה
100 יום בכלא. ענה לה רפול :
״בפולניה יש שטחים כבושים,
לא כאן.״ כשעזב את המקום
הוסיף :״הוא יישב ויישב עוד.
הוא לא ישב מספיק.״

שר־החקלאות, פסח

סגן
(״פייסי״) גרופר מתגבר גם
על השפה הגרמנית. באחרונה
הוא ביקר בתערוכה חקלאית
בברלין ועתה הוא קיבל מי כ־

עדי ברקוביץ

מקבלת מאביה מיקי כדור״סל שעליו מתנוססת חתיממו.
עדי בת ה־ 4והבי באה לפתיחת חנות חדשה סל אביה,
עם שני שותפים אחרים נ משה רייס, שחקן כדורסל מהפועל חולון ואמיר נוישטט
(במרכז) מהפועל גיבעת־ברנר. בתו של נוישטט, אוסנת בת ה־ $וחצי, קיבלה אף
היא מאביה כדור־סל בחתימתו של מיקי. ניקול בת ה־ 7חודשים (משמאל) בתו
תב ובו קטע עיתון שבו התפר סמה
כתבה עליו. בכתבה שהו פיעה
בברלינר מורגן פססט
נאמר שגרופר הוא אדם שלמ רות
קשיי השפה איתו נוצר
עימו קשר אישי מיידי בזכות
אישיותו המיוחדת. כותב הכת בה
מסכם ומציע לישראל לה רבות
בשליחת ישראלים בעלי
תכונות אופי הדומות לאלה של
גרופר.
יושב־ראש המכון הירו שלמי
לדתות, ישראל ליפל,
^ היה בצרפת והתארח בביתו
של הארכיבישוף של פאריס
ז ׳אן מרי לופטיז׳ה, שהוא
ממוצא יהודי. ליפל חובש ה כיפה,
מנכ״ל מישרד־הדחות
לשעבר, שהודח על־ידי שר-
הדתות לשעבר אהרון אכו־חצירא,
ידוע בקשריו עם
מנהיגי העולם הנוצרי מתוקף
תפקידיו. הוא הביא עימו ל פאריס
מדליה על צליינים, ש אותה
הוא העניק למארחו.

רשות-השידור יוסף (״טומי״)
לפיד, כשביקש מהוועד־המנהל
של רשות־השידור לאשר את
תקציב הרשות. יושב־ראש ה וועד
ראובן ירדן נעדר.

אהרון באפו ואהובה מי
רון
הצביעו נגד אישורו בעוד
היושב־ראש,
שממלא־מקום
מיכה ינון, והד״ר ישראל
(״רוליק״) פלג, תמכו בו. ינון
ביקש להצביע פעמיים. פעם ב שמו
ופעם כיושב־ראש הי שיבה.
פאפו, שהוא עורד־דין,
טען שמבחינה מישפטית זד, לא
תקף. חיזוק לדעתו נתן היועץ
המישפטי לממשלה יצחק
זמיר. הוא דחה את בקשת
לפיד שהממשלה תאשר את
התקציב, אחרי שבירר אצל
היועץ המישפטי של הרשות
נתן בהן, איך התנהלה הה צבעה.
לפיד
ראה באי-אישור
התקציב פגיעה אישית בו.
מניימ שפרופסור ירון מח לים
בבית־חולים אחרי ניתוח
שעבר, הוא הציע שאת ההצ

שחקן הפועל רמת־גן קליף פונגנסנר, קינאה בבנות האחרות ואביה נתן גם
לח להחזיק כדור־סל שעליו מתנוססת חתימתו של מי שהביא שלושה ימים
לפני־כן להפסד הפועל רמת״גן בקרב על אליפות הליגה בכדורסל. הפתיחה של
החנות ברעננה גרמה לפקקי תנועה ברחובות הסמוכים. מאות ילדים צבאו על פתח
החנות והמתינו בסבלנות לחתימות מידי כוכבי מכבי תל־אביב, שבאו לברך את חברם.

בעה החוזרת על התקציב שלא
אושר יעשו בבית-ד,חולים ש בו
שוכב ׳ירון.

אילן שחו
כתב
האר ץ
רי התלבט זמן רב בשאלה מי
משכניו גונב את עיתון הארץ
מתיבת־הדואר שלו בשעות הבוקר
המוקדמות. הוא ערך
מארבים, אך תמיד בימים ש בהם
המתין לגנב, הגנב לא
הופיע. עתה מצא שחורי שיטה
חדשה, שמסתבר שהיא הוכיחה
את עצמה. הוא גזר מעיתון
הארץ ידיעה על תושב רמת־גן
שהועמד לדין והורשע ונדון
לקנס על הוצאת עיתון הארץ
מתיבת שכנו. שחורי הדביק
את הידיעה הגזורה על תיבת-
הדואר שלו, ומאז, כבר יותר
מחודשיים, אין איש מוציא את
עיתונו מהתיבה.
תיבת־הדואר של ח״כ
שינוי מלאה תמיד בכל פיני סיפורים
אישיים נוגעים ללב ובקשות
לעזרה. אך מסתבר שווירשובס־

מרדכי וירשובסקי

קי משמש כתובת גם למחנות
היריבים של אגודת־ישראל. מ סיבה
לא ברורה הוא זוכה ל קבל
לעיתים מזומנות דברי
השמצה על ח״כ אגודה זה או
אחר, בצורת כרזות, עיתונים
ומודעות המחולקות בבתים.
וירשובסקי קורא את החומר ב הנאה
ומשתף את עובדי מיש־רדי
שינוי בחוויה.

כתב
״אליך חנוך,״
אמנון אברמוביץ בדר׳ח
שלו במעריב, כאשר תיאר את
עורו־הדין חנוך קינן כשו פט
לא־רחמן במישפט בגדה
המערבית, שבו נשפט אביהן
של בנות בנות 13 על מעשיהן.
מטבע לשון זו מוכרת מדיווחי
שדרי הספורט שירים ונסערים.
קינן הוא גם שדר־ספורט ב שעות
הפנאי.

איתן דנציג

המראיין
לא יצא לחו״ל כבר זמן רב,
בעיקר בשל התכיפות של ערבי
הראיונות שאותם הוא מוזמן
לערוך. השנה החליטו הוא ו אישתו
בולהה לחגוג את חו פשת
הפסח בחו״ל. אך גם חו פשה
זו צמודה מאוד לעבודתו
של דנציג, שהוא קודם־כל עו בד
מישרד־החינוך. הוא יצא
לאירופה בשעת בוקר מוקדמת.
חמש שעות קודם לכן הוא
חזר לביתו שבחולון מערב-
ראיונות בצפון הארץ, וחזר
ארצה בשעות אחר־הצהריים,
כשש שעות לפני ערב־ראיונות
אחר שאותו הוא הנחה.

אברהם שריר
השר עמד מאחורי מכונת־ההצבעד,
שהביאה לבחירתה של שרה
דורון לשר השישי של ד,מים־
לגר, הליברלית. אישתו של
שר־התיירות, רבקה, גילתה
סימפטיה דווקא למועמדת ה שניה,
סיגלית בריאל, שז כתה
בחמישה קולות בלבד.
כשפגשה אותה היא אמרה לה :
״כל הכבוד! אני מעריכה את
הדרך שבה התמודדת, ואת
אומץ ליבך. גם גבר לא היה
עושה זאת.״

דברים מוזרים מתרח שים
בבאר־שבע. במקום מת ארחת
מישלחת של האיגודים
המיקצועיים מגרמניה. באחד
מביקוריהם הם התארחו במוע-
צת־הפועלים המקומית כאורחי
ההסתדרות,.במקום לא נמצא
מתורגמן, ואת המצב הציל דו ר
קא איש חרות וחבר הסתדרות
העובדים הלאומית. היה זה
העיתונאי הבאר־שבעי הוותיק
יצחק שתיל הדובר גרמנית,
שלימה את המישלחת והפך
בלית־ברירה למתורגמן של
מטרות ההסתדרות. שתיל הוא
ידיד אישי של ראשי המיש־לחת.
לעומת־זאת
היתד, ליד
שב־ראש המישלחת, הורסט
בקר, שיחה מרתקת עם מפד
לא־מקומו של ראש עיריית
באר-שבע, משה זילברמן.
השניים שוחחו בגרמנית על
פעילותם האנטי-נאצית. בקר
היה חבר במחתרת האנסי־נא־צית
של זילי בראנט. זיל ברמן
סיפר שהוא יצא לקראת
יום השואה לפולין, כדי להש תתף
באירוע לציון 40 שנה
למרד גטו ורשה.

,ה עו לםהזה 2380

בלננים

טא״ דני אלה שמי

אנ שי ם
מ ד 1ע נסע שינועו! פרס
לספרד ומה עשה
משה דיין ריהזנתן גפן
שילוב בין דרכי יצירה
שונות הוא המדריך את
רוסק-אושרוב, ציירת העו בדת
כפסיכולוגית במישרה ח לקית
והכותבת סיפרי שירה.
אחרי שהכירה את המלחינה
י על גרמן שהלחינה מוסיקה
לשיריה, היא תופיע בהקראת
שירים, בליווי גרמן ואנסמבל
ג׳אז. ההופעות יערכו על גג
הגלריה היפואית 13 מעל ל תערוכת
ציוריה של רוסק-
אושרוב.

סוזי

פסוקי השבועו
• ח״ב העבודה חיים
ב ר ־ ל ב, על האפשרות ש

המחזאי יהושע פו-
בו ל, על אות המילחמה :״קח
עוד אות, אתה יודע למה ! ״
• הנ ״ ל, על הידיעה שה רב
מרדכי אלבום מתנועת
נאמני הר הבית מכין את מל בושי
הכהן הגדול לתפילה ב הר
הבית :״זה הזמן להתחיל
להכין את אלבום המילחמה ה באה.״

הסופד ג׳ון לה יקא־

רה :״הישראלים איבדו את
האונקיה האחרונה של תדמיתם
המוסרית.״

• הדמטכ״ל

הפורש

רפאל (״רפול״) איתן, על
ההצעה שיקדיש את זמנו הפנוי
ללימוד בישיבה :״אני אדם ש רגיל
לעבוד בעמידה.״

מיכאל ברזוהד

ח״כ המערך מביט בעבודת־יד
טל טטיח־קיר בו נארגה
דמותו טל מטה דיין. בר־זוהר ראה את הטטיח באחד האוהלים
טנפרטו בגן־טאקר בירוטלים, טם נערכה חגיגת המימונה המרכזית,
ובחן אותו בקרוב. הטיבה — בר־זוהר היה חבר ברפ״י, ידיך
טל דיין ואחד מנוטאי כליו הנאמנים כאטר היה דיין בטיאו.

אש״ף יכיר חד־צדדית
ראל :״אני לא רואה
בעיה. לי אין על מה
עם אש״ף שרוצה להקים
נה פלסטינית.״

• שר״הפנים

ביש שום לדבר מדי

יוסף

בורג,
על הספק־הרעלות בש טחים
:״עדיין לא ברור אם זה .
דבר שקשור באוויר, באווירה
או בווירוס.״

• העיתונאית גיבה ל
גיד
פלבסקי :״שימעון פרם
נסע השנה לעשות את המימו נה
עם אחינו הספרדים בס פרד.״

ח ״כ הליכוד יגאל
הורכיץ, שר־האוצר לש עבר
:״עוד יתגעגעו לשנת
, 1980 שנת יגאל הורביץ.״

• הרב מנחם הכהן:

״בעולם הכספים נחשב השקל
הישראלי יותר כעני העומד
בפתח מאשר כמטבע העומד
בשער.״

• ראש־ עיריית חיפה
מטעם המערך, אריה גו־ראל
:״חיפה היא בבחינת
סטלינגראד בשביל הליכוד.״

• הפרופסור לפילוסו
פיה
עדי צמח :״אנחנו נמ צאים
במצב דומה לזה שאנשי-
הרוח בצרפת עמדו בו בעת
מילחמת אלג׳יריה. לא יתכן
שאנשי-הרוח יעסקו בתקופה
כזאת בעניינים מיקצועיים בל בד.״

העיתונאי

יהונתן

גפן :״אני עובד המון, אבל
אני לא עשיר, כי אני לא גונב,
לא מהמר, לא (אפרים) קישון
ולא מתיישב בשומרון. לא קני תי
אף מניה בחיים שלי.״
• הנ״ל, על דודו :״הדבר
היחיד שמשה דיין עשה לי זה
לסדר טלפון לדירה שלנו ב־רמת־גן.
זה היה דבר מושחת
והוא עשה זאת בקלות כזאת
עד שזה הפחיד אותי.״

• ח ״כ העבודה יצחק

רכין, על המשותף והמפריד
בינו ובין מנחם בגין :״כשהיי תי
ראש־ממשלה נפלתי באמ בטיה
ושברתי את עצם הבריח.
וגם ראש־הממשלה הנוכחי הח ליק
באמבטיה אבל הוא שבר
את ירכו.״
ה עו ל ם הז ה 2380

אמנון ז •כ ו ונ י
הופיע ננו ק לי ט
שלי 111ואל
האחות נמישפט
נו מבי ש נערך
נביות יפאן

^ אשר רצה המישפטן הישראלי
— אמנון זיכרוני להכין את עדותו לפני
הטריבוטל הבילנאומי, היה עליו לדלג
מעל למיזוודתו. המארחים היפאניים שיכנו
את אורחיהם בבית-מלון שמידות חדריו
מתאימים ליטאני, ולאורח מישראל היה
קשה להסתדר שם.
המישפטן התל־אביבי גבה־הקומה הוזמן
לטוקיו על־ידי אירגון הכולל אישים מח מש
יבשות, מרמזי קלרק, מי שהיה תובע
כללי בממשלת ארצות־הברית, ועד מיקיס
תיאודוראקיס, המלחין היווני. נושא ה־מישפט
היה: הפלישה הישראלית ללבנון,
וזיכרוני היה אחד משלושה נציגים יש ראלים.

זיכרוני
הציג את עמדתו בישיבת־הפתי-
חה של המישפט. הוא העיד במשך שעה,
ואחר־כך נחקר במשך שעה נוספת. הוא
הציג עצמו כציוני וכחבר המועצה היש ראלית
למטן שלום ישראלי־פלסטיני. הוא
עמד על הקשר בין המילחמה בלבנון ובין
המצב השורר בשטחי הגדה המערבית

ורצועת עזה, וטען כי בית־המיפשט הבינ לאומי
חייב להבחין בין מדיניותה של
ממשלת הליכוד, ובין עמדותיו של העם
הישראלי. זיכרוני אמר כי גינוי חד־משמעי
של העם הישראלי רק יזיק למא בקו
של מחנה־השלום בישראל.
בפסק־הדין שלו, שניתן באמצע מארס,

אימץ בית־הדיז הבינלאומי את עמדתו זאת
של זיכרוני.
בבית־הדין העידו אחרי זיכרוני מומחה
למישפם בינלאומי מארצות־הברית, שהיה
בלבנון בנספח למישלחת מטעם הקונגרס
האמריקאי. העידה גם אחות ששירתה
בביודחולים בביירות׳ אותה אחות שהעידה
לפני ועדת־כהן בישראל. היו גם עדויות
של כתבים, והוקרנו סרטים על המילחמה
בלבנון. זיכרוני טוען כי כמה מקטעי
הסרטים היו מזעזעים, והבליטו את העוב דה
כי הטלוויזיה הישראלית כמעט שלא
העמידה את הצופה הישראלי על חומרת
הזוועות של מילחמת הלבנון.
באחד הסרטים מובא סיפורם של כתבים

לעדים שהגיעו מישראל. מלבד זיכרוני
הופיעו גם עורכת־הדין פליציה לנגר וח-
בר־הכנסת תאופיק זיאד. העיתונאים לא
הניחו להם, וזיכרוני מספר שהוא רואיין
על־ידי כל סוכנות־ידיעות חשובה ועל-ידי
כל רשת טלוויזיה גדולה המיוצגת ב יפאן.
לא רק ההתעניינות, אלא גם הידע
שגילו היסאניים היה רב. זיכרוני הוזמן
להרצות לפני יפאנים על ״ציונות ויהדות״,
וזומנה לו גם פגישה עם נציגי עשרות
תנועות מהפכניות באסיה, הנמצאים בגלות
בטוקיו. הפגישה נערכה במיסעדה, בקומה
השניה של בית גיישות.
בבית־הדין הופיעה גם מישלחת מטעם
אש״ף. כראשה עמד חבר הוועד המרכזי

ש להבדיל נין ממשלת ׳שואל
ובין העם הישראלי, קבעו
השונטים הבינלאומיים 1נטוקיו

זיכרוני בעיתון יפ<1ני
בית־הדין אימץ את עמדתו

שהלכו לחפש את שרידי הלוחמים של
אש״ף או את כלי־הנשק ואת התחמושת
שזעו אמורים להימצא ברובעי־המגורים
שהופצצו על-ידי צה״ל, על פי הודעותיה
של ישראל. אך אלה כלל לא היו בנמצא.
״ראינו רק גופות, גופות, גופות,״ סיפרו
הכתבים.
הצלחה כפולה
¥יכרוני הופתע למראה ההתעניינות
י הרבה שלה זכה המישפט הפומבי ב טוקיו.
בישיבת
הפתיחה השתתפו שגרירים של
30 מדינות, וכלי־התיקשורת לא הניחו

של פת״ח, ג׳מאל סוראני. אחרי דבריו
ביקש זיכרוני את רשות התגובה, וטען
כי השלילה האידיאולוגית של הציונות,
כפי שביטא אותה סוראני, אינה במקומה,
והיא אינה משרתת את המאבק לשלום.
לדברי זיכרוני׳ הסתייגו גם החברים האח רים
במישלחת של אש״ף מדיברי סוראני.
זיכרוני התרשם מאוד מן העובדה כי
את האוכלוסיה בת 100 מיליוני היפאנים
משרתים 12 אלף עורכי־דין, בעוד שאר בעה
מיליוני ישראליים זקוקים ל־9000
עורכי-דין. כאשר היה במטוס שהחזיר
אותו לישראל, הוא למד מקריאה ביומון
הבינלאומי הדאלד טריביון כי בית־הדין
הגבוה לצדק פסק לטובתו, ונגד החלטת
רשות־השידור, שקבעה שהטלוויזיה הישר אלית
לא תראיין אישים בשטחים, המזד הים
עם אירגון השיחרור הפלסטיני.

מכוזבים

טיולים נהדרים

אסיר מצקנן ב׳שראל

במסלולים המרתקים ביותר!
אירופה 30-8 :יים.
ארה״ב,קנדה ומכסיקו 28 :־ 32 יום.
המזרח הרחוק:״יום*
דרום אמריקה 23 :יום• 1 דרום אפריקה!6 :יום•
שייט באניות הפאר של\1£-וו 6 1ו\וו<וו0 1 \/ח
תאריכי יציאה: יוני.28-יולי. 22.10-אוגוסט. 27.15,3-

)2לחוג הקוטב הצפוני (-כולל ביקורים בקופנהגן ו-וינה) 19-יש.

חוברת עם פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות!

הארגון,התכנון והביצוע ע״י אירופה טורם רה־ בן יהודה 100 תי׳א טל1 .243224.

מודעות בטלפיו
לכל העתונים

״ ^ בכר טי סי אשראי במחירי המערכת

£8$ 01118 או ס
* 1א ס וז * א ז 0ז4וו
15** 61110

•ע 1רא3רט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום אידיאל
המסרב ידוכא !

לדכא

בני, אנטול יבלונקו, יושב בכלא
זו הפעם השלישית. אנטול מתנגד
בכל מאודו לשרת בשטחים הכבו שים
מטעמי מצפון.
בפעם הראשונה סירב אנטול
לשרת במילואים בשטחים הכבו שים
בנובמבר 82׳ ,ובעיקבות זאת
נשפט ונכלא ל־ 35 ימי־מאסר ב כלא
.6חודשיים בלבד אחרי יצי אתו
מהכלא נידון ל־ 30 ימי־מאסר
נוספים, על סירובו למלא תפקידי
שיטור בקריית־ארבע.
שבועיים אחרי מאסרו האחרון
נקרא שוב למילואים בשטחים ה כבושים
לארבעה ימים. גם הפעם
לא נכנע לשום לחצים וסירב ב
מאחר
שמר כהן היה אחד המפ קדים
שביצעו את המעשים הנ״ל,
ולא היה לו העוז להתפטר בזמן,
כפי שעשה אלוף־מישנה אלי גבע,
אני חושב שעל אפו וחמתו הוא
חייב לשאת באות־הקלון שמחלקת
הממשלה. כך יידעו כולם שהוא
לקח חלק במילחמה זו.
עמוס חודציזן, תל־אביב

..אהבת הסם
בראשי העייג*ו״
הקורא הזדעזע מקביעתו
של אורי אבנרי כי רפאל
איתן היה רמטכ״ל כושל

^ ססא ^ו-ו

)1לאלסקה וקנדה (-בשילוב טיול בארה״ב) 30-יום.
תאריכי יציאה: יוני׳־. 22,15 יולי. 27,13,6-

טיניים שם במחלך חמי־לחמה.

לזכר
ה אידי אליז ם, לזכר
טה ר הנשק, לזכר
מו שיק ברוצדקי —
ולזכר קורבנות צברה
ו שאתילא.

איך אתמולי המבוישים /
שומקיס אל המחר /הוא
מלגלג לחם נשמץ צחוק /
ובהרבה דמעות בגרות / /
איך בטחוני הנושנים /חוו״
רים מול האתגר /של שאת•
הקול, של איו לשתוק /של
הבאה על חטא עמוק /על
חטא של אמונה חן כבר
היו לי נסיונות /כושל בקוצר
נשימה /שוקל בפתע
עוונות /של אמונה תמימה.
/ /״הפכחון של המחר /
תמיד מופיע במאוחר
לחש הורד באשה /של מדורת
תמימות קדושה —
!1 1116נ
והתפחם
01 / 1116
11£ז /קג!
ק1 01 1116 / 12116 11ז 31ק
118...ג׳\ 6זק / /אמר השכל הישר
/של השבור המאושר _ ו•
התנמנם למה לרוץ אל
מה שאין ז״ /אמרו המנהיגים
והתחייבו /בהדר זאבי לעברי•
בוחנו אכן — בשירת
האמן!״ /זימרו בחסידות
העסקנים /שהתברכו /ב״הך׳
קולני, לשון ארובה /וכיסא
אחורי בצה״ל איתן כארי
נתברך רעם המצביא ושלח
/עוד בחור עקוד למזבח ;
/אל שפתיו בוס דמים הגיר
וכילה /וחיוך שאפתן הזדרח
/וחשף את ניבי דראקולח
״מיין קמפ דייוויד
בכתובת על קיר /בתמונת

קורא ארם
״אררתי מדינתי...״

המחזור הרישמית מי
פילל, מי חזה בי סיני וימית
/ישמשו בתשלום הצדקה
עצמית /ל״פתרון אחרון״
שישמיד וימית /גם אויב,
גם יריב גם עמית /גם תקוות
נואשות של תנועה עממית /
בנבל, בזב ותרמית הא
דוריאן, דוריאן שלי /לא
את עצמי בלבד גררתי /למסכת
האימים ; /אני מדינתי
אדרתי /בשיכרון אמון
תמים העוד הכרח לגרור
נואש /אבל ולבן פנים/ ,
אל המחר שעוד נותר _ /
את העבר המיותר /לקול
מצהל הניריונימז

צכר ארם,

סוקה, יפאן

הכותב הוא נכדם של משה
ארס ויעקב זרובבל. היה חבר
קיבוץ בית־אלפא, מ-פ ביחידת
חי״ר (מפקדו בסדיר של מו־שיק)
.ביום הפלישה התקשר
למשרד אש-ף בטוקיו והביע
התנצלות אישית( .ב־ , 1977ב הצבעת
אי־אמון במערך —
הצביע ליכנד !).

אבן גבירול 10ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

03 -227117/8

ד רו ש ה מזכירה טלפוניסטית

לפנות לחנה,
טל 232262 .־ 03

כל יום בין השעות
1 1.00 — 14.00

תוקף לשרת בשטחים. אנטול נש פט
בשלישית ל־ 35 ימי־מאסר ב כלא

אנו, הוריו של אנטול, דורשים
להפסיק את ההתנכלות המתמדת
לבננו. אנו דורשים לשחררו לאל תר
מהכלא.
אנו דורשים לאפשר לו לשרת
בתחומי מדינת ישראל על־פי צ ר
מצפונו.
בל יענשו הבנים על סירובם ל הרוג
וליהרג במילחמה בלבנון או
לדכא עם אחר בשטחים הכבו שים.
בנינו רוצים להגן על מדינ תנו
— ועליה בלבד.
ישוחררו אנטול יבלונקו וכל
יתר אסירי-המצפון !

שרה ימת קו,

חססדה איטלקית הקנרית
רח׳ הרברט סמואל ( 78 טיילת)
טל( 659241 .דרך מלון קונקורד)
פתוח כלימות השבוע מ-סעוובצהריים עד 01.00 בלילה.

תל־אביב

אוחתחד !1

בעיתונות נמסר, שרן פהן
מסרב לקבל את אות ה-
מילחמה, נוכח המעשים
המחפירים שנעשו לתושבי
לבנון והפליטים הפלס
(״בולשיט!״
,״העולם הזה״
.)2375
הזדעזעתי לקרוא את המאמר, ו כאבה
לי הפסיקה הסופית־כביכול,
הבלתי־ניתנת לעירעור :״יש לומר
זאת בבירור: הוא היה רמטכ״ל
מחורבן !״
איני מתעמק או מתעסק בפולי טיקה.
ואיני חבר במיפלגה כלשהי.
אך מבחינה צבאית איני בטוח ש יש
בידי אורי אבנרי נתונים טו בים
משיש בידי כדי לקבוע, שרב־אלוף
איתן היה מפקד צבאי מעולה,
שטובת העם׳׳־ והמדינה בראש מ עייניו
(אני קצין במיל׳ ,באחד
מחילות־השדה).
אין לשכוח את תנאי השטח
הקשים בלבנון, הלחימה בשטח
בנוי תוך מגע עם אוכלוסיה
עויינת ברובה, שמטעמים הומניט ריים
לא לפגוע בה, את הצירים
המועטים ואת הרצון למנוע ככל
האפשר נפגעים מצד כוחותנו. כ שמשווים
את מידת וקצב התק דמות
כוחות צה״ל במילחמה זו
(המשך ממנזוד )22
ה עו ל ם הז ה 2380

סיבורואו! כזציגוז:

3 1 1 0 6 1 £
כ שאתה קונה סי ט רו אן ויזה £־ז 6קו $1אתה מקבל:
מבנה אירודינמי מ ת קד ם, מושבים או ר טופדיי ם מפו ארי ם
בבד קטיפ ה מיו חד עם משענות נשכבות. שפע של מ קו ם
למרפקים, לרגליים ולראש, נוחות נהדרת בנסיעה,
שטיחים מקיר לקיר לויין פיקוד אלקטרוני בקצות
אצבעותיך 4 .מתלים טלס קו פיי ם נפרדים, מוטות
קד מיי םוא חוריי ם ל איזון ה מתלי ם, מתאם
בלימה אחורי בעזרת תת לחץ, מד בקרה
לחיסכון בדלק (אקונומטר) .כיוון
אורות קד מיי ם ממו שב הנהג.
ניתן להצמיד
מחיר המכונית
ליום ההזמנה.
פ ר טי ם ב סו כ נויו ת

סיטרואן.

שעון זמן קוורץ, פנסי קוורץ יוד קד מיי ם, מפשיר
אדים לשמשה האחורית. נורות בקורת: לחץ שמן מנוע,
בלמים, מהבהבי חירום וטעינת מצבר. מצית סיגריות,
4דלתות +דלת אחורית לתא המט ען (התא בנפח
674 דצ״ק עם מושב אחורי מקופל) ,כי סי ם בדלתות
הקד מיו ת, סגירת בטחון לילדים בדל תו ת הא חוריו ת,
הגה ב שיטת ה מ סר ק, מנוע חזק
1124ס מ״ ק עם 50כ״ס
יותר מ־ 18ק״מ לליטר
ב מהירו ת ק בו ע ה של
90 קמ״ש( ,בתנאי
מבחן ביהח״ר)
זינוק מ־ס ל־100
קמ״ש ב־16.8
שניות.
ניתן גם להשיג
ויזה 011113
עם אותו המרכב
בנפח מנוע 652
ס מ״ ק.
בוא לנסות את
ויזה סופר £
ותגיע למס קנ ה
שאתה מקבל מכונית
השווה יותר ממחירה

המפיץהבלעדי: דוד לובינסקי בע״מ. ת ״ א: רחוב שונצינו , 16ט ל .333214-9 :ירושלים: רחוב ה ס 3ט ל .02-228488
סוכנויות: אשקלון: אלנבי א ת בני א. התע שיה החדש, ט ל ,25757באר־ שבע: א שנ ב הנגב, דרך חברון, טל.057-33210 ,77021 .
חדרה: ק ל נע, שיוו ק רכב בעיים, הרברט ס מו א ל ,25 טל .31689 חיפה: רכב הצפון בעי׳מ, שדי בן גוריון ,8טל 04-520461 .
כפר־ סבא: פוספלד, איזור התעשיה, דרך ה שרון ר מ תיי ם, טל 052-20161 .נתניה: לוינ קופף הר מן, רח׳ שו ה ם 4טל.25307 .
תל״אניב: ב ג. מו סכי, רח׳ אנילביץ ,52 טל .3313339 .סגרת: מי של וזו הי ר סרוגיי, מרכז התע שיה החד שטל .56860
ז /סן!/
מסועי 17ו 1ששא 1 *1 1

ותשבץ

מכתבים

העול הז ה

(המשך מעמוד )20
עם שאר מילחמות ישראל — אסור
לשכוח את כל אלה.
מאיר סיינצק, תל-אביב

מאוזן:

,הסיגגו! וסחדוע!״

)1טווח ראייו! ()5 1)3,3
קיצוניות ! )10 נח ! )11 כינוי
מליצי לשמיים )13 1כלי קיבול
לשמן; ) 14 מבושל למחצה;
) 15 מוסד חנוכי; ) 16 חבר
אנשים, סיעה )18 1נישא>
)20 אויב! )21 ראשוניות! )22
ידיד ! )24 תכשיט ! )25 שלי לי
! )26 שד״ר ! )28 בחפזון !
)30 קרבן שהובא כדי לכפר
על חטא! )31 מיתר שרירי!
)32 רכוש ר ב; )34 סל קלוע
מקני סוף! )35 דג-ים טורף!
)38 קטע של ספר ! )39 מרכז
הרגש והרצון ! )4 1צעיר עזים !
)42 תבנית! )43 אחד משבטי
ישראל ! )45 סירה של אסקי מואים!
)47 מחזאי אירי! )48
תפארת! )50 מבוע! )51
מקווה מים רבים ! )52 מפתן !
)54 באלחימיה — ברזל! )57
גיס! )61 מספיק! )62 אגודת צרפתית היהודית
אליאנס
(ר״ת 64 שמה הראשון של
אחת מגמרות דאלאס ! )65
שפריץ ! )66 חרון ! )67 רק מ
ן ! )69 ישוב בדווי בנגב!
)70 סלח, הטה חסד ! )72 נזיר
וכהן בודאי בטיבט ! )74 קטג־צ׳יק!
)75 עיקר הדבר! )77
זעזוע 78 רווח מסויים בין
דבר לדבר! )81 יציר בפיו
של המהר״ל מפראג ! )83
רטוב! )85 נשמה באפיו! )86
פלך! )88 פקודה! )89 יצירה
ספרותית לגלגנית עוקצנית !
)91 סתום ! )93 מדף ! )95
עוות! )96 נכרי! )98 החלק
הפנימי הרך שבצמח ! )100
מספר הצדיקים לפי מסורת
ישראל ! 102 מפרנס ! )103
תרי! )104 אוטונומיה! )105
פרופיל.

תרומה מהיבשת
שית.

תרומת הקורא ויינשמיין
מבני, אריאל, שאליו אנו שולחים
באופן קבוע את העולם הזה.
שדום וייגשטין, הרצליה
• ראה בעמוד זה.

לעולם לא 1ד 1ז מטה !
דפים מיומנו של ספסר
עברי.

עמוד נוזלים ! )46 מטבע פני !
)47 אריג יקרות ! )47 ארם,
רעל! )50 תכונות יסוד! )53
אורח נשים, וסת ! )54 משתה !
)55 חכם בתורה ! )56 של !
)58 כלי נשיפה 59 תער ;
)60 חשבה! )62 מכלי האכילה
! )63 בן נח ! )66 יתוש
גורם הקדחת ! )68 יחידת כמות
החם בשיטה המטרית ! )71
מול! )73 תקר, הוצאת רוח!

)76 תפקיד צבאי 77 הזארד,
הסתכנות! )74 מוט של בנ אים!
)80 מספר השנים לקר בות
מלחמת העצמאות! )82
שובב ! )84 כתם על העור !
)85 למרות ! )87 מוקש ! )90
ארבה ! )92 ידיעה שנמסרה
בע׳׳ם ; )94נ ם; ) 96 אנטי לופה
! )97 מופת ! )99 אות
כוון! )101 אות בא״ב! )102
פורע ומכשיל ! )103 לא יותר.

* קורסים
ספרות נשים ־ קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות(אפילציה)

החלקות, סלסול, צביעות, פסים. ,

תסחקות,ימכיו יי
* סליו סיפול תספורות,
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
* הכנת כלות
* מחיתם עממיים * שרות מעולה

מ״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 )4
תו טרמפ
לחייל

אפריל : 15(8 2היה לי יום
מוצלח היום. הבוקר חסמנו את ה שערים,
הדלקנו צמיגים וצעקנו:
״ימית — חלק בלתי-נפרד מארץ-
ישראל. לעולם לא נזוז מפחד
קיבלתי מנציג הממשלה עוד
מיליון שקל מתחת לשולחן. עוד
מעט יגיע יועץ ההשקעות מהבנק.
יש עכשיו גיאות בבורסה, צריך
להכנס לשם חזק.
ינואר : 11(8 3איזה מזל ! הצ לחתי
לצאת מהבורסה בדיוק בזמן.
אני הולך לנופים, לקנות וילה ב התנחלות
החדשה. צריך להיות
חלוצים, ליישב את ארץ־ישראל.
ההתנחלויות קובעות את זכותנו
על הארץ.
מרס : 15(8 5היה לי יום מוצ לח
היום. בבוקר חסמנו את השע רים,
הצתנו צמיגים וצעקנו :״נו פים
— חלק בלתי־נפרד מארץ-
ישראל. לעולם לא נזוז מפה1״
קיבלתי מידידי הוותיק, נציג ה ממשלה,
עוד טריליון שקל מת חת
לשולחן (אוי, האינפלציה, ה אינפלציה!)
עוד מעט יגיע יועץ
ההשקעות...
הביא לדפוס:
אדם קלר, תר־ אביב

לסגור ל!ט1־1
אח ב*ת־־חם פו־ !
לתשומת־ליבו של שר־ח*
חינוך, אם טרם קרא את
הדברים בעיתונות היומית

למר זבולון המר שלום וחג־שמח,

0 1 0

קריקטורה של טנדכרג כעיתון אוסטרלי

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור

דיאכה

החמי-

קריקטורה זו קיבלתי מאוסטרליה

מאוזן :
)1חרפה ושבח! )2עצם!
)3תקופה! )4בהמה בהרי
טיבט! )6בני תשחורת! )7
גמל צעיר ! )8תואר הולנדי !
)9כינוי לוואי של כבוד! )12
אפס, ריק! )15 אחים ידועים
מספרי אגדות לילדים! )16
השיח ממנו נבנתה תיבתו של
משה 17 חומה ! )19 רצפט !
)20 נצח! )21 איש תנועה
דתית לוחמת ! )23 כלי רתמה !
)24 חוזקה! )26 הצ׳וק שב-
מנוע! )27 שן חותכת! )29
פלגש מקראית ! )30 שיר תהילה
! )33 מודה ! )34 מעשה
של הקרבה ! )36 שטחי ! )37
עגול ה רך! )40 תואר לנכבד
ערבי! )41 אריג עבה! )44

מן הראוי להביע סיפוק על הח־ __
לטתכם לאסור על ״הרב״ מאיר
כהנא להופיע לפני תלמידים בב-
תי־ספר בשל הדעות הגזעניות ו-
הפאשיסטיות שהוא מביע ומפיץ.
מן החובה להסב את תשומת-
ליבכם לעובדה שהרמטכ״ל היוצא,
רב־אלוף רפאל איתן — שלמעשה
הודח על-ידי ועדת־החקירה הממל כתית
שחקרה את פרשת הטבח
בצברה ושאתילא — מרבה אף הוא
להופיע בפני תלמידים בבתי־ה־

ספר. ובהזדמנות זו, כמו בהזדמ נויות
אחרות, הוא מטפטף רעל
גזעני באוזני מאזיניו הצעירים. להארץ שהעניק
בראיון
( )18.3.1983 הצהיר :״נגד הערבים
בשטחים מספיק מקל.״ באותו
ראיון הפיץ דברים שבתולדות ה-
עם היהודי זכו לכינוי עלילת־דם.
הוא אמר :״נאווה אלימלך אתה
זוכר? היא נרצחה על-ידי ערבי
מעזה כטסט קבלה לאירגון טרור.
עתה נעלם עוד ילד באותן נסי בות.״
במישפט־הטירטורים,
שבו נחשפו
גילויים מחרידים — של התעל לות׳
תקיפות בנסיבות מחמירות,
ומתן פקודות בלתי־חוקיות בעליל
הנוגדות את כללי המוסר והמי־שפט
הבינלאומי — התברר כי ה־רמטכ״ל
היוצא נתן את ההנחיות
הבאות :״יש לקיים בדחיפות מוד
נה־מעצר, המחנה צריך לשמש ל מעצר׳
כאשר צריך להשתמש ב אמצעים
החוקיים המאפשרים מע-
צר לחקירה (בלי מישפט) לפרק-
זמן המוכתב לפי החוק, שיחרורם
ליום־יומיים ומעצרם שוב (טיר־טורם)
...המינהל האזרחי צריך ל הימנע
מזימון מנהיגים לשיחות-
התראה (אנחנו משפילים את עצמ נו)
ובמקום שיחות — לבצע מעצ רים.
אנשי הישובים היהודים חיי בים
לנוע עם נשק, וכאשר נתק פים
— פותחים באש.״
בעדותו לפני בית־הדין הצבאי
התבטא הרמטכ״ל יש הטלת
סנקציות בשטחים, ענישה קולק טיבית
...נתתי הוראה להעניש הו רים
של מתפרעים. יש צו בשטחים,
שאם הילדים אינם בני־ענישה, יש
להעניש את ההורים. אצל ערבים
זה עובד טוב מאוד. לעצור ולש חרר,
לעצור ולשחרר.״
לשאלת אחד הפרקליטים האם
הרמטכ״ל היה מתייחס בסלחנות
לחייל שהגיב במהלומות על תנועה
מיזרחית, הוא השיב :״תלוי. אם
החייל הוא עולה חדש משוודיה,
הוא לא יודע מה זה. אבל אם הוא
עולה מעיראק והוא חושב ש־האצבע
לא מורמת בסדר, מוריד
(זזמשך בעמוד )24
ה עו לםהזה 2380

הגיע משלוח להספקה מיידית!
וידיאו סאבא — היצירה ה מו של מתבת מונה ובצבע עם
הרא שהחכם המגנטי(_041ו_£1א) הפועל ב שיטת 5א ע
(קסטו ת גדולות) הנפוצה ביותר בעולם ובישראל.
2שיטות ו\/וז/31/5£0/ק, מנועי הסרבו, האפ שרות להרצת
ה ת מונה ב מ הי רו ת ק די מהו אחו רה תוך כדי צפיה, מגוון
האפ שרויות ה מ תו ח כ מו ת להפעלה ולפיקוד וה קפדנו ת
בתכנון ובעיצוב — נותנים בידיך יצירה מו של מ ת עם
אחריו ת לשנה של מה כולל ראש הוידי או ( +אפ שרות
לחידוש ה שרות ב תו ם שנת האחריות).
ה א חריו ת ניתנת לך על ידי אבא חז קוא מין —
ה שרות של תדיראן!

חדש! שאל על הוידיאו הנייד-סאבא

היכן תוכל לרכוש את וידיאו סאבא?
במת״ם ובמקומות הבאים:
(רשימה חלקית)
תל־אביב :״שיווק הוגן״ ,דיזנגוף סנטר,

טלי .03-292511

״א.ל.מ. אינטרנשיונל״ ,ה׳ באייר .76ט ל
( 454598 ככר ה מ דינ ה ליד בנק לאומי)
״גריגודלד״ ,הרצל .68ט ל 03-829313
״סלט רז״ ,אלנבי ,132ט ל 03-613042
״סלון טוקיו״ ,אלנבי 66 טלי 03-283770
״אל־דאי״ ,העלי ה ,23 טלי 03-824649
ירושלים :״סלון סיני״ ,בן-יהודה .6טל 02-222627
״טטרון״ ,א בו י שר אל .2ט ל 02-222322
חיפה ״ :אסטרו א מרי ק ה״ ,שדי ההסתד רו ת ,20 טלי
— 721234 צו מ ת הציק פו ס ט( לי ד היפר כל-בו).
״סלון קריידמן״ ,צידון .4פינת הנבי אי ם ,14 טל• 04-640640
״סלו! מ הי ר״ ,הנ בי אי ם ,17ט ל .04-640106
אשקלץ״ :צלילי הדר״ ,הר צל .29ט ל 051-22513
״קרן אור -ברזילי״ ,הר צל ,22 טלי 051-28411
באי״שבע :״סל ט אדיב״ ,החלוץ ,122 טלי 057-31131
״מימון״ ,הרצל .82 טלי 057-70699
בת־ים :״כל בו ליפשיץ״ ,בלפור ,33ט ל 03-863698
גבעתיים״ :צלילי ה מו סי ק ה ״ ,כצנלסון ,117 טלי 03-739550
״נתנאלי״ ,כצנלסון , 18 טלי 03-317105

הרצליה :״ ר דיו. ע ז ״ ,סו קולו ב ,53 טלי .052-82088
״סלט הרצליה״ ,סו קולו ב ,59ט ל 052-85565
חדרה :״ש. שויצר ובניו״ בע״מ, הרברט ס מו א ל .68 טלי
.063-26945/6
״מרכז הוידיאו״ ,הנ שיא 43ט ל 063-22284
חילון״ :לילט סבוי״ ,סו קו לו ב ,77 טל.03-882588 .
יפו :״פינדר״ ,ש די ירושלים ,28 טלי .03-824068
כפר״סבא :״חשמל כ ל ״,וי צ מן ,74ט ל .052-44411
לוד :״גט־איו״ ,הנ שיא ( 2ע״י מגן דוד אדום) ,טלי 054-20195
ספרית ק ס טו ת וידיאו במקו
נ ס -ציונה :״פינקל שטיט מ שה״ ,ויי צ מן ,25ט ל 054-73292
נתניה :״גולן שניר״ ,הר צל ,41 טלי .053-40014
״סלון בתקסם ״ בע״מ, הרצל .30 טלי .053-35454
נהריה :״טל י ט אלקטרוניקה ״ ,סמטת רון ,19 טלי
04-928240ס פריי תקס טו ת וידי או במקו
עכו :״אחי םסט ״ ,ג בו רי סיני ,5ט ל .04-912540
עפולה :״פינ ת האו שר״ ,ירו שלי ם ,5ט ל 065-23797
פתח -תקוה :״פרידמור״ ,חיי עוזר ,1ט ל 03-912843
״טלט בר ק״ ,חובבי ציון . 30ט ל 03-911330
צפת :״אחי ם בוכניק״ ,ירו שלים 75ט ל .067-30077
״מארק״ ,רח׳ ירו שלים ,40 טלי 067-72344
קריתאתא :״אחי ם סיאג״ ,כביש ק רי תאתא טל•
04-723162
קרית ים :״אחי ם נפתלברי״ ,י ם 3טלי 04-717393

קרית שמונה:

״סלט 2000״ (פרס) ,מרכז מס ח רי, ט ל

067-40461
״בזק״ ,מרכז מס חרי, טלי 067-41887
קרית-מלאכי :״לוגסי״ ,מרכז הדר, טלי 055-82158
רעננה :״סלון אפי״ ,א חוז ה ,109ט ל 052-20945
רחובות :״סלט להט״ ,בית הפועלים. טלי 054-58001/4
״סלון אלקט רי ק ״ ,הר צל .187ט ל 054-57574
״אלון אלקטרוניק ה״ ,רח׳ רמביים ,100 טלי 054-55595
רמלה :״אסתר אוניברסלי׳ ,ביאליק 054-23077,2
ראשל״צ :״תומר״ ,הרצל ,22 טלי 03-995772
רמת-גן :״סנסור״ ,זיבו טינס קי .91 טלי 03-793685
רמת-השרון :״סנסור״ ,סו קו לו ב ,42ט ל 03-474917

מכוזבים
(המשך מעמוד )22
נבוט והערבי שוכב עי הארץ —
אני מסבים עם שיקוי דעתו.״
כי איה הם רק יקט קצר ב יותר
שי הכרזות והנחיות רא״י
רפאי איתן, מהן עויה ריח חריף
שי גזענות מכאן מתחייב שתג־

אינה קטנה מההים שי המימסד
הישראיי ב־ . 1965 אני זוכרת תמו נה
מפורסמת, שבה מביט דויד ב ד
גוריון כיא מאמין בח״כ החדש,
אורי אבנרי. בוודאי תוכיו ינ ד
צוא אותה בארכיון המערכת.
סגדרה לוי, בת־ים

עס ממולדתי, אינו ראוי
לתפקיד וניגודי.
סגן יושב־ראש הכנסת מאיר
כהן, מצטער שיא גירשנו (סייחה
— החזרנו יביתם) את הערבים תו שבי
הגדה המערבית, ומובן שיש
יו נימוקים ״טובים״ י כן.

פטרה קלי ביומה הראשון בבונדסטאג 1983 ,
תדהמה במימסד —

אורי אבנרי כיומו הראשון בכנסת 1965 ,
— ותיקוות לשינוי
הגו עם רפאל איתן כפי שנה־גתם
עם ה״רב״ כהנא ותנעלו את
בתי־הספר לפניו, י בי ימשיך לה רעיל
את התלמידים.
יוסף אלגזי, תל־אביב

ירוקה בבזנדסטאג
הצלחתה של מיפלגת הירוקים
בבחירות חכל-
ליות במערב גרמניה הזכירה
לאורי אבנרי את
הצלחתו של ״העולם חזה
— כוח חדש בבחירות
( 1965 העולם הזה 78נ.)2
גם לי. הדילוג המרשים מעי
מחסום חמשת האחוזים (אחוז ה חסימה
בגרמניה) הוא פתח תיקווה
לאפשרות שי שינוי וריענון בד מוקרטיה
הגרמנית שהיא עדיין,
למרבה הצער, סמכותית מאוד.
התדהמה וההפתעה שבה קיבלו
הפוליטיקאים המיקצועיים בפרלמ נט
את הנבחרים החדשים, בוודאי

עם כל הכבוד לירוקים, כדאי
להתייחם אליהם בזהירות. בהתלה בותו,
מתעלם אורי אבנרי מכך
שהכוח הפוליטי החדש הזה צועד
בסמיכות בלתי־סימפאטית לשני
תהומות עמוקים, והוא עלול להיד רדר
לתוכם בכל רגע:
האקולוגיסטיות,
• לסיסמות
נגד זיהום הסביבה, מתלווה נעימה
אידיאולוגית של התנגדות־לשמה
לקידמה הטכנולוגית. הם אינם מס תייגים
במפורש מזמירות בסיגנון
זה, המושמעות בשולי התנועה.
• לסיסמות נגד נאט״ו ונגד
מירוץ החימוש הבין־גושי מתלווה
נימה של בדלנות גרמנית לשמה,
שפטרה קלי וחבריה לא טרחו לה בהיר
כי הם מתנגדים לה.
יוסף דחן, פתח־תיקווה

הדוייק הגלגרש
מאיר כחן, הממליץ לגרש

זהו שלב נוסף בהתפתחות רעיון,
שהחל מופץ על־ידי קבוצה גזענית
קטנה, ובשנים האחרונות קונה לו
אוהדים רבים, חלקם עדיין מת ביישים
להודות בכך, וחלקם כבר
מודים בכך בפה מלא, ומקבלים
גיבוי ולגיטימציה מבעלי-ספכות
שונים — רבנים, אנשי־צבא בכי רים,
פוליטיקאים ואנשי אקדמיה
בעלי אוריינטציה לאומנית.
עתה בא אדם בעל תפקיד ממל כתי
שלישי בחשיבותו ומפיץ את
הארס הזה הלאה. וכבר יש סי
שמנסים לממש בפועל את התיאו ריות
בנסיון למרר את חייהם של
כל תושבי השטחים (ולאו דווקא
הפעילים בהתנגדותם לכיבוש) ,כדי
ש״יפטרונו״ מנוכחותם.
ובאשר למאיר כהן — לדעתי,
אדם בעל דעות כאלה אינו זכאג.
לשרת בתפקיד יצוגי ציבורי.

יוסי זיו,

תל־אביב

הורוססוס

תים קרובות נגד דברים טמפריעים לו.
אי-אפטר לומר עליו טהוא מופנם,
טכן המפה מספרת על אדם מוחצן טיט
לו צורך להתבלט ולהיות במרכז ההתעניינות
ותטומת-הלב. מאחר טנראח בבירור
טנפל בחלקו כיטרון מיטחק, הוא
מצליח בהופעותיו לפני הקהל ומסוגל
לרתק ולהקסים את כל רואיו וטומעיו.
נראה, כי הוא ניחן בחוט״חומור, אם
כי לא תמיד הומור מעודן ומתאים
לסוג מסויים טל קהל.
כדאי להוסיף טעם כל טימחת-החיים
והעליזות הטופעת, מגיע רגע טבו ״נגמר
לו״ מכל הצחוק וחטימחה, והוא
חופך קודר ואפילו מדוכא. אז הוא
מרגיט צורך להתבודד ולהתרחק מכל
ההמולה. עד טפיתאום גם זח יעבור לו,
והוא יחזור ויחיה מטעטע ונחמד כפי
טמצפים ממנו.
יט לו יחס טל כבוד לכל מה טקטור
למסורת, לבית ולמיטפחה, והוא הדין

מדים

בנימיני

[-דור תחווש:

11 טלה

וי הוד ה ברקן

נולד ב־ 29 במרט .1945 חטמט במזל
טלה, הירח במאזניים והאופק העולה
במזל קטת.
במפת״הלידח נראית איטיות טטולט
בה, יסוד האט, מה טמעיד על טימחת־חיים,
על ילדותיות, על אופטימיות ועל
חרבה העזה ומטיכה לסכנות.
מסתכל מהצד יכול לטעות ולחטוב
טבעל המפח מתנהג וחי בדיוק כפי
טחוא מרגיט. אך זח לא בדיוק כן. אין
ספק טחוא מאוד ספונטאני, אימפולסיבי
ומפתיע, לעולם אי״אפטר לצפות מ*
ראט מה תחיה תגובתו. במקום טחיח
צפוי טיגיב בצחוק, בלעג ואפילו בגסות־רוח,
הוא מסוגל לפתע להסתגר להיעלב,
לחפגע ואיט לא יבין מה גרם לו
להתנהגות כזו.
במצב אחר הוא יגרום להפתעה לא
פחות קטנה, כאטר יצחק ויתלהב מעניין
טלאחרים יחיה קטח למצוא את
המטעטע בו.
במפח טלו מופיעות טתי תכונות מנוגדות:
העדינות וחגטות מטתלבות האחת
בטנייח, ומבלבלות את האנטים
טבאים עיננו במגע. הוא מסוגל להיות
גלוי-לב וחסר־טאקט עד להכאיב, אולם
כטנדמח טעוד מעט הוא יעבור את
גבול הטעם חטוב — הוא מציג לפתע
את הצד חנטתר באיטיותו ומגלח הבנה,
טאקט ואפילו חתחטבות•

* למרות הנטיח לחיפזון ולחוסר״סגלנות,
^ ¥עליכם לרסן את עצמכם חטגוע, ולחט״

תדל לנהוג בטקט כל*
פי הסובבים אתכם.
קרובי-מיטפחה או ידידים
יעמיסו את עצמם
עליכם, בירהיתר
על-ידי דריטות כספיות
מופרזות. זח הזמן
להעמידם במקומם ול1110
סרב
בצורה החלטית.
21במרס -
חיי-האהבה יהיו קטר
20באפ רי ל
יים בנסיעות, פגיטות
תתבצענה מחוץ למקום מגוריכם. חזהרו
בדרכים ותגיעו בטלום למחוז חפצכם.

שוורים נמצאים בתקופה של חשבון־נפש.
אתם מרגישים שעומד להתחולל שינוי
בחייכם׳ אך עליכם להתאזר
בסבלנות ולא
להקדים את המאוחר.
ברגע זה רצוי לא לפ עול
בצורה קיצונית
ולתת לדברים להתנהל
בקצב שלהם. מצב הבריאות
אינו טוב במ21ב
א פ רי ל ־
יוחד — אתם רגישים
20ב מ אי
כל אחד בתחום שמוכר
לו. אל תזלזלו בברי־אותכס,
הקפידו על מנוחה ועל שינה. חיי״
האהבה מבטיחים ומוסיפים מעם לחייכם.

אתם מבולבלים הטבוע ועצבנים: כל
דבר קטן מרגיז אתכם, ואתם נוטים
להתפרץ בפיתאומיות
וללא טליטה, למרות
טהתנהגות זו אינה
אופיינית לכם גדרן-
כלל. נסו להתרחק
קצת ממקור הבעיות
ולארגן לכם חופטח
קצרה או נסיעה, ופגי-
טות עם אנטים טאתם
4.1ב מ אי ־
*0ביוני
אוהבים. מצב-הבריאות
אינו כרגיל — אתם
מרגיטים חולטה ומפתחים חרדות סביב
מצבכם. בטבוע חבא תרגיטו יותר טוב.

חאוחים

יהודה ברקן
להיות במרכז העניינים

חאויב חמאיים ביותר על חייו הוא
הטיעמום או הטיגרה. הוא ניחן בח טיבה
מקורית וברעיונות בלתי-מקוב-
לים. ברגע טרעיונות מוזרים ונועזים
אלה מתעוררים, חוא חט טכעת הוא
יכול לפוצץ את חעולם, ואם לא כן,
לפחות לגרום לו טלטלה כזו, טאיט
לא יוכל להמטיך בטיגרה מבלי לחר-
גיט טניערו אותו ניעור רציני ביותר.
למזלנו, לא כן מתרחטים הדברים,
מכיוון טבמחטבה טנייה הוא מסוגל
לבקר את עצמו ואת רעיונותיו ולבחון
אין הדברים יתקבלו ולמה חם יגרמו.
לזכותו אפטר לומר ט הוא ניתן בביקורת
עצמית חזקח, אן ביקורת זו לא
מתרכזת רק סביב עצמו, ומופנית לע-

לחטוף את עצמו, וגם מטום טאנטים
מתקטים להכיר מיהו באמת. רוב הקטרים
טמתחילים בהמון תיקווה וציפיה
נפסקים לפתע ומטאירים טעם מר וחד־גטת
אכזבה.
אומנם, ההתייחסות טלו מאוד רצינית
בעיניו, אך לפעמים הוא אפילו
לא מרגיט טתגובותיו המהירות והמפתיעות
פוגעות באנטים ומרחיקות אותם
ממנו — והוא עומד ותוהה, כי אינו
מבין מה קורה.
יט לו אינטואיציח חזקה מאוד ועוברות
עליו תחוטות מיסתוריות טלא קל
להסבירן, לכן הוא גם מאמין במיסטיקה
וחי אותה בצורה חזקה ביותר.
לפעמים הוא עצמו חט טיט לו כעין
חוט נבואי, והוא אינו מופתע טדברים
טחוא חטב עליהם אכן מתרחטים. יופיטר
ברום חטמים מראח על פופולאריות
רבה והצלחה, ואפילו הצלחה טבאח בקלות
וכדבר מובן מאליו.

העדינות והגסות שדו משתלבות האחת
בשנ״רו, ומבלבלות את כל 1ואנשים
שסביב .1:וווא מסוגל להיות גווי׳־לב
והסרטאקב ,1ואתרי זה :0תחש!כ 11 גבין
לגבי מורטת-העבר טלנו. הוא מנסח
להביא חביתה את ערכי המסורת, אולם
הוא אינו סובל את חהרגטה טמ-
טחו מגביל אותו, ולכן הוא מתקטה
למצוא לעצמו דרן ברורה בנוטא זה.
החופט חטוב לו יותר מכל. והוא לא
יתן לטום דבר ולטום אדם לקחת זאת
ממנו. מי טינסה זאת, יפגע מלטון עוקצת
ומהתנהגות ביטח.
מעניין טיט לו מעט מאוד ידידים
קרובים או ידידי-אמת. לא קל לו ליצור
קטת עימם, גם מטום טקטה לו

אלת המזל אוהבת אותו ומביאה לו
הצלחות, טאפילו הוא עצמו לא מבין
אין הוא הגיע אליהן. אבל יחד עם
זאת הוא הרבח פעמים חט טחתתילח
מכזבת, ועם כל הפירסום והפופולאריות
הוא חט די בודד בתון התדמית טל
האיט העליז, הקל והמצליח.
לקראת הסתיו התנאים יאפטרו לו
ביטוי מלא טל כל רעיונותיו, הוא טוב
יוכל להיות פופולארי, להצליח להתפרסם
ולהתחבב על הקהל. כמו כן,
צפוי לו פירסום בארצות אחרות.

תקופה של פריחה בחייכם מתחילה עתה. נסיעה טאתם מתכננים לחו״ל עלולה השבוע תיאלצו להמצא יותר בבית ולד ¥

אוג לקרובי מישפחה מבוגרים. יחד עם ¥
אהבות חדשות, מחודשות או ישנות, להתעכב בגלל מעורבותו טל בן־הזוג• אל
זאת, סוף־סוף תוכלו ¥
תתאכזבו, זה יצא לממלאות
אתכם. חלק

פועל מאוחר יותר.
להתפנות לעיסוקים יו ¥
מהן תצטרכו לשמור בתר
מעניינים. פגישות ¥
סטודנטים חייבים ל-
סודיות, ולהתאפק שלא

הטלים את העבודות
לגלות לאיש דבר. מיפ־רומנטיות
יוסיפו טעם ¥
לתקופה, אלא שיתכן ¥
ולא לדחות יותר, מכיירחיבו
גשים
חברתיים

וון טזח עלול לעלות
את מעגל הידידים ו כי
עליכם יהיה ליזום ¥
את העניין. במקום־הע־ ¥
להם בטנת-לימוד. אי-
יפתחו לכם נקודת־מבט
הבנות טהיו עם בן-
חדשה. בעבודה כדאי
בודה אתם עשויים לה ¥
הזוג אפטר יהיה ליי־כיר
מישהו חדש מבני ¥
21 ביוני -
לנצל את הפופולאריות
21בדצמבר ־
המין השני. שימו לב ¥
19 בינו א ר
20 ביו לי
טב הטבוע, אן עליכם
שלכם ולהתחיל בפרו ¥
להיות
היוזמים, ולנלמה
שקורה שם׳ וחיש ¥
ייקטים חשובים שתלו בו
גם על נושאים אחרים — פרט לקריירה ¥
סות את כל דרכי הדיפלומטיה והטקט
יים ביכולתכם להרשים את אלה הקשורים

טלכם. קרובי-מיטפחח מנצלים אתכם.
לעניין. ב ר שוו ודגים ינסו ליצור קשר.
שלכם. המצב הכספי ישתפר מעט השבוע¥ .

החודט אתם בנסיעות — חלקן בענייני ¥
הטבוע אתם זוכים בהצעות חדטות
עומס עבודה מקשה על התקופה, ואתם

חשים מודאגים, חרדים וחוששים שמא
בעבודה, והדבר ממלא אתכם מרץ, אופעבודה
וחלקן קטורות לביקור טל קרובי ¥

מיטפחח. בבית מורגאת למלא תצליחו לא טימיות
ותיקווה לע¥
זות
מתיחות. בני-הזוג
המשימות בזמן. מתנו
תיד. העבודה החדטח

אינם מגלים הבנה ו-
קטורה לנטיעות לחוץ
את הקצב, הדבר עלול

אורן־רוח. נסו למנוע
לארץ, או לאירוח טל
לפגוע בבריאותכם. בני

מריבות ולפייס אותם.

אנסים מחו״ל. אריות
הזוג והידידים אינם

אהבה פיתאומית עומ-
מראים הבנה בימים לבחינה טמתכוננים

מדת להיכנס לחייכם,

קשים אלה, ומוסיפים
יכולים להיות טקטים,

תפגטו אותה במקום
הם יצליחו ואפילו יצגס
הם להכביד. הם

תטא
לא צפוי, והיא גם
ר א בינו 20 טיינו. חיי-האהבה מל11נ
ביו לי ־
תובעים התייחסות תחת ו>>>:זג,גזוו

ב 21 אופי בלתי־טיגרתי ט-
היבים ומרגטים. אתם
לעזוב אתכם במנוחה.

יטנה את חייכם. ה-
זוכים ביחס חם וב-
הדיבורים של בן־הזוג
מעצבנים אתכם, צך כדאי לכם שלא מיפגט יהיה עם מיטהו צעיר במיוחד .
תטומת-לב, בני־הזוג מעוניינים בטובתכם

בני מזל• תאומים יבלו בחברתכם .
ובהתקדמותכם, וזה גורם לכם אוטר רב.
להגיב ולתת לעניינים להרגע מאליהם.

בעיות כספיות עלולות להציק לכם השבוע , לחופטות לבילויים, מתכוננים קטתים
לחופ או לטיולים לצאת למרות
שרציתם

אל תתכננו קניות ורכישות חדשות, וחים־
ולטיולים. כדאי לארגן פעילות חברתית
שה, כנראה שתיאלצו להשאר בבית ולס
ולא
לצאת לנסיעות
עוד את הקרובים לכס.
כו עד כמה שאפשר .
לבד. בן־הזוג יעניק
זה לא מוסיף לכם מצב
הפתעות לא כל־כך נעיפינאנ
מות
בעניינים
מתנות ופינוקים, וזה
רוח טוב, ובכל זאת

ינעים לכם את התקותוכלו
לארגן ערב חבסיים
עלולות לקלקל את או מצב־הרוח. נסיעה
פה. אם מתעכבות
רתי בביתכם, ולהזמין
טיול שאתם מתכננים
תוכניות בעבודה — א ל
את האנשים שעימם נוח

עלולים להתעכב בגלל
תדאגו. העיכוב הוא
לכם — אך בקשו מהם

זמני בלבד, עוד זמן
שיעזרו לכם, כדי ש־ידידים
שאי־אפשר לסמת
תמצאו את עצמכם
מוך עליהם. נסו לארגן
19בפב רו א ר
טול־העבודה לא יפול
הכל בכוחות עצמכם ,
20במרס
מדביקים את הקצב.
156332X21 עליכם. מיכתביס או

ואל תזדקקו לאחרים.
קטתים יוכלו לארגן
שיחות טלפון מחוץ־

הרמוניה תשרור בבית ביניכם ובין בני־לארץ
יוסיפו הרבה הנאה ועשויים לשנות לעצמם תחום־לימודים חדט, או קורס

את תוכניותיכס למשך לשבועות הקרובים. קצר. זה הזמן המתאים לדברים מסוג זה.
המישפחה, דבר שיביא לכם אושר רב .

0ו111

אוי!11

בתולה

215

20,000 שחל להציע השם ה ע חו
בנק דיסקונט מוסיף להתייעל ולהשתכלל -למענך!
נציגי הבנק, נציג חברת הפרסום, רואה חשבון ועורך דין
החידוש האחרון -מסוף לשירות אישי בתוך הסניף. במסוף יבחר את השם הטוב ביותר ויזכה את שולחו בפרס בסך
זה תוכל לברר את מצב חשבונותיך השונים במו ידיך
20,000 שקל. במקרה שיבחר שם שהוצע ע״י כמה
ובמהירות: הכנס את הכרטיס המגנטי האישי, לחץ על
משתתפים, יחולק הפרס ביניהם.
הקוד המתאים וזה הכל!
את ההצעות יש לשלוח במעטפות סגורות למחלקה
תוך שניות ספורות תוכל לקבל דרה מודפס על הפעולות
לפרסום ויחסי ציבור, בנק דיסקונט, וח׳ יהודה הלוי 4ו,
האחרונות שנעשו בחשבונך. שיערוך עדכני של תיק ניירות תל־אביב 65546 ,עד לתאריך , 15.5.83 תוך ציון שם המציע
הערך שלך, מצב חשבונך במט״ח, בתוכניות חסכון ועוד.
וכתובתו.
רק דבר אחד עוד חסר לו, למסוף הזה -שם עברי קצר
בנק דיסקונט יהיה רשאי להשתמש בשם הנבחר או בשם
וקולע. התוכל להציע אותו? צוות שופטים, הכולל את
אחר שהוצע במסגרת התחרות, ללא כל תמורה.

יש עם מי לדבר.

בנ ק די ס קונ ט
״ייז

ה 1בוח בחליפה המשובצת
ראיתי אותה בתור למטוס בנמל־התעופה של פראנק־פורט.
היא היתד. לבושה בחליפה משובצת, נראתה כבת
35 ועיניה קרנו כוח־חיים ואופטימיות. מבטינו נפגשו
וחייכנו. כל אחד מכיר את ההרגשה הזאת, כשפוגשים
באדם זר לגמרי, ומשהו עושה ״קליק״.
אבל לא היה לי זמן. מיהרתי לקלן, ומשם לבון, כדי
להשתתף בחגיגה הגדולה של ״הירוקים״ שנבחרו
לבונדסטאג.
במטוס ישבנו במקומות מרותקים. בנסל־התעופה של
קלן המתץ לי אחד מנבחרי הירוקים, שהסיע אותי לבוז
ושיכן אותי בבית־מלון קטן. השעה היתה מאוחרת.
עמדנו באכסדרת המלון ושוחחנו על התוכנית ליום
המחרת, כאשר נפתחה הדלת ונכנסה הגברת בחליפה
המשובצת, בעלת העיניים הקורנות.
,נ א להכיר — הגברת ריטינג מאוסטריה, מר אבנרי
מישראל.״
,אתה האיש שהיה במטוס,״ צחקה, .אילו שוחחנו
בינינו, יכולנו להגיע הנה ביחד!״
במשך היומיים הבאים ראיתי אותה הרבה. צעדנו
יחד בתהלוכה, וסוכנות־ידיעות בינלאומית הסיצה משום־
פה תמונה משותפת שלנו
בכל העולם. היינו יחד בפרלמנט,
בישיבות הסיעה
של הירוקים ובחגיגותיהם.
שוחחנו הרבה, ועל הרבה
נושאים.
אחד התענוגות הגדולים
— והנדירים — בחיים הוא
להכיר אדם חדש המעשיר
את עולמך. כזאת היתד.
הפגישה עם ברברה ריטינג.
כאשר ההיכרות נוצרת בין
שני אנשים — או איש
ואשה — שכל אחד מהם
מתעניין בשטחים רבים ו ריטינג
פעיל
בנושאים שונים, יש
לה אופי של מסע־גילויים.
אתה מגלה עולם חדש, וכל דבר נראה לך חדש ומעניין.
תחילה שמעתי רק שהיא שחקנית. אנשים ניגשו
אליה ברחוב, ביקשו בדחילו את חתימתה ואמרו שהם
נהנו לראות אותה בהצגה פלונית או בסרט פלמוני. היא
שיחקה 250 פעם את ליידי מאקבת (ושנאה את התפקיד),
נשרפה כמה סאות שעמים על המוקד כז׳אן ד׳ארק,
הבתולה של אורליאנס, ושיחקה לצד סוסיי׳ לו ח בסרט
על גרמניה הנאצית.
שיבצתי אותה במוחי במיסגרת, שחקנית״ ,כאשר
ניגש אליה אדם ברחוב ואמר :״אני נהניתי מספר-
הבישול שלך. אני מבשל עכשיו את כל המתכונים שלך !״
הסתבר כי לברברה ריטינג רעיונות נוקבים מאוד על
מה מותר ומה אסור לאכול׳ והיא המחישה אותם בספר־בישול,
ובו מתכונים נכונים מכל העולם, גם מישראל.
(היא היתה כאן בהופעות של תיאטרון גרמני, וניצלה
את ההזדמנות כדי לאסוף מתכונים של חומוס, טחינה
ועוד).
שיבצתי אותה מחדש, כאשר ניגשה אלינו גברת
קשישה ואמרה, :אני קוגל. תמיד רק את הלחם שלך!״
מסתבר כי ברחבי גרמניה ואוסטריה נמכר לחם האפוי
על סי מתוכנה, והנקרא על שמה. יש ילדים הסונים
אליה בשם, גברת ריסינגברוד לחם ריסינג״).
כל אלה — מישחק בתיאטרון ובקולנוע, טיפוח תודעת
התזונה הנכונה וייצור הלחם — אינם צורכים אלא חלק
קטן מפירצה השופע של הגברת. היא כותבת ספרים
לילדים (בין השאר: ספר הבישול והמישחק, שבא
לחנך ילדים מגיל צעיר לתזונה נכונה) ,מנהלת מאבקים
לאיכות הסביבה, לוחמת בריבוי התרופות המיותרות
ו/או המזיקות מטעם התעשיה הפרסצבטית אדירת״הכוח,
ופעילה בקרב הירוקים באוסטריה ובגרמניה. מובן מאליו
שהיא גם פמיניסטית.
כרגע היא עוסקת בראש ובראשונה במאבק חריף
נגד הניסויים בחיות. עיניה מתמלאות בדמעות כשהיא
מתארת מה קורה לחיות בניסויים. לדעתה הם מיותרים
לגמרי, מכיוון שאינם משמשים אלא ככיסוי פורמלי
לניסויים חשאיים בבני־אדם, שרובם אינם מודעים לכך.
ביכלל, עיניה הירוקות של ברברה ריטינג מתמלאות
כמה פעמים ביום. כאשר
דמעות בנקל. ראיתי זאת
התעללו חברי-הסרלמנם בנואמת, ירוקה״ בבונדסטאג,
כאשר שמעה על מעשה יפה של מישהו, כאשר דיברנו
על הבימה, מסתבר, לא
על צברה ושאתילא, ועוד.
התקשתה מעולם לבכות ברגע הנכון.
איך צומחת אשד. כזאת ז בגיל 18 נישאה לגבר
חסר־נתינות, שהבטיח לעזור לה בשיחרור אביה, שהיה
שבוי בברית־המועצות( .כן, מיססר שנותיה עולה במיקצת
על המראה החיצוני, וקרוב יותר למיספר שנותיי שלי).
היא התגרשה ובאחד הימים עמדה בתחנת־רכבת, כשעל
גבה התרמיל שהכיל את כל חפציה, בלי בית ובלי
פרנסה. בלית ברירה הפכה שחקנית, וכך החלה הקאריירה
שלה. לאחר-מכן נישאה לרוזן גרמני מפורסם מאת,
שנשבה בסטאלינגראד והיה אחד מראשי, הקצינים החופ שיים״
שהקימו על אדמה סובייטית את, הוועד למען
גרמניה החופשית״ .בשעתו הייתי מקשיב לשידוריהם
ברדיו מוסקווה. היא התגרשה גם ממנו, ועכשיו היא
רשאית לקרוא לעצמה בשם רוזנת, אך אינה עושה זאת.
תחת זאת היא חיה עם בחיר-ליבה הנוכחי וילדיה

בסביבת זאלצבורג, בחוות־איכרים מרותקת! ושם היא
חיה את החיים האמיתיים — ,חיים אלטרנטיביים״ ,בלשץ
הירוקים. יש שם תרנגולות, כלבים, סוסים, וכמובן
חתולים. את לחמה היא אופה, כמובן. בעצמה, מגרעיני-

אין לזה סיתרץ קל, ויתכן שאץ לזה פיתרץ כלל.
הירוקים יצטרכו להתלבט בדילמה זו, כפי שכולנו
מתלבטים בה. זה יקבע במידה רבה אם הם יהיו תופעה
חולפת, כפי שמקווים יריביהם, אנשי המיסד הישן, או
שהם מהווים את גל העתיד, שיגבר ויגאה בעולם כולו.

מחסאה

שעורה שלמים, שאותם היא טוחנת במטחנת־היד שהפכה
לסמל שלה.
זה זמן רב לא פגשתי באדם כל־כך צעיר.

ה ב לגן ה מ אז רגן
״הירוקים״ ישבו מסביב לשולחן עגול גדול בבניין
הבונדסטאג. היה נדמה לי שאני יושב בפגישה של
סיעת קמפוס באוניברסיטה העברית, או בכינוס של
פעילי שלום עכשיו או הוועד נגד המידחמה בלבנון או
יש גבול. שערות ארוכות, זקנים ארוכים, חולצות,
סוודרים. הנשים בג׳ינם ובמגפיים. לבוש מרושל. ישיבה
מרושלת.
אלא שהחבורה הזאת גייסה יותר משני מיליון קולות
— יותר מכל הקולות הכשרים בבחירות לכנסת העשירית
בישראל. כל אחד מן הנוכחים מייצג 70 אלף בוחרים —
סי ארבעה יותר מכל ח״כ ישראלי.
כמו בתנועות הישראליות, מתווכחים כאן על הכל,
ובלי סוף. מצביעים בלי סוף, על כל דבר גדול וקטן.
הדמוקרטיה המוחלטת משתוללת.
יש משהו יפה מאוד בהידברות אינסופית זו. התנועה
אינה רוצה במנהיגים. גם ההתמקדות של כלי־התיקשורת
בפטרה קלי הכאריזמטית אינה מתקבלת יפה. לא רוצים
במימסד. לא רוצים במנגנון. לא רוצים בצוות מוביל.
רוצים שהכל יוחלט ביחד, אחרי הידברות ממצה. שבה
יוכל כל אחד להתבטא (וגם משתמש בזכות זו).
התנועה קמה כגל ספונטאני. הספונטאניות טבועה
בעצם מהותה. יש פחד מפני התמסדות, שתהרוג את
הספונטאניות. זה נראה כמו בגידה.
לא רוצים גם בהשתלטות הסיעה על התנועה. לכן
הוקמו כל מיני מוסדות, שתפקידם הוא לפקח על הסיעה
ולכפות עליה, בשעת הצורך, את רצון התנועה כולה.
לא רוצים בעוד מיפלגה, כמו המיפלגות המגוונות
של המימסד, מימין ומשמאל ..רוצים בתנועה שתשמור
על רעננותה, על־ידי קיום מגע חי מתמיד עם אנשי-
השורה בסניפים.
כל זה מזכיר את שלום עכשיו ואת הוועד נגד
המילחמה בלבנון( .אין זה מזכיר את ד״ש, כי ד״ש
עסקה בעניינים של מה־בכך, בתיקונים קוסמטיים, ופה
עוסקים ברצינות בבעיות החיים ).זה מתאים לסיגנונו
של דור חדש בכל העולם המערבי, המואס במימסדים.
הצרה היא שקשה מאוד לפעול כך. בפרלמנט —
וביכלל בחיים — יש רגעים כשמישהו צריך לקבל
החלטות מהיתת. כאשר מדברים בלי-סוף על ענייני-
נוהל. קשה להתפנות לדיון על עניינים חשובים באמת,
הטעונים ליבון. כאשר אץ אירגון מינימלי, חוגג הבלגאן
הניצחי.
(זוהי דילמה בלתי-נמנעת. אני מכיר אותה היטב
מתנועת העולם הזה — כוח חדש, וגם משל״י. תמיד
דרושים אנשים הצריכים לפעול ולקבל החלטות. ותמיד
מושמעות נגדם טענות של. דיקטטורה״).
השאלה הגדולה היא איך לשלב ביחד ספונטאניות
ברוכה של אלפי פעילים, הרוצים להרגיש שאץ הם
פעילים בילבד אלא גם שותפים להכרעה, עם הצורך
במנגנץ כלשהו המבטיח פעילות רצופה וקבועה. איך
ליישב את הרגשת השותפות הגדולה, שבה הכל שווים,
עם קיומם של. מנהיגים* ,שאמצעי-התיקשורת מתמקדים
בהם באופן טיבעי ביגלל תכונתם הכאריזמטית. איך
לשלב מוסדות, המסוגלים לקבל החלטות ככל שיידרש,
עם אווירה המתנגדת עקרונית לכל המוסדות.
בקיצור: איך לשלב יחד אנארכיה יפה וספונטאנית
עם הדפוסים הדרושים ליעילות.

כשקראתי לפני שבועיים בהעולס הזה את סיפורה של
אוריאלה וייס על. פראנסואה ראש־גשר״ — הוא
פראנסואה גאשפאר, או אבו־סאלם. מארגן התיאטרון
הפלסטיני — הציפו אותי זיכרונות רבים.
פגשתי את אביו, לוראן, בביתו של אנוור נוסייבה,
כמה שבועות אחרי הכיבוש, ובו במקום נקשרה בינינו
ידידות. ביתו בשייח״ג׳ראח הפך לי לבית שני בירושלים,
בשנות עבודתי בכנסת.
זה היה אי צרפתי קטן בים הערבי הירושלמי. במשך
14 שנים חי שם לוראן גאשפאר בבדידות רבה עם אשתו
וילדיו. חיי־החברה בשכונה הערבית בעיר המחולקת היו
מצומצמים, ולוראן גאשפאר היה עסוק בעבודתו (הוא
מנתח מעולה) ובתירגום שירי ריינר מאריה רילקה
מגרמנית לצרפתית.
אשתו היפהפיה והתוססת, פראנסץ, היתה מספרת לי
על חוויותיה. למשל, איך הכירה את הישראלים הרא שונים
.״תחילה באו החיילים. הם עברו בשכונה במהירות
ועלו על העיר העתיקה. היו כמה יריות, והם נעלמו. אחר-
כך באו אנשים בקפטאנים ובמיגבעות שחורות. היו להם
זקנים ארוכים ופיאות ארוכות. הם היו חיוורים וחלושים.
הם באו בהמוניהם, ואנחנו אמרנו לעצמנו: ריבונו של
עולם, האם אלה הם הישראלים שכל העולם פוחד
מפניהם ז״
היו אלה, כמובן, אנשי מאה שערים, הראשונים שהגיעו
לשכונה הערבית הסמוכה, בדרכם אל הכותל המערבי,
שנכבש זה עתה.
בבית ובחצר היו סוס׳ תיש, כלב וחתולים, ודומני
שנם תרנגולות. הבית עצמו היה מלא בשטיחים, בכרים
ובציוריו? של פראנסין. זה היה גדעת קטן.
לא פחות מבעלי הבית הרשים אותי הטבח. בכתבה
סיפר פראנסואה שהוא היה כאביו החורג. עלי היה
תושב הכפר סילוואן, ליד
ירושלים. היה לו שפם אי מתני,
והוא נראה כמו שה ישראלי
הממוצע מתאר ל עצמו
״פורע ערבי״ .אבל
הוא היה אדם עדץ־נפש
מאין כמוהו. הוא אסר לי
אז מישפט שנחרת בזיכ רוני

זה היה אחרי מיקרה
שבו נהרג ערבי במישטרת
ירושלים. לוראן גאשפאר
צילצל לי באמצע הלילה
והזעיק אותי. הערבי נעצר,
נחקר ונפטר מקרע בכבד.
המישטרה טענה שנפל מן
המדרגות. כל הערבים היו
משוכנעים שמת מעינויים. השילטונות הכריחו את המיש־פחה
לקבור את הגווייה באישון לילה, בלי קהל.
עשיתי מה שיכולתי כדי להזעיק את הכנסת, לתבוע
חקירה וכר. חוששני שזה לא עזר בהרבה. אך הדבר
התפרסם.
בעת ביקורי הבא בבית גאשפאר הרגשתי שעלי
?.טבח מבקש להגיד לי משהו, והתבייש. מצאתי הזדמנות
להיות איתו לבד, ואז אמר לי, :חוודג׳ה אורי, אם
היהודים יהרגו אותך, אנחנו נמצא לך מקום בבית״
הקברות המוסלמי בסילואן!״

חי 1חי 1חי1
.הפעם הוא הגזים!״ חשבו בוודאי כמה קוראים,
כאשר כתבתי על האסוסיאציות העלולות להתעורר בלב
הצופים הגרמניים כאשר ישירו עוסרה חזה ובני־להקתה
את המילים, עם ישראל חי ! חי! חי !״ תוך הרמה
דרמאתית של זרועותיהם.
הגרמנים הבורים, כך רמזתי, עלולים שלא להבחין
כראוי בץ צליל המילה, חי״ וצליל המילה הזכורה להם,
.הייל !״
מסתבר, שאצלנו אי-אפשר להגזים.
כי הנה הופיע בלטוויזיה אלן הארי גודמן, היהודי
האמריקאי ששוחרר משרות צבאי במולדתו בשל היותו
פסיכי׳ אך שנמצא כשיר לשרת בצה״ל. הוא השתמש
בנישקו הצה״לי כדי לערוך מרחץ־דמים בהר־הבית.
בית־המישפט ח אותו למאסר־עולם פלוס. לפני כן
הנציחה אותו מצלמת הטלוויזיה בדרכו להשמעת פסק־הדין.
הוא הרים את זרועו הכבולה בצורה הזכורה, וצעק
אל המצלמה :״עם ישראל חי ! חי! חי !״
הפעם לא היה כל מקום לאי־הבנה. הבחור הוא
פאשיסט מוצהר, בדיעותיו ובמעשיו. הוא רוצה להשמיד
את הערבים, להרגם או לגרשם. הגנתו מומנה על־ידי
״הרב״ מאיר כהנא. תנועת-היד וצליל הקריאה לא השאירו
כל מקום לספק.

לרגל חג האביב יזכה כל קונה דירה, בשי כפול

ללא הגרלה
200,000 שקל הנחה ממחירון החברה
.2שתי דירות נופש חינם ללא הגרלה

שבועיים בשנה — שבוע באילת ושבוע בטבריה לכל הח״

גן הבחניי
* דחי לסל 22

דירות בנות 314 חדר• ,כבנין יוקרת• בן 8
דירות בלבו*

אולי״י׳ב 66י

ידויו ז

חרות בנות 4חדרים ודירות +נג +חדר. בבג 11
מפואר בן 10 חרות בלבד!

* חרות ספוארות בנות 4חדחם במרכז
השקט.

ו7דזז 75 זל^זו

1#קו טר מפואר על קרקע של כ 350-ם״ר
רק * 160.000
• חרות מפוארות בנות 5חדרים בבנין
יוקרתי בן 9חרות בלבד
• חרות בנות 3תרחם +גג +חדר

נתניה
* בגני ניצה מול הים בפרויקט היוקרת׳ ביותר
הנבנה כיום בנתניה, חרות ברמה בינלאומית
בנות 4-13,2חדחם, בריכת-שחיה פרטית.
מגרש טניס בחצר, חניון תת-קרקע׳ ועוד
שכלולים רבים.
מחיר מחירון לפני הנחה החל מ$63.000-

ראשון לציון
* חרות בנות 4-1314 חדרים בכל אזוח העיר.

בני-ברק
* מבחר חרות מפוארות בנות 4-13 חדחם +
גג * חוד במרכז ה שקט
חחיר מחירון לפני הנחה החל מ.*68,000-

הבית הבא שלך
פרוייקט ״גן הברושים״ טובל במ שטחי
דשא ועצים המ שתרעים ע ל פני 7 0
דונמים גן ציבורי!

הבי ת הב א נמצא באיזור היוקרתי ביו תר. נ ^ י
.עד $50,000ל ת קופ ה
בראשל״צ, בלב שכונת אברמוביץ.
עד 12 שנים, יתרת הסכום
ב שכונה גני-ילדים, בתי -ספר ן מך כז
ת שולם על־ידך ב ת שלומי ם נוחים.
מסזזך י

י.-ריוזירים לא כוללים מעמ

ת ל־ א בי ב

פ תח־ תקוה

רמת־ה שרון

ככר הסרתה ה בא״ר סי

ח״ם עחר 28

סוקוריב 84

1י11

גן הגיו שים
בל• מזומנים

גי נ ז ־יבונה
או נקבל א ת דירתך הי שנה במחיר מל א
וגבוה ונאפשר לך לגור בדירתך הי שנ ה
עד שהדירה ב״גן הברושים״ ת הי ה
מוכנה.
היתרה ת שולם באמצ עו ת ה לוו א ה,
שתוחזר בת שלומים נוחים עד 2ו שנים.

רא שון־לציון
הרצר נ6

> 1וו ה ב * ם

1090 ₪אמו שליש חסיה הפבי&־ת
גיליון ״העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה בדיון!,
הקדיש כתכת־שער ליחסי כדית־המועצות, המרחב וישראל,
כאשר כמרכז מתנוססת תמונתו של מנהיג ברית־המועצות
ניקיטה כרושצ׳וב. תחת הכותרת ״אצ״ל כובש שוב את יפר׳
מובא סיפורו של כינוס ״ ת ר המרד״ ,שקיבץ את אנשי מחתרת
האצ״ל תחת כנפי תנועת החרות, בראשותו של מנחם בגין.
על המשכר כלבנון הובאה כתבה תחת הכותרת ״הקרב על
לבנון״ .חכר המערכת אלי תבור, סיקר תחת הכותרת ״שיחקתי

כ,פן חור׳״ את השתתפותו כניצב בהפרטת סרט זה. מדור
הבידור התחיל שוב בהרשמה ל תח תת מלכת המים . 1958
כשער הגליון: מנהיג כרית־המועצות ניקיטה פרושצ׳וג.

סמד..מקור״ לאומה מתחושת * נדחה ושמה..אגודת
העסק של ח וד וווב 1מירמ 1ב יץ
הסוברים״

ג8ם כו 88 רזנ
ת6ו אנזדקי וי

נ8נמזו סמה
ד חז דיו צ חו?

113׳7x100

צתת־עודאלי

״העולם הזה״ 1072
העם סמל וחדור
.כדי למלא את צוואתו של אמו הגו־מסת,
ערך נער תימני בן 12 טיול ברגל,
שאם להעריכו מבחינת האומץ וההתמדה
שהיו ברוכים בו, אפשר להעמידו בכפיפה
אחת עם מסעות־הגבורה של חושפי מס תורי
הקוטב הצפוני או כובשי האוורסט.
שם הנער: דויד בר־עזרא דמארי...״

אגודות־הפועלים המאורגנים. יש לה
זכויות כלכליות, מישרות בשכר, מענקים,
מילגות ופרסים שהיא שולטת פחות או
יותר על חלוקתם.
אמנם, הסופרים האמיתיים המעטים ש שרדו
בארץ למרות מישטר המרגרינה
מצפצפים על האגודה. פרטיהם ושברם

למען החופש, לא הרימו סופרים אלה
שום דגל שאינו בריא. הם העדיפו את
המרגרינה על הדם. דרישותיהם: שיתוף
בוועד ובוועדות, במינויים, בפרסים ובשאר
השלל.
הוועידה נמשכה יומיים. היא התחילה
בנאום שטוח של ם׳ יזהר, שהצטיין בסיס
כדורגל*׳
למען בדור!גל 11ם

בצדק העלה ראש־הממשלה דויד בן*
גוריון השבוע מאורע היסטורי זה על נם.
״עולה־רגל צעיר זה,״ קרא בהתלהבות
באוזני פעילי מגבית ההסתדרות מארצות-
הברית וקנדה ,״משמש סמל לדרכו של
עם ישראל החוזר למדינתו. זה קרה לילד
בן 12 וזה קרה לאומה שלמה.״
שלישו של הנשיא התלהב גם הוא, והו-
!דיע !כי הנשיא נתן הוראה, לזמן אליו
את הנער, לשיחת־רעים.

רוב עומד, עם כדורי־רגל, בדלת הכניסה לחנות למכשירים וציוד ספורט, אותה
פתח ביחד עם יוסף מירמוביץ, חברו לנבחרת, כיום מאמן נבחרת ישראל בכדורגל.

ומבחינה זאת היה באמת סימלי מאוד.

ספ הוז
אגודת בועל, העם
״וכי אפשר להתלונן ז אי־אפשר. אין
כמעט מקום בעולם שבו מטופח האמן
והאינטלקטואל כמו אצלנו. מה שמוביל
אותנו למסקנה שאין שום קשר בץ טיפוח
האמן וטיפוח האמנות...
״כל מה שאנו רוצים הוא ...שכמה משו ררים
ירעבו ללחם תמורת חופש הדפוס.
אולי אפילו בית־סוהר לאלה שעברו את
הגבול, במקום המחנק הנורא בתוך שפע
הזכויות וההנחות והמרגרינה...״
כאשר כתב עמום קינן בפאריס הרחוקה
את השורות האלה, לא יכול היה לדעת
כי למחרת פירסומם בארץ, תיערך הצגה
סאטירית שכאילו בויימה במיוחד ביד אמן
לפי הנחיותיו. ההצגה: הוועידה הארצית
של סופרי ישראל המאורגנים.
מישטר המרגרינה. אגודת הסופרים
היא מוסד כלכלי חשוב. יש לה בניין מפו אר,
שהוקם מכספי הציבור, כמו בית-
העיתונאים, הרופאים, המהנדסים ושאר

משכורות לעידוד התרבות, ומפברקי מוראל
סטנדרטי לפי הזמנה.״

ספנרט

כד כתב ג׳ואיש אובזרוור, השבועון ה לונדוני
המוצא לאור בכספי ההסתדרות
הציונית, והמשרת את קבוצת־המנהלים של
דויד בן־גוריון. הוא העתיק אותו מבטאון
יהודי ספרדי.
הסיפור המלא היה מרומם־לב. דויד בן
וד , 12 מסתבר, נתבקש על־ידי אמו הגוססת
לעלות ברגל ירושלימה. הוא פנה צפונה,
כמעט נהרג בגבול תימן־סעודיה, נאסף
על־ידי מישפחה יהודית בסעודיה, הצטרף
לעולי־הרגל הסוריים שחשבו כי הוריו
גיספו בשריפה והלך עימהם עד לעקבה,
שם עבר בלילה את הגבול, כמעט נהרג
באש חיילי צה״ל. דויד סירב לנסוע ב־ג׳יפ,
הלך ברגל לבאר־שבע, התארח אצל
גדנ״עים והמשיך לירושלים, שם נאסף
לבית־היתומים העירוני.

לרוע המזל, יצטרך הנשיא לחכות זמן
רב, כי הנער עזרא בר־דויד דמארי לא
היה ולא נברא. איש לא ראה אותו מימיו,
איש לא אסף אותו ואיש לא אירח אותו.
בית־החרושת הישראלי, המייצר סמלים
לאומיים בסיטונות, המציא סמל נוסף.

תאריך 16.4.1958 :

מובטחים על־ידי טיב יצירתם. חוג זה
כולל את אורי צבי גרינברג, חיים הזז,
שמואל יוסף (ש״י) עגנון, אברהם שלונסקי,
זלמן שניאור ואפילו משורר־החצר נתן
אלתרמן.
אולם ישנם סופרים פחות ברוכים, הזקו קים
להבטחה כלכלית ולשיכונים של אבא
חושי. אלה הם אנשים כמו יהודה בורלא,
שלום (ש׳ שלום) שפירא, שמשון מלצר
ודומיהם, המאורגנים תחת השגחתם של
אברהם ברוידס. הם שולטים באגודה ומי-
טגנים בשפע המרגרינה שלה.
מפברקי המוראל. בל זה היה טוב
אלמלא קם בארץ דור חדש של מושכי-
עט, הדורש גם הוא את חלקו מן הצלחת.
רישומו הרוחני אמנם קלוש ביותר, ורמתו
התרבותית קרובה לאפס, אולם, כדרך ה צעירים,
תיאבונם בריא וקולם רם. מלבד
זאת הצליחו מושכי־העט הצעירים־בגיל
להתארגן על בסיס מיפלגתי מוצק, ממפ״ם
׳(משה שמיר) עד אחדות העבודה (חיים
גורי, מתי ואהרון מגד, חנוך ברטוב) וקבו צת
״היד השחורה״ (שלמה טנאי ודויד
אביה).
כך התפתח המרד הגדול של הספרות
הצעירה. הוא לא דרש שינוי ערכים
רוחני, או הליכה אל העם. בניגוד לחב ריהם
בהונגריה ובפולין ששפכו את דמם

מות יפות, אך היה לקוי בחוסר כל עמקות
או מעוף חדשני. היא הסתיימה בהחלטות
על הפנסיה שתשולם לאברהם ברוידס,
בדרישה להגדיל את התגמולים לסופרים
ובבחירת ועד חדש, שבו ניתן סוף־סוף
ייצוג נאות לצעירים — שמיר, מגד וטנאי,
שלושתם מלחכי-פינכה מיקצועיים.
כדברי עמום קינן :״אפשר לתאר באופן
נוגע עד הלב את הווי הלוחמים בפלמ״ח,
ההולכים ונופלים בשדות, מבלי לעבור
בחיים אפילו חוויה של יום־אימונים אחד...
(אלה הם) פונקציונרים רוחניים, מקבלי
אנשים דויד כ ן ־ מריץ,

• ראש-הממשלה
בראיון עיתונאי על יחסי ישראל-צרפת:
״זה עניין של מוסר ולא עניין של אינ טרס.״

חובב עיתונים, שנסע השבוע באו טובוס
בקו 5בתל־אביב, ראה את השחקן
אהרון מסקי] ,גיבור זרוק אותו לכל־

״דחילקום, מתי תפתחו כבר את הח נות?״
פנה השבוע גבר חסון אל זוג כוכבי
הכדורגל יעקב חודורוב ויוסף מירמוביץ,
ברחוב דיזנגוף בתל־אביב.
היתה לאיש סיבה רצינית להתאונן. היה
זה מורה ההתעמלות של בית-הספר תל־נורדווי.
לאחרונה החלו תלמידיו להופיע
ללא נעלי־התעמלות לשיעורים .״אנחנו
מחכים עד שחודורוב יפתח את החנות, ואז
נקנה נעליים,״ ענו הילדים. כי המאורע
המדובר ביותר בשבועות האחרונים, אפילו
יותר מאשר הפתעות מישחקי הכדורגל,
היא החנות לצורכי ספורט, שזוג הכדורג לנים
פתח השבוע בשותפות.
לא רק עסק. הרעיון היה ישן. אץ
כמעט כדורגלן בארץ שאינו מתחבט בב עיית
עבודה. רק כדורגלנים מעטים הם
עובדים עצמאיים. רובם נזקקים לחסות
מיפעלים גדולים. במסעיהם המשותפים עם
נבחרת ישראל הגו חודורוב, איש הפועל
ומירמוביץ, איש מכבי, להקים יחד חנות
ספורט.
אחרי חודשים רבים של הכנה, עזב
חודורוב את מקום עבודתו כנהג במקורות,
יוסלה נטש את בית־המלאכה המכאני שלו,
ויחד רכשו חנות מפוארת בסכום של 14
אלף לירות. לא היה זד. רק עסק מיסחרי
שיבטיח לצמד הכדורגלנים הכנסה, אילו
רצו יכלו לפתוח עסק טוב יותר. אולם
שני הכדורגלנים רצו ״להמשיך ולהישאר
בעניינים.״
החנות, אשר מן הסתם תהפוך תוך זמן
קצר למקום־מיפגש מרכזי של ספורטאי
ישראל, היא רק שלב ראשון בתוכניותיהם.
״אנו מקווים להביא למצב, שבו לא יתקלו
כדורגלני ישראל באותן הבעיות שבפניהן
עמדנו אנחנו,״ הסבירו השניים.
עוד לפני שנפתחה החנות, זכו חודורוב
ומירמוביץ בעידוד, שסימל כי אין מתייחסים
לחנותם רק כאל עסק מיסחרי.
אופיינית ביותר היתה תגובתו של ד״ר
אליקום אוסטושינסקי, מנהל יקבי ראשון-
לציון. כאשר פנה אליו חודורוב בבקשה
להנחה בקניית משקאות, תרם אוסטושיג־סקי
משקאות חינם ב־ 400 לירות, לחגיגת
פתיחת החנות.

ביס, עולה לאוטובוס ובידו גיליון
והרפש של הש1׳ב ויגזון) .האיש
ממסקין להציץ בעיתון :״אנשים
לא קוראים עיתון זה השיב לו
וסירב להראות לו את העיתון.

עיתון-
גיק ש הגונים מסקין,

כרוך קור־

• מבקר הספרות ד״ד
צווייל, בביקורת על ספר השירים עיר
היונה של נתן אלתרמן :״לא, השיר
אינו צריך להיות עבד. זכותו וחובתו לפ רוק
צווים ועצות כמו רסן ומתג ...לא קל
לו לבעל־מצפון ובעל טעם כאלתרמן להיות
משורר־חצר...״

1 219

בבדי ק ה של ח 10ז6 56160נ)ח 10 עז, ה מ רכז ה בינ ל או מי ל ב די ק ת איכויו ת בב רי סל, זכתה 80ץ 8 8 0 £ 0 במד ליי תזהבל שנ ת 1982 על אי כו תההמ עו ל ה.

גמרת-ז רו קהקופסאל סל.

שמור (\ ל

ישר אל נ קי ה.

איטליה: המעוכה ער קומיסו
דמיססדים השונים במערב-אירופה מגלים לאחרונה
דאגה הולכת וגוברת מבינאומו של המאבק נגד הצבת
טילים גרעיניים חדשים. תנועות השלום החדשות אינן
מבודדות, הן סועלות בתיאום הדדי, מארגנות יחד אירו עים
הנושאים אופי כל-אירופי. שיתוף השעולה אינו
מצטמצם בתיאום צמרחי, בין ההנהגות. בכל ההפגנות
ובכל האירועים משתתף קהל פגווו. איש-שלום דני,
הנקלע לצרפת או לבריטניה, אינו מהסם להשתתף
בהפגנה, עצרת או אפילו שביתת־שבת. רבים נוסעים
במיוחד מארצותיהם כדי לקחת חלק בעשיה של ממש
למען השלום.
באורח די אירוני קורם הרעיון של אחדות אירופה
עור וגידים בדרך שלא נחזתה על־ידי מחולליו. כל
האירופים המשתייכים לתנועות־המחאה מבינים היטב
שלדידם אין כל הבדל בין טיל גרעיני המוצב בגרמניה,
ובץ מפציץ החונה על אדמת הולנד. תודעה זו הופכת
בהדרגה גם לנחלתם של מיליוני אירופים בגוש המיזרחי.
השאיפה לשחרר את אירופה פאיפתה של שואה גרעינית
הופכת לגורם מאחד ומלכד, וגורמת לחלחלה של ממש
בקרב המנהיגים, אנשי ימין ושמרנים במערב, ומנהיגי
המיפלגה הקומוניסטית במיזרח.
מאפיה גרעינית• בסיציליה מנהלת תנועח־השלום
מאבק נוקשה וממושך נגד הצבת יותר ממאה טילי שיוט
גרעיניים (העולם הזה .)2379 הטילים ישלחו לקומיסו
בקיץ, ובסיסם קרוב מאוד להשלמתו׳ למרות הנסיונות
הבלתי פוסקים למנוע, או לפחות לעכב, את הקמתו.
רוב החתים השמנים לבניית האתר מצויים בשליטת
המאפיה, או נמסרו לקבלנים המשלמים מם קבוע לראשי
הכנופיות. הפאפיוזים מהווים שדולה רבת-עוצמה למען
הקמת בסיס הטילים בקומיסו, והם אינם מהססים לפגוע
באורח פיסי בכל מי שיעמוד בדרכם. האיום של המאפיה
איננו מבוטל. מאז תחילת השנה נרצחו בסיציליה עשרות
אנשים שהתנגדו לכנופיות, מהם גם עובדים סוציאליים
שלחמו בנגע הסמים הקשים, שבהם סוחרת המאפיה.
ראשי תנועת-השלום המקומית לוקחים את האיומים
המופנים נגדם בכל הרצינות, אבל ממשיכים במאבק נגד
בסים קומיסו.
הפגנת, נשים. המישטרה האיטלקית פועלת באלימות
רבה נגד המפגינים, לפי הוראות מפורשות מרומא.
בשבועות האחרונים נעצרו עשרות נשים, שהקימו חניון
ליד קומיסו, וניסו לחסום את דרכו של רכב כבד שנסע
לבסיס המיועד 40 .מהעצורות הגיעו לקומיסו ממדינות
אירופיות אחרות, בכללן צרפת, שבדיה, אנגליה, אירלנד,
גרמניה והולנד. הנשים הוכו קשות על־ידי השוטרים,
נגררו על פני שטח בוצי בשערות־הן. זרועה של מפגינה
משווייץ נשברה באלות המישטרה 12 .נשים׳ כולן זרות,
הואשמו בהקמת מחסום דרכים. עבירה זו נחשבת בסי ציליה
לחמורה ביותר׳ והרשעה כרוכה בשנות מאסר
רבות. שילסונות איטליה נאלצו להתחשב בגל המחאות

סמל תנועת־ההתנגדות להצבת הטילים
למנוע או לעכב

האדיר בכל רחבי אירופה (רק בישראל קיימת אדישות
מחולטת למאבק תנועות-השלום האירופיות, והטלוויזיה
של לפיד מציגה אותו באורח קרתני ונלעג) ,ולהסתפק
בגירוש כל העצורות. מנהיגי תנועות־השלום באירופה
חוששים מפני התקדים של גירוש, ועומדים לזמן ועידה
באינלאומית, בהשתתפות מישפטגים, כדי להגן על
משתתפי פעולות־המחאה, וכדי לשמור על אופיו הכל-
אירופי של המאבק נגד הגל החדש של החימוש הגרעיני,
שקיבל ממדים כל־כך מאיימים ומסוכנים, מאז בחירתו
של רוגאלד רגן לנשיא ארצות-הברית וניסיונו לממש את
תוכניות החימוש שלו.

ז אי ר: אחרי ישראל -
ד ר 1ם־ אפ רי ק ה
זאיר משלמת מחיר כבד עבור שיתוף הפעולה שלה
עם ישראל, שהתהדק דווקא אחרי מילחמת־לבנון.

הירחץ הלונדוני אפריקה נאו מדווח על השפעות
מרחיקות־לכת של חרם הנפט הערבי על כלכלת זאיר.
ייבוא הדלק ירד בשליש, ומחירו בתחנות עלה פי
שישה. חוגים ״אחראיים״ מאיר, כלומר אנשי אופוזיציה
למובוטו ססה־סקו, הדליפו לעורכי הירחון שישראל
התחייבה לסייע לזאיר להיחלץ ממשבר הדלק, בשיתוף
פעולה עם דרום־אפריקה. גם ממשלת ארצות־הברית תהיה
שותפה לעיסקת־ענק, שתבטיח לזאיר אספקת דלק סדירה
במחירים נמוכים.

1 09111ן|11

שליט זאיר מובוטו
הסוף קרב

הירחון מאשים את מובוטו׳ שהוא ניאות לקבל כמויות
אדירות של נשק, שנלקח שלל מלוחמי אש״ף במילחמת־הלבנון.
המילכוד
עבור מובו&ו, לדברי הירחון, הוא חמור.
דרום־אפריקה דורשת סחיר כבד עבור הסיוע הכלכלי
לזאיר — הכרה דיפלומאטית. צעד כזה של מובוטו
עשוי להביא לבידודו המוחלט באפריקה, ואף למילחמה
נגדו, שתגרור מרידה פנימית וקץ שילטונו. משקיפים
סבורים ששליט זאיר המושחת והעריץ יודח בתקופה
הקרובה בכל מיקרה, וההשקעות הענקיות של ישראל
בזאיר יירדו (שוב) לטמיון.
מבצע איסלאמאבד
השנה?
רדיו פקיסתאן בשפה האנגלית הז,1יר השבוע
מפני מזימתם של גורמים עויינים לפגוע בכור
הגרעיני הפקיסתאני ליד איסלאמאבד. הפרשן, המייצג
כמובן את דעת הממשלה, רמז שוב על כוונת ממשלת
ישראל לבצע את הפיגוע. מקורות בריטיים סבורים
שמינויו של משה ארנס לתפקיד שר־הביטחון חיזק
דווקא את הנטיה לפגוע בכור. הפקיסתאנים מאמינים
שהשר החדש מתלבט בין שאיפתו להשמיד את
הכור, וקירבתו לנושא הגרעיני׳ ובין תחושתו שפעולה
כזו תפגע באורח קשה ביחסים עם ארצות־הבריח.
הכור מומן דווקא על-ידי שליט לוב, מועמד
קד׳אפי. פרשנים בריטיים מסרו פעמים רבות שממשלת
פקיסתאן הבטיחה ללוב פצצה גרעינית. לפי שעה
מפעילים האמריקאים לחץ כבד על שלים פקיסתאן,
זיא אל־חאק׳ שלא לייצר פצצות בכלל, ובוודאי שלא
למוסת לקד׳אפי.
פסימיסטים בסימסד הביטחוני של ישראל סבורים
שהמכנה המשותף המוסלמי עלול להיות מכריע, מעל
ומעבר לזיקות המעצמתיות הנוגדות של לוב ושל
פקיסתאן. רוב העיתונאים בעולם השלישי משוכנעים
שישראל תהרוס את הכור עוד השנה, אבל לא תודה
בכך באופן רישמי. מעניין לציין שהפעם נמנעו
הפקיסתאנים להאשים את הודו בשיתוף פעולה עם
ישראל. זיא עושה לאחרונה מאמצים ניכרים לשפר
את היחסים עם הודו. ראש ממשלת הודו, אינדירה
גאנדי, מכחישה כמובן כל כוונה לשתף פעולה עם
ממשלת מנחם בגין, שהפכה למצורעת של ממש
בקרב המדינות הבלתי-מזדהות. זיא מקווה שהלחץ
על הודו, שגבר מאוד אחרי ועידת המדינות הבלתי-
מזדהות שנערכה בחודש שעבר בדלהי, ירתיע את
הודו מהרפתקה על כך ספקטקולארית בשיתוף עם
המוסד.
עוד השנה. בוושינגטון מעריכים שהכור באים-
לאמאבד אומנם ייהרס עוד השנה. כוחה של השדולה
הביטחוניסטית בישראל תמיד עולה על זו של השדר

שר־ביטחון ארנס
למען קיר הברזל
לה המדינית. הביטחוניסטים רואים בכל קידמה טכנר
לוגית ערבית או מוסלמית איום חמור על עצם
קיומה של ישראל. הם חוששים לגורלו של ״קיר
הברזל״ ,שהוא היסוד הבסיסי של כל תפיסתם
המדינית. מבחינה זו אין הבדל גמל בין משה
ארנם ובין שימעון פרם. באירופה סבורים שבגין
ינסה להשיג קונסנזוס עם האופוזיציה, אם יוחלט
על מיבצע מרחיק לכת נגד פקיסתאן. אין כמעט
ספק שהסכמה כזו תושג די בקלות.

חיים ברעם

.א1111 יג 1בטווס,

רינדח >ו״:
מו! שסו־אזו רא
ביותו בין הנסיכים מחפש אח
חחנמח ביוחו בין חביות
יש לו כל מה שאמא טובה היתד. מאחלת לבתה: הוא צעיר,
הוא יפה, ואבא שלו מולך על ממלכה שלא משלמים בה מס־הכנסה.
היש חיים טובים׳ בריאים וחסרי דאגה מאלה? זה נישמע יותר
מדי טוב? אבל אלה בדיוק תכונותיו של אלברט ממונאקו, בנם
של הנסיך רנייה והנסיכה המנוחה גדיים. עם המצח הגבוה,
גיזרתו הצרה, רומנטי ונונשאלאנטי הוא גם כל מה שנערה מבית
טוב מחפשת לעצמה, ואלה מבין הנסיכות הממתינות לו בתור
כיווצו את מיצחן בדאגה כשהוזמנו ליום־הולדתו ה־ ,25 במזל טלה,
לא מזמן. כי נסיך שכזה בן 25 הוא מטרה נאה לנישואין.
אבל יום־הולדתו של אלברט נחוג השנה מעבר לאוקיאנוס, בני ר
יורק, שם עליו לבלות עוד כמה חודשים בהשתלמות מיקצועית.
היום אסור שנסיר יהיה מחוסר מיקצוע. וכבר מדברים על כך
שרנייה השלישי עומד לוותר על נסאו למען בנו, ולכן נישואיו
של היורש כבר אינם עניין פרטי.
״אלברט צעיר אבל כמעט מוכן לשאת את המעמסה הציבורית,״
גילה רנייה באוזני מקורביו ,״אבל הוא עדיין רוצה ללמוד.״ אחרי
שיסיים את השתלמותו בבנק יזורגן ישתלם גם ביחסי־ציבור,
ובינתיים מכין לו גם השתלמות אישית. הגברת שבתמונה מהווה חלק
מלימודים אינטימיים אלה — בתו של השחקן גרגורי פה,
פסיליה. אחרי ליידי הלן וינדזור והנסיכה אסטריד בתם של
אלברט ופאזלה מבלגיה זו אמנם ירידה בייחום, אבל לנסיכה
מבית פק יש תכונות נעלות אחרות: היא גבוהה, ברונטית ואינטלי גנטית׳
ועל כתפיה הצעירות כבר דיפלומה אקדמית בפוליטיקה.
ובזמן האחרון נוספה לה דיפלומה בלימודים מלכותיים.

312

עשתה: גיוושין
בעוד כל צופי הטלוויזיה הבינ לאומית
יושבים ומבוססים ציפור ניים
בעצבנות — למה היא לא
עוזבת אותו ודי? ומתכוונים כמובן
ל פו־ אלן האסורה כמעט לנצח
בידי בעלה הנבל הסופר־נבלי
ג׳יי־אר, ישבה לה לינדה גריי
באמבט העגול שתיכנן עבורה בע לה
היקר אד טראשר וזהרה
מאושר, כשהמתכנן הנשוי לה כדת
וכדין משכשך עימה רגליים מתחת
לפני הקצף. כך ישבו להם ה שניים
בחוותם המקסימה אשר ב קניון
קאונטרי, מאה קילומטרים
מצפון ללום־אנג׳לס, הרחק מן הה מון
הזוהר ובעיקר רחוק מן ה אולפנים,
לשם היתד. לינדה נוסעת
מדי בוקר. ובמשך 21 שנה היתה
מאושרת.
אבל בינתיים השתנה קצת ה מצב:
דאלאס הראה ללינדה כיצד
החיים יכולים לטפס לגבהים שאיש
לא יכול היה לחזותם מראש. היא
קיבלה סחרחורת ושכחה בבית את
אד, ואת שני ילדיהם האהובים
ג ׳ף בן ה־( 18 בתמונה למעלה עם
אמו) ו ק לי בת ה־( 16 למטה עם
אמה) .כניראה זה יכול להיות
עצוב גם כשאין בארות־נפט.
הטולס הזה 2380

אדדא!! צז

1נו:

בחזות מיידזמזז
אס יש מישהו שמתאים ביותר
להחזיקו בכלוב ולהוציאו משם רק
אם גמר לחבר שיר חדש, הרי זהו
אדריאנו צ׳לנטאגו, הזמר־מל־חין־שחקן
איטלקי, שעשה מהומות
לפגי כמה שנים כאשר הופיע בת חרות
האירוויזיון עם שיר מצחיק
ומוצלח בשם: מי שלא עובד לא
עושה אהבה. כמובן שככל איטל קי
משכיל ואמן הוא קומוניסט
מושבע ומתעניין ביותר באבולוציה
החברתית של האדם. אולי זו הסי בה
שהחליט בסירטו החדש של
הבימאי פסקואלה פסטה־קא־מנילה
לשחק קוף־אדם שגודל
בג׳ונגל בידי שבטים פרימיטיביים
וגילה את הציוויליזציה רק בגיל
.40 זהו תפקיד שונה במיקצת מזה
ששיחק בסירטו הקודם, הנאהבים
המטורפים, עם אורנלה מוטי
שהגישה לו את הרפליקות ואת כל
השאר באופן אישי.

(1או 01ז!ח :0181111
נדמו ועור גור 18
כל אחד ואופליה שלו, כל גאון
והכרמן שלו. ג׳וזף לופי מסריט
את חלומו מזה שנים, עיבוד קול נועי
של האופרה כרמן של ביזה,
עם פצצת האופרה הגרמנית
ג׳וליה ׳מינגנס. סירטו הבא של
הכימאי השווייצי ז ׳אן לוק
גודאר שגם שמו כרמן לא יהיה
זהה לזה של לוסי, ואין לחשוש
אפילו שיהיה דומה לו. גודאר רצה
את השחקנית הצרפתיה, איזכל
אדג׳אני, אבל העלמה המוכשרת
אמרה ״לא״ לגודאר והמציאה גם
סיבה לעניין: חוסר הומור. גודאר
לא התאבל, בחן 400 מעומדות,
ומצא לו את כרמן בדמות אלמו נית
הולאנדית בת ,20 הלומדת ב פאריס
בין עבודת שמרטף אחת
לשנייה. קוראים לה סארוסקה
דט.זרס והיא נראית לא רע. למה
לא צועניה הולאנדית?

נאטאד• באי:

וומננזז והראשית
של מל חטנב־ם
היא זהרה מאושר כשניגשה לח תוך
את עוגת הענקים וחילקה או תה
עם כל גדולי אותו הערב.
נאטאלי כאי, שאיש לא הכירה
לפני כשבע שנים, היתה מלכתו
המוכתרת של ערב המסמל את
שיאם של הישגי הקולנוע הצרפתי :
ערב חלוקת הסזאר, הפרס המקביל
לאוסקר האמריקאי. היא זכתה בו
בזכות היותה השחקנית הטובה
ביותר לשנה זו על הופעתה בסרט
המאזניים. גם הפארטנר שלה ב אותו
ערב, פיליפ ליאוטארד,
זכה בסזאר לשחקן הטוב ביותר
של השנה. היה לכך טעם מיוחד
של אירוניה, מאחר שפיליפ היה
בן־זוגה לחיים של נאטאלי במשך
שבע שנים, ודווקא אחרי שהופיעו
יחד בסרט שהביא להם את הפרס
הגדול ניפרדו דרכיהם, אחרי ש־נאטאלי
הכירה את ג׳וני האלי־דיי
שאליו ניגשה ישר מן העוגה
וקיבלה את הנשיקה הגדולה של
הערב.
ה עו ל ם הז ה 2380

ויקי הוגי: תישנו מתחת ונחו
כאב הראש החדש של הממלכה המאוחדת נגרם על־ידי ישבן
פוטוגני. הוא. שייך לגברת ויקי ה1ג׳ בת ה־ ,35 בתו של בארון,
שהיתר. נערת־שער מצליחה ושערוריות שזיעזעו את האימפריה.
היש קאריירה מכובדת יותר מזו לידידה של הנסיך אנדריוז
313

תדויו לחומנים
ודדיוחמות
1יאח

דייר יקוחיאל שרע
ועד1ה פיינרו
הנידון למוות
ברח
^ הו אמנם שם של סרט מפורסם מאוד,
י אבל הסיפור שלנו בא ישר מן החיים.
הגברת הנחמדה שבתמונה, גברת פלייר,
היא מתנדבת באגודת צער בעלי חיים
והחזירון — תינוק שבזרועותיה הוא לא
רק נחמד אלא גם אינטליגנטי(אגב עניין
— חזירים נחשבים לבעלי־חיים בעלי אינ טליגנציה
גבוהה ומי יודע, אולי זו הסיבה
שבני־אדם ממהרים לאכול אותם כשם
ששומרי כשרות ומצוות פוחדים לאכול
אותם).
חזירון זה נאסף אל חיקה של אגודת
צער בעלי חיים אחרי שערק וברח ממש אית
עמוסה בחזירונים, בעת שהיתה בדר כה
לחוות החיות הנסיונית בנס-ציונה.
החזירון הזה לקח את גורלו בידיו וזכה
לקורת־גג ואפילו לחיתול, בהתאם לגילו.
עד מה נדהמה פטרוניתו כשקיבלה צילצול
מחוות הנסיונות, התובעת את הפליט ב חזרה.
ניראה לנו כי מי שניצל ממוות
הרי ההשגחה העליונה היא שהתערבה כדי
להשאירו בחיים, ולכן יאה חזירון זה
שיעבירוהו לגן־החיות או לפחות לחוות-
גידול שלא על מנת להורגו נפש. אל
תשכחו כל המציל נפש אחת וכד.

האביב הגיע ושכנתי יצאה לרחוב כש־המטאטא
בידה. חשבתי לרגע שהיא התגיי סה
למיבצע צ׳יצ׳אי דוגמת ״חג שמח
עם שוק נקי״ והתמלאתי הערצה. אבל
לפתע נתגלתה האמת במערומיה. הגברת
התחילה לרדוף אחרי כלב ממין זכר, שבא
לו על כלבתה המיוחמת.
לכאורה — נחת להורים, אבל לא אחת
סיוט, בעיקר כשגדוד שלם של חרמנים
צר על השער, משמיע יבבות־חשק, ומוכן
להרוס את היקינתון הפורח ובלבד לקפוץ
על משאת נפשו, כשכל האחרים מחכים
בתור. ואם עלה בידו להתחיל במיצווה
ומישהו הבהיל אותו, הרי שבמיקרה-
כלב הנאהבים אינם משתחררים כי אם נד בקים
זה לזו שבעתיים, וכדי להפרידם
יש צורך בעזרת רופא( .אם לא השתחררו
בעצמם אחרי 20 דקות).
להורים בתולים שלא קיבלו את הדרכת
יאחות !בית־הספר למגדלי !כלבים זזנה
תדריכון ננסי:
. 1כלבה מתייחמת בדרך-כלל פעמיים
בשנה, והייחום נמשך 21 יום.
.2ייחום ראשון מופיע אצל כלבה בין
החודש השביעי והעשירי לחייה. אץ למנוע
ייחום ראשון בזריקה או בניתוח, כי
ההורמונים המיניים מסייעים להתפתחות
גופנית טובה.
.3אם לא רוצים בהפרייה בעת הייחום
אפשר למנוע אותה על־ידי זריקה למניעת
ייחום כשישה עד שיבעה שבועות לפני
המועד המשוער לתחילתו. ככל שמזרי קים
לכלבה קרוב יותר לתאריך הייחום
המשוער, כן גדולה הסכנה להיווצרות
דלקת רחם.
.4אם התקרב הייחום או התחיל, אפ שר
למנוע את התהליך בעזרת גלולות
נגד ייחום. המינון: גלולה אחת ליום
במשך 21 יום.
.5לאלה המתקשים בנתינת גלולות
ומסרבים להכאיב לכלבתם, אפשר לקנות
חומר נוזלי למניעת ייחום. חומר זה נמצא
בשוק רק ארבעה חודשים בשנה ושמו

נ>ק*ח
א בי ב
^ ארקהשטיחים והשמיכות, הספות
/וכרי המשי זקוקים לאיוורור — פרוות
הכלב אמנם איננה אוהבת שיעבור עליה
שואב אבק (מנער, מבריש וכל שאר הני-
סים המפורסמים במודעות ״בלעבוסטע״
של חברה מסוימת לשואבי־אבק — אבל
הכלב יודה לכם אם תעבירו מיברשת
הגונה על גבו. זה הזמן. הגיע האביב.
גם אתם חודו לו על כך, שכן בהברשה
הגונה יורדת נשורת השיער, שלא אחת
מהווה מיטרד המאלץ אתכם לעשות פסח
בבית יותר מפעם אחת. לכן צווי השעה

. 1הברישו או סרקו את בעלי־החיים
מדי יום, ואם יש צורך בכד אפילו יותר
מפעם ביום.
.2כדאי לעשות זאת מחוץ לבית,
בחצר או בגינה, ולחת לכלב לנער את
עצמו כהוגן אחרי ההברשה. כך נפטרים
מעודפי שיער או אבק שדבק בם.
.3אם החזאי לא יענה אותנו במת כוון,
יש להניח שצפויים לנו ימים יפים
של אביב. לכן כדאי להתייעץ עם הספרית
אם כלבכם זקוק לגילוח ולא רק לסירוק
ולחפיפה.
. 4מכיוון שאפשר להתאוורר ולטייל
בחיק הטבע, כדאי לאבק את הכלב באב קה
נגד טפילים חיצוניים, לפחות אחת
לשבוע.

כלבה משוחררת
איור מתוך ספרו של רפי פלד ״אנשי הכלב״
מאטינון. אופן ההגשה: עם המזון מדי
יום ביומו.
אם הכלבה מיוחמת ונזכרתם מאוחר

מדי, אפשר למנוע מהומות והזדווגות לא
רצויה בכמה דרכים: לצייד אותה בנושא
טמפון. להרחיק כלבים בעזרת תרסיס
בעל ריח דוחה, והעיקר: אל תשלחו אותה
לגן בגפה ואל תתירו לה לצאת בלי
השגחה. היא תענה אח חבריה ותתענה
בעצמה. צאו איתה לטיול עם קולר ורצו

הניחו לה לעשות את צרכיה ולהת-
אוורר ושימרו עליה בבית לצדכם במשך
כל אותם 21 יום גורליים.
אם הזדווגה הכלבה — האם אפשר

למנוע עדיין את התעברותה? כן, על-ידי
טיפול הורמונלי שיינתן לה על-ידי רופא
לחיות־בית לא יאוחר מן היום השביעי
להזדווגותה. ביום השלישי או החמישי
אחרי ההזדווגות מתקבלות תוצאות טובות,
ויש ביטחון שאכן הכלבה לא תתעבר.

חיות־אדס באילת

ף* כ, תו כי ם נ ^ מ ר ״אל תשליכנו לעת
זיקנה,״ צריך להוסיף גם ״אל תשלי כנו
לעת חופשה.״ אך אותם אנשים המק פידים
כל־כך לקחת את הסבתא והדודה,
על שלושת ילדיה וחמשת ניניה לחופשה
על חוף, עם אוהל ועם מכשיר לצליית
קבב לכל המישפחה, מוכיחים שוב אטימות
הנוגעת לכל הצומח והחי בסביבתם.
ומעשה שהיה כך היה: בתי הנבונה ב־דרך־כלל
לא שמעה לעצת זקנים ומנוסים
ממנה, ששומר נפשו ירחק מאילת בימות
הפסח, וירדה דרומה. היא חיפשה חולות
ומרחבים, ים וצבעים, אוויר נקי מתמציות
כימיות תל-אביביות ומצאה כמובן את כל
התל־אביבים מזבלים את מה שהיה פעם
חוף אילת והפך כבר בערב הראשון של
החג למזבלת המחוז. במקום לדרוך על
חול הילכה על גבי שקי־שינה, ריח הים
שינה טעמו לריח של גריל לאומי, ויציאת
. 5אם גיליתם עליו קרציות, האבקה
אינה משפיעה דיה. נסו תרסיס שיצא לא
מזמן לשוק — ותיווכחו כי בעוד האבקה
אינה מחסלת את הקרציה התרסיס עושה
זאת ביעילות.
.6אל תשכחו לרסס גם את סביבת
המלונה או את מקום המירבץ החביב על
הכלב.
.7אץ זה טיפול של ביעור חמץ בלבד
— זהו טיפול מומלץ לכל ימות הקיץ
וטיפול המונע הרבה צרות מיותרות כמו
גירודים וגירויים וכל מיני מרעין בישין.

מצריים התנהלה אמנם בחרבה אבל בכיוון
הפוך — מישראל למצריים.
בשיא ייאושה מצאה לה נוחם בגור
רועדדגרמני, שליווה אותה ואת רעותה
בזנב מורם ובחינחונים טיפוסיים. לרגע
מסויים חשבה שהנה נמצא הרועה שינהיג
אותה לחלקה מידברית אותנטית, ואמנם
הכלבלב הבין את המאוויים, כך לפחות
ניראה היה, כשבחר לו שעל אדמה משו חרר
ועצר. הבנות ישבו וערכו טעימה
להרמת המורל, להנאתו הגלוייה של הגור.
מן המדורות עלו קולות שירה אדירים
של ״עם ישראל חי,״ וגם ״הללויה״ של
אותו קונצרט מלפני כמה שנים לא איחר
לבוא. אחר־כך באה שורה של חוכמות
מרנינות לב, שהשאירו אחריהם כל אותם
עוברים ושבים שהבחינו ביושבות, בנוסח
הגראפיטי המקשט קירותיהם של בתי-
שימוש ציבוריים.
הן אספו את מטלטליהן במהירות, ורק
אז הבחינו באסון: הן ישבו לא הרחק מ־גווית
כלב דומה לזה שהראה להן את
הדרך, אלא שבחושך קשה היה להבחין
אם זהו אחיו התאום או אמו שמתה אחרי
ההמלטה. אף אחד לא היה שותף לנסיונו־תיהן
של שתי הבנות להזעיק עזרה או
לסלק את הגוויה. לעומת זאת, לפי התגו בות,
אפשר היה להבחין שאין זו הגוויה
היחידה על החוף. נער־חמודות שעבר שם
קרא לעבר בתי ההמומה :״למה לא תכני סי
אותו אליך למיטה ותחיי אותו?״
באותו לילה חזרה בתי היקרה הביתה.
זיכרונה מאילת יהיה — חיות אדם.

״הענין שלהפק״מ
תפ״ס אוחי...״
...פתאים קבלתי הזמנה ענקית,
ועם ההזמנה באה גם מקדמה
גדולה, כדי להבטיח את המחיר.

יצאתי מורווח מהענין.
בדיסקונט יש עם מי לדבר -״ביזנס״.

עכשיו יש לי בעיה איך
לשמור על ערך הכסף, עד
שאוכל לייצר את הבדים,
ושלא אפסיד מכל הענין.
עם מילדבר?דיסקונט.
נכנסתי לסניף,הצגתי את
הבעיה והציעו לי מיד פתרון.
כיוון שהייתי צריך את הכסף
בחזרה בטווחים של ימים
ושבועות קניתי תפס״ים
(תעודות פקדון סחירות)
ופק״מ(פלדון קצר מועד).
הריבית-לא רקשכסתהלי
את ההפרש־ אלא עוד

גיורא זילברברג, ייצרן טקסטיל.

וי מ רי עקב סו ן ט מי ר

רגע גזול לאופנת הספורט

גלי ספו ר ט -אי תד ב רג

תחתונים שמתחילים את היום.
תחתוני סברינה.״ נוחים, נעימים למגע.
יושבים היטב על הגוף.

מבחר דגמים אופנתיים, מחמיאים רחתיכייס׳
בגזרה שלך: סליפ, מיני או טנגה.

...וחדש מסברינה -׳יסמין״.

תחתוני סברינה אומרים לך
בוקר טוב ...ולילה טוב.

גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה1...גו

רוצים לחלוח ילדי
זי 0זהכעניין הקיץ. הזמן שמתהילים להוציא את התינוקות
י * לראות את העולם, אחרי כמה חודשים של מעצר־בית.
הסתכלו על התמונה של התינוק שיושב לו בתוך התולה. היום
נילמד איך עושים תולה כזה. אולי בשבוע הבא נילמד איך
עושים תינוק. ניראה.
מישהי אמרה לי שנשים ישראליות לא אוהבות שילדים
תלויים עליהן מבחינה פיסית. רק מבחינה מנטאלית. אבל איך
מפתחים בילד קטן יחם של תלות מוחלטת באימו? אולי דווקא
דרך החולה הזה׳ מי יודען כדי לנסותי
נכון שהעניין קצת מסובך, אבל מה שיוצא הוא מאוד נוח
ומאוד יפה. אני מודה שלא ניסיתי לעשות את זה בעצמי, כי

גוזרים שתי חתיכות שנתפרות למעלה ולמטה (מעל הקוביה
הרקומה) .כל חתיכה כזאת היא 0 22״מ על 0 11.5״מ.
כמעט גמרנו לגזור, אל תתיאשו. עוד ארבע חתיכות שוות
שיהוו את החגורות של התולה, אותן תקשור האמא המאושרת
או האבא הדפוק, על הגב. ארבע החתיכות האלה הן זהות,
באורך של 1,40 מטר וברוחב של 4ס״מ.
זהו. גמרנו לגזור. אפשר להניח את המיספריים בצד ולהתיישב
ליד שולחן, להמשך המיבצע.
שמים על השולחן את חתיכת הבד הכי גדולה. את ארבע
החגורות מקפלים לחצי, תופרים והופכים. כלומר החגורה
תהיה צרה בחצי אבל חזקה יותר. את ארבע החגורות המוכנות

כבר ארבע שנים וחצי לא נולד לי שום תינוק, ברוך השם,
אבל ההוראות ניראות לי טובות ואני בטוחה שזה יצליח לכן..

שמים ככה שכל חגורה תהיה מונחת בקצה שלה באמצע הריבוע
הגדול והסוף שלה ישתלשל לו החוצה. תופרים חזק חזק חזק.
עכשיו, כדי שלא יראו איך חיברתם את החגורות׳ שמים
על הכל ביד, במרכז הבד הגדול, את חתיכת הבד הרקומה של
ה־ 22 על 22ס״מ תופרים חזק.
מה נישאר ן לתפור את שתי החתיכות הגדולות יותר משני
הצדדים של הבד הרקום, ואת שתי החתיכות הקטנות יותר
מעל ומתחת לבד הרקום, לתפור הכל חזק מאוד, אפשר לעבור
על כל תפר פעמיים. בתמונה אפשר לראות את התפרים וזה
יקל עליכן את העבודה.
לא להאמין, אבל גמרנו. אגב, בתמונה הריבוע הוא לא
לגמרי ישר. בדקתי עם מומחית והיא אמרה שזה רק מקשה על
העבודה ולא נחוץ.
נכון שיצא יפה? אה, אין לכן תינוק. למה לא עשיתן בחורף ן
הודעה חשובה
רוגי מילוא — תשלם ככר. כסף
זה לא הכל כחיים1

^ ־י די

ן• לאלה שחושבים שאין איזה מתכון
1טוב — סידרתי אותם. הנה אחד,
ממש קל וטוב. מיועד במיוחד ל400-
אלף בני־אדם שנשארו תקועים עם
חצי חבילה מצות אחרי הפסח. מי כמוני
מבין אתכם?

עוגת מצות־גבינה
ושוקולד

למשל. צריך
ם״מ. עכשיו
על 45ס״ם.
כל זה, כדי

קונים בד חזק במיוחד, בד ג׳ינס או קורדרוי,
חתיכת בד של 1,90 מטר אם הרוחב הוא 90
מתחילים לגזור. חתיכה אחת בגודל של 42.5ם״מ
זה בסיס שעליו יתפרו את חתיכות הבד האחרות.
שהתולה יהיה חזק במיוחד.
עכשיו גוזרים חתיכת בד בגודל 0 22״מ על 0 22״מ. זו
החתיכה המרכזית שעליה אפשר לרקום או לעשות אפליקציה,
ואם אין חשק אז אפשר לגזור את החתיכה הזאת מבד אחר,
יותר צבעוני.
עכשיו גוזרים שתי חתיכות זהות בגודל 45ס״מ על 11ם״מ.
אלה הן שתי החתיכות הנתפרות משני הצדדים, ימין ושמאל.

כבוד המניסעדה
ף * ישאינו מכיר את הריח המשכר של
י הים המתערבב בריח של שום מטוגן,
לא יודע מה זה לחיות על הטיילת בתל־אביב.
בשבילי זה הריח של הקיץ. ההת חלה
של תישעה חודשים חמים, של חול צות
מחשוף, של סנדלים, של ארוחות־ערב
על המירפסת מול הים, של טיולים עם
הילדים ברגליים יחפות בחול.
לאנשים שגרים בחוץ־לארץ יש אביב
בשביל השימחה והאהבה, אבל לאנשים
שגרים בישראל, בדרך־כלל יוצא האביב
ביום רביעי אחרי-הצהריים וביום חמישי
כבר פורץ הקיץ. היום הזה של המעבר
הוא יום שצריך לחגוג אותו. היום שמו רידים
את הסוודרים בפעם הראשונה,
שוטפים את המירפסות בצינור, מפזרים
כדורי נפטלין בין בגדי החורף, פותחים
את כל החלונות בבית.
ככה ישבתי לי עם חברה שלי על המיר־פסת
והריח הזה של ים־שום שעלה מן
המיסעדות בטיילת בילבל לנו את החו שים.
השעה היתה ארבע אחרי-הצהריים.
בדיוק השעה המתאימה לרדת לאיזה מיס־עדה,
לראות קצת ים וסירות ולאכול אי זה
קלאמרי בשום.

ירדנו למיסעדה, אחת מאלה שבטיילת,
ואחר־כך אסביר גם מדוע לא אנקוב ב שמה.
היה נחמד כי לא היו אנשים. הזמנו
סלט יווני אחד, קלאמרי בשום אחד ושני
סיידרים. המלצר הביא פיתות קרות (מה
הבעיה לחמם פיתה במיסעדה שיש לה
כוונה לכבד את עצמה י) הוא גם הביא
צלחת עם שני מלפפונים חמוצים יוצאים
מהכלל ואיזה 20 זיתים מגעילים ולא
אסתטיים.
הסלט היווני לא היה מה שהתכוונו,
זאת אומרת סלט ירקות כזה עם גבינה
לבנה מלוחה, אלא סלט חצילים עם עגב ניות
ושום, אבל היה טעים. לעומתם ה־קלאמרי
היו מה שקוראים ״התלמיד עולה
לכיתה ג׳ אבל לא בבית־ספרנו.״ הסיידר
היה טוב מאוד. יחד עם טיפ קטן — 600
שקל. רצינו לחגוג את תחילת הקיץ, חב רתי
ואני. לא הצליח.
למה אני לא כותבת מה שם המיסעדה?
זה מפני שאיש אחד ניגש אלינו ושאל
אם אנחנו מרוצות. אמרנו לו שאנחנו לא
מרוצות. האיש ניראה כאילו הרגיש באמת
לא נעים והוא הציע שנבוא עוד פעם ולא
נשלם עבור הדברים שלא אהבנו. אני לא

שי ח ה ריחנית
יזה יאוש: פיתאום הבנתי שאם
י אני מקבלת עצות מילדים של חברות
שלי, כדאי לי כבר להירשם למלב״ן.
אבל הצלחתי לבלוע את העלבון מפני
שהרעיון של בת חברתי הוא ממש יוצא
מהכלל.
אצל הקטנה הזאת יש למכשיר הטלפון
ריח נפלא, וכל שיחה שעושים ממנו היא
בלתי-נשכהת. לא היה לי קל להוציא
ממנה את הפאטנט. אבל לזכר הימים
שעשיתי לה בייבי־סיטינג, כשההורים שלה
הלכו לסרט׳ היא סיפרה לו.
לוקחים חתיכת צמר־גפן, מרדדים אותה
ביד ומספיגים אותה בבושם טוב. פותחים,
על-ידי סיבוב, את החלק שלתוכו מדברים
(של המכשיר, כמובן) שמים את פיסת
צמר־הגפן וסוגרים. הריח מחזיק לפחות
שבוע־שבועיים (תלוי בבושם ששופכים).
כל-כך קטנה, וכל כך חכמה, הגילי הזאת !
יודעת מי
או המנהל
הציל את
עוד פעם,
נוספת.

היה האיש הזה, בעל המקום.
או המלצר הראשי, אבל הוא
כבוד המיסעדה. אנחנו נבוא
בקרוב. ניתן להם הזדמנות

מערבבים טוב־טוב חבילת גבינה לבנה
9אחוז עם חצי חבילת מרגרינה, חצי כוס
אבקת סוכר ומעט קליפת תפוז מרוסקת.
מרטיבים כמה מצות בתוך חלב (רק שתי
שניות) .שמים את המצה הרטובה על צל חת
מרובעת ועליה מורחים את מימרח
הגבינה. שוב מצה רטובה ושוב מורחים.
בכוונה לא אמרתי כמה מצות. זה פשוט
עד שמימרח הגבינה נגמר.
אחרי שנגמר המימרח שמים עוד מצה
רטובה ואותה מורחים במימרח שוקולד,
מאלה שכל אמא קונה לילדים שלה. את
כל העסק דוחפים למקרר לשעה־שעתיים
וכשזה יוצא מהמקרר זה נמצא במצב ה אידיאלי
לחתוך עם סכין לקוביות קטנות.
אם זה היה טעים לי — שאני בן־אדם
מתעב עוגות ידוע — זה בטח יהיה טעים
גם לכם. תודה לרוני בלייך, ממציאנית
עוגות ידועה.

עיצבונים
^ דרכי ממקום למקום ישבתי לנוח
בכיכר־אתרים. מישהו שם לקח כנר אה
את עבודת־הגננות ברצינות רבה.
הכיכר מלאה עציצים ואדניות, והכל פורח
ומרהיב ביופיו.
ככה ישבתי לי על כיסא, שתיתי קפה
וחשבתי שעם־ישראל ממש נעשה נחמד,
והפסיק להשמיד רכוש ציבורי.
איך שאני גומרת לחשוב דברים טובים
על עם־ישראל, אני רואה גברת אחת,
לבושה מאוד אלגנט, ניגשת לאדניות ומת חילה
לקטוף ענפים שלמים. ניגשתי אליה
ובעדינות הכי גדולה שיכולתי לגייס מתוך
הכעס שלי, שאלתי אותה מדוע היא קו טפת
פרחים לא־שלה. הגברת העדינה,
שנשאה עליה בגאין לפחות חצי ק״ג
תכשיטי־זהב, אמר לי :״זה לא עניין
שלך ! ״
שכחתי להזכיר שבתוך הכיכר טייל לו
בניחותא שוטר־עברי. ניגשתי אליו וש אלתי
אותו מדוע אין הוא מעיר לגברת
להפסיק להשחית את הפרחים. השוטר-
העברי הזדקף, יישר את כובעו ואמר:
״זה לא התפקיד של המישטרה, לנו יש
דברים יותר חשובים לעשות!״ והמשיך
לטייל.
הדברים החשובים — זה מה שהורג
לנו את החיים.

דניאלה שמי

במדינה
תעונווזלה
גי ל •1ב לסטין

להמום מי7ו 7י ש?
אריאל שתן הפד?קו
רישסי, שבשמו יצאה
ישראל דפידחמה אחת
— ואולי תצא לעוד כמה
בהתחלה לא היו כלל פלסטינים.
גולדה מאיר קבעה כי ״אין עם
פלסטיני,״ ולכן לא היה קיים עם
כזה. כמעט כל ישראלי היה משו כנע
בכך. עובדה, אפילו גולדה
אמרה.
ההפגנות בשטחים הכבושים, ה פעילות
הצבאית והדיפלוסטית של
אש״ף, ההכרה הבינלאומית שזכה
בה יאסר ערפאת — כל אלה לא
שינו את עמדותיה הרישמיות של
ישראל: פלסטינים? אץ דבר כזה.
עד שבא הקוסם אריאל שרון.
מירשם לגירוש. אם אי-אם-
שר למחוק את המילים — אמר
לעצמו שרון — כדאי לאמץ אותן.
הוא גיבש תיאוריה פוליטית חד שה,
מתחכמת: לא רק שיש עם
פלסטיני! יש גם ארץ הנקראת
פלסטין. העוקץ ברעיון החדש :
מולדתם של הפלסטינים היא בת חומי
הממלכה ההאשמית, בעבר־הירדן.
כשניסה
לראשונה למכור את ה רעיון
החדשני שלו, נתקל אריאל
שרון רק בלעג. לכל תינוק היה
ברור כי אי־אפשר לפתור בעיה
פוליטית חמורה, המטילה את צילה
מזה שנים על חוויתם של שני ה עמים,
בעזרת להטוט מילולי. יתי רה
מזו: במירשם שניסה שרון

במימונה של ממשלת־ישראל
החלו מופיעים מודעות־ענק בעי תונות
האמריקאית, שבהן מעוצבת
מחדש מפת המרחב. מחירה של
כל מודעה 50 :־ 25 אלף דולר.

מבריזה מודעת התעמולה:

גם יאסר ערפאת וגם המלך חו-
סיין אומרים, שירדן הינה פלסטין.
בסוף שנות ה־ 40 רצה עבד-
אללה המלך, סבו של חוסיין, לק רוא
לארצו בשם ״ממלכת פלסטין.״
ב־ 1970 אמר הנסיך חסן, אחיו
של חוסיין :״פלסטין היא ירדן
וירדן היא פלסטין.״
באותה שנה אמר יאסר ערפאת
למראיינת אוריאנה פלאצ׳י :״מה
שאת מכנה ירח, היא למעשה
פלסטין.״
גם חוסיין הכריז, ב : 1981-״ה אמת
היא שירדן היא פלסטין ופל סטין
היא ירח.״
אפילו העיתון ניו־יורק טיימס
אישר זאת, כאשר כינה, ב־ 3ב אוגוסט
, 1975 את בירת ירדן כ״עיר
הפלסטינית הגדולה בעולם.״
עבד־אללה, חסן, ערפאת חוסיין
וניו־יורק טיימס רק מאשרים את
שכל אטלס או אנציקלופדיה יאמ רו
לך: ירח משתרעת על פני
כמעט 77 אחוז של פלסטין המנדטורית
המקורית ! יותר משני-
שליש מאזרחי ירדן הם פלסטינים !
מחצית מראשי-הממשלה הירדניים
מאז 1950 היו פלסטינים ! שלושה-
רבעים של עובדי-המדינד, הם פלס טינים!
פלסטינים שולטים ב־70
אחוז של העסקים בירדן.
אין פלא שחוסיץ אמר, נד: 1977
״שני העמים הם, בעצם, עם אחד.
זוהי עובדה.״
עד כאן נוסח המודעה.
במישפט האחרון מסבירה המודעה
לשם פה, בעצם, היא מתפרסמת:

3131י /\1ק ו

311)11)11191111886111
)18י 11131•101ץ110)11$9
)8 !>316811116.
כותרת המודעה ב״ניו־ייורק טייטס״
״האיש הזה מקשקש !״
למכור הסתתר רמז, כי ישראל
זכאית לבצע גירוש המוני של פל סטינים
מתחומי הגדה, ואולי אף
מתוך ישראל.
את הרעיון המוזר שהגה, שילב
שרון במצע-הבחירות של רשימתו
הכושלת שלונוציון, בבחירות . 1977
הוא ניסה למכור אותו בלי-הצל-
חה, לכל המתעניין. אפילו לכפ רים
ערביים הוא בא להשמיע את
דבריו. כשהופיע בבקה אל-ע׳רביה,
לפני שש שנים בדיוק, השתתפו
באסיפת הבחירות שלו רק קומץ
סקרנים .״האיש הזה מקשקש,״
אמר אחד מהם.
במרוצת השנים הפך הקישקוש
לקו רישמי, בעקשנותו הצליח
שרון להוכיח כי גם אם אין ל שקר
רגליים — בעזרת פרוטזות
ממשלתיות הוא מסוגל להרחיק
לכת ולהיות מסוכן מאוד. אחת
ממטרות המילחמה הכושלת בלב נון
היתה לדחוק את אש״ף דרומה,
לירדן, שם יופל חוסיין המלך ו תוקם
מדינה פלסטינית. במצב כזה
— כך קיווה — תיחלש ההתנגדות
הבינלאומית לסיפוח הגדה המער בית
ורצועת עזה.
החודש. אחרי שבישראל סברו
רבים כי בעיקבות מסקנות ועדת־כהן
הובס הקו של שרון, התברר
כי שיקרי־התעמולה שלו מקבלים
תנופה מחודשת. רוב אזרחי ישראל
לא ידעו על כך דבר. אילו חיו
בארצות־הברית — היו יודעים.

קצת יותר בתבונתם של העורכים.״
קורא חרוץ, שהצליח להגיע עד
עמוד 13 במעריב של יום השלישי
שעבר והבחץ בטעותו המשעשעת
של שטרסמן, העיר: העובדה ש עיתונאי
מבטא את דיעות הרוב
ברחוב — אינה בהכרח ערובה לכך
שהוא מבין את השפה המדוברת
ברחוב.

ואם זו עובדה שהירדנים וה פלסטינים
הם עם אחד, זו גם
עובדה שמגיעה להם מולדת אחת.
ירדן.
יוהוודים חורד. ד1ומ1־ו 3 0ז3״ם

רבגיס הטילו חרס ע?
אישים יהודיים שחתמו
ע? עצומה גגד. הפלישה
הישראלית ללכגון.
שלושה רבנים, החברים בגוף
הקורא לעצמו ״בית־הדין הרבני
העליון של אמריקה,״ שבו 13
חברים, הוקיעו בפומבי והטילו
חרם על כמה יהודים אמריקאים
ידועים, אשר הביעו התנגדות לפ לישת
ישראל ללבנון. אישים אלה,
יחד עם עשרות אנשים נוספים,
חתמו ב־ 20ו־ 24 ביוני על מודעה
בגודל של עמוד שלם בניו־יורק
טיימס, שכותרתה ״מוות והרם ב לבנון.״
הרבנים בחרו להטיל חרם
על הבלשן הידוע נועם חומסקי,
חתן פרם נובל סלבדור לוריא,
הרבנים אוורט גנדלר ממסצ׳וסטם
ואלברם אכסלרוד מאוניברסיטת
ברנדיים, העורך־מחבר אלפרד לי-
לינטל ושני אחרים.
בטקס, שערך כשעה וחצי, לבשו
שלושת הרבנים גלימות ארוכות,

באר־שבע
סטאל׳ן וו 1דיי 1וו•

ראש־העיריה הזמין את
עובדי הניקיון למסיבה
אך התישבחות ששמע
לא היו לכבודו
במלאת 30 שנה למותו של הרו דן
הסובייטי יוסף (״סטאלץ״)
דז׳וגשווילי, מלאה העיתונות המע רבית
בהערכות על תקופת שילטו־נו
העקובה מדם, בתיאורים על
ימיו האחרונים וקורבנות מישטרו.
איש לא דיבר בשיבחו.
אך מסתבר, שחסידיו לא פסו מן
העולם. אחד מהם, שכנראה טרם
שמע על ביטול פולחן־האישיות,
מסתתר בין מכוניות־האשפה —
בבירת הנגב.

מדווח המקומון ״שבע״:

רמטב״ל איתן
״שלושה יטיס, יא נזנאייק!״
כיבו שלושה נרות ותקעו בשופר,
כאות לסיום חייו הרוחניים של
היהודי המוחרם. הרבנים קראו הו דעות
מוכנות מראש, שקבעו ש החותמים
מוצאים מכלל ישראל.
בטקס צפו 25 אנשים. כמה מהם
עירערו בגלוי על סמכותם של ה רבנים,
ואמרו :״אתם מדברים על
ימי־הביניים, אבל אנו חיים במאה
ה־ .20 אץ לכם כל סמכות לדבר
בשם הקהילה היהודית !״ המבקרים
אולצו לעזוב את ״אולם בית־המי-
שפט.״

״ציונות

-לא יהדות.״

הד״ר לילינטל הגיב, שפעולה זו
היא דוגמה נוספת ללחץ הציוני
להשתיק את מי שמבקר את מדי ניות
החוץ של ישראל. הוא קבע :
״יתכן שהוחרמתי מהציונות, ואני
מקווה שהייתי ראוי לכך, אך איש,
פרט לאלהים, אינו יכול להחרים
אותי מדתי. ציונות אינה יהדות,
ויהדות אינה ציונות. כדי להיות
יהודי טוב, אין צורך לעבוד את
עגל הזהב של מדינת ישראל וה ציונות.
שום, ציד־מכשפות לא יובל
להפוך את האמונה הרוחנית־אוני-
ברסלית ביהדות לתנועה הלאומית-
פוליטית של הציונות.״

רוף: עוד (כך וכך) ימים, יא
מנאייק (נון פתוחה, יוד צרויה).
הוא שגור על פיהם של חיילי ה חובה׳
המצפים לסיום שירותם וסו פרים
בקוצר־רוח את החודשים וה שבועות
שנותרו להם לשרת ! מש תמשים
בו האסירים והחבושים, ה מונים
כל יום ושעה שעוברים עד
למועד השיחרור.
לא כל הקוראים הבינו את הכ תוב.
אחד מהם, כתב מעריב גב ריאל
שטרסמן, התחלחל למיקרא
הדברים. חותם, כך הוא הבץ, מכ נה
את הרמטב״ל בשם מאניאק.
כלומר: רועזדזונות (בערבית) או
מטורף (באנגלית).
על בסיסה של האי־הבנה הל שונית
הוא חיבר רשימה פובליצי
הבל
כבר נאמר ונכתב על המי-
בצע הלילי המהיר, שבו נוקו רחו בות
באר־שבע מן האשפה שכיס תה
אותם בעיקבות השביתה בשירותים
הציבוריים. קברניטי העי רייה,
אשר ניצחו על פינוי הא שפה
כעל מיבצע צבאי חשאי,
החליטו לגמול לעובדי האגף לאי כות
הסביבה והפיקוח על עבודתם
המאומצת בליל הפינוי הגדול.
וכך נקבצו ובאו, באחד מימי
השלישי, כל עובדי מחלקת־הניקיון
ונהגי מחלקת־הרכב שנטלו חלק
במיבצע, לאולמי ארגמן. שם ציפ תה
להם ארוחת־צהריים חגיגית עם
ראש העירייה, אליהו נאווי.

״אבינו האחד והיחיד:״

הכל התנהל על מי־מנוחות ואפילו
היין — כך מספרים — זרם כמים.
ואולם אז הסתבר, כי מארגני
המסיבה לא לקחו בחשבון את אהבתם
הרבה של אחדים מן העו בדים
לטיפה הסרה. וכך, בצהרי-
היום, נראו לפחות חמישה מן ה עובדים
כשהם שתויים כלוט.
הגדיל לעשות אחד מנהגי ה״אד

עיזת!1נוות
׳רגע עוג* עברית

לא די לתמיד בעמדות
הלאומניות של הרחוב
הישראלי — יש גס
להבין את שפת הרחוב.
הידיעה כי רב-אלוף רפאל איתן
ביקש להאריך את כהונתו בשלו שה
ימים תמימים, עד מוצאי וד 18
באפריל, כדי לשמש בתפקיד ה-
רמטכ״ל גם ביום־העצמאות, שימ שה
מקור לא אכזב לבדיחות. בע לי
הטורים הסאטיריים בעיתונים
שהופיעו בחול־המועד של פסח
ניצלו אותה עד תומח.
אחד המגיבים, נתן רענן, כתב
בחותנו, מוסף מל המישמר :״פניית
הרמטכ״ל לבגין מזכירה בקשת
חנינה של אסיר בכלא ...6המבקש
לחזור בתשובה ומתחנן על החג
האבוד.״ את רשימתו הכתיר ב דפוס
לשוני הנפוץ בסלנג הצבאי:
״עוד שלושה ימים, יא מנאייק!״
״שטיפת מוח ״.כל חייל או
חייל-לשעבר יודע את פירוש הצי-

ראש־עירייה נאווי
״סטאלין הוא אבינו ! ״
סטית ארוכה, על ״שטיפת־המוח
שיש המנסים לשטוף בה את הצי בור
בישראל.״ מאז פרוץ מילחמת־הלבנון
— הוא טוען — התרבו
הטענות בישראל על נסיונות ל-
סתימת־פיות, לצימצום חופש־הדי-
בור, להגבלת חרות־ההבעה. עניין
המאניאק — הכריז בתרועת־ניצחון
— מוכיח כי כל הטענות הן הבל.
כאילו שכח מה כתב כמה שורות
קודם לכן, כשהתפאר על חופש-
הדיבור הנפוץ בישראל, עשה לפ תע
תפנית חדה והכריז כי ביטויים
כאלה נגד רפאל איתן ״מוכיחים
שאולי היה מקום באמת להשתמש

טו־זבל,״ אשר כטוב ליבו ביין
החל מזמר שירים בלתי־מזוהים
בשפה הרוסית. נאווי וחבורתו נעו
באי־נוחות בכיסאותיהם.
אך זו היתד! רק ההתחלה.
האיש נזכר לפתע במנהיגה ה מנוח
של ברית־המועצות, יוסף
סטאלץ עליו השלום, והחל זועק :
״יחי סטאלין! אין כמו סטאלין!
סטאלץ אבינו האחד והיחיד !״
ועוד אי־אלה תישבחות.
הבחור נגרר אחר כבוד לביתו
על-ידי חבריו ובעירייה מבטיחים
כי במסיבה הבאה יוגש לכל ה יותר
מיץ־ענבים...
העולם הזה 2380

והביס שומם במיזבלה כדי ראשו
ואז לנתע התננל הגנו על האשהר--

ב י1

י* 65 אאימ 11> 1א 0ס״.ו א ^
ו 1ז !0ן !ו;0 ,ז

לפני כחצי שנה הגיע נהג חיריה משאית־אשפה למיזבלת
כדי לפרוק אותה במיזבלה, ול פתע
שמע גניחות מתחת לערימות
האשפה. הוא הסיר כמה גרוטאות
וגילה מתחתיהן צעירה בלונדית,
כולה מגואלת בדם. מריה נדקרה
בכמה וכמה דקירות־סכין בכל חל קי
גופה.

מכ תבי
אהבה
ך נהג הביא אותה לביודהחולים,
י י ושם הצילו את הייה. כאשר
נחקרה על-ידי המישטרה סיפרה
כי יצאה עם דני לחפש קופסות
ריקות כדי לשתול בהן צמחים ל קישוט
דירתם. הם שוטטו במיז-
בלה ואספו את העציצים, כאשר
לפתע התנפל עליה דני ודקר
אותה בסכין, ללא כל הסבר או
מריבה קודמת.
חמדאן נעצר, אך הכחיש הכל.
לדבריו הוא כלל לא היה באותה
שעה ליד המיזבלה, אלא בבית
המישמר־האזרחי, בחברת כמה ידי דים.
חמדאן נעצר עד תום ההליכים,
ונאשם בנסיון לרצוח את
ידידתו.
מייד כאשר השתחררה מריה
מבית-החולים, החלה כותבת סיב-
ובהם הביעה את
תבים לדני, את אהבתה אליו. היא ציירה החולצה כיס כשעל דמותו,
כתובים שמותיהם יחדיו. היא ציי רה
גם לב מפולח בחץ, והטביעה
את שפתיה על המיכתבים.

המצוייר של מריה
שלום דני!׳

כאשר שוחררה מבית־החולים
רצתה ללכת לבקר את דני בכלא.
היא היתה זקוקה לתעודה רשמית

עשתה מעשה בתחילת העיקרית
אבו־ג׳מא, ואחר־כך
אופי עבורו. עדותה
.״ את השופטים שלא למצות
הדין עם הנאשם.
סיפור־האהבה המוזר בין הער בי
מרצועת־עזה והיוגוסלבית הק טנטונת
התחיל לפני כשנה. חס־דאן.
המכונה על-ידי חבריו בשם

דני ומריה

היא וז!, 1>8דוח נגדו

גניחות מתחת לאשפה

נודשנ-8ואו נורתה

כדי להיכנס לכלא ולבקרו, ועשתה
מאמצים רבים לשחרר את דרכונה
מבית־החולים. הדרכון הוחזק שם
כערבות לתשלום הכסף המגיע
עבור אישפוזה של מריה.

נעו נ עור והסר!
׳כדי להע? לטבזוו
״דני,״ עזב את מישפחתו ואת
אשתו וילדיו, ועבר להתגורר בא זור,
שם הוא עובד במיפעל חמת.
הוא שכר לו דירה, התיידד עם
אנשים רבים במקום ואף החל מש רת
במישמר האזרחי.
מריה בת ה־ 22 הגיעה לישראל
מיוגוסלביה, אחרי גירושין מכאי בים.
היא חיפשה מקום להתחיל בו
את חייה מחדש, ומצאה את דני.
שני האנשים, שהיו פליטים בחברה
היהודית, מצאו אהבה אחד בחיק
רעותו והחלו מתגוררים יחדיו.

חדש

ציור האהבה של מריה
״אני מריה!״

?ץ תובע, עמרם בלום, אולי חשש
י י פן עקב אהבתה של מריה
לדני, היא תחזור בה מעדותה ולא
תספר לבית־המישפט את עלילות
המיזבלה. אולם היא הפתיעה את
כולם. מריה עלתה על דוכן־העדים,
וכאזרחית טובה סיפרה את כל קו רות
אותו יום. היא לא חזרה בה
מדבר. גם בבית־המישפט חזרה וא מרה
כי לא היה כל מניע לדקירות
שנחתו עליה, והיא אינה מבינה
אותן עד היום.

בית־הפישפט זיכה את ח
מאשמת נסיון־לרצח, והרשיע
באשמת חבלה חמורה. ואז
הסניגור, אהרון שלנגר, את ז
המפתיע.
הוא חזר והזמין את מריה,
דת־אופי לעונש. מריה חזרה
תה על דוכן־העדים, הפעם כ1
אוהבת, המבקשת רחמים י
אהובה. היא סיפרה לשופטי!
סלחה לדני על הכל, כי היא
בת אותו, והם עומדים להי
מאחר שהוא מוסלמי והיא נון
ושניהם החליטו להתגורר ביש
פתחו תיק ברבנות וביקש
התגייר.
אפילו השופטים הקשוחים
יכלו לעמוד בפני האהבה. ה!
את חמדאן לשנתיים מאסר 1
כדי לאפשר לו לפתוח דף
בחייו, ולשאת את מריה לא!

״אני נשבעת לכם שהם חזרו. ראיתי ב מועדון
החמאם את עמירם טננבוים עם
חוה אלכרשטיין, שממנה התגרש, והם
ממש מאוהבים,״ כך סיפרו לי המודיעים
שלי בהתרגשות.
אהבה והרבה
סופת שלגים חזקה מאוד השתוללה בעיר זפל שבאוסטריה
רק אנשים מעטים הסתובבו ברחוב. בלט ביניהם זוג נאה
במיוחד. הוא כסוף שיער והיא בלונדית זוהרת. הם היו חבוקים
ונראו מאוד מאושרים יחד.
הגבר הוא אדם ידוע מאוד בארץ, בי הוא אחד ממנתחי־הלב
המפורסמיס ביותר. כשהתבקש אותו מנתח, בראיונות אין־ספור,
לתת עצות מתאימות כדי לשמור על לב בריא׳ התשובה שלו
היתד. תמיד: עשו אהבה, והרבה. הוא לא מאמין בריצות,
בג׳וגינג ולא בשום דיאטות.
מסתבר שמנתחי הלב המפורסמים הם גם שוברי לבבות
לא קטנים (זוכרים עוד את כריסטיאן ברנארד הדרום־אפריקאי,
המחליף אותן כמו גרביים ז) .מה עושה אותם כל כך מבוקשים
אני לא יודעת. אולי תורמת לזה העובדה שניתוח לב יכול
להכניס לכיסו של הרופא סכום שמגיע עד ל* 2מיליון לירות.

בדיקה קלה הראתה שהעובדות אכן
נכונות. עמירם, המנהל את החמאם, אמנם
מאוהב ויוצא עם בחורה נמוכה ובלו-
נדית בעלת עיניים כחולות, אבל זאת אינה
חווה, אלא אשה הדומה לה מאוד. היא
שחקנית בתיאטרון הקאמרי, החיה בנפרד־מבעלה,
שהיה מנהל תיאטרון, והוריה הם
בעלי אחד מבית־הקפה הידועים בתל-

כריפטיאן ברנארד
רצפם בדוק
ומסכום בזה אפשר להפריש בקלות כמה לירות לוויק־אגד
המבריא והמחזק אח הלב בחברת בלונדית. העיקר בריאות,

בשהזמרת מירי אלוני אוהבת — זה עד הסוף. נכון שיש לה קול נפלא. אבל
לא זה מה שקובע את הקריירה האמנותית שלה.
מה שקובע את הקריירה. שלה הוא הגבר שאותו היא אוהבת.
אם הוא מסכים — היא שרה ובתנאי שהוא יהיה לידה.
בימים אלה היא הודיעה שהיא עומדת לצאת ביום־העצמאות להופעה בלונדון,

ראש על הכתפיים הראש היפה של הפירסומת של ואפלה
פסק זמן טרוד היום בבעיות של מה
לעשות עם החוק החדש בדבר מיסוי על
בגדים מחו״ל.

מקלם.
תהיה לעמירם נ ^ י
בת כזמרת האינטליגנטר ^ ^
אני מקווה שנפילתה תדע ז בזח.
אשר לחווה, חיא ממש פורחת
אלה. היא עברה והתמקמה סופית בד
הפנטאוז שאותה רכשה ברמת־השרון אחר
שמכרה את הווילה שלה. היא מתגוררת
שם עם ידידה, נדב לוי תן, ועם שני
ילדיה.

שני אנשי־ עסקים
מממנים הנמנים עם חוג ידידיה.

ואם אתם חושבים שזאת הבעיה היחי דה,
אז הנה עוד אחת. חלי גם עסוקה
בשיכנוע מתמיד של תיאטרון בית־ליסין,
שיפיק את ההצגה שאותה רכשה בניו-
יורק, שם בילתה את השנתים וחצי האח רונות.
ההצגה, שהיא שלאגר באוף־ברו-
דוויי, היא הצגה לשתי שחקניות. וחלי
חולמת להעלות אותה ולהופיע בה יחד עם
גלי עטרי.

מירי אלוני ושמואל אומני
יועץ אמנותי ואם הוא דאג זכה
לפי

לא די בזה הרי שלפני בשבועיים היא חזרה מסיבוב הופעות בדרום־אפריקה.
וזאת בזכות מיז בזכות הגבר, כמובן.
הגבר שאותו היא אוהבת עכשיו הוא בעלה מזה כשלושה חודשים, שמואל אומני.
מלווה אותה לכל המסעות, כשתפקידו מוגדר כ״יועץ אמנותי״.
במשך שנים חיה פירי עם ג׳סי נחייסי, שהיו לו שאיפות תיאטרליות. הוא
לכך שמירי תופיע רק במועדון שלו, והיא לא הופיעה בשום מקום אחר שלא
באישורו של ג׳סי.
חוץ מאהבה מאמינה מירי באופן עיוור גם בהורוסקופ. את ידידיה היא בוחרת
התאמתם להורוסקופ שלה. אני רק מקווה שהיא בדקה באופן יסודי את ההתאמה
הכוכבים של שמואל אומני לכוכבים שלה.

גדולים,

הלי גולדנברג
בעיות עסקיות
הדוגמנית חלי גולחכרג, שבעוד חוד שים
ימלאו לה ,29 חוששת שחוק זה יכשיל
את התוכנית שלה לפתוח בוטיק שאותו

ואם כל זה אינו מספיק, הרי היא גם
מודיעה בצורה הכי ברורה לכל מי ש מעוניין
שהיא אינה מתכננת שום נישו אין.
היא יוצאת ויש לה ידידים שונים,
ביניהם בולם איש־עסקים נוס!ז, החי
כיום בנפרד מאשתו וחלי מודיעה לכולם
שמצבם המישפחתי של ידידיה אינו עניינו
של איש.
מה להגיד — הספק מלא.

כשרה

דגה, דתם של רפי שאולי ומונדי
ריים־דייוויס, היא נערה דתית, המתפ ללת
שלוש פעמים ביום שחרית, מנחה
ומעריב, ומסיימת במשפט ברוך שעשני
כרצונו. ועוד יותר מזה היא מאוד ציונית.

לתמיד בידיעות שהגיעו אלי מגידיורק ברור שאנחנו מפסידים סופית
את ג׳וזי כ״ץ• היא החליטה שעדיף לה לחזור ולהיות אמריק אית,
רחוק מישראל ורחוק משמואל קראום.
לפני כ־ 20 שנה הניעה לארץ כספרית אמריקאית, הכירה
כאן את שמוליק קראום והפכה לזמרת. מעללי הזוג מילאו את
טורי הרכילות. נראה היה שג׳וזי הצליחה לפתח עור של פיל
ולהסתדר עם התנהגותו הססגונית של שמוליק.
אבל לפני כשנה וחצי היא החליטה שדי לה, קמה באמצע
הלילה, לקחה אח שני ילדיהם, שם וכן, וחזרה לאמריקה.
באמריקה השתדלה ג׳וזי לא להופיע בחתונות ובחלטורות,
אבל רק מהופעות ״מכובדות״ אי-אפשר לחיות. לכן היא הפכה
למזכירה במישרד אמרגנות אמריקאי. היה לה גם רומן, שהסתיים,
עם גבר אמריקאי.
ואשר לשמוליק, הוא ממשיך לחיות כמו תמיד, ולא מתכונן
כנראה לעשות שום דבר כדי להחזיר את ג׳וזי ואת הילדים לארץ.
כמה חבל.

באחדבאפ רי ל
דנה שאולי
ברוך שעשני כרצונו
5־ 6פעמים בשנה היא באה לארץ. ביום
השני הקרוב היא עוזבת את הארץ בדר כה
חזרה לפנימיה הדתית שמחוץ ללונדון,
כ ר נזל קולג׳.
היא הגיעה לארץ בחברת כמה נערות
אנגליות, בנות עשירים, שלהן היא הראתה
בגאווה רבה את הארץ. היא דומה מאוד
לרפי, יש לה גשר על שיניה וב־ 15ב אוקטובר
ימלאו לה . 15 אמא מנדי התגיירה
כשדנה היתה בת 4שנים. אם יש דבר
היקר לרפי יותר מכל זה דנה התמימה
והמאמינה. לא להאמין איזה חינוך לער כים
היא קיבלה!
פרופיל נמוד

אתם לא יודעים את מיספר הבתולות
בקמפוס הירושלמי, אך אכרה ם (״פריצי״)
פריד יודע. פריצי, מפעילי המיפלגה
הליברלית, התפרסם כמתחן מס׳ , 1שהיה
אחראי למיבצע השערורייתי שבו הובטחה
טיסה לפאריס לארבע סטודנטיות ראשונות
שיביאו אישור גינקולוגי שהן עדיין בבתוליהן.
לגואל אותן הובטחה טיסה לארצות־הברית.
ועוד
מעשייה: באחד מלילות החורף,
אחרי שחבריו ביקשו לבדוק כמה חברות
אמיתיות יש לו, התדפק אל^זר שטורם,
שותפו במעשי הקונדסות, על דלתן של
כמה מידידותיו של פריצי וסיפר בבהלה
כי נודע לו שהבחור בצרות, נמצא עצור
במיגרש הרוסים ושיגיעו מייד לשחררו
בערבות. להפתעתם, הגיעו כמה נערות
מנומנמות ופרועות־שיער, ואת פניהן הק ביל
פריצי בצחוק רועם.
אבל הפעם, ב 1-באפריל, הוא אכל
אותה. וזה הזכיר לי את מעשייה על
הרועה והזאבים. כשכבר באו זאבים, אף

ג׳וזי כץ
ספרית, זמרת מזכירה

זה בלי כל ספק הרומן המפתיע ביותר
שעליו שמעתי לאחרונה. הוא ממש מדהים.
מדובר בזמרת-אילנה דוכינא, שבימים
אלה מלאו לה ,50 והיא נראית מצויין,
ממש פורחת. והרומן שלה הוא עם איש־הסרטים
וההפקות יצחק קול.
ומדוע זה מדהים? כי אילנה תמיד

יצאה עם גברים יפים. היא אהבה אותב
צעירים, ובעלי גוף אתלטי.
יצחק קול אמנם רזה מאוד בימים אלה.
אבל הוא רחוק מאותן הדמויות שליוו
את אילנה תמיד.
אילנה מכרה את דירת אמה, שהפכו
לגלריה, רכשה דירה בתל־אביב, וחזרו

אילנה רוכינא
לא משתעממת

אתם זוכרים את הסיפור על גלית,
הבכורה של עורך־הדין צכי לידסקי,

בתו

שהודיעה לו בטלפון שהיא פשוט התחת נה
בארצות־הבריתז
ובכן, אני לא י ד
דעת אם בדיקה מו קדמת
של לידסקי
היתה עוזרת, אבל
גלית התגרשה. אבל
היא מתאוששת ב החלט
מהר מאוד שאותה מהדייסה
היא בישלה לעצמה.
בארצות־הברית היא
הכירה בחור יפה פה,
בלונדי עם עי־גלית
לידסקי
נים כחולות, קטן
ממנה בכמה שנים.
הבחור הוא ארי רום (וזרם) ,שהתאהב
בנלית הגרושה׳ ולפני כשנה הם שכרו
דירה בתל־אביב, ועברו לגור בה. למזלה
של גלית ארי הצעיר זכה לפרופיל נמוך,
ולכן לא גויים לצבא. וכך מטייל הזוג
בארץ, ומשאיר אחריו שביל של דבש.

אכרה ם פריד
הרועה והזאבים
אחד לא חש לעזרתו אחרי זעקות השווא
הרבות שזעק לפני כן.
זה קרה במישכנות שאננים, ביום שבו
עמד פריצי להחליף קידומת לרגל יום
הולדתו ה־ .30 זה היה אמור להיות אחד
האירועים הכי מיוחדים בעיר, אך חוש
ההומור שלו פגע בו. המסיבה הוקדמה
ל־ז באפריל, יום המהתלות, והחבר׳ה ש נכוו
בעבר ממעשי הקונדסות חשדו שיש
כאן טריק, ורבים וחשובים מהמוזמנים,
שרצו להתחכם ולהראות שאינם נופלים
בפח, לא הופיעו, והפעם הפסידו — וגם
פריצי.

כול!
רוצות דקאן
אתם בוודאי מכירים את אותן הנערות
החולמות להגיע לקולנוע. ואת אותן החול מות
המקוות להגיע לפסטיבל סרטים. גם
לנו יש אחת כזאת, שכל מה שהיא חולמת
עליו הוא קולנוע.
המדובר בשרה ויגר, גרושתו של
רופא-השיניים דגי ויגר, שמתרוצצת בימים
אלה ומחפשת דרך להגיע לפסטיבל
קאן, שיתקיים ב־ 7במאי.
שרה, שהופיעה בסרטים של לואי מל
ככפילה של בריז׳יט כרדו ועבדה במשך
שנים בסרטים כמלבישה, הפכה עם הבחרו
של אריק שרון כשר־הביטחון לעוזרתו

להסתובב בחוגי האמנים, שמהם נעלם
בזמן האחרון.
לפני אילנה ניהל יצחק קול רומן ע
תושבת חוץ, אחרי שהתגרש בצורה אלג>
טית מאשתו ; ,ע מי. הוא ידוע כאי
מבריק ובעל חוש הומור. מה שבטו
שהיא לא משתעממת.

האישית. ועם כל העיסוקים האלה הי
גם עושה מאסטר באוניברסיטה.
כדי להגיע לקאן היא מצאה שיט
בדוקה. היא פשוט מארגנת קבוצה של נו
סעים, וכמארגנת זוכה בכרטיס חינם.
יש עוד ישראלית אחת שאינה מחמיצ
כל פסטיבל -פגינה רוזנכלום, אג
היא מוצאת תמיד דרך לנסוע על חשבו
מישהו.
השנה ייצגו את ישראל בקאן יפהפיו
נוספות: כוכבות המגילה אכיפה פז 1
גיצה שאול, ואולי גם יונה אליא׳
כוכבת הסרט החורף האחרון.
413

..בגין! בגין רצועק! הומאסמאים,
והכדיחו את הנשיא לדבר שליו
ואחרי כל אלה — מפה גדולה
של מדינת ישראל ולידה רשימת
היישובים שהוקמו על־ידי המארד
קאים. רבים מן הישובים אינם
מוכרים, וספק אם מישהו, פרט
לאלה שגרים שם, שמע אי פעם
את שמם. לעומתם, היישובים שכן
מוכרים, רשימה זו מקבילה כמעט
באופן מוחלט לרשימת מקומות
הפשע והמצוקה הגדולים ביותר ב ארץ:
דימונה, אור־יהודה, קריית
שמונה, נתיבות ועוד.
המארגנים אפילו מצאו צייר

? ני אופנועים פרצו בסערה
יי דרך קהל החוגגים, ואחריהם
יקד! מכונית אפורה מהודרת ונו־
:ת. שני פרשי מישסרה על סו־ם
לבנים פינו את הדרך, ושוט־ש
רבים התייצבו משני צידי
וסלול. השיירה התקדמה לעבר
שת הכבוד. ראש־הממשלה, מנחם
ין, ישב בתוך המכונית האפורה,
ן ף בשומרי־ראשו, ונופף בליאות
לפי האנשים שמילאו ביום ה־וישי
שעבר את גן סאקר בירר־וים,
לחגיגות המימונה.

אלפי אנשים באו לפארק הירד
שלמי למה שאמור היה להיות החג
המארוקאי. מארגני המימונה השנה
החליטו, שהפעם החג יהיה תחת
הסיסמה :״ביחד שיבטי ישראל.״
הם פנו לכל העדות וביקשו שכל
עדה תכין אוהל ובו תציג את
הפולקלור, המאכלים, ההיסטוריה
ושאר מיני מטעמים שונים ומשו נים.
בצידו הדרומי של הגן גודר
איזור שלם ושם רוכזו אוהלי ה עדות.
בכניסה
לאחור הכינו המארגנים

תערוכה שבאה לספר את ההיס טוריה
של העליה של המארוקאים
ארצה. לולא המוסיקה המיזרחית
שהתנגנה ברקע, אפשר היה לח שוב
שמדובר בעליית הפולנים.
היתה שם תמונה גדולה של או נייה
מול חופי הארץ מתקופת ה העפלה,
היו שם תמונות של מח-
נה־המעצר בקפריסין, עם גדרות-
תיל וילדים קטנים מאחוריהן. הכל
כאילו לומר: גם אנחנו סבלנו כמו
האשכנזים. גם אנחנו העפלנו וש חינו
במחנות המעצר המפורסמים.

למשרה ולמטה
משמאל :

מרוקאי מפארים, שהציג באוהל
נפרד, יחד עם צייר נוסף, ציורים
בנושא השואה.
היה שם אוהל תימני, שבו ביש לו
מלוואח, היה שם אוהל פרסי
שבו הציגו שטיחים ארוגים ביד,
!היה שם אוהל של עולי דרום-
אמריקה, שגם בו חילקו מיני מאכ לים,
היה שם אוהל של עולי קווקז,
עולי אתיופיה, הכושים של דימונה
אף הם חגגו שם, כשהם מדגימים
לקהל איך לעשות תיסרוקת כושית
אמיתית תמורת 150 שקל בלבד,

טובוש !סיגר

טדי קולק, ראש־עיריית ירושלים,
הסכים לחבוש לראשו טרבוש מארוקאי
אדום, אחרי שסעד את ליבו במאכלים מארוקאייס. יחד עם כל הכבודה.

מימין: ח״כ מוטה גור
עולה על בימת הכבוד,
ראש־הממשלה מנחם בגין טולה על הבימה.

העם עצמו, והמארוקאיס, נשארו למטה מאחורי גדרות
ברזל כפולות. הם זללו מטעמים בכל פה, ניגנו ורקדו.
כשעלה בגין לבימה ליוו אותו בקריאות :״בגין! בגין!״

׳* 1 | 1 1 1 1י 11* 1י אורחי הכבוד של המימונה לא היו מארוקאים במיוחד. הס הוזמנז
י י לשבת באוהל הכבוד, שהוכן במיוחד בשבילם, והיה סגור מכל
* 11 *1
צדדיו בגדרות ברזל חדשות. הם ישבו טל כריות ומזרונים שהיו מונחים על הארץ,

כשנשים וגברים בלבוש מארוקאי מגישים להם אוכל ישר אל הפה. מי מין: זבולון המר,
סם בן־שימרית, אופירה נבון, שטעמה מכל מאכל, באמצע הביס ויצחק נבון. משמאל :
יצחק נבון מאחורי צעיר מארוקאי, הלבוש בלבוש מסורתי של יהודי מארוקו׳ קפטן וטרבוש.

המאוזקאים ] 1110 גסאוחוד׳ ג 1ו נטרח,
אוו הפולנים, הדוס׳ ם ושאו
היה אוהל של אסירי ציון מעיראק
וצמוד אליו היה אוהל של עולי
ברית־המועצות, שמכרו ספרים ו עשו
שדולה לטובת אסירי ציון

ודא ח י —י—

ענ תסרג וסטי
שלהם. אוהל מארוקאי לא היה

קהל רב הסתובב בכל איזור
האוהלים והתבונן בכל האנשים
שלבשו תילבושות מסורתיות כמו
שמתבוננים בחיות בגן־חיות.

כל המארוקאיס
__ הידועים
ך • דשאשל גן־סאקר היה מלא
י י בחוגגים וזוללים. אנשים עשו
בשרים על האש, ילדים קטנים
התרוצצו עם ארטיקים ביד, רוכ לים
שונים מצאו הזדמנות למכור
את כל הסחורות שלא מכרו במשך
כל השנה, החל מחולצות טריקו
בזול, תכשיטים ועד לכל מיני
מאכלים ומשקאות.
במשך כל הבוקר פיזזו ורקדו על
הבימה המרכזית להקות נוער מכל
קצות הארץ ומכל העדות והשבטים.
שיאו של האירוע התקיים בצזד
ריים. בשעה 2אמורים היו להגיע
כל המי ומי של צמרת המדינה
והכנסת, ולכבד בנוכחותם את העם
החוגג. והם הגיעו, האחד אחרי
השני, כשראש־הממשלה ונשיא ה מדינה
מגיעים במכוניותיהם מלווים מישטרתי ובליווי באופנועים כבד. כל הכבודה החשובה רוכזה
ביחד, במקום שיועד לכך מראש.
המישטרה סגרה את כל איזור
הבימה בשתי גדרות־ברזל חדשות,
כששוטרים רבים מאבטחים את ה מקום.
חס וחלילה שלא יתערבבו
חשובי המדינה עם פשוט העם.
ושם, בתוך האיזור הסגור, ננד
(המשך בעמוד )46

מאורח חשוב אחד לשני
1 1 1 1 1 1 1י 1111י ה ראש־הממשלה (למטלה) לא טעם כמעט
״ כלום מהמאכלים שהוגשו לו. הוא
111 1 1 1 1
הסתפק בתה ופיזר חיוכים לכל הכיוונים. כמוהו גם אריה דולצין (למטה).

פה גחל
המינים,

מלוחים

פותח שר־החינוך זבולון המר וטורף מאב
מארוקאי טיפוסי. המאכלים הגיעו בשרשרת, מכ
ומתוקים. בתחילה לא נגעו האורחים בכיבוז

אז איפה וגמאדוקא־ם

תא היה מסי 1ברשימת ה־ ,11 שהמישטוה ״חסה והם
?ת הנהגת הפשע המא1וגן. הוא שב בבוא סינג־סיגג. הוא
נגע מ־ 16 כוווים. הוא רצה להסית ושת של בתי־מלון

יחזקאלאפ לן התקשר אליי
והזמין אותי לארוחה בשכונת-
התיקווה, במיסעדה השייכת לו:
שיפודי־התיקווה.
כשהגעתי, אמר שהזמין אותי
כדי לבשר לי על עזיבתו את
הארץ. למה ההחלטה הפיתאומית
הזוז שאלתי. הוא ענה. :אני לא
יכול להתקדם כאן, שמים לי רגל
והמישטרה לא מפסיקה להטריד
אותי.׳״
ביקשתי הסבר יותר מדוייק. הוא
אמר :״כל השטויות והפירסומים
:קשר לרשימת ה־ 11 נמאסו עליי.
מה, הם לא יכולים להבין שאדם
גושה שטויות כשהוא צעיר ואחר
:ך נהיה רציני ז
״אני לא מתעסק בפשעים. יש לי

אם אני לא יכול להתקדם ב ארץ
שלי — למה לי להישאר?
אני בקשר עם חברים בחו״ל, והם
הציעו לי לבוא להסתדר שם. כך
שאני נוסע. העסקים שלי ימשיכו
להתנהל כאן, בינתיים. יש לי אנ שים
אחראים שעליהם אני סומך,
והם ינהלו כאן הכל.״

״מי סוחב
איתו קבלות?״
ך שיחה התנהלה בשעות-הצ-
הרים. בשעה 2בערך באו כמה
חברים של אסלן, שהצטרפו אליו.
חבריו סיפרו לי כי יחזקאל סובל
מיחסה העויין של המישטרה, אשר

המישטרה ברחוב הרכבת.
לי היו היתקלויות איתו, כמו ב פעם
כשנסעתי בלילה בתל-אביב,
ושוטר במדים עצר אותי לבדיקת
רשיונות שיגרתית.
אני חיפשתי את המיסמכים שלי.
השוטר שראה את השם אסלן, מסר
לצ׳חנובר במכשיר־הקשר שאני

תוך כדי הצגת המיסמכים, תעו-
דודהזהות והרישיונות, הגיע צ׳ח-
נובר ובא אליי בטענות למה לא
מצאתי את המיסמכים יותר מהר.
אני מחזיק את כל התעודות ב-
בגאז׳ של האוטו, מטעמי בטיחות.
האוטו עמד באמצע הכביש, ו איתן
צ׳חנובר דרש לעשות עליי
חיפוש מדוקדק ליד האוטו. אני

אסלן בקשר למשהו שקורה לו —
מתקבל בברכה.
בקיץ היה לי מיקרה עם המציל המכונה לוי יעקב מבת־ים,
״אפאש.״ הוא גרוש כמה פעמים
ויש לו תיק על בעילת קטינה.
בקיצור, בן־אדם עם עבר פלילי,
שמתעסק שם, בחוף הסלנג עם
נשים נשואות. לאחותי יש קיוסק
באותו חוף, ואפאש היד. לוקח
משקאות ועוד דברים ולא משלם.
אחרי תקופה, כשהצטבר חוב
רציני ואחותי ביקשה ממנו לש לם,
הוא שוב לא שילם והמשיך
לקחת דברים.
פניתי אליו ואמרתי לו שישלם
בהזדמנות. אמרתי לו, שיש גבול
לכל דבר. היו איתי עדים ששמעו
הכל. למחרת הלך להתלונן במי־שטרה
וסיפר, שהיכו אותו ודירדרו
את האוטו שלו לתהום.
הוא אמר שהוא חושד בי. עצרו
אותי והדביקו לי חמישה סעיפים.
הייתי אז פצוע ויצאתי מבית-
החולים אחרי שירו בי והיה לי
מיסמור בלסת. עורך-הדיו שלי,
אריה שערבי, הסביר לשופט שכל
זה לא מתקבל על הדעת.
שיחררו אותי. בקיצור, כל דבר
שקורה — אני בפנים באופן או טומטי.

אני צריך את כל הבעיות
המיותרות האלה? אני אסע מכאן
לרומא׳ ואחיה שם בשקט. אבוא
לארץ, לפעמים, לראות ימה קורה.
עד כאן דבריו של אסלן.
בנו בן זד — 9אחד משלושת
ילדיו — בא לקחת את אסלן ל קניות
של פסח. הוא ראה מיכנסיים
מיוחדות באיזו חנות. אסלן מחייך
ונזכר :״בימים שהייתי ילד היתד,
מודה? את הנעליים של החורף
היו גוזרים והופכים לנעליים של
קיץ.״

״מיסמך
העשרה״

מ איי םלרדת
ז סוכנות המשקאות משקה לכל
:מיסעדה שיפודי התיקווה: אני
וצא בשכונה כל היום, ובערב
ני יוצא לבלות לפעמים.
״רציתי לפתוח עסקים בענף
ור, כמו בתי־מלון למשל. דווקא
ז במקומות מרכזיים בעיר, אלא
גיירות־פיתוח. לא מאשרים לי
זוואות ולא רוצים לתת לי ריש-
נות.
״כשהיה לי בית־חרושת לג׳ינס
ן ריית־שמונה ונכנסתי לכלא ל לוש
שנים — קיזזו במענקים.
״עכשיו, כל אדם שרוצה לפתוח
זהו כמו בית־מלון מקבל מענק
ל 40 אחוז מהממשלה ו־ 30 אחוז
׳מאה 15 שנה ללא ריבית וה ודה.

פנו עורף בכמה מקומות.
;י לא חיים שיף שמקבל כל מה
זוא מבקש.
״יום אחד חשבתי לעצמי, ש —

מטרידה אותו — וגם אותם —
ללא הרף.
יגאל, שכינויו. השריף של ה שכונה,״
ואשר תפקידו לשמור על
עסקיו של יחזקאל סיפר כי המי ש-
טרה עצרה גם אותו ללא כל סיבה
באחד הלילות, כשנסע לבלות. הוא
סבור שזה קשור ביחסיו עם אסלן.
יחזקאל אסלן הסביר, כי עקרונית
אץ לו דבר נגד המישטרה, ואפילו
יש שם אנשים הגונים לפעמים,
אך יש כמה הפועלים בצורה ברו טאלית
ולא הגיונית, כמו איש
המדור המרכזי איתן צ׳חנובר —
איתו נתקל יחזקאל כמה פעמים.

אסלן מספר:

איתן צ׳חנובר היה מפקח במדור
המרכזי. הוא היה יורד על אנשים,
והיו עליו תלונות רבות על אלימות
כלפי עצורים וגם כלפי אזרחים.
לפי השמועות, העבירו את צ׳חנו-
בר בגלל ההתנהגות שלו לתחנת-

הצעתי לו להכנם לאיזה חצר, אם
הוא מתעקש לחפש. לא רציתי
לעמוד כך, באמצע הרחוב. התביי שתי.
צ׳חנובר
אמר שהוא עוצר אותי
והוריד לי את השעון והטבעת ש היו
לי על היד, בחשד שהם גנובים.
התווכחתי איתו, והוא דרש ממני
קבלות של השעון והטבעת. לא היו
לי קבלות. מי סוחב איתו קבלות
של שעון וטבעת שניקנו לפני
שנים ז
הוא עצר אותי ל־ 48 שעות —
סתם. ברור לי, שהוא עשה זאת רק
כדי להתנכל לי, הרי אין שום
סיבה אחרת.
לפעמים אני נוסע עם מישהו
מכובד, שלא שמע את סיפורי-
הפשע שמדביקים לי — ואז המדור
מתנפל. הם מתנהגים בצורה פר אית
ועושים בושות. הם מחפשים
אותי, וכל אחד שמזכיר את השם

י חז קאל אסלן גדל בשכונת
התיקווה. בביתו היו עשרה יל דים:
חמש בנים וחמש בנות. האב,
שנפטר בינתיים, היה ירקן בשוק
של השכונה. יחזקאל סיים בית ד,ספר
העממי ולא המשיך ללמוד.
חבריו היו אף הם בני שכונת-
התיקווה. בגיל צעיר כבר היה
טיפוס של מנהיג, ועם חבריו עסק
בגניבת רכב. ב־ 1967 נידון למאסר
של 18 חודש בגין נהיגה ללא
רשיון. בגיל 24 נתפס בארצות-
הברית כשברשותו 140ק״ג חשיש.
הוא נידון לחמש שנות-מאסר. חלק
מהתקופה ישב בכלא סינג־סינג.
ב־ 1979 נדון ל 38-חודשי מאסר
על סחר בסמים, אחרי שנתפס ב מלון
ר נדדה עם חברים.
הכמות היתה מזערית — כמה
פירורים — והעונש היה יוצא-
דופן בחומרתו. כשיצא מהכלא,
פתח את המיסעדה ואת חנות־הפד
שקאות בשכונת־התיקווה.
יחזקאל אסלן, נעצר עוד פעמים
רבות בקשר מיקרי-רצח, אך שו חרר
מחוסר-הוכחות.
בפברואר השנה נורה אסלן ב חצר
ביתו ונפגע בשמונה כדורים.
שניים מהם פגעו בליסתו. הוא
עבר כמה ניתוחים ונקבע לו מיס-
מור בלסת. את הניתוח הנוסף מת כונן
אסלן לעבור בחו״ל, בקרוב,
כאשר יעבור לגור שם.
יחזקאל אסלן, ששמו נזכר פע מים
רבות ברשימת ה־ 11 של ה פשע
המאורגן בישראל, אומר . :
״אחרי שאסע מכאן, ישאר להם רק
מיסמך העשרה.״

נעמי אדווה

(המשך מעמוד )45
צא סוף סוף האוהל המארוקאי.
אוהל שהוכן במיוחד עם כריות
ומיזרונים רבים מרופדים קטיפה
בשלל צבעים, לכל המארוקאים ה ידועים
שהגיעו לשם. היו שם
ראש־הממשלה מנחם בגין, יושב-
ראש הסוכנות אריה דולצין, ראש-
עיריית ירושלים טדי קולק וחברי-
כנסת רבים, ביניהם מוטה גור,
יוסף רום, שימחה דיניץ, מיכאל
בר-זוהר ועוד רבים וטובים, כולם
מייצגים את העם. כמובן, נכחו שם
נשיא המדינה ואשתו, שישבו גם
הם, כמו כולם בתוך האוהל, על
המיזרונים, והשרים זבולון המר
ואהרון אוזן.
ברגע שהתיישבה כל הכבודה על
הכריות, התחילו להגיע המאכלים
בשרשרת בלתי נפסקת. היה שם
מכל טוב, כשנשים בתילבושת מא־רוקאית
מסורתית וגברים בקפטנים
וטרבושים, מגישים את המטעמים
ישר לפיותיהם של הנכבדים. סו ללת
הצלמים הרבים, שעמדה לה נציח
את האירוע, הפחידה את
האורחים והם לא הזדרזו לתת
דרור לפיהם. הם חששו שהמצלמה
תתפוס אותם בפוזה בלתי מכובדת
עם הפה פתוח. מנחם בגין הסת פק
בכוס תה. היחידה שהרשתה
לעצמה לטעום מכל דבר, היתד,
אופירה נבון.

בגין !
בגין!
ך• זלילה,הגדולה התבצעה ב תוך
האוהל, הרחק מעיניהן ה סקרניות
של החוגגים בחוץ. אחרי
שגמרו כולם לחלק חיוכים אלה
לאלה, הגיע תור הנאומים.
בזה אחר זה עלו כל המכובדים
על בימת הכבוד, כשקריאות ״בגין
בגין״ מלוות אותם, ונשאו איש
איש בתורו את דברו לאומה.
ראשון פתח מנהל המימונה, סם
בן־שיטרית. הוא הודה לכל הגופים
והמוסדות שעזרו באירגון האירוע.
אחריו עלה עקיבא לווינסקי, גיז־בר
ההסתדרות הציונית העולמית,
שאינו בדיוק מיוצאי מארוקו. הסו פר
הצרפתי הידוע, אלבר ממי,
בירך את הקהל בצרפתית. שר ד,חינוך,
זבולון המר, שניאות לה גיע.
הזכיר בדבריו את הרמב״ם
ואמר :״יום המימונה עדות לכוח
הרוחני וליופי התרבותי של יהודי
צפון־אפריקה שבלי יצירתם היתה
נשמתנו דלה.״
הבא בתור הנאומים היה השר
יצחק מודעי, יו״ר ועדת השרים
לטקסים ולסמלים. גם הוא דיבר
על המימונה שהפכה לחג בחיי
כולנו.
השר אהרון אוזן, נשיא הפדרציה
הספרדית העולמית, גמר את נאומו
עוד לפני שהתחיל אותו :״שתזכו
לשנים רבות טובות ונעימות. כה
לחי.״ הוא שבה את ליבו של הקהל
בנאום הקצר.
הרשימה היתד, ארוכה. לכל מי
שאינו מארוקאי היה מה לומר לעם
החוגג. אריה דולצץ דיבר גם הוא
על שימחת כל העם כולו. טדי
קולק :״חג של האומה נולד. כה
לחי.״ וכמובן נקודת השיא של כל
הנאומים, המארוקאי הידוע: מנחם
בגין. הקהל קידם את פניו בקרי אות
:״בגין בגין!״ ובשיר ״בגין
מלך ישראל.״ הם לא רצו להפסיק
לשיר, עד שלא ביקש זאת מהם
ראש־ד,ממשלה .״מברך אתכם בכל
ליבי בשם הממשלה על ההישג
הזה,״ אמר בגין ״מדי שנה אנחנו
ביחד ותמיד נהיה יחד.״ והקהל
עונה ״בגין! בגין!״ ״מאחל לכו לנו,״
ממשיך ראש הממשלה ״שב קרוב
בימינו נזכה לשלום וביטחץ
ולאהבת ישראל. עם ישראל חי
וקיים!״ והקהל :״בגק! בגין!״
אחריו עלה הנשיא נבון, אך ה קהל
היה משולהב מדי, ואפילו
המילים המארוקאיות, שבהן תיבל
נבון את נאומו, לא הרגיעו את
הקהל שהמשיך לצעוק :״בגין!
בגין !״ אין ספק שבגין היה המא-
רוקאי האהוד ביותר ביום המימונה
בירושלים.

העולם הזה 2380

!11 קווה נמעם
מדי יום. ו וים
ודק! אבנים, ובאיווו
11313 עו?נו, הנמשך
ימים או שנועות.
ענתסדג 1ס 0י
נקועה והבונה עוצר .
ומהנה הנליסים
11ונזה .
היא ציומה ומדווחת

נר הגנוים שר מחנה־הפליטים ו וכזו נתצו נית־הספו, והמתינו נמ שו שעות

עוצר שיגרת
הספר שבכניסה למחנה. הוא הולך,
לבדו. במצב כזה, כשלקחו לו את
התעודה, אין לו ברירה אלא ללכת
למקום הריכוז.

את הילדים הקטנים לתוך הבתים,
שערי־הברזל נסגרים בטריקה מתכ תית.
שקט שב ומשתרד בסימטה
הקטנה.

שני ילדים קטנים מביטים על
המחזה מבעד לחלון מסורג. הם
מלווים במבטם את השכן שלהם,
שנתפס ונשלח אחר כבוד למקום
שבו יושבים עכשיו כל הגברים

ופתאום, במורד הסימטה צו עדת
נערה צעירה כבת ,13
תומכת באשה מבוגרת, צולעת, עם
מקל בידה. הן הולכות לאט לאט,
מתקדמות לעבר החיילים. הסג״ם

לידה קי ר עו מ ד׳ שלושה

וש 1י חיי לי שו מ רי עדיה
של מחנה־הפליטים,
האבא שלהם.

אל מקום הרינו 33
עת החיפוש, הוצא על־ידי החיילים החוצה. החיילים
ף ודעה סתסית ברדיו. משהו
שבשיגרה, בשולי מהדורת ה חדשות
:״עוצר הוטל היום על
מחנה־הסליטים קלנדיה מצפץ ל ירושלים.״
בוקר
של אביב במחנה־הסליסים,
שהוא בעצם שכונה מצפון לירוש לים.
פטרול של צה״ל. כמה ילדים
הציתו צמיגים במרכז המחנה והתחילו
לזרוק א טים על החיילים.
החיילים נכנסו פנימה והתחילו
לרכז את כל הגברים והנערים של
המחנה בבית-הספר המקומי. גם
היום לא יהיו לימודים. הגברים
יושבים ביחד, צפופים, מתחת ל אורנים,
והחיילים מסביבם. עם
רובה ביד אחת ואלה בשניה.
חיילים של גולני, בביגדי עבודה
וחגור מלא, עם קסדות על הראש.
השמש מתחילה לעלות. שמיים
כחולים נקיים. שקט מתוח שורר
במחנה-הפליטים. החיילים מתלח שים
בינם ובין עצמם. מן המיסגד
המקומי נשמעת קריאה ברמקול.
וו אינה קריאה שיגרתית לתפילת-
בוקר. זוהי קריאה, שיגרתית לא
פחות. המודיעה על עוצר במחנה.
כולם מתבקשים להיכנס לתוך ה בתים.
קריאה חדה, קצרה וברורה.
קבוצה של שיבעה חיילים מת ארגנת
בפתח בית־הספר לצאת
לסיור במחנה. טוראים פשוטים,
ילדים, ובראשם הקצין. סגן־מישנה
צעיר בכיפה חומה סרוגה לראשו.

חשודים למעצר

החרימו את תעודת־הזהות שלו ושלחו אותו לבז ו
אל מקום הריכוז, שם יושבים כל הגברים והנערים
הצעירים של הסחנה וממתינ-ס שעות לשיחרורם.

״חבר׳ה,״ הוא פותח בטון צבאי,
״אנחנו עוברים מבית לבית, מחפשים
בכל החדרים, ומוציאים את
כל הגברים והנערים. אסור לנגוע
בשום דבר. באופן מיוחד אין
לגעת בנשים ובילדים.״ החיילים
מתארגנים. מהדקים את החגורים,
רוכסים את הקסדות מתחת לסנטר,
תולים את הרובים עם הקנה קדי מה,
האלה מוכנה ביד השנייה.
והם יוצאים לדרך, אל הסימטות.

״עוד פעם
הקטע הזה״
ף י כל שקט אין נפש חיה ב י
י רחובות. מתקרבים למרכז המ חנה.
על הארץ עוד עולה עשן מה־צמיגים
החרוכים, שרידים שחורים
מסריחים. פונים ימינה ומתחילים
לצעוד במעלה סימטה לא סלולה.
כל הסימטות במקום אינן סלולות.
מהנזדפליט׳־ם. בתים קטנים, בנו יים
בצורה רעועה, עם גדרות
בטון אפורות המקיפות אותם. אין
ירק ברחובות. רק אבק והרבה
אפרוריות. החיילים מתחלקים לש תי
חוליות .״אחד חייב תמיד להי שאר
בחוץ, בזמן שהאחרים מחפ שים
בתוך הבית,״ פוקד הסג״ם
הצעיר לחייליו.
שלושה חיילים צעירים ניגשים
אל הבית הראשון. שער ברזל

חלוד סגור. דפיקות האלה על
המתכת שוברות את הדממה המ תוחה.
אשה מבוגרת, לבושה שים-
לה מסורתית שחורה רקומה, פו תחת
סדק קטן בשער ומציצה.
לראשה מיטפחת בד לבנה. היא
מבחינה בחיילים. מבט של ״עוד
פעם הקטע הזה״ בעיניה, והיא
פותחת את השער לרווחה. היא
כבר מכירה את התהליך. עוצר
וחיפושים כאן זה עניין שבשיגרה.
״תפדלו!״ היא אומרת לחיילים
והם נכנסים פנימה. השער צר
והם מתפתלים סביב עצמם. קנה
הרובה מסתבך בפתח הצר. הם
נכנסים פנימה. חייל אחד נשאר
בחוץ, סעיף מבטים חסרי־סנוחה
אל הסימטה. שתי •ילדות קטנות
מציצות בסקרנות מעבר לגדר של
הבית השכן. תיכף יגיעו גם אליהם.
שני החיילים יצאו. לא מצאו
כלום .״כולם כבר ברחו לוואדי,״
רוטן אחד מהם, וממשיך הלאה,
אל הבית הסמוך.
ובבית הסמוך, אחרי כמה דקות
חיפוש, יוצאים שני החיילים, כש הם
מובילים לפניהם נער כבן . 14
הוא הולך קדימה במבט מושפל,
והם אחריו, כשאחד מהם מחזיק
בידו את תעודת־הזהות של הנער.
הסג״ם הצעיר ניגש אל החיילים,
מעיף בנער מבט האומר :״הנה,
בכל זאת תפסנו.״ הוא שולח את
הנער למקום הריכוז, אל בית-

חלק מן החשודים, מאותם שרוכזו במשך הבוקר
בחצר בית־הספר, הועלו על־ידי החיילים לקומנדקר
צבאי שהגיע למקום ונשלחו למעצר. איש מהם אינו יודע למשך כמה זמן הוא נעצר.

ביניהם

הבא בתור הוא בית ״מפואר״,
בעל שתי קומות עם גינה מטופחת.
החיילים נכנסים פנימה, וכש הם
יוצאים, אומר האחד לשני
בטון ממורמר, :פליטים הם קור אים
לעצמם. ראית איך הם חיים?״
החיילים עייפים, משועממים קצת.
הם גוררים רגליהם עם הנעליים
השחורות הצבאיות הכבדות במע לה
הסימטה. את המשימה צריך
לבצע. לעבור בית בית, חדר חדר
בכל המחנה, לבדוק הכל, למצוא
את הפושעים שהציתו צמיגים בבוקר.

לוקחים
סיכונים
ן י > ךהם עוברים מבית לבית,
1רק נשים וילדים קטנים. הם
כבר רגילים, גם החיילים רגילים.
הם מצאו עוד צעיר מסתתר
בביתו. הם מובילים אותו החוצה.
אמו יוצאת אחריו ומנסה להסביר
משהו לחיילים. היא מנופפת ב ידיה.
הסג״ם הצעיר מתקרב. כיסה
חומה סרוגה מול אם מבוגרת
במיטפחת לבנה. היא מסבירה שוב.
בנותיה הצעירות עומדות מאחו ריה,
מתבוננות בחיילים הצעירים.
היא כמעט מתחננת. אבל כלום
לא עוזר. הבחור הצעיר •צריך
ללכת יחד עם כולם. זו פקודה.
זה חלק מן העוצר• והוא הולך.
כמו כל השאר. תעודת־הזהות נל קחת
ממנו והוא נשלח לבדו. פוסע
בשקט ולאט במורד הסימטה. אימו
מסדרת את המיטסחת על ראשה
ושולחת בבנה מבט עצוב. מתי
תראה אותו שוב ז כמה זמן זה
יקח הפעם 1החיילים מבקשים
מכולם להיכנס פנימה אל תוך
הבתים, וכולם מצייתים. דוחפים

הצעיר ניגש אליהן. הן מסבירות
לו שהן בדי־ך אל הרופא. הוא
שולח אותן חזרה. עכשיו עוצר.
הן מסתובבות לאט לאט, לא מת־ווכחות,
לא מנסות למחות. בהש למה
עם המצב הן מתחילות לפסוע
באיטיות, כשהאשה הזקנה צולעת,
חזרה במעלה הסימטה אל הבית.
אחרי כמה דקות מתחרט הקצין
הצעיר, אולי בגלל נוכחות המצ למה
במקום, ומאפשר להן להמ שיך
בדרכן אל הרופא .״למה לנו
לקחת סיכונים,״ הוא מתנצל לפני
חייליו.
החיילים ממשיכים בדרכם, ובי נתיים,
בבית־הססר, כבר יושבים
עשרות גברי המחנה וממתינים. הם
יושבים ב שקט..אי ש אינו מוציא
מילה מפיו. והחיילים סביבם, עם
הנשק והאלות בידיים. שומרים.
על גג בית־הספר עומד חייל וצו פה
על המחזה מלמעלה. מקדמים
פני כל צרה.
ליד קיר ביודהספר, כמו קטע
מתוך סרט, עומדים שלושה בחו רים
צעירים, בשמש צהריים יוק דת,
עם הפנים אל הקיר, מרחק
של כשלושה מטרים האחד מן ה שני.
אסור להם לדבר ביניהם,
אסור לסובב את הראש. מאחורי הם
שני חיילים צועדים הלוך
ושוב, לשמור שלא יפנו את הראש.
זו הפקודה.
אחד מהם העז לסובב את ראשו
לאחור. החייל קלט אותו, ניגש
אליו בצעדים מהירים, עם האלה
מתנופפת בידו הימנית, והתחיל לצ עוק.
הצעיר נבהל, סובב את ראשו
בחזרה ושתק. וכך הם עמדו שם,
עם הפנים אל הקיר, בשמש, כש החייל
על הגג צופה בהם, ושני
חיילים נוספים מפטרלים ושומרים
עליהם למטה.
את הכניסה למחנה־הפליטים סג רו
בינתיים בקונצרטינה של גדר-
תיל. עוצר, אין יוצא ואין בא.

הדיח ! 71 שתי ילדות קטנות, שנמצאו משוטטות באחת מסימטות

״ * י י המחנה, נשלחו הביתה. העוצר הוטל ולאיש לא ניתן לצאת

#1י י 1
מפתח ביתו. החיילים הקפידו סל כך וכל תושבי המחנה הסתגרו בבתיהם. עד חלוף הזעם.

הכני אד הקיר

כמה צעירים ממחנודהפליטיס נצטוו לעמוד מול
קיר בית־הספר עם הפנים אל הקיר. אמור היה להם
לזוז ולא לדבר האחד עם השני. שמר עליהם חייל צה״ל, עם רובה בידו האחת ואלה

מכונית לבנה התקרבה אל המח סום.
מוזר, מכונית עם מיספר
צהוב, ישראלי. ארבעה בחורים
צעירים יצאו מתוכה וניגשו אל
החייל השומר על המחסום. שני
חיילי מישמר-הגבול, שהגיעו בי נתיים
כדי לעזור בפיקוח על העו צר׳
ניגשו אל הבחורים הצעירים
והתחילו לבדוק את תעודותיהם.
שלושה בחורים נכנסו פנימה אל
המחנה, והרביעי נכנם בחזרה למ כוניתו
ונסע לכיוון ירושלים. הוא
קבלן בניין, ואלה היו הפועלים
שלו. כאשר שמע ברדיו שהטילו
עוצר על סחנה-הפליטים קלנדיה
החליט להחזיר את הפועלים הבי תה
,״שלא יעשו להם בעיות,״
הוא מסביר.

חיילים בחור צעיר נוסף, אלא
שהפעם, שלא כמו האחרים, עיניו
קשורות. סמרטוט כחול מכסה
את עיניו והחיילים מובילים אותו

ביד השניה. בכל פעם שהעיז אחד מהם להפנות את ראשו, עט עליו החייל בצעקו
וציווה עליו לא לזוז. הס עמדו שם זמן ארוך, כששמש צהריים יוקדת על ראשיהו
על גג הבניין עמד באותה שעה חייל אחר חמוש ומצוייד באלה והשגיח עליהם מלמעלו

בידיהם. קטע הנראה כאילו לקוח
ממקום אחר, אולי מלבנון. ג׳יפים
צבאיים נוסעים הלוך ושוב אל
המחנה וממנו. קצינים מתייעצים

ביניהם. נותנים ומקבלים פקודות,
וגברי הכפר יושבים בחצר בית־הספר
המקומי, מחכים.
עוצר הוטל על מחנה הפליטים

קלנדיה, בפעם המי יודע כמו
ומי יודע לכמה זמן. עוצר שי,
דתי על ירוי אבנים שיגרתי ושר
פת צמיגים. ענת סרגז־ס טי ן
סמרטוט כחול
* * ול ה מ דונ ה, מצירו השני של
— י הכביש הראשי המחבר בין
ירושלים ומראללה, מצטופפות כמה
נשים ומסתכלות אל תוך המחנה.
השמועות כבד עושות להן כנפיים
באיזור .״החיילים ירו רימוני גאז
בתוך מחנה הפליטים,״ מסבירה
אחת מהן בהתרגשות רבה ,״ויש
שם כמה אנשים מתים בקצה המח נה.״
כולן מאמינות בזה. הן פוח דות.
מראה החיילים עם הנשק
והאלות בידיים, המסתובבים בתוך
המחנה הסגור בפוזה קרבית, עם
קסדות וחגורים מלאים, רק מאשר
את דבריה.
קומנדקר צבאי מתקרב אל גדר-
התיל. חייל מישמר־הגבול מגלגל
את הקונצרטינה ומאפשר לקומנד־קר
להיכנס פנימה. הוא בא לקחת
עצורים למקום אחר. שני צעירים
כבני 18 מובלים אל הקומנדקר.
הם עולים לתוכו בייאוש. הם עומ דים
להיות מובלים אל המעצר,
ואיש מהם אינו יודע לגמה זמן.
מי יודע כמה פעמים כבר עברו
את הדרך הזאת ממחנה־הפליטים
אל המעצר וחזרה.
אחרי כמה דקות מובילים שני

חייל ואמא

החיילים עברו מבית לבית. הפקודה היתה
להוציא כל גבר ונער, מגיל חסויים, ולשלוח
אותם לחצר בית־הספר. מי שפיקח על חוליית החיילים היה סגן־מישנה

צעיר, עם כיפה סרוגה לראשו. אימו של אחד הנערים שנמצא בבי
ניסתה לשכנע את הקצין הצעיר שבנה חף־מפשע. אך הנער נש?
עם כל היתר, אל מקום הריכוז. את הכניסה למחנה סגרו בגדר־תי

הבימא האמריקאי סידני פולאק העניק ראיון בלעדי _
לעורבת מדור הקולנוע של ״העול הזה׳׳ ,עדנה פ״נרו
מצונן עד לשד עצמותיו, עיניו דומעות,
לבוש בבגדי עבודה (חליפת ג׳ינס ומגפיים)
,ומנסה להתפצל בעת ובעונה אחת
בין ארבעה מראיינים שונים, הממתינים
לו מזה שעות — הבימאי האמריקאי סידני
פולאק יושב אחר כבוד בלובי של מלון
אינטרקונטיננטל בברלין. הוא בא ערב
לפני כן, להצגת הבכורה של סירטו החדש
טוטסי! הוא עומד לצאת אחרי־הצהרייס
חזרה לארצות־הברית, אבל את אמצעי־התיקשורת
אינו מזניח. זה חגו הפרטי,
הוא המלך הבלתי־מוכתר של ברלין ברגע
זה, ועד סוף הפסטיבל יהיה סרט הפתיחה,
טוטסי, היחידי שיזכה באהדה בלתי־מסויי־גת
מצד כל הנוגעים בדבר — מבקרים,
קהל ואנשי־סיקצוע גם יחד.
פולאק עצמו קצת המום מכל העניין.
מי יכול היה להעלות על הדעת, שדווקא
הסרט שלא התחשק לו במיוחד לעשותו
יביא לו את הכבוד הגדול ביותר בקאריי־רה
שלו? אומנם, הוא כבר עשה סרטים
מצליחים, כסו הם יורים גם בסוסים, כך
היינו או הפרש החשמלי, אבל מעולם נטד
לא היה ׳סרט שלו מועמד ל־סו פרסי אוסקר,
דוגמת טוטם . ,ואשר להכנסוחיו פולאק
מודה שהוא ניצב המום מול כמות האפ סים
שליד הסכום הכולל של הכנסות אחרי
שישה שבועות בלבד של הצגות.

לכן, למרות ההצטננות, למרות לחץ
המראיינים שסחטו אותו קודם ואלה המחכים
בתור, הוא יכול להתרווח בניחותה
בתוך הכורסא, ולדבר איתי טל סירטו,
כמו היינו יושבים תחת עץ־בננות ומגלגלים
שיחות־יין על החיים היפים.

זאת חמונת־המצב בניו-יורק. קשד< לד
מאוד, אם אינך מפורסם.
• קשה גם לאדם מוכשר כל־כך כמו
גיבור הסרט, מייקל דורסי?
כן, אם הוא עושה בעיות כמו דורסי.
יש סצינה בסרט שבה אני מעיר לו
(פולאק מגלם בסרט את תפקיד אמרגנו
של הגיבור הראשי, מייקל דורסי) ,כי אין
לו שום סיכוי למצוא תעסוקה, משום שאף
אחד לא יוכל להשלים עם ביזבוז של
שני ימי צילום, אך ורק כדי שישכנעו
אותו לגלם עגבניה מול המצלמה בסרט
פירסומת — וכשישתכנע, יסרב לשבת במ קום
אחד, משום ש,עגבניות אינן יושבות.׳
מובן שהיינו צריכים ליצור מצב מוגזם,
שיכפה על האיש ללבוש ביגדי אשה. הוא
חייב להאמין כי אין לו כל סיכוי לקבל
עבודה, כמייקל דורסי, בגלל המוניטין ה מפוקפק
שלו, והדרך היחידה הפתוחה
בפניו היא להתחפש לאשה.
להבדיל מסרט כמו חסים וטעים, לא עמד
לרשותי תירוץ משכנע כמו סכנת־חיים,
שייאלץ גברים ללבוש שמלות, לכן ניסיתי
לדחוק אותו לפינה, שהמוצא היחידי ממנה
עבורו הוא בלבוש נשי.
• מתקבל הרושם שהופמן נמנע מכל
רמז לכיוון של הומוסכסואליות או הצגה
מוגזמת של גינוני נשים.
זה נכון, משום שלא רציתי לעשות משהו
בנוסח ויקטור־ויקטוריה או חמים וטעים.
אני אוהב את שני הסרטים, אבל בשניהם
הקהל מתבקש לקבל מוסכמה מראש, ואיש
מן הצופים אינו חושד, ולוא רק לרגע,
שג׳ולי אנדריום היא גבר. כאן, כדי שה סרט
יעבור, היה צורך במישחק הרבה
יותר מאופק ומעודן.
• ערכתם שינוים בתסריט תוך כדי
צילום?
אני תמיד משנה פה ושם דברים תוך

• מה דעתך על קבלת־הפנים שערך
לסירטך הפסטיבל?
למען האמת, איני מכיר את ברלין, אבל
היה לי הרושם, לפי התשואות אמש, שה קהל
אכן אהב מאוד את הסרט. אולם,
אם להיות כן, אחרי ההצלחה העצומה
שהיתה לטוסטי בארצות־הברית, נראה כל
היתר כרפרפת לליקוק השפתיים אחרי ה ארוחה
העיקרית.
הסרט כבר הרוויח יותר כסף, בששת
השבועות מאז יצא לשוק, מכל סרט אחר
שעשיתי בכל הקריירה שלי. זאת הקומ דיה
המצליחה ביותר, מבחינה סטאטים־
טית, בכל הזמנים, ואשר למיספר הפרסים
שכבר קיבל הסרט — קשה לי כבר
למנותם.
אין זה אומר שלא איכפת לי מה קורה

בקולנוע

הבימאי סידני פולאק משחק את תפקידו של ג׳ורג׳ פילדס,
סוכן־שחקנים רב״השפעה בניו־יורק. דאסטין הופמן מככב כמייקל
דורסי — שחקן מסור הנאבק טל הקריירה שלו ומצליח לזכות בתפקיד רק כאשה.

שמרטטית) במילנוד

הופמן בתפקיד מייקל המחופש לדורותי,
נקלע למילכוד מביך כאשר הוא משמש
כשמרטפית לבתה של האשה שבה הוא מאוהב — וזו אי-נה יודעת כי הגברת
המוזרה המשחקת מולה בסידרת־טלוויזיה ושהפכה לידידתה, היא למעשה גבר.

במציאות

דאסטין הופמן. השחקן. וסידני פולאק, הבימאי, על בינות־הצילומים
של טוסטי. הס מכירים זה את זה שנים רבות, מאז
החלו בקריירות מקבילות כשחקנים. שניהם טעמו מגורלם המר של אלמונים בניו־יורק,
טרם הפכו למפורסמים ומצליחים בקולנוע. הופמן הוא שהפציר בפולאק לשחק בסרט.

לי עכשיו, אבל גם אם הסרט לא יצליח
כל־כך בגרמניה או בצרפת, אין סיבה
להתייאש. למעשה, הדאגה העיקרית שלי
מחוץ לארצות־הברית קשורה לאיכות־הת-
רגום של הסרט, ולעצם העובדה שקהל
אשר יקרא את כותרות התרגום עש;י לה חמיץ
לא פעם חלק מן הדברים המתר חשים
בתוך התמונה.
• יש בי הרגשה שבכמה מן הסרטים
האמריקאיים האחרונים באים לידי ביטוי
אכזבה או יאוש מסוים מעולם הבידור.
כך היה בויקטור־ויקטוריה או במלך הקומ דיה.
וכך גם בסרט שלך.
המצב בברודווי אינו כה נורא, ובכל זאת
סירטי נאמן למדי למציאות. הגיבור הוא
אדם בגיל 45־ ,40 שחקן שעדיין מחלק
דירתו עם שותף, מתפרנס כמלצר ומנסה
להשיג תפקידים קטנים. ואם לא התקדם
— הוא אשם בכך לא פחות מאשר המצב
השורר בעולם התיאטרון בניו־יורק. זו
חוויה שאני עצמי עברתי על בשרי כש התחלתי
דרכי כשחקן, ודאסטין הופמן
הכיר אותה מקרוב.

כדי עבודה, וכאן היתר. השאלה הגדולה:
מה בדיוק עשוי לעבוד ולהיראות טיבעי
על המסך, ומה לא. כי סיפור כזה על
שחקן שהופך לכוכב דווקא כשחקנית ב־אופרודסבוץ
טלוויזיונית, בעוד הוא מאו הב
באשה המכירה אותו רק כגבר, ובאשה
אחרת המכירה אותו רק כאשד — ,סיפור
כזה מזמץ הרבה מאוד זיופים. את הסיפור
עצמו לא שינינו, ביסודו, אבל התאמנו
אותו כל הזמן לצרכים שלנו.
• תמיד טענת שאתה אוהב לעבוד עם
שחקניס שאתה מכיר, ולתפור את הדמויות
ואת העלילה לפי מידותיהם. עד כמה
הלכת לקראת הופמן בטוטסי?
הרבה מאוד בנוי כאן על הקצב הפנימי
האישי של דאסטין הופמן. יש לו סיגנון
מישחק ותנועה מהירים מאוד, הוא נמצא
בתזוזה מתמדת, ולעולם לא יעמוד במקום
אחד. הוא חסר מנוחה לחלוטין.
את התכונות האלה העברנו לתפקיד,
כשהוא עדיין מייקל דורסי, אבל השתדלנו
לקפוץ לקיצוניות השנייה — תגובות
אטיות, מדודות ומתונות — כשדורסי מת-

חפש לשחקנית בשם דורותי מייקלס.
אפילו המיבטאים השתנו. תחת הקצב
הרגיל של מכונת יריה, האופייני לדאס־טין
והמועבר לדמות של מייקל, דורותי
מדברת במיבטא דרומי, איטי ומתנגן.
למשל, בכל הסרט אין הוא יושב אפילו
פעם אחת — כשהוא מייקל: הוא זוכה
לשבת במנוחה על כיסא, רק כשהוא
משחק את דורותי.
• אני מבינה שהופמן בדק את הצלחת
התחפושת הנשית עוד לפני תחילת הצי

אתה מגלם ב סו ס בהצלחה רבה את
סוכנו של הגיבור. איך הירגשת כשחקן
אחרי שנים כה רבות של בימוי 7
האמת? שנאתי כל רגע. לא משום שאיני
אוהב לשחק, אלא משום שהייתי צריך
לביים ולשחק באותו הזמן. במיוחד משום
שזה היה אולי הסרט הקשה ביותר שלי
עד היום.
• מדוע 7
משום שקשה כל־כך לעשות סרט כזה
מבלי לגלוש להמוניות. יש הרגליו של

הצעת נישואין

אחד המצבים המביכים שאליו נקלע גיבור הסרט
סוטסי, כשהוא מחופש לשחקנית. צ׳ארלס דרנינג,
המשחק את אביה האלמן של אהובתו, מציע לו נישואין אחרי תקופת חיזור־חסם נית,
כשאינו יודע שהאשה היחידה שאילצה אותו לבגוד בזכר אשתו המנוחה — היא בעצם גבר.

השחקן הנפלא דאסטין הופמן מול
ד 1ג ו 1ף 1י 5/ל
דמותו בתחפושת דורותי סייקלס. מי

חשב שהתגלית החדשה שקצרה הצלחה ושבחיס, היא שחקן ותיק מחוסר־עבודה?

תמונת הסיום של טוטסי: דאסטין הופמן בלי תחפושת, כשהוא
* * 111
מתוודה על אהבתו לג׳סיקה ל!ג — המגלמת את ג׳ולי ניקולס
\ י 11
- 111
השחקנית שהופיעה מולו בסידרת־טלוויזיה והוטעתה לחשוב כי דורותי מייקלס,
ידידתה הקרובה ביותר, שהחלה מגלה אליה יחס מוגזם של אהבה, היא אשה.
וזכה בכמה

לומים,
מאוד.
היו שני מיקרים כאלה. המיקרה הרא שון
התרחש באותה המיסעדה שבה גיבור
הסרט פוגש את הסוכן שלו. דאסטין ניכ נס
למסעדה בתחפושת דורותי מייקלס.
מישהו קרא לסוכן־הפירסום של הופמן
לשולחן, והציג אותו לפני הסוכן כדודניתו
של הופמן, שהגיעה מן הדרום הרחוק.
הסוכן האומלל ישב שם והבטיח לטפל
בדודנית, שהציגה עצמה כטירונית חסרת-
ישע הזקוקה לתמיכה ועידוד. וכאשר
הסוכן היסס, הוסיפה הדודנית שדאסטין
ודאי היה מרוצה אם יעשה כן.
הסוכן לא חשד אף לרגע בדודניתו המ תחננת
של השחקן — לקוחו.
המיקרה השני קרה במעלות, כשדאסטין,
בלבוש אשה, נטפל לשחקן הוותיק, חוזה
פרר, המכירו מימים ימימה, גחן אליו
ולחש באוזניו מילה גסה כל־כך, שפרר,
המום מן ההעזה של האשה הזרה, נמלט
מן המעלית כל עוד נפשו בו.
אני יכול להוסיף שדאסטין היה משכנע
מאוד ברחוב. הרבה סצינות מן הסרט
אכן צולמו ברחובות ניו־יורק ואיש לא
העיף מבט נוסף של ספק או מבוכה ל מראה
האשה האדמונית שחלפה על פניו.

הליכה על חבל דק, או בתוך שטח ממוקש.
לאן שתיפנה פרוש לפניך מיבחר עצום
של בדיחות זולות ובדיחות גסות על הומו-
סכסואלים, על לסביות ועל תחפושות.
זה פשוט מזמין התנהגות אינפנטילית.
עצם המיבנה של התסריט היה קשה ומסו בך
ביותר, כי צריך להביא למצב שהקהל
אכן יאמין בחוסר־הברירה של שחקן, אשר
ללא שום סטיות מיניות לובש מרצונו
תחפושת נשית.
הופמן עצמו הסתובב עם הסיפור הזה

תגובות משעשעות

אופרת־סבון

מייקל דורסי (דאסטין הופמן) מוצא את עצמו מתפרסם
בן־לילה ככוכבת הטלוויזיה הנערצה דורותי מייקלס,
כשהיא משחקת בתולה זקנה בעלת הליכות מוזרות ואחות ראשית בבית־חולים.
בין השאר מופיעים באופרת־סבון זו גס דבזי קולמן (במרכז) וג׳ורג׳ היינס.

שנתיים, איני יודע כמה תסריטאים ניסו
כוחם בעיצוב עלילה מתקבלת על הדעת
ונכשלו, וכמה בימאים שלחו ידם במלאכה.
כאשר אני הגעתי, הדעה הכללית היתד.
שהמצב אבוד. נדמה היה שכל מה שאפ שר
להוציא מן העניין הוא סרט של בדי חה
אחת: גבר לובש שמלה. אבל זה לא
מספיק !
כשהציעו לי את הסיפור, גם התגובה
שלי היתד. דומה: זה טירוף מוחלט, אי-
אפשר לעשות מזה כלום. הראתי אפילו
את הסיפור לאשתי — ואיני נוהג לעשות
זאת אף פעם — והיא טענה אותו ה דבר:
זה בלתי-אפשרי. אבל כמו שזה
קורה לעיתים, תוך כדי הנסיון שלי להס ביר
מה לא יכול להתקבל על הדעת בסי פור,
צצו כל מיני רעיונות על פיתרונות.
באותו שלב לגיבור היתה רק חברה
אחת, כלומר חסרה לי בעית הכפילות.
חברו לחדר לא נולד עדיין: הדמות של
המחזר המאמין שדאסטין הוא אשה המו פיעה
עמו בסידרת הטלוויזיה, גם הוא
טרם נולד בסיפור.
וגם המסקנה הסופית — שגבר לומד
להיות אדם טוב יותר אחרי שחווה את
החוויות שליהמץ נגדי — לא היתד. קיימת
עדיין. ותוך כדי הסברים שללא כל האס פקטים
הללו אין טעם לסרט, נלכדתי
בעצמי בתוך הסיפור והתחלתי למצוא בו
השלכות שעניינו אותי ונראו לי ראויות
לפיתוח.
• כלומר, אתה שותף לתסריט?
אני תמיד שותף לתסריטים שאותם אני
מביים.
• מה תוכניותיך עכשיו 7
אני מקווה לעשות בקרוב סרט נוסף
עם רוברט רדפורד( .פולאק הוא ידיד
אישי ותיק של רדפורד. השניים החלו דר כם
יחד כשחקנים, ורדפורד הופיע עד
עכשיו בחמישה מיסרטיו).

עצמאות 83י: שיות מחאה
פ תי ח
יום־העצמאות 1983 יהיה יום־עצמאות
שונה. השאלה שתישאל בחדרי־חדרים
תהא שאלת העצמאות המוסרית — שאלה
שעלתה בכל חריפותה גשל מילחמת־הל־בנון.
שומי העיירה הישראלית ימשיכו
לדשדש במי־האפסיים של ״הקיטוב העד תי״
,שהיא שאלה מלאכותית שנופקד. לה מונים
הנבערים־מדעת, בידיהם של פולי טיקאים
אמונים היודעים לטשטש שאלות
של ממש והנחרדים מהשאלה אודות העצ מאות
המוסרית של הישראלי, טוהר־נישקו
והצדקת זכות־קיומו על־פני כיברת
קרקע זו של המרחב.
בעוד שבמשך שנות-דור החטיאה השי רה
הישראלית את כל המטרות האפשריות
שנצבו לפניה, הרי שמאז פרוץ מילחמת־הלבנון
והתגלותה של החרפה הישראלית,
שהגיעה לשיאה בטבח צברה ושאתילא,
הפכה השירה הישראלית לחיל-החלוץ של
המאבק על דמותה המוסרית של ישראל.
משורריה אינם מתחככים עוד איש ברעהו,
במיגדל־שן של אנשי־רוח, אלא מעלים
את עימותי המוסר על הנייר.
מכל כתבי-העת הספרותיים בישראל הג דיל
עשות חדרים מס׳ ,3בעריכתה של
הרית ישורון, שהקדיש את מדור־הפ־תיחה
של החוברת למחאה השירית היש ראלית.
1983 ,
אם משוררי דור תש״ח הפכו את השי רה
העברית למנוף מיליטריסטי, שרומם
את המילחמה, הרי שהשירה של 1983
הצליחה להביא את מוראות מילחמת־הלבנון
בשורות סדורות על הנייר, כערך
של תועבה והתנוונות מוסרית, תוך חזרה
לאחד מתפקידיה החשובים של שירה,
בכל תרבות ובכל מצב היסטורי.
לצד משוררים ותיקים ובעלי־שם ועמדה
כנתן זך ודליה רביקוביץ, שלא חש שו
להוקיע את סילקמת־הלבנוו ואת פש עיה.
מילחמה זו הצמיחה מבינות לשורו תיה
ושורת לוחמיה דור חדש של משור רים.
דור שהביא משדות־הקרב עקובי-
הדם של מילחמה זו, קולות חדשים של
כאב וזוועה, המציגים את תועבותיה בלא
כחל וסרק.
לשירת המחאה העברית החדשה מוקדש
מדור זה.

שירו של זך היה סנונית שירית שביש רה
את האביב הקודר, שאותו הביאה פיל-
חמת־הלבנון. בשיר אחר, תחת הכותרת
על הרצון לדייק (ראה אור במאזניים
נ״ה ,)6/פותח זך ב״מוסר המנצחים״ של
״ואז היתה הגזמה
מילחמת־ד,לבנון :
גדולה כמניין הגוויות / :היו שמנו כמאה
והיו שמנו כמאות /וזה אמר ספרתי 36
נשים שרופות /וחכרו אמר לא צדקת,
כי רק אחת־עשרה /והמישגה טכימ הוא
ופוליטי, לא יד המיקרו
על הרצון לדייק מוליך אל המסקנה
החריפה והבלתי־משתמעת לשתי פנים :
״בדברים מטין זה אסור להיתפס להגזמות
/ויש להבחין ולהיזהר: המדוכר בדיני
נפשות /שהרי עלולים חלילה לטעות
כדוחות /וכבר היו, ידידי המלומד, דב רים
מעולם / .ותהי שם מחלוקת רבך
כל אותו היום /ולולא הסירחון הנורא
שעלה כמקום /היו מגיעים לדיוק גמור
— או למכות /שהרי הרצון לדייק אנושי
לא-פחות /מן הרצון להרוג, לאנוס,
לרוצץ ילאבד מן העולם /את אויבך,
יריכד, שכנך שממול, את הזר החשוד,
או סתם כל גבר, אשה וילד אשר בעולם.״
נתן זך, שהוא משורר בעל תודעה
פוליטית — בינתיים היחידי שהורה לא
להפיץ את שיריו מעבר לקו־הירוק —
חשף במעט מהשירים שפירסם מאז פרוץ

מ י אדם /הראויות להתכבד /מעולם
החי לעולם האמת / .לילה אחרי לילה/ .
קודם ירו /אחר כך תלו /לבסוף שחטו
בסכינים / .נשים מבוהלות הופיעו בדחי פות
/מעל תלולית עפר , :שם שוחטים
אותנו / ,כשאתילא זנב דק של ירח
כן ראשית החודש היה תלוי /מעל
למחנות / .חיילינו שלנו האירו את המקום
מו רי ם /כאור יום לחזור למחנה,
מארש!׳ ציווה החייל /לנשים הצורחות
בסאכרה ושאתילא / .היו לו פקודות
למלא. והילדים היו ככר מונחים בשלו ליות
הסחי / .פיהם פעור /שלווים/ .
איש לא יגע בהם לרעה / .תינוק לא
הורגים פעמיים...״
את השיר מסיימת רביקוביץ בציניות,
מעבר לנוסח המזלזל על אותו חייל ישר אלי
ש״היו לו פקודות למלא״ ,והיא
כותבת :״חיילים מתוקים שלנו / ,דבר
לא היקשו לעצמם / ,מה עזה היתה
תשוקתם /לחזור הכיתה כשלום.״
בשיר אחר, תחת הכותרת בצפון קופאים
(ראה אור במאזניים, ינואר ,)1983 על
החורף שאותו הבאנו ללבנון, לפליטים
הפלסטיניים :״ועכשיו פה חורף קר
מאוד /לא לי, למישהי אחרת / .בצפון
עכשיו קופאים תינוקות / ,מי שלא הטילו
אותו לבור /מי שלא ירו בו פנים ואחור
/מתענה כדרך אחרת / .קר כל כך
כצפון /הקרוב...״
בסופו של בצפון קופאים היא מסכמת:
״מה אני צריכה את בל אלה / ,לחשוב
על כל אלה / ,תינוקות קופאים /בצלי•
פות גשם אלכסוני / .אמהות מבעירות /
י תעו ת אוהלים /שתיבער להם מתרה
יפה בחורף...״
רביקוביץ, שכתבה על תינוק לא הורגים
פעמיים, הצליחה לתאר בשני שירים אלה
מעט מאותו מהפך מחריד שעבר על היהו דים
במהלך שנות דור אחד, מפליטים
נרדפים לרודפים, משמידים, מכחידים וצי-
ניקאים, לכאלה המאירים בנורים את צברה
ושאתילא, כדי שהנוצרים ישחטו בדם קר
את חסרי-המולדת, החיים במחנות־פליטים.
במיני-ראיון שאותו העניקה רביקוביץ
ל אייל מגד (ידיעות אחרונות 4 ,במרץ
,)1983 סיפרה המשוררת על פירסום שירה

את תיאור פרוץ מילחמת־הלבנון הביא
המשורר גתלזך בשירו חיפה: ערב
הפלישה ללבנון (ראה אור בידיעות
אחרונות 18 ,ביוני )1982 במילים :
״שבוע הספר העברי. כל דספריים נשתת קו
/ואין טקסי לתל־אכיב. ברמקול
הקיטש /של נעמי שמד, הפעם בלי
חיוך דשן...״
זך מגיע עד מהרה לבשורתו :׳,לא
סחיל ולא ככוח כי אם במטוסים / ,אמר
הקדוש ברוך הוא כצאתו למבצע / :
תמיד היתה לו חולשה לריאליסטים, לא
ליפי־נפש לא רחוק מכאן נהרג רולף
כמכונית ממולכדת /על־ידי האנגלים,
הערבים או בנין — /מה זה משנה. מי
שיחייה יחיה — /השאר יופצצו או
יופגזו בדי להבטיח /שלא יהיו עוד
ניפנעים /במיקלטיס של הליכוד, המערך
והאגודה / .אם תרצו אין זו אנדה:
נצח ישראל לא ישקר / .או אפילו לא
ישאר /כדי לשקר...״

י 5 2

משורר זך
בחיקלמים של הליכוד, המערך
מילחמת־הלבנון את ראייתו המפוקחת על
תפקידה החברתי־פנימי של מילחמת־הל־בנון,
כאשר כתב :״אלה הספרדים שהם
אשכנזים /אם כאלה לגו — לא ננוצח / /
אבל גם לא נחזיק מעמד.״

ר בי קו בי ץ
תחת הכותרת תינוק לא הורגים פעמיים
(ראה אור באנשים ) 14.2.83 מזדעזעת
המשוררת דליה רביקוביץ מטבח צברה
ושאתילא :״על שלוליות שופכין כסאברה
ושאתילא /שם העברתם כמויות של

משודרת רכיקוכיץ
תינוק לא הורגים פעמיים

תינוק לא הורגים פעמיים :״הקשבתי
לאיזה סימפוזיון על המשורר כמילחטה
ואני חושבת שבמילחמה הזאת אנחנו כלל
לא כותבים שירי־מילחטה, אלא לפחות
מהזווית שלי זה נראה בשירי־אשמה, ואת
האשמה פשוט יש צורך דחוף להביע...
אני חושבת שכל-אחד מנסה לשלוף את
תעודת־היושר שלו. כשאני אומרת כל
אחד, אני מתכוונת גם לעצמי. אני די
מועילה לעצמי העניין הזה.״
דישגני התגלית השירית של מילחמת־הלבנון, הוא
משורר צעיר בשם רמי דיצגי, שפירסם
מייד לאחר המילחמה בעיתונים את משירי
מדור נכות רוח, שבהם הביא מחוויות ה־מילחמה
שלו, שהחלה כפי שהחלה והס תיימה
במחלקת פלסטיקה, בי״ח רמב׳׳ס.
שירו של דיצני המתנה מתמשכת ורוגז
מתגבר (ראה אור בעל המשמר 4 ,במרץ
) 1983 נפתח ב״מי שאסף ברכבו חיילים
כמילחמה /מי שעצמותיו יקדו בלהט
האומה /מצומת הצ׳ק־פוסט עד שיפולי
הרמה / .ויד על הגה שירקק בשני קולות
כלב פנימה ...מי שחשב שהוא בן אומה
מקסימה /הנהפכת בשעת חרוט למכונה
מרשימה /של עזרה ורעות אהבה ועוצמה
של הנפש כמוכן, נפש האומה/ ),
ועל זה בכר כתוב כעיתון, אלא מה/ .
עיתון ועיתון, כל עיתוני האומה — /
נחיריו מרטיטים, ודוחו בו הומה אח
איזו אומה זו, איזו אומה במיל-
חמה זה לא חוכמה / .לקחת חיילים
לחזית אישם, שיכבשו /שימקשו /ש-
ינצרו אישם / .שיגנו עליכם שם, ש ימותו
להם שם? /ואת הנותרים להסיע
מהר הכיתה, שינוחו ויאספו כוח/ ,
למען שוס החישם אל שדי הקרב שם? /
זכ״שם? שימותו שם? — כעד ארצנו,
בעד ארצכם? שתהיו מרוצים כל כך
מעצמכם, ממנהיגיכם, מהאומה הנהדרת
שלכם ז / /כמילחמה זה לא חוכמה/ .
את יפי נפשכם — נפש האומה הנהדרת
שלכם — תראו כעת! /את האהבה
הגדולה שלכם לכנים שלכם — עכשיו
אני רוצה לחוות! /אחרת המילחמה
הבאה תתנהל אצלכם כרחובות.״
מחזור שלם של שירי מילחמת־לבנון
מביא רמי דיצני בחדרים, תחת הכותרת
משירי מדור נכוח רוח. השירים מביאים
את סיפור תוצאותיה של המילחמד, על
דיצני עצמו, שנפגע בה :״גם נכה הוא
צורה פסולה. מילה זו כך נטייתה/ :
נכה (בהא, משום שהיא מנחי ל״י) ,נכה
רגליים, נכה רוח / ,נכה גוף ונפש,
אולימפיאדת הנכים, נכים וגבות, חיילים
נכים / ,נכי צה״ל, נכי מילחטות ישראל,
מדור נכות רוח, וכו...״
בשיר הנושא את הכותרת פנים חדשות
במראה, שהוא מתת־מחזור שירים שנכתב
במחלקת פלסטיקה, בי״ח רמב״ם, כותב
דיצני ועינינו במרחקים. כאילו כאן
איננו / .צעוד הלוך וחזור לעת ערב /
לא לאט במלוא ריכוז /אסירים סובבים
כחצר כלא, נדונים במושבת עונשיו,
תיזמורת מיצעד מוות כמחנה־ריכוז
והסוהרות — אחיות רחמניות, מפלצות•
מלאכות סלכן / ,חוצות רצוא ושוב את
דרכנו כדרכן /וכידיהן הוורודות־אמיצות
בקבוקי שתן חמוץ בצבע צהוב עשיר
רענן / ,ו/או סירי צואה טרייה, פחוסים
מנירוסטה בגון אפור־כחול ודודיו ...והנה
כדרכי אני נעמד, מול חדר חשוך מרפא
פרטי אחד / ,ושם בכותונת פסים באפ-

לולית עומד לו ניבט / ,שלד אדם מוזלמן
מקומט /גולגולת הדוש מעונה, כערופה
מעל כתפיה צפה־נדה אט אט /השורה
— אל חזהו כשריד צוואר גבעול מו שט; /
אולי כן עשרים ואחת, לא יותר / .בעיניו
פחד כועד...״
אחרי הצגת גיבור מילחמת־הלבנון כ צעיר
שבעיניו פחד בוער במסדרון בית-
החולים, הוא מביא תחת הכותרת אוד
מוצל מאש נ-ם מעולמו של עוד חייל,
שישא על גופו את תוצאות מילחמה זו:
״אחות מזדמנת נירגנת בגין מכהר מזדמן
שיפסיק לעשן! /כחדר מיטה צחורה.
צלם מפוחם מעוף צורח. ישן. ריח צלי
מעושן. ריח רע ...פתאום גוש בושר שרוף
נחרד משנתו /פיהח אין־ריסיפ-עיניים,
! שני רסיסים כגב השמאלית, שני חריצים
י ׳עיניים / ,עשנות־עכורות אף כל כף
כחירות (— כי חרהע פנים שכל כף
שחורות!) /ושפתיו ההרועות זבות מק־רישות
/מתפשהות בפות — /תח שות
שמפות : אותיות ממלטות
לואטות

איו ספק ששירתו של רמי דיצני עולה
לאין ערוד על שירתם של מאות משור־

מעצמה לאויד חוף הים באילו /מעצמה
דווקא ליפו. כחרבותיה, כעניה, בצחנתה
ביקשנו /אחרי שרידי ההוד אשר אבד
לפני הרכה שנים לאור עורך תיחבור
בין נרדפי ההווה לנרדפי העבר, היהודים
והפלסטינים :״אבל געגועי המגורשים,
הנודדים, הפוסחים על הכוכים בונים /

המלח הפיניקי הזקן כמונית השירות לא
נדע לעולם...״

דרווי ש
אני זוכר א ת מחמוד דרוויש, משורר
ישראלי הכותב ערבית, מהתקופה היש ראלית
שלו, כאשר האמין עדיין בשיתוף״
הפעולה בין יהודים לערבים למען עתידה
של הארץ הזאת. השנים נקפו, ומחמוד
דרוויש נטש את הארץ ועבר למצריים
ואחר־כך ללבנון, תוך שהוא תופס לו
מעמד כאחד מבולטי הכותבים של תנועת
השיחרור הפלסטינית.
במהלך הקרב על ביירות פירסם דרוויש
שיר אותו כתב בשיתוף עם מו עין
בסיסו, אף הוא מבולטי השירה הפלס טינית.
השיר תחת הכותרת גלויה לחייל
ישראלי פורסם לראשונה בעיתון השמאל
הלבנוני א־ספיר, שלא חדל לראות אור
בימי המצור, ולוא גם באופן סימלי.
תרגום זה פורסם לראשונה בגיליון 2של
אל־פאג׳ר המופיע בשפה העברית במזרח-
ירושלים :
״הוי פרצוף המשושה אשר מתנחל ב מולדת
/עד מתי תילחם כזמן? /עד

אור קובץ שיריו הראשון צינת רוחות
(שזכה בפרס ביכורים על־שם

לוריא).

ירוחם

בדבר ( 18 בפברואר )1983 תחת הכותרת
בין שני הריס, הביא שיר ארוך, שהוא
הצגת עמדה ברורה למתרחש בישראל :
״המשורר שבוחר להיות כרכט, כמו ה משורר
/שנבחר להיות פן, הבוחר לעטוף
עצמו כעיתון /כמו בתבריד, במו כהפ גנה
/ .המשורר השונא את הגיהנום
כאותה /קלות כה הוא שונא משורר
שאיננו שונא דבר...״
בהמשך כותב בן־אריה :״מתכרבל
באוהל סיירים, ישן בשקי שינה / ,עולה
בכבדות על זלדה ואומר שלא אלה /
ששונאים ולא אלה שאוהבים יודעים חיים,
/אלא אלה שחיים / ,אלה שמתים אינם
צד בוויכוח. למרות /שגוררים אותם,
שגניבה, אל מרכז הזירה ; תחת אור
הזרקורים המסנוור /מחזיק אדם בגוויה
וקורא אל הרחוב , /אני שונא מילחמה,
צודקת או לא צודקת / ,כאותו הגיון
מוצק בו צודק הופר ללא צודק /ובלתי
צודק הופך לצודק. אני שונא /משורר
המואר באור מדורות, חניד בדורי/ ,
בוגר איטון, אני שונא את שירתו / ,את
צורתו, את בתיבתו את /אשתו, את
חכריו, את /קשריו

ו עי ל ה
משורר לאור
אין ספק שמילחמת־הלבנון הביאה מהפך
מעורר על השירה העברית שהיתה רדומה
אל תוך מילותיה י וחרוזיה. באותה מידה
ששירה עברית הפכה לחוד־החנית של
מאבק במילחמה מיותרת זו, יצירת בית־האולפנא
של בגין־את־שרון, הרי שהיא
הותירה את השילטון בלא רוויזיות של

אנשי־רוח.

פושעי־מילחמה קטנים

משורר־ם צמן דיצני
גוש־בשר שרוף
רים המאכלסים כיסאות בתי־קפה בדיזג־גוף,
מקשקשים במחברות, מבלי לדעת
מאומה על החיים ועל המוות. העולם ש אותו
מציג דיצני מתוך מחלקת הפלסטיקה
של ביה״ח רמב״ס, בלשון שירית מעולה,
חושף את תוצאותיה של מילחמה שספק
אם מישהו — למעט פוליטיקאים ציניים
— נזקק לה.

ל או ר
באותה חוברת של חדרים (מם׳ )3מביא
יצחקד או ר סידרת שירים, שמילחמת־הלבנון
עוברת בהם כחוט הדם. בשיר
במטבח הוא מתאר מחוויות נדידה בכבישי
אירופה :״כפני הנהגים האוספים אותי
כככיש חרץ אני מודה עכשיו שלא כל
כד חשוב לי לאן יטעו ואני /בן שלושים
וארכע מחייי בשוככית כאילו בן עשרים
וארבע וכולע את חכאכ ואומר לעצמי /
כשפתי: בארץ טילחמח פושעת ואם
לאלה כאן לא היתה פרירה (עבודה, בש־כנתא,
שבנים מאגים לגורל הצבא) ואם
אלמד לסלוח להם אלמד לסלוח גס לפוש עי
מילחמה קטנים יותר, אוכל /לשוב
שמח כיום מן הימים ולחיות ביניהם ככל
האדם לאור מעכיר את דימוי פושעי
מילחמה קטנים ל״אכל עדיין איני יכול
לשמוע את סיפורי הגרמני /הקשיש
מהחזית המיזרחית אפילו לא את מעט
הטילים /שרכש מן הרוסים...״
בשיר סאלוה כותב לאור :״באחד
הלילות אחרי זוועת צידון הרחובות הס ריחו
שם מרוב גוויות /והרדיו דיווח
כהרחסה על דובדבן הלבנון נסענו לנו
שותתים כאב ...והמכונית נסעה כאילו

לה כתפיים של ברזל אמרה לי סאלוה
אבו האדרה פדגוגית פלשתינאית /באי רופה
פגשתי אותה אחרי החורבן השלישי.
/היא מיפו, אחר־כד היא מעזה, אחר-כד
היא מכווית: דואגת, חיוורת, מעשנת
הרבה /מחכלת בלשון הרוצח ומסיים
לאור, תחת הכותרת בלקסיקון יהיה כתוב :
,,ישראל. מדינה, התקיימה עד סוף המאה.
עם עתיק של רועים בנדודיו עכר /את
פלשתין. הוליד כנים ונאסף אל אבותיו.
הכנים נסעו משם כאוניות ובמטוסים /
אחרי הילולת דמים.״
תחת הכותרת בשבוע השלישי שב
לאור וכותב על המילחמה :״את השבו עיים
הראשונים של המילחמה אסור לש כוח
ולא על־מנת להתנצח. את השבועיים
הללו אסור לשכוח פיית שעם שלם,
לבד מצווחנים ספורים, צעד כמו מכונה
משומנת היטב אל המילחמה וקרא לה
כימעט פה אחד, שלום הגליל׳ ,טפו...״
תוך שהוא ממשיך בתיאור בפרוזה של
המילחמה, כמייצגת כל נפילותיה של
החברה הישראלית.
שמאס אנטץ שמאס הוא משורר ערבי־ישראלי
הכותב בעברית. בקטע השיבה
הביתה, השיבה ללבנון (ראה אור ב חדרים
)3הוא מספר מסע שהוא עורך
ללבנון, כעבור 25 שנה, כדי להחזיר
למשורר סעיד עקל פינקם שירים (״אלי
מולדת נאווה, שם גון העבים /כגון
המיית היונים״) .הוא מגיע לכפר הלב נוני
:״עכשיו, במבואות הכפר, אני
חושב על תמונה: רוכב אופניים מביט
בתדהמה בשתי גוויות שרועות לצד ה־טידרכה...״
שמאס
מערבב את תמונות־העבר מיל דותו
המובסת, עד תבוסת ההווה של בל
שיקול־דעת אפשרי, תוך שהוא עורך
מסע אישי אל העכר, אל נופי ילדותו
ואל שירתו של סע־ד עקל, שהוא גירסה
לבנונית של הכנענות הרטושית.
יש בקטע של אנטון שמאס משום הצ גת
הבילבול התרבותי של עמי המיזרח
הקרוב, לא מבלי שיפקד באן מקומו של
הבילבול העברי — בילבול שאותו מיטיב
לתאר שמאס, הכותב על עקל :״ואחר־כד
המשיד הגיבוי המיתולוגי שבע־הימים
לכיוון בלתי ידוע. ואת שהרגיש

משדר דרוויש
שני פניה של גוויה אחת
מתי תישאר גופתי מזכרת /המתקתקת
כשעון קיר? /עד מתי תוסיף לפחוד
מכל גל הטשליד על החול /את מטפח תו?
/עד מתי תוסיף לפחוד מכל פרח
המשליד על /ההרים את מנורתו? /
עד מתי תוסיף לפחד מניצן רעידת האד מה?
/עד מתי תמשיד להמתין /ול המתין
לרגע התפוצצותנו כעת התפו צצותה?
עד מתי יוסיפו המים האלה
להיות מוות בינינו /והלחם מוות בינינו?
/עד מתי תמות? /עד מתי תמות? /
כאילו אנו שני פניה של גוויה אחת,
בשכינינו המבול ! /עד מתי תוסיף להו ביל
על כתפיד ארון־המתים? /הוי בעל
הארון /האם אתה חי בביטחון? /האם
אתה חי כביטחון?״ שאלת־משורר, שאין
ספק בדבר התשובה שיעניקו החיים ב עתיד
לשאלתו.
מחמוד דרוויש הוא בעיניי עדיין משו רר
ישראלי, ואולי אחד מראשוני המשו ררים
של תרבות המחר, שבה ישתלבו
שתי התרבויות הנאבקות היום בשדה־הקרב
לתרבות ארצישראלית אחת.

בך־אריה
יגאל ב ן ־ אריה הוא בבחינת שם
חדש בשירה הישראלית. רק לאחרונה ראה

לאורך כתיבתו של מדור זה, נשמע
ברדיו, בגלי צה״ל, מרתון שירי חיים חפר
לרגל זכייתו בפרט ישראל ,1983 כמייצג
התרבותי הבולט שלה ושל מילחמותיה
הקודמות. אלא שפרס־ישראל האמיתי, ב טוח
הזמן הרחוק יותר, יוענק ללא כל
ספק לשירה הישראלית — עברית וער בית
— שמצאה את היכולת לצאת למיל-
חמת־חורמה במילחמה מיותרת זו בלבנון,
שהביאה את ישראל עד לאחד משלבי
ההתבהמות והציניות הנמוכים ביותר.
אם פתחתי בשיריו של נתן זך, הרי
שכאן המקום לסיים בשיר של המשורר
יו פופהם, שאותו תירגם ופירסם זך,
תחת הכותרת טייס לכל הערים שהושמדו
(ראה אור בידיעות אחרונות 13 ,באוגוסט
.)1983
בין השאר כותב פופהם בשירו :״כי
יש אשר דימו לראות במילחמתנו /
תחייה של זוהר מילחמות האבירים /
ואף אמרו , :מה אמיצים הם אלו׳/ .
הם לא יודעים כמה קרים ועקרים /הם
השדות שאין כהם חורש /או החומות
המרחפות מעל / ,שדות לא יקבר בהם
חלל / ,חומות הניפרדות כצלול מטוס
באש כי אין ולא היתה עיר הירח /
שכה נשים תשושות כורעות ו מתייפחות/
או ניצמדות כשפתיהן לגוף קודח /או
פה אשר רוסק עם שחר בלי מראות
ואין חומות ענן קורן בעיר /שנהרסה
ובהריסותיה עיניהם של ילדים /אשר
כקפאונן האחרון והשביר /בוהות מתוד
גופים נראים ולא רואים...״
אין לי ספק שנתן זך כיוון את פירסום
תרגום שירו של יו פופהם כדי להציג
מעט מעוללות חיל־האוויר הישראלי, ש ידיו
לא נוקו מדם צברה ושאתילא ושאר
פישעי מילחמת־הלבנון. לילה אחד, עד
4לפנות בוקר, סיפר לי טייס צעיר,
במילות פרוזה, את השירה המזוויעה של
מעללי חיל־האוויר היהודי בשמי ביירות
ובנייניה. לילות רבים אחר־כך קשה היה
לי לעצום עין.
יום־העצמאות 1983 הוא הקודר מכל
ימי־העצמאות. וגם שירת־המחאה שהבי אה
שנת עצמאות זו — אין בכוחה לסלק
ולו אף מעט מהקדרות של החברה הש־ראלית.
1983 ,

מ 1סיקה
צלילימודרנ״ם
תחרות? דאן 0 *7 0וו>8מ!ה<רום^
הפסנתרן ארתור רובינשטיין, אשר
על-שמו ולכבודו נוסדה תחרות הפסנתר
שנערכה עתה בארץ, התנגד לתחרויות.
הוא סלד מתחרויות באמנות בכלל ובמו סיקה
בפרט. כל חייו חזר על־כך. אחד
המשתתפים האמריקאים בתחרות זו, האח רונה׳
דיבר על התחרויות כעל ״רע הכ רחי.
איש מאיתנו אינו אוהב זאת, אך
אין ברירה אחרת.״
רומא העליזה. האם מילחמוח גלדי אטורים
מודרניות, שבהן מצדיק הקהל
את החיפוש אחר כל מעידה, ועם הופעתה
מנענע ראשו בסבל איום, מופגן? מתחרה
אחר הודה, כי ״אם הייתי חושב על מס לול
האלימינציה כאן, שאני כביכול ב קבוצה
הטובה יותר מהנושרים לפנינו,
לא הייתי מסוגל כלל להמשיך ולנגן. אני
פשוט מתעלם מזה.״
ומה עם דורות המלחינים האחרונים?
אם מישהו אומר שדניאל ברנבוים פסנתרן
טוב יותר מריכטר או מברנדל, הוא חייב
להוסיף ״לטעמי״.
בתחרויות מתיימרים לשיפוט אבסולוטי,
שהוא בלתי אפשרי, במיוחד בתחומי בי צוע
השוואתי. ומה אם, אולי, ברנבוים
מוצלח יותר בנגינת ברהמס וברנדל —
ואין שווה לו בבטהובן? רפרטואר התח רות
מתעלם, ואין לו ברירה אחרת, מנט-
יות כאלה. אותו רפרטואר גם נראה כאילו

אוזן אחרת
ונד המיל״ם ווון ל הסותח
כשזמר מבצע שיר, הוא משתמש בחסד
ליל. לפעמים הוא שלו ולעתים קרובות
יותר — לא. תמלילנים או משוררים מספ קים
מילים אין־ספור המעובדות לפיזמונים.
אך אם זמר אינו מאמין במילים שאותן
הוא שר, גם הביצוע לא יהיה משכנע
והאיכות תיפגם.
בתקליט לקראת אי חויזיון (הד־ארציו
)8 ^ 14995 שר אחד המשתתפים בשיר
בל רוקדת כי ״רק פעמון אחד נותן לה
קצב מבפנים.״ הוא שר בהתלהבות, בנחי שות
דעת כי זה מאוד חשוב לו ולכם.
אך זה אינו מזיז לאיש, לא לזמר ולא
לכם׳ ועובדה זו ממוטטת שיר זה ואחרים
בתקליט. ומה בדבר ״שמש זורחת על
פני /אני הולך לבד ושר /בלי די, עד
בלי די״? כאן בולט עד כאב הצורך
באיזון עדין בין קירבה לתמליל ובין
מקצועיות כדי להפיק תוצאה סבירה (הצ לחה
בכך נזקפת רק לזכות ריקי גל
וירדנה ארזי).
התכוונות. המאזין לתקליט כלשהו,
חש תת־הכרתית אם בשיר מסויים אבדה
הזדהות הזמר עם המילים שבפיו והיכן
היא חזקה יותר. בתקליטה החדש של
עופרה חזה ( חי; הד־ארצי 14975
מרגישים בשירי בצלאל אלוני ובנושאים
שבינו לבינה, כי היא איתכם .״לא נעים״
היא הגדרה מאופקת ביותר לשיר הציונות
העולמית הפותח את התקליט הזה. לא
ברור איך בכלל מסוגל היה אהוד מנור
לכתוב שיר שכמותו. יש לקוות כי עופרה
חזה מאבדת קשר לתוכן והופכת פלקט
חייכני וצבעוני. השיר הזה כולל, בשמכם
— עם ישראל, פנינים דוגמת ״רבים חוחי
/אך גם פרחי /ולפני שנים רבות
מספור״ (אסיר-עולם בארגנטינה?) או
״הומים ימי — חי חי /ולילותי — חי חי
/ובשמי עמוד האש עוד קם״ (כלוא
מחנה ריכוז במילחמת-העולם השניה?).
יופי. נורית גלרון היא זמרת כה טובה,

תמיד נועל

נעליים לבנות
שאינן מ תלכלכו ת
קריסטופר קרוס — ;עוד דף
( ?^08 מפמ־דס הד ארצי
•88 ^ 923757
מדובר פה במוסיקת פום אמריקאית של
לוס־אנג׳לס (רכה, קליטה, קולות־רקע)!
מדובר פה באיכות הקלטה המתקרבת ל שלמות
ונגנים דומים (כמו סטיב גאד —
תופים! פאולינו דה־קוסטה — כלי-הק-
שה ! רוב מאורר — קלידים) .קרום הת פרסם
בשירים מפליג וארתור והסגנון
זהה. זוהי אופנה ו״ראש״ (חברים כמו
ארט גרפונקל והסקספוניסט טום סקוט
קופצים לאולפן לבקר ומופיעים באחד

פנ>נ>ם
בכתר הנ סי כ ה
גל קזסטה — ¥02
פדנוקול .13219
איכות לחני השירים משתנה. ישנם
פחות טובים ולעומתם — פנינים אמיתיות
משל ואלוזו, ז׳ילברטו ז׳יל ואנטוניו קאר־לום
דובים. הרמה הכללית גבוהה, כיאה
להפקה של נסיכת־הזמר הברזילאי. כך
גם העיבודים וטיב ההקלטה. קולה של
גל קוסטה מצויין וחשוב מאוד להבין את
שפת השירה. לרוב, שאינם מבינים פור טוגזית,
דף עם מילות השירים במקור

\ז > ר שז

דף לפארד (ם\8ג?? 6נ88 1ם) —
פירומאניה; פוגוקול .6359 119

פסנתר כלדווין
הפתעה בארצוודהברית

ה עו ל ם הז ה 2380

ובתרגום, שאינו כלול הפעם, היה מוסיף
להנאה.

האם

הוכן לתחרויות בתחילת המאה. כל אדם
השומע יצירה מוכרת, אשר זכתה לבי צועים
רבים קודמים, משווה אותה מייד
לביצוע האהוב עליו. האם תחרות כזו
יכולה לשפוט נגינת יצירות שאינן בהש מעת
בכורה, או כאלה אשר לא נכתבו
בשנים האחרונות?
היצירה ה״מודרנית״ שנכללה בתחרות
רובינשטיין האחרונה נראתה כנסיון לצאת
ידי חובת האקטואליות במוסיקה של ימינו.
מבחינת אתגר, עניין ויוקרה (גם אם אולי
לא קהל) היתד! התחרות מרוויחה לו שינ תה
את באך — בטהובן — מוצרט —
ליסט — שופן — מעייני לקרטים —
באביט — ליגטי — שנברג — דביוסי.
מה קורה כאמת? אפשר להבין,
להירגע ולסלוח מסיבה פשוטה מאוד :
אירועים אלה נקראים, בדרו״כלל ״התח רות
לפסנתר על-שם או ״של וכר.
ובאמת נראה כי אלה תחרויות לפסנתרים,
שהנגנים מוזמנימ/מתנדבים להדגים אותם.
בישראל נדמה כי הבוסנדורפר זכה במקום
הראשון וסטיינווי וימאהה שותפים למקום
השני. בארצות־הברית הפתיע לפני כמה
חודשים, בתחרות אחרת, פסנתר בלדווין
אמריקאי, שדחק סטיינווי גרמני מהמקום
הראשון. היצרן טען בדמעות כי הוא נפגם
באופן מסתורי לקראת הרסיטלים ואת
תגובת בלדווין לא ניתן להשיג, כי הוא
עמוס סיבובי־הופעות וחוזי־הקלטות, כ יאה
לזוכה המקום הראשון.

מהשירים באותו זמן) .לסיכום — מעניין
אתכם הראש המוסיקלי של פופ אמריקאי
בקליפורניה? תקנו. לא מעניין? אל
תקנו. ההדפסה הישראלית מפתיעה מאוד
לטובה באיכותה. כל הכבוד לחברת התק ליטים,
הפעם, על תשומת הלב.

להקת רוק כבד אנגלית בשירים פשוטים
השואפים לבינוני. הם משתמשים בשירותי
קלידים של מחשב 1׳ 0111׳ מ .8£181,10
מחירו, נכון לחודש זה 27570 ,דולר. לא
חבל? צר גם על מאמץ המתופף, ריק
אלן. כל מכונת תופים פשוטה היתה מפי קה
אותן תוצאות. אפילו לא נשמע שהם
נהנים ממה שהם עושים. אולי הם שומעים
את זה אחרת.

זמרת גלרון
אוהבת את השירים
עד כי נדמה שהיא אוהבת את כל שירי
תקליטה החדש. ואולי זה כך באמת. אני
ראיתי יופי (סי־בי-אס )25115 הוא שמו
וגם אם מופיעים בו לחנים שיפים מהם
כבר נשמעו בארצנו, הרי שהאהבה וה־כישרון
בשירת נורית גלרון אוחזים ומוש כים.
היא שרה ״חורף אוחז בשנינו /
אחיזה ללא קירבה /באו מים עד נפשנו
/ואין תיבה״ (אהוד מנור באחיזת חורף) ;
״את כל פניך /מכילות ידי / /דבר אלי
/ /נפשי יוצאת לאיומיך /ואם תקרע
את שמלותי /ערומה בין מעיליך / /
מלוך עלי את כל פניך מכילות ידי.״
(מילים חדווה הרכבי).
פשוט. האזינו לשני מרכיבים, לחן
ותמליל. אחד אינו מבטל את השני. מרמה
מסויימת ומעלה — גם לא מפצה.

א מו שהם
מוסיקליי ם
טוס פטי ושוכרי הלבבות — זמן
רב אחרי חשיבה ( 88ז \8ג 6א 80
;) 0 ^88 סי־כי־אס 5360־.888
התקליט פונה לקהל רב החושב איד
צריך להתנהג לנשים בקליפורניה! כש אתה
בלונדי קצוץ־שיער ומעט שוביניסט.
הוא פונה למנסים לשיר כמו בוב דילן
(בשיר 1£ג 8 1 ,1 ¥ 8 8ס) או לנגן כמו
ברום ספרינגסטין. רוק אמריקאי של אמ צע
הדרך, בדרך־כלל פונה לאותו כיוון.

כל השותפים לאופיו, לנטיותיו ובעיותיו
של טום פטי תמיד מחפשים חיזוקים
חדשים. אך מי אמר שהם מוסיקליים?

שידור
צל־יג
מכשדד סוסיאביסו-
• לעורך השבוע — יומן אירועים,
מיכה לימור, על מהדורה שהצליחה לה ראות
עד לאיזה שפל הגיע אמצעי־התיק-
שורת העיקרי במדינה.
בראש המהדורה עמד ״דיווח״ על ״המג*
פודכביכול״ בגדה המערבית. מתחילת ה הקדמה
ועד פוף הכתבה היתד. זאת מלא-
כת־רמיה עיתונאית, שהביאה את הטענות
הקיצוניות ביותר של צד אחד (״המינהל
~ האזרחי״) תוך התעלמות טוטאלית מן הצד
השני (תושבי הגדה) .לא היתה אף יומרה
לשאול את פי ראשי־הציבור בגדה, את
הרופאים ושאר עדי־ראייה, התוהים על
משמעות התופעה. מה שהתיימר להיות
כתבה עיתונאית של אליעזר יערי לא
היה אלא מסבת תעמולתית גסה, שגבלה
בשטיפת־מוח.
נוסף על כך ״ראיון״ של הכתב חובש״
הכיפה, בגי ליס, עם שני ״פסיכיאטרים
ישראליים הדוברים ערבית,״ שנראו ושנש־מעו
יותר כמנהלי בתי־סוהר בשכם ובחב רון.
הפרק
הבא של המהדורה היה מוקדש
לכניסת ״הירוקים״ לפרלמנט הגרמני, והוא
בא באיחור בלתי-מוסבר של שבוע וחצי
בדיוק. הדבר נשמע כאילו ישב מישהו ב ירושלים
ותימצת את כתבת העולם הדה
( )2379 מן השבוע הקודם.
הכתבה על תחרות־הפסנתרנים היתה
סבירה יותר, אולי מפני שהצליחה לרמוז
ששני הסינים נכשלו במאבק על הפרם
הראשון מכיוון שהזוכה היה בעל נימה
״יהודית״ יותר. הוא היה, כמובן, יהודי.

בעיה מינהלית בצמרת רשות־השידור, ה חייבת
למלא אחרי החלטת הוועד־המנהל
בנושא זה. השאלה הנשאלת כיום היא אם
תורד תוכנית זו מהמסך. למניעת הורדתה
של המהדורה מהמסך פועלים מגישיה.

מנשה רז, איונן אזרן ועמוס ארבל.
לא ברור כיצד תצא הנהלת הטלוויזיה
ממילכוד כימעט חצות.

שביתח.ליס
סיגנון-שביתה חדש נוסה בימים אלה
במחלקת־החדשות של הטלוויזיה. הוא מכו נה
״שביתת לים.״
עם מינויו הסופי של דן סממה ככתב
צבאי של הטלוויזיה, והעברת ממלא־מקומו
אבי גוט לתפקיד כתב בדסק הכלכלי
(מתמחה בתחבורה ובתעופה) התפנתה מי שרת
ממלא־מקומו של הכתב הצבאי.
בני ליס הציג את מועמדותו לתפקיד.
דן סממה התנגד לכך התנגדות נחרצת,

בצימיום ממסך תסט!

סאיחרי הקלעים
שיבח חלו •3
לפני חצי שנה יצא הכתב לענייני השט חים
הכבושים, רפיק חלבי, לחופשה־ללא־תשלום
ממחלקת־החדשות של הטלוויזיה.
בראשית חופשתו עסק בהכנת סרט
על הערבים בשטחים אלה, שהוקרן בהצ לחה
בארצות־הברית, ובמסע הרצאות מ־חוף־אל־חוף.
עם שובו ארצה התחיל לעבוד
באחד השבועונים, הצצים כפיטריות אחרי
הגשם, ככתב לענייני השטחים הכבושים.
אלא שכעבור כמה גליונות הגיע חלבי
למסקנות עגומות למדי לגבי עתידו של
השבועון, והתחיל לחפש דרך חזרה אל
מחלקת־החדשות של הטלוויזיה.
בשבוע שעבר ערך חלבי שיחה בארבע
עיניים עם מנהל מחלקת־החדשות, יאיר
שטרן, שהציע לו תפקיד. חלבי הבטיח
לשקול את הצעתו.
התפקיד שהוצע לחלבי לא היה חזרה
לתפקידו הקודם ככתב לענייני השטחים
הכבושים, אלא כתב מיוחד במערכות
השבוע — יומן אירועים ובמבט שני.

מידכוד ,.כ־מעט!חצות״
מזה תקופת־זמן ארוכה חותר הוועד-
המנהל של רשות־השידור להעביר מן העו לם
את מהדורת חדשות־הלילה, כימעט
חצות. קודם לפרוץ מילחמת־הלבנון הצלי חו
חברי הוועד, בעזרתו של המישנה ה קודם
למנכ״ל, שלמה עבאדי, להפוך
מהדורה זו למהדורת־רדיו בליווי שקופיות.
אלא שמילחמת־הלבנון החזירה את כים־
עט חצות למתכונתה החדשותית (מהדורה
הכוללת כתבות) ,החלטה שהביאה לתוצ אות
בסקר מינהגי הצפייה שערכה רשות־השידור.
עליית
הצפייה לכימעט חצות עוררה
ה עו לםהזה 2380

אחד הסודות הכמוסים ביותר של מחל-
קת־הספורם, שהיא מדור במחלקת־החדשות
של הטלוויזיה, היה סוד השעייתו של כתב
המחלקה, משה גרטל, מעבודתו.
גרטל, המשמש במיסגרת מחלקת־הס־פורט
כמפיק ניידות־השידור המצלמות את
מישחקי־השבת בכדורגל, יצא באחת השב תות,
יחד עם ניידת־השידור, לסקר מיש-
חק־ליגה בנתניה. לפני תחילת המישחק
ניגש אליו אדם בעל מערכת צילום והק לטה
פרטית, ואמר לו :״אני מעוניין שלא
להפריע לך לצלם את המישחק, ושאתה
לא תפריע לי לצלם. לכן כדאי שאני אתח בר
למערכת של הניידת.״ גרטל הסכים.
מאוחר יותר התברר לאנשי רשות־השידור,
הבודקים גניבה ושידור של תוכ ניות
הטלוויזיה הישראלית, המופצות בקא-
סטות, כי אותו אדם, מכר קאסטות ממיש־חק
זה של מכבי נתניה. י
רק אחרי שהסתיים הבירור בעניין זה,

נוסח גילווו מוד נוסת סוור

צ ל דש
• למחלקת סרטים קנויים של הטלווי זיה,
על רכישת והקרנת הסידרה הבריטית
ברית עלומים, שהפרק הבא והאחרון שלה
מתאר את הפיכת הגיבורה לעיתונאית
ולסופרת, המטיפה לפציפיזם, כתוצאה מ־מילחמת־העולם
הראשונה. בדומה לסרטים
קודמים (על הסנטור ג׳ו מק-קארתי, הקרנפים
ליוג׳ין יונסקו ואחרים) ,יש ברכה
בעצם הבאתם של סרטים קנויים, על נוש אים
האסורים לטיפול בטלוויזיה הישראלית
בתוכניות מקוריות.
סוד השעיית
גרטל

שובת לים
מעשה בן־ישי ושכר כססמה
בעיקר משום שליס שימש קודם לכן
כמתחרהו למילוי התפקיד.
כאשר התברר לליס שסממה מתנגד ל מנותו
כממלא־מקומו — כפי שבעבר
התנגד הכתב-הצבאי דאז רון כן* ישי
לסממה כממלא-מקומו — הודיע לים למנהל
המחלקה יאיר שטרן, כי הוא מכריז על
שביתה, שבה יתמיד עד שיקבל את תפקיד
ממלא־מקום הכתב הצבאי.
כעבור כמה ימים פרצה שביתת־הרופ־אים.
לים שב לתפקידו ככתב לענייני רפו אה.
בימים אלה הודיע ליס שיש בכוונתו
לשוב לשביתתו, שבה יתמיד הפעם עד
לקבלת התפקיד.

כאשר גילו עובדי הטלוויזיה בדרגים
השונים את לוח־המישדרים שתיכנן ט ו ־
כיה סער ליום־ד,עצמאות, חרקו שיניים
בכעס, והתחילו להעלות גלי נוסטלגיה
מימי-עצמאות קודמים, כאשר ימים אלה
היוו ימי-השיא השנתיים של הטלוויזיה.
נוסטלגיה זו העלתה מתהום השיכחה
את סיקור יום־העצמאות ה־ ,30 הנחשב
כאחד מהישגיה הגדולים של הטלוויזיה.
מישדרי יום־העצמאות ה־ 30 נמסרו לידיו
האמונות של מנהל מחלקת־הספורט בעבר,
אלכם גילעדי( ,שהגיע בזכות כישוריו
למישרה בכירה באחת מרשתות־השידור
האמריקאיות) .במהלך יום־העצמאות ה־30
היו רוב שידורי הטלוויזיה שידורים חיים
מניידות־שידור, בצירוף רצף כימעט בלתי-
פוסק של מישדרים מקוריים, שהפכו את
יום־העצמאות ה־ 30 לקומזיץ לאומי מול
המסך הקטן.
את סופו של מישדר ליל־ו!עצמאות סיים
גלעדי בהקרנה של הסרט ״אכסודום״.
ביום־העצמאות ד,־ ,35 שתוכניותיו רדו דות,
מלאות נאומים (הנשיא, ראש־הממש־לה,
הרמטכ״ל, שר־החינוך־והתרבות) ,היה
ברור לטוביה סער שעליו להביא משהו,
שיזכיר את ההצגות הגדולות של הסלווי־

כתב גרטל*
חיבור לא־טוב
ואחרי שגרטל, העובד בטלוויזיה תמורת
שוברי־תשלום, איבד ימי־עבודה רבים, הוא
הוחזר לעבודתו, אחרי שנמסרה לו
אזהרה,
• עם רותי אסטליין.
זיה בתקופת המנהלים שקדמו לו. הוא
החליט להקרץ בסוף ערב יום־העצמאות
את הגדולה בהצגות חבל של ססיל דה־פיל.
או, כמאמר אחד מבכירי העובדים
בטלוויזיה :״אם לא הצגה גדולה, אז
לפחות סרט על הצגה גדולה !״

פסקול
ד.מי שבוזה ושל רוחמה
אחרי תיכנון של קרוב לשנה של הטל וויזיה
הישראלית והטלוויזיה הממלכתית

חוזר חלבי
מסקנות עגומות

חא שנודות
נשאוות!
בעיקבות מחאות רבות של נשים ואיר־גוני-פמיניסטיות,
בחנה צמרת רשות־השידור
את תשדיר־השירות של האש כוליות,
הבנוי על הדמיון שבין אשכוליות
ובין שדיהן של הנערות המשתתפות ב תשדיר.
כתוצאה של הבדיקה הוחלט
המשך הקרנתו של תשדיר זה. העירה
על־כך דוברת רשות־השידור, ארי אלה
רבדל :״הגיעו אלינו לא רק
התנגדויות מצד נשים, אלא גם מי כ־תבי-אהדה
לתשדיר זה.״

דוברת רכדל
דימוי דא־נכוו

של פולין, לגבי צילומה של הפקה משו תפת
שתעסוק בדיוקנו של המחנך היהודי-
פולני יאנוש קורצ׳לן, קורבן השואה, ה-
דיעו הפולנים לטלוויזיה הישראלית שהם
פורשים מההפקה המתוכננת ומתכוונים
להפיק סרט עצמאי על קורצ׳ק לפני
חצי שנה כינסו מנכ״ל רשות־השידור,
יוסף לפיד, ומנהל הטלוויזיה, טוביה
סער, מסיבת־כתבים המסקרים את רשות-
השידור, והודיעו על תוכנית גרנדיוזית
למישדרי יום־העצמאות, תחת הכותרת
בכוונתם היה
״מישפחת העצמאות״.
למצוא מישפחה ישראלית אחת, שבה מת גלמות
כל תכונותיו של הישראלי. אחרי
פירסומים רבים הגיעו לטלוויזיה כמאה
בקשות של מישפחות. אחרי מיון וניפוי,
נותרו רק 12 מישפחות לתוכנית. לבסוף
נמצאה מישפחה מתאימה ,״מישפתת
שדוני ״.אלא שבני מישפחה זו סירבו
ליטול עליהם את התפקיד. בטענה שהוא
גדול לכתפיהם. התוצאה: הוחלט ״להר כיב״
את ״מישפחת ישראלי״ ם תוך בני
שש מישפחות שונות. ביניהן: מישפחתה
של סגן־אלוף רו חמה, מי שהתפרסמה
כראש לשכתו של יצחק רבץ.