גליון 2383 מתאריך 4 במאי 1983

כתבחה 1ע 1עד ת? דמי :

כתבתה1ווועו־ האודאד : ,

מפר׳ל שפזל

שערוריית יופי

יהודה בן־מאיר קצת רצה כפידוג.
זבולון הסר לא רצה כו. אך פזילת
הצעירים החוצה הס־תייסה
כניצחון יריבם,
רפא? בן־נתן.

ב ל שז א

סיי

ס בי ט

.העולם הדוד, שבועון החרשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדה ,3טל 232262/3/4 03 תא-דואר ,136 העורך הראשי: אורי אמרי עורך
תמית: יוסי שנון רכז מערכת: שלמה פרנקל עורכי כיתוב: תמי מוטוביץ
וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר וענת סרגוסטי עורכת דפוס: אהובה
קורן ראש המינהלה: אברהם סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו־׳ל:
.העזלם הזה־ בע־מ הדפסה. :הדפוס החדש־ בע־מ, תל־אביב הפצה. :גד׳ בע־מ

אם אתה קורא ותיק של העולם הזה,
שמה של שולד. תבור בוודאי זכור לך.
__ בשנותה־ 60 היא היתר, חברה פעילה
מאוד במערכת.
שולה התחילה את הקאריירה שלה ב־העולם
הזה כמו רבים אחרים — במיקח־.,
היא הכירה בקולנוע גן־רינה את אלי
תבור, וכשזה היה אצלנו כתב צעיר הוא
נשא אותה לאשה. הייתי נוכח בחתונתם
וגם סנדק לבנם הבכור, אלון, שסיים מזמן
את שרותו הצבאי. ממילא שהתה שולה
לעיתים קרובות במערכת, והשמיעה באופן
חופשי את ביקורתה על עבודתם של
חברי־המערכת — מינהג שבו היא מצטיי נת
גם עכשיו.
באחד הימים זה נמאס על מישהו, והוא
אמר לה :״אם את יודעת יותר טוב,
מדוע את לא עושה את זה ז״
שולה קיבלה את העצה — ותוך זמן
קצר מאוד הפכה במפתיע חברה חשובה

הוותיקה של מדור הקולנוע, ושרית ישי,
העוסקת בעיקר בראיונות, אלא גם עורכת־הדין
אילנה אלון, האחראית לענייני מיש־פטים
* נירה גל, האחראית למדור החברה !
דינה ונון, האחראית לענייני ספורט !
אורנה גלזן, האחראית למדור האופנה!
ואוריאלה וייט, העוסקת בענייני תיאטרון.
הצלמת ענת סרגוסטי עברה הסבה מיק־צועית
חלקית, והיא עתה צלמת־כתבת
לתפקידים מיוחדים׳ אחרי שהצטיינה כ־כתבת־מילחמה
בלבנון וככתבת בשטחים
הכבושים. מחלקת הצילום התעשרה בשתי
נשים נוספות: ציפי מנשה ודרורה זיכ רוני,
המצלמת צילומי-אופנה. דניאלה
שמי, שעיצבה מדור מיוחד משלה לחוויות
נשיות, עוסקת גם בראיונות. תמי מוטוביץ
שייכת לצוות הכיתוב ואהובה קורן היא
העורכת האחראית לענייני דפוס. ואלה
הם רק התפקידים העיקריים.
המהפכה הפמיניסטית היא בעיצומה, ו יתכן
שרק התחילה. בבוא היום בוודאי
יהיה לשבועון הזה עורכת ראשית. אבן,
הדברים התקדמו לא מעט מאז שבראה
אלוהים את השמיים ואת הארץ, ותאמר:
יהי אור.
א לי לי

העולס הזה
ואם כבר חזרנו לימי־בראשית, אולי
מעניין הקשר בין שבועון זה ובין עובדי-
האלילים בארץ־כנען.
הקשר מופיע בחוברת קטנה, בשם ברית
הנישואין וחיי הנישואין באספקלריה יהודית,
מאת אחד נחום לאם, המחולקת
בחינם לכל הבאים להינשא ברבנות.

וכך נאמר בה :

שדלה יריב

אחרי הפסקה קטנה

במערכת. היא התגלתה כבעלת תכונה
שאינה נרכשת בשום בית־ספר או פאקול-
טה: חוש אינסטינקטיבי לידיעות.
היתד, לשולה תבור השפעה רבה על
עיצוב החלק הבידורי והחברתי של ה שבועון,
וביחוד על המדור רחל המוחלת.
אז אם מותר לרכל: שולה התגרשה
מאלי תבור (שניהם היו זאז חברי־המע־רכת)
,וגם מבעלה השני, חומי, בנו של
הסופר ייגאל מוסינזון. היא מצאה את
ן׳ המנוחה אצל בעלה השלישי, שלקח אותה
לבריטניה, שם שהתה בשנים האחרונות.
אבל זה נמאס, ועיתונאי אמיתי נכסף
תמיד בחזרה אל כור־מחצבתו. החודש,
אחרי העדרות קצרה של עשור שנים,
חזרה שולד — ,עכשיו הגברת שולמית
יריב — לעבודתה.
כאשר הצטרפה שולה תבור בפעם
הראשונה למערכת, בראשית שנות ה־,60
״ היא היתה כמעט ר,אשר, היחידה בישיבות.
עתה נדהמה שולה יריב להיווכח כי
הנשים שולטות סביב שולחן־המערכת.
יושבות שם לא רק עדנה פיינרו, העורכת
ה עו ל ם הז ה 2353

באופן מודע אנו מקבלים את הנטייה
החופשית והגלויה כלפי המין, האופיינית
לחברה שלאחר פרויד. אין, לכאורה, יותר
כל רזין ומיסתורין. כולנו חכמים, היודעים
את כל התשובות עוד משחר נעורינו...
נוטים אנו להאשים את הערכים הדתיים
והמוסריים המסורתיים כצבועים׳ ואף
מלמדי־הסניגוריה שבינינו מודים בכך ש הם
מולידים רגשות־אשמה ונוורוטיות.
פלייבוי חינו ספר־ד,ספרים של ״המהפכה
המינית״ ,העולם הזה מייצגו החיוור ב־מדינת־ישראל,
מרצים צעירים ושוחרי-
סנסציות — כוהניה, הגישה ה״טיבעית״
ור,״מעשית״ — דתה הרשמית. המעצורים,
ילידי המוסר המסורתי, הינם שטן המה פכה,
והמחקרים הרבים בנושא התמוטטות
מוסריות המין — ה״הוכחה״ הדוקומנטרית
לאמיתות התגלותה.
אך ככלות הכל, הפקרות זו אינה חדשה
כלל ועיקר. הלבוש הפסיכולוגי והמינוח
האכסיסטנציאלי אמנם נשמעים כחדשים,
אך התיאוריות המסתתרות מאחוריהם הן
אלה של עובדי־ד,אלילים הקדומים, שמצאו
את ביטויים בדרכים שונות, למן הפריצות
הקדושה של עמי־כנען ועד להוללות הגסה
של בני־רומא...
עד כאן. על התיאוריה אפשר להתווכח,
אך על התעמולה להעולס הזה, המופצת
על-חשבון משלם־המיסים, מן הדין להודות
לרבנים.

המועמדת מם׳ < בתחרדת מלכת-
היופי, ענת צחור, עזבה בזעם.
האמנם נלקח ממנה
כתר־המלכה בגלל רכילות
שהגיעה לשופטים

נ בי א

אפרט היי ד

ומנהיג

חינו•

מה היו היחסים האמיתיים
בינו ובין יאסר ערפאת
והאם פעל לפי הוראותיו —
אורי אבנרי ממשיך לחשוף
פרטים על

בית-הספר א ״ד גורדון
בתל־אביב, הקרוי על שמו
של אחד מאבות תנועת
העבודה, אימץ את שגרי רות ארץ האפרטהייד.
יצאם רטאווי.

מרוזעות אפרים
שמיר, ש כי
היכח נהג־עבריין,
את שיניו והסתיר
מהן -טוען :״שיניי כששמעתי מתדהמה
ב1עבו1

הזסר נאשם שבר אחת
נקשו
את ההאשמות
נגדי

״אחה תדבר! ״
המשך סיפורו של אנוור אבו־עיישת, שנפצע
כהתנק שות בפורטוגל. סיפור

לכידתו כידי השכ״כ, חקירתו
ככדא, גירושו מישראל וסעי
לותו באירופה למען אש״ף.

א סי רעם אב

ישנת היו ב ל

בשעה שיעקב טימרמן יוצא להציג בעולם את
סירטו על הכלא הארגנטיני, יושב בנו,
דניאל, בכלא הצבאי הישראלי, בפעם
השנייה בתוך חצי שנה׳ בגלל סירובו
לשרת בלבנון בטוראי במילואים.

נג מרה ״
שנה אחרי פינוי סיני מספר
חיים מיכאלו, אחד הטיפוסים
הססגוניים של שארם־אל־שייזד,
על 14 שנות חייו בחוף
נעמה, על משבר העזיבה ועל
התאקלמותו ב־

ואומר :
אילת
״חשבתי לחות
בשארם.״

קבר ליד בית־שימוש
״ברומניה הייתי יהודייה ופה אני גוייח,״ אכרה
עדינה אנגלביץ כשנודע לה שהרבנים מחלישו
להוציא את גופת אפה מהקבר ולקברה
ליד בתי־השימוש, אחרי ששכנות הל שינו
עליה שלא היתה יהודייה.

יאללה ביזו״ו ׳איות!
הם ריסקו מצלמתו של צלם,
אילצו את כוככם הפצוע
לצפות כמישחק מעל סיגדל
גכוה — כאלה הם אוהדי
כית״ר ירושלים, הם וחשכוע
עשו זאת שוב.

גדות בצוות
גדעון גדות, עסקן עולה שהיה בתנועת החרות,
מועמד הליכוד לכנסת׳ הס תבך.
הוא חוייב לפצות
בעלי־עסקים שתבעו בחזרה
את כספם,
אך לא שי לם
עדיין.

נעדר

מ־א־ש בנתניה

״לפתע הרגשתי כמו בארגנטינה — אני
נעלם ואיש אינו יודע מה עלה בגורלי,״
מספר חייל-המילואים מד
ריס נימני שנלקח באי-
שוו לילה מביתו ונעלם ל־משד
ארבעה ימים ולילות

הרופא :״היא כפתה עלי חיי אישום
והתעללה בי !״ האשה :״הוא ניהל רוסן
מם אחות חדר־ניתוח ! ״
טענות אלה ואחרות הטיחו
זה בזה הד״ ר אברהם
רינלר ואשתו רחל

קנג״אק רמאי

נשואות לטלוויזיה

״קוג׳אק הוא יהודי פיקח היודע להרשים
אנשים,״ קבע השופט. ה-
כוונה אינה לגיבור המל-
וויזיה, אלא לאברהם קד
__ נ׳אק, עבריין שהורשע.

כמשד 15 שנות קיומה. השתלטו על ה־טלוויזיה
הישראלית הנשים,
רובן בלתי־גשואות, המרב-
זות בה את כל חייהן.

מדורים קבועים : תשקיף כמדינה הנדון אנשים בלונים מיכתכיט
תשכצופן

הורוסקופ — יחס בני המזלות לכסף 211

יומן אישי
אנשים כעולם
זה היה העולם הזה שהיה

רחד המרחלת
חלון ראווה
זה וגם זה
נמר שד נייר
מיכחר שידורי הטלוויזיה שידור לילות ישראל קולנוע ספורט תמרורים אתה והשקל
מה הם אומרים

שנרצח בתל־אביב, פתח האינטרפול בחקירה.
על־פי גילויי העולם הזה, היה הרצח של שיינבויים קשור
לפעילותו בבורסה של ניריורק, ולא לסיכסוך על
שכר־דירה, כפי שטענה מישטרת־ישראל. בעיקבות פתיחת
החקירה של האינטרפול, החליטה גם מישטרת־ישראל
לשנות את קו החקירה שלה.

יותר כסף—
פ חו ת בי טו ח
רגן יסא?
במישרד־הזזוץ הישראלי חוששים כי למאמץ
האמריקאי להביא לנסיגה ישראלית מלבנון
יצטרף הנשיא רונלד רגן.
על־פי הערכה זאת, אם יחשוב שר־החוץ ג׳ורג׳ שולץ
שביקור של הנשיא יועיל, יבוא הנשיא למיזרח התיכון,
ובאותה הזדמנות גם יעשה למען תוכנית־השלום
האמריקאית, הידועה כ״תוכנית רגן׳.

סרס, מי לחמת סורי ה
קבוצה של חיילי־מילואים מתארגנת עתה סביב עצומה
חדשה, שתופנה אל שר־הביטחון החדש, משה ארנס.

חיילי המילואים יודיעו לשר-הביטחון שהם
יסרבו להשתתף במילחמה נגד סוריה,
שלהערכת החיילים, מדיניותה של
ממשלת־ישראל מוליכה אליה.

קבלת פנים לנבון
חוגים הקרובים להנהגת מיפלגת־העבודה
ולתנועת־החרות מכינים קבלת
פנים״ לנשיא היוצא יצחק נבון.
מסע־הלחישות נגד נבון יהיה פומבי
וגלוי יותר מבעבר.

אריק נג ד א רי דו ר
שר־האוצר יורם ארידור מהווה עתה יעד עיקרי
להתקפות מצד שר־הביטחון־לשעבר, אריאל
שרון.
שרון סבור כי היה זה ארידור, שהוא גם מישפטן במיקצועו,
שיעץ לבגין לגרום להתפטרותו של שרון, בעיקבות
פירסום דו״ודכהן על הטבח במחנות־הפליטים בביירות.

חלק מחברות הביטוח השמיטו סעיפים שונים שהיו מכוסים
עד עתה בפוליסות של ביטוודהרכב, למרות שתעריפי
ביטוח הרכב הועלו למעשה.
מבוטחים שירצו להיות מכוסים בסעיפים אלה יצטרכו
לשלם סכומים נוספים.

יה1ז־י 0ממא רו קו
לי שראל
יהודים יוצאי צם ון־אפריקה, ובהם המתגוררים
כיום במארוקו, יבואו לארץ בסוף חודש יולי,
לכינוס עולמי של יהדות צסידאפריקה.
הכינוס, הנערך בחסות האירגון העולמי של יוצאי
צפון־אפריקה, מתקיים במלאות 25 שנה להגירה הגדולה
משם. ההערכה היא, שעשרות אלפי אורחים מרחבי העולם
יבואו לאירוע, שייערך בגני התערוכה בתל־אביב.

ה פז ליכ תו בספר
הספר ייכתב בעזרת כתב מעריב רב גולדשטיין, המתמחה
בכתיבת ביוגרפיות.

ק בו צ ה שלי שית
ב לי ב ר לי ס?
המאבק המחריף בין קבוצותיהם של השר יצחק
מודעי ושל השר אברהם שריר עשוי להביא
ליצירת קבוצה שלישית במיפלגה הליברלית.
קבוצה זאת תיווצר מאיחוד של כמה קבוצות קטנות,
שלצידן יתייצב גם איגוד העובדים הליברליים. הקבוצות
הקטנות הן של יו״ר הכנסת, מנחם סבידור, של יו״ר
הסוכנות, אריה דולצ׳ין, ושל ראשי־ערים בגוש דן.

ה אינ ט רפול וחקר
רעת בי שראל
בעיקבות גילויי ״העולם הזה 2376 על עסקיו
של המיליונר המיסתורי אבא שיינבויים,

זמיר קיבל הצעה מהמערך לרוץ מול נאווי.

א11ר״א״
מצמצמתפ עי לו ת ה
סוכנות־הסעד־והתעסוקה לפליטים פלסטיניים במיזרח
התיכון — אונר״א — שינתה לרעה החל בחודש מאי את
שיטת הרישום של פליטים לצורך קבלת עזרה אישית
בחינוך, בריאות וסעד.

הסיבה — תקציבי ״אונר״א״ צומצמו באורח
מדאיג.

הקוגאןןל 1כגיץ

פי ת ה מי קדש
בישיבה של ועדת״הכספים_ של ה כנסת
העלה דדם הליברלים, הד״ר ידרדה סרה,
הכממיים להקמת בוית-המיקדש סירדשלים.

ט לוויזי ת־ בבל
בגד ה
יזם פרטי עומד להקים תחנה פיראטית של
טלוויזית־כבלים בעיירה אריאל.

עיתונאי יעיד
גגד עיתונאית
כתב הארץ בבתי״המישפט, צבי הראל, יהיה עד־תביעה
ראשי במישפטה של בילי גורביץ, עיתונאית מאה
וחדשות הספורט.

גורביץ, לשעבר מדריכת־קליעה במישטרת־ישראל,
תואשם בכתבדהתביעה, שיוגש השבוע
לבית־המישפט, בעבירות מירמה.
גורביץ תועמד לדין בעקבות כתבה של הראל, שעסקה
בסוחרי־מכוניות. הוא הקליט את גורביץ, שמכרה כלי״רכב
של סוחרי מכוניות וטענה שהם שלה, ואחר־כך פירסם את

דבריה.
עד אחר בתיק יהיה יוסי שילה, עורך עמודי פנים בצהרון
ידיעות אחרונות, שבזמנו התלונן נגדה.

הרופ אי םבדק 1א ת

הרמטכ״ל לשעבר, רפאל איתן, יכתוב ספר על
שירותו הצבאי הארון*.

באר־שבע מטעם סיעתו העצמאית של׳אליהו
נאווי, עשוי להתמודד עימו.

לקראת פגישתם עם ראש־הממשלה
מנחם בגץ, הרכיבו הרופאים השובתים
מישלחת שהשתתפו בה דוסאימי־מומחים
למחלותיו של ראש־הממשלה.
במישלחת היה רופא המתמחה בבעיות
של לחץ־דם, רופא־־לב ורופא המתמחה
במחלות סוכרת. הרופאים בחנו את
התנהגותו של ראשה־זממשלה בעת
ומגישה, והם שומרים בינתיים את
מימצאיהם בסוד, וישתמשו בהם רק אם
יחשבו שיש להם צייד בכד.

או למרט מגן
ע ל אי סוז א ל ״ 1ס
הנחקרים בפרשת העברות באיסתא ליינס, שכרו את
שירותיו של ח״כ הליכוד, אהוד(״אודי״) אולמרט.

תיק החקירה עצמו הועבר מפרקליטות מחוז
תל־אביב לפרקליטות מחוז ירושלים, מכיוון
שאחד הנחקרים הוא בנו של שופט ובעלה של
פרקליטה בכירה במחוז תל-אביב.

ח ב רו של נאווי —
יריבו ב ב חי רו ת
עורד־הדץ ישעיהו זמיר, חבר מועצת עיריית

היזם, שהיה מתופף בתיזמורת חתונות, מקווה שכמעט כל
תושבי העיירה יתחברו לתחנה שלו.

אנשי אייזנב רג
מ כ רו שבועון
השבועון אנשים נמכר, והחל באחד ביוני יוציאו אותו
הבעלים החדשים.
המוכרים הם אנשי קבוצת אייזנברג ומישפחת ליבוביץ,
ובראש הרוכשים עומדים אנשי־שיווק ובעלי שבועון אחר.

הקונים התחייבו כלפי המוכרים כי ימשיכו
להוציא את השבועון בצורתו הנוכחית, והם
ימשיכו להעסיק את צוות הכתבים ואת
המערכת של השבועון.

א ל בין משתלט
ע ל עיריי תתל ־ א בי ב
מיכאל אלבץ פועל להכנסת שניים מאנשיו
למועצת עיריית תל־אביב, לקראת הבחירות
המוניציפליות שיערכו בחורף. השניים הם יונה
פלד, העובד אצל שאול אייזנברג, וגליה, אשתו
של אלבין.
שניים מששת המקומות הבטוחים של הליברלים במועצה
התפנו. ועדת־מינויים תבחר את המועמדים החדשים.
יושבת״ראש הוועדה היא השרה החדשה, שרה דורון,
שאלבין נמנה עם התומכים בה.

פולג ס קי לאבארץ
בניגוד למה שפורסם במדור תשקיף בגיליון של העולם
הזה 2382 לא הבימאי רומן פולנסקי מלמד בקורס
מיוחד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל־אביב, ומובן שאינו
שוהה בארץ.
הקולנוען שבו מדובר הוא האמריקאי אייב פולונסקי.

שינויי ב״מעריב״
הכתב הצבאי של מעריב יעקב ארז, יחליף את כתב
הצהרון בניריורק, רזי גוטרמן, ואילו הכתב לעניינים
ערביים, עודד גרנות, יחליף את כתב מעריב בוושינגטון,
רפי מן.

במדינה

ה&ו^־ס; 3ראע1
?א עור האיגמרגציוגל,
אלא ״ א 7גאתעקור

ג מו ע ״.

ההמונים הגיעו לכיכר מלכי־ישראל,
ששמו הוסב ליום אחד
ל״כיכר־פועלי-ישראל״ .גדולי ה־הסתדרות
בירכו איש את רעהו.
אפי נער, הזמר שהוזמן כדי להנ עים
להמונים את סיום הפגנת ה־אחד־במאי,
פצח בשירה אדירה :
אל־נא תעקור נטוע.
השמעת שיר זה של ארץ־ישראל
השלמה, הימנון ״התנועה לעצירת
הנסיגה״ ,בראש שירי ארץ־ישראל

העובדת, היתד. סימלית. כי הגוש

הגדול ביותר במיצעד־הענק של
פועלי ארץ־ישראל היה של בנק
הפועלים — שאינו רק מיפעל־ענק
קפיטליסטי למהדרין, אלא גם
מממן חשוב של פעולות־ההתנחלות
בשטחים הכבושים. ואילו מיפעלי
הבנייה והשיכון של ההסתדרות,
שהוקמו כדי לעזור להמוני העמ לים,
לא זה בלבד שהפכו מיפעלים
קפיטליסטיים לכל דבר, ללא זיקה
מעשית כלשהי לעובדים, אלא
שהפכו גם חיל־החלוץ של ממש-
— לת־בגין בבניית ההתנחלויות ב רחבי
הגדה.
מיפגן האתד-במאי 1983 היה
בלי ספק הפגנה מרשימה נגד
הליכוד. אך לא היה זה מיפגן
של עמלים. העמלים האמיתיים ב מדינה
הם הערבים, תושבי השט חים
הכבושים, שאין ההסתדרות
מגינה עליהם, אלא על מנצליהם!
ובני ישראל השנייה, המתעבים
ברובם את המערך וההסתדרות,
כסמלי המעמד האשכנזי השליט.
פולין ואפגגיסתאן. מצב דו-
^ משמעי זה לא היה מיוחד לישראל.
בצורות שונות הוא מצא את
ביטויו באחד במאי 1983 בארצות
רבות.
בכיכר האחד במאי במוסקווה
נערך, כמדי שנה, מיצעד־הענק,
כאשר שר־הביטחון עומד לשמאלו
של מזכיר המיפלגה הקומוניסטית.
בפולין הסמיכה דיכאה המישטרה,
בחסות הצבא הפולני והסובייטי,
את ההפגנות המאולתרות של ה אגודות
המיקצועיות החופשיות,
שירדו למחתרת במדינת הסוציא ליזם•
ואילו ליד הגבול הדרומי
של בריודהמועצות׳ באפגניסתאן,
לא שבת הצבא הסובייטי גם באחד
*־ במאי.
בארצות רבות נמצאת ״תנועת
הפועלים ההיסטורית״ במצוקה
קשה. באירופה המרכזית פונה ה דור
הצעיר עורף לצבע האדום,
ומאמץ לעצמו את הצבע הירוק,
כסמל למרד נגד המימסד הקפי
טליסטי
והקומוניסטי גם יחד.
במקומות רבים בעולם, וביש ראל
עצמה, היתד, לשרידים ה מנוונים
של התנועה הסוציאליס טית
רק מעלה אחת: האלטרנטי בה
הימנית היא יותר גרועה. אך
המורדים הצעירים, הדוגלים ב חופש,
בשלום ובשיוויון, שום אי נם
פונים אליהם. הם מחפשים
דרכים חדשות.
קום התנערה עם חלכה לא הוש מע
במיפגן בתל-אביב. ההימנון
היה אל־נא תעקור נטוע.

מדיניות
בי סו ר הס*ד * 0ן
שולץ אינו יבול לכסות —
הוא יכול רק להמריד.
ואת זאת הד* עושה.
סיפור ערבי מספר איך היה
הסולטאן מיישב סיכסוכים בין ה־שייח׳ים
של שבטי הבדווים ב מידבר.

עלו סיכסוכים אלה על ה מידה
הגסבלת, היה הסולטאן מו דיע
לראשיהם של שני הצדדים
היריבים שהוא בא לביקור, כדי
ליישב את הסיכסוך — וכי יישאר
אצלם, עד להצלחת מאמציו.
בבוא המועד היה הסולטאן מגיע
אל השייח׳ האחד, בראש פמליה
אדירה של נשים, משרתים, יוע צים
ומלווים. השייח׳ היה נאלץ
לערוך לכל אלה סעודה כיד-
המלך, לשחוט למענם המוני כב שים
ולפנות את האוהלים הטובים
ביותר. כך היה הסולטאן מתארח
אצלו ימים על גבי ימים, עד ש היה
מחליט לבקר את השייח׳ ה יריב.

חזר המעשה: ארוחות כיד-
המלך, שחיטת כבשים, הגשת מת נות
יקרות־ערך, עד שהסולטאן
היה חוזר אל השייוד הראשון ל המשך
מאמציו.
כך נמשך התיווך, עד ששני
השייח׳ים חששו שמא יירדו מכל
נכסיהם, אם לא ייפטרו מן הסול טאן
ופמלייתו. הם הסכימו לפש רה,
הסיכסוך ייושב, והסולטאן חזר
לבירתו — להקלתם העצומה של
שני הצדדים היריבים גם יחד.
477 חריגים. ג׳ורג׳ שולץ ב וודאי
לא שמע סיפור ערבי זה,
אך הוא פועל עתה על פי כלל זה.
הוא הודיע כי לא יחזור הביתה
אלא אחרי שהשיג הסדר בלבנון,
והוא הטריד את ראשי שני הצד דים
בביקורים תכופים. אמנם לא
היה צורך לשחוט למענו כבשים,
או להגיש לו מתנות יקרות־ערך,
ואוצר המדייות היה די עשיר כדי
לממן את האירוח, אך הטירדה
היתד, רבה, וראשי המדינות הת קשו
לנהל את עסקיהם כרגיל
כשאיש זה בא והולך, הולך ובא.

יעקב חזן, שימעון פרס, ויקטור שם־טוב ויצחק רכין באחד במאי
הפועלים — בפולין ובגדה
הצרה של שולץ היתה שחוץ
משיטה זו, לא היו לו אמצעי-לחץ
רבים. הוא לא יכול היה לאיים
על מנחם בגין בהפסקת הסיוע
הכלכלי והצבאי, והנשיא רונלד
רגן אף הוכרח להגדיל אותו. ר,צ־עות־השוחד
לישראל — שיחרור
מטוסי אף־ 16 שהזמינה, והצעות
דומות — לא יכלו להועיל, כי
ממילא ידעו הכל כי העיכוב יבוטל
לפני הגיע מועד־האספקה המתוכ נן•
בנסיבות
אלה אין בכוחה של
ארצות־הברית להחזיר לאמין אל-
ג׳מייל את הריבונות על לבנון
כולה. השילטון הישראלי והסורי
יישארו על כנם בחלקים הגדולים
של המדינה, באמצעות קוויזלינגים.

השאלה היתד, רק איך לנסח את
הדברים, כדי שייראו כנצחון גדול
של רגן — מבלי שזה ייראה
בישראל כאילו אחרי 477 הרוגי
צה״ל (עד כה) שמרה ממשלת־בגין
בקושי על המצאתו הגדולה
של המערך: המייג׳ר סעד חדאד.
בינתיים הולך המיספר וגדל.
מישטרון מודעו ת ת מו ר ת חסימות
מישמרת ישראל חחלימה
להוציא ירחון מפואר —
וחברות רבות ממהרות
לפרסם בו מודעות.
האם הן רוצות תמורת
זאת בחסינות?
הירחון המהודר נושא אמנם את
המיספר הסידורי ,57 אך למעשה
זהו הגליון הראשון של ביטאון
שוטרי־ישראל, מראות שמו, ב מתכונתו
החדשה. בירחון מתפר סמות
מודעות רבות, והדבר עורר
את התעניינותו של העולם הזה.
מספר כתב העולם הזה מרסל
זוהר :
טילפנתי למטה הארצי, ושאלתי
למי עליי לפנות אם ברצוני לפרסם
מודעה מיסחרית בביטאון הרישמי
החדש של המישטרה, מראות. הת בקשתי
להמתין רגע, וקצינה בעלת
קול אדיב שאלה אותי שוב ל מבוקשי.
חזרתי על השאלה. קי בלתי
שלושה מיספרי־טלפון ב־איזור
חיוג תל-אביב.
שאלתי למי עליי לפנות במיספרי
הטלפון האלה.
התשובה הייתה: יואל ישראלי.
חשבתי שאוזני מטעות אותי.
ביקשתי לשמוע שוב את השם.
הקצינה האדיבה התעקשה על נכו

עו ל ם הז ה 2383

נות השם: יואל ישראלי .״הוא
האחראי על העיתון שלנו,״ אמרה
הקצינה, שהציגה את עצמה בשם
נורית חיון, ואת תפקידה כעורכת
הביטאון מטעם המישטרה.
״לא סימפאטי:״ .יואל יש ראלי
אינו שם חדש בתחום זה.
הוא היה מעורב לפני כפה שנים
בהוצאת הירחון חדשות המישטרה,
שהיה לכאורה עיתון פרטי בלתי-
תלוי, אך למעשה ניתן למישטרד,
״לעבור״ על החומר המופיע בו,
ולצנזר אותו כראות עיניה. מאוחר
יותר נמכר הירחון הזה לעיתונאי
יגאל לביב, וחדל לשרת את ה־מישטרה.
בינתיים
פניתי ללישכת דובר
המטה הארצי של המישטרה, וה תשובה
שקיבלתי מהם על שאלותיי
היתד אין זה עניינה של ד<-
מישטרה לבדוק סי הוא האיש
של החברה המוציאה לאור את
הביטאון, המטפל במודעות.״
כשסיפרתי על הפרשה לניצב
שמואל איתן, מבקר המישטרה,
הוא הגיב ואמר :״הדברים לא
סימפטיים. אחקור ואמסור לך ב ימים
הקרובים.״
בינתיים לא התקבלה תשובה,
ויש להניח שביטאון המישטרה
ימשיך וייצא במתכונתו הנוכחית.
עד לחודש מרם השנה, הוצא ביט און
השוטרים כפירסום פנימי
משוכפל. כאשר התקבלה ההחלטה
לשנות את המתכונת, פורסם םיכ-

במיכרז זכתה חברה בשם רביבים
להוצאה לאור. חברה זאת,
השייכת לאיש העסקים חובש-
הכיפה יהודה שיף, היא בעלת
עבר ארוך ומרתק בהוצאה לאור.
היא הוציאה לאור את חדשות ה־מישטרה
המקורי, שהיה לו הסכם
מוזר עם המישטרה, ועכשיו היא
מוציאה לאור את שבועון הליכוד,
(המשך בעמוד )8

בן־מאיו־(מימי!)
מצביע נגד
ה מו

בעד

נידוגאחו ׳
שווומוס(משמאל)
ע שה

המלאנהשרו

^ אשר סייס יהודה בן־מאיר את
^ נאומו, השתררה דומיה מוחלטת
באולם הקטן והצפוף בבית ציוני
אמריקה. איש מ־ 200 העסקנים של
צעירי המפד״ל, שהצטופפו באולם, לא
האמין שבכך תם נאומו של
סגן־שר״החוץ.
ההפתעה היתה מוחלטת, והדומיה
נשברה לבסוף כשמתנגדיו של
בן־מאיר פרצו בצחוק רם, ואילו תומכיו
השמיעו נגדו קולות״מחאה. אחד מהם
עלה על הבימה הקטנה, ופנה אל
בן־מאיר במילים חריפות :״ראיתי בך
מנהיג. רציתי לשמוע מה אתה אומר,
מה אתה מציע. לא הצעת כלום.
איכזבת אותנה״
בן־מאיר ניסה לטעון כי הוא לא
הובן כהלכה, וכי מי שהקשיב היטב,
יכול היה להבין את הצעתו. אך הוא לא
היטעה איש. מס׳ 2של צעירי המפד״ל
לא העז להתייצב לעימות גלוי ופתוח
נגר מס׳ז, שר־החינוך זבולון המר.
יהודה בן־מאיר התקפל ברגע האחרון. הפוליטית לדראמה הרקע שהתרחשה בתחילת השבוע בתל־אביב,
היה המאבק הנמשך על השליטה
במפד׳׳ל, בין סיעת הצעירים של
המר ובן־מאיר, ובין סיעת למיפנה של
השר יוסף בורג ו״האיש החזק״ של
המפד״ל, מזכיר הפועל המיזרחי
רפאל בן־נתן.
בן־נתן תימרן את הצעירים —
שמנהיגיהם מתקרבים כבר לשנתם
ה־ — 50 לפינה בלתי־נוחה. הוא
הבטיח לאחת הסיעות הקטנות
במפד״ל — סיעתו של אליעזר גואלמן
— כי תקבל 996 מן הייצוג בוועידת
המיפלגה. הוא עודד כמעט בגלוי את
יצירתה מחדש של סיעת ליכוד
ותמורה, בראשותם של יצחק רפאל
ושל דויד גלאס, וחמור מכל, מבחינתם
של הצעירים: בן־נתן התעקש על קיום
הבחירות לוועידת המיפלגה במועד
שנקבע להן — תחילת חודש יוני
השנה — ולא נבהל מן האיום של
סיעת הקיבוץ הדתי ושל סיעת
האשה הדתית שלא להשתתף
בבחירות.
בן־נתן רצה להוכיח מיהו בעל״הבית
האמיתי במפד״ל, אחרי עשר שנים
שבהן לא התקיימו בחירות במיפלגה,
ויחסי־הכוחות במוסדותיה נקבעו
על־פי הסכמים בינסיעתיים ובישולים
של עסקנים. לדעתו, תהיה סיעת
למיפנה הזוכה העיקרית בבחירות.
מזה בדיוק חששו הצעירים של המר
ובן־מאיר. סגן־שר־החוץ, הנחשב פוליטיקאי
ערמומי ומתכנן מעולה של
מהלכים פוליטיים, החליט לנצל את
החשש הזה לצרכיו, ולנתב את

הצעירים אל מחוץ למפד״ל. בן־מאיר
הגיע למסקנה כי הוא לא יוכל
להתמודד נגד בן־נתן, ומכיוון שלא
יצליח להיות מס׳ 1בין הצעירים, הוא
לא יהיה שר, והוא גם עלול להידחק
למקום בלתי־ריאלי ברשימת המפר״ל
בבחירות לכנסת ה־. 11

המד השתמש
באיומים הדמים
לפילוג לצורך
תרגיל הסחיטה
הגדול
ך י השראתו של בן־מאיר ערכו
הצעירים כנס מצומצם, שבו
נשמעו קולות רמים וברורים שקראו
לפילוג המפד״ל. הסיסמה היתה להקים
״מפד״ל טובה״ ,על מישקל הסיסמה
״מפד״ל יפה״ ,שהוליכה את המיפלגה
הדתית־לאומית לנצחונה הגדול בבחירות
שנערכו בשנת . 1977
על פני השטח, נראה היה כאילו י
הכל מוכן לפילוג הדרמאתי. בן־מאיר
היה בעד פילוג. דני ורמוס, מזכ״ל
המפד״ל, היה בעד פילוג. רבים מן
העסקנים, ובמיוחד הצעירים שבהם,
היו בעד פילוג. הם רצו להצטרף
למהלד של הרב חיים דרוקמן, שפרש
השבוע מהמפד״ל והקים מיפלגה
חדשה שתתחרה בה.
אך החשבון נעשה בלי בעל־הבית
זבולון המד החליט לנצל את
המהלך של בן־מאיר ותומכיו לצרכיו
שלו. הוא השתמש באיומים הרמים של
הפילוג לצורך תרגיל הסחיטה הגדול.
שלא כמו בן־מאיר, המר אינו
מעוניין כלל בפילוג. הוא יודע, כמעט
בוודאות, שאחרי פרישתו של הד״ר
יוסף בורג, יהיה הוא עצמו מנהיג
המפד״ל. ברור לו כי הפילוג לא יגדיל
את המיפלגה שהוא יעמוד בראשה,
אלא יקטין אותה. המפד״ל, עם כל
חולשותיה, תהיה תמיד חזקה יותר
מפלג אחד שלה, המייצג רק את הימין
הקיצוני שבקרב המחנה הדתי. המר
מחכה כבר שנים רבות לכתר
המנהיגות, והוא מוכן לחכות עוד זמן

בן־מאיר
למקום בלתי־ריאלי

אך לפגישה עם. בורג ועם בן־נתן בא
המר כאילו הוא מוכן לפילוג, אם לא
יתקבלו תנאיו. בורג ובן־נתן היו
מוכנים ללכת לקראתו ע!ל המר, אך לא
דרך ארוכה מדי. הם היו מוכנים לתת
לו בדיוק מה שהוא היה צריך כדי

חמחרים

שיוכל לבוא אל הצעירים ולהציג מה
שהושג כנצחון קטן — אבל לא יותר
מזה.

חגג את יום־הולדתו התשיעי
ארז נבון, בנו של נשיא המדינה
הפורש. ארז חגג את האירוע פעמיים;
פעם במסיבה מיוחדת לילדי כיתתו,
שהוזמנו לבית נשיא־ישראל, ופעם
במסיבה סגורה לבני מישפחה קרובים.
יחגוג השבוע את יום הולדתו
וד 52 מזכ״ל הפועל יצחק אופק.
יום־ההולדת יהיה בעיצומם של
מישחקי כינוס הפועל שאופק הוא
יושב־ראש המטה שלהם, והמסיבה
תיערך בין התחרויות.
זכה בפרס הספרות הבינלאומי
לשלום לשנת 1983 הסופר
היהודי־אמריקאי עטור־הפרסים אלי

המד הוגבוגן
גלגגגטל הצעיד,
וגזפר במיאהו
שלו לפגי
20 שנה
¥ה היה המצב כאשר הגיע זבולון
( המר אל כינום־החירום הדחוף
שערכו הצעירים בבית ציוני
אמריקה. על־פני השטח נראה היה כי
מצבו הוא בכי רע. משתתפי הכינוס היו
200 מעסקני סיעת הצעירים. שהוזעקו
*״־}קריאות טלפוניות. כמעט כולם היו
בטוחים שהדרך לפילוג נסללה כבר,
ושגם המר תומך בה. הם באו מוכנים
לפילוג גם מבחינה פסיכולוגית.
המר היה הדובר הראשון. הוא
התקשה מאוד להסביר את ההסכם
שהושג עם בורג ועם בן־נתן. עיקרו
של ההסכם: בבחירות ייבחרו רק £׳55
מחברי המוסדות הארציים של
המפד״ל 45 האחרים ימונו על־ידי
ועדת־מינויים, שתוקם לצורך העניין
הזה.
היתה זו הפעם הראשונה שאנשי
סיעתו של שר־החינוך שמעו על
ההסכם, ומן השאלות שצצו מן האולם
ברור היה כי הוא אינו מובן להם לגמרי,
וגם אינו נראה להם.

חוגג נבון
שתי מסיבות
ייזל 54 הפרס בן 1500 הדולר, הניתן
בעיר ליאז׳ בבלגיה זו השנה ה־29
יוענק לוויזל ניצול השואה, על שני
ספריו האחרונים הכתובים בצרפתית.
את רעיון הפרס הגו קבוצת אזרחים
בלגיים שהתנגדו בזמנו לכיבוש
הנאצי.

המר ישב על הבימה אחרי שסיים
את דבריו. יהודה בן־מאיר ישב בשורה
הראשונה, ושיגר את מזכ״ל המפד״ל
דני ורמוס לשאת את בשורתו. ורמוס
החיוור, בעל השיער הבהיר, הציע
שהצעירים לא ישתתפו בבחירות, אך
ג ב1א יודיעו על פילוג. היה ברור כי
קבלת ההצעה הזאת היא צעד ראשון
לקראת פילוג.

פורש השבוע מתפקידו כנשיא
החמישי של מדינת ישראל
יצחק נבון 62 אחרי קאדנציה אחת.
נבון, הפורש מהתפקיד ביוזמתו, הודיע
שהוא יכתוב ספרים. במיפלגת העבודה
כבר התארגנו תומכיו הממתינים
לשובו לחיים הפוליטיים. במקומו
יכנס למישכן חיים הרצוג 65ח״כ
העבודה לשעבר. רעיתו של הרצוג,
אורה, מוכרת בזכות פעילות ציבורית
ענפה.
נעצר בפקודת שופט ל־15
יום עורך־הדין התל־אביבי אברהם
חוטין 46 הוא חשוד בגניבה מלקוח,
זיוף מיסמכים ומסירת המחאות ללא
כיסוי. בין התיקים האחרונים שבהם
טיפל פרשת זיופי בחירות בסניף חרות
בבת־ים.
נפטר חבר בית״הדין הרבני
הגדול הרב רפאל ע בו 68 בן
למישפחת רבנים ידועה. הוא מת ערב
העברת ספר תורה מבית־הכנסת של
מישפחתו בצפת להילולה שנערכה
בל״ג בעומר במירון.
נפטר ראש תנועת הצופים
וממייסדיה בארץ, הד״ר אריח ברוך
( .)92 יותר מ־ 40 שנה הוא כיהן כראש
תנועת הצופים, והיה גם מורה

אחריו עלה על הבימה עסקן־בשכר
אחר של הצעירים. זה היה נחום
לנגנטל, יו״ר הדור הצעיר. כאשר
התבונן בו המר, זכר בוודאי את דמותו
שלו לפני 20 שנה: צעיר שמנמן קצת,
בעל בלורית מתנפנפת מתחת לכיפה
סרוגה, המדבר בהתלהבות רבה.
לנגנטל חזר על דברי ורמוס: בן־נתן
הוא יריב נוקשה וקשוח מדי, ולצעירים
אין סיכוי להתמודד בהצלחה נגד סיעת
בבחירות. המסקנה של
למיפנה
^ -לנגנטל היתה שונה מזו של ורמוס רק
מבחינת הקצב: צריך לפרוש, הוא אמר.

״אס המר יגיד
עליד שאתה תמים,
טימן שהוא
באמת ממיסד

^ זה־אדזר־זה עלו עשרות דוברים
•1על הבימה. כמעט איש מהם לא
תמך במנהיג הצעירים, זבולון המר.
כמעט כולם היו בעד פילוג — מייד.
בן־מאיר נראה מרוצה מאוד. המר,
• שישב על הבימה, היה מודאג, אך לא
מודאג יותר מדי. הוא האזין בחצי־חיוך
לדוברים ששוב ושוב קראו לו ״תמים״,
וטענו שבן־נתן ובורג הצליחו ״לסבן״
אותו ולסדר אותו.בן־מאיר היה אחרון הדוברים, לפני
המר, שסיכם את הדיון .״כולם אמרו
שהמר תמים, אבל אף אחד לא אמר
שאני תמים,״ אמר בן־מאיר ,״אולי המר
יגיד עליי שאני תמים, אני לא יודע,״
הוסיף בן־מאיר, ומישהו מהקהל קרא
לו :״אם המר יגיד עליך שאתה תמים,
^סימן שהוא באמת תמים!״
אך המר, התברר, לא היה תמים.
בשעה שהנאומים על הבימה נמשכו,
ניהלו אנשיו ישיבות מאחורי הקלעים.
המר תרגיל סחי טה
הם כינסו את אנשי בני־ברק, את אנשי
ירושלים ואת אנשי תל־אביב, והבטיחו
את תמיכתם בהצעתו שלו. המר לא היה
מוכן להניח לבן־מאיר לנצח, ולגרור
אותו אל מחוץ למפד״ל, להרפתקה
פוליטית שקשה לדעת מה סופה.
היתה זו הפעם הראשונה בתולדות
קיומה של סיעת הצעירים במפד״ל,
שבה התייצבו זבולון המר ויהודה
בן־מאיר בפומבי זה מול זה. תחילה
בישל בן־מאיר מאחורי גבו של המר
״התמים״ את ניסיון הפילוג. המר
הצליח להפוך את נסיון הפילוג —
שהיה אמיתי — לקלף־סחיטה מצויץ,

והוכיח כי גם כשמצבו הראשוני נראה
קשה, הוא מצליח לשמור על מנהיגותו
בין הצעירים.
לקינוח הכין המר לבן־מאיר גלולה
מרה.
על־פי ההסכם של המר עם בן־נתן,
יורכבו מוסדות המפד״ל והגופים
המייצגים אותה לפי מפתח של ״אחד
אחרי אחד״ ,כלומר: אחרי כל אשכנזי
יהיה איש עדות המיזרח. משמעות
הרבר היא, שיהודה בן־מאיר נדחק
למקום השלישי בין הצעירים. גם אם
יצליחו הצעירים לשמור על כוחם
בבחירות הפנימיות במפד״ל, לא יוכל

בן־מאיר להידחק לעשיריה הראשונה
בין מועמדי המפד״ל בבחירות לכנסת
ה־. 11
בן־מאיר יצטרך למצוא לעצמו
מישרת שגריר, כאשר זבולון המר
יוכתר כמנהיג המפד״ל במקום יוסף
בורג. הוא לא הצליח להגשים את
תוכניתו, ולהביא לפרישת הצעירים,
ואולי להצטרפות של הפורשים בסיעת
הליכוד לקראת הבחירות הבאות.
המר הוריד את הצעירים מן העצים
הגבוהים שהם עלו עליהם.

שלמה פרנקל 1

חוגג אופק
בין המשחקים
למתימטיקה בבית־הספר הריאלי
בחיפה. הוא נחשב לצופה הקשיש
ביותר בעולם.

נ•11־0פר שהיה גוב 1החינוך השציאלישוי בישראל חגג
*ו 1ווג ו; 1דיווח עם המישטד ו;פאשיסטי בדוום־אפויקה

;11111111 >111111
׳׳ד גורמן היה בודאי מת־י
הסך השבוע בקיברו׳ אילו
ידע מה נעשה בבית־הספר הקרוי
על שמו. הוא, שהיה מנביאי עבר
ות־הכפיים, היה מתחלחל לוא נכח
במעמד שבו אירחו תלמידי בית-
;ספד בתל־אביב את אנשי שגרי-
•ות דרום־אפריקה בארץ׳ נציגי
ו.שילסון הפאשיסטי, ומדיניות האפרטהייד
הגזעניות
גמיסגרת פרוייקט עצרת בית
תנשיא למע 1הילד, החליסה אופי־
< נבון, אשת הנשיא היוצא, שכל

נית־ספר בתל-אביב יאמץ שגרי רות
זרה, ילמד על הארץ, תושביה
׳מינהגיה, ויארח את נשות השג-
־ירים ונציגי המדינה בארץ. וכך
קרה, שעל בית־טפר א־ד גורדון
תוטל לארח את שגרירות דרום-
*סריקה.
בית*ם םר א־ד גורדו! ידוע כ־בית־ספר
מיוחד. מתחילתו היד.
נית־חינוך, והיה שייך לזרם־העוב־וים.
אך גם כיום מנסים צוות ה פורים
וההורים לשמור על רוח
תנועת העבודה.
חברת־הילדים מנהלת את חיי
בית-ה0ם ר. יש בחירות דמוקרטיות

בבית־הספר מונהג יום־לימודים
ארוך׳ והתלמידים מקבלים את
ארוחת־הצהריים בחדר־האוכל של
בית־הספר. מכיוון שאין בבית-
הספר תלבושת אחידה, מקובל ש בכל
יום שישי באים כולם בחול צות
בחולות, מתאספים ביחד ו שרים
משירי תנועות־הנוער ומשירי
תנועת־הפועלים.

״גית-ספר
לא מחוגך!״
ח סר מריעז, מנהלת בית!
הספד מזה ארבע שנים,
פודה שהיו לה לבטים כשהוטל
עליה לארח את אנשי שגרירות
דרום־אסריקה, אך היא ״קיבלה
עליה את הדין״ .היא אומרת:
״קבענו קו פעולה של אותו שבוע.
רוב המורים קיבלו את העניין, אם
בי היה מיעוט שלא ראה אח זה
בעץ טובה.״
אנשי השגרירות ביקרו בבית־הספר,
והוחלט שהם יכינו תערוכה
על דרום-אם ריקה ויארגנו פרצים
בעברית. הם גם שלחו לבית-הספר

אך מור סטולר, תלמידת כיתה
ח׳ ,חשבה אחרת. היא הרגישה
שבית־הספר נותן יד ליחסים עם
מדינה גזענית׳ ורצתה למחות על
העניין .״ביום הראשון,״ מספרת
מור ,״היתה ההרצאה הראשונה,
ואני לא הגעתי. להרצאה השנייה
הכריחו אותי לבוא, ואז נאלצתי
לעזוב באמצע.״
מור רצחה להשתמש בעיתון
בית־הספר מעשים כבימה להבעת
דעותיה על העניין, וכתבה רשימה
נגד מדיניות דרום-אם ריקה. שם
הרשימה: אימת לא לדרום־אפרי־קה
.״רציתי לעורר את החבר׳ה
שיתעניינו בנושא, ושאסשר יהיה
לכתוב יותר לעומק,״ מסבירה
מור .״רציתי לגרות למחשבה.״
אך הרשימה של מור לא פור סמה.

עיתונאי
קרני
גירוש על־ידי המישטרה

אנציקלופדיה על האפרטהייד, אבל
אני לא יודעת מה השיקולים של
השילטונות שם, ומה הדבר העמוק
מאחורי מדיניות זו — ולכן לא
נכנסתי לזה.״
ביום השישי שעבר התקיים ב־בית־הטפר
טקס הסיום. אשת ה שגריר
הגיעה עם פמליה שלמה,
וכל התלמידים נכחו בטקס.
למקש בא העיתונאי יואב קרני.
מנהלת בית-הספר לא הכירה אותו,
והיתה בטוחה שהוא חלק סן ה פמליה
של השגרירות.
באמצע הטקס, קם קרני, ניגש
למיקרופון והחל לקרוא — תחילה
באנגלית ואחר כך בתרגום לעב רית
— שיר של משוררת דרום
אפריקאית על רצח ילדים שחורים
בידי חיילים לבנים.
סייד התעוררה פהומח.
אנשי השגרירות רצו לעזוב
מייד, אך המנהלת הרגיעה אותם.
התלמידים לא הבינו בדיוק במה
מדובר, וחשבו שזה חלק מן הטקס.
המנהלת קראה לקרני לחדרה ו אחריה
היסוסים וטלפונים לאנשי
מישרד-החינוך, הזמינה את המיש־טרה.
בינתיים
עוד לא הוגשה תלונה
נגד קרני, אך תמר מריעז זועמת.
היא חשבה שהצורה יבה נעשו
הדברים היא אלימה ולא יאה,
ביוץ שאנשי השגרירות היו אור חים
של בית־הספר.
יואב קרני הסביר, שעשה את
מעשהו כאדם ולא כעיתונאי .״היה
לי דחף מוסרי,״ אמר ,״וזה הדבר
היחידי שהגיע אותי. בית־ספר
שמסוגל לעשות, שבוע דרום אפ ריקה׳
בלי שירעדו אמות הסיפים,
הוא אקדמיה של בערות, אי-מום-
ריות ואנטי־הומניזם. זהו בית-ספר
לא מחונך.
״הרגשתי שאם לא אעשה את
זה, אהיה שותף לפשע של שתי-

תלמידה סטולר (מימין)
נגד !
של תלמידים לוועדות השונות. ה בחירות
מתקיימות פעמיים בשנה,
באסיפה כללית של התלמידים.
ראשי הוועדות השונות מהווים
את הוועד־הפועל של התלמידים.
הוועד הפועל, כמו כל הוועדות
האחרות, מתכנס פעם בשבוע ומתכנן
פעילויות ואירועים לתל מידים.
בכל
בוקר מתקיימת בחדר ה מנהלת,
תמר מריעז, ישיבה שבה
משתתפים שני מזכירים, תלמידים,
ובישיבה זו מלבנים את כל ה בעיות
שצצו. לישיבה זו מוזמנים
תלמידים לבירורים.
בבית־הספר יוצא עיתון יומי
הנקרא מעשים. העיתון נכתב ו נערך
על-ידי התלמידים, וקוראי
מאותו יום־יום בשעת ארו-
חת־הצהריים, בחדר־האוכל הכללי.

סרט וידיאו אנשים יפיס המתאר
את הטבע, החיות והנוף של ארץ
זו. לסוף השבוע תוכנן סקס סיום,
שבו יתארחו אשת השגריר וכל
הפמליה בבית־הספר.
במשך כל השבוע שבו עסקו
תלמידי בית־הספר בלימוד ערכי
טבע ומורשת של דרום־אפריקה,
לא דובר כלל על נושא האפרט הייד
והגזענות. לא ניתנו לילדים
הסברים או הרצאות על אופי ה־שילטון
במדינה זו. המדיניות הי-
תה, כפי שהסבירה מנהלת בית-
הספר, לא להיכנס לפוליטיקה.
״מבחינה תרבותית אנושית,״ או מרת
מריעז ,״האנשים האלה ב ישראל
הם אורחים, הם בבית
שלנו, וקודם כל צריו להתייחס
אליהם בכבוד ונימוס. אין לי שום
דבר נגד העם של דרום־אפריקה.״

תצוגת דרום־אפריקה כבית־הספר
״אנחנו בעד שיוויון!*
תמר מריעז, המנהלת, הסבירה
שלא פירסמר. את הרשימה באותו
שבוע, מכיוון שלא רצתה לתקוף
את האורחים, אך הבטיחה שה רשימה
תפורסם אחרי ״שבוע
דרום־אפריקה״.
בכל השבוע לא ניתנה אף לא
הרצאה אחת על המדיניות הגז ענית
של מדינה זו. בעיקבות
מחאתה של מור׳ התעורר ויכוח
על האפרטהייד. חסידה שווייגר,
מחנכת כיתה ח׳ ,הינחתה את ה וויכוח
.״סיפרתי להם מתוך ה

.,מילאתי צורך אנושי.״
אחרי אירוע דרמאתי זה סערו
הרוחות בקרב התלמידים. חלקם
פחדו לדבר וחששו לחשוף את
עצמם לעיתונות. רובם קיבלו את
ההסבר כי לא נאה לפגוע באור חים
כשהם נמצאים בביתך. אך
רוב התלמידים לא הבינו כלל על
מה קמה כל הסערה, מכיוון שאיש
לא טרח להסביר להם בשבוע
דרום־אפריקה, מהי בעצם מדינה
זו ומהו מישטר האפרטהייד המונ עגת
סרגוסטי
הג שם.

במדינה
(המשך מעמוד )5
יומן השבוע.
בהוצאת רביבים יש שותפות
ארוכת־שנים בין יהודה שיף ובין
יואל ישראלי.
לכאורה, הכל כאן כשר. ד,מיש־טרה
עורכת ביטאון משלה, ומוסרת
את ההפקה שלו, תמורת תשלום
שנקבע מראש במינרז׳ לחברה
פרטית להוצאה לאור. חברה זאת
היא האחראית על הסקת הביטאון,
וגם על השגת המודעות, שהן־הן
מקור הרווח העיקרי. הכל כשר,
משום שלמישטרה אין רווחים מן
המודעות האלה.
אך התמונה למעשה היא קודרת

סוכן ישראלי וידידה
עבר מישסרתי
הרבה יותר. צריך מידה מופלגת
של תמימות כדי לד,אמץ, כי מחיר
ההפקה שגובה יהודה שיף מדד
מישטרה, אינו מושפע מכמות ה מודעות
שהוא משיג. בלומר: ה-
מישטרה משלמת פחות, משום ש .
השימוש
בשמה ובכוחה מאפשר
למישהו להשיג מודעות, ויש כאן ־**
רווח עקיף בצורה ברורה.
אך זו אינה הנקודה החמורה
ביותר בפרשה.
שוחד עקיף. הלקוחות שאלי הם
פונה יואל ישראלי, כדי להשיג
מודעות לביטאון המישטרה, אינם
צריכים לדעת מהו טיב ההסדרים
הפנימיים שבין המישטרה ובין
ההוצאה הפרטית המפיקה אח הביטאון.
מבחינתם, יואל ישראלי
והוצאת רביבים מייצגים את מיש־טרת־ישראל.
במצב
זה, קשה לראות כיצד
יהיו לקוחות סרבניים רבים. חברות
ויזמים רבים מאוד עשויים
לחשוב — בצדק או שלא בצדק
— כי מתן מודעה בביטאון ה־רישמי
של מישטרת ישראל עשוי
להעניק להם חסינות מפני חקי רות,
או לפחות יחם ״נאות״ מצד
השוטרים, כאשר כבר מתבצעת
חקירה. פירסום מודעות בביטאון
הרישמי של מישטרת־ישראל עשוי
גם להוות צורה של שוחד עקיף.
וכי אין המישטרה לקש גדול
וחשוב של מכוניות, למשל, או
של מכונות־כתיבה למישרדיד, ז
חברה שכבר זכתה להעדפה׳ ד
משתמשת במוצריה׳ המישטרה עשויה לפרסם מודעות בביטאון
המישטרה כאות־תודה על העדפתה,
ובהשקעה לעתיד, מתוך
תיקווה כי העדפה זאת תימשך.
דברים אלה אינם תיאורטיים.
גיליון חודש מרם של מראות
מודפס על נייר משובח וחלק.
מופיעה בו מודעה של חברת מכו ניות
ידועה, שמישטרת ישראל *
מרבה להשתמש במכוניותיה. מו פיעה
גם מודעה של חברה ה מייצרת
מכונות־כתיבה, ושל חב רה
המייצרת מכשירי-קשר. כמו
כן יש בעיתון מודעות של מוסדות
פיננסיים ושל חברות גדולות,
שהמישטרה עורכת מדי פעם חקי רות
לגבי מעשים פליליים הנוגעים
להם.
מבחינת כל החברות האלה. הן
אינן נותנות מודעות ומשלמות
כסף להוצאת רביבים — אלא ל ביטאון
המישטרה !
ה עול ם

הז ה 2383

11*1111
״קטן, מנוער, מרוניה חוק, קצת מיסכן, קצת פושע
בכוח, לפי הצעתם של מאיר כהנא ומרעיו, שהשפעתם פושטת
עתה במהירות בשכבות רבות בציבור.

שינאה גזענית ופשרה לאומית הן דבר והיפוכו.
אין האחת יכולה לעולם להוביל אל השניה.

ך* נה פנינה ספרותית:
1 1״חשבתי פעם, איך ערפאת מחזיק זמן רב כל־כך. איזו מיז
,דמות של מנהיג הוא? מהירהור שני נדמה לי, שהוא מגלם פיסית
״עבורם (הפלסטינים) יותר מכל אדם אחר את הדימוי הפנימי
העמוק שלהם על עצמם: קטן, מכוער, מלוכלך, רווק, מין פליט,
קצת מיסכן, קצת פושע.

תנועת־השלום הישראלית — נקרא לה תנועה א׳ — מכבדת
את העם הפלסטיני, את זכויותיו ואת שאיפותיו הלגיטימיות.
במילא היא מכבדת גם את סמליו ומנהיגיו. היא מוכנה לכך
שתהיינה לעם הפלסטיני כל אותן הזכויות שאנחנו תובעים אותן
לעצמנו: חרות לאומית, עצמאות, דגל, דרכון וממשלה לפי
בחירתו — טובה או רעה.

״כאלה הם, ואת זה הוא מגלם עבורם. לכן הם
נצמדים אליו״.

ך א הייתי מתעכב על קטע זה בשל עצמו. הרבה דיברי/שיטנה
גזעניים נכתבים בימים אלה בארץ־ישראל השלמה,
ואחד יותר או פחות אינו משנה.
אלא שהדברים לא נאמרו על־ידי רפאל איתן (״ג׳וקים
מסוממים״ ,״קרציה בקן יה או גאולה כהן, או ״הרב״ מאיר
כהנא, או אחר הפורעים בקריית־ארבע.

־־ הם נאמרו על־ידי אדם המזוהה כל־כולו עם
תנועת־השלום, עם ישראל היפה, עם הציונות
השפוייה.

^ ש תנועת־שלום אחרת. נקרא לה תנועה ב׳.
תנועה זו אינה מאמינה כי השלום הוא עניין לשני צדדים —
הישראלים והפלסטינים.
היא רוצה בשלום קודם כל — ואולי גם רק — כדי שלא יהיו
ערבים במדינת־ישראל. לפעמים יש להסברתה גוון גזעני מובהק.
היא מוכנה לנגן על נימה לאומית־קיצונית, שאינה נופלת מזו של
גוש״אמונים, אף שהיא מובילה למסקנה ההפוכה: האם אנחנו

^ בעייה אינה של ערפאת. היא של א״ב יהושע. ועל כך יש
11 לתת את הדעת.
נדמה לי, כי בלי־משים הוא שם כאן את האצבע על תופעה
עמוקה מאוד, המציינת את תנועת־השלום הישראלית.
למעשה אין זו תנועה אחת, אלא שתיים.

ש תנועת־שלום הרוצה לעשות שלום עם הערבים בכלל,
ועם הפלסטינים בפרט.

כדי לעשות שלום עם הצד השני, אין צורך
״לאהוב אותו. בוודאי שלא.
שלום עושים עם אוייב. את האוייב קשה מאוד לאהוב — אף
שיהודי גדול, ישוע מנצרת, ציווה לעשות כן.

אבל כדי לעשות שלום עם אוייב, צריכים לכבד
אותו. אין עושים שלום עם תת־אדם, עם ג׳וקים
מסוממים, עם עכברושים. נגד אלה מפעילים
די.די.טי, או אדי־רעל מסוג ציקלון ב׳.
עשיית־שלום, לעומת זאת, היא אקט פסיכולוגי, לא פחות
מאשר אקט מדיני. צריכים לראות את האוייב, צריכים לכבד את
מאוויו, צריכים להכיר בעובדה שיש לו דמות־אנוש. שהרי צריכים
לשבת עימו, צריכים לדון עימו, צריכים להתפשר עימו. שלום
שאינו מבוסס על פשרה הוגנת, לא יחזיק לעולם מעמד.

יי מטרת השלום היא להפוך את האוייב של היום
לידיד של מחר, או לפחות לשכן טוב שאפשר לחיות
עימו ולצידו.
רבים בארץ מבינים כי זהו תפקידה של תנועת־השלום
הישראלת — ליצור בסיס לכבוד הדדי בין שני העמים. כל
המגעים עם האוייב באים, בין השאר, להכשיר את הקרקע לכך.

אנוור אל־סאדאת הבין זאת היטב. הוא בא
.לירושלים כדי לעורר כבוד ואמון, והצליח. מסופקני
אם היה מנחם בגין מצליח לשכנע את עם־ישראל
_ להחזיר את כל סיני, אלמלא הכבוד — ויותר מזה,
האהדה — שעורר סאדאת גם בקרב פשוטי־העם
בישראל.

^ ש גוון אחדבתנועת־השלום הרבגונית, שיש לו אופי
נרקיסיסטי מובהק.

״אנשי־שלום״ כאלה כאילו עומדים כל היום לפני
הראי ואומרים לעצמם: ראו כמה אני יפה: ראו כמה
אני מצפוני! ראו כמה אני מוסרי! בעוד שהגויים
מאמינים רק בכוח.

אבל השלום, כמו האהבה, זקוק לשניים. ואילו
נרקסיסזם זה דומה למעשה־אונן. בעליו מסתפק
בהחלט בעצמו. מישהו אחר רק יפריע.

זהו, כמובן, תיאור גזעני מובהק. אילו נאמרו הדברים על
היהודים, היינו מניחים שהופיעו בדר שטירמר בכתב־פלסתר
אנטי־שמי דומה.

אבל המניעים והעולם הרוחני של השתיים שונים לגמרי.

האם זה טכסים תעמולתי בלבד?

אני כל־כך יפה, שאינני יכול להכות נערים ערביים ברמאללה
מבלי להתייסר. אינני יכול להפגיז שכונה בביירות, להכניס גאז
לכיתה של בית״ספר בבית־ג׳אללה, לחקור חשוד בעזה, מבלי
ששנתי תנדוד בלילה.
בשביל איש כזה, הערבי הוא רק אובייקט של אהבתו העצמית.
לא יעלה על דעתו להיכנס לבית בשאתילא, להתיידד עם הנער
ברמאללה, לנסות להבין את מניעי החשוד בעזה — כי כל זה אינו
רלוונטי.

אבל אין זו פעייה אישית של ערפאת זוהי בעיית
העם הפלסטיני כולו. כי ערפאת מקובל עליו מפנישהעם כולו הוא קטן־קומה, מכוער, מלוכלך ,״רווק״,
קצת מיסכן וקצת פושע — או שהוא לפחות רואה
את עצמו כך.

ואולי יש בכך הסבר למחדל ההיסטורי של
תנועת־השלום.

לא זה בלבד שהתועמלן המשתמש בשיטה נלוזה זו לא ישכנע
שום ציבור לעלות על דרך השלום — הוא בעצמו יפול בסופו של
דבר קורבן לתעמולה של עצמו. באחד הימים הוא ימצא את עצמו
בחבורה אחת עם אנשי גוש־אמונים. ואולי — מי יודע? — היו
יצרים אלה חבויים בליבו גם קודם לכן, והטכסיס לא היה
מלכתחילה אלא צורה תת־הכרתית לתת להם ביטוי לגיטימי?

היא מרגישה כי השלום הוא עניין שבינינו לבין
עצמנו, עניין ישראלי פנימי.

אמר אותם הסופר א״ב יהושע, לשעבר איש־של״י, כיום איש
מיפלגת העבודה. הוא אמר אותם במיסגרת ראיון שהעניק
לגירעון לוי, לשעבר מעוזריו של שמעון פרס. הם התפרסמו
בעיתון הארץ מיום ה־ 15 באפריל . 1983
אנו למדים מתוכם כי יאסר ערפאת, המנהיג הנערץ על ארבעה
וחצי מיליון פלסטינים, הוא אדם מלוכלך(מעניין אם הסופר יודע
זאת, מאחר שלא פגש אותו מעולם) ,״רווק״ (לא ברורה חשיבותה
של עובדה זו, אלא אם כן באה לרמוז על משהו אחר, שהסופר
יפה־הנפש אינו מוכן לקרוא לו בשמו המפורש) ,וקצת פושע.

שתיהן לאומיות. שתיהן פטריוטיות. שתיהן
.עושות מעשים חשובים מאוד לטובת עם־ישראל
ומדינת־ישראל.

כאן אנו מגיעים אל העיקר.
.טכסים תעמולתי מסוג זה יוצר כוחות נפשיים, או
משחרר יצרים עמוקים החבויים בלב האדם. כוחות
ויצרים אלה אינם מובילים לשלום. הם מובילים
למלחמת נצח.

א. ב .יהושע: שלום עם ג׳וקימל
רוצים שיהיו במדינה שלנו שני מיליון ערבים? האם אנחנו רוצים
לחיות עם הערבים?
אפשר לטעון כי זוהי שיטה מחוכמת מאוד. עם־ישראל שונא
גויים, ובמיוחד הוא שונא ערבים. הבה ננצל זאת למען השלום.
נגיד לציבור: צריכים לוותר על השטחים הכבושים, כדי להיפטר
מן הערבושים האלה.

מובן שגישה כזאת אינה יכולה להביא לשלום. אני חושש שגם
אין לה כל כוונה כזאת. הכוונה האמיתית שלה היא(במיקרה הטוב)
להוכיח שעם־ישראל הוא עם יפה, או (במיקרה הרע) להוכיח
שבעליה עצמם הם יפים.
נתקלתי בגישה זו הרבה בחוץ־לארץ. יש כיום בארצות רבות
יהודים טובים המרגישים כי מעשיו של מנחם בגין יוצרים סביבם
אווירה אנטי־שמית. אלה עטו על תנועת שלום־עכשיו
כמוצאי־שלל־רב. הם מכריזים: הנה ישראל האמיתית 400 .אלף
המפגינים הנהדרים — מי ראה דבר כזה בארץ אחרת? ישראל
אינה בגין, ישראל יפה וטהורה!
לאנשים אלה לא איכפת כלל שבינתיים מבצע בגין את זממו
באין־מפריע, ושהם משמשים לו אליבי. כמה שגרירויות
ישראליות, וכל נציגויות המערך, תומכות עתה בהזמנת
אנשי־שלום ישראליים לחו״ל, למטרה זו.

בוודאי שאינם מתעניינים בערבים, ולא יעלה על
דעתם לפעול לקירוב הערבים. הערבים כלל אינם
נוגעים לעניין.
ו 4 7 ( 4׳ ן׳ שתי גישות אלה חוצה את כל תנועות־השלום.
\ הוא חצה את של״י. הוא חוצה את שלום־עכשיו. הוא חוצה
את כל מחנה ה״יונים״.

לסי שיטה זו, ככל שתגדל השינאה לערבים, או
הבוז להם, הרי זה משובח.

אפשר לאמר: אז מה? כל עוד יפי־הנסש עושים
מעשים טובים, תבוא עליהם הברכה.

דווקא כדאי לתאר את הערבים כקטנים, מכוערים, מלוכלכים.
״רווקים״ ,פושעים־מיסכנים. כדאי לתאר את מנהיגם הנערץ
כעכבר שיצא מחורו. ולסיים במסקנה: יש להיפטר במהירות
האפשרית מן הקטנים המכוערים האלה, גם במחיר הוויתור על
״השטחים, בדרך של ״פשרה טריטוריאלית״ עם המלך חוסיין,
שהוא אמנם ערבי קטן, אבל לא מכוער, לא מלוכלך,
ובהחלט־בהחלט לא ״רווק״.

אני בהחלט מסכים לכך. איני פוסל איש. אך הייתי רוצה
לעורר למחשבה.
ביום־העצמאות עלו אלפים לשכם־עילית כדי למחות על
ההתנחלות שם. הם עמדו בגשם וברוח. אני מוכן לנשק את רגליו
של כל אחד מהם.
אך הייתי רוצה שיסתכלו על המעשה גם מזווית אחרת. הנה
עלתה קבוצה של יהודים כרי להפגין בעד ההתנחלות, ועלתה
קבוצה שניה של יהודים כדי להפגין נגד ההתנחלות.

היכן היו באותה עת תושבי שכם?
ך י> צרה בטכסים זה היא כפולה.
1 1קודם כל, הוא לא יצלח מבחינה מעשית. כי מי שמשתכנע
שאסור לחיות במדינה אחת עם ערבושים קטנים ומלוכלכים, גם
כשאין להם שום זכויות לאומיות או אנושיות, וגם כשמעמדם הוא
כמעמד ג׳וקים מסוממים — יש לו פיתרון שונה לגמרי.
הוא יכול להגיע למסקנה שאין שום צורך להחזיר בשל כך את
״יהודה, שומרון וחבל־עזה״ .תחת להיפטר מן הערבים היושבים
בהם גם יחד, די להיפטר מן הערבים בלבד, ולהשאיר את השטחים
בידינו.

הפתרון הוא: גירוש.

גירוש ״הומאני״ ,לפי שיטת בגין, על״ידי הפעלת לחצים
כלכליים וחברתיים, עד שייצאו מרצונם ובריר מסודרת. או גירוש

איש לא פנה אליהם. איש לא הזמין אותם להפגנה. איש לא
טרח לשגר אליהם אף מישלחת קטנה של רצון־טוב. הם פשוט לא
היו שייכם לעניין.

אבל מי שרוצה באמת בשלום — עם מי הוא
רוצה לעשות שלום? עם אנשי גוש־אמונים
בשכם־עילית או עם העם הפלסטיני, הנמצא
בשכם־תחתית?
מי שרואה את העם הפלסטיני בדמותו של יצור קטן, מלוכלך,
מכוער, סוטה ופושע — לא יעשה שלום. איני מאמין שהוא בכלל
מתכוון לכך. הוא רק רוצה להגיד בבוא העת לנכדים: כאשר בגין
עשה מה שעשה, אני התנגדתי. ידי לא היתה במעשה — אני
מחיתי.

אליבי נהדר.

אני ־ י

אסנו ״ י

> 4לילות)

1רודוס*.
$ 2 7 5נלגז.

פרסומאים #

\ ״ י י ״ נםג ״ מ אן 5נ

׳ 7״יהנ

גאיג ״ ה י ״ ^ע 0ל ״ ה ח ני ליל5
א־שודת ג .

י נ סל ה החג יללא הצמדה

״״׳לימים 10 יה החנילה ל,
^י 1״ ״ ל ה המל ״להיי ם ליי לי החל ״ מ ה י י ־ ב ה
י ״ י י ״ ״לאחר
הטיסות נ״טוסי
הטיסיס אי לי ע

אי״״ י ל ״ינ ה ״ אסלמינ ^
י ״ ל ־י ה טיסיה ת ״ נ ל
והרשמה: משרדי וסוכני ־קובל־ ברחבי הארץ

סרטאוו׳

מה היו יחסיו האמיתיים עם יאסר עונ א ת ־ האםנעל ער נ׳
הוראות א; 1ער 1רעת 1ונצמו ־ מה היו תוכניותיו 1זסודיות לעמיד,
ובמה עסק בשבועות ואחרו!׳ 1בחייו, אחו׳ העימווז ! 1גדור במושב
המועצה הלאומית
הפלסטינית באלגייו

* מן דג לפני שנפגשתי אישית עם רבים מן המנהיגים המרכזיים של אש״ף. התפר •
סמתי אצלם בזכות הלצה שזכתה בכינוי ״בדיחת אבני

סיפרתי אותה פעם לעיצאם סרטאווי, והוא מיהר להפיצה ככל
הזדמנות, כי יש כה מוסר־השכל, שהיה קרוס מאוד לליכו.כדי להביא גאולה לעולם, עלי להודות כי לא אני המצאתי אותה. שמעתי אותה מפי
עזר וייצמן, שהשתמש בה כדי להביע את דעתו על המשא־והמתן המתמשך עם מצריים,
אחרי ביקור אנוור אל״סאדאת בישראל. אני מניח שווייצמן עצמו ירש אותה מחיל׳
האוויר הבריטי,
הבדיחה היא גסה מאוד, ואני סיפרתי את המהדורה המקורית. אחזור עליה כאן
במהדורה מטוהרת ומשופצת, שלא תרגיז את ידידותיי הפמיניסטיות:
גברת בריטית אחת באה לתחנת־הרכבת. היא נוכחה לדעת כי הקדימה בעשר דקות,
ולכן החליטה לנצל את הזמן כדי להישקל. ברציף עמדו מאזניים, מן הסוג המקובל
באנגליה, המוסרים את המישקל בתוספת פסוק המגיד את עתידות הנשקל.
הגברת שמה את המטבע במאזניים, וקיבלה כרטיס :״מישקלך 53ק״ג. ותוך חמש
דקות את עומדת לקבל נשיקה!״
הגברת החסודה זעמה על פלישה זו לתחומה הפרטי, ומיהרה להתלונן באוזני מנהל־התחנה.
בדרך נתקלה בידיד, שלא ראתה אותו מזה שנים רבות. השניים החלו משוחחים,
האיש משך אותה לפינה אפלה, ושם — נישק אותה.
״מוזר,׳׳ אמרה הגברת לעצמה .״איך יכלה המכונה לדעת? צריכים לנסות עוד
פעם !״
שוב שמה מטבע במאזניים, ויצא כרטיס :״מישקלך 53ק״ג, ותוך חמש דקות
את עומדת לקבל בעיטה.״
הפעם זעמה עוד יותר ורצה שוב למנהל־התחנה להתלונן. בדרך נתקלה בסבל, שבעט
בה בטעות.
״זה מדהים ! איך ניחשה המכונה את זה? צריכים לנסות שוב !״ אמרה לעצמה
הגברת.

היא שמה בשלישית מטבע כמכונה, וקיכדה כרטיס :״מישקלו
עדיין 33ק׳׳ג, וכין נשיקה ובעיטה החמצת את הרכבת:׳׳
לא במיקרה הירבה סרטאווי לספר לעמיתיו — בשמי — את הבדיחה הזאת. כי בכל
מגעינו, מילא גורם־הזמן תפקיד חשוב.
איני זוכר אף פגישה אחת בין ישראלים ופלסטינים — ואני השתתפתי כבר במאות

מאת --

אור אבנר׳
— שבה לא התגלה פער בתפיסת־הזמן. בכל הפגישות היו הישראלים (ואני ביניהם)
לוחצים לפעולה מהירה יותר. רחבה יותר, דרמאתית יותר. ובכל הפגישות היו
י הפלסטינים (ולא חשוב מי היו) מטיפים לסבלנות.

״אנחנו עוסקים כאן כתהליכים היסטוריים,״ אמר לי סעיד חמאמי
עוד כפגישה הראשונה לפני תשע שנים, וחוזרים על כך עמיתיו
וממשיכיו עד היום ,״זה תהליך הנוגע להתפתחות התודעה של עמים
שלמים. אי־אפשר לכפות את הקצב עד תהליכים כאלה. יש להם
קצב משלהם.׳׳
לא פעם עלה על דעתי, במהלך המגעים, כי יש כאן בעייה תרבותית־פילוסופית
יסודית. על־פי ההגיון, דוחק זמנם של הפלסטינים יותר מאשר זמנם של הישראלים,
שהרי ישראל שולטת בשטחים הכבושים וקובעת בהם ״עובדות בשטח.״ אך יש כאן
_ הבדל תרבותי• עמוק: אנו, הישראלים, ירשנו מאבותינו היהודיים גישה עצבנית לזמן.
אין לנו סבלנות. אנחנו עם דינאמי. ואילו הפלסטינים, כמו כל העמים הערביים, רואים
את הזמן בטווחים אחרים, ארוכים הרבה יותר.
גם סרטאווי היה כך, אבל במהלך מגעינו השתנתה תחושת־הזמן שלו באופן קיצוני.
הוא החל חש, כמונו, את החשיבות המכרעת שבפעולה מהירה. הרעיון כי ״בין נשיקה
ובעיטה אנחנו מחמיצים את הרכבת!״ (ובצורה הרבה יותר בוטה, במהדורה המקורית

פסק־דין מוות

על שער ביטאונו של ג׳ורג׳ חבש, אל-הדף (״המטרה״)
הופיעו שתי קוביות שנשאו את דיוקניהם של מרטאווי
(משמאל) ,רשאד אל־שווא מנמה ואליאס פריג׳ מבית־לחם. הכותרת שעל השער :
״קוביות במישחק הכניעה״ .זה היה למעשה פסק־דין מוות מטעם ״החזית העממית״.
של הבדיחה) השתלטה גם עליו, ודחפה אותו קדימה, הרבה לפני המחנה הכללי.
שותפים לי בתחושה זו ראשי הציבור בשטחים הכבושים. אנשים כפו אליאם פריג׳
בבית-לחם ורשאד אל־שווא בעזה דיברו על כך בגלוי.

לא כמיקרה כרכו אנשי חזית־הפירוכ א ת שלושת השמות האלה
כיחד, והדכיקו לכעליהם את התואר של ״סוכני האוייכ״.

כתב *1־ 1שד ערפאת
ך פני שנתיים פירסם הביטאון הרישמי של פת״ח, פלסטין אל־ת׳וורה (״פלסטין —
€המהפכה״) .מאמר גדול מאוד של עיצאם סרטאווי. בין השאר העלה סרטאווי על
נם את חשיבותו העצומה של מחנה־השלום הישראלי, כגורם העשוי לשנות את דמותה
של ישראל.
כעבור כפה ימים הייתי במישרדו בפאריס. בסודי־סודות הוא הראה לי את כתב־היד
של המאמר. היו בו סימנים ברורים של עריכה: קטעים מסויימים נמחקו, פה ושם
נוספו כמה מילים. בראש המאמר היה רשום, באותו כתב־היד :״מוהים (חשוב) ! לפרסם
במלואו !״
״מי כתב את זה ז״ שאלתי.

״זהו כתכדידו של אבו־עמאר :״ ציין סרטאווי• אבו־עמאר הוא
הכינוי של יאסר ערפאת, המקוכל כין אנשיו.
בפעם אחרת ישב מתי פלד במישרדו של סרטאווי, כאשר צילצל הטלפון. בצד השני
של הקו היד. ערפאת עצמו — בביירות. הוא סיפר לסרטאווי כי שרותי־הביון של פת״ח
גילו שחוליית־רצח יצאה לפאריס כדי לרצוח אותו .״אנחנו שולחים חוליה משלנו כדי
לחזק את ההגנה עליך,״ סיכם ערפאת.
פעמים רבות במשך השנים אמרו לנו אנשים טובים :״בסדר, השתכנענו שסרטאווי
בסדר. הוא באמת רוצה בשלום. אבל מניין לנו שאינו איש בודד? מי עומד אחריו ז״
אותה הטענה הועלתה בפי הצבועים בנוסח ציני יותר :״אז יש לכם סרטאווי אחד.
זהו אדם שולי לגמרי. אף אחד באש״ף לא תומך בו !״
על כל הטענות האלה לא יכולנו לענות — כי נאלצנו לשמור בסוד (חוץ מאשר
בחוג המצומצם ביותר, ולפעמים גם שם) את העובדות שהיו ידועות לנו.

ידענו שסרטאווי אינו פועל לכדו, אלא בשליחותו ועל דעתו שד
מחנה גדוד בצמרת אש״ף. אך לא יכולנו להכיא שום תימוכין ישירים
לכך, אלא רק עובדות שהצביעו עד כך בעקיפין — כמו עצם פירסומו
של אותו מאמר ב״אל־ת׳וורה״.
מה היה טיב היחסים בין סרטאווי ובין ערפאת? במה היו תמימי־דיעים, ובמה היו

רטאוו׳
(המשך מעמוד ) 11
שונים, ואולי מנוגדים ז האם פעל סרטאווי תמיד על דעתו של ערפאת, או רק חלקית,
או בכלל לא?
אלה הן שאלות חשובות — לא רק לגבי הערכת תפקידו ההיסטורי של סרטאווי,
אלא גם לגבי הערכת הסיכויים לעתיד.
התשובות עליהן אינן פשוטות ואינן קלות.

כדור כי סרטאווי — כמו חמאמי לפניו — פעל על דעתו של
ערפאת ובשליחותו. ידענו זאת תמיד, והדכר הוכח לנו פעמים רכות,
כפרטים גדולים וקטנים.
באופן עקרוני, לא היד. הבדל בץ גישת •רטאווי וגישתם של ערפאת וקבוצת המנ היגים
המרכזיים של פת״ח, השולטים באש״ף. כאשר הזדמן לי להיפגש עם ערפאת
אישית בביירות ובמקום אחר, יכולתי לעמוד על כך באופן בלתי־אמצעי.
יש הרבה דרכים לעמוד על דעתו של אדם — לא רק באמצעות הצהרות, אלא גם
באמצעות הבעות, תנועות, הערות שוליות ושאר דרכי־תיקשורת מודעות ובלתי־מודעות
בין בני־אדם. למתי פלד, ליעקב ארנון ולי — שלושה אנשים שונים מאוד איש מרעהו,
בעלי תחושות שונות וזוויות־ראייה שונות — לא נותר שום ספק כי לגבי התפיסה
הכללית ,״קו סרטאווי״ הוא ״קו ערפאת.״

אך היה הכדל גדול מאוד כין סרטאווי וערפאת. זהו ההכדל כין
נכיא ומנהיג פוליטי.

הנ בי אוה מנ היג
^ נכיא הולך כראש. הוא פורץ דרכים חדשות בנוף־הפרא. הוא מורד במציאות,
י 1ורואה לנגד עיני־חזונו מציאות אחרת.
ואילו המנהיג הפוליטי פועל בתוך המציאות. המיקצוע שלו הוא ״האומנות של
האפשרי״ כדיברי ביסמארק. עליו לבנות כוחות פוליטיים, המורכבים מבני-אדם רבים
ושונים, ולגבש רוב המאפשר לו לפעול. מבחינה זו אין הבדל כה גדול בין המנהיג
הדמוקרטי והדיקטטור, כי גם הרודן נאלץ, בסופו של דבר, לפעול בתוך הסכמה לאומית
כלשהי. ואילי ערפאת אינו דיקטטור, וכלל אינו יכול להיות כזד — ,אין לו כוח־כפיה,
ואין הוא יכול לכפות בכוח את דעתו על העם הפלסטיני. הוא יכול רק להטיף, לשכנע,
לגבש פשרות בהתאם למצב־הרוח הלאומי.

איש כמו סרטאווי יכול לקפוץ קדימה, לעשות מעשים גדולים שנועדו
לשנות את דעת־הקהל ואת ההסכמה הלאומית. איש כמו ערפאת פועל
כתוך ההסכמה הקיימת ככל עת.
בלי הנביא, אין הפוליטיקאי יכול להתקדם. הוא זקוק לנביא כדי לאפשר לו לעשות
מחר מה שלא ניתן לעשות אתמול. ואילו הנביא זקוק לפוליטיקאי, כי רק הוא יכול
להגשים בחיים היומיומיים את הדברים שהוא מצביע עליהם.

זוהי המיסגרת לשותפות — וגם לעימותים — שהיו כין ערפאת
וסרטאווי. לא היה זה רק הכדל כטמפרמנט, אלא גם הכדל של משימה.
יאסר ערפאת הוא טאקטיקן מעולה, כמעט גאוני. נדירים מאוד בהיסטוריה מנהיגים
של תנועות לאומיות, שנשארו בהנהגה במשך 25 שנים רצופות של מאבק — ועל אחת
כמה וכמה כשהתנועה מורכבת מיסודות שונים ומנוגדים. ערפאת ייסד את התנועה
הלאומית הפלסטינית המודרנית — תנועת פת״ח — יחד עם חבריו, והוא נשאר עד
היום המנהיג הבלתי מעורער של התנועה. יתכן כי מנהיגותו מבוצרת כיום יותר מכפי
שהיתר, אי־פעם. כגיבורם הנערץ של המוני העם הפלסטיני, הפזורים במרחב והחיים
בארץ, אין לו תחליף.
בעיני ערפאח יש חשיבות מכרעת לאחדות התנועה, והוא מוכן לפשרות רבות
כדי לשמור עליה. יתכן שהוא יודע שאי־פעם בעתיד יהיה הפילוג בלתי־נמנע. אך הוא
סבור, מן הסתם, כמו דויד בן־גוריון לפניו, שאת ״פרשת אלטלינה״ אפשר לחולל רק
אחרי שיושג ההישג המדיני המכריע, אשר ישכנע את המוני־העם כי הקו המציאותי
הצליח.
הרבה אנשים מותחים ביקורת חריפה על ערפאת, על כי הוא מעדיף את האחדות
הלאומית על פני הצורך לקבל החלטות נועזות. ערב מותו של פייר סאנדס־פראנס ביליתי
כמה שעות בביתו הפאריסאי של המנהיג הקשיש והחכם, והוא השמיע באוזניי ביקורת
קטלנית ומרה על מה שנראו לו בהססנות וחוסר אומץ־לב של יו״ר אש״ף. ברגעים של
תיסכול היה גם סרטאווי משמיע לא־פעם ביקורת כזאת בשיחות בין ארבע או שש
עיניים.

אכל דווקא ישראלים, הזוכרים את ההיסטוריה של ״המדינה כדרך״,
יכולים להכין את הדילמה של ערפאת• כד עוד אין מדינה, אחדות
התנועה הלאומית, המוכרת כעם וכעולם, היא נכס ככיר.
מד, גם שאיש מאיתנו לא יכול היה להבטיח לערפאת שתמורת המעשים הנועזים,
שיביאו לפילוג. יזכה העם הפלסטיני בהישגים כלשהם. ממשלת־ישראל וראשי־המערך
הכריזו חד־משמעית שלא ינהלו משא־ומתן עם אש״ף גם אם ישנה רשמית את עמדותיו
ויכיר באורח חד־משמעי בישראל, ואילו ארצות־הברית לא הבטיחה שום דבר ממשי,
מעבר למל-צות מעורפלות (״פתיחה בהידברות״) תמורת הכרה כזאת, שתביא לפילוג.
סרטאווי היה משוכנע שיש לעשות בכל זאת את המעשה הגדול הזה, תוך הסתכנות
לאומית עצומה, מפני שהאלטרנטיבה היא הרת־אסון. ערפאת חושש שבנסיבות הנתונות,
הפילוג יהיה אסון גדול יותר.

האלוף (מיל׳) מתיתיהו פלד ועיצאם סרטאווי במסיבת עיתונאים
משותפת בפאריס בימי מלחמת־הלבנון. סר־

#1111

טאווי אהב להגדיר פגישות אלה בנאומיו בפגישות בין ״גנרל ישראלי וגנרל פלסטיני״.

זה היה ויכוה על טאקטיקה, ואולי גם עד אסטראטגיה — אכל
הוא לא נגע ליעד• לגכיו לא היה הכדל כין השניים.

!.ל של םאת המחיר״
יטת־ העכורה של סרטאווי נגזרה מן המציאות הזאת.
הוא ידע שהוא פועל על דעתו של ערפאת, והקשר ביניהם היה רצוף, ולפעמים גם
הדוק מאוד. בימי המצור על ביירות, למשל, היה קשר יומיומי בין מישרדו של סרטאווי
ובין המיפקדה בביירות, ולפעמים היה הקו פתוח במשך שעות( .לא פעם נשארתי לבדי
במישרד זה. הרמתי את השפופרת כשצילצל הטלפון, והודעתי לאלמוגים בצד השני
שסרטאווי יחזור בעוד כמה דקות).

אולם סרטאווי פעל פעמים רכות על דעת עצמו. הוא ידע היטכ מה
הם הגכולות שכהם מותר לו לפעול על פי שיקוליו.
לא פעם עבר בהכרה מלאה את הגבול הזה, מתוך תיקווה שכאשר יצליח ביוזמה
הנתונה, יקבלו ראשי התנועה על עצמם את האחריות לה. הוא גם היה מודע לסכנה
שערפאת וחבריו לא יוכלו לקבל על עצמם את האחריות אם המאמץ ייכשל, או אם הוא

יעורר התנגדות חריפה מדי אצל אנשים רבים מדי בתוך התנועה.

כך נוצרו עוכדות רכות — מין גירסה פלסטינית של ״עוכדות
כשטח״ — כשסרטאווי פעל על דעת עצמו, ואחרי שעשה מה שעשה
או הצהיר מה שהצהיר — הפכו הדכרים נכסי־צאן־כרזל של אש״ף כולו.

למשל: ביום האחרון של שנת 1980 חזרנו ארבעתנו — סרטאווי, פלד, ארנון ואני
— מביקורנו הסודי במארוקו, שבו נפגשנו עם המלך חסן והגענו עימו להסכמה רבה על
מהלכים פוליטיים שונים. בפגישה זו נוכח, מלבד סרטאווי, גם מנהיג בכיר מאוד של
אש״ף, והיא אורגנה בעזרת מנהיג בכיר עוד יותר.
בחזרנו לפאריס, התכנסנו במישרדו של סרטאווי כדי לתכנן את המהלכים הבאים.
מכיוון שכעבור כמה ימים עמד להיערך כנס של חנזועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני,
הצענו לסרטאווי לכתוב לו מסר.
הוא פרש לחדר שני, וכתב בכתב־ידו(באנגלית) שדר יפהפה. בין השאר כתב :״אני
מודע לכך שהמחיר שהיה עליכם לשלם בגלל עמדותיכם האמיצות היה כבד, אך זהו
גורלם של כל החלוצים ובעלי־החזון ...אולם הסבל לא נפל רק בחלקכם. על בני־שיחכם
הפלסטיניים היה לשלם מחיר כבד יותר ומכאיב יותר. חיים יקרים אבדו בדרך הקשה
והארוכה אל השלום. סעיד חמאמי וחברים אחרים הקריבו את חייהם כדי ששני עמינו
יוכלו לחיות יחדיו בשלום, זה לצד זה. מי יתן ודוגמות אצילות אלה יתנו עידוד לכולנו ־־׳
להמשיך במאבקנו הקשה למען השלום, עד שנשיג את מטרתנו המשותפת, ודיגלי השלום
יתנוססו בגאווה •מעל ארצנו הקדושה.״
כשחזר אלינו והראה לנו טכסט זה, אמרתי שלדעתי חסר בו משהו. כדי להשפיע
על דעת־הקהל בישראל יש להזכיר בפירוש את קיומה של מדינת־ישראל.

בלי להגיד דבר נטל את הנייר ופרש שוב לחדר השני. כעכור
כמה דקות חזר• הטכסט החדש הסתיים במילים :״מוקדם יותר מכפי
שסבורים אויבינו, יקום וישרור השלום כין המדינה הפלסטינית ומדינת־ישראל,
ועמיהן.״
קראנו את ההצהרה הזאת
לים — הישראלי והפלסטיני.
יאסר ערפאר. בירך על הכנס,
הרה המפורשת והחד־משמעית
העקיפה של ערפאת, שהיעד
לצידה.

בכנס פומבי בירושלים, כשעל הקיר התנוססו שני הדג כעבור
יום באה תגובה רישמית מביירות: דוברו של־־1
וממילא גם על ההצהרה שהושמעה בה. היתה זאת ההצ הראשונה
שבה הצהיר מנהיג בכיר של אש״ף, בהסכמתו
הוא שלום בין מדינת־ישראל ומדינת־פלסטץ, שתקום

רק אנחנו ידענו כי סרטאווי פעל כלי אישור מראש — וכי האישור
ניתן בדיעבד.
עיתונא-ם זרים התקשו להגדיר את מעמדו של סרטאווי. על פי המקובל במיקצוע היו
מחוייבים להדביק לו תואר כלשהו, שיסביר את מעמדו. אבל לסרטאווי לא היה שום
תואר, מלבד ״חבר המועצה הלאומית הפלסטינית״ .הוא נכנס ויצא בארמונות של
מלכים ובלשכות של ראשי־ממשלות, היה מקובל על חסן וקרייסקי, בורגיבה וסנגהור
ורבים אחרים — מבלי שיהיה לו תפקיד מוגדר רישמית.

בלית ברירה, נהגו העיתונאים לכנותו בכתבותיהם ״יועצו של יאסר -
ערפאת״ .הוא שנא תואר זה, גם מפני שלא היה נכץ. כשנאלץ להחליט,
הגדיר את עצמו כ״מנהיג תנועת־חשלום הפלסטינית״.
אך העיתונאים המשיכו לדבוק בתואר שהעניקו לו.

ה שפן שדה קו ס ם
ך* אשר חזרנו ממארוקו, המתינה לנו בנסל־התעופה בפאריס אחת מידידות
• פעולתנו. היא התלהבה מן המיבצע, ואמרה לסרטאווי :״אתה קוסם !״

אמרתי לה :״הוא דומה לקוסם שניסה כמה פעמים לשלוף שפן מן
המיגבעת, ובכל פעם היתה המיגבעת ריקה. עכשיו הוא שלף את
השפן :־־
״שלום, ס׳ ,פאריס . 1976״ פטמים רבות

שלח לנשות בעלי־שיחו

בקבוקי־בושם.

אולם את השפן הגדול ביותר שלף סרטאווי ב־ 18 בינואר , 1983 כאשר ישב במעגל
(המשך בטחוד )63

בבדיקה של ח 0ו!^6 56160ח 0ן , 1\/המרכז הבינלאומי לבדיקת איכויות בבריסל, זכתה 80ץ ס^ 0ח 8במדליית זהב לשנת 1982 על איכותה המעולה.

טעם אמריקאי. תערובת אמריקאית.

אזהרה: משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות.

1 4 4 4 4 4*4

רלן שעתייסטכאן־
השנה עו דיותרזול ״ טוס ״ אלסוק ־ הנסיעות,.
אולימפיוןיוס -יוסג<>-י 8ג גו? ן ר

1.10 .א/918899£4ו8

אחההצה היי שלכיף לנ שי ם

באפ רו פו
ביום שלישי 10.5.83ב שעה 5אחה׳ צ

שריח
תשוחח ע ם:

״ - 7 ( 3מ פי ק ״כלבוטק״

דבורה מני
שמעונה הולנדר-מלכתהיפי 83״
מריוס -מע צב ת ס רו קו ת
-דו ברתמשרד־ ה ב רי או ת

תצוגת או פנ ה של שמלות כל ה ובגדי ערב -אפנת לורנזו
הדלתות תיפתחנה בשעה 4.30 אחה״צ.

כרטיסים להשיג ביום המופע ב״אפרופו״

נית־ספר, אורלי ״
לספרות גגרים תשים
ת* א, רח׳ הפלו ג׳ורג׳ ,89 סל.
( 284919 ,29*318 נס) מודיע :

נפת חי ם קו ר סי ם
לספ רו ת ו קו ס מ טי ק ה
גברים ונשים
לחודש י מי ם
מחית חזדמנות ללקוחות
220 צנע
* תספורת 70
¥החלקה 800

שקל * תסרוקת 70 שקל
שקל * סלסול 800 שקל
שקל * פסים 800 שקל

— המחיתם לפי אורו השיער —
¥מחלקה לקוסמטיקה, פדיקור, והורדת שערות
מחרגליים.
* השתלת עסורניים והשתלת ריסים ע׳׳י מומחית

אבד

מעורב קטן -לבן שחור
בעל רצועה אדומה בשם ״פיסטוק״
אבד בחוף הקאנטרי ב־26.4.83
חמוצא יבוא על שכרו
78822־052

470184־03

בגדי-ים
לנשים, גברים,
ילדות וילדים

תרשיש מגולל פרשה מרתקת של מעשים
שלא ייעשו, שמאחוריהם עומדת חברה ש מנהלה
שואף להיות שר־ההסברה בממ שלת
הליכוד.

העס קן ה עו ל ה
בחרות ,,גידעוו
גדות ( משמאל,
עם יודו[ ארידוו
ואויה!אוו) ,שרצה
להיות שד הסתבן
בעסקיו 0מוזרים

שת־הסכירות היתד, נמרצת ביותר
ודיבורה היה מהיר .״בומה שביט,
יושב־ראש מועצת המנהלים של אל־על,
שלח אותי אליכם,״ היא אמרה לשני המי-
סעדנים .״אל־על מוציאה בקרוב חוברת
של מקומות הקנייה המובחרים והמועדפים
לתיירים, ואתם נבחרתם להופיע בה
לצד שתי מיסעדות ירושלמיות נוספות
בלבד.״
האחים יגאל ויוני בן־פורת היו מרוצים
מאוד. מיסעדת נזיצפה הכותל, המיסעדה
המישפחתית שבבעלותם רק נפתחה, והנה
היא כבר זוכה בשבחים. המיסעדה ממוק מת
ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירו שלים,
ובאותו זמן חשבו האחים על דרכי
פירסום שיקדמו את המכירות במיסעדה.
״אם בומה שביט ממליץ עלינו זה מח מיא
מאוד,״ הם אמרו לה. כאשר שמעו
מהי החוברת המוצעת ומי נותן לה את
חסותו, היה ברור להם שזהו הפרוייקט
הפירסומי הטוב ביותר שנפל לידיהם.
הצעירה בעלת ההופעה המרשימה הסבי רה
שהחוברת תיקרא טוס וקנה כחול־לבן.
זהו מדריך־קניות הדומה בצורתו החיצונית
לכרטיס־טיסה. הוא יכלול הנחות בענפים
שונים לרוכשי כרטיסי־טיסה של אל־על.
החוברת תופץ על־ידי חברודהתעופה ה לאומית
בארץ ובעולם, ב־ 200 אלף עות קים
לפחות בכל חודש.

״עשו את
עיסקת חייהס״

אין הגחות,
אין מתנות
^ לום צדוק טוען, שכאשר באה אליו
נציגת החברה היא התחייבה לפניו
שחנותו, השוכנת מול מלון דויד המלך
בירושלים, תתפרסם בחוברת שבה לא יהיו
יותר מ־ 15 בתי־עסק דומים, ובוודאי שלא
כאלה המתחרים בו והנמצאים באיזור בית-
לחם. הפירסום היה אמור להיות לחצי
שנה, עד לאוקטובר , 1980 וחברת מ־ת־ב
התחייבה לפרסם שתרשיש תעניק מתנה
חינם לכל קונה שיציג את החוברת. צדוק
חתם על צ׳ק בסך 7660 שקל עבור הפיר־סום
בטוס וקנה כחול־לבן. כאשר הופיעה
החוברת חשכו עיניו.
החוברת, שזכתה לחסותו ולבירכתו של
השר גידעון פת, עמוסה במידע, מודעות-
פירסומת ושוברי־הנחה לכל עסק מומלץ.
היא יועדה לישראלים ולתיירים כאחד,
והיה בה היצע מגוון ביותר, מבתי־מלון

גדו ת ד 1ד 1ת

דסיכסף

דפי כסך -למי?

כריכת החוברת הפירסומית של טוס וקנה
כחול־לבן שהוציאה חברת ״מ־ת־ב בע״נז —
נויפעלי תיקשורת בתעופה״ ,שמנהלה הוא גידעון גדות. חוברת זו, שזכתה לבירכת
השר פת, ושבכריכתה מופיע סמל חברת אל־על, היתה העילה להגשת כיתבי־התביעה.

אל־ על. יושב־ראש מועצת־ה,מנהלים של
חברת־ד,תעופה, אברהם (״בוטה״) שביט,
הוא שהמליץ על מיצפה הכותל כמיסעדה
שחייבת להופיע בחוברת הפירסומית.
הצעירה הוסיפה לסיום שהחברה שאותה
היא מייצגת נוסדה כדי לשרת את מטה
כחול-לבן שליד מישרד־התעשייה־והמיס-
הר והתאחדות־התעשיינים.
מייצגת החברה המכובדת התחייבה ש היא
תתאם את הגרפיקה וההגהה של המו דעה
עם האחים בן־פורת. היא הבטיחה ש בשולי
המודעה ייצויין שתינתן הנחה של
15 אחוז לכל סועד שיבוא למיסעדה
מצוייד בחוברת־ההנחות. הפירסום נועד
לשלושת החודשים הבוערים בעונת התיי רות
— מאמצע אפריל ועד לאמצע יולי.
החוזה נחתם בתחילת 1980 והיה אמור

להתבצע באותה שנה. על הפירסום בחוב רת
שילמו אז האחים בן־פורת קצת יותר
מארבעת אלפים שקל.
כאשר ראו שני האחים שהחוברת תחו לק
חינם לרוכשי כרטיסי אל־על מירושלים
במיזרח עד לסאן־פרנציסקו במערב וקיים*
טאון בדרום, הם האמינו שהם עשו את
עיסקת חייהם.
מעשים שלא ייעשו

בהד חכרתמ־ת־ב הוא גידעון
חכרהשאותה ייצגה הצעירה היתד,
גדות. באותה תקופה הוא היה גם בעל
מ־ת־ב — נזיפעלי תיקשורת בתעופה
מישרד ליחסי־ציבור שנשא את שם מיש-
בע״נז. לדבריה היתד, זו חברת־בת של
פחתו. גדות היה מועמד למקום ה־64
לכנסת העשירית ברשימת הליכוד. הוא
יושב־ראש אגף־ההסברה של תנועת הח רות
ובבחירות האחרונות היה פעיל במטה-
ההסברה של הליכוד. אחרי הבחירות הוא
מונה כיושב־ראש אגף-ד,ד,ם ברה של מיפעל־הפיס,
תפקיד שבו הוא מכהן גם עתה.
בחודש פברואר השנה חוייבה חברתו
של גדות בתשלום ההוצאות ששילמו ה אחים
בן־פורת על פירסום מיסעדתם בחו ברת.
הסכום, כפי שקבע ביודמישפט-ה-
שלום, מגיע עתה — כולל הצמדה וריבית
— ליותר מ־ 45 אלף שקל, כולל שכר-
טירחת עורד־דין.
אך בזה לא די. בתיק אחר, שהגיע ל-
בית-המישפט במרס השנה ושגם הוא עסק
באותה חוברת פירסומית, חוייבה חברתו
של גדות לשלם לשלום צדוק, בעל חנות־התכשיטים
תרשיש בירושלים, סכום של
יותר מ־ 420 אלף שקל בגין פרשה דומה.
מדוע חוייבה חברתו של יושב־ראש
אגף־ההסברה של הליכוד לשלם כל־כך
הרבה כסף ז
האחים יגאל (מימין) ויוני בן־פורת בעלי המיסעדה הירושלמית
מיצפה הכותל שברובע היהודי בעיר העתיקה, בפתח מיסעדתס.
כתב־ר,תביעה שהוגש על-ידי בעלי מיס-
עדת מיצפה הכותל ובעלי חנות־התכשיסים
הש;יין זכו. .במי שפט נגד הברתו של גדות, אך את הכסף הם עדיין לא קיבלו.

*1—1*1יי1י^*4

וו-ע \ו

ועד לגלריות לאמנות שלקחו חלק במי-
בצע.
מדוע, אם כן נזעקו שני בעלי־העסקים
הירושלמיים?
בכיתבי־התביעה שהוגשו בניפרד הם
טענו שהחוברת הופיעה רק ביולי . 1980
שלושה חודשים אחרי המועד שעליו הוס כם,
כאשר עונת־ד,תיירות כבר היתד, בעי צומה
ותועלת הפירסום פחתה בהרבה.
לטענתם כמות החוברות שמית־ב בס״מ
התחייבה לפרסם ולהפיץ קטנה ב־ 70 אחוז
מכבי שסוכם.
בן־פורת וצדוק טענו שהגירסה כאילו
מ־ת־ב מומלצת על־ידי אל־על ומועצת־ה-
מנהלים שלה, וכאילו היא חברת־בת של
אל־על, היא כוזבת ואין לה על מה לסמוך.
בפירסום של מיצפה הכותל נאמר שתי נתן
שם הנחה לאוכלים בסך עשרה אחוז.
האחים בן־פורת טענו שהם ביקשו שייר שם
שתינתן הנחה של 15 אחוז, ונציגת-
(המשך בעמוד )76

הכניסה לחנות־התב־די

שיטים תרשיש של

שלום צדוק. הם תבעו את גדות וזכו.

. 61 על כל מה שאני או&ר
כאן, יש איסור חמור להעביר
לעיתונות,״ אמר קציז-חינוך
ראשי החדש יו ם אלדד לכל
חיילי המילואים של היחידה,
שכונסו בפעם הראשונה לשיחה
עימו בבית־החייל בתל־אביב.
תת־אלוף אלדר כינס את כל
השחקנים. הזמרים והנגנים ה משרתים
במילואים בענף הווי-
ובידור כדי לומר להם דברים
כדורבנות. כשהוא נכנם נצטוו
בולט לעמוד על רגליהם. אחרי
שהוא אסר עליהם לפרסם את
באמצעי־התיקשורת הדברים הוא גילה שאמנים רבים מש תמטים
מיציאה להופעות ב לבנון.
אמנים במילואים מודי עים
ברגע האחרון שהם חולים
ואז, כדברי אלדר, נפגעים
אחרים.

^ודשמ אי ^ ב אי ^ז
החכמים יורדים באמצע השבוע
שאל את סוכן הנסיעות שלך.
החגיגות האמיתיות באילת מתחילות החודש. ודווקא בימי אמצע השבוע(א׳-ו׳),
כשארקיע מתנת את כל ההטבות הנפלאות שלה, במחירים נשים כל כך
ועם אפשרות לתשלומים באמצעות כרטיסי אשראי*
למבוגר בחדר זוגי, ל־ 2לילות במלון 3כוכבים.
החלנד 5 ; 8 0 8ש ׳
יום שייט על יאכטה
טיסה הלוך ושוב לאילת
כולל ארשת צהריים או
מתל־אביב או ירושלים
מתנה אחרת -
(ומחיפה בתוספת מחיו
פרטים אצל הסוכנים.
ארש לפי בחירה
5,4,3
במלונות מדרגה לנופשים כוכבים.

ממה תהנה בנופש אמצע
השבוע:

אחר־כך הגיע תור ה מילואימניקים
לדבר. השחקן
הוותיק שלמה וישינסקי
התלונן שאין בטיחות בהופעות
בלבנון. אז נקרא לבימה קצין-
חינוך מפיקוד הצפון, שדיבר
על סידורי ההסעה הקיימים,
שנועדו למנוע סכנת היפגעות.
ענה וישינסקי :״אצלנו זה לא
היה.״ הזמר משה הלל סיפר
על כלי־הרכב שנועדו לאבטח
אותו ונעלמו בדרך. רמי
קירר, ראש־מדור־בידור, קטע
אותו. הזמר גרי אקשטיין
התלונן, לעומת זאת, על טיב
ציוד־ההגברה המובא להופעות
אמנים בצפץ.

במלון לגונה אילת
לילה שלישי חינם
+ארוחת בוקר.

מכונית 5ו *\/מסוג 4ל־ 24 שעות
(לא כולל ק״מ ובטש£9** ,
מספר המכוניות מוגבל).

לנופשים במלון
אמריקנה לילה רביעי
חינם +ארוחת בוקר.

* למחזיקי אשראי(ויזה ישראכרט
או דיינרס) אפשרות לשלם
ב־ 6תשלומים צמודים לדולר
ובתוספת 5למחיר
המבצע הנקוב בשקלים

פרטים והזמנות בכל מ ש תו אוקיע:
תל־אביב, טל 413222 :־.03
חיפה, טל 643371 04 ירושלים,
טל 225888 02 נתניה, טל 23644 :־.053
קרית־שמתה, טל 44117 :־.067

הצלם יצחק נופך־
מוזם ממישפחת בעלי הצהרון
ידיעות אחרונות יודע בוודאי
מי מוביל במכירות הצהרונים.
בנמל-התעופה באילת הוא פגש
חבר שקגד, מעריב. נופך-ם וזם
לקח מידיו את העיתון וליד
הכותרת ״העיתון הנפוץ ביותר
במדינה״ הוא הוסיף בסוגריים :

׳9ביום הדיונים בכנסת,
שזומן באמצע הפגרה, כבר
נשמעו בדיחות במיזנון. הרא שונה
:״מהו ההבדל ביו תפוז
ומילחמת־הלבנון ז בתפוז אתה
יודע לפחות למה.״
בדיחה שנייה :״מדוע
אותם הצועקים, בגין! בגין!׳
קופצים את אגרופיהם ז כי אם
הם יפתחו אותם הם יפלו מ העצים.״

שראל
ממריאה עם ארקיע.

8ובדיחה שלישית קשורה
בפנינה רוזנכלוס .״האם
שמעת בגלי צה״ל את התוכ נית
30 שניות על פנינה רוזג־בלום.
ל אן — בוודאי שלא,
הקריין גמר אחרי 12 שניות.״

לאירופה טסים ארקיע צ׳רטר
• פריז • לונדון • פרנקפורט • מינכן • אינסברוק • רודוס• כרתים • פלסה • פיזה
•נ פו לי• געאה״ ט ריי ס ט•

אי תן ע מי חי

הדברת״מזי/זים לתלמידתי שמעונה הולנדר
עם היבחרך למלכת
היופי של ישראל
ברכות ממורתך לדוגמנות

ל^ה פלטשר

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

מומחים להדברת תיקנים
סדוקים) ,תוללי לץ, חי קי
ספרים ובגדים.
רמת-גן, רח־ מודי/רן .18ת.ד2272 .

13 1 1 1 1
* 48*111

טל 7 9 0 1 1 4 5 - 6 .רעו־ מס־!* עסק 4*1/75

לזמירת לל בריאותך ורכוקך

30/31 הרוצה להרחיב ולרענן את
קשריו החברתיים, מעוניין להכיר זוגות דומים
ומרגישים כמוהו והמחפשים לצאת משיגרת היום־יום
שלא במיסגרת הכרויות למטרות מין.
לכתוב: ת.ד ,1071 .רמת־השרון

רוזנכלום עצמה הופתעה
לפני ימים אחדים כאשר קיב לה
שיחת טלפון מאדם שהציג
עצמו כפקיד־דואר בסניף ה מרכזי
בתל-אביב. הוא שאל
אותה מדוע היא לא מדביקה
בולים על מיכתבים שהיא שו לחת.
רוזנבלום, שהטלפון העיר
אותה מהשינה, היתה מופתעת. וביקשה אחרי שהתאוששה
פרטים נוספים היא הבינה במד,
מדיבר. מישהו, שקרא את דב ריה
על השרה החדשה של
הליברלים, שרה דורון, כפי
שפורסמו בהעולם הזה (״סיבת־בים
למערכת״ )2381 החלים
שכל חברי מרכז־המיפלגה צרי כים
לדעת על כך. דורון ניס תה
להמעיט בקשר שבינה ובין
הדוגמנית ועוררה את חמתה
של רוזנבלום. אך האדם שהח לים
לשכפל את המיכתב ד
לשלחו התעצל להדביק בולים
על המעטפות. פקיד־הדואר ש ראה
חבילת מעטפות דומות
ובלתי־מבויילות פתח את אחד
המיכתבים ומצא בו את סיב-
תבה של רוזנבלום, וכך הוא
הגיע אליה. עתה לא ברור מה
גורל עשרות המעטפות שיועדו
לחברי מרכז־המיפלגה.

העולם הזה 2353

מה אסור היה לעיתונאים
לדע ת. אליב א דקצץ חינוך
ראשי. ם תי יד ע אהרון פאפו
שחיים הרצוג ״ בחד בנ שי א
9כבר לפני 21 שנה ידע
עורך־הדין אהרון פאפו ש חיים
הרצוג יהיה לנשיא.
במסיבה שערכה לישכת עורכי-
הדין לכבוד הנשיא הנבחר ב מלון
רישת! בהרצליה, בהשת תפות
ראשי מוסדות הלישכה
והשופטים המחוזיים, נפגשו
פאפו והרצוג. פאפו הזכיר ל נשיא
החדש שכאשר הוא היה
מתמחה בפרקליטות מחוז ירו שלים,
אצל השופט יוסף חריש,
מסר הרצוג עדות במישפט
מסויים שבו נכח פאפו. הרצוג
נזכר באותה ישיבה של בית-
המישפט :״היה זה מיקרה של
תאונה קטלנית והיה עלי למ סור
עדות.״ המשיך פאפו :
״היית אז במדים, כראש אגף-
מודיעין בצה״ל. התרשמתי מ־הופעתך
ומאופן מסירת הע דות.״
ולקול צחוקם של בני
מישפחת הנשיא, שהקיפו את
השניים, סיים פאפו :״כבר אז
לבי ניבא לי שאתה עתיד ל היות
נשיא.״

באותה

מסיבה,

ליד

שולחנות ערוכים, הוכיח מיכה
ינץ מזכיר לישכת עורכי-הדיו
ופעיל המפד״ל, כי הוא נאמן
לשולחיו הדתיים. הוא הזמין
עורך־דין מחיפה, מרדכי נא מן,
כדי להנעים לנשיא המיו

בפירקי חזנות. נאמן סיל-
סל בקולו הצלול. ינון הציג
את החזן, שוועדת המינויים ל שופטים
בחרה בו כבר לשופט,
במילים הבאות :״חזן זה יהיה
כנראה המינוי הראשון שלך
לשופט, שיהיה עליך לאשר ב תוקף
תפקידך כנשיא.״ ״למה
לא?״ השיב הרצוג׳ ״א!צ הוא
שר כל־כך יפה שאני בטוח
שגבאי בית־הכנסת שלנו בה רצליה,
שיושבים איתנו כאן,
ושניהם עורכי־דין, יסכימו ל העסיק
אותו בתור חזן אצלנו.״

שלמה להט

נראה בודק מה יש מתחת לשולחן (למעלה באמצע) ואחרי בדיקתו
יכולים חבריו לשולחן־חנשיאות להתיישב במקומותיהם (למטה) .קבוצת
המכובדים באה לטקט של עיריית תל-אביב שיזמה את שינוי שם שכונת תל־כביר לנווח״עופר, על
שם שר״השיכון המנוח שהתאבד. אלמנת השר, שושנה (למעלה, שניה מימין) הציעה שמטעם מיפלגת־העבודה
יופיע ח״כ יצחק רביו (למטה מימיו) ,שבאותה תקופה היה ראש-הממשלה. לבימה הוזמן
גם ממלא״מקומו של לחט, יגאל גריפל (למעלה משמאל) שתפט את מקומו ליד כיטאו של לחט.

9בישיבת הוועד-המנהל
האחרונה מתח אהרון סאפו
ביקורת על פסק־הדין של בית-
המישפט העליון בדבר ראיו־נות
יזומים על-ידי הטלוויזיה
עם אישים מהשטחים המזד הים
עם אש״ף. פאפו הציע,
שאם יוגש בג״ץ נוסף, ינתן לו
יפוי־הכוח להופיע בשם רשות-
השידור בבג״ץ. הנוכחים לא
שללו בקול את הרעיון. מיכה
ינון, הוא ממלא־מקומו של
יושב־ראש הוועד־המנהל, הו סיף
:״היועץ המישפטי איננו
מייצג אותנו אוטומטית. אנח נו
חתמנו לו על יפוי-בוח,״
כשהוא מתכוון לכך שהוועד־ה-
מנהל רשאי לתת יפוי־כוח גם
לעורך־דין אחר.

9הבחירות הקרובות ב עיריות
וברשויות המקומיות
מביאות דמויות חדשות לשטח.
בנצרת עשוי לרוץ מטעם ה ליכוד
יואל גונן. הוא אחיו
של האלוף (מיל׳) שמואל
גונן, חבר תנועת החרות. הוא
אמור לרוץ מול נציג המערך
מנחם אריאב. המוזר הוא
שגונן חתם בזמנו על כרזת-
הזדהות עם המערך.
9עוד מתמודד לראשות
עיריית תל-אביב. זהו איש ת נועת
חדווה ויצירה, שמואל
טוביה, יוצא שכונת שפירא
שהחליט לרוץ לבחירות כדי
לייצג את השכונות. טוביה,
שמאחוריו עומדים פעילים מ קומיים
בשכונות, כבר הבטיח
הפתעות מרעישות לשני המת חרים
האחרים על התפקיד.

נסח גוונו

טגן־טר־החקלאות (באמצע) מניף את
ידו כדי לנתק את אחיזת הידיים
שבין עוזרו של שר־החקלאות אריה זייף (מימין) ומנב״ל המיטרד,
מאיר בן־מאיר. השלושה, וצמרת מישרד-החקלאות, באו ליום-
דיונים ארוך בפאקולטה לחקלאות ברחובות, שחגגה 40 שנח
לייסודה. זייף הוא עוזרו של ארליך, אך הוא ממקורבי גרופר.

העולם הזה 2383

9בפנורמה, ערב ראיונות
שמפיק יוסי פאר, הופיעו על
הבימה שני הומוסכסואלים, דני
לחמן ושלומי פטיה. הם
הסכימו להופיע רק אחרי ש פאר
הביא אותם כצופים לערב
קודם ושיכנע אותם בחשיבות
הופעתם הגלוייה על הבימה.
השניים, חברי האגודזדלזכויות־הפרט,
ערכו ישיבה מיוחדת

כדי לדון בהצעה של פאר,
ואחרי הצבעה הוחלט שהש ניים
ישתתפו.
9בתשובה לשאלת ה מראיין
דן כנר הם סיפרו,
שאיזור החיפושים של ההומו אים
בתל־אביב הוא בין רחוב
ירמיהו ונחל הירקון.
9באותו ערב התראיינה
לראשונה טוכה ציפורי, רע ייתו
של שר-התיקשורת. היא
סיפרה שאלמונים מטרידים או תה
ואת בעלה בטלפון. מישהו
אפילו איים עליה שישרוף את
ביתם אם היא לא תסדר לו
מיגרש לבניית קוטג׳.
9טובה ציפורי סיפרה שגם
היא היתה בבית״ר וישבה ב משך
תישעה חודשים בכלא.
היא נאסרה כחשודה אחרי ה פיצוץ
במלון המלך דויד ב ירושלים.
9הדיון
בבית־הדין המיש־מעתי
של ההתאחדות לכדורגל
בעניין התפרעות אוהדי בית״ר
ירושלים באיצטדיון בלומפילד,
היה שונה לחלוטין ממה ש התחולל
יומיים קודם לכן ביפו.
עורך־הדין גיסים א כולון ן,
יושב־ראש הנהלת בית״ר ירו
שלים
ועמיתו מהפועל תל-
(״אייבי״)
אביב אברהם
אפשטיץ, התחבקו בתחילת
הדיון כדי להראות לצלמים
ולעיתונאים שנכחו במקום ש אין
ביניהם כל סיכסוך אישי.
9שופט בית־הדין המיש-
מעתי מיכה ויתקון, דרש
מהצלמים לעזוב את אולם־וד
דיונים. הוא אף העלה את קולו
כדי שהכל ישמעו. כתב הטל וויזיה
עופר טלר כיוון לעב רו
את מנורת התאורה כדי ל היטיב
לצלמו. צעק אליו וית קון
:״מה, אתה מצלם אותי ז
אני מצלם אותך!״

9לא רק אמנון אבר מוביץ׳
עוזב את מוסף סוף-
השבוע של מעריב לטובת אר־צות־הברית.
גם הכתב הצבאי
של העיתון יעקב ארז שהוא
בעל הטור שולחן החול, יוצא
לארצות־הברית. הוא יהיה כתב
העיתון בניו־יורק. הוא ביקש
לעבור מענייני ביטחון, אחרי
12 שנות עבודה רצופות, כדי
לעשות, כדבריו, פסק־זמן. ארז
ישהה שם שנתיים עד שלוש
שנים, ואילו אברמוביץ׳ יחזור
לארץ כעבור שמונה חודשים,
אחרי סיום קורס יוקרתי ל עיתונאים.

בל תי ם

סאת

דני אלה שמי

אנ שי ם
עליזה בגין תונצח בפסל
סביבתי. מה תפקידה
של ר שות ה שידו ר?
האמן יעקב אגם מכין
עתה פסל סביבתי בדמותה של
עליזה בגין, אשתו של
ראש־הממשלה, שנפטרה לפני
חודשים אחדים. אגם מכין את
דגם הפסל לבקשתו של המלונ-
אי איש תנועת החרות חיים
שיף, שהוא ממקורבי ראש-
הממשלה. הקשר בין אגם ושיף
נוצר על־ידי אשת ח״כ. רדתי
שיטרית, אשתו של ח״ב ח רות
מאיר שיטרית, עובדת

באופן חד־משמעי, ושטרל למדה
מייד את הלקח. היא החלי טה
לא להעלות את ההצגה.
האורחים הרבים שבאו
לפתיחת תערוכתה של רות
באומן בדירה לדוגמה של
שיכון־ופיתוח בבאר־שבע, לא
היו יכולים לרכוש תמונות או
לעשן. הסיבה — התערוכה נפ תחה
בשבת, החסות היתר. של
יהושע!מצא, יושב־ראש מ ד

|¥י||| 1ן 111ל המלחין הישראלי
בחו״ל שותה בקש

1111 #1י
בפאב בתל״אביב. סגל, שבעבר היה מגודל
לביקור של יומיים בלבד. הוא יושב
אצל שיף ומכירה מזה שנים
את אגם. היא הפגישה בין ה שניים
וכך נולד הרעיון. הפ סל
יוצב במלון בירושלים.

9 1הצלם הניד גינופד
מוכר למבלי תל־אביב. הוא בא
למועדון ואינו יוצא ממנו עד
שלא סיים לצלם את כל האור חים,
תמורת תשלום. עד עתה
היתד, לגינוסר מיגבלה: הוא
היה נוסע באופניים, והתקשה
לבלות ביותר ממקום־מיפגש
אחד. בימים אלה נראה גינוסר
באותו ערב גם בצפון־העיר ו גם
בדרומה. הסיבה — סוף־כל-
סוף הוא קנה רכב. כך הוא
מצליח לעבור ערב־ערב כמעט
בכל המקומות בתל־אביב.

אופליה

! 1 9השחקנית
שטרל התכוננה זמן י רב ל־ערב־יחיד
משלה. לפני שבו עיים
היא ערכה הצגה למוז מנים
ולמבקרים של תוכניתה
נשים וזמנים קשים, על פי
ברטולד ברכט. המופע נקטל

השוחה זה זמן רב
קוקטייל שהוגש לו
שיער, בא לתל־אביב
כיום בלוס־אנג׳לס.

עצת-המנהלים של החברה ה ממשלתית,
וכדי לשמור על
שלמות הקואליציה לא חוללה
השבת.

פסוקי השבוע
• הד״ר ישראל ( .ר ד
ליק״) פלג, חבר הוועד־המד
הל של רשות השידור :״תפ קידה
של רשות השידור הוא
להיות כלב השמירה של הדי-
מוקרטיה, ולא כלב הגישוש
של הממשלה לאיתור אוהבי
אש״ף בשטחים.״

• השר-ללא־תיק אריאל
שרון :״יכולתי למצוא הרכב
יותר סימפטי לישראל בממש לה
הלבנונית הקיימת.״
• הנ״ל על הסיבה שהבי אה
ליציאה למילחמה :״עד
איזה עומק צריכה היתה הס כין
להינעץ בצווארנו?״

ח״כ אליהו בן־אלישר ומזכיר״הממטלה דן מרידור

העולם הזה 2383

סוליה מעודנת וגמישה מעור
טבעי, גפות ורפידות בצבע זהה
מעור טבעי, עדין וגמיש. צבעי
אדום, בורדו וסגול -משגעים.
קיץ אינדיאני -מה יותר מזה?
בכלל עכשיו בנימרוד: שילובים
שונים של אדום, סגול, חום, ורוד
וברונזה -
זה מה שהולך היום.

למה כדאי לתת הוראת קבע לרכי ש ת
קרנות נאמנות של בנק ל או מי?

כספך מנוהל באופן מקצועי ובטוח על
ידי צוות עם נסיון של עשרות שנים.
תוכל להשקיע גם סכום קטן כל חודש.
הוראת הקבע מבטיחה רציפות בהשקעה
ללא ריצות מיותרות.
הנסיון מוכיח ש״ קרנות לאומי״ הניבו
ת שי ם ריאליים נאים.
תהנה מרכישת יחידות במחיר מופחת.
תהיה פטור מדמי ניהול.
תוכל למשוך את כספך בכל רגע.
לבחירתך מיגוון של 14 קרנות
בהרכבים שונים.

פנה ליועץ ההשקעות שלך בבנק לאומי ותן
הוראת קבע. זה כדאי!

לאונו סי א

הרופא:

הא שה:

..אשת כנתה על׳

״הוא ]יהל במשך

יחס

אישות

והתעודה ני!״
**ץ לושת הדייניס הסתכלו זה
* /בזה במבוכה. מולם עמדה אשה
צעירה ויפה, בעלת פנים עדינות,
לבושה באלגנטיות, שעשתה מאמץ
להסתיר את התרגשותה אחרי שבעלה
הצהיר:

שעבדה עימו בבית־החולים הלל יפה
ומאז, במשך שש שנים, ניהל עימה
רומן יציב וממושך כשהוא מזניח את
מישפחתו .״זה היה יותר גרוע מסתם
בגידה, טענה האשה.״ תמיד הוא היה
עם אשה אחרת.

״אישתי כפתה עלי לקיים איתה
יחסי אישות!״
הגבר הממושקף, שהשמיע דברים
אלה, היה הד׳׳ר אברהם ריגלר, רופא
מנתח מבית־החולים הלל יפה בחדרה.
הרופא נמוך־קומה ובעל הקול השקט
גילגל בבית־הדין הרבני בתל־אביב את

״אם הוא ר 8ה להיות עם הדוגמנית
היפהפיה(מרלין נמס־דוגמנית־פירסום
גרושה, שריגלר עבר לגור בביתה
בגבעתיים) בבקשה, שיעשה זאת
ויחזור אחר־כך הביתה. אבל שבע שנים

רחל וד״ר אברהם ריגלר
מכות ברחוב -

מ.א. ש .ב; ת4יה
פרשת חייו בשנתיים האחרונות,
כשאשתו רחל, שלה הוא נשוי מזה
עשר שנים, התעללה בו באופן קבוע
ושיטתי, מתוך גילוי סדיזם רצחני ותוך
ניצול אופיו הרך, כפי שהוא הדגיש.
בתביעה לגירושין שהגיש באמצעות
עורכי־הדין אהרון טירר וזאב
ולגר, מאשים הרופא, את אשתו בכך
שהיא נהגה להכות את בעלה מכות
רצחניות, תוך שימוש בחפצים כבדים.
הרופא התלונן במישטרה והיא הוזהרה,
אולם המשיכה במעשיה, ובאחד
המיקרים פגעה בראשו, וכשהשליכה
עליו, מאפרה, ד״ר ריגלר הובא
לבית־החולים וסנטרו נתפר.

ביש אותם ולשלוח אותם ״לבית־הספר״
,הוא מציין.
״לפני כשנה תקפה אותי אשתי
וזרקה אותי מהדירה, היא סירבה למסור
לי את החפצים האישיים שלי. היא
הסתגרה בדירה עם שני הילדים ואיימה
בהתאבדות משותפת, שלה ושל
הילדים.״
הבעל ממשיך לספר שהשכנים
הזעיקו את מכבי־האש ואת המישטרה,

היה ידיד מישפחה, ושני הזוגות(באותו
הזמן היה קפלן עדיין נשוי, מאוחר
יותר התגרש) נהגו לצאת לבלות ביחד.

ריגלר, הביא את הסיפור כהוכחה
לכך שאשתו, הרסה את נפש ילדיו
הקטינים באופן חמור ביותר. לטענתו
הילדה מפגרת בלימודיה ומסוגרת
מבחינה חברתית, והילד מסוגר אף הוא.
האשה, טען הבעל הסיתה את הילדים
נגד אביהם ושוטפת את מוחם כדי
שיקבלו רושם שלילי, עליו.
^ חל ריגלר, השיבה לבעלה עם
ד״ר ריגלר סיפר לדיינים גם על 1תביעה למזונות, שהוגשה לבית־פרשת
בגידה נוספת של אשתו. לרחל המשפט המחוזי בתל־אביב על־ידי

ממיד עם
אהדת

לא צויין בשום פרוטוקול של
בית־הדין הרבני וגם לא במישטרה
כיצד הגיבו עמיתיו של הרופא, על אותו להשכיב כשנאלצו
שולחן־הניתוחים בעיקבות מריבה עם
אשתו. יתכן שנזכרו בכמה סצינות
מטורפות מהסרט מ־א־ש.
הרופא גילה שרעייתו היפה רדפה
אחריו גם ברחוב דיזנגוף בנתניה
וערכה לו סצינה לעיני העוברים
והשבים, וגם בבית־החולים בחדרה,
לעיני החולים והצוות הרפואי. הרופא
התלונן שאשתו תקפה אותו גם
בתל־אביב. ד״ר ריגלר טוען שאשתו
גם גרמה ביודיעין ובמתוכנן להשהיית
קידומו המיקצועי וגרמה לו בזיון
ובושה בקרב חבריו. היא התקשרה
לממונה עליו ודרשה ממנו שיפטר את
בעלה מעבודתו בבית־החולים.

גברים זרים

בבית
ף* חל ריגלר נתבעת גם על כך
1שבגדה בבעלה וקיימה יחסים עם
הקבלן זאב קפלן. ר״ר ריגלר הגיש
לדיינים הרבנים דו״ח סודי ותצלומים
שנעשו על־ידי מישרד־בלשים לפני
חודשיים, בעיקבות בקשתו לבצע
מעקב וחקירה על הקשרים שבין
אשתו, ובין הקבלן.
ציין ריגלר לפני בית־הדין הרבני:
אשתי נוהגת לקיים בדירה יחסי אישות
עם גברים, לעיניהם של הילדים. היא
הזניחה את הילדים, ואני נהגתי להל־

ד ד ריגלר וידידה(הדוגמנית מרילין נמם)
ואיים בהתאבדותשניסו לעלות דרך המירפסות ולשכנע
את האשה. רק אחרי מאמצים
ושיכנועים, הסכימה האשה לא לבצע
את התאבדות המשותפת.

היה מאהב נוסף, תייר גרמני, שעימו
קיימה יחסים במשך חצי שנה, בזמן
שהבעל היה במילואים. הבעל תפס
אותם. הקבלן, זאב קפלן, לעומת זאת

עורכת־הדין אורה פלום. היא סיפרה
שהתחתנה עם ריגלר כשהוא היה
סטאז׳ר. אחרי ארבע שנות נישואיו
הכיר אברהם ריגלר אחות חדר־ניתוח,

הוא כבר מושך אותי באף עם ההבטחות
שלו,״ סיפרה רחל ריגלר.
באמצעות פרקליטה, היא טענה: אם
בעלה אינו יכול לקיים שתי מישפחות,
שלו ושל הדוגמנית מרגלית נמס,
שיחזור לאשתו.״
היא הכחישה שהרסה את מירפאתו
של בעלה, כפי שהוא טען, והסבירה
שסגרו לו את המירפאה מפני שהוא
ישב בבתי־קפה במקום לעבוד.
רחל ריגלר דרשה מזונות בסך 35
׳אלף שקל, בטענה שהיא ובעלה
חיו ברמה גבוהה. האשה שאלה :״איך
הוא יכול להרשות לעצמו לבלות עם
הדוגמנית חודש ימים באירופה, אם
הוא מרוויח רק 18 אלף שקל לחודשי״
הבעל דחה תביעה זו, והסביר שאין
זה נכון שהוא משמש כסגן־מנהל
בית־החולים, כפי שטענה אשתו, ושאין
הוא מרוויח 40 אלף שקל בחודש,
כטענתה. כשנישאל מדוע לבסוף
החליט לעזוב את הבית שבו התגורר
עם אשתו הסביר :״אני כירורג
בבית־חולים הלל־יפה. לא יכולתי
להופיע כל שני וחמישי עם סימנים
בסנטר. לא יכולתי גם להתלונן
במישטרה כי זה היה מופיע מייד
בעיתון.״
על הקשרים של אשתו עם הגבר
הגרמני, סיפר ריגלר, שבשעה שאשתו
הלכה לבלות עם המאהב, הוא נאלץ
להיות ״בייבי־סיטר״ לילדים שלהם.
להגנתה טענה האשה שהגבר היה

ידידו של בעלה.
ר״ר ריגלר הודה שהיום הוא
בקשרים עם הדוגמנית מרלין נמס. שפך הרבני
בבית־הדין
הרופא־ריגלר את כל מרירות ליבו: הוא
סיפר לדיינים שאשתו התנהגה כלפיו
בבית, בצורה מופרעת ושלוחת כל רסן,
לעיני הילדים הקטנים. חלק גדול וההשתוללות התקיפה ממקרי ההיסטרית, נעשו לעיני שני הקטינים,
שניכנסו לדיכאון ולמשברים נפשיים
כתוצאה מהתנהגות אמם, היא טען.
גם אחרי שסולק מהבית, לדבריו,
ולא היה לו מקום״ מגורים קבוע, לא
הירפתה ממנו אשתו. היא היתה רודפת
אחריו, בלוויית חברה הקבוע, והיתה
מאיימת עליו.
אברהם ריגלר טוען שהוא מודאג
ממצב ילדיו, וחושש שלא יוכל לראות

אותם•

מרסל זוהר

—יי — 23

טיולי ם נ הדרי ם

במסלולים המרתקים ביותר!
*אירופה:
*ארה״ב,קנדה ומכסיקו 28 :־32
*המזרח הרחוק 3! :יום
*דרום אמריקה: מ יים
*דרום אפריקה:״ יום
8־ 30 יום.

י ום.
מכתבים אחרון היהודים
ר,חכמים
ברונו קרייסקי לא היגר
לישראל — וזכה.
ראש־ד,ממשלה האוסטרי הפורש
הוא דוגמה מובהקת לעליונות הרוח
האנושית על הנסיבות האובייקטי ביות.
בכוח אישיותו הצליה היהודי
החכם הזה להפוך מדינה קטנה ובל-
תי־חשובה לצומת של מגעים ביב-

יישב מזה שנים בקולורדו,
ארצות״הברית (״פורום העולם
הזח״.)2377 ,
איני מכירה אותך לא כאדם
ולא כאמן׳ אך אחרי קריאת מאמרך
המלא שינאה עצמית ורגשות קי־פוח
— ליבי-ליבי עליך.
כ״אשכנזיה •׳ אשר עלתה ארצה
״מתוך בחירה״ כנערה צעירה (ב־
, 1949 דרך נמל חיפה וריסום ב-
די־די־טי) ,התערתה בארץ, גידלה
דור חדש של צברים — לא אש כנזים
ולא ספרדים — אני מוחא

בטיולי אירופה טורם

מ שלמי ם פ חו תומק בלי ם הרבה יותר!
חוברת עם פרטים והרשמה בכל משרדי הנסיעות!

״*ימי

ן 11נ ! תגסיןן

׳ אירופה טורש

^הארגון,התכנון והביצוע ע״י אירופה סורס רח׳ בן יהודה 100ת״א טל.243224.

חח ששב
(מקים
בשוויץ ־ שבשיחיה אצון־ננית! הפלדה צילינדר הבנוחון היחיד• בעל גשו
מפתח מיוחד בעל דיוק שויצרי מלרבי סיילינדר מתוחכם במיוחד
הופכים את ״קזו 2000״ לצילינדר הבטוח ביותר! ניתן להשיג
עם 10 או 5ו פינים. מתאים לכל סוגי המנעולים והדלתות.

כך נראה נ ל צילינדר לאחר פריצה

נ ך נראה צילינדר ״קזו״ לאחר
נ סי ח פריצה

להשיג בחנויות למנעולים וחומרי בנין ברחבי הארץ

לנעילה בשחה-קזו[*|50 2000
הפצה ארצית: ל! 1ו ישראל בעי מ טל 03-285291 .

לאומיים, בין הגושים הגדולים ובין
בני־פלוגתא איזוריים. הוא הבין כי
בעידן הנשק האטומי עתיד האנו שות
תלוי בד,פשרת המתחים השו נים•
ברוחב אופקיו ידע להתעלות
על הבלים של קנאות לאומנית ו כיתתיות
צדה, ולהקצות להם את
המקום המתאים בהיסטוריה —
בפח הזבל שלה.
בדורנו נראה איש זה כיוצא-
דופן, יחיד ומיוחד. אך חשוב לז כור,
כי הוא שריד אהרון למסורת
יהודית מפוארת של סוציאליסטים
ודמוקרטים, ששום דבר אנושי לא
היה זר להם, שתרבות העולם,
עברו ועתידו לא היו בעיניהם
כספר החתום.
אחרי שניצל מאימי הנאצים, עמ דה
לפניו — כמו לפני יהודים
רבים אחרים — הברירה: לבנות
את ההריסות שהותירו אחריהם ה־ברבארים,
או להגר לתפוצה היהו דית
הנידחת ביותר, לישראל. הוא
בחר בדרך הראשונה, וכך הציל
את נפשו מניות פרובינציאלי חסר
תיקווה, משקיעה בסביבה צרת־אופקים
ומסתגרת מהעולם. אילו
בחר אחרת, לא יכול היה לפתח
קריירה מזהירה כפי שפיתח. לכל
היותר, היה מגיע למעלת פקיד
זוטר בסוכנות.
ברכה שרוני, חיפה
כבר כמה פעמים ניצבתי מול
הקלפי ולא ידעתי במי לבחור.
שימעון פרס עורר בי חשדות כב דים,
מנחם בגין גרם לי לתיעוב
מוחלט. רציתי להצביע למען הפו ליטיקאי
היהודי הכי-חכם, שלבטח
היה מעלה את ישראל על דרך
השלום: ברונו קרייסקי. אותם
ששמעו זאת צחקו לי, ואמרו ש הוא
כבר תפוס. אחרים קיללו אגתו
בז׳ארגון אנטי־שמי.
היום, אני מבין, הוא כבר פנוי.
אולי, אולי יסכים לבוא לחלץ
אותנו מהמצוקה?
•וסי צרפתי, בת-ים

ול* 5ון
ח חז שחה* 3
תשובה לשמואל גן־אור
אביטל ״הבוחר לנדוד
רחוק ולהיות גולה מרצון,
מפני שלא רצה לאבד את
הצלם האנושי וה־

כאדם על דברי הבלע ורעות־הרוח
שלך. אין לי ריגשות התנשאות
עליו ולא ריגשות קיפוח. את
אשר אני קיבלתי — קיבלת גם
אתה, ההבדל בינינו הוא רק בכך
שאתה מחכה שהמדינה והחברה
יתנו לך ויעשו למענך — בו־בזמן
שאני עושה למעני בעצמי.
נכון, יש למדינת ישראל אי-
אלה בעיות, גדולות וגם קטנות.
יש עוני ויש עושר, ויש פער
חברתי, תרבותי, עדתי — אך לא
אתה תפנה אלינו, אל היושבים
בארץ עם הטוב והרע שבה, אצבע
מאשימה. לא אתה.
אני מתרשמת כי תחושת־העל-
בון על כי החברה הישראלית (או
אולי קהילת האמנים) לא העניקה
לך הכרה כ״אסן יוצר״ ,היא אשר
הביאתך לידי פריצה חסרת־טעם

אהבה
ע ר בי ת
״חמשיר זה הוא ביטוי
להערכתי לרמטכ״ל היוצא
רפאל איתן, השואף
כנראה להלחם באומץ
בג׳וקים ולהשמידם,״ מקדימה
הקוראת.
לרפולנו יש אהבה ערבית,
אחרי עם יעיל-הוא פוסע
עיקבית,
הערבי המת הוא משבח !
האם נושך או רק נובח —
לאן יגיע הוא בדרך הקרבית?

סמדר חלמיש,

__ קיבוץ מעגן־מיבאל
בדברי הבל, שיטנה ושינאת אחים.
אתה מתיימר לדבר ביפי שפתך— ,
בכושר ביטוי, בתרבות — לא
מצאתי זכר לכך. מה שכן נמצא
— זו מרירות. ולראיה — כמה
ציטוטים :
• ״הייתי צריך למכור עצמי
לשטן האשכנזי בנזיד עדשים
מאתקאי.״
בדת ישראל לא מוכר שטן.
ואתה בחו״ל נמכר בדולרים —
מה לכך ולתרבות השורשית ־—
שלך?
• ״במשך אלפי שנות קיומנו
(המשך בעמוד )26
ה עו ל ם הז ה 2383

המסח ריו ת

1 1ו * 1א £מ
רנו ״סרפיק״ עד 1200ק״ג

הגי עו!

רנו

ז £גו\ ש 8 £ 1

רגו ״מסטר״ עד
1950

המסחריות
של ״רנד׳ תוכננו במיוחד
לשימושם של מפעלים וחברות
ובנויות לפי מיטב מסורת האיכות של ״רנד׳ .

מנועי בנזין 2000 ,1650ס מ״ ק.
מנועי דיזל 2450 ,2068ס מ״ ק.
הנעה קד מי ת או אחורית.
קירור מי ם — מנוע שקט.
הגה קל ומושבים מפוארים.

• מבחר דגמים להובלת מטען ונוסעים.
• ארגז סגור, קצר או ארוך,
רגיל או מוגבה, טנדר ועוד.
• רצפה נמוכה וגג מוגבה —
נוחה במיוחד להעמסה ופריקה.

בני משהקר סו בע״מ
תל־אביב ירושלים נתניה

טל 627151 .
טל 226491 .
טל 23037 .

טל 510296 .
חיפה
טל 721751 . חיפה באר שבע טל 36777 .

״ מסחרית באיכות תעופתית

מו ד עו תבטל פוו

למכירה אוסף נדיר
ציורים וקריקטורות של בס ויוסף)
כצנלסון,
דיוקנאות חתומות: ויצמן, בן־גוריון, זבוטינסקי,
אוסישקין, גרינבוים, קול (קיש) ,רופין ודב

ברלין.
וכן קריקטורות שונות לא חתומות.

המעוניינים יפנו ליעקב טל׳ 931751־935649,04־04

לכל העתונים
בכר טיסי אשראי במחירי המערכתי
68$ 0118 אוס

* 1א 10ז * א 68ז א1
סד 158* 511

ויזה

•עוראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

אי די א ל פרסום אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

2 2 7 1 1 7 /8־ 0 3

מכחכים
(המשך מעמוד )24
היפקנו אומנם לקחים, אך בקצב
של צ ב׳.
בשם מי אתה מדבר — בשם
ההיסטוריונים או חוקרי תקו־מת־ישראל

• ״לא רציתי לאבד את ה־צלם
האנושי והאלוהי שבי, כדי
להיענות לכוחות־השחור של
השטן הא שכנזי׳.
צלם אלוהים? בנוסח כזה ן
• ״נתעורר בטרם יגיד שוב
השוחט את דברו האיום׳.
מי השוחט ומי הקורבן? חזר נו
לאינקוויזיציה, לעולם החו שך
של המאות הקודמות?
במקום מושבך — קולורדו —
אין בעיות ערתיות? אין כושים,
פורטוריקאים, מכסיקאים, סינים,
איטלקים? אין עוני ועושר?
קל מאוד לשבת שם׳ על סיר־בשר
וירוקים בארנק, ולבקר את
הנעשה כאן. אנו מכירים את הבע יות
ויש לנו מה לתקן ולשפר —
אך רק לנו הזכות והחובה לפעול.
רחל אשרוב, חיפה

מאוזן
. 1לקוי חוזר מזכיר משהו
איטלקי ()3
.3בשיר: ההסכם ברשותה
נום)3, 2 ,4( :
.9לא מספיק שהוא מסוג
בעל המכנסים ()4
. 10 משמיעים בקשה להדליק
בשם המזכיר לשעבר ()4
. 13 דלת בעזרת השם, יכולה
לעזור או להזיק ()3
. 14 אצל החברה בבורסה, ני כרת
שביעות הרצון רק בהפ סקה

. 15 אחד מחברי הממשלה ש כל
הזמן מחזיק את המסמכים
בידיו (),3 ,3 ,2
. 17 היא תקבע שעגנון ב רמה
יותר נמוכה ()4

איכות !ח״ס

. 18 כשנהג להתפרץ גם ה זלזול
שלו חזר ()4

או רמתו־ו״

.20 הודעה מטעם: אצלינו
אין ברדק! אם אתה מעונין
לפרוץ תרשם כחוק ושלם מסים

במה עסוקים קברניטי המדינה
1במשכורתם —
קובע הקורא.

.22 לא לספר לו על ב ד
דוד ()5
.24 אחד מתריסר מדליק בלי
הרקבון ()3
.25 הוא צריך לשלם בנצחון
בטנים ()4

פתרון תשבצופן 2381

.26 דב לא ידוע כקפטן מה סרטים

.28 יציע להסתפק בטרוניה

.29 למרות הקור ()3

.9השליך ספר ידוע למען
הרושם ()4 ,3
. 11 מחממת מקרוב ()2
. 12 תופעה שכיחה אצל גני-
קולוג בעל חזון ()5 ,4
. 16 כאשר לא משעמם לו
הוא מבין ()4 ,4

מאונן•
.2צהלה כרונולוגית ()3
.4קטנה, זריזת תנועה ועו זרת
לפסיכיאטרים ()4
.5בצבא אבקה ותער זה
פק״ל ()3,5
.6האם בבית־חולים מוטל
עליה לשאת ספרים? ()6
.7כתב בקיצור בלי איסור

.8משהו שלוחץ וסוגר ()5

פירסום המשכורות הענקיות ש אותן
מקבלים ראשי המדינה, שרים׳
שופטים וכיוצא באלה, עורר אצלי
שאט־נפש. כל אותם עובדים, כמו
הרופאים או חמורים, יכולים לקבל
ממשכורות אלה לגיטימציה לסח-
טנותם.
הרופאים׳ המזלזלים בשבועתם,
והמודים, המתעלמים מערכים, שד
אבים את השראתם ממנהיגי העם.
תחת שמנהיד העם יהוו דוגמה
לאורח־חיים צנוע, קובעים הם ל עצמם
משכויות־ענק וטובות־הנאה,
הבאות לידי ביטוי גם בריכבם ה מפואר.
קברניטי
המדינה היו מוסיפים
יותר כבוד לעצמם, אילו הסתפקו

. 19 התפרצות רגשים על מ שהו
חיובי מובילה להצלחה

.21 על פי טענת החברה א ליהו
הופיע ()5
.22 ראשית כל לבן לא מגיע
בזמן ()4
.23 אסור לעלות באמצע ()2
.24 למשש אותו זה נחשב
לכשלון ()3
.27 זה נשמע כמו הדבר ה חשוב
ביותר בעבודה חקל אית

קורא לירז
רק כסף

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור

דיאנה

* קורסים
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)
* סלון ומכון יופי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
* הכנת כלות
* מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת ׳2 2 9 3 8 8 ; 2 2 6 0 6 6 )4

במשכורות הנעות סביב השכר ה־ממיצע
במשק. אולם, למרבה ה צער,
לא בערכים מתמקדים אצלנו
אלא בכסף, לא לאיכות־חיים מו בילים
אותנו, אלא לרמת חיים
סוחפים אותנו המנהיגים.
רפאל לירז, תל־אביב _ן
חשבנו שנפטרנו מעונשם של
השניים סמי וסוסו של העולם ה תורני
— שלמה גורן ועובדיה י ד
סף. טעינו. אישיותם כה גדולה
ומאירה, שעלינו להגות בה יומם
ולילה׳ האגו שלהם כל־כך רחב,
שעלינו להמשיך לממן את תעלד
ליהם וגחמותיהם.
שני המאורות, כך פורסם הש -־יק
בוע בעיתונים, עדיין ממשיכים
להחזיק במכוניות הוולוו שהע-
(המשך בעמוד )28
ה עו ל ם הז ה 2383

קיץ 83׳
נפגשים באוסטריה

אם אתם מחפשים א ת המ קו ם האידיאלי לבילוי חופשת הקייץ — אוסטריה היא היעד המתאי ם ביותר.
אוסטריה — נקודת מפגש מרתקת בלב אירופה, מרכז לבילוי, נופש ומרפא, המצטיין באקלים נוח ובנופים עוצרי נשימה.
מבחר האפשרויות לבילוי חופשה באוסטריה הוא אינסופי ממש, והמחירים הסבירים עושים את החופשה כדאית יותר. נופש תרבות מרפא באוסטריה תוכלו לבלות חופשת קיץ נפלאה
חיי התרבות של אוסטריה — המוסיקה, האופרה, לאתרי המרפא של אוסטריה יצאו מוניטין בעולם
לנופים ק סו מי ם ובאקלים נעים ונוח. אם את ם
התיאטרון ופסטיבל זלצבורג הנודע מושכים
כולו. אנשים הנזקקים לטיפול רפואי ונופשים
אוהבים א ת איזורי האגמים והנהרות —
אליהם שוחרי תרבות מכל קצוי תבל. בתחום
המעוניינים לנוח ולהנות מסגולות המרפא
אוסטריה מציעה לכם אתרי נופש ציוריים באיזור סיורי התרבות ההיצע רב ומגוון, למשל :
היחודיות של מ קו מו ת אלה נוהרים אליהם מדי שנה.
זלצקמרגוט או לאורך הדנובה, באיזורים
וינה — שהייה של• 4ימים על בסיס לינה וארוחת
פסטורליים טבולים בירק ופרחים, ואם אתם
בוקר, כולל חצי יום סיור, הצגת תיאטרון, ארוחת
המחירים לשהייה של 21 יום ־ חצי פנסיון
מעדיפים מנוחה בהרים — תוכלו למצוא מקו ם
ערב וביקור באזור גרינצינג הוינאי הנודע בבתי
בולל טיפול רפואי:
כלבבכם בחבל טירול או באלפים האוסטריים. בכל היין שלו. החל מ־.£115 2,080
83)1£115866
איזור ואיזור באוסטריה תמצאו אתרי נופש ופינות זלצבורג — שהייה של 4ימים על בסיס לינה
החלמ־5 8,612ט\/
חמד לבילוי חופשה בהנאה מלאה.
83)160
החלמ־ 5 13,430ט£
וארוחת בוקר כולל חצי יום סיור, ארוחת צהרים
83)18351610
או ערב טיפוסית, קפה ועוגה בקפה ״וינקלר׳׳
החלמ־£113 6,970
הנודע, כניסה לקאזינו כולל משקה,
8ח6י601ו 83)1016101 החלמ־ 3 9,350ט£
המחירים לשהייה של 7ימים ־ חצי פנטיון
83)111311
במחיר 5 2,500ט.£
החלמ* 3 6,865ס£
83)111018351610
החלמ־ 8 12,060ט£ טיולים החלמ־£1:5 3,430
1815
83)1180111
החלמ־ 5 9,245ס£
את נופיה של אוסטריה וא ת ההסטוריה המענינת
10121(1161161
החלמ־ 3 2,940ט£
שלה אפשר להכיר מקרוב בטיולים הנערכים
860161)1
החלמ־ 5 2,660ס£
במסלולים שונים, למשל :
שוט וטע
החלמ־ 5 2,065ט£
108־86010161
טיול בן 5ימים הכולל בין היתר ביקורים בוינה,
תוכנית הכוללת שכירת רכב ל־ 8ימים ללא הגבלת
החלמ־ 5 3,115ס£
51.^0118308
גראץ, קלגנפורט, אינסברוק וזלצבורג במחיר
קילומטרים, ובתי מלון ל־ 7לילות -חצי פנסיון,
¥61)160
החלמ־ 5 3,395ט£
5 3,740ט - £חצי פנסיון. טיול בן 11 יום הכולל 7בוינה, גרץ, קלגנפורט, אינסברוק וזלצבורג 2611301866 החלמ־ 3 2,940ט£
ימי נופש בקיצביהל במחיר 5 7,180ט -£ח ציפנ סיון. החל מ־ 5 4.076ט £
שער חליפין משוער
1דולר אמריקאי = 5 17ט £
לקבלת חוברות ופרטים עלאתרי הנופש והקיי ט נא לפנות אל סוכן הנסיעות שלכם או אל :

רח׳ טרומפלדור ,12 תל־אביבטל \ 03-652244 .ג /
נציגותמשרדהתיירותהאוטטרי

מכחכים
מסעדה ים תיכננית מאכלי גריל נדגים
רח׳ הרברט סמואל ( 78 חוף הים)
טל 659241 03 דרך מלון קונקורד)
פתוח כל ימות השבוע מ 11.00-בצהריים עד 01.00 בלילה.

זיוה תלם
מז מינה אתכםלמ כי ר ה מיו חדת
וחד־פע מי ת
בירושלים קייץ 83׳
בגבעת המבחר, מדבר סיני ו 5

ב מכיר ה: דגמי קייץ ממיטב יצרני האופנה
בישראל; מכנסיים וחולצות תואמות
(כותנה וטריקו); בגדי יבוא מאנגליה,
צרפת ואיטליה.

גי פולופ

— בגדי אביב וקייץ וגם
בהזמנה. ניתן עדיין לקנות בגדי עור
ב־־.507
זאנ — 1\ 1 /שמלות מקסימות בדגם
צרפתי, חצאיות, חולצות ומכנסיים. .
שקל.

— בגדי־ים החל מ־500

המכירה ת תקיי ם ביום ששי 6.5.83 בין השעות
10.00-18.00
ביום שבת 7.5.83 בין השעות
16.00-19.00 ,10.00-14.00

(המשך מעמוד )26
מידה לרשותם המדינה בעת ש כיהנו
כרבנים ראשיים. שני הר בנים
החדשים אינם פוסעים חלילה
ברגל, אלא נוסעים במכוניות שכו •י
רות.
בימים
אלה של קיצוצים וקי-
מוצים, אין זאת כי אם רק החשש
פן ׳׳ועם זוהר גאונותם בתורה של
השניים — הוא שהניע את אוצר
המדינה להוצאה נוספת זו. גדולתה
של פסיקה במאה העשרים נמדדת,
בנראה, על-פי קוטר הגלגלים ה מצויים
תחת ישבנו של הפוסק.
אל נתפלא אם בעוד חודש־חוד־שיים
תחלים הממשלה להטיל מם
על הנכנסים לישראל, למימון ה כיבודים,
הנסיעות,׳ הפמליות, הנע רים
והשפחות שישמשו את הצמד-
חמד.
ליליאן אכי־אהרון, תליאביב

הלאהה כי בו ש1
אווירה מורעלת בשטחים.
כבר עתה ברור שה״הרעלות״
בשטחים לא היו אלא תרגיל מוצ לח
ביותר שהגו המוחות המברי קים
(ללא אירוניה) שבקרב התו שבים
הפלסטיניים. תרגיל שלא
היה מצליח ללא עזרתם הוולנט-
ריח. של רוב התושבים.
הצלחת תרגיל זה רק מוכיחה
בקרב העם הפלסטיני יש שגם הרבה אנשים פיקחים, היכולים ל ארגן
מיבצעים מפוברקים בקלות,
כמעט כמו הממשלה שלנו (״הור דת״
קצב האינפלציה ,״המצאתו״
של השר מרידוד).
הדבר הנוקב ביותר שבא אך להראות תרגיל זה הוא, שאנו אי ננו
רצויים בשטחים הכבושים. ל פלסטינים
ישנה פשוט אלרגיה ל נוכחות
כוחות הכיבוש הישראליים,
ובצדק. לכן, ככל שנמהרלצאת
ולסגת לגבולות 67׳ ,תוך
משם

מידיעות שהובאו לידיעת ה ליגה
לזכויות האדם והאזרח
מתברר, שמזה קרוב לשנה פו על
ליד מחנה הפליטים פרעה
(עין קמוצה) ,צפונית לשכם,
מחנה־מעצר המופעל על־ידי
שילטונות הכיבוש׳ בהתאם ל מדיניות
הטירטורים שעליה
הוחלט במטה הכללי של צה״ל
והועברה כהנחייה על-ידי ה־רמטכ״ל
היוצא, רפאל איתן.
למחנה־המעצר פרעה מובאים
עצורים, לרוב צעירים, החשו דים
על־ידי שילטונות הכיבוש
כמי שנטלו חלק בפעולות מח אה
בגדה המערבית. לרוב הם
עצורים לתקופות מעצר קצ רות;
כאן הם מטורטרים וב-
דרך־כלל אינם מועמדים לדין ;
רק חלקם הם שפוטים.
פרעה מופעל

הליגה לזכויות האדם והאז רח
קוראת לחברי־הכנסת ול עיתונות
לחקור מה מתרחש
במחנד,־המעצר פרעה. היא קו ראת
לתושבי הגדה המערבית
אשר היו עצורים במחנה ול מו״מ
ישיר בין אש״ף וישראל —
כן ייטב לשני העמים.
אילן פלדמן, אשקלון

•רוק בחוץ,
׳ גרוס ודמיו*

מתנות שי, תמוגוו; עם מסגרות
ארמון־ אילת ,47ת״ א03 657112,657001 ,

גלגלים מתחת לישבן
נושאים אקטואליים, בהעמדתם ל וויכוח
ציבויי, ובאילוץ המיפלגות
הממוסדות (הנהנות מ־ 94<£מקו

קווה !מחנה־המעצו בועה?

מחנה־המעצר
בידי חיילים.

עובדי
! לוועד•
מבחר גדול י י

רב־־ראשי לשעבר גורן

מיפלגת הירוקים בגרמניה
(העולם הזה )2379 מעוררת
ספיקות בלב הקורא.
איו ספק שמיפלגת הירוקים ממ לאת
תפקיד חשוב בחיים הפולי טיים
של גרמניה המערבית. עיקר
תפקידה מתבטא, לדעתי, בהעלאת

מחשבה תחילה.
פרנץ יוזף שטראום (האהוב רק
בבוואריה) ,מנהיג הימנים ״שפניהם
טובעים ממש בהררי שומן מרוב
אכילת בשר חזיר,״ התבטא בהו מור
ואמר, שהמיפלגה הזו היא
כמו עגבניות: בהתחלה ירוקות
ואחר־כך אדומות.
זו מיפלגה שהעלתה נושאים גו רליים
על פני השטח, ובכך גדו לתה.
אסור לשכוח שהיא מורכבת
מהרבה קבוצות קטנות שהתאחדו,
ושכחו ויכוחים בסיסיים למען שעת
המיבחן הראשונה. מעניין יהיה
להתבונן ולחזות בהתפתחותה וב השפעתה
על החיים הפרלמנטריים
במערב גרמניה.
דניאל זיסקיגד, נתניה

המק צו ע הגוותיק מ עו ל ם

מהו המקצוע העתיק בעולם

בני מישפחותיהם למסור עדות
על הנעשה במקום.
הליגה קוראת למצפונם של
חיילים וקצינים, שבידם מידע
על מחנה־המעצר בפרעה, לס פר
לדעת־הקהל מה מתרחש
בין כותלי המחנה.

הליגה לזכויות
האדם והאזרח

תל־ אביב, ודד 14192
לות הבוחרים) להתייחס אליהם ב רצינות.
למרות
זאת, יש להתייחם למיס־לגה
זו בזהירות. מיפלגה שאינה
מוכנה להשתלב בשיטה הדמוקר טית,
שהצהירה שמטרתה להפוך
את המדינה לבלתי־ניתנת לשילטון
אינה ראויה להשתפכויות הערכה
בלתי-מבוקרות.
הרבה מכנים אותה ״אלטע נאי ביים״
(נאיביים זקנים) כשמתייח סים
לאלטרנטיביות שלה, ומתכוו נים
להתעלמיתה ממדיניות הגוש
המיזרחי בנושא השלום, ולוויכו חים
המגוחכים לעיתים, לנסות ול עשות
הכל אחרת, לעיתים ללא

לא מה שאתם חושבים ואתן
חושבות. המיקצוע העתיק בעולם
הוא המקצוע שעסק בו אדם הרא שון.
ובמה עסק? על כך נאמר
במפורש בבראשית פרק ב׳ :״ויק רא
האדם שמית לכל הבהמה ולעוף
השמיים ולכל חיית השדה״ ובכן,
אדם הראשון היה בלשן, עוד
לפני שנבראה חווה. בלשנות היא
איפוא המקצוע העתיק בעולם.
ד״ר ראובן סיוון, ירושלים
• הקורא הוא כמובן ...בלשן.

לי די ע ת
ה קו ר אי ם
קוראים השולחים מיב־תביס
מתבקשים לנסח
אותם בקצרה, לכתוב אד
תם כמכונת כתיבה כרווח
בפול ועל צידו האחד
בלבד של הנייר• עדיפות
תינתן למצרפים תמונות
למיכתכיהם•

ה עו ל ם

הז ה 2383

מרים בנימיר

* 118 החודש :

שו ר

היחס
*1לממון שד
ן !$ב1י חמורות

כסף, הוא קונה וקונה עד לרגע שבו
הוא מוצא את הארנק ריק. עד אז
הוא מזמין את ידידיו, קרוביו ואפילו
מכרים מיקריים על חשבונו, ולא דואג
שמא ייגמר או לא יהיה. בני מזל אריה
מבורכים בכל-כך הרבה כישרונות, שגם
אם כספם אוזל, הם מאלתרים להם
איזו ״חלטורה״ ומשיגים עוד מעט יייז• המותרות כדי שיוכלו להמשיך
המושכים. ו״״ג׳ין, שעד כמה שחשוב
ל** לבני המזל לטבול בלוכסוס, אם
קורה שהם נשארים ללא כסף, הם מסתפקים
במה שיש, מסתגלים במהירות
למצב הבלתי-נוח ואיש לא ידע אם קשה
להם, שכן חם לעילם לא יתלוננו.

תא1מ0-

ולמותרות. ובכל זאת, אי-אפשר לכנותם
בזבזנים. בדרך־כלל הם מודעים לחשיבותו
של הכסף, ולא יוציאו את פרוטתם
האחרונה בגלל גחמה או שיגיון של רגע.
כל שור ישמור לו כסף ברזרווה ״לכל
צרה של תבוא״ ובכסף חזה לעולם לא
ישתמש גם אם שוקולד יקר או עוגת-
קצפת קורצים לו.

הבית המגי בגלגל המזלות משוייך
למזל שור וקשור בכספים ורכוש. עיור
ידוע כמזל הרכושני מכל המזלות. מקובל
להדביק לבני מזל שור את התכונה
הבלתי־נעימה של אהבה מוגזמת לרכוש
וכסף. אי״אפשר לומר שלכולם חשוב
הכסף במידה שווה. מעניין לראות מה
היחס האמיתי של בני שור לכספים,
ומה יחסם של שאר המזלות לנושא זה.

בני תאומים מבלבלים אפילו את האסטרולוגים,
הכפילות שבאופיים מוצאת
ביטוי גם ביחסם לכסף ולרכוש. לפעמים
הם מתגלים כאנשים מחושבים,
חסכנים ומודעים לכל פרוטה שנכנסת
או יוצאת מארנקם, ולפעמים הם מסוגלים
לשכוח את עצמם ולהוציא את כל
כספם על דבר שבאותו רגע יתחשק להם
לרכוש אותו. ואז הם לא ידאגו גם
אם ישארו ללא מזומנים. המזל הטוב
תמיד עוזר לחם ומוציא אותם ממצבים
של מחסור.

ב חו ל ה

תאומי מבלב לי אפילו
אסטרולוגי ואדיו ת
ה מדכי 1תבזבז!י
סרטן

תפקידם רק להזכיר תקופה זו או אחרת
בחייו. הסרטן חוסך ומתקשה להיפרד
מכספו, אך אם הוא החליט לקנות
מתנה — הוא יקנה את היקר ביותר,
ללא חשבון ובנדיבות.

את חשבונות־החיסכון המציאו בני
מזל בתולה. הם אנשי החשבונות הקטנים.
כל פרוטה עוברת ביקורת, אין
הוצאות ללא חשבון. רגש האחריות המפותח
של בני המזל לא יתן לחם
לזרוק את כספם ללא סיבה. מלבד זאת,
כל אחד יודע שהם מסתפקים במועט
ואינם זקוקים לדבר. בגד חדש כמעט
גורם להם סבל• אם הם מצליחים לתקן
בגד ישן ולחדש אותו שיראה כאילו הוא
חדש — הם ממש מאושרים, ואז אין
להם ריגשי״אשמה על כך שהוציאו עבור
עצמם כל-כך הרבה כסף. בכל מה שקשור
לבידור, בילוי, מזון וכו׳ הם מעדיפים
את הסיגנון הצנוע והפשוט, ושונאים
את הביזבוז והמותרות.

מאונ״ס
<ן מנם הם אוהבים להתפנק, חשוב
להם להתלבש בצורה מושכת ויפה, אולם
לכסף הם אינם מתייחסים בקלות דעת.
הראש הדיפלומטי שלהם, מוצא דרכים
שונות ומשונות כדי להרוויח כסף ולפנק
את עצמם בדברים נוחים ונעימים.
אך הם שונאים ביזבוז ויעדיפו לוותר
על כל מה שחשוב אך לא להשאר ללא

אם יש מישהו שמתייחס ברצינות לכספים
ולרכוש, זה בן מזל סרטן. הוא
אינו מוציא את כספו בקלות, תמיד יש
לו חשבון חיסכון בצד ועוד איזה חשבון
אחר לשעת מצוקה. גם לרכוש הוא
מפתח רגש עמוק. אל חפציו הוא קשור,
ולכן אינו מסוגל לזרוק דבר. המגירות
והארונות מלאים בחפצים מיותרים, שכל

זה מלך הבזבזנים, הוא לא נעצר
לרגע לשאול את עצמו אם יש לו די

(המשך בעמוד )63

עניינים כספיים עלולים להדאיג ולהטעלולות
להוביל להפסריד,אי־הבנות
דים.
בתקופה זו עליכם
להיות זהירים ולהתייעץ
באנשים שמבינים
בכספים. אם
אפשר, הימנעו מלחתום
על מיסמכים
חשובים ודחו זאת בשלושה
שבועות בערן.
מבחינה רומנטית —
21במרס -
20באפריל
השבוע מבטיח פגישות
סוערות ומלהיבות, אך
¥מכיוון שחלק מהפגישות יתרחש בנסיעה,

¥כדאי שתתאמו היטב את נסיעותיכם.

ידידים קרובים עלולים לגרום אכזבה הש בוע.
תנו לדברים להסתדר מעצמם, אתם
חייבים לשים לב למה
שאומרים ולהסביר את
עצמכם ואת תוכניותיי
כס. לקראת סופהשבוע
יתכן שיתברר לכס, ש מישהו
מבין הידידים
מדבר מאחרי גבכם,
כדאי להעביר לו שאתם
ו 2ביו ני -
מודעים לכך. בעניינים
20 ביולי
כספיים עלולות לצוץ
בלתי־צפויות, בעיות בתקופה זו כל שינוי עלול להחמיר את
המצב, לכן חשוב לשמור על יציבות.

עניינים כספיים יעסיקו אתכם השבוע.
כדאי לכם לשים לב שלא יסדרו אתכם,
והדבר אמור בעיקר לגבי
קרובי מישפחה,
שמנסים להוציא מכם
יותר מדי כסף. מיכתב
חשוב עלול להתעכב
ולגרום לסיבוכים זמניים,
מאוחר יותר זה
יסתדר. בשטח העבודה
אתם מעוניינים
בשינוי, אולם ברגע זה
לא תצליחו למצוא
משהו יותר טוב, לכן עדיף שהעניין
יידחה. קשרים חדשים עומדים להתפתח.

השבוע יהיה רגיש מאוד בכל מה שקשור
לחיי האהבה, אי־הבנה קשה עלולה להסתיים
בכאב לב ובדיכ און.
אל תמהרו להאשים
את בן־הזוג. גם
אם הוא נקלע למצב
שאין לו מוצא. תוך
שכועיים־שלושה הכל
יסתדר כמו שהיה, וחבל
שתמאיסו את עצמכם
עליו על־י׳די האשמות.
21בדצמבר ־
19בינואר
מפתחות ועטים עלולים
ללכת לאיבוד, השגיחו
על חפציכם החשובים. יצר הביזבוז יגבר
השבוע, אולם יש לכס ממה להוציא.

עבודות שהוזנחו /אח רונה דורשות את
תשומת־ליבכם וזמנכם. אם לא תמלאו
את כל התחייבויותיכם
עלול הדבר לגרום לכס
נזק בעוד כמה חודשים.
עדיין אתם חייבים להשגיח
על כספכם ולא
לבזבזו. נראה לכם שיש
די, אך זה לא נכון —
אתם תזדקקו לכספים
1 21נאפ רי ל ־
מהר יותר מכפי שא2!0ב
מאי
תם מתארים לעצמכם.
חיי האהבה מספקים ומשמחים
מאוד. בעניין זה תוכלו ל ה רג ע
אוהבים אתכם ומעונייניס בקירבתכס.

עייני קריירה מעסיקים אתכם בימים
אלה, רצוי לשבת ולתכנן את עתידכם
הקרוב, אולם אל תת-
ייעצו עם ידידים וקרובים,
בני זוגכם רואים
את מצבכם ומעוגיינים
לעזור בהתקדמותכם.
חיי האהבה מלבלבים
עיניים רבות נמשכות
אליכם, אך מי שמתחיל
ברומן חדש, כדאי
ו 2ביו לי ־
ו 2באוגוסט

שיהיה מודע לכך, ש־אופי
הקשרים שיווצרו
בשבוע הקרוב הוא חסר-יציבות. לקראת
סופהשבוע שימו לב למיסמכים שלכם.

השבוע תצטרכו לבלות יומיים בבית, ייתכן
שלא תרגישו טוב, או שמישהו מבני־המישפחה
יזדקק לעזרתכם.
אביזרים שונים
בבית עלולים להתקל קל
— הטלפון, מכונת־הכביסה
או תנור־האפ־יה.
אל תתעצבנו, הקלקול
לא כל כך רציני
וזה יסתדר. במסיבה,
שאמורה להתקיים ב״ ו>>>:וג,גוווע^
סופהשבוע, תוכלו להיפגש
עם ידידים שמזמן
לא פגשתם וכן תכירו מכרים חדשים,
בצורה חזקה ביותר.
שישפיעו עליכם

מצב-הרוח אינו קל כל-כך. בעבודה אתם
מסתבכים בוויכוחים, ובבית בכלל לא
מוכנים להאזין לכם.
קחו חופשה קצרה וסעו
לטיול עם ידידים,
או אל ידידים, זה
ישפר את המצב הקשה
שבו אתם שרויים.
הוצאות כספיות בל-
מראש
תי-מתוכננות
עלולות לדלדל לא
מעט את התקציב ול-
הדאיג אתכם. חבל
לדאוג, העניינים יסתדרו. אהבה חדשה
עומדת בפתח, עם בן או בת זוג צעירים.

שור

כאמור, השור משויין לכספים, אולם
¥רבים מבני המזל מוכרים כבזבזנים דוו¥קא,
וזאת בעיקר בשל אהבתם לפינוקים

אריה

0נו1

שוו

!סת 11

חאזנ״ס

¥השבוע אתם עשויים לקבל הזמנה לנסיתוכניות
לנסיעה נתקלות בקשיים לא
קשתים עדיין מרגישים את לחץ העבודה
בימים רביעי וחמישי תרגישו את עצמכם
¥עה לחו״ל. אל תסרבו, כדאי שתשקלו
ומתקשים להשתחרר מהעומס. אתם
מעמים, וזה מביא לעצבנות ומתח. חבל
חלשים ותתקשו לבצע את המוטל עליכם.

את ההזמנה. הזמן
חייבים לגייס מישהו
להתרגש, העניינים יסמי
שיכול, שיתפנה לע¥
אינו
מתאים לנסיעות,
תדרו, אם כי לא ב¥
שיעזור
לכם להתגבר
שות מדיטציה ולהרגע.
אולם בעוד כמה שבותאריך
שנקבע. נהגים
על הכל, כיוון שאינכם
רצוי שלא תשתפו את
עות תוכלו ליהנות מחזקים
כתמיד ונוטים
יצטרכו להיות זהירים,
ידידיכס הקרובים ב¥

בריאות

ענייני
לחלות במהירות. יתכן
מכיוון שהם עלולים
תוכניותיכם, הם לא יש עדיין
לא נותנים לכם
שתסבלו מבעיות בלהסתבך
במישפטים ול־מרו
זאת בסוד, וזה

מנוחה. אתם עייפים
אוזניים או בגרון, אל
בזבז זמן וכסף על
טלול לגרום לכס נזק.

ונוטים לחולשה —
את העניין תזניחו עניינים שאפשר למנוע
מי שמתכנן טיול או

נחוצה לכם יותר שי¥
אותם.
במקום שאתם
27באוגוסט -
ן! במאי ־
וגשו לטפל בעצמכם בנסיעה
לסוף השבוע,
( 1ב נו במבר -
9ובפב רו א ר

*0ביו ני
22בססטיגר
20בדצמבר
20במרס
נה, ואם אפשר ארגנו
רגע שלא תחושו בטוב.
עובדים תוכלו לפגוש
שיקח בחשבון שטלו־
¥ משו נסיעה לעצמכם המין
בנות או בבני
מעו־תאומים מזל בני
לות

להיות תקלות בל־

¥תפת עם חברים. נשים במזל תאומים
ניינים בחברתכם, אולם לכם לא קל
השני וליצור קשרים חדשים ומעניינים.
תי־צפויות. אי־הבנה עם מישהו מבני ה־עדיין
ממשיכות להקסים את הגברים.
איתם. קשה להבין את מצבי־רוחם.
בני מזל דגים יקסמו לכם במיוחד.
מישפחה אפשר לתקן על־ידי שיחה גלויה.

11(1111

0שח

השל אוהב
ם כונית אנושית היא החברה הכי טובה שלך. היא
עושה כל שמתבקש ממנה.
היופי שלה מוסיף ליופי שלך.
היא שומרת לך אמונים. מסתפקת
במועט ותמיד זוהרת.
מסתדרת נפלא וכל כך קל,בכל
מצב ובכל מקום,בעיר הצפופה
ומחוץ לעיר.

אז מ ה הפלא שכל העולם אוהב אותה.
״ תו 5״ ניתנת לרכישה בשני סוגי
מנועים 1100 :ס מ״ ק ו 1400-ס מ״ ק.
תיבת ההילוכים עם 5,4הילוכים
או או טו מ ט

העולם אוהב
חסכונית רפה
נוחה וחוקה
אמינה וחכמה

בו• תשה קרסו
ת ל־ א בי בטל627151 .

חי פ ה טל 721751 .

נקודות מכירה:
י רו ש לי םטל226491 .
ב אר שבע ט ל36777 .

חי פהטל510296 .
נ תני הטל23037 .

אם ללמוד גלישה ־ אז דק על:
זה חמש שנים שאני מדריך גלישה בגלשני מפרש(בעל תעודה בינלאומית) .למדתי הדרכה בקליפורניה,
הדרכתי בפלורידה ובשלוש השנים האחרונות אני מדריך כאן בארץ. לדעתי(ויש לי שותפים רבים
לדעה זו) ,״סיילבורד״ הינו הגלשן הטוב ביותר לגולש המתחיל! חוזקו, יציבותו וקלילותו על המים,
מקלים על ביצועי הגולש ומאפשרים הנאה מלאה לגולשים צעירים וותיקים כאחד.
לי אין כל ספק — ״סיילבורד״ זה הגלשן׳
אלכס רובינובסקי מדריך גלישה.

לפני שתקנה גלשן, בוא לנסות את אחד מ 12-דגמי ״טיילבורד״
שיווק ושרות בישראל — ״סנפיר״ נמל תל-אביב הישן, טל.03-450366 :

רונו

״יש כאן אוסטרי נורא מעניין, הרוצה להכיר אותך!״
אמרה לי לפני 30 שנה אביבה סטן, לפני שהיתה לאסם־
רולוגית, והביאה אותי למישרדו של הקונסול הכללי
האוסטרי ברחוב הירקון. הקונסול (עדיין לא היו אז
יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות) היה
אנטי־נאצי קשיש, סוציאל־דמוקראט נוצרי בשם הארטל,
שנבחר לתפקידו — כך היה נדמה לי — מפני שאהב
מעל לכל בדיחות יהודיות.
כשבא לארץ, כנציג הדיפלומטי הראשון של מדינתו,
נדהם להיווכח כי בישראל מתה הבדיחה היהודית .״אני
יכול לסלוח לכם את הכל,״ התלוצץ פעם ,״חוץ מדבר
אחד: אתם חיסלתם כאן את העם היהודי !״
כשנסעתי בפעם הראשונה לווינה, בסוף שנות ה*,50
דאג הארסל להעניק לי מעמד של אורח הממשלה. הוא
סידר לי כרטיסים לאופרה
(חליל הקסמים של מד
צארט) ,בארונית אמיתית
ומכוערת כבת־לווייה ריש־מית,
ופגישה עם סגן־שר-
החוץ, ברונו קרייסקי.
לא ידעתי אז מי זה
קרייסקי. כשהגעתי לליש-
כתו במישרד־החוץ, מצאתי
שאינו לבדו. במרכז החדר,
בבריכה קטנה, רבץ תנין-
ינוקא, מתנה של ראש־מדינה
אפריקאי כלשהו.
התרשמתי לא רק מן
התנין, אלא גם מן האיש.
• ך יו פ * י
דיברנו כשעה, והוא אמר 1 כמה דברים שנחרתו עמוק
בזיכרוני .״הנה איש חכם,״ אמרתי לעצמי.
(נולדתי בגרמניה, במחוז שנקרא אז פרוסיה, ולא
ינקתי עם חלב־אמי הערצה לאוסטרים. גדול הפרוסים,
אוטו פון־ביסמארק, אמר פעם על הגרמנים־הדרומיים :
״בוודאי הוא בן־תערובת של אוסטרי ושל בן־אדם.״
מוצאם הלאומי של שני האדולפים, היטלר ואייכמן, לא
עזרו להגביר את אהבתי לאוסטרים. אך הארסל וקרייסקי
שינו את יחסי לארץ זו).
בין השאר אמר לי אז קרייסקי, באירוניה דקה :
״לכם, הישראלים, יש בעייה. אתם מעצמה עולמית. אבל
אנחנו, האוסטרים, הננו עם קטן. לכן איננו נאלצים
לייצר מוצרי־יוקרה׳ כמו מטוסים ומכוניות. אנחנו יכולים
לקנות אותם בזל, ולייצר מה שכדאי לנו לייצר.״
ההיכרות שלי עם קרייפקי התחדשה ב־ .1974 עזרה
לכך ידידתי ברברה מאופר, כיום נספחת־החרבות של
אוסטריה בישראל, שהיא בת־טיפוחיו הדיפלומטית של
קרייסקי. מאז נפגשנו פעמים רבות, החלפנו מיכתבים
ולמדתי להעריכו יותר ויותר. הוא אחד האנשים החכמים
ביותר שהכרתי בחיי.
פרשת היחסים בין קרייסקי ובין ישראל היא אחת
הפרשות הפוליטיות־פסיכולוגיות המרתקות ביותר. אומנם,
מצד ישראל זהו עניין פשוט. ישראל אינה רוצה בידידים
יהודיים. היא רוצה בעבדים יהודיים. בעיניה, יהודי
שאינו משרת אותה בעיניים עצומות הוא בוגד, אנטי שמי,
יהודון שונא־עצמו ומה־עוד — וכל מה שאמר
דר שמיר מ ר על הז׳ידים.
אך מצד קרייסקי זוהי, לדעתי, פרשה של אהבה נכזבת.
אין הוא ציוני, ואלמלא היו אנטי־שמים בעולם, יתכן
שלא היה מגדיר את עצמו כלל כיהודי( .האם היה זה
איליה ארנבורג שאמר :״אני אהיה יהודי עד שאחרון
האנטי־שמים ייעלם מן העולם״ ז)
אני משוכנע כי בתוככי־ליבו אוהב קרייסקי את
ישראל ומרגיש כלפיה מחוייבות עמוקה ביותר. הוא
לא הבין את גלי־השינאה, שנשבו אליו מישראל, והגיב
על כך לא פעם בצורה בלתי־מרוסנת, כגבר שאהובתו
דוחה אותו. כמו יהודים גדולים אחרים — פייר מנדס־פראנס,
למשל — הוא מאמין כי לישראל צפוייה בטווח
הארוך סכנה של כליה׳ אם לא תשכיל בעוד מועד
לעשות שלום. ולעשות שלום אפשר רק עם האוייב —
הערבים בכלל, הפלסטינים בפרט.
מכל הדברים החכמים ששמעתי ממנו, שניים נראים
לי כעיקרי תורתו.
הראשון: צריכים לדבר עם היריב. גם כשאין סיכויים
להסכם. כי כל זמן שמדברים, אין יורים. ואם אין
סיכויים היום, יהיו סיכויים מחר.
הוא למד זאת מנסיונו, כאחד האדריכלים של ״חוזה
המדינה״ .זהו המיסמך אשר שם קץ לכיבוש הסובייטי
וכונן את אוסטריה החדשה כמדינת־ספר נייטרלית בין
הגושים. המשא־ומתן עם הסובייטים נמשך אז בלי סוף,
והכל ניבאו שאין לו כל סיכויים. דיברו ודיברו במשך
שנים. הסובייטים לא היו מעוניינים בהסכם.
ואז, לפתע פיתאום, השתנה הכל. הסובייטים שינו את
עמדתם, מטעמים שהיו שמורים עימם. ההסכם נחתם.
הצבא הסובייטי יצא מאוסטריה מרצון.
אם אך תתחיל ישראל לדבר עם אש״ף, כך מאמין
קרייסקי, הכל ישתנה .״דברו איתם שנה, דברו איתם
חמש שנים — העיקר שתדברו. כשמדברים, לא יורים.
ובבוקר בהיר אחד תראו שהכוחות המתונים גברו באש״ף
וייצא הסדר.״
העיקר השני שלו הוא: המיפלגה קודמת (כמעט)
לכל. פוליטיקה היא עניין של כוחות. המיפלגה היא הכוח

קיסר

הפוליטי. מי שבונה כוחות, יכול להגשים חזון (אם יש
לו) .בלי כוח, אי־אפשר להגשים דבר.
מכאן התמסרותו המוחלטת של קרייסקי למיפלגתו,
וגם נאמנותו למיפלגות הסוציאל-דמוקרטיות האחרות
בעולם. ומכאן גם יחסו המורכב למיפלגת־העבודה
הישראלית.
בשעתו, כשהיה יצחק רבין דאש־הממשלה, דיברנו
הרבה. קרייסקי זילזל בו יותר ויותר •,הן בשל יחסו

אורי *ובנדי

האטום של רבץ לעניין הפלסטיני, הן בשל התעלמותו
מן הצורך לטפל במיפלגתו. לשווא ניסיתי לשכנע אותו
שכדאי לעזור לרבץ, ולשווא ניסיתי לשכנע את רבץ
שכדאי לו להקדיש מאמץ לשיפור היחסים עם קרייסקי.
לרבין חסרה רגישות לבני־אדם. ואילו קרייסקי אמר
(כלומר :
1 11131111״
עליו 1110111: 111 51011
אין בו מה שצריך, אין הוא בעל רמה המתאימה לתפקיד).
מתוך שלילתו את רבץ, הגיע לטיפוח שימעון פרס.
תחילה התרשם ממנו. אך במשך הזמן למד להכיר את
פרס, לזלזל בו, ולבסוף גם לתעב את צביעותו. הוא סירב
לבוא למושב האחרון של האינטרנציונל הסוציאליסטי,
האהוב עליו, מפני שלא היה מוכן לשבת בחדר אחד
עם פרס, שתמך במילחמת־לבנון.
כדי להבין את אפסותה של מיפלגת־העבודה ושל
מנהיגיה, ניצים ויונים כאחד, צריכים לראות את קרייסקי
בפעולה מיפלגתית. היתה לי הזכות להילוות אליו באחד
המסעות האלה, בערי־שדה׳ וראיתי את יכולתו לדבר עם
אנשים פשוטים בלשונם על דברים גדולים וחשובים,
בלי התחכמויות ובלי העמדת־פנים. האנשים העריצו
אותו, רצו לדבר איתו, ללחוץ את ידו. הם ראו בו
אבא טוב, מנהיג הדואג להם, המתעניין בכנות בגורלם.
הפרשנים אמרו שהוא ״האחרון לבית האבסבורג״ ,״ברונו
קיסר״.
ניצחונו של מנחם בגין בבחירות 1977 היה בשבילו
מכה קשה. אבל הוא התנחם במחשבה שדווקא איש כמו
בגין יכול לעשות שלום. כמה ימים אחרי הבחירות
ישבנו ואכלנו ארוחת־ערב צנועה בביתו — קרייסקי,
סרטאווי ואני — ודיברנו על בחירת בגין. קרייסקי
הזכיר את הדוגמות של שארל דה־גול (שלום באלג׳יריה)
וריצ׳ארד ניכסון(התקרבות לסין) ,יאמר :״אנחנו מכירים
׳את הדמגוגים הימניים האלה. כשהם מגיעים לשילטון
דעתם מתיישבת, והם נוקטים קו מציאותי.
טענתי שבגין אינו איש כזה, שאינו רק דמגוג, שהוא
מאמין באמונה שלמה בדרכו .״אתה אינך אובייקטיבי,״
אמר לי ,״אתה שקוע יותר מדי בתוך הדברים.״
רק לאחר מכן נוכח לדעת שבכל זאת צדקתי אני:
בגין עשה את השלום עם מצריים כדי להתחזק לקראת
המילחמה בעם הפלסטיני, למען סיפוח הגדה והרצועה.
בעיני קרייסקי זהו מסע אל האסון.
שיגרתי לו השבוע מיברק והפצרתי בו לחזור בו
מהתפטרותו — ולוא רק מפני שהוא דרוש כל־כך לעניין
השלום שלנו.

ערב עם המובחרים
הכרתי אותו מייד.
הוא עמד בצד, מאחורי שורת הדוכנים של ביקורת-
הדרכונים בנמל־התעופה. הוא נראה כאילו יצא זה עתה
מסידרה טלוויזיונית בריטית על הבולשת.
עברתי את הביקורת, והוא ניגש אליי .״מיסטר
אבנרי?״ שאל .״אני מהמישטרה. הוטל עליי לשמור
עליך ולהבטיח שתגיע בשלום למחוז חפצך.״
באתי לבריטניה כדי להשתתף באסיפת־אזכרה לעיצאם
סרטאווי באוניברסיטת קמברידג׳ .האסיפה נקבעה כמה
חודשים מראש, ועמדתי להופיע בה יחד עם סרטאווי.
הכרזות כבר היו מודפסות, כאשר נרצח האיש. המארגנים
— קבוצה של יהודים, שהתארגנו כדי לפעול למען

שלום ישראלי־פלסטיני — טיכסו עצה והחליטו שאין
לבטל את האסיפה. הם הדביקו על הכרזה פס שאמר :
״הד״ר סרטאווי נרצח. כהצדעה לאדם ולעניין שלמענו
מת, האסיפה עם אורי אבנרי תתקיים כפי שתוכנן.״
המישטרה הבריטית למדה שלא לזלזל באבדנידאל
אחרי ההתנקשות בחיי השגריר שלמה ארגוב ורצח
סרטאווי. היא לא רצתה להסתכן. היא ידעה כי אבו־נידאל
הודיע שאני סוכן המוסד, ודן אותי למוות. במשך
ימי שהותי הופקדה עליי שמירה כבדה. לא יכולתי לזוז
בלי שני מלווים.
כך הכרתי כמה בלשים בריטיים — וכולם דמו בדיוק
לגיבורי־הטלוויזיה. הם נראו כמוהם, היו מסופרים כמוהם,
היו לבושים כמוהם, דיברו כמוהם והתנהגו כמוהם,
באדיבות תקיפה.
דיברתי על כך עם ידידיי הישראליים, אדיה איסרליס
ומארק זקם, שני מדענים באוניברסיטה׳ הנמנים עם
קבוצת היוזמים של קבוצת־השלום .״מעניין עד כמה
הצליחה. הטלוויזיה הבריטית לתאר את האנשים האלה,״
אמרתי ,״הדמיון ממש מפליא!״
ידידיי היו ספקנים יותר .״זה פועל להיפך,״ טען
מארק ,״השוטרים רואים את הטלוויזיה, ומחקים את
הבלשים המופיעים שם •״
לבלשים היתד, בעייה, כי האסיפה היתה מלאה עד
אפם מקום, ועוד כמה מאות אנשים התכנסו באולם סמוך
או עמדו בכניסה. הקהל היה מורכב מפרוטסורים (ביניהם
בעל פרם־נובל) ,סטודנטים, אנשי הקהילה היהודית המקו מית
וכמה מאות ערבים. אך בניגוד לאסיפה שנערכה
לפני חודשיים בלונדון, שבה הופעתי לצידו של סרטאווי,
לא היו קזום הפרעות. האווירה היתה נרגשת מאוד,
וכאשר השמעתי במשך כמה דקות את קולו של סרטאווי
עצמו (.הקלטתי את נאומו באסיפה הלונדונית) הקהל
ממש עצר את נשימתו, והדמעות נראו בעיני כמה מן
הנוכחים.
ברגע שנעל היו״ר את האסיפה, הופיעו לצידי שניים
מבלשי-ד,טלוויזיה, ועוד לפני שיכולתי להגיד ״ג׳ק
רובינסוך הייתי בחוץ, במכונית־מישטרה בלתי-מסומנת,
ונבלעתי ברחובות עיר־האוניברסיטה היפהפיה.
כמו בסידרה.

מליון שקלים לבו!, .
נניח שמנחם בגין היה רוצה להופיע על שטר־כסף
ישראלי. מה עליו לעשות י איך אפשר להכריח את עם-
ישראל לכבדו בצורה זו1
אילו שאל אותי, הייתי אומר לו: פשוט מאוד. תן
לאנשים שלך הוראה להנפיק שטרות־כסף הנושאים את
דיוקניהם של כל ראשי-הממשלה הקודמים שנפטרו. ואז,
בבוא היום, לא תהיה שום ברירה אלא להנפיק שטר
גם לכבודך. גם המפא״יניקים לא יוכלו להתנגד לכך,
אחרי שכיבדת את המנהיגים שלהם.
נראה שאינני החכם היחידי במדינה. כי למישהו כבר
היה הרעיון הזה. בשבוע שעבר נודע כי בנק ישראל
מתכוון להנפיק שטרות־כסף הנושאים את דיוקניהם של
לוי אשכול וגולדה מאיר. ישנו כבר שטר הנושא את
דיוקנו של דויד בן־גוריון, ואילו יצחק רבץ — ייבדל
לחיים ארוכים — עוד יצטרך לחכות הרבה זמן( .מדוע
קופח משה שרתי הוא לא היה ראש־מסשלה?)
אני רוצה להסתייג מכל התרגיל הזה. נודף ממנו
ריח מסויים.
בשום מדינה דמוקרטית בעולם אין מנפיקים בולים
ושטרות־כסף הנושאים את דיוקניהם של פוליטיקאים,
אלא אם כן היו מדינאים בעלי שיעור-קומה היסטורי.
בן־גוריון היה אדריכל המדינה, לטובה או לרעה (בעיקר
לרעה, לדעתי) ,ומגיע לו.
אבל עם כל הכבוד ללוי
אשכול (שאותו חיבבתי
מאוד כבך אדם, ושרבים נו טים
להמעיט בערכו שלא
בצדק) ולגולדה מאיר (ש אותה
מאוד-מאוד לא חי בבתי)
— אין מקומם בבול
או בשטר־כסף. אני משוכ נע
שאיש לא היה מעלה
על דעתו לשים אותם שם,
אלמלא המחשבה על עתי דו
של בגין־בגין.
העמים הנאורים מנצי חים
בשטרות-הכסף שלהם
אנשי־רוח בעלי חשיבות
היסטורית, מדינאים דג ד
לים־מרבבה׳ סופרים ומלחינים גדולים. אנשים כמו ה־רמב״ם,
שפינוזה, מנדלסון (הפילוסוף או המלחין) ,פרויד,
ישעיהו או ירמיה הנביא, רש״י ועוד — הגלריה היא
כמעט בלתי־מוגבלת. והרי מדינת־ישראל טוענת לבעלות
על כל המסורת היהודית לדורותיה ולארצותיה.
אבל כאשר רוצים לכופף את זרועות הציבור — הכל
כשר. הרוויזיוניסטים מוכנים להנפיק גם שטרות של
ארלוזורוב, אם יעזור הדבר להנפקת שטרות של בגין.
כולנו מקווים שמנחם בגין עוד יחיה הרבה־הרבה
שנים (אם כי לא כראש־ממשלה !) ועד אז בוודאי יגיע
תורו של שטר על־סך מיליץ שקל.

לפני הקנייה בידקו וראו

במוצר הנבחר

בקניה הטובה
ביותר

מדי שנה בשנה אנו זוכים בכל המדליות
בכל משאלי דעת הקהל בישראל.

בשרות הנבחר

ח״ ם מי כ א לז, נערהחוו חידוו! משאום־אדעדחי, מספר במלאת
שש לנסיגה ער 14 שנות ח״ו בחוד נעמה, עד משבר העזיבה,
ועל החאקלמותו ה מו צל ח ת מחד ש בצפון הרחוק ־ אילת
ב־ 69 מטחי נדירה
עם חתיכה למינה
נעמה. בנועו אמות,
לה: מותע, אח
חוזרת לאנון רבד

רציתי לשחר את
״חמיפלם חאתרון׳־.
רציתי שלא ״שאד
אתר״ שום רבד
בהוד לעמה

ישנתי נמה שנים בבית־סוהר.
והייתי ש!בנ,
הסתבכתי במעשים ולא
יפים. בבית־המהו וחייתי
שנה בצינוק בתנאים קש״ס

עליתי על האוטו
ונסעתי מנעמה. לא יודע
איו הבעתי. לא הנר
אם אני הנד אץ
מצאתי את עצמי באילת

באמת חיו ילבו יזהר!מדי
חתיכות ־ מכל המינים
ומנר הצבעים. חיו
תקופות!שלא יצאתי
מהביקתיה ער שנמאס

מאז שאנחנו באילת
יש לאשתי נר מ־ו׳
יציאות1:פיתואוס יחיא
חצה שטויות נמו
קידמה והתפתחות

ני זוכרת שיום אחד באתי ל־ ביט לעברנו :
י * שארם אל״שייח׳ .זה היה לפני עידן את עצמכם ! ״
ועידנים. היינו מיכה, שחר ואני.
זה היה מיכאלו. מאז, כשאני חושבת
על שארם, אני חושבת על מיכאלו.
׳היה חם מאוד. ירדנו מהאוטובוס
חיים מיכאלו היה אחד הטיפוסים
סחוטים אחרי נסיעה ארוכה. ירדנו הססגוניים שהתגוררו בחוף נעמה שב-
לחוף נעמה, התחלנו ללכת על החוף שארם אל-שייחי. גדודים של בני נוער
עד שהגענו למיבנה־עץ שעליו שלט: פקדו את המיסעדה שלו שבקצה חוף
״המיפלט האחרון״ .על אחד הספסלים נעמה. מיכאלו נהג לצאת לדיג עם סירתו
ישב טיפוס בלונדי מוצק ושזוף. שאלנו — בתחילה לבד, מאוחר יותר בחברתם
אותו אם נוכל להניח אצלו את התר של הצוללן אלכס של וידידו־שותפו
מילים עד שנסתדר. הוא ענה, בלי לה אריה פלוגה. במיסעדה נהגו לצלות את

״אתם יכולים לשים גם

הדגים על גחלים לוהטות, ואלה היו
לטעמי הדגים הטובים ביותר בעולם.
אני זוכרת שבאתי לשם פעם במטוס
״ארקיע״ ,ישר אל מלון ״מארינה״ —
לא עוד חיפשתי מאורות על החוף ללון
בהן, לא עוד שקי״שינה וחול שחודר
לפה. אך שוב מצאתי את עצמי אצל
מיכאלו. כעבור יום מצאתי את עצמי
קוצצת בצל כתוספת לדגים, מורידה מהשולחנות.
אני
לא הייתי היחידה. דניאל בת-
בוים עשה את זה לפניי, ומיכאלו סיפר

לי — אם כי לא ראיתי זאת במו עיניי
— שגם שגריר ארצות״הברית נהג כך.
סביר להניח. כל אחד מאיתנו חולם
להיות נווד על החוף, אדם שחי מהשמש,
מהרוח ומהדגים. אצל מיכאלו
רבים יכלו להגשים את החלום, אפילו
אם זה היה רק לשבוע״שבועיים.
השבוע שוב מצאתי את עצמי ב״ה־מיפלט
דאחרון״ .הפעם בחוף אילת.
חיים מיכאלו פתח מיסעדת דגים בחוף
שמול מלון ״לרום״ .אותה מיסעדה,
אולי קצת יותר ממוסדת — עם מקרר

..האבר נג מ ר -חודרים ל חיי ם!״
(המשך מעמוד )33

גדול במיטבח, מפות אדומות, נרות דולקים
וציורים על הקיר.
זו היתה פתיחה ! כל ותיקי שארם
היו שם. פיתאום מצאתי את עצמי שוב
עם יגאל יאלי, עם טוביה מתחנת־הדלק
ועם פנינה, שהיתה הבחורה הראשונה
בשארם, עם אלכס של ועם פלוגי, עם
מגדה ההונגריה הנשואה לבנימין המרוקאי
ועם שימשון מהתיקווה הנשוי ל-
שווייצית הבלונדית היפהפיה, שהתגוררה
עם ילדיה במערה עד שהאהבה הביאה
אותה אל המאורה של שימשון — כולם
באו לשם.
בתוך כל הים הציבעוני של השארמים
לשעבר, בא גם ראש-העיריה גד כץ,

ל 14-שנות-מאסר בעוון הריגה ושוד.
אילו לא סיפר לי, לא הייתי מעלה בדעתי
— יש לו חיוך של ילד ועיניים
כל-כך טובות, הוא הרי לא מסוגל לפגוע
בזבוב ! את האפיזודה הזו בחייו הוא
רואה כחולפת, כך גם האחרים. הוא
חזר למוטב לפני שנים רבות, כאשר הגיע
לטיול וגילה את חוף נעמה.
יש כאלה המגדירים אותו כדג-האבן :
אותו דג שאפילו דייגים מנוסים אינם
מסוגלים להבחין בו. זהו דג תמים
ובלתי־מזיג, אך אם דורכים עליו הוא
ארסי, ארסי מאוד.
חיים מיכאלו מתחיל מחדש באילת.
שיהיה לו בהצלחה.

נשיא־הוגדינה חיה נא
אלי ר״מיפרס חאחחך,
ושגריר אוצוודתבוית
היה מורץ־ מהשולחנות

מתי כאת לשארם?

ב . 69 נסעתי לטיול עם חתיכה. בלילה
הגענו לחוף נעמה. בבוקר אמרתי לה,
שהיא חוזרת לצפון לבד.

איך הרגשת כשראית את

מפרץ נעמה לראשונה?
אוויר. אני לא יודע אם את יודעת, אבל
ישבתי כמה שנים בבית־סוהר על כל מיני
דברים רעים. הייתי שובב קצת, הייתי ילד
רע, וישבתי בתנאים קשים מאוד. שנה
שלמה מתוך שלוש וחצי שנים ישבתי ב צינוק.
הייתי בכלא דאמון, בכלא שאטה,
בכלא רמלה ובכלא תל־מונד. אז כשהגעתי
לשארם הרגשתי אוויר.

• שארם
מוטב?
עירם המאמצת של תושבי אופירה וחוף
נעמה שלא השתלבו בצפון.
אחרי שנת נדודים ונסיונות אין־סוף
שעשו מרבית מפוני שארס-אל-שייח׳
להשתלב בתל-אביב, הם חזרו בסופו
של דבר לים־טוף. כעת רובם מתגוררים
באילת, פותחים שם עסקים. חלקם
אפילו עוסקים בחקלאות. בחוף הצפוני
של אילת גיליתי כמה חברה מנביעות
שפתחי שם מיסעדה מקסימה על החוף,
בשם ״נביעות 82״ .אילת קלטה את
חולמי ומטורפי דרום־סיני. דומה שזהו
מקומם הטיבעי.
גם מיכאלו נקלט באילת. שנה שלמה
הוא נם את שנת-החורף שלו. כעת
מלאו ימי-האבל — כמו שהוא מכנה
זאת. הוא השלים עם העובדה שתקופת
שארם לא תחזור לעולם. הוא מתחיל
בחיים חדשים באילת.
אם פנים המיסעדה לא מתאים כל-כך

החזירה

אותך ל

יודע אם שארם החזירה אותי למו טב,
אבל לקחתי אוויר. שם פיתאום מצא תי
מקום בלי גדר, בלי מיסגרת, בלי
כלום — מקום שנתן לי תחושה של חופש
אינסופי.
כשהגעתי לחוף נעמה, היינו שם רק אני
והצדפות.

היית הדאשץ?

בנעמה הייתי הראשון, באופירה כבר
גרו.
בהתחלה גרתי בחוף, בתוך שק־שינה.
הייתי מכין לי מהחול יופי של כרית, היה
לי סיר והיית דג דגים כל הזמן. הייתי
מבסוט מהחיים.

החוף?

כמה זמן היית

לכד על

שלוש שנים. מדי פעם היו באים אנ שים.
לא הייתי מדבר איתם. כל דיבור
היה מיותר.
כשהתחילו להגיע יותר אנשים, התחלתי

מרואיין מיכאלו וידידים כשאדם (אפריל )1982
״כשהגעתי למיפרץ נעמה, היינו שס רק אני ווזצדפזת...״
סלים של טיט, ואת יודעת איך זה כשבונים
בניין: אין מדרגות, מטפסים על פיגומים
מעץ. התעייפתי, ישבתי לנוח, והוא זרק
עליי איזו חתיכת טיט וקילל אותי. לקחתי
חתיכת קרש והעפתי אותו.
מהיום ההוא נשבעתי, שלעולם לא אהיה
שכיר — אוכל לחם ובצל, אבל שכיר
לא אהיה.

• מתי התחלת לפתח את עס קיך
כחוף נעמה?
זה התפתח מעצמו, לא היו לי כל כוונות
לפתח.
התחילו לבוא מטיילים, לא היה מי ש־יימכור
להם סנדוויצ׳ים. הבאתי מיני־בוס
וקיבלתי ממלון קרוואן מיבנה־קש של
בית־סירות. כך הפכתי את זה למיסעדה.
קראתי לה המיפלט האחרון והיא הפכה
המיסעדה הכי־מפורסמת בשארם. בחרתי
את השם בגלל מה שמשתמע ממנו.
על המיסעדה הזאת אני לא צריך לספר
לך, המקום הפך מהר מאוד למיפגש חב רתי•
כל מי שהיה מגיע לנעמה היה
נזרק אצלי.

כעיקר כהורות.

מה זה בחורות? את יודעת, בהתחלה
הייתי לבד על החוף ורעבתי. אחר כך,
כשהן התחילו להגיע, שבעתי. מה זה
שבעתי !

• אתה אומר צפוניים, כאילו
שזו מילת גנאי.
אני מתכוון מנטאליות של צפוניים,
חבר׳ה כאלה שחיפשו רק איפה לעשות
צרות. ואני לא מדבר על החבר׳ה שגרו
בשלושת השטנים דמויי המיבצרים הצל בניים.
עם אלה לא היה לי קשר. לאופירה
לא הייתי מגיע בכלל. אני מדבר על
אלה שבאו לנעמה.

ניים?

ומה קרא כשהגיעו הצפו
האווירה
קצת התכערה. לפעמים נאלצתי
להשתמש בכוח והיה בלגאן עם הרשויות.
ראובן אלוני, שהיה האחראי על מרש״ל,
החליט להכניס אותי לתלם. הוא החליט
שאני המוהיקני האחרון ושהוא ישבור
אותי, או שיזרוק אותי משארם — או
שאני עולה למיבצרים הצלבניים באופירה
או שאני עף.
תפסתי אותו ואמרתי לו: אלוני, תוכל
לסלק אותי משארם רק כשתייבש את
הים. המילחמה ביני ובינו נמשכה עד
הסוף.

• למה רצה לסלק אותך משאדם?
היה
לו ראש של פקיד ממשלתי. הוא
לא אהב אותי. בן־אדם שלא עובד, קם
מתי שמתחשק לו, אוכל מתי שהוא׳ רעב,
ישן מתי שהוא עייף — הפריע לו. מה
אני יכול לעשות?

• איך היתה המישטרה של
שארם כיחפה אליך?

איו לי מושג איד היו
מגיעים אלי לשארם ־
שליחי״אלוהים!ומושלי
ארצות, וכאלה שהיו
מדברים עם חלליות ־
כאילו שמעהו נתן להם
את הכתובת שלי

היה לנו. שוטר בשם שרביט, היחידי
שתפס את האווירה של שארם. באמת ה שוטר
היחידי שהיה אנושי, שוטר שלא
מתאים לו להיות שוטר. הוא הבין שאף-
אחד לא רוצה לעבור על החוק. לא שהוא,
חלילה, לא שמר על החוק — הוא היה
קשה מאוד וקפדן מאוד. אבל הוא הכיר
את האנשים, הוא הכיר כל י אחד מלמטה.
ידע איך לדבר איתנו.

מיכאלו עם אשתו ואמו
.הילד שלי גדל בסיתז־גונד. תני לו רק

לאופיו של מיכאלו — המפות האדומות
והנרות — הרי מה שקורה בחוף, לא
השתנה. על המזח של סירות הזכוכית
הוא הציב ספסלי־עץ ופנסים, ובקצה
המזח הוא העמיד את השולחן העגול
המפורסם של ״המיפלט האחרון״ בחוף
נעמה. למקום הזה הוא קורא ראס־נאפס,
על שם ראס־נאפס מפורסם של
שארם־אל־שייח׳.
מיכאלו הוא אדם המתחיל בגיל 36
את חייו מחדש. הוא עבר גילגולים רבים,
הוריו נפרדו כשהיה תינוק, הוא גדל
עם אמו בקבוץ שדות-ים. בגיל צעיר
יחסית הסתבך בפלילים, נעצר ונדון

34 1

להשכיר ציוד צלילה. הייתי תופס דגים
— אחד מוכר, אחד אוכל — דואג שיהיו
לי מים מהצבא. אחר כך נפתח מלון
קרוואן. ניסיתי להשתלב בעבודה. ראיתי
שיש שם מנהלים, אז הלכתי להיות לבד.
פעם נשבעתי, שלעולם לא אהיה שכיר.

• למה?
פעם הלכתי לעבוד שעתיים בבניין ויש בתי
24 שעות.

מה עשית?

העפתי את הטייח, שהיה הבום שלי,
מהקומה השלישית לערימת חול.

ככה סתם!

לא, מה פיתאום ככה סתם ז סחבתי

מה זה יותר מדי? היו תקופות שלא
יצאתי מהביקתה עד שנמאס! כמה אפ שר?
כל הסוגים, כל הצבעים ! זה נמאס,
יצא מכל החורים.

• כל מי שהיה מגיע לשארם
היה מחפש את סיכאלו. למה?
אין לי מושג איך הם היו מגיעים אליי.
כל מיני שליחי־אלוהים ומושלי ארצות
וכאלה שמדברים עם אסטרונאוטים ועם
חלליות — הכל נדבק אליי, כאילו שמי שהו
נתן להם את הכתובת שלי.

• ספר לי על הימים הראשונים
ש 7שארם.
היו בהתחלה אנשים יפים, חבר׳ה עם
גיטארות, בלי תככים ומזימות. היו מדורות
על החוף והיו דגים. באמת יופי של
אנשים. עד שהתחיל להתפתח והגיעו ה צפוניים.

מתי, כפל זאת, נכנעת ועלית
לגור כאופירה?
אחרי שהתחתנתי. בהתחלה גרנו מלי
!ואני על החוף, אחר כך !הבאנו ילד.
ואז האשד, אומרת :״אני רוצה בית.״
אמרתי: בסדר, נביא לך בית.
סידרתי לה דירה למעלה, ואני המשכתי
לגור בחוף. בהתחלה הילד שלי ישן בתוך
סירת גומי. בגלל זה הוא כמו שהוא היום.
תני לו כל היום רק ים, ים, ים.

• אתה רוצה להגיד לי שהיו
יותר מדי כהורות?

איך הכרת את מלי ץ

הכרתי אותה בחוף ונדלקתי עליה. היא
בסדר, ישר השתלטה על הסוכה, הנקיון
והאוכל. אשד, של בית.

• וזה חשוב דך, אשה של
בית?
האשה והבית זה הפינה היחידה שיש לי,
וזה חשוב לי מאוד. אני מקווה שהיא תמ שיך
לתת לי את הפינה הזאת.
מאז שהגענו לאילת, יש לה יציאות.
פיתאום היא רוצה שטויות כמו קידמה
והתפתחות, ולא נראה לי שאפשר להתקדם
ולהתפתח ולשמור על הבית. אני,
עם המנטאליות הבדווית שלי, זה לא מת אים

• שם, בשארם, עד החוף הי
תם כד הזמן כעניין שוודיות ואמי
ריקאיות, שהיו כאות והולכות.
היית מתחתן עם אחת מהן ן־
לא, בשום פנים ואופן לא. היה ברור
לכולנו שהם רק סטוצים של לילד,־שניים.
מעט מאוד זוגות מעורבים יצאו מהסטוצים

עקרת־בית, ואני אוהב לראות אותה בבית.
אני לא יכול אחרת.
זו בעיה, ואני יודע שזה קשה. אבל
איך אומר מוסא, מנקה הדגים המפורסם?
טייק איט אור ליב איט.

• מי זה סוסא, ם נקה*הדגים
המפורסם £
עבד אצלי בשארם בדווי זקן, ובזמן
שהוא היה מנקה את הדגים הייתי עושה
תה עם נענע. שנינו היינו יושבים שעות
!ומדברים.
היתד, לו פילוסופיה וחוכמת־חיים על א־כיפאק,
היינו ככה יושבים שעות, שעות,
אני ומוסא מנקה־הדגים המפורסם, ומדב רים
על החיים. אני למדתי ממנו הרבה,
באמת הרבה. היינו שולחים רשת יחד,
עושים דגים.
הלכתי לבקר אותו כעת לא מזמן, הבא תי
לו דגים ואורז. הוא מתגעגע אלינו,
כמו רבים מהבדווים.

מרואיין מיכאלו באילת השבוע
״אין תחליף לחופי שארס. פה, באילת. הכל בטון...״
האלה, חוץ מאלי ההולנדית ומיגאל המציל.
היתד. תחלופה כל הזמן.
מה יש י החבר׳ה צברו נסיון, ואחר כך
התחתנו עם ישראליות.

האמנת י

• אתה י
שתחיה לנצח
בשארם £
חשבתי למות בשארם.

#איך הרגשת סשהכנת ש—
מחזירים

סאדאת דפק אותי פעמיים. פעם, ב־73
פשט לי את הרגל, והפעם הזאת, כשהצ ליח
לעבוד על הפולני ולקחת את שארם.

האמנת שיחזירו £

עד מתי£

בערך חצי שנה לפני הפינוי. בהתחלה
לא תפסתי. זה לא היה במודעות שלי,
בראש לי. סירבתי להאמין או אפילו לח שוב
על זה. ואז ראיתי את ההכנות בשטח
ואמרתי — זהו זה.
הייתי באבל, לא עשיתי כלום, לא זזתי.
הייתי הולך על החוף, לא עושה כלום.

• גם כעניין
עשית כלום£

הפיצויים

שום דבר. זה לא עניין אותי בכלל.

• החבר׳ה כחוף, איך קיבלו
את הידיעה עד הנסיגה, איך הגי•

היינו יושבים זרוקים, שותים, מסטולים

לא שרפתי, אבל שטפתי. שברתי את
הברזים והצפתי את המקום.

• דא שרפת£

הזהירו אותי שיפתחו לי תיק, כי זו
עבירה על החוק. אף אחד לא אמר לי
שיפתחו לי תיק אם אגרום לשיטפון. הכל
נהרס, נמחק מהאדמה.

• למה רצית לשרוף, להרוס,
למחוק £
לא יודע, לא יכול להסביר לעצמי. אולי
בשביל שלא ישאר שם משהו אחרי.
לא יודע, כך הרגשתי.

מתי עזבת את שארם £

ביום האחרון, ברגע האחרון. עליתי על
האוטו והגעתי לאילת בלי לחשוב. אני לא
זוכר שאני זוכר משהו מהנסיעה הזאת.

• עשית מחוה של פרידה אח רונה,
הבטת על המיפרץ, נפרדת
מהים £
לא. עליתי על האוטו ונסעתי. הייתי
לבד, לא רציתי להיות עם אף אחד. לא
הרגשתי שום דבר והגעתי לאילת.

ובאילת £

המשכתי לא להרגיש כלום במשך שנה.
בערב הייתי יוצא לשתות עד אור הבוקר.
שלחתי את אשתי עם הילדים לצרפת, יד עתי
שהיא תעבור איתי תקופה קשה
מאוד, כי אני אהיה עצבני ובלתי־נסבל.

בתי בקירת בשארם £

לפני חודש וח־צי. לקחתי איתי כמה
אנשים שגרו שם ונסענו לבקר.
כאב קצת הלב. הדבר היחיד ששימח
אותי, זה שהחול מכסה הכל שכבות־שכבות.
הטיילת כבר כמעט נעלמת, וה חוף
חוזר להיות מה שהוא היה כשהגעתי
לנעמה בפעם הראשונה. מי יודע, אולי
יום אחד נחזור — אז שנחזור אל אותו
מצב ראשוני שבו ראינו את החוף: רק
הצדפות ואני, ונתחיל את כל הסיפורים
מחדש.
#אין קי כ ר• אותך הביייים׳
מאוד יפה.

הם לא פוחדים מהמצרים £

יש להם את המושג של ״הם״ ו״אנחנו.״

להם£

ועם

הישראלים לא

היה

היה להם פחד מהצבא ומהמימשל, אבל
לא מאיתנו. אנחנו יצרנו איתם יחסים לא
נורמאליים. כשעזבנו, השארתי לבדווי אחד
רכב ואת כל הציוד שהיה לי בבית: מי טות,
רהיטים, כלי־מיטבח. הכל.
החבריה הבדווים גדלו על קידמה. זה
לא דור שידע את פרעה. הילדים שנולדו
תחת המימשל הישראלי התרגלו לראות
וידיאו וטלוויזיה, והתרגלו שמתייחסים
!אליהם כשווים בין שווים. כעת המצרים
החזירו אותם חמש מאות שנים אחורה,
כי אצל המצרים סולם ההירארכיה הולך
בערך כך: בדווי, כלב, ופאלח.
את זוכרת את רות האמריקאית, שהת־

טוב, נגמרה שנת־האבל. אמרתי: אין
ברירה, אני לא רוצה לשבת על הבורסה.
קניתי ספינה יפה, התחלתי לצאת לים,
לדוג — לא בשביל כסף, אלא כדי לחזור
לעניינים. והנה אני חוזר לעבודה.
פתחתי מיסעדד, במקום הכי־סדליק ב אילת.
עודד אותי שגד כץ, ראש־העיריה,
עזר לי והיה איתי עד הסוף, וגם החברה
לפיתוח חוף־אילת נתנה יד. הם ראו שבא תי
עם כוונות רציניות, הבטחתי להם
שאעשה את המקום היפה ביותר בעולם.

• איך עברה עדיך מה שאתה
מכנה שנת-האבל£

ואונו אלוני וצח
דשבוו אוחי, או יסלק
אות׳ חשאוס. הוא וצח
שאהיה איש מסודר.
היה לו ראש של נהיו
בל הזמן בים.

והגעגועים £

משכיחים אותם בסוטול.

היו סאכי־לב £

מה זה כאבי־לב י אין לי כאבי-לב. אבל
זה לא הולך ברגל, ולא פעם נתפסים לק טעים
של זיכרונות. ומאחר שהייתי רוב
הזמן בים, והים זה אותו ים ולמים יש
אותו הצבע ואותם הדגים — אז מתגברים.

• איך אתה מסכיר את זה,
שהחכר׳ה שפינו את ימית הסתדרו
כצפון, והחכר׳ה שד שארם
עדיין נודדים, מחפשים את עצמם,
ומגיעים כסופו של עניין לאילת £
שארם זה משהו אחר. לשארם באו
חברה, כל אחד עם ראש אחר — איך
אומרים? אינדיווידואליסטים. לא באו ל חיות
חיי-מותרות ולא באו לעיר מוכנה.
אני לא מדבר על אופירה, אני מדבר
על החבריה מנעמה. חבריה מיוחדים. ו־

• לא היה קשה לעזוב £

לא, היא אמרה שטוב שהחזירו את שא רם.
שיעמם לה שם, כי לא נתתי לה לבוא

אני מרגיש לאידו תמהום שוי באילת חיוה וי
18 ישנה. הבאתי אח השולחן העגוד מואס־נאנח,
ושמתי אוחו לואנתאנס של אילת.
ואללה, אס1השולחן חוה חיה חולו,
חיו שומנים את השאגות זוז ואנודחניהוה

ומהבוקר, כל היום. תופסים עוד טיפת
שמש, יוצאים לים, יורדים לטיראן עוד
פעם אחת, יושבים בראם־נאפס עוד פעם
אחת.
את יודעת מה זה ראס־נאפס? זה היה
מץ מקום כזה שהיו מעשנים, ואפשר היה
לראות שוטר מתקרב ממרחק מאה מסר.
אז היו יושבים, שותקים. לפעמים שרים
קצת. באבל, החברה היו באבל.

• איך הגיבו הילדים
כשאמרת להם שעוזבים£

שדך

מההתחלה היה להם קשה, אחר־כך הם
השתלבו באילת על א־כיפאק. דרור, שהוא
בן ,7ממש סבל. אור, שהוא בן ,6היה
קטן מכדי להבין. למרות שאני עצמי הייתי
במצוקה, הקלתי עליהם, נתתי להם הרבה
ים, הסברתי לדרור שצריך לזוז, שאין
ברירה.
בהתחלה באילת הייתי צד כרישים
;ומוסר למוסיאון הימי. כל פעם שהייתי
מביא כריש, הייתי מזמין אותו ואת ה חברים
שלו, שישחקו עם הכרישים. זה
הקל עליו את ההתאקלמות.

• אני זוכרת שרצית לשרוף
את ״המיפלט האחרוך. שרפת?

לחוף. זו היתד, הטריטוריה שלי.

אתה שוביניסט £

• אתה נשמע מרוצה
שאתה שוביניסט £

מזה

לא יודע אם אני מרוצה, אני כזה. ניסי תי
להיות מתקדם, וזה לא הלך.

מיכאלו כפעולה

במה התבטא הנסיון שלך £

ככה, לתת לאשה קצת להשתולל, בייבי-
סיטרים, שתצא קצת. לא הלך, לא אהבתי
את זה.

• זה מאוד מוזר• כמו שאני
מכירה אותך, אתה מתייחם לנשים
זרות כשוות בין שווים. רק כלפי
אשתך אתה מפעיל סין אדנות.
איך אתה מסביר את זה£
זה נכון. אני מתייחם לכל אשה זרה
כמו אל גבר, אבל אל אשתי — לא ! כך
חונכתי בחיים. את יודעת, לא הייתי אפילו
בכיתה אלף, התחנכתי. החיים ככה לימדו
אותי.

• שהאשה היא השפוטה של
הגבר £
לא שפוטה, את אשתי אני מעריך כ־

״קיבלתי פיצויים שיספיקו ל־ 5ו הדורות הגאים אחריי...״
חתנה עם מוחמד הבדווי י הם עברו מדאהב
לנאבק. פגשתי אותם. היא נעשתה יותר
בדווית מבדווית, וכל כמה חודשים היא
נוסעת לניו־יורק לבקר את ההורים שלה.
היא יהודיה מבית דתי. הילדים שלהם
מדברים אנגלית וערבית, והילד הגדול
מדבר גם עברית.

• מכין כל אלה שפינו את
שארם, היית אחד שאנשים דאגו
לו: אמדו שאתה אף פעם לא
תסתדר כצפון. והנה, הסתדרת.
יש לך דירה, ספינה, וכעת פתחת
מיסעדת-דגים•

אני, גם אני היה לי קשה. העסקתי את
עצמי בעבודה קשה 24 שעות ביממה, ואז
החלטתי לבנות את המיפלט האחרון פה,
באילת. הבאתי את השולחן העגול מראם־
נאפם ושמתי לי אותו בנקודה הכי־משגעת
באילת, בקצה המזח. זה הסאלון שלי.
אני אוהב את המקום, אני מרגיש כאילו
המקום הזה חיכה לי 14 שנה. העברתי
לפה את כל הרשתות ואת הפנסים והשול חנות
משארם, ואת השולחן העגול. ואללה,
אם לשולחן הזה היה פה, היו שומעים
את השאגות עד ראש־ד,ניקרה ! מה ראש־הניקרה?
עד ביירות היו שומעים אותן.
וגן: פה, באילת, כמו בשארם, אני כל
(המ שו בטמוד )27

אנשים ב שו ם

וונאדו וגן:
נסחיצס 0111011
שו היבשס סישנח
קארולין

הנסיך צ״אדלס והנסיכה ויאנה: השבעת
הסנגווו וסיני השמש האוססודוה סו
ציניות׳ הבוומוקול שו הוו! ההדנוה׳
מה שהחל כנסיעה ממלכתית רשמית ומתוכננת מראש, לפי כל
כללי הטקס של ארמון באקינגהם, הפך בתוך שבוע לירח־דבש שני
של ליידי די ונסיך חלומותיה, יורש העצר הבריטי צ׳אררס.
כמו באגדות, הגיע השיא כאשר באולם רחב הידיים של ארמון
ונמוווח בסידני נגנה התזמורת שיר־אהבה בריטי ושמו ככל שאני
מתבונן בך יותר. המחוללים ברחבה, מחברי פרלמנט אוסטרליים
ועד לפקידים בכירים חוטרים, האיטו ריקודם עד שפסקו לגמרי
ממחול הוולם. הם עמדו על מקומם כמעט דום׳ כדי להתבונן בזוג
האורח שרקד לו כמו שני נאהבים שנותרו במיסעדה עם כנר
צועני פרטי.
הזוג הקיף את האולם בצעדים רחבי־ידיים ובריחוף דוהר, עד
שהעלמה לחשה באוזני הפארטנר שלה :״אנא ממך, לא כל־כך
מהר.״ אלא שבאדמונות אין סודות, והלחישה עברה ספה לאוזן
כלחישה רועמת. הוולס המטורף שהונצח בתמונה זו עשוי להרגיע
מעט את נתיניהם המודאגים של בני הזוג המלכותי, ששנתם נדדה
לאחרונה בשל שמועות על מישקלה הצונח של נסיכתם הרזה
והולכת. השניים הקרינו סביבם אושר כה בולט, עד שמצבם סוכם
באופן מיקצועי על ספתו של ד״ר כלן גיבסץ, מחבר הספר
האהבה והאינסטינקט. במילים אלה :״צ׳ארלם יצא להצלת דיאנה.
ואילו דיאנה גמלה לו בכך שבאה לעזרתו בפתותה את בני העם
האוסטרלי וראש־ממשלתו בראשם.״
ראש־הממשלה הפרולטרי דוברט (״בוב״) הולן הצהיר בזמנו,
כי ביקורו הצפוי של הזוג הוא חסר־חשיבות באשר ליחסם העתידי
של בני־המושבה. זה היה לפני שהוא הביט בנסיכה מקרוב.

משהחלה הנסיכה
גרימאלדי ממונאקו צועדת ב נעלי
אמה, בכל הקשור בפעילות
תרבותית בבית ומחוצה לו, נראים
ידידיה הוותיקים של גדיים כשהם
מתגייסים לעזרתה של קארולין.
מיליונרית מניו־יורק בשם לין
ואיאט, שאודותיה ריננו כאילו
ליבה נוטה אחרי האלמן רנייה,
ערכה לכבוד הנסיכה ואחיה אל־ברט
קבלת־פנים הוליוודית, שהיו
בה כל המי-ומי. אחר־כך נערך
ערב־גאלה בינלאומי של קריאת
שירה בקאו־נגי הול, שם הופיעה
גריים לראשונה מאז נישואיה לדג־ייה.
שיאו של הביקור היה קונצרט
שערכו לכבודה הנשיא רונלד
רגן ורעייתו במרכז קנדי בוושינ גטון.
ידיד ותיק של המישפחה מ־מונאקו,
הצ׳לן המעולה מסטיס־לאב
רוסטרופוביץ /עלה הפ עם
על הדוכן וניצח בעצמו על
הקונצרט (בתמונה למעלה: עם הנשיא)
.ננסי עלתה לבימה להודות
אישית לאמן (בתמונה למטה).

סוני 1308ו,
סירב׳ ו9שוודץ< -
ונדבות ננשים
בסתיו 1979 עשתה סופי מל כת
ספרד, את הצעד הראשון ל קראת
יצירת יחסים טובים עם
עמיתתה השוודית, המלכה פיל ־
ביה. מאז הפכו השתיים לידידות
בלב ונפש; ולא פעם נפגשים ה זוגות
המלכותיים בהרכב מלא —
כולל קרל־גוסטאב השוודאי ו-
חואן־קרלום הספרדי — בחופ שות
ספורטיביות וללא מדי-שרד.
עתה הגיע זמן ביקור הגומלין, ו המלכה
משוודיה עלתה לרגל לג נים
הבוטניים של ׳מאדריד, שם
קיבלה אותה בחיבוק המלכה סופי.
ה עו ל ם

הז ה 23* 3

נן?ינ>סוי:
המישפחה הקולנועית
1זוו המישנסה וסזתיתיח השוואה שיש בה עניין: בתמונה
הקטנה נראה השחקן הבריטי עטור
הפרסים כן קינגסלי בתפקיד
מוהאנדם גאנדי. לידו רעייתו ובנו.
השחקן ההודי למחצה נראה בתמו נה
העליונה בחיק מישפחתו האמי תית:
רעייתו אליסדן ובנו אד
מונד, הגרים עימו בסטראנפורד.

ס״לוו:
פגישת לשעבוים
וסונת תאמיננח
זד. היה מיפגש של אקסים. גב רת
טד קנדי לשעבר, כ׳דאן, הז מינה
את גברת סנאטור לשעבר,
ליז טיילזר, לערב צדקה שערכה
לטובת הקרן לעזרת מרכז המטרו-
פוליטן לאמנות בבוסטון. קליאו־פטרה־לשעבר
הביאה איתה שני
אקסים, בעל מס׳ 5ו־ ,6שהוא
ריצ׳ארד כרטון האחד והיחיד.
הוא ורעייתו־לשעבר מעלים בניו-
יורק מחזה של נואל קאוורד
בשם חיים פרטיים. הזימון בבוס טון
הכניס 30,000 דולר. לטובת
האמנות — למה ל אן
המולס תזה 2383

מריר ססויפ: בחירתה של מויו
עוד טרם בחרו 3,851 חברי האקדמיה לאמנות הקולנוע ב מ רי ל
ם ט 1יפ כבלת האוסקר, חגגה פאריס את בכורתו של הסרט
שהעניק לה את הפרס׳ בחירתה של סופי. כדי להמחיש את חגיגיות
המאורע, הופיעו לראשונה ביחד הכוכבים המפורסמים ביותר היום
בצרפת, כלת סואר (הפרס המקביל לאוסקר בצרפת) נאטאלי כאי
עם שותפה לחיים ג׳וני האלידיי בחברת בנו של האלידיי מרעייתו
הראשונה, דויד• נוסף למישפחה מלכותית זו באו לאולם הקולנוע׳
מאריני כל יפהפי עיר האורות, שערכו לכוכבת האמריקאית קבלת־פנים
חמה במיוחד, אחרי שהריונה של סטרים נחשף בפומבי.
השחקנית, חיוורת מתמיד, הודתה לבני מולדתו של ה״אהוב״ שלה,
שכמעט הביא לה אוסקר בשנה שעברה, הקצין הצרפתי.

סוף״ 0ו ~ 0נזו סי ר 9)18611010011

גליון ״העולם הזה״ ,שראה אור השבוע לפני 25 שנה בדיוק,
הקדיש את כתבת־השער שלו לסילוקו של מפכ״ל המישטרה
יחזקאל סהר, שהיה מעורב בסידרת פרשיות אפלות. תחת
הכותרת ״פינקם זיהו״׳ התייחס מדור ״הנדון״ לסירובו של
ראש־הממשלה דויד בן־גוריון לקבל פינקס זיהוי, בנימוק
שאינו מכיר בזכותה של השפה הערבית להופיע בפינקם. כתבה
מצולמת ומפורטת, תהת הכותרת ״אבן על כל מילימטר״,
דיווחה על הפגנת־דמים גדולה שנערכה לרגל ה־ 1במאי בנצרת.
תחת הכותרת ״הסמבה משלם כסף״ ,דווח על הפסדו

25׳^07
המישפטי של יגאל מוסינזון, שהבטיח נישואין לג׳ודי שפטל
ולבסוף נאלץ לשלם לה פיצויים על הפרת הבטחה.
בשער הגליון: יחזקאל סהר, מפכ״ל המישטרה המודח.

מבנ״ד ממנה עיתונאים
היסטוריה נ אנ סו ת בוריוו
* ה״דוקטורט״ של ש״י עגנון * זיכרונותיו שד תדחו

״העולם הזה״ 1075
תאריך7.5.1958 :

העם

למלא את רצון השילטון, תבעה כי תינתן
לעיתונאים הזכות לראיין אורחים בנמל-
התעופה בלוד, ליד מדרגות המטוס. קציני
נמל־התעופה סירבו לאפשר לעיתונאים
לצאת מאולם ההמתנה. הסיכסוך הגיע עד
לשולחנו של מאיר נוביק, הקצין לתפקי דים
מיוחדים והמקשר בין המישטרה ומג-
גנון־החושך.
תשובתו של נוביקן היתד. חד־משמעית.
״בין העיתונאים יש אנשים שהם בוגדים
במדינה,״ הודיע קצרות .״לא ניתן לעי תונאים
את הזכות. להתקרב למטוסים !״

הגנ ה על ד״״הגנה״
״הגנה על הגנה!״ זעקו אנשי מפ״ם
ואחדות־העבודה .״התגייס להזכרת חלקם
של פעילי מגבית ההתגייסות !״ דרש דובר
אחר .״מוסד להסדרת פירסום של סודות
העבר!״ תבעו אחרים.
גם השבוע היתד, צמרת המדינה עסוקה
עד מעל לראש בזיכרונות האתמול. כמעט
כל החוגים שהיו קשורים במאבק להקמת
המדינה נפגעו במידה שווה מנאומיו של
דויד בן־גוריון, ששכח לא רק את פעולות
אצ״ל ולח״י, אלא התעלם ללא משוא-
פנים גם מפעלם של אישים כמו אליהו
גולומב ויצחק שדה. בעיני דויד בן־גוריון
מתחילה ההיסטוריה במקום שם נטל דויד
בן־גוריון את ענייני הביטחון של הגנה
לידיו.
היסטוריה לפי מפתח. היה משהו
!היתולי במאבק זה על האתמול. כי אף

מיכחבים לחח׳
וגיבור ק ט 1הלח עו ה לי

יום־האדמה הראשון

במאי בנצרת, שהחלה בדגלים אדומים ונסתיימה בדם. בתמונה: שוטרים מיידים אבנים.

במידה כלשהי. המאבק לשיחרור היה גדול
ומסועף. ככל תהליך היסטורי, התנהל תחת
מאות דגלים שונים ונוגדים. אמת זו
תוכר כאשר יידום קולו של אחרון תוב־עי-ההנצחה
בשוק הפוליטי.

ה סו דהכ מו ס

יגאו מוסישן

מחבר סיפרי
החסמבה הב־טיח
נישואין לג׳ודי שפטל, לא עמד
בהבטחותיו ונתבע לדין. במישפט הוא
הפסיד וחוייב לשלם לה אח שדרשה.
אחד מן המתמרמרים לא תבע את עלבונה
של האמת השלמה. כל אחד דרש כי יעלו
על נס את פעולות הכת הקטנה שלו,
וכי יזרקו לאשפה את הגיסים של כל
שאר הפלגים. ביחוד בשמאל התגבשה
הכרה נאורה, שאפשר לחלק את העבר לפי
מפתח־מיפלגתי, על בסיס קואליציוני מוצק
— אחוז קבוע לגיבורי מפא״י, אחוז צודק
לגיבורי מפ״ם, וכן הלאה.
אפילו משה שרת, שהתעלה עד כדי
דרישה להכיר בתרומת ״כל חלקי תנועת־המרי״
(ובצורה עדינה זו הכליל את אצ״ל
ולח״י, מבלי להזכירם בשמם המפורש)
לא שכח להוסיף כי המאבק המכריע הת נהל
דווקא באו״ם. היה זה במיקרה המא בק
היחיד בו השתתף משה שרת עצמו
באופן פעיל.
העובדה שהפכה את האבסורד הכללי
למחזה עגום, היתד, שכל הטוענים צדקו

שליחתו של אהוד אבריאל לגלות בגאנה
הפתיעה בשנה שעברה את ראשי כל
המיפלגות. עד לאותו יום נחשב אהוד
אבריאל האפור, אדריכל מדופלם של קנו ניות
פוליטיות מעורפלות, כעמוד-התווך
של קבוצת־החצר של בן-גוריון. לא נראה
שום הסבר הגיוני לסילוקו המפתיע של
האיש שלקח חלק בעיסקי מנגנון־החושך.
השבוע נודע, בסוד כמוס, מה קרה ב אותם
הימים מאחרי־הקלעים. מסתבר, כי
אומנם צדקו הידיעות על מינויו הקרוב
של חבר־הכנסת אבריאל כתת־שר־ביטחון.
המינוי כבר נתקבל, כאשר הכריז שימעון
פרס על מרד .״האיש הזה לא ייכנס לבניין
הזה!״ הודיע פרס הנזעם, שאינו חי ב שלום
אף לא עם אחד משותפיו לקבוצה.
אחרי מאבק קצר ונמרץ, ניצח שימעון
פרס. אבריאל נתמנה שגריר בגאנה ה רחוקה,
תפקיד חסר כל חשיבות מעשית.
אחרי הורדת משה דיין מתפקיד ה־רמטכ״ל,
הפך פרם, לפי שעה, האיש מם׳
1במישמר־החצר של בן־גוריון.
עיוז1מח בוג די ם ממדינה
ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה
יש מישרד ממשלתי מיוחד למישטרה. היא
גם המדינה היחידה בעולם, מאז רוסיה
הצארית, בה זקוקים העיתונאים לאישור
מטעם המישטרה כדי למלא את תפקידם.
הדבר הונהג במיקרה לפני כמה שנים,

כשהחלה לישכת העיתונות הממשלתית,
הכפופה למישרד-ראש־הממשלה, להוציא
תעודות־עיתונאי. הודיע אז יחזקאל סהר:
המישטרה לא תכיר בתעודות אלה, אם לא
תטביע עליהן מראש את חותמתה.
טען המפקח הכללי סהר: הם כל־כך
מטומטמים, עד שאי־אפשר לדרוש מהם
להבין מה זאת תעודת־עיתונאי. אם רק
יראו במו עיניהם את חותמת המטה ה ארצי,
יבינו שעליהם לתת לבעל התעודה
גישה חופשית למקומות הפשע ולטקסים
רישמיים.
העיתונאים הסכימו. מאז קיבלו מדי שנה
את תעודותיהם רק אחרי שהמטה הארצי
טבע עליהם את חותמתו ואת חתימת קצי ניו.
למעשה, ניתנה ליחזקאל סהר זכות
הווטו על פעולתו של כל עיתונאי.
עשב על הי דיי ם. השנה, אחרי שה תקפות
העיתונאים על צמרת־המישטרה
הגיעו לשיאן, נזכרו סהר ושות׳ ,מה רב
הכוח שהופקד בצורה זו בידיהם. הם פשוט
עיכבו את התעודות של אותם עיתונאים
שהעלו את חמתם, והודיעו ש״יצמח עשב״
על ידיהם עד שיקבלו עיתונאים אלה את
התעודות.
אולם אחרי איום בהגשת צו־על־תנאי,
׳נכנעו ללא תנאי.
מאבק חריף יותר התלקח במקום אחר.
אגודת־העיתונאים, המקפידה בדרך כלל

אנשים
• הסופר ש ״י עגנץ, במהלך טקס
קבלת תואר דוקטור כבוד של האוניבר סיטה
העברית :״דוקטור לא ביקשתי ל היות,
שכל הדוקטורים שהכרתי חשודים
היו בחילול־שבת.״
• ח״כ חרות הד״ר יוחנן באדר, על
פיטוריו של המפקח הכללי של מישטרת
ישראל יחזקאל סהר ז ״לא את המפקח
הכללי של המישטרה צריך להחליף ב ישראל,
אלא את אלה אשר מפקחים על
המפקח־הכללי.״
• זיכרונות מימים עברו העלה השבוע

נעמי שמר, אם להאמין לדברי בעלה
גדעון שסר, מחברת את השלגרים שלה
במיטה. היא תצטרך להיות כנראה זמן די
רב במצב מאוזן כדי להשלים את עשרת
הפיזמונים על מילותיהם, בשביל תוכניתו
הבאה של סמבטיון, שאותה יביים גדעון
שמר סמבטיון מחפש עתה, מסיבה
זו או אחרת, שש חתיכות — אבל
חתיכות היודעות לשחות יפה — כדי להו פיע
בהופעת מים בנשף שייערך ברמת-
אביב שמוליק רוזן מנצל כל
הזדמנות שהוא נמצא ברחוב דיזנגוף, כדי
לסור לפיצה ולפטפט איטלקית עם הבחו רים
לובשי החולצות האדומות. שמוליק
לומד עתה איטלקית. למה י למה לא ז
לשאלה אם היא מתכוונת להישאר
על הקרשים, אחרי שהחליפה את השחקנית
אלישבע מיבאלי, בתפקיד רוז ב-
הביצה, אומרת עליזה עולש :״לא, אני
עושה את זה בשביל הכיף כאשר
— ואם — באמת יחליט חצקל איש״
כסית לכתוב את זיכרונותיו, כפי שהוא
מאיים בצחוק, יהיה זה ודאי ספר רב־מכר.
כל אחד ירצה לקרוא בו על עצמו
מלכלדז רוזנשטיין, שעברה ב יעף
על פני כסיה לעבר רוול, עוררה גל
של ניחושים אם היא כן או לא. גרמה לכך
שימלת טרפז צהובה ורחבה מאוד. אומ רים
שהיא דרשה מחברת־ד,ביטוח סך של
12 אלף ל״י בעד שימלותיה שנשרפו.
טענת חברת־הביטוח היתה, שבלאו־הכי
אין היא לובשת שימלה יותר מפעם אחת,
ולכן אין הן שוות הרבה. לבסוף היא
קיבלה, כך אומרים 4,000 ,ל״י מיסכנות
תמורת פרוותיה ואם נראה ב קרוב
שוב את אילנה רוכינא היפהפיה
בקירבנו, לא יהיה זה כל-כך בגלל חגיגות
העשור. אילנה נפרדה מבעלה הנוצרי.
היא רוצה, לטענתה, לגדל את ילדיה ב ארץ,
בעוד שלו דיעות אחרות בנידון.

הבלש העברי הראשון דויד תדהר, ה עוסק
עתה בכתיבת ספר זיכרונות חדש,
בשרות המולדת, ובו סיפורים על פר שיות
נעלמות משנת 1912 ועד . 1957 בין
השאר נזכר תדהר כיצד היה הרב עמרם
כ לוי, מנהיגם של נטורי-קרתא, לקוח
קבוע של המישטרה עוד מזמן המנדט. ב־
, 1923 כשהרב קוק ביקר בישיבת החורבה
בעיר־העתיקה, השליך עליו הקנאי הצעיר
האדמוני פח מלא צואה. קצין המישטרה
תדהר עצר את בלוי הצעיר, אך לא לפני
שהתגבר עליו בכוח.

• הפיליטונאי יוסף (״נץ״) ויניצקי :
״הפגנת ד.־ 1במאי לא נועדה להפגין את
ה־ 1במאי, אלא את האחד במ(פ)א״י. זוהי
תשובת, דור התרד׳ לכנס, דור המרד.,״

כו ד

ל ק רו ת

ר* פתע הרגשתי כמו בארג /
/י נטינה, הרגשתי שאני נעלם
ואיש אינו יודע מה עלה בגורלי,״
סיפר לתעולם הזה מורים גימני
( ,)29 העוסק בייצור וייבוא אופנה.
נימני הוא צעיר נאה ונעים־הלי-
כות, שבדיבורו עדיין מתנגנת
שפת־אמו האיטלקית.
בגיל 13 היגר לישראל עם הו ריו
ואחיו, ולמד כאן בביודהספר
התיכון, ואחר כך שירת בצה״ל.
הוא היה חייל רגיל, לא עשה
בעיות ולא הצטיין במיוחד. פע מיים
נידון על-ידי קצין-שיפוט-
זוטר לשבוע ימי מחבוש על עבי רות
מישמעת, והשתחרר בכבוד
מצה״ל ב*. 1976
כשנה בילה עם מישפחתו, הנמ צאת
עדיין ברומא, וחזר לישראל
באוגוסט . 1982 הוא נקרא לשרות
מילואים באוקטובר ושירת 35 יום
בלבנון.
בעת ששירת עדיין במילואים,
נשלח לו צו־קריאה מיחידתו, להתייצב
ביום .21.2.83 אך צו־הק-
ריאה הזה לא הגיע מעולם לידיו
של נימני. המידע הראשון שקיבל
על הצו האבוד, היה מיכתב מיחי דתו,
המודיע לו כי מכיוון שלא
התייצב במועד שנקרא לשירות,
הוכרז כנפקד, ועליו להתייצב
מייד ביחידה.

נות מישטרה אזרחיות, והם אומנם
עריקים כבר חודשים ארוכים. אבל
)היו גם הרבה אנשים שנראו לין
יהודים טובים.
היה שם רואה־חשבון שלא בא
לערב יחידה, ועל כן הוכרז כעריק!
ונעצר. היו שני גברים מעל לגיל
,50 בעלי מישפחות מרובות יל דים,
שמישפחתם כלל לא ידעה
על מעצרם. היה אדם שנעצר על
שלא הופיע לראיון אישי עם מפק דו,
ראיון שהוא עצמו יזם כדי
להיטיב את תנאיו ביחידה.
היה גם אדם אחד שאשתו היתה
בחודש תשיעי להריונה, והוא הת פתל
מחרדה לגורלה ולא יכול היה
להתקשר אליה.
אנחנו היינו נפרדים לגמרי מה־עצירים
האחרים. גרנו בשני אוה לים
מוקפים בגדר, בתוך חצר הכ לא.
היה ברז לשתיה בחצר ושי רותים
פרימיטיביים, וזה הכל. כדי
לערוך שיחת־טלפון היה צורך לה גיש
בקשה בכתב למפקד, וזו נדר
(המשך בנמזוד ;45

במו
^ חייל ממושמע, מיהר נימני
להתייצב ביחידת־הקישור שלו
עם המיכתב המדאיג. אך הקצינה
שחתמה על מיכתב זה לא היתה
באותו היום, וביחידה היתה רק
פקידה זוטרת שלא ידעה מה לע שות,
אך הבטיחה כי מכיוון שה תייצב
— תבטל את הכרזתו כ עריק.

;ימני

עציר נימני
על״ס :

עציר־ללא־מישפט

שאירע מאז,

סיפר

התעוררתי ב־ 5בבוקר, וראיתי
מולי הר־אדם. גבר ענק בבגדים
אזרחיים עמד ליד מיטתי ואמר
לי :״אתה עריק, קום תתלבש!״
זה היה ביום הששי 8 ,לאפריל.
ראיתי שאין טעם להתווכח איתו,
כי הוא רק מוסמך לעצור אותי.
התלבשתי ואמרתי שלום לאחי, ש פתח
את הדלת.
למטה היתד, מכונית של ציידי־עריקים.
הכניסו אותי פנימה ושמו
אזיקים על ידיי. היה זה טנדר
אזרחי, ובו שלושה אנשים. הם
הביאו אותי לקרייה, ושם הייתי
אמור לחכות לבואו של קצין.
רציתי לטלפן לעורך־דין או ל מישהו
שיוכל לעזור לי, אבל ה חייל
אמר לי שזה אסור. אך אח רי
זמן מה, כנראה ריחם עליי, ו אמר
לי שאטלפן מהר לפני שייבוא
הקצין. ב־ 7בבוקר טילפנתי לעו-
רך־הדין שלי, ששי גז, ומסרתי ל אמו
כי אני עצור בצה״ל כעריק.
זה היה הקשר היחיד שלי לעו לם
החיצוני, מאז מעצרי ועד ש שוחררתי
אחרי ארבעה ימים. לו־

לא אותו חייל טוב־לב, מי יודע מה
היד* עולה בגורלי?
הרגשתי כעציר בארגנטינה. היי תי
חסר-אונים ולא היה לי עם מי
לדבר על המצב.
הקצין הגיע בשעה ,8חתם על
המיסמכים הדרושים לשם מעצרי
ושלח אותי לכלא. יחד עם עוד
שני עצירים ישבתי במכונית ה סגורה
בפתח הכלא, כבול באזיקים.
משעה 10 בבוקר עד 2אחר־ה־צהריים.
השמש זרחה והפכה את
המכונית לכיבשן, ואני לא יכולתי
אפילו להוריד את המעיל שלב שתי
בבוקר, מכיוון שידי היו כבו לות.
איש
לא דאג לנו לשתיה או
לאוכל.
לבסוף קיבלו אותנו בכלא, חיל קו
לנו ציוד והעבירו אותנו למ אהל
של העל״מים * .כל אותו זמן
עוד הייתי בטוח כי הכל טעות,
ותוך שעתיים יגיע עורך־הדין שלי
וישחרר אותי.
אבל כאשר נכנסתי למיכלאה ו ראיתי
את עשרות האנשים שישבו
שם וחיכו, כמעט אפסה תיקוותי.
היו שם עוד 27 אנשים שהוכרזו
מסיבות שונות כעריקים. הם היו
מכל שיכבות החברה. היו כמובן
פושעים פליליים, שהוסגרו מתח •
בדארגו! הנזישפטי של צה״ל :
עצירים ללא מישפט.

פרקליט גז
ישועה

המבחר הטוב ביותר,
והגדול
ני מי הרשמה,תונל להבט!
משמעותית לטיולך

לנרשמים עד 315 הנחה 150
לטיולים היוצאים החל נו 1.6.83
<הטיול^
הקלא סי

(ו ^ו ס

$1165^8^0
ציריך -לוצרן -טיטליס ־ ציריך -שפהאחן
פרייבורג -אופנבורג -שטוטגרט -קלרסרוהה -היידלברג -פרנקפורט ־ מינכן
זלצבורג -וינה -קלגנפורט ־ וילך ־ליאנץ ־ בולזנו -סנט מוריץ ־ ציריך -ת״א
ארו ח ת בו קרקונטיננטליתו כן א רו ח ת צה ריי ם או ערב
לאורך כלה סיו ר.

^ > 4נ$1245

$1075

ציריך -ליסבון -סינטרה -קשקש -
אשתוריל ־ ליסבון -סביליה -קורדובה -
גרנדה -מדריד -טולידו -מדריד -
אסקוריאל ־ עמק -הנופלים -מדריד -
ברצלונה ־ פלמה ־ מנקור -פורטו קריסטו ־
פלמה ־ ציריך -ת״א.

רומא -פיזה ־ פירנצה ־ ונציה -אזור
האגמים -ציריך -אנגלברג -טיטליס -
לוצרן -ציריך -מפלי הריין -בזל -פארח -

א רו ח ת בו קרקונטיננטליתלכל או רך ה סיו ר ו עו ד 7
א רו חו ת ח מו ת.

ארו ח ת בו קרקונטיננטליתו בן א רו חתצה ריי ם או ערב
לכל אורך ה סיו ר.

מ9ב$1696$
רומא -ונציה ־ אזור האגמים -ציריך -
טיטליס -לוצרן -ציריך -מפלי הריין -בזל
־ לוקסמבורג ־ אמסטרדם -לונדון -פאריז
גרנובל -ניצה -פיזה -פירנצה -רומא ־ארו ח ת בו קרקונטיננטליתו כן א רו חתצה ריי ם או ערב
לאו רך כלה סיו ר

קסמי אירופה׳
$2885$3395
$1165$4370

אמסטרדם -פאריז -גינבה -
ניצה -פירנצה -ונציה -רומא
ארו ח ת בו קרקונטיננטליתו כן א רו חתצה ריי ם או ערב
לכל או רך ה סיו ר.

רומא -דלהי -גייפור -פטיפור סיקרי -
אגרא -ורנסי ־ קטמנדו -בנקוק -סינגפור
מנילה -הונג קונג -טייפה -אוסקה -קיוטו -נארא -קיוטו -האקונה -קמקורה
־ טוקיו -ת״א.

0וו

$1326^560

ארו חת בו קראמ רי ק אי תמלאהלכל או רך ה סיו ר ו כן
מ ספ ר א רו חו תצה ריי םכמ פו רטבתוכניתה טיו ל.

רומא -פירנצה -ונציה -אזור האגמים -
ציריך -אנגלברג -טיטליס ־ לוצרן -ציריך
מפלי הריין -בזל -פאריז ־ אמסטרדם -לונדון -ת״א.

אמסטרדם -האג -מדורודם -רוטרדם -
אנטורפן -בריסל -פאריז -לונדון -ת״א.

י שנ האפש רו תלהצט רף ל טיו ל 24 יו ם, ללא הו דו
ונ פאל, ב מ חי ר 2 5 8 8 > 3 0 4

א רו ח ת בו קרקונטיננטלית לכל או רך ה סיו ר.

ארו ח ת בו קרקונטיננטלית לאו רך כל הדר ^
קנדה וארה״ה

$251633^ 0

$1309$4540:
קופנהגן -דפק זילנד -יונקופינג -
שטוקהולס -הלסינקי -טורקו -שטוההולס
קרלטטט -לילהאמר -גייונגר -נלס טונד ווס -ברגן -גיילו -אוסלו -אנוסטרדם.א רו ח ת בוקר קונטיננטליתלכל או רך ה סיו ר ו עו ד 6
א רו חו ת ח מו ת__ .

ניו -יורק -פילדלפיה -וושינגטון -גופאלו -
ניאגרה -טורונטו -לאס וגאס -נרייס קניון
סאלט לייק סיטי -גיקסון -ילוסטון -גיקסון -סאלט לייק סיטי -ונקובר -
ויקטוריה -ונקובר -סיאטל -סן פרנציסקו
-סן ס מיון -לוס אנגילס -ניו-יורק -ח״א.

אפשרות לתנאי אשראי מיוחדים ל״ל יי יזה

10 תשלומים

דייניסקל!!

תשלום ראשון(־ 0/סו) עם רכישת הטיול והיתרה בתשעה תשלומים
שווים וצמודים לדולר החל מ -ו לחודש שלאחר רכישת הטיול( ,בתוספת 296 עמלה).

לטיולים הגדולים טוס עם הגחלים
קופל נסיעות

קי־ פרסוסאיט<ו

טורונטו -ניאגרה -טורונטו -סאלט לייק
סיטי -גיק סון -ילוסטון -גיק סון -סאלט
לייק סיטי -נרייס קניון -פארק גיון -
הקניון הגדול -לאס וגאס ־ רינו -
סן -פרנגיסקו -סן סמיון -לוס אנגילס -
ניו-אורליאנס -אורלנדו -וושינגטון -
ניו-יור.ק -לונדון -ת״א

$ 2354^27701

יי נעליי !

(המשך מעמוד )43
נד. בתוך ימים מספר, ורק אז יכו לת
להודיע למישהו כי אתר. חי
•וקיים.

די ב ח תי מ ה
של קצין
ן * חיים כמעצר מתרכזים ב ארוחות.
האוכל הוא מועט כל בך,
שהייתי רעב כל הזמן. הבג דים
שקיבלתי היו מהוהים, אבל
מכובסים לפחות, אך השמיכות ש ניתנו
לי היו מזוהמות מעשרות
אנשים שהתכסו בהן לפניי, ולא
עברו כל כביסה או ניקוי.
ביום שבת התחלתי לאבד את
התיקווה ולהרגיש חסר־אונים כמו
כולם. לא שמעתי אף מילה מעורו-
הדין שלי, ומסיפורי האנשים סבי בי
הבנתי, כי כולם יושבים עש רה,
עשרים יום ויותר — ללא
מישפט וללא בל מידע מתי יערך
להם מישפט.
הסבירו לי, כי לפי החוק הצבאי
אפשר לעצור אותי על סמך חתימ תו
של קצין שיפוט בכיר ל־35
יום, בלי להביאני למישפט כלל.
לא היתד. שם כל תעסוקה, וכל
פתיחת־שער הפכה למאורע. כל
אחד קיווה כי השער נפתח כדי
להעמיד אותו סוף־סוף לדין, כדי
שידע מה יעלה בגורלו. אחר כך
הסביר לי עורר־הדין שלי, כי התיק
האישי של כל אחד אינו נמצא ב כלא,
אלא מועבר לפרקליט הצבאי
לשם החלטתו אם להעמיד את ה עציר
לדין משמעתי או לשופטו
לפני בית־דין. זו פרוצדורה ארו כה,
ובינתיים יושבים העצירים ב תנאים
גרועים ללא כל צורך.
ביום הראשון בבוקר, אחרי ש ישבתי
יומיים בכלא, הגיע ששי
גז, עורך־הדין שלי. נפגשנו וסי פרתי
לו את כל מה שקרה. הוא
עודד אותי מאוד, והבטיח לעשות
הכל לשיחרורי.
למחרת, ביום השני בבוקר, הוא
חזר וסיפר לי כי החליטו לדון
אותי מייד לפני קצין שיפוט, ולא
להעמידני לפני בית־דין צבאי.
אחרי מאמצים גדולים מצידו הצ ליח
להעביר את התיק שלי מהפ רקליטות
אל הכלא, כדי שאוכל
להישפט שם מייד.
נקראתי לשופט, ואחרי שכפרתי
באשמה ואמרתי כמה מילים, הור שעתי
והשופט דן אותי ל־ 28 ימי
מאסר על תנאי. נשפטתי ב־3
אחרי־הצהריים, ויצאתי מהכלא ב שעה
10 בלילה. עיכבו אותי שעות
בדי להחזיר ציוד.
הזהירו אותי מאז, שלא כדאי
לי להסתבך עם צה״ל, ואולי מישהו
יזכור לי את הראיון הזה
ויעשה לי אי־פעם צרות בגללו.
כולם אמרו לי :״זה צה״ל, ואי-
אפשר להתווכח !״ אבל כאשר היי תי
בכלא והסתכלתי על האחרים
וידעתי שמחר אני יוצא אבל הם
נשארים ללא כל מידע על גורלם
— הבטחתי לעצמי שברגע שאצא
ן החוצה, אדאג להם ולא אשכח
אותם.
עד כאן דבריו של מורים
נימגי.
כמעט כל אחד במדינת־ישראל
הוא חייל מילואים, ונתון לאותם
חוקים שהביאו את מורים נימני
למעצר. כאשר נעצר אזרח על-
ידי המישטרה האזרחית, הוא זכאי
לשיחת־טלפון למישפחתו או עורך-
דינו בתוך 24 שעות. הדבר מוסדר
בחוק. במיקרה הגרוע ביותר הוא
יושב במעצר 48 שעות. ואחר־כך
מובא לפני שופט אזרחי, השומע
אותו ויכול לשחררו במקום.
קצין צה״ל, מדרגת אלוף־מישנה
ומעלה. יכול להוציא צו מעצר ל-
15 יום, בלי לשמוע את דברי הע ציר
או את גירסתו. אפשר להאריך
מעצר כזה עד 35 יום בטרם יובא
כלל העציר בפני שופט.
במדינה שבה מילחמה נמשכת
שנים ואזרח הוא חייל מילואים
במשך שני שלישים של חייו ב ערך,
רצוי שגם לחיילים יהיו
זכויות אזרח מינימליות.

אילנה אלון .

ה טון ם וזזה 23.83.

7־,וגאק הוא רמאי!

יי* ית מאן דפלינ, כי קוג׳אק
הוא יהודי פיקח, היודע להר שים
אנשים הבאים איתו במגע,
בהופעתו ובחלקלקות לשונו,״ קבע
השופט דויד ולך השבוע. הוא הו סיף
ותיאר את קוג׳אק וכתב ב־פסק־הדץ
כי ״חזותו של הנאשם
נראית על פניה מכובדת ומעוררת
אמון, ותווי פניו מזכירים במק צת
את השחקן אדוארד ג׳י רובע-
סון.״

הוא רוצה לקנות תכשיטים לידי דתו
הצעירה.
הוא היטיב לשחק את תפקיד
הגבר המזדקן, המאוהב בבחורה
צעירה ומוכן לעשות הכל כדי לכ בוש
את ליבה. הוא הציץ בתכשיטים
שהציע לו בעל החנות, שלף
צ׳ק על סך 30 אלף דולר ואפילו
לא התווכח על המחיר.
בעל חנות־התכשיטים חשב כי
ביצע את עיסקת חייו. הוא הסביר

לקבלת הצ׳ק, הירהר מעט, ואמר
כי בעצם אולי מן הראוי כי יקנה
עוד תכשיטים לידידה היפה. הוא
שלף מכיסו צ׳ק נוסף, המשוך על
אותו בנק, על סך 40 אלף דולר,
ובחר תכשיטים נוספים.
בעל־החנות היה כל־כך מלא
התלהבות מהקניה הענקית, שעי ניו
סונוורו. מייד אחרי שיצא ה לקוח
העשיר מחנות־התכשירים,
מיהר הסוחר לסניף הבנק שבו הוא
מנהל את חשבונותיו, והפקיד את
שני הצ׳קים. בגלל טעות מינהלית
זוכה אפילו חשבונו של הסוחר על-
ידי סניף־הבנק במלוא הסכום, ו אילו
רצה, יכול היה הסוחר למשוך
את הכסף מחשבונו בלי בעיות.
אולם איש מחלקת הביצוע המר כזית
של בל״ל, שקיבל לידיו את
הצ׳קים ובדק אותם, גילה כי הבנק
הזה באיי הודו המערבית נמחק
כבר שנה קודם לכן מרשומות
הבנקאות הבינלאומית וחיסל את
עסקיו. ערכם של הצ׳קים היה
כערך הנייר שעליו נכתבו.
חשבונו של סוחר התכשירים לא
זוכה כמובן בסכום של 70 אלף
דולר, והוא עומד להתדיין על כך
עם הבנק.
סוחר התכשיטים מיהר לחפש את
הקונה המכובד במלון רמדה, ושם

לת־בנימין, ושם הבחין להפתע
הרבה בשתי טבעות מתוך או
שמכר לאלפונסו שוורץ.
הוא הזעיק את המישטרה, ואח
חקירות הגיעו אל קוג׳אק שהתח;
במלון בחיפה, ונתפס רק בדצפו
, 1982 שנה יחצי אחרי התרם,
בחקירתו של קוג׳אק התברר ז
מישטרה כי את הצ׳קים המזויים
קיבל מאזרח ישראלי בשם שי
עון אברמוביץ, גבר כבן 50 לי
עבר פלילי. קוג׳אק גם סיפר,
בידי אברמוביץ מצויים צ׳קים נו!
פים, המשוכים על אותו בנק
סכומים המגיעים למיליוני דולרי
הוא הסביר, כי לפני קניית הת
שיטים נסע עם אברמוביץ ליר
שלים העתיקה, כדי לקנות ע
!זהב בצ׳קים האלה. אולם נר
כי הסוחרים הערבים היו זהיר
יותר, והם לא נפלו בפח. לפיו
גמלה התוכנית לקנות תכשיט
בחנות בתל־אביב.
אחרי הקניה מסר קוג׳אק את
תכשיטים לאברמוביץ, וקיבל מג
כ־׳ 1590 משווי העיסקה כולה.
התובעת ליה לב־און הגי?
כתב־אישום נגד קוג׳אק, אשר ד
דה באשמות של שימוש בדרג
מזוייף והתחזות לאחר, אך כ>
באשמה של קבלת דבר במירמ

..קוגיאק הוא יהודי ניקה, היודע להרשים אנשים הבא־נ
איתו במגע, בהופעתו ובחוקדקות דשנונו,״ קבע השופט
..חנותו שד הנאשם נראית מכובדת ומעודדת אמון ותווי מ׳
מזכירי במקצת את השתקן אדואד ר גי׳ הבינסון.
השופט ולך לא טעה. אברהם
קוג׳אק 55 שהורשע על־ידו ב-
מירמה ובהתחזות לאחר, אומנם
דומה מאוד לשחקן המנוח. אך
הוא אינו טלי סבאלם המשחק ב טלוויזיה
בתפקיד קצין המישטרה
קוג׳אק. אברהם קוג׳אק הוא עב ריין
שהורשע השבוע בדין.
הגבר המרשים והלבוש היטב היה
מצוייד בדרכון גרמני מזוייף, על
שם אלפונסו שוורץ. בשנת 1980
הוא נכנס לחנות־תכשיטים ברחוב
הירקון והסביר לבעל־החנות, כי

פנים לתייר העשיר, שמסר לו כי
הוא מתגורר במלון ומדה, וסיפר
לו על הצלחותיו העיסקיות בארגנ טינה.
סוחר
התכשיטים בדק את הצ׳ק
שקיבל מקוג׳אק בחרדת־קודש. לא
כל יום רואה אפילו סוחר־תכשי-
טים צ׳ק על סכום נכבד כזה. הוא
היה משוך על בנק בשם אינטרד
שונל אינווסטנזנט בנק מסאן־ונסן
שבאיי הודו המערבית.
כאשר הבחין קוג׳אק כי בעל
החנות לא עורר כל בעיות בקשר

התברר לו כי זה עזב את חדרו
זמן קצר אחרי הקנייה ונעלם בלי
להשאיר עיקבות. הוא מיהר למי-
שטרה והתלונן כי הונו אותו, וכי
נותר בלי הסחורה ובלי הכסף.
למרות חיפושיה הנמרצים של
המישטרה, לא נמצא אלפונסו
שוורץ, היה חשש גדול כי הוא
עזב את ישראל ולא יימצא.
אולם המיקרה היה בעזרו של
סוחר־התכשיטים. יום אחד, כשנה
אחרי המיקרה, ביקר הסוחר באק ראי
בבית־מלאכה של צורף בנח
סניגורו,
יוסף שוהם, טען ארוכ
לגבי הכוונה הנדרשת ויסוד הב
רמה שבעסקה, אך השופט י
קיבל את טענות ההגנה. קוג׳ו
הורשע ונידון לשנתיים וחצי מ
סר בפועל.
כתב־אישום נוסף תלוי נגד אב
מוביץ על נסיון לרמות בעזו
צ׳קים דומים את מישרד־התייר
ולהשיג הלוואה של תישעה מיל׳
שקל. קוג׳אק הוזמן כעד למישפ
של אהרונוביץ, ונראה כי הפרע
טרם הסתיימה. אילנה אלון |

חנן בשון הפיעפשים

בסימטות שוק־הפישפשים יש לה דוכן־
מכירות משלה. היא בולטת בתלבושות ה־אוריגינליות
שלה. היא מרבה לחבוש צעי פים
או כפיות. היא יפה, צעירה ( 30 פלוס)

חיים ורות חפר
חלוקת הפנטהאוז
ודוברת עברית צחה. מה הפלא י היא בו גרת
האוניברסיטה בספרות ! והיא אשתו
של הפיזמונאי חיים חפר, חתן פרס־ישראל
השנה.
סביבה דוברים פרסית. אלה הם שכניה.
בקצה הסימטה נמצאת דורה — בעלת־דוכן
מזה עשרות בשנים.
רות חפר נראית מאושרת. היא גוזרת
בגדים, ומרבה לצבוע אותם. יש לה אוסף
אדיר של בגדים ישנים. תמיד היא הצטיי נה
בטעם מובחר, שאותו פיתחה במס־עותיה
הרבים ברחבי העולם המערבי וה־מיזרחי.
היא
היתד, מורה והפכה דיילת אל־ על.
תימניה יפהפיה. ואז הכירה את חפר. הם
נישאו, והיא פתחה גלריה ברחוב ברעמי,
שאליו ייבאה תמונות, תכשיטים ופסלים
מאפריקה ומקסיקו.
כשקיבל חפר את התפקיד של קונסול-

רות חפר בדוכן שלה כשוק־הפישפשים
לקום עם משורר בבוקר
תרבות של ישראל בלונדאנג׳לס מכרה
רותי את הגלריה ונלוותה אליו.
לפני ארבע שנים הם חזרו ופתחו ב־תוזליך־גירושין
קשה. רותי עברה לגור
עם הבת בדירת שני החדרים של אביה
בכרם. באותה תקופה נכנס חיים חפר
לוועדה לזכויות־האשה, בראשות ח״כ שו

א ב סיג1ון הדוד
סמי הירש
המנוח פוקח חירש.

( )35 הוא ההיפך מדודו

פוקד, נישק את ידן של כל הנשים ה יפות
שפגש. פוקד, ערך נשפים גרנדיוזיים.
כשהקירות מקושטים בשחלבים. סמי לא.
פוקה היה לבוש כמו נסיך, סמי בג׳ינס
ובמישקפיים אפורים.
מספר סמי, המנהל מזה שנה את קולי־סאוס,
שבו הושקעו כספי הירושה של
פוקה :״אני נולדתי באותו בית שבו גר
פוקד״ ברחוב בן־עמי בתל-אביב. אני
זוכר שבהתחלה קראנו לו אפרים, יותר
מאוחר פרויקה, ולבסוף זה הפך לפוקה.
על שמו של קיסר רומי.
״הוא חי במאה ה־ . 19 מה אני יכול
לעשות בכלים שהשאיר, המעוטרים בסמל

!של. קיסר רומי? אני לא יכול לקחת
חלקים בסיגנון כזה, היום זה נראה מגו חך.
היום לנהל מועדון זה עסק. בהתחלה
עוד התעסקתי עם בחורות שהגיעו, היום
זה נגמר לי.
״בכלל, אותי בחורה כמו ברוק שילדם
לא שיגעה, היא לא מושכת. לתמי בן״
עמי לעומת זאת, יש יותר כריזמה.״
הוא גרוש מדליה מילצ׳ן, אחותו של
ארנון מילצ׳ן, מפיק הסרטים. הם ניש או
כשסמי יצא מהצבא בן .21 והיא היתד,
רק בת .20 יש להם בת יפהפיה בת ,9

שרון.

מספר סמי על הילדה :״אני מת עליה.
שלושתנו — אשתי לשעבר, הילדה ואני
נוסעים לחופשות יחד. למה ל אי זאת
המאה יד.־! 20״

למית אלוני. רותי צילצלה לשולמית אלו ני
וטענה ״איך את מכניסה לוועדה אחד
שפונה לרבנות וכותב שאשתו סוררת ומו רדת,
לפי חוק מלפני אלפיים שנה י״
תשובתה של אלוני: מה אני יכולה לע שות?
אני צריכה את שמו בוועדה !״
במשך השנים עברה הבת לגור עם אביה,

ורות רכשה דירה, אחרי שהתחלקו בכסף
שקיבלו מדירת הפנטאוז המפוארת באיבן-
גבירול.
כשנשאלה השבוע מה דעתה על חתן
הפרם אמרה :״אני לא רוצה להפריע
לחגיגה הפרטית שלו. השרים את שיריו
לא קמו אתו בבוקר!״

מ> מכה
א ת גלור>ה
סופר?
מאפרות הטלוויזיה הורגלו להסתיר פג מים
בפניהם של הקריינים, כתמים, או
סתם פיצעון עקשן שהופיע לו לפתע.
הקריינית גליה סופד נשואה לאדי
סופר, ממנו יש לה בן ובת. אדי סופר
מתכונן היום למיכרז על הערוץ השני.
עד כאן, הכל ידוע. מה שלא ברור
הוא, מי אחראי לסימני המכות על פניה
של גליה, כשהיא מגיעה לטלוויזיה?

גליה סופר
איפור מיוחד

1 1 1

לכאורה, היה זה עוד חוזה סטנדרטי של קניית דירה מרווחת :
וילה בכפר־שמריהו, נד 370 אלף דולר.
המיוהד בו היה שמות הקונים: חנה (״אילנית״) גת וידידה
מזה ארבע שנים, עורך־הדין אלי טמיר.
לזמרת בארץ זה הישג גדול. הזמרת יהודית רגיץ, למשל,
מתגוררת עד היום בדירה שכורה. נורית גל רון לעומתה, כבר
זכתה בדירה משלה לקראת נישואיה — אך זה רק בזכות ירושה.
״בחיים לא נתנו לי כלום,״ מספרת אילנית .״עשיתי את
הכל עם הידים שלי והקול. התחלתי בדירה שכורה בת חדר
וחצי, עד שרכשתי את הקוטג׳ בהרצליה.״
היא מכרה את הקוטג׳ ב־ 130 אלף דולר. אמו של אלי,
מרגלית קרן, שהיא קבלנית בסיקצועה וכיום עוסקת בתיווך
מיגרשים ודירות, מכרה דירה בתל-אביב כ־ 220 אלף דולר. כך
הם הצליחו לרכוש את הווילה.
״הבית צנוע, בן 20 שנה. יש בו שלושה חדרי־שינה וסלון
עם גג־רעפים׳ אבל יש לו יותר מדונם אדמה מסביב, עם עצי
לימון, ברוש ושקדיה. כך שהילדים יכולים לטפס על העצים.״
הילדים הם בנה בן ה־ 7וחצי מנישואיה בשנית, ובתו של
אלי בת ה־ 5וחצי, מנישואיו לדוגמנית אנאכל טמיר.
אילנית של חיי היום־יום היא שונה מאילנית שעל הבימה.
היא קמה ב־ 6וחצי בבוקר, יאפשר לפגוש אותה במיכנסיים
קצרים בדרכה למכולת לקנות לחמניות, כדי לשלוח את הילדים
לבית־הספר.
בערב פסח היו ידיה שחורות מהפול שקילפה, כדי להכין

פינית מלונדון

האי הוא חייס סגן
גן יהודה טלית.

שותפו של האמר

איוני

שרש ני דדים

התפרסם שמו של ישרא־זפיקי
התקליטים הפרטיים ה לם,
כאיש שהימר על השיר
— וזכה.

לנה הינונן וחיים סגן

חיים הוא יליד מצריים, שהיגר לישראל
ב־. 1957
הנשים בחייו היו תמיד בלונדיות. הוא
הביא לארץ פינית בלונדית בשם לנה
הינונן. מאוחר יותר נשא לאשר. ישרא לית
בשם מרים (״מיקה״) ליכוכיץ,
בלונדית שהתחילה להשמין עם נישואיהם.
הם התגרשו ב־ ,79 אחרי שלוש שנות
נישואין.
כיום יש לו בלוס־אנג׳לם אולפן־הקל־טות,
ובפאריס מישרד וחברת־תקליטים.
הוא נוהג לבוא לישראל מדי שלושה
חודשים, כדי לבקר את אמו.

אילנית ואלי טמיר
השקדיה פורחת
את המאכל האהוב על אלי — פול עם קוסברה.
מספרת אילנית :״אני טיפוס מיושן שאוהב להישען על
גבר. אלי, חבר שלי, הוא איש־מישפחה, אוהב בית וילדים.״
האם תינשאי בשלישית?
״אם אני אעשה את זה, זה מפני שאני רוצה עוד שני ילדים
— לפחות.״

פריט איננדט״ם

בעיתונים התפרסם שביום השבת תיערך
מכירת־תכולה של בית ברחוב הנוף פינת
השיקמה, בסביון.

עשרות מכוניות הגיעו, ומדי פעם נראה
אחד הקונים כשהוא יוצא עם פריט כל שהו.

לכרוני
ת אין כסף
השבוע החלו חברי להקת הבלט בת־שבע
להתאמן באולם אווול־שס בתל-אביב.
המישרדים שלהם, שהיו בשדרות־ההשכ-
לה, שהם רכושה הפרטי של הברונית

כת־ שדע דה־רוטשילד, נסגרו.
לפני שנה הם קיבלו הודעה, שעליהם
לפנות את האולם.
כך נגמרה האפוטרופסות של הברונית

מבירת חיסול

ז׳נט אורדמן והברונית בת־שכע דה־רוטשילד
סוף התמיכה

על הלהקה, שנמשכה כ־ 25 שנה.
כל הבעיות החלו כשהוקמה להקת בת
דור. הברונית ביקשה לאחד את שתי ה להקות.
חברי להקת בת שבע סירבו. הם
ידעו איזו השפעה יש לז׳רמן אורדמן על
הברונית, וידעו שפירוש הדבר השתלטות
מוחלטת של ידידת הברונית על הלהקה.
מד, שתרם להבנה בין השתיים הוא
המיסדרון המחבר את שני הבתים הס מוכים,
של הברונית ושל ז׳רמן, שנמצאים
בגבול אפקה־רמת־אביב.
למרות הסרוב להתמזג, המשיכו חברי
להקת בת שבע להשתמש באולם שבשד־רות־ההשכלה
כדי להתאמן. השבוע גם זה
נלקח מהם.

היה זה סיום עצוב לנישואין בני 26
שנים של הפרופסור אלי כספי, המנהל
את המחלקה לגינקולוגיה בבית־החולים
אסף הרופא, ואשתו זהבה. לזוג שלושה
ילדים, ובתם אף הפכה אותם לסבא ול סבתא.
יהודית
אינה ידועה בארץ, למרות שהיא
אשה יפה ואלגנטית. היא חיתה במשך
שנים באקוואדור, ורק אחרי גירושיה חז רה
לארץ והתגוררה בהרצליודפיתוח. אלי
כספי הוא אחד המומחים לטיפול בעקרות,
ואני מכירה אישית אשה שהופרתה על-
ידו והניחה סכום נכבד של מזומנים,
כתודה, על שולחנו. למחרת קיבלה קבלה
מטעם בית־החולים, ובה רשימת הפרי טים
שהוא רכש מכסף זה.

לעצב ולחשוף לצת יוניסקס, זהה לגברים ונשים.
י* וכד חדש בא לישראל: רובי
קורן. הוא קורן מאושר באמתכתמים כשכל אשד. אומרת לו,

רובי

בן ה־ 25 נשוי לשרה.

אחרי התצוגה :״תשמע, הדגמים
שלך ממש מדהימים. הם מיוחדים
ואחרים !״

רובי הוא מעצב שונה ואחר, זה
נכון. אין לו אופנה ואין. לו קו
מוגדר. יש לו המצאות והברקות
משלו. הוא אינו מהמושפעים, אינו
מהחקיינים. רובי הוא רובי.
רובי הוא עלם־חמודות, הנשוי
ליד ימינו, אשתו שרה. הוא רק
בן .25 בניגוד לבוגרי פאריס ו רומא
למיניהם, הוא בוגר כחול״
לבן. הוא למד בבית־ספר לאופנה
בתל-אביב, בית־ספר לא ידוע ב־

וני יעקובזוו

גבוהה

ואינה

מלאה

חושב שתמי ב רע מי היא מרילין מונדרו
שלו. בשנות השמונים היא קצת יותר
כל־כך אבל עדיין באופנה, בלבוש תחרה.

מ רי לין
11171־ 1
מככבת דיין לא נס ליחה, ושלושה
? אופנאים ידועים אימצו את
המראה שלה בקולקציה שלהם.
ששמו ווג. אבל את הידע
האמיתיים שלו רכש ב בשטח.
כלומר כשהתחיל
באופן עצמאי לפני שנה
מיוחד והנסיון עבודה לעבוד
וחצי.
לרובי יש נטיה ״לחשפנות.״ כלו מר.
הוא אוהב את נשותיו חשופות.
כמה שיותר חשוף — יותר טוב.
רגלים חשופות, גב חשוף. בטן
חשופה, רגל שסועה, שניץ פה וש־ניץ
שם — העיקר שייראו ולא
ייראו. בגדיו הם אידיאליים לקיץ
הישראלי, הם פתוחים ואווריריים.
לביישניות, לצנועות ולבתולות

:ימי החמסין

דא צריו הרבה, די
בפיסת בד שתכסה טפח
תגלה אוו כל השאר. רובי קורן עיצב מבד ארנל

שימלה כזו׳ מנוקדת בלבן־אדום־צהוב־כחול. מחירה
3000 שקל. עדנה רותם העיזה והסכימה לדגמן.
״אני אוהב רגליים יפות וחשופות,״ הוא אומר.

דרך הגב
רובי

קורן

מעצב

החלק העליון של השימלה הוא
בסיגנון הסטרפלס והזית במחוך
(קורסט) ,עם ברזלים. המותן צמודה
ומודגשת בחגורה רחבה, והחלק
התחתון מתרחב בהדרגה או הופך __
קלוש.
הבגדים הם שונים: רפי יעקוב־זון
מעדיף תחרה, גירעון אוברזץ
משוגע על משי וניסים מזרחי
אוהב כותנה פרחונית. השמלות
האלה מיועדות למסיבת קוקטיל,
למסיבות ולערבים חגיגיים, מלבד
בד הכותנה — המתאים גם לשעות
היום ואחר־הצהרים, ואפשר ללבוש
אותו ולהרגיש יפה בלי להתהדר
יתר על המידה.
בנפשן אין מקום אצלו. הוא אינו
אוהב נשים חסודות ומתחסדות,
הוא מעדיף אותן נשיות. את זה
הוא מוכיח ללא ספק בדגמיו,
העשויים בדי ארנל רכים ונשפ כים,
שימלות שק וכותנה חשופות־לב
הנרכסות בשרוכים דקיקים,
ובחצאיות המיני וחולצות־הפופיק
ובשמלות המיני־מיני־מיני.
״מד. לעשות י אני אוהב רגלים
יפות,״ הוא מצהיר. ומי שאין לה
רגליים כאלה, מה תעשה? שתלד
בשמלות ארוכות יותר. השנה כל
מידות האורך הן באופנה.

אפשר לראות הכל. את השיזוף, את הנמשים
ואת דגם הקיץ. שהדגש בהם הוא הגב החשוף.
אופנה של הברקות והמצאות ללא קו מוגדר.
*יי ^יייייייי

__ ב שי

ניסים מיזוחי

111 1 1 1 1 1 * 1ך ך 1שמוילין מוכרו שלו היא אילנה
* י י ^ ייי 1שושן״ עיצב את השינזלה הבודדת
•ייי * י 1
הזאת, שאותה רכשה אשת מלונאי ידוע למסיבה מאוד מכובדת.

כותנה

הזאת

היא

צעירה,

הכוכבת שלו היא מלי
גולדנברג. שימלת ה־חתיכית
ולא מחייבת.

אפשר ללבוש אותה בשעות היום או אחר־הצהרייס
ולהמשיך איתה אל תוך הלילה, למסיבות וארועיס
צילומים: דרורה זיכרוני
חגיגיים.

חד שות
¥והי תלי שכטר, גובהה 180
סנטימטרים, היא בת ,23 סטודנ טית
לארכיטקטורה שיצאה אל עו לם
הזוהר. עד לפני שנה היא שי רתה
בצבא־הקבע כקצינת־חינוך.
כשהרגישה כי מיצתה את חיי ה צבא
— פרשה, והחליטה לפתוח
את פרק הדוגמנות בחייה. היא
יודעת שזה עולם אכזר עם לא
מעט אכזבות, אך היא בטוחה כי
תוך שנה תהיה בצמרת.

נ ״ לון

שזור
ף ך יש להיראות — מציעה
~ וממליצה לנשותיה נילי טוויג,
מעצבת האופנה. היא לבושה בחו לצה
עשוייה ניילון שחור, שזורה
בזהב. הראש גם הוא עטוף בכובע
זהב מרושת, על צווארך לב זהב
וביד פומית ארוכה. זהו המראה
הנשי למי שרוצה להראות קצת
אחרת, ולמי שרוצה להפיץ הופעה.

מבצע חד פעמי למכירת 5דירות
בנות 4חדרים בבנין יוקרת• באחד האזורים
היפים ביותר בפתח־תקוה ברח׳ בן־צב׳.

מחיר מחירון 75,000
מחיר מבצע 64,000 דולר

דולר

אפשרות ל-ו\ו^ 0£1מד

פתוח במוצאי־ שבת

שיא הפאר:
אינטרקום/טלויזיה במעגל סגור
לוב׳ מפואר
ריצוף כהה בסלון ובפינת האוכל
שיש גרניט במטבח
כלים סניטרים צבעוניים
ריצוף קרמיקה בשרותים ובמקלחות
חדר תרבות
לרגל המבצע יהיו מ שרזינו בפתח-תקוה
ובראשון-לציון פתוחים החל מצאת השבת.

מבחר דירות
עם אפשרות ל־וץ ז £1ס\/ח 7

המחירים אינם כוללי מע״מ

אברהם גינד* בונה דירו ת ב או שי ם אוהבים

גם זה ...וגם זה 1...גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה 1...גם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה״11.
המחלקה רגבינורוגיה
שר האוניברסיטה
^ ם שניים. ויקטור קנל, בוגר החוג
1ולביולוגיה, וניצן עמיר, שלמד ציור ועיצוב
אופנה. עוזרות להם שתי צעירות נחמדות. האחת
לומדת כימיה באוניברסיטה והשניה פילוסופיה.
המשותף לכולם: הם מציירים ומוכרים
גבינות.
מישהו טילפן וסיפר לי על המקום. הגבינות
הן, כידוע, אחד התחביבים שלי, אחרי סריגה
ונסיעות לחו״ל. החנות ברחוב בר־כוכבא 43
בתל־אביב נראית כאילו הועברה מאחת הסימטות
של פאריס: וילונות משובצים, מדפים צבועים
ירוק כהה ועליהם בקבוקי יין מלאים וריקים
(מתנה נפלאה ב־ססו שקל) ,כל מיני דברים
שקשיי-ים למזון ושקשה להשיג בכל סופרמרקט
כמו ציבעי־מאכל — קופסה של ארבעה צבעים
ב־ 150 שקל) ,מדף של קפה פילטר מיוחד כולל
המסננת המיוחדת שעושה א״ .הפילטר, סטנדים
שקופים מיוחדים לסיפרי בישול ודני שאני
הבאתי לעצמי מחו״ל מזמן, ואני מאוהבת בו מאז
— 400ש׳ היחידה).
שתי כורסות נוחות ושולחן קטן. תמיד יושב
שם מישהו לוגם קצת יין וטועם איזו גבינה,.
פאריס, כבר אמרתי.

שעוות
על הוגל״ם*
הנה, יש לכם רעיון למתנה מטורפת עד
השבוע הבא, ואז נחפש משהו מפתיע אחר. יש
לכן שערות על הרגליים? פוי!
טוב, אני יודעת שזה נורא כואב, כל השעוות
האלה והמריטות. הגילוח, לעומת זאת, תמיד
משאיר חתכים גועליים. צרות צרורות. זה אלוהים
עשה במיוחד, כדי שנדע שהגברים לא רק עושים
חיים ומנצלים אותנו. הגברים גם סובלים, יום־יום,
ברור השם.
כל הסיפור הטיפשי הזה בא בשביל לספר לכן,
שהקידמה הגיעה ארצה בדמות ספריי להסרת
שערות מהרגליים, ועוד תכשיר באריזה כדורית
להסרת שערות מבית״השחי. קוראים לקידמה
הזאת אימק והוא בא בריח לימון או בריח ורדים.
הספריי לרגליים 482 שקל, ובשביל בית־השחי
— 410 שקל.
מתיר כבוד אליכם אני מנסה תמיד אם
הדברים שעליהם אני ממליצה. נו, אז התיישבתי

וניערתי טוב״טוב את הספריי, השפרצתי לי את
החומר הלבן על הרגליים. אחרי כמה דקות זה
נעשה רומה לקצף גילוח. בהוראות כתוב שצריך
לחכות 5־ 3דקות. לדעתי זה לא מספיק. רק אחרי
כ־ 7דקות אפשר לשטוף את הרגל יחד עם השער

המיותר. בחיי הצליח! יש לי עכשיו רגליים כמו
טוסיק של תינוק, ואני מריחה כמו פרדס
לימונים.
אם בשבוע הבא לא אזכיר את זה, סימן שהכל
עבר בשלום.

מסעד ת הקלוריות
הבלתי מוגבלות
אתם עושים כשבאים אליכם אורחים
^/מאמריקה, אבל במוצאם הם יוגוסלביים?
טוב, מדברים קצת על טיטו, אם יובנקה בגדה בו
או לא, שואלים למה לפי דעתם יוגוסלביה לא
בעדנו(מי כן?) ,שואלים איפה המקום הכי־טוב
לנופש לאורך הים האדריאטי (כאילו שאנחנו
מתכוונים לנסוע לשם).
נו, ומרוב דיבורים כבר כולם רעבים ורוצים
לאכול. אז לוקחים אותם, כמובן, לפינת הבלקן
שהיא מיסעדה מאוד ותיקה מעל מגרשי הטניס
של מכבי, בדרך למיגרשי התערוכה.

ויקטור וניצן נפגשו בצבא. שניהם היו
מדריכים בקורס חובשים. אחרי הצבא פנה כל
אחד מהם ללימודיו, אבל ניצן שהיה תמיד
גבינומן ידוע(בגלל הדודה שלו, שעשתה גבינות
בבית) ,שיכנע את ויקטור שביולוגיה זה חשוב
— אבל גבינות זה יותר חשוב. יש להם איזה חדר
קטן בהרצליה ושם הם עושים אותן, את הגבינות
הנפלאות, בשמונה טעמים שונים. הכל
עבודת־יד.
ביום הראשון, השני והשלישי עושים את
הגבינות בהרצליה, וביום הרביעי, החמישי
והשישי מוכרים אותן בתל־אביב.

ב די ר ללונדון כשתקראו שורות אלה, בבית שלכם —
בתל־אביב, או בירושלים, או באילת, או בעפולה
— תדעו לכם שאני — נמצאת בלונדון הרחוקה
וקצת תרחמו עליי(שלג, קור, גשם).
אני מבטיחה שבחנויות הגדולות, במיסעדות
בבתי־הקפה,
המוריקים, בגנים היפות,
במוסיאונים, בהצגות התיאטרון, בשווקים של יום
א׳ ובכל השאר — אחשוב עליכם, ואם אצליח
למצוא משהו מענין שם, אתם תהיו הראשונים
לדעת על כך.
אז שתהיה לי נסיעה טובה, ולהשתמע בקרוב.

בשימחה גדולה אני מודה שטעמתי את כולן:
גבינת שמיר, גבינת פילפל שחור, גבינת סלרי,
גבינת ליפטאוור, גבינת בצל, גבינת גרגרי תירס
מעושנים, גבינת פטרוזיליה וגבינת שומשום.
בגלל העטיפה של הגבינה כל אחת נראת בצבע
אחר, וזה נראה משגע עד שזה נכנס לפה — שאז
פיתאום זה נהיה מטרף.
גבינות נפלאות, חנות יפהפיה, אנשים
מצחיקים. אז לא מגיע להם שיצליחו?
לא הספקתי לצלם את החברה, אז הינה תמונה
של הסטנר לספר הבישול. רעיון גאוני למתנה.
מדונה מישהו שלח לי למערכת ספר בשם
אקוו אריום בביתך. בטח שמע שאני מתה על
דגים מטוגנים. אחרי שבשבוע שעבר המלצנו
כאן על ספר לימוד סינית, נראה לי שבשביל
השבוע הזה אקוו אריום בביתך זה בדיוק מה
שרשם לנו הרופא.
הספר. מסביר איך לבחור את האקוואריום
המתאים, כיצד לציידו ולהתקינו לנוחיות הדגים,
מה אפשר לעשות לבד ומה צריך לקנות, וכיצד
לטפל ביצורים הקטנים והרטובים כדי שלא יעשו
רעש בבית.
150 ציורים, הסברים ותרשימים אומרים לי,
שהאדון סימיסטר — שכתב את הספר — עבר
קשה מאוד, וכנראה ברצינות.

מקום יפה מאוד, מקושט כולו בצלחות
קרמיקה נוסח בולגריה, המון ריקמות בולגריות
מפוזרות על השולחנות, ומבעד לחלונות אפשר
לראות כמה חתיכים בגיל בינוני זורקים כדורים
אחד לשני. אבל נעזוב טניס עכשיו. למזלנו, לא אנחנו כשבאנו לקוחות הרבה היו והאמריקו־יוגוסלבים. השירות היה מהיר ואדיב
מאוד, לכן אני גם לא מבינה למה בעל־הבית כל
הזמן צעק על המלצרים הנחמדים.
בעל־הבית הוא מהסוג שתמיד יודע יותר טוב
ממך מה אתה אוהב לאכול ולמה. הוא כל הזמן
זילזל בכושר ההחלטה שלנו, וזה קצת עיצבן.
אבל נדבר עכשיו על אוכל ולא על עצבנויות.
לפני ששואלים אותך מה נשמע, שמים על
השולחן מזה (תרגום לאשכנזים: כמה צלוחיות
קטנות עם זיתים, חתיכות נקניק, ממרחים שונים,
צלוחים עם זמן.מעורב בשום ופפריקה) ,על־יד זה
שמים על השולחן לחם שחור עגול עם סכין חדה,
וכל אחד פורס לעצמו את הלחם באיזה עובי
שהוא רוצה. כידוע, פרוסות לחם עבות אפשר
לטבול יותר טוב בתוך השמן.
רק בשלב זה הגיע בעל־הבית המוזכר לעיל.
אחרי סיפור ארוך הציע לנו לקחת מרק צ׳ורבה.
הסכמנו. מייד אחרי שהסכמנו הגיע המלצר עם
שש מנות של מוסקה, ואמר שזה הפתעה. הבעיה
היא שכאשר אתה מזמין אנשים ואתה גם משלם,
לא נעים לך לעשות צעקות ולהחזיר את האוכל
שלא הזמנת. אז כולנו אכלנו את המוסקה
שהייתה מצויינת, אבל לא חמה מספיק — וחבל.
אחר־כך הגיע המרק שהיה בדרגה אחת יותר
טוב מאלוהי. אמרנו לבעל־הבית שהמרק הוא
בלתי־נשכח. זה היה בשבילו הסימן, כנראה,

להביא לנו ארבעה סלטים שונים של חצילים,
קערה עם סלט ירקות, שתי קערות עם סלט כרוב,
קערה עם שעועית מבושלת וקערה עם סלט גזר
וצנון (מצויין) .אולי אתם יודעים במיקרה מי
הזמין את זה? כי אנחנו לא.
בשלב זה כבר כולנו היינו שבעים לגמרי,
וחלק מאיתנו אפילו פתח את הכפתורים
העליונים של המכנסים ו/או החצאיות. אלא
שהנהלת הבית דאגה היטב שאת המנות
העיקריות נזמין בשלב הרבה יותר מוקדם של
האירוע הקולינרי האמור.
הזמנו שש מנות עיקריות, כי היינו-שישה
אנשים. דג. מושט. מטוגן שהיה טוב מאוד. צלי.
בקר היה טוב, אבל צלוי הרבה מדי זמן(זה לא
מידיעה אישית, כי לא יכולתי יותר לטעום —
אבל בעלי אמר לי, והוא אף פעם לא משקר) .עגל
אפוי בתוך רסק עגבניות היה בסדר גמור, אבל לא
יותר מזה. הכבש הצלוי היה טוב מאוד.
ועכשיו באות שתי מנות שבגללן ממש צריך
ללכת למיסעדה הזאת: מוח עשוי בחמאה ובשום,
ומנה של כבד בנוסח צועני — הכי טוב שאכלתי
הרבה מאוד זמן ! שתינו בקבוק יין אחד, קנקן
מיץ תפוחים ובסוף קפה לכולם.
שישה אנשים — המון אוכל — 5,300 שקל.
כשיצאנו החוצה אמר בעלי (שהוא מקיבוץ
תל־יוסף, ולא מהבלקן) שהאוכל היה נפלא, אבל
שמן מדי ומבושל מדי. שתרע לך, בעלי היקר,
שאמרת שטות. כאילו אמרת ״האוכל הסיני היהטוב אבל היה חתוך לחתיכות קטנות מדי ״.ככה
זה צריך להיות, חביבי.
בקיצור, למי שאוהב אוכל ששוחה בשמן —
אני ממליצה ללכת לפינת הבלקן, אבל להחליט
כבר בהתחלה שאפשר לריב עם בעל הבית.
פינת ליב״י
רוני מילוא: תיראה, אם אין לך מיליון שקל,
אולי תיתן משהו על החשבון?

דניאלה שמי

011/411 171113091 הוא סיפורה של סירי הלוי.
מירי כחולת־ד,עיניים היתה מז כירתו
של ארנון צוקרמן, בשעה
שהוא כיהן בתפקיד סמנכ״ל רשות
השידור.

דינה כהנוביץ

השדרנית רו מי ת גיא חטפה לה
את ארוסה, כשנסעה לחודש לחדל.

^ ן גודשווז את החדרים בי
י בניין הטלוויזיה כדבורים רו חשות.
כל אהת מהן משוכנעת ש היא
המלכה.
מרביתן אינן מצטיינות בהופעה
חיצונית יפה מגדר הרגיל. מר ביתן
רווקות או גרושות, שאפת ניות
ללא תקנה, המוכנות לדרוס
אישה את רעותה תמורת מדי ש קרוי
בשפת המיקצוע ״קרדיט״ —
ציון שמה בכותרת הרצה בסיומה
של כל תוכנית.
נכון, הן מקדישות לעבודתן את
כל זמנן. יומם ולילה. הטלוויזיה
עבורן היא בית, מישפחה — כל
עולמן, וכל אמצעי מקדש את ה מטרה
— להגיע לפיסגה.
רובן התחילו את הקאריירה במה
שקרוי ״פי-איי״ ,ראשי התיבות
של ״פרודאקשן אסיסטנט״ _ עוזרת
הפקה. אש הצליחו, והגיעו ל הפקת
תוכניות ממש או לבימוי,
נבע הדבר מתור אחת משלוש ה סיבות
הבאות:
או שהיו באמת מוכשרות יותר
מהאחרים, או שהיו להן מרפקים
חדים יותר, או שפיתחו קשרים
נכונים — אם מיקצועיים ואם
רומנטיים.
סיפור ההצלחה הגדול ביותר,
לפחות בעיני אמיתיה למיקצוע.

רווקה מתקרבת ל .6 0
ין ך י 0ךןץ 111י 1־ך
מנהלת מחלקת הסרטים

* #י 1 1 1 11י1
הקנויים, היא אחת העובדות הוותיקות של רשות־השידור.

אריאלה ובדר

רשות השידור.
בעיקבות ליטי, הי!
חוקה, מהצעירות־יחסית

רפנה קפלנסק׳

התקדמה, למרות שכולם מכירים בכישרונותיה הטובים.

השניים ניהלו רומן השאי, כי
צוקרמן היה נשוי לרעייתו ולאם
שני ילדיו, הקריינית *יליג״ צו־קרמן.
כשהתמנה
צוקרסן לתפקיד מג-

מירי הלו

מזכירתדאהובתו־א שתו של
ארנון צוקרמן, המנהל לש־עבר.
אחרי שנאלץ לעזוב את הטלוויזיה, היא נשארה.

אם לילדו של הסופר המנוח
| ן י 1ן 111ץ 1ו1
יעקב שבתאי. השניים הכירו
#111111 11 # 1ן
בקול ישראל. לפני שבועיים הנחתה תוכנית לכבוד חיים חפר.

הלת מחלקת־העריכה, ועובדת כ יום
כבימאית סרטים דוקומנטריים.
נריסטינה יזהר, בת ב־ ,35 היא
בעלת שיער שחור ועיניים ירוקות.
היא עדיין עוזרת-הפקה.
דוגמה נוספת של אשד. שאפתנית
היא דליה ברונשטיין, בת זד
.35 היא מוכנה להקריב הרבה כדי
להצליח. עד עתר. היא עשתה
כמה סרטים דוקומנטריים וחולמת
להיות כימאית.

מישפחות
חד-הוריות
גרושתו של אסי דיין ,34 ,אם לשני
ילדים. הקשרים המישפזותיים עזרו לה
להתקדם בעבודתה. לאחרונה עברה תקופה קשה ויצאה לשנת חופשה.

^ בות מהנשים הן מתקדמות
י וליברליות בדיעותיהן ומעשי הן.
כמה מהן יצרו מישפחות חד-
הוריות.
רינה הררית,

בימאית

סרטים,

במשר 15 השנים של קיום הטלוויזיה
ה שתלם 1עדיה הנש ים שנול חייהן
מרוכזים בה רונן גדושות או רווקות

1אחותה של אופירה נבון, אשתו של נשי
ןךןיןן
ייי ׳י י המדינה. היתה נשואה לאיתמר כהן, הזם
יי י
המתגורר בארצות־הברית׳ דודו של יזהר כהן. התגרשה ומגדלת היום ילז

אסתר שנו
כמנהלת

ע טו 1

3 1-1

עט . 11.1

מפיקת התוכנית עמוד האש, ידועה במיקצועיותה.
הל הטלוויזיה, הביא עימו את
מירי והורה להעסיקה כעוזרת-
הפקה. למרוח העובדה שלא היה
לה כל נסיון טלוויזיוני קודם, על תה
מירי הלוי אט־אט ולבטח
בסולם הקאריירה. היא הצליחה
לגרום לגירושיו של ארנון צוקרמן,
נישאה לו, ושרדה בבניין הטלוויז יה
גם אחרי שצוקרמן סולק מתפ קידו.
עידן הפיאט
600
פ* דת הנשים המצליחות ו־
״•< השאפתניות התחילה עוד ב רדיו,
לפני קום הטלוויזיה. נשים
רבות הגיעו שם לתפקידי-מפתח.
לאה פורת המנוחה היתה בשנות
ה־ 60 מנהלת התוכניות ברדיו,
דרורה בן־אכי המנוחה היתד. מנ הלת
חטיבת-הבידור. כיום עומדת
בראש חטיבת המוסיקה ברדיו
מיכל זמורה־כהן, אשתו של השופט
העליון חיים כהן.

ע 1וןו ,

־זן ע 11111ן.

בת ,45 רווקה. היתה עורכת מעול
בתוכניות ילדים. לא מצליחה כיו
תחביבה הוא דיאטות. עליה וירידה במישק?

תוכניות.

ג ו \1ג 1ע_ 11ו 1

בטלוויזיה לסירוגין חצי שנה, וחצי שנה מבלה בחו״ל.

בתחילת עידן הטלוויזיה היתה
תקופה, שבחטיבת התוכניות היו
יותר מנהלות ממנהלים. בסיגרש-
החנייה של הטלוויזיה עמדו מכו ניות
הפיאט ,600 שהיו משום־מה
סמל לעובדות הטלוויזיה באותם
הימים. כשהתבססה הטלוויזיה, הת בססו
גם העובדות, רכשו מכוניות
גדולות יותר, ומרביתן קנו גם
דירות בירושלים.
אחת מאותן שעברו מהרדיו ל טלוויזיה
היא מרים רוטשילד, ש היתר,
מנהלת ספריות המוסיקה ו מנהלת
כוח־האדם של רשות השי דור.
כיום היא בשנות ה־ 50ל חייה.
היא אינה נשואה. מזה הר בה
שנים היא מנהלת את מחלקת
הסרטים הקנויים.
אסתר סופר׳ גם היא רווקה בת
כ־ ,45 הצליחה מאוד כמנהלת ה מחלקה
לילדים ולנוער ברדיו. היו
לה תוכניות מעולות, אך בטלוויזיה
היא לא הצליחה במיוחד בתפקיד
מנהלת-התוכניות.
אסתר דר, רווקה בת 40 פלוס,
נמוכת־קומה ושאפתנית, היתד, מג־

ילדה בן לכתב־הטלוויזיה שימעון
טסלר, נשוי ואב לילדים, הנמצא
כיום בלונדון. טסלר הכיר באבהו תו
על הילד.
ורדינה ארז, אחותה של אופירה
נבון, היתד, נשואה לזמר איתמר
כהן, דודו של הזמר יזהר כהן,
המתגורר כיום בארצות־הברית.
היא התגרשה ממנו, ולפני כמה
שנים ילדה בת, מחוץ למיסגרת
הנישואין, לעובד מוסך בירושלים.
המפיקה הנמרצת דליה גוטמן,
הובאה לטלוויזיה על-ידי המפיק
חנוך חסון, אחרי שעבדה בקול
ישראל. היא ניהלה רומן עם הסו פר
יעקב שבתאי המנוח, שהיד,
נשוי ואב לילדים, וילדה לו בת.
גם זיווה שפרן מגדלת לבד ילד.
היא עוזרת־הפקה של הבימאי
אפרים סטן.
הטלוויזיה ממלאה את עולמן של
נשות־הקאריירה השאפתניות. אצל
רבות מהן זהו תחליף לבית ״ולחיי
מישפחה. שולמית יריב .

והב

הדופן בטלוויזיה

עוזרח־הפקה בת ,36 אמת העובדות ה צ עי חו
יחסית של הטלוויזיה. שעות־העבודה יוצאוו
הישראלית שוללות מהנשים את חייהן הפרמייו

מ תא גרף
ש 1א ה ,
ע 1ד

חללים .

ח ר ום

מק 1ר
כפפות לפני שנים רבות קראתי ספר מעולה, פרי
עטו של דן צלקה, תחת הכותרת דוקטור ברקל
ובנו מיכאל ס. הספר מתאר את שרירי יהדות
ורשה אחרי השואה, המיטלטלים בין עבר והווה,
שאותו טרם הספיקו לחוות. הספרים האחרים
אותם פירסם צלקה מאז נראו לי מנופחים
ומזוייפים, חסרי כל ערך ספרותי של ממש
באינדכס הסיפורת הישראלית.
סיפורו החרש של דן צלקה כפפות פורש את
סיפורו של טולק שאפראן, עולה מפולין בחצי
השני של שנות השלושים. מתאגרף חובב,
שלוחצים עליו להצטרף לקבוצת המתאגרפים
של מכבי ת״א. הוא עובד כפועל, לומד עברית
ואנגלית, משחק קלפים עם אביו החורג וחבריו,
מבלה עם נשים וחי חיי שיגרה עד שמגלה אותו
צ׳אמארקו. מאמנה של מכבי ת״א ומציג לפניו
אתגרים ספורטיביים.
כפפות הוא אחד מהמיפויים המעולים של
תל־אביב בסוף שנות השלושים — מיפוי של
תקופה שהמחבר לא חי בה, אך הצליח להעלותה
בעזרת גיזרי־עיתונים, מודעות מהשבועון תשע
בערב (שמו הקודם של העולם הזה בשנות
השלושים וראשית הארבעים) .צלקה מצליח
להביא באמצעות גלריית הנפשות־הפועלות
בסיפרו את האווירה הבלתי־הירואית של אותה
תל־אביב, שהפכה מהעיר העברית הראשונה
* דן צלקה -דוקטור ברקל ובנו מיכאל;
הוצאת מסדה; 156 עמודים (כריכה קשה).
** דן צלקה -כפפות; הספריה לעם -עם
עובד; 258 עמודים (כריכה רכה).

עצמא 1ת
אמריקאי לעיר של סוחרים פולניים, בתי־קפה והווי,
שהסיפורת הארצישראלית כלל לא היטיבה
לתארו; את תל־אביב של בעלי־הבתים והציונים
הכלליים, את תל־אביב הנוהגת כמו היתה פרבר
שיכונים חדש של ורשה היהודית, זו תל־אביב
שלשון־הדיבור ברחובותיה היא בליל של
״עיברולגית״ (עברית־פולנית) שצלקה כמו מחבר
אותה מחדש, על דימוייה וכלליה בכפפות.
לשון הכתיבה של צלקה, עניינית, תמציתית,
חסרת שומן מילולי — והדיאלוגים בין
הנפשות־הפועלות הם מהמעולים שראתה
הסיפורת־הישראלית בשנים האחרונות. כפפות
הוא ספר שבו מצליב צלקה אנטי־גיבור עם
מצב־אנושי. הגיבור אטום להתרחשויות
ההיסטוריות בארץ־ישראל ובעולם. הוא אדם של מהדמויות אחת ולא
אמיתי,
מגד־שחם־ברטוב־שמיר־יזהר, הנושאים
בחד־מימדיותם את משא תבל כולה והעם היהודי
על כתפיהם, בחד־מימדיות הזועקת מבינות
לעמודי סיפריהם. טולק שאפראן הוא אדם
אמיתי, פשוט, אך תלת־מימדי — מה שהופך את
כפפות להישג ספרותי אמין ומעולה.
כבר באחד מפרקי־הפתיחה הוא אומר
לצ׳אמארקו, שחותר להשיבו לקרשי״הזירה :״אני
אפילו לא יודע אם אני אוהב בוקס, אם אני בעד
או נגד בוקס ועד מהרה מתנחל יתוש־הבוקס
בראשו, על חשבון כל שאר המרכיבים של
אישיותו. את חייו הוא מתאר,. :אני חי לי בשקט,
לא מפריע לאף אחד. בשבת אני שומע גיז,
שותח קצת בגלינה, רוקד, משחק כדורגל. בעוד
חצי שנח אוכל לקנות לי רדיו טוב. אני לא רוצח
שיכו אותי ואני לא רוצח לחכות הוא ממיר
את חייו אלה בעולם טוב־יותר, בעיני צ׳אמארקו,
האיש שמשיבו לזירת־האיגרוף.
טולק שאפראן נכנס עד מהרה לאותו
עולם־סגור של מתאגרפים ארצישראליים, החיים
בינות לקרשי־זירה פרובינציאליים, חולמים
והוזים בהקיץ את עולם־האיגרוף הגדול, הנמצא
אי־שם מעבר לים.

החוויה הי שר אלי ת
לפני כשנתיים הסתיימה הקרנתה של סידרת
הטלוויזיה ההיסטורית עמוד האש היחידה
פרי־הפקתה של הטלוויזיה־הישראלית. אחר
ממרכיביה של סידרה זו היתה מנגינה, אותה חיבר
המוסיקאי שם־טוב לוי במיוחד עבור הסידרה,
כמנגינת־האות שלה.
מנגינה זו, שהיא תערובת תת־שיכבתית של
טונים סכרינייס משולבים עם צלילים עמוסי
הירואיות, מבושלים בגירסה המעוררת את אותן
תחושות שבשעתו עוררה מנגינת הסרט
אכסודוס. היא אופינית בסכריניות שלה
למאדיום הטלוויזיוני ולסדרות מסוג זה.
אחרי שנתיים של שיכחה מוסיקלית
למנגינת־האות של עמוד־האש, זכה עם ישראל
לשמוע אותה בכמויות מוגזמות למדי במהלך
החורש האחרון. היא הפכה בחודש זה סימן
ואות־היכר לציונות ולכל שקיווה דור־המייסדים
להקים בכיברת ארץ זו. כך הפכה המנגינה לסמל
הדילטנטיות התרבותית הלאומית, אותו
לוח־שש־בש שיש המכנים אותו ״תרבות
ישראלית״.
את ההמחשה המחדירה ביותר למעמדה
התרבותי של נעימת עמוד האש סיפקה הנהלת
יד ושם, שהביאה מקהלה כדי לשיר אותה בטקס
פתיחת אירועי יום השואה — טקס שכל תושבי
ישראל נאלצו לראותו במסך־הקטן. ואז, כמו
במטה הקסם. במהלך יום השואה, שידרו כמעט

סודני

בתר ־ אביב

1קיטש ־ ר א 1מ י

התבססותן

שאפראן, המעביר את עיתות זמנו הפנוי
בקלוב לדיבור עברי, שם הוא פוגש בנאווה
קוזילן, בתו של המורה לתנ״ך והמרצה ירוחם
קוזיק, והוא מתאהב בה. אהבתו של טולק לנאווה
מביאה את הקונפליקט לכפפות: הזירה מול
האהבה. בסופו של דבר מנצחת הזירה, לא לפני
שסחטה את כל כוחות הנפש של טולק. בעוד
שעולם המתאגרפים של טולק הולך והופך
מורכב יותר ויותר, הרי שכל העולם־האחר, הסובב
אותו, כמו הולך ומתרוקן ממנו :״אחר־כך שתק
והקשיב. הכול דיברו על המאורעות, על

קיטש תרבותי לאומי

להיות מושלם״) יורה חץ ותוקעו על ארון הבוק
הכבד, כסמל של עוצמה אירוטית.
צלקה מוליך את טולק בינות לקרבות
ומאבקי־האיגרוף שלו ופירקי הרוך והעדנה עם
נאווה. כאן נכנס לתמונה אל רוזמארין, מנג׳ר
של מתאגרפים מדרום־אפריקה, השואף לגייס
את טולק לרשימת מתאגרפיו. הוא מסרב, אך
מוכן לצאת למסע ששיאו מיצוי שלמותו
כמתאגרף בקרב עם בונאטי. שהוא קרב השיא
של כפפות.
כאשר נאווה מגלה בחדרו תצלומים של טולק,
עם כפפות־האיגרוף שלו, היא שואלת :״התחלת
להעריץ את עצמך?״ ואז הוא מגלה כי הוא זקוק
לאהבת הקהל. בשלב זה מתחיל הסחף ביחסיהם
של בני־הזוג. טולק פוגש את חברתה של נאווה,
מידה (,.בעצם, אינני יודע מה קרה, אבל אני
מרגיש שנאווה מתרחקת ממני כאשר מירה
מפילה אותו ברישתה, אחרי שמעיניו של
המתאגרף זולגות דמעות. סופו של רומן זה
בדבריה של נאווה :״שמתי את החפצים שלך
אצל מירח...״

סופר צלקה

שפה עברולנית
מילחמת־ספרד ועל בימאי של ..אופה״ העומד
לבוא לתל־אביב...״
סיפור אהבתו לנאווה הולך וגואה (..אתה
נראה פראי נורא, טולק כאשר נאווה מבקרת
בחדרו של טולק, מתאר צלקה את אחר
מהקטעים הנהדרים שבסיפרו. נאווה רואה את
הקשת האולימפית של טולק, בעוד שהוא (..כך
צריכים להיראות כשיורים בה. היורה צריך

כל עורכי התוכניות המוסיקאליות של קול
ישראל את מנגינת עמוד האש, עד שדומה כי
מנגינה זו הפכה ל״הימנון השואה״.
שבוע מאוחר יותר, ביום הזיכרון לחללי צה״ל,
דומה כי עורכי תוכניות המוסיקה של קול
ישראל טרם סיפקו את תאוותיהם המוסיקאליות,
והמשיכו לשחוק את פסי־הקול של עמוד האש.

כרזת יום־נעצמאות ה־35

כתביעת

כפפות הוא רומן של עימותים והתפוררות,
עולמו של טולק, כפפות האיגרוף שלו,
תחושותיו, כאשר הכפפות מנצחות את התחושות.
כפפות הוא ספר מעולה, מומלץ לכל. זה רומן
קולח, שיש בו את כל הסממנים של סיפורת
מעולה.

״עמוד האש״ כפחדיה־לאומית

ל׳הלעצמ או תישר אל •׳-

הקטנה

ניתן אולי להבין את העורכים המוסיקאליים
של קול ישראל(מגיפה זו לא פסחה על העורכים
המוסיקאליים של גלי צה־ל) ,שבאינטליגנציה
הרדודה שלהק תירגמו את כותרת עמוד האש
לעשן המישרפות ועשן התותחים של
שדות־הקרב בארץ־ישראל, ומצאו שמנגינה זו
תואמה והולמת את השכול והזיכרון.
אלא שבמין פרפטום מובילה מדהים, המשיכו
העורכים המוסיקאליים להשפיע את עמוד האש
גם במהלך שידורי יום העצמאות, תוך שהם
הופכים את גלי־האתר של ישראל לתצוגה
מרהיבה של קיטש תרבותי לאומי, מעין מנגינה
לכל עת, המייצגת את מצב התרבות בישראל של
. 1983
לא אתפלא אם מנגינת עמוד האש תימצא
על־ירי העורכים המוסיקליים של קול ישראל
וגלי צה״ל מתאימה גם לחג השבועות,
לראש־השנה, לסוכות ולי״א בארר (במקום
בגליל, בתל־חי

ת רג 1
וונוגוט בשנים האחרונות הפך הסופר האמריקאי
קורט וונוגוט לסופר מוכר על מדפי־הספרים
של ישראל ההיכרות הראשונה של הקוראים עם
יצירותיו עריסת־חתול ו״בית־מטבחייס
חמש״ ,גירתה את הקוראים לשאר ספריו של
וונוגוט.

באחרונה ראו־אור עוד שניים מספריו. הראשון
הוא מבולבל, לעתים משעמם וברובו רדור. השני:
מרתק, מהמם, בעל עוצמה תיאורית, שדומה כי.
הוא מרתק את הקורא, מהמילה הראשונה ועד __
לאחרונה שבו.
בספר הראשון ארוחת־בוקר של אלופים*
מביא וונוגוט דייסה. מילולית של קטעי סיפורי
מדע־בידיוני, עלילות מחברם האבסורדי, מיליונר
מטורף, עיר־שדה פרובינציאלית של אמריקה,
ועלילה המלווה ברישומיו(הגרועים עד למאוד)
של וונוגוט עצמו. האמת היא, שמיותר להתייחס
לארוחת בוקר של אלופים, מעבר למה
שהתייחסתי עד כאן, שהרי ספר זה — אם לנקוט
בלשון מעודנת — רחוק מלהיות יצירה של
קורט וונוגוט במיטבו.
כאן המקום להעיר, שכל דמיון בין
ארוחת־בוקר של אלופים לציפור כלא** הוא
מיקרי בהחלט. ציפור כל א הוא ספר מעולה,
במיטב המסורת של וונוגוט, אחת מהפארודיות
המעולות שהתפרסמו אי־פעם, ועניינן בחלום
* קורט וונוגוט ארוחת בוקר של אלופים:
עברית: דורית בר־און; הוצאת זמורה ביתן,
220 עמודים (כריכה קשה).
** קורט וונוגוט -ציפור כלא; עברית:
דויד נגב; הוצאת זמורה ביתן; 199 עמודים
(כריכה קשה).

האמריקאי -אותו חלום אווילי של תהילה
וממון, המפעיל את בוכנותיה של ארצות־הברית.
ציפור כלא הוא יצירת ציניות מעולה,
שגיבורה הוא וולטר פ. בטארבאק, בנו של
נהג אישי של מיליונר אמריקאי, הזוכה בחינוך
מעולה (הרווארד ,1עובר תלאות־חיים למיניהן,
ער שהוא מתמנה ליועץ בבית־הלבן, בימי
שלטונו של הנשיא, כיקסרן. בעל כספים
הקשורים בפרשת ווטרגייט, המוסתרים במרתף
הבית־הלבן, שם נמצא מישרת של ריצדו־בטארבאק,
הוא נכלא, בדומה לאשמים אחרים
בפרשה שהרעידה את ארצות־הברית.

והוא יוצא לחפש את עתידו, בתיקווה כי ברחובות
הסואנים של ניו־יורק ייפגוש מכרים שיביאו
לשינוי עולמו. בשדרה החמישית הוא פוגש את
ללנד־ קלרז (.,האדם שגנב ממני את שרה
וייאט האיש שסטארבאק הסגיר לידי ציידי
המכשפות. אלא שמצבו של קלוז אינו טוב מזה
של סטארבאק.. :כל שערו נשר, רגליו היו
קרועות __ כנעליים מתהפכות של חסר הצלחה
סוכן־קידום־מבירות
קופסות־גפרורים מקרטון ולוחות־שנה...״
סטארבאק מנסה להתחמק מפגישה זו, אך קלוז
אינו מוותר. כאשר הוא קורא בשמו של
סטארבאק, אומרת סמרטוטרית הניצבת לידם:
..אוה, אלוהים אדירים ! וולטר פ. סטארבאק: זה
באמת אתה? היא מציגה עצמה כמרי קתלין,
אחת מאהבותיו של סטארבאק בימי צעירותו,
קוראת :״אחרי שסוך־סוף מצאתי אותך, וולטר,
אני לא אשחרר אותך יותר לעולם!״
היא מוליכה את סטארבאק לפיסגתה בניין
קרייזלר, תוך שהיא קוראת לאנשים בדרכה:
״פטם קפיטליסטים ...פולטוקרטים נפוחים
ומוצצי־דם מבהיר סטארבאק לקוראיו.. :מרי
קתלין אולוני היתה כמובן ג ב גיק גרייהם
האגדית, מחזיקת המניות העיקתת בתאגיד
ראמגיאק וכאן הוא מספר על ימי נעוריו, על
חברותו עם מרי, פגישתם המשותפת עם מנהיג
הפועלים קנת וייסלר, ואת פרטי סיפור
אהבתם.
מרי רושמת את שמות האנשים שהיטיבו עם
סטארבאק בכלא ומרגע עזיבתו את הכלא, וזה
מוסר לה את השמות, כולל שמו קלוז. תוך שעות
ספורות הופכים כל אלה לסג^י־נשיא ופקידים
בכירים בתאגיד־הענק שלה ראמגיאק.

ציניקן וונוגוט

סיפור פיות מודרני
סיפורו של סטארבאק מתחיל מעט קודם
לשיחרורו מהכלא, הוא נשמע כגירסה אמריקאית
לספר איוב. אשתו מתה עליו, בנו מתנכר לו,
בכיסו כמאתיים דולאר, ועליו להתחיל מחדש את
חייו בגיל שישים ויותר.
סטארבאק, המגולל בפלאש־באק לאחור את
סיפור־חייו, מעיד על עצמו.. :כך שהאידיאליזם
שלי לא מת, אפילו בבית־הלבן בשירות ניקסון,
לא מת אפילו בבית־הסוהר, לא מת אפילו
כשנעשיתי, במישרתי האחרונה, סגן־גשיא של
מחלקת התקליטים למוסיקה עממית של תאגיד
ראמגיאק ועובר מייד לספר על מות אשתו
היהודיה רות מגודש־רם בלב, שבועיים לפני
מאסרו. סטארבאק מתאר את הקריירה הצבאית
שלו במילחמת־העולם, שאחריה פגש את רות1,
שזה עתה יצאה ממחנות־המוות.
בינות לפלאש־באקים חוזר סטארבאק
למציאות שממנה הוא משתחרר — בית־הכלא
שבו הסוהר שלו הוא לא אחר אלא קלייד קרטר
(..בן־דוד מדרגה שלישית של נשיא
ארצות־הברית״) ,בעל אותו חיוך. אחרון
הכלואים שנפרד מסטארבאק הוא בוב פנדר.
(..אסיד־העולם בכלא, שהואשם בבגידה
במילחמת קוריאה שהוא מחבר סיפורי אצל בתוליו שאיבד מדע־בידיוני,
סוכנות־חשאית צפון־קוריאנית, שבעטייה נכלא.
הסיבה למינויו של סטארבאק כיועץ לענייני
נוער בבית־הלבן היתה הלשנה על ידידו הטוב
ביותר בימי ציד המכשפות, הלשנה שניקסון נזכר
בה כאשר מונה כנשיא. עם יציאתו מהכלא, נכנס
בעקיפין לסיפור תיאורה של הגברת ג׳ק
גרייהם(..מחזיקת המניות העירקית של תאגיד
ראמגיאק״) ,שלא נראתה בציבור מזה חמש שנים.
סטארבאק מגיע לניו־יורק ושוכר לעצמו חדר
במלון אשפתות בשם אראפאהו, שבעבר הרחוק
היה מרכזו של החוג־הנוצץ בנידיורק. בינתיים
מספר סטארבאק את הרקע המאוד פרולטארי של
משפחתו, את הקשרים והמיפגשים שבינו ובין
מייסדי תנועת־הפועלים האמריקאית, ואת סיפור
הוצאתם להורג של הצמד סאקו: וואנדטי.
בבוקרו הראשון בחופש, מתעורר סטארבאק
בשעה שבה היו משכימים את האסירים בכלא,

אלא שסיפור הפיות משתבש לו כאשר מכונית
פוגעת במרי, וזו נמלטת למחילות ניו־יורק, שם
היא מתה, ומוסרת לסטארבאק את צוואתה
המורישה את מניותיה בחברת ראמגיאק לאומה
האמריקאית. סטארבאק מעלים את הצוואה עד
שהוא נתפס, ונשלח שוב לבית־הכלא,

מי־מרי
אהרו!

מטורף

מגד

ישורון נו סח

ווכה
ל אור

הפסנתר

מלבד המצאתם של אנשי שלום עכשיו והצעה שיעזבו את מדינת־ישראל, מגלה וילנאי סקופ.. :עד
היום לא נושל אפילו ערבי אחד ביהודה ושומרון ממקום מגוריו ומאדמותיו כותב שורות אלה
נכח לפני שנים רבות בטקס חנוכת מיתקן־צבאי בביקעת־הירדן, שבו נשא וילנאי נאום לפני קצינים
בכירים של צה׳׳ל, ואמר בין השאר בנאומו .״אתם תאים מכאן את הרי מואב ואתם ...אלה שלנו
ועליכם לכבוש אותם, בבוא העת מן־הסתם, גם שם לא ינושל ערבי אחד מביתו ומאדמתו.
ביום השישי שעבר תפס אותי ברחובה של ירושלים משורר נודע, ובפרצי צחוק אדירים אמר
לי :״שמעת? אהרון מגד זכה בפרס סוליצר:״ שאלתי מלא תדהמה למה הוא מכוון דבריו, פתח את
עיתון הארץ שהיה מתחת לבית־שחיו, עילעל בו עד שהגיע לדף הספרותי של העיתון, והראה לי
בתחתית העמוד מישבצת שכותרתה היתה: פרס אמריקאי לאהרון מגד. אבל באותיות־הקטנות היה
כתוב שמגר לא זכה בשום פוליצר אלא בפרס סמילן, מטעם הריבעון היהודי פרזנט טנס. המשורר
לא הירפה ואמר .״בתמורה צריך עכשיו להעניק לסופר נורמן מאילי את סרס איתנים !־
פארודיה־שירית מהממת פירסם הסופר והמשורר יצחק לאור במשא, מוסף הספרות של דבר
( ,)22.4תחת הכותרת טפו אני אומר לך, טפו, בנוסח לשון שיריו של המשורר אבות ישורון, המערב
מילות אידיש, עברית וערבית בשיריו. לאור גם
הקדים מוטו מתוך אחד משירי ישורון. בפארודיה
זו מתאר לאור את עולמם של העובדים הערביים
בתל־אביב (״יושנים עשרים בכוך הערבים
הקטנים יבלית של פלסטין את שירו מסיים
לאור ב״ואני ילד מבחנה ציוני מגרד את יפו
שתכאב שתצא כל הנשמה/תודה באשמה לא
שלי אוי קינדרלאך פון פלסטינה איך בין/מיט
אויך. יא אולאד פלסטין אנא מעכום כי איך
אקשיב אדבר עם קראסניבטאו אם לא/אקרא
לה עין אל חילווה יפו איד במקביל
לגלולות־שינה שאותן פיזר
המשורר ש. שלום (״שיר לפקיד מדינת־

הנישול והאמת
נאום, הוכיח שלום כי טרם נס ליחו כמשורר, והוא
פירסם במשא (דבר )8.4 ,את תרגום שירה של
המשוררת אלזה לסקר־שילר פסנתרי הכחול
תחת הכותרת פסנתר כחול. אלא שגירסתו של
שלום אינה הגירסה העברית הראשונה, ובין
הגירסות שקדמו לה ישנה זו של יהודה עמיחי
(בקובץ שערך ויתרגם משירי לסקר־שילר).
גירסתו של שלום נראית לו כתרגום מגרמנית
לעברית, אלא כתרגום מעברית עכשווית
לעברית של ימי ראשית ההשכלה. בתרגומו
השתמש שלום בין השאר במילים: תבל
מתפרעת(העולם התאכזר); שוררה(מזמרת);
אכלתי מפת הלען (אכלתי מפת המרורים);
דלתי הרקיע (שערי השמיים) .איך אמר פעם
משורר עברי על ש. שלום: שלום שלום ואין ש.
שלום.

עיתון 77

חוברת *38 נפתחת בשיר של יגאל
בן־אריה (הודאה) ובפינת הלשון התקינה
(אמור: שטחים כבושים ו/או שטחים מוחזקים.
אל תאמר: יהודה ושומרון וחבל עזה ...אמור:
להרוג, לטבוח, להשמיד. אל תאמר: לטהר,
לנקות־שטח שני עמודים תחת הכותרת
פינקס ארועים מביאים כרוניקה של אירועים
ספרותיים שונים שהתרחשו במדינה במהלך
החודש. ארבעה סיפורים קצרים של ייסל
בירשטיין אופיניים לאיכויות הרגילות של
* עתון - 77 עורך יעקוב בסר; חובר ת ,38
62 עמי(פורמאט שבועון).

שלו ם

בגיליון־ישן של שבועון־הליכור יומן השבוע מצאתי תחת הכותרת תנועת שלוס־עכשיו

כ תב־ ע ת

שני הגליונות האחרונים של עיתון ,77
במתכונתו החדשה כירחון, מהווים חידוש של
ממש בנוף עיתוני הספרות, חידוש של מתכונת
עיתונאית־ספרותית.

אבות

היא הפרק המכוער ביותר בתולדות הציונות, ראיון שאותו ערך אדר קיסרי עם זאב וילנאי.

חתן־פרם ״סמילך מגד
איזה פרסי

סיפוריו, וכך גם שיריו של יצחק לאור. רשימה
מרתקת על קידום מכירות ספרותי מביא עורך
הדף לספרות של מעריב משה בן־שאול,
המתייחס לתופעת אנשי יחסי־ציבור המקדמים
משוררים ומשוררות אלמוניים (לבנה מושון,

סוזי רוסק אושרוב ואברהם בלבן<.

תחת הכותרת מן התרבות הערבית מביא
מוחמד ע׳נאיים שני עמודי סיקורת על
המתרחש בספרויות במדינות ערב. מדורים
אחרים עוסקים במוסיקה, בסיקורת ספרים,
באמנות. כמו כן מצויים בחוברת שירי־בוסר
רבים, סיפורים המעידים על טעם לא קפדני של
עורכי עתון ,77 טעם שניתן לסלוח עליו.
חוברת **39 של עתון 77 נפתחת
בשיר־מחאה של אריה ביוון (״הצעה לשיקום
** עתון - 77 עורך יעקוב בסר; חוברת
62,39 עמי(פורמאט שבועון).

ב״פוליצר״

ציפור־כלא הוא סאטירה מעולה על החלום
האמריקאי לגווניו, חלום הצדק, חלום הממון,
חלום החופש. דומה שקורט וונוגוט מגלגל בצורה
מטורפת בספר זה על כל פרותיה הקדושות של
ארצות־הברית. ציפור־כלא הוא ספר מומלץ
ביותר, העשוי לסחוט מהקורא פרצים מטורפים
של צחוק. ששום ספר אחר אינו עשוי לסחוט
ממנו.

במשך שש שנים הופיע עתון 77 אחת
לחודשיים, במתכונת ששינתה בהדרגה פרצופים
ספרותיים לכאן ולכאן, תוך שניסה לבור דרכו
ולהגיע למתכונתו ההולמת. מעט מאוד
מהגליונות שראו־אור במתכונות השונות היה
בהם כדי להרשים את הקורא ואת שוחר היצירה
הישראלית.

ושמו

ז יל נאי

נכי מילחמות ישראל״) ,ואחריהם שני עמודים
של שירי ויליאם בטלר ייטב בתרגום
לעברית. צילה אושפיז־אמינון מביאה
ברשימתה שפה מדוברת וכתובה -נשק
פוליטי היבטים מרתקים של השפעת שילטון
הליכוד על השפה העברית העכשווית המשך
מסתו של הלל ברזל מייגעת(וגם תמונתו של .
יהודה עמיחי מלפני כ־ 30 שנה ארכאית
במקביל) .רב־שיח תחת הכותרת שילוב עדות או
מהפיכה מביא דיון בהנחיית העורך, יעקב
בבר בהשתתפות: שמעון בלם, אייב
יהושוע, ם׳ יזהר ואחרים. בחוברת מופיעים גם
כל המדורים הקבועים.
לסיכום, יש בהפיכת עתון 77 לירחון משום
ז׳ורנאל
יצירת של חיובית מגמה ספרותי־תרבותי, שיש לו מקום בנוף התרבותי
של ישראל. מעט דילול בחומר עשוי להפוך את
עתון 77 לעיתון מרתק.

המשך סיפורו שד אנוור אנו־ע״שה, שנבצע בהתנקשות
המסנר ווו רביות! בידי השנ״נ, חסיות! בכלא, גירושו

החוקר אמר־
0(13.סדבדס!
ף ־ 14ב יו ל י 1973 יצאתי מעמאן לעבר
• גשר אלנבי. עזבתי את עמאן ב־3
לפנות בוקר, במונית־שירות. כ־ 2קילומ טרים
לפני הגבול נמצאת עמדה ירדנית.
שם צריך למלא טופסי־יציאה, ואז לוקח
אותך האוטובוס עד לגשר. אחרי שעוברים
את הגשר יש לעלות על אוטובוס נוסף,
כדי להגיע לעמדה הישראלית, הנמצאת
במרחק של כמה מאות מטרים משם.
וכאן התחילו הצרות שלי. החייל שתפ קידו
היה להחתים את טופסי הכניסה גילה
ששמי מופיע ברשימה השחורה. הוא הורה
לי להמתין והכניס אותי לתוך מישרד.
שעה מאוחר יותר הגיעו שני גברים לוב-

האסירים, שהעז לשאול אותי לשמי, הוכה.
בערב שכבתי לישון בלי לגעת באוכל
הקר שהביאו לי.
ביום הראשון בבוקר קשרו את עיניי
והעבירו אותי, יחד עם המיזוודה שלי,
לכלא בחברון. הכרתי את הדרך למרות
עיניי הקשורות — הרי נסעתי בה מאות
פעמים בעבר. ב־ 16 ביולי, כשהגענו לכלא
בחברון, לקחו ממני שוב את כל חפציי.
אז ״ערכתי היכרות״ עם מי שעתידים היו
לחקור אותי. אחד מהם, אבו אל־עבד,
קיבל אותי בחיוך לעגני, הפשיט אותי
והכניס אותי לאחד החדרים. במשך יותר
משעתיים הוא דיבר אלי, ואחר־כך, במשך

ההווים

של אנוור אבו־עיישה, כפי שצולמו לפני שבוע בחברון. האב ממשיך
לנהוג באוטובוס בקו חברון־ירושלים, בדיוק כפי שעשה לפני 30 שנה.
ההורים לא ראו את בנס מאז , 1974 כאשר גורש מחברון והפך נע ונד בעולם המערבי.

שי אזרחית, והכניסו אותי למישרד אחר,
שנמצא מאחורי המישרד הראשון. המיש־רד
הזה היה דווקא נעים, בזכות המזגן
שפעל בו(בחוץ שרר חום של 40 מעלות).
מכיוון שהייתי בין העצורים הראשונים
נאלצתי להמתין עד שמכונית־האסירים
תתמלא. בינתיים עשו עלי חיפוש מדוקדק
ביותר, ולא מצאו שום דבר. נסענו ליריחו,
שם נעצרנו ליד עמדה צבאית והחלפנו
מכונית. הנהג, שדיבר ערבית רהוטה, הת חיל
להטיף לי מוסר. עניתי לו שלא עשיתי
כלום.
בערב הגענו לכלא של ירושלים. לקחו
ממני את כל חפציי, כולל מיזוודה מלאה
במתנות לבני מישפחתי, והכניסו אותי
לתא מם׳ .2בחוץ זרחה עוד השמש, אבל
אני שכבתי לישון והתעוררתי רק למחרת
בבוקר. הביאו לי ארוחת־בוקר, שלא נגע תי
בה, ונרדמתי שוב. בשבת אחרי־הצדד
ריים, בשעת הטיול שאני לא הייתי זכאי
לו, הורו לאסירים להתרחק למרחק של
10 מטרים מתאי, שהשקיף על החצר. אחד

6או 7שעות, היכה אותי. הוא היכה אותי
על אבר המין וסטר לי. החקירה הרא שונה
הזאת היתה נסבלת, וכשהחזירו אותי
לצינוק היה לי מוראל די גבוה, כי האמנ תי
שאוכל לסבול את הכאב ללא קושי.

מי־מלח
17 ביולי: אבו איי-עבד חוקר אותי שוב.
הפעם הוא עובד עלי עם מקל. אני עירום
(האסיר תמיד עירום בזמן העינויים) .חוץ
משנינו נוכח בחדר אדם נוסף. אני מתרשם
שזהו מישהו הלומד כיצד יש לענות את
האסירים. אני חוטף מכות אגרוף רבות
ומכריחים אותי להישאר במשך זמן רב
בתנוחות מעייפות (מרימים כיסא בידיים
ישרות ונשארים עומדים על רגל אחת).
א 1ביולי: עכשיו מגיע השלב השני
של העינויים, שעליו מפקח המפקד ג׳וני.
לפניי עומדים שני עדים, שעונו והאשימו

אותי. אחר־כו מאיים ג׳וני שיעצור את
אבי (שלא עסק מעולם בפוליטיקה) אם
לא אדבר. אחרי שאני מסרב, הוא עובר
למעשים ומענה אותנו, האחד מול עיני
השני. אנחנו, כמובן, עירומים לגמרי.
אחרי אחת ממכותיו של ג׳וני אני נופל
על הארץ ומאבד את הכרתי למשך כמה
דקות. המכות קורעות לי את הלחיים מ בפנים.
הוא מכה אותי, לראשונה, על
האוזניים, וממשיך במטר אינסופי של
מכות במקל.
בסביבות 10 בערב מחזירים אותי לצינוק
ואני מוצא שם אסיר, המתנהג אליי מאוד
ברכות. אבי נמצא בצינוק שמולי, ואני
יכול לראות אותו. כל זה כדי לשבור
אותי.
למעשה, כשהחזירו אותי בערב לצינוק
שלי, והסוהר ראה שכולם מלאים, הוא
קרא למענה שלי ואמר לו שהצינוק שלי
תפוס. אבו אל־עבד התחיל לגדף אותי
כאילו היתה זו אשמתי, והתחיל לחפש
מקום ששם יוכל לזרוק אותי. ליד הדלת
של תא מס׳ 11 הוא ניראה מהסס, ואז
אמר לי להיכנס.
התא היה קטנטן 2 :מטרים אורכו ופחות
ממטר אחד רוחבו. ה,.אסיר״ שכבר נמצא
שם נקרא ואליד. בתחילה הוא סירב לקבל
אותי. וזה העציב אותי כי מאוד השתו קקתי
למישהו שאיתו אוכל לדבר. בסופו
של דבר השאירו אותי איתו, והדבר הרא שון
שהוא אמר לי היה שכל אסיר בסופו
של דבר מדבר, ושהוא לא יספר לי כלום
כי גם אני עלול להישבר ולספר לישרא לים
את מה שהוא גילה לי.
זה עורר את אמוני בו. הוא גם טיפל
בי כשהתלוננתי על שילשול נוראי, שנגרם
לי כתוצאה משתיית מי־מלח, נתן לי לעשן
שני שליש מהסיגריות שלו, סיפר לי על
העינויים שהוא עבר והראה לי את הצל קות•
האמנתי לו כי סימני כוויות הסי גריות
שהיו לו נראו לי אמיתיים. גרנו
ביחד עד ה־ 21 ביולי.
19ביולי: מעירים אותי ב־ 4וחצי
בבוקר, מוציאים אותי לחצר ומתיזים עלי
מי־קרח. מכריחים אותי לשתות מלח ש
אדבר
בחקירה בחדר השני, יביאו אותי
אליו.
היום מכים אותי בקלות, בועטים בי ומ כריחים
אותי שוב לשתות מי־מלח. אחר־כך
מאלצים אותי לדחוף גפרור לתוך
אבר המין, וזה גורם לי לבחילה נוראית,
עד שאיני יכול להתאפק. מכריחים אותי
ללקק את הקיא. אני מרגיש שאני מגיע
לאפיסת כוחות, ובשובי לתא ממתין לי
ואליד, המנסה לשכנע אותי שאיני מסוגל
לסבול עוד. בפעם הראשונה מאז שנאסרתי
אני מתחיל להרהר באפשרות שאולי בכל
זאת אדבר. אני מיואש ומתחיל באמת
לפחוד. אני כבר לא מסוגל אפילו לשאת
את מבטו של המענה.
21ביולי: אחרי שלוש שעות של
עינויים אני מגיע לאפיסת כוחות ומסגיר
חבר. זוהי ללא ספק הטעות הגדול ביו תר
שעשיתי בימי חיי, כי בגללי ישב
חברי׳במשך ארבעה חודשים בכלא, ועונה
אולי אפילו יותר קשה ממני. יתר על כן,
הוא הגיע לפלסטין כדי לבקר את אמו,
שחלתה בסרטן, והאם נפטרה 15 יום לפני
שיחרורו. לא נתנו לו אפילו להשתתף
בהלווייה.

״נתתי לו
^ את הגפציס״
ח די שיהסגרותי אותו, החזירו אותי
לתאי, ושם — הפלא ופלא: באו ל הודיע
לוואליד שהוא עומד להיות מגורש,
ושעליו לעזוב מייד לעמאן. נתנו לו שעה
כדי להתכונן לצאת. ואז, באותו רגע,
ביקשתי ממנו לקחת איתו את הנפצים
שהיו מוסתרים כל הזמן בנעליי. הוא היסס
קצת, ולקח אותם. חצי שעה אחרי שעזב
הועברתי לבית־הסוהר בירושלים. שם חקרו
אותי במשך שעות, עד 4בבוקר. המענים
היו רבים מאוד, וחלקם הגדול היו שיכו רים.
האחראי שלהם שמו יונס, ויש לו
אגודל קטוע. לא יכולתי שלא להבחין בזה
בזמן שסטר לי שוב ושוב. הוא ביקש
לדעת מה בדיוק באתי לעשות בפלסטין
הכבושה.
22ב יו ל י: שבת. אין חקירות, אין
עינויים. אני נח.
23 ביו ל י: אחרי שאני נאלץ שוב לש תות
מי־מלח, מענים אותי בחשמל. מכים
אותי באגרופים ובמקלות על אבר המין.
בערב לוקחים אותי לתא מיספר .13 ושם
אני פוגש למרבה הפתעתי חבר, שאותו
אני מכיר היטב, ושמו באסם. הוא היה
יחד איתי באלג׳יר, ונעצר אף הוא בגשר
אלנבי. לפני שאנחנו מתחילים לדבר
אנחנו בודקים היטב את התא, כדי להיות
י המושל הצבאי הניז! לפג״
שלושה דנים לבנים ומה:
תתדוום או שתישאר פה!
דולל במעט מים, וזה גורם לי להקיא. אז
מכריחים אותי ללקק את הקיא. אני מקיא
שוב. לסיום עלי לנגב את הכל בבגדים
שלי, וללבוש אותם.
( 21 ביולי: יום נורא. בדרך לחדר-
העינויים מביאים אותי מעניי ל״בית המי־טבחיים.״
זהו אולם המיועד לעינויים מתו חכמים,
ומסודרים בו בשורה חבלים, מק לות
ומיטות־ברזל. ה״שומר״ לובש חולצה
מוכתמת בדם, והוא מזהיר אותי שאם לא

בטוחים שלא מאזינים לנו. למרות שלא
מצאנו שום דבר, אנחנו נזהרים שלא
לומר דבר חשוב. הדבר היחידי שאני
מבקש ממנו הוא שילך לדודי ויבקש ממנו
שימצא לי עורך־דין. ביקשתי זאת מבאסם
כי הישראלים אמרו לו שהוא נאסר בט עות
ושישוחרר למחרת היום. אולם כל
זה לא היה אלא תרגיל להוציא ממני
מידע דרכו, כפי שנוכחתי לדעת לפי מה
שקרה למחרת.

שהיתה בטוטוגד,
ופעורת! באשיו
24 כיויי: העינויים מתחדשים. היש־ראלים
רוצים לדעת על מד, שוחחנו, באסם
ואני, במשך הלילה. את באסם מענים אף
יותר ממני. לפי השאלות ששאלו אותנו
באותו היום הבנתי שוואליד היה בוגד,
ושהוא מסר את הנפצים שלי לישראלים.
יותר מאוחר נודע לי שזמן קצר אחרי
שהועברתי לכלא בירושלים, הועבר ואליד
— שוב כאסיר מיסכן — לתא אחר. והת חיל
לרגל אחרי אסיר אחר.
25היולי: מכבים עלי סיגרים וסיג־ריות.

היוני: דוקרים אותי בחזה בסיכות,
שאותן מלבנים מדי פעם באש עד שהן
מאדימות. אני זוכה להתנסות בשיטות
עינויים נוספות. בערב מכניסים אותי לתוך
תא מיספר ,7שסורג ברזל מחלק אותו
לשניים. מן הצד השני של הסורג נמצא
ישראלי, מטורף לחלוטין, המדבר בקול
רם וללא הפסק, ומשתין אל החלק שבו
אני נמצא. הוא, בניגוד אליי, רשאי להי כנס
ולצאת כרצונו. לי מותר לצאת רק
אחת ל־ 24 שעות, כדי לשתות וללכת
לשירותים.
27 היולי: עינויים במשך היום, שהייה
יחד עם המטורף בלילה.
28 היולי: אחרי־הצהריים עוניתי על־ידי
אדם שירק לתוך פי והכריח אותי
לבלוע את הרוק שלו. הגעתי לקצה גבול-
היכולת ואמרתי שאני מוכן לדבר. אחרי
שנתנו לי לנוח כמה דקות הודיתי שה באתי
איתי נפצים ושד,עברתי אותם לווא-
ליד, בכלא חברון. הצלחתי לשכנע את
הישראלים שד,נפצים היו לשימושי הפרטי,
והאמנתי שבזה הסתיימו העינויים.
* 25ה יו לי: משאירים אותי במנוחה,
אך איני מצליח להירדם, הן בגלל המטורף
והן מפני שאני חושב על מד, שעשיתי.
בפעם הראשונה מאז נאסרתי אני בוכה.
3)1היולי: הפעם מענים אותי אפילו
יותר מאשר בעבר, כי הם חושבים שלא
סיפרתי את כל האמת, ורוצים לדעת עוד.
הם אינם מצליחים להוציא ממני דבר,
ומשתכנעים שהתמוטטתי.
1האוגוסט: אני עובר בדיקה רפואית
ומגלה שרזיתי ב־ 9קילוגרם מאז נאסרתי,
לפני 17 יום. ולא היתד, זו תוצאה של
שביתת רעב. בסביבות השעה 10 מתרחשת
סצינה מוזרה. יהודי בלגי, ככל הנראה דתי
מאוד, מתחיל לשוחח איתי (לאסירים ה יהודים
מותר לשוחח איתי, אך לערבים
לא) .הוא אומר לי שהוא רוצה להבין
מדוע העברתי את ד,נפצים. הוא מספר
שהגיע כמה שבועות קודם לכן לישראל,
והאמין שימצא כאן גן־עדן, אך התאכזב
נורא. הוא התווכח כמה וכמה פעמים עם
הסוהרים בגלל היחס הגרוע שמקבלים
האסירים. בסופו של דבר הוא חטף מכות
מהסוהרים, וצעק אליהם :״אני יהודי ו אתם
אינכם אלא נאצים !״ זו היתה הפעם
הראשונה ששמעתי מילים כאלה יוצאות
מפיו של יהודי. למרות הכל, הוא היה
ציוני נלהב.

״הס האמינו
ההתנגדות חוסלה,׳

חדי כמה ימים הועברתי, שוב ב י
עיניים קשורות, לכלא בחברון. נש ארתי
שם, בתא מיספר , 11 עד ה־ 23 בספ טמבר,
בודד ביום ובלילה. לא חקרו אותי
ולא עינו אותי. עד ה־ 23 בספטמבר לא
ד,ירשו לי להתרחץ, והותר לי לצאת מ התא
פעמיים ביום בלבד, כדי לעשות את
צרכיי.
באותה תקופה עקבתי אחרי שיטת ה פעולה
של הבוגדים. הם משמשים פתיון
לאסירים, המאמינים שמצאו סוף־סוף מיש הו
שמצבו גרוע כמו מצבם שלהם, ושאיתו
אפשר לדבר. האסירים המיוחדים האלה
מעבירים את ימיהם בשלווה מחוץ לתא, ו שבים
אליו רק בערב. אז גם הבנתי מדוע
ואליד לא נראה בעצם כל־כך רע.
החיים בצינוק בסוף ספטמבר קשים
מאוד. החום בהם נורא, כי הם ממוקמים
בקומה העליונה של הכלא, מתחת לגג,
ואין בהם אוויר. בכל בוקר בשעה 6
נערך מיסדר. אסיר שאינו קם, גם אם
הוא פצוע, מוכה. למרות שלא היינו
רשאים להתרחץ (המים לא הגיעו לקומה
שלנו) בא יום אחד הסוהר, עייאש, וחילק

בית־הספו בחברון

שה, בשנים 1962־ . 1969 הוא זוכר מאותה תקופה את אווירת
לנו מיברשות־שיניים. לבשנו את בגדינו
הפרטיים. האסירים אינם יכולים לשוחח
ביניהם, אך הם שרים ועונים האחד לשני
בין תא ותא. כשלוקחים מישהו לעינויים,
כולם עצובים.
בכל התקופה הזאת מתרחש מאורע אחד
בלבד: בוקר אחד מכניסים אותי, יחד עם
אסיר נוסף, יוסף דוב, לחדר ריק. ליד
בית-המיטבחיים. ואליד סיפר לי בזמנו
שיוסף מכר את עצמו לשירותים החשאיים.
ולכן אני חושד בו. הוא נראה כחושד בי,
מאותה סיבה עצמה. שום דבר לא יוצא
מה״עימות״ הזה.
ב־ 23 בספטמבר אני יורד מקומת הצינוק

התחרות ששררה בכיתה, שרוב תלמידיה היו בניס לנזישפחות
מבוססות למדי. אז כבר התגוררה המישפחה מחוץ לעיר,
בבית מרווח יותר ומוקף עצי־פרי. בבית־הספר למדו בנים בלבד.

זמן ארוכים (שכיח מאוד)! קושרים את
האסיר בחבל להליקופטר טס, ומאיימים
לחתוך את החבל.
בסוף ספטמבר מבקרת אותי מישפחתי.
אמי, היושבת מן העבר השני של סורג
עבה, שדרכו אפשר להעביר בקושי סיג ריה,
מבקשת ממני שאתפשט. היא רוצה
להיות בטוחה שאני שלם. רק לחשוב שלא
ראיתי אותה מאז ! 1970
הביקור עולה למישפחתו של האסיר 10
לירות. ההנהלה מחזירה לנו את הכסף
הזד, בצורה של קילו אגסים, בננות, סבון
וארבע סיגריות (האסירים העובדים זכאים
לקופסה נוספת של סיגריות־פילטר).

היום. אילו קרה כל זה ב־ , 1981 הייתי נדון,
ללא ספק, ל־ 10 שנות מאסר. אך אז הא מינו
הישראלים שאחרי 1970 חוסלה ההת נגדות
הערבית לגמרי. כיום הם יודעים
טוב מאוד שההיפך הוא הנכון.

״בכלא הזה
אין עיגוייס״

ף* כיוון שהייתי חדש, הכניסו אותי
י לעבודה של שטיפת כלים. הסירים
היו ענקיים, אך תמיד היה מישהו שעזר
לי. ביום הראשון שלי בעבודה הכין לכבו די
הטבח הראשי, שהוא ידידו של אבי,
מחלובה — מעדן חברוני מסורתי, העשוי
מחצילים, בשר ואורז. קשה לימר שהע בודה
היתר, מלהיבה, אבל לפחות אכלנו
היטב אנחנו הכנו אוכל לסוהרים ולאסי-
רים, ואכלנו כמו הסוהרים.
אחרי 15 יום עזבתי את המיטבח והתח לתי
לעביד כספרן. שמחתי מאוד על ה שינוי,
שנתן לי הזדמנות להכיר כמעט
את כל האסירים. לא היתה שם סיפריה
של ממש, אלא חדר קטנטן, שבו היו
מסודרים סיפרי־לימוד בערבית וכמה רו מנים
של סופרים ערביים וזרים. בחדר
הזה. שבו החזקנו בהשאי גם חוברות
שעסקו בתיאוריה פוליטית, ושעברו לפי
התור מיד ליד, לא חיפשו מעולם. לעומת
הביקורים אורכים כ־ 10 דקות, אך הכל
ומגיע לכלא. האסירים מקבלים אותי בח זאת,
שלוש או ארבע פעמים בשבוע
תלוי בסוהר. אמי סיפרה לי שמאז מעצרי
מימות רבה. סוף־סוף אני זוכה במיקלחת,
פשטו הסוהרים באקראי על אחד התאים,
היא ואבי הגיעו לכלא בכל שבוע, בשעת
זורקים את בגדיי ואני מקבל בגדים
שבו ישבו בדרך־כלל כעשרים אסירים,
הביקור, אך אמרו להם שאיני נמצא שם.
נקיים. אני ממש מאושר לראות אסירים
וערכו בו חיפיש מדוקדק. לפעמים הם
מישפטי מתקיים באוקטובר. סבי מצא
אחרים. אני גם מגלה שבכל הקשור ל מצאו
סכינים.
עירך־דין ישראלי מצויץ, ונאלץ לשלם לו
עינויים, לא ראיתי עדיין הכל. הנה כמה
כל יום היינו זכאים לביקור של חובש
סכום כסף לא קטן (סכום שהיה שווה ל דוגמות
של עינויים, שסיפרו לי האסירים
יהודי, נחמד מאוד, שנעזר על־ידי אסיר.
משכורת שנתית של אבי) .דנו אותי ל־24
האחרים: מושיבים גבר על בקבוק! נות הרופא
היה מגיע פעם בשבוע. אבל הוא
חודשי מאסר, מתוכם 14 על תנאי. את
נים לכלב לנשוך אסירים עירומים וקשו לא
טרח אפילו לבדוק את החולים, וחילק
התקופה שבה כבר ישבתי ניכו לי מעשרת
רים בעיניהם במיפשעה ובירכיים ! נותנים
לכל המחלות אספירין. זה עלה כמעט
החודשים הנותרים. לומר את האמת, ציפי לכלב
ללקק דם מהפצעים! מביאים את
בחייו של אסיר אחד, שסבל מהפרעות ב תי
שיהיה גרוע יותר, שידונו אותי לשנ אשתו
של האסיר ומאיימים לאנוס אותה !
פעילות הלב, ושקיבל, כמובן, טיפול ב־תיים
ואולי לשלוש שנים. באותה תקופה
מכים על מקומות פצועים! תולים אסיר
אספירין. למזלי ידעתי לבצע עיסוי לב.
היו העונשים קלים הרבה יותר מאשר
מהתיקרה, בידיו או ברגליו, למשך פרקי
וזה עזר. רופא־השיניים, לעומת זאת,
אהב מאוד לעקור שיניים. מיותר לומר
שאחרי כמה זמן לא נשארו לו קליינטים
רבים.
אחת לחודש הגיע לכלא נציג הצלב
האדום, שהיה שווייצי. אני שימשתי לו
מתורגמן. בפגישה השלישית הזכרתי כב־דרך-אגב
את העינויים. הייתי בטוח שהוא
יודע על כך, אך מסתבר שזו היתד, הפעם
הראשונה שהוא שמע עליהם, ונדהם. הוא
ביקש ממני שאאסוף לו עדויות. רק שני
אסירים נוספים הסכימו לספר על העינויים
שעברו. האחרים לא ראו מה התועלת
שתצמח מכך וחששו מעונש.
עדותי ועדותו של דאוד אל־ג׳אברי היו
ארוכות מאוד. לעומת זאת, השלישי סיפר
על כמה סטירות, כמה בעיטות ומכה ש חטף
מקת של רובה מהחיילים שהעבירו
אותו מהכלא בירושלים לכלא בחברון.
האסיר הזה היה לוחם־מחתרת, שנכנע ל ישראלים
אחרי שהבטיחו לו שלא יענו
אותו. הוא היה כלוא במשך שלושה חוד שים
בצינוק, ואמנם לא עונה, אבל נמנעו
ממנו סיגריות (והוא היה מעשן כבד
מאוד) ובסופו של דבר הוא נדון למאסר
עולם.
15 יום אחרי שמסרנו את עדויותינו
על גיבעה, ממערב לחברון. המישפחה ממשיכה
להתגורר באותו הבית שבו גדל אנוור, אך כיום ׳ נקראנו, שלושתנו, למישרד המנהל. היה
שם המושל הצבאי של חברון, והוא אמר
נוספה לבית עוד קומה, שבה דירתו של האח הצעיר במישפחת אבו־עיישה.

אוד, שישנה מאחורי סווג נגבה,
ביקשה שואתנשס. היא ואתה
והיות בטוחה ש;א1י שוס

בית המישפחה

החוקר אמר :״כולם מדברינו!׳׳
(המשך מעמוד )57
לי :״אתה מחפש צרות. אני מציע לך
להתנהג במו שצריך, ואם לא, תגורש
ברגע שתצא מהכלא.״ הוא איים גם על
דאוד. אבל לדאוד, שידו השמאלית כבר
היתד. משותקת, לא היה איכפת. האסיר
השלישי, שלא אמר בעצם שום דבר, לא
הוטרד.
בביקורו הבא של נציג הצלב האדום
הוא אמר לי שאין ספק שהמצאתי את
סיפור העינויים, כי בכלא הזה אין עי נויים.
הוא גם הודיע לי ששמות המענים
שמסרתי אינם נכונים. בדיוק באותו רגע
עבר אחד המענים לידנו ואני הצבעתי
עליו. הסוהר הראשי ומנהל־הכלא הודיעו
שאץ להם מושג מי הוא. הנציג שאל

עכשיו אני תופס את מקומו של עלי, שה שתחרר,
ושעתיד למות ב־ 1976 בפיצוץ
בצפון פלסטין הכבושה.
בתא הזה יש לנו בית שימוש, שהותקן
לא מזמן. עד 1969 נדחקו 40 ,30 ולפעמים
50 אסירים בין ארבעת הקירות האלה,
כשלרשותם דלי אחד בלבד. לפעמים הם
חששו לקום ולגשת לדלי, כי ידעו שהם
עלולים שלא למצוא מקום לשבת בו כ שיחזרו.
פעמיים
בשבוע התגלחנו. כל אחד מאי־תנו
קיבל חצי סכיו־גילוח, ואחרי שסיי מנו
להתגלח באו ואספו את הסכינים.
פעם אחת, כשקיבלתי רשות לעבוד מחוץ
לבניין (זוהי זכות הניתנת לאסירים שנש אר
להם פחות מחודש מאסר) החלטנו,

למים לסוכניהם הערביים .״המבקשים״ הם
המשלמים. למעשה, אם מישהו רוצה להש תחרר
מהכלא לפני הזמן, כל שעליו ל עשות
הוא לבקש מבני מישפחתו שישלמו
כסף לסוכן הערבי העובד בשביל היש ראלים.
כלומר, הסוכנים האלה חיים על
חשבון הציבור הערבי. מהצד השני, השי־לטונות
הישראלים מעוניינות שערבים
צעירים רבים ככל האפשר יעזבו את פל סטין.
יש להם כמה שיטות להשיג זאת.
תחילה הם נותנים לסטודנטים הפלסטינים
להבין שמוטב להם להמשיך בלימודיהם
בחו״ל, ולחסוך מעצמם בעיות ואכזבות,
שללא ספק יפלו בחלקם אם יתעקשו
להישאר בארץ. ואז, ברגע שהצעיר עוזב,
מתחילים לאיים וללחוץ על מישפחתו,

רים מבוגרים. התיירים נעלמו כאילו בל עה
אותם האדמה.
בקושי רב חזרתי לחברון. כולם היו
סגורים בבתיהם, חוששים. שום מכונית
עם לוחיות־זיהוי ערביות לא יכלה לעבור
בכפר יהודי, כי חבורות של נערים זרקו
אבנים על כל מי שעבר.
בניגוד לימים הראשונים של מילחמת
יוני 67׳ ,לא ציפינו לניצחון קל, אך
כעבור כמה ימים היינו בטוחים בניצחון
ערבי. פעם אחת ראינו את השבויים ה ישראלים
בטלוויזיה, והמוראל שלנו עלה.
באותה תקופה התחלתי לעבוד בחברון,
בחנות־מכולת של אחד מדודיי. עבדתי
מ־ 1בצהריים ועד חצות — החנות שלו
היא הנסגית האחרונה בעיר. אחר־כך

״ח״נו בקומונה 3 ,ד אחד תו ם ל 3יכולתו. חיתו! ונו קובר!
משותנת, התחלקנו בענודוזו הבית. זאת חיתו! חוו״ה נפלאה,
אותי אם אני מעוניין להגיש תלונה ולה משיך
לטפל בעניין, אך אני סירבתי, כי
לא רציתי שהוא יידע את כל מה שתיב־

ננתי לגלות.

לעבוד בשביל

^ אותו חורף של 72׳ עשינו שלוש
שביתות־רעב: הראשונה באה למחות
נגד החדרת זירמי מים קרים לתוך התאים
באמצע החורף! השנייה — כדי להשיג
את גירושו של סוהר שהיכה אסיר, לא
פוליטי, כדי להשפילו (הסוהר אכן גורש)
ובפעם השלישית לאות הזדהות עם אסירי
כלא אחר.
היחסים שהתפתחו בין האסירים, בעיקר
בין האסירים הפוליטיים, היו חמים וקרו בים,
אך למרות זאת נוצרו קבוצות בהת־

חבר אחד ואני, לאסוף את סכיני־הגילוח
המשומשות. תפקידנו היה לרוקן את פחי-
האשפה ולשטוף אותם, ואנחנו סידרנו
אותם כך שסכיני־הגילוח נשארו דבוקות
לתחתית הפחים, מבחוץ. כך התחמקנו מה חיפוש
הקפדני שעשו לנו בכל פעם שעב דנו
בעבודה הזאת.
כולם קינאו באסירים שהורשו לעבוד
בחוץ. העבודות בללו בדרך־כלל נקוי של
החצר (הכלא מהווה חלק ממיבנה צבאי
גדול) או עזרה בצביעה ובתיקונים.
בסוף אפריל אני נקרא להתייצב לפני
איש השירותים החשאיים. מציעים לי
לעבוד בשבילם, ומסבירים לי את היתרו נות
הכלולים בתפקיד. וזהו ההגיון שלהם :
אם אני נתקל ב״מחבל,״ עלי להסגירו
והם מצידם יטילו עליו עונש קל בלבד.
אני, כמובן, אהיה מכוסה. אך אם ה״מחבל״
הזה הרג חייל, הוא יקבל מאסר עולם, וכך
יהיו כולם מרוצים. הם גם מנסים לשכנע

1א 0 • *1 0 1 1 1ליד מה שהיה פמס בית־ספר במרכז העיר חברון, שבו
״ למד אבו־עיישה עד .1962 כיום הוחרם המקום לשימושם של
# 1 1 1 1 1 /1 1 1
מתנחלי גוש־אמונים. על גג הבניין אפשר להבחין בעמדה צבאית וברגל ישראל.
אם לנטיות הפוליטיות. אוהדי כל זרם
נטו להתקבץ ביחד. הוויכוחים הפוליטיים
פרחו, גם הודות לעובדה שבכל תא (של
15 מטרים רבועים) היו תמיד 10 עד 20
אסירים.
האסירים הרגילים מופרדים מהאסירים
הפוליטיים, אך כולם נפגשים במהלך שני
הטיולים היומיים, כל אחד בן חצי שעה,
בבוקר ואחרי-הצהריים.
להלכה לא קיים מעמד רישמי של אסיר
פוליטי, אך קיימת הבחנה ברורה בין
שני סוגי האסירים. אגב, כמעט שלא היו
בכלא של חברון אסירים שנדונו ליותר
מחמש שנות מאסר.
בסוף מארס 1973 אניי חש ששיחרורי
קרב. אני האסיר הוותיק ביותר בתא שלי,
ובזכות זאת אני תופס את הפינה הקרובה
ביותר לדלת. בכל פעם שמגיע אסיר חדש
או כשמישהו משתחרר, קיים סבב במקו מות
וכל אסיר מתקדם מעט לעבר הדלת.

אותי להפוך לבוגד, ומסבירים לי עד כמה
זה יועיל לי. אני כמובן מסרב, ואומר
שאחרי שיחרורי ברצוני להמשיך בלימו דים
ולא להפוך מרגל. ואז הם מודיעים
לי שאם כך, הם. לא ישחררו אותי, שהם
יאלצו אותי לעבוד בשבילם ושרצוני
להמשיך בלימודים ישמש להם כאמצעי-
לחץ נגדי.
כמה ימים אחר־כך באים הוריי לביקור,
ומספרים לי שמישהו בא אליהם והציע
להם שישלמו סכום כסף מסויים כדי
שאוכל להשתחרר ב־ 1במאי ולנסוע במהי רות
האפשרית לעמאן, כי אם אשאר
בחברון, צפוי לי עונש כבד עוד יותר.
אני משיב להוריי שאני דוחה את העי-
סקר, ושאשאר בכלא עד לתאריך שנקבע
לשיחרורי.
התרגיל הזה נועד להשיג שני דברים:
מצד אחד, השירותים החשאיים אינם מש-

והמישפחה מצידה מתחילה לשכנע את
הסטודנט שלא כדאי לו לשוב הביתה.
פרובוקציות מסוכנות
ף ־ 12 במאי מארגנים האסירים חגיגה
לכבוד שיחרורי, למחרת היום. אנח נו
שרים, רוקדים, מתחבקים. מישהו נותן
לי בגדים כדי שאראה כמו בן־אדם (אבי
שלח לי זוג מכנסיים חדשים לכבוד ה מאורע,
אך נתתי אותם לאסיר שהשתחרר
לפני. איני צריך לתאר את כעסו של
אבי שגילה למחרת מה עשיתי)...
ה־צ 1במאי: בני מישפחתי (פרט
לאמי) ממתינים בשער היציאה. אני אוסף
את המתנות שקניתי להם באלג׳יר. אני
לוקח איתי גם את המתנות שהכינו לי
חבריי לכלא (בין היתר מפת ירושלים
עשוייה משפופרות ריקות של מישחת־שיניים).
כששער
הכלא נפתח, אני חש רצון נורא
לרוץ, אך איני מעז. עדיין לא. בשער
המחנה הצבאי עוצר אותי השומר, הרואה
את המחזה, ושואל אותי במשך 3או 4
דקות שאלות אידיוטיות. הדקות האלה
נראות לי כשנים. ברגע שהוא משחרר
אותי אני מתחיל לרוץ כמו משוגע, ונופל
לזרועות כל בני מישפחתי. לוקחים אותי
הביתה, וברחוב שליד הבית שלנו מצטר פת
אלינו אמי, שהוזעקה על־ידי קריאות־השימחה
של השכנות.
אחרי החגיגה שאירגנו לי לכבוד שיח־דורי
מהכלא אני מתחיל לחיות חיים
נורמליים. אני הולך לספר ומגלח את זקני
ואחר־כך לרופא-השיניים, הקובע שהשהות
בכלא עלתה לי ב־ 8סתימות.
כעבור כמה שבועות אני מתחיל לעבוד
בבית־חרושת לטכסטיל בדימונה. אני עובד
במישמרות ונוסע כל יום במשד 3שעות
באוטובוס מחברון לדימונה. האוטובוס
סוגר את הדלתות ביציאה מחברון ופותח
אותן רק בשערי בית־החרושת. אני זוכר
שביום הראשון של מילחמח אוקטובר 73׳
תפסו הפועלים הישראליים עובד מחברון
והשליכו אותו מגג בית־החרושת. הוא
נהרג.
האחראי שלי היה יהודי מאוראן, שאותו
חיבבתי מאוד. דיברנו על אוראן ואני
הבאתי לו תמונות שצילמתי בעיר. היו
גם פועלים רבים מהודו ומארצות המאג-
רב, שחיו בקהילות נפרדות וסגורות מאוד.
עבודתי שימשה נושא לוויכוחים רבים
ביני ובין אבי. אני שמחתי בבל פעם
,שמכונה כלשהי התקלקלה, ולא עשיתי
דבר כדי לתקן אותה. ראיתי בזה מעין
התנגדות כלכלית, בעוד שאבי טען שאני
בוגד במעבידי.
כעבור כמה שבועות התחלתי לחפש
עבודה אחרת, מעניינת ומשתלמת יותר.
׳מצאתי עבודה כנער־שליח במלון פאן
אנזריקן בסדום. העובדה שאני דובר ער בית,
עברית, אנגלית וצרפתית עזרה לי
מאוד. שם היתד. לי משכורת יפה, מגורים
במקום ומעט פנאי.
ב־ 10 באוקטובר 1973 פרצה המילחמה.
כל העובדים נקראו למילואים. מנהל-
המלון הוא טייס, מנהל כוח־האדם הוא
רב־סרן. במהירות שיא לבשו כל העובדים
הישראלים מדים — אפשר היה לחשוב
שהם מחזיקים את הציוד הצבאי מתחת
למיטה. ביקשו מאיתנו לחזור הביתה.
המלון התרוקן ונשארו בו רק כמה שוט־

קיבלתי עבודה בבניין. כעבור כמה ימים
הפכתי האחראי על הבניין והקבלנים הת חילו
לבקש שאבוא לעבוד בשבילם.
באותו זמן היו לי כמה קשרים עם
תנועת ההתנגדות, והשירותים החשאיים,
שעד אז הניחו אותי לנפשי, חזרו להט ריד
אותי. איש אחד מהש״ב נהג להתייצב
בקביעות לפני חנות־המכולת, אחרים נהגו
לבוא לאתר־הבנייה והתחילו קוראים בקול
רם :״היי, אנוור, מה נשמע כל זה
כדי לסבך אותי. הייתי מתעלם ולועג
לפרובוקציות שלהם. אך הן היו עלולות
להיות מסוכנות מאוד, כי אדם תמים היה
עלול לפרש את אותות ה״ידידות״ שהם
פיזרו סביבם כהוכחה לכך שבגדתי.

חיי קומוגה
באלג׳יריה
י* יפיתי לקבל אישור־יציאה עם זכות
• לחזור. באמת רציתי להמשיך בלימו דים.
הלכתי להיפגש עם ראש־עיריית חב רון,
שייח׳ מוחמד עלי אל-ג׳אברי, והסבר תי
לו שמאחר שסירבתי לעבוד למען
השירותים החשאיים, איני מקבל אישור־יציאה
מהארץ. ראש-העיריה ענה לי
שהוא ישוחח על כך עם המושל הצבאי,
העומד להגיע בכל רגע. הוא אכן הגיע,
בלוויית קצין מהש״ב, שהיה אחראי על
אזור חברון. שמו גידעון. אחרי שהם עזבו
חזרתי לדבר עם ראש־העיריה, והוא אמר
לי :״סיפרת לי שהיית בכלא, אך לא
סיפרת הכל. חזור לאמך. מה כבר תוכל
ללמוד באוניברסיטה?״ יצאתי ממישרדו
ופרצתי בבכי. המשכתי לבכות לאורך
כל הדרך הביתה, מרחק של כקילומטר
וחצי.
חשתי גועל-נפש מחוסר־הצדק שבו מסו גל
לנהוג פלסטיני. נכון שעלי אל־ג׳אברי
היה שר בירדן. אני זוכר שאפילו עניתי
בגסות לדוד ששאל אותי מה קרה. אחרי
נסיון כושל זה, פניתי לעורכי־דין.
ביוני 1974 הוזמנתי אל המושל הצבאי.
נבהלתי. כשבאתי לשם. ראיתי לפניי איש
לובש מדים שאמר לי :״תפסיק לבלבל
את המוח. או שאתה נשאר ומפסיק להט ריד
אותנו עם עורכי־הדין שלך, או שאתה
נוסע לתמיד.״ אמרתי שאני רוצה לנסוע.
הוא הניח לפניי שלושה דפים ריקים ו אמר
לי לחתום. כשהיססתי הוא אמר :״או
שאתה חותם או שאתה לא נוסע.״ חתמתי,
ואיני יודע עד היום על מה. הקצין הורה
לי לעזוב את חברין בהקדם האפשרי.
בתחילת יולי נסעתי לעמאן.
שם היו לי בעיות עם השירותים החש איים
הירדניים — דבר מקובל לגבי כל
מי שהיה לו עסק עם הישראלים. כל
•מה שביקשתי הוא לחדש את דרכוני בדי
לעזוב את ירדן. אמרו לי שתחילה עליהם
לחקור אותי. נתנו לי להמתין במשך
שעות ואחר־כך חקרו אותי שעות על גבי
שעות, אך לא עינו אותי. הייתי צריך
להתייצב בכל בוקר בשעה .8לפעמים
נתנו לי להמתין שעה או שעתיים ולפעמים
המתנתי חמש שעות. ניסיתי להפעיל פרו טקציה
(זו הדרך היחידה שאפשר להשיג
שם משהו) באמצעות בני־דודיי, אך ללא
הצלחה.
בסוף, ב־ 12 בספטמבר ,1974 קיבלתי
דרכון, בזכות חוק חדש שאיפשר מתן
דרכונים ללא הצורך לקבל אישור מהשי רותים
החשאיים (החוק, אגב, בוטל זמן
קצר לאחר מכן).
(המשך בעמוד )63

למה שדק הצרפתים יחנו מהחיים?
בכל קוקטייל. גבינת גליל מתאימה
כבסיס לרוטבים ולסלטיס. גבינה
מצויינת להגשה בכל קוקטייל.
באמת ...למה שרק הצרפתים יהנו
מהחיים?

כוכב הגליל על גבי צלחת כהה
מניחים 12 קרייקריס משולשים בצורת
מגן דוד. על כל קרייקר מניחים
משולש גבינת גליל קטן ועליו אגח
פקאן. כיבוד מרהיב וטעים.

רוטב גליל. מגרריס גבינת גליל על
פומפיה דקה. מוסיפים גביע שמנת
חמוצה 50 ,גרם גבינה לבנה ,90/0וחצי
גביע ״דנובה״ או ־גיל״ .מתבלים
במלח ופלפל לבן, מערבבים היטב
ומצננים לפני היציקה על הסלט.
בתיאבון.

מגבינות היוקרה של:

תנובה

״גליל״ היא הגבינה בעלת ״העורקים הירוקים״ .היא מיוצרת במתכונת גבינת ה־״דחס^עססח״ הצרפתית הנודעת.
גבינת גליל עשויה מחלב כבשים.

תל־אביב ״מאש״
דיזנגוף 152
תל־אביב ״מיף״ ככר
המדינה
תל־אביב ״פאתו״
דיזנגוף 182

רמת־גן ״מיפ״ביאליק 29
רמת־גן ״פאתו״
ביאליק 64
רמת־השרון ״בליסמה״
סוקולוב 65
ירושלים ״ספורטליך׳
מרכז מסחרי, בית הכרם
ירושלים ״סקופ״ שמאי 8

ראשל״צ ״הבוטיק הקטן״
ביאליק 2
נתניה ״ ה ק״ מ ה־ו סו״
הרצל 12
חדרה ״ ק ט מי ס״ אלברט
סמואל 87
קרית־חיים ״בוטיק
רונדרו״ משה שרת 50
עכו ״בוטיק מימי
הרצל 8ו

ם ־ מ בו ל

״שפניה״ -יחידת
שינה מאווררת, טם
כילה ורצפה -קלה
מאוד לנשיאה ולהקמה.

תע שיה ו שיווק ציוד מ חנ או ת וספורט

חיים בחיק הטבע
יש אהלים לים ויש נם שק טינה
יש אוהל משפחתי, תרמיל וחגורה.
יש אהלים לים תיקים לנסיעה
כ טי ט לך חגור -יש גם הנאה.

להשיג בחנויות
המובחרות לציוד

חגור שיווק: שביל המפעל 4קרית המלאכה
ת״א 03 828891
המפעל־ הקיטון 11 בני ברק 03 707151

בין נשיקהלבעיטה
(המשך מעמוד ) 12
עם יאסר ערסאת, אבו־מאזן׳ מתי פלד, יעקב ארנון, איתי ועם אחרים. היה זה יום
ניצחונו הגדול, שכר לשנים של מאמץ, עקשנות וסיכון עצמי, וכל המסובים ידעו זאת.
במשך שבע שנות מגעינו — ושתי שנות המגעים שלי עם חמאמי שקדמו להן —
היו הרבה מאוד עליות וירידות. היו רגעים של הישג והתקדמות, והיו רגעים לא
מעטים של תיסכול ואכזבה. אותה פגישה רישמית בין שתי המישלחות — פלסטינית־אש״פית
וישראלית־ציונית — היתד. סימן־דרך היסטורי.
במהלך הפגישה (והפגישות עם אישים אחרים שקדמו לה באותו יום) עקבתי בעניין
מיוחד אחרי היחס לסרטאווי, בייחוד מצד ערפאת עצמו. אם היה אי־פעם למישהו
י״ ספק לגבי שייכותו של סרטאווי, הוא סולק כליל. היה ברור כי כל ראשי פת״ח
מתייחסים אל ״האח עיצאם״ בכבוד ובידידות, כאל אחד משלהם. היה גם ברור שערפאת
עצמו התייחס לסרטאווי בידידות ובחיבה. היה זה סרטאווי שהתבקש על־ידי ערפאת
לפתוח את החלק הרציני של השיחה רבת־השעות. בסיכום הבעיות וההצעות של הצדדים.
אותה פגישה היתד, מחווה הפגנתית של ערפאת. כפי שסיפר לנו בעצמו, התבקש
להיפגש באותו יום עצמו בדמשק עם נציגות של חזית־הסירוב הפלסטינית, כדי לדון
על ההכנות לכינוס המועצה הלאומית ה פלסטינית
באלג׳יר. הוא הודיע כי אינו
יכול לבוא לפגישה זו, מפני שעליו להיפגש
עם מישלחת ישראלית.

היתה זאת כמעט הכרזת־מיד־חמה.

בסיום
הפגישה היינו במצב־רוח מרומם.
הוסכם על הודעה משותפת. הוסכם על
שורה של צעדים לקידום תהליך־השלום
הישראלי־פלסטיני. נדונו הצעות שונות ד
מרחיקות־לכת .״קו סרטאווי״ ניצח לאורך
כל הקו.

מה קרה כשלושת השכועות
שעכרד כין פגישה זד וכין מושב
המועצה הלאומית כאלג׳ירז מדוע
התקכלד כאלג׳יר החלטות שהסיע
את התהלין־ אחורה?
ברור כי בשבועות אלה נערך מיבחן-
כוח — הן בין האירגונים השונים באש״ף,
הן בתוך תנועת פת״ח עצמה. ברור כי
ערפאת נאבק על תפיסתו. ברור גם כי
צירי המועצה, שבאו מכל כנפי הגולה
הפלסטינית הדוויה, לא הי ועדיין מוכנים,
מבחינה נפשית ומדינית, לתת לקו החדש
את התמיכה המאסיבית שערפאת היה זקוק
סרטאווי וערפאת

הכרזת מילחמזז
ברור גם כי ממשלות ארצות־הברית
וישראל לא היו סעוניינות בניצחון הקו
הזה. אילו רצו בכך, היו מעניקים למחנה המתון באש״ף את העזרה שהיה זקוק לה :
הבטחה אמריקאית ברורה להכיר באש״ף ובזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני
תמורת הכרה אש״פית בישראל. תחת זאת נאמר ההיפך. שתי הממשלות עשו את הכל
כדי לחזק את כוחותיה,סירוב באש״ף.

ערפאת איש־המציאות, הסיק מייד את המסקנה הטאקטית המת״
כקשת. כהיעדר היכולת להשיג ניצחון מוחץ, כרוב שהיה די גדול
למנוע פילוג מכאיב, הוא דחה את ההכרעה.

הוא התפשר, הסכים לניסוחים דו־משמעיים ושמר על אחדות התנועה. בדיוק אותו
הדבר קרה שנתיים לפני כן, בדמשק.

ה מי כתבלא הגינו
^ רטאווי זעם. בהיותו משוכנע כי העם הפלסטיני מחמיץ הזדמנות היסטורית,
וכי אסון נורא עומד לרדת על האוכלוסיה בגדה המערבית, התקומם. הוא התכונן
לנאום נאום חוצב־להבות, כדי לבטא את דעת בני־הגדה ולהשמיע את זעקת הרוב
הדומם של העם הפלסטיני, הרוצה — כך היה משוכנע — בפיתרון מהיר בדרכי־שלום.
ערפאת ידע שאם ידבר סרטאווי, תתחולל סערה ועלול להיווצר קרע. הוא נקט
טכסים חכם. הנהגת פת״ח החליטה שרק איש אחד ידבר מטעם התנועה, וכי איש זה
^ יהיה צלאח ח׳לף (״אבו־איאד״) .הוא נאם נאום מתון, שבו חזר על רבות מן התיזות
^ של סרטאווי, וגם העלה על נס את המגעים עם הישראלים. אך מסרטאווי נשללה
־ האפשרות לדבר.
הוא לא שתק. הוא הרים את קולו — פשוטו כמשמעו — נגד ההחלטה, והצירים
הנדהמים היו עדים לעימות קולני. בו במקום ישב סרטאווי וכתב כתב־התפטרות
מחברותו במועצה. הוא מסר אותו בידי עוזרו, כדי שיגיש אותו בו במקום ליו״ר
המועצה, ח׳אלד פאהום, שהוא פרו־סורי.