גליון 2389 מתאריך 15 ביוני 1983

כתבתה שער האחורי:

כתבתה שער הקדם :,

המונקים שר שיו

להת חיל תחד ש

המלונאי חיים שיף התפרץ השבוע נגד ראש
עיריית תל״אביב, בינה אותו

״רוצח״ .העולם הזה מסכם את
שערוריות קבלן־המרפקים ה־רוצה
להדיח את שלמה להט.

במשך ארבע שנות נישואיה עם עורך־דין
ניו־יורקי הרוויזזה הדוגמנית
חני פרי 180 מיליץ לירות
ישראליות. כעת היא מוותרת
על הכל, ובלבד שתקבל גט.

דה>>שה

בית־דץ־שדדו לשובט
העולם הזדד, שבועון החרשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גודדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך הראשי: אות אבנרי עורך
תבנית: יוסי שנון רכז מערכת: שלמה פרנקל עורכי כיתוב: תמי מוטוביץ
וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר וענת סרגוסטי עורכת דפוס: אהובה
קמץ ראש המינהלה: אברהם סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו־׳ל:
.העולם הזוד בע־מ הדפסה. :הדפום החדש־ בע־מ, תל־אביב הפצה. :גד־ בע־מ

השופט המודד, מגך אלוף (פילס דב איתן(בתמונה),
חולל סערה כשדמם על
עצומת היילי-המילואיס יש
נגול. מבלי לדעת במה
העניין ומה כתוב בעצומה,
הגיב שר המשפטים משה
ניטים כאילו היה התובע
נגדו, השופט שלו וגס
מבצע גזר־
* ן הדין בבית־מישפט־שדה.

כמעט
כל קוראי העולם הזה הם בעלי
השכלה על־תיכונית ותיכונית, וקריאת־השיא
היא בקרב הפקידים, הסוחרים, האקדמאים
והעובדים המינהליים.
^ פעם בשנה עורך איגוד המפרסמים
בישראל מחקר־שיווק, באמצעות מכון לחקר
דעת־הקהל, כדי לברר מי קורא איזה עיתון. בין
השאר הוא בודק את הרגלי הקריאה בשבועונים.
המימצא המעניין אותנו ביותר הוא זה האומר
כי * 6.2של כל האוכלוסיה היהודית הבוגרת
במדינה קוראת את העולם הזה( .הסקר אינו
כולל את הקיבוצים ואת האזרחים הערביים של
ישראל, שני ציבורים שגם בהם זוכה שבועון זה
בקריאה רבה) .פירוש הדבר הוא כי אחד מכל 15
ישראלים קורא שבועון זה. או, לפי דוגמה אחרת,
זוהי אוכלוסיה המקבילה לציבור הבוחרים של
שמונה חברי־כנסת.
מלבד השבועון לאשה, שיש לו אוכלוסיית־י
יעד מוגדרת, והשבועון הצבאי, המחולק לחיילים,
העולם הזה הוא השבועון הבולט ביותר בארץ.
אף אחד מן הנסיונות, שנעשו בשנים האחרונות,
לכבוש מעמד כזה לשבועון אחר, לא הצליח.
היחס בין מיספר קוראי העולם הזה ומיספר
קוראי השבועון אנשים, למשל, הוא ,1:4והיחס
בין העולם הזה והשבועון כותרת ראשית הוא
. 1:7היחס בין העולם הזה ובין השבועון של
הליכוד, יומן השבוע, הוא ,1:3ואילו היחס בין
העולם הזה והשבועון להיטון, המכוון
לאוכלוסיה שונה, הוא .2:3
הפער גדול עוד יותר כאשר בודקים את
מיספר הקוראים, שלגביהם העולם הזה הוא
השבועון הראשון (להבדיל מקוראים הקוראים
^ אותו כשבועון שני) .כאן היחס הוא כלהלן:
~ העולם הזה -אנשים ,1:6העולם הזה -
כותרת ראשית ,1:7העולם הזה -יומן
השבוע ,1:4 -העולם הזה -להיטון .1:2.5

לארק
^ אשכנזים
הסקר בודק

גם את הרכב אוכלוסית ־

_ ״הקוראים של כל עיתון, ויש בו מימצאים
׳׳״מעניינים רבים.

בשבילי, המימצא המעניין ביותר נוגע לבעייה
ה״עדתית״ .בעבר נחשב העולם הזה כעיתון

בה״א הידיעה של ״צברים אשכנזים״ .עתה מלמד

הסקר כי היחס בין הקוראים שהוריהם נולדו 1 באסיה־אפריקה ובין הקוראים שהוריהם נולדו
באירופה־אמריקה הוא .3:4כלומר, כמעט מחצית י הקוראים של שבועון זה הם עתה מיזרחיים.
כבר סיפרתי במדור זה כי בשנים האחרונות
חל שינוי ניכר בהרכב המערכת עצמה. יותר י ממחצית חברי־המערכת הם עתה נשים, וכמעט
1־י מחציתם מיזרחיים. נראה כי מהפכה זו במערכת
עצמה מוצאת את ההד שלה בתהליך מקביל
בקרב הקוראים. שיעור קוראי העולם הזה בקרב
ילידי־הארץ כמעט שווה לשיעורם בקרבישראלים שעלו לפני ,1948 וגם בקרב
הישראלים שעלו מאז . 1953
בקרב הקוראים שלגביהם העולם הזה הוא
השבועון הראשון, יש עדיין פער של 1:2בין
^ הגברים והנשים. אולם בסיכום של כל קוראי
^ העולם הזה, אני מניח כי אץ פער כזה. חלק מן
הקוראות פשוט קוראות את העולם הזה
בשבועון שני.
קוראי העולם הזה מחולקים בצורה כמעט
שווה בין כל הגילים, אך קבוצת־הגיל שבהם
מגיעה קריאה העולם הזה לשיא היא של בני
30־ .39 אחריה באה הקבוצה של גילאי 18־.29
הסיי•*1

2389

אני,
טוביה

עיתון פועלי ישראל מעבר לעניין במימצאים הנוגעים לנו, יש
עניין רב במימצאים הנוגעים לעיתונות היומית.
לפי הסקר, העיתון הדומיננטי במרינה הוא
עתה ידיעות אחרונות.
בדיקת המימצאים מגלה כי ידיעות אחרונות
נקרא פי שניים יותר בקרב המיזרחיים מאשר
בקרב המערביים, בעוד שמצבו של מעריב הוא
בדיוק הפוך. קבוצות־השיא של קוראי ידיעות
האחרונות הן בקרב עוברי־הכפיים, שהכנסתם
היא מתחת לממוצע. אכן, לעיתון זה מגיע התואר
המופיע בראש דבר -״עיתון פועלי ישראל.״
מבחינת הגילים, ידיעות אחרונות הוא עיתון
של צעירים. במאבק בין הצהרונים, היחס הוא 1:2
לטובת ידיעות אחרונות בקרב הצעירים, ו־1:4
לטובת מעריב בקרב בני 60 ויותר. גם בקרב
קוראי הארץ, הקריאה בקרב הקשישים עולה
בהרבה על הקריאה בקרב הצעירים.

מדוע בדאי לפרסם הסקר נערך מטעם איגוד המפרסמים, כדי
לבדוק את כדאיות הפירסום בעיתונים השונים.
מובן שהמיספרים היבשים אינם מספרים את
כל הסיפור. מיספר הקוראים של עיתון מסויים
הוא רק מרכיב אחד במערכת השיקולים של
המפרסם. לא פחות חשובים שיקולים אחרים. בין
השאר:
• האס המודעה בולטת בעיתון ומזדקרת
לעין, או שהיא נבלעת במידבר של מודעות,
שלאיש אין כוח לעיין בו? בהעולם הזה מופיעה
כל מודעה ליד חומר־קריאה. במיוחד ״קופצות
לעין״ המודעות הציבעוניות הגדולות, המודפסות
למהדרין על נייר מיוחד, שהוכיחו את כוחן.
• האם נקרא העיתון במשך כמה רקות, ונזרק
אז הצידה, או שהוא מונח במשך כמה ימים
רציפים על השולחן, נקרא שוב ושוב,
כשהקוראים קוראים פעם מדור זה ופעם מדור
אחר, במשך שבוע ימים?
• כמה אנשים קוראים כל גליון? האם הוא
עובר במישפחה מהבעל לאשה, ולהיפך, ומההורים
לבניהם ולבנותיהם, ומשם לשכנים, כפי
שמקובל אצל קוראי העולם הזהז
כל אלה הם שיקולים העומדים לנגד עיניהם
של אנשי־עסקים מציאותיים, השוקלים את
השקלים המושקעים לעומת הערך המופק. הם
מסבירים מדוע נשאר העולם הזה בית־קיבול
מועדף לדברם של מפרסמים רבים. המגמה היא
ממודעות קטנות יותר למודעות המשתרעות על
עמודים שלמים, וגם על שני עמודים; וממודעות
בשחור־לבן למודעות בצבעים מלאים.
אני מקווה שאתה מוצא עניין במודעות. על
כל פנים, הן עוזרות להפוך את העולם הזה
לשבועון בעל־יכולת, ועוזרות לנו לספק לך את
המידע והשירותים שאתה חפץ בהם.

מתנחלי הגדה, החולפים במכוניותיהם
ליד מחנה־הפליטים דהיישה,
מסתכנים במטר אבנים. העולם
הזה, שבא למקום להקשיב לטענות,
לא להתגרות בתושבים, נתקבל אחרת.
הם סיפרו על
הטרגדיה של מחנה,
שהפך תמצית וסמל
לבעיה הפלסטינית.

בראיון מיוחד לשרית
ישי, שנסעה אליו במיוחד
לקובנטרי, מספר
חיים טופול על הגירסה
המחודשת של כנר על
הגג על הצלחותיו
ואומר:
וכישלונותיו
״אני לא
רוצה ל־גור
בהוליווד!״

שעיר
אריאל שרון אינו שעיר לעזאזל,
כפי שהוא מנטה להציג את עצמו
בציבור. כל מה שאומרים עליו
יריביו השרים -
נבון הוא. כל מה
שהוא אומר על
יריביו -גם נכון.

חנינה פומבית!

פצצה בבית החבלן
.,בעלי, שהיה הבלן ראשי של המישטרה בתל־אביב,
מכר לסוחרים חומרי־נפץ שהיה עליד
להשמיד״ ,טוענת ריבקה, אשתו של
יוסף חכים, במיסגרת תביעת־מזונות.

שחורה אני
ונאווה
״הדוגמניות הישראליות לא
מפרגנות לי״ ,אומרת ארלין
מדיסון, דוגמנית שחורה נד
ארצות־הברית
שבאה לעבוד
בישראל וגנבה
את כל ההצגה.

איפה המורות1
הקהל הרב שמילא את היכל
התרבות היה כולו על טהרת
בוגרי ובוגרות סמינר לווינסקי.
כולם היו שם,
אך מעטים מהם
1שימשו אי־פעם
בחייהם כמורים.

הדזנינה לאסירים ניתנת מדם
בסתר, בלי בל חובת סידסום. הדבר
יוצר שמועות על פרוטקציה
והעדפה -העולם חזה מציע שינוי
הודק: פירסום שם
חנחונים ותמצית !
הסיבות לזמינה-

חלאה

למלצרית

״חלאת המין האנושי״ -בך
קרא השופט לטרטור שאילץ עירית פרנק, מלצרית מחולון
את ידידתו לעבוד בזנות, ובוגרת המידרשה בית־צבי, הציג ואחר״כך
בבית• היא מועמדת לקבל את הפרס
המשפט את
ן ו 1ו<׳
היוקרתי אמי, על האמריקאי אשתו ההרה,
מישחקה בסעל״מנת
לעורר
רט הטלוויזיה
רחמי השופט.
זיכרון האהבה.

חתונה עוכזאת
לחתונתה הזמינה נורית
חפץ (בתמונה משמאל)
רק ידידים קרובים־קרו־בים.
שמואל תמיר, שהיא
ה יתה מזכירתו, בא ב־חברת
אמו,
9 ¥ ₪אך בלי א־שתו,
רות.

ה מ דנ רי םהק בו עי ם: תשקיך במדינה תמרורים הנדון
יומן אי שי -האנשים של חופי
אנ שי ם-גי ל הסניליות
כלונים
זה היה העולם הזה שהיה
מיכתכים
ת שכ צו פן
הורוסקופ -תאומים
עולם קטן -יוון, דרום־אפריקה
ובנגלה־דש

אנ שים1
רחל מרחלת על כל העולם
נמר של נייר
זה וגם זה
תמליץ שידורים -לישראל ולירדן שידור לילות ישראל
קולנוע -ההונגרים
אתה והשקל
מה הם אומרי ם/ו ת -מוטי בהרב,
מאיר ניצן, זבולון המר, לאה לופטין,
חנן קריסטל וישי גבריאלי
ספורט

קופל״
לאו־ן ג 1ת הברברי
השה ממחיר סחרי הקרקע
לנרשמים עד 30.6.83
קנדה וארה״ב־

יום.

המח יר לטיוליםהיוצאים עד 1 5 . 7 . 8 3
המחיר לטיוליםהיוצאים עד 1 5 . 7 . 8 3

$2619

$2477

המחיר לטיוליםהיוצאיםמ 1 6 . 7 . 8 3 -

המחיר לטיוליםהיוצאיםמ ־ 1 6 . 7 . 8 3

$2719

$2577

טו רונ טו -ני אג ר ה -טו רונ טו -סאלט ליי ק
סי טי -ג ׳ קסון -י לו ס טון -ג ׳ קסון -סאלט
לריק סי טי -ב ריי ס קניון -פ א רק ציון -
ה קניון הג דו ל -לאס וג א ס -רינו -
סן -פ רנ צי ס קו -סן ס מיון -לוס אנ ג׳ ל ס -
ניו -או ר לי אנס -או ר לנ דו -וושינגטון -
ני ו -יורק -לונ דון -ת׳יא.

גיו -יו ר ק -פי לד ל פי ה -וו שינג טון -בופאלו -
ני אג ר ה -טו רונ טו -לאס וג א ס -נ ריי ס קניון
ס אל ט ליי ק סי טי -גי ק סון -י לו ס טון -ג׳ ק סון -ס אל ט ליי ק סי טי -ונ קו ב ר -
וי ק טו רי ה -ונ קו ב ר -סיאטל ־ סן פ רנ צי ס קו
-סן ס מיון -לוס אנ ג׳ ל ס -ניו -יו ר ק -ת׳׳א.

אפשרות לתנאי אשראי מיוחדים ספשפמטסט
1 1 1

1 1 1 1 1

תשלום רא שון(>/0יס ) 1ע ם רכישת הטיול והיתרה בתשעה
1תשלומים שווים וצמודים לדולר החל מ ־ ו לחודש
שלאחר רכישת הטיול(.נתוספת 2דמי גביה) __
פרטי והרשמה: משרדיו סוכני?;ופר״ ברחב ־ הארץ

8ף זז₪ו7ז^¥ 1ז[ אל אמה.

אכל תי אותה
£רו חממקר

* 6 $י רי ק 4

ת ה 1תי

לתפקיד היועץ המישפטי לממשלה, אחרי
פרישתו של הפרופסור יצחק זמיר, הוא ח״כ
הליברלים, יצחק זייגר, שהוא עורך־־דין
במיקצועו.
זייגר התפרסם כאשר תקף לאחרונה את זמיר סביב המעמד
המישפטי של ועדת־החקירה לאירועי הטבח בביירות. הוא
נמנה עם קבוצת שר״התיירות, אברהם שריר.

ערבים נגד המיפקד

תי גו קי ך
חרות נגד הליברלים
קבוצה גדולה של עסקנים בתנועת החרות, מכל
הקבוצות בתנועה זו, מתארגנת לפעולות
שמגמתן להביא לפרישת המיפלגה הליברלית,
או חלקים ממנה, מן הליכוד.
הדבר ייעשה על־ידי התקפות חריפות נגד הליברלים,
שייאלצו אותם לפרוש.

שרון עסוייצמן?כמה מאנשי שר־הביטחון לשעבר, אריאל שרון, מפיצים
שמועות כאילו התחילו מגעים חשאיים בין שרון ובין עזר
וייצמן.

המגמה: ליצור איום על מתנגדי שרון, כדי
לגרום לכך שיקבל מישרד ממשלתי.

המפר, ל בסכנת חיסור
המפד׳׳ל עשוייה להתחסל כמיפלגה עוד לפניי הבחירות לכנסת ה־ .11 סקרים פנימיים מוכיחים
היחלשות מתמדת של המיפלגה. ניסיונות
לפנות לאנשי־רוח חובשי־כיפה לפעול להצלת
המיפלגה נענו בשלילה.

בציבור הערבי בישראל קיימת התנגדות
חריפה למיפקד האוכלוסין. מרכז ההתנגדות
הוא בנצרת, שם אף! הופצו כרוזים בגנות
המיפקד.
ההתנגדות מתמקדת בשאלה מס׳ ,7המנוסחת באופן המונע
מערבים־פלסטינים להגדיר את לאומיותם.

פוקדים ערביים מבני הכפרים בגליל נתקלו
בתגובות עויינות בכפריהם ובכינוי ״בוגדים״.

מס־ההכנסה חוקר בבורסה משקיעים אלמונים בעלי תיקי־השקעות כבדים נחקרים
באחרונה על־ידי שילטונות מס־ההכנסה.

הם מתבקשים להוכיח אם כל ההון שברשותם
הושג באמצעות מיטהר במניות, או שהם
משמשים אנשי־קש לבעלי הון־שחור.

מסלול ירוק־אדום
המסלול הירוק בנמל־התעופה בן־גוריון בוטל,י
למעשה. כמעט כל ישראלי שעובר בו מתבקש
לפתוח את מיזוודותיו ולהציג את תוכנן לפני
אנשי המכס, כאילו עבר במסלול האדום.
כתוצאה מכך, מעדיפים ישראלים רבים להצהיר על מוצרים
שרכשו בחו״ל ולשלם עליהם מס, ובדרך זו לחסוך את
תשלום הקנס אם הם נתפסים במסלול הירוק.

..שיב 1ך!פיתוח לגדה
חברת הבנייה הממשלתית שיכון ופיתוח מאתרת שטח
בגדה לשם הקמת עיר. יושב־ראש מועצת המנהלים של
החברה, יהושע מצא, עוקב אישית אחרי הפרוייקט.

ההסתדרזת רוצה
תחנת רדיו
על המי שמר ונזפ״ם

בוועידת מפ״ם שתתחיל בשבוע הבא, תנסה הנהגת
יי־״ המיפלגה להעמיד פנים כאילו התנגדה מפ״ם מלכתחילה
למילחמת הלבנון. הדבר ייעשה על־ידי ניסיון לזהות את
עמדות הנהגת המיפלגה עם העמדות שהביע ביטאון מפ״ם
על המישמר.

״על המישמר״ היה היומון הישראלי היחיד
שהתנגד למילחמת הלבנון מראשיתה. מפ״ם,
לעומת זאת, תמכה במיבצע ״עד 45
קילומטרים.״

_ הליכוד יסנן המידע
בצמרת הליכוד מתגבשת הצעה, שהח״כים
והשרים ישתדלו להימנע מקשר ישיר עם
עיתונאים. המגע יעשה באמצעות
דוברי־הליכוד בכנסת, יוסי ברון ואלחנן
בר־סעד.
בליכוד חושבים שבדרך זו ניתן יהיה ליצור עיתונות
אוהדת לממשלה.

זייגר במקום זמיר
אחד המועמדים בעל הסיכויים הרבים ביותר

מנכ״ל רשות השידור לשעבר, יצחק ליבני,
התבקש על־ידי הוועד־הפועל להכין הצעה
לתחנת רדיו עצמאית של ההסתדרות.
ליבני, שהפך בשעתו את גלי־צה־ל לתחנה פופולארית
כשהיה מפקדה, הציע חלוקה בין שידורים ארציים
ואיזוריים, וחידושים אחרים, שעדיין לא הונהגו בארץ.
בהסתדרות מקווים, שאחרי הפעלת הערוץ השני יינתנו
רשיונות לתחנות־רדיו חדשות.

אין ויזות ל״אל־על״
מחלקת האשרות בקונסוליה האמריקאית
אינה מעניקה אשרות-כניסה
לארצות־הברית לפורשי ״אל־על״.
אנשי הקונסוליה טוענים, שרבים
מפורשי ״אל־על״ שנכנסו לארצות-הברית
אינם עומדים בתנאי האשרה, ואינם
חוזרים לישראל. הם נתבעים עתה לחזור
לישראל, ונאמר להם שלא יקבלו אשרות
עד שלא יוכיחו שהתבססו בעבודה
בישראל.

בן־ישי לא מתראיין
דובר צה״ל אסר על מפקד תחנת־השידור
הצבאית ״גלי צה״ל״ להתראיין לעיתונות
הכתובה.
ככל הידוע, לא עירער המפקד, אלוף־מישנה רון
בן־ישי, על האיסור שהוטל עליו.

ש 1פ ט מנן בתר־אביב
בבית־מישפט השלום בתל־אביב התחילו לקבוע
שופט־כוננות בימי השישי. נשיא בית״המישפט השלום,
יצחק רביבי, הכין את הצוות המישפטי המתאים, המונה
ארבעה שופטים, ושופט־כונן, כבר מתחילת אפריל השנה.

המישטרה הצליחה להתארגן לקראת חידוש זה
רק לפני שלושה שבועות, ומאז מתנהלים
המישפטים כסידרם.

מאפיה ימנית
במסווה של פגישות חברתיות,
מתארגנת קבוצה של עיתונאים מתומכי
הקואליציה בעיתונים היומיים לפעולה
מתואמת למען הממשלה.
בקבוצה יש לפחות ארבעה עיתונאים
מ״ידיעות אחרונות״ ,כמיססר הזה
מ״מעריבד, עיתונאי אחד מ״האר״ך, וגם
עיתונאי אחד מ״דבר״ ,הידוע בדיעותיו
הקרובות לאלה של תנועת התחיה.
במאמריהם של העיתונאים האלה
אפשר להבחין בטיעונים זהים וגם
בניסוחים דומים.

המי שטרה נגד העיתונות
ראש אגן? החקירות במטה הארצי, יחזקאל
קרתי, הורה בחוזר משוכפל למפקדי המחוזות
והמרחבים שלא לאפשר לעיתונאים לקבל מידע
מתהליכי חקירה של חשודים.
בהמשך החוזר נדרשים המפקדים שלא לתת לעיתונאים
לשהות בחדרי־החקירה בשעת עבודת החוקרים.

גניבה ממאגרי מידע
דיסקטים המכילים מידע רב על עובדי מוסדות
גדולים בנגב נגנבו ממישרדי חברה
למחשבים בדרום הארץ.
הפריצה היתה לפני חודש, ועד עתה לא נמצאו הפורצים,
שכפי הנראה נשלחו מטעם חברות מתחרות.

זעידת עיתונאים בחיפה
בעוד חודש תיערך בחיפה ועידת העיתונאים.
הוועידה תימשך יום אחד, ולא יוזמנו לנאום בה
נציגים של הממשלה.
קרוב לוודאי שעניין חירות־הביטוי של כלי־התיקשורת
הישראליים יעמוד במרכז הדיונים.

האשמה: מכירת עיתונים
העיתונאי העזתי חסן אל־וחידי נעצר בחודש
שעבר והואשם במכירת כמה גליונות של
העיתון ״אל־עוודה״(״השיבה״) ,עיתונה של
רמונדה טאוויל, האסור להפצה בשטחים
הכבושים.
הוא נשפט השבוע בבית־הדין הצבאי בעזה ונידון לשני
חודשי מאסר בפועל 10 ,חודשי מאסר על־תנאי למשך
שלוש שנים, וקנס כספי בסך 10 אלפים שקלים.

שוטרים פירקו דוכן
מישטרת תל־אביב פירקה דוכן להפצת
חומר־הסברה של תנועת ״יש גבול״ ודוכן
מכירה של ״האגודה לזכויות האזרח״ ,שהוצבו
במיסגרת ״שבוע הספר העברי״ בכיכר־מלכי־ישראל
בתל־אביב. הדוכנים, כמו עשרות
דוכנים פרטיזניים המוצבים במקום, פורקו
בטענה שלתנועה אין רשיון־רוכלות.
בשנים קודמות נהגו מחברי ספרים עצמאיים ותנועות
קטנות למכור חומר מודפס בשולי היריד. בשנה שעברה
הוחלט בעירייה למסד את התופעה, ולכל מבקש שאינו
מו״ל מיסחר ניתן שולחן בפינה מיוחדת. השנה בדקה
העירייה את הבקשות, דחתה חלק מהן, וכך שוב צצו
דוכנים פרטיזניים.

בוטלה התביעה על
חלוקת כרוזים
התביעה נגד שלושה מחברי ״הוועד נגד
המלחמה בלבנון״ שחילקו כרוזים בחיפה —
בוטלה.

על הנושהשהסעיוה
את המדינה: עצומת השופט איתן

האם

ש ג בו ל

ל שמ ש?

השר ניסים

ששופט ,״המכהן בתפקידו״
נותן ביטוי מסוג זה לעמדתו
הפוליטית.״ השופט עצמו, כך
נאמר, סירב להגיב, מכיוון
שהוא מנוע מלשוחח עם
עיתונאים.

,לא היה לו מושג על מה מדובר׳...
השלום כמה קצינים בכירים, שהביעו
ך* מחתימים ניגשו אל גבר שלא
את דעתם השלילית על מילחמת־
1 1עורר תשומת־לב מיוחדת. הם
הלבנון — האלוף (מיל׳) מתי פלד,
שאלו אם הוא איש״מילואים והציעו לו
סגן־אלוף (מיל׳) בני ברבש, אלוף־
לחתום. הוא נעל סנדלים ולבש
מישנה(מיל׳) מרדכי בראון, למשל —
מיכנסיים קצרים. הוא היה קצת יותר
מבוגר מרוב החותמים, אך גם זה לא. אך רוב רובם של החותמים על עצומת
יש גבול היו קצינים זוטרים, סמלים
נראה מוזר. רבים אנשי־המילואים
וטוראים.
שחתמו על עצומת יש גבול.
חתימתו של הקצין עוררה,
היה זה בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב.
מסביב נערכה הפגנת־ ההמונים כמובן, את סקרנותם של פעילי
חסרת־התקדים, שבה ביטאו 400 אלף התנועה. הם התעניינו בשקט
אזרחים את מחאתם הלוהטת נגד מיהו סגן־האלוך האמיץ. ואז
מעורבות ישראל בטבח צברה התברר להם שיש בידיהם
ושאתילא, ודרשו הקמת ועדת־חקירה. פצצה חיה. הפא״ל, כך נודע
הפגנה זו נערכה על־ידי שלום עכשיו, להם, הוא שופט צבאי, ובחיים
אך כל תנועות־השלום בארץ הצטרפו האזרחיים הוא שופט מחוזי
אליה. יש גבול, קבוצה של חיילים בירושלים.
מאז עברו תישעה חודשים, ופעילי
שהתארגנה במהלך מילחמת־הלבנון,
יש גבול לא השתמשו בפצצה שלהם.
החליטה להחתים בהפגנה זו חיילים —
אך לקראת מלאת שנה למילחמה הם
בשרות סדיר ובמילואים — על עצומה
גבול

״ -הפעם

נוהל

בית־רושוה
ן* תגובה היתה מיידית. שעות
( 1מעטות אחרי הופעת העיתון פנה
כתב גלי־צה״ל אל שר־המישפטים,
ושאל מה בפיו.
יתכן ששר שקול יותר היה מסרב
להגיב על ידיעה בלתי־־בדוקה, או
לפחות משהה את התגובה עד אשר
יברר את העניין, ידבר עם השופט
עצמו ויתייעץ עם המומחים. אך משה
נסים הוא פוליטיקאי, וככל פוליטיקאי
הוא יודע שכדי לזכות בכותרת הוא
צריך להגיב במהירות.

וכך, בלי מחשבה שנייה,
מסר את תגובתו, שהיה בה

עוד !

א ל •ראגג בנפסיגזלה -ו ״ ר -הבסו 1ו ן
אנוקציניםוחייליהבמילואיםפוניםאליכת?דלזי ל׳־ילוח? ותנוללבנון -כילאנוכלעוד .
יותרמידינהרגנווהרגנובמלחמההזאת, יוחדמידיכבהנו, פוצצנווהחרבנו * ע ל סר ולמה?
היוםברורלנו: באמצעותמלחמהזו אתם מנסיםבאופן ׳ באילפתור את הבעיההפל? זתינאיתכאסראין
ולאיכוללהיותפתרוןצבאילבעיה ׳טל ע ם. את םמנסיםליפות ״ סדר חדבז״ על חורבותיה יסל לבנון ,
עבורהפלנגות, ע ״ יהקזתדמנוודמם ;זל אחרים. לאל>ים רף וזתגייסנר ׳ לצה ״ ל .
ד זי קרתסלנו. דיברתסעלקו
לנו מעגל דמים נוסף ,

ה 4 0 -ק ״ מוהתכוונתםלהגיעעד 4 0ק ״ ס מ דמ שק עדביירות ,

הסכמה לאומית .

ומכאן מצפה

כי בו׳־ז -ה תנג דו ת -די רוי.

ב מ קו ם ש לו םלגליל הבאתם מלחמה ש סן פ ה

אינו

ה ח זי ירו

נראה. למלחמה

ז ו, ליזקרדס הללו ,

החיילים

הביתה !

ל כי בו ש הז האין

נשבענולהגןעלי 1לומהובטחונה >זל מדיןנתישראלואנונאמניםל ׳ זבועהזו. עלכן
לאפשרלנולמלא און -זירותהמילואיםבתחומימדינתישראלולאעלאדמתלבנון .

אגו

על כך לסדר־היום וינקוט צעדים
הקבועים בחוק השופטים ...השר נסים
עשוי להגיש קובלנה נגד השופט איתן
לבית־הדין המישמעתי של השופטים...״

עיתונאי יודע שהמילים
״גורמים מישפטיים בכירים״
מתייחסים לשר־המישפטים
עצמו. או לדוברו המוסמך,
המדבר בשמו.
למחרת היום כבר ידע על המישמר
לספר, בידיעה גדולה בעמוד הראשון,
כי ״שר־המישפטים מקיים התייעצות
— שוקל הדחתו מכס־המישפט״.
בידיעה נאמר כי השופט איתן ״חתם
לאחרונה״ על עצומת יש גבול, וכי
״במישרד־המישפטים נשקלת האפשרות
לדרוש מבית־המישפט המישמעתי
לשופטים את הדחתו של רב איתן מכס
המישפט״.
לשיא הגיע, כרגיל, ידיעות א חרונות.
במאמר של עורכו, הרצל
רוזנבלום, נאמר :״סימנים לא־טובים
בשטח הממוקש זה כבר נתגלו לעינינו
קודם בפעולת ועדת־החקירה של
השופט (יצחק) כהן( ,נשיא בית־־
המישפט העליון) ,שחבריה אמנם לא
הצהירו על עצמם כעל חלק המשתולל
ברחוב, כדוגמת השופט איתן ...איתן
רק חשף את עצמו יותר משהעזו
לעשות הללו״.

׳ויומן המותן
** עשהו של השופט איתן היה, בלי
^ /ספק, חמור. אך מעשהו של השר
ניסים היה חמור שיבעתיים. הוא מעיד

פונים אליכם

כל חותם מת בק שלתרום 10 0ש ׳
לכיסוי הו צ או ת הפ רסו ם

ן* ל מישפטן, שנשאל לדעתו
^ בעניין השופט רב איתן, אמר כי
אין תקדים למעורבות של שופט
בעניין פוליטי השנוי במחלוקת ב־מדינת־ישראל.
אולם בתחקיר שערך
העולם הזה מתברר, כי אין זה מדוייק •*
כלל. יש תקדים גם למעורבותו של
שופט בהבעת דיעה פוליטית, ויש
תקדימים רבים לפרשה השניה שבה
היה השופט איתן מעורב לאחרונה,
כאשר התבטא במילים חריפות מאד
נגד רשות־השידור, בפרוטוקול מוקלט
של מישפט.
שופטים, ככל בני־האדם, נחלקים
לשני סוגים. האחר הנוהג לנצור את
לשונו, נזהר מאוד בטעת הבעת היעה
ובכתיבת מילה. ויש אחרים —

התו ).החתם
ויזלח

כתובת להתק שרות:
קבוצת ״ישגבול ״ ת. ד 4172 .ת״ א

השופט הלוי
הפגנה בטלוויזיה
שובבים, מורדים ,״ילדים נוראים״,
המתקשים לרסן את לשונם הדוהרת
וקולמוסם השנון. הנסיון מלמד, כי
טמפרמנט מתלהט וחריפות־לשון אינם,
בהכרח, מזיקים לרמת־השיפוט
ולצדק שמנפיק השופט.

הציבור מצפה משופט לריסון עצמי,
להליכה בתלם בשמרנות אפרורית.
אולם מסתבר כי דווקא כמה וכמה יי״
שופטים דגולים קורצו מהחומר האחר.
באנגליה מפורסם השופט הלורד דנינג
אדום השיער, שנהג לא אחת להתבטא 1
בצורה מפתיעה, והנחשב עד היום
כאחד מטובי השופטים באנגליה.
דוגמות לא מעטות אפשר למצוא
גם בבתי־המישפט בישראל, בעבר
ובהווה. השופט העליון לשעבר, חיים
כהן, נהג לא אחת לומר את דעתו ללא
כחל וסרק, ובמילים מאוד ברורות. הוא
הרחיק לכת ב־ ,1963 כשאמר בסיכד

הדכר נעשה תמיד בסודי־סודות.
במיקרים
חמורים עוד יותר עשוי
נשיא בית־המישפט לנזוף פומבית
בשופט — עונש הנחשב כחמור למדי.
כך ננזף נשיא בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב, בנימין כהן, שהוא שופט
מכובד ביותר, כאשר התראיין בטל
ורזיה על המצב בבתי־המישפט.

עצומת ״יש גבול״
.נשבענו להגן על שלומה של ארץ־ישראל׳...
שכללה מישאלה לשילטונות צה״ל
שלא לשלחם לשרות בלבנון.
העצומה לא הודיעה על סירוב
החותמים לשרת בלבנון, וגם לא קראה
לסירוב כזה. היא הסתפקה בבקשה
שלא להישלח ללבנון, תוך הבעת
נאמנות לשבועתם לצבא ההגנה
לישראל(ראה גלופה).
רבים חתמו על העצומה בהפגנה זו,
שעוררה התפעלות בעולם כולו
בתוכנה ובממדיה. רק אחרי שנאספו
כל גיליונות־ההחתמה, ופעילי התנועה
החלו עוברים עליהם, קרא אחד מהם:
״תראו מה שיש לנו כאן!״
הוא הצביע על אחת החתימות:
סגן־אלוף דב איתן. אמנם יש בתנועות־

התכוונו לערוך מסיבת־עיתונאים, כדי משום חריצת-דין מיידית כאילדווח
על פעולותיהם. נראה כי אחד לו המדובר הוא בבית-דין שדה.
מהם הדליף את הידיעה, כדי לעורר
עניין לקראת המסיבה.
וכך, ביום השני שעבר, הופיעה
בהארץ, בעמוד השלישי, ידיעה קטנה
וקצרה של הכתבת לילי גלילי, תחת
הכותרת :״שופט חתם על עצומה של
יש גבול.״ נאמר בה כי בין 1500
החותמים על עצומת יש גבול מצוי
סא״ל (מיל׳) רב איתן, שהוא שופט
מחוזי.

העיתון לא ציין מתי חתם
השופט על העצומה. אך הוא
הוסין! לידיעה הערה :״ככל
הידוע, זו הפעם הראשונה

למחרת היום פירסם הארץ תגובה
כמעט זהה, הפעם בשם ״גורמים
מישפטיים בכירים״ .בעוד שהידיעה
המקורית פורסמה על טור אחד בעמוד
,3פורסמה התגובה בשלושה טורים
בעמוד הראשון.
״גורמים מישפטיים בכירים מתחו
אמש ביקורת חריפה על שופט
בית־המישפט המחוזי בירושלים רב
איתן ...לדעת הגורמים המישפטיים,
זהו מעשה חסר־תקדים וחמור ביותר,
ששופט המכהן בתפקידו מרשה לעצמו
לחתום על עצומה פוליטית...
שר־המישפטים, משה נסים, לא יעבור

השופט איתן
״איך אוכל לשלוח חייל לכלא...־
על אווירת הבהלה השוררת עתה
בממשלה ובליכוד.

אין זו הפעם הראשונה
שמעשהו או דבריו של שופט
מעוררים התנגדות או הסתייגות
במערכת המישפטית. יש
נוהל קבוע למיקרים כאלה.
אם חומרת המעשה מצדיקה זאת,
הנוהל המקובל הוא שהשופט מוזמן אל
נשיא בית־המישפט העליון, המעיר לו
— בדרך־כלל בלשוך המעטה, אך
במלים ברורות — .על התנהגותו.

רק במיקרים הקיצוניים
ביותר מוגשת קובלנה לבית־הדין
המישמעתי, על־פי חוק
השופטים. יש סיבה לכך: כית־הדין
מוסמך לפסוק רק עונש
אחד ויחידי — הדחתו של
שופט. אם איל כוונה להגיע
לכך, אין טעם להגיש תלונה. י—
כל מה שקורה בפורום זה, המורכב
מנשיא בית־המישפט העליון (או
ממלא־מקומו) ושופטים עליונים
נוספים, אפוף סודיות מוחלטת. לעולם
לא מתפרסם שיש כוונה להגיש
קובלנה לבית־הדין הזה, שהוגשה
קובלנה, שהיה דיון, שהיו מסקנות,

השופטים לוונברג, לם, צלטנר וחיים כהן
״האם הפכו עקרונות נאציים לחוק ישראלי־פוזיון
כי ״זוהי אחת האירוניות המרות
ביותר של הגורל, שעקרונות נאציים
יהפכו בגלל כלל תלמודי לחוק מ־דינת־ישראל״
.דברים אלה, שנאמרו

הוא השופט לשעבר דני כהן. דני כהן
שימש כשופט מחוזי בבאר־שבע,
ולשונו שלוחת״הרסן גרמה לא־מעט
מבוכה לעורכי־דיז ועמיתים לשפיטה.

מאשים דני כהן את העיתונאים, שעשו
מזה מטעמים בגלל יצר״הפירסום הפראי,
ולא בגלל דאגה כנה לביקורת
על פעולות השופטים.

מועמדותו. הוא התקבל בברכה והובטח
לו מקום בכנסת.
עוד בטרם התפטר מכהונתו כשופט
עליון, הספיק באותה שנה גם להשתתף

למרות כל המאמצים שנעשו כדי
למנוע ממנו לשבת בדין במישפט
אייכמן, מינה עצמו בכל זאת כאחד
השופטים.

הוא איננו הראשון

בהיותו שופט עליון, הסעירו את הרוחות
במדינה. הם היו הרבה יותר מהפכניים,
ועוררו רוגז רב יותר מאשר
דבריו של השופט איתן, כי תשדירי
הטלוויזיה על אגרת־השידור הם מטומ־וי
-טמים, וכי היה לוקח גפרור ושורף את
בנץ רשות־השידור, אילו היתה מה־לקת־הגבייה
שם נראית כמו בסרטים
אלה. בכל זאת לא הועמד השופט כהן
לדין בגלל דבריו אלה, וגם עתירה
לבג״ץ, שהוגשה בעניין זה נגד
היועץ־המישפטי, נכשלה.
שופטים אחרים, שהיו ידועים בזמנם
כאנשים בעלי טמפרמנט סוער,
היו השופט יוסף לם, שעשה באולם
י בית־המישפט כבתוך שלו, עד כדי כך
שאמרו כי הוא משליט בו את ״לכס
לם״(״חוק לם״) .גם השופטים הלמוט
לוובנברג ונשיא בית־המישפט המחוזי
בתל־אביב בעבר, זאב צלטנר, היו
אנשים ססגונים, שלא בחלו בתקיפת
צלם שצילם אותם למורת־רוחם,
ובמעצרה של נערה שציחקקה
באולם־המשפט.
לעומת שלושה שופטים אלה,
שנפטרו כבר, קיימים היום שניים
אחרים, שגרמו שערוריות וסערות
לא־מעטות. האחד, נשיא בית־המשפט
המחוזי בתל־אביב, השופט בנימין כהן,
__ העומד לפרוש בקרוב, אינו חושש
להביע את דעתו בעניינים שונים
בצורה כנה ובלתי־דיפלומטית, והשני

ומהן. לא רק כל התהליך בבית־הדין
עצמו הוא סודי בהחלט, אלא גם כל מה
שקודם לו ומה שבא בעיקבותיו. בכך
מגינה המערכת המישפטית על
תפקידה, שהרי אם ייוודע כי שופט
הואשם — ואף אם זוכה בדין — הרי
מעמדו נהרס ויכולתו לכהן כשופט
— נעלמת. השופט המחוזי אליעזר מלחי,
שהואשם וזוכה בבית־מישפט רגיל,
פרש מתפקידו, בהבינו כי גם שופט
שזוכה בדין אינו יכול להמשיך ולמלא
את תפקידו.
נסיבות אלה מסבירות את מורת־הרוח
הרבה ששררה השבוע במישרר־המישפטים
ובין השופטים בעיקבות
תגובתו החפוזה של נסים. בשעה ש-
6נסים ירה את יריותיו מן המותן, לא
התקיים שום דיון על קובלנה בבית־הדין
המישמעתי, ואילו התקיים —
בוודאי לא היה נמסר לפירסום.
״נסים פשוט היה מבוהל באותו
רגע,״ הסביר אחד מאנשי מישרד־המישפטים
.״בשעה שנשאל, לא היה
לו מושג על מה מדובר. הוא לא ידע

בשלב מסויים הבין גם השופט כי
הטמפרמנט שלו אינו מתיישב עם
השפיטה, ופרש לחיים פרטיים. הוא
הסכים להביע את רעתו על מעשיו של
השופט איתן.
על דברי השופט איתן בעניין ר־שות־השידור
אומר דני כהן :״עניינית,
אין ספק שהוא צודק, ואני מזדהה עם
התוכן. אני חושב שזו רק פליטת־פה

בעניין החתימה על העצומה של
תנועת יש גבול סבורים רבים מן ה־מישפטנים
כי זהו מעשה שלא ייעשה.
אולם למרות הטענה כי ״מעולם לא
נעשה כדבר הזה בישראל״ ,התברר
שהיו תקדימים. ב־ ,1967 מייד אחרי
מילחמת ששת־הימים, התקיימה
הפגנה ליד ארמון־הנציב בירושלים.
ההפגנה היתה נגד הכוונה להחזיר את

בכינוס המפורסם שערך משה דיין ב־סינרמה.
הוא התפטר מכהונתו זמן
קצר אחר־כך ונבחר לכנסת כמועמד
החמישי של גח״ל(הליכוד).
אחרי פרישתו סיפר השופט, כי הוא
עבר משבר במילחמת ששת־הימים,
שגרם לו דחף שלא להמשיך להסתגר
במיגדל־השן. הוא היה השופט העליון
היחידי שפרש אי־פעם כדי לעבור

שופטים, נכר בני אדם, נחרק־ם דשני סוגים:
האחד -נוהג לנצור רשום ונזהו מהבעת דעה.
השני -שובב ומודד, המתקשה רדסן את לשונו
בשעת ריתחה, וניתן להבץ אותה לאור
הדברים שהתבררו לפניו באותו מיקרה.
״נכון
שהיה צריך להפעיל מידה של
ריסון עצמי, אבל אינני חושב כי אמירה
זו צריכה לגרור אמצעים מישמעתיים.
דברים העולים בחומרתם על זה נאמרים
על־ידי שופטים אחרים בארץ,
ואף אחד לא עושה מזה עניין. זה חלק
מהטבע האנושי, וגם שופט יכול לאבד
לפעמים את סבלנותו.״
בסערה הציבורית שקמה בעניין זה

הבניין לאו״ם. באותה הפגנה, שבה
השתתפו כמאה איש, נראה גם השופט
העליון, דאז, בנימין הלוי. לאחר מעשה
זה נאמר לו על־ידי נשיא בית־המישפט
העליון כי לשופט אסור ליטול חלק
בהבעת דיעה בנושא מסוג זה. אך
למעשה לא נעשה כל דבר ממשי
בעניין•
השופט בנימין הלוי המשיר לכהן
כשופט עליון, עד לשנת . 1969 אז,
לפני הבחירות לכנסת השביעית,
התקשר עם מנחם בגין והציע את

לפוליטיקה. ברבות הימים פרש הלוי
גם מגח״ל ונבחר לכנסת התשיעית
ברשימת ד״ש, שגם ממנה פרש. אחרי
מילחמת יום־הכיפורים הפך, זמנית, ליונה.
השופט
בנימין הלוי מצא עצמו
לעיתים קרובות במרכזה של שערוריה
ציבדרית. הוא איים בזמנו להתפטר
מבית־המישפט המחוזי, מכיוון שלא
מונה כשופט עליון. אחר־כך כתב
בפסק־דינו במישפט־קסטנר כי קסטנר
״מכר את נשמתו לשטן״.

אפילו אם איתן חתם בכלל על עצומה,
ומה כתוב בעצומה. הוא לא שאל את
השופט, וגם לא את היועץ המישפטי.
חוץ מן ההדלפה של העיתונאית, איזו
הוכחה קיימת ברגע זה שבכלל קיימת
חתימה של השופט על עצומה כזאת?״

מלקלל ערבים,״ שאל בפסק־דינו,
״כאשר ראשי המדינה קוראים לערבים
ג׳וקים?״ היה זה אחרי שאיתן אחר —
הרמטכ״ל־דאז רפאל איתן — השמיע
את פסוקו המפורסם על הצורך ליצור
בגדה המערבית מצב שבו יהיו הערבים
״כג׳וקים מסוממים בבקבוק סגור״.
באותו מישפט גם השמיע איתן את
ההערה שאילו היה המצב במחלקת־הגבייה
של רשות־השידור כמו שהוא
מתואר בתשדיר־שרות מפורסם שלה,
שבו נראה מה קורה לאזרח שלא שילם
את האגרה, היה לוקח גפרור ושורף את
מחלקת־הגבייה של רשות־השידור. בכך
הביע, בלי ספק, את רעתם של
אזרחים רבים, שנקעה נפשם מאותו
תשדיר נלוז, החוזר על עצמו בלי־סוף.

רב איתן — ששמו המקורי הוא
אהרליך, שמשמעותו בגרמנית ישר
והגון — הוא גבר אתלטי, בעל עיניים
כחולות וקרחת חלקית, בן .48
מישפחתו באה מפולין, אך חדורה
בתרבות גרמנית. הוא למד בגימנסיה
גאולה בתל־אביב, ובגיל 17 וחצי הלך
לפקולטה למישפטים בירושלים —
במחזור שכלל כמה מן המישפטנים
המפורסמים ביותר בארץ, כגון אמנון
גולדנברג, דויד׳ ליבאי(הנשיא הקודם
והנשיא הנוכחי של לישכת עורכי־הדין)
,יורם דינשטיין (רקטור אוניברסיטת
תל״אביב) ,הפרופסור עמוס
שפירא וגם מישפטן מסוג אחר —
שלמה (צ׳יץ׳) להט, ראש עיריית
תל־אביב, שלמד מישפטים בהיותו
מג״ד בצה״ל.
למרבה הגיחוך, למד באותו מחזור
גם שר־המישפטים משה נסים, שהיה
אותה עת חייל בשרות־חובה ברבנות
הצבאית, ושמקום־שרותו איפשר לו
ללמוד תוך שרותו הצבאי.
באמצע הלימודים החליט איתן

הוסיף הפקיד :״אנחנו מגנים
את המישטרה כשהיא מדליפה
חומר על חקירות שלה, וכאן
נעשה מעשה גרוע יותר.״

לקחת גבווו ורשוור
ך* שופט דב איתן כבר עורר
1 1סערות במדינה. בפעם האחרונה
זה היה כאשר הובא לפניו נאשם,
שגידף פקיר־גבייה של רשות־השידור
ואיים עליו. הפקיד היה, במיקרה,
ערבי, והנאשם, קילל אותו על רקע זה
וכינהו במילים ״ערבי מלוכלך״.
כאשר תבע התובע להטיל על הנאשם
עונש־מאסר, הסתפק השופט
בקנס של 200 אלף שקל ובמאסר על־תנאי
.״איר אפשר להרתיע את הציבור

העבוה בגרד בינטו
ך* ק מעטים מכירים את איתן
1היטב, והם יודעים כי מעשהו נובע
ממניעים מוסריים עמוקים. כל דרך-
חייו מעידה על כך.

בינתיים פרש השופט גם מהפר
ליטיקה. הוא טען באוזני העולם הזה
כי הוא כעת איש פרטי, הרוצה לנוח
מכל העניינים. הוא סירב להגיב על
פרשת השופט איתן.
שופטים ועורכי־דין אחרים הביעו
את דעותיהם ללא חשש באוזני העולם
הזה, אולם רובם סירבו להזדהות.
אחדים סיפרו על אישיותו של השופט
איתן, וגילו כי הוא משמש כיום כנציג
השופטים במחוז ירושלים. זהו מוסד
המקביל לוועד־עובדים. כאשר נשאל
אם הוא מבקש את התערבות הנציגות
בעניינו סירב, ואמר כי עדיין אין צורך
בכך.
הדעות על אישיותו ואופיו הן מנוגדות
ושונות. יש הטוענים כי הוא אדם
אימפולסיבי, המתקשה לשלוט בלשונו,
וכי כתוצאה מכך נגרמו המיק־רים
האחרונים.
מאידך אמר אדם, המכיר היטב את
השופט איתן מתוך המערכת המיש־פטית,
כי הוא אדם מחושב ביותר, וכי
אינו עושה דבר בלי מחשבה תחילה
ושיקול התוצאות. אותו אדם, שסירב
להזדהות, אמר כי הוא מחבב מאוד את
השופט איתן, והוסיף. :אני מכבד אותו
ומזדהה עם רעותיו, אבל אינני מצדיק
את מעשהו.״

אימה אלון

לפרוש מהעתודה האקדמאית ועבר
לשרות סדיר. הוא הוצב לגדור של
גיבעתי, שעליו פיקד דווקא צ׳יץ׳.
לאחר מכן עבר קורס־קצינים, בפקודת
יוסף גבע — אביו של אלי גבע,
שהתפרסם גם הוא במחאה נגד
מילחמת־הלבנון.
איתן שירת בשריון ובהגנה
המרחבית בגבול הצפוני, ולאחר מכן
שירת כשליש בגדוד־שריון, עד
למינויו כשופט. לפי הסכם מתקופת
דויד בן־גוריון, אין שופטים משרתים
במילואים אלא כשופטים צבאיים, כדי
למנוע מצב שבו ימצא שופט את עצמו
בקרב לצידו של חייל שנשלח על״ידו
לכלא, וגם כדי לאפשר תיכנון סביר
של מישפטים. כאב בית־דין צבאי
קיבל דרגת־ייצוג של סגן־אלוף, הגבוהה
ביותר האפשרית, והמוענקת רק
לשופטים צבאיים ותיקים. דרגתו
הקבועה היא סרן. אהרי שוועדת-
המינויים החליטה לאשר את מינויו
(המשך בעמוד )8

האם יש גבול לשופט
(המשך מעמוד )7
כשופט, עוד הספיק איתן להילחם
במילחמת ששת־הימים בקרבות רמת-
הגולן והגדה המערבית.
בימי הראשית של אשדוד עברו
איתן ואשתו לשם. הם חיו בתנאים
חלוציים, כשאשתו עובדת כמורה והוא
כעורך־דין. חבריו מעידים עליו שרצה
תמיד להיות שופט, תפקיד שבו ראה
את יעודו.

טיב מעשהו של איתן אינו כה
חד־משמעי מבחינה משפטית, כפי
שנראה במבט ראשון.
עקרונית, אץ זה רצוי ששופטים
יביעו ריעות פוליטיות. אך עיקרון זה
אינו, נשמר בקפדנות. לא זה בלבד
שכמה שופטים חשובים במדינה כבר
הביעו בעבר ריעות פוליטיות מובהקות,
גם בהפגנות פומביות (ראה
מיסגרת) ,ואף לא נבדק מעולם אם יש

האם מותר לחיידמילואיס להביע
דיעה בלי קשר למעמדו האזרחי י
אחרי חמש שנים בפרקטיקה
פרטית, התמנה כשופט־שלום באילת.
כעבור שנה בעיר הדרומית התמנה
כסגן מנהל בתי־המישפט בירושלים,
וקיבל דרגה של שופט־שלום ראשי
בבירה. הוא כיהן כשופט־שלום ראשי
ברמלה, כרשם בית־המישפט המחוזי
בירושלים וב״ 1978 התמנה כשופט
מחוזי שם, אחרי שהתגלה כשופט חרוץ
והגון עד לקיצוניות.

בתפקיד זה זכה בסוסולא־דיות
רבה בין הסניגורים, אך
לא כל־כך בין התובעים.
בקרב המישפטנים התפרסם מפני
שאין אצלו שעות-עבודה מוגבלות.
כשהיה מישפט בעיצומו, והנאשם היה
עצור עד לתום ההליכים, היה איתן
מאריך לא פעם את משן־־הישיבה עד
שעות הלילה, ומעבר לזה, בטענה שאין

שופטים אחרים שחתמו על עצומות.
אלא שיש שופטים המכריזים על
השקפת־עולמם בעצם חבישה של
כיפה על הדוכן. כיצד מרגיש אדם
נאשם, למשל, בהשתתפות בהפגנה
אנטי־דתית בלתי־חוקית, כאשר הוא
יודע כי השופט דוגל בהשקפה הפוכה?
(בחוגים מישפטיים סבורים כי השופט
יצחק כהן, נשיא בית־המישפט
העליון, שהוא דתי קיצוני, נמנע
מלחבוש כיפה על כם־המישפט, כדי
שלא להימצא במצב כזה).
אין איסור על שופט להשתייך למי-
פלגה, ואכן יש שופטים שהם חברים
רשומים במיפלגות. יכול שופט להיות
חבר גוש־אמונים או רק״ח. אם יפרסם
מישהו ששופט פלוני הוא חבר מיפלגה
מסויימת, מה יהיה מצבו של השופט?
במדינה הטס
0־ 5 *0

זה קדה: מילחמחרהלבגוץ —
עבדה את תמדוד 500
ההרוגים.
ליד שולחן של בית־קפה ישבו ביום
השישי כמה ישראלים, סופרים ועיתונאים,
ושוחחו על המילחמה בצפון.
״כאשר יגיע מיספר ההרוגים
ל־ ,500 תהיה״ התפוצצותז״ניבא אחד
מהם .״הציבור לא יוכל לסבול את זה!״
״הציבור סובל כל דברר השיב
בייאוש עיתונאי בכיר.
הם לא ידעו כי באותה השעה עצמה
כבר קרה הדבר: שילטונות צה״ל
הודיעו להוריו של ההרוג ה־ 500 של
מילחמת־הלבנון כי בנם נהרג.

גם הצעירים האחרים הצביעו על
מלמד כעל נציגם, אבל אמרו שהם
מאוכזבים מכך ש״הוא לא עושה
כלום ״.אחת ממטרותיהם היא ללחוץ
על מלמד לפעול במיפלגה ולבטא בה
ובכנסת את דיעותיו־דיעותיהם.
,אודי רובינשטיין, צעיר משופם,
הלומד לימודי ארץ־ישראל שנה שניה,
אמר שהחינוך בישיבות התיכוניות הוא
בדרך״כלל חינוך לאומני. אודי עצמו
למד בישיבת אור־עציון בשפיר,
ישיבה שבראשה עומד הח״כ הימני־קיצוני
חיים דרוקמן.
חגי לוי מקיבוץ שעלבים (השייך
לפועלי אגודת ישראל) ,אמר :״החינוך
בישיבות התיכוניות מעמיד את הלאום
ואת הארץ כערכים היהודיים הגבוהים
ביותר. לדעתי — הערך היהודי
העליון הוא קדושת חיי־האדם.״
המיפגש התקיים בבית הקיבוץ

ושל שלום עכשיו שונות, כי אנו
אנשים דתיים. אבל התוצאות הסופיות
שלנו ושלהם דומות.״

תל־אביב
היריד הרא שזג ה
מעיכת הבחירות המתקרבת
לרשויות המקומיות הולידה
שערוריה מדומה: שלמה
להט ״הישעדד את
מועמדותו.
שלמה (צ׳יץ׳) להט טוען, שהוא
הופתע בישיבה של מועצת המחוז של
תנועת החרות בתל״אביב. בשיחה עם
העולם הזה הוא אמר :״ידעתי שאנשי
חרות הם אנרגטיים, אבל לא תיארתי
לעצמי שזה יגיע עד כדי כך.״ בישיבה

שלום לך, הגליל!

שר המישפטיס ניסים
הם למדו ביחד
להאריך את עינויי־הדין. פעם זיכה את
הנאשם לפנות ערב, ואמר לו• :קום
מספסל־הנאשמים הזה ושב בין הקהל.
אתה זכאי, ואת הנימוקים אתן בתוך
חודש׳.
החתימה על העצומה לא היתה
פעולת־המחאה הראשונה שלו. עוד
לפני כן, אחרי שאיתן הרמטכ׳ל המתיק
את עונשם של פושע-המילחמה
דניאל פינטו ושל רוצזדהערבי לדרמן,
נקט פעולה שקטה, מבלי שהביאה
לידיעת איש, אך שהיכתה גלים בחוגים
מצומצמים: הוא ביקש העברה
מתפקידו כאב בית״דין צבאי לשרות־מילואים
רגיל.
כפי שהסביר לחבריו הנדהמים:
,איך אני יכול לשלוח לבית־הכלא
חייל צעיר משכונת־מצוקה שערק
בגלל דאגתו לאמו החולה, כאשר
פושעים כאלה משוחררים על-ידי
הרמטכ״ל?״

מאז אין מצבו הצבאי ברור.
הוא לא הועבר מתסקידו ומי־חידתו,
אך גם לא כקרא למילואים.

האם
לא ישתמע, מעצם חברותו
במיפלגה מסויימת, שהוא תומך בעמדותיה
הפוליטיות?
במיקרה המסויים הזה מתעוררת
שאלה נוספת. האם שופט, שהוא גם
חייל במילואים, יכול לחתום על ע
צומה
הנוגעת לשרותו הצבאי,
בלי קשר לתפקידו כשופט?
האם מנוע שופט מלהביע את
זעקת מצפונו, במצב קיצוני
במו אחרי טבח צברה ושא•
תילא? ואם הוא מנוע מכך, מה
ההבדל בין שופט כזה ובין
השופטים בגרמניה הנאצית,
ששפטו על פי חוקי מדינתם,
בטענה כי נשבעו לשפוט על פי
כל חוקיה? או שמא חייב שופט,
שמצא צורך מצפוני להביע
את מחאתו, לפרוש מתפקידו,
כך שיישארו בבתי־המישפט
רק שופטים קונפורמיסטיים?

שאלות נוקבות אלה בוודאי יידונו
בהמשך פרשה זו. אך השופט איתן
ישמע על כך רק ממרחקים. הוא עומד
לנסוע השבוע לניו־יורק, שם לומדת
בתו — נסיעה שנקבעה מזמן.
או רי א בנ רי

הרדיו והטלוויזיה הודיעו על כך
בכמה מלים יבשות. העיתונים הקדישו
למאורע כמה שורות, אם בכלל.
וכך עברה המדינה גם את התמרור
הזה בדרך אל הדה־הומאניזציה. מילח־מה
שהתומכים בה התמעטו ביותר,
ושאיש אינו יודע יותר מדוע היא
נמשכת, ממשיכה לבלוע את קורבנותיה
— והציבור עובר על כך
לסדר־היום, כאילו היו אלה תאונות־דרכים.

תי בו תשל 1ם
הובשי כיפות סרוגות
בעלי גטיות ימיות מהפשיס
זהות פוליטית הדשה
באולם הקטן בבית הקיבוץ הדתי
ישבו 32 צעירות וצעירים חובשי־כיפות.
כשנשאלו מי מהם הדובר, הביטו
זה בזה כשהם מחייכים בצניעות.
זכריה שנקולבסקי מירושלים הוא
אחד הפעילים המרכזיים. אחרי
שהוחלט שהוא החבר — קיבל עליו
את דין התנועה, כשחבריו משסעים את
דבריו מפעם לפעם.
קדושת חיי אדם. החבורה הצעירה
הזו, הנקראת נתיבות״שלום,
מצטיירת כקבוצה אידאליסטית, מהסוג
שפעם נהגו להתגאות בו תנועות
כמו השומר־הצעיר והנוער העובד
והלומד.
הדובר, זכריה, לומד מישפטים
בשנה ג׳ .הוא סיפר, שהוא רואה
במפד״ל את ביתו הפוליטי. ח״כ אברהם
מלמד מייצג, לדבריו, את דיעותיו.

הדתי, אחרי ששילטונות אוניברסיטת
בר־אילן סירבו להעמיד אולם לרשות
מארגני הכינוס.
כשהחל המיפגש, הסתבר למשתתפים
בו שבעיותיהם די דומות.
בחברה הדתית של ישראל 83 קשה
לבטא ריעות אשר אינן מתיישרות עם
הקו של הימין הלאומני. אחד המשתתפים
סיפר, שחבחו בקיבוץ שבו הוא
מתגורר מאשימים אותו באי־דתיות
ובאי־ציוניות כשהוא מבטא את דיעו־תיו
הפוליטיות. .
מרכזה של תנועת נתיבי שלום
נמצא בירושלים, שם חיים מנהיגיה
הרוחניים, הרבנים יהודה עמיטל
ואהרון ליכטנשטיין. בעית ההנהגה
הרוחנית היא הבעיה׳היותר קשה
העומדת לפני הפעילים התל־אביביים
של התנועה. בתל־אביב ובאיזור המרכז
אין די מנהיגים בעלי סמכות, וביהדות
הדתית אין אפשרות לפעילות כלשהי,
אם אין מאחריה מנהיגות רוחנית
מקובלת ומכובדת.
הצבי מול הקרנן ז. תנועת נתי־בי״שלום
התחילה להתארגן בתקופת
מילחמת־הלבנון. בוגרי ישיבות־ההס־דר,
ששבו משדה־הקרב, לא הצליחו
לשוב אל מסילות חייהם היום־יומיים.
הם השתתפו בוויכוח הציבורי בדבר
נחיצותה של המילחמה. בספטמבר,
אחרי הטבח בצברה ושאתילא, פירסם
הרב יהודיה עמיטל קול קורא, בו ביטא
את דיעותיו. בכך דחף את הבחורים
להקים את תנועתם.
במיפגש התנהל ויכוח אם לשתף
פעולה עם תנועת שלום עכשיו. אמר
צעיר בשם אלי סעדון :״אנו תנועה
דתית רעיונית. נקודות המוצא שלנו

היו התקפות נזעמות נגדו, ושלמה להט
לא היה זקוק ליותר מכך כ ח
״להשעות את המועמדות׳ שלו מטעם
הליכוד לראשות העירייה.
להט מסביר בגילוי־לב את מטרת
הצעד הזה: הוא רוצה להבהיר כבר
עכשיו, שהוא עצמו יקבע את רשימת
המועמדים למועצת העירייה. הוא אינו
רוצה להגיש אולטימטומים ברגע
האחרון, כפי שאירע במערכת הבחירות
הקודמת. אז הגיש להט אולטימטום
כדי לסלק מרשימת המועמדים את
אברהם שכטרמן — והצליח. זו, אם כן,
היריה הראשונה במערכת־הבחירות.
מישסט מוזר ביותר. קשה
להתחמק מן המחשבה שהמלונאי חיים
שיף וחבריו בתנועת החרות שיחקו
לידיו של להט כאשר תקפו אותו. אין
כמעט ספק, שאנשי חרות יצטרכו
לבלוע את הצפרדע שלהט מטגן
למענם, ולמנות אותו שוב, אחרי שמינו
אותו כבר פעם אחת כמועמד.
העולם הזה שאל את להט, אם
אי־אפשר להבץ את זעמו של המלונאי
חיים שיף (ראה עמוד )9על רקע
החריגות המפליגות שאושרו לקבלן
אריה פילץ בדיזנגוף־סנטר. להט
מכחיש שהיו חריגות כאלה.
הוא אינו מדייק. נגד פילץ הוגש
מישפט על חריגות, שהסתכמו ב־1550
מטרים רבועים.
המישפט התנהל באופן מוזר ביותר
— על־פי עדותו של השופט זאב המר
— במשך שנים אחדות. בסופו של דבר
הסירה הפרקליטות את התביעה,
והשופט הנזעם החליט להעביר את
התיק לעיונו של היועץ המישפטי
לממשלה, כדי שיבדוק במה זכה פילץ.
העולם הזה 2389

צייץ׳

1 0־ =1

מ היה הצ׳יף?
^ אדם הזה,״ אומר המלונאי
חיים שיף על ראש עיריית
תל־אביב, שלמה (״צ׳יץ׳״ו להט ,״הוא
לא יציב. הוא פסיכי. הוא צריך לעבור
בדיקה פסיכיאטרית. זה עויילם־גויילם
שנותנים לאדם כזה להיות ראש עיר.
הוא עושה צחוק מאנשים״.
שיף אומר את הדברים בנימה
רגועה, כמעט בעצב, כמי שעורך
הבחנות רפואיות .״יש אצלו התקפות
של חוסר־יציבות. הוא מסוכן לציבור.
הציבור צריך להיזהר ממנו.
״קח לדוגמה את הבית־ספר ההוא,
תתחיל לחטט בעבר שלו. היה דו״ח
מבקר המדינה, והוא היה צריך לומר:
נכשלתי — ולהתפטר. הוא עדיין לא
יודע מה אני מכין לו. אני אלחם בו
ואראה לו!״
המאורע שהבעיר את חמתו של
המלונאי כסוף־השיער היה הרס
המיבנה שליד בניין שקם ברחוב
איבן־גבירול בתל־אביב. השבוע פשטו
כוחות העירייה על המיבנה והרסו
אותו. המיבנה, לטענת העיריה, לא היה
חוקי. שיף טען כי ראש־העירייה פשוט
מתנכל לו, כדי להוכיח לאנשי
שכונות־הדרום של תל־אביב שגם
בצפון־העיר נעשה צדק. שיף הוא
הקורבן.
לפי גירסתו של שיף, כל תולדות
חייו הן מילחמה ארוכה וחסרת־פשרות
של אדם פשוט נגד אנשים חשובים,
אנשי השילטון, המבקשים להתנכל לו.
הם מתנכלים לו משום שהוא — שלא
כמו האחרים — אינו מוכן לשלם
שוחד. הוא ניצב על רגליו ונלחם. הוא
אינו הולך בתלם.
הגירסה הזאת הופכת את סיפור חייו
של שיף לראשומון מיוחד במינו.

ניהול החנות שלו היא, שהוא מכר שם
סחורות גנובות, ש״הוחרמו״ על־ידי
אנשי האצ״ל. הוא מכחיש.
על שרותו של שיף באצ״ל יש
גירסות סותרות, אחת מהן היא שלו
עצמו. הוא טוען שהוא היה חבר נאמן
ומסור, ששרותו היה ללא רבב, שהוא
התגייס במיצוות האצ״ל לצבא הבריטי,
והבריח נשק למען האירגון שלו וגם
למען האירגון המתחרה, הגנה.
הגירסה האחרת היא של היסטוריון
אצ״ל, דוד ניב, הטוען כי האצ״ל
מעולם לא ביקש מחבריו להצטרף
לצבא הבריטי.
עוד מספרים כי פעם הורו אנשי
אצ״ל בחיפה לחיים שיף לכרות בור
עמוק ולהיכנס לתוכו, כאיום לחסל
אותו, בעיקבות רינונים בענייני־כספים.
שיף מכחיש. .
רינונים היו גם בצבא הבריטי. שיף
שירת במצרים, בלוב ובאיטליה.
הבריטים חשבו שהוא מבריח נשק,
אבל לא היו להם הוכחות. הם הסתפקו
בכך שסילקו אותו מהצבא.
ההרשעה הפלילית הראשונה של
שיף לא נגעה לכלי־נשק או לצורכי
מכולת, אלא לכלי־רכב. הוא הורשע

ברכישתם ובנהיגה בהם ללא רישיון,
וביולי 1944 הוא נדון לחודש מאסר או
לקנס בסך 20ל״י.
הבריטים היו בעיקבותיו של הצעיר
הנמרץ, והם שלחו אותו בזה אחר זה
למחנות־המעצר שלהם ברחבי הארץ,
בעוון פעילותו המחתרתית.
בינתיים הוא הסתבך פעם נוספת
בפלילים, בשנת .1946 הוא נדרש
לשלם קנס כשנמצאו ברשותו סחורות
מוברחות.
במילחמת־העצמאות התגייס חיים
שיף לצה״ל, אך שירותו קוצר, אחרי
שאחד מאחיו נפל ביד״מרדכי.
כשהוקמה מדינת ישראל, התחילו
העסקים של חיים שיף לפרוח יחד
עימה.
לעיסקי המלונאות שלו נכנס שיף
כבר כשהיה בן .25 הוא כבר היה נשוי
אז. את אשתו איילה, הוא הכיר
בתקופה שבה היה במעצר־בית,
בפקודת הבריטים.
המלון הראשון של שיף היה
וינדזור החיפאי. המלון היה רכושו של
ערבי עשיר, בוטגי שמו, שביקש
להיפטר מרכושו כמעט בכל מחיר, כדי
להסתלק מישראל. שיף סייע לו. הוא

מלונאישיף :״צייץ׳ מסוכן רציסר!

**קרות־הבית של חיפה זוכרות
את שיף היטב. היתה לו חנות
ידועה יפה ליד שוק תלפיות,
בהדר־הכרמל. שיף, טוענות עקרות־הבית,
הפקיע מחירים.
כשאומרים זאת לשיף, הוא מחייך.
זהו הסיפור היחיד שהוא אינו מכחיש.
״הייתי אז ילד. אני גם היום לא אומר

תיווך בינו ובץ כמה משקיעים
חיפאיים, קיבל שישית מן המלון ואת
הזכות לנהלו.
על אופן ניהולו של המלון הזה
מתהלכות עד היום אגדות בחיפה. אחד
הסיפורים העסיסיים הוא, שמחוסר
אורחים, נאלץ שיף לערוך בבית־המלון
שלו גם שמחות מישפחתיות, חתונות
וטיקסי בר־מצוות בנוסח יהודי מיזרח
אירופה. כדי לייעל את המיטבח
ולהוזיל את המזון, השתמש שיף
בבריכת הנוי שנמצאה בחצר־המלון.
הוא גידל בה קרפיונים, שנשחטו
לקראת השמחות.
עיסקי הקרפיונים צלחו, ושיף
החליט לנצל את ההצלחה, ופתח במלון
שלו גם מיסעדת דגים.

״ש אצרו
חוסו יציבות!״

״זה עויילם־גו ״לס שמתנים
לאדם כזה להיות ראש עיר!״
טהורות גנובות

שאני מוכר בזול. אני איש־עסקים. אני
קונה בזול ומוכר ביוקר,״ הוא אומר,
״וכך אני מרוויח!״
באותם ימים עדיין היה שיף נער.
אביו, רב שיף, בא לארץ־ישראל-
פלסטינה ב־ . 1936 הוא הותיר את
אשתו ואת ארבעת ילדיו בגאליציה
שבדרום פולין. רב שיף עבד בטחנת־אורז
במיפרץ חיפה, ונהרג בידי ערבים,
בקרב שהתחולל ליד הטחנה. המיש־פחה
הגיעה אחרי מותו.
חיים שיף היה אז בן .13 הוא קיבל
עבודה בטחנת־האורז שבה נהרג אביו.
בהתחלה היה שומר־לילה, ואחר־כך
נשא על גבו את שקי־האורז, כסבל.
מסתבר שמשכורתו כסבל הספיקה
לא רק לפרנסת המישפחה, אלא גם
לחסכונות נאים. לא חלף זמן רב, עד
שהנער הצעיר פתח לעצמו חנות
משלו. הוא היה אז בן .17
שיף, שהיה חניך תנועת בית״ר,
הצטרף לאצ״ל. אחת הגירסות על

הקרב על השקם: בניי! ה מריבה

שיף לא החזיק במלון שלו זמן רב.
הוא מכר את חלקו ברווח ניכר
למועצת־הפועלים של חיפה, שלימים
נכנסה לעיסקי מקרקעין מסועפים גם
עם חבר אחר של המישפחה הלוחמת
— יעקב מרידור.
היזם החיפאי הצעיר בא לעיר
הגדולה תל־אביב, וערך הסבה קצרה
לקבלנות־בניין. הוא בנה בית־מגורים
ברחב ז׳בוטינסקי, שנחשב אז הצפון
הרחוק של העיר. בית־המגורים הזה
הביא לו את השותף הרציני הראשון
שלו, אברהם פייג. הוא היה יהודי־הונגרי
שחי בבלגיה, וביקש להשקיע
בישראל. קרוב מישפחה של פייג
התגורר במלון של שיף.
פייג היה מוכן להשקיע 25 אלף
דולר — סכום עצום באותם הימים —
כדי לבנות ביחד עם שיף את מלון
הנשיא בירושלים. אך פייג ושיף לא
היו מוכנים להסתפק בשער־החליפין
הרישמי של הדולר — 70 אגורות,

בשעה שבשוק השחור של רחוב
לילינבלום נמכר הדולר בשער חליפין
גבוה פי ארבעה.
שיף הגה רעיון מקורי. כמי שהיה
כבר מצוי בעיסקי ענף־הבניין, הוא
שמע כיצד התעשרו סוחרי־העצים
הישראליים ממכירת מרכולתם בשוק
השחור. הוא ושותפו קנו עצים לבניין
בחו״ל תמורת 25 אלף דולר, ואחר־כך
מכרו אותם ״בשוק החופשי׳ ,וכך
קיבלו את הערך הריאלי של כספם.

וזבי של
טפא״יגיקים
**יסקת העצים המפולפלת
/זיכתה את שיף בהתעניינותו של

מפכ״ל המישטרה דאז, יחזקאל סהר.
ההתעניינות היתה מובנת לגמרי.
סהר הוא אחיהם של ישראל, אהרון
ואליהו סחרוב, מסוחרי־העצים הגדולים
של תקופת הצנע. הם לא ראו בעין
יפה את התחרות הפיתאומית. על אותה
פגישה סיפר שיף להעולם הזה:
״באתי אל סהר לפגישה וצחקתי
ממנו. שאלתי אותו: אולי תזמין לי
קפה? בסוף השיחה אמרתי לו: מה
שעשיתי לא רק כשר, אלא סופו״כשר,
עם הכשר של הרב הראשי. תלכו
ותבדקו. הם הלכו ובדקו ולא מצאו
כלום, ביקשו סליחה והתנצלו יפה.
״ אצלי הכל היה בדרך הטוהר
והיושר וההדר. כך חונכתי בבית״ר.״
שיף טוען, כי עיסקת העצים
הגדולה אושרה על־ידי לוי אשכול,
שכבר אז גרס ״לא תחסום שור בדישו.״
ושיף היה אכן שור של ממש. העבד
הבית״רי שלו לא הפריע לו כלל לטפח^
יחסים מצויינים עם ראשי מפא״י. הוא

*י 9ייי

מ 1יוממזממ מי ן ן ^ מ
׳ *1 2ן מ מז מויי ״י מ !1 1 § 8 !!1 ! 1

ן ן*?מ{ן||מן ןן זמזן זמי| ? 1מ ז
ממ? 1מממ מו מו? מאמממ

את הבניין הבולט שר שיו: איו גיב ער האתגו?
(המשך מעמוד )9
נתן להם הנחות גדולות בבתי־המלון
שלו, והדבר הוליך פעם למצב מביך.
היה זה כאשר ראש״הממשלה דויד
בן־גוריון ואשתו, פולה, התאכסנו
באחד מבתי־המלון של שיף, בשעה
שחברת־החשמל ניתקה את הזרם בגלל
אי־תשלום חשבונות.
בינתיים הסתכסכו שני השותפים,
שיף ופייג. זה היה הסיכסוך הראשון
של שיף עם שותפיו, אך לא האחרון.
כבר מהסיכסוך הראשון הוא יצא
כשידו על העליונה, והצליח לאלץ את
פייג למכור לו את חלקו במלון.
מאוחר יותר הסתכסך שיף עם שני
אחיו על רקע עסקיו, ועם אחד מהם,
דויד, נשא הסיכסוך אופי מיוחד במינו.
על אחיו דויד אמר חיים שיף שיש
לו ״אופי אידיאליסטי״ .הם נכנסו
לשותפות במלון דולפין בנהריה, אך
הסתכסכו. דויד שיף הגיש תביעה נגד
אחיו, חיים, ובית ־המישפט הורה לעקל
מדי ערב את הפידיון בקולנוע הירושלמי
אור־גיל שהיה ברשותו של
חיים שיף.
משום מה נדמה היה לדויד שיף,
שבאולם־הקולנוע רב מיספר הצופים
ממיספר הכרטיסים, והמישטרה נדרשה
לבדוק.
אך חיים שיף יצא בשלום גם הפעם.
מסתבר כי ״האופי האידיאליסטי״ של
דויד שיף לא הפריע לו להסתבך בהברחות,
והוא נאלץ להסתלק מישראל.
נוסף על עיסקי המלונות ועל
עיסקי הקבלנות והקולנוע, גילה חיים
שיף במשך תקופה מסויימת עניין רב
בבריכת־שחייה ירושלמית. הוא ביקש
לאפשר גם לעכברי היבשה הירושלמים
להשתכשך ביחד במים, גברים
ונשים.
הרבנות ראתה בכך פריצות וחילול־השם,
ואיימה על שיף כי תשלול את
רישיון הכשרות של בתי־המלון שלו.
שיף לא פירסם ברבים את האיום הרבני
הזה, עד אחרי שמכר ברווח ניכר את
הבריכה.
בשנות החמישים היו לשיף שני
חיכוכים עיקריים עם החוק היבש.
ב־ 1956 הוא נתפס בהחזקת סחורות
גנובות.
כבר באותן שנים, תחת שילטון
מפא״י, היה נהוג תשלום כופר לאנשים
חשובים. שיף ניצל בתשלום־כופר,
והסחורות המוברחות שהיו ברשותו
הוחרמו.

ב־ 1959 שכח שיף להעביר, כחוק,
את מטבע־החוץ שהצטבר אצלו
לאוצר־המדינה. גם הפעם הוא שילם
כופר.
היחסים הטובים שטיפח חיים שיף
עם אנשי מפא״י, שנואי־נפשו דהיום,
הועילו לו לא רק בתחום המישפטי,
אלא גם בתחום העיסקי. היו אלה
לחצים מלמעלה שאיפשרו לו לרכוש,
ביחד עם אחיו, את המלון בנהריה,
למרות שחברה הסתדרותית רצתה
במלון. אחר כך מכר שיף את המלון
לחברה ההסתדרותית ברווח ניכר. גם
את בית־הקולנוע הירושלמי שלו,
אורגיל, בנה שיף בעזרתם האדיבה של
חברי־ההסתדרות.

^ ביתן קטו
לאלוף
*^פילו היחסים המצויינים של
\ 4חיים שיף בחלונות הגבוהים לא
הועילו לו בפרשה המטורפת של מלון
גני יהודה בירושלים.
זה כבר היה באמצע שנות השישים.
שיף קנה אז חלקת־אדמה ליד הגבול
עם ירדן ובנה.
כהרגלו, הוא לא הסתפק במה
שאישרו לו, וביצע חריגה קטנה. ליתר
דיוק: הוא בנה אגף שלם של בית־המלון
בתוך שיטחה הריבוני של
ממלכת ירדן.
הרמטכ״ל דאז, יצחק רבין, היה
מודאג מן האפשרות שהגבול עם
הלגיון הירדני יתחמם, והיפנה את
תשומת־ליבם של שרי־הממשלה למעשיו
של בן־טיפוחיהם.
הפעם לא יכלו ספיר ואשכול
להועיל; זה היה עניין של יחסי־החוץ
של המדינה, וגולדה מאיר, שרת־החוץ,
לא היתה מוכנה לוותר. שופט הוציא צו
הריסה נגד האגף האקס־טריטוריאלי
של גני יהודה.
שיף סירב, תחילה, לבצע את
צו־ההריסה. הטענה שהוא העלה היתה.
תקדימית. הצו, טען שיף באמצעות
פרקליטיו, אינו תופס משום שלמדינת
ישראל אין סמכות לצוות על הריסת
מיבנים המצויים במדינה זרה!
וכך, תוך הסתייעות בשרי מפא״י,
הלך חיים שיף והרחיב את האימפריה
שלו. הוא בנה ורכש בתי־מלון בזה
אחרי זה, כשהוא מסתייע בשיטה
מיוחדת במינה, אפילו בג׳ונגל העיסקי
הפרוע של ישראל. השיטה: יצירת

חברות וחברות־בנות בזו אחר זו.
התוצאה היא, שברשותו של שיף יש
היום יותר מ־ 50 חברות, כאשר מיספרם
של הנכסים המצויים בידו קטן מזה
בהרבה. יועצי-המס של המלונאי
בוודאי יודעים מהי הסיבה המדוייקת
לכך.
בסוף שנות השישים התחיל חיים
שיף לטפח יחסים מיוחדים במינם גם
עם צה״ל, ובמיוחד כך נראה, היה חביב
עליו חיל־האוויר. למפקד חיל־האוויר,
האלוף(במיל׳) מרדכי הוד, העניק שיף
רשות מיוחדת לבנות בחצר מלון
דיפלומט ביקתת־נופש נאה. הוא גם
הזמין את טייסי חיל־האוויר לנפוש
במלונותיו חינם אין כסף.
בצבא הישראלי האימפריאלי של
תקופת בין־המילחמות (67־ ,)73 זה
נראה טיבעי לגמרי.
לשיף, אם כך, לא היתה שום סיבה
להתלונן על ׳שילטון מפא״י. אך דומה
שרק אחרי המהפך התחיל שיף לפרוח

באמת. זו היתה התקופה שבה התחיל
דימיונו העיסקי להשתולל, ולא היה
גבול ליוזמותיו. האיש שהתחיל את
דרכו העיסקית בחנות מכולת בשוק־תלפיות
אמנם התבגר, הקריח מעט,
שיבה נפלה בשערו, והוא גידל לו כרס
קטנה — אך המרץ שלו עדיין היה
בלתי־נדלה. .
באותה תקופה, בסוף שנות השבעים,
חל מהפך לא רק בחיים הפוליטיים
של מדינת־ישראל, אלא גם
בחיים המישפחתיים של חיים שיף.
נישואיו עם אשתו מזה שנים רבות,
איילה, עלו על שירטון.
אך לא איש כשיף יחיה בלי אשה.
התחליף שמצא שיף: שושנה וינר.
בעירה, נתניה, שושנה היתה ידועה
ביופיה. היא היתה בת 21 כשפגשה
באיש־העסקים מפרנקפורט שבגרמניה,
וולף וינר. הוא נשא אותה לאישה,
והיא עקרה איתו לגרמניה. זה היה
ב״. 1959

חיים ושושנה שין ז
פראנקפורט־שטראסה

חלפו 15 שנות״נישואין, והבעל
נפטר. שושנה וינר באה לישראל,
וחברותיה, נשות המיליונרים היהודים
של פרנקפורט, ערכו לה היכרות עם
חיים שיף.
לרבים מן המיליונרים של פרנקפורט
יש בתי־מלון ברחוב הירקון בתל־אביב.
אחרי השידוך בין שושנה וינר
וחיים שיף, הם כבשו סופית את הרחוב.
לשיף יש שני בתי־מלון ברחוב הירקון:
דיפלומט ומרינה. עכשיו כבר יכלו
אנשי פרנקפורט לכנות את רחוב
הירקון בשם ״פרנקפורט־ שטראסה״.
האידיליה המישפחתית והעיסקית
לא מצאה חן בעיני אשתו של שיף,
איילה. היא תבעה דמי־מזונות שמנים,
ומחצית מרכושו של בעלה.
שיף לא הסכים להיפטר בקלות
מכספו ומבתי־המלון שלו. הוא נקט ״י•
בכמה צעדים נמרצים. ראשית, הוא
הציג בבית״המישפט תלוש משכורת

המעיד, כי שכרו החודשי נמוך רק
בקצת מן השכר הממוצע במשק. שנית,
בעת הדיון המישפטי הוא איים לחסל
את אשתו, או, כדבריו הוא :״לגמור עם
חייה.״
איילה שיף גם התלוננה שמאיימים
עליה בטלפון. המישטרה האזינה,
וקבעה כי השיחות הליליות מתנהלות —־
בין דירתה של הגברת שיף ובין מלון
דיפלומט בתל־אביב. בדרך נס, ושלא
כנהוג, לא הוקלטו השיחות.
חיים שיף טען, כי אשתו לא הבינה

כהלכה את מטרתן של השיחות האלה.
לא באיומים מדובר, אלא בניסיונות־פיוס.
מישפט־הגירושין
הזה הביא על
המלונאי מישפט נוסף, בגלל האיום על
חיי אשתו, והוא נפטר בקנס של 750

לירות בלבד.

* * א ז עלה הליכוד לשילטון, ניתק
^ /קצת חיים שיף את קשריו
ההדוקים עם שליטי מפא״י ההיסטורית.
את מישרדי הממשלה איישו __
עכשיו בעלי־בריתו האידיאולוגיים,
ושיף פנה לפעילות פוליטית בתנועת
החרות. הוא הפך פעיל מאוד בסניף
תל־אביב של התנועה, וגם ייסד את

חוג תגר, שתפקידו, עד היום, להפעיל
את ״הרוב הדומם״ בכל פעם שממשלת
הליכוד מותקפת.

השיטה היא פשוטה: לחוג תגר יש
רשימה שמית ארוכה של אוהדי תנועת
החרות. בכל פעם שמתעורר הצורך,
נשלפת הרשימה ומתפרסמת על פני
עמודים שלמים בעיתון יומי, עם טכסט
קצר מעל לשמות. לא תמיד נשאלים
החותמים על הסכמתם.
שיף מתגאה ביחסיו הטובים עם
השרים ובהשפעתו עליהם. הוא אוהב
לשבת בראש שולחנות הנשיאות
בכינוסים שונים, ובמיוחד הוא אוהב
חברת פרופסורים וכינוסים של פרופסורים.
הוא
משתרל שבכל פעם שיש מסע
של ״הרוב הדומם״ לא יישכחו הפרופסורים,
ולא מזמן הוא ערך כינוס של
פרופסורים למען חביבו, אריאל שרון.
לא היה צורך בפרופסור למתמטיקה
כדי למנות את הפרופסורים בכינוס
הפרופסורים של שיף.
אך התחביב הפוליטי של שיף אינו
מסיח את דעתו של המלונאי מן
העיקר. הוא קודם כל איש־עסקים,
ואינו מתבייש בזה. כאשר יש טענות
נגדו, שיף מכחיש, מכחיש, מכחיש.
״אני אינני איש זיבול,״ אומר שיף
להעולם הזה ,״אני סוחר, אני תעשיין.
אני עוד לא עמדתי לפני שום תביעה,
לא פלילית ולא אחרת. אם אני צודק
— אני נלחם!״
ושיף יודע להילחם.
דוגמה ירושלמית: לפני כמה
חודשים ערכה מפקחת מטעם
מישרד״הבריאות ביקור יסודי במלון
דיפלומט הירושלמי, ותיארה את
מראה עיניה. הנה כמה מהמראות:
׳״הקירות והחרסינה במיטבחים השונים
מלוכלכים ...הריצפה שחורה ומחום־
;פסת. בריצפה מצויות שלוליות־מים
מלוכלכות ...החלונות בחלקם שבורים
ומלוכלכים והרשתות מאובקות...
הדלתות מלוכלכות ומזוהמות ...הציוד
המיטבחי ומיתקני־הבישול מלוכלכים
ומוזנחים ...חדרי הקירור אינם נקיים
ומוזנחים ...רחיצת־הכליס במיטבח
המרכזי מתבצעת בחדר שבו תנאים
תברואתיים ירודים עד להחריד ...אין
הפרדה מוחלטת באיחסון, בהכנה
ובעיבוד בין מזון גולמי ובין מזון
מבושל ...חתיכות בשר מבושלות
נמצאו על השולחן זמן רב, כשזבובים
מתעופפים סביבם ונוגעים בהן ...חלק
רב של העובדים עבדו בבגדי־עבודה
מלוכלכים מאוד -למיספר רב של
העובדים היו פצעים, בינהם דלקתיים...
ריח צחנה נודף מהפתחים בצנרת
הביוב.״
מנהל המלון וחיים שיף אומנם טענו
כי מיהרו לתקן את הפגמים, אך אחרי
כמה חודשים לקו עשרות אנשים
שהתאכסנו במלון דיפלומט שבירושלים
בהרעלת קיבה. שיף אומר:
״לפעמים אפשר לקבל הרעלה גם
מכוס־מים. אני יודע איזו חאפלה הם
עשו בחדרים? זה לא מהמיטבח.״
מישרד־הבריאות חשב אחרת, וביקש
לסגור את המלון.
לא היה גבול לזעמו של שיף. הוא
הגיע למישרד־הבריאות בירושלים,
ביקש לפרוץ לחדרו של שר־הבריאות,
אליעזר שוסטק, שלפי דברי שיף הוא
ידידו הטוב מזה 40 שגה.
הדלת הפרידה באומץ בין שיף ובין
ידידו, ושיף נאלץ להסתפק בתלישת
כף המנעול.
זה לא היה הכל. חיים שיף גם
האשים במישפט פקיד בכיר במישרד־הבריאות
כי ביקש ממנו שוחד, בצורת
איכסון בבית־המלון. שבועיים אחר־כך
העיד רב שיף, בנו של חיים, והכחיש
שהפקיד ביקש שוחד. הוא אמר רק
שהפקיד שאל כמה עולה השהות
במלון. המישפט הזה עדיין לא נגמר.
• דוגמה רמת־גנית: חיים שיף
רצה לבנות באיזור וילות ברמת־גן
בניין בן תשע קומות. השכנים התנגדו,
ואושרו לשיף רק שמונה קומות. שיף,
בהתאם לנהוג אצלו, החליט להיצמד
לתוכנית המקורית, שבה היו, כזכור,
תשע קומות. העירייה התנגדה, ושיף
התפלא על כך, משום שראש העירייה,
ישראל פלד, הוא חבר טוב שלו, בדיוק
כמו שוסטק.
השופטת במישפט הכריעה לחובתו
של שיף.

תמרורי
נבחר לתפקיד נשיא אוניברסיטת
תל־אביב פרופסור משה מני.
מני נולד בארץ ב־ ,1928 סיים ב־1952
את לימודי הרפואה בג׳נבה, קיבל
ב־ 1969 דוקטור. לפילוסופיה באוניברסיטת
טפט ס במסצ׳וסטס, אר־צות־הברית.
כאשר הוקם בית־הספר
לרפואה באוניברסיטת תל־אביב ב־
,1964 הצטרף אליו. למני שתי בנות
ואשה, שגם היא פרופסור בפאקולטה
לרפואה. מני יחליף את פרופסור חיים
בן־שחר״ שיסיים את תפקידו ביולי
הקרוב.
מונה +כראש אגף תיכנון במטה
הכללי, תת־אלוף מנחם עינן. עינן

דחפור עירוני הורס מיבנה של שיר
לאור המצלמות

מ ד 1ע ה 1א ר?1גח
ך י • מלונאי חיים שיר מסביר מדוע אמר מה שאמר על
\ 1ראש־זזעירייח בכינוס של מועצת מחוז תל־אביב של
תנועת החרות:
.למה אמרתי עליו שהוא רוצח וטינו&תו אני אגיד לך. התחלתי
בנאום על כפר־שלם. הטענה שלי היתה שראש העירייה אחראי
לבל מה שגערה בעיר, ולמה שקורול בכפר״שלם. היה צו הריטה.
והיתה פעולה מאורגנת, עם בוחות גדולים באלה של מישטרה ושל
צבא. אז ראש העירייה צריך היד! לדעת מול יקרה. הולך כוח אדיר
בזוז, צבא, מישטרה ובידימים, ועומד הבחור התימני ההוא וצועק
גוועלד! חבו!
אילו אני הייתי ראש העירייה, הייתי נותן לו צ׳אנט. אבל זול לאנעשה. ירו בו. וכל בחור תימני בזה הוא נבט לאומי יקר. אז ראש
העירייה, שהוא ראש עידייול כל־בך הרבה שנים, צריך לדעת שדבר
בזה יקרה. יש אחריות. צ׳יץ׳ אשם ברצול של הבחור הזה, לא
המישטרה. אני חושב שהדבר הזה הוא חוטר אחריות ציבורית.
.למה לא נתנו לי לגמור! היו! שם הירד, דויד שטיץ. הוא התנגד
שאני אגע בנושאים רגישים כאלה. אבל אני חושב שבתנועה
לאומית, שבנוייה על טוהר ויושר, חייבים לומר את האמת וכל
האמת. אני אומר את האמת, ואת בל האמת. אבל צייץ׳ז בשולוא
אומי שהוא לא ירוץ * -משר להאמין לוז זו האמת שלו מאתמול,

וגם זו לא אבית.׳

שלמה לחט סירב להגיב על האשמותיו של שין .8הוא
מובן להתייחס אליו רק כאל חלק מ״מיעוט אפסי, שמעלה
בעיות אישיות.״

• דוגמה בת־ימית: אחרי שקנה
שיף את מלון מרינה בבת־ים,
התחילה התדיינות ממושכת מאוד בינו
ובין עיריית בת־ים על יתרת חוב
עירוני בסך שלושה מיליוני שקלים,
ששיף לא הסכים לשלם בתנאים
שדרשה העירייה. הפעם התערב
לטובת שיף חבר שלישי שלו: שר־הפנים
יוסף בורג, שהשתדל אצל

העירייה למען תנאים טובים יותר
לתשלום החוב.
בשלב מסויים אף הועלתה האפשרות,
שמישרד״הפנים ישלם את
חובו של שיף. בסופו של דבר הושג
הסדר.
• דוגמות תל־אביביות: הדוגמה
הידועה ביותר עד כה היא זו של
מלון דיפלומט. שיף החליט לשנות

שיח עס שרון
השר החביב

קצת את התוכנית המקורית של
הבניין, והוסיף לו שתי קומות, פרי
יוזמתו. העניין לא עבר בשקט, ואחרי
התדיינות ממושכת ומלווה ברעמים
וברקים, אולץ שיף לשלם כופר.
בשלב זה החליט שיף, שוב מיוזמתו,
על שינוי נוסף בתוכנית המשופצת של
הבניין: עוד קומה!
גם הפעם התעוררו בעיות, ושיף
טען כי היה הסכם בעל־פה בינו ובין
ראש העירייה, יהושע רבינוביץ, בדבר
הקומות הנוספות. רבינוביץ, בשעה
שהדברים האלה נאמרו, לא יכול היה
להכחיש את הדברים. הוא כבר נפטר.

היד
^ דוגמה הטריה היא זו של בניין
1 1שק״ם, שבעטיו התחוללה הסערה
האחרונה. על גגו של הבניין ברחוב
איבן־גבירול החליט שיף לבנות מלון־
דירות.
לפני שנה וחצי החליט שיף לשנות
את היעוד של הבניין, ולהפכו בית־מישרדים.
בדיעבד, טוען ראש עיריית
תל־אביב, שלמה להט, שהוא ששיכנע
את שיף לשנות את היעדו. שינוי היעוד
היה כך וך בתשלום מס־השבחה,
ובהתחייבות של שיף למצוא מיגרש
חנייה גדול ליד הבניין.
שיף זכה בתמיכה נלהבת של ציץ׳,
שהשתדל למען המלונאי בוועידת
הנכסים העירונית וגם במועצת
העירייה.
בסוף ׳82 הוסדר הסכם התשלומים,
שעל־פיו ניתנה לשיף הנחה גדולה —
למעשה מתנה — בסך 1.6מיליוני
שקלים. אך שיף, כנוהגו כשהוא מקבל
אצבע, רצה את כל היד. הוא לא עמד
בתנאי התשלום.
ציץ׳ טוען כי הוא לא היה מופתע
ביותר, משום שחברים הזהירו אותו
שזה מה שיקרה.
וכך השבוע, הגיעו הדחפור העירוני,
המישטרה העירונית של צ׳יץ׳ בדמות
אנשי האבטחה של בני טל, הכתבים
העירוניים והצלמים העירוניים אל
בניין שק״ם, והרסו שם מיבנה בלתי־חוקי,
איבטחו את ההריסה ודיווחו
עליה.
לשיף אין ספק שבדרך זו מבקש
צ׳יץ׳ להוכיח לתושבי דרום־העיר
שהוא נוהג ביד קשה גם בקבלני־הצפון.
התגובה הראשונה של שיף
היתה, שהוא יוכיח לצ׳יץ׳ מיהו הבוס
האמיתי של תל־אביב.
״אני אהיה ראש העיר!״ הצהיר
המלונאי, והציג את האני מאמין שלו,
שעיקרו: לבנות, לבנות, לבנות.
אבל בינתיים התייעץ, כנראה, חיים
שיף עם חבריו מתנועת החירות שהסבירו
לו שההתמודדות נגד צ׳יץ׳ אינה
עניין פשוט כל־כך. בינתיים הסתלק
שיף מן הרעיון על השגת השילטון
הפוליטי בתל־אביב, אבל הוא מבטיח
שלמה פרנקל
הפתעות.

ממונה עינן
דרגת אלוף
הועלה לדרגת אלוף בעיקבות מינוי זה,

והוא מחליף את אלוף אהוד ברק,
המשמש ראש אמ״ן. עינן נולד בארץ
ב־ ,1939 התגייס לנח״ל ב־ 1957 והיה
חבר משק תל־יוסף. הוא בוגר המיב־ללה
לפיקוד ומטה ובית״הספר למיל־חמה
של צרפת. היה ראש מחלקת
המיבצעים במטכ״ל. במילחמת לבנון
היה מפקד כוחות צה״ל בגיזרה
המיזרחית ואחר כך במרחב ביירות.
הוא נשוי ואב לשלושה ילדים.
ציין +השבוע את יום השנה ה־17
לניתוח מוצלח לעקירת גידול סרטני,
העיתונאי הבאר־שבעי יצחק שתיל.

חוגג שתיל
שני ימי־הולדת
מאז הניתוח הוא חוגג שני ימי הולדת
בשנה: האחד ביום השנה ללידתו, השני
ביום השנה לניתוח המוצלח.
חלפו 18 שבועות מאז נרצח
אמיל גרינצווייג באמצעות רימון
שנזרק לעבר הפגנת שלום עכשיו
בירושלים. הרוצח עדיין חופשי.
חלפו 12 שבועות מאז הבטיח
ח״כ רוני מילוא לתרום מיליון שקל
לליב״י, אם לא ייבחר מועמד הליכוד
למישרת נשיא המדינה. מילוא טרם
קיים את הבטחתו.
זכה בפרס על שם מנדל וטקלה
ורטהיים לשירה עברית, המשורר
יעקב אורלנד. הפרס הוענק לו על
ספר שיריו עיר האובות. הפרט הוא
בסך 25 אלף שקל, וניתן לו בטקס
חגיגי באוניברסיטת בר-אילן.
חוגג +השבוע את יום הולדתו
ה־ ,54 הסופר פינחס שדה. שדה
נולד בפולין ב־ 17 ביוני 1929 ועלה
ארצה בגיל ארבע. כתב כמה סיפרי
שירים וכולם תורגמו לשפות שונות.
סיפרו החדש, שיצא בימים אלה: ספר
הדימיונות של היהודים.
השבוע את יום הולדתו
חוגג
ה־ ,51 העיתונאי שמואל שי. שי
נולד בפולין ב־ 17 ביוני . 1932 לארץ
הגיע בגיל שנה. עובד ברשות־השידור
כעורך תוכניות בענייני עלייה.

הודעה משמחת למזמיני הצלחנו להתגבר
על הפיגורים באספקה!
כל אלה שהזמינו סובארו עד 31.5.83 יכולים לשלם
את תמורתה מייד ובכן להבטיח לעצמם

מ חיר קניה ס 1פי.
המסירה של כל הדגמים, לאחר התשלום המלא, תעשה
בתוך 4—3שבועות מיום התשלום וזאת עקב
הכמויות הגדולות שעלינו לספק ולמסור(למעט סובארו
אוטומטית ,1300 טנדרים וכן סטיישן סף 4

אין העברת
זכויות ואחריות ליד־שניה!
כל הקונה זכויות לאספקת מכוניות סובארו,
שם את כספו על קרן הצבי. הנהלת יפנאוטו
מודיעה כי אינה מעבירה זכויות לכל גורם שהוא
ואחריות היבואן מתבטלת עם העברת הרכב ליד שניה.

החד מה־ 22 ביוני 83
הגניוה גן המרא׳ שר דאגי שבאת

הנהלת יפנאוטו בע״נו

היבואנים הבלעדיים לישראל של מכוניות ם ובארו

העולם הזה 2389

ל עז אזל. השעין־?
ס ריאל שרון אינו שעיר לעזאזל. גם אם ילבש עור של
שעיר ויתחבא מאחורי שערותיו, דבר לא יעזור לו.

השעיר היה חף־מפשע. הוא נשא אל המידבר את
עוונות זולתו.

״וסמך אהרון את שתי ידיו על ראש השעיר החי, והתוודה עליו
את כל עוונות בני־ישראל ואת כל פישעיהם לכל חטאתם, ונתן
אותם על ראש השעיר, ושילח ביד איש עיתי המידברה. ונשא
השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ־גזרה, זשילח את השעיר
במידבר ...והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את
בשרו במים, ואחרי־כן יבוא אל המחנה״.
השעיר נבחר בהגרלה. לא היה בו כל אשם. על ראשו של
בעל־חיים תמים זה, שלא ידע מה קורה לו, הועמסו באופן סימלי
כל פישעי ישראל ומנהיגיו. תחת לשלוח את הפושעים המידברה,
לארץ־גזרה, נשלח השעיר. הפושעים והחוטאים, כך יש להניח,
המשיכו לאחר מכן במעלליהם.

מה לו לאריאל שרון ולשעיר הזה?

עתה הוא מתחזה לשעיר. הוא מעמיד פנים כאילו העמיסה
הממשלה עליו את כל חטאיה במילחמת־הלבנון, ושילחה אותו
למידבר הפוליטי. והוא, השעיר המיסכן, תועה שם בארץ־גזרה,
רעב וצמא, כשהוא מכלכל את עצמו איכשהו בדרדרים ובקוצים.

האמנם?

ושינאתם גדלה מיום ליום. תדמית המדינה בעולם נחבלה בצורה
שאינה ניתנת לתיקון.
מבית נהרסו כמה מאושיות המדינה, נפגע קשה מעמדו של
צה״ל, ושרידי ההסכמה הלאומית הולכים ונמוגים.
ברחבי המדינה פזורים 500 קברים. יעקוב גוטרמן אינו האב
השכול היחידי המאמין כי בנו נפל לחינם.

ואריאל שרון, היוזם והמתכנן, שר־הביטחון
הכל־יכול, הרמטכ״ל־על — אינו אשם בשום דבר
ביכלל?

ילו היה שרון מודה בטעות כלשהי, ולוא גם בטעות קטנה
ומיזערית, היתה מתגלה בו מידה של אנושיות.

אבל שרון אינו מודה בשום טעות. הוא צדק בכל,
בכל תחום ובכל עת.
אם מישהו אשם במשהו, הרי זה מישהו אחר.

הממשלה אשמה, ואותה צריכים לחקור.
האופוזיציה אשמה, וגם אותה צריכים לחקור.
ואילו שרון הוא השעיר המיסכן, אשר עם כפוי־טובה וממשלה
בזוייה ורכרוכית שילחו אותו למידבר, על לא עוול בכפיו.

* ש מיבחן פשוט לאחריותו של אריאל שרון.
די לדמיין, לרגע, שמילחמת־הלבנון הצליחה.
הבה נעלה ברימיוננו את התסריט המלא: כוחות־צה״ל פרצו
קדימה, והשיגו ניצחון מזהיר תוך 72 שעות. הסורים נשברו במכה
הראשונה, ונסו על נפשם. אנשי אש״ף נהרגו או ברחו, וביירות
כולה נכבשה בסערה, כימעט בלי קורבנות. בשיר אל״ג׳מייל
הומלך על־ידי שרון כנשיא, וכרת ברית־שלום עם ישראל. סדר
חדש קם בלבנון ובמרחב כולו. וכל זה במחיר כמה עשרות הרוגים
בילבד.
אילו זה קרה כך — היכן היה עומד כיום אריאל שרון?

אילו היו הדברים מתגלגלים כך, היה אריאל שרון
כיום דיקטטור לכל דבר.

^ דברים התגלגלו אחרת. ועוד איך!
( 1תחת מיבצע של 48 או 72 שעות, מילחמה שלא הסתיימה גם
אחרי שנה.

לא 50 הרוגים, אלא — 500 ועוד נפגעים מדי יום.

המהלך הצבאי של המילחמה היה בזיון שאין.שני לו. מעולם
לא היתה שהות כה רבה לתכנן מילחמה מראש בכל שלביה.
מעולם לא עמד צה״ל מול אויב כשהוא נהנה מעדיפות כה אדירה
— 10 מול 1על הקרקע, אין־סוף מול אפס באוויר ובים. אולם
חלק מן היעדים הושגו רק בקושי, באיחור רב מאוד ובאבירות
בלתי־סבירות, ואילו יעדים חשובים אחרים לא הושגו כלל. שני
היריבים — הצבא הסורי וכוחות אש״ף לא הושמדו. זה נסוג בסך
הכל בכמה קילומטרים, ואלה פונו על פי הסכם במערב ונשארו
במיזרח ובצפון.

וגרוע מכל: אחרי שנה נותר צה״ל במצב
בלתי־אפשרי, כשאינו יכול להתקדם, אינו יכול לסגת
ואינו יכול להישאר — מצב קלאסי שבו הצליח
האוייב להושיב אותנו על קרני הדילמה.
זהו כישלון צבאי מובהק, ומילבד קומץ המעורבים ישירות,
ובראשם המורון רפאל איתן, כל קצין בצה״ל יודע זאת.
מבחינה מדינית אין הביזיון פחות חמור. מעמדה של סוריה
בעולם הערבי התחזק לאין־שיעור. הסובייטים חזרו והתבססו.
אש״ף נשאר בזירה כנציג הבילעדי של העם הפלסטיני, ובעיקבות
המילחמה מנסים עתה אנשי״הסירוב שבו לשרוף כל גשר אפשרי
לשלום ולהסדר. כל העדות בלבנון שונאות עתה את צה״ל,

התנהגותו של שרון בימים אלה מתמיהה רבים. אין הם מבינים
את פישרה. אך אין בה כל תעלומה למי שמכיר את האיש.
עזר וייצמן אמר עליו פעם, לפני הרבה שנים :״אריק דומה
למיכל של חומצת־גפרית. בכל מקום שתניחו אותו — החומצה
תאכל תחילה את המיכל, ואחר־כך כל מה שמסביב.״

כך עשה תמיד — בצה״ל, במיפלגה, בממשלה.
וכך יעשה עתה.

***•ץ אינו מורץ, כמו רפאל איתן, המצביא המהולל של
14/הביזיון המונומנטלי. אבל אין הוא גם אדם מתוחכם. הוא
פועל על פי שיטה פשוטה ובדוקה.
השיטה של אריאל שרון היא זאת: לקבוע מהו היעד הממשי
הבא. להתרכז כל־כולו ביעד הזה. להסתער עליו, אם זה לא
מצליח, לעקוף אותו, אם זה לא מצליח, להסתער שוב ושוב. עשר
פעמים ומאה פעמים, בעקשנות עילאית, עד שהיעד נכבש. ולאחר
מכן — חוזר חלילה. לקבוע את היעד הבא. ובו׳.
כך נהג תמיד. כשהיה בצה״ל, התרכז בהשגת מישרת
הרמטכ״ל. כאשר נחסם, פרש (או הופרש, לטענתו) ,הקים את
הליכוד וניסה להגיע ליעד זה מבחוץ. כאשר הליכוד לא הצליח
ב״ ,1973 ניסה שוב להשיג את מישרת־הרמטכ״ל, הצטרף לרבין
והתרכז בשבירת שימעון פרס ומוטה גור, שחסמו את דרכו.
כשהליכוד הגיע לשילטון, רצה להשיג את מישרת
שר־הביטחון. כשזה לא ניתן לו, התרכז בהריסת עזר וייצמן,
שעמד בדרכו. כשהצליח, אך המישרה שוב לא ניתנה לו, עשה את
המוות למנחם בגין, שר־הביטחון.

ברגע שנכנס למישרד־הביטחון, קבע את היעד
הבא: ראשות־הממשלה והליכוד. הוא היה זקוק
לניצחון במילחמה. הדרך מתל־אביב לירושלים
הובילה דרך ביירות. הוא נכשל והודח ממישרד־הביטחון.

כן של שיש, כשעלי־הדפנה לראשו
ועם־ישראל מתפלש לרגליו בעפר.

הוא היה מנהיג ההמונים. לא רק בעיירות־הפיתוח, אלא גם
בצפון תל־אביב היו מריעים צעירים וזקנים, גברים ונשים, לכבוד
״אריק מלך ישראל.״
הפוליטיקאים היו יודעים כי הוא היורש היחידי למנחם בגין
— ואולי יורשו בעודו כחיים.
מי היה מעז לעצור את אריק? השרים היו מתחנפים לו,
ומאשרים במועל״יד כל הצעה שהיה מציע, ביחוד כשהיה מציע
לאשר פעולה שכבר ביצע.
מבעד למסך התרופות ומצבי־הרוח היה מנחם בגין מביט בו
בהערצה, כפי שהביט זאב ז׳בוטינסקי בדויד רזיאל(אך לא בבגין),
והיה אומר: הנה היהודי החדש שייחלנו לו!
אנשי־התיקשורת — אותם העיתונאים וזרזירי־העט המתחרים
כיום בהשמצות עליו — היו מתמוגגים במאמרי״חנופה, עומדים
בתור כדי לזכות בראיון עימו, בתיקווה שאולי יואיל אי־פעם
להזמינם — הוי אושר שמימי! — לחווה שלו.
איש לא היה מטיל לרגע ספק בכך שאריאל שרון הוא יוזם
המילחמה, המתכנן והמבצע, ושהוא המנצח האחד והבילעדי.

ובראש וראשונה אריאל שרון עצמו.

הוא נמצא במידבר, בארץ־גזרה. איך אין הוא
מתכוון להישאר שם. הוא מתכוון לחזור אל המחנה,
במקום האיש ששילח אותו, ולתפוס את מקומם של
משה ואהרון.

המונה ; קאריקטורה של דניקרסןב. דברי )
בצד השני מנסים השרים וראשי־האופוזיציה (אין הבדל רב
ביניהם) באופן קדחתני לכבס את ביגדיהם ולרחוץ את בשרם,
כאותו אדם עיברי ששילח את השעיר, ולקרוא :״השעיר אשם!
השעיר אשם!״

אין הם מגוחכים פחות מאשר השעיר — המדומה
עצמו.

אריאל שרון נושא באחריות העליונה. זה מובן מאליו. אך כל
שרי הממשלה, ובראשם מנחם בגין, הם שותפים מלאים לפשעיו
כלפי עם־ישראל.
הם ידעו את הכל, כי כל הדברים פורסמו לפני שקרו ובשעה
שקרו — אם לא בכלי־התחנופת, הרי באותם ביטאונים מעטים
שלא עשו מלאכתם רמייה.

הם ידעו מי זה אריאל שרץ. הם ידעו מה הוא זומם.
הם נתנו לו יד חופשית, מפני שפחדו מפניו ומפני
שרצו להתחלק בשלל הפוליטי הצפוי. הם כמהמרים ליד

שולחן הרולטה העברית, שהימרו על המיספר הלא־נכון. וכאשר
הפסידו — ו־ 500 אסימונים אנושיים ירדו לטימיון — הם
מאשימים את המיספר.

כל מה שאומרים עתה השרים על אריאל שרון —
נכון הוא.
כל מה שאומר עתה אריאל שרץ על הברד השרים
— נכון הוא.
אריאל שרון אשם. ראש־הממשלה. וכל שרי־הממשלה. וגם
ראשי־האופוזיציה, שתמכו בממשלה בימים המכריעים, כאשר היה
נדמה להם שגם הם יזכו בשביבים מן התהילה.

את כולם יש לטאטא מן הכמה, עד האחרון שבהם.

^ ין להם חשק להיות מטואטאים. זה טיבעי. הם רוצים
\£להישרד. הם לוחמים על נפשם. הקריאה היא8^.1; \7£ :
! <51 ( 1 ? £1(7יציל את עצמו כל מי שיכול.

ניא 1נ

עכשיו היעד הוא לחזור למישרד־הביטחון. הוא יודע שאין אף
שר אחד בממשלה המוכן לכך. לכן שיטתו היא למרר לחבריו את
החיים, להכפיש אותם בבוץ, לגמד את ראש־הממשלה, לעזור
לאופוזיציה — עד שהכל יבינו כי מוטב לתת לו את מבוקשו, כדי
שיהיה סוף־סוף שקט.
על כן הצטרף לדרישה שתקום ועדת־חקירה — ועדה אשר
מסקנותיה אמנם יכפישו אותו, בלי ספק, אך יכפישו גם את כל
שאר השרים, ובראש וראשונה את ראש״הממשלה. על כן הוא
תובע את נסיגת צה״ל מביירות ומהרי־השוף — אף שהוא עצמו
— הכניס אותם לשם — ביודעו שהם נמצאים שם עכשיו לפי
דרישת האמריקאים. מוטב שגם האמריקאים יידעו: אם לא יעזרו
לשרון לחזור, יהיו להם צרות.

אריאל שרון הוא טאנק. לטאנק יש תותח. לתותח
יש כוונת. על הכוונת נמצאים עתה מנחם בגין ומשה
ארנס, ועוד הרבה מטרות אחרות.

ך כאורה נראה המיבצע הזה כולו כחסר־תוחלת. איך יכול
) שרון לחזור, אחרי כל מה שקרה לו?

אך לא הייתי מזלזל בו. אילו הייתי במקומם של
בגין וארנם, שמיר וארליך, דויד לוי והאחרים, הייתי
מתחפר טוב־טוב.

לגבי אריק, אין מיבצע חסר־תוחלת, ואין יעד בלתי־ככיש. יש
לו עמדת־מוצא טובה למדי, בתוך ממשלת־ישראל, והוא יכול
לעשות צרות הרבה.
יהיה צורך בכל הכוחות של עם־ישראל, כדי לחסום את השור
הנוגח הזה. המתחזה כשעיר תמים.

אך לשם כך אין כל צורך להפחית כהוא זה
מאשמת יריביו. שרון הוא שור מועד, אך יריביו
אינם שיות תמימות, וגם לא שעירי־עזים.
ם בן, מיהו השעיר לעזאזל?
_! ייש שעירים לעזאזל בפרשה הזאת.

500 צעירים שנשלחו לעזאזל.

עליהם הועמסו כל העוונות וכל החטאים של עם ישראל,
שבחר ממשלה זו בקלפי חופשית, וגם באופוזיציה זו. וכל החטאים
של העסקנים והעיתונאים, הסופרים והוגי־הריעות, שהריעו
לכבוד המילחמה הזאת ונשארו בבית.
אל יכבס איש מהם את בגדיו, ואל ירחץ איש מהם את בשרו
ויטען: חף אנוכי מפשע.
מקומם במידבר, בארץ־גזרה.

אבל הם נמצאים בתוך המחנה. ורק 500 הקברים
נשארו בחוץ.

א *1 1יי * י ~ 1נ ~1י

אברה
גינד 83

אבר ה * נדי
במקום ה1 -
בסקר ומשאל־דעת
קהל:

דיוקן שד דיירים מרוצי
בית העסק הנבחר הקניה הטובה
ביותר
^ העסק התיירותי
ה מובחר העסק הנבחר
]1011

.:.עבור אברהם גינדי
זה יום חג.
בשבילנו, זה בית.
זו דרך חיי ם

אורית, אהוד אלדר ובתם רוני
דיירי הבית ברח׳ דרוביו 33 ראשל״צ
שנבנה ע״י חברת אברהם גינדי.

1983

תל־אביב

פתח־תקוה

רמת־השרון

ככר הסריגה ר. באייר 10

חיי ם עו ז ר 20

סוקולוב 04

בינרי

בונד •

ראשון־לציון נתניה
ה ר צל י*

דיירות

1983

הרצל 18

9 9 9 9 9 9 9 99 9 9 . 19;94949

ה אנ ש, ש ל חופי

המילה העברית ״מוסד״ נכנסה לאוצר־המלים הבינלאומי,
כמעט כמו ״שלום״. ,קיבוץ׳ ״הסתדרות״ ו״אירגוך.
אנשי המוסד כבר הופיעו במאות ספרים וסדרות־טלוויזיה. הם
תמיד גיבורים, בעלי אומץ־לב
אגדתי.
והנה הופיע מי שהיה ראש
המוסד,־״חאקה״ חופי, והגבורה
ממנו והלאה, בלשון המעטה.
הוא הכחיש והתכחש, התקפל
והתנצל, התכופף והשתופף.
היתה זאת הצגה עגומה למדי של
חוסר אומץ־לב אזרחי, מול פני
שילטון שאת המחדלים של
ראשו היטיב חופי להגדיר בכנס
חשאי.
אני מקווה שהאנשים של
חנפי שונים. אחרי הכל, גם
אנשיו של סמיילי אמיצים מן
חום י
הבוס המתרפס של ״הקירקס״.

שהתנדבו להדריך אותנו סיפר לי שהוריו באו מכפר״זכריה.
שאלתי את הצעירים האחרים על מוצאם, ושמעתי שמות הרבה
— שמות של כפרים שנמחקו מזמן מעל פני האדמה, אך החיים
וקיימים בדמיונם של הצעירים שנולדו במחנות, בני הדור השני
והשלישי. לא פעם נתקלתי, בבתים ערביים, בארץ ובחוץ־לארץ,
במפות של הארץ כפי שהיתה לפני ,1948 ובהן מאות כפרים
ועיירות שלא נותר מהם שריד, מפות אלה מודפסות על־ידי
מוסדות פלסטיניים ברחבי הפזורה, והן נשק מסוכן מכל
מיטען־חבלה.
כאשר ביקרתי במחנות־הפליטים בדרום־לבנון, שאלתי מאות
אנשים, ביניהם ילדים וילדות בני ,10״מניין אתם?״ וקיבלתי

הטרוריסט הסאנשר
זה היה באביב .1940 פלוגה ז׳ של האירגון הצבאי הלאומי,
בפקודת אביאל כץ, יצאה במסע לקריית־אריה, ליד פתח־תיקווה,
כדי להתאמן.
במשך כמה שעות עסקנו בתרגילי־סדר. זה היה יום חם, והזיעה
ניגרה מגופינו. התרגילים היו נמרצים ומפרכים מאוד. אבל זה לא
היה איכפת לנו. כי הפקודות באו מפי בחורה.
היא היתה חתיכה אלוהית — על כל פנים, כך נראתה לנו.
היינו בני 16 ומשהו, והיא היתה כבת .20 היה לה גוף נהדר, ולנו
היו הזיות מיניות האופייניות לגיל זה. אני בטוח שבאותו בוקר לא
היה איש בין עצי קריית־אריה שלא חלם — איך אומרים? —
לקיים עימה יחסים. למרות שהיתה זאת מחתרת, ידענו את שמה
— לבשטיין. את השם הפרטי שכחתי. אבל שם־המישפחה נחרט
בזיכרוני, בגלל אחיה.
כעבור זמן־מה חל הפילוג הגדול ונולד האירגון שנודע ברבות
הימים בשם לח״י. באחד הימים הטמינו אנשי לח״י מלכודת
מתוכחמת בבית ברחוב תל״חי בתל־אביב, והרגו ארבעה
קציני־מישטרה יהודיים. לאחר־מכן (אם סדר־המאורעות לא
התבלבל אצלי) הקיפו הבריטים בית ברחוב דיזנגוף, שבו שהו
כמה אנשי־לח״י. אחד מהם ניסה להימלט וטיפס בצינור־המים, אך
הבריטים ירו בו מלמטה, וכמה כדורים פגעו בעכוזו. הוא נלכד.
שמו היה יאשה לבשטיין, והוא היה אחיה של אותה צעירה
שעשתה עלינו רושם כה עז.
לא ראיתי את לבשטיץ מעולם פנים־אל־פנים, עד השבוע.
ידעתי שהוא שינה את שמו לאליאב. בליל־שבת האחרון ניבט
אליי ממירקע הטלוויזיה. הוא רואיין לרגל הופעת סיפרו על
חוויותיו במחתרת.
מול המצלמה ישב איש קשיש ודיבר בקול דק על מעשיו
מלפני 40 שנים ויותר. הוא לא דיבר כאדם שהחכים עם הזמן,
הנזכר במעשיו לפני שנות־דור, במילחמה שהסתיימה מזמן. הוא
לא הביע צער על החיים שאבדו. להיפר. הוא דיבר בהנאה גלוייה
על פצצות שהניח בשוק של יפו (כפי שהזכיר לו בחצי־פה
המראיין הרפה) ,על הרג המוני שתיכנן וביצע באמצעות פיצוץ,
הרעלה, חניקה וירי(״ארבע מיתות,״ כפי שניסח זאת בסיפוק).
הוא סיפר בהרחבה על הפיצוץ בקולנוע רקס בירושלים,
שאותו תיאר כמרכז של ״מפקדים בריטיים ואנשי־כנופיות״ .זוהי,
כמובן, שטות. קולנוע רקס היה סתם קולנוע ערבי, ככל קולנוע
אחר בירושלים, והפיצוץ פגע בקהל מכל הסוגים, המינים
והגילים. כשהתבקש להסביר את הרקע המוסרי, דיבר בסיסמות
נבובות שנער בן 8היה מתבייש בהן.
היה כדאי לשדר ראיון זה (אם אפשר לקרוא לזה ראיון,
כשהמראיין אינו שואל אף שאלה רלוונטית אחת, כאילו דובר על
מתכון לאפיית עוגת־קרם) .הוא מפוצץ את האגדה, שרבים החלו
מאמינים בה, כאילו אצ״ל ולח״י פגעו רק במטרות צבאיות
ובאנשי צבא ומישטרה.
לשיא הגיחוך המעוות הגיע לבשטיין־אליאב כשנשאל אם
אינו חושש שמא פירוט אמצעי־הטרור, כפי שהם מופיעים
בסיפרו, אינו יכול לשמש חומר־לימוד לאוייב. על כך השיב כי
הערבים אינם יודעים לקרוא עברית, ועל כן אינם יכולים ללמוד.
נדמה כאילו ההתפתחות הריגשית והשיכלית של האיש
נפסקה כאשר הבריטים ירו בו אז, אם כי הכדורים לא פגעו בחלק
העליון של גופו.

לזכור את זכריה
בסתיו 1948 הייתי בקורס מם־כפים של חטיבת גיבעתי,
שנערך בכפר־מנחם. מדי פעם יצאנו משם מיזרחה, לסיורים
אלימים. אחדים מהם הגיעו לסביבת הכפר הערבי זכריה (זין
פתוחה, כף דגושה) באיזור שבו שוכן כיום כפר־זכריה, ליד
כית־שמש.
אני זוכר את ריח השדות, את העצים שמהם קטפנו פרי, את
עיקבות האנשים והחמורים שראינו. כוחותינו פעלו אז בשטח כדי
לגרש את תושבי הכפרים מיזרחה, לעבר חברון ובית־לחם.
לא נזכרתי בשמו של זכריה במשך שנים רכות. השבוע נלוויתי
לצוות העולם הזה שערך כתבה על מחנודהפליטים רהיישה, ליד
בית־לחם. נתקבלנו בזרועות פתוחות, ואחד מבני־המקום

באופן קבוע תשובות מדוייקות: שמות של כפרים ערביים
ועיירות ערביות שאני זוכר אותם רק במעורפל.
אני נוהג להציג שאלה זו לכל הפלסטינים שאני נתקל בהם
בחו״ל — מנהיגים, פעילים, שומרי־ראש, בני־מישפחה, פקידים.
בכל פגישה כזאת מצטיירת מפה — לא מפת הארץ כפי שהיא
כיום, אלא מפת הארץ של ימי המנדאט, כששלומי היתה בסה,
וקריית־שמונה היתה חלסה, ואשדוד היתה איסדוד.
הזיכרון הקולקטיבי של עם הוא דבר עקשני מאוד( .ומי כמונו
יודע זאת) .אחרי שלושה דורות לא נמחק דבר. להיפר, נדמה
שהדברים עוד התחדדו.
כל פגישה כזאת מעוררת בי שתי תגובות.
אחת היא במישור הריגשי. אני הייתי חייל ב־ ,1948 ואני
השתתפתי במיבצעים שבמהלכם גורשו הרבה ערבים. היינו
צעירים ותמימים, לחמנו על חיינו, היתה מילחמה של ״אין ברירה״
(הראשונה והאחרונה, לדעתי) .לא היינו מודעים לכך שבצד השני
יש בני־אדם, גברים, נשים וילדים, וכי אנחנו זורעים זרע נורא של
סבל ויסורים לדורות. אל לנו לברוח מפני הבעייה המוסרית הזאת,
כי ככל שנברח ממנה, היא תרדוף אחרינו. חייבים אנחנו להבין מה
שעשינו, ואיך זה קרה, ומה היה המחיר האנושי.
בשיחה עם הצעירים ברהיישה, לא העלמתי את חלקי בגורלה
של זכריה.
ותגובה שניה במישור ההגיוני. אי־אפשר לסובב את גלגלי
ההיסטוריה אחורה. גם הפליטים יודעים זאת. עמדתי על כך
בשיחות רבות, מלב אל לב, שיחות כאובות וכנות. אבל מי שחושב
שאפשר פשוט להוריד את המסך על מה שקרה, ולהתייחס אל
הפליטים כאל נסורת שתתפזר ברוח, אינו יודע מה הוא שח.
הבעייה הזאת קיימת, כי האנשים קיימים. היא לא תיעלם, לא
בעשר שנים ולא במאה שנים, אם לא תיפתר. והפיתרון היחידי
האפשרי הוא זה שיחזיר לאנשים האלה את מעמדם האנושי
וכבודם הלאומי. כלומר: פיתרון שיתקבל על ליבם ועל דעתם.
גם אז זה יהיה קשה מאוד. אל תהיה לנו אשליה בעניין זה. לא
יהיה קל לפתור את בעייתו של אדם החולם על הבתים והעצים
של זכריה, אף שלא ראה אותם מעולם. אבל הפיתרון יהיה אפשרי,
כאשר תהיה הנכונות לעשות את חשבון־הנפש, להבין את רגשות
הזולת ולהתמודד עם הבעייה המוסרית והמדינית.
שאם לא כן, תרדוף הבעייה הזאת את מדינת ישראל לדורותיה.
לעולם לא יהיה שלום ולא תהיה מנוחה לבני כפר־זכריה, שנולדו
במקום, כל עוד במרחק של עשרים קילומטרים (או אלף
קילומטרים, המרחק אינו משנה דבר) יושבות זקנות ומספרות
לנכדיהן על זכריה האחרת, זו הקיימת בזיכרונן. ונכדיהן יספרו
לנכדיהם — עד אשר תבוא הבעייה על פיתרונה.

נאום הגבר
אשמתי. בגדתי, פשעתי. אני אשם. אני מכה על חטא.
כתבתי במדור זה כי במדינתם של עיוורים, שתום־העין הוא
מנהיג.
שתום־העין במובן של בעל עין אחת. כך נהגנו לאמר על משה
דיין ועל נלסון. ולא היא.
ידידי עמיקם גורביץ (.קול שדי״ בפי ידידיו, מכיוון שהוא
משמש לעיתים כה קרובות כנושא דברו של הקדוש ברוך־הוא)
מיהר להעיר לי שמובן המילה הפוך בדיוק.
״וישא בילעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי

עליו רוח אלוהים. וישא משלו ויאמר: נאום בילעם בן בעור, ונאום
הגבר שתום־העין!״
בילעם התפאר בכך שהוא גלוי־עין, שהוא מיטיב לראות
מאחרים. הטעות נובעת מן הדמיון בין הפועל.שתם״(שי״ן ימנית)
והפועל ״סתם״ .סתום־העין הוא בעל עין סתומה, היפוכו של
שתובדהעין. כשם שעצת־אחיתופל היא עצה טובה, בניגוד לדימוי
שניתן לה בטעות בשפת־הדיבור אצלנו, היה זה דווקא חושי,
יריבו, שעצתו הרעה הביאה לסופו המר של אבשלום המיסכן.
הנה כי כן, פקחתי את עיני הסתומות, וראיתי את טעותי. נאום
הגבר שתום־העין.

מחסן של סננבים
יש מילים שאני שונא אותן במיוחד. אחת מהן היא ״מאגאזין״.
יש כתבי־עת, הקוראים לעצמם בגאווה בשם ״מאגאזין״.
בטלוויזיה וברדיו יש תוכניות המתפארות גם הן בשם זה.
נדמה לי שמילה זו היא סמל לשיכבת הנובו־רישים הישראלים
המצויים, הסנובה הנבוכה חסרת־השורשים וחסרת־התרבות,
המנסה לכסות את ערוותה במילים מפוצצות, ואם אפשר לועזיות.
המילה ״מאגאזין• מביאה את הדברים עד אבסורד.
כי מילה צרפתית זו אינה אלא שיבוש של מילה עברית פשוטה
— מחסן. האירופים הביאו אותה מן המיזרח, אולי בימי
מסעי־הצלב.
המילה הערבית ״מחזן״ (וברבים :״מאחאזין״) מקבילה בדיוק
למילה העברית ״מחסן״ .כלומר, זהו מקום לאיחסון תבואה,
סחורות וחפצים. כאשר הצרפתים אימצו לעצמם את המילה, הם
השתמשו בה בעיקר כמושג צבאי — מחסן לנשק ולתחמושת.
אחר־כך התרחב המושג, עד שהפך בכמה שפות שם נרדף לחנות,
ובעיקר חנות כל־בו. משם, דרך ההשאלה, זה הגיע גם לשדה
העיתונות,
עכשיו זה חוזר אלינו כשיבוש של שיבוש של שיבוש — אין
תוכנית־מחסן ברדיו, וגם לא תוכנית־כל־בו, אבל יש. מאגאזין
לענייני חברה״.
יש לזה צליל נהדר. זה ממש מתגלגל על לשונם של סנובים
משכילים למחצה.
כאשר אני שומע שעומדים לשדר ״מאגאזין לענייני תרבות״,
אני מסובב את הכפתור. אני מתאר לעצמי מהו טיב התרבות
הזקוקה למחסן כזה.

כפפות מן הסע השדישי

מוסדות־החקירה מתפארים בכך שהם לכדו את האשמים בכל
הפיגועים החבלניים שבוצעו בידי ערבים. לעומת זאת לא לכדו
מעולם את מבצעי הפיגועים הלאומניים, שבוצעו על־ידי יהודים
— החל בהתנקשויות בראשי־הערים הערבים (יותר משלוש
שנים) וכלה, בזורקי הרימון בהפגנת שלום עכשיו(יותר משלושה
חודשים).
איני מעלה על דעתי אלא סיבה אחת לפער זה. כאשר יש
חשודים יהודיים, מהמחנה הלאומני, נאלצים החוקרים לנגוע בהם
בכפפות של משי. כאשר יש מבצעים ערביים, הכפפות עשויות
מחומר שונה לגמרי. והתוצאות מלמדות שזהו הבדל משמעותי
מאוד־מאוד.
יהודים הנחשדים בעבירות פליליות סתם זוכים בטיפול
בכפפות מסוג שלישי. נראה כי כיום משתמשים חוקרים רבים
כלפיהם בשיטות שונות של עינויים, מכות ואלימות מכל הסוגים.
ראשי המישטרה שוב אינם יכולים להכחיש עובדה זו. בשבוע
שעבר התכנסו יחד עם היועץ־המישפטי־לממשלה וסיפרו על כל
מיני דברים שהם מתכוננים לעשות כדי לעקור נגע זה.
עם כל הכבוד, כל מה שהוצע שם הוא, במיקרה הטוב ביותר,
רפורמה שולית, ובמיקרה הרע ביותר קישוט ואחיזת־עיניים.
להוסיף איש־ציבור לבית־הדין המישמעתי של המישטרה,
להסמיך את פקידי מישרד־הפנים לקבל תלונות, לאפשר
לאסירים לפנות לרופא המישטרה וכו׳ וכו׳ — לא, זה לא יועיל
בהרבה.
שום בית־דין מישמעתי, המורכב משוטרים, לא ינהג ביד קשה
כלפי שוטרים אחרים, מפני שכמעט כל קצין־מישטרה יאהוד
לפחות את הכוונות של החוקרים
— המכים, אם לא את
שיטותיהם. הם יתייחסו תמיד
בסלחנות למי ששגה ״מרוב
להיטות״ .ומי ירצה לגלות שיש
סאדיסטים גם במישטרה
אמיתיים, סוטים ופיראי־אדם?
כל מוסד נוטה להעלים ליקויים
כאלה בשורותיו.
רבותיי, האדונים יצחק זמיר
ואריה איבצן: אם יש כוונה
אמיתית לחסל את התופעה לפני
שתשחית את מישטרת״ישראל
לצמיתות וללא־תקנה, יש דרכים
פשוטות, שאין להן תחליף. איבצן השוטר הראשון שיישלח לבית־הסוהר
לחמש שנים, בעוון הכאת אסיר חסר־ישע, יהווה מסר ברור
לחבריו.
לשם כך יש להוציא את הטיפול בעניין זה לחלוטין מירי
בית״הדץ המישמעתי של המישטרה. יש להעבירו לבית־המישפט
הרגיל, אף שגם זה נוטה להביט בשוטרים מסוג זה בסלחנות־יתר.
כאשר יתייחסו אל שוטר־פושע כאל כל פושע אחר, ויכניסו אותו
לבית־הסוהר בחברת שאר הפושעים, הכל ישתנה באורח פלא.

באחד מימי השבוע הגיעו
לבניין הכנסת, בזה אחר זה, חברי
הכנסת משה שחל מן המערך
ויצחק זייגר מן הליכוד. שחל
נוסע במכונית מרצדס ספורט
חדשה והיה לבוש בחליפה
ועניבה, ואילו זייגר נוסע
במכונית פיאט ישנה, והיה ללא
מיקטורן. ח״כ רוני מילוא,
שראה את השניים, העיר :״הנה
שחל נציג הפועלים וזייגר נציג
הבורגנים.״
ח״כ אריאל ויינשטיין
הגיש הצעה לסדר־היום בעניין
ילדים ומבוגרים הנעדרים
מבתיהם. שאל אותו ח״כ דן
תיכון :״האם אתה מתכוון
לח״כ(דרור) זייגרמן?״ דרור
זייגרמן נסע לחו״ל בפגרת־הפסח,
מבלי להודיע לאיש, וחזר
רק השבוע.
אחד מראשי הליברלים
הוא חסידו של אחד האדמו״רים
גדולי״התורה. הוא נוהג להיפגש
בקביעות עם הרבי ולהתייעץ
עימו בענייני המיפלגה הליברלית.
לשלמה
(״צ׳יץ׳״) להט
יש מינהג קבוע. כאשר הוא נוסע
במכוניתו ברחובות תל־אביב עם
הנהג שלו ועוזרו, הוא מבקש
מהעוזר יוסי מילשטייז לר
ישום
כל מיני דברים שהוא רואה
וחושב שצריכים טיפול. השבוע
נסעו השלושה לרמת־גן והנהג
דן (״לבקר׳) ל ב קוכי ץ ראה
משהו מסויים וביקש ממילשטיין
לרשום. צ׳יץ׳ לא שמע
ומילשטיין אמר לנהג :״סע מהר
ותעבור את הגבול בין תל־אביב
לרמת־גן, ושם אתה יכול
להגיד כל מה שאתה רוצה.״
ללישכת ראש עיריית
תל־אביב הגיעה פניה מאירגון
עובדי־העיריה בדרישה לתוספת
משכורת של 0.3אחוז, בעיקבות
ההצעה להטיל מס על משיכות
מחשבונות הבנקים. צ׳יץ׳ ענה
לפונים, כי אילו היתה הממשלה
חושבת שהעיריות צריכות
לשלם את המס, היתה קובעת
זאת. חנן בן־יהודה, מנהל
קרן תל־אביב לפיתוח, שהיה
עוזרו של צ׳יץ׳ ,אמר על כך:
״אני הייתי עונה להם שנשלם
לעובדים במזומן את המשכורות,
ואז הם לא יצטרכו למשוך
מהבנק.״
זה זמן מה מתחמק צ׳יץ׳
מעימות ישיר עם מועמד המערך
לראשות עיריית תל־אביב, דב
בן־מאיר. לפני כשלושה שבועות
התחמק מלהופיע עם בן־
מאיר בעימות טלוויזיוני בתור

11ך! ך* \ 1ך 1מי שהיה מנכ״ל מישרד״האוצר, השתתף בהפגנה שנערכה מסעם של״י -
| 14 11\ . 1 11 האלטרנטיבה, נגד המישסר הגזעני בדרום־אפריקה, בחזית מלון דן בתל״אביב,
בשעה שנערכה בו קבלת״פנים למשלחת דרום־אפריקאית, שאורח הכבוד בה היה שר״התעשייה גידעון ״״
פת. אחד הדרום־אפריקאים יצא מהמלון והתחיל להתווכח בצעקות עם המפגינים. ארנון, יוצא הולנד,
דיבר עם האיש בשפת אימו, הדומה לאפריקנס. השלש של ארנון אומר :״אנחנו שונאים אפארסהייד!׳
נית ערב חדש״ בנושא ״תוכנית
סינגפור,״ ועשה זאת שוב
כשהתחמק מהזמנה של אגודת

1 ¥ח ך 1ח ך 1ך 1ך יו׳ר הכנסת, הגיע השבוע לתיאטרון
11 1 - 11^ 1 1111 הבימה להצגת בכורה של ״ידיים
מזוהמות״ .בעת ההפסקה ירד סבידור לפואייה של האולם והזמין
לעצמו כוס״תה. בתמונה נראה סבידור כשבידו האחת הוא מוסיף
ממתיק מלאכותי לכוס־התה, ובידו השניה מחזיק את
ארנק־הכסף שלו. סבידור לא שוחח עם איש בזמן ההפסקה,
וכשזו נגמרה עלה בחזרה לאולם. בגמר ההצגה הלן סבידור
ולא נשאר להשתתף בקוקסייל שנערך לכבוד הצגת״הבכורה.

בקיבוץ הזורע. יערי, מנהיג ומייסד
^ ן ך ן ך 1בעמ כינוס של ותיקי השומר־הצעיר כקיבוץ
השומר־הצעיר, הוא בן־ .86 המפגש בין ותיקי התנועה היה מרגש ואחריו נערך במקום
ערב נוסטלגיה שנקרא ״שקדים וצימוקים״ .בערב זה שרו שירים והעלו זיכרונות בין השאר גם יעקב חזן,
חייקה גרוסמן, נתן יהונתן ועוד. יערי לא דיבר בכנס, אך יעקב חזן דיבר גם בשמו ואמר בין השאר:
״יש לי הרגשה ומסרה שאנו, כתנועה, עוברים עתה על אחד הגשרים מן העבר אל העתיד•״

הידידות ישראל-בריטניה, ל־ארוחת־ערב
חגיגית אליה הוזמן,
ושם אמור לשאת דברים גם דב
בן־מאיר.
השופט בנימין כהן,
נשיא בית״המישפט המחוזי
בתל״אביב, עשה השבוע מחווה
שאין לה תקדים. כאשר עד
מסויים סיים את עדותו ופנה
לבית־המישפט בבקשה לחתום
על ההזמנה המאשרת לו דמי־עדות,
נד השופט בראשו ואמר:
״על עדות־שקר לא מקבלים
שכר ״.השופט לא חתם והעד יצא
מהאולם ללא שכר.

״ 70 הוא הגיל שהחוק קבע
כתאריך רישמי לתחילת ה־סניליות,״
אמר בחיוך השופט
חיים דבורין, כאשר נשאל על
פרישתו הקרובה לגימלאות. הוא
ציטט בכר שופט אנגלי, שענה
על השאלה אם אומנם כבר בגיל
שיבעים יש צורך להוציא ל־גימלאות
שופטים שכוחם במותניהם,
והם בעלי נסיון וידע

בשפיטה.
בן־ציון שירה, עוזרו
של השר יוס!ז בורג, גילה
לשר שלו, ליד שולחן במיזנון
הכנסת, שהוא עצמו תומר

בשעון־קיץ .״למה?״ שאל אותו
בורג. ענה שירה. מכיוון
שהתאומים שלי ממילא מעירים
אותי ב־ 5בבוק־.״ ענה לו בורג:
.זהו שיקול פרסונלי פסול.
השיקולים שלי הם רק ממלכתיים.״
ארבעה
יועצים ועוזרים
פרלמנטריים יצאו השבוע ביחד
מבניין הכנסת. הם ראו מולם
מכונית חומה יפהפיה ונוצצת.
הדלת הקידמית נפתחה. וממנה
יצאה גברת לבושה יפה. העיד
אחד היועצים לחברו בתמימות:
.תראה איזו מכונית יפה.״ האשה,
ששמעה את ׳דבריו, פנתה אליהם
וצעקה. :יופי! תצלמו אותה,
תכתבו עליה!״ היועץ האומלל
הוריד את ראשו והמשיך הלאה.
*אחרי כמה דקות התברר לו, כי
האשה היא רעיה סבידדרוהמכונית היא מכוניתו החדשה
של יו״ר הכנסת מנחם

מה 1גיר הסנידיזת של השופטים. מדזע כעסה
רעיה סבידור1אין־ לטפל בקרנה בפרישה רוסית

סבידור.

השבוע פתחה לאה רבין* ,
את מגבית נעמת, במסיבה
שנערכה בביתה. את הערב פתח
תא״ל >מיל׳< יעקב חפץ,
המשמש כנשיא המגבית. בסוף
נאומו מחאו לו כפיים והוא אמר:
.אין צורך במחיאות כפיים, אלא
בעבודת כפיים.״
בתוכנית״הרדיו יתוש בראש
נשאל מאיר שליו מה
לדעתו צריך לעשות אם תהיה ״
פלישה פיתאומית של הרוסים
לארץ. שליו ענה. :מייד שמים
אותם לעשרה ימים במרכז
קליטה — ואחר כך הם יברחו״.
באותה תוכנית דיבר שליו
על מיפקד האוכלוסין ואמר,
שלדעתו צריך לחכות עם
המיפקד עד שתיגמר שביתת
הרופאים, כדי שלא יצטרכו
_ להתחיל לספור מהתחלה. באותו
עניין נאמר, כי במיפקר־

האוכלוסין התברר שחוץ מהשר
בורג — כל השאר הם תושבים
זמניים.
עוד סיפרו בתוכנית הרריו,
בנושא ״תוכנית סינגפור״ ,כי
נמצאו ניירות במגירה של
אריאל שרון, ושם היתה
תוכנית אחת של 45ק״מ
לכיבוש לבנון, תוכנית של 450
לכיבוש תורכיה ותוכנית של
4500ק״מ לכיבוש סינגפור .־׳
פרופסור דויד ליבאי,
1יו״ר לישכת עורכי־הדין, ביקר את בבית־המעצר
ל * השבוע
עורן־הדין אברהם חוטין.
חוטין נאשם בעבירות שונות של
גניבה מלקוח. ליבאי שמע כי
מצב בריאותו של חוטין קשה
והלו אליו כדי לעודדו.
העיתונאי ישראל סגל
פגש במיזנון הכנסת את ח״כ
^ הליכוד אהוד אולמרט,
ששאל אותו אם זה נכון
שסגן־השר דב שילנסקי רוצה המישפטי היועץ להיות לממשלה, תחת יצחק זמיר.
סגל ענה, כי הוא מכיר עוד
מישהו שהיה רוצה בתפקיד זה,
והצביע לעברו של אולמרט.
אולמרט חייו, ואמר שזה לא
יזיק לו בכלל להיות היועץ
המישפטי לממשלה. אחד
הנוכחים לא התאפק והעיר:
אבל ליועץ המישפטי אסור
להיות מעורב בעסקים פרטיים!״

יעקב(.יענקלה״) אגמון
רואיין בסול ישראל, ונשאל, אם
יש לו חלום שלא הגשים. אגמון
סיפר, כי החלום שלו הוא
שמישהו יבוא אליו ויאמר לו:
־ .קח כמה כסף שאתה רוצה,
^ ותעשה מה שאתה רוצה בתחום
התרבות והאמנות.״ אגמון הוסיף,
כי הוא מקווה שמישהו שומע
אותו בתוכנית ויבוא להציע לו
הצעה כזאת. למחרת טילפנה אל
העולם הזה 2389

ך ך 1ך 1ך * ך ך | תמונתה של שחקנית״הקולנוע חאמרי־
11 1 # 111 | #1 1.4קאית המפורסמת, ברוק שילדט, מעטרת
תחנות אוטובוס רבות ולוחות פירטומת גדולים בתל״אביב.

בהיותה בארץ דיגמנה שילדס, לצורך צילומי טרט, בגדי״ים של
חברה ישראלית. בתמונה נראית תמונתה של השחקנית שילדט
כשהיא מציצה מעבר לכתפיהם של שלושה אנשי מישמר־הגבול.

מפעילי של״י. השניים שוחחו
בעירנות ולא הבחינו בהבר,
שצילם אותם בסידרת תמונות.
אחרי הפיתוח הוסיף הצלם
לתמונות בלונים, שבתוכם רשם
דו־שיח דימיוני בין השניים.
.בברית־המועצות האוייב המעמדי
אינו הבורגנות אלא מעמד
הפועלים,״ נרשם באחת התמונות
מפיו של העסקן הקומוניסטי.
,אבל זה סוד. אסור
שמישהו יידע.״ אחרי כמה
שבועות פגש הבר את השניים
באירוע ציבורי והראה להם את
התמונות. דוניץ היה משועשע
מהרעיון, אך בורשטיין נבוך
מאוד, וטען שאינו מבין מה
המצחיק בעניין. .אולי תעזור לי
לפרסם את התמונות עם הבלונים
בזו הדרך?״ שאל הבר. אך
העסקן הכל-יכול במיפלגתו
טען, שאין לו כל השפעה
במערכת ביטאון רק״ח.
השבוע -ערכה אגודת
אלסם את המסיבה השנתית
שלה, בפעם הראשונה בבית
פרטי. המסיבה נערכה על הדשא
בווילה מפוארת עם בריכת־שחייה,
השייכת לדליה ואלכסנדר
לרנר. הזוג נעל את
הבית, אך אחת האורחות,
שחיפשה שרותים, נכנסה פנימה
ומצאה שני כלבים ענקיים
שנותרו לשמור על הבית.
חלק משחקני תיאטרון
חיפה בילו בשבוע שעבר בסדנא
אנושית בהנחייתו של ד״ר יוסי
פדר, פסיכיאטר ומחזאי, שיצירתו
הראשונה הלם קרב תועלה
על בימת התיאטרון. הסדנא,
שהיתה על טהרת המין הגברי,
נערכה בקיבוץ נחשולים.
השחקנים נשלחו לסדנא כדי
להיכנס לאווירה המיוחדת של
המחזה, המספר על קבוצת
חיילים הלומי-קרב המגיעים
למחנה בעורף, כדי שיחזור להם
הכושר הקרבי. את ההצגה יביים

לאחר ביקורה בירושלים אמרה
סאגאן, כי בדרך כלל כשהיא
נוסעת לבקר בערים יפות היא
יכולה לתאר אותן לעצמה אחרי
קריאה, וכשהיא חוזרת משם קל
לה לתאר את יופיין. לא כך לגבי
ירושלים. היא לא יכלה לתאר
אותה לעצמה, למרות שקראה
ספרים רבים עליה, ולא יכלה
לתאר אותה כשחזרה. ליבני
אמר, שיופיה של ירושלים הוא
יופי בעל תחושה תת־הכרתית,
ואי־אפשר להסביר אותו כמו
שאי־אפשר להסביר יופי של
שיר.

אגמון אשה שהציעה לו הגשמה
חלקית של חלומו: היא הציעה לו
10 אלפים דולר לפעולה בתחום
התרבות.
בטקס הענקת מילגות של
אירגון יוצאי צפון אפריקה, אמר
ח״כ מאיר שיטרית כי לדעתו
יש לבטל את כל הזרמים בחינוך,
ולהקים זרם אחד — לאומי.
בצורה זו יחסך כסף רב. אליעזר
שמואלי, מנכ״ל מישרר-
החינוך, שמע אותו ואמר. :אני
מסכים איתך, אבל יש לכם
הסכמים קואליציוניים, ולכן
אי־אפשר לסגור את הזרם
החרדי.״

חברי־הכנסת לשעבר, דני
רוזוליד, היום מזכיר חברת
העובדים, הוא יקה במוצאו.
רוזוליו, שלשמו צליל ספרדי,
סיפר כי במשך תקופה ארוכה
היתה מישפחתו המישפחה
היחידה בארץ ששמה רוזוליו. זה
היה עד שהגיעה העליה
המארוקאית, שבה היו רבים
שנשאו שם זה. הוא סיפר, כי
מקור השם הוא ברומא, משם
עבר כנראה למארוקו ומשם
לגרמניה.
מוטי

המחזאי-בימאי
בהרב, שעשה את שלאגר
תיאטרון הילדים חוג לדראמה,
הוזמן לכינוס בינלאומי של
אנשי־תיאטרון, שנערך בברלין.
המזמין היה מכון גיתה לתרבות
גרמנית. יחד איתו נסעה לכינוס
גם ציפי סינם, מנהלת
תיאטרון באר־שבע. המזמינים
לא ידעו שבין השניים עבר חתול
שחור: בהרב שלח לפינס את
כתב־היד של חוג לדראמה,
והחומר שכב זמן רב במגירה
שלה, דבר שעורר עליה את
כעסו. השתתפותם בכינוס הפיגה
את המתיחות ביניהם, והשניים
חזרו כידידים.
הצלם החובב דני הבר
זיהה ברחוב שני עסקנים
מיפלגתיים: את דויד (.עוזי״)
בורשטיין, דובר רק״ח, ואת
דויד(,דוניץ״) הייטנר, בעבר

גדליה בסר.
ח״כ המערך משה שחל

גילה השבוע, כי ייתכן שהיה
פושר מדי בעניין מילחמת
הלבנון. כדוגמה ציטט את

לפונטיין שאמר. :אלה אשר
רוצים להדליק את העולם,
חייבים קודם להבעיר את
עצמם.״ שחל אמר, כי לדעתו גם
חברי הקואליציה וגם חברי
האופוזיציה אינם בוערים
מספיק, והם נראים יותר כמו
גחלים כבויות.
איש־התיקשורת הוותיק
יצחק לי מי נתבקש לתאר את
יופיה של ירושלים. הוא אמר כי
אינו יכול, ולהמחשה סיפר על
הסופרת הצרפתיה פרנסואה
(.שלום לר עצבות״) סאגאן.

ך 1ך ך ך י בנו של שלמה בר־שביט, שחקן
. 14 ^ 11/הבימה״ ,הגיע לארוחת״צהריים חגי״

גית בתוקף תפקידו. בן הוא חייל העובד בתחנת־הרדיו גלי-
צה״ל, והגיע למקום פדי להקליט תוכנית. הוא סירב להצטלם,
ובמשך שעה ארוכה הסתיר את פניו מהמצלמה, למרות שלא
הסביר מדוע אינו רוצה להצטלם. גם אביו, שלמה בר־שביט,
עבד בזמנו בגלי־צה״ל בתוכנית ״שעתיים משתיים׳ ,ועזב את
התחנה אחרי השערוריה שפרצה בה בעקבות מינויה של עדנה
פאר, ואחרי הוויכוח בין עובדי הון חנה ובין אבשלום קור.

ב ל תי ם

מאת דניאלה שמי
דמה דירה בירושלים
עולה יותר מדירה
דומה בניו־יודק?
בדיון שנערך בין ח״כ חנן
פורת וח״ב יעקב צור בנושא
מילחמת הלבנון (.של״ג״),
השתמשו בכל מישחקי־המילים
לגבי שם המילחמה. כדור־שלג,
מפולת־שלגים, שילגיה והגמדים
ועוד.
בוועדת־החינוך של הכנסת
ציינו 10 שנים למותו של
המשורר אברהם שלונסקי.
הבלשן פרופסור ראובן סיוון
דיבר על חידושי־הלשון הרבים
של שלונסקי, ואמר שהוא
המציא את המילה ססקולי, על
מישקל ססגוני. לשם המחשה
אמר סיוון :״הכנסת היא ססגונית
וססקולית.״

ומיוזע, ובגדיו דמו לסמרטוטים.
״מה שהרגיז אותי,״ הוסיף ,״זה
שלידי הלך דויד קימחי,
מנכ״ל מישרד־החוץ, ואצלו כל
קפל היה במקומו, בגדיו נשארו
מצוחצחים והוא לא שפך טיפה ־־*י
אחת, של זיע3״ __

פסוקי השבוע
• ח״ב אהוד אולמרט:
״אי־אפשר לנהל מדינה על־ידי
ועדות־חקירה ועל־ידי שופטים,
עם כל הכבוד להם.״

• סגן שר־החקלאות,
ח״ב מיבאל דקל :״אנחנו לא
נשלנו אף אחד מאף מילימטר
אדמה.״

יוון דווינסון:

!היפהפיה עם חכרה מזה כשנה וחצי,
[ המיסעזץ רפי שאולי. ירדן ורפי, שניהם
לבושי חולצות לבנות, נראים כתמונה שזופים ומאושרים. שאולי
ערך מסיבה לכבוד ידידו, הצייר אבי פיילר, לקראת שובו לארץ.
פיילר נדד בעולם שנים רבות, בין השאר בהודו ובאיי־סיישל.

בתוכנית הטלוויזיה שעה
טובה הציג שלמה ניצן כל
מיני ספרים שהסב את שמם.
מכל רשימת הספרים הארוכה
שהציג, נפסל לשידור ספר אחד:
״ילקוט הכזבים מאת אריק
שרון.״
פעמיים נאלצה השחקנית
הצעירה עירית פרנק לתקן
את המראיין אבי אתגר,
שהציג לה שאלות בתוכנית־הטלוויזיה
שעה טובה. בכל
פעם שאל אותה אתגר על ביקור
אצל ״גניקולוג״ ,ופעמיים השיבה
לו שביקרה אצל גינקולוג.
הכיתה שבה לומד בנו של
העיתונאי אמנון(איו לי אחות״)
דנקנר יצאה לטיול בן יומיים
במצדה והסביבה, והאבות הצטוו
להילוות לבניהם. דנקנר מספר,
הקילומטרים 40 שאחרי
הראשונים הוא היה מאובק

• ערבי מהשטחים, ביחס
לאדמות הגדה :״אני לא נולדתי
באוויר. אני בן־אדם ואף אחד לא
יוציא אותי מהבית שלי.״

• המחזאי יהושע סו־

בול, באותו עניין :״למה דירה
בירושלים עולה יותר מאשר
דירה דומה בניו־יורק? כי
ירושלים יותר קרובה לכפר
סבא״.

• העיתונאי שלום רוזנ
פלד,
על מהלכי המילחמה: שנת האחרונה,
״בשנה
המילחמה, למדנו שיש שיטות
שונות להוליך שולל חברי
ממשלה. אחת מהן — לספק
להם אינפורמציה.״
• המשורר יב״י :״יקום זה
שאינו רוצה להיות אתר היסטורי
או מוצג ארכיאולוגי, וישים קץ
לתפריט הכיבוש המייקר קיומו
והרוצח תדמיתו.״
העולם הז ה 2389

גלידת קיווי־ ערמונים
גלידת שמנת אמיתית
בתוספת פרי הקיווי
וערמונים מסוכרים.
להשיג בכל חנויות הגלידה
וברשתות השיווק.

1/7777 77 צדדד

׳ ייי -די

11נ ״
כדורומע>.
גל,דיש,
טרון,
ומא
ו תי
עם ו
קו די

צ״תיח ו. הכל...
קו, ש
אוסכ לו ת שפחו

ט רג ט־פנ טון

חופ שי על הכפר!
לכל כפר מכפרי ״ ת בינזו ך
פ עי לויו ת מיו חדו ת מ שלו, ו . ,
כפר הו א עול םומ לו או. עול ם ש׳<
שע שועים ו רוג ע, פ עי לו תו מנו ח ה.

!ה היה הווו( שוה שהיה
נליון.העולם הזה״ ,שראה־אור השבוע לפני 25 שנה בדיור, עסק
בכתבת־שער שלו ב.חרם ת טוקיו־ — בהידרדתתה של ניבחרת
ישראל במהלד מישחקי־טוקיו. הסתבה גם התייחסה למוסר הירוד של
חברי הנבחרת הישראלית בסדורגל. בתבה מרסזית בגליון, תחת
הכותרת.פושעים מיוחסים,״ הוקדשה לניצול לרעה של סמכויות נשיא
המדינה, והתערבותו חסרת־ד,תקדים בחנינת פושעי צווארון לבן,
שהשילטון חפץ ביקרם.
תחת הכותרת. חבר בן־יוסף -שנרשם מפיו הובא סיפרורו של
התג־המלבות העברי הראשון, שלמה גן־יוסף, של שותפו

/ס ע 2 5י / 6מ

ב א רזי ם 1פלהשלהבת
המשק הנל שבה־ת ה שניה
האזרח הישראלי מוציא יותר כסף מכפי שהוא
מרוויח. לפי סטאטיסטיקה אחת, הפער הוא כ־20
ל״י לחודש. לפי חשבון אחר הוא מגיע ל־ 100ל״י

ד״ 1י 1ר 11י חךיה | 1 11 תמונה יחידה במינה של שלמה נן־יוסף, הרוג־
1111/111 המלבות העברי הראשון, שצולמה שעה קלה לפני
\ |111

שנקבר בראש־פינה, ב־ ,1938 על צווארו של בן־יוסף נראים עדיין סימני חבל־התליה. תמונה
היסטורית זו הועמדה לרשות העולם הזה לפני 25 שנה על״ידי מכון זבוטינסקי.
— לעומת הכנסה ממוצעת בחודש של 200ל״י,
מגיעה ההוצאה כמעט ל־ 300ל״י.
החידון הלאומי: מניין בא הכסף?
עבודה מן הצד. חלק מן הפער כוסה

על־ידי הפיצויים האישיים מגרמניה, שהגיעו
בשנה שעברה ל־ 46 מיליון דולר. אולם החלק
הארי בא, בלי ספק, ממקור לגמרי אחר: המשכורת
השנייה של העובד.
לגם 1מיקצועות שלמים, עבודה שנייה —
אחרי העבודה העיקרית — היא דבר מקובל. היא
באה לא רק כדי להגדיל את ההכנסה ברוטו של
אב המישפחה, אלא גם כדי להשיג הכנסה נקייה,
שאינה כפופה למס־הכנסה. כי בעוד שאין לשכיר
אפשרות רבה לרמות את מם־ההכנסה לגבי
משכורתו העיקרית, שממנה מנוכה המס
אוטומאטית, אפשר לעשות זאת בהכנסות
נוספות.
כך עובדים כמעט כל המורים במתן שיעורים
פרטיים, מבלי ששילטונות המס יכולים לבדוק
זאת. כמעט כל מנהלי־החשבונות עוסקים בעבודות
מן הצד במיקצועם. הוא הדין לגבי רובם של
העיתונאים בישראל, העוסקים מן הצד ביחסי־ציבור,
פירסום, בכיתבי־עת מיקצועיים, בכתיבת
מאמרים לעיתוני־חוץ. שחקני התיאטרון מופיעים
בנשפים ציבוריים ופרטיים, פועלים עובדים
בשירותים אחרי שעות העבודה.
ההוכחה: בעוד שהשכר הממוצע עלה בשנה
שעברה ב־ 996 בלבד, הרי עלתה ההכנסה הפרטית
הפנוייה(אחרי תשלום מיסים) בממוצע ב־^ 3.6ז
לנפש.
מנסט לחשמל. לאן הלך הכסף של המיש־פחה
הישראלית הממוצעת? קובע הדו״ח של
בנק־ישראל: התצרוכת עברה מסיגריות זולות
ליקרות, מכרטיסי־קולנוע זולים ליקרים, מלחם
אחיד ללחם לבן, ממזון־יבוא זול לתוצרת
חקלאית מקומית יקרה(פיחת וירקות) ,משימוש
בנפט לחשמל וגאז.
אולם עיקר ההוצאה הנוספת הלך למצרכים
בני־קיימא: מקררים חשמליים ( 170 אלף בכל
הארץ) ,כיריים לגאז וכר.
מפלגות השודד בתחתונים1

חרפת

ב 1ודדיו

לחדר־הגרדום ולקבוצת בית־ר ראש־פינה, אברהם שיין.
בשער האחורי של הגליון הובאה סידרת המועמדות השישית
לתחרות.מלכת המי* . 1958
בשער הגליון: אל־מ שמואל סחר, מנהל נבחרת ישראל בכדורגל.

דוו בו־גוויוו וח״ם
המיסצוע השני
טנקים בב״וות
אררוזוווב ^ אבוהם שחנסק׳ מביע דעתו ער משה ד״ו העם מאז ימי הכנענים, שישבו בכל הארץ מאוגרית
השוכנת בצפון סוריה ועד באר־שבע בנגב, היו
ארץ־ישראל ולבנון יחידה אחת. בניהן עמדו
יחדיו מול המצרים והאשורים, הפליגו יחדיו
לארץ אופיר, נהנו יחדיו מתמיכת כורש מלך
פרס, היוו יחדיו בסיס לממלכת הצלבנים. מארזי
הלבנון נבנה בית־המיקדש.
השבוע היה נדמה, כאילו שתי הארצות שכנו
בכוכבים שונים. בביירות, אחת הערים העתיקות
ביותר בעולם, רעמו הטנקים, טירטרו המקלעים.
ממשלת־מיעוט נתמכת על־ידי המערב, עמדה
בהגנה נואשת מול תנועת מרי תוקפנית, שאיחדה
מוסלמים, נוצרים ודרוזים, השליכה את יהבה על
גמאל עבד־אל־נאצר וקיוותה לסעד סובייטי.
שום דבר שנעשה בישראל במשך שבוע זה
— 168 שעות גורליות לעתיד המרחב — לא
היה לו קשר כלשהו עם מאורעות הלבנון. כאילו
התרחש הדבר בקוטב הדרומי.
אולם רק טיפש יתייחס בשלוות־נפש לאסון
שכנו; השלהבת שנפלה בארזים, עלולה לאחוז
בנקל באזובי־הקיר של ישראל.

הברחות -גניבות ־ קל־ כ־ ם -שגו ר

[אחרי שישב 16 ימים במעצר, הונ א הפושע רב !
הפעלים לחידוש מעצת, נ די לאפשר למישסרה
להשלים את חקירתה. השופט זוהר נענה לבקשת המישסרה וחידש את פקודתו האוסרת
לפרסם כל חומר על זהות האיש או מעשיו. בתמונה- :הפושע המיוחס׳ תחתונים.

שתי ה פ גנו ת
25 שנה אחרי שנורו היריות הקטלניות
שהפילו את חיים ארלוזורוב, ערכו מוסדות מפא׳י
וההסתדרות את התנועות השיגרתיות של אזכרה

״העולם הזה״1081 :
תאריך 18.6.1958 :
והספד. רוב הנואמים דאגו שלא לסבך את עצמם
בוויכוח ההיסטורי בין אירלוזורוב ובן*גוריון.
אפילו משה שרת, מזכירו של ארלוזורוב
במחלקה המדינית של הסוכנות, שסולק בידי
בן־גוריון, הטביע בים של מלל חסר־תוכן כל רמז
על הדו־קרב שהטיל את צילו על הימים
האחרונים של המנהיג הגדול.
רק שני צלילים צרמו להארמוניה בגל
ההספדים לאיש שהיה בחייו -דיסונאנס־ ב־תנועת־הפועלים.
האחר סופק על־ידי בן־גוריון
עצמו: הוא נמנע מלהשתתף אף באחד מכל
ההספדים והאזכרות. היתה זאת הפגנה גלויה נגד
האיש שהריגתו פתחה בפני בן־גוריון את הדרך
לשילטון באומה.
הצליל השני סופק על־ידי פינחס לבון,
תלמידו ושותפו הקרוב של ארלוזורוב. בנאום
בוועד־הפועל הציוני השמיע רמזים שקופים,
שהצטרפו להפגנה ברורה נגד בן־גוריון.
בגיל 20 היה כבר (ארלוזורוב) מבוגר ובשללמילוי התפקידים הקשים ביותר,״ אמר- ,בגיל
שלושים הגיע להנהגת האומה. אל מה היה מגיע
אליו חי איתנו היום? מה היה נוף תנועתנו ומדינתנו,
אילו ענק זה היה ממשיך בעלייתו
המסחררת — כל אחד מאתנו יכול לנחש!״ אמר
לבון.
הנוכחים נחשו בליבם. התשובה נתבקשה
מעצמה: נוף התנועה והמדינה היה שונה מאוד
אילו היה ארלוזורוב כיום ראש־הממשלה, ולא
בו־גוריון. אולם לבון לא הסתפק בזה- .עשרים
וחמש שנים עברו מאז הרצחו ...ועדיין מקומו
שנתפנה נשאר ריק, ועוד לא קם לנו מנהיג בעל
שיעור כקומתוי קרא.
מכיוון שמקומו של ארלוזורוב נתפס על־ידי
איש הסבור בהחלט שהוא מגיע — ואף עולה —
על שיעור קומתו של קודמו, היתה זאת הכרזה
נועזת מאוד.
הדיברה דד .11 אולם העובדה הבולטת
ביותר השבוע היתה אחרת: בכל האזכרות
וההספדים לא הזכיר אף לא איש אחד, אף לא
במילה אחת, את העניץ המרכזי בחייו של
ארלוזורוב: שאיפתו לשלב את התנועה הלאומית
הערבית עם התנועה הלאומית העברית בתנועת־שיחרור
שמית משותפת. האיפול המוחלט שהר
טל למחרת הרצח על צד עיקרי זה של השקפת
ארלוזורוב, נשאר שריר וקיים גם כעבור 25 שנה.
היה זה כאילו נערכה אזכרה למשה רבנו, מבלי
להזכיר את עשרות הדיברות.

אנשים
• ח״כ יוסן 6אלמוגי, בתשובה לדרישתו
של משה דיין לערוך קיצוצי ייעול- :אני
מייעץ לכל חברי המיפלגה המדברים על פיטורי
ייעול לייעל את מוחותיהם תחילה.״
• המשורר אברהם שלונסקי, על דיעותיו
של דיין- :אם מדינת ישראל איננה בת הציונות
ואם צה״ל אינו בן הפלמ״ח, אז גם משה דיין אינו
בן נהלל.״
• ח״כ יוסף סרלין- :לקראת הבחירות
פותחת מפא״י סופרמרקט ענקי ומבטיחה את
הכל לכל, היא בעד ונגד סובסידיות, בעד ונגד
פיתוח, בעד ונגד הנח״ל.״
• הפרופסור ישעיהו לייבוביץ, כשהת־בקש
לנאום על היישגי המדינה- :מה? למדינה יש
היישגים?״
• טענות מרות היו בפי ח״כ מפא״י יוסף
אלמוגי נגד ראש-הממשלה דויד בן־גוריון.
קבל אלמוגי- :אי־אפשר לדבר עם בדגוריון.
כאשר אני מוזמן לשיחה אצלו למשך שעה, אני
יודע מראש שהוא ידבר 55 דקות ואני רק .5״

אתה צריך

טלניזיה שניה

מכתבים
סי מרשאלהבמ הו ם
ת שו ב ה
השאלה השביעית בסיס
קד האוכלוסין (.העולם
הזה .)2386 ,2385
משום שכרך עורך־שאלון המיפקד
את היהודי עם המוסלמי, הנוצרי
והדרוזי בסעיף ,7הרי שנתכוון בכך
לומר שמשמעות המילה. יהודי״ היא
דתית בלבד. למי שאינו מסכים עם
תפישותיו של אותו עורד־כורן־ ואינו
דתי, לא נותרה לו ברירה כי אם לכתוב
במישבצת המיועדת ל,אחר״ :לא
יהודי, או לא דתי, או חילוני, או
הומניסט, או גם לבחור בהגדרה ברורה
יותר כגון אתאיסט, אגנוסט, רציונליסט,
פנתאיסט וכדומה.
שונה הוא עניינם של אלה הסבורים.
שהיהודים הם עם ולא עדה דתית. אם
אין הם רוצים לעשות שקר בנפשם או

בחקירה — אפילו רצח יעקב דה־האן.
אני מציעה שייחקר הטבח בדיר־יאסין,
ולשם איזון גם תוכנית ד׳ של
ההגנה, לגירוש ערביי הארץ; כדאי
לחקור מי מהפעילים הציוניים
בעיראק הניח מיטעני־חבלה בבית
הכנסת מסעודה שמטוב בבגדאד,
וכיצד השפיעו הפרובוקציות היש

האםאתה /א ת

*לפי 44.50 שקל לדולר.

יהודי

מוסלמי יווני־אורתודוקסי

יווני־קתולי

לטיני(קתולי)

נוצרי אחר, ציין__ :

דרוזי אחר, ציין;

3אפש רויו ת דני ש ה:
טלדזיה שניה אינה מותרות.
תאי לד איד נראה סלון ניתר
נערב, לו היית יכול להסתכל
מהצד; אתה ואשתך שרועים על
הסטה מול הטלויזיה נשעיניכם
נעצמות ורגליכס מחפשות תנוחה
נוחה לגב; הילדים על הריצפה,
ביניכם ונין הטלויזיה, בונים
מגדלים, משחקים בקול רם...
בקיצור מפריעים לשלווה.
ואז, בשלב מסוים, כשמתחיל
דאלאס״ ,אשתך קמה(רוטנת)
ועוברת למטבח להכין את הארוחה
למחר או סתם נדי להדיח כלים...
אז מה עושים בדי לזנות נמעט
שלווח והנאה?

מו עד האספקה

הסכום

צו ר ת וזשלוס
התשלום התשלום האחרון
התשלום האחרון
התשלום האחרון
מזומן 3תשלומים 6תשלומים 9תשלומים

18,999 שקל
7,113 *3שקל
׳ 3,990*6שקל .
2,990*9שקל
150 150 150 150
יום יום
יום
יו ם
ממועד ממועד ממועד ממועד
מזומן 3תשלומים 4תשלומים 5תשלומים
6תשלומים

26,845 שקל
10,050*3שקל
7,830 *4שקל
6,100* 5שקל
5,290* 6שקל
מייד מייד מייד מייד

התשלום התשלום התשלום התשלום
השני השלישי האחרון האחרון

300 הקוני הרא שונים
יקבלו שעון א 2 6ו 1ו 0

חינם ווו נ •

ניחן לחשיג ננז.וז.נז. ובחנויות חמונחרזח בוחני חפו?

רכוש כעת טלויזיה ״מץ״ 14
אינטש צבעונית במחיר הנמוך
ממשכורת חודשית, ואשתך
תהנה מ״דאלאס״ במטבח,
הילדים יצפו נטלויזיה בחדרם,
ואתה תובל לחנק את אשתך
באנחת רווחה מול מבט, במיטה,
בחורף.
״מץ״ 4ו אינטש -טלויזיה
צבעונית ניידת ואמינה בעלת
צבעים חדים, איכות קליטה
מעולה, מנילה תוספת 1ג5£04
(לקליטת שידורי המדינות
השכנות) ,אינה תלמה באנטנה
על הגג וחסכונית בצריכת החשמל
בקיצור, טלויזיה שניה שאינה
מותרות!

חוונח ומניות: מודיעין וו. נוי נוק,טל 791114

אד״יזא•׳

מודיעין •ו נוי-נו ח
נא ו שווה ארי אח טופס חחזמנח שד החנוח ני׳ ש אוני
ותזמין טוויזיח> ,א ו שווח אוי את(ציננס,
אני משנין י מו סוטים ווססים טו טוויזיח״מע״ ״.14

.טו,בעבודה.

נולויזיח הנוחר -נבו היום

השאלה השביעית
לא מובן
להונות את המדינה בתשובה לא נכונה,
לא נותר להם אלא להשיב בסימן-
שאלה בשורת ה״אחר״ ,ואף רצוי
בתוספת :״לא מובן״.
יצחק חסון, תל־אביב
שאלה מס׳ 7היא מטעה ומפלה לא
רק את האזרח היהודי, בכך שאין היא
מאפשרת לו להחליט אם הוא
קונסרבטיבי, רפורמי או יהודי אחר.
היא מפלה גם את האזרח הערבי, שזהותו
התרבותית״לאומית לא מוזכרת
כלל כאחת האפשרויות שבהן הוא יכול
לבחור.
לכן, ההצעה לרשום בעמודה הריקה
את המילים ״אתאיסט״ או.הומניסט״
אינה מעשית. אפילו יעשו כר האזרחים
היהודיים שירצו בכר, לא ייתכן שאזרח
ערבי יעשה זאת. האזרחים הערביים
בוודאי ירצו להפגין נוכחות — ולוא
עקיפה — וינקבו בשמה של אחת
הכיתות.
אי־אפשר להתחכם עם השאלון
המסולף והמגמתי, כי כל תשובה שהיא
היא בסופו של דבר שיתוף־פעולה עם
מנסחיו.

ראליות בגבול הסורי על פרוץ
מילחמת ששת הימים.
בכלל, אפשר לפנות את בית־רומנו
מהחנויות שבו, ולהסב אותו להיכל־החקירות.
ועדות־חקירה ישבו שם
האחת אחרי השנייה, ויעסקו במלאכתן
נון־סטופ. זה יכול גם להגביר את
התיירות לישראל — מישרדי־הנסיעות
יוכלו למכור חבילות־תיור
מיוחדות ליהודי אמריקה, בשם ״טוס י—יי
לארץ־הקודש וחקור״.
ציפורה קלופסר, ירושלים

כדאי לנ סו ת —
אבל אין הו כ חו ת
ברצוננו להעיר:
• אין אנו בבית־החולים קפלן
מפתחים את התכשיר ההורמונלי של
בלוטת התימוס, אלא שהוא מיוצר
ופותח במעבדות של מכון וייצמן,

קורא שי׳׳ק
התחכמויות

ישיעהו תומא שי״ק,
תל־אביב

מזנון חופ שי נז נ חו סלטים
מאכלים חמים * ״ן הבי ת חופ שי *
קפה פילץ,הירקון 81 תל-אביב,סל.ו65702

תן טרמפלחייל

לחקור עכשיו?
בתגובה על הדרישה
להקים ועדה לחקירת
מהלכי המילחמה, הציע
רפאל איתן להקים ועדת
חקירה גם לעניין העסק
הביש.
אני מסכימה. הגיע הזמן שסוף־סוף
נדע את כל האמת על פעולות החבלה
שביצעה המחתרת הישראלית נגד
אזרחים מצרים. לא רק זאת. יש עוד
המון עניינים שאפשר לחקור, ואולי
זאת ההזדמנות להתחיל בבירור העבר
הקרוב והרחוק שלנו. אחרי שחוקרים
את רצח חיים ארלוזורוב, הכל מותר

• אין כל הוכחה שתכשיר זה אומנם
יעיל בטיפול בתיסמונת הזאת, וכל מה
שאנו יכולים לומר הוא, שכדאי לנסות
את השימוש בו במיקרים כאלה, ואז
להווכח במידת יעילותו.
• למרות העובדה שלא רק הומר
סכסואלים נפגעים, אין בינתיים כל
עדות לכך שכל גבר צעיר עלול
להיפגע.
אנו שמחים לנסות לעזור לכל מי
שיפנה אלינו בנושא זה, אולם חשוב
לא לטפח אשליות ו/או אי־דיוקים.

ד״רזאבהנדזל— ,
פרופסור צבי בנטואיץ[ ,
מכון רות בן־ארי
לאימונולוגיה קלינית, רחובות
* בקריקטורה של מושיק בדבר.
העולם הזה 2389

רזד ^

את אופל רקורד כמעט ואין צורך להציג.
אנו מציגים רק את החידושים שלה.
לבחירתך 2דגמים: סטנדרט ולוקסוס.
בנפח מנוע 1800 סמ״ק ( 90כ׳׳ס .0א )0 .ו־ 2000 סמ״ק
( 100כ׳׳ס) ,נוסף על ה 1700-סמ׳׳ק המוכרת.
חסכון כ־ 150/0בצריכת הדלק לעומת הדגם הקודם.
הוצאות אחזקה נמוכות יותר.
מיבנה אוירודינמי משופר.
תיבת הילוכים חדשה ( 4הילוכים עם אפשרות ל־5
הילוכים) או הילוכים אוטומטיים הצתה אלקטרונית,
אביזרי נוחות רבים וגימור מהודר.
אפשרות להגה ך ח בדגמי 1800ו־ 2000 סמ׳׳ק.

מאז 1953 נמכרו 6.8מיליון מכוניות אופל רקורד!

״111$

ליאו גו לדב רג ב ט״נז

משרד ר א שי: ת״ א, דרן פ״ת ; 65 דרך פ״ת ,86 טל ; 251374 .חיפה: דרך יפו , 132
טל ; 04-528285-7 ,ירושלים: שלומציון המלכה , 15 טל; 02-234536 ,231798 .
סוכנים: חיפה: בית המכונית, יפו , 19 טל 04-512251 .נתניה: מכונית נתניה,
סמילנסקי ,24 טל ; 053-39423 .נצרת:בישארה יוסף סרוגיי, רח׳ פאולוס השישי ,56
טל .065-54677 .באר-שבע: רכב בו שושן רמבייס ,13 טל 527:ס057-7

מכחכים
חנ ק חיי ה אז־ ס

מא״ נדיב אבידן

פיתרון לשביתת הרופאים
(.העולם הזה׳ .)2386
הסיבה להמשך האין־סופי של
שביתת־הרופאים שקופה לחלוטין:
ההסתדרות אינה יכולה להרשות
לעצמה לשלם משכורות גבוהות יותר
לרופאי קופת־החולים, מבלי ליקר את
השרות (רוב ההכנסות של דמי־החבר
בהסתדרות מופנות למטרות אחרות,
בעיקר פוליטיות ומיסחריות) .הממשלה
מצדה מעוניינת לשבור את

.1לא הצליח במושב במפגש
צבורי ()3
.3לא נשאר אדיש כמו נחש

.9מים לרביה לא לרוויה()
.10 חלים על כל מי שישגה
בהזיות ()4
.13 השמיצו את הבהמה ()3
.14 גם ע״י רפול הוא לא
מגלה רגישות ( )3,3
.15 מצטער, הח״ב לא טעם

.17 עוצמתם חוזרת להבליט
את הגזרה ()4
.18 אינו מגלה נכונות לתמוך
בישיבות ()4
.20 זה שירו של דוד, המפקד!

קורא מלשקם
שכר ממוצע לרופא

.22 .דאגו לקיום הדגל מתוך
הסכמה ()5
.24 בתחת זה לא כבוד גדול

25 והרי ידיעה: החורף חזר

.26 נוטה לאפשר חדירת אויר

. 11 הוא לא אשם שהם
מחפשים בלי משים ()2

.28 שר בשר בשר ()7

. 12 חבר כנסת עם אבר נכנס
לאליזבט בעזרת אמצעי החנופה
שלו(מ) ()5 ,4

כיתרון תשכעופן 2387

.29 חפשו
בנסתרות ()3

אותה

ברגל

מאונך
.2עשה הרבה רוח בערב ()3
.4זו הבדיחה שלו על טהרת
הנשים ()4
.5האוטוביוגרפיה של אבא?

.6לבעלי הכנסה גבוהה:
שימו עין על הפזמונים ()6
.7הוא מכריז: אני סובל
מתחרות ()4

. 16 סרב לחרוג למרות שהוא
לא לגמרי נורמלי ( )3 ,2,3
. 19 אפשר לגור שם לעת
עתה ולסחוב בעליה ()6
.21 נגיע להסכם עם איש
המאפיה ()5
.22 עפ״י השמועה כאן אחד
ההורים דופק ()4
.23 פקודה לתפרן: קח מה
שהשאירו לך ()2
.24 בהמה במרעה ()3

.8נוסך שלוה כשהוא עולה
בסמוך לעצם ()5

.27 שמענו שהיא מחפשת
רק את האריזה ()3

.9מלות הפרידה של לובה
אליאב לסיעה שהפכו לסיסמה

בהשתתפות:
זהבה ויגאל שילק

ההסתדרות באמצעות קופת־החולים,
ביודעה שרוב חברי־ההסתדרות אינם
זקוקים לשרותים הכלליים של
אירגון־הפועלים, אלא דווקא לקופת־החולים
— והיא מקוה ששביתה
ארוכה תגרום לעזיבה המונית של חברי
ההסתדרות.
לוא ניתן היה להשיג הסכם בין שתי
המיפלגות הגדולות, היה קל ביותר
לסיים שביתה זו(ואולי גם את שביתת

של־ג
דא שתקד

כך הגדיר הקורא את השורות
הבאות. :תרומתי לאלבום שירי
מילחמת של״ג דאשתקד, במלאת
לה שנה.״
שנה חלפה שנה באה
אני קולי ארימה,
שנה טובה לד ממשלה
מאבא וגם מאמא.
שנה טובה לבן גיבור
אשר נפל על המישמרת,
בארץ מילחמות לא-לו
ארץ־ארז מנוכרת.
שנה טובה לכל חייל
בעיר וגם אי״שמה,
בארץ של׳ג לבנון
המילחמה לא תמה.
שנה טובה, שנה טובה...

גבריאל כהן,

ר 1ז בייבי

( )1ץ נ 8086831
בעיות ולבטים
בחיי המין

עבודות יד במבחר בדים, דוגמאות וצבעים גם עפ״י הזמנה!

סאת

כל קניה מעל 3000 שקל זוכה בשי חינם!

ד״ר מרדכי זידמן

פתוח בימים אי-רד משעה 10.00-13.00 ומ־16.00-19.00

הוצאת רשפים

יצירות אקסקלוסיביות לתינוק ולילד

• תמונות קיר • וילונות •שמיכות • כריות • תיקים ועוד...

רמת השדון

שדרות ביאליק ,20 טל 482760 03 קומה ב׳ ,דירה )4

גבעתיים

האחיות הממשמשת ובאה) בתוך יום
אחד.
יש להעביר חוק בכנסת, שיקרא
אולי ״חוק השירותים החיוניים
לחיי־אדם״ .בחוק זה יוגדרו מיקצועות
מסויימים (רופאים, אחיות, צבא,
מישטרה, נהגי־אמבולנס) כשירותים
חיוניים שאין להתיר לעובדים בהם
לשבות. כמו מיקצועות אחרים מסוג
זה, יוצאו מיקצועות אלה מתוך
מיסגרת המיקוח על הסכמים לשכר־עבודה
והצמדה בין ענף וענף. ועדה
מיוחדת של הכנסת תפקח על כך,
שבמקרה של הרופאים, רופא מתחיל,
דהיינו סטאג׳ר בבית־חולים, יקבל את
המשכורת הממוצעת, המתפרסמת מדי
כמה חודשים על־ידי הממשלה.

מיפאל ם לשקם,רמת־גן

העול ם הז ה 2389

אס״נערת כרמל׳תופסת אתכם״על חם;
באחת המסעדות הטובות
תקבלו ממנה בקבוק יין כרמל חינם.
״בפעם הבאה שאתם מבקרים באחת
ממסעדות היוקרה שברשימה-
שימו לב! אם אראה אתכם
11 שותים יין מתוצרת ^ ,י
יקבי כרמל־ זכיתם בבקבוק
רוזה גרנש׳ חינם,בו במקום.
^ זאת כאות הערכה על טוב-
טעמכם. כדאי לכם לדעת שיש 10 כמוני,
כל אחת מאתנו
ולמשך הקיץ
נושאת את השם ^נערתכרמל״
במסעדות הטובות 11
אנו מסיירות!
האלה יוס-יום, כך שהסיכויים
שלכם לזכות בבקבוק ^ ,י
יין חינם-גדולים למדי!״

לנוחותבם ־ זו רשימת המסעדות המשתתפות בחגיגה,

(רשימה ראשונה):

האדומה ; פקין; סינגינג במבו; תל־אביב הקטנה; הראל(נוה אביבים) ; נקטאר(מעוז אביב) ;
ין־ינג; אפרופו ; יודפת ; הראל(חשמונאים) ; לוטוס; מי ומי ( צהלה); אל גואנדלו(מלון השרון) ;
הנריהשמיני(הרצליה);קסבה ; דניס; מון זירדן ; לה בוז׳ולה ;
רוסלקה ; גונדולה ; פונדג; הטיילת ; ריצ׳י; פילץ; דולפי; אלהמברה; מועדון המערה ;
טאג׳מאהל; אלדין; ויהמאריס; שאול; ציון אקסקלוסיב; ורסאי; אקרופוליס;
הרצל ; 117 צארום הבן; הבית ברחוב ש״ס;פירושקי•
ט ל ־ א רויו

בעל מסעדה המעוניין להצטרף למבצע יתק שר עם הסוכן המפיץ של כרמל באזור גוש דן בלבד.

כבר במכירה!
8£ט 0א־וו> £1ק
גליון חודש

ממזכי
להתפכחמה שיכ רזן
על נצחון השמאל באוני ברסיטות
(״העולם הזה״
.)2386
ברכותי לאגודות הסטודנטים לרגל
נצחונה של שפיות הדעת והתמוטטותו
של הפאשיזם הישראלי, אשר שלט שם
קרוב לעשר שנים.
הנה כי כן, בזה אחר זה נפלו מעוזיו
המפוקפקים של הליכוד בשלוש המיכ־ללות
הגדולות.
אירוע מעודד זה, וכן מיבתבם של
שמיניסטים לראש־הממשלה בדבר

יולי 83

הי כן ה תו ם?

שלום שלום /תמיד נחלום/
אך כל היום,/בו נהלום.
נניף קרדום /בגיל ורון /בכל
שומרון /נבנה גרדום.
עבור לדום /ופתח שסתום/:
נהר אדום /על השלום...
שחרר מרעום /פצצת אטום/
ילד יתום /וגיהינום.
מיכל ידיד ירושלים

יבגליון החוד ש:
חייו ה סו דיי ם של ג׳ון לנון
סדרתמאמ רי םגהמש כי ם* מבט בצמרת!
ה נ סי ך צ׳ א רל סלא חר החשכה...סו דו ת אינ טי מיי ם מ חיי בי ת
ה מלו כההב רי טי
* כל מ ה שרצית לדעת על
אביזרי מין
היתרון בל היו ת עני !
...והרבההרבה יותר!

שאו נא תרומה
לשיפוץ מסגד חסן ביק!
התמוטטות הצריח של מסגד חסן ביק ביפו
היא אות אזהרה המאיץ בנו להתחיל מייד
בפעולות שיפוצו ושיפוץ המסגד כולו.
למען המטרה הנעלה הזאת התקיימה אסיפה
בהשתתפות: מזכירות הוועד המוסלמי הכללי
ויו״ר הוועד הציבורי להצלת המסגד, המכהן
כיו״ר ועד הנאמנים.
כל הגופים החליטו לפנות לבני כל הדתות
והעדות בארץ ובחרל, להשאת תרומות
כספיות לביצוע פרוייקט שיפוץ הצריח
והמסגד! פרוייקט העולה עשרות מליוני
שקלים.
מסגד חסן ביק אינו רק מקום תפילה קדוש
למוסלמים כי א ם אתר תרבותי והיסטורי
חשוב.
תרומתכם חיונית לשמירה על אתר זה!
תרומות מתקבלות בכל סניפי הבנקים בארץ
לזכות חשבון מסי - 145432 בנק הפועלים
סניף גבעת עליה(סניף מספר )682 יפו, ת״א.
תודתנו והערכתנו נתונות לכם מראש.

על תיסמונת החסר החי סוני
הנרכש ( 5ס,)/\1
הפוגעת בעיקר בגברים
הומו״סכסואלים(״העולם
הזה״ .)2386
אנו -מודים לכם על פירסום הכתבה
בנושא. בפירסום זה עזרתם לנו להגיע
אל ציבור רחב, אשר נמנע מאיתנו
להגיע אליו עד כה.
אנו מקווים כי עיתונים נוספים ילכו
בעיקבותיכם.

שלומי פטיה,
ועד האגודה לשמירת
זכויות הפרט, תל־אביב

פזפ איי מ ח־ ל 83
הסומק בלחייו של שר-
האוצר לא איכזב -הטובים
לכדורסל אכן ניצחו.
בימים של טרם הכלכלה הנכונה,
היינו מתאספים מול מכשיר טלוויזיה
שחור-לבן ומדי פעם צופים במישחק
כדורגל.
מינהג יפה עשו להם עורכי־התוכניות
כאשר היו משדרים סירטי
פופאיי ומיקי־מאוס בדקות ההפסקה,
כדי להפיג מעט את המתח.
ועכשיו? כאשר זכינו בכלכלה
נכונה וכולנו מסבים מול פילאי
״הציבעונית״ ,יש לנו גם פופאיי חדש!
בדקות ההפסקה של מישחק־הגמר
הביאו את הפופאיי מודל 83 לאולפן
ערב טוב.
יורם ארידור, האיש שלו כולנו
חייבים תודה על הצבע, הצליח למלא

הועד המוסלמי הכללי

הדבח^ן מ-קיס

מו מ חי םלהדברת תי קני ם
( ג׳ו קי ם) ,תו ל עי עץ, חיקי
ספריםו בג די ם.
רמת-גן. דיימויי ״ י ו 8ו׳ ת ד 2272

קורא אמיד
לחם ושעשועים

הכותלהמער בי
ומחנ האל־ אנ עאר

קורא מואסי
סיפרי השיבה

השמש
של סרטא
עיצאם

לזיכרו של
סרסאווי.
דמעות ניגרו מעל הפצע/
הדמעות יבשו /והדם יבש/
והשמש זורחת על סרטא/
והשמש שוקעת /והשמש זורחת.
סרטא ציפתה לפרש, להתגאות
/שבן מבניה נלחם ונישקו
המילה /נושא כפרו בשמו/הופך כפרו לעם.
.האמנת בעמך, האמנת /בלב
הפתוח /שמחת למותך בשקט/
ועיני הבגידה מזרות פצעים/
האמנת בנצחונך, האמנת/
שיבוא פתח לשלום /האמנת
בסרטא, האמנת /והכיסופים
פורחים כיונים.
עיצאם היה אנחנו /היום הוא
רבים בתוכנו /והוא ממשיך
לעיין בסיפרי השיבה /מבעד
לעיני האוהבים.

פארוק מואסי,

בקה אל־גרביה
• הקורא כתב את שירו
בערבית, ותירגם אותו בעצמו
לעברית. הוא חיבר עד כה
חמישה סיפרי־שירה בערבית,
ושלושה סיפריביקורת־ שירה.
הוא משמש סגן־מנהל בית־הספר
המקיף בבקה אל־גרביה.

ע מו להאש״פית

שהדרך ללבנון היא חד-
סיסרית.
ביום הראשון, ה־ 29 במאי, בשידור
המקוצר של מבט לחדשות, בין
מישחק הכדורסל בקאן ובין יתר
החדשות על המתח בגבול הצפוני
ודיווח על הלווייתו של חייל, נאלצנו
לראות את התהלוכה המבישה ולשמוע
תעמולת־זרון של אנשי שלום עכשיו,
חברי ושליחי אש״ף המנסים להרעיל
כל חלקה טובה בעם ישראל.
עד מתי ישמשו הרדיו והטלוויזיה
הממלכתיים כמכשיר תעמולה פרטי
של אנשים פרטיים, ויכריחו את ציבור
הצופים לשמוע ולראות אותם ואת 1 -
מעשיהם הבוגדניים?

משה דולגין,תל-אביב

בעיקבותיו של שר־הכלכלה־הנכונה
ולקחת על עצמם יותר ויותר תפקידי
בידור ולהרבות בהופעות, בעיקר
בתפקידי־אורח בסדרות כמו החבובות.
תנו
לנו לחם ושעשועים, תנו לנו
את שוסטק וניסים, את מרידוד
וסבידור — לא רק במיסגרת מבט!
שמואל אמיד׳תל־אביב

טל6 .־ 7 9 0 1 1 4 5רש׳ מסיו* עסק 4*1/75

סטירהעלברי או תךורכוסך

את מקומו של הפופאיי המקורי, בידר
אותנו בדקות ההפסקה וגם הבטיח
ש״הטובים ינצחו״ (פופאיי ינצח את
פלוטו ויזכה באוליב)...
אני מציע לכל שרי־הממשלה ללכת

סלידתם והתנגדותם למילחמת לבנון
— מציתים איזו תיקווה בלב: נראה כי
חלק מהדור הצעיר מתחיל להתפכח
מהשיכרון המתעתע של שילטון הליכוד.
סמי
ארגון,נתניה

ספרי ם זה טטימצקי 9

איתן ענדת

כרזת ״יש גבול׳׳
מיתולוגיה ועבר היסטורי

חברי ״שלום עכשיו־ צעדו
מראש־הנקרה לתל אביב,
במסלול שיוביל את החיילים
מלבנון -הביתה
(״העולם הזה .)2388 אך
הקורא סבור, מן הסתם,

אמן ומרצה לאמנות בירושלים,
מאנשי. יש גבול׳,
שנידון למאסר בכלא
צבאי על שסירב לשרת
בלבנון, מסביר את מעשהו.
בעיקבות
הסערה אשר עורר
המיקרה שלי, אני מרגיש מחוייבות
להסביר את הסיבות אשר הניעוני
לסרב לשרת בלבנון.
למרות שנמניתי עם חותמי העצומה
של יש גבול, לא העזתי לבטא התנגדותי
זו בדרך מעשית, עד אשר
נקראתי לשרת במחנה אנצאר. אנצאר
הצליח לקומם ולעורר בתוכי הן את
רגישותי הפוליטית־אזרחית והן את
רגישותי האמנותית לדימויים.
אנסלם קיפפר, אמן גרמני עכשווי,
מנתח באמצעות מיתולוגיות את עברו
ההיסטורי של עמו. קייפר ישראלי
ודאי היה נזקק לשני דימויים כדי י
להבין את ההיסטוריה שלנו: לכותל
המערבי ולמחנה אנצאר, סמל הכיבוש
״הנאור״ ושליטתו של אדם על אדם.
אינני דורש מאף אחד לבצע אקט
דומה. יחד עם זאת עלינו החובה לא רק
להכיר במחשבה שאנו שייכים למשהו
אלא גם לתת סממן חזותי לדעותינו.
את מה שלא נוכל לאמר היום
כבני־אדם, לא נוכל לעשות מחר
כאמנים ואינטלקטואלים. התמזל
מזלי, והודות ליש גבול הובא המיקרה
שלי לציבור האמנותי בארץ, אך ישנם
אחרים אשר ישבו ועדיין יושבים בכלא
תקופות ארוכות יותר, באנונימיות, עם
מצפונם בלבד.
צבי גולדשטיין, ירושלים

ליז־יעת
ה קן ר אי ם
קוראים השולחים מיב־תביהם
מתבקשים לנסח
אותם בקצרה, לכתוב אוי
תם במכונת־כתיבה ברווה
כפול ועל צידו האחד בלבד
של הנייר. עדיפות תינתן
למצרפים תמונות למיג־תביהם.
העולם
הז ה 2389

הורוסהוס מדים בנימיני
מזל

החזדש :
תאומי הרבה בבר נאמר ונכתב על כך, שאנשים
שנולדים באותו המזל עצמו אינם בהכרח
דומים זה לזה, ולעתים קיימים הבדלים
כל-כך קיצוניים בין אדם אחד ומישנהו, עד
בי קשה להאמין שהם משתייכים לאותה
הקבוצה.
גורמים רבים מרכיבים את המפה
האסטרולוגית, והשוני בין מפה ומפה הוא
הסיבה להבדלים באישיות. מלבד השעה,
השנה, החודש והיום, נוהגים אסטרולוגים
להתייחס גם למעלות שבהן נמצאת השמש.
לדוגמה: ב״ 21 במאי השמש נמצאת
במעלה 1בתאומים, ואילו ב* 1ביוני היא
נמצאת במעלה ה״ 10 בתאומים.

- 24.5אופי חזק בבל הכיוונים, גם
פיסית וגם נפשית. אדם שיכול ליסד אירגון
עצום ולתמוך בו. אדם זה לא יחמיץ את
דרכו, וימלא תפקיד רב אחריות.
- 25.5חוש הסתכלות מדחיק וחד לגבי
אנשים ודברים, יכול להיות בלש טוב.
שיבלו מעשי, לא תיאורטי.
- 26.5אדם מושלם. כל דבר שהוא
עושה נעשה בצורה יסודית ביותר. הופעתו
נאה, מסודר בעסקים, מעט שיטחי
בעיסוקים רוחניים, יכול להיות אנוכי וגא -
אך חכם.
- 27.5אדם שעוסק בענייני בית, אוהב
חיות״בית -אבל יותר מתוך תחביב מאשר
בעסק.

ומכיוון שהשמש עוברת 30 מעלות בכל
מזל, הרי ש״ 30 טיפוסים שונים יימצאו
באותן 30 מעלות -בלומר, כל מעלה
מצביעה על אישיות שונה.

אסטרולוג בשם חרובל מתאר את אופיים
של ילידי המזל לפי המעלה שבה הם נולדו.
כאן נתאר את 1$הטיפוסים שנולדו בין
ה״ 22 במאי וה״ 20 ביוני.
- 22.5אדם זה עלול להיות אומלל
בחיי״הנישואין. אם זו אשה, יתכן שיהיו לה
לידות קשות ומסוכנות. מעלה זו גורמת
לאדם שיהיה נתון להשפעות רעות. עליו
להיות חזק כדי לעמוד נגדן.
- 23.5אדם נוח, בעל יכולת ריכוז רבה.
הוא יגלה כוח בטבע, בהתאם לכיוון שכוחו
יובילו: אולי באופטיקה, אולי בחשמל ואולי
בכימיה. או בשטח העל חושי. .

- 28.5במקום זה יש סוד. החיים בעיני
יליד תאריך זה הם סוד.
- 29.5אדם בעל כשרונות מעשיים,
בעיקר מתאים לעסקים.
- 30.5אדם בעל שכל מוזר ביותר. הוא
או היא יעסקו במשהו שלמרבית האנושות
אין אליו סבלנות. כישרון לחבר חידות,
לפתור אותן ולפתור בעייה.

- 31.5לאיש זה כוחות עצומים. מזלו
בחיים הוא בצמיחה מהירה. בכל מה
שיעסוק -יצליח, כאילו ייעזר בכוחות
מאגיים. מיעצים לו שיהיה מתון ובעל
שיקול״דעת, כתוספת לביטחון הגדול
והאמון בעצמו, הגדול מדי.

לילדי ה־ 25 במאי יש
חוש הסתנלות מנותח, והם
יבולים להיות בלשים טונים
- 1.6אופי בלתי״רגיל, לא קל להבינו.
יש לו יותר כוח ממה שמייחסים לו. קיים
מום מסויים בצורתו החיצונית, וזה מפריע
להתפתחותו. אופיו החזק לא בא לידי ביטוי
מלא.
הוא יודע זאת, אך לא יבול להימנע
מלהטעות מעט ולהיות דו״משמעי.
איש״עסקים טוב, בעל זריזות וערמומיות
בענייני־כספים.
- 2.6אדם שחוקר את המכניקה ואוהב
נסיונות בדינמיקה.
- 3.6אדם בעל מטרות נשגבות
וכישרונות מצויינים, אך מחוסר יציבות ורק
לעתים רחוקות עושה משהו מועיל לו
ולאחרים -אלא אם זה גורם לו עצמו הנאה.
- 4.6אדם בעל כוחות ענקיים
במחשבה, בעל הגיון נפלא. הוא פילוסוף
ומעמיק, מרשים את הסביבה שבה הוא חי.
- 5.6אדם אקטיבי, חסר מנוחה, עקשן,
מתגעש ושיטחי במחשבה.
- 6.6אדם שתמיד פועל לטובת הכלל,
אוהב שלום ומקדם מעשים טובים.
- 7.6אדם מאוד מסור, בעל כוונות
מלאות מיסתורין, מחפש בנסתר ועשוי
לחולל גדולות בתור עוסק בנסתר.
- 8.6טיפוס מרקורי מובהק, נמצא
בתנועה בלתי״פוסקת, יודע ומתמצא בכל
שטח, בעל הומור וכישרונות רבים.

- 9.6אדם שיש לו נטיה מועטה ביותר
לעסוק בצורה מתמידה בעבודה כלשהי.
אופי חלש, שנתון להשפעות חיצוניות.
- 10.6בן־־אדם בעל אופי חיובי ביותר,
שעל־ידי מאמץ אישי ועבודה עושה משהו
לטובת האנושות. אדם בלתי־רגיל.
- 11.6אדם שבתחילת חייו קשה לו,
אולם מאוחר יותר יגיע לטוב.
- 12.6אופי אציל, שנושא את חותם
הנדיבות. נעוריו מבטיחים הרבה, אבל גורל
ומזל פונים נגדו. לא נולד בזמן ובסביבה
הנכונה. תוכניותיו הגדולות נהרסות.
איש שמאבק החיים דיכא אותו,
- 13.6
חסר לו מרץ ואומץ״לב מוסרי.
- 14.6בעל תחושות מעודנות, אוהב
לעסוק במחקר ובטבע.

ילידי ה־נ ביוני הם בעלי
מטרות נשגבות וכישדונות
מצתים, אך הם
חסרי־יציבות
- 15.6אדם העשוי להשיג דברים
ראויים לציון, אלא שאינו מצליח בשום דבר
גדול.

- 16.6אדם הנצמד להרגלים מקובלים
וחיי״חברה טובים, מקדיש זמן רב להעשיר
את עצמו. בעל כישרונות אמנותיים.
מעדיף את האמנות 17.6
הדקורטיבית יותר מאשר את הטבע.
- 18.6אינו אוהב שינויים, אינו מתעניין
בהמצאות חדשות. חוקר ומעמיק
כשהתנאים מאפשרים. בעל שיפוט מצויין.
- 19.6אדם שתלטן ואכזר, בעל עמדה.
- 20.6אדם שצריך להיזהר בבחירת
חבריו, כי עלול לסבול מדברים שאחרים
עשו.

השבוע תוכלו להקדיש יותר זמן לדברים
הנעימים. מי שהזניח את התחביבים שהיו
חשובים לו פעם, יוכלו
שוב לעסוק בהם. ב שטח
הרומנטי צפויות
הפתעות משמחות. נ סיעות
קצרות וטיולים,
יפגישו אתכם עם מכ רים
חדשים -הם לא
ישארו בגדר מכרים
21גמרס -
בלבד, והקשרים שית 20ב
א פ רי ל
פתחו ישנו את חייכם
בעתיד הקרוב. מיכתב
אי שיחת טלפון שיגיעו אליכם השבוע
יהיו קשורים להתקדמות בקריירה שלבם.

המצב הכ ספי ממשיך להטריד. אתם ממש
זורקים א ת הכ ס ף לל א ח שבון ומוצ אי ם
א ת עצמכם במצב
קשה. חשוב לתכנן כל
הוצאה, מכיוון שבקרוב
תצטרכו ל היכנ ס
להוצאות ל א קטנות.
בסוף השבוע צפוי
בילוי חברתי מהנה.
סוף־סוף תוכלו לפגוש
ידידים שעימם ל א
ה תר אי ת ם זמן ממושך.
שוורים שעדיין ל א
מצאו להם בני־זוג, שוב יוכלו להתחיל
בפרשיית אהבה חדשה שבוודאי תצליח.

וווו3

השבוע תהיה הזדמנות ליהנות מאירועים
חברתיים, אירוח של ידידים בביתכם
יוסיף להרגשה טובה
ויעלה את מצב־הרוח.
חיי־האהבה מרגשים
במיוחד, הרגשות מ בוטאים
בנעימות. כל
מה שעליכם לעשות
בדי לקדם עניינים -
!1אומיס
לקחת יוזמה ולהעיז.
21ב מ אי ־
מובטח לבם שהתוצ20ב״
1נ י
אות יהיו משביעות־רצון.
היוזמות, ההתל הבות
והשכל הישר יפרחו, אך צריך
לעשות מאמצים ותיכנון מדוקדק ונכון.

בשבוע הקרוב תחושו עדיין עייפות ולאות.
החיוניות מעטהואתם מתק שים לארגן
סדר־יום שקט. ב שטח
האהבה אפשריות א כ זבות,
מכיוון שהי ח סים
ביניכם ובין בני־הזוג
אינ ם כתמיד. אול ם מי
שימתין בסבלנות, יוכל
שוב להגיע להבנה.
הכ ס פיי ם
.העניינים
;21 בי עי
להסתדר,
מ ת חילי ם
פי 2ב סלי*
קרוב לוודאי שתקבלו
השבוע סכו ם כסף
שכלל ל א ציפיתם לו, כמו כן תתבשרו על
העלא ה במשכורת או שיפור ה תנ אי ם.

מצב״הרוח וההרגשה הכללית לא יהיו
קלים. לקראת סוף־השבוע תצטרכו
להשתדל למצוא לעצ מכם
זמן לנוח, שכן
גופכם מותש ואתם
נוטים לחלות. תוכניות
שאתם מתכננים
בשטח־העבודה רצוי
שלא תפרסמו ברבים
מישהו מתכנן
לקלקל את שימכם
הטוב. היו עירניים
ואל תתביישו לומר לו
בגלוי את דעתכם עליו. בקרוב מאוד יוצע
לכם מקום־עבודה חדש. כדאי לשקול.

עומס־עבודה מוטל עליכם כעת, תפקידים
וה תחייבויות רבות נוספות מקשות עליכם.
ו אינכ ם מו צ אי ם זמן
לנוח. מצב־הבריאות
אינו טו ב במיוחד,
ואתם נו טי ם לחלות
במהירות. ה ב טן רגי שה
במיוחד, לכן רצוי
להקפיד על תזונה נכונה
ובזמן. במקום־
ו 2בדצמבר ־
העבודה עלול להווצר
19 בינו א ר בזמן דוו ק א לחץ שהעבודה מתקדמת.
נסו שלא להסתכסך עם עובדים אח רי ם
כדי לאל סכן א ת הפרוייק ט שלכם.

עניינים כזפיים מתחילים להסתדר,
תוכלו להרשות לעצמכם לבזבז כאשר
אהבתם. גם בשטח
הרומנטי המצב משתפר,
אתם שופעים
קסם ומגנטיות לבני
המין השני, והחיים
יותר מהנים ויותר
נוחים. מסיבות ומיפ־גשים
חברתיים יוסיפו
גם הם הנאה לתקופה.
אורחים עומדים לבקר
אצלכם, למרות החש שות
והעבודה הרבה שמצפה לכם בקשר
לאירוח, גם אתם תהנו משהותם אצלכם.

השבוע רצוי להרבות במנוחה. קיי מ ת
נ טי ה לחלות במהירות. המצ ב הכ ספי
יפתיע לטובה, תוכלו
להרשות לעצמכם לרכוש
אתמה שעד
עכשיו נראה כבלתי-
אפשרי. הזהרו מקשרים
רומנ טיי ם שעלולים
לגרום לאכזבה.
ליצור
כ ד אי לא קשרים מחייבים, מכיוון
שאתם עלולים
להיפגע. עדיף לה תרחק
זמן מה מבילויים ופגישות חברתיות.
בני מזל ס ר טן יהיו ז קו קי ם לעזרתכם.

מצב״הרוח יהיה הרבה יותר קל. שוב
תוכלו להפגש עם אנשים שעמם לא
יצרתם קשרים זמן רב,
חיי החברה יהיו מאוד
פעילים, והשטח הרו מנטי
יעסיק אתכם
במיוחד. בני המין
השני ישימו לב אליכם,
וינסו גם ליצור
קשרים יותר הדוקים.
תצטרכו לשמור את
שתי הרגליים חזק על
הקרקע, שכן אתם
עשויים לעבור נסיון רומנטי מעניין 1
שייזכר הרבה זמן. אל תיכנסו להוצאות* .

למרות שמצבכם הכ ספי עדיין אינו טוב,
ו אין כל ספק שאתם ממ שיכים לדאוג
ולחשוש מהעתיד, דווק
א במקום־העבודה
מעמדכ ם עולה, ואנ שים
מ שבחים א ת
עבודתכם. עוד השבוע
תוכלו לשמוע הצעות
חדשות הקשורות ל- 111101 קידו מכם בתחו םהק ריירה.
כ ד אי לנצל א ת
מצב הכוכבי ם ולהעז
ליזום חידו שים מהפכניים.
המ מונים עליכם יתנו לכם חיזוק.
ב שטח האהבה רצוי לשמור על סודיות.

תוכניות לנסיעה לחוץ לארץ יעסיקו
אתכם השבוע, הצעות מעניינות יושמעו
באוזניכם -אלה
קשורות בעבודה אחרת
ומאוד מעניינת.
כדאי לשקול ברצינות
שינוי מקום. בשטח
הרומנטי תהיו מופתעים,
שכן אורחים
שלא ציפיתם לבואם
עשויים להגיע לפתע
> 2בנו במבר -
20בדצמבר
ולהוסיף עניין ומתח
לתקופה. בקרב ה-
מישפחה עדיין מורגש מתח, אתם נוטים
להתפרץ ולהתרגז במהירות, אך זה יעבור.

עניינים אשר קשורים למקום־המגורים
יעסיקו אתכם השבוע. כד אי לחשוב על
שיפוץ הדירה או מעבר
לדירה אחרת. מבחינה
כספי ת תוכלו להיעזר
בידידים שיציעו א ת
עזרתם. בקרב המישפ־ח
ה מורגש מתח רב,
רצוי לארגן חופשה
ולצאת ליום יומיים
לנסיעה שתרענן א ת19
בפב רוא ר
20במרס
כם ותחזיר א תכ ם
לעצמכם. בשטח ה עבודה
צפויה התקדמות: עוד השבוע אתם
תהיו מופתעים מהצעה מעניינת מאוד.

010

ן שס

:ופסי ב*ו:יית־פ*ר *י:ו חטה לטיום
:ופטי*חרם י*תחמביר.
חופטיח בחוגיההורגלה ומטיובללת
במו ה*ו:׳:יו פי טי:ב:תה במיוחד
לטייים חופים -הי* הוויה בלפי
:טיפחה.
*ל* סי:ופטיב*ו:׳:יו פי, ב*וירח
בי:ל*ומית, דולה לך פחות בננופטי
טייברתי נטילוטי *רפות ב*ירופה,
פלי פל הפלמולים ו*ריות:וחדות
ועם תנוורה הרבה יותר:רולה.
ג*ו:׳:יופי 9ורבת.טייים סל\ 0
יפים. הי* יופ*ת נוחיפה, נופיירת
פפיר*ופ: ,פולי1: ,ו*ח* ,לפפורריה,
פורנו פן ייר* ,טירור ופפייפת בחיפה.
פ*ו:׳:יו פי יפי ,500 פג טון טיל
פ*ר, פי:ו ,7בירור ופ:והה ׳,ך בי:ח
פרווחת, ג בריבות טיחיה, פ*ו:ה,
*ולם קול:ון י 1: ,טרופי, ב*רים,
פלך יופי, פפריה. חררי
בתיבה וקדי*ח
ו*ולפות בירור
וריקודים.

ב*ו:יה תזמורות ו*פ:י בירור
הדורבים מופדים תי*מרליים
ובירוריים מיותרים בטייתוך
תנופויים. יטיב*ו:יה, במובן, מטבח
פטיובח טיבו חפוות ה*ים לקי מבטיל
דבורך* 5רוחות רטי:ות ביום ו*ם
*תה 9דבריבך חוב...ג
פוות ן י:ק טיל דיילים, פלפרים
ו*:טיי טירות רו*:ים לבך טיל*
תטיתגומם לתגי, וטית:וח *ם תרפה
בבך. טיתתברר| ,ן טית*בל
טיתה:ח
*רוחות מלבים,
מבלר:דב*ו:יה ^3
טילחם טיהם בל-.זך^י
בך*:ים בה 4י

ו*להת*ריביחהפל:ה טיל
ה*ו:׳:יו פי.
בחר לך *ת חת*ריך ח:וח לך ופי*
לטייים חלומי.
תזרימי המלבות
\ 6י 26 ימי יולי
6י *26 , \6
ספבעובד

^טובד
* בהפלבה זו יוגברו זעופדים
ל*:יח פרריקו פי ב:מל::ו*ח.
*ו:יה זו תטיייט במטיך בל
חודטי *ובופם במקום ה*ו:׳:יו פי

* 770ס ! כ 111 דב 11ך!לבדונ ^םלס ״ דעס 0 x 0

פרטים והרטונוה נבל בועדרי הנסיעות.
לבהירתנם דור עטרות
הופטות טייטנזלהיבות
נקט עור היום *ת הוכרת
״סיורי הופים וקווי נוסעים״
טל נתור גזסובן הנסיעות
טלך.

ט ל -א רויו

איש מישמו־הגבול מול נעל חנות שנסגרה -ובאמצע מחסום המלט המנתק את המחנה

שדה הקרב דה״ שה
סיש מישמר־הגבול עמד כשגבו
\ 4אל הכביש הראשי, ובחן בעניין את
הנעשה לפניו. הוא היה גבוה, הכומתה
הירוקה היתה דבוקה לראשו, ובידו
הימנית אחז בחוזקה ברובה. מולו,
במקום שעד לפני ימים מעטים היתה
הכניסה הראשית והיחידה למחנה־הפליטים
דהיישה, עמד עכשיו קיר־בטון
מוצק. פועלים, תושבי מחנה־הפליטים,
עמלו כדי לקדוח בו חור
ליציאת מי־הביוב שהציפו את הכפר.
דהיישה הוא מחנה־פליטים השוכן
על הכביש הראשי ירושלים־חברון,

ענת סרגוסטי

ן ן * ך 11 ךןוון ! ך 1ד ילדים רבים מתרוצצים נסימטות מחנה
הפליטים. הילד, כבן - 7לבוש חולצת־

כותנה לבנה, ארוכת שרוולים, מיכנסיים של גבר ועניבה מפוספסת

11.1 111 1111

בשחור״אפור, הגדולה ממידותיו -עומד ברחוב הראשי של המחנה.
בתמונה העליונה: חייל מישמר־הגבול על רקע קיר־הבטון שבנו
כוחות־הביטחון כעונש כדי לחסום את הכניסה הראשית למחנה.

קילומטרים ספורים מן היציאה
הדרומית של בית־לחם. מדי כמה ימים
שומעים ברדיו ידיעות בחדשות בנוסח:
״עוצר הוטל היום על מחנה־הפליטים
דהיישה, שליד בית־לחם ״.או :״אוטובוס
ישראלי נרגם היום באבנים סמור
למחנה־הפליטים חדישה.״
כן במשך חודשים רבים — יום
עוצר, יומיים לא, שבועיים עוצר, שבוע

לפני כמה ימים שוב נרגם אוטובוס
ישראלי שהוביל מתנחלים. היו יריות,
כמה מתנחלים יידו אבנים בחזרה,
צה״ל נכנס להשליט סדר, ילדה צעירה,
תושבת המקום, נפצעה קשה ואושפזה
בבית־החולים.
למחרת החליטו במימשל לחסום
את הכניסה הראשית של המחנה,
המובילה אל הכביש הבינעירוני, כדי ^
שלא תהיה עוד אפשרות לזרוק אבנים

— יי דהיי ש ה
(המשך מעמוד )13
על כלי־רכב ישראליים, וכרי להעניש
את יושבי המחנה.
כבר מרחוק, כשמתקרבים לרהיי־שה,
אפשר להבחין בה. אחרי נסיעה
של כמה קילומטרים על הכביש
מירושלים דרומה, שמשני ציריו
בתי־אבן יפהפיים של העיר בית־לחם,
הגולשת ממורדות ההרים, נגלית
לפתע לעין דהיישה: קבוצה צפופה
מאוד של בתי־בטון קטנטנים.
קומנדקר של מישמר הגבול עמד
בפתח־המחנה. החיילים שראו אותנו
ניגשו אלינו בהבעת־פנים חמורה,
שאלו מי אנחנו. כשהסתבר להם
שאנחנו עיתונאים הרוצים להיכנס
למחנה, אמרו :״רק רגע, אסור לצלם,
אסור להיכנס לפני שמקבלים אישור
מן המפקד״.
קודם כל: לא. הם לא כל־כן־ ידעו
להסביר למה.
לבסוף ניתן האישור, אבל עם
הסתייגות קלה :״אסור לצלם את
כוחותינו.״
כדי להיכנס למחנה, יש צורך
להתפתל בתוך מישעול צר בין שני
גדרות בתים. הכניסה הראשית נחסמה.

^ שגתייס
געוון דגל
ף* רחוב הראשי פגשנו את
^ ה שב א ב (בערבית: הנוער) .כשראו

^ 411 41 11 4 *41

ן ע 1ד 1ך ן דל 111111מ במקום זה, בפתח הבית, נפצעה הילדה אחרי 1ק | 7ד 1ך | לוח״שנה הנושא את תמונותיהם של ארבעה צעירים,
1111 11.111 1 1קרב יידוי׳אבנים בין המתנחלים ובין תו* 1111 11#11 תושבי הגדה, שנהרגו במהלך פיזור הפגנות. לפני שמו
שבי מחנה״הפליטים, ואחרי התערבות צה׳ל. בתמונה -אחות הפצועה. של כל אחד מופיע התואר :״הקדוש׳ .מתחת לתמונות -כיפת־הטלע.

ך * ך| 1ז 1ך 11ך 1ילדה קטנה, מן הילדים הרבים במקום, מחזיקה
1 1 1 1 /בידה רבע ביבר לחם, עומדת ליד שער-ברזל
קטן המוביל אל תוך ביתה, כשליד השער ערימת אבנים גדולה.

הצעירים את אורי אבנרי, כמעט
שהתנפלו עליו מרוב שימחה. היינו
אולי הישראלים היחידים שנכנסו
לדהיישה, מלבד לובשי־המדים, כמובן,
המסתובבים פה באופן קבוע.
הצעירים הקיפו אותנו מכל עבר,
וילדים קטנים, עשרות ילדים, החלו
להתאסף סביבנו.
30 אחוז מתושבי דהיישה הם
ילדים. זהו אולי הנשק הסודי של
הפליטים. והם הגיבורים — הם אלה
שמיידים אבנים, הם אלה שמארגנים
הפגנות, הם אלה שנהרגים בעת פיזורן.
ילדים שהם כבר דור שלישי במחנה־פליטים,
הלומדים בדרן־ הקשה מהי
זהות לאומית, מהי אחדות לאומית, מהו
מחנה״פליטים ומהו מישטר כיבוש
צבאי.
סימטות־המחנה אינן סלולות
באספלט, כמו בערים, אלא יצוקות
בבטון אפור. דהיישה אינה שייכת
לשום עירייה ואין לה מועצה משלה.
יש שם מוכתר, שעליו אומרים תושבי
המקום כי הוא שתול מטעם המימשל,
וישנם התושבים עצמם. הם דואגים
לשטח הציבורי. הם שסללו בבטון את
הסימטות הראשיות, הם שהיתוו

קיו מנוקב:

קירות רבים במחנה״הפליטיס
מנוקבים בכדורי רובים. על
קיר אחד הבתים מתנוססת כתובת אדומה :״כן

למאבק! לא לטפטרי האדמות! לא למפריעי ההפ גנות!׳
הרחובות הראשיים מכוסים בשיכבת בטון.
כשלאורכם (כמו שנראה בתמונה) תעלות״ניקוז.

ר י 111 צעיר תושב דהיישה מחזיק בידו אחד מרימוני״הגאז
1ג | 1/מ 111 הרבים שנזרקו, לדיברי התושבים, אל תוך המחנה
בעת ההתכתשות עם המתנחלים. רימונים כאלה נזרקים באופן תדיר.
תעלות לניקוז הביוב. הרחובות נקיים.
מתחת לעץ־תאנה ישבה קבוצת
גברים ששיחקו שש־בש בצל, ליד
חנות קטנה ישבו שתי זקגות בתיל־בושת
מסורתית, מיטפחות לבנות
לראשיהן, והסתכלו בנו בסקרנות. יום
של שיגו־ה בדהיישה.
השבאב הונחלו אותנו פנימה, אל
תוך המח|ה, דרך סימטות צרות. מרי
פעם הם גירשו את הילדים הרבים
שהלכו אוזרינו. ילדים חדשים צצו
מעבר לכל פינה.
נכנסנו לתוך מועדון הצעירים. חדר
לא גדול, במרכזו שולחן פינג־פונג
מכוסה אבק. הרשת היתה זרוקה בצד,
ושתי מדקות ירוקות היו מונחות על
השולחן. מסביב לשולחן עמדו כיסאות
רבים, התיישבנו. מסביבנו התיישבו
כתריסר נערים, כבני 17 עד .20
הקירות חשופים, פרט לשני
לוחות־שנה של ועדת הנוער לעבודה
חברתית, התולים על הכתלים. בראש
כל לוח היו ארבע תמונות של צעירים

בני הגדה, שנהרגו בעת פיזור הפגנות
על־ידי כוחות ישראליים. כאן הם
נקראים ״הקדושים״ ,בהערצה.
בכל קיר יש חלון, זגוגיות אין. חלק
מהזגוגיות שבורות, חלק מהחלונות לא
זכו מעולם בזגוגית. בצד נצבה
מריצת־ברזל, עם שאריות בטון בתוכה.
אחרון הצעירים שנכנס הגיף את
דלת־הברזל מאחוריו, וניגש לסגור את
החלונות בתריסי־הברזל. היתה אפילה
קלה בחדר.
שוב נפתחה הדלת, וצעיר נוסף
נכנס לחדר, קצת בביישנות. אחד
הנערים שישבו מול הדלת הביט בו
בשתי עיניים שחורות, פעורות לרווחה,
כלא מאמין. אחרי רגע קם, חיוך רחב
התפשט על פניו. הוא ניגש אליו
והתחיל לחבק אותו ולנשקו, כמו אחרי
פרידה ארוכה.
השניים באמת לא ראו האחד את
השני זמן רב. הצעיר שנכנס לחדר,
שוחרר לפני זמן קצר ממאסר בז

שנתיים. אשמתו, כך סיפר: הנפת הדגל
הפלסטיני וציור סיסמות.
שם, בתוך החרר המאובק, החל יוסף
אבו־לבאן לגולל לפנינו את סיפורה
של דהיישה. סיפור קטן, המסמל את
סיפורו הגדול של כל העם הפלסטיני.
תושבי דהיישה הם פליטים מ־40
כפרים, שהיו קיימים באיזור הסמוך
לבית־שמש ולהרטוב. הם באו מכפרים
שאינם עוד, מכפרים שעל הריסותיהם
ניבנו אחר כך יישובים יהודיים.
ב־ 1948 הגיעו למקום 20 אלף איש.
המקום היה ריק לחלוטין, וכולו
אדמת־טרשים מסולעת. אונר״א
סיפקה לפליטים אוהלים, ומאוחר יותר
נבנה לכל מישפחה חדר קטן, שגודלו
שני מטר על שלושה. תושבי המקום
שזכרו את הכפרים הפורחים שאותם
עזבו, נטעו מייד עצי־פרי רבים, והיום
אפשר לראות בכל פינה מוכית בטון
עץ ירוק פורח, תות או תאנה. הם גם
עיבדו מעט שיטחי אדמה מסביב
למקום המיושב.
ב־ 1952 נורה למוות הקורבן
הראשון של דהיישה, בעת פעולת־תגמול
של צה״ל. עד היום זוכרים את
שמו.

^ להם ומיס
לצה׳׳ל

ך * ייהם של הפליטים תחת
! 1השילטון הירדני לא היו בדיוק
גן־עדן, והצעירים מכנים את שילטונו
של המלך חוסיין ״מישטר פאשיסטי״.
באמצע שנות החמישים היו בגדה
הפגנות זועמות בגלל כוונתו של
חוסיין להצטרף לברית־בגדאד — גוש
פרו־בריטי ופרו־אמריקאי — שעוררה
התנגדות בקרב כל הלאומנים הערביים
במיזרח התיכון. בעת פיזור המהומות
על־ידי צבא ירדן, נהרגו שלושה
מתושבי המחנה.
אבו״לבאן מדבר בהתרגשות. הוא
זוכר את כל הפרטים כאילו היה נוכח
בכל המאורעות האלה. הוא מכיר היטב
את ההיסטוריה של העם הפלסטיני.
במשך כל זמן השיחה מתרוצצים
מחוץ למועדון זאטוטים. אחדים
זורקים מדי פעם אבן לעבר החלונות.
הצעירים בפנים מסבירים בחיוך, כי
הילדים למדו לא לאהוב כל זר המגיע
למחנה.
ב־ ,1956 סמוך למילחמת סיני היתה
פעולת־תגמול של צה״ל בכפר הסמוך
חוסאן. בפעולה זו נהרסה תחנת־המישטרה
בחוסאן על־ידי יחידה .101
תושבי דהיישה יודעים לספר על הרוג
אחד מבין התושבים המקומיים.
,1967 מילחמת ששת הימים. תושבי
הכפר ישבו והאזינו לאחמד סעיד,
הקריין המצרי בקול קהיר, שסיפר על
נצחון הכוחות הערביים, והבטיח
שבעוד זמן קצר יושלכו כל היהודים
לים. זמן קצר לאחר מכן הופיע
כוח־שיריון בשערי מחנה־הפליטים.
התושבים, שהיו עסוקים בימי
המילחמה בעזרה לחיילי הלגיון,
והילדים הקטנים — מספר יוסף
אבו־לבאן, שהיה אז בן — 10 נשאו על
ראשיהם ג׳ריקאנים של מים לחיילים.

הנשק הסוו

| ש ל תושבי הגדה הוא הילדים. כ״ 30 אחוז
מהתושבים בדהיישה הם ילדים. הם הגיבורים.
הם״אלה שמיידים אבנים, הם אלה שמפגינים והם אלה שנהרגים

כאשר אנשי צה־ל ומישמר־הגבול מפזרים את ההפגנות. ילדים אלה
נולדו תחת מישטר כיבוש, והם לומדים יום־יום על בשרם את החיים
בצל מישטר כזה. ברקע: הרחוב החסום של דהיישה, במבט מהמחנה.

הם חשבו לתומם כי טור״הטנקים שייך
כנראה לאחד הצבאות הערביים,
שעל־פי השמועה באו לעזור לליג־יונרים
במילחמתם נגד הישראלים. כך
קרה שכוחות צה״ל שנכנסו לכפר,
נתקבלו בלחם ומים.
במשך שנתיים היה מחנה־הפליטים
שקט לחלוטין, עד שהתחילו.בעיות״.
ב־ 1969 זרקו אנשי חולית פת״ח פצצה
על רכב צבאי סמוך לדהיישה. בתוך
זמן קצר הגיעו הבולדוזרים הישראלים,
כלים כבדים שהפכו מאז דבר שבשי־גרה,
והרסו שלושה בתים. המיגרש
הגדול שבו עמדו פעם הבתים משמש
כיום כמיגרש־מישחקים לילדי דהיי־שה.
הצעירים
סביב השולחן הקשיבו
בשקט. איש לא הוציא הגה מפיו.
הרעש היחידי הוא של הילדים
הקטנים, שהתאספו מחוץ לחדר. אחרי
כחצי שעה של שיחה, הביא מישהו
מגש גדול עם שתיה קרה.

תמיד
ן* וסך אבן־לבאן המשיך לספר.
הוא מלווה את דבריו בתנועות ידיים.
הוא מעורה בפוליטיקה ובניבכי
הפלגים השונים באש״ף, לא פחות
מאשר בהיסטוריה הפלסטינית. הוא
אינו צועק, מדבר בשקט ובכבוד. קשה
להבחין בשינאה בדבריו.
בסמוך למחנה־הפליטים יש מחצבה

מישפחת הפצועה

נה אבי־המישפחה בסמוך לחדרון הקטן שנבנה

על״ידי אונר־א. במשך היום מערימים את כל
המיזרונים בצד החדר, כדי שאפשר יהיה לעבור.
בתמונה: שתי זקנות בתילבושת מסורתית.

גדולה, הנמצאת בבעלות ערבי־קש
ויהודי. הצעירים מספרים, כי המחצבה
גורמת להם סבל רב. הכפר מכוסה
באופן קבוע בענן אבק, הגורם לכולם
בעיות־נשימה. הם מספרים, כי בכל יום
בצהריים נערך פיצוץ דינמיט במחצבה,
ואבנים מועפות על בתי המחנה. רוב
הבתים סדוקים, והם טוענים כי זו
תוצאה ישירה של הפיצוצים. הכל
בטוחים, כי בדרך זו מקווים הישראלים
לאלץ אותם לעזוב את המקום. דהיישה
היא אחד המקומות הפעילים בגדה.
בכל תאריך היסטורי בתולדות העם
הפלסטיני היו שם הפגנות. התושבים
פטריוטים מאוד למקום, והם טוענים
— כי גם אילו היתה להם אפשרות, לא
היו עוזבים את המחנה. הם מרגישים
־קירבה רבה ואחדות עם כלל תושבי
הגדה המערבית, ומצהירים שהנציג
היחיד שלהם הוא אש״ף. הם אומרים
זאת ללא כל הסתייגויות.
רבים מתושבי המקום עצורים
לתקופות שונות. בימים אלה נמצאים
יותר ממאתיים צעירים במעצר, כמאה

מהם אסירים לתקופות ארוכות.
בכל לילה, הם מספרים, כאילו
מוסיפים עוד פרט של שיגרה, מגיעים
למקום לובשי־מדים, ונערכים מעצרים
וחיפושים. תמיד בלילה, בין חצות
וזריחת השמש.
הם אינם רוצים שהישראלים ישימו
עליהם תווית של טרוריסטים. הם
מודים כי זריקת אבנים לא תועיל
במיוחד להקמת המדינה הפלסטינית
הנכספת, אך טוענים כי זו הדרך
היחידה של הילדים לבטא זהותם
הלאומית.
וכך קרה מה שקרה בינם ובין
המתנחלים לפני כשבועיים. אוטובוס
ישראלי עבר, כבכל יום, על הכביש
הראשי. מישהו, שלדעתם הוא
פרובוקטור מושתל או מטורף, החל
זורק אבנים על האוטובוס.
המתנחלים ירדו מן האוטובוס,
מספרים הצעירים, והתחילו לרוץ
פנימה לתוך המחנה, כשהם יורים
ומשליכים אבנים. אחרי זמן קצר הגיעו

כל הרוכש מקרר ווסטינגהאוז היום
זכאי להשתתף בהגרלה. אולי
תקבל אותו חינם!

ההגרלה בפיקוח רואה חשבון החברה,
יועץ משפטי, נציגי החברה
ונציגי משח־ הפרסום.
ההשתתפות אסורה על עובדי
חברתאלקטרה ומשרד הפרסום.
המבצע: עד סוף יוני
( בכפוף לתקנון המבצע).

ההקפאה במקררי ״ווסטינגהאוד
האמריקאים של אלקטרה,
היא הקפאת דמס^ו 0ו\ו.
שיטה זו הומצאה באמריקה, ומיושמת
שנים רבות במקררי היוקרה ״ווסטינגהאוז״.
שנים של נסיון ושכלול
הביאו אותה לידי שלמות.
כשאתה קונה מקרר אמריקאי באלקטרה,
אינך עובר ״חבלי לידה״ של יצרנים
שרק עכשיו ״גילו״ את שיטת ד05מ=ו סוא,
ולמעשה לומדים אותה על חשבונך.
באלקטרה האספקה מידית והעיקר:
יש לך מקרר לכל החיים, עם השרות
החצויין של אלקטרה.
אלקטרה מקבוצת כלל תעשיות־

01101136ח 1ן /^68ץ

להשיג בסניפי אלקטרה והמפיצים הנבחרים. סניף ת״א: דיזנגוף סנטר, טל׳ .03-298987/8/9סניף יחיפה: חד הרצל , 18/20 טלי 670009:04-670870־ .04 סניף נתניה: שד׳ בנימין , 18
טלי .053-33486.33133 סניף ירושלים: מרכז כלל. טל׳ .02-222475,227852 סניף באר-שבע: רח׳ קק״ל ,132 טל׳ .057-72211 סניף אילת: מרכז מסחרי ע״ש רכטר, טל׳ .059-72933

יוון: מלינה מרקורי האמיתי
כלי־התיקשורת בישראל נוטים להתייחס לשרת־התרבות־והמדע
היוונית, מלינה מרקורי, בעויינות המהולה בשוביניזם
גברי: אשה, כוכבת קולנוע, סוציאליסטית ים־תיכונית, אולי
האנטי־תזה המוחלטת של גדעון פת, אליעזר שוסטק ויצחק
מודעי.
ביקורה האחרון בבריטניה חיזק את התדמית הזאת. מלינה
העזה לדרוש מהבריטים להחזיר ליוון את שכיות החמדה, הפסלים
והמימצאים הארכיאולוגיים הגנובים.
גם הבריטים עצמם התייחסו אליה בליגלוג סלחני. הם קנו את
הסחורה מהכובש התורכי המושחת, בחצי חינם, לפני שנים רבות.
החזרת האוצרות תיצור תקדים, שעלול לחסל את המוסיאון
הבריטי, שהוא, כדברי הפילוסוף המנוח ברטראנד ראסל ״סוחר
עתיר־יוקרה בחפצים גנובים״.
מרקורי לא הירפתה. היא רגילה במאבקים קשים, כמעט
אבודים, והיא גם מודעת לעובדה שהפעם אין לה כל סיכוי. את
המטרה העיקרית, הדגשת שייכותם של אוצרות־התרבות האלה
ליוון, היא הצליחה להשיג. היוקרה שצברה בתוך יוון תסייע לה
להוציא לפועל כמה מתוכניותיה השאפתניות בתחומי המדע,
האומנות והתרבות.
נציגת פיראוס, מלינה מרקורי נולדה סוציאליסטית. היא
סיפרה לעיתונאי הבריטי בארי כהן, ש״ינקה את הפוליטיקה עם
חלב אמה״ .סבה היה ראש עיריית אתונה, ואביה כיהן שנים רבות
כנציג השמאל בפרלמנט היווני.
ההפיכה של הקולונלים ב־ 1967 מצאה את מרקורי בסיור
בארצות־הברית. היא נצלה את המוניטין שלה ככוכבת קולנוע
מפורסמת, כדי לתקוף את המישטר הפאשיסטי בכל הזדמנות,
ולארגן את מיטב האמנים בעולם לפעולות־מחאה נגד התעללות
בעצירים הפוליטיים הרבים.
הקולונלים שללו ממלינה מרקורי את אזרחותה היוונית,
החרימו את רכושה וניסו להתנקש בחייה. עם נפילתם ב־,1974
שבה מרקורי ליוון, היתה בין מייסדי פ אסוק הסוציאליסטית,
ותוף שלוש שנים נבחרה לפרלמנט היווני כנציגת פיראוס
המאוכלסת בפועלים פשוטים, מעוטי־הכנסה.
מאז נצחון פאסוק ב־ ,1981 מכהנת מרקורי כשרת־החינוך־
והתרבות, והיא אחראית גם לאגף־העתיקות .״ליוונים,״ אמרה
מרקורי לבארי כהן,״ הארכיאולוגיה מהווה חלק עצום מחיי־התרבות.
כמעט כל חפירה מעלה מימצאים בעלי ערך רב,
ולעיתים אין לנו תקציב, כדי לפצות את בעלי האדמות שבהן
נמצאו האתרים.״
מרקורי הקימה עשרות מועצות־תרבות, שבהן מכהנים
פועלים, טכנאים ואיכרים לצד אמנים, בימאים ואנשי תרבות
אחרים. מועצה בהרכב כזה מנהלת עתה גם את התיאטרון הלאומי
של יוון.
אדניברסיטות פתוחות. מרקורי שואפת לבידור מסועף,
ומקדישה מרץ ומשאבים לפיתוח חיי־התרבות בכל יוון, ולא רק
באתונה. היא מתכננת העברת מירב תקציב מישרדה לרשויות
המקומיות, כדי להבטיח את התפתחות חיי התיאטרון והתרבות גם
באיזורים המרוחקים. היא מעדיפה חמישה מרכזי תיאטרון
איזוריים — שיכללו גם בתי־ספר לדרמה — על תיאטרון
יוקרתי אחד בבירה, שישרת רק את האליטות.
שיטות אלה יחסכו הרבה ביורוקראטיה ריכוזית, ויאפשרו
התאמת התכנים וסיגנון־הפעילות לתנאים המקומיים.
מאז כניסתה לתפקיד הצליחה מרקורי לייסד שלוש
אוניברסיטות פתוחות, השוקדות על חינוף מבוגרים, עם דגש
מיוחד על ארכיאולוגיה, וערכי תרבות הלניים.
כינוס הים התיכון. מרקורי מגלה, כמובן, עניין מיוחד
בקולנוע. התקציב לעידוד התעשייה המקומית גדל פי 20 מאז

.1981 מלינה מרקורי מאמינה שהמסר המיוחד,
הים־תיכוני־אירופי־סוציאליסטי של רוב יוצרי הקולנוע היווניים,
יניב יצירות־איכות מובחרות.
מרקורי דוחה בבוז את ההאשמות כאילו היא שוביניסטית
הלנית ותומכת בבדלנות יוונית. מישרדה עומד לארגן כינוס

9111

ה סן

השבוע מתארת סופרת טיימס את גורלו של עיתונאי ו
מבנגלה־דש, סוניל קאנטי די, הכלוא מיוני ,1981 מבלי שהו!
רישמית בעבירה כלשהי.
סוניל בן ה־ 37 הוא גם עובד סוציאלי, וכתבותיו מנו
בסיגנון בוטה ואמיץ. הוא לא חסך את שבט ביקורתו ו
בנגלודדש, שפגע בזכויות־האדם ועינה אזרחים רבים
חלקי־המדינה. סוניל התפרסם במיוחד בזכות סידרת מא
שהתמקדה בפרשיות שחיתות בבית־החולים הממשלתי ב
ראנגמאטי. לא רק הטיפול הרשלני ותנאי־התברואה היו
הוקעו במאמריו של סוניל. העיתונאי הגדיל לעשות מע
פרשת־שחיתות ומעילה בכספים שנועדו לקניית מזון ו
שפזים בבית־החולים.

אסיר סוניל קאנטי
כל השערות נתלשו
האם הוא־חי? במחצית השנה הראשונה למעצרו לא
המישפחה בשום מידע אורותיו, ולא ידעה כלל את מקום הי1
בינואר 1982 ביקר אותו אחיו. סוניל לא היה מסוגל ללכת1,
נתלש ברובו, והוא סיפר שעונה לעיתים תכופות, תוך ש
בהלם חשמלי(שיטה החביבה על מענים בכל העולם. די
מארצות־הברית ומנורווגיה מספרים, שאמצעי זה הוא פופו
גם בקרב חוקרי המוסד כלפי עצירים פלסטיניים בלבנון).
מאז עברה שנה ומחצה, ואיש לא הורשה לבקר את נ
מכריו ובני מישפחתו חוששים לחייו.

דרום־אפריקה:
התליינים בפעולה

שגרירות שקרנית
הגברת פראנסס נילי, נציגה בכירה של אירגון
הידידים הקוויקרי, דיווחה השבוע לעולם ק טן על
מדיניות ההשמצות של שגרירות ישראל בוושינגטון
כלפי מחנה״השלום.
לפני כשבועיים תידרכה מחלקת־ההסברה של
השגרירות קבוצה של יהודים מקומיים. הנושא: ביקורו
של פעיל־שלום בכיר בוושינגטון, שנמנה עם הנהלת
של״י המאוחדת.
וכך תיאר פקיד השגרירות את של״י: מדובר במיפלגה
קומוניסטית לכל דבר, המתנגדת לרק״ח אך ורק בנושא
הסובייטי. של״י היא איחוד של קומוניסטים מושבעים
ועוד עורך עיתון אחד (הכוונה, כנראה, לאורי אבנרי),
שעניינו היחיד הוא לעודד פורנוגראפיה.״
סתם שקר קטן ומבחיל, קטן בממדיו לעומת הכזב
הקולוסאלי של ״שלום הגליל״.
עם זאת, מתעוררת כאן שאלה עקרונית חמורה ביותר.
לפחות יש לנו כאן עסק עם פקיד קטן ומטומטם. חבריו
המתוחכמים יותר דווקא מנצלים את הופעות
פעילי־השלום, כדי למכור לעולם את ״ישראל האחרת״.
אבל בכל מיקרה, מתכחשת הנציגות הרישמית לתפקידה
העיקרי, ומשמיצה אזרחים ישראליים העושים בחו״ל,
תחת להגן עליהם.

ובצ׳כוסלובאקיה, אבל לא נגרע חלקן של ארצות אמו
המרכזית והדרומית, מדינות העולם השלישי בכלל,
ארצות־ערב והגדה המערבית הכבושה.

שרת תרבות מרקורי
לא שובניסטית הלנית
תרבותי גדול של כל עמי הים־תיכון, ובמרכזו פגישה עם
שרי־התרבות האירופיים. היא עומדת בקשר הדוק עם עמיתה
הצרפתי, ז׳אק לאנג, ומאמינה שכל עם חייב לפתח את תרבותו
מתוך מגע מתמיד ופורה עם העולם כולו.

בעדה־דש:
אסיר־המצפח
קוראי עולם ק טן מכירים את המדור אסירי המצפון ביומון
הלונדוני טיימס, המוקדש לאסירים פוליטיים, בררו כלל ללא
מישפט הוגן, בכל רחבי העולם. מטבע הדברים הוקדשו מדורים
רבים לאסירים פוליטיים בגוש המיזרחי, בעיקר בברית־המועצות

שלושה לוחמי חירות שחורים, חברי הקונגרס האפר
הלאומי עלו השבוע לגרדום. שלושת הנדונים תקפו מ
צבאיות ומישטרתיות בדרום־אפריקה, כחלק ממאבק עמם ל
ונגד האפלייה הגיזעית.
סינון מוגוריין, ג׳רי מוסולולי ומארכוס מוטאנג, כולם ב
העשרים של חייהם, יתייצבו לפני התליין, שיבצע רצח מיי
בשירות האפרטהייד.
המונח ״רצח מישפטי״ אינו לתפארת המליצה. ש׳
הנדונים לא הורשו להעיד ב״מישפט״ .נציג־ההגנה ניסה ר
את הודאות־הנאשמים, והודיע שהוא יכול להוכיח שהם
קשות בהלם־חשמלי ובמכות. הסניגור לא הורשה להמצי:
ההוכחות, וההוראות נתקבלו על־ידי השופטים. שלושה נאי
אחרים, שנדונו אף הם למוות, זכו ל״המתקת״ ע
למאסר״עולם. בדרום אפריקה הכוונה באמת לשהות בכלא ע
מותו של הנדון.
המזכיר הכללי של הקונגרס, אלפרד נזו, הוקיע
פיסקי־הדין, וגינה את שליטי דרום־אפריקה הצמאים לדם. ו
ההיסטורי מורה, כמובן, שגזרי־דין כאלה לא הצליחו מעולם
תנועת־שיחרור כלשהי.
חבל שראשי אירגוני מחתרת לשעבר, כמו מנחם בגין ו
שמיר, המנהלים כיום את מדיניות־החוץ הישראלית, אינם נ
להסביר אמת פשוטה זו לידידי־נפשם בפרטוריה.

חיי ברע

יין שערלייסטכאן-

יוון. כ מוכן י

השגה עוד יותר זול ״טוס״ אלסוכן הנסיעות׳.
אוליטפיזן יוס-ייסג0-ז6בגמן ר

ש 1חופ שה ל א מגיעה לירכתיים שר ״אטלס״

7ימים ט

מ$480-

שייט באונית פאר, נוף מרתק של מים ושמים,
6ארוחות ביום(גם מזנון חצות) ,סיפוני שיזוף,
קאזינו, סאונה 7 ,סיפונים, קוקטיילים,
דיסקוטק, קולנוע, שעורי התעמלות 3 ,בריכות
שחיה, בינגו, תזמורת, צוות הווי, נשף
תחפושות, משחקים, חנות פטורת־מכס, מספרה
מיזוג אויר מלא בבל התאים.
המסלול: חיפה -פאטמוס -קוסדאסי(תורכיה) -פיר אוס( א תונה) ־ רודוס -
אלכסנדריה -פורט־סעיד -אשדוד -חיפה.

הפלגה בכל יום שישי מחיפה
תנאי תשלום מיחזדים לבעלי כרטיסי אשראי, ויזה,דיינרס-קלאב וישראכרט.
פנה עוד היום לסוכן הנסיעות שלך.

ה סו כני םהכל ליי ם :

אל אלוף ושנת־ ספנות בע־־מ
תל־אביב: אנג ל ,6טל . 615283,622591 .חיפה: הי א ט ,6סל 742 .ו .67א שדוד: הנ מ ל, בי תן 6ו, טל. ו 3454

רכב ביבוא איש
ההפלגות בקו ונציה

השרות שאנו מעניקים

יתרונות התוכנית

לאור הבקוש ההולך וגובר לקני ת
הסדרת טי סו ת אל מרכזי הרכב
רכב ביבוא אישי יחד עם טיול באירופה
האירופיים.
הכנו עבורך תוכנית חד שה ה מ עני ק ה
• הפלגה עם מכוניתך החד שה
אפשרויות מגוונו ת של טיולים באירופה
באוני ה ׳׳סול או לי מ פי ה״ מונ צי ה
לחיפה.
י חד עם רכישת רכב.
• ייעוץ ו הכינ ה בהזמנת רכב.

פ ר טי ם בכל משר די הנסיעותו אצל:

י.כספי בע״נז

סוכנים כלליים.

בניויטת טוס-הפלג

• מימון חלק נכבד מ ה טיול ע ״י הרווח
ברכישת הרכב.
• ה מכוני ת שתרכוש תהא ב ס טנד רד
אירופאי גבוה.
• ז מני ם קצרים לאספק ת המכוני ת.
• שילוב של טיול באירופה במכוניתך
החד שה והפלגה מ הנ ה בים התיכון.

אולימפיה ־ שנת בניה 1967 דרגת סיווג בטיחותית א׳.

חיפה ־ רה׳ העצמאות ,76 טל , 674444 :תל־אכיב ־ רח׳ בן יהודה , 1טל , 655749 ,664902 :ירושלים ־ רה׳ ינאי ,4טל. 247315 ,244266 :

העולם הזה 2389

.א1111 ינז בשלס .
טו מור:
הייתי אשתו הסודית
של האוווד ׳11
ב־ 5באפריל 1976 מת במטוס
שהביאו מאקפולקו ליוסטון, אחד
המיליארדרים העשירים והמיסתוריים
בעולם — האוורד יוז. במשך שנים
לא הראה פניו בציבור, והשמועות
הילכו אימים בדבר היותו כבול בניגוד
לרצונו, על־ידי יורשים מיסתוריים
וכיוצא באלה. המיסתורין לא נחשף
לחלוטין עד עצם היום הזה, אבל
לאט״לאט מתבררים פרטים על האיש
שהיה מוקף באפשרויות אך בודד
בצורה מוזרה. השחקנית טרי מור
בת ה־ 51 הגיחה מפינתה בלוס־אנג׳לס
והודיעה קבל עם ועדה :״אני אשתו
הסודית של האוורד יוזז אני תובעת
לממש את חלקי בירושה, לא למען
הכסף כי אם למען יושרי ושמי הטוב.׳׳
ואומנם, בית־המישפט שלפניו
התבררה תביעת יורשיו של יוז, הכיר
בה יחד עם אלה ריים ויכ׳יין
פיטרם, נשותידלשעבר של יוז,
רודניות, בן, שילטונות־המס והמור־מונים,
כולם שותפים לירושה בת 2
וחצי מיליארד דולר.
לפי עדותה של מור, נישאו השניים
ב־ ,1949 ומעולם לא התגרשו משום
שלשניהם, כמורמונים, מותר להינשא
בשנית ואין חטא הביגמיה תופס אצל
חברי כת זו.
בראיון מיוחד לעיתון הצרפתי
פארי מאץ גילתה טרי, כי הכירה את
יוז כשהיתה בת . 16 רק כמה שנים
אחר כך התוודה לפניה כי התאהב בה
כשראה את סירטה חזרה באוקטובר.
האם התאהבה בו ממבט ראשון? ״לא,״
אומרת טרי. להיפך, הוא נראה לה זקן.
סוף־סוף היה מבוגר ממנה ב־ 23 שנים.
אבל האהבה באה באיחור, ודווקא
דרך הטלפון. בשיחות ארוכות לתוך
הלילה מצאה טרי את עצמה מוקסמת
מגבר שהאמין שהוא כמעט גילגולו
הנכון של ג׳יימם בונד.

הנסיך ניטו: קוצים בישבן
הילדון החמוד הזה בן ה־ 5הוא יצור עליז בדרך כלל. אלא שהפרוטוקול
אינו מרשה לו מה שכל אמא טובה מרשה לילד בגיל כזה. בעת תחרות רכיבה
שנערכה בבאדמינטון, ניסתה אמו, הנסיכה אן, להחזיקו במקום אחד
באורך־רוח לא יתואר. כי הנסיך הקטן פיטר לא התרשם ביותר מן הרוכביק,
יצא מתוך השורה והחל משחק עם עצמו בדרך מקובלת לגילו: תחילה הוריד
את כובעו ויצא מן השורה. אחר כך התחיל לעשות פרצופים, ולבסוף מצא
מקל ועשה לו רובה. מעניין ממי שאב את כל המרץ הזה — מהוריו, או
מדורתו, הנסיכה מרגרט?

הנסיך אלברט: יפה שתיקה ליפה
למרות שמלכות מונטה־קארלו ביקשה מן השמיים יום יפה לתאריך
מירוץ הגראנד פרי, ירד גשם וכמה נהגים הסתבכו. לעומת זאת, התנהג
הנסיך אלברט, בנם של גדיים ורנייה, בצורה רומנטית ומצא לו פינה
רגועה להתייחד בה עם יפהפיה שאת שמה ותוארה אין יודעים.
העולם הז ה 2389

ד״וויד בואי:השבוי התארח אצל שוביו
אין ספק כי שני האנשים שבתמונה הם יריבים מושבעים:
דייוויד בואי מגלם קצין בריטי בשבי היפאנים
במילחמת העולם, בסירטו של נאגיסה אושימה חג
מולד שמח, מיסטר לורנס ואילו דיוקי סאקאמוטו,
מצידה השני של בת הלוויה, מגלם את הקולונל היפאני

ששבה אותו. במציאות הלך בואי להיות אורח־הכבוד
בקבלת־פנים מפוארת ביותר שערכה המישלחת היפאנית
אחרי הקרנת הסרט בפסטיבל הסרטים בקאן. כך קרה
שהשבוי הלך לאכול אצל שובו — אוכל שהוטס במיוחד
מיפאן.

.אנ שים ב עו ל ם .

אלוף חדש בחרה לה נבחרת השחקנים הלאי
מיקצועיים, שליחתן של כל הנבחרות מקרב שחקני
הבייסבול החובבים בארצות־הברית. המשוגעים לספורט
האמריקאי הלאומי סבורים, כי כל רצונו של תינוק
היוצא מרחם אמו הוא להדוף את הכדור הסגלגל קדימה

ובכל הכוח. הנבחרת פתחה את חודש הבייסבול הלאומי

החובבני על המידשאה של הבית הלבן. רונלד רגן
כיווץ שפתיו, חשק שיניו והשיק את הכדור. לרוץ אחריו
כדי לקלוט אותו זה כבר עניין לאזרח הפשוט, בבגדים
המתאימים למישחק__.

3־ 1מיו
ואיזאבל הופר:
ואהוב את האחח
זה ואהוב את האחדת

לווה דו־סוי: רהיוח כרמן ער הנו
זה להיות כרמן יפני ואחו׳
בת ,21״ביילאורה״ מיקצועית. זה הכינוי הניתן בספרד לרקדנית ספרו־יה

אופיינית. זאת היא לורה דל־סול, המגלמת את כרמן של קארלום
מאורה ואנתוניו גאדס.
זאת היא כרמן שונה מאשר היכרנו על בימת־האופרה, בעיקר משום
שהיא בשר ודם, אמיתית כל־כך עד שקשה להבחין מתי נגמרת לורה
ומתחילה כרמן. זאת בדיוק היתה כוונתם של סאורה הכימאי וגאדס
הכוריאוגרף, שתרו את ספרד לאורר ולרוחב כדי למצוא נערה שלא רק תדע
לרקוד כי אם תהיה כרמן. ולהיות כרמן, לדבריו של סאורה, זה להיות אשה
יפהפיה, אנדלוסית; שחורת־שיער, בעלת שפתיים עבות ועיני איילה כהות.
ואמנם, חיצונית דומה לורה דל־סול לתיאורו של סאורה.

מבחינה חיצונית הן נראות כמו
שתי אחיות. למיו־מיו ואיזאבל
הופר אותו החיוורון בפנים, אותם
תווים עדינים, אותו עידון של הגוף
ואותו חיוך של אי־איכפתיות לכל
הרעש המתחולל סביבן. שתיהן
כוכבות אהובות בארצן, אלילות של
הבד הצרפתי. כל אחת לחוד אינה
סובלת מחוסר״עבודה, ואולי אף להיפך
— ישנן תקופות שכל אחת מהן
נראית אפילו יותר מדי על הבד.
אך בפעם הראשונה היתה זו
כימאית, דיאן קרים, שהחליטה לתת
לשתיהן הזדמנות משותפת, בסיפור־ידידות
בין שתי נשים. עד מהרה הפכה
בימת־הצילומים למקום חגיגה.
השתיים התיידדו במהירות הברק,
כאילו הכירו זו את זו מאז ומעולם. הן
הגיבו זו לזו כאילו החליפו ביניהן
מוחות וקראו זו את מחשבותיה של זו.
כל חוויה רגילה הפכה למקור שעשוע
בצוותא, וכל בדיחה היתה לרעמי־צחוק.
אך לאמיתו של דבר, נמשכה
החגיגה כל זמן שנמשכה ההסרטה .״כי
אומנם באופן פיסי,״ אומרת איזאבל
״אנו דומות זו לזו כמו אחיות, אבל
חיינו שונים לחלוטין.״
כעת, אחרי סיום הסרט, נראה
לשתיים כי חל בילבול מה בין
תפקידיהן בסרט וחייהן במציאות, מה
עוד שתפקידיהן נתפרו לפי מידותיהן
ותכונותיהן. עכשיו הגיע העת לברר
כל אחת לעצמה מי היא, בעצם.
העולם הז ה 2389

רק מכונת כביסה אחת
דומה ל־ 6 3 3בלה..

מ דו עמנ סי ם ל מכו ר לכ ם מ כונו ת כ בי ס ה
כ מו בלה או דו מהלא. א.ג...״י
כיוון שכולם מ כי רי םבע ליונו ת
ה אי כו תי תוהט כנו לוגי ת של מ כונ ת
ה כ בי ס ה 6 .בלה.
ו מנ סי םלח קו ת ה ־ ללא הצלחה!
א.א.ג .־ בלה עולה קצת יו ת ר ־
אך שוו ההרבההרבה יותר!

ל 3.מבחר מכשירי חשמל ביתיים נוספים העושים את החיים נוחים יותר: מייבשי כביסה, מדיחי כלים, שואבי אבק
מפזרי חום, מיקסרים, מגהצים, טוסטרים ועוד ועוד. תוכלו להשיגם בחנויות המובחרות למכשירי חשמל.

מטבח עץ אלון מלא. עם ציפוי מגן חדשני השומר עי
מראה העץ הטבעי.

אנו מזמינים אותך אל אולמי התצוגה של פ1גנפול.
אך, לפני כן, כדאי שתעשי סקר שוק ותראי מה
מציעים לך המתחרים...
כך תוכלי להתרשם מן העליונות של פ 1גנפ 1לבתיכנון
ובעיצוב מטבחים.
מטבחי פ 1מ פ 1ל מיוצרים למעלה מ 90 -שנה, כאשר
הקו המנחה הוא התייעצות מתמדת עם עקרות
הבית לשם יצירת מטבחים הנוחים והשימושים
ביותר. לכן,זוכים מטבחי פ1ן;?פול בפרסים ובתארים
שונים בתחרויות עיצוב מטבחים באירופה ובארה״ב.
בוא׳ לראות ולגעת בפרטי הפרטים של מטבחי
פ1ך5פ 1ל. מובטחות לך כמה הפתעות.
מטבחי פ1ג?פ 1ל מצופים גם בגבם למניעת לחות. יש
להם מדפים המותאמים לפי רצונך באמצעות
מערכת נקבים סמויים הנאטמים בפני ליכלוך כאשר
אינם בשימוש.
מטבחי פוגנפול עומדים על רגליות מתכת מתכוונות ׳*
המאפשרות כוון גובה משטח העבודה בין 74ל90 -
ס״מ. הפנל הקדמי נצמדבמגנטים ומאפשר פתיחה
קלה לשם נקו׳.

פתחי וסגרי את הדלתות והרגיש׳ בפעולתם הרכה
והמושלמת של הצירים. ראי את הניצול המושלם של
נפח הארונות. ואם תרצי תוכלי גם להנות מצלילי
הרדיו-ט״פ המותקן בארון המטבח לפי בקשתך.
מטבחי פ1ג?פ 1ל מותאמים למכשירי חשמל הבנויים
בתוך הארונות מתוצרת המפעלים המוליכים
באירופה ובישראל.
מטבח שאת חייבת לראותו הוא ״מימד 75״ המטבח
החדיש בעולם. רעיון מבריק וגאוני בפשטותו שקשה
לתארו במילים.

לפ 1גנפ 1ל 26 סוג׳ מטבחים שונים מעץ דובדבן,
יסמין, אשה, אלון, מהגוני, עץ צבוע, פורמייקה
ושלובי עץ ופורמייקה. חידוש הוא עץ אלון ארוג?בד.

לפ 1גנפ 1ל גם 18 מערכות שונות של ארונות לחדרי
אמבטיה עם כיורים יצוקים הניתנות להתאמה לפי
דרישת הלקוח.

מבחר הדגמים, הצבעים והחמרים מאפשר יצירת
יותר מ 200 -אפשרויות שאחת מהן ודאי תהיה
המטבח עליו חלמת.

פ 1גנפ 1ל עיצוב שצריך לראו ת
איכות שצריך לגעת!

צוות התכנון של פ1ך 3פ1ל יתן לך שרות חינם ויפקח
על ההרכבה בביתך עד לפרט האחרון.

אולמי התצוגה: רמת-השרון, סוקולוב , 93 טל.
.03/494036

״קולגייט״־מי שמכיר משחת שניים
טובה יותר־שיכתח את הכה
בדיקות קליניות הוכיחו, שמ שחת השניים קולגייט, היא אחת
המ שחות הטובות והיעילות ביותר לבריאות השניים, לנ שימה
רעננה ולחיוך זוהר ובוטח.

מ שחת השניים קולגייט, מכילה? \ 1 ?.פלואוריד המסייע בחיסון
אמאיל השן נגד חומצות הגורמות לעששת ולרקבון השניים.

אי עזר ושות• פ רסו מ אי ם

אגודת רופאי השניים הבריטית, מאשרת כי מ שחת שניים המכילה
פלואוריד מסייעת במניעת רקבון השניים. מ שחת השניים קולגייט
פלואוריד עונה על הדרישות והיא בעלת ערך מ שמעותי

כחלק מתכנית קפדנית וכוללת של טיפול בשניים.
מחקרים הוכיחו כי השמוש במ שחת שניים קולגייט עם
פלואוריד חשובה במיוחד לילדים, ולשמירה על בריאות השניים
אצל מבוגרים.
הצטרפו אל מליוני האנשים ברחבי העולם אשר הפכו א ת קולגייט
למ שחת השניים הנמכרת ביותר בעולם כולו.

בתביעה חסדת־תקדים להאדרת מזונות, טוענת
אשת קציו־החברה הואש שר המישטדה: נעד
מנד חומד׳ חברה שהוא היה ממונה ער השמדתם

החב1ן
* 1משך 31 השנים שרב־פקד
*בדימוס יוסף חכים שירת כחבלן־
המישטרה, הוא פירק מיטעני״חבלה
רבים, ואפילו טילי אוויר־אוויר. הוא
הצליח לנטרל מנגנונים מסוכנים מבלי
לאבד אפילו אצבע אחת.
פצצה אחת בלבד הוא לא פירק, וזו
התפוצצה השבוע, בעוצמה רבה
ובהפתעה גמורה.

״למרות עושרו הרב, לי הוא נותן ברוב
חוצפתו רק 50 שקל ( 500 לירות)
לחודש! זאת בעת שנטש אותי ואת
חמשת ילדיו, ואני נאלצתי לצאת
לעבודה במשק־בית, כדי לפרנס את

ילדינו.
בתביעה להגדלת מזונות ציינה
ריבקה חכים, בין היתר:
התחתנו ב־ . 1946 בשנת 1968 נטש

ך 1ך 1 1ןךרבקה ויוסף חבים במסיבה, לפני שנים.
111/111/111 111111״הוא הלך וחזר, ושוב הלן לאשה אחרת,
ושוב חזר אלי ״,סיפרה אשת החבלן בדימוס. בשבוע שעבר הרגישה האשה
החוקית שבעלה מסרב להגדיל את דמי המזונות, בסך 50 שקל.
לא היה זה מיטען שנמצא ברחוב,
ולא מלכודת של העולם התחתון. היה
זה חומר־נפץ שהצטבר במשך 14 שנה
בליבה של ריבקה חכים, האשה
שהולידה לו חמישה ילדים.
השבוע גילתה אשתו של הקצין
בדימוס, בתצהיר שהגישה לבית־הדין
הרבני בתל־אביב, עובדה מדהימה.
״בעלי, שבמיסגרת תפקידו כקצין־
חבלה היה ממונה על השמדת
חומרי־חבלה וחומרי־נפץ,״ הצהירה
רבקה חכים ,״היה נמנע מלהשמידם,
והיה מוכר את חומרי״הנפץ לבעלי
מחצבות ולעוסקים במכירת כלי־נשק
וחומרי־נפץ״.
רבקה חכים ציינה בתצהירה
שמותיהם של שישה אנשים שעימם
היה בא בעלה במגעים מיסחריים.
המשיכה ריבקה :״כמו כן היה בעלי
עושה עסקים נוספים בעת שרותו
במישטרה, כמו מכירת כימיקלים
ממכון וייצמן, בעזרת אדם בשם...״
(השם מופיע בתצהיר) .ועוד האשמה
חמורה :״בידי בעלי הצטברו כספים
רבים, בעיקרם במטבע זר, שאותם
הבריח לארצות־הברית, בעת שתי
נסיעותיו לשם.״
בהמשך התצהיר שהגישה ריבקה
חכים לבית־הדין הרבני, באמצעותם
של עורכי־הדין אהרון טירר וזאב ולנר,
היא הסבירה את מקור כעסה על בעלה:

יוסף חכים אותי ואת חמשת הילדים
הקן זנים שלנו, ועבר להתגורר עם אשה
בשם שרה אורבך. הוא הכיר את שרה
אורבך מ־ ,1956 בעת שהיתה נשואה,
ובאותו עת היו קשריו איתה קרובים
ביותר. הוא עזר לה להתגרש מבעלה.
מאז 1968 המשיך בעלי לקיים
יחסי־אישות איתי, ואחרי זמן־מה היה
חוזר אל אהובתו, שרה אורבך.
בכל אותה התקופה, שאני והילדים
סבלנו חרפת רעב, היה חי יוסף חכים
חיי־מותרות עם אהובתו.

לריבקה גירסה אחרת: בעלה הגיע
לארץ בגיל רך מסוריה.
בגיל 13 התחיל חכים לעבוד עם
אביו בפרדס בפתח־תיקווה. לצבא הבריטי
התגייס ב־ ,1940 ויצא למשימה
למצריים.
כאן נערכה הפגישה הראשונה שלו
עם עולם הסכנה וההרפתקה, שנמשכה
יותר מארבעים שנה. חכים הצעיר
התנדב להשתתף בקורס לסילוק
פצצות.
אז הוא טרם ידע, כפי שההתבטא,
שההרפתקה הזו ״תהפוך למיקצוע
שלי״.
אחרי שלחם, לפי דבריו, ביוון, נפל
בשבי הגרמנים. הוא נשלח יחד עם
שבויים אחרים למחנות באוסטריה
ומאוחר יותר לפולין.
בדרך הצליח להתחמק משומריו,
הגיע עד לשטח שבו פעלו חיילי הצבא
האדום.
אחרי המילחמה חזר חכים לפתח־תיקווה.
השלב הבא היה הצטרפותו
להגנה. השנה היתה . 1947
שנה אחרי קום המדינה הוצע לו
להתגייס למישטרה כחבלן. צעדיו
הראשונים כחבלן היו במישטרת מחוז
תל־אביב.
בתל־אביב היה יוסף חכים הבלן
ראשי של המחוז. במשך 21 שנה פירק
חכים מיטעני־חבלה במחוז המרכז.
את החלק האחרון בקריירה
המישטרתית שלו עשה כקצין־חבלה־ראשי
במחוז הדרום.
יוסף חכים התלונן לא פעם באוזני
ידידיו ומכריו שבעבר היה מיקצוע
חבלן־המישטרה תפקיר אפור .״במשך
התקופה הארוכה הזו 21 ,שנים, לא
הזמינו אותי אפילו ביום־עצמאות אחד
לנשיא המדינה ״,התלונן חכים. מה היו
הרגעים הקשים ביותר בקריירה שלו
כחבלן?
רגע אחד כזה היה כשהוזמן לטפל
בטילי אוויר־אוויר בנמל־התעופה לוד,
בתקופת מילחמת סואץ. מטוס־קרב
צרפתי נאלץ לבצע נחיתת־אונס מייד
אחרי ההמראה. הטייסים הצליחו לעזוב
את המטוס ולהתרחק בשלום. על
המסלול נשאר רק המטוס שבתוכו
טילים, שעמדו להתפוצץ בכל רגע.
הבלן המישטרה יוסף חכים ישב
לבדו במשך שש שעות מול אחד
הטילים במטוס, והצליח לפענח את
סודותיו ש ל כלי־הנשק הזה__ .
מעולם הוא לא עסק קודם בפירוק
טילים.
אחרי שהטיל הראשון פורק, נוטרלו
בקלות יתר הטילים שהיו במטוס. אחרי
המיבצע הזה אמר חכים :״אומרים לי
שאני בר־מזל, שיצאתי מהעניין בלי

פגע. אך אני יודע שבמיקצוע החבלן
אין די במזל״.

( י /לישון
^ בשקט
עם אחרת שבה היה קרוב
*למוות, היתה אחרי שעות עבודתו.
ביולי 1980 עשה יוסף חכים את דרכו
באחד הרחובות של רמת־גן. במיקרה
עבר ליד אוטובוס אגד, שבתוכו נתגלה
מיטען־חבלה.
למרות שהיה חשש שהמיטען עומד
להתפוצץ בכל רגע, אחז בו חכים ורץ
לחצר האחורית של אחד הבתים, שם

עד כאן קטע מכתב־התביעה.
האשה גם סיפרה, שלאחרונה חלה
הרעה במצב בריאותה, והיא נאלצה
להפסיק את עבודתה. לכן נותרה
במחסור, ואף הגיעה כמעט לחרפת־רעב.
ריבקה
חכים סיפרה בתביעתה,
שפנתה ליוסף חכים ודרשה שישלם לה
מזונות, אולם הוא צחק לה ואמר שדי
לה ב־ 50 השקלים לחודש — סכום
שנקבע לפני שנים רבות ומעולם לא
עודכן.
הרפתקה כמיקצוע
^וסן! חכים סיפר שהוא נולד
בצרפת, להורים ממוצא סורי. אך

ןךייוןןדך | 111־| ך שרה אורנך, שוטרת לשעבר ביחידת ה ן 11.1 4 ^ 11111 מישטרה בנמל התעופה בן־גוריון, שאיתה
מתגורר יוסף חכים מזה 14 שנה. חפים הכיר אותה בשהיתה עדיין נשואה,
טוענת האשה החוקית, שמסרבת עתה להסכים בקלות לגט.

הניח אותו. כעבור שניות נשמע
התפוצצות.
מה הוא מרגיש ברגעים אלה, למ
קרא כתב־התביעה של אשתו? א
לדעת. ניתן רק לצטט את רבריו מלפו
שלוש שנים, כשסיים את עבורו
כקצין־חבלה־ראשי במחוז הדרום
״חסר לי המתח שלפני פירוק הו

מול סכנת התפוצצות! יש להני
שהמתח הזה לא יגרום הפעם עונג ו
לחבלן הראשי חכים. עם פירסו
תצהירה של ריבקה חכים שהוג
לבית־הדין הרבני, יש להניח שרא?
מישטרת־ישראל יבקשו לשאול א
הרב־פקד בדימוס מה האמת בהא?
מותיה של רעייתו, לגבי מכירת חומר
נפץ של המישטרה לבעלי מחצב!
וסוחרים בנשק. הם גם ישאלו אותו נ
האמת לגבי הכימיקלים ממכון וייצג
שלקח להשמדה, אך מכר אותם לס
הרים, לפי דברי אשתו.
ריבקה חכים תצטרך לגלות פרט׳
נוספים לגבי ההאשמות שלה, וליוג
חכים לא יהא מנוס מלתת הסבר
ולהתגונן, או להכחיש מכל וכל <
דבריה.
בינתיים מוצא החבלן את מנוהו
אצל חברה למיקצוע, שוטרת לשע1
ביחידת נמל־התעופה בן־גוריון: שו
אורבך, שאותה הציג כאשתו.
בתמונה שצולמה לעיתון האר
הופיע השוטר לשעבר חכים בחברו
של השוטרת אורבך כשהוא מצ
אותה :״שרה אישתי — עכשיו אי!
בשקט.
האם גם אחרי הגשת התצהיר ע
ריבקה חכים לבית־הדין הרבני בת
אביב, יישנו יוסף ושרה בשקט?

מרסל זוהר1

״החגסחת(א
אומות אוריו מויסוו, הדוגמנית הנושית
שבאה לישראל והגוננת את ההצגות

1ידי 1¥1 71111ה 1*1¥ 1 1״אין לי כוונות להיות דוגמנית עוד 10 שנים. אני אפרוש מן
^ 1 1 /1 1 \ 1 \ 1\ 1 111/ 1המסלול בגיל 24 ואפנה את מקומי לצעירות ויפות ממני. אני
מפרגנת לדוגמניות אחרות ומעודדת צעירות ויפות לעלות למסלול ״,אומרת ארלין.

¥ | 71¥1 1111ח יש לשחורה היפהפיה בת ה־ .21 רגליים שלא נגמרות, חזה שופע, ושיער
\ 14/111/1 | 11 ארוד״ארוד, והעיקר -היא יודעת לרקוד בצורה שרק שחורים יודעים.
אז מה הפלא שהדוגמניות הישראליות לא מפרגנות לה ומונעות ממנה להופיע!

למה הן חוששות מ מני ^ ד ר ^ ״י ^
כאן. זוהי הכנסת אורחים!״ ארלין מהווה אטרקציה בכל תצוגת אופנה, שבה היא משתתפת.

1111,1

ן * י לא מפרגנות לה, הן לא ידידותיות
! 1כלפיה. הן: דוגמניות־הצמרת הישראליות,
הנהשבות לעילית במיקצוען. היא: ארלין מדיסון,
דוגמנית כושית צעירה ויפה, המרשימה בתצוגות
את כל רואיה וגונבת את ההצגה. לא חשוב מי
מופיעה לצידה ומה גובהה — ארלין היא הסטאר.
גובהה 174ס״מ, רגליה חטובות ולא נגמרות.
החזה יחסית שופע, אחוריים עגלגלים, שיער
ארוד־ארוך, עיניים שחורות ומרצדות, שפתיה
מלאות מאוד ופניה חייכניות עם גומת חן.
הפצצה השחורה הזאת הגיעה לישראל ממש
במיקרה. בלוס־אנג׳לס, מקום מושבה הקבוע,
פגשה לפני שישה שבועות את מעצב השיער
הישראלי גילי גמליאלי .״נפגשנו במיספרה של
בתיה ועליזה, היא מספרת .״גילי הסתכל עליי
ולא הוריד עיניו ממני. בסוף גם תפש אומץ, ניגש
אליי, והתחלנו לשוחח״.
אחרי שיחה קצרה הוא אמר לה: את כל־כן־

יפה, למה שלא תבואי לישראל לדגמן? והיא
השיבה לו :״באמת, למה לא?
שכחו השניים את התסרוקות והלכו לקנות
כרטיס־טיסה.
יומיים אחרי כן באה ארלין לישראל.
ארלין מתארחת כרגע אצל בני־הזוג גמליאלי,
וגם על כך יש ללשונות הרעות מה לומר.
״אומרים עלי שאני אופר־גירל, כלומר האומנת
של בתם. זה בהחלט לא נכון, על אף שאני מאוד
אוהבת את מורן בת השנתיים ומטיילת עימה
לעיתים״.
ארלין, בעלת עור השוקולד הבוהק, נולדה
בלוס־אנג׳לס לאב אינדאני ואם מטכסס. יש לה
11 אחים ואחיות. אחות אחת היא דוגמנית, וארבע
אחרות הן זמרות.
ארלין בת ה־ 21 עוסקת בדוגמנות כבר שלוש
שנים .״פניתי לשטח הזה כי יש לי נתונים פיסיים,
וגם מאוד מצא חן בעיניי החופש שבעבודה. אני

מנשות 7י!
לא אוהבת שעות קבועות, בוודאי לא להיות
כלואה במישרד.
״אני מאוד אוהבת את עבודת הדוגמנות. את
המסלול, את הקהל, את חיוכיו ותגובותיו ואת
מחיאות־הכפיים. בדוגמנות־צילום אני אוהבת את
האפשרויות לשינוי הדמות.״
בישראל ארלין כבר מועסקת כדוגמנית. יש
; לה לפחות שלוש תצוגות בשבוע.
״אני טיפוס חבורתי מטיבעי ואוהבת אנשים,
וקצת קשה לי להבין את יחסן הקר והאדיש של
הדוגמניות אליי? ממה הן חוששות, ממה הן
פוחדות? הרי אני אחרת, ואני לא מהווה תחרות
לגביהן.
״אני יודעת שאני בולטת על המסלול גם
בצבע עורי וגם בצורת הילוכי המרקד. כן, למדתי
הרבה שנים ריקוד קלאסי, בלט וסטפס. אני
מרגישה חופשיה על הבימה, ולעתים, כשהמוסיקה
מתאימה, אני פשוט רוקדת בלי לחשוב מה
יגידו.
״זה אצלי בדם, הן לא מבינות את זה. זה לא
כדי למשוך תשומת־לב. בכלל באמריקה
דוגמניות חייבות לדעת לרקוד.
אחרי התצוגה הגדולה של גרשון בר שהיתה

לי בהילטון, באו אל מאחורי הקלעים אנשים
שלא הכרתי ונתנו לי המון קומפלימנטים, וזה
היה מאוד נעים. לפחות יש לי פידבאק מהקהל
האוהד.

^ 4אופי של
ציפור
ך• עלי חבורת־דאום נה מתייחסים אלי
*//יפה, וידוע לי על מיקרה אחד שבהם
פנתה דוגמנית אל בעלי־החברה וביקשה שלא
יהחו אותי, כי אני לא דוגמנית ולא מקצועית.
״הופניתי גם אל מארגנת־תצוגות אחת, והיא
אמרה לי: יש לי כבר כושית אחת בצוות
הדוגמניות, לא צריך יותר.
״נכון שבישראל אני לא מרוויחה כמו
באמריקה, אבל טוב לי כאן. מזג האוויר נעים,
ואני פוגשת גם אנשים נחמדים.
״בארצות־הברית אני מקבלת 55 דולר
לתצוגה ו־ 25 דולר לשעת חזרות, שבדרך־כלל
נמשכת שעתיים. לפעמים, אם זה שאו גדול, אני
מקבלת גם 150 דולר לערב. פה, מכיוון שעדיין

וליא ארלין מדיסון, הייבוא האישי של גילי גמליאלי,
״1111111ך י 1ך
#1 \ 1111 שפגש אותהבארצות״הברית, ראה שיש בה פוטנציאל
1 #1 1111
טוב של דוגמנית שתוכל להצליח בארץ. בתוך יומיים היא נחתה בישראל והתחילה לעבוד.
לא מכירים אותי, אני מקבלת 2500 שקל
לתצוגה.
״שרית דמיר, שהיא דוגמנית וכוריאוגרפית,
מאוד מפרגנת לי, ומזמינה אותי לכל תצוגה

שהיא מביימת.
״מה אני עושה בכסף שאני מרוויחה? אני נורא
בזבזנית. אני אוהבת שאנשים ירגישו טוב, לכן
אני תמיד מזמינה חברים לארוחות, קונה להם
דברים ונהנית מהחיים. עד היום לא חסכתי
כסף_ _.
״בלוס־אנג׳לס אני גרה עם אמא, כך שאני
יכולה להרשות לעצמי להיות לארז׳ .פה אני לבד,
ואני חייבת לחסוך כי בקרוב כשאתאקלם אשכור
דירה לבדי.״
ומה בעניין הגבר הישראלי, איך הוא מוצא חן
בעיניך? ״עד עכשיו לא פגשתי כאן שום גבר

שממש מצא חן בעיניי. הגבר הישראלי הוא מאוד
אגרסיבי בהתנהגותו. הוא אומר לי הכל ישר
בפנים, אין לו בושה ואין בו עדינות.
״אני מאוד אוהבת גברים לבנים. הם מושכים
אותי פיסית. מה מושך אותי? העור הלבן שלהם.
הם סקסיים לדעתי. אני אוהבת יהודים. באמריקה
היה לי חבר יהודי אמריקאי.״
ומה בענין חתונה? ״אני עדיין לא חושבת על
נישואין בשלב זה. יש לי אופי של ציפור. אני
אוהבת להיות חופשיה, לעשות מה שאני רוצה
ומתי שאני רוצה. לקום, לנסוע או להשאר, הכל
כאוות־נפשי.
״כן, בטח שיש לך תוכניות לעתיד. אני אדגמן
עור שנתיים, מקסימום שלוש, עד גיל ,24 כי כל
יום גדלות וצומחות עוד נערות יפות וצעירות,
וצריך לפנות מקום גם להן. אחר כך אפתח
בארצות־הברית מכון לטיפוח־הגוף ולהתעמלות.״

: 1982 רזה

: 1979 עגלגלה

סיפורם של שדיים

עם נוצות לא לה

חיקוי של מרלין מונרו

זקוק לרוגמנית סכסית במיוחר. הוא פנה, כמובן,
לפנינה. תרהמתו היתה גרולה כשגילה של־פנינה
רוזנבלום אין בכלל שריים שופעים.
נמצא פיתרון: השריים של פנינה מולאו בגומיות
מתאימות. אחרי התיגבור, הם היו שוב ראויים
לתואר השדיים של המדינה.
אני לא נוהגת לספר סיפורים בגוף ראשון,
אבל הפעם אני מוכרחה לסטות ממינהגי. פנינה
היתה מועמדת בתחרות מלכת המיס בשנת .1971
כמו בכל השנים היו בתחרויות נערות יפהפיות. י
פנינה בלטה רק בפניה היפות שאותן נהגה
להבליט בצמה לראשה, כמו אינדיאנית, דבר
שהיה מיוחד בימים ההם. להפתעתי היא נבחרה
על־ידי הקהל כסגנית שניה למלכה. בתחרות
שבה נבחרה איריס דוידסקו כמלכת־המים.

בועז שרעבי אוהב אותן תימניות. הרומן
היחידי שהיה לו. עד כמה שאני יודעת, שלא היה
עם תימניה היה עם אירים דוידסקו, בתקופה
שהיא יצאה איתו ועם אורי גלר. אשתו, שממנה
התגרש, היתה ליאורה סחה, בת אחיו של בו־פי
סחה המנוח.
לפני ארבע חודשים הכיר בארץ גרושה תי־מניה
יפהפיה בשם אורנה, שהיתה נשואה

בשבוע שעבר היה הצלם מולה הרמתי

במיג

הגלויה •טל רוטשילד: הצד הקידמי והאחורי
קשרים בינלאומיים

תקופה קצרה אחרי התחרות התחילה פנינה
לבלוט בחזה השופע שלה ברחובות העיר. פגשתי
בה ושאלתי מניין ההתפוצצות הזאת והגודל
החדש, כי בדיוק באותה תקופה התגלה שהדוגמנית
הפולניה סוד לרנר הזריקה זריקות
מתאימות לשדיה. פנינה הכחישה, וטענה ששדיה
גדלו בגלל השמנת־יתר של גופה.
כששאלתי אותה השבוע הסבירה שהיא כבר
אינה צריכה להציג את שדיה. אם ואכן, השדיים
פשוט נעלמו. פנינה רזתה לאחרונה מאוד, אולי
זאת הסיבה שלמסיבה לרגל הצגת סיפרה, היא
באה במחשוף מכוסה בנוצות.

בועז שרעבי
בניו־יורק

פנינה היא כיום נערה בינלאומית. היא הראתה

לי אפילו גלויות שקיבלה מאריק־דה־ רוטשילד
( )40 הרווק היחידי במישפחת רוטשילד

הצרפתית. האמינו לי, היא ממש נבונה. אני
בטוחה שהיא גם תנצל את העובדה שאין לה כבר
שדיים מפוצצות. היא סיפרה שהיא כבר מכרה
לסופר־פארם מכשיר שייבאה מארצות־הברית
לחיזוק שרירי״החזה. מובן שכולם ימשיכו לאכול
את כל מה שפנינה תמכור להם, אפילו את מה
שמזמן אין לה.

: 1971 פנינה(משמאל) כסגנית מלכת־המיס
טיפוס של אינדיאנית

לחייל־או׳׳ם מפינלנד, שהפך דוגמן. שרעבי נסע
לארצות־הברית, פתח מיני-מארקט, אך פעם
בשבוע הוא שוכר את המועדון פיקוקס בווילאג׳
שבו מופיעים זמרים ישראליים.
בועז הבטיח לאורנה שברגע שיסתדר ישלח
לה ולבנה כרטיס כדי שיצטרפו אליו. הוא עמד
בהבטחתו. כיום הם גרים ביחד, עם התינוק בן
השנתיים.
במיכתבים המגיעים לארץ, מבטיח בועז שהוא
יחזור, אבל רק אחרי שיעשה בוכטה של כסף.

נחמדה
בת 50
בשבת שעברה נפרדה מקשישי בית־האבות
ברעננה אורחת שביקרה שם מדי יום, בשלושת,
השבועות שעברו. היא נראתה ככוכבת מעולם
אחר.
היתה זו זיווה רודן (שפיר, קריטש׳,
מייד) .בבית־אבות זה מתגוררת אמה, רוזה, בת

זיווה הגיעה הפעם לארץ בלי הפודלים שלה
ובלי עשרות כובעים, אך עם התילבושות
המתאימות. היא התבגרה.
אבל על שני זוגות הריסים המקשטים את ׳

11171(07/7101ע

0111111
הלשכה מתחתנת
ביום שלישי בשעה 11 בבוקר הגיעה מכונית
ביואיק מפוארת לבית־הכנסת ברחוב בן־יהודה
בתל־אביב והוחנתה על המדרכה. ממנה יצא חתן
בחליפה כהה. היה זה גדי ברנר( .)44 כמה דקות
אחריו הגיעה הכלה, נורית חפץ, מזכירתו של
שר־המשפטים לשעבר, שמואל תמיר.
החתונה היתה צנועה ואלגנטית, והשתתפו בה
כ־ 25 איש. בלט ביניהם תמיר בחליפתו המהודרת
בצבע חום כבד, כאילו היה החתן השני. הוא בא
בליוויית אמו, אך בלי אשתו, רות.
היה זה רגע מרגש לכל המשתתפים, כי הזוג
היה בלתי־רגיל. שניהם, וכל אחד לחוד, עבר
כיברת־ה־ר עד לרגע בו נישאו.

זיוה שפיר
ביקוראצל אמא
עיניה היא אינה מוכנה לוותר. היא מזכירה כוכבת
אחרת שנוחתת מדי פעם בארצנו, עם ריסים
שמזכירים תריסים, שבעדם אפשר בקושי לראות
את העינים — הפסלת אילנה גור.
זיווה, שהיתה נערת־זוהר לפני יותר מ־30
שנה, נערת־הזוהר הראשונה של ישראל, חגגה לא
מזמן את יום הולדתה ה־ .50 היא חגגה בחברת
בעלה השלישי, פרד מייד, שהגיש לה כמתנת
יום־הולדת מעיל מינק.
היא מנהלת כיום בית־ספר לאופנה בשם
קביזון מודלין סקול.
כשנשאלה איך היא שומרת על גיזרתה, היא
סיפרה שהיא עבדה על עצמה שנים, ושכנעה את
עצמה שבעצם היא לא אוהבת לאכול .״יש לי
נטיה להשמנה, ואני משמינה כשאני רק מסתכלת
על זית״ ,אמרה.
איך זה לחיות בעולם של זוהר, כשיש צעירות
יותר ויפות יותר?
היא הסבירה :״אני לא מנסה להיות יפה יותר
ממה שאני, אבל אני מנסה להיות הנחמדה
ביותר״.

במשן־ 10 שנים היתה נורית חפץ מזכירתו
הצמודה של שמואל תמיר. היתה זו מזכירה
שהפכה לשם דבר. היא היתה תמיד לצידו. זה החל
עוד כשהוא היה חבר־כנסת בלתי־חשוב.
כשהתמנה כשר־המישפטים, הוא מינה אותה
כראש״לשכת השר בירושלים. כשנכנס תמיר
לבניין מישרד־המשפטים שברחוב צלאח אל־דין,
הגישה אליו, אפילו של עוזריו היתה דרו המסננת
של נורית חפץ. מנהל־המישרד, מאיר גבאי,
והיועץ המישפטי לממשלה, הפרופסור אהרון
ברק, מצאו שביגלל שינויים שנערכו לפי
הוראותיו של שר־המישפטים בבניין, הדלתות
שלהם, שהובילו ללישכת־השר, נעולות במיתקן
אלקטרוני. הם היו חייבים לעבור את מחסום
האינטרקום, ואת המחסום של נורית חפץ בכל
פעם שרצו להיכנס לחדרו של השר. רק אחרי
שקמה סערה במישרד, שונו הסדרים. אך
למנעולים שהותקנו על המגירות השונות
במישרד היו מפתחות רק לשר ולנורית. נורית
עבדה גם במישרדו של תמיר שבשדרות
רוטשילד בתל־אביב. באותו בניין ישנם
המשרדים לצילום רפואי של האחים ברנר, עסק
שהם ירשו מאביהם. אם יש שני אחים תאומים
שונים, הרי אלה האחים ברנר. האחד הוא אסף,
גבר שקט, שנשא אשה בשם דיאנה, ויש להם
שלושה ילדים.

הכלה נורית חפץ והחתן נדי ברנד
סערה במישרד

האח השני הוא גדי ברנר, שם־דבר בחיי״הזוהר

של תל־אביב. הוא היה נשוי בזמנו לאילנה,
אשה נאה שממנה יש לו בת המשרתת כיום
בצה״ל. הוא נפרד מאילנה וניהל במשך שנים
רומן עם זיוה שומרת, הדוגמנית ומלכת־היופי,
כשהוא מחזיק בשני הבתים בו־זמנית.
באחד הפיוסים עם אשתו נולדה בת נוספת, כיום
בת .7לבסוף התגרש מאשתו. היה זה רק לפני
שנה. הוא נפרד גם מזיוה, ניהל רומן עם דיילת
אל אל ניצה עמית, שממנה נולדה לו בת
שלישית. גדי הכיר בה כבבתו, ורואג כיום לכל
מחסורה.
לנורית אלה נשואין ראשונים.

הרבי חיתן, הרבי גירש
נירה עדי התגרשה בימים אלה. למי שלא זוכר: נירה הפכה דתית, נעלמה מחוגי הבוהמה, ורק
לפני זמן קצר זכתה בבירכתו של הרב, כשנשאה לגבר שומר־מיצוות.
הנישואין ארכו זמן קצר ביותר. השניים התגרשו.
לפני כן היתה נירה נשואה לשחקן דודיק סמדר, שממנו יש לה בן המשרת בצבא. היא התפרסמה
מאוד ככוכבת תוכניות־לילדים, שבהן כיכבה לצירו של ישראל גוריון.
פעם הדהימה את ידידיה, כשהצטלמה בתמונות־עירום בגיל .40 מייד אחר־כך הפכה דתית.

600 איש חגגו מסביב לברכה במלון אכדיה ביום השני שעבר את חתונתו של אייל ליבוביץ
( ,)22 בין הזקונים של שוקי ליבוביץ מעץ הזית עם רונית פנצר (.)20
היתה זו חתונה סולידית. חסרה היתה הדודה של החתן, אנטה ליבוביץ, המתגוררת כיום
בלוס־אנג׳לס.
אנטה לא רוותה נחת מחייה לאחרונה. אחרי שאיבדה את בנה בתאונת־דרכים מחרידה. בימים אלה
עומדת בתה דפנה לקבל את הגט המיוחל מבעלה, אבי שני ילדיה, האדריכל יורם רסקי*.

שוחררה בחנינה ימים ספורים לפני
מועד עדותה במישפט.
כאשר העלה הסניגור את חשדותיו
אלה באולם בית־המישפט, הגיש לו
פרקליט מחוז תל־אביב, עורך־הדין
אהרון שדר, מיכתב ואמר כי בו נמצאות
הסיבות לחנינה. אך פרקליט המחוז הוסיף
וביקש שתוכן המיסמן־ ישאר חסוי
מפני הציבור והעיתונות, ויעמוד רק
לפני עיני הסניגור.
עד היום זוהי הדרו המקובלת.
חנינות ניתנות בסתר, במחשך, הרחק
מעיני הציבור.

בסתר

ביטול העבידה
למסיע^ עוד שאדם עומד לדין באופן
*פומבי, כל ראיה במישפטו נחשפת
לעיתונות ולציבור, הרי כאשר הוא מקבל
חנינה, נותר מעשה־החסד לוטה
בערפל כבד, ואינו מתפרסם כלל.
מבחינה פורמלית, החנינה אינה
הליך מישפטי, אולם הוא תוצאה של
הליך כזה, וקשורה כן באופן הדוק ביותר
.״חנינות הן מוצר־לוואי של משפטים,״
אמר עורך־הדין מיכה קירש, מי
שהיה פרקליט מחוז ירושלים.
החוק קובע, כי סמכות החנינה היא
בידי נשיא־המדינה, השוקל את כל
הנתונים ומחליט. אולם החלטתו זקוקה
לחתימת קיום של שר־המישפטים
במיקרה של אדם שנידון בבית־מישפט
אזרחי רגיל של המדינה — ושל שר־הביטחון
— כאשר העבריין נידון
בבית־הדין צבאי.
החנינה הרגילה היא הקלה. בעונש.
הנשיא מפחית את עונשו של אדם
ומקצר את תקופת־מאסרו, או אפילו
מקטין את הקנס שהוטל עליו. אולם

נחון אוריון
רצח אי ש.ברינקס״

מועמד לחגינה ברנם

נחון שימחון

רצח בחולות
^ דבר הטוב ביותר שהיש־
1 1/ /ראלים עשו עבורנו, היה ביטול
עונש״המוות בגדה ״,כר אמר עורך־דיו
ערבי משכם. הוא סיפר כי בתקופת
שילטון ירדן, מי שנידון למוות והיה לו
כסף, היה פונה לעורך־דין נודע, משלם
לו הרבה כסף והיה זוכה בחנינה .״רק
העניים הוצאו להורג, כל היתר זכו
בחנינה,״ אמר.
במרינת־ישראל בוטל עונש־המוות
כמעט בכל המקרים, אך מוסד החנינה
הוא עדיין מוסד חשוב וחיוני, שמאות
אסירים נושאים אליו עיניים. הוויכוח
בדבר מתן חנינה לעמוס ברנס החזיר
את נושא החנינה לחדשות, אך נושא זה
בעצם לא ירד מעולם.
לפני ימים ספורים זכה בחנינה ברוך
אבו־חצירא, בן־דודו של השר, שנידון
למאסר לשנים רבות בגלל עבירות
חמורות של שוחד ושחיתות. היה ברור
לכל, כי הוא אינו זכאי לחנינה, ובכל

זאת נעתרו שר־המשפטים, והנשיא,
והסבירו כי המדובר רק בהקלה קצרה
בעונש, וכי אביו של האסיר הוא אדם
זקן וחולני, שסבל דיו בחייו.
חנינה זו רק אישרה בעיני מישפט־נים
רבים את הרכילות המסתובבת
בבתי־מישפט האומרת כי לאסירים
שהם דתיים ויוצאי עדות־המיזרח קל
יותר לזכות בחנינה, בעיקר אם המליץ
על כך רב.
מאז חנינתו של בן־ציון הפך מוסד
החנינה בישראל למוסד הנתון לביקורת.
כדי למנוע הידרדרותו של מוסד
חשוב וחיוני זה, יש לעשות אולי כמה
שינויים בהליכים הנהוגים בו כיום.
בלדרית הסמים, חגית ולדמן, זכתה
לפני כחודשיים בחנינה. היו השגות
רבות על חנינה זו מצד עורר־הדין דויד
יפתח, סניגורם של שמעיה ושרה
אנג׳ל, הנאשמים ברצח כפול. חגית
היתה עדת־תביעה במישפטם, היא

רצח בטבריה

נחון ברוך אבו־חצירא

שוחד
.י,יי

לנשיא גם סמכות לתת חנינה מוחלטת,
אקט המבטל למפרע את העבירה ומוחק
אותה כליל. סוג זה של חנינה הוא
נדיר ביותר, אד גם בו נעשה לפעמים
שימוש.
אין כמעט אסיר במדינה שלא הגיש
אי פעם בקשת חנינה, ורבים שולחים
כמה וכמה בקשות כאלה. ואם לא
האסיר עצמו, הרי שבני־מישפחתו פונים
לנשיא בבקשות חנינה עבורו.
מבחינת החוק, אין כל צורך שהא־סיר
עצמו או מישהו מבני־משפחתו יפנה
לנשיא. הנשיא יכול לתת חנינה גם
על סמך יוזמה פרטית שלו, ללא כל
בקשה.
מול כל אותם האסירים המתחננים
לחנינה, ניצבים מפעם לפעם כמה
אסירים הטוענים כי הם חפים־מפשע
וכי לא ביצעו את העבירה, ולכן אינם
רוצים בחנינה, אלא בזיכוי ובטיהור
שמם.
כזה היה עמוס אוריון, שטען כי לא
הוא שביצע את רצח איש ברינקס,
שבו הורשע. כזה היה הרס״ר חיים
• שימחון, אשר הורשע בשנות החמישים
ברצח מירה ארצי, וטען אף הוא כי הוא
חף־מפשע ורוצה את טיהור שמו. וכזה
היה דויד יעקובוביץ, שהורשע ברצח
ואונס בגן־מאיר.
אך למרות הכל, כאשר הגיעה החנינה,
לא סרב איש. הם מיהרו לעזוב את
הכלא, וביקשו רק לשכוח את שנות־המאסר
הארוכות.
חנינה אינה מונעת מישפט־חוזר,
כפי שסבורים אנשים בטעות. מי ששוחרר
בחנינה, יכול לצאת מן הכלא,
לחקור, לברר, למצוא ראיות ולהביא
למישפט חוזר אשר יטהר את שמו.

אולם עד היום לא עשה זאת איש מכל
אותם שטענו כי הם חפים מפשע ואשר
זכו בחנינה.
למרות הופעתו המרשימה של ברנס
בטלוויזיה והתעקשותו הרבה על חפותו,
קשה להאמין כי הוא יסרב לחנינה,
אם זו תוגש לו,
לאיש אין ספק כי החנינה היא מוסד
חיוני. תנאים משתנים, מדיניות עונשים
משתנה, אנשים היושבים בכלא
שנים ארוכות משתנים גם הם ללא
הכר, ולכל אלה אין מוסד אחד היכול
להצילם, מלבד החנינה.
לעיתים, כאשר עבירה מסויימת
מתגברת ונראית כמאיימת במיוחד על
הציבור, מדיניות״הענישה דורשת החמרה
בעונשים על עבירה זו. ואז יתכן,
כי למרות נסיבות אישיות מיוחדות
ואשמתו הקטנה של האסיר, הוא נירון
לתקופה ממושכת מאוד, למען יראו
וייראו.
אולם אחרי זמן עשויה המדיניות
להשתנות, העבירה שוב אינה נפוצה
כל״כך, ואין צורך להרתיע את הציבור.
אז מגיע אולי הזמן להחזיר את העונש
למתכונת שהיתה הולמת אותו מלכתחילה.
כאן
נכנסת לפעולה החנינה.

מיקלט-לילה
במירסטת

ף מיקרים אחרים מתברר ב־
*משרד־המישפטים, כי באותו סוג
של עבירה חלו לעיתים הבדלים
משמעותיים בעונש בין שופט אחד
ומישנהו, או בין בית־מישפט במחוז

0סי ס י

אחד ובית־מישפט במחוז אחר. כדי
להשוות את העונשים ולהעמיד את
הענישה על גובה אחיה יש צורר
בחנינה.
לעתים עוד יותר קרובות משתנות
הנסיבות האישיות של האסיר. בגלל
מחלה קשה הפך ״החתול המטפס״,
שהיה ידוע בביצועיו המלהיבים על
צינורות וגגות, לשבר־כלי, ושוב אינו
מסוכן לחברה.
לפעמים קורה משבר במישפחה,
האשה יורדת לזנות, הבנים והבנות
מידרדרים, והחשש של הרס מישפחה
מצדיק הקלה בעונש.
כל אלה הם הגורמים העיקריים
לחנינות.
החנינה לחפים־מפשע היא אמנם
הדרמאתית ביותר׳ אך היא נדירה עד
מאוד. רק לעיתים רחוקות מתברר, כי
הורשע אדם חף־מפשע, וגם אז ניתן
לתקן זאת בדרך של מישפט־חוזר.
אך גם כאן החנינה יכולה לקצר את
ההליך ולטהר את האדם.
פרופסור דויד ליבאי, היום ראש לי־שכת
עורכי־הדין, היה בתחילת שנות
השישים ממונה על החנינה במיש־רד־המישפטיס.
הוא זוכר מיקרה שבו
הורשע אדם בנסיון התפרצות לדירה.
האיש כתב לנשיא וטען כי נפל קורבן
לטעות. אומנם היה לו עבר פלילי של
פריצות, אך הוא טען כי באותו הלילה
שבו נעצר רב עם אשתו, עזב את הבית
בכעס וחיפש לו מקום לינה. הוא מצא
את המירפסת והתכוון ללון שם, ולא
לפרוץ לדירה.
צוות מישרד־המישפטים חקר את
הפרשה, שוחח עם אנשי המישטרה,
ואומנם התברר כי אחד החוקרים העלים
מבית־המישפט ראיות. איש המיש־טרה
הועמד לדין, והנשיא חנן את הפורץ.
החנינה היתה מוחלטת וביטלה את
ההרשעה מעיקרה.
במיקרה זה תוקנה הטעות המישפ־טית
בדרך יעילה וקצרה.

לפתוח דף
חדש
.ף* תקופה שבה היה פנחס רוזן
שר־המישפטים וחיים כהן היועץ־
המישפטי, היה צוות מיוחד של מישפ־טנים
שעסק בחנינה. אחד היה אוסף את
החומר וכותב את הדוח, היתר היו
עוברים על התיק ומעירים הערותיהם.
אז היה השר בודק את התיק ומחליט
אם להמליץ לפני הנשיא. באותה
התקופה, כאשר אדם היה טוען כי הוא
חף־מפשע, היה הטיפול בתיקו זוכה
בקדימות ודחיפות עליונה.

נחון י ע קוכו בי ץ
רצח ואונס בגן־מאיר
שימוש נוסף שנעשה בחנינה המוחלטת,
המבטלת את העבירה מעיקרה,
הוא עזרה לאנשים בעלי מיקצועות
מיוחדים לפתוח דף חדש בחייהם,
ולכפר על עוונות ילדותם. כמה וכמה
עורכי־דין מכובדים שנידונו בילדותם
ונעוריהם על גניבות זעירות או
תקיפות, זכו בחנינה כזו, כדי שיוכלו
להשיג רישיון עריכת־דין. גם ימאים
היו זקוקים בעבר לתעודת־יושר של
המישטרה, וגם בהם היו מתחשבים
במיקרים ראויים.
הפרופסור דויד ליבאי טיפל בעצמו
בכמה חנינות כעורך־דץ. באחד מביקוריו
בבתי־הסוהר פנה אליו האסיר פנחס
צבאג, וטען כי הורשע ברצח שלא
ביצע.
יחד עם עורך־הדין יצחק טוניק
שהופיע בתיק, ועורך־הדין יצחק אדרת
המנוח, בדקו את התיק והגיעו למסקנה
כי היו בו כמה דברים מוזרים: ההרשעה

התבססה על עדותו של עד הגנה
דווקא, שעשה בדיקות־דם, שהחשידו
את צבאג.
פניה לאותו עד גילתה, כי בית־המישפט
לא הבין את עדותו, וכי
המסקנה שהסיק בית־המישפט מדבריו
אינה נכונה.
עם כל החומר הזה פנו שלושת
עורכי־הדין ליועץ־המישפטי דאז,
אהרון ברק, והוא אומנם המליץ על
חנינה של הקלה בעונש. צבאג יצא
מהכלא אחרי כ־ 10 שנים.
גם בחנינתו של עמוס אוריון היה
הפרופסור ליבאי פעיל ביותר. במיקרה
זה ייצג עורר־הדין ליבאי את אוריון
בעירעור בבית־המישפט העליון.
ליבאי לא טען מעולם כי אוריון
חף־מפשע, אך בגלל חוסר-תיאום
בזמנים של שעת־הרצח, היתה אפשרות
כי אוריון היה אומנם אחד האנשים
שביצעו את הרצח ונסיון השוד, אך לא
הוא אשר לחץ על ההדק.
עורר־הדין חשב כי הרגשת העוול
שבערה באוריון כל הזמן, נבעה מכך
שחשב כי הוא היחיד היושב על ביצוע
פשע, בו היה דג־רקק בלבד, ואילו
העבריינים העיקריים יצאו ללא כל
עונש.
במיקרים כאלה נוהג היה שר־המישפטים
לפנות לשופטים העליונים
שישבו בדין, ושואל לחוות־דעתם.
לעיתים היו תשובותיהם של השופטים
מאלפות ומפתיעות.
היו מיקרים שבהם הודו השופטים
במיכתבים אישיים כי ליבם לא היה
שלם עם ההרשעה, וכי לוא ישבו הם
בערכאה ראשונה, לא היו מרשיעים
על־סמך העדויות בתיק• אך כאשר
הובא להם העירעור, לא יכלו להתערב
בשיקולי מהימנות של השופטים
דלמטה.
מיכתב כזה היה כמובן ממריץ את
הנשיא לחנינה.

טים לא המליץ על חנינה, אך נשיא־המדינה
עמד עליה.
במיקרים כאלה היה שר־המישפטים
כותב מיכתב לנשיא, ומציין בו כי
בגלל כבוד הנשיא, הוא מבטל את
דעתו שלו מסכים לחנינה.
עד היום כל הליכי החנינה הם
נסתרים. הציבור אינו יודע אפילו על
החנינה עצמה, וכמובן שאינו יודע את
נימוקי החנינה, שנכללו במיכתבו של
שר-המישפטים לנשיא. אם היו
אנשי־ציבור או חברי־כנסת שהמליצו
על החנינה — גם דבר זה אינו מובא
בדרר־כלל לידיעת הציבור.
מדיניותו של מישרד־המישפטים
בנושא היתה תמיד, כי חנינה היא אקט
של חסד, ולכן צריכה להינתן בסתר.
נימוק נוסף היה, כי מיכתב של שר
לנשיא הוא בגדר תיכתובת מישרדית
פנימית, ואין להביאו לידיעת הציבור.
הציבור אינו יודע אפילו מהו אחוז
מקבלי החנינה מבין מבקשיה, ומיהם
הזוכים בחנינה. רק מפעם לפעם, בגלל
עניין ציבורי או הקשר אחר, מתברר
לפתע כי אדם מסויים זכה בחנינה.
התירוץ כי הסיבות לחנינה הן

אישיות ופירסומן עלול לגרום מבוכה
לאסיר, הוא אומנם נכון. אולם מכיוון
שחנינה תמיד עוקבת פסק־דין שבו
נתגלו רוב הנסיבות האישיות האלה,
אין בכך כדי להצדיק את אי־פירסום
החנינה.
כדי למנוע את ההרגשה בציבור כי
מוסד־החנינה מנוצל לעיתים למטרות
פוליטיות או אישיות פרוטקציוני־סטיות,
יש צורך לתת לחנינות פירסום
מסויים, ולהעמידן תחת ביקורת.
העולם הזה מציע, כי כל חנינה
תפורסם מייד עם הכרזתה ברשומות.
אין צורך לפרט שם את הסיבות לחנינה,
אלא רק שם הנחון ותאריך
החנינה.
לעומת זאת, במישרר״המישפטים,
במקום המאפשר עיון לציבור, יוצגו
תקצירי הנימוקים לחנינות. גם בהם
אין צורך לפרט את כל הנסיבות האישיות
העלולות לפגוע, אלה רק את
תמצית מיכתב־השר, בלי להיכנס
לפרטים מביכים.
תיקון קל זה יעשה הרבה כדי
למנוע לזות־שפתיים ופיקפוקים במו־סד־החנינה.

.אקט

חטד

ת מי ד מסכימים הנשיא
/והשר בעניין החנינה. היו מיקרים
שבהם הוגשה המלצה של השר לנשיא,
אר אחרי עיון אמר הנשיא כי יש לחכות
עוד, ולא לתת את החנינה מייד.
והיו מיקרים הפוכים, בהם שר־המישפ־

נחון צ ב אג
רצח בעל המאהבת

אמריקה
המסלול הגדול
פארקים לאומיים:
הרי הרוקי, יילוסטון, ציון פארק, גרנד קניון, ברייס
קניון, מאונט רושמור, יוסימיטי, .
ערים גדולות: ניו יורק, וושינגטון, סן פרנסיסקו,
לוס אנג׳לס, שיקגו, דטרויט, סן דיאגו,
סלט-לייק-סיטי.
אתרים מעניינים: טיחואנה(מקסיקו) ,עולם
הים, אולפני יוגיברסל, דיסנילנד, הוליבוד, מפלי
הניאגרה, ביח״ר למכוניות, מקדש המורמונים,
רודיאו, שייט בסנייק־ריבר, מועדוני ״קאונטרי״,
מופעי פולקלור, ארוחה מקסיקנית, טץ לי הליכה
בקניונים ועוד.
השווה לפני שתצא:
כשאנו או מ רי ם: א מ רי ק ה בגדול, אנו מ ת כווני ם
לאמ רי סהמ חוף לחוף. במס לול עשיר, מגוון
ומרתק הרבה יותר מהמ קו ב ל בכל טיול אחר.
וכשאנו או מ רי ם, בלי או תיו ת ק טנו ת, אנו
מ תכוונים, שאצלנו ה מ חי ר כולל הכל, לפי
המפורט, ואםמש הו לא כלול במחיר, גם זה
מפורט :״בלי הפ תעו ת״ ו תוספו ת בלתי צפויות.

טיול שעושה חברים:
כך מ טיי לי ם צעירים בעולם. לא עוד תיירות
מרובעת, אלא אויר ה חופ שית ״בל תי מכופ תרת״
שמפגישה צעירים מכל העולם. בלי מסגרות, בלי
מחיצו ת. כ מו שצעירים או הבי ם.
ב מ קו ם לה שקיע במלונות, במלצרים, ב טי פי ם וכל
השאר, אתה חוס ך בטיולינו עשרות רבות של
דולרים או ת ם תוכל לה שקיע ולבזבז על עצמך
בלבד!!!

2 5 -3 5
לגילאי 20 —28 :
1 7 -1 8

אייי? £ל. סמיי ^י 0

הרשם היום
אצל סוכן הנסיעות שלך!

ה בי ל *

נ ״ ק מ פינג טו ר ס ״ ה טיו ל כולל הפל.

* כל ד מי ה כני ס ה לכל האת רי ם שבמסלול.
* כל ד מי ה כני ס ה לפ א ר קי םהל או מיי ם.
* כל ציוד הקמפינג.
* שתי ארו חו ת מל או ת ביום -במס לול הגדול.
י* שלוש ארו חו תמל או ת ביו ם— במס לו לי םאח רי ם.
* לינה גקמ פינגי ם ה מעולי ם ביותר ובתי מלון בניו
יורק וו שינגטון וסן פרנסיסקו, ו ב מו ט לי ס
בל אס-וג אס ובניאגרה( .במסלול הגדול).
* מלווה ושבח ישרא לי ם( במס לו ל הגדול) * מלוו ה
וטבח א מ רי ק אי ם( במס לו לי ם האחרים).
*אוטובוס מ מוזג אויר.

26 יו ם

$929

19 יו ם

$999

(טיול מוטלים)

26 יו ם

(טיול מוטלים)

הגדול מכולם
35 יום $ 1 , 6 5 0
שילוב קמפינג ובתי מלון

תשלומים ללא הצמדה וריבית
ה מ חי רי ם
כוללים ארו חו ת וכל ד מי ה כני ס ה
אינ ם כוללים טי ס ה

קוזפינבסורס
|בן מסיילים צעירים בפולס

חיים ט 1פ 1ל מחוש בלונדון את הופעתו ב״ננו ער הגג ,,ועומד
לבוס את הביוגראפיה שרו בעבוית, מסכו עד דונו מדמע,דברי
אד השווה הואשונה שר השחקנים בעורם, ער מישטזתו וער חברו
לא וצית להיות שחקו. חלמתי
להיות בועל־דבוס, ולהקים
בית־ונוס בקיבוץ. במשך חצי
שנה הייתי סטאטיסט שקים
בימות בלהקת־הנח״ל

אל מעוין מאוו אח מה
שגליה עושה, ואני חושב
שת הווו היתיוה אם
חצים לשמד על
ח״־מישפחה

אבא היה משוב בהמה.
גונו חמש נפשות בחדו
אחו, נמו בולם, בשבחוו
השני גוה מישפחה של
אובע נפשות

אם אני רוצה לעשות וק
סוטים, אני צריו לאווז את
הפקלאות ולגוו בהוליווך.
אבל אני לא מעוניין לנוות
באוצותיהבוית

אני זוכו אד הבויטים
הנניסו את הגופה של יאיו,
מנוסה בסוין לבן, למשוו״ן
וניוונו את המקלעים נגו
הוב פרנקל וגבי בונוניץ

נה לא היה באשמתי שאני
קיבלתי את תפקיו ננו
בקולנוע. תומן גיואישן חשב
שהאוו״נטציה שר זהה
לשלו, והיית הני זול

ראיינה שרית ישי
ופרות ירוקה
לקובנטרי
^ דרך
1 1רועות באחו. בתים קטנים, אדומים,
מציצים בבל מקום, ונחלים זורמים ביניהם.
הרכבת המהירה לונדון־קובנטרי חולפת
במהירות־הבזק על פגי הבתים הקטנים -
את לא מטפיקה לשתות את הקפה
והפרטיטן לא מספיק לבדוק את הכרטיט
וכבר את בעיר המפורסמת, שהופצצה קשות
במילחמת העולם השנייה.
קובנטרי לא מופיעה במפתו של תייר
ממוצע, אנחנו מצאנו את עצמנו בדרך לשם,
מכיוון שבקובנטרי, הסובלת בימים אלה

מאבטלה כבדה, ושבתי״החרושת שלה
נסגרים האחד אחרי השני, נמצא חיים
טופול.
שם, בקובנטרי, נערכות הצגות־ השדה
של המחזמר. כנר על הגג׳ ,שעתיד לכבוש
בשבוע הבא את בניין תיאטרון. אפולו׳
הענק בווסט״אנד של לונדון, בירתו
העולמית של התיאטרון.
בלונדון כבר סיפרו לנו, כי כל הכרטיסים
למחזמר המוצג בפעם השנייה עם אותו
השחקן בתפקיד הראשי אזלו. אין כרטיסים
לחודשיים הראשונים. בקובנטרי הרטובה

היה האולם ושני היציעים מלאים מפה לפה.
שמו של טופול מופיע על הכרזה שמעל
הכניסה לתיאטרון באותיות גדולות יותר
מהאותיות המבשרות את שם ההצגה. כבר
מהרגע שאת נכנסת בכניסה האחורית, ברור
לד מי שם הסטאר האמיתי. השומר לא
לחדרו של
להיכנס לך מאפשר
הוד־רוממותו: הוא אוכל כעת. אנחנו
מבקשים להעביר לו ידיעה שאנחנו פה, ותוך
דקותיים מקבלת את פנינו ברברה
המלבישה האישית של טופול, ומובילה
אותנו אחר כבוד לחדר״ההלבשה.

הדבר הראשון בו הבחנתי היתה המזוזה
הירוקה. אחר כך סיפר לי טופול שזוהי
המזוזה שקיבל מזהרירה חריפאי, כשנסע
בפעם הראשונה לעשות את. כנר על הגג׳
לפני 16 שנים. מאז הוא תוקע אותה בכל
חדר־הלבשה שלו -אם בתיאטרון ואם
בסרט. .שירגישו קצת מה זה יהדות ׳,הוא
אומר.
בהצגה קיבלנו, כיאה לאורחיו של
הסטאר, מקום טוב באמצע. אני חייבת
להודות שהתרגשתי עד דמעות. טופול הוא
שחקן נפלא, מצחיק, מרגש, יש לו עיניים

אני לאר! 1גה ל ג 1ר ב הנ לי חו־
(המשך מעמוד )51
ממזריות, שלפעמים משחקות יותר מאשר
כל דבר אחר בגופו. אחר־כך היו
מחיאות״נפיים סוערות, והמסך הורם חמש
פעמים, והקהל עמד על רגליו וצעק -בראבו!׳
ואחר״כך קהל המעריצים, שחינה לו
בפתח התיאסרון וביקש חתימה בגימוס
בריטי מאופק, והמלצרים במיסעדת המלון
למרות שהוא כבר 16 שנים מצליחן בינלאומי, לא יכולתי שלא לחשוב שוב: סופול
שיחק אותה.
הוא לא מתנהג נמצליחן. הוא נחמד,
לבבי, עם המון הומור. שיחות״הסלפון שלו
מתנהלות בעברית יותר מאשר באנגלית.
דקה לפני שהוא עולה הבימה הוא מטלפן
הביתה, לרחוב דוב הוז בתל״אביב, אומר
שלום לבן עומר, מדבר עם האשה גליה
המספרת לו שהיא הולכת לראות הצגה
בקאמרי, מטלפן ללונדון לוודא שעדי
בסדר. הוא נחשב איש־ מישפחה למופת,

.לווראייסי׳ .לא צריך דימיון מפותח כדי
להבין מה מצנו הכספי של אדם, היכול
לוותר נקלות על רווחים שהם בהחלט לא
קטנים נקנה״מידה ישראלי.
הוא חי בישראל וגם בלונדון. אבל למ תת
שמזה 16 שנים יש לו דירה במיד״וויל,
איזור״יוקרה לונדוני, הוא טוען שביתו
האמיתי הוא ברחוב דוב הוז נ תל -אניב.
הוא בראש וראשונה שחקן ישראלי, גם
אנחנו רואים אותו כך.

הייתי רוצה שתקראי את כל הספר. אבל אם
את מתעקשת נו, טוב. זו קומבינציה של חוויות
בגרות וילדות, מחשבות על המיקצוע, מסעות
ופגישות עם אנשים — סך־הכל, פחות או יותר,
כל מה שאני יודע לומר. כי הכתיבה היא לא
המיקצוע המרכזי שלי.
אבל אם את מדברת על מומנטים חשובים לי
בספר, אז זו אחת מחוויות הילדות החזקות ביותר
שלי, החוייה הקשה ביותר אולי, פגישתי עם
המוות.

בורוכוב, והייתי נער עובד שעבד בדפוס דבר
כפועל־דפום. החלליות הכי מצחיקות שלי היו
כשעבדנו על זלמן רובשוב, הוא זלמן שזר המנוח,
שהיה פעם עורך דבר והיה בא לבקר בדפוס.

• מתי ידעת שאתה רוצה להיות
שחקן?

עד היום אני לא יודע. גם היום יש לי ספקות.

• הלכת מייד ללהקה צבאית?

מה פיתאום ! יצאתי להכשרה עוד לפני
שהתגייסתי. מי חשב על להקה צבאית? הדור

•מרות במשפחה?

לא, המוות של יאיר שטרן.

• מדוע החלטת
הביוגרפיה שלך?

לכתוב

יום אחד הגעתי לגמל־התעופה בלוד, ופשה
וגליה חיכו לי, כאילו לקחת אותי הביתה. בדדו
הם הכניסו אותי לאולפני הרצליה, בתואנה
שצריך לסדר שם משהו.
שם חיכו לי 600 חבר׳ה, ונפלתי לתוך
התוכנית חיים שכאלה.

• היי ת נוכח בזמן הרצח של יאיר
שטרן?
לא כשמורטון ירה, אלא כשהורידו את הגופה.
יאיר נרצח ברחוב מיזרחי ב׳ מס׳ .8אנחנו גרנו
ברחוב מיזרחי ב׳ מם׳ . 18 למדתי אז במישמרת
שנייה בתחכמוני. הייתי בן 7וזו היתה חוויה רי
קשה.
אני זוכר אלונקה שמונחת עליה גופה וסדין
לבן, אני זוכר את הכנסת הגופה למשוריין, אני
שומע את טריקת־הדלת ואת המקלען שמכוון את
המקלע נגד הרב איסר ידידיה פרנקל והגברת
בוכוביץ׳ מהמכולת, ואחר כך המשוריינים
נסוגים, והחיילים הבריטים הנסוגים לאחור, אל
המכונית מכוונים את המקלעים כאילו שבוכו־ביץ׳
,אני והרב פרנקל עומדים לעלות עליהם.
אני זוכר את אנשי־החוק מסתלקים מהמקום
כאילו שהם עברו עברה. כל הדברים האלה ביחד
משחקים — איך לומה לא סרט — אבל רצים
בתוך המוח, האחד בתוך השני.
אני זוכר את המעש מודבק על הקיר על״ידי
חבר׳ה עם מיטפחות וכובעי־טמבל, ואני מריח את
ריח־ הדבק, שהיה חמוץ.
אני רואה תמונה של יאיר עם עניבה, תמונה
של איש מהוגן — לא תמונה של טרוריסט, אלא
של איש נורמאלי לגמרי — ואני רואה בפעם
הראשונה את האותיות. הי׳ד׳ .והקם -הי׳׳ד׳
מתחבר עם קדוש.
את יודעת מה זה עשה כל זה לילד בן?7

המפיקים של מר שאוו
אוחי אם אל דתי. אמות׳
שאל רא שנו ניום־נינוו
ונואש־השנה, ומאן הסעיף
הזה נמצא ננ ל חוזה שלי
שלי זה אלה שנדפקו ולא הספיקו להיות בפלמ״ח
או במחתרות, והפסידו את מילחמת העצמאות.
אנחנו היינו אלה שזרקו לנו את הקמת המעברות.
הנח״ל הקים אוהלים וגידל עגבניות.
הפלמ׳ח התפטר ואמר: נלך לאוניברסיטה.
הפלמ״חניק חיפש את המחר.
למעשה, פעולות־התגמול התחילו ב־52־.53
עד אז גידלו עגבניות. זו היתה תקופה עם הרבה
דביליות, שנסתיימה תמיד בכך שמסתננים חדרו
לארץ ואדם היה קובע שהעיקבות הובילו לגבול,
ובזה נגמר העניין. עד שמישהו אמר: אם
העיקבות הובילו לגבול, אז נעבור את הגבול
ונחפש את העיקבות.
או״ם היה אז אלוהים כל־יכול. מי העז להטיל
אז ספק או דופי באו״ם?

טופול ב״כנר על הגג״ ב־ 1967 בלונדון
הלכתי ללהקת־הנח׳ל ברגשות מעורבים -ומישפחת טופול נחשבת המאושרת
שבמישפחות השחקנים בישראל.
הוא שיחק נבר לצידם של גדולי
השחקנים בעולם, תחת שרניטם של
בימאים מפורסמים. הוא מה שמכונה בעגה
הבינלאומית.טלנריטי׳ ,והוא עדיין מתרגש
מסיפורי להקת הנח׳ל. לא קרה לו מה שקרה
למצליחנים ישראליים אחרים, שהצליחו
הרנה פחות ממנו. הוא לא שוכח מילים
בעברית, ובהחלט לא קל לו יותר להתבטא
באנגלית.
הוא כעת רוכב שנית על גלי ההצלחה של
-כנר על הגג* .הביקורות שהראה לי יצאו

נשפשני הציע ו׳ לעשות
את -סו על הגג״ שלחתי
לו תינוק: התחזה לא
תוצא חן בעינ״ ,והתפקיד
לא תעה אות׳

מתוך שבע שעות הקלטה שודרו שלוש. אני
לא יודע מה מידת הצפיה בתוכנית, אבל התגובות
שקיבלתי היו ת מעניינות. ומכיוון שמר
וידנפלד, בעל ההוצאה הידוע, ביקש ממני כבר
מזמן לכתוב ספר, ומכיוון שהיו לי שבע שעות
הקלטה עם חלקים מעניינים וחלקים מעניינים
פחות, ומכיוון שאת עבודת־המחקר עשו בשבילי
ועלו הרבה סיפורים שבאמת לא היו עולים לולא
עשו את הערב הזה — החלטתי שאני כותב
סוף־סוף את הספר.
כתבתי את הספר בהתחלה באנגלית, והגירסה
האנגלית מיועדת לקהל שלא מכיר את אורי זוהר
ולא יודע מה זו להקת הנח־ל. ראיתי בזה — איך
לומר לך — לא יחסי־ציבור לארץ, אלא מעין
דרך לפתוח אשנב לארץ.
הספר מחולק כך, ש״60־ 70 אחוזים בו עוסקים
בארץ, ר30־ 40 אחוזים מספרים על הקריירה
החו׳׳לית שלי.

• הגירסה העברית של הספר שונה
מעט מהגירסה האנגלית.

הספר העברי שונה לגמרי. הפרופורציות
פשוט משתנות. בארץ אני לא צריך להסביר מה
זה להקת הנח׳ל ומי זה אורי זוהר. כשכתבתי את
הספר באנגלית, ישבתי וחיפשתי מילים
מתאימות, ושחס־וחלילה לא אחזור על אותה
מילה. בעברית לא היתה לי בעייה של שפה
ומילים. זה הלך אחרת, חלק.

•נ הני ת מהכתיבה?

מעורן נ די להלל ולשבח את ההצגה, ובעיקר
אותו. ובאחת מהן היה כתוב- :טופול -
האגדה החיה.״
כמעט נתרש.כנר׳ יכבוש נשנית גם את
וטט״אנד. הוא השתתף בטידרת הטלוויזיה
רוחות מילחמה׳ ,על״פי הרומן המפורסם של חרמן ווק. נם על תפקידו בטידרה,
לצידם של רוברט מיצ׳אם ואלי מק״גת, הוא
קיבל ביקורות נלהבות, הוא מספר לי. ויחד
עם זאת מעניין אותו לעשות תפקיד בסרט
ישראלי, לשחק בעברית פעם נוטפת.
הוא תורם את כל תו חיו בארץ
יי 92

מחלקה הגדול נהניתי. יש סיפורים שנורא
איכפת לך, ואתה רוצה להעביר אותם נכון.
אחר־כך אתה קורא וזה יוצא לא טוב, ואתה לא
מצליח להעביר את האווירה, לא באה לך המילה.
ויש סיפור שאתה חושב: אה, בסדר, לא
מי־יודע־מה. ואז, כשאתה מעלה אותו על הדף,
הוא יוצא עלא־כיפאק

• איזה פרק אהוב עליך ביותר?

כל הפרקים אהובים עליי.

•נני ח שלא היה לי זמן לקרוא את כל
הספר, והיית מאוד רוצה שאתרשם
ממנו. על איזה פרק הייתי ממליץ?

טופול ב,.בנר על הגג״ ב־ 1983 בקובנטרי
חלמתי לעבור עם סופאפו לצנחנים!״אני מרגיש את ריחות השכונה. גרנו
בפלורנטין פינת מיזרחי, והיה שם בית־כנסת
ספרדי ובוכרי, והיו שם חסידים בשטיבעלאך
ומבתי־מידרש. היינו נכנסים לבית־הכנסת, ואני
עדיין יכול לשמוע את הליחשושים שבין מינחה
ומעריב — והכל מתערבב למין החוויה שהרימה
לי את רמת האדרינלין בדם, חוויה של גורל,
ושותפות, ורצח, יחד עם ידיעה שאבא בהגנה,
ולמעלה, הבנים של פיקצ׳בסקי — האחד בהגנה
והשני בלח״י.
בשביל ילד זה היה המוך המון וכבד, יותר כבד
מאשר למבוגרים.

• ספר לי על הבית שבו גדלת.
ההורים, שניהם ממוצא רוסי־פולני. אמא שלי
היתה תופרת ואבא שלי היה פועל פשוט, טייח.
שניהם הגיעו מפולניה.
אני הייתי הבכור, והיו — וישנן, ברוך השם
— עוד שתי אחיות.
אבא היה מעורב בהגנה, וגרנו בחדר אחד כמו
כולם: חמש נפשות בחדר. בחדר השני גרה
מישפחה של ארבע נפשות, שיחד איתם התחלקנו
במיטבח אחד בבית־שימוש משותף, והיה חם
וטוב.
אחר כך הייתי בתנועת הנוער העובד בקן

ללהקת הנוד׳ל היה שיר נגד אדם, והצנזורה
פסלה אותו. זה היה דבר קדוש, האדם, והם פחדו
שדאג האמרשילד ידע על השיר של להקת
הנח־ל.

• איך הגעת ללהקת הנדו״ל?
הייתי במחזור ח׳ של קורס מ׳־כ בבית־דרס,
אחרי שעברתי הכשרה בגבע ועמדתי להצטרף
אחר כך למישמר־רויד.
עברתי קורס מכ״ים וקיבלתי את הדרגה
הנכספת של רב׳׳ט, והובטח לי שאני עובר עם
סופאפו לצנחנים. יחד אתי בקורס היה בייליס,
ולשנינו היה קול חזק, והיינו מספרים לחבר׳ה
בדיחות צבאיות חבוטות, שקיימות מהיום
שהמציאו צבא: על הרס״ר ועל הרס׳פ.
יום אחד הגיעה להקת נחל להופיע עם
סטארים כמו יונה עטרי ויוסי בנאי, והחלטנו
לעשות דבר נוראי: מה שלא יהיה — אנחנו לא
צוחקים! וכך ישבנו חצי שעה, והם עברו קשה
מאוד — ושום דבר, כלום. ואנחנו לא היינו
חברה שלא ידעו עברית. היו אז הרבה בצבא שלא
ידעו עברית אנחנו היינו השמנת של
תנועות־הנוער, והם ידעו את זה. אבל שום דבר:
לא צחקנו בכלל.

אחרי חצי שעה אמזלג הרס״ר אמר :״טוב, די
מספיק. עכשיו בייליס וטופול יעלו ויעשו דברים
מצחיקים ״.״היתה אצלנו החלטה מראש שמה
שלא יהיה — צוחקים מכל מה שאנחנו עושים.
אחרי איזה זמן באתי לפיקוד לקחת משהו,
ופיתאוס אני רואה את יוסי בנאי, והוא אומר לי:
״או, אז הגעת ״:אמרתי לו: מזת׳ומרת הגעתי?
והוא אומר :״ללהקה״ .אמרתי לו: איזו להקה? אני
מ״ב! והוא עונה :״איזה מ״ב? אתה בלהקת
הנח״ל!״
לא עזר לי שום דבר. הוא הלן לקצין־חינוך
ולמפקד הנח״ל, ואני הועברתי אחר כבוד
ללהקת הנח״ל.

• לא רצית להצטרף ללהקה?

היו לי רגשות מעורבים. מצד אחד היה בזה
איזה קסם שמשך אותי, מצד שני רציתי ללכת
לצנחנים, עם סופאפו.
מכל מקום, במשך איזה חצי שנה הייתי על
תקן של סטטיסט ובונה בימות.

• עד אז לא רצית להיות שחקן?

הרבה זמן אחרי זה לא רציתי להיות שחקו.

• מה רצית להיות כשתהיה גדול?

רציתי להיות פועל־דפום וחקלאי, רציתי
להקים בית־דפוס במשק. גם כשהקמנו אחר כך
את בצל ירוק וחזרתי למשק, התנאי היה שכל מי

נעם הייתי חורם ברירה מה
אני אעשה אם יהיו ר׳
ם םם 9ריווח. וניתאום היו
ר׳ 9000 ועוו ם םם 9ועוד
- 9000 וזה ד׳ הבהיר
אותי, אבר דא כעסתי הייתי
בשוק מהעניין שר הכסף

שחבר בבצל ירוק יהיה חבר משק. כולנו היינו
חברי מישמר־דויד: אורי זוהר, גליה, אני, נחמה
הנדל וברקו, זיכרונו לברכה.
גליה היתה בכלל חברה בקיבוץ גדות. היא
עזבה את הקיבוץ, והצטרפה אלינו,
למישמר־דויד.
׳ הכוונה היתה שנעבוד ארבעה ימים בשבוע
בתיאטרון סאטירי, שכל ההכנסות * נכנסות
לקופת המשק, ויום אחד בשבוע נעבוד בקיבוץ.
אבל בצל ירוק היתה עסק שהצליח מהר, והיתה
דרישה. ואנחנו נהנינו להופיע. אז בצל ירוק
הרוויח הרבה כסף, והכסף הלך למשק, ומצאנו את
עצמנו מופיעים יותר ובאים פחות למשק. ואז
החלטנו לנתק. וככה הפכנו שחקנים.

• שחקן מצליח — זכית בהכרה
בינלאומית שאין שחקן ישראלי אחר
שזכה בדומה לה — אתה מביט אחורה.
היו לך אכזבות, כשלונות?

כישלון אישי ממש, שהיה אסון — לא. אבל
הייתי שותף לכישלונות, וזה די כואב. כמו למשל
נאצר אל־דין, שגם ביימתי וגם שיחקתי בו
תפקיד ראשי, והיו לי ציפיות עצומות ממנו,
ציפיות שאף אחת מהן לא התגשמה.
והיה סרט שעשיתי בספרד עם ריצ׳ארד

וידמרק וג׳נבייב פייג׳ ,שנקרא הכישרון לאהוב,
שהיה אחד הסרטים הגרועים שנעשו אי־פעם
בתעשיית הקולנוע.

•הסרט נכשל או אתה?

אני לא חלק בלתי־נפרד מהסרט, זו היתה
אכזבה עצומה. אתה משקיע ציפיות, אתה מקווה,
חולם, ופיתאום הכל מתנפץ.
דווקא סביב הכישלון של הסרט הזה היו הרבה
סיפורים פוקחי־עיניים. למשל, אנשים נפלאים
שהכרתי בספרד בזמן הצילומים, או ההרגשה
האדירה שהיתה לי בפעם הראשונה, של מה
שהקולנוע עושה לחשבון־ הבנק שלו. אני זוכר
שישבתי ליד הבריכה במדריד עם כל המישפחה
שלי, ופיתאום תפסתי שבארבעת השבועות האלה
שאני מצלם את הסרט, אני מרוויח יותר ממה
שאבא שלי הרוויח, מרוויח וירוויח כל ימי־חייו!
פיתאום אתה מבין שהעולם מטורף, ושלא צריך
לקחת אותו ברצינות.

• היה קשה לך להתרגל לזה
שהרווחת הון־תועסות?

מה שקרה לי זה שהרגשתי כאילו הרווחתי
במיפעל הפיס, ועוד מיפעל הפיס — אתה לא
מבין, אבל אתה גם לא כועס.

• איך, בעצם, התחילה הקריירה
הבינלאומית שלך?

טופול בדירתו במלון בקובנטרי
״אני נהנה להיות חצי שנה בכל שנה בארץ -

התחילו להכיר אותי מאז שעשינו את סאלח
שבתי. בעצם התכוונו לעשות סאטירה קטנה,
מקומית, בלי לקרוץ החוצה — וסאלח פרץ
החוצה. זה סרט שעד היום עובד בעולם. בכל
מיני סינמטקים מציגים אותו גם עכשיו.
הסרט הזה הביאו אותי שם עליי פוקוס
בינלאומי. אחר כך עשיתי את הטל צל ענק
והייתי שותף בסרט שהיו בו ענקים כמו יולי
ברינר, ג׳ון ויין, פרנק סינטרה וסנטה ברגר.

• את הסרט הזה הציעו לך משום
שרצו דווקא בך, או מפני שצילמו אותו
בארץ ואתה היית בסביבה?

רק מפני שזה צולם בארץ לא מאמין שהיו
טורחים להסיע אותי לחו״ל. חוץ מזה, אל תשכחי
שהשליטה שלי באנגלית הסתכמה אז ב־30
מילים בדיוק.
באותה תקופה סאל ח רץ בניו־יורק ובלונדון.
עשו אודישן לכנר, ואז המזכירה של המפיק
הרולד פרינץ שאלה :״מה עם הזקן מתל־אלביב,
שמופיע בסאלחי״ ואז שלחו לי מיברק אם אני
מעוניין לבוא לאודישן. עניתי להם במיברק עם
המישפט הבא :״פידלר און דה רוף סאונדס
קרייזי, אנד ספיישלי אין אינגליש, באט איי וייל
טריי.״

• אי ך הגבת כשקיבלת את המיברק
— אתה שחקן מתל־אביב שמוצע לו
לשחק תפקיד ראשי בהפקה יוקרתית
בלונדון?
צחקתי ולא אמרתי שום דבר לאף אחד, חוץ
מאשר לגליה ולאלידה גרא, שעזרה לי עם
האנגלית.

• איך התכוננת למיבחן?

לקחתי את התקליט של זירו מוסטל ולמדתי
את כל השירים, ובדקתי עם אלידה גרא שאני
מדבר נכון.
נסעתי ללונדון וזה היה באמצע הקיץ של
טופסי והחסקות והגלשנים. את צריכה להבין
באיזה מצב הייתי: זה היה אחרי ההצלחה של
סאלח, והייתי די בשוק מכל העניין עם הכסף.

• היית בשוק מזה שהיה לך פיתאום
כסף?
בדיוק. הייתי בשוק מזה שיש לי כסף כמה
שאני רוצה, ואין בעיות. פעם הייתי הולך לישון
וחולם מה הייתי עושה אם היו לי 9000 לירות,

עם גליה ובתו עדי
,,גליה מנהלת מישפחה המפוזרת לפעמים בשלוש יבשות...״

טופול בחדר־ההלבשה שלו בקובנטרי*
ורוצה לקיים את הבית של המישפחה שלי בתל־אביבר
איך הכסף הזה היה פותר לי את הבעיות, איך
הייתי קונה אוטו. ופיתאום היו לי 9000 ועוד
,9000 זה די מבהיל.
פשוט הפסקתי לעבוד. עשרה חודשים לא
עבדתי, לקחתי חופש. הייתי הולך בכל בוקר לים,
לטופסי, וחוזר הביתה בערב.
ואז הגעתי ללונדון שזוף, ילד בן .30 מחכה לי
הסוכן של ויליאם מוריס — הם כבר הריחו
שאולי יש פה פרנסה — והוא מסתכל עליי
ואומר :״אתה טופול?״ אמרתי: כן. והוא
אמה״אתה שיחקת בסאלח שבתיד אמרתי: כן.
והוא אמר :״את הבן?״ הוא התכוון לשייקה לוי
מהגשש, שהוא קצת דומה לי. אמרתי לו: לא, את
האבא. ומהרגע הזה הוא לא היה בעסק, הוא לא
רצה שיאשימו אותו בטעות.
הלכנו לרויאל דרורי ליין, התיאטרון שבו
התקיימו המיבחנים — ושיושבת שם כל שורת
הבוחנים, המורכבת מאסיסטנים, מהבמאי
והמפיקים — ואני נכנס ככה מגולח למישעי,
שזוף, ילד נחמד וחייכני. אומר לי המפיק:
״מיסטר טופול,״ ואז כל השורה מפנה את ראשה
ועוברת אותי מחפשת את ״מיסטר טופול״.
אחר־כף הם חוזרים אלי, ואני אומר: זה אני. רק אז
הם קולטים שעשו טעות נוראית.
אז מישהו אמר :״טוב, אם הוא כבר פה ושילמנו
לו כרטיס״טיסה, אז שיעלה על הבימה — מה יש
לנו להפסיד?״
התרגשתי מאוד ושרתי כמה שירים, וככה יצא
לי קול כזה יפה, מההתרגשות. אחרי שחזרתי
ושרתי כמה שירים, הם שאלו: כמה פעמים ראית
את ההצגה? אמרתי: ראיתי פעם את רודנסקי
בישראל ופעם את זירו מוסטל בניו־יורק. אז הם
אמרו: ומכל־כך מעט פעמים אתה זוכר בדיוק
כנועות? אתה עושה בדיוק את התנועות של
טוביה!
אמרתי להם ששיחקתי את התפקיד 40 פעם,
כשהחלפתי את רודנסקי בישראל.
הם היו בהלם ואמרו :״מה אתה שיחקת בכנר
על הגגי״ הם לא ידעו אפילו, ואני חשבתי שבגלל
זה הזמינו אותי למיבחן.
אחר כר אמרתי שאני מאוד רעב. הלכנו
לאכול במיסעדה מאוד פנסי בקובנט־גדדן.
באותה תקופה הייתי צימחוני. הם כולם הזמינו

בשרים, ואני הזמנתי רק ירקות. הם פחדו שאולי
אני דתי, ואז הם שאלו אם אני מוכן לעבוד בשבת.
הבנתי שאין להם מועמד יותר טוב, ושאולי יש לי
סיכויים, ואמרתי להם שאם בחוזה יהיה כתוב
שאני לא עובד ביום־הכיפורים ובראש־השנה, זה
יספק אותי. אני אמרתי את זה בתור בדיחה.
אחר־כך מצאתי את זה בחוזה.
מאז אני לא עובד ביום־הכיפורים
ובראש־השנה.
עכשיו אני מקווה שיום אחד גם נגיע לזה שגם
ביום שישי לא אעבוד.

סארח שבתי שם עד
פוקוס בינלאומי. המזניוה
של ההנקה שו כנו שאוה
את המפיקים רמה שלא
ננקה את השחקן הזקן הזה
מתדאביב לתפקיד של טוביה אחר כך הכל התחיל להתגלגל. הסוכן הקטן
של ויליאם מוריס אמר לי :״תשמע, אתה מוצא
חן בעיניהם.״
הדבר הכי מעניין הוא, שכאשר פשה רצה
לעשות את כנר על הגג בארץ, הייתי בניו־יורק.
פשה שלח לי מיברק, והשבתי שלא, שהמחזה לא
מוצא חן בעיניי ושהתפקיד לא מעניין אותי.

• היית בן ,30 שחקן מישראל.
הסתחררת מעט?

לא ניתחתי אף פעם מה בעצם קרה ואיך
(המשך בעמוד )62
*תצלומים של רבקה בורוביץ

מלצרית במסעדה תראביבית היא מועמדת לפרס

ונידית החבה

511116 800י 81 וח 1ו51ז 6אח 4605 1_3
00 )1, 0 * 91602ז/ץ1011־ 1ו11ז|\10

83־ 6־ד* ח

( 653־6 3001 *£(011 וזז1׳5 1^13 וו 3ז 1וז)£

/ס ׳י* 6ד5

1101017

1131:011161: 1 7 .
1 5 1 :3 6 1

6 !963

:או ׳ זירח ח 1¥1£ח £ 0ח £ק

(_£ו־רו־ד ^*רזססחק)

| | 11 ךןך| עירית פרנק, המועמדת לפרס אמי. משמאל ההודעה
1 1 1 1מטעס התחרות על מועמדותה לפרס. הסרט, המספר
על השואה, זבה בהצלחה בארה״ב. עירית היא בוגרת בי״ס בית צבי.
^ סיפור של עירית פרנק נשמע
( (כמו סיפור הצלחה אמריקאי. היא
עושה עכשיו את צעדיה הראשונים
כשחקנית, וכבר מועמדת לפרס אמי
האמריקאי. זהו פרס יוקרתי לסירטי
טלוויזיה, המקביל לתחרות אוסקר.
עירית מועמדת לפרס זה על מישחקה
בסרט הטלוויזיה האמריקאי זיכרון
אהבה, שבו שיחקה תפקיד־מישנה
של גערה צעירה בשואה.
לצידה בסרט, מופיע השחקן האמריקאי
הנודע קירק דאגלאס וגם בנו,
אריק.

עירית מדברת מהר, מלווה את
דבריה בתנועות״ידיים זריזות, מלאת
חן, קצת כמו ילדה קטנה. העיניים
החומות שלה בורקות וצוחקות.
היא רק בת ,24 אבל כבר מגיל צעיר
ידעה שמישחק זה הדבר שהיא רוצה
לעשות בחיים.
כילדה היתה הולכת הרבה לקולנוע.
״אמא אמרה שאהיה ג׳ולי אנדריוס.״
היא קטנת קומה ורזונת, מסתובבת
בבית יחפה. אחרי״הצהריים היא יושבת
על המירפסת, רגליה משולבות על
הכיסא, שותה מיץ קר, מעשנת מעט
ובעיקר עסוקה כל הזמן בהרמת
הטלפונים הרבים. יש לה הרבה חברים.
עירית היא מה שנקרא בת־תערובת.
אבא שלה נולד בגרמניה, למישפחה
מאוד־מאוד מיוחסת. הסבא הגרמני
שלה היה שופט .״אנשים סופר־אינ־

ד א מי
ישראלים, מטעם סולל בונה, ושם
הקימו הנועת״נוער ציונית.
כך הכיר את מישפחת חכימיאן.
ב־ 1948 באה המישפחה לארץ מפרס,
כאן נפגשו שוב מיכאל פרנק ומתילדה
חכימיאן — והתחתנו.
הצד הגרמני של המישפחה לא כל-
כך אהב את השידוך המוזר הזה עם
החמולה הפרסית, אבל הזוג הצעיר לא

ופרויד והסה, ולקבל מהסבתא הפרסית
את החום.״ היא בטוחה שהמיזוג הזה
עזר לה הרבה ביחסיה עם אנשים.
״בצבא הסתדרתי נהדר עם כל אחד.
יכולתי לדבר עם הנהגים בסלנג
שלהם, ועם האל״מ בסיגנון שלו, בלי
תחושה של בעייה. מבחינת קומוניקציה,
זה נתן לי המון.״
בבית היתה אמא שלה מבשלת
מיזוג ביותדבויות

סבתא פרסית;״״;
חכימיאן, שעירית אוהבת מאוד.
כאן, כילדה עם אמה וסבתה.

^ י א לא כל־כן־ מתרגשת מהעניין.
( 1״כשאבא הודיע לי,״ היא אומרת
בחיוך ,״לא כל־כך הבנתי על מה הוא
מדבר. לקח לי 24 שעות לעכל את
הבשורה. עשו מזה עניין רציני, בגלל
קירק דאגלאס. האמריקאים אהבו את
הסרט,״ היא אומרת ומוסיפה בלחש,
כאילו לא רוצה שאיש ישמע :״הסרט
הוא די קיטש.״

מלצרית בקומה ה־!£ 17
תה המסחררת מאז שגמרה לימודיה, עירית עדיין

סבתא גרמניה:

הצד השני של מישפחתה הוא גרמני.
בתמונה: בטיול עם סבתה הגרמניה, אם
אביה, בגרמניה לפני שלוש שנים. השושלת הגרמנית היתה מיוחסת.

טלקטואלים,״ היא אומרת ומוסיפה,
ספק־בצחוק ספק־ברצינות ,״אולי קצת
מעבר למה שאפשר לסבול״.
אמא שלה נולדה בפרס .״הסבתא
הפרסית שלי היתה יושבת על הריצפה
ומכינה שעועית״.
אבא שלה, מיכאל פרנק, בא לארץ
בעליית־הנוער, והיה מילדי כפר־הנוער
בן־שמן. אחר כך נסע לפרס עם קבוצת

אינה יכולה להתפרנס רק ממישחק. לפרנסתה עובדת
עירית כמלצרית בבר של מיסעדת פאר בתל-אביב,
ומחכה לרגע שבו תובל להתפרנס אך רק ממישחק.

ויתר .״הם עיקמו את האף, אבל הוא לא
נתן להם אפשרות להחליט בשבילו״.
עירית היא תוצר של מיזוג בין שתי
תרבויות שונות לחלוטין .״אני מאושרת
שהיתה לי אפשרות לראות את
שני הצדדים, ולקלוט משני הצדדים,״
היא אומרת בגילוי-לב, ומדליקה
סיגריה ,״אני מאושרת שיכולתי לשבת
עם אבא ולדבר איתו על ניטשה,

אוכל מיזרחי ולאבא — ששירת במשך
שנים כאיש צבא־קבע בחיל־האוויר
— היתה מכינה מפעם לפעם את
המאכלים האהובים עליו: כרוב חמוץ
ונקניקיות.
מכל המישפחה הגדולה, הגרמנים
והפרסים, אהבה עירית את הסכתא
הפרסית יותר מכולם .״היא היתה
הבן־אדם הכי פתוח בעולם שאני

בינלאומי ער מישחק בטלוויזיה

בנו של קירס^^

של שחקן הקולנוע המפורטם, קירק
הופיע לצידה של עירית בסרט
השניים לא היתה נימיה רנה.
זיכרון אהבה. הוא בן גילה, אבל בין ה

אהבה בגימנסיה:דגגזגג

הוא בחינת בגרות. שם היא משחקת בפעם הראשונה

111ך 111171הופיעה בסרט הטלוויזיה האמריקאי זיכרון
1 1 1 1אהבה, שס שיחקה נחורה צעירה נשואה, 1141 המתאהבת בנער נן גילה. התפקיד העניק לה מועמדות לפרט יוקרתי.

.זה נראה לי יותר רציני, שם היתה
אידיאולוגיה. גם אבא היה בשומר
הצעיר וגם אחי הגדול, אבל אני הייתי
הכי שרופה״.
כשהלכה לצבא, רצתה להגיע
לתיאטרון צה״ל, אבל לא קיבלו אותה.
כך הגיעה לחיל־האוויר.
אבל עוד בהיותה חיילת השתתפה
בסדנא של מרים נבו בלוד. עבדה שם
שנה וחצי עם אנשים מלוד, ולבסוף
העלו את פונדק הרוחות של נתן
אלתרמן, בחסותה של רחל מרכוס.
אחרי שיחרורה מהצבא הלכה

תפקיד ראשי. הטרט מטפר על אהבת״נתולין בין שני
ילדי גימנטיה צעירים ויפים. לצידה בטרט מופיע דן
תורן. יותר מכל רוצה עירית להופיע בתיאטרון.

ללמוד מישחק בבית צבי. היא גמרה
את הלימודים לפני שנה, וכבר הופיעה
בשלושה סרטים.
״את החוזה הראשון, לסרט של ג׳אד
נאמן, חתמתי בידיים רועדות״.
אחר כך בא הסרט האמריקאי, שעל
תפקידה בו היא מועמדת לפרס אמי,
ואחר־כך תפקיד ראשי בסרט חדש של
אסי דיין ונפתלי אלתר, בחינת בגרות.
״זה סרט לכל המישפחה ״,אומרת
עירית בחיוך קצת ציני .״אין בו עירום,
והמגע המיני נעשה מתחת לסדין. לא
רואים כלום״.

מכירה, למרות שבאה מרקע שמרני־כביכול.
היא היתה מקבלת הכל
בכבוד״.
מתחת לסדין

ץ ירית נזכרת בצחוק במיפגשים
המעטים שהיו בין שתי המיש־פחות.
הצד הגרמני של המישפחה
מתגורר בארצות־הברית, וכשהיו באים
לבקר, היו יושבות שתי הסבתות על
המירפסת בבית־ההורים בחולון .״זאת
היתה מדברת אנגלית והשנייה היתה
עונה לה בעברית. וככה הן דיברו״.
מגיל צעיר כבר היתה עירית פעילה
מאוד בחוגים דרמאתיים. התפקיד
הרציני הראשון שעשתה היה חגה סנש.
אחר כך עברה ללמוד בבית־הספר
התיכון תלמה ילין, שהוא בית־ספר
לאמנויות, שם למדה מישחק.
״בחיים לא הייתי תלמידה טובה,
בשום ביודספר ובשום גיל. בתלמה
ילין הייתי טובה בתיאטרון ובמישחק,״
היא אומרת.
היא היתה שונה מכל חבריה לכיתה.
כשכולם הלכו לצופים, היא הלכה
לשומר הצעיר, למרות שקן הצופים
היה קרוב ולשומר הצעיר הייתי צריכה
לרכב על אופניים עד קצה העיר.

הדד 1 1י 91י 1י ך 1הטרט בחינת בגרות הוא
11 1 #1 11 ^ 1 111 מעין הדרכה מינית ל נערים
ונערות. הטצינות המיניות אינן גלויות ונעשות

תחת הטדין. עירית אומרת כי זהו טרט לכל
המישפחה, ולכן אין בו עירום גלוי. בטרט משחזרים
את הנטיון המיני הראשון וכל הלבטים טביבו.

השאיפה שלה, כמו של כל שחקן
רציני, היא להתפרנס רק ממישחק.
אבל כרגע אין הרבה פרנסה, למרות
ההצלחה המסחררת שלה.
את הפרנסה בשנה האחרונה היא
מביאה בעבודת לילה מתישה כמלצרית
.״אין דבר יותר מדכא מאשר
לעבוד כמלצרית. אחרי שהשקעתי 8
שנים בלימודים — זה כבר יותר
משמשקיע רופא — אני רוצה יותר
מאשר מלצרות.״
ומה שהכי־מעניין אותה במישחק זה
התיאטרון. זה מה שהיא למדה, וזה מה
שהיא רוצה ויודעת לעשות.
היא יודעת, שכדי להגיע למצב בו
תוכל לבחור לעצמה את התפקידים,
היא חייבת לעבוד קשה. .שחקן הוא
חייל,״ היא אומרת ברצינות, כשבזווית־העיניים
ישנו חיוך שלא נגוז.
״אף אחד לא יתן לי עכשיו לעשות
את דסדמונה או את ז׳אן דארק. אני
צריכה קודם להוכיח את עצמי. אי־אפשר
להיות רק אידיאליסטיים, צריך
גם לאכול״.
כששואלים אותה על החיים הרומנטיים
של עירית פרנק, היא משתתקת
פיתאום, חושבת רגע, לא כל־כך
מאושרת מהשאלה. לבסוף היא אומרת,
קצת בביישנות אבל בכנות גמורה :״אף
פעם לא הייתי לבד ״.זהו, זה מספיק, זה
כבר אומר הכל.
היתה לה אהבה גדולה של שלוש
שנים עם צעיר, שכמעט עזבה בגללו
את הקריירה שלה. אבל זה נגמר לפני
חצי שנה.
״ועכשיו ״,היא אומרת בהחלטיות,
״אחרי שלוש שנים של נסיון, אני
מאמינה שבן־ארם שיהיה איתי יצטרך
לחיות עם המיקצוע שלי. אני לא
אוותר — וזה גם לא בריא שאוותר״.
אין היא סבורה שהיא פמיניסטית.
מה שחשוב לה ״חיה ותן לחיות״.
האהבה חשובה לה מאוד, כך היא
ענת סרגוסטי
מכריזה.

שירירעיההרניק . +יצירת ־ םופת ,,ש ד
סחפוט׳
נגיב שר האלגוריה הציונות תחיית
+פי קדסקה סיז ר ח־ ב ר ליני ת +על היסטוריה ופסו!
שירה!
מאסף קרב
רעיה דדניק
שירים ספר השירים של
לגוני* ,שראה אור החודש, הוא מסיפרי השירים
המרגשים ביותר שראו אור בשנים האחרונות. זה
ספר אמיתי וחסכוני, ספר שהמילים זכו בו בנקיון,
למרות שאחד מנושאיו המרכזיים של הקובץ הוא
המעקב אחר הבן שנעקד.
יש בשירים לגוני מאותו איפוק אירופי,
המכוסה בדוק של עצב; איפוק, שאינו עוד
ממאפייני התרבות והחברה הישראליים. שירים
לגוני הוא קובץ של שירים מעולים, המעידים על
אותה חרב מהפכת של המוות, כפי שהועלו בידי
אם, המתארת נתיב־חיים קצר, משולל ברירה
אחרת, משנות השישים ועד אותו קרב נטול
תכלית על מיבצר הבופור, שבו נפל הבן גוני.
מיבחר צנום זה של שירים, מתקופה של יותר
מ־ 20 שנה, מעלה כרונולוגיה רגישה לחברה
הישראלית, העוברת תהליך של התאבדות.
שיריה של רעיה הרניק מציגים בחיסכון מילולי
את ההכרה בדבר האסון העומד להתרגש עליה.
בשיר משנת ,1962 היא כותבת :״כשיבואו
הדברים ם תאום /באותו היום /באותו היום /
אעמוד פעורת עיניים /אל מול האסון כל
חיי קופאים אל המחר הזה / .אבן שואבת —
אני הברזל /עיני אבנים לוהטות /אינני
בוכה ובהמשך היא מנבאת :״אני יודעת את
גורלו /חיי סובבים סביבו /נביא אני /נביא
* רעיה הרניק -שירים לגוני; הוצאת הקיבוץ
המאוחד; 31 עמודים(כריכה רכה).

מ!גי1ן יי!גא זהננק ק1ו־ש1

החוויה הישראלית
אם יש בעיני ערך כלשהו לציונות כלשהי, אין
זו הציונות האלימה של זאב ז׳בוטינסקי
ויורשו מנחב בגין, כי אם הציונות נוסח
בית־מידרשו של אחד־העם, אבי תורת המרכז
הרוחני בציונות.
אחד העם(אשר הירש גינזבורג! קבע, כי
הקיום היהודי לעתיד כוחו ביצירה היהודית
והרוחנית של בני הדת היהודית בעתיד, וזו הסיבה
העיקרית לבניית מרכז לאומי יהודי בארץ
ישראל — מעין גירסה מודרנית של חזון
ישעיהו הנביא, שכתב :״והלכו עמים רמס
ואמרו לכו נעלה אל־הר־יהוה אל־בית אלוהי
יעקוב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי
מציון תצא תורה ודבר־יהוה מירושלים: ושפט
בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכיתתו
חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא
גוי אל גוי חרב ל א למדו עוד מילחמח...״
אלא שהמציאות הישראלית טפחה לא פעם
בשנים האחרונות על חזון הנביאים מחד, ועל
הציונות האחד־העמית מאידך, והציגה יהודי
״גויי״ למדי, נטול תורה, הגנה, חוכמה ושיפיון.
את התורה שנועדה לצאת מירושלים החלו
להחליף מוצרים אחרים, ארציים יותר.
המוצר האחרון של הגניוס היהודי, שפליטתו
התיישבה בארץ־ישראל, הוא קומנדקר לפיזור
הפגנות, שתצלומו /שירטוטו פורסם בעיתונות*,
עם דברי הלוואי הבאים :״קומנדקר המסייע
לפיזור הפגנות וקומנדקר מוגן מפני מוקשים
פותחו באחרונה במפעל ׳תעשיות רכב נצרתי
ומעוררים עניץ רב בארץ ובעולם. הקומנדקר
לפיזור הפגנות(בתמונה) ,כולל שיפורים רבים:
מצלמת טלוויזיה מיוחדת המותקנת בו,
תאפשר לצלם מפגינים במטרה לאתרם לאחר
מכן; תותח יניקה המחובר לשני מיכלים יאפשר
התזת סילק מים או גז מדמיע במשך ארבע
* ראה: מדור מיכתבים (העולם הזה .12387

הפחד והאימה בל הלילות הם מילחמה /
באמת הנוראה מכל חלום /אני בוכה. אבל
זוכרת /להודות בעד היום סופרת רגעים
ברחמים / .אוספת שעות. ימים / .מקווה/ .
אבל יודעת בוודאות אימים /לאן רצות כל
השנים /ומחבח.״
שיריה של רעיה הרניק הם בבחינת
קרב־מאסף לחלום שהיה מי שחלם להגשים
בארץ, ובין מציאות אחרת — של דם, של יזע,
של ברזל ושל מוות. השיר הבא מספר על חזון
אפוקליפטי, חזון משנות השישים השקטות
והנאיביות :״כשמת אחרון הספרטאים /היתה
דממה / .הקרב עוד הידהד בצוקים התלולים /
אבל הכוכבים באחרון הנצנוצים /בבר פנו
מקום /לשחר השוקט אחר־כך נאמרו הרבה
מילים /אבל אני שומעת רק /את שתיקת
המתים. מעבר למימד האישי, שיר זה הוא ממיטב
השירה העברית החדשה.
שירים לגוני הוא תרכיז כואב של תחושת
חשרת־האסון הקרבה ובאה. במחזור שירי התשה
1970 כותבת התיק :״אני לא אקריב /בכורי
לעולה / .לא אני היא משוררת תמונת־מצב
של חיים בארץ, ברגישות שאינה מאפיינת
משוררים רבים :״תכף נדע /עוד שעה /עברה
/בארץ ההפקר /בין שלום למילחמה ...חיים /
בין השעות /בשטח ההפקר /שבץ /
החדשות.״
שירי רעיה הרניק מלווים את ההיסטוריה
״ הישראלית החדשה, ואת בנה גוני, הגדל לתוכה.
בשיר שכותרתו קורס קצינים ,1976 היא
אומרת על גוני וחבריו :״פס לבן על הכתף /גוון
עמום וניצן /מוטי, אבי ודגן /ועופרת /
ועופרת פורחת סביבם כל מה שהם כואב
לי / .יפים, צעירותם, חוסנם / ,והתג שעל המצח

/ויום מותם.״ בבחרותו שבה האם לתאר את גוני:
״בלילה כשנולדת התהפכו /השמים מעלי.
הכוכבים /הבריקו במו משוגעים /מעל
הר־צדן וגת־שמניס...״
כאב האם של רעיה הרניק מתפרץ במילים,
עשרת מונים חזק יותר מהזעקה הגופנית :״ילדים
הם כמו פרחים /אסור לקטוף אותם /ולהחזיקם
בכף היד שום שירת משורר אינה יכולה
להשתוות לכאב אם.
רעיה הרניק מכווצת בכמה מהשירים, לכמה
שורות, מצב היסטורי. כמו בשירי מולדת,
המוקדשים לתנועת שלום עכשיו, היא מעירה
הערה שירית למצב היסטורי עכשווי :״קרב
המאסף / .האנשים העייפים הדדעים /שהכל
נגמר /היתה טעות אי־שם /שגיאה
היסטורית? לא חשוב / .עכשיו כבר מעבר לזה.
/ורק הגאווה, והעיקשות /וגם האהבה
האבודה /והכבוד — עד שיתם ומהשגיאה
ההיסטורית ממשיכה הרניק, דרך הקרב במעבר
תרמופילי, אל המסקנה הישראלית :״ההלך —
זכור את הבית השלישי.״
השירים האחרונים הם כבר ממש בצל המוות,
עם ההערה המכאיבה :״הארץ שאהבת מפנה
ראשה /אבל אולי האדמה מחבקת אותך /
ופרח אולי ינבוט מדימעה ולרגע, אותו ניצוץ
תיקווה אמיתי של אם :״בוא נפסיק את המישחק!
הזה /השמיע קול השמיע קול /בחשיבה. לאות
צדן וכדון /אני אדליק את האורות /חזור
הביתה. חזור לישון״.״
בשיר הנעילה מגבשת רעיה הרניק את כאבה
לאותה מילחמה שבה לאיש לא היה צורך, והיא
מביאה דו־שיח בין גוני שנפל לבנו שלא נולד
ולא יוולד :״ובלילה בא אלי /הילד שלא נולד /
מביט בעיני /ושאל /׳איפה אבי העינים

שלו היו /עיניך בני חווית /הגבות שלך/
ושלי. והילד שאל /איפה אבי?! /אבץ־ ,ילדי,
נישא ברוח /חהר. בארץ נכר /נשאר אבין־,
ילדי / .מישהו טעה. בני חיפה /ועכשיו אתה
לא תהיה איפה אבי׳ שואל הילד /שלא נולד

משוררת הרניק
ההלך -זכור את הבית השלישי
/איפה בני שואלת חאם /שכבר לא חיה /
איפה אני שואל הגבר /שנשאר בפיסגת ההר.״
קובץ שיריה של רעיה הרניק אינו —
ספר־זיכרון, אלא קובץ של שירים מופלאים^
שכאבם הוא צער העולם והמדינה, שאחרוני
בה מנהלים קרב־מאסף מול הטובים כוחות־השחור שכיסוה. אם להשתמש בדימוי
מעבר האומה, כמינהג המדינה בימים טרופק
אלה, שיריה של רעיה התיק משולים בעיני

לכאב רחל אשת יעקב, וצער חנה ושבעת ן בניה — הקול הנגדי למקהלת הצבועים
הלאומית, השרה ומייללת בהתאם לקול מנהיגה
מרחוב סמולנסקין שבירושלים.

מסך הרחל
מיראמר מסדנת ה״גאוניות״ היהודית: קומנדקר לפיזור הפגנות
הראש היהודי ממציא תמיד פטנטים
דקות רצופות לעבר מפגינים שיבקשו להסתער
על הרכב; שתי מערכות כיבוי אש מיוחדות
הורכבו בו כדי להתגבר על מחסומים בוערים.
תא הנהג הוא בעל שמשות משוריינות ומגן על
היושבים בתוכו מפני אבנים. המהירות
המירבית 100 :קכדש...״
במילים אחרות :״כי מצדן יצא זרנוק
קודשו במקום בנדיקטום שפינתה
״התזת סילון מים או גאז מדמיע״ ,ובמקום
אלברט איינשטיין ״מצלמת טלוויזיה
לצילום מפגינים״ .במקום הרמב״ם תעשיות
רכב נצרת.

את התורה הישראלית החדשה יירכשו, מן
הסתם, ממשלות נאולות כממשלת דרום־אפריקה,
חונטות של קולונלים דרום־אמריקאים. הקו־מנדקר
לפיזור הפגנות יישמש בוודאי לצילום
אמהות, ביניהן יהודיות, המפגינות בכיכר
דה־מאז׳ו בבואנוס־איירס, בדרישה להחזיר את
ילדיהן שנעלמו — ואיש אינו יודע לאן.
״עם הספר״ של אמצע שנת 1983 המיר את
הנייר, העט ומכונת הדפוס בקומנדקר לפיזור
הפגנות, כפי שהוא המיר את שפינוזה, הרמב״ם
ואלברט איינשטיין בשר יעקב מרידוד.

למרות השלום (המפוקפק) עם מצריים, לא
יצאה התרבות הישראלית מכליה כדי לפגוש
במחצית הדרך את הספרות המצרית. כמה תריסרי
ראיונות פוליטיים עם המובילים בסיפורת
המצרית, מחזה וחצי ממצריים וכמה ספרים
מתורגמים — מהווים את היבול העלוב של
התרבות הישראלית מאז שלום זה.
החודש ראה אור בתרגום לעברית הרומן
מיראמר, מאת המספר המצרי הנודע נגיב
מחפוט׳* .רומן זה, שראה אור לראשונה
ב־ ,1967 הוא אחד הרומנים בעלי המיבנה
המודרני ביותר בספרות המצרית. זה סיפור־חתך
על עלילה אחת, שבו מספרות ארבע דמויות את
סיפורן האישי, בגוף ראשון. אחד המספרים הוא
* נגיב מחפוז -מיראמר; עברית: יצחק
שניבוים; אחרית דבר: ששון סומך; הוצאת
תמוז; 204 עמודים (כריכה קשה).

סירחאן אלבחירי שאיכד עצמו לדעת.
סירחאן הוא גם היחיד בין ארבעה המספרים שהיה
במקורו פלאח פשוט, פלאח שהמהפכה המצרית
הביאה להתפתחותו והתקדמותו בחברה. סירחאן
הוא גם זה המגן על המהפכה ועקרונותיה. סירחאן
הוא תוצר של אותה מהפכה מראשית שנות ה־,50
המבקש את קידומו בחברה, כאשר הוא חפץ
לשאת בת־עשירים ומנצל את מישרתו הרמה
למעשי־שחיתות. הוא מתאבד, כאשר קלונו
מתגלה ברבים.
הדמות המרכזית ברומן היא דמותו של
עאמר וגידי, זקן בן ,80 שלמד את החיים מכל
הכיוונים האפשריים ועבר עולם ומלואו, עד שבא
להתגורר בפנסיון יווני ישן, בעיר־הנופש אלכסנדריה,
לתקופת החורף, שבה המחירים זולים יותר.
בעלת המלון מארינה, יווניה זקנה שנהגה
בעבר לארח את נכבדי החברה המצרית, משום
שמלונה היווה צוהר אל אירופה ומינהגיה,
מייצגת שיור מהזיכרונות על מצריים שקדמה
למהפכה, מצריים המושחתת של פארוק ומיפלגת
הוואפד. הסיבה לבואו של וגידי אל הפנסיון היא
תיקוותו לחיות בצל זיכרונותיו. בפנסיון הוא
פוגש בטלבה מרזוק, מכר ותיק, שהמהפכה
הורידה אותו מנכסיו.
בפנסיון של מארינה היווניה פוגש וגידי גם
את זהרה, פלאחית צעירה, יפה וחזקה,
המתקבלת לעבודה כעוזרת בפנסיון מיראמר,
אחרי שנמלטה מכפרה, מתוך התנגדות למיש־פחתה,
שביקשה להשיאה לפלאח זקן ועשיר.
דמות נוספת היא דמותו של חוסני אלעלם,
בן למישפחה עשירה, שהמהפכה הותירה בידיו
רק מאה פדן קרקע, המאפשרים לו לחיות
בתענוגות. נפשו של חוסני חושקת בזהרה,
שעימה הוא מתכוון לבלות בילוי חולף, מבלי
לשאתה לאשה.
הסיבה המוליכה את סירחאן לפנסיון
מיראמר, המאכלס את העבר הקדם־מהפכני, היא
היכרותו את זהרה, שלמענה הוא נוטש את
אהובתו, פרוצה אלכסנדרונית שהוא חי בדירתה.
למרות אהבתו את זהרה, אין סירחאן מוכן לשאת
את זהרה, המבינה שכדי ללוכדו עליה להשכיל.
זהרה משקיעה מכספה כדי ללמוד, וסירחאן פוגש
במורתה, ומחליט לשאתה לאשה.
אורח נוסף בפנסיון מיראמר הוא מצנור
ב א היי, תמהוני המשמש כקריין ברדיו אלכסנדריה•
הוא מתאהב באשת ידידו שבבית־הכלא,
וכאשר זו מקבלת את הסכמת בעלה לגירושין,
מגלה מנצור שליבו נתון לזהרה.
מיראמר הוא סיפור פיקרסקי לא במעט,
המבקר את שנות השישים של מצריים, ימי
שילטונו של גמאל עבד אל־נאצר. מחפוט׳
משמיע ביקורת זו בלשון של סמלים ורמזים.
בעיני המצרים נחשב כיום מיראמר כנבואת־סופר
על מפלת ,1967 שהתרחשה מעט אחרי
הופעת הספר. במיראמר מציג וטווה מחפוט׳
תמונת־מצב חברתית שהביאה לאסון של .67
זהרה מסמלת את מצריים השפוייה, הפשוטה
והבריאה בנפשה, מצריים הנופלת מדי פעם
ברשתם של זדים, כפי שכותב ששון סומך
באחרית דבר למהדורה העברית, בעוד שמג׳די,
איש המישטר הישן, מעריצו של זגלול-פחה,
מייסד הוואפד, הוא זה המוכן להעניק למישטר
החדש את האשראי, תוך התעלמות מהניוון
וההסתאבות המייצגים את ילדי אותה מהפכה.
מיראמר לקורא הישראלי הוא אמצעי
להיכנס לתוך העולם המצרי, על פסוקי הקוראן
השזורים בו, הקונצרטים הליליים של אום
ב׳ולתום, העימות אירופה״המיזרח, וכל שאר
המרכיבים האנושיים של מצריים החדשה. ספר
מעניין ביותר. מאחר שאיני יודע ערבית, נבצר
ממגי לבקר את רמת התרגום של יצחק
שניבוים, למעט הפרק האחרון, שראה אור
במעריב ( )17.7.70 בתרגומו של מתתיהו סלד,
שתרגומו מעולה בהרבה מזה של שניבוים.

חרגזם־ן

בפסטיבל הסרטים במערב־ברלין ב־.1975
סיפרו השני של יורק בקר הרואה אור בעברית
הוא ימים ללא שינה* .לחץ הצנזורים בארצו
שהתערבו בעריכת הספרים הביא את בקר לעבור
למערב־גרמניה.
במהלך קריאת ימים ללא שינה חשתי לא
מעט את אווירת הרחוב הישראלי, ועינו המפקחת
של הרחוב על הפרט ומחשבותיו, מאז פרוץ
מילחמת״לבנון. ימים ללא שינה הוא גירסה
מזרח־גרמנית ל־ . 1984 אין מחנות־ריכוז,
הוצאות־להורג או עינויים — לעומת זאת
שולטת ברחוב עבדות רוחנית. הכל בסדר, כל
עוד האזרח אינו מתמרד כנגד אותה עבדות
רוחנית.
סיפור המעשה עוסק בהתמרדותו של המורה
זימרוק באותה עבדות־רוחנית. זימרוק נוטש
את אשתו, המייצגת את השיגרה (,.אני חושב
פיצד לשנות את חיי מן היסוד. אומנם, עדייו
חסרה לי ההבהרה הסוסית השינוי הגדול
בחייו מתחיל, כאשר הוא אומר לתלמידיו כי
להפגנת האחד במאי אין חייבים לבוא. יקחו בה
חלק רק אותם הרוצים לבוא. התוצאה: בירור
מישמעתי.
באחת השבתות הוא פוגש באולם־ריקודים,
באנתוניה קראם, הצעירה ממנו. כעבור
שבועיים הוא עובר להתגורר בדירתה, ועד מהרה
הוא מגלה כי היא ״האשה הריאקציונית ביותר
ששבב עמה ביום מן הימים* .בהמשך חיפושיו
יוצא זימרוק בעת חופשתו לעבוד כמחלק עוגות
ולחם בחנויות, תחת לעבוד עבודה שיכלית,
כמינהג המורים במיזרח אירופה.
בחודש השני של החופשה נסעו זימרוק
ואנתוניה לחופשה בהונגריה, שבמהלכה נסתה
אנתוניה להימלט אל המערב. זימרוק שב ללמד
בבית־הספר, עד שאחד ההורים מתלונן עליו, על
שאילץ את אחד מתלמידיו לקרוא בכיתה בקול
רם את שירו של ברטולד ברכט בשבחי
הספק, והוא ננזף. אנתוניה נדונה למאסר
וזימרוק מחליט להמתין לה. הוא מפוטר

צל״ש למבקר־התיאטרון בועז עברון, על שהעז להתייחס לטאבו ישראלי חדש כאילו
לא היה טאבו. כוונתי לרשימתו בידיעות אחרונות ( )2.6על מערבוני החוויה הישראלית מאת יותם
ראובני, תחת הכותרת אפסות. עברון התעלם מהמילכוד שבו לכודים באחרונה מבקרים רבים,
הבאים לבקר יצירותיו של ראובני. הסיבה למילכוד: ביקורת שלילית על נושאי כתיבתו עשוייה
להיראות כביקורת נגד המיעוט ההומו־סכסואלי. התוצאה: ביקורת לא מאוזנת (אם כי בספריו
הראשונים של ראובגי בלטה עוד עוצמה ספרותית) .קביעתו של עברון על מחזהו של ראובני:
״הדיבורים גם על המלחמה וגם על המין אינם מעוררים בל אימון היא בבחינת אות למבקרים
אחרים.
הקורא התמים עשוי להאמין, כי את התיאטרון הישראלי עשויים לייצג בעולם הרחב מחזאים
כניסים אללני, חנון* לווין, עמום קינן, יהושע סרבול ויוסח מונדי. ידיעה לאקונית בידיעות
אחרונות ( )2.6מגלה, שאת ישראל אין מייצג
באיגוד התיאטרון הבינלאומי איש מהמחזאים
האלה — ואפילו לא אפרים קישון, או מישהו
אחר מרמתו. אותה ידיעה מספרת על כמה
מינהלני תיאטרון(שמואל עומר, נועם סמל,
דויד אלכסנדר, בארי סברסקיו המייצגים
את התיאטרון הישראלי בקונגרס הדו־שנתי של
איגוד התיאטרון הבינלאומי. בנוסף.להם מועמד
לשמש כחבר בוועד־הפועל של איגוד־המחזאים
הבינלאומי אחד בשם ערן בניאל. מעניין מי

מחבר־נשיא הרצוג
טלית שכולה תכלת
שלח אותו לשם? מי מימן נסיעתו לשם? לאלוהי

המועצה לתרבות ולאומנות ולאבנר שליו

סופר בקר
שילטון העבדות הרוחנית
מעבודתו, והופך עד מהרה לנהג המכונית
המחלקת עוגות ולחם בחנויות.
ימים ללא שינה של בקר הוא יותר נובלה
מאשר רומן, ויש בו מהייחוד של הנובלה
הגרמנית. זה סיפור על מות האהבה והחירות של
הפרט במדינה, בעולם. סיפור מומלץ ביותר
לקריאה. תרגומו של צבי ארד מפריע לקורא,
והוא לוקה בתיסמונת אהרון אמיר. בחודשים
האחרונים קראתי תרגומים של ארד מגרמנית,
לספריהם של אריך־מדיה רימארק, ארתור
קסטלר, מרטץ ולזר ויורק בקר — ומתוך
התרגומים, עשוי הקורא להגיע למסקנתי, כי
הארבעה כותבים באותו הסיגנון.

זימרוק

יורק בקר, סופר מיזרח־גרמני ממוצא יהוד׳
עשה לו שם בעולם בסיפרו יעקב השקרן,
המספר מהווי הגיטאות בתקופה האחרונה של
השואה. זה סיפורו של גבר, השומע במיקרה
ברדיו של המפקד הגרמני של המחנה כי הרוסים
מתקדמים, והוא מתחזה בעיני האחרים כמחזיק
ברדיו נסתר — מה שמביא לו עמדה נכבדת.
אחר״כך הוא מזין את חבריו בשקרים, כדי לשמור
על מעמדו. ספר זה של בקר הוסרט
במיזרח־גרמניה ואף זכה בפרס רב הכסף

מי מריבה עברה, המיז 1ה.אפס1ת* שד
ראובני שסטר ושמו בניאל הגדניע,
הלאומיות !החימר נשיא כשש ישם

כסף וחירות

בינות לכל הספרים המהודרים העוסקים
* יורק בקר -ימים ללא שינה; עברית: צבי
ארד; הוצאת זמורה ביתן; 111 עמודים
(כריכה קשה).

— הפיתרונים.
פעם, במחצית שנות השישים, היתה
בירושלים קומונה שמאלית, שבחלה בכל
מוסכמותיה של החברה הישראלית, קומונה
סופר ראובני
שחבריה ניבאו השכם והערב את תהליך
טאבו, לא־טאבו
ההתנוונות של ישראל, המיליטריזציה של
המדינה וכל שאר הצרות שהוכחו עם הזמן
כנכונות. כותב שורות אלה נימנה ע 6חברי אותה קומונה, שלא נרשמה במישרדי רשם־החברות. לפני
כשבועיים נזכר כותב שורות אלה באותה קומונה ובכמה ממבקריה. הסיבה: ראיון בידיעות אחרונות
( )3.6עם מפקד הגדנ״ע אל״מ משה שריד, שהיה אורח של קבע באותה קומונה, בעודו סגן צעיר ורך
לימים, ערב מילחמת ששת הימים. בימים ההם היו לו למשה שריר, שהיה קצין־חינוך צעיר, יומרות
לשינוי תבל, יומרות שהיו רחוקות מהלאומיות והלאומנות שצה״ל והגדנ״ע מייצגים בהווה. באותו
ראיון אהבתי את אמירתו של אל״מ שריר ״אנו לא מנותקים מהמציאות של ישראל״ .היא הוכיחה
ששריר יהיה בעתיד הלא רחוק מועמד ״טיבע,״ לנהל את המועצה לתרבות ולאמנות, כפי שמלחשות
לשונות־הרע — שהרי יש לו יתרון על המנהל הנוכחי: הרקע הדתי שלו. ההשוואה בין הנושאים —
המעט פילוסופים — של שנות ה־ ,60 שהעסיקו אז את אל״מ שריר, ובין מה שהוא מייצג כיום, מביאה
אותי לכדי רצון עז להיות מנותק מהמציאות של ישראל, שהוא מייצג אותה היום.
על סיפרו החדש של נשיא־המדינה החדש חיים דדצוג עם כלביא יקום אמר לי באחרונה
ידיד, פרשן צבאי וחוקר מילחמות ישראל :״סיפרו של הרצוג מציג את מילחמות ישראל כטלית
שכולה תכלת. הוא מצליח לכסות על סרשיות בזיוניות בלטרון, תל מוטילה ואחרות, עד שניתן
להפוך את שם סיפרו ל׳נשיא כשפן יקום׳.״
התנצלות: לפני כמה שבועות פורסם במדור זה כי חבר־הכנסת גד יעקבי מימן בעקיפין את
פירסום שיריו בחוברת האחרונה של סימן קריאה בכספי ציבור, שאותם קיבל מהכנסת, בתוקף היותו
חבר ועדת־הכלכלה של הכנסת. אינפורמציה זו נמסרה לי בידי עורך כתביעת יריב(בפורמט מגאזיני),
שחפץ מן הסתם להזיק לסימן קריאה. חטאתי בכך, שלא בדקתי די הצורך את העניין. מסתבר, כי
כספים לחלוקה אישית נמסרו רק לחברי־הכנסת של ועדת־הכספים, כך שגד יעקובי לא מימן את
פירסום שיריו בסימן קריאה בכספים אלה, או כספים אחרים. על כל פנים, לא התכוונה הרשימה בנמר
של נייר לפגוע בסימן קריאה. ולראייה: באותו גיליון הופיעה רשימה אוהדת, לסיקור מחקרה של
ד״ר נורית גרץ, שפורסם באותה חוברת על תרבות הכיכרות של מנחם בגין, שפורסמה בסימן
קריאה.
בממון ובכלכלה, שראו אור בעברית בשנים

האחרונות, בולט סיפרון צנום של ם. חרברט
פראנקל בין כסף לחירות שראה אור
באחרונה* .פראנקל, בעבר איש אוניברסיטה
מאוכספורד, מציג עיון מרתק בכלכלה
מוניטארית, תוך עיסוק מאלף במה שניתן לכנות
הפילוסופיה של הכסף.
פראנקל סוקר את השיטות המוניטאריותז
מבקר את דיעותיו של ג׳ון מיינרד קיינ ם על
האגירה, יורד לשורשים ההיסטוריים של
התפתחות הכסף, וחלקו בפילוסופיות החברתיות
של מאתיים השנים האחרונות. בדומה לקארל
מארכס, אין פראנקל. פוסח על מחבר רובינזון
* ס.ה. פראנקל -בין כסף לחירות; עברית:
א. סנד; הוצאת הקיבוץ המאוחד; 104
עמודים(כריכה רכה).

קרוזו, הסופר דניאל ריפו, ומביא מדבריו על
האשראי :״האשראי הוא זהיר מדי, הוא גברת
ביישנית מדי בדי לבוא עימה במגע ...כתנאים
משפילים; אם רצונך לשעשע בתולה זו, עליך
לפעול בהתאם לעקרונות הנאים של בבוד

את סיפרו מסיים פראנקל בקביעה :״המבוכה
המוניטארית של העולם החופשי — איש לא
יטפל בה זולת אזרחיו פראנקל מזהיר את
הקוראים מפני השתלטות הטוטליטריזם הכלכלי
של המדינה על החופש של אזרחיה.
בין כסף לחירות הוא ספר המומלץ
לעם־ישראל, שאמונתו האחרונה היא בעגל הזהב
של הכסף. כדאי ליטול חופשה לכמה שעות
מהבורסה, למכור חצי מניה, לרכוש את הספר
הזה, לעיין בו, ולקבל את מימד העומק ההיסטורי
של הכסף, בהיסטוריה המודרנית. ספר מומלץ
ביותר.

..וגם זה...וגם זה...וג ם זה...וגם זה...וגם זה...וג ם זה ...וגם זה...וג םזה...וג ם זה...וגם

תר ס ת

נזילן?
בדותה

ז 1לא

טוב. הנה הגיע הקיץ סוף־סוף. תמיד הוא בא
בסוף, בהתפרצות אדירה. עוד מימי המערך זה
ככה — אז אל תאשימו אף אחד.

שילשל מיכתב
ב דד־

!ילה גסה
המרד הגדול פרץ אצלנו בבית לפני שלושה
שבועות. הכל התחיל בזה שחברה סיפרה לי איך
שהיא משתעממת כל שבת, ואין לה מה לעשות
— קוראת קצת עיתונים ומשתעממת, מכינה
לבעלה ולה כוס קפה ומשתעממת, הולכים
לאכול ארוחת־צהריים במיסעדה טובה? ומש־תעממים.
בשבילי
הסיפור הזה כאילו לקוח מספר מדע
בדיוני. מה לא הייתי נותנת עבור שבת אחת של
שיעמום! זאת אומרת, שבת בלי ללכת לספורטק
ולבעוט בכדור כמו מטומטמת(וגם לקבל הערות
מהילדים שאני בועטת בדיוק לכיוון הלא נכון).
מה לא הייתי נותנת בשביל שבת שלא נוסעים בה
לספארי בפעם ה־ססז, עם כל עם ישראל ועם
חלונות סגורים באוטו — וכל זה כדי שהילדים
יראו שוב את הגמל היפה וההיפופוטם השמן
והאריה המפחיד. שבת בלי ללכת לים, לשבת על
החול החם ולהניע את הראש כמו כדור פינג־פונג
— ימינה, לראות איפה הגדול, שמאלה, לראות
איפה הקטן.
החלטתי לעשות מרד. לצעוק על הילדים,
לצעוק על הבעל, להגיד להם כמה החיים שלי
קשים, לשבור איזה צלחת, להפיל כיסא. אבל
הבעל שלי, שהרגיש שהסערה מתקרבת, אמר לי:
״למה שלא תיקחי לך איזה שבת של שיעמום?
תתעלמי ממני ומהילדים ״.חטפתי את ההצעה
בשתי הידיים.
כבר ביום השישי הכנתי לי בגדים יפים
שאלבש בשבת, והלכתי לישון מוקדם. מההתרגשות
שאני יכולה לקום באיזה שעה שאני רוצה,

לא שם זץ

חזה עוף

קריאת תחת
אפשר להתחיל להזיז הצידה את הדברים הלא
נחוצים: ביגדי־חורף, מעילים, שמיכות־פוך,
תנורי־חשמל וסיפרי־מופת. נא לשים בנפטלין
את הספרות הקלאסית. מי יש לו כוח עכשיו
למלחמה ושלום למשל? מי רוצה לקרוא שוב
את ימי ציקלגז
ביררתי מה צריך לעשות כדי לעבור את הקיץ
בנוחיות יחסיתד הנה המירשם:
קמים בבוקר. שותים קפה ועושים מיקלחת.

כל זה מבלי להסתכל החוצה ולראות את האוויר
עומד על 38 מעלות בצל, ואין צל.
מי שצריך ללכת לעבודה — שיילך. אבל כל
שעה הוא צריך לעזוב את העבודה שלו, לרדת
לרחוב ולקנות ארטיק או משקה קר. בהפסקת־הצהריים
צריך לאכול מנה גדולה של סלט ואיזה
אייס־קפה ענק, ולקרוא את עיתון־הצהריים.
העיתון זה בשביל לראות שהצרות הפרטיות
שלכם זה מצחיק לעומת הצרות של העולם.
אחרי העבודה לוקחים טכסי הביתה. זה נכון
שטכסי עולה הרבה כסף, אבל תחשבו כמה אתם
חוסכים בזה שלא מדליקים תנורי־חימום בקיץ.
כשנכנסים הביתה, מסתערים על המיקלחת. אחרי
המיקלחת תופסים לימונדה וסיגריה ומתפרשים
על כיסא־נוח.
עכשיו בא הקטע הכי־חשוב: לוקחים את
הספר הסדש של קובי ניב ודודו גבע בנו של
מגוחך -כי זה בדיוק מה שצריך בן־אדם תשוש
בשביל לחזור קצת לחיים.
בנו של מגוחך הוא ספר־קיץ מובהק. אני
יודעת את זה כי בהרבה ציורים של דודו גבע יש
אנשים שלא לובשים בכלל בגדים — ואיזה סיבה
יש לזה אם לא שחם להם? מדפדפים וצוחקים,
קוראים וצוחקים, מסתכלים וצוחקים. ככה
עוברים את חודש יולי בסערה.
כדי שתיראו על מה אני מדברת, הנה כמה
דוגמאות מתוך הפרק מילון בן־ זונה לעברית.

התעוררתי ב־ .7קמתי לאט־לאט, התלבשתי
בתנועות איטיות, כמו שרואים בסרטים. חלפתי
על פני המיטבח הרעשני באלגנטיות חד־פעמית.
לאט הסתרקתי והתרחצתי, לאט שתיתי את
הקפה שלי בסלון, כדי לא לשמוע בפעם המי־יודע־כמה
את השיר של תהילה שבקע
מהמיטבח בשלושה קולות גבריים.
ב־ 11 התייצבתי בביתה של חברתי — אחת
שידועה בתרבותיותה הגדולה — ושאלתיי אותה
מה עושים עכשיו. יחד הלכנו, שתינו נעולות
נעלי־עקב, לעבר התאטרון הקאמרי.למה
להקאמרי בשבת, ב־ 11 בבוקר? שאלתם —
בבקשה.
יש בתל״אביב משהו שניקרא שבתרבות.
שבת אחד במוסיאון תל־אביב ושבת אחת
בהקאמרי. ככה כל הזמן. מי שהמציא את הרעיון
הזה, פשוט מגיעות לו שתי נשיקות על שתי
הלחיים שלו.
אני מניחה שכל שבת התוכנית משתנה. אבל
בשבת הזאת שאני הגעתי, הם בטח שמעו עליי

ועשו מאמצים יוצאים מהכלל. לכן גם נהנתי.
המראיין הקבוע הוא יצחק ליבני, שאין צורך
להרחיב את הדיבור על כישוריו כמראיין.
לענייני השכלה כללית ראיין יצחק ליבני את
ח״כ מוטה גור. אחר כך באה השחקנית ליאורה
ריבלין, סיפרה לקהל איך היה לעבוד על
קרובים קרובים, וגם סיפרה כמה היא שונאת
לראות טלוויזיה וכמה זה משעמם אותה.
להקת הריקוד שר מרכז המחול של עיריית
תל־אביב נתנה הופעה יוצאת מהכלל של שני
קיטעי־ריקוד, אחד של הכוריאוגרף אבי לפידות
ואחד של הכוריאוגרפית רודה מנם. יצחק קלפטר
של וסיפר, שוב שר ושוב סיפר.
שעתיים מאוד־מאוד מהנים, תמורת כרטיס
שלא עולה גרוש. תוכנית מעניינת, קהל מאוד
תרבותי, שלא מפצח גרעינים, לא זורק בקבוקים
ואפילו לא מדבר בקול. סתם יושב ונהנה.
לא רוצה לשמוע יותר שאין לכם מה לעשות
בשבת.

ילדי ם
מגנגבלים
א 1טלוויזיה
מהנכלת

על המירקע שרה ג׳ילדה לריגולטו את אחת
האריות הכי־מפורסמות במצו־סופרן נדיר,
והילדים שלי קוראים טרזן ומגרדים ברגליים! זהו
משבר לא קטן לאם שוחרת־תרבות. חזרתי
למיטבח וחשבתי, שאולי אופרה של ורדי זה לא
בדיוק לפי טעמם וכדאי לחכות לתוכנית הבאה.
בתוכנית הבאה ניגש הילד הגדול, כיבה את
הטלוויזיה ואמר שהדיבורים של פרופסור דן
מירון עם פרופסור גרשום שולם בענייני עגנון
מפריעים לו להתרכז בקריאה( .כבר ציינתי
שהשעה היא 4.30 אחרי־הצהריים).
אבל כל חצי שעה הרי מתחלפות התוכניות
ותמיד יש תיקווה. ב־ 5יש תוכנית ילדים ידועה
בשם ערב חדש, ושם בדרך כלל מראיינים אנשים
כמו עזרא גולדברג בעניין עמוס ברנס, או את
יורם ארידור בעניין הקטסטרופות. הילדים שלי
ירדו לחצר לשחק בכדורגל.
ניחמתי את עצמי, שילדים לא יכולים
להתעניין בכל תחום, וחיכיתי בסבלנות לשעת
השידורים לילדים של היום למחרת.
בשעה 3שלחתי אותם שוב לראות טלוויזיה.
ב־ 3.05 שאל אותי הילד הקטן מה זה בדיוק
איזוטופים. אמרתי לו שאני לא יודעת בדיוק
(אפשר לחשוב שבערך אני יודעת) ,והוא אמר
״חבל שאת לא יודעת, כי עכשיו יש תוכנית
בטלוויזיה על זה ״.בשעה 4בהו הילדים שלי
לעבר המכשיר, כי היתה תוכנית בעברית
מדוברת. שם התוכנית היו ק די ם באים, והיא
משודרת הרבה מאוד פעמים בשבוע, כך
שהילדים כבר יודעים אותה בעל־פה וזה משעשע
אותם.
בשעה 5שוב ערב חדש, ואחריה תוכנית־הילדים
המפורסמת על אמנות בעידן הטכנולוגי.
הילדים ירדו לחצר לשחק כדורגל.
ביום השלישי לצפיה בטלוויזיה, שהיה גם
היום שהחלטתי את ההחלטות הכואבות בקשר
לרמתם השיכלית של ילדים, היתה תוכנית
מעניינת במיוחד. חצי שעה על חשבון
דיפרנציאלי ואינטגראלי, חצי שעה על צמיחת
המדינות החדשות באפריקה וחצי שעה על
פלסטיות של סלעים. הדבר ששבר אותי יותר
מכל היה איזה סרט מצוייר וילדותי שלמראהו
צעקו הילדים שלי ״יופי! סרט מצוייר!״ אחר כך
הם ירדו לחצר לשחק כדורגל.

לאף אמא לא נעים לגלות, פיתאום, שיש לה
ילדים מאוד לא אינטליגנטיים. למעשה
מטומטמים. ואיך בן־אדם מגלה תגלית איומה
כזאת? הרי כל הסבתות והדודים והחברים תמיד
אומרים כמה שהילד/ילדה חכמים ומפותחים
וכמעט מחוננים, עד שכל אמא מתחילה להאמין
בזה.
אבל בשביל להיות הורה אובייקטיבי, כמה
שאפשר, ולהמשיך להיות בטוח שהילד/ילרה הם
באמת על רמה רצינית, אפשר כמובן לקחת את
הצאצא לבחינות איי־קיו, או כל בחינה פסיכוטכנית
אחרת, או אפילו לאיזה פסיכולוג טוב,
שיחווה את דעתו על הרמה של הילד. אפשר
לנסות עוד דברים רבים, אלא שהדרך הפשוטה,
הנוחה והזולה ביותר היא פשוט להושיב את
הילד/ילדה מול הטלוויזיה (בזמן התוכניות
לילדים, כמובן) ולראות מה הוא מבין ועד כמה
הוא מתעניין בדברים. זה פחות או יותר מה שרוב
ההורים עושים, ולפי זה הם מחליטים איזה ילד יש
להם.
גם אני חשבתי ככה. אני גם חשבתי שהשעות
שילדים צופים בטלוויזיה זה משהו בין 3
אחרי־הצהריים ועד 6וחצי או .7אז בשעות האלה
אמרתי להם ״ילדים, לכו לראות טלוויזיה יש
תוכניות בשבילכם״.
מתוך המיטבח הצצתי בכל פעם לראות איך
הם מגיבים. חשכו עיניי! ילד אחד(כמעט בן )8
תפש ספר על טרזן וקרא בו בהתלהבות. הילד
השני(כמעט בן )5היפנה את הגב שלו למקלט
והתחיל לגרד את הרגליים שלו בהתלהבות.

בבדיקה של ח<^6 56160110ח10ע,1המרכז הבינלאומי לבדיקת איכויות בבריסל, זכתה 80ץ 8 8 0 £ 0 במדליית זהב לשנת 1982 על איכותה המעולה.

טעם אמריקאי. תערובת אמריקאית.
אזהרה: משרד הבריאות קו בע נ׳ ה עי שון מזיזן לבריאות