גליון 2390 מתאריך 22 ביוני 1983

לחרל בתשלומים
ונהנים מהטיול
לפני שמשלמים

נינה ינתר טנב מכסף. ויזה־ כרטיס האשראי של קבוצזת בנקל או מי בנק די ס קונ ט

כתבת השש־ האוצר.,

כתבת השנור הקדסי:

ההסתדרות בגדה

ארליך

הוא היד, איש פשוט, הוא מעולם לא שאף
לכבוד, לכסף או לביבודים ותדמיתו
הציבורית לא עניינה אותו. שאיפתו
היחידה היתה לשלוט —

למשוך בחוטים. לתווך,
למתן, ובכך הוא הצטיין.

שביתת הרופאים ודתה הזדמנות־פז
להסתדרות להיטיב את שכר השכירים
בישראל -אך היא לא עשתה ואת. העולט
הזה מנתח את מהלך השביתה
וחושף את המניעים
הנסתרים של הצדדים.

מתנכלים

פיצוץ ברחוב הראשי

לזי ג ל
מי טבה חו ק רי ם של
בנימין זיגל (בתמו נה)
פור שי ם מעבוד בעלי
הסיבה:

שררה
ועס קני מיפל־גות
ה מ קו ר בי ם ל־שיל
טון מתנכלי ם ל מחלקת
ח קי רו ת הו נאה,

ה צ לי חו
לגרום
ל שיתוקה.

־.העולם הזדד, שבועון החדשו ת הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
גורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך הראשי: אורי אמרי עורך
תבנית: יוסי שנון רכז מערכת: שלמה פרנקל עורבי כיתוב: תמי מוטוביץ
וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר וענת סרגוסטי עורכת דפוס: אהובה
קורן ראש המינהלה: אברהם סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו־׳ל:
.העולם הזה־ בע־מ הדפסה. :הדפום החדש־ כע־־מ, תל־אביב הפצה. :גד־ בע־מ .

בשבועות האחרונים

מרבים כלי־התיק־
* .שו ר ת בישראל לדון ולדווח על הכוונה לבצע
.התפרסות חרשה״ של צה״ל בלבנון.
מדובר על פעולה שבעיקבותיה י היו כוחות
צה״ל מוצבים במרחק של כמה קילומטרים טובים
מדרום לקוויהם הנוכחיים.
בעברית יש לפעולה כזאת שם פשוט: נסיגה.
נסיגה של כוחות יכולה להתבצע מאונס או
מרצון, בתנאי־קרב או בתקופת־רגיעה. אין זה
משנה לגבי המושג. כאשר כוח צבאי עובר
מעמדה קידמית לעמדה אחורית יותר, הוא נסוג.
שום שילטון אינו אוהב להודות בנסיגת
כוחותיו לכן הומצאו כל מיני מושגים, שכל
מטרתם היא למנוע את הצורך בשימוש במילה
— שנואה זו.
במילחמת־העולם השניה אפשר היה לשמוע
מאות הודעות של מיפקדת הוורמכט הגרמני,
שבהן נמסר כי כוחותיה. נערכים מחדש״
ב״עמדות חדשות״ .רק מבט במפה לימד כי
.העמדות החדשות״ מצויות מאות קילומטרים
מאחורי העמדות הקודמות.
המילים. התפרסות מחדש״ משמשות אף הן
את המטרה הזאת. אפשר להשתמש בהן בצורות
שונות.
למשל. :כאשר עלו בתי מוסקווה באש,
החליט הקיסר נפוליון להתפרס מחדש בגרמניה״.
או. :כאשר תקפו הכוחות הגרמניים את
ברית־המועצות, החליט הצבא האדום להתפרס
מחדש לפני מוסקווה״.
וגם בכיוון ההפוך. :אחרי שהגיע לשערי
^ 1מוסקווה, החליט היטלר לפרוס את כוחותיו
מחדש בברלין, ולאחר מכן התאבד״.
וברוח דומה. :כאשר תקף מונטגומרי באל־עלאמיין,
החליט המרשל רומל על התפרסות
כוחותיו בתוניסיה, ושם נערכו מחדש במחנות־שבויים״.
מגוחך?
אכן.
אך לא פחות מגוחכים הם כלי־התיקשורת,
המשתמשים במושג הזה. ישראל אינה מדינה
טוטאליטרית. כאשר עורכי־עיתונים ומנהלי
טלוויזיה ורדיו מסרבים להשתמש במושג שיקרי,
הרצוי לשילטון, אין הם מוצאים את עצמם
למחרת היום במחנה־ריכוז. גם הצנזורה אינה
מונעת מהם לתאר את הדברים במילים של אמת.
אם כן, מניין הצייתנות העיוורת הזאת של
משתמשים הם מדוע
עורכי״התיקשורת?
באורח־קבע במושגים כוזבים בעליל, הרצויים
לשילטון? האם זוהי פחדנות? עצלנות מחשבתית?
הרגל מן הגטו? פסיכולוגיה של עבד נרצע?

מיבצע

^ שלוי הגליל
עמדתי לא פעם

על תופעה זו, המטילה צל
כבד מאוד על עולם־התיקשורת הישראלי,
וההופכת אותו לשותף מלא באחריות לאסונות.
אילו סירבה כל העיתונות הישראלית, למן
הרגע הראשון, להשתמש בשם־השקר. מיבצע
^ שלום־הגליל״ — כפי שעשה שבועון זה — יתכן
שלא היה קורה מה שקורה. אני מעז לטעון כי
שום עיתון, שאימץ לעצמו את המושג הזה
בראשית המילחמה, אין לו כיום הזכות להתעטף
בטלית שכולה תכלת ולגולל על אחרים את
האחריות לאסון.

העולם הזה 2390

הוא הדין לגבי השטחים הכבושים. יש
עיתונים — וגם מנהיגים בתנועת־השלום —
המטיפים יומם ולילה נגד סיפוחם של השטחים
האלה, אך המשתמשים, כדבר מובן מאליו, במושג
.יהודה ושומרון״ .אין הם מרגישים שמי שמאמץ
לעצמו מושג זה כבר נלכד ברשת הסיפוח, ואין
חשיבות רבה לשאר דיעו תיו. מי שמקשיב לנאום
על.י הוד ה ושומרון״ ,או קורא מאמר על.י הוד ה
ושומרון״ ,כבר יונ ק בתת־הכרתו את רעל הסיפוח,
וזה ישפיע ע ליו יותר מאשר כל המילים היפות
בנאום או במאמר.
אני מתעב במיוחד את הנוהג שהשתרש
בעולם־התיקשורת לקרוא לאיזורים אלה בשם
״השטחים״ ,בלי שם־תואר. מושג זה מקורו
בפחדנות. מי שלא רצה להביע דיעה על־ידי
השימוש במילים.השטחים הכבושים״ ,אך גם לא
רצה לקרוא להם ״השטחים המשוחררים״ ,וגם לא
במושג המתון יותר ״השטחים המוחזקים״ ,החליט
לקרוא להם ״השטחים״ ,חד וחלק.
״השטחים״ ,בהקשר זה, היא מילה אידיוטית.
אין היא אומרת דבר, מילבד קביעת העובדה
שהמשתמש בה הוא פחדן ר עיוני או מדיני.
על פי החוק הבינלאומי, שטח שנכבש
במילחמה והמוחזק בידי הכוח הכובש, עד להסדר
הסופי בחוזה־שלום, הוא ״שטח כבוש״ .המעמד
המישפטי של שטח כזה אינו משתנה, וגם לא
שמו. לכן אנחנו ממשיכים לקרוא לו ״הגדה
המערבית׳ ,למרות שאין זו הגדרה אידיאלית
מבחינת הנכונות. כאשר יו שג הסדר־שלום,
יקבעו תושבי השטח הזה בעצמם מה יהיה שמו
החדש.

איפה אתה,

ועוד הערה קטנה

על השימוש במונחים

ועל אחריותו של עיתון.
אחד מבחורי־הישיבה שהפגינו נגד השמעת
המשיח של הנדל בירושלים כתב מיכתב
למערכת הארץ ובו הסביר את מניעיו. הוא
הסתייג מן ההתנפלות הבריונית של חבריו, אך
הצדיק את המחאה עצמה.
זהו מיכתב לגיטימי, ועיתון הגון חייב לפרסם
מיכתב כזה. אולם במיכתב מצטט הכותב את
היצירה בצורה זו. :זה קריסט י ש״ו שמת ...עתה
קריסט י ש״ו קם מן המתים.״״
לצעיר היהודי מנצרת, בנם של יוסף הנגר
ואשתו מרים, שחסידיו ראו בו את בן־האלוהים,
היה שם עיברי מובהק: ישוע. היהודים בפזורה,
שסבלו רבות מקנאותם של הנוצרים, קראו לו
במרירותם בשם י שו — ראשי־התיבות של ימח־שמו־וזיכרו.
עתה בא בחור־הישיבה, במיכתבו
ל ה ארץ, והוסיף לשם את הגרשיים, כדי להדגיש
את המשמעות הזאת של השם: יש״ו.
כיום אנחנו חיים כבני־חורין במדינה משלנו,
חופשיים — כביכול — ממורשת הגלות. תמהני
על עיתון המניח לגידוף כזה להופיע בעמודיו, גם
במדור המיכתבים למערכת.
מה היו עורכי הארץ אומרים אילו הופיעו,
במיכתב למערכת ניו־יו ר ק־ טיי מ ס, מושגים
כמו ״משה רבנו הממזר׳ או.אברהם רועודהזונות,
אבי היהודים״?

מתחת לאף
מהו המקום הכי פחות בטוח לשמור בו
חם צי־ערך? הכספות ה מי ש טר תיו ת. מרסל של מוזרי
ם של זרים זוהר מנתח כמה מיקרים מו
פ רי צ ה -א בי ר ה-גני בהב־תחנות־מישטרה,
וקובע כי
בין השוטרים י ש גנבים.

,.לא יודעים שהתחתנתי!״
בראיון מיוחד להעולם הז ה
מספרת מיכל ב ת־ אדם על
אמה חולת־הגפש, על יחסיה
עם משה מיז ר חי, על ואומרת שלה הסרטים בפסקנות :״התחתנתי עם משה מטעמים ביורד קראטיים!״

מלוז
כ אי לו בלעה או תו האדמה,
נעלם גולן גרינברג בן ה־ ,10
שנלקח בי די א ביו לחרל- .זו פרשת תהיה
יוסליה שו ח מ־כר
מס׳ 2״ חוהאם.
ששת

עימות
בואי לאור הירח
י חד עם עו ד 8 0 0 0צו סי ם נל הבי ם ש אג ה
ש רי תישיבמ לו א ג רונ ה בהו סעה מסע
הי ר ח
ל או ר
דייווי ד

בו אי (בתמו נה)
.שלא כ הי

אחרים,
גם שו חחה עי-
מו בחדר ה הלב
שה ש לו.

^ קדיסט קם
ל ת חי ה

הבנקאים והמיליונרים בעלי אי טן תי ק שו־רת
הקימו רשת של מקומונים כדי לקדם את
עיסקיהם, ובחרו בעיתונאי י אי ר קוטלר כדי
שיערוך את העיתון החשוב
ביותר ברשת הזאת. הם לא
י ד עו במי הם בחרו לתפקיד.

לא ליהודי ם
בלבד

לפיד התנגד יוסר לשדר כתבה על המחזה.
מיקרה גבול־.
העימות בין דמונדה
וגולדה
אל״סאוויל
מאיר נראח לו חריף
מדי. מחברת המחזה
חיא רות חזן, בתו של
מנהיג
מפ־ם יעקב חזן.

יוסי פולאק, ש ח קן
ה מ חז ה עקומים,
המתאר סיבלותם של תחת הומדסכסואלים
המישטר הנאצי, כועס
על הקהל. .הם לא מר
כנים לשמוע שלא רק היהודים סבלו״.

מתלונן.

בחזרה מהשאוד
עידית פאנק

חתונה אשרה
החיילת יפה עג׳מי התאהבה בקצב ניסים שביט
והחליטה להתחתן. אביה משה התנגד לכך
בתוקף, כלא אותה, גזז את
שערותיה והיכה אותה בפניה.
אך לבסוף האהבה ניצחה
0ו ה שניי ם התחתנו בהיחבא.

הציירת
(בתמונה) מספרת כיצד
לקתה בגידול בראשה,
מתארת את הניתוח שעברה
בשווייץ, את פחדיה
ותיקוותיה, ואומרת :
.למדתי
שהחיים
זה דבר
רצינה״

אצבע אלוהים וגם אצבע חשיש
ישי אלף עזב את הקיבוץ כדי להפש את אלוהים. הוא מצא אותו
בדמות רינה שני, מנהיגת כת תמהונית ב שם.אצבע אלוהים״.
לפני זמן־מה הורשע בגידול צמח הקנאביס ובהפקת מריחואנה.

המדודים הקבועים:

תשקיף 4 במדינה 5 הנדון 13 יומן אישי 15 אנשים — ממה סובל חיי ם שיף? 16 בלונים 18 הורוסקופ — מז ל סר טן 21 מיכתבים 22 תשבץ

זה היה.העולם הזזד לפני 25 שנה 27
אנשים בעולם 34 רחל המרחלת על כל העולם 44 נמר של נייר — אוו לי ן ו או, אברהם
שלונסקי, נתן זך ומרד כי או ת־יקר 50
מוסיקה חשבון עובר ושב
מה הם אומרים —

שלמה ניצן,
אי ל ני תיצחק מודעי, א בו ת י שורון,
שרה דו רון ו א רי ק ש פירא

לילות ישראל
קולנוע
זה וגם זה
עולם קטן תמרורים תמליץ שידורים שידור אתה והשקל
ספורט

בי שראל ו בי ר דן 70

זעם עד צימוקי
בוועידת מפ״ם, הנפתחת השבוע, יהיה מאבק צמוד בין
תומכי פירוק המערך ובין שוללי הפירוק. גם אנשי שימעון
פרס וגם תומכי יצחק ר בץ במיפלגת־העבודה מפעילים
לחץ כבד על מפ״ם שלא לפרק את המיסגרת המאוחדת.

אנשי־פרם עושים זאת משום שמפייס, ברובה,
תומכת בפרס, שעמדותיו יוניות מעמדות רבין.
אנשי־רבין עושים זאת משום שהמתנגדים
העיקריים לפירוק המערך במפ״ם עצמה הם
תומכיו של רבין.

ת1י ןוך

יתכן מאוד שהמאבק לא יוכרע בוועידה, ושיהיה צורך
בכינוס נוסף שלה, או במינוי ועדה שתנסח את עמדת
המיפלגה.

חרות רוחצת
שרון להתיישבות

על הליברלים

מקורבי השר־ללא־תיק, אריאל שרון, ידרשו
מראש־הממשלה לתת לו את תפקיד יושב־ראש
ועדת־השרים לענייני התיישבות, במקומו של
שימחה ארליך שנפטר.

עסקני חרות בתל־אביב מגבירים לאחרונה את
לחצם על ראש העיר שלמה(״צייץ׳״) להט,
ומבקשים טובות הנאה עיסקיות לאנשיהם.
הלחצים הם בוטים מאוד, וללא מסווה. מדובר
בדרישה לזיכיונות ולמסירת עבודות במיכרזים.

הם יטענו באוזני מנחם בגין, שמעשיו של שרון בגדה
בעבר מכשירים אותו יותר מכל שר אחר לתפקיד זה.

רביעיה מובילה בחרות
אנשי השרים יורם ארידור ודויד לוי בחרות
חותרים להצבת רביעיה מובילה בראש
התנועה, שתתבסס על שניהם, על שר־הביטהון
משה ארנם ועל עזר וייצמן, אם תצליח המגמה
להחזירו לחרות.
אנשי ארידור ו לוי מעריכים שברית כזאת תסחוף 90 ^ ,מן
הקולות בוועידת חרות, שאנשי לוי־ארידור הצליחו לדחות
אותה.

הברית בין ארידור ולוי היא עתה מלאה. אחד
הביטויים לכך: שתיקתו המוחלטת של דויד לוי
בעניין שביתת־הרופאים. הוא אינו יוצא בגלוי
להגנת ארידור כדי שלא לפגוע בתדמיתו, אך
גם אינו תומך ברופאים, כדי שלא לפגועבאמון
שבינו ובין שר־האוצר.

לוי עד הכוונת
פעילים בחרות, המתנגדים לסגן ראש־הממשלה
ושר־השיכון דויד לוי, אוספים חומר נגדו. מדובר
באישורי־בניה שהמישרד נתן, כביכול, למקורבי השר,
ובפעילותו בהתנחלויות מעבר לקו־הירוק.

אנ שינ ד ש רד־ ה חוץ-

לחצים מסוג זה מופעלים על״ידי אנשי חרות גם על
ישראל סחרוב, יו״ר מועצת המנהלים של התע שייה
ה אווי רי ת, שהוא גם יו״ר מועצת המנהלים של חברת
כי מי ק לי ם לישראל.
לעת עתה מצליחים להט וסחרוב להדוף את הלחצים.

מודעי רצה בדיון
בישיבת נשיאות המיפלגה הליברלית, שהתכנסה ביום
השישי השבוע, העלה יו״ר הנשיאות, השר יצחק מודעי,
הצעה לדון בקיפוחה של סיעתו במיפלגה.

יריבו של מודעי, השר אברהם שריר, תבע שלא
לדון בשום נושא מסוג זה, כל עוד שוכב מנהיג
המיפלגה שימחה ארליך על ערש-דווי.

הליכוד מרוצה מהרצוג
בצמרת הליכוד הובעה שביעות־רצון רבה
מדרך תיפקודו של נשיא המדינה החדש, חיים
(״ויוויאן״) הרצוג.
הסיבה העיקרית לכך: הרצוג מיטיב להסביר את עמדות
הממשלה לנציגי ממשלות זרות ולאורחים מחו״ל, שהוא
נפגש עימם.

צימוקי הוא יו״ר המועצה הציונית של הסוכנות
היהודית, והוא מוצע על־ידי יו״ר הסוכנות, אריה
דולצץ, לתפקיד יו״ר ההנהלה הציונית. צימוקי
גם צורף כחבר־עמית להנהלת הסוכנות. השבוע
פירסם צימוקי בעיתונו, בי דולצין הוא מועמד
לתפקיד סגן ראש־הממשלה.

מי נהג ב״מרצדס״
המישטרה חוקרת מי באמת נהג
במכונית ה״מרצדס״ ,כאשר אירעה התאונה
שבה נהרגה אלינור מעוז ונפצע תי
ליכטנשטיין.
אחת ההשערות היא, שהתאונה נגרמה
דווקא בגלל נהיגתה של אלינור מעוז.

מור יבנה בגדה
היהלומן דויד מור, ממועמדי חרות לכנסת, יבנה
את ״פרח־השומרון״ בגדה, ביחד עם יצחק
עירוני. השטח יימכר להם על־ידי איש־הביטוח
יעקב דננברג, מנכייל חברת הביטוח.,עממית״.
מור, שהתמנה כנספח הכלכלי של זאיר בארץ, היה קשור
עם חברת גימבו, הבונה את ״רמת־קידרון״ שמעבר לקו
הירוק, אך יצא מעיסקה זו.

75 אלף מרק ללוריא

סרט וידאו ל,,אגד״

בהסדר בץ דשת עיתוני אבסל
שפרינגר ובין הקריקטוריסט רענן לוריא,
חוייבו הגרמנים לשלם לישראלי 75 אלן*
מרק.
בית המישפט הגרמני שפסק לטובתו
של לוריא הילל בפסק דינו את אומץ ליבו
של היועץ המישפטי לממשלה בישראל
אשר לא היסס לצאת נגד אריה נאור, פקיד
ממשלתי בדרגה בכירה אשר זכה גם
לתמיכתו של ראש הממשלה.

חברת ״אגד״ מפיקה סירטון־וידאו באורך של
חצי שעה בשלוש גירסות שונות.

הסתייגות מבן־מאיר
במערך מתגברת ההסתייגות ממועמדותו של
חייב דב בן־מאיר לתפקיד ראש-העירייה. הטענה
היא שסיכוייו הם אפסיים, והוא עלול לנחול
תבוסה מבישה, שתנחית מהלומה מוראלית על
המערך, לקראת הבחירות לבנסת.
בן־מאיר עוסק עתה בהרכבת מטה־הבחירות שלו,
ואחתהתוצאות של ההסתייגות ממועמדותו היא שהוא
מצליח לגייס לצוות שלו רק עסקנים מדרגים נמוכים.

ישראלים חוזרים!
אנשי מישרד-החוץ הישראלי, המשרתים
בחדל, זכאים להקלות המיוחדות במם
הניתנות לישראלים חוזרים מהחל.
משמעות הדבר: שליחי מישרד־החוץ
יבולים להשכיר את דירתם בישראל,
להתגורר בחדל על חשבון השגרירות,
ובכל פעם שהם חוזרים לישראל אחרי
תקופת-כהונה הם יכולים להביא עימם
תכולה מלאה של דירה ־ כשהיא משוחררת
ממם.
הטבה מסוג זה שווה מאות אלפי
שקלים.

בחוגי עיתונאים בירושלים נמתחה ביקורת על התנהגותו
של עיתונאי י די עו תאח רונו ת, אריה צימוקי.

כהן ירוץ בחיפה
סגן יושב־רא׳ט הכנסת, מאיר כהן־אבידוב,
איש־חרות, מעוניין להתמודד על ראשות
עיריית חיפה מטעם הליכוד. הוא יעשה זאת
כדי למנוע בכל מחיר את האפשרות שיעל רום,
אשתו שלח״ב חרות, יוסך רום, תוכל לזכות
בתפקיד.
לכהן־אבידוב רוב בסניף החיפאי.

קובלנה נגד עברון
תחקירנית ״זה הזמן״ ,ענת גוטן, הגישה קובלנה
רשמית נגד מנחה התוכנית, רם עברון, על
שהטיח בה עלבונות אישיים. התלונה נבדקת
על-ידי איש רשות-השידור ארי אבנר.
גוטן היא אשתו של דובר סיעת־המערך בכנסת, הד׳׳ר
ישראל(״רוליק״) פלג, חבר הוועד־המנהל של רשות־השידור.
באחרונה הוא טען שעברון מקפח את אנשי
העבודה בתוכנית.

דיונים ער עבודות בחדר
במוסדות חברת ה עו בדי ם ההסתדרותית יש עכשיו סידרה
של דיונים חשאיים על עבודות המתבצעות על־ידי חברות
הסתדרותיות בחו״ל.

כמה ממנהלי ״חברת העובדים״ תובעים
שייקבעו קריטריונים ברורים היכן מותר
לחברות ההסתדרותיות לבצע עבודות, והיכן
אסור.

יוזם הרעיון, גירעון טלמור, דובר החברה, מקווה שסרט זה
ישפר את תדמית החברה בעיני חברי הקואופרטיב והציבור.
התאוששות בתיירות נכנסת
מאז חודש מאי מגלה ענף־התיירות הנכנסת סימני
התאוששות, אחרי המשבר שפקד אותו בעיקבות המילחמה.

המדובר בעליה של 20 אחוז בממוצע במספר
הבאים לארץ.

כתבי־תיירות ל ארץ
כ 400-כתבי תיירות, נסיעות וצרכנות מצפון
אמריקה יקיימו בחודש נובמבר הקרוב את
ועידתם השנתית בארץ.
מישרד־התיירות מקווה שאורח־הכבוד בערב הפתיחה יהיה
ראש־הממשלה או נשיא־המדינה.

מס־הכנסה
מודועניין ב תו בנ ה
שילטונות מם־ההכנסה מגלים עניין בתוכנה
החדשה לחוק המיסוי האינפלציוני.
בכירי המחלקה מנסים לבדוק איך אפשר למנוע מבעלי־הון
להקטין את תשלום המיסים המגיעים מהם על־ידי שימוש
יעיל בתוכנה.

הבהרה והתנצלות
בכתבת־השעד על אלינור מעוז ז״ל
(״העולם הזה־ )2388 השתרבבו כמה פרטים י
על אודות הנהג, דני ליכטנשטיין, שלא
תאמו את האמת. המערכת מצטערת על
כי הוטעתה לגבי פרטים אלה.
דני ליכטנשטיין אינו עבריץ, ואינו בעל
תיקים על מכירת הרואין. האמת היא
שליכטנשטיין הואשם בצריכה עצמית
בסמים, והתיק על כך תלוי ועומד.
נאמר כי רשיון-הנהיגה של ליכטנשטיין
נשלל לארבע שנים. האמת היא כי הרשיון
אמנם נשלל לארבע שנים, אך על החלטה זו
הוגש עידעור, ובעירעור בוטלה היטלילה,
עוד לפני התאונה. למרבה הצער מופיע
במסוך המישטרתי רק דבר השלילה, ועד
השבוע לא נרשם בו ביטול דדטלילה.
עובדה זו גרמה לטעות.
״העולם הזה״ מתנצל על אי־הגעימות
שנגרמה לדני ליכטנשטיין, ומאחל לו
החלמה •טלמה.

במדינה
העם
יש כסף להרוג,
אץ כסף לרפא

בשביל הרופאים, שמחציתם
הצביעו בעד הליכוד, זהו
,שיעור מרוכז גמדעי-המדיגה.
״למשול — פירושו לבחור!״ אמר
המדינאי הצרפתי־היהודי המנוח, פייר
מנרס־פראנס, מי שהיה ראש ממשלת־צרפת.
אימרה
זו מתאמתת מדי יום. לשום
ממשלה בעולם, ותהיה עשירה ככל
שתהיה, אין האמצעים כדי לממן את
כל המטרות הטובות. היא צריכה
לבחור. סיפוק מטרה אחת יהיה תמיד
על חשבון סיפוק מטרה אחרת.
השבוע, בפעם
הראשונה בתולדות המדינה, התחולל
בישראל מרי אזרחי.
יותר מאלף רופאים שבתו־רעב, המדינה בתי־החולים בכל רחבי
התמוטטו. המערכות הרגילות לטיפול
— בית־המישפט
בסיכסוכי־עבודה
לענייני־עבודה, צווי־הריתוק ומער־כות־המימשל
הסדירות — התמוטטו
עוד לפני כן( ראהע מו די 7־ )8
מעולם לא ראתה המדינה מערכה
כזאת. אך ברור כי זוהי רק ההתחלה.
אחרי שציבור אחד הגיע במאבקו
לממדים של מרי אזרחי, במלוא מובן
המילה, ינק טו גם ציבורים אחרים
בעתיד בשיטות דומות. המדינה עברה
השבוע תמרור־דרכים מסוכן מאוד.
המאבק הזה הוא על כסף. לא רק
כסף לרופאים, אלא גם למערכת־הבריאות
בכלל. דרושים מיליארדים
כדי לתקן את ״ההזנחה רבת־השנים״,
כפי שהגדירה נשיא המדינה, חיים
הרצוג.
כסף זה איננו .

מרי אזרחי.

לאן הילד הכסף?

הכסף איננו,
מפני שהוא מוצא על מטרות אחרות.
אותה הממשלה, שהניחה לציבור־הרופאים
להגיע לידי התקוממות, לא
התקשתה לממן את מילחמת״הלבנון.
כל יום של שהות בלבנון עולה
למדינה, לפי דוברי האוצר, סכום של
מיליארד שקל(ראה להלן) .כל תביעות
הרופאים גם יחד אינן מגיעות, לפי
ההערכה המוגזמת של האוצר, לידי
המחיר של שני י מי שהות בלבנון.
הממשלה גם אינה מתקשה למצוא
את הכספים למסע־ההתנחלות שלה
בשטחים הכבושים — מיפעל שכל
אגורה המושקעת בה תאבד, אם יו שג
אי־פעם שלום.
הרופאים וחוליהם משלמים את

מחיר ההרפתקות האלה, כשם שמשלם
אותו כל מי שנזקק לשרותי המדינה
— החל בתושבי שכונות־המצוקה
וכלה בקשישים ובקורבנות־הפשע.
זהו עניין של עדיפויות. האידיאו לוגיה
של מנחם בגין ואנ שיו אומרת:
ההתנחלות חשובה מאיכות־החיים
בישראל. המילחמה, ההורגת בני־אדם,
חשובה יותר מאשר מערכת־הבריאות,
שמטרתה היא להציל את חייהם של
בני־אדם.
בשביל רופאי ישראל, שכמחציתם
הצביעו בבחירות האחרונות למען
הליכוד, זהו שיעור מאלף בתורת־המדינה.
המילחמה בני
ערובה

היילי צה״ל הפכו גני־ערוגה
של ההרפתקה האומללה
לממשלתו הנצורה של מנחם בגין
היו כמה הצלחות.
השוק האירופי המשותף ביטל את
העיצומים שהטיל על ישראל עם פרוץ
מילחמת־הלבנון, למרות שהמילחמה
נמשכת. כי הודיעה
ממשלת־מצריים
שגרירה יחזור לתל־אביב ״לזמן קצר״,
למרות שלא התמלא התנאי שהיא
קביעת

לצעד כזה הציגה לוח־זמנים לנסיגת צה״ל מלבנון.
הנשיא רונלד רגן הזמין סוף־סוף את
מנחם בגין לביקור בארצות־הברית —
הזמנה שבגין צמא־היוקרה זקוק לה
עתה כמו אוויר לנשימה.
כל אלה היו תשלומים עבור
הסחורה שישראל נאלצה לספק: המשך
שהות חייליה בקו־העימות בלבנון.
לממשלת־בגין לא
היתה כל אפשרות לסרב לספק סחורה
זו. בלי הסכמה מטעם ממשלת חייליה יכלו
ארצות־הברית, לא
להיסוג. ובשביל וו שינגטון, הישארות
צה״ל בקו הנוכחי היא חיונית. כמעט מהווה שנוצר המצב
פאראדוכס:
• ישראל משאירה את צה״ל
בקווים הנוכחיים, מפני שארצות-
הברית רורשת זאת.
• ארצות־הברית דורשת זאת כדי
ללחוץ על סוריה.
• ארצות־הברית מנהלת משא־ומתן
עם סוריה.
• כדי להגיע להסכם עם סוריה
תצטרך ארצות־הברית לתת לסוריה
משהו שממשלת־בגין מתנגדת לו
לחלוטין( .למשל: פתיחת משא־ומתן
על רמת־הגולן, סיפוק אינטרסים

פאראדובס.

סובייטיים, מתן עמדות־מפתח לסוריה
בלבנון).
כלומר: צה׳׳ל נשאר בעמדותיו
בלבנון כדי שסוריה תקבל מארצות־לעמדות המנוגד משהו הברית ממשלת־ישראל.
מצב
אבסורדי זה של בלתי־נמנעת תוצאה הוא
ההרפתקה הלבנונית. ישראל לא
הגדירה בפירוש את יעדיה במילחמה
זו, וגם לא קבעה סדר־עדיפויות
ביניהם. עתה, כל מה שתעשה
ממשלת־בגין יהיה רע, מבחינתה.
אם תיסוג מן הקו הנוכחי לקו אחר,
במיסגרת מה שקרוי ״התפרסות מהורשת״
(ראה איג ר ת העורך) ,פשוט
ינו עו כוחות סוריה ואש״ף אל תוך
השטח אשר יפונה. טענותיו של משה
ארנס בעניין זה נכונות, ועמדת המערך
היא חסרת כל הגיון, מלבד הגיון
דמגוגי.
הצבא הלבנוני לא יהיה מסוגל,
בעתיד הנראה־לעין, לתפוס שטח זה,
ואין להעלות על הדעת כי ארצות־הברית
תשלח את הנחתים שלה אל
תוך איזור צר וחשוף זה, כדי ליהרג שם
במקום חיילי צה״ל. הדבר אפשרי רק
תוך הסכם עם סוריה ואש״ף, שיבטיח
את ביטחון הנחתים.
אך כאשר צה״ל נשאר שם, הרי כל
יום שבו לא נהרג חייל־צה״ל הוא בגדר
נס. והמחיר הכלכלי של כל יום של
שהייה שם הוא עצום.
שום מוצא אינו נראה באופק —
מלבד הסכם אמריקאי־סורי, שיכלול
הסכם אמריקאי־אש״פי. ואין דבר
המעורר בקרב ממשלת־בגין חשש כבד
יותר.
כך הפכו חיילי צה״ל בני־ערובה של
ההרפתקה האומללה, שאליה נשלחו
לפני שנה ושבועיים.

מחיר עצום.
תנועות ישראל איש־הקריה

הרב ריקד וזימר נגד הנמיכה.
השבוע התברר כמה
זה הבנים לו.
מכל עדת־המשתוללים של ״התנועה
לעצירת הנסיגה בסיני״ ,לא
בלט איש כמו הרב ישראל אריאל.
הוא הלהיב, הוא ריקד, הוא זימר,
הוא נאם, הוא איים, הוא הציג את
מועמדותו כמס׳ 2ברשימה הפאשיס־טית
של ״הרב״ מאיר כהנא.
הוא תבע מן המתנחלים שלא לקבל
פיצויים עבור הפינוי. הוא הפציר בהם
לקדש מילחמה עד הסוף. הוא סירב
לקבל פיצויים.

הרב אריאל בימית
30 שיקלי־כסף
השבוע גילה הארץ סקופ: הרב
אריאל קיבל פיצויים ענקיים בסך 200
אלף דולר — סכום העולה בהרבה על
ערך הדירה שהיתה לו בצפון־סיני,
ושאותה קיבל למעשה בחינם. דירה זו
נהרסה, ככל הדירות בימית והסביבה,
ולא נשארה בה אבן על אבן. גם הריסה
ברבארית זו של הבתים — תחת
למכור אותם בכסף מלא למצרים —
באה בעיקבות ההטפה של הרב אריאל.
הרב לא ״ליכלך את י דיו״ בכסף,
כדבריו. הסכום הועבר במישרין למי
שמכר לו דירה יקרה ביותר ברובע
היהודי בירושלים. באותה הדירה
תיכננו חסידיו את הפעולות נגד
המיסגדים בהר־הבית.
כאשר נשאל על כך השבוע, הביא
הרב צרור של תירוצים, שלא היו
מביישים את אחרון העסקנים במיפלגה
המושחתת ביותר במדינה.

הזמנה כזו מעוררת תמיד אי־שקט בלב
תושבי השטחים הכבושים. כשהגיע עורך־הדין לבניין המימשל הצבאי
בג׳נין ופנה לאיש שזימן אותו אליו,
עובד המינהל האזרחי שהציג עצמו
בשם משה, התברר לו כי חששותיו היו
לשווא. משה הרגיעו, אמר לו כי הוזמן
בטעות וכי הוא יכול ללכת לדרכו.
דווקא ברגע זה התחילו צרו תיו של
עריידי. כשקם וניסה לצאת מהחדר,
הצטרף אליו משה, ובמחווה אבירית
הציע ללוותו עד ליציאה מהבניין.
עריידי סירב ל ליווי. הוא יודע את
הדרך, אמר, והוא יכול לצאת לבדו
מבניין המימשל הצבאי־אזרחי.
משה התמלא זעם. אדיבותו פינתה
מייד את מקומה לצעקות .״אתה מפחד
שיקראו לך משתף־פעולה!״ רעם ב קולו
על עורך־הדין .״ אינני מפחד
־מאיש,״ ענה עריידי ,״אך אינני מכיר
אותך ו איננו חברים.״
בזאת לא
הסתיימה התקרית. עוד באותו היום,
ה־ 26 במאי, יצא ממישרדו של משה
זימון חדש. עריידי נצטווה להתייצב
שנית בחדר מס׳ 2בבניין המימשל
הצבאי בג׳נין, להביא עימו תעודת־זהות
ו שתי תמונות. הפגישה השנייה
נקבעה ל־ 30 במאי, ארבעה ימים
מאוחר יותר.
הפעם העניין נראה מאיים. עריידי
נטל את הטופס החדש, נסע לנצרת
להתייעץ עם עורך־דין ישראלי.
הפרקליט הנצרתי, ואליד פאהום,
העיף מבט אחד במיסמך הרישמי
ונדהם. ע ריי די לא החזיק בידו
טופס־זימון מקורי. בטעות נשלח אליו
העתק־הזימון, העתק האמור להישאר
במישרד. בשולי הנייר הרישמי נרשמו
כמה שורות בכתב״יד — תיכתובת
פנימית בין פקידי המימשל.

איש המינהל האזרחי בג׳נין
זימן אליו עורד־דין, וביקש
מפקיד אחר ״אור ירוק לקרוע
לחוצפן את התחת״.

המילים הבאות הופנו אל
הפקיד האחר:

ארמון

בהרצליה־פיתוח.

הידיעה זיעזעה גם רבים מחסידיו־לשעבר.
השבוע התלוצץ אחד מהם
במרירות:
״אם ממשלת־בגין תמסור לערבים
את יהודה ושומרון, וגם את הרובע
היהודי, זה יהיה כדאי מאוד לרב
אריאל. הוא יוכל להכריז על הת קוממות,
להקים תנועת־התנגדות, ולב סוף
לקבל פיצויים שבהם יוכל לבנות
ארמון של שלוש קומות בהרצליה־פיתוח.״
בברית
החדשה של הנוצרים
מופיעה דמותו של יהודה איש־קריות,
תלמידו של ישוע, אשר בגד בו תמורת
30 שקלי־כסף. לאחר מכן תלה את
עצמו על עץ. קשה להעריך כמה
דולרים של היום שווים ל־ 30 שקלי־כסף
מלפני 1952 שנים.

שטחים כבושים
תיכתובת פנימית

,,והמלך זקן ובא בימים, ויכסוהו בבגדים ולא ייחס לו״...

(מלכים א׳)

עורך־הדין יוסף זכי עריידי מהכפר
עראבה שליד ג׳נין לא הבין מה רוצים
ממנו. טופס־הזימון לפגישה עם איש־השילטונות
לא נראה מבשר טובות.

מחווה של אדיבות.

לקרוע את התחת!

.1אני מתכוון לזמנו על מנת לק רוע
לו את התחת.
.2הנ״ל חוצפן ממדרגה ראשונה.
.3אני מקווה שהפעם תתן אור
ירוק.
עורך־הדין ואליר פאהום הגיש בשם
מרשו תלונה על העניין ליו ע ץ המיש־פטי
של המינהל האזרחי.

ההסתווות אמווה להגו על
מעביד גדול. שביתת הוונאים
הרופאים

הצעירים במטה

\ 1המאבק של הרופאים אמר את
הדברים במרירות :״אני שבתתי כדי
לקבל שכר הוגן, ולא כדי לשבור את
קופת החולים של ההסתדרות. אולי
זאת היתה הטעות שלי. בפעם הבאה,
המאבק לא יהיה נגד הממשלה. הוא
יהיה רק נגד משל ונגד דורון!״
זו לא היתה התבטאות בודדת.
מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל, חשב
שהוא מגיע למיבצרו כאשר בא
סו רו ק ה
על־שם
לבית״החולים
סו רו ק ה
בבאר־שבע. בית־החולים
שייך לקופת־החולים ההסתדרותית.
בדעתם של ירוחם משל ושל מנכ״ל
קופת־חולים, הפרופסור חיים דורון,
היה להציע לרופאי בית־החולים מה של המירפאות לרופאי שהוצע
ההסתדרות. אך התגובות הנזעמות של
הרופאים בבאר־שבע לא הותירו מקום
לספק: י ש קרע עמוק בין הרופאים ובין
ההסתדרות האמורה לייצג אותם.
ההסתדרות, לדעתם, בגדה בתפקידה.

״כמו כלב!׳׳:

1מרגיש רופא בבית־החולים
סורוקה ב־באר״שבע.
הרופא יושב על הריצפה, לבוש
בגדים ירוקים ועל חזהו תלוי השלם: אני שובת
רעב יום .7מעליו כרזות השביתה שהכינו
הרופאים ושאותן תלו על הקירות שבכניסה.

1 1 11 1*1 11ד״ר מושי לוין, מנהל חדר״המיון
#1 ^ 11 בסורוקה. נושא על חולצתו שלט:
1 1 11
שובת רעב 4ימים ומוביל בידו את מיתקן האינפוזיה.
רופאים שהרגישו חולשה חוברו מיי ד לאינפוזיה שסיפקה
להם מלחים ונוזלים. בידו השניה הוא מחזיק כוס מים -
הדבר היחידי שבא אל פיהם, במשך כל שביתת־הרעב.

לכאורה, היתה שביתת הרופאים
הזדמנות־פז להסתדרות. היא יכלה
הרופאים, של לצידם להתייצב ולהשתמש במאבקם כדי להיטיב את
שכרם של כל השכירים בישראל,
הקשורים עם הרופאים. מכוני־המחקר
הכלכליים של ההסתדרות מביאים
ללא הרף נתונים על שחיקת שכרו של
העובד בישראל, דוברי ההסתדרות
מתריעים על מצבן של ״השכבות
החלשות״ המתפרנסות ממשכורת.

רפואה פרטית, ועל שבירת כוחה של
קופת־החולים ההסתדרותית. אך רוב
הרופאים היו מעונייני ם בהטבת תנאי
שכרם במיסגרת הקיימת.

שתי מטרות אלה הן סותרות.
האינטרס של הרופאים
שביקשו לשנות את מיבנה
הרפואה היה לקיים שביתה
ארוכה, ולהוכיח במהלכה שאפשר
לקיים שרות רפואי
בישראל גם בלי תיווכה של
קופת־החולים ההסתדרותית~ .
לשם כך נוצר המיבנה של
המוקדים הרפואיים החליפיים
למוסדות של קופת־החולים.
האינטרס של רוב הרופאים
היה שונה לגמרי: הם רצו לסיים
במהירות הרבה ביותר את
השביתה, כדי שיחזרו לקבל את
השבר שאותו לא קיבלו במלואו
בעת השביתה.
המגמה הראשונה ניצחה בשלב
הראשון של השביתה. גם מערכת
יחסי־הציבור ששכרו הרופאים שירתה
אותו. אנשי יחסי־הציבור, שקיבלו את
שכרם ככל שנמשכה השביתה, לא היו
מעוניינים יותר מן הרופאים שהיא
תסתיים במהירות.
עמדת מישודהנויאות:
שר־הבריאות אליעזר שוסטק היה
מזכ״ל הסתדרות העובדים הלאומית,

מד• אורח־ נגד
והנה קם איגוד מי קצועי של רופאים,
ורוצה להיטיב את שכרו -ולגרור
בצורה כזאת כלפי מעלה את כל
מערכת השכר.
אך זה, רק לכאורה.

מפני שההסתדרות היא
איגוד מיקצועי רק לכאורה.
למעשה, ניצבה פה ההסתדרות
פעם נוספת בפני סתירה מהותית
למיבנה שלה. מצד אחר אמורה
ההסתדרות להיות איגוד מיקצועי,
ולייצג את העובדים השכירים לפני
המעסיקים. מאידך -ההסתדרות הכ ללית,
על חברת־העוברים שלה וקופת־החולים
שלה, היא אחד המעבידים
הגדולים במדינה. מיפעלי חברת-
העובדים קשורים בקישרי שותפות
עמוקים עם המשק הממשלתי ועם
המשק הפרטי.

ההסתדרות מעוניינת מאוד
בדיבורים על העלאת שכר.
היא אינה מעוניינת בלל
בהעלאת שכר של ממש, מעבר
לדיבורים הריקים. הנהגת ההסתדרות
לא ראתה בשביתת
הרופאים הזדמנות־ פז. היא
ראתה בה סכנה נוראה.
כל מהלך השביתה של הרופאים,
והתנהגות ההסתדרות במהלך השביתה,
מוכיחים זאת.

• המישגה
שרהוופא־ם:

חולה שו בתד ^ ג הממשלה אשמהד״״־ד־ס״־ג

אים בגאר״שבע. על חזהו שלט: אני חולה כרוני
32 שנים, מזדהה עם הרופאים שונ ת רעב יום . 1
החולה, שידו חבושה, נשען על קביים, ביום
השני לשביתתו נחלש והרופאים נתנו לו עירוי.

לבית״החולים סורוקה נ די להביע הזדהותם עם הרופאים
השובתים. אזרחים רבים מבאר־שבע שלחו מינ תבי
הזדהות עם הרופאים וחלקם הגיעו לבית״החולים לחתום
על עצומות הזדהות עם שובתי־הרעב ולעודד אותם.

חוסר־האמון העמוק של חלק
מהרופאים בהסתדרות, גרם למישגה
חמור מתחילת המאבק שהם ניהלו.
חלק מהרופאים -בעיקר אלה בדרגות
השכר הגבוהות -איבדו כל אמון
באיגוד המיקצועי שלהם -ההס תדרות.
הם חתרו לכינון מיבנה חדש
של רפואה בישראל, שיהיה מבוסס על

היריבה ההיסטורית של הסתדרות־העובדים
הכללית. באמצעות מנכ״ל
משרדו, הפרופסור אשר מורן, הוא הבין
שהרופאים מבקשים לשבור את כוחה
של קופת־ החולים ההסתדרותית.
שוסטק החליט לשתף פעולה -בתנאי
שקופת־חולים מכבי, הקרובה למיפ־לגה
הליברלית, וקופת־חולים לאומית,
הקרובה לחרות, לא ייפגעו, וכן לא
הפרטיות.
קופות־החולים ייפגעו קופות אלה המשיכו לפעול, בעוד
ש־ 1250 המירפאות של קופת־החולים
ההסתדרותית חדלו לפעול.

•עמדת

מישודהאוצו:

שר־האוצר יורם ארידור אינו נאמן
לתורת ז׳בוטינסקי פחות משוסטק. גם
הוא היה רוצה לשבור את כוחה של
ההסתדרות, וגם הוא יודע שאפשר
לעשות זאת אם שוברים את כוחה של
קופת־החולים.

אך ארידור, שהוא היום שד
אוצר, מבין כבר כמה חשובה
ההסתדרות כגורם הממלא שני
תפקידים חשוכים: תומך לכאורה
אך בולם למעשה את
תביעות השכר של השכירים ־
ומונע את היווצרותו של איגוד
מיקצועי אמיתי, שייצג את
העובדים. ארידור לא היה מוכן
לשתן פעולה עם שוסטק ב־מיקרה
הזה.
היה ברור לו גם, כפי שהיה ברור
למנהיגי ההסתדרות, שכניעה לתבי עות
השכר של הרופאים, פירושה
העלאת שכר בכל המשק לשכבות
רחבות של שכירים.

ארידור מוכן לחלק מתנות
לפני הבחירות, אך העלאת
שכר כללית במשק הישראלי

וושבדים. ההסתדוות היא גם
וומחישה את הסתירה המהותית
עומדת בניגוד מוחילט לאי־נ־טרסים
של בעלי ההון השולטים
למעשה בליכוד.

דרות, אך הם לא הסכימו לנטוש
את חבריהם בכתי־החולים
הממשלתיים.

כך נוצרה חזית מאוחדת של ארידור
ושל מזכ״ל ההסתדרות ירוחם משל,
נגד החזית של שוסטק ושל הרופאים,
מיבנה
ל שינוי להביא שביקשו
הרפואה.
השינוי נעמדות השונתים:

עמדוח השונתים:
בין שתי הבריתות האמיצות האלה
מצאו את עצמם רוב הרופאים שכל
רצונם היה לקבל שכר טוב יותר
תמורת עבודתם הקשה, נשחקים
לחלוטין. אלה הם בעיקר הרופאים
בדרגות השכר הנמוכות, וחלק מן
הרופאים בדרגות השכר הבינוניות.
רופאים אלה היו מוכנים בתחילת
השביתה לפשרה, אבל הרופאים שרצו
ב שינוי מיבנה הרפואה התעקשו, כדי
להאריך את השביתה ולהוכיח שאפשר
להסתדר בלי קופת־החולים ההסתד רותית.

הברח

האוצר וההסתדרות:
ההסתדרות הבהירה למישרד האוצר
מייד בהתחלה כי היא תהיה מוכנה
לשתף איתו פעולה בשבירת השביתה,
אך היא תיזדקק לכסף כרי להצליח
בכך. שר־האוצר עשה את החשבון -
ולא היסס. הוא העביר לקופתה של
ההסתדרות שלושה מיליארדי שקלים.

סכום זה נתן להסתדרות אורך נשימה
ושיפר מאוד את המאזן של קופת־החולים
ההסתדרותית.
הסעיף העיקרי בתקציב קופת־החולים
הוא תשלום המשכורות.
תשלומי השכר העיקריים מגיעים
לרופאים. סכומים אלה נותרו בידי
ההסתדרות, שלא שילמה לרופאים את
שכרם בעת השביתה. ההסתדרות חסכה
בזמן השביתה גם בסעיף נוסף:
התרופות. בזמן השביתה ירדה מאוד
צריכת התרופות של חברי קופת־החולים.
מכיוון שמחירן של רוב
התרופות מסובסד על־ידי קופת־החולים,
היה החיסכון בסעיף זה גדול.

~~ ההסתדווח מנעיוה
את שיטת הברד ומשור:

כאשר היה בידיה תקציב ענק,
יכולה היתה ההסתדרות לגשת לשלב
הבא בתוכנית המשותפת לה ולמישרד־האוצר:
שבירת שביתת הרופאים
על־ידי שיטת הפרד ומשול.
היעד שנבחר לצורך זה -המיר פאות
של קופת־החולים ההסתדרותית.
הצידוק שמצאה ההסתדרות לצעדה
היה, שכל קופות־החולים האחרות
פועלות. ההסתדרות הגיעה להסכם עם
3000 הרופאים של המירפאות, והם
חוזרים לעבודה.

הסכם השכר מבטיח, למעשה,
תוססת שכר של 40^0
לרופאי קוסות־החולים, למרות
שההסתדרות טענה כי היא
עמדה בהתחייבותה למישרד־האוצר
ולא חרגה מ״הסכם
המיסגרת״ המבטיח תוססת
שכר של 4״ 22 לכל היותר.
כדעתה של ההסתדרות היה
להציע הסכם דומה גם לרופאי
כתי-החולים המסונפים להסת

בשלב
האחרון של השביתה, עברה
השליטה במאבק לידי הרוב הגדול
בציבור הרופאים, שכל דרישתו היא
לקבל שכר הוגן. בשלב הזה נעשה
המאבק תכליתי יותר. הרופאים כבר
אינם רוצים להוכיח שאפשר לנהל
מערכת רפואה חליפית להסתדרות. הם
מעוניינים במאבק שיהיה מעתה קצר
ככל האפשר ותכליתי.
מרגע שחלה תפנית זאת, איבד
המאבק את האופי הנחמד, הפיקניקי הפכה השביתה
שלו. והמסודר תכליתית, והיתה, למעשה, למרי אזרחי
נגד הממשלה ונגד ההסתדרות.

בשלב הזה של המאבק
התכרר להסתדרות שלא יועילו
פיתויים, כשם שהתברר
למישרד-האוצר שלא יועילו
צווי־ריתוק ואיומים. הרופאים
מבקשים תוספת לשכרם, ואם
הם לא יקבלו אותה, הם ישביתו
לחלוטין את מערכת הרפואה.
בתי-החולים לא יפעלו, וחולים
לא יקבלו שום טיפול. זאת
משמעותה האמיתית של
שביתת־הרעב.

1 1 * 1ח ך 111 מימין הד׳ר גולדנבר, יושב
\ 11ש על ספסל בכניסה לחדר־
1 1 11\ 1
המיון כשמבט של יאוש בעיניו. משמאלו: ד׳ר יעקב
הרשוביץ, רופא ילדים, נשען לאחור כשרגליו על
השולחן ועיניו עצומות. הרופאים אומרים כי צעד זה

של שביתת רעב הוא צעד שלאחר יאוש. לדבריהם
לא נותרה להם ברירה ואין להם בעצם מה להפסיד
מכיוון שמשכורתם במילא כל-כן נמוכה. הרופאים
יושבים כך במשך שעות ומנסים לדלות מההודעות
ברדיו פרטים כלשהם לגבי המשך המשא־ומתן.

אך גם בשלב הזה לא עלה על דעתם
של מנהיגי ההסתדרות למלא את
תפקידו של איגוד מיקצועי, ולהתייצב
לצד הרופאים השובתים. ההסתדרות
נותרה נאמנה לזהות האחרת שלה -
כמעביד גדול, כשם שהיא נותרה
נאמנה לברית שכרתה עם שר״האוצר
ועם מדיניותו.
ההסחדוות נוגדת נוונאיס:
אילו רצתה ההסתדרות למלא את
תפקידה כאיגוד מיקצועי, היה עליה
להידבר עם השובתים, להחליט לאילו
תביעות שלהם היא מסכימה, ולהודיע
למישרד־האוצר שההסתדרות, כאיגוד
המיקצועי המייצג את הרופאים,
התביעות האלה,
מתייצבת לצד
ותובעת בתוקף את מימושן.
ההסתדרות יכולה, אילו רצתה,
לתבוע בתוקף תוך איום, למשל,
להשבית את כל המשק אם לא ימולאו
תביעות הרופאים. אך ההסתדרות אינה
איגוד מיקצועי. תחת לייצג את
העובדים, היא חיפשה ״מקום טוב
באמצע״ ,ומעמדה של בורר היא קראה
לשני הצדדים להסכים לבוררות
מוסכמת.

1 1 *1171 711 *111 אחד האזרחים שהגיע לבית !
^ 1 #1 |# 111 החולים סורוקה, התגפל על
רופא (מימין) שהיה במיקרה בחוץ והחל מטיח בו
האשמות, כשהבעת זעם על פניו. אזרח זה היווה

מיעוט. רוב האזרחים שבאו לבית״החולים הביעו
הזדהות רבה עם השובתים, חלקם אף הצטרפו
אליהם. גם החולים במחלקות השונות לא התמרמרו
על השביתה המתמשכת והזדהו עם מאבק הרופאים.

אין זה מיקרה שהחלטה זאת
התקבלה בוועד-הפועל של
ההסתדרות, באשר נבחרי
המערך ונבחרי הליכוד באחד
מרימים למענה את ידם. אנשי
משל ואנשי דויד לוי יודעים את
מי הם מייצגים באמת.

תגונת קונת חולים:
על הטענה כי ההסתדרות בגדה
ברופאים, מגיב דובר קופת־החולים
דויד תגר:
״מוטב להם, לחלק ממתכנני
השביתה, שיפשפשו במעשיהם וי תנו
לעצמם דין וחשבון, אם באמת הרעיון
לתכנן שביתה -ובהזדמנות חגיגית
זאת גם לגסות ולשבור את הרפואה
הציבורית ולהחדיר רפואה מיסחרית החברתיות ההשלכות
כל על והכלכליות -היה מוצלח. ומוטב כי
יו דו לפגי חבריהם שתוכניתם הושמה
לאל וי סיקו מסקנות במקום להשמיע
את צעקת הקוזק הנגזל״.

שלמה פרנקל

ממשיך לנתחי
יום השביתה השלישי שלו. הוא בא לבקר חולה
שניתח יום קודם. הרופא ממשיד לנתח מיקרי חירום

למרות שביתת הרעב שלו. החולה אליעזר סוויסה,
שעבר ניתוח תוספתן, שוכב י חידי בחדר. כל החולים
האחרים שוחררו לבתיהם, אך הוא אינו מתלונן וטוען
שהוא מבין בהחלט את מצבם של הרופאים.

תפקיד שבו שימש עד , 1972 השנה
שבה מת יוסף ספיר. שימחה ארליך,
העסקן הקטן מסניף תל־אביב, הפך
לבעל־הבית של מנגנון המיפלגה.

^ אמביציה

לשילטון

ף• ד בבד עם פעילותו

* פוליטית, הקים את מיפעל האופטיקה
שלו. בתקופה שבה כיהנו יוסף
ספיר כשר־המיסחר והתעשיה וסרלין
כשר־הבריאות בממשלת מפא״י, הוא
קיבל ר שיון־ייבוא למכונה לעיבוד
עדשות למישקפיים. ביחר עם צילה,
אשתו, הוא הקים מיפעל קטן, שנשאר
עד היום מיפעל מישפחתי. לזכותו
ייאמר שהוא אף פעם לא הגדיל את
המיפעל, ומעולם לא דרש הכרה
כבמפעל מאושר, מעולם לא דרש
הלוואות ממשלתיות. אשתו ניהלה
למעשה את העסק והתמחתה בו, כאשר
הוא היה מעורב בעיקר בצד הפיננסי.
כשבגר בנו, אבי, הוא נכנס לעבודה
במיפעלם של הוריו, וכיום הוא מנהל
אותו.
חברו של ארליך במיפלגה הלי ברלית
אומר עליו :״מעולם לא היו
האשמות נגדו בענייני כספים. האמ ביציה
של ארליך היתה יותר לשילטון
מאשר לכסף, שנים רבות לא התעניין
בפירסום ולא בכיבודים רשמיים״.

אחרון הציוני הכלליים
^ שנות החמישים

שכן מישרד
^ ס ני ף תל־אביב של הציונים הכלליים
ברחוב המלך ג׳ורג׳ ,בקומת־קרקע
שהשקיפה על גן־מאיר. חבורת
הילדים שנהגה לשחק בגן הפריעה
לעבודת המישרד, ובקשות עובדי־המשרד
מהילדים שלא להרעיש לא
הועילו עד שיום אחד איתר שימחה
ארליך, עסקן קטן ובלתי־חשוב, את
השובב הראשי ואמר לו :״שמע, אני
רוצה לעשות איתך עסק. אני אתן לך
בכל יום שי שי חבילת־סוכריות, ותמורת
זה במשך כל השבוע תיקח את
הכנופייה שלך ותשחקו בצד השני של
הגן״.
השובב הראשי, עדי אמוראי, לימים
חבר־כנסת וחבר ועדת־הכספים, הסכים
לעיסקה.
שימחה ארליך היה סוחר בנישמתו.
עם ילדים נהג לעשות עסקים. הוא
אהב לנהל עיסקות, לבשל בישולים,
לקשור קשרים ולנהל מהלכים. הוא

לאט־לאט, ובעבודת־נמלים, מן התח תית
ועד לצמרת.
עלייתו של האיש היא בלתי־מובנת.
כאשר שואלים כיום אישים, שהכירוהו
במשך שנים רבות, איך קרה שמדרגת
עסקן קטן בסניף הציונים־הכלליים
בתל״אביב הגיע לתפקיד הנכבד של
סגן ראש־הממשלה ויושב־ראש המים־
לגה הליברלית הם מתקשים להסביר.
שימחה ארליך נולד ב־ 1915ב עיירה
בשם באחובה ליד לובלין
שבפולין. אביו, יצחק ארליך, היה אחד
מראשי הקהילה היהודית בעיר. על שם
אמו, בת־שבע, נקראת בתו בת ה־ 34
הנמצאת כעת ביחר עם בעלה, יונתן
גולן, הנדסאי בתעשייה ה אווי רי ת,
בשנת־הלימודים בארצות־הברית.
הוא לא היה בעל השכלה רשמית.
חבריו במיפלגה הליברלית טוענים כי
למד בחדר, וכי לא אהב להרחיב את
הדיבור על ילדותו בפולין .״במיפלגה
הליברלית, מיפלגה של אקדמאים

..אווז חשש בננות גנני שוון. הוא האמין
ששוון מסוגו והשליט מישטו דיקטטורי,
ונשאמו ששרון ׳נניס אותו ומחנה וינוז,
הוא לא התבדח״
אהב לאחוז בכל החוטים ולמשוך בהם.
לא אחת התבטא כי מה שהוא אוהב
באמת זה השילטון, השליטה על
העניינים. כיבודים וכבוד לא עניינו
אותו.
מזכירתו המסורה, דפנה בר־לב,
נהגה לספר שהיא כלל אינה טורחת
להעביר לארליך הזמנות לאירועים
ולמסיבוודקוקטייל. הבוס שלה היה
מעיף בהן חצי מבט, וזורק אותן ישר
לסל.
קשה להטביר
ס** לא כדמויות

אחרות בפו־
* /לי טי ק ה הישראלית, לא הוצנח
שימחה ארליך מלמעלה. הוא צמח

ועורכי־דין, זה לא היה כבוד גרול לא
להיות בעל השכלה רישמית״ ,אמרו.
אחרי שלמד בחדר עבר לישיבה,
וב־ 1938 עלה ארצה, ועבד כפועל
חקלאי בפרדסי נס״ציונה. זמן קצר
לאחר מכן הכיר את צילה ונשא אותה
לאשה. מאוחר יותר נולד בנו אבי,
שהוא היום בן ,38 והעובר כמנהל
מיפעל־האופטיקה מ טלו ק ס שבבע לות
המישהחה. הוא והבת בת־שבע
העניקו לארליך ביחד חמישה נכדים,
שאליהם היה קשור במיוחד. הוריו
ובני־מישפחתו ניספו בשואה.
פעילותו של ארליך בסניף הציונים
הכלליים החלה בשנות ה־ .50 הוא היה
עוזר למזכיר הסניף בתל־אביב. ב־מיסגרת
תפקידו זה עסק בקבלת
חברים חדשים לסניף כאן התחיל
למעשה לבסס את כוחו.

מאוחר יותר התקדם שלב נוסף:
ראש עיריית רמת־גן דאז, אברהם
קריניצי, מינה אותו לתפקיד הממונה
על כוח־האדם בעירית רמת־גן, למרות
שלא היה תושב העיר. ארליך התגורר
במשך 30 שנה באותה הדירה ברחוב
פינקס בצפון תל־אביב.
יחד עם זאת הוא לא מיתן את
פעילותו בסניף התל־אביבי של ה־מיפלגה.
הוא הרחיב אותה, ושנתיים
לאחר מכן הצליח להיבחר כחבר
מועצת עיריית תל־אביב מטעם מיפי
לגתו. מתפקיד חבר המועצה הצליח
להגיע, בתקופת כהונתו של ראש־העיריה
חיים לבנון, לתפקיד סגן־
ראש־העיריה.
באותה תקופה שאף ארליך להגיע
לתפקיד ראש סניף תל־אביב של
הציונים־הכלליים. אחד מאותם ששמו
לו רגליים היה יוסף תמיר, שטען כי
לארליך אין כישורים מתאימים לתפקיד
זה. בין תמיר וארליך שררה
יריבות, והם לא דיברו ביניהם במשך
שנים ארוכות. שניהם מילאו פיהם מים,
ומעולם לא הסכימו לדבר על הסיבה
שגרמה לריב. אולם פעם, בשעה של
דיכדוך, בתקופת היותו שר־האוצר,
כאשר חזר וטען באוזני מקורביו כי
אינו מקבל גיבוי מהממשלה, סיפר
ארליך כי הריב בינו ובין תמיר פרץ
כאשר נודע לו כי תמיר מנסה לחתור
תחתיו ולקחת ממנו את תפקיד סגן
ראש״עיריית תל־אביב.

כדי לאפשר לסרלין להשתלט עליו.
כאשר ערק, חל קרע גם בינו ובין שיף.
זה נשאר נאמן למחנה סרלין, ובשלב
מאוחר יותר פרש מפעילות מיפלגתית.
מעמדו של ארליך כעסקן בסניף
התל״אביבי החל מתבסס. הוא כונה אז
בשם ״הטבח הראשי״ והתחיל להתמ חות
באחד השטחים שבהם הצטיין עד
יו מו האחרון: שידוך בין הסיעות,
השקטת״הרוחות־ומיתון.
בוועידת־המיפלגה ב־ 1968 הצליח
להשיג תמיכה של קבוצות רבות,
וחיזק את מעמדו. באותה ועידה נבחר
לתפקיד ראש המזכירות הארצית,

עמיקם שפירא, יו ע צו וסמנכ״ל
מישרד־החקלאות, אומר״ :״מעולם לא
היה לי קליינט כל־כך קשה כמו
ארליך, בכל מה שקשור ביחסי־ציבור.
בבקשות שקיבל להעניק ראיונות,
וסירב, אפשר למלא ארכיון שלם. לא
אחת הכנתי תי קי הסברה, והוא היה
מבטל אותם על הסף. תדמיתו הצי בורית
לא עניינה אותו״.
הוא עצמו אמר פעם ליצחק ברמן:
•״מה שמעניין אותי זה השילטון, לא
הכבוד ולא הכסף. אני אוהב להיות
מאחורי הפרגוד, למשוך בחוטים.
״בהזדמנות אחרת אמר :״אבי, זיכרונו

בעל־הגית
של המיפלגה

ך תקופת המהפכה

במיפלגת
* הציונים־הכלליים הוא היה אחד
מעוזריו של יוסף סרלין, אך כאשר
נוכח לדעת כי משתלם לו יותר לתמוך
במחנהו של יוסף ספיר, הוא לא חשב
פעמיים, ערק למחנה היריב והעביר
יחד איתו את התמיכה של רוב
הקבוצות בסניף תל־אביב. העריקה
שלו גרמה להרמת גבות.
ביחד עם עסקן בשם מרדכי שיף
הוא עשה עד אז ככל יכולתו כדי לחזק
את מעמדו של סרלין בסניף התל־אביבי.
הוא ושיף כונו בשם ״זוג
השדים״ .תפקידם העיקרי התבטא
בסילוקם של עסקנים קטנים מהסניף,

בין דבונתסקי ולוי:

ושמחה ארליך במצודת זאב, ב להסתדרות, הבחירות תקופת
עומד
מתחת לתמונתו של מנהיג התנועה זאב ז בוטינסקי ומועמד הליכוד
למזכ״ל ההסתדרות דוי ד לוי.בתמונה למעלה: ארונו של שימחה ארליך
מוצב בבנייני האומה בירושלים, והציבור האבל עובר על פניו.

לברכה, נהג להגיד לי: לעולם אל
תרדוף אחרי הכבוד״.
בבחירות של 1969 חלם ארליך
להיות מועמד לתפקיד ראש עיריית
תל־אביב. באותה תקופה נבחר יצחק
ברמן לתפקיד יושב־ראש הסניף
התל־אביבי, וארליך איבד מעט מהש פעתו.
ברמן סילק מהסניף את מנהיג
הקיוסקאים, פסח זאגר, שהיה איש של
ארליך. ארליך כעס מאוד, אך כדרכו
לא אמר לברמן מילה. בדרג הארצי
המשיך הסניף התל־אביבי לתמוך בו.
באותה תקופה, כאשר רצה להיות
מועמד לתפקיד ראש עיריית תלאביב,
בא אל ברמן וביקש ממנו לדבר למענו

להשתלט על המיפלגה. כשניסה יצחק
מודעי להשתלט על המיפלגה, הוא לא
הניח לו. קודם לכן ניטרל לחלוטין את
יוסף תמיר. עם ד״ר אלימלך רימלט היו
לו יחסים עכורים. רימלט פרש מרצונו
ב־ , 1975 אך יורעי״דבר במיפלגה
הליברלית טוענים כי היה זה ארליך
שתימרן אותו החוצה. רימלט הביע לא
אחת את מורת״רוחו מכך שארליך
מנסה לחתור תחתיו.
כאשר פרש רימלט, הפך ארליך
לבעל־הבית של המיפלגה הליברלית.
פעם אחת התבטא כי המיפלגה נמצאת
בידיהם של גנרלים סיניים — כך כינה
את גירעון פת, אברהם שריר, יצחק

ב־גפט טען אוריו ני ב 1ן הוא ג] ,ו1ץ, וני
עקוונותיו ורעותיו אינם מתאימים ועקוונות
המיפלגה הליברלית
עם מנהיגי המיפלגה, ספיר ורימלט.
התשובה שקיבל ברמן היתה חד־משמעית
:״ארליך לא מתאים לתפקיד
ראש־העירייה. הוא אינו יודע להופיע
בקהל ו אינו יודע להתבטא. הוא אמנם
איש חרוץ, אבל בין איש חרוץ ובין
תפקיד ראש־העירייה המרחק רב״.
בסופו של עניין העמידו ספיר
ורימלט כמועמד את מנחם סבידור.
ארליך, כך מספרים, לא סלח להם
על־כך עד יו מו האחרון. אך יחד עם
זאת לא תבע את עלבונו בפומבי,
וביקש מברמן כי ישתדל, כראש־הסניף
התל־אביבי, לשכנע את ראשי־המיפ־לגה
להכניס אותו למקום מכובד
ברשימת־המועמדים לכנסת. והוא אכן
נבחר כחבר־כנסת.

עולה על
הגל הגנון

^ ך החלה

הקאריירה הפרלמנ־
^ טרית של ארליך. אחרי שנבחר
לכנסת, הוא התמנה כחבר ועדת־הכספים
והתחיל להתפרסם. כאשר
נפטר יוסף ספיר ב־ , 1972 הפך הד״ר
אלימלך רימלט, שהיה יושב־ראש
ההנהלה, לראש המיפלגה, וארליך,
יושב־ראש המזכירות הארצית, היה
ליושב־ראש ההנהלה. לתפקיד יושב־ראש
המזכירות לא נבחר איש. ארליך
טען כי אין צורך לאייש את התפקיד
הזה, וביטל את מוסד המזכירות.
בשלב מאוחר יותר חל משבר ביחסי
ברמן־ארליך. ארליך ניסה לשכנע את
ברמן לוותר על מקומו הריאלי
ברשימה לכנסת, וברמן סירב. החלה
ביניהם כימעט מילחמה, כאשר ארליך
טוען כי ברמן מסית את חברי הסניף
נגד ההנהגה. היה ברור לארליך שלא
יצליח להיפטר מברמן. אז שלח לברמן
שליח והציע להקים מחדש את מוסד
המזכירות ולמנותו כיו״ר שלה. ברמן
קיבל עליו את התפקיד.
בבחירות של 1973 התקיימה ועידה
של המיפלגה הליברלית. הגוש הגדול
ביותר, בראשותו של ברמן, דרש שינוי
שיטת הבחירות וביטול ועדת־המי־נדים.
היה ברור כי הוא י שיג רוב. אך
מה עשה ארליך? הוא עלה על הבימה
שינוי שיטת־הבחירות
ודרש את
וביטול ועדת־המינויים. הוא גנב לברמן
את ההצגה, וזכה ברוב עצום.
אחד ממנהיגי המיפלגה הליברלית,
המכיר את ארליך מזה שנים רבות,
אומר עליו :״ההצלחה שלו נבעה מכך
שהוא היה עולה על הגל הנכון. כשהוא
הבין שסרלין מאבד מכוחו, הוא ערק
למחנה ספיר. אמרו עליו שהוא תככן,
תכסיסן בלתי־רגיל, שידו היתה בכל
דבר. כל פעם שהיה קורה משהו, היו
אומרים: פה יש האצבע של ארליך.
והוא מעולם לא הכחיש.״
אחד הסיפורים הידועים על ארליך
! היה שאם שני מטוסים יתנגשו מעל
ניקראגואה, יגי דו שזו האצבע של
| ארליך, וארליך יחייך ולא יכחיש.
תכונה נוספת של ארליך: כאשר
היה מסיק שמהלך מסויים אינו מצליח,
1הוא לא היה מתעקש.
הוא פשוט לא אהב אנשים שגיסו

— לכל
מודעי ומשה ניסים ו כי
הארבעה אין השפעה מכרעת, לא ביחד
ולא לחוד. איש מהם, כך אמר, לא יכול
היה לגייס לעצמו יותר מ־ 25 קולות
מבין 247 חברי־המרכז.
ארליך עצמו כבר לא ניסה לגייס
חברים. היו במיפלגה שטענו שאילו
היה מנסה, יתכן שלא היה מצליח.
אך קשה היה להתעלם מהשפעתו
האישית. הוא היה איש פיקח בצורה
בלתי־רגילה. הוא ידע להקשיב לאדם
ולתת לו הרגשה שהוא מבין על מה הוא
מדבר. הוא ידע להשפיע על אנשים.

השפוי הי חי די
בממשלה
^ חסיו

ע ם אריק שרון הם פרשה
בפני עצמה. היה זה הוא שהביא את
שרון למיפלגה, כשהוא זוכה לתמיכתו
של רימלט. ארליך סבר כי דמותו של
גבור צבאי במיפלגה של סוחרים
ועורכי־דין רק תביא תועלת. אך זמן
קצר אחרי שצירף את שרון לשורות
המיפלגה תימרן אותו החוצה.
מדוע שינה דעתו על שרון? הריעות
על הסיבות לכך חלוקות. אחד משרי
הליברלים טוען כי ארליך פחד מפני
שרון. ברגע שבו קלט ארליך כי שרון
הוא איש חזק מאוד, העשוי לגייס

בגדי הגת
וארליך צילה האלמנה בתה
בת־שבע מגיעות לבי תן
שברחוב פינקס בתל״אביב סמוך לחצות,
כשעתיים אחרי ששימחה ארליך נפטר בירושלים. של ונהגו קרובים מישפחה בני האלמנה,

תומכים רבים ולהפוך למיספר 1ב־מיפלגה,
הוא החליט לסלק אותו.
״ארליך״ ,כך טוען אותו שר ,״הבין
שאם יש שרון במיפלגה הליברלית אין
ארליך״.
בשלב מאוחר יותר טען ארליך כי
שרון הוא איש מסוכן ביותר. לא מזמן

ך 111| ? 1 | 11141 1*1ח טגן ראש הממשלה שימחה ארליך יושב
ליד ראש הממשלה מנחם בגין, מאחורי

שולחן הממשלה באולם המליאה של הכנסת. זוהי תמונה נדירה של
ארליך, המסיר לרגע את משקפיו כדי לשפשף את עיניו. בדומה לבנין, לא
צולם ארליך כימעט מעולם כשהוא ללא משקפיו בעלי העדשות העבות.

טגן-ראש״הממשלה הביאו איתם מבית־החולים
את בגדיו של הנפטר. הם נכנסו במהירות לפתח
הבניין ועלו לדירה מיספר 4שבה מתגוררת למקום רכב-השרד הגיע כאשר
המישפחה.
החנייה יצאו השכנים למירפטות והביטו בבאים.

אמר לידיד :״אתה רואה כמה צדקתי
אז, כשסילקתי את שרון מהליברלים?
תאר לעצמך את שרון עומד היום
בראש מיפלגה של 18 חברי־כנסת״!
הוא היה למתנגד חריף ביותר של
שרון. הוא טען כי הוא שואף
לדיקטוטרה. כאשר פרש עזר ויי צ מן

ב־ 1981 מתפקידו כשר־הביטחון, אמר
לו ארליך :״אתה מסכן את ביטחוננו
ברגע ששרון יתפוס את מקומך״!
עמיקם שפירא, עוזרו של ארליך,
אומר :״ארליך חשש בכנות מפני שרון,
הוא האמין ששרון מסוגל להשליט
מישטר דיקטטורי, וכשארליך אמר

בשעה שבכנסת נישאו נאומים ארוכים או משעממים, נהגו בגין וארליך
להסתודד לעיתים תכופות, ופעמים רבות עורר הדבר את זעמם של
הנואמים, שראו בכך סימן לזילזול בדבריהם. שמחה ארליך התחיל את
פעילותו הפוליטית בסניף הציונים הכלליים בשנות החמישים. כשפרש
אלימלך רימלט, בשנת ,1975 הפך ארליך להיות בעל-הבית במיפלגה.

— אחרון הציונים הכלליים י
(המשך מעמוד )9
ששרון יכניס אותו למחנה־ריכוז, הוא
לא התבדח״.
ארליך נחשב בעיני רבים כאדם
השפוי היחיד בממשלה, אך אחד
ממקורביו טוען כי לא היה לו העוז
להשתמש בכוח שבידיו. כשאותו
מקורב נשאל מדוע לא נתן ארליך
פומבי למה שהוא יודע על אריק שרון,
הסביר כי ארליך טען ״שלא יתכן לנהל
ויכוח עם הממשלה דרך העיתונות, וכי
הוא, ארליך, לא היה פותח את הפה נגד
שרון לולא פתח שרון את הפה נגד
הממשלה״ .אך האמת היא שארליך לא
רצה לריב עם בגין. כוחו של ארליך
היה בשנים האחרונות ביחסיו עם
ראש־הממשלה. אילו היה מעז לריב עם
ראש־הממשלה, היה מאבד את כוחו
במיפלגתו. הוא נחשב כמליץ־היושר
של הליברלים אצל בגין, וכאן היה
כוחו. יחד עם זאת אין ותיקי המיפלגה
הליברלית שוכחים כי כאשר הוקם
גח״ל ב־ , 1965 היה ארליך מראשי
המתנגדים לשותפות עם חרות. באותה
תקופה פירסם ב ה ארץ מאמר אישי
חריף ביותר נגד בגין, שבו טען כי בגין
הוא ימני ונץ, וכי עקרונותיו ודיעו תיו
אינם מתאימים לעקרונות המיפלגה
הליברלית. הוא טען כי אין למיפלגתו
ולחרות שום דבר משותף, לא
בהלך־הרוח לא בהשקפות. למעשה
שאף ארליך, בתקופה ההיא, לקואליציה
עם המערך.
כאשר נבחר ב־ 1977 כחבר במם־
שלת־ישראל, היה מעמדו איתן יותר
מתמיד. הוא מונה לתפקיד שר־האוצר,
חולל את המהפך הכלכלי המפורסם —
ליברליזציה במיסחר במטבע־חוץ ובי טול
מס־הנסיעות. זה היה המעשה
הגדול היחידי של הליכוד בתקופה
הראשונה. אך אז החלה ההידרדרות של
האינפלציה, שקוממה נגדו רבים.
כתוצאה מכך, ירדה גם השפעתו
במיפלגה. ארליך טען אז כי אינו זוכה
בגיבוי בממשלה. חברים במיפלגתו
יעצו לו עוד לפני שקיבל עליו את

^דיוק שבוע

ימים לפני שנפטר
* סגן־ראש־הממשלה, שימחה אר חשאית פגישה התקיימה
ליך,
בלישכתו
של שר־התעשייה־והמיסחר
גירעון פת. בפגישה השתתפה צמרת
המיפלגה הליברלית. היו שם שימחה
ארליך עצמו, השר גירעון פת, שר־המישפטים
משה ניסים, שר־התיירות
אברהם שריר, וגיזבר המיפלגה ח״כ
צבי רנר. באותם ימים סערו הרוחות
במדינה סביב הכרזותיו של ארליך על
מהלך המילחמה בלבנון וניהולה
על־ידי שר־הביטחון לשעבר, אריאל
שרון. אך לא זה היה נושא הפגישה.
חמשת הליברלים דנו במה שנראה
להם חשוב באמת: המצב הפנימי
במיפלגה. על הדיון הטיל את צילו
השר שלא השתתף בפגישה: שר־האנרגיה
יצחק מודעי. במרכז השיחה
עמדה תביעתו של הח״כ צבי רנר, כי
ועדת מינויים היא שתקבע את נושאי
התפקידים מטעם המיפלגה, על־פי
יחסי כוחות במוסדות המיפלגה, והנצי גים
לא ייבחרו בבחירות חשאיות, כפי
שנעשה עד כה.
רנר איים על חבריו, כי אם הם לא
יי ענו לתביעה שלו, הוא יעביר את
קולותיו — אלה של איגוד העובדים
הליברלים — אל האגף של מודעי,
המוכן להסכים לתביעות האלה. בצורה
כזאת יובטח ׳למודעי רוב במוסדות
המיפלגה.
בהתערבותו של שימחה ארליך
הוחלט לדחות את הדיון. הוא נועד
להתקיים ביום הראשון השבוע, כמה
שעות לפני מותו של סגן־ראש־הממשלה
ומנהיגה של המיפלגה
הליברלית.

כיסא
לא בטוח
ך*בר באמצע השבוע שעבר,
* כאשר נורע על מחלתו של ארליך,
היה ברור במיפלגה הליברלית כי הפור
נפל, ואפילו אם יישאר ארליך בחיים,
הוא כבר לא יחזור לפעילות פוליטית.
ההתרוצצות במיפלגה התחילה כבר
כאשר שכב המנהיג על ערש דווי.
הליברלים נתונים במשבר קשה
ומתמשך, הנמשך כבר יותר משלוש
שנים. עד לוועידת המיפלגה האחרונה
נראו הדברים ברורים, פחות או יותר.
אך אז, באביב , 1980 נפלה ההפתעה,
כאשר הצליח יצחק מודעי להשיג רוב
במיפלגה, ונבחר למישרה הרמה ביותה
יו״ר נשיאות המיפלגה. היו שהספידו
את ארליך, אך הוא לא ויתר בקלות.
ארליך נלחם על מעמדו, כשהוא זוכה
לגיבוי של סיעת שריר־פת. תולדות
המיפלגה הליברלית בשלוש השנים
האחרונות, הן למעשה תולדות המאבק
שבין מודעי לבין ארליך.
אך אם סבור מודעי שעתה, כשנפטר
יריבו הגדול, הוא ייר ש את מקומו
באופן חלק, הוא טועה.
מודעי דחק את עצמו לפינה,
כשהקים לעצמו את סיעת החמישה
שלו, כשמצטרפים אליו הח״כים פנחס
גולדשטיין, פסח גרופה יהודה פרח

זו היתה מכה קשה עבורו. הוא
העמיד פנים כאילו לא השפיע הדבר
על בריאותו, אך ההידרדרות במצבו
הגופני חלה בתקופת היותו שר־האוצר.
ח 1ך 1ך למרות שבתחילה הת ן
|# 1 -1נגד ארליך לאיחוד נין
חירות והליברלים, נוצרו במהלך
השנים יחסי ידידו ת עמוקים בינו
לבין ראש־הממשלה מנחם בגין.

תפקיד שר־האוצר לסרב לתפקיד
ולקחת את תיק שר־המיסחר־וה־תעשייה
או את תפקיד יושב־ראש
ועדת״הכספים. ארליך סירב. הוא קיווה
כי בעזרת עוזרו, יחזקאל פלומין,
יצליח להשתלט על המישרד. שנתיים
אחרי שנכנס לתפקיד נאלץ להרים
ידיים ולהעביר את תיק־האוצר לייגאל
הורביץ.

אוסף בדיחות פולניות רליך היה

איש־משפחה למופת.
\ £ר עיי תו, צילה, אמרה עליו כי הוא
השכיל להפריד בין פוליטיקה למיש־פחה.
הוא היה אחד השרים היחידים
שהקפיד לחזור בכל לילה מירושלים
לביתו בתל־אביב, הוא לא לן בבירה
אלא במיקרים בודדים.
הוא הפריד את מישפחתו לחלוטין
מחייו הציבוריים. אנשים המקורבים
אליו במיפלגה מזה שלושים שנה
מספרים כי מעולם לא הוזמנו לביתו

שהליברלים יוו תרו על איוש המישרה ויסכימו סגן־ראש־הממשלה, של שיהיה רק סגן אחד — איש חרות —
לראש־הממשלה.
על מינוי זה צריכה להחליט
החטיבה הליברלית בסיעת הליכוד
בכנסת.

• שר החקלאות:

פסח גרופר
טועה אם הוא סבור שתפקיד שר
החקלאות ינ שור לחיקו כפרי בשל,
ובלי מאבק. הבחירה לתפקיד זה טעונה
אישור מרכז המיפלגה, ואין שום ודאות
שגרופר — איש סיעת מודעי — יזכה
ברוב במרכז המיפלגה. אנשי סיעת
שריר־פת יסכימו לכך שלקבוצת
מודעי י היו שני שרים בממשלה, רק
בתנאי שישולם להם תשלום פוליטי.

• מינוי שרה דורון:

מינוייה
של שרה דורון ע שוי להיות חלק
מהעיסקה, שבמיסגרתה תסכים סיעת
שריר־פת ל מינויו של גרופר. אך לא מן
הנמנע כי במיקרה זה תתבע הסיעה
מינוי של סגן־שר נוסף משורותיה,
במיסגרת המיכסה המגיעה לליברלים.

• ידיר המיפלגה:

יתכן מאוד
שלפחות בתקופה הקרובה לא ימונה
יו״ר למיפלגה הליברלית, במקומו של
שימחה ארליך. מודעי יכול להסכים
למצב כזה, שבו אין יו״ר, והוא עצמו
נושא בתפקיד העליון במיפלגה. גם
אנשי שריר״פת יו כלו להסכים לכך.
התואר של מודעי הוא ריק מתוכן, אם
אין לו רוב במוסדות המיפלגה.
הירושה בכל רגע שבו יהיה נוח להתחיל
במאבק הממשי על השילטון במיפלגה.
אך זוהי, בינתיים אפשרות תיאורטית.
ל״איש החזק״ כליברלים, אברהם
שריר, אין אמון רב בנסים.

ובני שליטא. הוא אינו יכול עתה
להיחשב כמנהיג המיפלגה, אלא רק
בתוכה. מסויימת סיעה כמייצג בנסיבות מסויימות ע שוי מודעי לזכות
גם בתמיכתם של הח״כים יצחק ברמן
ודרור זייגרמן, וגם רנר יתמוך בו אם
ייענה מודעי לתביעותיו. אך גם השגת
רוב במיפלגה עשוייה להיות זמנית,
וגס אם יירש מודעי את ארליך, לא
יהיה בטוח על כיסאו.
מן העבר השני של המיתרס ניצב
הטוען השני לכתר, גירעון פת. האיש
החזק בסיעה הוא אמנם אברהם שריר,
אבל שריר מעדיף להוריד פרופיל.
שריר מוטרד מאוד מן הדימוי הציבורי
שלו בתקופה האחרונה, והוא רוצה
להישאר, לעת עתה, בעמדת המתנה
נוחה. לצד שלוש הסיעות שהוזכרו
כבר — סיעת מודעי, סיעת שריר־פת
ואיגוד העובדים הליברלי, קיימת גם
הסיעה הרביעית, זו של השר משה
נסים. יתכן ששתי הסיעות העיקריות
המשתתפות במאבק הירושה — זו של
מודעי וזו של שריר, יעדיפו את נסים
כמועמד פשרה, וכמי שאפשר לסלקו

במיפלגה הליברלית,
ל עו מ די ם עתה כמה מינויים: של
יו״ר המיפלגה, של סגן־ראש־הממשלה,
של שר־החקלאות, והמינוי של שרה
דורון כשר בממשלה. הטואן העיקרי לכתר יהיה משה נסים. מכל
שרי הליברלים, נסים הוא המקורב
ביותר לבגין. נסים הצליח להתחבב על
בגין בנאמנותו ובהערצתו לראש־הממשלה,
האוהב מאוד אומרי־הן
סביבו. בגין גם יודע כי עמדתיו
הפוליטיות של נסים קרובות מאוד
לעמדות של האגף הניצי ביותר
בתנועת החרות. אך יתכן מאוד

שברחוב פינקס, וכי מעולם לא פגשו
את ילדיו, למרות היכרותם הקרובה עם
האיש.
האנשים שעבדו איתו חיבבו אותו.
הוא היה נוהג להאזין לבעיותיהם של
העובדים, ובמישרדו מהלכים סיפורים
כאילו נהג לעזור לעובדים בעת הצורך
גם בעזרה כספית מכיסו. נהגו מזה
חמש שנים, יצג גונדלמן, מספר כי
כאשר היה מגיע עם ארליך לאירוע
מסויים, והיה נשלח לחכות לו בחדר
צדדי, לא היה ארליך מהסס לגעור
במארח, אלא אם חייב כך הפרוטוקול.
כאשר שהה בחו״ל, נהג להזמין את
המאבטחים שלו על חשבונו לארוחות.
כאשר בא למישרד־החקלאות היה
מעשהו הראשון לבטל את המנעולים
והאזעקות, שהנהיג שם שרון לפניו.
למרות שהצטייר בעיני הציבור
כאיש חסר־הומור, יודעים מקורביו
לספר כי היה לו אוסף בדיחות פולניות,

ולאחרונה נהג לספר בדיחות על הגנרל
הפולני ירוזלסקי.
על שרותו הצבאי יש ויכוח. יש
גירסה הטוענת כי לא שירת בצה״ל,
מאחר שהיה בן 32 במילחמת־העצ־מאות.
הוא עצמו טען כי היה טוראי,
תחת פיקודו של דיין בתקופות כיבוש
רמלה ולוד.
אחרי שעבר את ניתוח הלב הפתוח
בארצות״הברית, טען שהוא מרגיש
צעיר יותר ב־ 30 שנה, והעמיס על
לוח־העבודה שלו פגישות נוספות.
ביום השלישי שעבר, אחרי פגישת־עבודה
שוטפת עם עוזריו, עמיקם
שפירא, נפתלי יניב, אריה זייף
ומזכירתו דפנה בר־לב, בא עזר וייצ מן
למישרדו. הם התחבקו בלבביות.
ארליך, הטבח הראשי של המיפלגה
הליברלית היה איש פשוט, שצמח
מתחתית העסקונה אל הפיסגה. כל
י מיו לא שאף לכבוד, לא שאף

הטוענים

לפמר

הסרק

• סגן־ראש הממשלה:

שני שמות נוספים מוזכרים עתה,
מחוץ לסיעת המיפלגה הליברלית
בכנסת. אלה הם שמותיהם של עזר
וייצ מן ושל יו״ ר הנהלת הסוכנות אריה
דולצין. אין כל שחר לשמועות
שדולצין ייקרא להיות יור שו של
ארליך, אבל ייתכן מאוד שהוא ישותף
בהנהגת המיפלגה. באשר לעזר וייצמן
— הוא לא יבוא לליברלים.
כמו ארליך, שניהל מגעים עם
וייצ מן לפני מותו, כך עשה גם מנהיג
אחר כליברלים, דויד שיפמן מסיעת
מודעי, לפני מותו. אך עתה איש
ממנהיגי הליברלים אינו מעוניין
במנהיג חדש למיפלגה, וקשה להניח
גם שווייצ מן יהיה מעוניין להיות,
מנהיג המיפלגה הליברלית, תפקיד
שלא יתן לו שום סיכוי במערכה על
ראשות הממשלה.
באשר למחול השדים שיתחולל
עתה במיפלגה הליברלית, צריך
להזכיר אפשרות נוספת. שימחה ארליך
היה במובנים רבים מנהיג נבון,
שלמרות כל המשברים, ידע לשמור על
אחדותה הרופפת של ברית־האינטרסנ־טים
המרכיבה את המיפלגה. בהיעדרו
— עלולות כל המיסגרות להתרופף

בתהליך הדרגתי או מהיר
ולהתפרק. זה יכול להיות בכיוון של
התמזגות בליכוד, או של טמיעה
בחרות, כאשר כמה ח״כים שוליים המפה למרכז
החוצה, נפלטים הפוליטית.

שלמה פרנקל
לכיבודים, ושאף לשילטון. כוחו היה
בקשריו עם ראש־הממשלה וביכולתו
לתווך בין הסיעות במיפלגתו המ פוררת.
פעם
התבטא באוזני ידיד :״אני לא
רוצה שילדי יתקרבו לפוליטיקה״ ,וזה
מעיד יותר מאלף עדים מה היתה דעתו
על עסקנות מיפלגתית.
ליד מיטתו בבית־החולים שהו
אשתו ובנו. בתו בת״שבע הוזעקה עוד
ביום השישי שעבר מארצות״הברית.
בעלה יונ תן הגיע במוצאי״שבת. בבוקר
היום הראשון אמרו הרופאים למיש־פחתה
ולעוזריו, ששהו במשמרות ליד
מיטתו, כי חלה הרעה במצבו. ביום
הראשון אחר־הצהריים היה ברור כי
שעותיו ספורות. שימחה ארליך עצם
את עיניו בסביבות שעה 9בערב. שלא
כדרכו החמיץ רק בדקות ספורות את
הכותרות של מבט לחדשות.

שרית י שי

העולם הזה 2390

^880^ 0

בבדיקה של 561601100 נזססועז,המרכז הבינלאומי לבדיקת איכויות בבריסל, זכתה 80ץ ס^ 0ח 8במדליית זהב לשנת 1982 על *יכוונה המעולה.

ו 1י

לחופ שו ת הגדולות טוס עם הג חלי ם

קופל נסיעות ׳1

0ןזזז ₪ן 7ז ^ ו 6ו ז [ אל אמה.

317*1

מי שלא ירצה לסתום את האף בעוד שותיים. יחשוב עכשיו
של מנחם בגץ, אמון באריאל שרון,
תמיכה במילחמה.
ך אחרונה הושג הסכם

ן * אשר נבחרתי

לכנסת השישית, בשלהי

^ ,1965 חשכו עיני.
לא היו לי אשליות רבות לגבי הכנסת גם קודם
לכן. כעורר־עיתון ביקרתי בכנסת פעמים רבות.
אך המציאות היתה גרועה מכל התרשמות
שיטחית.
מבחינה אינטלקטואלית. היתה הכנסת
בית-קברות. החברים עלו על הדוכן בזה אחר זה,
קראו מן הכתב, בעברית עילגת, נאומים, שנער
בגימנסיה היה מתבייש ברמתם.

איש לא הקשיב לדיברי הזולת, אלא
כדי לשמעו בקריאות מתגרות.
אולם־המליאה היה במעט ריק מאדם,
ורוח של שיממון מוחלט ריחף! על הכל.
שום החלטה חשובה לא התקבלה
בכנסת. הכל ידעו כי העוצמה
האמיתית מצויה במקום אחר, וכי
ההחלטות האמיתיות מתקבלות על־ידי
אחרים.

תגרות לבוחרי ישראל החמצתי את הכנסת
התשיעית, וחזרתי אל הכנסת העשירית במחצית
תקופת־הכהונה שלה. אחרי העדרות של שש
שנים באתי לאולם המליאה ונדהמתי.

בשנים אלה חלה בחיים הפרלמנטריים
הידררות הרת־אסון.
המליאה התרוקנה עוד יותר מאדם, והוועדות
התרוקנו עוד יותר מתוכן. תחת הרדידות
האינטלקטואלית של הכנסת השישית באה
גסות־הרוח של הכנסת העשירית.

ובעיקר: דמותו של החכ״ם (חבר־הכנסת־המצוי)
המשתנה תכלית
שינוי.

על טלוויזיה?) לא ידעתי להבחין בין זייג ר
וזייגרמן, רייסר ורייסרמן. היה לי הרבה יותר קל
לזהות(ולאהוד) את עובדי הכנסת וסדרניה.
מדי פעם שומע הציבור על המתרחש
בוועדות. הסיגנון כימעט לא־ייאמן. אך גרועה מן
החרפות והגידופים הביא העובדה שניתן לשמוע
על כך בכלי־התיקשורת. מסתבר כי כל
המשתתפים בדיונים אלה מקללים ומגדפים
בישיבות הסגורות כדי לזכות באיזכור בעיתון,
וממהרים למכור פנינים אלה של מרכולתם
האינטלקטואלית לכתבים.

בכנסת העשירית שרצו צעירים רודפי בצע
וקריירה, שאצה להם הדרו. רבים מהם רצו
להתעשר במהירות, ואכן הצליחו בכך, על־ידי

• כל כנסת

י ש רגע אחד, שבו באה מהותה
לידי ביטוי עליון, לטוב או לרע. אילו היה

^ יום אני זוכר

את הכנסת ההיא בגעגועים.
#היא מעוררת נוסטלגיה נוגה.

אוח־אודדאוח, איפה הם, ענקי־הרוח
של אז? הרי בהשוואה ליורשיהם, כל
אחד מהם היה שילוב של סוקראטם
ודימוסטנס!
ואיפה כל האנשים ההגונים של אזי פינחס
ספיר חי בצנע, וכמוהו מנחם בגין. לא עלה
כימעט על דעת איש להפוך את החברות בכנסת
לביזנס. המיזנון שימש להחלפת רכילות
פוליטית, לא לעשיית עסקים של מאות
מיליונים. יו״ר ועדת־הכספים, ישראל קרגמן, לא
חילק את כספי המדינה, שהוא היה מופקד
עליהם, לתומכיו. חברי ועדת־החוץ־והביטחון לא
נחפזו באמצע הישיבה החוצה, כדי למכור את
סודות־המדינה לעיתונאי הקרוב ביותר, תמורת
מאמר־קילוסין בעמודי המערכת.

בהשוואה לכנסת הנוכחית, זה היה
גן־עדן של חוכמה והגינות, פרלמנט
אמיתי. שררה בו אווירה של אחריות.
אמנם, הוא לא שכן עדיין בהיכל מפואר,
ובטלני ירושלים יכלו עדיין לצבוא על פיתחו
ולבקש אוטוגראפים מדויד בן־גוריון ומיוחנן
באדר. אבל זה היה עדיין פרלמנט של חברה
תקינה.

איפה, איפה הימים ההם?

ירידה מתמדת. כל כנסת היא שלב
* 1בסולם, וכל אחת נמצאת מתחת לקודמתה.
כשחזרתי לכנסת השביעית, הרגשתי מייד
שחלה הרעה. לא הרעה קטסטרופלית, חלילה,
אבל משהו הדומה לשחיקה. מה שהיה רע, נעשה
קצת יו תר גרוע.

*ץ אז חלה

עלי.
סעיף 500 החללים אינו סעיף קטן בפרק הזה.
הוא הסעיף העיקרי. הוא זועק לשמיים.

״קול דמי אחיד צועקים אלי מן
האדמה״!
יהא־נא הדבר ברור לחלוטין:

א י -אםשר היה לצאת למילחמה
הארורה הזאת, לולאהסכיסלכך
המערדמראש.
לא חשוב מה היה האליבי שאימץ לעצמו
המערך אחרי שיחת ראשיו עם בגין, יום לפני
הפלישה. חשוב שהורמו הידיים.

אי-אפשר היה לשלוח את הנוער
הישראלי אל מלכודת־מוות זו ברוב של
שניים־שלושה קולות בכנסת. אילו ידע
בגין כי המערך יצביע נגד המילחמה,
לא היתה המילחמה פורצת כלל.
באותו יום מר — ורק כעבור שנה הבין
עם־ישראל עד כמה היה מר — הוצגה לעיני־כל
עיבדה שידענו אותה תמיד: שאין הבדל אמיתי
בין הליכוד והמערך, שהם שני הצדדים של אותו
המטבע.

ועדות־הכנסת, מילבד שתיים(כספים וחוקה),
עסקו־ב״נידמה לי״ ,גבו עדויות, ערכו דיוגי־סרק
וניסחו מסקנות, שאיש לא התחשב בהן, ואולי גם
לא קרא אותן. ועדת־הכספים היתה חותמת־גומי
בידי הממשלה, ורק-ועדת־החוקה הוציאה תחת
ידידה תוצרת של ממש — חוקי המדינה. מובן
מאליו שהיא לא מילאה את התפקיד הכלול
בשמה — לחוקק חוקה.
ישבתי בכל הישיבות, הקשבתי לכל הנאומים,
השתתפתי בכל הדיונים, ותוך ימים מעטים בערה
בי חמתי להשחית. בלהט־נעורים הצעתי מייד
שורה של הצעות: להנהיג חובת השתתפות בדיוני
המליאה (״קוורום״ ,בלעז) ,לשנות את סידרי
הדיון, למנות צוותות של מומחים לוועדות,
להנהיג הצבעה במכשירים אלקטרוניים, לרשום
את הנוכחות, להצמיד את משכורת הח״כ
לפעילותו הממשית, לצמצם את התלות של
חברי״הכנסת במיפלגותיהם, ועוד ועוד.

לא עברו חודשיים, ותקנון־הכנסת
שונה כדי למנוע ממני להעלות הצעות
מרגיזות כאלה.

בין שני הגושים
/הגדולים שלא להזכיר עוד בוויכוחים בכנסת
את 500 חללי צה״ל במילחמה זו ( ע ל רבבות
ההרן גים האחרים לא דיברו שם גם קודם לכן).
זהו הסכם של חרפה, המעיד על מהות המערך
יותר מאלף נאומים. אני מכריז בזה שאינו חל

כדיברי המשורר היהודי* ,שתיאר
ויכוח פומבי בין כומר ורב :״לא ידעתי
מי צודק, אך את זאת אגיד בלי פחד/ :
שהרב והנזיר /מסריחים שניהם גם
^ יזו עמדה

ישיבת-הפתיחה של בנסת : 11 שלבים יורדים בסולס
ניצול חסר־בושה של מעמדם הציבורי למען
עסקים פרטיים( .בארצות־הברית קוראים למלא כה
בזוייה זו ״רוכלות בהשפעה״) .אחרים דאגו
יותר לקידומם הפוליטי, והשקיעו את כל זמנם
ומאודם בעשיית פירסומת אישית, כשהם מבלים
מדי יום שעות על גבי שעות במיזנון הכנסת כדי
להתחנף לעיתונאים מסוג ג׳ ,שהקדישו מצידם
את כישרונם הדל לעריכת מסע־פירסומת
בלתי־פוסק למחניפיהם.
היה לי קל מאוד להחליט להתפטר ממנה,
עוד לפני ששבקה חיים לכל חי.

מספרת על הגביר
^ הרשע, שאיש לא הסכים להספידו. לאיש לא
היתה אף מילה טובה אחת להגיד עליו. עד
שנמצא מתנדב שהסכים לשבחו .״אכן, הוא היה
רע־לב, קמצן, מושחת וטיפש, אבל בהשוואה
לבנו, הוא היה צדיק גמור״.

ן* דיחה יהודית עתיקה

נדמה לי שאת הכנסת העשירית
אפשר היה להספיד במלים דומות.
בהשוואה לכנסת הנוכחית, ה־11
במיספר, היא היתה סמל של
אצילות-נפש, גדולה רוחנית והגינות
אישית.
אני ממעט מאוד לבקר במוסד, שבו ביליתי
עשר שנים מחיי, ושבו נאמתי יותר מאלף נאומים
(עד הסוף השתתפתי ב״* 99 מכל הישיבות,
והקשבתי ל־* 90 מכל הנאומים) .כל ביקור
מכאיב לי. השבוע הזדמנתי לשם שוב, כדי
להיפגש עם מישהו, וברחתי אחרי עשרים דקות.
במליאה תעו ארבע־חמש נשמות אבודות.
במיסדרונות התרוצצו עשרות חברי־כנסת, שלא
הייתי מסוגל לזהותם( .האם היה בכנסת הראשונה
או השניה אף חבר אחד, שהציבור לא הכיר היטב
את פניו ואת זהותו, למרות שלא חלמו אז עדייז

קיים שר־ההיסטוריה, זהו הרגע שבו היה רושם
אותה בספר תולדות־הימים.

120 איש ואשה עמדו באותו רגע
לפני כם השופט, וכל אחד חרץ את
גורלו במו ידו.
ידו — פשוטו כמשמעו.
באותו יום נערכה בכנסת הצבעה על הבעת
אי־אמון בממשלה, זו ששלחה זה עתה את צה״ל
אל הארץ השכנה, על פי תוכנית שכל 120
חברי״הכנסת ידעו אותה היטב. יוז מי המילחמה
דאגו לפרסמה בהרחבה במשך חודשים ארוכים
לפני כן. לא היה לזה שום קשר עם. שלום
הגליל״ ,ובכנסת ידעו זאת הכל היטב.

באותו יום הורמו רק ארבע ידיים
נגד ממשלת בגץ־שרון, נגד
המילחמה.
ארבע. וכל הארבע היו שייכות לסיעה
הקומוניסטית. בין חברי־הכנסת וכלי־התיקשורת
מוסכם שאלה אינם שייכים, בעצם, לזירה
הישראלית.

מחוץ לסיעה זו לא הי ה אף
חבר ־ כנסת אחד שהצביענגד
המילחמה.
עשרה חברי־כנסת לא הצביעו בעד המילחמה
וגם לא נגדה. הם גם לא נמנעו. הם ״לא השתתפו
בהצבעה״ — לגבי עניין שנגע לחייהם, פשוטו
כמשמעו, של אלפים ורבבות.
עשרה אלה היו כל שיבעת אנשי מפ״ם, יוסי
שריד, שולמית אלוני ומרדכי וירשובסקי.
אף אחד מהם לא נאם, כדי לחשוף את הכזב,
את המירמה, את הזוועה.

וכל שאר חברי-הכנסת — הקואליציה
כולה, מיפלגת־העבודה כולה
(מילבד האחד) ,ומנהיג שינוי, הרימו
את ידיהם בדי להביע אמון בממשלתו

כלפי

הידרדרות

לנקוט
\ 1הפרלמנט הישראלי?
כיום אפשר לחשוב על כך בדיעה צלולה.
הבחירות, כך נדמה, רחוקות מאוד. למרות כל
הבל הדיבורים של ח״כים זריזי־פירסומת, איש
מהם אינו מ עוניין בהקדמתן. יתכן מאוד שהן
תתקיימנה במועדן, בעוד שנתיים ורבע. להט
המערכה עדיין רחוק מאיתנו. אפשר לחשוב.

יש שתי גישות אפשריות.
האחת אומרת: לעזאזל הכנסת. אין מה
לעשות שם. זה אבוד. זוהי נחלתם של שני
הגושים הגדולים, והם מזוהמים במידה כימעט
שווה. נשאיר אותם שם, וניאבק על עתיד המדינה
בזירות אחרות, ברחוב, בתיקשורת. בבוא יום
הבחירות גסתום את האף, נבלע גלולה נגד הקאה
ונצביע בעד מישהו המעורר בנו בחילה.

אני שולל גישה זו תכלית שלילה.
היא מסוכנת. היא מובילה לדיקטטורה.
אין לי שום אשליות לגבי הכנסת. לא
במיקרה הקדמתי את תיאור המציאות בה להצגת
שאלה זו.

אך הגרועה בכנפות עדיפה על
הטובה בדיקטטורות.
כל עוד קיימת הכנסת, וכל עוד קיימות
בחירות חופשיות, לא אפסה התיקווה לשנות את
המצב מיסודו. ככל שהמצב רע יותר, כן צריך
לגבור בליבנו הרצון לתקן אותו.

כל ציבור זוכה בפרלמנט שהוא ראוי
לו. שום גזרה מן השמיים אינה מכריחה
את האזרח לבחור במיפלגות מושחתות
ובעסקנים מושחתים.
ביום הבחירות מתחלקים הקולות בין
רשימות מיפלגתיות. חלוקה זו קובעת את מהות
הממשלה, וכל יד בכנסת קובעת בהכרעה יסודית
זו. היד המכרעת יכולה להיות י דו של אדם
מושחת, או קנאי חשוך, והיא יכולה להיות י דו
של אדם הגון, המייצג את ישראל האחרת.
הכנסת רחוקה מאוד מלהיות חזות הכל.
המאבק הפרלמנטרי אינו תחליף למאבק ברחוב
ובתיקשורת. הוא משלים אותו. מי שרוצה לשנות
את פני המדינה, תחת להסתפק בסיסמות יפות,
חייב לחשוב על היום שבו יעמוד מול הקלפי
וישאל את עצמו: בעד מי להצביע?

אם רוצים אנחנו שלא לסתום אז את
האף, מוטב להתחיל לדאוג לכך עכשיו.

רלן שעתייסטכאן־ יווו. כטרגן. י

השנהעוד יותר זול ״טוס״ אלסוכן ולנסיעות.׳
אולימפילן יוס-יוסג0-י6גגורן ר

שים חופשה לא מגיעה לירכתיים ש ל ״ אטלס ״

7ימים על הים

$480

שייט
באונית פאר, נוף מרתק של מים ושמים,
6ארוחות ביום(גם מזנון חצות) ,סיפוני שיזוף,
קאזינו, סאונה 7 ,סיפונים, קוקטיילים,
דיסקוטק, קולנוע, שעורי התעמלות 3 ,בריכות
שחיה, בינגו, תזמורת, צוות הווי, נשף
תחפושות, משחקים, חנות פטוירת־מכס, מספרה
מיזוג אויר מלא בכל התאים.
המסלול: חיפה ־ פאטמוס -קוסדאסי(תורכיה) -פיראוס(אתונה) -רודוס -
אלכסנדריה -פורט־סעיד -אשדוד -חיפה.

הפלגה בכל יום שישי מחיפה
תנאי תשלים מייחדים לבעלי כרסיסי אשראי, ויזה,דיינרס-קלאב וישראכרס.
פנה עוד היו ם לסוכן הנסיעות שלך.

ה סו כני ם הכלליים :

אלאלוף ושות• ספנות בע־־מ
תל־אביב: אנג ל ,6טל .6 1 5 2 8 3 ,6 2 2 5 9 1 .חיפה: הי א ט , 6טל . 6 7 1 7 4 2 .א שדוד: הנ מל, בי תן 6ו, טל 34541 .

אכלתי אותה

ושש

6 $י רי ק

110^ 0

סו רו ח מ

מ קר

מ 6 ׳3

העולם הזה 2390

נכדי! ש ל מי ש ר

לעתים קרובות אני חושב: מה היה קורה אילמלא היה מייסד
הציונות המודרנית, הד״ר תיאודור הרצל, עיתונאי וינ אי ממוצא
הונגרי, אלא סוחר דמשקאי?
נזכרתי בשאלה זו למראה הסידרה מישל עז ראס פר א ו בניו,
המתארת את הווי יהודי חלב לפני קום ישראל.
אני מתפעל מן הסידרה. היא נראית לי כיצירה ט לוויזיוני ת
שאפשר להתברך בה, הראשונה מזה זמן רב. מעבר לזה, היא נראית
לי כמלאכה חינוכית חשובה ביותר.
אחד מידידיי הספרדיים הזדעזע כששמע מפי הערכה זו .״כל
האשכנזים יאהבו את זה״! קרא
במרירות. הוא מתח ביקורת
קטלנית על הסידרה. הדמויות
שטוחות, שום דבר אינו מתרחש,
אין קונפליקט אמיתי, אין
התפתחות.
נדמה לי שביקורת זו מח טיאה
את העיקר. בעדינות מעלה הסידרה ובאהבה את תרבות העם היהודי
המיזרחי — תרבות שנהרסה היא מדינת־ישראל.
על־ידי
עושה זאת בלי הפרזות, מבלי
מיגרעותיה את לטשטש
ומחדליה של תרבות זו.
חשוב שהאשכנזים י בינו כי
היהודים המיזרחיים לא היו פחות תרבותיים ופחות עשירים
מיהודי מיזרח־אירופה בדור שלפני כן. קהילת־חלב יכלה בהחלט
להתחרות מבחינה זו עם קהילת פלונסק וקהילת ברסט־ליטובסק.
אשכנזים רבים מאמינים עדיין לאגדות על יהודי המזרח, שבאו
ארצה מן המערות של הרי״האטלס ושכונות־העוני של בגדאד,
כפי שהאמינו בשעתו פקידי־הסוכנות, שקיבלו את פניהם
במיקלחות של די־ די־ טי.
חשוב עוד יותר שבניהם ונכדיהם של יהודים אלה י שכילו
לראות את ההווי האמיתי של הוריהם. אחרי מישפחת או פ ר מן על
יהודי גרמניה והכתבה על יהודי פולין, היתה סדרה זו דרושה
כאוויר לנשימה.
איני מתפלא על כך שהיה צורך לקחת שחקן ערבי, מכרם
ח׳ו רי(ולא כורי, כפי שנאמר בכותרות הסרט) ,כדי לשחק את
אבי־המישפחה היהודי. היכן יימצא כיום שחקן יהודי, שיוכל
להמחיש בצורה כה עדינה את דמותו של יהודי מיזרחי מלפני
תהליך השיכנוז?
יתכן שיש משום קוריוז בכך שהדו־שיח היהודי־ערבי בסרט
מתנהל למעשה בין שני שחקנים ערביים, שאחד מהם מגלם את
מישל היהודי והשני את הבאשא הסורי. אך מבחינה אמנותית, זה
נכון.
היחס לערבים בסרט הוא דו־ערכי, וגם זה נכון, איכשהו. יש
והערבים מופיעים כסטריאוטיפ עויין ומפחיד. אך נדמה לי שזוהי
הפעם הראשונה שמראים על מירקע הטלוויזיה הישראלית לאומן
סורי באור חיובי, ומניחים לו להשמיע בצורה הוגנת וסבירה את
התנגדות העולם הערבי להקמת המדינה היהודית .״אתם תקימו
את המדינה שלכם, מפני שאתם עם עקשן״ ,אומר המנהיג הסורי
בפאטאליזם מוסלמי ,״אך גם אנחנו עם עקשן. יהיו הרבה צרות״.
הרצל הווינ אי קבע כי מדינת־היהודים בארץ־ישראל תהווה,
לכשתקום, חלק מן החומה האירופית מול פני הברבריות
האסיאתית, קרי: הערבית. יהודי המיזרח, שהיו ערבים לכל דבר,
מילבד הדת, יכלו לשאת בשורה הפוכה: בשורה של מדינה יהודית
המושיטה את ידה לעמים הערביים המתעוררים. אבל מדינת־ישראל
לא הביאה רק לחיסול הפזורה היהודית בעולם הערבי
ותרבותה, אלא גם הפכה את בניה בארץ לשונאי הערבים. זוהי
טרגדיה כפולה.
יש סימנים לכך שהדור המיזרחי הצעיר בארץ מתחיל להתמרד
נגד עיוו ת זה. סידרה זו יכולה לתת דחיפה רבה לתהליך זה, שהוא
חיוני לעתיד המדינה.
יתכן כי נכדיו של מישל צועקים עכשיו בגין־בגין
בקריית־חמש, שש או שבע. אני מקווה שניניו יחזרו
לכור־מחצבתם. אם יפסיקו להתנכר למהותם ולמוצאם, הם יו כלו
למלא את התפקיד הלאומי שהטבע ייעד להם בהשתלבות ישראל
במרחב שאליו היא שייכת.

עזר אווז
במשך שנים רבות בילבלו את מוחנו בטענה כי יש תרופה אחת
לכל חוליי המדינה: שיטת הבחירות האיזוריות.
את הרעיון המציא דויר בן־גוריון. עם־ישראל מנע ממנו שוב
ושוב רוב מוחלט בכנסת. בן־גוריון רצה להתחכם ולהשיג את הרוב
המוחלט באמצעות טכסיס — הנהגתה של שיטת־הבחירות,
שתבטיח למיפלגתו, שהיא מיעוט בציבור, רוב בכנסת. הוא לא
היה טיפש.
אבל נמצאו טיפשים רבים, שהתייחסו לטענה זו ברצינות. בכל
הציעו את תרופה־הפלא:
הזדמנות, בכל משבר, הם
שיטת־הבחירות האישית. אין מחלה חברתית — מסרטן פוליטי
ועד לשחפת סוציאלית — שתרופה זו לא היתה יכולה, לדעתם,
לרפאה. זה היה עיקר האמונה של ד״ש.
בימים האחרונים שתקו קולות אלה. ובצדק.
בבריטניה נערכו בחירות, שהסתיימו בניצחון מוחץ של
מארגרט תאצ׳ר. ניצחון זה לא בא לה בקלפי. להיפך, שם לא
השיגה אף 5096 של קולות הבוחרים. הרוב המוחץ שלה בפרלמנט
גבע מעובדה, שלא היה לה שום קשר עם רצון הבוחרים. הקולות

של יריביה התחלקו כך, שרבים מהם לא יכלו להגיע לשום ייי צו ג
בפרלמנט, על פי השיטה הבריטית.

הדוגמה המדהימה ביותר ניתנה על־ידי הרשימה המשותפת
של הסוציאל־דמוקרטים והליברלים. הם השיגו כרבע מקולות
הבוחרים בקלפי, אך רק 23 מושבים בפרלמנט, שמיספר חבריו
מגיע ל־ !650 שהם, כלומר. 3.596 ,
קשה להעלות על הדעת שיטה מעוותת יותר, המתיימרת
לייצג את הדמוקרטיה המובהקת ביותר. אך גם שיטות אחרות,
דמוקרטיות יותר, נושאות בחובן תחבולה כלשהי, שבה מגן

סמכויות. אצל הירוקים, הכלל הוא: הכל מחליטים על הכל, אחרי
שהכל דיברו על הכל. כל החלטה מתקבלת במליאה, וכל נושא
— גדול עד קטון, ועד קטון מאד — מוכרע בהצבעה כללית של
הפורום הרחב ביותר, אחרי דיון ממצה שבו יכול כל אחד
מהנוכחים לדבר ככל העולה על רוחו.
זה מאוד נחמד, אבל זה מונע כל פעולה יעילה. פשוט אי-אפשר
לגוף גדול, רב־תפקידים, להתנהל כמו חברת־נוער בקיבוץ.
כאשר עולה נושא כלשהו — למשל, מי ידבר מחר בישיבת
הפרלמנט על גיוס־הנשים — מתכנסת כל הסיעה ומתווכחת על
כך. יש, כמובן, חילוקי־דיעות חריפים. כמו בכל חברה, יש
אמביציות אישיות, יש אינטרסים של פלגים, יש ריעות קי צוניו ת
יותר ומתונות יותר. כל זה מובא לדיון כללי, תוך התקפות הדדיות
חריפות, התפרצויות־בכי והטחת האשמות.

הירוקים מתנגדים גם לסודיות. לדעתם, הדמוקרטיה מחייבת
שכל הדיונים יתנהלו בפומבי. כתוצאה מכך מוזמנת הטלוויזיה
לכל הישיבות האלה. הצוותות מצלמים בהנאה רבה את ההשמצות,
התקפות־הבכי וההתנצחויות. המוני גרמניה יושבים בכורסותיהם,
מסתכלים ונהגים .״הירוקים הם ההצגה הטובה ביותר בעיר״ ,אמר
כשימחה אחד משונאיהם המושבעים ביותר.
גישה זו של דמוקרטיה טוטאלית, במהדורתה הנאיבית ביותר,
אופיינית כיום למיטב הנוער בכל העולם, וגם בישראל, ובייחוד
בחוג השמאל. זהו דור שמאס בדוגמה הסובייטית, במורשה
הסטאליניסטית (שהיא, למען האמת, גם המורשה הלניניסטית
והמורשה הטרוצקיסטית) ,ב״ריכוזיות דמוקרטית״ שאינה אלא
מסווה לדיקטטורה. כל דבר שנודף ממנו ריח של ״הוועד המרכזי״
מחליא אותו. ובצדק.
הצרה היא, לרעתי, שרבים הגיעו מ קיצוניות אחת לשניה,
מדיקטטורה בולשביקית לאנארכיה מוחלטת. זה יפה. זה מושך.
זה שובה את הלב. זה רומנטי. אפשר לכתוב על זה שירים. אבל זה
גוזר על בעליו חוסר־יכולת ניצחי. פשוט אי־אפשר להקים בצורה
זו כוח פוליטי של ממש ולפעול ברצינות ל שינוי פני החברה,
ולנהל כך מאבק שיטתי ורצוף להקמת מישטר חדש.
המימסד הקיים על עצמו מפני רצון הבוחרים. מיספר התחבולות
כימעט כמיספר הארצות.
אחת השיטות הסבירות ביותר היא הגרמנית. כל אזרח מצביע
פעמיים: פעם עבור נציג מקומי, פעם עבור רשימה ארצית. אחרי
שנקבע מי המנצחים המקומיים, מתחלקים המושבים הנותרים
בפרלמנט כך שבסופו של דבר כל מיפלגה מקבלת בדיוק את
הייצוג המגיע לה, לפי הבחירה הארצית. כך יכול מישהו לבחור
במועמד מקומי הנראה לו, גם כשהוא שייך למיפלגה שונה, מבלי
לגרוע מן הייצוג של המיפלגה שהוא דוגל בה.
גם בשיטה סבירה זו י ש תחבולה: אחוז־חסימה פנטסטי של .596
הירוקים שברו עתה את המחסום הזה.
אשר לגברת תאצ׳ר, היא גורמת לי עור־אווז, בדיוק כמו הגברת
גולדה מאיר. כדי שלא תחשובנה מי שתחשובנה שאני חזיר
שוביניסטי גברי, אני ממהר להוסיף שיש הרבה מנהיגים ממין זכר
בעולם ובארץ המעוררים בי תגובה דומה.
דמוקרטיה ירוקה
פטרה קלי, מראשי ״הירוקים״ בגרמניה, תשושה. אין היא
מתפנה לתפקידים שהיא היתה צריכה להתמסר להם.
היא סיפרה לאחד העיתונאים כי לא מכבר ישבה כל הסיעה
הפרלמנטרית של הירוקים במשך חצי יום, עד השעה 11 בלילה,
ודנה בתלונותיהם של הומו־סכסואלים, חברי מיפלגתם, שטענו
בלהט שהם אינם באים לידי בי טוי הולם בה.
הירוקים הם מיפלגה הנאבקת בכל השטחים. הם רואים את
התפקיד העיקרי שלהם, בשעה זו, במניעת הצבתם של טילים
גרעיניים אמריקאיים על אדמת גרמניה. הם חוששים, בצדק רב,
שאם תפרוץ מילחמת־עולם חדשה, תהיה גרמניה שדה־הקרב
הראשון. הסובייטים יפציצו את אדמת גרמניה בטילים גרעיניים,
כדי להשמיד את הטילים האמריקאיים המוצבים בה, והאמריקאים
ישיבו להם כגמולם. ינצח מי שינצח — גרמניה תהיה למידבר.
(זה כבר קרה פעם לגרמניה. לפני 350 שנה במילחמת
שלושים־השנה, לחמו כל המעצמות האירופיות על אדמת גרמניה.
במשך דור שלם לחמו הכל בכל, החזיתות השתנו והבריתות
התחלפו. המאבק היה על דת והגמוניה בעולם, נושאים שנגעו
לגרמניה רק בעקיפין. אך בתום המילחמה היתה גרמניה כולה
שדה־חורבות, ו שני שלישים של העם הגרמני ניספו בשואה).
הירוקים עוסקים גם בנושאים רבים אחרים. הם פיתחו מערכה
גדולה ומוצלחת למניעת מיפקד־האוכלוסין, מוחים נגד ההתער בות
האמריקאית בניקאראגואה ומתנגדים לגיוס־חובה של נשים
לצבא.
אם כן, מה הבעייה? הבעייה היא שמרוב מאבקים, אין הירוקים
מתפנים למאבק העיקרי שלהם.
מדוע, בעצם? מיפלגה שגייסה יו ת ר משני מיליון בוחרים,
והנהנית על־פי חוק מימון־המיפלגות מהקצבה נדיבה
מקופת־המדינה. יכולה להקים מנגנון, להרכיב ועדות־מישנה
לטיפול בכל בעייה לחוד, להתארגן ולהתייעל.
אבל הירוקים אינם מסוגלים לכך.
כי הירוקים מתנגדים למנגנון, למנהיגים, לוועדות, להאצלת

אני מקווה שהירוקים יתבגרו וימצאו את שביל־הזהב, פשרה
סבירה בין דמוקרטיה מירבית ואירגון יעיל. אחרת לא י היו אלא
אפיזודה חולפת, כמו תנועות רבות אצלנו, וגרמניה תמשיך
להתנהל בידי מי שמנהל אותה כעת, עד למילחמה הבאה.

אילו היה חדאד
לידידי אדם קלר, האיש המשתתף בכל ההפגנות, התולה את
כל הכרזות והמחתים על כל העצומות, י ש שאלה מעניינת.
מה היה קורה לסעד חדאד — הוא שואל — אילו נולד כמה
ק״ילומטרים מדרום לעיירת־מולדתו, בצד הישראלי של הגבול?
חדאד הוא ערבי נוצרי, המשתייר לכת המארונית. א ץ שום
הבדל בינו ובין המארונים שגרו בכפר בירעם, בשטח ישראל.
הגבול בין בירעם ובץ העיירה של חדאד הוא מיקרי לגמרי. אין
בו שום הגיון טופוגראפי. הוא נקבע באופן שרירותי אחרי
מילחמת־העולם הראשונה על פי
הסכם שבין הצרפתים, שליטי
סוריזדלבנון של אז, והבריטים,
שליטי פלסטינה־א״י. אילו היו או יותר, חזקים הבריטים
עקשנים יותר, היה הגבול זז
בכמה ילומטרים צפונה, וסעד
חדאד היה עתה אזרח ישראלי.
הוא היה נושא תעודתדהות
ישראלית, ובה הציון: הלאום —
נוצרי. מובן שלא היה מגיע
לעולם לדרגה של רב״סרן
בצה״ל. ליתר דיוק, הוא לא היה
מגיע גם לדרגת טוראי. צה״ל
אינו מגיים ערבים מארוניים,
הנחשבים כגיים חמישי במדינה.
אילו קרה לכפר של חדאד מה שקרה לכפר המארוני בירעם,
הוא היה היום פליט בכפר ערבי כלשהו בגליל. הוא היה פונה
לבית־המישפט כדי לתבוע את החזרתו לכפרו, בית־המישפט היה
פוסק כפי שהיא פוסק, והשילטונות היו מצפצפים. מנחם בגין היה
מבטיח לו חגיגית, לפני עליית הליכוד לשילטון, להחזיר אותו
ואת בני־כפרו לבתיהם. אך הוא היה שוכח הבטחה זו למחרת היום,
בניגוד לקודכס־הכבוד הפולני שהוא אמון עליו.
יתכן מאד שחדאד היה היום טבח במיסעדה ברחוב דיזנגוף. או
שהיה מצליח יותר והופך קבלן־מישנה, שהיה מסיע פועלים
מהגליל לעבודה במחצבה ליד חיפה.
יתכן מאוד שחדאד היה מגיב כפי שהגיבו ערבים־נוצריים
רבים אחרים, בני דורו, שנולדו בגליל. הוא היה עובר באחד
הלילות את הגבול ללבנון. שם היה מצטרף לאחד מאירגוני אש״ף
— למשל החזית העממית לשיחרור פלסטין, שבראשו עומד
הרופא הנוצרי ג׳ורג׳ חבש. שם היה מגיע לדרגת רב־סרן.
במילחמת־הלבנון היה נושא נשק נגד צה״ל והמיליציות
הנוצריות, שבראשן היה עומד רב־סרן מארוני אחר.
למזלו של חדאד, כל זה לא קרה. הצרפתים לא ויתרו לבריטים,
הגבול נקבע כפי שנקבע, ו מייג׳ר חדאד הוא פטריוט לבנוני,
הלוחם בשרות ישראל למען גירו ש כל הפליטים הפלסטיניים —
וביניהם מארונים ונוצרים אחרים רבים — מאדמת לבנון.

מה מאחד אברהם ש רי ר ליצחר! מודעי.

הח״כ הישראלי הראשון
שהתראיין בדו־שבועון המיזרח
ירושלמי אל פגיר במהדורתו
העברית היה רווקא ח״כ חרות כאשר שבת רעב ליד ביתו של ראש־הממשלה
בא למקום העיתונאי

מאיר כהן־אבידוב.

איבראהים עבד־אל־קאדר,
וביקש לראיין את כהן לעיתונו.
כהן הסכים, ושאל אם קאדר
לראיינו בערבית או רוצה בעברית. כתב אל פגיר עמד על
כך שהראיון יתנהל בעברית.

מאיזו מחלה סובר חיים שי ר וכיצד
הפכה חיפה מארומה לכוזזלה

הכיר את וייצמן, דרש ממנו
שיחנה את הרכב במקום אחר.
״תוציא מפה את האוטו, אדוני,״
הוא קרא לעברו בזעם. במקום
עוזרו של עבר סגן־שר־החקלאות
והתערב לטובת וייצמן. כשיצא
מריכבו,
שר־הביטחון־לשעבר
שאל את מלכה :״איפה יושב
הדוד?״ מלכה הדריך אותו
ללישכת השר.

להיפגש עם סגן־שר־החקלאות
דקל, כדי שיתפייס איתו ויחדש ביניהם שיתוף־הפעולה את בעניין ההתנחלויות בגרה. לוי
ענה חד־משמעית למציעים:
אני עוד יכול
לומר שלום. אבל לדקל — גם
זה לא.״

סגן־שר־החקלאות השני
נפגש
(״פייסי״ו

לפני שהועבר המלונאי
לבית־החולים

קלוד מלכה
מיכאל דקל

פכח

גרופר

״ליצחק שמיר

חיים

שיך

| \ ך 11ל בא באיחור לטקס האזכרה לחיים ארלו־ך
111ך |
^ |#1 1זורוב. שר״המשפטים לשעבר(למעלה) נאלץ
11 לעמוד מחוץ לרחבת המכובדים, שסומנה בחבל שהקיף את רחבת
הקבר. סמוך לקבר ניצבה בתו של ארלוזורוב, נאווה, שבאה למקום
כחצי שעה לפני תחילת הטקס. מרוב צפיפות הוצב עמוד־הרמקול
על מצבה אחרת. למקום באו יצחק בן־אהרון, משה זנבר וראשי
ראשיהם.
כיפות על הניחו כולם
הנוכחיים.
המיפלגה

יי 11|*1״1^1ך 1ך

זכה לעדנה ביום השנה ה־ 50 למותו. קשישים מופלגים באו להשתתף
\ 1 1 1 1 1 1 / 11 באזכרה שנערכה ליד קיברו, בבית־הקברות הישן שברחוב טרומפלדור
11 11
במרכז תל־אביב. אחת מהן(למעלה) אף ביקשה להנציח במצלמתה את הקבר, העומד בימים אלה במרכז
עניינה של ועדת״חקירה ממלכתית. במקום נערך טקס קצר, שבו נאמו יושב״ראש מיפלגת״העבודה שימעון
פרס(למטה משמאל) ומזכיר מועצת פועלי תל־אביב, ח״כ העבודה ומועמדה לראשות עיריית תל־אביב דב
בן־מאיר(למשה במרכז) .המקום ליד הקבר היה צר מלהכיל את המכובדים, וו תיקי תנועת־העבודה שבאו
לשם, כיוסף אלמוגי(למטה מימין) .כשרצה פרס לנאום, הוא נאלץ להגיע למיקרופון תוך שימוש במרפקיו.

גירעון

קשיים עצומים נאבק
כדי להקל על הירידה
הניכרת בייצוא התעשייתי. הוא
עשה כל מה שביכולתו ״.בסוף
ההרצאה ניג שו חלק מהנוכחים
ללחוץ את ידו. אחד אמר :״זה
נדיר ששר אחד מחמיא לשר
שני, ביחוד אחרי כל מה
שמתרחש במיפלגה הליברלית.״
אמר אחר :״חוכמה? נראה את
שריר נותן קומפלימנט
שריר לא איבד את
עשתונותיו :״אני בהחלט מוכן.
אני מאחל לידידי יצחק שימצא
נפט בישראל.״

ליצחק

מודעי?״
^ 11־/ 11
1111ע 1! 1וי
השבוע את גליון העיתון המופיע
בירושלים.
יום לפני אישפוזו אירח
סגן־ראש־הממשלה ושר־החק־את לאות במישרדו
שבקריה ב־תל־אביב.
וייצ מן בא למקום
במכונית פונ טי א ק נהוגה בידי
נהג, וביקש להחנות את הרכב
במקום המיועד לרכב השר
וראשי־המישרד. השומר, שלא

שימחה ארליך
וייצמן

עזר

המו/ג ה

האד 1ו רד ת

אלונה, חברי מישקי חרות־בית״ר,
שבאו לשטוח בפניו את
בעיותיהם כמגדלי־ענבים. גרו־פר
הציע להם הצעות שונות אך
לא לפני שפתח :״איתכם אני
יכול לדבר חופשי, כי אתם
חרותניקים. אצלי במיפלגה אני
לא יכול לדבר. שם אוכלים
האחד את השני״.
פעילים בחרות הציעו
לשר־הבינוי־והשימן

דויד ליי

מווו׳ 11(£/
שאל הרופא את הצוות במלון
שבו הוא מתגורר, ממה סובל
שיף. ענה אחד מהם :״ממחלת

אברהם

שר־התיירות

הרצה ב ה מועדון הכל כלי
ו הי מי בחיפה, על הצד
הכלכלי של ענף־התיירות. הוא
סיפר על הקשיים במכירת
המוצר ששמו תיירות, וכדוגמה
הביא שר אחד :״אני יודע באיזה

שריר

הנהלת סניף הליברלים

בתל־אביב התכנסה לדון בדרי שת
מועמד הליכוד לראשות
תל״אביב עיריית שהוא יבחר את

המועמדים להיות חברי־המועצה.
אחד הנוכחים פנה אליו בתואר
״מר צ׳י ץ׳.״ ענה לו ראש
העירייה :״אין מר צ׳י ץ׳ .יש או
צ׳י ץ׳ או מר להט.״

שלמה

להט,

בהמשך

הדיון

דרש

יהושע נחרי,

חבר־המועצה
ויושב״ראש התאחדות״הסוחרים, תבחר ועדת־מינויים שלא בחברי־המועצה אלא שהם יבחרו
בבחירות חשאיות. נהרי, שהוא
בעל קפה־קונדיטוריה ברחוב
דיזנגוף, חשש שבוועדת מינויי ם
יקטנו סי כוייו להיות חבר־מועצה
קדנציה נוספת. ח״כ
קרא לעברו :״נהרי, אתה
שתית איתי המון קפה והסברת
לי שאתה לא רוצה בחירות
חשאיות, שאתה רוצה ועדות.
ופיתאום הכל השתנה!״ התערב
מנכ״ל מישרד־התיירות שיכור היה
״הוא
מהקפה.״

צבי

רנר

רפי

פרבר:

מישרד־התיירות הוא בין
מממני הרכבל החדש בחיפה. אך
כאשר קיבל מנכ״ל המישרד,
פרבר, הזמנה לטקס הנחת
אבן־הפינה, הוא גילה ששמו של
המישרד נעדר. הוא טילפן
ראש־־ ללישכת במהירות ואיים העירייה
שאם שם המשרד לא יוזכר —
לא יהיה רכבל לחיפה. הובטח לו

אריה גוראל

העולם הזה 2390

אהוונה דיין:

1מושיטה את כף ידה השמאלית לעבר עדשת מצלמת צלמת. העולם הזה׳ כדי
[ להפריע לה בעבודתה. אהרונה, גרושתו של אטי דיין ומוותיקות עובדי הטלוויזיה
הישראלית, באה באיחור רב למסיבה דרומית לחוף חדרה והופתעה שהצלמת קלטה אותה בעדשה מיי ד
בהיכנסה. אחר״כף התרצתה, השתלבה בין החוגגים, ולא התנגדה עוד לצילומי הצלמת.
שהעניין יסודר. כשהוא בא ששם מצא שוב לטקס
מוזכר לא מישרד־התיירות
בפירסומים. פרבר חיפש דרד
לנקום את ניקמתו בראשי העיר.
הוא הבחין שבמקום מתנופפים
דגלי חיפה בצבע כחול לצד
דיגלי המדינה. פרבר, איש חיפה
לשעבר, פתח את דבריו כך:
״כשעזבתי את חיפה היא היתה
אדומה. עכשיו אני שמח לחזור
לחיפה הכחולה. אחר־כך סיפר
פרבר שכאשר הוא היה סטודנט
בטכניון ומזכיר חטיבת הליב רלים
בעיר, הוא הוציא חוברת
בשם חיפה הכחולה.
הוועד המנהל של רשות
השידור דן בתיכנון הטלוויזיה

יעקב

הוא רוצה שתוכניתו של
תשודר מדי שבו עיים
ענה :״פרט למרואיין
ולאישתו של אחימאיר לא
מצאתי מישהו שמתעניין בתוכנית.״

אחימאיר

לפני
חברי ועדת־הכנסת
עמד לדיון עניין ההצבעה על
כשר. אמר בחירת סגן־יושב־ראש־הכנסת
״שרה, כמו שרה, היתה לה
עדנה.״

שרה דורון

שחל:

משה

בדיון בוועדת־החוקה

הרחיק ח״כ הליברלים
עד לחדל, כדי להדגים
שגם מעבר לים האינפלציה היא
גדולה. הוא סיפר שבצעירותו לעברית מורה היה הוא

יצחק

ברמן

ונשאר באנגליה עוד יו מיי ם
לראות מקרוב את השיטה
הבריטית. חברים אירגנו למענו
הצטרפות ליום של מסע־בחירות
עם מועמד השמרנים הד״ר
שאחר״כן־ מונה סוציאליים לעניינים כשר בממשלתה החדשה של
המועמד השמרני
ניצל את קליינר. הוא לקח אותו
לרובע שבו מתגוררים יהודים,
והציג לאותו לפניהם בידידו
האישי.

דודם בוייסון,
רט תאציר.

מרגא־

אחד הח״כים מהמפד״ל

טען במיזנון הכנסת שמגע מיני
הוא תענוג. כשביקשו ממנו
הבהרה, ענה :״אילו היתה זו
עבודה, היו נותנים את זה
לערבים.״

אבא אבן

ח״כ העבודה
נשאל מה דעתו על הסקרים
שפורסמו לאחרונה, המנבאים
הצלחה רבה בקלפי למיפלגתו.
תשובתו :״מדבר סקר תרחק, כי
סקר זה שקר.״ המראיין
היקשה עליו :״ומה
תאמר על הסקרים שפורסמו
ערב הבחירות האחרונות, בהם
דווח שכמועמד לשר־החוץ אתה
הכי־פופולארי?״ אבן לא נשאר
לסקרים הוא
״יחסי
חייב:
סלקטיבי.״

מציג

איתן
שנערכה במסיבה
זכיית לרגל
בראשון־לציון

ך 1| *1 1 1 |\ 1י 1 1ך ך 11 מדגים נ ס תי י דיו כיצד מתגוננים
1 1 1 1 # 1אותם החפצים שלא יצלמו אותם.

מיזרחי היה אורחו של משה פרנטיס, מבעלי המיטעדה
.אולימפית׳ ,שלבנו בכורו שי נעיד השבוע טקט ברית״מילה בכפר
המכביה. מיזרחי אמר שבניגוד לאחרים אין לו׳ בעיה להצטלם.
קבוצת מכבי המקומית בגביע
המדינה בכדוריד, שאל המנחה
מהטלוויזיה את
ראש־העירייה
מה הוא עומד לתרום
לקבוצה. ענה גיבשטיין :״אתה
שנורר לא רע. אני מציע לוג׳וב
של ממש. בוא לנהל את
מחלקת-הספורט בעירייה.״
באותה קבוצה משחקים
שלושת בניו של שוער־העבר
השלושה הם
שהעדיפו
כדוריד על פני כדורגל.
הקבלן ואיש-העסקים

זכה

במסיבה בתואר חדש. המנחה
כינה אותו
אנ קלסם משום שהוא תומך
הקבוצה.

יאיר אלוני

טיין,

חנניה גיבש־

יעקב חודרוב.
עופר, אמיר ותמיר,
שמואל

אולפינר

מוטי גילעדי

הידיעה עברה מפה לאוזן.
הרופאים השובתים רעב בבית־סו
רו ק ה בבאר־שבע חולים התבשרו בשבת בצהריים ש־

מיפלגת־העבודה
יושב־ראש
עומד לבוא
ולעודד אותם. הציפייה היתה
רבה. כשעברו שלוש שעות והוא
לא הופיע, טילפן מישהו לביתו
ברמת־אביב. פרס ישן שנת־צהריים.
אחרי שהבין מי מדבר
טען שהוא לא התכוון כלל לבוא
בשבת לבירת הנגב.
בבירת אוסטריה רוחשים
כבוד רב לראש עיריית ירושלים
עיריית וינה החליטה
להציב שלט ליד הבניין
שבו נולד קולק. על השלט
י צויין שראש עיריית ירושלים
התגורר שם בילדותו.
קולק מגלה נדיבות־לב

רבה כלפי סגנו
איש חרות. ראש העירייה הוזמן
עיריות
של ראשי לכעוס בשטוקהולם, העומד להתקיים
החודש. מכיוון שהוא עסוק
באותה התקופה, הוא ביקש
מסגנו לצאת לאירוע ו ליי צג
אותו.

שימעון פרם

טדי הילק.

יהושע מצא,

ן | 1־ ןןד זוכה בנשיקות בשתי לחייה מהוריה,
|| 1ך 1ך1 שלמרות עירית,
ומתילדה.
|# 1 1 .1 1 1מיכאל
1 11
תיקוותה לא זכתה בפרס. א מי׳ על הופעתה בסרט האמריקאי
שצולם בארץ. זיכרון אהבה׳ ,קיבלה נשיקות על תפקידה בסרט
הישראלי המוקרן בימים אלה בארץ. ,בחינות בגרות׳.
לחצי השנה הקרובה. אחד מחברי
הציע את
הוועד,
צימצום תוכניות המלל והגדלת
שעות תוכניות הבידור. בין
השאר העלה רעיון שהתוכניות
י שודרו
ו מו ק ד
שני
מב ט
לסירוגין מדי שבועיים ושתוכ־נית
ז ה הז מן של
תשודר אחרי סרט המתח. ההצעה
כמעט התקבלה, אך יושב ראש
הוועד המנהל,
שינה את דעתו ברגע האחרון
ולא תמך בהצעת פאפו. כאשר
נשאל עורך־הדין התל־אביבי
מדוע שינה ירון את דעתו הוא
ענה :״חפש את ה
על משקל חפש את האישה.

אהרון פאפר

רם עפרון

ראובן?רון

(יוסף) לפיד״,

כאשר נשאל פאפו מדוע

העולם הזה 2390

בבריטניה. הוא לימד בבית־ספר
ברובע סוהו בלונדון, ושם למדו
בניהן של זונו ת יהודיות. כאשר
פרשת על לילדים סיפר היכרותם של
שאל ילד אחד :״״ואם ריבקה לא
תרצה אותו?״ ענה אחר :״הוא היה
נותן לה שילינג והיא היתה
רוצה ״.היום מן הסתם, אמר
ברמן, הילד היה נוקב במחיר
גבוה בהרבה, וסיכם :״הנה גדולה כמה עד ההוכחה
האינפלציה גם באנגליה.״

יצחק וריבקה

שנים רצה ח״כ חרות

לראות מקרוב
מערכת־בחירות בבריטניה. רק
החודש זה התאפשר לו. הוא
הוזמן ללונדון מטעם בונדס,

מיכאל קלינר

1 1 *1 1 1ך| | 1111 |11י 1מיטיבה את הכובע שעל ראשה, אחרי שחברתה, השחקנית ג׳רלדין פייג׳,
העירה לה שהוא נוטה על צידו. אשלי ופייג׳ באו לארץ מברודוויי, בדי
* #1111
1 #11
להעלות באמפיתיאטרון בפארק הירקון את ההצגה האנגלית.אגנט של אלוהים׳ .לפני מסיבת העיתונאים
שבה השתתפו, הן נטעו לטיול לחיפה. במהלד הטיול נזקקה אשלי לכובע, וכף הגיעה למטיבת״העיתונאים.

בלתים

סאת

דניאלה שמי

מה מרגיז את בומה שביט
1את דידי ממסי
פסוק, ה ש בו ע
• השר ללא תיק אריק
שרון,

על הרגלי הקריאה שלו:
אני לא קורא עיתונים. אשתיהיא קצ^ת־העיתוגות שלי. אני
שואל אותה בבוקר: תוקפים?
היא עונה: כן. ואני אומר: שימי
אותם בצד״.
• הנ״ל, על מימדי הביקורת
הציבורית נגדו- :לפעמים אני
שואל את עצמי: מנין י ש לי הכוח
לעמוד בכל זה?״

קאופמן

פישר פותח את הפה וצורח
שמקפחים את זכויות האזרח
שלו, לשים על הישבן תחתונים
מטאייוואן״.

• הנ״ל:

בכל שנות חיי לאקניתי כרטיס־פיס. אני לא סובל
חיש־גרד־אותי, תיש־לקק־אותי,
חיש־קפוץ־לי״.

• הרב

מנחם הכהן:

הקואליציה והאופוזיציה הסכימו ביניהן שלא לדבר עוד על
החללים בוויכוח על מילחמת
הלבנון, כי זה לא רלוונטי
למילחמה״.

זאב חנץ!

1מחבק את הזמר״מלחין־תמלילן דני טגדרסון
[ (משמאל) .חפץ, לשעבר מנהל לישכת־העיתונות,
חיבר עבור חברו סנדרסון, מילים לבמה שירים, ביניהם
הלהיט. פיקששתי* .עתה הם מתכוונים לצאת לארצות״הברית
ולהקליט שם תקליט שלם על״פי תמלילי חפץ ומנגינות טנדרטון.
חפץ היה בעבר מורה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה תל־אביב,
ומאז שעזב את לישכת״העיתונות כתב טפר העוסק בתיקשורת.

• העיתונאי יואל מר־קום,

סגן־ראש־הממשלה,
שימחה ארליף- :עד שלא אושפז
השבוע עקב מה שרופאיו הגדירו
כ,אירוע מוחי׳ ,לא ידענו מה
סגן של חשיבותו
גדולה

באתי להחליף את
ראש־הממשלה!

ראש־הממשלה לרווחתה, שלומה
ובעיקר להמשך שלמותה של
הממשלה״.

סרבול

המחזאי

יהושע

בחותם- :עכ שיו ברור
איך קרה שאריק אמר ל(מנחם)
בגין שהבופור נכבש ללא קור בנות.
פשוט מאוד — ארליך לא
שיתף את אריק במידע.״

• הפרופסור יובל נאמן,
שר המדע- :אנחנו היום פראיי רים
בלבנון״.

• התעשיין אברהם
(.בומוד) שביט:

תסתכלאנחנו מה ותראה סביבך מבולגריה, ריבות מייבאים:
צמיגים מיוגוסלביה, תחתונים
מטאייוואן ונייר־טואלט אמריקאי.
איזה ישבנים עדינים י ש
לנו!״

• הנ״ל,

באותו עניין- :כל

• המיסעדן אלי רונן,
על אכזבתו מתמ״י- :הבטיחו לי
להיות נספח באחת השגריריות.״

• הרב ישראל אריאל,
על 200 אלף הדולר שנתנו לו
עתה כפיצויים על ביתו בימית•.
טיפלתי לא אני
תראה,בפיצויים שלי ולא שוחחתי עם
אף אחד במערכת, למרות שאני
יושב בדירה טובה. נתנו לי את
הכסף המלוכלך הזה, ואם היית
אומר לי שאתה צריך אותו הייתי
נותן לך, אבל יש לי עשר
נפשות״.

מנוסי,

העיתונאי

דידי

על 20 אלף דולר
שיקבל רפי נלסון עבור גילוח
ז קנו לסירטון פירסומת. :מתוך
קינאה מרה /חילקתי ויצא /
שדולר לשערה /מחיר בכלל לא

יריב,

העיתונאית

זיוה

על רי בוי סיפרי־הבישול
בשבוע הספר- :איך הפכנו תוך
35 שנה מעם הספר לעם הסיר!״

• ח״ב העבודה יצחק
רבין, על חברו למיפלגה- :אני
לא רואה ביוסי שריד פרטנר
לוויכוח״.

רובוט של לגו
העולם
הזה 2390

תו צ או ת

אך ורק בחנויות המ1בחר1ח1/\00$7£ .

תל אביב-יפי אופנת בכר — אלנבי . 3 4הו ם — אלנבי 31 אופנת סגל — העליה . 1 0אופנת צמרת — העליה . 7סו סיי טי שופ — ה׳ באייר — 2 0ככר המדינה. קלדרון קמפינג — אלנבי 128
מצקין — דיזנגוף . 101 דוגלהספורט — היבאייר — 4ככר המדינה. לאונס — אבן גבירול . 24 גים — אופנהיימר — 1 3נוה אביבים. טופ — דיזנגוף . 116 לה בון טון — דיזנגוף סנטר. סל
הספורט של מי קי ברקוביץ׳ -דיזנגיף . 126 זי קו -שדי ירושלים - 67 יפו. מזן — שדי ירושלים - 48 יפו. ירושלים רוברטו -יפו .75 ספורט הוד -יפו 59 אולימפיה ספורט
גיינס לי — בן הלל .7חיפה מון סניור — הרצל 48 קורץ יהלומי — שדי הנשיא . 129 מן — הרצל .27 סופר ספורט — מרכז מסחרי דניה א׳ באר שבע ולנטינו — ההסתדרות .73 דימונה
ולנטינו -הערבה . 34 אשדוד ברודריס — מרכז מסחרי די. יהוד ספורט לי -קיבוץ גלויות 38 חדרה צימרמן — הרברט סמואל .64 נתניה ולנטינו — שער הגיא 5הרצליה אופנת שטיינר
סוקולוב 47 כפר שמריהו אדם וחווה -מרכז מסחרי כפר סבא שום את שרף -וייצמן 72 עפולה ולנטינו -ככר העצמאות .7נהריה ולנטינו -ככר העיריה. עכו ולנטינו -בן עמי 24 רמת גן אחים טוויג — ביאליק . 36 ספורט ויסוקר — ביאליק . 19 גיינס לי — ביאליק .28 גיינס לי — ארלוזורוב .1גבעתיים טופ גיינס — וייצמן .23 חולון לואי — סוקולוב .8 9
ולנטינו — סוקולוב .88 אופנת וויי ס — סוקולוב 61 רמת השרון ריצירד -סוקולוב .62 מאצי -סוקולוב 35 פתח תקוה אחים טוויג — מוהליבר . 5קיראון ספורט דולק — מרכז
מסחרי. ראשון לציון סלומון — הרצל .77 גיינס לי — רוטשילד .58 בת-ים הלבשת ווגס — רוטשילד 27
-פינסל.

יבואן בלעדי: פנטא טקסטיל בע״מ טל• 03-658964

בלידת קיו ף־ ע תווני ם
גלידת שמנת אמיתית
בתוספת פרי הקיווי
וערמונים מסוכרים.
להשיג בכל חנויות הגלידה
וברשתות השיווק.

הורוסהוס

מרי ם
בנימיני

מזל החודש :

סרט

תחזית שנתית

במזל עקרב, הוא חזר למזל מאזניים בשבוע
הראשון של מאי . 1983
עד יולי הוא ימשיך לטייל במעלות
האחרונות של מזל מאזניים, ויקשה בעיקר
על אותם שנולדו בסוף מזל סרטן. אולם
מיולי הוא שוב ״יתיישר״ ,ולקראת סוף
אוגוסט הוא יכנס בחזרה למזל עקרב -
והפעם הוא ישאר שם עד סוף . 1985
כוכבים נוספים שהשפיעו וישפיעו על מזל
סרטן הם אואנוס ויופיטר.

לקנות דירות, לשכור לשפץ או להחליף -כל
אחד ותוכניתו. מה שלא הצליח במשך
שנתיים, ילך השנה בקלות, לכן אל חשש: כל
יוזמה תזכה בהצלחה.

אהבה

מבחינה

בריאותית,

יתכן

שאוראנוס

בתחום זה עליהם להיות זהירים, מכיוון
שבבית החמישי (עקרב) ,הקשור באהבות
ובלתי־מחייבות, ישהה סטורן, קלילות והוא לא יאפשר לשחק בבני־זוג. או לרחף
מאהוב אחד למשנהו.

הבית השביעי, בית הנישואים(גדי) ,יהיה
משוחרר מהשפעות קשות, וזה צריך לתת
לבני המזל רעיונות בדבר קשרים רציניים
יותר ומחייבים יותר, שמטיבעם הם בעלי
טווח אריד ולא נגמרים בן לילה.

במה שקשור לעבודה, אוראנוס גרם לבני
המזל לשנות את מקום עבודתם, ובכלל -
את גישתם לעבודה. סרטנים רבים החליפו
מקום עבודה והעזו לבצע צעדים שקודם
לכן נראו כל־כך נועזים ומהפכניים, שהם לא
האמינו שיוכלו להסתכן בהם.

בחודשים הקוובים
חייבים בג מזל
סו 10ר ה ־ז הו
מאהבות קרירות
ובלתי־מחייבות

יופיטר, שמביא עימו את השפע, עזר להם
ואיפשר להם להצליח במשימות שלקחו על
עצמם.

אוראנוס, שאופיו הפכפך, מרדני ומפתיע,
מסתובב בבית השישי במזל קשת. הבית
השישי אחראי על העבודה ועל המחלות.
בעיקר אותן הקשורות במעיים, בבירכיים
ובגב.

השנתיים שחלפו לא היו קלות לבני מזל
סרטן. כוכב סטורן נכנס למזל מאזניים
באוקטובר ,1980 ויצר זווי ת דיסהרמונית
למזל סרטן. מאחר שהוא שהה בבית
אולם כל מי שהעיז ועשה, לא התחרט על
הרביעי, שמסמל את הבית, המישפחה
והאב, תחום זה היה רגיש במיוחד באותה כך -מכיוון שאוראנוס הוא כוכב האחראי
על מחשבה מקורית ונועזת. הדמיון הרב
תקופה.
לכן רבים מבני המזל חשו על בשרם את שקיים אצל הסרטנים קיבל דחיפה נוספת
הקשיים.
כל מה שהיה קשור למקום המגורים, לחיי
המישפחה, להורים מבוגרים או אפילו
לירושות, היווה בעיה באותה התקופה.
מי שניסה למכור דירה, התקשה למצוא
לה קונה, מי שבכל זאת הצליח בכד, סבל
לאחר מכן במעבר לדירתו החדשה.
בקרב המישפחה הורגש מתח רב. לא
מעט סיכסוכים, אי״הבנות ומרירות פרצו
בשנתיים אלה.
רבים מבני המזל נאלצו להקדיש זמן רב
לטיפול בהורים מבוגרים ולעודדם.
בנובמבר 1982 עזב כוכב סטורן את הבית
הרביעי (מזל מאזניים) ונכנס למזל עקרב.
בני מזל סרטן חשו בהקלה עצומה, אלא
מצליחים להיפטר
שלא כל־כך מהר
מהשפעתו הקשה של כוכב זה.
במחצית פברואר הוא ״שינה״ את כיוונו
והתחיל בנסיגה -לכן, תחת להמשיך לנוע

מאוראנוס, וכך העזו בני המזל להגשים
חלומות כמוסים, שקודם לכן חלמו עליהם
רק בינם לבין עצמם.

נסכים

היקשה על בני המזל, ולא פעם הם חשו
שבריאותם אינה כתמיד. לעומת זאת
יופיטר, שמדרכו לתת הכל בשפע, מאפשר
להם להוסיף על מישקלם, ולכן השנה הם
נוטים יותר מבכל שנה אחרת לה שמנה,
וחשוב שישמרו על המישקל, גם
אם האוכל טעים להם -שהרי כל אחד יודע
שבמזל זה הנטיה להוסיף על המישקל
בולטת במיוחד.
אם כן, מה צופה להם שנת ,1983 או מה
שעוד נותר ממנהו
מגורים כאמור, שטח זה היה בעייתי בשנתיים
האחרונות, אך מיולי שוב יוכלו בני המזל

תחום זה עלול להיות מעט בעייתי, מכיוון
שסטורן מקרין זוויו ת קשות כלפי הבית
השני -הוא בית הכספים. חלק מבני המזל
ירגישו על בשרם שהמצב הכלכלי אינו קל.
והם יתקשו לממש עיסקות שקשורות אך
ורק בהצלחה כספית. אד מי שיכין היטב
ויתכנן כל צעד, עשוי להצליח בכל זאת -
בקצב איטי, אך בטוח.

עבודה

כפי שהוזכר, בתחום זה יהיו הפתעות
רבות. חלק מבני המזל ירצו לשנות את
מקום העבודה, אולם הרצון שתמיד נשאר
בגדר חלום יהפך הפעם למציאותי, והם
ימצאו את עצמם במקום חדש ומבטיח.

יחסים עם י די די ם עלולים לעלות על
שירטון, לכן רצוי שבני המזל י ק די שו יותר
זמן לי די די ם וקרובים, כדי לשמור על
הקשרים שעלולים להתערער בימים אלה.

הדגש יהיה השבוע על עניינים שקשורים
לבית ולמישפחה. הבית דורש כמה תיקונים
ו שי פו צי ם, לא ת הי ה
ברירה אלא ל הו צי א
כ ס פי םבת חו םזה .
במישפחה יורגש מתח,
בי חו דכשמ דו ב ר על
הורים שדורשים יותר
מכפי שאתם מו כני ם
לתת, ו מ עוררי ם רוגז
בהתערבותם בחייכם.
מיכ תבמ חו׳ ל יג רו ם
שימחה עצומה. י תכן
שתצטרכו לתכנן את נסיעתכם הקרובה
לשם. התחום הרומנטי יחיה מאוד מעודד.

השבוע תרגישו שהמרץ שב אליכם וי ש
לכם יו תר כוח לקחת על עצמכם מ שי מו ת
ח ד שו ת. מיש עו ב ד
ב ע בו דהשיגרתית
וכבר נמאס לו להמ שיך
בה, יוכל לקח ת
לעצמו חופשה בת יו ם
או יו מיי ם. ה תוצאו ת
ע שויות להפתיע. צפו יו
ת פ גי שו ת מו ז רו ת
ו 2ב מ אי -
ואפילו מרגשות. בנות
20ב׳ ו ני
ת או מי ם ש עדיין אינן
נ שו או ת: כ ד אי שתת-
כוננה לשמוע הצעות־ני שואין. אין ספק
שהשבוע ההצעות תהיינה רציניו ת ביו תר.

תאומיס

אל ת ק חו על עצמכס מ שי מו תחד שו ת
בי מי ם אלה, ונ סו להיפגש עם אג שי ם
שנוח לכם ב ח בר ת ם.
מצב -ה רו חיהיהדי
רו מנ טי, וכד אי לנצל
את הזמן ל בי לויי ם או
ל פגי שו ת רו מ נ טיו ת.
מכיוון שב ש טח-ה אה-
בה פ שו טילך לכ ם,
ב ד אי ש ת עיזו לבצע
את הרעיונות המשע ש
עי םשישלכם
ו תכינו לבני-הזוג הפ תעה
מהסוג שאתםמ כי רי ם. ב ענייני ם
מ ק צו עיי םאתם עו מ די ם לפני קי דו ם.

את ם צ רי כי ם ל היו ת מ או ד ז הי רי ם
בענייני־כספים. כמעט כל רעיון שתחשבו
עליו, יירא ה מוצלח -
אך יתב רר כמוטעה.
רצוי שתטפלו בעניינים
א חרי םוב ענייני־ כ ס־פים
אל תבצעו שי נויי
ם. נ סי עהל חד ל
תוכלו לתכנן כעת, אם
אתם דו א גי ם ש מא
כספכם לא יספיק -
תוכלו לחסוך לכם את
הדאגה, מ כיוון שיחיו
לכם כמה הפתעות נעימות בתחום זה.
סיכסוכים שהיו עם בן־הזוג אפשר לתקן.

סוס1

ה ענייני םהכס פיי םית חי לו להשתפר
השבוע. סכום כסף שתקבלו יעזור לבם
לשקם את עצמכם. גם
כ ד אי ל בדו ק מחדש
את הכספים המושק עים
בתוכניות שונות -
יתכן שכעת הגיע הז מו
לשנות אותן. לקראת
תחילת השבוע הבא
מצב־חרוח י הי ה טוב
במיוחד בגלל חווי ה
רומנטית מרגשת, שא תם
עו מ די ם לעבור.
נסיעות ו טיו לי ם יעסיקו אתכם בתקופה
המתקרבת. להרבות בשהייה מחוץ לבית.

עדיין מרגישים חולשה ועייפות, אך לעומת
השבועות האחרונים המצב יחיה יותר קל -
ובכל זאת חשוב שלא
תקחו על עצמכם הת חייבויות
חדשות, ותק פידו
על שינה ומנוחה.
בעניינים כספיים תהיו
מופתעים לטובה: מצב כם
הכספי טוב מכפי
שחשבתם. גם בענייני
;21 ביוני -
רכוש יגיעו בשורות טוכ
21 ביו לי
בות. תו ך ז מן אתם
עומדים לשפר את תנאי
המגורים שלכם. לקראת סוף השבוע רצוי
לארגן נסיעה מישפחתית ולבקר קרובים.

השבוע תצטרכו להתארגן מחדש ולתכנן
תוכניו ת לעתיד הקחב. בשטח העבודה
ה ענייני ם מ בו ל ב לי ם.
אתם חיי בי ם להחליט
בהקדם א ם לעזוב א ת
העבודה או להישאר,
לפי התנ אי םשאתם
ת כ תי בו. ר צוי לשנות
מ קו ם עבודה, תו כלו
להשיג הטבה ב תנאי־השכר.
שי ח ה חשובה
שנדחתה, כ ד אי ל קיי ם
ה שבוע עדיום הח מי
שי. א ס לא הספקתם עד או תו
היום, רצוי שתד חו אותה לשבוע הבא.

בתקופה הנוכחית חשוב שתקדישו ז מן
ומח שבה ל ת חו ם ה מי ק צו עי. כל מה
שחשבתם ל שנו ת -
תוכלו לבצע כעת. אם
יש התנגדות סביבכם,
תוכלו להילחם על רע יונותיכם.
אתם תצאו
מנצ חי ם. רצוילא
להתייעץ עם אף אחד.
ובמיוחד לא עם בני־המישפחה
-דוו ק א
אלה יטעו אתכם, אם
כי לא ב כוונ ה רעה.
הי מי ם הרביעי והחמישי י היו מעייפים.
פגישות רו מנ טיו ת ר צוי לשמור בסוד.

נתונה

תאזנ״ס

ה ש בו עיהיולכםכמההתלב טויו ת.
בתחום ה מי שפח תי ע דיין מורגש מתח
וחוסד-הסכמה עם בן-
הזוג. עלול להתעורר
ויכוח נוסף, בגלל נסי עה
ל חו׳לשאתם דו-
צי ם לבצע. רוו קי ם ב מזל
קשת ממ ש חיי בי ם
לארגן לעצמם נסיעה,
כי כך סו ף־ סו ףהם
} 2בנו במבר ־
יוכלו לפגוש א ת בן או
20בדצמבר
בת הזוג שחיפ שו. לה צעות
עבודה שתקבלו
השבוע רצוי לא לענות מיי ד. ע דיין לא
תוכלו לראות א ת החסרונות שבהצעה זו.

השבוע תוכלו סוף־סוף לקבל פיצוי על 1 1 העבודה הקשה שחיתה לכם לאחרונה1 .
תתכוננו לקבל הצעה *

מ עניינ ת: מ דו ב ר על *
תפקיד חדש בעבודה4 .

ברגע הראשון זה לא *
ימשוך, אולם מאוחר *

יו תריתברר שז ה 4 כדאי. בענייני בריאות *

תצטרכו להשגיח על
4 4 עצמכם. הפעם את ם
21בדצמבר ־

19 בינו א ר
רגי שי םלהצ טננויו ת 1
ו לכ אבי-גרון, למרות * 4 הימים החמים והקיץ. מבחינה רומנטית *
יהיה טוב. תשובה שחכיתם לה -חיובית4 .

סי כ סו כי םבע בו דהע לו לי םלהק שו ת
עליכם את השבוע. רצוי שתע מידו את
ה מ מונה ע לי כםבמ קו
ם. לאחרונה היי ת ם
יו תר מ די סלחנים כל פיו.
עליכם לטפח א ת
ה ק שרי םהחבר תיי ם,
מ כיוו ן שז ה ע שוי
לקדם אתכם בעקיפין
בעבודה. מבחינה רו מנ
טי ת ת הי וכל־ כ ך
מו ש כי ם, שאףאחד
לא יוכללהתעלם
מכם. כ ד אי לנצל הי טבאתה תקו פ ה.
בענייני כ ספים רצויה ז הי רו ת מי ר בי ת.

היו מיי ם הרא שוני ם של השבוע יתחילו
במצב־רוח הטוב ביחוד לאותם שעדיין
מחפשים את האהבה.
תוכלו להצליח. להק סים
ולמשוך את מי
שתרצו. הו רי ם במזל
דגים יצטרכו להקדיש
זמן רב לילדים בימים
הראשון והשני. בקרוב
אתם א מו רי ם לקבל
19ב פב רו א ר
סכום כסף או להת 20ב
מרס
בשר על קבלתו בק רוב.
כ ד אי שתחסכו
ולא תתפתו לרכוש חפצים שלהם אינכם
ז קו קי ם במיוחד. זהירות• רגישות בגב.

1־ 44

מכחכים
אסוציאציות בזזבות

זיו ה תלם
בגדי קיץ 83׳
בגוונים אופנתיים
/]^1זאנ שמלות מקסימות,
חולצות ומכנסיים לקיץ בכל
הגדלים ובכל האורכים
יבוא: בגדי־ערב מאנגליה,
פריס, גרמניה ואיטליה

הזה־
(.העולם
ב,,נדון־
)2386 ניתח אורי אבגרי את
כישלון תנועות״השלום ביש ראל.
לדעת הקורא, לא קיי מת
כלל תנועה כזו.
אורי אבנרי מרבה להשתמש בביטוי
״תנועת־השלום״ ,ובכך הוא חוטא
לאמת — בדיוק כמו האנשים שאותם
הוא תוקף במדורו יו מן אי שי. כי אין
דבר כזה כלל, וכל האסוציאציות
לארצות־הברית ולאירופה. המתעו ררות
על־ידי שימוש כזה בהקשר
ישראלי, הן כוזבות.

ייעוץ אישי וטיפול
ובאיפור בתכשירי

המכירה תתקיים ביום ששי 24.6.83
בין 16.00-19.00 ,10.00-14.00
שבת 25.6.83 בין 16.00-19.00 ,10.00-14.00

בבית זיוה תלם, רח׳ דוד
המלך 10 הרצליה פיתוח

שנון חופשי *סנחוסלטים
מאנלים חמים ״ן הביתחופשי *
קפה פילץ,הירקון ו 8תל-אביב,טל 657021 .

אם ברצונן להיראות יפה
בבגד־הים

הרשמי בעוד מועד
לקורס לחיטוב הגוף
ותהיי -בריאה -גמישה -רעננה
הקופה.

התעמלות בלווי מוסיקלי, מורה מעולה,
אווירה נעימה.
ל ת שו מ ת לב חיי לו ת:

בהפסקת צהרים התעמלות בבקים עד .1
חרזיח מובטחת.
לפנות אי שי ת: בית־ספר לאה פלטשר
אבן נבירול ,50 תל־ אבי ב טלפון 267682 :

י רו ש לי ם

אישפוז בשד מיכתבים
מורה בעלת 20 שנות־ותק
אושפזה בניגוד לרצונה במו סד
פסיכיאטרי, משום שהיא•
נוהגת ״להטריד־ במיכתביה
מוסדות ממשלתיים.
זהו מעשה מחריר, המוכיח שאיננו
רחוקים כלל וכלל ממעשיהם של
שילטונות ברית־המועצות, המאשפזים —י
אנשים על לא עוול בכפם.

יוסף סנסחי,
קורא שחק
בדיחה תפלה
נתחיל בענייו הפחות חשוב. שלום
עכשיו לא התנגדה למילחמת הלבנון,
בשבועות הראשונים שלה. אחרים כן
התנגדו. אחר־כך שינתה מעט את
עמדתה, אך הפסיקה את התנגדותה —
הרפה — למילחמה, כאשר התברר
שהאמריקאים תומכים בפלישה. היא
חידשה את פעולותיה רק אחרי פירסום
תוכנית־רגן. אחרי צברה ושאתילא
הסגירה את הפגנתה הגדולה (הפגנת
ה־ 400 אלף, כביכול, למרות שבכיכר
יש מקום ל־ 120 אלף איש בערך) לידי
שימעון פרס. גם כרגע שלום עכ שיו
אינה אומרת מילה נגד האפשרות של
מילחמה עם סוריה, ולכן הפכה את
הצעדה שלה מראש הנקרה לבדיחה
תפלה.
מה הקשר בין תנועה צבועה זו ובין
אותם שהתנגדו לפלישה ללבנון
מראשיתה? •
הרבה יותר חשובה היא עובדה
אחרת: שלום עכ שיו היא תנועה
גזענית במוצהר. היא מסרבת לקבל
לשורותיה אזרחים ישראליים שאינם
יהודים, או אפילו לשתף עימם פעולה.
היא גאה בכך, שבהופעותיה בחו״ל היא

פגישה בגיהינום
חמיכתב הבא הגיע ל מערכת
כשהוא כתוב
באותיות מרובעות, כ־חיקוי
של אותיות ד פוס.
לכב׳
שלמה
פתקל
העולם הזה
תיבת דואר 136 תל־אביב
מניאק נן־זונ ה מסריח, ימח
שימך וזיכרך, תשרף לנצח באש
גיהינום!
אתה בעצמך תמנון. אתה
ועוד אלף תולעים כמוך לא
שווים את קצה הצי פי ת ברגל
של אייזנברג!

רמת־גן

כמדה של ישראל
מזל חרפתה החדשות עורכי לדעת בטלוויזיה -כל מי שמתנגד
לשרון הוא אנטי־שמי.
באותו היום עצמו, ב־ 2ביוני, נתקלו
שני ״גי בורי״ צברה ושאתילא —

שר־בטחון מודח שרון
אנ טי־ ש מיו ת
אריאל שרון ורפאל איתן — במחאות
זועמות על חוצפתם להופיע בציבור
כמדינאים, כמטיפים וכמחנכי־הדור.
שרון נתקל בהפגנות סוערות בקנדה, נגדו קריאוודגנ אי שמע ואיתן
באוניברסיטה העברית.
הסטודנים הירושלמים מקמפו־ס
הצילו ביום זה את כבודה של ישראל.
הם הוכיחו שגם בישראל אין מוחלים
על הדם ואין שוכחים את מסקנות
וערת־כהן. מי שניסה להוריד באותו
היום את קרנה של ישראל היתה דווקא
הטלוויזיה הישראלית, שכינתה את
ההפגנות בקנדה — שבהן נישאו
בהזזת של אש״ף באנגלית לצד כרזות
— בשם
שלי ישראלים בעברית
״תעמולה אנטי־שמית״.
האם לדעת האדונים אהרון פאפו
ויוסף לפיד גם ועדת־כהן היתה
״אנטי־שמית״?
י רו ש לי ם

גילה ברטל,

אנו מזהירים אותך: אם תמ שיך
לחטט בדברים שלא נוגעים
לך ולפרסם שקרים והשמצות,
גשלח אותך לפגוש את אמיל
ג רינ צווייג ימ׳׳ש בגיהינום.
ראה הוזהרת!

״בתר של קוצים לרופאי
ישראל׳ -פך הבתיר הקורא
את מיכתבו.

חבורת הנוקמים

מקורה של הדמוקרטיה באנשים

המישחאזת זהקרסת

(המשך בעמוד ) 24

ם רוססור ישראל שחק,

מערכות משי נקי
ומשי סיצטשי
גי פולום בגדי־עור אופ־נתיים,
מכנסיים, ג׳קטים,
חולצות וחצאיות במחירים מיוחדים בגדי־ים במחירים נוחים

פונה רק ל״קהל יהודי״ .דבר כזה פשוט
לא יתכן בתנועות־שלום בארצות
אחרות! האם מישהו יכול להעלות על
הדעת שבארצות־הברית או באירופה
יוצאו האזרחים היהודיים משורות כעניין ועוד

תנועת־שלום
״עקרוני״?
האם אורי אבנרי סיפר אי־פעם
עובדות אלה ל שו מעיו בחו״ל, או הזכיר
אותן בארץ? התשובה היא: לא!
לכן שלא יתלונן על שיקרי
מיפלגת העבודה ואחרים בחו״ל. בדיוק
כמו• שאנשי המערך מתחנפים לבגין,
כך הוא מתחנף ל שלום עכשיו. בדיוק
כמו בגין, שעל כל חנופה של המערך
הוא מחזיר בעיטה, שלו ם עכ שיו בועטת

העולם הזה 2390

לרזות לצמיתות,

מודעה זו יכולה לשנות א ת מהלך חייך

העובדה שעצרת לקרוא מודעה זו, הינה ההוכחה ש ה מן רוצה לרזות ועד היום נוצחת במלחמתן.
זו יכולה להיות עבורן תחילתה של דרך חיי ם חדשה, ובעוד זמן קצר נאמר :״פעם היינו ש מני ם,
אבל עתה נצחנו ולעולם לא נהיה עוד כ אל ה!״

כיצד עו שי םזאת!
תוכנית ההרזיה של חברת גלבוע הוא ל־ 21 יו ם. המשקל החדש שלן בסיום התוכנית והרגלי האכילה
הנכונים ילוו אותך לכל ה חיי ם. התוכנית מורכבת מ שני חלקים משולבים: רפואי ופסיכולוגי.

חלק א,

פיקוח רפואי מלא

תוכנית הרזיה אישית בפיקוח רפואי מלא. עם הרשמתך יש למלא
שאלון רפואי לפיו יו תאם לך :
דיאטה אישית הכוללת את המאכלים האהובים עליך והמבטיחה

לך הפחתה קלה ונעימה במשקלך, ללא הרגשת רעב.
חוברת מתכונים פיקנטיים ו קלי ם להכנה לבחירתך, ה מו תאמי ם

לדיאטה האישית שלך -בלעדי לחברת גלבוע.
תוכנית התעמלות אישית שתוכננה עבורך לחיטוב גזרתך ו ל חיזו ק

שרירייך במקומות הנדרשים (ההתעמלות הינה בחירה ולא
חובה).

חלק>׳

חשוב להדגיש כי הדיאטה מתבססת על תזונה נכונה ובריאה,
תוך שימוש מדעי באבות המזון. התוכנית אינה מכילה מרכיבים
שהוכחו כמסוכנים כמו כדורים, משקאות סו ת מי תאבון, קרמים
משונים וכר.
לפני ההרשמה לתוכנית ולאחריה ניתן לקבל יי עוץ טלפוני מרופא
החברה ולשוחח עמו אישית על כל בעיה או שאלה שמתעוררת.
קו פתוח לרופא החברה, י ש רק בחברת גלבוע, בדוק זאת!

פיקוח פסיכולוגי מלא
שהמשקל אליו הגעת ישאר לצמיתות. בין ה חוליו ת הפסיכולוגיות
המשולבות בחלק ז ה .1 :קסטה לתדרוך יו מי ע״י הפסיכולוג לכל 21
י מי התוכנית .2 .הקסטה המהפכנית הכוללת בתוכה חו ליו ת
פסיכולוגיות מיו ח דו ת המבטיחות התמדה ושמירה על הרגלי האכילה
הנכונים. כבר במהלך התוכנית את/ה מתרגל/ת את המצב שאת/ה
שולט/ת על הרגלי האכילה (ולא כפי שהיה עד היו ם שהרגלי האכילה
הגרועים שולטים בנו) וכל זאת תוך אפשרות לקבל יי עו ץ טלפוני
מפסיכולוג החברה ולשוחח עמו אישית, על כל בעיה או שאלה
שמתעוררת.

ז הו היי חוד שלנו ועליו ג אוו תנו. השקענו משאבים רבים בפיתוח
טכניקות לשינוי הרגלי אכילה, כך שהמשקל ישמר לצמיתות. ישנן
תוכניות לשבוע עד 10י מי ם, המשלבות כל מיני ט רי קי ם להגברת כח
הרצון, כמו למשל משקאות סו ת מי תאבון, תליון מצופה זהב, קרמים,
כדורים וכר. אלו הן אשליות שכוחן יפה ל־ 10י מי ם, לאחר מכן
חוז רי ם להרגלי האכילה הגרועים משכבר הי מי ם, ולמשקל הלא רצוי.
התוכנית הפסיכולוגית של חברת גלבוע עולה בעזרתך על שורשי
הבעיה, ועוזר ת לך להיפתר מהרגלי אכילה גרועים — לצמיתות.
כיצד עושים ז א תי עם הרשמתך יש למלא שאלון פסיכולוגי לפיו יו תאם
לך ע״י הפסיכולוג האחראי, תוכנית. אישית לשינוי הרגלי אכילתך, כך

קו פתוח לפסיכולוג החברה, י ש רק בחברת גלבוע, בדוק זאת!

פרסום רם

הבטחה אי שי ת

הרופא והפסיכולוג החותמים אישית על תוכניתן מבטיחים לן:
. 1ירידה בריאה וקלה בין 4ל־ 20ק״ג בכל 21 יום.
.2להשאר רזה לצמיתות באופן טבעי ונוח, לאכול את המאכלים האהובים עלין ולהנות מן ה״ אני״ החדש שעצבת.
חשוב להדגיש את המחיר הנמוך 3,600 שקל (כולל מע״מ ודמי משלוח).
כל שעליך לעשות בעת הוא לפנות לטלפונים 287471 :־ 297421,03־ 03 בין השעות , 08.30-1 9.00 :רחוב בן־יהודה , 28 תל־ אביב,
חברת גלבוע בע״מ או למלא את התלוש המצ״ב וחומר ההסבר ישלח אלין (ללא בל התחייבות).

נ״גלבוע״הרנש הוא

לכבוד: חברת גלבוע בע״מ

לא רק אין מוריד• במשקל,
אלא ניצר שו מרי עליו.
גלבוע ב 11״11

רחוב בן־י הו ד ה , 28 תל־ אביב 63804
נא לשלוח לי חומר הסבר על תוכני תהה רזי ה שלכם,
ללא כל ה ת חייבו ת מ צי די.

כתובת:

.מי קו ד:

2390

(המשך מעמוד 122

מאוזן:
מאת

) 1סופר רוסי. מחבר ״המצו דה״
(ש״מ); )5הוצאת ספרים
ישראלית )10 :עיר מבצר על אי
בעמק הנילוס; )11 סוג )13 :ישן
את שנתו; ) 14 השחקנית שגלמה
את דמות אמו של צ׳רצ׳יל
בסדרה ט לוויזיוני ת (ש״פ 15
בושם; ) 16 אגו; ) 18 אויב; )20
מורח בשמן; )21 שמו העברי של
הגרילה )22 עוף טורף; )24
מדינה בימי קדם בין הפרת
והחידקל; )25 לא כאן )26 :צמח
בר נפוץ; )28 אין(ארמית); )30
אחד מראשי ממשלת ישראל;
)31 שאלתו של הסופר מ.ז.
פיארברג )32 :סוג של לטאה; )34
בדרום־ גדולה אנטילופה
אפריקה; )35 מלחמת לבנון —
שם אחר; )38 הבטחה בשבועה;
)39 מידה קטנה לנוזלים; )41
אופנה

שאלה; מילת במוסיקה; )43 מעשה רע. סטיה
מן הדיר הישרה )45 :אשפת
חיצים. או כינוי לכוכב ״נחש
בריח״; )47 מילה הבאה לרבות;
)48 נשיא ישראל בימי בית שני;
)50 בנחת. בשלוה; )51 מכלי
התזמורת הפילהרמונית; )52
כנף; )54 אוסף. קבוץ; )57 רעידת
ארמה )61 :כלי קבול לנוזלים:
)62 שפת האתיופים; )64 אביון;
)65 צנוע; )66 קיטור )67 :מילת
בקשה )69 :ילוד בן יומו; )70
שאינו מחמיר; )72 מוסר השכל:
)74 מראשי כי״ח. ממיסדי ״מקוה
ישראל״; )75 מרי. מעל; )77 מוט
לנשיאת הדלי בשניים; )78 אד
היוצא מן הפה בשעת קור; )81
תפקיד בצה״ל )83 :שאינו עומד
במקום אחד )85 :מכיון; )86
נזילה; 88 תן; )89 אנימציה)91 :
קריאת צער; )93 עפר טיט צהוב;
)95 מורה; )96 מכשיר עינויים;
)98 מוקש; )100 הגיע) 102 :
נחשול ) 103 :כלי הקשה; ) 104
עיר חוף בארץ. הוקמה ע״י
הורדוס; )105 ההשקפה על קיום
גזע עליון.

מאונך:
) 1להב החנית (שמואל ב׳
כ״א ט״ז< )2 :די )3 :עטרה; )4
מטבע יפני )6 :מאכל שמימי; )7
שיעור המרחק מלמעלה לתחתית
וכ״ח); )8מילת אזהרה; )9
מועד חביטת התבואה; )12 קו
ניצב היוצר עם קו אחר זוי ת
ישרה; ) 15 שמה של אנציקלופדיה
<16 :מחסן של תבואה;
) 17 מין ארבה; ) 18 מקום חניית
מטוסים )20 :הולד סחור סחור:
)21.עיר בנחלת שבט רן
ובעלילות שמשון; )23 הוראה
מפורשת; )24 שלל: הסכם שבין דרישה מכתב או יצרנים

כזכחבים

א ביגי ל ינאי

הסוברים כי אם העם שווי ם במובן
מסויים — הריהם שווי ם בכל. בושו ישראל, רופאי אתם, במישתאות ראשונים
והיכלמו...
ואחרונים בקרב.

ברנרד ביית,

.אל תפרטו על
הוימה העדתית!״

תל-אביב

זמירה וענונו,

מאמת סל אמנון נוימן,
.יללת צבוע העומד על הדם׳
(.פותם׳. ,העולם הזה׳ )2386
דירבו את המוראה להסיב.
מר אמנון נוי מן מנהריה מבקר את
עמדתו של בני מץ בן־אליעזר בנושאים
שונים. במרכז טי עונו עומד הארגומנט
הבא: בני עדות־המיזרח שותפים
לערבים בתרבותם, ומשום כך קיימת
ביניהם ובין הערבים זהות אינטרסים
— מכאן שעליהם לנקוט רחבה בעמדות יוניו ת בתחום יחסי יהודים־
ערבים.
אין לי ספק שכוונתו של הכותב
רצויה (מבחינתי, ולאור השקפותיי):
להעביר יותר מבני עדות־המיזרח
למחנה הפוליטי השפוי בישראל. אך
האמצעי מחטיא את המטרה. רוב בני
עדות־המיזרח, יראו בקביעה שהם בני
תרבות־ערב משום בי טוי להתנשאות
ופטרונות מצד הכותב, ועלבון חמור.
אני ילידת הארץ, ממישפחת יו צ אי
עדות־המיזרח. א ץ אני רוחשת כל בוז
לתרבות ארץ המוצא של הוריי, אך גם

לדו־קרב; )27 עמוד נוזלים; )29
אחד משמות המשפחה של
מחברת ״הבובה זהבה״)30 :
החלון; )33 ארכיון זגוגית ממשלתי; )34 נוסח. נסוח דברים:
)36 שעצמותיו בולטות )37 :אינו
בא במישרין )40 :אחת מחמשת
ערי פלשתים; )41 בסולם התוים:
)44 רסיסי בוקר )46 :רטוב
במקצת )47 :איבר תנועה)49 :
לחוד, לא יחד )50 :מערכת
חוליות בבעלי חיים; )53 משענת
לכסא )54 :כינוי לנכרים; )55
משתחווה; )56 ,אחד השוואים;
)58 נצח; )59 נחל בידושים)60 :
חג מוסלמי החודש )62 :מזל)63 :

אני ממליצה לכל מי שרוצה לשלב
יותר מבני עדות־המיזרח במחנה
הפוליטי השפוי: אל תפרטו על הנימה
העדתית. התייחסו אלעו כאנשים ,
שווים, הנבחנים לפי אמות מירח
״נורמאליות״ ,ולא כחברי קבוצה זו או
אחרת. חוששתני, שאם לא תלכו בדרך
זו ת שיגו את המטרה ההפוכה ממה
שהתכוונתם לה, ממש כמאמרו של
אמנון נוימן.

פתח־תיקווה

תע 1דת־עוי1ת למישטרה תיזכורת -רוצח אמיל לא עדיין גרינצווייג נתפס!
הימים חולפים ועוברים ואין כל המישטרה כוחות למרות חדש.
הגדולים שהיו במקום הרצח, למרות
ש כיווני החקירה הם מצומצמים־יחסית! ,
למרות שהרצח בוצע לאור היום ותחת .
אפה של המישטרה — אין כל תזוזה
בחקירה.
כמה הירהורים ומסקנות המשתמעות
מכך:
• המישטרה נחשפת בכל חידלונה ־**
המיקצועי.
• א ץ למישטרה עניין מיוחד בפשע
זה, או שמישהו מגבוה מ כוץ את
פעולותיה ומאמציה.
• למישטרה יש-מידע חסוי, אך אין
עניין פוליטי לפרסמו.
בכל אחת מהמסקנות (אם הן, או

מפרנס )66 :כינויו הספרותי של
ז, ז׳בוטינסקי )68 :רגישות יתר
של הגוף לחמרים מסוימים; )71
עונש כספי )73 :פגום בחורו; )76
תבלול בעין; )77 ישוב יהודי
קדום צפונית מערבית לטבריה;
)79 שטוח. רקוע )80 :היחידה
הקטנה ביותר בחיל האויר.
כמחצית הטייסת )82 :מן הצאן:
)84 אבי שמגר השופר; )85 מצב
גופני טוב; )87 עבורי; )90 צעד;
)92 לא ודאי; )94 הבעת הפנים;
)96 מטבע ישראלי עתיק; )97
ירק מאכל; )99 שלבו פועם
עדיין; ) 101 חיית טרף; )102
נעלם; ) 103 אות מוסיקלית.

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור
* קור סי ם
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות(אפילציה)

* סלון ומכון יו פי

די אכה

תסחקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, סיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

* הכנת כלות
׳ מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ,226066 )4

תן טרמפ לחייל |

הלווייתו של אמיל גרינצווייג
איפה המישטרוזז
איני מזדהה עם תרבות זו. ליהדות־המיזרח
היתה, במשך דורות, תרבות
עצמאית שינקה מהמסורת היהודית,
לרבות מורשת יהדות ספרד. הוריי לא
עלו ארצה כדי לשמר את ״התרבות
הערבית״ או את מורשת יהדות ספרד.
באנו להשתתף בהקמת תרבות חדשה,
שתמזג את הטוב של כל המסורות
— וזאת נוסף ל קנייני היהודיות המודרניות.
לאחרונה צצו תיאוריות, לפיהן
יוצאי עדות־המיזרח נו שלו מתרבותם,
קופחו ודוכאו. תיאוריות אלה נראות
לי מפוקפקות ומגמתיות, וכל כוונתן
לעשות מהעניין הון אלקטוראלי.

חלק מהן, נכונות) י ש תעודת״עניות
למישטרת־ישראל ולממונים עליה.
דרך אגב: גם המתנקשים בראשי־העיריות
בגדה טרם *נתפסו. נראה
שרוצחו של חיים ארלוזורוב ייתפס
מהר יותר.

ח יהב,

תל־אביב

ודי כרב
על הניסויים האכזריים בכל ״בר- באוניברסיטת בים

(המשך
בעמוד )26
העולם חזה 2590

אס״נערת כרמל׳תופסוז אתכם ״על חם;
באחת המסעדות הטובות
תקבלו ממנה בקבוק יין כרמל חינם.
״בפעם הבאה שאתם מבקרים באחת
ממסעדות היוקרה שברשימה-
שימו לב! אם אראה אתכם
1שותים יין מתוצרת
יקבי כרמל -זכיתם בבקבוק
חז ה גרנש׳ חינם,בו במקום.
זאת כאות הערכה על טוב-
טעמכם. כדאי לכם לדעת שיש 10 כמתי,
כל אחת מאתנו
ולמשך הקיץ
השס^נערת כרמל ,
נושאת את
במסעדות הטובות 3
אנו מ סיירו ת׳.
האלה יו ם־יו ם, כך שהסיכויים
שלכם לזכות בבקבוק
יין חינם -גדולים למדי! ״

לנוחותכם ־ זו רשימת המסעדות המשתתפות בחגיגה,

(ר שי מ ה רא שונ ה):

האדומה ; פקין ; סינגינג במבו; תל-אביב הקטנה ; הראל(נוה אביבים) ; נקטאר(מעוז אביב) ;
ין־ינג ; אפרופו ; יודפת ; הראל(חשמונאים) ; לוטוס ; מי ומי ( צהלה ); אל גואנדלו(מלון השרון) ;
הנריהשמיני(הרצליה);קסבה ; דניס ; מון זירדן> להבוז׳ולה ;
רוסלקה ; גונדולה ; פונדג ; הטיילת ; ריצ׳י ; פילץ ; דולפי ; אלהמברה ; מועדון המערה ;
טאג׳מאהל; אלדין; ויהמאריס; שאול; ציון אקסקלוסיב ; ורסאי; אקרופוליס;
הרצל ; 117 צארום הבן; הבית ברחוב ש׳יס;פירושקי•
ט ל־ א רויו

בעל מסעדה ה מעוניין להצטרף למבצע יתקשר עם ה סוכן ה מפיץ של כרמל באזור גוש דן בלבד.

מכחכים
(המשך מעמוד )24
אילו׳ (.העולם הזה׳ .)2388
הרום יים קבעו: וזזסחגס 6׳\ 0 3
(היזהר בכלב!) הם ידעו כי הכלב הינו
החיה המבוייתת הקדומה ביותר, ונהגו
בו בכבוד. לא כך נוהגים היום.
למראה התנאים העגומים שבהם
כולאים בעלי״חיים חביבים אלה במוסד
אקדמי, עולה בלב הירהור: מוטב היה
להם לכלבים לחקות את קרוביהם
הזאבים, לשוטט בערבות ולשחר
לטרף. כי נאמנותם לבעל־ החיים
הקרוי אדם נושאת עימה פירות
מפוקפקים.

תמי שריש,

תל־אביב

זה הגמול
לידידו הטוב
ש ל האדם

הסקן ם הסודי במדור עיינה
הקוראה
.לילות ישראל׳ (.העולם הזה׳
)2388 ומאז טרם נרגעה.

ומראה צעיר
זהו חלומה של כל אשה.

במטרה להגשים חלומך,

פיתחו מעבדות הקוסמטיקה הטבעונית של
את סידרת הטיפוח החדשה 4וו ,001 5 7ה שו מר על
פני נעורי ם ו מונ ע התקמטות בטרם עת.
התכשירים בסדרת קולאסטין מכילים בין הי תר
קולגן ואלסטין המאזנים
את רמודהל,ך וות בעור
ומעכבים את תהליך

מאז שקראתי על המיסעדה החוף
המערבי במדור לילו ת י שראל -איני
ישנה• בלילות.
מי אמר לכתבת העולם הזה. :אל
תגלי את המקום, שישאר תמיד כך׳?
אני גם לא מבינה מדוע נכתב
בעיתון אחר על אותה המיסעדה,
השייכת לגאזי חקק. :המקום החדש
הוא כל־כך יפה ומוצלח, שהפחד
היחידי של כולנו הוא שכל העיר תגלה
אותו ו תרוץ אליו, ואז נצטרך לגלות
מקום אחר, שקט יותר — ממש יוון
אצלנו בתל־אביב.״״
חברה מה קורה פה?

סימה גריב,

ההתק^זטות, מגינים על

כלב מפגין בתל־אביב

תל״אביב־אתונה,
אתונה־תל־אביב

מותר הכלב

העור מפני התיבשות
ואבדן הזו ה ר הטבעי,

מגכ״ל הליגה להגנה י הודי ת
משתתף בקורם חבלה בצה״ל

מקנים לו רכות, רעננות
וחן נעורים.

טי פו חעק בי
י עני קמראהצ עי ר ל או רךז מן. ה ת מי די ע ם

א 0 0 1 /\ 571

ליוסי דיין — יד י מינו של הרב כהנא — עבר
עשיר של התנגשויות עם ערבים בגדה
מאד. עקיבא אידי, סופר ״ ה ארץ״
דיין מנכ״ל הליגה להגנה יהודית וי ד י מינו של הרב
באמצעי חבלה חדישים באחד
א, נשלח להשתלמות
של צה״ל .״ י 1י י נודע, כי במסי

מרכזי יי עי ץ והדרכה לתכ שירי קוסמטיקה טבעוני ת א:
בתל־אביב: מכון קאר, רחוב ה׳ באייר • 16 טל 03-255295/6 .
בחיפה: מרכז הכרמל, טל • 04-86082 .בירושלים: טל 02-811844 .

מודעו ת בטלפע
לכל ה ע תי ני ם

^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי
$ 0.08א£א01
* 1א סוז * א ן 0ז או
1$8* £1 170

המערכ תי

ויזה

•עוראכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

פרסום

• כנראה שהמבקרים הראשונים
במיסעדה נמנים עם פליטי
אחד האיים היווניים, שטרם התרג לו
לחיי העיר הגדולה

טרוריסטים בשרות המדינה אחד מבריוניו של מאיר
כהנא נשלח לקורט בצה׳ל,
שבו ישכלל את שי טו מיו
.הארץ׳
כותרת
(ראה
3.6.83ג).

אידיאל

אבן גבירול סור-ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

ס 227117/8־ 03

איתן עמיחי
הדברת ע ״ ם מזי קי ם ג מומחים?הדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תולעי ינץ, חרקי
ספרים ובגדים.
רמת-גן. רח* מודיעין .18ת.ד2272 .
1ל 790114-5-6 .ר ש׳ מ סייג עסק;
ספירת על בריאותך ורכוסך

קוראה גריב
יוון בתל־אביב

עכשיו כבר הוסרה האבחנה המלאכותית
בין זרועות השילטון המוצהרות
ובין בי ריוני הביבים. החלאה הפלילית
צועדת שלובת זרוע עם מדי-השרד
הממלכתיים.
בכל מקום בארץ שבו ידרוך הזוג
המיפלצתי הזה, תישא האדמה לעד
צלקת צרובת חומצה.

יוסי נוי,

ת ל־ א בי ב

מצב אדום
לא רק בבית־הסוהר רמלה
שורר מצב מחפיר, המחייב
הכרזת. מצב אדו ם׳ -מצב
של בוננות עליונה (.העולם
בבית׳
הזה׳ .)2388 גם
המעצר רמלה המצב אינו טוב
יותר. המיבתב הבא נשלח
בידי עציר שביקש להישאר
בעילום שם.
עולם מוזר, אנשים משונים. את
התנאים כאן קצת קשה לתאר, כי
המצב עולה על כל דימיון.
נתחיל בסירחון ובליכלוך, לא
נשכח להזכיר את היתושים והפי־שפשים.
בחדר קטן, המיועד לשישה
אנשים, דוחסים 10־ 12 עצירים. מי
שאין לו מיטה — צריך להיות השטיח
של האחרים. ישנים צפוף, ולפעמים
האחד על השני.
אסור לנשום עמוק. יכולים לחשוב
שאתה לוקח את האוויר מהאחרים. גם
לא כדאי לנשום עמוק, משום שהסי־רחון
שיוצא מהנוחיות הוא בלתי־נסבל.

למה בכלל קוראים לדבר הזה נוחיות?
הריצפה שחורה ומצחינה, ריח הביוב
נישא באוויר. לפעמים מעדיפים שלא
להשתין, כי המים היורדים באסלה הם
יותר מסריחים מהשתן ,.אם אפשר,
כדאי להתאפק ולהשתין מחוץ לתא,
בשעות שמרשים לצאת.
סיגריות יש בצימצום. ניי ר טואלט
— מי שמע על זה בכלל?
האנשים שמפעילים את המקום
בטוחים שכל אחד מהם הוא אלוהים.
כשאתה נכנס לפה, נסגרים אחריך
ברעש גדול שערים שאין להם התחלה
או סוף. אתה מפנה תמיד את מבטך
לדלת שנסגרה, בוהה בה לכמה שניות.
שאי-אפשר
מין אינסטינקט זהו להתגבר עליו. השוער שמאחוריו
צועק ודוחף. למה? גם הוא לא יודע.
ככה נהוג — וזהו.
בכניסה עוברים חיפוש, שהוא יותר
משפיל מאשר תפיסה על־חם בשעת
גניבה. לוקחים ממך את בגדיך ונותנים
לך מדים חומים, שאלף ואחד אנשים
כבר לבשו אותם לפניך. קשה לנחש
מתי לאחרונה המדים האלה ראו מים.
אם אתה מנסה להגיד משהו, אפילו
״איי״ ,מייד צועקים עליך. :סתום את
הפה! מישהו בכלל הרשה לך להזיז את
השפתיים?״ יש להם כלל: הם תמיד
צודקים, ואתה לא קיים עבורם. אתה
מיטרד, אתה מיותר, אתה חלאת המין
האנושי.

בית המעצר והמיון רמלה

לידיעת
.קוראים השולחים מיכד
תביהם מתבקשים לנסח
אותם בקצרה, לכתוב אותם
במס־נת־כתיבה ברווה
כפול ועל צידו האהד בלגו־של
מייד. עדיפות תמתן
למצדפים תמונות למינד
תביהם.

1ההיה הווו( חוהשהיה 25 בליון.העולם הזה״ שראה אור השבוע לפני 25 שנה בדיוק, הקדיש
את כתבת השער שלו להעלאת עצ מו תיו של דבוטינסקי( שהובאו
שנים מאוחר יו תר בהתאם לצוואתו, בידי ראש־הממשלה לוי אשכול).
כתבה נרחבת נוספת הוקדשה לנושא ם ירם ורי־הגם יסה של ההתאחדות
לכדורגל, תחת הבותרת. התאחדות — הביתה!״ תחת הכותרת
.מישפט פרישמך הובא כיפור מישפטו של הקבלן יצחק פרישמן,
שעסקיו המוזרים נחשפו בידי. ה עול ם הזזד. את. העולם הזה״ יי צ ג
במישפט עורד־הדין אריה מרינסקי, המשמש כיום כיו ע צו של
שר־הביטחון משה אתם. טיפות של ויליאס ג׳ייקובם, שתואר
בעי תונו ת הישראלית כגנגסטר, הובא מפיו ובל שונו, תחת הכותרת

י11 1

18אמט1
ס-גי־יזן?•

.מתע יג ר שנוי מישראל?״ בשער האחורי של השבועון הובא המשך
רשימת המועמדות לתחרות.מלכת המים 58׳־.
בשער הגליון: מנהיג התנועה ד תויזיוני ס טי ת זאב (.ולאדימיר״)
דבוטינסקי.

ו 8 1 8זו

זיבוטינסק ררא וו שי ם ^ ל ה שי עוו ה אנוי ק א
ה ״ לכידה ״ של מ יש טרתתל ־ אביב

,.העולם הזה״ 1082
תאריך 25.6.1958 :
בניסוחים מתונים — כפי שעשה ראש־ממשלת

נשמות מת1ת

במשך שבועיים ריחפה על המדינה רוחו של
חיים ארלוזורוב. על אף הניסיונות הנמרצים
להשתיק את החלק העיקרי של פעילותו —
מאבקו להשתלבות הישוב העברי במרחב השמי׳
— עוררו דבריו, המצוטטים במקוטע, מחשבות
עמוקות בלב האזרח הישראלי.
השבוע ריחפה על המדינה רוחו של מנהיג
ציוני אחר, שהיה רחוק מאוד מארלוזורוב:
ולאדימיר זאב ז׳בוטינסקי, אדם שטען גם הוא
למלכות בתנועה הציונית. ממרחקים, מקיברו
שמעבר לים, דיבר ז׳בוטינסקי אל האזרח
הישראלי, עת עלתה לכותרת הראשית דרישת
חסידו להביא את עצמותיו לארץ*.
עצם ההד העמוק שעוררו דברי המתים בלב
האזרח, הטיל אור על מצב לאומי חמור: העדרם
של מנהיגים חיים, שדיבריהם יכולים לעורר
מישהו למחשבה מדינית רצינית. גם לארלוזורוב
וגם לז׳בוטינסקי לא קם יור ש בדור הצעיר,

*בצוואתו כתב זיבוטינסקי, שהעלאת
עצמותיו תיעשה אך ורק על־ידי ממשלה
יהודית שתשלוט בארץ־ישראל. היה זה
ראש־הממשלה, לוי אשכול, שדאג להעלות
עצמותיו.

המגיע לקרסולי קומתם הרוחנית.
בשירו המפורסם ביותר ניבא ז׳בוטינסקי כי
״בדם וביזע יוקם לנו גזע גאון ונדיב
ואכזר!״ את נבואתו השירית של ז׳בוטינסקי
החליף בשנים האחרונות גזע אכזרי — אך, לפי
שעה, חסר־גאונים.

גאנה.
פשעים האליבי תמיד שיסע
מדיניות הצהרה שחורה
למשך כמה שעות שררה השבוע תדהמה
עמוקה במישרד־החוץ הישראלי. גרמה לכך
ידיעה קצרה: בתום ביקורו בקאהיר, חתם
ראש־ממשלת גאנה, הד״ר קוואמה נקרומה, על
הצהרה משותפת עם גמאל עבד־אל־נאצר, שבה
דרשו השניים :״פיתרון צודק לבעיית פלסטין״.
הנוסח עצמו היה תמים למדי — כי לא נקבע
מהו הפיתרון הצודק. אולם תמימות זו לא
העלימה את המשמעות העמוקה:
• הנוסח הוא זה המועלה לעתים קרובות

**״לדברי עדים שנכחו בשעת חיבור השיר,
חשב זיבוטינסקי על המילה הרוסית ׳מאייזה׳
(ברזל) .רק כשלא מצא מילה עברית
מתאימה כמוה, המתחרזת עם גזע, כתב ״בדם

יועצו של אתס ^׳

עורד״הדין אריה מרינסקי, המכהן כיום
כיועצו של שר״הנשחון, ייצג את העולם הזה
במישפט״דיבה שהגיש נגד השבועון הקבלן
יצחק פרישמן, שיוצג בידי אהרון חוטר״ישי. הערבית להחזרת

על־ידי התעמולה של הרפובליקה
המאוחדת, והוא נתקבל כדרישה
הפליטים ו ל שינוי הגבולות.
• העובדה כי נקרומה חתם יחד עם נשיא
מצריים, חייבת להתפרש כהזדהות עם עמדתו של
הלה ב״בעית פלסטין״.
• הדיפלומטים המנוסים של מישרד־החוץ
בירושלים ידעו זאת: ההצהרה היתה תבוסה
נוספת למדיניות־החוץ הישראלית.
אפשר היה להסביר את
משוא־הפנים של ראש־הממשלה הגנאי ברקע
האישי: ני שו איו עם צעירה מקאהיר. אולם
הסיבות היו עמוקות יותר.
לנקרומה קרה מה שקרה קודם לכן
לראש״ממשלת בורמה, או־נו. בשמחה הראשונה
של השגת העצמאות למדינותיהם, קידמו
מנהיגים אלה בברכה את ני סיונות ישראל לעזור
להם בעצה ובחומר, כדי לקשור קשרים הדוקים.
גם או־נו וגם נקרומה רחשו אהדה נכרת לנסיון
הישראלי, כדוגמה למה שאפשר לעשות בארץ
אסיאתית נחשלת.
אולם ככל שהתבהרה התמונה הבינלאומית,
נאלצו שתי המדינות — האסיאתית והאפרי־קאית
— להתחשב בעובדות החיים, אותן
העובדות שהניעו השבוע את ממשלת צרפת
להתקרב מחדש למצריים. עמדת־המפתח של
מצריים בעולם האפרו־אסיאתי ובאו״ם אינה
מאפשרת לאו־גו ולנקרומה לעשות מעשים
הפוגעים בגלוי בתנועה הלאומית הערבית.
אילו היתה גם לישראל אחיזה כלשהי בעולם
הערבי, אפשר היה לעקוף אולי מיכשול זה. אולם
מאחר שאין ישראל קיימת כלל במרחב העמים
הערביים, ואין אף פלג אחד בתנועה הלאומית
הערבית הקשור עימה, נאלצים גם הידידים
הפוטנציאליים של ישראל באסיה ובאפריקה
להתקשר לאויביה.
כל אשר יכלה הדיפלומטיה הישראלית לקוות

נישואין בהאהיר.

לו בתנאים אלה היה שאו״נו, נקרומה ושות׳ לא
ייסחפו בזרם הערבי הקיצוני ביותר, אלא יסתפקו
אנשים מנכ״ל מישרד ראש־הממשלה טדי קולק:

״יש לי ספק אם האמנות המודרנית המופשטת
היא האמצעי הכי טוב להסברה.״
11ך 1י ל > ך 1יי במרכז המיפגן הגדול של יום הגדנ״ע, שנערך באיצטדיון רמת״גן,
11 1 11111 )•3עמדו תרגילי התעמלות המוניים, שבוצעו נ מי מ די ם חטרי״תקדיס
בישראל. במרכז האירועים היה מגדל״ענק של גופות צעירים, שהתנועע ולבש צורות שונות.

• אליעזר ליבנה,
משה דיין,

בתגובה על התקפותיו
על הגיל המתקדם של ההנהגה:

״גיל צעיר זוהי סגולה ביולוגית, המסייעת לריבוי

״זה היה נס גדול,״ אמרו חוקרי־המישטרה
לכתבי הצהרונים, אחרי שפירסמו ברבים את
פרשת פשעיו של רפאל (״השודד בתחתונים״)
בן־יחיא חג׳בי מתל־אביב .״מי יודע מה היה קורה
לולא הסגיר חג׳בי את עצמו למישטרה?״
התמוגגו מנחת קצינים בכירים במחוז.
חג׳בי עצמו ישב מדי בוקר במטה הנפה
הצפונית, הכתיב לחוקרי הלישכה הפלילית של
הנפה ולשוטר סאלח כוהן ממדור הבילוש של
המחוז, את פירטי־הפרטים של הפשעים החמורים
שביצע משך שבע השנים האחרונות .״במדינה
אחרת היו שמים אותי על כיסא־החשמל,״ התוודה
חג׳בי ,״אבל כאן לא י תנו לי יותר משבע שנים״.
הרשימה המלאה של פשעי חג׳בי יכולה
לשמש חומר מתאים לתריסר סירטי־זוועה
הוליוודיים, מאלה שהצנזורה הישראלית רגילה
לקצצם באכזריות. פרשת עבודתה של המישטרה
בחקירת תי קיו של חג׳בי, לעומת זאת, יכולה —
וחייבת — לשמש חומר רציני ביותר לחקירה
מקיפה ו ענייני ת על שיטות פעולתו של מחוז
המישטרה הגדול ביותר בישראל .״איך ייתכן
שהענף הפלילי של תל־אביב לא הצליח להניח
את י דו על חג׳בי בשנים האחרונות?״ לא הסתירו
קצינים מיקצועיים במחוזות מישטרה אחרים את
תימהונם.
תי קו האישי של חג׳בי
במטה מחוז תל־אביב, וגליון הרשעותיו הקודמות
במחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי, הצדיקו
תמיהות אלה. כי ״השודד בתחתונים״ ,שהודה
בשבועות האחרונים בביצוע שלושה פשעים
מיניים בילדות צעירות, ובביצוע שורה ארוכה
של פשעים חמורים אחרים, הוא בעל ארבע
הרשעות קודמות:
• התפרצות וגניבה במחתרת ב־ז ,195 עליה
נידון בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב לשנתיים
מיבחן.
• שוטטות ב־ . 1956
• מעשה מגונה ב־ . 1956
• מעשה אונס ב־ . 1957
הרשעות אלה היו צריכות להיות ידועות גם
לבלשי תל־אביב ולחוקרים הפליליים של
המישטרה. ואומנם, לא הכחישו אלה השבוע כי
אחרי כל אחד ממעשי הפשע המיניים שבוצעו
בשנתיים האחרונות, היה חג׳בי בין העצורים
לחקירה. אלא שבכל פעם היה מצליח להוכיח
אליבי לחוקריו, ששיחררוהו מייד.
תמיהה גדולה לא פחות עוררה
גם העובדה שחג׳בי גוייס למישטרה הצבאית,
למרות העובדה כי כמה חודשים קודם לגיוסו
נידון והורשע באשמת התפרצות וגניבה
במחתרת. במישטרה הצבאית, סיפר השבוע חג׳בי
לשופט השלום שהאריך את מעצרו, ביצע פשעים בתקופת לשיאם שהגיעו מעטים, לא מיבצע־סיני, בה השתולל חג׳בי ללא מעצור. בין
השאר הוא ירה בזקנה ערבית והרגה, אחרי שאנס
אותה באכזריות.

הרשעות קודמות.

גיוס למ.צ.

הילודה. אין זה,סימן היכר אינטלקטואלי או
מדיני.״
• כאשר נשאל השבוע פרופסור הטכניון
בנו של
העברי בחיפה
המנהיג הרוויזיוניס טי המנוח(ראה: העם) ,מדוע
הוא לוחם למען המארונים ושאר המיעוטים
במדינה, ציטט את דברי אחד מחבריו, צמחוני
שנשאל מדוע הוא מגן על החיות :״אני לא חס על
החיות, אלא על גופי שלי!״ הנמשל של
ז׳בוטינסקי :״לא למיעוטים אני דואג, אלא לעם
העברי, שמדיניות מוטעית ממיטה ע ליו אסון!״

ערי דבוטינסקי,

ך* עת־הקהל הישראלית היתה
( נסערת כפי שלא היתה מעודה.
היחידה לחקירות־הונאה במטה הארצי
של המישטרה שוב עלתה לכותרות.
ראש המחלקה, בנימיו זיגל, כיכב
בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. היה
נדמה לרגע שבא הקץ על נגע
השחיתות ורמיסת החוק בידי חלק
מאנשי השררה בישראל.
חוקרי היחידה חקרו בו־זמנית
חשדות לגבי אישים מרכזיים במימסד
הישראלי. שר אחד נחקר בחשדות
שיש קרן סודית על שמו באירופה.
אנשי קבוצה פוליטית אחרת נשאלו
על מקור הכספים שלהם.
קבלן המקורב למיפלגת השילטון
נשאל, איך הצליח לרכוש כל־כר הרבה
קרקעות בגדה. שר־לשעבר התבקש
להבהיר מהיכן השיג כסף לבניית וילה
מפוארת. שני עיתונאים מקורבים
לאחת המיפלגות נעצרו, בעיקבות
.מידע שאומת, כי הם שיחדו אנשי־מישטרה
כדי שייסגר נגדם תיק אחר. הגיעו עיריות
שלושה ראשי
למכונת־אמת, והתגלו בדוברי שקר
בענייו מתן ר שיונו ת בניה לקבלנים
פרטיים בעריהם. מנכ״ל מישרד
ממשלתי נחקר על קבלת שוחד מיני.
באחד מהראיונות ה ט לוויזיוניים
אמר זיגל :״אנו משוועים לכוח־אדם.
אומנם צמרת המישטרה הגדילה את
התקנים ביחידה, אף אנחנו לא
מסוגלים לעמוד בעומס. היקף החומר
שלא טופל גדול פי כמה מזה שאתם,
האזרחים, שומעים עליו״.
הציבור בארץ היה המום. מאז
התקופה שבה נחשפו פרשיות יהושע
בן־ציון, מיכאל צור, אשר ידלין,
שמואל רכטמן, דויד פלד ואהרון
אבו־חצירא, לא נחשפו שערוריות כמו
הפרשיות החדשות .״הפעם ננער את
כל המערכת״ ,אמר פקיד בכיר בפרקליטות
בשיחת־רקע ,״אנחנו ננקה את
הארץ הזאת״.

״שיטות
טרור״

את היחידה שזקפה לזכותה את חשיפת
פרשיות־השחיתות המדהימות בשנות
השיבעים.
היחידה שהיתה עד לפני כשלוש
שנים מקור גאוות המישטרה, ושימשה
מחסום בפני בעלי־שררה שלא בחלו
באמצעים כדי להתחזק, מעוררת כיום
רחמים. מתוך 90 חוקרים מוכשרים,
מיומנים, אמינים ו מי קצו עיי ם שהיו בה
— נותרו כחצי.
מתוך כ־ 50 חוקרים הרשומים בה,
שליש לא הוכשרו כלל לתפקידם.
חוקרים שמגיע להם קידום, נחסמו ולא
קודמו.
נושאי חקירה חשובים סובלים
חבלות, שנגרמות על־ידי צמרת המיש־טרה.
חוקרי היחידה נשלחים לעבו־דות־שיטור
רגילות, או לטיפול בעבי רות
שוחד זעירות.
הלשנות, איומים ואווירה עכורה
השתלטו על היחידה.
״הם פשוט ממיתים אותנו,״ אמר
חוקר אחד .״הם מפעילים נגדנו שיטות
טירור, רק שנעזוב את המישטרה או
את היחידה,״ אמר חוקר אחר.
מדוע זה קרה?
התשובה לכך נעוצה בהיסטוריה
הקצרה של היחידה לחקירות הונאה
במטה הארצי.
היחידה הוקמה ב־ . 1974 היא יועדה
לטיפול בעבירות של מה שהוגדר
כ״עבירות הצווארון הלבן.״ לפני כן
טיפלו בעניינים כאלה מחלקת־החקירות
במטה הארצי או יחידות
מקומיות של חקירות־הונאה, המופ עלות
על־ידי שלושת המחוזות.
עד 1967 היתה רמת הפשיעה של
הצווארון הלבן נמוכה יחסית. אחרי
מילחמת־ששת־הימים שונה האקלים
החברתי בישראל. בשנים 1967־ 1972
דווח על עליה בפשעים מסוג זה, על
שיחוד אנשים במימסד, על עבירות
מטבע, מעילות וגניבות.
הן המישטרה והן גופים ממשלתיים
חיפשו פיתרון לנגע. המישטרה, שלא
היתה ערוכה לכר, עמדה חסרת־אונים
מול המידע שזרם אליה.

פגישה

הוא תסריט די מיוני, שלא

^ יתרחש לעולם. הסיבה: מחלקתו
של זיגל מתחסלת. למרות שהמידע
שמגיע אליה הוא רב ביותר, אין לאיש
ספק — המחלקה הפסיקה לתפקד.
יודעי־דבר אף נוקבים בתאריר

עס צוד
^ די להתגבר

חקירות

^ מסובכות, היתה המישטרה מקב לת
שירותים מרואי-חשבון פרטיים,

ח 1 1ל ך 1ך | מפקד היחידה לחקירות
1111
הונאה במטה הארצי, בנימין
1|# 1 1 1 1111 זיגל, מנשק י ד גברת מעל לראשו של ראש אגף־
במהלר ישיבות הוועדה, הדליקו אור
אדום בצמרת המישטרה.
אם לא די בכך, הצביע דו״ח
מבקר־המדינה של אותה השנה על
חוסר יכולתה של המישטרה לטפל
בעבירות מירמה. הדדח מתח ביקורת
על העסקת רואי־חשבון מבחוץ, ועל
ניגוד האינטרסים הנוצר במיקרים
כאלה.
באותה תקופה מונה שאול רוזו ליו,
איש מישטרה ותיק, כמפכ״ל. הוא
החליט למקד את פעילות המישטרה
בחקירות פישעי הצווארון הלבן, הן

החקירות במטה הארצי, יחזקאל קרתי, הממונה עליו
בהיררכיאה המישטרתית. הם צולמו באירוע בשעות
הערב בשהם לבושים אזרחי ונראים שלווים ונינוחים.

הביקורת והחשבונאות של התע שייה
ה אווי רי ת.
על פייט הוטל להקים יחידת־חקירות־הונאה
נפרדת ועצמאית.
כראש היחידה המיוחדת מונה
בנימין זיגל.
בשלהי העשור בא לארץ פרופסור
אמריקאי, עזרא סטוטלנד, כדי לחקור
מהי הסיבה להצלחת היחידה ואיר
אפשר ליישם את הצלחותיה באר־צות־הברית.
הוא נפגש לצורר כר עם
צמרת המישטרה, עם שרים, עם
פרופסורים שונים, ועם מיכאל צור,

עבירות שחיתות של המימסד במחוז
תל־אביב.
״בניגוד לפייט, זיגל עלה מתור
המישטרה והיה מוכר ומקובל בקרב
קציני המישטרה. הוא הגיע לשיא
קידומו, ולא היה חשש שבחקירות
י היו לו שיקולים קרייריסטיים בלתי־ענייניי
ם. הוא היה די־קרוב לפרישה,
כדי להרגיש שיש לו מעמד עצמאי
בתור ההיררכיה המישטרתית, זיגל הוא
אדם בעל ביטחון עצמי, תוקפני ובעל
כריזמה.״
כר חשב אז המימסד על זיגל.

תשע שנים אחו׳ הקמת הי חיוה לרוחמה בשחיתות במטה האו־צ
היא גוססת -בשצמות המישטוה ומישוו־הפניס מנסים לחסלה בשקט
סימלי, שבו החלה קבורת המחלקה:
ה־ 1בינואר , 1981 היום שבו מונה אריה
איבצן כמפכ״ל, אחרי הדחתו המפתיעה
של האלוף (מיל׳) הרצל שפיר.
למרות שרישמית לא סוכם על כד
דבר, זה ברור לכל מי שקרוב לעניינים.
חברו י חדיו
מאז מינויו של
הצמרת הפוליטית הישראלית וצמרת
המישטרה, וע שו כל מאמץ כדי לחסל

איבצן,

־שניגוד האינטרסים שבו נתקלו גרם
לבעיות בהתקדמות החקירה במיש־טרה.
הקש
ששבר את גב הגמל היה
פרשת נ תי בי נפט ומנכ״לה, מוטי
פרידמן, שהתפוצצה ב־ . 1972 ועדת־החקירה
שהוקמה אז, התפטרות שר־המישפטים
וחוסר יכולת המימסד
להתמודד עם הפרשיות שנחשפו

משום שצפה עליה בהיקף עבירות
אלה, הן משום שרצה לשפר את
תדמיתם ואת רמתם של אנשי־המישטרה.
כצעד
ראשון מינה רוזו ליו אנשי
מיקצוע מיומנים למחלקת־החקירות.
אחד מהם היה נורמן פייט, רואה־חשבון
חובש־כיפה, אשר פיתח את יחידת

שריצה אז את עונש־המאסר שלו.
במיסמר שחיבר סטוטלנד, הוא תיאר
את הסיבה מדוע נבחר דווקא זיגל
לתפקיד.
״זיגל היה גיבור מילחמה בצבא
הפולני שלחם בנאצים. הוא היה ידוע
מוסרי ופיסי מרשים,
כבעל או מץ
ורכש לו שם של חוקר מבריק, בעל
רעיונות ובעל אופי עקשני בתחום

זיגל, שהוא בעל תואר במישפטים,
שיכלל את השיטה שהוצעה לאירגון
היחידה. פייט מונה כסגנו. לשניים,
בגלל ריקעם, היו דרכי־חקירה שונות,
שהשלימו זו את זו.
זיגל המיזרח אירופי נהג להתחיל
כל חקירה בתישאול רציני של החשוד,
ואחרי־כר פנה לבדיקת המיסמכים.
פייט לעומתו, רואה־חשבון במיקצועו

מחסלים את זיגל
(המשך מעמוד )? 9
ובעל רקע מערב אירופי, ייחס חשיבות
ראשונית למיסמכים.
בתחילה קיבלה היחידה חמישה
חוקרים. ב־ 1979 היא מנתה כבר 90
חוקרים, שכולם נבחרו אישית על־ידי
בנימין זיגל. ליחידה גויי סו עורכי־דין,
כלכלנים ורואי־חשבון מחוץ למיש־טרה,
ואף חוקרים מוכשרים מיחידות
שונות במישטרה.
היחידה עסקה בתיקים ברמות
שונות, במודיעין ובחקירות. קודם כל
היא היתה מאגר מודיעין עצום. היא
קיבלה מידע, לעיתים יזמה צבירת
מידע, על״ידי יציאה מתוכננת לשטח.
היא׳ עקבה אחרי העיתונות, ראיינה
אנשים וקיבלה מידע ממודיעים.
אם המידע העלה חשדות לכאורה,
נפתחה חקירה רישמית, באישור ראש
היחידה.
באופן מינהלי, היחידה הוכפפה
לראש אגף־החקירות במטה הארצי. אף
בענייני חקירה היא היתה עצמאית.

* * ייל 2ננ

^ מהשר
ך* ראש יחידת

המודיעין הועמד
^ נורמן פייט. עובדה זו, כמו הקשר
עם ראש־אגף־החקירות במטה הארצי
פתחו אחר־כך את הדרך לחיסול
היחידה.
כאשר חקר הפרופסור האמריקאי
את הצלחתה המדהימה של היחידה,

מעורב בחקירות, מצליחים להרתיע
את היחידה.

שנבחר בקיץ

( \ 1977 לא שש לשתף פעולה עם
המישטרה. האווירה בציבור ובמימסד
כלפי היחידה השתנה. כאשר עלה
הרצל שפיר על קצהו של קרחון־
שחיתויות ענק — ההקצבות למוסדות
הדתיים ומעשים פליליים אחרים של
מקורבים למיפלגה מסויימת — הוא
הודח במהירות הבזק. השר שלו לא
יכול היה להרשות לעצמו שהתיק,
שזכה ל כינוי אפרסק, יפגע בו. המימסד
נבהל ממימדי חקירת שר העבודה
והרווחה לשעבר, אהרון אבו־חצירא.
גם אם הסיבות להדחת שפיר לא היו
קשורות רק בתיק אפרסק, הרי
שהמסר ליור שו אריה איבצן, היה ברור:
אם הוא אינו רוצה להסתלק מהתפקיד,
שהוא חיכה לו זמן כה רב, עליו לקפד
את ראשו של דגל.
פרשת חקירת אבו־חצירא, כמו
עניין תיק אפרסק, היוו את תחילת
הקץ הממשי של היחידה.

שילטון החדש

נורמן פייט נוהג להתפלל בוקר־בוקר
בבית־הכנסת של צעירי קיראון,
ליד מקום מגוריו. לידו מתפלל סגן
שר־החוץ מטעם המפד״ל, יהודה
בן־מאיר. על רקע זה הועלו טענות
שונות כנגד פייט, טענות שלא הוכחו

שסיר ואיבצן
הדחה כתמ רו ר הז הר ה
המחלקה

היתה

תשובת משמעית: לא!
בשלב השני דרשה צמרת המטה
הארצי דיווח על הנעשה ביחידה לא רק
כאשר מתחילה חקירה רישמית, אלא
כבר בשלב הראשוני של בדיקת
חומר־המודיעין.

לשמש כמאבטחים וכם יירי־תנועה.
אחוז ניכר מימי העבודה של חוקרי
היחידה מוקדש לפעילות שאינה
קשורה כלל לתפקיד שלמענו גויי סו
שחוקרי־הונאה בעוד למישטרה,
במחוזות לא נשלחים לפעולות דומות.
החומר

המועבר

ליחידה

עוסק

בפרשת ראש המועצה המקומית
במעלות, כבר אינם במחלקה.

• חיים מושקוביץ,

כלכלן

בכיר, עזב.
עזב.
שהחל את
הטיפול ברשימת חבריו של ישראל

• אליקים צדיק,
• גיל חודורוב,

מיסכו החוקרים יוד רחצי -ה ב הטובים טו שי ם -הנותרים
נשלחים למשימות שיטור ואבטחה והיחידה עוסקת בתנקידים שוליים
הוא גילה שאחת הסיבות היתה מימסד
אוהד לפעילותה ולדרכי עבודתה. שתי
עובדות מרשימות — יותר מ־ 50 אחוז
מהתיקים שזיגל העביר לפרקליטות
זכו לטיפול מישפטי, וכ* 80 אחוז
מהנאשמים הורשעו — הפכו את זיגל
ואנשיו לחוד־החנית במאבק נגד
השחיתות.
במחקרו צי ץ סטוטלנד את דעת־הקהל
האוהדת ואת העיתונות, שעמדו
לצידם של חוקרי־המחלקוק ואת
העזרה הרבה שהם קיבלו מהציבור.
החוקר האמריקאי שאל בזמנו את
אנשי היחידה על הלחצים המופעלים
עליהם . .פיי ט איננו זוכר אף מיקרה
שבו הופעל לחץ ממשי להפסיק
חקירה, מאז הקמת היחידה המיוחדת.
ראש־היחידה, זיגל, מזכיר כי הוא
מקבל שיחות טלפוניות מידידיו של
החשוד, מהרב שלו, מחבריו לקיבוץ
ומחברי־כנסת. בשיחות אלה אין של טוענים לחפותו המטלפנים החשוד, אלא מדגישים את אופיו הטוב
ואת תרומתו לחברה.
.לשיחות אלה א ץ כל השפעה על מועברות ואין הן
ראש־היחידה,
לחוקרים בתיק. כמו כן, לא ידוע
לראש״היחידה על לחץ ישיר שהופעל
על הכפופים לו. במיקרים נדירים יש
אליו פניות משרי־ממשלה, כולל
משר־המישטרה, המתעניינים במצבה
של חקירה מסויימת׳.
ביחידה של זיגל מחייכים כאשר הם
נזכרים בתקופה שבה נכתב הדרה.
הלחץ המופעל היום הוא אינטנסיבי,
מאיים, חד־משמעי. הוא בא מכיוונים
שונים. הוא אינו מאפשר חקירה
רצינית, לא בשלבים ראשונים ולא
בשלבים מתקדמים.
.כאשר אני שומע את שמו של
החשוד ומעמדו, אני אומר לחברים:
עכשיו יתקשרו אלה ואלה. אחרי דקות
מתקשר אפילו השר הממונה,״ סיפר
אחד החומרים בעצב.
.את תוצאות מעמד היהירה אין להביא הצלחתה
על־פי לבחון להרשעת אנשים מפורסמים׳ ,אמר
אחד מחוקריה הבכירים . ,אלא בכוחה
למנוע עבירות של בכירים אחרים.״
היום כוח ההרתעה שלה הוא אפסי.
דווקא בעלי שררה שונים, ששמם

כלל, על קשרים עמוקים שלו עם
אנשים מסויימים במפד״ל. בשיאה של
פרשת אבו־חצירא, היו חוקרים ביחידה
שהתלוננו על פייט.
הוותיקים שמו לב, שההתנכלויות
ליחידה מתחילות להיות מכוונות.
בתחילה נסבו ההתנכלויות בשאלת
מיבנה המחלקה. המטה הארצי הציע

זיגל התנגד, ושוב באותו הנימוק.
חשיפת המידע בשלב כה ראשוני
עלולה לחבל בחקירת מכובדים
בעלי־קשרים.
אחר״כד באו הדברים הקטנים, המ טרידים.
פה ושם נשמע איבצן פולט
הערות כמו. :בשביל מה אנחנו צריכים
את ז הי׳

בעניינים בהיקף קטן, לא רציני, שגורם
לסתימת המחלקה על חשבון טיפול
בחקירות הרציניות.
על רקע זה החלה בשנים האחרונות
הפרישה הגדולה מהמחלקה. רשימת
הפורשים הבולטת, כפי שמתפרסמת
לראשונה מעל דפי העול ם הזה,
מעידה יותר מכל על הידרדרות
המחלקה. החוקר להיות גוטליב לישראל
שגרם
עד־מדינה נגד אהרון אבו״חצירא, ו מי
שחשף את שערורית הפסיכיאטו^ם
שחתמו על אישורי כזב למשתמטים
מצה״ל — עזב. שרק הודות לעקשנותו הגיע שמואל רכטמן
אל מאחורי סורג ובריח, נאלץ לפרוש,
אחרי שהיה ברור שגם במחלקתו הוא
לא זוכה לגיבוי. הוא טיפל גם בפרשת
בורסת־היהלומים, ובאחרונה עלה שמו עיריית שראש אחרי לכותרות
ראשון־לציון, חנניה גיבשטיין, כינה
אותו בתוארי־גנאי הכרוכים בהוצאת
דיבה. היה זה אחרי שבך־אהרון טיפל
אישית בנעשה בעירייה של גיבשטיין.
חוקר המתגורר
בהתנחלות קרני־שומרון, טיפל בפר שת
אבו־חצירא, התעניין בכספי ה־מפד״ל,
חקר קרנות של המוסדות ברשת בגניבות ועסק הדתיים,
הצרכנית קו אופ. היום, אחרי שפרש,
הוא עובד ברשות לניירות־ערן־.
אך נראה שאין להם מה לדאוג. שטיפל היחידה חדלה לטפל בחומר של
בפרשת חברת הבניה מבט, נמצא גם
עברייני הצווארון הלבן הבכירים. גם
הוא מחוץ למחלקה.
אילו רצתה — ידיה כבולות.
העול ם י הז ה פנה, כמובן, לדובר
מצא את מקומו ״
בהתעשיה ה אווי רי ת.
המטה הארצי וביקש את תגובת
קיבוצניק

המפכ׳ל או סגנו, יחזקאל קרתי, או
הלו ח ם
בי ת בפרשת שטיפל
מישהו מהיחידה לחקירות הונאה, על
ובאשמות ח״כ יהודה חשאי, שבהן נרמז
קשיים בתיפקוד היחידה. הודעת
ששר־ האנרגיה יצחק מודעי קיבל
לישכת הדובר היתה חד־משמעית: לא!
הענקת על עמלות כביכול פרשת זילברברג, כמו פרשת
זכיונות־נפט, פרש. לפני שעזב קרא
בך גל־אלטרוביץ, יכלו להפיח רוח
בקול על אחד הקשורים בפרשה:
חדשה ביחידה, ובעיקר לחשוף לפני
.השמוק הזה דפק את כל החקירה!׳
הציבור פרשיות מדהימות של עבירות ׳
שטיפל אף

הצווארון הלבן בתקופת שילמון
הוא בפרשת מבט, נמצא היום
הליכוד.
בהתע שיה ה א ווי רי ת.
מישהו מנע זאת, כפי שהוא ימנע גם
בעתיד כל חקירה רצינית של זיגל.
שניהם עורכי־דץ, שטיפלו
זילברברג — הלא היא רשימת מבריחי
מט״ח ל שוויי ץ — עזב.
פורש בימים

אלה. הוא עומד להיות שופט־שלום
בצפון הארץ, כפי שפורסם לראשונה
במדור ת ש קי ף( ה עו ל ם הז ה .)2388
צעיר מבטיח

שטיפל בחקירת הצד הכלכלי של רצח
סוכן הבורסה יעקב אלטרוביץ עומד
לפרוש בקרוב. על טיב כיווני החקירה
האפשריים העולים מחקירת החשוד
ברצח, גיל בדגל, דווח בהרחבה
(העולם הז ה .)2382,2379 ,2378
טרם הודיע על
פרישה. אך במחלקתו כבר מדברים על
פרישתו הצפוייה. אומרים עליו שנמאס
לו לשמוע בטלפון את כל השתדלנים ודורשים המטרידים
המכובדים,
שקרוביהם ישוחררו. ישכיל טיפל
באחרונה בחקירת ח׳כ הליברלים בני
שליטא, ובעוזרו של סגן שר־החקלאות,
פסח(.פייסי׳) גרופר.
זוהי רשימה חלקית. אליה אפשר
לצרף עוד עשרות חוקרים שפרשו
בעת האחרונה, או כאלה שעברו
לתפקידים ביחידות אחרות במישטרה.
כל מי שמצוי בעניין יודע, שהחומר
הנאגר כיום באגף־המודיעין של
היחידה הוא פצצת־נפץ. לאנשים
שונים, חלקם יושבים סביב שולחן
הממשלה וחלקם באולם־המליאה של
הכנסת, עלול חומר זה לגרום בעיות.

עדיאל אלופי

חנוך וסרצוג,

• יעקב מורגנשטרן,

• ברוך ישכיל

• אלכם

בן־אהרון,

• שי מיטל,

• שלמד! רבלסקי,

חוקר פייט
ח ברי ם בבית־הכנ סת
להפוך את המודיעין של זיגל למודיעין
מרכזי.
לכאורה, היתה לצמרת המישטרה
סיבה טובה להציע זאת: המודיעין של
זיגל הוכיח את יעילו תו.
אנשי היחידה טענו שזו בריוק
הבעיה: מקורות הידע שלהם ייסתמו
ברגע שהמאגר יהפוך לארצי. היו להם
די סיבות לחשוד שמודיעין ארצי
יחשוף את מרליפי היחידה לפני אנשי
מישטרה אינטרסנטיים, ובעיקר לפני
המימסד הפוליטי.

כאשר ירד מספר התיקים שהיו
בטיפול היחידה, בגלל יחס צמרת־המישטרה
לאנשי זיגל, אמר איבצן
בכינוס צמרת המישטרה, שנה אחרי
שנכנס לתפקידו. :גם את מחלקתוי,
זיגל, אפשר לסגור׳.
היחסים בין זיגל ויחזקאל קרתי,
ראש אגף־החקירות, הורעו. צמרת
הסישטרה גילתה התעניינות רבה
בתיקים הבעייתים של צמרת המימסד.
קצינים ביחידה לא קודמו. חוקרי־היחידה
נשלחו לשטח, לכבישים, כדי

• חיים זיו

צחי בן־משה,

מוטי סלומון,

• יהודה בן־יהודה ודויד
כהנא,

בז־ציון ציטרץ

העולם הזה 2390

מיכלבת ־ א ד מספרת ער ודוחה, חסיה עם אמה חורת־ה
נפש, יחסיה עם משהמיזוח, ובנםדניאל, ער
הסוטיםשרה וער ח וס ו ־ הקשוגיגה וב יןאגשים
אני לא נולה להיות
נחמדת אין ל
הסיגנון של להגיד
אהלאן, ולטנוח
נול השנם

בשנה האחרונה
ידעתי שאי־אפשד
לשבח בבית ולשחוק.
צריו לצאת
לדחובות

מגיל צעיר מאוד החלטת
שהני־גווע שיקדה
ל׳ זה שגם אני
אחלה במחלה
י של אמא שלי

משה לוחץ עלי לק ש
בגדים. הוא נורא גנדת
הוא קונה לעצמו את
הכי־הני־הני
בבגדים

אף אחד לא
יודע שהתחתנתי עם
משה. אפילו החבדים
הקרובים שלח
לא יודעים

דצית׳ לשים את עצמי׳
במצב הני־גווע, שתית׳
המון קעיאק ואבלה׳ במיה
במיץ עגבניות, ולקחתי
נדודים, עד שנפלתי

חטעחיס ביוחקוגו״ם!
^ ו היתה הפעם השגייה שבה פגשתי את
\ מי כ ל בת״אדם לצורך ראיון. בפעם
שעברה, אחרי עשר דקות של שיחה, החלטנו
ביחד שכדאי לוותר על הראיון.
היא לא היתה מובנה להגיד לי מילה
פרטית על עצמה, היא היתה סגורה מאוד,
מתוחה. התעקשה להפגש בבית״קפה הומה
ולא בביתה.
זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה
בקריירה שלי, שלא חזרתי למערבת עם
ראיון.
לכן, כשהתקשרו אי תי ממישרדה וביקשו
שאראיין אותה, אמרתי כי אין טעם. מיכל

אמנם צריכה למכור את טירטה החדש. בן
לוקח בת׳ ,שהוא סרט חביב ולדעתי יהיה
השלאגר של הילדים בחפש הגדול, אבל אין
לי עניין לבטל את זמנה ואת זמני.
לא ויתרו לי והתקשרו שנית.
אני מכירה את מיכל שנים רבות, אני
מעריכה מאוד את עבודתה, הן כשחקנית
והן כבימאית. אהבתי מאוד את טירטה
״רגעים״ ,ונהניתי מאוד מ״בן לוקח בת׳ .לכן
החלטתי לתת למיפגש בינינו הזדמנות
שנייה.
גם הפעם מיכל סירבה להתראיין בביתה.
״מסתובבים שם כל מיני אנשים׳ ,אמרה לי,

זה יפריע״ .היא ביקשה להיפגש בבית״קפה.
התעקשת להיפגש במקום פרטי, הצעתי
את ביתי. היא הסכימה. בדרך היא אמרה
לי, שהיא שונאת להתראיין, שהיא ממש
סובלת. אבל אין לה ברירה -היא חייבת
למכור את הסרט שלה. היא ומפיקיה, גידי
אמרי ואבי קליינברגר, נכנסו לחובות
כבדים, כדי להפיק את הסרט.
המפיק השווייצי ארתור כהן ביטל את
התחיבויותיו כלפיהם, וכעת הם חייבים
לצאת מעול״החובות המכביד. לבן החליטה
להתראיין אצל בל מי שרק יסכים לראיין
אותה.

מבחינתי זו היתה התחלה מאוד לא
מעודדת. אבל מכיוון שקפצתי לבריכה,
החלטתי לשחות.
מיכל הפתיעה אותי. נכון שבתחילת
הראיון היא שמרה על הבלמים, והיה לה
קשה מאוד להגיד את מה שאמרה. אבל
אחר כך, אחרי שהצלמת עזבה אותנו לבד,
היא נפתחה כפי שלא היי תי מצפה ממנה,
ודיברה על עצמה מבלי לנסות לייפות או
להתחמק.
היא אשה מרשימה מאוד. לדעתי, מיכל
בת־אדם מקפידה באופן מיוחד שלא לטפח
את ההופעה החיצונית שלה. כשנפגשנו

התחתנתי עם מיזרחי מטעמים ביורוקרטיים!״
(המשך מעמוד )31
לגשת נ מס, חולצת״נותנה כחולה וסנדלים
תנכיים. פניה היו נקיים מאיפור.
ממבט ראשון היא בהחלט אעה רגילה.
אחר כן, כשאת משוחחת איתה, את מגלה
פיתאום פנים יפות להפליא, עיניים בהירות,
חכמות, והיא מובאת חן בעינייך.
מיכל חיה עם משה מיזרחי כבר 12 שנים,
ויש להם בן אחד: דניאל, בן השנתיים וחצי.
משה מיזרחי ומיכל בת״אדם נראו השנה
כמעט בכל הפגנת״מחאה נגד המילחמה.
בניגוד לאמנים אחרים, מיכל לא מהסטת
ואומרת את מה שיש לה להגיד בקול דם
ובהפגנתיות. היא משתמשת בשמה כדי
לשכנע, היא אומרת לי שזה כדי לשמור על
צלם־האנוש שלה.
טירטה האחרון. בן לוקח בת׳ הוא
מפתיע. זהו טרט חביב על כאבי״הלב של בני

אומרת היה נוגע להם. לא ידעתי איך אבא שלי
ואחותי יקבלו את הסרט. היום אין לי כל בעיה.
אני לא חוששת שמא אפגע במישהו, אני לא
פוחדת. חוץ מזה, אני לא כל-כך נהנית מכל
המעמד הזה. לא איכפת לי לדבר איתר על עצמי
באופן פרטי, אבל אחר־כר, כשאני מוצאת את מה
שאמרתי בעיתונים, אני לא אוהבת את זה.

• למה?
מכיוון שאחר־כר אנשים שאני בכלל לא
מכירה שואלים אותי ברחוב. :מה שלום דניאל?״
את מבינה למה אני לא רוצה להגיד איר
קוראים לילד שלי? זה פשוט נידנוד שמייגע
אותי, כאשר אנשים זרים מדברים איתי בגלל
שקראו עליי בעיתון. זה מגיע ממש לאבסורדים,
כמו האשה הזאת שאמרה. :מה שלום הילדים
שלר?״ ואני אמרתי שיש לי רק ילד אחד. אז היא
התעקשה. :אבל יש לר עוד ילד, קראתי בעיתון
שהיית בהריון הייתי בהריוף לא הייתי בהריון.
יכול להיות שהיא בילבלה אותי עם מיכל טל
או עם אילנית.

• איני מבינה מדוע חששת אז
שתפגעי במישפחה שלד, הרי כל מה
שהיה לד לומר אמרת בסרט, אם היתה
סכנה שהם ייפגעו, הרי שבסרט היו
דברים שהיו עשויים לפגוע בהם יותר
מכל ראיון עתונאי.
יכול להיות שזה היה טיפשי מצירי, החשש
הזה. אבל אני חשבתי לעצמי, שאני לא רוצה
לפגוע ולהכאיב. אחרי הכל, כאשר מדובר בסרט,
תמיד נשארת לי האופציה להגיד שזה לא עליי.

• את הרשית לעצמך בסרט הזה
לגלות פרטים אינטימיים מאוד מחיי
מישפחתך.
נכון, אבל הציבור הרחב לא יודע שמדובר
במישפחה שלי, אלא אם אני אומרת את זה בראיון
עיתונאי. ואת זה לא יכולתי אז להגיד. היום זה
אחרת.

•* החשיפה ״בעל חבל דק״ היתה
עצומה, לא הרבה בימאים מרשים
לעצמם חשיפה כזאת, מדוע נחשפת —
החשיפה היתה מעץ תראפייה, דרך
להיפטר מדברים שסחבת מאז ילדותך,
צורך דחף?

חוויות־הילדות שלך ואת מחלתה של
אמך מחדש?
אחרי שכתבתי את התסריט, התייחסתי אליו
כמו אל סיפור.
אני לא יכולה להגיד שהפסקתי להתייחס
אליו באופן אישי, כי ההתייחסות שלי לדברים
שאני עושה היא כל הזמן מהבטן, לא מהראש.
אבל לא הלכתי כל הזמן עם ההרגשה שהסרט
הזה הוא עליי, או שאני עסוקה כשיחזור הילדות
שלי.

לאו דוקא. הגם שבכמה רגעים בסרט היו
שברירים

ואז, סשסבו האורות כאולם,
ואלפיים איש ראו את הפרטים
האינטימיים כל־כך מחייך — איך
הרגשת?
אלפיים איש זה לא כל־כר משנה, מכיוון•״
שהסרט כבר שם, וזה סרט בפרמיירה, לא אני.
עניינו אותי ארבעה חמישה אנשים: אבא שלי,
אחותי, אחות של אמא שלי וקרובים אחרים.

• ומה אמרה המישפחה הקרובה?

כוי להצליח נשחקנית
קולנוע בפאריס, ה״ת׳
צוינה ללכת למסיבות
ולמקומות!!נניס. לא
חשבתי שזה עווה מחיו
נבו נ ר נו
• הילדה ששיחקה בסרט משחקת
אותך לא היה לך קשה לבחור ילדה
שתהיה בעצם את?
הילדה קצת דומה לי, פיסית.
אף. פעם לא חשבתי על זה, אבל אני הייתי
קיימת לעצמי רק מהתמונות. אבא שלי היה צלם,
וי ש לי הרבה תמונות. כשהלכתי לחפש ילדה
שתשחק אותי, היה לי יתרון — חיפשתי ילדה
שתהיה דומה לתמונות לא לי.

• את היית אמורה לשחק את אמא
שלך מדוע נרתעת ברגע האחרון —
לא היה לך האומץ להתמודד עם
הדמות?

אני חושבת שהם מאוד התרגשו. לא הצלחתי
להוציא מהם הרבה מילים.

• נחזור אל תחילת הקריירה שלך
ההתחלה, אם איני טועה, היתה פירטו
של משה מיזרחי ״אני אוהב אותך״
לא ממש. ע שיתי סרט אחד קודם. מנחם גולן
פירסם שהוא הולד לעשות סרט. שיחקתי אז
בציד המכשפות, והוא בא מאחרי־הקלעים ובירך
אותי.
ואז, כשהוא פירסם את המודעה, חברה שלי
אמרה לי; מיכל, תצלצלי אליו.
לא היה לי אומץ, אז היא צילצלה בשמי
ואמרה :״שלום, מדברת מיכל בת־אדם׳ ,והוא
י אמר :״אני זוכר אותר, בואי מייד ! ״
באתי מייד, והוא עשה סרט בשם הפריצה
הגדולה, והוא אמר :״י ש לי בשבילר תפקיד קטן —
של אחות, זה יהיה מיבחך־הבד שלר, ואחר כר
נעשה את חנה סנש״.
הוא היה מבטיח אז לכל שחקנית שמצאה חן
בעיניו, שהוא יעשה איתה את חנה סנש.
בקיצור, הוא עשה מזה עניין ושלח אליי
עזתונאית שתראיין אותי, הרגשתי נפלא.
ואז בא יום־הצילום האחד שהיה לי בסרט, וכל
התפקיד שלי הסתכם בלפתוח וי לון ולהגיד
ליהורם גאון ״בוקר טוב׳,

אם הייתי יודעת בדיוק, אני מניחה שלא
הייתי עושה כר את הסרטים שלי. מה שאני יכולה
להגיד לד הוא שזה צורר, ולא מעניין אותי ולא
איכפת לי בדיוק ממה הוא נובע ומאיפה הוא בא.
ראיתי את הסבל שעבר על אמא שלי, ידעתי
שאנשים פוחדים ממחלת־נפש. כשיש מחלת־נפש
במישפחה, לא מדברים על זה, ומנסים
לטייח. אמא שלי אמרה. :למה כשיש חולה
בשחפת, כולם מטפלים בו, וכשאני חולה יש קשר
של שתיקה, בריחה, כמעט לעג, בוז?״

• פחד?
בטח.

• את פחדת?

עם משה מזרחי בקאן
.הו א החבר הכי טוב שליו־
. 10 מיכל אומרת לי -ואני מסכימה איתה
בכל לב -שאנחנו, הגדולים, לא המצאנו את
הכאבים האלה. אלה כאבים שמלווים
אותנו מהגיל הזה, שבו הבנים מגלים את
הבנות ולהיפך. מה שמפתיע בסרט הוא,
שבניגוד לטרטיה הקודמים, אין בו לא
דראמה גדולה, לא טרגדיה. הכל זורם על
מי״מנוחות. ואם יש סערות, הרי שהן
קטנות. אפילו מותו הטראגי של אחד
הגיבורים הבוגרים בסרט עובר בשקט יחסי,
בלי לעשות עניין.
מיכל קצת נעלבת כשאני אומרת לה
שהסרט נחמד. היא לא מסוג האנשים
שהמחמאה. נחמד׳ תספק אותם. יש בה
איזה יושר פנימי וביקורת עצמית חזקה
מאוד.
בטוף השיחה איתה חשבתי לעצמי, שלא
הייתי רוצה להיות במקומה. לא הייתי רוצה
למכור את עצמי כדי למכור טרט. שאלתי
את עצמי, עד כמה שווה לה לקיים את
הראיון הזה. אחר כך חזרתי ונזכרתי בסרט
.על חבל דק׳ ,חזרתי ונזכרתי בטירטה
.רגעים׳ .לדעתי, אדם המרשה לעצמו
חשיפה כזו בקולנוע, לא כל־כך קשה
להיחשף גם בראיון עיתונאי. כנראה שבכל
זאת היה הראיון כדאי גם למיכל בת־אדם.
לי הוא בהחלט היה כדאי.

לא. איכשהו, באיזה אינסטינקט די בריא,
מגיל מאוד־מאוד צעיר סידרתי לעצמי את
העניין, שהדבר הכי״נורא שיכול לקרות לי זה
שיקרה לי מה שקרה לאמא שלי.

• באיזה גיל היית?
לא יודעת. קשה לי לאמוד את הגיל. אני
נולדתי לתור מחלת־הנפש של אמא שלי. אני לא
חושבת שבגיל מסויים אמרתי לעצמי את מה
שאמרתי, לא חושבת שהחלטתי כד פיתאום, ביום
אחד. זה משהו שכאילו היה בתוכי, משהו שלא
יכולתי לקרוא לו במילים. זו לא היתה החלטה,
אלא משהו שהרגשתי.

• את עדיין מרגישה כך עדיין
פוחדת?
לא. כשהייתי צעירה יותר, זה הפחיד אותי
יותר. מאוחר יותר, במשר השנים, תהיתי האומנם
פתרתי את הבעיה, האומנם לא נפגעתי במחלה.
את יודעת, התשובות הולכות ומתמעטות עם
השנים.

נשנגשתי את משה,
ידעתי שזה מסוג
הנגישות שקורות
נעם אחת בחיים

עם אחותה(מימץ)
.לא ר צי תי לפגוע במישפחה...־

התכוונתי לשחק את אמא ברגשות מעורבים
מאוד. הסיבה הפחות רצינית שבגללה לא
שיחקתי את אמא שלי, היא שהייתי בתחילת
ההריון, זידעתי שהסרט הזה הולד להיות לא קל.
בגלל ההריון, כל מה שרציתי אז היה להיות
מונחת באיזה מקום, ו שיני חו לי לנפשי.
הסיבה היותר רצינית היא שידעתי שאני
הולכת לשחק את אמא שלי.

• ומה זה גרם לך להרגיש?
זה גירה אותי, אבל זה הכביד עלי, יותר נכון
— זה העיק עליי. כי בעצם נשארתי הילדה של
אמא שלי, למרות שהשנים עוברות ו אני כבר לא
ילדה.
אני לא יודעת איר זה אצלר, אבל אני תמיד
צריכה להזכיר לעצמי שאני לא ילדה. אני לא
יודעת אם זה צריו־ לעורר דאגה, אבל ככה אני.
ואז הגיע יום־הצילומים הראשון, ובסיומו נורא
בכיתי, ואמרתי: אני לא משחקת את התפקיד.

• למה בכית?
• בפעם הקודמת שכה נפגשנו לצו־יד
ראיון, לא היית מוכנה לספר על
עצמך. מה קרה, מאז, מדוע הפעם את
מובנה?
אז זה היה סביב העניין של סירטי על חבל
דק. מכיוון שזה היה סרט על המישפחה שלי, זה
עשה לי קשיים. היתה לי אי נוחות לגבי אנשים
אחרים שהיו מעורבים בסרט, וכל. מה שהייתי

4. 8ד.

• את חיה עם התחושה שאולי
המחלה היא תורשתית, שאם לא פגעה
כך אולי חלילה תפגע בצאצאייך?
לא מספיק כדי לקרוא לזה פחד או דאגה. לא
שמחשבות כאלה לא עוברות לפעמים בראש,
אבל יש בדיר כל״כד הרבה דברים לפחוד מהם,
אז הנחתי לזה. זה לא פחד שהולד איתי כל הזמן.
חיי תאת
• כאשרע שי תאת

הסרט,

מחוסר אונים. הבנתי שלא אוכל להתמודד,
בעיקר פיסית, גם עם הבימוי וגם עם הדמות של
אמא. הכל ביחד הכריע אותי.
גילה אלמגור היתה אצלי בתודעה כל הזמן.
יכול להיות שהעובדה שידעתי שאם אני לא
אשחק, אז גילה תעשה את התפקיד, נתנה לי
ביטחון ויכול תי להתמוטט יותר בקלות.

• גילה אלמגור הזכירה לך את אמא

אני זוכרת שישבתי על הטקסט שעות,
לבשתי חולצה סגולה סרוגה, מכוערת מאת, ו אז * |0 ן סוף־סוף הגיע המעמד הנכסף, שבו אני צריכה

להגיד ״בוקר טוב״ .ואז הרגשתי כמו פינוקיו,

שכולי עשויה מעץ ושהחיוף שלי הוא מעמילן.
נעצרו לי השפתים, ו היי תי כל־כן־ אומללה —
אומללה זו מילה צנועה למה שהרגשתי.
אחר־כר אפילו לא היה לי או מץ לראות את
הסרט. אנשים אמרו לי שנראיתי כמו מומיה.
כמובן שאחר כר לא שמעתי שום דבר ממנחם
גולן. לא חנה סנש ולא שום דבר.
כשבא משה ורצה אותי ל מז ה, גולן אמר לו:
״היא שחקנית טובה מאוד, אבל היא לא שם. למה
שלא תקח את גילה אלמגור?״

• איך קיכלת את התפקיד הראשי
ב״אני אוהב אותך רוזה?״
כשמשה הגיע לחפש את רוזה, הוא ראה בין
היתר את בי ת ברנרד ה אלבה, שבו השתתפתי,
ועשה עיגו ל סביב התמונה שלי.
אחר כד הוא נפגש איתי והיה מאוד הגת• הוא
אמר שאני מאוד נראית לו, אבל הוא צריד
להחליט. זה נמשר שבועות, שבהם הוא ראה כל
שחקנית שהיתה אז בארץ.
נורא רציתי את התפקיד. מאוד נמשכתי
לקולנוע, ולביאה הון, הסוכנת שלי, היתה שולחת
אותי כל הזמן לכימאים. כבר נמאס לי מהבימאים
שלא ע שיתי עליהם כל רושם, וגם לפגישה עם
משה הלכתי בהרגשה שעוד אחד ישלח אותי

זו היתה הרגשה איומה, וזה היה לי מאוד קשה.
אבל הבנתי שזה מה שיש, ושצריר להתמודד.
יום אחד רציתי לשים את עצמי במצב הכי
נורא. שתיתי הרבה קוניאק ואכלתי במייה במיץ
עגבניות, ומשחקן שהגיע מתל־אביב לקחתי
כדורי תוב לרון. נפלתי על הריצפה והתעלפתי.
הפסיקו את הצילומים, וזה היה כמו לעשות
לעצמי את העונש עד הסוף — לא רק שכולם
ישנאו אותי, גם שיקי או אותי.
כשאני בסיטואציה כזאת, תמיד אני מעדיפה
לתת את הכל מאשר לנסות להתגונן במקום
שהקרב הוא אבוד.

• את מסוג השחקניות המתאהכות
ככימאי שלהן?

עם משה, כשהתחלנו להיפגש, היתה לי
הרגשה שזו מסוג הפגישות שקורות פעם אחת
בחיים. לא ידעתי אז שיהיה לנו רומן, אבל
הרגשתי שפגשתי מישהו שנעצרים עליו בחיים,
משהו. כ אילו קרה בינינו כבר מהפגישה
הראשונה, משהו ברגישויות הכי־הכי רגישות,
מאוד דקות.

• כשאת מסתכלת על חייך כ־12
השנים האחרונות, את חושכת שהיית
מתפתחת כמו שהתסתחת אלמלא משה?

מיכל
בת 6
.היי תי ילדה מופנמת!״
הביתה. כשהוא אמר לי שאני מוצאת חן בעיניו,
היה ברור לי שלא ייצא מזה כלום. וכשמנחם לחץ
שהוא יקה את גילה אלמגור, שהתפקיד לא יהיה
שלי.

• ראיתי אותך על בימת־הצילומים.
היית מאוד מוזרה, מסוגרת. נדמה היה
— כאילו מאוד קשה לך.
זה היה קשה לא מבחינת התפקיד, זה היה
.קשה מבחינה חברתית.
יש בי משהו שהבנתי עם השנים: אף פעם לא
היה לי צורך להתערבב עם אנשים, ליצור יחסים.
תמיד ידעתי שאני לא אהובה כשאני באה
למקומות חדשים.
כשהתחלתי לשחק הבנתי מה זה אומר ובכמה
זה עולה. הבנתי שאני לא יכולה להתערבב בין
האנשים על הסט, אבל למרות שאני לא
מתערבבת אני רואה הכל. אני תמיד חושבת שזה
מקשה לי מאוד את החיים, זה שאני רואה הכל.
אם הייתי יודעת פחות, הייתי מתענה פחות.
משה תמיד אומר לי :״ מניין י ש לך כל־כך

הרבה אנרגיה לראות דברים שלא נוגעים לך?״
ועל הסרט ראיתי הכל, אבל מה יכולתי לעשות?
אין לי סיגנון של להיות נחמדה, להגיד אהלן,
לטפוח על השכם. אני יוצרת קשר או לא יוצרת

קשר.
בסרט הזה היה משהו נגדי, אולי בגלל שידעו

לא משנה מה אגיד לך, כי אף פעם לא אדע.
אני מניחה שכאשר את חיה עם מישהו ואוהבת
אותו, את מושפעת כל הזמן. ההשפעה היא לא רק
בתחום הקולנוע, אלא בדברים של החיים.
בכלל, עיקר ההשפעה שלי באה ממקומות
אחרים, לא מהקולנוע. הושפעתי מהמוסיקה של
מוצארט, מפאני לוביץ׳ ,שהיתה מורה שלי. אני
לא מאותם שהושפעו מבימאים כמו ג׳ון פורר.

• ומכימאי כמו משה מזרחי?
הוא באופן טיבעי נמצא כל היום, אז איך שלא
יהיה בסרטים שלי? לא למדתי קולנוע בבית־ספר,
ואף פעם לא עשיתי סרטים קצרים. אני
ישבתי בסרטים, ורצה הגורל שישבתי בסטים של
הסרטים של משה.

• גם כשלא שיחקת בסרטים שלו?
אף פעם לא באתי לסט כשלא שיחקתי בסרט.
אני שונאת לבוא. זה מעמד קשה, את רוצה להיות
או לפני או מאחרי המצלמות, וזו קינאה עצומה.

מיכל עם כעלה משה ובנה דניאל

• לא מעניין אותך מה הוא עושה גם
כשאת לא מעורבת?

.קשה לי לעזוב א ת הילד ליו ת ר משעה׳

אני לא אוהבת להיות על הסט כשאין לי מה
לעשות שם. הוא בא הביתה, מספר לי ומשתף
אותי. אבל להיות בסט של סרט שאני לא
משתתפת בו? אף פעם לא!

יש לי אכזבה כשאומרים לי שהסרט נחמד. לא
התכוונתי לעשות סרט נחמד. רציתי לעשות סרט
על ילדים, סיפור־אהבה. אני זוכרת טוב מאוד את
הגיל הזה , 10 ,עם כל השמחות לאיד והכאבים.
לנו, הגדולים, נדמה שהמצאנו את זה, את
כאבי־הלב, האכזבות והאהבות. אבל זה נמצא
דווקא בגיל הזה. בגיל , 10 כל מה שקשור בינו
ובינה היה בשבילי כל החיים. ולא רק לי. כעת
אנשים אומרים לי :״מיכל, את כאבי־הלב של גיל
10 לא אשכח כל החיים שלי!״ ועל זה בנוי הסרט.
זה סיפור על ילדה שההורים שלה עוזבים
אותה לשנה בקיבוץ, ונוסעים לטפל בילדי
פליטים בתאילנד. היא נשארת ילדת־חוץ,
מתאהבת בגיורא, שמתאהב בעמליה, ומתאהבת
בצביקה החייל, שבכלל לא יודע שהיא מאוהבת
בו. בקיצור, סיפור על ילדים.

• אתם חיים כעת בין פארים ותל־אביב?

אנשים
לא הבינו שאני מסרבת לחתום כי י ש בי
קו שי לבלף את עצמי, ועצומות זה בלוף. אתה
חותם את השם שלך על עצומה ורואה ע צ מו
פטור.
אבל כשהתחילו כל העניינים בגדה, אמרתי
לעצמי: להיפר, אני אעשה שימוש בשם שלי. אם
יש אנשים שהעובדה שאני חתומה על עצומה
תשכנע אותם בצידקת הענין, אני אחתום על
עצומות נגד מה שנעשה בשטחים. אז גם התחלתי
לרדת לחיים של כל החברים שלי, שיכנעתי
אותם שזה ממש חשוב להפגין, לחתום על
עצומות, שידעו שיש מי שלא מסכים למה
שקורה.
כל העניין הזה של הרימון שנזרק — הוא לא

• מה את עושה כעת?
אני עובדת על סרט שיעסוק בישראל של
היום.

• סרט פוליטי?
בשום אופן לא סרט פוליטי, סרט על אנשים.
ובניגוד לסרטים הקודמים שעשיתי, שיש בהם
אלמנטים מאוד אישיים, זה יהיה סרט ממוצע

לגמרי.

• אבל את מעורכת פוליטית.
לא במובן המקובל. אני לא שייכת לקבוצה זו
או אחרת. תמיד י ש לי הרגשה שמישהו רואה
אותי בהפגנת שלום עכ שיו ואומר: אה, היא
שמאלנית! ואני בכלל לא מרגישה ככה.

עם כריז׳יט קטיון כסרט ״רגעים״

• איך את מרגישה?

.בכל סר ט שלי יש משהו ממני!״
שדולר וקורה משהו ביני ובין משה. אני לא
יודעת, אולי מפני שהוא העניק לי כל־כר הרבה
תשומת־לב.

• הוא כדרך כלל מעניק תשומת־לב

כזאת לשחקניות הראשיות שלו?
אני חושבת שאם זו היתה שחקנית שהוא לא
מאוהב בה, הוא היה מעניק לה פחות תשומת־לב
ממה שהעניק לי.
יכול להיות שהיתה מידה יתירה של
תשומת־לב, בגלל מה שקרה בינינו.
אז, בזמן הצילומים, זה לא היה יחסים של רומן.
_ הייתי אז עדיין נשואה לאחר, אבל היה משהו כזה
״* באוויר.
כל זה גרם לכר שהצוות פשוט שנא אותי,
המאפרת היתד, מורחת עלי את האיפור במין
שינאה, הייתי מרגישה שהמלבישה היתה מכה
אותי כשימחה אילו רק יכלה, הרגשתי שכולם
נגדי.

היתה תקופה שהיתה לנו דירה שכורה
בפאריס, אבל מאז שהילד נולד, הבסיס שלנו הוא
תל־אביב. מכאן משה יוצא לעבוד.
כעת הוא מכין סרט על ילדים מבריחים בגטו־ורשה,
בשם הניצול. הוא היה צריר לצלם בפולין,
אבל הביורוקרטיה שם כל־כר מסובכת, שהוא
החליט לצלם בהונגריה, .

מתחשק ל׳ למת ולבטר
את העניין של הנישואין.
אני לא צריכה איזה נ״ו
נדי לחיות עם משה
וללדת לו לד

• משה מרכה לעשות סרטים על
ילדים, גיבורת סירטך הקודם היתה
ילדה. הסרט הנוכחי שלך הוא על ילדים.
יש קשר?
לא יודעת, אבל נכון שמשה גם בשלוש וגם
באני או ה ב או ת ך רוז ה — השתמש בילדים.
את שואלת למה? אולי מפני שזה יותר ממשי.
יותר קשה לשקר עם ילדים.

• ״בן לוקח בתי׳ הוא סרט נחמד. אין
בו לא דראמה ולא טרגדיה — וזה לא
אופייני לך.

אני מרגישה שאני מנסה בכל כוחותיי לשמור
על צלם־אנוש. לכן אני מפגינה.
אני לא מצטרפת לשום קבוצה, כי גם קבוצה
שבה יש אידיאלים נעלים מסתאבת ברגע
מסויים, בגלל מילחמת־כיסאות. אז אני מעדיפה
להיות בבית ולהגיב לגופו של עניין.
ברגע שדמי רותח על הטרגדיה הלבנונית, אז
לא איכפת לי של מי ההפגנה — של שלום
עכשיו של רק״ח או של הוו ע ד נגד המילחמה.
אני שם. אני שם כדי שיהיה שם עוד ארם אחד
ויגיב.
בשנה האחרונה במיוחד ידעתי שאי־אפשר
לשבת בבית, אי־אפשר עוד לשתוק. צריך לצאת
•לרחובות.

• בעכר, כאשר פנו אלייך עם
עצומות, סירבת לחתום.
היה לי קו שי עם עצומות. ידעתי שבאים אלי,
כי אני לא אנונימית. הייתי אומרת לעצמי: מה
הבעיה לחתום על עצומה? אבל לא יכולתי.

היה נזרק אלמלא העצומות וההפגנות. הרימון
הזה נזרק מכיוון שכוחות הימין נבהלו. הם נבהלו
מכך ש־ 400 אלף איש הפגינו, ו־ 400 אלף האיש
לא היו מפגינים אלמלא ההפגנות הקטנות שהיו
קודם, בעיקבות העצומות; ואנשים שמסרבים
היום ללכת ללבנון אולי לא היו מתעקשים על כד
אלמלא יר עו שיש מי שמצדיק אותם, יש מי
שחושב כמותם.
אני רוצה להגיד עוד משהו על הפגנת 400
האלף. אני ראיתי בה צביעות. פיתאום, בגלל
שאנשים ראו סכין ורם, הם יצאו להפגין. אבל הרי
לפגי כן היו הפצצות ואף אחד לא יצא להפגין!
אנחנו מורחים את עצמנו, מורחים.
יש שעות בימים האחרונים שאני פותחת רדיו,
וי ש לי הרגשה כמו בחלומות. אני שואלת מתי
אני אתעורר, למה אני לא עושה שום רבר, למה
(המשך בעמוד )64

) 11*11111ב נ 111ם

הנסיו ציארלס
והנסיו אנדריו: געגועים מראכות״ם
מי היה מאמין שכל־כך קשה לשני
אחים להיפגש זה עם זה? כשהמדובר
ובאחיו, הנסיך
בנסיך
די להציץ בלוח־האירועים
של המישפחה השלטת כדי להבין
שהשניים נוסעים בקצב הדומה יותר
לזה של סוכני־נסיעות, מאשר לקצב
של אצילים. ובכל זאת, הרגע הגיע.
אחרי מסע רשמי באוסטרליה ובניו־זילאנד
התיישב צ׳ארלס על סוס,
במסלול־המירוצים של וינדזור. אחיו
אנדריו הגיע למקום, וצ׳ארלס פתח
בדהירה לעברו. אנדריו ניסה להתקדם
אליו, אך צ׳ארלס קרא לעומתו:
״הישאר במקום, היום אני הכי גבוה היתה אנדריו של תשובתו
דו־משמעית :״כשאפיל אותך מהסוס
— נראה מי יהיה יותר גבוה ר

צ׳ארלם
אנדריו,

יאניק מאה: הניצוץ הגדור
יאניק נואה,
שבקרב הנסיך המוכתר של הספורט הלבן הוא אליל חצי שחור.
הגמר באליפות־הטניס של תלאן גארוס(השלישית בחשיבותה בעולם) ניצח את
יריבו השוודי וילאנדר, הינו בן לאב יליד קאמרון ולאם צרפתיה לבנה. זעקת
הרגיש טעם
הניצחון של יאניק היתה ״אבא !״ והאב המאושר
נוסטאלגיה חריפה כשחיבק את המנצח בזרועותיו: גם הוא היה ספורטאי מצליח
בשעתו — כדורגלן בנבחרת סדאן. אבל תאונת־מישחק הקדימה את סיום
הקאריירה הספורטיבית שלו. יאניק בן ה־ 23 היה מוכן להקריב הכל כדי להיות
ראשון ולהגיש לאביו את הנצחון כמתנה.

זאסארי נראה

סוני מאדסו ונ״ו קוסו: הזוג בא למסיבה

כל מסיבה היא שיגעון,
הצעירים היפים והמצליחים
נענים להזמנה,
העניין הפך לעובדה — שני הצעירים
הצרפתיים האלה המהווים זוג בקולנוע
ובמציאות, מקשטים כל אירוע ש אפשר
להתכבד בו: החל בחלוקת־־
הפרסים הגדולים של פסטיבל קאן,
וכלה בהשקתו של בושם חדש של
בית־אופנה מכובד. כי מרגע שסופי
ופייר נוטלים את הבקבוק ביד, זהו
מגע הזהב. ליותר מכך הבושם אינו

מארסו ופייר קרסו

זקוק•

סופי

דלידה: בחזרה ובתרועה גדולה
עולם הפיזמון הקל הוא עולם
שאינו קל כלל וכלל. הצמרת דקה
מאוד, ואין בה מקום להרבה אנשים
במשך זמן ממושך. לכן זמרי שנות
השישים, למשל, נעלמו ברובם ואינם.
לזמרת המצריה
לא כן
המתגוררת בפאריס יש שיטה מיס־תורית
לשמירת החום ^משך זמן ארוך

דלידה.

מן הרגיל: היא פשוט יודעת מתי
הגיעו מאזיניה לרוויה, ואז פשוט
גוזרת על עצמה שתיקה מרצון.
שביתת־זמר מתוכננת כזו עשתה
במשך השנה שעברה: לא עוד
תקליטים, לא שירים חדשים, לא רדיו
משהתחילו כולם
טלווזייה. ולא לשאול, לחקור ולדאוג לשלומה, חזרה
הגברת בתוכנית טלווזיה מיוחדת,
שכולה שלה, עם המארח
היא פשוט הפציצה את מאזיניה באוסף
שירים חדשים, במראה רענן מתמיד,
ואפילו הוכיחה שהיא מוכנה לעמוד
מול מתחרה הצעירה ממנה בשלושים
שנה לפחות — היא שרה מול תגליתו
לזכותה של
של דלון
דלידה ייאמר, שהשתיים נראו כמעט
כמו אחיות.

אלן דלון.

אן פאריו.

העולם הזה 2390

דגיס תאציד:
ואש־הממשרו־ו ן7נה מרשה
לי לפרוש
דנים

עד לפני כמה ימים היה
קרוב מאוד לחלומו. הוא
תיכנן כיצד יפרוש עם רעייתו
לבית קטן על שפת אגם
שקט. אבל לשם כך היה על רעייתו
להפסיד — וזה לא קרה.
מר תאצ׳ר יצטרך להמשיך ולגור
ברחוב דאונינג מס׳ , 10 ולהתנחם
בעובדה שלא רחוק משם, בארמון
ב א קינג האם, יושב מישהו וטווה אולי
חלומות דומים מאד לשלו: הנסיך

תאצ׳ר

מארגרט

פילים.
תאצ׳ר מתקרב ליום הולדתו ה־ 68
אבל אינו יכול לפרוש לגימלאות, בוודאי הכלכלי שמצבו למרות
מאפשר לו זאת. אלא שראש־הממשלה
לא מרשה לו לפרוש. היא פשוט
נבחרה לכהונה נוספת בת חמש שנים.
בינתיים הוא מצפה ליום שבו העשויים זכרונותיו, את יכתוב
להתחיל ב־ 13 בדצמבר , 1951 היום
שבו נשא לאשה את מארגרט רוברטס,

העולם הזה 2390

כימאית ופעילה נמרצת במיפלגת
השמרנים הבריטית. מאותו יום החל
למעשה עיצובו הסופי של דנים תאצ׳ר
כגבר בצילה של אשתו. איש לא היה
מסוגל להתנבא שבת האופה מליג־קולנ
שייר תשנה כל־כך את גורלו של
איש־העסקים המצליח, שהיו אלה
ני שו איו בפעם השנייה. לפני מילחמת
העולם השנייה הוא נקלע לאהבה
אומללה, שלא הצליחה לעמוד במיבחן הגבר הזמן. כשהתגרש, החליט
הצעיר שלא להינשא בשנית.
החלטתו לא עמדה בפני הפיתוי של
בתולת הברזל. היא הקסימה אותו
ב״יופיה, האינטליגנציה שלה, ה חיוניו
ת שלה והשמרנות הקיצונית
הפוליטית שלה ׳.כמה ימים לפן ,
נישואיהם הציג אותה לפני אמו . .אני
בטוחה ׳,אמרה, הגברת תאצ׳ר לכלתה

העתידה . ,כי ברגע שתהיו נשואים,
ישכיח ממך המיטבח את כל הבישולים
הפוליטיים׳. אמנם עצומה. היתה הטעות
מארגרט היתה אשה למופת, אם
לדוגמה, אשף במיטבח, אבל בחדר־האורחים
היא היתה פוליטיקאית. בלי
שאיש ירגי ש בכך, היתה עקרת־הבית
לדוגמה למנהיגת מיפלגתה ואחר כך
מ־ . 1979 החל ארצה, למנהיגת לאט־לאט התרגל הגבר השארמנטי
והמצליח להיות כפילו של הנסיך
פיליפ, עד שביום אחד, כשקבוצת
עיתונאים באה לראיין את מארגרט
תאצ׳ר בביתה, הציגו גם לו שאלה,
והוא פתח במילים. :לפי רעתה של
ראש־הממשלה ואז קטעה אותו
אשתו במילים. :קוראים לי מארגרט,
השכחת?׳

**נב״ל רשות־השידור,

גולדה:
חייל:
גולדה:

יוסף
* ) לפיד, הטיל וטו. כתבה על ההצגה
מי קר ה גבול נפסלה לשידור במבט.
״המזכירה של לפיד הסבירה,
שכתבה מסוג כזה מקומה בתוכנית
האמנותית שמונה ו ח צי ולא במבט,
משום שהיא תומכת באש״ף,״ סיפרה
הבימאית רות חזן.

ואתה לא עושה כלום.
ו ב גויי םלא יתערב.
שמע, בחורצייק, אני
גולדה מ אי ר.
ל א מכיר.
ראש־ממשלת י שראל
לשעבר.
אה. ה הי א מי מי מתושלח״.
ז מנ כ ם עבר, עכ שיו אנ חנו. נ א לא
לשכוח: כי מרא שי צו רי םאר אנ ה
ומגבעות אשורנה. עופרה, קדום,
ק רני חי טי ם, ק רני שו מרון.
״את החומר הזה ליקטתי מעיתון
הנ קוד ה של המתנחלים׳ מציינת חזן.
במיפגש אחר עם אשת הדסה,
יוצאת גולדה מהחדר אחוזת פלצות:
״מה להומניזם זה שלך ולתורתנו
הקדושה,״ גוערים בה ,״תורה המצווה
כי יש לבזות ולהשפיל עם כבוש היא
הומנית?
״פסוקים בנוסח׳אשרי שיאחז וינ פ ץ
עולליך אל סלע׳ — תהילים קל״ג —
הם הומניים? לא אשה. תורה זו
מושתתת על עקרונות אלוקיים ולא
אנושיים חולפים, כמו ההומניזם-
שמומניזם שלך״.
גולדה בורחת והאשה צועקת
אחריה :״עוד יקרב היום שבו נקרא
כולנו למלחמת־מיצווה זו של השמדת
עמלק ...ישראל בטח בהשם״.

חייל:
גולדה:
חייל:

שבוה וישיט! (מימי!)
משחקת

רמונדה טאוויל
ההצגה, המעלה מיפגש דמיוני בין
גולדה מאיר ובין אחת הנשים הבולטות
ביותר בגדה המערבית, רמודה אל־טאוויל(
העול הזה ,)2331 היא נסיון
מעניין ו אמיץ הנעשה בימים אלה על
בימת צוותא־תל־אביב.
״כתב הטלוויזיה עמוס ארבל, שראה
את ההצגה, ביקש לצלם את הקטעים
המעלים עימותים פוליטיים. אחרי
שקיבל אישור מעורך מב ט מיכאל
קרפין, קבענו יום צילום, העמדנו את
התפאורה, הכנו את התאורה. פיתאום
הגיע טלפון שהכתבה מבוטלת ׳,מוחה
רות חזן, בתו של מנהיג מפ״ם, יעקב
חזן, שגם כתבה את המחזה.
״כשמוצניקית ותיקה, אכלתי את
הבעייה הערבית בוקר, צהריים וערב.״
אומרת רות .״זוהי, לדעתי, בעיית־המפתח
לעתיד הציונות, בין אם יוקם
כאן מישטר אפרטהייד או שהכיבוש
יהיה אפיזודה חולפת.
״בשבילי אין זה מחזה פוליטי. יש
הבדל בין מה שחושבים ומה שמר גישים.
״אנחנו
חיים בשניות. אנחנו חוש בים
שהפלסטינים הם אנשים כמונו,
ובכל זאת נשאר הערבי אדם אנונימי.
״כמי שגדלה בקיבוץ מישמר־העמק,
במצב של סכנת־נפשות מת משכת,
עורר בי הערבי פחד. זו היתה
בעייה אישית שלי, שביקשתי להתמודד
איתה דרך העיסוק בחייהן
הפרטיים והפוליטיים של שתי הנמרות
— הפלסטינית והציונית. ניסיתי
לגלות גם את הצבע האינדווידואלי
של רמונרה אל״טאוויל, שהיא עיתו נאית
ומנהלת סוכנות־ידיעות בירושלים
המיזרחית.
רמונדה היא שועל־קרבות ותיק של
העם הפלסטיני, שישבה במעצר־בית
במשך שנה בפקודת המימשל. קראתי
את הספר מעצר בית, שהיא כתבה
במשך אותה השנה ברמאללה, ומצאתי
הרבה נקודות שיכולתי להזדהות
איתן ״,אומרת חזן.

,אין עם
פלסטיני׳
ף מונדה אל־טאוויל, שנולדה
1בעכו בסוף ימי־המנדט, התחנכה
בישראל עם נוער יהודי, והיא דוברת
עברית רהוטה. לפני מלחמת ששת־הימים
עברה לירדן, שם נישאה
למנהל -בנק, דאוד אל־טאוויל, המבוגר
ממנה ב־ 25 שנים. זמן קצר אחרי
נישואיהם עברו בני־הזוג להתגורר
בשכם. שם הם חיו כאשר נכבשה העיר
על״ידי כוחות צה״ל.
עד מהרה הפכה רמונדה למנהיגה
האינטלקטואלית והפמיניסטית של ה גדה
המערבית. הסלונים הספרותיים
שהיא ערכה בביתה עוד לפני הכיבוש,
וגם אחריו, הפכו — למגינת ליבה של
סביבתה — לזירת־מאבק על קידום
ושיחרור.
מאוחר יותר הפכה רמונדה לעיתונאית
ומנהלת סוכנות־ידיעות. כמ תווכת
בין האוכלוסיה המקומית ובין
אמצעי התיקשורת העולמיים, וכאשה
פמיניסטית בחברה הערבית, סבלה
מחרפת הנידוי הן מהצד הפלסטיני והן
מהצד הישראלי.
רמונדה, שהיא אם לארבעה ילדים,
נעצרה פעמים רבות. בסיפרה, שיצא
לאור ב־ , 1979 היא מספרת על פעי לותה
תחת הכיבוש הישראלי, ועושה׳
שפטים במישטר הצבאי הישראלי

הנמרה

משכם

חזן לא ידעה שפגישה דומה לזאת,
אם כי יותר מתונה ממנה, התרחשה
דווקא בין רמונדה אל־טאוויל והרבנית
מרי סלווינגר במאי ( 1981 העולם הז ה
)2281
״אמרתי לה: אם חזרתם לבי ת
הדסה, למה שלא נחזור לי פ ה׳ אמרה
רמונדה.
״שמתם פצצות במחנודיהודה, אתם
הורגים נשים וילדים. אנחנו לא
נוקטים בשיטות כאלה״ ,ענתה לה
הרבנית.
הפכתם אתח ברון
לפצצת תבערה. בעצם ה ה תיי שבו ת
שלכם לקחתםז כויו ת של א ח רי ם.
א ני מ א מינ הבא לו הי ם

רמונדה:

לווינגר:

מאיה אנגלי
(משמאל) משחקת
את גורדה מ איו
וז ה ר צונו. תקר אי א ת התנ״ךותר אי
שיש לנו ז כו ת על א רץ־י שר א ל.
ומה עם הפלסטינים?
א ני ל אז או מכת להם
לא לגור בארץ־י שו*אל.
לנהל לא למה
בלי
בדר כי שלום,
משא־ו מ תן
רו בי ם? דת ואקדח לא הו ל כי ם
ביחד.
ל וו ינגר: זהלא אנחנו, ז ה אנ שי
כהנא.
״בחרתי בגולדה וברמונדה משום
שהיה חשוב לי שהן תהיינה נשים.
הלוואי שלנשים היום תהיה מעורבות
פוליטית וחברתית כל־כך גבוהה.
היכולת להביט החוצה, לפעול, להנהיג,
להגיב ולקבוע מד, צריך לעשות, היא
תכונה נדירה. נשים היום מביטות
פנימה. אני חושבת שלא הרבה גברים
יאהבו את ההצגה. לכן זה רק מחזה
פוליטי,״ מדגישה חזן.
גולדה ורמונדה מוצגות זו מול זו
במחזה כמעט בצורה סימטרית. הקהל
מלווה את שתיהן משחר ילדותן,
נעוריהן, נישואיהן, וממשיך לאורך
הקריירות הציבוריות שלהן.
כל טיעון של האחת זוכה בתשובה
מיידית אצל השניה.
גולדה ורמונדה יורדות מהמדרגות
שמשני צי רי הבימה, כשהן מציגות את
עצמן. הקונפליקט הראשון מתורגם
לשפה תיאטרונית של מאבק על כיסא
גדול ומפואר, המוצב על הבימה.
המאבק מלווה ביריות.
מאוחר יותר עומדות השתיים מול
התיסכול הראשון של נישואיהן. השאיפה
של גולדה להיות מעורבת
פעילה במאורעות הגדולים מתגשמת
לראשונה כשהיא הופכת להיות
מזכירה במועצת־הפועלים.

רמונדה:
לווינגר:

רמונדה:

הודביאותו 19199־ ח ב • י ה
במחנה שיוסף לפייד התנגד להצגתו
במהדורת ,,מבג נ:י העימות חריף מדי
ובחברה הערבית השמרנית שבתוכה
היא חיה.
זהו סיפור מיוחד של אשה מיוחדת,
שעלה בכוחה לפרוץ מיסגרות מקו בלות
ולבחור בדרך השלישית. לא
בדרך הדם, לא בדרך הכניעה, כי אם
בדרך של מאבק תוך כדי הידברות עם
הצד השני. כעיתונאית ניתנה לה
האפשרות לפרסם את המציאות
הכואבת, אך היא ידעה שהיא עלולה
לשלם על כך את המחיר.
מול הפנתרה משכם מעמידה רות
חזן את הלביאה — גולדה מאיר. היא
עורכת השוואות בין השתיים.
״היום גולדה היא מיתוס,״ אומרת
רות ,״למרות שרבים פוסלים את
אישיותה. אבל אם מחפשים אשה
שהשפיעה בפוליטיקה, שהאמינה ב אמונות
הגדולות של הציונות — אין
כמו גולדה מאיר.
״בשנות החמישים אמרה גולדה
למשה דיין שאין עם פלסטיני. זו היתה

שגיאה. ב״ , 1967 כשבן־גוריון היה
היחידי שהציע לסגת מן הגדה, עמדה
גולדה על שלה וסרבה.
״ובכל זאת, קל לנו לבקר. לגביי,
גולדה עדיין מייצגת את הציונות,
בוודאי שלא גאולה כהן. ההרס הגדול
של גולדה היה ההרס של תנועת־־
העבודה וההתנוונות של מפא״י, ואני
מדגישה זאת במחזה. אי־אפשר לשכוח
שהאידיאל הגדול של מפא״י היה הסוציאליזם,
השאיפה לבנות חברה
המבוססת על צדק ועל שיוויון. מה
שקרה אחר כך — זה כבר דבר אחר.
״בנאום האחרון של גולדה, לפני
מותה, היא אמרה :׳אפשר לחשוב
שרציתי את הגדה, מעולם לא
התגעגענו אליה׳.
״לדעתי, היא פחדה מהתקפות
ערביות, רצתה להציל בדרכה את
היהדות. היא לא יכלה להשתחחר
מחלומות גדולים ולהסתגל למציאות,
ובכך אולי שגתה. היום היא הסמל של

כל הנוקשות וההסתאבות, ובכך עושים
לה עוול.״
ובכל זאת, דברי גולדה במחזה
נשמעים כאילו הם נאמרים בפאתוס.
האם לכך התכוונה רות?
״כל דבר שנשמע לנו היום כפאתוס,
היה בשעתו אמת־חיים. אנשים באמת
דיברו כך והאמינו בזה. ללכת ולייב ש
ביצות זה לא פאתוס. אם אכן תקום
מדינה פלסטינית, אולי הדברים
הנאמרים על־ידי רמונדה ישמעו
כפאתוס בעיני הפלסטיני שיושלך
לבית־הכלא.״
שני קטעים די מיוניי ם במחזה
מצליחים לרתק את הצופה. חזן עורכת
מיפגש בין גולדה לבין חייל עם כיפה,
שפולט כדור ובטעות הורג ערבי .״הוא
נפל,״ אומרת גולדה .״התחלק כנראה,״
אומר בחור.

גולדה: בן־אדם.
חייל:

ישמעלי ...על כגון
נאמר; ה טו ב ש בגויי ם -הרוג.

(המשך בעמוד )72

מעדן ״פרומעד׳ בגליל גבינת ״ פר ש ש״
חורצים חריצים ברווחים אחידים. לתוך
כל חריץ מכניסים פרוסת מלפפון או
צנונית. גבינת פרומש וגבינת שמנת
מתאימות למריחה על לחם או קרייקרים
בתוספת ירקות עונתיים.

מגש ״פרומעז״ .מכינים קרייקרים ופלחי
פיחת כגון: אפרסמון, תפוח או אגס.
מניחים פרוסה או חצי פרוסה של גבינת
״פרומ ש׳׳ על כל קרייקר או פלח פרי.
בתיאבון!

כדורי גבינת שמנת מערבבים היטב
2חבילות גבינת שמנת עם חצי גביע
גבינה לבנה /0״ 9נפרה ירוקה) .מתבלים
במלח, מוסיפים ו ־ 2כפיות פלפל שחור
טחון גס, אגוזים קלויים קצוצים גס,
וצרים כדור עעל גדול. מגלגלים אותו
ב־ 2־ 3כפות שמיר קצוץ דק. באותה
תערובת אפשר ליצור כדורים קטנים
מגולגלים באגוזים, או שקדים קלויים
קצוצים גס.

מגבינות היוקרה של:

תנובה

גבינת שמנת עשויה במתכונת ה־״ -1££5£ו 0ו\/ו^£ת 0״ האמריקנית הידועה.
זו הי גבינה למרשה שטעמה עדין, והיא מעדן על כריכים, קרקרים וכר.
״פרומש״ מיוצרת על טהרת חלב העיזים, ולכן טעמה מיוחד במינו. היא מתאימה למרשה, לכריכיס או כתוספת למעדנים רבים.

לזי הוי פלילי נבדקו בפוליגרף. אצל
איש מהם לא נתגלה שום קשר לגניבת
הזהב.
בגלל העובדה שהכספת לא נפרצה,
אלא רק התכולה נעלמה, חושדים
במטה הארצי כי זו היתה לקיחה
.חוקית״ .כלומר, לגנב או לגנבים
היתה גישה חוקית לאוצר.
המישטרה ממשיכה לחפש אחרי
שישה קילוגרם זהב שנעלמו בתוך
ביתה. מי שימצא אותם מתבקש לפנות
למישטרה...

י ^ נוסיימנו את החקירה, אתה
חו פ שי ״ ,בישר קצין־המישטרה
בתחנת כפר־סבא לרמי חרמון תיג ש
לקבל את החפצים שלך.״
חרמון הציג בקופת תחנת־המיש־טרה
את הקבלה מס׳ ,738/82 שניתנה
לו יום קודם, כשהפקיד בידי השוטרים
2670 דולר וסיכת־זהב יקרה, שהיו
ברשותו כשנלקח לחקירה בגלל
סיכסוו שכנים.
״אני מצטער,״ הכריז השוטר
שהתבקש להחזיר את רכושו של
חרמון . .אני מצטער, הקופה נפרצה.
כספר נעלם!״
האזרח שנשדד בתחנת המישטרה
התבקש לסור למקום למחרת היום.
אולי עד אז יבררו אנשי החוק היכן
נמצא כספו.
רמי בא למחרת, אחרי יו מיי ם ואחרי
שלושה. תמיד זכה באותה התשובה:
.או לי מחר.״
הוא המשיר לבוא לתחנת המישטרה
בכפר־סבא במשך תקופה ארוכה, עד
שנמאס ע ליו העניין.
רכושו הגנוב לא התגלה.

שישה
מ טילי זהב
ך* סיפרה שש אינה מביאה מזל
| 1למישטרה. עברה כבר שנה וחצי
מאז נעלמו שישה קילוגרם זהב,
שהובלו בידי שומרי־החוק לתחנת־המישטרה
בלוד.

השטר

א ד הרשוס
^ כל פניה של רמי חרמון אל
^ מפקדי המישטרה, נאמר לו
בקיצור נמרץ. :המישטרה חוקרת!״
עניין פריצת הקופה בתחנת־המישטרה
בכפר־סבא, נחקר כנראה עד היום,
למרות שמאז עברו שמונה חודשים.
יגאל ביצ׳קוב, כתב העיתון המקומי
צומת, שמסר בשבוע שעבר על פריצת
הכספת בתחנת־המישטרה בכפר־סבא,
גילה שפנה למטה הארצי של
המישטרה וביקש לדעת כמה זמן
נמשכת החקירה.
ענה לו רב־פקד קובי בכר . :אין
שואלים שאלה. כזו. יש חקירות
הנמשכות שנים ״.החקירה שהועברה
ליחידה לחקירות־פנים במטה הארצי,
התנהלה על מי־מנוחות. השוטרים
בתחנת כפר־סבא, נחקרו בפוליגרף, אך
ללא תוצאות.
האזרח שנשדד פנה לעורך־הדין
רבקה שטיינברג, שעבדה עד לפני
• השם בדוי, לפי בקשתו.
מהמישטרה כמה חודשים בפרקליטות המחוז, בעניינים והיתה נציגת התביעה
הקשורים למישטרת כפר־סבא.
גם זה לא עזר,
בינתיים נאלץ חרמון למכור את

מכוניתו, בגלל קשיים כספיים. בין
השטרות שקיבל תמורת מכוניתו, הוא
גילה שטר אחד שמיספרו היה רשום
ברשימת השטרות שנגנבו ממנו
במישטרה.
חרמון צילם את השטר, מיהר נרגש
למישטרה למסור את תגליתו.
היו השערוריה, כשהתגלתה תיקוות במישטרה שהזהב הועבר
כטעות׳לכספת אחרת, מבלי שנעשה
הרישום החוקי. תיקווה זו נתבדתה. במעבדה והטכנאים
השוטרים

בשעות הבוקר של ה־ 24 באפריל
1978 נערך חיפוש בדירתו של סליבה
טאנוס מלוד, שנחשד אז בסחר
בלתי־חוקי. בתביעה שהגיש למטה
הארצי של המישטרה, אחרי סיום
הפרשה, דרש טאנוס שיחזירו לו בין
היתר כשישה קילוגרם זהב שנתפסו
הקצין
על־ידי ושהובאו בביתו,
ינ קלביץ לתחנת המישטרה בלוד
(העולם הז ה .)2359
רב טישלר, איש־המכס שהיה
במקום בזמן תפיסת הזהב, העיד
בבית־המשפט. :הורדתי את הזהב
ממעלית, וייתכן שנתתי אותו לינק־לביץ.״
בדוח
חוקרי־המכס נכתב. :טישלר
נכנס לדירה עם הזהב, הכניס את
החבילות לתוך שק ניי לון שנמצא על
הגג ומסרם לידי הקצין ינקלביץ...
ינ קלביץ וניסים כהן לקחו עימם את
שק הזהב ואת החשודים ונסעו
למישטרת לוד.״
מאוחר יותר העיד איש־המכס יצחק
חסיד . :איני זוכר בדיוק מי לקחו את
הזהב, לקחו אותו יחד עם הנאשם
למישטרה. מה עשו עם הזהב
במישטרה, איני יודע.״
שק הזהב, שמישקלו היה כ־ 6
קילוגרם, נעלם במישטרה. פשוט
(המשך בעמוד )72

נעםה תנו צצה
נר הארץ מצחוק
נ א עוו נגנבה קומו
המישטוה•עכשיו
נשול

זהב

בתחנת המישטוה

הסונה נגנבה:

! מהמטה הארצי של המישטרה מיפו, ונתגלתה
1אחרי השוד שבורה וריקה, כפי שזה נראה
בתצלום. בתמונה למטה: עשני השחקנים אורי גבריאל (מימין) ומשה
איבגי, שהנציחו את שוד הבטפת מהמישטרה בטרט מתחת לאף.

הזהב1עלם:

[האזרח טליבה טאנוט מחזיק בידו פ&ה
1שרשרות־זהב דומות לאלה שנעלמו במישטרת
לוד. טאנוט התלונן שהשוטרים, שהעבירו את רכושו לתחנת המישטרה,
.איבדו״ בדרך שישה קילוגרם זהב ש שוויים היה 100 אלף דולר.

גם התפתחות מפתיעה זו ־לא ניערה
את החקירה היגעה.
מי פרץ את הכספת של המישטרה
בכפר־סבא? האם המישטרה אינה
הגנבים את לתפוס מסוגלת שבשורותיה? שמונה חודשים מהססת
המישטרה להודות בדבר המובן מאליו:
אנשיה הם ששדדו את הקופה
בכפר־סבא. ו כי אם לא הם האשמים, אז
מי גנב את הכסף?
כספות המישטרה נופלות בזו אחר
זו. לפני כשלושה חודשים נתגלה
במטה הארצי בירושלים שחסרים
שישה מטילי־זהב, שהיו נעולים
בכספת של המעבדה לזיהוי פלילי.
הזהב שנגנב מהכספת הוחזק כראיה
מישפטית. המטה הארצי הקים צוות
חקירה, ו קיי ם חשד שגניבת הזהב
בוצעה על־ידי שוטר או כמה שוטרים.

1ף פולק כילד קטן ברחו״
1111144 נו ת אחר• שננטש על־י
די הוריו ואומץ על״ידי קרובים.

כמעט 1.90 מטר גובה. הוא מופיע
בימים אלה, כמעט ערב״ערב, בתפקיד
ראשי בהצגה שנויה מאוד במחלוקת
— עקומים, המועלית בתיאטרון
חיפה.
פולק משחק תפקיד של הומו־סכסואל
בגרמניה הנאצית, הנכלא
במחגה־ריכוז בגלל נ טיי תו המינית. .
פולק חי את הנושא גם כשהוא איני
ניצב על הבימה. גס כשהוא מדבר על
ההצגה. לא, הוא לא הומו־סכסואל, אבל
העניין איכפת לו .״הומו־סכסואל הוא
קודם כל בן־אדם,״ אומר פולק.
אפשר לראות, לפי המבט בעיניים
הגדולות שלו, שכואב לו.

ך* מחזה מרגיז

בבר נחשב כילד בעייתי וקשה.

מדבר

ברגש, עם תנועות

1 1ידיים, כשהוא רוצה להסביר משהו
על עצמו, ברור מייד שאיכפת לו.
יוסי פולק מסביר ופוער זוג עיניים
ענקיות, שהרבה כנות נשקפת מהן.
הוא טוען, כי אינו אוהב להתראיין וכי
זהו הראיון האחרון שלו .״מה אני יכול
עוד להגיד?״ הוא אומר בסוף הראיון,
ברצינות גמורה.
הוא יושב על הספה בביתו, בדרום־
דרום רחוב הירקון בתל־אביב, כש־יהונתן,
בנו בן השנה, מטפס עליו
ומשחק בקרחתו.
יוסי פולק הוא שחקן גדול —

את הקהל בארץ,
( 1בחלקו משום שהוא עוסק בזוועות
התקופה מזווי ת בלתי־שגרתית, זווי ת
שאינה נוגעת דווקא ליהודים. המחזה
הוא בפירוש לא על יהודים בשואה. זהו
מחזה על מיעוט אחר הסובל, והדבר
מרגיז הרבה אנשים, המתייחסים לאסון
שהביאו הנאצים על האנושות כאילו
הוא עניין השייך רק ליהודים.
הצופים אינם אוהבים לראות
הומו־סכסואלים סובלים, הם לא רוצים
להזדהות איתם, בוודאי שלא בהקשר
כל־כך רגיש בארץ, כמו השואה.
פולק מספר, כי ההופעה במחזה כזה
היא חוויה בפני עצמה. אנשים בקהל
מתרגזים וצועקים לעבר השחקניל
פעם אפילו זרקו חפצים על הבימה,
כשכבו האורות בין המערכות.
יוסי פולק חושב, כי ההצגה היא
פוליטית ואקטואלית. הוא כועס שא נשים
אינם יכולים לראות את המסר
של ההצגה בפרספקטיבה קצת יותר
רחבה, מעבר לבעיית ההומו־סכסואלים
במחנה הריכוז. הוא סבור, שמדובר על
מיעוט, הסובל בגלל עצם היותו מיעוט.
הוא אינו מבין איך אנשים לא
עושים השוואה באופן אוטומאטי עם
המיעוט הערבי בארץ, הסובל גם הוא
בשל עצם עובדת היותו מיעוט. הוא
מספר על חברי־כנסת רבים מן הימין
שבאו לראות את ההצגה, ניג שו אליו
אל מאחורי הקלעים ואמרו לו :״חזק
מאוד!״ הוא לא מבין איך הם לא יכלו
לחשוב צעד אחד קדימה, ולהסתכל על
המשמעות האקטואלית של הענין.
ליוסי פולק יש שם של ילד סורר
בתיאטרון. מעולם לא היה שחקן מן

1111111 פולק בשחקן בהצגת הצו עני ם של י פו של
1י 4 1 1 1ניטים אלוני. אלוני מרבה לעבוד עם
פולק, ופולק אוהב מאוד לעבוד עם ניטים אלוני.

המניין בתיאטרון כלשהו. תמיד עבד
בחוזה לעונה או להצגה.
אומרים שקשה לעבוד איתו.
״אומרים שאני אלים,״ הוא מצטחק.
אילן רונן, בימאי עקומים, גילה לו,
שלפני שניגש לליהוק, לא רצה לעבוד
איתו בגלל מה שאמרו עליו. היום הם
חברים טובים.
אל התיאטרון הגיע פולק לגמרי
במיקרה. הוא לא מהשחקנים, שעוד
בינקותם חלמו לעמוד על הבימה. הוא
לא מאותם שהיו פעילים בחוגים דרמ־אתיים
בבית־הספר.
אבל עכשיו, בגיל ,38 הוא אומר
שהדבר היחידי שהוא יודע לעשות זה
לשחק. והוא אומר את זה עם הרבה
כאב, אולי עם קצת התנצלות. הוא לא
כל־כך מרוצה מהמיקצוע, והיה שמח
אילו היה לו מיקצוע אחר.
פולק הוא ילר של מוסדות
וקיבוצים. הוא היה בן יחיד להורים,
שנפרדו כשהיה תינוק בן שנה. עד גיל
9גדל אצל דודים ברחובות, ומגיל זה
החל להתגלגל בקיבוצים ובמוסדות.
קודם נשלח ל קיבוץ עין־דור כילד-
חוץ יחיד במשק ,״סבלתי שם מאוד,
מכיוון שהתעללו בי,״ הוא אומר במעט
מרירות, אבל בלי שינאה.
אחרי שנה בקיבוץ סילקו אותו,
מכיוון שטענו כי היה ילד מופרע מדי
בשביל הקיבוץ.
משם עבר ללמוד במוסד או ני ם
בכפר־סבא .״שם נהניתי. שם התחלתי
לאהוב את העניין של להיות כל הזמן
בחברה. עד שהגעתי לשם, לא למדתי
כלום ולא ידעתי כלום — לא חשבון
ולא אנגלית.״ *
הוא היה מה שנקרא ״ילד זרוק״.
מגיל צעיר לא היו לו הורים, ומי
שקיבל את האפוטרופסות עליו היו
קרובי־מישפחה קשישים, אנשים פשו טים
וטובים. לדבריו, הם פחדו שאמא
שלו תגנוב אותו מהם, ולכן הזהירו
אותו שאם תבוא אשה לקחת אותו,
שלא ילד איתה — כי היא תזרוק אותו
לקוצים.
יום אחד באמת הגיעה אשה מבוגרת

והצליחה לקחת אותו. הדודים החזירו
אותו הביתה. זו היתה הפעם הראשונה
שראה את אמו. הפעם השניה היתה
כשהופיע כשחקן בהצגה ה צו עני ם של
יפו. בחורה צעירה ויפה הגיעה אל
מאחרי הקלעים והוא לתומו חשב
שהמדובר במעריצה. התברר שהיא
אחותו מאב אחר, וכי אמו מחכה בחוץ.
המיפגש נסתיים מהר.

בושה

מהוזבד׳ה
ס ת רוב חופשותיו בילה יו סי פולק
במוסד. אחרי שנתיים במוסד
אוני ם, שם למד עד כיתה ח׳ ,עזב.
ב אוני ם היה לו מורה, קומוניסט
אדוק, והוא לימד אותו לאהוב את
הלימודים.
כשגמר את הלימודים במוסד, קיבל
מאותו מורה מיכתב־המלצה למוסד
אחר :״הוא נתן לי מיכתב במעטפה
ירוקה חתומה,״ מספר פולק כשאור
ניצת בעיניו ,״לא יכולתי להתאפק
ופתחתי את המיכתב. היו כתובים שם
כל מיני דברים טובים עליי, ובין השאר
היה כתוב שאני הכי־מוכשר לבלשנות.
נורא שמחתי, כי חשבתי שאני מתאים
להיות בלש.״
פולק עבר להדסים, שם גילח את
ראשו — הקרחת הראשונה בחייו.
בהד סים הוא הצליח להשאר עד כיתה

״בלימודים הייתי די בסדר, אבל
בהתנהגות לא כך־כך״ ,ושנה לפני סיום
בית־הספר היה צריך לעזוב, בגלל מה
שנקרא ״בעיות מישמעת״.
האהבה הגדולה שלו במוסד היתה
הכדורגל. הוא שימש בתפקיד השוער,
וחשב שזה יהיה הכיוון שלו גם בעתיד.
אלא מה? לקראת סוף שנת־הלימודים
של כיתה י״א הגיע למוסד משה זעירי,
שחיפש שחקן להצגות, הוא פנה ל־פולק.
״אמרתי
לו שיתעופף,״ נזכר פולק,
״כי להיות שחקן היה דבר אנטי גברי.

1* 1 1*||\1פילי) בתפקיד הראשי בהצגה אותלו, ב תי א ט רון
\ י 1 # 1 11הקאמ רי. בתמונה: עם עירית שלג, שהופיעה לצידו.
הוא זכה בביקורות נלהבות על משחקו והקהל העריץ אותו.

אני הרי הייתי שוער־כדורגל.״
לבסוף הצליח ז עי רי לשכנע את
פולק, ונתן לו את תפקיד הרשע
במחזה .״כשעליתי על הבימה,״ מספר
יוסי בחצי חיוך ,״התביישתי מהחברים
של הכדורגל, אז ע שיתי מהדמות דמות
מצחיקה, במקום רעה.״
מכיוון שנותרה שנה שלמה עד
לגיוסו לצבא, ניג ש לבחינות במת־צבי.
הוא התקבל.
יחד איתו למד שלום חנוך, ו שני
הנערים החליטו לגשת ביחד לבחינות
ללהקה צבאית• אך משום מה, שניהם
לא התקבלו ללהקה. את שירותו
הצבאי עשה יו סי פולק כצנחן, ואחר כך
בחיל־הקשר. תקופת הצבא אינה
תקופה שהוא נזכר בה בערגה. אפילו
תמונות שלו במדים אינו רוצה לתת:
״כולם הרי היו בצבא,״ הוא אומר.
כשהשתחרר מצה״ל, הזמין אותו
אביו, ששהה אז בבלגיה, לבוא לגור
איתו.
התנאי של יו סי היה, שהאב יתמוך
בו, מכיוון שרצה ללמוד קולנוע באנ גליה.

המסע לבלגיה גסתיים חיש־מהר.
הדיבורים על מימון הלימודים
נשארו בגדר דיבורים, ופולק חזר
ארצה.
ברגע שחזר, צילצל לתיאטרון
הבימה, לשאול אם י ש עבודה.
אמרו לו שיש בחינות בכל חצי
שנה, ושיבוא לבחינות. בלי התחייבות.
אחרי זמן קצר שמע שניסים אלוני
עושה הצגה ומחפש שחקן גבוה. פולק
התקשר שוב. הפעם ביקשו ממנו לבוא.
פחות מרופא
ך* אתי למישרד,״

הוא נזכר,
וישבו שם המון פקידים. לא
ידעתי מי זה ניסים אלוני, אז ישבתי
וחיכיתי בצד. בסוף נמאס לי, קמתי
ושאלתי את אחד הפקידים מי זה ניסים
אלוני, אמר לי: זה אני!

ו | 1 | ¥י 1 1עוד הצגה של ניטים אלמי: נ פו לי און חי
\ |11 או מת. המחזה הועלה פעמיים, בהפרש

של במה שנים, ובשתי הפעמים שיחק פולק בהצגה.

אבי מישפחה בבית

של אביו. יו סי ותמי מתגוררים עכשיו בדירתם בדרום רחוב
הירקון בתל־אביב, אחרי שבילו שנה בחיפה, שם הופיע יו סי בשתי
הצגות. את הקירות בדירה מעטרים ציורי אשתו של פולק, תמי.

יוסי פולק עם בנו הקטן, יהונתן,
ועם אשתו, תמי. פולק גילח את
ראשו לקראת תפקידו בהצגה ע קו מי ם. בנו הקסן משתעשע בקרחת
״ביקשתי שיבחן אותי, והוא אמר לי
שהוא לא יודע לבחון. אז אמרתי לו,
שיספר לי מה התפקיד ואני אומר לו
אם אני מתאים או לא.
״אחרי שאלוני סיפר לי על הדמות,
אמרתי לו שאני מתאים. הוא אמר
שהוא מחפש שחקן גבוה? עובדה! אני
גבוה.
״הוא אמר: טוב, תעמוד, נראה.

חושבים. אם המחזה רע, אני מוריד
מעצמי את האחריות — זה לא אני
כתבתי. אם הוא טוב — אני יכול
להגיד — אבל אני שיחקתי״.
הוא מזדהה מאוד עם תפקידו
בעקומים, תפקיד שלמענו עשה את
הקרחת שלו .״אני בדרך״כלל מאוד מזדהה
עם תפקידי הקורבנות. כשהת חלתי,
הייתי שחקן בקומדיות. עכשיו

כשהוא מדבר על תיאטרון ועל
מיקצועו כשחקן, הוא מעניק תחושה
של מוכה־גורל. קשה לו עם המישחק:
״קשה לי עם העבודה הזאת,״ הוא אומר
ומגרד בקרחתו ,״מכיוון שאתה צריך
כל הזמן למצוא חן.
״זו עבודה שמוציאה מהאדם צדדים
מאוד שליליים וילדותיים. י ש כל הזמן
רצון לקבל אישורים, אהבה ומחיאות-

פולק קצת מצטער שלא הפך שחקן
כדורגל רציני, אולי כך היה לו יותר
קל״ פחות אחריות, פחות לבטים, בלי
הקושי שבמישחק :״אני כל הזמן מר גיש
שאני משתף פעולה עם כל מה
שקורה מסביב. אני עושה הפוך ממה
שאני חושב. מה שהייתי צריך לעשות
בעצם, זה לרדת למחתרת, ובמקום זה
אני יוצא אל הזרקורים.

1 1 1 1 1 1בשעות הפנאי המעטות
^ \ 4 -ו שלו, בין הצגה והצגה,
מטייל פולק עם בנו הקסן, יהונתן:
ומשחרר את אשתו תמי לעיטוקה.

״אומרים שאני אלים ר טוען 1וסי פורק, שנעזב על־ידי הוריו
בגיל צעיר, הגיע לבימה במיקרה ומאו מתגלגל בין התיאטרונים
עמדתי והוא אמר שאגי יותר מדי גבוה,
אמרתי לו: טוב, אני יכול להתכופף
קצת. אז הוא אמר: אבל אני צריך
מישהו שיודע לנגן על מפוחית!
אמרתי לו שאני יודע.
״בשלב זה הוא נכנע ואמר לי
שאחתום על חוזה״.
זו היתה ההצגה הראשונה שלו על
קרשי התיאטרון הרפרטוארי.
את החוזה בהבימה לא האריכו לו
אחרי הצגה זו, אך בכל פעם שגיסים
אלוני עשה הצגה, הוא לקח איתו את
יוסי פולק .״העבודות איתו היו
נפלאות,״ אומר יוסי.
מאז ההצגה הראשונה, דוד ה ליזה,
עשה פולק תפקידים רבים ומפוארים
בתיאטרון. קודם כל הוא שיחק
בהצגות רבות של ניסים אלוני: ה צו ענים
של יפו, נ פו לי און חי או מת
ו ציי דיצא לצוד.
הוא הופיע גם בכמה תפקידים אצל
חנוך לווין. למשל, ב הו צאה להורג.
שיחק גם בד״ר פאו ס ט. בתיאטרון
הקאמ רי הוא היה אותלו.
בכל פעם חתם על חוזה לעונה או
להצגה .״מכל העבודות,״ הוא אומר,
קצת כמו ילד קטן ,״אין לי גרוש על
התחת. המשכורת שלי יותר נמוכה מזו
של כל רופא, ואני לא יכול לעשות
שביתות.״
גם בסרטים שיחק פולק שורה
ארוכה ומרשימה של תפקידים. הוא
כמו מתגלגל מתיאטרון לסרט ובחזרה,
בלי שום בסיס קבוע.
לקראת חתימת החוזה עם תיאטרון
חיפה ארזו יו סי ואישתו תמי אשל,
שהיתה בחודשי הריון מתקדמים, את
חפציהם ועברו לגור בחיפה. בימים
אלה חזרו בני־הזוג לתל־אביב, עם
יהונתן הקטן.
החוזה שלו עם תיאטרון חיפה
יסתיים עם תום הצגת ע קו מי ם.
מה הלאה? הוא לא יודע בדיוק.
אולי יעשה הצגת־יחיד, אולי יצטרף
לעבוד עם אנשים צעירים.

יוצא שאני בוחר תפקידים יותר
טראגיים. בכל זאת, עד היום אני חושב
שאני קומיקאי.״
ואם לא תיאטרון, מה כן?
״אני חושב שהייתי רוצה להיות
כנר. למדתי כינור כשהייתי ילד ברחובות,
אבל כנראה שלא נועדתי לזה.
במוסיקה אתה מנגן על כלי. במישחק
אתה הוא הכלי.״

כפיים. זה מעורר אצלי דברים ילדו תיים
ואני כבר בן־אדם מבוגר.
״בחזרות אני מאוד נהנה, כי זו
תקופה של יצירה והיכרות, ואתה לא
חושב על התוצאות — אתה מתעסק
בדבר עצמו.
״הבעייה שלי היא התלות במה
שאנשים אומרים עליך, כשלמעשה
אתה משמש כרוז למה שאנשים אחרים

״אולי בחרתי בדבר הקל. אני סתם
בו־אדם חלש וסמרטוט. אני מנסה ל עשות
את הדברים שאני יודע, אני
צריך לפרנס מישפחה.״
כואב לו כשהוא מדבר על הדברים
האלה, הוא מתרגש, הוא אינו מרים את
קולו. אבל יש בקולו משהו קשה .״י ש
מין הרגשה שאני מוכר את עצמי בזול.
לפחות, הייתי מבקש איזו משכורת

יותר גבוהה.״
ולמרות הלבטים, הקשיים והמרירות,
מעיד יו סי פולק על עצמו שהוא
בן־אדם אופטימי :״בבוקר אני קב
שמח. אבל אני מתעצבן מהר. אני
מפחד לשמוח מהר. אם קורה משהו
טוב, זה נראה לי סימן רע. לשימחד
צריך כיסוי, לעצבים לא.״

ענתסרגוסטי

הוגו במחנה־ריכח;

י יו טי פולק (משמאל) יחד עם דורון
הומו״טכטואלים כשני תבורי,
במחנה״ריכוז נאצי, בעת מילחמת העולם השניה. בתחילת ההצגה חובש

פולק פיאה נוכרית, וכשהוא מגיע למחנה־הריכוז, מגלחים את ראש
יו סי מטפר כי הקהל שבא לצפות במחזה מגיב לעיתים בזעו
ובאלימות, צועק לעבר השחקנים ופעם אף זרקו חפצים על הבימו

נבדה לפולה ונוח מוזס
בשעה 8וחצי בבוקר של יום החמישי נולד
בעלי י די עו ת
הנכד הראשון
ואשתו
א חרונו ת, ולד״ר
הסבים והסבתות הטריים ידעו מייד מה קורה.
הם ישבו מחוץ לחדר־הלידה.
ביקשה מבעלה,
לשעבר הכתב הצבאי של הטלוויזיה, לספר
לה על מילחמת לבנון. היה זה באמצע הכאבים
של צירי הלידה. עמירם, שהיה נוכח בלידה, סיפר
לה סיפורים מצחיקים מהמילחמה, לקול צחוקם
של הרופאים המיילדים.

לפולה ונוח מוזם,
יצחק ניפקד

ניודי מוזם־ניר
ניר,

מרים.

עמירם ״

פולה מתם

ידועה ברבים בתבשילי המיטבח
המיזרח אירופי שלה, במיוחד גפילטע־פיש. מעל
צלחת של דג קרפיון ממולא היא מצליחה לפתור
הרבה בעיות במערכת י די עו ת א חרונו ת,
סיכסוכים ואי־הבנות. הפטנט שלה הוא פשוט:
בכל יום שישי היא עורכת ארוחה מישפחתית,
מאכילה את הניצים ומפשרת ביניהם. לנכד
הראשון שלה, שזה עתה נולד, מצפים הרבודהרבה
דגים ממולאים בימי חייו. הוא אולי עדיין אינו
יודע זאת. אנחנו יודעים.

אורי ליכרנט

למיס־במוצאי־שבת
הובא
עדת שה סי מון בירושלים, בתואנה שהוא צריך
להיות מתווך בעיסקה של רכישת מטוס. כשנכנס
אורי למיסעדה הוא החוויר מהתרגשות: חיכו לו
16 איש שבאו מתל־אביב, כדי לערוך לו מסיבת
יום־הולדת, לרגל 31 השנים שלו. אחרי הארוחה
המשיכה החגיגה במועדון קו סמו ס, ונמשכה עד
לשעות המאוחרות של הלילה.
את מסיבת יום־ההולדת ערכה לכבודו חברתו
מזה חודש וחצי, מלכת־היופי (לשנת )1980

אילנה שושן.

ג׳ודי ניר ואביה, נוח מוזם
אי ך ב מי לחמ הז

את הילד
שימי תבורי

לא קיבל אשרת כניסוז הזמר לארצות־הברית. אחרי התרוצצויות של יותר
מחודש, הודיעו לו בקונסוליה האמריקאית, שהוא
יורשה להכנס רק אם ימציא מיכתב מאשתו
שבו היא מאשרת שאין לה התנגדות
שבעלה יורשה להיכנס לארצות־הברית.
אחרי שיחות ממושכות עם ג׳ניפר, שברחה
ממנו לפני יותר מחודש עם י לד ם( ה עו ל ם הז ה
,)2385 היא הודיעה לו שהיא מסרבת להמציא לו
את המיכתב, מפחד שהוא יבוא אליה כרי לחטוף
את בנם

ג׳ניפר,

אלירן.

אילנה היא אשה רצינית, ממש לפני החתונה
אחרי רומן
היא עזבה את חברה
של שלוש שנים. כשהחליטה שזה לא זה — לא
היססה לרגע.

מזה יותר מחודש ניסה תבורי להיכנס
לארצות־הברית. בהתחלה ביקשה הקונסוליה
מיכתב־אישור ממישטרת באר״שבע — שימי

היא הכירה את אורי ליברנט כשנסעה להופיע
באילת. אורי עוסק בטיס מגיל . 17 אביו נהרג
,בתאונת־מטוס לפני 11 שנים וחצי.

מעשנת, אינה שותה ואינה מצטלמת בבגדים
שקופים.

אילנה לומדת כיום באוניברסיטת ב ר־ אי לן
בחוג למדעי־המדינה, ושואפת להיות עיתונאית.
היא בתו של פועל בתעשיה הצבאית, אינה

כאשר בדקתי זאת אישית, התברר לי שהחזה
שלה בכלל לא שזוף, בדיוק ההיפר מהחזה של
שהוא כמעט שרוף, אבל זאת כבר
הבעיה של בעלה,

מוריק עברון,

פינצי מור,

עמי מור.

ג׳ניפר תבררי ואלירן
ב חזר הלה רי םול סו סי ם
נתפס בזמנו עם סמים, ונוקה אחרי שמישהו אחר
לקח על עצמו את האשמה.
אחר־כך נשלח למטה הארצי בירושלים,
להביא מיכתב־המלצה. כשהביא מיכתב כזה,
החליטו בקונסוליה שהחתימה לא ברורה וי ש
חשש לזיוף. שימי נסע שוב לירושלים, חזר עם
חתימה חדשה.
רק אז הודיעו לו, שבעצם לא תינתן לו
אשרת־כניסה אם לא ימציא מיכתב הולם
מג׳ניפר.

מספר שימי , :אני מרבה לדבר אתה, לא מדובר
על גירו שין, אבל היא לא מתכוננת לחזור לארץ
בטח עוד כמה חודשים טובים.
״היא חזרה להרים ולסוסים, שכל־כן־
התגעגעה אליהם. אני יודע שהיא לא צריכה
כלום, אבל שלחתי לה בעזרת ידיד 1500 דולר.
שיהיה״.
לשאלה אחרת ענה: יש לי בחור שהוא הנהג
שלי, שהוא גם מטפל בי וי שן אצלי לפעמים. הוא
שמסדר את התור של המעריצות״.

שימי תבורי ואלירן
יש מי שדו אג ל תור

סיפורי
מעוז
על אלינור מעוז

שנהרגה, ממשיכים
להתאבל אנשים רבים, בתום השיבעה עלו לקבר
לא רק ההורים וכמה ידידים אלא גם
ידידה התורכי של אלינור. הוא ישב
שיבעה ליד אביה, איש״הביטוח
וביקר יום יום בבית־הקברות. הוא נמצא כיום
במצב נפשי קשה, כי רק לפני חודש וחצי לקתה
אחותו בת ה־ 17 וחצי בדום־לב, ונפטרה במלון
מיגדלי דניאל, שבו התגוררה — אותו המלון
ואלינור מעוז.
שבו התגוררו גם
בעלה לשעבר של אלינור,
חברה הראשון, ובכה צילצל בטלפון. הוא מזועזע, כי לדבריו רק לפני כמה
חודשים סיפרה לו אלינור שהיא היתה אצל
בחיפה,
מגדת־עתירות
שניבאה לה שהיא תיהרג בתאונת־דרכים. איתן
מסתובב ברחובות ניו־יור ק ומראה לכל אחד את
תמונתה של אלינור, הנמצאת בארנקו. הוא
הגדיל תמונה שלה והפך אותה לפוסטר־ענק,
המקשט את דירתו בניו־יורק.
אל המתאבלים האלה הצטרפו גם המחזרים
ישראלי
של האם, ניצה מעוז.
מברזיל, גרוש ואב לארבע בנות, תרם לאלינור
את חלקת־הקבר שלו בקרית־שאול. את החלקה
הוא ירש מאביו.
מיד אחרי תום השיבעה הגיע גם המחזר
הוא תירץ את
התורכי של האם,
אי־בואו להלוויה בזה שהוא לא רצה להרגיז את
בעלה־לשעבר של ניצה, דני מעוז. אבל ניצה
הודיעה לו ברורות שהיא לא מוכנה לראותו עוד.
במימצאים שהתקבלו אחרי הניתוח של גופתה
של אלינור הוכח שהיא לא היתה שתויה, וגם לא
מסוממת.

כמאל

אסא,

דני מעוז,
ניצה איתן גולדמן,
לשלום פסטנר,

מרים ססקטור,

יופי אליעזר

ז׳ק תותח.

דמ מו־ א 1ת1
דבר פעמיים
לזזחרונה נחת בארץ, בטיסת צ׳רטר מניו־יורק
עורך־דיו ידוע. הוא בא כדי להסדיר סופית את
התשלום עבור הפלה שהוכרח לשלם עבורה. הוא
שילם לעורן־־דין, שייצג את המתלוננת, סכום
של 4000 דולר, המחיר של ההפלה, בתוספת
השכר של עורו״דינה. בזה הסתיימה הפרשה
שעורד־הדין עוד יזכור את ליקחה הרבה זמן.
זה התחיל לפני כמה חודשים. באחד הביקורים
שלו בארץ ניהל עורך־הדין פלירט עם גרושה
המתקרבת לשנות זד 40 שלה, אם לילד,
המתגוררת בתל־אביב. אחרי שחזר לניו־יור ק
הגיע מיכתב מעורך־דין מקומי, שהאשה היא
בהריון והיא דורשת את הכסף עבור ההפלה, או
שהיא תלד את הילד והוא ישלם כל חייו
דמי־מזונות לה ולילד.
,י ת כן שאותו עורך־דין לא ידע שלאותה אשה
יש ראהה קבוע, מהנדס נ שוי מחיי׳ה•

טדי שאולי
עוד פעם אבא

אלינור מעוז ז׳׳ל

מנדי

פו סטר על ה קי ר
יורש לשאולים
טדי שאולי
בפעם

עומד להיות בימים אלה לאבא
השלישית. לטדי יש בת מנשואיו

אסתר זבקו.

לדינה כרכה,
נוספת ובת הראשונים אשתו הנוכחית, דיילת אל על.
חגג ביום החמישי שעבר
אחיו,
את מלאת שנתיים לחברותו עם
החברות החלה כששמע רפי על בחורה יפהפיה
הנמצאת בבסיס של חיל־האוויר אי״שם. רפי מצא
את הבסיס וחיכה לה במכונית הסיטרואן־ שלו.
זה׳החל כטרמם, והפך לרומן הגדול ביותר שלו.

משרונה,
רפי שאולי

ירדן לוינסון.

מה לעשות ננגדים בעוד שבועיים תסתיים תוקפה של המיפרעה עבור לשלושה חדשים ששילם
חלקו בהחזקת הדירה המשותפת שלו ושל

רונן שגיא

תמי בן־עמי.
הדוגמנית תמי מתפקדת כלפי־חוץ כרגיל. אבל היא
עברה טראומה חמורה ביותר אחרי שנעצר רונן,
שותפה־לדירה, כחשוד ברצח של יעקב
אלטרוביץ.
כל בגדיו של רונן נמצאים בדירה, ושמו עוד
מתנוסס על הדלת. אמו לא הראתה שום
התעניינות ברכוש בנה, ותמי אינה יודעת עד
היום מה לעשות בבגדים אלה.

בזמנו החזיק רפי מעמד בנשואיו עם
בקושי חמש שנים, כשבאמצע ניהל, בין השאר,
רומן לוהט ביותר עם
מאז גי רו שיו הוא החליף נערות בלי סוף. אך
לירדן הוא מתייחס ברצינות, והם מתגוררים ביחד

רפי שאולי וירדן לווינסון
טרמפ מ הב סי ס

מאז תחילת ההיכרות ביניהם. ירדן היפהפיה,
בעלת העיניים הכחולות והשיער הבלונדי, עלתה .
לארץ בגיל שנה, בתו של רופא־עיניים. לרפי יש
הוא נראה צעיר מגילו,
כידוע, בת בת
אך הוא לבטח, משתוקק להעניק לאמו, שאליה
הוא קשור במיוחד, את הנכד־היורש המיוחל.

,14 דנה.

סיטרה האיש שר עידית פאנק, שלקתה
בגידול בואשה, נותחה וחזות לתנקד חלקית
פגשתי בה בביתה בתל־אביב. היא
היתה נרגשת ביותר, למחרת הפגישה,
שנערכה בשבוע שעבר, היא אושפזה
בבית־החולים, אחרי שהתגלו זיהומים
בתפרים של הניתוח.

להלן סיפורה המלא על מה
שאירע לה, כפי שסופר
לשולמית יריב.
לפני 10 שנים הפסקתי לשמוע את
השעון המעורר, כשהראש היה, מונח
על הצד הימני.
הלכתי לרופא אוזניים. בבדיקה
הוכח שיש ירידה בשמיעה מצד ימין.
ביקשו ממני שאהיה במעקב.
ממעקב למעקב התחילה הירידה
בשמיעה.
אחר־כן־ התחלתי גם לא לשמוע
באוזן שמאל.
בדיקות לי לעשות התחילו רציניות. חמש שנים עברתי בדיקות,
עד שהתברר שאין שום קשר בין מה
שקרה באוזן הימנית ובין מה שקרה
באוזן השמאלית. היה ברור, שבאוזן
ימין יש פגיעה עיצבית.
התחילו לעשות לי סוג של צילומי־רטנגן,
מין סריקה •מוחית, לגלות
גידולים.
לא גילו כלום. הרופאים לא הבינו
מה קרה לשתי האוזנים.
לפני שנה וחצי התחרשה אוזן ימין
באופן סופי, ובאוזן שמאל הייתי
שומעת רק בעזרת מכשיר־שמיעה.
הזריקו לי חומר צובע לווריד. אסור
היה לי לזוז, ועברו בי זרמים חמים
וקרים. אבל זאת עדיין היתה הזרקה
עידית פאנק היתה בין הראשונות
סבירה.
!בישראל שעברה ניתוח הקטנת ה־לפני
חצי שגה הרגשתי לחץ נורא קיבה. אחרי הניתוח הורידה 35 קילוגרם. בתמונה מימין: בסרט חסמבה.
חזק מאחורי הראש 24 ,שעות ביממה.
נוזל, ששאבו מחוט־השידרה. במקום
יש לי כוח אדיר לסבול כאבים, גם
אני לא היפוכונדרית, ובחיי לא
הנוזל שהוציאו, החדירו אוויר שזרם
נפשיים וגם פיסיים.
המצאתי מחלה.
למוח. על הרקע של האוויר אפשר היה
• אבל זה היה איום. יותר איום מאיום.
כשנגמר הסיוט, הוציאו אותי על
מיטה, שסביבה עמדו שלושה רופאים.
נוי שאלתי את הראשון. הוא היפנה את
מבטו לשני. רק השלישי העז לספר לי.

ר ם׳ ניתוח הקיבול

הפחד

נשאר

ך* ביתי נורא.

ך פני שלושה

שבועות באה ארצה
מ שווייץ הציירת ה€בטיסה
מוכשרת
עידית פאנק.
כשסיימו אחרוני הנוסעים את
ירידתם מהמטוס, הורדה עידית לאט
ובזהירות, כשהיא ישובה בכיסא־גלגלים.
זהו
פרק נוסף באודיסאה של ילידת
תל־אביב בת ה־.31
לא רבים המתינו לה. יחד עם אמה,
שליוותה אותה למסעה ב שווייץ, ועם
מירי זכרוני, חברתה הטובה והמסורה,
נסעה עידית לביתה, שם המתינו לה
שני ילדיה, לירז בת ה־ 10 ובן בן ה־ .6
ראשה של עידית היה עדין חבוש,
אחרי שנותחה חודש קודם בציריך,
להסרת גידול שפיר.
עידית היא בת להורים צברים,
תל־אביביים, שנצבו לימינה כל העת.
בגיל צעיר היא החלה מתבלטת. היתה
במועצת־התלמידים בגימנסיה, היתה
חברת משלחת־נוער לחדל, כתבת
צעירה במעריב לנוער. אחר־כך
נרשמה ללימודים במידרשה לציור
ואמנות בהרצליה.
בגיל 19 נישאה לחבר־נעורים, אבי
פאנק, שהוא מורה לחינוך גופני
ולתנועה, ועבד גם בפיקוח בשירותי
גדנ״ע.

יי ׳ 46

במשך זמן מה היססה, אם לפנות
לתיאטרון או לציור. בסוף היא בחרה
בציור.

^ מהט בין

זה היה כאב לא מובן, וזה לא מצא חן
בעיניי. הלכתי לרופא ואמרתי לו: אני
חושבת שיש לי גידול בראש.
עברתי בדיקה איומה ב אי כי לו ב.
הכניסו לי מחט בין החוליות והוציאו לי

לזהות את הגידול.
אחרי הבדיקה אושפזתי כמה ימים,
כי אי־אפשר ללכת או לעמוד. גם אחרי
זה במשך 12 יום לפחות, י ש כאבי־ראש
איומים ובחילה, והרגשה איומה.

^ החוליות
חרי הלידות
נטתה היא
להשמין. יום אחד החליטה לשים
קץ לדיאטות המתישות, החליטה על
צעד דראסטי: ניתוח של הקטנת מימרי
הקיבה.
זו שיטה שונה מהשיטה המקובלת
להקטנת אורך המעיים.
בניתוח נכרתה כעשירית מגודל
הקיבה.
התוצאות דיברו בעד עצמן: היא
הורידה ממישקלה 35 קילו.
לאט־לאט היא החלה להתפרסם
בציור, ציירה עטיפת־ספר לנורית זרחי,
ועטיפת־תקליט לחווה אלברשטיין.
היא למדה והשתלמה אצל הצייר
ריימונד ראולי קינג, וב־ 1976 הציגה
את יצירותיה בגלריה של הדסה
קלצקין בתל־אביב.
ב־ 1978 היתה לה תערוכת־יחיד
ביפו. היא הציגה בגרמניה, בגלריה ביריד אומנות בתל־אביב, ובבזל שב־שוויי

131

אינה יכולה לעסוק בעבודות הבית, ונעזרת בחברתה מירי זכרוני.

הם הרגיעו אותי,
שאקבל זריקת־ארגיעה, שאחריה
אקבל׳הסבר.
מאותו הרגע, הכל נראה לי לא
חשוב. כי עד לאותו היום היו לי חובות
במכולת, ומעכשיו היה לי גידו ל
בראש.
שיחררו אותי הביתה, לא לפני
שהסבירו לי מה שיש לי: גידו ל על
עצב השמע. זה גידול שפיר, אין לו
גרורות.
כל גי דו ל בראש מסלקים. הגידול
הזה יכול לעשות נזקים, בהתאם
לצמיחה שלו. קודם הוא גורם לה תחרשות,
אחר כך הוא מתקדם הלאה.
מתעלת־השמע יוצאים שלושה
שעליו היה
עצבים: עצב־השמע,
הגידול, עצב שיוו׳״המישקל, שאם
הגידול לא הורס אותו, הוא נהרס
בניתוח. עכשיו בצד ימין אין לי שיווי
משקל. העצב השלישי הוא עצב־שריר״הפנים.
אם הוא נפגע, אז חצי
הפנים נופלים. זה מה שהיה ליגאל
אלון המנוח.
חוץ מזה, הוא ממשיך לגדול. ואז
יכול להיות שיתוק של חצי פנים. אם
הוא פוגע בקרום־המוח, הפגיעה יכולה
להיות פטאלית.
עשיתי דוקטורט בעניין, בגלל
הפחד. היום יש לי מידע אדיר, אבל
הפחד נשאר. י ש שתי ידיים, שאותם
אפשר להחליף, וגם את הרגלים אפשר
להחליף, אבל ראש י ש רק אחד.
וכשמישהו ביחסים טובים עם הראש
שלו, כמוני, הוא חרד נורא.
היה ברור לי שאת השמיעה לא
י חזירו לי.
אחרי חקירה הסתבר לי, שבארץ אין
נסיון בניתוחים מסוג זה. היה ברור לי

המקובלת

יגרום

שניתוח בשיטה
שיתוק בחצי פנים.
התברר שיש שני מקומות בעולם
שבהם נערכים ניתוחים מסוג זה. אבי
השיטה נמצא בלוס־אנג׳לס, והתלמיד
שלו, פרופסור ידוע, נמצא בציריך.
התחלתי לשאול שאלות טכניות,
כדי להרגיע את עצמי.
התחלתי להסתובב עם גידול.
הגידול הוא עצמאי, הוא לא מבקש
רשות, את לא יכולה לגעת בו.
הכנתי שני תיקי־מיסמכים, אותם
שלחתי ללוס־אנג׳לס ולציריך. ישבתי
כמו אידיוט וחיכיתי לתשובה. חייתי
בין חלוקת הדואר האתת וחלוקת
הדואר השנייה.
הגיעו שתי תשובות. כל הזמן
קיווי תי שיש טעות בצילום הרנטגן
שנעשה בארץ. התשובות היו: יש לך
גידול.
בלוס־אנג׳לס ביקשו 50 אלף דולר
עבור הניתוח. ב שוויי ץ ביקשו בשביל
אותו ניתוח 20 אלף דולר.
הייתי בהלם. לא היו לי 50 אלף
דולר, גם לא 20 אלף. היה לי ברור
פיתאום, שאני תלויה בידיים של
מנתח, שנודע לי שהוא עורך את
הניתוחים רק בימי השישי, ובכלל הוא
יצא לחופשה לחודש.

אגרוף של מועקה בוקר

הסתכלתי במראה.

6ארבעה חדשים הסתובבתי כמו
סהרורית, בגלל ההרגשה שאת חייבת
לנסוע לארץ זרה, ולהפקיר את הראש
שלך. זה היה כאילו להתאבד בחלל.
בדיוק באותו הזמן התחלתי בהכנות
לתערוכה. היא היתה אמורה להיות
בנושא מוסיקה. באותו זמן שמעתי
המון מוסיקה.
החלטתי שרביעיית־מיתרים תנגן
בפתיחה של התערוכה, כל השמלות
י היו מבד מקושט בתווי מוסיקה. כל
השמות של הציורים היו מוסיקלים.
ואז, כשהגיעה התשובה, הייתי
בחזרות בהיכל ה תר בו ת ל״שבוע
הוברמן*.
התאריך לניתוח נקבע לזמן שבו
הייתי צריכה לפתוח את התערוכה. היו
לי כבר חלק מהציורים, כסף לא היה לי.
קיבלתי פניה מעורך־דין, שהציע
לערוך לי תערוכה בביתו. זה היה 10
ימים לפני הנסיעה ל שוויי ץ.
רבים באו וקנו, ואני אספתי אח
הכסף.
ערב הנסיעה עשו לי מסיבת־פרידה.
נסעתי בהרגשה, שאולי שוב לא אראה
את כולם.
נסעתי ב־ 5במאי, כשאני מלווה
על־ידי אמי. אבי נשאר עם הילדים.
לפני שנסעתי, ידעתי שהגידול הוא
בגודל של 3מילימטר. אמרו לי שהוא
מרוחק רק במילימטר מקרום־המוח. זה
מזל שהבחינו בו בזמן. כך זה עדיין
נחשב לניתוח חוץ־מוחי.
כשהגתי לציריך, התברר בבדיקות
שהיתה התפרצות גידולית בזמן
ההמתנה. בארבעה חודשים תפח
הגידול יותר משהתפתח בעשר שנים.
הוא גדל למימדים של חצי אגודל של
גבר. הוא כבר לחץ על קרום המוח ועל
העצב של שריו״הפגים. הגעתי בדקה
ה־ .90
עשו לי בדיקות איומות מחדש,
הבדיקות נורא מכאיבות.
אבל מה שהיה מהמם, זה להיפגש
עם אדם שעומד לנתח אותך, אדם שכל
גורלך נמצא בידו. כל מה שעשית
בחייך, כל החינוך שלך, התערוכות,
הילדים, כל מה שאספת — הכל נמצא
בידיו של אדם שלא הכרת קודם.
בשבילי הוא היה אלוהים, ואני
הייתי בשבילו רק עוד פציינט. אמרתי
לו בדיוק את מה שאני מרגישה
פרופסור פיש הוא שם כלל־עולמי,
איש משגע — שקט מאוד וסמכותי.
נורא בכיתי. יחד עם הדמעות, יצא
לי אגרוף כזה של מועקה מן החזה.
ידעתי שאין לי הרבה אפשרויות,
ידעתי שעוד יו מיי ם אדע מה קורה לי.
שכבתי יו מיי ם בביודחולים משגע
— בחדר פרטי יפה. די מיי תי לעצמי
שאני נמצאת בהבראה.

ניוח הדבש:

ן בגיל 16 הבירה עידית את בעלה לעתיד, אבי
1 פאנק, ואחרי רומן בן שלוש שגיס הס נישאו.

בתמונה למעלה: בירח־הדבש. בתמונה למטה: צילום שצילמה אמה של

שוויי ץ ה
מחוץ
לחלון נראתה
רוגעת.
אבל אני התחברתי לטלפון כמו
לאינפוזיה. זה היה האנטיביוטיקה שלי.
לאמי מגיע. צל׳׳ש. היא לא עזבה
אותי לרגע במשך חודש.
ב־ 13 במאי נותחתי. היה זה יום
השישי.
בבית־החולים ב שוויי ץיש אחות
לכל דבר: אחות לפלסטר, אחות
לגילוח. כשגילחו לי את התלתלים
שלי, הרגשתי כאילו מגלחים את
מחלפות־שימשון.
מה שנהדר איתם, זה שהם היו
סבלניים. בארץ מגלחים ללא חשבון,
ללא התחשבות. שם מדדו עם
סנטימטר עד היכן בדיוק צריך לגלח,
בדיוק של מילימטר.
האחות גילחה אותי ו אני בכיתי.
שפכתי דמעות כמו ניאגרה.
הגיע יום הניתוח. ב־ 8בבוקר היה
לי רעד בגוף, הרגשתי שאין דרך
חזרה. לא ידעתי אם תהייה עוד עידית,
אם זו תהיה עידית עם פנים משותקים.

אמי באה להיפרד ממני. אחרי
הטיפול הם רצים עם המנותח מהר
מאוד מקומת־ההרדמה לקומודהניתוח.
אמי לא יכלה לרוץ, והם היו. אדיבים
מספיק כדי לחכות לה עד שהגיעה.
הייתי כמו תינו ק בן שנה, כמו ילד
שאומר שלום לדודה. עשיתי לה שלום.
המרדים לא היה שכן שלי, האחות
שמולי לא עשתה בייבי־סיטר אצל
החברה שלך. כולם זרים, והם מדברים
סוויצריש, דיאלקט שוויי צי שלא רומה
לשום שפה.
לפני הניתוח הלכתי עם אמי
לקרקס שווי צי. היה שם ליצן שעשה
להטוטים של בועות־סבון ענקיות.
הרגשתי שהבועות הן החיים. כי
בועות־הסבון הם פרדוקס: אי־אפשר
לשחק בבועות. ראיתי בזה מן סמל
לחיים שלי — הנה יש בועות שכל
הצבעים שעליהן הן השתקפות.
הצבעים היו מאוד ממשיים, אבל הם היו
רק השתקפות של המוחשי. רגע
הבועה קיימת ואחרי רגע נעלמת.
חיכיתי שהקהל יתפזר וניג ש תי לליצן.

עידית בבית־החולים בציריך, למחרת הניתוח שבו הוצא הגידול מראשה.
כשחזרה מ שוויץ נפרדו אבי ועידית. .עכשיו יש לי פחות כוח לפשרות, היא
מסבירה, למדתי להבין כמה החיים חשובים ושאסור לעשות מהם צחוק׳.

הבטחתי לעצמי, שאחרי הניתוח אראה
שוב את הליצן שמשחק את חיי. מאוחר
יותר הסתבר לי, שהוא בא יום לפניי
ועזב יום אחריי.
כל חיי הן בועות. אחרי הניתוח הוא
בקושי זיהה אותי, כשהובלתי על
כיסא־גלגלים לקירקס.
הניתוח ארך שש שעות. כשהת עוררתי,
מצאתי את עצמי עם צנרת
מאוד סבוכה.
היו לי כאבי־תופת. אי־אפשר לזוז.
כל תנועה גורמת כאבים. את לא יודעת
מה איתר, את לא יודעת מה את רוצה,
כי מה שאת רוצה זה שתעבור ערך דקה.
הצמידו לי אח, שהיה לידי שלושה
ימים. אחרי זה העבירו אותי לחדר אחר.
זה כמו לחזור הביתה.
כשהתעוררתי, כאבה לי מאוד
הבטן. אני לא זכרתי מדוע בכלל
נכנסתי לבית־החולים, ואז הסתבר לי
שהוציאו לי ריקמה שרירית מהבטן
והשתילו לי אותה בראש, במלל שנוצר
בסחוס, במקום הניתוח.
אחר כך התחיל תהליך ההחלמה.

אנשים חושבים ש שיווי מישקל נפשי
זה דבר חשוב, אבל לי לא היה שיווי
מישקל פיסי. איזו הרגשה זה ללכת
לשירותים הנמצאים בסוף המיסדרון,
בצד ימין, ולהגיע לחדר השמאלי,
שהוא חדר הטלוויזיה!
אחרי חודש חזרתי לארץ בתוך
כיסא־גלגלים.
אני זקוקה להרבה סבלנות. מבפנים
אני בסדר. אני מאוד רוצה ללכת
למסיבה, אבל אני יכולה להישאר
ברצון בבית.
אין לי פוקוס. בבית אני מתחילה
להסתדר, בחוץ אני צריכה ליווי.
יש לי גב משפחתי חם וחזק. כולם
מעודדים אותי, וזה דבר חשוב. כי
כ שנוגעים בפתיל החיים, ההסתכלות
על החיים משתנה, סדר־העדיפויות
משתנה. .פיתאום י ש פחות כוח
להתפשרויות. למדתי להבין כמה
החיים חשובים.
את לא יכולה לעשות צחוק מהחיים
יו מיי ם אחרי שחזרת מהניתוח. לכן
דרכינו של אבי, בעלי, ו שלי נפרדו.

47״5י

אברהם גינדי מפתיע שוב במכירה מיוחדת
ל־ 18 דירות בלבד
מחיר

תנאי ת שלום
לפי אפשרויות הקונה
אפשרות ל-ו\זו שנ^/ח־ו

ראשון־לציון
מחיר מחירון
בגבעת לוינ סון 3חדרי ם

כולל מ.ע.מ. ופיתוח

במרכז העיר 3 חדרי ם
כולל מ.ע.מ. ופיתוח

במרכז העיר 4 ,חדרי ם
כולל מ.ע.מ ופיתוח

בגן הברו שים די רו ת מוב חרו ת
ואח רונו ת 5חדרי ם.

| בני-ברק

$ 80:000

בטחון בטחון מלא לכספי הרוכשים
באמצעות ערבות בנקאית צמודה

עד $15,000
הנחה ממשית

מס׳ דירות
מחיר מבצע במבצע
$60,000

תל-אביב
מחיר מחירון
ברח׳ לסל 22 כבנין יו ק ר תי בן
8די רו ת בלבד 3 ׳/2 ,ח דרי ם

$ 65,000

$ 70,000

רח׳ היבנר 5חדרי ם +גג

$130,000

8די רו ת בלבד 4 ,חדרי ם

$ 77,000

רמת-השרון
$ 58,000
$110,000

פתח-תקוה
רח׳ עין גנים — כרמלי
4 ׳/2ח דרי ם
במרכז העיר 4ח דרי ם

$120^00.־

ה סולידי בבנין יו ק ר תי בן

3חדרי ם +גג +חדר
4חדרי ם +גג +חדר

$105,000

ברחי חתם סופר ,9בצפון

$226,000

מחיר מבצע

מס׳ דירות
במבצע

$ 85,000

300:מי £
נתניה גני ניצה ה פרוי ק ט היו ק ר תי
ביו תר הנבנה היו ם בנתניה.

ס$7$*60
$>45,000,

$81,000
$64,000
$105,000

3ח דרי ם

$ 6X000

4חדרי ם

$215,600

2ח ד רי ם

$ 55,000
$ 75,000
$ 99,000

שפע של שכלולים בבל הדירות על פי מסורת הבנייה של
לזכאי משרד השכון, מ שרד ה קלי ט ה ואחרים הלוואות מכספי החברה עד $50,000.-בהחזרים נוחים עד 15 שנים.
מבצע אברהם גינדי בשתוף בנק לפיתוח ולמשכנתאות מקבוצת בנק דיסקונט.

גינדי

פתוח ב מוצ אי״ שב ת
לרגל המבצע יהיו משרדינו בתל-אביב, בפתח-תקוה ובראשון־לציון
פתוחים במוצאי-שבת החל מצאת השבת.

משרדנו בלונדון
5 *.ז ח >6ן 8 6

המחירים אינס כוללי מע״מ

320

1101156ץ 16ז \ 1 0

5^8161.6361748־1 8׳ו\ 1 x111)100

אברהם גינדי בונה דירו ת שאנ שים אוהב>ם

מי ראה את הילד הזה

1300
^ ני רוצה

את הבן שלי.
השופט קבע שאני צריכה
לראות את הבן לפחות פעם אחת ב שבוע.
אולי מישהו ישמע אותי
באמריקה וי עזו ר לי למצוא את בני?״
מבקשת מרים גרינברג כשדמעות
בעיניה.
״כל ילד שאני רואה ברחוב, אני
מתחילה לבכות. כשאני קונה לילדה
שלי מתנה, אני מתחילה לבכות. הכל
מגעגועים. אילו הייתי יודעת היכן הבן
שלי, הייתי נוסעת אליו ברגע הזה. אני
מתחננת לפני היהודים ברחבי העולם:
מי ששמע עליו או ראה אותו, שינסה
לתת לי שמץ של ידיעה עליו!״
צבי גרינברג 36 בעלה לשעבר
של מרים, היה בעל עצבני. בהתם־
רצויות־הזעם המלוות קללות עסיסיות
לא היה לו די. לעיתים קרובות היה
מוסיף ומכה את אשתו מכות נאמנות.
המריבות הפכו אצל בני־הזוג
גרינברג לחלק קבוע ושיגרתי, ב־13
שנות נישואיהם. הילדים כבר היו
רגילים להן. הבת, קרן, פחדה מאוד
מאביה. גם היא, כמו אמה, הספיקה
לטעום את נחת־זרועו של אביה יותר
מפעם אחת.

האם היה
גורן גרינברג
יוסדה שוחמנו
שניי

לו .״אך כבר מההתחלה שום דבר לא
היה מתוק בינינו״ ,גילתה השבוע
בביתה שבבת־ים.
האיומים בהתאבדות הפכו קבועים
ותכופים .״כל פעם שנוכח לדעת
שהגזים בהתנהגותו. היה מזנק לעבר
המירפסת בנסיון להתאבד. היינו רצים
ואוחזים בו, שלא יבצע את זממו. רק אז
היה נרגע״.
הוסיפה מרים בכתב־התביעה:״בעלי
אינו יציב בנפשו, עצביו רופפים ו אינו
אחראי למעשיו. לאחרונה הוא מאיים
שירצח אותי לפני שייתאבד. הוא נוהג
להסתבב עם סכין חשמלית קופצת
ואולר גדול. מאחר שאינו יציב, אני
מפחדת מפניו. לילדה הוא אמר
שישחט אותה אם תלך לסבתא״.
היה זה אביה שסיכל את מחשבותיה
על גירו שין .״מה יגי דו השכנים,״ טען
לעומתה. האב לא האמין שחתנו מ תאכזר
לבתו.
מרים אהבה את אביה ולא העזה
להמרות את פיו :״הייתי הבת של אבא,

והוא היה בשבילי גב חזק״ .כשנסתה
להציע לבעלה גירושין, נענתה בלאו
מוחלט, ובאיום עליה :״גט לא תקבלי.
אני אחתוך אותך לחתיכות ואכנס
לבית־הסוהרד
הבעל סירב להיפרד מאשתו. החשש
שמא גירו שיו יפרידו בינו ובין בנו
הקטן, גולן, הטיל בו אימה.
גולן היה הבן האהוב של אביו, וגם
זכה ביחס מועדף, על־פני קרן, הבכירה.
את כל מירצו השקיע האב בבנו יחידו.
הוא נהג לפנק אותו ולקנו לו את כל
המישחקים: הפשוטים, החשמליים והאלקטרוניים,
כולל מישחקי וידיאו.
מספרת על כך מרים :״גולן נחשב
בעיניו ליורש־העצר שלו, והוא לא
הפסיק לקנות את הילד בצעצועים״.

הסתלקות

ב־ 1ביולי 1981 ניתן תוקף חוקי
לגירו שי השניים. הבעל נעתר להעניק
את הגט רק אחרי שהובטח לו שהבן,
גולן, יישאר באחזקתו. כל מאמציה של
האם למנוע ניתו ק בין שני ילדיה עלו
בתוהו. היא נכנעה לתכתיב.
האב מיהר להוציא צו־עיכוב יציאה
מן הארץ נגד מימי וקרן, מחשש שמא
תיסע גרושתו לבני־מישפחתה השוהים
בקנדה, ותרחיק את בתו ממנו.
גם האם נהגה כמוהו.
אך היה זה האב שחיבל במזיד
בהוראות בית־המישפט. למרות שפסק־

כל מאמציה עלו בתוהו. גם הקשרים
שהפעילה המישטרה בחו״ל לא נשאו
עדיין כל פרי.
האשה חושדת שלמישפחתו של
צבי י ש חלק בהסתרת הבן. אחיו והוריו
של צבי גרינברג הם יהודים חרדים.
ולדעתה ייתכן ששיתפו־פעולה עם
יהודים חרדים היושבים מעבר־לים.
״אם זה ימשיך כך,״ אומרה ,״זו
תהיה פרשת יוסל׳ה שוחמכר מס 2
אמו של צבי, הגרה בבת־ים, אינה
מוכנה להגיד ולוא מילה אחת על בנה
או על נכדה. לאחרונה ערכה המישטרה

בחשאי

ן* תפנית בחייה

של מימי חלה
1 1עם מותו של אביה. רק אז העזה
האשה המוכה ליטול יוזמה כדי לשים
קץ לנישואיה האומללים. התנהגות
הבעל הוחמרה, כי ״לא היה לי גבר
שיעמוד לצירי, והוא ניצל את זה״.
הפחד הוביל את מימי לעורכת־הדין
שרה בן־מנחם. האשה הגישה בקשה
דחופה שבעלה יעזוב את הבית, כדי
למנוע את הטרור שהשליט.
כשניתן הצו למניעת כניסתו של
הבעל, מיהר הוא לקחת את הבן אליו.
במישפט גירו שי הזוג אמר השופט
יהושע זמיר :״ ב ר רו כלל אני מנסה ל עשות
שלום־בית בין בני־הזוג. פה אני
לא רואה שיש מקום לכך. אני מציע
שייפרדו״.

אב צבי גרינברג
מישפחה חרדית

בתביעת הגירושין שהגישה האשה
נגד בעלה היא ציינה :״הילדה שרויה
בפחד תדיר מאביה, וכשהוא רק
מתקרב אליה היא מרימה את ידיה
בפחד, מתוך התגוננות.״
אחיה הצעיר של קרן, גולן, סבל
פחות. הוא היה בן התפנוקים של אביו.
אין זה פלא, איפה, שיום אחד נטל
עימו האב את בנו ונמלט לחו״ל, מבלי
להשאיר כל עיקבות.

האם מרים גרינברג
תחינה לפני היהודים בעולם

^ ,ה חזי קו או מי,
אני מתאבד!״
ך* אם מרים (״מימי״) היתה עלמה
1 1צעירה ויפה בת , 19 כשנישאה
לבעלה. צבי לא היה אביר־חלומותיה
של הצעירה. אך חיזוריו העקשניים
ריככו אותה, בסופו של דבר.
צבי נהג לכתוב לה מיכתבים, שבהם
איים שאם תעז לעזבו הוא יתאבד,
והדבר ירבץ על מצפונה כל החיים.
״פחדתי שיקרה לו משהו. תמיד בא
לאמא שלי וגילה שהוא אוהב אותי
מאוד״ .סיפרה.
מרים נענתה למחן ך הלוהט ונישאה

הזוג גרינברג בידם הנישואין
לא אביר־חלומות

הדין הורה מפורשות על הסכם פגישות
חופשיות לגבי ביקורי הילדים ההד דיים
מדי שבוע, התעלם האב־הגרוש
מחובותיו, לקח את בנו וחמק עימו
בחשאי, ויצא את גבולות הארץ ליעד
בלתי ידוע בחו״ל, כשנה וחצי אחרי יום
הגירושין.
צבי גרינברג ניצל פרק זמן קצר
שבו פג תוקפו של צו־עיכוב־היציאה
של בנו מן הארץ, ואז חמק.
האב ובנו נעלמו בלי להשאיר כל
עיקבות.
מאז, במשך כשנה שצי, אוכלים את
האם דאגותיה וגעגועיה לבנה הקטן.
היא לא הפסיקה לחפש את בנה, אך

חיפוש מדוקדק בביתה של הזקנה,
בתיקווה למצוא רמז שיעיד על מקום
הימצאו של הבן.
השוטרים חזרו בידיים ריקות.
לפני כחודשיים ציווה ביתשמישפט
המחוזי בתל־אביב על צבי גרינברג להחזיר
לישראל את בנו בן ה״ ,10 שאותו
לקה ללא רשות. הצו פורסם בכלי
התיקשורת, משום שלא היתה כל דרך
אחרת להביא אותו לידיעת גרינברג.
גם צו זה לא עזר. כעת פונה מרים
בבקשה קורעת־הלב לעזרת הציבור.

דינה ונדן

הלורד
המשורר

ומיבח!

מארצימיין

הזמז^ל

מבקר־המדינה

ת ר גו ם
בריידסהד אוולין ואו

אינו מוכר
הסופר הבריטי המנוח
כמעט לקורא הישראלי. לפני כמה שנים
ראה־אור ב סיפרי ה לעם סיפרו קו מץע פרי.

מתבקש

בשנה שעברה נתוודע הסופר למאות אלפי
הצופים בטלוויזיה, באמצעות סיפרו ב חזר ה
לבריידסהד, שסידרת הטלוויזיה חמדת י מי ם
התבססה ע ליו״ .מזה שנים אני ממתין למרל
הישראלי שיפרסם מהדורה עברית של סיפרו
סקופ, שלדעתי הוא המעולה בספריו.
בחזר ה לברייד ס הד הוא רומאן־נוסטאלגיה
בריטי מעולה, שבסיסו בשנת הפתיחה של
המילחמה העולמית השנייה, כאשר המחבר/
מספר, מגיע עם חיי ליו לאימונים באחוזה
בריידסהד, שאותה הכיר בימי גדולתה
ובני־ביתו.
האחרונים, י מי
בחזר ה ל ברייד ס הד הוא רומאן שבו מעורבים
שרידי הרומנטיקה הבריטית בנוסטאלגיה לימי
האימפריה הבריטית, ימים שחלפו ועברו מן
העולם.
סיפרו של ואו מתחלק לשניים. החלק הראשון
הוא תיאור חיי הסטודנטים באוכספורד של שנות
העשרים, על אווירת הייחוד והסטיות שאיפיינו
הווי זה. באוכספורד פוגש המחבר/מספר את
והדובון שלו, את בלאנש הצובע את
ציפורני רגליו בלכה אדומה. המחבר/מספר
מתאר בעט שנונה את קשירת היחסים בינו לבין
סבסטיאן; ״כאשר הופיע סבסטיאן הלכו ד מויו ת
אפורות אלה ונ סוגו אל תוך הנוף עד שנעלמו,
ככבשי־הרים בערבה הערפילית ...הכרתי את
רב לפני
מ מראזדעיניי ם זמן
סבסטיאן
שה תוודעתי אליו. היה זה דבר בלתי נמנע, שכן
מהשבוע הראשון שלו בקולג• היה הדמות
הבולטת ביו ת ר במחזור שלו בזכות יו פיו
הכובש וז רויו תיו, אשר דומה כי לא יד עו

סבסטיאן לוקח את המחבר/מספר לביקור

לורד מארצמיין

סבסטיאן

סופ־ ואו
ניוון ואכסטזה

• אוולין ואו קומץ עפר; עברית וירה
ישראלית; ספריה לעם -עם עובד; 212
עמודים (כריכה רכה).

־החוו־ה הישואלית!

** אוולין ואו -בחזרה לבריידסהר; עברית:
נטליה ויזלטיר; הוצאת דומינו; 343 עמודים
(כריכה קשה).

אברהם שלונסקי.

גרשון שקד

ז׳דאנוביסטי. היה זה פרופסור
שאגב אורחה, בסיפרו גל חדש ב סי פור ת
העברית, ליגלג על לשון תרגומיו של שלונסקי,
עבריות להיסטריה מילים שהיה מכניס
מוסיקאלית של מילים רוסיות. שקד התייחס

(״אנחנו הנפילים המקדימים
לבוא /כורעים בעילפון למרגלות
נבו / ,נמשלנו בלילות לציפורי הסער/,
המפליגות אל פיפיות התער אלא
שכאן המקום גם להוסיף שזכויות של שלונסקי
המשורר אינן נמדדות באיכויות מוחלטות של
שירה, אלא באמות־מידה של דור המידבר של
השירה העברית החדשה.
עשרות מאמרים, שראדאור במוספים לספרות
ובכתבי־עת, נמנעו מלעשות חשבון של אמת עם
אברהם שלונסקי, וחטאו בכך חטא לא מבוטל.
אין ספק ששלונסקי היה אמן־המילה, אלא
שעיקר אמנות־המילה שלו מצאה פורקן
בבדיחות של בתי קפה ושל קהלים ספרותיים
מוגבלים, קהלים שהיו גועים בצחוק, גם אם
שלונסקי היה משמיע נעירה של חמור. שהרי
שלונסקי שיחק בחייו מעשה של רבי בחצרו,
מישחקו של רבי עם חסידים שוטים.
מחברי־מאמרים,
החוגגים,
מקהלת כל מפטפטי־רדיו, ואפילו ועדת״החינון־ של הכנסת,
שהתכנסה בחסותה של הגנת הלאומית
— עשו במהלך פסטיבל זה חשבונות של
כזב עם אברהם שלונסקי.
במשך כמה עשרות שנים רצח שלונסקי את
שפת הספרות־הישראלית. היה זה רצח־הדרגתי,
באמצעות תרגומיו, מלכותו כעורך ב ס פריי ת
פועלים, וכמנהל מילחמות תרבות, בעלות נוסח

אורה

המשודרים

ל,.אגודת

באחוזת ברייד ס הד. בהמשך הולך המחבר/מספר
ונמשך משיכה עזה, לעיתים חסרת־פשר,
וי ל דיו מארצמיין הלורד של לאחוזתו
יוצאי־הדופן, כד שהיא הופכת לדיבוק המכתיב
את אורחות חייו. ב חזר ה לבריד ס הד הוא סיפור
אוטוביוגרפי חושפני שמעטים דומים לו, סיפור
שבמהלכו מאתר ואו את מיכלול אי־היציבויות,
המאפיינות את תהליך חורבנו של עולם העבר,
עולם האצולה על גינוני ה ומעמדה, עולם שטרם
קם לו תחליף אחרי מילחמת־העולם השנייה.
רמותו של הלורד מארצמיין, שנטש את אשתו
וי ל דיו ומתהולל באיטליה, וזרע הפורענות
שאותו זרע בין צאצאיו, מוצגים כפארודיה
מעולה של נירפות הנעורים, כפי שמכנה זאת ואו.
המחבר/מספר, ששמו ברומאן הוא צארלס
הופך את ב חזר ה ל ברייד ס הד למעין
ובתפקידה של הדת
עיון נוקב בקאתוליות
כמיפלט מהעולם — מעין תהליך של חזרה
בתשובה נוסח התרבות הבריטית.
למרות לי מודיו באוכספורד, חולם צארלס
ריידר להפוך צייר. הוא הופך לצייר רק אחרי תום
לימודיו. בינתיים הוא נגרף לתוך אותו חוג נו צ ץ
ויוצא־דופן המונהג בידי סבסטיאן. ריידר מתאהב בהדרגה אהבה חסרת־תוחלת באחותו
מוצג תהליך התנוונותו של סבסטיאן, שניוונו
מקביל לניוון אחוזת אבותיו ומעמד האצילים
הבריטי.

ריידר,

גוליה,

בחזר ה ל ברייד ס הד חושף ואו לפני הקורא
הישראלי לא מעט מכי שרונו הסאטירי, למרות
הרובד־השני בספר, הדתי לא במעט. ברומאן ניתן
לעקוב אחרי שקיעתם של ערכי־המוסר
המסורתיים של בריטניה, תוך תיאור עקיף של
עליית הבורגנות הבריטית והתגברות עוצמתו
של הפרולטריון האנגלי, וכיצד הליכים אלה
משפיעים על המיסגרות הפוליטיות־חברתיות
של אנגליה. המהלכים ההיסטוריים המלווים את
תהליך השקיעה של מעמד האצולה הבריטי

אברהם שלונסק׳ — נווכווציות נמנות

בחודשיים שעברו ציינה הקהיליה הספרותית
בישראל עשור למותו של
החגיגה הגיעה ברגעים מסויימים למימדים
מוגזמים של פסטיבל, כשהדובריס העיקריים
בפסטיבל זה נמנעו מלהעמיד את שלונסקי
בפרופורציות הנכונות והמתאימות.
אקדים ואציין, שיש לשלונסקי זכויות לא
מבוטלות בשירה העברית, ביניהן א בני גווי ל
ושער הנפילים

נמיר

ובני־בי תו

ה..מילואים״

משורר שלוגסקי
דיקטטור של דור־הפלמ״ח

מיתוס

לנושא זה, בהקשר למחזורים שלמים של מילים
שלונסקאיות שסופרי דוד הפלמ״ח העמיסו בהם
את יצירותיהם בשנות החמישים. מילים אלה לא
עמדו אפילו במיבחן של 39 שנה, והקורא
בן־זמננו מנותק מהן ניתוק מוחלט.
הפרק הקשה ביותר של שלונסקי היה בימי
מלכותו על סופרי דור הפלמח, בסוף שנות ה־ 40
וראשית החמישים, כאשר כעורך של ס פ ריי ת
פועלים שיפץ, ערך, שינה ופירסם את מרבית
יצירותיהם של אותם ששימשו בחצרו. היו אלה
האחים מגד, האחים שחם, חנוך ברטוב, משה
ש מיר. שלונסקי, שהיה נושא דגל ־התרבות
המתקדמת״ וסטאליניסטית למדי של אותם ימים
המליך וקבר סופרים ומשוררים, ניהל מילחמות
במסווה של ספרות לשמה, כדי לשרת את
האידיאולוגיה התרבותית־סטאליניסטית של
מפם באותה עת.
הוא היה זה שהכריז מילחמת הורמה במגמות
הכנעניות, מגמות שהוכיחו עם הזמן כושר
עמידות גבוה יותר מזה של מיכלול י צירו תיו.
שלונסקי החרים סופרים ומשוררים צעירים, שלא
נימנו עם המיפלגה הנכונה, הפך את הוצאת
ס פריי ת פו עלים להוצאה המייצגת מדיניות של
איש אחד, מדיניות שעד היום הוצאת הספרים הזו
לא נרפאה מפגעיה(על גסיסת ס פ ריי ת פועלים
באחד הגיליונות הקרובים של העולם הזה).
מישפט ההיסטוריה של הספרות הישראלית
עם יצירת אברהם שלונסקי נדחה בחודשיים
האחרונים לעוד כמה שנים, אבל אין ספק, שבבוא
היום יבוא מי שיבור את המוץ מן התבן, את
השירה מתוך הפוליטיקה. עוד יקום מי שיציג את
שלונסקי כבשר ודם, כמשורר רב יומרות
ותיסכולים. ואז יבוא הזמן למדוד את שלונסקי
במידות הראויות לו, ולא במידות הצבועות של
העשור הראשון למותו.

הסופרים״

מתוארים בבהירות ב חז ר ה לברידה סד, כמו
השביתה הכללית של . 1926
כאשר מתברר לריידר כי סבסטיאן נעלם
אי־שם בטאנגיר והוא חולה, בזרועותיו של גרמני,
איש לגיון הז רי ם הצרפתי, הוא נוסע לטאנגיר
לסעוד את ידידו מימי אוכספורד, שהשפיע על
כל אורחות־חייו.
ב חזר הלב ריי ד ס הד הינו רומאן מעולה,
שתקצר היריעה לפרשו ולפענחו לקורא
הישראלי. שכן הוא מתמודד עם כמה מהקודים
המיוחדים של בוגרי אוכספורד וקיימברידג, על
סיגנונם ואורחותיהם. זה רומאן המתאר ניוון
ומשיכה אל המנוון, ואת המאמץ להשתחרר
מחיבוק־הדב של הניוון בעזרת הדת, מבלי לבגוד
בקירבה האנושית שנוצרה בין ריידר לבניו של
הלורד מארצמיין. לאורך כל עמודי הספר נכנע
הקורא לאותו קסם נדיר של המעמד־העליון
הבריטי, מינהגיו, ניגוניו, אורחות המחשבה לו,
ואפילו ...ניוונו.
גם בסיום, שבו בוחן ריי ד ר/ו או את אותו סמל
צבאי של מילחמת העולם השנייה — קצין בן
מעמת המחבר בין מעמד נחות בשם
אנגליה הישנה לאנגליה החדשה.
ב חז רהלב ריי ד ס הד נכתב בידי אוולין ואו
בשלב מאוחר יותר של המילחמה העולמית
השנייה, כאשר היה מסופח לפרטיזנים של טיטו
ביערות יוגוסלביה. כתב״היד שנשלח לאנגליה,
נתקבל בידי מו״ל, שאף דאג לשגר ולהצניח לואו
את ההגהות, אי־שם בהרי הבלקנים.
אין ספק שהסידרה ה ט לוויזיוני ת שהופקה
על־פי הספר, בעיבודו של המחזאי
הצליחה לשמור על אי כויו תיו יוצאות־הדופן
של אוולין ואו, בניגוד לסידרה ישראלית
מישל עז ראספראו בניו, המדגימה איזה ספר
אסור לעבד לסידרה ט לוויזיוני ת. ב חזר ה
ל ב ריי ד ס הד הוא רומאן מעולה, מומלץ לקורא
הישראלי לימי ה קיץ והחופש הקרוב. חבוי בה
יו פי. ספרותי רב, שהמתרגמת נטליה ויזלטיר,
הצליחה לשמור ע ליו בקפדנות, ו ב ליווי הערות
(בגוף הספר) המבהירות במהירות לקוראים
פרטים שונים. חבל רק שהמו״ל, שהקפיד לבחור
מתרגמת טובה, כריכה קשה וטובה וניי ר טוב, לא
הקפיר על הדפסה אחידה. התוצאה: עמודים
שקשה לקורא לקוראם, בשל הדפסה עם פגמי
איכות.

הופר

כרן מור־

טימר,

שי חו ת

קווי־אוויר
דומה שהתרומה היחידה של צודל בשנים
׳ האחורנות לחברה הישראלית מסתכמת בהעסק־תם
של כמה אנשי־רוח, במיסגרות המשודרות של
גלי צה״ל. זו התחושה העולה ועוברת למיקרא
סיפרו החדש של המשורר נתזזך קווי אווי ר *,
שראה־אור החודש.
בסידרת״שיחות שאותן נשא זך במיסגרת
שירות־מילואים שלו בגל־צ ושקובצו לסיפרות
הוא מתמודד התמודדות של מסאי רדיו בנושאי
הרומנטיקה בסיפורת הישראלית ונושאים
אחרים, כלשונו.
תחת הכותרת האם כולנו מ תי ם! בוחן זך את
המוות בסיפורת הישראלית, תוך שהוא מתבסס
על שני רומנים בינוניי ם למדי ר קווי א ם לנעמן
וזי כ רו ןדב רי ם של המנוח. זך ממשיך ובוחן את המוות
וההתאבדות באמצעות ספרים אלה וסיפורים של
( מיכאל שלי)
(שקיעה כפרית) ,תוך שהוא מוליך את

בנימין תמוז
שבתאי

עמום עוז

ליעקב

ויצחק בן־נר

* נתן זך -קווי אוויר; הוצאת כתר; 117

עמודים (כריכה רכה).

הכמעט־מסקנה :״האם נרשה לעצמנוי,
איסוא, לאור כל האמור, לסטור
כלאחר־יד מי שיבוא וייעץ לסופר
הישראלי לנהוג במוות במתינות
הראויה, ובעיקר — להישמר מן
הטירוף! ומן ההתאבדות — בספרות
כבחיים?״
נושא המוות מנחה גם את המסודמשודרת
השניה, במילכוד ה רו מנ טי תוך השוואה
מרכיב־המוות בסיפורת הישראלית למקדמי־מוות
ספרותיים בתרבויות אחרות. בלא גן־עדן
ולא גי הינו ם מסתער זך על הרומנטיקה, דרך

וולפגנג גתה, היינריך היינה, ט״ם אליוט
ועזרא פאונד, אל תת־המסקנה. כי עס

הרומנטיקה ני תן להתמודד רק מבפנים...
בהמשך סונט זך ב טינו פ ת עם הפלסטיק והטי־מטום
ורדיפת החפים־מם שע...־
כפי שנתן זך נופל להערכת ז כ רון ד ב רי ם של
שבתאי המנוח מעל ומעבר למימדיו הספרותיים־
ערכיים, כן הוא. עושה זאת בהתייחסויותיו
שהוא הרומך
למיכ א ל שלי של
למשרתות מכל י צי רו תיו של עמוס עוז, למרות
מתק־הלשון העוזי האופייני, ההתייחסות לעוז
במסה מי ש ח קי ם א סו רי ם היא בניית מלכודות
קטנות ומתוחכמות ל מי כאל שלי ולעוז כסופר,
מלכודות שעל הקורא להתעמק בפיענוחן.
במסה דין ה ב תי ם לשקוע מתמודד ז ן עם
כאן ניתן להבחין בהתעוררותו
לעומת שיחותיו הקודמות. שהרי ל שונו של זך
כמו נמתחת לה, מתעשתת לקראת הבחינה של ביעקב עגנון. ושוב משקיע זך את הקורא
ובאחרים, כאשר הוא
שבתאי,
מוליך את הקורא למסקנה. :כמה שו מ מי ם
ו עגו מים נופיה של הפרוזה העברית ב ת־זמננו,
אם לשפוט על־פי הספרים שסקרנו ביחד...־
ומייד הוא מגן על עצמו. ו אינני מ תיי מר אף
לרגע כי הם משקפים את כל התמונה כולה!׳
ובצדק. שהרי חסרים כאן סיפרי

עמוס עוז,

ש״י עגנון.

בחיים באר

יצחק בן־נר,
יהושע קנז, עמליה כהנא-כרמון, עמום
קינן, פינחס שדה, יעקוב בוצן ועוד רבים
והעגמימות

בנופי

המפריחים את השיממון
הפרוזה העברית בת־זמננו.
בסכנה: מו סי ק ה מעניק זך מעט אשראי
ליהושע קנז, ומוליך למומנטים של מוסיקה
בספרות, דרך

בנימין תמוז, תומס מאן,
שארל בודלר, פרידריך ניטשה, ריכרד
ואמר ואחרים, תוך אזהרת העוסקים בסיפורת
מלהתמודד עם המוסיקה ביצירותיהם שבכתב.
כותרת החלק השני של קווי אווי ר היא
ה חובה כלפי היו פי. זה החלק החזק יותר של
מסות־הרדיו מאת נתן זך. תחת הכותרת על
שיעמום ומשעמ מי ם כוער זך בעבודת האלילים
של מבקרי־ספרות בישראל לסיפרי
בלו. של בהגזמותיו
ומחטט
(ובצדק!)
מסה־משודרת זו מחזיקה בתוכה ציניו ת מעודנת !
של זך, השופטת את יצירו ת הספרות המשעממות
כמייצגות התרבות במינון ובמעשה הנכונים. בעל
מי ט א פי סי ק ה ועל רמת־ ה מזון־ לכל בי ם של
ה ד ברי ם ממשיך זך לעסוק בציניות המעודנת
שלו, ביהדותו של בלו וביהדות גיבוריו, תוך
שהוא מלגלג — במתכוון או שלא במתכוון —
על מבקרים רבים שהרימו את בלו על נס
ספרותם.

סול בלו

במסה ס פרו ת של כוח וספ רו ת של טעם בשם עורך זך מסע בספר של
שנות הביטחה, הבוחן את ראשית המאה
העשרים בסיפורת ובתרבות האמריקאיים. בספר

ואן ווייק בודקם,

יצירת־פאר של אמנות הפרסקו
הספרותי...

מתאר זך
הוא מרכיב כאן תשבץ של מצב
ספרותי מסויים, ובאורח מדהים הוא חותר לתרגם
את התשבץ הזה לתהליכים העוברים על
הסיפורת העברית.
בהיש עתיד לשירה! מתאר זך בפסימיות את
שקיעת השירה מול עליית כלי־התיקשורת האל קטרוניים.
הוא בוחן את תפקיד ה מזון ה רו חני
בעידן העיירה הגלובאלית של
אחרי ני תו ץ השירה מוליך זך אל המסקנה
אופטימית . :ממה כי האדם, בעצט צמא לשירה,
ואולי רק זקוק לה. כי בלעדיה י ש לו רק פרוזה,
וזו אינה מספיקה...־
המסה־משודרת האחרונה של זך היא בעלת
נימה אוטו־ביוגרפית. כותרתה: ה סופר בן
ח מי שי ם השנה -שיחה עם עצמי. זו מסה של
חשבון־נפש ספרותי:

האן.

הירר מפטר את אותיקר...

מחול של ניחושים והשתקות עובר בחודש האחרון על אגוד ת ה סו פ רי ם העברי ם במדינת
י שרא ל בעטיים של שני דפי־נייר משוכפלים, שהופצו בין כל חברי־האגודה, ועד היום לא דלפו
לעיתונות. שני דפי ניי ר אלה מקפלים בתוכם סיפור, שכנראה אין בין חברי האגודה סופר בעל
שיעור־קומה שיוכל להעלותו על הכתב. הסיפור: פי טוריו השרירותיים של המזכיר הכללי של האגודה
(האם מישהו קרא אי־פעם יצירה
(לפנים אותיקר) בידי יו״ר האגודה
ספרותית של יו״ר אגודת הסופרים?)

שמאי גולן.

מרדכי אות־יקר

ה סופרים

אגו ד ת
58 * £1ו

מרשל מקלו־

א סוז ^ ססע *

הז*ד הנודגז״
תל־אגיג. סיל1

ד. יוי ל

אלא-יאר

״נדלן!

1 2 .5 .1 9 8 3

•ילס

עבלדיר באגודה ״*לאייא

העברי• .
להודיעו

הרינו

בילי *״ו
אבר*

גלה• 3 ,

אייר

ההנהלה!

יועב

אגרה • אלא, א#ד

דייך,

ב>וביר

באנודה

לגודאך

אסאייס

ביל • ב*

אגו

נודיל להנהלה

הבססיי•
יג ל

הנהלה ה אגו ד ה,

ברול • ,א א*

הלל

ה״ליהה על
גל גילז,

• י ו • עבודאר

ההולאא ;8ן ג

ההאבונוהלעעוה אא ב ל

הנדר על • 0ההלע

! ל י • ל ן על

גיעינ״יז

9.5.1983ב• נוג ״ ו

הסו • ריס .

•יי״ו

מסיום

הסידורי•

עבלי״ר

באנוד הנו.

יו״ר

המסקנה: בלא מנוחה אין שביתת־כתיבה למשורר
ולסופר גם אחרי חמישים.

הנבגד.

״שהכול נותנת היא
לנו /,אך־אחת לא תיתן — מנוחה!״

*. 7111ס ״

ר״ * איירה* 8״ ג

נתן זך בוחן במסה־משודרת זו, בכנות
מדהימה, סידרה של שאלות־יסוד, העקרוניות לו
כיוצר. הוא מוליך את עצמו ואת המאזין/קורא
לתיקוותו, כי לא יבגוד בנעוריך הסוערים
והבודדים, ומסיים בציטוט מתוך ביאליק בהארץ
המלאה הפתוחה:

אם להתעלם מהמינון המוגזם של זי כ רון
ד ברי ם של יעקב שבתאי ועוד כמה ספרים, שזו
ניפח לא במעט את חשיבותם הרי ש קווי אווי ר
הוא ספר־מסות נדיר, המומלץ לכל שוחר אות,
עברית ולועזי ת. שהרי מאחרי המילים מסתתרת
לה נפש של משורר אמיתי.

0 0 **0

56 7מ מ *1ז

כ אן

״קומץ
מושכים־בעט שפגיעתם הרעה ביותר
— רצנזיה בעיתון ובהמשך הוא שואל
את עצמו :״האם אני נתבע עתה, למשל,
להוסיף ולחבר ספר אל ספר, במרץ
בלתי־נלאה המתוגבר על־ידי תודעת
הזמן המתמעט, כדי להוכיח כי השנים
שהוענקו לי — הוענקו על דרך
המליצה, כמובן — לא לחינם יצאו...״