גליון 2402 מתאריך 14 בספטמבר 1983

? אנ שי

א שיי ף

ה סו די

חוז רי ם

ל ב ״ הו ח

משתד טי ם

ד בנו

ולא סתם עוגה-עוגת עלית.
תוכלי לקנות אותה היום ולאפות בעוד
חודש או בכל זמן שתרצי.
אותך יותר לא יוכלו להפתיע. אם הילדים
רוצים פתאום ב־ 7בערב עוגת שוקולד כל
שעליך לעשות כדי להפוך אותם
למאושרים, הוא לפתוח את הארון. אם
האורחים יבואו במפתיע את לא ״תתפסי״
בידים ריקות. ההכנה קלה ומהירה.
כן,לעוגת עלית יש את כל היתרונות
שרצית.

חיים מודרניים
מעתה תוכלי להצטרף למיליוני נשים
ברחבי העולם האופות עוגות נפלאות
בשיטת האפיה הביתית הקלה.

הצלחה בטוחה
גם אם אינך נחשבת בעיני עצמך לאופה
דגולה את תוכלי להיות כזאת -בחמש
דרות. קראי את הוראות ההכנה המופיעות
על האריזה היפה של עוגת עלית ובזה
סיימת את החלק הקשה של האפיה.
ההצלחה של העוגה בטוחה.

הצימוק שבעוגה כבר בפנים

וימו־ יעקבסון טמיר

המרכיבים של עוגת עלית זהים לחומרים
שקנית בעבר עבור העוגות שאפית. אבל,
במקום לזכור לקנות את כל החומרים
ולערבב אותם, עלית עשתה זאת עבורך.

עוגת עלית את אפית
אל תחכי, כבר הערב את יכולה להגיש
עוגת עלית; שוקולד, שיש, או צימוקים,
לשמוע ״כמה טעים -את אפית?״ ?71 ענות
כפה מלא-״כן!״.

להשיג ברשתות ובחנויות המזון.

כתבת השער הקידמי:

סיפור השער האחורי:

אנדרטה בדמשק

כעת ברור: מההרפתקה בלבנון הרוויחה
רק סוריה. מן הדין שיקימו בדמשק
אנדרטה לכסילים שיזמו אותה, אריאל
שרון ורפאל איתן. המוצא
היחיד מהתופת: להסתלק
משם מייד, בלי תנאי.

מדוע 1נרמרה?

האחות כרמלה יאס היתה בחודש
החמישי להריונה. המישטרה חושדת כי
מסיבה זו רצח אותה עורך הדין שימעון
חרמון. החשוד טוען כי
הוא עקר, וגיס הנרצחת
מגולל את פרשת יחסיהם.

מאחרי הקרעים
בדנבה

בשבוע שעבר זכה העולם הזה
בקריאות״התפעלות רבות .״אין הספקתם?״
נשאלו חברי־המערכת בכל הזדמנות .״ביום
הראשון התפטר בגין, ושבוע אחרי כן, הופיע
הגליון, שהכיל את סיפור־הענק על איש־השנה
בגין. איזו מהירות!״
קוראים שידעו כי אני נמצא בז׳נבה, שם
השתתפתי בוועידת האו״ם על שאלת פלסטין
(ראה עמודים 12־ ,)16 התפעלו כיפליים. איך
הצלחתי לכתוב מאמר כה גדול, שהכיל עשרות
עמודים, בז׳נבה?
תודה על המחמאות — אך אין הן במקומן.
איש־השנה מנחם בגין לא נבחר אחרי התפטרותו.
הוא נבחר זמן רב לפני שמישהו העלה על דעתו
שהוא יתפטר עוד לפני תום השנה.

ידיעה ביום א

זהותו של איש־השנה מתבררת במשך זמן
רב. למעשה, כבר בעונת״הפסח מתחילות

איש-השנה תשמ״ג מיבחן המחשבות שלנו להתגלגל לכיוון זה. בפרוס
חודש תמוז — שלושה חורשים לפני המועד
הסופי — מתעורר הצורך להתמקד באיתור
המועמד הסופי, כדי לאפשר את העבודה הרבה
של איסוף ומחקר. בחירה זו היא, כמובן, זמנית.
בעודנו עובדים להכנת הכתבה הגדולה, אנו
עוקבים אחרי המאורעות, תוך נכונות לשנות את
הבחירה, אם תחייב זאת התפתחות חדשה.
ככל שחולף הזמן, כן קשה יותר לשנות את
״ הבחירה הסופית. הכנת הכתבה על איש־השנה
דורשת כמה שבועות. בפרוס חודש אלול, חודש
לפני פירסום הגליון המכריז על איש־השנה, ניתן
לעשות שינוי דראסטי רק במיקרה של חירום,
כשהחלפת המועמד לתואר איש־השנה היא כה
חיונית, עד כי יש להקריב את טיב הכתבה על
מיזבח האקטואליות.
השנה היה ברור לנו כבר לפני שלושה
חודשים שאיש״השנה הוא בגין. תשמ״ג היתה
שנה של מחדלים בכל השטחים, והאיש האחראי
לכל המחדלים, על פי חוק ועל פי ההגיון, היה
מנחם בגין.
נטיית־הלב היתה, כמובן, לבחור במישהו
המסמל את תנועת־השלום — אמיל גרינצוייג,
־־ למשל. אך בבואנו לבחור באיש־השנה, לא הלכנו
מעולם אחרי נטייודהלב, אלא אחרי צו היושר
האינטלקטואלי. האחריות שלנו היא כלפי האמת,
לפי מיטב הבנתנו.
כך, בחודשים תמוז ואב, עשינו את כל ההכנות
לבחירת בגין. כאשר נכנס חודש אלול, עברו
הכנות אלה לשלבים מתקדמים של ביצוע. מכיוון

שידעתי שעלי לנסוע לז׳נבה, אף החשתי את
העבודה.
עליתי למטוס לז׳נבה ביום הראשון, ה־28
באוגוסט, בשעה 06.00 בבוקר. השארתי אחריי
את כתבת־הענק, כשהיא לא רק כתובה וערוכה,
אלא כבר מסודרת בעמודים (״מעומדת״ ,בלשון
המיקצוע) .השער הוכן כבר כמה שבועות לפני

הספקתי בקושי לרדת מן המטוס במכה
ולהסתדר בבית־המלון, כאשר הגיעה אלי הידיעה
שמנחם בגין התפטר. חברי־המערכת טילפנו אלי,
ושאלו מה לעשות לגבי הכתבה על איש־השנה.
ביקשתי אותם להוסיף פסוק אחד בילבד — זה
המציין שהוא התפטר מתפקידו. לא היה צורך
לשנות אף מילה אחת נוספת בכל עשרות
העמודים. הכל התאים — החל בתמונת־השער
רבת־המשמעות של ליף וכלה במסקנות.
בכל 33 השנים שבהן בחרנו באיש־השנה לא
הועמדה הבחירה במיבחן כה נוקב עוד לפני
שהתפרסמה.

עורך העולם הזה, שהיה בין המוזמנים
לוועידת האום לשאלת
פלסטין, מדווח על הפגישה
עם מנהיג אש״ף
יאסר ערפאת ועל
אירועים שונים.

חרות בשבי המועמדים
יצחק שסיר זכה בקולותיהם של מחנות אחרים, בעוד
שדויד לוי זכה רק בקולותיהם של תומכיו.
אחרי ההתמודדות מתגעגעים בחרות לעזר
488 .* 5 8וייצמן וחוששים מפני הקרב הבא. המכריע.
על ההנהגה. דיווח על יחסי-הכוחות החדשים.

מירדף בנקים
בנק הפועלים נושף בעורפו של בנק לאומי גמירוץ למקום
הראשון בבנקאות הישראלית. הקרב בץ השניים מתנהל

הנסיון הכושל של
שימעון פרס לחזר
אחרי המיפלגות הדתיות
יסתום כנראה
את הגולל׳ על
הקריירה שלו. יצחק
נבון, שיתפוס א ת
מקומו בראשות המערך,
וחיים הרצוג,
לא ניסו לעזור לו אחרים וגם מוח
השבוע 1141 , חיכו לכישלונו.

לא סירב!
מאיר שלו הוא בחור נחמד. כולנו אוהבים
אותו. כשבאה דניאלה שמי והציעה לראיין אותו
במיסגרת המדור החדש, חשבון נפש (העולם
הזה ,)2401 הסכמתי בלי היסוס.
דניאלה ריאיינה את שלו, ובין השאר דיברה
עימו על יחסו למילחמת־הלבנון. הוא מתח
ביקורת חריפה ביותר על המילחמה, או
כששאלה אותו אם סירב לשרת בה, אמר שקראו
לו רק כדי לבדר חיילים, ובעיניו לסרב ללכת
ללבנון לבדר חיילים זוהי התייפיפות־נפש
אמיתית, ולכן הלך.
ברור לו, הוסיף שלו, שאינו רוצה להיות
בלבנון כחייל. באותה המידה ברור לו שצבא אינו
יכול לתפקד כשיש כל*כך הרבה סרבנים. זוהי
הבעייה שלו בקשר לפרשת אלי גבע, ועד היום
אינו יכול להחליט אם להצדיק את מעשהו או
לאו.
זוהי דעתו של שלו, והוא זכאי לדעתו כמו כל
אזרח אחר. הוא גם זכאי לכך שבראיון תובא דעתו
כלשונה וכרוחה.
למרבה הצער, אירעה תקלה. בשעת הטיפול
בפרשה, הושמטה באחד השלבים מילה קטנה בת
שתי אותיות :״לא״ .המשכתב הבין כי שלו סירב
לשרת בלבנון כמבדר־חיילים, בעוד שלמעשה
נאמר שלא סירב.
די היה בכך ששלו יצלצל למערכת ויעמיד
אותנו על הטעות, כדי שנתקן אותה. י כפי
שהסברתי פעמים רבות במדור זה, אנו ממהרים
לתקן טעויות ומישגים — לא רק כדי למלא
חובה מוסרית כלפי מי שנפגע מהם, אלא גם
כחובה כלפיד. אנחנו רוצים שהקוראים יסמכו על
המידע המתפרסם בעיתון. אפשר לבקש תיקון
בחיוך.
אך נראה כי איש בעל חוש־הומור כמו שלו
מאבד את חוש־ההומור שלו, כשזה נוגע לו עצמו.
תחת לטלפן לנו, פנה לעורו־הדין. הלה, אחד
דויד אבולעפיה, סבר כי זוהי ההזדמנות
ההיסטורית להוכיח את עצמו.
הוא שלח לנו מיכתב של שני עמודים צפופים,
ובו קבע כי פעלנו ״שלא בתום־לב, מתוך ידיעה
שהעובדות וההשקפה המיוחסת למרשי בפיסקה
דלעיל הינה בניגוד גמור למה שנאמר.״
לכן תבע עורך־הדין הנכבד לשלם 200 אלף
שקלים לקרן של רפאל איתן, ולהתנצל בכל
עיתוני המדינה (מלבד שערים וביטאון נטורי־קרתא)
ועוד ועוד.
אז כדי לסלק כל ספק, אני חוזר ומכריז:
מאיר שלו לא סירב לשרת בלבנון כבדרן.
מאיר שלו לא סירב לשרת בלבנון כבדרן.
מאיר שלו לא סירב לשרת בלבנון נבדוץ.
מאיר שלו לא סירב לשרת כלבנון כבדין.
ושלום על ישראל.
הנשיאים נגד פרס

מישפטיתשמ״ג

גל האלימות בעיק־בות
נפילת הבורסה,
מעשי רצח, אונס וסחר
בסמים הסעירו
בשנה החולפת את
בתי קמישפט בארץ.
העולם הזה בחר
את 12 המישפטים
הגרולים, לפי מניין
החורשים העברייב.
מיכחולים דוקרים
לצד המנצח

קריקטורה טובה יכולה לבטא
בצורה תמציתית רעיון
בן אלפי מילים. הקריקנזו־ריסטים
זאב, מייק, שי
תני
מילוא,

שאירגן א ת מחנהו
של יצחק שמיר,
מספר כיצד הכיר
את מפקד לח׳י, מדוע
התאהב בו ואומר:
.במשך שנים חלמתי
ששמיר יבוא במקום
בגין ד

לה׳ מושיק, זיק ולוריא,
בחת את הקריקטורות

תשמ״ג.

רחל מרחלת
על בל העונה
סיפור הרכילות הבולט ביותר
בתשמ״ג היה המשבר ביחסי
אופירה (בתמונה) ויצחק
נבון. מרוכלים אחרים שרית־קו
את הקוראים, הם דן בן״

אמוץ, אילנית, אילנה רד
בינא, אריק
איינשטיין,

תצלומי השנה
מתוך אלפי סירסי צילום
ועשרות אלפי הדפסות-מגע
פירסם העולם הזה במשך
השגה אלפי תצלומים. מתוך
בתצלומים שפורסמו, בחרו
צלמי״המערכת ציון צפריר, ענת
סרגוסטי וציפי

ואחרים.

תיסלם

יזהר אשרות, כוכב להקת
הרוקנרול תיסלם,
עורך חשבון־נפש אישי
ומיקצועי. .היינו ילדים,
בסך־הכל,־ הוא אומר,
ולכן ההצלחה סיחררה
אותם. .עכשיו, כשהפהתחילו
סקנו
להופיע,
״׳> 111 ,גן ן׳ !כולם לשכוח אותנו!*

רץ בתשובה
מסע הרץ הוא סרט על תחרות
שח־מת, המוסרט בימים אלה
בפאריס. לראשונה בתולדות
הקולנוע הסכימו ביניהם המפיק
והכימאי, כי ההסרטה לא תיערך
בשבתות. הסיבה: בימאי הסרט

ריצ׳ארד דכד
ב 1חזר לפני זמן
קצר בתשובה.

המדורים הקבועים: תשבצוסן מיכתבים במדינה הנדון תשקיך יומן אישי תמרורים עולם קטן
זה וגם זה

לגיהנום ובחזרה

10 שנים אחרי ששוחרר
מן השבי המצרי, מגולל
עמוס לויטוב, בפעם הראשונה,
את סיפור
שנותיו בשבי. בגילוי
לב הוא מתאר את עולמו
הפנימי של שבוי
ואת מערכת־היחסים שנרקמה
בינו
ובין
חבריו
1 11 ושש שם
קולנוע נמר של נייר
רחל מהחלת על בל העולם אנשים ספורט הורוסקופ אנשים בעולם
לילות ישראל
מדריך שידורים -בישראל ובירדן
שידור
זה דדה ״העולם הזרד

מכוזבים
ברסת

מאת נדיב אבידן

קוראים מברכים את. העולם
הזה״ לרגל השנה החדשה.
שנה טובה ומבורכת!
משה פרסקי, נתניה
שגה טובה — שנת הצלחה,
שיגשוג, ברכה ושלום.

״מוטורולה ישראל״ בע״מ,

מאוזן:

תל־אביב

. 1לחם בגין הצינה — כך אומרים

.3הברדק התחיל אדוני השר אחרי
הארוחה ( )3,3,3
.9פרקו חברה ()4
.10 אי, אי, אי, הוא לא מצליח עם פצצות

. 13 ששש ...הוא חוזר מהעבודה ()3
.14 שר או חי או הוגה ( )3,3
.15 ספק אם אפילו מרק ספיץ היה
זוכה שם במדלית זהב ( )3,5
.17 אשת המשורר ממש שגעון 4
.18 במקום ההוא קיים משהו פרקטי

.20 הפלג בממשלה שאפשר לסמור
עליו? זה ענין של השקפה ( )4,4
.22 גם בקטמון רואים את הנשיא ()5
.24 סכינאי שמאלי ()3
.25 שליטה עצמית של משורר בכלי
שיט ()4
.26 משמיע טון סמכותי ()4

לאורי אבנרי — שגה טובה
ומאושרת.

ע׳סאן אל־חאג״יחיא,
פתח־תקווה

אני אוהב אתכם,
חבריי האסירים

פתרון תשבצופן 2399
.28 חברת מניות חסרת מדיניות ()7
.29 מכשיר מרתק ()3

מאונך:
.2עוף לא לאכילה ()3
.4זבל ש ...מוצאים בשדה ()4
.5בוס גאה שר את שיריו ( )5,3
.6שחורים נמצאים כל הזמן
בתנועה ()6
.7גם לוסי השתנתה בחוה ()4
.8סמי מתאר וכלום לא נשמע

.9בתל־אביב הוא קטן, אבל
בהברה אשכנזית הוא גדול ()3,4
. 11 בלי מצוה שלמה ()2

. 12 עוד ניוכח לדעת מה שהבטיח
המת לסומא באופטימיות
מוגזמת ( )5,4
. 16 זה מה שקורה כאשר
מתרגשים מחיי המין של הסופר

. 19 כנוי לסדק שמאפשר יציאה

.21 רחצי כר קטן בפרקי האצבעות

.22 מרים אף בטון מפלגתי ()4
.23 בשש? זה תלוי בו ()2
.24 פעילות חודשית ()3
.27 עולה משאירה טיפ עם
חורים ()3

הגיכורים האמיתיים של
מילחמת לבנון הם אנשי.יש
גבול״.
לא בכל יום מזדמנת לו, לאדם,
האפשרות להיות גאה על חבריו
היושבים בכלא. בימים אלה יושבים
בכלא הצבאי שניים מחבריי וידידי
הקרובים, שסרבו לשרת את התוקפנות
הישראלית בלבנון. הראשון הוא סמל
רוברט בנוולג׳י מירושלים שלגביו
הופעלה לראשונה הה״קגה הדראקוגית,
המאפשרת לצבא לכלוא סרבני מיל־חמת״לבנון
לתקופה בלתי־מוגבלת.
השני הוא סגן אורי רם מתל־אביב,
שחברותנו החלה לפני שנים, כאשר
למדנו יחד באוניברסיטת חיפה.
אלה הם שניים מ־ 85 סרבני־המילחמה
שנכלאו עד כה בכלא ,6
שלהערכתי הם גיבוריה האמיתיים של
מילחמת־לבנון.
אני גאה שיש לי חברים אשר
מסרבים להשתתף בפעולות רצח, חבלה
ושוד, המהווים חלק בלתי־נפרד
מהפלישה התוקפנית ללבנון.
מינהגו של עולם הוא, שרוצחים
ושודדים יושבים בבית־הסוהר. ואילו
אצלנו עולם הפור: כתוצאה מהמילחמה
בלבנון יושבים בבית־הסוהר סרבני
הרצח והשוד, אותם שסרבו ומסרבים
לקחת חלק בפישעי המילחמה של
ישראל בלבנון. אני מתמלא סיפוק על
שזכיתי להימנות, יחד עם חברי
הכלואים, על חברי יש גבול, המסרבים
להצטרף אל המיסדר של הישראלי
המכוער, זה הכובש, המשחית והמדכא
את חרויות האדם של שכניו.

בהשתתפות ג־ודי דגן

קורא ססירו
בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

י״,־ מרד כי זי ד מן

הוצאת רשפים

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיל,ור
* קורסים

ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות(אפילציה)

גא בחבריו
אני מבקש אמר לחבריי הכלואים:
אני אוהב אתכם וגאה בכם, אשרי
שזכיתי כי כאלה הם חבריי.
גדעון סם ירו,ירושלים
• מאז שנשלח הסיבתב, נכלאו
עוד ארבעה מאנשי יש גבול.

סלסול, צביעות, פסים, טיפול.
החלקות>_ ,
מפי ..
תסרוקות,ימכיו
* סליו
תספורות,
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעות

* הכנת כלות
* מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ; 226066 )4

.מדוע הרשו! הגסה?״
בדיווח על מיפגש כין עסקניס
בגדה ומושלים צבאייס
לשעבר.( ,העולם הזה׳ 24
באוגוסט 83׳) הוזכר שמו
העולם הז ה 2402

איש האיגודים המקיצועיים וענייני
החברה דויד לוי.
שמיר מנסה להקים ממשלה חדשה,
שימעון פרס מתאמץ להכשילו אך
יתכן שאיש מהם לא יצליח לזכות בכס
הרם. התביעה להקמת ממשלת ליכוד
לאומי יכולה להוביל למצב, שבו יהיה
רק מועמד אחד מוסכם על שתי
הסיעות בכנסת — יוסף בורג.
יפה נאמן, חיפה
אין ספק, כי אריאל שרון היה אחד
הגורמים העיקריים לניצחונו של יצחק
שמיר על דויד לוי. מאליו עולה
החשש, כי שרון לא העניק את תמיכתו
זאת לשם שמיים, וכי בתמורה הובטח
לו תפקיד בכיר בממשלה.
בימים אלה מתקרב יום השנה
הראשון לטבח בצברה ושאתילא.
בעיקבות רצח זה קמה ועדת־חקירה,
שמסקנותיה לגבי שרון היו חד־מש־מעיות.

עתה, פחות משנה אחרי המיקרה
הנורא, יתחיל יצחק שמיר את תפקידו
כראש־ממשלה בקריאת־תגר על
מסקנות ועדת־החקירה, יהיה זה אות
מבשר רעות לעתיד.
דליה בקר, תל-אביב

הקרחת והתחת

תצלומו של חנוך גוטמן
איחר להביא
של הקורא -מושל צבאי
לשעבר.
בניגוד לנאמר באותו דיווח, לא
נוכחו שם אנשי אגודות הכפרים. הם
אלופי המ שק
הוזמנו אך לא הופיעו.
מחקרו של שלמה פרנקל על
לעומת זאת נוכחו שם 20 ערבים.
האלופים (במיל׳) ,השולטים
ביניהם חבר הפרלמנט לשעבר עלי
בתישלובת הביטחונית־כלכלית
שריף, וכן מוחמר נאצר, שהודח לפני
(העולם הזה 24 באוגוסט ,)83
כמה חודשים מראשות אגודות
ראוי שישולב בסיפרי האזרחות
הכפרים במחוז חברון, כאשר ביקש
בבתי־הספר התיכוניים.
להקים גוף פלסטיני־פוליטי.
אפשר להתווכח על כך אם אגודות
הכפרים הן אכן.אחת התופעות המאוסות,
קוויזלינגים״ ,או אירגון שאומנם
הסתייע בעבר על־ידי המינהל הישראלי
אבל עתה — כאשר ראשיו
מגלים את מגמותיהם הפוליטיות —
אין מניחים לו להמשיך ולפעול.
אך מדוע להשתמש בלשון גסה
(.החבורה העכורה כולה, החל במושלים
צבאיים משומשים כמו מנחם
מילסון וצבי אל-פלג כלפי מי
שחולקים על דעתם?
צבי אל-סלג, תל־אביב

כל הכבוד! ההחלטה להכתיר את
מנחם בגין כ״איש־השנה״ היתה נכונה.

שד תצל 1שר השנה
בין הצלמים שבחרו את עבו דותיהם
המוצלחות בתשמ׳׳ג
(.העולם הזה׳ $בספטמבר
)׳83 נפקד מקומו של חנוך
גוטמן.
מדוע שכחתם את חנוך גוטמן, שהיו
לו השנה כמה סקופים של ממש —
התינוקת הלבנונית שידיה נחבשו,
שוטרים המכים את שובתי אל־על
אילנה שמיר, חולון
ועוד?

• חנוך נוטמן נענה לבקשת
העולם הזה לבחור מבץ תצלו-
מיו, אך הוא הביא אותם למערכה
באיחור, אחרי נעילת הגילי((
.אחד מהם, שבו נראה
אלוף אביגדור בן־נל מצלם
שיירה של צש״ף המתפנה מביירות
הנצורה -בראש העמוד.

הפרישה של מנחם בגין
על הודעת ההתפטרות של
ראש״הממשלה ועל הניסיו נות
להקים ממשלה חדשה.
העולם הזה 2402

הגידול המתמיד בחלקו של
תקציב־הביטחון, על חשבון
סעיפי־תקציב אחרים, מעורר את
השאלה: מה יהיה אחרי
שהביטחון יבלע 100 אחוז
מתקציבה של ישראל? באץ לה
לאן להתרחב, לא תשאר בידי
התישלובת האדירה אלא אפשרות
אחת — להרוס את עצמה.
יוסף זלץ, ראשון־לציון
התפטרותו העצובה הינה הוכחה
מצויינת לכך. האיש שאמר ״אינני יכול
עוד״ התכוון בוודאי לכל מה שכתבתם:
בכל עניין הוא נכשל והכשיל, כל
דבר שניסה לעסוק בו — השתבש,
והאחריות למצבנו תרבץ לעד על
ראובן חזן, גבעתיים
שיכמו•
הרצח הראשון בעולם אירע בשל
קינאת־אחים, האחים קין והבל. השנה
כמעט חרב העולם בגינו של מנחם
בגין, שזרה שינאת־אחים בארץ ומיל־חמות
בחוץ. טוב שהלך!
רחל צור, תל־אביב
מרכז חרות הצביע, הכריע בעד איש
המחתרות והריגול יצחק שמיר, נגד

.העולם הזה״ ( 24 באוגוסט
)83 בדק את ראשיהם של
כוכבי-הבידור, מצא כמה קר חות,
כמה פיאות נוכריות
וכמה שערות מושתלות. ה קורא,
שהוזכר בכתבה, נעלב
מאוד.
כל הכבוד לשבועון. כנאמן לסיס־מתו
מזה שנים. ,ללא מורא, ללא משוא
פנים״ ,הוא קרע את המסווה — תרתי
משמע — מעל ראשיהם הפוחזים של
בעלי הפיאות בארצנו, שהסתובבו להם

קונ טי קי-
לפני אלפי שנים,הרחק
בדרום האוק־נוס השקט.
לפני אלפי שנים, במקום הנקרא הדם פרו, חי גזע של
אנשים בהירי עור שסגדו לאל קון־טיקי. בין האינדיאנים
של דתם אמריקה עדיין מהלכת האגדה המספרת איך
קדמונים אלה בנו להם רפסודה ענקית ושטו בה מערבה ד דעו:ברו האחר של האוקיינוס השקט.
אגדה זו הינה ההשראה
שעמדה מאחורי מסעו
המופלא של תור היירדאהל
ברפסודה ״קון־טיקי״ ,הוא
האמין שאנשים מיבשת
אמריקה יישבו את פולינזיה,
וכדי להוכיח את התיאוריה
הוא הפליג במרחבי האוקיינוס
השקט עד איי מארקזס,
מקבוצת האיים הפולינזיים.
המבקתם באיים אלה יכולים
לראות פסלי אבן ענקיים,
הדומים לפסלים שבאיי
הפסחא. תור היירדאהל נפ גש
שם בזקן אינדיאני שסיפר
לו על המנהיג הפולינזי
הגדול ״טיקי״ — שאנשיו
סגדו לו כבן השמש לאחר
שהביא אותם אל חופים
אלה לפני דורות על דורות.
״קונטיק ״ היום הוא
שמו של משקה חדש —
תערובת מעודנת המכילה
ג׳ין, מיצי אשכוליות ולימונים
טתים, בתוספת תבלינים
טבעיים אחרים,׳ לפי
המירשם הסודי הידוע רק
לבעלי מיבשלת השיכר
מהעתיקות ביותר בהולנד.
ה״קונטיקי״ נפלא כמש־

תור היירדאהל ולזכר האלים
העתיקים ההם?

דרום פאסיפיק
2כוסות קטנות ״קונטי־קי״;
1כוסית קטנה שרי
בתת; 1/2כוסית קטנה
בתת ; 4-3טיפות אנגוסטו־רה
ביטרס.
נער את כל החומרים עם
קרח וסנן לתוך כוס. הוסף
קוביות קרח טתות וקשט
בדובדבן לקוקטייל. לתוספת
ברק ותסס, הוסף מי
טוניק או סודה לפי הטעם.

קונטיקי

קה בפני ע צמו, קר או ע ל הקוקטייל הצונן של הקיץ
הקרח. ה״קונטיקי״ הוא גם
משקה לעירבוב ומרענן עוד
יותר כשמגישים אותו עם
לימונדה, סודה או מי טוניק,
והוא נפלא לשימוש בקוקט־יילים.
ומה יכול להיות מתאים
יותר מאשר להרים כוס
קוקטייל ״קונטיקי״ מיוחד
זכר מסעו המפורסם של

חוף הדקלים
2כוסיות קטנות ״קונטי־קי״
; 1כוסית קטנה ורמוט
(אדום) מתוק.
מזוג לתוך כוס, בחש
והוסף קוביות קרח. סלסל
פרוסת לימון על גבי מקלון
והוסף לקישוט.

יבוא ושיווק בלעדי: החברה הסקוטית למסחר בע״מ,
רח׳ גרוזנברג 26 תל־אביב,טלפון 03-622891/2
קורא גאון נעלב ברחובות ללא שום פיקוח.
דעת-קהל לא הבחינה בשערוריה,
עד שבאה כתבת אמיצה, לוחמת,
העשויה ללא חת, והיפנתה אצבע
מאשימה.
כאזרח הארץ הזאת, החרד לגורלה,
אני מציע לחקור גם נושא כאוב אחר:
נשים עם פרונקל על התחת. אין ספק
שגם עניין׳זה ירטיט לבבות.
יהורם גאון, תל-אביב

לידיעת הקוראים
מיכתכי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים
מתוכנם ומשיקולי
מקום. עדיפות תינתן
למיבתבים קצרים, סוד־פפים
במבונת־כתיבה, שצורפה
אליהם תמונת
הכותב. מיכתבים בעי-
לום*שם לא יפורסמו. אין
׳המערכת מחזירה את
המיבתבים שנתקבלו בה.

הסו־מ שלו כולל את הח׳כים חיינ!ו׳
ברילב. יצחק רבין, משה שחל, עוזי
ברעם. אברהם כץ־עוז, ויקטור שם־טוב
(מפ״ם< שולמית אלוני(ר״צי -וכן את
שר־המישפטים לשעבר, חיים צדוק,
המקיים קשרים מצדינים עם המ פלגות
הדתיות.
שחל, ברעם וצדוק האמינו מאז
ומתמיד בשותפות אמיצה עם הדתיים
על חשבון הליכוד, וניצלו את האשראי
שלהם באגורה ובמפד׳ל לבחירת שני
הנשיאים האחרונים ממיפלגת־הע־בורר,
נבון וחיים הרצוג. למרבה
האירוניה שני אלה אינם מסייעים,
ואפילו מחבלים, במאמציו של פרס.
נבון, מכיוון שהוא מבין מי עתיד לרשת
את פרס אחרי כישלונו להרכיב
ממשלה, והרצוג, הסבור שתמיכת
המערך מובטחת לו ממילא. וכדאי לו
לחזר גם אחרי הליכוד. כדי להשיג את
תמיכתם בבחירתו מחדש.
יי מה מוותיקי מפ׳׳ם ניסו לרטון
השבוע נגד החיזור הנלהב של
!שי מיפלגת־העבורה אחרי דרכי

,ודת״ישראל.
,זה מחזה מחריד ׳,טענו, במידה
:ויימת של התחסדות, ,אתם עולים
פילו על בגץ במחוות שלכם כלפי
׳זרדים ׳.אחד מראשי מפ׳ם אף הגריל
עשות, ודרש להחרים את אגודת־צראל
האנטי־ציוניח ואת הליכוד
משא-ומתן.
ח׳־כ שיסעון פרס הגיב בחמת־זעם.
א הוקיע את, הפוריטניות הנד
ייפת׳ ,ושאל. :מה יקרה אם בבחירות
באות שוב יהיה מיספר המנדאטום
ולנו קרוב לזה של הליכוד? גם אז
דרשו להחרים את האגודה, ולהעניק
ת השילטון מיוזמתכם לימיו?״

• תנד מתמתח
•*ציפייה לעריקתה המיידית
1 1של תמ׳י אינה מתממשת.
השר אהרון אוזן גרם, אומנם, לנזק
עצום לממשלת־בגין, אך ברגע זה
מנהל את העניינים הח׳כ המורשע,
אהרון אבו־חצידא. מבחינה מדינית־אידיאולוגית
מגדיר את עצמו אבו־חצירא
כ,יונה מציאותית ״,כינוי
מחמיא מדי, שאומץ על־ידי רוב
האופורטוניסטים בפוליטיקה הישראלית.
הוא היה הולך די בקלות
לשותפות עם המערך, אלא שקהל
בוחריו, שאותו הוא פוגש לעיתים
תכופות בבתי־כנסת של מארוקאים
בכל רחבי הארץ, דורש ממנו להמשיך
בברית עם הליכוד.
שאיפתו העיקרית של אכו־חצירא

באורח ממש פארדוכסלי, משמש שר•
הפנים הוותיק כציר משומן במירכבת
הליכוד. הוא עצמו נשאר עם שמיר,
מסיבות הקשורות בקאריירה, וגם
בתדמיתו העצמית. אנשיו ממשיכים
בקשר עם הליכוד, מכיוון שהוא כופה
זאת עליהם, ואילו מתנגדיו, המובלים
על ידי בן־מאיר, נשארים במיסגרת
ליכוד־מפד״ל כדי להדיחו. בשל כל
הגורמים המורכבים האלד, לא תהיה
תמ״י המיפלגה הראשונה שתלך עם
המערך. אותם הדברים אמורים גם לגבי
המפד״ל.

• מודעי מאותת
ך * אשי המערך תלו השבוע
1מסויימות בשו״האנרגיה, יצחק
מודעי.
דווקא חברי מועדון השישה אינם
מועמדים לעריקה מיידית מהליכוד.
התדמית העצמית של ח׳כים כמו דרור
זייגרמן או יצחק ברמן אינה מאפשרת
צעד חדיצרדי כזה. רן תיכון הוא נץ,
ואילו יגאל הורביץ קרוב בעמדותיו
למצע התחייה.
השישה רצו בממשלת אחדות
לאומית בעיקר כדי לבלום את
אגודודישראל. הם מבינים היטב
שממשלה כזו לא תקום כעת, ולכן לא
יהיו הראשונים שינטשו את שמיר.
אשר למודעי, הוא אומנם נץ קיצוני
ואיש״ימין גם בתפיסותיו החברתיות,
אך גם איש שאפתני ורגשני, השונא
את ראשי חירות בכל ליבו.
השבוע אותת מודעי לפרס שיש עם
מי לדבר. אבל גם הוא חש בנושא זה
כגנרל בלי חיילים. אפילו תומכיו
המובהקים ביותר במיפלגה הליברלית
מסרבים לנטוש את חידות, מחשש, די

הח״כים של האגודה, אברהם שפירא
הכפוף לאדמו״ר מגור, שלמה לורנץ
הכפוף לרב שד, מנחם פרוש המקיים
זיקה לרב שך. אך מתוייבותו פחותה
מזו של לורנץ, ואברהם הלפרט, הכפוף
לרבי מווישניץ — כולם כאחד מלאי
טענות כרימון נגר הליכוד.
בעיקר הם מגלים יחס של שינאה
אמיתית כלפי שר־האוצר, יורם ארידור,
שנהג בהם. בשחצנות׳ ,וגרם להש־פלתם
בציבור. בכלל, אם הקריטריון
להקמת ממשלה היה השינאה לארידור
המנופח והשחצן, ניתן היה להקים
נקלות ממשלה מקיר אל קיר. החכ׳ים
שפירא(יונה יחסית) ופרוש(נץ יחסי)
אינם מחבבים במיוחד זה את זד, אבל
שניהם היו מעדיפים, בתנאים
אופטימליים, ללכת עם המערך. עם
זאת. שניהם חברו יחדיו לשכנע את
מועצת־גדולי־התורה לאשר קואליציה
עם שמיר, גם בלי חקיקה דתית חדשה.
הסיבה: אגודת־ישראל מבעה היטב
שאם היא תבגוד בליכוד, ילכו
בעיקבותיה רבים אחרים, בכללם חלק
מהליברלים. פרס יוכל אז להקים
ממשלה רחבה יותר, ואז יירד פלאים
כודרהמיקוח של האגודה עצמה.
שפירא מבין זאת היטב. הוא חותר,
לכן, להקמת קואליציה מצומצמת.
להערכתו, יש לשמיר סיכויים טובים
יותר להקים ממשלה כזו. בשל עמדת

פרס ניצח בקלות בוויכוח הזה.
באמצע ספטמבר 1983 הפכה הסיעה
החרדית הקטנה לתיקוותו האחרונה
של הידר.

#נשיאיסמחנויס

ך* רגע זד! מהווים ארבעת הוז׳כים
* 1של אגורת־ישראל_ ,וכן שר
האנרגיה יצחק מו תי, את שתי
החוליות החלשות ניותר במעשה־המרכבה
של שר־החוץ, יצחק שמיר.
פרס יודע היסב, שאם לא יצליח הפעם
להרכיב ממשלה. ייבחר יצחק נבון
כמועמד המיפלגה לראשות־הממשלה.
לעובדה זו מי תי ם גם שני היצחקים.
נבון ורבין. זהו ההסבר היחידי לברית
הפיתאומית שנוצרה בין פרס ובין רבין,
וגם להתבטאותו של נבון בטלוויזיה,
שעל הנשיא להעניק מנדט להרכבת
הממשלה לצירוף הכוחות החזק ביותר,
ולאו דווקא לסיעה הגדולה בכנסת.
פרס פועל. כמובן, במרץ רב. פורום

מונעת על־ידי גורמיס ריגשים־
יצריים, שאץ להם כל קשר עם
הפוליטיקה. הוא רוצה לנקום בשר־הפנים.
יוסף בורג, והצליח למשוך
למשימה זאת את שותפידלשעבר
מקרב צעירי־המפרל, זבולון המר
ויתרה בן־מאיר. שני אלה שתיים עתה
במאבק לחיים ולמוות עם סיעת
למיפנה של בורג, ועבורם מהווים חכ׳׳י
תמ״י, אבו־חצירא ובדציון רובין,
תיגבורת רצינית. עם זאת מתעקש
בדמאיר להמשיך בשותפות עם
הליכוד, והמר, המחעב את בדמאיר,
אינו יכול להרשות לעצמו להיפרד
ממנו עתה.
כך מהווה כיום יהודה בן־סאיר נכס
יקר מפז ליצחק שמיר, הבוס שלו
במישח־״החוץ. בעטיו של בן־מאיר
ממשיכה סיעת המפד״ל מלה בברית
עם הליכוד, ושומרת אף על תמ׳י בתוך המתנת באורח די אירוני משחק בורג לתוך
ידיהם של מתנגדיו. הוא מסרב
להתקרב לסוף דרכו הפוליטית כ.בוגד
בליכוד״ ,והכריח את בל סיעת למיפגה,
המתעבת את חירות, ללכת בעיקבותיו.
האיש החזק בסיעת למיפנה, רפאל
בן־נתן, השואף מזה שנים לחידוש
הברית עם המערך, ויתר בוזירוק־שיניים.
כמוהו נהג גם ח׳כ אברהם
מלמד, יונה צחורה על פי עדותו שלו,
המקווה לרשת את בורג כמנהיג
למיפנה, וממילא גם כמנהיג המפד״ל. המפרל אבדחצירא וצעירי
משתפים גם את המנהיג־לשעבר, יצחק
רפאל, בקשר שלהם נגד בורג. כך.

המנתח-א- 6
שארה, אס פן, רק אטדת־יש־
,ראל.

העם

מה קרה רבגין?
גם המאמין הדרוש
כדי להתפטר
גדול מדי.
מה מצבו האמיתי?
מנחם בגין לא בא לישיבת הממשלה,
שהיתה עשוייה להיות האחרונה.
הוא לא היה חולה. הוא ״לא הרגיש
בטוב״.
הוא דחה מיום ליום את הליכתו אל
נשיא־המדינה, כדי להתפטר. היתה
לכך כוונה פוליטית מובנת — לאפשר
ליורשיו להסתדר בשקט. אך בהדרגה
גבר החשש שהיתה לכך גם סיבה
אחרת: פשוט לא היה לבגין חשק
לעשות מעשה כלשהו, וגם המאמץ
להתפטר היה גדול מדי עבורו.
כל זה הגביר את החשש שמשהו
יסודי מאוד אינו כשורה. האם בגין
חולה בגופו? האם הוא נתון במצב נפשי
כה חמור, עד כי אינו מסוגל עוד
לתפקד?
סימנים רבים העידו על כך שאחת
משתי הסיבות — ואולי שתיהן —
נכונות.
משהו קרה למנחם בגין — ומשהו
זה חורג בהרבה מתחום הטכסיס
הפוליטי או התסבוכת המיפלגתית.

עשור למחדל

הקוב האחרון
שר שיגעון
מוצדק. שייעלמו כליל מהבימה
הפוליטית לקראת הבהירות לכנסת
וד. 11
מבחינת פרת גם הקשר עם מודעי
איננו אלא.נון סטארטר״.

במדינה

המפד׳ל ותמ׳י מוכן שהוא רוצה לסכל
כל כוונה להקמת ממשלת־אחדות־לאומית.
כך נחרץ, כנראה, גורלו של
שימעץ פרס.

#מועדון הנש־א־ם
•י נדונות המערך ללחוץ על
!הנשיא חיים הרצוג להזמץ את פרס
להרכיב ממשלה, אחרי התפטרותו של
מנחם בגין, יעלו בתוהו. הנשיא כבר
אמר במפורש שהשהיית ההתפטרות
אינה מהווה פגיעה בו, ובזה אותת
גלויות שאין בדעתו לפגוע בליכוד.
אשר ליצחק גנון, הוא מחכה להרכנת
ממשלת שמיר, כדי לקבל לידיו את
ראשות מיפלגודהעבודה.
ברחוב הירקון 110 יודעים הכל
שימי פרס בראשות המיפלגה הם
ספורים, וגם הברית עם רבץ באה
מאוחר מדי. פרס עצמו ייאלץ להציג
את מועמדותו של נבון, כאקט אחרון
של אצילות והקרבה עצמית למען
המיפלגד״
נבץ, איש די בעוני מופל בדרכה
בכישרונותיו מפרס, יקבל את מינוי,
מכיוון שיש לו סיכויים לנצח בבחירות,
בעיקר אחרי שהתברר שאת הליכוד
יוביל יצחק שמיר. ולא דויד לוי.
המסקנה שמיר עשוי להצליח
להקים ממשלת שלא תחזיק מעמד
אלא חודשים ספורים. נראה שעוד
בשנת תשמ״ד ייערכו בחירות כלליות.
שבהן יתמודד יצחק שמיר כראש
הליכוד עם יצחק נבון כראש המערך.

חיים ברעם

ביום־הביפורים רצה אלוהים
לשבור את השחצגות
הישראלית, אך גם הוא
לא הצליה.
זה היה לפני 10 שנים.
לפתע קרה מה שאינו יכול לקרות:
באמצע יום־הכיפורים צפרו הצופרים,
נפתחו שידורי הרדיו.
זאת היתה רק ההתחלה. המצרים
עשו דבר שהם לא היו מסוגלים, לכל
הריעות, לעשותו: הם חצו את התעלה
וכבשו את קו בר־לב.
העיניים ראו את המחזה שלא יכול
היה להיות: שבויים ישראליים בסוריה
ובמצריים, שנראו כמו שנראים שבויים
בכל מקום: מדוכאים, עלובים, נפחדים.
יום־הכיפורים 1973 צריך היה
לזעזע את דעת־הקהל הישראלית כפי
שלא זועזעה אי־פעם. הוא צריך היה
לשבור את תדמית האדם־העליון הישראלי,
הצבא שלא ינוצח, האמונה של
אני־ואפסי־ועוד.
דתיים יכלו לומר: אלוהים מאס
בשחצנות הישראלית, והעניש את עמו.
ההר הוליד עכבר. אבל ההר
הוליד עכבר.
במשך זמן־מה דיברו הכל על
״המחדל״ הנוראי. מנחם בגין זיעזע את
אמות״הסיפים של הממשלה בהאשמה
שהמילואים לא גויסו בזמן. אריאל
שרון ניהל את מילחמות־הגנרלים,
וסוגדי-דיין, שאלילם הכזיב, הפכו
סוגדי-שרון.
אבל למרות הזעזוע הגדול, לא רצה
הציבור להגיע אל שורש הרע:
היהירות, שהביאה לזילזול נורא בעולם
הערבי הסובב; החמדנות, שהעדיפה
שטחים על פני השלום; שיכרון הכוח- ,
שראה בכוח הצבאי את חזות הכל.
וכך, באיחור של ארבע שנים,
העניש הציבור את המערך ובחר
בליכוד. למעשה העניש את עצמו, כי
כל התכונות הפסולות של המערך,
שהובילו למילחמת יום־הכיפורים,
קיימות בליכוד במהדורה מוגדלת,
והובילו למילחמת־הלבנון.
התחלה, שיא, פו ך. בפרוש
יום־הכיפורים תשמ״ד נראית מילחמת
יום־הכיפורים רחוקה. מילחמה קרובה
יותר, שטרם הסתיימה, מאפילה עליה.
מילחמת יום־הכיפורים היתה ״פשוטה״
בהשוואה למילחמת־הלבנון. למ־רות
האבירות הקשות, היתה מילחמת־אוקטובר
מילחמה קצרה — היא
נמשכה פחות משלושה שבועות. היו
לה התחלה, מיפנה, שיא וסוף.
ואילו מילחמת־הלבנון, שבה הפי
(המשך בעמוד )9

ן ך ^ןךןך > •

1י י 1

הממשלה אינה יכולה רהזדות בכישלון. ולכן משרתים החיילים בלבנזן

^ ל אחד מן הצדדים הלוחמים בהרי־השוף
למא שי ם את האחרים בביצוע מעשי־טבח
מחרידים. יתכן שכולם צודקים.
15 חודשים אחרי שנכנס אל האיזור הזה, בלב
קל ובחדוות־ניצחון, נסוג ממנו צה׳ל בלב כבד.

הוא הותיר אחריו תוהו־ובוהו, זרע
לפורענויות חדשות.

^ עולם לא יאשים אותנו במעשי־טבח
| 1אלה כפי שהאשים אותנו, בצדק, בפרשת
צברה ושאתילא. הפעם איננו שולטים בשטח,
והפורעים אינם עוברים דרו קווי־צה״ל, באישור
מפקדיו ותוך קבלת בירכתם.

אבל העולם יטיל עלינו גם הפעם
אחריות עקיפה למעשה.

לפני שצה״ל נכנס לשטח, היה קיים בו איזון
עדין, שהתגבש במשך מאות בשנים של איבה
הדדית וחיים־בצוותא. לכל עדה, לכל כפר, לכל
מחנה־פליטים היתה מיליציה משלו, מזויינת
כראוי, כדי לעמוד על נפשו.
אריאל שרון ורפאל איתן נכנסו לחנות־חרסינה
זו כשני שוורים נוגחים, והרסו את האיזון
העדין. הם הגבירו את כוח הפלאנגות, פרקו את
הנשק מן הפלסטינים ובעל׳״בריתם הזמניים.
בתמימות של ילדים, התולשים כנפיים מזבובים,
סידרו את העניינים בלבנון.
התוצאות נראות עתה בשטח. הכל שונאים את
הכל, כמו קודם לכן, אבל הפעם חסרה מערכת
האיזון החמוש, שמנעה פעמים רבות בעבר
שחיטות הרריות. שרון ואיתן הרסו אותה.

ממשיכים לנאום ולכתוב, בביטחון
עצמי שלא פחת במאומה.

שנכנסו כל המישלחות, וביניהן כל המישלחות
הערביות, הופיע עבד־אל־חלים חדאם, שר־החוץ
הסורי. הוא נכנס לאולם כמלך, ועיני הכל היו
מופנות אליו. שום נאום בוועידה — מילבד
נאומו של יאסר ערפאת — לא זכה בהקשבה כה
דרוכה. בעוד שכימעט איש לא התייחס לנאומו
של הנציג המצרי(איש גם לא מחא לו כפיים) ,זכה
הסורי בתשומת־לב מירבית.
ברגע זה חשוב מה אומרים ומה חושבים
הסורים. זה חשוב למדינות־ערב, לברית־המד
עצות ולארצות־הברית.
מדוע?

ך* בה נזכור את מטרות ההרפתקה הזאת. מה
1 1נקבע על־ידי שרון ושות׳ כאשר וד 517 היו
עדיין בחיים?
יש להזכיר את המטרות המקוריות שוב ושוב,
כדי לבדוק אותן מחדש לאור המציאות המתפתחת.
היו
שלוש מטרות:

להרוס את ״תשתית המחבלים״ ולגרש
אותם מלבנון.
לסלק מלבנון את הצבא הסורי.
לכונן בלבנון ״סדר חדש״ ,כך שלבנון
המאוחדת, תחת שילטון הנוצרים,
תהיה למדינת־חסות ישראלית.

מפני שסוריה מחזיקה עתה בידיה
את כל המפתחות בלבנון.
באמצעות בעלות־בריתה היא שולטת שם על
הקרקע. היא מובטחת מפני כל התקפה ישראלית,
כי יש לה כיום ערובה סובייטית מוחלטת
למיקרה שתותקף (אך לא למיקרה שתתקיף).

נוסף על שלוש המטרות האמיתיות האלה,

הכל יודו לנו, הכל יאהבו אותנו, ותשקוט
ארץ־הלבנון 40 שנה.
מה נותר מן התמונה הזאת?

אף לא פרט אחד. הכל היה כזב. הכל
היה שקר. תערובת של בורות טוטאלית
ושטיפת־־מוח — כפי שאמרנו
כבר אז.

אין עוד ״תשתית המחבלים׳ בביירות ובדרום־
לבנון — אך מילחמת־האזרחים הלבנונים מתחדשת
עתה ביתר שאת.
גם לולא היו קיימים פלסטינים וסורים עלי
אדמות, היו הפלאנגות והדרוזים רוצחים זה את
זה, והמוסלמים והנוצרים היו לוחמים איש ברעהו.
הם עשו זאת במשך מאות בשנים לפני שהמוני
הפליטים הפלסטיניים ברחו מפני צה׳ל אל תוך
לבנון, והקימו שם את מחנותיהם האומללים.
עכשיו נפרק מן המחנות האלה הנשק הדרוש
להגנה עצמית, ורוב הגברים שלהם נכלאו
באל־אנצאר. אך המילחמה נמשכת והשחיטה
מתחדשת.

קונספציה שיקרית ומטופשת גרמה
לאסון. בעליה גררו את ישראל אל תוך
הרפתקה נוראה, שעלתה עד כה ב־517
קורבנות־אדם מישראל, ואלפים רבים
מקרב האחרים. אד בעלי הקונספציה

**ה נותר מכל ההרפתקה האומללה הזאת,
^/העקובה־מדם וזורעת־ההרס?
אפשר לטעון: שלום הגליל. צה׳ל תפס את
דרום־הלבנון, ומשם אי־אפשר יהיה להתנכל
ליישובי־הצפון.

אך האם יש בזה ממש?

במילחמת־הלבנון איבדה ישראל חיים רבים
יותר מכפי שיכלה לאבד בשנים רבות של
פיגועים.

איש אינו יכול להשלות את עצמו
שקו־האוואלי יגן על חיילי צה׳ל. כבר השבוע
פשטו כוחות צה״ל מן הקו הזה צפונה, וערכו
סיורים בשטח שננטש זה עתה. אין ספק שאחרי
שתושג הכרעה כלשהי במילחמת־האזרחים
בשוף, יתפנו הכוחות העויינים לעריכת פיגועים
בצה״ל באיזור הכבוש בלבנון.

יתכן שלא ייהרגו אנשים בקריית־שמונה
(וגם זה אינו בטוח) .תחתם
ייהרגו אותם האנשים בשרות-מילואים
בין חצביא וצידון.

זוהי התוצאה הבולטת ביותר של ההרפתקה
בלבנון: כ ל הצדדים בלבנון שונאים עתה את
ישראל.

ואז בא שרון הטוב, חובב־הלבנון,
הרם את תשתית.,המחבלים״ והביס את
הסורים. סוח־סון ז תקום לבנון מאוחדת,
מאושרת, עצמאית׳ וריבונית.

את פסק־הדין הסופי על ״הסדר
החדש״ של אריאל שרון בלבנון חורצים
חיילי צה״ל, האומרים סח אחד, לעיני
המצלמות: לצאת מכאן, ומהר!

הילדים משחקים בקריית־שמונה
בלי פחד. על כך אפשר לברך. אך באיזה
מחיר הושג הדבר? וכמה זמן זה
יימשך?

לכן, אל יתפלא איש אם יקולל צה״ל,
בנסיגתו, כשם שקולל בכניסתו.

_ ^ דאי להזכיר לרגע את תמונתה של לבנון,
^ כפי שהצטיירה בכלי־התיקשורת של ישראל
לפני 15 חודשים.
לבנון, כך נאמר אז, היתה מדינה מאושרת.
הכל חיו שם בצוותא, באהבה ובאחווה — נוצרים
ודרוזים, סונים ושיעים.
עד שבאו הפלסטינים הרשעים ,״המחבלים׳
ימ״ש. הם התנכלו ללבנון החופשית, המאוחדת.
הם ערכו שחיטות נוראות ורצחו 100 אלף
לבנונים חפים־מפשע.
יחד עימם באו הסורים המנוולים, שביקשו גם
הם להפר את השלווה ולהרוס את המדינה.

״ממשלה׳ אינו אלא עירייה של חלק מן העיר
ביירות. גם בביירות המערבית שילטונה רופף.
מחוץ לעיר ערכה כקליפת־השוס.
מדינת־חסות ישראלית? אילו היה מימשל זה
מסוגל ביכלל לשלוט, היה מהווה מדינת־חסות
אמריקאית. אך גם לזה אינו מסוגל.
הפלאנגות הוכיחו עצמן כמישענת קנה רצוף.
הן לא רצו להילחם לצד צה׳ל, כאשר פלש אריאל
שרון ללבנון כדי למסור להן את הארץ. הן חיכו
עד שצה״ל יכבוש את המדינה ויפתח לפניהן את
שערי מחנות־הפליטים, כדי שיוכלו לערון־ בהם
טבח. כיום אינן מסוגלות אף לעמוד בפני
המיליציות הדרוזיות.

¥והי, למעשה, התוצאה הממשית היחידה:
1חלוקת לבנון הפכה עובדה של קבע.

אין זו חלוקה סימטרית. מצב
הכיבוש הסורי שונה ממצב הכיבוש
הישראלי.

תמונה של ואליך ז׳ונבלט במיפקדת מיפלגתו בחצביא הכבושה
היתה קיימת המטרה הרשמית שהעניקה למיבצע
את השם :״שלום הגליל׳ .כלומר: למנוע אפשרות
של פגיעה בשטח ישראל משטח לבנון.

הסובייטים עצמם דאגו להודיע על כד למי
שצריך.
מצריים נמצאת מחוץ לקהילה הערבית.
סעודיה שפופה ואחוזת־פחדים מול פני הסכנה
האיראנית. עיראק עסוקה במילחמה המטופשת
שהתחילה בה. מדינות־הנפט עומדות לפני שוקת

^ גבי ״המחבלים״ ,המצב הוא ברגע זה כך:
/העיר טריפולי, השניה בגודלה בלבנון, מרחק
של שעת־נסיעה מביירות, הפכה מעוז הכוחות
הפלסטיניים הנאמנים ליאסר ערפאת. זוהי כיום
מעין ביירות שניה.
בבקאע קיים ריכוז גדול של כוחות פלסטיניים
שונים. הסורים מנסים שם לשבור את
הכוחות הנאמנים לערפאת, הדוגל בקו מתון,
ולכפות עליהם הנהגה אחרת, הדוגלת באיבה
נצחית לישראל.

סדוקה, ביגלל העודפים בשוק־הדלק.

מה נותר מכל אלה?

לפי הידיעות, חוזרים כל הכוחות
האלה אל האיזורים שפונו על-ידי צה״ל.
לדיברי הדוברים הרשמיים של מכד
שלת-לבנון, הם עולים על ביירות כדי
להיאחז בה מחדש.
יתכן מאוד שבעוד כמה חודשים יחזור המצב
לקדמותו, ו״תשתית המחבלים״ תתבסס מחדש
בביירות עצמה.

העולם כולו מחזר אחרי חאפט׳ אל־אסד, בן
עדה המהווה 7$בסוריה הקטנה והחלושה.

איש אינו מעלה עוד על דעתו שיתכן
הסדר כלשהו בלבנון שלא על דעתו.
הוא, יותר מכל אדם אחר, יקבע בסופו
של דבר מה יתרחש בלבנון.
כל זה הושג על־ידי אריאל שרון, כאשר
החליט לתקוף את הצבא הסורי ולהשמיד את
הטילים הסובייטיים על אדמת לבנק. מבחינה
צבאית, היה זה מעשה חסר־משמעות, מאחר
שמילים אלה הפריעו לחיל־האוויר הישראלי
פחות מאשר הטילים הסמוכים, שעל אדמת סוריה
עצמה. אך זה הכריח את הסובייטיים להעניק
לסוריה הגנה גלובלית.

517 החללים הישראליים מתו גם
בשביל זה: כדי להפוך את סוריה למדינה
מס׳ 1בעולם הערבי.

ישראל יושבת בדרום בארץ עויינת. השפעתה
על המתרחש בביירות קרובה לאפס. עליה
להתכונן למילחמת־גרילה ממושכת, לא רק מצד
״מחבלים׳ ,אלא גם מצד השיעים נאמני־חומייני,
הסונים השומרים אמונים לזיכרו של גמאל
עבד־אל־נאצר, הדרוזים, ומי לא.
מצבם של הסורים טוב יותר לאין שיעור. הם
יושבים במיזרח ובצפון, כשהם יכולים להישען
על מיגוון רחב של כוחות מקומיים, המכירים
בעמדת־הבכורה שלהם. תהיה להם יד בכל
המתרחש בשילטון המרכזי בביירות. הם, ולא
האמריקאים, יקבעו בסופו של דבר את הרכב
המימשל הלבנוני.

מן הדין שיקימו בדמשק אנדרטה
לאריאל שרון ולרפאל איתן. אילו היו
סוכנים סוריים, לא יכלו להשיג יותר.

ף מה יהיה עלינו? מה יהיה על חיילי צה״ל,
1אנשי המילואים, שיצטרכו להחזיק בשליש
הדרומי של הארץ המקוללת, מבלי לדעת מדוע
ולשם מה?
נראה כי נגזר עליהם להישאר שם, כמטרה
חיה לכל גורם עויין, במצב שיידרדר ויילד כמו
בגדה המערבית. להישאר שם לצמיתות.

כי אין ממשלה בישראל אשר תעז
להגיד לעם־ישראל את האמת הפשוטה:
המילחמה הזאת היתה הרפתקה
אומללה. היא תוכננה בידי כסילים. היא
נכשלה לחלוטין. עלינו לצאת משם
מהר, בלי שוס הישג, בלי שום תנאי.

^ מטרה השניה לא הושגה אף למראית!
|עין. הושג בדיוק ההיפך.

ך* מטרה השלישית נראית כיום כבדיחה.
1 1״סדר חדש׳ בלבנון? זה הסדר הישך נושן:
כולם שונאים את כולם, כולם שוחטים את כולם.

זה לא יכול להיאמר, מפני שבממשלה החדשה
יושבים השותפים לפשע: אריאל שרון, יצחק
שמיר וכל האחרים.

ראיתי זאת במו עיני בוועידת־ז׳נבה. אחרי

אין שילטון בלבנון. מה שמתיימר להיות

חיילי צה״ל, המשרתים כיום בלבנון,
הם בני-הערובה של איוולתם.

מילחמת־הלבנח הפכה את סוריה
לשליטת לבנון, ועל פיה יישק דבר.

״סדר״? תוהו ובוהו!

מא1־ 1א11־ י **״11*11

מתנגדים לקבל
מישרד־האוצר
איגוד העובדים הליברלים מתנגד בכל תוקף
לכך שהמיפלגה הליברלית תקבל לידיה את תיק
האוצר, במיסגרת החלוקה־מחדש של מישדדי
הממשלה.

תנ אנן י ך
שר1ן חושש מארנס
הפומבי שנותן השר אריאל שרון להתקפותיו על
שר־הביטחון, משה ארנס, נועד למנוע פירסום מידע על
מחדלי שרון כשר־הביטחון בתקופה שקדמה למילחמה
בלבנון.

שרון מקווה שהגורמים, שרצו לפרסם חומר
נגדו, ייאלצו לגנזו לתקופת־מה.

ארידור נחלש
שר־האוצר, יורם ארידור, יהיה המפסיד העיקרי
מן ההתמודדות על תפקיד ראש־הממשלה
בתנועת־החרות. בהתמודדות התברר, שכמעט
כל הצירים שנחשבו כאנשיו של ארידור תמכו
בגלוי במועמדותו של דויד לוי, וארידור נותר
חפר כוח עצמאי משלו במרכז תנועת־החרות.
בחרות רווחת ההערכה, שאם ייאלץ ארידור להתפטר
מראשות מישרד־האוצר, יהיה עליו להתפטר גם מתפקידו
כיו״ר המזכירות.

ברית לני־ארנס
אחד הח״כיס של חרות, המקורב לשר־הביטחון
משה ארנם ולפגן־ראש־הממשלה דויד לוי,
מבקש ליצור חזית ביניהם, כדי להבטיח
שלקראת הבחירות לכנסת ה־ 11 יעמוד אחד
מהם — ולא יצחק שמיר — בראש הליכוד.

דאגה לשלום בניו

למדות ההודעות הרשמיות המרגיעות,
מגלים מקורביו של דאש־הממשלד, מנחם
בגץ, דאגה רבה לבריאותו__ .

פגישה חשאית
עם הרבי מגור
אחד מראשי תנועת־החרות נפגש השבוע
בחשאי עם הרבי מגור, השולט באחת הסיעות
של אגודת־ישראל.
הרבי מגור תומך בעמדות המדיניות של תנועת־החרות.
הפגישה נועדה לשכנע אותו להפעיל את השפעתו כדי
שאגודת־ישראל לא תערים קשיים על כינון הממשלה,
בראשות הליכוד.

טדי מקפיא
את מערכת הבחירות
מטה־הבחירות של ראש עיריית ירושלים, טדי
קולק, הודיע השבוע למישרד יחסי־הציבור,
שהוא קשור עימו, על הקפאת הפעילויות
הקשורות בתעמולת־הבחירות לעיריית
ירושלים.
לפי הערכתו של קולק, לא יתקיימו הבחירות
המוניציפליות במועדן.

בו־מאיר -דליכ 1ד?
במפד״ל יש רוגז רב על סגן־שר־החוץ, יהודה בן־מאיר.
לרוגז שותפים גם אנשי סיעת הצעירים שבן־מאיר נמנה
עימה.

בן־מאיר חותר להקמת חזית בין הליכוד למפד״ל
לקראת הבחירות לכנסת ה־ ,11 ובסיעתו סבורים
שאם לא יצליח בכך, הוא יבקש להקים חטיבה
משלו במיסגרת הליכוד.

לטענת עסקני האיגוד, אפשר יהיה לתבוע את התיק הזה
רק אחרי הבחירות לכנסת, ולא עתה, כאשר דרישה כזאת
תכניס את המיפלגה הליברלית לסבך בעיות שהיא לא
תוכל להתמודד עימו.

ראשי הסניפים
למען נבוז
במיפלגת העבודה נוצרה חזית חדשה של ראשי
הסניפים הגדולים למען בחירתו של יצחק נבון
כמועמד המיפלגה לראשות הממשלה.
עוזי ברעם, העומד בראש סניף ירושלים, הצליח לרתום
למערכה זאת גם את אליהו שפייזר, העומד בראש סניף
תל־אביב, שנמנה לאחרונה עם תומכי יצחק רבין במיפלגה.

הורביץ יוציא
עיחוו פוליטי
הח״ב ואיש־העסקים ייגאל הורביץ שוקל הוצאת
עיתון פוליטי, בעיקבות עיתון־הספורט החדש,
שהוא עומד מאחריו.

בתקופה האחרונה נגרמו לכמה חברות נזקים
חמורים כתוצאה ממחדלים בתחום הייעוץ
המישפטי, וכדוגמה בולטת מוזכרת פרשת
המכירה של מניות ״טבע״ לקבוצת ״דנות״,
למרות מאמציו של קונצרן ״כור״ למנוע את
העיסקה.

תובעים הכסף מנהרי
גיזברות המיפלגה הליברלית שבליכוד החליטה
להגיש תביעה פלילית נגד יו״ר התאחדות
הסוחרים בתל־אביב, אם לא יחזיר למיפלגה
סכום של עשרות אלפי דולרים.
לפי טענת הליברלים, מכר נהרי דירה ברחוב הרצל, שהיתה
שייכת למיפלגה, ולא העביר את הכסף, אלא שהוא שומר
אותו בחשבון־בנק המשמש רשימה עצמאית שהקים
בבחירות למועצת עיריית תל־אביב.

ברנס והשופט
העליון

לפני שבוע נדהמו נוסעיה של יאכטת*
החופים, המשייטת בחופי אילת, לראות
•שני אורחים שעמדו ושוחחו במשך כל
הנסיעה: עמום ברנם, החנון המפורסם,
והשופט העליץ לשעבד, חיים כהן.
השניים מצאו את עצמם במיקרה
באותו בית־המלץ באילת, השופט לרגל
כינוס מישפטנים, וברנס לצורך ערב*
ראיונות בעיר. אחרי שיחה קצרה החליטו
השניים לבלות את היום יחדיו ביאכטה.

עדיין לא ברור אם יהיה זה שבועון או ירחון.

בעיות לבנקים
בצמרת מישרד־האוצר ובמערכת*
הבנקאית שוררת דאגה רבה. בעיקבות
ההפסדים הכבדים שנגרמו למערכת
הבנקאית. כל הבנקים הפסידו סכומים
גדולים כתוצאה מההידרדרות הנמשכת
בבורסה. וכמה מהבנקים הפסידו כסף רב
בעיסקי־־היהלומים.
הסימן למצבם החמור של הבנקים ודא
שהם חדלו, למעשה, להגן על המניות
הקרובות להם בבורסה, ויש השואלים עד
מתי יובלו הבנקים להגן על מניותיהם
שלהם.

רוק ל,,יש גבול״
פסטיבל רוק, שהכנסותיו יהיו קודש לקבוצת
״יש גבולי׳ יתקיים בערב שימחת־תורה בפארק
אכזיב, בהשתתפות מיטב אמני־הרוק
הישראליים.

מבקר המדינה
יבדוק הנסישת
מבקר־המדינה יתבקש בקרוב להביע את דעתו
על הנוהג הרווח בעיריית תל־אביב, כאשר
חברי מועצת־העירייה נוסעים לחדל בשליחות
חברות עירוניות.

תלונה על עורר־דיו לזמיר היועץ המישפטי לממשלה, יצחק זמיר, יכריע
בימים הקרובים בעניין תלונה שהוגשה לו נגד
עורך־דין.
המדובר בנחמן אמיתי, יושב־ראש בית־הדין המישמעתי של
לישכת עורכי־הדין במחוז תל־אביב. התלונה עוסקת בחשד
של מתן עדות סותרת, כאשר הופיע כעד־הגנה במישפט
מנכ״ל חברת המגדר, שלום הלוי, ועוזרו.

שינויים בייש? המישפטי בהנהלת חברת העובדים נשקלים שינויים בשיטה הנהוגה
היום לגבי ייעוץ מישפטי לחברות ההסתדרותיות.

הבנקים מחכים למנדלבאום ראשי הבנקים ממתינים לצעד שייעשה מצד נגיד בנק
ישראל משה מנדלבאום בעניין הקנסות הנגבים מהם על
גרעונות הנזילות.

הבנקים טוענים, שהחריגות הגדולות נבעו
ממשיכות־ענק במטבע זר מאד לקוחות
כתוצאה ממדיניות מישרד־האוצר.

הנדשטרה נגד מסיקה
מפקד מישטרת בת־ים, יעקב גמרמן, הסתכסך
באחרונה עם ממלא־מקום ראש עיריית בת־ים,
דויד מסיקה.
הסיבה: מסיקה הגיש תלונה נגד תושב העיר, שנמנה בזמנו
עם מחנהו ושהתפרע בבניין העירייה. המישטרה המליצה
להעמידו לדין, ועתה מבקש מסיקה לבטל את התלונה.

אנשי לוי נגד וינר
מקורבי שר־הבינוי־והשיסון, דויד לוי, זועמים
על מנב״ל המישרד, אשר וינר, חבר מרכז־חרות.
הם טוענים שהתנהגותו הרחיקה ממחנה לוי
תומכים רבים.
סגן ראש־הממשלה עצמו יתן, כנראה, גיבוי לווינר, כאשר
יתבקש להדיחו.

סליחה. טענת בניסוח
בשער האחורי של העולם הזה ( 31 באוגוסט 83׳) הופיעה
תמונתה של אורית שוחט, בתו של שייקה ירקוני ז״ל,
בתוספת פסוק שיכול היה להיראות כאילו צוטט מפיה.
למעשה, היה זה פירוש שנתן העולם הזה להודעת
מישפחתה.

אורית עצמה לא אמרה את הדברים האלה,
ו״העולם הזה״ מתנצל על כי הוסיף לצערה בשל
פירסום מוטעה זה.

לקוראי

3 1 3 091133
בשל חג*הם ופות תוקדם הופעת הגליון
הבא של השבועון.
הוא יופיע ברחובות תל־אביב בתים
השני בערב. ויהיה מצוי בקיוסקים ברחבי
הארץ ביום ג׳.

במדינה
(המשך מעמוד )6
עילה ישראל כוח־שריון שלא נפל מזה
שהפעילה במילחמת יום־הכיפורים,
שונה לחלוטין. יש לה התחלה, אך אין
לה סוף, כל מטרותיה השתבשו(ראה
הנדון) ,האנדרלמוסיה שולטת בכל
מהלכיה.
בית־קברות ליוקרה. אך יש
לשתי המילחמות תכונה משותפת
אחת: הן חיסלו פוליטיקאים וגנרלים
בסיטונות.
מילחמת יום־הכיפורים חיסלה את
יוקרתה של גולדה מאיר, כשם
שמילחמת־הלבנון חיסלה את יוקרתו
של מנחם בגין.
כוכבו של משה דיין דרך במילחמת
ששת־הימים, ושקע במילחמת יום־
הכיפורים. כוכבו של אריאל שרון דרן
במילחמת יום־הכיפורים, ושקע במיל־חמת־הלבנון.
הרמטכ״ל
דויד אלעזר גונה על־ידי
ועדת־אגרנט והתפטר, הרמטכ״ל רפאל
איתן גונה על־ידי ועדת־כהן והלך.
מוסר ההשכל: אפשר לתכנן התחלה
של מילחמה, אך קשה לנחש מראש
איך תסתיים — אם בכלל.

חדות: הל־,רב
ל א הוכרע!
ש שנים התנהלה המילחמה
במעמקי האדמה. מאז עלה הליכוד
לשילטון לא העז איש להודות
בכך, שיורשיו של מנחם בגין מתארגנים
במחנות, וממתינים לרגע שבו
הוא יעלם ממרכז הבמה הפוליטית.
מהיום שבו הודיע בגין על כוונתו
להתפטר, חדלו היורשים להסתתר.
הקרב מתנהל כבר על פני האדמה.
הבחירות, שבהן היו צריכים חברי
מרכז חרות לבחור מועמד חדש ל־ראשות־הממשלה,
מנעו את קיום
המאבק האמיתי. אך עתה נפרצו כל
הסכרים. למרות שמרכז חרות בחר

האם ביירות מערת?
ה.,מחבלים״ חוזריס. ביירות
עומדת לימול. יש
שחיטות. מי אשם?
קשה להגדיר את מצב״רוחו של
האזרח הישראלי, שעקב השבוע אחרי
המתרחש בשטח שפונה על־ידי צה״ל
כלבנון.
היתה זאת תערובת של מבוכה,
מועקה, תיסכול וזעם אין־אונים, שלא
היתה לו מטרה מסויימת.
היה ברור לו שמשהו אינו בסדר,
שהמילחמה על 517 הרוגיה היתה
לשווא, שמישהו רימה אותו. הוא שמע
שה״מחבלים״ חוזרים לביירות, והי
המישטר הלבנוני אשר הוקם על״ידי
ישראל עומד ליפול. הוא שמע על
מעשי־טבח נוראים. הוא ראה תמונות
של הרס ופליטים. והוא לא הבין איך
כל זה קרה.

מתמודד ארנם
החמצה זמנית

כשאתה חלש — התקף!
האיש שהיה אחראי למילחמה יותר
מכל אדם אחר — אריאל שרון —
התנהג כאילו רצה לכוון את הזעם הזה
אל עצמו.
תחת לשבת בשקט, התחיל שוב
לעשות מהומות. הוא האשים את
יורשו, משה ארנס, בתוצאות המצב
שהוא פרי המילחמה שלו. הוא מתח
ביקורת על הנסיגה, על העיתוי שלה,
על שיטתה.
אדם בכיר בעולם־התיקשורת היש־ווה
השבוע את שרון לדיקטטור מזדקן,
שאיבד את הקשר עם המציאות.
״כשאריק שואל בממשלה מדוע אין
הכוח הרב־לאומי תופס את השטח
שפונה על־ידי צה״ל, הוא מדבר כאדם
החי על הירח. איזה כוח רב־לאומי?
האם אריק אינו יודע שהנשיא רגן אינו
יכול להרשות לעצמו להכניס את
המארינס לקרב?״
גם שאר טענותיו של שרון היו
ברמה דומה. אך יתכן כי שרון פעל על
_ פי הכלל שהיה מקובל עליו תמיד:
כאשר אתה חלש, התקף. מרוב מהומה,
ישכחו על מה הוויכוח.
אולם תעלוליו של שרון לא שינו
את המצב. כל ידיעה שבאה מלבנון
הוכיחה לאזרח הישראלי, שהמילחמה
האומללה של שרון בלבנון הסתיימה
— אם אכן הסתיימה — ביצירת מצב
הרבה יותר גרוע מכפי שהיה לפני
שהתחילה.

מתמודד ארידור
פחות מעשרה

־ 1יקם ת אבו־חצירא

לפני יותר משנתיים ערכו כמה
|(המשך בעמוד )18

#מחנהו!
באופן פארדוכסאלי, המחנה הגדול
ביותר הוא של המפסיד בהתמודדות
הראשונה. סגן ראש־הממשלה ושר
השיכון והבינוי, דויד לוי, קיבל אומנם
רק 302 קולות של חברי המרכז, אך
יצחק שמיר, קיבל את קולותיהם של
כל שאר המחנות והשרים — 436
בסך־הכל.
מחנה לוי כולל את הקבוצות
הבאות:
דויד לוי — מחנהו המצומצם
מכיל 125 איש בלבד. אלה הם החיילים,
חברי מרכז לא ידועים, רובם
ספרדים. לפחות 20 מהם יתמכו
באריאל שרון, כאשר הוא יתמודד על
ראשות המיפלגה. הבולטים במחנה הם:
הח״כ המיועד, דויד (״דודו״) מור —
יהלומן וקבלן, ונציגה הכלכלי של
זאיר בארץ — ידיד אישי הן של לוי
והן של עזר וייצמן, ויועצו של לוי
לענייני תיקשורת, חנן אברמסוז.
קליינר־רייסר־אסל: במחנה זה
כ־ 100 חברי מרכז. בראשו עומדים
מיכאל קליינר וחברו הטוב, הקבלן
דויד(״דודי״) אפל, שותפו לעסקים של
הקבלן שלום אהרון גניש. יריבי מחנה
לוי טוענים שעלייתו המטאורית של
הקבלן אפל היא בזכות הדלת הפתוחה
בפניו תמיד במישרד־השיכון. אפל הוא
יושב־ראש סניף צפון תל־אביב של
חרות, הסניף הגדול בארץ. קודמו
בתפקיד היה מיכאל קליינר. הוא בין
המעטים בחרות, שהדלת בביתו של
עזר וייצמן בקיסריה, פתוחה למענם.
מיכה רייסר הוא יושב״ראש אגף
האירגון של התנועה, ונאמנו של לוי
מזה שנים. מיכאל קליינר, לעומת זאת,
תמך בעבר במשה (״מישה״) ארנס
ובאריאל שרון, ואילו עתה הוא תומך
בלוי. הוא לעולם לא יתמוך בשמיר,
שהוא שנוא־נפשו. אפל לעולם לא
יתמוך בשרון ובשמיר. לדידו צמד זה
מסכן את הדמוקרטיה הישראלית.
אחד מקבלני הקולות הגדולים של

מחנה מצא הוא קבוצה לא
מוגדרת כוחה, שבראשה עומד האיש
החזק של הסניף הירושלמי, יהושע
מצא, יו״ר מועצת־המנהלים של שיכון
ופיתוח הממשלתית.
מלבד מחנות אלה התייצבו לצד
לוי, מבחינה מוסרית בעיקר, האישים
הבאים: יושב״ראש ועדת החוץ והביטחון
של הכנסת, אליהו בן־אלישר:
סגן שר הבינוי והשיכון, משה קצב: סגן
שר״האוצר, חיים קופמן; יושב־ראש
מועצת־המנהלים של מיפעל הפיס,
גירעון גדות, שהסתכסך עם שר־האוצר
יורם ארידור; הזוג יוסף ויעל רום. יוסף
רום הוא מתומכי ארנס, אך אחרי שזה
הלך עם שמיר, מחנה שבו נמצא יריבו
החיפאי המושבע של רום, מאיר כהן
אבידוב, הזדהו רום ואישתו עם לוי.
אישים אלה בקושי מייצגים את עצמם
ואין להם חיילים במרכז.

מתמודד לוי
מחנה גדול

מתמודד שרון
כוח מגובש

#מחש שוון
המחנה השני בגודלו, במרכז המגובש
והמיליטנטי, הוא מחנהו של
שר־הביטחון לשעבר, אריאל שרון.
מחנה זה מונה כ־ 70 אנשי שלומציון,
תנועתו של שרון שאחרי בחירות
המהפך, בשנת ,1977 הצטרפו כגוש
אחד למרכז חרות. אליהם מצטרפים
כיום עוד 30 איש בערך, אנשי מרכז
נאמני שרון, הבאים דווקא מאנשי לוי.
סך הכל כ־ 100 איש.
לא ברור, לעומת זאת, אם ח״כ דויד
מגן, נמנה גם היום עם אנשי שרון.
כמעט שהיה פיוס בינו ובין לוי ערב
ההצבעה. גם לא ברור איפה עומד אלי
לנדאו, לשעבר דוברו של שרון.
אם אכן הצביע מחנה שרון בצורה
ממושמעת ובהתאם להוראת מנהיגו,
הרי שרון הוא שהפך את שמיר למנצח.
בסיטואציה הפוכה הוא יכול היה
להכתיר את לוי.
שרון עצמו מצוי במצב מיוחד. אחרי
שנאלץ לפרוש מתפקידו, בחודש
פברואר שעבר, הוא עשה את מה שלא
היה מעלה על דעתו לעשות קודם לכן.
הוא החל מבקר בסניפי התנועה ונפגש
עם חברים מהשורה. בדרך זו הוא צבר
עוצמה רבה. כשהיה שר־הביטחון

מתמודד שמיר
התיישבות עובדת
לדחות את השלב שבו יתמודד על
ראשות המיפלגה, ולתת את קולותיו
הבטוחים למועמד שלו.
יש לזכור שבמרכז הנוכחי של
התנועה רשומים 40 חברים הנמצאים

שמיר זכה מז ההפקר בקולותיהם של
ארבעה מועמדים אחרים -בשד
שלו, זכה רק בקולות של מחנהו -
בפעם הבאה וה ״ראה לגמרי אחרת
מפלגות השר לשעבר מגסה
לגמול• לחברו לסגי
בניסתו לכלא.

ביצחק שמיר — המאבק לא הסתיים,
הוא רק מתחיל.
על תפקידו של מנחם בגין, כמנהיג
תנועת החרות וראש הליכוד, מתמודדים
לפחות שישה שרים חברי חרות,
וחבר מרכז אחד, שהושעה בעבר מפעילות
מיפלגתית ומבלה כיום את מרבית
זמנו בקיסריה.
איש מהמתמודדים, מילבד שמיר,
לא יסכים שכינוס המרכז האחרון יהיה
סוף פסוק לשאלת הירושה.

איש, ותיקי תל־אביב והשכונות, שהתאחדו
סביב חבר מועצת עיריית תל־אביב
ואחד מסגני ראש־העירייה, אריה
קרמר. אומרים שהוא לקח אליו את
נאמני יוסף קרמרמן המנוח, והצליח
לשכנע אותם בחשיבות ההצבעה
לטובת לוי.

מתמודד קורסו
ותיקים וירושלמים

הקבוצה, הוא דויד צבי, חבר מועצת
עיריית תל־אביב, וחברו של אפל. צבי
היה זה שחשף באחרונה שורה של
אי־סדרים בחברת השיקום הממש־לתית־עירונית
בתל־אביב, חלמיש.
מחנה קרמר מונה יותר מ־30

שימשה לישכתו מרכז גיוס תומכים.
עתה הוא נאלץ לבקר במקומות
מרוחקים כדי לזכות בתמיכה.
שרון ידע, שאם יתמודד בשלב כה
מוקדם הוא לא יצליח, ועוד עלול
לגבש קואליציה נגדו, לכן העדיף

למעשה בתחיה. מכיוון שהמרכז
הנוכחי נבחר בשנת ,1978 עדיין לא
נמחקו מהרשימה. קבוצה זו באה ביום
הבחירות ונתנה את קולותיה, כאיש
אחד, לשמיר. יתכן מאוד שאם שרון
(המשך בעמוד )18

ויכוח מר, ניבאה לי המנהלת, שושנה וויץ ,״אתה
עוד תהייה חבר כנסת!״.
כשנבחרתי לכנסת, פגשתי אותה והיא נזכרה
בזאת :״אמרתי לו!״
היו לי חברות מגיל . 14 תמיד אהבתי את בנות
המין השני. היתה לי אז חברה יפה מאוד, לפני
שהיתה חברתו של שלמה ארצי. עד היום הוא
מזכיר לי את זה. היא היתה חברתי במשך שנתיים,
היתה חברה בתנועה המאוחדת.
את אלישבע, אשתי, היכרתי אצל חברים.
באתי עם חבר וראיתי אותה, יפה מאוד ובלונדינית.
אמרתי מייד לחבר — זאת מוצאת־חן
בעיני! התחלנו לצאת, ואז הסתבר שלמדנו באותו
בית־ספר עממי. כשנפגשנו הייתי בן 17 והיא בת
.16 יצאנו חמש שנים עד שהתחתנו. אלישבע
גרה ברחוב הקליר, אביה חייט, ולכן אני לבוש ,
מאז נישואי לא רע.
אחר־כך הלכתי ללמוד מישפטים באוני־ ן
ברסיטת תל־אביב, וסיימתי את לימודי |
בהצטיינות. הייתי אסיסטנט של אמנון
רובינשטיין, שהיה אז דיקן הפאקולטה. אלישבע
למדה באותה תקופה, אחרי ששרתה בצבא,
מיקרוביולוגיה, והמשיכה לתואר שני בגנטיקה.
לפני חצי שנה זכתה בתואר דוקטור בגנטיקה
מולקולרית.
לצבא גוייסתי רק אחרי הלימודים, ואני
משרת בפרקליטות הצבאית, כקצין מישפטים.

לא טיפוס
רומנטי

אלי שבע בחורה מאוד מוכשרת. עצמאית,
\1טובת־לב ונדיבה. נישואינו טובים מאוד, אבל
כל אחד מאיתנו פיתח את הקריירה האישית שלו.

נטווה
*וא היה בחדשות. הוא היה הממליך.
|האיש שלו עדיין לא ראש־ממשלה, אבל הוא
:ר עשה את שלו. השבוע נפגשה עמו כתבת
עולם הזה, שולמית יריב, והיא מדווחת:
באחד משיאיה של הדרמה הפוליטית
זתחוללת בימים אלה, ניצב רוני מילוא לצידו
ל יצחק שמיר, וניהל לפני ומאחרי הקלעים את
מאבק הגדול על הירושה.
עיתונאים עקבו אחר כל הגה שיצא מפיו של
ילוא, צלמי טלוויזיה שיחרו לפיתחו, שפופרת
טלפון נראתה כהמשך של זרועו וידו.
במרכז 1000 חברים, וצריך היה להאבק על
ולו של כל אחד מהם. כשנודע למילוא כי שמיר
:ה, הוא נאנח אנחת רווחה.
מילוא גר בדירה מרווחת, אך צנועה (קומה

רביעית, ללא מעלית) בקירבת צהלה. אשתו
וילדו נמצאים בארצות־הברית.
מילוא אדיב וידידותי, נמרץ, מעשי ושאפתן
אך לא אינטלקטואל.

מספר מילוא:
הורי הגיעו ארצה בשנות העשרים, אבי
מווילנה ואמי מריגה. שניהם ממישפחות דתיות.
שניהם דיברו עיברית עוד לפני שבאו ארצה,
ומישפחותיהם היו ציוניות.
אמא הגיעה עם הוריה ואחיה. הם הכירו זה את
זה בארץ והתחתנו כשהיא בת 19 והוא בן .21 אמי
עבדה בחנות הוריה, מיסעדת תנובה ברחוב
אלנבי, ואבי עבד כטכנאי־קירור של מקררי
גלידה.
האוירה בבית היתה רוויזיוניסטית. אבי היה
חבר באצ״ל, ונעצר בלטרון, ואילו אחיה של אמי,
שהיה בכלא עכו, היה אחד משלושת האנשים
שפרצו ראשונה מהכלא. הדוד, מנחם מלצקי
נפצע בבריחה ואושפז בבית־חולים רמב־ם
בחיפה. כתבי ז׳בוטינסקי היו הספרים הראשונים
שקראתי, את המרד של בגין לא חדלתי לקרוא.
אבא עבד קשה מאוד כל חייו. קם כל בוקר
בחמש ויצא מהבית. במשך השנים עבד בכל
המיפעלים שייצרו גלידות: קרטיב־ארטיק,
אדניר ולבסוף בויטמן. הוא רכש לעצמו המון
ידידים, אנשים העריכו אותו מאוד. כשנפטר,
לפני ארבע שנים, הספיד אותו יגאל הורוביץ:
״לא היכרתי אדם חרוץ ומוכשר כמותו!״.
כשנפטר אבא מכרנו את חלקו בויטמן, אחי
לא רצו להמשיך בדרכו. כשבאו חברים לבקרנו
אמרו, שאינם יודעים אם אבא הותיר אחריו
ירושה גדולה, אבל הוא השאיר לנו את חבריו
שיעשו במקומו למעננו הכל.

11ן ך רוני מילוא גוייס רק אחרי גמר
111 1111 לימודיו באוניברסיטה כקצין
מישפטיס ושירת בפרקליטות הצבאית.

ילד מפוגק

*ס ד לשנים האחרונות של חייו, לא היה לו
^ כמעט כסף. גרנו בילדותי בדירת חדר וחצי
ברחוב בורוכוב בתל־אביב. בדירה הצטופפו הורי,
אנחנו, שלושת הבנים, וסבא וסבתא. שבע נפשות
בחדר וחצי.
מרחוב בורוכוב עברנו לגור ברחוב אלקושי,
ויותר מאוחר ברחוב ליליאן, שהיה באזור של
פרדסים באותו זמן.
אבא היווה דמות דומיננטית במישפחה.
מעולם לא הרים עלינו יר. את הבית ניהלה אמא,
והוא סייע לה בשבתות וחגים. תמיד דאג שמא
נחסר משהו, על אף שכסף לא היה מצוי בשפע.

לבר־מיצווה קיבל כל אחד מאתנו זוג־אופניים.
רק כשהצטרף לויטמן התבסס, סוף סוף, כלכלית.
אני, צעיר האחים. הבכור, שלמה, בן ,41
מהנדס ייצור ומנהל את אלקטרה תעשיות. הוא
בחור שעשה הכל במו ידיו. הוא היה
בחיל־האוויר, ואשתו שירתה שם כקצינת־מיפקדה.

שם מישפחתנו מילקובסקי שינינו
למילוא, כאשר עזר ויצמן, שהיה אז מפקד
חיל״האויר, הציע לאחי לעברת את שמו.
אחי השני, מתי, בן ,39 נשוי לחסיה בגין ויש
להם שלושה ילדים. יש לו עסק של ייצור
מיכשור לקירור ומיזוג־אוויר.
אני בן .34 בגלל הבדל הגילים בין האחים
הגדולים לביני, יכולתי להיות שובב גדול, ולא
פחדתי מחברי בשכונה, היה מי שסידר איתם את
החשבונות.

כשאלישבע, אשתי, באה לבקר בביתנו בפעם
הראשונה, היא נדהמה מהשקט בבית. בבית לא
דיברו. היינו אוכלים, באופן קבוע ובסדר קבוע,
אותו אוכל כל יום. כל בוקר שתי פרוסות־לחם
מרוחות בגבינה עם פרוסות עגבניה. בצהרים
תמיד צלי־עוף בתוספת אורז, ובערב שוב שתי
פרוסות־לחם, ביצה וגבינה.
כולנו הרבינו לקרוא, גם בזמן הארוחות.
הקשר ביני לבין אחי חזק מאוד, גם אם איננו
מדברים הרבה. הורי היו אנשים יפים מאוד. אחי
הגדול יפה־תואר.
הייתי ילד מופנם ומפונק מאוד גם על״ידי אחי
הגדולים. החולשה שלי אז הייתה למכוניות,
ושיחקתי, כשנעליים שימשו אותי במקום דגמים
שונים. המילים הראשונות שהוצאתי מפי נגעו אך
ורק למכוניות.
התחלתי ללמוד בבית־ספר בן־־יהודה,
ומההתחלה הייתי המוביל בכיתה. בכיתה דל״ת
לא אהבתי את המורה, אירגנתי הפגנה לפני
הכיתה, אחד המפגינים זרק אבן, נישברה שימשה,
והועברתי לכיתה אחרת. תמיד הייתי בוועד
הכיתה.
כשהלכתי ללמוד בתיכון חדש, השתייכתי
תחילה לצופים, ואחר־כך הצטרפתי לבית״ר.
הייתי החרותניק היחידי בבית־הספר. גם שם
נבחרתי למועצת התלמידים, וליושב־הראש
שלה.
בית״הספר היה שמאלני מובהק. פעם, אחרי

אני יודע מעט מאור על תחום המדע שהיא
עוסקת בו, רק מה שהיא סיפרה לי. והיא
מתעניינת מעט מאוד בפוליטיקה.
אני מאוד מאושר שהצליחה בתחום שלה
ושאני הצלחתי בתחום שלי. אף פעם לא באה

111ך בגימנסיה תיכון חדש נבחר כיו״ר
1114 מועצת התלמידים. מילוא הצטרף
לבית׳ר והיה החרותגיק היחיד בבית״ספרו.
לאסיפות או השתתפה בוויכוחים פוליטים.
באוניברסיטה ירדו עליה תמיד בגללי.
אנחנו נשואים 10 שנים. אני לא טיפוס
רומנטי, אינני מחבר שירים. אני מאוד סגור. את
החלטות, אני מקבל אחרי התייעצות עם עצמי
בלבד. אינני מתחלק באלה, אשתי ידעה תמיד
שזה כך, ואין לה טענות. לדידה חשוב שאעשה
מה שטוב לי.
חיי הנישואים שלנו מתנהלים על מי־מנוחות.
אף פעם לא רבנו בבית. הכל נעשה בהבנה הדדית.

יש לנו שני ילדים, אריאל בן — 8יצחק שמיר
היה הסנדק שלו — ואפרת בת .4
אני אוהב בחורות יפות כמו כל דבר יפה, אבל
אף אחד לא יכול לומר שראה אותי יוצא בערב עם
בחורה. אני יודע שהיו שמועות שאני מתגרש.
מעולם לא טרחתי להכחיש אותן, אבל אני לא
מתגרש מאלישבע. נסענו עכשיו ביחד עם
הילדים לארצות־הברית, והם נשארים שם שנה.
היא קיבלה מילגה מאוניברסיטת בראון, ההצעה
שקיבלה היא חלום של כל מדען.
היא התלבטה הרבה בגלל הידיעה שאשאר
לבד, אבל אני לחצתי שתיסע, כי היא לא תיסלח
לעצמה בעתיד, על שהחמיצה את ההזדמנות.
כשהיגענו לארצות״הברית צילצל יורם ארידור
וביקש שאחזור ואקח את מחלקת ההסברה
בתנועה.

מ^ גפוטיזם-
ך* ודעתי שאחזור רק אחרי שאבקר עם
( \ הילדים בדיסני־לנד. היינו שם כולנו ביחד
והיה נהדר. המזל שלי הוא שהיא עסוקה כל כך.
יש, כמובן, מטפלת בבית. נכון שבחיי זוג, אם
האשה עסוקה כל־כך, זה לא אידאלי, אך אילולא
הייתה עסוקה, זה היה חמור מאוד, גם כך זה לא
קל. היא גם נוטלת על עצמה את ניהול כל
החשבונות והטיפול בילדים. הייתי מוכן להוריד
ממנה חלק מהעומס ומהפעילות המקשה עליה,
אבל היא ידעה שלא יהיה לי טוב, וכתוצאה מזה,
גם היא תסבול.
בפוליטיקה התעניינתי מילדותי. אני זוכר
שהייתי הולך לאסיפות וצועק עם כולם ״בגין
לשילטון״ .הייתי חבר בבית״ר, ותמיד במרכז
הפעילות. בתקופת מרדכי נמיר נבחרתי לראש
עיר־הנוער. כשלמדתי באוניברסיטה, נבחרתי
ליושב־ראש הסתדרות־הסטודנטים הארצית.
בגיל צעיר הצטרפתי לתנועת-החרות. את בגין
תמיד הערצתי. הקשר שהיה לי איתו היה קשר
של חבר מהשורה עם מנהיג. מעולם לא היה לי
קשר אישי איתו. אף פעם לא ביקרתי אצלו
במיסגרת לא פורמאלית.
לביתו באתי פעם בשנה, עם כולם, לברכו בימי
הולדתו.
אני חושב שהקשר המשפחתי, בעיקבות היותי

1ך ך עוד לפני שמונה שנים התכבד

1 1111 מילוא להחזיק בנכדו של שמיר
בברית. הוא תומן בשמיר כבר 10 שנים.
גיס של חסיה בתו, דווקא הפריע לי. ב־1981
הייתי מועמד להיות סגנו של המר במישרד־החינוד.
כשהוצעתי לתפקיד על־ידי המר, הציע
בגץ את מרים גלזר־תעסה במקומי. קיבלתי זאת
בהבנה.
טענו שנבחרתי לכנסת בזכותו. זה פשוט לא
נכון. נבחרתי בזכות הצבעתם של 000ז חברי
המרכז. בגין העדיף אז את אריה נאור בגלל היותו
בנה של אסתר רזיאל־נאור, ואת אליהו
בן־אלישר. המרכז לא בחר בהם, ואחרי הקמת
הממשלה מינה אותם בגין לתפקידיהם — את
בן־אלישר למנכ״ל משרד ראש־הממשלה ואת
נאור למזכיר״הממשלה.
בגין מעולם לא התבטא, אפילו בעקיפין, שיש
לו עניין כלשהו בבחירתי. אני מעריו שנהג כך,
כדי שלא יואשם בנפוטיזם. באותה תקופה מאוד
כעסתי על כך, אך בדיעבד אני חושב שבגין צדק.
אני סבור כיום, שדווקא בחירתי, אחרי מאבק

קשה, עזרה לי במאבק הקשה הנוסף, על מישרת
יושב־ראש הסיעה בכנסת. היה קרב קשה על
המישרה, בגין לא השתתף בהצבעה, וניצחתי.
הקשרים הקיימים היום נוצרו אחרי שנבחרתי
ב־ . 1981 אז התחלנו להיפגש, בעיקר בעיקבות
בעיות של הקואליציה.
החלטה סגטימגטלית
רב ראש־השנה הלכתי לברכו. הוא נראה
^ טו ב, והיה במצב־רוח מצויין. הוא נזהר שלא
לתת שום רמז על העדפתו את זה או אחר
מהמועמדים להנהגת המיפלגה. בשיחה התבדחנו.
אני מקווה שלא יתפטר מהכנסת. הוא היה
חבר־הכנסת הכי ממושמע, לא הפסיד אף הצבעה.
זה נכון שלאחרונה בגין נראה לא טוב, אבל
לפני כחודש, כשעלה נושא חוק הארכיאולוגיה,
ישב ואמר בדיוק כיצד יצביע כל חבר־כנסת.
אני יודע שהנפגעים בלבנון גמרו אותו.
ישבתי אצלו יום אחד, בתקופה שדנו על
ההיערכות מחדש בלבנון, והוא טען שצריך
לעשות זאת מהר ככל־האפשר. בדיוק אז, נפל
גבר בן ,40 אבא לארבעה ילדים, זה ממש חתך
אותו. זה גמר אותו, נושא הקורבנות.
אינני חושב שביקור הקאנצלר הגרמני היה
משמעותי כל כך.
מישהו, שביקר אצל בגין סיפר לי, שבשיחה
עימו אמר לבגין, שיצטרך להתייעץ עם אשתו.
לדברי האיש, המבט של בגין הסגיר את
מחשבותיו — אילו יכול היה גם הוא להתייעץ
עם אשתו...
הוא אדם מאוד סנטימנטלי. כשהרכיב את
הממשלה, וידעו שחיים לנדאו חולה קשה, פנו
אליו ואמרו שלא ימנה אותו לשר, אך הוא עמד
על רעתו ומינה אותו. יש לו יחס חם והוא מאוד
נאמן לחבריו.
בנו, בני — בחור לא רגיל, חכם, מוכשר מאוד,
נחבא אל הכלים, צנוע מאוד — אינו מסכים
בשום אופן להיכנס לפוליטיקה.

ך | 1ך 1 11ה מילוא הכיר את אשתו, אלישבע, כשהיו בני .16 הרומן ניניה
11111111 / 1 . 1#התנהל במשך חמש שנים, עד לנישואיהם לפני עשר שנים. לאחרת
עזבה אלישבע את הארץ עם שני הילדים. אף לא אחד ראה את מילוא יוצא עם

מעדיך את
גך גודמן
ך* סיפור שלי עם שמיר התחיל ב־. 1972
( 1קראתי אז את סיפרו של ג׳ראלד פראנק
המעש, העוסק בהריגתו של לורד מוין בקהיר. יש
שם, בספר, תיאור בלתי־רגיל של יצחק שמיר
כמפקד לח׳׳י, שפקד על ההריגה. מסופר שם על
אופיים של אליהו חכים ואליהו בית־צורי, ועל
מערכת־היחסים שלהם עם שמיר. ביקשתי
שיסדרו לי פגישה איתו.
מאותו רגע נוצר הקשר בינינו. נוצרה אצלי
הערצה ואהבה אל האיש. נפגשנו כל שבת כמעט,
בשעות הבוקר. הכימיה עבדה, כנראה, בשני
הכיוונים. שמיר אהב לצאת ולטייל, הייתי בא
לביתו ברחוב חיסין בתל־אביב, והיינו יוצאים
ומדברים שעות, על כל נושא שבעולם, על
ספרים, על פוליטיקה ועל נושאים אחרים שצצו.
לשמיר יש הערכה עצומה למאו־צה־טונג, הוא
ראה בו מצביא ומנהיג גדול. רק הוא יכול היה,
לדעתו, להביא לידי כך ש־ 800 מיליון סינים לא
יהיו רעבים. הישג זה נראה אדיר בעיניו.
שמיר גם מעריך ואוהב את התרבות הצרפתית.
אין לו שום התייחסות לתפל, הוא מתייחס רק
לעיקר. רכילויות וקגוניות לא מעניינות אותו
כלל. אפילו אסתטיקה לא מהווה אצלו גורם. הוא
יכול ללכת לבוש באותה חליפה שנים. טקסים
אינו אוהב. אף פעם לא ראו אותו בחבורה.
אך עם כל אלה יש לו עולם ריגשי ופנימי
עשיר. הוא קשור מאוד לאישתו ולשני ילדיו, הוא
חם ולבבי מאוד בבית, עם הרבה חוש־הומור, אבל
לאישתו ולילדיו הוא קורא בשמותיהם המלאים.
יש לו חולשה אחת — לאכול בצורה מסודרת
וקבועה. יש לו קשר לאנשים שליוו אותו לאורך
הדרך. לאחד יעזור להשיג דירה, לשני יעזור
לפרסם מאמר שכתב. היום יש לו קשר אמיץ עם
מיכאל דקל, ועם רייב קימחי, חברו מתקופת
המוסד.
הוא מעריך מאוד את בן־גוריון, למרות פרשת
אלטלנה. הוא משוכנע, שאילו עמד בדגוריון
בראש הממשלה במילחמת יום־הכיפורים, לא
היינו מופתעים. כשעבד במוסד הכיר את
בן־גוריון, וזה היה מקים על הרגליים את כולם,
גם בגלל הסיבה הקטנה ביותר.
לא הייתי אומר שאני איש סודו. את סודותיו
הוא שומר לעצמו. אבל הוא סיפר לי כמה
סיפורים מרתקים על עבודתו במוסד. אילו יכלו
חברי מרכז התנועה לדעת מה ששמיר עשה
במוסד, היו בוחרים בו פה אחד.
אחרי בחירתו כמועמד לראשות הממשלה,
ראיינו את איסר הראל בהארץ. איסר אמר,
שאילו היה שמיר נשאר במוסד, ולא מתפטר יחד
איתו, בגלל פרשת המדענים הגרמנים במצריים,
היה מקבל את ראשות המוסד. אך, כאמור, הוא

אינו קרייריסט ועזב בגלל חילוקי דעות
עקרוניים.
מאז שהיכרתי אותו, ליוויתי אותו לאורך כל
הדרך כבר 10 שנים.
כשהיה שמיר יושב־ראש הכנסת, ואני נכנסתי
לכנסת, אמרתי שהוא יהיה ראש־הממשלה הבא
אחרי בגין. באותה תקופה עזר וייצמן היה בשיאו.
אמרתי לדן מרגלית, שאם יוטל עלי לקבוע למי
מיטב הסיכויים, ומי המתאים ביותר, אבחר
בשמיר. אמרתי שאישן בשקט כשאדע שהוא
ראש־הממשלה.
אחרי שדן מרגלית היה איתו באוסטרליה, והם
בילו יחד במטוס 20 שעות, הוא בא אלי ואמר —
״צדקת!״
היחסים בינינו לא היו אף פעם על בסיס של
כדאיות. כשנבחר, דאגו לפרסם שהובטח לי
שאהיה שר בממשלה. לא היה ולא גברא, מעולם
לא הבטיח לי, או למישהו אחר. התמיכה שלי בו
באה בעיקבות אמונתי בו, גם כשאף אחד לא
האמין.

הוזלוס -
שמיד גמקוס בגין
ץ ץוד שמאפיין את שמיר, זה כוחו
^ /ה אנלי טי, ויכולתו לקבל החלטות. הוא איש
חכם מאוד, קורא הרבה. כשנבחר לשר־חוץ, רטן
שנותר לו זמן לקריאה רק בשבתות.
אדם מוכשר מאוד, בעל כושר מנהיגות.
כל מועמד שהיה ניצב מולו לא היה זוכה
בתמיכתי. זה לא עניין של דויד לוי דווקא.
שרון כאריזמטי יותר מלוי. איך קיבלו אותו
בישיבת המרכז? אבל מיבחנו של ראש־ממשלה
אינו מיבחן של כאריזמה. עובדה שרוב בני
עדות־המיזרח במרכז בחרו בשמיר. שמיר לא רצה
בהתמודדות הזאת. הוא אינו בנוי להתמודדות
כזאת, הוא לא הטיפוס שישלח פרחים.
אחרי שנבחר, הרגשתי מצויין. אך אנשים
טענו שאני אופורטוניסט. בשבילי היה ברור

שאני מגיח את עתידי הפוליטי בספק, שאם הוא
לא ינצח אשלם על כך בעתיד. אני הייתי ממש
בחזית. היתה לי אמנם הרגשה שייבחר, אך לא
הייתי בטוח בכך. כשנבחר צילצלתי מייד לאלישבע.
הרגשתי
מצויין, לא רק בגלל שניצחנו
בהתמודדות. במשך שנים זאת היתה שאיפתי
העיקרית, זה היה חלומי, שכשבגין יפרוש, יבוא
שמיר במקומו.
הקשר שלי איתו הוא יום־יומי, יש עכשיו
עניין של הקמת קואליציה. אין לו קבוצה או
חבורה, יש לו קשר עם אישתו וזהו. היא אינה
נדחקת לאור הזרקורים. הם מאוד מאוהבים זה
בזו. היא אשה מקסימה, תמיד צוחקת ומחייכת,
אומרת את מה שהיא חושבת. היא יכולה להגיד
על מישהו בצורה החלטית — זה אידיוט.
היא בולגריה במוצאה וללא שום העמדת
פנים. מבשלת מצויץ, ותמיד שואלת אם אתה
רעב, ומציעה אוכל. אשה משגעת, עד היום הם
גרים ברחוב חיסין בקומה רביעית ללא מעלית,
בדירה של שניים וחצי חדרים.
אף פעם לא היה להם כסף. כמו כל עקרחרבית
היא הולכת לשוק לקניותיה. היה זמן שעבדה
במישרד־נסיעות. היא דוברת הרבה שפות.
כששמיר בבית היא מכינה לו הרבה כוסות תה,
הוא שותה בלי סוף.
ביום ההתמודדות לא יכולתי להיות לידו.
כשיצא מהמצודה לאוהל־שט, הצמדתי שני
בחורים מהחברה שלי, ואמרתי להם — אתם לא
עוזבים אותו. אף אחד לא ידע מה הם עושים. בכל
הצילומים הם מופיעים לצידו. רק למחרת,
נפגשנו בשעת המשא־ומתן הקואליציוני, לא
דיברנו כלל על ניצחונו. אין כאן יחסים של תודה,
אלא הרבה חום.
אין ספק שמעמדי הפוליטי התחזק כתוצאה׳
מבחירתו של שמיר. הגשמתי מטרה מאוד
מרכזית בפעילות הפוליטית שלי. זאת הרגשה
נהדרת. בינתיים אמשיך להיות יושב־ראש הסיעה
בכנסת. אך מובן שבפוליטיקה קשה מאוד
להתנבא.

עורך ״העולם הזה״ מדחח על 1עיד ת דובה

ערכנו מערכת־הסברה בעשרות ראיונות בכלי־התיקשורת — טלוויזיה, רדיו ועיתונים — בארצות
רבות.

אלה היו ההישגים. היו גם כישלונות.
על אלה ועל אלה אני מתכוון לדווח.

מירחמה -נגד מיז

^ פעם האחרונה הייתי בבניין־האומות בז׳נבה בדצמבר ,1973 בשעה שהתכנסה שם ועידתם
השלום, אחרי מילחמת יום־הכיפורים. אז היו שם הנרי קיסינג׳ר ואנדרי גרומיקו, ונציגי מצריים,
ירדן וישראל. אמצעי־הביטחון היו מינימליים. כמה שוטרים, בסך־הכל.
הפעם היה הארמון המרובע, בעל החזות הגרמנית הקודרת(הוא נבנה למען חבר־הלאומים בשיא
ימי הרייך השלישי, ערב מילחמת־העולם השנייה) ,מוקף בקילומטרים של גדרי־תיל. הסיפורים
שהופיעו בטלוויזיה ובעיתונים לא היו מוגזמים. היה שם הכל: שיריוניות, מסוקים, חיילים בחגור״קרב
מלא, כלבי־זאב נהדרים, צלפים, תותחי נ׳ט, תותחים נגד ספינות וטנקים. השווייצים, שלא לחמו מזה
מאות בשנים, היו מוכנים למילחמה.
נגד מי?

זוהי שאלה שלא נמצאה לה תשוכה.
היה מקום לחשוש מפני אפשרות של מעשי־טרור. אומנם, גם לכך היתה סבירות נמוכה מאוד.
סוריה, לוב ועיראק השתתפו כולן בוועידה, ולא היה להן כל עניין בחבלה בה. ממשלת־ישראל שנאה
את הוועידה, אך קשה להאמין שהיתה שולחת חוליות״טרור כדי להרוג את משתתפיה.

אם היתה בכלל צפוייה סכנה למישהם, הרי היו אלה אנשי ערפאת ואנשי־השלום
הישראליים. אפשר היה להעלות על הדעת שכנוסיית אבו־נידאל, בהשראת הסורים,
תתנכל להם.

ך ! 1ה 1ח בניגוד לרושם שטופח בארץ, היתה זאת ועידה רבת״רושם. כל
111/111x11 המדינות, מלבד ישראל וארצות״הברית, היו מיוצגות בה -על״ידי
מישלחות במעמד מלא, או על־ידי ״משקיפים״ .תצלום זה צולם רגע לפני הפתיחה הרשמית.
^ יה חם, חם מאוד.
1 1ישבנו בקומה השמינית של בניין האום, במיסעדה המפוארת. במירפסת רכנו שני חיילים
שווייציים על רובי־הצלפים שלהם, מוכנים לירייה.
לוסיל מייאר, המזכירה הכללית של הוועידה — אשה שחורה חיננית מן הים הקאריבי, שניהלה את
הוועידה בחיוך מקסים וביד־ברזל — הזמינה את 16״האישים החשובים מאוד״ לארוחת־צהריים
חגיגית. יחד עימנו הוזמנו גם כמה מראשי המישלחות, נשיא הוועידה ונציג אש״ף.
באום אין חוכמות. כולנו לבשנו חליפות רשמיות וענבנו עניבות. ישבנו וסבלנו. לא היה מיזוג־אוויר,
ומבעד לחלון הפתוח חדר רק אוויר חם מן האגם הסמוך.
השתגעתי להסיר את המיקטורן, לפחות. אבל איך עושים את זה מבלי לבייש את שם ישראל ברבים?
איש אש״ף ישב מולי, ומדי פעם החלפנו כמה מילים. ראיתי שהוא סובל כמוני .״מדוע לא נסיר
שנינו את המיקטורנים שלנו?׳ הצעתי.
״אם אתה תוריד, אני אוריד ׳,השיב לי.
הבטנו איש ברעהו(או באויבו) ,ובתנועה מתואמת אחת הסרנו שנינו את המיקטורנים בו־זמנית.
אדוארד סעיד, הפרופסור האמריקאי־פלסטיני הנודע, שישב לידי, הצטרף אלינו.
הדיפלומטים והאישים האחרים לא העזו ללכת בעיקבותינו. הם הוסיפו לשבת ולסבול.

משום־כך ניתן היה להבין אמצעים סבירים נגד טרור — חיפושים גופניים, חיפושים בתיקים, כמו
בנמלי־התעופה. ואכן, עברתי כמה וכמה חיפושים כאלה מדי יום, בהיכל־האומות ובבית־המלון שבו
גרתי, יחד עם מרבית המישלחות.
אך ההכנות למילחמה — נגד מי היו מכוונות? אילו מטוסים יכלו להפציץ את היכל־האומות? איזה
צי יכול היה לתקוף את הוועידה בתותחים מן האגם?(ננקטו אמצעי־מנע גם נגד זה) .איזה טור משוריין
יכול היה לעלות על ז׳נבה כדי להשמיד את הארמון על יושביו?
הדבר היה מגוחך בעליל. אם כן, מדוע זה נעשה?

יש לכך רק תשובה אחת: היתה זאת פרובוקציה מכוונת, במיסגרת מסע
התעמולה הקיצוני שנערך נגד הוועידה מטעם ממשלות ארצות־הברית וישראל.

שתיהן ראו סכנה גדולה בעצם קיומה של ועידה בינלאומית גדולה, מכובדת ומרשימה, לדיון רציני
באחת הבעיות הגדולות של הדור: גורלו של העם הפלסטיני. הן עשו את הכל כדי למנוע אותה.

״עכשיו אתה רואה מדוע מדינות כה רבות כעולם חוששות מפני שלום בין
ישראל והפלסטינים,״ התלוצצה דיפלומטית דרום־אמריקאית שישבה כסמוך אליי,
״רק ישבתם יחד ליד שולחן אחד, וכבר שכרתם את נוהלי־הטקס של האום. מה יקרה
כאשר תקום מדינה פלסטינית ותכרות כרית עם מדינת־ישראל? ביחד אתם
תשתלטו על העולם!״
רעיון דומה שמעתי כעבור יומיים, כאשר אכלנו ארוחת־צהרים בחברת גבר צפון־אפריקאי, ותיק
של כמה מילחמות־שיחרור, המשמש כיום כיועץ לאחד הנשיאים באפריקה השחורה. הוא בא בחברת
אשתו, יפהפיה שחורה מהממת בחליפה צהובה, והיה לי קשה לגרוע ממנה עין .״הפלסטינים שולטים
כיום במשק ובחיי־הרוח של רוב המדינות הערביות. בנקאים יהודיים בעולם מנהלים את
ענייני־ההשקעות של ההון הערבי. אם אי־פעם ישתפו היהודים והפלסטינים פעולה ביניהם, הם ישלטו
במיזרח התיכון כולו!״

אשתו, שהתגלתה כדוקטור למדעי־המדינה, חייכה את חיוכה המיסתורי ואמרה:
.הרי מפני זה כולם מפחדים:״

0האם זה 1דה כראי?
^ קדים את המאוחר ואענה על השאלה, שבוודאי מטרידה רבים: מה עשינו בוועידה? מה השגנו?
האם זה היה כדאי?
לפני שנסענו, ערכנו בארץ דיונים נוקבים. היה ברור לנו שנתקל בוועידה בבעיות קשות ביותר.
ידענו היטב שאש׳ף נתון ברגע זה במצב קשה ביותר, העלול למנוע מראשיו לעשות מחוות כלפי
מחנודהשלום הישראלי. היו שחששו שמא נכנס למילכוד חסר־מוצא. החלטנו שכדאי לקבל על עצמנו
את הסיכון הפוליטי(וגם הגופני) ,מפני שאסור לוותר על כל הזדמנות לפעול למען השלום, גם בתנאים
קשים ביותר.
ידידינו בארץ בוודאי קראו במבוכה גוברת את הדיווחים שהגיעו מז׳נבה. אלה היו מבולבלים, סתרו
זה את זה ויצרו תמונה אבסורדית. כשחזרתי ארצה וקראתי את הדיווחים בעיתונים הישראליים, לא
ידעתי אם לצחוק או לזעום. היה זה בליל של עובדות מקוטעות, שקרים גסים, זדון וסתם בורות, שגילה
את מישאלות־הלב של העורכים בארץ יותר מאשר את המתרחש בארמון שליד האגם.

אם כן, מה השגנו? מה לא השגנו?

לדעתי, ההישג החשוב ביותר היה המיפגש הפומבי עם יאסר ערפאת. כפי שאסביר להלן, נולדה
פגישה זו בתנאים קשים ביותר, והיתה לה משמעות מיוחדת מאוד על רקע המאורעות.
ההישג השני הוא נוסח ההחלטות שהתקבלו בוועידה. השפענו עליהן בנאומינו, ובעיקר
בפעולת־הסברה מאחרי הקלעים. אין לי ספק שלולא היתה נוכחת בז׳נבה מישלחת־השלום הציונית
מישראל, היו מתקבלות החלטות אחרות.
ערכנו היכרויות עם עשרות שרים, דיפלומטים ואישים אחרים מרחבי העולם, ועזרנו להם להכיר
ולהבין את בעיותיה של תנועת־השלום הישראלית.
למדנו הרבה מאוד על המתרחש ברגע זה סביב הבעיה הפלסטינית, ובעיקר בתוככי אש״ף עצמו.
היה זה קורס מזורז של 10 ימים, שבהם חווינו את הבעייה הפלסטינית מבוקר עד לילה.

למעלה נראים מתי פלד ואורי אבנרי. מאחורי אבנרי וליד פלד: הוגה״הדיעות
הפלסטיני״אמריקאי הנודע אדוארד סעיד. מתחתם, מישלחות האומות לפי סדר הא״ב.

הופעלו לחצים כבירים על המדינות שלא להשתתף בה: הופצו מראש ידיעות רבות על כישלונה.
אך בסופו של דבר נכשל החרם: כמה ממשלות מערביות הסתפקו בשליחת ״משקיפים״ ,אך לבסוף היו
כל ממשלות העולם מייוצגות בוועידה, מלבד ממשלות־ישראל וארצות״הברית. השתיים רצו לבודד,
ונשארו מבודדות.
ברומנית הופעלה ההשפעה הכבירה שיש לארצות־הברית ולישראל על כלי־התיקשורת. מסופקני
אם אי־פעם הופעל לחץ כזה על עולם־התיקשורת כדי שלא לסקר מאורע. לחץ זה הצליח במידה רבה
— עיתונאי אמריקה גנזו את האירוע הבינלאומי בכל עשרת ימי קיומו, עיתוני גרמניה ומדינות אחרות
נהגו לפי אותו כלל.

הופה שלא רק בברית־המועצות ובעולם הקומוניסטי ניתן להשתיק מאורע,
באילו לא היה ולא נברא, אלא גם בעולם המערבי הדמוקרטי.
לרבים היה זה שיעור מדהים ופוקח־עיניים, המוכיח עד כמה התקרבו שתי מעצמות־העל זו לזו
בגישה ובשיטה.
מצב־המילחמה בז׳נבה נועד לשרת את אותה המטרה. וושינגטון וירושלים הצליחו לשכנע את נשיא
צרפת, פראנסואה מיטראן — שהוא כמעט עבד נרצע לאמריקאים ולממשלת־ישראל — שלא
להרשות את קיום הוועידה בבניין יונסקו בפאריס ,״מטעמי ביטחון״ .הוועידה הועברה לז׳נבה.
השווייצים לא יכלו למנוע את קיומה, בגלל ההסכם הקיים בינם ובין האום, אך הם יכלו לעשות את
הכל כדי לחבל בה. וכך עשו.

הידיעות על אמצעי־הביטחון הסנטסטייס הטביעו על הוועידה מראש חותם של
_ חוסתכ שת ת וחוסתמכובדות. בתר שלא עמדה להיערך ועידה דיפלומטית, אלא
מעץ התוועדות של העולם התחתון, של טרוריסטים ומחבלים, שהיו זקוקים להגנה
מיוחדת.
העיתונאים הישראליים והאחרים, ששירתו מגמה זו בכל כוחם, הפיצו במשך ימים ידיעות מגוחכות
וזדוניות על ״פאניקה״ שפרצה בקהילה היהודית בז׳נבה, על בריחה המונית של היהודים מן העיר, על
זעם נורא של תושבי״העיר על ״המצור״ .כל אלה היו שטויות במיץ עגבניות.
כשבאתי לז׳נבה מצאתי את היהודים והיהודיות יושבים ליד בריכת־השחייה של מלון
אינטרקונטיננטל, כשהם משמיצים בנחת את הערבים, שישבו ליד השולחנות הסמוכים. בעיר עצמה
לא ניכרה שום תכונה. מכיוון שכל אתרי הוועידה — היכל־אומות, מלון אינטרקונטיננטל,
נמל־התעופה — שזכו לשמירה, רחוקים ממרכז העיר, לא הרגישו התושבים בכל אי־נוחות. הם
התלוצצו על הצבא ועל אמצעי־השמירה.
ברגע האחרון בא עניין המטוס החטוף. הוא נחת לשעה קלה בנמל־התעופה של ז׳נבה, האתר השמור
ביותר בעולם באותו יום. מייד החלה התעמולה הישראלית להפיץ שזה קשור בוועידה, שנשיא הוועידה
נמצא במטוס. זה היה כמובן שקר. לחטיפה לא היה כל קשר לוועידה, ואיש מבאי־הוועידה לא נמצא

אך השקר עשה את שלו, והכל השתכנעו שמשהו נורא ואיום עומד להתרחש
בכינוס המחבלים בז׳נבה.

ךךןךןך ; ןןןןןךןת ועליה המילים ״ועידת האומות המאוחדות לשאלת פלסטין״
1 1 1 111111 111 1.1הכרזה מראה ילד פלסטיני מחייך, המרים את ידו ומסמן
באצבעותיו את האות וי. צבעי הכרזה כצבעי הדגל הפלסטיני: אדום, שחור, לבן וירוק.
אחרי הברכות קם עבד־רבו, חבר הוועד הפועל של אש״ף, וקרא ברכה מטעם יאסר ערפאת. זה היה
מיסמך מוזר ביותר. עברה יותר מיממה עד שהצלחתי לברר מה זה היה באמת.
הסתבר שאנשי אש״ף רצו להפגין את נוכחותם כבר בערב־הפתיחה, אך לראש מישלחת־אש״ף
הובטחה זכות־הדיבור רק למחרת־היום. כדי לזכות בכל זאת באפשרות לדבר בפתיחה, נקטו טכסיס
פרלמנטרי מתוחכם: הם חיברו מיסמך שהתיימר להיות ברכה של ערפאת, וזכו באפשרות לקרוא אותו
מעל הדוכן בין שאר הברכות.

המיסמך חובר במהירות, כנראה על־ידי פארוק קדומי ועבד־רבו. לערסאת לא
היתה כל נגיעה בו.

ןןךךןו \ ךןןעךן ־ ן ־ ״אני מעביר להם את בירכותיי ואת הערכתי את עמידתם
1^ / 1 1 1 111ן האמיצה,״ אמר ערפאת על כוחות־השלום הישראליים,
בפנותו למקום שבו ישבו פלד ואבנרי. רבים באולם הסתובבו כדי לראות אל מי הוא פונה.
תעמולת־הזוועה הצליחה במידה רבה. בכסה ארצות נגנז עצם קיום הוועידה, ודמותה סולפה
בארצות אחרות.

היה זה מיסמך קיצוני. הוא לא דיבר על שלום, הטיל על ישראל את האחריות הבלעדית לטבח
במחנות־הפליטים, ולא הזכיר אף במילה אחת את מחנה־השלום הישראלי. הוא אמר שיש להחזיר בכוח
מה שנלקח בכוח.
האזנתי לתרגום האנגלי הבו־זמני, ושמתי לב לכך שלא הופיע בברכה השם ״ישראל״ .תחת זאת
דובר כמה פעמים על ״הישות הציונית״ — הסיסמה של כל הערבים הקיצוניים הרוצים בהשמדת
ישראל.
(פרט זה אפוף מיסתורין. מי ששמע את הנאום בערבית נשבע כי עבד־רבו דיבר בפירוש על
״ישראל״ ,ולא על ״הישות הציונית״ .כאשר חולק הטכסט הערבי, כעבור יום, אכן הופיע בו השם
״ישראל״ בלבד, ולא היה בו זכר ל״ישות הציונית״ .האם העז המתרגם לשנות את הטכסט? קשה
להאמין. האם היה מונח לפניו טכסט אחר, ששונה לאחר מכן? איני יודע. התעלומה נשארה בעינה).
עוד בשעה שדיבר האיש, החלפנו — מתי פלד ואני — פתקים ועמדנו על הצורך להגיב מייד.
התייעצנו עם אמנון זיכרוני ונעמי קים (שני החברים האחרים של המישלחת מטעם המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני) והחלטנו לפרסם הודעת־הסתייגות.

פירסמנו מייד הודעה מטעם המועצה שבה הבענו ״אכזבה״ מן המיברק. היא
גרמה לסנסציה בוועידה, היתה לשיחת־היום בין העיתונאים, והדיה הגיעו תוד

(ורק כהערת־אגב: במשך דורות טענו האנטי־שמים כי היהודים שולטים
בכלי־התיקשורת בעולם. מסופקני אם היה זה מן התבונה להוכיח בצורה כה גסה
ובולטת שטענה זו אינה המצאה, אלא אמת לאמיתה. זה עלול להתנקם באחד
הימים).

נדציה, שגויות שואו
ברתי את כל מחסומי־הביטחון. הייתי מצוייר בתג שהכיל את תצלומי, ושאישר שאני משקיף,
^ 7אחד מ־ 16״האנשים החשובים מאוד״ שהוזמנו באופן אישי מרחבי העולם. נכנסתי לאולם־המליאה
כדי להשתתף במושב־הפתיחה.
באולם הענקי היה מקום לכל 157 המישלחות, שבאו להשתתף, רובן המכריע במעמד מלא, חלק
כמשקיפות. בצד האחר של האולם ישבו נציגיהם של יותר ממאה ״אירגונים לא־ממשלתים״ שהוזמנו,
ביניהן חצי תריסר אירגונים ישראליים. בצד השני נשמר מקום ל־ 16 האישים שהוזמנו אישית.
חיפשתי את מקומי ולא מצאתי. הסתובבתי באולם, ואז ראיתי מראה שלא־ייאמן: בין המישלחות היה
שמור מקום גם למישלחת מטעם ממשלת־ישראל. מאחורי השלט ״ישראל״ ישבה פליציה לאנגר,
הפרקליטה הקומוניסטית, ומאחריה ח״כ תופיק טובי.

פליציה לנגר כשגרירת ישראל?

לא, המהפכה עוד לא אירעה. פליציה פשוט טעתה. גם היא לא מצאה את מקומה, והיה נדמה לה
שמאחורי שלט זה יישבו האישים שהוזמנו מישראל. כדרכה, היא מיהרה לתפוס את מקום־הכבוד.
אחד מפקידי־הוועידה הראה לנו את מקומנו, וגם פליציה קמה ועברה לשם.
בסך־הכל הוזמנו ארבעה ״אישים חשובים״ מישראל, בעלי מעמד אישי: מתי פלד ואני מן האגף
הציוני, טובי ולנגר מן האגף הקומוניסטי. ישבנו בצד האולם, יחד עם פארוק קדומי ויאסר עבד־רבו,
נציגי אש״ף שניתן להם רק למחרת היום מעמד של מישלחת מלאה. אז עברו למרכז האולם.

• התקוית הואשוש
*¥וד באותו יום אירעה הראשונה בסידרת התקריות, שגרמו לבילבול כה רב בארץ.
^ הוו עיד ה נפתחה על־ירי מזכיר האום, בנאום שקול ויפה. האולם היה מלא עד אפס מקום. מלבד
ישראל וארצות״הברית, לא נעדרה אף מדינה אחת.

ז ח 8רחשיז 3נן 0ס 031 ונז>!=01

1ש )5ס
רזסו;ז 23 ורו 0 3יזס חסו;ז ׳3ז 0נ1ו8 1.וזו 3103£.׳ק 0ר

ץ ח^כן רדזסס? 6610ס -0ז^ !6(3 3ק 113־8 61ש 31303א6ין

תנ?׳חג<־11ו<<1מ׳<411

; ד 3116׳ד 31 16ז־

{ס **x1פ&ן.

ס 0,00

הזמנה שמאת

הזמנה זו נמצאה בתא של ״המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי״פלסטיני״ ,כשהיא מכוונת ל״מישלחת המכון של
חוק הומניטרי״ .היו שראו בכך דרך עקיפה להזמין את הישראלים. ההזמנה היא מטעם ״הוד
מעלתו, מר פארוק קדומי, ראש המחלקה המדינית של אירגון־השיחרור הפלסטיני״.

פנים אד פנים
(המשך מעמוד )13

•קות אל מקומות רחוקים, כמו תוניס וטריסולי. תוסיק טובי היה מזועזע והכריז
צזוהי חבלה בוועידה.
כוונתנו היתה לקבוע בבירור היכן אנחנו עומדים, כמישלחת־שלום פטריוטית ישראלית. לא באנו
:סוכניו של איש. תפקידנו היה להשמיע בפה מלא את קול־השלום הישראלי — וכך עשינו.

• שני אתים מדמשק
^ קומוניסטים ניסו לטעון, לאחר מכן, שהודעה זו קילקלה את יחסינו עם שני האנשים שעמדו
\ 1בראש מישלחת־אש״ף: קדומי ועבד״רבו. לא היה בכך כל ממש, כי היחסים עימם היו משובשים
עוד קודם לכן.
כשנודע לנו כי שניים אלה דווקא יעמדו בראש המישלחת, ידענו שיהיו בעיות. קדומי חיבל במשך
שנים במגעים שלנו עם עיצאם סרטאווי. בתוך צמרת פת״ח הוא התומך הקיצוני ביותר בסוריה
ובברית־המועצות, והוא גם לא מיהר להתייצב לצד ערפאת כאשר פרץ המרד בתנועתו.
עבד־רבו הוא האיש מם׳ 2ב״חזית הדמוקרטית לשיחרור פלסטין״ ,האירגון הקטן שבראשו עומד
נאיף חוותמה. אירגון זה עומד להתאחד מחדש עם.החזית העממית לשיחרור פלסטין״ ,אירגונו של
ג׳ורג׳ חבש החולה, שממנו פרש בשעתו. עבד־רבו הצעיר מקווה לרשת את מקומם של קשישים אלה.
האירגון המאוחד יהיה, כמובן, פרו־סורי.

שני האנשים באו מדמשק. הם מייצגים את העמדה הם רו*ם ורית הקיצונית.

מדוע נשלחו דווקא הם לז׳נבה? כשר־החוץ של אש״ף, זה הגיע לקרומי. אך היתה לכך גם סיבה
נוספת. המרד בפת״ח נכשל, אך ההסתערות הסורית על אש״ף לא פסקה. אחדים מבין ראשי אש״ף
מאמינים, שאחרי הכל יש לעשות נסיון להתפייס עם הסורים, מפני שניתוק מוחלט בין אש״ף וסוריה
פוגע קשה ביכולת האירגון לתפקד.
על רקע זה גמלה בצמרת אש״ף ההחלטה לשלוח לז׳נבה דווקא שני אישים שיוכלו לנקוט עמדה
פרו־סורית עיקבית. פירוש הדבר: שני אישים שייזהרו מאוד־מאוד שלא להופיע בחברת ישראלים
שאינם ערבים ו/או קומוניסטים.
צלם זריז צילם אותי כשאני עובר על פני קדומי, ותצלום פיקנטי זה פורסם למחרת היום בעיתונים
רבים בעולם. אך שום צלם לא צילם את קדומי כשהוא לוחץ את ידינו או מברך אותנו לשלום — כי
לא היה מעמד כזה. חברים אחרים במישלחת אש״ף המכירים אותנו מזה שנים, אמרו לנו שלום
בידידות, אך לא בפרהסיה.
אין ספק שרצח סרטאווי השפיע גם על כך. העובדה שסוכנים סוריים ולוביים יכולים לשוטט בעולם
ולרצוח את פעילי־השלום הפלסטיניים באין מפריע, ובאין יכולת להושיע, הטביעה את חותמה. .האם
אתה רוצה שאני אהיה סרטאווי הבא?״ שאל אותי, בשיחה פרטית, אחד האנשים.

מישלחות אחרות, שראו את הנעשה, תמהו על כך. לפחות שני שרי־חוץ כל אחד
בנפרד — ביקשו לזמן אותנו ביחד, בנסיבות סודיות לחלוטין, אך נתקבלו בסירוב
מן הצד השני.

מצד שני, עצם בואם לוועידה יחד עם ישראלים־ציוניים היוה גם הוא עובדה פוליטית משמעותית.
מישלחת אש״ף באום ידעה מיהם הישראלים שהוזמנו — וביניהם גם אנשי מיפלגת־העבודה(שפחדו
לבוא) .הזמנה כזאת לא היתה אפשרית אילו התנגד לכך אש״ף, כי אז היה האום צריך לבחור בין
השתתפותנו ובין השתתפות הפלסטינים. כך לפחות בעקיפין, הזמין אותנו האום בהסכמת אש״ף,
ולמעשה בעידודו.

.תהיו סבלניים,״ יעצו לנו בשקט מכרינו הפלסטיניים, ביום התקרית הראשונה,
.חכו לנאום של קדומי. אתם תופתעו.״

ואכן הופתענו. נאומו של קדומי, שהוכן בקפדנות במשך שבועות מראש, נקט קו חד־משמעי למען
השלום. הוא הזכיר שאש״ף דגל תחילה בהקמת מדינה חילונית דמוקרטית בכל הארץ. אך מכיוון
שהיהודים פסלו רעיון זה, קיבל אש״ף את רעיון המדינה הפלסטינית הלאומית בחלק מן הארץ. הוא
ציין כי אש״ף קיבל בשעתו בברכה את ההודעה האמריקאית־סובייטית(מאוקטובר )1977 שדיברה על
זכות־הקיום של ישראל, ואת תוכנית־ברז׳נייב(ממארס ,)1981 שדיברה על זכות כל המדינות. ,ובכללן
ישראל״(בפירוש!) ,לחיות בשלום ובביטחון.
בסוף דבריו העלה קדומי על נס את. הכוחות המתקדמים״ בישראל, והוסיף. :גם במחנה הציוני
נשמע יותר מקול אחד נגד המדיניות של ממשלת״בגץ״.

״בבאזל נוסדה מדינת היהודים. בדנבה

אם תוצו.
אין זו אגדה ד
והו הנוסח המוקלט של נאומו של
אורי אבנרי, שנישא במליאה של
.ועידת האו׳ם לשאלת פלססין׳,
ביום השני, ה־ 5בספטמבר .1983
הוא שתה בכמה טישפסים מן
הנוסח הכתוב שהוכן מראש, מכיוון
שהנואם אילתר מדי פעם בתנובה
על אירועי היום.
אדוני חיושב־ראש, גבירותי ורבותי;
אני מודה לכם על ההזדמנות שניתנה לי
לשאת את דבריי בוועידה בינלאומית חשובה זו.
הרשו׳ לי להגיש, תחילת את תעודת־הזהות שלח ישראלי אנוכי. אני סבור שאני ישראלי
פטריוטי. כחבר המחתרת, ואחר־כך כחייל בצבא
הישראלי, לחמתי למען הקמת ו מדינ ת אכן, היה
זה בשדודהקרב של מילחמת 1948 שנתקלתי
לראשונה בבעייה הפלסטינית ואני מעורב בה
מאז ללא־הפסק.

62 שרי 151 ישראלי^1!5 **5$ ,ו32ץ
עתיד והביטחון של מדינתי תלויים
בשלום.
אני מאמץ שלא יתכן שלום במרחב
שלנו בלי הפלסטינים.
אני מאבדן שלא יתכן שלום עם
דמלסטינים מכלי להכיר באירגדך
השיחרדר הפלסטיני.
>4 444^ 4ן14^ 1444
*4 444,414 4

^4444 44444444 4444

4444 :

1*?1 14144144

וא 4444444א• •444441444

לכן אני מאמץ שעל מדינת־ישראל ואש׳ף

להכיר זה בזת ושהמגע הישיר בין שני העמים
הוא תנאי מוקדם לשלוט

עד דגל אחזו
אדוני חיושב־ראש, איזה שלוסז
ל מי אלפיים שנה התבקש רב מפורסם(הילל
חוקן) להגדיר את עיקר היהדות בעודו עומד על
רגל אחת. הוא אמר. :מה ועליו־ סני לחברן לא
תעבידד (מה שעליו־ שנו* לחבר!־־ אל תעשה).
הייתי מתאים * 7הפסיק הזה ואומר: אני מוכן
לתת לעם הפלסטיני בדיוק מה שאני תובע
לעצמת
מ י תובע לעצמי את הזמת לחיות במדינה
לאומית משלי, על דיגלה ודרמגת ואת הזמת
לבחור בממשלתי — טובת רעת או רעה מאוד.
מ י מאמץ שיש לפלסטינים הזכות למדינה
לאומית משלהט על דיגלה ודדכונת והזמת
לבחור בממשלה משלהם — והלוואי שתהיה
טובת

הדחבודים שבדים1
אדוני היושרראש, היכן מ חנו עומדים היונה
דדשה לי לספר סיפור קצר. לפני שלוש שנים
הקשבתי בכנסת לנאום של מר אריאל שדון,
שהיה אז שר־החקלאות וממונה על ההתנחלות
כמה חברי־כנסת ואני ביניהט שיסענו את דבריו

מבחינת קדומי, איזכור חיובי של זה של כוחות־השלום הציוניים היה ממש
מהפכה, מחווה בלתי־רגילה כלפינו.

הגבנו על־כך מייד בפירסום הודעה שנייה, שבה קידמנו בברכה את הנאום. אך בניגוד להודעה
הראשונה, זו לא זכתה בשום פירסום — עובדה המעידה משהו על גישת העיתונאים.

נושתמסינח־הקוקטייל
ך* ך נוצר למעשה מצב מוזר. קדומי העלה על נס את כוחות״השלום הציוניים בישראל, אך לא
^ הושיט להם יד כשעמדו לפניו פנים אל פנים.

ק 1¥וקן 111ך ראש המחלקה המדינית של אסיף. פארוק קדומי, מאחרי
41 11! | 1#1 #11 111 השלט של אירגיגו, שניתן א מעמד מלא של מדינה. מאחורי
קדומי יושב מימין, שפיק אל״חות, נציג אש־ף בביירות, ומשמאל שומד־ראש. כמשך כל ימי
הוועידה הפגין קדומי יחס קריר ביותר בלפי הישראלים, בגיגוד בולט ליאסר ערמאת.

ישראלית למען שלום ישראלי״פלטטיני״ .בוועידה נקשרו יחסי רעות בין המשתתפים.
הדבר הגיע לשיאו בתקרית שנייה, קטנה לכאורה וכמעט היתולית, אך בעלת השלכות רציניות
למדי.

זוהי.פרשת מסיבת הקוקטייל״.

בין מסיבות״הקוקטייל הרבות שנערכו במהלך הוועידה מטעם מישלחות שונות, היתה גם מסיבה

שאליה הזמין.פארוק קדומי, ראש המחלקה המדינית של אירגון־השיחרור הפלסטיני״ בכרטיסים
שעליהם הוטבע סמל אש״ף בזהב. כאשר הסתבר כי באותו יום יגיע גם יאסר ערפאת לוועידת קיבלה
מסיבה זו חשיבות כפולה ומכופלת.
כאשר חולקו הכרטיסים, הסתבר כי לא הגיעה הזמנה על שמנו. כמה מישלחות התעניינו בכך,
וכאשר הסתבר להם שכך הדבר, פנו בהתרגשות אל מישלחת אש״ף ותבעו לתקן את המעוות. עד הרגע
האחרון ממש נמשכו הוויכוחים הסוערים במישלחת אש״ף עצמה וסביבה.
נאמר לנו באורח פרטי שאנחנו יכולים לבוא. איש לא יעצור אותנו בכניסה. אם נתייצב במקום|_ ,
מישהו ידאג להכניס אותנו. בתא, שהיה שמור למועצה הישראלית בחדר האירגונים הלא־ממשלתיים\ ,
נמצא באורח פלא כרטינדהזמנה על שם בלתי־מחייב — איזשהו גוף בינלאומי שלא הגיע לוועידה.
יתכן מאוד שמישהו דאג לשים אותו אצלנו,כדי שנשתמש בו.

סירבנו. עמדנו על כך שכגוף ישראלי, הממלא שליחות מטעם מחנדדהשלום
הישראלי, לא נוכל רבוא למסיבה אלא אם בן נוזמן באורח רישמי, בהזמנה שתישא
את שמה של המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־סלסטיני. מכיוון שהזמנה
בזאת לא באה, לא נכנסנו למסיבה.

יבולה להיווסד מדינת הפלסטינים.בקריאות־מחאהילמתע ־ץ שדון בצחוק גס. הוא
אמה •אני אגיד לכם מדוע אני צוחק. בשעה
שאתם יושבים נאן וצועקים, ודחפורים מכשי רים
עוד לרקע, נסלל עוד קטע של כבי ש קם
עוד בית ביהודה ושומרון!׳
אדוני היושב־ראש, בשעה שאנחנו יושבים
כאן, ביום־שמש יפה במבוי* עובדים הדחפורים
בגדה המערבית קמות התנחלויות חדשות,
נסללים כבישים חדשים.
שדי אליסם
ימי כל!
של דחיסות. עובדות נוצרות בשטות
בכל יוב-בכל שעת

^ 4 ^ 444
4666

מה לסשנוי
מה אנחנו יכולים לעשותז זוהי השאלה
האמיתית היחידד*
זעו כלואים במעגל־קסמים. זה בלט מאד
כדוב הנאומים בוועידה זו. הכל יודעים עד כמה
רע מו צ ג והכל היטיבו לתאר מצב זה — מי
במילים בוטות מי במיגנון מתון יותר. זק־ מעטים,
מעטים מאוד מבין הגואמית הציעו הצעות
מעשיות כלשון לשינוי ה מצג

מה ניתן לעשות?
סנסקציות כלכליותז הן לא יועילו. הן רק
יגרמו לבד שהישראלים יתלכדו סביב ממשלה
קיצונית עוד יותר.
פעולה צבאית? לישראל יש עדיפות צבאית
כלתי־מעורערת
שיגוי בגישת ארצות־חברית? רק אופטימיסט
אופטימי מאוד יכול להאמץ בכן־.
לגנות? למחות?
לקרוא לוועידה בינלאומית כפי שהציע כאן
היום הנציג הסובייטי? בוודאי. ועידה בזאת תהיה
דרושד* אך איך להבריח את ממשלת־ישראל
וארצות״הבדית להשתתף בה? הרי זאת השאלה!

שראו האחות
אדוני היושב־דאש, אני מאמץ שיש נקודה
אחת. ואחתבלבד. שבה ניתן לשבור את
מעגל״הקסמים הזח דעת־הקהל הישראלית

בגץ ומר שמיה מדוע הוא תומך במדיניות
סיפוחיסטית קיצונית?

חא 38ה הפוסטינית
אתני היושב־דאש, יש לבך נדנה פ שטה
מאוד; בליבם של המוני ישראל טופחה האמונה
שהשלום אינו אפשדי. שאף אם נחזיר את ועדה
המערבית ורצועת־עזד* וגם אם תקום מדינה
פלסטינית ל א יהיה שלוע ל א יהיה פיתרון,
ל א יהיה ביטחון. להיפך, המתנה הפלסטינית
תהיה בסים להתקפה על ישראל, במרחק של 25
קילומטרים מדירתי שעל שפת־הים של
תל״אביב.
למרבה הצער, אץ מחסור בהצהרות פלס־סיניות
וערביות, שי תן לנצלן כדי לחזק פחדים
אלד* כגון האמנה הפלסטינית הצהרות האומרות
שהקמת המדינה הפלסטינית היא רק שלב רא שן
לפיתתן אחד, שנ ה לגמרי. ובו׳ .השמוש
הסלקטיבי בהצתות אלד* תוך התעלמות גמורה
מכל האהתת ת א נשק יעיל בידי התעמולה
המבקשת לשכנע ישראלים הגונים ושווזרי־שלום
שתומית־השלום שלנו תוביל לאסון.

4464446י

^ .4.44.44 ^ 6

שדיס ודוחות

עקהנוח תאומים
אדוני היושב׳דאש, איר לשכנע?
קודם כל יש להבהיר לחלוטץ, ואני תצה
להדגיש זאת במיוחד באוזני המישלחות העסוקות
ברגע זה בגיבוש ההחלטות שתתקבלנה
בוועידה ץ, יש להבהיר לחלוטין ששני העקתנות
— העיקרץ של זכות הפלסטינים למדינה
משלהם והעיקרון של זכות מדינת-ישראל לחיות
בשלום ובביטחון — הס שני עקרונות־תאומיט
עקרונות הקשורים זה בזה בקשר בלי-יינתק, שני
הצדדים של מטבע אחד.

ישראל היא מדינה דמוקרטית. מי
שמשנה אצלנו את דעת־הקהר, משנה
את מדיניות הממשלה, משנה את
הממשלה עצמה.
מקו דעודהקהל בישראל?
הרשו לי לתאר נצורה סכמטית פשטנית
מאוד, בכל הנוגע לבעייה הפלסטינית .

השסיים והנש־רם

*־!14441.6

יש ישראלים רבים שאינם מאמינים באלוהית
אך המאמתים כי אלוהים הבטיח לנו את הארץ.
(צחוק באולם) .אלה שלטים כחם בישראל.
שום דבר לא ישנה את דעתם.

בצד השני יש מיעוט אחד, יותר קטן
דסחדת חזק, אך חשוב רבעל משמעדת׳
הדוגל בבנות בשלום.
זהו אותו החלק של העם הישראלי שהפגץ
אחרי הטבח מורא בצבדה ובשאתילא 400 .אלף
איש השתתפו בהתפרצות יחידודבמינה של
מחאה מוסרית זה מקביל להפגנה של 600 אלף
שווייצים כאן בז׳נבד* להפגנה של ארבעה מיליון
מצרים בכיכרחשיחרור בקאהיר, של *ג מיליץ
אמריקאים בהפגנה אחת במקום אחד, בוושינגטון.

בין
שגי המיעוטים האלה מצוי הרוב
הגדול של העם הישראלי, המתנדנד בין
שני הקצוות.
מדוע הוא מתייצב מאחורי הממשלה של מר

אדוני היושב*ראש, הקשבנו לנאומיס המצו־יינים
של היושב־ראש יאסר ערפאת ושל מר
פארוק קדומי, שר־החוץ של אש״ף. הם היו
מאוזנים היסב, וברורים לכל מי שרגיל לפענח
הצהרות פוליטיות״ אני מברך עליהם נבל לבי,
אד הם לא הץ מן ה מג שיש נו כדי לשגות את
דעתם של עי־ אד ע בני־אדם רגילים מן הרחוב,
בעניין הנוגע ליסודות חייהם.

דרושים לנו מעשיב דרושות לנו
מדדות, שאנשים רגילים יכולים לראות
אותם, לשמוע אותם, להתרגש מהם.
כאשר היושב-ראש ערפאת הזמץ אותי,
באמצע הקרב על ביירות* לחצות את הקווים
ולהיפגש עימו בעיר מצורה — זאת היתה
מחווה. כאשר הוא קיבל, בראשית שנה וו,
מישלחת מטעם המועצה הישראלית למען
שלום ישראלי־פלסשיני, וכאשר פירסמנו
הודעה משותפת על נ ד בדזמנית נתל-אכיב
ובתתיס — זאת היחה מחווה. כאש־ הוא נפגש
עם האלוף פלד ואיתי כאן, אחרי נאומו המרגש
כאולם זד* וביטא את הסולידריות שלו עם
המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-
פלסטיני, ונשחיבק אותנו פומבית — זאת היתה
מחווד*

הקומוניסטים ואנשי הוועד נגד המילחמה בלבנון לא ראו את עצמם כבולים למושגים אלה, והם
הלכו למסיבה מבלי שקיבלו הזמנה בכתב. איש לא עצר בעדם, והם התקבלו בלבביות. כששמע ערפאת
כי גירעון ספיח, איש הוועד נגד המילחמה בלבנון, סירב לשרת בלבנון, ביקש לקרוא אותו אליו
וחיבק אותו לעיני־כל.
לפני כן ראה ערפאת במסיבה את העיתונאי הישראלי אמנון קפליוק. אמנון נפגש בשעתו עם
ערפאת בביירות,שבוע אחרי פגישת ערפאת איתי, וערפאת ידע שאנחנו ידידים.

דרושות הרבודהרבה מחוות נוספות. בצורות
שונות, בדי לשכנע את רעת־הקהל הישראלית*

עלינו לשכנע את הציבור הישראלי
אזבח״ רק דוגמה אחוז״ חשובה בד
שפיתרון זה — הקמת מדינה סלם*
טינית בגדה המערבית ורצועת־־עזה, יותר: החלפה מהירה של השבויים
לך 1י 3ו ל׳ 0
שבירתה תהיה ירושלים המיזרחית* 111^31ג לו ל
ו מ שר תדדה לצד מדיגדדישרמל בגבר• פיע מאוד על הציבור הישראלי.
לות ,1967 שבירתה תהיה י דו עי ם
המערבית — הי א המודד הסופי של
דמיב^ד׳ הבסיס לשלום לצמיתות ,
האם ניתז בכלל לשגות את רעת-הקהל
שלום לדודות.

בל תהידדנא שרם דר־משמעות בעניין
זה! הקשר הוא מוחלט, ויש
להדגיש זאת בכל הצהרה, גם בזו
שתתפרסם בתום ועידה ז ו.

יש מיעוט אחד המאמץ שיש להחזיק
לצמיתות בגדה המערבית וברצועת•
עזר* אן 8במחיר מילחמה ניצחית, בי זהו
דברז מל.

71111 >] 9 111111 אודי אבניי בעת נאומו. כמו כל הנואמים, חתבקש אבניי
1111 #11 41 111114 להגיש את סממו מראש בכתב, כדי להקל על עבודת התרגום
חבו־זמגי, אך הוא סטה מדי פעם מן הטכס המוגן, בדי להניב על אירועי היום.

הוא קרא אותו אליו. .איפה חברן• אורי?־ שאל. .מדוע הוא לא סה? מה, הוא
מחרים אותנו?״ ובהלצה. :אם הוא רוצה לפתוח במלחמה נגדי, אז אני יודע להשיב מילחמהד הסתבר כי ערפאת סבר שאנחנו מחרימים את המסיבה בהמשך להודעה הראשונה שלנו, שבה
הסתייגנו ממיברק־הברכה הבהב.
ערפאת חזר על כן־ גם למחרת היום, בעת פגישתנו עימו. .מדוע לא באתם למסיבה?״ שאל.
מתי פלד השיב לו שלא הוזמנו. .איך זה יכול להיות?׳ קרא ערפאת. ,הרי שלוש שעות לפני המסיבה
נתתי הוראה מפורשת להזמץ אתכם!״

בישראל?
הרשה א, א תני היושב־ראש, לספר עוד
סיפור. פעם, אחרי שנאמתי בכנסת נאום תמה
לדבתי כאן, קם מר בנץ ואמר. :מר אבגרי, מבין
120 חברי״מסת 110 ,מתנגדים לכל מילה
שאפרת עכשיה* עניתי לו. :אדוני ראש־המשלד*
אני יודע זאת היטב. זה היה עושה עליי תשם
גדול, אלמלא זכרתי ששבוע לפני ביקות של
הנשיא אנוור אל־סאדאת באן בכנסת התנגת 110
מכץ 120 חבו־י-בנסת להחזיר אף מילימטר אחד
מאדמת סיני!״

די היה במחווה דרמאתית אחת,
שזיעזעה את דעת־הקהל בישראל עד
היסוד, בדי להפון• דבר בלתי־אפשרי
לעובדה פוליטית.

משום־כר חשוב כל-כך הרדשיח. יש הברה
מוחלט בת־שיח נ ץ כוחות־השלום הפטתוטיים
כישראל וכין אש׳ף, מכיוון שהוא מוכיח
שישראלים ופלסטינים יכולים לדכרזהעם
זד* שאויבים יכולים להיות ליתדיס, שיש
אפשרות אמיתית לדדקיום של שני העמים
בארצנו.

בשגי הצדדים של המיתרס מצטייר
האדייב כשמן. ה! מוגולמיח באה בכד
קום הפוליטיקה הרציונליות מוטל עלינו
לשנות, קודם כל, את התדמית של דד
אוייב, להוכיח שהוא אנושי.

^ 41144.4 4 44 * 444

. 14.444446

444146

:4׳ 4 44ן

4 4 4 4 6 4 .*4* ^ 14

כפי שאמר פעם נשיא תוניסיד* חביב בות
גיכת יש להוציא את המיסטיקה מן הסיכסיד
הערבי־ישראלי. רק כך אפשר להוכיח לבני־אדם
נורמליים שהשלום אפשת, ושהוא שווה מחיר
כבר.

**בור השלום
כמובן, דרוש אומ׳רלב.

אין מיקצוע כמוכן יותר במרחב
שלנו מאשר המיקצוע של השכנת*
השלום.
^ . 4461466

נזכור־נא את סעיד חמאמי, פטריוט פלסטיני
דגול ואיש־שלוט שעימו פתחתי בדדשיח
ב־ . 1974 הוא נרצח בידי קיצוניים ערבים.
נזכור־נא אח האיש המירהתבמינו, המנהיג
הפלסטיני עיצאם אל־סרטאווי, ידידי, אחי, שנר

בידי אנשי-אקרח ערכיים. ת חו של עיצאם
סרמאווי מרחפת באולם זד*
נזכוו־נא גם את אמיל גרינצווייג, פעיל*שלופ
ישראלי, שנרצח בירושלים כידי טרוריסטים
יהודיים, כשהשליכו רימוך יד לעבר הפגנת-
שלום.
אבן, רח ש אומץ־לב לדו״שיח זה, אמש פירסם
דובר של פודשי-פת־ח בטריפולי שבלוב הודער*
שגיגתד, את הירד ערפאת והאשימה אותו
בכגידד* על כי נפגש עם שני סעילי-שלום
ישראליים, האלוף פלד ואני.

זוהי אחת העובדות העיקריות
במרחב שלנו: קיים שיתוף דסעולה
מוחלט ואוטומטי בץ חזיתות־דמירוב
משני הצדדים, בין הבגינים והאבו־מוסאים.

פעולה של מר אריאל שרון מחזקת את
הערבים הרוצים להרוס כל סיכוי לשלום
ולפשרה, וכל מעשה של קיצוניים ערביים, כמו
רצת סרטאווי, מספק תחמושת לכוחות המילחמה
והסיפוד! בישראל. מה שחסר עריץ — ואפילו
בוועידה זו אם יורשה לז לאמר זאת — הוא
שיתוף־פעולה בחד, גלד ופומבי נ ץ כוחות׳
השלש בשני הצדדים.
אני סבור כי ועידה זו יכולה לעזור למסד את
הדו־שיח. תקרא־נא הוועידה להגברת הדו־שיח.
תקים־נא מיסגרת קבועה לטיפוח הדדשידו
ולהרחבתו.

במאבק על השלום, אנחנו —כוחות־השלום
הישראליים והסלסטיניים —
הננו החיילים הקרביים. במו וינסטון
צ׳רצ׳יל בשעתו, אנחנו אומרים. :תנו
לנו את הכלים, ואנחנו נעשה את המלאכה!״

ננאזו
ונתנה
בשלב מוקדם בחיי למדתי להבין שאנחנו,
הישראלים והפלסטינים, חיים בארץ אחת. ושיש
לנו גודל משותף, לטובה או לרעד*

אנחנו יבולים לחיות ביחד או למות
ביחד.
תשמש־נא אהבתנו המשותפת לארצנו בסיס
לחיים בצוותא, כל אחד תחת דיגלו, תור שמירת
זהותו הלאומית.
בעיקכות הקונגרס הציוני הראשון. שנערך
בשווייץ, לא הרחק מכאן, רשם מייסד הציונות
המודרנית, בנימץ זאב הרצל, ביומנו. :בבאזל
יסדתי את מהינת־היהודיט׳ תכלכל־נא ועידה
גדולה זו את מעשיר* ותעצגדגא את החלטותיה,
כך שייאמר באחד הימים. :בז׳נבה נוסדה מדינת-
הפלסטינים:״

ואם לצטט את הרצל שדם. :אם תרצו,
אין זו אגדה!־

מישהו לא ביצע את ההוראה. שום הזמנה לא נשלחה ל א הגיעה.

• ש-חה נחצות
^ הרי המסיבה חזרו ערפאת ופמלייתו לבית״המלון. היה זה מלון אינטרקונטיננטל, שהופקדה
> ו עליו שמירה קפדנית. באותו המלון גרו מרבית המישלחות, וביניהן מישלחת אש״ף, וגם אני( .שאר
חברי המישלחת שלנו השתכנו בבתי־מלון אחרים).
בחצות סברתי כי אירועי־היום הגיעו לקיצם. לבשתי פיג׳מה והזמנתי לחדרי דג־שמך מטוגן ויין
שווייצי לבן.
הצלחתי בקושי לאכול נתח ראשץ מן הדג הטעים כשצילצל הטלפון בחדרי. .כיף חאלק?״ שאל
ק ל ערבי שנשמע לי מוכר, אך שלא זיהיתי אותו ברגע הראשון.
.אל־וזמד אל־אללד*״ עניתי. ,ומץ הרא?׳
זה היה ידידי עימאר שקור, עוזרו האישי של יאסר ערפאת.

ם אל פנים ...

׳\ך מעמוד )15
:וא מייד.״ אמר לי, ונתן לי מיספר של חדר.
>ני מוכרח לגמור תחילה את הדג שלי,״ עניתי.
א היסס- .בסדר, אבל אז תבוא מייד.״
א כדאי לפי שעה לפרט מה התרחש במלון אינטרקונטיננטל בין חצות והשעה 4בבוקר, בין
!ות והחדרים. התכונה היתה רבה. ביררנו את הבעיות, ניתחנו מה שאירע, וקבענו מה יקרה למחרת
,משהו מכל זה דלף לעיתונות, ולמחרת היום פורסמו כמה סיפורים, רובם מטופשים ומצוצים מן

א אוכל לתאר מה בדיוק התרחש. אבל מומנט אחד ראוי לציון, מפני שהיה פיקנטי במיוחד: ישבתי י
־ החדרים, מול אישיות פלסטיניתבכירה, וטילפנתי ארצה לרחל אשתי, כדי לשמוע מי נבחר *
:ז חרות כמועמד לתפקיד ראש״הממשלה. רחל השיבה כי הבחירה עדיין לא הסתיימה. כך נמשכו
זות עד שעה 2בבוקר, כשרחל הודיעה לי שזה עתה נבחר שמיר ברוב גדול. כך נודע הדבר,
טונה, גם לצמרת הפלסטינית.

ויה ברור: עם בואו של יאסר ערפאת לוועידה, השתנה הכל. רוח רעננה נשבה.
זדים נעלמו, ההיסוסים נגמרו. מישהו החליט, והחלטתו היתה סוסית.

1ם מישהו פיקפק במנהיגותו של יאסר ערפאת או התקשה לעמוד על טיבה, יכול היה לקבל ביממה
יעור מאלף. ערפאת הוא המנהיג מפני שהוא יודע להחליט, מפני שיש לו קו ברור, מפני שאינו
ר, מפני שאינו פוזל לצדדים.
וא בא לז׳נבה, כשמנוי וגמור עימו לעשות מחווה כלפי תנועת־השלום הישראלית. היתה בכך
:ה חד־משמעית. אומנם, הוא נפגש איתנו גם קודם לכן — פעם איתי בביירות, ופעם עם מישלחת
מתי פלר, יעקב ארנון ואני בארץ ערבית. אך הפעם היתה לפגישה משמעות מיוחדת: היא נערכה
י ה״מרד״ בפת״ח ואחרי ההתקפה הסורית עליו על צמרת אש״ף.

:היפגשו איתנו, הבריז ערסאת קבל עמו והעולם הערבי: הקו לא השתנה. אנחנו
;ריס לסיתרון של שלום. אויבינו לא יצליחו להטות אותנו מדרכנו.

• ציוו שו הנגוס
מחרת היום התנהל הכל כפיש נקבע מראש.
ערפאת נכנס לאולם המליאה, הובל ברוב כבוד לדוכן־הנואמים. כל המישלחות קמו על רגליהן
זו לו כף. גם אנחנו קמנו, אך את מחיאות־הכפ׳יים שלנו שמרנו לסוף נאומו.

זז מחאנו כף גם אנחנו. היה על מה.
עד לאותו רגע היו כל הנאומים בוועידה בבחינת דיקלומים של טכסטים משעממים ומוכנים. באום,
בכנסת, רוב הנאומים אינם אלא צירוף של מליצות מוכרות,קבועות כמו תפילות. בגלל הצורך

חסרי־המולדת. חשבתי גם על הנגוס האתיופי, שבא לבניין זה* אחרי שארצו
נכבשה סידי האיטלקים, ושתבע צדק מעולם אדיש ומתנכר.

• שיבעח העסוונות
ץ ץ בחינת התוכן היה זה הנאום המתון ביותר שהשמיע ערפאת מעודו. לא במיקרה נגנז על־ידי
^ 1כל כלי־התיקשורת שבהם יש לישראל השפעה, וגם בישראל עצמה. .
הוא התבסס על החלטת־החלוקה של האו״ם. לאוזן ישראלית, זהו איזכור לא־סימפאטי, מפני שיש
בו רמז לגבולות־החלוקה. אך שום פלסטיני אינו חושב ברצינות על הגבולות האלה. כאשר ערפאת
דיבר על החלטת־החלוקה, הוא נתן(באיחור טראגי) גושפנקה רשמית להחלטה שקבעה כי יקומו בארץ
שתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית.

איזכור ההחלטה מהווה הכרה מפורשת בחוקיות קיומה של מדינת־ישראל.

אחר־כך הזכיר את הצעת־ההחלטה הצרפתית־מצרית במועצת־הביטחון, שהציעה הכרה בו־זמנית
והדדית של ישראל ואש״ף. קבלת הצעה זו נמנעה, כפי שציין, על״ידי איום בווטו אמריקאי.
הוא הזכיר לחיוב את הצהרת שרי־החוץ סיירוס ואנס ואנדרי גרומיקו מאוקטובר ,1977 המדברת
בפירוש על קיום ישראל בגבולות 1967 ועל זכות הפלסטינים למולדת,
הוא העלה על נס את תוכנית־השלום של ועידת־הפיסגה הערבית, שנערכה בעיר פאס, המדברת על
זכות.כל המדינות״ במרחב לחיות בשלום.
אחר־כך הציע שיבעה עקרונות להסדר:
• אסור שמעצמה אחת תשתלט במרחב ותגרום לבלקניזציה שלו( .הרמז: ניטרליזציה של המרחב,
הצעה שהועלתה לפני דור על־ידי לח״י).
• החזרת הזכויות של העם הפלסטיני היא ״אחריות בינלאומית במיסגרת החוקיות הבינלאומית״.
(משמע: הכרה בחוקיות, הכוללת את קיומה החוקי של ישראל).
• יש לקבל את הצעת־השלום של ועידת״פאס( .כלומר: זכות־הקיום של כל המדינות הקיימות,
והקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה).
• זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית, וזכות הפליטים לחזור הן הבסיס
לשלום במרחב.( .זכות השיבה״ פירושה, בניסוח הערבי המקובל, הזכות לבחור בין שיבה ופיצויים,
בהתאם להחלטות האום).
• הרתעת. התוקפנות הצבאית הציונית״ והפסקת התמיכה הבלתי״מוגבלת של ארצות־הברית

• דחיית המדיניות האמריקאית־ישראלית ״הקוראת לנו להיכנע.״(הכוונה לתוכנית־רגן).
• .אנו מקבלים בברכה כל יוזמות־השלום המבוססות על ההכרה בזכויות עמנו ...במיסגרת
החוקיות הבינלאומית והחלטות האום הנוגעות לבעייה הפלסטינית ...במיסגרת זו אנו קוראים לוועידה
בינלאומית, בחסות האום ובהשתתפות שתי מעצמות־העל, יחד עם שאר הצדדים הנוגעים בדבר.״(זוהי
סיסמה המופצת לאחרונה על־ידי הסובייטים, והכוונה היא לוועידה שבה ישתתפו ארצות־הברית
וברית־המועצות כיושבי־ראש, ישראל, אש״ף והמדינות הערביות, כדוגמת ועידת־השלום בז׳נבה משנת
.)1973
מובן שכל זה נוגד לחלוטין את המדיניות של ממשלת־ישראל. אין צורך להסכים לכל מילה בה.

אך כל בר־דעת יכין כי זהו קו כדור וחד־משמעי, החותר לשלום ישראלי־פלסטיני
על בסים של הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל,סגדה וברצועה.

., 9הדו מחכה דנם!״
^ חלק המרגש ביותר של הנאום בא לקראת סופו.
1 1איני יודע איך הצליח ערפאת להבחין בנו בקרב כ־ססד האנשים שישבו באותה
שעה באולם. אך לפתע פנה לעבר שנינו — מתי פלד ואני — ודיבר במישרין
ובאופן מופגן אלינו.
.אני משתמש בהזדמנות זו כדי להצביע, מכאן, על הכוחות היהודיים הדמוקרטיים והמתקדמים,
בתוך ישראל ומחוצה לה, שדחו את המילחמה, שדחו את הפלישה, שדחו את הטבח בצברה ובשאתילא,
שדחו את מדיניות־ההתפשטות, והמתייצבים לימין הזכויות של עמנו. אני מעביר להם את בירכותיי
ואת הערכתי את עמידתם האמיצה. הבה נגשים,ביחד, את החזון של שלום לדוגמה בארץ השלום, ונגיש
אותו כמתנה של כולנו לתרבות האנושית, איש לצר רעהו, תוך שיתוף־פעולה עם כל הכוחות הנאצלים,
שוחרי הצדק והחרות, בעולם כולו״.

פנייתו לעברנו היתה כה בולטת, עד כי מאות הצירים הסתובבו כדי לראות אל
מי הוא פונה.

בתום הנאום התכונן ערפאת לרדת אל תוך האולם, לגשת אלינו ולברך אותנו אישית, לעיני כל.
אך הדבר נמנע ממנו על־ירי אנשי־הביטחון. נשיא הוועידה, המזכירה הכללית וכמה מאנשיהם הקיפו
אותו, והובילו אותו אל מאחרי הבימה.

כעבור כמה דקות בא אלינו עימאד שקור. .הידר מחכה לכם,״ הודיע לנו.

111ד 711 1פארוק קאדומי (במרכז) ויאטר עבד־רנו, שני הראשים
1/111/1 1 /1 11 111 הפרו־סוריים של מישלחת אש״ף בז נבה, הקפידו לגלות יחס
יר לישראלים, בדי שלא להרגיז את שר״החוץ הסורי. מימין: שומר־הראש של קדומי.

רגום בו־זמני לכמה שפות, מוכנים כל הנאומים בכתב ונקראים מן הנייר. העתקי הנאום נמצאים
אש בידי המתרגמים, וכך נעלם כל מגע בלתי״אמצעי עם המאזינים( .סטיתי מנוהג זה בנאומי,
יספתי מדי פעם הערות מאולתרות, כדי לשבור ניתוק זה).
גם ערפאת קרא מן הכתב, אך איכשהו הצליח להעביר לשומעיו את הרושם שהוא מדבר מן הלב.
א הביט בעיני המאזינים, ידו לא נחו אף לרגע.
כבר עמדתי בעבר, בעת תיאור פגישותי עם איש זה, על ההבדל המדהים בין תדמיתו
לי״התיקשורת לבין הופעתו במגע אישי. זה בלט גם הפעם. גם המשתתפים והמשקיפים שלא נמנו
1חוג־חובבי־ערפאת נלכדו.

הוא לא היה יהיר, שחצן או אימתני. להיסך, הרושם היה של איש רגיש, המבטא
ז הסאתוס העמוק של מצב עמו.
(.זהו איש חם!״ אמרה בתמיהה אשה שישבה בקירבתי, ושלא הכירה אותו קודם לכן).
דבריו התקבלו בדממה מרותקת. נזכרתי בדבריו של צ׳רצ׳יל על רגעים מסויימים בחיי הפרלמנט
ריטי, כאשר כל המושבים נתפסים, המעברים מתמלאים, והכל חשים שזהו רגע היסטורי, או לפחות
מאתי. משהו כזה הורגש גם באותה שעה בהיכל־האומות. כל המישרדים הסמוכים בבניין ננטשו,
ו מי שיכול היה להיכנס לאולם — מזכירות, פקידי־אום, וכמובן כל חברי כל המישלחות, נרחק
ימה כדי לראות את האיש,ולהאזין.

הסאתוס של העם הפלסטיני, חסר־המדינה וחסר־הבית, המפוזר והנרדף בארצות
:ות, עלה מתוך דבריו. חשבתי על ועידת־אוויאן, שהתכנסה בשנות ה־ 30 לא
חק מכאן, על שפת אותו האגם, ושדנה בטרגדיה של הפליטים היהודיים
לא בדיוק. הבניין הנוכחי של היבל-האומות נבנה זנירקצר אחרי־כו.

מתי פלד ואני הצטרפנו אליו. אמנון זיכרוני ונעמי קיס ישבו בחלק אחר של האולם, ולא יכולנו
לקרוא להם. כשראו זאת תופיק טובי ופליציה לנגר הבינו מה מתרחש, ומיהרו להצטרף אלינו. זאת
לא היתה הכוונה, או איש לא אמר להם להישאר במקום. נכנסנו ארבעתנו לחדרה של לוסיל מייאר,
המזכ״לית החביבה.
בחדר ישבו כתריסר דיפלומטים, רובם שחורים, מסביב לערפאת. ברגע שראה אותי נכנס (הייתי
הראשון) קם ממקומו וחיבק אותי. אחרי־כן חיבק את מתי פלד ואת שני הקומוניסטים.
הצלם האישי שלו, שאותו הכרתי עוד בפגישה הקודמת, הוכנס לחדר וצילם את הפגישה. היה ברור
שנועדה כהפגנה.
בגלל ריבוי הנוכחים,היה קשה לנהל שיחה עניינית. אחרי הברכות שאל את מתי ואותי. :איפה
הייתם אתמול?״ מתי השיב, שלא באנו למסיבה מפני שלא הוזמנו אליה באופן רישמי. הוספתי :״קדומי
ורבו מתייחסים אלינו כאילו מתי פלד היה בגין ואני יצחק שמיר.״
הוא צחק ואמר שנתן אתמול בשעה 3הוראה להזמין אותנו. הבהרתי. :אנחנו לא באים בלי הזמנה.״
ערפאת הזכיר את ההודעה שפירסמנו ביום הראשון, בעיקבות קריאת המיברק־כביכול ,״אין דבר,
תבטלו אותה,״ אמר.
עניתי. :אבל ההודעה שלנו היתה נכונה!״
כאן התערב טובי. :מה נכון? זה לא היה נכון!״
מתי פלד העיר שהוא דאג לערפאת, בשעת ההתקפה של הסורים ואנשיהם עליו .״לא היה לך מה
לדאוג,״ השיב. ,עכשיו הכל תחת שליטה.״

משכתי אותו לרגע הצידה, וביקשתי ממנו לטפל באופן דחוף בעניץ השבויים
והנעדרים. הוא הבטיח.

החלפנו עוד דברים במשך חמש או עשר דקות, הצטלמנו עוד פעם, ואז באו אנשי״הביטחון ודחקו
בו לסיים כדי להחיש את טיסתו מז׳נבה. ההיסטריה השווייצית, שאפפה את הוועידה כולה, הגיעה
באותו יום לשיאה.
העיתונות ראתה בפגישה זו, בצדק, את עיקר הוועידה, וסוכנויות־הידיעות דיווחו עליה מייד. תוך
שעות הגיעה התגובה, שהסבירה במידה רבה את התנהגותם של פארוק קדומי ועמיתיו.

בטריפולי שבלוב קרא אבו־צאלח, מנהיג ״המורדים״ בפת״ח, לעיתונאים.
בעומדו בין אבו־מוסה ומחמוד לבדי, קרא באוזניהם הצהרה שבה האשים את
ערפאת בבגידה, על כי נפגש עם שני ציונים ידועים כמו מתי פלד ואורי אבנרי.

(ההודעה לא הזכירה את העובדה שבפגישה נכחו גם תופיק טובי ופליציה לנגר. הדבר מעיד כאלף
עדים על היחסים בין.המורדים״ ,שונאי השלום, ומוסקווה).
בוגדים ־ דיים מוות. היה בהודעה איום ברור על חיי ערפאת,

אץ ספק שהוא ציפה לכך — והתעלם מן האיום.
(בשבוע רפא ידווח א כנרי על פעולות הסישלחת הישראלית, המאמינים שנעשו מאסירי הקלעיס
של הוועידה, והמגעים הגלויים והסודייס).

הכנסת של העולם
כל הפרלמנטים בעולם דומים זה לזה. כאשר ניקרתי
בבונדסטאג וגרמני, היה נדמה לי שאני בכנסת. ידעתי היכן יושב
המזכיר, מה מתלחשים בפינה, איך פועלת הפרוצדורה. יכולתי
לתת עצות ל,ירוקים״ (תרתי משמע) מה לעשות וכיצד לפעול.
היכרתי אפילו רבים מן הטיפוסים, וכמעט שפניתי אליהם בשמות
ישראליים.
בז׳נבה השתתפתי בפעם הראשונה במושב של הפרלמנט
העולמי — האום — ושוב הרגשתי כמו בבית.
זה בדיוק כמו בכנסת. בניין סגור ומסוגר, ששום אוויר צח אינו
חודר לתוכו, ושמיזוג״האוויר בו אינו פועל כראוי. אחרי כמה
שעות מתחיל החמצן באולם להידלדל, ועל הכל יורד מין טימטום
עייף, שמקורו בטיב האוויר. ניסיתי לתקן זאת בכנסת, ולא
הצלחתי. בז׳נבה אף לא ניסיתי.
יושבים במיזנון(גם בז׳נבה) ,מתוודעים לאנשים, מתראיינים
אצל עיתונאים, מחליפים ריעות, מנסחים הודעות לעיתונות,
מכינים נאום, והיום חולף. בערב נוטשים את המישכן בעייפות
גמורה .״אני לא יודע מדוע אני כל־כך תשוש,״ תמה מתי פלד,
שזוהי לו חווייה חדשה.
״בכל עשר השנים שבהן ישבתי בכנסת,״ השבתי לו ,״לא היה
יום אחד שבו לא הייתי שבור ורצוץ בצאתי מן המישכן.״
יש, כמובן, הבדל אחד. הכנסת מחוקקת(לפעמים) חוקים, שיש
להם ערך ממשי והמשפיעים
על חיי האזרחים. היא גם
בוחרת בממשלה, לפחות אחת
לארבע שנים, וזה חשוב. ואילו
האום אינו מחוקק ואינו שולט,
והדבר מגביר את הרגשת
התיסכול.
אבל גם הכנסת, כמו האום,
היא בעיקר מיקרופון גדול
להשמעת ריעות ולמאבק על
דעת־הקהל. מדברים אל
האולם ומתכוונים אל העולם.
יש הבדלים. בכנסת מתלבשים
ברישול. באום שולטים סבידור החייטים והספרים. הדיפלומטים
נראים כאילו נבחרו בתחרות של דוגמנים. כולם — לבנים,
שחורים, חומים — לבושים בהדר.
גם הדיבור תפור לפי מידה. מדברים בשפות רבות — אנגלית,
צרפתית, ספרדית, ערבית, רוסית — אך תמיד בסיגנון אלגנטי.
בייחוד מצטיינים בכך הכושים. כשאפריקאי מדבר צרפתית או
אנגלית, גם פרופסורים בסורבון ובאוכספורד יכולים להתחבא.
איזה טוהר של סיגנון! איזה ניקיון של מיבטא! לכל אלה אין,
כמובן, זכר בכנסת, שם כמעט הכל מגמגמים בעברית עילגת.
ההבדל נעלם כאשר מדובר בתוכן. הדיפלומטים, כמו
הפוליטיקאים, מצטיינים תמיד בכישרונם לדבר גבוהודגבוהה על
עניינים שאין להם מושג בהם. אחרי שהקשבתי לעשרה נאומים
סטנדרטיים בז׳נבה, הייתי מסוגל לחבר בעצמי את הנאום
הסטנדרטי ה־ . 11 כי רוב הנאומים היו צירופים שונים של אותם
הפסוקים עצמם, שנלקחו מהחלטות קודמות שונות של המוסד
הבינלאומי. אפשר לחבר בנקל נאום של 20 דקות מבלי להגיד אף
מילה אחת שלא נאמרה קודם לכן — ונדמה שהאמביציה
העליונה של כל דיפלומט היא לשאת נאום כזה.
מי שמצליח בכך, עטים עליו חבריו, לוחצים את ידו ואומרים
לו בצרפתית או באנגלית :״יישר כוח!״ כמו אצלנו.
יש הבדל גדול בצבע. מנחם סבידור של האום הוא שחור, יש
אהוד אולמרט חום, יש אהרון אבו־חצירא צהבהב ורק ז׳ק אמיר
הוא כמו שהוא, שם ופה.
למרבה המזל נכחו בוועידה זו כמה אנשי״רוח ואנשי־הגות
דגולים, שהוזמנו אישית כ״אישים חשובים מאוד״ ,ואלה דיברו
בסיגנון אישי וביטאו מחשבות חדשות. כך גם נציגי.האירגונים
הבלתי־ממשלתיים״ ,שגם להם ניתן לדבר מעל הדוכן .״זה כמו
משב״רוח רענן,״ שיבח אחד הדיפלומטים — והמשיך לנאום נאום
שכל מילה בו כבר נאמרה עשרים פ ען באותו יום.
הכל קבוע מראש. הכל מתנהל על־פי נוהג נוקשה. הכל נקבע
מאחרי הקלעים, בוועדות סמויות — כמו בכנסת. אם אינך יודע
מה קורה שם, אתה אבוד.
נציג ממשלת־ישראל לא השתתף במושב הזה. חבל. היה
מעניין לעקוב אחרי התנהגותו. כי באום. נציג ממשלת־ישראל
מהווה סיעת־יחיד, בדיוק כמו שהייתי אני בכנסת במשך רוב הזמן.
לסיעת־יחיד קבועים דפוסי״התנהגות מסויימים, הנובעים
ממעמדה המיוחד, ואין לי ספק שנציג ישראל באום מתנהג כפי
שאני התנהגתי בכנסת. אולי יכולתי לתת לו עצה אחת או שתיים.

משהו ירוק
נסענו מז׳נבה לציריך, כדי להיפגש עם קבוצה של יהודים
צעירים, אוהבי ישראל ושונאי ממשלת־הליכוד.
מישהו השאיל לנו מכונית, ומתי פלר נהג בה. הוא היה היחידי
שהצטייר ברשיון־נהיגה בינלאומי, ובשווייץ אין חוכמות.
הנסיעה ארכה שלוש וחצי שעות בכל כיוון, כדרך שבין
תל־אביב לאילת. ואיזה הבדל!
בכל השעות האלה אין רואים מראה אחד שאינו כליל היופי.
הכל מושלם ממש. גם במקום שבו נחצב הכביש בסלע, לא נשארה
שום צלקת. יתכן שהשווייצים אינם שרים על הכבישים שסללו,
וגם אינם רואים בכך הגשמה של צו־האלוהים או אהבת־שווייץ,
אך הכבישים הותאמו לנוף ואינם פוצעים אותו, כמו אצלנו.
הכל ירוק. שדות. מדשאות. יערות ללא־ספור. עצים מכל

הסוגים האפשריים. נדמה שלאורך הדרך כולה אין מישבצת חומה
* אחת.
והמים. מתי, צבר השתול ליד ירושלים, שם לב בעיקר למים.
בכל מקום אגמים, נהרות, נחלים. שפע של מים המטריף את
הדעת.
לאורך הכביש אין אף פיסת־נייר אחת מושלכת, גם לא
שקית־ניילון אחת, ולא קופסת־סיגריות או אף בדל־סיגריה.

השאלה היא: האם 15 אלף אלה מסוגלים רק לייצר תותז
ופצצות? האם מיומנותם אינה מספקת כרי לייצר שום דבר או
האם הגאון היהודי אינו מגיע לרמה של הכישרון היפאני, למ7
המסוגל לייצר מחשבים, מכוניות ומכשירי-ריפוי?
כל עובד נהנה כשהוא מוציא מתחת ידיו מוצר מושלם ומשו
יותר. האם נהנה פועל תע־ש כשהוא מייצר פצצה טובה יוו
מתקדמת יותר, המסוגלת להרוג ילדים רבים יותר בניקראגו*
ואשר להחלטות ״המדינה״ :״המדינה׳ אינה מחליטה ד!
״המדינה״ בוחרת, בסך־הכל, ב־ 120 חברי־כנסת. אלף וא
שיקולים משפיעים על בחירה זו, אך נדמה לי שרצח ילו
בניקראגואה אינו מופיע במצע אף של מיפלגה אחת.
על הייצוא מחליטים כמה פקידים, בהסכמת שר אחד או שני
ואולי, מבחינה פורמלית, הממשלה כולה.
האם זה מספיק כדי שלא יהיו למיכאל שור שום פיקפול
בכלל? לא רק כדי שימלא הוראות, כפקיד טוב ונאמן, אלא גם נ
שימלא אותן ״במצפון שקט״?
האם אין המלים ״מילאתי רק פקודות״ מזכירות לו שום דג
אכן, אפשר לקנא באדם שיש לו מצפון כזה!

אותו הד ב ר?
מה פיתאום?

התנועה באוטוסטראדה מתנהלת במהירות רבה מאוד, אך שווה
וממושמעת. איש אינו עובר מנתיב לנתיב. אני משוכנע שבכלל
אי־אפשר להגיד בשפה השווייצית(סוויצר־דוטש, משהו הדומה
ליידיש) :״לפתע סטה לנתיב השמאלי והתנגש חזיתי עם״.״
ממילא מתבקשת השאלה: האם יש קשר בין כל אלה? בין
שפע-המים, למשל, וההתנהגות הרגועה של בני־אדם? בין יפי
הנוף וחוש־הנקיון?
דיברנו על כך — מתי פלד, אמנון זיכרוני ואני — לאורך כל
הדרך. אני משוכנע כי יש לנוף השפעה עצומה על תרבות של עם,
על מצבו הנפשי, על כל פרט.
אני זוכר שבאימוני״הקליעה בצה״ל היו אומרים לנו, אחרי כל
כמה יריות, להסתכל במשהו ירוק, כדי שהעין תנוח. הנה ארץ,
שכל מבט בה רואה משהו ירוק ומרגיע. הרי זה מוכרח להשפיע
על אופי האנשים.
ארצנו הצחיחה, החומה, גורמת לעצבנות ולקיצוניות.
אי־אפשר להעלות על הדעת את הנביא ירמיהו מנבא בין לוצרן
ואינטרלאקן, או את אליהו הנביא מכה בנביאי־הבעל
בסנט־מוריץ. לכך דרוש נוף של ארץ־ישראל, שרב, גבעות
חשופות. ואילו כאן ניבאו יוהאן קאלווין, הרפורמטור הרציונלי,
וז׳אן־ז׳ק רוסו, שהטיף לשיבה אל הטבע.
בשווייץ יש סדר ויש מישטרה. אומרים שזוהי מדינת־מישטרה.
מי שנתפס בקלקלתו, ובייחוד בקלקלה כלכלית, יכול לשבת
חודשים ושנים במעצר־חקירה. אך השווייצים משלמים ברצון את
המחיר הזה, כדי לחיות בארץ נקיה, בטוחה ומסודרת.
יש מעלות ומיגרעות לתרבות הזאת, והן שני הצדדים של אותו
המטבע. כמו המעלות והמיגרעות שלנו.
נזכרתי שוב ושוב בסיפור הישן על הישראלי האוכל סנדוויץ׳
ברחוב בציריך והמשליך לבסוף את נייר־העטיפה. זקנה מרימה
את הנייר וממהרת אחריו :״אדוני, איבדת משהו!״
״אני לא זקוק לזה ״,קורא הישראלי.
״גם ציריך אינה זקוקה לזה,״ משיבה הזקנה.

מצפון ש ל שזר
אני מקנא במצפונו של מיכאל שור, מנכ״ל תע־ש.
לפני כמה ימים רואיין האיש על־ידי העיתונות. כשנשאל על
הבעיות המצפוניות הכרוכות בייצוא נשק, השיב :״יש לנו קרוב
ל־ 15 אלף עובדים, שמישלח־ידם ייצור נשק ותחמושת, ואם
המדינה מחליטה על ייצוא — טובת אנשינו וטובת המדינה
קודמת לשיקולים אחרים. אם המדינה החליטה שאפשר לייצא,
מצפוני שקט.״
יש כאן שני נימוקים, שדי בהם כדי להרגיע את המצפון: טובת
העובדים והחלטת ״המדינה״.
מיכאל שור בוודאי אינו משולל כוח־דמיון, והוא יכול לתאר
לעצמו למה משמש לפחות חלק מן הנשק שהוא מייצא: הריגת
יריבים פוליטיים על-ידי רודנים שונים, השמדת כפרים על
יושביהם במדינות מסויימות, ניהול מילחמות רשמיות ובלתי־רשמיות,
דיכוי תנועות־שיחרור המבקשות לפרוק את עול
השליטים המקיימים מישטרים של רעב, כדי להנציח את עושרם
של מעטים.
ובצורה מוחשית יותר: הריגת גברים, נשים וטף, הריסת בתים,
גרימת יסורים וכאב, שכול ויתמות.
אבל מה לעשות? זהו מישלח־היד של 15 אלף עובדים, והם
צריכים לאכול. כמה טוב שאין מיומנות בגידול הרואין, למשל.
אם ילד בניקראגואה צריך למות כדי שילד ברמת-גן יוכל
לקנות זוג־אופניים — אז זהו זה. ילדי עירך קודמים.

ביום הרביעי, ה־ 21 בפברואר ,1973 בשעה ;4
אחרי״הצהריים, חדר מטום־נוסעים לובי לתחום האור
בדרום־סיני. כעבור 13 דקות וחצי כאשר כבר היה בדרך החו!
הופל על-ידי חיל־האוויר הישראלי, ו־ 107 יושביו נהרגו.
בעיקבות האסון גינה העולם כולו את ישראל. ב־ 26 בפברו
נערך על כך דיון בכנסת. כדאי מאוד לקרוא כיום את פרטי הד
של אז.
מי שיעשה כן, יגלה תגלית מדהימה (אם כי לא מפתיע
שר־הביטחון משה דיין אמר בדיוק מה שאמר השבוע הרמטב
הסובייטי — כמעט מילה במילה. הכנסת התאחדה כמו הסובי
העליון, והמימסד המדיני כולו אמר אז מה שאומרים הסובייט
כיום.
למשל:
משה דיין :״תקרית המטוס נבעה מרצף טעויות ומחדלים 7
המטוס הלובי ומערכת״הבקרה המצרית. טעויות ומחדלים אי
הביאו את מערכת ההגנה האווירית הישראלית להנחה כי המט
הלובי חדר במשימה עדינת. המטוס חדר לאיזור צבאי סגור ף
נענה לאיתות ולהוראות שנתנו לו כוחותינו לנחות. על יב
ההנחה שהמטוס חדר במשימה עדינת, הנחה שלאחר מכן נתב
שהיתה מוטעית, נתקב׳
ההחלטה המיבצעית לאלץ !
המטוס לנחות, וכאמור המט
נפגע, ניסה לנחות אך בשז
מגעו עם הקרקע התרסק״.
מנחם בגין :״אנו דג
בטרגדיה אמיתית ובעליל
כזב, באסון אנושי ובהסו
אנטי־אנושית״...
וכן הלאה. לא היה בכנו
איש שהטיל ספק בשיקו
המטכ״ל, חוץ ממני (ו;

דברי שוסעו בקריא
נרגזות ונרגשות לכל אורכנ
פניתי במהלך הוויכוח אל הרמטכ״ל, דדו, הוא דויד אלעו
שישב בשולי האולם, ואמרתי :״אני חש חובה כלפי מצפוני, כל
החובה שהוטלה עליי על־ידי בוחריי, לומר היום כמה דבר
חמורים ...אחדות״הדיעות הנוראה הזאת, שנשמעה היום מ7
הדוכן הזה, כאשר הכנסת כולה, מחבר־הכנסת חזן ועד חבר־הכננ
בגין, דיברה במקהלה מדברת — אחדות כזו אינה קייב
בציבור ...אני רוחש כבוד לרמטכ״ל של צה״ל. אני רוחש לו חי!
אנושית. אני מכיר אותו הרבה שנים, הייתי חברו לנשק. א
מעריך אותו כמפקד, כאדם אך ההחלטה שלו) היתה מוטעי
מעיקרה. אני חושב שהיא היתה בלתי־חוקית ...אנחנו עדים כ:
היום לאורגיה של רחמים־עצמיים ותסביך רדיפה, בנוסח העולו
כולו־נגדנו.״ אני רואה בוויכוח של היום כישלון חמור ע
הכנסת״.
הצעתי להקים ועדת־חקירה ממלכתית, שתנהל חקיו
פומבית לעיני העולם. ההצעה נדחתה כמעט פה־אחד.
באותו ויכוח סוער פה אלי בגין ואמר :״חבר־הכנסת אבנרי, י
לי סנטימנט אליך כאל חייל קרבי ...עם ישראל, העם היהוז
מדינת־ישראל, צבא-ישראל — כולם עומדים היום לפני התקן׳
אנטי־ישראלית ואנטי־שמית, לפני הסתה פרועה. מעלילים עלי
עלילות״כזב. בימים כאלה צריך לעמוד יחד. זוהי עצתי. אתה ים
לא לקבל אותה״.
אני משוכנע שכך נאמר כיום במוסקווה לכל מי שיש י
פיקפוקים.
עכשיו נוצר מצב כזה:
כל הישראלים שהגנו אז על הפלת המטוס הלובי, מגנים א
הפלת המטוס הקוריאי וטוענים כי הסובייטים הם רוצחים.
מאיר וילנר, שגינה אז את הפלת המטוס הלובי, מצדיק כיו
את הפלת המטוס הקוריאי.
אני גיניתי את הפלת המטוס הלובי, ואני מגנה את הפל
המטוס הקוריאי. בעיניי, שני המעשים האלה היו מעשי״רצו

זרות: הקרב לא הוכרעו
(המשך מעמוד )9
תמודד, עוד במרכז הנוכחי, הם יתמכו
ווקא בו.

#מחנה שמיו
מחנה שמיר המצומצם מונה כ״80
זכרים. הגייסות הם של סגן שר־
;חקלאות, מיכאל דקל. מאחוריו עומ־
•ים בין 40ל־ 50 חברים אנשי ודי
;תיישבות. בדרך־כלל מפולג המחנה
:ין דקל ומתיתיהו דרובלס, איש
זחלקת ההתיישבות של הסוכנות.
גתה תמך דרובלס, כמו דקל, בבחירת
צמיר וכך עשו גם אנשיהם.
אחת התופעות המעניינות בין אנשי
צמיר הוא רוני מילוא. במשך שנים
זצהיר פומבית, בניגוד מוחלט לשאר
;נאבקים על הירושה, שלו יש יורש.
׳מרות זאת, המחנה שלו מצומצם

דויד אפל; והקבלן דויד שטרן. השתייכותו
העתידית של רום למחנה לא
ברורה.
ארנס מקבל את קולותיו מוותיקי
התנועה בתל־אביב. בפועל אין ארנס
מפעיל את אנשיו, אך אין ספק שלקרב
הבא הוא יתכונן היטב.

• מחנה אוידוו
הכישלון הגדול ביותר במצודת״זאב
הוא שר־האוצר יורם ארידור. בעבר
דובר תמיד על שיתוף־פעולה בינו ובין
רוד לוי, אחר־כך נוצרה מתיחות בין
השניים, על רקע מדיניותו הכלכלית
של ארידור. היו שניסו לפשר ביניהם,
והם אף צולמו כשהם משיקים כוסיות
בביתו של יהושע מצא, ערב חג הפסח.
אך המתיחות לא פגה, עד כדי כך

מקורביו עזבו אותו. הוא אינו בעל
יכולת חשיבה אנליטית. הוא רע״לב,
כעוס, חסר כישרון אלמנטרי
לתקשורת עם הזולת, ושבוי בידיה של
אשתו, אביבה, מורה בתיכון. ח׳׳כ איתן
ליבני אף נתן בעבר פומבי לדיעה זו.
ואם לא די בזה, הרי באחרונה עשה
ארידור כמה צעדים גלויים לעבר מחנה
שמיר. הוא הציע והצליח להעביר
במזכירות התנועה, כשהוא היושב-
ראש, את מינויו של רוני מילוא לתפקיד
יושב״ראש אגף ההסברה. הוא
היה היחידי שביקר פעמיים את מיכאל
דקל, כשזה שכב בבית־החולים בתל־השומר,
אחרי ניתוח־לב.
עתה מצויים סביב ארידור פחות
מעשרה חברי מרכז. רבים עברו ללוי,
אחרים ימצאו את מקומם בקבוצות
אחרות בתנועה.
אך ברור שארידור רואה את עצמו
כאחד המועמדים לירושה. הוא צעיר
( ,)50 משכיל ומאמין שיוכל לגבש
מחדש את אנשיו סביבו.

•מחנהקוובו
בארבעת הימים שבין הודעת בגין
על כוונתו להתפטר ובין בחירת שמיר,
בלט בהופעותיו באמצעי־התיקשורת
שר״התחבורה חיים קורפו. הוא בן ,62
מוותיקי האצ״ל וחרות. הוא תמך
בבחירת שמיר בטענה שכך, למעשה,

במיבנה כזה מעריכים את הקולות
המזוהים ב־ 70 אחוז בערך. הקולות
הצפים והנעים, רובם של וותיקי
התנועה, מהווים 30 אחוז.
בחודש מאי, לפני שנה, נערכו
בסניפים בחירות לוועידה שהיתה
אמורה להיערך בחודש יוני. המילחמה
בלבנון שינתה את כל התוכניות. עתה
יפעלו גם מחנה שמיר וגם מחנה לוי
לקיום הוועידה שממנה ייבחר המרכז
החדש.
אנשי לוי מאמינים, שאם נבחרי
חודש מאי היו משתתפים בהצבעה
לבחירת היורש, היה סגן ראש־הממ־שלה
זוכה. הם מדברים על רוב של 51
אחוז לשר הבינוי והשיכון, לאו דווקא
מחברי־מרכז הספרדים.
לאנשי שמיר חשוב המרכז החדש,
כדי לחלק בו מישרות ותפקידים
לאנשיהם.

• הב בווו וו״צמו
המרכז הנוכחי והחדש חשוב גם
לאפשרות שהכל מדברים עליה, רובם
רוצים בה ומיעוט אף עושה להגשמתה.
מדובר בחזרת עזר וייצמן לתנועה.
כרגע טוען כל צד לקשרים איתו. דודו
מור ומיכה רייסר, טוענים לדלת פתוחה
אצל שר״הביטחון לשעבר. אך כך
גם ח״כ מאיר שיטרית שתמך בשמיר.
האם יחזור וייצמן לפעילות פוליטית?
התשובה הכמעט ודאית היא כן.

במדינה
(המשך מעמוד )9
עשרות אנשי שמאל הפגנה שקטה ליד
מישרד ראש־הממשלה בירושלים.
המפגינים דרשו או, העמדתו לדין של
שר־הדתות, אהרון אבו־חצירא, ונשאו
סיסמות שהגנו על המישטרה מפני
לחצים פוליטיים.
כשנסתיימה ישיבת הממשלה של
אותו יום, יצא שר־הפנים, יוסף בורג,
כשהוא מלווה בעשרות כתבים, צלמים
ואנשי טלוויזיה. הם מיקדו את תשומת
ליבם בו, כראש (עדתששרים לענייני
האוטונומיה דל.
בורג ראה את המפגינים, חצה את
הרחוב, והחל בוחן את השלטים באהדה
גלוייה, כשהוא גורר אחריו כ־״* 50י״
אנשי״תיקשורת.
זאת היתה הפגנה פומבית של רצונו
הלוהט של בורג, לגמור את הקאריירה
של שר־הדתות ולשלוח אותו לבית־הסוהר.
נסיונו
של אבושצירא להעלות
פרשיות הקשורות בבורג (תיק
אפרסק) עלו בתוהו, נוכח מנגנון
משומן, ותמיכתו המוחלטת של מנחם
בגין בראש המפד׳׳ל.

שלושה חודשים משפילים.
עתה, פחות מחודש לפני שהוא עומד
להיכנס לכלא ולרצות שלושה חודשים
משפילים מאין כמוהם, מנסה אבר
חצירא להיפרע מבורג. הפעם הוא
מנסה להדיחו בעזרת המר, בן־מאיר
ורפאל.
זוהי הסיבה העיקרית המונעת
מאבדחצירא לנתק את הקשר עם
צעירי המפד״ל ולהיכנס לשותפות עם
המערך.
חוק הימורים בפרקליטות
שרון בעת הבחירה במרכז חרות

הפרקליטים גזמו בחברם,
שהתגונן :״זה היה הימור.
צריך להגיש רק
תיקים בטוחים?״

ניצחון שלומציון

לוי אחרי הבחירה
מחנה מורכב

שמיר ממתין לתוצאות
קואליציה רחבה
ביותר ומונה לכל היותר 30 איש.
ביניהם: מיכאל (״מיקי׳׳) איתן(היש־פונג)
מסניף רמת־גן, עושה דברו של
מילוא. עדי הלפרן; ירדנה מלר —
מזכירת סיעת חרות בכנסת; לאה מגן
(לא קרובה של הח׳־כ) — מזכירתו של
מילוא; קלוד מלכה, עוזרו של מיכאל
דקל, ואחרים, לא ידועים.

#מחנפאונס
שר־הביטחון הנוכחי, משה (״מי־שה׳׳)
ארנס, לא יכול היה להתמודד על
הירושה, מפני שאינו ח״כ. את המירוץ
הנוכחי הוא הפסיד, ומחנהו התפלג
בהצבעה בין שני המועמדים. ארנס
מסוגל לרכז סביבו עד 75 חברי־מרכז.
נאמניו המוצהרים הם ח׳־כ יגאל כהו־אורגה
שעתה התייצב בגלוי לימין
שמיר: אברהם אפל, אביו של הקבלן

שארידור לא התייצב לימין שותפו
הטיבעי למאבקים, עוד מימי סיעת
תכלת־לבן בהסתדרות, שבה ישבו
השניים זה בצד זה.
בימיו הטובים מנה מחנה ארידור עד
70 איש. הוא היה החלק האינטלקטואלי
כביכול של הצוות לוי־ארידור.
סביבו התגבשה קבוצה של
מכובדים כתעשיין נחמן פרל; נציב
שירות־המדינה נתן אברהם; גידעוו
גדות; צעירים כמו יקי סקולר, יושב־ראש
צעירי חרות ועוזרי ארידור —
אבי שטיינברג וגירעון סיטרמן —
ואחרים.
יש הטוענים שהתרחקותו של ארי־דור
מדויד לוי נובעת מקינאה. ארידור,
המחשיב את עצמו כאינטלקטואל, לא
יכול היה לסבול את הצלחת הפועל
מבית־שאן. אחרים אומרים שארידור
הוכיח את עצמו ככישלון, עד שגם

יחודש תוך שנתיים עד ארבע שנים, היא מתבססת על עשרות שיחות
מאבק הירושה בחרות. לכן בחירת לוי, שערכו איתו עשרות אישים.
השאלה היא רק באיזו מיסגרת.
לעומת זאת, משמעותה בחירת יורש
ערב פרידתו שוחח איתו בגין על״פי
לדורות,
האם קורפו רואה את עצמו מועמד בקשתו. היו שראו בכך סימן לקריאה
בפוטנציה? לכאורה, מדוע לא? למע לווייצמן לחזור לחרות. אחר־כך באה
שה, אין לו כוח במרכז, לצידו עומדים הודעת ההתפטרות וטרפה את הקלפים.
בקושי 20 מאנשי הסניף הירושלמי. באותו יום היה וייצמן נרגז ביותר. הוא
הודיע שלמקום שבו ילחמו כאריות על
השאר הלכו עם מצא.
הירושה אין לו מה לבוא. הוא האמין
זריקת• קיבל הוא
אך לעומת זאת,
שבקרבות אלה תהרס כליל תנועת
עידוד מיועצו הטרי לענייני״תיקשו־ החרות. לכן הוא היה מעדיף ללכת
רת, צחי הנגבי, בנה של ח׳כ התחיה בראש רשימה עצמאית, אך הוא חושש
גאולה כהן. לא ברור אם הנגבי, גייסך מהתוצאות.
הקולות הידוע, יעשה את העבודה
שני המתמודדים בחרות, לוי ושמיר,
השחורה עבור קורפו בקרב הבא. בכל מאמינים כי וייצמן ישוב, אם כל אחד
מיקרה, קורפו ישחק תפקיד לא־שולי מהם יקרא לו ויתן לו תפקיד מרכזי.
בבחירות הבאות במרכז חרות.
אם וייצמן לא יסתפק בכך, יש מוצא
אחר.
כך נוצרת האפשרות שרבים רואים
בה את הפיתרון גם לליכוד וגם ל־ביחד
עם 15 דרוזים, חבריו של ח״כ וויצמן.
אמל נאסר אל־דין, מגיע מיספר
הפיתרון הוא ליכוד הליכוד תחת
החברים במרכז, המזוהים עם המחנות הנהגתו של וייצמן.
השונים, עד 600 איש.
הצעדים המתבקשים לכך הם איחוד
בבחירות האחרונות נוצר מצב מוזר. כל מרכיבי הליכוד. חרות תמיד רצתה
לא כל מי שלא תמך בלוי הוא מנאמני זאת. הליברלים יסכימו אף הם אם
שמיר. אלא שלא היתה להם ברירה יובטח להם, שבשתי הקדנציות הבאות
אחרת, לפחות בשלב זה.
יישמר כשם הנוכחי.
הרכבו של המרכז הנוכחי מוזר
במרכז החדש ש ש רוב ברור ל־ביותר.
שליש ממנו הוא מוותיקי חרות, וייצמן, כאשר מרבית הליברלים שלק
אנשי המישפחה הלוחמת, שלא הצליחו מחברי חרות תומכים בו. משיחות איתו
להיבחר בסניפים באופן דמוקרטי. נראה שהוא מגלה עניין ברעיון לכבוש
ראש־הממשלה מנחם בגין ויושב־ראש את צמרת חרות בדרך זו.
אגף האירגון דאז, מיכאל דקל, הכינו
כך או אחרת, הקרב האמיתי על
רשימה שמית של הצירים שחייבים הירושה בחרות רק החל. כל מי־ שלהיכלל
במרכז החדש, שנבחר בשנת מעורב בכך טוען ששש שמח.
. 1978
בן־ציון ציטרץ

• ראו דו1קא סבודים

גולת הכותרת של כינוס פרקליטי - -י
המדינה, שנערך בסוף פגרת בתי־המישפט
במלון חוף בנתניה, היתה
הצגתם של תיקים משפטיים יוצאי־דופן,
על״ידי נציגי המחוזות השונים.
הלנה ביילין, מפרקליטות מהוד
המרכז, הציגה תיק משפטי, שבו זכתה
בשתי ערכאות. הנושא: שוד אבנישן.
היה זה תיק בעל קשיים מישפטיים
רבים, שבו השקיעה הפרקליטה
המוכשרת מאמצים גדולים.
אחריה העלה נציג מחוז ירושלים
תיק מישפטי שבו זוכו הנאשמים.
הקושי המיוחד בתיק זה היה, שלא היו
בו, בעצם, כל ראיות. הפרקליטות
הסתמכה על חוש בלשי וששות בין
עדי־מדינה ואנשים בעלי עבר פלילי
על תיכנון שוד כלשהו. לא היתה כל
ראיה שתקשור את תכנוני השוד האלה
למיקרה שבכתב־האישום. התוצאה
היתה, כמובן, שביתשמשפט זיכה את
הנאשמים.
״אז מה?״ במהלך הצגת המיקרה -
קמה התרגשות רבה בץ פרקליטים
ממחוזות אחרים. חלק מהם קמו על
רגליהם ומחו בתוקף על הגשת
כתב־אישום במיקרה כזה, כאשר אין
כל ראיות. נציג ירושלים לא התרגש
וענה למוחים ׳:אז מש ש היה הימור.
צריך להגיש רק תיקים בטוחים?׳
עמיתיו הפרקליטים היו מנומסים
מכדי להזכיר כי הימורים אסורים
במדינת־ישראל, וכי בתישמישפט
אינם אולמות קאזינו.
נימוס, נימוס, אך פרקליטת מהוד
המרכז, עורכתשדין שרה סירוטה,
שאינה נוהגת להגיש כתבי־אישום
שאין בהם ממש, לא חסכה במלים. היא
הצטרפה בלשון שאינה משתמעת
לשני פנים לאותם שעמדו על כך
שתיק זה היה הסר כל שחר ועלה
למדינה סכום ניכר בשעות־עבודה של
פרקליטים ושופטים. גם הנאשמים
שילמו בכסף, חרדה ועינוי-דין.

וצח. אונס. סחרנסמים וגל אדמות, נעסבות נרדה
הבורסה, הסעיר את בית הגישנט בשנת תשמ״1

,112 חישפטיס ^
תשו:אנס קצוץ־רשוו
* 1ראשית שנת תשמ״ג נידון ישראל שלם,
^ חייל צעיר בשירות חובה, לשש שנות־מאסר.
שלוש שנים מתוכן היו בפועל ושלוש שנים
על־תנאי. אולם עונשו העיקרי של האנס הצעיר
נגרם לו דווקא בידי קורבנו.
אחרי שהצליח שלם לבצע אונס אחד
בטרמפיסטית, מצא כי הדבר קל למדי. הוא נטל
את מכוניתו של אביו ויצא לכביש״החוף, כדי
לחפש טרף. הטרמפיסטית הראשונה היתה אשה
נשואה, ששלם הציע לקחתה לחיפה. בדרך, ליד
קיבוץ געש, אמר כי עליו לבקר חבר לכמה דקות,
ואחר יביא את האשה למקום חפצה. הוא סטה
לשביל צדדי והחנה את המכונית מתחת לגישרון
צר. שם, באפלולית, אנס את האשה, השליך אותה
מהמכונית עירומה ואת בגדיה זרק אחריה. .
המישטרה לא הצליחה לאתר את האנס. אולם
ארבעה חודשים אחר־כך התלוננה צעירה אחרת,
חיילת יפהפיה, כי כאשר חיכתה לטרמפ ליד
קאנטרי־קלאב, בכניסה הצפונית לתל־אביב,
עצרה לה מכונית שבה נהג גבר צעיר. הוא אמר

לה, כי יסיע אותה למקום חפצה, אך ביקש
שתחכה לו כמה דקות כאשר יבקר חבר בקיבוץ
געש.
הכל חזר על עצמו: תחת הגישרון ניסה הנהג
לאנוס את הצעירה.
אולם הפעם לא הלכו הדברים כשורה מבחינתו
של האנס. הצעירה התנגדה בכל כוחה, היא
היכתר״ שרטה ונשכה. כאשר ניסה הגבר לנשקה,
תפסה את לשונו בין שיניה ונשכה עד זוב דם.
הגבר ההמום ביקש רחמים, אך הצעירה משכה
אותו בין שיניה עד לכביש הראשי, שם עמדה
לקחתו למישטרה. אולם כאשר הרגישה כי לשונו
עומדת להינתק ולהישאר בפיה, שיחררה את
הבחור — שברח מייד.
הפעם לא היה למישטרה כל קושי למצוא את
החשוד. הוא הגיע בכוחות עצמו לבית־חולים, כדי
לטפל בלשונו הנשוכה. הוא הודה בשתי
האשמות, וביקש את רחמי בית־המישפט. בגלל
פציעתו הקשה, החליטו השופטים להקל בדינו,
וגזרו עליו רק שלוש שנות־מאסר בפועל.

חשוון: הבוחת המיליונים
ן * ערב ראש־השנה שעבר נעצר ישראל
^ זילברברג, בעת שמטוסו נחת בנמל התעופה
בן־גוריון. המישטרה ערכה חיפוש ומצאה
במיטענו פינקס־כתובות ורשימה שבה 32 שמות
רשומים כשפת־סתרים.
זילברברג, שעזב את ישראל לפני שנים רבות,
עבר להתגורר בשווייץ, וניהל שם חברת־השקעות
ענקית. לפי חשדה של המישטרה,
השקיעו בחברה זו ישראלים רבים, וזילברברג
עזר להם להבריח את כספם לשם.
כאשר ניסתה המישטרה להמשיך לחקור את
זילברברג למחרת, הסתבר לה כי בלילה הספיק
להתייעץ עם עוררדץ, והוזהר כי אם יגלה סודות
על לקוחותיו השווייציים וחשבונותיהם, הוא
עלול לעמוד לדין בשווייץ על עבירות חמורות
ביותר. על כן דרש את זכות־השתיקה, וביקש•
שלא לומר דבר, כדי לא להפליל את עצמו
בשווייץ.
הפרקליטות הגישה כתב־אישום נגד
זילברברג. צרעיכוב־היציאה מהארץ, שהוצא
נגדו, בוטל, וזילברברג נסע לשווייץ ולא חזר עוד
לישראל, מכיוון שחלה קשה. המישפט נמשך
בהעדרו, בנוכחות סניגורו, עורך־הדין פרופסור
רדד ליבאי, והוא זוכה מכל אשמה. השופט יצחק
ברא״ז קיבל את טענות הסניגור, כי זכות־השתיקה
משתרעת גם על הפללה עצמית
בארצות זרות.
המישפט, שהחל בחשוון, הסתיים לקראת סוף
השנה בזיכוי מלא. פרקליטות־המדינה, שנדהמה
מהרחבת ההלכה של זכות־השתיקה, הגישה
עירעור על פסק־הדין. שילטונות המם אינם
מוכנים בשום אופן להשלים עם הלכה זו,

רוני קלדרון(באזיקים) :הסגרה מארצווז־הברית

ישראל זילברבדג: זבות־השתיקה
המצמצמת מאוד את אפשרויות החקירה שלהם.
32 האנשים, ששמם הוזכר במיסמכי
זילברברג, לא הועמדו לדין עד היום.

נסריו: הוואי! וכדורגל
^ חרי הליכי־הסגרד! ארוכים, נפתח בחודש
כסליו מישפטו של כדורגלן־העבר רוני
קלדרון. הוא נאשם כי יחד עם אחרים הבריח
לארץ כמות של קילוגרם וחצי הרואץ שנקנה
בתורכיה ונארז בפאריס.
קלדרון שיחק עד 1977 בנבחרת־ישראל
ונחשב לאחר מכוכביה. אולם אחרי כמה

כישלונות בעסקים, עזב הכדורגלן את הארץ יחד
עם בני מישפחתו ועבר להתגורר בארצות־הברית.
נראה, כי שם נקלע לחבורת מבריחי־סמים
ועשה איתם עסקים. ניסים לביא, עבריין ישראלי
נודע, השתחרר ב־ 1981 מהכלא וחיפש קשרים
עם קלדרון. הם התחילו לבצע עיסקי־סמים יחד.
קלדרון הזמץ מארצות־הברית את חברו, ג׳ורג׳

דאפילד, גבר צעיר ויפה־תואר, שהיה אמור
להיות הבלדר. במיזוורתו, מתחת לבגדיו, הוסתרה
כמות ההרואין הענקית, והוא נסע ארצה. הקשר
התגלה, דאפילד ולביא נעצרו. מישפטו של לביא
נערך בדלתיים סגורות והוא חזר לכלא, לחמש
שנות־מאסר. קלדרון הוסגר מארצות־הברית
אחרי חצי שנה, והועמד גם הוא לרין.
קלדרון הודה בכל ההאשמות. סניגורו,
עורך־הדיו צבי לירסקי, הביא חבורה מכובדת של
כוכבי־עבר ומאמני־כדורגל, שהעירו לטובת

הנאשם. אולם כל זה לא עזר. בית־המישפט קיבל
את בקשת התובעת, רחל גודשמיט, והטיל על
קלדרון שבע שנות־מאסר בפועל ועוד שלוש
על־תנאי.
גם התביעה וגם הנאשם עירערו על העונש
לבית־המישפט העליון. לפני חודשיים התברר
העירעור. בגלל חומרת העבירה והברחות הסמים
הרבות שהפכו למכת־מדינה, החליט בית
המישפט העליון להחמיר בעונשו של קלדרון,
הוא נדון לעשר שנות־מאסר בפועל.

טבת: אונס טלוויזיוני
ך! אול גרינוואלד התפרסם בישראל בשל
כמה וכמה עלילות. עיקר פירסומו בא לו
כמנהלה של אוניית הטלוויזיה אודליה, אשר
שידרה כמה חודשים מחוץ למים הטריטוריאליים
של המדינה.
בחודש טבת נעצר גרינוואלד בעיקבות
תלונתה של אשה צעירה, נמוכת־קומה,
שהאשימה אותו באונס. האשה סיפרה קודם כל
את סיפורה לידיעות־אחרונות, פנתה לעורך־דין
אשר הפגה אותה למישטרה.
היא סיפרה כי הכירה את גריגוואלד כאשר

ישבה בבית־קפה בדימגוף סנטר, שם הי
מישרדיו. הוא פנה אליה ואמר כי היא נראית ל
מתאימה להנחות תוכנית בשם מצפון האו מו
שהוא מתכוון להפיק. כדי לבחון את כישרונותיה
הזמין אותה גרינוואלד למיבחך בד.
האשה, שהיא נשואה ואם לילד, התפתתה. הק
באה למיבחן בליוויית בעלה, והוא חיכה בחרו
השני כאשר החלו הבחינות. אולם כאשר התארן
הזמן, אמר הבעל כי הוא ילך הביתה להשכיב או
הילד, ואילו האשה תסיים את המיבחנים.
לדברי כתב־האישום שהוגש נגד גרינוואלד

(המשך מעמוד )19
הפכו המיבחנים מוזרים ומקוריים מאוד אחרי
לכתו של הבעל. המפיק כיבה סיגריות דולקות
על זרועה של האשה, כדי לבחון את כוח־הסבל
שלה, וגם ביקש ממנה לשחק תפקיד ראשי
בתסריט־אימים שביים לנגד עיניה.
הגבר אמר לנבחנת כי עליה להעמיד פנים
שהיא נמצאת עם בעלה בביתם, כאשר פורץ נכנס
לבית ומתכוון לרצוח את הבעל. כדי להציל את

מייד עם תחילת המישפט הפתיע הנאשם את
השופטים, את התובע, עוזי שראטר, ואת הסניגור,
אהרון שלנגר, כשטען כי לא אנס את האשה, אלא
היא אשר פיתתה אותו כדי לקבל ממנו טובות־הנאה
לבעלה. כדי להוכיח את דבריו, הבטיח
להמציא קלטת (קאסטה) של טלוויזיה שבה,
לדבריו, צולם הכל.
המישפט נדחה כמה וכמה פעמים, עד
שגרינוואלד, בליווית סניגורו וצלם העולם הזה,

נחום (.מנח״) קלימון וישראל ישורון. השניים
סיפרו על הרציחות ועל חלקם של אנג׳ל ואשתו
בפשעים. גם חגית ולדמן עצמה העידה, וסיפרה
על חלקה בפרשה ועל החנינה שקיבלה מהנשיא
לקראת עדותה במישפט.
המישפט רצוף רגעים דראמתיים, שבהם
מתפרצים, הנאשמים, צועקים על העדים

ומקללים את בית־המישפט. אנג׳ל הרחיק לכת
כאשר במהלך המישפט ירק על השופטים וזח
מצית על התובעת.
הסניגור, דויד יפתח, מייצג את הזוג אנג׳ל
ואילו שושן מגן על עצמו, אחרי שסירב בכל
יתחדש [1 של תוקף כי ימונה לו סניגור. גם מישפט זה
בתחילת השנה הבאה, ואז ישמעו עדויות־הגנה.

אדר: הרמטב״ל המטרטר
^ חודש אדר זוכו רס״ן דויד מופז ואחדים
מפקודיו, שנאשמו בהכאה ובהתעללות
בסטודנטים וילדים בגדה.
המישפט, שנערך בבית־הדין הצבאי ביפו, הפך
לאחד המישפטים החשובים במדינה. הוא החל
כמישפט שיגרתי נגד קצין אלמוני וכמה חיילים,

ואת הרמטכ״ל (אז) ,רפאל איתן. הוא הוכיח
לבית־המישפט כי הרמטכ״ל עצמו הורה בכתב
״לטרטר מסיתים״ ,וכי נתן הוראות להעניש
בהגליה, בעונשים קיבוציים, להטיל אחריות על
אבותיהם של קטינים שזרקו אבנים.
הסניגור ביקש להוכיח, כי אם אומנם

רמטכ״ל רפאל איתן יוצא מבית־הדי! הצבאי ביפו

פאול גרינוולד(בסוודר שמר) ושוטר בדרך לקלטות
חיי בעלה, על האשה לפתות את השודד לקיים
איתה יוזסי־מין.
במהלך מישחק טלוויזיה זה הפשיט
גרינוואלד את האשה ואנס אותה בכוח. אחרי
שהתלבשה והתכוונה ללכת, אנס אותה שנית.

הלך למקום־המיסתור והביא לבית־המישפט את
הקלטות. רק אז הסתבר, כי הקלטות המיסתוריות
ח ריקות.
גרינוואלד עצור בינתיים עד תום ההליכים,
והמישפט ימשך אחרי הפגרה.

שבט: וצח בגרר סמים
^ חדה מי ש ס טי ם המזעזעים ביותר של
\ £השנה החל אומנם בשנה שעברה, אך נמשך
חודשים ארוכים גם השנה, וטרם הסתיים.

הרקע לרצזז וזיה תפיסתה של בלדרית־הסמים
חגית ולדמן. כדי למנוע את גילויים הוציאו חברי
רשת־הסמים להורג את שני המקשרים, שיכלו

שמעיה ושרה אע׳ל: יריקה על השופט
במישפט זה עומדים לדין שמעיה אנג׳ל ואשתו,
שרה אנג׳ל, וכן חיים שושן, על רצח שולמית שלי
ומישל נחמיאם.

להביא למאסר.
התובעת, נורית אחיטוב, העלתה כעדים
מיספר גדול של שוטרים וכן שני עדי־מדינה,

והפך לכתב־אישום נגד המימשל הצבאי וכל
צמרת צה׳׳ל.
במישפט הועלו סיפורים מזעזעים על
התעללות באזרחים: מכות בקרשים וברזלים,
יריות לעבר דודי־שמש, סימון מיספרים בטוש
שחור על זרועותיהם של ערבים ביום־השואה.
היו גם עדויות על כך שהכריחו ערבים לשיר
את התיקווה, לספור כוכבים ולנבוח ככלבים.
הנאשמים כפרו באשמות.
הסניגור, עורך־הדין יהודה רסלר, ביקש
להזמין כעדי־הגנה את אלוף הפיקוד, אורי אור,

מעשים חורגים על־ידי הנאשמים, היה זה
בעיקבות הוראות שניתנו להם מדרגים גבוהים.
בית־המישפט, שמצא את רוב הנאשמים זכאים!-
התחמק מלקבוע מימצאים לגבי הוראות הררגישק
הבכירים. הוא רק ציין, כי חלק מהוראות אלה ן
נוגדות את החוק הבינלאומי.
על פסק־הדץ המזכה לא הוגש עירעור. אולם !
בעיקבותיו שונו ההנחיות בשטחים הכבושים. ן
המישטרה התבקשה לחקור בעניינם של סגל
אלוף שלום לוגאסי ואלוף־מישנה משה הרטבי1 ,
אשר על־פי העדויות במישפט, ביצועו בעצמם
עבירות שונות נגד אזרחים ערבים בגדה.

ניסו: דסבריקת בננות
^ מיסגרת תביעה על שכר־טירחת־
• 4ארכיטקט, הועלו מדי יום בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב פרשיות של שחיתות ומירמה
בעיריית תל־אביב ובעסקיו של המיליארדר
שאול אייזנברג.
האדריכלים מרדכי בן־חורין ושותפו תבעו את
המיליארדר לדין, בגלל יתרת שכר־טירחה עבור
תכנון בית־אסיה, שטרם שולם להם, לדבריהם.
במהלך תביעה שיגרתית זו פרשו הארכיטקטים
לפני בית־המישפט מדי יום פרשית שחיתות
אחרת שמשכה את כותרות העיתונות.
בן־חורין, נמוך־הקומה והממושקף, הציג את
עצמו כלוחם למען טובת הציבור, אשר יצא
למילחמה בשיטות הנלוזות של אייזנברג וחברת
בית־אסיה. הנתבעים מצידם, הציגו אותו
כארכיטקט כושל, שעשה שינויים אין־ספור
בתוכניות וגרם עיכובים והתייקרויות למיבנה.
בן־חורין האשים את אנשי אייזנברג בכך
שהשיגו אישורים בעירייה בעזרת שוחד,
התייחסו למדינת־ישראל כאל רפובליקת־בננות,
וסיפרו כי הם קונים שופטים במיזרח הרחוק.
התביעה שהחלה בקול רם גוועה בשקט, מייד
כאשר הושגה פשרה לקבוע את ערך הנכסים
בידי מעריך. מרגע שזכה בן־חורין בכסף, נגמרה
מילחמתו למען הצדק. ההשמצות נפסקו,
והצדדים המשיכו את דיוניהם בידידות ובשקט.
(המשך בעמוד )22

שאול אייזברג: שקט וידידות

יסועץ־נץ ן נזיסד ץ סחוי &כ-

עד עכשיו ידעת שמערכת מיקרו מחשב יכולה לתת תנופה גדולה לעסק שלך.
עכשיו אתה גם יודע היכן לקבל מימון עבור מחשב כזה. בכל אחד מסניפי
בנק דיסקונט.
אתה מקבל לרשותך מיקרו מחשב ותכנה אצל אחד הספקים המשתתפים
במבצע ונהנה מתנאי ליסינג עדיפים בתכנית ״תנופה״ של בנק דיסקונט,
באמצעות אי די בי ליסינג.
בתכנית ־תנופה־ של בנק דיסקונט אתה מקבל מערכת מחשב לעסק שלך
ללא מזומנים, ובנוסף אתה זוכה בחסכון כספי גדול. איך!
קרא את הטבלה ותיווכח בעצמך.
דוגמא למערכת מחשב שעולה 300,000 -שקל:
ב תנני ת תנופה
1דמי שכירות
וביטוח סיכונים
!סה־כ תשלום חדשי ( 60 תשלומים
!חודשיים צמודי מדד)

1541 עמלה
!ביול חוזה
ו מי מון בינים

\ ־ 6.900.שחינם

־ 6,900.שאין איו איו

בתכנית״ליסינג־
רגילה!
\ ־ 8,100.ש׳

\ ־ 8,400ש
\ ־ 3,000.ש!
־ 2,250.ש־
\ ־ 9,000.ש־

! ס ה־כ תשלום במזומן
1מחיר אופצית רכישה
!בתום תקופת השכירות

תשלום סמלי

הרווח שלן 14,250 :שקל במזומן
ועוד 1,200 שקל לחודש א 60 תשלומים = 72,000 שקל
ועוד כ 3,000 -שקל בתום תקופת השכירות ועוד ביטוח חינם.

\ וזה עוד לא הכל,
אם תחכור מחשב בתכנית ״תנופה״ תקבל, בכפוף להמלצת הסניף, כרטיס
\ ״אשראית דיינרס עסקית״ שנתי חינם. אשראית דיינרס עסקית -הכרטיס עם 18 היתרונות חשוב מאד לך

ולעסק שלך) .עכשיו, כל שעליך לעשות הוא להתייעץ עם מומחים איזו מערכת מחשב מתאימה
לצרכיך. אחר כך תוכל לבוא לדיסקונט לקבל תנופה לעסק שלך, כי בבנק דיסקונט רוצים שתצליח.
המבצע יתקיים בתקופה מוגבלת ותקף לגבי מערכות בכל סכום (מינימום .)$2,500. -

ושך מעמוד )20

סחיטה ואיומים על חייהם של יועצי־השקעות
הביאו למישפטים פליליים.
רצח יעקב אלטרוביץ היה הבולט שבין
העבירות הקשורות בבורסה. מישפטם של גיל
בן־גל ורונן שגיא, הנאשמים ברצח זה, נפתח בסוף
השנה. השניים, בני״טובים מצפון תל־אביב,
נאשמים בכך כי בגלל סכסוכים עיסקיים שנפלו
בין הנרצח ובין בן־גל, החליטו לרצוח את
הברוקר.
בן־גל שכר את רונן, והבטיח לו שכר של 25
אלף דולר, אם יחסל את אלטרוביץ. השניים
ביצעו, לדברי כתב״האישום, פעולות עיקוב אחרי
קורבנם, ואף התאמנו באש חיה על עוברי־אורח.
באחת ההזדמנויות פצעו אשה בפתח־תיקווה.
ביום המיועד לרצח הסיע בן־גל את
אלטרוביץ, שהיה המבצע בבורסה עבור חברת
מוריץ את טוכלר, לביתו. שם ארב לו שגיא,
שירה בקורבן ופגע בו 11 פגיעות. שניים
מהכדורים פגעו באנשים שהלכו לתומם ברחוב
ופצעו גם אותם.
שני הנאשמים כפרו באשמה. מישפטם יתחדש
בשנה הבאה.
גם שני האחים אלפרון הנודעים עומדים כעת
לדין בעבירה של סחיטה באיומים מיועץ־
השקעות אחר, שברח מהארץ ועיקבותיו נעלמו.

ירחמה אחים
חודש אייר התגלתה לציבור בארץ פרשה
שהפכה כבר מזמן אגדה בין המישפטנים.
זמת האחים שמואל (״סמי״) ומשה יוחננוף,
י־הממון, הגיעה לבית־המישפט בישראל,
!ר האח שמואל ביקש לפסול את הבורר בין
ים ולהדיחו מתפקידו.
;מילחמה רבת השינאה נטושה בין שני האחים
שנים רבות. לשווא הם מנסים להיחלץ
׳תפות ברכוש אדיר, השייך להם בכל העולם.
להסדיר את ענייניהם המישפטיים, מעסיקים

משה יוחגנוף 700 :דולר לבורר

טמואל יוחננוף 2 :מיליון דולר

האחים כמעט את כל מישרדי עורכי־הדין
הנודעים במדינה. את האח שמואל מייצגים
במישפט הנוכחי מי שהיה שר־המישפטים,
שמואל תמיר, ועורן־־הדין יהודה מוריץ. את האח
משה מייצג מי שהיה ראש לישכת עורכי־הדין,
אמנון גולדנברג.
מלבד עורכי־דין בישראל, מעסיקים האחים
עורכי־דין נוספים בארצות־הברית ובהולנד,
מקומות שגם בהם הם מקיימים מישפטים
בסיכסוך שביניהם.
האח שמואל הצהיר בבית־המישפט, כי הוא
מוציא שני מיליון דולר לשנה במילחמת האחים
שהוא מנהל, כי הזניח את בריאותו, את מישפחתו
ואת חייו החברתיים כדי להתעסק במישפטים
אלה.
הנהנים העיקריים מסיכסוך זה הם עורכי־הדין,
הנגררים אחרי הניצים לכל אתרי־הזוהר בעולם
— מקירסאו לאקפולקו ולריביירה הצרפתית.
התביעה הנוכחית הוגשה על־ידי האח שמואל,
כדי לגרום להדחתו של עורן־־הדין יהושע
רוטנשטרייד, מי שהיה ראש לישכת־עורכי־הדין.
העילה להדחה הוא סכום של 700 דולר, שקיבל
הבורר מהאח משה, בלי להודיע על כך לאח
שמואל.
השופט עקיבא אריה הגץ שמע את הטיעונים
הממושכים ואת הסיכומים שהוגשו לו בתיק. הוא
הבטיח לתת את החלטתו בתחילת השנה הבאה.

אב: וצח מנקד הנלא
¥הו מישפט נדיר בהיסטוריה של מדינת!
ישראל. העולם התחתון הפר את קוד־ההת־נהגות
הקובע, כי אין פוגעים באנשי־מישטרה
ועובדי בתי־סוהר. בחודש דצמבר 1981 נרצח
רוני ניצן, שהיה מפקד בית־המעצר ברמלה.
המישטרה השקיעה מאמצים רבים בפענוח
תיק זה, שהיה חשוב מאוד ליוקרתה ולאמיגותה.
ואומנם, השנה הוגש כתב־אישום נגד הרצל
אביטן, אמנון דויד ויעקב שמש. הם נאשמים
בביצוע הרצח ובשוד מיפעל התכשיטים
קרן־אור, שבמהלכו נהרג השומר, כדי להשיג
את האמצעים לבריחה מהארץ. בחודש אב נפתח
מישפטם של השלושה.

סיוון: שחיתות באוניברסיטות
^ פתע, כמו כדור־שלג, החלו מתגלגלות
1בבתי־המישפט ובמישטרה פרשיות שחיתות
זנות, הקשורות באגודות הסטודנטים. חקירות
־בר זיופי־בחירות, שוחד וגניבות מהאגודה,
זנהלו באוניברסיטת תל־אביב.
החקירות הסתיימו בהגשת כמה כתבי־אישום,
:ד אנשים שעמדו בעבר בראש האגודה או
תפקידי־מפתח בה. אלי קראוס, מי שהיה
שב־ראש האגודה בתל־אביב, נעצר עד תום
הליכים והואשם בעבירות של קבלת שוחד
:ניבות. התובעת, דבורה ברלינר, אספה נגדו
ומר״ראיות מרשים, וסניגורו, עורך־הדין יעקב
׳ינרוט, לא טמן ידו בצלחת, והעלה האשמות
בדות לא פחות נגד אנשי־צמרת אחרים באגודה,
!אינם עומדים עדיין לדין. בעת חקירתו של אלי
אובן, מי שהיה גם הוא בעבר יושב־ראש
אגודה, השמיע הסניגור האשמות חמורות על
וכירת טופסי בחינות תמורת שוחד מיני, על
ניבות מכספי־האגודה ואף על אלימות נגד
יביס בקמפוס.לפתע התברר, כי האגורות המכובדות, שמהן
מחו חברי־כנסת ועסקנים של חירות
הליברלים, כמו מיכאל קליינר, רוני מילוא
מיכה רייסר, הן בעצם חממות לשחיתות
קנוניות.
פרשה שנייה שהתפוצצה בשלהי השנה
!!עברה היתה פרשת איסט־א ואיסט־א ליינס.
!רשה זו מאיימת לפרוץ השנה לבית״המישפט

גיל בן־גל: אש חיה

קורבן רוני ניצן: הפרת הקוד

אביטן ושמש הצליחו לברוח מהארץ, והליכי
הסגרתם לישראל מצרפת ארכו זמן רב. את אביטן
מצאה המישטרה בפאריס, על״ידי עיקוב אחרי
אורית ארכיב, אהובתו ואם בנו של אביטן. היא
נעצרה בנמל התעופה בלוד, כשעמדה להצטרף
לאביטן בפאריס, ובארנקה נמצא רשיון נהיגה
בינלאומי בשמו החדש והכתובת שבה התחבא
אביטן בפאריס.
אורית, שהיתר, אז בחודש השלישי להריונה,
נעצרה והואשמה־ גם היא בשוד קרן־אור. היא
הודתה בכך שלחצה על הפעמון, שאיפשר את
פתיחת דלת המיפעל לשודדים. בעדותה
המרשימה בבית״המישפט טענה, כי הרצל אביטל
כלל לא השתתף בשוד זה. אורית נידונה לשמונה
שנות מאסר בשל חלקה בשוד. היא עירערה על
חומרת העונש.
התובעת, פנינה דבורין, העלתה על
דוכן־העדים במישפט רצח ניצן את עד־המדינה
אלי אבוטבול. הוא סיפר, כי שכר דירה עבור
שמש^בדי שזו תשמש לו מקום־מיסתור. הוא גם
שמע מפי שמש רמזים על רצח ניצן ועל שוד קרן
אור. שמש נתן לו את שללו בתכשיטים, כדי
שימכור אותו. חלק מתכשיטים אלה נמצאו
בביתו של אבוטבול על־ידי המישטרה.
בשנה שעברה היה אבוטבול עצמו גיבורו של
אחד ממישפטי־השנה. הוא היה עד־מדינה
במישפט המרעילים. אז יצא יחד עם בתו, זהרה
ועם אהובתו, מירה לווינשטיין, לבצע רצח
עדי־מדינה במישטרת גיבעתיים. הם נתפסו בכף
ואבוטבול הפך בעצמו עד־מדינה. בעיקבות אותו
מעצר חשפה המישטרה את קשריו של אבוטבול
לרצח ניצן ולשוד קרן־אור, והוא הפך עד-מדינה
גם בתיק זה.
הנאשמים כופרים באשמות, וסניגורו של
אביטן, עורד־הדין דויד יפתח, העלה את הגירסה
כי רצח ניצן בוצע בידי עמוס מסיקה, סוחר־סמים
שנרצח בינתיים גם הוא.

ארור: העיושר שר השר
אלי קראום: השמאל ניצח
בגילויי שחיתות נוספים בץ עסקני־הסטודנטים
ומנהלי החברות.
אחת התוצאות מכל הפרשות האלה היתה,
קרוב לוודאי, כאשר בבחירות האחרונות באוניברסיטות
של תל־אביב, ירושלים וחיפה התברר,
כי בפעם ראשונה אחרי שנים רבות ניצח השמאל
את הימין.

תמוז: וצח הבווקו
אזרחיות שונות הוגשו נגד בנקים ומנהלי
י* תמוטטותה בו רסה בחורף השנה גרמה
קרנות־נאמנות ויועצי־השקעות. נסיונות של
1לגל של פשעים נגד ברוקרים. תביעות

*^חרי יותר משלוש שנים, שבהן הסעירו
מישפטיו את הציבור בארץ, הסתיים סוף־סוף
בחודש האחרון של השנה עירעורו של השר
לשעבר אהרון אבו־חצירא, בבית־המישפט
העליון.
אחרי שזוכה לפני שנתיים בבית־המישפט
המחוזי בירושלים מעבירות שוחד ושחיתות,
הורשע השר החייכן במישפט שהתנהל לפני
השופטת ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן בתל-אביב,
אשר גזרה עליו מאסר על־תנאי. בעיקבות
פסק־הדין התפטר אבו־חצירא מהממשלה.
הסניגורים, שלמה תוסיודכהן ורם כספי, אשר
במהלך המישפט ביקשו לפסול את השופטת,
עירערו על הרשעת השר. התובעת, פרקליטת
מחודהמרכז עורכת־הדין שרה סירוטה, עירערה
על זיכויו של השר מסעיפי־אישום אחדים ועל
הקלת-העונש.
בית־המישפט העליון החליט פה־אחד להחמיר
בעונשו של אבו־חצירא, וגזר עליו שלושה
חודשי־מאסר בפועל. בכר הביע בית־המישפט
העליון את דעתו כי עבירות של אנשי־ציבור יש
לדון בחומרה.

מאחר שבכך נתמצו הערכאות המישפטיות,
אין עוד אפשרות לטעון כי השר לשעבר הוא
חף־מפשע.

אהרון אס־חצירא: מאסר בפועל

״בפריס״-מגע זוהר
לטעס הטוב שלך...
ת כ שי טי ״ כ פ רי ס ״ מלאכתמחשבת של זהב, י ה לו מי ם
ו א בני חן א ח רו ת, י שי רו ת מ שו ל חן ע בו ד תו של ה צו ר ף.
ת כ שי טי ״ כ פ רי ט ״ לכל אי ש ה היו דעת -להע רי ך יו קרה.
לנו חו תכם או לםת צוג הרחבי דיי ם בו • מו צגי ם
מ או תדג מי ם של ת כ שי טי םבקשתרחבה של מ חי רי ם.

ועכשיו לקראתה חגי ם לי שר אלי ם בלבד:
* מ תנ ת חג לנ שים: מוצרי
קו ס מ טי קהמ תו צרת
על כל קני ה מעל 6000ש׳.
300/0הנ חהל קוני ם ב 3-ת שלו מי ם

380/0הנ חהל קוני ם ב מזו מן.

שעות פ תי ח ה: יו ם יום בשעות . 17.30 —08 30
ביו ם ו׳ בשעות . 16.00 —08.30
מפרץ חיפה, שדי ההסתד רו ת, ט ל04-740391 .

אימפקט

התשובה לכל השאלות היא:
בפירוש כן.
בזכות כל המעלות הללו ועוד רבות
נוספות כדאי לרכוש וילה של וילאר.
וילאר הינה חברת בנייה ציבורית
אשר לאחר 25 שנות בנייה, רכשה
לעצמה מוניטין של חברה אחראית
ואמינה הבונה בתים באיכות בנייה
ורמת גימור שאין שניים להם.
אך זאת רק ההתחלה. כדאי לך מאוד
לרכוש וילה של וילאר גם בזכות
העובדה שתוך 5חודשים ממועד
ההזמנה היא תהיה מוכנה לכניסה
וכמובן בזכות העובדה שהמחיר
הוא קבוע וסופי והוא מתחיל
ב $ 485-למ״ר בלבד.
כולל הכל מכל כל.

וילאו. זה לא בשמיים
לכבוד וילאר

ועדיין לא סיפרנו לך אלא על מעט
מהיתרונות הבלעדיים של וילאר.
אז אם יש לך מגרש ואתה מתכונן
לבנות עליו, כדי לך לבנות
וילה של וילאר.
לפרטים נוספים והזמנות פנה אלינו
או שלח את התלוש המצ״ב.

־^ 11101

רח׳ המרד , 29 תל־אניב , 68125
טלפון . 652205
אבקש לשלוח לי פרוספקט צבעוני
ללא כל התחייבות מצדי.

כתובת ...
ברשותי מגרש באחור

עדיין אין ברשותי מגרש

מתיר אלפי סירטי ציל 1ם ועשרות אלפי הדפסות־מגע בחר ה עו ב ס וכיה. ב שג
ת שמ״ג,אלפי תצלומים לפירס 1ם ומאלה בחר 1השסע צלמי העיתון א

ת מו מ

ן * גיליון ראש-השנה הציג
^ העולם הזה את תצלומי השנה
של טובי צלמי־העיתונות בארץ.
השבוע מבקש העולם הזה להראות כי
לא תמיד הסנדלרים הולכים יחפים,
והוא מציג על פני העמודים הבאים, את
תצלומי השנה של צלמי העולם הזה.
בשבועון־חדשות מצולם כהעולם
הזה, ניתן מישקל רב ומודגש
לתצלומים. לעיתים, על חשבון החומר
הכתוב, אחרי הכל ,״תצלום אחד,״ קבע
אבי־אבות שבועוני־החדשות המצולמים,
לייף האמריקאי ,״שווה אלף
מלים!״
בדרן־־כלל מהווים התצלומים חלק
אינטגרלי של הכתבות בעיתון, ללא
איורים בלבד לחומר הכתוב. את
התצלומים האלה מביאים בכל שבוע,
52 שבועות בשנה, היישר מאתרי
האירועים, שלושת צלמי העולם הזה:
ציון צפריר, ענת סרגוסטי וציפי מנשה.
השבוע בחר כל אחד מהם את
התצלום הטוב ביותר, לדעתו, שצילם
במשן־ השנה. המערכת הסכימה
בהחלט עם בחירה זו, אם כי הקדימה
את חבריה הצלמים, כאשר בחרה
לגיליון ראש־השנה, לכתבת איש
השנה תשמ״ג, במספר תצלומים
שלהם, אשר כל אחד מהם היה זכאי,
בזכות עצמו, לתואר תצלום השנה, כפי
שאפשר להיווכח מהתצלומים בעמוד

• מימין: יעקב חץ, שימעון פרס,
ויקטור שם־טוב ויצחק רבץ, בהפגנת
ה־ז במאי בתל־אביב. פרס ושם־טוב
מושיטים בשימחה את ידיהם קדימה,
כשעל פניו של פרס שפוך חיוך רחב.
בתמונה לא נראית הסיבה לעליזות
משונה זו — מכונית מלאה פרחים,
שעליה עמד בחור צעיר וצרור־פרחים
גדול בידיו. את הפרחים התכוון
להשליך על ראשי המערך. הם הבחינו
בו והושיטו את ידיהם קדימה, לקלוט
את הפרחים. ענת סרגוסטי צילמה
בשבריר השנייה שלפני זריקת
הפרחים.

ענת סרגוסטי: מנחם בגין יורד מהבימה

• משמאל: מנחם בגין יורד
במדרגות מן הבימה, כשהוא נשען הן
על מקלו והן על שני שומרי־ראשו.
התמונה צולמה באזכרה במלאת שנה
למותו של משה דיין, זמן קצר אחרי
ראש־השנה תשמ״ג. כבר־אז היה בגין
חלש פיסית והתקשה מאוד לצעוד על
רגליו שלו. בגין מרכז את מבטו
במדרגות וברגלו המושטת קדימה.
• מימין למטה: אריאל שרון
בהעידו לפני הוועדה לחקירת הטבח
במחנות הפליטים. מולו יושבים אלוף
(מיל׳) יונה אפרת ויו״ר הוועדה, השופט
העליון יצחק כהן. שרון נראה כשהוא
שולח מבט אחורה. נראה כי הוא מנסה
לחייך, אבל החיוך מעוות לחלוטין.

ציון צפריר: שרון בחקירת אירועי צברה ושאתילא

• משמאל למטה: מישמרת־האבל
הספונטנית, שהתכנסה בכיכר מלכי־ישראל
בתל־אביב, מייד עם היוודע
דבר רצח אמיל גרינצווייג. בחזית
התמונה נראית אבוקה אחת, כשברקע
אבוקות נוספות ושלטים. שלט גדול,
הנושא את שמו של אמיל, נראה במרכז
התמונה, ונרות־רולקים רבים מוצבים
על המדרכה.

ציון צפריר: מישמרת אבל לאמיל גרינצוויג

ילומי תשמ״ג

׳ :113*11 חלום שהתגשם
יון צפריר הוא הוותיק בין
טלושת צלמי העולם הזה, אם כי
ר מביניהם. ציון, צבר בן ,27
ל לצלם לראשונה עוד לפני גיוסו
.1הוא קיבל אז במתנה מצלמת
ז קטנה וצילם את המישפחה
בה. כבר אז, בפעמים הראשונות
ה את האובייקטים דרך העדשה,
להיות צלם־עיתונות.

כשסיים את שירותו הצבאי קנה
לעצמו ציון את המצלמה המיקצועית
הראשונה שלו אולימפוס, ונרשם
לקורס צילום בסטודיו .18
את נושא צילום־העיתונות בקורס
העביר צלם בהעולם הזה שלמה סתר,
וכך נוצר הקשר הראשון בין ציון ובין
העולם הז ה
כשסיים ציון את הלימודים הקים

לעצמו מעבדת־צילום מאולתרת בבית,
והתחיל לעבוד כפרי״לאנס בירחון
חדשות המי שטרה כעבור שנה נודע
לו משלמה סתר, כי העולם הזה
מחפש צלם־מערכת. ציון קפץ על
התפקיד והתחיל לעבוד בהעולם הזה.
הוא עדיין זוכר את הכתבה
הראשונה שעשה. :נסעתי עם שרית
ישי,״ הוא מספר ,״לעשות כתבה

מצולמת על נישואי בתה של
השחקנית רחל רביד עם השחקן מאיר
סוויסה. זה היה בקיבוץ יפעת בצפון.״
מאז עברו הרבה מאות סירטי צילום
במצלמתו של ציון. הוא אדם שקט,
צנוע ואינו מתרגש בקלות. לכן קשה
לדלות ממנו מה היה האירוע או
הצילום שריגש אותו ביותר משך חמש
שנות עבודתו. ציון מוכן לומר רק, כי
הוא אוהב מאוד לצלם אירועים
פוליטיים. הוא גם אוהב מאוד לצלם
צילומי ספורט, מכיוון שבסוג כזה של
צילום דרושה זריזות מיוחדת וזה אתגר

עבור צלם, לתפוס במהירות את הרגע
הנכון.
בסון! על הכביש. ציון בחר
להציג את התצלום של אלוף
פיקוד־הצפון, אמיר דורורי, בצאתו
ממתן עדות בוועדת כהן.
״חשבתי הרבה זמן על הצילום הזה,

צלם צפריר
מספר ציון .״חיכיתי בחוץ במשך חצי
יום. אפשר לומר שזה צילום שתוכנן
מראש. כולם הרי צילמו אותו בזוויות
שיגרתיות ואני חיפשתי משהו לא
שיגרתי, שייראה קצת שונה. חיכיתי
לו מאחרי המחסום המישטרתי כשאני
כפוף על הכביש, ואז, כשראיתי אותו
בין הסורגים, לחצתי על המשחרר.״

ציפי מנשה: מדיום ואנשים
ס יפי מנשה הגיעה לצילום־
עיתונות ישר מן השדה. והפעם
הכוונה לשדה כפרי אמיתי. ציפי ()29
ילידת כרכור, למדה בבית־הספר
החקלאי בפרדס־ חנה. אז עוד לא היה
לה שום קשר לצילום או לאמנות.
בפרדס״חנה היא פשוט חלבה פרות.
את המצלמה הראשונה שלה קיבלה
אומנם כמתנת בת־מיצווה מההורים,
אבל אחרי שצילמה את המישפחה ואת
החברים בכיתה במשך כשנה, הניחה
את המצלמה בצד ושכחה מהעניין.
אחרי הצבא עזבה ציפי את כרכור
ועברה לגור בתל־אביב .״רציתי ללמוד
ולא ידעתי מה,״ נזכרת ציפי .״יום אחד

צלמת מנשה

אלוף פיקוד־הצפון. אמיר דרורי. יוצא אחרי מתן עד 1תו בחעדת־בחקירה

קמתי בבוקר ורגלי נשאו אותי
למידרשה לאמנות ברמת־השרון.
חשבתי שאהיה ציירת, אעשה אמנות
או משהו כזה. אחרי כמה שיעורים
בצילום, גיליתי שאני יודעת לצלם טוב
יותר מאשר לצייר. הגעתי למסקנה
שהצילום, כמדיום מיידי שעובר ליותר
אנשים, מושך אותי יותר.״
בכל זאת סיימה ציפי את לימודיה
במידרשה — ארבע שנים של פיסול,
(המשך בעמוד )28

חייל שומר על פליטים ממחנה קלנדיה
!שך מעמוד 127

:וע, ציור ואומנות. אבל את מירב
; הקדישה לצילום.
כשגמרתי את המידרשה ׳,מספרת
י. ,ידעתי שאני רוצה לעבוד
:יום, אבל לא ידעתי באיזה תחום
אופנה, פירסומת או עיתונות. כיוון
! מצאתי עבודה, הלכתי ללמד
־ם בבית־ספר תיכון בגיבעתיים. זה
:מם אותי ללמד, אבל הייתי
חה להמשין־ כדי לפרנס אתוי׳.
:יפי הגיעה להעולם הזה לפני
.:היא באה לשבוע, כצלמת־ייפה
לציון, שיצא לחופשה ומאז
ורה במערכת. ציפי התחילה
מת המערכת ואחרי כמה חודשים
חב תפקידה. כיום היא כותבת
למת את המדור החברתי לילות

*ין ברירה. .האירוע שריגש
י ביותר בשנה החולפת ׳,מספרת
י. ,היה הלוויית הנזירות שנרצחו
סיה הרוסית בעין־כרם בירושלים.
זהלוויה נמשכה כשש שעות. זה•
משהו שלא ראיתי כמותו קודם.
זום עצמו ריגש אותי, הקינות
יזמורים הדתיים. הנזירות נשאו
:מן את הגוויות של חברותיהן.
,הצילום המופיע כאן, צולם ממש
ף הטקס. זה לא היה צילום מתוכנן.
תי לצלם אותן בזעקה שלהן. לא
תי להתקרב אליהן, מכיוון שהיה לי
ז של כבוד אליהן.
.ברגע מסויים הבנתי שאץ ברירה,
ק בעדשה רחבה מקרוב, אוכל
ציג את התמונה שרציתי׳.

ענתסוגוסט׳: קריירה מגוונת
ל ת מונ ה המרגשת ביותר
שצילמתי בימי חיי היתה של
יאסר ערפאת,״ מספרת ענת סרגוסטי
( ,)30 צלמת העולם הזה וכתבת
לענייני השטחים הכבושים.
.למען האמת, לא היה בצילום עצמו
אתגר יוצא־דופן. ישבנו בחדר, בשיחה
מנומסת, פנים אל־פנים. ההתרגשות
היתה בגלל הנסיבות עצמן. פגישת
צוות העולם הזה עם ירו־ אש״ף
נערכה בלב ביירות הנצורה, תחת
הפצצות כבדות של חיל־האוויר
הישראלי, בסוף החודש הראשון
למילחמת לבנון׳.
ההישג העיתונאי הגדול היה,
לדיברי ענת, בעצם הפגישה, לא
בצילום עצמו. למרות זאת, היא
הקפידה להבליט זווית חדשה של
האיש, שלא היתה מוכרת בישראל.
.עד אז חשבתי, כמו כולם, שיאסר
ערפאת מתגלח רק פעם ביומיים-
שלושה, ושעל פניו מתנוססים דרך
קבע זיפי זקן. כשעמדתי מולו התברר
לי שלאיש זקן מלא, רובו שיבה. מבץ
השיבה מבצבצות כמה שערות
שחורות, הגורמות לאפקט המכוער,
הנראה בתמונות׳.

צלמת סרגוסטי

ענת הקפידה לצלם את יאסר
ערפאת כך שהזקן ייראה בבירור.
ענת הגיעה מירושלים לתל־אביב
לפני שלוש שנים. מאחוריה השאירה
קריירה מגוונת. היא למדה במיכללה
לצילום של הדסה, שאליה הגיעה
מהמחלקה לדראמה של הטלוויזיה
הישראלית, שם היתה מלבישה.
לפני כן הספיקה ללמוד באוניברסיטה
העברית בחוג ללשון עברית.
״טוב שלא היססתי״ .בצילום
הטוב ביותר שלה בשנת תשמ׳ג נראים
תושבים ממחנה־הפליטים קלנדיה,
מצפון לירושלים, העומדים כשפניהם
מופנות אל קיר. מאחוריהם עובר חייל
צה״ל חבוש קסדה ובידו אלה, שומר
על האזרחים.
סיפורה של התמונה בקלנדיה
אופייני לעבודתה היום־יומית של ענת.
עד לפני שנה היא הסתתרה מאחרי
עדשת־המצלמה. יום אחד החליטה
להיות כתבת, מאז היא מדווחת באופן
קבוע על המתרחש בשטחים הכבושים,
בעזרת המצלמה ומכונת־הכתיבה
כאחד.
.באותו יום הסתובבתי בגדה,
וראיתי התקהלות של חיילים ליד
מחנה־הפליטים קלנדיה. עצרתי את
המכונית, וכשירדתי, התברר לי שעל
קלנדיה הוטל עוצר בגלל הפגנה
שנערכה במקום. כשהגעתי למרכז
המחנה, הבחנתי מייד בעשרות גברים
שנעצרו לחקירה. לא היססתי הרבה,
חיכיתי רק שהחייל ייכנס לתחום
העדשה — ולחצתי.
.טוב שלא היססתי ׳,סיפרה ענת,
.כי מייד אחר־כך סולקתי מהמקום
על־ידי החיילים׳.

אצלד

ויד עו!

מערכת השיווק המורחבת
והמשופרת של חברת

ליאו גולדברג בע״מ
מעמידה לבחירתך א ת
מגוון מכוניות ״אופל״
בשלל דגמים פופולאריים
במועדי א ספ קה קצרים -
כבר מתחילת שנת הדגם.

<1־ו €13ח 05 3 $ 5*3וחססץ*ו 61!3611א

ליאו גולדברג בעיי
המלע להצלחת אופל שברולט וביואיק בישראל

משרד ראשי: ת״א, דרן ם״ת ;65 דרך פ׳ית , 03-251374,86 חיפה: דרך יפו ,132
טל 104-528285-7 .ירושלים: שלומציון המלכה ,15 טל !02-234536,231798 .סוכנים:
חיפה: בית המכונית יפו ,19 טל !04-512251 .נתניה: מכונית נתניה, סמילנסקי,24
טל ; 053-39423.נצרת: בישארהיוסף סרוגיי, רה׳ פאולוסהשישי ,56 טל!065-54667.
באר•שבע: רכב בן שושן, טרומפלדור ,117 טל.057-70705 .

,בנק הנועלים־ טשו בעופו של.בנס לאומי־ נגיווץ על נחו
בנקואות בישראל ותור התחרות על עיסקות כבירות, תמיכה
כתבו־ות כלכליות מקורבות, רכישת בנקים ועוד בנקים, מתנהל

דו-קרב ח שה׳
* כל אחד מימי הראשון בשבוע
מתכנסת בקומה השלישית של
בניין החדש שבשדרות רוטשילד 50
זל־אביב, הנהלת בנק הפועלים.
ישיבה נערכת באולם־הישיבות.
הריהוט שם, כמו בכל חדרי
הנהלה, הוא כמעט ספרטני. בראש
שולחן יושב גיורא גזית 50 איש
ריא־בשר, בעל בלורית שיער עבותה.
הישיבה היא קצרה ביותר. לעיתים
יא נמשכת 30 דקות בלבד.
ישיבה נוספת של ההנהלה נערכת
כל יום רביעי.
גיורא גזית בא במקומו של האיש
ושמו מרחף עד היום מעל לבנק
׳פועלים: יעקב לווינסון.
למחרת היום, בימי השני בשבוע,
ערכת ברחוב יהודה הלוי ,32 בקומה
רביעית של בנק לאומי, ישיבת
הנהלה של הבנק. הבניין של בנק
אומי הוא חדש יותר ומרוהט בפאר.
ת הרצפות מכסים מרבדים רכים,
:קירות מקושטים בתמונות יקרות.
ראש הישיבה יושב ארנסט יפת כסוף
שיער, בנקאי בן־בנקאי. הישיבה
:תחילה בשעה 9בדיוק, ונמשכת
)עתיים.
כל אחד משני הבניינים האלה הוא
!רכז לענק פינאנסי בקנה־מידה
ינלאומי. כאשר נערכות ישיבות־
;הנהלה בשני חדרי־הישיבות האלה,
;מרוחקים מרחק של כמה מאות
!טרים זה מזה, מודעים המנהלים היטב

אלה לקיומם של אלה. המערכה הכבדה
בין שני הבנקים מתנהלת לעיתים
בגלוי, לעיתים מתחת לפני השטח,
בתחרות על עיסקות״ענק, באמצעות
בנקים־עמיתים או חברות־השקעה
שלכאורה אינן קשורות בבנקים
הגדולים.

למד היטב גם את הקשר שבין שני
תחומי הלימוד שלו.
ב״ 1968 הצטרף לווינסון הצעיר —
הוא היה אז בן — 36 להנהלת בנק
הפועלים, אחרי שקודם לכן עבד
במחלקה הכלכלית של חברת העובדים
בוועד־הפועל של ההסתדרות.

^ ״לדייר,
^*7להשיג!״
ך* מילחמה האמיתית בין שני
1 1הבנקים התחילה לפני 13 שנים.
באותה שנה ,1920 ,התמנו שני
אנשים צעירים יחסית לתפקידים
מרכזיים, כל אחד בבנק שלו. שני
האנשים גדלו כל חייהם במערכת שבה
ממלאים כסף, הון גדול ורווחים תפקיד
מרכזי.
יעקב לווינסון הוא בנו של מי שהיה
גזבר ההסתדרות, גרשון לווינסון.
ארנסט יפת הוא בנו של הבנקאי יעקב
יפת, בעליו של הבנק שנשא את שמו.
שני האנשים האלה כמעט ולא עשו
בחייהם דבר שאינו קשור בפינאנסים,
בכסף, בבנקאות.
לווינסון היה בעבר חבר קיבוץ
ראש־הניקרה. היום הוא כמעט שאינו
נראה בציבור, אלא כשחליפת בנקאים
שמרנית לגופו ועניבה על צווארו. הוא
למד באוניברסיטה כלכלה ומדע*
המדינה — והקריירה שלו, כמו
תולדות בנק הפועלים, מוכיחים שהוא

איש ״בנק לאומי״ יפת
בנקאי בן־בנקאים
הפטרון של לווינסון היה ממליך־
המלכים הפוליטי והכלכלי של מדינת
ישראל כאותם הימים, פינחס ספיר.

השר, שהתמחה בטיפוח אנשים
צעירים, ראה את האפשרויות הגלומות
בגבר דק־הגיזרה, בעל ארשת־הפנים
החתומה, המזג הצונן ורצון־הברזל.
כעבור שנתיים, והוא אז בן ,38 התמנה
לווינסון לתפקיד החשוב ביותר בבנק
הפועלים. הוא הפך יו׳׳ר ההנהלה,
תפקיד המקביל למנכ״ל בבנקים
אחרים.
לווינסון החליף בתפקיד זה את
אברהם זברסקי.
ככל הנראה, ספיר לא הסתיר
מלווינסון את מטרותיו. הוא רצה
שבנק הפועלים יהפוך למכשיר
הפינאנסי הגדול והחשוב במשק. ספיר
לא אהב את ארנסט יפת, שבאותה שנה
התמנה כמנהל הכללי היחיד של בנק
לאומי לישראל. ספיר חשב, וגם אמר,
שיפת הוא ״חצוף ועקשן״.
לווינסון אכן זכה לגיבויו המלא של
ספיר. הוא אמר בגלוי לכמה מראשי
חברת העובדים ההסתדרותית, כי
בכוונתו ״לרדוף ולהשיג״ את בנק
לאומי בתוך 10 שנים. כתנאי לקבלת
התפקיד, תבע לווינסון כי לרשות בנק
הפועלים יעברו שני מכשירים
פינאנסיים רבי־עוצמה: קרן־ההשקעות
של חברת העובדים, וקופת גמול,
שריכזה בידיה מיליארדי לירות,
מכספי הפנסיה של חברי־ההסתדרות.
ראשי חברת העובדים לא הסכימו
בקלות לכך שבנק הפועלים יהפוך
ראש וראשון לחברות ההסתדרותיות.

אך לחצו של ספיר היה חזק, ולווינסון
השיג את מבוקשו. עכשיו, כשהיתה
בידו עתודת־הון אדירה כל־כך, יכול
היה לגשת לביצוע תוכניתו.
כאשר קיבל לידיו יעקב לווינסון
את בנק הפועלים, הוא היה הבנק
השלישי בגודלו במדינה, אחרי בנק
לאומי ואחרי בנק דיסקונט של
מישפחת רקנאטי.
בנק הפועלים נוסד ב־1921
על־ידי ההסתדרות הציונית ועל־ידי
ההסתדרות הכללית. הוא התפתח
באיטיות יחסית. בסוף ,1971 היא השנה
הראשונה לכהונתו של לווינסון,
הסתכם המאזן של בנק הפועלים
ב־ 1.67 מיליארדי דולר — לעומת
מידחמר בשטח ההפקר
י* דאי להתבונן היסב במודעה
** החדשה של בנק הפועלים, כדי
1:הביז כיצד מתנהלת המערכה הכבדה
:ין שני הבנקים הגדולים.
הכותרת היא :״יש לך בנקאים
;1מיקצוע ״.במודעה מופיעים תצלומים
של מברג ומסמרים, צבת, גליל חוטים,
;ישקפיים סרגל ומחוגה, מהשב ועט,
סטטוסקופ• קובץ פיסקי־דין, דרכון
דף חשבון.
בשום מקום במודעה לא נאמר
זדבר במפורש, אך הכוונה נתרה
למדי. מודעה ואת מטונת לבעלי
:יסכים ולמסגרים לבעלי מתפרות,
לגרפיקאיס, לרואי־חשבון, לרופאים
לעורכי־דין ולסוכני נסיעות. זוז
!:יכלול שלם של מיקצועות, שחלקם
פיקצועות חופשיים והם מאפיינים את
מעמד־הביניים של הממד-
על־ידי המודעה הזאת מגסה בנק
־זפועלים לפנות אל ציבור הלקוחות
־,מובהק ביותר של שני מתחריו: בנק
לאומי ובנק דיסקונט -אל העצמאיים
ובעלי המיקצועות החופשיים.
מודעה זאת מהווה חלק מהמאמץ
זמודע של הבנק. בנק הפועלים חזק
:מיוחד בכל מה שכרוך בחברות
:דולות מחד גיסא, ובפיקדונות של
שכירים מאידך גיסא. שטח הביניים
של בעלי עסקים קטנים ובינוניים. היה
זלש — ובנק הפועלים מנסה להדור

אליו עתה כאשר אחד האמצעים לבך
הוא מערכת פירסום אדידד-

ממיליונים
*ד למיליארדים

יי ב. בנ ק לאומי• מרכז את
ו * המערכה בתחום העשוי להכאיב
לבנק הפועלים. לאחרונה פתח בנק
לאומי במסלול מיוחד לחברות
גדולות. נמק מסבירים שזהו שינוי
נ״צודת הטיפול׳ ,הם רוצים לגרוס
לכך שפקיד הבנק שיעסוק בתבדות
גדולות, יוכשר לבר במיוחד.
אודי הכל, יכולים להיות הבדלים
מהותיים בץ צורת הטיפול בעסק
המגלגל מיליונים בשנה, ובין צורת
הטיפול בעסק המגלגל מיליארדים
בנק לאומי מכוון *ז התפתחותו
לשטח נוסף: הרחבת המעורבות של
המק בעסקים לא־ננקאיים עד השנים
האחרונות התרכז בנק לאומי בעיקר
בעיסקי דלא־ניידי באמצעות הברות-
ההשקעות שלו, ובאמצעות חברת
אפריקה־ישדאל, שנה שותפים
נעלי־הון מדרונדאפריקד-
כיוון ההתפתחות החדש הואז
תעשייה מתקדמת, מיפעלים עודדי־ד
ע ותחומי האלקטרוניקה והמחשבים
לצורך זה גייס המק את
האלוף(מיל׳) עמום חורב. שהיה נשיא
הטמיון.

איש ״בנק־הפועלים״ לוינסון
קיבוצניק בן־גיובר
3.32 מיליארד דולר של בנק לאומי.
אך לווינסון גילה עד מהרה שבבנק
לאומי יש לו יריב עקשן וחזק. היום
כבר אין ספק שלווינסון לא הצליח
במטרה שהציב לעצמו. הוא רדף אחרי
בנק לאומי במשך 11 שנים תמימות,
אך לא השיג אותו. המאזן של בנק
לאומי עדיין גדול יותר — אף שרווחי
בנק הפועלים גדולים, בשנים
האחרונות, מריווחי בל״ל.

על אפו
וחמתו של זנבר
שהשכיל

1לגונן על מעמדו של בנק לאומי,
נולד בגרמניה ב־ . 1921ב־ ,1933 כאשר
עלו הנאצים לשילטון בגרמניה, עלתה
מישפחת יפת לירושלים. ארנסט היה
הבכור שבין ארבעת בניו של הבנקאי
יעקב יפת, שייסד בירושלים את בנק
יפת ביחד עם שני שותפים: הד״ר
אלפרד פויכטוונגר ורוגרט לוי.

ארנסט יפת נשלח ללמוד בגימנסיה
רחביה שבירושלים, בית־הספר של
ילרי העשירים באותה התקופה. אך
הוא לא סיים את לימודיו, ובעודו נער
התחיל לעבוד בבנק המישפחתי.
אחרי שנפטר אביו, ב־ 939ו,
התחילו המריבות בין הנער ובין מנהל־הבנק,
אלפרד פויכטוונגר. בשלב
הראשון במערכה נכנע יפת. הוא
התגייס לצבא הבריטי, ושירת בו עד
אחרי מילחמת העולם השנייה.
כאשר חזר, בוגר יותר אך עקשן לא
פחות, גברו המריבות בין השותפים,
וארנסט יפת נשלח על־ידי פויכטוונגר
לגלות בחיפה, שם הוא ניהל את סניף
הבנק.
יפת התנגד בתוקף לניסיונו של
אלפרד פויכטוונגר למזג את הבנק
המישפחתי בבנק איגוד, שבעליו היו
כמה מיליונרים אנגליים ומשקיעים
אמריקאיים. התנגדותו של יפת הצעיר

לפני תקופת לווינסון, התרכזה פחות
מ־^ 40 מכלל הפעילות הפינאנסית של
חברת העובדים בבנק הפועלים.
כאשר לווינסון סיים את תפקידו
ב־ ,1981 כבר עלה האחוז והגיע ל־,8096
ויש הטוענים שיותר מכך.
כאשר הסתיים בהצלחה השלב הזה,
בתוך זמן קצר יחסית, התחיל השלב
השני: הרחבת הבנק על־ידי מערכת
תקיפה של רכישת בנקים אחרים. הזמן
היה כשר לכך. המיתון של שנות ה־60׳
הותיר כמה מהבנקים הקטנים של
המדינה במצב קשה — והם נפלו כפרי
בשל בידיהם של הגדולים.
כשהוא נעזר בספיר, על אפו וחמתו
של נגיד־בנק-ישראל באותם הימים,
משה זנבר, רכש לווינסון בנקים
והרחיבם.
ב־ 1971 רכש בנק הפועלים את
בנק הלוואה וחיסכון, שעוד קודם
לכן רכש בעצמו את בנק זרובבל.
ב־ 1972 נרכש בנק יפת. באותה שנה
נרכש בנק תל־אביב לפיתוח ומשכנתאות.
שנה אחר־כן־ רכש בנק
הפועלים את השליטה בחברת אמפל,
הפועלת בעיקר בארצות־הברית. זו
החברה שבה סיים יעקב לווינסון את
הקריירה שלו בבנק הפועלים.
בנק הפועלים יסד ביחד עם בנק
האיגודים המיקצועיים הגרמניים את
בנק קונטיננטל, וב־ 1974 הוא רכש
את השליטה בהבנק למשכנתאות
ולהשקעות בבניין. ב־ 1975 נרכשו
סניפי אקסצייינג׳ נשייונל בנק אוף
שיקגו.
נוסף על אלה שייכים לקבוצת בנק
הפועלים גם בנק יהב של עובדי
המדינה, בנק מסד, בנק עין־חי, בנק
לחרושת, בנק אמפל, ובנק אוצר

בנקאי איינהורן
ותיק בבנק
הכעיסה כל־כך את פויכטוונגר, עד
.4שהוא החליט לפטר את יפת מעבודתו.
יפת מצא עבודה בבנק איגוד,
דווקא, שאחרי שנים רבות נרכש
על־ידי בנק לאומי. בנק יפת נרכש
מאוחר יותר על״ידי בנק הפועלים,
ושמו הוסב לבנק אמריקאי־ישראלי,
אחרי שהוא אוחד עם סניפי אק־סצייינג׳
נשייונל בנק אוף שיקגו,
שהיה ברשות בנק הפועלים.
ר׳׳ר ישעיהו פורדר, שעמד בראש בנק
לאומי כאשר נרכש בנק איגוד, הציע
ב־ 1961 לארנסט יפת להצטרף
להנהלת בנק לאומי -וחלפו 10 שנים
עד שהתייצב יפת בראש הבנק, במקום
הד׳ר ארנסט להמן.
בדעתו של יפת לא היה להניח
ללווינסון להצליח במשימתו. בנק
לאומי היה מאז ומתמיד הבנק הגדול
בישראל, ויפת נלחם בחירוף־נפש כרי
להותירו במקום המכובד הזה.
בנק לאומי נוסד על־ידי חברת
אנגלו־פלסטינה, שהתאגדה בבריטניה
ב־ ,1902 ופתחה ב־ 1903 את
הסניף הראשון ביפו. החברה היתההמכשיר הפינאנסי של אוצר
התיישבות היהודים. ב־ 1931 נערכו
שינויים, ובנק אנגלו־פלסטינה ירש
את החברה.
הבנק, שהיה המכשיר הפינאנסי של
הסוכנות היהודית, הפן־ עם הקמת
המדינה לבנק הממשלתי, וחלפו כמה
שנים עד שהוקם בנק־ישראל, שירש
את בנק ל או מי׳ בתפקידו זה. אך
הממשלה — כמוה כסוכנות —
המשיכה להיות לקוח גדול וחשוב של
בנק לאומי.
הטקטיקה של יעקב לווינסון
במילחמתו בבנק לאומי היתה לבצר
תחילה את מעמדו של בנק הפועלים.
הוא העביר בזה אחר זה את המוסדות
התעשייתיים והפינאנסיים של חברת
העובדים אל בנק הפועלים. היה זה
מאבק קשה, פוליטי לא פחות מכלכלי.

בנקאי גזית
הרחק מתיקשורת
החייל, שנרכש לאחרונה. לבנק יש גם
יותר מ״ 30 אחוזים ממניות קונצרן
הענק כלל, הוא מחזיק בחלק מן
השליטה בהחברה לישראל, יש לו
חברת השקעות משלו, והוא הקים רשת
עניפה של סניפים וחברות־בנות
בחו״ל.

ההסתדרות מד
הסופגות
^ ד גם בנק לאומי לא קפא על
> £שמריו. היום הוא מחזיק בבנק
איגוד, בבנק ערבי־ישראלי, בבנק
עליה, בבנק קופת־עם, בבנק
למשכנתאות, בבנק לפיתוח התעשייה,
בבנק לפיתוח החקלאות,
בלאומי ליסינג, בחברה להשקעות,
בחברה לבטוחות ולהלוואות ובחברה
למימון — ונוסף לכך ברשת של
בנקים וסניפים בחו׳׳ל.
המערכה בין הבנקים התנהלה לא
פעם בחריפות רבה. הם התמודדו על
רכישת בנק ארץ־ישראל בריטניה,
שלבסוף נתפס על־ידי בנק־ישראל. לא
תמיד המערכה היא ישירה: בנק
לאומי עומד מאחורי קבוצת דנות,
שרכשה את הבנק הבינלאומי
הראשון. לא חלף זמן רב אחרי הקמת
דנות, עד שקמה קבוצת־ההשקעות
גרניט, הנתמכת על־ידי בנק
הפועלים, ואשר רכשה את השליטה
בחברת הדלק סונול.
המאבק גם אינו נעדר היבטים

פוליטיים. כל עוד שלטה ממשלת
המערך, היה מצבו של בנק הפועלים
טוב יותר, יחסית. אך בתקופת שילטון
המערך לא קופח גם בנק לאומי, שכן
לשני הבנקים היה. אבא״ אחד —
מכיוון שהמערך שלט גם בסוכנות.
מצב זה השתנה תכלית שינוי
כשעלה הליכוד לשילטון. הליכוד
שולט עתה בסוכנות היהודית, שהיא
״בעל הבית״ של בנק לאומי. אך
המערך שבאופוזיציה שולט בהסתדרות
,״בעלת הבית״ של בנק
הפועלים.
השינוי המובהק הראשון היה
בתקופת כהונתו של ייגאל הורביץ
כשר־האוצר. הורביץ ביטל, ב־,1979
את זכותו של בנק הפועלים להסדרי־הצמדה
על הלוואות־פיתוח שניתנו
מתוך כספי קרנות-ההסתדרות. הערים האחרונים
בשבועות
שר־האוצר יורם ארידור קשיים על
ניסיונו של קונצרן כלל לרכוש את

החברה לישראל, בעוד שעיסקת
הרכישה של מניות טבע על״ידי דנות
אושרה. בכלל שולטים, למעשה,בנק הפועלים ובנק דיסקונט, ואילו
מאחרי קבוצת דנות עומד בנק
לאומי.

^ יותר גדולים
מישראל

^ מאבק החריף בץ הבנקים אינו
\ 1מונע, לעיתים, גם שיתוף־פעולה.
שני הבנקים מתאמים בתיהם את שער
הדולר, שלכאורה הוא נתון לשיקולי
היצע וביקוש, מאז המהפך הכלכלי של
שימחה ארליך. יש ביניהם גם מידה
רבה של תיאום בקביעת שערי-
הריבית, שהיום הם הגבוהים בעולם
המערבי.
דומה שבשנים האחרונות המאבק
אינו חריף עוד כפי שהיה. בבנק

לאומי התרגלו לעובדה שבני
הפועלים נושף בעורפם, וקרוב מאו
במימדיו לבנק לאומי. בבג!
הפועלים התרגלו לכך שבכל שנה ה
כמעט משיגים את בנק לאומי -א
אינם משיגים אותו. זה אינו מוני
מאנשי בנק הפועלים להצביע בגאוו
על כך שהרווח לעובד בבנק שלח
הוא הגבוה במערכת הבנקאית, ואי?
אנשי בנק לאומי משיבים ואומרת
שאץ בכך חוכמה גדולה. הרב
הלקוחות של בנק הפועלים -ריבו
של לקוחות גדולים — מאפש
חיסכון גדול בכוודארם, ולכן הרווחי!
לכל עובד נראים גבוהים יותר.
יתכן שלמיתון המאבק תרמה גו
העובדה שחלו שינויים אישייו
בהנהלות הבנקים. גיורא גזית, שהי!
החשב הכללי של מישרד־האוצר, חוב:
להנהלת בנק הפועלים על־יד
לווינסון. הוא מכהן בתפקידו כבו
שלוש שנים. גזית מקפיד להרחיק או

ו־קרב הענקים

משך מעמוד )31
נק שלו ואת עצמו מזרקורי ־
יקשורת.
בבנק לאומי הסיר מעליו ארנסט
; חלק מן האחריות, והעבירה
רדכי איינהורן, שהיה למנהל כללי

המאבק
ער הדירוג
והמקום
ך* ירזדן מפריטי דה בנקר הציב
( 1את בנק לאומי במקום ה־נ 8ביו
המקים בעולם ב־ ,1982 לעומת המקום
ה־*. 1980 9
בנק הפועלים ועצב במקום ה־,90
לעומת המקום זד , 105 שתפס . 1 9 8 0
בתב־העת האמריקאי פורבס.
המפרסם את רשימת 100 החברות
הגדולות בעולם מחוץ לארצות־הברית,
הציב את בנק הפועלים במקום וד.65
מ ק לאומי על פי הרשימה של
הפורבס. ניצב במקום ה־.97
על פי רשימת 500 המקים הגדולים
בעולם שפרסם הירחון הבריטי
יורומאני (ראה גלופה! ניצב בנק
לאומי במקום ה־ 84 בדירוג הבנקים
לפי נכסים, ואילו בנק הפועלים ניצב
על־פי דירוג זה במקום ה־.87
על־פי דירוג אחר, הנערך לפי רווה
נקי, תפס בנק הפועלים ב־ 1982 את
המקום וד 50 בדירוג העולמי. ואילו
מ ק לאומי ניצב במקום .8 0
לסי בימסוויק האמריקאי, בנק
הפועלים הוא המק הגדול ביותר
במיזרח התיכון. ואילו מ ק לאומי
מפגר אחריו במעט. לפי א מ רי קך
בנקר ניצב בנק לאומי במקום וד 77
בעולם בדירוג לפי נכסים, ואילו מ ק
הפועלים נמצא לפי דירוג זה במקום
1ד.83
דולאדיסמול שקלים
ירד ריינר
במאבק עקשני
י הבנק. ארנסט יפת מסתפק
וארים יו״ר מועצת־המנהלים ומנהל
לי ראשי.
איינהורן ( )53 בא לארץ , 1940
:ד בכל השנים בבנק לאומי. עד
זנים האחרונות הוא התמחה בניהול
ערכת העניפה של בל״ל בחו״ל.

חמחרים

ך* דירוגים האלה מתפרסמים
1 1בביטאונים הכלכליים החשובים
שבעולם. בשני המקים הישראליים
הגדולים מייחסים להם חשימת רבה
הדירוג הגבוה שמשיגים הבנקים
הישראליים ברשימת 100 המקים
הגדולים שבעולה פותח לפניהם
דלתות רבות במגעיהם עם מקים ועם
קבוצות בעלי־הון בחו׳ל.
שני המקים הישראליים תפסו לוס
מקום מכובד בצמרת הבנקאות

נתמנה למפקד המיכללה

לביטחון לאומי, תת־אלוף אביעזר
יערי, יליד מרחביה 53 קצין מודי
העולמית,
והם מתקדמים בהדרגה
בדירוגים השונים
בבנק הפועלים נוהגים להצביע
מאווה על ההתקדמות המהירה של
הבנק בדירוגים• אך גם מ ק לאומי
מתקדם יפה בדירוגים האלה,
במק לאומי מצביעים על כד
שבחישובים מערכים על״ידי הביט*
אונים השונים יש הטיה גדולה לטובת
מ ק הפועלים. הטייה שמקורה
במדיניות הפיחותים של ממשלת
ישראל, ובהרכב ההון של שני ה מ קי ם
בעוד שמרכיב המט׳׳ח במאזן של
בנק לאומי מגיע לשני-שליש בערך,
אצל מ ק הפועלים שני־שלישים
מההון צמודים למדד בצורות שונות.
מדיניות הפיתוחים• של ממשלת
ישראל גרמה לכך. עד למהפך פיחות
7.590 של אמצע אוגוסט, שיש
העדפה גדולה להצמדה למדד על־סני
הצמדה לדולר.
כך, למשל, עלה הדולר מסוף 1970
ועד לסוף 1982 פי ,96 בעוד שהמרד
עלה פי .208 בין דצמבר 1982 ובין יולי
1983 עלה הדולר 41.290 בעוד
שהמדד עלה .53.390
מכאן, שנכסי בנק לאומי ומאזנו
•סובלים׳ מן התרגום של הערך הדולרי

לערך השיקלי, כאשר שערו של הדולר
אינו •ריאלי־־ ,בעוד שמק הפועלים
נהנה מכך.

קטגיס,
אך משמעותייס
ל\ ך חישוב ז ה אינו מביא בחשבון
\ £א ת הירידה בערכו של הדולר
עצמו. אם מביאים בחשבון גם ירידה
ואת ההפרשים אינם כה דרמאתיים
בבנק הפועלים גם מצביעים על כך,
שהרכב הנכסים של שני המקים אינו
שוגה כל־כך כפי שטוענים * שי בנק
לאומי.
אך גם הבדלים קטנים בהרכב
יכולים להיות משמעותיים להרכב
ההון של הבנקים יש משמעות החורגת
מעבר לתחרות שהם מנהלים ביניהם
בדירוגים של העיתונים השונים אם
אומנם יש בבנק לאומי מישקל מיוחד
למנרה, הוא יהיה מעונץ ללחוץ למען
מדיניות פיחותים מהירה יותר של
השקל לעומת המטבעות הזרים בעוד
שלמק הפועלים לא יהיה עניין
מיוחד בבך.

יו״ר מועצת״המנהלים של בנק
הפועלים הוא אפרים ריינר (,)59
שמילא תפקידים רבים בחברת
העובדים.

^ בחגה-מידה
גמלאומי
^ מ אב ק העקשני שמנהלים בנק
( !לאומי ובנק הפועלים במשך
יותר מתריסר שנים, היה ללא ספק
אחד הגורמים לגידולם המהיר. גידול
מהיר זה הפך אותם למעצמות פינאנסיות
אדירות בקנה מידה בינלאומי,
שלעתים דומה שהן קצת גדולות על
מימדיה של מדינת ישראל.
וזאת אפשר להדגים בעזרת המי־ספרים
הבאים:
1970 היה היקף המאזן של בנק
לאומי 4291 מן התוצר הלאומי של
מדינת ישראל. היקף המאזן של בנק
הפועלים באותה שנה היה ־ 3195 מן
התוצר. ב״ 1982 היווה המאזן של בל״ל
23 .4מיליארד דולר — *146 מהתוצר הלאומי של המדינה, בעוד
שהמאזן של בנק הפועלים 22.3 -
מיליארד דולר — היווה *139
מהתוצר הלאומי של מדינת ישראל.
כלומר: גם ארנסט יפת וגם גיורא
גזית, כל אחד מהם לחוד, שולט על
מערכת פינאנסית גדולה יותר מן
המערכת שעליה חולש שר־האוצר של
מדינת־ישראל.

שלמה ם רנקל

נגיד לשעבר זנבר
כפרי בשל

עין ותיק, ובנו של מנהיג מפ״ם מאיר
יערי, שהיה בשעתו קצין בצבא ה־אוסטרו־הונגרי
של הקיסר פרנץ־יוזף.
נחוג יום הולדתו ה־ 46 של
ח״כ המערך רפאל אדרי, יליד
מארוקו, הנשוי ליוצאת דנמרק. עלה
מראשות המועצה בחצור הגלילית
לניהול חברת שיכון עובדים
ההסתדרותית, לבית בהרצליה־פיתוח
ולחברות בכנסת. הוצב על־ידי המערך,
בבחירות ,1981 כתשובה לשר השיכון
והבינוי הליכודי דויד לוי, גם הוא יליד
מארוקו ובן .46
נחוג יום הולדתו ה־ 60 של
הפרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה
העברית, שמואל נח אייזנשטט,
תלמיד־כוכב של מרטין בובר, שזינק
אל הפרופסורה בגיל .28 חתן פרס
ישראל ומחברם של 20 ספרים, בין
השאר ביורוקרטיה וביורוקרטיז־ציה.

חוג יום הולדתו 6 0של
פרופסור עזרה זוהר, ממנהלי בית
החולים תל־השומר, יליד אוסטריה,
חניך מישמר־העמק. בגיל ,14 כאשר
התנדב לעבוד בפלחה, בלע מדי יום,
טרם יציאתו לשדה, שתי כפות מלח
ואז, כאשר היה צמא, נמנע משתיה כדי
להתחשל. זה האיש שהביא את הישועה
לחיילי צה׳ל הצמאים, כאשר בעת
שירותו כסגן־אלוף בחיל־הרפואה ניתץ
את המיתוס של משמעת־המים, שאסרה
את השתייה על חיילים בעת
מסעות. יתרה מזאת, הוא הכריח חיילים
בתעסוקה, באימונים ובמסעות להרבות
בשתייה ככל האפשר. זוהר, העומד על
כך ששמו הפרטי יאויית בה״א בסופו
(לא באל״ף) ,עסק גם בנושאים לא־רפואיים:
אחרי מילחמת יום־הכיפורים
תבע, בסיפרו בצבת המישטר, את
שינוי פני החברה בישראל, הפך איש
גוש־אמונים, נטש אותו, רץ לכנסת
העשירית בראש רשימת עצמאות, אך
לא הצליח לעבור את אחוז החסימה.
נפטר מהתקף־לב, בגיל ,71
בסיאטל, במדינת וושינגטון שבאר־צות־הברית,
הסנטור הנרי מרטין
(״סקופ״) ג׳קסדן. נץ דמוקראטי
קשוח, שזינק בגיל 27 ממישרת
פרקליט מחוז נירה — שבה התפרסם
ברדיפתו אחר אירגון אנטישמים אמריקאים,
חולצות הכסף — לקריירה
פרלמנטרית מזהירה בוושינגטון. שנות
הקריירה שלו כללו: שש קדנציות
כחבר קונגרס ושש כסנאטורי. ג׳קסון,
בנם של מהגרים נורווגיים, שזכה
בכינויו סקופ בשל זעקת״המכירה
היומית שלו כאשר מכר, בימי נעוריו,
עיתונים לקיומו, לקח את הקריירה
שלו כל־כך ברצינות, עד שהעיד ביום
נישואיו ״עד גיל 50 לא היה לי זמן
להתחתן!״ הקשר הישראלי של ג׳ק־סון:
תמיכה כמעט בלתי־מסוייגת
במישלוחי נשק לישראל והעברת
תיקון גיקסון, שהיתנה את שיפור
יחסי הסחר בין ארצות־הברית וברית־המועצות
בפתיחת־שערי ההגירה לפני
יהודים.
נפטר בתל-אביב, בגיל ,83
יחזקאל סטימצקי, שם־דבר במפיצי
עיתונים ומוכרי־ספרים בארץ, שעלה
ארצה אחר ששיתף פעולה עם זאב
ז־בוטינסקי בהוצאת אחד האטלסים
העבריים הראשונים, פרש רשת חנויות
ספרים ברחבי הארץ, ובשנות הארבעים
של המאה גם במרחב כולו: היו לו
סניפים בביירות, בדמשק, בבגדאד,
בקאהיר ובאלכסנדריה. לאחרונה שב
לחדשות כאשר הופיע כעד בוועדת־החקירה
לעניין רצח חיים ארלוזורוב.
נפטר בלונדון, בגיל ,86
סיר פרנסים אדונם, האיש שעימו
פתחו הבריטים את יחסיהם עם מדינת
ישראל, שממנה הסתייגו מאז יציאתם
את הארץ במאי ,1948 ובמיוחד מאז
הפיל חיל־האוויר הישראלי חמישה
מטוסי קרב־בריטיים בסתיו .1948
אוונס היה 1 9 5 0הציר הראשון של
* משך הכהונה בקונגרס ה א מריקאי
הי א שנתיים; בסנא ט -שש.

אוצו1דהברת״7תתשוז
העלייה הגדולה בגרעון המיסחרי של ארצות־הברית, שהגיע
בסוף יולי ל־ 6.4מיליארד דולר, הגבירה את הרגשת הדיכדוך
והכישלון השוררת באחרונה בבית־הלבן.
עדיין לא ברור מי ישלם את המחיר, אבל משקיפים צופים
שינויים מרחיקי לכת בהרכב האישי של ממשלת רונאלד רגן, עוד
לפני תחילת מערכת־הבחירות בשנה הבאה.
בעיקר התערער באחרונה מעמדו של שר״החוץ, ג׳ורג׳ שולץ.
הכישלון האמריקאי בפיתרון בעיית לבנון, הביצה במרכז־אמריקה,
הירידה בהשפעה האמריקאית באירופה — כל אלה
גרמו לירידת קרנו של שולץ, שנחשב גם בעיני יריביו כאחד
האישים היותר ההגונים המקיפים את הנשיא.

הנוסח נשמע די מוכר. האם זה נאום של מנהיג ברית־המועצות,
יורי אנדרופוב, בוועד המרכזי של המיפלגה הקומוניסטית
הסובייטית? הרצאת אורח של ח״כ מאיר וילנרי קטע מספר לימוד
(ישן) באלבניה?
טעות. את הדברים האלה אמר השבוע, במוסקווה, איש האגף

9111ו: וון

לתגובות־זעם וגם לעשרות בדיחות אנגליות, נוטפות ארס.
״המחומצנת״ ונשיא ארצות״הברית, רונאלד רגן חברו יחד לאיים
על שלום העולם, והם גם אחראים להרפתקת הדמים באיי
פוקלאנד־מאלווינאס.
השמדה במקום תעסוקה. נושא הרצאתו של סקארגיל
היה ״ההיבטים הכלכליים־חברתיים של פירוק הנשק על תעשיות
האנרגיה״ ,ומנהיג הכורים אומנם הסביר לשומעיו, שאילו
הקדישה תאצ׳ר שלושה אחוז מתקציב החימוש שלה למיכרות
הפחם, אפשר היה להציל תעשיה מסורתית זו, המעסיקה עשרות
אלפי פועלים, בדרך־כלל באיזורי מצוקה בצפון־אנגליה ובווילס.
רוב ההצהרות שנכללו בנאום היו פוליטיות, וכולן עוררו ויכוח
סוער בבריטניה :
• תאצ׳ר משכללת אמצעי־השמדה המוניים, יותר ויותר
מתוחכמים, כשמיספר המובטלים בבריטניה מגיע לחמישה מיליון
בני־אדם, שהם כ־ 20 אחוז מכלל המפרסמים בארצנו (מיספר
המובטלים האמיתי מתקרב ״רק״ לארבעה מיליון, עובדה שאינה

השמאלי של מיפלגת־העבודה(לייבור) הבריטית, מנהיג הכורים
הפופולארי, ארתור סקארגיל.
מטבע הדברים, נאום כזה, מפיו של מנהיג בריטי בכיר, שאינו
קומוניסט, עורר סערת־רוחות בבריטניה. סקארגיל — דמות
ציבעונית ושרוייה במחלוקת, אבל גם מנהיג־פועלים מחונן
שעשה רבות למען הכורים — עלה לכותרות לא רק בשל תוכן
דבריו, אלא בעיקר בשל הסיגנון.
בנאומו במוסקווה, במיסגרת ועידת־שלום של איגודים
מיקצועיים שמאליים, הוקיע סקארגיל את מרגרט תאצ׳ר, ראש
ממשלת בריטניה, כמחרחרת מילחמה. הוא הגדיר אותה בתואר
״הבלונדינית המחומצנת״ ,שזכה כמובן, לציטוטים נרחבים,

שר־חוץ ג׳ורג׳ שולץ
בדרך הביתה
שולץ עצמו ממעט להתראיין, וכמה ממקורביו רמזו, שהוא
שוקל התפטרות מתפקידו. במקביל חלה עלייה במעמדו של
יועץ־הנשיא לביטחון לאומי, וויליאם קלארק, שהחליף את
ריצ׳ארד אלן. קלארק, איש ימין קיצוני, השתלט לחלוטין על
ניהול העניינים במרכדאמריקה, עמד מאחרי מינויו של הנרי
קיסינג׳ר כיועץ לענייני איזור זה, ומצליח לדחוף את נאמניו
לתפקידי מפתח בממשל. גם השליח האמריקאי למיזרח־התיכון,
רוברט מקפרליין, הוא איש של קלארק, שהוא ידיד אישי של
הנשיא ובור מוחלט ביחסים בינלאומיים.
לעומת זאת, הוא מקיים מערכת מתוחכמת של יחסי־ציבור,
מצליח לזקוף כל הצלחה לזכותו, וכל כישלון לחובתו של שולץ.
כך הצליח קלרארק למקד את כל הזעם על ההסתבכות
האמריקאית בלבנון נגד שולץ, תוך כדי תיכנון מעורבות הרבה
יותר מאסיבית ועקובה מדם במרכז־אמריקה. שולץ סופג את כל
הביקורת הנובעת מנפיל ת הנחתים האמריקאיים בבירות, ואינו
מקבל את הגיבוי הדרוש מהנשיא רגן.
במיפלגה הדמוקראטית רואים בירידתו של שולץ אות מעודד
להתמוטטות אפשרית של כמה נדבכים חשובים במישטר רגן.
העובדה שניתן לנצח בבחירות הקרובות לנשיאות מגבירה את
היריבות על המועמדות לתפקיד הנשיא.

בריטניה: בלתדיתמחומצנת במוסקחה
״התאספנו כאן במוסקווה על רקע המיתון החמור ביותר
שאירע בעולם הרכושני מאז שנות ה־ .30 הקפיטאליזם הופך
דורסני ומסוכן, כשהוא ניצב בפני משבר כלכלי. הצעדים
המילחמתיים של ארצות־הברית ושל חוגים אחרים בעולם
הרכושני אינם מקריים. הם מאפיינים שיטה כושלת, המצוייה
בהתדרדרות ומותקפת מכל צד.
״ארצות־הברית מגלה צביעות הראוייה לכל הוקעה, כשהיא
קוראת לאי־התערבות באל־סאלבדור, ניקארגואה ובוליביה. לפני
שהם מטיפים מוסר לכל העולם. עליהם להוציא את הנשק שלהם
מבסיס גוואנטאנמו בקובה, שכפו בכוח הנשק על מישטרו של
פידל קאסטרו. ארצות־הברית הוכיחה שהיא איננה מעוניינת
לשים קץ למירוץ החימוש. את המאבק הזה חייבים לנהל האנשים
הפשוטים, העובדים, בכל העולם, הרוצים בכל ליבם בשלום .־

דת, כדח־גל
זקומדיה
שר טעויות
אמריקאי חובנדכדורגל ביקר לראשונה בחייו בגלאזגו,
עיר התעשייה הסקוטית. לפי עצת אחד מידידיו החליט
לבקר במיגרשד, של קבוצת הכדורגל סלטיק, שהתמודדה
בדרבי יוקרתי עם יריבתה העירונית, ריינררס, האמריקאי
התמים לא ידע כלל, שהירוקים של סלטיק מייצגים את
מיליון וחצי הקאתולים של העיר, רובם ממוצא אירי. ואילו
הכחולים של הריינג׳רס, כולם פרוטסטאנטיים. הוא פשוט
קנה כרטיס, התיישב לו ביציע, כשהוא אינו מודע כלל
לשינאה האלימה והקשה הקיימת בין אוהדי שתי הקבוצות.
סלטיק הבקיעה את השער הראשון. האמריקאי הריע
בקול רם, מחא כפיים. שני סקוטים הניחו יד כבדה על כתפיו,
והוא כמעט נחנק מאדי האלכוהול שנדפו מהנג.אז מד״ אתה
אוהד של סלטיקז״ שאלו במיבטאם הכבד והבלתי־מוכר.
.לא׳ ,ענה האמריקאי קצרות, ושב לצפות במישחק.
במחצית השניה הישוו הכחולים של הריינגירס את
התוצאה. האמריקאי שוב הריע ומחא כפיים. שוב הונחו ידיים
כבדות על כתפיו :״ובכן, אתה כנראה אוהד של ריינג־רסד
שאלו שני הסקוטים .״לא,״ ענה האמריקאי ,״אני פשוט אוהב
כדורגל.״
אחד הסקוטים נעץ בו עיניים שטופות דם, פנה ממנו
בבחילה גלוייה ואמר לחברו :״עזוב אותו, זה עוד אחד
מהאתאיסטים האחרים האלה.״
כדורגל של חירשים. האוהדים הקבועים של שתי
הקבוצות קנאים עד הסוף, מלווים אותן בכל רחבי אירופה.
המישטרות המקומיות מקיימות גיוס כללי לקראת כל ביקור
של קבוצה סקוטית. אוהדי ריינגירס הרסו כמעט את
מאדריד, אוהדי סל טיק התפרעו בפאריס ובאמסטרדם.
.ממש אץ מנוס ממהומה ״.גורס מפקזדמשטרה גרמני .״אם
הס מנצחים, באה ההתפרעות מרוב וויסקי. במיקרה של הפסד
הם משתוללים מרוב תיסכול*.
אבל השבוע נקלעו אוהדי סלטיק הקאתוליים למצב
ממש מגוחך. הם נסעו. באוטובוס מיוחד, למישחק קבוצתם
במעכן, נדהמו לראות מיגרש ריק, והבינו במאוחר שסלטיק
משחקת נגד ביירן מינכן בשווייץ, ואילו הם נקלעו
להתמודדות בין שתי קבוצות של חירשים־אילמים.
הנהלת סלטיק גילתה הבנה לאכזבתם של האוהדים
המסורים, והעניקה לכל אחד מהם כרטיס חינם למשחקה של
הקבוצה בגלאזגו.

ראש ממשלה תאצד
תקיפה באורח אישי
משנה את המסר של סקארגיל, אך נוצלה היטב על־ידי עיתוני
הימין, כדי לפגוע באמינותו).
• בריטניה וארצות־הברית מוכנות לעימות גרעיני, ובלבד
שלא להסיק מסקנות אופראטיביות מפשיטת־הרגל של השיטה
הרכושנית.
• בכל העולם הרכושני מתנהלת תעמולת זוועה נגד
ברית־המועצות. מנהיגי המערב מתעלמים בזדון מהצעות־השלום
החיוביות של הנשיא יורי אנדרופוב, ומציגים את הסובייטים
כתוקפנים.
• אינני מוכן לקחת חלק במסע ההשמצות נגר
ברית־המועצות, ולהתעלם מהעובדה שהסובייטים בנו חברה
סוציאליסטית, השוקדת על רווחתו של האדם.
• יש לגייס את האיגודים המיקצועיים בעולם כולו למאבק
למען השלום, ולהשתתפות פעילה יותר בתנועות נגד חימוש
גרעיני בכל רחבי אירופה.
״עוכר אנגליה״ .הופעתו של סקארגיל במוסקווה הביכה
מאוד את אנשי האגף הימני בלייבור, שמיהרו להסתייג מדבריו.
סקארגיל עצמו לא התרשם. הוא שתה וודקה בחברת העיתונאים
הבריטיים, ו״דג״ מהם מחמאות על נאומו, שהיה, לפי עניות דעתו,
מרשים ביותר. העיתונאי הבריטי, נייג׳ל ווייד, שאל אותו מדוע
בחר דווקא במוסקווה כזירה לתקוף בה את תאצ׳ר באורח אישי,
וכל־כך בוטה. סקארגיל השיב שהוא מדבר בנוסח כזה נגד תאצ׳ר
גם באנגליה, והוא נחוש בדעתו לעשות זאת בכל מקום. הוא לא
חושש להחשב כ״עוכר אנגליה.״ ״כידוע לך, ממשלת תאצ׳ר
הורסת את המירקם החברתי של בריטניה, לא אני. אז מדוע היא
הפטריוטית הגדולה, ואסור לי לתקוף אותה בחו״ל? זה לא שייך
לעולם המושגים שלי.״
לשערוריית סקארגיל נוספה גם התבטאותו של ראש עיריית
לונדון רבתי, קאן לווינגסטון, שהוקיע את הזוועות שביצעה
בריטניה נגד העם האירי ב־ 200 השנים האחרונות. האגף הימני,
בראשות רוי האטרסלי ופיטר שור, תקף את השמאל, ולמשקיפים
רבים ברור שצפוייה מערכה קשה על נפשה של מיפלגת־הלייבור.
השמאל דורש להציב עמדות סוציאליסטיות ברורות בנושאי חוץ
ופנים, והימין טרם למד את הלקח מכישלונה של המיפלגה
הסוציאל־דמוקראטית.

החופש מת -יחי החופש!
איזה יום זה האחד בספטמבר! כל החגים מחווירים לידו. הילדים
חוזרים לבית״הספר, והגאולה פורצת לחיינו הקשים. מאז ה־ 30 ביוני אני
כבר עושה תוכניות, כמה דברים אני אספיק לעשות ב־ 1בספטמבר.
החלטתי שאקום מוקדם, כבר ברבע ל־ 8אפזר את ילדיי — אחד לגן
ואחד לבית־הספר — ואצא לדרור. אלך לקופת־חולים לשלם את
המיסים, אלך לדואר להוציא כמה מיכתבים רשומים (בטח רפורטים),
אחר־כך, בררו לסופרמרקט, אקנה את הרוכסן הוורוד שקשה להשיג
ליד הבית, וב־ 12 אגיע למערכת, לפגישה שקבעתי.
תוכנית מעניינת ורב־גונית כזאת לא הרבה אנשים יכולים להמציא.
בהמצאות אני ממש טובה, אלא שביצוען לא כל־כך מסתדר לי( .למה
נזכרתי פתאום במרידור? לא יודעת).
אז ככה זה הלך. בבוקר הלכתי עם הילד הקטן לגן החדש (גן של
הכי־גדולים) ,ואת בעלי שלחתי עם הילד הגדול, להתחיל את כיתה
גימל. אמרו לי בגן לבוא בשעה 10 ולקחת אותו הביתה. אז הלכתי
לבית־הספר, כדי לבדוק מתי צריך לקחת את הגדול. אמרו שב־.12
מפני שאני בדרך כלל אשה עובדת, יש לי לפעמים מטפלת,
המתחילה לעבוד אצלי בשעה .1מבית־הספר הלכתי לחברה ושאלתי
אותה, אם הגדול יכול לבוא אליה אחרי הלימודים, עד שהמטפלת שלי
תאסוף אותו. היא אמרה שכן. בינתיים השעה כבר 9וחצי, וב־ 10 הקטן
כבר מחכה לי. רצתי לבית־הספר ואמרתי לילד, שבמקום שילך לגן כיד

ספר במקזם
אספר?1

לחכות לי שם, שילך לחברה וייחכה שם למטפלת. מבית־הספר כבר
רצתי לגן(התחיל להיות מאוחר) ולקחתי את הילד הקטן, כדי להביא
אותו למקום ששם המטפלת שלי עובדת, עד שהיא מתחילה לעבוד
אצלי. מסרתי לה את הילד הקטן ואת הכתובת של החברה. אז נעצרתי
לרגע, נאנחתי אנחה עמוקה, ורצתי לפגישה שהייתה לי ב״ 12 במערכת.
אחרי החגים, מה שלא יהיה, אני אלך לקופת־חולים, לדואר ולחנות
של הרוכסנים הוורודים.
זה כמעט בטוח.

...ובאותו עניין
כשבני הגדול חזר מיום לימודיו הראשון בכיתה גימל, הוא סיפר לי
שהמורה נחמדה והיא הבטיחה לא לתת להם שעורים בימי השישי. הוא
גם סיפר, שהמורה חילקה לכל ילד דף, וביקשה מהם לכתוב על הדף
מה היה הדבר הכי־שמח שקרה להם בחופש, ומה הדבר הכי־עצוב. ומה
כתבת? שאלתי אותו .״כתבתי שהדבר הכי־שמח שקרה לי בחופש היה
שבגין התפטר, והדבר הכי־עצוב שקרה לי זה שנסעתי עם כל המישפחה
שלי באווירון והתרסקנו״.
אין מה לעשות. זה הילד שיש לי. אני מקווה שלמורה שלו יש מנה
גדושה של חוש־הומור, אחרת אי־אפשר להסתדר עם הילד הזה.

לו הרגשה שאשתו בוגדת בו. מסופר על שימעון,
שהוא נער מפותח בן ,17 אינטליגנטי ובעל

אני בטוחה שזה מכוון נגדי באופן אישי:
הפסיכולוגים האלה, שכל הזמן כותבים ספרים
ומנסים להסביר לי את עצמי ולהעמיק את
ידיעותיי במופרעויות השונות שלי, כמה אני
פרנואידית ודאגנית ושיש לי התקפי חרדה
ותיסמונת־יידשע־מאמא ואובססיה למקרוני עם
רוטב, וכל מיני דברים כאלה.
שנים שאני לא שמה עליהם כלום. הם כותבים
ואני לא קוראת. רואה ספר כזה מגיע הביתה
בעצמו, מעיפה אותו באלגנטיות לעבר בעלי
ושואלת :״יש לנו מישהו מופרע, שאפשר לתת לו
את הספר הזה?״

שער הספר

ד ד דודי
לא רוצה פסיכולוגים ולא רוצה פסיכולוגיה.
לא מודה בקיומו של המדע הזה. נקודה( .בטח גם
את זה הם ינסו להסביר לי, איכשהו ).לא מבינה
את השפה שלהם. המון מילים לועזיות.
אבל הם לא נכנעים. כותבים עוד ספרים
ושולחים לי אותם הביתה. אולי אני אתפתה, אולי
אני אשבר, אולי לא אשים לב שהספר עוסק
בפסיכולוגיה ואתחיל לקרוא בו, ואחר כך לא
אוכל להפסיק. כלום. אני לא קוראת. לא מעניין
אותי.
עכשיו הם עשו איגוף מימין, ושלחו לי את
סיפרו של ד״ר דויד רודי(אחד המפורסמים שבין
הפסיכולוגים בארץ) .לספר קוראים פסיכולוגיה
לא לפסיכולוגים.
אבל אותי הרי לא יסדרו עם שם הספר. ככה,
רק כדי לראות אם באמת הוא מתכוון אל העם
ובשפתו הוא כותב, עילעלתי בספר קלות. נו, ומה
אתם חושבים מצאתי? ספר רכילות שגעוני.
מסופר בו על אילנה, הנשואה לבעלה כבר 25
שנה, ועכשיו הם נפרדו והבעל כל הזמן מסית את
הילד נגדה. מסופר בו על גבר אחד, שכל הזמן יש

כריזמה. אבל הוא נוהג לגנוב מבתי חבריו, מפזר
צ׳קים ללא־כיסוי ומלווה כסף מבלי להחזיר.
רוברט, למשל, הגיע עם הוריו מרומניה
כשהיה בן ,10 ומאז הוא נורא נוירוטי, ביישן
פאתולוגי. ילד מיסכן. אגב, אבא שלו היה בן 40
כשרוברט נולד, ואמא שלו היתה בת .36
מה אתם אומרים? יש עוד המון גיבורים בספר
הזה, ולכולם יש בעיות. ממש ללקק את
האצבעות.
אני מספרת לכם על הספר הזה, כי שנים שאני
בטוחה שגם אספירין עוזר רק למי שמאמין בו.
כך שאם במיקרה אתם מאמינים בפסיכולוגיה,
יכול להיות שהספר הזה יעזור לכם למצוא את
עצמכם או לאבד את עצמכם — או־ משהו בין
שניהם.

תודה על תשומת הלב.

חטב ניומן
האמריקאים מגלים את העולם תמיד איכשהו
מאוחר. זה אני אומרת בעניין האוכל שלהם.
למשל, הם אף פעם לא שמעו שסלט־ירקות הוא
ממש נפלא עם שמן זית וחומץ־יין. תמיד הם
מגישים את הסלטים שלהם — כלומר, הדבר
שהם קוראים סלטים — מתחת לערימה של
רוטב סמיך עם טעם חזק מאד, כך שאי־אפשר
בכלל להרגיש את טעם הירקות. בעצם, לי,
שטעמתי מלפפון אמרקאי, העניין ברור.
בכל סופרמרקט יש להם עשרות בקבוקים של
רטבים לסלט. כשאומרים להם שהכי־טוב זה שמן
וחומץ, הם מסתכלים עליך כמו על פרימיטיב,
וממשיכים לאכול את הדייסה שפוכה על החסה.
פול ניומן, שהוא אמריקאי, מבין את הסחורה
שלו, והוא יודע את הדרו שבה משכנעים בורים.
הוא פשוט המציא רוטב לסלט, שנמכר בכל חנות
מעדנים בתוך בקבוק, תמורת 1.40 דולר. מהכבוד
שאני רוחשת לחתיך הכי־משגע באמריקה, קניתי
גם אני את הבקבוק, וסחבתי אותו כל הדרך
הביתה, כדי לגלות שניומן הגאון (בטח יש לו
איזה סבא יהודי) פשוט הכניס להם את זה בסיבוב.
הוא המציא רוטב המורכב מחומץ יין, שמן־זית,
שמן־סויה, מים, קצת מיץ לימון, מלח, פילפל
שחור ושום מרוסק.
זהו. עכשיו אתם יודעים, וכל שחקנית
מתחילה יכולה לעשות לבימאי שלי ולעצמה
רוטב לסלט כמו שפול ניומן וג׳ואן וודוורד
אוכלים בערב.

בתאבון.

...ודבר נוסו באמריקאית
בכל בית אמריקאי טוב מגישים לארוחת־ערב י
את החומוס והטחינה שלהם, כלומר המבורגר |
ונקניקיות על גריל ולידם צלחת ענקית עם[
תירסים מבושלים.
המבורגר ונקניקיות זה פיחס. אבל התירסים1
שלהם זו אגדה. יכול להיות שיש להם זן מיוחד[,
ונגד זה אין מה לעשות בארץ. אבל כמה טיפים ,
להגשת תירס הצלחתי לסחוט מהקמצנים.
כשמבשלים תירס במים, מוסיפים למים כפית י
סוכר. אחר־כך, כשהתירס כבר מונח על הצלחת,י
הודאה טוב הגיע רגע־האמת וצריך להודות לפגי ארס ולפני הבורא על החטאים.
צר לי לאכזב אבל לפי דעתי — ממש לא היו לי השגה.
נכון שצ עקתי, ולפעמים אפילו הרבצתי לילדים. נכון שלא פעם רבתי עם בעלי, כי )מי צדקתי והוא !
לא. נכון שלא היתד. לי סבלנות לאנשים מסויימיב נכון שנכנסתי לוויכוחים פוליטיים עם הרבה נהגי י
טקסי. נכון שאיחלתי איחולים איומים לנהגי־ישראל, ס ס משאלותיי היו מתגשמות — היה מיס*־ [
הנהגים הישראלים יורד לחצי. נכוון שריכלתי קצ ת השמצתי קצת, שנאתי קצת התעקשתי קצת ,
והעלבתי קצת — אבל הכל ממש במידה סבירה.
אבל לא התחלתי במילחמה בלתיינגמרת לא הרסתי את החקלאות בארץ, לא הבאתי את הכלכלה י
לנורמות ררוס־אמריקאיות לא זרקתי אבנים בשבת על אף אחד, לא כפיתי את דעתי על אנשים אדרים |
לא הצבעתי עבור שום מיפלגת לא ירקתי על ראשי־ערית
ובכל זאת אס מישהו חושב שעשיתי לו עוול, שיידע שאני צמה ביום כיפור, וכעוד כמה ימים נתחיל !
את יחסינו מבראשית.

שיהיה לנו צום קל[.

סול נירמן
מרביצים עליו מנה גדושה של חמאה — ורק
אחר כך מלח.
לפעמים, במקום חמאה, הם מורחים על התירם
מיונז וגם זה טוב מאוד.
התירס האחרון שאכלתי היה מרוח בחמאה,
שעליה פזורים גבינה צהובה חריפה, מגורדת
ופילפל שחור. היה ממש טוב. כדאי לנסות.
תודה זוכרים שבאחד המדורים הקודמים סיפרתי
לכם שאין לי ספר־טלפון של איזור תל־אביב,
וכמה קשה לי בחיים בגלל זה? הצעתי להחליף
ספר־טלפון תמורת מקרר 19 קוב, או טיסה
זוגית לפלמודדה־מיורקה.
קיבלתי שלוש הצעות נחמדות שאף אחת
מהן לא הזכירה את עניין המקרר. איילה
מתל״אביב ביקשה לתרום לי ספר, מישהו אחר
נתן מיספר טלפון, ואדון אחד מיפו, בשם שלמה
גרין, כתב מכתב אישי והציע לי לבוא אליו
הביתה, לקבל את הספר.
הענין הוא, שגם אבא שלי קרא בהעולם
הזה על יסוריי, ושלח לי את הספר הישן(איזור
חיוג תל־אביב .)1980 מאחר שאבא שלי ממילא
חושב שאני חייבת לו את החיים שלי (כמובן,
במידה מסויימת של צדק) ,לקחתי הספר ממנו,
כדי שלא להגדיל את חוג האנשים שאני חייבת
להם משהו.
ולמרות זאת תודה גם לכל האחרים שנחלצו
לעזרתי.

דניאלה שמי

תן לי פעם אח ת בבוקר ואחרי כל ארשה ותן לי
עוד פעם בערב -לפני השינה:
פלירט נותנת הרגשה נפלאה.
פלירט משחת השיניים בעל ת פעולה משולשת:
ו\/ו(מיאציד £סו ^ 0ץ ו^ )1לחטוי הפה למניעת דלקות,
ק(פלואור ח 0ט_וק) למניעת עששת,
( 0סידן ו\/וטו )0£1_0לחיזוק זגוגי ת השן.
פלירט כני ח ש נהדר, מלווה אותך שעות רבות.
נעים להיות עם מי שיש לו פלירט כי פלירט -
-רזגוזדזבד 11זוךג1־רד נזגסגס

אוי. רו צ ה

זזדגסי
טערנ טוי כעמ דן,

אליס ספורט הנעל הנוחה והגמישה
עם האימום האורטופדי, במבחר דגמים לכל הגילים
לסתם יום יום ולכל ענפי הספורט.
נעלי אליס ספורט עם שלושת הכפתורים הצבעוניים המזהים -
להשיג בחנויות הספורט והנעלים המובחרות.
המפעל: נוסבאום 29 בת־ים
אליס: נחלת בנימין 15ו ת״א, טל2 :ו8399
אליס: לוינסקי ו 6ת״א

חשבון נפש ^ יזהר אשרות

דחיית סטאו

7ה 7א

העיקו!
מבולבלים, חסרי ניסיון, לא הבנו את
הקשר בין חדרי־ההלבשה לבימה.
כשעלינו לבימה קיבלנו מכה!
כולם היו היסטרים, הקהל עמד על
הכסאות ושר את כל השירים שלנו. הם
ידעו את המילים בעל־פה, כשאנחנו־עצמנו
עדיין נאבקנו ללמוד אותם
בעל־פה.
היינו באופורייה טוטאלית ומתנו
מפחד. זה לא פחד שאפשר להסביר
אותו. הפחד הראשוני הוא לנגן בסדר,
לא לעשות טעויות.
וזה היה קשה לנגן בתנאים כאלה
של התרגשות כל״כן־ גדולה. זו היתה
התרגשות שלא היכרתי בחיים שלי.

התגלגל לתקליטיה ויאיר ואני החלטנו
להפיק אותו כזמר.
לא היתה לי כל שאיפה להיות
בלהקה. רציתי להפיק. אבי הוא
דיפלומט ומשך שנים רבות בילדותי
התגוררתי בצרפת, בקמבודיה, ביוון
ובאמסטרדאם. כשהייתי בתיכון, גרנו
בהולנד וניגנתי שם בלהקות. אבל
כשהגיע הזמן להתגייס לצבא, לא
רציתי ללכת ללהקה צבאית. לי זה
נראה שזה יכול להרוס בי כל כישרון
מוסיקלי, כל יצירתיות. התעניינתי
נורא במוסיקה. אז העדפתי להיות
עורך מוסיקלי בגלי צה״ל. בסופו של
דבר זה השתלם מאור.

א שמת ביום
איך החתיכה ההיא! תיסלם!
ונכנסים לאולפן. היינו עדיי
בסדיר.
אספנו שירים. לא היו לנ
אילתרנו עוד שישה שירים,
לנו עוד שיר אחד. התחלנו
את שמונה השירים שהיו לנ
זמן הסתובב באולפן יושי ש!
טכנאי. הוא הקליט שיר בשנ
ככה לעצמו.
נדלקנו על השיר ש?
קינאנו. השיר שלו היה הרבה
מהשירים שלנו, ואז אמרנו
שלא ניקח אותו איתנו. שוחו
הוא מצא חן בעינינו. הוא
מטיול בארצות־הברית ובו
ריקה, והוא ידע מה שהוא רו
שלנו לא היה ברור אם אנח
של להופיע בכלל, הוא מההת
שהוא רוצה להיות כוכב. ציו
להפקה.

אשחית בלילה
מה העניינים׳ תיסלם!
^ ה פשוט לא ייאמן! צה״ל יורד
( מהשוף, וב־ ,7במהדורת־חדשות,
מודיעים שתיסלם מתפרקת. הדברים
איבדו כל פרופורציה. לא ברור אם
שמיר יצליח להרכיב ממשלה, ואנחנו
הולכים להתראיין לכל ציבעי הרשת.
ואיך שאנחנו יורדים במדרגות, תופסים
אותנו מיומן החדשות ומראיינים
אותנו ליומן.
אחר־כך אני הולך להתראיין בזה
הזמן ודן מרגלית, שמראיין קודם את
השר בן־פורת, עושה סוויטש אדיר, כדי
לראיין אותי. באמת שאני לא מבין מה
קורה פה. יאיר בכותרת לילה מתמודד
מול מעריצה. אני מבין שעורכי
החדשות זקוקים לקצת ״צבע,״ אבל
כשצה״ל יורד מהשוף?
נראה שבכל זאת עשינו משהו
לאנשים, אחרת אני לא יכול להבין את
ההיסטריה סביב הפירוק שלנו. ואני
אומר את זה בשיא הכנות, אולי נשארנו
באיזשהו מקום נאיבים, כמו שהיינו
בהתחלה, וקשה לנו לתפוס שאנחנו
בעצם ״ניוד.
איפה היתה ההתחלה? אני זוכר את
ההופעה הראשונה באוניברסיטת
תל־אביב. בלי פירסום בעיתונים. לא
ידענו אם יבוא קהל או לא. לא ידענו
מה הולך להיות. בסוף נשארו איזה
מאתיים איש בחוץ. זה היה הקהל הכי
מבוגר שהיה לנו אי־פעם, קהל של
סטודנטים.
אם אני זוכר משהו מההופעה הזאת?
הייתי כל־כן־ עסוק בעניין של ההופעה
עצמה, הייתי מפוחד עד מוות — רק
לא לטעות, רק לנגן נכון. אני זוכר
שראיתי אנשים רוקדים, מבסוטים.
אחר־כך הלכנו לבית של אמנון צבן
והקשבנו לקאסטה שבה הקליט את
ההופעה. היינו המומים, העברנו את
הקאסטה מאחד לשני. באמת הקהל
היה מבסוט.
אחר־כד הופענו בחיפה. היינו

שיממן א>
ך* קלטנו

עטיפת תקליט — ״תיסלם״ *2
בא לך לאכולי תיסלם!
אתה מרגיש בכל הגוף שיכרון כזה,
מלווה בפחד. האדרנלין זורם בדם
בצורה היסטרית, ואתה מאוד ספירי.
זה היה מצב נדיר, תיסלם לא היתה
על הבימה מעולם קודם לכן, וכבר
נפלה להצלחה היסטרית. לחקות
בחו״ל שנופלות על הצלחה משתפשפות
קודם, מופיעות בערי־שדה,
במועדונים.

״מנו לי
מקגרול!׳
ן* כל התחיל מזה שיאיר ניצני
\ 1ואני עבדנו בגלי צה־ל. יאיר
כטכנאי ואני כעורך מוסיקלי. דני בסן
השתחרר אז מלהקת חיל־האוויר והוא
בא לתחנה להקליט כמה שירים, עדיין
במסגרת הלהקה שלו. וככה הוא

הקלטנו שני שירים עם דני. עם
יאיר עבדתי ארבע שנים ביחד, ועם
השנים השתנה סגנון העבודה. בהתחלה
עשינו הכל יחד. השיר הראשון
שכתבנו, תנו לי רוקנרול, התחלק כך,
שיאיר כתב טקסט ואני מוסיקה.
אני הייתי זורק יותר אקורדים, הוא
יותר מילים: הלכנו לאולפני קוליפון,
אספנו עוד כמה חבר׳ה, והשיר היה
להיט.
דרך־אגב, יאיר ואני קראנו לעצמנו
בשם יוסי ויוסי, כי היינו עדיין חיילים,
ואני שירתתי בתפקיד מאוד רגיש של
עורך מוסיקאלי, אז לא רצינו שירננו.
אחר־כך, דרך ידיד משותף התקשר
״מימין: דני בסן, יושי שדה (ללא
חולצה) ,ס מי אל מקייס, צול׳ ,יזהר
אשדות, יאיר ניצני.

איתנו אבי פרץ. הוא רצה שנעשה
הפקה מוסיקלית למני בגר, שהיה אז
אלמוני.
בשעות האולפן של מני מצאנו
שעות הקלטה לדני. מישהו אמר לאבי
פרץ שתנו לי רוקנרול הוא שיר
מצויין, והוא היה אז בעניין חו״ל.
הקלטנו את השיר באנגלית ואבי
לקח אותו לפסטיבל מידאם. אז גם
חיפשנו שם לחברת ההפקות שלנו.
עדיין לא חלמנו על להקה. המילה
תיסלם היתה אז מילה מאוד פופולרית
בסלנג שלנו. מה העניינים? תיסלם. בא
לך לאכול? תיסלם. איך החתיכה ההיא?
תיסלם. אז זהו, החלטנו על תיסלם
הפקות. ניסינו את זה בטלפון. היינו
עונים: תיסלם הפקות, שלום. וזה עבד.
בקיצור, אבי הצליח למכור את
התקליטון, וצמד המפיקים הידוע
יאיר־את־יזהר מפשילים שרוולים

תקליט

ו 1בכלל לא חשבנו על הא
ויזהר, צמד המפיקים. אני מ|
זה כי זה היה נורא מצחי
בסך״הכל בני עשרים והרגש!
מספיק לדרוש מיקס בלוס־אנ
לא יודע מאיפה היה לנו
והחוצפה. זה היה סיפור של
דולר, אבל היינו באופוריה.
לא שהתרגשנו מהעניין ע
לאמריקה, אלא מהעוברד
הולכים לעבוד באמריקה1 .
הכי מדהימים.
היום מותר לגלות שלאבי
שותף סודי בשם גרוסמן, מה :
לגלות, אבי פרץ מכסימום י׳
מישהו.
הגרוסמן הזה היה תופעה:
23 עד ,28 תלוי ביום ובסין
גרמני־יהודי, שאבא שלו, כנו
עשיר. כל מה שאני אספר ׳
בסימן שאלה, כי אני באמת
היו לגרוסמן מכונית מרצדס
— משהו מהסרטים. אבי ה
הקלטות והוא אמר שהוא מ?
כמה שאנחנו רוצים.
הוא היה, כנראה, מתופף
כי תמיד הסתובב עם מקלו

יך מעמוד )39
;ית. הוא גר בשרתון בתל־אביב
:טון בירושלים, והיה מין מיליונר
ראוואגנטי כזה. משהו בסגנון:
יי חבר׳ה, אי וויל טייק יו טו דינר,
ו יו וואנט טו איטי״ ,ואז היינו
ס למיסעדה סינית, אחת
*רות בתל־אביב. נגנבנו, מצאנו
:ר שיממן אותנו. והוא באמת
את כרטיסי״הטיסה לי וליאיר
לנו ויזות. אני לא רוצה להמעיט
י של אבי. גם הוא השקיע המון
ענו ללוס־אנג׳לס כשבכיסנו אלף
שגרוסמן נתן לנו לבזבז,
ם הראשונים, וכשהכסף היה
להגיע כל רגע. אני רק השתי,
ויאיר קיבל חופשה מיוחדת
דש, מהצבא.
!בועייס הראשונים בלוס״אנג׳לס

ובצדק, על החברה שמסתובבים
מלהקה ללהקה. רצינו שמות חדשים
בלי ניסיון. הראשון שהגיע אלינו היה
סמי אלמקייס.
סמי הוא טיפוס! הוא בא מקריית־מלאכי,
היה בן 20 וכבר היה לו ילד
והבת השניייה עמדה להיוולד. הוא היה
נגן־חתונות, מתופף מבריק. שמענו
המון מתופפים, אבל כששמענו אותו
אמרנו — זהו זה.
יאיר נזכר, שכשהיה בגרעין נח״ל,
הכיר באסיסט בשם צוף. את רוצה
לדעת את שמו האמיתי? אני לא בטוח
שהוא יאהב את זה, נו, טוב, אם כבר
עושים מכירת חיסול, אז עושים, שמו
הוא יצחק פילוסוף.
הלכנו לצוף. מצאנו פריק צעיר
באיזו דירה בתל־אביב, בכלל לא בכיוון
שלנו. הוא היה ממש פריק עד הסוף.
הוא ממש לא אהב את המוסיקה

אותן בכוונה. לא היינו מודעים למעמד
החדש שלנו.
אני זוכר שעשינו פאשלות עם
פועלי־הבמה. היינו רגילים להרכיב
ציוד בעצמנו. פיתאום איזה שבעה איש
עובדים בשבילנו. מפרקים, מסדרים
לנו. לא ידענו איך להתנהג עם פועלי־הבמה.
פיתאום
הגיעו מסביב הדים שמאוד
לא אוהבים אותנו, שאנחנו ילדים
שחצניים.

איזה רכלן, נדמה לי שמהעיתון שלכם.
בטעות ניתזה עליו טיפה מהקפה שלי,
ואז התחילו להפיץ שמועות, שאני
שופך קפה על עיתונאים.
עיתונאי אחד, פשוט אידיוט, לא
מבין על מה הוא כותב, גם איתו היה
לנו עניין. יש היום אינפלציה של
עיתונאים. יש כל־כן־ הרבה עיתונים
וכל עיתון צריו כתב־בידור, אז כל אחד
נעשה כתב־בידור. יש מעט מאוד
עיתונאים מיקצועיים. כל מיני לא־

משהו כמו 300 דולאר. בשאר ההופעות
לא ראינו כסף. בהתחלה נגנבנו על מה
שקורה לנו, היינו כל־כך דלוקים, שלא
חשבנו על הכסף.
אני לא חושב שגנבו אותנו. חלק
מהדברים לא נסגרו עד היום ואף אחד
מאיתנו לא היה חכם דיו לעשות
תחשיב. מצאנו את עצמנו בחובות
איומים. ואז ביקשנו להפסיק להופיע.
מצאנו את עצמנו במצב קשה. לא
ידענו לאיזה כיוון ללכת.

;״נו דדם, נ סו הנר!
רגו 1שהפסקנוווהו!!יע^
תתירו לוווכוח אוחונוי
כמה החיים קשים וכל הזמן
נו שאנחנו לא יכולים לעמוד בזה.
,ו אולפן של מאה דולאר לשעה,
נו לאבי. אמרנו — מה זה משנה?
דולאר? תאמין לנו, זה הכי טוב
בקיצור, שלח לנו כסף, צריך
מיקדמה. התקשרנו לגרוסמן,
ומן אמר או־קי, אין בעיה.
קי, או־קי והכסף לא מגיע.;נו לגרוסמן כל יום, והתשובה
:לנו היתה :״מה אתם דואגים
אם דה מאן הוא פאייס.״ בקיצור,
צלח לנו שני צ׳קים של איזה בנק
יצי. כל הזמן היה לי ענינים עם
ם שווייצים ומיספרים סודיים.
ים לא חזרו, הם לא היו קיימים
זר־כך גרוסמן נעלם, ובשלב יותר
ור שמענו שהוא נכנס לבית־סוהר,
:גללנו, אלא בגלל מעשים יותר
יים.
וז חזרנו לארץ והחלטנו לה־להקה.
היינו צריכים מתופף ד
׳סט. היו לנו המון ריעות קדומות,

שעשינו, אבל אמר — מה יש? נלך על
זה כמו על טריפ. התחלנו לעשות
חזרות באיזה מרתף בשדרות בן־גוריון.
ישבנו כל היום וניגנו, עברנו לברברים
והוצאנו שירים לרדיו. העניין
התחיל לזוז, ואנחנו עדיין במרתפים.
לא כל-כך ידענו מה קורה מסביב, ואז
פיתאום התחלנו להתראיין, רדיו,
טלוויזיה, באלאגן שלם.
עברנו לרישפון, עם לואי להב, והוא
הפך אותנו ללהקה. פיתאום, ברישפון,
התחילו להגיע מעריצות. בוקר אחד
באו שלוש בנות, ככה בנות חמש־עשרה,
עם כל מיני כתבות שהיו עלינו.
זה היה נורא סימפטי. לא תארנו
לעצמנו עד כמה הסימפטיה הזאת
תיהפך בשלב מאוחר יותר למשהו
מנדנד.
אחרי שבוע באו עוד כמה בנות.
נחמד. ואז פיתאום התחילה ההיסטריה.
די, מחקתי לעצמי את התקופה הזו. אני
זוכר אותה באופן עמום. היינו גנובים.
קרו לנו דברים. אני מתאר לעצמי
שעשינו המון פאשלות. לא שעשינו

קבל מעריצים בהופעת ״תיסלם״
יבוא קהל? לא יבוא?
פעם, יאיר ואני נכנסנו למשרד של
אמ״י ואמרו לנו בואו, תהיו חברים
באיגור־האמנים. אמרנו לא רוצים
להיות. אנשים בברנג׳ה נפגעו,
והתחילו להפיץ אגדות ושמועות.
ישבה שם איזו מזכירה, שהיא בעצמה
זמרת, ומאוד נעלבה.
לא התכוונו! היינו ילדים, בסך־הכל.
והעיתונאים -דיברנו עם כולם. מי
שרצה, דיברנו איתו. אבל גם בעניין
הזה הפיצו עלינו שמועות. אני זוכר
שבאיזו מסיבת עיתונאים ישב לידי

אשרות בהמתנה(על גשר הירקון בתל־אביב)
לא יודע לאן כל אחד הולך

מבינים מרשים לעצמם לכתוב מה
שבא להם.
ובכלל, מגיע שלב טבעי שבו, אחרי
שהעיתונאים מעלים אותך למעלה, הם
מורידים אותך, אז העיתונאי ההוא כתב
כתבה בשם השקר של תיסלם. ניגנתי
בגיטארה חסרת חוט, כך שיכולתי
לרדת לקהל, אז העיתונאי כתב שאני
עושה את עצמי מנגן ושיושי עומד
מאחורי ומנגן במקומי.

צריד לסגור
את ההגות

ך* יינו כל־כך תמימים שכל מיני
\ 1בחורות פיתו אותנו. אתה פוגש
בחורה, נדלק עליה, פיתאום, אחרי
שבוע מסתבר לך שהיא גרופי יותר
מתוחכמת, ושהמניעים שלה להיות
איתך הם המניעים של גרופי, להתקרב
ולהיות חלק מתיסלם.
למעריצות של תיסלם אין מודעות
מינית, הן, בסך הכל, ילדות. יש להן
מטרה להגיע לכוכבים, להיכנס
למעמד התל־אביבי. אבל, היותר
מבוגרות שבהן, זה משהו. אתה נתפס
על בחורה. פיתאום, אחרי שבוע, אתה
מגלה שהיא בעצם דלוקה על תיסלם,
לא עליך.
היו מגיעות בנות מהפרובינציות,
שמתות להיות ״אין״ .לי, עצמי, זה קרה
כמה פעמים. חשבתי שמצאתי את
אהבת חיי ופיתאום הבנתי שזו שטות,
שהבחורה בעצם רוצה, דרכי, להיות

בהתחלה אהבנו ללכת ביחד
למסיבות ולהרגיש את הכוח שלנו.
כלהקת תיסלם הלכנו לכל המסיבות
בעיר, אבל יצאנו מזה נורא מהר. לא
היינו בברנג׳ה, ועד היום אנחנו לא
בברנג׳ה. לא אהבתי את המסיבות
האלה ואת כל מה שכרוך בהם. הרגשתי
שמה שקורה הוא ניהיליסטי. אנשים
על ריק, על אוויר.
בסוף סיבוב ההופעות של ספטמבר
81׳ הסוס נגמר. פיתאום גילינו שאנחנו
לא מרוויחים כסף. בהופעות הראשונות
הרווחנו 30.000 לירות בחודש, שזה

ברגע שהפסקנו להופיע, לאיזה
תקופה של ארבעה־חמישה חודשים,
התחילו לשכוח אותנו. התחלנו לעשות
חזרות שהיו מאוד לא פוריות. היינו
בדילמה מבחינה מוסיקלית, רצינו קהל
מבוגר יותר, אבל לא רצינו לוותר על
נוסחה שעבדה.
התחלנו להבין שלא ראינו לירה
והתחלנו לחפש מי אשם, ואז התפוצץ
העסק בינינו ובין אבי פרץ. הבנו שזה
לא זה ובסך הכל לא היינו מרוצים
ממנו.
בסוף תקופת הנפילה, במאי ,1982
גמרנו חזרות והחלטנו להקליט. כינסנו
מסיבת־עיתונאים להגיד — אנחנו
כאן! היינו נבוכים. זה היה מאוד מוזר.
למרות ההצלחה שהיתה לנו בעבר,
היינו מאוד חסריעיסיון. זה היה יותר
גרוע מלהתחיל מחדש.
היה לנו מישקע והרגשנו די רע
במסיבת־העיתונאים הזו. התקליט
הצליח. לא כמו הראשון. הראשון מכר
.70.000 זו תופעה. השני מכר ,15.000
שזה בהחלט טוב.
התחלנו להופיע, וזה היה קשה
מאוד. בא מעט מאור קהל והיינו ממש
בדיכאון. איכשהו עברנו את החורף
והחלטנו להקציב לעצמנו זמן. הבנו
שזה לא זה. אין לנו אינטרסים
משותפים. צריך לסגור את החנות.
סיפרו שהלכנו מכות? בחיים לא
הלכנו מכות בתיסלם, ולא היו מכות
בין יאיר ודני. אני לא יורע מאיפה
הסיפור הזה. אם יש תת״קבוצות
בתיסלם זה דני ויאיר, הם חברים הכי
טובים.
ביני ובין יאיר היה, לאורך כל הדרך,
קשר מיוחד, גם בתקופות קשות, והיו
תקופות קשות. אבל יש איזה
מכנה״משותף, רק שלנו והוא מאוד
חזק.
מובן, שהיו מאבקים של כוח בין
יאיר וביני לגבי דני. היה נתון קבוע,
שהוא הזמר והוא המוביל. הוא היה
הפרונט ונתנו לא קרדיט. אבל הוא לא
מיק ג׳אגר, הוא לא כותב, הוא שואו־מן
מצויץ, מיקצועי לחלוטין, יש לו
כאריזמה והוא שולט על הבימה
ובקהל. אני לא.

לא היו מכות בתיסלם בחיים!
היחידי שיכול היה ללכת מכות זה סמי,
שיש בו המון אנרגיה אצורה, אבל גם
הוא לא הלך מכות.
וכל הסיפורים האלה על דני שפירק
את הלהקה — כדאי להבהיר אותו
פעם אחת ולתמיד. לדני יש בית
בקריית־גת. הוריו נפטרו והורישו לו
את הבית. דני רוצה להתחתן עם
החברה שלו, שהיא כעת בצבא. אין לו
כסף. דני חשב שיהיה לו יותר זול לגור
בקריית־גת. איך הוא הכיר את החברה
שלו? הוריה שכנים של צוף.

^ אס לפרוש -
^ אז בשיא!
^ ני לא יודע אם אני רשאי לדבר
על הטרגדיה שעברה על צוף. אבל
אם את כבר שואלת. צוף עבר תקופה

ניגנו בחתונות ואילו הגרעין של
תיסלם הוא הרבה יותר קוסמופוליטי.

^ 4כמו בית־ספר,
פמוהממה
^ ל־אביב היא המקום שהכי
4 1מבאס להופיע בו. אנשים פה
סנובים. הם כבר ראו הכל. מבחינתם
תיסלם לא מחדשת שום דבר. אבל
כשתיסלם באה לנתיבות, זה חגיגה
יומיים לפני ושבועיים אחרי.
אני אוהב להופיע עם קהל שהוא
בעניין ויש לנו כמה מעוזים, בעיקר
בקריות, בדרום ובירושלים.
כעת הכל נגמר. תיסלם מתפרקת.
אני יודע שזו תקופה שלא תחזור.
אנחנו עדייו לא יודעים לאן כל אחד
הולך, לא מדברים על זה אחד עם השני.
אבל אפשר לנחש. אני בטוח שנעבור

אינטליגנטי. נעים־שיחה, פ ת 1ח
ן• זהר אשדות הוא כוכב להקת תיסלם, כך ניתן
להתרשם ממישאל מיקרי בין מעריצותיה השרופות
של הלהקה.
תיסלם הפכה לתופעה בשדה הבירור הישראלי.
הלהקה הצעירה הזו, שחברים בה יזהר אשרות, יאיר ניצני,
דויר (״צוף״) פילוסוף, יושי שדה וסמי אלמקייס, היתה
תחילתו של חזיון היסטרי, החוזר ונשנה בהופעות של
להקות וזמרי רוקנרול בארץ.
״אילולא תיסלם,״ אמר יזהר אשרות ,״לא היתה
מתאפשרת ההיסטריה סביב רייוויד בתזה.״
בכך אולי הייחוד של הלהקה. קשה לומר שחברי
תיסלם הם מוסיקאים מעולים, קשה עוד יותר להגדיר
אותם כנגנים מצטיינים, אך בלי צל של ספק, הצליחה
תיסלם להעיר משהו רדום במוסיקה הישראלית ומשהו
רדום בליבותיהם הפועמים של מעריציה שגילם נע
משנתיים עד . 17

יזהר אשרות, בנו של דיפלומט ישראלי, שירת בעורן
מוסיקלי בגלי צה״ל, יחד עם יאיר ניצני, ששירת שו
כטכנאי. בגלי צה״ל הם יסדו את הלהקה הפופולאריח
שאיש לא שיער את מידת ההצלחה הצפוייה לה.
להקה זו ידעה עליות וירידות. היתה תקופה שבו
סיחרר הפירסום את חבריה, והם נהגו כילדים שחצנייב
העליבו עיתונאים, העליבו אמנים אחרים והלכו לאיבוו
בתוך האופוריה.
בחשבון־נפש גלוי״לב, מגלה יזהר אשרות כי החבר!
היו מודעים לפאשלות שלהם.
בסך הכל הם היו חיילים בשירות סדיר שנקלע
לאור־הזרקורים, שקצת סינוור אותם.
אשדות הוא צעיר אינטליגנטי, נעים שיחה, פתור
המבין היטב מה קרה לו בלהקת תיסלם, על הטוב ועי
הרע שבה. הוא חולם להמשיך כיוצר, ואין ספק שהו?
יצליח גם כעצמאי.

משבר נוראי, כל אחד בצורה אחרת.
כשאני רואה את ההיסטריה הזו
בעיתונים, בטלוויזיה וברדיו, אני אומר
— רגע, אנחנו באמת מתפרקים או
שזה תרגיל של יחסי ציבור.
אני יודע שאם בנזין היתה
מתפרקת, זה לא היה אותו סטוץ. אני
חי את עצמי 24 שעות ביממה. אני
כותב כל הזמן. כתבתי שיר לאסתר
שמיר. אני חושב שאני הולך לכיוון
הפקה מוסיקלית.׳זה נעים מאור להיות
סטאר, אבל זה לא העיקר.

יאיר, לעומתי, בכלל לא ר
להיות אמן סולו, ואילו צוף ימשיך י
ויכתוב בקצב האיטי שלו. רק
יחזור לנגן בחתונות. הוא לא 1
לעניין הזה של סטאריזם ותל־אביב
לו אשה ושלושה ילדים, שהוא צ
לפרנס, ולכן הוא גם היה היו
מבינינו שהיה שכיר וקיבל משכז
גם כשאנחנו לא ראינו לירה.
זה שהוא היה חריג בתיסלם ר
את הבעיה שלו. הוא איש חריף1 ,
אינטליגנציה גבוהה, ולכן הוא מ

אשדות בפעולה
אמרנו: הופה!
נורא קשה, היו לו כוחות על־אנושיים
ממש. החברה שלו חלתה במחלה
ממארת והוא בילה באולפן ובבית־החולים
נון־סטופ. אני לא יודע איך הוא
הצליח לעשות את זה.
זה היה קשה מאוד. יומיים אחרי
ההלוויה נסענו לחזרות באילת. זה היה
טוב שלא ביטלנו. זה היה קשה גם
בתוך תיסלם. כולנו עברנו עם צוף את
הטרגדיה.
אז התחיל להתבשל בנו הרעיון של
להיפרד. לא הרווחנו הרבה כסף. כל
אחר משך לכיוון שלו. אבל מה,
החלטנו שאם לפרוש, אז לפרוש בשיא.
החלטנו לצאת לסיבוב הופעות בקיץ,
וזה היה פנטסטי.
אם יש לי חברה? כן, יש לי חברה.
הכרתי אותה במסיבה לפני שנה וחצי.
מה פיתאום מעריצה? הייתי יכול להיות
חבר של מעריצה? החברה שלי גמרה
עכשיו פילוסופיה וספרות.
לאף אחד מאיתנו אין חברה־מעריצה.
קודם כל, הן צעירות מאיתנו
בעשר שנים ובמנטליות — במאה
שנה. אני יודע שאמנים אחרים יוצרים
קשרים עם מעריצות, אבל תיסלם היא
להקה שונה.
את שואלת אם פחדנו מבנזיף
האמת היא, שניסינו להתעלם מהם. הם
יצאו בתקופה שהיינו בחוסר־ביטחון
נורא. הם באו במין מכה אדירה כזו של
יחסי־ציבור ורדיו ועיתונות. שזה
הפחיד אותנו מאוד.
הקרח נשבר מהצד שלהם. יעקב
גלעד, המפיק, הציע לנו לעשות
תוכנית־רדיו ביחד. בסיבוב האחרון,
אירחנו אותם והבנו שהם ואנחנו זה שני
עולמות. הם יותר מבוגרים מאיתנו. הם
מהקריות, ויש להם מנטליות שונה. הם

אשדות בהרהור
כן, יש לי חברה
דני, למשל, לא יכול בלי זה. הוא
זקוק לבמה. אני יכול בלי. יושי גם הוא
בעניין יצירה. יאיר, אני מתאר לעצמי,
גם הוא יפנה לכתיבה והפקה
מוסיקלית, ואילו סמי יחזור לנגן בחתונות.

באגו
מפיגים,
ויצאנו מפיגים

אשדות בנגינה
לא ראינו לירה!

בעצמי רוצה לעשות מוסיקה
\ £ש לי ולבצע בעצמי.
ארבע השנים של תיסלם נתנו לי
המון ניסיון. זה היה כמו בית״ספר, כמו
חממה וכשאני אצא מתיסלם זה יהיה
דבר אחר לגמרי. פיתאום לא יהיה לי
עם מי להתחלק. אני אהיה לגמרי לבד.
לא, אני לא פוסל אפשרות להופיע
כשותף בלהקות.

בעייתי וכל הזמן יש לו צרות. בס
חצויה לגמרי. הוא מקריית־מלאכי1,
עולם לגמרי שונה מדיזנגוף.
כמה שהיינו כוכבים, לא. ר*
לירה. תיסלם קיבלה מבנק לאו
עם חתימת החוזה איתם, סכום
50.000 דולאר. חלק מזה הלך
משכורות, והרוב על חובות וכסף ל:
פרץ.
אולי בסוף החודש הבא נצא עם נ
לירות, כדי למשוך עוד איזה הו
חודשיים.
יש זמרים שבונים וילות1 ,
מצליחים פחות מאיתנו. אנחנו ב
ללהקה תפרנים ויוצאים מג
תפרנים. אולי זו המנטאליות ש
לאהוב את מה שאנחנו עושים ולק
עם זה עד הסוף. ולמרות שלא הרוו:
כסף, לא יכולנו לעשות שום
ולשנות, כי היינו תמימים.

^דרה סויססוה מסווה באזורס־ת סויסאוה־ ניחשו לחחס־ו או .
•הורס בעברת נזושה 81א זאב 3״ק 50111 .ון ושיס1.־ 0או דוויא

י ראשון שצייר קריקטורות (יותר
!חברתיות מאשר פוליטיות) לעיתונות, היה
צרפתי אונורה תמייד״ בתחילת המאה ודעו.
עיני רבים חוא נחשב גס היש לאבי הקריקטורה
פוליטיתחברתית. עבודותיו, שברבות מהן
דגש על שופטים פרקליטים תובעים ונתבעים,
מארות לשכות רבות של עורכי״דיו בעולם
:ישראל.
אפשר לפתוח עיתון ולא לשים לב לכתבה
;סויימת אי״אפשר לפתוח עיתון ולא לראות את
קריקטורה המתפרסמת בו. למעשר״ אין הבדל
ין קריקטורה לבין מאפר רגיל בעיתוז, מלבד
שני באמצעי הבימוי. מצד אחד תיאור מצב
זבעת דעה אישית מנוסחת במילים ומצד שני
ותו ושיבר, אבל מצוייר.
כמו הרבה דברים אחרים גם הקריקטורה לא
ומצאה ביום אחד, אלא התפתחה מן הציור.
הגע שהמציאו את המצלמת איבד הציור
מלווה את המילה את ערכו.
הצילום יותר סדוייק ויותר אמין. אז חיפש
ציור בעיתונות דרך חדשה — ומצא את מקומו
קריקסווד -שאינה תיאור ויזואלי־אובייקטיבי,

אלא מבטאת התייחסות או עמדה מסוייסת
למתואר.
כד נולדה הקריקטורה הפוליטית כמאמר
מצוייר.

הצודק, והכאב. משך השנים ושדיר
הניסיון להעביר אוו המסד בצודה ברורה כל-כך,
* 1החשיבות מהאמצעים האמנותיים לדעה זו
הסכימו רוב הקריקסוריססים שעמדותיהם
מופיעות כעמודים )מיד״ רובם אבדו. שבראש
סולם התכונות הדרושות לקריקטוריסט סוב
עומדת השקפת עולם ברורד״ אוזד״כך ראייה
עיתונאים חוש־הופור ולבסון׳ היכולת לצייר
היטב.
מלם בעלי דעה מאוד בחדר״ אבל דם
מעורבים בפוליטיקה בעיקר באופן רג ש
ואינסטינקטיבי.
מווך הבנת מו ח שיש לקריקטורה הפוליטית
נעה העולם האז אל חמשו הקריקטודיססיס
הידועים ביותר בארץ וביקש מכל אחד מום
לבחור * 1העמדה שלו, הסיסיכה ביותר, לפי
דעתו. לשמי את השנה החול*;.
רובם אמרו, שאינם יבולים למצוא עבודה אחת

שתשקף את השנה מלו־״ ובמגמה למצוא
פכנדדמשותף ום בחרו את העבודה הקרובה
ביותר לליבם והמתייחסת לשה תשמ״ג. ואולי
טוב שכד ע ש. וכעת במבט מלל על כל

העמדות, פרושה ל שינו שאתש רג מזוויות
את השישה אגו פוגשים במעס יוגדיוס מרתון
ומשך הזמן לומדים ל מי ד את השקפת עולמם
ואת חוש־ההומור שלוש! מי הם, מנייז צמחו, במח
הם מדיוז
ר שת הריבוד לצחוק ולכאב.

זאב פרקש:
שמאלה מהמרכז

זאב

י י • ידוע והוותיק בץ הקריקטוריסטים
! 1הפועלים כיוס בארץ הוא זאב פרקש מהארץ.
סיפור חייו. המתפרש על שי 60 שד״ מרתק
וקצרה היריעה מלספר א תו כאן.
הוא נולד בהונגריה• בגיל גו החליט להיות
עיתונאי ונגיל 15 הוציא עיתון נכפר הולדתו.
לדבריו, היה הצייר הכי גרוע בכיתת אבל אהב
לקשקש פרצופים כשהגיע הזמן ללמוד מיקצוע
למד נגרות מ ש עמיתו דוש) .הגיע אקנה ביז
ומצא עמדה כנגר.
אבל יצר קישקוש הפרצופים לא חדל.

בעידודו של חס־ החליט למות את רגליו בין
מערכות העיתונים ולנסות למכור גיור. חיים
זרוק. עודד עיתון העולים ממוקד. אומר, ודיה
הראשון שנעה מנעו עמדה ואתר־כר עזריאל
קרליבר ממעריב וכד. תוך שבוע, היו שמונה
עיתונים שהומיגו אגלו עבודות.
ב־ 1962 עבד לוזארץ, ושם הוא עובד עד היום.
מיום בואו ימה פורסמו קרוב ל־ 30 אלף
קריקטורות שלו. ה קו הפוליטי שלו התגבש רק
אחרי מילחמת ששת־הימים, והיום לפי הרגשתו,
הוא קגת שמאלה מוסרם. הארץ בדיוק מתאים
לו מבחינה וו.
ט ג מי סבמבטש גי. לזאב לא היה קל
לבחור את הקריקטורה שתייצג אותו.
קודם בחר המש מתוך כולד עתיים בנושא
למוז, אות על מותו של שמחה ארליך, אחת על
מנהיגותו הדועכת של מנחם בגין ואת וו המוצגת

שיכולה
?דיקטורה
דעתו. לפי כאן. סאחד שאץ,
לשקף את השנה מלת הוא בחר קריקטורה
ששמה את משדה על סוף השגר -בגין השאיר
את מלם עם המיכגסיים למסת הוא אומר, וזה
מושא המרכזי של ומנת במובן חוץ ממילחמת
למון.
גם מבחינה גמדית היא שבה בעיניה.תמיד.

מושייק

סושיק רק(.מושילך) :שיח הנא האחראי העיקרי לטרגדיה
פוליטית על שביתת תופרי הפחמקאות כדו
נס־־צמנת אמן.
כל הזמן באבסורד. למושיק לא הי
שום בעיה לבחור אז הקריקטורה שתייצג או
כאן. לפי דעתו, ונושא הגדול מכולם ורגז
מכולם הית ללא ספת מילחמת ל מון והמו
ששולם בחיי־אדם. כדמותו של שדון ונא ח
את האחראי ועיקרי לטרגדיה הזאת
כמעט 60 אחוז מעבודותיו השגה עסקו בנו׳
לבנון. .להיות קריקטוריסט פוליטי בישראל
לחמת כל הזמן באבסורד. כאיש מיקצוע או
מחכך את הידיים בהנאה על השפע הבלתי־ח
של גירויים פוליטיים. אלא שאותם הגידו
ממש הם טרגדיה אישית של אזרח י שס
ואדם׳.
שילה להמשיך להיות קריקטוריסט פוליטי, אכל
להגיע למצב שבומכליוסאדזד לצייר קריקטורה

יעקב שילה(.עררה הימרר עדיין סוכר
במבט עני אני מוגא פגמים כעכודותי, כאלה
שבלהט העשייה לא הרגשתי בהם*.
בדו־ד־כלל אין הוא מדוגה מהדברים שעשה
בעבר והוא מוסיף.:אם יש דבר מתר מת מהעיתון
של אתמול, זו הקריקטורה של אתמול׳.

^ מושיק או:
^ המתדגס
ך• קריקטוריסט של דבר, סושיק לין, הוא
! 1הגעיר שבחבורת הוא נולד בקיבת
נגר־סירגי, שליד רחובות לפגי 33 שנית והי שם
עד המת לש־ ארבע שנים בבצלאל ואילו היה
לומד עט עוד ענ ת היה נחשב המם בוגר
בצלאל.
בעבודתו בדבר הוא מגשית למעשת את
והיום ילדותו. את שכרו הוא מכניס לקופת המשק
ובתורנומת שלו הוא מדריך בחוג לרישום וממונה
על הכרזות והמודעות של חדר־האוכל.
הוא מעורב בפוליטיקה מתר באופן ריגשי
מאש־ מיקגועי. הדברים מכאיבים לו והוא
מתרגם את הכאב לציור. לא מומו ומם על ומזה

עם סינדיקט אמריקאי, שיפיץ ענודות שלו
בנדסססג עיתונים בגפודאמריקה — מה
שקוראים בארץ.פרץ החוגת׳
אין לו חלומות להיות צייר. החלום שלו הוא

יעקב שילז
בלי פקודי

ך* קריקטוריסט הקבוע של מעריב
1 1מאז נסע דוש ללונדון כדי להיות ניסו
(וזמשך בעמוד 4

• מעמוד 143
י — הוא יעקב שילה בן דד .46 הוא נולד
,היה קבין בשירית ולמד בבצלאל
ז שימושית, תוך התמקדות על איור
טורה.
עריב הוא נמה מחופש־פעולה מלא.
ו, עורר העיתון מתעדב רק כשהעובדות

:ונות. הדעה הפוליטית היא שלו.
משקיע המון עבודת קריאה ולימוד
מחשבה וקביעת עמדה נחרצת שבלעדיה
י דעתו קריקטורה טובה. .נבון שאי־אפשר
יעצמו פקודת היום בשעה שלוש תהיה
.זו הסיבה שיש קריקטורות טובות יותר
פחות׳.
:ודה קלאסית. שילה בחר את
!טורה המציגה את היטלר שעדיין מוכר את
עם נימה של נוסטלגיה לתקופה ההיא, כי

זאב יפה(.זיק־) :האורח ליום ההולדת: סמל 517 חללי רסק
דעתו, את השנה האחרונת. צריך לזכור
שקריקטורה היא לא תמיד רק הצחוק הרגעי.
לפעמים אחרי הצחוק אתה חש את המרירות של
התקופתי

זאב יפה:

^ קריקטוריסט הבית

ך ייריקטיריסט הבית של העולם הזה הוא
א | ז י ׳ ק (ראשי־תיבות של זאב יפת
קמקטוריסט).
בן ,57 יליד לטבית שרכש את השכלתו
בגרמניה. למד ציור באקדמיה המפורסמת
באוחאוז בדסאו. בגיל צעיר מאוד ומחיל לכתוב
פיליטונים לעיתונות הגרמנית הסוציאליסטית,
וצירף להם ציור, איור או קריקטורה.
הוא עלה ארצה כדי ללמוד בבצלאל וחזר
לגרמניה כדי לעסוק בעיתונות. ב־ 1934 עלה
שוב והצטרף לגבעת־ברנר. כמו מלם היה חקלאי
בהתחלת ורק אחר־כד החל עוסק בסיקצועו.
הוא ממשיך לכתוב לעיתונות הלועזית בארץ
(תחת שם העט זי׳׳ם־זאב יפה, מאמריסט• ומשנת
1979 הוא הקריקטוריסט הקבוע של העולם
הזה.
תקופת טרגיי־קומית: למרות שהקריק־טורה
שבה בחר זי׳ק, התפרסמה כמה ימים לפני
סוף השנה שעברת לא היה מוכן לבחור אחרת
בתקופה טרגי־קומית כמו זו הוא חושב שרק
קריקטורה טרגי־קומית תמחיש את הרגשתו
בשנה החולפת. האורח שבא לחוג את יום הולדתו
ה־ 69 של בגין הפך הסמל של 51771 שאינם
יכולים להשתתף ביום הולדתו ה־ 70 של
ראש־הממשלה המתפטר.

רענן לוריא(״לוריא־) :בגין(על הטבח) :לא שסע, לא ראה. לא דיבר על הטבח
גיש מאוד לענית הגרמני והעבודה ניראית טובת טרן עצמו פירסם את הקריקטורה הזאת
פירסומה במעריב.

מאיד דמו:
>ד חופשית
לילך של ידיעות אחרונות הוא מאיר
//רונן. בן ,57 יליד אוסטרלית הוא למד
בבית־ספר לאמנות במלברון ותוך כדי
ודים הכת שרמברנדט צייר יותר טוב ממנו,
פנה לעיתתות.
1949 עלה ארצה. השפה שידע היתה
ית והאפשרות היחידה היתד, לפגות
סלם פוסט. הוא התקבל לעבודה
־עורר מאמרים ואחר־כך כעור!־ מאמרים.

לוריא

מדי פעם היה מצייר משהו לימי השישי, אבל אף
פעם לא ממש קריקטורה פוליטית, בשל הצנזורה
שהפעילו עליו בעיתון. לא נתנו לו יד חופשית
והוא לא צייר.
בציפור הנפש עשה את הקריקטורות
הפוליטיות הראשונות שלו בארץ, וכשנסגר
העייזת ביקשו ממנו לעבוד עבור ידיעות
אחרונות.
כאשר נכנס לעבודה התפטר רענן לוריא ומאז
עובד מייק בידיעות אחרונות כקריקטוריסט
ונגירוסלם פוסט כמבקר־אמנות וכעורך
אמגותי. ,ואני חושב שאני מבקר הרבה יותר טוב
מאשר קריקטוריסט,״ הוא אומר וסמשיד לצייר,
מרירות התקופה. את הקריקטורה
המופיעה בעמוד זה בחר, כי יש לה הפשטות
שהוא אוהב ומעבר לשני האנשים המצויירים בה
משתקף מצב. מנחם בגת כאדם זקן וחסר־אונים,
יושב על כורסה ומולו יורם ארידור כאיש נוקשת
עקשן ולא מתפשר. קריקטורה זו מבטאת לפי

רעגו ליריא:
קריקטוריסט העולס
ן * צעיר מתל־יאביב שיצא לעולם הגדול
\ 1וכבש מ את מקומו תחת השמש, שהיא גם
הסמל המיסחרי שלו והמופיעה בכל אחת מה־קריקטורות
שלו — הוא רענן לוריזב שאמנם
אינו פועל בארץ, אך שורשיו וראשיתו ישראליים
לחלוטין.
הוא החל את דר ט בחב השבועונים, התעכב
לשיחת ח ממושך בצה׳ל, עד הגיעו לדרגת
רב־סח, והחליט, לפני 16 שנים, לשחק אותה
בגחל.
עד מהרה הפך קריקטוריסט של לייף
האמריקאי ומאז עבר את כל קשת ההצלחה, דרך
גדולי עיתוני גרמנית טיי ט ס של לונדון
ולאחרונה אסא הי שימבון של טוקיו, עיתון
המופץ ב־ 13 מיליון גיליון ביום.
.תמחרו אתם.־ כאיש העולם הגדול הפך
לוריא את היוצרות. הוא לא בחר בקריקסורת
השנה שלו. .תבחרו אתת־ הבחק להעולם הזח,
דניאלה שמי
והמערכת בחרת

הו, ברוק הנהדרת,
ישבנו ב״טייסט אוף סיצ׳ואף. התפאורה כמו נבנתה
במיוחד עבותו. עכשיו הכל יכול לקרות, חשבתי לעצמי.
היא הזמינה שרימפס בשומשום ואני בחרתי צלעות כחושות
צלויות בדבש. עיניה הגדולות היו רכות וחמות.
לידה הניח המלצר מנת נתחי חזיר ברוטב שום סיצ׳ואני
ולפני מנת ברווז פריך. היא לגמה קברנה סובניון וחייכה.
החלטתי לטעום עוף ברוטב צדפות והיא בקשה פילה בקר
עם ליצ׳י. שניהם היו תאוה לעינים(במיוחד ברוק)
קינחתי באננס מטוגן בשומשום, ונדמה היה לי שראשה סחרחר
עליה.
הו, ברוק הנהדרת, כמה חבל שלא ישבנו באותו שולחן.

51£מל
המסעדה הסינית סיציואנית
מרכז מסחרי כפר־שמריהו
052-70448

לאחר ההצלחה הגדולה במכיר ת דירנת בנות 4חדרים מציע אברה ם גינדי

5הדרים במחיר של4הדרים
ום 590,000
אפשרות לקבל
את דירתך הישנה
בשיטת או /\0£אז.
הלואות בנקאיות
נוחות עד $50,000
מכספי חברת
אברהם גינדי בעיינו

לב נתניה

פרויקט יוקרתי במרכו העיר

חינם כרטיס טיסה ווגי
לאירופה במטוסי ייאל־עליי
דירזת ינקרה דו־מפלסיוח מגרש טניס פרטי ועוו/״ועוד...
המחיר

שפע של שכלולים

מחיר ללא תקדים ל 10-דירות.
רק $73,000 בלבד במקום .$90.000

מגרש טניס פרטי בפרויקט.
טלוויזיה במעגל סגור לזיהוי מושלם
של אורחיך(בכל דירה) .י
לובי מפואר ומתקני משחקים לילדים.
חדר תרבות בכל בנין.
3כווני אויר.
2מפלסים בכל דירה.
2חדרי רחצה בכל דירה.
ריצוף כהה בסלון.
שטיחים מקיר לקיר בחדרי השינה.
ועוד שכלולים רבים כמיטב מסורת הבניה
של אברהם גינדי.

רק סג מהירי החלטה שיממשו הצעה חד-
פעמית זו-יזכו בכרטיס טיסה זוגי לאירופה
במטוסי אל-על.

המהום
:יה״במרחק של כ 5-דקות מהמרכז
־מהים.
הדירה דירות בנות 4ו 5 -חדרים ב 2-מפלסים
ופנטהאוזים עם מירב השכלולים

תל־אביב

פתח־תקוה

רמת־־השרון

ככרהמ דינ ההב אייר 10

חיים עוזר 28

סו קו לז ב 84

בונ

פתוח במוצ״ש

הצעה מהפכנית זו מאפשרת לך לרכוש
דירת יוקרה בת 5חדרים במחיר של 4
חדרים, בסביבה טובה ובתנאי תשלום
נוחים במיוחד ללא מזומנים.

לרגל המבצע יהיו משרדינו
בת״א, ראשל׳׳צ ונתניה
פתוחים החל מצאת השבת.

משרדנו בלונדון

המחירים אינם כוללים מע״מ
הטיסה בהתאם לתקנון

1101186320 86£611) 8).־101ג
14x1)1011 8-5/18 161.6361748

ראשוץ־לציון נתניה
הרצל 62

הרצל18

צמוד ל תחנ ת הדלק סונול

א 1ע ו

יהעסק׳
הנבחר

במדינה
דרכי־חיים
אני חו שדת בכר גבר
קראטה, דודו, ומיטווחים
משאירים מעט סגאי
לשומר־הראש בחצאית

לפני שלוש שנים הציגה עצמה
צעירה לפני מנהל מישרד־חקירות.
״המודעה,״ הסביר המנהל המופתע,
״התכוונה לגברים.״
״אני לא פחות טובה מהגברים,
הייתי ב?חידה המרכזית של מישטרת
תל־אביב,״ הגיבה הצעירה.
כיום בת ה־ ,27 כחולת העיניים, היא
שומרת־ראש מיקצועית.
היא מבקשת לציין שהיא מבאר־שבע.
זה פרט הזיהוי היחיד המותר.
״אנו כולם אוהבים עבודת ביטחון במי־

שפחה. יש מסורת כזו במישפחתי.״
דודה, ניצב״מישנה במישטרה, נפטר
לפני כמה חודשים. הוא היה מפקד
מרחב־הנגב של המישטרה.
אחרי שהיא סיימה את שרות החובה
בצה״ל, התגייסה למישטרה, וליחידה
המרכזית של מחוז תל־אביב. התאמנה
בקאראטה, בג׳ודו, פעם או פעמיים
בשבוע במיטווח ובעיקוב.
כאב־ראש אלגנטי. האם יש
לה פנאי גם לתרגילים מהסוג האישי,
שעליהם אין חובה לדווח לבוס? יש
בכלל חיים הפרטים לשומרת־ראש?
היא נושמת עמוק ומתוודה :״לפעמים
אני מקבלת טלפון כשאני עומדת
בדלת, בדרן לפגוש חבר, שאינו
יודע במה אני עוסקת. איך אני יכולה
להגיד לו: שמע, בחור, בוא נבטל את
הפגישה, אני לא יכולה. עליי לצאת
לתפקיד.
״זה היה ביום השישי בערב. אני נאלצתי
להגיד: שמע, אני נורא מצטערת.
הדודה שלי חלתה. אין מי שיישאר
עימה. אם הוא האמין — בסדר, אפגוש
אותו שוב. אם לא — חבל.״
מדוע היא אינה מוותרת על כאב־הראש
הזה? יש לה, הרי, גם מיקצוע
נוסף. היא שמאית. יש לה מישרד
ולקוחות, ופרנסה לא רעה. אז, מדוע,
להיות גם שומרת־ראש?
״עבורי, זה ספורט אלגנטי, זה חסר

אחרי שסיימה את שרותה במיש־טרה,
ראתה את המודעה בעיתון ומאז
היא שומרת־ראש צמודה, הידועה
ביותר בתל־אביב.
פחד אשת־השר. יהלומן מבוגר
נראה לאחרונה בחברת צעירה, המלווה
אותו לבורסה. חלק התחילו לרכל. הם

בסלים, ציווים
ומיצגים חיים
בשדות תדחי
ן • מי סגש הבין לאומי והתסנסות
( !האמגיס ב־ 1980 בתל־זזי ננעלו
במיצג שערך ומורה לאמנות
במידדשה למזדי א מו ת ברמת־השרון,
מומי מיזרזזי. המודה הלן־ בעירום
והטיל את מימיו על ערוגת״פרזזים.
המעשה זיעזע את תושבי־הגליל,
והציב בסימן שאלה * 1הסיכוי
שהאירוע, שהיה צדיד להיעדר אחת
לשנתיים אבן יהפוך מוסד של קבע.
גס העצים הצבועים בוורוד של
נעשק׳ה קרישמן זעזעו את תושבי
הגליל, וגם כוונתו של הפסל
התל־אביבי בוקי שוורץ לצבוע את
ועזרים סביב תל־חי. תושבי האיזוד
לחמו ברעיון של שוורץ, ובסיומה של

״הכפיר״ של אורכי
מטוסי ם מן־ המשימות
התכתבות ארוכה עט החברה להגנת
הטבע ותושבי הסביבת נמנע הגסיון
לצמע את עוף.
מ קי שוורץ ועיע את מחאתו

שומרת־ראש מיקצועית

העולם הזה 2402

חיילים נע הגדוד

על מילחמות וחמורים

.כולנו אוהבים עבודת ביטחון במישפחה־הופתעו
:״כנראה שעזב את העסקים
והוא מתעסק עם צעירה,״ פשטה
השמועה.
שגריר מדינה ידידותית וחשובה
מאוד ביקש גורילה שילווה את רעייתו
לכמה ימים עד שיחזור ארצה.
שר בממשלת ישראל נסע לחדל,
ואשתו חששה להשאר לבדה. שומרת־

״המברך״ של נויפלד

הראש קיבלה על עצמה את המשימה.
לפעמים מתנגדת אשת־היהלומן
ששומרת־הראש תאבטח את בעלה גם
בשעות הלילה, בביתם. העיניים היפות
של השומרת אשמות בזה.
היום שוב איננה שומרת־הראש היחידה
בחצאית.
היחידה של שומרי״ראש בחצאיות

בפוסטר. על כד שמנעו ממנו את
הצירה. בל הענין ה ה מלווה בהרגשת
שהאירוע יהית מראת תד־פעמי.
הפצצה של נגסאקי. בכל זאת

נקבעה לפני מ ה התכנסות אנעים
שנייה בתל־הי, אך־ מילחמת־־הלבנון
מגעה את האירוע.
לפגי שבוע התכנה• האטגיס במקום
בצילה של המילחמה הבלתי-
נגמרת. מ ישח־־החי עך העניק עזרה
כספיח״ והתנועה הקיבוצית סייעה גם
היא.
הפעם גם הגיעו אנעים מחדל. כמו
הפסל האמריקאי תי ס אופנהיית
שננה מסנה דמיונית של נעה האדם.
אופנהיים התעקש לבוא ולהציג
בתל־הי. בוונציה ה א פגש את אמנון
ברזל, וביקש ממנו לבוא ולהציג את
עבודתו בישראל, ולוא פעם אחת.
תנינה נויפלד, אלמנת המילחמה
הנמשכת. אנעית ומודה לאמנות
במיכללת תל־זזי, הצינה גדר־רשת
באורו של 150 מסד, היוצרת מבוך.
הנמס לתוכה הלך בה בעיקולים,
ומתקשה למצוא את דרכו בחורה״
הגדר — מבוך שסה — נבנתה
בעזרתם של חיילים מהגדה־ של בעלת
הקצין שנפל.

רב אותר מקיבוץ הצור מ ה מטוס
כפיר מענפי דוג ״ז ה מטוס ש שלה

״לא תמיד הכל מסתיים בטוב. פעם,
מונה חמש נשים, שעדיין אין זה עבורן
הלקוח ששמרתי עליו גילה לחברו את
פול־טיים־ג׳וב.
אנשים חשובים, הזקוקים לשומר־ זהותי. החבר החליט לבחון אותי, ללא
ראש, מגלים שהאויב מס׳ 1של שומרי־ שום אזהרה, הוא חסם לי את הדרך
הראש ששכרו היא רעייתם. חלק ברחוב ותפס את היד מאחורי גבי.
״נאלצתי לפעול מהר. החבר של
מלקוחות אלה חוזרים בהם, אך רבים
מעדיפים שומרת־ראש צמודה, שאינה הלקוח קיבל בעיטה בבטן ועוד
בעיטה. הוא התכופף, הרים את ידיו
בולטת לעין בזהותה האמיתית.
בעיטה לחבר .״אמא שלי או למעלה והכריז: מספיק! די. אני לא
מרת לי, בהזדמנויות רבות, שהחתן צריך יותר!״
להוריד חמישה קילו. האם
שלי עדיין לא נולד. לפעמים גם אני
חושבת שאני יותר מדי בררנית. אך העבודה. מעניינת או משעממת?
״הגבר שלי, הלקוח, לוקח אותי
יכול להיות שיותר נכון, אינני נותנת
צ׳אנס לעצמי. ייתכן שזה בגלל למיפגש חברתי. יש שם גברים ונשים
בעלי מעמד, רובם רי מבוגרים. חלק
העבודה שלי. אני חושדת בכל גבר.״
האם היא פוחדת שלא תינשא? יש מהם מסתכלים עליי, ובעיניהם אני
קוראת את השאלה :׳איר נדבקת אליו?
לה בכלל פחדים?
״יש לי פחדים, אבל לא מפני שטרם איך הוא בכלל?׳ אחרים מביטים
התחת*תי, עד לגיל .27 לפעמים קורים באירוניה, כאילו רוצים להגיד לי, :אל
תתביישי. אנו יודעים הכל. תרגישי
לי גם דברים מצחיקים.
״חברה שלי שאלה אותי השבוע: טוב. אנו מבינים.׳
״אני מתאקלמת מהר. זה יותר נוח.
תגידי, מה קרה לך, איר יצאת עם
הגבר הזה שראיתי אותך עמו אמש? לא בתחילה היה מפליא אותי שכולם, כל
,האנשים שליוויתי, דיברו על נושא
היתה לו בכלל צורה!
״עניתי לה שהוא שמאי כמוני, אחד: מין. כאילו שלא עשו דבר אחר
המבקש עזרתי. אני משוכנעת שלא מהבוקר ועד הערב, עד שהופעתי.״
כאמור, גבר חלומותיה של שומרת
האמינה לי.
״פעמים רבות הגבר שעליי לשמור הראש טרם הופיע. יתכן שהוא טרם
עליו, זוכה בארוחת־צהריים מפוארת, נולד. ובכל זאת, יש גבר אחד המסוגל
דווקא הודות לי. אני מלווה אותו לגרום לכך שתרזה חמישה קילוגרם
למקום שבו הוא נפגש עם אנשי־ בשבוע אחד.
זה קרה בחודש שעבר, כשהבוס
עסקים נכבדים, או עם אורחים מחו״ל.

אותו למשימות לא־לר ה מי ר וטמן
והוסיף :״הפצצה של נגסאקי עומדת
להתפוצץ מעלינו בכל יום. כמו
במלחמת העולם־השנייהד
ההצהרות האנעותיות על המילחמה
ועל הכעס לא מנעו ברכבות למא
לדאות את הפסל מג הציורים
והמיצגים, נמ שו ארבעת ימי האירוע.
דגל של מדתה. מה שכולם ראו
הטב, אס כי הדיעות על טיבו ה ו
חלוקות ה ה הפסל החזותי של
מנשק׳ה קדישמן, האיש שצבע כבשים
בניאנלה של וגצית הפעם עסק
לך ישמן מזמורים: שניים, בשד־ודם•
נוערים לועסים, שהוצבו נ שמת
ליד ס כמה תערים עשויים פה.
לדגלי עדת החמודים מיש קדישפן
שלוש פינית בד. הצבעים של שלוש
חפיסות הו: ירוק לבן ואדום. צבע
נוסף, השחור. סיפקה אדמת הג ל ל
השחורד״ שאליה ועמיד קדישמן את
פימת הנד בעזרת א מי ת
ארבעה הצבעים מרכיבים, כידוע,
את •הגלה של מדינה שפרם קמת
פלסטין.
למת נעצם, התכוון קדישמן?

שלה העיר לה על הופעתה המיק־צועית
:״את צריכה להוריד חמישה
קילו. שמנת נורא. איזו צורה של
שומרת־ראש יש לך?״
דיעות אופציה פתוחה
מי שמבקש להתגחם,
יכול לחשב
גם חישובים אחרים.
התוצאה 302:436 בקרב על הירושה
לא בדיוק הלהיבה את מעריציו של
דויד לוי. אבל משעבר שבוע והם
נאלצו להשלים עם התבוסה, באה
הישועה ממקור בלתי־צפוי: התנ״ך.
מחשבי־חישובים מצאו כי שם,
בתנ״ר, התוצאות היו הרבה יותר
משביעות רצון, אפילו מדהימות:
41:957 לטובת דויד.
הם טרחו, מנו וגילו כי דויד(המלך)
מוזכר בספר הספרים 957 פעם (וגם
בצורה רי אקטואלית :״ויאמר דויד, מה
לי ולכם?״ -שמואל ב־ י־ט) לעומת
יצחק (בן אברהם) המוזכר 41 פעמים
בלבד.
אחת הפעמים שבהן מוזכר יצחק
היא אפילו די נבואית( :״ויהי כי זקן
יצחק בראשית ס ) .
ואז, כמובן, האופציה שוב תהיה
פתוחה.

קולנוע
פסטיבל

| העיר חיפה מארגנת פסטיבל סרטים. וזו אמנם
זה ברוכה מאוד, אן השם פסטיבל קצת גדול
האירוע המתוכנן לסוף חודש ספטמבר
261־ .)21 הגדרה קולעת ונכונה יותר תהיה —
.נה מוקדמת של סרטים, הנמצאים כבר בארץ,
|חסני המפיצים, מוכנים להקרנה ומתורגמים.
רומר, אין בינתיים אף סרט שהגיע במיוחד
{סטיבל הזה ואין אורחים ומלווים לסרטים —
הבימאים שעשו אותם, לא השחקנים
ישתתפו בם ואף לא המפיקים שמימנו אותם.
בכל זאת, טוב שיש דבר כזה. קודם כל, מפני
הזדמנות לאנשי ענף הקולנוע להיפגש.
:קרים, מפיצים ובעלי בתי־קולנוע, מצד אחד,
]ושי הסרטים — בימאים, צלמים, שחקנים
מצד שני, יוכלו, אולי, בהזדמנות זו,
למוד קצת יותר טוב זה על טיבו של זה. מלבד
יש לברן על יוזמה של עיר — גם אם ריח
זירות נודף מן היוזמה הזאת — אשר באה
זרת את הקולנוע, שהוא עדיין המישור
־בותי המוזנח ביותר במדינה.
סרט במחלוקת. אחדים מן הסרטים ראויים
נשומת־לב מיוחדת. כך למשל, הזמן עמד
וכת, סרטו של הביסאי ההונגרי, פטר גותאר,
יוצא־דופן הן בשפה הקולנועית שלו, והן
נושא — הזעזועים החברתיים שעוברים על
זפחה הונגרית אחרי התקוממות .1956
על דנטון של הבימאי הפולני אנדז׳יי ואידה,
זר צולם בצרפת, נטושים ויכוחים עזים מאוד.
מבוסס על מחזה שוואידה ביים פעמים
:ות בתיאטרון, ושהמערב ראה בו ביטוי
:יקורת של הבימאי על תהליכי מהפיכות
{משחיתות את עצמן.
נהר של בוץ, הוא סרט יפני בשחורילבן, שהיה
|ועמד, לפני שנה, לפרס אוסקר. זהו סרט צנוע,
:ל רגיש מאוד, איטי ופיוטי מאוד, אודות
|ערכת״היחסים שנרקמת בין בתה של יצאנית
|בנם של בעלי מזנון עלוב.
אפשר להוסיף לרשימה זו את בגידה, סרט
|מבוסס על מחזה של הארולד פינטר, שזכה
!ביקורות נלהבות בעולם, מרביתן מתייחסות
(שני השחקנים הראשיים, בן קינגסלי(גאנדי)
נ׳רמי איירונס(אהובת הקצין הצרפתי).
אוהבי הקולנוע ההונגרי יוכלו, במסגרת
|פסטיבלון הזה, לצפות בשניים מן הסרטים
נים יותר שנעשו בהונגריה, והנמצאים מזה
מה זמן, ב־ 16מ׳מ (כלומר לא בהפצה
]בתי־קולנוע) בישראל. הכוונה היא לסרט
זרי רגיש ומפוכח של קארולי מאק (בימאי
יבט אחר המוצג עתה בתל־אביב) ,בשם אהבה,
׳סרט מרהיב, רב־משתתפים ווירטואוז, מבחינה
׳נועית, בשם ללא תיקווה, של המפורסם בין
׳נועני הונגריה, מיקלוש יאנקו.
שערוריות בגרמניה. עוד כדאי להזכיר
1ת הקן, סרט ספרדי יוצא־דופן של חיימה
!רמיני אן, המתאר מערכת־יחסים מוזרה
(סימבולית בין אינטלקטואל מתבודד בבית
:פרי, לבין ילדה בת . 12 זהו סרט עדין, המדבר
:רמזים, העשוי לגרום הגאה מרובה לחסידי
זפייטנות בקולנוע.

ולבסוף. סרט שמבחינה קולנועית אינו הישג
זשוב במיוחד, אבל יש בו אספקט ציבורי מעניץ.
זמו הוורד הלבן. זהו סרט גרמני של מיכאל
{רהובן, המשחזר, בדיוק רב, פרשה שהיתה —
זיפורם של כמה סטודנטים שאירגנו
זחתרת־אנטי נאצית במינכן, ב־ ,1943 והוצאו
1:הורג חמישה ימים אחרי שנלכדו.
הסרט עורר שערוריות בגרמניה, משום שהוא
;ציין, בהבלטה רבה, כי אותם החוקים שאיפשרו
׳נאצים להוציא את הסטודנטים הללו להורג,
ן יימים ושרירים גם היום וכל הנסיונות לבטלם
׳ו בתוהו.
בשל היבט זה החליטה ממשלת גרמניה־המערבית,
שמרכזי התרבות שלה לא יפיצו את
הסרט בעולם, למרות שהוא מדבר על גרמנים
זפועלים נגד הנאצים ולמרות שהסרט זכה בכמה
־סים בגרמניה עצמה.
את הסרט הזה כדאי לראות בצמוד לסרט אחר,
(אשר כן מופץ על־ירי הרשויות בגרמניה,
ובעזרתן אכן אפשר יהיה לצפות בו, בחודש הבא,
בסינמטקים. שמו של הסרט הוא חמישה ימים
אחרונים והוא מתרכז בחמשת הימים האחרונים
שעברו על אחת ממנהיגות המחתרת הזאת, בין
לכידתה ובין הוצאתה להורג. בימאי הסרט, פרסי
אדלון, הגביל את עצמו ואת סרטו לאתר אחד
בלבד, תחנת־המישטרה, שבה היתה הנערה, סופי
(שול, עצורה ושם נחקרה על־ידי הגסטאפו.
כל הסובבים את הנערה הם בעצם אנשים
!נחמדים למדי, מבינים ומשתתפים בצערה, ואולי
העובדה שהם נראים נורמליים כל־כך, והידיעה
כי אלה שאיפשרו למימשל הנאצי להשתלט,
והופכת את הסרט הזה מפחיד במיוחד.

|1הרקדנית״שחקנימ

| 1 11 הצרפתיה מגלמת
111 1
בסרט את הגיה, רעייתו של עקיבא
ליבסקינד, אלוף־העולם הסובל ממחלת״לב.

ך* יצ׳ארד דמם* הוא בחור יהודי עגלגל,
1באמצע שנות ה־ 30 של חייו. פניו עטורים זקן
מדובלל, ועכשיו הוא נוהג לחבוש קסקט. בעבר
היה דמבו עוזר־בימאי בקולנוע, אחר־כך עבר
לעבוד בתיאטרון, והעלה הצגות באופרה של
פאריס, תחת שרביטו של רולף ליברמן. למעשה,
הוא היה אחד מאותם בימאי־בית, שתפקידם
לדאוג כי הבימוי המקורי של הכימאי הכוכב,
יישמר בכל מיקרה, על אף השינויים שנערכים
בצוות הזמרים.
עכשיו, חזר דמבו לקולנוע. לא עוד
כעוזר־בימאי, ואפילו לא כבימאי של סרטים
קצרים. כשהיה צעיר, עשה כמה כאלה, אבל לא
הראה אותם לאיש.
היום, הוא יושב במיסעדה של מלון הפאר
פרינס דה גאל בפאריס, לידו ארתור כהן, מפיק
סרטים, שאסף כבר שלושה פרסי אוסקר, והוא
מספר על סרטו הארוך הראשון. בתרגום מאוד
חופשי, אפשר לקרוא לו בעברית מסע הרץ.
דמבו עצמו כתב את התסריט, והיתנה את
מכירתו בכך שאיש מלבדו לא יביים אותו. מה
שנראה תחילה כחוצפה, הפך עובדה קיימת,
ויתרה מזאת, דמבו, אשר החליט, לפני כמה שנים
יחד עם משפחתו, לחזור בתשובה, הציב תנאי
מפורש בחוזה, שיבטיח כי לא יצטרך לעבוד
בשבת. וכך, שעה לפני כניסת השבת, הוא רשאי
ללכת הביתה, ורק שעה אחרי צאת השבת הוא
חייב לשוב לעבודה. תנאי שלא נשמע כמותו
בתעשייה מתוקנת, במיוחד לא בתעשיית
הקולנוע, שבה אין מכירים בחגים ומועדים.
״אילולא היו מאשרים את התנאי, אני יכול
לומר בביטחון שלא הייתי חותם על החוזה,״ הוא
מדגיש בחיוך. אבל החוזה נחתם, אולי משום
שארתור כהן עצמו הוא יהודי שומר־מצוות, אולי
מפני שמתיר תשעת השבועות של הצילומים
מתוכננים כששה בצרפת, שם לא קשה לשכנע
צוות שיעבוד יום אחד פחות.

המכבש הרוסי
גפעולה
^ סע הרץ׳׳ יכול להיות סרט אקטואלי
מאוד, אם אכן תהיה התוצאה קרובה
לתיאור של דמבו, .זו צריכה להיות התמודדות
יבין שתי אינטליגנציות צרופות,״ הוא מסביר,
.התמודדות שמטרתה היחידה זה הניצחון

עדנה ב״נת שוכח מדוד הקולנוע
של ״העולם הזה״ היתה העיתונאית
הואשונה שביסוה על בימת הצילומים
של סוט מיוחד :1מי ,1:1וזמוסוט
בימים אלה בבאויס -״מסע הרו,
בהשתתבות מישל ביקול׳ ,ליב אולמן,
לסל׳ קאחן ואחו .,לראשונה
בהיסטוריה קבעו ביניהם הבמאי,
דיצ אדד דמנו והמפיק, אדתור נהו,
תנאי מפורש בחוזה ההסרטה:

השכלתני ״.נשמע כמו הרצאה באוניברסיטה? אין
פלא, שכן דמבו שייך לאותם משוגעים־לקולנוע,
הבולעים סרטים בצמא, ושהם בעלי השכלה
קולנועית רחבה ובעלי נטיה להתבונן, לא פעם,
בצד האקדמי של הקולנוע.
בעבר ניסה דמבו אפילו להשתלב בחוג־לקולנוע
של אוניברסיטת תל־אביב, אך ויתר על

בה, ופרטים מתחרויות קודמות על אליפות־העולם
בשח, כמו זו שבין בובי פישר וספאסקי.
והמרכיב החשוב ביותר, אולי — התופעה של
גולים מכורח או מרצון.
גיבור סרטו של דמבו הוא פאוויוס פרום, כוכב
עולה בשודמת הרוסי. כאשר הוא מנסה לפלס
דרכו לכתר העולמי, הוא מוצא את כל הדלתות

1 1 ¥י ך 1ד 1 1מ ך 1א 1עמנואל, בנו הצעיר של המפיק ארתור כהן, מגלם
| | 1\ 11 ^ 111 בסרט מסע הרץ את בגו של ליבסקינד, שאת
\ 11/111ו /
דמותו מגלם מישל פיקולי. השניים נראים בעת התייעצות עם בימאי הטרט ריצ׳ארד דמבו.
הרעיון, וכיום אין הוא מרחיב על כך את הדיבור.
סיפור הסרט, לדברי דמבו, הוא תוצאה של
כמה מרכיבים שונים. קודם כל, סיפרו של
היפאני, יאסונארי קאוואבטה (חתן פרס נובל),
בשם א מן הגו: הספר מתאר התמודדות בץ שני
שחקנים המשחקים במישחק מיזרחי עתיק בשם
גו עיקר ההתמודדות בחלקה הרוחני.
מרכיב נוסף הוא התחרות על אליפות־העולם
בשח־מת, בין קורצ׳נוי וקארפוב, על כל
האספקטים האנושיים והפוליטיים שהיו כרוכים

נעולות בפניו, מפני שהמימסד שומר את הכבוד
הזה לאלוף המחזיק בו כבר תריסר שנים,שחקן
יהודי רוסי בשם עקיבא ליבסקינד.
פרום האימפולסיבי, עוזב ברוסיה את אשתו,
מארינה, ואינו שב לשם אחרי תחרות בינלאומית
במערב. הוא מפתח את הקאריירה שלו בשקדנות
עד שהוא מגיע לז׳נבה, לתחרות על הכתר
העולמי, כאשר מולו יושב ליבסקינד .״זה מצב
דומה מאוד להתמודדות קורצ׳נוי־קארפוב״,
מציין דמבו ,״אבל ביחס הפוך. אצלי, הגולה הוא

הצעיר, והרוסי הוא המבוגר, לא כמו יחס הגילים
בין קורצ׳נוי לקארפוב.׳׳
הסרט מתחיל,־ למעשה, עם תחרות השח־מת
בג׳נבה, המקושטת ככל הפרטים, שהפכו
באחרונה את אליפויות־העולם בספורט חומר
לעמודים הראשונים בעיתונות. מילחמה
פסיכולוגית, צוותי יועצים המכינים את הקרב על
כל צדדיו, השימוש ביתרונות הקטנים ביותר
(כמו איחור שיטתי לתחילת התחרות, כדי לעצבן
את היריב) ,אפילו היפנוזה — רבר אינו חסר
במאבק בין השניים.
כדי להוסיף מימד דראמתי, סובל אלוף־העולם
המבוגר ממחלת־לב, ובשלב מסויים הוא דורש
שיביאו עבורו, ממוסקווה, את הרופא היהודי שלו,
שהצטרפותו נאסרה תחילה, מפני שבניו היגרו
לישראל. ואילו במחנה של פרום הצעיר מורגשת
עצבנותו של השחקן הגולה, היודע כי אשתו
מאושפזת במוסד לחולי־נפש, אי־שם בברית־המועצות,
ואין מתירים לה להצטרף אליו. אם לא
די בכר, מפעילים עליה לחץ כבד להתגרש ממנו.
דמבו מנסה, תוך כדי תיאור כל התכסיסים של
שני הצוותים, להבליט כמה עוברות יסוד.
לדוגמה — בין כל אלה שמסייעים לצידו של
ליבקינד, אין אפילו רוסי אחד טהור. אחר
היועצים הוא גרוזיני, אחר הוא ארמני, ליבקינד
עצמו הוא, כמובן, יהודי, ובכמה הזדמנויות אפילו
גולש לדבר ביידיש, אם כי אין אפילו פעם אחת,
בתסריט, רמז שהוא פחות מנאמן למישטר,
התומך בו ומחזיק אותו במעמד של אלוף־עולם.
רק כאשר רופאו היהודי נשלח אליו ממוסקווה
ברגע של יאוש, הוא ממריץ אותו לערוק להצטרף
לבניו בירושלים.
דוגמה אחרת היא החשדנות הבלתי־פוסקת
השורה בשני המחנות. פרום, משוכנע שאחד
היועצים שלו מדליף למחנה השני מידע על
התחבולות שהוא מתכנן. פעמיים, במשך הסרט,
הוא דורש שיחליפו את מקום מגוריו, מפני שהוא
מאמין כי הרוסים שתלו בו מיקרופונים. נוכחותו
של שח־מתאי ארגנטינאי הסוקר את התחרות,
כעיתונאי, מעצבנת את פרום עד כדי כך, שהוא
מאבד את שלוותו בכל פעם שהוא רואה אותו.

\ 1ךךף 1השחקן הרוסי הגולה, המעצב את
\ 11 ! 11 דמותו של פאוויוס פרום. גורלו של
* 1 1111 1
ארבט במציאות דומה להפליא לגורלה של דמותו הקולנועית -הוא היה
שחקן מבטיח בברית־המועצות ועזב כדי לחפש את מזלו במערב.

נווית נהו והגוון

נורית כהן, בתו של המפיק, מופיעה בסרט בתפקיד קטן
של צלמת״עיתונות, לצד השחקן יאסין חאן, שהרוסים
נעזרים בו כדי להפעיל היפנוזה. גם לבנו השלישי של המפיק, מארקוס, יש תפקיד בסרט.

גם עניין המיסחור זוכה לתשומת־לב, בעיקר
במחנה של פרום, שם עורכים, שוב ושוב, נסיונות
לשכנע את המועמד לחתום על חוזים שיקשרו
אותו לחברות מיסחריות. מצד שני, אם הרוסים
אינם מוכרים את אלופם תמורת פירסומת, אין הם
יוצאים צדיקים יותר. לא זו בלבד שבעיניהם כל
העניין קשור ליוקרה פוליטית אלא שהם אינם
מוכנים אפילו להביא בחשבון אפשרות של
תבוסה, וכל מחיר, כולל חיי־אדם, כדאי, אם
אפשר למנוע ביזיון שכזה.
הטלוויזיה הצרפתית גבהלה
^ ש ה להניח שהרוסים ישבעו נחת מן הסרט
הזה, המתאר את שיטת הדיכוי הפועלת על
כל הרמות, ואפילו אלוף־עולם אינו משוחרר
ממנה.
מן הבית מורים לאלוף ולצוותו איך להתנהג
ומה לעשות, ולביסקינד הוותיק, המבקש לזכות
בניצחון אישי על יריבו, להוכיח לינוקא החצוף
והצעיר כי יש לו עדיין הרבה מה ללמוד, מוצא
את עצמו מקבל סיוע בצורה ובשיטות שאינן כלל
לרוחו, מבלי שהוא, אישית, יוכל לעשות משהו
בנדון.
למעשה, יש בתסריט נימה ביקורתית כלפי
ברית־המועצות, עד שהטלוויזיה הצרפתית, אשר

ששה היום להיכנס לקו־פרודקציות, העדיפה
הפעם לשבת בצד. איש, אמנם, לא תירץ את
הצעד הזה במניעים פוליטיים, אבל באווירה
הפייסנית שמנסים ליצור היום בצרפת, יש
למפיקים הרגשה ברורה שהיבט זה של העלילה,
שיחק תפקיד לא מבוטל בהפחדת פקידי הרשת
הממלכתית של הטלוויזיה.
על־גבי הנייר, לא היתה להם בעצם שום סיבה
להיבהל. הסרט — שבו מופיעים שחקנים כמו
מישל פיקולי, לסלי קארון, ליב אולמן, דניאל
אולבריצקי, וברנרד ויקי, ואשר הצלם שלו הוא
ראול קוטאר, שצילם רבים מסרטי הגל־החדש
הצרפתי — הוא בדיוק מסוג ההפקות
שהטלוויזיה הצרפתית אוהבת ליטול בהן חלק.
מעניין, שתפקיד פרום הופקד בידי שחקן
רוסי גולה בשם אלכסנדר ארבט, שגורלו האישי
דומה להפליא לזה של הדמות שהוא מגלם.
בברית־המועצות הוא היה שחקן צעיר ומבטיח,
וכאשר חש שאינו יכול להתקדם עוד, השאיר
מאחוריו משפחה ובא למערב כדי לחפש את
מזלו. עד עכשיו הופיע בתיאטרון, וזה התפקיד
הקולנועי המשמעותי הראשון שבו זכה.
במלון סופיטל, שבפאתי פאריס, מצלמים את
אחת הסצינות הראשונות בסרט. הכוכבים
הגדולים טרם הגיעו, מי שכבר נמצא במקום הם
ארבט ושחקן פולני בשם וויטק פשוניאק, שזכה
בשנה האחרונה בתהילה, אחרי שגילם את
רובספיאר בסרטו של אנדז׳יי ואידה, דנטון.

| 1 1¥ך 1¥1קן ך * השחקן הצרפתי המעולה מג
1 #111 #1ו #את דמותו של עקיבא ליבסקי|
שחקן יהודי רוסי המחזיק באליפות העולם כבר 12 שני
ליבסקינד דורש שיביאו עבורו ממוסקווה את רופאו היהוז

מול המצלמות, עורך דמבו חזרות למסיבת
העיתונאים, שבה מכינים פרום ויועציו את
הקרקע לקראת ההתמודות הגדולה. רוב
העיתונאים היושבים בצייתנות באולם, ומחכים
שהזרקורים יידלקו והמצלמה תתחיל לעבוד, הם
ניצבים המקבלים שכר יומי. ביניהם אפשר
להבחין בעיתונאי־צמרת צרפתי, האוסף כנראה
חומר לכתבה, ובמפיקה הצרפתית שתהיה גם
בעלת הזכויות על הסרט בצרפת, מארטין
מריניאק.
בתפקידה הקטן כעיתונאית, שואלת מריניאק
את המועמד לתואר האלוף מה ידוע לו על אשתו.
דמבו מסתובב מלא התרגשות, מאזין לעצות
של קוטאר, מתקן פרט אחד כאן ופרט אחר שם,
מנסה להכניס את הכל למסגרת שראה בדמיונו.
בצד מסתובב ארתור כהן, כתרנגולת הדואגת
שכל אפרוחיה יהיו במקומם.
כהן הוא מפיק יוצא־דופן. עד היום עשה רק
תריסר סרטים, אבל זה הספיק כדי ששלושה, בין
בוץ ושמיים (סרט תעודי על חציית גיניאה
החדשה) ,הגן של פינצי קונטיני ו״שחור לבן
בצבעים, יזכו בפרס האקדמיה לאמנות הקולנוע,
הלא הוא האוסקר.
הוא מעורב בעשיית סרטיו החל מן הרגע

הראשון, כשהם עדיין תקציר הכתוב על כ|
דפים, ועד לרגע האחרון, כשצריך להחליט
עריכה, לבחור מוסיקה, להחליט על שיט
שיווק: משום שכך, הוא מאמין שאחוז ההצלה
שלו גבוה כל־כך.
גם מן התסריט הזה הוא עדיין לא מרוצה
הסוף, ומזמן לזמן רומז לדמבו שאפשר ו
לשנות פה ושם. ומי שמכיר את ארתור, סבור׳
השינויים אכן יעשו. אבל הוא שבע־רצון במיז
מספקת, כדי להיכנס להרפתקה זו, דבר שד
עושה תמיד בזהירות רבה.
בינתיים, הוא צריך למהר. על פי החוזה 1
דמבו עובד בימים הנוראים, והצוות צריך לעג
כל יום שעות נוספות, כדי לעמוד בלוח־הזמנ
מתי הסרט יהיה מוכן? כהן אינו נוקב בתאריב
כאשר יסתיימו הצילומים יתחיל התה?
הארוך והחשוב ביותר — העריכה .״א׳
בישראל היו מקדישים יותר זמן לעריכה, אולי
הסרטים היו יוצאים טובים יותר,״ הוא אוו
ומוסיף :״סרט כמו שחור לבן בצבעים ניצל
על שולחן העריכה, אחרי שנכשל תחילה, כיש
חמור, במולדתו צרפת. צריך להשגיח עד הר
האחרון.״ וכהן מתכוון בהחלט לעמוד
המישמר.

1ו 1 1 9 1 [ 1ד [ 11ך 1ח 11ח השחקנים אלכסנדר ארבט ומישל פיקולי בתפקי
11 1111 1 111 1 11#111 פרום וליבסקינד, המתמודדים על תואר אלון
העולם, תחת עינם הפקוחה של נציגי השילטון הסובייטי, שאינם בוחלים בשום שיטה שהי
כדי להשיג את התואר לאיש הרצוי .״למעשה, זו התמודדות בין שתי אינטליגנציות צרופות
טוען הבימאי, בעל־תשובה שעבר לקולנוע מעבודותיו בתיאטרון ובאופרה הצרפתייו

11011
כמו על־פי חוק־כלים־שלובים תרבותי, צצו
;י תרבויות־אחיות, במיזרח־אירופה של
1שית המאה שעברה. מצד אחד, תרבות״
זשכלה העברית ומן הצד השני תרבות־ההש־
1ה־ביידיש. הראשונה גבירה והשניה אמה, כך

משורר קצנלסון
קדיש במילים
פחות לפי דבריו של מנדלי מוכר־ספרים,
:כתב: נטשתי את הגבירה העברית, כדי לשרת
ת האמה האירית!
• ד א 9ליד פונ׳ס אויסגעהענגן *ודישן
אלק -קינ תו של יצ ח ק קצנלסון על העם
יהודי, שנכתבה ביידיש, בראשית השואה.

מי מריבה
גדול סופרי היידיש ודד* הווה ויהיה י־־ל
רץ, שנולד בחודש מאי ,1852 בעיירה
גושץ׳ — לא ודחק מהבית, שבו נולדה כמה
נים מאוחר יותר, מנהיגת המהפי מדהגרמגית
הד! לוב פ מ מי דג. את מרבית הייו בילה י״ל
״ץ בווארשה.
שידו הראשון היד* למרבה האידוניז* שיר
יברי, שבו כתב: סי יקרא שידיך, היש בשיר
,רעדתי /תדעלת! כן, המשודר קרא /שם
ימעת המלה לעיני תנדה /שם שבט־מוסר
אנשי ודגן* ורשע.״
פרץ עבד בווארשד* בוועדזזקהילה היהודית,
מחלקת בית״הקברות. בראשית עגות התשעים
זל המאה שעברה היעה פרץ את יצירתו נץ
עברית ליידיש, ואף הביע דעתו על תפקיד
יידיש במהפיכה היהודית: מי שרוצה להגיע אל
יבו ומוחו של העם הפשוט והתמים, אלה
:המעמדות הגבוהים יותר קוראים לדש בזילזיל
!טון השב נעכרה לכתוב דאדגון.
תוא מזל משתתף באסיפות פועלים יהודיים
אף פי חס קונמדסיס שהיוו את מזונם הרוחני
8ל חוגי הפועלים היהודים הסוציאליסטיים
:פולץ וברוסיה.
בשנת 1894 פירסם י.ל. פרץ קונסדס־עיברי
:שם החץ, ובו מאמרי־ביקורת חריפים נגד
!ולחן־הלאומידת. שם כתב בץ־השאר: ארץ־
שראל? הלא היא גם ערש מולדת המענים,
זסלישתים והשומרונים! הוא שלל את הציונות
מאוחר יותר, בשנת .1907 אמד פרץ בראיון על
:ציונות זה רעיון שאינו ניתן למשמר* מפאת
זשקפותיו שנוטות לשיווי זכויותיהם של כל
זעמיפג ללא שאיפות מיוחדות!

העם היהודי שנהוג*

תרבות־ההשכלה״העברית היוותה את הבסיס
והתשתית, שעליהם קמה הציונות, שהפכה את
ארץ־ישראל למיקלט עבור יהודי אירופה, תרבות
שהוליכה במשך 150 שנה, בדרר־לא־דרך, את
מחציתו של העם היהודי בדרכו להקמת ישראל.
לעומת זאת, היוותה תרבות־היידיש את תרבותו
של הפרולטריון היהודי במיזרח־אירופה, תרבות
בעלת גוון מעמדי יותר, תרבות שהוליכה את
המוניה אל אותה ארץ־המחר של הקומוניזם, ארץ
שלא קמה, בסופו של דבר.
המרכדהתרבותי של העברית תקע יתד בין
שתי מילחמות־העולם בארץ־ישראל, תוך התרחקות
מאירופה. במקביל, בין שתי מילחמות־העולם,
הגיעה תרבות היידיש במיזרח־אירופה
לשיא פריחתה, אולם הוכחדה בידי אדולן!
היטלר ובידי יוסן ז גורנשווילי סטאלין.
היטלר הרג את המון קוראי היידיש, בעוד
שסטאלין חיסל בשיטתיות את סופרי ומשוררי
היידיש.
ראשיתה של ספרות ושירת היידיש בבבא
בוך, צאינה וראינה והמעשה בוך, היתה
כספרות על־גבולית(לא לאומית) ,ספרות ושירה
בכתיב עברי, שבסיסה היה בתוכן יהודי־עממי. כך
צמח לו במאה שעברה, בהדרגה, הרומז־הפופולארי
ביידיש, שאחד מראשוני כותביו היה
אייזיק מאיר דיק, שבמקביל אף ביזה לשון זו,
וכתב עליה: אליבא דאמת, אץ שום לשון בפינו.
אץ אנו יודעים לדבר אלא דארגון(אחד מכינוייה
של היידיש — ד״ע) ,שאחנה בגדר לשון כלל.
שפה בלולה היא, תערובת של גרמנית עתיקה,
לשון הקודש, רוסית, פולנית, אנגלית, ספרדית,
צרפתית. לשון היא ששום אומה מן האומות
אינה מדברת בה ואינה מבינה אותה...
בהדרגה הפכה היידיש ללשון אמינה של
כתיבה־ספרותית. ש״י אברמוביץ, המכונה
מנדלי מוכר־ספרים, היה מהראשונים שניסו
לשכנע כי אפשר לחבר ביידיש יצירות־מופת
ספרותיות. ביחד אתו הגיחו לאוויר־העולם
הקלאסיקונים של היידיש, שלום עליכם וי־ל
פרץ, כאשר לצידם עשרות ומאות סופרים
ומשוררים, שיצרו אותה תשתית מפוארת, של

ספרות ל״עם בלא מולדת״ ,כפי שכונו יהודי
מיזרח־אירופה.
י״ל פרץ היה נושא הדגל במאבק שהתנהל
בראשית המאה, בין ספרות היידיש והספרות
העברית, ואחד מיוזמיה של הוועידה לספרות
ולתרבות יידיש, שנערכה בטשרנוביץ (.)1908
המאבק הפך עד מהרה את ספרות ושירת היידיש
לתרבות מהפכנית, שהשתלבה בנטיית ליבו של
הפרולטריון היהודי במיזרח־אירופה לעב־ המהם־
כנות בכלל, והמהפיכה הבולשביקית בפרט.
בשנות העשרים של המאה הנוכחית צצו
קבוצות של משוררי וסופרי יידיש בכל רחבי
מיזרח־אירופה, החל בווילנה דרך וארשה(שהפכה
לבירת תרבות היידיש) ,וכלה במרכזים יהודיים
בברית״המועצות. במקביל צצו גם תיאטראות־יידיש,
תרבות קולנוע ביידיש, כתבי־עת,
יומונים, וכל שאר מאפייני התרבות המקובלים.
כאמור, נרצחה תרבות היידיש בימי מילחמת־העולם
השניה ובימי־השחור של הסטאליניזם. כל
שנותר הוא, להספיד תרבות זו, כמאמר שירו של
יצחק קצנלסון,השיר על העם היהודי שנהרג
בקדיש־קטן של מילים, במיסגרת מדור זה.

חבר בתנועה האנארכיסטית היהודית, ועורר
ביטאונה פרייע ארבווטער־שטימע. אדלשטאט
קרא בשיריו תגר על. יפי־הנפש״ שבין המשוררים,
המחללים את היכל השירה אבל
אנשים, למה הפכתם ההיכל /לשוק לשוק
מזוהמת /תחבם תמכרו ויקר-כבודבס1/ ,
והאמת תגרשו לבית־עולם...
מהפכנים לפני שנים רבות ראה־אור סיפרון קטן
בעברית, בשם ביכורי השירה היהודית המהפכנית
* בעריכתו של ד״ר י. רובץ. סיפרון זה
מאחד בתוכו את ערך ההליכה אל העם, שהוא
בבחינת מצוות־עשה לכל מהפכן, ואחד מערכי־הייסוד
של שירת־היידיש, בדרכה אל שיאיה.
שיריהם של המשוררים המהפכניים ביידיש,
שנועדו להלהיב את ההמונים, מצאו קרקע כשרה
— השיר העממי היהודי שקדם להם.
אחד מראשוני המשוררים המהפכניים ביידיש,
היה דויד אדלשטאט (1892־ .)1866 שהיה
• דיר י. רובץ, ביכורי השירה היהודית
המהפכנית; ספ ריי ת פועלים; 80 ;1946 עמי
(בריבה רבה)

משורר־מהפכן רוזנפלד
חיילים אנו בצבא החירות
על הפועלים והמנוצלים, כתב אדלשטאט,
בשירו הנפח הזקן: עובד ומחשל אזיקי הברזל /
לאל הממון בעולם /ולכל עתץ השוכב סתח /
על כיסאו המגואל בדם ...בשירו אנארכיע
(אנארכיה) ,הוא כותב על אחד מעיקרי המאבק
היהודי המהפכני, בסוף המאה שעברה, כנגד כבלי
הדת היהודית:
עולם יהפכו בו לתר ולרמת /בתי־מידרשות
ובתי־כגסיות / ,יכו לרסיסים כל גרדום וכל

הציונות: כאדם מבוגר השב לעריסת!
עד מהרה הפר י.ל. פרץ להיות ראשה ומנהיגה
של התנועה היידישיסטית. בוועידת טשו־נוביץ
( ,)1908 באש־ הוכרז על מעמד לשון היידיש
בדדי העם היהודי. נוזלץ פרץ להגנת שזי שכמת
רמוסות בעם היהודי — החמץ והאשה —
שהיידיש היתה שפתם. בנאומו, באותה ועידד*
אמוז המתנה — היא הפושע הגדול ביותר!
העם, לא המתנה — זאת המילה החדשה;
האומה — לא המולדת ...תרבות מיוהדת, לא

מופר י״ל פרץ
הגלות: שדה מערבה

גבולות ושומרי-גפולווב תודח השמידה על חיי
העמים. המתנת שהיו מקריבים לה עמים
קטנים וחלשים 3ש 8שהקריבו בימים קדמונים
ילדים למולך, המתנה שבגלל האינטרסים של
מועמדות והעמים השליטים נאלצו להשחית
וליישר בה הפול: צבא אחד, לשון אהוב
בית-ספד אחד. מדינה בזו 8ו באבדת את
כנביא מן העבד, ניבא י.ל. פרץ ) 19 כל *תן
מכשלות של המדינה לעחיד־לבוא, שעליה תלמו
הציונים — נציגי ושלג התרמחי האחר,
המאמינים בתרבות העיברית. בראיון, שהעניק
בשנת ,1911 אמר פרץ רבתם קשים 9ל ופגיונות.
הציונות, הטבח יה בלאומיות ורואה אוו הצלתה
של האומה היהודית בת?ץ מת. הנצלדוו־ ,זהו
עניין גושן מדי בשבילי. הבריתה מן המערפה
לשם הצלת הפיזיונוסיה הלאומית ממקום
מיודעי, נעלה ממניעה ומסירת הדגל. אמם
האידיאל שלי התם מילחפה וניצחון. הגלות
היא שדה״המערכד* לבן לא אוכל לחתבדוש לה״.
בהזדמנות נוספת המשיל י.ל. פרץ )19
הציתות כתמוה אץ אדם מבוגר שב אל
הן ך״ים״* ומה גט עם גדול וסמבה״״ בהרצאה,
שנשא ב־ ,1914 המשיך וסעד. האידיאל שלנו וצא
על־לאומי— באים להם הלאומיים היהודים
ובולאיט אותו בטריטוריה זבזת ובלשון
מסויי מת. כובלים בשרשראות * 1ההשקפה
היהודית העולמית. האידיאל שלנו אמנו
הצטמקות בתבניות מסוייטוח״ פי אם ־;׳תשתפך
על פני בל העולם״.
קודם למותו שב והבהיר פרץ את ביקורתו על
הציונות ועל מה שהיא מייצגת• אם תחיית העם

חיהות נקראת אצלך. ציונות — סה טוב!
חרמי שייך לבזק. יש לי חלק בזד* בציונות
המתנית אין לי שום אמון. לגלות אמי מתבחש.
זהו שדודהמערבה שאנחנו חייבים לנצח סי.
עם כל הגעגועים לאדץ־ישראל, לא למולדת־במובן
הגויי, ותמי מאמין בבל עוז טעם־עולם׳
היהודי, ט י שחזה א תו הנביא. מיעוט מיספרי
ט ל מקום, אך רוב במובן תרבות המוסר. אתו״י
הניצחון תי מ ה ציון הנבואית, לא המדינית״״
לדעתי, למרות ת^ימודישראל והקמת
המדינה; למדות הצבא הרביעי בעוצמתו בעולם;
אץ לי ספק בבך שהשקפתו של יצחק ליימש
*ץ ניצחה. מדינת־ישראל דלילה מורמת.
אנשי״דוח נרמסים בה עד עמי9) .תס שגרירי עם
עולם המהווים מיעוט מיספרי מ ל מקום הפמ
לרוב במובן תרבות המוסד) .צי מתכוון
לזמשי־הרוח והמיפרים היהודיים בארצות־הברית
הכותבים אנגלית ולאגשי״וזרווז והסופרים
היהודיים בצרפת, הכותבים צונמית ולאחרים
בארצות אחוזת.
כיום, בראשית שנת תשברד, עריץ לא ברוד
לגו, אם ותרבות העברית ושני מיליון צדכניד*
אכן ניצתו ) 19 תרבות היידיש וחצי מיליון
צרבניד* ב<9״צוודהבדית ומזל בשנים האחרונות
רנמגס של תרבות״היידיש ולעתיד פיתרונינג נין שתרנות־ד,יידיש, ספק אין תרמת העולם התוה
שתי־פילתמות-
אידיזצלוגיודשורשית, שהגיעה להמוני קוראים
שהלכו אחריה נאש ובמים. ותרבות הישראלית
של השנים האחרונות, רחוקה מלהיות תרבות עם
אידיאולוגיה מוסרית, זו או אחרת, וספק *ז היא
מגיעה להמונים כלשהם.

סוהר — /האנארכיה היא זאת. בשיר אחר הוא
מוסיף: משיח ויהדות שניהם מתו כבר / ,משיח
חדש הילד ובא / ,הפועל היהודי, קורבן
הגבירים / ,את דגל הדרור כבר ישא!
אדלשטאט, שגדל ברוסיה הצארית, נמלט
לארצות-הברית, שם כתב את שיריו המהפכניים.
פמיפסג בין
שניתז

זעקת־כאב נוראה. תרועת־חצוצרה פתאומית
— מתך חצוצרה בלי יד האוהזת בה ...כאשר
התפוררה הכאליסטרע הלך פרץ מארקיש
לברית־המועצות, ואילו אורי צבי גרינברג עלה
לארץ ישראל, והמיר את היידיש בעברית.
חבורה אחרת של יוצרים ביידיש, היתה יונג

אודים מוצלים מאש

ניכסי צאן־ברזל של הספרות והשירה באידיש(ראה: השיר על העם היהודי שנהרג),
להשיג בחנויות הספרים, מומלצים הספרים הבאים:
משה בסוק, מיבחר שירת אידיש, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
מרדכי סבר, משירת סופרי אידיש בברית־המועצות, הוצאת אל׳ף.
כתבי דויד ברגלסון, הוצאת ספריית־פועלים.
סופרי אידיש בברית-המועצות, בית־הספרים הלאומי(פקסימילות).

כמוהו היה גם המשורר יוסף בוג שובר
(1873־ ,)1915 שכתב באחד משיריו, רבולוציה
(מהפיכה) :הנני! ככוכב השבט, כשמש לזרוח
מתחלת / .חנניה! כרוח של זעף, ברעם ואש
מתחוללת / ,הנני: כלבת הלהט אשר על גבי
הוולקנים / ,הנני: כסער הבא מצפון ומחריב
אוקיאנוסים.
אחד מגדולי שירה נדירה ונשכחת זו הוא
מורים רוזנפלד (1862־ ,)1923 שהאני־מאמין
המעמדי שלו נצעק בכל אחת משורות שיריו:
חיילים אנו בצבא-החירות / ,רגלנו בעוז תדרך
בשורות / ,באנו אנושות לגאול מעבדות/ ,
עולם ומלואו לפדות מצרות / .בהתלהבות־אמת,
ברוב כוח וחיל / ,ככה נצעדה ליך את
תותחים / ,לאור־יום נהפוך חשכת־ליל / ,אט
חיילים אמיצים ודרוכים / .דורות על דורות
מחסור סבלנו / ,היינו בדמי כל הזמן כואבים/ ,
עד מוות בצמוקה התגלגלנו / ,הרעב הפילנו
תמיד כזבובים / .נכריזה: נחייה, לא נמות! —
/אימה נפילה על שבעים ובוטחים / ,נעקור מני
שורש שילטון האלמוות / ,א ט חיילים אמיצים
ודרוכים! /מזויינים בכלי־משחית חזקים / ,לא
עוד שמנו ייקרא. חלשים־ /אם מארכס
בראשנו, הלא נחי ענקים / ,ואם לאסל אחינו,
נגדיל מעשים.
מורים וינצ׳בסקי (1856־ 11930 היה
מהפכן־סוציאליסט יהודי, שנידון לא אחת
למאסר וגירושים, ועבר בדרד־נדודיו בהרבה
ארצות־אירופה. הוא היה מראשוני המארכסיסטים
בתנועה הסוציאליסטית היהודית, למרות שהיה
זמן שבו התקרב כמעט לאנארכיזם. אחרי
המהפיכה הבולשביקית הוזמן לברית־המועצות,
והוצג כסבא של הסוציאליזם היהודי. בשירו
רצוני האחרון, כתב וינצ׳בסקי. :למות לא
בעבד מרע תחתיו / ,קורבן לענות ולשכול/ ,
עם נשק ביד והדגל מונף — הד״ ככה ללחום
וליפול...
בשירו מארסיליייזה, כתב בין־השאר: גם
אתה אזור עוז, פועל ישראל / ,הסר וזרוק
אבק־דורות / ,תכיר, תדע מי לד גואל / ,טי ממן
יסיר קשיי־הצרות / .גם בירושלים אם ישלוט
בעל-הון / ,יוסיפו ימך היות רעים / ,וגם נגדו
תצא בכל מלוא-האון / ,מ או ת לבן־חשמונאים.
/התאוששו, בני עוני מר..

ווילנע -שרייבער און מאלער גרופא
.יונג־ווילנא (קבוצת סופרים וציירים וילנה
1הצעירה) .חבורה זו התקבצה בשנת 1927 בביתו
של המשורר ש. סאגלא (שלמה בעלים).
חברי הקבוצה קראו זה לזה מיצירותיהם. בין
ראשוניה בלטו י. שטרן, י .זיפער, אברהם
סוצקובר, חיים גראדה ואחרים. בשנת 1934
הם פירסמו את בטאונם, שסימלו היה אילן
מלבלב על רקע שער הכניסה לרובע היהודי של
וילנה, כאשר ברקע נראים ארובות בתי־חרושת
ושמש עולה. חלק מיוצרי יונג ווילנע היו
קשורים למיפלגות השמאל הראדיקאליות
ברחוב היהודי.
רנסאנס בין שתי מילחמות־העולם הגיעה היצירה
ביידיש לשיא־כוחה. בשנת 1925 הוקם בווילנה
יידישער וויסנשפלעכר אינ ס טי טו ט (מכון
למדע יהודי) ,שהתפרסם בראשי־התיבות שלו
איוו״א. במוסד זה ישבו מדענים יהודים ומיסדו
את כללי הדיקדוק והכתיב של מה שהיתה ״שפת
העם״ .מכם ווינריך, פילולוג יידיש, הוציא
לאור את געשיכטע פון דער יידישע שפראך -
ארבעה כרכים עבי־כרס, ובהם כללי לשון וכתיב
חד־משמעיים.
שירת וספרות היידיש פרחו. בווארשה היתה
אגודת סופרי ומשוררי היידיש, שמזכירה היה
מלך ראוויטש, שהצליח לכנס חלק מסיפורי
עוללותיה בסיפרו האוטוביוגרפי והמונומנטאלי
ספר המעשיות של חיי שראה־אור גם בתירגום
לעברית.
סופרים ומשוררים כאיציק מאנגר, חיים
גראדה, י.י. זינגר ואחיו של יצחק
בשוויס־זינגר) ויצחק קצנלסון סיפקו
שירה וספרות לקהל קוראים פוטנציאלי,
שמיספרו עלה באותה עת על 11 מיליון קוראים

כנופיית כופרים
בפולין שאחרי מילחמת־העולם הראשונה
נוסדה חבורת־משוררים שכינתה עצמה לעס־טערער
כאליסטרע(כנופיית כופרים) .חבורה זו
הסעירה את שירת היידיש של תקופתה. עם
חבריה נימנו פרץ מארקיש, אורי צבי
גרינברג, מלך ראוייטש (אביו של הצייר
יופל ברגנר) ואחרים.
משוררי כאליסטרע היו בהלם התרבותי,
שבא עליהם במילחמת־העולם. הם הביאו ליידיש
בו־זמנית שירה רומנטית־לירית ביחד עם הזעקה,
הכפירה, הפיכחון והיחפנות, או כמאמר פרץ
מארקיש: אין לט דרך־ארץ לפני המילה
המודפסת! היתה זו גירסה־יהודית תוקפנית
לאכספרסיוניזם המרכדאירופי שאחרי מילחמת־העולם.
באחת
מחוברות ביטאונם כאליסטרע, שימש
כמוטו קטע משיר של משה ברודרזון: אט,
בחורים, אנו — כאליסטרע שמחה מזומרת /
אט חולמם בדרך לא־ידועה / ,מ מי ם עמוקי
מדה־שחורה /בלילות של מורא — /דוך
חתחתים אל מכ מ ם ...בסיפרו ספר המעשיות
של חיי, כתב על כאליסטרע המשורר מלך
ראוויטש: כאליסטרע חיתה צל־דמים בלי
אומיקט מוצק מאחוריה. האומיקט שלה לא
שטח כי אם זמן. ה.כאלי0טרע־ היתה הד

סופר ברגלסון
עינויים והוצאה להורג
— פי שלושה, בערך, מהקהל בכוח של הסופרים
הישראלים, נכת לעכשיו.
חלק מרנסאנס יצירתי זה היה בבריתסלך
ראזזיטש 09 ,ר המע שיות של
חיי; עברית: משה יונגסן; הו צאת החברה
האמ רי ק אי ת י שראלית למרלות; 564
ע מודים(בריב ה קשה).

המועצות, שם הוקם תיאטרון ממלכתי ביידיש,
וכתבי־עת ממלכתים. ביידיש פירסמו גל
חסר־תקדים של יצירות מעולות, שלא נפלו
באיכותן מיצירות אחרות שנכתבו בברית־המועצות
באותה תקופה ברוסית.
הסובייטים דאגו להקים גם מכוני מדע ומחקר
לתרבות היידיש, שאותה ראו, ובצדק, כתרבות
הפרולטריון היהודי. תיאטראות־היידיש הציגו
בפני אולמות מלאים. אז דרך כוכבם של סופרים
ומשוררים רבים. יוצרים צעירים אלה, האמינו
בימי המהפיכה הבולשביקית, שהמרינה הרוסית
תאבד, עם שינוי המישטר, את הבעייה
הלאומית היהודית.
יחד עם זאת, כאן המקום להעיר, שהיה
אבסורד כלשהו בשיגשוגה של תרבות היידיש
בברית־המועצות, אבסורד שלא תאם את הגדחת
העם, שניסח סטאלין.
בשנות השלושים פירסם אברהם פרימאן
ביידיש שני כרכים מ תך רומאן בשם .1919
דויד ברגלסון פירסם כמה רומאנים. אחד
מהבולטים והמעולים שבסופרי היידיש
בברית־המועצות היה פינחם (פינייה) בן
מנחם־מנדל כהנוביץ, שקבע לעצמו את
הכינוי הספרותי דער ניסתר (הניסתר) .בשנים
הראשונות של המאה, היה בן־חסותו הספרותי של
י.ל. פרץ.
החל באביב 1920 עבר דער ניסתר להתגורר
במוסקבה(ואף התגורר זמן קצר, ביחד עם מארק
שאגל, בבית־יתומים יהודי בפרברי הבירה
הסובייטית) .הוא הפך, כבר בראשית שנות ה־,30
סופר נרדף, שנחשב מיסטיקן וסימבוליסטן.
במהלך שנות ה־ 30 פירסם בהמשכים את הרומן
שלו בית משבר שהופיע לבסוף ב־1939
במוסקבה, בהוצאת דער עמעס.
אגף אחר של אותו רנסאנס ספרותי של
היידיש התחולל בארצות־הברית, שם חיו באותה
עת לא מעט קוראי יידיש, והיתה מערכת מו׳לות
נפוצה.
ביצירת היידיש, שבין שתי מילחמות־העולם,
מצויים כל אותם גורמים מהפכניים ספרותיים,
שקשה למצוא אותם בספרות ובשירה העבריים
של אותה תקופה. היצירה העברית סיפקה אז את
צרכיו של מיעוט בעם היהודי.

העיירה בוערת
אחרי מילחמת־העולם הראשונה, בפסח , 1919
התקיימה בקראקוב מסיבה בהשתתפות סופרי
יידיש. את האווירה התרבותית ששררה במסיבה,
שינה המשורר־מלחין מרדכי גבירטיג,
שהוציא מכיסו חליל־רועים והחל מחלל את
שיריו. כשסיים לחלל, החליטו הנוכחים לפרסם
בדפוס את שיריו ולייסד הוצאת־ספרים עממית,
שכונתה דאס ביכעלע (הסיפרון) .לאנדלאט
עברו לחניו של גבירטיג לבמות היידיש הזעירות
של וארשה, קראקוב, וילנא, לבוב ונידיורק.
ב־ ,1938 אחרי הפרעות בעיירה הפולנית
פשיטיק, חיבר גבירטיג את שירו המפורסם
סיברענט (העיירה בוערת) ,שיר שבמשך זמן
קצר הושר בתפוצות ישראל, ובתקופת השואה
הושר בכל הגיטאות של מיזחדאירופה. השיר
היה מעין עיר ההריגה הביאליקית ביך יש.
בשירו תיאר גבירטיג, בין השאר, את מסא האימה,
העומד בשער עבור יהודי אירופה: אש, אחים,
סביב תבער / .כבר קרב היום המר /ובאש
המתקלחת /נעלה בולט יחד /וטתרו, כלאחר
קרב / ,שרידי כותל שחרב ואתם עומדים
מנגד /למראה העיירה / ,ואתם עומדים מנגד
והאש גוברת אש, אחים סביב תיבער / .רק
ידכם תעמוד בצר. אם לבם תיקו* העיירה — /
מהרו — כבו התבערד״ /בדמכם כבו האש/ ,
לאל יושם כי יש כל
אותו פרולטריון יהודי בן יותר מעשרה
מיליון דוברי יידיש, במיזתדאירופד״ שימש
מטרה לכוח השטן ההיטלראי ושלוחיו.
מכונת־ההשמדה הנאצית הצליחו״ במהלך
ההשמדה, לקטוע כמעט סופית את הגזע
התרבותי העבות של תרבות היידיש במיזרזד
אירופה״ כדיברי שירו של דויד הוסשטיין,
בשירו תהלוכה:
הולכים אנחנו בראשוני מוריך / ,אנושות
פוסעת / ,במיצעד גאד״ אמיץ, לוהט וקר
צעד-צעד! /על עמודי־קלון עוד מטלטל לו /
אלוהים קדמון / ,ומטולא-אוויד עוד יתנפנף לו
/הדגל האדום שבע־הימים —ולא נרתיע צעד!
/ומכושים מעוררים — הולמים על תוף מתוח,
/ודינדון מצילתיים — מלטשים חודו של צליל
המה /באוויר המרחף / ,ולמרומים את צעקתה
זורקת /חצוצרה מובהקת...־
שיר, המתאר את תוצאות חיסול יהדות
מיזרודאירופה ותרבותד״ הוא שירו של יעקוב
גלאטשטיין, בלי יהודים, הניפתח בתיאור:

בלי יהודים אץ עוד אלוהי־ הי הודים ...בו
קלסתר יהודי בערת, מכל עין יהודית זהרת,
ואנחנו בצלמנדבדמותט אותך אוויגו ועשיז
/אץ ארץ ואץ עיר על פני תבל מלה /ואלוה
דשם אתנו לא גלה / .כל גולטלת יהוד
שנתרסקה — קדרה /היא אלוהית מבוייע
ושבורה...
איציק פטר, מתאר את מה שנותר אח|
ההשמדה: אך מה רמת העיירות-החרבות,
נטושות רובצות מאץ־אדם / .אהבתי כי מיל
תצאנה יחפות / ,אהבתי השירים בפשטותם

הרוגי מלכות
בשנת 1941 הקימו הסובייטים את הוו(
היהודי האנטיפא שיסטי, שבו פעלו רוב סופ
ומשוררי היידיש בברית־המועצות, כדי לסי׳

בוסר מרקיש
אין דרך־ארץ למילה המודפסת
לרוסים במילחמתם בנאצים. במהלך המילחמ
הותרה הרצועה, ובברית־המועצות התקיים?
מיני־ראנסאנס של תרבות היידיש, תהלי
שהביא לחידוד הרגשת הייחוד הלאומי היהודי
אחרי מילחמת־העולם השניה ניתן האוו
למסע חיסול תרבות היידיש בברית־המועצוו
בידי סטאלין. תחילה, במאמרי ביקורת והתקפ
על יוצרי היידיש. אחר־כך, סגירת מוסדות
המחקר והסיפריות. בשנים 1948־ 1949 נאסר
מאות סופרים ופעילי תרבות יידיש בבריח
המועצות.
בחודש יולי 1952 התקיים במוסקב:
מישפט־חשאי לסופרי ומשוררי היידיש. מבין 5
נאשמים נידונו 24 למוות. הבולטים שבי
הרוגי־מלכות אלה היו: פרץ מארקיש, דויז

ברגלסון, לייב קוויטקו, דויד הופשטיין

איציק פפר ואחרים. דער ניסתר, מת קודם לב
בבית־הכלא.
באחרונה הגיעה לידי המצבה הספרותית
שפירסם בית הספרים הלאומי לזכר הסופרי!
הרוגי־המלכות. זהו תיק ובתוכו פקסימיליוו
(העתקות הדפסה) של סיפרי הרוגי־המלכוו
האלד״ ביידיש, בנוסח המהדורות הראשונות
בחלקם עם רישומים של מארק שאגאי
ואחרים. התיק נחשב בעיני אחד מנכסי־ התרבוח
המרגשים ביותר שראו אור בארץ. זהו נ ם
המומלץ לכל בית, על אף מחירו היקר.
היה היתה תרבות יידיש מרגשת ואינה ע ך
וכמאמר הסופר והמשורר חיים גראדה, בשיר
הסנה שאוכל: אני הפייטן על זיכרונו יחיד״ י
ומרגיש על שפתי: לשוני היא טבלת; /מי יתי
ויכולתי לומר, כי אני הסנה בוער באק
שאינה מאכלת...
• סופרי יידיש בברית-הריועצות: דוד
ברגלסון -מעשה ביבל (ברלין <1929
י חז ק אל דאברושין -סארנאבטאן (קייב
, <1917 שמואל הלקין -לידער ( קיי ב <1922
דויד הופשטיין -טרוייאר (קייב <1922 -
פרץ סארקי ש -די קופא (ורשה <1921 -
דער ניסתר -מעשהלעך (פטרוגראד <1917
שמואל פ ר סו ב -שערבלאך ( מו סקבה <1922
אי ציק פפר -שסענער (קייב ,<1922 לייב
קווי טקו -סויגלען (ברלין <1922 אהרון
קושניראוו -ווענט (קייב )1921 ויצחק
קיפניס -אקטן ( קיי ב .)1923 בהוצאת בית
הספרים הלאומי ירושלים, מחיר הקופסה
2500 שקל.

רכילות השנה

תשמ׳ג הגיעה לקיצד -תשנרד החלד״ נבואות שועדות מוסחות לעברנו מכל צד, האפוקליפסה
!תרפקת בדלת. אפוקליפסה אצל רכלנית היא שנת־בצורת. איש לא יבגוד ברעותו, אשה לא
;צמיזז קרניים לבעלת ארס לא יימוג בכוסות תרעלה. בקיצור, קץ העולם בשבילי, ידידי, יקדה
•ק אם אתם תלכו בתום השגה הקרובה לבית־הכנסת ללא סיבה הגונה להכות על חטא.
בשנה שחלפה סיפקתם לי בקושי תעסוקת וכמי עמדתי לפתוח בעיצומים. לולא נמצאו פה ושם
;ואלים ליסוריי הקשית דיפדפתי בעמודי העיתון של השנה החולפת וחיפשתי צימוק או שניית
זחדים מהם העלו חיוך על שפתי, אחדים העלו פיהוק, ומעטים נמצאו ראויים לנשיכה הגונת
הבה נדפדף ביומי, נפלה כינים מכמה ראשית ונעדכן את הטעון עידכון.
תסיבוו הנשיאותי

ארסטרא ־ לארג׳
הנרי זימנד הולך בגדולות, אין אצלו דברים
קטנית יש סיכוי טוב שיזכה בתואר אקסטראווא־גנט
מס׳ 1של המדינה.
לפני שלושה שבועות רצא להציג את הכלה
החדשה לפני הציבור, ובחר במופע־סיום של
שבוע־האופנה בדולפינריום כבבימה נאותה.

החתן השתדל להתלבש כיאות לאירוע, אך
הציב לעצמו תנאי שיוריד שיבעה קילו ממישק־לו,
או שיתחתן כמו של 1ך .־(בשביל דפנה הוריד
)!30 נחיה ונראה. יוריד את העודף או שלוף הוא
שלוף.
לחתונה מוזמנים רק 400 אורחים, וזה קצת

ימים נוראים
מה עשו לך יא עיני, אחו בלאטה?
שגם הם יכו על חטא, יא כפרתי!
ממש בימים נוראים אלה יושבים הפרקליטים י
מהמדינה והשוטרים מהמישטרה, וצריכים להח־1

ה״סיפוד׳ בה׳א הידיעה של השנה החולפת
1רחש בצידם האפל של אורות הזרקורית בעוד
לה מאירים בזוהר את מישכן הנשיא, הגיעו
סואיהם של אופירה ויצחק נבון למשבר
ניני, כשהם מוסתרים ונחבאים מעיני הציבור.
פירסום המשבר במישפחת נבון — לאחר
כבר נרגעו שם הרוחות — הביא למעשה
פרישת נבון ממישרתו הרמה.
לא היה כימעט עיתונאי שלא טיפס על הגברת
;ופירה. כל צעד מצעדיה, כל אמירה שבפיה, כל

דן בן־אמוץ
שתתבייש לה

אנדרה בוראטם והנרי זימנד
הנסיכה

אופירה נבון להשתקם נגד שלבשה הונחו מייד על שולחן הניתוחים
הציבורי, ונותחו באיזמל חד ובשימחה גלויה!
לאידה-
רוצים דוגמה קטנה? מה לא נכתב על הכובע
שקנתה בניו־יורק ב״ 117 דולר, איך העזר -מה
היא חושבת לה, מה פיתאום, ועוד ועוד.
לפני שבועיים נודע על חשבון השיפוץ של
כית״הנשיא. הנשיא והגברת אורה הרצוג
שיפצו את הבית בהוצאה של מיליוני שקלים,
׳כימעט אין פוצה פה ומצפצף. הראו לי עיתונאי
וצלם הרצים אחרי רעיית הנשיא מחנות לחנות,
ומסקרים את צעדיה מסביב לשעון. אין, ואיני
מאמינה שיהיו.
הסכם־הגירושין בין אופירה ויצחק נבון נגנז,
בני־הזוג הפכו אזרחים מהשורד -יצחק מבלה
שעות עם מישפחתו, עוזר לאופירה לקנות
רהיטים, יושב לצידה בבריכת־השחייה, וחיי הזוג
הולכים ומשתקמים. וכך, לאחר שהכתרנו,
ובצדק, את סיפור הסכבדהגירושין ברכילות
השנד -איננו יכולים שלא לשלוח כמה
חטא על להכות
מעמיתינו־למיקצוע
ביום־הכיפורים, על חטא שחטאו לאופירה ויצחק
נבח•
על שייחסו להם התנשאות — חטאו.
על שהאשימו אותה בשחצנות — עוו.
על שטפלו עליה עלילות שווא — זדו.
על שחשדו בה כמעמידת־פנים — פשעו.
על כל אלה עליהם להכות ולהתנצל.
העיתונות שימשה בפרשה זו לא רק
כאמצעי־ו־יווח על המתרחש במדינה. בפרשה
זאת שימשה העיתונות נשק פוליטי בידי אויבי
יצחק נבון, ואויבי יצחק נבון נמצאים לא מימין
ולא משמאל, אלא בתווך. המערכה נוהלה בגלל
חישובים פרסונאליים בתוך המערך עצמו.
ולוא פיתחתם, ידידיי, חוש־ריח כשלי, הייתם
גם אתם מגיעים למקורות הסירחון.

ליט אם יש עניין ציבורי להגיש אישום נגדך. מה
אתה אומר, יא אחי, יש עניין ציבורי או אין?
אנדה בוראטם פיקששה את המטוס,
לא צריך לעשות סקר כדי לדעת מה הציבור
רוצה, חומד. אנחנו, לעומת זאת, מאחלים לך והאקסטרא נותר עם שאו גדול — אך בלי הצגה.
המופע הבא יהיה עוד יותר. ב־ 7בנובמבר
דווקא גמר טוב, ושולחים עוד כמה ברכות.
שלא תצטרך להסתובב בדיזנגוף עם חולצה [ מחתן הוא את אנדה לעצמו לאשה. סיפרו בעיר
חדשה. שלא תנעל נעליים, אינעל כל שונאיך 1שהוא שכר את הילטון לאירוע. מה פיתאום? הם
ואוייבך! שלא ילחצו לך היבלות — בינתיים. יתחתנו בגך האורנים, וגם זאת כרי לרצות את
האבא המאושר של הנרי. זימנד־סניור מבסוט עד
שלא יחייכו מאחורי גבך ברחוב, ושלא תצטרך
למרוח חיוך רחב על פניך בצאתך לרחוב ובלכתך ; הגג שבנו תפס בתולה חסודה במקום מפורדת +
שניים, שגרמו לו שיברון־לב.
בדרך. ושלא תצטרך לנועע בראשך לכל אידיוט
אם כבר, אז כבר. הנרי הזמין הפתעות. השינד
מזדמן. שיירדו ממך מהר. שחתיכותיך לא*
יפרסמו זיכרונות, המלעונות. היזהר משכנות לה לכלה תהיה משהו בנוסח נסיכה מהאגדות.
זמר, זמרת, תיזמורת והפתעה! הפתעה! חכו
צעירות, ושמור ידיך בכיסים, יא אלבי!
ותראו.
אזע יור אוף דיר, כמה שאני שמחה
בשימחותיך, וכואבת את כאביך זיסלה. אוף הגב...
יהיו שולחנות ערוכים לפניך, בלי שיעלה לך
גרוש, ושישפוך הציבור את כל השמאטעס שלו
לפתח ביתך, חומר־גלם לפסליך, מחמלי.
שישחרו נערות בנות 18 ויום ליצועך.
ושתמשיך לדאוג לרווחת הידידים, יו נו ווט איי
מין. שמה שהיה פעם טוב בשניים, והיום טוב רק
בארבע, יהיה טוב גם אם תצטרך חצי תריסר או
תריסר שלם( .בקיצור, שישרה השפע בביתך!).
ן שלא תרד מהכותרות, מחמלי, אבל רק בעמודים
הפנימיים!
זהו, מותק. שנה טובה.
אוף, שכחתי, כבר מזמן רציתי לספר לכם על
גילגולי נחי לאור, אחד מבעלי אפרופו. אחרי
שנחי התגרש מרוחי, רעייתו, סיפרו שהנער סבל
משיברון־לב.
עד שהופיעה בשטח רונית ברון• .הבחור
התאהב וגם היא קצת. עוד רגע והיו מתחתנים.
אבל נחי עשה קצת עיניים ללקוחות היפות
והצעירות של בית־הקפה, והופ — רונית ברחה,
כמו כל ישראלית כעוסה, לניו־יורק (קריית־גת
כבר לא טוב?)
עם הידידים שיש לי, האם זה פלא שאני1
נחי טיפס למטוס וטס בעיקבותיה. זה לא עזר.
מחפשת שונאים? בוצקלה, פוצקלה, מותק שלנו
כתב מיכתבים, טילפן, שידר שדרים, אפם! בסוף
— מה לא? פלא שאני נפוחה כמו כדור? ואז ! צץ רעיון, והוא הציע פגישה באיזור ניטרלי,
בשקט, בשקט, תוקעים סיכה, ובום — זה
באמסטרדם. ההצעה התקבלה, הוא שלח כרטיס,
מתפוצץ לך בפנים.
ובעוד המישלחת הכועסת הגיעה מגיו־יורק,
את הסיפור על נישואיהם הקרובים של אבי
הגיעה המישלחת המפייסת מישראל. הדיונים בין
פילוסוף, מבעלי עלית, ודליה רבין קיבלתי
הצדדים לא הועילו, צד א׳ חזר לאפרופו, וצד ב׳
בשימחה אמיתית. לא סתם שמועה, אז הקשיבי,
לניו־יורק.
.אינסייד אינפורמיישך! ממש, ישר מפי הגבורה!
נו טוב, למה למתוח אתכם, אחרי מאמצים
מותק. את לא. אינסייד״ .את מאוד. אאוטסייד״.
בלתי־נלאים של צד א׳ הגיע צד ב׳ ארצה לפני
לא חתונה ולא בטיח!
שבוע. חיוכים על ימין ועל שמאל, הרבה
חברות — יש, ידידות—י יש, חתונה — אין,
קצפת״בונום על העוגות. למה לא? נחי תפס
לפחות בינתיים. וסליחה על שהוטעיתי והטעיתי.
סוף־סוף את ברוכי.