גליון 2403 מתאריך 20 בספטמבר 1983

,י״ג תשרי תשמ״ד20.9.83 ,

מיסטר 2403

כתבת השער הקידסי:

סיפור השער האחורי:
דמדומים בנו של מנחם בגין, בנימין־זאב, הציע
לאביו להתייעץ עם רוסא־נסש — אך
נדחה. הסובבים את ראש־הממשלה
המתפטר, שואלים
את עצמם:
ו האם הוא החליט
לסיים את חייו?

הדין של דיין
אחרי שנמנתה עם צמרת החברה
הישראלית בהיותה אשתו של אסי דיין,
ואחרי שהיתה מפיקה בטלוויזיה, הסתבכה
אהרונה עם החוק
עד שנגזרו עליה שלושה
חודשי מאסר־בפועל.

חוג״] בשער

פ ס שו א

כאשר כותבים (או מצלמים) היסטוריה,
הכל תלוי בבחירת העובדות. אפשר לחבר כתבה
שכולה אמת, אך שהיא בכל זאת מסולפת
לחלוטין, מפני שהוחסרה בה נימה חשובה אחת.
הרי זה כאילו לקחו תמונה של רמבראנדט,
והחסירו מתוכה צבע אחד.
הסידרה של הטלוויזיה הישראלית על השנים
שבין שתי המילחמות — מילחמת־ששת־הימים
ומילחמת יום־הכיפורים — היתה כזאת.
כך מציג הקריין שאלה ריטורית, מייד אחרי
גמר מילחמת ששת־הימים :״האם תהיה (מצד
ישראל) הצעה נדיבה לערבים?״ והמסקנה: אילו
היתה הצעה כזאת, לא היה קורה מה שקרה מאז.
שאלה חכמה, באיחור של 6ז שנה.
אולם עורן־־הסידרה ידע, בלי ספק, שהיתה
אז הצעה ללכת בדרך זו. ביום החמישי של

זז נ עז

ב־ 1970 את השלום שהושג ב״2500 , 1978
צעירים ישראלים, שנפלו במילחמת יום־
הכיפורים, נפלו לשווא — בדיוק כמו הצעירים
שנפלו במילחמת־הלבנון. מבחינה פוליטית, זה
היה רצח. והרוצחים היו גולדה מאיר, משה דיין
ועוזריהם — ובכללם כלי־התיקשורת.
איני מדבר כחכם לאחר־מעשה. אמרנו את
הדברים — בשבועון זה ובכנסת — כמעט מדי
שבוע. הצבענו על תשובת אנוור אל־סאדאת
לשאלות גונאר יארינג, בפברואר , 1971 שבה
נאמר הדבר בפירוש. הייתי הח״כ היחידי בכנסת
שתמך אז בהצעת סאדאת, כשם שהייתי הח״כ
היחידי שתמך בתוכנית־רוג׳רס. העולם הזה חזר
על הדברים שוב ושוב.
כל זה נגנז בכתבה. יוק. אין. לא היה ולא נברא.
הכל לפי שיטת ההיסטוריה הסובייטית.
אבל גם בלי עזרת העורך, מדברות התמונות
בעד עצמן.
מי שראה את הסידרה, התפלא בוודאי איך

מהאוול׳ לגליל

.מי שבורחים עכשיו
מהרי השוף הם הנוצרים
המארונים העשירים...
הדרוזים אינם בורחים.־
אמרו לכתבת. העולם
הזה״ ענת סרגוסטי, בשובה
מסיור בלבנון, שם
פגשה את
הפליטים
• 11 הנוצרים העשירים.

בוועידה כתבה התברר, כי יש
מי שמדמה לכישלון המאמצים
לסיים את הסיכסוך הישראלי־סלפטיני
כדרכי שלום. בלט
כמתינותו נאומו של סארוק
קאדומי (כתמונה) ,הנחשב
מקורב למוריה דווקא. אורי

אבנרי

שיך לדווח על
מהלך הוועידה.

נשיא במלכ₪

חבריו במערך של הנשיא חיים
הרצוג הפעילו עליו השבוע לחץ
פסיכולוגי אמר, כדי להשפיע עליו
להטיל את הרכבת הממשלה על
שימעון ם רם. כשהשתכנעו שסיכוייהם
קלושים,
כינו אותו.כדאי
ו [ ניק, ליכודניק רד
חני וטיפש גמור.־

נגד דתיים
השר הדתי יומך בורו.
הפעיל את מישטרת־ישראל
נגד 11 כתות הפועלות
בישראל. מחלקת
המודיעין והמחקר הכינה
לבקשתו דוח, המסביר את
הסכנות
^ ^ 9בהתמב-
| 1ד ) רות לכל
רתשהיא

לא מיפלצת!

מן האולם בבית״המישפט נשלחו
נשיקות וקריאות־עידוד לעבר
ספסל־הנאשמים, שם ישבו שרה
ושמעיה אנגל. המעודדת היתה
חברתה של שרה מן הכלא, שביקשה,
באמצעות ״העולם
הזה׳ ,לתקן את הרושם
הרע, לדעתה,
שנוצר על שרה.

.,זהו זה״בנעלי־בית

סנדרה שרה היא שחקנית
תיאטרון ותיקה. בעלה מוני מר
שונוב, גם הוא שחקן. שניהם היו
כמעט־אלמונים עד שהוזמן מד
שונוב יום אחד להופיע בזהו זה
בטלוויזיה — והפך כוכב. על
התיסכולים שישנם בעבודתם של
שחקנים, על גידול
תינוקת ועל ההע
פ רצה ברחוב מכס־רים
בני-הזוג.

.אני ישראלי חדשו׳

האמן פינחס כחן־גן עורך חשבון־נפש עם עצמו ועם
החברה הישראלית. מרגיז אותו שחושדים בו בחנופה
לאשכנזים, כשם שמרגיז אותו הפולקלור
• ו העדתי. .יש לי פילוסופיה של השפלה,־ הוא
אומר- ,ואלך בשיטה של מהאטמה גאנדי.־

גולדה ודיין(מגיש לה את הארנק) בכנסת
ברברן ופרימיטיבית
המילחמה, ה־ 9ביוני ,1967 הצעתי אני — בשם ישב משה דיין אי־פעם על תקן של אליל. כיום
העולם הזה ובשם סיעת העולם הזה —כוח חדש ברור לחלוטין שהוא היה ברברן, מתחכם זול,
בכנסת — במיכתב גלוי לראש־הממשלה לפנות שמעולם לא אמר אף מילה אחת שהיו בה טעם
אל העם הפלסטיני ולהציע לו מייד את הקמתה ותבונה. בסך הכל נראה דיין כיום כאיש עלוב.
גולדה מאיר נראית, כפי שהיתה באמת, כאשה
של מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, תמורת
פרימיטיבית ומטופשת, שחזרה בלי הרף על כמה
שלום.
עובדה זו נגנזה בכתבה. תחת זאת מתלונן פסוקים אינפנטיליים בלשון משובשת.
גם יגאל אלון נראה, במבט לאחור, כאדם רדוד
העורך כי ״מעטים היו מפוכחים״ .מי המעטים?
לא היית מנחש: גאולה כהן! העורך הביא אותה אל וחסר־מישקל.
המירקע, על רקע כרזה של תנועת־התחייה, וזו
מי העז לאמר ב־- 1970 שמשה דיין הוא אפס
— סמל הקנאות המטורפת אז כהיום — מנופח? שגולדה מאיר היא אשה פרימיטיבית?
מתלוננת על כך שעם־ישראל השתכר, ואילו היא
רק עיתון אחד במרינה: העולם הזה. ורק
היתה סמל השפיות.
סיעה אחת בכנסת: זו שלנו. ועל כך שנאו אותנו,
אם זוהי שפיות־הדעת בעיני בעל הסידרה, אין השמיצו אותנו, רדפו אותנו והחרימו אותנו.
להתפלא על שאר הסידרה.
איך זה מתבטא בכתבה? יוק. אין.
אחר־כך מספרת הסידרה ש״היתה הקצנה
על־ידי גניזת חלק זה של ההווי שבין שתי
־־ משני הצדדים״ .אולם הסידרה עצמה מביאה את המילחמות, הופכת אמת לשקר. מצטיירת תמונה
דבריו של גמאל עבד״אל נאצר, נשיא מצריים, נוחה: כולם טעו, כולם שגו. לא היה מי שהזהיר.
שהבהיר לחלוטין שהוא מוכן לשלום, תמורת אי־אפשר היה לדעת. כולנו הופתענו.
החזרתם של השטחים שנכבשו.
הטלוויזיה עצמה, שקמה אחרי מילחמת
הדבר היה ידוע גם אז למי שרצה לדעת. ששת־הימים, מה היא עשתה כדי למנוע את
נאמתי על כך עשרות פעמים בכנסת, והותקפתי האסון? כדי להזהיר ולהתריע? או, לפחות, כדי
על כך מימיו ומשמאל כ״סוכנו של נאצר״ .לאפשר למזהירים ולמתריעים להשמיע את
העולם הזה דיווח על כך כמעט מדי שבוע, וזכה דבריהם?
בקיתונות של בוז. היה בידינו חומר גלוי וסודי
הטלוויזיה היתה אז שותפה מלאה ליצירת
— ובין השאר ראיון ארוך עם המנהיג המצרי, האווירה, שהובילה למילחמה. היא גנזה את
שלא ניתן היה לפרסמו. הבאתי אותו לידיעת מחנה־השלום האמיתי, אז כהיום. היא שירתה את
שר־האוצר, פינחס ספיר. התוצאות — אפס.
השילטון, אז כהיום.
בעל־הסידרה מתעקש לטעון כי היתה
אך כיום, באיחור של 10 עד 16 שנים, יש לה
1״ סימטריה: המצרים לא רצו בשלום, גולדה מאיר החוצפה התהומית להופיע באיצטלה של חוכמה,
לא רצתה לסגת מכל השטחים. זה מצלצל יפה, ולנתח מה שהתרחש אז — לפי הנוחיות שלה
אבל זוהי אי־אמת גמורה. היה ידוע לכל בר־דעת עצמה. בסידרה ששודרה ערב יום־הכיפורים, היה
גם אז כי מצריים מוכנה לשלום, אם תחזיר בהחלט נאה ויאה לה לעמוד בעצמה מול הראי
יקראל את השטחים הכבושים. גולדה לא היתה של המירקע ולהכות על חטא.
מוכנה לכך. אמת זו טושטשה במזיד על־ידי
גולדה מאיר והועלמה מעיני הציבור, בעזרת
כלי־התיקשורת. שימחה דיניץ, עוזרה של גולדה,
ממשיך במלאכת־הטישטוש בכתבה עצמה.
^11111
—>113—310^ 03

הסוטים שראינו השנה

הלהיטים הגדולים עדיין באים מהוליווד וזו הסתערה
השנה על הקהל משני כיוונים — האחד של פעלולים
ואפקטים מיוחדים והשני של נוסטאלגיה. לעומת זאת,
דוב סירטי-האיכות יצאו השנה
ממדינות פחות ..קולנועיות״ כמו
תורכיה, יסאן, איטליה וגם ואנגליה.

,השלמתיר

עמום גוטמן, שסירסו נגוע

בהומו״סגסואלים מספל דרך נקודת־מבטו האישית,
מספר ניאיון חושפני ל העולם
חזה על יחס החברה אליו,
על נסיונו.לצאת מזה׳ ועל ה-
^ * 9השלמה עם
£ 4 7נטיותיו המיג-
יות המיוחדות.

ליידי ציטולי בבית־המישפט

כשהתלוננה רותי מרמת־השרון על מעשה מגונה
בכוח שעשה בה הגנן שעבד בביתה, הוא העלה
נימוק מפתיע. לדבריו חיזרה •אחריו וביקשה את
חסדיו, ממש י כמו ליידי צ׳טרלי
בסיפורו של י ד״ה לורנס. אך
^ 1הפרקליטות לא השתכנעה מהדוגמה
הספרותית והגישה נגדו כתב־אישום.

הסדוריס הקסננים: מיבתכים תשכין
.כמדינה הנדון תשקיף
מח הם אומרים -נגה ישעיהו,
אליעזר שמואלי, רוחמה מרטון.
אליהו בן״אלישר, עדנה מזי־א
ונחום היימן־

יומן אישי
עולם קטן כלונים תמרורים

אתח והשקל 41 חשבון נסש 42 קולנוע -סיכום שנתי 44 אנשים בעולם

זח וגם זח 52 נמר של נייר 54 ספורט 62 הורוסקופ 63 מדריך שידורים -בישראל ובירדן 64 65 שידור 65 הוד

רחל מרחלת על כל העולם
לילות ישראל
זח חיה העולם הזה שהיה

מכחכים

דא יאה וגם רא יידיש
מאת

אביגיל ינאי

מאוזן:
)1מונוטוני; )5תכשיט נשים
בימי המקרא 3,3ישעיהו ב׳ כ׳);
)10 שניים )11 :שליח )13 :בכי,
קינה )14 :איבר התנועה )15 :לכד:
)16 קבוצה בעמק יזרעאל; )18 גדול
בערכו )20 :מתגורר )21 :פרקולטור;
)22 רצוץ, מעונה; )24 ממיסי המדינה
בפרס בימי קדם; )25 כנף־בגד; )26
שמו של מלאך השכחה; )28 תפקיד
צבאי(ר׳׳ת); )30 הזמנה להתמודדות;
)31 לגיון; )32 פלצור; )34 צפור
הדומה לסנונית; )35 הצנור שמאחורי
קנה הגרגרת; )36 מחזה ע״פ שק־ספיר,
עתה בתיאטרון בארץ; )39 גם
זאת; )41 בהשאלה — מרות, שלטון;
)42 מצב משפחתי מסוים; )43 כך,
ללא תוספת, הוא רק סוכות; )45
ממיני הבושם המקראיים; )47 אחת
הערים שכבש יהושע; )49 נוזל,
נשפך; )50 אחד ממיני התבואה,
ממשפ׳ הדגניים; )51 התלהבות,
להט; )52 מספיק; )54 עץ יער בר;
)57 נבל; )61 נצח; )62 מקום, עיר
(ארמית); )64 נקי, טהור; )65 קסם,
כשוף, בשקט; )66 מלאך חבלה; )67
אחת השיניים; )69 מנגינה; )70
בהשאלה — קבוצה אחידה של
דברים, חטיבה; )72 כוכב הלכת
״ונוס״; )74 אור יקרות; )75 עול; )77
מזיגת סממנים; )78 חיבק בחזקה;
)81 סוג של חיידקים; )83 רקב; )85
תוך; )86 התרחב, התפשט; )88 מידה
קטנה; )89 בטול עונש, שחרור,
פטורים; )91 נשלם, נסתיים; )93 כל
אשר נוצר; )95 שמיעה מרוכזת; )96
בן בקר רך; )98 מרכז, אמצע; )100
מתנועע; )102 מרחף; )103 דמות
בלתי ברורה; )104 חצוף ()105 ;)4,2
אצל חכמי יון הקדומה — יסודות
ראשית של הטבע, האד, האויר, המים
והאדמה.

מאונך:
)1פסק, לא היה עוד; )2תו נגינה;
)3פרח נוי ריחני; )4כפתור הצמח; )6
אלוה; )7אורח מארץ זרה; )8פרי
בוסר; )9יופי, חן; )12 קרבן בהמה
שחוטה; )15 ארוז, קשור; )16 עבר
על גדותיו; )17 כלי נגינה מזרחי;
)19 הפגת שעמום ע״י שעשועים
שונים; )20 פחות־ערך; )21 צד אחד
( )23 ;)4 ,2שדה; )24 חיצוניות
(ארמית); )26 חלק במכונית; )27
בת־קול; )29 די; )30 הגדלת הערך
בנגור לפיחות; )33 נתון גנוז; )34
חוטא; )36 יתד חדה באחד מקצותיה

קורא סאמט
שתי הערות. ראשית, מי שאינו יודע
יידיש יכול לקרוא: אסט פאסט (או
אפילו פסט או פסט) ולא כפי
שנתכוונה המצוטטת (לאמור: זה לא
יאה).
בכלל, במילה הראשונה יש טעות
יסודית. צריך להיות אס (בלי טית)

מלבנון לצ׳אד, בטיסה ישירה.
הפירסומים בעולם אינם מותירים *-
מקום לספק: ממשלת ישראל מעורבת
בצורה זו או אחרת במילחמת האזרחים
בצ׳אד. אם לא די היה לנו בבוץ
הלבנוני, מתכוונים קברניטי־ישראל
להשקיע את חיילינו, ניצולי־לבנון,
בבוץ היבש של מידבר סהרה.
פרנסואה מיטראן, הנשיא הצרפתי,
הצטרף כבר לליגיון הזרים. אולי כדאי
שיצחק שמיר יערוך אתנחתה קלה — ן
חניית־ביניים בישראל — לפני שיסתלק
מלבנון ויעבור ליבשת אפריקה,
להנהיג שם סדר חדש?
אירית שרמן, גבעתיים

דיפלומט שחדי
וילדי הדרוזים
המיברק הבא נשלח אל מנחם
בגין, יצחק שמיר, משה ארנס
ויוסף בורג.
נוכח המצב החמור בלבנון וסכנת

?י דז

לשם בקוע העץ; )37 מעיין, אורי ׳ ,ביסורים; ?1ז טלקומוניקציה; )73
חידת; חקק׳באגן; ׳)76 הסתקק,ן)7
גינל; )40 דבור של אזהרה; )41 לגין;
)44 ראשו של מבנה; )46 צעיר 47־ .אחך-נ^ן שחקי הכדורגל; )79 מוק,,1
גהינם (ישעיהו ל׳ ל׳״ג); )80 משקה
שיח הדפנה; )49 זחל, שרץ; )50 אויר
עלים; 500 )82 בגי מ ט רי ך ^ מספרי
ספוג אדים ואבק; )53 חפירה; )54
של גוזמה; )84 סירה׳עזל אסקיהחלק
המפרש מתבואת האדמה לבני
מואים; )85 מאורת אריות; )87 בדקלוי;
)55 איבר מן הזוגיים בגוף; )56
דוק — מדור גדול באוצר המלים;
אחת מחמש ערי פלשתים; )58 נוגש,
)90 נבואה; )92 מטבע ישראלי
מציק; )59 החלק התחתון של העלי
עתיק; )94 השחיז, חדד; )96 ראש
בצמחים )60 :שמה העברי של
של עצם הירך; )97 סיים; )99 שלל;
הלימפה; )62 בגד, לבוש; )63 רע;
)101 של; )102 קולמוס; )103 יונקים
,)66 מושב עובדים בשרון ()68 ;)3,3
בין חרבות.
מלך פריגיה, בן זאוס שנענש
קורסים ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)
סלון ומכון יופי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
הכנת כלות
מחיתם עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ;226066 )4

פאסט ניכט — מישפט׳גרמני מקובל,
שנתקבל׳ גם בשפת היידיש. בהבעה
היידישית המקובלת מבטאים אותו
בשיבוש: סי פאסט נישט.
תחילה חשבתי שהטעות בכותרת.
אבל בתוכן השיחה חוזרת השגיאה
הזאת עוד פעמיים. ואם שגתה מינה
צמח, מרוע לא תיקנה זאת מחברת
צרור־השיחות, שרית ישי, והיכן היה
העורך הסיגנוני של השבועון או
המגיה? אולי כל אלה אינם יודעים
יידיש?
שימעון סאמט, תל-אביב
0אכן, איש מחברי המערכת
שטיפלו בראיון אינו יודע יידיש או
גרמנית. ועל כך כבר נאמר: סי
פאסט נישט.

לא אישן!

ב1ץ בלב המידבר

אספ אס ט ניכט

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור־

די אנ ה

מינה צמח ענתה בסלנג, אך
הוא נכתב בצורה שגויה(״מה
הם אומרים״ ,העולם הזה 24
באוגוסט .)׳83 על נ ד מעיר
שימעון סאמט, ותיק סופרי
עיתון. הארץ״ ויקיר תל״
אביב:
בכותרת הראיון עם מינה צמח
כתוב :״אסט פאסט נישט ״.בתוך
הטכסט יש הערה שזו אמירה בשפת
היידיש.

אם אמנם אמרה הנשדדת לא אשן
חייבים אנו להעיר, בהזדמנות ׳ זו,
לנשדדת ולרבים אחרים, שבעברית
תקינה צריך לומר אישן (וכן אינק,
אירש, אירא).
עשו לכם סימן ושיח את הבית
האחרון של,אדון עולם׳ :בידו אפקיד
חחי/בעת אישן ואמירה/ועם רוחי
גווייתי/ה׳ לי ולא אירא .
ראובן סיוון, ירושלים

טרמפ

ל חייל

ומענייני יידיש, לענייני עב רית:
קראתי
בעיתון שמודעתנו פנינה
רוזנבלום הכריזה לאחר ליל השוד
בדירתה: לא אשן עוד לבד!

טבח חפים מפשע — אנו פונים
ומבקשים לאפשר לבני נוער וילדים
דרוזיים להתארח אצל מישפחות
דרוזיות בישראל, עד יעבור זעם
המילחמה וסכנת־הטבח.
מובן מאליו שכל הוצאות האירגון,
ההסעות והאירוח יהיו על חשבון בני
העדה הדרוזית בישראל, ולצורך זה
ח״כ אמל נאסר־אל־דין קיבל על עצמו
להסדיר את מימון כל ההוצאות על־יו^
העדה הדרוזית בישראל.

משה גרנע,
ח״ב אמל נאסר^ל־דין,
בשם הוועד למען ראול זלנברג
ת׳ל״אביב
• הח״ב מהליכוד לחברי לא
הסבירו מה הקשר בץ ראלל
ולנברג, הדיפלומט השוודי שנעצר
על-ידי חיילים סו ביי טי ם בסוף
מילחמת העולם השנייה בבודפסט ^
למא? נעלם, ובין מילחמתיהאז-
רחים בלבכין.
״ שיחיחיילים בציאד, :מה גרם לך
להצטרף לליגיון הזרים, מיסיי ה
מי ט ר אן!״
העולם הזה 2403

לסי החלמות האינטרנציונל במדורו. עולם קטן׳ הא שים
חיים ברעם כמה בעמים
את. חברת העובדים׳ של
ההסתדרות כי היא מקיימת
קשרי־מיסחר עם דרום־
אפריקה. את הפרסים עצמם
פסלה הצנזורה לפירסום.
בעיקבות הסענה דרש מזכ״ל
ההסתדרות, ירוחם משל,
הסברים ממזכיר.חברת העו בדים׳
.השבוע העביר משל

פרו־אסיאני של ההסתדרות,
אץ לנו כל מגע עם המישטר
הקיים, והחלטות אלה מחייבות
את כל מוסחת ההסתדרות.
אודה לך על פירסום המי־כתבים
הנ״ל, כפי שהינכם נוהגים
במיקרים דומים.
ירוחם משל, ח־כ,
מזכ״ל ההסתדרות, תל״אביב

שהיא מנסה לקבוע נורמות גזעניות,
י ומתפרסמת שבוע אחרי שבוע במעשה־נבלה
חדש נגד תושביה הערבים?
בשבוע שעבר, נמסר בעיתונות, נעלו
דיירי אחד השיכונים באילת
קבוצה של פועלים ערביים במיקלט.
הם שוחררו רק בהתערבותה של עוברת
סוציאלית, שניסתה לארגן ב־מיקלט
הזה מועדון לפועלים.
לפני שלושה שבועות דווח, כי בכניסה
לעיר עורכת המישטרה בדיקות
משפילות לערבים.
לפני חודש נודע, כי פקיד בכיר
בעירייה, תושב העיר מזה 20 שנה —
ערבי, לרוע מזלו — ביקש לקבל
תעודת־תושב. הוא נענה בשלילה, כי
לא הביא הסכמה בכתב ממפקד־העיר.
.זה הנוהג ביחס לערבים,״ נאמר לו.
ביסודה הבעיה היא, כנראה,
לשונית. כולנו רגילים לקרוא לערבים
בכינוי המוזר והמשפיל ״בני מיעוטים״.
הכל מתנהל על מי־מנוחות, עד
שלמישהו מתברר, כי ה״מיעוט״ הוא
בעצם רוב, בעוד שהמשפיל והמתנשא
— הוא־הוא בעצם המיעוט. תופעה כזו
קרויה בפסיכולוגיה דיסונאנס קוגניטיבי
— פער בין ההכרה והמציאות.
כשתושבי אילת הבחינו בפער הזה, הם

ברעם
רוזוליו למערכת את צרור המי־כתבים
הבא: לכבוד החבר אורי אבנרי,
ועני מצרף בזה את מיכתבו
מיום 25 ביולי 83׳ של החבר דני
רוזוליו. מזכיר חברת״העוב־דים.
המצרף את מיכתבו מיום 21
ביולי ׳ 83 של החבר ישעיהו
גביש, מנכ׳ל מר, במענה למידע
שהופיע בהעולם הזה. בדבר
ציוד ואנשים ששולחת מ ר
לדרום־אפריקה, השולל את העובדות
אשר פורסמו בשבועה
נכם.
כידוע לך, עמדת ההסתדרות,
כחברה באינטרנציונל האיגודים
החופשיים, שוללת קיש יחסים
עם דרובדאפריקה כל עוד קי ש
בה מישטר ״ההפרדה הגיזעית׳,
וכך אנו נוהגים.
כמו כן, אנו מקיימש קשרש
עם 450,000 חברים שחורים,
שאורגנו באיגודים מיקצועיש,
אשר נציגיהם נמצאים בהשתלמות
במיסגרת המכון הא-

עיקר המעשה
איחולים מעבר ליס.
אורי אבנרי היקר,
מפעם לפעם אני קורא מאמר־מפרי־עטך,
המהווה עבורי חוויה אינטלקטואלית
יוצאת מן הכלל ונעימה
ביותר. אני מתבייש על שלא מצאתי
כבר בעבר זמן לכתוב לך כמה מילים
של הוקרה ותורה.
לוא ידעתי כיצד, הייתי שולח לך
מיכתב שופע אור וזוהר, משמח לב
ומרטיט נפש, וכך גומל לך.
אנא, ראה ברצוני את עיקר המעשה.
איחולים לבביים וכל טוב לשנה
החדשה.
דן ב רו ט, לוס־אנגילס, קליפורניה

בכסיות של משי
ביקורת על המאמר. איש
השנה״.
העולם הזה 2403
לכבוד החבר יחחם משל.
מזכ״ל ההסתדרות.
הנני מעביר לך העתק
תשובת החבר ישעיהו גביש, מנ־כ׳ל
מר, בדבר הפירסומיס בה־עולם
הזה.
נראה לי שהתשובה מדברת
בעד עצמה.

דני רוזוליו,
מזכיר חברת העובדים

עציר אלפרון לכמד דני רוזוליו,
מזכיר חברת העובדים,
בתגובה למידע חוזר שהופיע
בדבר ציוד
בהעולם הזה
ואנשים ששולחת מ ר לדרום־
אפריקה — והמשמש לדיכוי,
כביכול, הרי להודיעך כי להאשמות
אלה אץ כל שחר, לא
היה ולא נברא.
אץ לי אלא להצטער על
התמונה המעוותת שיוצר כתב
העולם הזה חיים ברעם, החוזר
ומפרסם מידע בלתי־בדוק ד
משולל יסוד עובדתי.
י ש עי הו ג בי ש,
מנכ״ל.כו־ר־בכתבה
על מנחם בגין חסכתם ממנו
ביקורת, וטיפלתם בו בעדינות הגדולה
מכפי שמגיע לו — בניגוד לכתבות
הקטלניות שלכם בעבר, על אישים
שלא גרמו לשפיכות־דמים כפי שגרם
בגין.
והעיקר הוא זה: בגין יצא למילחמה
זו מתוך אמונה אווילית שהוא יוכל
לכפות סדר חדש בלבנון. אני מתפלא
עליכם, שנהגתם בכסיות של משי
באיש שיצא למילחמת־התקפה רוויית־דם,
שיזמו אותה שני אישים — האחד
מוכה בשיגעון גדלות, השני בעל
אישיות אינפנטילית.
אברהם עוזר מן, ירושלים

עיר ללא רחמים
אילת אינה רק העיר הדרומית
ביותר בישראל -היא גם
העיר הגזענית ביותר בארץ.
מה יש בה, בעיר המקוללת הזו,

נזק לשם

1מזוזי בוקר, אחה״צ וערב לחוזזזיליס
ולתלמידי שנה א׳ ושנה ו:
1מערכת לימוזיח גמישה
1מסלול מיוחד לתלמידי שור, רוח״א•
בהדרכת מיל פרקיס. מרצה׳בכיו
י במחלקה לצילום !.
1לכל הלומדים. קורסים נוספים ברישום,
ציור תולדות האמנות ועוד.
1הסדר מיוחד לחברי קבוצים.
1תחילת שנח הלימודים . 9.10.1083
סו טיס !ו־ורשמה 10 00-2000

נתקפו בהלה ואיבדו את ביטחונם
העצמי.
התרופה שמצאו להרגיע את עצמם
נשתה כבר בעבר: הם מנסים להשליט
בעיר אווירת־טרור אנטי־ערבית. לא
ירחק היום והם ינסו גם להשליט
חוקי־עזר בנוסח נירנברג.
חווה מירסקי, תל־אביב

מספרהמ קו מו ת מו גבר
ת א אלנבי 298191,298291.57

נזק דשם! שר העציר
הפרקליס מגיב על מעשים
שיוחסו למרשו, יעקב אלפרון
(״העולם הזה״ 3ג ביולי .)׳83
מדור במדינה -פשעים, בעמוד
,69 כתבתם:
״מייד אחרי הרצח לקחו האחים
אלפרון את אלמנתו של אסייג תחת
חסותם והסתירו אותה. אומרים, כי
בהשפעתם מסרה עדות־שקר נגד שץ
ואלמקייס. וטענה כי זיהתה אותם
כרוצחי בעלה״...
בהקשר למובאה זו מבקש מרשי
להגיד כדלקמן:
• מרשי לא נטל את האלמנה תחת
חסותו ולא הסתירה. לגברת הנ״ל
הוצמדה הגנה מישטרתית מלאה אחרי
האירוע ואילך.
• לא נמסרה׳ עדות כלשהי
בהשפעתו של מרשי.
• במועדים הרלוונטיים הוחזק
מרשי במעצר בגרמניה — מינואר
1982 ועד מאי ,1982 שאז שוחרר.
הפיסקה הנ״ל גורמת למרשי נזק
לשמו, ביחוד בהתחשב בעובדה שהוא
מוחזק עתה במעצר.
בבירכת שנה טובה,
מנחם רובניטטיין, תל־אביב

טלפן לקבלת
חוברת הסבר

בצלאל 223573 .233502 ,6
חיפה, הנביאים 662773.13

למד צילום בחברה טובה

מודעות בטלפון

לכל העתונים

־־#ר בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי
£8$ 01118א01
1ג/א 0וז*א£8זאו
0ז1$8*£11

יעזר אס־ ט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

03 - 227117/8

במדינה העם רחמיו של נשיא
זהו אות מבשר רעות:
גשיא־המדינה העניק ועינה
למתנחל שסגע גילדה ערביה.
זמן רב לפני שהצליח לגרור את
מדינודישראל לתוך האסון של
מילחמת־הלבנון, התגלתה דמותו של
רפאל איתן בשורה של מעשי״חנינה.
הוא ניצל את סמכותו כרמטכ״ל־צה״ל
כדי לחון פושעי־מילחמה.
כל רוצח־ערבים יכול היה לסמוך
על הרמטכ״ל שכשיועמד לדין צבאי,
יישפט לעונש מגוחך ובסופו של דבר
ממתינה לו חנינה.
השבוע, כאשר היה נשיא־ישראל
עסוק בחיפוש אחר יורש לראש־הממשלה
מנחם בגין, הוא מצא זמן כדי
להעניק חנינה.
הזוכה בחסדיו של חיים הרצוג היה
אריה בך־יוסף, אשר פצע ילדה ערביה
בהילולת־יריות מטורפת בחברון,
בחג־הפורים. הוא נדון לארבעה חודשי
מאסר, אך בית־המישפט העליון של
המדינה הגדיל את העונש לשנה. עתה
חנן אותו הנשיא.
מעשה־החנינה לווה בצרור של
תירוצים. נאמר כי בן־יוסף, שחי רק
שנתיים בארץ, הוא בנו של אב החי
בצרפת, ושלקה במחלה קשה. נאמר כי
הנשיא רצה לאפשר לו לראות את

חפה־ מפ שע ל פני שנה. אהד הפוליטי

אביו. נאמר שממילא עמד ריצוי העונש
להסתיים בעד שישה שבועות. לא
נאמר כי היורה הביע חרטה על מעשיו,
או שביקש סליחה מקורבנו.
מעשה אנטי-אנושי. כל
התירוצים האלה לא יכלו לחפות על
המעשה. הנשיא לא מצא לנכון לחון
מישהו מן הצד השני — למשל, אחד
מעשרות הצעירים אמיצי־הלב, שסירבו
לשרת בלבנון או בשטחים
הכבושים. צעירים אלה, הזוכים ביחס
של כבוד מצד כל חייל קרבי בצה׳׳ל,
ממשיכים להינמק בכלא.
חיים הרצוג מבין, בוודאי, כי חנינה
למי שניסה לרצוח ערבים אינה מעשה
אנושי, אלא אנטי־אנושי. יש לו
משמעות סמלית. הוא מדבר בשפה
ברורה לציבור מסויים, שידו נטוייה.
זהו אות מבשר־רעות לגבי כהונתו
של הנשיא החדש.
המילחמה ילל ת המתחסדים
ביזמ-השגה לטבח הגדול, שוב
כשמך הרב מלבגון. מי אשם?
בעלי־המצפון בישראל היו שרויים
השבוע במועקה נוראה.
מכל הצדדים באו ידיעות על
מעשי־טבח בלבנון. הדרוזים בנוצרים,
הנוצרים בדרוזים, השיעים בסונים,
ועוד(ראה עמודים .)13-10
חייל צה׳׳ל מס׳ 518 נהרג על

מישחק חמלכים

בגין: דוח אחרון
הכל התחיל לפני כמה חודשים, כאשר
הפסיק ראש״הממשלה, מנחם בגין, לאכול.
מקורביו בלישכת דאש־הממשלה זוכרים
שהם שמו ליבם לכך שבגין כמעט שאינו
אוכל. הכריכים וכוסות-התה, שהיו מוכנ סים
ללישכתו, היו נשארים שם, מבלי
שהוא נגע בהם.
היתה זו מזכירתו הנאמנה, יונה
קלימוביצקי, שהיתה שואלת אותו מדי
כעם מדוע אינו אוכל, מדוע אינו שותה.
היא היתה נכנסת ללישכה כשבידיה כריך
וכוס־תה, אך בגין היה דוחה אותה ואומר:
.לא, יונה׳לה, אין לי תיאבון*.
אחר־כך הכך העניין כמעט לשיגרה.
ראש־הטמשלה הוריד באופן ניכר מכמות
המזון שבא אל פיו. הוא שקע במרה
שחורה. זה התבטא לא רק בכך שהפסיק
לאכול, אלא גם בהופעתו החיצונית.
בגין, שהיה ידוע כמקפיד ביותר בענייני
לבוש, וש.ההדד׳ היה חשוב לו ביותר,
נראה בלי עניבה, בחולצות מרושלות. גם
הפריחה, שממנה הוא סובל, היא תולדה
של הזנחה. לפני כחודש וחצי חש בגין
בגירוי בעורו, שהוא -לדיברי מקורביו -
•רגיש* .בגין הזניח את הגירוי, לא נבדק
על-ידי רופא. הגירוי התפתח, וכעת
מכסים כתמים חומים את לחיו של
ראש־הממשלה.
כל ההזנחה הזאת באח כתוצאה ממצב
נפשי קשה, שבו שרוי ראש-הממשלה.
מקורביו חוזרים וטוענים כי ראש־הממשלה
בריא, שהוא נבדק על״ידי רופאו
האישי, הפרופסור מרווין גוטסמן ורופאים
אחרים ושאין לו כל מחלה ממארת. כדברי
מקורביו הקרובים ביותר, הו א. ר ק׳ סובל
מדיפרסיה. מוזר כי בעיני המקורבים
האלה, דיפרסיה אמה מחלה.
בין המקורבים יש הרואים בעין נכונה
את מצבו של דאש־הממשלה. בראש
וראשונה זהו בנו, בנימין זאב, שבהת-
ייעצות עם אחיותיו, לאה וחסיה, החליט
לבקש מאביו לראות רופא־פסיכולוג.
ראש־הממשלה סירב בכל תוקף.
לדברי אישיות המקורבת לו ביותר,

ראש-הממשלה עטף עצמו בקליפה שאיש
אינו מצליח לחדור בעדה, גם לא בנו.
אותה אישיות מספרת כי חרושת-
השמועות מסביב לראש-הממשלה הפכה
אבסורדית. השמועה האחרונה, כך
מספרת אותה אישיות, היא שבתו חסיה
לקתה במחלה ממארת -שמועה שהופרכה
מכל וכל.
השמועה כאילו התפטר ראש-הממשלה
בגלל מצבה הנפשי של בתו, לאה, הוכחה
גם היא כלא -נכונה. מצבו הנפשי של בגין
חמור ממצבה הנפשי של בתו הצעירה,
הסובלת מדיכאונות נפשיים, והנמצאת
במעקב ובטיפול פסיכיאטרי מזה זמן רב.
דווקא לאה הוכיחה בימים האחרונים,
מאז הסתגרותו המוחלטת של אביה, כי
אפשר לסמוך עליה. היא לקחה חופשה
ממקום־עבודתה, כדיילת-קרקע באל־על,
והיא מטפלת באביה החולה.
אותה אישיות גם מפריכה מכל וכל את
השמועות כאילו מאלצים את ראש־הממשלה
לאכול. .אי-אפשר להכריח אותו
לעשות שום דבר, הוא פשוט לא נשמע, ואף
אחד לא יכול להכריח אותו. אנחנו
סומכים על השכל הישר שלו, ועל־כך
שלאט״לאט הוא יחזור לעצמו׳.
בנו של ראש-הממשלה גם הציע לאביו
לצאת לחופשה, כמיגהגו, במלון.ל שלטון׳
בנהריה, אך בגין סירב גם להצעה זו.
יחד עם זא ת חוזרים מקורביו וטוענים
כי מצבו השתפר. אנשי-לישכתו טוענים כי
הוא נמצא בקשר טלפוני על הלישכה ועם
מזכירתו, יתה קלימוביצקי. יחד עם זאת,
בניגוד ליחיאל קדישאי, אין יונה מבקרת
את הבוס שלה, כמינהגה, בביתו. בגין, כך
אומרים המקורבים, מנהל את ענייני
הממשלה דרך הטלפון.
מלישכת ראש-הממשלה נודע כי בערב
יום־הכיפודים אכל בגין סעודה מפסקת
עם בתו, לאה, בנו, בנימין זאב, אשתו
וששת ילדיהם. במוצאי יוס-הכיפורים
סעד סעודה מלאה. בלישכה מתעקשים כי
ביום הרביעי יחזור בגין לעבודתו בלישכת
שרית ישי
ראש-הממשלה.

אדמת־לבנון. סיורים משוריינים של
צה״ל פלשו צפונה, מן הקו החדש,
במטרה בלתי־ברורה. ההרגשה היתה
שאיש אינו מסוגל עוד לחשוב
ולהחליט, ושצה׳׳ל פועל מתוך רפלכס
מותנה.
אנשי־הימין האשימו את כוחות־השלום
באדישות לשפיכות־הדמים,
מאחר שלא מחו עליה כפי שמחו על
טבח צברה ושאתילא, שמלא לו השבוע
שנה. הם גם טענו שנסיגה נוספת של
צה״ל בלבנון תביא לשפיכות־דמים
רבה עוד יותר.
באנדרלמוסיה נוראה זו, המעשית
והמוסרית כאחת, מה היתה האמת? מה
היה נכון? מה היה צודק?
אץ הוכחות לטבח. העובדה
הברורה היחידה היא ששום דבר אינו
ברור.
כל הצדדים בלבנון האשימו זה את
זה במעשי־טבח, אך אף אחד מהם לא
הביא הוכחה לכך. בשעתו, אחרי טבח
צברה ושאתילא, באו העיתונאים הזרים
למקום, צילמו ודיווחו. כיום פתוחה
זירת-הקרבות הנוכחית לפני העיתונאים,
והם משוטטים. בשטח. אך לא
פורסמה עדיין אף עדות אובייקטיבית
אחת על טבח גדול כלשהו.
לעומת־זאת ברור כי גם לדרוזים
וגם לנוצרים יש מכונות־תעמולה
משומנות, המפיצות ידיעות־זוועה.
הפלאנגות הקימו זה מכבר בישראל
סוכנות־תעמולה גדולה ורבת־השפעה,
שבראשה עומד עיתונאי של יומון
מכובד(ראה תשקיף) ,והיא מפיצה את
השקרים שממציאה הנהגת הפלאנגות
באופן שיטתי, במיסגרת של לוחמה
פסיכולוגית המזכירה לא־מעט את
שיטות הנאצים. יריביהם, הדרוזים והסורים,
אינם מצטיינים יותר באמירת־אמת,
וקשה להתייחס ברצינות לידיעות
המופצות על־ידם.
הסיכום של המצב, כרגע, הוא כזה:
• כל הצדדים משקרים, ואין
להתייחס באמון אף לידיעה אחת, שאין
לגביה עדות אובייקטיבית.
• כל הצדדים בלבנון רגילים
לבצע מעשי־זוועה באוכלוסיה האזרחית,
ועל כן אין לפסול על הסף שום
שמועה על טבח.
• לעומת זאת, אין ברגע זה שום
עדות רצינית על מעשי־טבח גדולים׳ .
• מעשי־טבח כאלה יתכנו בכל
עת, ומכל צד.
אשמת אריק. מצדיקי הטבח
בשאתילא מנסים להעמיד פנים, כאילו
המצב מוכיח בדיעבד כי ישראל היתה

קאים היותר וולגאריים בכנסת א ף ^ |
השיג קצת פירסומת אישית לעצמו
בשיגור מיכתב שערורייתי לוועדת
השופט יצחק כהן, ובה הדרישה לבטל
את מסקנותיה. זוהי יללה של
מתחסדים, המזכירה את דמעות התנין.
האמת שונה לגמרי.
כאשר פלשה ישראל ללבנון, היא
שברה ביד גסה את האיזון העדין שהיה
קיים שם בשטח, כאשר כל ערה היתה
חמושה ומוכנה להגן על עצמה. צה׳׳ל
פרק את הנשק מן הפלסטינים,
שנשארו חסרי־ישע, והכניס את
הפלאנגות הרצחניות להרי־השוף. הוא
גם חימש את הפלאנגות ואת הצבא
הלבנוני, שאינו אלא סניף של הפלאג־גות.
צה״ל ניסה להשליט בלבנון את
מנהיגי הפלאנגות, בני מישפחת אל־ג׳מאיל,
ובכך איים על כל שאר העדות.
מצב זה הכריח את הדרוזים,
שחששו לחייהם, לחפש להם בעלי־ברית.
בלית ברירה כרתו ברית עם
הסורים, ונאלצים עתה לשרת את
האינטרסים שלהם. כתוצאה מכך יש
להניח כי הכוחות האחרים המשרתים
את הסורים — .מורדי״ פת״ח, אירגון
אל־צאעיקה, הקבוצה של אחמד ג׳ב־ריל,
שליחי המשמרות המהפכניות של
איראן, פלג של האירגון השיעי
אל־אמל — פועלים בשותפות עם
הדרוזים. זוהי חזית רחבה, המאיימת על
מישטר מישפחת אל־ג׳מאייל.
כאשר פינה צה״ל את איזור־השוף,
נבט זרע שנזרע בשנה וחצי האחרונים.
שום אדם שהיתה לו יד בפלישה
ללבנון אינו יכול לרחוץ את ידו. כל
מחרחרי־המילחמה, ובראשם אריאל
שרון, נושאים בחלק מן האשמה למה
שקורה ברגע זה בלבנון.
הדבר, לא הפריע, כמובן, לשרון,
לזרוק סביבו האשמות פרועות לכל
עבר, בנוסח.תיפסו את הגנב.״
על חשבון ישראל. גם השימוש
בסכנות הצפויות בלבנון, כדי להצדיק
את המשך הכיבוש שם, אינו עומד
בביקורת ההגיון.
נכון הוא שצה״ל מגן בשעה זו על
הפלסטינים במחנות, אחרי שנטל מהם
את האפשרות להגן על עצמם וכלא
כמעט את כל הגברים הבוגרים שלהם
במחנה אל־אנצאר.
הדבר אינו יכול לשמש תירוץ
להמשך הכיבוש. הכיבוש אינו מייצב *
את המצב, אלא להיפר, זורע את הזרע
לפורענות חדשה. לא זה בלבד שצה״ל
עצמו נשאר עתה חשוף לפגיעות מדי
יום, ואינו יכול להימנע מקורבנות
בנפש, אלא שגם אינו תורם דבר
לביטחון האוכלוסיה בטווח הארוך.
דבר אחד בטוח: כל אשר יקרה עתה
בלבנון, ייזקף במידה רבה לחשבון
ישראל.

ויאט־נאם חטא
צרת רבים חצי גחמה. ישראל
הכגיסה את ארצות-הברית
לבוץ לצידה.
אם צרת־רבים היא חצי נחמה, יכלו
מנהיגי ישראל להתנחם השבוע. הם
הצליחו להכניס את ארצות־הברית
למצב דומה מאוד למצבה של ישראל.
הנחתים האמריקאים ישבו בדרום־
ביירות, כשהם מופגזים מכל עבר, ולא
ידעו מדוע. איש לא ידע מהי מטרת 7
הנחתים ושאר הכוחות ״הרב־לאומיים״
באיזור ביירות. לשם מה הם יושבים
שם? מהי משימתם?
כדי להגן עליהם, ריכזה ארצות־הברית
כוודאש עצום מול ביירות.
נושאות־המטוסים ושאר אוניות חיל־הים
האמריקאי מפציצות את עמדות
הסורים והדרוזים, כדי. לשתק את
מקורות הירי ״.זוהי מילחמה ללא כל
מטרה, ללא יעדים, ללא הגיון.
יוקרה צוללת. באותה השעה
מתרוצץ בלבנון ובסביבתה רוברט
מק־פארליין, דמות פאתטית של כסיל
דיפלומטי, שאין לו כל כישורים ״
לתפקידו ושאין לו מושג מה הוא עושה.
התוצאה: היוקרה האמריקאית
באיזור, שהיתה בשיאה לפני שנה,
צללה למעמקים. אין עוד מדינה
(המשן בעמוד )9
העולם הזה 2403

.משהו עצוב ומעציב. ה11 גע ללב אנוש...״

^ בי יוצא אל האיש מנחם בגין, המסתתר
) בביתו מבלי לאכול ולהתגלח.
יש משהו מן הטראגיות הספרותית בסיום זה
^ של דרך־חיים ארוכה.

משהו עצוב ומעציב, הנוגע ללב
אנוש.
התופעה עצמה ידועה בטבע היטב. אריה זקן,
שכוחותיו כלו, מסתתר מתחת לשיח וממתין
לסופו, מבלי לאכול,לטפל בעצמו ולזוז ממקומו.
אין הוא חולה. הוא כאילו אומר: די לי. אני
מתפטר מן החיים.

בגין אינו חולה, הוא פשוט ויתר.
רצון־החיים נטש אותו.

שום מכה חיצונית לא הכריעה אותו. בניגוד
לאיוב, לא היכה אותו אלוהים באסונות ובמחלות.
כל המכות שירדו על מנחם בגין — מבפנים הם
באו, מתוכו.

אולי יש בהן חוקיות סימלית מסו־יימת,
כמו במחזה יווני קדום.

לאורך כמה מאות קילומטרים בגבול מצריים־
ישראל. הוא התכוון לעשות שלום גדול, שלום
זוהר, בין ישראל והאומה הערבית הגדולה כולה.
בעיני רוחו ראה מרחב חדש, גדול ומאוחד, ובו
משולבות מדינת־ישראל ומדינת פלסטין
במערכת חדשה של רווחה, פריחה וביטחון.

מה נשאר מן החזון הגדול הזה?
**עט מאוד.
^/נ כון, גם המעט הזה לא היה בא עלינו, לולא
היה מנחם בגין מוכן לשלם עבורו.

אני סבור כי גולדה מאיר, למשל, לא
היתה מסוגלת גם לבך. ואולי גם לא
יצחק רבין. את זה, לפחות, אין לשלול
ממנחם בגין.
אך מול החזון המבהיק של סאדאת, בעל

משהו שמעטים נותנים עליו את
דעתם.
כאשר עלה מנחם בגין לשילטון הביעו רבים
מאיתנו חשש קודר שמא צפוי לני עי ח של
רודנות טוטאליטרית, הרם החרויות של האדם,
עירעור הדמוקרטיה ועריצות קנאית.
היו שניבאו את שבירתן האלימה של שביתות,
דיכוי חופש־הביטוי, ועוד ועוד.

נבואות אלה לא התאמתו.

בוודאי, היו חריגות רבות. אך היו כאלה —
וחמורות מהן — גם בימי שילטונה של מפא״י
בגילגוליה השונים.

מנחם בגין התגלה כדמוקרט אמיתי.
הדמוקרטיה הישראלית נשמרה בימי
שילטונו — לגבי היהודים במדינת-
ישראל. וגם מבחינה זו, לא היה המאזן
בימי דויד בן־גוריון חיובי יותר.

האיש שאמר על אחד מיריביו שהוא ״חיה
דו־רגלית״ ושיש לו ״שערות על הפנים״ —
מתנהג עתה כחיה פצועה, ואינו יכול לגלח את
שערות פניו. יתכן שגורמת לכך מחלת־עור, כפי
שטוענים מקורביו. יתכן כי הוא מסרב להתגלח,
מפגי שהגילוח הוא סימן לנכונות להתמודד עם
העולם.

מחזה עצוב. מחזה אנושי. אי־אסשר
שלא לחשוב על האיש השוכב על
מיטתו בחדרו המואפל, ואי־אסשר שלא
לרחוש לו אהדה אנושית.

*ץ נחם בגין זכאי לכד שפרשת־חייו תידון
^ /כו ל ה כמיקשה אחת, על כל תקופותיה —
תקופת פעולתו בפולין ומעצרו בברית־המועצות,
תקופת פעולתו כראש האירגון הצבאי
הלאומי, תקופת פעולתו כראש תנועת־החרות
באופוזיציה, ותקופת פעולתו כראש ממשלת־ישראל.

האם
הוא שקול כנגד ההרג וההרס, היסורים
והזוועות שהיו מנת־חלקם של רבבות בני־אדם
אחרים בעיקבות החלטה זו — והממשיכים
להיות מנת־חלקם?

רק אנשים פשטניים מאוד מסוגלים
לחרוץ על כך דין פשוט וחלק.

קול המי אחינו זועקים אלינו מן
האדמה. האם יכולה להישמע הדממה
של אדם אחד, שנעצב אל ליבו?

ם תום עידן בגין בתולדות המדינה, מותר
ולערוך סיכום כולל, מעבר לחלקו בהרפתקה
האומללה בלבנון.
מהו המאזן הכולל של שש ורבע שנות
שילטונו?

יש אורות ויש צללים. ואין הם תואמים, בהכרח, את ההערכה השיטחית
הנשמעת פה ושם.
כאשר באים למנות את ההישגים של
שילטונו, מופיע — בדרך כלל — השלום עם
מצריים בראש הרשימה.

אינני שותף להערכה זו. בלל וכלל

אני הייתי שם את השלום עם מצריים בראש
רשימת הכי שלונות.

מנחם בגין לא השיג שלום עם
מצריים. הוא החמיץ אותו.
היה לו מזל, ובראשית עידן שילטוגו גמלה
בליבו של אדם מיוחד־במינו ואחד־בדורו, אנוור
ייאל־סאדאת, ההחלטה לעשות מעשה היסטורי
שאין לו אח ורע.

בתנועת־יד אחת פתח אדם דגול זה
את שערי־שמיים.
הוא לא.התכוון לעשות שלום קטן, שלום קר,

אין לדעת מה יהיה גורלה של אהבה זו, כאשר
יורד האיש מן הבימה. היא לא תעבור אוטומטית
לאדם אחר. לאיש מיורשיו האפשריים אין מזיגה
זו של תכונות וסגולות, שהפכה את מנחם בגין
לדמות אבהית, המדברת אל ליבם של מארוקאים
ותימנים, עיראקים ותורכים.
אילו נבחר דויד לוי כיורשו, יתכן כי ברבות
הימים היתה תנועת־החרות הופכת מיפלגה
מיזרחית, וממשיכה בתפקידה הההיסטורי
כשסתום־ביטחון של המישטר הקיים• אד לוי
נדחה — בעיקר על־ידי המיזרחיים עצמם,
שאינם מעלים על דעתם שאחד משלהם יכול
להנהיג את המדינה.
יתכן שכאן מתחילה התפתחות, שתהרוס את
תנועת־החרות כמיפלגה של ״מיזוג גלויות״.
ויתכן שרבים עוד יתגעגעו אל מנחם בגין, האיש
שהחזיק את כל החבילה הזאת ביחד, כאשר כל
התנאים כבר הובילו לעבר ההתפרקות.

האם העצב האישי של מנחם בגין
שקול כנגד העצב השורר ב־ 518 בתים
בישראל?

אולי אין זה צודק. אבל זה אנושי.

היתה לו יכולת למשוך אלד את
אהבתם של ההמונים האלה — אהבה
אישית. האהבה ניתנה לאיש, ורק
תודות לו — למיפלגה.

הם חיפשו בגין שני, אשכנזי, פולני,
שישמש להם בדמות־אב.

^ ש האומרים שאהדה זו אינה במקומה. יש
השוללים ממנו בזעם את הזכות לאהדה
אנושית כלשהי.
מנחם בגין נתן את הפקודה לפלישת צה״ל
ללבנון, שעלתה עד הרגע הזה ב־ 518 צעירים
ישראליים.

איני יודע.
אני מודה שאיני מסוגל לשקול עצבות,
למדוד עצב. תהיה אשמתו של האיש כאשר
תהיה, כמנהיג וכפוליטיקאי — עדיין יש לו
הזכות לאהדה אנושית כבן־אדם.

חשוב למען המערכת: התפקיד של שסתומי־ביטחון.
המיפלגה
הקומוניסטית — אז מק״י, כיום
רק״ח — היא מנגנון לניצול הזעם והתיסכול של
המוני הציבור הערבי בישראל, אשר המדינה
היהודית מתנכרת להם, מבזה אותם ומשפילה
אותם. לולא רק״ח, היה מצב זה גורם מזמן
להתפוצצות. רק״ח קולטת את הרגשות האלה,
ומתעלת אותם בתעלה. ציונית״ .תודות לרק״ח
בוחרים הערבים לפרלמנט הציוני, ומקבלים
איכשהו את דין הממשלה הציונית.
חרות ממלאה את אותו התפקיד, בממדים
רחבים עוד יותר, לגבי רגשות הזעם והתיסכול
י של המוני היהודים המיזרחיים. היא מעניקה להם
אפשרות של פורקן, היא מתעלת את רגשות
הזעם והתיסכול, הקיפוח וההשפלה.
במידה רבה מאוד, זהו הישגו של מנחם בגין
האיש.

מנחם בגין אחרי מות אשתו :״וישאל את נפשו למות...״
הממדים ההיסטוריים, הציג בגין תוכנית קטנה,
מעשה חנווני. הוא היה מוכן לשלום נפרד, מוגבל
ומצומצם. הוא לא רצה לשים קץ למילחמה, אלא
לסיים את הקרב בגבול אחד, כדי להתרכז בקרב
אחר בגבול אחר. הוא לא חתר להשלמה
היסטורית עם האומה הערבית, על עמיה
וארצותיה, אלא לשיפור התנאים לסיפוח
השטחים הכבושים של ״ארץ־ישראל השלמה״.

חזון קטן לעומת חזון גדול, מעשה
קטן לעומת מעשה גדול.
השלום הקטן מחזיק מעמד. הגבול הדרומי
רגוע. השערים בדרום פתוחים. אבל מצריים
שילמה עבורו מחיר כבד, ורוחה עכורה. היא
נשארה מחוץ למישפחת־העמים ומחוץ לאומה
הערבית. היא נמקה בגטו, כמו ישראל.
בשביל ארץ גדול ועתיקה, בעלת היסטוריה
של 8000 שנה, שהיתה מרכז התרבות הערבית
והחיים המדיניים הערביים, זוהי מציאות קשה.

היא מאשימה בכך את מנחם בגץ.
ולא בלי צדק.
ך* הרפתקה האומללה בלבנון, החמצת
( |השלום הגדול עם מצריים, החרפת המילחמה
המכוערת בעם הפלסטיני — שלוש אלה עומדות
בראש טור־החובה במאזן השילטון של בגין.
מה עומד בראש טור־הזכות?

החריקות הקטנות שהיו בימים האחרונים של
שילטונו לגבי סעיף פלוני וסעיף־מישנה אלמוני,
והביקורת הציבורית שנמתחה עליהן — דווקא
הן מוכיחות עד כמה לא היו בימי שילטונו של
בגין חריקות וחריגות גדולות.
אנחנו מתייחסים לכך כאל דבר מובן מאליו.
הלוואי וזה היה כך. הלוואי ויכולנו להיות בטוחים
שזה יימשד.

הלוואי וניתן היה לקבוע בוודאות כי
בעולמם של יצחק שמיר ואריאל שרון
בטוחה הדמוקרטיה הישראלית, כמו
בעולמו של מנחם בגין.
על כך מגיעה למנחם בגין התודה.
**גיעד! לבגץ תודה גם על תפקיד אחר,
^ /ש אין מרבים לדבר עליו.
אנחנו יושבים כולנו על פיצצת־זמן מחרידה
— הפצצה של התפרקות החברה הישראלית
ל״אשכנזים״ ול״מיזרחיים״.

למנחם בגץ ניתנה סגולה נדירה
בשטח זה. הוא מנע את ההתפוצצות.
ליתר דיוק — הוא דחה אותה.

פעם, לפני הרבה שנים, טבע דויד בן־גוריון
את הסיסמה ״בלי חרות ובלי מק״י״ .שתי המיפ־לגות
היו בעיניו, מחוץ למערכת הלגיטימית. אך
שתיהן מילאו — ועדיין ממלאות — תפקיד

הריעות חלוקות, ותישארנה חלוקות, על
בריחתו מפני הנאצים ובואו לארץ־ישראל דרד
וילנה, מחנה־הריכוז הסובייטי וצבא אנדרם.
הריעות תישארנה חלוקות גם לגבי תקופת
מנהיגותו באצ״ל. יזכרו את מלון המלך דויד
ודיר־יאסין, את עולי־הגרדום ותליית שני
הסמלים הבריטיים.

נדמה לי שעומדת לו מאותה תקופה
זכות אדירה: לולא אישיותו המיוחדת
במינה של מנחם בגץ, אין כל ספק
שהיתה פורצת מילחמת־אחים בת־קופת־הסיזון.
מנחם
בגין מנע מילחמת־אחים, אז ובפרשת
אלטלינה. במושגים של ימינו, הוא לא היה
״אבו־מוסה ישראלי״.
על תקופת כהונתו כראש האופוזיציה הימנית
ניתן לשמור לו חסד. הוא התנהג במשו כל
השנים הארוכות האלה בהגינות, בכבוד, ולרוב
תוך הקפדה על כללי המישטר הדמוקרטי —
מחוץ להתקפה ההיסטרית בימי הסכם־השי־לומים,
וחרף הנאומים־מדהמירפסת ומסעי־האופנועים.

זכאי אדם להישפט על פי מושגיו
ואמונתו, אפשר להגיד על מנחם בגץ
שנשאר נאמן לעצמו ולדרכו, מתחילתה
ועד סופה.
אפשר לשלול את הדיר (ואני שולל אותה,
כמובן, לחלוטין) ,ובאותה שעה לכבד אדם שחי
על פי אמונתו.
השאר הוא ויכוח בין היסטוריונים.

תקופת מנחם בגין בתולדות המדינה
הפכה, עתה, נחלתם.

בן־נתן ומלמד טוענים כי הסכמתו של בורג
להמשיך בממשלת־הליכוד פירושה חיסול
סיכויי המסד׳׳ל בבחירות לכנסת ה .11-הם
מאשימים את בורג בכך שהוא אינו דואג
לעתיד מיפלגתו, משום שיש בכוונתו לפרוש מן
החיים הפוליטיים בתום תקופת־כהונתה של
הכנסת העשירית.

ג 1ר 1די ש
תויוו

ח 1זר לפעילות
ניי ך

כעס על הרצוג
אין שום ספק שנשיא המדינה, חיים(״ויוויאן׳׳) הרצוג, יטיל
את הרכבת הממשלה על מועמד הליכוד, יצחק שמיר.
רמזים לעמדתו של הנשיא, שלמעשה נקבעה מראש,
נשמעו מפי דוברו, אלוף־מישנה עמי גלוסקא.
מישפטנים הביעו השבוע דיעה, כי צעדיו של מועמד
הליכוד, יצחק שמיר, שהרכיב למעשה ממשלה לפני
שהתפקיד הוטל עליו, היוו פגיעה חמורה במעמד
הנשיאות.

מישפטנים אלה אומרים, כי אילו היה מועמד
הליכוד, השופט מנחם אילון, נבחר לתפקיד
הנשיא, הוא היה מטיל את תפקיד הרכבת
הממשלה על נציג המערך, שכן היה מעדיף
שיקולים חוקתיים על־פני שיקולים פוליטיים,
המדריכים את הנשיא הרצוג.

גם מישרד־החקלאזת
מש 1הק
גם מישרד־החקלאות סוכל מחוסר־יכולתו של
מנחם בגין לתפקד.
בגין קיבל לידיו את התיק אחרי פטירת שימחה ארליך.
למרות שהממשלה אישרה את מינוי פסח גרופר לתפקיד,
הוא לא קיבל עדיין את אישור הכנסת. התפטרות בגין
מנעה ממנו את האפשרות לכהן בממשלה הנוכחית.

כתוצאה ממצבו של בגין, משותק
מישרד־החקלאות. השר־כפועל, כגיל, אינו חותם
על ניירות. גרופר זועם אך אינו יכול לעשות
דבר.

רביזבארצות־הברית
מקורביו של הח״כ יצחק רבין במיפלגת־העבודה
כועסים עליו משום שנסע השבוע
למכע־הרצאות בן שבוע כארצות־הברית.
מקורביו סבורים, שהיה עליו להישאר בישראל בשבוע כה
מכריע, שבו יוכרע גורל הממשלה הבאה.

ניסים רוצה
להיות סגן
שר־המישפטים, משה ניסים, נתן להבין שהוא
מתכוון להאבק על תפקיד סגן־ראש־הממשלה
מטעם מיפלגתו הליברלית. הוא מתכוון
להתמודד עם יצחק מודעי. לטענת ניטים,
כישוריו והתנהגותו מכשירים אותו לתפקיד.
אנשי מודעי כבר הודיעו ששר־האנרגיה־והתשתית לא
יוותר על התפקיד.

ל ש מי ר -
אקדח צמוד
מועמד הליכוד להרכבת ממשלה. שר*
החוץ יצחק שמיד, נדטא אקדח באופן
קבוע.
שמיר נושא אקדח מאז עבודתו במוסד
לתפקידים מיוחדים. הוא ממשיך בכך גם
עתה״ כשיש לו שומרי־ראש קבועים.

האלוף(מיל׳) שמואל(״גורודיש״) גונן חוזר
לפעילות רציפה בתנועת־החרות. הוא יפעל
במטה של סגן ראש־הממשלה, דויד לוי.
התקפותיו המחודשות על אריאל שרון נובעות מסיבה זו.
גונן נמצא עתה בארץ. הוא יצא לתקופה קצרה לאפריקה,
לסידורים אחרונים, ואחר־כך ישוב לשהייה ממושכת
בישראל.

כתבים לענייני ערבים -
דוברי הפלאנגות
לפני חודש הועברה לתא־הכתבים
לענייני־ערכים בעיתונות היומית הזמנה לסיור
בלבנון מטעם מוסד ישראלי. מקורה של
ההזמנה היה בגורמים נוצריים בביירות. יו״ר
התא, כתב ״האיץ״ לענייני־ערבים, אירגן את
הסיור שארך יומיים, ואשר השתתפו בו חברי
התא. הפלאנגות אירחו אותם כיד המלך.
הכתבים נפגשו עם אישים בכירים בצמרת הפלאנגות
הנוצריות, ובעיקבות פגישה זאת הפכו חלק מהכתבים
לענייני־ערבים לשחלה של הפלאנגות בעיתונות
הישראלית.

מדד ספטמבר -
1 0 0/0

כלכלנים מעריכים עתה, שלמרות
אי־הצלחתה של הממשלה להעלות
תעריפים שונים של שירותים ציבוריים,
כרצונה״ יהיה מדד חומט ספטמבר גבוה
במיוחד, בגלל עליות מחירים גדולות
החודש.
על־סי הערכות אלה, יעלה מדד
ספטמבר ב 10 ומשמעות הדבר היא
ששנת 1983 תהיה שנת־שיא מבחינת
ההידרדרות האינפלציונית.

גילוי סודות
בארצות־הברית
בעוד שדוברי התעשייה האווירית שומרים בארץ בסוד
פרטים שונים סביב המטוס לביא, מתפרסמים
בארצות־הברית פרטים מלאים על תוכניות המטוס, מחירו,
החברות המשתתפות בייצורו ומועדי הייצור.

הגילויים האחרונים נמסרו במסיבת־עיתונאים
בוושינגטון, שנערכה על־ידי חברת.,גרומך.
במסיבת־עיתונאים זאת השתתף גם נציג
״התעשייה האווירית״ ,מארווין קלומוב.

שינויים בצמרת מנדם
בקרוב יחולו שינויים בצמרת מפ״ס והקיבוץ
הארצי.
חיים(״ג׳ומס״) אורון יחליף את עליזה עמיר, וישמש כאחד
ממזכירי הקיבוץ הארצי, ואילו נתן פלד יהיה מזכ׳׳ל מפ׳׳ם,
במקום ויקטור שמטוב.

פריש 1ח מ״גלי צה״ל״
ככל הנראה עומדים שלושה מהעובדים הבכירים בגלי
צה״ל לפרוש, ולעבוד ביחד באחת מרשתות־העיתונים.

קרע בסיעת..למופנה״

35 בתים נהרסו בעזה

בסיעת למיפנה שבמפד״ל יש קרע בין מזכ״ל הפועל
המיזרחי, רפאל בן־נתן והת״ב אברהם מלמד, מצד אחד, ובין
שר־הפנים יוסף בורג, מצד שני.

לפני חודשיים הרם צה״ל 35 בתים במחנה
הפליטים אל־שאטי ברצועת עזה, ו־150
דייריהם נותרו ללא קורת־גג.

תלונה נגד י 1אל ישראלי
מו״ל הוצאת ״רביבים״ ,יהודה שיף,
המוציא־לאור את שבועון הליכוד ״יומן
השבוע״ ,הגיש תלונה במישטרה נגד יואל
ישראלי, שעבד בעיתון.
שיף נהג לקנות עיתונים למישרדו, ששכן בתל־אביב,
בחנות פרוזה בדיזנגוף־סנטר. אחרי שההוצאה עברה
למקום אחר, המשיכו להגיע חשבונות על רכישת עיתונים
וציוד מישרדי במשך שלושה חודשים, בסכום כולל של 15
אלף שקל.
בתלונתו טוען שיף שישראלי, גם הוא מיוזמי שבועון
הליכוד, המשיך לקבל, ללא־תשלום, ציוד מפרוזה לצרכיו
האישיים, ללא ידיעתו והסכמתו של שיף.

דוחות־תנ1עה
לבד 11 ים
דוחות להולכי״דגל מפני שפסעו בכביש
תחת ללכת על המידרכה ובמעבד־־חצייה
נרשמו על־ידי המישטרה לכמה עשרות
תושבי הכפר הבדווי רהט בנגב.
הבדווים נלקחו לתחנת המישטרה,
ושוחררו רק אחרי שנמסר לידיהם הדחת
עם קנכדברירה בסך 150 שקל.
בכפר רהט אץ מידרכות, ואין מעבר*•
חצייה להולכי־רגל.
תושבי הכפר תאים בדוחות אלה שיטה
מישטרתית להטרדתם ערב חג אל״אדחא.
שחיתויות במיגזר הערבי
שיתוף־הפעולה בין מיפעלי ״חברת העובדים״
ההסתדרותית ובין גורמים במיגזר הערבי נתקל
בקשיים. העיקרי שבהם: ממלאי־תפקידים
בכירים מנסים לזכות בטובות־הנאה פרטיות
בתוקף מעורבותם בנושא זה.
מזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל, ומזכיר חברת העובדים,
דני רוזוליו, מבקשים לנקוט בצעדים מרחיקי־לכת כדי
לעקור את התופעה.

רוב הקאסטות
הריקות-מוברחות
אנשי־מכם גילו כי שוק קלטות(קאסטות)
הווידאו הריקות מוצף בסחורה מוברחת.
מכיוון שאין סימני״זיהוי על קלטות ריקות, מעדיפים
סוחרים רבים לקנות מלאי קטן של קלטות חוקיות, ולשלם
עבורן את המכס והמיסים הגבוהים, ואחר־כך לקנות כמות
גדולה של קלטות דומות, המוברחות לארץ דרך השטחים
הכבושים ולערבב את הסחורה. כך אין אנשי־המכס יכולים
לגלות את הסחורה המוברחת.

מועדזו חדש בתד־אביב
בסוף חודש אוקטובר ייפתח מועדון יוקרתי חדש
מועדון לאלף חברים בלבד,
בתל״אביב — ״קלאב
אשר יתן שירותים מגוונים לאנשי־עסקים ובעלי מיקצועות
חופשיים.
במועדון, השוכן ברחוב ירמיהו, הושקעו כמיליון דולר.
שותפים בו שלושה: משקיע אלמוני, יעקב נאמן, בעל מלון
בתל־אביב, וכרמלה זילברמן, בעלת מישרד־נסיעות, שגם
תנהל את המקום.

דמי־חבר שנתיים יהיו בסך 700 דולר. החברים
יזכו בייעוץ עיסקי של הח״כ לשעבר, יחזקאל
פלומין, ייעוץ פיננסי, שירותי אירוח ובילוי לצד
שירותי־מישרד.

לקוראי
3ו 1ו ל 3 1 3 0
בשל חג־יהסוכות תוקדם מיפעת הגליון
הבא של השבועון.
הוא יופיע ברחובות תל־אביב ביום
השני בערב, ויהיה מצוי בקיוסקים ברחבי
האמן ביום ג׳.

במדינה

(המשך מעמוד )6
ערבית אחת המתייחסת ברצינות
לפעולה האמריקאית.
תוצאה שניה: היוקרה של סוריה
הרקיעה שחקים, והיא עושה בלבנון
ובמרחב כולו כבתוך שלה. הכוחות
הכפופים לה עושים חיל ומאיימים על
ביירות. ממשלתו של הנשיא אמין
אל־ג׳מייל מתנדנדת, ויודעת שאין לה
קיום אם לא תתפייס עם הסורים
ותרקוד לפי חלילם. יאסר ערפאת,
שנוא־נפשם של הסורים, נמצא
בטריפולי, וגם הוא מנסה להתפייס
עימם, תוך השלמה עם המצב.
הסורים אינם פועלים בשליחות
הסובייטים, ומצפצפים על העצות
הבאות ממוסקווה. אך מכיון שהצבא
הסורי מצוייר בנשק סובייטי, ומכיוון
שהמיטריה הפוליטית־הצבאית של
ברית־המועצות מגינה על סוריה, כל
עליה ביוקרת הסורים מביאה גם
לעליית יוקרתם של הסובייטים, ולירידת
קרנם של האמריקאים.
פירות באושים. לפני שנה
ביקשו האמריקאים לקטוף את פירות
הפעולה הישראלית בלבנון. עכשיו
בבר ברור כי הם קטפו פרי־באושים. הם
נמצאים בבוץ יחד עם ממשלת״ישראל,
וכמוה אין להם מושג איך לצאת משם.
זוהי ויאט־נאם זוטא, והיא עלולה
להיות לוויאט״נאם גדולה יותר.
הפנמת הנזיצעד של א צעד
הפרשה המוזרה של המיצעד
שהיה צריף לצעוד השבוע —
ואיש לא ידע היכן.
הידיעה היתה קצרה וסתמית.
עיתונאי אמריקאי בשם ראלף שינמן,
שהגיע במטוס ארצה מז׳נבה, לא
הורשה להיכנס ארצה. הוא גורש
במטוס הראשון.
מאחרי הידיעה הסתתרה פרשה
מוזרה: המיצעד שלא צעד.
שבעה ושאווא. שינמן, לשעבר
מזכירו המדיני של הפילוסוף הבריטי
ברטראנד ראסל, הפעיל הפאציפיסטי
הנודע, בא ארצה לפני חודש. בראשו
י י היה רעיון: לארגן מיצעד גדול
ביום־השנה לטבח צברה ושאתילא.
במיצעד הזה היו צריכים להשתתף
פלסטינים מכל רחבי הארץ, אישים
בינלאומיים וישראלים.
הוא עבר לאורכם ולרוחבם של
השטחים הכבושים והחתים את כל
האישים הערביים האפשריים על
הקריאה למיצעד. חתמו כולם — החל
בבסאם שבעה בשכם ועד רשאד
אל־שאווא בעזה. במיסמך הופיעה גם
חותמת עברית: זו של ראש המועצה
המקומית של שפרעם.
בו־זמנית ביקש שינמן לארגן ועדה
של אישים בעלי־שם ברחבי העולם.
הוא טען כי תומכים ביוזמה ריצ׳ארד
ארנס, אחי שר־הביטחון, שהוא פרופסור
למישפטים בארצות־הברית, והמר
מחה לתורת־השפה נועם חומסקי.
בוועידת האו״ם לשאלת פלסטין,
שנערכה בז׳נבה (ראה עמודים - 24
)26 הופיע שינמן לפני המישלחות
^ וביקש לארגן את המשתתפים
הישראליים למען המיצעד. עורכי-
הדין הישראליים במקום לימרו אותו
שאין כל סיכוי לקבל רשיון למיצעד
בשטחים הכבושים, וכי מיצעד כזה
יתכן רק בירושלים. הם גם הסבירו לו
שהוא יזדקק לרשיון מישטרתי.
ככל שרבו הדיונים, כן הסתבר כי
התוכנית כולה עומדת על כרעי-
תרנגולת. שינמן ידע רק דבר אחד:
שהמיצעד ייערך למחרת יום־
הכיפורים, ביום הראשון השבוע. אך לא
היה לו מושג מי יבוא למיצעד, היכן
הוא ייערך, איפה יתחיל ואיפה יסתיים.
לבסוף קבע שיבוא ארצה, ויסיים

שם את ההכנות. הישראלים הבטיחו
לעזור לו בעניינים הסידוריים, כגון
הבקשה לרשיון, ובמיקרה הצורך גם
פניה לבית״המישפט.
עיכוב וגירוש. כאשר חזרו
הישראלים ארצה, הומטרו עליהם
(המשך בעמוד )16

סוף הסחיטה ה ריג שי ת -ת חיל ת הלזחמה הפסיכולוגית

רשבוו את הנשיא

^ יום החמישי שעבר סיים ראש-
^ הממשלה המתפטר מנחם בגין, את
מעצר־הבית שלו כבן־ערובה של סיעת
הליכוד, ושיגר סוף־סוף את מיכתב־ההתפטרות
שלו לנשיא־המדינה.
בגין חדל מלהיות נושא פוליטי,
ואיפשר לכל כותבי הטורים ומחשבי־הקיצין
להיסחף לאורגיה מהנה של
כתיבה ספקולאטיבית, שעסקה במי־חושיו
הפיסיים ובבעיותיו הנפשיות,
יותר מאשר במהותו הפוליטית.
מאז שהפעיל עליו שר־האוצר, יורם
ארידור, את תרגיל הסחיטה הריגשית
המפורסם שלו, ומנע ממנו ללכת מייד
לנשיא, בנימוק של חובה כלפי חבריו
שלא להעביר את השילטון לשימעון
פרס, איבד בגין את כושרו לפעול
באורח עצמאי.

חם ריו, והם בלבד, גרמו לו
לפרוש בביזיון נורא. האיש,
שרצה בכל ליבו לדמות ליריבו
הגדול, דויד בן־גוריון, עזב את
הזירה הפוליטית כקאריקטורה
של ראש־הממשלה הראשון
של ישראל.
רק חברי־כנסת מעטים ידעו
השבוע מה מתחולל באמת במעשה־המרכבה
הקואליציוני. באורח מוזר
חיפשו כולם אחרי מקורות־מידע.
עסקנים, שתוארו בעיתונים ככל־יכולים,
רבי־מג במשא־ומתן הקואליציוני,
חיזרו אחרי עיתונאים, ושאלו
שאלות שהסגירו בורות מוחלטת במה
שהתרחש מאחרי הקלעים. ערפל־הקרב
הוא עתה כל־כך מושלם, עד
שגם מחולליו מתקשים למצוא דרכו
את נתיבם.
מעולם לא הוצדקה יותר ההברקה
הישנה של אוסקר ויילד, על הפוליטיקאים
היודעים את מחירם של כל
הדברים, אבל לא את ערכם. אישים
שיש להם אחריות לשרשרת האסונות
שהתרחשה בלבנון ב־ 16 החודשים
האחרונים, ובכללם הזוועות של
השבוע, התהלכו זחוחי־דעת, שזופים,
דשנים, ולכאורה חסרי־דאגה. איש,
מחוץ אולי לח״כ אמנון לין, שהביע
דאגה לגורל הקשר ההיסטורי שבין
המימסד הישראלי והדרוזים, לא עסק
ברצינות בהשלכות הרפתקת לבנון, או
בשבר הכלכלי שבא בעיקבותיה.
השרים, מלווים כדרכם בצבא עוזרים,
דוברים, מזכירות ושתרלנים מכל
הסוגים, שקעו ברכילות קואליציונית.
המצותתים מהצד נדהמו להיווכח
שהשמות יצחק שמיר או שימעון פרס
כמעט שלא עלו בשיחות. באורח
בלתי־טיפוסי לפוליטיקה הישראלית,
דיברו כולם כמעט בלעדית על נשיא
המדינה, חיים הרצוג.

^ מערך התבטאו בארס רב על
* 6התנהגותו של חיים הרצוג. כמה
מהכינויים שהודבקו לו אינם ניתנים
לציטוט, אך בסך הכל הוא הוגדר
ככדאיניק, ליכודניק רוחני ורעיוני,
ואפילו כטיפש מוחלט. ההשוואות
הבלתי־מחמיאות לאחיו המנוח, יעקב
הרצוג, הושמעו מפי רבים במערך,
בעיקר מקרב אנשי מפ״ם. איש לא
דרש מהעיתונאים להשתיק את דברי־הביקורת.
נראה
בעליל שאנשי״המערך מבקשים
לשדר לנשיא את זעמם, שמא
יימלך בדעתו וינקוט בצער סנסציוני,
אחרי שיקיים את הנוהל של התייעצות
עם הסיעות, עד ערב חג־הסוכות.
״הצעד הסנסציוני״ הנדרש מהרצוג
איננו אלא הטלת מלאכת הרכבת־הממשלה
על יו״ר מיפלגת־העבודה,
שימעון פרס.

מישלחת המערך, שביקרה
אצל הנשיא ראשונה, ביום
הראשון בבוקר, כללה, שלא
במיקרה, גם את החכי״ם משה
שחל ועוזי ברעם, האחראים,
יותר מבל האחרים, לבחירתו
של הרצוג, בניגוד לעמדת
הליכוד.

אנשי המערך הפעילו בתחילת
השבוע לחץ פסיכולוגי אדיר על הר־צוג,
ואף יצרו את ״מיתוס ה־,70״
שנועד לתת לנשיא לגיטימציה ציבורית
להחלטה למנות את פרס.
״מיתוס ה־70״ איננו אלא תחזית די
פראית, הטוענת שאם פרס ינסה את
כוחו בהרכבת ממשלה, הוא יוכל
להקים קואליציה רחבה, שתישען על
כ־ 70 חברי כנסת. תפיסה זו עומדת,
כמובן, בניגוד קוטבי להתחייבותם של
64 חברי הקואליציה של בגין לתמוך
בממשלה בראשות יצחק שמיר.

הרצוג התבקש, לכן, על־ידי
חברי מישלחת המערך, להציג
לסיעות הקטנות שפגשו אותו
בימי השני והשלישי, שאלה
נוספת :״האם תסרבו בכל
מיקרה לתמוך בממשלה בראשות
פרס?״ האופטימיסטים
במערך מקווים, שתשובה מעורפלת
לשאלה כזו, שתשאיר
את הנושא פתוח, תאפשר
להרצוג מרחב תימרון גדול
בטרם יחליט.

הנשיא הרצוג ושימעון פרם
להזכיר לו מי בחר בו

ליציה י מצומצמת .״סייפי״
ממש מת להיות שר־החקלאות,
והמינוי הנכסך קורץ לו כבר
יותר מחודש. הוא מקווה
שדווקא שרי־חרות יכשילו את
תביעתו של אריאל שרון
לתפקיד הזה.

כל אנשי המערך, ששוחחו
השבוע עם ״העולם הזה״
התייחסו אל המועמדות של
מודעי יודע היטב שיש גבול ברור הנשיא-לשעבר, יצחק נבון,
לנאמנותו של גרופר ושל ״מודעי־ לתפקיד ירד מיפלגת העבודה
וראש־הממשלה (אחרי הבחירות
הבאות) כאל ודאות.

״פואבדה״ בטלוויזיה הישראלית
התמונה הטלוויזיונית היתה מביישת ומבזה. לשעה קלה היה נרמה
שהעידן הטוטאליטרי הגיע לישראל על סף ,1984 ודווקא הכתב
האינטליגנטי ביותר במערכת מבט לקח עליו את התפקיד האנטי־עיתונאי
המובהק לשקר במצח נחושה בשירות הממשלה.
קישקושיו המדיצעיים של יעקוב אחימאיר על מצב בריאותו של
ראש־הממשלה, מנחם בגץ, היוו עלבון חמור לצופים. אחימאיר תיאר
בפרטי-פרטים איש חולה מאוד, שאינו אוכל מחמת דיכאון עמוק(שהוגדר
בטלוויזיה כ.מצנדרוח״ 4הרזה יותר מיום ליום — שורה אתכה של
סימפטומים, שהיו מביאים לאישפוזו הדחוף של כל אזרח, שהיה ביש״מזל
דיו ללקות בהם. מצד שני הוגדר בגץ כבריא בגופו וברוחו, כמעט
ספורטאי, שאין כל מניעה שיתמודד בבחירות הבאות לכנסת. כל זאת, על
פוליטיקאי שהוא גם חובב־טקסים מושבע, שלא היה מסוגל לנסוע
במכונית־שרד למרחק של 150 מטרים, כדי להגיש את מיכתנדההתסטרות
שלו לנשיא.
לזכותו של אחימאיר אפשר רק לציץ, שהוא נראה ממש חולה מהג׳וב
האומלל שהוטל עליו. אץ בכך כרי להצדיק את פחדנותו. שהיא מאוד
מוזרה ולא־טיפוסית. כבר עתר״ כל־כך סמוך לתחילתה של שנת תשמ״ד,
ביצע אתימאיר את הביזיון העיתונאי של השנה. יש רק לקוות שהוא,
וחבריו לעבודה במבט. יתעשתו, ולא יכפו על הצימר לחזות בפראבדה
מצולמת גם בעתיד.

אנשי-הליכוד, לעומת זאת, מבינים
שעליהם למהר, אחרת תתחיל פרשה
חדשה של סחטנות אישית ופוליטית
מכל הכיוונים, שתגמד אפילו את
החוזים שנחתמו השנה עם שחקני־הכדורגל
בליגה הלאומית. לא רק
סיעת אגודת־ישראל, אלא בעיקר השר
יצחק מודעי, מדאיגים את אנשי חרות.
שר־האנרגיה מרוצה מאוד מהעובדה
שהפלירט שלו עם המערך דלף
לכלי־התיקשורת. ההדלפה העלתה את
מחירו הקואליציוני, ועשוייה להביאו
לכס סגן ראש־הממשלה. מודעי לוחץ
על מקורבו, שר־החקלאות המיועד
פסח גרופר, לעמוד בתוקף על מישרת
יו״ר הוועדה לענייני־התיישבות.

גרופר המיסכן מוצא את
עצמו, אולי לראשונה בחייו, על
תקן של מתלבט. הוא חייב את
הקאריירה הפוליטית המשגשגת
שלו למודעי, אבל חושש
עד מוות מכל מהלך, שיפשיל
את ההמתה המיידית של הוא־

גם השבוע, שצופן עדיין בחובו את
האפשרות שפרס יתבקש להרכיב
ממשלה, דיברו רבים על ימיו האחרונים
של פרס כמנהיג המערך.

סטים״ אחרים בסיעה הליברלית. הוא
גם חושש שחבריו למיפלגה יכשילו
את מועמדותו לכהונת סגן ראש־הממשלה.
האהבה
ההדדית בקרב ראשי
מיפלגה זאת ידועה, וכבר היו דברים
מעולם.

״״ מישפט שלמה

1983

ך* רם עצמו עדיין מקווה לנס,
אבל רבים מחבריו מבינים
היטב שגורל מנהיגם כבר נחרץ.
יריבים ואוהדים שיבחו את התנהגותו
המכובדת, אבל יתכן שלא יהיה בה כדי
לשנות את גזר־הדין.
יו״ר העבודה נראה השבוע כמו גרי
קופר, במערבון שבויים על־ידי אינג־מאר
ברגמן. השליפה שלו איטית מדי
מכדי להפחיד את אויביו או להרשים
את קהל הצופים הרחב, אבל המבקרים
והמומחים שיבחו.

רק ח״כ אורה נמיר (השייכת
למחנה רבץ) הסתייגה מקביעה נחרצת
כזאת.
נבון עצמו לא דיבר בפומבי, אבל
אנשי־פרס דיברו עליו במרירות
גלוייה. נבון לא התייצב לצד ידידו
הוותיק בשעתו הקשה. הוא הסתפק
ברמזים קונסטיטוציוניים, שסייעו
דווקא לשמיר, והשתבח באוזני
מקורביו על כושרו המעולה לעמוד
בלחצים. נבון מבין היטב שפרס לא
יתייצב נגדו בשום צורה. השיקול
הכללי של טובת״המיפלגה, וגם החשבון
האישי של פרישה בכבוד, יכתיבו
לו תמיכה, אולי אפילו פעילה, מבון.

קיים גם גורם הנקמה ביצחק
רבין. הברית החדשה שנוצרה
בין פרם לרבץ תתמוטט
ברגע שיתחילו ההליכים המים-
לגתיים להמלכת נבון .״גם לי,
גם לך לא יהיה.״
אנשי מפ״ם נוטים למתוח ביקורת
חריפה על אורח ניהול המו״מ על־ידי
הצוות של פרס, ובעיקר על כך שלא
הודגשה די הצורך ההשקפה, שאין
להשתתף בשום אופן בממשלה בראשות
שמיר. אין ספק שבמפ״ם רוחשים
עתה אהדה לפרס, אבל ראשי המיפלגה
יסכימו למועמדותו של נבון. כדרכם,
כאשר הנושא איננו אקטואלי, דיברו
המפ״מניקים בביטחון רב על ״פרישה״,
אילו ניאותה מיפלגת העבודה לכת
לממשלת־אחדותלאומית. אך ברור
לכל שההכרעה במרכז מפ״ם, שלא
לפרק את המערך, היתה היסטורית,
ולא קוניונקטורלית.
המפתח לפיתתן כל החידות
ולהכרעת כל הגורלות, נמצא השבוע
במישכן הנשיא. חיים הרצוג, איש די
חלש ובעל נטייה בולטת לרצות את
הימין, יעמוד השבוע לפני לחצים
חסרי״תקדים בקאריירה הפוליטית
שלו.

הוא יכריע כאשר יתפזרו
ענני־האבק של קרב הלוחמה
הפסיכולוגית, שתפס השבוע
את מקומה של הפוליטיקה
השיגרתית.
חיים ברעם

^ כביש היה חדש ורחב, האוויר
( | היה נקי והנוף משגע. עשרות
חצבים פרחו בצירי הדרף, לבנים
וזקופים. החורף מתקרב. השיירה נסעה
במהירות. שלוש מכוניות פרטיות וג׳יפ
סיור מאובק. לפתע נעצרנו. חייל צה״ל
הגיח מאחרי קומנדקר שעמד בצל
ואותת לנו לעצור .״אי אפשר לעבור
כאן,״ הסביר לקצין־הליווי ,״הדרר
הזאת לא נבדקה הבוקר. תצטרכו
לנסוע בכביש השני״.
דובר צה״ל מארגן לעיתונאים
סיורים בלבנון, במוצבים שעל הקו
החדש. הסיור הפעם, נערר במוצב

דחפורים עסוקים במלוא המרץ בנגיסות
בהרים ובפריצת דרכים חדשות,
כאילו רוצים להספיק מהר, לפני
שיקצצו את תקציב־הביטחון.
אזרחים לבנוניים במכוניות מפוארות
דוהרים על פני דרכי העפר
הלא־סלולות במהירות מטורפת
ומשאירים מאחריהם ענן אבק סמיך.
הם התרגלו לכל מיני תלאות.
לפני הצהריים הגענו למוצב צה״ל.
המוצב נמצא אי־שם צפונית־מערבית
לג׳זין, על ראש ההר, במה שנקרא
נקודה אסטרטגית חשובה, מעל העמק
שבו זורם נהר האוולי. תעלות־קשר

ענת סרגוסטי

| ן ך 1ץ 1ךךך 1| | 1ך מסות רבות של
| 111 111 >1 1כלי־רכב כבדים
זוקות בסלילת כבישים חדשים בדרום לבנון.

1 1 10

חדש, הנמצא צפונית לעיירה ג׳זין
שבגיזרה המיזרחית. ג׳זין נמצאת כ־70
קילומטר צפונית למטולה. צה״ל סלל
כביש חדש המוליך ממטולה לג׳זין, אף
כיוון שציר זה לא נבדק באותו היום,
היה צורך לנסוע בדרן השניה, הארוכה
והבלתי־סלולה. הכביש מתפתל בין
ההרים, עובר דרך כפרים קטנים, שיעים
ונוצרים. האווירה שקטה. צבא
כמעט לא נראה על הדרכים. לעומת
זאת, נראים הרבה מאוד כלים כבדים.
תנופת הפיתוח בעיצומה.
קילומטרים רבים של כבישים, בצירים
חדשים, נחצבים בהר ונסללים
לצרכים צבאיים (אולי אזרחיים).

הכלים ישראליים, המהנדסים ישראליים וכן גם
התקציב. דהפורים עסוקים במלוא המרץ כאילו רו־צים
להספיק מהר, לפני שיקצצו את תקציב הביטחון.

ומינהרות מצופות בפח גלילי חדש
ומבריק, מובילות אל עמדת התצפית
שבקצה.
שם, בעמדה, ישב חייל״מילואים
משועמם, והסתכל על הוואדי שלמטה
ועל שרשרת ההרים שממול. הדים של
הפגזות נשמעו מרחוק. קולות שלא
התאימו לשקט הפסטוראלי של המד
צב. הדים של המילחמה בהרי השוף מן
העבר השני של האוולי. בנהר עצמו
קשה היה להבחין. קו האוולי החדש
אינו תעלת סואץ המפרידה בין שתי
יבשות. הנהר דומה יותר לנחל.
בדרך חזרה מן המוצב נעצרנו
בג׳זין. חיפשנו פליטים שברחו מהרי

השוף. הגענו לבית־הוזולים של הצלב־האדום,
אך המקום היה ריק מפליטים.
ג׳זין היתה שקטה. בתים, רובם בנויים
אבן, ממוקמים על גבעות בין חורשות
של אורנים והרבה הרבה איצטרובלים
על הארץ. כמעט על כל בית שני שם,
ובכל דרום־לבנון, תלויה תמונה של
באשיר ג׳מייל, הנשיא שנרצח לפני
כשנה. בכל אזור הדרום היתה רק
תמונה אחת של אמין ג׳מייל, לעומת
עשרות רבות של תמונות של באשיר,
מחייו, במדים, ובידו נשק.
מישהו ברחוב הראשי סיפר כי
במינזר ישנן כמה מישפחות של
פליטים. נסענו לשם. דגל לבנוני גדול

בלויי סחבות, נושאים צרור סמרטוטים
על גבם, ומבטם עצוב ומיואש.
אלה היו פליטים מסוג אחר לגמרי.
פליטים של הבורגנות הלבנונית. אנשים
בעלי־בתים, הרגילים שבכל פעם
שמתקרבת צרה למקום, הם אורזים את
עצמם, בדרו־כלל במכונית שלהם,
נועלים את הבית היטב, לפעמים משאירים
שומר או גנן, ועוברים למקום
אחר, עד יעבור זעם. אלה פליטים
שבמשך כל המילחמה, מאז פלש צה״ל
ללבנון, נסעו הלוך ושוב. בתחילה
בשיירות צפונה, כשהם בורחים מפני
הצבא הישראלי ואחר־כך דרומה,
כשהם בורחים מפני התופת של ביירות

בחווות בנעדעקב ושמלות
אופנתיות עבח את 10 האוול׳
נד להימלט מבני ,,אנשים
שי ש לה ם נז ם ב אף״
היה תלוי על מירפסת הקומה השניה,
החצר למטה המתה אנשים, בעיקר
בחורות צעירות וילדים קטנים,
תרז, בחורה בת 20 בערך, ניגשה
אלינו וסיפרה לנו כי במקום נמצאות
שמונה מישפחות שברחו לפני שבוע
מכפרם שבהרי השוף. תרז סיפרה
בהתרגשות כיצד יצאו כל המישפחות,
בשעת לילה מאוחרת, מן הכפר הנוצרי
והלכו שעות ברגל עד שהגיעו למקום
מיבטחים ונשארו במינזר הקטן
שבעיר. תרז היתה לבושה מיכנסיים
סגולים אופנתיים וחולצה לבנה קיי־צית.
לרגליה נעלה נעלי־עקב לבנות.
היא היתה מאופרת ומסורקת בקפידה.
מאחוריה ישבו כמה בחורים ובחורות
בני גילה. כולם לבושים לפי
האופנה האחרונה. כל הבחורות מאופרות
היטב. לכולם צלבי־זהב גדולים
ובולטים על החזה. גברים בוגרים לא
היו במקום. אלה, סיפרו לנו, הלכו
להביא אוכל למישפחות.

לחממה אחדי
הטגקיס
^ ששומעים את המילה פליטים
^ מצטיירת מייד תמונה מאוד
מסויימת של אנשים עניים, לבושים

והרי השוף. הם לבושים היטב ומראם
נאה. נראה שהם מורגלים בבריחות
כאלה, על כל האבסורד שבדבר.
הם בורחים ברגע שמתקרבת
הסכנה. תרז סיפרה כי ראו חיילים מכל
הסוגים מתקרבים לכפר שלהם. היא
סיפרה על חיילים סוריים, על חיילים
פלסטיניים, אפילו על איראנים. היא
סיפרה על סוג משונה ביותר של
חיילים, שהיו להם עגילים באוזניים,
נזם באף וסימן מוזר על המצח. דרוזים
לא היו שם, לדבריה.
במינזר הם גרים. כל מישפחה
קיבלה חדר קטן. תמונה של באשיר
ג׳מייל על הקיר, מיזרנים על הארץ
וכמה שמיכות־צמר. באחד החדרים
ישבה אישה צעירה והאכילה ילד קטן
ליד שולחן עמוס מזון, מתחת לפסל
עשוי גבס של מאריה קדושה.
גם בבית־החולים המקומי נמצאים
כמה עשרות פליטים שברחו מהרי
השוף. כולם נוצרים מארונים. גם אלה
סיפרו כי לא הדרוזים הם אלה שטבחו
בהם, אלא הסורים והפלסטינים,
שהצטרפו לכוחות המורדים של
אבו־מוסא.
דרום־לבגון שקטה. התושבים
התרגלו למצב וממשיכים בחייהם
הרגילים. בדרך נתקלנו בשיירה

ואומרים הפליטים
הנוצרים.
הם טוענים בי מי שנלחם וטובח בהם, אלה הטורים,

-,זה לא הדרוזים!״

5שעות ברגל

צעדו מישפחות הפליטים
מכפרם שמצפין
לאוולי, עד שהגיעו למקום מיבטחים בממזר

הפלסטינים וחיילים איראניים. הם סיפרו על סוג
משונה של חיילים, עם עגילים באוזניים, נזם באף
וסימן על המצח. הפליטות מחכות לסיום הקרבות.

שבעיר נזין. הפליטים הם נוצרים מארונים. הבחו
(משמאל) לבושה שימלה אדומה בוהקת, מאופ
ומטורקת היטב. הילד הקטן מחזיק טכין בי

שנסעה לחתונה. מרצדס כחולה
מעוטרת בפרחים ובסרטים, שהובילה
את החתן והכלה אל הטקס, ואחריה
מכוניות רבות של בני־מישפחה
וקרובים. הם נסעו באיטיות אחרי
שלושה טנקים של צה״ל, שזחלו על
הכביש החדש והשאירו חריצים גסים
על האספלט השחור.
אחרי כל כמה קילומטרים ישנו
מחסום של חיילי הרב־סרן ״חדאד״.
מחסום מאורגן, טנק גדול צבוע אפור
עומד בפוזה קרבית, כשהתותח שלו
מכוון קדימה באיום. חייל צעיר במדי
צה״ל המותאמים בדיוק לגופו, מכוון
בידו הימנית את הרובה, כולו אומר
חשיבות, והוא מאותת לנהגים לעבור.
המחסומים המעטים של צה״ל
מתעסקים רק עם ״כוחותינו.״ אל
התושבים הלבנוניים אינם מתייחסים.
תפקידם להודיע לשיירות הצבאיות,
למהנדסים הרבים ולכל נהגי כלי־הרכב
הכבדים, שבאים מן הארץ כדי
לסלול את הכבישים, אם הציר נבדק
והדרך פנויה. החיילים מספרים כי בכל
יום מתרחשת איזושהי תקרית
בדרום־לבנון. המקום לא כל־כך שקט
כמו שהוא נראה, ויש להמשיך לשמור
על עירנות.
בדרך חזרה שמעתי ברדיו כי לכפר
מע׳ר שבגליל־העליון הובאו כוחות
גדולים של מישטרה ומישמר״הגבול,
מפני שיש שם מתיחות גדולה בין
הדרוזים והנוצרים על רקע המילחמה
בהרי השוף. עצרתי במטולה, החזרתי

את השכפ״ץ הצה״לי הכבד ונסז
למע׳ר.

^ דק הגוצרי
בירחי
^ ארץ שיבעה כפרים מעורו
^ של דרוזים ונוצרים: עוספיה, ח
פקיעין, שפרעם, אבו־סנאן, כפר ינ
ומע׳ר. במע׳ר כ־ 13 אלף תושב
שבהם רוב דרוזי של שבעת אל>
איש, מיעוט נוצרי של ארבעת אל1
איש בערך והשאר מוסלמים. בכ
כנסיה אחת, מיסגד אחד ה
בתי״תפילה דרוזיים.
חלק גדול מאדמות הכפר הופג
בשעתו על־ידי המדינה, למה שנק
שטח תשע, לצרכים צבאיים. פ
מתפרנס רק חלק קטן מתושבי הב
מחקלאות. הנוצרים במקום, ש
נוצרים קאתולים (בניגוד ללבנון
שהם מאמנים) ,מחזיקים את המיס
בכפר. על רקע זה התגלע סי מ
בין־עדתי לפני כשנתיים. מאז המ
רגוע. אין סיכסוכים. העדות ח׳
בדרך־כלל בשכונות שונות,
בתי״הספר והשירותים משותפים.
השבוע יידו דרוזים, ילדים קטו
מתחת לגיל ,10 אבנים על שכו
נוצרית בכפר. איש אינו מתיי:
לעניין זה ברצינות. זה היה אירוע שו
ולא חשוב.
הדרוזים בגליל מתעניינים מזו
במה שקורה בלבנון. לרובם מישפח

חשבו שיצליחו להתגבר על כוחות
השמאל. אבל הם לא יצליחו. כולנו
יודעים איפה למדו מנהיגי הפלאנגות
את התורה שלהם, כשב־ 1930 הם היו
בקשרים עם הנאצים ועם מוסוליני׳,

ו מ איי *

*1 1 1ך 1ל דגל לבנוני, שעליו מצוייר ארז ירוק, מתנופף מעל
1 0ן המירפטת של הקומה השניה של מינזר בעיר ג׳זין.

העיר בנויה על מורדות ההרים. הבתים בתי״אבן, מעוטרים בעמודים
(המשך מעמוד )11
בהרי השוף, ולאלה שאין מישפחות
ישנה זיקה עמוקה לאחיהם שמעבר
לגבול. מאז פלישת צה״ל ללבנון,
נפגשו המישפחות הדרוזיות משני צירי
הגבול, והקשר נעשה עמוק יותר.
בתחילה התחלקו הדרוזים בארץ
לשמאל ולימין, כמו בלבנון. השמאל
תמך בוואליד ג׳ונבלאט והימין במג׳יד
ארסלן. הימניים טענו כי ישראל צריכה
לטפח את הקשרים אם ארסלן ובכו־לעזור
לדרוזים בלבנון. כיום נוטים גם
הדרוזים של השמאל וגם אלה של
הימין אחרי ג׳ונבלט.
כולם, משני הצדדים, טוענים כי
המילחמה בשוף אינה מילחמה עדתית,
כמו שמנסה התעמולה הישראלית
להסביר, אלא מילחמת־מעמדות בין
השמאל והימין. .אסור היה לתת
לפלאנגות להיכנס להרי השוף ״,הם

אומרים. .עובדה היא כי מי שבורח
עכשיו מהאיזור, אלה הנוצרים
המארונים העשירים. להם יש לאן
לברוח, להם יש אמצעים לברוח.
הדרוזים אינם בורחים. הם נלחמים את
מילחמת הקיום שלהם.״
בכלי־התיקשורת בישראל דיווחו
כי לג׳ונבלט היה, עד לנסיגת צה״ל
מהשוף, צבא של חמשת אלפים
לוחמים. כיום, כך דווח, נלחמים לצידו
חמישים אלף איש. כל דרוזי בהרי
השוף הצטרף למילחמתו של ג׳ונבלט,
מילחמת הקיום.
זיין א־דין אבו־ע׳וש, דרוזי ששירת
בצה״ל ומהנדס במיקצועו, הסביר:
.הנוצרים כשוף נלחמים מילחמת
השתלטות. עובדה היא כי הנוצרים הם
אלה שעוזבים את לבנון. הם אלה
שמגיעים לראש־הניקרה ולנמל־התעופה
בלוד. הדרוזים לא עוזבים. אין

ובעיטורים שונים. הגגות בדרף־בלל של רעפים אדומים. העיר כולה
טובלת בירק, בעיקר עצי־אורן צפוניים, והם מלאים איצטרובלים
של צנוברים. צה׳ל טלל כביש אטפלט חדש המילין ממטולה לג׳זין.

להילחם

|ן\ ב ה רי ה שינ
ך ם דרוזים פטריוטים לישראל,
^ אנשי דת, שהזדהו קודם עם הימין,
מוכנים היום ללכת להילחם אם אחיהם
בשוף. אבו־זידאן נימר, דרוזי דתי, עם
כפיה וגאלביה מסורתית, מסביר כי הוא
תומך בדרוזים כשוף משום שהם
דרוזים. .ואם היו מרשים,״ הוא אומר,
.כל הדרוזים בארץ היו צריכים ללכת
להילחם עם האחים שלהם כשוף. כאן,
בארץ, אין מתח בין דרוזים ונוצרים.
אלה היו סתם ילדים קטנים שזרקו
אבנים. רק התיקשורת מנפחת את
העניין. בישראל יש חוק. כאן זה לא
עניין של דרוזים ונוצרים. וגם שם זה
לא עניץ עדתי. זה לא בסדר
שהפלאנגות, שהם מיעוט קטן, ישלטו
על כולם״.
נימר מגדיר את עצמו כערבי
ישראלי, וטוען כי כל הדרוזים הם
ערבים. .זה רק כאן בארץ טוענים
כאילו הדרוזים הם עם אחר.״
גם הנוצרים במע׳ר אינם מוכנים
להכניס את הסיכסוך הלבנוני לתוך
ישראל. שפיק ג׳השאן, מורה לכימיה
בעילבון, אומר שבארץ מדווחים כאילו
יש קיטוב בין הנוצרים והדרוזים
בגליל. .אנחנו לא הרגשנו בקיטוב.
להיפך, יש קירבה עדתית יותר גדולה.
אני כנוצרי,״ אומר ג׳השאן. ,מרגיש
שכוחות הקידמה הערביים בשוף, נגד
הפלאנגות. יחד עם ג׳ונבלט נלחמים
גם נוצרים וגם מוסלמים״.

להם לאן לברוח. שם זה הבית שלהם
והאדמה שלהם. אפילו הימין של
הדרוזים בארץ תומך כיום בג׳ונבלט.״
.אמונתם המיוחדת של הדרוזים,״
מסביר אבו־ע׳וש. ,היא שמאחדת
אותם. הדרוזים הם עדה קטנה ביותר.
מיליון נפש בכל העולם. האמונה
החזקה שלהם בגילגול־הנשמות
מאפשרת להם ללכת למילחמה בלא
חשש״.
רוב הדרוזים במע׳ר מאמינים כי
המילחמה בשוף היא מילחמה פנימית.
הם טוענים שוב ושוב, כי זו אינה
מילחמה עדתית, אלא מילחמה בין
שמאל וימץ.
לאמין עסקאלה, ראש־המועצה
המודח של מע׳ר, יש מישפחה בשוף.
אימו לבנונית ואביו יליד הארץ.
״הנוצרים והדרוזים,״ אומר עסקאלה,
.הם עם אחד — פלסטיני. הפלאנגות

1X1*1 1ך ך -הבחורות והבחורים הצעירים שברחו לג׳זין
4 1 1 1 1 # 4עוגדים, כמעט גולם, צלבי״זהב גדולים על החזה.
למטה: חבורת צעירים פליטים המתאכטנים במינזר. הפליטות מאופרות.

1דךןךיך 1ן -פליט נוצרי מא־
111 / 4 1 1 1 1רוני. שברח מכפר
שמצפון לאוולי, יושב על מזין קש בבית״החולים של

ג־זין. טטביבו חבילות ושקים רביבי שהביאו הפליטים
מביתם. פליטים אלה באו במכוניות שלהם ויגלו
להביא איתם את החפצים הדרושים להם לגל הזמו•

בעוד שבאיזוו־הניבוש בלבנון
בווחים הנוצרם מט הדוחים,
מזדהים התושבים הנוצרים בגליל
דווקא עם כוחותיו של וליד ג׳ונבלט
הוא כנוצרי אינו חש כל קינאה לבני
כפרו הדרוזים המשרתים בצה״ל.
״מחנכים את הדרוזים בארץ שהם לא
ערבים, שהם לאום נפרד, וכן הם
ל הו ל כי ם לשרת בצבא.״
גם קצינים וחיילים דרוזים,
המשרתים בצה״ל, אמרו, בלי להזדהות,
כי היו מעדיפים ללכת להילחם עם
אחיהם בהרי השוף.
כולם בגליל — גם הדרוזים, גם
הנוצרים, וגם המוסלמים — כועסים
שמישהו בארץ מעוות את המציאות
ומנסה לסכסר בין העדות השונות.
שמועה עקשנית במע׳ר טוענת,
שאפילו האירוע שבו נזרק רימון לפני
שבוע, בכפר המעורב עוספיה, התרחש

בעצם על רקע פלילי, ולא על רקע
עדתי כפי שניסו להציג זאת בכלי־התיקשורת.
אומרים שם, כי מי שנעצר
בעצם כחשוד בזריקת הרימון, היה
נוצרי שניצל את המצב והתנקם
בבן־דודו הנוצרי, וכי לא היה שום רקע
עדתי לסיכסוך זה.
בכל מיקרה, המילחמה בהרי השוף
היא נושא מעניין ומדובר ביותר בכפרי
הגליל. כולם — נוצרים ודרוזים, אלה
שיש להם מישפחות בשוף, ואלה שאין
להם — עסוקים בספקולציות שונות
על המצב ועל מה שעתיד לקרות, וכל
זמן שהניצחונות בקרב הם לטובת
כוחות השמאל, נשמעות אנחות־רווחה
גם בבתים שליד הכנסיה וגם בבתים
שליד בתי־התפילה הדרוזיים.

ךךךןן | ךלולר -תרז, צעירה מארמית,
1 1 1 1111 1 1טיפרה כי כל שממה
המישפחות יצאו מכפרו כאישון לילה. הם נאלצו

ללכת כל הדרך ברגל, בחושן, עד שהגיעו למקום
מיבטחים. היא טענה כי ראתה כיצד הטורים טובחים
בשכניה, וכך החליטה לברוח מן הכפר עד שייגמרו.

ך 111 | 1־ ח | 1117| | 1תמונות רבות של הנשיא הנרצח בשיר
11 1 11 1 111-1ג׳מאיל מעטרות את הבתים בדרום לבנון.
בכל האיזור יש תמונות טפורות של אחיו, אמין. כאן: תמונה של בשיר.

1זיך 1ד ן | ך 1 11 ילד קטן, מילדי
^ 111 #1-1 1111 מישפחות הפליטים ב-
ממזר, לועט בהנאה פיתה טרייה. משמאל: אישה

צעירה עם שני ילדיה בתוך חדר במינזר. מאחוריה
פטל נבט צבוע של מאריה הקדושה. הפליטים באו
עם חפצים רבים והשתכנו בין החדרים של המגזר.

נ1גה ישעיה!:

תחמה ם רט1ן:

אליעזר שמואלי:

״לבריטים, בגואה, אין ״אפשר למנוע שביתות ״בגין נמצאבמצב
בסו נדי רבווח !״ על־ידי צו־מניעה!״ פסיכוטי־דיכאוני !״

ב־ 6בספטמבר, בתוך שטח צבאי, במעבר״הגבול של
ראש״הניקרה, נפתח סניף של חברת •אל־על׳ .בסניף
ארבעה עובדי״החברה, אשר לראשונה מוכרים כרטיסים,
שהיעד הסופי שלהם הוא אביג׳אן, סעודיה, דקר וארצות
שמעבר למסך הברזל.
את נוגה ישעיהו, פקידת. אל״על׳ ,העובדת בסניף
החדש, פגשתי כשהגיעה לחופשת־מולדת, כדי לבלות עם
מישפחתה את יום־הכיפורים. למחרת החג היא חוזרת
לשרת את לקוחותיה החדשים.
שאלתי את נוגה האם יש הבדל גדול בין מכירת
כרסיסים בבניין ״אל״על׳ בתל״אביב ובין מכירתם בראש־הניקרה,
ללבנונים.
מובן שיש הבדל, אבל לא ההבדל שאת חושבת עליו. לא באים
אלינו אנשים פצועים וחבולים, הבורחים מביתם. כמעט כל
הפונים אלינו הם לבנונים שגרים כבר שנים רבות בארצות אחרות
ושבאו לבקר את קרוביהם בלבנת ועכשיו חוזרים. יש הרבה מאוד
סטודנטים, שלומדים במיזרודאירופה וחוזרים עכשיו לתחילת
שנת־הלימודים, אחרי שביקרו את מישפחותיהם בלבנון. כולם
נראים טוב, לבושים יפה, ולא נראים מפוחדים; כמעט כמו
הלקוחות הרגילים שלי בתל־אביב.

• בכל זאת, איזהשהו הבדל?
כן, כשהם באים למישרד שלנו לקנות את הכרטיס, הם מגיעים
כבר עם המיזוודה. קונים כרטיס, לוקחים טכסי ללוד, ועוד באותו
לילה, או למחרת, הם נוסעים ליעד. אץ התיכנון הזה, שאנחנו
רגילים לתכנן, לחודש־חודשיים מראש. מי שהחליט נוסע.

• איך הם מתנהגים אליכם כישראלים?

השבוע יורד ראש״הממשלה, מנחם בגין, מעל ני מ ת
הפוליטיקה. זו ירידה אחרת לגמרי ממה שהיינו מעסים
מאיש בעל מורשת ז׳בוסינסקאית -ללא פאר, ללא הדר,
כמעט נטישה, נמעט בריחה.
מה קרה למנחם בגין בשנה האחרונה! הסימפטומים
ידועים לכל. הפסיק לאכול, הפסיק להתגלח, מסתגר לגמרי
ומסרב לראות איש. ניתק מגע עם העולם.
שאלתי את הפסיכיאטרית, תחמה מורטון, מה
הסימפטומים האלה אומרים לה, ומה, לדעתה, קרה לאיש!
דבר ראשון, אני רוצה להגיד שזה לא רציני לעשות
דיאגנוזה לאדם, מבלי שרואים אותו, ואת בגין הרי לא ראיתי. כל
מה שאגיד כאן יהיה בחזקת השערה בלבד. מה היתה השאלה
שלך, מה יש לבחור?

אך נפתחה שנת־הלימודים תשמ״ד, וכבר מדברים על
השבתת לימודים ארצית. מבלי להבנס לבעיות המעיקות
על בתי״הספר בראשון״לציון -שהן ברגע מקור הבעיה -
פניתי אל מנב״ל מישרד החינוך והתרבות, אליעזר שמואלי,
ושאלתי אותו אם במשך השנה הזאת תפרוץ שביתה
בלל־ארצית, בכל פעם שתצוץ בעיה באיזה שהוא בית״ספר
בארץ.
אנחנו, כמובן, מעונינים לקיים מערכת־חינוך סדירה בכל
הארץ. אני, כמוך, לא רואה שום הצדקה להשבית את מערכת־החינוך
בכל הארץ בגלל משבר לוקאלי.

הם מתנהגים נפלא. יש להם כמויות עצומות של סבלנות ושל
אורך־רוח. כשהם מגיעים למישרד שלנו, זה אחרי כמה וכמה
תורים, שהם עמדו בהם, וכמה וכמה בדיקות שהם עברו. אנחנו
מתייחסים אליהם בצורה הכי יפה שאפשר. כל המצב וכל התהליך
הוא עצוב, ואנחנו מנסים לרכך הכל, עד כמה שאפשר: מחלקים
להם שתיה, עוזרים להם בכל פנייה ובכל בקשה, והם באמת
יודעים להודות מקרב־לב. רק אתמול היה אצלי איש אחד עם בנו
החולה. הם היו צריכים לטוס לפאריס, לבית־חולים, ולא היה מקום
על הטיסה. הפכנו עולמות ומצאנו להם מקום. האיש הודה
בדמעות וכולנו נורא התרגשנו.

כבר בימים הראשונים של שנת־הלימודים היו איומים
בהשבתה בירושלים ובראשון״לציון. הצלחנו למנוע אותן על־ידי
צו־מניעה.

• אתם לא פוגשים בכלל פליטים שבורחים
מבתיהם לחדל?

• אם כך, ההורים יכולים להפסיק לדאוג, שמא
יהיו שביתות השנה?

לא. לפליטים, כנראה, אין כסף כדי לברוח.

• מאחר שלא מישרד־־החינוך הוא שפותח
בשביתות, אלא הסתדרות המורים, בדרך״־כלל —
האם יש בכוחכם לעשות משהו?
אנחנו יכולים למנוע שביתות שנראות בלתי־מוצדקות.

• כיצד?

אני לא יכול להבטיח, אבל נעשה הכל.

אני מניחה שהוא נמצא במצב פסיכוטי־דיכאוני. פה צריך
להסביר לקורא הבלתי־מלומד, שלא כל דיכאון הוא בהכרח
פסיכוטי, כי יש דכאונות רבים שבהם האדם עדיין שפוי. צריך
לזכור ששפוי נוגד את המילה פסיכוטי. אי־אפשר להיות שניהם

ביחד.

• ממה זה נובע, לסי דעתך — ממות רעייתו או
ממצב הדברים בארץ בשנה האחרונה?
בכל מיקרה, מצב פסיכוטי נובע קודם כל מתוך הבן־אדם
עצמו. מובן, שיש קשר בין האדם לבין מה שקורה בסביבה שלו,
אבל לא כל אדם שאשתו מתה, נכנס למצב דיכאוני־פסיכוטי ולא
כל ראש־ממשלה שמדיניותו מתפקששת מוכרח להיכנס למצב
כזה. חייב להיות כאן, קודם כל, הגורם האישי.

• כלומר, את הזרע של מצבו הוא נשא איתו
במשך שנים רבות?
יש להניח שכן. מהסתכלות על דרכו בעבר, אני יכולה להגיד
שאחד המנגנונים הנפשיים שלו הוא שהכתיב לו חלק גדול
מהתנהגותו. היה החוק של הכל או לא־כלום, וזהו מנגנון ששייך
לפסיכופתולוגיה.

• הוא לא היה יכול לנהוג אחרת, אלא להתפטר? ^
הבעיה שלו היא בעיה טכנית, וכמו שהדברים התגלגלו
בלעדיו בשנה האחרונה, הוא היה יכול להמשיך, אם היה לו מספיק
כוח נפשי להמשיך ולעשות את ההצגה של המתפקד. נראה
שמצבו עד כדי כך חמור, שגם את ההצגה הזאת הוא כבר לא
מסוגל להציג.

1אומדים...מה הן או מרו ת ...מ ה הם אומרים״ .מה הן אומרות״.מה ה

אליה! בן־אדישר:

עדנה מזי״א:

נחום היימן:

..היחסים עם מ צויי ם ״הקון רעיווו סוטים ,.פחותי כמו כלב -
קפואים, אבר יש שרום! ,,תפסה פחו מהנושא!״

שנתיים חלפו מהיום שבו נרצח הנשיא המצרי, אנוור
אל״מאדאת בקאהיר. יש המוענים שגם יחסי ישראל-
מצריים חטפו צרור באותו מעמד, ומאז הם גומסים לאם
לאט. שאלתי את ח׳כ אליהו בן אלישר, מי שהיה שגריר-
ישראל בקאהיר, האם לפי דעתו היו יחטינו עם מצריים
שונים היום, אילו היה הנשיא טאדאת חי.
אני חושב שכן. אני מאמין שהוא לא היה נותן ליחסים בץ שתי
המדינות לקפוא עד כדי כך. זה לא אומר שהיחסים בזמן שהוא חי
היו תקינים לגמרי. כבר אז היו בעיות בענייני סחר ובענייני
תיירות, אבל למרות זאת היה קשר מתמיד בין הנשיא לבין ראש־הממשלה שלנו וקשר מתמיד בין השגרירים. אני מאמין
שאילו סאדאת היה חי, היו היחסים שונים.

• זאת מבלי להתייחס למילחמת לבנון. אתה
חושב שהוא לא היה מחזיר את שגרירו לקאהיר עם
כניסת צדדל ללבנון?
קשה מאד להעריך. אבל אני חושב שגם אילו היה מחזיר את
השגריר לקאהיר, אחרי זמן מה היה מחזיר אותו לישראל.

• גם המימשל הזה אומר שהשגריר המצרי יוחזר
ברגע שנצא מלבנון.
אבל הם כל הזמן מעלים תביעות ותנאים נוספים, ומצב־היחסים
קפוא מאוד.

• אם כן, האם יש לד הרגשה שהשלום עם מצריים
״־ עמד על איש אחד?
בהחלט לא. נכון, שלפי דעתי, השלום ביננו לבץ מצריים לא
היה נחתם בלי סאדאת, אבל ברגע שהוא נחתם, הוא קיים בץ
המרינות, לא בין אישים. הייתי, כמובן, מעדיף יחסים יותר קרובים
וחמים, אבל השלום הוא שלום.

הטבוע תיערך הקרנת הבכורה טל הטרט •נגוע׳ ,טירטם
טל עמוט גוטמן ועדנה מזי׳א( .ראה ראיון השבוע, עמודים
57־ )59 עוד בטרם עלה על האקרנים הפך הטרט נוטא
מדובר מאוד וקיבל טיקור נרחב. ברור טהנוטא טל הטרט
הומוטכטואליות -הופך אותו מוטך ומטקרן. בין הגברים הרבים, טעל המטך ומאחרי הקלעים, יטנה גם
אטה, טהיא טותפה מלאה בכתיבת התטריט ובהפקת
הטרט. טאלתי את עדנה מזי׳א -נהללית הנטואה לחקלאי
ואם לטני ילדים קטנים -מה לה ולטרט על חומו-
טכטואלים.
קודם כל, כמה מידידי הטובים ביותר הם הומואים. אבל לעצם
העניץ, הסרט הוא לא על הומוסכסואלים, אלא על אובססיה.
הרעיון לסרט היה של עמוס. יחד בנינו ובדינו את הסיפור.
בהומוסכסואליות השתמשנו כבחומר.

• זהו הסרט הארוך הראשון של שניכם. לא
התגנבה לליככם מחשבה שנושא הסרט פשוט יכול
למשוך יותר קהל?
להיפר. חששנו שהנושא יגרום בעיות, והוא אכן גרם. אחרי
שעמוס ואני השקענו בסרט כל גרוש שהיה לנו, וראינו שזה לא
מספיק, התרוצצנו במשך שנתיים, כדי להשיג כסף. הקרן לעידוד
סירטי איכות הסכימה לתת לנו כסף, אבל אחר־כך הם חזרו בהם,
וברור לנו שהנושא הפחיד אותם. ואולי זה לטובה. אחרי שהם
סרבו לתת כסף, החלטנו ללכת עד הסוף ולכתוב תסריט חדש,
חשוף יותר ובלתי־מתפשר.

• ואז מצאתם משקיעים?
כן. מצאנו שני אנשים צעירים והרפתקנים — אנריקה
רוטנברג ומלכה אסף — ויחד הצלחנו להרים את הפרוייקט.

• לא היו לכם בעיות עם הצנזורה?
כמעט לא. היה מישפט אחד שמאוד הרגיז אותם, כשבחור אחד
בסרט שואל את השני איך זה לשכב עם אשה, וההוא עונה לו:
.אתה סוגר את העיניים וחושב על ההימנוך. אמרו שזה לא יפה
והגבילו את הסרט לגיל 18 ומעלה. זה הכל.

• אומרים שהסרט הוא אוטוביוגרפי, האם זה
נכון?
נכח שיש בו אלמנטים אישיים, אבל כמו שאת מבינה, לאו
דווקא שלי.

• לאיזה קהל מיועד הסרט?
זה לא בדיוק מישפחת תבינזון השווייצית ולא מוכרחים
להביא את הילדים.

נחום(נחכ ה) היימן חזר הכיתה אחרי העדרות ממושכת.
מי שהיה ממקימי הגבעתרון ואחד המלחינים הצעירים
המוכשרים, מי שהלחין את •חופים הם לסעמים געגועים
לנחל׳ ואת •הניצנים נראו בארץ׳ ,נעלם לפני 15 שנה
מקיבוצו בית־אלפא והלך לרעות בשדות זרים. לפני ימים
אחדים חזר, והוא כבר מרגיש ישראלי לגמרי • -פעמיים
גנבו לי וישר ופעם אחת ראי שמאלי של המכונית׳ .שאלתי
אותו אם כבר מצא את המזל שהלך לחפש בחו׳ל ואם בגלל
זה חזר.
כן. נסעתי לחפש את מזלי. הכרתי בארץ את מישל לגרנאן
והוא הבטיח לעזור לי בפאריס. המשונה הוא שהוא קיים את
הבטחתו ועזר לי מאוד בהתחלה. שלוש שנים חייתי בפאריס,
כתבתי מוסיקה והרווחתי כסף. הצלחתי עד כדי לד, שהייתי כבר
בדרך חזרה הביתה. אלא שאז דבק בי הג׳וק של הקולנוע וכבש
אותי לגמרי. פגשתי את הבמאי הגאון פרדריק רוסיף (למות
במדריד) ועשיתי את המוסיקה לסירטו כותל בירושלים. חיים
טופול קרא לי לבוא ללונדון והבטיח לעזור לי להיכנס שם
לתעשיית הקולנוע וגם הוא קיים את הבטחתו. הלחנתי מוסיקה
לאיזה 20 סרטים ואז פרצה מילחמת יום־הכיפורים, ונראה לי יותר
חשוב לבוא הנה להילחם. הייתי בסיירת, נלחמתי וקיבלתי
הלם־קרב. ביליתי זמן ארוך בבתי־חולים.

• אני יכולה לכתוב את זה?
בקח. תכתבי. תכתבי שפחדתי כמו כלב. זו לא בושה. אחרי
המילחמה חזרתי ללונדון והמשכתי לעבוד. מצב הסרטים שם היה
ירוד, אז הקמתי חברה לג׳ינגלים. עשיתי מוסיקה לסדרות
טלוויזיה. הלחנתי את סידרת התנ״ך, בת 39 הפרקים, ועוד הרבה
מוסיקה להרבה דברים.

• אז למה סיתאום החלטת לחזור?
יום אחד הבנתי שכל האנשים, שאני עובד איתם ובשבילם,
יעברו איתי גם אם אגור בקטמנדו או בניו־יורק או בתל־אביב.
התגעגעתי לחברים שלי בארץ ולריחות של הארץ, והנה אני פה,
? 0 1 1 6 0 0 0בשני המובנים — גם בגוף וגם בלב.

דניאלה שמי

>.,עו ג בו ל ״ באבזיב
הזזזק־ו את הח>>ל>ם הב>תה!
יהונתן גפן * חוה אלברשטיין * עופר אקרלינג
* מני בגר * להקת בנזין * דייויד ברוזה * מיקי
גבריאלוב * שלמה גרוניך * שלום חנוך * דני
ליטאני * אריק סיני * שמוליק קראום * דני
רובם * להקת תיסלם *

מופע אומני ישראל למען ״יש גבול״
בפרק אכזיב
יתקיים ביום רביעי, ה־28.9.83
פתיחת השערים בשעה 18.00
תרומה לכיסוי הוצאות האירוע 300 -שקל.

במדינה
(המשך מעמוד )9
פניות ממיזרח־ירושליס. שינמן הודיע
לפעילים פלסטיניים שם כי הישראלים
קיבלו על עצמם לדאוג לרישיון —
דבר שלא היה לו שחר. הישראלים לא
יכלו כלל לבקש רשיון, כי לא היה להם
מושג מי אמור היה לצעוד, מניין ולאן.
באותו זמן קיבלו דיפלומטים בארץ
שאלות מממשלותיהם, שהתעניינו
במיצעד, וכמה אישים בינלאומיים
ביקשו לקבל פרטים.
הפרשה כולה הסתיימה במהלך
פשוט של שר־הפנים. אין ספק
ששרותי־הביטחון ידעו על תוכניותיו
של שינמן. כשהגיע ארצה, המתין לו
צו של מישרד״הפנים. הוא עוכב
בנמל־התעופה וגורש.
לפני כן עוד הספיק להתקשר
בטלפון לעורכת־הדין לאה צמל,
המקורבת לחוגי מצפן. היא לא יכלה
להושיע.
שינמן יצא כלעומת שבא, ועימו
נעלם המיצעד.
סביון אזר ירוק לחגורה ירוקה
הם העדיסו את ה6רום0ור
על-סגי אלוף-המישגה.

לאה פלטשר
מורתם של דוגמניות״צמרת ומלפות־יופי
מודיעה על

פתיחת קורס
לדוגמנות אופנה־צילום
רק אם הינך תמירה, נאה ואינטליגנטית,
תתקבלי לקורס הנ״ל
ליד האולפן משרד להכוונת הבוגרות לתעסוקה.

אירגון תצוגות אופנה.
לקביעת ראיון טלפני ,03׳ 267682 אבן גגירול ,50ת״א.

ב עיו ת
ולב טי ם
בחיי המין
מאת

מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

זקוק דחוף למנדעהז

1דזתלדזז£
לשרותך 24 שעות ביממה

62282$ . 623311־03
לבטלי כרטיסי א שראי בל בד

לא אחת צוייר קונצרן אייזנברג
כתמנון רב־זרועות, חובק־עולם.
תיאורים אלה לא הרשימו, בדרך כלל,
את שכניו הסביוניים של שאול
אייזנברג, המיליונר שעשה את כספו
ביפאן. אולי משום שאייזנברג כמעט
שאינו נמצא בווילה הגדולה שלו
בפרבר הגנים ממיזרח לתל־אביב.
אך בשבוע שעבר נישא שם
אייזנברג בפי כל בסביון,
הסיבה: עיסקת קרקעות מעניינת.
לחברת ההשקעות אפריקה־ישראל,
החברה שבנתה את סביון 2695, ,
ממניות חברה בשם משתלות סביון,
אשר בבעלותה שטחים רבים מסביב
לסביון וגם בסביון עצמה. יתר 74
האחוזים של מניות משתלות סביון
היו, עד לאחרונה, בידי משקיעים
מדרום־אפריקה.
לפני כשלושה חודשים נקראו בעלי
המניות של משתלות סביון לאסיפה
כללית, יוצאת מן הכלל, שבה התברר
כי קבוצת אייזנברג רכשה את מניות
המשקיעים הדרום־אפריקאיים, והשת־ ,
לטה למעשה, על החברה.
ארבעה מחמשת הדירקטורים
הוחלפו בחדשים, ביניהם חתנו של
אייזנברג, יונתן זוכוביצקי, בעל בתו
אסתר, ועורד־הדין יצחק מינצר, אחד
היועצים המישפטיים של אייזנברג.
פיתוח איטי ומבוקר. רכישת
רוב המניות של משתלות סביון
על־ידי קבוצת אייזנברג באה לא רק
כהפתעה לבעלי מניות המיעוט
והדירקטורים, אלא גם לרובן של 800
המישפחות בסביון.
סביון קיבלה, ערב הבחירות
המוניציפאליות של ,1973 מעמד של
מועצה. אז, וגם בבחירות ,1978 הוצגה
רשימה אחת בלבד, שהיתה מקובלת
על 2000 הבוחרים של סביון, וכך
נקבע ראש־המועצה למעשה על־ידי
התושבים עוד לפני הבחירות.
במשך שתי הקאדנציות הראשונות
האלה של מועצת סביון, שימש
בתפקיד טוביה לשם, מג״ד שריון
לשעבר. עתה החליט לפרוש .״יש צורך
ברוטאציה בתפקיד ציבורי,״ אמר.
שמו של לשם נקשר, בשעתו,
בבג״ץ חשוב שהגישה המועצה.
הוועדה לשמירת קרקע חקלאית
הפשירה את הקרקעות מסביב לסביון
לבנייה, ומועצת פרוור־העשירים טענה
מייד כי בנייה מאסיבית סביב לחגורה
הירוקה של היישוב תיפגע בסביון.
הטיעון התקבל ובנייה מאסיבית
סביב סביון לא התאפשרה.
אך מועצה חדשה וראש־מועצה
חדש יכולים לפעול לשינוי יעדי
הקרקע סביב סביון. לכן גברה התעניינות
הסביוניים במועמדים לראשות
המועצה.

שניים הציגו עצמם לבחירה
מוקדמת, ולזוכה היתה מובטחת
ראשות המועצה. הם עברו מבית לבית,
חילקו כרוזים ועשו לובינג לבחירתם.
השניים: פרופסור (לגיאוגרפיה)
לסלי שנן, איש האוניברסיטה העברית,
ואלוף־מישנה (מיל׳) יהושע בר־עם.
שנן הוא דמות מוכרת בסביון. הוא בן
62 שעלה ארצה מדרום־אפריקה, היה
חבר קיבוץ, ממיסדי סביון, לשעבר
מהנדס שימור קרקע במישרד־החקלאות
ולאחרונה יועץ הבנק העולמי
בתיכנון מיפעלי־פיתוח במיזרח
הרחוק.
אחרי 27 שנים בסביון, שבהן הספיק
גם להקים את שבט־הצופים המקומי
וגם את אגודת־הספורט המקומית, היה
הדגש במצעו חד־משמעי :״פיתוח איטי
ומבוקר, בהתאם לצורכי תושבי סביון,
ולא בהתאם לצרכי חברות כלכליות.״
המועמד השני היה יהושע בר־עם,
אלוף־מישנה (מיל׳) ,שתפקידו הצבאי
האחרון היה נספח צבאי בתורכיה. הוא
מתגורר בסביון רק שנתיים, בבית
שכור.
בסביון לא כל-כך התלהבו ממועט־דותו
של הקצין הגימלאי. מה עוד
שאחד מתומכיו הנלהבים היה מאיר

בעל-קרקעות אייזנברג
חתן אחד ועוד חתן אחד
רוזנפלד, עוד אחד מחתני שאול
אייזנברג, בעל בתו עדית. אייזנברג ,׳
כזכור, רכש את השליטה במשתלות
סביון, בעלת השטחים שאפשר לנסות 1
ולבקש את הפשרתם לבנייה.
• הלוואי שהיה מציע. באסיפת
תושבים ערב הבחירות לא היססו אנשי
סביון, שאלו את בר־עם ישירות אם הוא
מקורב לאייזנברג. אם כי יו״ר האסיפה,
עורר־דין הצמרת אוריאל גורני, מי
שהיה היועץ המישפטי של מישרה־ [
הביטחון, קפץ ממקומו ולא הניח
לבר־עם לענות (״הבחירות הן אישיות
והשאלה אינה רלוונטית שמח
בר־עם, אחרי האסיפה, להבהיר :״אמרו
שאני כאילו עובד באחת החברות של
אייזנברג. אם הוא היה מציע לי עבודה, יי הוסיף ברצון,״ נענה הייתי
בבדיחות־הדעת .״אלא שהוא לא הציע
לי. מעולם לא נפגשתי איתו, ואיני
מכיר אותו.״
הקשר שלו עם רוזנפלד, חתנו של
אייזנברג, נוצר בנסיבות חינוכיות
לגמרי: ילדי השניים לומדים באותה 1 הכיתה בבית״הספר המקומי.
גל השמועות שכך והבחירות נערכו
ברגיעה.
זכה בהן, ברוב מוחץ, לסלי שנן} ,
שיהיה ראש־המועצה הבא של סביון
ואחד ממוקדי פעילותו יהיה הדאגה _1
לאי־הפשרת הקרקע החקלאית.
גם הוא אינו עובד בקבוצת 1
אייזנברג, ובארם שכתב ספר על
החקלאות העתיקה בנגב, ידאג לכך
שאדמה חקלאית תישאר חקלאית.
העולם הזה 2403

ליאנה נפרדה משוה אנגיר בבוקו בבית־הסוהו־ובצהר״ם
מיהרה לבית־המישפט כדי לעודדה
ליאנה הצטרפה אלי ונסענו למשרדי
המערכת. במכונית היא גילתה לי
שהיא יושבת בכלא כמעט מהחודש
הראשון להריונה. היא נמצאת במעצר
כבר כמעט מזה שיבעה חודשים, וביום
שבו נפגשנו ביקשה לראשונה חופשה
מבית־המישפט. השופט נעתר לבקשת
הסניגורית שלה, נירה לידסקי, ושלח
אותה לחופשה בת 15 יום. עם תום
החופשה עליה להתייצב שוב
בבית־המישפט, כדי לשמוע את גזר־דינה.
מעצר
כל־כך ממושך לבחורה
בהריון מתקדם נראה לי משונה,
ושאלתי אותה אם העבירות שבהן היא
נאשמת חמורות עד כדי כך, שהן
מצריכות מעצר כזה. אז הפתיעה אותי
ואמרה כי יכלה להשתחרר ממעצר
בערבות, אולם סירבה. היא נשארה
במעצר כדי להתנקות מסמים, שבהם
נהגה להשתמש. בחוץ לא היתה לה כל
אפשרות להיגמל מסמים. הפיתויים
וההזדמנויות היו רבים מדי, לכן בחרה
במעצר.
ליאנה רוצה מאוד בתינוק

נפרדנו בשעה שש וחצי. היא יצאה
לבית־המישפט, ואני לבית־מישפט
השלום. נפרדנו בנשיקות, וכאשר
שוחררתי על־ידי השופט לקחתי רק
את שקית הנייר שהבאתי אתי מהכלא,
ומיהרתי לאולם שבו נשפטת שרה.
חשבתי שיהיה לי זמן לשתות קפה,
אבל שמעתי שהמישפט שלה כבר
התחיל, ולכן רק קניתי סיגריות ורצתי
לשמוע. באתי כדי להגיד לשרה
שהשתחררתי, וגם כדי לעודד אותה.
בהפסקה נתתי לה את קופסת־הסיגריות
שקניתי בבוקר, כדי שיהיה
לה מה לעשן. היום.
כששרה התחתנה עם שמעיה, היא

תמכה בי ועודדה אותי ודידבנה אותי
להחזיק מעמר.
ראיתי את השער של העולם הזה,
שבו נכתב ששרה היא מיפלצת ושטן,
ושמו תמונה שלה עם ציפורניים
שלופות ומאיימות. אבל זה בכלל.לא
האופי שלה. היא אוהבת לעשות
פרצופים מצחיקים כאלה, ולבדר מתוך
העליזות שלה, אבל אין בה בכלל רוע
או רשע. .
בכלא היא עזרה גם לחגית ולדמן
(בלדרית הסמים, שבגללה נתפסה
הרשת, שלטענת כתב־האישום היתה
העילה לרצח הכפול) .היא שמרה שלא
יציקו לה מפני שהיא מלשינה, וכאב

וטסז )1111
״\9191 ?911

^ אשר עמד שמעיה אנג׳ל על
* 4דוכן־העדים השבוע, ומסר את
עדותו, היה האולם שמור מכל מישמר.
ישבתי ורשמתי את עדותו, כאשר
לפתע נכנסה לאולם צעירה בלונדית,
בחודשי־הריונה האחרונים. השוטרים
הניחו לה להיכנס לאולם השמור ביותר
בבית־המישפט.
הצעירה, שהתיישבה לידי, החלה
מגיבה בחום ובהתרגשות על הנעשה
באולם. היא שלחה נשיקות־אוויר
לשרה אנג׳ל, הנאשמת יחד עם בעלה,
שמעיה, ועם חיים שושן, ברצח
11 שולמית שלי ומישל נחמיאס. כל מילה
11 של שמעיה, שנאמרה מעל דוכן־
11 העדים, וכתה בתגובה קולנית ונלהבת

מפי האשה הצעירה. היה ברור כי היא
חברה של שרה. היא הוסיפה שהן
מכירות זו את זו מהכלא, וכי זה עתה
השתחררה ממאסרה, ומייד באה לראות
את חברתה העומדת למישפט.
היא הציצה ברשימות שרשמתי
במהלך המישפט, ואמרה לי :״זה חשוב,
תרשמי ששרה חפה מפשע, וחבל על
כל רגע שהיא יושבת בכלא״.
היה משהו מסקרן באישיותה
ובסיטואציה, ושאלתי אותה אם היא
מוכנה לשוחח. היא חשבה במשך רגע
ואחר־כך אמרה לי, שהיא באה
ממישפחה טובה ושאינה רוצה לפגוע
בבני־מישפחתה. אבל אם אסתפק
בפירסום שמה הפרטי בלבד, לא תסרב.

שברחמה, ולמענו נגמלה לגמרי
מסמים, למרות הקושי העצום הכרוך
בכך. היא בת ,25 ושרידי־יופי ניכרים
בה, אולם הסמים הרסו בה כל חלקה
טובה, והיא נראית מבוגרת בשנים
רבות מגילה האמיתי.
ליאנה ביקשה שלא להרבות
דיבורים על עצמה. היא רצתה רק
לספר לעולם על חברתה, שרה אנג׳ל
ועל העוול שנגרם לה, לדעתה.

סיפרה ליאנה:
אני מכירה את שרה ואת שמעיה
כבר במשך שנים. הייתי ידידה טובה
של שמעיה, ואת שרה הכרתי דרכו.
במשך שיבעה חודשים אנחנו נמצאות
יחד במעצר באותו האגף. הבוקר

שרה אנג׳ל בכלא ועל שער ״העולם הזה״ ( 16 במרס )1983
״מה א ת עושה לילדי־

ליאנה בבית־המישסט
הריון בכלא
בכלל לא הכירה את עולם־הפשע. היא
בחורה משכילה, עם הרבה שכל. כתבו
שהיא שולטת על הבחורות בכלא. זה
לא נכון. היא עוזרת לחלשות, יש לה
אישיות חזקה והיא יודעת להתבטא
טוב, הרבה יותר טוב מהאחרות בכלא.
היא מגינה על זכויותיהן של הבנות. יש
לה יחסים טובים עם הסגל. היא נותנת
להם כבוד והם מחזירים לה.
הבנות כיבדו אותה בהתחלה מפני
שהיא אשתו של שמעיה אנג׳ל, אבל
אחרי שמכירים אותה היא זוכה בכבוד
בזכות עצמה. יש לה השכלה גבוהה,
ובנות רבות מתייעצות איתה.
אני ישבתי למיון במשך ארבעה
ימים, כשהובאתי לכלא. היא היתה
דואגת לי ומביאה לי סיגריות וקפה.
אחר־כך הסבירה לי כי בבידוד צריכים
להישאר רק עד שהרופא בודק וקובע
שאין לעצירה מחלה מדבקת. אחר־כך
צריכים להעביר לכלא. מאחר שהרופא
כבר בדק אותי אמרתי את זה לחובשת,
ומייד הוציאו אותי מהבירור.
כששמעה שאני בהריון ושאני
משתמשת בסמים, היא כעסה עלי
נורא. היא חשבה שאני מיפלצת, ושאין
לי בכלל רגשות לתינוק שלי. היא
הציעה לי לא להשתמש בסמים. היא
אמרה לי :״איך את לא מפחדת על
היצור שבבטן שלך? הוא ייכנס לקריז,
איך את יכולה לעשות דבר כזה!״
כשהפסקתי להשתמש בסמים, היא

לה שאחר־כך חגית באה והעידה
בבית־המישפט נגדה ונגד שמעיה. היא
הגנה על חגית, למרות שלא אהבה
אותה, כי היתה נרקומנית. יש לה
התנגדות עצומה לסמים, וזה היה גם
הגורם העיקרי למריבות שלה עם
שמעיה. היא אומרת שהסמים רק
משכיחים את הצרות לרגע, ואחר״כך
מתמכרים לזה והראש לא מתפקד.
אני מקווה שהיא תשתחרר מהר, כי
אני מרגישה שהיא חפה־משפע. אני
נמצאת כבר הרבה שנים בעולם־הפשע,
ואני אומרת שאם היא משקרת, אז היא
שחקנית גדולה מאוד.
גם שמעיה בחור נורא רגיש. אני
יודעת שזה יפתיע אותך, אחרי כל
הסיפורים שהיו עליו, אבל כשהוא
רואה אדם בצרות, הוא נורא מתרגש
וממש בוכה. פעם הייתי יחד איתו
בשוק הכרמל, ופגשנו אדם שבאותו
יום היה חייב לחזור לכלא. שמעיה
בקושי הכיר אותו, והאיש סיפר לו שזה
היום הכי נורא בחייו, שהוא צריך
לקנות כל מיני דברים ואין לו בכלל
כסף. לשמעיה היו בכיס 20 אלף לירות,
אז הוא הוציא את זה ונתן את הכל
לאיש.
שאלתי אותו למה הוא נותן לו את
כל הכסף שלו, והוא אמר לי :״אני
בחוץ, אני יכול להסתדר, הוא צריך את
זה בשביל לקנות דברים, כי הוא
אילנה אלון
בבית־הסוהר.״

״נעהון* ,ני מיכן להופיע
סנעלי המפורטשלגלי!
כמגרש המפורט,
רוני ל* מוכן
להופיע כלעדיהך
גלעד בלום

־ף ישראל בטנ/נ/גלאי 16

1ח 0ק0 3 1 1 3
גלי ספורמ-איתך ברגעים הגדולים.
מלן בוצח חנ״עדי גדי ־

שי עברי(1חג עברי. נך עריך

טו ב ל היו ת ח ריג!

בשלושה רבעים ממדינות העולם, כשמנהיג יורד מן הבימה,
האוכלוסיה נכנסת לבונקר.
ראש־הממשלה אינו מתפטר. הוא נפטר או נהרג, מודח או
מוגלה. מישהו תופס את השילטון בכוח. יורים ברחובות. מפציצים
את הארמון. ברדיו מושמעים שירי־לכת, וקול מתכתי קורא את
״ההודעה מס׳ 1של המועצה המהפכנית להצלת האומה.״
במדינות מסויימות עורך המנהיג החדש ״טיהור״ בין
חבריו־מתחריו. במדינות אחרות הוא נבחר בחדרי־חדרים,
בסודי״סודות, בלישכה המדינית של מיפלגה. איש אינו יודע איך
ומדוע. לפתע הוא ישנו: המנהיג העליון, שמש העמים.
יכול מישהו לחשוב שהממשלה הבאה שלנו תהיה ממשלה רעה
מאוד — ואני מוכן לחתום על כך. יכול מישהו לאחל לעצמו
ממשלה שונה לגמרי, וגם על זה אני מוכן לחתום.
אבל נודה לגורלנו לפחות על חסד אחד: מנהיג פרש ואחר בא
במקומו, בלי יריות, בלי זעזועים, בלי משבר עמוק. אנו שייכים
למיעוט קטן מאוד של עמים בעולם, שדבר כזה יכול לקרות
אצלם.
על כך מותר לנו ללחוץ את ידי עצמנו. ולקוות שזה יישאר כך.

הכנענים והישראלים, הפלשתים והצידונים השומרונים והגלילים,
היוונים והרומאים, המוסלמים והצלבנים, הערבים והממלוכים,
התורכים והבריטים, הפלסטינים והציונים.
האם זה אפשרי? בוודאי. יש ספרים כאלה(כמו, למשל, סיפרו
של פילים חיתי, ההיסטוריה של סוריה, שעשה עלי רושם עז
כשקראתיו לראשונה לפני 40 שנה).
נזכרתי בכל אלה כאשר שמעתי את יאסר ערפאת אומר, בנאד

ישוע, אבי הפידאיו!
לפני הרבה שנים התעוררה אצלי סקרנות לגבי נקודה
מסויימת בהיסטוריה הבריטית.
בשנת 1066 פלשו הנורמנים לאנגליה. בקרב של האסטינגס
הם ניצחו את האנגלו־סאכסים ושיעבדו אותם.
העם האנגלי של ימינו הוא תולדת שני השבטים האלה —
הנורמנים והסאכסונים. השפה האנגלית היא תערובת של גרמנית
וצרפתית, השפות של שני השבטים.
אם כן, מה לומד ילד אנגלי בימינו על האירוע ההוא? מה כתוב
בספרי ההיסטוריה שלו על הקרב של האסטינגס? באיזה משני
הצדדים הם מצדדים?
התשובה היא: בשניהם. ההיסטוריון האנגלי מתייחס גם אל
הסאכסונים וגם אל הנורמנים כאל אבותיו, והוא מחייב את
הירושה הפוליטית והתרבותית של שניהם.
התעניינתי בשאלה זו כדי להסיק ממנה לקח לגבי עתידנו.
באחד הימים יקום השלום בין יהודים וערבים, בין ישראלים
ופלסטינים. שני העמים יצטרכו לחיות בארץ זו ביחד, זה לצד זה,
בצורה זו או אחרת. איך הם יתייחסו להיסטוריה של ארצם?
באחד הימים, כשאהיה זקן, ארצה לכתוב ספר־היסטוריה, שגם
ילד ישראלי וגם ילד פלסטיני יוכלו לקרוא אותו בהזדהות מלאה•,
ספר שניתן יהיה ללמדו בכיתה עברית ובכיתה ערבית. הוא
יתייחס בחיוב ובאהבה לכל מה שהתרחש בארץ זו, מקדמה דנא
ועד ימינו, וילמד לאהוב אל כל גיבוריה, נביאיה, תורותיה
ואוצרותיה התרבותיים. הוא יטיל אור חיובי על כולם —

עצה שד ראש־ממשדה
ויליאם קלייבורן היה כתב וושינגטון פוסט בארץ, וזה ין
מצא חן בעיני מישהו.
רוב הכתבים הזרים בישראל לומדים מהר מאוד שכדאי לרק|

או די * ס ר •

יומן

איש חדק מדי
האם יש ערך לאינטואיציה בחיים המדיניים?
בוודאי. ועוד איך.
בפגישתי בביירות עם יאסר ערפאת, לפני שנה ורבע, היה
מחמוד לבדי בין הנוכחים. הוא היה דוברו של ערפאת. אחרי
הפגישה הוא לקח את שלושתנו — שרית ישי, ענת סרגוסטי
ואותי — לסיור מודרך בעיר הנצורה. הוא הראה לנו את פצצות־המיצרר
שנפלו, את מחנות צברה ושאתילא, את בתי־החולים
שנפגעו, את מעון הילדים המפגרים שספג פגיעה ישירה.
פגשנו באותו היום אנשים רבים, והיו ביניהים שמצאו חן
בעינינו. שלושתנו התאהבנו בעימאד שקור, ידידו של הטייס
השבוי אהרון אחיעז, בן כפר סח׳נין בגליל. כמה מאנשי פת״ח
שהיכרנו די נראו לנו — אף שהיו, כמובן, חיילי האוייב.
ואילו לבדי לא מצא חן בעינינו מן הרגע הראשון. דיברנו על
כך בינינו לאחר מכן, כי לא יכולנו בשום פנים לאתר את הסיבה
לכך. הוא לא עשה ולא אמר
מאומה שיכול היה להרגיז
אותנו. אבל משהו אמר לנו
שאי־אפשר להאמין לו. אולי
היה זריז מדי, מיקצועי מדי,
חלק מרי. בין כל האנשים
שהיו סביב ערפאת, הוא היה
היחידי שעשה רושם של
אומר־הן מובהק.
על כל פנים, היה זה לבדי
שהזדרז באותו יום לפרסם את
ההודעה על פגישתנו עם
ערפאת — עוד לפני שחזרתי לגבול ישראל. הוא העלה אותה
על נס.
בשבוע שעבר עמד מחמוד לבדי ליד נימר צאלח, המכונה
אבו־צאלח, ראש ה״מורדים״ בפת״ח, וגינה את פגישת יאסר
ערפאת עם מתי פלד ואיתי. הוא הגדיר אותנו כשני ציונים, שעצם
הפגישה עימם היא בגדר בגידה.
מה קרהיללבדי? מה קרה לו בין שתי הפגישות — זו שהיתה
בגדר מעשה פטריוטי וזו שהיתה בגידה?
פשוט מאוד: לבדי הוא היחיד מבין אנשי המנגנון של פת״ח
בעולם שהצטרף למורדים.
מדוע? שמעתי על כך השערות מפי פלסטינים ואחרים. במושב
האחרון של המועצה הלאומית הפלסטינית באלג׳יר הטיל ערפאת
את תפקיד הדובר על אדם אחר: עבד־אל־רחמן. זה הרגיז את
לבדי. כשבאה ההזדמנות לקפוץ — קפץ.
כששמענו על כך, היתה לשרית ולענת אותה התגובה עצמה:
״זהו! ידענו שהוא קארייריסט״.

ציון הגזע, הלאום, הדת והעדה — כמו שמקובל בכל העול
התרבותי.

מו בז׳נבה :״עמנו, אומתנו ואיזורנו נתנו לתרבות האנושית את
שלוש הדתות, את תרבות האהבה, השיוויון האחווה והצדק.״
לאחר־מכן, במסיבת־עיתונאים שערך מייד אחרי נאומו, המשיך
ערפאת ברעיון זה ואמר כי ישוע מנצרת היה הפידאי הראשון.
הפלסטינים נלחמים עתה נגד הכיבוש הישראלי, אמר, כשם שהם
נלחמו נגד הכיבוש הרומאי.
הדבר הרגיז מאוד את העיתונאים היהודיים, שראו בכך התגרות
נוספת. זה נשמע כמו חוצפה ממדרגה ראשונה. הרי הכל
יודעים כי היהודים — הקנאים ואנשי בר־כוכבא — נלחמו ברומאים,
וכי ישוע היה רב יהודי, שפיתח (או עיוות) את המחשבה
היהודית של זמנו.
אך הירהור שני עשוי להוביל למסקנה כי זוהי דווקא התפתחות
מחשבתית רצויה. אם מוכן ערפאת לכלול בהיסטוריה של
״עמו, אומתו ואיזורר את כל רבדי ההיסטוריה של ארץ־ישראל,
הרי יכלול בה גם את נביאי היהדות וגיבוריה. ממילא תמצא גם
הציונות את מקומה בתפיסה הכוללת הזאת. מכיוון שהאיסלאם
מכיר בנביאים היהודיים ובאבי הנצרות כמי שהקדימו את הנביא
האחרון, מוחמר —אין זאת מחשבה יוצאת־דופן.
המסקנה ההגיונית היא שגם הישראלים החדשים וגם
הפלסטינים החדשים הם צאצאים לגיטימיים של הארץ, יורשים
חוקיים של ההיסטוריה והתרבות שלה. מסקנה זו לא תוביל
אוטומטית לשלום — אך היא יכולה לעזור לכינון השלום,
ולביסוס השלום אחרי שיתכונן.

מי אנס קטינה?
.יהודי אנס קטינה.״ .נתפס יהודי שהשתתף בקסטה׳.
.המישטרה מחפשת שלושה יהודים שהיו מעורבים בתאונה.״
אילו פורסמו כותרות כאלה בארצות־הברית, קל וחומר
בברית־המועצות, היה העולם כולו מזדעזע. בארץ היו נערכות
הפגנות, המוסדות היהודיים היו מגנים, ובסופו של דבר היה נערך
דיון חגיגי בכנסת. אני יכול לתאר לעצמי בדיוק מה היה כותב על
כך הארץ, למשל, במאמר ראשי.
מובן שזה לגמרי שונה אם האיש שאנס את הקטינה הוא ערבי,
או אם ערבי השתתף בקטטה או היה מעורב בתאונה. איך אפשר
להשוות?
אומנם, הארץ מרגיש שאסור לכתוב בכותרת. ערבי אנס
קטינה.״ חלילה לו מאלוהים. תחת זאת הוא כותב. :בן־מיעוטים
אנס קטינה״.
זה ביטוי מעניין. מה זה. בן־מיעוטים״ז כסה מיעוטים יש
במדינת-היהודים? עד כמה שידוע לי, יש בה רק מיעוט אחד —
הערבים. בני המיעוט האחד הזה מתחלקים לכמה עי־ות דתיות —
מוסלמים, דרוזים (שהם ספק עדה מוסלמית־פורשת, ספק דת
נפרדת) ונוצרים.
וכאשר מדובר על ערבי מחברון — למה מתייחס המושג
.בן־מיעוטים״? האם הערבים בחברון הם מיעוט? ואם כן, היכן? הם
רוב בגדה המערבית, ומיעוט בארץ־ישראל המערבית, אך רוב
בארץ־ישראל השלמה שמשני עברי הירדן, ורוב עצום במרחב
כולו.
השאלה היא: מדוע אין הארץ כותב, למשל, כי.בן־הרוב אנס
קטינה״ ,או.בן־הרוב מעל בכספים׳ ,או.חבר־כנסת מבני־הרוב
נשפט למאסר״?
מן השימוש במושג. בן־מיעוטים״ נודף ריח של צביעות
מתחסדת. אני מציע לעורכי הארץ לבטלו. או שיכתבו ש.ערבי״
אנס קטינה, ואז תהיה הגישה הלאומנית לפחות נקיה מצביעות, או
שיוותרו על הגדרות גיזעניות, ויכתבו על חשודים ופושעים בלי

שנהרגו מיריות שנורו באוויר, על המתנחלים ומעשיהם. בחול!
המיקצוע נפוצו שמועות שכמה מכתבותיו נגנזו או צונזרו על־יו
העורכים שלו. ממשלת״ישראל לא צינזרה דבר. לא היה צורך.
כשקלייבורן העקשן לא למד לקח, החליטו עורכיו להעבי
להודו.
הזדמנתי למלון אמריקן קולוני במיזרודירושלים באו
מערביו האחרונים של קלייבורן בארץ. עמיתיו הספידו את נ
גורלו .״הודו?״ הם אמרו ,״אחרי המיזרח התיכון? ממזר מיסכן! נ
קורה בהודו? כלום! זה בית־קברות!״
קלייבורן נסע להודו, ועכשיו קורה שם באיזור הרבה מאו
בסרי־לאנקה הסמוכה יש מהומות, ונערכה שחיטה בבני המיעו
הטאמילי.
לקלייבורן היה הרבה מה לכתוב. אבל הוא לא יכול היה לכתו
כי שילטונות סרי״לאנקה הטילו צנזורה חמורה על הדיווח 7
המתרחש. חוץ מן ההודעות הרשמיות אסור לפרסם דבר — ו
וחלק.
לאחרונה ריאיין קלייבורן את ראש־הממשלה, והתלונן 7
הצנזורה .״מה הבעייה?״ אמר לו ראש־הממשלה ,״הרי אתה יכו
תמיד לקפוץ לעיר ההודית הסמוכה ולשגר את החומר ש?
משם!״

אחות קטנה
אילנה גור מאשימה אותי בכל הזדמנות שאני אשם בכך שהי:
פסלת. העולם הזה הגדיר אותה לפני שנים רבות כפסלת -
ולא היתה לה ברירה אלא לפסל.
זה מכריח אותי לספר את הסיפור.
ערב ראש־השנה תשי״ז נסעתי לבית־דולפין בשבי־ציון, כו
לכתוב את כתבת איש־השנה תשט״ז (גמאל עבד־אל־נאצר
בסיימי את המלאכה החלטתי לסייר בחורבות המיבצר הצלבנ
הסמוך מונפור (שמו המקורי היה שטארקנברג, המהדור:
הגרמנית של אותה המילה, כי המצודה שימשה כמאחז שי
מיסדר-האבירים הגרמני) .בדרך חזרה משם התהפך הג׳יפ של
ונהרס, וגם אני נחבלתי במיקצת.
חזרתי לתל־אביב במונית־שרות ולקחתי את רחל, שעימו
חייתי אז בחטא, לחופשת״ראש־השנה על הכרמל. לא חלמנו א
שתוך ימים מעטים תפלוש ישראל לסיני.
מכיוון שהייתי די חבול, ל!
הרבינו להתרוצץ. אכלנו במי
סעדה במרכז הכרמל, ושו
התוודענו לבחור צעיר, סטו
דנט לרפואה, שעימו נכנסנ
לשיחה באקראי.
הצעיר, שהציג את עצמ
בשם דני גור, מצא מאוד ח
בעינינו. הוא נראה לנו כטיפת
החיובי ביותר של צבר: אידיאי
ליסט, בעל מוח פתוח וסקרנוו
רבה, שבחר במיקצוע־הרפוא!
כדי לעזור לבני־אדם, ושגם דיעותיו בעניינים לאומיים וחברתייג

נראו לנו מאוד.
דני סיפר לנו שנולד בטבריה, שהתייתם מאמו בגיל צעיר,
שאביו עובד בחו״ל ושהוא נשאר בארץ לבדו עם אחותו הקטנה
במשך השבוע, שבו נפגשנו לעיתים קרובות וגם ביקרנו בדירתן
הירבה לספר על האחות האהובה. בהדרגה נוצרה בדמיוננו תמונה
אחות קטנה, עדינה, נחבאת אל הכלים, הזקוקה להגנת אחיה.
באחד הימים, כשישבנו בשקט בדירתו, שמענו המולה גדולה
הדלת נפרצה בתנופה ולחדר נכנסה בחורה מגודלת, שופעת חיע
ועליצות, שקולה זיעזע את הקירות ושמילאה בנוכחותה או
הדירה כולה. עוד לפני שחלפה שעה סיפרה לנו על חבריו
וחברותיה, חוויותיה ופגישותיה — הכל בקול גדול ובסיגנון ש?
הומור זדוני שהיה, כפי שנוכחנו לדעת, סימך ההיכר שלה.
זאת היתה אילנה, האחות הקטנה .
המחשבה הראשונה שלי היתה שאם מישהו ינסה להתנכין
לאחות קטנה זו, מוטב לו להיזהר.
אילנה גור היא, פסלת, מעצבת־אביזרים ומה עוד. אך בעיני,
היא, בראש וראשונה, בעלת כושר עילאי לתאר בני־אדם ומצבינ
— בהומור עוקצני שבדרך כלל אינו מוצא כל־כך חן בעינ|
האנשים המתוארים. אך להשומעים ינעם. הם צוחקים עד דמעות:
פעם ישבנו אצלה בבית, השעה היתה מאוחרת, ואיש לא קן
ללכת. לבסוף אמר מישהו :״אני לא יכול לקום, מפני שאם אלן
— אילנה תתחיל לתאר אותי. אז או שנקום ונלך כולנו ביחד, א!
שאני נשאר!״
אז נשארנו כולנו.

הת שובה לכלהש אלו ת היא:
בפירו ש כן.
בזכו ת כל המע לו תהל לו ו עו ד רבו ת
נו ס פו ת כד אי לרכו ש ויל ה של ויל אר.
ויל אר הינ ה ח בר ת בניי ה ציבורי ת
אשר לאחר 25 שנו ת בניי ה, רכ שה
לעצ מ ה מוני טין של חבר האחר אי ת
ו א מינ ה ה בונ ה ב תי ם ב אי כו תזנניי ה
ור מת גי מו ר שאין שניים להם.
אך זאת רק ההתחלה. כ ד אי לך מ או ד
לרכו ש ויל ה של ויל אר ג ם בז כו ת
ה עו בדה שתוך 5חוד שים מ מו ע ד
ה הז מנ ה היא ת הי ה מו כנ ה ל כני ס ה
ו כ מו בן בז כו ת ה עו בדהשהמ חיר
הוא ק בו ע ו סו פי ו הו אמת חי ל
ב $ 485 -ל מ ״ר בלבד.
כו ללהכלמ כל כל.

ילאהזהלאבשמיים

ו עדיין ל א סי פ רנו לך אל א על מעט
מ הי ת רונו תהבלע דיי ם של ויל אר.
אז אם יש לך מגר שואתהמת כונן
ל בנו ת עליו, כ די לך ל בנו ת
ויל ה של ויל אר.
ל פר טי ם נו ס פי ם ו הז מנו ת פנ ה א לינו
או שלח את ה תלו שהמצ״ב.

לכבוד

וילאר ־^ 111^ 1

רח׳ המרד ,29 תל־אביב 25ו, 68
טלפון .652205
אבקש לשלוח לי פרוספקט צבעוני
ללא כל התחייבות מצדי.

ברשותי מגרש באיזור
עדיין אין ברשותי מגרש
:והמואס*

במדינה אורחים
הד1גמ! שבא מן החום
0י6ור הצלחה
של צעיר
מקו-המשודה.
הוא שחור, חסון, אתלטי ומתלבש
בטעם רב. זהו מישל סמוק 27 דוגמן
כושי שהגיע באחרונה ארצה, היישר
מפאריס. לעיר־האורות הוא הגיע
מגיאנה הצרפתית״ :קצת צפונה
מקו־המשווה ומברזיל 98 ,אלף
תושבים דוברי צרפתית.
בארץ, לעומת זאת ,״לא כולם
מדברים כאן צרפתית,״ אומר מישל.
״באנגלית אני די חלש, ועברית עוד לא
למדתי.״ אבל למזלו, במקצועו מדבר
הגוף, ואת הבגדים הוא יכול להדגים גם
עברית.

מבלי לדעת

בפאריס, החליט לנסות את מזלו בארץ
חדשה — ישראל.
ניסה ומצא כי אכן משנה מקום
משנה מזל.
בדוגמנות מסלול וצילום הוא
מרוויח ״כסף טוב!״ והוא כבר מתכנן
אולפן לריקוד מודרני, ריקודי ג׳ז
וריקודים אפריקאיים.
ההצלחה האמיתית של מישל בארץ
נמצאת לו דווקא מחוץ למיקצוע —
בענייני נשים.
״אני צעיר מכדי להתחתן!״ הוא
אומר, ומציע את מחמדיו לנשים
הישראליות הלוטשות אליו עיניים.
מישל אוהב את כולן. וכדי להנות
מהן הוא שומר על כושר. כמי
שהשתתף כמעט בכל ריצת מאראתון
בפאריס ואף זכה בשתי מדליות, אין
הוא מתקשה לשמור על כושרו.
מדי יום, רץ מישל במשף שעתיים
על חוף־הים התיכון, ומטפח את הגוף

הסוט, אור; רא
נדנה אבר
הוא דשא נן -
ועוד א יו

^ וא לא נולד שמן. כמו כולם,
( |הוא נולד רזה. אך בגיל 6היתה לו
בעייה: שבר. תחת לנתח אותו, נתנו לו
הורמונים, ומאז הוא התנפח.
היום, עשר שנים יותר מאוחר, הוא
כבר שוקל 110 קילו נטו.
המישקל הזה הוא תלמיד גימנסיה,
העונה לשם טוביה דובלרו. המקור:
רומני; הפנים: דמויי ירח עם קצת
נמשים; העיניים: גדולות בצבע
הסיבה שכותבים עליו:
טורקיז.
הופעתו בסרט הפנימייה (כלשון

טוביה בפעולה
אקשן והרבה רומנטיקה
בעת צילומי הפנימייה הזרז
כל־כך, עד שאפילו התאהב במל
הרצינות כשחקנית שרית נחום .״אב?
הוא מודה ,״לא הלך לי״.

טוביה ברגיעה
זרקורים וכמה שאלות

אורח סמוק*
אין בעיות עם הצבע
״כסף טוב!״ מישל, אחד משבעת
ילדיו של מנהל־החשבונות הקאתולי
של עיריית קיין, בירת גיאנה, עזב את
מולדתו החמה עוד בגיל 10 ונסע
לפאריס. שם למד נגרות. משבגר,
שירת, כמו כל צרפתי טוב, שנת־חובה
בצבא הצרפתי; למד ריקודי ג׳ז ובאלט
ולפרנסתו לימד התעמלות בבית־ספר
עממי.
משכורתו כמורה לא היתה עבורו
התגשמות של חלום, ולהקת ריקוד, מי
הוא מיז, על חמשת רקדניה, הביאה
אותו רק לדיסקוטקים יוקרתיים אף
לא לישועה.
ואז גילה את הדוגמנות, אך גם
במיקצוע זה ידע קשיים ,״קשה לשחור
לקבל עבודה בפאריס. לדוגמניות
השחורות, קצת יותר קל ״.ואם לא
*עס אופנ אית דליה בלוק(קופצת)
ואחות ה אסתר אורון מבעלות גלי.
״ אחד המ חוזות הצרפתיים ש־מעברילים,
הגדול במעט פי ארבעה
ממדינת ישראל. מצוי בו גם אי-
השדים, שנודע בביתיסוהר שממנו
אין נמלטים.

המוצג לראווה על המסלול, לעין
המצלמה ולעיני הנשים.
מישטרה אמצעי־עזר מן השמיים
שימוש מעשי
בתורה של
שוטר־הוזר־בתשובה.
שיבעה מקרי האונס, שארעו תוך
שיבעה חודשים במחוז המרכז העמידו
את מישטרת ישראל על רגליה. הוקמו
שלושה צח״מים (צוותי חקירה
מיוחדים) ,כל המאמצים מוקדו בחקירה
וההצלחה אכן האירה פנים: אותרה
כנופיית אנסים, ראשה נעצר, כמה
מחבריה הועמדו לדין, ושניים כבר
.נשפטו — האחד לשש והשני לתשע
שנות מאסר.
המישטרה, כאמור, הועמדה על
רגליה — זה ברור. שהמישטרה פעלה
בתבונה(אחת הקורבנות הוסעה במשף
ששה שבועות, לילה אחרי לילה, עד
שאיתרה את המקום המדוייק שבו
בוצע האונס) — זה ברור.
(המשך בעמוד )22

הפירסומת לסרט :״חברה בני ,18
צעירים, אוהבים ותוססים.״)
אם כי המבקרים לא בדיוק התפעלו
ממאה הדקות של הפנימייה, הרי עד
עתה כבר ראו אותו 300 אלף צופים,
וכולם זוכרים, יש להניח, את
השחקן־מצחיקן דובלרו. ולא לחינם.
טוביה טורח לשם כך בכל כובד
מישקלו(״זה עושה לי טוב כשאנשים
נהנים, וצחוק הוא אחד הדרכים לכך!״)

״כמו
מדון למוות!״
^ פגישה של דובלרו עם עולם־
( !מהקולנוע היתה מיקרית בהחלט.
הוא השתתף בהצגה של שלום עליכם
(קשה להיות יהודי) ,שהועלתה
על״ידי הגימנסיה שבה למד
(הגימנסיה העברית הרצליה בתל־אביב)
.אחרי ההצגה פנו לבימאי כדי
שימליץ על חבר׳ה מתאימים לסרט
ישראלי.
הכימאי המליץ על טוביה, וכך הגיע
ל״אודישן״(מיבחן).
הוא לא חשב שיתפתח משהו מיוחד
מהעניין. הוא ישב באולם־ההתעמלות
שבו נערכו המיבחנים; האירו עליו

בזרקורים(״כמו נידון למוות שאלו
אותו כמה שאלות (״איך קוראים לך?
מה אתה אוהב לעשות?״)
נראה שהזרקורים האירו אותו באור
חיובי, והתשובות לשאלות היו במקום.
תוך זמן קצר מצא עצמו תלמיד
הגימנסיה בן ה־ 16 משחק בסרט
הפנימייה. או, כפי שטוביה מסכם
אותו :״חיי״נוער בפנימייה מרוחקת
מהבית ומההורים; אהבות ואכזבות של
גיל הטיפש־עשרה״.
הצילומים באמצע שנת־הלימודים
שעברה נמשכו חודש וחצי, וזה לא
כל־כך הלהיב את המורים של
הגימנסיה הרצליה. טוביה הסיק את
המסקנות, נפרד מהם ועבר לבית־ספר
אכסטרני.
אם היתה חסרה לחברת־ההפקה של
הסרט הוכחה באיזו מידה של רצינות
מתייחס טוביה לעבודתו — שלא
לדבר על יכולתו — הרי שהצעד הזה
עשה את שלו. החברה החתימה אותו
על חוזה לשלוש שנים כשחקן־הבית
שלה.
,כלי התורה של טוביה השחקן
׳גל רגל אחת היא :״אני מזדהה עם
הדמות שאני משחק בצורה כזאת, עד
שקשה להבדיל אם זה אמיתי או
מישחק.״

פלנטה אחרת!

ך סוף הם נשארו רק ידיד
*״נורא טובים,״ כפי שהוא מציין
הוא גם עשה כסף מן הסרט >״סנ
נאה״) ,אך מסרב לסרט. אי־אפ׳
לקנות בזה דירה, אי־אפשר לקנות נ
מכונית .״אך,״ הוא מאשר בחיוך מא
עד אוזן ,״אפשר לקנות בזה מכת
מיד שנייה.״
גם הוריו של טוביה קנו את העני
הם מאוד גאים ומרוצים מהצלחתו ו
בנם־יחידם. במיוחד האם(״פיתאום ה
נפלה על פלנטה אחרת!״)
טוביה אינו מסתפק בהצלחה בש
הקולנוע. זה שנתיים שהוא גם בש
הספרות. הוא כתב ספר, ועתה ו
עומד להוציאו לאור.
הספר, מיבצע בחוף הצרפתי, ו
עלילה מלאת אקשן ורומנטיקה: ט׳
חיל־האוויר עומד לשאת את חבר
ולנסוע עימה, לאחר מכן, לי הדת
בצרפת. כמה ימים לפני החופה החס
נהרגת בתאונת־דרכים. הטייס מש
מש בכרטיס־הטיסה ונוסע לצרפת בו
זאת. בצרפת, כמובן, הוא פוגש מישן
דורין שמה. אהבה, הריון, אפי
תאריך־לנישואין.
אך, אויה! הגורל האכזר מכה שני
שוב מתערבת תאונת־דרכים וגם דו!
נהרגת. רק מה? העובר ניצל ויש
נולד.
די בזה לספר בן 120 עמודי
ההמשך, מבטיח טוביה, בחלק ב׳.
אגב, טוביה אינו חושב שהוא שו1
מנערים בני גילו. בעצם, כן ולא .״מ^
אחד אני עדיין נער; מצד שני, מבחין
נפשית, אני מרגיש מאוד מבוגר. אפי
בענייני נערות. קודם־כל אני נמ7
לבחורות יותר מבוגרות, ושנית —ל
מה שחשוב לי זה התוכן, ולא הצורו
״אני לא כמו חברי לכיתה, שק
שמעניין אותם זה רק איך היא נראי
ואם החזה שלה מספיק גדול״.

אורנה גלזן 1

במדינה
זשך מעמוד )21
; שלמישטרה היה קצת מזל —
דור אבל בוודאי לא הזיק: כאחד
!די האונס הצליחה הקורבן לנשוך
זאנס בידו. כעבור ימים אחדים
אחד השוטרים, במקרה, נהג, על
ז לא זהירה. השוטר שראה את
י הנשיכה על זרועו של הנהג,
־ זה הושיט לו את ניירותיו, קישר
מייד עם מיקרה האונס שהסתיים

ל הגל הנכון. נוסף על כל אלה
יעה המישטרה באל שבמרומים
:חות בנציגיו עלי־אדמות.
ל אמצעי־עזר מישטרתי זה אפשר
ללמוד השבוע מדיווח בירחון
זרים. מראות המישטרה.
סתבר שרב־סמל־ראשון, אברהם .
הנמנה עם אחד מצוותי החקירה
זדים, הוא שוטר חוזר־בתשובה.
:תור כזה הוא ידע מה לעשות.
א נטל את תמונתו של באב א
י (הרב ישראל אבדחצירא
־ש מנתיבות, רבם־אלילם של
אלפי יוצאי צפון־אפריקה ודודו
*הרון אבו־חצירא) והדביק אותה,
מזל, על לוח איסוף נתוני הצח״ם.
*ותו יום פיענח הצוות פרשת־אחת.
איזו מהן? מובן שזו שליד
ה הודבקה תמונתו של הבאבא

:״סמל־ראשון רווח תפש מייד כי

ל בית הנמצא בין עצים
מלבלבים ובניינים מתקלפים
חם, ברחוב ברנר הקטן, בליבה של
אביב הישנה, מזדקר באחרונה
1חדש: מימד לאמנות חזותית.
נשמע יומרני ונפוח, אבל
!גש עם שלושת הגברים הצעירים,
זימו ופתחו השבוע את בית־הספר
ש הזה לאמנות, אפשר ללמוד כי
:ר באיריאליסטים, משוגעים
1ת הבית ניתן לאתר לא רק לפי
:ט, אלא, בשבוע האחרון, גם על פי

עלה על הגל הנכון. הפעם הדביק על
לוח איסוף הנתונים תמונה אחרת: זאת
של הרב מנחם שניאורסון, הידוע יותר
כרבי מלובאביץ׳.
באותו יום פוענחו שני מיקרי אונס
נוספים.

תל־אביב
המקצוע: מופען מיליון לשימי תבררי
ואהדה למתי כמסי
״צייד להיות משוגע או מתאבד,
כדי לעשות מה שאני עושה. אני
משוגע! כר מתאר רמי לוי את עצמו.
ב־ 26 שנות חייו הספיק יליד שכונת־התיקווה
התל־אביבית להיות לא רק
כדורגלן בליגה הלאומית, להנשא ולחפור
אב לשניים, אלא בעיקר לכבוש
בסערה את מחלקת המופעים של העיר
הגדולה: תערוכות, ירידים, מופעי־חו־צות,
ערבי־עימות לחובבי ספורט וערבי
מוסיקה קלאסית טהורה.
את כולם יזם ואירגן.השחור הגאה״
של מחלקת־המופעים של עיריית
תל־אביב.
״אין זמן לקרוא עיתון״ .כשהגיע
לוי לראשונה לעירייה היה חייל
משוחרר, שחוץ מאשר לבעוט בכדו־

שעברה היה אוצר התערוכה בפסטיבל
עכו, וגם הדהיר בסדנאות של אמנות
לעם. הוא סבור כי בבתי־הספר
היסודיים קיימת הזנחה של לימודי
אמנות ומלאכה.
וזה עוול לחיי התרבות .״כשם
שמלמדים ספרות והיסטוריה, כר
חייבים גם ללמד אמנות. ילדים צמאים
לתרבות ושאר־רוח.״
לא אחת, אומר עוזרי, הוא נתקל
באקדמאים שאינם יודעים מיהו יגאל
תומרקין או יחזקאל שטרייכמן. ו״זו
היא בושה!״ לדעתו.

תופען־כדורגלן לוי במיגרש
שוטרים, סדרנים, אמבולנסים ומכבי־אש
רגל לא ידע מאומה. הוא התחיל כשו־לייה
בדרגה הכי־נמוכה.
עד מהרה הפר מנוסה בענייני
הפקות־בידור, ולבסוף למנהל המחלקה.
ככל
שעבד יותר, נידלק יותר לוי
על העבודה המפרכת :״אין לי זמן אפילו
לקרוא עיתון. לפעמים אני עובד 16
שעות ביום. אני מביא ערימות עיתונים
הביתה, והם נשארים מקופלים בצד.״
הסיפוק האמיתי שלו הוא כשהוא

רואה הרבה קהל, שמגיע בהמוניו ויוצא
מרוצה :״זה מה שמחזיק אותי בעבודה,
ולא הצד הכספי — 30 אלף שקל עם
כל השעות הנוספות וכל ההטבות.״
״תפסיק עם המוסיקה״ מאז עי־סקי
המופעים חלו שינויים בטעמו. הוא
כבר לא מעריץ רק את שימי תבורי
וזוהר ארגוב, שני הזמרים הנערצים
והאהובים ביותר על אנשי שכונת
התיקווה .״התחלתי לאהוב גם את
מתי כספי. החברים שלי מהשכונה

באבני, שם שימש כמורה, אמרו לו
לעבוד בעיקר עם היד, אבל כאשר לא
הסבירו לו מה הוא עשה ומדוע, היה לו
קשה לקבל את הדברים, והוא פרש.
״לתלמיד שלי אני מייחס הבנה
לפחות כמו שלי. אני אלמד אותו
אסתטיקה, פיתוח הביקורת והשיפוט
של האמן או הצופה. זה כלי שבלעדיו
אינר יכול אפילו לדעת כיצד להתנהג
בחברה. יש לחנר להבנה, כרי לדעת
האיזון בין היד והראש
להבחין בין טוב לרע.
״אם תסביר לתלמיד את עקרונות \*מבטיח אריה ברקוביץ :״בתי־הספר
הרישום, תיר חמישים־ששים שעות האחרים לאמנות בתל־אביב מספקים

לא כל מי שילמד במימד יהפוד
אמן. יהיו כאלה שיישארו צופים. אבל,
קובעים השלושה פה אחד :״אם אין
צופים טובים, נוצר וואקום, ואז האמן
מדבר אל הקיר!״

לא להיגמד
בגיל צעיר

,ועה הקדחתנית שרחשה מחוץ
ת, על המעקה שלו, בגן שמאחריו
דריו: אריה ברקוביץ — צייר, רשם
צב־תפאורות — טיאטא את
צפה: יגאל עוזרי — .רשם
׳יקאי — ענה לטלפונים וטוביה
הם — מורה לציור — הכין את
׳כת־השיעורים.

מי זה
יגאל תומדקיו!

קבלה לבית־־דססר אינה
מותנית בבחינות״כניסה. ועדת-
יה ממיינת את התלמידים על־פי
העבודה האישיים שלהם.
1ת הרעיון להקים בית־ספר כזה הגו
שת המורים־האמנים, אנשים בש־העשרים
המאוחרות שלהם. הם עצ־מימנו
את הקמת בית־הספר ובלבד
!יה מנותק מ.קליקות׳ ,ושלא יחזור י
המחדלים של בתי־הספר האחרים
זנות, ושיוכלו להביא אליו את טובי
רים.

פני שנה הקימו את הסטודיו,
פר עתה בית״ספר עם מערכת
:ע־שנתית, המאפשרת לימודי בוקר
אחרי־הצהריים והכוללת 17 שעות
יוד בשבוע ובחינות־מעבר לפי
זת ניקוד. על התלמיד לצבור
פר נקודות מסויים כדי לעבור
נה לשנה.
.אחת המטרות שהצבנו לעצמנו׳,
1ר יגאל עוזרי. ,היא לפתח מודעות
אצל ילדים ונוער״.
:קריירה הקצרה שלו, כבר הספיק
-י להציג בשמונה תערוכות, בשנה

אברהם(משופם) ,עוזרי וברקוביץ
ללמד אמנות בדיוק כמו ספרות והיסטוריה

להבחין
? ו י בין טוב ודע
^וצאה אחרת של מחדל זד״״
4 1/ /לדעת טוביה אברהם, היא
״שהציבור מגיע לגלריות מבלי לדעת
להבחין בין יצירה טובה או גרועה.
צריר, לפתח את חוש ההסתכלות
והשיפוט של המתבונן.״
על שיטת ההוראה הוא אומר:
״נכון שנעשה ונשמע! זו הבנה
עמוקה של הדברים, אבל אסור לשכוח
שצריר גם לשמוע, לא רק לעשות.״

הוא ידע לרשום. אבל אם לא תתן לו
כלים להשוואה בין רמות שונות,
התקשורת בינינו תהיה ראשונית
בלבד.״
המיוחד למימד הוא בכר שהחינור
לאמנות יתחיל מגיל צעיר. בית־הספר
יארגן גם חוגים לאמנות מעשית
ורעיונית, למבוגרים ולנוער, מגיל 10
עד גיל הגיוס — חוגים של ארבעה
חודשים כל אחד, שבע שעות בשבוע.
החוגים לנוער ישמשו במכינה
ללימודים הרב־שנתיים. אם ישובו
תלמידים אחרי שירותם הצבאי, כבר
יהיה להם בסיס.

את הצד הפרקטי או את הצד העיוני
בלבד. אבל צייר הוא כמו במאי.
על־מנת לביים תמונות טובות, לא
מספיק הכישרון, צריר גם ידע.
״השאיפה שלי היא שתלמיד יצא
ממימד עם מיומנות טובה, המשולבת
בכושר חשיבה עצמאית״.
את המיטענים האלה מנסה
בית־הספר להקנות באמצעות מערכת
תלת־שלבית: הראשון — פיסול, ציור,
רישום, צילום וקרמיקה: השני —
הרצאות בתולדות האמנות, והשלישי
— עבודת־גמר, המהווה סינתזה של
שני השלבים הראשונים.
עם מיטען כזה, מקווים מקימי
בית־הספר, יוכל בוגר מימד לנווט את
עצמו. ,מבלי להיגמר בגיל צעיר״.
בין השאר מתכוונים מייסדי מימד
להעלות שאלות מהותיות לגבי
ההשפעות של האמנויות השונות זו על
זו. אין הפרדה ברורה בין ציור, פיסול
וצילום. כל תחום פועל ומשפיע על
התחומים האחרים. כר למשל עולה
לדיון הקשר שבין הציור והצילום או
בין הציור והתיאטרון כשהמיפגש בין
שתי האמנויות מתבטא בצורה אמנו•
תית כמו המיצג למשל.
בית־הספר אינו מנסה לתת תשובות
חד־משמעיות אלא לעורר את תלמידיו
למחשבה ולמודעות לאפשרויות הביטוי
המגוונות בתחומי האמנות הפלסטית.
״איננו
רוצים לכפות על התלמידים
סגנון מסויים. איננו רוצים שיצאו
שטאנצים בהמוניהם וייגמרו מהר,״
לכן מנסה מימד להטעין את תלמידיו
במירב הכלים והגמישות המחשבתית.

אוריאלה וייט

ומקבוצת הכדורגל (בני־יהודה) לא
אוהבים את זה. אחרי אימון שמתי
קסאטה של מתי כספי והתגובה היתה:
״תשים את שימי תבורי ותפסיק עם
המוסיקה הזאת!״
לא רק האופק המוסיקלי התרחב
אצל לוי. כל תחום עיסוקיו התרחב.
כדי להרים מופע כלשהו, הוא צריד
תיאום עם שוטרים וסדרנים, אמבולנס
ומכבי־אש, מחלקת־התברואה ומחל־קת־התאורה.
אבל
רמי לוי נשאר רמי לוי :״אני
לא מסתכל על חבר מגבוה. אני אחד
מהם כשאני משחק כדורגל במיגרש
של השכונה, וכשאני עובד בעירייה.
אני נשארתי איש־התיקווה ואני מדגיש
את זה בכל הזדמנות. אני לא אומר
שאני גר ביד־אליהו — ,ושם אני גר
באמת כיום עם אשתי וילדי.״
דרר אגב, מסביר לוי, ששימי תבורי
ירד מרשימת״האמנים שלו רק בגלל
הסכום האסטרונומי שביקש .״מיליון
לירות!״
עם עופרה חזה היה יותר קל.
אבל עדיין אוהב רמי לוי כדורגל
מעל לכל. זאת אהבת הילדות שלו
מגיל עשר. בגיל 16 הוא צורף לקבוצה
הבוגרת, משאת־נפשו של כל נער
כדורגלן.
וכדי למנוע אי־הבנות, מצהיר לוי:
״אני לא מתכנן לעזוב אף אחת מהעבודות,
כי האחת לא מפריעה לשנייה.
בעירייה מגלים הבנה והתחשבות בעונת
הכדורגל. אבל אם ילחצו עליי בקבוצה
אעזוב את המופעים. אעשה הפסקה
של כמה שנים. בכדורגל אי־ אפשר
לשחק הרבה זמן, אבל בעירייה אני
יכול לעבוד עד גיל הפנסיה.״

מזו!
דא מן האגמים
אולי זאת הסיבה
שח״ב מסויים אינו אוהב
גסילטע ם יש
הקרפיון נחשב מאז ומתמיד
מזודיסוד אצל עקרות־בית יהודיות
רבות. אפילו סיפורי״ניסים נרקמו
סביבו, כמעשה באותו רבי שהגיע
לעיירה ביום השישי והנהר יבש, אין בו
קרפיונים.
אז ניצב הרבי בתפילה וזעק ״ריבונו
של עולם, היהודיות צריכות קרפיר
נים!״ ולפני שהספיק לומר קשקש!
יצאו מהנהר קרפיון ועוד קרפיון ועד
קרפיון.״
ייתכן שהיה כדאי שיופיע גם בארץ,
שבה הגיע המצב באחרונה לכר, שהוחל
בייבוא קרפיונים מארצות־הברית.
אר כל מי ששמע על כד רק היה
יכול לקוות, כי אין זה יבוא מאזור חמשת
האגמים הגדולים במזרח ארצות־הברית.
אלה זוהמו בעופרת, כספית,
אסבסטים, קדמיום ורעלים מסרטנים
רבים אחרים, משפכי התעשיות אשר
לגדותיהן, עד שרוב המדינות הגובלות
באגמים אסרו את שיווק הקרפיונים
מהם.
היה זה בלחץ השדולה היהודית
בחוף־המיזרחי, אשר לא רצתה כי אחרי
עשר שנים של גפילטע פיש, יצא מן
-הדג — סרטן.

מתח שק לך לזלול משהו טוב!
עם כל קניית המבורגר ב מק דויד תקבל כרטיס פרס.

מתח שק לך פרסים!
גרד לפי ההוראות ותוכל לזכות ב מ קו ם
ב אחד מ תוך 45,710פ ר סי ם:
אופניים, כדורי רגל, כדורי סל, מחשבי כי ס ״קסיו״,
שעוני יד ״קסיו״ ,חולצות דמק דויד,
המבורגרים, צייפס וכוסות שתיה.

מתח שק לך עוד פרסים
גרד א ת הספחים, אסוף אותיות, המ שלימות
א ת השם ״ מ ק דויד״ ,השלם אתה סי סמה :
...זהמה שמתח שק לי״ ותוכל לזכות
* במח שב בי תי מ שוכלל /\0 2000 ועו
* באופנוע ״דרבי״ 6הילוכי ם
* או ב טי ס ה ללונדון( הלוך -חזור)

אז קדימה למק דויד — ובתיאבון•

4111 מנו דויד

זה מה שמתחשק לי !

תל-אביב, דיזנגוף פינת פרישמן, אבן גבירול ,22 ככר המושבות -מקווה ישראל • 4יהוד,־קבוץ גלויות • 1הרצליה, נווה אמירים, מרכז מסחרי • נתניה, הרצל 19
חיפה, מרכז הכרמל, נווה שאנן -מרכז זיו, הדר-בלפור ,1מפרץ חיפה,

שוו..העולם הזה״ ממשיו ורווח על ועידת ז ננה

חזית הסיווג
והדה הטירוף
ן* אחד הערבים ירדתי לבר של מלון אינטרקונטיננטל שבו גרתי, כרי ללגום כוסית לפני
^ השינה. בבר היו כמה מאנשי אש״ף ופלסטינים אחרים, ששתו בצוותא, והם הזמינו אותי להצטרף.
שקענו בשיחה. כאשר נסגר הבר, עלינו לחדרו של אחד המסובים והמשכנו בוויכוח עד לשעות
הקטנות של הבוקר.
במיוחד בלט גבר משופם — נקרא לו עבד־אל־ראזק — שהעיד על עצמו שזוהי הפעם הראשונה
בחייו שהוא משוחח עם ישראלי. הוא היה בביירות הנצורה ביום שביקרתי שם ,״ובמיקרה החמיץ אותי,״
כפי שאמר. לא היה ברור לי־&ם הוא נמצא במקום כשומר־ראש של אחד מראשי אש״ף או כשליח אחד
האירגונים הפלסטיניים הרבים בעולם, שהיו מיוצגים בוועידה.

שיחה כזאת מבלימה את עומק התהום הרוחנית הפעורה כיום בין שני העמים.
בעיני הישראלי המצוי, עבד־אל־ראזק הוא בוודאי מיפלצת, חיה דו־רגלית ,״מחבל״ ,טרוריסט.
בעיני עבד־אל־ראזק, הישראלים הם מיפלצות מסוג אחר — גזענים, פאשיסטים, רוצחים.
איכשהו התגלגלה השיחה לשואה. עבד־אל־ראזק לא האמין שהיתה. היא היה משוכנע שזוהי
המצאה ציונית, אמתלה לנישול הפלסטינים מארצם.
התווכחנו על כך, וראיתי שהחיוך הספקני לא מש משפתיו .״ריבונו של עולם,״ צעקתי בסוף* ,כל
המישפחה שלי נספתה בשואה, ואתה אומר שלא היתה?״ זה שיכנע אותו.
מישהו פירסם לאחרונה ספר ״המוכיח״ שהיה קייס כל העת שיתוף־פעולה צמוד ורצוף בין הציונים
והנאצים. עבד־אל־ראזק ידע על פרשת קסטנר, המגעים בין לח״י והנאצים, ועוד פרשות. ביליתי שעה
ארוכה בהסברת מושגים שכבר נשכחו בארץ, כגון ״ההעברה״ (השיטה שעל פיה הירשו הנאצים
ליהודים להוציא חלק מרכושם, בצורת סחורות גרמניות).
אך עיקר הוויכוח נסב, כמובן, על הבעייה שבינינו.

בשיא הוויכוח קרא עבד־אל־ראזק בלהט :״אני בא מעכו. נאבלום ורמאללה הן
לא המולדת שלי. הן לא אומרות לי כלום. לוותר על עכו, ולהסתפק בנאבלום

וברמאללה — זה בשבילי קורבן עצום! זה ויתור על המולדת שלי! למרות הכל, אני
מוכן לזה — אבל מה אתם נותנים לי בתמורה?״
היתה זאת קריאה מן הלב.

• שחי קנוצות־השוו״ם
**ץ יחות כאלה — והיו הרבה כאלה, עם פלסטינים, ערבים אחרים ומדינאים מבני אומות רבות
— 14/היו אחד מסוגי־הרווח שהפקנו מן הוועידה. למדנו הרבה. בשבילי, כעיתונאי, היה בכך רווח
כפול ומכופל. מילאתי הרבה מצברים בידע ובהבנה, שאי־אפשר להשיגם בכל צורה אחרת.
אך לא זאת היתה, כמובן, המטרה העיקרית של הוועידה. לשם מה היא נוערה? מה הושג בה?

המטרה העיקרית היתה להפגין קונסנזוס עולמי לגבי הבעייה הפלסטינית.
מטרה זו הושגה במלואה.

בארץ נוצרה תדמית של ועידה קטנה ואומללה, מיפגש של כמה טרוריסטים ועוזריהם מאחורי
גדרי־תיל ומחסומי־צבא שווייציים. ישראל וכל העולם התרבותי החרימו אותה, וכמה מדינות קטנות
ועלובות ישבו ובירברו, בחברת כמה תבוסתנים מישראל.
עיתוני ישראל שירתו כולם את התעמולה הרישמית, שביקשה לצייר תמונה זו. בחוזרי הביתה
נדהמתי מאוסף השקרים, הסילופים ובדיות סתם שהופיעו בהם, לצד דיווחי־אמת מעטים שבאו מפינו.
(מבחינת הנכונות לשרת את התעמולה הרישמית של המישטר, אין הבדל גדול בין העיתונות
הישראלית, הסובייטית והאמריקאית. רק השיטות שונות ממקום למקום).

האמת היא שהיתה זאת ועידה מרשימה. העולם כולו היה מיוצג בה.
רק שתי מדינות החרימו אותה — ישראל וארצות״הברית. כל המדינות האחרות היו מיוצגות —
אם באמעצות מישלחות מלאות, אם באמצעות מישלחות של משקיפים. ואם כי המשקיפים לא דיברו
— נוכחותם היתה בולטת, ודעתם היתה ידועה ופעלה מאחורי הקלעים.

בוועידה הופגן קונסנזוס כלל־עולמי אחיד ומרשים. הוא אומר: ישראל צריכה
להתקיים בביטחון ובשלום בגבולות ה־ 4ביוני ,1967 ולצידה צריכה לקום מדינה
פלסטינית בגדה וכרצועה, תוך הסכמה ושלום בין ישראל ואש״ך.

לקונסנזוס עולמי זה מתנגדות כיוס רק שתי קבוצות־שוליים בקצוות: הקבוצה של מדינות־הסירוב,
ישראל וארצות־הברית, בקצה האחד, והקבוצה של מדיגות־הטירוף, ובראשן איראן ולוב, בקצה השני.
קונסנזוס זה בא לידי ביטוי בהחלטות הוועידה ובעשרות רבות של נאומים טובים ורעים, מהם
בסיגנון קיצוני יותר ומהם בסיגנון קיצוני פחות. הוא בא גם לידי ביטוי בשתיקתן של כמה ממדינות
אירופה, שנכנעו ללחץ האמריקאי ולא דיברו — אך המחזיקות בהצהרת־ונציה, האומרת את אותו
הדבר.
קונסנזוס זה אינו של פוליטיקאים ודיפלומטים בלבד, ואין הוא פרי קנוניה של ״רוב אוטומטי״ .זהו
קונסנזוס עולמי של דעת־הקהל, אשר ועידה זו שימשה לה פה.
אפשר לזלזל בכך. ישראלים מהאסכולות של יצחק שמיר ושימעון פרס יכולים ללגלג: איזה כוח
יש לקונסנזוס זה? כאשר ממשלות ישראל וארצות־הברית מתנגדות לו — מי יכפה אותו עליהן?
זה נכון. כל באי הוועידה היו מודעים לעובדה, שברגע זה אין כוח היכול לכפות את דעת העולם
על הנוגעים בדבר. מבחינה זאת היתה זאת בהחלט ועידה מתסכלת. היא הוכיחה שוב שאין
לדעת־העולם מכשירים של שיפוט והוצאה־לפועל.

אבל מי ששמח על בך, שימחתו היא לטווח הקצר בלבד. הקונסנזוס העולמי הוא
דבר חזק מאוד, גם כשאין לו כוח־ביצוע.

כאשר רואים זאת בעיניים, בצורת נציגיהם של יותר מ־ 150 מדינות, בני כל היבשות והגזעים, לבנים
ושחורים, חומים וצהובים — זה מרשים.
ישראל קמה כאשר החליט קונסנזוס זה, בשעתו, שמגיעה ליהודים מדינה אחרי מה שקרה להם
בשואה. כמו שהנהר שואף לים, הקונסנזוס שואף להתגשמותו, ובסופו של דבר ימצא אותו.

קונסנזוס בזה לא נולד בן־יום. הוא התגבש במשך עשרות בשנים. הוא לא
ישתנה מפני שדחפור הורם בית ליד חלחול.

והערה אישית:
כשישבתי ביציע המוזמנים והשקפתי על הקהילה הססגונית הזאת, שדיברה על פיתרון הבעייה
הפלסטינית על־ידי הקמת מדינה לצד ישראל, היתה בליבי הרגשה מוזרה. אני זוכר את שנות ה־50
הראשונות, כאשר היה בעולם כולו רק גוף אחד שהטיף לפיתרון זה: העולם הזה. אני זוכר את השנים
1967ו־ ,1968 כאשר היינו קומץ קטן של דוגלים בפיתרון זה, והעולם כולו התנגד לו — ארצות״הברית
וברית־המועצות, אירופה המערבית והמיזרחית, הנהגת אש״ף וממשלת־ישראל, חרות ורק״ח.

נשארנו עדיין מיעוט בישראל. אך היום אנחנו חלק מקונסנזום עולמי אדיר,
שקיבל את דעתנו.

משום־כך לא הרגשתי שאני נמצא בוועידה זו בחסד, כאחד מ־ 16 אנשים שהוזמנו תחת הכותרת
המחמיאה ״אמיננט פרסונס״ (אישים בולטים) .אנחנו, מייסדי המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני, היינו אבות התפיסה, שזכתה עתה באישור עולמי כה מרהיב.

• עונאתאוחווז״נ

11 1
כולו ופורסם בעיתונים רבים. הוא הופיע גם בעמוד הראשון של גדול עיתוני שווייץ. נראים
בו פארוק קדומי, ומאחוריו אורי אבנרי. אף שנקט בנאומו קו מתון ביותר ובירך את
כוחות״השלום הציוניים, הפגין קדומי יחס קריר כלפי המישלחת העיונית מישראל.

^ צד מטרה מרכזית זו — הפגנת הקונסנזוס הבין־לאומי — היו לוועידה עוד״מטרות נוספות,
/מישניות.
האחת היתה להוכיח לארבעה וחצי מיליון הפלסטינים כי העולם כולו תומך בפיתרון מדיני של
בעייתם, וכי אל להם להתייאש מכד.
פלסטינים אלה מפוזרים בכל רחבי המרחב. הם ממלאים תפקידי־מפתח בחברה ובמשק של תריסר
מדינות ערביות. אם יתייאשו מפיתרון מדיני, אין להעלות על הדעת מה עלולה להיות התוצאה:
רדיקליזציה, מחתרות, מהפכות, שבירת היציבות בכל רחבי המרחב. פלסטינים רבים יגיעו למסקנה
שאין עוד למה לצפות מחברת העמים, וכי הפיתרון היחידי הוא בדרך של הרס, חורבן והרג.

יש מי שמחכה ליום זה. דבריו של שר־החוץ האיראני היו מכוונים לכך בגלוי.
אם ייקרע הדגל של ערפאת, יעלה בתורן הדגל של חומייני.

ה | 11 | ¥1ך | ך | 1ך 1111ך 1ך 1הישיבה ביציע האורחים המכובדים של הוועידה,
11 11 ^ 1 11 1/ 11/11 | /שהוגדרו רשמית כ״אמיננט פרסונס׳ (אישים
בולטים) ,הבליטה את המרחק בין שתי המישלחות מישראל. מארגני־הוועידה, שקבעו את

טדר־הישיבה מראש, הושיבו את שני המוזמנים הציוניים, אורי אבנרי(ראשון מימין) ומתי
פלד (מאחוריו) ,במרחק־מה משני המוזמנים מרק׳ח, תופיק טובי (רביעי מימין בשורה
הראשונה) ופליציה לנגר (לידו) .בוועידה התגלו בין שתי המישלחות מחלוקות עמוקות.

לחברת־העמים יש עניין למנוע רגע זה, או לפחות לדחות אותו, מתוך תיקווה שמחר יתאפשר
הפיתרון שאינו אפשרי כיום.
הוועידה באה לשרת מטרה זו. היא שימשה פורום לערפאת ולמנהיגות המתונה של אש״ף, זו הדוגלת
בפיתרון מדיני. היא באה להפגין לעיני מיליוני הפלסטינים כי פיתרון כזה אפשרי, וכי 50ז מדינות

תומכות בו.

מטרה מישנית אחרת היתה להפגין את קיומו של מחנה־השלום הישראלי.
מקומה של ישראל באולם נותר ריק׳ אך הישראלים בלטו בכל הפורומים של
הוועידה.

ניתן היה לנצל את הוועידה כדי להפכה בימה לדו־שיח הפגנתי בין ישראלים ופלסטינים. כפי
שהדגשנו שוב ושוב, הדבר חיוני להגברת כוחם של כוחות־השלום הישראליים. אולם מטרה זו הושגה
רק בחלקה. היתה ההפגנה הגדולה של יאסר ערפאת עצמו כלפינו — פנייתו הגלוייה אלינו בנאומו,
ופגישתו עימנו לאחר מכן — והיו שיחות שקטות מאחרי הקלעים. אך לא היה מגע יומיומי הדוק
ורצוף, בגלל הסיבות שכבר עמדתי עליהן. פארוק קדומי, ראש־מישלחת אש״ף, המבקש להביא
להתפייסות אש״ף־סוריה, לא היה מעוניין בכך.
היה מובן מראש כי הוועידה לא תביא לצעדים פוליטיים מעשיים, מפני שמיסגרת האו״ם אינה
מיועדת לכך. זהו פרלמנט עולמי, לא ממשלה עולמית. הוא יכול לפעול רק כאשר יש תמימות־דעים.
התנגדותה המוחלטת של המעצמה מס׳ 1בעולם — ארצות־הברית — לפיתרון־שלום של הבעיה
הפלסטינית מונעת כל פעולה. אך ארצות־הברית משלמת עבור הישג זה בבידודה הגמור בשאלה זו.

אפשר ללעוג לאו״ם־שמוס, לביורוקרטיה הכבדה שלו, לנוהל המסורבל של
דיוניו, לחוסר־הגמישות שלו. אין זה מכשיר יעיל לפיתרון בעיות ממשיות, באשר
גודם עולמי חשוב מתנגד לכד• אך אין לו תחליף! כמקוס־מיפגש עולמי, וכמקום
להצגת הקונסנזוס העולמי.

ניסמירוה. והשמיד!
ך* יו בוועידה שלושה סוגים של נאומים.
1 1הסוג הראשון: נאומים קיצוניים בתוכנם ובסיגנונם.
הסוג השני: נאומים קיצוניים בסיגנונם, אך מתונים בתוכנם.
הסוג השלישי: נאומים מתונים הן בתוכנם, הן בסיגנונם.
הנאום הבולט ביותר מן הסוג הראשון היה של ״הוד מעלתו, הד״ר עלי־אכבאר ולאיאטי, שר־החוץ
של הקהיליה האיסלאמית של *יראן״ ,שנפתח במילים ״ביסמיללה אל־רחמן אל־רחים״ ,ובציטוט ארוך
מן הקוראן.

ידור ךוןך 1עבד״אל־חלים ח׳דאם, שר״החוץ הטורי, נבנם לוועידה כמנצח והבליט גם
בהתנהגותו שסוריה היא כיום המדינה הקובעת במרחב. אולם הוא

הפתיע את באי־הוועידה בתוכן המתון של נאומו, שהוסווה בטיגנון דיבור חריף מאוד.

השר האיראני נראה כחבר צעיר של גוש־אמונים, אחיו של ״הרב״ מאיד כהנא.
הוא גם דיבר כמוהם.
הצירים הקשיבו מכל 4לעוות פנים, כנאה לדיפלומטים מנוסים. הם ידעו, כמובן, כי לפי פירסומים
בינלאומיים רבים, הקהיליה האיראנית היא אחת הלקוחות הטובים ביותר של נשק ישראלי, והם ידעו
כי הם מקשיבים לנאום מטורף.

כדי לעמוד על הסיגנון, די להזכיר פסוק אחד :״יש המאמינים כי הטרגדיה של
אושוויץ היתה תוצאה של קנוניה משותפת של הציונות והפאשיזם, כדי להצדיק
את ההשתלטות על פלסטין.״

לפני שנים, ערב המהפכה של חומייני, דיברתי בפאריס עם עיתונאי מצרי. הוא איחר לפגישה, ואני
המתנתי לו במישרדו. כשהופיע, היה כולו מזועזע. הוא בא ישר מראיון שערך עם האיית־אללה חומייני.
״מהרו לעשות שלום עם ערפאת!״ היו מילותיו הראשונות, כשנכנס לחדרו ,״אנשי אש״ף הם אנשים
נורמליים. אללה ירחם עליכם אם הם יפלו, ואתם תעמדו מול אנשים כמו חומייני! האיש מטורף!״

עכשיו ישבנו ושמענו נאום ארוך ומנומק, בתרגום אנגלי נקי(האיש דיבר
פרסית) ,שפירט את הגישה הזאת.
הנה כמה דוגמות:
• ״המישטר השתלטני הציוני הוא צאצא הקנוניה המשותפת של(שתי) המעצמות העולמיות ...זהו
צעד ראשון להגשמת החלום של מרינה יהודית מן הנילוס עד הפרת ...הצהרת בלפור היתה השלב
הראשון בביצוע מזימה בלתי־אנושית״...
• ״הקמת מדינה פלסטינית עצמאית־כביכול בגדה המערבית וברצועת־עזה, שתהיה תחת שילטונו
המוחלט של מישטר־הכיבוש באל־קודס״ (ירושלים) היא ״מזימה לא פחות מסוכנת מאשר הכיבוש
הישראלי עצמו.״
• ״אנו מאמינים בתוקף כי אין פיתרון לבעייה הפלסטינית מלבד שיחרור כל השטחים הכבושים
(בכל הארץ).״
• ״אנו דוחים כל צורה של משא־ומתן עם המישטר הציוני ומגנים כל פיתרון של פשרה וכניעה.
אנו מדגישים את המאבק המזויין נגד הציונות ...ההבדלה בין אגף מתקדם ואגף ריאקציוני של הציונות
היא תרמית.״״
• ״האימפריאליזם האמריקאי ומישטר־הכיבוש באל־קודס חורשים מזימות רבות ואדירות ...כדי
לכפות פשרה ומשא־ומתן במקום המאבק המזויין...״
וכן הלאה וכן הלאה.

המסר היה ברור וחד־משמעי: יש להשמיד את ישראל. כל פשרה היא בגידה.
בתום נאומו הודיע האיראני כי רק סיבה אחת מונעת מארצו לצאת למילחמת־חורמה בישראל:
המילחמה שנכפתה עליה על־ידי עיראק. לכן, אמר, יש לחסל את סדאם חוסיין, שליט עיראק, ואז
תיפתר הבעייה הפלסטינית ממש מאליה.
(העיראקי קפץ מייד ממקומו וניצל את זכות־התשובה. הוא תקף בזעם את איראן).
ברוח דומה לזו של האיראני ניבא גם הנציג הלובי, ואולי עוד שניים־שלושה נואמים שלא שמעתי,.
הם היו מיעוט מבוטל בוועידה — אך הם הציגו את האלטרנטיבה.

אם לא תהיה פשרה, יבוא יומם.

^ יה צורך לשמוע את דבריו של האיראני, כדי לעמוד על ההבדל העצום שבין גישה זו ובין הקו
! 1הרישמי של אש״ף.

ך ן 1*1 \ 1 ״11111 *11 האלוף (מיל ) מתי פלד, שנאומו לווה במחיאות״כפיים טועמת,
#1 \ 1111 מתח לא רק ביקורת על ממשלות ארצות״הברית וישראל, אלא גם

על אש״ף. פארוק קדומי נכנס לאולם והקשיב לדבריו, אף לא במושב הקבוע שלו.
נאומו של פארוק קדומי הפתיע, מפני שקרומי עצמו אינו נמנה עם הצמרת המתונה של אש״ף. הוא
קרוב יותר לסוריה. אך הוא קרא נאום ענייני, שקט, בלי התקפות פרועות, ובו ציטט שורה ארוכה של
מיסמכים בינלאומיים והחלטות של אש״ף, כדי להוכיח כי אש״ף מוכן מזה זמן ניכר להקמת מדינה
פלסטינית על פי גבולות ,1967 תוך הכרה בזכות ישראל להתקיים בגבולות מוכרים ובטוחים.

בוועדה הסגורה, שעמלה בסודי־סודות על הכנת ההחלטות הסופיות של
הוועידה, היו אנשיו של קדומי הלוחמים העיקביים ביותר לניסוח המתון שהתקבל,
מול הנסיונות של המדינות הערביות לקבל נוסח קיצוני יותר.

ודת־הסירוב וחזית־הטירוף

משך מעמוד )25
קדומי הפתיע, ואף הדהים, כאשר סיים את דבריו במילות־שבח על ״הכוחות המתקדמים״ בישראל,
כוחם הולך וגובר, ועוד יותר כאשר סיים במישפט שאמר כי ״גם במחנה הציוני נשמע יותר מקול
זד בגנות המדיניות של בגין״...

היה זה קבלתו הגמורה של הקו של ערפאת, לפחות להלכה. אילו נאם בוועידה
וצאם אל־סרטאווי, לא היה מדבר אחרת.

מפתיע עוד יותר היה נאומו של עבד־אל־חלים ח׳דאם, שר־החוץ הסורי. הוא נכנס לוועידה כמנצח,
צכל צעד שלו אומר ביטחון עצמי. הוא ידע כי המפתח לענייני לבנון והמרחב נתון עתה בידי אדונו,
?פט׳ אל־אסד. וכל הנוכחים ידעו זאת כמוהו — עוד לפני המאורעות האחרונים בשערי ביירות.
בעוד שהאיראני תקף את שתי מעצמות־העל, התרכז הסורי בהתקפה על ארצות־הברית. ישראל היא
:יס קדומני של האימפריאליזם האמריקאי, ולשם כך הוקמה. האיראני דיבר בשם אללה, הסוריבשם
זורה החילונית של שיחרור העמים.
מבחינת הסיגנון, היה זה נאום קיצוני ביותר .״המשימה שהוטלה על ישראל(מטעם האימפריאליזם)
ה להתפשט ולכונן מדינה שתשתרע מן הנילוס עד הפרת, המבוססת על מיתוס דתי. ההתפשטות היא
לק מן האידיאולוגיה הציונית. תוקפנות, דיכוי ומעשים פושענייס באים להגשים את אשר נאמר, כפי
הם מאמינים, בתלמוד ובתנ״ן
ידידי, המיזרחן יוסי אמיתי, שלא היה בוועידה, סיפק פעם את המפתח לפיענוח הצופן של נאומים
־ביים. הוא אמר :״חפש את המישפט האחד שבו יש חידוש. שאר המישפטים בנאום אינם באים אלא
זסוות מישפט אחד זה ולחפות עליו. צריכים להתעלם מהם לגמרי״.
מבחינה זו היה נאומו של ח׳דאם קלאסי. היה בו גרעין, שסתר את כל הקטעים הקיצוניים, וזהו:
״אדוני היו״ר, אנחנו רוצים בשלום המבוסס על זכות, צדק, אמנת האו״ם והחלטותיו. אנחנו רוצים
צלום שיבטיח את הדברים הבאים:
״ . 1נסיגה ישראלית מוחלטת מכל השטחים הערביים הכבושים.
״ .2הבטחת הזכויות הלאומיות שאינן־ניתנות־לעירעור של העם הערבי הפלסטיני, ובכללן הזכות
טיבה, להגדרה עצמית ולהקמת המדינה העצמאית שלהם בפלסטין.
״ .3נסיגה ללא־תנאי של ישראל מלבנון, לפי החלטת מועצת־הביטחון ,509 וביטול ההסכם שנכפה
ז הארץ־האחות הערבית הזאת״.

האיטלאמי. הוא טען כי חיטול שליט עיראק, הוא תנאי לפיתרון הבעייה הפלסטינית.

לכל המונחים האלה יש פירושים קבועים לגמרי במינוח הבינלאומי.
מי שמדבר על ״אמנת האו״ם והחלטותיו״ ,מתכוון כמובן להכרה בישראל, שהיא חברת האו״ם,
!עצמאותה מובטחת בכל החלטות האו״ם .״השטחים הערביים הכבושים״ מתכוונים תמיד לגדה
רצועה — השטחים שנכבשו ב־ .1967״זכות השיבה״ היא, לפי החלטות האו״ם, זכות הפליטים לבחור
ן פיצויים ושיבה ,״מדינה פלסטינית עצמאית בפלסטין״ פירושה חלוקת הארץ. הדרישה לנסיגת
;ראל מלבנון כוללת, כמובן, הכרה בקיום ישראל בגבולותיה.

סוריה הסכימה להחלטות של ועידת־פאם, הכוללות את כל היסודות האלה. אך
אן נאמרו הדברים בפירוש על־ידי שר־החוץ הסורי כעמדה סורית עצמאית,
פורום בינלאומי.
נשאלת, כמובן, השאלה: מכיוון שאין סתירה מהותית בין דברים אלה ובין הדברים שאמר כעבור
לושה ימים יאסר ערפאת — מדוע יזמה סוריה את ה״מרד״ נגד ערפאת ומנסה להפילו? מדוע היא
׳מכת ב״מורדים״ ,הדוחים כל פשרה עם ישראל ומגדירים אותה כבגידה?

ךזן \ 1ר ך 1ת 1ןןןך \ 1ך | 1ך | נעמי קיט, נציגת המועצה הישראלית למען שלום
11 #1 \ 1111 11 111^ 11 ישראלי־פלסטיני, קראה לחיזוק כוחות״השלום בישראל
והודיעה שסירבה לשרת בלבנון כנהגת־אמבולנס. היא הפגינה בגדה ונעצרה.
שר־החוץ האוסטרי החדש, ארווין לאנס, המבטיח להמשיך בפעילותו של ברונו קרייסקי למען
השלום הישראלי־פלסטיני, קבע את הטון. הוא היה הנציג המערבי הבכיר בוועידה, והוא קיבל על עצמו
סיכון פוליטי־פנימי לא״קטן כדי לערוך הפגנה זו. מאחרי הקלעים של הוועידה פעל רבות כדי לקרב
את הצדדים, ונציגו בוועדת־הניסוח היה הלוחם העיקרי לקבלת החלטה מתונה.
כמוהו פעלו נציגי שוודיה, פינלנד, ספרד ופורטוגל. נאומיהם היו לדוגמה, וגם התנהגותם כלפינו,

כנציגי מחנה־השלום הישראלי, היתה למופת.

אך חשובה ומעניינת יותר היתה עובדה אחרת: גם בקרב עשרות נציגי העולם
השלישי — מאפריקה, אסיה ואמריקה הדרומית והמרכזית — היו רבים שנאמו
נאומים מתונים ביותר.
כך, למשל, שמו מעטים לב לנאומו של שר־החוץ של מאלזיה, טאן סרי גאזאלי שאפי. מאלזיה היא
מדינה מוסלמית, והיא נחשבת כאנטי־ישראלית קיצונית. אך השר המאלזי נאם נאום מתון למופת, קרא
להימנע מביטויים חריפים ומהשמצות, ולהתרכז בפיתרון מעשי. הוא לא השאיר שום ספק בכך שעל
ישראל להמשיך להתקיים כחוק, בשלום ובשלווה, אחרי שתעזור בהקמת מדינה פלסטינית לצידה.

השר גם דאג לבך שדעתו זו לא תישאר חבוייה בנאום. הוא פיתח פעילות
דיסקרטית, כדי שגישתו זו תיוודע ברבים.
גם הנאום המצרי היה מתון וסביר מאוד. למרבה הצער, כמעט איש לא שם אליו לב. זאת היתה אחת
התופעות הבולטות בוועידה: לעומת חשיבותו של הסורי, היה מעמד מצריים בשפל המדרגה. היא
נשארה מחוץ לעולם הערבי — ואין לה קיום מחוץ למיסגרת זו. היא איבדה כליל את חשיבותה בפורום
הבינלאומי. היא שילמה מחיר כבד מאוד עבור השלום הנפרד, שנוצל על־ידי ממשלת־בגין כדי להגביר
את המילחמה בפלסטינים.
כל זה היה שונה מאוד מן התחזית שהשמיע השגריר הישראלי בז׳נבה: שהוועידה תהיה פורום
לנאומי שינאה והסתה, ושהוועידה תקרא לחיסולה של מדינת־ישראל.

נומואנג ׳שואו׳
^ תכן שבצד שלושת סוגי הנאומים שהזכרתי, יש לציין גם סוג רביעי — הסוג הישראלי הרישמי.
ממשלת־ישראל החרימה את הוועידה, אך היא לא התעלמה ממנה. להיפר. השגריר הישראלי ליד

האו״ם בז׳נבה, עובדיה סופר, בלט בפעילותו הקדחתנית.

סופר מפריך את ההשערה שהדיפלומטיה הישראלית היתה יכולה להיות שונה,
אילו היו מאיישים אותה ביהודים מיזרחיים.

׳חות״השלום הישראליים. אחר״נד הזמין אותם לפגישה פומבית מאחורי הבימה.
נראה כי הוויכוח אינו על סוג הפיתרון, אלא על זכותם של הפלסטינים לפעול למענויבאופן עצמאי, .
וריה רוצה שאש״ף יהווה מכשיר בידיד״ וכי המדינה הפלסטינית, לכשתקום, תהיה מדינת־חסות
ורית. ואילו ערפאת מסמל את שאיפת הפלסטינים לעצמאות גמורה — עצמאות בניהול מדיניותם
!צמאות במדינתם, לכשתקום. פגישתו איתנו היתה הפגנה נוספת של עצמאות זו.

קדומי מנסה עתה לפשר בץ השניים. מה שקורה עתה בהרי־השוף ישפיע
!וודאי על התוצאה.

#הוונ המתון

י אומים אלה משכו את עיקר תשומת־הלב, ולכן לא נאמר כמעט דבר על העובדה המרכזית של
*הוועידה: הרוב הגדול של הנאומים היו שקולים ומתונים, בתוכן ובסיגנון גם יחד, ודגלו בפירוש
קיום ישראל לצר קיומה של המדינה הפלסטינית שיש להקימה בגדה וברצועה.

סופר הוא מיזרחי מדופלם, אך הוא לא נבדל משאר המסיתים והמדיחים, המשרתים את הקו הקיצוני
של יצחק שמיר בסיגנון צורמני של הכפשה והסתה. העובדה שהוא שם את עינו על תפקיר השגריר
בפאריס עזרה לו, אולי, להתגבר על פיקפוקים.
כמה שעות לפני פתיחת הוועידה כינס סופר מסיבת־עיתונאים רבת־משתתפים, שבה השמיץ את
הוועידה שלא נערכה עדיין, קבע מראש מה יהיו החלטותיה(השמדת ישראל) ומה יקרה בה(אורגיה
של שינאה) .היה זה טכסיס מחוכם, והמסיבה אכן זכתה בתשומת־לב רבה. מובן שכלי־התיקשורת
הפרו־אמריקאיים והפררישראליים בכל מקום, וגם בשווייץ, נתנו לו מקום בולט, לצד הדיווח על

פתיחת הוועידה עצמה.

אך כאשר ניסה לחזור על תרגיל זה כעבור ארבעה ימים, זה פעל כבומראנג.

באותו בוקר נאם ערפאת בוועידה, ולאחר מכן ערך מסיבת־עיתונאים. רובם המכריע של הכתבים .
התרשמו ממנו לטובה, והופתעו לטובה גם מנימת דבריו ותוכנם. מייד לאתר מכן באו אל השגריר
הישראלי, ושמעו מסכת של הכפשה חסרת־שחר.
שמעתי את התגובות כעבור שעתיים, כאשר ערכתי מסיבת־עיתונאים משלי, לפי בקשת העמיתים
המקומיים. .האיש הזה סתם משמיץ,״ אמרו. ,הוא בודה דברים מליבו ״.ואכן, הפעם היתה התגובה

בעיתונות זעומה.

משמע: אפשר לרמות קצת ולשקר קצת. אך כשהופבים את זה לשיטה, מתגש* •
מת אימדתו של לינקולן: אי-אפשר לרמות את כל האנשים במשך כל הזמן.

אבל אפשר לרמות חלק מן האנשים כל הזמן — ובמיקרה זה, את הציבור הישראלי. חלק מן
העיתונאים הישראליים בשווייץ, ובראשם(כמו בכמה ארצות אחרות) דווקא כתבי דבר ועל המשמר, ,

הם משרתים נאמנים של השגרירות וחוזרים על שקריה. התוצאה היתה שהציבור הישראלי שמע
בכלי־התיקשורת שלו(במידה שאלה ריווחו בכלל על הוועידה, תחת להתעלם ממנה ומן ההשתתפות
הישראלית בה, כפי שעשתה הטלוויזיה) מסכת מבולבלת של חצאי־אמיתות ושקרים גסים.

״והאמין לנונונל״
^ יו כמובן נאומים ישראליים מסוג שונה: נאומיחם של הישראלים שהשתתפו בוועידה.
1 1לכל 16״האנשים החשובים״ שהוזמנו כאורחי־הוועידה ניתנה הזכות לנאום מעל הדוכן בלי
הגבלת זמן, כמו נציגי הממשלות.
כל הנאומים של המוזמנים היו מעניינים, מפני שחרגו מן השיגרה הדיפלומטית. הם היו גם מעניינים
מבחינת התוכן. פול מק־קלוסקי, חבר־הקונגרס לשעבר בארצות״הברית, שנוצח בבחירות תודות
למאמץ מרוכז של השדולה הציונית, הסביר לוועידה כי לא יהיה פיתרון מבלי לשכנע את דעת־הקהל
האמריקאית, וכי אי־אפשר לשכנע אותה אם לא ייאמר בפירוש ובאורח חד־משמעי כי יש לישראל
הזכות להתקיים בשלום ובביטחון .׳לורד מייהיו, המוחזק בישראל כאנטי־שמי, מתח ביקורת חריפה
וגלויית״לב על הערבים דווקא, והזכיר כי הסורים הם הרוצחים כיום את הפלסטינים. אדוארד סעיד,
הוגה־הדיעות האמריקאי־פלסטיני, נאם נאום יפהפה על ערכי־הרוח הכרוכים בשלום.

כאשר בא תורו של מתי סלד לנאום, היה האולם מלא. הופעתו של אלות צה״ל
כנציג מחנה־השלום הישראלי עוררה סקרנות מובנת.
פארוק קדומי, שלא היה באולם כאשר התחיל מתי לדבר, מיהר לחזור אליו ולהקשיב. אולם הוא
לא ישב במקומו, מאחורי שלט אש״ף. שם התמקם שפיק אל״חות, שגריר אש״ף בביירות.
מתי פלד הצביע על חשיבות האו״ם, מאחר שכל הצדדים מכירים בהחלטה 338 כבסיס לפיתרון. הוא
תקף בחריפות את העמדה האמריקאית, המנסה להתעלם מן הבעייה הפלסטינית ומן הצורך לשאת
ולתת עם אש״ף. אך הוא גם מתח ביקורת נוקבת — אם כי במלים מתונות — על אש״ף, על כי אינו
עושה די כדי לנסח את הצעת־השלום שלו בשפה חד־משמעית, ועל כי אינו שוקד לטפח יותר את
הדו־שיח עם כוחות־השלום הישראליים.

בנאה למומחה לספרות ערבית, ציטט פלד פסוק מדברי המשורר הפלסטיני
בורהאן אל־דין אל־אבושי :״האם לעולם נרמה את עצמנו, ונאמין לכל נוכל הצועק
.תחי פלסטין!׳?״
מתי הזכיר את החיילים הישראליים, המעדיפים ללכת לכלא במקום לשרת בלבנון, ושאל בהדגשה
כמה חיילים נהגו כך ״בצבאות האחרים״ ,ההורגים כיום פלסטינים — רמז ברור לסוריה, הוא לא השאיר
כל ספק בכך שהוא בא לוועידה כפטריוט ישראלי, המאמין כי טובת ישראל וטובת העם הפלסטיני
קשורות זו בזו.
כשסיים, זכה במחיאות־כפיים סוערות — אולי הממושכות ביותר שבהן זכה עד לאותו רגע נאום
כלשהו, מלבד נאומו של ערפאת. גם הערבים ונציג אש״ף מחאו כפיים, וכעבור זמן קצר נערכה
הסתערות כללית על השולחן, שבו היו מונחים עותקי הנאום לחלוקה.
נאומי שלי, כעבור יומיים, התקבל בצורה דומה. אחרי שסיימתי את דבריי(שאותם פירסמתי כאן
לפני שבוע) ליוו אותי מחיאות־הכפיים, ויו״ר המושב הואיל להגיד :״מחיאות־הכפיים מראים לך מהי
דעת הוועידה על דבריך.״

נאומה של פליציה לנגר היה קיצוני עוד יותר. היא מנתה אחד לאחד את כל פישעי הכיבוש !
אלה דיברי־אמת. אין צורך להגזים, כי העובדות הן חמורות די צורכן) ,ודיברה על הישראלים1
ישראל בגוף שלישי — כאילו דיברה כנציגת קאמצ׳אטקה או טימבוקטו. תשלום מס־שפח
לתנועת־השלום הישראלית לא שינה את הסיגנון הכללי של הנאום.

בעוד שמתי פלד ואני הקפדנו לציין כי אנחנו מדברים כפטריוטים ישראלי
היה ברור כי טובי ולנגר דיברו כשליחי המחנה הקומוניסטי העולמי.

באנו לייצג עמדה מסויימת, ברורה ועיקבית. לאור עמדה זו, ראינו את עצמנו מחוייבים למו
ביקורת לא רק על ממשלת־ישראל וארצות־הברית, אלא גם על אש״ף, סוריה וברית־המועצות.
דבר כזה אינו עולה על דעתם של הקומוניסטים. לא היה נעים לשמוע את נימת דבריהם.

היה בהם הרבה מן ה״מה יפית״ ,הכנעה עצמית מוחלטת לפני ברית־המועצו
וסוריה, וחוכר־ביקורתיות טוטאלית כלפי אש״ך.
נרמה לי שקצת גאווה לאומית אינה מזיקה.
הדברים חרגו מן הנאומים. אחרי שפירסמנו, בערב הפתיחה, הודעה שבה הבענו ״אכזבה״ מני
המיברק שנקרא בפי אש״ף(ושהתיימר להיות מסר של ערפאת, אף שלא היה לו כל קשר אליו) י[
אנשי רק״ח מגידרס כדי לגנות אותנו.
מהרגע הראשון, כאשר היה ברור כי פארוק קדומי מתכוון להחרים אותנו, כדי למצוא חן בע
הסורים, עשו אנשי רק״ח כמיטב יכולתם כדי להצדיק זאת, ואף לחרחר ריב. הם נהנו מזה שקרומי י
עימם(מדוע לא? הם מקובלים על ברית־המועצות ומשמיצים את הציונות כקיצוניים שבין הערבי
לא זה בלבד שלא עשו דבר כדי להסביר לקרומי כי גישתו תביא נזק לתנועת־השלום בישראל, שו
ברובה המכריע ציונית ופטריוטית, אלא אף נהנו ממנה.
אם היה ספק לגבי הכוונה, התברר הדבר לאחר מכן בארץ. כל ביטאוני רק״ח משמיצים מאז הוועי
את המישלחת הישראלית הציונית, טופלים עליה שקרים גסים בעיתוניהם הערביים( .דוגמה: נא
כאילו הסתייגנו מנאומו של קדומי מפני שתקף ארצות־הברית, וכיוצא באלה דיברי איוולת).
הדבר לא הפריע לאנשי רק״ח להידבק אלינו כאשר הזמין אותנו ערפאת לפגישה, אחרי הידבר
מוקדמת מדוקדקת — ואחר־כך להעמיד פנים כאילו היו הם המחותנים הראשיים.

אך יש להגיד לטובת אנשי רק״ח שהם היו זהב בהשוואה לאורח אחר: או
דייווים. איש זה הופיע כנציג ״התוכנית לעיונים פלסטיניים באוניברסיטת אקסג
בבריטניה״ ,הציג את עצמו כ״ישראלי־יהודי״ וקבע כי יש רק פיתרון אחד לבעיז
חיסולה של מדינת־ישראל.

אם היה מישהו בוועידה שעזר לתעמולה של ממשלת־בגין, היה זה דייוויס. הוא ניסה(ולא מ׳
הצליח) להרוס כל אפשרות של דו־שיח ישראלי־פלסטיני. למשל: נקבע שבפורום של ״האירגת
הלא־ממשלתיים״ ייערך דיון על הדו־שיח הישראלי־פלסטיני, בהנחיית שלושה שעסקו בכד: מ

היתה בכך משמעות נוספת, שלא נעלמה מעיני רבים. בכוונה סיימתי את דברי
בציטוט מדבריו של בנימין זאב הרצל, בצייני שהוא אבי הציונות המודרנית.
מחיאות־הכפיים, שבאו מייד אחרי הפסוק ״אם תרצו, אין זו אגדה״ ,הוכיחו שזה לא
הפריע גם לנציגים הערביים.

זה הפריע רק לכמה ערבים שבאו מישראל דווקא, שטרחו להעביר אלי את מחאתם על טכסיס זה.
בניגוד לאורחים שהוזמנו אישית, יכלו נציגי ״האירגונים הלא־ממשלתיים״ לדבר מעל הדוכן רק
במיסגרת הזמן שנותר. מבין 100 האירגונים ויותר שהיו מיוצגים בוועידה, זכו רק שניים בזכות־הדיבור
— אחד ערבי, אחד ישראלי: המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני. בשמו נשאה את
דבריה הד״ר נעמי קיס, סוציולוגית מן האוניברסיטה העברית.
היא העלתה על נס את פעולות תנועת־השלום הישראלית, מבלי להעלים את חולשותיה
וכישלונותיה .״רבים מאיתנו מסרבים לשרת שרות צבאי בשטחים הכבושים ובלבנון ״,אמרה .״אחדים
הלכו לכלא לתקופות־מאסר ארוכות וחוזרות. אני עצמי סירבתי ללכת ללבנון כנהגת־אמבולנס.״
ובהמשך דבריה :״ראינו את הפנים המופתעות של פלסטינים ברמאללה ובחברון, בירושלים ובמקומות
אחרים, כשראו יהודים המותקפים בגאז מדמיע והנלקחים למעצר, מפני שהעזו להפגין נגד הכיבוש.״
עורך־הדין אמנון זיכרוני חיבר למען הוועידה תזכיר מפורט על המצב החוקי בשטחים הכבושים,
וזה הופץ בין המישלחות כמיסמך מטעם הוועידה.

השקו הונוו
^ קראת סוף הוועידה, כשהתלהט מאחורי הקלעים המאבק על ניסוח ההחלטות, דאגנו לכך
€שדיעותיה של תנועת־השלום הישראלית יובאו בחשבון. כתבנו תזכיר שהופץ על־ידי הוועידה
ושנמסר, כמובן, גם לדיפלומטים שעסקו בניסוח. בין השאר הצענו שההחלטות יכללו את העקרונות
הבאים:

• שזכות הפלסטינים להגדרה עצמית וזכות ישראל לקיום בשלום ובביטחון
יוצמדו וייחשבו כיחידה אחת.
• שההסדר אשר יושג יחשב כסופי וכמוחלט, ולא יהיה ניתן לשינוי אלא בהסכמה הדדית.
• שהגבול בין שתי המדינות יהיה הגבול שהיה קיים ב־ 4ביוני .1967
• שבכל נוסח, שבו תוזכר ״זכות כל המדינות באיזור״ ,ייקראו המדינות בשמן, כפי שעשה ליאוניד
ברז׳נייב(שהזכיר בתוכניתו את ישראל בשמה המפורש).

• שלא תובע התנגדות למעמדה של ירושלים כבירת־ישראל, בפי שהוצע, אלא
שייאמר כי ירושלים המערבית תשמש כבירת־ישראל. כשם שירושלים המיזרחית
תשמש בבירת־פלסטין.

• שההכרה בין ישראל והפלסטינים תהיה הדדית ובו־זמנית (בהתאם להצעה הצרפתית־מצרית
במועצת־הביטחון).
• שעד אז ייצור האו״ם מיסגרת ל״דו־שיח בין העמים״ — כלומר, לדו־שיח ישראלי־פלסטיני בדרג
לא־ממשלתי.

קשה לדעת, במובן, אם וכיצד השפיע מיכמך זה. אך העובדה היא שבתום
הוועידה, ואחרי מאבק ממושך מאחרי הקלעים, התקבלו החלטות מתונות ביותר.
הן לא ענו על כל דרישותינו, אך הן רחו בהחלט את הדרישות של המרינות הערביות הקיצוניות.
לא זה בלבד שכל הנבואות של השגריר הישראלי הופרכו לחלוטין, אלא שזכות הפלסטינים למדינה
משלהם הוצמדה בהחלט לזכות ״כל המדינות באיזור״ לחיות בשלום.
הדבר לא הפריע לשגרירות להמשיך בהפצת שקריה. בעוד שידיעות אחרונות הודיע בכותרת:
״החלטה מתונה על פלסטין בז׳נבה״ ,הודיע כתב על המשמר, נאמן השגרירות :״ניצחון למדינות
הסירוב בוועידת ז׳נבה״.

״מה יניח״
ס י־אפשר שלא לדווח על היחסים שהיו קיימים בין הנציגים מישראל לבין עצמם.
\ | לא היתה ״מישלחת ישראלית״ .היו שתי מישלחות: מישלחת ציונית מטעם המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני, ומישלחת קומוניסטית, שבאה בשם חצי תריסר אירגוני״חזית שונים
של רק״ח. בין שתי המישלחות נעו שני נציגים של הוועד נגד המילחמה בלבנון.

ההבדל בין המישלחות היה גדול, והוא התרחב מדי יום.

נאומו של תופיק טובי בוועידה יכול היה להיכתב במוסקווה, והנואם יכול היה להיות נציג של
ביילורוסיה או בולגריה. ברוב הזמן אי־אפשר היה אף לנחש שנואם ישראלי.
עיקר הנאום היה התקפה קיצונית על ארצות־הברית והציונות, תוך שימוש בסיסמות הסובייטיות
הרגילות. תוך כדי כך תקף את המלך עבדאללה, שכרת ברית עם הציונים.
הדבר גרם לתקרית כמעט היתולית. כשסיים טובי את דבריו, תבע הנציג הירדני את זכות־הדיבור
ופתח בהתקפה פרועה על טובי. הוא האשים אותו ושכמותו בבגידה בעניין הערבי ובשרות המדינה
הציונית.

קדומי:׳ מפתיע

״שר־החוץ״ של אש״ ף הפתיע רבים כשנאם נאום מתון ביותו
11 שבו העלה על נס את ״הכוחות המתקדמים״ בישראל, תוך ציו
מיוחד שגם בקרב הציונים יש קולות המותחים ביקורת על מדיניות בגין וממשלתו

פלד, אדוארד סעיד ואני. דייוויס דלש שיצרפו אותו למנחים. פלד ואני הודענו כי לא נשב עימו ע)
בימה אחת. כתוצאה מכך בוטל הדיון, ונערך במקומו מין ויכוח חופשי, חסר תכלית וטעם, שבו הכרי
דייוויס כי עיצאם סרטאווי לא היה גיבור.
״מה זה האיש הזה?״ שאל אותי בתמיהה אחד הנציגים הצרפתיים. לא יכולתי להסביר.

תמיד חשדתי כאנשים, שהם כל־כך קיצוניים עד כי הם משרתים, למעשה, אר
המגמה ההפוכה.

גיבוסוו וססאויו
^ בל כל אלה היו כקצף על פני המים. העיקר היה הרוח הכללית של הוועידה, וההחלטוו
\£שהתקבלו בה.
ועידת ז׳נבה הוכיחה כי העולם כולו רוצה בפיתרון־שלום, שיכלול את ביטחון ישראל ואת זכוו
הפלסטינים לעצמאות לאומית.

ישראל יכולה לצפצה על כך, ברוח האימרה המפורסמת של סטאלין על האפים׳
יור :״כמה אוגדות יש לו?״

גם לארם אין אוגדות.
אולם אחד מאבות העצמאות האמריקאית, תומאס ג׳פרסון, אמר פעם :״שום אומה הגונה אינה יכולו
לכלכל את מעשיה מבלי לכבד את דעת המין האנושי.״
הוא התכוון לאמר: זה לא כדאי. כי דעת האנושות תשפיע, בסופו של דבר.

נדמה לי שג׳פרסון היה אדם חכם יותר מאשר יוכן סטאלין.

1^27

ראש המכו״ר, וסו בודג, הנעיל את מישטות־שואל
במירחמת דת נגד הנחות הדתיות הזחת
ודו״ח־מודיעיו שד• התיימר לחשוף שדותיהם פות, ללא כל קושי, לגידול נוסף במיס־פר
הכתות בישראל ובמיספר חבריהן.״
המחקר אינו מסתפק באיפיון
החברתי של תופעת הכתות. יש בו גם
התייחסות לדמותו הנפשית של החבר
הבודד:
״החבר הממוצע בכת הוא בדרך-
כלל צעיר בגיל ההתבגרות או הבגרות
המוקדמת (בדרך־כלל 17־ .)25 הוא
משתייר למעמד הבינוני ואינו סובל
מחסור כלכלי. בררך־כלל הוא בעל
חינוך גבוה ברמה כלשהי, אינטליגנציה
ממוצעת ומעלה ונאיבי.

המסה האר ״ י /אגףח דו קי רו ה
וני לו ש
מהלקח מודיזגין

02 / 287111/788

ירוטלי אב, חעזם ״ נ

()22.8.1982
נא 05/

,4616׳־

כך נראה מייסד אגודת המדי טציה
הטראנסצצדנטלית, הודי
עקר לסן־פרנציסקו, ועתה הוא חי חיי מותרות במרכז הבת שבשווייץ.
יקר האמונה של אגודת המהרישי מהש יוגי: פולחן ברהמה וקרישנה.

מהוישי מהש יוג

בהקדמה לדוח הסודי, שהכינה
־שטרת ישראל על הכתות הפועלות
*רץ, מובהר האופי הפוליטי של
מחקר. בעמוד 1׳ נאמר:
ן ״במרוצת השנה האחרונה הופנו
ממ״ן (מחלקת מודיעידסחקר),
־ספר שאילתות הקשורות לנושא
:תות הדתיות ופעילותן בישראל.
־סוף החומר לצורך מתן התשובות
| 1קל בקשיים, מאחר שהוברר שכמעט
א מצוי במישטרת ישראל חומר
:ושא זה.״
כלומר — למישטרה לא הוגשו
לונות על עבירות פליליות, לכאורה,
ובוצעו על־ידי הכתות או על־ידי
בריהן. בעקבות שאילתות שהופנו אל
ור־הפנים, הד״ר יוסף בורג, על־ידי
מה ח״כים תאבי פירסומת, שרכבו על
ל הכפייה הדתית, החליטה המישטרה
ערוד מחקר מודיעיני בנושא.
את הדוח הסודי של המישטרה
יכרו פקד גלעד סופרין ורב־סמלת
ווה יודפת. לא ברור כלל מדוע הוכתר
דוח במילה ״שמור״ ,המסמנת סיווג
סויים של סודיות, מכיוון שלפי
:רותם של המחברים עצמם, חובר
דוח על סמר מידע גלוי, ועל סמך
זיחות עם אנשים הבקיאים בנושא. לא
ערכה שום חקירה מיוחדת.
בדוח המישטרתי נסקרות פעולו־
;יהן של 11 כתות שונות, הפועלות
ישראל. על כל אחת ואחת מן הכתות
ש מידע כללי, הנוגע לאופי הכת,
׳צורת הפעילות בה — גם בעולם
!רחב — ופירוט פעולות הכת
:ישראל. בכלל זה מופיעים שמות
כתובות של מנהיגי הכתות, ומצויינים
;קומות פעילותן.
סעיף מיוחד, המתייחם לכל כת.
וגע בפעילות הפלילית המיוחס לה או
׳חבריה.
מזמיני המחקר אולי לא שיערו כך
אבל מסקנות המשתמעות ממנוגלולות לחזור אליהם כבומרנג, שכן,
וסתבר ממנו שאין כל הבדל משמעותי
:ין הכתות המיסטיות השונות ובין הכנות
היהודיות לסוגיהן. מכמה סעיפים
:מחקר עולה כתב־אישום חריף כלפי
;חברה הישראלית.
את הדוח הכינה מחלקת מודיעין
׳בילוש של אגף החקירות במטה הארד
של המישטרה(ראה תמונה מתוך
זדוח בעמוד זה)

דובר המישטרה סירב לפרט.
בדו״ח המישטרתי הסורי נסקרת
:תפתחות הכתות בישראל, ומובאת
הערכת הסיבות להתפשטות התופעה:

ע 7המונח
״תחילתן של הכתות בארץ בסוף
שנות ה־ ׳ 60 ובראשית שנות ה־ ,׳70 עם
כניסתן של הסיינטולוגיה, המדיטציה
הטראנסנדנטלית והגורו מהראג׳י. עד
1977 היתה התפתחות הכתות איטית,
אולם מאז חלה תאוצה ניכרת בנושא...
.״הרקע להתפתחות התופעה בישראל
כפול. מחד גיסא, עוברת החברה
הישראלית תהליך של התערערות מי־בנים
חברתיים ושל גדילת הסובלנות
כלפי רעיונות חדשים — כפי שעוברת
כל החברה המערבית (אם כי סובלנות
זאת קטנה בהרבה מזו הקיימת
בארצות־הברית ובאירופה) .מאידך
גיסא, עובר על החברה הישראלית משבר
חריף בעל סממנים יהודיים, הגורם
גם לאזרחים ״מן השורה״ לפנות לפית־רונות,
שבנסיבות אחרות לא היו פונים
אליהם.
״מתח החיים של עם, הלוחם בסביבתו
מאז תחילת המאה, הוא גבוה. ריבוי
המילחמות וחוסר האפשרות לראות את
קץ המאבק המזויין גורמים תחושת
פסימיות ביחס לכדאיות מחירה של
הציונות. אחרי משבר מילחמת יום־
הכיפורים החלו תהליכים של עירעור
האמון במנהיגויות שונות בחברה, ומאז
( 1977 לפי דיברי הפסיכולוג ד״ר בית
הלחמי) הולך ומתבלט קיטוב חברתי
בקרב העם בישראל.
״שיכבה ניכרת בחברה הרגישה
שהקרקע נשמטת מתחת רגליה וכי
עולם ערכים שלם, שעליו חונכה,
מתמוטט והולך. מבוכה, יאוש ותחושת
אובדן־דרך מובילים רבים לחוסר
אמונהבאפשרותם לתקן את המצב,
ומעודדים אותם לחפש את הגאולה
באופן פרטי ובמישורים המרוחקים
מחיי היום־יום. בעלי החזות הקשה.
מרבית המצטרפים לכתות הם, אכן,
יוצאי שכבות אלה, ובעיקר — צעירים
שמוצאם בהתיישבות העובדת.
״כאמור, חלה פריחתן של כתות
שונות, במשר כל התקופות, על רקע
של משברים חברתיים. סימניו של המשבר.
הפוקד את מדינת־ישראל בשנים
האחרונות, מחריפים והולכים, במיוחד
בחודשים האחרונים. לפיכר, ניתן לצ־

זהו מנהיגה של האגודה למדיטציה טראנטצנדנ־טלית
בישראל, גד תיק. לאגודה יש בארץ שישה
יי|11 1 1 1 1/
סניפים, והיא הגדולה והמצליחה שבין הכתות השונות הפועלות
בישראל. לאגודה יש כמה אגודות מישנה, שתיק עומד גם בראשן.

״ניכר בו חוסר בהשקעה למיסוד
עיסוק יציב, והוא מחפש במשך שנים
משמעות רוחנית לחייו — בדרך־כלל
בצורה של התנסויות שונות בדתות מי־זרחיות,
מדיטציה וכר. בדרך־כלל קיים
בו מאבק פנימי נגד מודל ההזדהות של
המעמד הבינוני, ממנו צמח, וחסרה לו
מחוייבות ריגשית כלפי מוסדות חברתיים
(החל במישפחה וכלה במוסדות
דתיים) .לעיתים קרובות, מתלווה לכל
אלה ניכור חברתי, חוסר ביטחון־עצמי
בולט, מתחים, דיכאונות ורגישות אמוציונלית
גבוהה. גם משברים שונים
כמו: כישלונות בבחינות או איבוד
חבר/ה עלולים לדחוף אותו לכיוון הצטרפות
לכת.
״מצבים נפשיים אלה מהווים קרקע
פוריה ביותר לפעילותם של ציידי
הנפשות מקרב הכתות השונות ...למעשה,
לא רק שאין המצטרף פותר את
בעיותיו, אלא שהוא מוצא את עצמו,
תוך זמן קצר, כשהוא שבוי מרצון בידי
הכת, פועל כאוטומט ללא חוש ביקורת
201111710 בסלנג האמריקאי) ובסופו
של דבר ניזוק בנפשו באופן קשה
ביותר׳.

בזו אחר זו נסקרות בדוח
הכתות השונות:
• שליחות האור האלוהי
(גורו מהראגיי) :גורו מהראג׳י נולד

בדצמבר 1957 בצפון הודו. לפי המסופר
בחומר ההסברה של הכת, התחיל
הגורו לתת הרצאות בנושאי רוח כבר
בגיל שנתיים וחצי, ובגיל שש התחיל
לפנות למעריציו גם באנגלית ...לפי
הידיעות של הורים שילדיהם משתתפים
בפגישות הכת, נראה שפעילות
הכת בארץ התחילה בשנת . 1973 כיום
חברים בכת וגרים בקומונות השונות
כ־ 270 איש. בנוסף, יש כ־ 100 איש
הבאים למיפגשים.
אין הידיעות שבידינו מצביעות על
פעילות פלילית, אולם ישנם רמזים על
עבירות כלכליות (מט״ח וכדומה).
• אננדה מרגה: קבוצת
האננדה מרגה הינה קבוצה שהחומר
הספרותי עליה הינו מועט. ידוע כי
מייסדה הוא ארקייה רגהוביבה. אך אין
מידע אודותיו ועל אודות יסוד הכת
והתפתחותה ...חברי הכת מאמינים
בדרך חיי אושר, המושגת באמצעות
ריכוז עצמי גבוה ...מרכז הכת נמצא
בשטוקהולם. בארץ — אננדה מרגה
היא אחת הקבוצות הפעילות הפחות
מוכרות. יש הטוענים שכ־ 30 עד 50
איש. ביניהם בני־נוער, חיילים, סטודנטים
וגם מבוגרים למדו את רזי הכת
ופעילים בה ...אין אינדיקציה על פעילות
פלילית בתור הכת.
• אמה ברגר: נולדה ב־1919
בגרמניה בעיירה קטנה, ושם השתלמה
כאחות במוסד. נקודת־המיפנה בחייה
היתה אחרי שנרפאה באופן פיתאומי
ממחלה הידועה כחשוכת מרפא.״
לטענת אמה ברגר אין הקבוצה כת״.
חברי הקבוצה(בזיכרון־יעקב) שומרים
בקפדנות על עקרונות האמונה הנוצרית
...כסף היא מקבלת אך ורק מתרומות
של מאמיניה וחסידיה ...הקבוצה
שולטת על מאות דונמים של אדמה...
כיום ממשיכה הקבוצה לפעול במתכונתה
הקיבוצית, עם אורח חיים שקט
וצנוע — וקשה לדעת אם אמנם
עוסקת קבוצה זו בפעילות מיסיונרית.
ודאי שהקבוצה רחוקה מכל פעילות
פלילית.
• בהג׳ואן: מנהיגה הרוחני של
הכת הוא בהג׳ואן גורו, הקרוי שרי
ראג׳ניש, יליד הודו ,1931 ,המתגורר
בארצות״הברית ...האידיאולוגיה של
חברי הקבוצה נשענת על יסודות ההגשמה
העצמית ושירות לאנושות תחת
הסיסמה ״ואהבת לרעך כמור״.״ בארץ

מארגן הקבוצה הוא עמיר פרס, בן ,26
שחזר ארצה ב־ 1981 אחרי שחי
כשנתיים וחצי במיקדשו של בהג׳ואן
בהודו, והפך מעריצו הנלהב. עד כה לא
ידוע על פעילות פלילית שנעשתה
במיסגרת קבוצה זו, לבד מידיעה
מה־ :21.4.81 שתי צעירות שהשתתפו
באחד הטקסים העידו בפני אירגון ״יד
לאחים״ ,שהמדריך השתמש בתרגיל
היוגה כמסווה לניסיון אונס.

#מדיטציה טראגסצנדנט

הארי קרישנה׳ :בלי סמים
קטעים מן הדו״ח :״תנועה שנוסדה בסוף המאה ה״ 15 והועברה למערב ב־1965
על־ידי סוואמי בקטוואנדטה טרבהופדה ...העקרונות: איסור אכילת מזון מן החי,
איסור השימוש בסמים ואלכוהול, איסור על מישחקי מזל, איסור על קיום
יחסי־מין, מלבד בין זוגות נשואים ולמטרות ילודה ...מיספר חברי הכת בכל העולם
מגיע למאות אלפים. בארץ מצויים כ־ 15 איש בקומונה של גד לובן בטיבעון וקרוב
לוודאי שקיימים אוהדים נוספים...
״חברי הכת בארץ טוענים כי הם מתפרנסים מעמל כפיהם (מכירת ספרים
וקאסטות) אולם אינם מוכנים לספר מה המקור למימון רכישת בית־ הקולנע
בקריית־טיבעון(תמורת 250 אלף דולר, הניסיון נכשל עקב לחץ התושבים),
מיסעדה צימחונית בחיפה (תמורת 230 אלף דולר. המיסעדה נסגרה בינתיים)
וכיצד הם מממנים את דמי השכירות החודשיים ( 2500 דולר) עבור החווה
בקריית־חרושת, שבה הם גרים. לאחרונה פתחו חשבון בסניף בל״ל בטיבעון, שבו
קיימת תנועת כספים גדולה״.
בדוח לא מפורט כיצד ידעה המישטרה על מצב החשבון של חברי הכת. אולם
כת הארי קרישנה אינה מציבה שום בעייה למישטרה ״מאחר שאין מידע או
תלונות על פעילות פלילית, אין הטיפול חורג מעבר לבדיקת אשרות שהייה
ואיסוף מידע מזדמן. נראה גם כי חברי הכת מקיימים את איסור השימוש בסמים.
בדיקות שנערכו בנושא לא העלו דבר״.

״אסנד: איפה הכסף?

״בך ובי קיים, בכל רגע של חיינו ותחת כל הנסיבות, הכוח לשנות את איכות
חיינו״ ,במילים אלה מתחיל הדיווח של המישטרה על ה״אסט״ .המילים הן של
וורנר ארהארד. בדוח נאמר :״לא מדובר בכת דתית (אם כי קיימים סיפורים על
פולחן אישיות סביב דמותו של ארהארד) ,אלא באירגון שמטרתו המוצהרת להביא
אנשים להיכרות טובה יותר עם עצמם, לשיפור יכולת ההתקשרות שלהם עם
סביבתם ולהבנה שהם היחידים האחראיים לדרך חייהם ובידם היכולת לשנות
אותה ...לאירגון כ־ 35 סניפים ברחבי העולם, מהם 24 בארצות־הברית (נכון
ל 1980 בארץ נפתח סניף בספטמבר .1980 בעידודו של ״משוגע לרבר״ ,בשם
מייקל ליין, התבססה הפעילות בארץ.
מחיר הסמינר בארץ הוא 125 דולר ובחו״ל 350 דולר. עד כה עברו את
הסמינרים בארץ לפחות 1500 אנשים. אין כל ידיעה לאן מוזרם הכסף הנגבה מן
המשתתפים בארץ. בפירסומי האירגון נאמר כי הכספים משמשים לכיסוי
משכורות הצוות הקבוע, הוצאות שכירות וכוי. יתרת הכסף נתרמת לנזקקים,
בתי־חולים, מילגות לימוד, שיקום אסירים וכו׳.
אין אינדיקציה לפעילות פלילית כלשהי של הארגון בארץ ובעולם.

לית: מהארישי מהש יוגי, כבן ,60 ודנו
יליד הודו ובה הקים את הכת ב־...1957
אנשי הכת מכחישים את היותם כת
דתית, אולם הטקסים הפולחניים...
שוללים הכחשה זו ...הכת פועלת
בארץ (תחת המונח ״אגודה״) מאז
תחילת שנות ה־ 70 והעבירה קורס
בסיסי ל־ 30 אלף אנשים לפחות ...את
האגודה בארץ מנהל איש־עסקים בשם
גד תיק ...על פעילות פלילית של ממש
לא ידוע. על סכנות אפשריות לבריאותם
הנפשית של אנשים שמנגנוני ההגנה
שלהם רופפים, התריעו כבר פסיכיאטרים.
#סיינטולוגיה:
בשנת 1949
חיבר אדם בשם לאפייט רונלד
האבארד את הספר ״דיאנטיקה המדע
המודרני של בריאת התודעה מהותה
ותכלית קיומה של התנועה מתמצה
במישפט המצוטט מדברי רון האבארד:
״לכתוב תמורת סנט למילה — זה
מגוחך. אם אדם רוצה ברצינות להרוויח
מיליון — הדרך הטובה ביותר היא להמציא
דת משלו ״.מכל הכתות והאירגו־נים,
היו לסיינטולוגיה ההסתבכויות
הקשות ביותר עם החוק...
#האימן: אביה ומדריכה הרוחני
של כת האימן הוא אנגלי בשם ריימונד
ארמין, בן ,59 בנו של מלצר ובעל עסק
למכירת אנציקלופדיות ...אמונת הכת
כוללת סממנים של מיסטיקה ופרא־פסיכולוגיה
...סניף של אגודת האימן
נוסד בישראל ב 1977 כיום מונה
האגודה כ־ 350 חברים ומיספר דומה
של מועמדים ...לא נמצא כל מידע
פלילי ביחס לכת זו. למעשה, מעודדת
הכת את חבריה לעבוד קשה, לשמור
על החוק ולתרום למדינה.
בסופו של הדו״ח נסקרים האירגו־נים
השונים הנאבקים נגד הכתות:
ארגון יד־לאחים ,״שהוקם על־ידי
פעילי המחנה התורני בישראל במטרה
לפעול נגד המיסיון בארץ״ .לאירגון זה
יש שלושה סניפים. ארגון הורים
מודאגים, שהוקם ב־ ,1980 התארגנות
בתנועה הקיבוצית, שבה ״חלק ניכר
מבחינה מיספרית בין החברים בכתות״.
כמו כן הוקמה ועדה ממשלתית
בין־מישרדית לחקירת נושא הכתות,
ובראש הוועדה עומדת סגנית שר
החינוך, מרים תעסה־גלזר.
על פעילות צה״ל בנושא הכתות
נאמר בדוח כך:

״היקף הבעיה: בצה״ל מדובר
במיספרים לא משמעותיים המשתנים
בהתאם לנסיבות.״
באשר לפעילות המישטרה, נאמר
בדוח, כי מכיוון שלא היתה עד כה
״אינדיקציה לפעילות פלילית״ ,הן
מבחינת מידע מודיעיני(שכמעט לא
קיים) והן בהגשת תלונות ,״לא הוכר
נושא הכתות כנושא התעניינות״.
כלומר — חוקרי המישטרה מודים
בעצמם, כי העילה להכנת הדוח היא
פוליטית. למישטרה אין שום סיבה
להתעניין בנושא הכתות.
העולם הזה פנה לדובר המישטרה,
כדי לקבל תשובות לכמה שאלות
בקשר לדוח הסודי. תגובת המישטרה
היתה הפתעה על כך שהדוח נמצא בידי
העולם הזה וסירוב מוחלט להשיב על
שאלות הנוגעות לדוח.

שלמה פרנקל

אצבע אלוהים״ :הכח של רינה שג
בדו״ח המישטרתי נכתב :״רינה שני נולדה בישראל בשנת 1937 ובתחיל
שנות ה־60׳ נודעה כאחת הדמויות הבולטות בחוגי הבוהמה התל־אביבית
בגילגולה החדש כמנהיגת כת, שינתה את שמה לריין שיין והעתיקה את מקו
מושבה לזיכרון־יעקב. יש לציין, כי עד כה היא היחידה שהקימה ומנהיגה כ
ישראלית מקורית (אם כי הדבר נעשה אחרי תקופת, השתלמות׳ בקומונו
בקליפורניה.״
על התפתחות הכת נאמר :״בשנת ,1970 אחרי שסיימה להוציא לאור שלוע
סיפרי שירה וכמה סיפרי־ ילדים, הגיעה אל השימוש במריחואנה, ולטענתה, חול
בה הסם מטאמורפוזה(עם חוויית הארה) שגרמה לה להיות פתוחה יותר, עמול
יותר, אוניברסלית יותר...
״בשנת 1981 נאשמה רינה שני באחזקה ובשימוש במריחואנה ..ביוני 182
נעצרה רינה שני בשנית בגין אחזקה ושימוש במריחואנה ...כמו־כן ארעו ש
מקרים הקשורים לכת ואשר עלולה להיות בהם עבירה על החוק, סיוע לצעיר, ח!
הכת, להימלט מאישפוז במוסד סגור, וסיוע לקטינה להימלט מבית הוריה על־מנ
להצטרף לכת״.
בינתיים יצאה רינה שני מישראל, והכת, ככל הנראה, אינה קיימת כבר באר

.כנסיית האיחוד״ :פלילים וביון

ברוח נאמר :״כת זו נוסדה ככנסיה ב־ 1965 על־ידי כומר קוריאני, יליד 920
בשם סון מיונג מון. אחרי פעילות בת 15 שנים, שבה עשה נפשות לכנסיי!
בקוריאה, הגיע מון לארצות־הברית ב־ ,1971 והקים אירגון בעל כוח פיננסי מדהי
תת־ועדה של בית־הנבחרים, אשר חקרה את פעילות האירגון, מצאה יותר מאע
רמז לקשריו עם סוכנות הביון של קוריאה הדרומית ...מחו״ל קיים מידע על תנו
מחייה גרועים בקומונות (של הכת) ,מזון דל ביותר, ענישה גופנית וכליז
בלתי־חוקית (ביחס לחברים ״שסרחו בבריטניה הפסידה הכת במישפט נו
עיתון שהאשים אותה בשטיפת־מוח ובהרס מישפחות. פעילות הכת בישראל הי
מיזערית ואין שום אינדיקציה לפלילים״.
בדוח המישטרתי לא נאמרת מילה אחת על הפעילות הממשית של הב
בישראל, המנוהלת על־ידי הפרופסור החיפאי מיכאל בן־דק (העולם הז
.)17.5.83 ,17.11.82
בן־דק (ראה תמונה, משופם מימין) הזמין לכינוסים ״מדעיים״ של ״כנסיי
האיחוד״ מדענים ישראלים, וכן עיתונאים ואנשי מימשל, כמו שר האנרג׳
והתשתית יובל נאמן, מפקד גלי־צה״ל, אלוף־מישנה רון בן־ישי, ומי שהיה יוע
ראש־הממשלה לענייני תיקשורת, העיתונאי דן פתיר.
בכינוסים אלה של ״כנסיית האיחוד״ זכו המשתתפים לארוח מלא על־ חשב
הכומר מון, ונהנו מחברתם של רבים מאנשי השירותים החשאיים של הדיקטטורי
הימניות באמריקה המרכזית והדרומית, ושל מיזרח־אסיה.

בדצמבר שעבר הוליך כהן־דת פאקיסתאני צעיר את עדת״
המתפללים שלו לפאתי העיירה השקטה בפונג׳אב, פאקיסתאן.
הפונג׳אבים הם הלאום השולט במדינה הפאקיסתאגית הרופפת,
וכהן־הדת היה אוהד נלהב של המישטר הצבאי שהנהיג הנשיא זיא
אל־חאק ב־.1977
משהגיעו ליעד נעצרה השיירה. הכהן הניח במרכז הרחבה
תינוק בן יומיים, שנולד מחוץ לנישואין. התינוק נסקל באבנים
עד מוות.
סוף 1982 מצאה את פאקיסתאן מבצעת את האקט הברבארי
השפל ביותר כלפי עולל ״בלתי חוקי״ .כמה יפי־נפש מקומיים
העיזו להקים שערוריה, אך הושתקו כמעט מייד.
עוזריו של הנשיא הסכימו שהכוהן ״הגזים״ ,אבל סירבו לנקוט
בפעולה כלשהי. הנשיא עצמו גרס שאיש־הדת לא עבר על שום
חוק. כדי להרגיע את הרוחות, העבירו את המיפלצת הזאת לעיר
אחרת, והענישו שני עיתונאים, שפירסמו את פרטי הפרשה.
חודשיים מאוחר יותר הולקתה בפומבי אשה צעירה, עיוורת
מלידה, בעוון ניאוף. הגבר לא נענש. ככלל, מגלה מישטרו של זיא
אכזריות בולטת ומפלה כלפי נשים, ופאקיסתאן הפכה בשנים
האחרונות למטרה קבועה לגינויים שוצפים של אירגוני־נשים
בינלאומיים, ליגות לזכויות האדם והעיתונות העולמית.
חנוכת הפצצה. הביקורת הזאת אינה מדאיגה במיוחד את
נשיא פאקיסתאן. הוא נהנה מתמיכה בלתי־מסוייגת של רונאלד
רגן, בעיקר בשל השירותים האסטראטגיים שהוא מספק
למאמציה של מעצמת״העל לפגוע באינטרסים הסובייטים
המסורתיים באפגאניסתאן. זיא העמיד לרשות האמריקאים בסיסי
התראה וביון, בעיקר בחבל באלוצ׳יסתאן, ומארח בארצו את כל
המיפקדות החשובות של המורדים האפגניים האנטי־סובייטיים,
הנהנים מחסות אמריקאית, סינית ומצרית.

עשור לרצח: לא
חזיון־תעתועים

זיא הידק לאחרונה את קשריו עם הדיקטטור של תורכיה, קינן
אוורן, וביקורו האחרון בארץ זו, בצירוף הקשרים החשאיים שלו
עם עיראק, הזכירו לרבים את ימי־הזוהר של ברית באגדד, שקרסה
אחרי ההפיכה האנטי־השאמית בעיראק בשנת .1958
בעת ובעונה אחת שומר זיא על יחסים סבירים עם שליט לוב,

07111

ח סן

מועמד קד׳אפי, ומפתח בעזרתו את הפצצה הגרעינית שלו, בכור
שהוקם לצורך זה באיסלאמאבאד.
כפי שדווח באורח בלעדי במדור זה, חושש זיא מנסיון
ישראלי־הודי להשמיד את הכור, והוא אף הזעיק לצורך מניעת
הפיגוע את שר־החוץ של ארצות־הברית, ג׳ורג׳ שולץ. לפי שעה
לא העזה ממשלת ישראל לתקוף את הכור, מפחד האמריקאים,
וזיא מקווה לחנוך עוד השנה את הפצצה האיסלאמית הראשונה.
אין ספק שאז תכריז גם הודו על ייצור פצצה גרעינית, ועידן
של עלי זוליפאקאר בוטו, שנרצח על־ידי זיא באמצעים
מישפטיים.

סאלברור איתרה
וההומאניסט הגדול, שניסה לבנות חברה סוציאליסטית
באמצעים דמוקרטיים• ונגרע באכזריות.
כמו אלכסנדר דובצ׳ק בצ׳כוסלובאקיד״ חמש
שנים לפניו, היה לאיינרה חזון, שנתפס היום כאילו
כאשלייה. הכישלון החברתי־כלכלי של פינושה,
שניסה בעזרת הביצועיסטים שלו, חניכי מילטון
פרידמן בשיקאגו, לבלום אינפלציה על-ידי אבטלה
שבצ׳ילה פירושה רעב פשוטו כמשמעו, המהומות
שנתחדשו השנה, המרי המתמיד שמגלה העם בצ׳ילה
— כל אלה נוטעים את התיקווה שאיינרה לא היה
חזיון תעתועים, אלא חלום גדול שעוד יתגשם.

יוזמתו של בעל מלון סקוטי לארח הומרסכסואלים
במחירי־הנחה מיוחדים עוררה סערה בחוגי תיירות־פנים
בבריטניה.
על הפרשה מדווח העיתון הנפוץ ביותר בעולם ניוז
אוף דה וורלד, המוכר מדי יום א׳ שישה וחצי מילית
עותקים.
הסיפור מופיע בשבועון בסיגנון צעקני אופייני. צורת
הדיווח על הפרשה מעניינת יותר מהסיפור עצמו.
מיליוני בריטים — יש האומדים את מיסטי קוראי
העיתון ב־ 18 מיליון — משלמים מרי שבוע כדי לקרוא
סיפורים כאלה, המוגשים בנוסח ששום עיתון ישראלי לא
היה נוגע בו בקילשת.

מספר לנו בתב השבועון, דייודיד ריגבי:

השבוע מלאו בדיוק 10 שנים להפיכה
הפאשיסטית בצ׳ילה. שבה נרצח הנשיא החוקי
סאלבדור איינדה על־ידי הרמטכ״ל שלו. אוגוסטו
פינושה, בעזרת ארצות־הברית.
אין טעם לדווח שוב על הפרשה הזאת, שהועלתה
עשרות פעמים במדור הזה. אפשר רק להתאבל, יחד
עם כל קוראי העולם הזוז. על רופא״הילרים

הומניסט, סוציאליסט. דמוקרט

אזרחים עליזים
ועורכים סזזעזעים

זיא אל־חאק
החודשים האחרונים בשילטון
ההרתעה האטומית יטיל את צילו על היחסים הבינאיזוריים
בדרום־מערב אסיה.
הביטחון העצמי שמגלה זיא בנושאי חוץ וצבא, נעלם לחלוטין
בכל הנוגע לשליטתו בתוככי פאקיסתאן. הנשיא האכזרי והציני,
שתלה את קורמו ונהג בקשיחות רבה בכל יריביו הפוליטיים,
שולט בארץ שסועה ובלתי־מגובשת, שבה שולטים הפונג׳אבים
על כל שאר הלאומים, בכוח הצבא והמישטרה. ב־ 1971 מרדו
הבנגלים, תושבי מיזרח פאקיסתאן, בפונג׳אבים השנואים, נהנו
מסיוע צבאי הודי, והצליחו לזכות בעצמאות מדינית, אך לא
בדמוקרטיה ולא ברווחה כלכלית. עתה חייב זיא לטפל במרידה,
רצופה בגילויי אומץ־לב והקרבה נדירים, של הסינדים, בני עמו

מלונות המציעים הנחות ל-עליזים׳ נרמז לאנשי
תיירות להס מי ק מרוב ועם. ה ם מוד אגים שאמהווג
אבות וילדים עלולים להזמין מ קו מו ת באותם
המלונות, מבלי לדעת על המתרחש בהם. מר אלאן
דברו, ירד לישבת ה תיירות ה סקו טיות אומר שהוא
מזועזע מהמחשבה על מ ה שעלול לקרות . .בשלב
הבא.־ אומר הידר. ,עוד נ הי ה עדים לפירסומות
שיזמינו זוגות לבצע במלונות מעשי ניאוף! אפילו
בתקופה המ תי רני ת הז את, אני בטוח שרוב
בניי ח אדם הרגילים סבורים, שזה ממש מבחיל׳.
חבר הפרלמנט אלברט מקווארי הביע אף הוא מחאה
תקיפה .״זה ממש מעורר בחילת״ טוען הח״פ וחבר
פרלמנט) .״אני חושב על צעירים העלולים לחזות בזוגות
של גברים האוחזים יד ביד. זד, מביך ויגרום לבעיות
קשות בחינוך הנוער. כל זה יפגע קשות בתיירות
לסקוטלנד.״
בעל המלת שגרם לכל הסערה, פרדי סימונדם לא
הביע כל חרטה :״אנחנו איננו מלת של עליזים. אבל
הלקוחות שלנו יודעים שהם יכולים לבלות כאן, מבלי
שאיש יפחיד אותם או יפריע להם״ לדברי סימונים כבר
נענו זוגות הומרסכסואליים רבים לפירסומת שלו. והוא
מתכות להמשיך בדרכו.
הניוז אוף דה וורלד, שהפופולאריות שלו היא
תוצאה מטיפולו הדדפרצופי בענייני מין, בנוסח של
פורנוגראפיה רכה ומתחסדת. אינו מסתיר את הגינוי שלו
ליזם, ואת הזדהותו עם המימסד.
קשה לבוא בטענות לעורכים הם מעצבים את דעתם
של מיליוני בריטים מקרב מעמד־הפועלים והמעמד
הבינוני, ובהיזוך־חוזר משרתים את צרכיו וטעמו. עורכי-
השבועון אינם זקוקים להוכחות ולשיכנועים אלה
נמצאים בשפע בכל יום הראשון בבוקר. ברובני־המכידה
בכל רחבי בריטניה.

במהומות האחרונות נהרגו 300 בני אדם מאות נפצעו ואלפים
הושלכו לבתי־הכלא הקשוחים של פאקיסתאן.
תושבי באלוצ׳יסתאן, אחיהם לסבל של הסינדים, פתחו בשביתת
סולידאריות שהיתה כמעט מוחלטת. מנהיגי הבאלוצ׳ים
הנמצאים ברובם בלונדון, האשימו את ארצות־הברית בהשתלטות
על ארצם באמצעות זיא. מנהיגם הבולט ביותר, עטואללה מנגאל,
סיפר לעיתונאים בלונדון על בסיס רדאר ענקי שהקימו האמריקאים
בארצו. הוא לא הסתיר מהם שמטרתו איננה אלא עצמאות
מלאה והקמת מדינה באלוצ׳ית.
נשיא מתון יותר. כמו בדיקטטורות האסיתיות(אינדונסיה,
הפיליפינים) משחד הנשיא את הגנראלים שלו בטובות־הנאה אינסופיות.
בין השאר שולט הצבא על סחר ההירואין הפאקיסתאני.
העיתונאי טריק עלי מדווח, למשל, על 50 מתמכרים רשומים
בעיר הגדולה ביותר בפאקיסתאן, קאראצ׳י, ב־ . 1972 השנה הגיע
מיספרם ל־ 50 אלף. עלי מעיר, שהגנראלים נעשים מיליונרים
ואילו מיספר המתים כתוצאה משימוש בסם המסוכן מגיע לממדים עצומים המרידה בשני החבלים הגדולים, וקיומה של תנועה פעילה
להחזרת הדמוקרטיה, המלכדת תשע מיפלגות אופוזיציה, מאיימת
על שילטונו של זיא מבפנים לאחרונה הודלפו שמועות על
קציני־צבא המבקשים לקשור קשר עם פוליטיקאים שמרניים,
כדי להחליף את זיא בנשיא מתון יותר, ולנסות להפקיע את
.השילטון בכל תחומי החברה, הכלכלה והצבא, מהבלעדיות של
הפונג׳אבים
כמו אנשי הפלאנגות בלבנון, אין להניח שהפונג׳אבים יוותרו
בקלות על זכויות״היתר שלהם המשקיפים מנבאים שנה קשה
ביותר לפאקיסתאן. סביר להניח שבמרוצת שנה זאת יעלם זיא
מהבימה הפוליטית. אין בכך, כאירוע בודד, כדי לפתור את
בעיותיה הכרוניות של המדינה הרי־מלאכותית הזאת.

חיי ברע

יש לך רק
דרך אחת
לראות

דרך הזכוכית.
וכמו שזה טבעי לך לראות יין
בבקבוק זכוכית, כך טבעי לך
למזוג אותו הישר לתוך כוס
זכוכית. זה שקוף.
כוסות ובקבוקי זכוכית שומרים
בנאמנות על הצלילות והטעם
המקורי של כל משקה הנמצא
בתוכם.

פניציה־מפעלי זכוכית

זכוכית. אין לה מה להסתיר
אטת|קתזו 11(|1יפרי| 1נעמ1

מאת דניאלה שמי
בדיחה שנשמעה ביום
כינוס המושב המיוחד של הכנסת
— מיהו המועמד לראשות מנד
שלת־ישראל? מטר רץ.
לח״כ שינוי, מרדכי ויר־שובסקי
הסבר משלו מדוע הי־שהה
ראש־הממשלה, מנחם
בגין, את הליכתו לנשיא־המרי־נה,
חיים הרצוג, לשם הגשת
כתב־ההתפטרות: הוא שמע ב־בי־בי־סי
שזה עדיין לא סופי.״
השחקן שלמה ניצן טוען,
שהחגים מזכירים לו את מיל־חמת־הלבנון
.״זה התחיל בתרועה,
נמשך בתקיעה ועכשיו מתעסקים
בשברים״.
צופי הטלוויזיה התפלאו
למראה האופן שבו התנהג סגן
ראש־הממשלה, דויד לוי, בעת
שידור מוקד שעבר. מבקרי
הטלוויזיה שמו דגש על כך
שהוא השיב לעניין, לא נכשל
בלשונו ושלט היטב בחומר. שר
השיכון והבינוי התכונן היטב
לראיון בטלוויזיה. במשך כל
שעות היום הרביעי שעבר, הוא
כינס צוות״מוחות במישררו. היו
אלה מנכ״ל מישרד״השיכון וידידו
האישי, אשר וינר, דוברת
המישרד עליזה גורן, אשתו
של כתב הטלוויזיה, יגאל גורן
ועוזריו עמום לובל, אבנר

פרוסי ואלברט בן־אבו.

במשך שעות הם ניתחו כל שאלה
אפשרית, ניסחו את התשובה
הטובה ביותר ואף ניהלו מישחק
סימולציה, כאילו אנשי ציוותו
של לוי הם מראייניו בטלוויזיה.
מאז נוצח לוי במרכז חרות
הפך ביתו בבית־שאן מרכז עליה
לרגל לתומכיו, בכל מוצאי-
שבת. בני־מישפחה, פעילים ואוהדים
באים לדירתו. הוא מקבל
אותם בלבוש ספורטיבי — חולצת
טריקו ומיכנסיים קצרים. אישתו
רחל והילדים הגדולים
מגישים לשולחן שתיה קרה, עוגות
ופיצוחים ואף משתתפים
בדיונים.
לפני כינוסה של ועדת־הכספים,
שהתבקשה לדון בהכפלת
מס־הנסיעות, הסביר חבר הוועדה,
אהרון אבו־חצירא,
מדוע התנגדה מיפלגתו, תמ״י
להצעה :״מדוע שעשיר, הנוסע
למיזרח־הרחוק ועני הנוסע לחופשה
ביוון ישלמו אותו מס?״
העיר על כך ח״כ הליברלים
יצחק (.זיגי״ן זייגר :״אם כך,
צריך לשבח את הממשלה, שהורות
לה העניים יכולים לנסוע
לחופשה ביתן.״
לא אוהבים את מנכ״ל
רשות־השירור. יום ן( 8״טומי״)
לפיד באולפני הרשות בתל־אביב.
ערב החג הוא בא במיוחד
מירושלים, לאחל שנה טובה
לעובדים. בעוד הנוכחים ם כונ־סים
בחדר לצורך הרמת כוסית
לחיים, התלהט דו־שיח חריף בין
לפיד והכתב הוותיק לענייני
פלילים ובתי־מישפט בתל־אביב,
מייק הולר. לפיר לא היה מרוצה
מכך שבתו של הולר, טלי,
כותבת באחד החינמונים בעני־נים
שבהם עוסק אביה ברדיו.
הולר התרגז ושאל :״אתה תעיר
לי גם כשהנכדות שלי יכתבו
בעיתון? אני לא אשאל אותך מה
לעשות ״.התערב בוויכוח יושב־ראש
הוועד, אמנון נדב, כתב
הרדיו לעניינים מיפלגתיים .״אל
תענה לו,״ אמר נדב להולר ,״הרי
בעוד חצי שנה ממילא הוא כבר
לא יהיה בתפקידו״.
עורך־הדין שלמה תו
סיה כהן, שינה את תדמיתו מאז
הפך מועמד הליכוד לראשות עיריית
ירושלים. בעבר נהג להופיע
בבתי״המישפט, כשגלימתו

מרופטת, שפמו אינו עשוי ושערו
פרוע. כעת הוא מקפיד על
לבוש מהודר, שפמו עשוי בקפידה
וניכר כי שערו מטופל באופן
קבוע בידי ספר־צמרת.
מינהג חדש של מתנת־חג
לעובדים הנהיג קצב־הצמרת מ־כפר־שמריהו,
אליעזר הפט.
ערב ראש־השנה, כאשר סיימו
עובדיו את חלוקת הבשר לקונים
הרבים, פשטו כולם את חלוקיהם
ונסעו הישר מהאיטליז אל נמל־התעופה.
בעל־העסק החליט לפנק
את עובדיו, וקנה לכולם ולבני
מישפחותיהם כרטיסי־טיסה
לפאריס, כדי לבלות שם את חופשת
החג עם הכט עצמו.
לא בכל יום זוכה פרקליט
לכך ששופט יסכים לשמוע את
טיעוניו כשהוא אינו לבוש בגלימה,
אלא בביגדי־טניס. שפר
גורלו של הפרקליט הצעיר,
חובש הכיפה, חיים שטנגר.
הוא סבר שתיק שהיה בטיפולו
יסתיים בפשרה. כשבא לאולם
שופט־השלום, חיים אילת,
התברר לו שהסכם הפשרה התפוצץ
בבוקר הדיון, ולכן הוא
יאלץ להופיע לפני השופט. אילת,
נעים־ההליכות, שאל בברי״
חות־הדעת את הפרקליט :״ האם
אתה יוצא למישחק טניס?״
״לא ״.ענה שטנגר ,״סיימתי את
המישחק כבר לפני שעתיים״.
משהסביר לאילת את נסיבות
ההופעה המיוחדת התיר לו השופט
לומר את טיעוניו, כשהוא
לבוש בבגדיו הלבנים.
בת־הזקונים של אילת,
דנה, יצאה לסופרמרקט ליד
בית״המישפחה כדי לקנות חלב.
היא ביקשה מאחת הלקוחות
שתראה לה היכן מוצב רוכן
החלב. האשה הביטה בה ואמרה
לה :״איזה עיניים יפות יש לך.״
ומייד הוסיפה :״בלי עין הרע,
בלי עין הרע ״.היא נקשה שלוש
פעמים על עץ והוסיפה :״טאץ׳
ווד, טאץ׳ וזר.״ אחר־כך הראתה
לה היכן נמצאות שקיות־החלב.
האשה הנרגשת היתה סוניה
פרם, אישתו של יושב־ראש
מיפלגת העבודה.
מנהלת החאן הירושלמי,
עדה בן־נחום, חגגה את יום־
הולדתה מבלי לגלות את גילה
המדוייק. אך זה לא הפריע
לעובדי התיאטרון להביא לה את
המתנה שהיא הכי אוהבת. בן־
נחום ידועה כזללנית שוקולד.
היא קיבלה כמתנות יום־הולדת
סוגים שונים של חפיסות שוקולד.
למרות שאינה רזה, לא התאפקה,
פתחה אותן ואכלה תוכן
החפיסות בתאווה.
למישפטים, המתמחה אורנן יקותיאלי, הוא העוזר
הפרלמנטרי של ח״כי העבודה
אבא אבן ויוסי שריד. עבודתו
עם שריד גורמת לו צרות
רבות. מזה חודשים הוא נתון
לאיומים טלפוניים. במיקרה
אחד נשלח לביתו צוות החייאה
של מגן דויד אדום, ובמיקרה
אחר קיבל חבילת־צואה בדואר.
בשבוע שעבר הודיעו לו
שהוטמנה פצצה בביתו. כרי
שלא תהיה טעות בזיהוי, פנה
אליו המודיע האלמוני בקריאה:
״בוגד, עוזר של בוגד!״
יקותיאלי הוא אחד מארבעת
השותפים לפרוייקט,
קידום -ספר הכנה לבחינות
פסיכומטריות שבימים אלה
יוצאת מהדורתו הרביעית. בקרוב
תודפס אף מהדורה בשפה
הערבית, בדפוס העיתון המיזרח־ירושלמי,
אל פאגיר. על הצלחת
הנבחנים בבחינות הכניסה
לאוניברסיטה, אחרי שקראו את

סוכת השומר לפני בית ראש־הממשלה
העולם הזה 2403

*נדרי קדציינסקי לא יכול בלי
׳דקה וחנה זמר ימלה בלי גברים
הספר, סיפר ליקותיאלי, יריבו
הפוליטי צחי הנגפי — בנה
של ח״כ התחיה, גאולה כהן
— שהתקבל ללימודי המי-
שפטים. לדבריו, התקבל ל־פאקולטה
למישפטים, שעל הר־הצופים
במידה רבה בזכות הספר.
אמר יקותיאלי בבריחות־הדעת:
״זה מה שקורה כשהספר יוצא
משליטתך ואינך יכול לפקח על
הקונים.״
הסאטיריקן יהונתן גפן,
ביקש מענף הווי־ובידור ב־צה״ל,
שיאפשרו לו ולזמר דויד
ברוזה להופיע לפני חיילים ש־

לוותר על וודקה? רק אידיוט לא
שותה וודקה!״
צבי רימון, יועצו לענייני
תיקשורת של שר־התיי־רות,
לא האמין למראה עיניו.
ערב יום־הכיפורים הוא נסע
בריכבו החדש, לסידורים בצפון
תל-אביב. הוא החנה את הרכב
מאחרי משאית גדולה. בעודו
נועל את ריכבו החלה המשאית
לנסוע אחורנית. רימון צפר בכל
כוחו, אך המשאית לא נעצרה.
היא פגעה במכוניתו, ריסקה את
החלק הקידמי שלה וכמעט
הגיעה עד לזכוכית הקידמית.

נעצרו ויושבים בכלא ,6רובם
בשל סירוב לשרת בלבנון. הבקשה
נדחתה, ולגפן נאמר שחיילים,
היושבים בכלא, אינם זכאים
למופע בידורי. גפן החליט לארגן
מופע כמחווה לאנשי יש
גבול. הוא רצה לקיימו בשדות
שמקיפים את הכלא בעתלית.
אך מכיוון שטכנית זה לא התאפשר,
הועתק המופע, שיתקיים
בערב שימחת־תורה, לפארק
אכזיב בצפון.
עוזר חדש־ישן לח״ב הפנתרים
בחר׳ש, צ׳ארלי ביטון.
המדובר בחברו ובשותפו
הפוליטי, מני כהן, שנטש את
העבודה הפרלמנטרית אחרי
שחזר בתשובה. עתה משהוא שב
לחיים חילוניים, חוזר כהן גם
לעבודתו בכנסת, לצד הח״ב.
אחרי שהובהל במהירות
לבית״החולים איכילוב, כשחש
בליבו, הנחיתו הרופאים על
עסקן חרות, אנדרי קלצ׳ינס־קי
שורת הוראות. נאסר עליו
באיסור חמור לשתות וודקה,
לעשן סיגריות ולקיים מגע מיני
במשך חודש. קלצ׳ינסקי, שהתמוטט
אחרי ריב קולני במצודת
זאב, ערב בחירת היורש במרכז,
לא ויתר לרופאיו. לפני שיצא
מבית־החולים הוא התפשר אי־תם
.״הם הסכימו שאעשן עשר
סיגריות ביום, הבטחתי שלא
אקיים מגע מיני במשך שבועיים.
אך כפולני, איך יכולתי

נהג המשאית, שראה אחר־כו את
מה שעולל, התנצל והודה
באשמתו. אך רימון המבוהל
אמר :״אם זה קרה יומיים לפני
יום־הכיפור, אני מקבל את זה
כרמז משמיים.״
״ביכולתי להסתדר בלי גבר,
ובשביל,סכס׳ לא הייתי מוכרחה
את הרב.״ הצהרה פמיניסטית זו
השמיעה עורכת דבר, חנה זמר,
בראיון חושפני לביטאון נעמת.
לדבריה, היא מעולם לא היתה
בחופשה .״אינני טיפוס שמרגיש
צורך בחופשה.״ בביתה היא משתדלת
לעשות את המינימום האפשרי
,״איני מדיחה כלים, אלא
אם אין ליברירה ואין לי, ולו סכין
נקי אחד בבית.״ זמר, הגרושה
פעמיים, גורסת ש״אשה, ברוב
המיקרים, חייבת לדעת שקאר־יירה
לא הולכת טוב עם חיים
מישפחתיים ״.למרות חילוקי־הריעות
שהיו לה עם גולדה
מאיר, י הן מצאו נושאי־שיחה
משותפים .״ניהלנו שיחות על
מצבה של אשה גרושה שיש לה
ילדים, וכיצד זה מסתדר עם
קאריירה. היה לנו ויכוח על
השיטה הטובה ביותר להדחת
כלים. היא צידדה בהדחה במים
עומדים עם סבון, ואני במים
זורמים.״
בעת תצוגת־אופנה שנערכה
בחו״ל, נודע לדוגמנית
הצעירה, סיגלית אם, שסבתה
סטפה ווסלפיש נפטרה.

מטפס לבימת תיאטרון הבימה(למעלה) וכמוהו עושים שימעון פרס(מימין) ויצחק
רביו (למטה) .צמרת המערך התכנסה במקום כדי לפתוח רישמית את מסע־הבחירות
של מועמדם לראשות עיריית תל-אביב, דב בן־מאיר. גם אחרי שפתיחת הערב נדחתה ב״20
דקות, לא התמלא האולם, אלא עד כדי מחציתו. כשבא למקום בן״מאיר, השיחה בו ח״ב אורה נמיר,
שהינחתה את האירוע :״איך אתה רוצה לנצח, אם אתה לא מצליח למלא את האולם ז״ בן־מאיר משך
בכתפיו ולא ענה. המכובדים הוזמנו לשורות הכיסאות שעל הבימה ומסכת ארוכה של נאומים החלה. לצד
העיתונאים שרשמו כל מילה, ישב עיתונאי לשעבר, ויועץ לענייני תיקשורת בהווה. גם הוא רשם רבות
בפינקסו. היה זה רוני רימון, שנשלח על־ידי ראש״העיריה שלמה (״צ׳יצ״) להט, לשמוע מה אומר היריב.

מרדכי גוו

העולם הזה 2403

אביטל מוסינזון, שב לארץ
מאדינבורו, כשבכיסו׳שתי התחייבויות
מרשימות לתוכנית
הפסטיבל הבאה בארץ. האחת
מהתיאטרון הלאומי הבריטי,
השניה מ ה סקאלה דה מילאנו׳ .
השחקנית הצעירה אוסנת
וישינסקי, שתחליף את
סמדר ברנר בתעלולי סקפן
תזכה לככב לצד קרוב מישפחה.
מי שמגלם את אביה בהצגה
המועלת בתיאטרון הקאמרי
הוא בעלה במציאות, השחקן

שלמה וישינסקי.

פם וקי ה שבוע
• אורי פורת, יועצו
לענייני תיהשורת של
ראש־הממשלה, על מצב
בריאותו של מנחם בגין :״הוא
אינו אוכל כאתלט או כפועל
בניין, אבל אוכל.״

• שר־הגיטחון, משה
(״מישה״) ארנס, על התקפות
השר ללא תיק, אריאל שרון,
נגדו :״זה קורה לכל״אחד
שמסתכל על מי שבא במקומו,
ונדמה לו שהוא היה עושה זאת
יותר טוב.״

• הרמטכ״ל הפורש,
רפאל (״רפול״) איתן, על
סיגלית שהיתה מאוד קשורה
לסבתה, פרצה בבכי־מר ומיהרה
לשוב לארץ, כשהיא מותירה

לבדה על המסלול בחו״ל, את
הדוגמנית תמי בן־עמי.
מנהל פסטיבל ישראל,

שיכנוע סרבני תרומה ללב״י:
״קוראים לקצין המסרב לתרום,
מסתכלים לו בעיניים עד
מאחורי הראש, והוא תורם.״

1רחת -ה ש רון
יידי ציטרלי היתה אחוזה והיו
ה יערות. ולכן, כאשר חיפשה מא־צאה
את שומר־היער ובחרה בו.
יידי י ישראלית אין אחוזה ואין
ג, וכאשר היא מחפשת מאהב, היא
.להסתפק בגנן שלה.
1הגירסה הישראלית לספרו
:סי של דייוויד הברט לורנס הע־
:ית־המישפט חיים זמיר ,29 ,גנן
]״השרון. ספק גדול אם חיים קרא
נם את הספר עב־הכרס, שהיה
;מחלוקת קשה כאשר יצא לאור.

שמריהו. הוא בחור צעיר, גאה ונעים־
הליכות. בתחילת הקיץ הוזמן לווילה
ברמת״השרון, כדי לבצע בה עבודות
תיכנון וחידוש הגינה.
חיים ושותפו בדקו את הגן והציעו
תוכנית ומחיר. אחרי משא־ומתן הסכימו
בעלי־הבית להצעה והתחייבו לשלם
לגננים 120 אלף שקל עבור עבודתם.
חלק מהסכום שולם מראש, והיתרה
נמסרה להם בשיקים דחויים.
בחודש יולי התחיל חיים לעבוד
בגינה והשלים חלק גדול מהעבודה.

ליידי צ׳טרלי והמאהב בסרט(סילוויה קריסטל וניקולאם קליי)
במקום טירה בריטית, משתלה ישראלית

נאשם זמיר בבית־המישסט
במקום יערן, סתם גנן

1סיפורו של הגנן הצעיר חפף
יה רבה את הסיפור האנגלי הישן

דרש

והשתולל

יים עובד כגנן עצמאי באיזורי
!יוקרה של רמת־השרון וכפר

באותם הימים נסע הבעל לחדל לרגל
עבודתו. האשה וילדיה נשארו לבדם
בבית הגדול.
באחד הימים, כאשר עבר חיים ברחוב
הראשי של רמת־השרון, ראש את
רותי• בבית־קפה. בין השניים נקשרה
שיחה, והם החליטו לנסוע לביתו של
חיים כדי שרותי תראה את המשתלה
שבגנו.

הם נסעו לשם במכוניתה של האשה
וערכו סיור במשתלה. אחר־כך נכנסו
לבית לשתות כוס־קפה.
מכאן נפרדות גירסות הצדדים.
רותי סיפרה למישטרה, כי מייד
אחרי שנכנסו לדירה התפשט הגנן
ונעל את הדלת והתריסים. הוא התנפל
עליה ודרש ממנה שתבצע בו מעשה
מיני. הוא משך את ראשה בכוח וקירב
אותו לגופו, ואחר־כך הכריח אותה לטפל
בו. כאשר סירבה, התחיל להשתולל,
זרק עליה חפצים וקרע שני שטרות
של 500 שקל לנגד עיניה.
לדבריה איים עליה הגנן כי יגמור
אותה ברגע, והיא נכנעה לדרישותיו
ועשתה כרצונו. אולם למרות שעברו
יותר מעשר דקות, לא הצליח הגבר
לבוא על סיפוקו, ואז שיחרר אותה
והירשה לה ללכת.
רותי מיהרה לאחותה וסיפרה לה את
קורותיה בבית הגנן. האחות שיכנעה
אותה לפנות למישטרה ולהתלונן.

^ אמבטיה
קדה
ף עיקבות תלונתה של רותי
^ נעצר חיים ונחקר במישטרה. הוא
לא הכחיש את הפרשה, אולם דבריו

האירו אותה באור שונה לחלוטין, וקרוב
הרבה יותר לקורות הליידי הבריטית.
לדבריו,
כאשר נכנסו הביתה, ערך
לאשה סיור והראה לה את יצירות־האמנות
שלו. היא התרשמה מהפסלים
ומהציורים שלו, ותוך כדי שיחה
התלוננה על הבדידות הקשה עליה.
היא סיפרה לו כי בעלה מרבה לנסוע
ועוזב אותה לבדה עם הילדים- .אני
מתייבשת כאשר אני כל־כך הרבה זמן
לבדי,״ אמרה.
רותי היא אשה גאה מאוד, בתחילת
שנות ה־ 40 לחייה, וחיים, ששמע את
הרמזים המיניים בדבריה, החל להשתלהב.
הוא ניסה לנשקה ולחבקה, אך
אז דחתה אותו מעל פניה והסבירה לו
כי אינה מעוניינת בפלירט ריגעי. היא
אמרה לו, כי רוצה יחסים עמוקים
וממושכים, את זאת לא יכול היה חיים
להבטיח לרותי. הוא הסביר לה ביושר
כי יש לו חברה, ושהוא עומד להתחתן
איתה בקרוב. אולם, הסביר לה, הוא
ישמח לקיים יחסים חד־פעמיים איתה.
כאשר הבינה רותי כי חיים תאה בה
אשה ללילה אחד, נעלבה ואמרה לו
שאם זהו מצב הדברים — אז מוטב
שילך ויעשה אמבטיה קרה.
חיים שאל אותה :״מדוע חיממת
אותי, אם את לא רוצה?״ ורותי ענתה לו

לדבריו, כי היא מוכנה לעזור לו להתפרק.
הוא ביקש ממנה לעשות מעשה
אוראלי, והיא הסכימה. אולם אחרי
עשר דקות לא הצליח לבוא על
סיפוקו, ואז אמר לה :״את רואה, גם בזה
את לא טובה!״ והאשה הנעלבת הלכה
לדרכה.
חיים, שנדהם מתלונתה של רותי,
העלה את הסברה כי האשה נעלבה
מהתנהגותו ומכן שלא הציע לה יחסים
ארוכי־טווח, וכי ניצלה את המצב גם
כדי לבטל את הצ׳קים הדחויים שנתנה
לו עבור עבודת הגננות. אחרי שיבעה
ימי־מעצר שוחרר על ידי בית־המישפט
ממעצרו, למרות שהתביעה העלתה
חשש שמא יטריד את רותי. אך מאחר
שעברו נקי ומעולם לא הסתבך בפלילים,
שיחרר אותו השופט בערבות,
וקבע כי עדותה של רותי תישמע
לאלתר עוד בערב החג. הסניגור דוד
יפתח טען בבית־המישפט כי אין
לאסור פירסום שמה של המתלוננת,
מאחר שכל הסיפור הוא עלילה, והיא
אשה בוגרת היודעת מה היא עושה.
השופט אורי שטרוזמן החליט בכל
זאת לאסור על פירסום שמה ולשמוע
את עדותה בדלתיים סגורות. הליידי
תישאר באלמוניותה.

׳ ש ס בז־זי

אילנה אלון

מידע לאומי נותן לך תשובות.

יש לך שאלה! טיק־טק ומידע
לאומי פולט את התשובה.
מיכשור משוכלל בעשרות
סניפים עומד לרשות הלקוחות
במתן מידע מהיר ומעודכן על
חשבונותיהם. בלחיצת כפתור
יכול לקוח לדעת את הרכב
תיק ההשקעות שלו, את
היתרה שלו במטבע
ישראלי ובמטבע
חוץ, ובעזרת פקיד
הסניף את היתרה בתוכניות החסכון ובקופות
הגמל! באמצעות מסוף
ברנ״ע בבורסה לניירות ערך, המקשר
בין הסניף שלך לנציגים של
בנק לאומי בבורסה, ניתן לתת
הוראות גם עד כמה דקות לפני
תחילת המסחר.

זז1ע\- 5
תקשורת בינלאומית
רוצה לסגור עיסקה עם
אוסטרליה!
תוך שניות ספורות אתה
יכול לסגור עיסקה
בינלאומית עם גורם שנמצא
במרחק אלפי קילומטרים
מישראל.דזו הוא שמה
של מערבת תקשורת
ממוחשבת הנמצאת
בשימוש בנק לאומי. תוכל
בעזרתה לבצע העברות
מטבע חוץ מחו״ל ולחו״ל
במהירות ובסודיות מוחלטת,

למעלה מ־ 170 מכשירי
כספומט בכל הארץ עובדים
24 שעות ביממה במטרה
לחסון לך זמן.
פיפס־פיפס ...ויש לך כסף!
פיפס־פיפס ...פיפס...
והשיק מופקד! פיפס־פיפס
ויש לן יתרה. מאות אלפי
לקוחות של בנק לאומי כבר
מנצלים את השרות הזה.

וגם מחשבים
אנשים

כםפומנ1

המחשב של בנק לאומי
עובד בשבילן גם בלילה.

הכספומט חוסך לן זמן

בבנק לאומי תמצא את
מרכז המחשבים האזרחי
הגדול ביותר בישראל. מה
הוא עושה בלילה אחד! הוא
מעדכן כ־ 6מליון חשבונות
ומעביר כ־ 400 אלף שיקים
(כן, בלילה אחד!) וכשאתה
נכנס בבוקר לסניף ומקבל
את היתרה המעודכנת שלך
זהו סופו של התהליך. כי כל
הפיפס-פיפס והטיק־טק
נעשים במטרה אחת:
לשרת אנשים.

— נעל המעניק

מפעלי גלי בעזרת אנרטופדים נמומחי ספנרס עולמייו
שרק הרוח מהירה ממנה,שים לב לש?
הם מקנים לך רכות וגו
סוליית הפוליאוריטן עשויה מחלק תחתון קשיח
ומחלק עליון ספוגי וגמיש המעניק יציבות בנו
במשך הזמן תגלה את מספר הנוקים הרצוי לך זה יהיה הה
הכנס לאחת מחנויות גלי קח לך סא \£57¥ \¥1וגל׳

שי חינם עם כל נעל -סט נוקיס
להחלפה וחולץ,המשמש גם ככף נעל

גמד

י מימדחדש לספורט.
׳מעניקים לך נעל ספורט,סופר-מקצועית
שת חנוקים בעקב הנעל.
־שות בתנועה.
מיוחד למניעת שחיקה ובלאי,
תה ועמידות במאמץ מרוכז.
דל בין עקב יציב וקשיח לבין עקב רך וקפיצי.
•גם אתה את הרוח החדשה בספורט.

חדש!!! להשיג גם לילדים
החלממידה 28

1ח0ק6312 5
גלי ספורט-איתך ברגעים הגדולים.
פרנ?ןואת דן עצוב: פי לי פ בול ק

פניבריו או
טטראס״קליו
כל בעיה רפואית שאתה נתקל בה היא אתגר מקצועי
המביא אותך, שוב ושוב, למיצוי מירבי של הידע המקצועי
שלך ושל נסיונך כרופא שיניים.
בשטח הפיננסי אתה מצפה לגישה דומה גם מהבנקאי
שלך בבנק הפועלים.
אתה מתלבט בבעיות מיוחדות הקשורות במקצועך.
כמו למשל, רכישת ציוד רפואי יקר, או ניהול פיננסי
שוטף של הקליניקה שלך.
תוכנית מימון לרכישת ציוד דנטאלי והסדר יחודי
לגביית תשלומים מלקוחותיך, הם רק חלק ממכלול
של הטבות ושרותים בנקאיים אשר אנשי הבנק
יעמידו לרשותך, במטרה למצוא את הפתרון שיהיה
נכון במיוחד עבורך.
תן לנו את האתגר המקצועי להעניק לך שרות בנקאי יעיל.
בוא לבנק הפועלים.

יש לך בנקאים למקצוע.

בו7ן הפועלים*

הוא נוע הטלוויזיה לנועה
היא מנהלת את המישבחה
והבת מנהלת את שניהם

*ץ וני מושונוב אינו שש להת־
* /ראיין .״בחיים יש הרבה אמיתות,
ובראיון אפשר למסור רק אמת אחת,״
הוא מסביר.

פיתאום . ,אחרי שכבר נענה לפני
יומיים.
מוני מושונוב וסנדרה שדה חיים
בצל התיאטרון. שניהם שחקנים

מוני מושונוב
ומסוגנן. מעט רהיטים שיוצרי
גדול בתוך דירה קטנה, במר
של תל־אביב.

מילו

סנדרה שדה
ברומניה נישקו ידיים
״אחרי שהראיון מתפרסם, אץ מה
לעשות. המילה כתובה וזה סופי.״ הוא
חושש שבעוד שנה, אולי בשירות
מילואים, יתגלגל לידיו גליון ישן של
העולם הזה -הגליון הזה — והוא לא
יכיר את עצמו. .
לא נעים. אבל גם לא נעים לסגת

הנשואים זה לזה, שניהם עובדים
בערבים ומגדלים ילדה. .לשניהם
הצלחות וכישלונות.
יש להם דירה יפה. שטיחים
יפהפיים על הריצפה, והרבה מאוד
תמונות על הקירות. שני עציצי־ענק
מוסיפים אווירה מיוחדת. פסנתר ישו

** וני נולד ברמלה, לפני ׳
^ /סבא אחד בולגרי וסב
יוגוסלווי, סבתא אחת יווניה
אחת מרומניה. כולם נפגשו
הוא גדל ברמלה בתקופת הפר
להקות־הקצב, כשרמלה היתו
פול של ישראל. המוסיקה 1
אותו. אבל כילד־טוב־רמלה,
לו נעים ללכת לדיסקוטקים,
צעיר מדי.
לכן הוא מצא לעצמו חו
באחד הדיסקוטקים, ונהג לעג
שעות, מסתכל ומקשיב.
בבית, מול הראי, היה שומע
ועושה תנועות בפה. מין ח
בצורת. כך הוא גם המציא את ז
הראשון של רמלה: מצד שם
מכשיר רדיו ומצד ימין טרנזיו
זו היתה ההתחלה. אחר כ
להקה צבאית, להקת השריון, ע
פורקה והפכה צוות־הווי־סיגי.
״אף אחד לא אהב אותנו, ו
לא רצה לשמוע אותנו. הי
אריסטוקרטיה של להקות
ואנחנו היינו המיסכנים בהתגי
אומר מושונוב.
אף שיר שלהם לא נקלט, ז
למד שם מה ששום בית־ספר?
לא יכול היה ללמד אותו
מילחמת־הקיום על הבימה. א
בותו של הוויתור על איזה אמו
של תיאטרון, למען אמת יותו
ויותר צנועה, שתדבר אל הקה

־ 1.זה!

:משך מעמוד )39
סנדרה באה מהמטבח עם קפה
:דוויצים. מוני צוחק ומציע שעד
זוא יאכל איזה סנדוויץ׳ היא תספר
:ת על עצמה.
סנדרה מחייכת פחות ממוני, בוררת
נר את המילים. המיבטא שלה מסגיר
יד את מוצאה הרומני. היא עולה
שה? ״בטח שאני עולה חדשה, עד
ים אני עולה חדשה!״
לה אין סבתות וסבים מכל העולם.
!? רומניה אשכרה, מכל הכיוונים.
ה ארצה בגיל ,13 ושם כבר הספיקו
שק את ידיה. בארץ, כשהושיטה יד
,חורים כדי שינשקו אותה, הביטו בה
!ו על משוגעת .״עולה חדש פירושו
זתה לא יודע כלום ״,מסבירה סנדרה.
תה דביל, ואלה שקולטם אותך
רץ מלמדים אותך הכל מהתחלה״.
ברומניה היא שיחקה כילדה
,יאטרון ואפילו בטלוויזיה. שני
ייה וגם אחיה, גבי שדה, הם
י־אופרה.
הפגישה עם השפה העברית שברה
זה .״איר אפשר להיות רומנטי
ברית, בלי להיות מגוחך? איך נשמע
)ץ 6׳\ 110 בעברית? תמיד עם צליל

מוני, שגמר ללעוס את הנקניק,
מר שלא השפה אשמה, אלא האנשים

יודעים שלא די בחלומות. יש לעבוד
קשה, והחלום הוא רק תוספת לעבודה.
הם עובדים קשה מאוד. מוני עובד
עכשיו בזהו זה בטלוויזיה, בהצגת־ילדים,
וגם עושה חזרות על טייסים
בתיאטרון נווה־צדק. סנדרה מופיעה
בסוויני טוד ובטוב, שניהם בתיאטרון
הקאמרי.
הם חיים בצניעות, רוצים לחסוך
קצת כסף לדירה גדולה. אך הכסף
ממש בורח להם מתחת לידיים:
ביבי־סיטר, מטפלת לילדה, חשבון־
טלפון. לפני שגומרים לשלם את
החשבונות, נגמרת משכורת אחת.
אבל הם לא מתלוננים. סנדרה
אומרת פיתאום :״העבודה בשבילנו זה
יסורים.״ ומוני מתפרץ וצועק לעברה:
״איזה יסורים, מה את מדברת שטויות,
תמיד תזכרי שיש אנשים שעובדים
בבית־חרושת.״
הוחלט שעבודה אינה יסורים, אבל
היא קשה. במיוחד לאור העובדה,
שלסנדרה יש שתי מישרות מלאות.
אחת כשחקנית בקאמרי והשנייה
כמנהלת מיפעל.
״מישפחה של שני שחקנים עם
ילדה קטנה זה מיפעל. צריך לדאוג
להוציא פינקסי־צ׳קים מהבנק, לדאוג
שלמוני יהיה נקניק הונגרי, אחרת הוא
מתעצבן. צריך לדעת שהמטפלת באה

יודעים את זה. מה יש לכתוב על זה״.
שניהם עובדים כבר שנים בתיאטרון
רציני, ומי יודע,עליהם? קבוצה
קטנה של אוהבי תיאטרון. אבל
בתוכנית אחת של זהו זה שחקן נעשה
סטאר גדול. כל הארץ מכירה אותו.
שניהם מסכימים שאולי זה לא פייר,
אבל זה מה שיש. הטלוויזיה היא
המכשיר הכי־חזק בעולם היום. סנדרה
אומרת, שהיא לא מקנאה במוני, מפני
שמוני הוא שלה. כל הצלחה שלו היא
גם הצלחה שלה. לא שהיא לא היתה
מוכנה לעשות איזו סידרה בטלוויזיה,
אבל היא גם רואה את הפלוסים של
האנונימיות .״ככה אצליח להיות שחקנית
חדשה גם בעוד 20 שנה. סידרה
בטלוויזיה שורפת אותך, עושה לך

תווית״

כל מם:
פיסה אדומה

חמחרים
נתמנה כמנצח התיזמורת הפילהרמונית
הבלגית, פרופסור(למוסיקה)
מנדי רודן. יליד רומניה בן ,54
עלה לכותרות כאשר מוגה בגיל 29
כמנצח תיזמורת הרדיו והטלוויזיה של
בוקרסט, בירת רומניה. אחרי עלותו
ארצה היה המנצח הראשי של תיזמורת
רשות־השידור בירושלים, אך נודע
במיוחד כמנהל המוסיקלי של
הסינפונייטה הישראלית, שבייסדה
השתתף לפגי עשר שנים בבאר־שבע.
אליהו נאווי, ראש עיריית באר־שבע,
התוודה בטקס הפרידה מרודן,
שהתלבט מאוד כיצד לשכנע אותו
שלא להחליף את באר־שבע בבריסל,
הקשורות משפטיות בעיות בהתאבדות) ,שהרבה לעסוק, בימי
הבריטים, בשחרור עצירי אצ״ל ולח״י.
נודע יותר מאוחר כעיתונאי, שדר,
מתרגם ומחבר ספרים רבים.
נחוג בטופקה, אשר במדינת
קנזס בארצות״הברית, יום הולדתו
ה־ 96 של אלן ז לנדון. מושל מדינת
קנזס לשעבר וכיום איל־נפט,
שהתפרסם ב־ 1936 כאשר התמודד,
כמועמד הרפובליקאי, בבחירות
לנשיאות ארצות־הברית כנגד פרנקלין
רוזבלט הדמוקרטי. בעטיו נגרמה
מהפכה בשיטות עריכת סיקרי־דעת־הקהל,
כאשר הירחון רב־התפוצה

ץ ניחם שיחקו בתיאטרון חיפה
* 0במשך חמש שנים. אחר חמש
השנים האלה מוני נבהל פיתאום
מהמיקצוע, כי הוא התוודע לפוליטיקה
שיש בו ,״וזה עשה לי חרא בנשמה״.
הוא ברח קצת לאמריקה, כדי שלא
לעשות כלום.
כשחזר, הציעו לו לעבוד בזהו זה,
ופיתאום כולם יודעים עליו. כמה

קוליץ וידיד(עזר דייצמן)
עם בגין לא מתווכחים -

מושונוב עם שלמה בר־אבא ב״זהו זה׳
.,אנחנו הזוג האמיתי!״

,שאין להם פשוט זמן לעצור
זגיד בניחותא ״אני אוהב אותך״ .הם
הזמן ממהרים, רק מספיקים להגיד
האלו, יא מניאק״ וזה מצלצל לא רע
ברית.
סנדרה לא שירתה בצבא, כי לא
לה עברית. כשלמדה קצת, נרשמה
וניברסיטה ולמדה היסטוריה ותידון.
כמעט הפכה מורה להיסטוריה.
הם שמעו — כל אחד לחוד — על
וייקט שעושה נולה צ׳לטון בעין .שניהם הלכו לשם, וכך נפגשו. הם
קשים ממני להניח את העפרון ולא
תוב, עד שיחליטו אם לדבר על
,ניין הזה או לא. מתפתח ויכוח
יהם. שניהם מסכימים שזה היה דבר
טוב, אבל יש ביניהם הבדלי
זקפות על ההסבר.
מוני מסביר שהוא נגד פרוייקטים
לה: קבוצת אנשים המסתגרת באיזה
!ום לתקופת זמן, בגלל חלום
1ותף, וכשהם יוצאים משם הם
גישים עליונים על כל העולם, יותר
מים, יותר מוכשרים. עילית כזאת.
ק אחר כך, במיפגשים עם אנשים
רים, אתה רואה שזה בולשיט. פשלה
;מה. לא אמת״.
!סנדרה חיה עם זה עד היום. משלמת
:מחיר התקופה שבה חשבה שהיא
1ן וכל השאר טועים, לא יודעים
ום. אבל היא מתעקשת להדגיש,
׳מרות הכל, נולה צ׳לטון עשתה
!הו חשוב בשבילה .״נתנה לי כלים
תמודד עם העבודה שלי בעתיד״.
שימהה וגבינה בולגרית

וץ ניהם בעיסקי תיאטרון כבר
13 שנה. היום הם יותר מפוכחים.

ב־ 10 ומוכרחים לחזור הביתה עד ,10
צריך לקנות לבן למטפלת, סולת
לילדה. צריך לדאוג שמוני ילך לקנות
חיתולים לפני שיבואו לקרוא לו
לחזרה.
״כל היום לארגן דברים. אני ממש
שוכחת שאני גם שחקנית.
״בזמן האחרון אני בכלל אשתו של
מוני מזהו זה — ואיזה יחס אני
מקבלת ברחוב שלנו! הילדות של
בית־הספר התיכון לידנו רואות אותי
חוזרת מהמכולת, עם סלים ועם פרצוף
תחת, וחוטפות הלם. ככה נראית אשתו
של סטאר? הן מחכות לפאמלה
מדאלס, המיסכנות.
״גם מוני כבר לא כל״כך נערץ
ברחוב שלו, במיוחד מאז שראו אותו
סוחב חיתולים לילדה. גם כן סטאר
סוחב חיתולים.״
הילדה לא מפריעה להם כלל.
להיפך, היא רק מוסיפה לתענוגות
שלהם. הם לא מפסידים כלום בגללה,
כי ממילא הם לא מבלים גדולים.
סנדרה מעריצה את אנשי הבוהמה.
אם במיקרה שניהם מזדמנים לאיזו
מסיבה, היא מביטה על הנשים
בהערצה. איך שהן מתלבשות! איזו
תיסרוקות! היא לא מרגישה בנוח
במקומות כאלה, הרי היא רק
מנהלת־מיפעל בבוקר ושחקנית בערב.
אם במיקרה אין ׳לשניהם הצגה
בערב, הם יושבים בבית, רואים
טלוויזיה ואוכלים גבינה בולגרית עם
עגבניה.
סנדרה מביטה במוני. ואומרת:
״תגיד לה שתכתוב, שיש לנו גם
תקופות של דיכאון איום. שהקוראים
לא יחשבו שאנחנו כל הזמן שמחים
כאלה, עם גבינה בולגרית.
״אצל אף אחד לא הכל ורוד, כולם

אנשים יודעים שהוא שיחק במותו של
סוכן, בתל־אביב הקטנה, ובאחרון
הפועלים? הוא מאוד רוצה להיות
,,ויצק״ אבל סנדרה אומרת לו שהוא
צעיר מדי לוויצק, שיחכה.
אז הוא מחכה. בינתיים, כל ערב
לפני שהם יוצאים להצגות שלהם, הם
קוראים לילדה את כיפה אדומה. כל
יום כיפה אדומה! הם מתים עליה, על
אלמה(אלמה באלף — זה פשוט נשמה
בספרדית) .קוראים לה בעצם אלמה־סוזנה
מושונוב — ממש שם של
ברונית גולה.
זה הדבר הכי־חשוב שקרה להם
בחיים, הילדה הקטנה הזאת. מוני
מספר שנעמי פולני אמרה לו פעם —
והוא לא ישכח זאת לעולם — שלידת
ילד היא הזדמנות נדירה ליצור חבר
מאפס, מעבר לבעיות היומיום, מעבר
לתדמיות של אבא, אמא, מחנכים.
הוא יודע שאסור לפתח ציפיות
גדולות*ן הילדים, וזה כבר מרגיז אותו.
בכל זאת יש דאגות כל הזמן.
המישפט הראשון שהוא אמר לסנדרה,
אחרי שאלמה נולדה, היה :״נו, יאללה
שתתחתן כבר!״ זאת אומרת, להיות
כבר אחרי התקופה של איך היא תגדל,
של הדאגה אם תהיה יפה ואם יאהבו
אותה.
עוד הם מדברים עליה, ואלמה
משמיעה קול מהחדר השני. שניהם
מזנקים לחדרה. הוא מנשק והיא
הולכת להכין בקבוק שוקו. רגע פרטי
מאוד בשעה 2בלילה.
שניהם, שלפתע קיבלו פרצופים
של אבא ואמא, מחייכים, ספק אלי ספק
אל הילדה, מודים על הראיון ואומרים
״לילה טוב ותודה״.
שחקן, מנהלת מיפעל וברונית גולה
הולכים לישון. דניאלה שמי

ושקל בין שאר האפשרויות ״להציע לו
מזכירה יפהפיה במישרה מלאה.״
נחוג יום הולדתו ה־ 40 של
דויד קוליץ. יליד ירושלים, מקורבו
של עזר וייצמן, חבר מרכז־חירות
ומנכ״ל אלול (תעשיות של טכנולוגיות
מתקדמות) .בגיל 21 היה הכתב
הפרלמנטרי של יומון המפד״ל הצופה,
וזינק למישרת עוזר־שר־התחבורה,
כאשר עזר וייצמן הצטרף לממשלת
הליכוד הלאומי, יום אחד אחרי
פרישתו מתפקיד ראש אג״ם, בדרגת
אלוף בצה״ל.
נחוג יום הולדתו ה־ 62 של

ביותר של ארצות־הברית באותם
הימים, ליטרארי דייגיסט, ניבא לו
ניצחון מוחץ על רוזבלט, ורק אחרי
ניצחונו המוחץ של רוזבלט דווקא,
התברר כי תוצאות המישאל היו מוטות
לטובת בעלי המעמד הגבוה — משום
שהמישאל היה טלפוני, ובימי המשבר
הכלכלי של שנות השלושים היה
הטלפון מוצר־מותרות נדיר למדי,
שלא היה מצוי בבית הבוחר הממוצע.
נפטר בקייפטאון, דרום־
אפריקה, בגיל ,67ג׳ון פורסטר.
במשך 12 שנים ( 1966 עד )1977 היה
ראש ממשלת דרום־אפריקה, ובמשך

שמיר וידידה(גאולה כהן)
וסל כו. איו הוא שומע א ת האמת!משה שמיר. יליד צפת וחניך שנה אחת ( )1978 היה נשיאה —
מישרה שאותה נאלץ לנטוש כאשר
השומר הצעיר (מישמר־העמק),
שהקצין ימינה עד שנבחר כח״כ-ליכוד, התגלתה מעורבותו בשערורייה כספית
ואחר־כך אפילו כח״כ התחייה. סופר של שירותי ההסברה הדרום־
(הוא הלך בשדות, מלך בשר ודם) אפריקאיים. פורסטר, בורי לפי מוצאו,
נעצר בימי מילחמת העולם השנייה
ומחזאי, חבר האקדמיה ללשון
העברית. נתן לאחרונה דרור לביקורתו כאוהד הנאצים וכחבר בתנועה הפרו־נאצית
אוסווה ברנדווג (זקיף קרון
על מנחם בגין, במאמר עושה־חשבון
קטלני :״עם בגין לא מתווכחים. השוורים)* ,התקבל בישראל על־ידי
יצחק רבץ, בביקור ממלכתי (.)1976
נקודה. ועל כן אין הוא שומע את
האמת, אין הוא מאזין לעצות, אין הוא
נפטר בתל־אביב, שבוע לפני
שוקל שיקול נוסף ואין הוא נקרא יום הולדתו ה־ ,76 החזן בנימין
לאחריות״.
אונגר. יו״ר אירגון החזנים ובמשך
שנים החזן הראשי בבית-הכנסת הגדול
נחוג יום הולדתו ה־ 68 של
הפרופסור (למדעי המדינה) יוס ח בתל־אביב
נדבה. עורך־דין לפי מיקצועו * תנועת ההתיי שבות של ה מרי ם
מאוניברסיטת
(דוקטור־למישפטים
התנהלה אל יעדיה, במאה שעברה,
לונדון; את עבודת־הדוקטור כתב על
בקרונותישוורים.

הבורסה

סיכום ב!1״ מאוחר
מאז ינואר הגורלי
חרק אי: הספד ערב ראש השגה
שנת תשמ״ג בבורסה תיזכר ככל הנראה כשנת המחדל הגדול,
שראשיתה במחול־שדים של עליות שערים וסופה בשחיקת שערים
אדירה. היא תיזכר כשנת המחדל (ראשי תיבות של: מחוץ למערכת)
כאשר מיליארדי דולארים זולים ומסובסדים מצאו דרכם לחדל. היא
תיזכר כשנת החלל, על־ידי כל אלה שהמריאו על כנפי השערים והפכו
למיליונרים של נייר ועל הנייר, במהלכה, ואביונים של ממש בסופה.
היא בוודאי תיזכר כשנה שבה נעלם השיכרון המתוק של העושר,
שהיה מנת־חלקם של אלפים ואולי רבבות ומה שנותר ממנו, אם בכלל,
הוא זיכרון צורב, ו״איך זה, איך, לא יצאנו מהבורסה בזמן, בשבוע השני
של ינואר הגורלי?״

תשמ׳׳ג. בתחילתה היתה שעתם היסה של המשקיעים,
המהמרים, המתווביס, מנהלי־התיקים, הברוקרים והיועצים
להשקעות בבנקים ומחוצה להם. כולם העניקו לעצמם
ולאחרים עצות מוצלחות עד אימה, שהגשימו עצמן
בזריזות מפתיעה. הלא־ייתכן הפך אפשרי, הבלתי־ייאמן
למציאות 10 לשבוע, לעיתים גם 20ו־ 50 .30 אחוז
בחודש, מאה אחוז בחודש, אלן* בשלושה ואפילו שלושת
אלפים אחוזים בחצי שנה, אלה היו מסימניה של הגאות
שהבורסה לא ידעה כמותה. ואז באה הנפילה.
ההתמוטטות. כגודל החולם — שבריו.
מעטים הספיקו למלט את כספם בעוד מו־עד. ינואר השחור התארך על
פני פברואר ושלח גרורות עד מאי, יוני ודעו. בבורסה ממשיכים לעשות

מחזור. המשקיע הקטן בחוץ. הוא משקיע את כספו בדולרים ובצמודי
דולר, לקראת פיחות שצריך לבוא, ולהפתעת הכל הוא בא ובמועד, אף
כי שיעורו קטן בהרבה מהנצפה. בבורסה שולט השיעמום. השערים שוב
נשחקים. אין חדש. אי־הוודאות נמשכת. כך גם גרעונות־הנזילות של
הבנקים, הממשיכים לווסת את שערי מניותיהם. תשמ״ד בפתח, ועימה
תיקוות וציפיות לבורסה טובה .״אחרי החגים,״ אומרים המבינים .״אבל
איזה חגים?״ שואלים היושבים על הגדר.

זה הרבה יותר פשוט ממה שנראה במבט
ראשון. צריך להסתכל במד המים התקוע בתוך
אבני הטוף. זה בערך כל שלושה עד שישה ימים.
תלוי במזג־האוויר.
גם בארץ יש המצאות לא נורמליות. האדנית

חלק גי: מה בבל 1את יהיה
עברו, חלפו שמונה חודשים. יעברו עוד כמה. אי־הוודאות תהפוך גם
היא לתופעה של קבע. נתרגל. נלמד לחיות בתנאי מערבולת. האינפלציה
הצמודה היטיבה עימנו. כך גס אי־הוודאות, גם היא תמשיך ללוות אותנו.
מה שצריך הם בסך הכל שבועיים שקטים, ואיזה בחירות בדרך. את היתר
.נעשה אנחנו, המשקיעים הקטנים.
ועיון משוגע
וגם נובח
אני מעריץ של רעיונות משוגעים מצליחים,
וגם כאלה שעתידים להצליח. אחד הרעיונות
האלה הוא קופת״חולים לכלבים וחתולים, או
בשם הרשמי: מכלבי־שרותי רפואה וטרינרית.
הרעיון הוא של הטייס לשעבר עמוס
לויטוב, חובב־כלבים, שישב שלוש שנים
כשבוי מילחמה במצריים (ראה. :העולם הזה־
14 בספטמבר) .היה לו שם זמן בשפע לחשוב.
אחת התוצאות היא מכלבי.
אם עסק, אז עסק. למה זה כדאי? מתברר
שב־ 1980 היו בארץ 110 אלף כלבים רשומים,
שקיבלו חיסון, ו־ 30 אלף חתולים, שגם הם
קיבלו חיסון. היום מיספר בעלי־חיים אלה כפול.
חיות־הבית האלה זקוקות לשרותיו של
וטרינר. גם בעניין זה יש מימצאים. למשל: כלב
זכר מבקר בממוצע שלוש פעמים בשנה אצל
הרופא, נקבה ארבע פעמים. עכשיו, לפני שאתם
מכפילים את ביקור החיות אצל הרופאים
בשקלים, נבדוק מה קורה אצל הווטרינרים.

יש בארץ כ־ 300 וטרינרים. זה הרבה
יותר ממה שצריך. אבל כולם
מתפרנסים. רק חלקם עוסק ברפואה של
חיות־בית קטנות. עכשיו איך
מפגישים בין וטרינרים ובין הלקוחות
ובעליהם? זה הרעיון, מקימים קופת•
חולים. המחיר של דמי־חברות
שחנתייס הוא 63 דולר, ועם המע״מ 70
דולר. תמורת הסכום הזה מבטיחה לבם
החברה שרותים רפואיים ללא הגבלה
כמותית ואיכותית. זה ציטוט. יהיו גם
שרותים נלווים, אבל עבור אלה יצטרכו
לשלם בנפרד: מזון, תרופות, פנסיון(יש
דבר כזה) ושיווק בעלי־חיים.

אדניות פלאסטיות מצויירות

מישהו אמר שזה בטח 800מ׳
דולר. אני טענתי, שגם חצי מסכו!
— זה המון. ב״בנק־ישראל״ אומ
לא מוכנים להתייחם. אבל, הם אומ
הסכומים מוגזמים.

חלק בי: תשם־־ד -התחלה ברגל שמאל

של אגר היא אחת מהן. אותי עניין הפטנט וכמה
זה עולה. כדי שהאדנית תמלא את ייעודה, צריך
להוסיף עוד כעשרים דולר עבור הטוף והשתילה.
מי שרוצה לחסוך, יעשה את השתילה במו ידיו.
מתחת לאבני הטוף יש מים ודשן המספיק
לשלושה חודשי גידול. כלול במחיר. ראיתי את
האדניות. התרשמתי גם מן המחיר.
מי שמחפש אביזר דקורטיבי, מעין רהיט
מודולרי שאפשר לצרף אליו יחידות נוספות,
שיפסיק לחפש.

המחיר בדולארים, התשלום בשקלים

הבנקים בצרות. גם המאזנים שלהם. ב׳
שעבר ניהלתי ויכוח, כמה הפסידו הב
בשמונת החודשים האחרונים בבורסה.
לדעת, אבל זה הרבה.

עצוב ומדכא. הרגשה של אין־אונים, חוסר־תיקווה. אותה תיקווה
שיצאה לחופשת־חג ערב ראש״השנה ואיש אינו יודע מתי תחזור,
התיקווה. אולי אחרי החגים, אולי? אבל שוב, איזה חגים.
הבורסה גוססת, ואולי נכון יותר לעכשיו: נשחקת, נלחצת, אך עדיין
מגלגלת מיליונים רבים באי־חשק, כשהיא נאנסת על־ידי מקורביה
להמשיך ולנשום בכבדות. עד ...עד למועד שבו גברת, כן, גברת
אי־הוודאות תסתלק ותפנה את מקומה להתאוששות, שתבוא. חייבת
לבוא. אבל מתי?
רעיוומשוגע וגם צומח

הנה, יש לכם בעיה: איך יודעים מתי
להשקות צמחי־בית בתוך אדנית,
העשויה מחומר פלסטי קשיח בצבע
כמעט לבן, בצורת צינור שמחירו 48
דולר והוא מיוצר בארץ?
העמדות שיוציאו את הבנקים מהצוות

עכשיו, שאלתי, כמה חיות צריכות להיות
בקופה, כדי שהעסק יהיה כדאי וחברת־ההשקעות,
שתעמיד את הכספים לרשות העניין,
לא תתחיל ליילל? גם לזה יש תשובה 14,000 :
חברים יספיקו. אם הם יתאמצו, זה יקח פחות
משנה. ואם העסק ילך טוב, הם יוכלו לצאת

לבורסה.
מה יש, חלבה כן, וכלבים לא?

ירד הבורסה ד״ר חת
הבנקאיות ימשיכו לעלות
עד כאן ההקדמה. ומכאן לעיקר. מה יי
למניות הבנקים? הם ימשיכו לתת תש
ריאלית, למרות הנבואות השחורות של
מאיר חת, יושב ראש מועצת המנהלים
הבורסה. איש לא יהיה מוכן לוותר על הח
הכלכלי של המדינה, כולל בנק ישראל.
אנחנו לא נוותר. ולכן כבר בימים אלה נ;
יותר — הרבה יותר — עבור שרותי־החמצן
הבנקים. כל שרות וכל פעולה יעלו יותר.
שקל ועוד שניים י או שלושה שקלים י
פעולות ב
פעולה. ויש מיליוני
עמלות־המינימום לסוגי פעולה מסויי
יוכפלו, ויש מאות־אלפים כאלה ביום. הש
תשונה. ככל שהיקף הפעולה קטן יותר, הע!
גדולה יותר, יחסית. שוב יהיה כדאי לד
מיליונר. הוא ישלם פחות. אנחנו נשלם יוח
ועוד משהו: המס של העו״ש יקום לתו
הגביה תיעשה באמצעות הבנקים. רק
מחזיקים בערש שלנו — הם יגבו את ז
ויעבירו אותו לקופת־האוצר. מי ישלם ע
הטירחה הבנקאית החדשה: קרוב לוודאי ש
אנחנו. האוצר זקוק להרבה כסף ומהר,
לקיים את ההסכמים הקואליציוניים החד;
המס על העו״ש עומד בשני התנאים: הרבה וב
נטו. בלי בעיות גביה ואינפלציה. הפעם,
שטוב לאוצר, יהיה גם טוב לבנקים. ואז ז
המאזנים ייראו יותר יפים בסוף השנה.

ח שבו! נפש ! פינחס כהן־גן

״אני י1תו נשו
מעוני בגוש ״

רק שאלו. אבל מהשאלות שלהם
הבנתי את התשובות.
אבל אני לא הייתי מאלה שקיבלו
את הדברים בשיבתדלב. ידעתי כבר
בצורה תיאורטית מה המצב. טוב שזה
קרה. טוב שהגעתי למה שהגעתי. זה
התנסח אצלי כך, שאני סוג אחר של
אדם שיש לו עסק עם ראשי־ביצה, ואני
צריך להיות ראש־ביצה עוד יותר גדול
כדי לשבור אותם.
אני זוכר שלימדו אותי בתנועה
חלוצית־שמאלית שכל האנשים שווים,
ושלכל אדם יש זכויות, ושאין דברים
כאלה, כמו מוצא עדתי. הייתי בקיבוץ,
הייתי בצנחנים, אז מה פיתאום באים לי
עכשיו ועושים לי את כל הצרות

יעזרו כל ההתנפחויות של העסקנים
הספרדים המיקצועיים שאומרים —
תראו כמה אנחנו בסדר, וכמה תרמנו
למדינה. הבעיה היא שאמצעי־הייצור
לא אצלם, וגם אמצעי־התורעה לא
אצלם.
אחרי הצבא הייתי חצי שנה בקיבוץ.
יום אחד ארזתי את המיזוודה, נסעתי
מהקיבוץ לקריית־שמונה, ומשם נסעתי
לחיפה. מחיפה נסעתי לירושלים,
ונרשמתי ללמוד בבצלאל, אבל לא
החזקתי מעמד. לא היה לי שום גב
כלכלי. חזרתי לחיפה. היתה אז תקופה
מאוד קשה. ראיתי שדברים לא זזים
כמו שחשבתי. בייחוד כשהחברים שלי
בקיבוץ התחתנו ועשו חיל, והולידו

כהן־גו בין ציוריו בסטודיו שלו שבשכונת
בקעה בירושלים. הסטודיו
והמחסן שלידו גדושים במאות ציוריו, שהוצגו בעשרות תערוכות.

סטודיו ביוושלים

ומרים עלי שאני צייר
ד£ספררי־מיקצועי? מי אומר? זוהי
;פילוסופיה של ההשפלה. מצד אחד,
:שאני אומר שאני לא מתייחס לזה,
׳ענייז של המוצא, אומרים — כן, הוא
?תחגף לאשכנזים. אז, כשאני אומר
סנולרתי במארוקו, אומרים — הוא
:פרדי מיקצועי.
זוהי הפילוסופיה של ההשפלה. יש
זשפלה ספרדית ויש השפלה
זשבנזית. באים למישהו ואומרים לו
— יקה מחורבן, נאצי. ואותו הדבר
?הצר השני, באים ואומרים — באבון.
?ה באבון? הוא באבון בעצמו. הוא
זסתכל בראי בבוקר?
נולדתי ברחוב מגן־דוד בעיר מקנס
טבמארוקו. זה היה ב־ 3בנובמבר ,1942
זיום שבו נכנס צבא בעלות־הברית
;יעיר.
אבא שלי היה סוחר. הוא עסק
:ייבוא ובייצוא. אחר־כך, בארץ, הוא
דה פקיד במס־ההכנסה.
לארץ עלינו פעמיים. פעם באוניה
זדמה, ופעם באוניה גלילה. בפעם
זראשונה בדקנו את השטח. היינו בעיר
־תחתית בחיפה. אני זוכר את זה כמו
זרט של פליני. כמה מישפחות של
?הגרים מסתובבות ברכוש הנטוש,
זבתים נטושים, הם נטושים, הכל
:טוש.
גדלתי בסביבה מערבית. מה זה
?ערבית? סופר־מערבית. זה היה
:קריית ביאליק. הקימו אותה יהודים
סבאו מגרמניה. הם היו מהנדסים
:ריפיינרים, או מורים בטכניון. בבית־זספר
העממי לא היו בעיות של עדות.
אז, האנשים היו קצת בני־אדם. בכלל,
;יא היו כאלה מאסות של בעיות כמו
שיש היום.

בבית־הספר אהבתי לצייר. היה לי
טוב־מאוד בציור ובכתיבה תמה. המורה
עשה לי תערוכות. אני אהבתי את זה,
כי כשעשיתי תערוכות, יצאתי
מהכיתה ולא למדתי. ההורים שלי לא
אהבו את זה כל־כך. ציור לא נראה
להם.

מדע
^״ שהוא אמון
^ ייתי בשומר־הצעיר, בקן
( 1שליד האיצטדיון. הייתי שם גם
מדרין, ואחר־כן־ יצאתי עם הגרעין
שלי לנח׳׳ל, לקיבוץ להבות־הבשן.
הייתי מזכיר הגרעין. הגרעין שלנו
נחשב מרדני. בשנת ,1961 כשמלאו
חמש שנים למיבצע סיני הקריאו לנו
פקודת״יום של הרמטכ׳׳ל. אני אמרתי
בשם הגרעין, שהמילחמה הזאת היתה
טעות פוליטית. האשימו אותי בהפרת
הסדר הצבאי, לפי סעיף 56 או ,57
והכניסו אותי לכלא .6זה היה כלא 6
של שנות ה־ ,60 עם הרבה מכות
ואלימות. יום אחד, לפני שהייתי צריך
•לגמור, קיבלתי חנינה מאלוף פיקוד־המרכז,
כדי שאספיק להגיע להתחלת
האימון שלנו בגדוד 50 של הנח״ל
המוצנח. אני זוכר שמאוד שמחתי על
החנינה הזאת. אבל הצבא בשבילי היה
תקופה לא טובה.
אז גם התוודעתי למדע של אסוני.
כך אני קורא לזה. היתה לי חברה שאני
כבר לא זוכר איך קוראים לה. היא
ודתה חברה של חברה אחת שלנו
בגרעין. היא ודתה ממושב אחד מבוסס
ליד פתח־תקווד* שגם את שמו אני לא
זוכר. יום אחד באתי אל ההורים שלה

במושב. אז הם אמרו לי — יופי, יופי,
אבל מאיפה אתה? ומאיפה ההורים
שלך? ומה עם האחיות שלך? ומאיפה
זה? ומה עם זה? הם לא אמרו שום דבר,

האלה? מה זאת אומרת? אני פחות טוב
מאחרים?
טוב. חזרתי הבית. לא עשיתי צרות
ולא עשיתי הצגות. לא נסעתי לסורבון.
יכולתי לנסוע לשם, לגמור ולהיות
רופא, כמו בני־הדודים שלי בצרפת.
יכולתי להתחתן עם אשכנזיה ולהיות
כנוע. יכולתי להשאר בקיבוץ ולהיות
אחד המפ״מניקים האלה שאומרים —
הכל בסיידר. אתה יודע, הם יושבים
בקיבוץ ואומרים — יש שיוויון. איזה
שיוויון יש? אתה להיות חבר־כנסת לא
תוכל.
אבל אחר־כך היה לי ניתוח יותר קר.
הרצל הכריז על המדינה. הרצל היה
אשכנזי. אחר־כך באו אלה שתפסו את
האדמות. הם היו אשכנזים. ואחר־כך
באו אלה שהיו צריכים להיות האריסים.
זה המצב. כלי הרבה בולשיט. ולא

מקנס—ניו־יורק—ירושלים
פינחס כהן־גן נולד במארוקו ב 1942-כפנחס כהן, את ה.גן״
הוסיף לשמו כדי שאפשר יהיה להבחין בינו ובין בחנים אחרים. לו
זה חשוב, כי הוא צייר. השם שייך למיקצוע.
הוא מתגורר בדירה בירושלים, שנראית באילו רק במיקרה יש
בתוכה גם מיסה ומיסבח. הדירה גדושה עריסות ציורים, עבודות,
רשימות ושירבוסים. הוא מצייד גם בדירה הזאת וגם בסטודיו
ששכר במרכז מיסחרי קרוב.
פנחס בהן־גן מפורסם, כנראה, בגיו״יורק יותר מאשר בישראל.
הוא מציג שם באופן קבוע בגלריה מפורסמת.
בירושלים הוא מורה לאמנות בבצלאל. הוא מחפש ללא הרף
כיוונים חדשים ביצירתו, וגם מצרף להם הסברים.
בהן־גן מרגיז לא מעט אמנים ומבקרי־אמנות בישראל. אחדים
טוענים שהוא מצליח כל״כך, מפני שהוא מנצל את היותו בן העדה
המרוקאית. יש האומרים שהוא כלל לא אמן ישראלי, אלא אמן
ניו״יורקי.
בוץ גן, שערך עשרות תערוכות-יחיד בגלריות של ניו-יורק
ובמיטב המוסיאונים בישראל, עדיין מתרגז מאוד כשהוא שומע
את הדברים האלה. הוא טורח להשיב למבקריו במיכתבים
נזעמים בעיתונים, ומביע אוו דעתו על אירועים תרבותיים
וחברתיים בישראל.
על האירוע האמנותי של תל־חי הגיב בנוסח בוטה במיוחד. הוא
כתב מיכתב שבו הסביר מדוע הוא מסתיים
•משום־ שאירוע זה מבטא את המיתוס החדש של כנען, והפעם
נושא דיגלו הוא שמאל ישראלי, אבל פאשיסטי. משום שהמיתוס
החדש של כנען מתחיל עם המיתולוגיה של האדמה, אחר״בך הוא
עובר לדיון בסוג הדם ולבסוף הוא עוסק בצבע העור. משום
שאירוע תל־חי הוא התייפייפות של התנועה הקיבוצית. משום
שההצהרות האמנותיות והפוליטיות המועלות על״ידי חלק
מהאמנים של תל״חי הן בדלניות ועקרות״.

ילדים ולא היו להם שום משברים
כלכליים.
בחיפה חייתי עוד שנתיים. למרתי
במכון האוניברסיטאי — זה היה לפני
שהיתה אוניברסיטה. למדתי שם
שנתיים — סוציולוגיה ומדע״המדינה.
נ־ 65 חזרתי עם אומץ לירושלים.
עבדתי במחלקת התבואות במישרד
החקלאות, ונרשמתי לבצלאל ולאוניברסיטה.
מישטד חדש

־ 70 קיבלתי מילגה, לנסוע
ולאנג לי ה להשתלמות. זה היה דבר
גדול בחיים שלי. באנגליה הבנתי מה
זה המידל־איסט לגבי המערב.
התעוררתי בבוקר במעון שאליו הביאו
אותי, וראיתי סביבי כל מיני תלבושות
אפריקאיות מכל מיני שבטים, ואני
שייך למידל־איסט, ביחד עם אחד
מקטאר ועם אחד מאבו־דאכי, ואני
אחד מפלסטינה.
כשלמדתי בלונדון היה לי סיפור
עם קליר צ׳מברליין, שהיא בת דודו
של נוויל צ׳מברליין שהיה ראש־ממשלה.
עכשיו אני צוחק כשאני
חושב על זה, אבל אז לא צחקתי. הייתי
יותר צעיר. מיסיס צ׳מברליין ...מה
יכולתי לעשות? להתחתן איתה לא
יכולתי. היא באה לישראל לביקור,
אבל זה לא היה בשבילה.
אחר־כך התחלתי לעבור בבצלאל.
ב־ 1974 היתה לי תערוכה במוסיאון
ישראל.
כ־ 1975 נסעתי ללמוד באוניברסיטת
קולומביה בניריורק. כשהגעתי
לארצות־הברית בפעם הראשונה, ב־,68
חשבתי ששם יש תפיסה רמוקראטית,
ששם לא בודקים לך בציציות, שזה
מישטר חרש. היום אני כבר לא חושב
שזה נכון. הדברים הם סופר־פוליטיים
בכל מקום, ובמיוחד בארצות״הברית.
בינתיים, קיבלתי מיכתב פיטורין
מבצלאל. הגשתי תלונה חריפה
למבקר־המדינה. הטיפול שלו בעניץ
נמשך שלוש שנים, ובסוף החזירו אותי
לעבודה. עורך־הדין שטיפל בי הסביר
לי שאץ מה לחפש צדק. יש חוקי או
לא חוקי.
זה סיפור יותר מרי מכאיב, העניץ
של הפיטורין. אדם צעיר חושב שיש
צדק ושיש דמוקרטית ומכיוון

״אני לא ספרדי מיקצועי -ואני לא
מתחנו לאשכנזים -אני ישראלי חדש!״
מכרי! הצייד והמודח לאמנות
שהשקעתי את כל החיים בעבודה
ובלימודים, ישפטו אותי לפי ההישגים
שלי. אחר״כו התברר לי שהוויכוח ביני
ובין דן הופנר, שאז היה מנהל בצלאל,
הוא לא על רקע אדמיניסטרטיבי, אלא
על רקע תרבותי. פניתי למבקר־המדינה,
נבנצאל, שאמרו לי שהוא
בכלל קרוב מישפחה של הופנר, אז
פלא שהטיפול נמשך שלוש שנים?
מה זה רקע תרבותי? פשוט מאוד.
בצלאל באותה תקופה היה מנוהל על
רקע תרבותי-גרמני. כל ה״סקול״ של
בצלאל היה גרמני. היתה תקופה שלא

אני אומר — הוא לא יפתור. להיפך. זו
בדיוק הדוגמה איך להשתיק את
ההמון.

כישלון מטי

^ איזו תרבות אני שייך? אני לא
) שייר לאף אחת משתי התרבויות
האלה. אני התרבות החדשה של
ישראל. אני תוצר של המדינה הזאת.
אומנם לפי דארווין אני איש מיזרחי.

אין שום עוררין על זה. אני לא מתבייש
בזה. יחד עם זה, אני לא מתגאה בזה,
כמו שאני לא רוצה, שחבר שלי שנולד
בגרמניה, יתגאה בזה או יתבייש בזה. .
אז אני מזרחי -יפה. אבל כל
החינוך שלי הוא מערבי, וכל הערכים
שלי מערביים, וגם היהודים במיזרח,
היו האינטלקטואלים, אז אני ישראל
החדשה, בלי כל הניסיון הזה של
העדתיות, עם התחייה המיזרחית ועל
הבולשיט הזה. זה מגוחך בעיני. אני לא
אוהב את זה, וזה גם שיקרי. גם
זה סם להמונים, כמו סגן

מורה ב״באלאד

באן נראה פנחס כהן־גן בחדר הו
צאות באקדמיה לאמנות -בצלאז
בירושלים, שם הוא מלמד ציור, כשלידו שלד של גוף אדם המשמי
לצורכי הדגמה. יחסיו של נהן־גן עם בצלאל לא היו חלקים תמיז

הברה באנגליה

זוהי תמונת עירום של קליד צ׳מברליין, בת״דודו של מי שהיה ראש
ממשלת אנגליה, נוויל צ׳מברליין. פנחס בהן״גן פגש אותה בלונדון, שם הוא
למד ציור אחרי שקיבל מילגה. קליר ביקרה בישראל אצל כהן״גן. .החינוך שקיבלתי הוא מערבי ׳,אומר כהן־נגן.

היה מורה בבצלאל שלא דיבר
גרמנית.
במילחמה שלי אז נגד בצלאל
רציתי ללכת על הדרך הקרה.
בצינורות המקובלים. לא הפגנות ולא
תנועות מחאה ולא כותרות בעיתונים.
חשבתי שיש מדינה, ויש צדק, והם
אומרים שיש תקלה אדמיניסטרטיבית,
אז בבקשה — שיבדקו את התקלה
האדמיניסטרטיבית. אבל זה לא היה
בדיוק ככה.
בינתיים, עבדתי וציירתי ועשיתי
תערוכות. פיתחתי תיאוריות על
האמנות, וגם תיאוריות חברתיות.
הסקתי גם מסקנות מסויימות.
היום יש פה שתי תרבויות. צריך
להודות בזה. וזה בלי שום קשר
להשכלה. אפילו אתה משכיל ואפילו
אתה סופר־מיקצועי בשטח שלך, יש
פה שתי תרבויות ושני סוגים של
מנטאליות, וכל הניסיונות לפתור את
זה על־ידי שיפורים ועידודים, זה לא
יעזור כלום. יותר טוב לראות את
הדברים מבחינה מדעית, ולא לנסות
לטייח ולייפות. גם סגן ראש״הממשלה
לא יפתור את הבעייה. הנה, באים
ואומרים — יש לנו סגן ראש־ממשלה
שהוא יוצא כר־וכו והוא יפתור לנו. אז

י ל 1*1 1 1 1 9 1 1 1פנחס נהן״גן הוא ה ^
1 1בבור במישפחה, שמוצאה

ממקנס שבמרוקו. כאן הוא נראה עם אחיו ואחיותיו.

ראש־הממשלה. אתה בא לאחד ואומר
לו — אתה מפגר, וזה טוב. תמשיך
להיות מפגר כי יש לך היסטוריה טובה,
ואתה בכל אופן שווה משהו. האדם הזה
לא מתפתח, אתה שומר אותו ברמה
נמוכה, כמו חיה.
שתי התרבויות הן אלה: אחת של
העבר, אשכנזית. לדעתי היא עכשיו
בגסיסה. החלוצים היו אשכנזים והיה
תהליך היסטורי, וכמו כל תהליך
היסטורי, זה נגמר. הם לא דגאו
להמשך. התוצאה היא שמביאים את
יעקב חזן לטלוויזיה שוב ושוב, אבל
מה שאנחנו רואים הוא שמנהיג מפ״ם
מנותק מהמציאות. האדם הזה לא יודע
על מה הוא מדבר, ובשבילו ישראל זה
המודל של שנות החמישים. אבל
המדינה עברה את זה כבר מזמן.
התרבות השניה עוד לא קיימת
ממש. היא תרבות מיזרחית בהתהוות.
תרבות חדשה.

נעו בקריית־ביאליק

נערותו בילה פהן״גן בקריית־ביאליק שליד חיפה.

לדעתי, המימסד וגם האינט׳
קטואלים, לא חושבים איך ליצו
מערכת חברתית ישראלית חדש
התוצאה היא שיש כל מיני בריתו[
מגוחכות. יש ברית יוצאי רוסיה וי[
ברית יוצאי צפון־אפריקה וישראל ים
וישראל יפהפיה. הכל דברי
מניפולאטיביים שמוכיחים כמה המצ
קיצוני. אם צריכים כל יום בבוק
לחתום על אמנה חברתית חדשה, שו
ושוב, זה הופך את הכל לפארסה. א
אני, כל יום, צריך לומר שאני אחי
איתר בשלום, אז זה סימן שאנחנו ל;
חיים בשלום.
למה נטפלים אלי? אני לא יוד?
אולי מפני שאני עושה אמנות חדשו
ואולי מרגיזה. ואני לא כפוף לשו)
קליקה, וזה מעורר זעם של כל מיג
ראשי קבוצות. פעם מרגיז אותם שא?
תיאורטיקן ואני כותב, ופעם מרגי
אותם שיש לי הרבה תערוכות. אז הו
מעלים נגדי את העניין הזה, שאג
כאילו ספרדי מיקצועי. ואם זה לן
מספיק, אז אני אמריקאי בשבילם.
אבל כבר לא איכפת לי. כבר הרס
אותי לגמרי. אני תמה שאני מחזיי!
מעמד, למרות כל הבעיות החברתיות
אין לי מישפחה. ניתקתי את עצם
מהמישפחה המקורית שלי, ולא הקמת;
אחרת. מבחינת ההורים שלי, אם אנ
לא מתחתן ואין לי צאצאים, אנ
כישלון. לפי דארווין, אני כישלון א1
אין לי צאצאים. כישלון גנטי.
ומאחר שכבר הרסו אותי, לא איכפו
לי. מה אתם רוצים? תחליטו כבר מז
אתם רוצים. ספרדי לא טוב. ישראל
לא טוב. צנחן לא טוב. מה טוב? מז
טוב? אמריקאי טוב? שיהיה אמריקאי
אני אמריקאי? אני חי בירושלים, ל!
בניו־יורק.
אבל לא איכפת לי. יש ל
פילוסופיה של ההשפלה. אני חי לפיה
אני יותר נמוך מהערבים בגדה
שמדכאים אותם. הם לפחות מבעירינ
צמיגים וזורקים אבנים. אני אפילו או
זה לא עושה. אני הולך עד הסון
בשיטה של גאנדי. אתם-רוצים להרוג
אותי? בבקשה. תהרסו.

שלמה פרנקל

.2דודסקאזץ(יפאן)

.1יול(תורכיה)

כ תשסג״ג* הסרט הטוב ת

ם כאשר היתה ישראל אלופת־עולם (או
,כמעט) בשטח הצפיה בסרטים, לא ראו
סראלים כל־כך הרבה סרטים, כמו שראו
שמ״ג. בולמוס אדיר אחז אותם ואינם שבעים
־ .הישראלים רואים סרטים באמצע הלילה
נהרי היום, בשבתות ובחגים, ויש הרואים
ילו שניים־שלושה סרטים ביום. אנשים
׳שבים בדעתם — שפעם היו מתפנים אחת
1בוע, במקרה הטוב, כדי לבקר בבית־קולנוע,
1אז בוחרים את הסרט בקפידה — זוללים
,ה סרטים בכל פה.
מרוע, אם כן, בתי־הקולנוע אינם מלאים?
זוט מאד, רוב האנשים צופים בסרטים בביתם,
מסכי הווידיאו. מבריחי קאסטות הפכו
;1יונרים. אלה שקיבלום בעיקבותיהם,
בנויות רישמיות, הולכים באותה הדרה כמויות
:ל שהם מפיצים מדהימות. האיכות הטכנית
י חלק גדול מן החומר המצוי בשוק הוא תועבה
יניים. אבל הקליינטים מתנפלים. הם דוהרים
פריה לספריה, רואים את כל מה שהם לוקחים
ז כל מה שהשכנים לוקחים( ,ומשום כך יש
יריות הפושטות את הרגל) ,ואינם שבעים.
גם בתנאים אידיאליים, עם מכשירים משוכים
וקאסטה שהועתקה כדת, כדין וכחוק,
פייה בסרט קולנוע על מסך טלוויזיה קטן,

כמוה כזלילת מזון משומר במקום מזון טרי. מבלי
להיכנס לכל הדקויות הקשורות להבדל שבין
הצגת סרט בקולנוע והצגת סרט בטלוויזיה,
ולטכניקות השונות המשמשות לכך,,הרי הקרנת
סרט קולנוע על המסך הקטן מכווצת אותו
והופכת אותו למעין מישחק וידיאו, שהצופה
אפילו אינו יכול ליטול בו חלק.

משתלם

שחקן

השנה

שחקנית

השנה

אי־טי

ג׳סיקה לאנג

״אי־טי חבר מכוכב אחר׳

-פראנסס״. ,טוטסי־

^ינתיים אין זה מפריע לאיש. צריך לסחוט
*את המכשיר הביתי שעלה מיליונים, ולהוכיח
שההשקעה היתה כדאית. אבל, אם לשפוט לפי
מה שמתחולל היום בעולם, גם זה שיגעון חולף
ויש סיכוי סביר שהקולנוע במובנו האמיתי,
כשהוא מוקך ן באולמות אפלים ועל מסכים
גדולים — ימשיך להתקיים ולשגשג, אם פרנסיו
יידעו לכלכל את מעשיהם כראוי.
כל זה, כמובן אינו מנחם, בינתיים, את בעלי
בתי־הקולנוע בישראל, הטוענים בעקשנות
שמיספר הצופים השנתי שלהם יורד והולך״
לדעתם דבר אינו יכול לעצור את התהליך, אולם
תנובת השנה הראשונה של חמישיית רב הו

סרט הרע תשמ״ג* הסרט

.1גאנדי(בריטניה)

.2כיסופיה של ורוניקה פוס(גרמניה)

.4חוזה השרטט(אנגליה)

. 3הלילה של סן־לורנצו(איטליה)

שירא* הסרט הטוב תש 91
בתל־אביב מלמדת שיכול להיות גם אחרת.
כאשר החליטו בעלי קולנוע חן הישן, לפצל את
ההיכל הענקי שלהם ( 1500 מושבים) לחמישה,
טענו כל המומחים בשטח, כי הם זקוקים
לאישפוז. מי הולך לזרוק בימים טרופים אלה של
משבר כסף טוב על ענף גוסס? אולם רב חן הוכיח
את עצמו כסיפור הצלחה מדהים שכיסה את
ההשקעות תוך שנה, והוא מכניס עתה רווחים
שאיש לא חלם עליהם. יתירה מזאת, אין מקום
אחר בארץ, שפוטנציאל של סרט מנוצל בו
בצורה יסודית כל כך, כשהוא עובר מן האולם
הגדול ביותר שבין החמישה ( 800 מקומות) עד
לקטן ביותר ( 70 מקומות) ,כך שכל מי שרוצה
לראות את הסרט הזה זוכה להזדמנות.
טירטי איוולת ובושה
לני צ חון הזה משכנע דיו, כדי שסרטי נוח,
! 1חברתו של מנחם גולן, תצא ביוזמה דומה
ותקים בשנה הקרובה, כך מבשרים לנו, בבית
ארלוזורוב שליד רב חן, עוד חמישיית
בתי־קולנוע כזאת. במשך השנה נפתחו בדיזנגוף
סנטר גם לב 1ולב ,2ואין ספק שעם קצת יותר

שחקנית

מישנה

השנה

שחקן

מישנה

השנה

ל מד ה האנש

רוברש פרסשון

.שנה בצל הסכנה־

..ויקטור ויקטוריה־

תושיה מצד ההנהלה שלהם,יהיו גם הם סיפו
הצלחה.
מי שאינו צריך, בעצם, להתלונן השנה, הנ
יצרני הסרטים הישראליים. בתשמ״ב נרמה היד
כאילו יש סיכוי שהקולנוע הישראלי יקבל קצת
עומק ומשמעות, וימצא קהל שיעזור לו בכך
אפילו בבית(כך הצביעו ההצלחות של נועה בת
17 ושל צלילה חוזרת) .השנה חזרנו לשוט על
גל האיוולת הפשטנית, המוצרים הזולים. בכל
המובנים, סחורה עוברת לסוחר שכל התייחסות
אליה רק מוסיפה לבושה שכל מי שקרוב לנושא
חייב להתכסות בה. ספיחס, סבבה, הפנימיה,
קוני למל בקהיר — ההצלחות הגרולות של
השנה, מיועדות לקהל עד גיל בית־ספר, וגם אז
מותר לתהות מה מעוללים לנוער שלנו עם
״יצירות מופת״ שכאלה.
בחינות בגרות התייחס לפחות בקצת יותר
כבוד וסיפטיה לגיבורים הצעירים שלו, ומיכל
בת־ארם. גם אם לא הצליחה תמיד לתת צורו
מוגררת לזכרונות הילרות שלה, בבן לוקח בת
שמרה על מירה של תום וכנות, שריברו אל לב
הקהל, ואכן הסרט משר מיספר צופים הרבה יותר
גדול מכפי שהעריכו תחילה.
בין הנסיונות הרציניים יותר, צריר להזכיר את

הרע תש1רא*הסרט הרע

.3קללת אנשי החתול(ארצות־הברית)

.4עד כלות הנשימה(ארצות־הברית)

4 5יי ן

סרטי השנה
(המשך מעמוד )45
אות קין של אורי ברבש ואת זוג נשוי של יצחק
״צפל״ ישורון. שניהם סרטים שהתסריט בגד
בהם. גם אם נתן ביטוי לכישרון הבימאים
והשחקנים. כביש ללא מוצא של יקי יושע,
שהתלבט בין דרמה אנושית לשערורייתיות
מיסחררת, הצטיין גם הוא, אם לא בתכונה אחרת,
לפחות בהופעתה של ענת עצמון בדמותה של
היצאנית.
למעשה, יש סרט ישראלי אחד מאלה שנוצרו
השנה, שראוי ממש לכינוי סרט, והכוונה לחמסין
של דני וקסמן, שאולי חטא פה ושם, מבחינה
דראמתית, אבל הצליח לצייר בצבעים עזים את
מערכת־היחסים שבין יהודים וערבים בכפר
גלילי קטן. מערכת־יחסים שאפשר להסיק ממנה
מסקנות רחבות וכוללות הרבה יותר על המצב
הפוליטי והאנושי באזור שלנו. אין זה מיקרה
שווקסמן זכה בכל הפרסים החשובים בישראל,
וקטף אפילו פרס בינלאומי(חיזיון נדיר לסרט
ישראלי) ,ברדלס הכסף מפסטיבל הסרטים
בלוקארנו.

שנחשבו, לפני כמה שנים, כמעט אכסוטיות
בקולנוע, כמו הונגריה, אוסטרליה וברזיל. וזה
דווקא לא רע.
כדאי אולי להוסיף, שמפיצי הסרטים העזו
השנה, כמה פעמים, לחרוג מן המוסכמות, באורח
מפתיע. העזה זאת הביאה אל מסכינה סאטירה
מקאברית שלוחת רסן ם אוכלים את ראול;
סרט ספק עלילתי, ספק תעודי, ספק מציאותי
וספק סוריאליסטי, כמו היא רוקדת לבדה;
דראמה שבה המצלמה העצבנית נדבקת לדמויות
העצבניות עוד יותר ואינה מניחה להם לשנייה
בשם יום ללא למחיר; וסרט המתכחש בכוונה
תחילה לכל המושגים המקובלים של עלילה
ומיבנה של דמויות, כמו לולו. חריגים אלה
מצביעים, אולי, על מידת היאוש שאחזה בבעלי
המסכים הללו, אבל מבחינת חובב הקולנוע, אין
ספק שזה חידוש מבורך.
אם סרט כמו דיווה, שהוא בעיקר תרגיל

יש רושם שהוא מתעייף מן הדמויות האנושיות
והוא מחפש לעצמו מוצגים מעניינים יותר. וכך,
שתי ההצלחות הגדולות ביותר של השנה, אי־טי
וישובו של הג׳דיי, חייבות את הכנסותיהן
הפנומליות למחלקת האפקטים המיוחדים
ולמחלקת האיפור שלהם. הבובות שכיכבו
בסרטים אלה היו מעניינות הרבה יותר מן
השחקנים. השחקנים הם הכוכבים המישניים לא
רק בשני סרטים אלה. כוכב רעם כחול הוא
מסוק, בפולטרגייסט שולטות רוחות רפאים,
ובאוקטופוסי נראים בני־האדם כבובות. כדי לא
להזכיר את מבול סרטי האנימציה שירד עלינו
בקיץ שחלף, שהמושלם בהם, מבחינה טכנית,
היה ללא ספק תעלומת הבדולח האבוד, שבו
נדמה היה כי היצורים הדמיוניים שהונפשו על
המסך, הם בשר־ודם.
במקביל שוקע הקולנוע ההוליוודי בחזרה,
ובמהירות מסחררת, לתוך נוסטאלגיה, למלר

^ ישועה ככל שהקולנוע הולך קדימה
^ גוסח הוליווד יש השם שהוא מתעייף מן הדמויות
האנושיות ומעדיף בובות ופעלולים

ץ ץבנ 1חטוף על סירטי היבוא של תשמ״ג
^ /מ צכי ע על כמה תופעות כלליות בולטות.
ראשית, חלקו של הקולנוע האמריקאי על מסכי
הארץ תופח והולך, ולשם ניבטות עיניהם של כל
בעלי בתי־הקולנוע בצפיה לישועה. הלהיטים
הגדולים עדיין באים מהוליווד והחברות
האמריקאיות הגדולות עדיין שולטות בכיפה.
מחול־השדים שהתנהל, במשך השנה שחלפה, בין
סוחרי קאסטות הווידיאו, כדי לקבל סוכנויות של
החברות הללו(מחול שלא הסתיים עדיין, כי כמה
מן החברות עדיין אינן מיוצגות) יכול להורות על
החשיבות העצומה שמייחסים למוצרים אלה
בשוק.
חלקם של הצרפתים, האיטלקים והאנגלים,
שהיו לספקי הסרטים העיקריים אחרי
ארצות־הברית, מתגמד והולך הן בכמות והן
באיכות. את מקומם תופסים סרטים ממדינות

אינטלקטואלי בעיצוב, מושך צופים, ופישוטה
— כתב־אשמה מחריד ומזעזע נגד החברה
הקאפיטליסטית — מגיע לשכבות רחבות של
קהל, אז יש עתיד ליוזמות כאלה.

פעלולים

^ונוס ט אלגי ה

^ קולנוע האמריקאי שלטו השנה
*הפעלולים. ככל שהקולנוע הזה הולך קדימה,

דראמה הישנה והמרוחה. תעשיית הקלינקס
עשתה בוודאי חיל בעקבות סרטים כמו ששה
שבועות, גבר אשה וילד ובמיוחד שולחן
לחמישה. ליד סרטים אלה אפילו מ אד א ם
אייקס האגרי, נראה כסמל לאיפוק המסוגנן.
בכל הסרטים האלה שולטת הפשטנות. הדחף
החיוני להגיש לצופים רק דברים שנלעסו עד
שיצא מהם כל הטעם, והמאניפולציה של
הדמויות שאינן יותר מסתם בובות (ואולי זה,
בעצם, הקשר עם הנושא הקודם) ,מבחילים למדי.
אבל, מן הסתם, ההצלחה שהיתה לכמה מן
הסרטים האלה מבטיחה שנמשיך לראות אחרים
מסוגם גם בשנה הבאה.
לא הכל היה אפל וקודר השנה, גם אם הרמה
הממוצעת של הסרטים לא היתה מעודדת. בין
הסרטים הראויים לציון קטן חלקם של
האמריקאים.
בין הסרטים האמריקאיים הטובים של השנה
היה ויקטור/ויקטוריה, שהוא ניצחון אישי של
הבימאי בלייק אדואררס, שנגע בנושאים רגישים
ולא נוחים כמו הומוסכסואליות וטרנסווסטיזם.
הוא עשה זאת בצורה מתוחכמת, משעשעת,
קלילה ומסוגננת להפליא. אדוארדס מתגלה
כאחד הקולנוענים המוכשרים ביותר של

דאסטין הופמן וסידני סולאק ב״טומסי״

אמריקה. המרירות שלו כלפי תעשיית הקולנוע
(שזכתה לביטוי בוטה כל כך במהומה בהוליווד)
מתעדנת בסרט זה, ובדרך מופלאה יוצרים
התפאורה, המוסיקה, המחולות והקצב המיוחד
שלו, יחידה שלמה והומוגנית ביותר. זה מה
שנוהגים לכנות ״סרט סרט״.
כינוי דומה מתאים גם ל־ 48 שעות של ואלתר
היל, אחד מאותם מותחנים הומוריסטיים, שבהם
הפעילות והבדיחות באים זה בעיקבות זה בקצב
מסחרר. היל, תסריטאי שלמד את מיומנות
העשייה הקולנועית על בירכי סם פקינפה,
מחליט כאן, סוף כל סוף, לא להתייחס אל עצמו
ואל גיבוריו ברצינות, והתוצאה משובבת נפש, על
אף התוצאות הפושרות מבחינה קופתית בישראל,
בארצות־הברית זה דווקא היה להיט.
גם בלייד ראנר היה כישלון קופתי בישראל,
למרות שהיה מן ההישגים המרשימים של עיר
הסרטים בשנה החולפת. מחווה כפולה זאת של
הכימאי רידלי סקוט, מצד אחד, לסירטי המתח
האמריקאיים של שנות ה־ ,40 ומצד שני לסטנלי
קובריק יוצר אודי סיא ה בחלל, אמנם צלעה
במקצת, בכל הקשור לעלילה עצמה, אולם עיצוב
הסרט היה מדהים. התפאורה בסרט אמרה את כל
מה שהסיפור לא השכיל לבטא, אם יש סרט
המבטא, במלוא מובן המילה, את המשבר ״הגיבור
מול בובה״ של הוליווד, הרי זה הסרט הזה, המתאר
עימות בין בני־אדם לאנררואידים (רובוטים
בדמות אנשים).
סרטים מרתקים לא פחות, ואולי אף יותר,
סיפקה השנה אירופה. פאולין על החוף הצרפתי,
סירטו המבריק והשנון של אריק רוהמר, עסק
בנכונות האדם להשלות את עצמו ובהתקשחות
האופי עם הגיל. פיצקאראלדו של ותר הרצוג,
הוא כישלון מפואר ביותר של בימאי, המנסה, כמו
גיבור סירטו, להפוך את האמנות למטרה בפני
עצמה ולהקריב למענה את הכל. בפישוטה,
גילמו ילדי רחוב את עצמם בטבעיות ובאכזריות,
ששחקנים מיקצועיים היו חוששים מפניה.
תורכיה גפיו להיום
ך דמה כי ארבעת סירטי השנה( ,לגבי
ל שלו שת הראשונים אין כמעט ויכוח בין
המבקרים בארץ) הם יול, דודסקאדן, הלילה של
סן־לורנצו וחמה השרטט.
יול הוא במידה רבה הפתעה לכל מי שלא עקב
אחר התפתחות הקולנוע התורכי(ובישראל קשה
היה לעקוב אחריו) .זהו סיפורם של חמישה
אסירים הזוכים לשבוע אחד של חופשה. הסרט
מצייר תמונה חריפה ונוקבת של תורכיה היום,
תמונה שאין בה שמץ מן המלודראמות
הילדותיות שעושים שם בדרך־כלל, או מסרטי
התיירות שאותם נוהגים לייצא משם לעיתים.
זאת ארץ פרימיטיבית, הנקרעת עדיין בין מסורת
עתיקה שאבד עליה הכלח ובין העולם המודרני
המציץ אליה מבחוץ. זאת מדינה הנתונה לרודנות
פוליטית, מקום שבו מילחמות אתניות
משתוללות בדרך קבע והצבא בודק בקפדנות כל
מי שנוסע ממקום למקום.
התסריט של אילמז גונאי אינו מתעלם משום
פרט, אין הוא מנסה לייפות את המצב או להפוך
את דמויותיו לגיבורים רומנטיים הפועלים נגד
המימסד. הוא אפילו אינו מזכיר במפורש את
הפוליטיקה. עוצמת הסרט טמונה דווקא בכד

הבימאי הפך שחקן

ראול גיולייה ב״סערה׳
גנב את ההצגה

אדי מרסי ב 48..שעות״
תגלית עם עתיד

דה־נירו ולואיס מתבוננים בדה־כירו ולואים ב״מלך הקומדיה״
מלכי הצחוק והדמע

פול ניומן ב״ססק דין״
מזדקן ומבריק

שהוא מתרכז במצבים אנושיים, בדמויות
אמיתיות וכואבות, במצבים שאין מהם מוצא;
והוא מציג אותם בעוצמה חזותית בלתי־רגילה.
קשה לדעת באיזו מידה שייך הסרט לגונאי
שכתב אותו בכלא ושלח אותו החוצה, או לשריף
גרן, שביים אותו לפי הוראות התסריט, אך אין זה
חשוב. התוצאה היא החשובה והיא בלתי־רגילה.
בניגוד לגונאי שהיה נעלם עד יול, אקירה
קורוסאווה הוא שם מוכר ונערץ על חובבי
הקולנוע בעולם כולו. למרות זאת צריך היה,

להמתין יותר מתריסר שנים לפני שסירטו
דודסקאדן יוצג גם בישראל. סרט מוזר זה,
יוצא״דופן וחסר עלילה אחידה (הוא מורכב
מסידרת אפיזודות מקבילות) ,הוא הראשון
שעשה קורוסאווה בצבע. הסרט ספק
ניאו־ריאליסטי בררו שבה הוא עוסק בדמויות
של אנשים מחוסרי־כל הגרים בצפיפות בשכונת
פחונים עלובה (כמו בנס במילאנו) ,וספק
סוריאליסטי בדרן שהוא מעצב את השכונה
הזאת, כך שאינה נראית כמו מקום קיים. בתוך
עולם זה שייצר בדמיונו, מפגיש קורוסאווה אוסף
של טיפוסים שהגיעו לקצה גבול התיקווה. מלבד

מעבר לעובדות ההיסטוריות, עובר בסרט הזה
הירהור מעודכן מאוד על אנשים ההופכים
מהגרים בעל כורחם, על אויבים מבפנים, שהם
איומים שבעתיים מכל האויבים שבחוץ, על
עימות שבין תיקווה לחשש מן העתיד ועל
שמרנות הממיטה אסון. על הכל נוסכים האחים
טאוויאני את אהבת האדם הטבועה בתוכם. בזכות
אהבה זו די שדמות תופיע כמה שניות על המסך,
כדי שיתעורר כלפיה יחס כלשהו.
מול חושניות הלילה של סן לורנצו, שבו
נדמה כי הנשמה היתוותה את דרכו לא פחות מן
המוח, הרי חוזה השרטט הוא תרגיל מבריק,

גרז׳ינה שאסולגסהה

יאדוויגה גאנקובסקה
מבט אחר על לסביות

סנדרה ברנהרדט ב״מלך הקומדיה׳
דמות מפחידה של מזדנבת

לסלי אן וורן

דברה וויננר
כישורים לדרמה ולקומדיה
העניין האסתטי והקולנוע, עורר הסרט ויכוחים
רבים על מסקנתו הסופית של הסרט — אם היא
פסימיסטית או אופטימיסטית. מכל מקום,
בדודסקאדן ניסה קורוסאווה לומר כי המיפלט
היחידי שנותר לאדם מן המציאות העגומה וחסרת
התיקווה שבה הוא חי, הוא האשליה, ורק על־ידי
שילוב האשליה במציאות, ניתן, לפעמים,
להמתיק את גלולת המציאות המרה, כדי שאפשר
יהיה להמשיך ולשאתה. מעמדים רבים בסרט
נחרטים בזיכרון וקשה להחליט מי הרשים יותר
— האב ובנו הבונים טירות דמיוניות באוויר,
החכם הזקן המעניק את רכושו לגנב שבא לחמוס
אותו, הבעלים המתחלפים בנשותיהם כמעט
מבלי משים, או הפקיד האפילפטי המעדיף את
אשתו המירשעת החיה עימו, על פני חבריו
הטובים המשתתפים בצערו.
אדמים ומשימים

ם האחים פאולו וויטוריו טאוויאני, ערך
^ 7הקהל הישראלי היכרות מהנה מאוד
׳בפאדרה פאדרונה. השנה אפשר היה לשוב
ולהתפעל מכשרונם בלילה של סן לורנצו, אפום
קטן וללא גיבורים יחידים, שכן כפר שלם מופיע
בו בתפקיד הראשי. זהו סיפורם של בני
סן־מיניאטו, הנוטשים את בתיהם בשלהי
י מילחמת־העולם השנייה, כאשר פושטת השמועה
שהנאצים עומדים לפוצץ את כל הישוב, ויוצאים
ברגל לקראת הצבא האמריקאי המשחרר. במבט
ראשון אפשר לחשוב כי אין זו אלא פרשה
היסטורית פשוטה. ואכן העלילה נשענת במידה
רבה על קורות מישפחת טאוויאני עצמה. אולם

שכלתני וגאוני של בימאי בריטי, צעיר יחסית,
בשם פיטר גרינאוואי. אפשר לראות בו מותחן על
צייר המוזמן להנציח על גבי הנייר את מעלותיה
של אחוזה ומגלה תוך כדי כך שבעל האחוזה
נרצח, אבל זוהי גם סאטירה שנונה על הבורגנות
הכפרית החדשה באנגליה של המאה ה־ .17 אפשר
להבחין בסרט בהרהורים ברורים מאוד על מהות
הקולנוע כשפת תמונות, על משמעות האמנות
בכלל, כאמצעי לשקף ואולי לפרש את המציאות,
על ההתנגשות התרבותית שבין אנגליה ואירופה
ומעל הכל, על מערכת־היחסים שבין אדונים
ומשרתים.
אין ספק שזהו סרט שצריך לראותו יותר
מפעם אחת כדי להכיל את כל מה שיש בו, ורבים
התקוממו כנגדו, הן משום שנדרש מהם יותר מדי
מאמץ, והן משום שנדמה היה להם כי כל העניין
תיאורטי מדי ויבש מדי עבורם.
בכל זאת, נמצא קהל ישראלי לא קטן שנטל
על עצמו את האתגר והלך לראות את הסרט
במוזיאון תל־אביב, למרות ביקורת עצלה מדי, או
מתחסדת מכדי להנות מן הקאפריצ׳יו המבריק
הזה.
רשימת סירטי השנה, על פי בחירת הקהל
היתה שונה לגמרי. בראש הרשימה מתנוסס שמו
של אי־טי הכל יכול, שבו הצליח סטיבן
שפילברג ללכוד קהל מכל הגילים ומכל הסוגים.
הסערה של פול מאזורסקי הוכיחה שוב כי הקהל
הישראלי אוהב מאוד להזדהות עם דרמות
מישפחתיות, בעיקר כשהן נעימות ומשופעות
בדמויות סימפטיות. עוד ברשימה זו — טוט סי
של סידני פולאק, קומדיה מבריקה, הנשענת
כולה על כתפיו של דאסטין הופמן ונעדר של

מריל סטרים עם פיטר מק־ניקול ב״בחירתה של סוסי״
לצאת ממריל כדי להיכנס לסופי
קוסטא גבראס, עליו צריך להרחיב קצת יותר את
הדיבור. גבראס גילה בסרט זה אומץ־לב במקום
שאין צורך להיות אמיץ. הוקעת ההפיכה הצבאית
של פינושה בצ׳ילי כבר מזמן אינה בבחינת
חידוש, וההתערבות האמריקאית הגלויה בהפיכה
הזאת, נחשפה פומבית על־ידי קיסינג׳ר שנים
לפני שעשה זאת קוסטא גבראס. לכן, כאשר הוא
מכה בפינושה ובאמריקאים, אין הוא עושה, אלא
את מה שכל ליברל בעל מצפון כבר עשה לפני
כמה שנים. אבל הצדקנים הדואגים מאיד ליושר
המידות ולדמוקרטיה אצל הזולת, נטלו אח הסרט
בזרועותיהם ומחאו לו כפיים בקול. כך זה קרה גם
בישראל, כאשר רבים מן המודאגים מהמצב
בצ׳ילה, שוכחים מה מתרחש מתחת לאפם ממש.

^ גדיהה
* עצובה

ך* רטים רעים היו השנה בשפע, מכל הסוגים
**והמינים, ומתחסדים בנוסח נעדר צועדים

בראש. כזה היה האיש בעל העדשה הקטלנית
של ריצ׳ארר ברוקס, תבשיל מפוקפק שלתוכו
הושלכו כל המרכיבים האופנתיים של
התיקשורת והפוליטיקה כדי להוציא מותחן
משעמם ועצוב. עצוב במיוחד אם זוכרים כי
ברוקם ביים פעם את זרע הפורענות ואת
המיקצוענים.
התחסדותו של קוסטא גבראס בנעדר מחווירה
לעומת היומרנות שלו בעד כלות הלילה, סיפור
אהבה בלתי נסבל, מלא הצהרות נפוחות וריקות,
שנכשל למרות איב מונטאן ורומי שניידר
בתפקידים הראשיים. כישלון אחר הוא סיפור
מצחיק על איש עצוב, מלאכת מחשבת של
ברנארדו ברטולוצ׳י, שאינה משרתת בסופו של
דבר שום מטרה וטוחנת מים, תוך העמדת־פנים
שיש בה עיסוק בטירור, מצד אחד, ובתסביך
אדיפוס, מצד שני.
במערב אין כל חדש הוריד את סיפרו של
אריך מאריה רמארק לרמה של סידרת טלוויזיה
(וזה אכן מקורו של הסרט) ואילו פאנ טס טיק ה

סרטי השנה

זרועים לכל אורכם ולצאת בשניהם מנחת.
בטוטסי(עבור הופעתה בסרט זה קיבלה אוסקר
על תפקיד מישנה) ,תחת להיות בלונדית יפה
וקצת מטופשת — וזה היה קל מאוד במיסגרת
הנתונה — היא היתה אשה צעירה, חמה, מלאת
ניגודים, החצויה בין קאריירה ורגשות, בין חובות 1
ודחפים. במיוחד בלט כשרונה של לאנג
בפראנסס, סיפור חייה האומללים של השחקנית
פראנסס פארמר. התסריט חטא בחד־ממדיות
משוועת, כאשר הגיבורה היא קורבן שהכל
מתעללים בו. אם לא ג׳סיקה לאנג, זאת יכולה
היתה להיות אורגיה של הלקאה עצמית של
הוליווד, שהיתה מעמידה אפילו את אמא
היקרה (על חיי ג׳ון קראפורד) בצל. בזכות לאנג
הוארו צדדים רבים של הדמות, שהתסריט כמעט
שכח אותם. היא העניקה בהופעתה ממדים שונים,
אמיתיים ונכונים. עבור הבובה הדוגמנית
שתינתה אהבים עם קינג קונג, לפני שנים
מעטות בלבד, אין זה הישג מבוטל כלל וכלל.

:המשך מעמוד )48
! 2ל ז׳יל קאיל ייתהא * י ן 5רג ״ של צבעים
,מוסיי|!הי אב ל ^ ל? ת ר מבריחה עצובה נחזית
^ ילי ^ ו ^ ם הוא ניסה להצהיר על כוונות

כנהוג בסיכום שנתי זה, לא הנפילות העצובות
הן שמעניינות, ואף לא הסרטים הרעים שאיש לא
ציפה מהם להיות משהו אחר, אלא דווקא אותן
פצצות יוקרתיות, שהכל מצפים להן בכיליון
עיניים.
כר למשל, היה גאנדי. כסרט פירסומת
לעידוד התיירות בהודו, זה היה דווקא סרט לא
רע. כסרט הסברה המעביר מיספר נתונים יסודיים
על דמותו של מאהטמה גאנדי, אין אליו הרבה
טענות. אולם כל ניסיון להתייחס אל הסרט כיותר
מזה. נועד לכישלון. ריצ׳ארד אטנבורו מתבונן
במנהיג ההודי הדגול כאילו היה אל, ולא
בשר־ודם, ולכן הופך הסרט להיות עבודת־אלילים,
ובכך הוא חוטא למטרה עצמה, שכן
גדולתו של גאנדי היתה דווקא בניצחון רוח
האדם, ולא בהפצת תורה מיסטית הנעזרת בכוחות
על־טבעיים. לא המאבק של האיש כדי להתגבר
על עצמו, לא העוני המחפיר של הודו אשר דירבן
אותו בדרכו, ולא הצדדים השנויים במחלוקת
באישיותו שהפכו אותה למרתקת כל כך, באים
לידי ביטוי בסרט הזה. אטנבורו יצר סרט נקי,
מצוחצח, מבריק וסטאנדרטי, שאינו נבדל
במאומה (לבד מהתקציב אולי) מסרטים אחרים,
שנעשו בהזמנה כדי לפאר דמויות הרבה יותר

הופעת
^ השנה

רוגד מור ב״אוקטום וסי״
בובת־אדם מחזיקה בבובת תמנון
ואינו מתחיל אפילו לגלם דמות של ממש, לא
של גיבור טראגי ולא של נבל חביב (שתי
אפשרויות שהיו סבירות במקרה זה, במידה
שווה) .אך נראה כי עיקר תפקירו בסרט זה היה
לחשוף את חמודותיו והוא זאת ללא מעצורים.

אורגיה של
הלקאה עצמית
מיסלצון ב״תעלומת הבדולח״ מפחידון מפוקפקות מגאנדי. בכך נעשה לאיש הגדול הזה,
שירות רע.

.ההתחזות
של השגה

ן * הו א ר ״הפרט המרגיז ביותר של השנה״
( 1מגיע ללא ספק לכיסופיה של ורוניקה
פוס, סירטו הלפני־אחרון של ריינר ורנר
פאסבינדר. בין אם סבורים שהילד הנורא הזה של
הקולנוע הגרמני, שהלך לעולמו לפני שנה, הוא
גאון או רמאי, אין ספק שסרטיו תרמו הרבה
לעיצוב הקולנוע הגרמני החדש. אבל, ככל
שהתרכז יותר בתיקון פירקי ההיסטוריה
הגרמנית המודרנית, כך החלו מתגלות אצלו
נטיות מסוכנות. סרט זה, המטפל באמצע שנות
החמישים, ובגורלה של כוכבת קולנוע מימי
המילחמה, נארקומנית שהסם צריך להשכיח
ממנה את התדרדרות הקאריירה שלה, הוא
לכאורה סתם דרמה קולנועית. למעשה, הסרט
מציג את פני גרמניה החדשה, כטרף לפי יהודים
שואפי נקם, אשר עשו יד אחת עם האמריקאים,
כדי לחמוס את כל אוצרות האמנות והממון של
הגרמנים, ובדרך זו לשלם להם כגמולם. אף אחד
מן התירוצים של פאסבינדר, שהושמעו גס
בראיון עם העולס הזה (״זו תגובה טבעית של
היהודים אחרי מה שעוללו להם״) אינו יכול
לשנות את פני המינשר הגזעני הזה, ודווקא
משום שהוא בא מצד מי שהיזדהה עם חוגי
השמאל המתקדמים בגרמניה, הוא מסוכן כל־כך.
החמצת השנה היא קללת אנשי החתול של
פול שרדר, האיש שרבים סברו כי הוא מן הכוחות
האחראים לריענון ולחיוניות חדשה בקולנוע
האמריקאי. שרדר, תסריטאי של סקורסזה(נהג
מונית) ובימאי בזכות עצמו (כרך למבוגרים
בלבד) ,ניסה לחזור אל הסיגנון שבו הוליווד
עשתה פעם נפלאות — סרטי האימים. סיפורו
של אדם ההופך חיה טורפת בכל פעם שהוא מתנה
אהבים היה כבר להצלחה גדולה בתחילת שנות
וד(40 בבימוי רוברט וייז) ושרדר חזר לסיפור עם

איווק ב״שובו של הגידי״ חמודון כוונות להצביע על המשמעות הפסיכולוגית
(החיה הטמונה בכל אחד מאיתנו) .תחת להותיר
לדמיון את החלקים המזוויעים יותר של הסיפור,
ולעסוק באמת במשמעות המטאפיסית שלו,
גולש שרדר לנחלים של רם ולתיאורים ויזואליים
מפורטים שבהם נאסטסיה קינסקי ומאלקולם
מקדאואל הופכים חתולי־פרא לפני המצלמה,
ובכך הופכים את הפסבדו־ריאליזם הזה למגוחך.
עם צוות כמו שעמד לרשותו, חייב היה שרדר
להוציא משהו יותר מהצגת חרדה דוחה זו.
ההיתחזות של השנה שייכת לעד כלות
הנשמה. הגירסה הראשונה היתה מהפכנית,
כשז׳אן לוק גודאר עשה אותה. מאחר שהבימאי
החדש, ג׳ים מקברייד, ידוע כמאור גולה בחוגי
המחתרת הקולנועית האמריקאית, סביר היה
להניח שהחוויה ממתינה מעבר לפינה. אך לא
דובים ולא יער. כל המקוריות וההברקות של
גודאר נעלמו כלא היו, וזה אך טבעי, כי בינתיים
השתמש בהם כל העולם. את מקומם תפס בימוי
מסורבל ומיושן, החושף את הסיפור בכל
מיגבלותיו האיומות והאופנתיות. ההימור הנכון
היחידי בסרט הזה היה ריצ׳ארד גיר, נושא
חלומותיהן הכמוסים של נשות העולם בכל
הגילים. גיר, שכבר סחף לפני כן, השנה, את
המלודראמה האמריקאית לשיאים חדים בקצין
וגינטלמן(למרבה המזל, שם ידע הבימאי טיילור
האקפורד את גבולות הטעם הטוב) ,נותן כאן
פורקן חופשי לעצמו, משתולל כאוות נפשו,

ך* ופעות מרשימות לא היו חסרות השנה,
( 1לעתים אפילו טובות מן הסרטים שבתוכם
שולבו. כך, למשל, רוברט דה־נירו וג׳רי לואיס,
שני טיפוסים מנוגדים ומבריקים באותה המידה,
בסירטו המרתק, אבל הבלתי־שלם של מארטין
סקורסזה מלך הקומדיה. כך גם פול ניומן
במלודראמה המישפטית המוגזמת למדי של
סידני לומט, פסק דין. וכמובן, אי־אפשר
להתעלם מן הווירטואוזיות המדהימה של ראסטין
הופמן, כגבר המתחזה לאשה בטוטסי, היה זה
אולי המיבצע המישחקי המרשים ביותר של
השנה, דווקא בשל הדיוק, האיפוק והתבונה שבה
הוא מטפל בתפקיד כמעט בלתי־אפשרי זה.
עוד אפשר לציין את השחקן הכושי הצעיר
בעל הלשון החלקלקה, אדי מרפי, ב־ 48 שעות.
מרפי הוא תגלית השנה מהרבה בחינות, וכבר
מצפה לו בשער קאריירה פורחת. יש בהחלט
מקום לציין גם את אד הוסקינס, המפתח בסרט
המתח הבריטי יום ששי הארור, אישיות
המזכירה מאוד, כמירצה ובנחישותה, את אדוארד
ג׳יי רובינסון בשיאו.
הופעה אחת העמידה את כל השחקנים
האחרים בצל, ולא הותירה אפילו צופה אחד
אדיש. הגיבור הזה אינו יפה־תואר, מותר אפילו
לומר שהוא מכוער, גוץ, ומתנועע בכבדות, ובכל
זאת הוא החמוד, הסימפטי ואולי אפילו האנושי
מכל הגיבורים של הקולנוע, השנה. שחקן השנה
הוא אי־טי. גם בין השחקניות הרשימה מכובדת
מאוד. ג׳ולי אנדריוז הפגינה גוונים חדשים
ביכולתה המיקצועית בויקטור/ויקטוריה, מריל
סטריפ נעלמה שוב כדי שסופי זאוויסטובסקה,
דמותו הדמיונית של ויליאם סטיירון, תופיע על
המסך בבחירתה של סופי, שתי שחקניות
פולניות, יאדוויגה יאנקובסקה-צייאסלק
וגראצינה שאפולובסקה סייעו בידי הכימאי
קארולי מאק לטפל בנושא עדין כמו לסביות
מאחרי מסך־הברזל והן עשו זאת ברגישות
ובכישרון מפליא. דברה ווינגר הצעירה התגלתה
כבעלת כישורים דראמתיים וקומיים גם יחד, עם
קמצוץ מקסים של אבסורד, בסרטים כמו קצין
וגינטלמן מצד אחד, וסימטת האשליות מצד
שני.
בתואר שחקנית השנה נדמה כי החובה
להכתיר את ג׳סיקה לאנג, ולו רק משום
שהצליחה להתגבר על שני תפקידים שמוקשים

^ ין שחקני המישנה, אפשר לציין את
הופעתו משובבת־הנפש של ראול ג׳וליה,
כרועה״הצאן הערמומי בסערה, תפקיד קטן
שמדרך הטבע נועד לגנוב את ההצגה מן
הכוכבים. קשה לא להתפעל משובו למסך של
סידני פולאק כשחקן, כדמות האמרגן של הופמן
בטוטסי, שיבה שלא נעשתה מרצון, אבל הניבה
פירות משעשעים מאוד. אולם עלה על כולם —
ואולי זאת באמת הופעת השנה בכל הקאטגוריות
— רוברט פרסטון, בתפקיד ההומוסכסואל
המזדקן בויקטור/ויקטוריה. פרסטון ראוי
לתואר שחקן־המישנה של השנה. אפשר אולי
להתווכח ולומר שתפקידו היה כמעט ראשי, אבל
אם נקבל את הגדרות הוליווד(גם שם היה מועמד
לאוסקר על תפקיד מישנה) אין ספק שזה המקום
ההולם אותו. אותה תערובת של פאתוס וליגלוג,
של פיקחות שנונה ורגשיות עמוקה, דורשים
שחקן בעל כישורים יוצאים מן הכלל, וכל מה
שסופר על פרסטון בתיאטרון, אבל לא נראה
מעולם בקולנוע (אם כי מהומה בהוליווד רמז
לכיוון זה) ,התאמת כאן.
בין שחקניות המישנה היתה ג׳ולי האגרטי
הדמות הבולטת ביותר בששיה של וודי אלן
בקומדיה סכסי ת בליל קיץ. למרות שהיתה
הפחות מנוסה שבכולם. עוד בלטה סנדרה
ברנהרדט המתחילה, שציירה דמות מאיימת
ומפחידה באמת של מזדנבת(״גרופי״) ,בסרטו של
מרטין סקורסזה מלך הקומדיה. אולם דווקא
לקראת סוף השנה באה התגלית האמיתית, לינדה
האנט, שחקנית נמוכת קומה המגלמת את בילי
קוואן, הצלם האינדונזי שמנסה למצוא שפה
משותפת עם המערב בשנה בצל הסכנה. אין
כמוה הראויה להיות שחקנית מישנה של השנה.
המתחרה הקרובה אליה ביותר היא לסלי־אן וארן,
הבלונדית הלא־כל־כך מטומטמת מן הסרט
ויקטור/ויקטוריה.
העגקים שהלכו

^ י־אפשר לסיים בלי להספיד שניים מגדולי
הקולנוע שהלכו השנה לעולמם. האחד,
ג׳ורג׳ קיוקור, שהמשיך לעבוד עד יומו האחרון
ולמרות גילו המופלג(היה בן 84 במותו) הוכיח
שלא נס ליחו, הן בבימוי שחקניות — מומחיותו
מאז ומתמיד — והן בחושניות קולנועית. סירטו
האחרון היה עשירות ומפורסמות, שהוקרן
במשך תשמ״ג. סצינת ההתעלסות של ז׳אקלין
ביסט בחדר השירותים של המטוס בוודאי לא
רומזת על היותו מיושן או שמרני, ואילו מישחקה
של קאנדיס ברגן, כסופרת מהוללת ומתוסבכת,
ראוי בהחלט להיכלל בין ההישגים של השנה.
השני הוא לואיס בוניואל, אחד הענקים
האמיתיים של הקולנוע בכל הזמנים, אדם
שבדרכים שונות הצביע על האבסורד של החיים
בכל סרטיו, איש שידע להיפטר מכל השגיונות
החולפים של הקולנוע, כדי להגיע לשפה
הפשוטה, התכליתית, המפתיעה והמרתקת ביותר
של המדיום הזה, אוייב מושבע של המימסד הדתי
ושל כל מימסד אחר שמוכר חלומות באספמיה
(לכן פנו לו עורף גם השמאל וגם הימין) ,בקיצור,
גאון של ממש.
סרטיו האחרונים היו מבטים צוננים,
סארקסטיים, של חכם המתבונן באנושות
הגועשת, ממיגדל השנהב שלו, כשהוא אומר
בגלוי כי בגילו אינו צריך לחשוש ממאומה. אץ
ספק שאילו היתה בקשתו מתממשת והיה ניתן לו
לצאת מן הקבר, פעם בכמה שנים, כדי לרכוש
עיתון בקיוסק הקרוב ולשוב עימו אל מנוחת
הנצח שלו, יכול היה בוניואל להמשיך ולחייך
בסיפוק, כי פני העולם וטבע האדם ממשיכים
להיות אבסורדיים כשהיו, מאז ומתמיד.

עדנה ודן פיינרו

״כפריט״-מגע זוהר
לטעם הטוב שלך...
ת כ שי טי ״ כ פ רי ס ״ מלאכתמחשבת של זהב, י ה לו מי ם
ו א בני חן א ח רו ת, י שי רו ת מ שו ל חן ע בו ד תו של ה צור ף.
ת כ שי טי ״ כ פ רי ס ״ לכל אי ש ה היו דעת -להע רי ך יו קרה.
לנו חו תכם או לםת צוג הרחבי דיי ם בו • מו צגי ם
מ או תדג מי ם של ת כ שי טי םבקשתרחבה של מ חי רי ם.

ועכשיו לקראת החגים לישראלים בלבד:
* מתנת חג לנשים: מוצרי
קוס מ טי קהמ תו צרת? ^׳4 6, 91/1014
על כל קניה מעל 6000 שי.
300/0הנחה לקונים ב 3-תשלומים

* /0ס 38 הנחה לקונים במזומן.

אימפקט

שעות פ תיחה: יום יום בשעות 17.30 —08 30
ביום וי בשעות 16.00 —08 30
מפרץ חי פ ה, שדי ההסתדרות, ט ל04-740391.

אנשים בסולם

הנסיכה מארגרט: הריקוד האחרון
הנסיכה מארגרט היא מומחית להריסת תדמית מלכותית, ומומחית גדולה
־ יותר לבנייתה מחדש. אחרי שהודיעה כי לא תינשא שוב, וכי כל זמנה מוקדש
ושרם של ילדיה, שרה ודייוויד, גם הוכיחה שהיא מתכוונת לכך בכל
צינות. היא שבה לכל פעילותיה הרישמיות, במיסגרת קבלות־הפנים של
מון־המלוכה. הריקוד שהיא מפגינה בתמונה למעלה הוא חלק מחובה
ולכתית: ריקוד מסורתי בערב סקוטי שבחסות המלכה, כשבן־הזוג בקילט
וגיפו על כתפיה.

טוני ארמסטרונג: הדוגמנית הפרטית היא דוגמנית־הבית
רחוק מן הארמון הסוער בילה לו צלם־החצר לשעבר

לורד סנואדון — הלא הוא טוני ארמסטרונג ג׳ונס,
בעלה לשעבר של הנסיכה מארגרט — בסוף שבוע
פרובנסאלי עם אשתו לוסי ובתם הקטנה פראנסם. טוני,
הידוע לא רק בטעם טוב בצילום כי אם גם בטעם טוב ביין,
בחר לו כמקום לחופשה את אחוזת וינילור שליד

אלבוט ממונאקו: החיוך המאושר חזו לתקנו
מעולם לא חייך הנסיך אלברט ממונאד• -יוך כה ארוך כמו בערב שבו צולם
י. בהתחשב בכל מה שעבר עליו לאחרונה. בתוספת השמועות המוזרות שהנסיכה
ייים לא נפטרה בעצם — הרי כל ההישג נזקף לזכותה של מישל דאימונד,
גמנית מקליפורניה, שנבחרה על־ידו להיות בת־לווייה לערב־גאלה של תכשיטי
•אר. זה היה הערב הראשון שאלברט כיהן כפאטרונו, בלי נוכחות אביו.

אקס־אן־פרובאנס. אחרי שבני־הזוג ערכו מסע טעימות בין
יקב ויקב(ויש הרבה מה לטעום באזור עשיר זה) ,כיוון את
מד״האור שלו לפי השמש השוקעת ב״מידי״ ,ונאות לצלם
את בתו בת ה־ 4״כמה שתרצה״ .רק פעם אחת הצליחה
לוסי להתחרות בו, כשצילמה את האב ובתו בצילום הנראה
כאן.

מאו׳ אסטויד: נא להכיר, הנסיכה מאדי נריסטין
כמה רחוק וכמה נשכח הוא היום הרומן האומלל של
הנסיכה מארי אסטריד מלוכסמבורג עם הנסיך
ציארלם מאנגליה. מי שהוכתרה כנסיכה העצובה, הפכה
לנסיכה עליזה, אשה נשואה ואם מאושרת. בעלה,
כריסטיאן לבית האבסבורג, הנחשב לאחד הנעימים

והמוכשרים שבנסיכי אירופה, הביא לעולם, יחד עם אשתו,
את מארי־כריסטין הקטנה, ב־ 13 ביולי.
בתמונה זו: אחד הצילומים הראשונים של היורשת. היא
מוצגת לפני סבתא ולפני אם־סבתא, הקיסרית זיטה, שהיא
סבתו של כריסטיאן.
העולם הזה 2403

חיבוק של מצחיקנים מעניק הקומיקאי גדי לואים
למצחיקן מישל בלאן, המופיע לצידו בסירטו החדש,
בהפקה של גומע. בשעתו, כשהגיע מלך הקומדיה
האמריקאי לצרפת, בפתיחת פסטיבל־קאן, בא עמוס ב־72

מיזוודות, באשתו ובכלבו. מי יודע מה עוד היה מביא עימו,
אילו ידע שהוא עומד להישאר בצרפת כמה חודשים.
בינתיים החלים השחקן, והפירסום הרב שיש לו בצרפת
כיוצר קולנועי רציני ולא סתם ליצן, ניכר היטב בפניו.

שלוש שנים חלפו מאז החלה פרשת־האהבה הסוערת של הנסיך אנד
(בצילום החדש ביותר שלו, למעלה) והגברת הלא־מכובדת, לדעת אליז!
השנייה(בצילום למטה) ,קו סטארק.
לאמיתו של דבר, הרבה לא השתנה. אנדריו עשה את עצמו שוכח ובורח. ז
קו לא אמרה עדיין את המילה האחרונה. בראיון שהעניקה שוב לעיתונות, ט׳
כי בעיניה אנדריו הוא הבעל האידיאלי. הסיבה: הוא ״מאוד סכסי״.

שני חברים
חושים בליגי1ו הכבוד
ז׳אן טרואסגרוס הוא אחד
ממלכי המיטבח הצרפתי. הוא זכה
בהערכה גדולה כל־כך, עד שהוענק לו
האות של ליגיון הכבוד הצרפתי, על
פעילותו המרוממת בסירים הרישמיים
של ארמון אליזה. אבל כשהשף רוצה
לדעת באמת אם היין הזה או קטיפתי,
עגול, חלק, עמוק, פרוותי או יבש כהוגן
— הוא נותן לבעל הריח המנוסה
שלו לחוות דעתו. זה האף המהימן
עליו.

תחווה חיוב* בפולין היתה,,זולה* ,,
לכתוב שידה וה נמו לחצוב מלח!
לוסי ג׳ונסון, בתו הצעירה ביותר של הנשיא המנוח
לינדון ג׳ונסון, הודיעה כי היא מאורשת ליאן תרסין,
בנקאי אנגלי, וכי הם יינשאו בסוף השנה או בתחילת
. 1984 הכלה בת ה־ 36 היא י״ור הבנק אוסטין, ומנהלת
בנק מקומי בטכסאס. טרפין, המבוגר ממנה בשנתיים
בלבד, גם הוא מנהל שני בנקים. נישואיה של לוסי
ב־ 1966 לסטריק נגינט, בעת היות אביה נשיא
ארצות־הברית, עוררו סערה, אבל גירושיה אחרי 13
שנות נישואין היו שקטים וכמעט חשאיים. ללוסי
ארבעה ילדים מן הסיבוב הראשון ולתרפין בן אחד משלו
אחד הסודות המעטים שטרם נודעו בציבור אודות
הדמות המפורסמת ביותר בבריטניה, ליידי די: הנסיכה
היא גם ציירת חובבת. רישום של בנה ויליאם, שנעשה
בידיה, הוצג בגלריה לונדונית. דיאנה ציירה את הילד על
גבי נייר־מיכתבים של היאכטה המלכותית הבריטית,
כשויליאם החל עושה את צעדיו הראשונים בהליכה.
הציור הוצג בין 140 ציורים ועבודות של אנשים
מפורסמים מאוד, ולא קשה לנחש מי גנב את ההצגה
הכוכבנית ברוק שילדם אינה מבקשת כל יחס
מיוחד כסטודנטית במיכללת פרינסטון. לכן משתדלת
האוניברסיטה להרחיק צלמים ועיתונאים מן המקום —
משימה שהיא כמעט בלתי־אפשרית. דבר אחד בטוח: זו
הפעם הראשונה בחייה שהגברת הצעירה מחלקת את
חדר־השינה שלה עם שתי סטודנטיות נוספות
הפסל האנגלי הדגול הגרי מור, שזה עתה מלאו לו 85
שנים, מחלים מפציעה ונעזר בקביים להליכה. למרות
זאת הודיע, כי אינו מתכות לפרוש מעבודתו. הכריז מור:

העולם הזה 2403

״אין אמן שיכול לפרוש. רמבראנדט צייר עד יום מותו,
גס מיכלאנג׳לו עבד עד יומו אחרון. אני חושב שגם
פיקאסו. אינר יכול להפסיק לעבוד. זה כמו לשאול
משורר — אתה עומד לפרוש? כאילו הפסיק להיות
משורר בנישמתו בפעם הראשונה אחרי 25 שנים
פולין בחרה לעצמה מלכת־יופי: לידיה ואפיאק, בת
,21 פיסיוטראפיסטית משצ׳צ׳ין. המלכה זכתה בטיול
ללונדון, כדי להתחרות על התואר מיס תבל. אבל
מנהלת התחרות בלונדון מתחה ביקורת על התחרות
בפולין, בטענה שהיו בה יותר מדי ביקיני וריקודים
סוערים, שמנעו מן המתחרות להדגים את כישרונותיהן
האחרים. אבל בכל זאת תתקבל המלכה הפולנית, שהיא
הראשונה מאז ,1958 בתיקווה שבשנה הבאה תעשה זאת
פולין ביותר הדר וכבוד לוצ׳יאנו סאוורוטי
זכה בתואר דוקטור־כבוד למוסיקה מידי הקולג׳ שבו
סיים את לימודיו לפני עשר שנים. קהל עצום שילם בין
25ו־ 150 דולר, כדי לשמוע את פאוורוטי שר כמו
דוקטור במרכז המוסיקה שליד קנסאס סיטי גם
נסיכים, כמו כוכבות־קולנוע, נאלצים לרדת מהמחלקה
הראשונה אל מחלקת־העמד. יורש העצר של הולאנד,
הנסיך דיליאם אלכסנדר התחיל ללמוד בקולג׳
אטלנטיק ליד קארדיף שבוולס. הוא יחלק את חדרו עם
חמישה תלמידים אחרים, ויקום ב״ 7בבוקר, כדי לסדר
את מיטתו בעצמו אריקה יונג, מחברת פחד
גבהים, כותבת ספר שירה חדש. היא הגדירה בצורה
מעניינת את ההבדל בין שירה וספרות :״לכתוב שירה זו
חדווה, בעוד שלכתוב נובלה זה כמו לחצוב מלחי

משהו בחינם
כלום אין בו, בתוך מכתש־הנחושת הישן הזה. סתם עלים יבשים, ארטישוק מיובש, פרג בלי עלים,
ענף אורן וקצת שיבולים. צמחים שהתייבשו ונשארו יפים ושהיום, כלומר בימים של סוף הקיץ, אפשר
למצוא אותם בכל שדה על־יד הבית של כל אחד מאיתנו.

טירוף של
מנה ראשונה
לפעמים אני פשוט מתביישת איך הראש שלי
עובד. פעם כשהיו מזמינים אותי חברים לארוחת
ערב, הייתי שמחה, קונה פרחים או יין והולכת.
היום כשמישהו מזמין אותי לארוחה, אני ישר
חושבת אם יצא לי משהו טוב למדור.
כשחברתי, אפרת, מעין־הוד, הזמינה אותנו
לארוחת ערב ראש־השנה, ידעתי שכולנו נהנה
— אנחנו ואתם. האוכל אצלה תמיד פצצה.
באמת היתה ארוחה חגיגית מאוד, עם מפות
יפהפיות, המון פרחים ונרות ויין ואוכל מטרף.
כדי לא להכניס אתכם להוצאות מיותרות אחרי
החג, הנה רק המנה הראשונה שהיא יפה, טעימה
ופשוטה להכנה. לפי המנה הראשונה אתם
יכולים לתאר לעצמכם איזו חגיגה היתה
בהמשך.
משאלה בכותל
חברה שלי, בעלה ובתה בת ה־ ,5נסעו לטייל
בירושלים. בין שאר המקומות הם גם הלכו
להראות לילדה את הכותל המערבי. סיפרו לה
על הפיתקות שאנשים שמים בכותל וגם היא

ארטישוק, ם נוולאים בתרד וגבינה
2קופסות לבבות ארטישוקים. אבל כאן צריך
לשים לב כי יש שני סוגים. סוג אחד שנראה קטן
ועם חלק מהעלים, והסוג השני שנראה פשוט
כמו צלוחית ריקה וזה הסוג שאנחנו צריכים
:עכשיו.
1חבילת תרד קפוא לא טחון
2כפות גבינה בולגרית
2כפות גבינה צהובה מגורדת (רצוי גבינה
חריפה)
קצת חמאה, כף קמח, חצי כוס שמנת מתוקה
או חלב, שן שום גדולה וכתושה, מלח, פלפל,
ומעט אגוז מוסקט.
מוציאים את הארטישוקים מהקופסה
ושוטפים אותם במים. מניחים אותם בתבנית
אפיה. בינתיים מפשירים את התרד, מקצצים
אותו בסכין, מוסיפים אותו לחמאה שבסיר.
מוסיפים את הקמח ומייד אחריו, תוך כדי
בחישה, החלב או השמנת. שמים את שאר
הדברים, מערבבים ומורידים מהאש. מתקבלת
דייסה עבה, שבה ממלאים את לבבות
הארטישוקים. את הכל ביחד מכניסים לתנור
מחומם ל־ 20 דקות.
לא להתעצל, יש עכשיו המון חגים ולפחות
לאחד מהם מגיעה מנה כמו זו. בתאבון.

רצתה לשים. אבא שלה ביקש ממנה שלא תטריד
את אלוהים בשטויות שלה. הילדה נעלבה נורא
ואמרה לו בבכי ״רק רציתי לבקש ממנו שלאמא
שלי תפרח עוד ילדה בבטן״.
ילדים זה דבר נפלא והורים זה דבר לא מבין,
מה יש לדברי

בי שול לגבר־ המשנחו־ה

פשוט אוספים זר גדול, מכניסים אותו לכלי שבדרך כלל אין מה לעשות בו ותולים באיזו פינה ריקה
בבית. הנה, תיראו שדברים יפים לא תמיד עולים כסף. בהצלחה.

פטנט חדש

מוצר חדש שהגיע אלינו מארצות הברית הוא
ספוגית שבתוכה יש סבון קוסמטי. לספוגית צד
אחד חלק וצד אחד מחוספס. הצד הרך מיועד

סיפור יפה
על ציפורים

מי שבורח מפסיכולוגים, הפסיכולוגים רודפים אחריו. לא יודעת מי המציא את האימרה הזאת, אולי
אפילו אני בעצמי.
רק בשבוע שעבר כתבתי את דעתי בנושא. העט עוד לא יבשה, וכבר מישהו דופק לי בדלת ומביא
לי מתנה, ספר בישול שכתבו שני פסיכולוגים, עמירם רביב ואשר שחם שנצ״א(שלא נצטרך אותם).
שמו של הספר הוא ״בישול לגבר המשוחרר״ וזה כבר עושה אותו מתנה יוצאת מן הכלל לכמה וכמה
גברים שהשתחררו לאחרונה.
בעיני זה יופי של ספר, בעיקר מפני שהוא מתייחס לבישול לא כאל מדע, אלא כאל כיף. באותה
דרך מתייחסים שני המחברים גם אל עצמם, ואני, כידוע, מתה על אנשים שלא לוקחים את עצמם
ברצינות. בקיצור ברוו לכם. הוכחתם לי שאם מחפשים היטב אפשר למצוא גם בפסיכולוגים צדדים
יפים.
לפחות מתכון אחד מתוך הספר נראה לי שווה ניסוי. אז בואו ננסה ביחד. לא! לא לבוא אלי, אני אנסה
במיטבח שלי ואתם בשלכם.

עם בו החורף מתקבצות הציפורים
באירופה בלהקות, ומתחילות לגדוד
דרומה לארצות החום.
השבוע ראינו להקות של דרורים
בשמים. שאלתי את בעלי(שהוא הממונה
על הטבע במישפחה שלנו) לאן נוד דות
להקות הדרורים, והוא סיפר לי
שהדרורים לא נודדות בכלל. הן גרות
איתנו כל השנה. אבל בשמתקרב החורף
ומתקצר היום, גם הן רוצות להיות נמו
כולם והן מתקבצות להן בלהקות
גדולות. אחרי נמה ימים, הן פשוט
מתפזרות בשקט בשקט ונשארות בארץ.
אולי זה לא סיפור חשוב, אבל הוא יפה
ורציתי שגם אתם תדעו אותו.
לניקוי עדין של הפנים במים ובסבון, והצד
המחוספס מיועד (כך הם אומרים) לעיסוי העור,
לסילוק נקודות שמנוניות ואפילו לטיפול
בפיצעי בגרות.
פיצעי בגרות עוד אין לי, אבל כמאמינה
גדולה בשיטה הקוסמטית של מים וסבון, ניסיתי
את הספוגית, ולפי הצבע שהיא קיבלה אחרי
השימוש בה, ברור לי שהיום אני בן־אדם הרבה
יותר נקי ממה שהייתי לפני עידן הספוגית.

בצר כבזש
החומרים 1 :ק״ג בצלים קטנים עד בינוניים, מקולפים.
3שיני שום 1 ,כף מלח 3 ,עלי דפנה, פלפל חריף ומים.
הוראות הביצוע בלשון הספר:
.1קח קילו בצלים, קלף, נגב את הדמעות, חרוץ בהם חריץ עמוק בעזרת סכין ושים אותם
בצינצגת.
.2הוסף את השום, המלח, עלי הדפנה, הפלפל החריף, מלא במים וסגור היטב את הצינצנת.
.3הסתר אותה ל־ 5לימים.
.4אכול אחד אחד.

פבלדס קו ר א ^ ל ח בי

ווו!
דהנח אבוהסמדיאומרנן למופז ההבלסס והווק־ מהיחס
מאת אברהם דישון.כתב ״ידיעות אחרונות״ 7.9.83

עכשיוויזחן

אברהם גינדי נענה לקריאת מרכז הקבלנים ומפחית את מחירי הדירות באופן משמעותי ביותר.
הנחות ענק עד 1,200,000 שקל לכל דירה. הלואות מכספי חברת אברהם גינדי עד $50,000.-בהחזרי תשלום נוחים.
אפשרות לרכישה בשיטתו&ו £ס\/מז.

פתח-תלזוה

נתניה

בלבכפר-גנים מבצעל 5-דירות ראשונות בלבד
־ 071122 -ץ) ץ (
דירות דו-מפלסיות עם שפע שכלולים

530.000•-

ברחי שפרמצק( ,כולל מ ע ״ מ ופי תו ח).

ברחי צי ר ל סון( כו ללמע ״ מ ופי תו ח)
3ח ד רי ם +מרפסת גג ג דו ל ה _

ברחי חפץ חיי ם ( כו ללמע ״ מ ופיתוח)
3 ׳/ 2חדתם

$72,000 .ברחי כץ, בנין מפואר בן 9דירות בלבד.
3קומות עם מעלית.
*£92X223
4חדרים

$76,000 .11ד1רי ם

בן-צב
ברחי *-ץ

175,000 ?-

!3ם*$ 6 4 ,0 0 0 .-558

4ח ד רי ם מ פו ארת +גג

? 95,000 .׳-

ברחי עין־גני ם פינ ת כר מלי 4 ׳/ 2,ח ד רי ם

$91,000 . .

ראשון־לציון

פט*$ 8 1 ,0 0 0 232

בני-ברלן

ב״גן־הבתשים׳׳ ,פרוייקט היוקרה בפינת הרחובות
קק״ל-טרכטנברג דירות בנות 5חדרים ב 2-מפלסים
ו 7-דונמים גן ציבות צמוד
ברחי ירושלים(כולל מע״מ ופיתוח)
(8292X822
3חדרים
$54,000 .ברחי קרן היסוד(כולל מע״מ ופיתוח)
£22X823
2-/2חדרים

ברחי אוסישקין(כולל מע״מ ופיתוח)

ב״לב-נתניה״ — פרוייקט יוקרתי במרכז העיר
דירות יוקרה דו-מפלסיות, מגרש טניס פרטי ועוד ...ועוד...
4חדרים
$75,000 . 5חדרים
$90,000 . -

*$50,000.

ב״גני-ניצה״ מול הים
הפרוייקט היוקרתי ביותר הנבנה כיום בנתניה.
בתכת שחיה, מגרש טניס פרטי ועוד...

(8292X822

3חדרים

ברחי הירשפלד(כולל מעי,׳מ ופיתוח)

3חדרים +חז־ר

י 52

ג חד רי ם +ג ^ חדי 232x2- ,״

־*538(000:־

במרכז נתניה 3 ,חדרים, חזית(כולל מע״מ ופיתוח)
? 62,000 . -

*$ 5 3 ,0 0 0 .63

ברח׳ פינסקר(כולל מע״מ ופיתוח)
ן יזך1!??1(.11,
3 ׳/ 2חד ת ם
$67,000 . -

קוטג׳ים במי-איתי

תל -אביב
ברחי ארלוזורוב ,166 בנין מפואר בן 10 דירות בלבד,
4חדרים וכן תרה +גג +חדר

החל מ 1 2 5 ,0 0 0 .

$1 4 0 ,0 0 0 .ברחי חתם הסופר, בצפון הסולידי בנין בן 8דירות בלבד
8292X822
4חד רי ם

־ $538 ^ 007

בראשון־לציון הירוקה, ברחי ירושלים — שכונת וילות
יפהפיה.
קוטגיים בני 5חדרים +חדר טלוו יזיה ב 3-חצאי

225X 20״
מפלסים.
במקום $125,000 . -החל מ -־ 1 0 1 , 0 0 0 .
המחי ת ם אינם כוללים מע״מ.

סגור במוצאי יום כיפור

120,000

משרדנו בלונדון

ברחי ה שי ריו נ אי ם ( ע ״ירח׳ ה שו מ ר)

$ 57,000

3ט*$ 6 9 ,0 0 0 .-836

151.ח 6§6מ 16\ 110׳* 320־ו 10ו1
\ \ 1 8-5* 8161.6361748״<10ח1,0

תל־אביב

פתח־תקוה

רמת־השרון

ככר המרינה ר. באייר 10

חיים עוזר 28

סוקולוב 84

ראשון־לציון נתניה
הרצל נ6

הרצל 10

צמוד ל ת חנ תהדלק סונול

אברהם בעדי בונה די1־1ו־נ ש אנ מי ם או ה בי ם

אריק שרון כמבקר
רומנטיקה גרמנית במיטבה
שירה גרועה על ״בנ 1הנפיל״ של ב. מורדכי
אומרים ישנה ארץ ^-י הי קו םעד ־ פיאדבדט איינ ש טיי!
הפתיחה לרומאן היינריך פון אופטרדינגן מאת

תרגום

נובאלים(פרידריך פון הארדנברג).

בגלריית הדמויות, שקובצה בקובץ זה,
מופיעות דמויות המחפשות אושר, שלמות
ושייכות בתוך עולם מתנכר ואכזר. סיפורי הפרח
הכחול הם רק קצה קצהו של עידן ספרותי,
שניתן למצוא בו מיצירותיהם של סופרים

הפרח הכחול
חג קטן לספרות המתורגמת ערך המשורר
ולמה טנאי בקובץ הפרח הכחול* .בקובץ
יפורים מאת הסופרים הגרמניים: נובאלים,

כלודביג טיק, פרידריך שלאגל, אדנים
ברנהם, ג׳ין פאול (ג׳ין פאול פרידריך
ריצד) ואחרים.

!רידריך דה לה מוט פוקא, י׳ וו׳ פון
יתה, את״א הופמן והי פון הופמנסתאל.

חלקו השני של הקובץ מובאת פרשת חייו ומותו
1ל כורה צעיר מפאלון, בשוודיה, פרשה
ונתגלגלה גילגולים רבים בסיפורת הגרמנית.
!ני חלקי הפרח הכחול מאפיינים את אחד
;שיאיה של הספרות הגרמנית הרומנטית.
סיפור־הכותרת, הפרח הכחול, הוא קטע

המאחד את סיפורי אנתולוגיה זו הוא
המיסתורין. כבר בסיפור הפתיחה אונדינה של
פוקא — סיפור שהוא בבחינת מגילת־מכאובים
של הנשמה — מוצגת הרומנטיקה הגרמנית
במיטבה. מושג האונדינה בא מהמיתולוגיה
היוונית. המשמעות הלאטיית של אונדה היא גל
הנוצר כשהרוח מניעה את המים. אונדינה היא
אשת־מיסתורין, מעין נימפה השואפת לזכות
בנשמה בזכות אהבתה לאדם. אגדה זו חוברה

שלמה טנאי -הפרח הכחול, סיפורים מן
;רומנטיקה; הוצאת דביר; 208 עמודים
כריכה קשה).

גם לימין יש משורר

תורעי תרמת
לא אלמנים השמאל, השירה ושפיות־הדעת
בישראל המוציאים, זה יותר משנה, את מררתם
כנגד מילדזמת לבנון. על שתי אנתולוגיות שירד״
המוחות נגד מילחמת לבנון. מאות שירים
שפורסמו במוספים הספרותיים ושאר מחאות
מילוליות — הגיעה סוף־סוף התשובה הספרותית
מהימין.
קובץ שירים. המודפסים במכונת כתיבת תחת
הכותרת שלג על ארזי הלבנון מאת שלמה
חזן* הגיע באחרונה לירי. וזו תשובת הימין
ליצירת השמאל, בעידן שאורי צבי גרינברג
מת, ואין לימין משוררים אחרים.
במיכתב מטעם שלמה חזן, שליווה סיפרון זה.
כתב אלי חח, בץ השאר: הספר הינו תגובה
נגדית לכל אותם סרבני שירות. אני בטוח
שהטעם יהיה לך יותר יושר אינטלקטואלי בדי
לבקר את הספר בעין אובייקטיבית. ב־ 22 ביוני
נעוץ־ ערב שירה לכבוד הופעת הספר במיסגרת
,היקב; ובד אמר ח־־כ סיבה רייסר. :הערב נעח־במיסגרת
היקב מאחר שזוהי מטרתו של היקב
— לטפח את התרבות הלאומית וליצור תנאים
שיבואו לטיפוחם של משוררים סופרים ואמניס
לאומיים, ואולי בעוד שנים אחדות יהיה לגו
ביאליק גום ןז.
אלא שמהקובץ שלג על ארזי הלבנון לא
יקום.ביאליק נוסף״ ,וגם לא,אורי צבי גרינברג
נוסף״ .מהקובץ שלג על ארזי הלבנון קם
גראפומן נוסף.
חרוזיו של שלמה חח אינם שירית אלא בליל
סיסמות הלקוח מתוך דיבריהס של הנחותים
חתר נץ מנהיגי חירות. כבר בתשובה לכותרת
למה של־ג, משיב חץ: ולא יהיו עוד קטיושותז
/ולא נשהה עוד במיקלטים?.״ הכותרת הבאה
מילחמת העם, מבהירה: אץ מילחמה שלהם/ ,
ומילחטה שלנו / .המילחטה היא מילחמת
העם ...אלא שהמחבר לא טרח להסביר לקוראיו,
כיצר זז־״ ששרים רבים כל״כן־ בממשלות הליכוד
לא שירתו מעודם בצה׳ל? את ה״שמאלניים׳,
שכבשו עבוד חזן וליכודו את הלבנון, הוא מכנה
מרעילי הבארות.
האמת היחידה והלא מחמיאה בסיפרו של חח,
היא תחת הכותרת עם ישראל, חריזה הנפתחת
באנחנו עם הנשען על חרבו ...אנחנו עם
המייסר את עצמו /בעוד העולם מליץ? אותו.״
חח מעניק גם בסיפרו. תתת הכותרת עוד טרם
יבש הדס, חריזה לשותפי הליכוד בארץ־הארזים:
עוד ט,־־ס יבש / .דמו של בשיר /וכבר בגד בו
/אמץ אחיו.״
האידיאולוגיה של הליכוד מעבירה את תחומי
חרוזיו של חזן מלבנון לשומרון, בחריזה ושבו
בנים לגבולם, והוא חורז באיוולתו: דיר בלוט
היא עוד נקודה בשומרון / .כיום יושב שם כסר
• שלמה חזן -שלג על ארזי הלבנון; אין שם
הוצאה; 38 עמודים(כריכה רכה).
54 1

בשנת ,1811 ובה זוכה אונדינה בנפשה רק אחרי
שהיא נישאת לאדם ויולדת לו ילד, או כמאמר
הסיפור: בת־גל עלתה מגיא עלטה /לחפש את
אושרה בעולם! /בים הגדול אותו היא מצאה /
ולעד לא תחזור מן הים!
אחרי שהיא מגלה תושייה, מגיעה אונדינה
לנישואיה עם האביר הולדברנד, ושני
בני־הזוג עוברים להתגורר בעיר. האודיסיאה
שלהם נמשכת, כשהם עוזבים את העיר ועוברים
לחיות בטירת רינגשטאטן ואחר־כך לווינה.
אונדינה נשמטת לגלי הדנובה, וליבו של
הולדברנד נשבר היא חוזרת, הוא מת וניצוץ של
רגש צומח בקירבה: בכיתי אותו למוות! אמרה
לכמה משרתים ...ובסוף המר: גם לאחר שנים
וזמנים היו תושבי הכפר נוהגים להראות את
הפלג והד דבקים בסברתם, שזוהי אונדינה
האומללה, הדחוייה והמגורשת, שבדרך זו היא
מחבקת עדיין בזרועות אוהבות את
אהוב־ליבה.

הסיפור אגדת ורדינה ויקינתון מתוך
השוליות מסאיס, מאת נובאליס, בוחן באגדה
זו את תפיסתו את הרומנטיקה של הטבע, עם
בחינתו את אחדות האדם והטבע. בסיפור זה של
נובאליס, אפשר לחוש את אותו אידיאליזם מאגי
ששורשיו בפילוסופיה הסובייקטיבית של
פיכטה. נובאליס מציג את הטבע ככיסוי
לחיי־הייצר הפנימיים.

לפחות, שירה, אשר אינה מבזה לחלוטין עיסוק
תרבותי זה.
כמעט שכחתי להזכיר מיכתב, המופיע בעמוד
הראשון של קובץ זד״ ובו ברמת למחבר מטעם
השר בלא תיק אריאל(״אריק־) שרון, המאחל
למחבר שנים רבות של יצית? פוריה ושאר
הערות המעידות על כך שמהיום שבו נלקח

ערבי /ומחד יהא לצידו גם ישוב עברי/ .
הישוב העברי יהיה מעל ועפו־ הערבי ...יחזן,
שב מייד ללבנון, ופותר את ועדת־החקירה בעניין
צאברה ושאתילא בבכיה לדורות.
וכך ממשיך חח את סיסמות הסרק של
מילחמת־הלבנון, שחדלו לעמוד במיבחן כלשהו
של היגיון, תוך יומרה לחרח אותם ולכנותם

סופר נובאליס
ורדינה ויקינטון

השר

שרוו

אריאל

ירושלים

שלמר. היקרשלום

ק בל

;אחד ,
גלי

שי ש

התעמול ה

נ א את

הקסים לתת
וההרס

ברכתי

שיש

שלום

בדרום

לרגל

לאדסי

בי טוי

ה עצ מי

מל חמת
תשתית המח בלי ם

סיון תשמ ג

הג ליל

ל בנון

לסא בקנו

המנסים

הו צאת ספד שיריך

להציף

מלחסת
לסען בהם

מנך

ולגירושם על

שלום
או תנו

צוד ק ת ,

בסיסיהם

טוב

וח שו ב

וב ט חוך

סול

ה בי א ה להרס

ו ספק דו תי ה ס

מ ביירו ת . שוס אני

מ א חל

שני ם

ת ע מולה

רבות של

עויינת לא
י ציר ה

תצליח לטשטש

פוריי ה

עובדה

בברכה

סופר את״א הופמן
עד המוות המר

ן כבר פתיחת הקטע מעידה על כיוונו: לפני
מ רי7
אריאל
( שנים רבות, הרדזק־הרחק בארץ מיזרדדהשמש,
1חי לו איש צעיר לימים ...הוא יקינתון, ובין
העלמות היתה: אחת נפלאה למראה, יפה
כתמונה. צבעה כצבע הדונג הבהיר ...היא
ורדינה. יקינתון יוצא למסע לארצות רחוקות,
מיבתבו של אריאל שחץ
בעוד ורדינה מסתגרת בחדרה, עד שהוא מגיע
כאן לא יצמח ביאליק
אליה — אל הבתולה השמיימית.
.שירים״ ,וזאת מבלי שניחן בחוש ראשוני לאותו משרון תיק הביטחון, הכניס זה למיסגרת עיסוקיו
פרשה ספרותית מרתקת מתרחשת בחלק
גם את העיסוק בביקורת השירה. הייתי סקרן
השני של הפרח הכחול, הלא הוא גורלו ומותו
גיבוש מילולי שנהוג לכנותו שירה.
אם זו התרבות הלאומית, שלה מייחל ורב לקרוא ביקורות של שרון על השירים נגד
של הכורה מפאלון. בחלק זה מביא טנאי חמש
מיכה רייסר, הרי יש לימץ הישראלי בעיה. מילחמת־לבנון. אבל בינתיים הוא מסתפק
יצירות, שכולן עוסקות בגורלו ובמותו של הכורה
מתוך האותיות של שלמה חח לא יצמח ביאליק. בביקורתה של שירה גרועה מאוד — שירתו של
מפאלון. מקרה זה הוא מקרה נדיר, שהתרחש
כלום לא יצמח כאן. עדיף שח׳־כ רייסר יישחד שלמה חח. ששום. השר אינטלקטואלי״
בשוודיה לפני כ־ 200 שנה, כאשר כורה צעיר,
בכסף כמה משוררים, מיקצועיים לפחות, כבקשתו, אץ בכוחו להעניק מילת הלל אחת
שנקבר במפולת מיכרה, נמצא כעבור 50 שנה,
היושבים על הגדר האידיאולוגית, והם יספקו לו, לתמליליו.
כשהוא חנוט. תגלית זו היוותה מקור השראה
לסופרים ומשוררים גרמניים רבים, שעיבדו

סיפור מציאותי זה, איש איש על פי סגנונו,

ותפיסתו.
בהזוג הנדיר, מביא, בעמוד אחד, גוטהילף
היינריך שוברט, את גירסתו למעשה, גירסה
המסתיימת כך וכיצד לאחר 50 שנה,
בחתונת־הבסף, נמצא החתן הצעיר קפוא וקר
על־ידי הכלה הזקנה והאסורה, ואהבה חמה
בלבה.
בקסמי המיכרה של נובאלים, שהוא קטע
מתוך היינריך פון אופטרדינגן, נלכר המחבר
באווירת המיסתורין, של אותה אהבה שהתממשה
50 שנה אחרי מותו של אחד מגיבוריה, מבלי
שנפגמה כהוא זה. בסיום אומרת האהובה הזקנה:
מה שהחזירה האדמה סעם אחת היא לא תמנע
מאתנו גם בשנית ...בעודה מתרחקת והוסכת
רק עוד פעם אחת את סניה.
את״א הופמן בהמכרות אשר בפאלון,
מטפל בפנטסטי שבסיפור זה, בניגוד שבין החתן
הצעיר והחנוט ובין כלתו הזקנה. הכלה הזקנה
מחבקת בידיה את חתנה הצעיר, ונופחת את
נישמתה על גווייתו הקפואה. הופמן מסיים את
סיפורו: בבנסיית־קופארברג, במקום שבני הזוג
צריכים היו להינשא בו לפני חמישים שנה,
ניקבר אפרו של הצעיר ועמו — גופתה של
בלתו הנאמנה לו עד המוות המר.
גירסה נוספת, הפעם תיאטרונית, היא
המיכרה אשר בפאלון, מערכון בחרוזים מאת
המחזאי הוגו פון הופמנסתאל. בגירסה זו
מחזיר הופמנסתאל את החנוט לחיים כדי
שאהובת נעוריו, תלך אחריו ותצטרף אליו
בדרכו, בנהר הנצח: יקרה אשר יקרה לי — לא
אמות / ,חוק העולם הזה — בי לא נוגע.
הפרח הכחול הוא פנינה ספרותית. בסיפורי
המכרה אשר בפאלון, ניתנת לקורא הישראלי,
לראשונה, האפשרות לעקוב אחר מקור עלילה
אשר שימש בסיס לוואריאציה ספרותית
רומאנטית.
אחרית דבר של שלמה טנאי, בהירה, מביאה
את המקורות, אינה מתפלספת איתם ומסייעת
לקורא בפתיחת הצוהר למתכונות הספרותיות
שהביא בקובץ זה.
היה מעודד אם שלמה טנאי היה ממשיך
במיפעל זה, של חשיפת רסיסי הספרות
הרומנטית הגרמנית לקורא הישראלי. תרגומיו
של טנאי נקיים ובהירים. הוא מצליח להתגבר על
מלכודות התרגום מגרמנית לעברית, והוא מעניק
מריגשת המשורר שלו לצירופים הלשוניים השונים
והרומנטיים המובאים בהפרה הכחול.
הקובץ מומלץ לאלה המוכנים להיכנס
להרפתקה ספרותית מרתקת, שונה לא במעט
מהיצע מרפי הספרות העכשווית. הספר גם
מעוצב כהלכה. אותיותיו בהירות, והנייר מעולה.

עיון

מחלום למציאות
באחרונה ראה־אור עוד ספר־מחקרי, העוסק
בפלא של תחיית לשון הספרות העברית. הספר
מחלום למציאות מאת טובה כוהן* בוחן את
השתקפותה של ארץ־ישראל בספרות ההשכ־

לה. אותה ספרות של עם בלא ארץ, ספרות אשר
באמצעים שונים תיארו סופריה ארץ, שלא ראו
מעודם.
כבר במבוא בוחנת כוהן את המהלך
מ״ארץ־ישראל של מעלה״ ל״ארץ־ישראל של
מטה״ .המהלך שהפך את ארץ־ישראל של מטה
לתפישה המרכזית ביחסו של העם למולדת
שממנה גלה. מהלך שנעשה בחלקו בהשפעת
הספרות האירופית, הלאומית והרומאנטית. חלק
מאותה כמיהה. שהניבה תיאורים ספרותיים,
מקורה במשכילי־ליטא ואחרים, שהוליכו את
בניית תדמיתה התיאורית של הארץ בעיני אלה
שלא ראוה.
בפרק הראשון בספר מביאה כוהן את מליצת
ישורון למשורר שלמה לויזון, הבולטת
בתפיסה מהפכנית של ארץ־ישראל־של־מטה, על
נופיה ויסודות הגיאוגרפיה שלה. לויזון שילב את
רוח המיזרח, המשתקפת מתיאורי התנ׳׳ך,
בסיפרי־מסעות של נוסעים לא יהודיים. בתיאוריו
מצליח לויזון לתאר את החמסין, מדבריות
לוהטים, עצים מצלים, גאות הירדן, גבהי הלבנון
ושאר נופי ארץ־ישראל, שחלק מתיאוריהם נלקח
מתיאורים קיימים. תיאורי ארץ־ישראל במליצת
ישורון, בולטים בניסיון ליצור תיאור ריאליסטי,
השאוב ממקורות מדעיים, שאליהם הגיע לויזון.
פרשה מרתקת של תיאורי־ארץ־ישראל
קיימת בסיפורי אברהם מאפו, כנושא הפרק
השני בסיפרה של כוהן. פרשיה שעליה עמד כבר
פרוס׳ דן מירון בסיפרו בין חזון לאמת. אלא
שמאפו תירגם לא במעט את נופי ליטא,
והעתיקם לארץ־ישראל המתוארת בספריו.
כמאמר י. צינברג בתולדות ספרות ישראל,
שתיאר את מאפו: הוא ישב על הר אלם־סט
ודימה בנפשו כי יושב הוא על הר הזיתים;
סלובדוקה על סמטאותיה המזוהמות וקבצניה
הקרועים ובלויים, נתגלגלה בדמיונו לעיר ציון
כלילת יוסי...
יחד עם זאת, מנתחת כוהן את תיאורי מאפו
ברומאנסים שלו מתקופת התנ״ך, שבהם תיאר לא
פחות מעשרה מקומות בארץ: בית־לחם, הגליל,
ים־המלח, גאון־הירדן, ירושלים, הכרמל והלבנון,
תוך שהוא מתבסס על תיאורי לויזון בסיפרו
מחקרי ארץ, תיאורים אשר שילב בלשון התנ״ך.
כוהן אף ממחישה בטבלות מירכבים של תיאורי
מאפו למקורותיהם וניתוח התפלגות מקורותיהם.
בפרק השלישי בוחנת טובה כהן, בבקיאות לא
מבוטלת, את תיאור ארץ־ישראל בשירת
ההשכלה, החל בשירי תיפארת של וייזל ועד
ניר דויד לשלום הכוהן ויהי עוד ביברת
הארץ לבוא אפרתה /היא בית לחם, ושם אבן
גדולה למראה עין /מצבת קבורת רחל אם
הבנים נאהבת
התקדמות ביכולת התיאור השירית והנופית
ניכרת בשירי מיכ״ל (מיכה יוסך ז לבנזון)
ויל״ג(יהודה לייכ גורדון) ,כאשר הבולט הוא
יל״ג, שכמה משיריו מתרחשים בנופי ארץ-
ישראל, ביניהם: בין שיני אריות וצדקיה
בבית־הפקודות. יחד עם זאת;: ,ין להתעלם
מהשפעת הנופים האירופיים על תיאורי
ארץ־ישראל. את אהב ת דויד ומיכל, פותח יל״ג
בתיאור: על אדמת בנימין בעיר גבע /שם
שאול המלך אווה לשבת; /וייפה הקריה על
אהת שבע /בחרושת אמן ומעשה מחשבת...
טובה כוהן עורכת השוואות בין תיאורי
ירושלים ובית־לחם בספרות ובשירת ההשכלה,
בין מאפו ויל״ג, תוך הדגשה שיל״ג אינו משתמש
במקורות המשקפים את הריאליה. יחד עם זאת,
מתייחסת כוהן לאלמנטים מתוך הצומח של
ארץ־ישראל, שבעת המינים, ושיבוצם בשירת
ההשכלה, כמאמר שלום הכוהן: שם תאנים
ורימונים מלאי עסיס ...פרחים ושושנים...
הפרק הרביעי עוסק בנושא המציאות
הארצישראלית בספרות הלא־בדיונית
בווילנא. כוהן מתארת וממיינת תיאורים
אקטואליים של ארץ־ישראל בעיתונות של
וילנה, שינוי בנוסחי התיאור של הארץ, החל
אחרי פירסום ספר המיכתבים הנודע של ר׳
מורדכי אהרון גינצבורג, דביר (,)1844
שהשפיע על תיאורי אכרהם מאסו וקלמן

שולמן- .

* טובה כוהן -מחלום למציאות -
ארץ-ישראל בספרות ההשכלה; הוצאת
אוניברסיט ת בר-אילן; 269 עמודי ם(כריכ ה
קשה).

בתת״פרק העוסק בעיבודים של סיפרי
המסעות בעברית, כותבת כוהן על עיבודי קלמן
שולמן, בעיקר סיפרו הליכות קדם ובשולמית.
לסיכום, מחלום למציאות אינו ספר מחקרי
העשוי להפוך רב־מכר, שכן הוא מתמקד בנושא
האהבה האמיתית לסיפורת העברית החדשה
ושורשיה, מה שעדיין אינו מרגש את הציבור
הרחב, המתעלם מהשורשים והבסיסים של
הסיפורת העברית החדשה. מחלום למציאות,
הוא אחד מאותם סיפרי־מחקר בסיסיים,
שבלעדיהם אי־אפשר להעריך נכונה את הסיפורת
והשירה העבריים העכשוויים.

תפוח־עץ רקוב
סי שחשב, לתומו, על כך שבספרות ובשירה הישראליים תמו כבר כל התקדימים האפשרייו
עשוי לתמוה למראה קובץ צנום. שראה־אור בהוצאת יחדיו בשיתוף עם אגודת־הסופרים. הקוב
מופיע תחת הכותרת ב. מורדכי -ילקוט שירים* .עם ריברי מבוא וביבליוגרפיה מאת אורציו
ברתנא. תחת אותה כותרת פורסמו בעבר יצירות מאת: יהודית שטיינברג, אלישמ
אברהם שלונסקי, דויד סרישמן, יצחק שמי, אביגדור המאירי. אהרון דאו מי ועז
רבים וטובים.
קובץ זה הוא בבחינת שיר״הלל לגראפומן בשם ב. מורדבי, אשר ער להופעת הקובץ איי
לא החשיב את שירתו. את הקובץ ערך בנו, שהוא מעין תפוח, שנפל לא הרחק מן העץ, אורציו
ברתנא. כותב הבן על אביו: כבר בסקיה כרונולוגית של סיסרי השירה שכתב בולטת עובה
הנמתח להערכת מקומה של שידת ב.
מורדבי בשירה העברית הודישה״ .קביעת
שאיש לא ידע עד לאותו רגע, למעט
העובדה, ששירה זו מקומה בפודהאשפה של
השירה העברית.
וכך ממשיך הבן, אורציון, בשיר ההלל
והניתוח לשירת האב מוררבי, עד לקביעה
המהממת: שירתו של ב. מודדכי היא
פועל־ידצא של המפעל הציוני במאה
וד ...20 מוזר לגלות בסידרה — שעדיין לא
הביאה לקט משירי אלכ סנ ד ר סן, ורבים
וטובים אחרים — זיבלוני חריזה באלה של
ב. מורדכי, בליווי שיר־ההלל של בנו.
שירת האב, המובאת בקובץ, היא בבחינת
בדיחה שירית, בנוסח של גראפומני תקופת
ההשכלה: לאן. עצים, תפליגו. האבן, מה
תדטיעיז ...או: אך אחי הקט יבכה — בכיו
יגדל כפליים ...או: שימי, אחות, ידך על
ליבי, סיגרי הדלתות מעל לסף העשן.״ או
עד ירד אוד ליל על גלבוע. אור הפלאים
שבעלט ...ושאר אינפלנטליזמים שיריים
כהנה ובחנת שגם בעת הבן לא עמד כוחה
מלסלקם משירת אביו.
האב, שאינו שס מ ר למילותיו רבות
השיעמום, אינו שוכח לבנו אורציון את
סופר ברתנא
.גאולתו״ השירית והמיותרת בקובץ זת על
גרפומאניה תורשתית
חשבון כספי הציבור, ומכתירו בתואר ״נפיל״,
בשירו בני הנפיל, והוא כותב: בני הנפיל
מוציא את השמש /מבין הקוצים / .הוא פורש עלינו את הרקיע / .להחיות את הזרוע. אכ|
גם זה מוסר אבות גראפומנים לילדיהם הנפילים, הנופלים כתפוחים ליד עץ הריקבון הספרותי הזז
כך נמשכת ומשתרעת לה הגראפומניה השירית של ב. מוררכי, המובאת באמצעות בנו אורציו
ברתנא, על 116 עמודים, שבהם אין למצוא ולו אף שורת שירה אחת, שתצדיק הוצאת קובץ זז
על חשבון אגודת־הסופרים.
בעוד שקבצים קודמים, שראדאור בעבר בסידרה זו, היו רצופים לעיתים כעשרות עמוו
ביבליוגרפיה ומאמרי הערכה על המופיעים בהם, דרי בקובץ זה מספיקים לכך שני עמודע
הבולטים במאמרי ההערכה שנכתבו אי-פעם על ב. מורדכי, אלה המאמרים של שמואל זרומז
בליטערארישע בלעטער שראה־אור בווארשה בשנת ,1929 ורשימה של ז. סיגלדביץ
שפורסמה בדער מאמענט. גם כן מוארשה.1930 ,
בעצם הופעת קובץ זה יש משום מאבחן לשחיתות ספרותית ולנפוטיזם רקוב, המאפשרים לב
שהפך מושך־חוטיס באגודת״הסופרים, לקדם את אביו, שבצדק, לא נחשב מעודו למשורר, ולו א
מהשורה האחרונה בשירה העברית.
מי אמר שכלו כל התקדימים האפשריים בספרות ונשירה העבריים?
* ב. מורדכי -ילקוט שירים;עורך: אורציון ברתנא;יחדיו בשיתוף אגודת-הסופרים 18 ,
עמודים (כריכה רכה).
קולדר בוחן את המצב שבו יש לכל חומו
אנרגיית־מנוחה אדירה, והאופן שבו משחררו
השמש את אנרגיית־המנוחה, והפצצוו
הגרעיניות המשחררות אנרגיות דומות על־פג
כדור־הארץ.
בפרק שעונו של איינשטיין מבהיר קולח
את נושא שינויי הסדר באטום, שינויים היוצרת
באחרונה החלה הוצאת הספרים מ סד ה
בפירסומה של סידרת ספרים העוסקת במדע, אור בעל אנרגיה אחידה, והאופן שבו גילז
איינשטיין את עובדת מורכבותו של האח
תחת הכותרת ספריית תוכנה, שהיא הסידרה
מחלקיקים. קולדר מנתח את תחזיתו ש?
המרתקת ביותר המצוייה כיום בעברית על
נושאים מדעיים. במיסגרת סידרה זו ראודאור, איינשטיין, כי שעונים יופעלו בבוא היום על־יד
באחרונה, סיפרו של ניג׳ל קולח־ היקום על־פי תנועה, וכוחות הכבידה.
נושא איינשטייני נוסף, הנבחן בספר זה, הוז
איינשטיין*.
חוסר־המישקל,,וההשפעות של תהליך נפילו המוליך קוסמית, סופה בפרק נפתח הספר
כדור־הארץ במרחבי היקום והשפעתו על החיינ
למסקנה, לאור סימצאים אחרונים של המדע
שהוא נושא בנפילתו. מאותה נפילה, מולי!
בחלל, בדבר נוסחתו של איינשטין, הנוסחה קולדר את הקוראים אל הנושא קליפות הזמן
שלו 1 0אשר עדיץ מפתיעה ומפחידה
העוסק בהבדלי הקצב בין שעונים אטומיים
שבעים שנה לאחר שנכתבה.
הפועלים על פני הקרקע ואלה הפועלת
בפרק השני ממשיך קולדר בבחינת נוסחתו י במרומים. ועוד מספר קולדר על הדרך המוליכזן
של איינשטיין, באמצעות הצגת נושאים של את החורים השחורים, שהזמן שלנו אינו נז
תנועה במהירות גבוהה, המשנה את האנרגיה בשוליהם.
הגלוייה של גופים, ומסקנתו הבסיסית של
בפרק השמיני סוקר קולדר את העתיז
איינשטיין, שהאור חייב להיות כבד.
וכיווניו, את תהליך הסטת הכוכבים במסענ
בעתיד, דרך תהליך כיפוף מסלולי האור, תו!
סיפרו של קולדר בוחן את תורתו של אלברט
בחינת אותה כבידה המעקמת את המרחב
איינשטיין, לאור גילויי המדע השונים, כולל
הגדרות, שאיינשטיין היה חלוץ פיענוחן וניסוחן
תצלומים נעים מן החלל, המאמתים בחלקם את
אחרי 75 שנה עדיין עומדות תורות אלה במיבחן
הפלא של הבנת וניסוח מצבים אלה על־ידי
סיפרו זה של קולדר אינו בוחן את תורותיו שי
האדם.
אלברט איינשטיין באופן כרונולוגי, אלא מבהי!
את מרכיבי תגליותיו של איינשטיין, המוליכוו
* ני גיל קולדר -הי קו ם עליפי איינשטיין;
למסקנת־הכותרת של ספר זה, בדבר היקוב
הו צ את מסד ה -ספ ריי ת תוכנה; 204 עמודים
על־פי איינשטיין, יקום שרוב הנחותיו טת
(כריכה קל ה +רישומים ותצלומים
הופרכו.
מבהירים).

מדע