גליון 2404 מתאריך 27 בספטמבר 1983

תשרי תשמיד 27.9.83 ,

מיססר 2404

המחיר 100 שקלים(כולל מ.ע.מ).

שנה ,8

המגעים עם הנאצים -הריגת גילעדי -רצח
הלורד מוין -פרשת ברנדות -איש ״המוסד״

הכל על

לחיים!
בואינג 767
כיוון חדש באל על

ט ל ־ א רויו

״המעברים הרחבים מאפשרים לעגלות המשקה והכיבוד לעבור מקצה
אחד של המטוס למשנהו, בלי לחסום את הדרך. יש מספיק ״מרחב מחיה״
רחוץ ידיים.
גם לעגלה וגם לבן־אדם שבמקרה נזקק דווקא באותו רגע
לראשונה ניתן בטיסות לאירופה ליהנות מסרט וידאו ע ם תצפית

נוסע יקר,
״כמי שמרבה לטוס בין ישראל לבין אירופה אני שמח להציג בפניך את
המטוס החדש, המצטרף לצי מטוסיה שלחברת התעופה הלאומית שלנו.
כמוני, גם אתה תמצא, בודאי, כי הבואינג 767 החדש של אל על, המופיע
לראשונה בשמי אירופה, הופך את הטיסה לנוחה ונעימה במיוחד.

לראשונה נוח לעבור וקל לגשת מכל מקום לכל מקום
״אם טסת אי-פעם לחו״ל, אין צורך לספר לך כיצד, אחרי שעה או שעתיים
של טיסה, מרגיש לפתע הבן־אדם צורך נפשי וגופני לקום מהמושב ולצאת
ל״שטח״ כדי ...כדי לראות, למשל, מה נשמע בשרותים, או, אולי, לומר
שלום למכר או שניים, או, סתם כך, כדי לחלץ את העצמות.
״ב 767-החדש של אל על הרווח בין שורות המושבים הופך את הגישה
מכל מושב ולכל מושב במטוס לקלה ונוחה ביותר.

טובה מכל מושב.
״במטוס הבואינג 767 החדש של אל על מקרינים סרטי וידאו בטיסות
לאירופה וממנה, והפעם, ניתן גם ליהנות מהם. אני אישית, אוהב מאד
לצפות בסרטים, ואם גם אתה נהנה מכך, צפויה לך הנאה כפולה.
״ב 767-החדש, פשוט תענוג לצפות בסרט ומכל מושב שהוא במטוס.
״אין פלא, אם כך, שב 767-החדש של אל על, כמו ב אחרי ם-
737,707ו ,747 -הבן־אדם מרגיש כמו בבית .
טיסה נעימה באל על

ושיהיה במזל.״

כל התמורה עבור השתתפותו של חיים טופול הועברה ע״י אל על למועדון ״וראייטי״ בישראל

סיפור השער האחורי:

כתבת השער הקידגד:

ש מיר

ראש־הממשלה המיועד יצחק שמיר
קשור בהוצאה להורג של אליהו גילעדי,
ברצח הלורד מוין, בהתנקשות ברוזן
פולקה ברנאדוט ובשיגור מעטפות
נפץ מטעם המוסד. הביו־

ג לי

התגובה הראשונה היתה ספונטנית
שליפה מן המותן.
גבי ברון. יו״ר העיתונאים בירושלים שמע את
ההתקפה הפרועה של אריאל שרון על ״התקשורת״
,את שאלתו הרטורית ״את מי היא משרתת?״
ואת התשובה ההיסטרית של האספסוף
במידרחוב :״אש״ף! אש״ף!״
בו במקום, בהתקף של זעם, החליט ברון
להכריז על חרם. עיתונאי ירושלים לא יסקרו עוד
שום אירוע פומבי שבו ישתתף השר אריאל שרון.

ת קיי ס
יי 7מסוגן מאך

כל סיפורי של״ג דאשתקד

מ ׳ 6ו 1א

התגובה השניה היתד, שקולה יותר. ירר
ההתאחדות הארצית של העיתונאים, לוי יצחק
הירושלמי, הסתייג מהחלטת היו״ר הירושלמי.
ברון הירהר בדבר שוב, וחזר בו.
הכל הסכימו שהטלת חרם מטעם העיתונאים
היא תקדים מסוכן מאוד. אילו התקבלה אפשרות
זו, היתה נוצרת למעשה צנזורה נוספת בארץ.
צנזורה שאין לה מעמד חוקי, והמופעלת על״ידי
ציבור מיקצועי, בעל הרכב פוליטי.
מי יודע על מי עלול מחר להיות מוטל חרם,
אם העסקנים של אגודת־עיתונאים מקומית או
ארצית יחליטו על כך? זה יכול להתחיל באריאל
שרון, לחול מחר על מאיר וילנר או על תופיק
טובי, להגיע מחרתיים לכל אדם מימין, משמאל
ומן האמצע.
בידי שילטון בעל נטיות טוטאליטריות, זה
יכול להוות נשק מסוכן מאוד. חואן פרון, הרודן
הפאשיסטי־למחצה של ארגנטינה, נקט לא פעם
שיטות כאלה. כדי להשתיק עיתון שמתח עליו

יצחק הירושלמי בראשם, אם תתעורר אותה
השאלה בגרמניה, למשל?
נניח שמחר יקום בגרמניה מנהיג ניאו־נאצי
ויכריז בפומבי כי השואה היא המצאה יהודית,
שהיהודים משתמשים בדמם של ילדים נוצריים
כדי לאפות מצות בפסח, שהפרוטוקולים של
זיקני ציון הם מיסמך אותנטי, שיש לשחוט את
כל היהודים?
האם גם אז יקומו היהודים וידרשו לתת לאיש
לדבר כאוות־נפשו, כדי לשמור על חופש־הביטוי
בכל מחיר?
בגרמניה של ימינו זה לא יתכן, כי שם יש חוק
האוסר על תעמולה ניאו־נאצית ואנטי־שמית. אך
מה תהיה עמדת היהודים בארצות־הברית, למשל,
שם אין הגבלות כאלה על חופש־הביטוי המוחלט?
כאשר
ביקשו הנאצים האמריקאיים להשתמש
בזכות־ההפגנה הדמוקרטית ולהפגין בשכונה
יהודית בשם סקוקי, קמה מרבית היהדות
האמריקאית על רגליה ותבעה לאסור את
המיצעד. משמע: חופש־הדיבור זה דבר טוב, כל
עוד אינו בא להחיות את האנטי־שמיות ולהטיף
לפגיעה ביהודים.
מדוע? מפני שהנסיון הגרמני הוכיח שמילים
מובילות למעשים, ושמי ששופך היום דיו, עלול
לשפוך מחר דם.
יפה, אך אם זה נכון לגבי דם יהודי במדינה
נוצרית, האם אין זה נכון לגבי דם ערבי, למשל,
במדינה יהודית?
האם מותר לניאו־נאצים בישראל להטיף לכל
אותם הדברים שאנו תובעים לאסרם בכל שאר
המדינות?
האם מותר בישראל לארגן גוף למילחמה
בנשואי־תערובת וליחסי־מין בין יהודים ולא־יהודים,
על פי הכללים של חוקי־נירנברג,
הנהוגים עד היום באפריקה הדרומית,
בעלת־בריתנו הנצחית? האם מותר בארץ להטיף
לגירוש המוני, להקמת מחנות־ריכוז, לרצח־עם?
התגובה האינסטינקטיבית היא: אסור שיהיה
מותר אצלנו מה שאסור עתה בגרמניה. תגובה
שניה מזהירה: אם כן, היכן הגבול? מי יחליט מה
מותר לדבר ומה לא? היכן גבול חופש־הביטוי, ומי
יקבע גבול זה?
התשובה הכמעט״אוטומטית היא: החוק. דרוש
חוק שיאסור תעמולה בעלת אופי מסויים.
אבל מה זה חוק? מי קובע את החוקים? אסיפה
של פוליטיקאים, הקרוייה כנסת. בכנסת יש
ברגע זה רוב לימין הקיצוני. אם יהיה מוטל עליו
לחוקק חוק להגבלת חופש־הביטוי, לא התעמולה
הגזענית תיאסר, אלא התעמולה האנטי־גזענית.
״הרב״ מאיר כהנא מבטא בגלוי מה שחושבים
בסתר הרבה חברי״כנסת מן המימסד. שלא לדבר
על אריאל שרון.

אקדח־פקקים
גגד טגק
שרון תקדים מסוכן
ביקורת, הוכרז על שביתה של פועלי־הדפוס, או
נסגרו המיתקנים מטעמי תברואה ציבורית.
אין להסכים לנוהל כזה. אין לתת בידי
העיתונאים את הסמכות להחליט אילו הופעות
ייסקרו, ואילו לא. כל עיתונאי, כל עיתון חופשי
להחליט כאוות־נפשו מה לסקר ומה לא, אך
החלטה של אגודה מיקצועית, שתחייב את כלל
העיתונים והעיתונאים — זוהי תועבה.
מכיוון שכל הנוגעים בדבר הבינו זאת, אחרי
־ירהור ראשון או שני, אין למעשה ויכוח. החרם
:וטל עוד לפני שהופעל. אריאל שרון לא יכול
דה להופיע לפני הגיבור כמגן הדמוקרטיה,
שהעיתונות המרושעת סותמת את פיו הגדול.הכל בא על מקומו בשלום.
דמגוציי למצות
אך השאלה לא נפתרה.
מה תהיה עמדת עיתונאי ישראל, ומר לוי

יעל ל א תרקוד עזד
הרקדנית יעל ברש, נכדתם של הסופר
אשר ברש והמו״לית ברכה פלאי, נמצאה
מתה ביחד עם בעלה, בדירתם בניו־יורק.
הפרשה זיעזעה את חוגי הספרות
בארץ, והנסיונות למנוע
את פירסום הטרגדיה
הולידו גל של שמועות

משמע, הבעייה אינה פשוטה כל־כך.
הרבה עמים והרבה הוגי־דיעות עסקו בה בעבר,
בייחוד אחרי עליית הנאציזם ברפובליקה הגרמנית.
היטלר הגיע לשילטון בדרכים דמוקרטיות,
בבחירות חופשיות.
אין תשובות פשוטות. אריאל שרון אינו
מוקיון המשעשע את האספסוף במידרחוב. הוא
אדם בעל מגמות טוטאליטריות ברורות, והטפתו
להמונים מסוכנת לעתיד הדמוקרטיה. כל
הכתבות של סילבי קשת וזיווה יריב, עם כל
הכבוד להן, לא יבלמו איש כזה. יש סיכוי רב יותר
לעצור טנק־מרכבה באקדח־פקקים.
קיימת סכנה חמורה לדמוקרטיה הישראלית.
ההתקפה הפרועה על ״התיקשורת״ היא חלק
ממנה. רק כסיל יתעלם מסכנה זו.
תשובתו של יו״ר עיתונאי ירושלים אינה
התשובה הנכונה. אך מהי?

לפני שנה, כשהתפנו כוחות אש״ף מביירות, נאמר לציבור
הישראלי כי הם ספגו מכה אנושה וכי אין להם תקומה, רוני
שפיגל, הפרשן הצבאי של העולם הזה, מנתח
התוצאות הצבאיות של המילחמה וקובע:
רוב כוחו של אש״ף עדיין בכשירות מיבצעית.

ירידה לצורך מחאה

גו רו די ש

אני גאה להיות ערביה ישראלית, אבל אני לא יבולהלשכוח שאני פלסטינית,״ אומרת ויאולט ח׳ורי,
האשה היחידה כאת שכיהנה
£כראש־מועצה. עתה היא מהגרת מן
הארץ- ,במחאה על מדיניות הממשלה״.
וקר פורים, על
ועדת־אגרנט 1״|/ו

בע- :דיין
היה אסון
לאומי!״

בחשבון־נפש נוקב מספר שמואל
גונן על מילחמת יום־הכי־

מעופפים וגם נופלים

מנרזווו

השבוע התרסק מטוס
נוסעים קל, ומיקד את
תשומת־הלב בצי המטוסים
הסרטיים. על
תחביבם של עשירים

דוודדם* מרפל חדשים מדווחים
זוהר ושלמה
פרנקל.

חופה באזיקים
האזיקים שכבלו את
ידי החתן־האסיר והתנהגות
השוטרים לא
הניחו לו ולכלתו לשכוח
את הצער שהיה
ויהיה מנת־חלקם, ומנעו
מהם להתייחד ב־

תיקווה נלאסטית

אשה המתעוררת אחרי ניתוח
כריתת־שד אינה קולטת שבעצם
ניצלה ממוות. היא מביטה
בצלקת ושונאת את עצמה.
שיחזור־שד -ניתוח המתבצע
כיום ברוב בתי־החולים בארץ
׳עשוי להחזיר לה
את ביטחונה ו
אהבתה לגוסה.

צ־רלי צ פרי! הרוקדת
היא עשתה א ת הכל -יצרה את
הכוריאוגרפיה, הלבישה ואיפרה. היא -
לוטה גוסלאר, בוריאוגרפית״ליצנית בת
,75 שהביאה לארץ את קירקס הפנטו־מימה
וסחפה בקסמיו את
| * 1 ) #הקהל הישראלי וגם את
להקת הריקוד בת שבע.

הרנסאנס

שר עליזה
ההווה נדרש לדעתה, והעתיד לא מעניין
את עליזה נחומי, החוזרת בדמיונה ואף ובציוריה אל תקופת הרנסאנס 1*׳1
לפניו. בגיל 30 גילתה את
הרנסאנס הפרטי שלה,
משהחלה אוחזת במכחול.

הסדורים הקמעיס: תשבצופן מיבתבים -סולומון משהראווי

תשקי!? במדינה חשבון נפש -שמואל גונן
פורום צלי רשף
אנשים -אהרון פאפו בלונים מוסיקה
לילות ישראל
קולנוע -צנזורה
נמר של נייר -יהודה בורלא, מילן
קתדרה, זבולון קורס, עליזה שנהר,
חיה בר־יצחק, ענת פרי
ואברהם שסאל

דויד פליישמן, שהתייסר
לרפא גברים
בלתי־פוריים,
זכה בהמלצת ר מי ם
ועל פיו נפסקו הלכות
בישראל. בית*
המישפס קבע כי
האיש היא -שדלסן ורוקם מזי׳
מות.־

תעמולה עם
גושפנקה נשיאותית
חבריו לשעבר במיפלגת העבודה
כעסו השבוע על הנשיא כי הוא
״ליכודניק רוחני״ .אך ניתוח
התבטאויותיו בעבר מוכיח, כי
חיים הרצוג היה תמיד תועמלן
גס של הגישות
המדיניות הקיצוניות
ביותר.

צבוע
בי ת
בבה, צבוע
נקבה, ממץ מצאה בית חם
בחוות שער־הגיא,
והסבה
חיית שעשועים.
האגדות
המסתירות על
אחיה שבטבע אינן מסמרות את שיערה.
להיסך, ח גורמות לה צדזוק
גדול. בלסתותיה היא אוהבת
יותר מכל ללעוס שוקולד.

זה וגם זה
אנשים בעולם
עולם קטן -פיליפינים,

בריטניה וברית־חמועצות
מה הם אומרים -בועז אפלבאום.
אחרון אבו־חצירא, שושנה דמארי,
משה אילת, יוסף לפיד ואלתה פרנקל 52
תמליץ שידורים 54 שידוד

ספורט 58 אתה והשקל 59 יומן אישי ־־ דדו ודאל 61 תמרורים 64 הווי 64 הורוסקופ -מזל מאזניים

זה היה -העולם הזה״ שהיה

סכחכים
מאת

הומו־סבסואל בביתו,
אדם בצאתו

נדיב א 3י דן

הראיון עם הכימאי(״העולם
הזה׳ 20 ,בספטמבר )׳83
לימד את הקורא גישה
חדשה.
עד כה נראו לי תלונותיהם של
ההומו־סכסואלים על יחסה של החברה
אליהם כבכיינות לשמה.
עד שקראתי את הראיון עם הבימאי
עמוס גוטמן.
סוף־סוף הבנתי, מה מעיק על
ההומו־סכסואלים. המיניות הרי שייכת
לחדר־המיטות, ולא לשום מקום אחר.
מדוע, אם כן, עסוקים בכל מקום בזהות
המינית של ההומו־סכסואלים —
בחברה, בעבודה, במישפחה?
כמו שהעדפותיו המיניות של
הטרו־סכסואל אינן קובעות את מעמדו
מחוץ לחדר־המיטות — אין להן כל
השפעה על דעתנו עליו או יחסנו אליו
— כך עלינו ללמוד לנהוג גם ביחס

מאוזן:
. 1מי שהוסיף קצת פלפל לעולם ()3
.2פועל בעיר הקדש שמקבל
משכורת ממשלתית ( )5,4
.9אומרים שזה לא הפזמון הראשון
שכתב כלאחר יד ()4
.10 על־פי ינוש הוא נפטר עוד לפני
)4( 11
. 13 אל מי מקרוביו
שהשתתף במאבקי ()3

פנה זה

. 14 הזהירו קצין שקם ()6
. 15 האם השיר ״מים קופצים עם
צבע״ נמצא ברפרטואר שלהם? ()4,4
.17 יאללה! בתוכו זה חדש ()4
. 18 למשל: לעזאזל הוא יכתב ב־כ׳׳ו
עמודים ()4
.20 במבט לאחור פרק טוסטר
והרכיבו מחדש ()8
.22 כשהם עשויים מנ ־־ל הם לא
מעלים עשן ()5
.24 בתפילות הוא נו 1ב לגדול
מכולם ()3
.25 מה לערבי במקום חרב? ()4

פתרון תשבצופן

2402
.26״איש הפטיש״ הפרטי שלי
ברוסיה ()4
.28 רכוש משהו מתוק ממשהו
מתוק(מ) ()4,3
.29 זה האור הכי מזהיר שאני מכיר

מאונד:
.2שים עין! אצל הזמר זה כבר עלה
באש ()3
.4נא לשנות: יום ר בקולנוע ()4
.5הילד רומז שהיא חייבת לדעת
מה חדש ()4 ,4
.6מנץ הספורים האלה? ()6
.7איזה כיף! הם לא עומדים במקום
אחד ()6
.8סחבה מתשמישי הקדושה ()5
.9ראש ממשלה לשעבר, לשעבר,
לא שותק כשמכניסים אותו לשק ()7

ב עיו ת
ולב טי ם
בחיי המין
מאת

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

.11 האחרונה בחתונה ()2
. 12 לא עומד אבל מזדקר אצל
תושב ותיק בא״י ()9
. 16 חנה, חנה, עבורך נכתב השיר?

. 19 מנה עיקרית לפני
אחרונה? אפשר להתווכח ()6

מנה

.21 איזה מסטול! כשנותנים לו
אצבע הוא לא רוצה את כל היד, הוא
רוצה)5
.22 שר חוץ ממוצא אנגלי יובן
אחרת ()4
.23 יש לגלות אומץ לב מבעוד
מועד ()2
.24 רווח, עלה על הגג! ()3
.27 כבר שלושה מורים היו לפניו
בשכבה ()3

בהשתתפות ג׳ודי דגן

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור קורסים ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)
סלון ומכון יופי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעות
הכנת כלות
מחירים עממיים ־ שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ;226066 )4

בימאי גוטמן
בכיינות לשמה י
לגברים המעדיפים גברים אחרים
דווקא.
משה סולר״ תל־אביב

מה פיתאום תמ״י?
.המיזרח אל השלום׳ אינו
אירגון של מיזרחיים בלבד.
(״העולם הזה 10 ׳,באוגוסט

תודה לענת סרגוסטי על הדיוק
בהצגת כמה מעקרונות תנועתנו,
בעיקר בנוגע לפיתרון־אמת של הבעיה
הישראלית״פלסטינית, בדרך של הידברות
והכרה בזכותו של העם הפלסטיני
להגדרה עצמית.
חברינו בהמיזרח אל השלום
סבורים בכנות, שהמיזרחיים יכולים
וחייבים להוות גשר לשלום ולדו־קיום
יהודי־ערבי, בגלל עברם המשותף, בן
אלפי השנים, עם הערבים. למרות
נקודות־החושך, היו בעבר זה הרבה
נקודות־אור.
אנו גם סבורים שהגיעה העת להבין,
כי מדינת־ישראל שייכת למיזרח,
והיומרה להיות ״שליחי תרבות־המערב״
באיזור זה היא הרת־אסון.
לא, אץ אנו חושבים שהמיזרחיים
הם היחידים היכולים להגיע להידברות
עם הערבים. אך לאור הכישלון החרוץ
של ההנהגה הנוכחית והקודמת, בא
הזמן שהמיזרחיים יתרמו מנסיונם
ליצירת הידברות כזו.
הדבר שהפריע לנו בכתבה הוא
הרושם שיכול להיווצר אצל הקוראים
שהמיזרח אל השלום הוא בעצם
אירגון של צעירי תמ״י. לכן נדגיש:
בינינו יש פעילים בגופים פוליטיים
העולם הזה 2404

בני שני העמים — החלטתי לאזור
אומץ ולבטא את ריגשותיי.
אני אזרח מדינת־ישראל, ערבי
ישראלי, המזועזע מן המתרחש במדינה
מאז עליית הליכוד לשילטון. מנהיגיו
הקיצוניים רוצים בכל מחיר בחיסול
העם הפלסטיני.
יהודים וערבים, המבינים את החיים
ואת משמעות החופש, מביעים בקול
את הרגשתם. דוגמה טובה לכך היא
כתבת״השער זורעי המוות (העולם
הזה 3 ,באוגוסט 83׳) .כך גם אני.
אם כר הדבר, כדאי להציע את שרון
ואת איתן לתפקיד מינסטריאלי חדש
— שרים לחיסול עם. כדי למנוע
סירבול, אפשר לכנות את השניים בשם
אחד: שרונרפול. אם אין סעיף כזה
בחוק, צריף לסלק אותם מייד מהבימה
הציבורית.
הצהרותיהם של אריאל שרון ורפאל
איתן, הסתתם נגד העם הפלסטיני
ויחסם העויין לתושבי השטחים
הכבושים, והכל בתירוץ של טובת
קריקטורה של לוריא ב״הרלד טריביוך
העם, מביאים אותי לשאול: האם יש
ממחבוש פולני לכלא פולני
סעיף במגילת־העצמאות הקורא
לחיסולו של העם הפלסטיני?
שונים, כמו מיפלגת העבודה, מפ׳׳ם,
אין זה מיקרה שריגשי הרחמים
איני מביו איר ׳הגיעה השינאה
שלום עכשיו וגם תמ׳׳י.
מתעוררים אצל בעלי סמכות־החנינה לדרגה כזו. בעבר חיו יהודים וערבים
תנועתנו, שקמה בחודש מאי השנה, תמיד כשיהודי יורה בערבי — ולא באהבה ובכבוד. ואפילו שאחר־כר היו
היא על־מיפלגתית, פתוחה לכל להיפך.
מילחמות, הרי אפשר לשקם את
אזרחי־ישראל המזדהים עם עקרונותיה
מנשיא זה ציפיתי להתנהגות אחרת. היחסים. אפילו הגרמנים, שרצחו
וכוונותיה.
רון וייס, תל־אביב שישה מיליון מבני העם היהודי, שכחו
לכן לא רק ענת סרגוסטי, אלא גם
כבר מזמן את שינאתם וזכו למחילה

אורי אמרי וגם כל עוברי העולם הזה
כמעט מלאה מצד היהודים.
יכולים להצטרף להמיזרח אל נדשם ו־ צבאי
אני שואל — מדוע נעלמה השינאה
נגד הגרמנים בעור שמסע־ההשמצה
השלום. גיל דניאל, ד׳ר שלמה ומישטרה פוליטית
נגד הפלסטינים נמשר? מדוע אי־ד׳׳ר
מישהו
הבטיח לפולנים אפשר להפוד את השינאה לאהבה?
אלבז, ירושלים. שלום מרציאנו
תל־אביב, חברי מזכירות ..המיזרח
סוציאליזם. אן הם קיבלו סולומון משהראווי, כלא רמלה
דיקטטורה.
אל השלום־.
במשך שנה נאנקו הפולנים תחת
• ענת סרגוס טי הי אבת
למישפחה מיזרחית, החיה מזה עולו של מישטר צבאי, זכויות־האדם בתיקווה לטפוח
האלמנטריות נשללו מהם,
דורות רבים בירנשלים.
והאיגודים על השכם
המיקצועיים שעליהם היתה גאוותם
הקורא מצטרף לתיקוותיו של
פוזרו לכל רוח.
העורך.
קשר המכס
כעת הואיל בטובו השילטון להכריז
על ביטולו של המישטר הצבאי. האם
גם השנה, כהרגלי בעשור האחרון,
יהונתן גפן גילה בתוכניתו
״קשר אייר״ כי כל חבריו
היגרו מהארץ או השתגעו. גם
הקורא מתלונן על חבריו
שהיגרו.
ב־ 1970 עבדתי בבית־המכם ביפו.
החוף היה תמיד מלא אנשים, שאת
כולם הכרתי. כולם היו חבריי.
היום. ב־ ,1983 אני יורד שוב אל

סטודיו 0

ארלזזזחב ,02ח״א 237026

בהנהלת אבי פאנק

נושר גופני וחיזוק שרירים
שמירה על גיזרה
יציבה נכונה
גמישות

בסטודיו — 6אולמות ממוזגים
מורים מוסמכים

ג׳אז, אירובי, מתיחות
יוגה, סטפס, התעמלות

בית־ספר ״אורלי״
לספרות גברים ונשים
ת״א, רחוב המלך ג׳ורג׳ 89
טלי )03 ( 284919 ,295318
מודיע נפתחים קורסים
לספרות וקוסמטיקה
גברים ונשים לחודש ימים

מחירי הזדמנות ללקוחות:

* צבע
* תספורת
* החלקה

450ש׳
150ש׳
1500ש׳

* תסרוקת סלסול פסים

150ש׳
1500ש׳
1500ש
המחירים לפי אורך השיער -
* מחלקה לקוטמטיקה, פדיקור, והורדת שערות מהרגליים.
.השתלת צפורניים והשתלת ריסים על״ידי מומחית.

..׳ש ג בו ל ״ באכזיב
החזירו החיילים הביתה !

חוה אלברשטיין מיקי גבריאלוב
עופר אקרלינג שלפה גרוניך
שלום חנוך י
מני בגר
ליבי והפלאש
להקת בנזין״
דני ליטאני
דויד ברחה
מנתה: יונתן גפן

אריק. סינו
שסוליק קראום
דני חכם
להקת ״תיסלם״

מונע אמני ׳שואל למען תנועת
״יש ג בו ד בפארק אכזיב

קורא מ ש ראווי
שרים לענייני חיסול־עם

קורא קוברינסקי
כולם ירדו
החוף ואיני מוצא שם איש. כל מכריי
ירדו מהארץ.
דויד קוברינסרי, תל־אביב

חונן בירימים
בעיקבות
צועד הנשיא
הרמטכ׳ ל לשעבר.
נתבשרנו על חנינה שהעניק
נשיא־המדינה, חיים הרצוג, לפעיל
תנועת כך שירה לעבר בית מישפחה
.ערבית בחברון, ופצע ילדה מבנות
הבית.
בכך ממשיך הנשיא מסורת לא
מפוארת של חונך הרוצחים, הרמטכ״ל
לשעבר רפאל איתן.
העולם הזה 2404

הוחזרו על כנם זכויות״האדם, האם
סולידריות חזר לפעול? לא ולא.
בצאתם מתוך המחבוש הצבאי מצאו
עצמם הפולנים בכלא מישטרתי, ולמדו
לרעת כי אין כל הבדל בין מישטר
(צבאי) ומישטרה(פוליטית).
הקריקטורסט רענן לוריא היטיב
לבטא מצב־עניינים עגום זה
בקריקטורה שפורסמה באינטרנשיונל
הרלד טריביון.
לא רק לוריא מבחין בכך שתושבי
הרפובליקה העממית נמצאים בתוך
בית־כלא ענקי. כל מי שעיניו בראשו
רואה זאת — מלבד קומץ תועמלנים
קומוניסטים, אנשי רק״ח ודומיה
בארצות המערב.
שושנה יפת, חיפה
שרונרפור להפוך את השינאה לאהבה.
לאור האירועים האחרונים בגדה
המערבית — מיקרי הרצח בחברון של

קראתי בעיון את המאמר המסכם של
תשמ״ג, איש־השנה. כתמיד, נתמלאתי
הערכה לאופן ניתוח המאורעות.
ברצוני להצטרף לתיקוותו של
העורך, שהופיע בסוף המאמר, ולייחל
לכך ששנת תשמ״ד תאפשר למחנה־השלום
הגדל והמתעצם לטפוח לעצמו
על השכם ולהכריז: ובכן, עשינו זאת!
מרדכי אלישע, ירושלים

רידיעת הקוראים
מיבתבי קוראים מתסרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עריסות תינתן
למיכתבים קצרים, מודססים ב־מכונת־כתיכה,
שצורפה אליהם
תמונת הכותב. מיבתביס בעי־לום־שם
לא יפורסמו. אץ המערבת
מחזירה את המיכתביס
שנתקבלו כ ת

יום ד׳ 28.9כשעה .18.00
פתיחה שערים בשעה . 17.00
חרומה לכיסוי הוצאות הארוע 300 שקל לאיש.
הזמנות וכרטיסי נסיעה למופע וחזרה בדוכני ״יש גבול״
ביטים א
בתל-אביב: דיזנגוף סנת פרישמן מ־18.00—16.00
דיזנגוף 127 בדוכו העיתונים — כל היום.
בירושלים: מידרזזוב בן-יהודדי מ־18.00—16.00
משרד ״כהנא״ רח׳ דורות ראשונים ,1
וחנות ״טרוסיקליה״ בככר דניה — כל היום.

• חוג לריפורמה והרמוניה
באדם ובחברה
• היכרות למשכילים־ות

(בשיטה בלתי שיגרתיח ויעילה!)

• אינטלקטואל ומוסיקאי
כפרטנרית לריקודי עם ועמים

פרטים בכתב (לא בטלפון!) מת.ד ,92 ! .ת״א.

קבוצה זו, כולה מיוצאי המפד״ל, בבורה שתזכה־בתמיכת
בעלי־הון יוניים בציבור הדתי.

דתיים נגד להט
״החוג למורשת היהדות״ ,בראשות אברהם סגל,
פנה למועצה הדתית בתל־אביב ותבע ממנה
שלא לשתף את ראש עיריית תל־אביב, שלמה
(״צ׳יץ׳״) להט, בהקפות המרכזיות של
שימחת־תורה.

תנ גונן י ך
אין ממשרה -
אי? גזיר 1ת
כל עוד לא תורכב ממשלה, לא יהיו גזירות כלכליות.

ראש־הממשלה המיועד, יצחק שמיר, אינו רוצה
שהקמת הממשלה תיקשר בתודעת הציבור עם
הטלת גזירות, והוא ימנע כל ניביון להפעיל
צעדים כלכליים שיקשו על הציבור באמצעות
תקנות, שאינן מחייבות את אישור הכנבת או
הקואליציה.

,שהשווארצע
לא יזכה־בידי
הטלוויזיה הישראלית נמצא ברט*
הקלטה, שבו נשמע אחד משרי חרות אומר
לאחד העסקנים את המישפט. :ומיקר
שהשווארצע(השחור) לא יזכהד
הסרט הוקלט בליל ההתמודדות שבץ
יצחק שמיר ודויד לוי במרכז תנועת*
ההרות, אן* אץ צילום המלווה את ההקלטה
הקולית.

הקטנות נגד
ממשלת־אחדות
ההתנגדות העיקרית להקמת ממשלת־אחדות־לאומית באה
מצד השותפות הקטנות לקואליציה.

אגודת־ישראל חוששת מהקטנת התקציב
לישיבות, תמ״י חוששת מכך שיילקח ממנה
תיק־העבודה־והרווחה, התחייה חוששת ממיתון
בעמדות הניציות של הממשלה. רק
סיעת־למפנה במפד״ל תומכת בממשלת־אחדות־לאומית,
מתוך תיקווה שאם תקום,
יילקח תיק־החינוך־והתרבות מזבולון המר.

מעבר לשיטת
הקאבעט?
בקרב ח״כים, המצדדים בהקמת ממשלת־אחדות־לאומית,
הועלתה הצעה לעבור לשיטת
הקאבינט, כאשר הממשלה תורכב מקבוצה
מצומצמת של שרים בכירים, וקבוצה רחבה של
שרים זוטרים.
בדרך זו, מעריכים מצדדי הממשלה הרחבה, אפשר יהיה
לפתור בעיות אישיות של שרים, ולרכך את ההתנגדות
לממשלת־אחדות־לאומית.

החרפה קרובה
במפד״ל
בשבוע הבא צפוייה הכרעה על עתידה של
המפד״ל. ככל הנראה יגיעו הדברים לפילוג, או
שיעמדו על סף פילוג, מפני שלא נמצאה כל
דרך לגשר על חילוקי־הדיעות שבין סיעת*
למיפנה ובין סיעת־הצעירים.

מיפלגה דחית חדשה?
בירושלים מתארגנת קבוצה של חברי תנועת הפועל
המיזרחי, במגמה להקים רשימה חדשה שתישא את השם
תורה ועבודה.

הסיבה: עמדתו האנטי־דתית של צ׳יץ׳ כפי שבאה לידי
ביטוי בהופעותיו בכלי־התיקשורת ובעניין ההסעות
המאורגנות לים בשבתות.
החוג למורשת היהדות הוא חוג הפועל במיסגרת
מיפלגת־העבודה.

תיק נגד מסיקה ייסגר
המישטרה המליצה לפני הפרקליטות לסגור את
תיק־החקירה נגד ממלא־מקום ראש עיריית
בת־ים, דויד מסיקה, שנפתח אחרי שעוזרו־לשעבר,
יוסף עזרן, התלונן נגדו.
התלונות עסקו במעשי־שחיתות וחוסר־טוהר־מידות ציבורי
כביכול. עזרן עצמו הוא חבר בתנועת־החרות בבת־ים, אחרי
שנטש את התנועה למען בת־ים של מסיקה.

מסיקה הגיש נגד עזרן תביעת־דיבה, התלוייה
ועומדת בבית־מישפט השלום בתל־אביב.

תמיר בעצרת דייז
הח״כ לשעבר, שמואל תמיר, יהיה הנואם המרכזי והיחידי
בעצרת־הזיכרון השנתית למשה דיין, שתתקיים
בבית־החייל בתל־אביב בתחילת אוקטובר.

המארגנים העדיפו את תמיר על דויד לוי,
ששמו הוזכר כנואם אפשרי. תמיר עצמו תבע
שהוא יהיה הנואם היחידי, והתנאי התקבל.

את הערב הפיק וינחה איש הרדיו הוותיק יעקב בן־הרצל.

שוהם א 1שטסל
במקום חת

סרבו מצפון
ולא פאצפיסט
כינוס של א מנ ס טי אינטרנשונל, שנערך באחרונה ביפאן,
הרחיב את ההגדרה למושג.סרבני מצפון״ ,ומעתה ייכללו
בו לא רק פאציפיסטים, אלא גם סרבני שירות־צבאי
סלקטיביים.

התיקון בא בעיקבות תופעת סירובם של
חיילי־מילואים ישראלים לשרת בלבנון.

איו חגים למוסלמים
ביומני בתי־המישפט בישראל אין מכירים בחגי
האזרחים המוסלמיים, במרוצת חג אל־אדחה
נקבעו מאות מישפטים לאזרחים מוסלמיים.
השופט המוסלמי יוסף חג׳־יחיא נעדר מבית־המישפט
בתקופת״החג.
הקלטות בפר שת חרמו?
התביעה תעשה שימוש בהקלטות
משיחות שניהל עורך״הדץ שימעץ חרמון,
החשוד ברצח כרמלה בלאס.
הקלטות אלד? נערכו, כנראה, בחשאי
על־ידי המישטרה, משיחות טלפוניות
שניהל החשוד מחדל עם בני־ביתו.

המישטרה מצלמת בווידיאו במישפט נגד ג׳ובראן שקור מכפר־סח׳נץ, אחי
מזכירו של יאסר ערפאת, הובא כראייה
סרט־וידיאו, שבו צילמה המישטרה מהלך של
אסיפה, מתחילתה ועד סופה.
הצלמים התחזו באסיפה כעיתונאים, שבאו כאילו לסקר את
האסיפה, שנועדה למחות על טבח צברה ושאתילא. .

המועמדים העיקריים לתפקיד ידיר
מועצת־המנהלים של הבורסה, כאשר יפרוש
הדד מאיר חת מן התפקיד, הם דויד שוהם
וחיים שטפל.
שוהם, ששימש לאחרונה בורר בסיכסוך הרופאים, הוא
מנכ״ל בנק כללי, הנמצא בשליטת הברון אדמונד
דה־רוטשילד, וחיים שטסל הוא מנכ״ל החברה לישראל.
אחרי רכישת חברה זאת על־ידי קונצרן כלל, לא ימשיך
שטסל בתפקידו.

תחנת־סמים במועדו?
מידע חדש, שהגיע למישטרה, עשוי לזרות אור על הפרשה
של הטלת הרימון על גיורא איצקוביץ, בעל מועדון־הלילה
המקום בנתניה, לפני שלושה חודשים.

על־פי גירסה זו מנסה העבריין דויד דהרי,
היושב בכלא על עבירות־סמים, להפעיל
מהמועדון תחנה למימכר סמים. דהרי זוכה
בזמנו, מחמת הספק, מהחשד שרצח את אלי
בדש בנתניה. לטענת המישטרה הוא שותף
סמוי ב״המקום״.

״צינד תשנה ישר?

מאבק־שכר בבדל

יתכן שבעיקבות מיזוג החברה לישראל בחברת כלל יחול
שינוי ביעוד חברת ציס. הכוונה היא לנצל את סניפי צים
בחו״ל למטרות סחר בינלאומי, ולאו־דווקא לספנות.

ועד עובדי בל״ל עומדים לפתוח בימים הקרובים
במשא־ומתן עם הנהלת הבנק על חידוש
הסכמי־השכר.
העובדים טוענים ששכרם נשחק — גם יחסית לשכר
העובדים בשאר הבנקים וגם יחסית לשכר המקובל במשק.
אנשי־הוועד חוששים שההנהלה תטען שהפסדי הבנק, כפי
שבאו לידי ביטוי במאזן החצי־שנתי, אינם מאפשרים
פתיחת הסכמי״השכר ושעויים.
סקייהוקים ישראליים
לארגנטינה

לראשונה בתולדות המאבק שבין ההנהלה
ועובדי הבנק ישתמשו חברי הוועד בצוות
מומחים: רואי־חשבון, חשבים, איש יחסי־ציבור
ופירסומאי.

ישראל מכרה * ^גנ טינ ה 24 מטוסי
קרב־הפצצה מדגם ״סקייהוק־ 4 *4״ שמועד
אספקתם בשנת . 1983 בסך הכל מגיע
מיספר מטופי ה״סקייהוק־ שמכרה ישראל
לארגנטינה״ מאז תום המילחמה
באיי־־סוקלנד, ל־ .30 הידיעה על כך, וכן
ידיעות על אספקת טילים מונחים מדגם
״גבריאל״ לארגנטינה, מעוררות דאגה

בבריטניה.
עדים, שהופיעו לפני ועדידדההגנה של
בית־הנבחריס הבריטי, אמדו כי מדאיגות

$ן ךך דך*ד25

מדגם ״גבריאל״ ,שהם בעלי טווח ארוך.
ידיעות אלה מתפרסמות ב״אינטר־נשונל
דיפנם רוויד. בביטאון מתפרסמת
גם ידיעה?
הברית ״ 150 טילי ״ספדאו
תמורת 52 מיליון דולר.

בית־ספר ליחסי־ציבור
חברת מאגרי תיקשורת, ששותפים בה 17 מישרדים
ליחסי־ציבור, עומדת להקים בית־ספר ליחסי־ציבור.
הידיעה על כך עוררה חששות אצל העיתונאים, המפעילים
בתי־ספר כאלה באופן פרטי, אך הם נרגעו כאשר נודע
להם כי בית־הספר החדש יקבל רק תלמידים שהם בעלי
תואר בי־אי-,ומי שעסקו במשך שנה ביחסי־ציבור.

סכסוך עסדהב״האר*ר
ב־ 5באוקטובר ייערך דיון בבית־הדין לעבודה בתל־אביב
בסיכסוך־העבודה שהוכרז בין אגודת העיתונאים ובין
הנהלת יומון הארץ. האיגוד טוען כי חוזים אישיים של
הארץ עם עובדים־עיתונאיים עומדים בניגוד להסכם
הקיבוצי, והנהלת הארץ טוענת כי אין סתירה בין חוזים
אלה ובין ההסכם.

במדינה
העם
״שביתה יהודית׳
סעס כשנה הוסר
הציבור מלו למהנדס
הסונה גשריס.
יש כל מיני סוגים של שכיתות.
אחת החבלניוח כיותר היא ״שכיתה
איטלקית״ .לפי שיטה זו אץ העוברים
נעדרים מעבודתם, וגם אינם מפסיקים
לעבוד. הם רק מאטיס את קצב־העכורה
כך, ששום דבר אינו פועל.
מדינת־ישראל המציאה שביתה
— מסוג אחר, שמן הראוי לקרוא לה
״שביתה יהודית״ ,זו פורצת אחת
לשנה, בעונת־החגים. היא חוזרת על
עצמה בממדים מצומצמים יותר, בעונת
פסח־אחד־במאי־יום־העצמאות.
גשר לבטלה, מבחינה כלכלית
וחברתית, אלה הם ״הימים הנוראים״,
במובן שונה לגמרי מזה שיש למושג זה
בדת.
העם כולו כאילו משתגע. לא די
בחגים הרישמיים — יומיים ראש-
השנה, יום־הכיפורים, ראשון לסוכות,
שימחת־תורה, בתוספת ערבי־החגים
ומוצאי־החגים, אלא שהציבור עוסק גם
בבניין ״גשרים״.
״הציבור כולו הופך למהנדס,״
אומרת ההלצה העממית .״כולם בונים
גשרים.״ גשר נבנה בין שבת וחג, בין
חג ושבת, בין חג וחג, ולמעשה
מראשית החודש עד סופו.
איש אינו עובד בראוי. השרותיס
הציבוריים מתמוטטים. מיפעלים
שלמים נסגרים, מפני שמנהליהם
מחליטים שמוטב להוציא את העובדים
לחופשה רישמית, מאשר להחזיק אותם
בחופשה בלתי־רישמית.
הסופרמארקטים נסגרים באמצע
היום, מישרדים מפסיקים לתפקד או
נסגרים בכלל, איו עונים בטלפונים.
מי שמצליח להתקשר עם מישרד,
נענה כי פלוני איננו ואלמוני נערר.
עונה זו באה אחרי ״עונת החופשות״
,כאשר כמעט כל הציבור
הישראלי האמיד והבלתי־אמיר נמצא
אי־שם בין איי־ יוון וצפון־סקוטלנד.
*י ראשית תשמ״ד. מדינת־ישראל
היא מדינה עניה, החיה את חייה על
עברי־פי״פחת של פשיטת־רגל לאומית,
העלולה בכל עת לגרום לאסון.
נשיא־המדינה, שהשמיע השבוע
בטלוויזיה ריברי־הגות שהיו בבחינת
שערורייה פוליטית (ראה עמוד ,)8
אמר כי כל יום, שאין בו ממשלה יציבה,
עולה למדינה סכום־ עתק. אך הסכום
הזה מתגמד לעומת הנזק הכרוך
בשיתוק המשק הישראלי במשך חורש
ימים.
החודש הראשון של שגת תשמ״ד
עלה בהיקף ״השביתה היהודית״ על כל
השנים שקדמו לה. הוא הגיע לשיא
חדש.
המירחמה גחון־ הבו*>

תודות לממשלת ישראל,
כל לבכיו מאוחדת סתח
לסחות בנקודה אחת!
גולם שוגאיס את ישראל,

מדינאי סוסשד הוטה לשחקן
שח־מת?זוב: הוא יואר מערך המאפשר
לו לבחור בין מחלפים יבין, שכולם
ם ו3י•6
מדינאי גרוע יואר מצן הן וך! הוא
מוצא את עצמו במצג שבו כל
המחלפים, הפתוחים לפניו, ד?י 5מאוד.
קברניטי ישראל מצאו אח עצמם
השבוע במצב כזה בלבנון.ישראל אשמח. כל העולם מאשים
עתה את ישראל בכל הצרות
אשר ירדו על ארץ־הארזים.
השבוע ישבו חיילי צה״ל מאחרי
האוולי, כשהם מסתכלים חסרי־אונים
במצב המתפתח לנגד עיניהם. הדרוזיק
(המשך בעמוד )8

״ממשלת אחד1ת ראזמית״ -

מי מרמה את מי?

ך• תגוו ה השלילית המיידית של
1 1ירר מיפלגת העכורה, שיסעון
פרם, על הצעתו של מנהיג־הליכוד
יצחק שמיר להצטרף לממשלת אחדות
לאומית, שיקפה לא רק את דעתו
האמיתית של פרם באותו הרגע, אלא
גם את הריעה הרווחת במיפלגת־העבודה
בנושא זה.

גם אגשי־ימץ מובהקיס, כמו

רבץ מסתפק, לכן, בהמשר וזמני)
של תיאום העמדות שלו עם פרס, כדי
ליצור רוב שיתמוך בפלירט עם שמיר
״מטעמים תכסיסיים״.
רבץ ופרם רוצים להרודח זמן,
משתי סיבות עיקריות. הם מקווים
שמשא־ומתן ממושך יתיש את הקואליציה,
ייצור בה בקיעים חדשים ויחשוף
את הבקיעים הישגים. מבחינה

ככל האפשר, להרכיב ממשלה בזמן
שהוקצב לו•

אמי רוצה
ך ימייס. פמו&ן, גם הרצון לרצות את
דעת־הקהל, התומכת באורח
בממשלת־אחרות־לאומית. מסורתי למושג ״אחדות״ יש משמעות ערכית

אר ורק על עמרות־הכוח שלהם.
לפחות מבחינת שיטות המינויים
שלהם הם מהווים מעיו קיסר
קאליגולה• קולקטיבי, ובל כוחם
בתוך המיפלגה מבוסס על חלוקת
טובות־הנאה במגגנץ הממשלתי
והציבורי.
אף אחד מהם אינו חולם ברצינות
לוותר על תיק כלשהו, וכולם יעשו בל

שמ*ו<מ שמיר

למרבה האירוניה, אח ב שבדה שחב העסקנים שוללים
ממשלה רחבה, כדי להבטיח שהיא לוו תקום. למגעים
יש דינמיקה והשבועיים הבאים עשויים להיות מדתקיס.
אליהו שסייזר, ממיסים
יות נגד ממשלתיאוד
לאומית כדאשות הליכוד,
נים שהצטרסות אליה
גה את עצם קיומה
,תיהעכודה, כסי

שהיא מוכרת היום.
החריג בועחגון המעי +הוא ח״ג
ר3ין, המביע, כדרכו, ריעות
שונות מו שא הזד״ לפי הצורר
והנוחיות שלו, אך הידוע בשאיפתו
הלא*חדשה להשתלב במימסד הקייס•
בתפקיד שר-הניטחון. אלא שרבץ,
איננו משה ח ץ, והוא אינו צווי לאקס
אירגוני של. זנות פוליטית* ,בנוסח
חצייודהקווים של דיין, הרף העובדה
שתמר בליסד אידיאולוגית״ועיתית
בזמן מילזזמת־וזלכגץ, ובעיקר במשך
המצור על ביירות.
רנץ גם איננו זאב בורד כריץ, וצא
תלד, פוליטית ואפילו ריגשית,
בחבורה גוזלה של עסקנים, רבים מהם
אנשי אחדות-העגוחדלשענר, המתנגדים
כתוקף לכניסת המערך לממשלה
בראשות הליכוד.

מיפלגתיון פנימית, ידחו השניים את
עידן יצחק גנון, המאיים עליהם סייד
אחדי ששמיר ירכיב את הממשלה
המצומצמת עולו,

חיונית, והוא מעורר תגובה כמעט
אוטומטית של הסכמה נקרב
עיתונאים, עסקנים והציבור הרחב• ,,

המשודך!בממשלו/ר. יי*״ בלל

סדה
שר־החוץ מייחם חשיבות עצומה
האחדות התור מיס׳
ולקוד״ימ^י,
<1ויין ליפות פגמי
למצעמ1 0 9 0 1 9£ 0101 כמערך, כאמצעיס
שמיר
׳יור? זה. בנושא לגמישות
! ייי מופרזת יריי
׳וציי? יהיי•*

לא הכי״מפו;
מבץ היטב שחלוקת תיקי-מפתח

:״״דך* ה*ץ ד״יז^ סיס״* !0־ זזידויזד
הג יחיו מרוצים מעצם קיומו למערך עלולה לסכל את הקואליציה
ר*ויעדר׳*.
?:1:מלי י^זי^יי׳ו^ן *״י ׳י§׳ י
נתור מרות ערג ווידוי ראשי
המרכז, יזגי-הענורד, ואנשי־מפ׳ם. ההתמודדות1
ד די לוי. ח
בשמיר מי תריי

יולעטו ניגימוקים תנסיסייט נמה
קצר(אריאל * זן, משה אינם
אנשים מרבזייס במעדר פנמים לשמע
מרם *יידור פנודיט
את היונים׳ למשל! שמשאיומתן •לא
על נאמת* עט שמיר עשוי לסייע חפיתרון לטווח ארוך) לו׳בעיית
! פרישת הפלג המתח מנהיגיהליכוד
,והצטרפותו ללא׳ ישלימו עם 3

*יגרם ללא ספק׳ אס אליציה שנדטוב, מזכ״ל מפ״נג במי לממשלת שמיר. רובם אף
הודיע שאץ רע-בפגישה עם מועמד מוויתור על עקרונות
כהמשד וזזתנחלות נגדו״ * בלחצים
״כדי ילתת
הליכוד לראשות הממשלה, די
לו תשונה שלילית״ .תשובה כזאת של המערך לוויתורים, ולוא או־קוסממיינדטאקמיים
מושאים מדיאפשר
לתת גם נטלפץ, והצהרתו של
שנדטוב אינה אלא הצטרפות למהלך ניים.
אשר לשרי הליברליים, מן חושבים
הטאקטי. שנוער להקשות על שמיר

מאמץ להכשיל ממשלח כזאת, נצורה
שלא תקומם את מועדון הארבעה(ידיי
המסת מנחם סנידור ומדני ם ח
תיבת, דרור זייגרמן דצחק נוימן) בתוך
המיפלגה הליברלית.

מביית ש§רוד לול שההיטל״
גות הקטנות, תמ״י, אגודת*

למינה האירונית
שרוג העמלים שר
רחבת נדי להבטיח בוודאות שהיא
תקום למגעים יש דינמיקה משלהם.
והשנועיים הנאים עשויים
סרתקיע רני-תהפוכות ומ*ניעינ 4נמו
ספר בלשי מעולה.

שליט חטא, שמתחאת סזשי
יצקזנשזל.

ז —13

חיים הרצ1ג :״ליסדניק חחני״

ך* פני כארבע שנים העניק
< שגריר ישראל בארם ראיון לכתב
גלי־צדדל, רפי פן. חיים הדצוג היה
כהרגלו, אלגנטי ורהוס, אבל לא
נמרח חכם. פן שאל אותו, באודה
שיגרתי במקצת, מה היה הרגע הקשר
שלו בעצרת האדם, שזה עזה
נסתיימה.
הרצוג הירהר שניות אחדות. אחרי
הבל. בל עצרת כזו איננה אלא מסכת
אתת ארוכה של. רגעים קשים* לכל
נציג רישמי של ממשלת ישראל.
לבסוף נזכר. :היה נאום של השגריר
הסעודי, שבו הוא ביטא גלויות נמנות
של ממשלתו להכיר בישראל בתנאים
מסויימים. זה היה רגע קשה מאוד
בשבילי. למרבה המזל, באה אחר־כד
מח שה מריאד, ויכולנו לנשום
לרווחת׳
זהו הרצוג. קיים פיתוי מסויים
לכתוב עליו, שהוא העלה את הצביעות
הרישמית מאפנות למדע, אלא שהאל־גנטיות
שלו היא חיצונית מאוד, עד
כדי כך שאינה יכולה לחמות את
חוסר־התיחכוס הבסיסי של האיש.
הוא חכם דיו כדי להבין שגוסחות

הליכוד, בעיקר כפי שמבטאים אותן
אנשים כמו יצחק שמיר או אריאל
שרון, מרתיעות את דעת־הקהל
העולמית. אלא שבעז ובעונה אחת
הוא אינו ממגל להסתיר את העובדת
של תמיכתו המוחלטת בעמדות שלהם
מבחינה מדינית.
הוא מזכיר אשה אלגנטית כבימל,
שהאיפור שלה חזק סדי, ושחלק
מציבעי־הרימס שלה נזל על הפנית
הרצוג הוא זאב בעור כבש. אבל בחינה
מדוקדקת תחשוף בידיות את ניבי
הטרף שלו. הרצוג נודף חוסר־כנות
והעדר אותנטיות. בניגוד לגי מ
המסורסת אנא אכן, הוא נותן לצביעות
שלו ביטוי שיש בו כמעט אמינות
הוא פשוט כותב ואומר במפורש
שיש לרמות אח הגויים, לקחת ככל
ושיתן אבל להעמיד פנים של
אגשי׳־שלום ושוחדי־סוב. השילוב הזת
של מתינות בלפי חח, וניציות
דורסנית כלפי פנית אינו אופייני רק
להרצוג. הנשיא נבדל מכל יתר אנשי
תגועודהעבודד. בכך שהוא מצהיר
בגלוי על סחורתו. אפשר להגדיר את
תורתו כ.צביעות כגור.
בשבוע שעבד עמד הרצוג במרכז
העניינים המדיניים וכפי שצפה
העולם הזח ( 20 בספטמבר 83׳< הוא
מזיל על מועמד הליכוד, יצחק שמיר,
את התפקיד להרכיב את הממשלה.
במערך קראו לו. ליכודניק תועי׳,
וביטוי זה חדר לכל כלי־התיקשודת.
למעשה קשה להטיל דופי
בהחלטתו של הנשיא. היא נבעה
ישירות ממערכת ההתייעצויות שהוא

קיית והיתה ראציזגלית ואפילו צודקת
כנסיבות הקיימות. העשרה שהוא
נאמת ליכודניק לכל דבר אינה קשורה
להחלטה הזאת. אם מיפלגת העמדה
שולחת לכנסת ומציעה כמועמד לנשי׳
אות חבר ותיק שלד. שלא הסתיר
מעולם את עמדותיו הגיציות, זו בעיה
שלה.
הרצוג איננו הליכותיק הרוחני
והרעיוני היחידי במעדר. חבר־הכנסת
משה שחל יטען באחני הנשיא ש־70
חברי־כנסת, ובכללם חברי הליכוד,
תומכים בעמדות המערך. היה לפחות
ליקוי מלט אהד באריתמטיקה שלו:
הוא שכח את וערכים של המערך, מלל
איש־מפ׳ם אימרי תן, שעמדתם
הניצית קרובה מאוד למדיניות
ממשלת״הליכוד.
הרצוג עצמו לא נבהל במיוחד
מההתקפות נגדו. הוא הופיע. בדרכו,
היסב בטלוויזיה, והביע בגלוי את
דעתו האמיתית, בזכות ממשלת־אדזדות-לאומיון.
הוא יודע שמיקומו
בימץ המערך הוא אידיאלי. בסופו של
חשבון יעמדו אנשי־המעדך לימינו,
חרף כל הרסינות וההשם צות, בשל
שיימתו המיפלגתית־האירגוגית, ואילו
אנשי־הליסד יתמכו מ בגלל ניציר
תו המדיניות והאקט האחרון שלו:
מינוי שמיר כמרכיב-הממשלה.

.זרקורים
ל אהובים

ך • רצוג ( )65 מגדיר את עצמו
! 1כ״סוציאליסט על סי הזורה׳,

למעשה הוא איש־עמקים עתיר״נכסים,
שעבד שנים רמת עבוד המיליונל
היהודי־בריסי סיד אייזיק וולפסון. יש
לו רקע דפ׳יסטי מובהק איש־מודיעין
ותיק קצידמטה בצה׳׳ל בעל רקע
קרבי מצומצם ביותר, שדרן־צמרת
שהתמחה בהרמת המוראל מבית
ובהסחת בזבים רישמיים מיפי חוץ.
הרצוג נולד בבלפאסט לאביו, הרב
יצחק אייזיק הלוי, נשלח לארץ ללמוד
בישיבת מרכז הרב וישיבת חברון,
למד מישפטים בקיימברידג׳ ,שירת
בצבא הבריטי, ואחרי המילחמה
במנגנון ההגנה וצה״ל. בעיקר בתפקידי
מודיעין.
הוא פעל תמיד בקשר הדוק עם
שירותי־המודיעץ של ארצות־הבדית
ובריטניה.
הפלסטינים והאיראנים טוענ׳ם
שנד 958ז, בהיותו ראש אמץ, נסע
הרצוג לטהראן, ו מי ה את היסח־החשאית המישסרה לסאווק,
הרצחנית
של השאה, שמנתה בפי
העיתונות הליבראלית באירופה
.הגסטאפו של אסיה׳׳.
הוא תמך תמיד בעמדות הרישמיות
של כל ממשלד. בגוון הגיצי שלד.
וביקורתו על כל מימסד היא תמיד
טכנית״תיפקודיות לעולם לא פולי-
טית״מהותית.
במילהמת ששת־הימים בלט כשדר
מעולה בקול־ישראל. הרגיע את
הציבור המודאג, ותהזיותיו האופטימיות
התאמתו. במילחמת יום־
הביסורים הוא בבר •ליכלר. הוא
(המשך בעמוד )55

חיים הוצוג האמיתי: מה הוא אוגד י
• על מילחמת לבנון:
.חמילאמה היתה בלתי״נמנעת ...אין מדינה
ריבונית יבולה להרשות לעצמה לחיות לאורך
ימים עס אקדח טעון המוחזק ליד רקתה. היא
איננה יבולה להשכים לכך כי יוחזק חגל״ארץ
כגליל כבן־ערובה לאידגון-מחבליס. לכן, כרגע
שהוכרה הכסקת׳׳האש (ולא חשובה, לדעתי,
השתלשלות־העניינים ומי גרם להכעלת האש
על ערי וכפרי תצפון) היה מקום לתגוגה
ישראלית״.
.המערך של אש׳ף בלבגון חייב את המכה
הפישית שמושה(ח*כ מרדכי מר) שולל. למערך
הצבאי של אש׳ך גלבמן היה רק כיתרון אחד
צבאי׳..באשר למערב׳׳ביירות, שכרתי כי אל לצו
לשמר אופציה צבאית במשא״ומתן, בעיקר עס
מדם כנש אש׳ף, וכי אין ברירה (אם רוצים
להוציא את אש־ף מביירות) מלהדק את
החמרה בהדרגה שביב העיר׳.

(דבר)11.7.82 ,
• על הנופלים והוויכוח סביב
המילחמה:
.היה וקיים רוגז ר ב ולדעתי בצדק על אלה
אשד הפכו את המפלים במילחמה צודקת
ולאומית לנושא של ויכוח ציבורי*.

(דבר)11.7.82 .
• על אש׳ף ויאסר ערפאת:
.רב־השירוריששים יאשר ערכאת, שתקים
מרכז עולמי לטירור בניירות׳...
.אשף איני גורס חשוב במישוואח חמיזרח־תיכונית,
הוא מרס צדד*׳.
.ישראל יבולה להמשיך במצוד(על ביירות),
וככל שהזמן עובר, בן יתמעשו ההישגים
ההשברתייס של אש׳ף׳.

(מעריב)23.7.82 ,
• על. מתינות׳ משלן הסברתי(כאן

יכולנו לצטט את כל מאמריו, אבל נביא
רק צמה דוגמות):
.לדידם של ערביי השטחים עדיפה
הממשלה הנוכחית מאשר ממשלה אפשרית
של המערך״ המתינות של מדיניות המערך,
לפחותמבחינההשברתית תבליש,
להערכתם, את העקשנות והקיצוניות של
המדיניות הערנית׳.
.הוגה־הדיעות של אש׳ף. עיצאם שדטאווי,
ובן ראש המחלקה העברית של המכון
ללימודים פלסטיניים (צברי נ׳ריש) .הסבירו
במאמרים מפורשים מדוע -מנ קדת ראותו
של אש׳ף -לא רצוייה מטשלת־מערך לעומת
הממשלה הנוכחית׳.

(מעריב)13.2.81 .
• על ההפרעות לנאומו של רפול,
אחרי שבינה את הפלסטינים בשם

.אוי לגו אם על רפול לדבר בחשות
המישטרה׳.

(מעריב)6.6.83 ,
• על דת ומדינה:
בשנת 19*2ביקש להצביע בעד החוק.מיהו
יהודי* .פרס ודבין התקוממו ושללו ממנו זכות
זו. לאחרונה ביק* להימנע מהצבעה. הרצוג:
,בעיקר בגלל השם שלי׳ .בעת ההצבעה על חוק
הרבנים נעדר מהכנסת. בוועידת המיפלגה
התמד לנישואין אזרחיים ולשוויון בין הזרמים
ביהדות

(עמוס נבו, ידיעות אחרונות)6.5.83 ,
• על היחסים עם פאשיטטים
בדרום־אמריקה:
.קשה לי לרדת לסוף דעתם של חבריי, אשר
הקימו צעקב ומחאה על ביקורו של שר־החוץ
בארגנטינה ובאורוגוואי.״ מושב שנפסיק
להתיישר על אספקת נשק למדינות אמרוקה
הלאטינית״ האלטרנטיבה לדיקטטורה ימנית

היא דיקטטורה שמאלנית. ניקראגואה ומות
שילטון טומוטה היתול דיקטטורה. וגם
ניקדאגואה של היום ת חת הסאנדינישטים -
בלומר ת חת טישטרו של קאטטדו -היא
דיקטטורה.״ קנה״מידוז אחד ויחיד: מה טוב
ליהודים ומה לא.

(מעריב )17.12.82

• על ירושלים:
.ישראל נמצאת בירושלים בזכות שקודשול
על־ידי התנ׳ך, חדלישטוריה, הקידבה, תפילה
וכמיהה׳.

• על ישראל:
.ישראל אינול מחפשת לגיטימציה.״ היא
איננה חייבת הסברים על מימוש זבויותיוז׳.

• על ישראלים הנועדים עם אש׳׳ף:
.האשלייה של מתינות באש ף הצליחה
להשפיע אף על אזרחים ישראליים, חמציעיס
לנהל דו״שיח עם האירגון. איני מטיל ספק
בננות כוונותיולם הטובות של אלה המנסים
ליצור מנעים מסוג זה, אך עליהם להבין שאס
אש׳ף מובן להיפגש עימם, הרי זה אך ורק
בחלק מתעמולה מדינית שהוא מנחל, ולגבי
אש־ף הס אינם אלא חלק מתעמולה זו•
הפיתרון לשטחים הבבושים:
.חלוקה פונקציונלית. הערבים בשטחים
יבחרו את מיניה ם לפרלמנט הירדני, והיהודים
הישראלים יצניעו לכנסת. התושבים בשטחים
ייחם מאוטונומיה, גבול־ההמה הישראלי
יישאר על נהר הירדן, וישראל תהיה אחראית
לביטחון האיזור נטלו׳.

• על ההתנחלויות:
.ההתיישבויות הישראליות אינן. בלתי*
חוקיות׳ ,מפני שלישראל יש חז קי תקיפה יותר
בגדה המערבית ובעזה מאשר לכל ארץ
אהדת( ׳.הנשיא הרצוג ביקר, מיז׳ עם הבחדו
לתפקדו, בהתנחלות תקע סדרום לבית״לחם,
וקיים מיפגש רעים עס אנשי גוש״אמוניס
במקס).

(ידיעות אחרונות )30.3.83

במדינה
(המשך מעמוד )7

והפלאנגות הרגו איש את רעהו מול
עיניהם; השיעים והצבא הלבנוני הרגו
זה את זה בביירות הסמוכה: האמריקאים
והצרפתים, שנתקעו למצב
זה מבלי לדעת איך ומדוע, הפציצו
והפגיזו.
סוריה המנצחת. היחידים שידעו
את אשר הם עושים היו הסורים.
בעלי־בריתם כבשו את הרי־השוף.
האמריקאים והצרפתים הפכו בני־ערובה
שלהם, הנתונים לחסדיהם.
צה״ל ישב משותק.
הם לא שכחו במהומה הכללית את
מטרותיהם: להפוך את אש״ף למכשיר
בידיהם, ולהקים בלבנון ממשלה
שתהיה תלוייה בהם לחיים ולמוות. ו*
היו בדרך המלך להשגת שתי המטרות
גם יחד.
בבקאע ציוו הסורים על אנשי־פת׳ח,
שלא קיבלו את מרותם,
להסתלק צפוגה. כוונתם: להשאיר
בשטח רק את סוכניהם הפלסטיניים
— .המורדים״ של אבו־מוסה, אנשי
אל־ צעיקה ושאר אירגוני״הסירוב.
הם קיוו כי אלה יצליחו להגיע
לביירות ולהתבסס בה, בחסות הנשק
הסורי. אבו־מוסה המנצח, היושב
בביירות, יוכל — כך מקווים הסורים
— להציג את יאסר ערפאת ככלי ריק,
ולהשתלט על אש״ף למען הסורים.
ערפאת חש בסכנה היטב. אחרי
שגילח את זקנו, מיהר לטריפולי בצפון
לבנון והתמקם שם, אף כי הדבר מסכן
את חייו בכל רגע. כך, לפחות, מנע את
התדמית שהוא יושב במרחקים ומשחק
בדיפלומטיה, בעוד שאנשי־הסירוב
באש׳ף לוחמים ומנצחים.
מה גרוע יותר? לפני ממשלת
ישראל היו פתוחות כמה אפשרויות,
וכולן היו רעות. אילו יכלה בכלל
להחליט החלטה כלשהי, היתה צריכה
לבחור בין המהלכים הבאים:
• לשבת בשקט בשעה שהדרוזים
וסוכני־הסורים מחסלים את כיסי־ההתנגדות
האחרונים של הפלאנגות
והצבא הלבנוני, אולי תוך עריכת טבח,
ומתבססים בביירות.
• לפשוט צפונה כדי להציל את
הפלאנגות בכיסים אלה, ובכך לרוקן
מתוכן את הנסיגה שהיא ביצעה זה
עתה לקו־האוולי ולסכן חיילי?
נוספים.
• לפעול לפי הנחיית האמריקאים,
הרוצים להשתמש בצה״ל כבחיל־עזר
לחיל-הנחתים, מבלי שתצמח מכך
כל תועלת לישראל. את הפירות
מתכוננים האמריקאים לקטוף בעצמם.
• לתמוך בצורה אילמת בדרוזים,
שיש להם בעלי״ברית חזקים בישראל,
ובעקיפין גם בסוריה, המנסה לחסל את
אש״ף העצמאי — תוך הסתכנות
ביצירת מצב שבו יהיו קווי־צה״ל
נתונים לחסדיהם של הפלסטינים
הקיצוניים ביותר.
• להתנגד לסורים ולחסום את
דרכם, דבר שיעזור בעקיפין ליאסר
ערפאת.
• להשלים עם. שביתת־נשק״
בלבנון שפירושה: השתלטות של
סוריה על הארץ, והפיכת הממשלה
הרישמית שלה בת־ערובה לסוריה.
האשמות מכל עבר. החסרונות
של כל אחד מן המהלכים האלב
ברורים. המעלות שלהם לוטות ערפל.
דבר אחד ברור: ברגע זה מאשימים
הכל את ישראל. בין השאר:
• בארצות־הברית פושטת ההרגשה
שוושינגטון וחיל־הנחתים נקלעו
למצב־ביש דמוי־ויאט־נאם, מבלי
לשרת שום אינטרס אמריקאי, אך ורק
מפני שישראל גרמה למצב ללא־מוצא,
• הדרוזים טוענים כי הכל קרה
מפני שישראל הכניסה את הפלאגגוח
להרי־השוף, ובכך הפרה את האיזון
העדין שהיה קיים שם.
• הפלאנגות מאשימות אח
ישראל בכך שהיא חימשה את הדרוזינ
בכמויות גדולות מאוד של נשק־שלל
המשרת עתה את האינטרסים הסוריים
יתכן שבסופו של דבר הצליחו
ישראל במשימה אחת: היא איחדה אח
כל הגורמים בלבנון לפחות בנקודו
אחת: כולם שונאים עתה את ישראל

לא פעם וידול! אנשים
ביצחק שמיר 1דא פעם
שידם! על כך בחייהם
ף* דיחה יהודית ישנה מספרת על הגביר שנפטר. לא נמצא
** אף יהודי ירא־שמיים אחד שיאמר עליו מילה טובה. ואיך
אפשר לקבור יהודי בלי הספד?
לבסוף התנדב יהודי אחד לשאת את דבריו על הקבר. .ר׳
מוישה היה קמצן,״ הוא אמר .״הוא היה גם גם־רוח, אכזר וחסר־רחמים.
אבל בהשוואה לבנו בכורו, הוא היה קדוש!״
הכל הפליטו אנחה של הקלה .״אוי, איזה צדיק היה!״ קראו
וסתמו את הגולל.

אחרי התפטרותו של מנחם בגין — ייבדל לחייס
ארוכים מאוד — חשו כך רבים. היו לבנין כמה
חסרונות, אבל בהשוואה ליורשו...

• ר א בגין שני
אמת היא שמעטים האנשים המכירים את יצחק שמיר
( 1היטב.

ההשוואה לבנין נכונה, אך גם מטעה. השניים
דומים זה לזה בדברים רבים, אך גם שונים מאוד איש
מרעהו.

בגין הוא, מעל לכל, נואם גדול, מנהיג ההמונים. כל חייו
מתמקדים בנאומים גחלים, שהיו שיא פועלו. בגין האמיתי ,״בגין
במיטבו״ ,הוא בגין שעל המירפסת, בגין מאחרי המיקרופונים,
בגין המרעיש שמיים וארץ נגד האוייב, החיצוני והפנימי.
שמיר הוא שתקן. הוא נושא דברים בציבור רק באי־רצון, וגם
באי־כישרון. אין הוא במיטבו באסיפת״עם. נדמה שאינו חש שם
בנוח• אף הוא מצטיין בשיחות־שיכנוע פרטיות, בארבע עיניים.
בגין זקוק לכך שההמונים יראו וישמעו אותו, יריעו לקראתו,
יאהבו אותו. האגו של יצחק שמיר ניזון מתפריט שונה לגמרי. זוהי
האגומניה המיוחדת לאיש־המחתרת, לאיש־הקונספירציה, לאיש
השרות החשאי. אין זה מיקרה שהוא מילא את כל התפקידים
האלה, ובהצטיינות.
זהו אופיו של איש שאין לו ידידים אמיתיים ואנשי־אמון,
השומר את מחשבותיו לעצמו, המחזיק את קלפיו ליד החזה. אין
לו צורף להתפאר. כאיש־מחתרת אמיתי, הוא יונק את תחושת־

השלמה; מדינת־היהודיס שבין הים והירדן, ומעו

רק טיפש יזלזל באיש כזה. אפשר להתעלם מקיומו של יצן
שמיר, אך זה מסוכן מאוד.

#כצצות בשווקים
גובה .165 :מיבנה־גוף: חזק. עיניים: חומות. שערות: חומו
מוצא: פולני.
כך תיאר, לפני 39 שנים, המפקח הכללי של מישטו
פלשתינה(א״י) ,י׳ מ׳ ריימר ג׳ונס, את יצחק יזרניצקי בן וד .29ה
היה מוכן לשלם 200 לירות למי שיביא למאסרו 200 .ל״י ו

שמיר עם יציאתו מהמחתרת
׳ .ראשו גדול משחייב היחס כלפי גופו״...

החשיבות שלו מן הידיעה שהוא שומר־סוד, שהוא יודע דברים
שאיש מסביבו אינו יכול אף לנחש אותם.

אורי אבנרי*

בגין, הנחשב בעולם כארכי־טרוריסט, לא היה
טרוריסט מעולם. הוא היה המנהיג הפוליטי
והאידיאולוגי של תנועה מחתרתית. מעולם לא
החזיק בידו נשק, לא ירה באקדח או ברובה, לא
השתתן! בפעולה צבאית. ואילו שמיר היה לוחם של
ממש, הטרוריסט מם׳ 1בפלשתינה (א״י) של ימי-
הבריטים, איש שהיה מסוגל לדון אדם למוות ולפקח
בעצמו על ההוצאה־לפועל.

סכום גדול, אך הוא נפל בהרבה מן הסכום שהיה המפקח מו
לשלם עבור נתן פרידמן־ילין או יעקב לבשטיין — 500י
לנפש.

ריימר ג׳ונם לא ידע עדיין את חשיבותו האמית׳
של האיש, שנודע במחתרת בשם ״מיכאל״.
הוא גם לא ידע עדיין את גובהו האמיתי .159 :יתכן כי בחיע
ההבדל בין אינטשים, כנהוג בבריטניה, ובין סנטימטרים, כנו
בארץ־ישראל, השתבשו המידות.
תולדות־חייו של הלוחם מיכאל היו אופייניות לר!
מלוחמי־המחתרת של אז. הוא נולד ב־ ,1915 שנתיים אחרי 0
(אף באותה שנה כמו משה דיין) בעיירה רוז׳ינוי בפולין. כמו בו

אדם כזה זקוק לערכים מוחלטים, שאינם ניתנים לעירעור. אין
הוא יכול להרשות לעצמו אף קורטוב של קורטוב של ספק
בצידקתו. הוא צריו ליהנות מביטחון עצמי מוחלט. שמיר מצטיין
בכל אלה.

לבגין יש אופקים מוגבלים. לשמיר אין אופקים
בכלל. הוא נע על מסלול אחד ויחידי. מסלול זה מוביל,
בלי פניות וסטיות, בקנאות חד־מימדית מוחלטת,
לעבר הגשמתו של אידיאל אחד: ישראל הגדולה,

יצחק ושולמית שמיר
קשרית מבולגריה

*.הכ תב ה מ בו ססת על מחקר בית ר אפי של דן עור
שפורסם ב״העולם תז ה* ( 10 באוגוסט .177

(המשך מעמוד )9
יליד ברסט־ליטובסקי, הוא בן עיירה. בילדותו נדד בין כמה
עיירות. מכיוון שמישפחתו הציונית ראתה במתן חינוך עברי לילד
צו בל־יעבור, סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה העברית
בביאליסטוק. משום־כך הוא מיטיב לדבר עברית, כמו בגין —
חריג בנוף הפוליטיקאים הישראליים, הדוברים עברית עילגת.
בגיל צעיר הצטרף לבית״ר — שוב כמו בגין. וכמו בגין, נרשם
ללימודי מישפטים באוניברסיטת ורשה. אלא שהיה חצוי בליבו,
כדבריו :״לא יכולתי לשבת בשקט וללמוד* כאשר בארץ־ישראל
בנו מדינה ליהודים.״
הדרכים נפרדו ב־ .1935 בגין נשאר בפולין, וכוכבו דרך במהרה
בחוגי בית״ר כנואם מעולה. הוא עבר ברחבי המדינה, נאם בלי
הרף, הכיר את אשתו, התחתן. אחרי לבטים רבים מינה אותו זאב
ז׳בוטינסקי — שלא אהב אותו — כנציב בית״ר בפולין.

שמיר, לעומת זאת, נסע לארץ־־ישראל ונרשם
ללימודים באוניברסיטה העברית, על הר־הצום ים.
הוא עלה ארצה בגפו, בהשאירו מאחריו את הוריו
ושתי אחיותיו. הם הושמדו בשואה, כמו הוריו של
בגין.

עם פרוץ המרד הערבי של ( 1936״המאורעות״) ,הצטרף יצחק
יזרניצקי לאירגון־הצבאי־הלאומי־בארץ־ישראל, הפלג הימני
שהתפלג מן ההגנה, ושבראשו הועמד כעבור זמדמה דויד רזיאל.
תחילה ניסה לשלב את פעולתו במחתרת עם לימודיו, אך כעבור
שנה כבר היה שקוע רובו ככולו במאבק.
באותם הימים ציווה זאב ז׳בוטינסקי ממרחקים לשבור את
״ההבלגה׳ ,המדיניות של ״היישוב המאורגן״ והתנועה הציונית,
שקבעה כי אין לעסוק בפעולות־תגמול על פיגועים ערביים, אלא
לנסות לאתר את מבצעי הפיגועים ולפגוע בהם. אצ״ל ביצע אז
סידרה של פעולות־תגמול ראוותניות, שהחלו ביריותיו של שלמה
בן־יוסף לעבר אוטובוס ערבי, מלא נשים וילדים, ליד צפת. בשנים
1938ו־ 1939 ביצע האירגון שורה ארוכה של פעולות נגד
האוכלוסיה הערבית האזרחית — פגיעה באוטובוסים, מיטעני־נפץ
בבתי־קולנוע, פצצות בשווקים — שבהם נהרגו מאות
ערבים. גברים נשים וילדים.

שמיר השתתף אישית בכמה מהם. אולי יותר
מכל אדם אחר בארץ הוא יודע כי אין שמץ של אמת
באגדה, כאילו נמנע אצ״ל מלפגוע באזרחים.

היה זה בגין, שבא ארצה ב־ ,1942 ושקיבל לידיו את הפיקוד על
אצ״ל בסוף ,1943 שקבע כי אין לפגוע באזרחים — כשהמדובר
באזרחים בר יט ים. שמיר לא היה מעולם שותף להתאפקות
מעין זו.
לכאורה, אין הבדל גדול בין תאריכי־העליה של השניים —
שבע שנים, בסך הכל. אולם למעשה היה ההבדל עצום. כאשר בא
בגין ארצה, דרך מחנה־הריכוז הסובייטי והצבא הפולני הגולה של
הגנרל אנדרס, היה שמיר כבר איש־מחתרת ותיק, שהשתתף
בפעולות, נעצר וברח. הוא נמנה עם הוותיקים, בעוד שבגין היה
עולה חדש.

הבדל זה לא נעלם מעולם: עד היום נשאר בגין זר
בגינוניו ובסיגנונו, בעוד ששמיר נראה באדם שגדל
בארץ. על בגין חושבים כעל ״פולני״ ,על שמיר כעל
״ותיק״.

#מגעים עם הנאצים
ך* קיץ ,1940 כאשר הנאצים שעטו לעבר האוקיינוס
^ האט לנ טי וכבשו את צרפת, התפלג האירגון הצבאי הלאומי.
פלג, בהנהגת אברהם (״יאיר״) שטרן, פרש והקים אירגון נפרד,
שקרא לעצמו ״האירגון הצבאי הלאומי בישראל״ (להבדיל

פרסים•
ממשלת הארץ תשלם את הפרסים כדלקמן חלף ידיעות המביאות המי
למאסרו של כל אחד מששת חברי קבוצת שטרן (הקוראים לעצמם •לוח^י ו!;
ישראל״) :
500 לא״י

200 לזרי

500 לא״י

גחן סרידמן־ילץ

יצחק יזרניצקי

יעקב לבשסץ

חאול:
גי ל31 :

נו ב ה176 :
מ בנ ה הגו ף: הזק
עיני ם: בהולות
ש ע רו ת: נ הי רו ת
מזנא: פולני

תאור:
גי ל29 :
גו ב ה165 :
כ בני. הגו ף: ח!ק
עיני ם: הו מו ת
שעדו ת: הומות
מיצא: פולני

עת הידיעות אפשר למסור נכל זמן לכל קצין משטרה שהוא ולכל תחגת משטרה שהי.:.

יוז שלים,
׳.26/4/194

מ״בארץ־ישראל״) ,ושנודע לימים כ״לוחמי חרות ישראל״.
האנגלים קראו לו, בפשטות ,״כנופיית שטרן״,
כעבור כמה ימים מת ז׳בוטינסקי מלב שבור בניו־יורק.
מעבר למאבקים אישיים, היתה קיימת בין שני הפלגים
מחלוקת עמוקה. אצ״ל נהג על פי מיצוותו של ז׳בוטינסקי
והפסיק את המאבק בבריטים, כל עוד אלה מגינים על העולם
מפני המיפלצת הנאצית.

למעשה קיבל ז׳בוטינסקי את העיקרון שטבע
יריבו, דויד בן־גוריון, שהכריז :״צריך להילחם נגד
הספר הלבן* כאילו אין מילחמת־עולם — ולסייע
לבריטים באילו אין ספר לבן.״
במיסגרת מדיניות זו נהרג כעבור זמן דויד רזיאל בשליחות
סודית של הביון הבריטי בעיראק, ואנשי אצ״ל בארץ שירתו את
הבולשת הבריטית במצוד אחרי קומוניסטים, שהתנגדו אז
למילחמה.

אנשי שטרן, לעומת זאת, דגלו בקו ההפוך. אם
המטרה היא לשחרר את ארץ־ישראל, הרי האוייב
הוא הבריטי. האוייב של האוייב הוא ידיד
פוטנציאלי. לכן יש להתקשר עם הנאצים ולהציע
להם ברית של שיתוף־פעולה נגד הבריטים.
הבסיס המוצע: שליחת היהודים מאירופה לארץ־ישראל,
תמורת פעולות־חבלה של המחתרת העברית נגד הבריטים.
הוויכוח היה מר. אנשי״שטרן האשימו את אנשי רזיאל כסוכני
הבולשת הבריטית. אנשי״רזיאל האשימו את אנשי־שטרן כסוכני־הנאצים.
אנשי־שטרן
לא הסתפקו בדיבורים. רבים מהם — ואולי גם
שטרן עצמו — האמינו כי סופם של הנאצים לנצח במילחמה.
באותם הימים לא חלם עדיין איש על רצח של שישה מיליונים.
שטרן שיגר שליחים לפגישה עם הנציגים הגרמנים במרחב
שחיברו על כך דו״ח מפורט, שנמצא אחרי המילחמה בארכיונים
גרמניים. איש״הביון הגרמני, ותר אוטו פון־הנטיג, המליץ בכל לב
לתמוך במורדים היהודיים, העלולים לנעוץ סכין בגב הבריטים.
היתה זאת המלצה הגיונית, אך היא לא התגשמה, כי הצמרת
הנאצית לא נהגה על פי כללי ההגיון, כשהמדובר היה ביהודים.
שטרן לא הבין זאת, ושיגר בסתיו 1941 את פרידמן־ילין(לאחר
מכן: ילין־מוח לרומניה, כדי לפתוח שם במגעים עם הנאצים. זה
נאסר על־ידי הבריטים בדרך, בסוריה, קודם לכן נעצר בדמשק
נפתלי לובנצ׳יק, שנשלח לשם כדי לבוא במגע עם הביון הגרמני
בימי מישטר״וישי בסוריה.

זוהי תפיסה מהפכנית, אנטי־דמוקרטית במהותה,
הטבועה בנפשו של יצחק שמיר. היא מנחה, בימים
אלה, את המתנחלים מסוגם של משה לווינגר ואנשיו.

#מינתברנלא
ך• היוודע לבריטים על נסיונותיו של שטרן לבוא במגע עם
*האוייב הנאצי, החל המצוד הגדול של המישטרה הבריטית,

י. מ .ריימר גיונם,

הו דעת הפרם על ר א שו שלש מי ר
טעות בסכום, טעות בגובה

היו לפילוג עוד סיבות, המסבירות את הכרעתו של שמיר. כמו
שטרן, סבר כי על האירגון הלוחם להוות תנועה נפרדת מכל
הבחינות, תחת להיות כפוף למיפלגה פוליטית, כפי שהיה אצ״ל
כפוף לתנועה הרוויזיוניסטית. וחשוב מכל: שטרן האמין בזכותו
וביכולתו של ״קומץ נבחר״ לשנות את ההיסטוריה על־ידי עשיית
מעשים, שיכריחו את הרוב ללכת בעיקבותיו.

ראשון בין שווים

המפקח דנל ־י.

למרות עברו הבית״רי המובהק, הצטרף שמיר
לאנשי־שטרן, והפך מס׳ 2באירגון החדש. היתה לו יד
במהלכים שנועדו לפתוח במגעים עם הנאצים —
כתם הרובץ עליו עד היום.

שמיר מספיד את ילין־מור

י 1א 1י :
גיל 25 :
גונה 170 :
סננה הגו ף: ניגוני
עיני ם: הו מו ת
ש ע רו ת: מ הויו ת
מו צ או *׳ כי

* הספר הלבן -הצהרתימדיניות שפירסמו הבריטים
במאי׳ ,1939 ושהטיל הגבלות חמורות על העליה היהודית
ומכירת קרקעות ליהודים.

בשיתוף־פעולה עם יהודים, אחרי חברי האירגון. שוטרים בריטיים
התחילו לירות בראש־חוצות בחברי המחתרת, כאשר איתרו אותם.
בדצמבר 1941 נעצר יצחק שמיר, ששימש אז כסגן מפקד
האירגון הפורש, בתל־אביב בדירתו של יהושע זטלר, אחד
הנועזים שבלוחמי־המחתרת. המעצר נעשה בעזרת מלכודת
שהמישטרה הבריטית הציבה, כשהיא מודרכת על־ידי מידע
מתייק, שקיבלה מגורמים יהודיים. הבריטים העבירו את יצחק
שמיר למחנה־המעצר מיזרע, ששכן לחוף־הים, צפונית לעכו.
במיזרע פגש יצחק שמיר בנתן ילידמור, המתאר בסיפרו לוחמי
חרות ישראל פגישה זו :״בחור נמוך־קומה ורחב־גרם, לסתותיו
רחבות, ראשו גדול משחייב היחס כלפי גופו; גבות״עיניו עבותות,
מתמזגות לסבך אחד של שער. הוא היה ותיק בארץ. בהגיעי
לוורשה בשנת ,1933 שמעתי את שימעו בתנועת־הנוער. הכל
סיפרו בשיבחו והזכירוהו בגעגועים. משום־מס שמרתי את שמו
בזיכרוני.
״שמחתי לשמוע, בעלותי ארצה, שגם הוא הגיע, אף כי לאחר
היסוסים, שנבעו מן הרצון לשמור על שלמות המיסגרת הלוחמת,
אל מחנה יאיר.
״לראשונה פגשתיו במחנה־המעצר במיזרע. לא הרבינו
בשיחות אגב טיול סביב הגדרות, כמינהג המקום. לא היה צורך
בזה. גם בשיחות הקצרות די היה שנבין זה את דעתו של זה, שכן
מיכאל מהיר־תפיסה היה, וגם הבדלי השקפות לאיהתגלעו בינינו.
התקרבנו יותר אחרי שנלקח בנימין לובנצ׳יק עם חבריו לעכו.
מיכאל קיבל לידיו את האחריות לעניינים במקום. ויתקו באירגון,
הכרתו היסודית את הארץ ואת הישוב, קשריו הענפים עם אנשי
האירגון וידידיו, ובנוסף — דעתו השקולה, הריאליזם הצמוד
לתנאי המציאות, יחד עם העזה אישית — כל אלה הכשירוהו
להיות ראשון...״
במיזרע קיבל שמיר את אחד ממיכתביו האחרונים של יאיר,
שעליו סיפר :״זה לא היה מיכתב אופטימי. יאיר תיאר בנאמנות,
בגלוי־לב נוקב, את תלאות המחתרת: החגורה הולכת ומתהדקת.
אנשים נופלים יום־יום. רק בודדים נשארו. ויש בהם חסרי־נסיון,
שקשה להפעילם. אני תובע מכם לברוח ולחזור אל השורות.״״

באשר נהרג יאיר, הפכה פקודתו זו לצוואה,
למרות שמרבית החברים היו בבתי־בלא ובמחנות־מעצר
בריטיים.

#בסק־רץ מוות
\ 1הרי הריגתו של יאיר בידי הבריטים, בדירה בדרום תל־ר
ו אביב, היה האירגון איש אחד בודד. יהושע כהן(שהתגורר
לאחר־מכן עם בן־גוריון בשדה־בוקר) ,שהיה היחיד שהבריטים לא
הצליחו לעצור, למרות שהוכרז פרס על ראשו. יהושע הסתובב
בפרדסי כפר־סבא ורעננה, עם החברה שלו(אשתו לעתיד) .הוא
היה מגודל זקן־פרא וניהל את המחתרת מהחורשה.
ב־ 31 באוגוסט ,1942 אחרי תיכנון קפדני, ברח מיכאל, בלווית
אליהו גלעדי, תוך ניצול אי־סדרים בספירת־העצירים במחנה־המעצר
על־ידי הבריטים, וחדרו למחסן מיזרנים ומיטות ששכן בין
שתי גדרות המחנה. למרות אזהרותיו של ילין־מור, שהגדיר את
שותפו לבריחה של יצחק שמיר כבעל נטיות אנרכיסטיות־ניהיליסטיות,
בחר בו יצחק שמיר כשותפו לדרך.
במיפקד־הערב לא נתגלתה הבריחה, ובמשך הלן לה חלפו
השנים על פני גדרות־התיל של המחנה. הם עקפו את עכו והלכו
לאורך אפיק נחל־קישון. בהגיעם לקריית־נעצקין ניגש יצחק
שמיר לביתו של ידיד, שליווה את שני הבורחים באוטובוס לחיפה.
שמיר העביר את הידיעה על בריחתו ומקום הימצאו ליהושע כהן.

באותו לילה ישנו השניים בדירת אחיו של אליהו
חכים שנשלח, כעבור שנתיים, ביחד עם אליהו
בית־צורי, להרוג בקאהיר את הלורד מוץ.
שליחיו של יהושע כהן הביאו עימם לחיפה מדי קצין פולני
בשביל יצחק שמיר, ומדי נוטר לאליהו גילעדי. השניים יצאו

מחיפה :״לבשתי את המדים האלה. בנקודת הביקורת של הצבא
הבריטי דיברתי פולנית רהוטה ויומרנית, וכעסתי על הבריטים
שמעזים לעכב אותי בדרכי׳...
מחופשים הגיעו השניים לחורשה ליד רעננה, שבה שהה
יהושע כהן.

באותה חורשה כינס יצחק שמיר למחרת את
שרידי לח״י, חמישה בחורים, ונטל את הסיקור.

המטרות הראשונות שהציב יצחק שמיר לאירגון היו שיחרורם
של כמה מהחברים העצורים ביד הבריטים, ויצירת אמצעי־תעמולה
החיוניים לכל אירגון מחתרתי. אלא שגורם בלתי־צפוי
שיבש את מהלך־הדברים. כותב על־כך יעקב(״מזל׳) בנאי,
שהיה מאוחר יותר האחראי למיבצעים בלח׳י, בסיפרו חיילים
אלמונים. :בינתיים החריפו היחסים בין מיכאל ושאול (אליהו
גילעדי) .אף כי שאול רכש לו מיספר חסידים נלהבים ביותר מקרב
האנשים שהעריצוהו על תכונות המנהיגות המוחלטת שבו, ועל
עוז־רוחו, גברו הטרוניות על גסות״רוח על איומיו המתמידים.
״נוספו סיפורי־זוועה על יחסו לבנות. עד שאשר שחורי, שהיה
מקשרו האישי, לא יכול היה לעמוד עוד באווירה איומה זו ואיבד
עצמו לדעת. הוא השאיר אחריו פתק בזו הלשון. :בתנועה כמו
שהיא היום, אין לי מקום, ובלי התנועה אין ערך לחיי׳.
הוסיף בנאי בסיפרו :״ואז החליט מיכאל החלטה גורלית. הוא
הבין, שאדם זה מסכן את כל עתיד המחתרת וקיומה. באחד הימים
אסף 13 איש, מהאחראים בסניפים או במחלקות. ישבנו בחולות
בת״ים.
״לפני קבוצה זו מסר מיכאל על השתלשלות העניינים, על
התפרצויותיו המסוכנות של שאול, על ההרס הצפוי לאירגון.
שאול התנגד לכל פעולה נגד השילטון. התנגד לפעולות״הסברה.
כל מעייניו ותביעותיו היו נתונים ל,טיהורים פנימיים׳ .הוא דרש
לחסל אחדים מראשי המיפלגות והאירגונים היריבים, וודאי כבר
התכונן לבצע את המעשים. אך מיכאל הקדימו.
״הוא הודיע לגרא (נתן ילין־מוח, שישב במעצר, על הסכנה
שבהתנהגותו של שאול, ועל ההחלטה לחסלו. אך אי־אפשר היה
לחכות לתשובה זמן רב. המצב החמיר. במיכתב השני הודיע
מיכאל לגרא על ביצוע פסק־הדין. שני המיכתבים נתקבלו ביחד.
בפגישה על החולות הקריא מיכאל גם את תשובתו של גרא:
אישור המעשה ועידוד לממשיכים.
״ביצוע פסק־הדין לא היה קל, כי שאול היה נזהר. ואף על פי
כן הוא בוצע. מיכאל מסר את הדברים בכל כובד־הראש
והרגשת־האחריות. בסיום אמר, שהוא מוכן לתת את הדין על
ההחלטה, אם יידרש, ובו במקום. ההחלטה והביצוע אושרו פה

שמיר ביום־העצמאות
שיבה אחרי הקמת המדינה

#בגי! נגד וצחמוין
^ שראל (״אלדד״) שייב נעצר באורח טיפשי על־ידי
הבריטים, במהלך שיעור בבית־ספר בתל־אביב, מאחר שסירב
לעזוב את מקום־עבודתו כמורה. הוא נפגע בנסיון־בריחה מידי
שוביו, ושבר את עמוד־השידרה שלו.
עם מעצרו החל מיכאל מתכנן את חילוצו מידי שוביו. בספר
זיכרונותיו מעשר ראשון מתאר שייב את דמותו של יצחק שמיר,
באותם ימים :״קפדנותו המרוכזת בעניינים של חיים ומוות. כל
פעולה שהוא מכין אותה מחושבת עד לפרטי״פרטים. אין הוא
סומך על האחרים בשום דבר, אין הוא משאיר שום פרט להחלטת
האחראים. חייב הוא לראות הכל בעיניו, לדבר כמעט עם כל
המשתתפים בפעולה.
״הוא אהוב על האנשים משום־כך. אבל אינני בטוח, אם הוא
אהוב גם על ההיסטוריה משום־כך, כי זו, בייחוד בתקופות ריתחה,
צועדת בצעדים רחבים ומהירים, וקפדנות יתרה בולמת אותה.
כעבור זמן, כאשר עושים אנו את החשבון ושואלים למה לא גדלנו
בכמות כאשר גדל אצ״ל, יסבירו זאת האחראים שלנו, וגרא
בראשם, באותה איטיות וחומרה של מיכאל״...

פרשה זו מוסיפה להטיל צל על תולדות חייו של
שמיר, כמו פרשת המגעים עם הנאצים. מישפחת
גילעדי לא נחה, ותובעת מדי פעם בירור וחקירה.
יש המאשימים את שמיר בכן שרצה פשוט לחסל מתחרה על
כתר המנהיגות של האירגון. אחרים מכירים בטיב כוונותיו, אן
סבורים כי גם במחתרת אין הצדקה לרצח חבר שאינו חשוד
בבגידה, אלא רק באי־הסכמה לקו השולט והצעת קו אלטרנטיבי.

למרות הגידול המיספרי האיטי של חברי לדדי, הרי
שהגידול והתעוזה בפעולות היו עשרת מונים מאשר
אלה של אצ״ל.

על כל פנים, פרשת רצח־גילעדי חשובה להבנת
אופיו של יצחק שמיר — לפחות בתקופה ההיא,
כשהיה בן ,27 גיל שבו כבר מעוצב אופיו של אדם.

#נשואי! עם קשרת
**ץ מיר הוסיף לדווח מן המחתרת לילין־מור, שישב עדיין
* * בכלא.

אין ספק שבין השניים, ילין־מור היה הבכיר. הוא
היה איש שקול, בעל השכלה והבנה פוליטית. והכל
סמכו על הגיונו הבריא.
בניגוד לרושם העשוי להתקבל בדיעבד, בין שלושת האישים
שעמדו בראש לח״י — יצחק שמיר, ישראל אלדד (שייב)
וילין־מור — היה ילין־מור הבכיר, אם לא במעמד הרישמי, הרי
בהסכמה אילמת. הוא היה הראשון בין שווים״.
שמיר דיווח לילין־מור, שהועבר בינתיים ממחנה־המעצר
מיזרע למחנה־המעצר בלטרון, על פגישות ופעילויות.
בין השאר כתב, לפי זיכרונו של ילין־מור :״עוד הודיע לי
מיכאל, כי קיים פגישה עם ישראל שייב והכניס אותו לעבודת
המחתרת. גם עם מנחם בגין נפגש, אך ממנו יצא במפח־נפש.
״בגין שאל אותו, אם סבור הוא שבכמה אקדחים עלובים אפשר
לגרש את הבריטים מן הארץ. לפי הרושם של מיכאל, העריך בגין
באותה עת את פעולתה של מיפלגה חוקית, והיה נכון לקחת חלק
מרכזי בה...״
בזהירות ובקפידה הקיצונית האופיינית לו, אירגן שמיר מהחוץ
את בריחת 20 לוחמי־המחתרת ממחנה״המעצר בלטרון.
אנשי־האירגון שבלטרון חפרו מינהרה, תוך תיאום עם מיכאל.
בליל הבריחה המתין לא הרחק ממחנה־המעצר אוטובוס, נהוג בידי
אחד מחברי המחתרת. בין הנמלטים היה גם נתן ילץ־מור.
בריחה זו היממה את השילטונות הבריטיים, והבהירה להם
שה״שטרניסטים״ ,כפי שהם כונו בידי השילטונות, מתעצמים
מחדש.
כמה ימים אחרי הבריחה מלטרון הוחלט לוותר על השם
״האירגון הצבאי הלאומי בישראל״ .מעל לאירגון החדש —
״לוחמי חרות ישראל״ — פורקו כל הגינונים הצבאיים
הרוויזיוניסטיים. לא היה מפקד ולא מיפקדה, לא גונדרים ולא
סמלים, כפי שהיה נהוג באצ״ל עד לשנת . 1948 במקום
ההירארכיה הצבאית הוקם מרכז, שהחברים בו היו יצחק שמיר,
נתן ילין־מור וישראל אלדד.
יצחק שמיר נטל על עצמו את בניית התשתית והאירגון של
לח״י, ילין־מור את המגעים החיצוניים וישראל שייב את תעמולת
האירגון. הקונספירציה המחתרתית הוגברה. בהתאם להנחיותיו
של מיכאל, עד לרמות גבוהות ביותר. עד כדי כך שלעיתים נערכו
פגישות המרכז בעזרת חליפת מיכתבים, כך שלא יקרה ששלושת
חברי המרכז יהיו ניתנים ביחד לתפיסה בידי הבריטים.
חברי המרכז שינו את צורתם החיצונית. סיפר על־כך יצחק
שמיר, שנים מאוחר יותר :״הסוויתי את עצמי לאיש דתי מובהק:
גידלתי זקן ארור. התהלכתי כל הזמן עם קפוטה ארוכה. חבשתי
מיגבעת שחורה, גדולה כזאת. כך הייתי ארבע שנים. עברתי מאות
פעמים דרד מחסומים בריטיים בשעות קריטיות ביותר, לאחר

פעולות ...ומעולם לא העלו הבריטים על דעתם מיהו האיע
שמאחרי המסווה״...
באותה תקופה פגש יצחק שמיר את אשתו לעתיד.
שרה לוי היא ילידת בולגריה, שבגיל 14 הצטרפה לבית״ו
ושהגיעה ארצה בשנת ,1941 בספינה האחרונה שיצאה ־באופן
בלתי חוקי מאירופה. שנה וחצי שהתה שרה בקפריסין במעצו
בריטי, ואחר־כך הועברה למחנה־המעצר בעתלית, ושוחררה רל
ב־ . 1942 היא הצטרפה מייד ללח״י, וכינוייה היה ״שולמית״ —
כינוי שבדומה לאנשי מחתרת רבים הפך, במהלך השנים, לשמה
החוקי.
שולמית שימשה קשרית ליצחק שמיר. בחדר שבו התגוררה
שולמית, ערך יצחק ז$ת פגישותיו. סיפרה על־כך שולמית :״טבעי
היה שבעלי־הבית החלו לחשוד. סברו שאגי זונה, ויום אחד
הביאוני למישטרה. הודיתי בזנות, שהרי כך היה, כמובן, נוח יותר
מאשר להיתפס כחברת־מחתרת״...
מאוחר יותר עברו שולמית ויצחק שמיר להתגורר בירושלים.
היה זה בתקופת הירצחו של הלורד מוין, והיא סיפרה :״כולנו
הסתובבנו עם נשק, מתוך החלטה שלא ניאסר, אלא נתגונן
במיקרה הצורך.
״בירושלים נישאנו, וגם זאת בגניבה ובחיפזון. מייד לאחר
הטכס הקצר חזר יצחק למחבוא, ואני לפעולה״...
בראיון עיתונאי שהעניק יצחק שמיר לפני כמה שנים, הוא
סיפר :״במחתרת היה לנו ויכוח נוקב, אם מותר לאנשי־מחתרת,
שחרב מתהפכת על צוואריהם — לשאת נשים, ולהביא ילדים
לעולם. אני הכרעתי בוויכוח הזה: מותר — וחובה: המאבק יהיה
קשה, ממושך, ארוך — עלינו לחיות את כל חיינו המלאים בתוך
המחתרת״...

שמיר בוועידת חרות
איחור של 22 שנה

בפברואר 1944 נערכה פגישה, בהשתתפות מיכאל וילין־מור,
עם בגין, שהציע לאחד את שני האירגונים, ואת חיסול הפילוג של
קיץ 1940 בין יאיר לרזיאל. שמיר וילין־מור דחו את ההצעה
העקרונית והעדיפו שיתוף־פעולה. לבגין היו תנאים: לוותר על
מונחים והגדרות שהיו שגורים בפי לח״י, כמו :״השילטון הזר״ או
״האימפריאליזם הבריטי״ .כאשר נשאל בגין באותה פגישה כיצד
הוא מציע שהבריטים יכונו, הציע :״שילטון הדיכוי״ .כן תבע
מאנשי לח״י ״הכרה בז׳בוטינסקי בתור מורה הדור,״ דבר שלא
נראה לשמיר ולילין־מור.
ב־ 8באוגוסט נערך ניסיון־נפל לרצוח את הנציב־העליון
הבריטי, הארולד מק־מייקל, בתיכנונו של מיכאל. ב־12
בספטמבר של אותה שנה הומת על־ידי לוחמי הלח״י איש
הבולשת הבריטי וילקין, שדיבר עברית ויידיש, ושרבים
מעצורי־המחתרות חבים לו את מעצרם ואת עינוייהם.
את הנועזת שבפעולות לח״י החל יצחק שמיר מתכנן עוד בסוף
,1942 כאשר פקד על בנימין גפנר להקים סניף של לח״י
במצריים. ב־ 6בנובמבר 1944 נשא סניף זה פרי.

אותו יום אחר־הצהריים נורה למוות הלורד מוין,
חבר הממשלה הבריטית, שר־תושב במצריים —
על־ידי אליהו חכים ואליהו בית־צורי, שנבחרו והובנו
לפעולה זו בידי יצחק שמיר, מתוך הערכה מלאה של
מיכלול סגולותיהם.

מרכז לח״י החליט שלא לדווח לאצ״ל על פעולה זו, מסיבות
המצויינות ומוזכרות בלוחמי חרות ישראל של ילין־מור:
״במפקד אצ״ל עדיין דבקו, בימים ההם, המיגבלות המחשבתיות,
שהנחיל לו החינוך הרוויזיוניסטי. לא היה ספק בלבי, שאם נגלה
לבגין את מהות הפעולה ואת מיקומה, לא יהסס להביע את
התנגדותו המוחלטת וינסה לשכנע אותנו בשלל נימוקים
שידועים היו לנו מראש, שנבטל את הפעולה״...
ואכן, רציחתו של הלורד מוין הביאה לתגובה הצפוייה מצירו
של בגין שאמר, לפי הפרוטוקול, בישיבה של מיפקדת אצ״ל:
״המיקרה הזה מעמיד אותנו בפני הכרח של החלטה סופית בקשר
עם היחסים בינינו לבין,החורגים׳(על מישקל, הפורשים׳) .לא
נוכל לסלוח להם...״
משתתף אחר באותה פגישה, יעקב מרידור, אמר :״עלינו
להדגיש בהבלטה יתרה את הסתייגותנו מלח״י, שהתנהגו בצורה
בלתי־הוגנת ביחס אלינו, ושאין באפשרותנו יותר להאמין להם
במשהו״...
חבר מיפקדת אצ״ל נוסף, איתן ליבני, אמר :״עלינו לדבר איתם
קשות וברורות״.

כל אלה הם כיום חבריו של שמיר, ולמעשה
פקודיו, בממשלה ובסיעה.

#וצח ללא טעם
שמיר במסיבת החג הלאומי המצרי
עליה מהירה

^ צח הלורד מוין ( שמו הקודם היה וולטר אדוארד גינם,
1והוא היה נצר של מישפחת יצרני הבירה המפורסמת) מדגים
את כל הבעיתיות של פעולת־טרור.

—וז¥ז1דח -־

הוכרז על עוצר מוחלט למשך ארבעה ימים, והוחל בסריקה מבית
לבית, כדי לגלות את ראשי המחתרות.
מתאר זאת יצחק שמיר. :כאשר נכנסו אנשי הבולשת את ביתי,
תקע בי קצילהבולשת מרטין מבט אחד — קצר, חד ונוקב. זה
הספיק, .זהו יזרניצקי — אמר לשוטרים — קחו אותו.״׳ שלפתי
את תעודות־הזהות המזוייפת שלי עם השם שמיר. מרטין חייך.
היה לו חוש לא־נורמאלי לזיהוי אנשים, שנבע מזיכרון חזותי
מדהים״׳.
יצחק שמיר הועבר לרפיח, משם לירושלים, שבבית־הכלא
שלה נכלא שבועיים בצינוק. :השבועיים האלה היו מצויינים.
בפעם הראשונה, לאחר שנים רבות, ישנתי, ישנתי וישנתי.״׳
כעבור שבועיים הועבר שמיר, במפציץ מדגם האליפאכס, אל
מחנה־המעצר באריתריאה.

המשך מעמוד )11
המניעים שנויים במחלוקת, ויתכן כי אנשים שונים בצמרת
לח׳׳י ייחסו לרצח מטרות שונות, הן לפני מעשה, הן אחריו.

שמיר ראה בו, כנראה, פעולה פשוטה של מילחמה
:בריטים. ואילו ילין־מור טען לאחר־מכן כי נועדה
לסמל את המילחמה באימפריאליזם ככלל, ולהוכיח
לעמים הערביים כי מילחמת המחתרת העברית היא
מילחמה נגד הקולוניאליזם.
ואכן, שני אליהו — אליהו בית־צורי ואליהו חכים — שביצעו
את המעשה ושנעצרו מייד, כמעט במיקרה — הפכו גיבורי הנוער
המצרי, ששנא את הכובש הבריטי. מישפטם הפך מוקד חברתי,
והממשלה המצרית ניסתה להתחמק מן הצורך להוציאם להורג.
היה דרוש לחץ כביר מצד וינסטון צ׳רצ׳יל, ידידו האישי של מוין,
כדי לשכנע את המצרים לבצע את פסק־הדין.
אליהו בית״צורי נאם במישפט נאום אנטי־אימפריאליסטי
מובהק, שנועד לרכוש את אהדת הערבים. היתה בנאום זה נימה
כנענית חזקה, כי בית־צורי היה במשך זמך מה נתח להשפעתה של
קבוצת־הכנענים. מייסד קבוצה זו, המשורר יהונתן רטוש, היה
בשעתו מקורב מאוד לאברהם שטרן.

בטרם נלקח, הספיק להעביר לחבריו את הידיעה
שהיה זה הקצין מרטץ שעצר אותו. כעבור זמן קצר
הוצא מרטין להורג על־ידי לדדי.

שמיר עצמו היה רחוק מאוד ממגמות אלה. הוא
היה ונשאר אנטי־ערבי, והדיבורים של לדדי נגד
האימפריאליזם היו, בעיניו, רק טכסיס תעמולתי.
כבר אז הסתמן הקרע, שהתגלה אחרי היציאה מן המחתרת.
ילץ־מור הלך שמאלה, הפך אחד הדוברים העיקביים של
מחנה־השלום הישראלי, דגל בהקמת מדינה פלסטינית לצד
ישראל ובהתקרבות לברית־המועצות. כאשר נפטר, נאם שמיר על
גופתו נאום־הספד שבו הגדיר שנים חשובות אלה בחייו של
ילילמור כ״כיזבור.
איש מן האנשים שהחליטו על רצח מוין לא הכיר אותו.
בעיניה, היה דמות רחוקה. הם ידעו כי חלש על המימסד הבריטי

שמיר עם ציפורי
מי שיקרי
מבית־לבית, הוא סיפר. :דאגתי שאנשים שלנו יעזבו את
מקומותיהם בתל־אביב, ויתפזרו במקומות שונים בארץ. אני
החלטתי להישאר בבית. הייתי נשוי. היה לי ילד. ילד של מחתרת.
חייתי בהרגשה כי המסווה שלי יגן עלי גם הפעם.״׳
ב״שבת השחורה׳ הוקפה תל־אביב ב־ 20 אלף חיילים בריטיים,

שר־החוץ שמיר עם הנשיא רגן

יו״ר־הכנסת שמיר עם הנשיא אנוור אל־סאדאת

נגד חוזה השלום עם מצרים

נגד קמפ דייוויד

לעקוב אחר הפעולות של כל לוחם, להדריך, לבדוק בדיקה
מדוקדקת כל תוכנית־פעולה.
.מיכאל ידע את מבואותיה של תל־אביב ואת כל החצרות
המפולשות, שאפשר לנצלן בעת נסיגה מפעולה כדי להטעות את
הרודפים ולהימלט מהם.
.האירגון היה מבוסס על תאים מצומצמים, שלהלכה לא היה
צריך להיות קשר ביניהם, כדי למנוע דליפת ידיעות על הנעשה
בתוך התנועה. עם התרחבות התפקידים המילחמתיים הכרח היה
להפגיש תאים אחדים לפעולה משותפת. אף על פי כן לא רופף
מיכאל את הפיקוח על האנשים, אלא הגביר אותו בשביל למנוע
רפיון ועבירות על כללי הזהירות.
.שיטה זאת הניבה תוצאות טובות. הלוחמים, שהגורל הציבם
בזרקורי הציבור, נמצאו בשלים ומושלמים במעלות רבות. כל
אחד מהם היה, בעיני הקהל, אגרה בלתי־נתפסת.״׳

במרחב, שסגר את השערים לפני הפליטים מאירופה. יתכן שידעו
כי יואל בראנד, האיש שהביא מהונגריה את הצעת אדולף אייכמן
להחליף יהודים במשאיות, הובא אל מוין, שדחה את הרעיון.

הם לא ידעו כי באותם הימים כבר הפד מרין תומך
נלהב ברעיון הקמתה של מדינה ליהודים. המעשה
הראוותני ביותר של לדדי ושמיר היה לא רק חסר
תוכן פוליטי, אלא שירת מטרה הפוכה מזו שהתכוונו
אליה.

תוצאה אחרת היתה התפרצות אנטי־ציונית חמורה של וינסטון
צ׳רצ׳יל הכל־יכול, שהיה עד אז ידיד־הציונות.
גם זה לא הדאיג את שמיר. הוא המשיך בפעולתו, מעודד
מהצלחתו הגדולה.
מעט אחרי רצח הלורד מוין עברו בני הזוג שמיר להתגורר
בבני־ברק, ושולמית שמיר מספרת. :שכרנו שם צריף בפרדס.
יצחק גידל זקן והתראה כאחי־בעלי, .בעלי׳ היה אחד הבחורים
ששימש ליצחק כהסוואה, וגר איתנו באותו צריף. נולד בני יאיר.
נעל הפרדס, שניחש כנראה מי אנחנו, נוהג היה לומר. :דמיון כזה
בין הילד לבין אחי־אביו עוד לא ראיתי!״׳.

#ברחהמאויתראה
ך ¥ם הגיעו למחנה־המעצר באריתריאה, החל יצחק שמיר מייד
^ ב פ עי לו ת למען בריחתו מהמחנה. ציוותי־חפירה שבו לחפור
מינהרות, שאותן חדלו לחפור אחרי שאחדים הצליחו להימלט
וניתפסו. בין החופרים היה מרדכי ציפורי, שר־התיקשורת הנוכחי,
שניסה כעבור שנים רבות להזעיקו בשעת הטבח במחנות צברה
ושאתילא.
הבעייה העיקרית של הבריחה ממחנודהמעצר באריתריאה
החלה רק אחרי היציאה ממינהרת הבריחה. כפי שהגדיר זאת שמיר
שנים מאוחר יותר. :אתה יוצא מהמחנה ונתקע בתוך הג׳ונגלים
של אפריקה, כאשר האיזור כולו, אלפי קילומטרים, נמצא
בשליטה בריטית, ומכל נקודה יחזירו אותך בכבוד
למחנה־המעצר.״׳

,,#זהו0^ 11׳ ד
^ אותה תקופה פעל יצחק שמיר לשיכלול כוח־הלחימה של
^ ל ח ״י. חברי לודי עברו, בהתאם להנחיותיו, קורס־לחימה, שבו
שולבו לימודים ואימונים, תוך צמידות של יום ולילה
לכלי־הנשק.
אחת ממטרות האימונים הללו היתה בחינת יחסי־אנוש בין
חברי־המחתרת. באותה תקופה החלו להצטרף יותר ויותר חברים
ללח״י. במקביל גדל סדר־הגודל של פעולות האירגון.

בנקודה מסויימת הקנתה ליצחק שמיר תחפושתו
ביטחון מופרז, שאינו תואם לאופיו, ולתביעותיו
מלוחמיו.

כאשר נודע לאנשי המודיעין של לח׳י שבכוונת הבריטים
להטיל עוצר מלא בתל־אביב, תוך חיפושים מדוקדקים

על מה שעבר עליה אחרי מעצח של יצחק שמיר, מספרת
שולמית. :למן אותו יום, הפסיקו השכנים לדבר אתי. הם בזו לי
בגלוי, נידו אותי ואת ילדי בן שמונת החודשים. היתה תקופה
קשה. הייתי בודדה, סגורה ומסוגרת בתוך החדר. האדם היחידי
שעימו החלפתי דברים היה הילד. לפעמים חששתי, שאשכח את
תורת הדיבור.״׳
על השנתיים וחצי, שבהם פקד יצחק שמיר על פעולות
האירגון, כותב נתן ילידמור בסיפרו. :עם מאסרו של מיכאל חל
שינוי יסודי בצורת האירגוץ של המחתרת. מיכאל השתית את
התנועה על יסודות של קונספירציה כמעט מושלמת, והשליט בה
חוקים של נוהג שהתאימו לקבוצת־קושרים, המחופרת היטב
מתחת לפני השטח, שאנשיה מגיחים במפתיע להנחית את
מכותיהם באויב.
.בברחו ממיזרע התחיל כמעט הכל מבראשית. בהיותו חרד
למניעת כישלונות, ראה צורר לבקר כל פרט, לפקח על כל אדם.

אלא שתושייתו של יצחק שמיר עמדה לו גם כאן.

שמיר ושרון
הקצה הימני של הימין

בעזרת קשר שיצר אם אזרח איטלקי שהתגורר באסמרה תיכנן,
ביחד עם אריה בן־אליעזר, מסלול־מליטה שהיה צריך להובילם

עד לג׳יבוטי — הארץ היחידה באותו איזור שהיתה בשילטון
צרפתי, שם התכוונו לבקש מיקלט מדיני.
האיטלקי קיבל כשכר עזרתו מיכלית־דלק, שתכולתה עשרת
אלפים ליטר בנזין. במיכלית בנו תא זעיר שבו דחקו, אחרי
הבריחה, את יצחק שמיר, אריה בן־אליעזר ועוד שניים מן
העצורים שנמלטו. במשך שבוע ימים שהו הארבעה בתוך אותו
תא־מתכת, עד הגיעם לאדיס־אבבה.
עם היוודע דבר בריחתו של יצחק שמיר ממחנה־־המעצר
באריתריאה נעצרה אשתו, שולמית, והובאה לבית־הסוהר לנשים
בבית־לחם. במשך 11 ימים שבתה שביתת־רעב. היא היתה במעצר
יותר משנה, ושוחררה רק בחודש.מאי ,1948 כשהיא מספרת:
״השתחררתי מכלאי וחזרתי אל בני, שלא הכירני. כעבור כמה
שבועות חזר גם בעלי, ורק אז התחלנו בחיים משותפים...״

תלאותיו של יצחק שמיר לא:גמרו באדים־אבבה.

הוא ואריה בן־אליעזר עברו מוסתרים בקרון־רכבת מלא
בשקי־קפה, שהובילם לג׳יבוטי. שם נמסרו על־ידי עובדי הרכבת
לידי השילטונות הצרפתיים. אלה עמדו להסגירם לידי הבריטים,
אלא שהשניים מצאו עורך־דיז שהגן עליהם והוכיח שהדבר מנוגד
^— לחוקה הצרפתית.
אחרי מערכה גדולה נותרו השניים בג׳יבוטי, כשהם מחפשים
דרך־יציאה משם. דרכי הים והאוויר היו חסומות בידי הבריטים.
אחרי לחצים הציע שר־הימיה הצרפתי להוציא את השניים משם
באוניית־מילחמה צרפתית. שמיר ובן־אליעזר נאלצו להמתין
קרוב לשנה, ולבסוף הובלו באניית־מילחמה צרפתית עד לנמל
טולוז.

אחת מטובות־ההנאה של תקופה זו: שמיר למד
צרפתית על בוריה. הוא כבר ידע פולנית, רוסית,
יידיש, גרמנית ומעט ספרדית. אנגלית ידע רק מעט
ובקושי, והוא השתדל להשתלם בשפה זו רק אחרי
שהתמנה כשר־החוץ.

•וצחביוושריס
^ מי ש ה ימים אחרי קום המדינה, ב־ 20 במאי ,1948 הגיע
1ולישראל יצחק יזרניצקי, שאימץ לעצמו את שם־המחתרת
שמיר כשמו העברי. הוא בא במטוס מצ׳כוסלובקיה.
באותם הימים היו אנשי לח״י מקובלים על הסובייטים
וידידיהם. כי בשנים שבהן היה שמיר במעצר ובבריחה, השליט
ילין־מור באירגון קו שהיה מקובל על הסובייטים: הטפה קיצונית
נגד האימפריאליזם, ותביעה ל״ניטראליזציה של המיזרח התיכון״.

ההגיון שמאחרי סיסמה זו היה בהגיון שעמד מאחרי
הנסיונות לבוא במגע עם הנאצים: הסובייטים
הפכו אויבי הבריטים במרחב, ו״האוייב של אויבי
הוא ידידי״ .ילין־מור התכוון לקו זה ברצינות, אך שני
חבריו במרכז לדדי — אלדד ושמיר — נטשוהו
מייד.
רבים מלוחמי לח״י הצטרפו לצה״ל החדש, ובייחוד לחטיבתו
של יצחק שדה. אך שמיר לא התכוון לוותר על אורח־חייו. הוא
ניגש מייד לפעולה במקום האחד בארץ שבו הוסיף לח״י לפעול
במחתרת, כיחידה עצמאית: ירושלים, שלא סופחה עדיין רשמית
למדינת״ישראל החדשה.

פעולה זו הניבה את אחד מפרי־הבאושים הגדולים
בגן־חייו של שמיר: רצח הרוזן פולקה ברנדוט.

יי ברנדוט, אציל שוודי(כשם שמוין היה אציל בריטי) ,שהצטיין
בשלהי מילחמת־העולם השניה בפעולותיו להצלת יהודים, נשלח
לארץ כמתווך מטעם האו״ם כדי לשים קץ למילחמה. הוא הציע
הצעות, שלא היו מקובלות על הנהגת הישוב, קל וחומר על
הקיצוניים.
בספטמבר ,1948 כשבא ברנדוט שוב לביקור בירושלים,
המתין לו מארב של אנשי לח״י. על הפעולה החליטו, כנראה,

י שמיר עם בגין
אותו רקע, אותו מוצא, אותו חזון
שלושת חברי מרכז־לח״י — ילין־מור, שמיר ואלדד — בדירה
בתל־אביב. השוודי נוקב בצרורות של כדורים, שנורו לעברו
מטווח קצר ביותר. הוא מת במקום.

המעשה היכה גלים סביב העולם, ועד היום מרבים
להזכירו, בנשימה אחת עם טבח דיר־יאסין. אחריותו
של שמיר לא נקבעה מעולם רשמית.
ילין־מור נעצר, יחד עם מתתיהו שמואלביץ, כיום מנכ״ל
מישרד ראש״הממשלה, על פי חוק ישראלי חדש למילחמה בטרור
— החוק המופעל כיום נגד אנשי־מחתרת פלסטיניים. השניים
נדונו לתקופות־מאסר ארוכות.
שמיר לא נתפס, הוא חזר וירד למחתרת, כמו בימים הטובים.
כתב אלדד :״מיכאל עוד מנסה לרמות את עצמו, וממשיך לקיים
פגישות אינדיווידואליות כבימים ההם, כבלילות ההם, באחת
מדירות המחתרת״.״
כתב שמיר עצמו :״בשבילי להסתתר מממשלת ישראל — זו
היתה מכה קשה מאד, כואבת מאד.
״חיפשתי איך לצאת מהמצב הזה. לפי בקשתי סידרו לי פגישה
עם נציג הממשלה, שאול אביגור. את הפגישה הסדיר נחמיה
ברוש, גיסו של יאיר, והובטח לי כי לא יאסרו אותי בפגישה זאת.
״שיכנעתי את אביגור שאין לנו כוונה לפעול במחתרת נגד
הממשלה שלנו, וכי אם נחליט לפעול תהיה זו פעילות פוליטית
גלוייה ופומבית ...וכעבור זמן קצר הוחלט להעניק חנינה לאנשי
לח״י שישבו בבית־הכלא, ואני יכולתי לצאת מן המחתרת...״

רצח הרוזן ברנדוט היה מעשה חסר בל טעם
פוליטי — אה יותר מרצח הלורד מוין. בעוד שרצח

מוין שימש לפחות מטרה מעשית — להאדיר את
שם לדדי ולמשוך חברים חדשים — הרי רצח ברנדוט
היה כמעט מעשה של נוסטלגיה. הטרוריסטים
הוותיקים לא יכלו להיפרד מדרך־חייהם.

• עשושנים גדורות
ף אכן, לשמיר היה קשה מאוד להסתדר כאזרח פשוט במדינה
1האפורה. הוא ניסה את כוחו בכמה נסיונות כלכליים, אך ללא
הצלחה יתרה. זה גם שיעמם אותו. הוא ניהל חברה של
בתי־קולנוע, וניסה להקים חברה קבלנית לעבודות בנגב.

ההצלה באה מצד בלתי־צפוי, ב*. 1956

יריבו הוותיק, איסר הלפרין־הראל, איש הש״י של ההגנה,
התמנה על־ידי בן־גוריון כממונה על שרותי־הביטחון וכראש
המוסר־לביון, שעצם קיומו הוכחש בימים ההם .״איסר הקטן״,
שקומתו היא כקומת שמיר, הציע לו לעבור ולשרת בגוף זה.
שמיר קפץ על המציאה.
תיאר זאת שמיר עצמו :״הראל הציע לי להצטרף לזרוע
מסויימת של שירות־הבטחון. לא אוכל להרחיב. אגיד רק זאת: היו
לי עשר שנים גדולות מאוד, עם סכנות, עם הרפתקות קשות, עם
חוויות מעיקות — אבל עם תחושה כבירה של סיפוק עילאי...
״באותה שיחה אמר לי איסר, :תשמע, זהו מוסד ממלכתי. פה
ישנה מישמעת מלאה, לא כמו הוא לא גמר את הרעיון. אני
הבנתי בדיוק למה התכוון. מוסכם בינינו כי המישמעת תהיה
מוחלטת, וכי אם אידרש לעשות משהו בניגוד למצפוני — אבוא
אליו ואספר לו מה מעיק עלי...״

שמיר אינו מדבר לעולם על פעולתו במוסד. יש
על כך שמועות רבות. לפי אחת מהן, עסק בשטח
שבו רכש מומחיות רבה בימי לדדי: מעטפות־נפץ.
על כל פנים, הוא שוחרר מתפקידו במוסד זמן־מה לפני
מילחמת ששת־הימים, שלוש שנים אחרי שבן־גוריון סילק את
״איסר הקטן״ עצמו, בעיקבות פרשת מישלוח מעטפות־הנפץ
למדענים הגרמניים במצריים.
שוב לא ידע שמיר מה לעשות. הוא ניסה לחזור לחיי הכלכלה,
אך בלי הצלחה וחשק. במשך זמן־מה ניהל מיפעל קטן לגומי.

בפוך שנות ה־ 60 הסיק שמיר את המסקנה.
באיחור רב הצטרף למיפלגה שהוקמה ב־1948
על־ידי מנחם בגין.

אחור זה של יותר מ־ 20 שנה מראה עד כמה עמוקים היו פיצעי
הפילוג מלפני דור. ההאשמות ההדדיות של אז — בין־השאר
האשימו אנשי לח״י את חבריהם־לשעבר באצ״ל כי הלשינו עליהם
לבולשת הבריטית — מנעו התפייסות מהירה.
בתנועת־החרות קיבל שמיר תפקיד זוטר. הוא עסק בענייני
עליה, בין השאר במערכה נגד ברית־המועצות. אך חיש מהר
הרגישו הכל כי הצטרף לתנועה כוח ממדרגה ראשונה, ובראש
וראשונה — אדם שיטתי, המסוגל לארגן ולתכנן בקפדנות,
המפקח בעצמו על כל פרט של ביצוע.

איש בזה היה חידוש בתנועת־החרות, שבה שלט
תמיד הברדק, וגם בארץ כולה מתמעטים טיפוסים
כאלה.

עלייתו היתה מהירה. ב־ 1974 נבחר לכנסת במקום ה־27
ברשימת־הליכוד. כעבור ארבע שנים, כאשר הגיע הליכוד
לשילטון, עדיין לא הוצע לו תפקיד של שר — לאכזבתו המרה
אך הנסתרת — אבל הוא קיבל את תפקיד יו״ר הכנסת.
המינוי עורר אז ויכוח חריף, בגלל חוסר־נסיונו הפרלמנטרי של
שמיר. אחרי הבחירה הכריז מעל הדוכן :״אחיי גיבורי המחתרת...
שנפלו בדרך לחרות ישראל ...נמצאים כאן לידי על הדוכן.״
בזכותם הגענו והגעתי אני עד כאן...״

שמיר עולה למטוס
להמריא -לאן?

לאפתעת רבים התגלה שמיר בידר טוב. מי שלא
הכירו, וחשש שמא בא טרוריסט קנאי, נדהם.
(המשך בעמוד )60

שמואלגונן

חשבון נפש

״אג״א נמטנ״ר .
הקביא את
ה ת 0צ נ
לטהר
את לאימונים מט
הדרג המדעי
ששרון סיוג
רוו ות ער -
הכ ס פים״

היו אומרים לי — איך זה אתה יוצא
בזמן כוננות? הייתי אומר להם שבאותו
יום בוטלה הכוננות, ולא היתה לי סיבה
לא לבקר.
מבחינה שיפוטית חם נהגו לא כחוק
ולא על־פי הנורמות. הם דנו בעובדות
מבלי לדעת אותן. החטא הקדמון הוא
פירושם לסעיף 15 של חוק ועדות־החקירה.
אני פניתי אליהם וביקשתי
להופיע ולחקור עדים. ענו לי. :לגביך
לא מוצאים לנכון להפעיל את הסעיף״.

ך* קשר לקרבות עצמם, אם
^ שלטתי או לא שלטתי, אין
לוועדה שום כלים להתייחס לנושא
המיקצועי הצבאי, פרט לשני אנשי־הצבא
שישבו בוועדת.
אישית, שני המומחים האלה, לסקוב
וידיו, אינם מקובלים עלי. לקחו שני
פנסיונרים ותיקים, שניסיונם הקרבי
שואף לאפס, והם קבעו מה עשיתי טוב
ומה עשיתי רע,
בעניין זה יש נקודה מישפטית. היה
צריך לאפשר לי להביא לעדות אנשי־מיקצוע
אחרים, שיתנו חוות־דעת
אחרת.

עושה זאת כבר שנתיים.
אני אומר שצריך לפרסמו ואז הקהל
יראה וישפוט, כי יש רבים שמאמינים

צלחתי,
ך 1אאמרת׳ ויריץ כל שיש לי
ת להגיף,
היום אני כווה יהלומים ברפובליקה
המרכדאפריקא־ת. הישראלי היחידי
שבודה מאז קום המדינה, אולי מאז ימי
שלמה המלך. אני מי שם כמעט כל
השנה, ביעד. אנחנו קמים נשעה 4
בבוקר, ובי 5ומצי מממילים לעבור,
חוזרים למחנה. שבתוך היער, בשעה ז
בערב. אחר־כך יש עוד עבודת מינהלה.

ואם ולילף נוקף לי עוד זמן אני קורא
אמ הדמב״ם.
מם מאור שם. מתנאים קשים, אצל
מענייו ה1פס אותי. הכסוי, נשלב זמ,
הוא תיקווה, אבל נוסף לכסף שלי
מושקע שט גם כספם של אמרים ואינני
יכול לקום וללכת. אני מחפש כבר זמן
רב מישהו שינהל את זה, כדי שאהיה
יותר חופשי. ניסיתי אבל זה לא הלך.
העובדים שלי הם מקומיים. אני
מסתדר טוב •ותר עם השילטון המקומי
הנוכחי. מאשר עם הקוים. הבעיה שלי
היום היא חברה צרפתית מתחמה,

שמוצה מיון בשטהשלי:אמדמבעלי־המניות
בחברה זו. לכריית יהלומים.

הוא מנשיא הצרפתי לשעבר, ז׳סקאר
דסטאו. איתו אני נלחם עתה.
מנעתי לשם, במי למכור מטוסים
ישראלים. מטוסים לא מכרתי, אך
נשארתי שם כבד חמש שנים. אני מגיע
לארץ לתקופות קצמות, ואף פעם אני
לא יודע מראש מתי אחזור. ביער
באפריקה וכאן, אני ממשיך בכתיבת
הספר שלי, על הוועדה ועל המילחמח.
ועדת־אגרנט ניתחה, לדעתי, בצודה
לא מיקצועית, את כל המערכת
הצבאית. אין לי טענות נגד האזרחים
שהיו חברים בוועדה. הם לא יכלו לנתח
קרבות או כושר מנהיגות.
רק עכשיו עלה במעתי, שהאדונים
חיים לסקוב ויגאל ידיו, היו בתקופתם
רמטכ׳׳לים הרבה מאד זמן. הם היי
בשעתם כל־יכולים. מעניין, אם בזמנם
הם בנו אותו צבא, שבתקופת הרוח הם
דיברו עליו.
לפי שיטת החקירה של הוועדה היא

לא ירעתי מה בסדר בדברי ומה לא.
לדוגמה — בדוח קראתי שהם
מותחים ביקורת על כך שלא ביקרתי
בקו התעלה מאז ה־ 2באוקטובר . 1973
אילו הם היו שואלים אותי, הייתי עונה
לחם שב־ 4וב־ 3באוקטובר חיו דיונים
במטכ״ל על ענייני מישמעת, וב־6
בחודש כבר פרצה המילחמה.
סיפרתי להם שביום ממישי בערב,
יומיים לפני תמילת המילחמה, הייתי
אצל חבר בחיפה. דובר אז על ביקור
פרטי. שאלו אצל מי ביקרתי, אמרתי
את שם החבר, לא אמרו לי מבר: אילו

לא חקרה כלום. חקירה היא כזו,
שהאדם שעלול לחיפגע ממנה, נוכח
ויכול להתגונן. בשיטה שהם עבדו, לא
יכולתי לדעת ולחקור את אלה שדיברו
נגרי, ולהתייחם למיסמכים. לא ירעתי
על מה יאשימו אותה זה נודע לי רק
כשקראתי את ממוח,
חברי מוועמה לא ידעו את העובדות.
וההיכחה לכך היא המיסמר שהתגלה
עכשיו ועניין פריסת חבומות בקו.
ישבת־ עס הוועדה, כמעט יחד

איתם, לאומף בל הממך, הרציתי
בפניהם על מהלך האירועים: אן* פעם

סי8רו של פרנץ קאפקא הוא נאיבי
לעומת מה שעברתי בוועדת־אגרנט.
ההוכחה לכך היא ועדת־כהן ומכתבי
ההזהרה ששלחו לנחקרים. אץ לי ספק
שלפתיחת החקירה הגוכחית לאמצעי־התיקשורת
וזי־ות וזלק במסקנות (תמו־עדה.
הסוריות
בוועמת־אגרנט — אינני
יורע אם היא מעוררת צחוק או בכי.
דרשו שלא תודלף מילה, שהציבור לא
יידע, ושמוכרחים לגנוז את חדוח לץ)3
שנה, עכשיו, כשחם מדגישים
מותקפים, הם דורשים לפרסמו. ידיו

לא מדור האלופים

שמואל(.גורודיש״) גונן, בן ,58 נשוי ואב לבן ולפרו.
הוא נולד פליל*ד!ם ו*ר, ב־ ,1930 בווינה. עלה לארץ פגיל
שלוש. קיפל היגון* תורני בישיבות עץ־חיים ומרכז־הרב.
שידרו 89 שנה פצודל.
הוא מטוצע־קוטה, בעל־כרס גדולות שזוף ומלא
מרץ.

בהיותו אלוף בצד! .שא לו שם של קמדן* נוקשה

ו * 0 4ס * *4*8 0
׳ - 0 4 .* 444 444י 4ו,1, , דק משרדיו* .גדרודיש מובן הסדרה ודורש מישמעת

4444*1

1144 אוז *4

0 1,0 • 414

לומד. שעקשנותו בנושאי מישמעת ממה מצזדל
מאות נפגעים מתאונות באימונים ובדרכים.

גונן היה ה״קורבך חדמשדן של ״המחדל במילחמת
יום־־הכיפורים. הוא הודח אחרי המילחמה מתפקידו
כאלוף פיקוד־הדרופ תפקיד שאלה נפנס באמצע יולי
— 1973 חודשיים וחצי מני הטילחמה.
למרות שגונן נשאר בצה ל׳ בתפקיד לא פיקודי, עד
אפריל 1976 הוא הפך מבודד. חפריו עזבו אומו,
הציבור דאד, פו את האשם למחדל. כששר־הביטחון
דאז. משה דיץ, עוזר לגיבוש תפיסה זו- .אינני שייך
לדור האלופים של .1967 אך מענו נגדי שקודמתי מהד
מדיד אומר גורודיש.
היום ודא מוצא את סיינסתו במקום שכודדאל במרכז
אפריקה. במדינה הכי־סחות מפותחת ביבשת. הוא
נמצא בארץ מעט מאוד, שבועיים עד חודש בשנה. ודא
מקווה שבקרוב יוכל לשהות יותר בביתו החדש
*־ 0 4 4 4 410 44 44׳4 * 1ו׳ 444 8* 0־1־844#•*4*^ 1 4 4 4 14ן4* 74

חודשיים.
ברמת^השדדן, לשם עקרה הכדשסחה לפני

גונן הוא חבר מרכז חרות ומקורב לטחנזז דויד לוי,
למרות שהוא מבקש בי לא ישייבו אותו למחנה זח.
אך בשל הריחוק מן הארץ, חרא במעט לא מעוררו
* 4160 * 44 * 4* 4 * 44
במן.
כנעשה

4 4 4 0 4 4 4 4 0י ו447114

** 47404444 גודש סמוד. סתוח בשיחה. מינו
גודדדיש לבבי
לרגשנות, לסאתוס, לרחמים עצמיים. לעיתים ודא

׳ 0 * 4 ׳4 4ס 01* 141• 41841, 8* 44884440

ד 0 *0 ׳ 8ס

ציני׳ בעיקר כשהומ מתייחם ליריביו* הו מ כותב מת
ביסרו, בעיקר ברי לחיץ את ההיסטוריה, לדבריו, לא
פדי לתקן את מדו שנבתב נגרו בעשור וזאחרון.
׳ 17118 0 0 * 0 1 0 4 0 * 4 4 0 4 1 * 44 4 4 4 4־^0 0 4 *0 : 0 0 * 1411׳0 48 קשת
כשהומ מגיע הביתה דדמ עפוק בלחגולד בת
המילחטת הוא שולט היטב בחומר. בביתו מצוי
הומר״עזר להוכחת טענותיו.
כשהוא מתאר את מזזלך חמילחמד הוא נעזר
פמם ה גדולה ששימשה אותו בימי חודש אוקטובר
. 1973 הספר שהוא קורא עתה ערב חזרתו לאפריקה,
ודא של הנשיא הנוכחי חיים הייצוא עם לכדד ישכון
— מילוימות ישראל.
במהלך השיחה הוא יו ש ג קם הולך מצד לצד
בחדד׳־האודחים הגדול, מעשן בשרשרת סיגרים
קטנים. שהדת ושלמון הרבות שדדא מקפל, במהלך
הריאיון, אינן קוטעות את היצרמדזשבתו. בשלב זה
ודזד גונן לאפריקה. הוא מקווה שלתקוסה קצרה, אך
יתבן שישוב בעוד חודשים רבים• אץ הוא מספר על
תוכניותיו לעתיד.

לדוח. שנית. לא צריך להיות מצב
שמישפטים נערכים בתושך.
צריך שהפירסום יהיה מלא. כולל
הסטאנוגראמות. אני, למשל, לא יכול־תי
לקרוא את כל ההנמקות לדוח־ י
הביניים. כל מה שאופשר לי ולעורר־הרין
שלי, תית לקרוא את הקטעים
הרלוונטיים, המתייחסים לפיקור־רר1ם,
וגם זאת, בנוכחות שוטר ששמר
שלא נעתיק קטעים או ראשי־פרקים.
לדעתי, זר התנהל כך, כי לשני
אנשי־הצבא היתח מטרה פוליטית —
לטהר את הדרג המדיני, ומכאן
להאשים את האחרים. מכיוון שמשח
דיין הדיח אותי ביום שמונתה הוועדה,
להאשים אותי זת תיח תכי קל.
הוועדה ניתחה את פעולותי כראש
מה״ד. לסקוב ניסה לקצץ בתדמית
שלי והיה לו קשה. לא היה לו במה
להיתפס, אי הוא שאל אותי. :קציני
הקבע, שהיו בערבים בבית, האם הם
קראו ספרות צבאית או ספרות יפה?״
ביקשתי ממנו שיסביר לי את השאלה.
הוא גער בי וקרא. :מה עשית כראש
מה״ר, כרי שהקצינים יקראו בבית
ספרות צבאית?״ לא עניתי לו. האזרחים
שישבו בוועדה היו בטוחים שאני ח
פושע. הנה עור סיבה מרוע חובה
לפרסם את הסטנוגראמות של הוועדה.
וחנה דוגמה, איך לא טיפלו בדרג
הפוליטי. אותי הם לא יכולים להאשים
שקיבלתי את הערכת אמ״ן בדבר
סבירות מילחמה נמוכה עם המצרים,
שהגיעח אלי במשך אותו שבוע.
בכל הדיונים שחיו אז, זה חיה
בפורום עליון של המדינה. בדיונים על
התרגיל המצרי לא שותפו אלופי
הפיקודים, אלא שר־הביטחון, משה
דיין. ראש־הממשלה גולדה מאיר,
הרמטכ״ל וראש־אמ״ן. באותם דיונים ״
לא חייתי שותף ללבטים ובוודאי שלא
למסקנות. ממני ביקשו אחריות אישית
על החלטות שקיבלו אחרים, כשלי
עצמי אין כלים לבקר את ההערכות,
ואילו את ריין ואת גולדה לא האשימו.
אני חייתי מוכן לקבל אחריות כחבר

המטודהכללי, כמו כולם. אך יותר
האחרים, לא.
אפילו הציבור חש אז שמשהו לא
בסדר במסקנות.

^ ל הזמן היתה לי הרגשה שאצא
^ נקי. לא העלתי על דעתי, שכך
ייכתב דוודהביניים. כשקראתי אותו,
בשעה 2לפנות בוקר, לצד צוות אנשי
פיקוד־דרום, שעזרו׳לי לפענח אותו,

אחת הכתבות היתה של נובל אוב־זרוואטר
על הנפט בתעלה. ביקשתי
בארץ שיכחישו, כי זו היתה הסתה, אך
לא עשו זאת. באותה כתבה נאמר
שדיין אמר, כביכול, שמגיע לי כדור
בראש. ענו לי שכתבת השבועון
מהימנה ושהיא קיבלה את החומר
ממקור מוסמר ביותר. אני מניח שזה
היה ריין. הגשתי נגדם תביעה וזכיתי.
באותה תקופה התנכלו לילד שלי
בבית־הספר. בתי היתה קצינה בבה׳ד
.1מפקד הבסיס לקח אותה לבקר
מישפחות שכולות והיא עברה חוויות
לא נעימות.

גווודי ש
עוכר הווולם
במהלך שיחתו עם. העולם הזזד הביע
האלוף (מיל ).שמואל (.גורודיש־־) גונן את
דעתו על אישים שונים. להלן דבריו של
גורודיש על אותם אישים לסי סדר הא*ב:
• שיטעה אגדנט, שופט עליון, ראש ועדת
חקירת מחדל מילחמת יום־הכיפורים. :לא עלה
בראשי שתא עשה מלאכתו שלא ביושר. אני חושב שהוא
הוטעה׳,

• אברהם(.ברך־) אדן, אלוף(מיל ).מפקד

אוגדה במילחמת יובדהכיסורים. :הוא לא שלט
באוגדה ב־ 8בחודש, ואף לא ידע שאינו שולט בד.
בסדהכל היו באותו יום התקפות גדודיות. אילו היתה
חטיבתית היו צולחים את התעלה וזה היה משגה את כל
התמונה. ברז איבד באותו יום שטחים בצר שלנו•
רפאל(.רפיל־׳) איתן. :הוא ודה פייטר רציני
ב־ .׳67 אחרי זה לא הכרתי אותו׳.

• דויד (״דדר־) אליעזר, רמטב״ל מילחמת
יום־הביפורים. :היה

במילחמה סלע. נפגשנו הרבה
נשבר כתוצאה מכך שאולץ
יכול היה להימלט מאחריות
הסיק שלא תהיה סילחמה ביום

עם גולדה

גורודיש יוצא לסיור בשטח הלחימה עם
ראש״חממשלה, גולדה מאיר, שבאה לבקר בחזית
במילחמת יוס״הכיפורים. גונן סיפר שהטלוויזיה הישראלית צילמה את
סיורו עם גולדה אן חתכה אותו מהסרט שהוקרן אחר כך.
פרצתי בצחוק ואמרתי. :עכשיו אני
תופס את העניין ׳.ובאמת, כשהלכתי
להעיד אחרי קריאת הדוח החלקי,
עדותי כבר לא היתה נעימה. לא הייתי
נחמד. הרספקט שהיה לי לוועדה חלף.
שלושה חודשים אחרי פירסום דוח־הביניים,
פורסמו הנימוקים לדוח. מדוע
זה לקח שלושה חודשים? לדעתי, מפני
שהם הכינו קודם כל את המסקנות
ואחר־כר את הנימוקים. בהנמקות
לדוח יש קשר רופף מאוד לדוח עצמו.
חשבתי להיאבק בתוף מיסגרת
הצבא. אני מוכרח לומר שניסיתי.
בשלב מסויים ראיתי שאין תכלית.
הגשתי התפטרות, שנתיים וחצי אחרי
המילחמה.
הלינץ׳ הציבורי התנהל נגדי בין
ההדחה ופירסום דוח־הביגיים. הוא אורגן
יפה מאוד. פירסמו כתבות בעיתוני־חוץ
ואחר־כך העתיקו אותם לארץ. גם
אליהם אני עוד אגיע.

הראשון שבא אלי באותה תקופה
ואמר לי. :ספר לי את האמת ׳,היה אורי
אבנרי. ישבתי ודיברתי איתו. הוא רצה
הוכחות וקיבל, ואחר־כן־ יצא להגנתי,
ואף כתב נגד הלינץ׳ הציבורי שעשו

העולם הזה לא היה אהוד בקרב
אלופי צה׳ל, אך אז רק התברר לי כמה
המוסד הזה ששמו העולם הזה חשוב.
שום עיתון אחר לא פנה אלי ולא אמר
לי. :אתה מושמץ כל הזמן. בוא תגיד
מה שיש לך לומר״.
אחרי המילחמה התחיל זאב שיף
מהארץ להסתובב ביחידות. הוא שמע
כל מיני גירסות שלא תאמו את
הגירסה הכללית ואז הוא התחיל
ללמוד את המילחמה ואת מקומי
בפיקוד־דרום במהלכה.
בחודש אפריל 1976 עזבתי את
הצבא. איש לא הציע לי עבודה. הייתי
על תקן של מצורע. התחלתי להסתובב.
ידעתי רק על נשק. הייתי

אחרי המילחמד. ת א
להתפטר. אך הוא לא
להערכת המצב, שממנה
הכיפורים•׳
• מיטה(.מישזד) ארנס. :איש רציני ושקול.
תא חבר מיפלגה נאמן׳.
• מנחם בגין. :בזמן שתדחתי נפגשתי איתו. יחסו
אלי היה אוהד. מבץ. ת א קידם בברכה את הצטרפותי
למיפלגה. אני מעריץ את בגין. מכיר אותו אישית. אני
תצה לראות אותו גם כיום, אר איני מצליח. אין לי זמן
והוא בטח לא מקבל אורחים. אם בגץ לא היה
ראש־ממשלה, לא ת ה הסכם שלום עם מצריים. זה ת ה
צעד יוצא דופן, כי ה ר אנוור אל-סאדאת הציע לממשלת
המערך בשנת !971 שלום תמורת סיני, והם סירבו. בגין
הבץ שעדיף שלום על שארם א״שייח. התפטרותו ת א
אבתה גתלד׳.

• אריה בראין, מזכירו הצבאי של
שר־הביטחון בתקופת המילחמה . :ת א הגיע

כשליש בדרגת רב־־סרז עם עבר צבאי של קצץ שלישות
חטיבתי בדרום. מדב-סרן הוא הגיע לדרגת תת־אלוף אצל
משה דיין. אם הוא בא היום ומצטט מיומניו זה בסדר. מה
שאני לא תופס, זה את ניתוחיו. מאץ תדע? איפה ת א
מבין בזה? את פרשנותו אני לא רוצה לשמוע ולא תצה

לקרוא׳

• חיים בר׳־לב, אלוף(מיל ).בפיקוד־דרום
בזמן המילחמה• :המצרים נבלמו עוד לפגי שהגיע,

אך נוכחותו תתה. חשובה ת א לא ת ה אלוף
פיקוו-הדרום. בניהול הקרבות אני עסקתי, ותא תה מעץ
רמטכ׳ל פרטי מקומי. נוכחותו תתה חשובה. אני מבקר
את הקו שנקרא על שמו. ת ה לי דכוח על קו ב תלה אך
כשבנו אותו, לא תי תי עם וכשבאתי תא כבר לא ת ה׳.

• ישעיהו גביש, אלוף(מיל ).בפיקוד־דרום
בזמן המילחמה• :ב־ 8או ב־ 9באוקטובר הוא קיבל את
פיקת מרש׳ל( .מרחב שלמה) .לא נתקלתי בו בזמן
המילחמה או אדוריה׳

• מרדכי(.מוטה־־) גור, הרמטב״ל בתקופת

פרישת גונן מהצבא• :תא קיבל צבא ודוס ופגוע,
יותר מכל רמטכ׳ל אחר לפניו. אינני יודע אם זה ת ה טוב
או רע, אך כשעזב את הצבא, ת א לא תה כפי שתא קיבל
אותו. תו לגו הרבה שיחות. הבנתי שהוא רצה לתת לי
תפקיד, אך הוא לא היה יכול. ת א ידע שרציתי לתשאר.״

• כמטה דיין, שר״הביטחון במילחסת

יום־הבים ורים. :הוא ת ה אסון לעם ישראל. אמץ
צבאי, פוליטי ואנושי. ת ה דמות מוסרית שלילית. אני
מתייחם לעניין העתיקות השקרים, החלפת הריעות מנץ
ליונה ולהיפן־ ,ללא שום עמוד־שידרה אידאולוגי. לגביו,
לא תה קיים מושג כמו אחריות מיניסטריאלית. ת א
הכניס הרבה רעש למערכת, זע־ במילחמת במקום לתות
בוגר, ת א ליבה׳.
מומחה לנשק. ניסיתי לייצא, אבל לא
הצלחתי. עד שהגעתי לאפריקה המרכזית
והחלטתי לכרות יהלומים. שם
אני כותב את סיפרי.
האם הציבור יודע מה היה באמת
במילחמת יום־הכיפורים? מה היה,
למשל, קו בר־לב? אני לא הכנתי אותו
ולא בניתי אותו. לכן אני אובייקטיבי
ביחסי אליו, יותר מאחרים.

^ הופתענו
* פעמיים

יום תשנה הגווד

1שמואל גונן מחזיק בידיו בקבוקי
שמיה קלה כשהוא מבלה בכפר-
הנופש של רפי גלסון באילת בראש״השנה, עשרה ימים לפני פרוץ המיל-
חמה. גונן, לבוש בבגד״ים ומרכיב מישקפי״שמש, בילה את החג בדרום.

^ שבאתי

לפיקוד,

כאלוף

הפיקוד, מצאתי כמה מעוזים 16 ,
במיספר, שהיו מרוחקים 13 עד 15
קילומטר אחד מהשני, וסוללת־עפר
בגובה שלושה וחצי מטר, שחוסמת את

אל !/דדן, ב סק ס חילופי המפקדים בפיקוד״־חדרונ
ביולי . 1973 שרון וזשתוזרר אז מנוז׳ל, וגונן קיבל
לטענתו, קו-הגנה בלתי-תקין לאורן התעלה.

• חיים הרצוג, פרשן צבאי במילחמר

יונדהכיפורים• :נפגשנו כשהייתי כיפ טנקים והו!
תה מורט ירושלים בשנת ,1958 וזה ועל. לעומת זאת
אני מוכרח לציין את מתת דייקנותו ומהימנותו בספריו
שכתב על המילחמה. לצורך זה ת א נפגש עם לוחמים וגן
איתי•
עזר וייצמן• :אני לא רוצה להתייחס. אט
ביחסים ידידותיים, אך לא הץ לנו יחסינרחבדתיים•

• אלי זעידא, ראש אמץ בזמן מילחמח

יום־הכיפורים• :הוא הסיק שלא תהיה מילחנק
בעיקבוח תרגילי המצרים. ת א אסר זאת בפה מלא בדיוג!
המסכ׳׳ל והוא שיכנע. אני אמרתי בדיון מטכ-ל במאי ׳ 73
כשהייתי ראש מתר, שהערבים יתקפו, כי אין להם ברית
אותם צחקו מפני. וזעירא אף לעג לי׳.
• יגאל ידין, חבר ועדת אגרנט• :תא רצו
להיות עצי לענייני משא־ומתן עם הערבים ורצו
למצוא־חן בעיני גולדה.׳
• דויד לוי, סגן ראש׳־ממשלה. :אני מעריו
אותו מאד. אני מקווה שתא עוד יתזז מועבר
לראשוודהממשלה מטעם חרות•
חיים ל ס קו ם חם* ועדת־אגרגט. :אני א
תשב שנתג למנות מועסק שיחקור מעסיק. ת ץ לא רק
עזר ללסקוב. ת א בנה בשבילו חוק, כשלסקוב ת ה מחוסו
עבודה והפך אותו נציב קבילות חיילים-.

• גולדה מאיר, ראש־הממשלה בז ק
המילחמה . :תי תי אצלה פעמייט פעם כדיון 73
השמדת האו־מיה השלישית, אם תופר הפסקת־האש. שונ
דיין סירב לאשר. באתי לישיבת ממשייה ושם אושו
העניין. פעם שנייה פגשתי בה אתרי שתדחתי. ת א אמרו
לי שתכתוב לי מיכתב ולא כתבי -אד עד כמה שהבנתי
תא לא תתה מרוצה מזה שהודחתי׳.

• שימעון פרם, שר־הביטחון כשגונן פרש

מצה׳׳ל • :הוא אפילו לא קרא לי ושאל אותי מתג לגבי
אלופים, מה אני מתכוון לעשות אחרי שאפרוש.׳

• יהושע רבינוביץ׳ ,שר־־האוצר בזמן

פרישת גונן מצה׳׳ל . :ת א קרא לי ואמר לי שיש לי
רלת פתוחה אצלו. האמת — ל א ידעתי מה אפשר לעשות
עם דלת פתוחה.׳

• אריאל שתן, אלוף במילואים בפיקוד־

דרום בזק המילחמזז. :כיום השינאה שלי כלפיו
כבר פגר. תום אני ענייני. יש לי ביקורת על כמה רבתם
שעשה במילחמה. על אחרים אני מלא הערכה. אך את
הצליחה אני יזמתי ותיכננתי.׳

שדה־הראייה של הטנקים. אם הטנקים
שלנו רצו לראות את קו־המים, הם היו
צריכים לעמוד על הסוללה.
ממול, על קו המים, בנו המצרים
סוללה עם ביצורים עליה, לאורך 180
קילומטר של התעלה, ובגובה של 40
מטר. העמדות המצריות יכלו לירות
על כל טנק בטווח יעיל של כל נשק
נ־ט קיים.
לא היה בכלל קו״הגנה בצד שלנו.
התחלתי לפתוח מעוזים שנסגרו.
קיבלתי אישור לפתוח חלק. החלטתי
להכין עמדות גבוהות לטנקים, מרוחקות
בשניים־שלושה קילומטר מהקו.
רציתי לשנות גם את קו הסוללה.
אבל כשהתמנתי כאלוף-הפיקוד,
הוקפא תקציב הביצורים בפיקוד על-
ידי אג״א, בגלל דיווח לקוי שהיה
בפיקוד. עשינו ישיבות עם אג״א וה־

עניץ הופשר. הספקתי לעשות עמדה
או שתיים, ופרצה המילחמה.
בראש״השנה אמרתי לחברים בירושלים
— אני צריך שנה עד שתפרוץ
מילחמה. אם היא תפרוץ תוך פחות
משנה, יהיה איום ונורא.
אחרי שבוע פרצה המילחמה.
אני מבקר את הצורה שבה קיבלתי
את קו־התעלה. אני רק יכול לומר,
שהמעוזים שאריק שרון סגר, הוא סגר
באישור המטה הכללי.
בוועדת־אגרנט אמרתי :״התמניתי
באמצע חודש יולי. המילחמה פרצה
ב־ 6באוקטובר. פחות משלושה חוד־1
שים, עם חגים באמצע. להגנתי, אני
רוצה לומר שאת הסדרים בימ״חים
ובקו לא יכולתי לתקן ולא לקלקל
בחודשיים וחצי׳.
(המשך בעמוד )6 2

ה א שה ה ערבי המס 1בי שראלמ איי מתל הג ר ל קנ ד ה. ו או מרת :״זה
אור אדום בי שראל!״ -מה הבי א או תה להחלטה !? 1
חמור ביותר.״ היא מפסיקה לרגע את
שטף דיבורו־״ ומדליקה לעצמה עוד
סיגריה, אולי העשירית בשעה וחצי
האחרונה. היא מדברת בלהט
ובהתרגשות. ניכר בה שאיכפת לה.

**י נפניס

ויולט בהצגת בית-ספר
.התייחסו אלי כאל גבר־

^ שבתי אצל ידידים בלונדון.
/ /בחדר היו כמה חברים פלסטינים
המתגוררים באירופה, ובאופן טיבעי
לגמרי, התגלגלה השיחה לנושאים
פוליטיים. חברי הפלסטינים תקפו את
ישראל ואת המדיניות שלה לאורך כל
השיחה. מצאתי את עצמי מגינה על
מדינת״ישראל כמעט בחירוף־נפש.
הרגיז אותי שכך מדברים ומתייחסים
לישראל. אני חושבת ששום יהודי,
אזרח ישראל, לא היה מגן על המדינה
כמוני באותה שיחה. הם אמרו שהישראלים
שטפו את מוחי.
״חמש שעות אחר־כך נחתתי בנמל״
התעופה בלוד. מתוך 500 נוסעי
המטוס, שלפה קצינת הביטחון דווקא
אותי. היא הובילה אותי, יחד עם כל
המיזוודות, לחדר צדדי ושם התחילה
לחקור אותי על מעשי באירופה ועל
פגישותי עם אנשים. היא ערכה חיפוש
מדוקדק ביותר בחפצי. החקירה
נמשכה שלוש וחצי שעות. באותו זמן
חיכו בני מישפחתי בחוץ. הם לא ידעו
אם הגעתי או לא, ומה קרה. הקצינה
אפילו לא איפשרה לי להודיע להם,
שהגעתי ושיחכו. היא התנהגה אלי
בצורה מחפירה ביותר.
״כשהסתיימה החקירה, והיא החזירה
לי את הדרכון הישראלי שלי,
הייתי כל־כר מרוגזת ומושפלת,

שרציתי לקרוע אותו לחתיכות. פי־תאום
לא רציתי יותר להיות ישראלית.
כך אני נקרעת כל השנים בין גאוותי
הגדולה על היותי ישראלית ובץ
ההשפלות הרבות שאני עוברת כערביה
בארץ״.
ויאולט ח׳ורי 54 ישראלית,
ערביה, נוצריה מכפר יאסיף, הפכה
אגרה. היא היתה האשה היחידה

שכיהנה כראש־מועצה בישראל.
השבוע הודיעה ויאולט, כי היא
מתכוונת להגר מהארץ .״יש בארץ שני
חוקים,״ אמרה ,״אחד ליהודים ואחר
לערבים. אני מהגרת כמחאה על
המדיניות של הממשלה. אני חושבת
שהדבר צריך להדליק אור אדום אצל
כל הכוחות המתקדמים בישראל.
שידעו שאם אני מהגרת, סימן שהמצב

ויולט ושני בניה שהיגרו לקנדה
.אני ישראלית גאה!־

ף יאולט מדברת בקול רם, קצת
1צרוד (מהסיגריות) ,וכשהיא צוחקת,
נוצר עיוות קל בצד השמאלי של פניה.
בגיל ,30 בשיאו של המימשל
הצבאי על היישובים הערביים בארץ,
לקתה ויאולט בשיתוק חלקי בפניה.
״אני לא שוכחת את זה,״ היא אומרת
והעיניים הגדולות שלה בורקות .״זה
היה ב־ . 1960 הרופא המקומי בכפר
שלח אותי עם הפניה לרופא מומחה
בחיפה.״ באותם ימים ערבי, שרצה
לנסוע ממקום למקום בארץ, היה צריך
להצטייד ברשיון תנועה מיוחד. תוקף
הרשיון של ויאולט פג, והמושל הצבאי
לא היה באותו זמן במקום, כדי לחדש
אותו למיקרה חירום זה. היא החליטה
לנסוע בכל זאת, מכיוון שנזקקה באופן
דחוף לטיפול הרפואי. היא עלתה עם
אחיה, שהיה בעל רשיון בתוקף,
לאוטובוס הנוסע לחיפה.
״בעכו,״ היא מספרת כאילו זה קרה
אתמול ,״עצרו שוטרי המשטרה
הצבאית את האוטובוס. הם עלו פנימה
והורידו את אחי ואותי, שהיינו הערבים
היחידים באוטובוס, כדי לבדוק את
הרשיונות שלנו. היה אז חורף קר מאוד,
ורוח חזקה נשבה.״ ויאולט מכבה את
הסיגריה במאפרה הגדושה ומזדרזת
להדליק סיגריה חדשה.
״ניסיתי להסביר לחיילים שאני
חולה וכי הקור רק ירע את מצבי.
אמרתי להם כי אני צריכה להגיע
בדחיפות לרופא בחיפה, אחרת המצב
אבוד, אבל הם לא רצו לשמוע. אחרי
שעמדנו במשך שעה על הכביש,
רועדים מקור, הובילו אותנו החיילים
לתחנת־המישטרה בעכו. שם רצו
לקחת ממני טביעת־אצבעות, כאילו
הייתי רוצחת. אז כבר הייתי די מרוגזת
ואני זוכרת שאפילו הרבצתי לחייל

עניסה לגרור אותי לעשות טביעת״
איבעות.
,הם לא רצו לשחרר אותי בשום
פנים ואופן. הם הזעיקו, בשעת לילה
מאוחרת, את אבי הזקן מן הכפר, כדי
שיחתום על ערבות בשבילי ורק אז
שולחנו לחופשי.׳׳
ויאולט לא הגיעה לרופא המומחה
באותו היום, וגורלה נגזר להישאר
משותקת במחצית פניה, למשך כל
חייה.
למרות זאת, גם אם מנסים ומחפשים
בדקדקנות, קשה למצוא נימת שינאה
בדבריה. כואב לה מאוד, היא מתרגשת,
אולי קצת כועסת לפעמים, אבל אין בה
שינאה.
ויאולט ח׳ורי נולדה ב־ 1929 בכפר
יאסיף בישראל, שהיתה אז פלסטין,
לאב מהכפר ולאם לבנונית ממרג׳־עיון
שבדרום־לבנון. מישפחתה נמצאת
בכפר יאסיף כבר דורות רבים .״תעשי
חשבון,׳׳ היא אומרת בחיון־ ,״בכל דור
היה במישפחה שלנו כומר אחד, שכיהן
בתפקידו 40 שנה. היו 18 כמרים
כאלה.״ עשיתי חשבון ( 18 כפול )40
והגעתי ל־ 720 שנה, וזה לא מעט.

לימים, החליט בעלה לפרוש
מהחיים הציבוריים. ויאולט ב״שיא
החוצפה״ החליטה לרוץ בעצמה
לבחירות .״כששאלתי את בעלי אם
הוא מסכים,״ היא מספרת ומחייכת
היון־ ערמומי. ,הוא אמר שכן.
כשנבחרתי אמר לי :״אילו ידעתי
שתצליחי לא הייתי מסכים.״ ויאולט
נבחרה כחברת מועצת כפר יאסיף.
.מאז,״ היא אומרת, ספק בצחוק
ספק ברצינות ,״התחילו להתייחס אלי
כאל גבר וזה נורא הרגיז אותי.״
ויאולט כיהנה שנתיים כראש־המועצה.
מאז לא ניסתה להתמודד
יותר לתפקיד זה, אך ממשיכה לכהן
כחברת־מועצה בכפר.
בכל השנים האלה גידלה ויאולט
את שלושת בניה: עבדאללה (,)29
הילאל ( )25 וג׳לאל 23 היא לא
הזניחה את ביתה ואת מישפחתה,
ועבדה, למעשה, בכמה מישרות מלאות
בעת ובעונה אחת. היא לא רצתה
שיגידו שגם בבית היא הגבר, לכן
השתדלה למלא את כל תפקידיה
כאשה וכאם .״אבל לאט לאט,״ היא
מספרת ,״ראו בעלי והילדים בעצמם

ישראלית, הייתי מקימה מיפלגה כזאת
שלא תהיה ציונית. הרי המשימה
הציונית של הקמת המדינה נגמרה.
המדינה קיימת ומבוססת, עכשיו צריך
להמשיך ביחד, ערבים ויהודים, בבניית
העתיד של בנינו וזה צריך להיות יחד
לטובת שני הצדדים.״ זוהי, על רגל
אחת, האידיאולוגיה של ויאולט ח׳ורי,
״ואני רואה את הדברים בעין של
ערביה ישראלית,״ היא מוסיפה, שלא לכוונות ביחס ספיקות יהיו
הפטריוטיות שלה.
קשה לה להגדיר את עצמה.
״לפעמים אני מאוד פלסטינית
ולפעמים מאוד ישראלית. אני גאה
להיות ערביה ישראלית, אבל אני לא
יכולה לשכוח שאני פלסטינית, עוד
מלפני קום המדינה. כשאני רואה
שהפלסטינים מדוכאים, אני פלסטינית,
כשאני שומעת על פצצה
שפגעה בישראלים, אז אני ישראלית
וכואב לי כמו לישראלית.
״זה מין קונפליקט אנושי שהיה
קיים בי תמיד. הפלסטינים זה העם

ויולט בגיל 18
״תמיד היתה לי מעורבות פוליטית״

ויולט וסאוזי ח׳ורי במיטבח ביתם
.בבית יש שיוויון מלא־את
לימודיה היסודיים עשתה
ויאולט בעכו, ואת התיכוניים בבית־הספר
האנגלי בחיפה. אז עוד לא היה
בית־ספר תיכון בכפר יאסיף.
פסדהפל אישה

ף* שסיימה את לימודיה התי־
* 0כוניים נרשמה לחוג לעבודה־סוציאלית
וסיימה אותו ב־ . 1949 מייד
אחרי סיום לימודיה התחילה לעבוד
כעובדת־סוציאלית בגליל, אחת
מעשרה עובדים־סוציאלים ערביים
שהיו אז בכל הארץ. ב־ 1952 נישאה
ויאולט לפאוזי ח׳ורי, בן מישפחתה
בכפר יאסיף.
גם כשכבר היתה אם ואשת
מישפחה, המשיכה ויאולט לעבוד, דבר
נדיר ביותר אצל אשה באותם ימים,
במיוחד אשה ערביה. אבל היא רואה
זאת כדבר טיבעי לגמרי.
פאוזי, בעלה, היה אז ראש מועצת
כפר יאסיף. ישיבות המועצה נערכו
לעיתים קרובות בבית מישפחת ח׳ורי.
ויאולט היתה מגישה לחברי־המועצה
אוכל ושתית מאזינה לדיונים
ולוויכוחים, ולעיתים קרובות לא
התביישה ואף זרקה עצות ורעיונות
לחלל החדר.
.איש לא התייחס לזה ברצינות אז,״
היא אומרת וצוחקת צחוק בריא ,״אני
הרי הייתי בסך הכל אשה, ולאשה אין
מתייחסים.״

שאני עובדת קשה מדי, והתחילו לעזור

שלי וישראל זו המדינה שלי.״

ישראל זו
המדינה שלי

ף יאולט יושבת על הספה
1ומדברת. פאוזי, בעלה, יושב מולה
וקורא ספר. לפתע קם ויצא מן החדר.
דקות ספורות אחרי כן נשמעים קולות
טיגון מן המיטבח. פאוזי, שהיה רעב,
ראה שאינו יכול לצפות מאשתו שתכין
לו את ארוחת־הצהריים, לכן קם וניגש
להכין את האוכל בעצמו. בבית
מישפחת ח׳ורי יש שיוויון מלא בין
המינים.
ויאולט היא אשה פעילה ואינה
יכולה לשבת רגע אחד בשקט. היא
זוכרת שכבר מילדות היתה לה
מעורבות פוליטית חזקה. כבר
בבית״הספר היתה מנהיגת הבנות ונהגה
־לארגן שביתות ואסיפות, עוד לפני
שקמה המדינה. אך מעולם לא
השתייכה לשום גוף פוליטי ארצי,
מעולם לא היתה חברת מיפלגה.
פעם חשבה שתרצה לרוץ לכנסת,
אבל כיוון שלא השתייכה לשום
מיפלגה, לא היה לה גב פוליטי
שיתמוך בה. .לא רציתי להצטרף
לרק״ח,״ היא אומרת ,״מכיוון שאני לא
מאמינה באידיאולוגיה מיובאת. אנחנו
צריכים בארץ מיפלגה סוציאליסטית
ערבית־יהודית לא ציונית. אילו-חייתי
מנהיגה ציונית ממיפלגת שמאל

מאמינה פהייס
משותפים

ף יאולט, בעצם קיומה, במעשיה,
1במחשבותיה הליברליות, סללה את
הדרך לנשים רבות אחרות, בעיקר
ערביות, החוסות בדרך־כלל בצל
הגברים. אבל היא לא רואה בזה גבורה
גדולה. היא חושבת שהרבה מינהגי
מסורת נשברו בשנים האחרונות.
החברה הערבית של היום הרבה יותר
ליברלית ופתוחה לגבי הנשים, מאשר
היתה לפני כמה שנים.
היא חושבת שבשילטון המקומי
אשה יכולה וצריכה לתרום הרבה יותר
מהגברים. האשה, באהבה ובחמימות
שלה חושבת על הזקנים, על הילדים,
על הנשים ועל הכפר בכלל. בעוד
שהגברים חושבים בצורה קרה על
החוץ ..כך גידלו את הגברים וכך עובד
הראש שלהם. היא מאמינה שכל אשה,
גם אם היא עשירה, צריכה לעבוד, כדי
שלא תהיה שיפחתו של הגבר, כדי
שתהיה לה חירות משלה, כדי שתהיה
חופשית לנפשה.
היא מאמינה גדולה בשלום ובחיים
משותפים בארץ. פעם, לפני ביקור
סאדאת, אמרה לעיתונאית אמריקאית
שצריך לקום מנהיג ערבי גדול
ולהושיט יד לשלום לישראלים. היום
היא חושבת שצריך לקום מנהיג
יהודי־ישראלי גדול, שיהיה גבר, ויגיד

שהוא מוכן לשבת עם ערפאת ולנסות במדינת חוק כמו מדינת־ישראל. כ?
לפתור ביחד את הבעיה .״ככה נעשים הזמן האמינה בלב שלם, כי ישראל
פיתרונות,״ היא אומרת בהחלטיות, שלא כלבנון שכנתה, היא מדינה בעלו
״שלום לא נעשה בין ידידים, אלא בין שילטון יציב וחוק אחד ושווה לכק
אויבים. היום ערפאת הוא האוייב של התושבים. ופיתאום באה המציאות
ישראל ואיתו צריכים לעשות שלום. וטפחה על פניה באכזריות. פיתאוב
אין טעם לחכות, מכיוון שלא הבינה שיש בארץ שני חוקים, והפעם
האמריקאים ולא הרוסים יעשו את זה נגע לה עצמה, פיסית ונפשית,
השלום בשבילנו. ומכיוון שהיום
״פעם ראשונה״ ,היא אומרת במריישראל
היא המדינה החזקה, היא זאת רות ,״הרגשתי שהאפליה מסוכנת
שצריכה להושיט את היד לשלום.״
שהחיים של האנשים לא בטוחים יותר
ויאולט, אופטימית מטיבעה. היא מכל הצדדים. זה לא היה עניין שק
מלאת תיקווה, למרות הקשיים שיש דרוזים ונוצרים. המישטרה אז לא
לה כאשה בכלל, וכאשה ערביה בפרט. עשתה מה שהיתה צריכה לעשות
כל השנים המשיכה לקוות ולרצות מכיוון שדובר באזרחים לא יהודיים,
שהבעיות ייפתרו ושיבוא שלום על החוק צריך להיות קיים ושווה לכל
ישראל ועל המרחב. עד שהגיע ה־ 14 אזרח ישראלי, לא חשוב מה דתו.״
באפריל . 1981 ומה שקרה אז בכפר
עכשיו ויאולט רוצה להגר מהארץ
יאסיף, נראה ששבר אפילו את ויאולט ״אני לא עוזבת מפחד ולא מפני שאני
ח׳ורי החזקה.
רוצה שערבים יעזבו את הארץ. אם
צעיר דרוזי נדקר למוות אחרי הרבה ערבים כמוני יעזבו, זה צריך
להדליק אור אדום לכל מדינת־ישראל.
מישחק כדורגל בין הפועל כפר יאסיף
והפועל ג׳ולים. שלושה ימים אחר־כך אם ויאולט ח׳ורי תעזוב אז תהיה פחות
ערכו תושבי ג׳וליס פוגרום בתושבי ערביה? לא! יהיה כארץ פחות אדם
שמאמין בדדקיום, וזה אסון למדינת
כפר יאסיף. שני אנשים נהרגו 10 ,
ישראל.
נפצעו ויותר מ־ 60 בתים נפרצו, נשרפו,
.אני רוצה שישראל תהיה כמו
נשדדו ונבזזו 20 .מכוניות הוצתו ובתי
ארצות־הברית וקנדה. אני רוצה
עסק רבים נפגעו( .העולם הזה 22
שבדרכון שלי יהיה כתוב ישראלית
באפריל .)1981
אנשים רבים בארץ, בעיקר תושבי ־׳ ולא נוצריה או מוסלמית. אני רוצה
שהדגל וההימנון הלאומי בארץ יהין
כפר יאסיף, היפנו אז אצבע מאשימה
כאלה שאני אוכל לעמוד בשבילם דום
כלפי השילטונות, בעיקר. כלפי
בגאווה. בשיר הזה התיקווה אין בו
המישטרה, שלדבריהם לא נקפה אצבע
משהו שנוגע לי, ללב שלי.
כדי למנוע או להפסיק את הפוגרום.
״כשאני שומעת את התיקווה אני
400 דרודם חמושים, בני הכפר ג׳וליס,
בוכה. אני מקנאת בכם היהודים. אתם
שהו במשך שעה ו״ 45 דקות בכפר
בצדק, עומדים דום עם כל הלב,
יאסיף, כשהם עורכים את הפוגרום
כשאתם שומעים את המילים — נפש
בשקט. שום כוח מישטרה לא הגיע
יהודי הומיה. אבל איפה מקומי כערכיה,
למקום במשך הזמן הממושך הזה.
ישראלית בשיר הזה? לי אין שיר כזה
ביתו של עבדאללה ח׳ורי, בנה של
ואין לי מקום בשיר הזה. לכן אני בוכה
ויאולט, נשרף אז על תכולתו, וכך גם
כשאני שומעת את ההימנון.״
החנות שלו בכפר. זמן קצר אחרי כן
כשהיא מסיימת את דבריה, היא
עזב עבדאללה עם אשתו הצעירה את
קמה ויוצאת אל החצר. היא קוטפו
הארץ והיגר לקנדה.
כמה תאנים מן העץ, מאכילה או
התרנגולות השחורות, סוגרת או
צינצנת החומץ שעומדת בשמע
לתסוס, מעיפה מבט על הדימוני:
המבשילים ונכנסת חזרה הביתה.
ף יאולט היתד! מזועזעת. היא לא
1האמינה שדבר כזה יכול לקרות
ענת סרגוסטיו

שומעת את

^ ! התיקווה ובופה

6ו משתתפים ישלפו 700,000ש׳ כל אחד
49 משתתפים ישלפו 45,000ש׳ כל אחד
15,995 משתתפים ישלפו 1,000ש׳ כל אחד
סה״ב סכום הפרסים 195,946,320ש׳ י
סה״ב הז1בים ! 1,876,418
מחיר הכרטיס 60ש׳ !

שלוף עכשיו ברטים חיש גד, גרד וזכה במקום !

צל דשו, דובו תנועת שרום ענשיו״ ,משונח עם
אוו׳ אבנו׳ ער ההישגים והכישלונות של תנועתו
עורד־הדין צלי רשף! ,דוכר
תנועת ״שלום עכשיו״ ,שיגר
את התגובה הבאה על מאמרו
של אורי אבנרי על ״איש־השנה
תשמ״ג״ (העולם הזה 4
בבסטמבר):

לדעתו, אך חסרי השפעה על המאורעות.
גישתה
של שלום עכשיו הינה
הפוכה. אף אם אנו חלוקים בדיעותינו,
במיקרים רבים, עם מר פרס מצד אחד
ועם מר אבנרי מצד שני, הרי כשיש
הזדמנות להרחיב את המחנה ולפעול
שכם אחד, אנו עושים זאת. ייתכן שזו
הסיבה העיקרית לכך ששלום עכשיו
זכתה להיות בעלת השפעה מעל

בניתוח מאורעות השנה החולפת
מקדיש אורי אבנרי עמודים ארוכים
לסקירה, ניתוח וביקורת של פעולתה
של שלום עכשיו בזמן המילחמה. אם
הבינותי נכון את עיקרי הביקורת של
מר אבנרי, הרי שלטענתו היתה שלום
עכשיו זרוע מבצעת של המערך,
ולפיכך, במקום לפעול למען מטרותיה
המוצהרות, שירתה את האינטרסים של
המערך.
לצערי לוקה ניתוחו של אורי אבנרי
באי־דיוקים עובדתיים ולדעתי, עם כל
הכבוד, גם בטעות בהגדרת המטרות
ודרכי״הפעולה הרצויות לתנועת
שלום עכשיו.
אולם, ראשית, לעובדות. במשך
השנה האחרונה שיתפה תנועת שלום
עכשיו פעם אחת פעולה עם המערך,
ובהצלחה מרשימה. בכמה מיקרים
אחרים נעשה ניסיון לשיתוף־פעולה
שלא עלה יפה, בגלל חילוקי״דיעות.
שלום עכשיו שיתפה פעולה עם
המערך בעת שלמחרת ראש״השנה
תשמ״ג, ואחרי שהתנועה קיימה הפגנה
ספונטנית בראש־השנה מול מעונו של
ראש־הממשלה בירושלים, במחאה על
הטבח בצברה ובשאתילא. התייצבנו
לפגישה עם ראשי המערך והצענו
למערך לשתף פעולה בקיום הפגנה
במחאה על הטבח במחנות הפליטים.
(היוזמה היתה שלנו, ולא כפי שכותב
מר אבנרי).
זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה
של שלום עכשיו שבה שיתפנו פעולה
באופן מסודר וממוסד עם האופוזיציה
הפרלמנטרית. האמנו אז, ואמונתנו
הוכחה כנכונה, כי גיוס כל הכוחות,
מבלי לעשות חשבון לגבי עמדות
שנקטו בעבר הרחוק או הקרוב, היה
כורח המציאות. ואכן, ההפגנה

מתחילת המילחמה האמנו שאם
נצליח להביא את מיפלגת העבודה
להתנגדות אקטיבית למילחמה, הסיכוי
לעצור את האסון הינו רב יותר. לפיכך,
כבר ביום שישי ה־ 11 ביוני ,1982
קיימנו פגישה עם אישיות ביטחונית
בכירה, מראשי מיפלגת העבודה,
ותבענו כי המיפלגה תגנה מייד את
המילחמה. בין־שיחנו אמר אז, למעשה,
כי מיפלגת־העבודה תקבע עמדתה

המרשימה ביותר בתולדות ישראל
התקיימה כתוצאה משיתוף־פעולה זה.
אגב, לא נכון הוא כי בהפגנה קראנו
אך ורק להקמת ועדת־חקירה. בכמה מן
הנאומים, וביניהם גם בדברים שנשאתי
אני באותה הפגנה, הושם הדגש על
דרישה להתפטרות הממשלה. באותה
מידה לא נכון הוא כי הבימה נמסרה
לכוכבי המערך, רבץ ופרס. בין
הדוברים בעצרת היו שלושה אנשי
מיפלגת־העבודה וארבעה אנשי שלום
עכשיו. על כל פנים, נכון הוא כי
למרות האמור לעיל דגש רב הושם
בהפגנה על דרישה להקמת ועדת-
חקירה. מפליא הוא כי מר אבנרי רואה
בכך טעות. הלא הקמת ועדת״החקירה,
שבאה יום אחרי הפגנת ה־ 400 אלף,
הביאה בסופו של עניין להרחקתו מן
הזירה של אדריכל מלחמת־האסון,
אריאל שרון. ניתן אף לומר כי להפגנה
זו, ולמחאה המתמשכת נגד המילחמה,
היה חלק חשוב בכך שבסופו של דבר
נאלץ מר בגין לנטוש את תפקידו.
רומה כי מר אבנרי עושה את
השגיאה הקלאסית ההיסטורית של
השמאל בישראל. מר אבנרי מחלק את
הנפשות הפועלות בפוליטיקה הישראלית
לאלה המסכימים איתו בכל מאת
האחוזים, הלא הם הטובים, ולאלה
החלוקים עימו במידה זו או אחרת, הלא
הם הרעים. כך נשאר מר אבנרי עם
מיעוט מבוטל של אנשים צודקים־

בנושא המילחמה בהתאם לתוצאותיה.
הוא גם הצדיק פעולה צבאית בתגובה
על ירי הקטיושות בצפון, שבא, כזכור,
לאחר התקפת מטוסינו בימי שישי־שבת
4ו״ 5ביוני . 1982
שיחה זו הביאה אותנו למסקנה כי
את המאבק נגד המילחמה נצטרך
לנהל, בשלב ההוא, ללא שיתוף־פעולה
של האופוזיציה הפרלמנטרית הראשית.
וכך עשינו, בפירסום מיידי של
המודעה ״על מה נהרגים ועל מה
הורגים״ ובהתכנסויות בכל הערים
הגדולות, שהגיעו לשיאן בהפגנה
בהשתתפות 100 אלף איש ב־ 3ביולי
. 1982 בעיקבות הפגנה זו האשים
אותנו מר שרון כי ביגללנו לא ניתן
היה לגייס חטיבת־מילואים לצורך
כיבוש מערב ביירות. אף כי, כדרכו, לא
היה שרון נאמן לאמת, הרי תגובתו
ובעיקר תגובת הממשלה שקיימה
הפגנת נגד להפגנת שלום עכשיו הראו
את החשיבות שייחסה הממשלה
למחאה ההולכת ומתעצמת. דומה
שההחלטה שלא לכבוש את מערב־ביירות
ולהגיע להסדר עם אש״ף נפלה
לא־מעט בזכות הלחץ הציבורי.
נכון, אומנם, שהפגנת ה־ססס 400,
אחרי הטבח בצברה ובשאתילא לא
הביאה התפטרות מיידית של
הממשלה. נכון שבעת עבודת הוועדה
שקטו הרוחות מעט. אולם תקופה זו
נוצלה על־ידי שלום עכשיו להערכות
פודו ומעבר לזו שהיתה לגופים יוניים
בעבר.
סקירת פעולתה של שלום עכשיו
במשך מילחמת־לבנון רצופה בפעולות
שבהן לא זכינו בשיתוף־פעולה של
מרבית האופוזיציה הממוסדת. בפעולות
אחרות עלה בידינו להרחיב את
מחנה המוחים.

היחסים עם המעון־

והתארגנות לקראת פירסום מסקנות־הוועדה.
חזינו מראש כי שר־הביטחון
ינסה ליצור אווירה ציבורית שלא
תאפשר פיטוריו. ואכן, עם פירסום
מסקנות ועדת־החקירה החלו ההפגנות
האלימות של הימין, בתביעה לדחות
את מסקנות הוועדה. שוב הנהיגה
שלום עכשיו תנועת־נגד נמרצת.
באווירה הקשה של הימים ההם
הסתיימה פעילות זו בפיטוריו של
שר־הביטחון וברצח הטראגי של פעיל
התנועה, אמיל גרינצוויג ז״ל.
נכון הוא, כי אילו התפטרה
הממשלה כולה היה הישגנו מושלם
יותר, אך האם ניתן להתעלם מכך כי
הסכנה הגדולה ביותר לישראל, הלא
הוא אריק שרון, הורחקה ממרכז הזירה?
גם בשלב ההוא קיווינו לפעולה
יותר נמרצת מצד מיפלגת־העבודה,
ואף תיכננו הפגנה משותפת בקריאה
להתפטרות הממשלה. הפגנה זו בוטלה
לא רק בגלל מזג־האוויר הגרוע, שלא
איפשר את קיומה. הרצון בקרב פעילי
שלום עכשיו לפעול ביחד עם המערך
דעך במהירות בעת שהחלו נשמעים
דיבורים בהנהגת המערך על-הקמת
ממשלת־אחדות־לאומית.
בשיחות אישיות העמדנו את
ראשי־המערך על החומרה שבה אנו
רואים נסיונות אלו, והדגשנו כי
באווירה פוליטית זו לא נשתף פעולה
עם המערך. פעולות־המחאה של שלום
עכשיו בעניין לבנון, וכן בעניין יישוב
הגדה המערבית, נמשכו, ובסופו של
דבר, ביחד עם גל הביקורת הגואה הפוליטית במערכת
בעיתונות,
הממוסדת ובכל מקום, הביאו גם
להליכתו של מר בגין.

מקסימום שרמה
אין ספק ששנת תשמ״ג היתה שנה
נוראה למחנה־השלום הישראלי. על
ראשינו ניחתו אסונות כמילחמתלבנון,
הטבח במחנות־הפליטים, המשך
מאמץ־ההתיישבות בגדה המערבית.

אך האם ניתן לומר כי היתה זו שנה
נטולת־הישגי^למחנה־השלום?
נראה שההפך הוא הנכון. מעולם
בהיסטוריה של ישראל לא היה
מחנה־השלום בעל עוצמה רבה יותר.
כדי להגביר את עוצמתם של גורמי־השלום
רצוי, ואף הכרחי, לשתף
פעולה עם גורמים שלא תמיד
מסכימים זה עם זה בכל מאת האחוזים.
המטרה, בסופו של דבר, היא לצבור
מקסימום כוח כדי למנוע או להאט את
הקטסטרופות שממיט עלינו הליכוד.
אם יש לשלום עכשיו תפקיד, הרי הוא
בהעמדתם של אורי אבנרי, שימעון
פרס, אמנון רובינשטיין ואולי אף דרור
זייגרמן ואברהם מלמד, בסיטואציות
מסויימות, במחנה אחד.
זוהי הדרך להוכיח, כי איננו מיעוט
מבוטל וצודק, אלא כוח ציבורי
משמעותי וחזק, המסוגל לשנות את
מהלך ההיסטוריה של מדינת״ישראל.

עד כאן דבריו של צלי רשף,
דוכר ״שלום עכשיו״ .להלן תגובתו
של אורי אבנרי:
המאמר שעליו מגיב צלי רשף לא
היה מאמר־פולמוס, ולא נועד להתווכח
עם גוף זה או אחר. היה זה ניסיון לסכם
את אירועי השנה שחלפה ולהסיק מהם
את הלקחים, לפי מיטב היושר
האינטלקטואלי שאני מסוגל לו.
עשיתי מאמץ מודע להינתק; מכל זיקה

צלי רשף(משמאל) עם פעיל ״שלום עכשיו״ נשתלי רז
כניעה לפיתויי
ריגשית או אידיאולוגית, ולנתח את
הדברים באובייקטיביות מירבית, עד
כמה שזה ניתן, מבלי להירתע מהסקת
מסקנות קשות, ואף אכזריות.
אני רואה את חובתי במאמרים אלה,
מדי שנה, בחשיפת האמת כמות שהיא,
גם כשאינה נעימה לי עצמי ולמישהו
אחר.
אני מציע לצלי רשף להתייחס אל
הדברים באותה הרוח. איש לא ייצא

העובדה המכרעת היא שהוא נשא
בממשלה, וכי לא הפך פחות מסוב
ממישרד־הביטחון הי הרחקתו המינימום המוחלט, לאור מסקנו!
ועדת־כהן. ובמקומו שם בא אזל
קיצוני כמוהו, ואולי מסוכן עוד יותר
• בסוף תשמ״ג ביצעה ממשלה
ישראל נסיגה קטנה בלבנון, א
מחופרת עתה לשהייה ארוכה — ואו?
ניצחית — בחלק גדול של אותה ארל

נשכר מטישטוש המציאות ומיצירת
אשליות נעימות. התפקיד העיקרי של
תנועת־השלום אינו להנעים את החיים
לחבריה ולהרגיע את מצפונם, אלא
לחולל את השינוי הדרוש במדינה.
האם זה נעשה במהלך שנת תשמ״ג,
כפי שנדמה לצלי רשף?
בראשית השנה הגיעה תנועת־השלום
להישג נדיר, שצלי רשף
מתברך בו בצדק 400 .אלף איש הפגינו
נגד הטבח בצברה ובשאתילא. אך
העובדה הפשוטה היא שהפגנה זו לא
השיגה את ההישג הפוליטי הקטן
ביותר. בסוף השנה היה המצב המדיני
בישראל חמור אף מזה ששרר
בתחילתה. דעת־הקהל העולמית
(ובכללה גם הערבית והפלסטינית)
התרשמה עמוקות מהפגנת ה־ 400 אלף,
אך התרשמה עוד יותר מן העובדה
שמיפגן ענקי זה לא חולל שום שינוי
חיובי בישראל.
אשר להישגים הממשי-ם, שצלי
רשף מזכירם:
• אין כל הוכחה לכך שהיתה
לפעולות שלום עכשיו, או של תנועת־השלום
בכללה, השפעה כלשהי על
התמוטטותו האישית של מנחם בגין.
אילו זה היה כך, היה צריך לבוא
במקומו מנהיג מתון יותר. אך הנה
קורה ההיפך: יורשו של בגין הוא אדם
קיצוני, קנאי ומסוכן עוד הרבה יותר.
• לגבי גורלו של אריאל שרון,

• בחזית המכרעת — השטחים
הכבושים — נמשכת במלוא הקצב
תנופת הנישול, הדיכוי, ההפקעה
וההתנחלות, וכמה מן האישיב!
הבולטים בשלום עכשיו אף טוענים מ
זהו תהליך ״בלתי־הפיך״.
• ה״יונים״ הפזורים במיפלגות
השונות מהווים כוח פוליטי מבוטל,
ומיפלגת־העבודה שמה את עיניה על
כסאות בממשלת־אחדות־לאומית, בוק

נהגת האגף הקיצוני של חרות.
אין טעם להתעלם ממציאות זו, ויק
כורח לנסות ולהבין את הגורמים לה[
רק על כך יש טעם לדון ולהתווכח[
ההשתעבוד רמינרגת־העבודה
אין עיני צרה בכלליותה של שלום
עכשיו. להיפך, אני רואה את ערכה של
התנועה ביכולתה לאחד תחת מיטריה
אחת המונים מכל גווני הקשת של
תנועת־השלום לפעולות־ מחאה
גדולות. הייתי רואה בעין רעה כל
ניסיון לצמצם כלליות זו, גם אם מחירה
הוא אי־היכולת לבצע פעולות רבות,
שחלק מן המחנה מתנגד להן.
פעילי שלום עכשיו עצמם הקריבו
כלליות זו על מיזבח של פיתוי מסוכן,
כאשר הם קיבלו תכתיב מטעם מים־
(המשך בעמוד )57

במדינה מישטרה ביקור בלישבת
הרמטכ״ל
הם מכיס גם רבי־מרנים.
מכונית אזרחית חנתה על המידרכה
בשער־הכניסה למישרד־הביטחון. חבלני
מישטרת תל־אביב, שהוזעקו
למקום, החלו בודקים אותה בקפדנות.
המכונית היתה נעולה והחבלנים ניסו
לפרוץ אותה. בעוד הם מטפלים במכונית,
הגיח מאי־שם צעיר בעל רעמת־שיער
מסולסלת. בניפנופי ידיים
ובצעקות הוא קרא לחבלנים להפסיק.
החל משלב זה חלוקות הגירסות על
אשר אירע ברחוב קפלן בתל־אביב.
בעל הרכב היה דמות תל־אביבית
מוכרת: יוסי פאר, רב־סרן בחופשה
מצה״ל, מפיק ערבי־ראיונות(פנורמה)
ותצוגות־אופנה.
לדבריו של פאר, קיבל אישור
משוטר צבאי שעמד בבודקה להחנות
את ריכבו ליד שער מישרד־הביטחון,
אחרי שהציג אישור־כניסה, ללא רכב,
ללישכת הרמטכ״ל.
כשיצא, כעבור שעה ורבע, ראה שני
אנשים בלבוש אזרחי, הפורצים את
הרכב. הוא ביקשם להפסיק אך ללא
הועיל. למרות שהוציא את תעודת־הקצין
שלו והזדהה לפניהם. הם סירבו
להזדהות, ופסקו.סתום את הפה ועב וד
בצד״:
מבונת־אמת. לבסוף הי ו לו
לעלות לניידת־מישטרה שבאר למקום.
כשביקש לדעת את הסיבו איימו
עליה אם לא תעלה, נכניס אותף
בכוח!״ ואכן כך עשו. הב הכניסו אותו
לניידת. בנוכחות עדים, בדחיפות וב
מכות על הכתף,
בדרך לתחנת־המישטרה גידפו אותו,.
.־ב־סרן מושתן.״ מאג יק ...חתיכת
חרא:״
כשהגיעו לתחגת־המישטרה ביקש
מים ורשות לטלפי. .שוטרת אחת
הטפה צעקות משול רה אחרת, משום
שהיא. נתנה לי לשתות מהכוס של
חברתה ״,סיפר פאר. ריא טילפן לעי
תונאי־חבר. כששמעו שהוא מדבר עם
עיתונאי, ניתקו לו את השיחה•
כעבור חצי שעה התחילי לחקור
אותו. תוך כדי חקירה ש; ,קצינה
בשם פקר רחל אומרת. :הוא ישקר!״
פאר ביקש מהחוקר להתעו צעק:
.את מדברת דברי שקר. אני כן. 1טפתי
מכות משלושה שוטרים בכניסה
לניידת ובתוך הניידת!״
תוך כדי הצעקות נכנס לחדר אדם
לבוש אזרחי, שהתחיל לצרוח לעברו.
פאר קם וביקש את האלמוני לעזוב את
החדר, כי הוא מפריע לסיומה של
החקירה.
הגבר לבוש האזרחית תפס את פאר
בכתפו, חיכה בו בחזה ובכתף, עד
שמישקפיו של פאר נשמטו מאפו.
פאר, שגילה לאחר מכן כי הגבר
המכה הוא רס״ר־מישטרה, זעק לעבר
ארבעת השוטרים והחוקרים. :הצילו
זה לא פר. אני אחד ואתם קבוצה.
בבוא־העת תצטרכו להעיד שאני חוטף
מכות ולא מקבל הגנה!״ תגובתם. :הוא
לא נגע בך!״
כעבור כמה שעות צילצל
למישטרה אחיו הצעיר, מנהל המכירות
של פנורמה, לברר מה קורה איתו.
שמו של האח הוא מני. כאשר שמעו
השוטרים את השם מני פאר, הם היו
בטוחים כי המדובר במנחה־לשעבר של
שעה טובה. מייד מיהרו לשחרר את
יוסי פאר, ועוד ביקשו ממנו שלא
לעשות ממה שעבר עליו עניין.
פאר קבל על התנהגות השוטרים
לפני קצין קבילות־הציבור במחוז
תל־אביב.
דובר מישטרת תל־אביב, עדי בונן,
בירר את הפרשה. השוטרים הכחישו
שפאר הוכה לפני הכניסה לניידת או
בתחנת־המישטרה, הם טענו כי פאר
נהג בצורה מחוצפת ותוקפנית, סירב
להזדהות.
לבסוף הסכימו שני הצדדים, פאר
ואנשי־המישטרה שהוזכרו בתלונת-
פאר, להיחקר במכונת־אמת.

נו יצאו מחוה אש״ו מנמר ב״וות באוגוסט - 1982
לציבור הישואד־ נאמו שהם סנגו מנה אנושה ושאין להם
תקומה-עכשיו חנם נמצאים בלבנון ומומים שוב לכשרה.
הפרשן הצבאי של,.השלם הזה ,,מנתח את התוצאות הצבאיות

* ץ אז עלו אחרוני אנשי־אש״ף
^ /ל אוניו ת שפינו אותם מביירות,
לפני שנה, שמע הציבור הישראלי כי
כוחו של אש״ף ספג מכה אנושה, כי
הוא מפוזר בכל המרחב, וכי אין לו
תקומה. השבוע — שנה ורבע אחרי
פתיחת המילחמה שנועדה לחסל את
אש״ף — שמע הציבור כי כוחות
אש״ף, ובהם מורדי הפת״ח, אנשי
צאעיקה׳ ואירגוני־סירוב אחרים,

שנה כין ישראל והארגונים הפלסטיניים,
ומה צופן לה העתיד?

• מב״וות וטוימד׳
^ חת הטענות העיקריות, ה־נשמעות
בקשר לכוחו הצבאי של
אש״ף, מצביעה על המכה האנושה
שספג האירגון במילחמה ועל פיזורו
בכל המרחב.

רוני נטפיגל
לוחמים בכוחות הלבנוניים בהרי•
השוף.
עוד שמע הציבור כי השבוע —
שנה אחרי יציאת אש״ף מביירות —
מתקדמים כוחותיו, לצד הכוחות
הדרוזיים, לעבר בירת לבנון.

דגלים פלסטיניים במכונית הפינוי
בפעם הראשונה, מילחמת־גרילה אמיתית

האם הצליח אש״ה להתאושש
מן המכה שספג לפני שנה?
מה עוצמתו הצבאית כיום? מה
היו השלכותיה של הפלישה
ללבנון על המילחמה הממושכת,
המתנהלת זה קרוב ל20-

אין ספק שאש״ף ספג מכה
צבאית קשה. אולם בדיקה
מעלה כי מכה זו היתה מוגבלת
למדי.
עיקר כוחו של אש״ף התבסס על
פת״ח, ששלוש מחטיבותיו היו ערוכות
בדרום־לבנון. שתיים מתוך חטיבות־אלה,
ירמוך וכראמה, נסוגו כמעט
ללא פגע אל תוך המערך הסורי, וכיום
הן שוהות בבקאע( .על־פי ידיעות
מלבנון הצטרפה חטיבת ירמוך
ללוחמה בשוף) .את עיקר הפגיעה

. 1 11
ספגה חטיבת קסטל, ובשל היותה
הגדולה בין חטיבות פת״ח, היתה
פגיעה זו קשה במיוחד. הדבר נכון גם
לגבי האירגונים האחרים, שרוב
עוצמתם היתה מרוכזת בגיזרת־החוף
ובאיזור נבטיה.
יחד עם זאת, עיקר הפגיעה היה
בציוד ולא בכוח־אדם. על פי כמה
ידיעות, הוקמה חטיבת ק סטל מחדש
בצפון־לבנון.
באש״ף היו לפני המילחמה בערך
15,000 לוחמים פעילים.
בחטיבות כראמה וירמוך היו
בערך 2100 לוחמים, ויחד עם אנשי
האירגונים האחרים הצליחו בערך
2500 לסגת לתוך המערך הסורי.
מביירות התפנו כ־ 8000 אנשי־אש״ף,
ופירוש הדבר שמבחינת
כוח־אדם איבד אש״ף 4500 איש, שהם
זל־^סנ מעוצמתו שלפני המילחמה.
על־פי מקורות ישראליים, נהרגו 700
עד 800 אנשי־אש״ף במילחמה. יש
להניח שרוב הנותרים, שנגרעו מן
הסד״ב (סדר הכוחות) הפעיל של
אש״ף, נמצאים כעת באל־אנצאר,
ויוחזרו תמורת השבויים הישראליים.
אשר לפיזורו של אש״ף במרחב, הרי
־שמתוך כ־ 8000 שהתפנו מביירות,
כ־ 3700 התפנו לסוריה. פירוש הדבר
שמתוך הסד״ב שנותר לאש״ף יותר
מ־ ,6000 שהם כ־^ 60 מכוחו שלאחר
המילחמה, מרוכזים באיזורי השליטה
הסורית בבקאע ובצפון לבנון, אחרי
שמפוני־ביירות הגיעו לשם מסוריה.
משמע שבמרחב מפוזרים כ־4051
הנותרים, כאשר על־פי ידיעות שונות
אף מהם חלק חזר ללבנון.
מובן שהכוח המצוי בצפון לבנון
ובבקאע אינו מסוגל לסכן את צה״ל
בלוחמה סדירה, כשם שאש״ף לא היה
מסוגל לכך גם לפני המילחמה. אולם
זהו כוח המסוגל לנהל פעילות
אינטנסיבית של גרילה נגד צה״ל, וכפי
שהובהר לאחרונה, חלקו משרת את
האינטרסים הסוריים בלבנון ונוטל
חלק בלחימה לצד הכוחות המתנגדים
למישטרו של אמין אל־ג׳מאיל,
בהשפיעו בכך על מאזן־הכוחות
הפנימי בלבנון.

גבול הביקעה, שהוא קצר יחסית, ואשר
תנאי השטח והאוכלוסיה בו מקילים
על מניעת חדירות. בלבנון, לעומת
זאת, רק חלק קטן מן השטח המוחזק
בידי צה״ל גובל בישראל, והקו
שלאורכו יכולות להתבצע חדירות
אליה הוא ארוך יותר, ותנאי השטח
והצמחיה מקלים עליהן.

גונים הפלסטיניים בקרב האוכלוסיה,
דבר שנבע מהעדר בסיס פוליטי
מאורגן לאש״ף ולאירגונים האחרים

בדרום לבנון, לעומת זאת,
פועלים גופים שונים שהם בעלי
בסיס פוליטי נרחב באוכלוסיד,
ולכן הם יכולים להסתמר על

ויש להניח כי הדבר נובע במידה רבה
מן המרידה בפת״ח.

•ויאט־נאס חדשה
ולס מעבר לחשיפתו של צה״ל
למצבים קשים יותר, הרי שעקב
תוצאות־המילחמה חלה חשיפה כזאת

יעדם היש!־ שר ארגוני הסיווב הוא ח״ר
צהייר, או היעד האמיתי הוא החנוה הישוארית
הבדל נוסף הוא בפני השטח.
בלבנון תכסית הצמחיה היא
נרחבת יותר מאשר בגדה
המערבית, דבר המקל על
הגרילה ומקשה על התצפית
ואף על הגילוי מן האוויר.
אחת הסיבות העיקריות לכישלון
הנסיון לנהל מילחמת־גרילה בגדה
המערבית היה היעדר תשתית לאיר־

עזרתה — דבר המהווה תנאי
חשוב לניהול לוחמת-גרילה.
מכך עולה כי הפלישה ללבנון, אף
כי חסמה בפני אש״ף אופציות־פעולה
אחרות, פתחה לפניו את האפשרות
לנהל נגד צה״ל לחימה מן הסוג שאליו
שאף. יש לציין, עם זאת, כי אש״ף
והגורמים הלבנוניים לא מיצו את כל
האפשרויות שפתח בפניהם מצב זה,

של כלל החברה הישראלית.
אחת המטרות של ״המאבק המזויין״
היא לערער את המירקם החברתי
בישראל. מטרה זאת היתה מאז ומתמיד
רחוקה מפת״ח, ואחר כך מאש״ף. אולם
אש״ף מעולם לא התקרב ליעד זה כפי
שעשה זאת בשנה האחרונה(יש לציין
שבמשך השנים התפכח רוב הנהגת
אש״ף מחזיונות אלה, אם כי חלק אחר,

יש לציין כי כוחות אש״ף בלבנון
מצויירים בציוד כבד, הכולל ארטילריה
ושריון, ואלה נוטלים, ככל
מראה, חלק בקרבות עם הנוצרים.
אומנם הפלישה שללה מאש״ף את
בסיסו העצמאי, ודחפה אותו לזרועות
הסורים. אולם הפלישה לא הצליחה
לרחוק אותו לחלוטין מכל לבנון, כפי
שקיוו מתכנניה.

יש להניח כי ככל שתימשך
שהיית צה״ל בלבנון וככל
שיימשכו הפגיעות בחיילי
צה״ל, כך יגדל הקיטוב הפוליטי
בחברה הישראלית, קיטוב
החופף במידה רבה קיטוב
עדתי.
פירוש הדבר שהקיטוב יהיה במידה
רבה פונקציה של פעילות אש״ף
והגורמים הלבנוניים נגד צה״ל, וכי
בפעם הראשונה יש לפעולתם השפעה
על מידת הלכידות הפנימית בחברה
הישראלית.

מעולם לא הצליחה הגרילה
הערבית להגיע למצב כזה לפני

הדבר נובע, כמובן, מכניסה
למילחמה בהעדר קונסנזוס לאומי, על
כל המשתמע מכך.
יש להניח כי הראשים של אירגוני־הסירוב
באש״ף מודעים היטב למצב זה.
אף כי יעדם הישיר הוא חיילי צה״ל
בלבנון, יעדם האמיתי בניהול מערכת־גרילה
זו היא החברה הישראלית. בכך
הם מאמצים את הדוגמה הוויאט־נאמית.
בתקופת
מילחמת ויאט־נאם היה
חלק ניכר מן הפעולות הצבאיות של
הוויט־קונג והצפון־ויאט־נאמים מכוון,
למעשה, כלפי החברה האמריקאית,
במטרה לערער את רצון־הלחימה שלה
ולהביא לנסיגת חיילי ארצות־הברית
מוויאט־נאם. היה זה שימוש בפעולות
צבאיות מובהקות, כגון מארבים
ותקיפת בסיסים, כדי להשיג הישגים
בתחום הפסיכולוגי דווקא.
כך, למשל, נקבע עיתויין של
מיתקפות, שנועדו לגרום אבירות
כבדות לאמריקאים, זמן קצר לפני
חגים ומועדים (חג ההודייה; הארבעה
ביולי ובו׳) ,כדי להשיג מכסימום של
אפקט פסיכולוגי על החברה האמריקאית.
מכך
נובע כי למידת ההצלחה או
אי־ההצלחה של צה״ל בפעילות נגד
גרילה בדרום־לבנון תהיה לא רק
משמעות צבאית, כפי שהיה בהתנסויות
דומות בעבר, אלא גם משמעות
פוליטית־חברתית רבת־ היקף.

נראה כי ככל שתימשך
השהייה הישראלית כלכנון, כן
יוחרף הקיטום הפנימי כישראל.

כיתרון צבא•

תחת לשבת כדרום־לכנון
יושב אש״ף כעת בצפונה וכי
איזור הכקאע. תחת להתרכז
בביירות הוא התרכז בטריפולי,
שם ביקר השבוע גם יאמר
ערפאת. עם זאת, על פי ידיעות
שונות, חזרו כמה מאות אנשי
אש״ף לביירות במרוצת השנה
שחלפה, והלחימה בשור הביאה
אותו לאיזורים נוספים.

^ סיכום מראה כי שנה אחרי
1 1הפינוי מביירות אש״ף מתאושש.
למרות המכה הצבאית שספג, ואף נוטל
חלק בלחימה בלבנון. בכמה תחומים
נפתחו לפניו אופציות, שלא היו
קיימות לפני המילחמה.

המילחמה כין ישראל ואש״ף
נמשכת ככר קרום ל־ 20 שנה.
כמהלך מילחמה זו ניצחה
ישראל ככל הקרכות, אך לא
כמילחמה.

•>.הגדה הצפונית׳

גם אחרי הקרב האחרון, הגדול
ביותר, לא באה מילחמה זו אל קיצה.
במידה רבה נובע הדבר מחוסר־סימטריה
בין ישראל לאש״ף. עבור
אש״ף ההישג הוא בעצם הישרדותו
ויכולתו להמשיך בלחימה. עבור
ישראל הישג מבחינה צבאית יהיה רק
חיסול אש״ף, ועל״ידי כך שימת קץ
למילחמה.

*ץ ן הצד השני נתנה הפלישה
^ /הזד מנו ת לאש״ף ולגורמים
לבנוניים לפגוע בצה״ל על־ידי
9ערכת־גרילה, ולגרום למיספר רב
יותר של נפגעים ואבירות בנפש,
מאשר היה מסוגל לגרום ללא
הפלישה..

נסיונה של ישראל לשים קץ
לפעולות אש״ף כאמצעים
צכאיים ולחסל את אש׳׳ף לא
נשא פרי. הוא גם לא יצליח, כל
עוד קיימים ארכעה מיליון
פלסטיניים כעלי תודעה לאומית
ורצון לממשה.

המילחמה אמנם הרחיקה את
ואש״ר מיישובי הצפון, אך
הכניסה את צה״ל למצב פגיע
!במיוחד. תנאי השטח, האוכלו
סיה והזירה איפשרו את
מימושה של מערכה כזו, אשר
אש״ף נכשל כישלון חרוץ
בניסיונו לקיימה בגדה.
הדבר נובע מכמה הבדלים מהותיים
בין הגדה המערבית ובין ״הגדה
הצפונית״.
הגדה המערבית גובלת משלושת
עבריה בישראל, כך שאפשרות
החדירה וההסתננות אליה היא לאורך

המאוגד בחזית־הסירוב, לא למד ולא
שכח דבר במרוצת השנים שעברו).
המילחמה, המשך השהייה בלבנון,
ובעיקר — הנפגעים במילחמה, יצרו
קרע בין מחייביה לשולליה.

כגין ואש״ף: קאריקטורה של רענן לוריא כעיתון יפאני
ניצחון בכל הקרבות, אך לא במילחמה

מילחמת־לבנון היתה הנסיון הגדול
לפתור את הבעייה הפלסטינית
באמצעים צבאיים. אם כתוצאה מכך
תחדור ליותר ויותר חוגים ההכרה כי
בעייה זו אינה ניתנת לפתרון צבאי, וכי
הדרך היחידה לכך היא באמצעים
פוליטיים, יתכן שיהיה למילחמה זאת
הישג אחד, ככלות הכל.

מי הם בעלי המטוסים הפרטיים בישראל -למה משמשים
במה הם עולים -מה מחיר החזקתם
המטוסים

ווחווחר גסוווסף
ך* מעט בכל יום מימי השבוע
^ נעצרת מכונית ליד מסלולי
ההמראה בשדודדוב שבצפון תל־אביב.
מן המכונית יוצא גבר בשנות ה״40
לחייו, איש מוצק־גוף המרכיב מישקפי
טייס. הוא ניגש למטוס דו־מנועי מסוג
פרטנוואליה פי־ ,68 הנושא את סימן
הזיהוי \ 1? ,־א .4הוא בודק את המטוס
במהירות, לפעמים נוטל עימו לתא
הטייס אדם נוסף — ויחד הם ממריאים
אחרי קבלת אישור.
יעד הטיסה — קפריסין. כמעט
תמיד חוזרים הנוסעים באותו היום.
הטייס הוא יוסף סוריה, יהלומן
ישראלי עשיר. סוריה אינו שש לדבר
על מעשיו .״אני לא מעוניין לרבר
עכשיו, וגם לא רוצה צילומים,״ הוא
אומר.
לסוריה שני שותפים בבעלות על

280

המטוס. אלה הם התיירן עוזי לוין ואיש
הביטוח נחשון לימור. גם נחשון לימור
אינו מעוניין לדבר .״המטוס שייך
לחברה,״ הוא אומר ,״ואינני מעוניין
לגלות את שמה של החברה.״ אשתו
של עוזי לוין מסרה לכתב העולם הזה,
שהוא טס לקפריסין ״ויחזור מאוחר
בלילה.״
שמה של החברה שלימור אינו מוכן
לגלות את שמה, הוא אב־חי תיירות
וטייס. מיספרה ברשימת כלי־הטיס
הפרטיים הרשומים בישראל — .43

מחזיקים, וליעדי טיסותיו? קשה
לדעת.
סוריה, לוין ולימור שייכים למעמד
שלם של בעלי מטוסים פרטיים,
שהתפתח בישראל בשנים האחרונות.
בשנת 1966 היו רשומים במינהל
התעופה האזרחית שלושה מטוסים
פרטיים בלבד: מטוס פייפר של העיתון
ידיעות אחרונות, ששימש להעברת
גיליונות העיתון לצפון־הארץ, מטוס
שהוטס על־ידי אברהם הכהן, ומטוס
של חברת פגסוס, המוחזק בידיה עד
היום.
כעבור שלוש שנים, ב־, 1969
נרשמו בישראל שישה מטוסים
פרטיים. בשנת 1973 כבר הגיע
מיספרם של המטוסים הפרטיים ל־,16
ש־ 11 מתוכם היו פעילים. בשנת 1978
כבר הגיע מיספרם של המטוסים

מכנסיים מצרים
וטייס פרטי
ץ ץ רוע מעוניינים כל״כו סוריה
* ) ולימור לשמור על סודיות
מוחלטת בכל מה שנוגע למטוס שהם

איוו

ריסוס :

סוג

מ סי ם:

מ ס. יצרך :

צ 6ק ! ק

3 4 -7 3 5 0 1 4 8

2 1 5 4

* 0 6 8 5 0

2 1 0 -6 1 4 2 2

1 7 2 4

* 0 6 8 3 0

3 1 0 -1 5 8 8

2 4 9 5

צ * #ן 1ק

2 7 -8 0 5 4 0 5 5

2 3 6 0

8 1 7 6 0 8

? 2 1 0 1

8 1 8 5 3 5

3 1 0 8

8 2 5 6 8 2

- 2 0 0

הפרטיים ל־ ,25ש־ 23 מתוכם היו
פעילים. השנה רשומים בישראל 43
מטוסים פרטיים, מתוכם 41 פעילים.
מטוס פרטי על פי הגדרת החוק,
הוא מטוס המוחזק על־ידי אדם או
חברה, שאין להם רישיון להפעלת
חברת טיס. כלומר, אלה הם מטוסים
המוחזקים למטרות עיסקיות, לצורך
נסיעות או לצורך שעשועים.
נוסף ל־ 43 המטוסים הפרטיים
הרשומים בישראל, יש גם 14 מטוסים
הרשומים בחו״ל.
נתונים אלה מלמדים על קיומו של
מעמד שלם של בעלי מטוסים, הכולל
כמה עשרות אנשים פרטיים ובעלי
חברות, שגילו את היתרונות שבהחזקת
מטוס משלהם. אנשים אלה מסוגלים
לשלם את מחירי המטוסים, הנעים בין

בעל

רסוס:

ב סי ס:

מ פ עי ל /סרה

אלדום /נ ״ ש

תיסו

גו מ 1 3ז 1 6ס. נ * 6 ? 6 , 5ס 0 6

1 1 1 )3 1

גירי
י. ברמן

טיניס /מחגייס

א 8 £א1

ע ט רו ח

א. הרטלוס

סרה

ך* מדינת ישראל רשומים היום
280 ₪1כלי״טיס ברישום אזרחי.
נוסף עליהם נמצאים בישראל,
באופן קבוע 14 ,מטוסים אזרחיים
ברישום זר.
להלן פירוט כלי־הטיס הישראליים,
לפי בעליהם:
ממשלת ישראל 2 -מטוסים.
חברת אל־על 16 -מטוסים. חברת
ארקיע 6 -מטוסים. כנף ארקיע -
13 מטוסים. התעשייה האווירית -
20 מטוסים. חברת התעופה מעוף
2מטוסים. חברת מסוק 2 -מסוקים מדגם בל. חברת
שחף־קרנוס 2 -מטוסים. חברת
שחף 9 -מטוסים. חברת כימאוויר
47 מטוסים. המועדון האווירילישראל 37 -מטוסים. חברת
קבול החולה 3 -מטוסים. חברת
אוויה 9 -מטוסים. חברת דרור -
4מטוסים. חברת אלרום 4 -

8 1 2 3 5 2

3 1 0 8

* 0 6 8 5 0

3 1 0 -1 0 5 8

8 3 8 7 7 0

4 2 1 0

* 0 6 3 5 0

4 2 1 -

? 8 5 0 6 8

8 5 7 3 4 5

8 8 1 0 4 0

א 2 1 0

צ 8 8 4 0 3

8 9 4 8 6 1

מאס -ס ס

5 8 -1 1 4 2

* 8 6 1 1 3 0 0

3 3 7 9

8 1 6

ב ע ״נז

סדר.

אכס מן

הרצ לי ה

ה ר סי ס

הרצ לי ה

ספק ! ?

3 4 -7 4 5 0 0 5 2

2 1 5 4

לוי

מרה

- 2 0 0
2 1 0 6 9 4 0 4

0 6 5 8 0 3

3 0 -1 5 5 2

1 8 1 4
1 6 9 0

ליברנט

יו שפר,

4 5 1 £

מחניים
הרצ לי ה

- 1 6 0
4 9 8 5

£ 0 0 0

6 3 6

* 5ט, א 0ז ) 1 5 8

גירי

0א. א

רנוב /סדה

6י 1 0 0 0
* 0 3 8 5 0

1 5 2 -1 5 8 2

7 5 8

0 3 0 1 3

1 1 9

6 8 0

£ 1 5 2

דדור

£ 8ס 8א 3 1 , 5ו? 0 0 0ז מ . 8א

הרצ לי ה

נרסוציי /הרצליר,

6 1ין? 1

3 4 -7 9 7 0 1 1 3

2 1 5 4

£ 8ס > מ א 5

דרור /

הרצ לי ה

14 המטוסים הכרטיים הישראליים הרשומים בחו״ל: וק יתרונות
71-307״

מג 1ץ משאז £ 0 1א 6

0 1 2 9

6 0 4 - 8 0

2 4 9 6

פמר

ק£קיז 1א 77 5ידקו/זזסן זסששמ

מ 2ס -א 39 - 4

ץ מז־115 סא1
משסססקש 2 .

- 250זגז

>!ד< ) 1:4שששא ז 0א £או 4/ו1׳ 8£1

£ - 99י1׳

א .0קת 8ס ז׳ ט ל -ה י£״1ף 8£01010ח

ז!נ 7 1וז 15א 1זז * 0א. ל ידא^ש?
<1 .סש עמז׳פטסא־נ

9(71-310

! 0־ ד? 6א15 מט 0י1־ 1וק!/-ות

1/1 £ -6 8ס/ 1א£ימ/ 1£ק

א?0ות 8ו/ק 8ף~ש

- 02£א 4

20ם

קטעמתוך רשימת 43 המטוסים הכדט״ם הישראליים הרשומים בארץ: אנשים וחברות
חברת מרום

מטוסים.
מטוסים.
43 מטוסים מוחזקים על־ידי
בעלים פרטיים.
נוסף לאלה, רשומים 11 דאונים
המוחזקים על־ידי בעלים פרטיים,

ושמונה מטוסים קלים, שכנפיהם
עשויות בד ושמותקן בהם מנוע
קטן. מטוסים מתקפלים אלה
נמצאים בבעלות מישפחת ברוש,
ובבעלות חברה של מישפחת ברוש.
גם 14 המטוסים הזרים,

הנמצאים באופן קבוע בישראל,
מוחזקים על-ידי אזרחים ישר אליים
או תושבי ישראל. הרישום
הזר מאפשר לבעלי המטוסים
לטוס למדינות, שבהן מערימים
קשיים על נחיתתם והמראתם של

מטוסים ברישום ישראלי. הרישום
הישראלי אינו מקנה לבעל המטוס
שום זכויות, על״פני הרישום הזר,
ומשום כך מעדיפים חלק מבעלי
המטוסים לרשום אותם ברישום

כמה עשרות אלפי דולרים, ובין מיליון
דולר.
זהו המעמד המעופף של ישראל.
לא כל בעלי המטוסים אופפים את
עצמם ואת עיסקיהם בערפל של
סודיות, כפי שעושים יוסף סוריה
ושותפיו.
מנחם פרי־הר הוא איש־עסקים (,)30
מבעלי החברה הקבלנית פמר בע־מ.
לטיסה הוא בא כשהוא לובש מיכנסים
קצרים, ומלווה בטייסו. הם מגיעים
כמעט עד למטוס עצמו במכונית
אמריקאית גדולה. פרי־הר מחזיק
במטוס ברישום זר, ס סנ ה .8.310 את
המטוס קנה תמורת 70 אלף דולר.
מחירו של מטוס חדש מסוג זה 400 ,
אלף דולר, אך מחירי המטוסים יורדים
במהירות רבה ככל שחולפות השנים.
את המטוס קנה פרי־הר מאלכסנדר מתכת מיפעל בעל אכטמן,
בפתח־תיקווה.
זהו כבר מטוסו השלישי של
פרי־הר. הוא החל טס במטוס משלו,
אחרי שהתאכזב כמה פעמים, לדבריו,
מחברת התעופה ארקיע. לא אחת קרה
שכאשר היה עליו להגיע לפגישות
בקשר לעבודתו בכמה מקומות בארץ,
היו איחורים גדולים מדי.
פרי־הר מחזיק ברישיון טיס משלו,
אך הרישיון זר, ובארץ אין מתירים לו
להטיס את מטוסו בעצמו, מפני שהוא
עיוור־צבעים. לכן הוא משתמש
בשירותי הטיייס שלו, ומשלם לו היטב.

^ בעיקר לצודך שעשועים ניים מן המטוסים הפרטיים
משמשים לצילומי־אוויר. אחד
מהם, ס סנ ה ,? 180 מוחזק על־ידי
חברת אינפרד, בבעלותו של ישעיהו
אכסלרוד, בנו של הצלם הידוע נתן
אכסלרוד. הוא קנה את המטוס לצורכי
עבודתו לפני שנה. קודם לכן נהג
לשכור מטוסים מחברות־התעופה
השונות, בדרך־כלל מחברת כימאוויר
או מחברת כנף.
אכסלרוד עוסק בצילומי־אוויר
בשיטת האינפרא־אדום. צילומים אלה
משמשים בעיקר חקלאים, המזמינים
אצלו את העבודה. מן הצילומים יכולים
החקלאים ללמוד על בעיות של פיזור
מים וסוגי קרקעות, ועומדים על בעיות
דישון.
המחירים שגובה אכסלרוד מלקולפי
האזורים! נקבעים חותיו
המצולמים. המחיר נע בין 16 סנט לבין |
28 סנט לדונאם.
מתחריו של אכסלרוד בתחום
צילומי־האוויר הם האחים מרדכי׳
(״מוטקה״) אהרוני ומשה אורן. הם
בעלי חברת פנטומפ. המטוס שלהם
הוא מדגם ארו־קומנדר .1( 500
,4האחים אהרוני ואורן עוסקים בצילום
אווירי כבר 16 שנים, וזה אינו המטוס
הראשון שלהם. את המטוס הם קנו
לפני שנה תמורת 80 אלף רולר. זהו
מטוס דו״מנועי מעולה, בעל ביצועים
מיוחדים.
אהרוני 54 יליד קיבוץ עין־צורים
בגוש־עציון, מספר כי הוא ״דור 16
בארץ מצד האם, ורק דור שביעי מצד
האב.״
שיטת הצילום שלו שונה מזו שלי
אכסלרוד. גם המזמינים אחרים. צה״ל
אינו נמנה עם המזמינים, מפני שצה״ל
עורך את צילומי־האוויר שהוא זקוק
להם בעצמו. אך מישרד הביטחון נמנה
עם הלקוחות של אהרוני. הוא מצלם

כמה מן המטוסים הפרטיים שלהישראלים עלמסלולשדה־דוב בתדאביב: החיים הטובים בשמיים שלים ביוקר
המטוס. הוא בן ,40 ועוסק בטיס מאז
.1967 היום הוא מנהל בחברת הנשק
והאלקטרוניקה אלביט).
רבים מבעלי המטוסים הם
״משוגעים לטיס״ .חלקם יוצאי חיל-
האוויר המלכותי הבריטי, ואחרים
רכשו את רישיון הטיס שלהם
בחיל״האוויר הישראלי. אך לא מעטים

המטוסים מנסים להפחית מגודל
ההשקעה הכספית, שעליהם להשקיע
במטוס שלהם. הם אינם רוצים להחשב
כמיליונרים מפונקים. לכך יש סיבות
מעשיות מאוד: החשש הגדול שלהם
הוא מכך שיועלו המיסים על המטוסים
הנרכשים בחו׳׳ל, או שתוגבל הבאת
מטוסים בעלי רישום זר לישראל.

. \ 1הם רכשו את המטוס לפני ארבע
שנים. הוכשטטר סירב לדבר, וגם ניסה
לברר כיצד נודע על כך שיש לו מטוס.
המהנדס ראובן כץ אינו חושש לדבר.
הוא מהנדס בניין. הוא עבר קורס טיס
במיסגרת אזרחית, במטוס של
כימאוויר, לפני 15 שנים. את המטוס
קנה ב־ 1979 עם שלושה שותפים.

בערב החג נפל ם ט 1ס פרטי ושני יושבין
נהרג! -מה מריץ אותם דיט 1ד סיבונים אד? 1

בוס וטייס

מנחם פרי״הר מבעלי החברה הקבלנית לבניין פמר,
מיליונר בן שלושים, המפיק בבר להחליף שלושה
ממומים פרטיים במשך ארבע השנים שהוא עומק בשיימ. ממומו
הדו-מנועי עולה, כשהוא חדש 400000 דולר. ליד מנחם, בחולצה לבנה,
לפני העליה להמראה, טיימו עמי מירבא, בשדה־התעופה בהרצליה.

שטחים רצופים. המחיר שהוא גובה —
600 דולר לשעת צילום. לפעמים הוא
מקבל עבודות גם בחו״ל.
אהרוני אומר שהמטוס משמש אותו
כמעט אן ורק לצורר עסקים.
״לשעשועים? מעט מאוד.״
עודד רונן, מחזיק המניות העיקרי
1בחברת מגור ומקים החברה, הוא שותף
במטוס פרטי. כמו אהרוני, גם רונן הוא
קיבוצניק־לשעבר מבית־השיטה, שהקים
רשת חברות גדולה ומצליחה.
לרונן כמה שותפים, המחזיקים ביחד
במטוס. זהו פייפר 200 34 רונן
1אינו מוכן למסור את שמותיהם של
שותפיו למטוס. הם קנו ביחד את
המטוס לפני חמש שנים מחובב
מטוסים אחר, יצחק ברמן, בעל מאפייה
גדולה בירושלים, המחזיק עד היום
במטוס פרטי משלו.
תמורת המטוס שילמו רונן ושותפיו
60 אלף דולרים. רונן מסביר,
שלמעשה, חלקו במטוס אינו עולה על
מחירה של מכונית אמריקאית גדולה.
רונן מטיס את המטוס שלו בעצמו.
הוא לא היה טייס בחיל־האוויר, אלא
למד לטוס באופן פרטי, ב־ ,1971 ומאז
ב ״נדבק בו החיידק״.
לעודד רונן ( )38 רשת שלמה של
חברות, שחברת האם שלהן היא מגור
אחזקות, שבה יש לו 60 אחוז
מהמניות. הוא מחזיק במגור שירותי
רכב, בחברת קדם — מיכללה ללימודי
מחשב, בחברת קדם מחשבים,
בחברת כלל־מור, שבה הוא נכנס

לשותפות עם קונצרן הענק כלל,
ובחברת עמית, ששותפיו בה הם
קונצרן כלל והעיתון ידיעות
אחרונות. חברה נוספת בבעלותו של
רונן היא היפר־חלף, המפרקת חלקים
ממכוניות אחרי תאונה ומוכרת אותם
כחלפים מיד שניה. שתי חברות נוספות
בבעלותו: מגור השקעות, העוסקת
בקבלנות ואשר ברשותה נכסי
דלא־ניידי, וחברת שיגור־אכספרס,
העוסקת במישלוחים בינלאומיים.
רונן מספר שהוא מטיס את המטוס
לעיתים רחוקות לצורכי עבודה,
ובדרך־כלל לצורך שעשועים. לעיתים
הוא נוסע במטוסו לחרל.
סיפור מיוחד במינו מלווה את
המטוס השני ברשימת המטוסים הזרים.
זהו מטוס ס סנ ה מדגם .12101,לפני
כמה שנים החליטה הקהילה המארונית
האמריקאית ״לאמץ״ את הסרן סעד
חדאד וכוחותיו בדרום־לבנון ולתרום
להם מטוס. הם שלחו את הססנה עם
טייס שהמטוס נרשם על שמו — ג׳רי
טוביאס. המטוס היה חדש, ומחירו היה
כמה מאות אלפי דולרים. המטוס חנה
בראש־פינה. חדד חשש להפעיל את
המטוס לצרכיו, אולי משום שפחד
שיופל. דיונים שנערכו על הכשרת
שדודתעופה מיוחד, שישמש את
המטוס ליד המיפקדה של חדד, עלו על
שירטון, ולבסוף נמכר המטוס, לפני
שנתיים, לשני ישראלים תושבי חיפה:
חנוך גילבוע ושמואל שרון.
שרון יודע את ההיסטוריה של

מבין בעלי המטוסים הם כאלה שעשו
את רישיון הטיס שלהם באחת החברות
האזרחיות הפרטיות, שבהן יש מדריכי
טיסה.
המשוגעים־לטיסה מתאגדים בדרך־
כלל בקבוצות, כדי לרכוש את המטוס
שלהם. הטיס אינו ספורט זול. כל אחד
מהשותפים צריך להשקיע עשרות
אלפי דולרים, ברכישת המטוס,
באחזקתו, בביטוח ובטיסה עצמה. זה
אינו ספורט לעניים, אך רבים מבעלי

מקסים בן־עזרא הוא בעל בית־דפוס
בתל־אביב. המטוס שלו רשום על שמו,
ועל שמם של שלושת שותפים נוספים.
אחת מהם היא אשתו .״אני ובני
המישפחה שלי אוהבים לטוס,״ אומר
בן־עזרא ,״המטוס אינו לעסקים, אלא
לתענוגות ״.מחירו של התענוג יכול
לנוע בין 100 דולר ובין 400 דולר
לשעת טיסה.
הצלם הינץ הוכשטטר והמהנדס
ראובן כץ הם בעלי מטוס ססנ ה 172

איש המיסתווין״;^ 0.ב״״:

,68 של חברת אוו־חיי־טוריסם אגד פליי, שנחת לפני
במה דקות בשדה״דב, עמד גבר ממושקף שזוף ובעל

מחירו היה 50 אלף דולר. כץ אומר:
״רבים שיש להם האפשרות הכספית
לקנות מטוס נמנעים מזה בארץ, בגלל
שכדי לטוס לחו״ל, צריך לטוס מעל
לים. לכל אחד יש רק לב אחד, וזה
מרתיע. מטוס פרטי זה ענייו של
מעמד, אבל זה גם עניין די מסוכן,״ הוא
אומר.

(רשימה ראשונה)
מרסל זוהר ושלמה פרנקל

הופעה ספורטיבית, שנעל את דלת תא הטייס.
היה זה יוסף סוריה, יהלומן ואחד משלושת השותפים
שמטיסים מטוס זה פעמים רבות בשבוע לקפריסין.
״לא לדבר ולא לצלם״ ,ביקש הטייס היהלומן.

את הפיטמה בונים, בדרר״בלל,
מחלק הפיטמה של השד השני,
שמעבירים אותו כשתל לשד המשוחזר.
את העטרה הסובבת את הפיטמה
מקבלים משתל־עור ממקום מתאים,
שזה יכול להיות החלק הפנימי של
הירך, או השפתיים הגדולות של
אבר־המין הנשי. איזור הפיטמה אינו
רגיש לחום וקור. לפעמים צומחת
תחושה כללית, אך אין זו תחושה
ארוטית, כמו בפיטמה נורמלית.
הפיטמה אינה מזדקרת, מכיוון שבשר
נורמלי הגורם להזדקרותה הם כלי־דם
הממלאים אותה, וכאן תהליך זה אינו
קיים.
אחת הגישות הרווחות בשיחזורי־שדים
היא שאשה תיכנס לניתוח כשיש
לה שני שדיים, ותצא כשיש לה שני
שדים. כלומר, מייד אחרי הניתוח של
כריתת־השד הנגוע ממשיכים בניתוח
הפלאסטי של השיחזור. היתרון בזה
הוא הרגשת האשה, שהיא נכנסת
בעלת זוג־שדיים ויוצאת בעלת זוג
שדים. החיסרון בניתוח כזה הוא היותו
ניתוח ארוך וטראומטי. כריתת השד
החולה אורכת כשעה וחצי, וניתוח
שיחזור אורך עד כארבע שעות, כששלושה
רופאים עובדים בו.
בעייה אחרת היא ההקרנות. האיזור
הכרות צריך לעבור הקרנות, וכשמעבירים
ריקמה מאיזור אחר, ההקרנות
עלולות לפגוע בריקמה שהועברה
לאיזור, אם כי זה נדיר, אך זה יכול
לקרות.
בעייה נוספת היא, שבכל זאת בניין
השד החדש אינו תמיד יפה כמו
האוריגינל שהיה, ונותרות צלקות.
האשה המתעוררת אחרי הניתוח
ויוצאת כשצד אחד מצולק, אינה
קולטת מבחינה ריגשית שבסך־הכל
ניצלה ממוות.

זה מבהיל נל
ושה. אולם היום
<ונשות חוטאה
ואשה שענוה
כריתת שד
]ולימה ואסטתית

^ סיפור שכיח, הוא סיפור על
> 1אשה, העומדת ערומה באמבטיה
מול הראי, ממששת את גופה, בעיקר
את שדיה, ופיתאום — מה זה, מה אני
חשה? ג׳ולה, מין גוש. לא, זה לא יכול
להיות, אני בוודאי מדמיינת. רעיון
הגוש מציק לה כל הלילה, היא
ממששת, והוא ישנו, הוא קיים. מאין
בא? רק אתמול לא היה שם, מתי
הספיק לצמוח?
למחרת היא חוככת בדעתה —
ללכת לרופא או לא? להיבדק או
לשכוח את העניין, אולי ייעלם
כלעומת שבא?
סרטן, המילה המאיימת, הבלתי-
מבוטאת. היום היא אשה מושלמת, שני
שדיים מפארים את פלג גופה העליון.
מחר היא נכה.
רופא ידוע, מומחה לכירורגיה
פלאסטית מבית־החולים סורוקה שב־באר־שבע,
העוסק בין השאר כשיחזור
שדיים אחרי גידולים סרטנים אומר:
״חשיבות השדים מבחינה ביולוגית
היא להנקה בלבד. אך בחברה ובספרות
מייחסים לשדיה של אשה התייחסות
מינית, כמעט כמו שמתייחסים לאבר-
המין של הגבר.
״בתחנה לבדיקת השד נתקלים
בציבור נשים המאחרות לבוא לבדיקה,
מחשש שמא יימצא אצלן סרטן ושדן
ייכרת. אותה אשה אינה חושבת באותם
רגעים על־כך שעדיף שהמחלה תתגלה
בשלב מוקדם, ולא מאוחר יותר,

ניתוח. השתל יכול להזדהם או
להידחות, אך זה די נדיר.

שיחזור גכל
הגילים
^ אם יכולה מחלת הסרטן לחזור
1 1פעם נוספת באותו השד?
בדרך־כלל לא נשארת ריקמת־שד
במקום הכרות, ואם המחלה מתעוררת,
היא מתעוררת בפירור ריקמת־שד
שבכל זאת נותר, וזה קורה בעיקר
באיזור הצלקת ואז רואים את זה מייד.
אבל זאת אינה תופעה שכיחה, והטיפול
במיקרה כזה הוא קל.
לפני שנתיים היה כינוס בינלאומי
על סרטן השד, שיקום שדיים וניתוחים
פלסטיים. אחת המסקנות העקרוניות
שהגיעו אליה, ושיישמו אותה, היא
שבשיקום שד אין עוסקים במכאניקה
עדינה ובבניית ״גבעות״ ,אלא בטיפול
ובשיקום האשה חולת סרטן־השד,
כשאחד האמצעים הוא שיחזור השד.
בכינוס זה, ובספרות הרפואית,
הוסכם שהשיחזור הוא חלק מתהליך
הטיפול באשה, לכן כל ההוצאות
מכוסות על־ידי מישרד־הבריאות וקופת
חולים. גם אשה, שעברה כריתת שד
לפני 15 שנה, יכולה לעבור כיום
ניתוח־שיקום ללא תשלום.
מסתבר שהשד מעניין את האשה
ואת הגבר בכל גיל. ישנן נשים בגיל
,30 ויש נשים בגיל ,60 הבאות
לשיחזור.
הד״ר רוזנברג זוכר מיקרה של
בחורה צעירה בת ,27 רווקה בעלת
שדיים מהוללים, שעברה כריתה
ושיחזור. השיחזור הצליח, אך לא עמד
במערכת הציפיות הגדולות של
הבחורה. היא היתה מאוכזבת, וחשה

כשהיא בכל עוצמתה. נשים רבות אינן
מודעות לרפואה המתקדמת, המסוגלת
להצילן ממחלת־הסרטן, ואינן יודעות
ששיחזור שד הוא דבר אפשרי. ניתוח
זה, מתבצע בכל יום ברוב בתי־החולים
בארץ, כשכל ההוצאות מכוסות על־ידי
מישרד־הבריאות וקופת־החולים ובצדק,
כי זהו חלק מתהליך הטיפול
באשה החולה״.

^ צלקות פיפיות
וגפשיות
^ שרופא מגלה את המחלה בשד,
^ ראשית כל מטפלים במחלת־הסרטן,
שהיא מטיבעה עלולה להיות
מחלה קטלנית, וכל המאמצים מכוונים
להצלת חי־האשה.
רק בשלב שני מתחילים בתהליכי-
השיקום של נפש וגוף האשה. חלק
מתהליך השיקום הנפשי הוא שיחזור
השד הכרות, כשהמטרה הסופית היא
לבנות לא רק שד יפה וצורת־גוף
הרמונית, אלא דימוי עצמי נורמלי, וכך
לסיים את הטיפול כשהאשה מתפקדת,
בריאה ומשוחררת, הן ממחלת״הסרטן
והן מטראומות־הניתוח.
טכניקות הניתוח הקיימות הן רבות,
כשכל אחת מותאמת למיקרה הספציפי.
הגורמים הקובעים הם כמות
הריקמה שנותרה בבית־החזה של
האשה והשד שנותר. המטרה היא

ו רן ן ווי ךןןן כך נראית האשה אחרי הכריתה
11ש ^ 1 4 #ולפני השיחזור (מימין) .אפשר
לקחת עור מגבה (באמצע) כדי לשחזר את השד
בית־חזה יפה, סימטרי, ומיבנה־גוף
הרמוני. לכן הרבה פעמים אין
מסתפקים בבניית שד חדש, אלא
מעצבים גם את השני, כדי שייראה יפה
ומתאים לראשון.
אם יש ריקמה תת־עורית מספקת,
אחת השיטות היא הכנסת תותב
(פרוטזה) מסיליקון, כדי ליצור את
״הגיבעה״ המבוקשת. אם אין רקמות
שמסוגלות לכסות על השתל, חובה
להעביר רקמות ממקומות אחרים, כדי
שיגנו על השתל ויהוו בעצם את
הכיסוי החזיתי של השד החדש.
בעיין הפיטמה, אין דוגלים כשיחזור
מיידי שלה עם בניית השד. לשד
דרושים כמה חודשים עד שהוא צונח,
ומקבל את צורתו הסופית. אז אפשר
לתכנן את מקום הפיטמה.

החסר בניתוח פלאסטי(משמאל) על חשבון המדמה
או קופת״החולים. ניתוח זה מתבצע עתה בכל יום
ברוב בתי־החולים במדינה, לב אשה המבקשת זאת.

היא מסתכלת על האיזור הפגוע
והמצולק, שונאת את עצמה ואת
המערך הרפואי שטיפל בה, וההסתגלות
במיקרה זה עלולה להיות
ארוכה יותר. עבור אשה שעברה
כריתת־שד והתרגלה לצלקות, כל דבר
שייעשה אחר־כך יהיה יפה יותר.
סיכויי הסתגלותה לתוצאות הניתוח
הפלאסטי טובים יותר, מה גם שניתוח
שיחזור״השד לא נעשה בפעם אחת,
אלא בכמה שלבים, ונערכים בו
תיקונים. את ניתוח־השיחזור אפשר
לבצע החל בשלושה חודשים אחרי
הכריתה.
הניתוח הפלאסטי לשיחזור כואב,
אך זהו כאב נסבל, כמו הקטנת או
הגדלת חזה. אין זה כאב בלתי־נסבל.
יכולים להיות סיבוכים, כמו בכל

טראומה נפשית, נוסף על כך גם חברה
זנח אותה.
ישנן נשים שאחרי הכריתה בטוחות
שהן תעבורנה ניתוח של שיחזור השד,
אך אחרי זמן הן חושבות אחרת, כמו
אחת החולות, שאמרה :״שיחזור לא
מענין אותי, אני משתמשת בפרוטזה,
בחזייה ממולאת, ובעלי אוהב אותי

בעל או גבר של אשה שעברה
כריתה, צריך וכדאי שיהיה מעורב
בעניין. העזרה שגבר יכול לתת לאשה
בשלב הזה היא אדירה. עצם העובדה
שהיא תרגיש נחשקת על־ידי הגבר
שלה, גם כאשר יש לה שד אחד, והשני
מצולק ומכוער, יחולל פלאים
בהרגשתה של אותה אשה.

אורנה גלזן

אופל
א צל ר

דצד עו !

מערכת השיווק המורחבת
והמשופרתשל חברת
ליאו גולדברג בע״מ

מעמידה לבחירתך את
מגוון מכוניות ״אופל״
בשלל דגמים פופולאריים
במועדי אספקה קצרים -
כבר מתחילת שנת הדגם.
5131x131x1 3$ 05.ררזס^ 80113611117

0 ¥ליאו גולדברג בעיי
המ 1ע להצלחת אופל שברולט וביואיק בישראל

משרד ראשי: ת״א, דרך 0״ת ;65 דרך פ״ת ; 03-251374,86 חיסה: לרך יפו ,132
טל ; 04-528285-7 .ירושלים: שלומציון המלכה ,15 טל 234536,231798 02 סופגים:
חיפה: בית המכונית יפו ,19 טל ; 04-512251 .נתניה: מכונית נתניה, סמילנסקי ,24
טל ;053-39423 .נצרת: בישארה יוסף׳סרוג< ,רה׳ פאולוס השישי ,56 טל; 065-54667.
באר-שמג: רכב בן שושן, טרומפלדור ,117 טל.057-70705 .

אנו מכבדים כרטיסי

ישראכרט
גו קפה ייאפרופויי בייגו-יטקבי, טל 289289 .־ 03

תעריפון המחיים שר
החל מ־7.9.83 מחיר העיתון
3030

בארץ

לשנה בשקל הוצאות משלוח מ.ע.מ. 510 360

לחצי שנה
סה־כ
3900
בשקל 2250

דמי המנוי לארצות חוץ
ב דו אר אוויר
אירופה ארה״ב, מקסיקו
ארגנטינה, קולומביה,
ונצואלה, בתיל, פרו,
אוסטרליה, ניו־זילנד
דרום־אפריקה, טוגו, חבש, קניה פנמה
תאילנד, הונג-קונג, סינגפור,
קוריאה, יפן, טאיוון
3030 3030
1247 2970
646 900
4950 6900
2850 4000

3030

5283

1274

9560

5500
3030 3030
3318 4075
952 1066
7300 8171
4200 4800

3030

3318

952

7300

4200

תן טרמפלחייל
העולם הזה 2404

האיש שזכה בהמלצת הרבנים ושעד
פי מ 1צא פיו
נפסקו הלכות
בישראל היה
״שו־רט! בעל
מוסר מעוות
ובעל תככים
ומזימות״

הז רעה
מלא כו תי ת
לנמר
סברהם ושרה נואשו כימעט
\ 1מלהביא ילד לעולם. הבעל ידע,
כי בגלל פגם מסויים בריקמת האשכים
אין הוא יכול לייצר את כמות הזרעונים
הדרושה כדי להפרות אשה. אולם יום
אחד שמעה שרה, מפיה של רבנית
נודעת, כי יש רופא העושה נפלאות
במיקרים כאלה, והוא עשוי להביא
מרפא גם לבעלה.
בהמלצתה של הרבנית הגיעו
בני־הזוג אל רויד פליישמן בבת־ים.
למכוניתו של הרופא היה מקום שמור
על שמו במיגרש־החניה. על דלתו היה
שלט מואר שאמר :״ד״ר דויד
פליישמן״ .אבל בני־הזוג התרשמו כי
האיש אינו רק רופא, אלא גם מלאך
וצדיק.
כששמע כי הגיעו אליו דרן־
הרבנית, וכי אינם בעלי־אמצעים,
הבטיח להם כי למרות מחירו היקר של
טיפול כזה נגד עקרות, ומחירן העצום
של הזריקות המיוחדות שהוא מזמין
מחו״ל, הם לא יצטרכו לשלם אפילו
פרוטה אחת.
מדוע? מכיוון שהם ״טרמפיסטים״
על יהלומן עשיר מבני־ברק, המשלם
כל־כך הרבה שנותר די כדי לרפא גם
את אברהם ושרה.

הכאב, הסבל והטילטולים מביתם
המרוחק לבת־ים. הרופא בדק את
׳אשכיו של הבעל וקבע כי הטיפול בו
יצליח ב־ 95 אחוז. אין הוא רוצה להגיד
במאה אחוז.
כך החלה מסכת הטיפולים. הבעל
היה מגיע מדי כמה ימים, כדי לקבל
זריקות מכאיבות מאוד. אחר־כך,
כאשר בדק הרופא את זרעו, הראה לו
במיקרוסקופ כי עלה מיספר תאי־הזרע

ופעילותם גברה מאוד, ובשימחה בישר
לו כי יוכל כבר לנסות להפרות בזרעו
את האשה. הרופא ציין כי הצלחה
גדולה יותר תיתכן בהפריה מלאכותית,
לכן התבקשה שרה לבוא במועדים
שנקבעו על פי מצב הביוץ, כדי
לקבל הזרעה מלאכותית.
רק אחרי זמן רב, כאשר החל החשד
מקנן בלב בני־הזוג, נזכרו, כי לפני
שהראה להם הרופא את זרעו המאושש

השופט ולך
9חודשי מאסר במקום 9ירחי לידה

הרופא הסתגר
בחדר
^ תיקווה לילד משלהם נתנה
1 1לבני־הזוג את הכוח להתגבר על

של הבעל במיקרוסקופ, הוא נעלם
לזמן מה והסתגר בחדר אחר, ורק אז
חזר ובידו דגימת הזרע. שרה זכרה כי
בכל פעם, לפני טיפול ההפריה
המלאכותית, הסתגר הרופא בחדר
נפרד, ורק אחר־כך חזר אליה ובידו
המכשירים והזרע.
האשה קיבלה את ההפריה המלאכותית
והתפתלה מכאבים, אך הרופא
אמר לה ״יופי, זה כנראה מגיע למקום,
ויהיה לנו הריון.״ ההריון המצופה לא
הגיע, אבל לאשה נגרמו כאבי־תופת
באבר־המין. היא סבלה מדימומים

התפתחות זרעו של הבעל, והאשה
קיבלה הפרייה מלאכותית. אך מאום
לא קרה.
באותו זמן טופל על־ידי פליישמן
׳גם זוג דתי מאוד מבני־ברק. הבעל,
שהוא יהלומן אמיד, עבר את כל
הטיפולים ושילם עבורם, ב־, 1978
סכום של 800 אלף לירות. גם במיקרה|
זה לא הרתה האשה.
כאשר החלה החקירה במישטרה,
התלוננה גם היא וסיפרה על סיבלותיה.
הבעל הדתי סירב להחקר במישטרה
וסירב להעיד בבית־המשפט. אולם

-איש יקר־רוח, שקרוב אלי מאוד...״

נוראים ומכאבי־גב עצומים.
אברהם ושרה לא היו היחידים
שהגיעו לטיפול אצל ד״ר פליישמן. הם
התרשמו כל־כך מכישרונו של הרופא
המומלץ בחמימות כזו על״ידי רבנים
גדולים, עד כי שלחו אליו גם
בן־מישפחה נוסף, שסבל מאותו הפגם.
בני הזוג החדש היו בעלי אמצעים,
וד״ר פליישמן נטל מהם בשנת 1978
שכר של 100 אלף לירות. הטיפולים
והתוצאות בבני הזוג החדש היו בדיוק
כמו כקודמיהם. גם הם ראו את

יתכן מאוד כי הוא היה האדם העשיר,
שעליו תפסו אברהם ושרה ״טרמפ״ ,על
פי רברי הרופא.

עבד פלילי
בינלאומי
^ אחד הימים, כאשר אחת
^ המטופלות ביקרה אצל רופא־השיניים
שלה, היא סיפרה לו על

(המשך בעמוד 156

אספקה מיידית!

מכונית ה״מיני״ שהפכה לאגדה וה״מטרד׳ המצליחה בעקבותיה
עתה בהשג ידך במחיר מבצע ללא תחרות! רק 300 מיצי מייצור
ומיצי מטרו ׳84 במחיריס מוזלים לתקופה מוגבלת! __
מיני מייצור 998ס מ ״ ק — מפואר
מיני מטרו 998ס מ׳׳ ק — רגיל ( )8
מיני מטרו 1275ס מ׳׳ ק — לו ק ס)11

484,200 שקל
522,800 שקל
571,200 שקל

המחירים בתוקף ליום הפרסום, כוללים מע״מ, ואינם כוללים הפקדה.
ציוד סטנדרטי במיני מטרו : 1-מעצורי דיסק-כח עם מגבר סרוו 8 ,נורות אזהרה, חגורות בטחון
אוטומטיות, מושב אחורי מפוצל ומתקפל ל 2-חלקים, כסאות קדמיים נשכבים, גימור מעולה -ועוד.

המכירה גס
ברשת חנויות השק״ם.

1 8־ 0 1 *1

0מ ־ 11\ / 1£1ר11 רדז

חברת המזרח למכוניות בע׳׳נז

ודא דרך פתזז־תקוה , 76 טל 03-335235 .חי פ ה, הנ א מני ם , 2טל 04-523086 .
ירושלים, יפו , 70 טל 02-222093 .

מדוע וו ש אהחן באנו 55 ולדון ריווח מושות־השידוו

ואיו ]אבקו על המקום האחרון ברשימה של אריהו ]אוו!

מדוע
מנחם בגין אינו
אוכל? יהושע סרבול עונה על
כך בטורו בחותם :״הוא יודע
בדיוק מה יש בדייסה שהוא
בישלו׳

ח׳׳ב העבודה יצחק רבין
התבקש להסביר מדוע הוא שזוף.
תשובתו היתה מורכבת :״בימי
פגרת-הכנסת לקחתי שמונה
ימי־חופשה. שיחקתי הרבה
טניס, ואפילו את נכדי לקחתי
לשחק עימי. אני ג׳ינג׳י ואני
נוטה לתפוס צבע. השיזוף הוא
תודות לטניס ולג׳ינג׳י שבי.״

רבץ. מרדכי וירשו־בסקי
וראש עיריית רמת־גן,
הד׳ר ישראל סלד, עמדו
להתראיין אצל העיתונאי אריה
אבנרי על בימת פנורמה
ברמת־גן. לפני שהתחיל המופע,
דנו הנוכחים בהשפעת היופי
הגברי על הפופולאריות של הפוליטיקאי
הזכר. וירשובסקי,
מועמד שינוי לראשות עיריית
תל־אביב, טען ששלמה
(״צ׳יץ׳״) להט פופולארי בתל־אביב
בגלל יופיו. רבץ לא הסכים
להגדרה זו, והביא כדוגמה את
ראש הממשלה הפורש מנחם
בגין.הגיב אבנרי :״בגין הוא

ישיבה האחרונה של הוועד-
המנהל של רשות־השידור הועלתה
להצבעה ההצעה לקיים
ביום הבחירות לרשויות המקומיות
מידגם טלוויזיוני, בחלק
מקלפיות הבוחרים .״אתם
יכולים לחסוך 56 מיליון לירות
— מחיר המידגם — מכיוון
שאוכל לומר לכם כבר עתה את
תוצאותיו,״ אמר חבר הוועד
אהרון פאפו. לקול צחוקם
של הנוכחים הוסיף פאפו :״אני
חוזה שטרי קולק ינצח
בירושלים, אריה גוראל ינצח
בחיפה ולהט ינצח בתל״אביב.
לדעתי, לא רק את המידגם אין
צורך לקיים, אלא את הבחירות
עצמן.״
באותה הזדמנות רצו אנשי
הטלוויזיה לערוך מידגם לבחירות
לכנסת. העיר פאפו
למנכ״ל רשות-השידור יוסח
(״טומי״) לפיד ולמנהל הטלוויזיה
טוביה סער :״כדאי
שתעשו מידגם גם על הטלוויזיה.״
העיר סער :״נעשה
מידגם גם על אהרון פאפו.״
התערב עורך־הדץ הדתי מיכה
ינון :״תהיה בטוח, סער, שהוא
מוכן לזאת ״.ומייד ענה פאפו:
״אתם תופתעו, חוץ מן הקלפי

משה לוי

| 1מופנה למקום ישיבתו על־ידי
שלמה (.צייץ״) להם, ראש
עיריית תל־אביב, המלווה על״ידי ראש עיריית
נצרת עילית, מנחם אריאב (משמאל) .עיריית
תל״אביב אירגנה מופע בשם הצדעה לגליל, שהת
קיים
בהיכל התרבות. הרמסכ׳ל, אורח־הבבוד, בא
למקום והובל לשורה השישית. לפני ההפסקה הוא
קיבל הודעה שיש לו שיחת־סלפון ועזב את המקום,
כשהקהל מלווה אותו בתשואות. במיסגרת ההצדעה
לגליל, לא הצדיעה תל־אביב לנצרת הערבית.

למחקר גרעיני, הצטרף לפני
חודש וחצי לתנועת החרות.
בעיקבות המריבות בסניף
המקומי על המועמדות, הוא
שקל התפטרות של מחאה ברגע
האחרון, ותמיכה בנאווי. בסופו
של דבר נשאר אביבי במקומו,
ורחמים סגר את רשימתו של
ראש עיריית באר״שבע.
בליל סגירת הרשימות
לרשויות המקומיות הצליח ח״כ
חרות מאיר שיטרית, ראש
המועצה המקומית יבנה, להפחיד

מ״קל גוינבלט

פעה דלת-משתתפים ביפו. גרינבלט, יליד ניו״יורק,
הוא בוגר קונסרבטוריון באוהיו ופסיכולוג חברתי
במיקצועו. הוא מייסד להקת ברית הגיאז שהופיעה

תופעה שאי־אפשר להסבירה. גם
פסיכולוגים לא מצליחים.״ סיכם
את הדיון הקצר פלד, אחיו של
^ חיים פלד, הפירסומאי :״זה
מוכיח שהיופי אינו תנאי
להצלחה פוליטית.״
להט סיפר, בפגישה בסניף
תל-אביב של המיפלגה הליברלית,
שברשימתו לבחירות
המוניציפליות יש ארבע נשים
מועמדות, שתיים מהן במקומות
ריאליים .״בקאדנציה הקודמת
היתה רק שרה דורון, והיום יש
ארבע,״ הוסיף צ׳יץ׳ .העיר ח״כ
יצחק.( .זיגי״) זייגר :״אם
התהליך יימשך בקצב כזה,
נצטרך לשריין מקום אחד
לפחות לגבר.״
מידגם או לא מידגם? ב־העולם
חזה 2404

את חבריו. הוא בא בשעות
אחר־הצהרים המוקדמות לפקיד
מישרד־הפנים, שישב בבניין
המועצה, ונתן לו את רשימתו
המלאה. הוא ביקש מהפקיד
שישמור בסוד על בואו, ויצא
מהבניין. השעות נקפו וחבריו
של שיטרית לרשימה החלו
מחפשים אותו. הוא לא נמצא
בביתו וגם לא במישרדו. השעה
9בערב. שעת הסגירה כבר
חלפה, ושיטרית איננו. רבע שעה
אחרי הסגירה, כשכל אנשיו כבר
היו אובדי־עצות, הוא הופיע

באופן סדיר עד לפני שנתיים. אחר־כך ניגן עם
הכושים העבריים מדימונה. לפני שנה ערך את
תוכנית צלילי גיאז ברשת אי. עתה הוא מנגן בהרכב
חדש, הנקרא ג אז מהצד האחר, שיופיע גם
בפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו, שיתקיים בקרוב.

המידגמי שבבניץ הטלוויזיה,
בכל. שאר הקלפיות תמצאו
תוצאות חיוביות עליי.״
באותו דיון ניסה יועץ
המנכ״ל כקדימון רוגל לתת
דוגמה דתית לעניין חשיבות
המידגם .״כאשר צריך להשליך
לים משהו מן המיטען של
הספינה, לא מתחילים בטלית
ובתפילין,״ פתח רוגל את דבריו.
התערב מייד ינון :״את הטלית
והתפילין כבר מזמן זרקתם מהטלוויזיה.
אז אל תדבר בשמם.״
כאשר התקבלה ההחלטה
לערוך מידגם ברשויות, חתם
פאפו את הדיון :״אם תהיינה
התוצאות כפי שחזיתי היום, אתם
תהיו חייבים לי 56 מיליון
לירות!״

המתח בהרכב רשימת אשל
של אליהו נאווי, שמתמודד
פעם נוספת על ראשות עיריית
באר־שבע, היה דווקא סביב
המקום ה־ ,42 המקום האחרון
ברשימת המועמדים למועצה,
שהוא מקום של כבוד. המועמד
הקודם למקום הנועל את
הרשימה היה שאול רחמים,
איש־עסקים שבעבר היה בעל 40
אחוז ממניות חברת הביטוח
סהר. רחמים הוא חבר תנועת
החרות, אך תומך בנאווי
לראשות העירייה, הוא התבקש
להמתין עד לרגע האחרון, משום
שהכל היו בטוחים שבמקום זה
יוצב איש חרות אחד, הד״ר
אהוד אביבי, מועמד הליכוד
לראשות עיריית באר־שבע.
אביבי, מנהל הסיפריה בקירייה

מרדכי ויושובסקי

£1ו5

אביב, התומכים בו כמועמד שינוי לראשות העיריה. למרות
שעל״פי החוק נדרשו רק 750 חתימות, הופיע וירשובסקי כשבידו
רשימה כמעט כפולה, מפני שחשש שאם יהיו מחיקות רבות,
תיפסל הרשימה. וירשובסקי, הסובל ליקוי קל בידו הימנית
וברגלו, החזיק את הרשימות באופן לא שיגרתי.

017ט,׳] סייע לעיתונאי שואל שניסה
לצדם אותו, ושלמה בו־שב־ט הונח נעו ערן
וסיפר לנוכחים, גם מהמיפלגות,
האחרות, שהוא ככר הגיש את
הרשימה לפקיד.
לא תמיד ניכר בו שהוא
שופט. המדובר כסגן הרשם של
בית־המישפט העליון, אלון
גילדן, נכדו של השופט העליון
לשעבר גד פרומקין. כשהוא
מופיע באולם בית־המישפט, הוא
לובש גלימה. אך מחוץ לאולם
הוא מהלך בחליפה מהודרת, ומי
שאינו מכיר אותו, אינו יודע
שגם הוא שופט.
אין להם מזל לבני הזוג

סועד קדומי ודרוויש אל־נאצר,
שנישאו לא מכבר

במיזרח ירושלים( .העולם הזה,
27 ביולי ).1983 אלמונים פרצו
למכוניתו של הצלם שצילם
בחתונת בת אחיו של סארוק
קדומי, ראש המחלקה המדינית
של אש״ף, וגנבו את כל התמונות.
כך נותרו בני־הזוג ללא
שום תמונה מהחתונה, מלבד
התמונות שצולמו על־ידי העולם
הזה.
שמו של השחקן הוותיק
שלמה (״שלימל׳ה״) בר־שביט
כבר מזמן הולך לפניו
כחוזה אסונות. השבוע סיפר
בר־שביט עוד אחת מאותן
הפרשיות, שבהן הדריך אותו
החוש השביעי שלו. הוא חזר

באוטובוס מהצגה בחיפה לתל־אביב.
בר־שביט ישב בקצה
האוטובוס. לפתע הוא קם
ממקומו, רץ לכיוון הנהג וקרא
לעברו :״עצור, סוס לבן לפניך,
עצור!״ הנהג דחף אותו מעליו
ואמר לו :״על מה אתה מדבר. אין
פה סוס ״.כעבור דקות הגיח סוס
בהיר, שמשך אחריו עגלה, וחצה
את הכביש. הנהג לא הספיק
לעצור ופגע בעגלה, שעליה
ישבו בני־מישפחה. בר־שביט
הוזמן להעיד מטעם התביעה
במישפט שבו הועמד הנהג לדין.
השופט שאל אותו אם הוא היה
זה שהזהיר את הנהג מפני הסוס
הקרב. בר־שביט אישר עובדה זו

ו ¥1ה 11זךך 1יושב־ראש ועד עובדי בנק לאומי
^ 1 1 1מצביע על מודעה שבה מוצע סכוס של
1111 #111
3000 דולר למי שימצא אותו חי או מת, משום שהוא מבוקש
על״ידי המישטרה. יפרח, שפעילותו היא לצנינים בעיני הנהלת
הבנק, מצולם במרכז המודעה, התלויה ליד שולחן־ עבודתו. חבריו
התבדחו, שההנהלה היתה מוכנה לשלם יותר תמורת ראשו.

יגאל גויפל

הודף ברוגז מזלג עמוס
בשר שהופנה אל פיו,
בעוד אשתו, ריבקה, חותכת עבורו מנה נוספת.
גריפל, שבא לאירוע חברתי שבו נכחו רוב חברי
מרכז״חרות, הופתע כאשר קיבל את פניו ליד
שולחן־האוכל חנן אברמסון, יועצו לענייני

תיקשורת של סגן־ראש־הממשלה, דויד לוי.
אברמסון הציע לגריפל לפעור את פיו כדי שהוא,
אברמסון, יאכיל אותו. גריפל חייך כששמע את
ההצעה (למעלה) אך כאשר הבחין בצלמת העולם
הזה, שכיוונה אליו את מצלמתה, רגז על אברמסון
(למטה מימין) ושלח אותו בכעס רב מעל פניו.

\ 1ך 11ד ו 1| 11 אוחז בידו מעטפה עליה ברכות לשנה
1 1 1 \ 9החדשה, שקיבל משתי מעריצות בת־ימיות.
סיני הופיע במיסגרת קיץ של פסים, ערב שנערך בחסות אחד
הבנקים הגדולים. השתיים הכינו מעטפה בגודל של 75x100
סנטימטר, שעליה כתבו ברכות בצורת שירים לאלילן.
אך הוסיף שהוא צעק שהסוס
מתקרב, למרות שלא ראה אותו.
השופט ביקש הסבר לדברים
אלה ובר־שביט חזר שוב ושוב
על דבריו. כתוצאה מכך הוא
הוכרז כעד עויין.

העיתונאי הישראלי אילן
שאול, ששהה בפסטיבל הסרטים
ה־ 51 בוונציה היה אחוז
התרגשות. הוא ועיתונאים רבים
אחרים עמדו מחוץ למלון שבו
התגורר הכימאי האיטלקי פר־דריקו
פליני. כשהבימאי יצא

למכוניתו, עטו עליו צלמים
רבים ושאול, שמצלמתו בידו,
ביניהם. הצלמים האיטלקיים
דחפו את מצלמותיהם לתוך
המכונית ולחצו מבלי לכוון.
שאול נהג כמוהם, הכניס את
המצלמה מבעד לחלון. לפתע
שמע את קולו של פליני :״נו
פלאש, סאר.״ שאול ההמום הבין
שהצילום לא הצליח, ותודות
לעירנותו של פליני התגלה לו
הדבר. הוא לחץ שוב ושוב, עד
שהיה בטוח שהמבזק פעל
כראוי.
העולם הזה 2409

מאת דניאלה שמי
ערב מופע־הרוק למען
חברי יש גבול, הוציאה הקבוצה
גיליון חדש של ביטאונה,
במרכזו ראיונות עם חלק
מהאמנים שיופיעו בפסטיבל
באכזיב. שלמה גרוניך הסביר
מדוע התנדבו חבריו להופיע
בצפון הארץ :״במדינה שמחקה
את ארצות־הברית בכל תחום, גם
האמנים לוקחים דוגמה מהופעות
של אמנים אמריקאיים נגד
המילחמה.״

־ י אמר הזמר דני ליטני:״בשבילי יש גבול זה מושג רחב.
יש גבול שעד אליו אפשר
להגיע: יש גבול שעד אליו
אפשר לחזור; יש גבול למה
שאפשר לסבול. אך בעיקר, יש
גבול בשבילי פירושו יש גבול

הוא מתחיל את יום־העבודה
בשעה 4וחצי לפנות בוקר,
בשחייה בת שעה בבריכת
גורדון בתל־אביב.
בערב סוכות חגג הבדרן

שלמד ו״ג׳ינג׳י״) גולדברג
את יום הולדתו וד .27 למסיבת
ההפתעה שערכו לו חבריו הם
הזמינו גם את אחיו אברהם,
שאינו רומה לו כלל. אברהם הוא
גבה־קומה ושחרחר, אך גם הוא
חגג באותו יום את יום הולדתו
ה־ .27 השניים הם תאומים. אחיו
של ג׳ינג׳י היה שחקן בקבוצת
הכדורגל של מכבי תל־אביב.
הוא פרש בגיל צעיר, והיום הוא
עוסק בביטוח. ג׳ינג׳י מופיע
עתה במחזה הלם קרב, המוצג
בתיאטרון חיפה.

תמי בן־עמי

מחבקת שתיים מבין עשרות בונותיה,
ארוכות הרגליים ודקות הגיזרה. תמי
ידועה כחובבת בובות. בבל פעם שהיא שבה מחו״ל, מיזוודתה
מלאה בובות. שתי בובות אלה ניקנו בסיורה האחרון באירופה.

להרוגים. אני לא יכול לסבול את
זה עוד״.

שלי
הוצבה מדוע
שבדרון, אשת יחסי־הציבור
של חברת היינות שטוק, במקום
ה־ 25 ברשימתו של יחזקאל
הרמלך למועצת עיריית רחו־יבות?
מסתבר ששבדרון היתה
״דוברת של ראש־העירייה מטעם
הליכוד בבחירות הקודמות. היא
הסכימה לבקשתו של הרמלך
להופיע ברשימה, אך ביקשה
שיהיה זה מקום של כבוד ולא
מקום ריאלי .״במחשבה שנייה,״
הוסיפה שבדרון ,״כך השלים
הרמלך שילובם של שני זוגות
טגיסאים ברשימה.״ שבדרון היא
טניסאית מושבעת, כמו הרמלך
עצמו. שני האחרים, המרבים
לשחק טניס ומופיעים ברשימה,
הם יצחק סטריזצקי המופיע
ן -במקום השני ורות לרויבסרן.
מפקד

מישטרת

מחוז

תל־אביב אברהם תורגמן
חזר לכושר מלא, אחרי שנותח
בתחילת הקיץ בליבו. כהרגלו,
העולם הזה 2404

אבי קימחי, בעל חברת
מחשבים גדולה ככאר־שכע,
נראה באחרונה רוכב על אופניים
בחוצות העיר, ומנופף לשלום
לעוברים ושבים. היו שחשבו
שהוא מצא דרך מקורית לדיאטה,
אך הסיבה היא אחרת לגמרי:
רישיון הנהיגה של קימחי נשלל
לחודשיים, ובמקום מכונית הוא
משתמש ברכב דו־גלגלי ללא
מנוע.

פסוק, ה שבוע
• יושב ראש מיפלגת

העבודה, שימעון פרם, על
השאלה מה יקרה לו אם מיפי
לגתו תובס בבחירות הבאות:

מפלות.״
״אני לא מתכונן לשום
• הנ״ל, בתשובה לשאלה
אם יפרוש במיקרה שמיפלגתו
לא תרכיב את הממשלה הבאה:
״אין לי תוכניות כאלה. אין לי
תוכניות שמיפלגתי תפסיד. זה
לא מצוי בלכסיקון שלי.״

מסיקה
פ רו צ לי ל
עדינות המח שב ה
הפסנתרן אלפרד ברנדל מופיע בישראל
מה־ 24 בספטמבר ועד ה־ 8באוקטובר. הוא יבצע,
עם התיזמורת הפילהרמונית, קונצ׳רטים לפסנתר
מאת בטהובן(מס׳ )4ומוצרט(מס׳ .)20
בגיל 53 נחשב ברנרל אחד מכוכבי־העל של
עולם הפסנתר הקלאסי. הדרך למעמד זה לא
היתה רגילה: הוא לא החזיק איש יחסי־ציבור, וגם
לא בנה תדמית מעניינת. ברנרל פשוט חקר

תקליטים

של מוצרט, כל יצירות הפסנתר של שוברט ומעט
מוסיקה קאמרית.
אלפרד ברנדל החל לומד פסנתר בגיל .6
מאוחר יותר נטל שיעורי־אמן מהפסנתרניס
הגדולים אדוארד סטוארמן ואדווץ פישר. הוא
הושפע מאוד מפישר, אך פיתח במהירות כיוון
משלו.
אין לברנדל השכלה מוסיקלית אקדמאית
במובן הרגיל. הוא גם למד הלחנה. לרעתו, כל
מבצע הרוצה להבין בשלמות את היצירות שהוא
מנגן, חייב ללמוד ענף מוסיקלי זה.

מפ>רזז>
ארצנו הק טנ טונ ת
האירוסים — זמרי בית־אלפא;
סי־בי־אם.
שירים ישראליים. כמו שיר לכרם. ספני
שלמה המלך ואשירה לידידי -בניצוח רפי
פסחזון. איכות ההקלטה טובה יחסית, ועם לחנים
של משה וילנסקי, נעמי שמר ונורית הירש —
קשה להחטיא. נעמי שמר מוצגת פה כמעין
התנ״ך של זמר־עם: תחת שירה סימני דרן:
״מתוך ספר גימל׳; תחת אחותי רוחמה —
.מתוך הספר השני״ .קצת מזכיר מלבים א׳
ומלכים ב׳ או, להבדיל מהמקור הישראלי,
אנתולוגית החיפושיות, א׳ ו־בי.

ותחבולות

לאורה ברניגן — ברניגן ;2הד ארצי.
בארצוודהברית כיוונה הברת־התקליטים את
האלבום הזה למערכות סטריאו בינוניות של בני
14־ .15 בישראל מכוונת חברת חד ארצי למערכות
זולות מאוד של בני אותו הגיל. ההטבעה
המקומית מעוררת רושם כאילו הקליטו את
השירים לשפת־ים: הרעשים רבים והאיכות
יחדה.
ברניגן היא זמרת כלל לא רעה. היא הרשימה
כמלווה של לאונרד כהן בסיבובי הופעותיו
האחרונים. כאן, לברת היא נגררה לחומר
מוסיקלי משעמם• את כל מה ששומעים כאן כבר
עשו קודם, והרבה יותר טוב. התקליט מציג מעין
קים קארנס צלולת־קול לעניים•
למרות תעודת עניות זו, מבטיח קולה של

פסנתרן ברנדל
אלפא ואומגה של מוסיקאי
רפרטואר שעניין אותו, ונתן רסיטלים רבים
במולדתו, אוסטריה. כך בנה, אט־אט, מעגל
נאמנים מקומי.
בשנות ה־ ,50 כאשר החל מקליט עבור חברת
ווקס. צנועת־המחירים, החל שימעו נפוץ ברחבי
העולם. אותה סידרת־ההקלטות כללה מיצירות
ליסט, מוצרט, סטרווינסקי ומוסורגסקי.
הפרוייקט אשר משך הכי״הרבה תשומת־לב
היה הקלטת כל יצירות־הפסנתר של בטהובן.
פרוייקט זה העסיק את ברנדל מ־ 1958 עד . 1964
במקביל החל מופיע בקביעות באירופה
ובצפון־אמריקה. הוא משך אחריו קהל מעריצים
קבוע, אשר העריך את פרשנויותיו הבהירות
לאמני אירופה מהמאה ה־ ,19 אפילו היצירות
המבריקות ביותר של ליסט, אשר פסנתרנים

בתקופה מסויימת התעסק בציבעי־מים. פעמים
רבות הציג תערוכות מיצירותיו, במקביל
להופעותיו.
לאחרונה המעיט בציור ובהלחנה, אך המשיך
בתחביב רציני אחר: אינטלקטואל.
חלק מרשימותיו, העוסקות בתחומים רחבים,
דוגמת התמודדות עם פסנתרים — כשם
אחד הפרקים — רוכזו בסיפרו 1151021 דת
1115י!111011ז( 111011§1115 21׳10 דפוס אוניברסיטת
פרינסטון .)1976 ,זהו כרך דק אך מרתק
לכל נגן פסנתר.
כל כתיבתו נובעת מנסיונו כאמן מבצע: זו
תיאוריה הצומחת ממעשיות. אמר ברנדל:
״למרות שזה נחוץ ומרענן לחשוב על מוסיקה,
אני תמיד יודע כי הרגש הוא האלפא והאומגה של

לאורה ברניגן גדולות בעתיד. כדאי יהיה לתפוס
אותה אי־שם בהמשך מסלול־המיכשולים של
הפופ האמריקאי.

של ה שקפה
נערות מארי ג׳יין — איסטרוניקם.
הזמר והמפיק ריק ג׳יימס חושב כי המציא
סיגנון מוסיקלי הדש. הוא קורא לו.פאנק אגד
רול׳ ,על מישקל דדלדאנד־רול. במיסגרת
מאמציו לדחוף את הסיגנון הזה לגרונות־המאזינים,
הוא הרכיב להקת־נערות, שתפקידן
זהה. ג׳יימס כתב, הלחץ. עיבד והפיק את כל שירי
אלבום־בכורה זה. לצד הראשון קרא צד
המסיבה ולשני — צד ההתקררות.
אם אינכם רוקדים או ממזמזים באיזו מסיבה
חמה, מעטים הסיכויים כי תאזינו לתקליט זה.
הצד הראשון עושה חור בראש אחרי השיר השני,
ואם הופכים את התקליט — משתעממים מייד.
אץ דבר מיוחד בשירת הצעירות, ורק רמת•

מכדור*

ההפקה היא גבוהה. אבל מצער לראות על מה
בוזבזה.

שקה

ג׳ון ואנגלים — אוסף פרטי; פונוקול.
קלידן קוריאה וחברים*
חוויה מעניינת
רבים הפכו לקיטעי־ראווה רדודים, נשמעו
מאצבעות ברנדל עמוקים ומרשימים. למעשה,
נותר ליסט עד היום כאחד מנקודותיו החזקות
יותר של אלפרד ברנדל.
פסנתרן אינטלקטואלי. בסוף שנות ה־60
התעניינה חברת פיליפס באמן. זמן קצר אחר־כך
החתימה אותו על חוזה, שהוארך עד היום.
בעיסקי המוסיקה הקלאסית, המבוססים בחלקם
הגרול על הקלטות, היה זה מהלך מרשים:
מהחברה הזולה ביותר לאחת החברות היקרות
והיוקרתיות ביותר.
ברנרל הקליט אלבומים רבים, הכוללים סט
שני של סונטות־בטהובן, שני הקונצ׳רטים של
ברהמס, מנה נכבדה של ליסט, כמה מהקונצ׳רטים

מוסיקאי, לפיכך הערותיי נובעות ושבות לרגש

מה נ שמע
• יבוא או לא יבוא? בעור שאלת בואו של
צ׳יק קוריאה לביקור נוסף בישראל עדיין תלויה
ועומדת אפשר לפחות להביט בהרכב שעימו מנגו
היום קוריאה(ראה: תמונה) .אם אומנם יבוא עם
הנגנים האלה, צפויה למאזינים בארץ חוויה
מעניינת.
* מי מין לשמאל: צייק קוריאה, אל.־ד> מיולה
(גיטרה) ,סטנלי קל א רק (באס) ולני וייס
(תופים).

אם ג׳ון ואנגלים יכול להרשות לעצמו
להמשיך ולהפיק תקליטים בשיתוף עם ג׳ון
אנדרסון(לשעבר זמר להקת יס) ,כנראה שזה
מכניס להם כסף. בתקופה האחרונה נשמע
ואנגלים כפי שהיה נשמע ג׳יימס לאסם, אילו
למר לנגן בסינתסייזר. קולו של אנדרסון מרגיז
עד כדי כך, שלעיתים קרובות קיוויתי כי מקומו
ייתפס על־ידי אחד הקלידים האלקטרוניים
הרבים סול ידידו.
הנחמה היחידה — והלא מספיקה — ב־פרוייקט־נפל
זה, היא איכות ההטבעה הטובח

עדיין מעטים הם נגני הסינתסייזד בעולם המגיעים
לאיכויות של ואנגלים.

המדור מעניק לתקליטים חמישה ציונים, לפי הדירוג הבא: תו אחד — רע; שני תווים
— חלש; שלושה תווים — כבה; ארבעה תווים — טוב; חמישה תווים — מצויין.

ארי פרנקל

מתאים ל

מוקד 816

טעם אמריקאי. תערובת אמריקאית.

אזהרה -משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

וויולו בא מבית־שאו

מטהו אחו׳ הקתת־הבכווה, הלכו

חגיגה עצמיג .
גוטמן, שהוא בוגר בית־הספר
חק וקולנוע בית־צבי ברמת־גן,
את הכנסות ההקרנת־הבכורה
סירטו לבית־הספר.
בין המוזמנים בלטו פוליטיקאים
אנשי כספים וכמובן, קולנוענים ח״ר

מרדכי
שיווי המועמד של שינוי
דירשובסקי

לראשות עירי-ת תל־אביב, ייצגו את

רןיד ^ גאד ) נאמן וחברתו לחיים

ואחו^זרטיו׳ שימעון דותן
קולנוע שגם היא כעיסק
השחקניע ד,ס.,
סגל ובן ^ן ין> כ 1,טים בסרט, יוהנתן 1
להשתתף בצילומי סר^דרם. בן נסע 1
אחרי הקרנת הסרעדלארץ1 .
דויד מור
התכנסו כל המוזמנים במועסיאון1 , הבכירה בים
אביבי, שאורחיו הקבועים הם עמל־ 1
לידה מצד ימין עומדת
(הומו־סכסואלים) .במסיבה השתז>|
גם מבקרי הקולנוע שוש אביג?

מיצווה

ואורי קלין.

ואש בואש

השחקנית גילה אלמגור
איחרה לתחילת הקרנת
הסרט נגוע במוטיאון תל״אביב, אן הדבר לא פגם

מהנאתה. הראש החייכני שלידה הוא ראשה של
פנינה רוזנבלום. גס רוזנבלום התרשמה לטובה
מהסרט. השתיים באו אחר״כד למועדון הזריחה.
ך שבוע נערכה הקרנת־הבכורה
1 1ש ל הסרט נגוע במוסיאון
תל־אביב. בימאי הסרט עמום

הצפיפות במועדון היתה רבה, ועושי
הסרט היו מרוצים מהתגובות הנלהבות
שהרעיפו עליהם האורחים. בעיצומה
של המסיבה הופיע הקוקסינל התל•
אביבי הידוע זלמן(<שושי״) וינדר,
כשבאמתחתו עוגה, מתנה לבימאי
עמוס גוטמן. שושי פרס מהעוגה והגיש
לכל אחד מהנוכחים נתח. על הסרט
אמר שושי ״מי שלא נמצא בתוך זה, לא
יכול להבין את הסרט.״
נגוע מספר על חייו של בחור הומר
סכסואל, על היחסים שלו עם סביבתו,
ועל הקשיים השינאה והכאב השזורים
ביחסיו עם חברתו וחברו.

גם נשים

בסרט העוסק בבעיה המיוחדת לקבוצה מטויימת של
גברים, שותפות גם נשים. בכתיבת התסריט
השתתפה עדנה מזי־א(מימין) ,המשיקה כוס במסיבה שאחרי ההקרנה.

חטיפה בווו£2

הנס שיקורה. הנוכחים, המכירים ;

11111 עמוס גוטמן, בימאי הסרט נגוע, שהקרנת הבכורה שלו נערכה
111111 במוסיאון תל״אביב. גוטמן תרם את הכנסות הקרנת הבכורה
לבית צבי ברמת״גן, בית הספר לאומנות הבימה והקולנוע שבו למד.

מושב החורף ה
ף תחילת
^ של הכנסת יהיה כנראה דויד מו
הנוכחים, אם ראש־הממשלה הו
יתפטר גם מתפקידו כח״ב. מור
יהלומן, נשוי לליאורה, אמריקאית נ

לגן סגדראש־הממשלה ושר״הבינוי־והשיכון
דויד לוי, בלוויית אשתו

רחל.

אחר כך התברר, שלוי התקשה
למצוא את המקום, שגה ונכנס בטעות
לבית אחר באותו הרחוב, ונקלע
לחתונה. רק אחרי שהתברר לו כי כלת
השימחה מבוגרת בכמה שנים מיפעת,
עזב את המקום. כשהשניים נראו
בפתח, הצטרף הקהל לתיזמורת,
שניגנה את השיר דויד מלך ישראל.
לוי, שבא בחליפה בהירה, ואשתו,
שבאה בשימלה פירחונית סגולת נראו
נבוכים.
כאשר התיישב לוי ליד השולחן,
מיהר להסיר את מעילו ונשאר לשבת
כשלגופו חולצה כחולה הדוקה.
מחנה־לוי זכה ליצוג כמעט מלא
במסיבה, כאשר למקום באו אנשי־המטה
של לוי, שניהלו את ענייניו ביום
ההתמודדות המפורסם: חברי־הכנסת

מיכאל קלעו־ ומיכה רייסר

ילטף את ראש בתו
ז, שמלאו לה 12 אבי,ליאורה
מור. מסיבת

יי ד׳ *

1711 ויי אריה זייף, חבר המיפלגה הליברלית ועוזר
פסח גרופר, מצביע על אשתו, דליה, כשנשאל בחבר
יי ; 1111
מי בא למסיבת הבת־מיצווה. זייף מקפיד לבוא לאירועים עם1

י 811

הבת־מיצווה, שהוזמנו אליה 1000 אורחים, נחוגה בחצר
הווילה של מישפחת מור בסביון. אם יתפסר מנחם בגין גם
מחברותו בכנסת, יתפוס את מקומו מור, המועמד מס׳ .51
בגין הוא גם חבר מרכז חרות, והוא המועמד
מס׳ 51 ברשימת הליכוד. הפרשנים
המיפלגתיים מסבירים שהוא מקורב גם
לעזר וייצמן וגם לדויד לוי.
לפני ארבעה חודשים הוא מוגה
כנציג הכלכלי של ממשלת זאיר
בישראל. מאז, כל יזם הרוצה להשקיע
בזאיר, חייב לעבור דרכו.
השבוע חגג דויד מור את יום
הולדתה ה־ 12 של בתו, יפעת. המסיבה
נערכה בגן־ביתו.
בזכות מיגוון עסקיו באו אורחים
שונים למסיבה. מור שיגר הזמנות
ל־ 1000 מוזמנים, ורובם נענו ברצון.
ראשונים באו חבריו הפוליטיים, חברי
מרכז חרות. אחריהם באו חבריו
היהלומנים, ובראשם משה שניצר.
אן את תשומת הלב משכו הזאירים
שבאו בהרכב מלא — שגריר זאיר וכל
עובדי השגרירות.
האווירה היתה רגועה עד שהגיע

ילד אשכנזי

כשבאו רחל ודויד לוי,
קסעה התיזמורת את
הנעימה שגיגנה באותו הרגע, והחלה מנגנת את

וסגן־שר־האוצר חיים קופמן.
גם מחנה שמיר זכה ליצוג, בדמותו
של תני מילוא, שהעז ובא למצודת
אנשי לוי.

נעימת השיר דויד מלך ישראל. המשרתת התאילו
אחזה ברונן, בנו של מור, והביאה אותו לרחל לוי,
לישפה ונשקה את רונן, שניסה להיחלץ מזרועו

דויד לוי היה ללא ספק חתן
השימחה. והוא נראה מסתודד עם
שניצר, שחיבק אותו ועודד אותו. כולם
הצטופפו סביבו, ביקשו את קירבתו.

רות אנדרה קלצ׳ינסקי בא למסיבת הבת־ליווי
האיש מס׳ 2בשגרירות גרמניה בישראל,
ניבתו של קלצ׳ינסקי לגרמניה, העלו השערות.

ממון. השניים מתגוררים בווילה רחבת־ידיים,
שחצר ענקית מקיפה אותה,
ובתוכה בריכה שהתקין לאחרונה מור.
כל זה נמצא בסביון.
מלבד עיסקי היהלומים שלו, מור

מזון למועמד

י הלי־עיריית
בת־ים,
אוחז בשתי צלחות -אחת לו ואחת לאשתו.

בת 12

יפעת מור עמדה עם הוריה בפתח,
וקיבלה את פני האורחים הרבים
שהזמינו הוריה. יפעת לא הכירה את רול המוזמנים.

מוזמן מפורסם אחר, שכולם
לבואו, היה עזר וייצמן. אולם וייצג
בא, וכולם היו מאוכזבים .״הרי למ
ברית־המילה אצל מור, לפני שנה
הוא כן בא,׳׳ התלונן בקול
האורחים .״אז אולי הוא בחוץ־לאר
בשיחות חשאיות להקמת ר
חדשה?׳׳
המסיבה נערכה בחצר הג:
שמסביב לבית. בכניסה
דוכני־משקאות דוכן למנות אחר
בשרות עצמי. מאחרי הבניין התו
עובדי קייטרינג בין ארבעה דו
גדולים של שתיה, סלטים, דגים,
בשר של כבש, של עגל, של עוף
כבדים ונקנקים.
למרות שהמון האורחים צבא
הדוכנים, לא נוצר מחסור. על הרוו
נערם כל הזמן מזון טרי.
אפילו לעצלנים, שלא רצו ל;
בתור ליד השולחנות, היתה יש
מלצריות נושאות מגשי־חטיפים
ביניהם וחילקו מכל טוב.
כך, למשל, יכלו מוזמנים לנ
סיגרים מארוקאיים, אגרול סיני ב
חמוץ מתוק, כדורי־בשר, שז
ממולאים בשר ועוד.
הבריכה במרכז החצר הד?
במוחו של אחד המוזמנים רעיון:
שאל בתמימות מדוע שלא יכניסו
רוני מילוא לתוכה.
בשעה מאוחרת הופיע שר־ הביג
משה (״מישה״) ארנם, שהת׳
בהתלהבות על־ידי המארחים וה
מנים.

ציפי מנשה

קולנוע
צנזורה

רנטיקה— זו לא מילה גסה
אימפריית החושים הוא אכן סרט על מין.
י זו אלא איוולת מתחסדת לטעון אחרת, או
עמיד פנים, שאפשר להסתיר את המין מאחרי
:ה סצינות קצרצרות בסרט, שבהן אינו תופס
;ום מרכזי. האם זאת סיבה מספקת לאסור את
גתו? או שמא צריך לאמץ את העמדה ש״כל
; שמתחיל ונגמר במין הוא פורנוגראפיה, ולכן
וור להצגה?״ במקרה כזה, חיי אדם הם
־נוגראפיה אחת ארוכה, אסורה בהחלט להצגה.
אימפריית החושים הוא סרט על אובססיה
וי אהבה, ההולכת וגוברת עד כדי כך שהיא
לצה את עצמה בשלמות בתוך המוות. תרגומה
שוט, הנקי והטהור ביותר של האהבה, בשפה
ותית, זו הארוטיקה. נא לא להסמיק, לגמגם
א להסתתר. ארוטיקה אינה מילה גסה, אלא אם
היא הופכת להיות כזאת באוזני השומע אותה.
לי משום שזה יכול להיות טהור ונקי כל־כן,
וו בסרט זה, מצא אחד מאבות הפילוסופיה

טאצויה פוג׳י ואיקו מאטצודה ב״אימסריית החושים״ של נגיסה אושימה
מאגר התחושות של המין האנושי

גיבורי ״אימפריית החושים״
אובססיה המסתיימת במוות
מודרנית, לאקאן, את הצורך להגדיר את
!ימרפיית החושים, כאחד הסרטים הצנועים
יותר שראה בימי חייו.
ימי־הביניים הישראליים. הבימאי,
גיסה אושימה, הוא תוצר של תרבות שונה
:שלנו. לא צריך להיות חכם גדול כדי לקבוע
את, הרי האיש יפאני. ולא צריך להיות חכם גדול
די למצוא קירבה בין סרט זה ובין כתביו של
וקיו מישימה. המלח שחזר מן הים, אשר עובד
׳קולנוע בהתחסדות מערבית ואושר להקרנה
:ישראל) .לצורך זה צריך רק לקרוא את כתביו
סל מישימה.
אפשר למצוא סימוכין רבים לגישתו של
וישימה לאהבה, למין ולקירבה של השניים אל
;מוות, גם בתרבות המערב. משום מה, יש רושם
גזהמארקיז דה־סאד חדל להיות שם אסור
תירגמו אותו אפילו לשפת הקודש) .רבים
זבורים שהצרפתי ג׳ורג׳ באטאי, שכתביו הם
:אילו השראה ישירה לסרט הזה, הוא אחד
;חשובים בין הוגי־הדעות של תקופתנו, במיוחד
:ניתוח מקומה של ארוטיקה בתרבות המערבית.
כל זה דורש, כמובן, מידה מסויימת של
זשכלה ועד כמה שהחוק מגיע, חברות בוועדה
׳ביקורת מחזות וסרטים (בלעז צנזורה) אינה
!חייבת רמה תרבותית כלשהי. בעצם, זה כרוך
ק ביכולת הצנזור לקבוע מהן הנורמות
?מוסריות של החברה שבתוכה הוא חי, ולאסור
:ל מה שחורג מן הנורמות האלה.
אם הצנזורים מחליטים שמדינת ישראל עדיין
שרויה בימי־הביניים מבחינה תרבותית, אז כל מה
שחורג מן המוסר והמידות הטובות של
ומי־הביניים, מועד לחרם.
מין כפול חן. לכן, אין טעם להסביר להם את
ן יבנה הסרט של אושימה, את התהליך ההדרגתי
סל האובססיה המשתלטת על הגבר והאשה
וזבמרכז הסיפור, את הסתגרותם ההדרגתית זה
:תוך זו, בכל המובנים, את התנכרותם לכל מה

בארברה סוקובה בתפקיד גודרון ויוטה לאמסה בתסקיר אחותה
האחיות הקולנועיות יוליאנה ומארינה
שאינו קשור מיידית ליחסים שביניהם, את הדרו
הבלתי־נמנעת שמובילה, באלפי רמזים,
המתבהרים והולכים, אל הסוף, שספק אם הוא
טרגדיה או אפותיאוזה של האהבה בשיאה.
אין טעם להרבות את הדיבור על העובדה
שהסרט משחזר פרשה אמיתית שהתרחשה ביפאן
ב־ ,1936 ועל כך שדמותה של סרה, האשה בסרט,
היא מעין גיבורה לאומית שם, משום שהעזה
בתקופה של דיכוי מוסרי, ללכת עד הסוף בדרך
שבחרה לעצמה. בסצינה קצרצרה בה רואים
חיילים הצועדים ברחוב. סצינה זו יכולה להזכיר,
למי שמכיר את העובדות ההיסטוריות, כי זו היתה
תקופת מרד הנפל של הקצינים היפאנים
הצעירים בשילטון.
אין טעם להזכיר את כל אלה, באוזני מי
שמודד מוסר של סרט לפי מיספר המישגלים
שבו. בסרט הזה אומנם יש הרבה מאוד מישגלים,
אבל מי שיטען כי יש בכך משהו מגירוי היצרים,
סוכל כנראה חמורות מבעיות אישיות.
אושימה מתאר התעלסויות אלה כפולחן,
פולחן שאימתו הולכת וגדלה ככל שברור יותר
עד כמה אין מנוס מן הסוף שאליו חותר הסרט. זהו
פולחן לכבוד העוצמה האדירה והאיומה גם יחד,
המסתתרת במאגר התחושות של המין האנושי.
גם אם לא הבינו הצנזורים את כל רבדיו של
הסרט, מדוע אימפריית החושים אסור להקרנה
ואילו גרון עמוק(שהוצג בקולנוע מרכז) מותר.

מדוע סירטי מין שמציגים את האהבה כפעולה
מיכאנית בלבד מותרים להצגה ואילו סרט שרואה
ביחסי־מין חלק בלתי־נפרד מן החוויה האנושית
ומנסה להבין אותם, אסור להצגה?
ובכלל, מתי יפזרו כבר את חבורת
אבירי־המוסר הזאת, שתפקידה להחליט מה טוב
לזולת ומה רע לו? האם זה מרגיע מישהו שיש
כלבי־שמירה הדואגים לשקט הנפשי של
הציבור? אם כן, שיותירו להם סמכויות ייעוץ,
ושייטלו מהם את המיספריים. יאמרו מה מזיק,
לדעתם, ומה מועיל, מה מסוכן ומה מומלץ,
וישאירו בידי הצופים את זכות ההחלטה הסופית.
סרטים עצב אהבה זטרור
מארגרתה פון־טרוטה טוענת, בעקשנות רבה,
שסירטה ימים של עופרת איננו סרט על טירור. .
יכול מאד להיות שהיא צודקת, אבל אם הוא זכה
לפני שנתיים בפרס הגדול בפסטיבל הסרטים של
ונציה, ואם הוא עורר עניין רב בכל רחבי העולם,
הרי זה, בלי שום ספק, מפני שהוא עוסק בטירור.
גם אם אין הטירור הנושא המרכזי בסרט, אין ספק
שצילו מטיל משקל כבד על כל העלילה ומזכיר
פעם נוספת, עד כמה קשה לטפל בנושא הסבוף
הזה בצורה סבירה, שקולה ואינטליגנטית, מבלי
להיסחף לעמדה קיצונית ופשטנית.

ימים של עופרת מצליח במשימה, רווקא
משום שהוא אינו מתיימר להגיע למסקנות
מרחיקות לכת או להביא קביעות פסקניות לכאן
או לכאן. זהו בראש ובראשונה סיפור אישי, על
מערכת־היחסים שבין שתי אחיות. באמצעות
הסיפור האישי הזה משתקף מצב של חברה
במשבר, במיקרה זה החברה הגרמנית, אבל
בשינויים קטנים אפשר לראות תופעות רומות
בארצות רבות אחרות במערב. דווקא משום
שפון־טרוטה מקדישה תשומת״לב מירבית
למישור האישי, ומטפלת באהבה ובאהדה רבה
בשתי הגיבורות שלה, גם כאשר אינה מסכימה
עם מעשיהן, הופכות ההשלכות של הסיפור הזה
ממשיות ואמינות יותר, מכפי שהן בסרטים
פוליטיים שיגרתיים£ ,שר כל עיסוקם להטיף
מוסר לצופים.
באדר־מיינהוף. מקור העלילה במעשה
שהיה, והוא נוגע לשתי אחיות שהיו מוכרות
מאוד בגרמניה. גודרון אנסלין נימנתה עם
כוכבות כנופיית באדר־מיינהוף, ומצאה את מותה
בכלא בנסיבות חשודות. הרשויות טענו
שהתאבדה, אבל חלק גדול מן השמאל הגרמני
האמין כי ״עזרו״ לה להתאבד. אחותה של גודרון,
כריסטיאן, חקרה את הפרשה במשך שנים,
והוציאה לאור ספר, המנסה להוכיח, שאחותה לא
שמה קץ לחייה ושכל הסימנים מעידים כי
המימסד היה מעוניין לסלק דמות מביכה
וטורדנית זו, ועשה זאת בטכניקה שמזכירה את
טחנות־הצדק של הנאצים.
הקשר הראשון של מארגרתה פון־טרוטה עם
שתי האחיות היה עוד בתקופה שעבדה כשחקנית
וגילמה על הבימה, במחזה אקטואלי, את דמותה
של גודרון. היה זה בסוף שנות ה־ ,60 כאשר
מחאות הסטודנטים של 68 גלשו במהירות
לתופעה של טירור עירוני, אשר טען בקולי־קולות
כי הוא משרת רעיונות אידיאולוגיים
נעלים, ולמענם, מותר להשתמש בכל האמצעים.
בפעם השניה נתקלה פון־טרוטה באחיות
אנסלין, או ליתר דיוק בכריסטיאן, בסוף שנות
ה־ .70 בעלה של השחקנית (שהיתה בינתיים
לבימאית) ,פולקר שלנדורף, וידידו אלכסנדר
קלוגה, הכינו באותו הזמן אפיזודה, שעתידה
היתה להשתלב בסרט קבוצתי בשם גרמניה
בסתיו. באותה האפיזודה, יצאו השניים לצלם את
הלווייתה של גודרון אנסלין ואת התגובות של
האוכלוסיה הגרמנית — מן הימין ומן השמאל
— על מותה. פגישה חוזרת זו עם גורלן של
האחיות, הצית בבימאית את הרצון לטפל בנושא
שנראה לה חשוב ובוער, בתוך החברה שבה היא
חיה.
חשש לסיבוכים. אם יוליאנה ומאריאנה,
שתי האחיות בסרט של פון־טרוטה, אינן זהות
לחלוטין לאחיות אנסלין, ואם העלילה אינה
שיחזור מדוייק של קורותיהן, אין זה רק מתוך
חשש לסיבוכים מישפטיים אפשריים עם כל
הדמויות שהיו קשורות לגורל השתיים.
העולם הזה 2404

הבימאית, שכתבה גם את התסריט, רצתה לצאת
מן המודל של שתי האחיות ולהרחיב את הטיפול
בנושאים אחרים, ובתופעות נוספות, לא להיות
קשורה לסידרה מסויימת של עובדות.
הדור שעליו מדברת פון־טרוטה הוא דור מוכר
לה היטב, שכן היא עצמה משתייכת לו. יוליאגה
ומאריאנה נולדו בימי מילחמת־העולם השניה
(הבימאית נולדה ב־ .)1940 אביהן הוא כומר
פרוטסטנטי חמור־סבר, שמכריז על עמדות
צדקניות, אבל לובש את מדי הצבא הגרמני
במילחמה. זהו איש שדורש רמת־מוסר עילאית
ומוכן להכתיב אותה באמצעות השוט התלוי על
קיר חדר־העבודה שלו( .גם אביהן של גודרון
וכריסטיאן אנסלין היה כומר פרוטסנטי).
בנעוריהן, דווקא יוליאנה היא זו שמתקוממת
נגד סמכות האב, ומנסה לחרוג מן המיסגרת הצרה
של ״הנערה מבית טוב.״ היא מצטרפת לתנועות
מחאה פרוגרסיביות ונחשבת הכיבשה השחורה,
שעה שמאריאנה המתוקה יותר, הכנועה
והממושמעת יותר, היא חביבת האב הקפדן.
במהלך השנים, הופכת יוליאנה עיתונאית,
פמיניסטית פעילה הנלחמת בחזיתות ציבוריות
שונות נגד המימסד, ואילו מאריאנה, השה
התמים, מתכחשת לנישואיה ולבנה הקטן,
משאירה אותו ביד אחותה, ויוצאת לפעולה
מזויינת עם החוגים הקיצוניים ביותר. היא הופכת
אחד מאותם האוטומטים לציטוט סיסמות,
המאמינים כי שינויים אפשר להביא רק בכוח,
ומשתכרים בסופו של דבר מן הכוח הטמון
באקדח השלוף, עד כדי כך, שכל האידיאלים
ההומאניים הופכים מישניים וחסרי־חשיבות. אם
תחילה מצדיקה המטרה הנעלה את המאבק
האלים, עד מהרה משכיח מיקסם הכוח את
המטרה הצודקת, ומצטייר כמטרה בפני עצמה.
הסרט הוא, למעשה, סידרה של מיפגשים בין
שתי האחיות, מיפגשים שתחילתם ברגע
שהאחות הצעירה, מאריאנה, משאירה את בנה
אצל הבכירה ונעלמת לתוך המחתרת, ומסתיימים
עם האחות הבכירה, אחרי שסיימה את כתיבת
הספר על מאריאנה, כאשר היא מבטיחה לבנה, כי
תספר לו את כל האמת על אמה. אותה האמת
שהסרט עצמו סיפר קודם לכן.
במהלך המיפגשים הללו מצטיירת ההקצנה
ההדרגתית של אשת המחתרת, התקשחותה
ופרישתה, בהדרגה, מכל מהלך חיים תקין
ונורמלי, לכידתה על־ידי המישטרה, שהותה
בכלא ומנתה. כל זה מוצג מנקודת־המבט של
יוליאנה, המבוגרת ממנה בשנה, כאשר אין רואים
את התהליך שהביא את הצעירה להצטרף
למחתרת האלימה ולא את הפעולות של המחתרת
או מעשי החבלה והרצח שלהם. למעשה, הצופה
רואה בדיוק מה שרואה יוליאנה, ויודע מה שהיא
יודעת, כלומר נתח בלבד ממיכלול העובדות
הקשורות בגורל מאריאנה.
העימות המתמיד. העיקר בסרט הוא
תיאור העימות המתמיד שבין השתיים,
ההתנצחות שמגיעה, לא פעם, לטונים גבוהים,
והניסיון של הבכירה להבין את הצעירה,
ולהשפיע עליה. על אף ניגוד ההשקפות הקיצוני
שבין השתיים, קיימת ביניהן אהבה עמוקה וכנה
הקושרת אותן זו לזו, למרות כל מה שמתרחש.
ככל שמצבה של מאריאנה נואש יותר, הולך
הרגש הזה ומתחזק, ומגיע לשיא דווקא באותן
הפגישות החטופות, המביכות, חסרות־הפרטיות,
שבין כותלי בתי־הסוהר, כאשר עיניים קרות
ופנים חתומים של סוהרות נוקשות, אינם מניחים
לשתיים אף שניה אחת של התייחדות.

והגואלים-לאן?
ב רנוי ס לגן עדן (פריז תל־אביב,
קנדה) -עד במה שידו סל תשרש הזה
משגת. הוא עושה מלאגה פוגה.
העלילה מתארת בפירוש את קורותיו ס ל נמרה קנאדי בעיר
שנלבד, בהישח-הדעת, בבת דתית, מאלה שאמריקה משוסעת
בהן. הוא עובר שסיסת־מוח יסודית טבלי להבחין בבך בלל,
והוסך עבד נרעע ובנוע של ראשי הבת, המנעלים אותו
וסולשיס בז ללא מיעריס ומועיאים אותו טבל מישגרת
חברתית ומישסחתית מקובלת. החלק השני של הסרש מוקדש
לתהליד שיחרזרז של העעיר מהססעת הבת, אחרי שהוא נחשף
על־ידי מישסחתו מבין זרועות הבת. עתה הוא נתון
לששיפת״מוח נגדית שאמורה לבשל את הנזק הנפשי שנעשה

עד כאן, חבל בשדר. השרש מזהיר מפני הכתות הקיעוניות
הללו, מתאר את התהליך המוביל מאמינים פושנעיאליים
לכיוון זה (זהו תהליך כמעש ששנדארשי, ודונה בשת
שיפות־מים למה שתואר בשרש קודם באותו נושא, זהות
כפולה) והמלאכה הקשה הברוכה גשיחרור הקרבנו ת
מציפורניהם השורפות של ה״גזרו־ למיניהם.
אולם, כדי שלא יהיו ספקות, נוקש חבימאי, ר׳ ל׳ תימאס,
בשישה הפששנית ביותר. ברור שכל הגיבורים נטעאיס בעד
אחד וכל הנבלים בעד השני. כאשר החלוקה של העולם בין
שחור ולבן ברורה כל כך, מתעורר החשד שהבימאי בעעם לא
שרה לרדת לעומקה של הבעיה.

ניק מאנקוזו(משמאל) :מסוכן או מיסכן?
ואכן, הבעיה העקרונית המושרית המעניינת ביותר
מתעוררת דווקא בנקודה שהשיש הזה קובע לעעמו בגבול,
שאותו לא יעבוד.
למשל, מי יקבע אם כת דתית משוכנת או לא 1איך יבולה
חברה המתיימרת להתיר תופש דתי מוחלט, לדכא תופעות
כאלה ולהישאר במישגרת החוק! ומה שמעניין יותר מכל, מה
דוחף אנשים לקיעוניות כזו, מדוע יש עורך נפשי עז כל־כך
במושיעים, משיחים וגואלים למיניהם(

התעמלות
עם גריז
סלאש דנ ס (שחף, תל־אביב,
ארצות־הברית) -גברת עעירה
ונאה מאוד, העובדת ביום
בריתוך, ובערב רוקדת במועדון
לילה שוג ב; בפיששבורג, עיר תעשיה בלתי־זוהרת בעפוו
ארעות״הברית, חולמת להיות רקדנית באלש. יש לה כל
הנתונים לכך, אבל השר לה האומץ להעשרף למזשד המלמד
את התודה בעורה משודרת. עד אשר באח אהבה גדולה
המעיפה את חייה. בעזרת האהבה מתגשם גם החלום.
את עלילת השרש כולו אפשר לרשום על בול דואר, וגם אז
ישאר עוד הרבה מקים. ואשר לרעיונות המסתתרים בו -
ראש של שיכה ישפיק להם בהחלש. בקיעור, זו ששות
מוחלשת, אבל עבעונית מאוד, רועשת מאוד ומלאת התרגשות
מחשיבות עעמה. זוהי ששות משובעת בלהישים המופקים
מבחינה מושיקאלית בכישרון רב, ומלווים על המשך
בבוריאוגראפיות המזכירות מאוד את הקשעים הקנויים
בטלוויזיה בשביל התוכנית עוד להיט.
הבריטי, אדריאן לין, שביים את השרש, היה בעבר מומחה
גדול לשירשי פירשומת (עוד אחת בשידרת התרומות
שהפירשומת הבריטית תרמה לקולנוע, אחדי אלן פרקר
ורידלי שקוש).
אם יש תכונה אופיינית אחת לשרש הזה, הרי היא הרעון
להראות יותר מדי, מהר מדי ובעודה בושה מדי, כאילו רעה

בשולי סידרת המיפגשים הזאת, מציירת
פון־טרוטה תמונה עגומה של החברה הגרמנית
ובעיקר של בני דורה. משום כך חשוב להדגיש

שחקניות סוקובה ולאמסה עם הבימאית מארגרתה סון־טרוטה
סירסה המוצלח ביותר
העולם הזה 2404

שיחים

יי־ג׳ניפר
בילס: למכור אותה להמונים
לין, בכל מאודו, למכור את ג׳ניפר בילש העעירה לעופים. לא
שיש בכך קושי כלשהו. כי הגברת בילש היא יעור נאה
להפליא, בעל כישורים פיסיים מרשימים, וכושר שפני של
אתלטים ממיזרח־גרמניה (אחרת, איך היתה מסוגלת לעבוד
עבודה פיסית קשה בבוקר, ועוד לרקוד בפורקן־יערים מוחלט
כל ערב()

שהסרט כולו מוצג מבעד לעיניה של יוליאנה,
שפון־טרוטה עצמה אומרת״״אינה שונה כל־כך
ממני.״
התהום הפעורה בינה ובין הוריה אינה קשורה
רק בדחיית הערכים, אשר הפעילו את החברה
הגרמנית לפני המילחמה, זהו היעדר מוחלט של
שפה־משותפת בין הורים וילדים, כאילו הרגש
הוא כל מה שנותר ביניהם, אבל אין שום מילה
המובנת לשני הצדדים, שיכולה להביע רגש זה.
האשמה הכבדה. האשמה הכבדה של
השואה הרובצת על האומה הגרמנית כולה(בסרט
היא באה לידי ביטוי בקטע מפורסם מתוך לילה
וערפל של אלן רנה) וההרהורים על המשכיות
האשמה הזו בחברה המערבית המודרנית(קטעים
מזוועות מילחמת ויאט־נאם מובילים למסקנה
הבלתי־נמנעת, שכל אדם אחראי צריך להילחם
למען שינוי מערכת הערכים שעל פיה מתנהל
המערב כולו. אחרת, לקח השואה לא יילמד
לעולם.
מעמדה של האשה בחברה זו(נושא שמעסיק
את מארגרתה פון־טרוטה בכל סרטיה) זוכה גם
הוא לטיפול, כאשר הגברים בסרט, בלי יוצא מן
הכלל, הם דמויות חיוורות, סימפטיות במיקרה
הטוב, אבל בעלות הבנה מוגבלת בסופו של דבר,
לגבי כל מה שקורה בנות זוגן.
התסריט אינו חס גם על הנשים עצמן, אלה
שחוששות לצאת למאבק על זכויותיהן ולהתמיד
בו עד הסוף. יוליאנה נתקלת לא רק בהתנגדות

הגברים, אלא בעיקר בהתנגדות הנשים העובו
עימה, כאשר היא מנסה לנקוט יוזמות נוע
יותר בעיתון שהיא עורכת, עיתון בעל השקה
פמיניסטיות בוטות.
מעל לכל, זהו סרט על חברה במבוכה. חב
שמנסה לכפר על חטאי העבר, ויחד עם ז<
לטעון כי חטאים אלה אינם רובצים עליה, א
על הדור הקודם. זוהי חברה שלכודה, מצד אז
בשפע כלכלי שמזמין המשכיות של מיש
קאפיטליסטי עם כל המשתמע ממנו, ומצד ש
חשה את הצורך בשינויים מרחיקי לנ
שבלעדיהם עלולים פשעי העבר לע
ולהתחדש.
פון־טרוטה אינה מנסה לנתח. היא מצי
תמונת־מצב בכל הכנות והכאב. לרשותה עומד
שתי שחקניות שחיות את תפקידן בכל רם
אבריהן: יוטה לאמפה( ,שהופיעה כבר בסרב
קודמים של הבימאית) וברברה סוקובה, שמגלו
את הטרוריסטית הצעירה, ומפתיעה מא
בעיקר למי שזוכר אותה מלולה של פאסבינ
(סרט שעשה הכימאי אחרי הצלחת ימים>
עופרת).
בסך הכל, זה גם הסרט המוצלח ביותר 1
מארגרתה פון־טרוטה, ולו רק משום שהוא חיו
מן ההתעסקות האובססיבית שלה בנושא
הקשורים למעמד האשה, כדי לצאת לירי
רחבה יותר, שבה אומנם, זוכה נקודת־המ
הנשית בתשומת־לב גדולה, אבל לא יותר 6
שמוקדשת להיבטים האחרים של החס
הגרמנית היום, שמצב האשה הוא רק אחד מך

במדינה

פס וטמפו, שואים 1ופפים

דרכי־אדם
סזף ס1ף, שנה טובה
הדיר הארוכה מגדיגיה
לקרית־אתא.

יא הגיעה לארץ עם תיק
:׳יימס בונד, שמתוכו הוציאה
:ל הקאסטות שבהן מוקלטים
טים והמוסיקה. כל הריקודים
>צלה כראש. היא רק שאלה אילו
מושכות ילדים בארץ. כדי
את הילדים בהצגה.
טרה היתה להראות ולאפשר
ם להבין, שמחול אינו תחום
י בגיל מסויים. אפשר לבוא אליו
;כיוונים ובכל גיל.
* נגעה לליבם של אנשי

מנהל אמנותי דביר וכוריאוגרפית גוסלאר
״לא יכולתי לנשום!״

כאשר ציפור־זכר חיזר אחר ציפור־נקבה,
עיכסה הנקבה בזנבה, שלפר.
נוצת טווס והוליכה אותו שולל —
ביקש המנחה לעשות אקטואליזציה
ושאל את הפעוטות בקונכייה :״אתם
יודעים אין אבא חיזר אחרי אמא?״ הוא
קיבל תשובה מיידית, מבעלת קול
דקיק :״כן, הוא לקח אותה למועדון!״
הפנטומימה הורכבה מפנים, ידיים
ורגליים. אל הבמה נכנס מרבה״רגליים,
מכוסה מקצות אצבעותיו עד עקבו
במיני״נעלי־לבד גדולות וצבעוניות.
בקטע אחר השתלב ילר בתור קישוא
מעופף על הבימה. הוא הועלה על סוס
ססגוני והילך על חבל, ללא עזרה.
בקטע נוסף הזמינו שלושה רקדנים
שלוש יפהפיות קטנות מהקהל לרקוד
עימם את ריקוד ׳ הוואלס הגדול.
הזאטוטות קדו קידה, יחד עם הגברים,
הובלו על ידיים, הונפו לגובה בשימלו־תיהן
המתוקות, וחשפו תחתונים
פיצפוניים.
גולת הכותרת: הכובסת. השאלה
הראשונה ששאלה גוסלאר כאשר
הגיעה ארצה, היתה :״איזה בחור יכול
להיות כובסת?״ חיים און נתן את
התשובה והכביסה שלו היתה עם פיילק
גדולה וחומרים לכביסה, צ׳יפס וטמפו;
התחילה סידרה משעשעת של אביזרים
מכובסים, העוברים תהליכי שינוי
מוזרים. בסיום הסידרה הופך ילד
מכובס לתינוקת בעגלה.
במהלכו של קטע הכובסת
מתבקשת אחת הצופות לעלות על
הבימה כדי להחזיק את קצה חבל־הכביסה.
כשהקטע מסתיים, סיפרה
גוסלאר, נשארת הצופה הלא־ישראלית ׳
הממוצעת לעמוד על הבימה, מחכה
להוראות. לא כן בארץ. הצופה
הישראלית תמיד תבעה :״נו, תיקח את

״הקישואים המעוססים״
״נו, תיקח את זרז!״

בע, כי היא אמיתית ופשוטה. הם
את המופע, תחת לחץ נוראי, תוך
ס. היו קטעים מסובכים שדרשו
מיוחדת, בעיקר בגלל הלבוש
:ב. היא הכניסה לתוך הבגד כל
אביזרים, הנפתחים תוך כדי
,והופכים למלבושים אחרים.
* עשתה את הכל — היא
וה את הריקודים, הלבישה

* :לוטה גוסלאר, כוריאוגרפית־ז
בת ,75צ׳רלי צ׳פלין הרוקדת,
אה לארץ בימים אלה את קירקס
ומימה.
ולאר, לא-יהודיה, נולדה בגר־שאותה
עזבה עם עלות הנאצים
טון(״לא יכולתי לנשום!״) תחני
אשונה היתה פראג הצ׳כית, שם
פה לטחנת הפילפל, תיאטרון־
רט אנטי־פאשיסטי, שהופיע
י אירופה ונחל הצלחה כבירה.
.חנה הבאה היתה הוליווד
זוגרפיה לגליליאו גליליי של
׳ד ברכט, בכיכובו של צ׳ארלס
ין) ואחר־כן־ ניו־יורק, שבה ייסדה,
33 שנה, את קירקס הפנטו;
:חמישה רקדנים קבועים,
הם מוסיפה גוסלאד מדי פעם,
זים מיוחדים, כפי שמתבקש:
וימאים, שחקנים, ליצנים.

41 מה עושים
^ עם חבל בידן

* היום העמידה גוסלאר 120
!:טעים, המשולבים בקיטעי
י שנכתבו גם הם על ירה. היא,

״חיזור הציפור״
איך חיזר אבא אחר אמאז״
כמובן ממשיכה גם בכוריאוגרפיות
ללהקות ריקוד. כן הגיעה גם ללהקת
בת־שבע.
המופע המתוחכם עם בת־שבע
התבטא דווקא בפשטות התנועות,
בהברקות הלבוש, בתאורה הצבעונית
ובאיפוק המיוחד של הרקדנים: ללא
שמץ של העוויות פנים מוגזמות או
סלאפסטיק וולגרי.
רקדני בת־שבע ביצעו עם גוסלאר,
בקונכייה של פארק הירקון בתל־אביב,
עבודה מיקצועית. גוסלאר הפקיעה את
הלהקה ממחול טהור, ניצלה את
כישורי חבריה לסוג שונה לחלוטין של

תנועה, אשר כללה, בין השאר, גם
אקרובטיקה.
ההתלהבות על הבמה גררה אחריה
את היסחפות הקהל. ילדים ומבוגרים
הוקסמו מן החגיגה שהתחוללה על
הבמה. החומר שכוון לכל הגילים, טמן
בחובו מסרים ילדותיים וחכמים כאחת.
התמונות עברו, בהומור דק, משובבות
לרצינות ומאגדתיות לחולין. צמחים
וחרקים חוללו על הבמה, והאירו
היבטים שונים בהתנהגות בני־אדם.
הלהקה הוצגה על־ידי המנחה
בתהלוכה ליצנית, כשהיא מנפנפת
לעבר הקהל ובהמשך המופע —

ף* אשר נכנס דודיק דביר, לפני
^ כמה חודשים, לתפקיד המנהל
האמנותי של בת־שבע, ביקש להגיע
לנוער. מופעי בת־שבע (ובת־דור)
ארוכים וכבדים מדי לילדים. דביר
נועץ בבוב כהן, מנהל להקת המחול
המודרנית של לונדון והיועץ האמנותי
של בת־שבע, וזה המליץ על גוסלאר.
הבעייה העיקרית התגלתה בזמן
החזרות. הרקדנים חזרו שוב ושוב על
הקטעים ובאין תגובה של קהל,
התייגעו. גוסלאר הבטיחה כי כאשר
יהיה קהל, הכל ייראה אחרת.
ואכן, ברגע שיצאה ההופעה אל
הקהל, שבה הלחלוחית לרקדני
בת־שבע. בכל מקום שבו הבטיחה
גוסלאר שהקהל יגיב, היתה תגובה.

אוריאלה וייט

שנת תשמ״ג היתה שנה לא טובה
לוויסלווה קוז׳רסקי, פולניה נוצריה בת
,37 ולבתה מגדלנה, בת ה־ . 11 הכל
התחיל כאשר ויסלווה, לשעבר ספרנית
טכנית, הגיעה לארץ בגלל פרשת־אהבה
יוצאת־דופן.
בפולין גרה בעיר הנמל גריניה,
שליד גדנסק. שם הכירה קצין־אניות
פולני, שהועסק על־ידי חברת־ספנות
ישראלית. היא ביקרה עימו ביקור קצר
בישראל כשהיא משאירה את בתה
מנשואיה הראשונים בפולין, על־פי
הוראות השילטונות. באותו הביקור
החליטו היא וקצין־האניות להינשא
ולהשתקע בארץ.
אלא שזה לא היה פשוט כל־כך.
ויסלווה חזרה לפולין, לקחה את
מגדלנה, בתה, ויצאה עימה לרומניה
— שאליה, כמדינה המשתייכת לגוש
המיזרחי, מותרת היציאה מפולין ללא
הגבלה.
ברומניה עמדו השתיים להיפגש עם
המאהב־הקצין, שאכן אירגן בבוקרסט
דרכון חדש, יוגוסלבי, לוויסלווה
ולבתה. אך לפני שהספיקו השלושה
לעלות על המטוס לישראל, זוהו
כפולנים והוחזרו לארצם.
לא לשקר לממשלה. האשה
נשפטה לשלוש שנות מאסר על־תנאי,
דרכונה נלקח, וזכות היציאה לחו״ל
נשללה ממנה.
גם הגבר קיבל שלוש שנים
על־תנאי, בתוספת קנס גדול. עד
פסק־הדין אף ישב שלושה חודשים
בכלא. אך חצי שנה לאחר מכן ברח,
ררך צ׳כוסלובקיה, לישראל.
במיכתביו מן הארץ הבטיח להביא
את ויסלווה ואת בתה ארצה; והוא החל
מחפש דרך כיצד לעשות זאת. עד
שמצא: חבר לעבודה מהאניה, יהודי
תושב עכו, הסכים, תמורת 2500 דולר,
לשאת את ויסלווה לאשה באופן

מהגרת קוצ׳רסקי
300 ויאט־נאמים ופולניה אחת
פיקטיבי, ובלבד שתוכל לצאת מפולין,
במיסגרת של איחוד־מישפחות.
וילסווה נישאה לימאי מעכו במעמד
צר אחד (בעזרת יפוי־כוח) ,והיגרה
כחוק לישראל. ואז נתגלו שתי עובדות
ששינו את כל המצב: קצין־האניות חי
עם אחרת בקריית־טיבעון, והאיש
מעכו נשא, בינתיים, בנישואין של
ממש, ברבנות, יהודיה ישראלית.
בו ביום מיהרה ויסלווה למישרד־הקליטה
וסיפרה את כל האמת, כי
ממילא ״לא היתה לי כוונה לשקר את
הממשלה בישראל.״ הפקידים הבטיחו
לה את כל העזרה, ובכלל לא התרגשו
מן הסיפור. העניקו לה תעודת־עולה,
הבטיחו אולפן, ואת הבת מגדלנה
שלחו לבית־ספר.
אז התחיל הבעיות: הפקידים
הבטיחו עזרה כספית, אבל לא נתנו.
ויסלווה נאלצה להתפרנס מכל מיני
עבודות מזדמנות.
והגרוע ביותר: לפני חודש הוזמנה
ויסלווה ממקום מגוריה, קרית־אתא,
למנהל המחוז של מישרד־הפנים
בחיפה, שהודיע לה :״אנחנו שולחים
(המשך בעמוד )43

זיוה תלס
מזמינה אתכם

זא£ססץ£1ז 1174
6ז ¥1יווס *

1116ס *

למכירת בגדי ס תיו — 1983
בגוונים אופנתיים!
יבוא: קולקציה חדשה של בגדי ערב
מאנגליה, פריז, גרמניה ואיטליה.
מערכות משי נקי ומשי סינטטי
ק 10ט=זץט - 6ג י מרוב

בגדי עור אופנתיים, מכנסיים,
ג׳קטים, חולצות וחצאיות.
עדיין במחירים מיוחדים!

כמו כן ניתן להזמין הזמנות מיוחדות.
מבחר מרהיב של חגורות!
א 1\/1/שמלות מקסימות, חולצות ומכנסיים
לקיץ בכל הגדלים ובכל הארכים.

תצוגת תכשיטים מיוחדת
דורון בץ ^0.1
תכ שיטי והבמ שו ב צי ם בי ה לו מי םוא בני חן
ופנינים. ב עי צו ב עתיק ו מו ד רני. מב ח ר
שעונים ״ סיי ק ר ״ שבליוד בעי צו ב מיו חד.
כל ה מו צגי םבמ חי רי ם מיו ח די ם.

המכירה תתקיים ביום
שישי 30.9.83

30.9.83ץ1)13־ז£
14.00
- 10.00
19.00
- 16.00

שבת 1.10.83

1.10.83ץ<13ז$3111
14.00
- 10.00
19.00
- 16.00

בבית זיוה תלם
רח׳ דוד המלך ,10 הרצליה״פיתוח
״1110 1681)10006 01

10 0 3 ^ 1)1 £13111010011 81.,
72976־ ? 11113011,161 . 052־ 2113ז£10

ז קו ק דחוף למנדעהן
לשרותך 24 שעות ביממה

622828,623311־03
רבו\ל׳

ב עיו ת
ול ב טי ם
בחיי המין
מאת

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

נרכ 1יסי אשרא, בדבר
אותה אכלתי
סורוחמ הקרי &י 6$יריק
העולם הזה 2404

העתוגים ט ל פון
מו ד עולכלת ב
בכרטיסי אשראי במחירי המערכת

$ 0108א£א01
/) 1א 0וז*א €8זאו
15**£1110

ויזה

•שרחבו־

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

ווהותי
ה רי צ ע &ז 110

קיטוב עדתי־האיש
שהבץ שפת חיות ושפות
ספרותי שלא במקומו מחוש ועד לבארון מינכהאהן
״האישה כר 1ת ת הידיים״ דש1נם של מגידי־עתידות
נכסי־רזח

מילחמת־תרבות

השילטוני, של העלאת פולקלור לרמה של יצירה
תרבותית כמכשיר שילטוני; טיפוחה של אמנות
העם הוא חלק לא נפרד מן החינוך הקומוניסטי.
המועצה הלאומית המחוזית יודעת זאת היטב.
מכאן גם תמיכתה...
אין עוררין על העובדה, שהפולקלור של
שבעים עדות־ישראל, עשוי לשמש כבסיס
ראשוני לשם יצירת תשתית לתרבות ישראלית
עכשווית. לכן ישנה חשיבות ראשונית במעלה,
לחקר ולהצגת מרכיבי הפולקלור העדתי, אך יש
להציג אותו כפולקלור, לא כתחליף לתרבות, או
ככלי בידי צרכים פוליטיים.
במיסגרת הבנת החשיבות הבסיסית של חקר
וחשיפת הפולקלור העדתי בישראל, מוקדש
מדור זה, לסיקור המחקרים והפירסומים השונים
בנושא זה, שראו־אור במהלך השנה האחרונה.
ושוב. סיקור זה, נעשה תוך הסתייגות בולטת
מהשימושים הפוליטיים, הנעשים באחרונה
בפולקלור, ותוך קביעה, שלא קיימת מילחמת
תרבויות, בין הפולקלור־העדתי־המיזרחי ובין
התרבות־הישראלית.

בשנים האחרונות רווחת בישראל מגמה
;רבותית, המציגה את הקיטוב בין יוצאי
גדות־המיזרח ובין יוצאי־אירופה כמילחמת־
;רבו־ות (קולטורקאמפף) .מגמה זו מתעלמת מן
;מציאות. שכן, אם ישנה מילחמה תרבותית
:לשהי בישראלחצירה הרי זו המילחמה בין
צמאל וימין, בין תרבות לאומנית ותרבות בעלת
ן רכים אנושיים. כל מילחמה אחרת. שמצהירים
לל קיומה, היא מילחמה תרבותית מפוברקת.
מילחמת־תרבויות, היא למעשה, נקודת־זעימות
במאבק בין שתי תרבויות והשקפות־עולם
בסיסיות. במיסגרת המיגזרים השונים של
;חברה, שבתוכה יוצרת התרבות את יצירותיה.
;קיטוב־העדתי בישראל חסר את הסממנים
;מאפיינים מילחמת־תרבויות. לכל היותר, מש־זש
קיטוב זה את עסקני־המיפלגות. לשם צבירת
:וח פוליטי. בין התרבות־הישראלית המתהווה
•בין חבר־הכנסת אהרון אבו־חצירא אין
מילחמת־תרבויות. באותה מידה. שבין ג׳ון
ארליכמן, גיבורה של פרשת ווטרגייט
נארצות־הברית לא היתה כל מילחמת־תרבויות
עם התרבות האמריקאית.
במצב הפוליטי הנתון של ה״אבו־חציריזם״
נוצרו משפכי־ענק להזרמת משאבים כלכליים,
כמעט חסרי־גבול. לנושא פולקלור העדות
ופולקלור. שבו זוכה מורשת יהודי כורדיסתאן
ביותר ממון, מאשר מורשת יהודי צ׳כוסלובקיה).
כד, למשל, מומנו סידרת הטלוויזיה מישל עזרא
ספרא ובניו, חצי תריסר כתבי־עת העוסקים
במורשת יהודי המיזרח, הוצאות ספרים, הצגות־תיאטרון(מלך
מרוקאי ובוזמימה).
עם זאת, טרם הוכח שפולקלור עדתי־דתי הוא
ספרות, שירה ותיאטרון. פולקלור הוא פולקלור
ויצירה היא יצירה. פולקלור עשוי לתרום
מחומריו ליצירה, אבל לא יותר מזה.
איני יכול שלא להביא כאן ציטוט מתוך סיפרו
של הסופר הצ׳כי המעולה מילז קונדרה
הבדיחה * שבו הוא מפענח את סוד הקסם

זבולון קורט, יליד אפגניסתאן 1914 הצליח
לאסוף וללקט גלריה מכובדת של אגדות־עם,
שהיו שגורות בפי יהודי אפגניסתאן, במשך
דורות רבים.
באגדות יהודי אפגניסתאן יש קסם הנאיביות
(מולא נאצר אל־דין גידל כבש בבית והכבש
היה בריא ושמן ונראה כעגל ממש. ראה אותו
אחד מבני העשירים ומסר על כך לחבריו.
התחשק להם לשחוט את הכבש ולערוך
סעודה)...

• מילן ק תדר ה -הבדיחה; עברית: דוב
קווסטלר; הסבריה לעם -עם עובד; 256
עמודים (בריבה רבה).

• זבולון קורט -סיפורי-עם מסי יהודי
אפגניסתאן; הקדמה חיים שוארצבאום;
הוצאת דביר; 207 עמודים(בריבה קשה).

מי מריבה

שורשים

קסם הנאיביות
באחרונה ראה אור סיפרו של זבולון קורט
סיפורי־עם מפי יהודי אפגניסתאן * ,ספר
המגלה כבר במבוא שלו, ששבט הפתאנים
שבאפגניסתאן(המונה כ־ 16 מיליון נפש) ,נימנה
עם צאצאי פיתה בן־מיבה, נינו של יהונתן
בן שאול המלך.

באגדות פשוטות ומרהיבות אלה, טמון עולם
ומלואו, שאת מאפייניו ניתן למצוא בכל
התרבויות, למעט השוני והייחוד של הרקע
האפגאני. באגדות אלה סיפורי אהבה, סיפורי
יריבות, שדים וחיות. אחת מאותן אגדות היא
האיש שהבין שפת חיות ועופות. האגדה
נפתחת בחד־גדיא של סוגי דגים, עד שגיבור
אותה אגדה מגלה שהוא מבין את שפת החיות
והעופות, הופך חד־גדיא זו, ומחזיר את גלגל
האירועים. בין השאר, הוא מנהל שיח ושיג עם
חמוריו, הנושאים אוצר שהוא מביא לביתו.
מששואלת אשתו של האיש למקור האוצר, הוא
דוחה אותה, ומאזין לשיחת בעלי־החיים בחצרו.
וכך מספר הכלב לתרנגול: וכי אינך יודע
שאשת בעל־הבית מציקה לו למען יגלה לה
מאין הביא את האוצר, והוא הבטיח לה לספר
לה בערב, והנשים דעתן קלה ויקחו את כל
האוצר. בעל־הבית מאזין גם לקירקור תשובת
התרנגול: לבעל־הבית יש רק אשה אחת ואינו
יבול לשלוט בה, והרי לי יותר מעשרים נשים
וראה איך אני שולט בהן.
כאשר שבה האשה ושואלת בארוחת־הערב
למקור האוצר, משיב בעל־הבית כי האוצר בא לו
מהמקל, ומתחיל להכות את אשתו מכות נמרצות.
וכמינהג האגדות, מסתיימת גם אגדה זו בואכן,
מאז הרפתה האשה מבעלה, והזוג חי חיי אושר
וזכה לאריכות חיים.
האגדות האחרות מלאות מוסר־השכל, וחוכמת
העם, והן מספרות על מעשיו התמוהים של אליהו
הנביא, על אותו ואזיר שהזמין נעליים לשבע
שנים ומת כעבור שעה, על שיכור בבית־קברות,
על ילד פלאי, הפותר חלום של מלך, על אשה
שנשארה נאמנה לבעלה, על אהבה המשולח
למלח, על שדים המלמדים לקח בהילכות צדקה,
על המלך ויועצו היהודי, על האיש שמכר את
חלקו בעולם הבא ועוד.
אגדות־העם של יהודי אפגניסתאן, מסופרות
בחן הלשוני המיוחד של ארץ זו, בעלת הנופים
הפראיים. מייחד אותו הגורם היהודי־דתי. בסופה
של כל אגדה, מובא מפתח־משווה של מקור
האגדה עם אגדות־עם של עמים אחרים, עדות
אחרות, ומראי־מקום ממקורות ישראל.
זבולון קורט עשה מלאכתו נאמנה בסיפורי־עם
מפי יהודי אפגניסתאן. הלשון ברורה
ופשוטה, מה שהופך את הקריאה בספר לחוויה
מרתקת.

סיפור עממי
שלומי לפני שנה ראה אור סיפרה של עליזה שנהר
סיפורי־עם מבית־שאן בהוצאת אוניברסיטת
חיפה, ועורר רושם רב, באיכות סיפורי־העם
שכונסו בו, בעיצובו וברמתו.
באותה סידרה ראה אור קובץ נוסף, סיפורי־עם
משלומי• בעריכת עליזה שנהר וחיה
בר־יצחק. בקובץ זה רואים אור שבעה מתור

מלקט סיסורי־עם קורט
מלאכה נאמנה
100 סיפורים שנרשמו מפי מספרים בעיירה
שלומי. בפתיחה מובא הסבר, תחת הכותרת
מבוא לתעתיק, המבהיר את דקויות הלשון של
יהודי מארוקו.
הראשונה במספרי שלומי, היא חביבה דיין,
• עליזה שנהר וחיה בר־יצחק -
סיפורי-עם משלומי; הוצ את אוניברסיטת
חיפה; 83 עמודים (בריבה רבה, תבנית
אלבומית).

מה זה ״יוצרים מבני עדות־וזמיזרח״?

עוד אבסורד שיצרו העוסקים בספרות העברית,
הוא הכותרת,יוצרים מבני עדות־המיזוזד.
כותרת מאוסה המעלה בעתי תמונה קודרת.
בדבר חוסר ההתייחסות ל״יוצרים מבני
בסראבית׳ ו/או.יוצרים מבני ביילרוסיוד.
בעיני קיימת אך ורק שורה אחת של.יוצרים*,
והסב יוצרים ישראליים:
האס אברהם ב. יהושוע, מצוי בסיפורת
הישראלית כיוצר מבני ערות־המיזדח או כיוצר־ישראלי,
הלש ביצירותיו את הוזוויזדהישראלית
על כל מרכיביו־ .כולל הבעיה העדתית?
באחרונה ראתודאור, בהוצאת אוניברסיטת
באר־שבע והמרכז לשילוב מורשת יהדות־המיזדח
של מישרד־החינוך, אנתולוגיה לסיפור
הקצר של יוצרים מבני עדות־המיזרח, תחת
הכותרת צרור חמור *.
אנתולוגיה זו ועורכה, אודציון ישי, חמאה
לכמה יוצרים מעולים כני־עדות״המיזרח, על־ידי
• צרור המור אנתולוגיה לסיפור תקצר של
יוצרים מבני עדות המיזרוד, עורך אורציון
ישי; הוצאת אוניברסיטת כן־טריזן והמרכז
לשילו ב מורשת יהדות המיזרח; 172 עמודים
(בריבה רבה).

סופר מיל א

פרטיזנים ניזונים ממנו

הכנסתם תחת קורת־גג ספרותית אחת עם חסרי
כישרון ספרותי של ממש, שמעלתם היחידה
היותם בני עדוודהמיזרח. תארו לכס, אותה
אנתולוגיה דמיונית לסיפור קצר של יוצרים מ י
גאליצית שבה יפורסם סיפור פרי עטו של ערי
עגנון, בצד חצי־תריסר גרפומאנים שמעלתם
היחידה בכך שבתעודת״הזהות שלהם רשום:
.נולד בגליציה׳.
מקובל עלי שהמסר יועדה בודלא הוא אחד
משלושת מצפרים החשובים ביותר שיצרו בארץ
בסאה הנוכחית. אמת שטיפוח של כודלא לונה.
נחשב אחת מפיסגות כתיבתו. אך הכנסתו
למחיצה אחת, באנתולוגיה עם הסיפור חולך
ברקידה מאת נשיא־המדינה לשעם־ יצחק
נבון, הוא בבחינת עלבון ספרותי צורב ליהודה
בורד*
אנתולוגיה זו מתחלקת לשתי רמות. ברמה
הראשונה מפרים כעלי שיעור־קומה ספרותי
ביהודה בורלא, יצחק שמי, עזרא המנחם.
מרדכי טביב ולצידם אודים כראש עיריית
בית־שאן, יצחק קינן, הנשיא לשעבר נבון, אלי
עמיר ויהודה עמיר, שסיפוריהם לא עמרו
במיבחן של ספרות לעמד.
מוזר ביותר נראה היעדרו של המם־ המעולה

ו~בן עדות־המיזדח סמי מיכאל ( ח סו ת וחופן
של ערפל) באנתולוגיה ד. בהיעדרות זו יש יותר
מאשר טעם לפגם.
בשנה האחרונה• היה זה סמי מיכאל, שאמר
וחזר ואמר בכל הזדמנות ומעל לכל כימה
ציבורית, כי א מן עשוי להתרגש על הסיפורת
הישראלית, אנו זו תצמח, בעתיד. כסיפורת
מיזרחית פחז־ וסיפורת אשכנזית מאירך. מיכאל
ניצר את מקומו בפיסגת הסיפורת הישראלית
בלא כרטים־החבר העדתי(בדומה ליהודה בורלא
ויצחק שמי בדוד הספרותי הקודס) ,ובלא תפיסת
וסובסידיות, מטעם המרכז לשילוב מורשת
יחודי המיזרח.
למעט סידרת סיפוריהם של המפרים מזוכים
בקובץ צרור המור, עולה ממנו ריח של ירוקת
החמור. קובץ זה הוא בעל נימה בדלנית
תרבותית, וגם דיברי המבוא של העורך או ר ציוז
ישי, מבלים מחורים־שחורים של מידע, על
מפריס ספרדיים (ס־ט) ,שבמף המאה הי׳ח
ובראשית המאה וד׳ם, היו פמניחי הייסוד של
מ רו ת ההשכלה, שהיא הבסיס לכל הספרות
העברית המודרנית — אשכנזית וספרדית
כאחד. זו הטעייה בדלנית אשר אינה מוסיפה
כבוד לעורכו של הקובץ.

שנולדה לפני כ־ 80 שנה במארקש, מארוקו. את
סיפוריה שמעה חביבה בילדותה מפי בני
מישפחתה, בימי־חול, חגים וחגיגות מישפחתיות.
כיום ממשיכה חביבה דייו לספר את סיפוריה
באירועים שונים של המישפחה. כזה הוא סיפורה
האשה הסבלנית.
כל סיפור מוצג בשלושה מדורים. הראשון,
הגירסה העברית המעובדת של הסיפור. השני,
הגירסה המקורית באותיות עבריות, בערבית
מארוקאית, ובמדור השלישי ניתוחו של הסיפור.
פתיחת הסיפור אומר לך, היה אלוהים בכל
מקום עד שהיה עשיר אחד. בוא לעשיר זה
וראה שלא היה מוליד ...אופיינית לנוסח
סיפור־העם המארוקאי, פתיח המזמין להאזנה,
ונועד למקד את תשומת־הלב.
האשה הסבלנית הוא סיפור העוסק בעימות
בין שני המינים, ומובא מתון הזדהות המספרת
עם האשה הסובלת. בסיפור מבוטאת ביקורת
כלפי הגבר, על אדנותו חסרת ההיגיון, הגורמת
עימות, שבו יוצאת האישה כאשר ידה על
העליונה.
סיפורו של׳מרדכי מלכה המלך, הוואזיר
והיהודי החכם, הוא בבחינת סיפור־עם קלאסי,
שבו מתמודד היהודי הגלותי בצורר. הפתיח הוא:
היה היה מלן אחד, שהיה סוגד לחכם (יהודי)
אחד ...עד שהוואזיר נתקנא והחל שונא את
היהודי, כשהוא מנסה להסית את המלך נגרו:
מדוע אתה קם מן הכיסא ומושיב עליו את
החכם? את היהודים אין אנחנו אוהבים, כי הם
אויבינו, ואילו אתה, כשהחכם בא אתה קם,
משתחווה לו ומשיבו על הכם?
הוואזיר הצליח לשכנע את המלך להעמיד את
החכם היהודי במיבחן, בשאלה: כמה כדי מים
בים, וכמה כוכבים בשמיים? היהודי ביקש
ארכה בת 40 יום ושב לקהילתו להתפלל תפילות
של יום־הכיפורים. ביום ה־ 39 הגיע שיכור יהודי,
שהחירות לא הגיעו לאוזניו, ובתשובה לחידות
ביקש בקבוק ארק אחד. הביא החכם היהודי את
השיכור אל המלך, ואמר לו: אני הוא זה, שיעשה
את החישוב. אבל הבטח לי בחתימת ידך, שאם
אתן לן• את החישוב, תתן לי חצי המלכות
והוואזיר — ייכרת ראשו. ואם לא — כירתו
את ראשי ועשו בו כרצונכם...
אחרי שהוסכמו התנאים, הרים השיכור למלך
את כיתרו, חשף את ראשו ואמר: ראה, כמיספר
השערות בראשן מיססר הכוכבים שבשמים
ומיסטר כדי המים שבים. למחרת כרתו את ראשו
של הוואזיר, וליהודים היתה אורה.

אגדות

מתשתית ליצירה

ספר נוסף של עליזה שנהר, הוא הספר המח־קרי־עיוני
מסיפור עממי לסיפור ילדים * ,שבו
ניתן לאבחן את ההבדלים שבין סיפור פולקלורי
ובין סיפור פולקלורי ההופך ליצירה ספרותית,
ובמיקרה זה, לסיפור־ילדים.
הספר סוקר את נושאי־היסוד של ספרות־הילדים
ואת הרקע הפולקלורי שלהם, והשימוש
במרכיבי המאגיה, משלי שועלים, הסיפור ההומוריסטי
וסיפורי־עדות. הספר מלווה באיורים,
שהם עצמם, בבחינת אנתולוגיה מרתקת של
רישומי סיפרי־ילדים, מעשה ידיהם של ציירים
מהמעלה הראשונה.
שנהר יוצאת מתוך הנחת״יסוד הבוחנת מיתוס
מול מציאות, בעיני האדם הקמאי ובעיני הילד,
כשהיא בוחנת וסוקרת מיתוסים שונים, על השוני
והמשותף שבהם, ואת תהליך העיבוד הסיפורי,
ההופך בסופו של דבר סיפור־ילדים.
שנהר בוחנת את המאפיינים של ז׳אנר ספרותי
זה, דרך מיבחני פיקחות ויכולת, מיבחני אומץ־לב
וגבורה, עירנות וכוח־עמירה. כך בוחנת שנהר גם
את נושא האכזריות בסיפורי־עם, כאשר אחד
מהמוקדים, אלה סיפורי האחים גרים, המשמשים
מודל קלאסי, להפיכת סיפורים פולקלוריים
ליצירות ספרותיות.
־ מרכיב המאגיה בספרות הילדים נבחן על״ידי
שנהר, במסורת היהודית ובמסורת העולמית,
כשהיא פורשת את בחינת הנושא החינוכי
פסיכולוגי, של סיפורים אלה לילדים.
בפרק משלי שועלים, נבחן אחד מהמרכיבים
הראשוניים בסיפור היהודי, דרך דורותיו ועדותיו,
והשוואתם למשלי השועלים בתרבויות הזרות.
לסיפור ההומוריסטי, היא מתייחסת באמצעות
• עליזה שנהר -מסיפור עממי לסיפור
ילדים; הוצאת נסטליט היפה; 167 עמודים
(כריכה רכה).

סיפורים כהברון מינכהאוזן ובדיחות יהודיות־עממיות.
בסיפרה
של שנהר, מובא מחקר רב״חשיבות,
העשוי לתרום רבות להורים ולילדים, באופן

בספר, נשמת חיים׳ לר׳ מנשה בן ישראל.
פרופסור דוב סדן, בוחן את שיר־העם זלמן
בחתונתם של גויים, שיר־עממי על זלמן
ואשתו הזלמנית, וכל מישפחתם הזלמנים,
ותולדות שיר עממי•זה. שמואל ורסס בוחן את
תפקידם של שירי־עם ביצירת מנדלי. גלית
חזן רוקם, סוקרת את הפיתגם כמפתח
למורכבות עלילתית.
חתן הכרך, דוב נוי, מביא תחת הכותרת דובא
רבא את בחינתן של 45 יחידות־זמר עבריות,
שבהן מופיע הדוב(יומבו, יומבו, יומבו רוקד!/לי
דובון זריז וקט /וקוראים לו יומבו נוי גם
בוחן את האתחלתות המוסיקלאיות של 45
הלחנים לשירי הדוב בעברית.
סקירה נרחבת תחת הכותרת מאוצר הפולקלור
של יהודי המיזרח מביא יהודה
רצהבי. בכרך מצוייה גם קבוצת מאמרים
באנגלית בנושאי הפולקלור היהודי.
הכרך ליובל ה־ 60 של דוב נוי, ממשיך מסורת
מדעית, דייקנית וקפדנית של מחקרים באגדה
ובפולקלור היהודי.

כתב עת
חוקרת פולקלור שנהר

יצירת והבנת הבסיס לספרות
סיפור הסיפורים, ובראיית הרקע התרבותי
המסתתר מאחורי סיפורי״הילדים.

קובץ

ספר דוב נוי
דרך ארוכה עברה הפולקלוריסטיקה היהודית
מאז ייסד מ. גרינוואלד כתביעת ראשון,
שהחל עוסק בה. אחריו המשיכו במלאכה זו

אלתר דרויאנוב, י׳׳ח רבניצקי וח״נ
ביאליק, שייסדו את כתב־העת רשומות
ואחריהם המשיכו דוב סדן ויום־טוב
לווינסקי ברשומות החדש. ב־ ,1942 ייסד
החוקר הדגול נחום סלושץ, בטבריה, את
פולקלור שתי החוברות האחרונות של מחקרי
ירושלים בפולקלור יהודי* בהוצאת
האוניברסיטה העברית בירושלים, עוסקות
במיגוון רחב של נושאים, מתוך הפולקלור
היהודי.
בחוברת הראשונה (ג׳) פותחת שרה
צפתמן־בילר במחקרה גירוש רוחות בפראג
במאה הי־ז: לשאלת מהימנותו ההיסטורית
של זיאנר עממי. צפתמן־בילר סוקרת דוחות על
גירוש רוחות( ,מקור הדיבוק) שבמרכזם עומד
מגרש־הרוחות ר׳ אייזיק בינש, המדווח על
שלוש הרוחות, כולל זהותן ומקום הימצאן.
המחברת מבהירה, כי מגמתו של אותו
מגרש־רוחות בדיווחיו, איננה מגמה סיפורית,
אלא מוסרית. העיון ברשימה זו, עשוי לעורר
בקורא סקרנות לחפש אחר אותם דיווחים, כדי
להגיע לשורשי הדיבוק.
צבי פרידהבר בוחן במחקרו הריקוד
בהפסק של מיטפחת מינהג מסורתי יהודי,

הדור השני

הקיים עוד מימי בית־שני, שהרי חכמי בית שמאי
ובית־הלל שאלו את השאלה: כיצד מרקדץ לטבי
הכלה? שמואל ורסס בוחן את הגירסות
השונות לעיבוד הספרותי של ח״נ ביאליק
לאגדת שלושה וארבעה. עדנה אפל! וישי•
טובין, סוקרים את מאפייני לשונם של
מגידי־עתידות. זהו מחקר העוסק כמגידי־עתידות
דוברי עברית בארץ. מחקר זה מבוסס על
הקלטות של יותר מ־ 30 מגידי־עתידות בארץ,
תוך מיונם לסוגים ורמות. דוגמה מאחת
ההקלטות היא: אז זה ת־זה יתקבל, את תקבלי
תשובה, מיכתב הודעה, תהיי מבסוטית, את
תהיי בוסית, את יודעת מה זה בוסית? תהיי
בלבוסטית בזמן הקרוב.״

מחקרי המרכז לחקר הפולקלור,מחקרים כאגדה ובפולקלור יהודי; כרך ;7
עורכים: יששכר בן־עמי ויוסף דן; הוצאת
מאגנס; תע ב עמודי ם(כ ריכ ה קשה).

• מחקרי ירושלים כפולקלור יהודי, ג; די:
עורכות: תמר אלכסנדר וגלית רוקסיחזן;
הוצאת האוניבר סי ט ה העברית ירושלים
והוצאת מאגנס; ג 156 -עמודים; ר 187 -
עמודי ם(כריכ ה רכה).

מעבד ח״נ ביאליק
גירסות לאגדת שלושה וארבעה

חזן־רוקם.

החוברת השניה (ד׳) ,פותחת בסקירתו ש?
רוברט א׳ גיורגים את היבטי מחקו
בפולקלור אתני. עליזה שנהר, ממיינה
מוטיבים עממיים ב,חופת דודים׳ לש״י עגנון
כשהיא מבססת את-ההשקפה בדבר המוטיבע
העממיים, המשמים בסיס ראשוני, חומר גלב
ליצירה ספרותית ערכית.
יוסף הלוי, במחקרו הזז -מספרם של
תימנים׳ הליכוש ומנהגי צנעא ב,יעיש; ממשיך
מגמה זו, שבה פתחה שנהר. אהרון זינגר, עורך
עיון במשלי שועלים בספרות חזיל (אם ישך
הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון —
ארי דורם ואובל זאב טורף ואוכל, אתה מד
הנאה יש לך?)
אביבה קליין־פרנקה כותבת על מלאכת
הקדרות בתימן ודויד נבון עוסק באיפיונה
של הבדיחה -הבלתי־נאות המתראה כנאות
(עקרת־בית שלחה את בתה לקצב כדי לבדוק
אם יש לו רגלי עגל. בשובה אמרה הבת. :לא
יכולתי לראות, כי הקצב נעל נעליים־ —
״המקום: ירושלים העתיקה. הרובע היהודי.
תייר שואל ילד מקומי. :חייכן הכותל המערבי?־
הילד עונה. :בישראל״.
חוברות כתב־העת מחקרי ירושלים בפולקלור
יהודי הן רבות עניין, ובעלות עומק מדעי,
הבא לידי ביטוי בבחינת ההיבטים השונים של
הפולקלור היהודי, תוך שמירת מרחק מהניסויו־נות
להציב את הפולקלור כתחליף לתרבות
יצירתית.

מחקר

החברה לפולקלור בישראל. מאוחר יותר יצא
כתב־העת ידע עם ולבסוף המכון לפולקלור
ולאתנולוגיה.
בשנות ה־ 50 הקים דוב נוי, את ארכיון
הסיפור העממי בישראל(אסע״י) ורשת עניפה
של רושמים־מתנדבים שרשמו סיפורי־עם, מכל
עדות ישראל.
הכרך השביעי של מחקרי המרכז לחקר
הפולקלור * ,מכיל מחקרים באגדה ובפולקלור
יהודי, המוקדשים ליובל ה־ 60 של דוב נוי.
בין המחקרים הבולטים בקובץ עב־כרם זה,
ישנה בחינת התבניות של סיפורי האגדה
התלמודית מאת יונה פרנקל. מחקר מרתק
הוא מחקרו של יהודה ניני על כתב חסות
ליהודים המיוחס לנביא מוחמד. מחקר זה
מציג לקורא היבט שונה ויוצא־דופן של בחינת
יחס האיסלאם ליהודים וליהדות, ומסתמך על
כתבי־יד תימניים עתיקים. תמר אלכסנדר,
במחקרה לדרכי עיצוב הסיפור החסידי־אשכנזי:
סיפור בהקשרו העיוני סוקרת
ובוחנת את הערכים הספרותיים של הסיפור
החסידי.
עלי יסין ז, בוחן סיפורים עבריים מימי־הביניים
על שינאת בעלי־החיים ומשמעותם
המיתודולוגית. עליזה שנהר (ראה: מתשתית
ליצירה) בוחנת את הנוסחים היהודיים
של המעשיה העממית על ״האשה כרותת
הידיים״ ,סיפור השייך לטיפוס סיפורי בינלאומי.
לסיפור זה, מצאה שנהר 16 ,נוסחים עממיים
שונים, ממארוקו, ממצריים, מלבנון, מארץ־
ישראל, מתימן, מכורדיסתאן, מעיראק, מפרס,
ומבוכארה. שנהר בוחנת את מרכיבי הסיפור
המשותפים: ידיה של הנערה נקטעות משום
שאינה חפצה להינשא לאביה או בשל השמצות
גיסתה הקנאית; מלך מוצא אותה ביער ונושא
אותה לאשה על אף ידיה הקטועות, ולבסוף
צומחות ידיה כתוצאה ממעשה מאגי, המתרחש
ביער.
יוסן! דן בוחן את תורת הרע ודימונולוגיה

מחקרים נוספים בכתב־עת זה הם: בחינו
עבודת־שדה בחקר המינהג מאת יששכר
בן־עמי, וחקר תהליכי התמורה מאת גליה

אחרי שחוקרי הסוציולוגיה בארץ מיצו את
נושא הדור השני של עולי אירופה, הגיע תורו!
של הדור השני ובחינתו, בין עולה
ארצות־המיזרח. באחרונה ראה אור מחקרם שלן
ענת פרי ואברהם שטאל, הדור השני -
דפוסי גידול בנים במישפחות צעירות ממוצא
מיזרחי ושורשיהם בתרבות העבר *.
פרי ושטאל בוחנים נושא רחב זה, החל
באל׳ף־בי׳ת של הסוציולוגיה, תצפית בשכונה,
בשנים 1979־ ,1980 דרך בחינת תיכנון הילודה,
הטיפול הפיסי בתינוקות, יציאת האם לעבודה,
יחס ללימודים וחינוך פורמאלי.
החלק השני עוסק בנושאים כתיכנון ילודה
ומיון השינויים ההדרגתיים העוברים של
השכונה. מחקר זה רצוף בפירורי־מידע —
לעיתים מרתקים, לרוב משעממים — המוליכים
אל סדרות של מסקנות, המנתחות את הייחוד של
גידול הבנים בעדות״המיזרח בישראל ואת
תהליך השינויים בדפוסי גידול הבנים במישפחה
המיזרחית.
פרי ושטאל, סוקרים את מחזורי השינויים,
הנובעים כתוצאה ממיפגש עם לחציה של החברה
המודרנית והלחצים הפנימיים. אחת מהמסקנות
במיסגרת מחקר זה עשוייה להדהים לא במעט,
את הגורמים הדתיים, הממשיכים לעודד ילודה
המונית בשכונות המצוקה. המסקנה היא, שישנה
ירידה דראסטית בילודה.
מאפייני השינויים הבסיסים העולים במחקר
מגלים עליה ברמת ההשכלה, שיפור במצב
הכלכלי, צימצום הילודה, עליה במיספר הנשים
היוצאות לעבוד מחוץ לבית, התקרבות מעמדה
של האשה למעמד הגבר במישפחה, עליה
במרכזיותו של הילד במישפחה.
שינויים מישניים, אך בעלי חשיבות,
הנחשפים במחקר זה, הם ירידת חשיבותו של בן
זכר, שינוי בחלוקת התפקידים בין הגבר והאשה,
אימוץ נורמות מודרניות בתחום ההיגיינה, נטיה
גוברת לסדר יום קבוע.
בסידרת מסקנות של המחקר לעובדי־חינוך,
קהילה ומישפחה, ישנה ביקורת על תוכניות
העשרה למיניהן, הנעשות במיגזרי אוכלוסיה
אלה. מסקנותיו של המחקר מעידות על בני
עדות־המיזרח העוברים להתגורר בשכונות
חדשות, כי הם הופכים להיות ישראליים לכל
דבר. סביר להניח, תוך הסתמכות על המחקר,
שגם בצריכה התרבותית שלהם הם צרכני
התרבות הישראלית. שכונות אלה עשויות להיות
מדגרות ליוצרי תרבות של ממש, לא לייצרני
פולקלור.
* ענת פרי ו אברהם שטאל -הדור השני
דפוס גידול כנים כעדות המיזרח; הו צ את
עם עובד; 248 עמודי ם(כ ריכ ה רכה).

וחדה > ציי

׳ חחה ¥1י ר 11־1־ 1הקטנטנה, בדירתה שבהוד ו
^ #111 1 11ט ב 1 1השרון. מעיירת עליזה נחומי את
:יוריה, ,העבודה מאוד מעייפת את עיני, אבל אני לא מוותרת׳.
י* שרואים את ציוריה קשה
להאמין, כי הגברת הצעירה
[מאחריהם היא שרטטת־מכונות
מיקצועה ועקרת־בית שמעולם לא
מרה ציור.
הציירת היא עליזה נחומי,
מתגוררת בהוד־השרון עם בעלה
שלושת ילדיה בני ,12 ,11ו־,13
!נולדו כהגדרתה ,״בשרשרת״.
״עד גיל 30 ישבתי בבית, ילדתי,
ינקתי, וחיתלתי. לפני חמש שנים
:פצתי לחנות השכונתית, קניתי והתחלתי ומכחולים
:בעי־שמן
׳שרבט, בזמני הפנוי, עלים ועצים
:קומפוזיציה של צבעים.
״לא היה לי מושג בציור. ניסיתי את
יוחי והלכתי מן הקל אל הכבד. כך
שבתי לי חודשים וציירתי עלים, עצים
פרחים.
״באחד הימים אמר לי אורי, בעלי:
יאיתי תמונה סוריאליסטית בספר,

למה שלא תציירי דברים כאלה?
ניסיתי, והתחלתי לצייר תפוחים
סוריאליסטים במרחב, בשלבי נגיסה,
בגוונים של ירוקים״.
כשראתה עליזה כי טוב וכי היא
מצליחה לשלוט במכחול, ניסתה את
יכולתה בציור דיוקנים. יצאו לה כל
מיני פרצופים שלא תמיד היו מוגדרים.
״היום,״ אומרת עליזה נחומי ״אני
בתקופת הפרה־רנסאנס. אני מציירת
ציורים כמו שהיו מציירים במינזרים.
אני קוראת ספרים ומתעניינת ברקע
ההיסטורי של הדברים, וכך אני מגיעה
לכל מיני מינהגים של אותה תקופה,
כמו מינהג רחיצת הרגליים.
״בנות האצולה היו לוקחות קבצנים
מסכנים, רוחצות את רגליהם ומאכילות
אותם. קבצן היה יושב ליד קערה
ענקית של אוכל, זולל וסובא, ביודעו
כי מחר יחזור לחיי הקבצנות. או העני
המיסכן והמאושר, קיטע שתי רגליו,

גירוד בגב

האשה בעלת הגב היפה והיד
הנאה עסוקה בקירצוף גנה
הנשי׳ אן כשמסתכלים במראה רואים פרצוף

״לכל ציור יש סיפור ארוך מאחריו. אני נותנת
\ 1ך 1ךךך*
#11 1 1לציורים שמות בגלל אילוצים. רק פדי שיהיה
11 1 11
שם בקטלוג. אני מעדיפה שכל אחד יסתכל ויתרשם ממה שרואות עיניו״.

היושב על כסא מפואר, כששלוש נשים
יפהפיות ומהודרות בלבושן רוחצות
את בגדיו.
״או הציור של שוק הרוקחים,
תעמלנים של תרופות הסובלים
בעצמם מהסימפטומים שעבורם הם
מציעים תרופות. כד לדוגמה. מי
שמפרסם תכשיר למניעת־הריון הוא
אב למישפחה מרובת־ילדים המתגודדים
סביבו: מפרסם המישחה נגד
כינים הוא קרח: מוכר התרופה לעיניים
הוא עיוור׳
מפתיע שעל אף השקדנות וההעמקה
מעולם לא למדה נחומי אצל
מורה. אך לה יש הסבר לכך :״אני אשה
שלא מקבלת מרות של מורים, אני
אינדיוידואליסטית. הבעיה עם כל
המורים היא, שהם רוצים לתת לך
משהו מהם, שתהיי מושפעת מהם. אני
העדפתי את הדרך הקשה והארוכה
ואני לומדת רק מהספרים.״
סגנון הציור של נחומי כבר פס מן
העולם. היא מציירת בגדי תחרה
שקופה, בדי ברוקאד וקטיפה, דמויות
במישחק אור וצל. העבודה על ציור
כזה נמשכת חודשים רבים. ציירים
מודרנים לא עובדים על תמונה שנה,
שנה וחצי.
מבקרי אמנות אומרים על נחומי
שהיא מחקה את ברויגל ואת המדונות

מיפלצתי .״כן, זו היא המראה המטעה של החיים!
לפעמים רואים, מאחורנית, בלונדית עם שיער ארון
גולש וגוף דקיק, וכשמסתכלים על פניה -נבהלים!״

של רפאל. היא אינה מכחישה ואפילו
נהנית מהביקורת :״זה כבוד גדול!״

^ הווה ועתיד
^ לא מעגייגיס
* 4ליזה באמצע שנות השלושים
^ שלה, שערה שטיני, ארוך, עיניה
הכחולות, מקרינות, מבעד לזגוגיות
המישקפיים שלווה. היא מאוד לא
בוהמית, לא בלבושה ולא באורח־חייה.
ביתה צנוע וסולידי. בחדר המגורים
ספה משובצת, כורסות תואמות, שטיח,
וילון וטלוויזיה.
״אם אני ציירת, אין זאת אומרת
שאני צריכה להשתולל בהתנהגותי
ובהופעתי החיצונית. אני לא נכנעת
למוסכמות הבוהמה ולא נוטה להתפשר
עם דברים מקובלים רק מפני שאני
אמנית. יש לי מעט מאוד חברים ואני
נהנית לבלות לבדי״.
היא קוראת חמישה ספרים בשבוע,
בעיקר ספרות קלאסית וסיפרי
היסטוריה. לדעתה, ההווה נדוש
ובנאלי, העתיד לא מעניין אותה, וגם
לא המדע הבידיוני, אלא רק
ההיסטוריה. היא מפשפשת בספרים
ומוצאת מתוך תיאורי העבר נושאים
לציוריה.

בעלה מגיע הביתה מאוחר והם
ממעטים לצאת בערבים לבילויים.
בדירת ארבעת החדרים שלה אין מה
שנקרא סטודיו או אפילו חדר־עבודה.
היא מציירת במירפסת־המיטבח
הקטנטונת והסגורה. היא מציירת
משך כל שעות הבוקר :״הציור,
בהחלט, בא על חשבון הניקיון, הבית
והבישולים. אבל אין טענות במישפחה,
הם מרוצים וגאים באמא הציירת!״
עליזה ערכה כבר שתי תערוכות
ומכרה כמה ציורים :״קשה לי להיפרד
מתמונותי, אך העובדה שאנשים רוצים
לקנות את ציורי ולשלם במיטב כספם
כדי לתלות אותם בביתם מאוד מחניפה
לי ״.יש לה אלבום, ובו צילום של כל
תמונה שמכרה ומאחרי התמונה
תאריך, שם, וכתובת הבעלים החדשים.
השמות שהיא נותנת לתמונותיה
מאולצים, כפי שהיא מסבירה. לכל
ציור יש סיפור ארוך מאחריו והשם
ניתן רק כדי שמשהו יהיה רשום
בקטלוג.
היא לא שכחה גם כי בבית־הספר
העממי קיבלה מספיק־בקושי בציור.
״פשוט לא הלכתי בתלם עם כל
הילדים. המורה דרשה שנצייר ילד עם
דגל ואני שירבטתי מה שרציתי
ודמיינתי.״ היום נחשבים ״שירבוטיה״
אורנה גלזן
אמנות•

במדינה

ך ך \ 1ך ה האשה נמצאת עם מאהבה ויד
1 1 1 11^ 11 נשלחת מן התמונה לתוך מחשופה,
אן מסתבר כי המחשוף ריק מתוכן. הגמד, המתחבא

מתחת לשולחן, מודד את האין־רגל, והגברת מרימה
את קצה שמלתה להראות שבעצם אין כלום מתחת.
״זאת אשה שלא חיה בשלום עם בעלה ועם מאהבה.־

יש לה בעל, שלושה ילדים
וכלב, אבל את כל שעות
הבוקר היא מקדישה לציור, כמו זה שלמטה, של

השוטה שהוא ליצן־החצר, דמות יוצאת־דופן
בלבושה ובדרן כלל בעלת מום- .אני יודעת שזה בא
על חשבון הבית, אבל הם מפרגנים לי ומבינים אותי!׳

(המשך מעמוד )38
אותך לפולין. מישרד״הפנים שולל
ממך את זכות העולה החדשה. לא נוכל
לאפשר לך להוציא את המיטען שהגיע
באונייה מפולין, כי את שבה לשם בתוך
זמן קצר!״
כל הסבריה של ויסלווה לא הועילו
— לא העובדה ששיבה לפולין
פירושה עבורה כלא, לא העובדה
שבתה כבר דוברת עברית שוטפת.
כלום.
אולם ויסלווה לא נואשה. היא ירעה
כי אחרי הכל, יהודים. הם
רחמנים־בני־רחמנים ויום־הכיפורים
הוא היום שבו משתדלים לתקן את
העניינים בין אדם לאדם.
היא פנתה לשני ח״כים, שהבטיחו
לעשות למענה. אמר אחד מהם, ח״כ
ליכוד :״אם מנחם בגין נתן אישור
שהייה בארץ ל־ 300 ויאט־נאמים, אני
מקווה שהיורש שלו יתן אישור שהייה
לפולניה אחת.״
השבוע התברר כי וילסווה לא
צריכה לחכות אפילו ליורשו של בגין.
היא די בטוחה, עתה, ששנת תשמ״ד
תהיה שנה טובה עבורה.
למחרת יום־הכיפורים הודיע
מישרד־הפנים של ממשלת המעבר,
שבראשה עדיין עומד מנחם בגין, כי
נעתר לבקשתה החוזרת של וילסווה.
היא ובתה יכולות להשאר בארץ.

זילברברג, מניצולי אושוויץ, חתם ן
החוזה שלו 11 שנים לפני שחתם חח
הוא עשה זאת עם חברת־בת אחרת?1
הסוכנות, עם רסקו(שנמכרה בינתי
והפכה חברה בבעלות פרטית).
בעת החתימה התבקש זילברב
לשלם דמי־הסכמה וזה, כפי שהסבי
לו אז, כדי שיוכל להיות שקט ז
ליומו האחרון. עכשיו היה מבוהל.
מיועד נוסף לסילוק היה הספר יו:
רומניה יאן שלמוביץ. ב־ 1960 שיק
את 4500 הלירות האחרונות ש
(שערכם היה אז 2500 דולר) כדם
הסכמה.
בסכום זה היה יכול אז לקבל חנו
בדמי־מפתח, דבר שהיה מקנה י
זכויות של דייר מוגן ואי־אפשר הי
לפנותו. עכשיו זורקים אותו לרחוו
לאן ילך? מי יתן לו עבודה בגיל !62
עוזרים לעולים. כאשר הבין
זילברברג, חווה ושלמוביץ כי מרחפ|
עליהם סכנה ממשית, ושאכן יגורק
ממקום פרנסתם, פנו לעורך־הדין משו
נחשון, שעתר מייד לרפאל קוטלובי׳
ראש מחלקת העלייה של הסוכנות.

כתב נחשון:

מדובר באנשים ששכרו את החנויו[
לפני יותר מ־ 20 שנה, בהיותם עולי
חדשים, והמשכירה הראשונה, רסק
התנתה את ההשכרה בתשלום חו
פעמי(דמי־הסכמה).
סוכנות האם זה מוסרי?
סעם דאגה הסובגות לעולים,
עתה היא דואגת לעסקים.
האלמוני שנכנס לחנות־המכולת
הקטנה בשוק רסקו, ברחוב יצחק שדה
בפתח־תיקווה שאל:
״אתה מורים חווה?״
משאישר החנווני בעל שער־השיבה
ששמו אכן חווה, המשיך האלמוני,

ספר שלמוביץ
לאן יילך?

אמא בבית

מי יתן לו עבודה
שלא טרח להציג את עצמו :״עליך
לפנות את החנות. אנחנו קנינו את
המקום. אם לא תצא, אנחנו נוציא
אותך!״
חווה לא התייחס לאזהרה של
האלמוני. הוא חשב שהיה לו עסק עם
אדם לא־שפוי.
אולם כעבור כמה ימים חזר הסיפור
על עצמו, אצל השכן של חווה. גם חיים
זילברברג, בעל המכבסה הזעירה, קיבל
הודעה שעליו להסתלק מהשטח.
שלושה קבלנים הודיעו שקנו את
המיגרש שעליו עומדות החנויות של
חווה, זילברברג ושניים אחרים.
זורקים לרחום. חווה ניסה
להרגיע את שכניו :״אני לא מאמין.
אני אסיר־ציון. ישבתי בבית־הסוהר
בעיראק. באתי ארצה ואמרו לי, :זה
הבית שלך. זאת הפרנסה שלך.׳
ב־ 1969 חתמו אתי על חוזה. ידעתי
שיש לי עסק עם הסוכנות היהודית.
האדמה שעליה החנויות היא שלה.
״נכון שאת החוזה חתמתי אצל
חברת־בת של הסוכנות, חתמתי אצל
השתתפויות בנכסים. אבל אני לא
מאמין שיזרקו אותי לרחוב.״
שכנו, זילברברג, היה פחות רגוע.

כעבור שמונה שנים עבר הטיפו״)
לחברת־בת אחרת של הסוכנות, הש1
תתפויות בנכסים בישראל, והפעג
הוחתמו השוכרים על חוזי־שכירוו[
שחודשו מדי שנה, ובהם הוצהר כ|
חוקי הגנת־הדייר אינם חלים עליהם
למרות שבסכומים ששולמו בשעתו
כדמי״הסכמה די היה כדי לשכוו
חנויות בכל מקום אחר בפתח־תיקווה
בדמי־מפתח, ולהיות דיירים מוגניב
שאין לפנותם.
עתה הורו להם לפנות את המיבנים,
כי המיגרש שעליו עומרי המיבנים
נמכר לקבלנים פרטיים.
בעלי החנויות הם בגילים 60־,65
ואין בכוחם להתחיל הכל מחדש
ולפתוח עסקים במקום אחר.
עד כאן עתירתו של נחשון.
אנשי הסוכנות לא יכלו להתכחש
לעובדות. תחת זאת היפנו את נחשון!
לחברת השתתפויות. גם היא לא יכלה
להתכחש לעובדות: לפני 14 חודשים!
אכן נמכרו 1758 המטרים המרובעים
של שוק רסקו, ללא מיכרז, במחירי
המציאה של שישה מיליון שקל של
יולי ( 1982 בערך 225 אלף דולר)!
לשלושה קבלנים בפתח־תיקווה.
היא גם לא יכלה להתכחש לעוברה
שצפתה מראש, כי העניין לא יעבור
בשקט ולכן דאגה להגן על עצמה מפני
האפשרות ששוכרי־החנויות לא יעברו
לסדר־היום כאשר תילקח מהם פת
לחמם.
הקפידה השתתפויות בנכסים
להבהיר באחד מסעיפי חוזה־המכירה:
״הקונה ראה ובדק את חוזי־השכירות
שבין המוכרת ובין שוכרי
החנויות, ששמותיהם מפורטים ברשימה
המצורפת, ומצהיר שאם יטענו
(המשך בעמוד )45

14 3

ומוותשהסכימה
להתחתן עם
עבו״ן, נפגעה בהקחרוו מאוו מהתנהגות
המישטוה,
שסירבה רהתיו
את כבלי החתן

ן יסה קחלון היא אולי האשה
בעולם שחתמה לפני
נישואיה על מיסמך, שבו היא מצהירה
שהיא יודעת על עברו הפלילי של
חתנה ועל כך שהוא נתון היום במעצר
וצפוי לתקופת מאסר. על המיסמך
המחר הזה חתמה יפה בנוכחות
עורך־הדין דרור מקרין, לפי דרישתה
של חמתה, אמו של רחמים רייפלר.
האם דרשה שהכלה תחתום על תצהיר

בוודאי לרעתה זו של יפה. ההורים
גידלו את בנם באהבה ובדאגה רבה.
רחמים (.רמי״) נולד בצפון
תל־אביב, להורים בני־המעמד הבינוני.
אחיו הבכור הלך בדרך הישר ומעולם
לא הסתבך בפלילים. אבל רחמים הכיר
בראשית שנות העשרה שלו חברה
עבריינית, שהכניסה אותו למישחקי
סנוקר וגניבות פעוטות. כבר בגיל 15
נתפס ונפתח נגדו תיק במישטרה.

״הוגשת׳ נמו זונה. הח״חדת׳ עם בערי
והשוטרים עמדו מאחרי הדלת וצחקו...״
כזה, כדי שבעתיד לא תוכל לבוא
בטענות על כך שנישאה לרחמים בלי
ידיעת כל העובדות לאשורן.
יפה היא בחורה אמיצה מאוד.
באהבתה לרחמים היתה מוכנה לעשות
דברים רבים וקשים הרבה יותר מאשר
חתימה על תצהיר. יפה ידעה כי החופה
תיערך בפיקוח מישטרתי צמוד, וכי
אחרי הטקס יוחזר הבעל הטרי מייד
לבית־הכלא לזמן רב. לכל זה היא היתה
מוכנה. למרות שהיא יודעת, כי
נישואיה מתחילים ברגל שמאל, אמרה:
.אני יודעת שיהיו לנו חיים טובים. הוא
זקוק למישענת, לבית חם ולשיחות עם
אדם אוהב. כל זה היה חסר לו עד
עכשיו.״
הוריו של רחמים אינם שותפים

44 <-4

הוריו שלחו אותו לפנימיה, כדי
להרחיקו מהעיר ומהחברה הרעה, אך
גם זה לא עזר. זמן קצר לפני שעמד
להתגייס לצה׳׳ל, נעצר בגין עבירות
שונות ונשלח לשנתיים מאסר, שאותם
ריצה בכלא תל״מונד.

ר ח מי ם
־ * על ר ח מי ם
חדי צאתו מהכלא השתדלו
\ 1הוריו לעזור לו ולהרחיקו עד כמה
שאפשר מן הארץ. הם לקחו אותו
לגרמניה איתם, אבל אחרי זמן קצר
התגעגע רחמים לארץ וחזר לבדו.
העבירה הבאה שביצע היתה התפרצות
לדירה בחצות־לילה. מהרעש שהש־

מיעו רחמים וחברו, בעת הפריצה,
התעוררה בעלת־הבית. היא פתחה
בשיחה עם הפורץ, שאת פניו לא
ראתה, בשל החשיכה, ושיכנעה אותו
להחדר לה את כל השלל וגם להיפגש

לה את כל חטאות נעוריו. במהלך
הקשר שנוצר ביניהם, התאהבה יפה
בצעיר הנאה. אהבתה היתה מהולה
ברחמים עליו.
חצי שנה אחרי שהכירו זה את זה,

וללדת ילד לאב הנמצא בכלא. עם זאת,
חששה ממישפחתה ופחדה מהפלה.
הפחדים גברו על ההיסוסים והיא
הסכימה לחתונה. אז מיהרה יפה
לרבנות ועשתה את כל הסידורים
הנחוצים. לפי עצת הרבנים היא גם
פתחה תיק אבהות נגד רחמים
בבית־המישפט המחוזי. נקבע תור
לרבנות ורחמים הובא לשם מן הכלא
בידי שוטר, כשהוא כבול באזיקים.
הרבנים שמעו את השניים וקבעו
להם תור לחתונה בחודש יוני שעבר.
משם יצאו בני הזוג לבית״המישפט
המחוזי הנמצא בקירבת מקום. השוטר,
שלבו נכמר על הנאהבים הצעירים,
החליט לתת להם לעבור את כברת
הדרך הקצרה כאשר הם הולכים
חבוקים ללא אזיקים. במרחק כעשרה
מטרים מהרבנות, הרגישה יפה,
פיתאום, לפיתה חזקה בזרועה .״לא
הבנתי מה קורה ולחצתי בכוח את ידו
של רחמים. הוא לא הצליח להשתחרר
ממני ודחף אותי בכוח וברח. נפלתי על
הכביש והתעלפתי ״.כשהתעוררה יפה,
ראתה אשה המלטפת את זרועה
ואומרת לה :״אל תדאגי הוא תיכף
יחזור.״ יפה לא הבינה במי ובמה
מדובר. רק כאשר שבו אליה חושיה
במלואם, גילתה כי רחמים ניצל את
טוב ליבו של השוטר וברח.
אחרי ימים אחדים התקשר רחמים
אל יפה ואמר לה כי הוא נמצא במקום
טוב וכי אל לה לדאוג. הוא הסביר כי
לא יכול לשאת את המחשבה שהיא
תלד לבדה בעור הוא בכלא, והחליט
לברוח. יפה ניצבה בפני דילמה קשה.
היה עליה להחליט אם ללדת בלי
נישואין — מפני שידעה כי אסיר בורח
אינו יכול להינשא — או להפיל את
ולדה. יפה בחרה בדרך השניה. למרות
חרדתה מהפלה, לוותה כסף מאחיה
ועברה הפלה מלאכותית. באחת
משיחות הטלפון שלה עם רחמים

הסכמה להתחתן 1 2

הכלה בפני עורד״דץ בי היא יודעת שחתנה עבריין

וכי הוא צפוי למאסר בפועל, ולמרות הכל היא
מתחתנת איתו מרצונה החופשי. האם דרשה את
המיסמך כדי שיפה לא תבוא אחר־כך בטענות.

איתה למחרת היום בבית״קפה נעצר רחמים שוב באשמות פריצה.
כאשר ישב במעצר, גילתה יפה כי היא
בדיזנגוף.
כאשר הגיע רחמים לפגישה נתקל ׳ בהריון. יפה, שהיא בת למישפחה
במארב של המישטרה, נעצר, ונשפט מסורתית ושמרנית, מיהרה להתחלק
לחמש שנות מאסר. כאשר יצא בחדשות עם רחמים. הבשורה שימחה
מבית״הסוהר, לפני כשנתיים, הכיר את אותו מאוד, ומייד הציע לה נישואין.
יפה באמצעות חבר משותף. הוא לא
היתה זו יפה שהיססה. היא חששה
הסתיר ממנה את עברו ולאט לאט גילה לקשור את חייה בחייו של אסיר

סיפרה לו על ההפלה. לדבריה, הוא
התאכזב מאוד.
מאז עברו חודשים ארוכים ויפה לא
שמעה כלל מאהובה, רחמים. היא
נכנסה לדיכאון. המישקע שהותירה
ההפלה בנפשה והחשד שרחמים בגד
בה ועזב אותה לאנחות במצבה, גרמו
לה סיוטים בלילות. היא חשבה על

התאבדות ועל פניה לפסיכולוג, אבל ניתן כמבוקש, והשופט עמירם דבריה. רק עורר־הדין שלה הצליח אבו״כביר כבר משעה 9בבוקר. השעה
בכוח־רצון עז הצליחה להתגבר וחזרה פיאלקוב קבע כי החתן יובא לעבור דרך הביורוקראטיה המיש־ כבר היתה רבע ל־ 11 והשוטרים עדיין
לעבודתה כמטפלת בילדים.
מבית־המעצר ביום החתונה בשעה
טרתית וגילה כי תחנת חולון לא לא הוציאו את החתן. יפה ראתה
פעמים רבות התקשרה יפה להוריו עשר בבוקר, יבלה בחיק המישפחה, קיבלה כלל העתק מצו בית־המישפט, בעיניים כלות את דקות האושר
של רחמים, כדי לדעת מה עלה בגורלו, יכנס לחופה, ויחזור לכלא בחצות.
הקובע את שעות החופשה של החתן. והחופשה נמוגות במהירות, והיא
אבל הם אמרו לה כי אינם יודעים דבר
כשצו בית־המישפט בידה קיוותה יפה מיהרה לתחנת חולון כשבידה טילפנה למישטרת חולון. רק שעתיים
וכי הוא אינו יוצר איתם קשר. חלפו
הכלה הצעירה לחתונה מאושרת. תצלום של צו השופט.
אחרי המועד שצויין בצו הוצא רחמים
ימים, שבועות וחודשים, ולפתע, שבעה
חלק מהמוזמנים לא ידעו כלל על
הקצין רווימי, שאיתו שוחחה, היה בליווי שני שוטרים, במכונית מישט־חודשים
אחרי שנמלט מהרבנות,
מעצרו של החתן, ויפה קיוותה כי חביב מאוד. הוא הבטיח לה כי ימלא רתית מהכלא. ידיו היו נתונות
התקשר רחמים ליפה. הוא היה חשדן
בעזרתם של השוטרים המלווים תוכל אחר הצו ככתבו וכלשונו ואמר :״יפה, באזיקים.
מאוד וחשש כי היא תסגיר אותו להסתיר זאת מהאורחים עד סיום אני אהיה איתן־ מאה אחוז. רחמים יהיה
יפה שאלה את השוטרים מדוע אינם
למישטרה. בתחילה היו הפגישות
הטקס.
לאורך כל הדרו בלי אזיקים.״ כאשר ממלאים את הבטחתו של רווימי,
ביניהם קטועות וקצרות, כשהוא ממהר
למודת סבל, החליטה יפה, בכל זאת, ביקשה ממנו יפה אישור בכתב לדבריו שאמר כי החתן יהיה כל הררך בלי
אזיקים, והם ענו :״רווימי הבטיח?
שרוווימי ילווה!״ כדי לברר נקודה זו
חזרו השוטרים עם בני־הזוג למישטרת
חולון, ושם אמר רווימי ליפה, בסוד, כי
האזיקים הם רק עניין רגעי, כדי לא
לתת לרחמים רעיונות של בריחה.
״בבית יורידו לו אותם,״ הבטיח הקצין,
לדבריה.
את השעות שנותרו עד החופה בילו
בני הזוג בבית סבתו של החתן.
השוטרים סרבו לשחרר את ידיו של
החתן מאזיקים ואחר־כך שוכנעו
להחליף את האזיקים בכבלים
לרגליים. כאשר הלך רחמים להתקלח
עמדו שני שוטרים ליד הדלת ואחד
ליד החלון.
התחנה הבאה היתה הסטודיו של
צלם־החתונות בהרצליה. קהל רב נעצר
ליד מכונית החתונה להציץ בבני־הזוג,
אולם יפה הסתירה את פניה בהינומה.
השוטרים סרבו בכל תוקף לשחרר את
החתן מאזיקים. יפה בכתה ואמרה כי
היא מתחרטת על הכל ורוצה לחזור
הביתה .״אני צריכה להמשיך לגור
בהרצליה ואנשים יצביעו עלי ברחובות
תמיד ויגידו — זאת הבחורה
שהתחתנה באזיקים.״
הפתרון נמצא, כאשר השוטרים
השתדלה
1ךךי * 1¥11 | 1ף| בחג־הפסח
שיחררו את ידיו של החתן ותחת זאת
| 1 1 1 1יפה לחגוג יחד עם רח1

כבלו את רגליו, והסיעו את המכונית
מים ככל בית־ישראל. הוא קרא את כל ההגדה. אך
חתו של רחמים מהכלא, נולדה ביניהם אהבה גדולה עד לפתח הסטודיו. בזמן הצילמוים
לרחמים לא היה לו האומץ להסגיר עצמו למישטרה.
ואמיתית. הם החליטו להתחתן ולשקם את חייהם. התכופף הצלם מפעם לפעם כדי לכסות
בשולי שמלתה של יפה את כבלי
להסתלק בחזרה למקום מחבואו. יפה
הרגליים של החתן.
גילתה כי הוא נע ונד ללא מקום
הסיפור חזר על עצמו גם בפתח
מגורים. מפעם לפעם ישן תחת כיפת
הרבנות. האורחים החוגגים חיכו לזוג
השמיים. היא ריחמה עליו כעת עוד
ליד מדרגות הבניין והשוטרים סירבו
יותר מקודם ונקשרה אליו בקשר
להסיר את האזיקים. יפה פרצה בבכי.
אמיץ .״הייתי דוחפת לו כסף כדי שיהיו
״רציתי לברוח ולקרוע מעלי את כל
לו דמי־כיס, והוא התבייש לקחת,״ היא
הפרחים והקישוטים. התחננתי שאני
מספרת. לאט לאט הצליחה לרכוש
מתביישת ושיקחו אותי הביתה ״.אבל
שוב את אמונו.
הפעם גילה החתן אומץ־לב. הוא אמר
לכלתו כי עליה להתמודד עם
המציאות, וכי אם היא רוצה בו, עליה
לקבל את הכבלים גם אם זה כואב.
שלוש ניידות של מישמר־הגבול
ך* פ דיברו על כך שהוא יסגיר
שמרו על בניין הרבנות, וכמה עשרות
1 1עצמו למישטרה, אבל יפה חששה
שוטרים ליוו את החתן והכלה בדרכם
לדחוק בו, פן יבהל ויברח שנית. אז
לחופתם. את ידיו של רחמים שיחררו
התחילו לחיות יחד. יפה עשתה הכל
מהכבלים רק לרגע שבו ענד את
כדי שרחמים ירגיש טוב. היא קנתה לו
הטבעת על אצבעה של יפה וקידש
שני גורי כלבים, כדי שלא יהיה בודד
אותה. ברגע שסיים את הקירוש נכבלו
בזמן שהיא בעבודה. בחג הפסח ערכה
ידיו מחרש.
בבית סדר כהילכתו ועמדה על כך
הסיוט הגדול ביותר של הערב חיכה
שרחמים יקרא את ההגדה עד הסוף.
לבני״הזוג בשעת הייחוד. כאשר הגיעו
רחמים נתפס על־ידי המישטרה
לדירת־הגג שבה נערכה המסיבה,
לפני חודשיים, באופן מיקרי. מכוניתה
הסביר הרב לשוטרים, כי כדי שהחופה
של יפה התקלקלה והיא השאירה אותה
תהיה מושלמת, על בני הזוג להתייחד
בלב בת־ים. רחמים, שיצא כנראה
בחדר סגור. השוטרים הורידו לרחמים
לטייל, מצא את המכונית והצליח
את הכבלים בתוך החדר ותפסו עמדות
להתניע אותה. אולם כיוון שאין לו
ליד הדלתות והחלונות .״הרגשתי כמו
רישיון נהיגה, משכה נהיגתו המוזרה
זונה שמחכים לה בתור,״ אמרה יפה.
את תשומת־לב השוטרים והם עצרו
״הם עמרו וצחקו ופטפטו והדלת
אותו. הוא הוחזר, כמובן, לכלא עד תום
נפתחה ונסגרה ״.כאשר פתח אחד
הדיון במישפט שממנו ברח בזמנו. עתה
השוטרים את הדלת וראה את יפה
נוספו לו עוד האשמות על הבריחה ועל
עומדת עירומה מולו, לא הניד עפעף.
נהיגה ללא ביטוח ורישיון.
יפה מיהרה להתלבש ולצאת.
כאשר נפגשו בני־הזוג בפעם
בחצות בדיוק מיהרו השוטרים
הראשונה אחרי מעצרו הנוכחי של
להוריד את החתן במדרגות הבניין
רחמים, הוא הציע ליפה באבירות, כי
ודחפו אותו למכונית המישטרה.
תעזוב אותו ותבנה את חייה מחדש
בקושי נתנו ליפה להיפרד ממנו .״זה
בלעדיו. אולם יפה אינה בורחת
היה יותר דומה להלוויה מאשר
מקשיים ומאהבה. היא הסבירה לו כי
לחתונה,״ אמרה .״הם הרסו לי את היום
היא מתכוונת להישאר לצידו לטוב
הכי חשוב בחיי בהבטחות ריקות.״
ולרע. אז שב והציע לה נישואין.
בתקופת בריחתו של רחמים ממעצרו,
יפה רצתה לתבוע את המישטרה על
יפה ירעה היטב כמה תקשה עליה
במעט לא יצא מהבית, מחשש שמא הפרת ההבטחות, אולם התברר לה כי
הפעם הדרך לנישואין. היא התייעצה
ייתפס על״ידי המישטרה. הוא גידל שפם, ורק לפעמים יצא עם יפה. אין לה עילת תביעה על פי החוק. אז
עם עורר־הדין, שוחחה עם רב־הכלא
טילפנה האשה הצעירה למישטרת
והכינה את כל הדרוש. תאריך החתונה
לברר מראש מי יהיו מלוויו של החתן אלה סרב, אבל הרגיע אותה ואמר לה חולון ואמרה לשוטרים המלווים:
נקבע ל־ 28 באוגוסט בבניין הרבנות
מצד המישטרה. כאשר התברר לה כי ״יהיה בסדר.״ ״המילים האלה ׳יהיה ״תודה רבה לכם על כל מה שעשיתם
הראשית. כדי להבטיח את בואו של
המלווים יבואו ממישטרת חולון בסדר׳ זימזמו באוזני לאורך כל הדרך; בשבילי, ואני מאחלת לכם שהבנות
החתן, פנה עורך־הדין מקרין בבקשה
שלכם תתחתנה באותה צורה״.
טילפנה לסגן מפקד־התחנה, קצין בשם אבל הכל הלך הפוך,״ סיפרה יפה.
.בכתב לבית־המשפט לחייב הבאתו של
אילנה אלון
ביום החתונה המתינה יפה בשער
גלעם, אך הוא סרב בכלל לשמוע את
החתן לחופה, בליווי מישטרתי. הצו

אהבה גדולה
הצעה אבירית

וגע שר חונש

במדינה
(המשך מעמוד )45
השוכרים שהם זכאים להגנת הדי
במישפט ואם מחוץ למישפב
תהיינה לקונה כל טענות
המוכרת.״
אבל, בסופו של דבר, חברו
של הסוכנות לא נרתעה גם מלו
חד וחלק מה מניעיה למעשה ע
לקפח פרנסתן של מישפחות שת!
ביטחונן בסוכנות היהודית.
.אמר השבוע עורר־הדין הירו
יחיאל־מיכאל גלעדי, מנכ״ל
השתתפויות :״אתם שואלים אוו
זה מוסרי שחברת־בת של הס
היהודית תגרש עולים קע
ממקומות פרנסתם? אבל החברה
היא לא הסוכנות היהודית.
צריכים לשמור על הכספים:
המשקיעים מחדל.״
ומה שחמור לא פחות:
״נכון, לא היה מיכרז לם
החלקה שעליה החנויות. מתווך
לנו את הקונים, וההצעה שלהם
טובה״.
מוסיאונים המורשה המארזקאיו
אין מזל לאוסף נדיר
סריטימ וחסצי־אמ
.הנני מצווה ומתל בזאת למי
ישראל א ת כל רכושי, הכל,
היתר, חפצי-אמנות יקרי בתל כיום
ה מ או ח סני ם
ו ה אמורים להישלח לארץ בהי)
.הנני מקווה כי נשיא המי
יואיל בשובו לחלק א ת הרכוש
ה מוסי אונים, בהתאם לשי
דעתו ו ר אות־ עיניו. באשר לחו
שלא י חולקו, הנני מצווה כי ייו
וכי תמורתם תשרת מילגות חיי
נכים ו תל מידי ם נזקקים.״
אלה הם שניים מסעיפי צוואת
מתתיאס מויאל, בעליו של אוצר
הוא מחזיק במאות חפצי או
ופריטים נדירים, שהיו פעם
מארוקאי מפואר והיום נהרסים 1
ארגזים סגורים ואין מושיע.
לא עבודה, לא דירזז. ב
נולד למישפחת דיינים בטנג׳יר
מארוקו. אחרי שסיים את בית־ו
התיכון נסע לצרפת ללמוד. שם
את אנשי הבוהמה של פאריס והו
איתם.
כאשר החליט פעם, לפני
לעשות מסיבה מפוארת במיוחד,
החברים הפאריסאים שלו, הוא
בסלון המארוקאי המקורי שהיה לנ
פחתו במארוקו, ונסע לשם כדי לה
לעצמו סלון כזה.
זו היתה התקופה שבה עזבו נ
פחות יהודיות רבות את מאר
ומויאל הצליח לאסוף לעצמו אח1
הפריטים העושים חדר לו
מארוקאי.
השמועה על הסלון המארז[
המקורי הגיעה לאוזני מנהל מוסי
ישראל בירושלים. מכיוון משו
סיאון תיכנן תערוכה גדולה על יז
מארוקו, ביקש המנהל לבוא לביתו
מויאל ולראות את הסלון. הוא בא
הברונית דה־רוטשילד ומויאל הש
להם כמה פריטים לתערוכה.
ב־ 1979 עלה מויאל ארצה. לס
שהוא רואה־חשבון במיקצועו, לא1
עבודה בארץ. הוא חיפש בנ
חודשים רבים רבים דירה גד
שתוכל להכיל את הסלון המארו[
הגדול — ולא מצא. הוא ביקש ע
מגורמים שונים, כדי שהחפצים
ייהרסו ויילכו לאיבוד, אך לדבריו1,
מאותם שפנה אליהם לא רצה לעזור
מויאל התרוצץ ממישרר למישרד
נענה.
במוסיאונים, שלהם הוריש מו
הרווק את חפציו, לא מוכנים לתח
כסף לשפץ אותם. אוצרת המ
לאתנוגרפיה במוסיאון ישראל, שין
אפשטיין, הסבירה כי הם מעוניי
בפריטים מסויימים בלבד. ובכ
למוסאין אין תקציב לשיפוץ.
כך נותר, בינתיים, הכל *
בארגזים, נהרס ומתקלקל, ומו[

למושיע.

אברהם גינדי נענה לקריאת מרכז הקבלנים ומפחית את מחירי הדירות באופן משמעותי ביותר.
הנחות ענק עד 1,200,000 שקל לכל דירה. הלואות מכספי חברת אברהם גינדי עד ־ $50,000.בהחזרי תשלום נוחים,
אפשרות לרכישה בשיטת א^0£1חז.

פתח-תמוה

נתניה

בלב כפר-גנים מבצע ל 5-דירות ראשונות בלבד
דירות דו-מפלסיות עם שפע שכלולים

!$65, 000

ברח׳ שפרינצק( ,כולל מע״מ ופיתוח).
3חדרים

ז ס ^ 0־ 55 ברחי צירלסון(כולל מע״מ ופיתוח)
3חדרים +מרפסת גג גדולה ^

42,000 122
־$ 62,000.

$73,300.-

ברחי חפץ חיים(כולל מע״מ ופיתוח)
31/2חדרים

{ 72,000.-

ראשון־לציון

ב״לב-נתניה״ -פרוייקט יוקרתי במרכז העיר
דירות יוקרה דו-מפלסיות, מגרש טניס פרטי ועוד ...ועוד...
4חדרים

ו ש מי ש * *

$75,000. 5חדרים

290,000.-

$ 73, 000.

*$ 66,000.

$76,600.-

ברחי בן־צבי 4 ,חדרים

־$ 64,000.

4חדרים מפוארת +גג

3י 23*0־$ 78,000.

595,000.-

ברחי עין־גנים פינת כרמלי 4!/2,חדרים

־$ 81,000

8^000:.

פתוח במוצ״ש
לרגל המבצעיהיומשר די נו
ב -ת ״ א, ראשל ״ צ, נ תני ה ו פיי ת
פ תו חי ם ב מו צ ״ שהחלמצאתהשבת.

8 53־$ 50,000.
*284*523

$ 51,000 60,000.-

ברחי הירשפלד(כולל מע;ימ ופיתוח)
3חדרים +חדי

*$ 55, 000.

{ 62,006.-

מ״ 0 3׳ $ 53,000.

ברחי פינסקר(כולל מע״מ ופיתוח)
3׳/2חדרים

*$ 57,000.

$67,000.-

קוטג׳ים גגני-איתי

תל־ אביב

בראשון־לציון הירוקה, ברחי ירושלים — שכונת וילות
יפהפיה.
קוטגיים בני 5חדרים +חדר טלווי זיה ב־ 3חצאי

ברחי ארלוזורוב ,166 בנין מפואר בן 10 דירות בלבד,
4חדרים וכן דירה +גג +חדר

החל מ$ 125, 000.- -

ברח׳ חתם הסופר, בצפון הסולידי בנין בן 8דירות בלבד
6232* 522
4חדרים

$138,000,-

ברחי קרן היסוד(כולל מע״מ ופיתוח)

3חדרים

במרכז נתניה 3 ,חדרים, חזית(כולל מע״מ ופיתוח)

$140,000.-

$54,000.-

ברחי אוסישקין(כולל מע״מ ופיתוח)

מ ״ *22־ $ 74,000.
$138,000.-

־$ 45,000.

559
•000:

בייגני-ניצה״ מול הים
הפרוייקט היוקרתי ביותר הנבנה כיום בנתניה.
בריכת שחיה, מגרש טניס פרטי ועוד...

$ 65,000- ^ 08

ברחי כץ, בנין מפואר בן 9דירות בלבד.
3קומות עם מעלית.
*284 * 522
4חדרים

$ 64, 000.

ב״גן־הברושים״ ,פרוייקט היוקרה בפינת הרחובות
קק״ל-טרכטנברג דירות בנות 5חדרים ב 2-מפלסים
ו־ 7דונמים גן ציבורי צמוד__ .
ברחי ירושלים(כולל מע״מ ופיתוח)
*284 * 529
3חדרים

המחירים אינם כוללים מע״מ.

־$ 120,000.
משרדנו בלונדון

בחול חמועד סוכות
יהיו משרדינו פתוחים כרגיל.

16> 1101156 320 868611181.־ו10׳\
\ 15 761. 6361748 1 8-5זו1)(0ז>^1

גיוד ־ י

בונ

ז ־י ר ־ ־ו חנ

^ ונעו

* יווהבי ־

הי ציוניוני הריר או ארץ ישראל היפהפיה[סלהמממת

קוראת אחת מירושלים כתבה לי לי מיכתב
ממש בסגנון שלי. כלומר קודם קצת מחמאות
אחר־כך הזפטה.
הקוראת כועסת על־כך. שאני כל הזמן מספרת
על נסיעותי ללונדון ולניו־יורק וכמה שזה יפה
שם, אבל אני לא כותבת על המקומות היפים שיש
בארץ.
ובכן, תדעי לך, גבירתי, שבמקרה את
מתפרצת לדלת פתוחה לגמרי, כי כל הניו־יורקים
והלונדונים ביחד לא יפים בעיני כמו ארץ־ישראל
היפהפיה. העניין הוא, שאני חושבת שכל
הקוראים יודעים את זה בדיוק כמוני, מפני
שכולנו מרבים לנסוע בארץ, ונהנים.
ובכל זאת, כדי שתראי עד כמה אני רצינית
וכמה חשוב לי המיכתב שלך, מייד טילפנתי
לאגד, כדי לבקש מהם רשימת המלצות לטיולים
בארץ. באגד החזיקו אותי על קו הטלפון 20
דקות, ואחר־כן־ ניתקו אותי, אז מרוב התעצבנות
עזבתי אותם וטילפנתי לקרן הקיימת לישראל.
הם היו ממש נחמדים ושלחו לי, אקספרס, חוברת
מלאה תמונות והצעות לטיולים בחג. אז בבקשה,
תתחילו להתארגן לנסיעות בדרכי הארץ לפני
שיפרוץ החורף.
לאנשי הדרום — מומלץ לבקר ביער
המלאכים, נמצא בחבל לכיש, קרוב מאוד
לקריית־גת. על שטח של 4500 דונאם מתנשאים
כמיליון עצים ביניהם אפשר למצוא מיתקני־נופש,
ספסלים, שולחנות, כיריים לבישול ושאר
מיתקני־עזר לפיקניקים.
במבואות באר־שבע נמצא יער לין, שגם הוא
פינת־חמד מוצלת. אותם שמוכרחים לסבול גם
ביום חופש יוכלו למצוא שם חצר־כושר ולשאר
המישפחה יש מיתקני שעשועים לילדים קטנים,
מיגרשים למישחקי־כדור, אזור פיקניק וכמובן,
הרבה מאוד עצים.
עוד מקום יפה לתושבי הדרום הוא יער להב
המשתרע על 17 אלף דונאם. בתוך היער נמצא
מוסיאון לידיעת־הארץ, וכל האזור משופע
באתרים ארכיאולוגיים. כמו בכולם, גם פה יש
חניון פיקניק, מים זורמים, שולחנות וספסלים
ואפילו שירותים.
לאנשי המרכז נזכיר את יער ירושלים הענק,
החובק את העיר וייחודו בכך שחציו חורש טבעי
וחציו נטוע. ביער פזורים חניוני־נופש רבים
וצרתו היחידה היא שהוא תמיד מלא. אבל אם

באים מוקדם, אפשר למצוא פינה שקטה בטבע.
25 קילומטר דרומה לירושלים, על־יד מושב
נס־הרים, נמצא פארק 200 שנה לארצות־הברית.
מהדרך המובילה אליו אפשר להגיע
למערת־הנטיפים, שגם היא פנינה בפני עצמה.
אין צורך להזכיר את האוויר של ירושלים,
המחולק שם חינם אין כסף.
באמצע הדרך בין ירושלים לתל־אביב נמצא
פארק קנדה, הצופה אל עמק איילון(לא רק
כשהשמש בגבעון דום) .אפשר להביא לשם את

צפונה ורואים הרי מירון, למערב ורואים את
הכרמל, ומדרום נראים הרי השומרון.
כשמסתכלים ממש למטה, ישר, רואים את
הקוביות הצבעוניות של עמק יזרעאל, המופיעות
על כרזות הפירסומת של ישראל בחו״ל.
לחניון צפוני נוסף הוא חניון כברי על־ידי
האנדרטה לשיירת יחיעם, בדרך מנהריה
למעלות. נוף יפהפיה ומיתקני קמפינג.
אני לא יודעת איך אתם נוסעים לטיולים
שלכם, אבל אנחנו בח־ר״כלל קוראים קצת על

הילדים ולהראות להם חתיכות היסטוריה של עם
ישראל: שרידי מצודה עתיקה מתקופת
החשמונאים, מערת מחילות מימי מרד בר־כוכבא,
בריכות השקיה עתיקות ואפילו שרידיה של
העיר אמאוס, שהיתה עיר חשובה בימי השילטון
הרומי בארץ.
לאנשי הצפון מומלץ חניון גבעת המורה
שמעל העיר עפולה. אם תופסים יום עם ראות
טובה, אפשר לראות משם עולם שלם. מסתכלים
לצפון־מיזרח ורואים את החרמון, מסתכלים

המקום ולומדים את האזור, וככה, כשהילדים
שואלים שאלות, אנחנו לא נראים להם
מטומטמים וגם הם לומדים משהו על הארץ שבה
נולדו. לימודי היסטוריה ברגליים תמיד יותר
מעניינים מספר בכיתה.
ואם תגמרו את כל הטיולים האלה ותרצו עוד,
אל תתביישו, תכתבו לי ונלך הלאה, דרך־אגב,
לא לנסוע מהר בכבישים ולא לזרוק אשפה
בחניונים! זה אסור! נסיעה טובה לכולכם ובילוי
נעים.

איר נזרחיחים 50 אלף לירות
ב־ 20 דקות
לפני שבוע, כשבאתי למערכת העולם הזה
כדי להדפיס כתבה, חיפשתי מכונת־כתיבה,
וראיתי שכולן תפוסות. הלכתי למזכירה, והיא

שלחה אותי לשאול את רכז־המערכת. ההוא אמר
לי שאלך לשאול את המזכירה. חזרתי והיא
שלחה אותי למנהל־החשבונות, אולי הוא יודע
איפה יש מכונה. הלכתי אליו ולפני שגמרתי
לשאול את השאלה, הוא פתח עלי בסידרת
צעקות נוראות על כך שאני מבלבלת לו את
המוח בשטויות.
למחרת בבוקר החלטתי שאני מצפצפת על
בולם ובגלל כמה עשרות אלפי לירות, אני לא
.אתן להם לצעוק עלי. הלכתי לקנות לעצמי
מכונת־כתיבה פרטית. כצרכנית נבונה, אני לא
,קונה את המכונה הראשונה, אלא עושה
הקר־שווקים מקיף. אצלי חקר־שווקים מקיף זה

ללכת לשלוש חנויות, כשהמרחק בין אחת
לשניה לא יעלה על 300 מטר. וזה, כמובן, מה
עשיתי.
נסעתי לרחוב אלנבי, פינת רחוב מונטפיורי.
שם יש חנות כזאת של חצי צמר וחצי
מכונות־כתיבה. בחרתי מכונה ושאלתי כמה היא
עולה. אמרו לי 15 אלף ו״ 600 שקל. אמרתי תודה
והלכתי הלאה. ממש מעבר לרחוב יש חנות מאוד
מפורסמת ובעלת מוניטין בשם קניגשטיין.
נכנסתי, בחרתי את אותה המכונה ושאלתי כמה
עולה. אמרו לי 18 אלף ו־ 700 שקל. אמרתי תודה
ויצאתי.

כבר הייתי בדרכי לחנות הראשונה לקנות את
המכונה הראשונה, ואז נזכרתי שיש עוד חנות
אחת, במרחק 200 מטר, ברחוב מיקווה״ישראל.
הלכתי, ראיתי את אותה המכונה (אותו מודל,
אותה שנת ייצור, הכל אותו דבר) ,שאלתי את
האדון כמה עולה והוא אמר לי 13 אלף ו־800
שקל. מרוב תדהמה שאלתי ״מה?״ והוא אמר:
,טוב, אתן לך ב־ 13 אלף שקל״.
רק רציתי להגיד לכם שב־ 20 דקות של טיול
ברחוב אלנבי, אני מסוגלת להרוויח יותר מ״50
אלף לירות. אם האגודה לצרכנות רוצה לתת לי
את פרם הצרכן הנבון, אז אני במערכת שלוש
פעמים בשבוע, בשעות הצהריים.
למטייל המצר
ואם בענייני פיקניקים אנחנו ע
נזכרתי, שלפני ימים אחדים טילפנה אל,
ושאלה איזה אוכל אני ממליצה לקחת לפ
האמת היא שאני סרבנית פיקניקים ידוע
זה, דרך־אגב, עוד לא יושבים בבית־הסוהו)
אומרת, טיולים אני מאוד אוהבת, אבל הבי1
האלה על המדורה המאולתרת וחיתוך חס!
צלחת פלסטיק שמונחת על הבירכיים,
בדיוק כוס־התה שלי.
כשאנחנו נוסעים לטיולים בארץ, אנחנו
אוכלים במיסעדות שעל הדרכים וזה פ
חלק מהכיף. אבל כבר קרה כמה פעמים ק
למקומות שאין בסביבתם מיסעדות, ו<
ברירה וצריך לקחת מזון. במיקרים האל
מכינה סל כזה, שכל מה שצריך לעשו

ס לי חו ת
בין כל המוזרויות שלי, המפתיעה מכולן(את
האנשים הזרים) היא העובדה שאני צמה
ביום־כיפור. החברים שלי כבר יודעים על הפגם
הזה שלי ומתייחסים אליו כמו שהיו מתייחסים
אל אקזמה ברגליים.
הבעיה היא עם אנשים כמו שכנים, מכרים
רחוקים, בעלי הסופרמרקט, אימהות של ילדים
מהגן של בני ומזדמנים אחרים. אלה, כשהם
פוגשים אותי יום־יומיים לפני יום־כיפור, תיכף
שואלים, בחיוך כזה של שותפות בין נשים
מודרניות, מה בישלתי לחג, איפה אנחנו אוכלים
והאם נשחק פוקר. כשאני עונה להם שפוקר אני
לא יודעת לשחק, ושגם לא הכנתי אוכל
ליום־כיפור כי אני צמה, אני רואה את ההלם
הנורא בפנים שלהם שהופך להתנצלות אדירה,
כמעט עם דמעות. מייד הם מתייחסים אלי כמו
אל הרבנית הראשית לישראל, והם בטוחים
לגמרי שפגעו בי עד עומקי נפשי הדתית.
תדעו לכם רבותי, כי כל קשר ביני לבין דת
הוא מיקרי בהחלט. כל חיי אני אוכלת שרימפסים
ובשר־חזיר וסנדוויצים עם גבינה וביקון(ביחד),
ואם ירצה השם אמשיך בזה תמיד. כל חיי אני
נוסעת בשבת, אוכלת לחם ופיתות בפסח ולא
הולכת למיקווה לפני החתונה. פעם אפילו כמעט
הרגתי דתי אחד במעלית של בניין אל־על, כי
הוא אמר לי שאני פרוצה, בגלל המחשוף שלי.
אבל כל זה לחוד ולצום ביוברכיפור זה לחוד.
אין לי הסבר לתופעה ואני גם לא מחפשת אותו.
שיהיה ברור לכולם, שהעניין הזה לא עושה אותי
לאשה לא־מודרנית. להיפך, אני מאוד מודרנית.
אני יודעת להדפיס על מכונת־כתיבה במהירות,
אני יודעת לנהוג על הרבה סוגי כלי־רכב, אני
מסתובבת עם מיכנסיים צמודים לגוף, ולפעמים
אפילו מפזרת את השערות הארוכות שלי על
הכתפיים.
גרתי גם בעלי כבר לפני החתונה, נסעתי

.לפתוח אותו ולחלק את האוכל לבני־המי?
בלי טיגונים, בלי בישולים ובלי בוג׳רס.
סל המזונות הפיקניקי שלי (ל־ 4נג
מכיל:
עוף אחד בגריל, מחולק לארבע מנות1,
מנה עטופה בנייר כסף.
קופסה עם סלט מבושל (כמו, למשל,
תפוחי־אדמה או סלט שעועית־ירוקה).
לחם פרוס, ירקות חיים ורחוצים, ושקי
פיחת טריים למנה אחרונה.
בקבוק יין עם שתי כוסות זכוכית לגן
ותרמוס עם חלב או שוקו לילדים.
מלבד כל זה, אני לוקחת איתי שקית :
של פופ-קורן (שעושים בבית בחמש ו
הפופ-קורן קל, טעים וסותם את הפה של הי
כל פעם לכמה דקות.
אם תיקחו איתכם צלחות נייר והרבה 1
לניקוי הידיים והפה, אפילו לא תצטרכו 1
כלים ואז הפיקניק יהיה ממש בשביל מנוחו
בשביל התרוצצות של ארבע שעות עד שהר
ייצלו היטב. בתיאבון.

לטיולים בארצות רחוקות לבד, אני קוראת י
מודרנית ואפילו פעם ראיתי סרט פורנו
(איחס ממש) .אז מה אתם רוצים ממני. יש לי
לצום ביום־כיפור, למרות הסביבה העויינת
זה סימן לאשה מודרנית, עיקשת ובעלת בי
רב, ולכל אלה שיקבלו פרצוף ירוק מתר
תדעו לכם שאני לא נעלבתי מאף
ביום־כיפור הרי סולחים לכולם וזה כולק
אתכם.