גליון 2405 מתאריך 5 באוקטובר 1983

צייר,לעצב, לאייר,
תכנ,1לשרטט ולקשקש
רשום ולצבוע
עי שמן, אקריליק. מים. גואש ופסטל
הרי עזר ועוד.
צרים מחומרים בעלי איכות מעולה
.ר למעלה מ 80-שנה.
,שר אתה יוצר עם ״טלנס״
נה מצטרף לאלפי אמנים ידועי שם
חבי העולם, ולמסורת בת שנים של
כות ואמינות.

כתבת השער הקידנזי:

כתבת השער האחורי:

הגמדים של מרידוד

בחזונו ראה אלפי רובוטים קטנים עושים
בלילות את עבודת הפועלים ופותרים את
בעיות סכסוכי-העבודה במשק הישראלי.
במציאות ביבר השר הכלכלי יעקב מרידור
את ממשלת־ישראל בבקנדאל בינלאומי, ובהפסדים במיקרה הטוב,
^ כספיים עצומים — במיקרה

הרע. עוד בלוף של שר־העל.

סמים בממנת־האמת
השותפים שייבאו את הסם לישראל ניבו
לגלות מי מהם גנב 700 גרם קוקאין, נבחנו
כולם במכונת־אמת — והעניין כולו נודע
למישטרה. איש־הביטחון -לשעבר
יוסף (״ג׳וזה״) וילס, הודה
כי הוא היבואן של סם זה.

מעבר לגדר

מעבר לגדר הגבול הצפוני הקימה
ישראל עוד ועוד גדרות. מאחרי
אחת מהן (בתמונה) מצפים בני
מישפחות של עצירים במחנה אל־אנצאר
לשיחרור יקיריהם. .העולם
הזה־ חזר לצידון שנה ורבע
אחרי פרוץ המיל^
£ 1חמה וסייר ברחבי
.הגדה הצפונית־.

ס בי ם.

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב
נורדון ,3טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך הראשי: אורי אבנרי עורך
תבנית: יוסי שנון רכז מערכת: שלמה פרנקל עורבי כיתוב: עכת ישראלי וגיורא
נוימן צלמי מערכת: ציון צפריר, ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת דפוס:
אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המר׳ל
:״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ

לא מכבר כתבתי במדור זה על תופעת
ה״חינמונים״ — עלוני־החינם שצצו ברחבי־הארץ
כפיטריות אחרי הגשם, ושהציבור רגיל
לקרוא להם ״מקומונים( ״.שני המונחים נולדו
בהעולם הזה).
אמרתי שלדעתי אין החינמונים (חוץ
משניים־שלושה חריגים) שייכים לעיתונות
הלגיטימית, באשר כל כוונתם ותכליתם שונות
מזו של עיתונאות אמיתית.
הדברים הרגיזו, כנראה, את אחד מאילי-
החינמונים, אלי ניסן, והוא הגיב עליהם בחריפות.
לאן הגענו, הוא קרא, כשאורי אבנרי מדבר על
לגיטימיות! אורי אבנרי שהיה אנטי־לגיטימי
במשך כל השנים, התמסד!
נדמה לי שידידי ניסן הסתבך כאן בבילבול
של מושגים. לטובת הבירור, שיש בו כדי לעניין
כל אזרח החרד לדמות החברה הישראלית, כדאי

לברר מושגים אלה.

מימסד?
מה זה עיתון? מה זאת עיתונות?
בחברה הדמוקרטית, העיתונות — כלומר,
כלל העיתונים — מהווה מעין רשות רביעית,
במקביל לרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת.
״ התפקיד המרכזי של העיתון בחברה הדמוקרטית
י הוא למסור לאזרח־הקורא את מירב המידע,
לחשוף לעיניו את האמת כולה, כדי לאפשר לו
לתפקד כאזרח משפיע ומצביע.
עיתון יכול להיות בעל דיעה משלו, והוא
יכול להתקיים בלי ריעות. זה עניין של טעם.
כך או כך, קיים יחס הדוק, ואף אינטימי, בין
העיתון וקוראיו. בניגוד לשלוש הרשויות
הממלכתיות, העיתון אינו נזון מכסף ציבורי. כדי
למלא את תפקידו העצמאי, עליו להיות
בלתי־תלוי בכל גורם כלכלי. התלות העיקרית
שלו היא בקוראיו, הקונים אותו במיטב כספם
מדי יום או מדי שבוע, ליד הקיוסק או בצורת
מנוי. מקור־ההכנסות השני — מודעות
הפירסומת — הוא מקור־נלווה, שהרי
נותני״הפירסומת הולכים בעיקבות הקוראים
ומבקשים לפרסם את מרכולתם בקרב ציבור
הקוראים של העיתון, שהביעו את אמונם בו, ואת
הזדקקותם לשרותו, על־ידי האקט של רכישת
הגליון.
העיתונאי האמיתי מודע לעובדות אלה בכל
רמ״ח אבריו. היא יודע שהוא משרת את הקהל,
שהוא חייב להביא לו מידע. הוא לוחם על
״סקופים״ .הוא יודע שככל שיצליח בתפקידו, כן
תגדל השפעת העיתון וחוג קוראיו.
כך ממלא העיתון את התפקיד המרכזי שלו
בחברה הדמוקרטית, ומאפשר את תיפקודה, כשם
שהדם מאפשר את תיפקוד הגוף. המניע של
העיתונאי יכול להיות אנוכי(עשיית קאריירה,
פירסום עצמי כבעל סקופים) ,והמניע של המו״ל
יכול להיות כלכלי(להרוויח כסף) — אך העיתון
ממלא שליחות חברתית ממדרגה ראשונה.
זוהי, לדעתי, עיתונות ״לגיטימית״ —
לגיטימית מבחינת הצורך החברתי.
אין לזה כל קשר עם ״לגיטימיות״ במובן
שאלי ניסן השתמש בו — לגיטימיות המוענקת
על־ידי מימסד פוליטי.
כאשר היה אלי ניסן איש הטלוויזיה, הוא
החרים אותי: את הסיעה שייצגתי בכנסת ואת
השבועון הזה. הוא עשה זאת, מרצון או מאונס,
מפני שהוא שירת מימסד פוליטי, השולט
ברשות־השידור, ואילו העולם הזה היה
שנוא־נפשו של מימסד זה.
בזה לא השתנה דבר. ההתנגדות הטוטאלית
להעולם הזה היא תכונה משותפת למישטר של

דויד בן־גוריון ושל מנחם בגין, והיא לא תפחת
בימי יצחק שמיר. היא נובעת מעצם מהותו של
העולם הזה, העומד מחוץ למימסד, המסרב
.להזדקק לחסדי המימסד ולקבל את תכתיביו,
מכיוון שהוא צמוד לתפקידו לדווח, לחשוף אמת
בכל מחיר, ולהטיף לריעות הנוגדות את מהותו
של המימסד.
יש להדגיש: איננו אנארכיסטים. איננו
משחקים מישחקים ילדותיים של ״התנגדות
למימסד ״.איננו מתנגדים למימסד באשר הוא
מימסד. אנו מתנגדים למימסד המסויים הזה, מאז
ימי בן־גוריון ועד ימי שמיר — מפני שהוא מייצג
מגמות שאינן לרוחנו — כגון שוביניזם, קנאות
דתית־פוליטית, שררה שילטונית, נטייה
לשחיתות ועוינות לחופש־העיתונות.
המימסד הגיב על כך בדה־לגיטימציה של
העולם הזה, ואנחנו גאים על כך. מבחינה זו
אנחנו שמחים להיות בלתי־לגיטימיים. אנחנו
מוותרים מרצון על פרסי־עיתונות, על מישלחות
רשמיות, על ועדות־עורכים ועל קבלות־פנים של
ראש־הממשלה, כדי לשמור על עצמאותנו זו.
בילבול שני המושגים האלה — הלגיטימיות
העיתונאית והלגיטימיות הפוליטית — הוא
מישחק במילים.
טלוויזיה מצפצפת

ומכאן, חזרה לחינמונים.
אחד מראשיהם, יאיר קוטלר, גולה שהוא
נשכר על־ידי חינמון — השייך לחבריו של אלי
ניסן — ונאמר לו שאסור לו לכתוב כאוות־נפשו,
מפני שמגמתו היחידה של העיתון היא להשיג
מודעות ולעשות כסף. מכיוון שהמקור העיקרי
למודעות ולכסף בעונה זו אמור להיות מיפלגתי,
בגלל הבחירות, אל לו לפגוע במיפלגות הגדולות,
ובעיקר במיפלגת־השילטון.
אין זו רק מחשבה מושחתת מעיקרה. היא גם
מלמדת הרבה על מהותו של החינמון.
היחס העיקרי כאן אינו בין העיתון והקורא,
המקבל את העלון בחינם, אלא בין העיתון ובין
נותני־המודעות. השיקול השליט אינו עיתונאי,
אלא כלכלי. כל מטרתו של המו״ל היא להרוויח.
החומר הכתוב אינו בא לשרת מטרה ציבורית,
אלא למלא את החלל שבין המודעות ולהעמיד
פנים של עיתון.
אין צורך לספק את הקורא, שהרי הוא מקבל
את הנייר הזה בחינם. יש צורך לספק את
נותני־המודעות, שבהם תלוי החינמון באופן
בלעדי. החומר העיתונאי הוא בלתי־חשוב. זהו,
בעיניי, עיתונות ״בלתי־לגיטימית״ .עיתונאי
הפונה לדרך זו דומה לעיתונאי הפונה למיקצוע
יחסי־ציבור. זה דומה לעיתונות, אבל זה ההיפך
מעיתונות.
אני רואה בסכנה בטישטוש התחומים בין
עיתונות אמיתית (״לגיטימית״ ,מבחינה זו) ובין
התופעה החדשה הזאת, המעמידה פני עיתונות,
בעוד שהיא משהו שונה לגמרי.
תמהני מה גורם לכך שדווקא אנשי־טלוויזיה
כה רבים פונים לדרך זו. ההסבר היחידי העולה על
דעתי הוא שהטלוויזיה דומה לחינמונים בכך
שהיא בלתי־תלוייה בקהל הצופים שלה. האגרה
שלה מוטלת כמס, ושאר הכסף בא מקופת
המדינה. שלא כעיתון, הזקוק מדי יום (או מדי
שבוע) לאמון הקוראים, באמצעות האקט הפשוט
של רכישת הגליון, הטלוויזיה יכולה לצפצף
עליהם. היא צריכה למצוא חן רק בעיני השילטון.
והוא הדין לגבי החינמונים, התלויים אר ורק
בחסדי חברות כלכליות.
אחרות מתפוררת

יש גבול!

מאחרי הקלעים של המשא1-
ומתן: תישעת הדדבים חמסו
פירסומת מן ההפקר, שיט* !
עדן סרס הציע ליצחק 1
נ בין את תיקי חחינוך. דויד !
לוי השש מאריאל שרון | -
והדתיים היד1
׳§§1| 1י׳151 $

?ולה שהכ שילו ן

גילס1.

יש גבול:־ הכריזו סרבנילבנון• .להחזיר מייד את
החיילים הביתה:״ הצטרפו
אליהם אלפי בני־נוער, שבאו
להפנינג באכזיב. האיומים והלחצים
על האמנים לא הרתיעו
את רובם, ורק
אחדים התחנד
קוברגעהאח־רון
מלהופיע.
שחקים מתיר אחזקתו השנתית של
כלי־טיס פרטי מרקיע שתקים—לא
פחות ממחירה של
דירה בתל־אביב. הדבר אינו
מרתיע את העשירים החדשים,
שמינהל־התעופה מנסה
להסתיר זהו-
תם. מדוע מג־סה
הממשלה
להעלים זאת?

מחיר קמס־דייוויד

מ שה ארנם,שהתנגד להסכם השלום עם מצריים, התלונן
השבוע שהשלום הוא ״קר״ .בראיון מיוחד טוען שר־החוץ
המצרי לשעבר, מו ח מד איבראהים כאמל, כי

השלום הובס על־ידי מנחם בגין, ששם לאל
את תיקוות הנשיא המנוח אנוור אל־סאדאת.

ח״כ מפא״י וכספי 01
מישפחה שיזזח
״הוא היה נאיבי כילד קטן,״
אומרת גאולה, בתו של דויד
בן־גוריון על אביה. בראיון
שבו היא חושפת פרטים
אינטימיים מחייו. ביום־הו־ה־97 לדתו התכנסו
כמה
1 1 1 9מצאצאיו והע־לו
זיכרונות.

גילוי מדהים הסתתר בין שורותיו של ראיון עיתונאי
שיגרתי: בהיותו חבר־כנסת קיבל אליעזר ליבנה המנוח

הם רצחו את אלחנדרה ונרצחה עונתה חיימוביץ אלחנדרה
במחנה־מוות של צבא ארגנטינה. היא
יא היתה
ב ת .17 היום, אחרי שש שנים,
פונים הוריה לבג״ץ נגד ממשלת
ישראל, על ששתקה והשלימה.

צינווים גוועות ברמלה

תחת לטפל בבעלי־חיים פצועים, הורגים אנשי
השירות הווטרינארי חיות בריאות — כך
טוען יבואן ישראלי, שהביא לישראל ברבורים
נדירים ועורבנים יקרים, שהושמדו בתחנת־ההסגר
ברמלה אחרי שהוכנסו
לבידוד. הסיבה: בתחנה אין

להחזקת ציפורים!
תנאים

קרן פרטית לסא״ל
קצץ בדרגת ם גך אלוף נעצר על־ידי מצ־ח
בחשד שהפעיל את בתזות חדאד לגביית
בספים מתושבי דרום־לבנון ושילשל לכיסוי העביר שצה־ל סכומים ליחידות הלבנוניות לצורך
קנייה של מוצרי מזון.

הסדורים הקבתניס*. תשבץ מיכתבים במדינה הנדון -הגדה הצפונית
תשקיף
מה הם אומדים -פינ ח ס אילון,
אריק סיני, איליץ רון, דרור
זייגרמן, אלי גורנשטיין
והנס לברכט

אתה והשקל

יומן אישי -יש גבול עכשיו
אנשים -יהושע סובול
ודרום־אפריקה

בלונים

משהו גמיש ב״חלמיש״

רוב הנזקקים נאלצים לחכות שנים עד שחלמיש,
חברת השיקום העירונית בתל-אביב, תפתור את
בעיות הדיור שלהם. דויד צבי, חבר מועצת
המנהלים בחברה, מאשים כי
אפשר לקבל דירה מהחברה בתוך

יום — אם יש הקשרים הנבונים

מקטמון לתיאטרון
הוא רוצה ״לפרוץ את גבולות השכונה
כאיש שהצליח״ .בשבוע שעבר עשה
נפתלי סאלח צעד גדול במסע הפריצה
שלו, כאשר ההצגה בהלת הזמן בבימויו
קצרה שבחים בפסטיבל
התיאטרון שנעיד בעכו,
ואף זכתה בפרס הראשון.
הדח

ידרוסקום -מזל מאזניים
נמר של נייד -פינחס שדח.
יוסי שטרן. סטנלי אלקין
ויורם קניוק
קולנוע אנשים בעולם ־ מקול א בארדו
עולם מזל -סין העממית
ולמדון של מט ה

52 תמליץ טלוויזיה

*טיהור 59 ספורט 61 תמרורים 64 לילות ישראל -נועלים א ת הקיץ 65
רחל מרחלת על כל העולם

זה היה ״העולם הזה־ שהיה

ונ שבץ
מכחכים ממשלה שחוברה רה יחדיו אחדות לאומית, מערך
ליכוד־מפא׳י וממשלת •00
ד׳ל מקיר לקיר -קוראים
כותבים בעד ונגד.
ממשלת אחדות לאומית הינה
אפשרית בהחלט, למרות שהשיחות על
כך עלו בינתיים על שירטון. אין כל
הבדלים עקרוניים בין המערך והליכוד
— שניהם שוללים הכרה בזכות
ההגדרה העצמית של הערבים הפלסטינים
ומשא־ומתן עם אש״ף, שניהם
תומכים באופן עקרוני בהתנחלויות,
וסיסמות המערך בדבר פשרה

אנו מתנצלים על שנשמט
שמה של אביגיל ינאי עורכת
תשבץ הענק בגליון ראש־השנה.

מאוזן:
)1תקלה ( <5 :)3,3עבודה
שעל הנכנע לעשות למען
המנצח ( )10 ;)4,2קידומת
לשמות־נכבדים בארץ השפלה;
)11 שביל צר; )13 אריג; )14
אמונה; )15 לשד־עצמות; )16
בהשאלה — הקיף, כלל; )18 מי
שהיה צדיק תמים בדורותיו; )20
כלי לעבודת הגינה; )21 בן אורי,
בונה המקדש )22 :כח החיוניות;
)24 מין קוץ; )25 מדף; )26 שאינו
מודה באשמה; )28 הממציא
לחנות את אשר דרוש לה)30 :
אבן טובה בחושן; )31 מיתר
שרירי; )32 משיכה. סחיבה; )34
בלא מחיר )35 :כלליות, בלא
כוונה מיוחדת )38 .מומחה
לגילוי עקבות; )39 גם; )41 סוג;
)42 התכסה בשכבה דקה; )43
תפקיד של אחד מ־ )45 ;120 צרף,
טהר; )47 מילת חיבור לתנאי;
)48 קרבן שלום; )50 נשקל,
נערך; )51 אדים שנתעבו; )52
כבש מפוטם; )54 אדם גבוד
ביותר; )57 מזבח על רמה; )61
מרחף במרומים; )62 אד. בדתו;
)64 נעלם; )65 מחסום מפני פרץ
מים; )66 מילת בקשה )6. :דר:
)69 יציקת נוזלים למטו,ז דתית;
)70 אבזר למכשיר חשמליו )72
גאל, חילץ מצרה; )74 דרגא; )75
כלי כתישה; )77 אחד מסימני
הקריאה בנגון מסורתי במקרא;
)78 נטל, עול; )81 בקשת מחילה
(ארמית); )83 שני שלישים של
.זוג״; )85 פרור, גרגר; )86 נאלם,
השתתק למראה זיבת־דם)88 :
אינו אשם; )89 תקוצה (הגולה):
)91 נהר בררו 1אפריקה; )93 כלי
בתזמורת; ,95 שמו של מטבע
קטן בימי התלמוד; )96 בוסתן;
)98 אחד מן העיטורים הניתנים
לגבורי צה״ל; )100 שנון; )102
בעל־חיים שריונאי; )103 עליון;
)104 חבות הפילום! •י הגדול
של ר יהודה הלוי; ) 05 כוחות
הטבע הגדולים.

מאונך:
)1פיסיקאי גרמני שעסק
בתורת החשמל; )2ילוד זכר; )3
תפוסה; )4עבה, לא עדין; )6זקן;
)7חצי־אי סמור למבוא ים־סוף:
)8ענף; מ בן־אליאב מעדת
לקורח, מהמתקוממים נגד משה
ואהרון; )12 קטנה קומתו; )15
בריקדה; )16 כעס עז; )17 עייף;
)19 הזיה; כר פעולתו של פתיר;
)20 היכן?; )21 העומד לאורך

קריקטורה של זאב ב.הארץ״
מי תחת פיקודו של מיי

ימים (כ״ח); )23 שן של מפתח;
)24 מרקחת מרפא; )26 משחק
תחרות בכדור; )27 מספיק; )29
עובד־אלילים; )30 זרניך, מתכת
עם ברק כסף; )33 צרה, מצוקה;
)34 אחד ממיני ההדרים בארץ,
משמש ככנה לתפוז; )36
.מחברת״ — סוג של יצירה
ספרותית מזרחית; )37 גשמי,
ארצי; )40 זהב מבחר; )41 כבל
(נחום ג׳ יי); 44 כלל הדברים; )46
ידית; )47 מילת שלילה; )49
צרור יריות; )50 קוץ דוקר
וממאירדחזקאל ב׳ ר); )53 נוסח
הכתב, טכסט ׳(ארמית); )54
תערובת בשמים להעלות ריח
ניחוח במזבח; )55 חלף, עבר; )56
אויב; )58 קוסם; )59 כלכלה,

הספקת מזון; )60 דחייה לזמן
נוסף; )62 לא מבושל ולא אפוי;
)63 בעל־חיים מימי; )66 אדם
מגושם ותקיף ( )68 ;)3,3קטע
הטכסט של השחקן מעל הבמה;
)71 אחד המזלות; )73 עוף טורף ,
גדול; )76 בכורו של נח; )78
דוגמא, סמל 79 שכון״ של
עולים בימי ראשית המדינה; )80
בנו השני של נח; )85 פיזר, הפיץ;
)87 הוא המביא בבריתו של א״א;
)90 חבר נבחרים של אגודה או
מפעל; )92 געה, נאנק; )94
התהולל; )96 קבוץ בלב עמק
יזרעאל; )97 יציר כפיו של
המהר״ל; )99 טהור )101 :אומלל;
)102 שיירה בים; )103 תל־חרבות.

המכון
הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור קורסים ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות(אפילציה)
סלון ומכון יופי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
* הכנת כלות
* מחיתם עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 226066 )4

בדיכאון עמוק, מאבד את ~
ומסרב להתגלח — הקטטות הני,
בין שני שריו הבכירים, רבין ופרס,
ממאיסות עליו את החיים והורסות א,.
חדוות־השילטון שלו.
משהגאר, תל-אביב
הניסיון להקים ממשלה רחבה נכשל
בשל צרות־עין וקטנוניות אישית.
יצחק שמיר, שיצק מים על ידיו של
ראש־הממשלה המתפטר ונבחר כמר
עמד על־ידי מרכז מיפלגתו, לא הסכים
לשרת בממשלה שבראשה עומר איש־המערך.
שימעון פרס, ששירת תחת
שני ראשי־ממשלה וחתר תחת ראש־ממשלה
שלישי, ראה פחיתות כבוד
לעצמו להיות כפוף לשמיר.

טריטוריאלית מעולם לא הגיעו לידי
ביטוי מעשי.
אך יש תחום שבו המערך יכול
לתקן את המעוות ולרסן מעט את
הליכוד: לצמצם את הדיכוי וההשפלה,
ההרס וההרג, השוררים בשטחים,
ולהכניס מעט שיוויון־זכויות וכבוד
אנושי ביחסינו עם האוכלוסיה הפלסטינית.
לממשלת
אחדות לאומית יש עוד
יתרון. הידברות בין שתי הסיעות
הגדולות תאפשר להשתחרר מעולה
של המפד״ל ומההזדקקות הכרונית
למיפלגות הקטנות האחרות, דבר
שיקל על תקציב המדינה ויקטין את
הכפייה הדתית.
אפילו הצעתו של זבולון המר —
הקמת ממשלת אחדות ללא קווי־יסוד
מוסכמים — היא סבירה בנסיבות
הקיימות, משוק שהדבר יאפשר לשרי
המערך להשפיע על־ידי נקיטת עמדות
אופוזיציוניות בתוך הממשלה.
לכן אני תיקווה שהנסיונות יעלו
בסופו של דבר יפה, ואין זה משנה מי
יעמוד בראש הממשלה. החשוב הוא
שהמערך יקבל תיקים חשובים!
שלום זמיר, אמירים
מה הם חשבו, תישעת חברי־הכנסת,
שיצליחו להציב את שימעון פרס,
הנער־העסקן מהנוער העובד, תחת
פיקודו של יצחק שמיר, איש מחתרת
הפורשים?
לנסיון הזה לא היה סיכוי מלכתחילה.
ועל כך כבר נאמר: המדינה
הולכת מדחי אל דחי — מידיו של
מפקד אצ״ל לידיו של מפקד לח״י.
עירית הנדל, חיפה
מזלם של אנשי מיפלגת העבודה
ששמיר סירב לקבלם לממשלתו. אילו
הסכים, היה שימעון פרס מוקע בעוד
שנתיים בכיכר־העיר, על אחריותו
למותם של 518 חיילים בפאשלה של
לבנון, ויצחק רבין היה עומד לדין לפני
טריבונאל עממי, באשמה שגרם
למדינה פשיטת־רגל. שמיר פשוט
הציל את נפשם, ובבוא היום הליכוד
ייאלץ לתת את הדין ללא שותפים.
גם ליצחק שמיר יש מזל. אילו נענה
בחיוב, היה בוודאי נתקף בעוד שנתיים

אילו בלעו את גאוותם, יכלו שניהם
להציע את ראשות־הממשלה לפוליטיקאי
הוותיק ביותר בישראל, שהיה
איש־סודם של דויד בן־גוריון, של משה
שרת, של לוי אשכול, של גולדה מאיר,
של יצחק רבץ ושל מנחם בגין — הלא
הוא הד״ר יוסף בורג.
אין דבר. אם לא למדו הפעם לקח,
אולי ילמדו בפעם הבאה. הד״ר בורג.
יחכה בסבלנות, ואפילו יעברו עוד ׳ 10
שנים — יפול התפקיד בחיקו, כפי
שמגיע לו.
יונה ברקאי, גבעתיים

אשכים בפי שרון
עוד תקרית נ ץ שרון והעיתונות.

לברך על הסנקציות שהטילה

קורא זמיר
ללא קווי־יסוד
העולם הז ה 2405

אולי בעזרת החבר השלישי נצא
מלבנון לנורמאליות.
נחמן סדרת, רחובות

נשיא רחום וחמן

שאינו רואה, שאינו שומע ושאינו נוער
החבר השלישי בטריאומווירט
אגודת עיתונאי״ירושלים על אריאל
שרון. דו״הקרב בין שרון ואמצעי־התיקשורת
עתיק־יומין הוא. שרון רדף
את העתונאים בגסות־רוח בולדוזרית,
העיתונות (ובצדק!) לא נותרה חייבת.
סיפור קצר ימחיש זאת.
לפני שנים מיספר, בהיותו שר־המילחמה(סליחה,
הביטחון) ,ערך שרון
ביקור קצר באחת ההיאחזויות בגדה.
שיירת המכוניות הארוכה של
מקורבים, עוזרים וכמה עיתונאים
עשתה דרכה בשבילים נדחים. לפתע
עצרה השיירה לפני חומת סלעים.
שרון, שהיה במכונית הראשונה, ירד
והחל מזיז את הסלעים. עיתונאי אחד,
שהיה בסוף השיירה, רץ קדימה והחל
מצלם את השר. שרון ראה אותו, הרים
סלע גדול ואמר לעיתונאי, יליד
מושבה ותיקה בארץ- :אני הכרתי
מהמושבה שלך אנשים אמיצים עם

קשה לומר שסיכומים אלה מקנים
לגונן מעמד־בכורה בץ מצביאי צה׳ל,
ועל כך בוודאי, ביום מן הימים, תאמר
ההיסטוריה את דברה.
אולם במה שבוודאי גונן לא חונן, והתנהגות נימוס כללי אלה
אלמנטאריים, שבהם חייב כל אדם
ובוודאי מי ששירת כאלוף בצה׳ל.
(יתכן שהשהות הממושכת של גונן
באפריקה, תוך קשרים עם מלכים
ורודנים, הקנתה לו אמות התנהגות
חדשות).

כדי שלא יבזבז את זמנו,
מציע הדייא לנשיא להנהיג
חנינה גו ת -מראש -על
עבירות * ,ימות.
החנינות שהענק! .לצדיקי־הדור,
בניהו אהרוני ואריה בר־יוסף, הן מעשה
הומאני יהודי, האופייני ליהודים
רחמנים בני רחמנים. בניהו אהרוני
ואריה בר־יוסף אינם פושעים פליליים
שביצעו מעשיהם למען בצע כסף
או טובות־הנאה. גיבורי־ישראל אלה
ביצעו מעשה פטריוטי ציוני, למען
ארץ־ישראל השלמה, וראויים הם
בהחלט לחנינה. תמהני, מדוע בכלל
נשפטו ונדונו לעונשי־מאסר ולקנס.
אין ספק, שראויים הם בהחלט לפרס
על מעשם האמיץ.
כדי למנוע בעתיד מצדיקים*
פטריוטים צער ועוגמת־נפש, מיש־פטים
וחקירות במישטרה, עליך
להכריז על חנינה מראש לכל גיבור
יהודי, המבצע מעשה פטריוטי למען
העם היהודי וארץ־ישראל השלמה.
תוכל להכריז כבר עכשיו על חנינות
מראש לרוצחי אמיל גרינצווייג,
טשולנט שחיתות בשבת בצהריים

בדיזנגוף

110

פוליטיקאים יוסף בורג ודויד בן־גוריון

כורה יהלומים גונן
חינוך דתי

ביצים כאלה. אבל אתם, העיתונאים׳
המשיך שרון בזעמו, כשהוא מרים כמה
אבנים קטנטנות• ,לכם יש ביצים
כאלה׳.
העיתונאי השיב מייד, שהגברים
היחידים במושבה שיש להם אשכים
בגודל סלעים, הם אנשים שלקו בשבר.
סמי ארגה׳ נתניה

הנורמות שד גורודיש
כשחיים לטקוב היה מחו*טר־עבודה, משה דיץ בא
לעזרתו ומינה אותו כנציב
קבילים יההיילים. אחר׳כך
בוועדת׳אגרנט, חקר המו•
עסק א ת המעמיק ״,האשים
שמואל גונן(.העולם תזהי,
27 בספטמבר).
על חלקו, פועלו, הצלחותיו והתנהגותו
של אלוף (מיל׳) שמואל
(-גורדישי) גונן במילחמת יום־
הכיפורים, השמיעו את דבריהם,
בפומבי ובמיסגרות אחרות, חברי
ועדת-אגרנט ואישים בעלי מידע
י ממקור ראשון.
כל אחד יכול לקרוא ולהתייחס
אליהם כפי שהוא מבין. לעדויות
ולמסקנות אלה מצטרפות לאחרונה גם
העירות של תת־אלוף אריה בראק,
מזכירו הצבאי של משה דיין רל.
העולם הז ה 2403

עוד 10 שנים
לרוצחי תלמידי המיכללה האיסלאמית
כוונתי להערות מעליבות ופוגעות
שהשמיע גונן כלפי רב-אלוף חיים בחברון, למטמיני הפצצות אצל בסאם
לסקוב ז׳ל, בניסיונו הלא״משכנע שכעה, כארים חלף ואיבראהים טאוויל.
לנקות עצמו מדברים שהושמעו נגדו.
שבתאי לוי, רמת־גן
השמצות אלה, אשר הנייר לא סובל
אותן, כלפי אדם שאיננו עוד
בחיים, האופוזיציה אשמה -
בוודאי שאינן מראות לא על חינוך,
תרבות וכללי התנהגות אלמנטאריים לא בני 11
מה עוד שמדובר באדם כגונן, אשר י״
טוף״טוף נתגלה מי אחראי
התפאר לא פעם בעבר בחינוכו הדתי.
למצב הכלכלי החמור: לא בחיים לדבר סרה באנשים שאינם
הממשלה, לא מישרד־האוצר
מה עוד מבלי להוכיח את אמיתות
האופוזיציה!הדברים היא מידה מגונה. זכאי היה
האופוזיציה מתקיפה ללא הרף את
חיים לסקוב ליחס אחר, ולא אבוא כאן
בגץ והממשלה, בגלל המצב הכלכלי
לפרס את זכויותיו.
החמור של המדינה, בזמן שהאופוזיציה

יש אם גונן, מר טוב היה עושה
ובעיקר ההסתדרות — גרמו למצב
השגות לדברים שנאמרו עליו ומעשים
החמור הזד-
או חוסר־מעשים שיוחסו לו, אילו
נשאלת השאלת מאץ בא הכסף
במקום לעסוק במסחר בנשק ובחי־לטלוויזיות,
לווידיאו, למכוניות
פוש־יהלומים, היה קודם דואג להוכיח
ולטיולים לחדל — אם לא -הודות׳
את צידקתו — ולא־דווקא בדרך של
להסתדרות(של האופוזיציה) ,שסוחטת
השמצת אנשים, אשר לדאבוננו אינם
כסף לאץ גבול, בעזרת עיצומים
עוד בחיזם
ושביתות, ובעיקר בעזרת מכשיר
יוזמן גולדבדג־כידון, תוס$מ־היוקר, המגד** את הפער
תל־אביב *הגדתי באופן חמוד ומסוכן דידתה
ז > לכן, לא בגץ אשם *לא האופוזיציה!
שי מ שון שי ב ק, בני־ברק

קבינט הגורסאריות גלויה קיבל הקורא מיוגוטלוויה (ראה בראש
העמוד) ,התייעץ עם שכגיו
ברחובות, וגיבש הצעה
להרכב הממשלה החדשה.
הטריאומווירט המתאים להנהיג את
ישראל בשנים הקרובות:
.1שאינו רואה,
.2שאינו שומע,
.3שאינו נוער.

ל־דשז הקוראים
מיבתבי?וראיס מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום עדיפות תינתן
למיבתבים קצרים מודפסים ב*
מכונתבתיבה, שצורפה אליהם
תמונת הבותב. מיבתבים בעי־לוס-שם
לא יפורסמו. אץ המערבת
מחזירה את המיכתבים
שנתקבלו בה.

*ביידיש זה מצלצל יותר טוב.

:ולם דיברו על ממשלת־אחדות. איש נימעט אי1ו חצה
:ה. או אי־אכשו להיות נגד ויש מ שמרוויח מנל העניין

מלכים ליום אחד

ץ ברי מדעדון*התשע (ידר
!הכנסת מנחם סבידור, הח״כים
יגאל הורביץ, יצחק ברמן, דרור
׳ייגרמן, דן תיכון, מנחם הכהן, יחזקאל
!כאי, אריק נחמקין והשר מרדכי
דפורת) מתקשים לוותר על המעמד
זרם והפירסש הרב שבהם זכו בעיצומו
של המשא־ומתן כץ מיפלגת העבודה
יבין הליכוד. במרכז מיפלגת העבודה
אמרו עליהם, שהם לוקים ב״תיסמונת
אגודת־ישראל׳׳.

במצב של משבר יכולים
חברי־כגסת ספורים, לא כולם
מרכזיים במיוחד, למקד בעצמם
את מירב תשומת־הלב
הציבורית, לנסות להכתיב
מהלכים מכריעים. העובדה
שכל זה נעשה בשם ה״אחדות
הלאומית־׳ מחזקת את תדמיתם
בעיני עצמם ובעיני הציבור.
באורח אובייקטיבי פוגעים התי־שעה
בעיקר בליכוד, ומעכבים את מאמציו
של יצחק שמיר להרכיב ממשלה

האסכולה של חירות בדי להשיג
יעדים לאומניים ושמרניים. איל
להתפלא שהוא מלא זעם על
ראשי הליכוד, שהכשילו את
יוזמתו החכמה.

נינוו נמעוו
ך* מערך גובר הניכור בין הח׳כים
! 0מדור־הביניים(גילאי 40־ )50 ונץ
ההנהגה. דוו״הביניים מאייש כיום את
רוב התפקידים הבכירים בסיעה
בכנסת. חכ׳ים כמו עדי אמוראי, יעקב
צור, נאווה ארד, אורה נמיר, מיכה
חריש, עוזי ברעם, חיים רמון (,)33
אברהם כץ־עוז ואחרים לא היו מעולם
חברי קאבינט, ויש להם פחות רתיעה
מפעילות אופוזיציונית.
גם מעבר לאינטרס הצר, רוחשים
כל הח״כים האלה איבה ריגשית־פוליטית
עצומה לליכוד. הם בזים
בגלוי לשרי־הליכוד, לכושרם לשלוט
במדינה, לשרי הליברלים הרופסים
והאנוכיים (לדעתם) ,וסבורים שאם
יילחם המערך בליכוד כמיפלגת
אופוזיציה, הוא יירש אותו בשילטון,
ודור הביניים יהווה את עמוד־השידרה
של המישטר החדש שיקום.

חלק מהח״כים האלה הסכימו
למשא-ומתן עם הליכוד כמהלד
טאקטי, ייחלו לכישלונו, ומתכוננים
כעת למאבק למען יצחק
נבון כמועמדם לראשות הממשלה,
בעל סיכויים לנצח בבחירות.
רבין החוכמה
של הורביץ -
מצומצמת. עם זאת, שמיר מגלה שיש
לו סבלנות ועצבים של ברזל,
והתנהגותו מצטיירת כיותר מכובדת
ופחות בהולה מאשר זו של ראשי
המערך, שלריח השילטון יש השפעה
כמעט נארקוטית עליהם.

נץ עם שנד
**ץ מונה מבין הלוחצים לממשלת
אחדות היו מונעים על־ידי
תערובת מעורפלת למדי של נימוקים
פסיכולוגיים, ריגשיים ופוליטיים.
השר לשעבר, ייגאל הורביץ, היה
לעומתם עיקבי ופוליטי, נץ־קיצוני עם
שכל.

טען הורביץ באוזני כל מי
שהיה מוכן לשמוע. :מה איכפת
לי לתת לאנשי המערך
מוצא מכובד, באמצעות הסכם
על רוב של שני-שלישים להתנחלויות
חדשות, תוך כדי הגד
שד ביצוע כל החוזים הקיימים?
במיקרה מ ה יפרשו מפ׳׳ם וחלק
מהיונים, תמשך תנופת הבניין
ענקית בגדה, כי רוב החוזים הם
לארבע עד שש שנים, ואילו
הממשלה החדשה לא תתקשה
להכץ תוכניות חדשות לשטחים
עצומים שיש להם הכשר
ממיפלגת העבודה, בעטייה של
תוכנית-אלוך׳...

הוא רצה לספק למערך נוסחה,
שתאפשר לו להצטרף לממשלה ניצית
קיצונית, ולהמשיך לדבר על. פשרה
טריטוריאלית׳.

הורביץ הוכיח שוב שהסיג-
נח ודרך המחשבה הבדגוריוי־ניסטיים
עדיפים בהרבה על

נציגם המובהק במו״מ היה ח״ב
משה שחל, ראש סיעת המערך בכנסת.
שחל אומנם היה פחות נלהב מאשר
חבריו(שימעון פרס, יצחק רבץ וחיים
צדוק) .איש מיפלגת העבודה ב״מועדון
התישעה״ טען באוזני העולם הזה.
ששחל לא רצה בממשלת אחדות,
מכיוון שתיק־המישפטים שאליו שאף
היה נמסר לחיים צדוק. גם עמדתו
העויינת של משה ניסים תורצה בכך
שהוא רצה להחזיק בתיק הזה, וכן גם

בעיקר בלטה, מאחורי דד
הליכוד לא איפשרה להם מרחב
קלעים, פעילותו של שר-הם נים,
תימרון.
ממשלת אחדות, גם אם היה יוסף בורג, נגד ממשלת אחדות
הליכוד ניאות לקבל את הצעת לאומית.
ה״פשרדד של הורביץ, לא היתה
אשר לדויד לוי — פרשנים רבים
עוברת בהצבעה. בלישבת הביעו תמיהה על עמדתו הנוקשה,
המיפלגה או בסיעה בכנסת.
העויינת, לנציגי מיפלגת העבודה

לרבץ ולפרס היו סיכויים טובים
יותר במרכז, אבל לשניהם היו סיבות
טובות לא לחתור לעימות במרכז. פרס
מפחד מעימות גלוי עם דור־הביניים,
שיחיש את המלכת נבון, ואילו רבץ

ולממשלת אחדות. לאורך כל הדיונים
ניפגף לוי בעובדה, שנציגי העבודה
דורשים מתינות רבה מזו שמבקשת
ממשלת ארצות־הברית — הן בעניין
לבנון והן בפרשת ההתנחלויות!

התחכמויות של יתים
בעיצומו של המשא-ומתן על ממשלת איחוד לאומי, הודיע יו־ר
מיפלגת העבודה, שימעון פרס, לחבריו המופתעים, שהוא קיבל
פנייה משלושה אגשי־רוח יוניים, התומכים בהסכם עס הליכוד
תמור ת.הסדר נאות׳ בעניין ההתנחלויות.
זהות הפונים הדהימה א ת הנוכחים, והקלה מאוד על פרס
במאמציו לרסן את התנגדותם של רבים מחבריו. מדובר בסופרים
א׳ב יהושע ועמוס עוז, ממייסדי שליי, וכן הד־ר מנחם ברינקר
מאוניברסיטת תל״אביב. בעבר מראשי שי׳ח וממקימי מוקד.
ברינקד טען אחר-כך, שבעצם הוא התכוון לגרום לפירוק
המערך. לדבריו, היתה ממשלת איחוד מביאה לפרישת מפיס, ר׳־ץ
ויוני״העבודח, ולהקמת. שמאל צימי־סוציאליסטי״.
מזכ׳ל מפ׳ם, ויקטור שס״טוב, לא התרשם במיוחד מהחכמנות
הזאת, האופיינית מאוד לברינקר. למרות התמיכה העקרונית שלו
ביציאה מהמערך, גילה הפעם שם־סוב זהירות רבה במעשיו
ובהתבטאויותיו, עד כדי כך שבטיפלגתו רווחות שמועות -שטרם
אושרו -שהוא שינה את עמדתו בנושא זה.
נמצא במצב קשה לא־פחות. כמעט כל
תומכיו במיפלגה, כולל ישראל גלילי,
מתנגדים בכל תוקף להליכה עם
הליכוד.

החשבונות שר ווי

אבל ללוי היו שלושה נימוקים
אחרים להתנגד לממשלה עם מיפלגת
העבודה.
ראשית, לוי חשש מפיחות במעמדו
האישי, ומהישג ליריבו שמיר, אם זה
יצליח להקים ממשלת אחדות.
שנית, כשר הבינוי והשיכון יש לו

* 0מד ת ארבעת נציגי הליכוד
היתה נוקשה. יצחק שמיר, משה
ארנס, משה ניסים ודויר לוי טענו,
במידה מסויימת של צדק (שאינו זהה
לחוכמה, שהיתה הפעם נחלתו של

התלהבותו של צדוק עצמו למען
אחדות.
עמדת דור־הביניים העמידה את
רבץ ופרס במצב בלתי־אפשרי. גם
הלהיטות הרבה של היונה־כביבול חיים
צדוק — שיש לו אינטרסים כלכליים
לא מבוטלים בחוזי הבנייה בגדה —
לא הועילה. העמדה הנוקשה של נציגי

במישלחת התרשמו שארנס
היה מוכן ברצון לוותר על
המעמסה של מישרד־הביטחון,
וחושק דווקא בתיק-החוץ.
כל אנשי הצוות של הליכוד, קיבלו
איתותים בלתי־פוסקים מתמ״י, אגו״י
והמפד״ל שיש להעדיף ממשלת 64
בהקדם.
העם מדינר סוריאליסטית
תשראלים היו מאושרים. אץ
להם ממשלה, ולממשלתם אין
ראש.
במדינת ישראל שררה השבוע
מציאות סוריאליסטית.
בראש ממשלתה עמד אדם
בלתי־קיים. כך, על כל פנים, הוא נראה
לאזרחיו.
יש ראשי־ממשלה שמתפטרים. יש
ראשי־ממשלה שנפטרים, למרבה
הצער. אבל ראש־ממשלת ישראל
פשוט נעלם, נמוג. כאילו התגשם כאן
השיר האמריקאי הישן. :חיילים
ותיקים לעולם אינם מתים /הם פשוט
נסוגש״ר
בינתיים נעשו ההכנות להקמת
ממשלה חדשת אבל זו בוששה לקום.
הכל ניסו להפיק רווחים של הרגע
האחרץ, לפני מימוש ההשקעה
הפוליטית שלהם בצורת ממשלה.
הדבר נדחה מיום ליום.
באותה שעה שקעה המדינה עוד
יותר בחובותיה, ובכל המערכות
הכלכליות נדלקו האורות האדומים.
ואילו אזרחי ישראל — להם זה לא
היה איכפת.
הם היו מאושרים. הם נהנו
מימי־הסתיו הראשונים.
הם לא היו זקוקים לממשלה, ולא
לראש־ממשלה בשר־ודם.
להיפך: הם ידעו היטב שכל ממשלה
חדשה, לכשתקום, תצטרך לעשות
משהו כדי לתקן את המצב הכלכלי.
והנסיון הארוך והמר לימד אותם שכל
עשייה ממשלתית בישראל היא
על־חשבון האזרח, לא על חשבון
הממשלה עצמה.
לכן הבינו היטב שכל יום בלי
ממשלה אמיתית הוא יום של רווח נקי,
יום של הנאה.
הם היו מוכנים לדחות את הקמת
הממשלה החדשה לשנה הבאה.
כשאין ממשלה, אין גזירות חדשות,
ואין איש יכול להחליט על מילחמה
חרשה.
היה נדמה כי הושג סוף־סוף המצב
האידיאלי: מדינה בלי ממשלה, ממשלה
בלי ראש.
המילחבוה המדינה המתפרקת
הדרוזים הקימו מישטר
עצמאי, תוך ברית עם סוריה
וישראל.

רבץ מחזר אחרי נבון
הברית החדשה בין הח־כים שימעון פרט ויצחק רבין עומדת
להתפוצץ בקרוב.
במקביל לשיחות עם ראשי הליכוד, גיסה רבץ להתקרב לנשיא
לשעבר. יצחק נבון, ולהגיע איתו להסכם אופרטיבי. רבץ יסתפק
במעמד של מס׳ 2נס אצל נבץ, שהתמיכה בו במיפלגת העבודה
היא עצומה.
כמעט שאץ אפשרות לעצור את בחירתו של נבון כמועמד
המערך לראשות־הממשלה. היחידי שמנסה להתעלם מהכתובת
על הקיר הוא פרט עצמו. יו׳ר טיפלגת העבודה, שהשקיע כל טיפה
מדמו בשיקומה. מנסה לדחות את גזר־דינו בכל האמצעים.
עד כה לא התקיימה שיחה של ממש. לב״אל״לב, בץ פרס ונבון.
בשיחה השיטחית שכן התקיימה, ניסה פרס להתעלם מיומדותיו
של נבון, ואף להציע לו את תפקיד שר-החיגוך בממשלה שיקים
המערך.
ברגע זה נבון איננו מוכן לדבר על שום עניין. ומצפה שראשי
המיפלגה יפנו אליו. אחרי שהיה נשיא, הוא אתו מעלה בדעתו
שיכהן בשום תפקיד, מלבד מישרת ראש״הממשלה.
פרס לא יוכל להתעלם מחיזוריו של רבץ אחדי חברו הוותיק,
ויש לצפות שמייד אחדי שוך הסערה, שנגרמה על־ידי המגעים
בעניין ממשלת איחוד לאומי, יתמקדו כלי־התיקשורת בשרשרת
של משברים ומשברוניס בתוך מיפלגת העבודה, שעשויים
להסתיים בהכתרתו של נבון.

במדינה
נבון והחשבון של לוימעורבות אדירה בתנופת הבנייה בגדה,
הנזקפת לזכותו בעיני בוחרי הליכוד.

לוי סבור ששמיר יפסיד
בבחירות הבאות מול נבון.
במיקרה בזה הוא יאלץ לנהל
מאבק איתנים עם אתאל שתן
על כתר מנהיגות תנועת
החרות. נסיונו המר במרכז
חירות לימד אותו, שהוא ייכשל
שם מול שתן, אם לא יצליח
לשכנע את חבת המרכז
בדבקותו המוחלטת באידיאולוגיה
של יישוב הגדה.
עמדתו של לוי, ניציותו המופגנת
בעניין ההתנחלויות, אינה אלא הירייה
הראשונה שלו במאבק העתידי עם
שרון. זוהי, בעצם, מילחמת השילטון
הרלוונטית. המאבק בין שרון ולוי על
השילטון, לקראת סוף שנות ה־,80
יקבע את דמות מדינת־ישראל בעתיד.
הדמויות שיהיו בכותרות בשלוש
השנים הבאות, שמיר ויצחק נבון, אינן
אלא שחקני־מישנה, שיככבו בתקופת
הביניים.

חיים ברעם

רשימה קטנה, שפורסמה השבוע
בטייטס של ניו־יורק, הסבירה את כל
המתרחש כיום בלבנון, שם תקועה
ישראל בבוץ שאין ממנו מוצא (ראה
הנדון וכתבה בעמודים .)1 3 -1 1
הרשימה הראתה את יחסי הכוחות
בלבנון — בהרכב האוכלוסיה מצד
אחד, ובהרכב הפרלמנט מצד שני. וזהו:
המארונים מונים 600 אלף
נפש. הם מהווים רק 15•*,באוכלוסיה,
אד 30*,בפרלמנט. על פי האמנה
משנת ,1943 מובטחות להם מישרות
הנשיא ומפקד־הצבא — שתי המיש־רות
החשובות היחידות במדינה.
השיעים, לעומתם, מונים
מיליון נפש. הם העדה הגדולה ביותר
בלבנון. הם מהווים 2591,באוכלוסיה,
אך רק 209).בפרלמנט.
הסונים שווים במיספרם
למיספר המארונים — 600 אלף נפש.
בעודם מהווים 1591,באוכלוסיה, יש
להם ־! 209 בפרלמנט.
הפלסטינים אינם עדה מוכרת
בלבנון, ולרובם הגדול לא הוענקה
האזרחות גם אחרי 35 שנות שהות
בלבנון — מצב שאץ כדוגמתו בשום
מדינה דמוקרטית בעולם. הם מונים
חצי מיליון נפש, שהם 12.591 באוב־לוסיה.
מיספר נציגים בפרלמנט.0 :

היוונים האורתודוכסים

הם העדה הנוצרית השניה בגודלה 400 :
אלף נפש. הם מהווים 1091 באוכלוסיה.
(המשך בעמוד )9

11₪י11

דא־מושד, לא־מימשד, ד א־בי ס ש

הגדה

ך א להכיר: סמי מוצפי, ם גן־אלוף, צבא־הגנה־לישראל.
*גבר כבן ,35 יליד עיראק, מרכיב משקפיים, רחוק מן הטיפוס
המצוי של שוויצר ישראלי. עושה רושם של איש מבץ, המכיר
בגבולות הבנתו. .כמה שאני נמצא כאן זמן רב יותר, אני חש שאני
מבץ פחות׳.
אדם המודע למורכבות העצומה של תפקידו, מבלי שהדבר
יפחיד אותו. הישראלי המאלתר, הפותר בעיות מעשיות בזו אחר
זו, כפי שהן מתעוררות, מבלי לשבור את ראשו יותר מדי על
התיאוריה העומדת מאחורי מעשיו.
התפקיד--:
אה, זוהי הבעייה. קשה להגדיר מהו.

קל מאוד לקבוע מה שאינו, בי הוא עצמו מכריז
על ק בכל הזדמנות. א ין הוא המושל הצבאי של
דרום־לבנון.

אם כן, מה הוא? איש־קשר, הוא אומר בצניעות. איש־סיוע. אדם
הפותר את הבעיות הכרוכות בנוכחות צה״ל בשליש הדרומי של
לבנון.

אולי כדאי להמציא בשבילו תואר חדש: לא־

מושל.
^ ץ מימשל צבאי ישראלי בלבנון.
אי נו יכול להיות.

מפנישש*

פשוט אץ בסיס חוקי כלשהו — על סי החוק
הבינלאומי והישראלי — למימשל כזה.

אינו יודע בדיוק מה קורה לכספים אלה, המיועדים למטרות
שונות. הם גובים מכם בנמלים, בשם המימשל המרכזי, ואיש אינו
יודע מה קורה לכספים אלה.

איכשהו זה פועל, והכל מרוצים.

**על למערכת זו קיימת עכשיו המערכת של צה׳ל,
* /הלא״מימשל של הלא־מושל.
סגן־אלוף מוצפי יושב במרג׳־עיון, שהיא כמעט שטח ישראלי,
במרחק של קפיצה קטנה ממטולה. האתרים הקודמים — צידון
ונבטיה — הפכו מסוכנים מדי( .הוא עצמו מסביר זאת בטעמי
נוחיות מינהלית בלבד).

מההוא עושהשם?
י ש.נוכחות׳ של צה׳ל בדרום־לבנון. הלא־מושל עוסק קודם
כל בכל התפקידים הכרוכים בביטחונו של צה׳ל ובמטרותיה של
ממשלת ישראל. צה׳ל מחזיק בקווים, מסייר בכבישים, מאייש
מחסומים. צה׳ל גם עוצר אנשים ומשחרר אנשים, ומחזיק אותם
באל־אנצאר.
צה״ל גם מהווה את הכוח הצבאי הבילעדי במחנות־הפליטים
הפלסטיניים, ודואג לביטחונם, כדי שלא תחזור פרשת צברה
ושאתילא, שגרמה נזק כה מחריד למדינת־ישראל.
הלא־מושל מקיים קשר עם בעלי־התפקידים הלבנוניים,
מתווך בין המיליציות, מפקח על המיסחר עם ישראל, מפקח על

כאשר מדינוז נמצאת במצב מילחמה עם מדינה אחרת וכובשת
שטחים במהלך הקרבות, אלה הם.שטחים כבושים׳ או.מוחזקים׳
(המילה האנגלית 0)1מן ט 000 תואמת את שני המונחים ).אץ
לספח שטחים אלה למדינה הכובשת, ואין לחולל בהם כל שינוי
שהוא. גורלם נקבע בתום־המילחמה בהסדר־השלום, על פי
העיקרון המישפטי הקובע ש.אץ לרכוש שטחים בכוח הנשק׳,
על פי החוק הבינלאומי, בשטח הכבוש מוכרח השילטון להיות
צבאי, מכיוץ שהוא נובע מן המילחמה בלבד. למימשל הצבאי אין
הסמכות לחוקק חוקים או לעשות מעשים, אלא במיסגרת הצרכים
הצבאיים הכרוכים בהמשך המילחמה, עד להשגת השלום.

אך בלבנון המצב שונה לחלוטץ.

לא יצחק שמיר ולא שימעץ פרס מסוגלים לכך.

ישראל לא כבשה את השטחים האלה תוך כדי מילחסה
במדינת־לבנון, ואץ זה שטח שנכבש מידי הצבא הלבנוני. ישראל
טענה שהיא נכנסת לשטח לבנון כדי לעזור לשילטונה החוקי.
הפלישה היתה — גם למעשה — פרי הידברות מוקדמת בין
ישראל והפלאנגות, שהן הכוח הדומיננטי בממשלת־לבנון.
המשך הכיבוש הישראלי בדרום־לבנון לא בא, על כן, כדי
לאפשר את המשך המילחמה בלבנון. במילא אין כל בסיס מישפטי
לקיום מימשל צבאי ישראלי באותו שטח.
לכן אין מימשל צבאי. אין מושל צבאי.

כן. זאת אומרת, לא. ובעצם, כן ולא.

כל האנשים הטובים האלה אמנם קיימים, אך הם חדלו מזמן
לתפקד. לפני הכיבוש הישראלי היה קיים שם מישטר של
מיליציות מזויינות שונות, ובראשן כוחות אש׳ף. בעלי־התפקידים
המקומיים למדו לנווט את דרכם בזהירות רבד״.להתהלך בין
טיפות״הגשם ׳.הסישטרה למדה שלא לתחוב את האף שלה
לעניינים לא׳לה, כגון תפיסת פושעים השייכים לערה מזויינת זו
או אחרת. תלמידים כושלים היו מביאים לבית־הספר חברים
חמושים, כדי לרמוז למורים שלא כדאי להכשיל אותם בבחינות.

כל המערכת הזאת קיימת גם עתה, והיא ממשיכה
להתייחם לתפקידיה באותה הרוח.
בעלי־התפקידים מקבלים כספים מן המימשל המרכזי, ואיש

הליכוד והמערך, ששניהם שותפים להחלטה הארורה לפלוש
ללבנון, אינם יכולים לצאת משם. כי יציאה משם, כתנאים
האפשריים במציאות, פירושה הודאה פומבית בכך שהמילחמה
היתה מיותרת לחלוטין, ש־ 518 הרוגיה (עד כה) נפלו לשווא,
שההרפתקה כולה לא הניבה שום פרי חיובי שהוא.

השוף יהיה קנטון דרוזי מזויץ ועצמאי־למחצה. האיזור מצפון
לביירות יהיה קנטון מארוני, תחת שילטון הפלאנגות. איזורים
אחרים יהיו תחת שילטון סורי או סורי־פלסטיני.
אילו היתה ישראל נסוגה מן הדרום, היה קם שם קנטון שיעי
מזויין, אולי מתץ, אולי קיצוני, אולי חומייניסטי, אולי קשור
בסורים, אולי קשור באש״ף.
ממשלה חדשה וחזקה בירושלים, ללא מחוייבות כלפי העבר
הקרוב השחור, היתה מסוגלת לקבל החלטה לצאת מן הביצה
הזאת, תוך עשיית סידורים טובים ככל האפשר למניעת שחיטה
הדדית וטבח הפלסטינים, ותוך טיפוח יחסי־ידידות עם האוכלוסיה
המקומית והכוחות השונים הקיימים שם.

ברצועת־עזה המצב המישסטי קצת יותר מסובך.

אסכן, מ ה יש שם?

ישראל נמצאת בדרוס-לבנון. היא תישאר שם
הרבה זמן. כל המגמות מובילות להישארות־קבע. לא
לשנדדשנתיים, אלא לעשר שנים, עשרים שנים, מאה
שנה.

לפי כל הסימנים, יתגשם בלבנץ תהליך של
קנטונמציה, מין מהדורה רצחנית של שווייץ. כל עדה
תתרכז בשטח משלה, אחרי שגירשה ממנו(או רצחה)
את בני כל העדות האחרות שגרו בו עד כה.

השטח הזה נכבש במילחמה מידי מצריים, אך כיום קיים מצב
של שלום בין מצריים וישראל. מבחינת המישפט הבינלאומי,
מרחף סימן־שאלה גדול מעל לכיבוש הישראלי שם.

^ ש מצב, שהיה מטריף את דעתו של קצץ גרמני. תסבוכת
עצומה להלכה ולמעשה.
יש מערכת׳השילטץ הלבנונית. בית־מישפט לבנוני, מישטרה
(.ג׳נדרמריה׳) ,מכם, מושל־מחוז, ראשי־ערים. מערכת זו כפופה
למימשל המרכזי בביירות, והיא פועלת בכל השטח על פי החוק
הלבנוני.

האומנם?

/זהו מצב זמני. אבל ההיסטוריה מלמדת שמצב זמני יכול
להימשך מאות בשנים. הוא מתאים את עצמו למציאות. ודווקא
זמניותו מאפשרת לו, לפעמים, להתאים את עצמו לנסיבות
המשתנות.

אמו ממשלה מסוגלת לכך?

היא נכבשה במהלך המילחמה מידי ירדן, ישראל שולטת בה
זמנית כל עוד לא הסתיימה המילחמה, גורלה הסופי ייקבע
י בהסדר־השלום, על פי העיקרון שאין לרכוש שטחים בכוח.
(עיקרון זה מוזכר גם בראש החלטת מועצת־הביטחון ).242

כך אומר סגן־אלוף מוצפי, לא־מושל, המופקד על לא־מימשל,
בשטח לא״כבוש.

בינתיים הוא קיים כמערכת שלישית — וגם היא
בלתי־מוגדרת, חסרת בסיס מישפטי ומעשי.

^ אן כל זה מוביל?

נסיגה־בכבוד אינה אפשרית. לא יקום בלבנון מימשל מרכזי
חזק, ידידותי לישראל, המסוגל לקבל לידיו את השילטון בדרום.
אם יקום בלבנון שילטון מרכזי חזק, הוא יהיה פרו־סורי.

זהו, מבחינת המישפט הבינלאומי, מצבה של
ישראל בגדה המערבית.

דרום־הלבנץ אינו דומה לגדה המערבית. אץ הוא
יכול להיות.גדה צסונית״.

של צה׳ל. הוא גם גובה מכס משלו בנמלים, מבלי שצה׳ל יידע על
כך רשמית. הוא מקיים מחסומים, לרוב משותפים עם צה׳ל( .ניתן
לראות במקומות רבים חיילי צה׳ל יושבים בצל, ואיש־חדאד
בודק את המכוניות העוברות).
חדאד קיים כל עוד ישראל קיימת. הרעיון של המערך שניתן
למסור לו את כל דרום לבנון, ושהוא ימלא שם את התפקיד
השילטוני, מגוחך. כל הנשק הישראלי לא יאפשר לקבלן־
המישנה לשלוט בשליש של ארץ, שקיים בה סבך כזה של עדות
וכוחות מזויינים ומחתרות.

ך כן יישאר הלא־מושל במרג׳״עיון, ויישאר הלא־מימשל
/בדרום־לבנון.

ולבנץ הדלומית אכן תהיה ל.גדה הצפונית׳.

טא״ל מוצפי: בהחלט לא. עדיץ לא.
המישטרה ודוחף אותה לעשות קצת יותר. הוא עושה אלף ואחד
דברים שהמימשל המקומי אינו עושה. ומכיוון שהמימשל המקומי
עושה פחות ופחות, הלא־מושל עושה יותר ויותר.
על סמך מה הוא פועל, כשאין לפעולתו כל בסיס מישפטי, ואין
הוא זכאי למשול באמצעות צווים, כמו מושל צבאי?

פשוט מאוד. צה״ל קיים. הוא הכוח המרכזי
בשטח. על פיו יישק דבר. גם כשהפה אינו מדבר
בלשון החוק.
מי מחליט מה לעשות ומה לא? מוצפי מחליט. ולמעשה גם הוא
לא. כי ההחלטות מתקבלות כימעט מעצמן. יש דברים החייבים
להיעשות. וכשאף אחד אינו עושה אותם, הלא״מושל של צה״ל
נכנס לחלל הריק, מרצון או בעל־כורחו.

האם זה מימשל צבאי? בהחלט לא. חם־וחלילה.
אכל

ן* ץ שתי המערכות — המקומית, התלוייה על בלימה,
והצה׳לית, המבוססת על הכוח, קיימת המערכת של רב־סוץ
סעד חדאד.

הוא טוען שהוא פועל על פי החוק הלבנוני, ושהוא
מכיר בשילטץ המרכזי. אך השילטון המרכזי
מתכחש לו ומתייחס אליו כאל סוכן ישראל.
שמור לו — או לשכמותו — תפקיד על פי החוזה
הישראלי־לבנוני. אבל חוזה זה הזדלז׳ל. מת בטרם עת. נולד מת.
מה עושה חדאד? הוא מקיים כוח, המהווה מעין קבלן־מישנה

מדוע?
מפני שהמצב אינו סטאטי. יש דינאמיות של כיבוש, גם כשהוא
קרוי לא־כיבוש.
המודוס־ויוונדי שנמצא בין הלא־מושל הישראלי ובין
מערכת־השילטון המקומית יכול להימשך כל עוד יש בביירות
ממשלה פלאנגיסטית. אך כאשר תקום שם ממשלה פרו־סורית,
המצב עלול להשתנות כליל. בעלי־התפקידים המקומיים עשויים
לקבל הוראה שלא לשתף עוד פעולה עם הישראלים.
מילחמת־הגרילה עלולה להתגבר במידה הרת־אסונות. כבר
עתה שוררת בקרב הישראלים בלבנון מודעות גבוהה מאוד
לאפשרות של פיגוע בהם בכל רגע. כאשר ישלוט המוות בדרכים
ובערים, יהפוך הלא־מימשל ה״נאור׳ וה״ליברלי׳ במהרה
למימשל צבאי נוקשה וקשוח לכל דבר — כפי שקרה בגדה
המערבית.

ובעיקר: ההתפתחות הפנימית.
סיפור הגדה המערבית מלמד שהתיאבון גובר עם האוכל. אחרי
שנה־שנתיים של התרגלות, החלה ההתנחלות הבלתי־חוקית
והחוקית. תפסו שיש בגדה משאבי־טבע, שניתן לנצלם. שיש
קרקע, מים, והכוח להפקיעם.
כל זה אמור לקרות בגרה הצפונית, כאשר תתרגל ישראל
לעובדה ולרעיון של נוכחות־קבע שם. יש שם מים בשפע,
שאפשר להעבירם ארצה. יש פסוקים בתנ״ך הקובעים שזוהי
נחלת־אבותינו. היא לא נתפסה, משום־מה, לפני 3000 וכמה שנים.
אפשר להגשים את צו־האלוהים באיחור־מה. יש מקומות נחמדים
מאוד, שאפשר להתנחל בהם — תחילה לצורכי ביטחון, כדי
להבטיח את הדרכים והצמתים, ואחר־כך --
הלבנון הדרומית אינה הגרה הצפונית. בוודאי שלא. בהחלט
לא. עדיין לא.
היא תהיה כזאת במהרה.

שוב חסיח שרבי־הדץ
סניגוריו של עורך־הדין שימעון חרמון, הנאשם ברצח,
עומדים להגיש עתירה לבג״ץ. הם טוענים כי כאשר ביקר
אחיו של שימעץ, מאיר, שגם הוא עורך־דין,
בתחנת־המישטרה בה עצור אחיו, צותתה המישטרה

לשיחתם והקליטה אותה.

שמואל תמיר, שמונה על־ידי הממשלה לטפל
בעניץ השבויים, לא גילה את המיכשול העיקרי
המונע את החלסתם של שבויים: סירובה של
ממשלת־ישראל לנהל משא־ומתן על החלטת
ששת השבויים, המוחזקים בידי טת׳׳ח, מבלי
לכלול את שני השבויים המוחזקים בידי אחמד
ג׳בריל.

סרג -שוב מועמד?
אץ שום סיכוי לעריכת בחירות קרובות, עוד
השנה, כסי שמאיימת אנודת־ישראל.
אם יתברר למפד׳ל, לתנדי ולכמה מהח״כים הליברליים כי
אץ סיכוי להקים ממשלה בראשות הליכוד, הם יתמכו
בהקמת ממשלה שבבסיסה יעמוד המערך. במיפלגות אלה
יש חשש כבד מבחירות מוקדמות.

מכיוון שג׳בריל שייך לחזית־הסירוב הפרו־סורית, אויבה
של יאסר ערפאת והנהגת פת׳ח, אין כרגע אפשרות של
משא־ומתן משותף על כל שמונת השבויים.
הנהגת פת׳׳ח הודיעה לישראל מזמן שהיא מוכנה להחזיר
את השבויים שבידיה תמורת שיחרור עצירי אל־אנצאר,
שיחרור מיספר אנשי־אש׳׳ף הכלואים בישראל והחזרת כל
הספרים והמיסמכים שנלקחו על־ידי צה׳׳ל ממכון־המחקר
הפלסטיני במערב־ביירות.

אם תתגשם אפשרות זאת, תועלה שוב
מועמדותו של הד׳ר יוסך בורג
כראש־הממשלה.

ה אן צר -מס 1ר הקשיים?

מודעי -שר־האוצר

נראה שהפירסומים על הקשיים של בנקים ישראליים
בהשגת אשראי בחו׳ל נובע מעימות בין מישרד־האוצר
ובנק ישראל. הרקע הוא ההמתנה לשינוי המדיניות
הכלכלית של יורם ארידור.

בקרב שרי־חתת התגבשה ההצעה להביא
לשינויים הבאים בממשלה: יצחק מודעי יהיה
שר־אוצר במקום יורם ארידור, ואילו ארידור
יתמנה כשר-החוץ במקום יצחק שמיר. יתכן
שהשינויים לא ייערכו מייד עם הרכבת ממשלת
שמיר — אם תורכב — אלא כעבור זמן מה.
עד אז ישמור שמיר גם על תיק־החוץ.
מטרת יוזמה זו היא לצמצם, ככל האפשר, את השינויים
בממשלה, כדי למנוע כל אפשרות ששר־הביטחון לשעבר,
אריאל שרון, יזכה בתיק.

התהדקו קשרז
שרודרפול
שד־הביטחון לשעבר, אריאל שרץ, והרמטב׳׳ל
לשעבר, רפאל איתן, מתגברים על מישקעי
העבר, ומהדקים את הקשר הפוליטי ביניהם.
מצב חדש זה מעורר חששות כבדים בתנועת־החרות.

כעס ער ח״בי המ 1שבים
במיפלגת־העבודה יש כעס על שיתוף־הפעולה בין הח״כים
מתנועת־המושבים ובין הח׳כים מהליכוד, שנאבקו יחד
להקמת ממשלת־אחדות.

הח׳׳כים המייצגים את תנועת־המושבים —
יחזקאל זכאי, אריק נחמקץ ומנחם הכהן —
מסבירים כי יוזמתם נועדה לבלום את
התחזקותו של הרמטכ״ל לשעבר, רפאל איתן,
התכש לו השפעה גוברת במושבים הוותיקים.

שעה פוליטית טובה
השבוע יתארח הרמטנדל לשעבר,
רב־אלוך (מיל׳) רפאל איתן, בתוב*
ניתי־הטלוויזיה.שעה טובדד.
בכל הנראה יתארח בתוכנית זאת בעוד
שבועיים עזר וייצמן, ויתכן שיודיע
במיסגרת זאת על החלטתו להקים מיפלגה
הדשה.
שני האישים העדיפו הופעה ב.שעה
טובזד על־פני הופעה בתוכנית. מוקד־,
בגלל אחוז הצפיה מבדה יותר.

קרע ביו רביו והתק״ם
כמה מראשי התנועה הקיבוצית המאוחדת, שתמכו ביצחק
רבץ בהתמודדות במיפלגת־העבודה, כועסים עליו בגלל
תמיכתו בהקמת ממשלת־אחדות־לאומית.

התק׳ם מתנגדת בתוקך להקמת ממשלה כזאת,
וראשי התק׳׳ם — להוציא כמה מאנשי
אחדות־העבודה לשעבר — מאוחדים עתה

למעשה, לא חל כל שינוי ביחס שבו זוכים
הבנקים הישראליים בחדל.

שרו! יחנור
אנדרטה בגדה
השר ללא תיק אריאל שרץ יחנוך
אנדרטה אבר הישראלים שנהרגו בגדה
המערבית. האנדרטה תוקם לצד כביש
הו צ ודשו מרון. עתה מהפשים היוזמים
מבצע לבינוי.

גוראד מתפאר
בחריגות־בנייה
בחוברת מהודרת, שעלתה למשלם־המיסים החיפאי שני
מיליון שקל, מתפאר ראש־העיריה אריה גוראל, בפרוייקט
סטלה מאריס שבנה הקבלן זכריה דרוקר.

בפרוייקט זה נעשו חריגות־בנייה חמורות
במיליוני שקלים. רק אחרי שהפרשה נחשפה,
הגישה העירייה כתב־אישום נגד הקבלן.

גיבשט״ז 1פסיד בראשה
סקר סודי׳ ,שערך המערך בראשץ־לציון, מגלה
שכבר בסיבוב הראשון ישיג מועמד המערך,
מאיר ניצן, יותר מ־ 40 אחוז מקולות הבוחרים.
הירידה בתמיכה בראש־העיר הנוכחי, חנניה גיבשטיין,
נובעת בין השאר מכך שתמיכת אנשי הימין בעיר
מתחלקת בין כמה מועמדים.

הדפה! בבאר־שבע
עדי הלפרן ינהל את מערכת־הבחירות של הליכוד
בבאר־שבע.

הלסרן הודח לפני חודשיים מתפקיד דומה
בתל־אביב, אחרי התבטאות גזענית שלו
בראיץ עיתונאי.

שטח־אש
דג חסר ולדח־אי
אבי מדאי, עוזרר־לשעבר של אריאל שרץ,
ויונתן גרופר, בנו של שר־החקלאות המיועד,
פסח גרופר, קיבלו מהמועצה המקומית בנימינה
שטדדאש של צדד־ל לצורכי־מירעה.
גרופר הוא חקלאי, ואילו למדאי יש חלקה
במושב בת־שלמה.

מכיוון שלמאיר יש יטוי־כוח מאחיו, שניתן לטני
חודשיים, רואים עורכי־הדץ בהקלטה טגיעה
בחסיון שבץ עורד־דץ ללקוח.

האווירה בצה״ר
טוהרה׳
בכינוס של קציני־מילואים הביע קצץ
בביר בצדדל דיעה בי. האווירה בצדדל
טוהרה *.הקצין הבכיר אמר, כי בשנה
האחרונה לכהונתו של רפאל איתן שרדה
״ * 75 ך מן קן יך מ #1*^8מי סן *8 ^3

ורנדאלוף משה לוי שם לה קץ.

ישורון כותב זיכרונותיו ישראל ישורון, עד־המדינה במישפטם של שמעיה ושרה
אנג׳ל וחיים שושן, התחיל לכתוב ספר. הוא עומד לגולל
שם את מסכת הידרדרותו לעולם הפשע.

ישורון הוא בן של רב, אשר הסד לאחד
מסוחרי־הסמים הגדולים באיזור המרכז. כך
הסתבד גם בפרשת רצח מישל נחמיאם
ושולמית שלי, שבה הסד עד־מדינה.

חקירה באתיברסיטת
תר־אביב
באוניברסיטת תל־אביב נערכת עתה בדיקה בקשר לנסיעת
קבוצה של מרצים מן האוניברסיטה לכינוס מדעי״ של
כנסיית האיחוד, מיסודו של הכומר הקוריאי מון.

הבינום נערך לפני כמה שבועות בעיר קרתגינה
שבמדינת קולומביה, והמרצים מתל־אביב נסעו
ונהנו מאירודדחינם, בניגוד להוראה מפורשת
של רשויות האוניברסיטה.

יונים לגילוי יהלזמים
הפרופסור רוברט לובוב מאוניברסיטת
תל-אביב מאמן למען חברות־המיכרות של
דרום־אפריקה יונים, המתמחות בגילוי יהלומים
בפסולת.
לובוב הוא מומחה לאילוף חיות לשימוש האדם. אילוף
היונים ישמש למניעת גניבת יהלומים מן המיכרות.

בזיבצע סודי של
.ידיעות אחרונות״
הצהרץ.ידיעות אחרונות״ נערך למיבצע
שפרטיו נשמרים בסוד, נגד עיתץ הערב החדש
שיוציאו בעלי הארץ״.
על המיבצע, שניתן לו שם קוד, אחראים כמה מבעלי
המניות בידיעות אחרונות.
בין השאר, יוציא ידיעות אחרונות מהדורה מאוחרת של
הצהרון, במקביל לשעת ההופעה של העיתון החדש.

דמי ש סי ד ה-
פי עשרה
במישקלים המוצבים במקומות שונים בתל־אביב,
המשמשים לשקילת אדם, הועלו המחירים לאחרונה בבת
אחת פי עשרה.

מחיר השקילה היה שקל אחד, ועתה הוא עשרה
שקלים.
המישקלים מוצבים על־פי רישיון הניתן על־ידי עיריית
תל־אביב. במישקלים המוצבים במוסדות קופת־החולים
ההסתדרותית לא הועלו המחירים.

במדינה
(המשך מעמוד 16
ויש להם 1196 בפרלמנט — יצוגה
בפרלמנט מקביל פחות או יותר לכוחה
האמיתי. קול אורתודוכסי שווה
כמחצית קולו של מארוני.
0הדרוזים מונים 300 אלף נפש.
באחוזים 7.596 :באוכלוסיה 696 ,בפרלמנט.

הארמנים, המונים גם הם 250
אלף נפש ר* 6באוכלוסיה, מחזיקים
רק ב־ 596 של המושבים בפרלמנט.

• הנוצרים הסרוטסטנטיים
ושאר המיעוטים הקטנים מונים 100
אלף נפש, שהם 2.596 באוכלוסיה ו־2
אחוז בפרלמנט.
משמע: מוצאו של אדם קובע, עם
לידתו, את מישקלו האזרחי, את
סיכוייו בחיים, את יכולתו להתקדם
במינהל ובצבא, את יכולתו להשתמש
בכוח פוליטי לשם השגת רווחה ויחס
הוגן. אזרח שיעי שווה כשליש מאזרח
מארוני. .
כל התותחים. מישטר זה
התמוטט במילחמת־האזרחים. האמונה

אמר שהוא מוכן לקיים את המדינה
הלבנונית, אם יקבלו בה הדרוזים נתח
השווה לכוחם. אם לא, הוא מעדיף את
פירוק לבנון ואת צירופה לסוריה.
הנשיא המארוני, אמין אל־ג׳מייל,
בנו של מייסד הפלאנגות, איבד תוך
זמן קצר את כל האשראי שניתן לו.
ברור כי אינו רוצה ואינו מסוגל להקים
מישטר, שכל העדות שותפות לו. הוא
מקיים מישטר מארוני־פלנגיסטי, וכל
התותחים של ארצות־הברית וישראל
אינם מסוגלים לקיימו.
ברית גלוייה וסמוייה. השבוע
הכריז ג׳ונבלט על שילטון מקומי
באיזור השוף. זה יכול להיות צעד
ראשון לקראת חלוקתה הסופית של
לבנון.
באותה שעה הידק ג׳ונבלט את
בריתו עם הסורים עוד יותר, כאשר
תבע מכוחותיו של יאסר ערפאת לצאת
תור שבוע מאיזור השוף. הוא לא
השמיע תביעה דומה כלפי ה״מורדים״
בפת״ח ושאר הסוכנים הסוריים
באש״ף.
כל התנהגותו של ג׳ונבלט העידה

אסיר אבו־חצירא מגיע למיתקן המישטרה
בקומה זקופה, לכלא
הנאיבית של אריאל שרון ומרעיו,
כאילו ניתן להשליט בלבנון
דיקטטורה של אחת הסיעות בעדה
המארונית — הפלאנגות —
התמוטטה גם היא. חוץ מן המארונים,
שהם בעלי־ההנאה היחידים במישטר
הקיים, אין איש בלבנון מעוניין
בקיומה של מדינה לבנונית, שזה
פרצופה.
השבוע ביטא ואליד ג׳ונבלט, מנהיג
הדרוזים, את הדברים בשפה בוטה. הוא

שאינו ממשיך בדרך אביו הגדול,
כמאל ג׳ונבלט שביקש למלא תפקיד
מרכזי באירגונה מחדש של לבנון
כולה. ג׳ונבלט״הבן דואג לדרוזים
בלבד, והוא מוכן לקיים את
שילטון־הבית וכוח־ההגנה של הדרוזים
תוך ברית גלוייה עם סוריה וברית
סמוייה עם ישראל.
מיסמך של איוולת. נראה כי
בשבועיים האחרונים הכירו גם
האמריקאים בעובדה שסוריה היא הכוח

סא״ל
חשוד בגביית כסנים שרא כדי!
^ נשי מצ״ח (מישטרה צבאית
\£חוקרת) כבר טיפלו בהרבה
פרשיות מדהימות, אך תיק־חקירה
רומה לזה, שבו מעורב קצין בכיר כזה
לא טופל, כך נדמה, מעולם.
סיפור המעשה הוא מזעזע, ומטיל
כתם חמור.
הקצין, סגן־אלוף בצבא הקבע,
נחקר עתה.
בשלב מסויים התעורר אחד
החיילים. לא ידוע אם המניע שלו היה
מוסרי או נקמני, אך המידע שהוא
העביר לחוקרי המישטרה הצבאית היה
מפורט ומדוייק. י׳

^ נשי מצ״ח נכנסו מייד לפעולה.
\£ב שלבי החקירה הראשונים הם
גילו רשת־הברחות מתוחכמת מלבנון
לישראל. מפקד אחד ממעברי הגבול
נחשד ששיתף פעולה עם קציני צבא
וקבוצת מבריחים מאורגנת, כדי
להעלים עין כשהם עוברים במחסום.
הקצין נעצר אחרי פעולת מעקב
קצרה. חיילי יחידתו נחקרו אף הם.
שיתוף־הפעולה עם החוקרים המנוסים
היה כבר בתחילת המעצרים.

היציב והאמין היחידי בלבנון. הם
אותתו לדמשק שהם מוכנים להכיר
בעמדת־הבכורה של סוריה בארץ־
הארזים, תמורת־הסדר סורי־אמריקאי
כלשהו.
המחיר שנקבע בדמשק: ביטולו של

גורם צה״לי המקורב לחקירה, הודה
באוזני העולם הזה, שהסגן־אלוף
נמצא עתה במעצר ונחקר על כך,
שכספים שהגיעו אליו עקב תפקידו
— מצאו את דרכם לכיסו.
בתוך זמן קצר, לכשתושלם
החקירה, יועמד קרוב לוודאי הקצין
לדין. עדיין לא ברור אם הוא יהיה
הנאשם היחידי בפרשה, ואם מישפטו
החוזה הלבנוני־ישראלי, להלכה ולמעשה.
אין זה מחיר גדול, כי הסכם זה
— אחד ממיסמכי־האיוולת של הדור
— מת עוד לפי שנחתם.
התוצאה: ישראל תישאר בלבנון
בלי חוזה, וללא כל יכולת להגיע
להסכם כלשהו אשר יסדיר את
הישארותה או את יציאתה.
הכנסת היזם הראש1ן
השד־לשעכר הגיע למיתקן
המישטרתי במכוניתו
ה6רטית. ע 8נהגו האישי,
וכמעט גרם לתאונה קטלנית
בפינה העולם הז ה 2405

קצין בדרגת פקד עמד בשער
הכניסה לבסיס המישטרתי בבית־דגן
וחיכה מן השעה 7וחצי בוקר. הוא בא
במיוחד למקום, כד לקבל את פניו של
השר־לשעבר אהרון אבו־חצירא.
איש לא הודיע לו כי השר־לשעבר
צריך להתייצב קודם במישטרת
תל־אביב, כדי לחתום על טפסים
ולקבל הסברים על הנוהלים לגבי אסיר
העובד בעבודות־חוץ.
גם נציגי כלי־התיקשורת שנכחו
במקום לא ידעו כי אבו־חצירא יאחר,
וחרושת השמועות סביב איחורו היתה
גדולה ומלאת דמיון.
השער היה סגור. בסביבות 9
בבוקר באו למקום בני מישפחתו של
אבו־חצירא מן העיר רמלה הסמוכה. הם
סיפרו כי כל המישפחה התכנסה
בשבת, ביחד עם קרובים וידידים רבים,
בבית אמו של אבו־חצירא. כולם ישבו,

יתנהל בדלתיים פתוחות או סגורות.
המיקרה, שפרטיו הגיעו לידיעת
הקצינים הבכירים ביותר בצה״ל, חייב
להדליק אור אדום. גם אם מערכת
החקירה הצבאית פעלה באופן הראוי
לשבח.
אנשי צבא ותיקים אינם זוכרים
מיקרה דומה של שימוש לרעה במדי
צה״ל למטרה דומה.

בן־ציון ציטרין
אכלו, שתו ושרו, עד כי שכחו בעצמם
לאן הולך בן־מישפחתם.
הם אמרו כי אבו־חצירא הולך
לרצות את עונשו בקזמה זקופה, מכיוון
שהוא יודע שהוא חף־מפשע, ולכן אין
לו במה להתבייש ומה להסתיר.
בעיצומם של הסיפורים בשעה 9
וחצי בבוקר, נראתה מכוניתו של
השר־לשעבר מתקרבת במהירות
לכיוון המיתקן המישטרתי. בני-
מישפחתו נופפו לעברו והוא חייך
אליהם, אבל לא עצר את מכוניתו.
הקצין שבשער המחנה הזדקף
והתכוונן לקבל את פניו של האסיר
המפורסם. המכונית התקדמה במהירות
לעבר השער, אבל השער היה סגור. לא
היתה להם ברירה אלא לעצור לפני
המחסום. הפקד אמור היה ללוות את
אבו״חצירא ברגל לכיוון מקום עבודתו
בתוך הבסיס, אך אבו־חצירא לא ירד
ממכוניתו.
אחרי דין ודברים קצר נפתח
מחסום־הברזל והוא הורשה, באופן יוצא
מן הכלל, להכנס עם מכוניתו הפרטית
לתוך המיתקן. נהגו לא התחשב
בצלמים ובעיתונאים הרבים שעטו על
מכוניתו של חבר־הכנסת, וכמעט
שדרס אותם. הוא פגע בצלם יוסי רוט
ובכתב ירון זכאי.
השר־לשעבר נכנס פנימה והתחיל
את יום עבודתו הראשון. הנהג, כשיצא
החוצה ונשאל למעשהו המוזר, טען כי
ההוראה שקיבל היתה לנסוע קדימה
— וזה מה שעשה.
הכתבים הנרגזים שאלו אותו: אילו
מעבידו ביקש אותו לדרוס מישהו —
גם אז לא היה מהסס?
תשובתו הלאקונית :״כן״.

כמוני
לא בהכרח
מאלוהים״...

סי מומחית

,#״ 31 יז כ דזי ך >זד!ג 8 9

להשיג עתה בחנויות
הספרי:

סלעו גי ס :

284919
_! 295318

״גופי
ואני״

חוווזנלת?4וו*נ1יו 11ז>1

חוות חנויאות

ספרה של
ויקטוריה פרינסיפל
(פאסלה ואינג מסדרת
״דאלאס״)

ב עיו ת
ולב טי ם
בחיי המין

1בו הי אמספרתעל עיצוב
הגו ף, ע ל די א טו ת ועל ...שיפור
חי• ה מין
בלווית נ 120ת מונו תשל
ויקטוריה פ רינ סי פ ל
(בתרגום עברי)

מאת
בהנהלת מיקי שחרץ

ד״ר מרדכי זידמן

דיאטנית מבאד ויזה בגרמניה.
קוסמטיקה, מסג׳ים, התעמלות
איירובית.
בידור, טיולי אופניים,בריכת
שחיה מחוממת, סרטים.

הוצאת רשפים

מינוי נכבד,
נשלחה אליך הודעת חידוש -
אנא שלם סם!.
הודעה נוספת לא תישלח

0ומנ
לחייל

מחלקת המנויים

סטודיו6

או א מוונ ,02ת׳׳א 257024

בהנהלת אבי פאנק

כושר גופני וחיזוק שרירים
שמירה על גיזרה
יציגה נבונה
גמישות

ליי׳

ב ס טו דיו — 6אולמות ממוזגים
מורי מוסמכים
ג׳אז, אירובי, מתיחות
יוגה, סטפס, התעמלות

חוות הברי או ת במלון עדן נהריה.
מחזור ראשון 30.10.83
לפרטים והר שמה טלפון 7־923246־04

811 בבוס!־ עד 4א חה־צ.

נפתח מחדש מועדון

מרבד הקסמ>ם
(לשעבר בשרתון הישן) רח׳ הירקון 277ת״א
תוכנית עשירה:

ימים ב; ג׳ ,ד׳ -פיאנו בר
ימים ה; ו׳ ומוצאי־שבת -
ריקודים עם להקת

״העליל הגבוה״
החל מה־ 5.10.83 בכל יום ב׳ ומוצאי־שבת
תה מנחה בשעה 17.00

תעוגת אופגה מרהיבה
להקת השגרירים
של יעקב אליעזורוב
טלפון 445111 :־03

ענת סוגוסט חזוה השבוע וצידון
ומספרת על המתרחש בעיר ובדרך אליה
^ יסמאעיל חגיאני ( )17 היה
\£מאושר. הוא עמד בשדה הפתוח,
רובה־ציד בידו, וחיפש ציפורים.
איסמאעיל ברח יומיים לפני״כן
מביתו שבביירות, ובא לנוח בבית דודו,
ממערב לנבטיה. הוא ידע שהדרום
שקט והחליט להיות אצל בני־מישפחתו
עד שיירגעו הקרבות
בביירות והסביבה. באותו יום יצא לצוד
ציפורים ליד הבית.
כמה עשרות מטרים מנו התנופף
דגל״ישראל מעל למוצב של צה״ל.
החיילים השקיפו לעברו במישקפת־שדה,
אבל זה לא הפריע לו, הוא חיפש
ציפורים.

השדה החרוש, במקומות שבהם פגעו
הקליעים.
איסמאעיל שמט את הרובה מידו,
כרע על ברכיו, הרים את ידיו באוויר
לאות כניעה והחל צורח וצווח. מהבית
הסמור יצאו לשמע היריות חמש נשים,
כשגם הן צורחות וצווחות.
איסמאעיל פשט את החולצה שלו
והתחיל לרוץ לעבר הכביש, כשהוא
מנופף בידיו וצורח בהיסטריה של
פחד־מוות.
מה שקרה לאיסמאעיל חג׳אני סימל
את מה שקורה בתקופה זו בדרום־
לבנון.
שלוש משאיות עמוסות חיילים

הנוסעים דרומה לכיוון ישראל. החיילים יושבים
בתוך המשאיות בחגור מלא, שכפ״צים, קונעי־פלדה

ואז ראה את הציפור באוויר. הוא
ירה יריה בודדת. באותו רגע נגמרו
השקט והשלווה במקום.
תוך שניות פילחו את האוויר
עשרות כדורים, וענני־אבק עלו מן

נסעו על הכביש הצר, המוביל מצידון
לנבטיה. החיילים היו ישובים בכלי־הרכב
בחגור מלא, עטופים בשכפ״צים,
קובעי־פלדה מרושתים לראשיהם
ונשק דרוך בידיהם, כשהאצבע על

ההדק.
החיילים היו במתח עצום. איזור
נבטיה נחשב כאיזור מסוכן, ופעמים
רבות נתקלו בו שיירות של צה״ל
במיטעני־צד שפצעו חיילים.

אצבע על ההדק

מרושתים והנשק האישי ני ד כשהאצבע על ההז
מוכנים לכל מיקרה. ברגע ששמעו ירייה מרוב
הציד, התחילו כל החיילים לירות מתוך המשאי
הנוסעות, לעבר הבחור שניסה לצוד ציפורי

חייל באחת המשאיות האלה ראה או
שמע את איסמאעיל היורה, ובאופן
אוטומאטי התחיל לירות לעברו. כל
חבריו לרכב הצטרפו לירי. הם לא
חשבו הרבה ולא ניסו לברר את העניין.

הם פשוט התחילו לירות בצו
מטורפת וחסרת־כיוון תוך כדי נסי7
תוך שניות נעצרו המשאיות, וב7
שאיסמאעיל בשדה הפתוח שומט :
הרובה מידיו ומתחיל לצרוח בפו

לין

למות בגלל ציפור*

איסמאעיל חג׳אני (במרכז התמונה עם רובה
ביד) ,צעיר לבנוני בן 17 מביירות, בא להתארח
אצל קרובים בדרום־לבנון. הוא יצא בצהריים לצוד ציפורים, ונשירה ידיה בודדת באוויר,

220

ניתך עליו מטח של כדורים ממשאיות החיילים(למעלה) ,שעברו בכביש הסמוך. חג׳אגי ניצי
בנס, אחרי שהרים את ידיו לאות כניעה, פשט את חולצתו ונופף בה באוויר. סביבו עומדיו
בני־מישפחתו, שרצו אליו בבהלה, אחרי ששמעו היריות. חג׳אני מחזיק בידו את ה רונו

מאחרי גדרהתיל של בניין המימשל בצידון ממתינים נשים וילדים מתור תיקווה שיקיריהם ישוחררו
(המשך מעמוד )11
מוות, נשפכו החיילים המבוהלים מן
הרכבים, שכבו וכרעו לידם והמשיכו
לירות לעבר השדה ולעבר איסמאעיל
המבוהל.
כשראו אותו מניף את ידיו
לאות־כניעה, וכשהבחינו שהוא לבדו
ושאינו חוליית־פיגוע עויינת, עלו
החיילים שוב למשאיות והמשיכו
בנסיעתם דרומה. איש מהם לא טרח
לגשת לשדה ולברר אם יש פצועים, אם
יש מי שזקוק לעזרה. הם הודו פשוט
לאלוהים שהאירוע הסתיים בשלום,

אל החונש!

מבחינתם, ומיהרו להסתלק מהמקום
במהירות גדולה
בינתיים הגיעו הנשים אל
איסמאעיל סובבוהו בבכי היסטרי.
אחותו לקחת את הרובה, בעטה בו
והשליכה אותו למרחק על הארץ.
חייו של איסמאעיל ניצלו בנס,
לגמרי במיקרה. החיים שם, בלבנון, הם
דבר זול מאוד. בכל רגע יכול לקרות
משהו, למישהו, לאזרח או לחייל צה״ל.
אנחנו נסענו בשיירה אחרי משאיות
החיילים. חזרנו מצידון. כששמעתי את
היריות, הזדרזתי ללבוש את השכפ״ץ,

קבוצת העצירים המשוח ררים
צועדת בשורה עורפית
(מימיו) ,בבגדי-עבודה חומים. ברקע בניין

שאותו מסר לי דובר־צה״ל במטולה,
ושהיה מונח במשד כל הנסיעה על
המושב לידי, ללא שימוש.

דגל פלסטיני
ב מי משל
ך צאנו ממטולה בבוקר, בשיירה
של שלוש מכוניות. תקנה צה׳׳לית
אומרת שמותר למכוניות (צבאיות
ואזרחיות ישראליות) לנוע בכבישי

המימשל הצבאי בצידון. משמאל: נשים וילדים,
שבאו לקבל את פניהם של בני מישפחותיהם. ברגע
שזיהו אותם התחילו לנופף בידיהם בשימחה.

לבנון רק בשיירות, כשהמינימום הוא
שתי מכונות.
כל אחד מאיתנו קיבל שכפ״ץ,
והתכוונו לצאת לדרך, אבל אז הסתבר
שזה לא כל־כן־ פשוט. פיתאום
התעוררה בעיית הקנים. וב״קנים׳׳
הכוונה קני־רובים, כלומר: מיספר

כלי־הנשק המצויים בשיירה. איתנו
ברכב היו שני קנים, צמודים לשני
חיילים מלווים, הלבושים בשכפ״צים
עבים וכבדים, והעמוסים בסנדוויצים
ובקבוקי־משקה.
יצאנו לדרך. התחנה הראשונה
היתה מרג׳־עיון, לפגישה עם מפקד

— סתם יש של חול

גיורת צידון של יחידת הקישור
__ללבנון. זהו התואר הרישמי של סא״ל
סמי מוצפי, שהוא למעשה מושל צבאי
של צידון(ראה הנדון) .האיש יושב
במיתקן המשמש גם כמיפקרה של
כוחות סעד חדאד.
מוצפי הכניס אותנו לחדר מרווח.
על קיר אחד היתה תלויה מפת־תבליט
גדולה של לבנון. על הקיר שמאחוריו
היתה מפה צה׳׳לית מפורטת של הקו
החרש בלבנון, עם סימונים ושמות־קוד.
על השולחן הגדול היה מונח
שלט״מתכת ציבעוני של אש׳ף,
שנלקח כנראה מאחד המישרדים
בצידון, ומתחת לזה היה מקופל יפה
דגל פלסטיני גדול.
סא׳׳ל מוצפי ישב בראש השולחן
ואנחנו סביבו. תוך דקות ספורות
*,י• נכנסה חיילת צעירה כשבידה מגש
גדול של סיפלי־תה. באיזור זה, הבטוח,
יכול צה״ל להחזיק גם חיילות שיגישו
קפה למפקדים. בצפון, בצידון, אין
מחזיקים חיילות. זה מסוכן מדי.
משם המשכנו לכיוון צידון, בשיירה
של שלוש מכוניות, עם שישה קנים
ושני מכשירי־קשר, ג׳פרי היה קצין־
הליווי שלנו. הוא ישב במושב הקידמי
של המכונית, ובדק כל הזמן שנהיה
בקשר עין עם שתי המכוניות האחרות,
ברגע שחצינו את הליטאני נכנס ג׳ף
למצב של עירנות מוגברת ומתח. הוא
החזיק את הרובה שלו חזק בין
הרגליים, כשהאצבע כימעט על ההדק.
הוא ביקש לפתוח את כל החלונות
במכונית והמעיט בדיבורים.
השיא היה כשהיינו צריכים לעבור
את נבטיה. אז הוא נכנס לדריכות
אמיתית. הכביש הראשי לצידון עובר
במרכז העיר ובשוק. לא פעם נתקלו
שם כלי־רכב של צה״ל במיטעני־צד,
וג׳ף היה מודאג.
נבטיה, עיר שיעית מכוערת למדי,
בנוייה בטון אפור עם מעט עצים וירק,
המתה אנשים. השוק היה מוצף
בסחורות, חלקן בוודאי ישראליות.
התנועה ברחוב הראשי היתה גדולה,
וג׳ף בחן כל זוג עיניים שהופנו
לעברנו. הוא נשם לרווחה כשיצאנו
סוף־סוף מהעיר לכיוון מערב.

^ הד של
ריקנית
< ^ גענו לצידון ושם לקחו אותו
( \ קודם כל לבניין המימשל הצבאי,
בניין המוקף כולו גדרות תייל
ושהכניסה אליו אפשרית מכיוון אחד
בלבד, דרו בודקה של ש.ג.
ומחסום־ברזל.
חצר״הבניין היתה ריקה מרכבים.
חיילים כימעט ולא נראו מסתובבים
בשטח. נזכרתי בביקור שלי במקום זה
לפני שנה. אז המה המקום אנשים.
חיילים מכל החילות, כמעט, הסתובבו
בחצר הגדולה. ג׳יפים צבאיים
וקומנדקרים נכנסו ויצאו מבעד לשער.
פועלים ״מקומיים״ עסקו בנקיון
והובילו את הזבל. תושבים אזרחיים
של צידון נכנסו ויצאו מן הבניין.
המקום נראה אז שוקק חיים.
נראה שצה״ל מחזיק שם כיום
מינימום אנשים, המינימום הדרוש כרי
לתפעל את המיתקן. כל השאר עברו
דרומה, למיפקדה הראשית במרג׳־עיון.
בפתח הכניסה לבניין ישנו שלט
י גרול: דובר צה״ל. אנחנו הובלנו פנימה
אל קצין דובר־צה״ל שבמקום, דרך
מיסדרונות ארוכים וריקים.
שם, באחד החדרים, התחיל בירור
יסודי מה בדיוק רוצה כל אחד
מהעיתונאים לעשות בצידון. אנחנו
רצינו לנסוע לגשר האוולי ולמחנה
הפליטים עין־אל־חילווה. האחרים רצו
לדבר עם ראש־העיר של צידון ועם
מנהל־הנמל.
כאן התחילו הצרות. מובן שלא ניתן
לנו לנסוע לבדנו לעין־אל־חילווה.
למסע כזה דרושות שתי מכוניות
לפחות, וכמה קנים. הוחלט שניסע
י קודם כל בשיירה לראש־העיר, ואחר
כך ינסה דני, קצין העיתונות, לסדר לנו
רכב ליווי.
נסענו לעיריה. בניץ־ענק, שהכניסה
הראשית אליו סגורה. נכנסנו
מהפתח האחורי. שם ישבו כמה בחורים
(המשך בעמוד )62

בשעה ש־ 38 העצירים העומרים להשתחרר מסתכלים בהם מרחוק וממתינים בסבלנות*

אחו׳ שנה ורבע

בגי מישפחה נרגשים (מימין) ,עמדו
וחיבו לעצירים שיצאו. משמאל: בחור
ששוחרר זה עתה, אחרי שנה ורבע, מגיף את בנו הקטן באוויר.

יעקוב מרידוד עשה זאת שוב_ :
הוא תחב 1על חוח!; שוי 11ם
חבוה אמויקאית ער הצנה
׳שואל בחנוטים. מננ״ר מישודו
הניקטיב ,,סמי בוידויו(מימין)
שחוו ואונן שרום (למטה,
ליד מרידוד) עזרו לו בעיסקה
דחייה ביישום חלק זה של החוזה, בגלל
החגים.

הפעם אסור
להיכשל
^ ל תעלוליו של מרידור עד כה
(#ראה העולם הזה ה־ 17 במרץ
)1982 מחווירים לעומת פרשת

ךץב1י ועדת־השרים לענייני
! !כלכלה הביטו בתדהמה גוברת
והולכת בדובר. השר, יעקב מרידוד,
גילה את אוזנם, שמישרדו מצא את
הפיתרון האמיתי והיסודי לתחלואי
המשק הישראלי. בהתרגשות רבה
תיאר שר־הכלכלה כיצד יוכפל
ויושלש התל״ג(תוצר לאומי גולמי)
בתוך פרק זמן קצר ביותר.

שלה, מנחם בגין, כאשר נפגש איתו
לשיחה בארבע עיניים.
לא ברור אם זו הסיבה שבגללה
הגיע בגין למסקנה שעליו להתפטר
מתפקידו, אולם נראה כי מרידור לא
דיבר אמת בדווחו על תוכניתו לבגין
ולא לפני ועדת־השרים.
העתק החוזה, שעליו חתם השר
ושהגיע לידי כתב העולם הזה, חושף,

עבורו עבודות פרטיות, בשם סמי
פרידריו 32 שכעבור זמן מוגה
מנכ״ל המישרד.
צוות־המוחות של מרידור יעץ לו,
ראשית, לנהוג בחוכמה ולא למהר
להודיע לעם על גודל התגלית. למרות
שעברו רק חודשים ספורים מאז
התפוצצה פרשת המצאת האנרגיה של
רני ברמן, שבה היה שותף מרידוד, נתנו

דופן והעיקר — ללא שום התחייבות
לחילופי־טכנולוגיה בין האמריקאים
והחברות הישראליות, כמתחייב
בהסכמים מסוג זה.
יתירה מזו, החוזה שמוגדר כ״מיכתב
הסכמה״ ,יאלץ את ממשלת־ישראל
לתת ערבות כספית לרוכשים,
באמצעות הבנק לפיתוח התעשיה,
מפני שהבנק יצוא ויבוא של אמריקה,

החינההשחוח!
החדשה מושיעי המשק, אליבא דמרידור,
יהיו הרובוטים.
בישיבה שהתקיימה ביום רביעי,
ה־ 31 בחודש אוגוסט, הודיע מרידוד
שהוא חתם יעל חוזה עם חברה ענקית
המייצרת רובוטים, בתנאים שישראל
לא היתה משיגה לעולם, הן מבחינת
התשלומים והן מבחינת חילופי הידע.
והעיקר — ממשלת־ישראל לא תישא
בשום נזק כספי, אם מכל סיבה שהיא,
תתפוצץ העיסקה בין החברה והקונים
הפוטנציאליים בישראל.
מרידור הודיע שכבר דיווח על
ההתפתחות הדרמתית לראש־הממ־

פעם נוספת, את מעלליו של האיש
שכבר כונה שרלטאן, אחרי פירסום
חלקו ב״המצאה״ קודמת שלו.
מהמיסמך המתפרסם לראשונה
בעמודים אלה ושכותרתו היא ״סודי
ביותר״ ,מתברר מדוע לא הראה מרידור
לחברי ועדת־השרים לענייני כלכלה
את החוזה.
בהסכם שנחתם עם נציג חברת
הענק האמריקאית גינרל אלקטריק
מעניקה ממשלת״ישראל, ללא כל
סיבה הנראית לעין, מונופול לחברה זו,
על יבוא שיטות אוטומציה בתעשיה
לארץ, ללא כל תנאי תשלום יוצאי־

שד 111־111־
המוצע כמממן הלוואות לעיסקות, לא
יסכים לתת דולר אחד ללא ערבות
ממשלתית.
אם לא די בכך, הרי חודש בדיוק
אחרי נאומו המרגש של השר הקשיש,
ביום השישי שעבר, ה־ 30 בספטמבר,
כבר לא עמדה ממשלת־ישראל
בהתחייבויותיה, שנבעו מחתימתה על
ההסכם. ביום זה היו אמורים
האמריקאים לקבל רשימה של לא
פחות מעשר חברות ישראליות, שהיו
אמורות לקחת חלק ברכישת הציור.
הרשימה לא הוגשה עדיין והישראלים
מיהרו לטלפן לאמריקאים ולבקש

הרובוטים, שבה סיבך את ישראל,
במיקרה הטוב בסקאנדל בינלאומי,
במיקרה. הרע בהפסדים כספיים
גדולים.
כיצד נולד השיגעון?
בחורף ,1982 בעוד כל המדינה
עוקבת בדריכות אחרי דיוני ועדת־החקירה
לעניין הטבח במחנות
הפליטים בביירות, מצא מרידור זמן
לטיפול בתחביב האהוב עליו —
הימורים. השיגעון החדש: רובוטים.
הוא חשף את סודו באוזני מקורביו,
עוזרו הבכיר, ראובן שלום, יועצו
הבכיר, אריה גנגר, וצעיר אחר שעשה

מקורביו של השר יד למעשה תרמית
חדש. הפעם נעשתה התרמית על
חשבון משלם המיסים הישראלי.
בסודיות מוחלטת ניהלו אנשי
הצוות ופקידים אחרים במישרד הקטן
שיחות על הרעיון הגאוני. בתחילת
חודש ינואר נכנס פרידריך, יועץ
כלכלי ובנו של אחד מוותיקי חרות ״
בצרפת, לתפקידו כמנכ״ל המישרד,
ותוכנית הרובוטים זכתה בטיפול
מועדף.
תוך זמן קצר הוחלט שיש לצאת 1
לשטח ולראות איר פועל הרעיון
בחו״ל. הצוות הציב לעצמו שני יעדים

— יפאן וארצות־הברית. כיאה לגודל
הפרוייקט תוכנן מסע רב־משתתפים
בראשותו של השר.
לגודל צערו של מרידוד לא יצא
העניין לפועל. ועדת־החקירה עמדה
לסיים את דיוניה. המסקנות היו
אמורות להתפרסם בתוך ימים אחדים,
והישארתו בארץ היתה חיונית. בכל
זאת, החליט מרידוד, המישלחת תצא
״ ליפאן בלעדיו, כדי שלא לאבד זמן
יקר.
בראש המישלחת התייצב פרידריך,
ועם חבריה נמנו גם כאלה שאינם
עובדי המישרד.
במישלחת ליפאן נסע אלי קרן,
שבעבר הושאל
על״פי בקשת מרידור, ממקום עבודתו
כדי לפקח הקבוע מקרוב על התפתחות המצאת ברמן.
קרן, לדברי פרידריך, נסע כדי לקדם

בדיקה העלתה שסיפור זה מצוץ מן
האצבע. קרן אינו קשור כלל לנושאים
אלה.
לא מכבר אף התבקש קרן, על־ידי
חשב מישרד ראש־הממשלה, להחזיר
216 דולר, שהוא חייב למישרד. סכום
זה היה מעבר למה שאושר לקרן
להוציא בסיור זה.
הסיור ביפאן התקיים בתאריכים 12
עד 23 בחודש פברואר השנה. במהלכו
ביקרה המישלחת במיפעלים יפאניים,
המתמחים בשטח האוטומנציה והרובד
טיקה.
עמוסי חוויות חזרו חברי המישלחת
לארץ. בעוד שבישראל התפתחה סערה
ציבורית בעיקבות פירסום מסקנות
ועדת־החקרה לעניץ הטבח בצברה
ושאתילא, ובעיקבות רצח מפגין
שלום־עכשיו, אמיל גרינצוויג, מצא
השר מרידור זמן לשמוע על תוצאות
הביקור במיזרח־הרחוק.
מהדברים ששמע, הסיק מרידור
שבסיור הבא הוא חייב לקחת חלק
כעצמו.
המישלחת החדשה היתה עוד יותר
מכובדת. בראשה התייצבו השר עצמו,
סמי פרידריך וראובן שלום. היעד היה
ארצות־הברית.
בתחילת הקיץ בילו אנשי מישרד־הכלכלה
בסיורים מרתקים במים־
עלי־ענק בארצות־הברית וחזרו מלאי
התפעלות לארץ. בדמיונו כבר ראה
מרידור כיצד אלפי רובוטים קטנים
עובדים בכל מיפעלי התעשיה
הישראלית, יומם ולילה מייצרים,
מייצרים ומייצרים, כשנורות הפועלות
על־פי המצאת דני ברמן, מאירות את
אולמות הייצור, וכר נפתרות, באופן
אוטומטי, בעיות סכסוכי העבודה
במיפעלים הישראליים.
עוזריו של מרידור הבהירו לו, כי
הפעם אסור להיכשל לפני שהכל גמור.
אסור להודיע לאומה המתייסרת
באינפלציה תלת־סיפרית על הגואל
המכני, שיפתור את כל הבעיות, אלא
כאשר הכל יהיה חתום וסגור. מרידור
חתם את פיו, וכך נהגו גם שאר חברי
המישרד שלקחו חלק במישלחות
לחדל.
בשלב זה, מסיבה לא ברורה יצא
אריה גנגר ממעגל הפעילות
ההיסטורית. הוא עזב את המישרד
ואחר־כן־ חזר לארצות־הברית. את
הקשר בינו ובין ההסכם שנחתם עם
גינרל אלקטריק, את דרך החתימה
ואת תוכן המיסמר יחקרו, מן הסתם,
גופים אחרים, שיתעניינו בוודאי
י בפרשת הרובוטים של מרידוד.

^ יש סיבה
^ לסודיות
ץ ץסיבה לא ידועה״ שאנשי
^ /מ ישרר־הבלבלה מסרבים להבהי־

אויה גנגר צץ שוב: הוא לקח חרק בתיננון הפרוייקט המגוחך והשעווויית
רה, נפל הפור על גינרל אלקטריק.
ב־ 15 וב־ 16 ביוני השנה התארח
בארץ נציג החברה. פרידריו טוען
שהוא היה המנהל הכללי שלה. מי
שנפגש איתו התרשם שהוא סוכן־יועץ
נוסע, אחד מני רבים של קונצרן הענק.
הוא עצמו הגדיר את מעמדו כמייצג
את החברה האמריקאית. האיש ישן
במלון הילטון בתל־אביב ואכל
ארוחות־צהריים עם הצוות הבכיר של
המישרד. אחרי שני ימי־שיחות פוריים,
כנראה, שב האיש לארצות־הברית,
ודיווח ל״שותפיו העיסקיים׳ על
ביקורו בארץ. אגב, הוא עצמו השתמש
במושג זה. שותפים עיסקיים׳
במיסמכים ששיגר לארץ, מה שמפריו
את דיברי פרידריו שהוא איש בכיר
בחברה. משימוש בניסוח זה, ברור כי
הוא לכל היותר מתווך שהיה אמור
לקבל אחוזים מהעיסקה.
הנציג האמריקאי שלח לארץ את
הצעתו, בכתב. חמש פעמים נדרש
על־ידי פרידריך לתקן את הצעתו.
המיסמך שעליו חתום מרידור,
ושמתפרסם בהעולם הזה, הוא הגירסה
החמישית והאחרונה.
בשיחה עם כתב העולם הזה הסביר
פרידריך מה מייחד את החוזה. .יש
תהליך אדיר שמתרחש בעולם —
הליכה לאוטומציה. יש לנו אפשרות
לנצל תהליך זה לטובתנו. לכן צריך
להיכנס בצורה מאורגנת ובקצב חזק
יותר מאחרים. אנו יכולים להפכו
לנשק תחרותי. לכן חתמנו על הסכם
עקרוני עם גוף כלכלי, שישתלב
בפעילות האוטומציה במשק, כשפי־רוש
הדבר שיתוף במחקר ובפיתוח
ובמימונו, ייצור רכיבים שונים בארץ
ושיווק לארצות צד שלישי. אנו
צריכים אותם, כי אנו רוצים הסדרים
מיוחדים במימון. מרגע שהם יודעים
שהמדינה נתנה חסות, זה יעניין אותם.
זה אינו מחייב את הממשלה. לא נציע
למשק חברה זו, אך אנו נותנים לחברה
לפעול.״
מתמצית דבריו של פרידריך
התברר מדוע הוא והשר שלו חששו
כל־כך לחשוף את המיסמך. אין כל
קשר בין מה שהם מייחסים לכתוב בו
ובץ מה שהם חתמו עליו.
אולי מסיבה זו, אחד הפרקים
המאלפים במיסמך, הוא פרק שמירת
הסודיות, שבו נאמר. :מיכתב הסכמה
זה יישמר בצורה סודית ביותר ולא
יוצאו הודעות לעיתונות או כל צורת
פירסום אחרת לכל חלק שהוא מהסכם
זד. אלא אם כן יסכימו בתיהם שני
הצד דים בכתב׳.

במיסמך שעליו חתם מרידוד נאמר:
.ממשלת ישראל תיתן חסותה, תקדם
ותעזור ביצירת אווירה שתאפשר
יחסים ארוכי״טווח בץ התעשיה
הישראלית וחברת גינרל אלקטריק
בנושא מכירת מערכות האוטומציה
ומוצריה של החברה׳
ובהמשך. :כוונת הממשלה הישראלית,
באמצעות מישרד־הכלכלה
והתיאום הבינמישרדי, היא לעודד את
התעשיה הישראלית להשתתף לפי
העקרונות המוצעים, והמישרר מודה

במימון העיסקה מפורטים הסדרי
התשלום:
עם חתימת החוזה בין המיפעל
המסויים וחברת גינרל אלקטריק,
ישולם במזומן סך של עשרה אחוז
מערך הרכישה. עם קבלת הציוד
ישולמו עוד עשרה אחוז 80 .האחת
הנותרים ישולמו באמצעות הלוואה
מבנק יצוא יבוא של ארצות־הברית
או באמצעות מוסדות מימון אחרים,
כשהצד הישראלי לעיסקה הוא הבנק
לפיתוח התעשיה בישראל שבו
00 * 100ז -תסנ אז ג

מיו 2 .ז י ״ 9״ *

י י 0007 * 10411 • 0 5 *41ז *11ו**>*71ן* 1* 7<1״ 1
3 * 704* 1*, 1 * 74* 1
/:סיו £007 £ *0 * 11 .

הוו מעלתו

הפתיח של מיכתב ההסכמה שנכתב על״ידי
הסוכן״היועץ של חברת ג׳נרל אלקטריק
(למעלה) ,כפי שנשלח לשר הכלכלה והתיאום הבינמישרדי, יעקוב
מרידוד. הכותב פונה אל מרידוד בתואר הוד מעלתך. בסוף המיכתב
הושאר מקום ריק לחתימה, והשר הישראלי חתם עליו כמבוקש(למסה)
בשמו המלא, מעל לתו א ת הרישמי. בראש המיכתב מצויץ.סודי ביותר״.

0 ? £0000!/ 006־14101*101
0007x110 )*601* 1*1:100־1^ 871160*1

בכך שזה לא יהיה מעשי לתמוך
בהסכם דומה עם חברה אחרת באותה

.המחירים שיוצעו על־ידי גינראל
אלקטריק למשתמשי התעשיה
הישראלית למוצרי ולמערכות אוטומציה
יזכו בהנחת־כמויות, לפי אותו
בסיס של הנחת־כמויות, הניתנת
ללקוחות אחרים של אותה חברה׳.
מרידוד מתחייב, שבשנה הראשונה
ירכוש המשק הישראלי סחורה בסן־
של 40 מיליון תלה בפרק העוסק

שותפים הבנקים הגדולים, התאחדות
התעשיינים והממשלה.
תחת הסעיף פרוייקט המימון
ישנה הערר. שממנה משתמע כי
הסוכן־היועץ, שחיבר את המיסמך,
מודה שישראל גורסת שהיא לא ערבה
לעיסקות שייערכו בץ המיפעלים
בארץ והמיפעל האמריקאי. אך המק
יצוא ויבוא האמריקאי, המוזכר
במיסמן־ ללא הרף, אינו צד בהסכם. לא
ברור כלל, מרוע הוא יסכים לממן את
העיסקד. ללא כל ערבות של

ממשלת־ישראל, כאשר מן המפורסמות
הוא שבנק זה אינו נותן אשראי׳
לגורמים חוץ־אמריקאים ללא ערבות
ממשלתית.
פרק מאלף אחר עוסק ברובוטיקה.
החברה סייגה את עצמה בבירור וציינה,
שהיא תהיה ספק המקבל תשלום עבור
הסחורה ושהיא אינה מתחייבת
לחילופי־טכנולוגיה. גינרל אלקט ריק
תהיה מוכנה שישראל תהיה קבלו-
מישנה, אם היא תעמוד בתחרות־המחירים
של הספקת רכיבים, שהחברה
האמריקאית מזמינה אצל ספקים
אחרים.
בפרק על שיתוף־פעולה עתידי
גורסים האמריקאים, שזה יתאפשר רק
אם ישראל תוכיח, שהיא מסוגלת לכך,
כשחובת ההוכחה חלה על הישראלים
ואינה כרוכה בהתחייבות אמריקאית
לממשה.

החמצת
^ הזדמגויות

^ תב. העולם הזה־ הציג את
המיסמך המדהים בפני מומחה,
מהנדס־יצור במיקצועו, שמטעמי
אתיקה מיקצועית ביקש לשמור על
עילום שמו.
אומר המהנדס:
.שלבי התפתחותו של המיפעל
התעשייתי הם מאוטומציה לרובו־טיזציה.
השלב הגבוה יותר מאפשר
למכונה גם לתקן את עצמה. על־ידי
מיחשוב במערכת, יכולה המכונה גם
להחליט.
.יש להבהיר, כדי שלא תהיינה
אי־הבנות — אין אפשרות להרכיב
רובוטים על מיפעל קיים, העובד
בשילוב של כוח־אדם אנושי
ואוטומציה בדרגה זו או אחרת.
אי־אפשר שמישמרת אחר־הצהרים
והלילה תהיה רובוטית ואילו זו של
הבוקר תהיה של פועלים. אלה הן שתי
מערכות שונות.
.לא ברור לי כלל, מדוע צריך
לרכוש רובוטים מהאמריקאים. בארץ
יש מיפעלים שמייצרים רובוטים
ומיפעלים שמרכיבים אלמנטים
רובוטיים על מכונות רגילות.
.אם כבר חותמים הסכם עם ענקים,
הרי שזה צריך להיות כדי שיווצרו
חילופי־טכנולוגיה, כי גם לנו יש מה
לתרום בנושא. במיסמך זה ברור
שהאמריקאים צריכים את ישראל רק
כקונים, הרוכשים ציוד מוכן, במחירי
שערי בית־החרושת.
(המשך בעמוד 162

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...הה הן אוחרות...מה

ד״ר איריין רנן:

אריק סיני:

פינחס אילון:

,,המדינה שמונית, וקשה .,הדעה הטויטי ת שר ..נפסיק את ״בוא הפלסמה
לשנות בה דבויס!״ תתבטא וק בקלפי!״ מאוצות ־ הבוית ! ״
עד היום העסיקה והפחידה מחלת איידס בעיקר את
ציבור ההומו־סכסואלים. השבוע פורסם כי חולה שקיבל
עירוי״דם בבית״החולים לקה בתיסמונת הקשה של חסר ״
חיסוני נרכש. האם מכאן יש להסיק כי כל אדם המקבל ^
עירוי־דם בבית־חולים חשוף למחלות שונות, או שמא זו
פעם ראשונה שזה קורהז
את השאלה הפניתי אל האפידמיולוגית, הד׳ר איליין

ייו•
היו מיקרים שאנשים נדבקו במחלות מפני שהדם שהם קיבלו
נשא מחלה, בעיקר צהבת. עד היום, כשאדם תורם דם, שואלים |
אותו אם חלה אי־פעם בצהבת. אם התשובה היא כן, לא מקבלים
ממנו דם.
הבחירות למועצות המקומיות מתקרבות. עשרות
מועמדים ותיקים וחדשים מתמודדים בהן. ראשי־עיריות
באים והולכים, ורק פינחס איילון, ראש עיריית חולון,
נשאר בתפקידו מאז - 1953 ומקווה לזנות שוב. שאלתי
אותו אם לא נמאס לו לשרת 30 שנה באותו התפקיד.
כן, יש רגעים שנמאס. אבל כשאני נכנס לקצב של העשייה,
אני מרגיש שדברים משתנים בכל יום — וזה מעניין.

• היום אתה בן .74 אינך רוצה לנוח?
עוד לא. אני אדם דינאמי מאוד — נכון שלא כמו שהייתי לפני
30 שנה, אבל עדיין אני מלא מרץ ועובד מהר. רבים מחבריי
הצעירים מתקשים לעמוד בקצב שלי.
אני גם לא כמו ראש־עירייה מסויים, שאמר שהוא גמר את כל
מה שניתן לעשות עבור העיר שלו. אני עוד לא גמרתי, אז אני
ממשיך.

• אתה לא מרגיש שאתה חוסם את הדרך
לצעירים?
תפקיד ראש־העירייה עומד פתוח, כל אחד יכול להתמודד,
ומי שייבחר — ייבחר. האמת היא, שכבר כמה פעמים מצאתי
אנשים צעירים שחשבתי אותם ראויים למלא את התפקיד של
ראש עיריית חולון, אלא שדווקא האנשים האלה סרבו והלכו
לתפקיד ציבורי אחר.

• תפקידו של ראש עירייה הוא לדאוג לעיר
ולאזרחים. אז מדוע המיפלגות נלחמות עליו ולא
האישים?
את צודקת מאוד. גם אני לא רואה את תפקידו של
ראש־העיריה כתפקיד פוליטי. אבל השיטה היא עדיין שיטה
מיפלגתית.
אני חושב שגם את חברי־המועצה צריך לבחור בבחירות
אישיות. את בטח יודעת כמה המדינה הזאת היא שמרנית וקשה
לשנות בה דברים. אבל כבר מדברים על זה.

• זה נשמע מפחיד מאוד. יש אפשרות לבדוק
מנות־דם לפני שנותנים אותן לחולה?
יש אפשרות לבדוק דברים מסויימים, אבל עדיין אי־אפשר
לבדוק אם הדם נושא את מחלת איידס.

• אז מה עושים?
הרבה מאוד אמנים היו אמורים להופיע נמיפגש של.יש
גבול׳ בפארק אכזיב בשבוע שעבר. חלקם לא הגיע, למרות
שבפירסומים הופיע שמם, ואני מניחה שהשם הופיע כי הם
הסכימו להשתתף. אחד מהם הוא הזמר אריק סיני.
שאלתי אותו האם נכון שקודם הסכים להופיע ואחר כך לא

נכון.

• מדוע?
כשפנו אלי אמרו לי שאבוא להשתתף בהופעה שהסיסמה
שלה היא ״החזירו את החיילים הביתה״ ,הסכמתי. גם אני רוצה
שהחיילים יחזרו הביתה, ואני מוכן לנסוע לשם כך גם לאילת.
אבל אחר־כך התחלתי לשאול שאלות על תנועת יש גבול,
ירדתי קצת לעומק והבנתי שעניין החיילים הביתה הוא רק חלק
מהעניין. גם הנגנים שלי פיתאום הבינו את העניין והתחילו
הירהורים אם לנסוע, כי הבטחנו — או לא לנסוע. ברגע האחרון
אני חיזקתי את דעתם ונשארנו בבית.

• אני זוכרת שפעם הופעת כאריאל במיסגרת
הליכוד.
נכון, ואז פרצה שערוריה. זה לימד אותי לא להיכנס שוב
לעניינים פוליטיים. אני זמר, לא פוליטיקאי.

• אני מניחה שיש לך דיעה פוליטית. לא חשוב לך
לבטא אותה מדי פעם?
יש לי דיעה פוליטית ואני רוצה שהיא תהיה לצירי בתא הסגור
הזה, שבו מכניסים פתקים לקלפי.

קודם כל, אני מבינה שעושים כרגע בארץ מאמצים גדולים 1
להפסיק את יבוא הפלסמה מארצות־הברית. הבעיה שם היא ן
שאנשים מוכרים מנות־דם עבור כסף. יש סכוי שאדם מועד ן
למחלה או אפילו נושא אותה נזקק לכסף, ונמנע מלתת ן
אינפורמציה על הנושא. בארץ אנשים לא מוכרים דם, וקשה
להאמין שאדם ירצה לתרום דם אם יש לו ספק שהוא בריא לגמרי.

• ובכל זאת, צריך לפמיר על יושרו של כל תורם? _
כן. אין מה לעשות בעניין הזה.

• כלומר, אי־אפשר להבטיח לי ב־ס/״ 100 שאם
אי־פעם אזדקק לעירוי־דם, לא אדבק במחלה כלשהי
או אפילו באיידס?
אנחנו מדברים על מחלה מאוד נדירה. בכל רחבי
ארצות־הברית התגלו ער היום 1641 מיקרים של איידס, ושם עד
היום לא נתגלה אף מיקרה שהעניין התחיל מעירוי־דם.

• ובכל זאת הסתבר כבר שלא רק הומו־סכסואלים
לוקים במחלה.
לפי המחקר שנערך בארצות־הברית, הסתבר, שמתוך ה־! 1641
חולי איידס * 71 היו הומוסכסואלים 17* ,היו אנשים שנוטלים
סמים דרך הוורידים 5* ,אנשים ממוצא האיטי 1* ,חולי המופיליה
ו־* 6שלא ידוע מדוע לקו במחלה. כלומר, מכל מיליוני האנשים ־•
הגרים בארצות״הברית 64 ,איש חלו באיידס ולא ברור מדוע.
אולי למיספר הזה יהיה אפשר להכניס איש שלקה במחלה
כתוצאה מעירוי־דם, אבל אני לא הייתי חותמת על העניין
בביטחון מוחלט, כי האיש שמדברים עליו קיבל את עירוי־הדם
לפני ארבע שנים, ולפי דעתי קשה מאוד לבדוק את זה היום
ולדעת בוודאות מוחלטת שזו אומנם התוצאה.

1אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן *ומרות...מה ה

דתר זיינרמן:

-היתה אייה בנה

התפוצצו השיחות על ממשלת ליכוד לאומי בין שימעון
פרט ויצחק שמיר. לא תהיה כנראה ממשלת ליכוד לאומי.
חכר״הכנטת דרור זייגרמן, אחד משישה חברי הקואליציה
שפעלו רכות עבור העניין, אמר כזמנו שהוא לא יצטרף
לקואליציה, אם הליכוד לא יציע למערך להקים ממשלה
משותפת. ואומנם, הליכוד פנה למערך, נערכו שיחות
והעניין התפוצץ.
שאלתי את דרור זייגרמן, אם זה כל מה שהוא ביקש,
ואם עכשיו הוא אכן יצטרף לקואליציה.
אמרנו שאנחנו דורשים מהמועמד של הליכוד להציע למערך
להצטרף לממשלה, אמרנו שאנחנו דורשים שההצעה תהיה על
בסיס קווי־יסוד מוסכמים וחדשים, וביקשנו שייעשה מאמץ כן
מצד הליכוד לצרף את המערך. חלק מהדברים נעשה. השאלה
הגדולה עכשיו היא, אם אמנם נעשה מאמץ כן — או שזה היה
תרגיל לרצות אותנו.

• ומי יענה לכם על השאלה הזאת?
אנחנו נצטרך לענות לעצמנו. לשם כך אנחנו בודקים עכשיו
מה בדיוק קרה שם. מה שהצלחנו לברר עד עכשיו, ששני הצדדים
מוכנים לקבל את המיסמך שאנחנו הכנו, ושהחלק החשוב שבו
אומה ״יכובדו ההתחייבויות לגבי הישובים הקיימים, וכל ישוב
חדש יוקם רק אם יהיה רוב של שני־שליש בממשלה.״

• ובכל זאת, טרם ושמיר לא הסכימו ולא חתמו.
פרס אמר שהוא מוכן לחתום, גם שמיר אמר כך. אין לי דרך
אחרת לפרש את העניין, מלבד שהיתה ביניהם אי־הבנה.

• זה לא נראה לך סופי?

לאור ההודעות של שניהם בעניין ההתנחלויות, אנחנו נציע
לחדש את השיחות.

• ואם לא יחדשו, או יחדשו ושוב לא יגיעו להסבם
— מה תעשו?
אם נחליט שלא להצטרף לממשלה צרה — לא של הליכוד
ולא של המערך — פירוש הדבר שזה מבוי סתום. ואז — או שוב
חידוש השיחות על ממשלת איחוד לאומי, או הליכה לבחירות.

ארי גזרנשטיין:

הנס רברכט:

.,אני שו אל. מסנד ,,אני מקווה שהצלחנו
תשובה ולא מבין! ,,לדנו קצת רדב היהודי!,,

הדעות על התיאטרון הישראלי היו תמיד חלוקות. אבל
יש הצגות שנעשו במשך השנים נכסי־צאן־ברזל של
התיאטרון, ותמיד זכו בהצלחה גדולה ובקהל רב. אחת
מהן היא. כנר על הגג״ ,שהוצגה כבר פעמים אחדות,
כשבתפקיד הראשי הופיעו חיים טופול, שמואל רודנסקי
ובומבה צור. על כן הופתעתי לשמוע השבוע כי.כנר על הגג׳
בכיכובו של אלי גורנשטיין עומד לרדת מעל הבימה, אחרי
מספר מועט של הצגות, וכי נשלחו כבר מיכתבי־פיטורין
לשחקנים.
שאלתי את אלי גורנשטיין: מדועז
אני ממש לא יודע. לפי דעתי, ההצגה מצליחה מאוד והאולמות
די מלאים. אנחנו נופיע עד סוף אוקטובר, ואולי, אם יבוא הרבה
קהל, נוכל להמשיך.

האיגוד הישראלי של לוחמים אנטי־פאשיסטים
וקורבנות הנאצים (.אילאפ״) שלח מיכתב גלוי
לנשיא״המדינה, לשרי־הממשלה ולחברי״הכנטת. במיכתב
שואלים חברי האיגוד אס הנשיא, חברי״הממשלה
וחברי״הכנטת מוכנים לתת את ידם לבחירת יצחק שמיר
לראשות״הממשלה, כאשר ידועות על שמיר עובדות קשות
מאוד, אשר מעולם לא הוכחשו, בדבר מגעיו עם הנאצים
בימי מילחמת העולם השנייה. המיכתב מפרט באריכות
את הנטיונות של שמיר וחבריו ליצור קשר עם קצינים
נאציים בכירים, כדי לכרות איתם ברית ולפעול ביחד נגד
הבריטים.
שאלתי את יו״ר האיגוד, הנט לברכט, אם מישהו כבר
ענה למיכתבם, אשר נשלח כמעט לפני חודש ימים.
לא. עדיין לא.

פשנל טוען, שהאולמות לא די מלאים. הוא אומר שזה מפני
שהכרטיסים הם יקרים מאוד, ואנשים לא יכולים להרשות לעצמם
לקנות כרטיס ב־ 900 שקל.

• אני מניחה שגם אם תקבלו תשובה ממישהו, זו
תהיה תשובה נימוסית ותו לא.

• אז מדוע מורידים?

• אבל אם האולמות מלאים, כמו שאתה אומר, אז
סימן שהקהל כן יכול לקנות כרטיסים.
העניין הוא כנראה שההצגה מוצגת באולמות קטנים, ולכן גם
אי־אפשר להוריד את מחיר הכרטיס.

• פשנל הוא הרבה שנים במיקצוע. הוא לא חשב
על זה קודם?
מסתבר שלא. כל העניין ממש לא ברור לי. בהתחלה הוא היה
כל־כך מסור להפקה.

• ועכשיו כבר לא?
אולי עובר עליו משהו שאני לא יודע עליו. אני לא מבין
בעסקים.

• איך היו הביקורות?
חצויות. חלקן שיבחו וחלקן קטלו.

• אז אולי אתה, כשחקן הראשי, אשם?
כל היום אני מסתובב מדוכא. בערב על הבימה אני מקבל שוב
את הביטחון, כשהקהל נהנה ומוחא כפיים. אני אומר לך את האמת
— אני לא מבין את זה.

• אילו אני הייתי שחקנית בהצגה שהיו רוצים
להוריד אותה אחרי מיסטר מועט של הצגות, הייתי
הולכת לברר בדיוק־בדיוק מה קורה.
אני כל יום שואל, מקבל תשובה — ולא מבין.

אני בטוח בזה.

• ויש לכם תוכניות להמשיך ולפעול בעניין?
ברור לנו שכמעט אין מה לעשות. אולי נבוא לכנסת ונדבר
אישית עם כמה אנשים. הכוונה של המיכתב היתה לנסות ולעורר
מצפון של חבר־כנסת זה או אחר. על יותר מזה אנחנו לא חולמים.

• המיכתב שלכם בוודאי שיכנע את המשוכנעים.
אתה מאמין שיש מישהו מבין אותם שאליהם נשלח
המיכתב, שאינם יודעים את העובדות הכתובות בו,
לפחות באופן כללי?
אני לא יודע, אולי יש כאלה.

• כמה חברים יש באיגוד ״אילאם״?
חברים ותומכים — כמה אלפי איש.

• ואתה חושב שאן! אחד מהאלפים האלה, לא
הצביע מעולם לליכוד?
האיגוד שלנו הוא בעל קו מאוד מוגדר: נגד מילחמה, נגד
גזענות, בער שלום. אני לא יכול להגיד בביטחון שאף אחד לא
הצביע מעולם עבור הליכוד, אבל קשה לי לתאר זאת.

• זה יהיה נכון להגיד, שהמיכתב שלכם נכתב
כאקט של מצפון, ובזה תם תפקידו?
למעשה, כן. ובכל זאת, אני מקווה שהצלחנו לדבר קצת ללב
היהודי, ואני רוצה להאמין שגם בליכוד יש אנשים טובים עם לב
יהודי.

ך1ז>>ולה ו זז חי

*51111

מד חום קויט
למאכלים

מאת מאיר תדמנר

רמה 3ר רהבויח
נסו רחרל

בריוק לפני שישה שבועות נכנסו שישה בעלי
רכון ישראלי לבנק שווייצי בשווייץ, והפקירו
:ל אחר סכום השווה לשלושה מיליון שקלים,
־ 100 אלף פרנק שווייצי. זהו הסכום המינימלי
;נדרש על־ידי הבנק בציריך להפקדות של זרים,
וזרובם ככולם הבריחו את הכסף בדרך זו ואולי
וחרת.
הברחת כספים, בעיקר שחורים, החלה פורחת
!זוב מאז המפולת בבורסה בינואר השנה. עד אז
במחצית השנה שעד למפולת, היתה התופעה
זפוכה: משקיעים רבים בבורסה החזירו ארצה
:סף, שקודם הוברח והוצא אל מחדל (מחוץ
1מערכת).
מי שהצליח להסתלק מהבורסה לפני המפולת
כמו, למשל, כמה מהחברים הטובים של יוסי•יגר ואליעזר פישמן — מיהר להעביר את חלקו
וחוץ למערכת. אלה שלא הספיקו מתחלקים
׳שניים: אלה שלא נשאר להם מה להעביר ואלה
!זנשאר להם רק מעט להעביר.
מצבם העגום של הבורסה, וחוסר אלטרנטיבה
׳השקעות מבטיחות, הסיטו כסף רב לרכישת
וט״ח, כחמישה מיליארד דולר לפי אומדן זהיר,

מהם הוצאו חלק לנסיעות בחרל, חלק אחר, כשני
שלישים, לחיסכון וחלק אחר המוערך ב־ 800 עד
אלף מיליוני דולר, יצא אל מחוץ למערכת.
המינוח ״מחו״ל״ כולל שטרות והמחאות
נוסעים בכספות בארץ, וכספים שהושקעו או
הופקדו במוסדות בנקאיים בחו׳ל.

המפליא הוא הפטנט הישראלי
לעידוד הברחת הון: דולרים זולים
בכמויות בלתי מוגבלות לכל מבקש.
בסקר שערך צוות בנקאים בינלאומי
במימונו של ה.,בנק של הבנקים״ הידוע
יותר בכינויו — ב.י.ם. ושמקום מושבו
בציריך שבשווייץ, נמצא שישראל היא
אחת המדינות שעדיין מקיימת פיקוח
על מטבע זר, וקל להוציא ממנה מט״ח.

עורכי הסקר קבעו בין השאר דגם של מדינה
שבה תופעת הברחת מטבע־חוץ היא כמעט
הכרחית. הם הזכירו בין השאר אי־ודאות פוליטית
ובעיקר אי־וראות כלכלית. הם הוכיחו שככל
שגדל החוב החיצוני של מדינה, כך גדל גם זרם
ההון השחור הבורח מאותה מדינה. הם תארו את
בריחת ההון כפונקציה של פחד, יותר מאשר של

מתעשר ריגר
מה עשו החברים
חשיבה הגיונית המבוססת על יסודות כלכליים.
במילים אחרות: הכסף בורח אל מחוץ
למערכת, לא משום ששערי הריבית הם גבוהים
יותר, אלא שהסיכון שם קטן יותר. מעניין וראוי
לתשומת־לב של אותם הממשיכים לטעון שהכל
כשורה בארץ.

ידי!והב גורפות עמיתי, איש השנה

כסך מהצמרת

מי שטוען שאין חידושים בנוף העסקים,
טועה. הנה, למשל, חברה חדשה בשם ידי זהב
הבאה לעזרתך כאשר אתה נזקק לאינסטלטור,
באמצע הלילה או היום, בערב־חג וגם למחרתו.
רעיון טוב. יש מוקה, אתה מצלצל, הם שולחים
את האינסטלטור, הוא מתקן גובה את דמי התיקון
ושלום על ישראל.
והנה, אצל מכרים שלי, אלא מה, אירע המקרה
וצינור המים נסדק כתוצאה מחלודה רבת שנים,
ומים רבים פרצו ושטפו את החצר. ודווקא ערב
החג. מיהר וסגר את ה״שיבר׳ המרכזי. המים
פסקו לזרום מהצינור שבחצר וגם בצינורות
המוליכים לדירות שכניו.
ערב חג. מה עושים? מצלצלים לעיריה ושם
משיב התורן, שאין זה מעניינה של העיריה, אלא
אם כן התפוצץ צינור מחוץ לבית, ברחוב. שאלו
מה לעשות. והשיבו להם שיפנו לאינסטלטור.
תודה.
חבל שהעיריה בימי ערב בחירות לא דואגת
לצייד את תורניה לשעת חירום ברשימה של
בעלי מיקצוע המוכנים לתקן, בכל שעות היממה,
את הדרוש תיקון. אבל זו הערת אגב, העשויה
לשמש חומר לשני המתמודדים העיקריים על
כיסא ראש־העיריה.
עכשיו נחזור לענייננו. מה עושים? נזכר אחד
השכנים באותה חברת ידי זהב ומיהר לצלצל
אליהם. והיתה תשובה. הובטח שתוך 20 רגע יגיע
אינסטלטור. והוא אכן הגיע וטרח לתקן את
הצינור הפגוע במשך 45 רקות תמימות. משסיים
את עבודתו, הוזמן לכוס־קפה ואחריו הגיע תור
החשבון. וכפי שבוודאי הבינותם, זה היה החלק
היותר מעניץ.
אני מסרב להלאות אותכם בניחושים. לא
תצליחו. התדהמה שאחזה בוועד הבית היתה
שלמה.

החשבון שהוגש כלל 3300 שקל
עבור העבודה, סכום זה מוכפל בשניים
(ערב חג) ועל זה סכום של כ־ 1800 שקל
״חומרים״ .סך הכל 8478 שקלים עבור
עבודה וחומרים. לא הועיל הטלפון
למוקד והטענות על פשיטת עור ועוד
בערב החג. דבר לא הועיל. זהו המחיר.

אני תמיד בעד למידה מניסיונם של אחרים.
הם כבר שילמו. אתם הימנעו: מצאו לכם דרכים
אחרות לתיקון. ואגב, למחרת החג, בדקו אנשי
ועד־הבית את המחירים הנהוגים לתיקונים מסוג
זה. התברר, שלפחות שלושה שרברבים היו
מוכנים לעשות את העבודה ב־ 3000 שקל, ומחיר
ד•,חומרים׳ לא היה צריך לעלות על 500 שקל.
רואים אתם, גם לצינורות צריך מזל.

אני מבקש להצטרף לכל אותם שמתירו אנשי שנה ל עי ראש־השנה. הרשו לי לצרף
לרשימה את אחד מעמיתי• ,סופתו מלכ לי׳ ,שעשה בשנתיים האמונות עבודה טובה בעיתונו
חיכה את עיתונו בכד, שלא רק בבורסת אלא גם נמה שקרוי חוגים כלכליים. הוזלו אומרים

•תקרא את המדור הכלכלי של,״׳

אני מבקש לציין לטובה את עבודתו של דרור שרביט, העורך הכלכלי של
•דבר־׳ ,שלמרות האכסניה בעלת הצביון.הרחוק מענייני עסקים, הצליח
בשנתיים האחרונות לבנות מדור כלכלי קריא וחדשני בעיתונו.

חזרנו אליך הכולבו המפורסם של ניו־יורק.
שהרי אי־אפשר להחזיר ריקם (איזו עברית!)
פניהם של כל המבקשים לקרוא מה חדש בכולבו.
מאחר שעוד לא הגיע אלי הקטלוג החדש היוצא
לקראת החורף, נסתפק בהצעות האחרונות לקיץ.
ובכן, לא כל סוחט־מיץ הוא מסחטה.
המסחטה החדשה מתוארת כמסחטת־היד
הפשוטה ביותר, המהירה ביותר והיעילה ביותר.
ולא לחינם, ותיכף תבינו גם למה. תנועה יחידה
של ידית המסחטה מפרידה בץ הקליפות,
הגרעינים וכל השאר ובין המיץ הנקי המבוקש.
המסחטה עשויה מאלומיניום עבה וקשה וממורק,
מלשון ברק. המסחטה מצויינת לסחיטת כמות
קטנה של מיץ, או להכנת מנות מיץ מעטות.
ניתנת לניקוי בקלות. המשקל — קילוגרם אחד
בלבד, והמחיר — 30 דולר. שני אלה עושים
אותו אובייקט מצויין למתנה.
ועוד משהו: עקרת־בית וסתם בשלנית, ואפילו
אנין־טעם המתמחה בבישול, ימצא בוודאי עניין
בהמצאה האחרונה של הקולינריה. אני, שהנני
בור בשטח זה, ממליץ בכל פה על רכישתו של
הצמד־חום של רב הטבחים, המיועד, כפי שבוודאי
ניחשתם, לבדיקת חומו הפנימי של כל מטעם
ותבשיל, שרק החום המדוייק עושה אותו למה
שהינו.
המכשיר המתוחכם הנ׳ל, אינו סתם מדחום,
אלא מה שקרוי בלשון הפיסיקה טרמוקפל,
צמד־חום, העשוי משתי מתכות שונות, בעלות
רגישות גבוהה, המתרגמים את אנרגיית החום
לזרם חשמל, המתורגם,לסקלת החום של
המכשיר.
ההסבר הארוך הזה, בא, בץ השאר, להסביר את
המחיר.
ועכשיו תשאלו למה דרוש מכשיר מתוחכם
זה? מסתבר שהוא דרוש מאור לאניני הטעם
ולכאלה הרוצים להיות אניני־טעם. המכשיר
מודד בדיוק רב את החום הפנימי של התבשיל
ולא, שימו לב, את החום של האוויר שמסביב.
דיוק זה במדידת החום הוא קריטי! כאשר
מבשלים תבשילים, או אם תרצו מאכלים עדינים,
כמו עגלים או ציפורים, כך כתוב:

הוא היטיב לנתח, להאיר ולהסביר תופעות אירועים ומעשים במה שקרוי בעגה מלכלי ת
•מיקרר. אני לא יודע כמה מגויים וקוראים יש לדבר. אבל הוא, העורך הכלכלי, הגדיל את
מיספרם.

עוד לא נגמרו ההסברים

אני נהנה לקרוא היום, יום ראשון, את
אני מכיר את אלה שאומרים היום,
ההערכות של הבנקים לסיכומו של השבוע ״למה לי להיכנס בשער של ,600 כאשר
הקודם שהתחיל יפה מאוד, ונגמר יפה תוך היום השער הוא .300״ הם נכנסו לפני
מימושים שנקלטו יפה. את השורה היפה הזאת חודשיים כשער של 300 שהיום הוא
קילקל יום ראשון. ההיצעים הרבים גרמו 200 וכבר הספיקו להפסיד ארבעה
מדדי ם, ו כ די להחזיר לעצמם את מה
שהפסידו, יצטרכו לחכות ששער
המניה יעלה ל־ 1000 וזה אינו כולל את
ההיטל ועמלת הבנק ועגמת הנפש.

ה בו רסה

לירידות שערים במניות רבות: שוב מיני־מפולת
שלא הובאה בחשבון. עוד לא קם הפסיכולוג,
הכלכלן, הברוקר או הבנקאי, אפילו כולם בעלי
ותק וניסיון, שהיו מסוגלים לומר לך בביטחון,
שאכן כך יקרה.
היום, אחרי האירוע, הם יסבירו למה זה קרה.
זה, גם אני מסוגל להסביר. למה לא? מי שהפסיד
במילא כבר הפסיר, אז מה יועילו כל ההסברים
בדיעבד. לא יועילו0 .אמינו לי. אני רק מצטער
שגם •אחרי החגים״ נפתח ברגל שמאל, למרות
שכולנו קיווינו שלא כך יהיה.
אני, למשל, סבור שתרומה גרולה למצבה של
הבורסה תורם האוצר ושר־האוצר, הטוען שדבר
לא השתנה: התקציב יקוצץ, השמועות על כך
שישראל מתקשה בהשגת הלוואות הן זדוניות,
ושהיא מתקשה לשלם חובותיה הן חסרות בסיס
עובדתי (השמועות) .יש הבנה לבעיותיה של
ישראל בארצות־הברית ובכלל, צריך לקצץ
בצריכה הציבורית ואז הכל יבוא על מקומו.
עובדה: הבורסה שוב נפלה. והפעם הירידות
לא היו מה שמכונה בז׳ארגון הבורסאי •טכניות׳.
הן היו מהותיות מאוד. למרות דברי השר ביום
שישי בנמל־התעופה(ראה לעיל) .הפעם הדברים
השפיעו.
כתבתי לפני כמה שבועות, שרק אחרי
שהבורסה •תחזיק מעמד׳ שבועיים רצופים, כדאי
יהיה לחשוב על כניסה אליה. לא זה מה שקרה,
וחבל.

אני עדיין ממשיך לדבוק בהשקעה סולידית:
הדולר של ארצות־הברית.

שעון יקר מאוד
יש לי סיפור נחמד שהובא זה עתה מארה״ב,
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שבה המציאות
עולה על הדמיון. האם השמות פיאלה־פולו,
פאטק־פיליפ ורולקס פרזידנט, אומרים לכם
משהו. אלה הם שמות של הטובים ביצרני
השעונים בשוויץ. זה אומר גם היקרים ביותר,
שרק בעלי ממון עונדים אותם. מתברר שזה לא
בדיוק. היום, יש גם בארץ כאלה שעונדים שעוני
יוקרה, אלה שמחירם ההתחלתי 7950 דולאר
(יותר מחמישה מיליון לירות) .לא בדיוק, כיוון
שחלק מהעונדים שעוני יוקרה אלה, עונדים
•חיקוי אמיתי׳ שלהם, שמחירם 400 דולאר.

אבל, מתברר עוד דבר מעניין, שמי
ששילם 400 דולאר, קנה שעון ששויו
בדרך כלל 75 דולאר. עכשיו תשאלו
למה יקנה מישהו שעון ב־ 400 דולאר
ששוויו רק 75 דולאר? על כך עונה
משווק מומחה של שעוני ״חיקוי
אמיתי״ :כדי שהאנשים יחשבו שאתה
עונד שעון ששוויו 8000 דולאר. אבל זו
לא כל התשובה.
מסביר אותו מומחה: בשעון יוקרה אמיתי כמו

לאניני טעם

הידית הארוכה של המכשיר
מאפשרת קריאת החום ממרחק בטוח
מפני פגיעה. כל המעלות הללו,
שמישקלן הכולל הוא כשניים וחצי
קילוגרמים, במחיר הפתעה של 160
דולר. על פי מראהו החיצוני של
המכשיר הנ״ל, אפשר תמיד לטעון שזהו
פיתוח מיוחד של מד־חום לישבני
תינוקות, ולהנות עקב כך מסעיף מכס
רחום יותר. בתיאבון.

רולקס פרזידנט העולה 7950 דולאר יש זהב 18
קרט ב־ 1500 דולאר. בשעון רולקס •חיקוי
אמיתי״ יש ציפוי זהב ששויו 10 דולאר ושניהם
נראים בדיוק כאילו יצאו מאותו מיפעל בשוויץ.
ועוד משהו: יש חיקוי ויש חיקוי, אומר המשווק
שחדר לאחרונה לשוק הישראלי. יש חיקוי שבו
המנגנונים עשויים מחלקים שוויצים, אר יש גם
שעונים שהמנגנונים שלהם יוצרו בהונג־קונג.
את האחרונים ניתן להשיג גם ב־ 75 דולאר.
מי שרוצה שעון אמיתי צריך לפנות ליצרן
בשוויץ ולבקש קטלוג. או, לנסוע לשם ולקנות.
מי שרוצה שעון יוקרה במחירי מציאה, יתחיל
לשאול איפה אפשר לקנות אותם. ואפשר.

לפני שאתהמפרסם מוד ע ת לו ח בעיתון
-רצינו שתדע:

מעתה
.במחיר מודעה וחצי,
יש לך פשו בכל ששת
העיתונים החשובים במחנה

יש לך נכסים למכירה
רוצה למכור מגרש אתה מחפש
קונה למכוניתך או לדירתך הישנה?
אתה צריך פרסום בקנה מידה ארצי !
נצל את חבילת הפרסום
ותקבל יותר!

סניפי ז ^ לשרותך:
ת״א מרכז: סמטת בית השואבה 8טל׳ 611001
דיזנגוף: רח׳ דיזנגוף , 118 טל׳ 24( 239952 שעות ביממה)
אלנבי: רח׳ אלנב׳ ( 123 ככר המושבות) ,טל׳ 611806
בן יהודה: רח׳ בן יהודה , 9טל׳ 656120
ירושלים: ו ח׳ יפו ( 43 ככר ציון) טל׳ 226335
חיפה: ו ח׳ הרצל , 11 טל׳ 645333
ובכל סוכנויו ת דחף בארץ.
שרות מודעות כטלפון:
ת״א .03,239952 , 611001 חיפה 671106/7־.04
ירושלים 226335/6־.02

אולמי התצוגה
והמכירה החדישים

פוינ ט

כל מה שחלמת עליו, בתחום מוצרי החשמל והאלקטרוניקה הביתיים, באולמי
התצוגה החדישים בבית אמפא, דרך פתח־תקוה ,16 תל־אביב.
התצוגה פתוחה בין השעות 8.00 בבוקר עד 6.00 בערב רצוף.

מימון מוצרי היוקרה של אמקור
מקררים • מקפיאים • מזגנים • מכונות כביסה • תנורי בישול • קולטי אדים
• מערבלים • שואבי אכק • מאווררים • מגהצים • מצנמים • קוטלי חרקים
אלקטרוניים • מערכות אנרגיה סולארית • קירור מסחרי.

בחודש הפתיחה
מבצעים מיוחדי!

מימון מוצרי אלקטרוניקה בידורית
מקלטי טלויזיה, מערכות סטריאו, מערכות וידיאו, כולם מתוצרת החברות
המובילות בעולם -ג׳ייורסי, נורדמנדה, אונקיו, פיוניר ואיי.אר.

כל מה שחלמת -בבית אמפא. להתראות.

יש גבולעכשיו

במשך שש שעות שכבתי על הארץ בפארק אכזיב, מול פני
הים, וחזיתי במופע יש גבול. היה לי זמן לחשוב.
הנה כמה הירהורים שעלו בליבי, בין ההסתכלות
בשקיעת״השמש המהממת וההאזנה לדיוויד ברוזה, שלום חנוך,
שמוליק קראוס, יהונתן גפן והאחרים.
ראשית:
עצם קיום המופע הוא אות־כבוד לדמוקרטיה הישראלית.
אמנם, יש גבול אינה קוראת, רשמית, לסירוב למלא פקודה
בצה״ל. אך 98 מחבריה הלכו לכלא בשל סירובם לשרת בלבנון
(ומיקצתס גם בגדה המערבית וברצועת־עזה) ,ואלה עומדים
במרכז התנועה. ההזדהות עם תנועה זו היא כהזדהות עם זכותם
(ואולי אף חובתם) של חיילים לסרב לשרת בארץ־הארזים.
ובכל זאת, המופע התקיים כחוק, ואחרי התדיינות מישפטית
קצרה גם על ארמה ממשלתית.
המוני שוטרים גוייסו כדי
להגן עליו.
דבר כזה יכול, אולי, לקרות
בארצות־הברית ובבריטניה,
ובעוד כמה מדינות. הוא לא
יעלה על הדעת ברוב מדינות־העולם.
טוב שזה יכול לקרות
בישראל — לפחות אצל
יהודים( .לא יעלה על הדעת
שמופע כזה יותר להתקיים
בציבור הערבי בישראל).
שנית:
יש גבול דחקה עתה במידה
רבה את רגלי שלום עכשיו.
תנועה המסוגלת להביא למקום
רחוק בין 15ו־ 30 אלף איש ואשה(מי יכול להעריך במדוייק
כמה היו? זה היה המון גדול ורב!) היא ״על המפה״ .אין זאת עור
קבוצת־שוליים תימהונית. זוהי תנועה גדולה, משפיעה, מעצבת
ומחנכת.
יש גבול נכנסה במידה רבה לחלל הריק שנוצר, אחרי שקרה
מה שקרה לשלום עכשיו. אומנם, שלום עכשיו היא עדיין תנועה
חשובה וגדולה, אך היא איבדה את הרעננות והתום, שציינו אותה.
זהו גם עניין של גיל. שלום־עכשיו הוקמה על־ידי
קציני־מילואים, שהיו אז בשנות ה־ 20 שלהם, ובינתיים עברו חמש
שנים. יש גבול היא תנועה של צעירים. הגיל הממוצע על הדשא
של אכזיב היה, כך התרשמתי, סביב .18 על כך העידה גם התגובה
על שירי הרוק־נ׳־רול.
אך אין זו שאלה של גיל בלבד. שלום עכשיו התמסדה במידה
רבה. מנהיגיה לא נבחרו ולא התחלפו. הם מנהלים פלירט אומלל
עם המיפלגתיות. יש להם יחס של גבר־פילגש עם המערך, כשלא
ברור מי הגבר ומי הפילגש.
יש גבול היא משהו חדש, רענן. אם תיזהר לבל ליפול באותו
פח (אולי בכיוון ההפוך) היא יכולה למלא תפקיד חשוב מאוד.
יש לה, כמובן, עוד יתרון גדול. חבריה ״הגשימו״ .הם לא רק
נאמו וכתבו, אלא הסיקו מסקנה אישית. הם הלכו לכלא הצבאי,
ואחדים מהם גם בפעם הלזניה. זה מעניק להם תוקף מוסרי, החסר
כיום לפעילי־שלום אחרים.
שלישית:
יש בכל זה גם צד שצריך להדאיג.
אנשי יש גבול נהנים מיחס של כבוד מצד חבריהם בצבא.
קצינים וחיילים, וביניהם גם שופטיהם, מעריכים את כנותם
ואומץ־ליבם. לא בלבנון ולא בישראל שמעתי אי־פעם מילה רעה
עליהם מפי חיילים קרביים. רבים מזדהים עימם, ורבים מודים
בגילוי־לב שהיו נוהגים כמוהם ״אילו היה לי אומץ־לב״.
כאשר תנועה כזאת יכולה לגדול ולצבור מומנטום, סימן הוא
שנפער פער בין צה״ל ובין חלק גרול מן הנוער הטוב ביותר. פער
זה עלול להתעמק ולהתרחב, ולהיות לתהום.
אילו הייתי קצין בכיר בצה״ל הייתי נותן את דעתי על התופעה
הזאת. שום דבר רע לא קרה לנוער, אבל משהו קרה לצה״ל. אם
צה״ל לא ישתנה, הוא עלול למצוא את עצמו בקרוב במצב שבו
נמצאים צבאות מסויימים בעולם. זה יהיה סופו של אותו צה״ל
שהיכרנו כאשר שירתנו בו.
רביעית:
בכל הערב הארוך, והמהנה מבחינה מוסיקלית, לא שמעתי אף
שיר־מחאה טוב אחד, אף לא שיר אחד של מחנה־השלום. פשוט
איו•
כבר עמדתי על תופעה זו בשעה שכתבתי בעבר על הפגנות
שלום עכשיו. הדבר בלט במיוחד בערב זה, שהיה כולו ערב של
אמנים. בפי אף אחד מן האמנים האלה, והם הטובים בארץ, לא היה
שיר ישראלי מקורי, שישווה ל־ טחזססזטזגס 6 511311׳\\,
למשל. שיר אשר יגבש המונים ויהפכם לגוש אחד של החלטה
ונחישות, שילהיב, שיאחד.
לשירי־המחאה המעטים שהושמעו, היה צליל זר. הם דיברו על
גנרלים, לא על אלופים. הם לא היו ביטוי בלתי־אמצעי של
המחאה הישראלית, שאינה העתק המחאה האמריקאית או
הגרמנית.
המופע נגמר בלי שיר מסיים. כאשר בא הרגע לשיר את
הימנון־השלום, לא היה כזה. ואילו את התיקווה אין הנוער הזה
אוהב לשיר. לא מפני שזה שיר פטריוטי, אלא מפני שזהו שיר
מיושן עד״אימה, יהודי־בלערי, גלותי, שוביניסטי. בתוכנו

ובצליליו יש בו משהו שהוא זר לנוער הזה, לחלומו על מדינה
מתקדמת, פתוחה לעולם, שוחרת־צדק, משתלבת במרחב.
היו לי עוד כמה הירהורים, אבל שכחתי אותם.

אדם בשם הרטצר
בימי הוויכוח על חלוקת־הארץ, ערב הקמת המדינה, סיפרו
בארץ שתושבי נהריה תלו מעל לרחובם הראשי שלט, לאמור:
״פלסטין או ארץ־ישראל — נהריה תישאר גרמנית!״
ימים אלה עברו. הגרמנים, שהטביעו את חותמם על נהריה
בימי ראשיתה, נדחקו הצידה על־ידי עולים חדשים מרומניה.
אלה, מצידם, פינו ברבות הימים את מקומם לעולים מיזרחיים.
בכל זאת, עיקבות התקופה הגרמנית בחיי נהריה נשארו בכל
מקום. יש ייחוד לנהריה. ייחוד נעים. השבוע, כשביליתי שם יום,
הרגשתי בכך בכל מקום. גם בהסבריו של האיש שעצרתיו ברחוב
ושאלתיו לדרך למלון קארלטון.
״תיסע כך וכך,״ אמר ,״תגיע לנחל, תפנה ימינה הוא אמר
זאת בחיוך מתנצל, כי לאדם זר מן הדרום קשה לזהות את ה״נחל״.
זהו הרחוב הראשי של נהריה, שבמרכזו אמור לזרום נחל הגעתון.
אלא שנחל זה נראה לעין התל־אביבי, לפחות בתקופה זו של
השנה, כצינור מפוצץ בתל־אביב.
הכל טוב ויפה, אבל דבר אחד אינו נסלח, ודווקא בנהריה.

אורי אבניי

אחד הרחובות הראשיים בנהריה הוא רחוב הרצל. לכל אורכו
יש שלטים מוארים, המכריזים על שם הרחוב בשלוש השפות.
והנה, באנגלית נאמר שזהו רחוב .1161121 תיאודור (או בנימין
זאב) הרצל היה יהודי דובר־גרמנית, שהצליח כסופר בשפה
הגרמנית והיה גא מאוד על כך. היה לו שם גרמני מובהק 21 :־,1161
שפירושו, בעגה האוסטרית ,״לב קטן״ ,לבבון. זהו השם המתנוסס
על המהדורה המקורית של מדינת היהודים, אלט־נוילנד ומאות
פיליטונים ומחזות.
מה היה אומר אילו ידע כי דווקא בעיר הגרמנית העיקרית
בישראל העניקו לשם שלו תכתיב חדש, שנראה כאילו תורגם
מיידיש או מעברית בחזרה לגרמנית המקורית?

המשביר דצרחן
עברתי על פני אחד מבתי־המלון הזולים בתל־אביב, ושמעתי
קול שמימי. עצרתי. בחצר ישבה קבוצה של תיירים ששרו
במקהלה, סתם להנאתם.
אינני יודע אם אכן היתה זאת מקהלת־חובבים, או סתם קבוצה
של צליינים. אבל הם שרו בשקט, בהארמוניה יפהפיה.
כעבור כמה ימים ראיתי בטלוויזיה כתבה על פסטיבל־הזמר
שנערך בערד. רעיון יפה. שושנה דמארי הדליקה כרגיל. אבל
בכתבה השמיעו גם כמה קטעים של מה שנקרא בישראל ״שירה
בציבור״.
אין דבר כזה. בישראל יש רק צריחה־בציבור. כל אחד סבור
שהדרך הנכונה לתפוס נוסטלגיה ולהצליח בחברה היא לצרוח
בכל הלב ובכל הקול, בלי קשר לשירת רעהו. כך זה בבית־הספר,
כך זה בתנועת־הנוער ובצבא, וכך זה בערבי־נוסטלגיה
בבתי־עשירים בליל־שבת.
יש בזה משהו המבטא נימות עמוקות בנפש הישראלית. חבל.

״אבל אדוני השר...״
״אבל אדוני השר,״ אומר האמפרי, וקולו מביע את הבוז התהומי
שרוחש כל פקיד בכיר לכל פוליטיקאי ,״איך יכולת להגיד דבר
כזה?״
ההומור המבעבע בסידרה בריטית זו משגע את השכל, כמו
שאומרים. נדמה לי שזוהי הסידרה הטובה ביותר שהוקרנה
אי־פעם על מירקע הטלוויזיה שלנו.
מייד נשאלת השאלה: מדוע יכול בן־אחיו של אבא אבן לייצר
סידרה כזאת בבריטניה — ומדוע אין הוא, או יהודי טוב אחר, יכול

להפיק סידרה מבריקה כזאת אצלנו? האם האווירה של
ארץ־ישראל מטמקמת את היהודים?
אך זה רק אגב אורחא. השאלה העיקרית היא, כמובן, מהי מידת
האמת הטמונה בסידרה זו. האם כך באמת מתנהלים העניינים
בבריטניה? ואם כן, האם כך הם מתנהלים גם בארץ?
האם גם אצלנו השרים הם כסילים ובורים, שאינם יודעים בין
ימינם לשמאלם? האם גם אצלנו הם מברברים, מבלי לדעת על מה
הם מדברים? האם גם אצלנו מעלימים הפקידים הבכירים מעיני
השרים את העובדות העיקריות הנוגעות למילוי תפקידם?
כמי שעקב מקרוב אחרי מעשיהם של שרים ופקידים בכירים,
בכנסת ובווערותיה, אני מוכן להשיב על רוב השאלות בחיוב.
יש, כמובן, הבדלים רבים בין בריטניה וישראל. השפה, למשל.
מי שאוהב את השפה האנגלית, יכול ליהנות עד בלי די מן
הסידרה, זהו תענוג בלשני״אסתטי. האמפרי מדבר אנגלית כל־כך
עשירה, כל־כך רהוטה ומגוונת, עד כי לא חשוב כלל מה הוא
אומר. כשהוא אומר ב־ 200 מלים ״אולי״ ,אפשר להתגלגל מצחוק׳.
איזה פקיד ישראל מסוגל לכך?
כמעט כל הפוליטיקאים הישראליים מדברים עברית עילגת
— דבר שלא יעלה על הדעת בבריטניה. שפה עילגת פירושה, בין
השאר, שפה בלתי־מדויקת, המבטאת בדרך־כלל מחשבה
בלתי־מדויקת ורשלנית. ולעיתים קרובות: חוסר־מחשבה, פשוטו
כמשמעו.
זהו הבדל אחד. הבדל שני הוא במהות המישטר. בריטניה
מצטיינת בפקידות המיקצועית שלה, ה״סיוויל סרוויס״ המפורסם,
האמור להיות בלתי־פוליטי ובלתי־מיפלגתי. השר בא והולך, אך
המנכ״ל לעולם נשאר. ואילו אצלנו, שר חדש מביא עימו מנכ״ל
חדש וכנופיה שלמה של פרוטקציונרים ומלחכי״פינכה
מיפלגתיים.
משמע: בבריטניה מתנהלים העניינים על־ידי המנכ״לים
המקצועיים, שהם מומחים לתפקיד המישרד, בעוד שהשר הוא
פוליטיקאי, שאינו אמור להיות מומחה לעניין. ואילו בישראל לא
רק השר הוא בור בענייני מישרדו, אלא גם המנכ״ל שלו וכל
פמלייתו.
אך ההבדל קטן יותר מכפי שנדמה. כי גם במישרד הישראלי
יש מומחים, ואלה מופיעים לפני ועדות־הכנסת ובפורומים אחרים,
שבהם דרושה מידה כלשהי של מומחיות.
האמפרי הישראלי הטיפוסי הוא אשכנזי, הלבוש בצורה
חברה׳מנית. הוא דובר עברית צברית, בעלת אוצר־מלים מוגבל.
אך כמו האמפרי האנגלי, הוא פיתח במשך הזמן סלנג מיקצועי,
שנועד לטשטש את הדברים ולהקשות על הכנתם, כך שאנשים מן
החוץ (קרי: נבחרי העם) לא יחדרו לעובי־הקורה.
כמו האמפרי הבריטי, האמפרי הישראלי הוא תמיד אדיב, תמיד
סביר. הוא יודע תמיד את כל העובדות. הוא יכול בכל עת, אחרי
הצצה קלה בניירות המונחים לפניו, להביא שורה ארוכה של
ספרות, המוכיחות את אשר הוא בא להוכיח. מומחיותו מדהימה.
לא פעם, ביושבי בוועדה של הכנסת, תמהתי, כמו השר
בסידרה: האם יש ממש בספרות האלה? מניין לי שהפקיד הבכיר
לא מצץ אותן מן האצבע?
התשובה היא: אין לדעת. כי מול הפקיד הבכיר, האדיב והסביר,
יושב אוסף של פוליטיקאים,
שאין להם מושג. הם פשוט
אינם יודעים. השר במישרדו
והכנסת בוועדותיה מופקרים
לחסדי הפקידים לשבט ולחסד.
אין לשר או לכנסת מומחים
נגדיים, המצויים בעובדות
כפקידים עצמם.
חבירי-הכנסת יושבים וחוקרים
את הפקידים. אני בטוח
שרוב הפקידים מתפקעים
בליבם מצחוק בשעת ה־
״חקירות״ האלה, גם כשאינם
מעוותים שריר בפניהם. כי כפי
שקרא השר הבריטי בייאוש,
באחד מפרקי הסידרה :״איך
אני יכול לשאול אותך שאלות? אני לא יודע מה לשאול! כדי
לשואל שאלות, אני צריך לדעת את העובדות, ואתה אינך מגלה
לי את העובדות!״
על כך ענה האמפרי, מבלי לעוות את פניו :״אבל אדוני השר,
איך אני יכול לדעת מה אתה רוצה לשאול?״
הפוליטיקאי המצוי — בבריטניה ובישראל — הוא אדם
המגיע למעמדו הרם תודות לכישרונו לנהל קנוניות מיפלגתיות,
להישרד במאבקים פנים־מיפלגתיים אכזריים, בדרך כלל תוך
בגידה בחבריו ותקיעת סכין בגבם. זהו תפקיד קשה ומפרך, שאינו
מסגל אדם להתמצא בנסתרי הכלכלה או ביחסים העדינים שבין
תת־העדות בלבנון. כאשר מתגשם סוף־סוף חלומו של העסקן
והוא יושב על כסאו הרם של שר, הוא תלוי בפקידים. ובעיני אלה,
הוא אמור למלא שלושה תפקידים בלבד, כפי שהסביר האמפרי:
לנהל יחסי־ציבור למישרד(וגם לעצמו, כמובן) ,לענות על שאלות
של טרדנים (כמוני, בשעתו) בכנסת, ולהילחם בממשלה על
תקציב המישרד. בשאר הזמן הוא אמור להמשיך בניהול קנוניות
מיפלגתיות ולדאוג להגדלת סיכוייו להיבחר מחדש.
בסידרה אומרת בתו של השר :״אילו היתה לנברנים
זכות־הבחירה, היית לוחץ את כפות רגליהם ומנשק את גוריהם״.
לשר פשוט אין זמן להתמחות בשטח שהוא מופקד עליו. כפי
שאמר גירעון פת, שהוא דגם מצוי של פוליטיקאי: כל פקיד וקצין
יכול לספר לשרים סיפורי כיפה־אדומה. וגם סיפורי שילגיה,
פינוקיו, אלף לילה ולילה, היפהפיה הנרדמת והנסיך הקטן.

גילוי מדהים הסתתר בין שורותיו של ראיון עיתונאי שיגרתי:
חבר־כנסת קיבל כסף מסוכנות הביון המרכזית של ארצות־הברית

הם־ א״־א 1דמן
עיתון יושודאל•!
^ סיפור המדהים הסתתר היטב בין דפיו
1 1של הצהרון מעריב. כמעט בהערת אגב,
במיסגרת ראיון שהעניק בשבוע שעבר ראש
עיריית ירושלים, תדי קולק, לעיתונאי לוי־יצחק
הירושלמי, היא גילה כי אחד העסקנים הידועים
של מפא״י — מי שהיה חבר־כנסת מטעמה ועורך
ביטאונה, וסיים את חייו ־איש ארץ־ישראל
השלמה — היה, למעשה, סוכז של סוכנות־הביון
האמריקאית!
תדי קולק סיפר על התי, פה שבה היה מנכ״ל
מישרד ראש־הממשלה. זה היה בראשית שנות
החמישים. באותה תקופה הירבה לעסוק בענייני
השירותים החשאיים של ישראל. הוא סיפר:
״עקבו אחרי אנשים שלא היו צריכים לעקוב
אחריהם ״.״
הירושלמי: היו ג טענות מצד כמה אנשי
מפא״י, אשר חשדו שעוקבים אחריהם...
קולק: אצלם זה היה סמל של חשיבות.
הירושלמי( :אליעזר) ליבנשטיין־ליבנה
היה ביניהם?
קולק: יכול להיות. ליבנה היה אחד
האנשים האינטל מ טיי ם שהיו לנו, אבל הוא
היה גם אחד האנשים הראשונים, שבלי
אישור הממשלה ה תק שי -ולא דיווח -עם
הסי־איי־אי. הוא עשה זאת מתוך שינאתו
לקומוניזם ומתוך השק ת עולם. הוא הוציא
אז כתב־עס בשם בע ־ .0כאשר מפא־י
הוציאה אותו משורותיה ׳שום שבנה לעצמו
בית, זה לא היה לטעמי. אבל כאשר נכנסו
איתו לוויכוח, על כך שהתקשר עם הטי־

כתב־ללא־שכר אליצור
מהר יותר מאחרים
איי״אי וקיבל מהם כסף בשביל ירחון משלו
-לזה היתה הצדקה הרבה יותר גדולה.

• ענווה נניוו־קנווח
ן * י היה אליעזר ליבנה — עסקן, ח׳כ,
^ /סו פר ועיתונאי, וגם סוכן של סוכנות־ביון

לישראל בשנת .1920 הוא שהה אז ברוסטוב,
שהיתה תחת שילטון סובייטי. על״פי הגירסה
הראשונה התמהמה הקבוצה, וליבנה חסר־הסבלנות
החליט ללכת לבדו, וכך הלך לגבול
גרוזיה הסובייטית, חצה את ההרים הגבוהים,
ובדיעבד, התברר שעשה מעשה נבון ביותר, שכן
רבים מאנשי קבוצתו נרצחו ונשדדו בדרכם,
והנותרים הגיעו לארץ־ישראל דרך איטליה.
על־פי הגירסה השניה לא עשה ליבנה את
הדרך לבדו, אלא עם הד״ר יהודה־ניסן וילנסקי.
ביחד עברו את הרי גרוזיה בכביש עתיק, ששמו
היה ״ררך המילחמה הגרודת׳ ואחרי הרפתקות
רבות הגיעו לארץ־ישראל דרך תורכיה.
כמו רבים מאנשי החלוץ בראשית שנות ה־,20
הירבה ליבנה לעבוד בפרדסים ובסלילת כבישים.
הוא עבד בפרדסי פתח־תיקווה ומיקווה־ישראל,
השתתף בסלילת כבישי עפולה־נצרת וחיפה־ג׳דה,
עבד בהקמת בית־הקברות של הצבא
הבריטי בבאר־שבע, ועבד בבניין בסג׳רה ובחיפה.
בשנת 1923 הצטרף עם קבוצתו לקיבוץ
עין־חרוד, שעדיין היה מאוחד אז, והיה מזכיר
הקיבוץ, ואחר־כך גם מזכיר הקיבוץ המאוחד.

#מחשבות ככיוה ׳

זרה? מה היה העיתון של ליבנה, בטרם! מהי
פרשת הבית שבגללו הוצא ליבנה ממפא״יי
זהו סיפור בן 30 שנה, אך שלא כליבנה עצמו,
שנפטר בשנת ,1975 רבים מגיבורי הסיפור עדיין
בחיים.
כמו רבים ממנהיגי מפא״י, היה גם ליבנשטייד
ליבנה בנו של סוחר פולני. הוא נולד ב־1902
בעיר הטכסטיל הגדולה לוח׳ .כמו רבים
מהיהודים הפולנים שעלו לישראל, ניסה גם
ליבנה לתמרן קצת בכל הנוגע למוצאו. מכיוון
שרוסיה נחשבה ״מכובדת״ יותר מפולין, הוא
סיפר על עצמו באחד מספריו, כי הוא נולד
״בפולניה הרוסית״.
ליבנה התגאה בייחוס מישפחתי מכובד,
מישפחתו מתייחסת אל הגר״א (הגאון ר׳ אליהו

מווילנה) ,וענף אחר של המישפחה הוליד את
המשורר יהודה לייב גורדון, ואת משה
לילינבלום, שעל שמו נקרא רחוב הבנקים
והדולרים השחורים בתל־אביב.
אביו של ליבנה, יהודה־לייב, היה עסקן ציוני
וציר בקונגרסים הציוניים. הוא השקיע כספים
בייסוד שכונת הדר־הכרמל בחיפה, ורכש פרדס
בפתח־תיקווה. בשנת 1911 העלה לארץ את אמו•
של אליעזר ליבנה. האב עצמו בא לישראל ואיתו
כספו הרב, בשנת . 1924 בנו, אליעזר, כבר היה אז
בארץ.
על סיפור עלייתו של ליבנה לארץ־ישראל יש
שתי גירסות, שאת שתיהן סיפר ליבנה בתקופות
שונות. ההתחלה משותפת לשתיהן: ליבנה נמנה
עם קבוצה של אנשי החלוץ, והחליט לעלות

ך* אותה תקופה התחיל ליבנה גם את
4הקאריירה העיתונאית שלו. הוא כתב כמעט
בכל כתב־עת שיצא לאור מטעם מיפלגות־הפועלים.
הוא כתב בקונטרס, בהפועל הצעיר,
בביטאון מבפנים, בדבר, ושלח מאמרים משלו
גם לעיתונים באירופה ובארצות־הברית.
אהבתו השניה של ליבנה, מלבד הכתיבה,
היתה שמורה לנסיעות. הוא הפך עסקנוסע של
הסוכנות ושל ההגנה. במרוצת שנות ה־ 30 הוא
נסע הרבה לגרמניה הנאצית ולאנגליה.
התלהבותו של ליבנה מחיי הקיבוץ שככה,
כנראה, ברבות הימים, ובשנת 1937 הוא החליט
לעקור לעיר. ליבנה הסביר שלא היה בכך משום
תפנית רעיונית. אבל הוא, להבדיל מרבים
ממנהיגי ההגנה ועסקני הסוכנות, לא ראה טעם
בכך שיבלה את רוב זמנו בעיר, ויחזור לקיבוץ
פעם בשבוע או בשבועיים.
הוא נטל את אשתו ארנה ואת בנותיו מאיה
ודבורה, והתיישב בגבעתיים, שהיתה אז פופולארית
מאוד בין עסקני מפא״י. ליבנה התמנה
חבר במזכירות מפא״י, ואחר־כך חבר בוועד.
הפועל הציוני.
עתה כבר לא היה ליבנה כותב מאמרים סתם,
אלא עורך. היה היה מנהל מחלקת־התרבות של
ההגנה, וערך את מערכות(היום ביטאון צה״לי),
ואת העיתון הבלתי־ליגאלי אשנב. אחר־כך ערך
את מילחמתנו. את הדו־שבועון בטרם —
שמאוחר יותר מומן על־ידי סוכנות־הביון
האמריקאית — ייסד ליבנה בשנת ,1942 והיה
עורכו במשך 18 שנים.
ליבנשטיין־ליבנה נחשב אחד האידיאולוגים
הבולטים של מפא״י. איש שהלך כחלוץ לפני
המחנה בדרך שהוליכה את המיפלגה הזאת הרחק
ימינה. באחת מנסיעותיו לאנגליה, הוא הגיע
למסקנה שדי בדחיפה קטנה, כדי לשכנע את
הבריטים להסתלק מהמנדט שלהם בארץ־
ישראל. הדחיפה הקטנה, לדעתו של ליבנה, היתה
מאבק מזויין נגד הבריטים. כאשר באה מדיניות
הספר הלבן, דרש זאת ליבנה בגלוי, וגם לא דחה
אפשרות של שיתוף־פעולה עם אצ״ל.
שני אלה — מאבק מזויץ נגד הבריטים

ושיתוף פעולה עם אצ״ל, נראו באותה תקופה
כמחשבות כפירה. ליבנה נראה להנהגת מיפלגתו
כהרפתקן מסוכן. אבל אחרי מילחמת־העולם
השניה, הלכו המיפלגה וההגנה בדרך שהיתווה
ליבנה, כאשר נוסדה ״תנועת המרי״.המשותפת
להגנה, לאצ״ל וללח״י, שהתקיימה במשך תקופה
קצרה ונקטה דרו של מאבק מזויין נגד הבריטים.
היו אלה דויד בן־גוריון וברל כצנלסון האקטיביסטים
שתמכו בליבנה, נגד יוסף שפרינצק
ודויד רמז המתונים. משה שרת ניצב באמצע.

• הזדמנות נאותה תקמה
^ שנת ,1948 עם הכרזת המדינה, החליטה
₪1מפא״י להוציא לאור עיתון־ערב משלה —
שמו היה הדור — ואליעזר ליבנה התמנה עורך.
העיתון היה כישלון מוחלט, ושבק חיים אחרי
תקופה קצרה. התחרות היתה קשה מדי. היה זה
ביטאון לח״י — מברק, שהמציא את המתכונת.
מעריב, שנוסד אז על״ידי פורשי ידיעות אחרונות,
חיקה את המתכונת, וכמוהו גיסה לעשות גם
עיתון הערב, שהוציא אז הארץ, יום־יום.
בשנת 1951 נבחר אליעזר ליבנה לכנסת
השניה. הוא הוצב במקום ה־ 25 ברשימת מפא״י.
הוא נחשב האיש של דויד בן־גוריון במיפלגה. היו
שטענו כי, למעשה, מבטא ליבנה בדדשבועון
שלו, בטרם, את הריעות של בן־גוריון, והוא
מכשיר את הקרקע לרעיונותיו, כדי להקל על
ביצועם בבוא העת. ליבנה עצמו לא התאמץ
במיוחד להפריך דיעה זאת.
העובדות, נראה שתמכו בסברה. אך זה לא היה
בהכרח משום שהיה קשר חשאי כלשהו בין ליבנה
ובין בי־ג׳י. מפא״י הלכה בעיקביות ימינה, וליבנה
עשה זאת מהר יותר מאחרים.
הוא הטיף נגד הקומוניזם ונגד מפ״ם. הוא יצא
נגד השילטון הכלכלי של ההסתדרות, וכבר

השחיתות במיפלגה ובמוסדות הציבור, ומנהיגי
המיפלגה ציפו להזדמנות הנאותה כדי לנקום.

• ה סינ ה האמיתית
ך יבנה העניק להם את ההזדמנות במו־ידיו.
/כאשר נפטר אביו העשיר, הוא הוריש לו כסף
רב. ליבנה בנה בכסף זה בית בשכונה יוקרתית,
בקיריית־יובל שבירושלים. בניית הבית עלתה
סכום עתק באותם הימים — 25 אלף לירות
(העולם הזה .)26.11.1953 ,840
המוסד לביקורת של מפא״י שיגר אל ליבנה
מיכתב תקיף, שבו הוזהר שלא לעבור מדירתו
בגבעתיים לבית החדש. ליבנה השיב בתקיפות.
הוא הצביע על כך שמול ביתו בונה איש מישרד־החוץ
גדעון רפאל בית מפואר, ובקירבת מקום
הוקצה מקום גם לביתו של אבא אבן. ליבנה טען,
כי אלפי מנהיגים של מפא״י חיים בתנאים טובים
יותר, ואמר כי כסופר וכהוגה״דיעות, הוא זקוק
לחדר־עבודה ולחדר־אורחים, בדיוק כמו שמסגר
זקוק לפטיש.
פרשת הבית היוותה עילה נוחה למפא״י
להוציא את ליבנה משורותיה. בעיני הציבור
הצטייר ליבנה כצבוע. מחד, הוא מטיף להקפאת
השכר, ליצירת אבטלה ולהורדה קיצונית ברמת־החיים
של העם, ואילו הוא עצמו דואג יפה לנוחותו.
עתה,
אחרי הגילוי של תדי קולק, לא ברור אם
אמנם זו היתה הסיבה האמיתית להוצאתו של
ליבנה מהמיפלגה. יתכן מאוד שגרמו לכך דווקא
קשריו ההדוקים עם שירות־הביון האמריקאי.
אין שום ספק שבן־גוריון ידע על הפרשה.
בראש המוסד עמד אז איסר הראל, שיחסיו עם
בן־גוריון היו טובים. במובנים רבים פעלו שירותי
הביטחון של ישראל באותה תקופה
כשירותי־הביטחון של מפא״י.
כפי שמסתבר מדבריו של קולק, יתכן
שהשירותים החשאיים עקבו אחרי ליבנה, וכך
גילו את קשריו עם הסי-איי-אי. איסר הראל
סיפר, ללא ספק, לבן־גוריון, כי חבר־כנסת של
המיפלגה משתף פעולה עם שרות חשאי זר,
ושלמעשה מממנת סוכנות הביון האמריקאית את
ליבנה.
גילויה של פרשה כזאת היה עלול להסב נזק
עצום למפא״י. אילו היתה מתפרסמת, לא היה
איש מאמין כי הקשרים של הסי־איי־אי עם
ליבנה אינם בידיעת המיפלגה. הזיהוי של מפא״י

ממומן־ם וכנות־הביוז־המרכזית ליבנה ()1953
כמו שמסגר זקוק לפטיש
מי שליווה את בטרם במשך שנים רבות, היה
כתב מעריב, יובל אליצור. הוא היה בראשית
שנות ה־ 50 סטודנט בארצות־הברית. אליצור
אומר שלא היה לו מושג כי הסי־איי־אי קשור
לבטרם. הוא סיפר שהכיר את ליבנה, כאשר היה

חושף־גילוי קולק ()1953
כל מיני רינונים
בתחילת שנות ה־ 50 הוא תמך בברית בין מפא״י
ובין הציונים הכלליים, התנגד לעבודות ציבוריות,
היה נגד פיקוח על מחירים ובעד ״תחרות
ן חופשית״ והטיף למען הרעיון של עצמאות
1כלכלית, והפסקת השנור.
העיתון שלו, בטרם, נחשב לעתים ״בטעות״,
לדבריו, לביטאון רישמי־למחצה של מפא״י. אך
ליבנה טען בתוקף, שהעיתון אינו שייך לשום
מיפלגה. הוא הסביר אז להעולם הזה (,798
:)12.2.1953 4
״בארצות דמוקרטיות מושרשות, הדבר רגיל.
בארץ אין זה רגיל, מפני שהמיפלגה הישראלית
היא דבר שאין כדוגמתו בעולם. בשבילי,
המיפלגה היא מכשיר חיוני, כמו שירות הביוב
של העיריה.״
ליבנה התנגד בכל מאודו לסיבסוד ממשלתי
של עבודות ציבוריות ושל מיפעלים. אך עתה
מתברר, כי הוא לא התנגד לסיבסוד של סוכנות־הביון
האמריקאית לביטאון שלו ,״הבלתי־תלוי׳
לכאורה.
לקראת סופה של שנת 1953 התפתחה פרשת
הבית בירושלים, שהביאה להוצאתו של אליעזר
ליבנה ממיפלגתו.
חודשים אחדים לפני שסולק מהמיפלגה,
פירסם ליבנה בדבר מאמר חריף ושמו :״אל
השוורים״ הכוונה בשמו של המאמר היתה אל
דבריו של שר־האוצר לוי אשכול, שהגן על פקידי
הסוכנות שנחשדו בשחיתות, כשהוא משתמש
באימרה ״לא תחסום שור בדישו״ .ליבנה תקף את

איש ״המישטר־החדש״ תמיר
סמל של חשיבות
עם השילטון היה מוחלוט כמעט, ופירסום כזה
היה גורם נזק רב ליחסי־החוץ של ישראל עם
מדינות הגוש המיזרחי.
כותרת המישנה של בטרם אמרה כי זהו
דו־שבועון למדיניות, לענייני חברה ולביקורת.
במשך כל שנות קיומו היה ליבנה עורכו. תחילה
שכנה המערכת ברחוב דיזנגוף בתל־אביב,
וכאשר עקרה מישפחת ליבנה לירושלים, עברה
לשם גם המערכת. ליבנה רכש דירה למען
הביטאון שלו ברחוב ר ישראלי שבשכונת
טלביה בירושלים.
בדו־שבועון, שמומן על־ידי הסי־איי־אי,
כתבו כמה וכמה אנשים בעלי שמות ידועים. כתב
שם אמיתי עציוני, שהיום הוא פרופסור לסוציולוגיה
בעל שם בינלאומי, החי בארצות־הברית.
כתב שם שלמה אבינרי, היום פרופסור למדע-
המדינה ומי שהיה מנכ״ל מישרד־החוץ הישראלי.
סגן־העורך, במשך שנים רבות, היה הסופר והמחזאי
יהודה האזרחי, שגם אשתו, הפילוסופית
פפיטה האזרחי השתתפה בבטרם.

לוחם בבירוקרטיה לייבוביץ
חלוץ לפני המחנה
בפלמ״ח, וכתב לביטאון האשנב, שליבנה היה
מעורכיו.
אליצור מספר כי לא קיבל כסף בשכר
כתבותיו, וכי לא היה לו שום קשר פוליטי עם
ליבנה, וכי בשנותיו האחרונות, כאשר היה ליבנה
איש ארץ־ישראל השלמה, הוא היה מתנגד חריף
שלו.
אליצור זוכר שפגש פעם את ליבנה ב־

שגרירות״ישראל בוושינגטון, והוא זוכר שכבר אז
היו ״כל מיני רינונים״ בקשר לזהותו של מי
שמשלם תמורת נסיעותיו התכופות של ליבנה
לארצות־הברית.

נסיסיס בסנה־ף
אבן, ליבנה הירבה מאוד לנסוע. הוא היה
1חשאי מאור בקשר למהות ״שליחויותיו״ ורמז
כי הוא עושה אותן במיצוות בן־גוריון. יתכן מאוד
שמי שמימן את השליחויות האלה, היתה
סוכנות־הביון האמריקאית.
הקו של בטרם תאם מאוד את האינטרסים
האמריקאיים. אמנם כתבו בו גם קיצוניים מימין
ומשמאל — החל באליקים העצני, היום מאנשי־ארץ־ישראל
השלמה, ועד לפרופסור ישעיהו
לייבוביץ, שניהל קרבות חריפים נגד הבירד
קרטיה ההסתדרותית — אך הקו המערכתי היה
ברור למדי.
ליבנה הטיף בעוצמה רבה נגד ברית־המועצות
ונגד הגוש הקומוניסטי, וקרא להדק יותר ויותר
את קשרי ישראל עם ארצות־הברית.
הוא כתב כך:
״המיזרח כמערב יודע שמישטרנו הוא חופשי
וזיקתנו היהודית והחומרית קשורה בארצות-
הברית יותר מבכל ארץ אחרת. שישה מיליוני
יהודים, היושבים בה, מהווים על־ידי עצם קיומם,
שני דברים כאחד: מקור של עזרה מדינית ואולי
גם גבולות מסויימים בתכסיס הבינלאומי״.
דברים אלה נכתבו ב־ ,1954 כאשר התנהל
עדיין מאבק עז על זיקתה הבינלאומית של
ישראל, בין מיזרח ובין מערב. ליבנה צידד באופן
גלוי באחד הצדדים. אחד המשתתפים הקבועים
בביטאון, יעקב אליאב, הטיף להקמת בסיסים של
המערב בספרד הפאשיסטית של פרנקו. בעיתון
בוטאו התייחסויות חיוביות רבות לדרום־אפריקה
הגזענית, ומאמרי המערכת צידדו בגלוי בפעולות
הגמול הישראליות, ויצאו נגד ״האנטישמיות״
של העיתונים בעולם, שגינו את ישראל בעיקבות
הטבח בכפר קיביה.
לא ברור עד מתי המשיכה התמיכה של
(המשך בעמוד )59

סאדאת נכנע ובגין מפני שנדחק לפינה. הוא איבד את בוית־המועצות,
את הברתי־מזוהות, את השלם העוב* והמוסלמי. הוא נשאו מור בגיוחומ].,

01111111
ו ו 8ו! א ר

• הייתי רוצה לדבר איתך על הסכם
המפ-דייוויד ומדוע התפטרת? במבט
לאחור, האם קמם־דייודד נכשל? האם
אני שם מילים בפיד?
לא. כלל לא. אני חושב שזה כישלון. אני
מתכוון לומר שעיקר היוזמה של הנשיא סאדאת
היה להשיג שלום מקיף, מקיף ומתמיד. לשוב
לסיני, זאת לא היתה הבעייה — (אפשר) מתי
שרוצים — כך אני הרגשתי. סיני אינו אחת
השאיפות הישראליות. הם רצו בגדה המערבית
ובעזה. זה היה יעדם העיקרי, אני סבור, לפחות
של בגין ואנשים מסוגו. כך שאני מניח, שזו לא

ל ל סיני וא ודתה
יעד יעוואלי. תם חנו
את הגדת המערבית
ואת עזה. זה היה היער
העיקר! 6 4
היתה בעייה להשיב את סיני לריבונות ולשילטון
מצריים.

• סאדאת הבין את מה שהסברת
עכשיו?

זאת חידה ותישאר חידה לזמן מה. באמת,
אינני יכול לומר שאני מסוגל להיכנס לתוך תוכו.
המניעים של סאדאת היו די מבולבלים ומסובכים.
אבל אני משער, וזה מאוד מתקבל על הדעת,
שכאשר סאדאת הציע את הצעת השלום הזאת,
של שלום מקיף, הוא היה כן בנסותו להשיג אותו.
מפני שאילו היה משיג אותו, היה הופר גיבור
שלום נצחי בעולם כולו. כף שאני סבור שהוא
חשב שזה יעבוד. לכן, אני מניח שהוא היה כן.
מניעים אחרים — אינני יודע. הוא רצה להעביר
את האמריקאים לצידו, וייתכן כי אחד המניעים
בעשיית השלום עם ישראל, היה לזכות בידידות
אמריקאית וסיוע וכן הלאה. אבל...

• אבל — אתה מביט לאחור וזה
כישלון?

כן. אני מביט לאחור וזה כישלון. זה כישלון,
מכיוון שזה לא הביא את השלום המקיף. זה ברור.
מה שקורה היום זאת ההוכחה הניצחת ביותר.

• אבל יש לכם ידידות אמריקאית,
יש לכם בכל שנה מיליארד דולר בסיוע,
ומוסיפים לדון בבעייה הפלסטינית.
היתה יכולה להיות לנו ידידות אמריקאית
ומיליארד דולר בשנה ואולי יותר, וגם שלום
מקיף. מרוע לא?

• במלים אחרות, אתה סבור כי
מצריים מכרה את עצמה בזול?
מאוד בזול. כן. אני סבור כר. זאת התוצאה.

• באיזו מידה מה שעשה סאדאת
בימים האחרונים של קמפ-דייוויד היה
תוצאה של יחסיו עם קארטר וההבטחות
שהוא קיבל ממנו?
כפי שאמרתי, סאדאת, אני משער, באמת
עשה למען פיתרון מקיף. אבל תוך כדי מעשה,
הוא עשה גם שגיאות והוא איבד ידידים. אני
מתכוון, כי באותה עת היו למצריים היחסים
הטובים ביותר עם הארצות הערביות האחרות.
אנחנו היינו חבר נכבד מאוד בקבוצת הלא־מזדהות.
היו לנו יחסים טובים מאוד עם אירופה
והיו לנו יחסים טובים עם ברית־המועצות ועם
הגוש המיזרחי. וכך, בתהליך עשיית ה״שלום׳׳,
השליך סאדאת את כל הנכסים האלה, אחד אחרי
השני.

• אבל אתה הסכמת עם מסע
סאדאת לירושלים, שכן הסכמת לקבל
את תפקיד שר־החוץ, אחרי שנסע לשם.

כן. אספר לך מה קרה. היה לי קשר ישן עם
הנשיא סאדאת. למעשה, עוד משנת .1945 היינו
ביחד, עוסקים בפוליטיקה, כביכול. הייתי אדם
צעיר מאוד באותה עת. הואשמנו במישפט
פוליטי והיינו יחד בכלא. אחרי זה, כאשר סאדאת
פתח ביוזמת השלום שלו, הייתי שגריר בגרמניה,
בבון. שבתי לקאהיר בסוף דצמבר, כדי לארגן את
.ביקורו של הקאנצלר (הגרמני) שמידט. ויום
אחרי שובי שמעתי על מינויי.

• הוא לא שאל אותד?

לא. הוא לא שאל אותי.

• זה היה טיפוסי לסאדאת.

זה היה טיפוסי לו ואני לא ידעתי מה לעשות.
אני מתכוון לומר, שלא יכולתי להתפטר לפני
שאני מקבל על עצמי את התפקיד. במיוחד
שפאהמי התפטר קודם לכן וגם מוחמר ריאד. וכך,
זה קרה. באותו זמן עוד לא היתה לי ההזדמנות
להרהר ביוזמת השלום הזאת. באמת. היא הפתיעה
אותי, כמו את כולם. אבל התחלתי לחשוב עליה
והגעתי למסקנה, שזה היה מהלך טוב ושכדאי
לנסות את זה.
הייתי ביקורתי לגבי העמדות הערביות עוד
לפני כן. אני מתכוון, לכנות את ישראל ״מה
שקרוי ישראל״ .זה לא היה מעשי, והישראלים
רק הרוויחו מזה. הם נראו לכל העולם כאילו הם
רצו בשלום והערבים כאילו לא רצו בשלום. לכן
חשבתי שהיה לזה סיכוי טוב. קראתי ושמעתי מה
שסאדאת אמר בכנסת וחשבתי שזה היה יסוד טוב
מאוד לשלום.

• מתי עלו כך הספקות הראשונים?

על ראיון זה:

מה חושב כיום מצרי משכיל, איש
המימסד, על הסכמי קמפ-דייוויד
וחוזה״השלום הישראלי־מצרין
ראיון זה עם שר החוץ־המצרי לשעבר,
מוחמד איבראהים כאמל, שהתפטר 24
שעות לפני חתימת הסכמי קמפ״דייוויד,
מאפשר הצצה מיוחדת* במינה אל תוך
נפשו של איש, שנמנה עם נאמניו של
אנוור אל״סאדאת, והסבור כי מנחם
בגין שם לאל את מאמציו ותיקוותיו של
הנשיא המנוח.
את הראיון ערך מארק ברוז׳נסקי,
עיתונאי אמריקאי״יהודי, מומחה לענייני
המרחב, שביקר פעמים רבות בארץ.
ישראלים רבים מאמינים כי המצרים
חזרו בהם מהתחייבויותיהם, אחרי
שקיבלו בחזרה את חצי״האי סיני. הם
יווכחו לדעת, בעת קריאת ראיון זה, שמן
הצד המיצרי נראים הדברים אחרת.
הראיון נערך בקאהיר כמה ימים לפני התפטרותו של מנחם בגין.

יותר מאוחר. הרבה יותר מאוחר. ואני אגיד
לך מדוע. כי היתה לי הבנה עם סאדאת. אמרתי לו
כי, כמובן, שלום נפרד לא בא בחשבון. והוא אמר
שזה לא בא בחשבון. אבל הוא אמר — נניח,
שאנחנו משיגים הסכם טוב מאוד עם הישראלים
והערבים האחרים דוחים אותו. האם אנחנו נקשור
את עצמנו אליהם? ואני אמרתי לו באותו זמן —
לא, אם אנחנו משיגים הסכם בעיקרון, במיוחד
במה שנוגע לנסיגה מכל השטחים הערביים
ומימוש הזכויות היסודיות של הפלסטינים, אם
אנחנו נשיג זאת, אנחנו יכולים להפקיר את זה
באו״ם ולקבל ערבות אמריקאית לביצוע ההסכם
הזה.
אילו הערבים האחרים לא היו משתפים
פעולה, היינו מתחילים לבצע הסכם זה במה
שנוגע לנו על סיני, ואחר־כך ממשיכים ועוזרים
לערבים האחרים במימוש החלקים האחרים. כך
שהייתי רי גמיש-.

• כאשר דנת כנושאים האלה עם
סאדאת — וזה עניין שאני כיהודי בעל
תודעה היסטורית ואידיאולוגית תמיד
התפלאתי עליו — האם הוא הבין שיש
לו עסק עם ציונות רוויזיוניסטית, האס
הוא הבין שאין לו עסק עם אנשים
פרגמטיים, פוליטיים, כי הוא עסוק עם
אנשים אידיאולוגיים בצורה קיצונית,
שעבורם סיני לא היתה חשובה, אסל
הגדה המערבית היתה הכל?
כן, אני מבין אותך. אני זוכר שלפני יוזמת
השלום שלו, חודשים לפני, הוא היה
בארצות־הברית, בביקור אצל קארטר, ובדרכו
חזרה הוא. לן לילה אחד בגרמניה. לנו ביער
השחור. באותו זמן בדיוק נודע, כי מנחם בגין זכה
בבחירות. ואז עיתונאי אחד שאל אותו מה דעתו
על כך שבגין עומד להיות ראש ממשלת ישראל.
סאדאת אמר: בשבילי אין הבדל בין בגין או פרס
או גולדה מאיר. אני זוכר, לאחר מכן, שיחה איתו
בעת ארוחת־הצהריים. אמרתי לו — כדאי שיהיו
לך ספקות, כי בגין הוא פונדמנטליסט ומיפלגתו
מבוססת על החזקת הגדה המערבית.

• יש יהודים המתבדחים שהוא
(בגין) היית־אללה יהודי.
אכן. הוא כזה. זה אותו הטיפוס. אני באמת
חושב שהוא כזה. היתה לי השיחה הזאת ואני
סיפרתי לסאדאת כי יש לו (לבגין) הרקע
הטרוריסטי הזה. סיפרתי לו כי הוא היה מבוקש

בבריטניה, לפני כן, וכי הוא לא היה יכול להיכנס
— לבריטניה בגלל הרקע הזה.

• לסאדאת כאמת לא היה איכפת,
נכון?
לא היה איכפת לו, וחודשים לאחר מכן הוא
פתח ביוזמת השלום שלו. אחד מקווי האישיות
שלו היה האופטימיות. ולזה יש סיבה. היו לו כל
מיני קשיים במשך כל ימי חייו וזה תמיד נגמר
טוב בשבילו. הוא בא ממישפחה צנועה ואחר־כך
הלן־ למיכללה הצבאית ונהיה קצין והיה חבר
מועצת ההפיכה וזכה בעמדות הבכירות ביותר,
יושב־ראש בית־הנבחרים ועוד. ולפתע, ללא
אזהרה, נפטר נאצר — הוא היה עדיין צעיר
באותה עת ,52 ,ואיש לא חשב שאי־פעם ימות —
וסאדאת היה לנשיא.
אחר כך מילחמת אוקטובר. חציית התעלה
נחשבה בלתי־אפשרית על־ידי כולם, מצרים,
ישראלים וכל האחרים. ואחר־כך זה הלך חלק. כך
— שכל מה שנראה לו בלתי־אפשרי...

• אכל חלומו היה להיות עושה־השלום
הערבי הגדול, לא לעשות שלום
נפרד. להיות המנהיג הערבי הגדול
ששמו יירשם כהיסטוריה כמי שהשיג
את היעד ההיסטורי הזה.

בהחלט. בהחלט. כל אדם שאפתני היה חולם
על הישג כזה.

• אילו היה בחיים היום ואתה היית
מדבר איתו, אחרי שהיכרת אותו 40
שנה, האם אתה חושב שהיה מודה כי
קמפ-דייוויד נכשל, אחרי המילחמה
בלבנון ואחרי מעשי ישראל בחברון...
אינני יודע אם היה מודה בכך, אבל
בתוך־תוכו הוא היה מודה, ללא ספק. בהחלט. בוא
נסתכל על המצב עכשיו, היחסים שלנו עם
הערבים, מה קורה בלבנון, מה שקורה באיזור. כל
העניין עבר כל גבול.

• האם אתה חושב שאילו הוא היה
הנשיא, כאשר ישראל פלשה ללבנון
והפציצה את ביירות, שהוא היה מקבל
את זה כפי שמובארם קיבל?

מה הוא היה יכול לעשות? אני רוצה לומר,
הוא היה כבול עם ההסכם הזה, עם הסיכומים
האלה של קמפ־דייוויד. אני מתכוון להגיד —
סיני היתה מפורזת. מה הוא היה יכול לעשות?
הייתי אומר שאילו לא היינו חותמים על
ההסכמים האלה, אני לא חושב שישראל היתה
מעזה לפלוש ללבנון כפי שפלשה. זה היה אסור.
אבל, ייתכן שהוא פתח בשאיפה יומרנית להשיג
שלום כולל, מקיף, ואחר כך, בהדרגה, התחיל
לאבד — הוא היה, בהחלט, בזבזן — התחיל
לאבד את כל נכסיו. אינני יודע אם עקבת אחרי
מה שנכתב בספר (סתיו הזעם) של (מוחמר)
הייכל.

בגין עם סאדאת ווייצמן(באמצע: האלוף! אברהם טמיר)
ראש ממשלת ישראל יטלפן למצרים ויאמר. :אל תגדלו כותנה!*

כך ככר ב־ ,1978 אכל הם היו צריכים
את המישרות שלהם ומעטים יכלו
להרשות לעצמם להתפטר.

• אז איפה השתכש קמם־דייוויד?
זה השתכש כקמם־דייוויד עצמו? זה לא
היה נכון לחתום על ההסכם? או, היה זה
לא נכון כמה ימים יותר מאוחר,
כנין אמר — לא! הוא לא הסכים
להקפאת ההתנחלויות? או האם זה
השתכש...
לא, לא. זה השתבש בעת החתימה על ההסכם.
וכמובן, גם קודם לכן. זה השתבש מסיבה פשוטה:
כי ויתרו על היעד של שלום מקיף, וזה הפך שלום
נפרד.

• ויתרו על לינקייג׳?

כן. ויתרו על לינקייג סאדאת תמיד היה

• אבל האם לא הבטיח לו קארטר
הצמדה? האם קארטר לא אמר לו כי
יחזיר את ההצמדה, שהוא יבצע את זה
עד תום, וכי סאדאת יכול לסמוך עליו?
והאם אתה לא אמרת באותו זמן
בקמם־דייוויד לסאדאת, אחרי פגישתו
עם קארטר, כי מדינה גדולה במצריים
איננה יכולה לבסס את מדיניות־החוץ
שלה על הבטחותיו של נשיא אמריקאי
חלש?
אמרתי, אמרתי. כי עקבתי אחרי קארטר כל
הזמן. לקארטר היו כוונות טובות, אין ספק בזה,
היו לו כוונות טובות. הוא היה הנשיא האמריקאי
הראשון שדיבר על מולדת לפלסטינים וזה
התפתח בדרך טובה. אבל כל זה היה מאחריו
כאשר גילה ...סיפרתי את זה לאנשים רבים, הצד
היחידי שהתמיד בקו שלו מעת שסאדאת פתח
ביוזמת השלום שלו היה בגין ...האמריקאים,
המצרים עשו זיג־זאגים כל הזמן...

• יוצא מן הכלל אחד, בכל זאת...
האם בגין לא שיקר בנושא החיוני של
הקפאת ההתנחלויות?
כן. אבל שגיאתו של מי היתה זאת? של בגין?
מדוע לא עמדו המצרים והאמריקאים על כך
שיוכנס סעיף המתייחס להתנחלויות בהסכמי
קמס־דייוויד?

• אתה מספר לי? הנשיא (קארטר)
הכריז בקול רם, קבל עולם, כי ההסכם
כלל הקפאת התנחלויות.

דיין, וייצמן ואהרון ברק בקמם־דייויד*
לס אד א ת היה עסק עם ציונים רביזיוניסטים

• אמריקאי העוקב אחרי הנושאים
האלה עדיין לא יכול להבץ את
התוצאות של קמם־דייוויד עבור
האופוזיציה במצריים. אינני מתכוון
לאופוזיציה הקיצונית, אני מתכוון
לאנשי מישרד־החוץ, כמון• ,שהביעו
״ את מחאתם בכד שהתפטרו. הרבה
אמריקאים שכחו בי שר־חוץ אחד
התפטר כאשר באדאת יצא לישראל
ושר־חוץ נוסף, אתה בעצמך, נטש
אותו בקמם־דייוויד. ידוע לי — כי
היתה לי ההזדמנות לבוא הנה לעיתים
קרובות — שרבים במשרד־החוץ
שלבם התנגדו למדיניות סאדאת וטשו

תקיף בדרישה הזאת. ואז, לפתע הוא ויתר על זה.
תשאל את הרמן איילטס (שגריר ארצות־הברית
בקאהיר אותו זמן) כי איילטס אמר לו פעם, כמה
חודשים אחרי קמפ־דייוויד, שהוא ויתר על
הלינקייג׳ .איילטס בעצמו אמר. והוא אמר —
לא, יש לי דרך...
* מימין: נפתלי לביא, יועצו של דיין.
באמצע: אילן תהילה, שלישו של וייצמן.
** ההצמדה. באנגלית: הקשר בין שלום
י שראל-מצריים ובין מולדת לפלסטינים,
שהיה תפישת־יסוד שמנעה הסבם בתקופה
שבין ביקורו של אל -סאדאת בישראל
ו ח תי מתהסבם קמפידייויד.

אומר לך מדוע. כאשר באתי לקמפ־דייוויד,
ביום השני — אני זוכר את זה מאוד ברור —
ואנס ביקש לראות אותי. הוא בא לראות אותי
ביחד עם מונדייל(שר־החוץ האמריקאי) .סאדאת
כבר הגיש אז את הצעת השלום שלו.
ואנס ומונדייל שאלו אותי ״מה על
ההתנחלויות?״ אמרתי שאת ההתנחלויות יש
לפרק. הם אמרו — לא, לא, לא, לא. אמרתי שאני
מתכוון לסיני, הגדה המערבית ובכלל. הם אמרו
— לא, לא. אנחנו לא מתכוונים להתנחלויות
בסיני, את אלה יש לפרק. אבל — מה על
ההתנחלויות בגדודהמערבית ובעזה? אמרתי
שיש לפרק אותן. והם אמרו — זה בלתי אפשרי.
שאלתי — מדוע, אם אנו רוצים בשלום־אמת,
מדוע שלא יפרקו אותן? אלה הם איים של
אימפריאליזם והם לא עולים בקנה אחד עם
השלום ואתם תמיד הצהרתם שהם בלתי־חוקיים
ומכשול לשלום.
זה לא מעשי עכשיו, הם אמרו, והם הציעו, לא
אני

הם הציעו, לא אתה...

כן, הם הציעו, לא אני. ידעתי שזה
בלתי־אפשרי, באותה עת, לפרק אותן, אבל
עמדתי על כך, כדי לראות (מה יקרה) .אז הם
הציעו, זה היה מונדייל שאמר — מה בדבר

הקפאת ההתנחלויות בגדודהמערבית ועזה
לחמש שנים, לתקופת־המעבר? ואני אמרתי —
כן, אני מקבל את זה.
ואז, אחרי תקופת־המעבר, הישראלים יכולים
לשאת ולתת עם הפלסטינים שהם הנוגעים בדבר,
אם יש לפרק את ההתנחלויות האלה, או לעבות
אותן או לדלל אותן — זה העסק שלהם. אבל אני
הסכמתי לזה. יומיים או שלושה יותר מאוחר,
קיבלתי את ההצעה האמריקאית הראשונה ולא
היה בה מאומה על הקפאת ההתנחלויות. ואנחנו
אמרנו — הרי הסכמנו על כך ואתם צריכים
לכלול את זה. כמובן, זה הושמט, מפני, כפי
שהתברר לאחר מכן, שהיתה מזימה(עם ישראל).
אחרי שדנו עם הישראלים על ההצעה
האמריקאית, זה הושמט, כי הם לא קיבלו את זה.

• או־קיי, אז למה סאדאת הסכים
שישמיטו את זה?
סאדאת היה גמור. לא נשאר לו איש מלבד
קארטר. הוא איבד את ברית־המועצות, הוא איבד
את הבלתי־מזדהות, הוא איבד את הערבים, הוא
איבד את הארצות המוסלמיות. הוא היה עירום,
לא נשאר לו איש מלבד קארטר. כל תיקוותיו

ללסאדאת אמר,
נאשר שמס סל ניצחון
בגין בבחירות: בשבילי
אין הבדל בין בגין או
נדס או גולדה 6 4
התרכזו בקארטר, כי אילו הודה בכשלונו היה
גמור.

• וגם קארטר. אילו היה יוצא את
קמפ-דייוויד עם כישלון, היה נחלש
מאוד מבחינה פוליטית.
כן. זה העניין. לכן אני אומר, כי היחיד שעמד
על שלו היה בגין. סאדאת וקארטר עשו ויתורים.
קארטר עשה ויתורים לבגץ והלך אצל סאדאת,
וסאדאת עשה ויתורים לקארטר וכן הלאה.״

• או־קיי. אבל השאלה היא, האם
בגין, לפי דעתך, הסכים להקפיא את
ההתנחלויות או לא הסכים?

לא איכפת לי אם הסכים אם לאו. קארטר אמר
שהוא הסכים, ואני סבור שהסכים. אבל מרוע
קארטר וסאדאת לא הכניסו תנאי(בהסכם) ,הנוגע
לנקודה חיונית זאת? אני מתכוון, מדוע הסכימו
להשמיט את זה?

• האם לא הודיע הארטר, בנאומו

סאדאת נשאר עירום 1
(המשך מעמוד )25

לפני הקונגרס, כי תהיה הקפאה בהתנחלויות?

אבל למי איכפת? רק מה שבכתב, זה מה
שמחייב. וזה מה שאמרתי לסאדאת בכל פעם.
הוא אמר — לא, הלשון אינה חשובה(וזה מה ש)
קארטר אמר לו. הניסוח איננו חשוב עכשיו,
ובתקופת הנשיאות הבאה שלי אני אעשה את זה
ואת זה עבור העניין הפלסטיני. על זה הוא חזר כל
הזמן(קארטר).
ואני אמרתי לסאדאת, שמה שכתוב זה מה
שמחייב, ושכאשר זה ייכתב וייחתם בגין יידבק
בזה ותהיה לו כל הזכות לדבוק בזה. אז, למה לא
לשים את זה בכתב, כתנאי, זאת נקודה חיונית.

• אבל ג׳ימי קארטר שיכנע את
סאדאת שזה או־קיי להשאיר את זה
בחוץ?

הוא יתקן את זה בעת תקופת כהונתו השנייה,
אשר לא זכה לה(כך הוא היה אומר לסאדאת).

• מתי, בדיוק, התפטרת?
טוב. ההסכמים נחתמו ביום ראשון. אני
התפטרתי בשבת, אחרי ויכוח ממושך עם סאדאת.

• כאשר סאדאת אמר לך כי הוא
הולך לחתום, אז התפטרת?

כן. ראיתי כי כל דבר לטובתנו הושמט,
החלטה 242 רוסקה, עקרון איסור רכישת שטח
או ארץ בכוח הזרוע, הושלו הצידה,

מתכוון לעוזרי, כולם היו נגד. כולם, לא רק אחד.
אבל, כמובן, לא היתה להם גישה לסאדאת.

• כמה עוזרים היו?

היו חמישה או שישה.

• מה בנוגע לאשרך(אשרך עיורבל,
שגריר מצריים בארצות־הברית)?
אשרף הוא אדם גמיש מאוד, במובן מסויים.
אבל הנקודה היא כי מחשבותי והסתייגויות ,,
אשר לא היו רק שלי, אלא ייצגו את המדיניות
ואת הטקטיקה של מישרד־החוץ, שהוא הגוף
המוסמך, היו לפני סאדאת בצורה ברורה מאוד
ובצורה גלוייה מאוד. הייתי רגיל לדבר איתו —
אולי בגלל הקשרים הישנים איתו, או בגלל אופיי
— בצורה מאוד גלוייה. הייתי יכול להרשות
לעצמי את זה. ייתכן שהאחרים לא יכלו, אבל אני
יכולתי. והייתי שר״החוץ והעברתי לו את כל זה.

• ומה היתה התוצאה?

הוא היה מקבל מה שהייתי אומר, ואז היה בא
וייצמן ומדבר איתו והוא היה מסכים לוויתור
חדש, אחד אחרי השני, וכן הלאה.

• היכרת אותו 40 שנה. מה הוא
אמר לך כשהודעת לו שאתה עומד
להתפטר?
זה היה אחרי ויכוח ארור. הוא לא היה מאושר,
כמובן, עם התפטרותי. היה לי ויכוח ממושך איתו
והוא אמר לי — למצריים הרבה בעיות־פנים
ואיננו יכולים להמשיך כך הלאה.
אמרתי שאינני מציע כלל לצאת למילחמה
חדשה על ישראל. זה מחוץ למחשבה שלי

מארצות־הברית עצמה. מדוע לא? הרי זה לא
מחיר, הקשור לעשותנו שלום או לא. אילו נהגו
כך, מה היה עתידה של מצריים? היא היתה נופלת.
אני מתכוון, לידי הסובייטים. האמריקאים אינם
יכולים להרשות לעצמם לזנוח את מצריים.

• אז מה עכשיו? עברו חמש שנים
מאז ההסכם. הישראלים מספחים,
בהדרגה, את הגדה־המערבית והם
פלשו ללבנון. אש״ך באנדרלמוסיה.
העולם הערבי מבולבל לחלוטין.
מצריים חסרת־אונים. יכול להיות גם
שישראל תדחוך, בסופו של דבר, את
הפלסטינים מהגדה־המערבית לירדן.
האם מצריים מובסת?
השלום הוא המובס ...היציבות באזור היא
המובסת. אינני יודע לכמה זמן. תמיד יהיה תוהו
ובוהו, תמיד תהיה מדינה אחת הנלחמת כאן
ואחרת המתפרצת שם. לא יהיה שלום, לא תהיה
יציבות.

הסכימו לכך לאחר מעשה, או שנתנו
את חסותם לעניץ מראש?
אני מניח ששניהם. זה צירוף של הסכמה —
בדיעבד ומתן חסות גם יחד. אתה יודע טוב ממני
על שר־החוץ הייג.

• ועכשיו לבנון תחולק...

כן. לבנון כבר מחולקת, וזאת שוב תהיה
נקודה של אי־יציבות.

• כיצד תגיב מצריים אם תפרוץ
עוד מילחמה ומאות אלפי פלסטינים מן
הגדודהמערבית יידחפו מעבר לנהר,
לירדן. זה נראה כמתקבל על הדעת
במונחים של מדיניות הישראלים, לא

כן. כמובן.

• לא ייתכן כי הישראלים, אם
ישכנעו את העולם לראות את ירדן
בפלסטין, ינצחו, בסופו של דבר; יורשו,
בסופו של דבר, להחזיק ביהודה ובשומרון
והפלסטינים יהד בירדן.
מצריים תסכים לכך, הלבנונים ישלימו
עם ישראל?
לעולם לא. לעולם לא. אני סבור שזה הסוף
של היציבות, הסוף של השלום באזור הזה.

• אתה אומר כי הערבים יילחמו
בישראל, עבשד?

האפשרויות רבות מדי ואיש אינו יכול לנבא
מה יקרה. אבל הרבה שינויים יתרחשו באיזור,
הרבה מישטרים...

• מה על מצריים?

מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו? מה היא
מצריים? מצריים היא עכשיו כמו כל מדינה
אחרת. היא איננה מבצעת את המתבקש ממעמדה,
היא איננה מממשת מה שהגיאוגרפיה
וההיסטוריה מכתיבות לה. אין לה מה לומר.

• הרשה לי לשאול את השאלה
בצורה אחרת. אילו היית עכשיו
שר-החוץ, אילו היית יותר צעיר ונשאר
להיות שגריר, ומובארם היה עכשיו בא
אליך ואומר, שכל העצות שקיבל
במיברקים שלך היו עצות טובות
ושאחרי המילחמה בלבנון, על מצריים
להשיב לעצמה את מנהיגותה, ושהיא
חייבת למלא את ייעודה. אילו היה
ממנה אותך עכשיו לשר־חוץ, מה
מצריים יכולה לעשות? או, האם
הישראלים ניצחו, האם הם הביסו
אתכם? לפי ההגדרה, תבוסה היא כאשר
אין לך יותר כוח לעמוד.
המצב מאוד מסובר עכשיו. למצריים קשה
מאוד עכשיו, לחזור בה מחוזה״השלום עם
ישראל.

סאדאת עם וייצמן בקמם־דייוויד
מה זה המיליארד הזה שאנחנו מקבלים מארצות־הבריתז

• זה הוכנס להקדמה...
בגין עמד על כר. היה ברור מאוד שזה היה
עיקרון חיוני( .זה הוכנס) בניסוח אחר רק בגלל
התעקשותם של קארטר ואוסמה (ד״ר אוסמה
אל־בז, מיועציו הבכירים של סאדאת).

• אתה יודע, תקופת 24 השעות
היתה כל־בך מבולבלת. יום לפני
החתימה, האם סאדאת לא היה מוכן
לעזוב? הוא הזמין את המסוק שלו...
זה היה יום חמישי, אני חושב.

• או־קיי יום חמישי. והוא הודיע
למישלחת להתבונן לעזיבה. ואז קארטר
ביקש אותו, אישית, להישאר ולנסות
שוב. וביום ששי כל זה התחיל לקרות.
ואז, בשבת, היה לכם הוויכוח שלכם
ואתה הודעת לו כי אתה מתפטר. כיצד
הרגישו החברים האחרים במישלחת
שלך?
טוב, היה הרכב מוזר למישלחת שלנו.
המישלחת היתה מורכבת מחסן אל״תוהמי, שהוא
איש משונה מאוד ואשר סאדאת בחר בו. הוא
יוצא־דופן ובמובן מסויים בחור מטורף. הוא היה
בחירה גרועה. והיה חסן כאמל, שלא היה לו כל
קשר למצב הפוליטי. שלושתנו הסכמנו שאיננו
מאושרים כלל עם מה קורה.
העניין הוא שהרגשתי את זה באחריותי לומר
מה שיש לי בראש, לסאדאת. לבוטרוס (ד״ר
בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי, שר־המדינה לענייני חוץ)
היו הסתייגויות — אני מתכוון, הוא בחור נחמד,
אבל אינני חושב שהיה לו האומץ לבטא את
השקפתו.
אני חייב לומר, כי אוסמה ניסה את המכסימום
שלו. ואחר־כך החברים הזוטרים במישלחת, אני

לחלוטין. אבל למה לנו לחתום על מה שלא
מקובל עלינו? בוא נדחה את זה. אפשר לארגן
עוד קמפ־דייוויד. יש לנו כל הזמן. אנחנו לא
מפסידים מאומה, כי סוף־סוף רחקנו את הישראלים
לפינה, הראינו שאנחנו אלה המבקשים
שלום, ושלום בהתאם להחלטות האומות״
המאוחדות, ובהתאם לגישה הבינלאומית.
אז למה לנו לחתום על משהו שלא מקובל
עלינו, שאינו מממש את השלום המקיף, שאינו
מתיר לירדן להצטרף? למה לנו? אפשר תמיד
לדחות את זה. אמרתי לו: אנחנו כאן, היתה איזו
התקדמות בנקודות מסויימות אבל יש נקודות
אחרות שעליהן אין הצדדים מסכימים, אז תציע
לנשיא קארטר, שיעשה מאמץ נוסף...

• הוא הרגיש שהיה עליו להסכים
עם הנשיא קארטר?

כר הוא הרגיש. וקארטר הרגיש שאם לא
ישיג הסכם על זה, הוא יהרוס את עתידו הפוליטי.
כר שהוא רצה משהו, בכל מחיר.

• עד כמה היה מישקל לכספים? עד
כמה היה בהצמדה של סיוע כלכלי,
כשמצרים מקבלת אותו הסכום שהישראלים
קיבלו, כשאתם מקבלים
תוכנית תיעוש וחקלאות מורחבת. עד
כמה זה היה חשוב לסאדאת?
לא. נו, טוב. אני סבור, סאדאת היה קשור...

• מצרים היתה זקוקה לכסך ולסיוע?

מה זה המיליארד הזה שאנחנו מקבלים
מארצות־הברית? אילו היו לנו יחסים טובים עם
הערבים היה יכול להיות לנו יותר מהמיליארד
הזה. היה יכול להיות לנו המיליארד הזה ויותר

• זאת האופציה היחידה שלך?
לא. לא הייתי נרתע מהקפאת היחסים. כאשר
ישראל פלשה ללבנון, כתבתי, כי ב־ 1956 ישראל
פלשה למצרים בעת התוקפנות המשולשת
(בריטניה, צרפת, ישראל) .בן־גוריון הודיע אז, כי
הסכם שביתת־הנשק בטל. הם היו הפולשים, אשר
לא התחשבו בהסכם שביתת־הנשק. אז, למה שלא
לומר, כאשר. ישראל פלשה ללבנון, כי הסכם
קמפ״דייוויד בטל ומבוטל? אני המותקף. למה
שהישראלים ינטשו את ההסכם הזה שהיה
הערבות לשלום?

• זאת אומרת, שבשנה שעברה,
אמרת שישראל הפרה את הסכם
קמפ-דייוויד ושזה נגמר?

ל ל סאדאת היה
תמיד אופטימי. היו דו
נל מיני קעדם בחייו,
סה תמיד בגמד טוב
בשביו 4 4
כן, זה נגמר, או מחוסל. עלינו למצוא נוסחה
שתאפשר לישראל להבין, כי לא יתירו לה
לעשות ככל העולה על רוחה, ללא התנגדות.
כיצד אני יכול להיות מלא־תיקווה לכהונת
הנשיא הבאה של רגן? ראה את הגישה
האמריקאית בעת שהישראלים פלשו ללבנון. זה
היה מתסכל מאוד לערבים.

• האם אתה חושב שהאמריקאים

שר־המדינה בוטרום־ע׳אלי
בחור נחמד, בלי אומץ

• האם מצריים מוכנה לקבל משהו
מעין זה?
אינני יודע כיצד הנשיא והממשלה שלנו
יגיבו. אבל זה לא שייך לעניין. מה שכן שייך,
זאת תהיה התגובה של המוני המצרים. אינני
חושב שהם יהיו מאושרים, ואינני יודע מה יקרה.
כל דבר יוכל להתפרץ כאן. יוכל להיות לנו
פונדמנטליסטי ...אינני יודע. הכל פתוח.

• הרשה לי לשאול שאלה, כמו-
שאמריקאים רבים היו שואלים, בחושבם,
בעיקר, על אינטרסים אמריקאיים
לאומיים. האם אתה אומר שבגלל
הצורה שבה ניווטה ארצות-הברית את
המדיניות הערבית־ישראלית שלה,
אנחנו מסתכנים באפשרות שממשלה
פונדמנטליסטית, אנטי־אמריקאית, לאומנית,
תעלה לשילטון במצרים, דבר
שהיה שם קץ לכל בין ארצותינו? אני
יודע כי מצרים ואיראן הן מדינות מאוד
שונות, אבל, בכל זאת, אחרי הרבה
שנים של מעורבות אמריקאית באיראן,
המדינה הזאת הפכה אנטי־אמריקאית
והטילה עלינו את האחריות לבעיות
שלהם — בכמה מקרים, בצדק, אני
סבור. האם אתה אומר שאנחנו
מסתכנים במשהו דומה במצריים?
כן. אני אמר כר, אבל קשה מאוד להתנבא.

• האמריקאים אינם מעריכים אזהרות
כאלה. מספרים לעם האמריקאי
כי מצריים היא מדינה המאושרת עם_1
סידורי קמפ-דייוויד, שאנחנו מ עניי ם
סיוע רב למצריים, שלמצריים בעצ ^
לא איכפת מהפלסטינים.
הם אמרו אותו הדבר על השאה של איראן.
אבל זה לא אומר שום דבר. לעולם אינך יכול
לחזות מה שנעשה מתחת לפני השטח. מה שאתה 1
רואה עכשיו במצריים, זה מה שהממשלה אומרת,
מה שמיפלגת השילטון אומרת, וזה הוא זה, בערר.

• הקבוצה שרצחה את סאדאת.
אמרו לי כי רבים מן המעורבים בה הד
בעלי חינוך גבוה, צעירים ערבים נכבדים,
שלא היו ״מטורפים״ או ״קיצונים״
או ״ראדיקלים״ ,שרבים מהם היו לאו• .
מנים מצרים צעירים.
כן, כן. אני חושב כך. אני סבור שאתה יכול
לשפוט לפי התגובה לרצח סאדאת. מה היתה
התגובה המצרית? התגובה היתה שלילית מאור
לסאדאת. זה ברור מאוד ולא צריך להתעלם מזה.
אני זוכר שאמרתי לשגריר (האמריקאי)

אתרטון, אחרי שהתפטרתי, לא הייתי רוצה
שתהיה במצבו של השגריר האמריקאי באיראן.

• מה הוא אמר?

הוא לא היה בטוח. כל אחד לוקח את מצריים
כנתונה. זה יכול להימשך עשור או משהו. אבל
לעולם אינך יכול לדעת מה יקדה.״
כיצד אתה יכול לערוב להתנהגות ישראל,
כאשר תפתור את בעיותיה ותשביע את
שאיפותיה...

• לדעתך, האם נרצח סאדאת מכיוון
שראו בו בוגד בעניין הערבי?
כן. זה מרכיב אחד, כמובן, ומרכיב חשוב
מאוד.

• ללא קמם־דייוויד, הקבוצה הזאת
לעולם לא היתה נוקטת צעד זה?
לא. אבל אמרתי לך שזה היה רק מרכיב אחד.
מבחינתם, הם חושבים על ירושלים, הפונדמנטליסטים,
כמקום קדוש וכל זה. מובן, שזה
חלק חשוב מאוד.

ל ל ובים התנגדו
ומדיניות סאואח. אבד
הם הז אדמו את
המישרות שלהם ודא
יבלו להתפטר £

• מה שנוגע לירושלים. אחרי קמם
דייוויד, הישראלים סיפחו אותה.
הם סיפחו אותה לפני קמפ״דייוויד. הסכמי
קמפידייוויד מעולם לא נגעו בנקודה הירושלמית,
מלבד במה שאני קורא הריצה במעגל,
המיכתבים. סאדאת היה כותב לקארטר, שהעמדה
המצרית היא שירושלים היא חלק מהגדה־המערבית
וכן הלאה, ואז קארטר היה מודיע זאת
לבגין, שהיה כותב לקארטר, כי ירושלים הפכה
בירתה הניצחית של ישראל...

• אבל אתה יודע, שאפשר לומר לך
כי הישראלים פלשו ללבנון, כי הם
הפציצו את ביירות, בירה ערבית, וכאן,
במצריים, היתה לכם רק הפגנה אחת
קטנה מחוץ לשגרירות הישראלית...

המון אנשים וכל אחד יספר לך כי הם לא היו
מאושרים עם עמדת הממשלה.

• כאשר באתי לכאן לראשונה,
ב־ד ,197 היתה למצרים מדיניות ללא־מוצא.
היא כונתה. ללכת לוועידה
בז׳נבה ולנסות לשאת ולתת״ ,עכשיו
נראה כאילו יש למצרים שוב מדיניות
ללא־מוצא. היא מכונה ״אחוז בהסכם
קמם־דייוויויף׳׳
כן. כן. אני בכלל לא הייתי אומלל עם ועידת
ז׳נבה. תראה מה שקרה אחרי הסכמי קמפ־דייוויד.
מעמדו של בגין — החומייני החדש הזה,
החומייני הישראלי הזה — יוצב.

• והוענק לו פרס־נובל לשלום.
אולי, אילו היה בגין נופל באותה עת ונעלם
אז היו יכולים להיות לנו אנשים יותר הגיוניים
כשותפים למשא ומתן. אבל אתם הבאתם חומייני
אחד, זה מה שאני אומר לכם ...זה הכל עצוב מאוד
כי היה יכול להיות לנו גן־עדן אמיתי באזור הזה
עם ישראל בינינו, כשכולם מאוד מאושרים
וכולם מצליחים. והישראלים היו מרוויחים הרבה
משלום.

• מה אתה חושב על המדיניות
הסורית עכשיו?

הם כבולים למדיניות הזאת. מה הם יכולים
לעשות? הם רוצים, לפחות, לשחרר את הגולן, וכי
מה הם יכולים לעשות אחרת?

• האם אסד מנסה להשתמש במדיניות
הערבית־ישראלית, כדי לנווט
את עצמו למעמד של מנהיגות ערבית?

לא, לא. אינני חושב כך. מנהיגות של מה?
העולם הערבי מרוסק. אני חושב שהוא מנסה
לקבל בחזרה את השטחים הסוריים הכבושים
בידי הישראלים. הוא כבול לעמדה זאת. מה הוא
יכול לעשות אחרת?

• האם אתה חושב שהישראלים
מתכוננים למילחמה נגד סוריה?

אינני חושב שהם בעצמם יודעים. אבל עם
אנשים כמו שמיר, כמו בגין, כמו ארנס, אין
להוציא את זה מכלל חשבון. האנשים האלה...

• בוא, נניח לרגע, כי פורצת
מילחמה וכי הישראלים מתחילים
להבים את הצבא הסורי, והם מפגיזים
את דמשק, והם מחסלים את הטילים
הסובייטים. האס אתה סבור שהרוסים
יכולים להרשות לעצמם להתבזות פעם
נוספת?

כן. מכיוון שלא ראית את המישטרה שלנו
כאן. עכשיו, זהו צבא נוסף, מה שהם קוראים
כוח־המישטרה המרכזי. זהו צבא.

זאת שאלה שעליה באמת אינני יכול להשיב.
אבל תגיע נקודה, בסופו של דבר, שהם יצטרכו
לעשות משהו או שמעמדם באזור כולו יתמוטט.
לעולם לא תדע מתי יגיעו לנקודה הזאת. אבל אם
יתנו לבגין להשתולל על פני כל האזור, הנקודה
הזאת עלולה להגיע.

• אנשים רצו להפגין, אבל הם
פחדו?

• אבל שמענו שהיתה הפגנה אחת
מחוץ לשגרירות הישראלית, של כמה
מאות אנשים.

• ואשר לפלסטינים, האם נותר
משהו? בגדה־המערבית יש כל־כך הרבה
מתנחלים, כל-כך הרבה התנחלויות,
המשק קשור לישראל, הכבישים קשורים
לישראל. האם הנושא עדיין פתוח
או כבר כמעט סגור. האם קמם־דייוויד
ייכנס להיסטוריה כנקודה, שבה יישוב
הוגן של הבעייה הערבית־ישראלית
הפך בלתי־אפשרי?

כן. אבל אנשים היו מפוחדים. הגישה של
הממשלה היתה חלשה מאוד. הם אפילו לא
החזירו שגרירים. זאת היתה עמדה חלשה מאוד
ואיש לא היה מאושר מכך. תראה, אתה פוגש פה

כן. זה היה הקץ לאפשרות של שלום־אמת
באזור הזה, שכל אחד היה נהנה ממנו. ואנחנו
רואים את הזעזועים ואת התוצאות הסופיות
בלבנון. אינני יודע מה יקרה עם סוריה, אינני

• המישטרה החשאית?

לא. לא המישטרה החשאית. יש אגף מסויים
של המישטרה, שהוא צבא קטן.
בהחלט.

• חששו להיות מוכים או להיאסר

בהחלט. כן.

סאדאת ומובארב במיסדר צבאי
הם הביסו את סאדאת, הם לא הביסו א ת האיזור
יודע מה יקרה בירדן. זה טירוף להשאיר לאנשים
כמו שמיר ובגין לנהל את העניינים כאן. כן, הם
יכולים לפלוש לסוריה, הם יכולים לפלוש לירדן.
הם יכולים לעשות את כל זה, כי מי יעמוד
בדרכם? אבל מה יהיה הסוף מכל זה? האם זאת
תהיה יציבות, האם זה יהיה שלום? לא.
האזור הזה הוא אזור עתיק־יומין מאוד. היו לנו
פה רומאים, פרסים, בריטים, צרפתים.

• האם המצרים מתחילים עכשיו
לחשוש, שאם ישראל יכולה לפלוש
ללבנון, הם יכולים גם — אם מצרים
תעמוד מנגד — לפלוש שוב לסיני,
לקחת שוב את שארם א-שייך?
הם לא היו מטריחים את עצמם לעשות זאת.
למה להם? מכיוון שלא נילחם בהם, בשביל מה
להם להטריח את עצמם? זה מצב עגום מאוד. אבל
מה ישיגו הישראלים? אני מתכוון למה להישאר
באזור כגוף שתלטני־זר? למה להישאר כמעצמה
זרה הכופה את רצונה?

• אני חושב שיש משהו שאתה
שוכח. אני סבור שהישראלים חושבים
שאחרי שנלחמו בכם 30 שנה, לבסוף
הרמתם ידיים. והם סבורים כי קמם־
דייוויד מוכיח שאילו היו נשארים
תקיפים, אילו היו מביסים את הערבים,
במוקדם או במאוחר הם היו מסכימים
לשלום...

הם הביסו את סאדאת, הם לא הביסו את
האזור! הם הביסו את סאדאת, כלומר, סאדאת
נכנע וויתר. אין לזה כל ערך.

ביציבות ובשלום או לא. אומר לך, הדרך שבה
הירשו האמריקאים לישראלים להתנהג, הקטינה
את הסיכויים של שלום ויציבות באזור הזה.
ודברים יקרו, אם לא השנה, אז בשנה הבאה...

• זה נשמע כאילו אני יכול לשוב
לבאן בעוד כמה שבועות ולא להיות כל
כך מופתע לגלות שקבוצת פונדמנטליסטים...

לא. לא הייתי אומר מחר בבוקר. אבל
הדברים האלה הולכים עמוק ...והדרך שבה
מתנהגים הישראלים היא מתגרה ומשפילה. לא
צריך להתעלם מרגשות עמנו. כך, בסופו של
דבר, משהו יקרה. המשהו הזה, אינני יודע. אינני
מתכוון שנתגבר על ישראל. אבל לעולם לא
ניהנה משלום או מיציבות. לא תראה את זה עוד
אי־פעם, אלא אם כן יימצא פתרון המקובל על כל
הצדדים ועל כל העמים.

• האם אתה סבור שממשלת מו
בארב מבינה את הניתוח שלך ואיננה
יודעת מה לעשות בעניין, האם אתה
סבור שהם אינם מסכימים עם הניתוח
שלך, האם הם ערים לפחדים שאתה
מבטא?
לשילטון המצרי יש עכשיו הרבה בעיות־פנים.
הם לא יכולים להרשות לעצמם, לעת עתה,
להקשיב למה שהאמריקאים אומרים, אבל הם
אינם מאושרים. הם בהחלט אינם מאושרים.
אני בטוח שהנשיא מובארכ סבור, שמה
שהאמריקאים עושים — לעזוב את הישראלים
ולא לעצור בידם — זאת איננה מדיניות טובה
למצריים או לאזור או לאמריקאים עצמם באזור.

• יש לזה. פירושו של דבר שהם
יכולים לצאת למילחמה בלבנון מבלי
לדאוג בקשר למצריים. פירושו של
דבר, שהם השיגו שלום נפרד, לא כן?
כן. אבל זה לא מצב מוחלט, קבוע. לעולם
אינך יכול לדעת מה יקרה. העניינים חייבים
להשתנות. באיזה כיוון, אינני יכול להתנבא. אבל
ללא ספק משהו לא בסדר, משהו לא בסדר וזה לא
יכול להישאר כך לתמיד. בהחלט! אם הישראלים
יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם, כמו שהם
עושים עכשיו, ההמשך יהיה כך — ראש־הממשלה
הישראלי יטלפן למצרים ויאמר :״אל
תגדלו כותנה אלא באזור זה,״ ואחר־כך יטלפן
לסעודים ויגיד :״קבעו את מחיר הנפט לכך וכך!״
מי יסכים לזה לאורך ימים ולמה?

• אבל השאלה היא מי יכול להתנגד
להם בהצלחה? הערבים מפולגים לחלוטין
וחלשים. הצבא הישראלי יכול
להבים את כולם בעת ובעונה אחת.
נו, נו, נו ...אתה יודע, כאשר אתה חוזר
להיסטוריה, אתה מגלה כי מצבים מעין אלה לא
נמשכים לנצח.

בגין עם מובארכ
הישראלים פלשו ללבנון ובמצריים היתה רק הפגנה אחת

• האם לא תהיה האופציה היחידה
לעולם הערבי לבנות איום גרעיני?
כן. אבל העניין הוא — האם האזור הזה יחיה

אני בטוח בזה. אבל ידיו די קשורות עם בעיות
שיש לו כאן, בלי אפשרות למצוא אלטרנטיבות
אחרות.

• האם סיפרו של הייכל מצייר דיוקן
הוגן של סאדאת? פוסלים אותו בקול רם
כל־כך.

קראתי את סיפרו של הייכל. זה ספר טוב.
יכול להיות שהוא קצת מריר בנוגע לסאדאת,
אבל זה ספר טוב ...יש לו מידע טוב על עליית
התנועה הקופטית ועל הפונדמנטליזם וכן הלאה.
הוא הוגן והוא אמיתי.

הנעוה היהודיה ארחאנדוה(בתמונה) נעלמה. אחו שנים הוגיעה
עדת־רא״ה וסיפרה כיצד עונתה והוצאה להורג. הוויה בארץ עד״ן מקווים...
לעמוד על רגלי. הפצע שעל גבי הזדהם והתמלא
מוגלה. המענים התלוננו שריח המוגלה מפריע
להם. הסרן שחקר ועינה אותי, היה חוזר ואומר:
״בעלך מדיף ריח ריקבון! בתור זמן קצר יעלה
ממך אותו הריח!״
מאותו הרגע איבדתי את תחושת הזמן והסדר
הכרונולוגי של המאורעות. נלקחתי למישרדים
פעמים אין ספור, ציידו אותי בבגדים ואסירה
היתה מלווה אותי לשירותים ורוחצת אותי.
בלה־פרלה, זה היה שם המחנה, היו חמישה
מישרדים ובכולם עינו. נשמעו צעקות, קולות
של בעיטות, קולות צחוק ובכי. זה היה הגיהנום.
הם קראו לנו המתים המהלכים והזכירו לנו
תמיד, שמרגע שהגענו למחנה לה־פרלה, חיינו
שווים כקליפת השום ושרק נותר לקבוע את רגע
מותנו.
אחרי עשרה ימים הופסקו העינויים הפיסיים.
רק אחרי חודשיים עוניתי שוב על־ידי סמל אזרח,
בהאשמה שצחקתי למשמע דבר מותו של
איש־צבא.
לא הבנתי מדוע לא הרגו אותי, שכן לכל אחד
מהם היתה הסמכות להרוג, והם אמנם הרגו
אסירים רבים.

**ץ מי גרסיאלה חאונה. נולדתי ב־3
בספטמבר ,1955 בעיר ריו קוארטה,
ארגנטינה. ברשותי דרכון ארגנטיני מספר
.6.729.589ב־ 6בנובמבר 1975 נישאתי לתורתה
עומר קסורלה. שנינו למדנו בפקולטה למשפטים
שבאוניברסיטת קורדובה.
ב־ 10 ביוני ,1976 בשעה 16.30 נחטפנו ברחוב
סואן מרחק מטרים ספורים מביתנו, שממנו יצאנו
שניות מעטות קודם.
זה התחיל עם זעקות בעלי :״חוטפים אותי!״
ואז הם באו גם אלי והחלו מכים אותי בקתות
הרובים. שנינו התנגדנו עד כלות כוחותינו ממש.
אבל היו שם כ־ 20 אנשים חמושים, ולבסוף הם
הכריעו אותנו.
בעלי הוכנס ראשון לתור תא־המיטען של
אחת המכוניות. אחר־כר, כשפי סתום, ידי
קשורות באזיקים לאחור ואני מחוסרת־הכרה,
הוכנסתי לתא־המיטען של מכונית אחרת.
חזרתי להכרה, ניסיתי לפתוח את תא־המיטען
על־ידי דחיפה בבירכי. ערכתי ניסיון נואש אחרון
לפתוח את דלת התא, כדי לקפוץ ולההרג. כל
דבר היה עדיף על מה שציפה לנו. בדחיפה
האחרונה הצלחתי. במאמץ עצום פתחתי את
הדלת, ובחצי סיבוב נפלתי על הכביש. גופי גלש
במהירות עצומה, גבי נחבט בקרקע. כל חיי ילוו
אותי הצלקות שגרם השיפשוף על האספלט.
הצלחתי לעמוד על רגלי. פלג גופי העליון
היה ערום למחצה. איבדתי את נעלי ונקעתי
קרסול. ואז ראיתי את חורחה שהצליח גם הוא
לקפוץ, ממש באותו רגע. הוא ביקש בצעקות
שאצטרף אליו בריצה. זה היה בלתי־אפשרי, כי
שלוש מכוניות החוטפים חצצו בינינו. הם ירדו
מכלי־הרכב והחלו במירדף.

במש איו ת-
למוות בירייה.
**חנה ״לדדפרלה״ הופעל זמן קצר לפני
^ /ה הפיכה הצבאית של מרץ .1976 על המיתקן
שמרו אנשי הג״נדרמריה הלאומית.
שיטות העינויים בלה־פרלה היו בעיקר מכות
חשמל. העציר היה מופשט כליל ונכבל לשולחן
או לאלונקת מתכת. היו מותזים עליו מים או
שהיו מכניסים אותו לחבית מים מעופשים, כדי
שהזרם יתפשט היטב.
נוסף לכך היו מכים במקל או במוט גומי
ממולא כבלים או כדורי מתכת זעירים.
משך העינוי במכות חשמל לעולם לא חרג
משש שעות ליום, כדי למנוע מוות מהיר של
המעונה.
שיטה נוספת היתה לכבות על העציר סיגריות

^ ,,בעלי היה מוטל
^ באורווה, ממד
ך* יינו על הכביש הבידעירוני מיספר ,20
1 1ביציאה מקורדובה לקארלוס פאז. נתפסתי.
הוכנסתי למושב האחורי של המכונית, כשהפעם
שניים התיישבו עלי. הם אמרו לי :״בעלך מת!״

גיהיחס נהחש מפרניס
לא האמנתי להם. אבל כשהמכוניות נעצרו,
העמידו אותי מול תא־מיטען והכריחו אותי
להסתכל. בעלי היה שם. מת. עיניו היו פקוחות
לרווחה, קרועות עד אימה. דם רב זב מפיו ומחזהו.
מתחת לרצועות שכיסו את עיני ראיתי
מגפיים צבאיים. נגררתי, לא יכולתי ללכת,
אל חדר־העינויים. לפתע, הפר הכל צעקות,
חושך ומכות. הופשטתי כליל. ידי ורגלי נכבלו
באזיקים לקפיץ של מיטת מתכת. עינו אותי
בפיקאנה — מכות חשמל. סגן ראשון הצמיד לי
אלקטרודות. האחת, במתח של 220 וולט, לכל
הגוף והאחרת, במתח נמוך יותר, לראש,
לשפתיים, לעיניים. לצורך זה הסירו את הרצועות
מעל עיני.
חלף זמן עד שמישהו אמר :״זה מספיק. עיזבו
אותה!״
הובלתי לאורווה. שם היה מוטל בעלי. הירשו
לי לנשק אותו, אך לא יכולתי לעצום את עיניו.
ביקשתי מים ולא נעניתי. הם אמרו שאם אשתה
מים אחרי הפיקאנה, אקבל התקף־לב.
לחדר פרצו סרן וסמל, שהיכו אותי ללא כל
אזהרה מוקדמת במקל ובמוט ממולא כבלים.
נפלתי על הריצפה. הם בעטו בי בפראות. סמל
שכינויו היה ״הכומר״ ,חקר אותי על תקופת
נעורי.
בחמש לפנות בוקר נכנס שוב הסמל והטיח
את ראשי בקיר. הוא צעק כי לא מסרתי להם
כתובות.

״חייכם שווים
פקליפת־השומד

מחרת היום, בבוקר, נזרקתי על מזרן קש
/ואחרי כמה שעות נלקחתי לסיבוב חקירה
נוסף. שני חיילים גררו אותי, כי לא יכולתי

בכי, בכי ארגנטינה!

בעוד שלושה שבועות יתקיימו בארגנטינה הבחירות הכלליות, שבהן יוכלו 18
מיליון הבוחרים לבחור -לראשונה אחרי שבע שנות דיכוי של שילטון צבאי -
בבחירות דמוקרטיות נשיא אזרח.
בין אם ייבחר מועמד המיפלגה הפרוניטטית, הפרופסור לחוק תחיקתי איטאלו
ארגנטינו לודר, בן ה־6פ ובין אם ייבחר המועמד בעל הסיכויים השקולים, איש
טיפלגת המרכז הראדיקלית, ראול אלפוגסין בן ה״ ,57 מקווה הארגנטיני הממוצע
שיושם קץ לאינפלציה הדוהרת ביותר בעולם. של כמעט 400 אחוז בשנוז. הוא
מקווה שיושם קץ למישטד של החונטה הצבאית הכושלת, אשר, בין שאר מעלליה,
סיבכה אותו, בשנה שעברה, במילחמת פאוקלנד האומללה ועל כך אמנם כבר נתן
השליט הצבאי של אותם ימים, הגנרל ליאופולדו פורטוגטו גאלטיארי, את הדין
וסולק מן השילטון על־ידי חבריו. מעל לכל, מתפלל הארגנטיני לכך שיושם הקץ
ל״מילחמה המלוכלכת׳ שיזם גאלטיארי בזמנו, הרדיפה ללא־רחם של המישטר
הצבאי -שדרס את כל זכויות תאדם -אחר לוחמי גרילה שמאלניים שהיו,
בדרך־כלל, לא לוחמים ולא שמאלניים.
כך נוצר מעמד ה״דספאראסידו־(הנעלמים) -עשרות־אלפים של חפים״מפשע
אשר, ממכלול סיבות ולא־סיבות, נעצרו ונעלמו כאילו בלעתם האדמה. רק באחרונה
הודו אנשי המישטר, כי רוב הנעלמים שוב אינם בחיים, וביניהם יהודים רבים. אחת
מיהודים אלה היא אלחגדרה חיימוביץ. אשר נחטפה לפני שש שנים והיא בת ,17
מביתה של חברתה המצרית בעיר קורדובה.
המישטרה הכחישה את עצם מעצרה של אלחנדרה. מאותו רגע היא הוגדרה
כ״נעדרת״ .האם אלנה, והאב, לואיס, רואה חשבון במיקצועו, נשברו. הם נואשו,
כעבור ארבע שנים, מכל תיקווה, והחליטו לצאת את הארץ הארורה, לעלות לישראל,
שם כבר הקדימו אותם שני בניהם הנותרים.
הם התיישבו ברחובות, והמשיכו בפניות לכל פורום אפשרי -ישראלי, אמריקאי,
ארגנטינאי, בינלאומי -ללא תוצאה.
לאחרונה הופיעה פיתאום מעמק הבכא, מתהום הנשייה של מחנות־העצורים
בארגנטינה, עדת־ראייה, גרסיאלה חאונה, שפגשה את אלחנדרה חיימוביץ בעודה
בחיים. גרסיאלה הביאה עימה את הדו׳ח המזעזע מן הגיהנום הרוחש בחצי־הכדור
הדרומי ממחנה העצירים־הנעדרים הצבאי, שנקרא למרבה האירוניה לה פרלה
(הפנינה).

בוערות. קירות המשרדים המסויידים היו תמיד
מכוסים בכתמי דם.
להערכתי, עברו דיר לה־פרלה בין 1500
ל־ 2000 עצירים. העברות העצירים היו נעשות
לעתים קרובות במכוניות ובמשאיות. במכוניות
— לבית־סוהר או לשחרור. במשאיות — למוות
בירייה בשדות הסמוכים ללה־פרלה.
אתר ההוצאות־להורג היה, ללא ספק, בקירבת
מקום שכן המשאית היתה שבה ללה־פרלה תוך
20 דקות עד חצי שעה.
הבורות נכרו לפני שהגיעה המשאית למקום.
ידי האסירים נקשרו לפני הירידה מהרכב, הם
הורדו על ברכיהם אל שפת הבור ונורו.
הקצין שפקד על חוליית ההוצאה להורג, היה
מעניק חמש דקות לתפילה ומודיע שהם מוצאים
להורג על ״בגירה במולדת״.
הגופות הנקובות בכדורים נפלו לבורות וכוסו
בזפת ונישרפו.

^ פרצופים מעוכים
ומכוסים בדם
סרו עלינו לדבר. השקט המעיק, המייאש,
הופר רק על״ידי צעקות המעונים, צחוקם
הפרוע של המענים ורעש מנועי המכוניות
שהביאו חטופים חדשים.
אימה אחזה בנו בכל פעם ששמענו את
המכוניות המתקרבות. ידענו שהנה החל מסע
עינויים לאדם נוסף, שאדם נוסף הפך
דספאראסידו, שאדם נוסף נכנס לעולם בלתי
מוכר זה שממנו אין מוצא.
לפעמים היו הז׳נדרמים מעבירים לנו שיעורי
התעמלות. לא למען שיפור כושרנו הגופני, אלא
לשם מטרה אכזרית: היו מעירים אותנו בשתיים

כלילה ולמשך שעות היינו מתרוצצים וקופצים
קפיצות צפרדע, כשעינינו קשורות. כשהיינו
מגיעים בריצה פראית לקירבת הקיר היו צועקים
״על הארץ, פולי וצוהלים למראה פרצופינו
המעוכים והמכוסים דם. אסירים מעונים ושבורים,
שהיו מתעלפים נגררו לשירותים.
בהמשך הקיץ נחטפו והובאו ללה פרלה
כששים בני־נוער, בני 14 עד ,18 רובם תלמידי
בתי־ספר תיכוניים, שנקטו בכיתותיהם עמדות
דמוקרטיות, אך ללא רקע פוליטי כלשהו.
לאמיתו של דבר, היו אלה ילדים שלא הבינו
מה שהתרחש. הקטנים ביותר קראו בחלומותיהם
לאימותיהם. יום אחד הפסקנו לשמוע אותם. רק
אחרי זמן רב, כאשר אלה שנשארו בחיים זכו
באמונם של קצינים וסמלים, וברגעים שהם היו
מוכנים לספר סודות, שאלתי עליהם. הם סיפרו כי
לא ידעו אם לשחרר אותם או ״להעביר״ אותם.
מצד אחד, הם ״לא עשו שום דבר חמור״ ,אבל הם
היוו סכנה פוטנציאלית למולדת בעוד חמש, עשר
שנים.
לבסוף, גברה דעתם של אלה שטענו שיש
להורגם כשעודם קטנים, כי ״מוטב לא לתת להם
לגדול״.

^ .היהודים הס
טיטן העולם!״
*}פא ת הצפיפות הרבה והמחסור במזרנים,
* 1שונה יום אחד מקום המרבץ שלי ואז היכרתי
שותפה חדשה למזרן — אלחנדרה חיימוביץ׳,
שנחטפה מיספר ימים לפני.
מעולם לא אשכח שם זה. כולנו נקראנו לפי
מיספרים. לה קראו בשמה היהודי. היותה יהודיה

״הופשטתי כליל. ידיי
ורגליי נכבלו באזיקים
לקפיץ שו־ מיטת־מתכת.
עינו אות׳ ב״פיקאנה׳
ממת תשמר. הצמידו 1לי
שתי ארקטדודות. האחת,
במתח של 1 22 ולט,
לבל הגוף, והאחרת
במתח נמוך יותר
לראש, לשפתיים, לעיניים

היה מקור להשפלות בלתי־פוסקות. כשנקראה
למישרדים מסיבה כלשהי אמרו :״הביאו את
היהודיה חיימוביץ,״ או ״הביאו את האיץ,״ ,בגלל
הסיומת היהודית של שמה.
שכבנו יחד עשרה ימים עד שהועברה
ב״העברה״ המונית. במשך תקופה זו אלחנדרה
שכבה תמיד כשעיניה קשורות. כשאר העצירים.
בהזדמנויות אחדות לקחו אותנו למישרדים, ללא
כל סיבה, רק כדי להראות את כוחם ולהשפיל
אותנו. באחד המקרים הורשינו להסיר מעט את
הרצועות שעל עינינו. אז ראיתי את אלחנדרה.
היא היתה קטנה, שערה חום כהה, עורה לבן, תווי
פניה ילדותיים. בת ,18 אולי . 17
כל השיחה נסבה על היהודים. הסגן הראשון
היה אומר לאלחנדרה :״היהודים הם חלק ממזימה
בינלאומית, הם סרטן המכלה את העולם, הם רצו
להרוס את יסודות החברה הארגנטינית.״
אם כי רוב׳ רובם של אסירי לה־פרלה
״הועברו״ והיום הם מופיעים ברשימות
ה״נעדריכר, מתי מעט ניצלו. מהם, נותרה בחיים
רק אסירה אחת ממוצא יהודי. מה שחרץ את
גורלה לחסד היתה העובדה שאמה לא היתה
יהודיה. אנשי הצבא טענו שהיהדות מועברת דרך
האם ולא ררך האב. לכן לא התייחסו אליה כאל
יהודיה. אחרת, גורלה היה לשבט, כגורל כל
היהודים במחנה.
במשך התקופה ששכבתי ליד אלחנדרה —
עד להעברתה — ניגש אליה מיספר פעמים
מפקד הז׳נדרמריה. על שאלת אלחנדרה מה יקרה
איתה, היה עונה שהיא תועבר לבית־הסוהר
לנשים הרועה הטוב, בקורדובה.
כשלקחו אותה נפרדנו בחיבה רבה. היא עלזה,
משוכנעת שתועבר לרועה הטוב. גם אני הייתי

גנרל גאלטיירי
.הביאו את היהודיה!״

אמהות הנעדרים נושאות תמונותיהם בהפגנה(ציור ארגנטיני)
לכל אחד היתה הסמכות להרוג

בטוחה בכך. לכן המשכתי לשאול לשלומה משך
חודשים. אותו מפקד מדרמריה היה עונה שהיא
מרגישה טוב ושולחת פריסות־שלום.
אך פעם אחת הם אמרו ״אל תהיי תמימה. אם
לדין אינך יודעת כיצד מתנהלים העניינים
:לה־פרלה, דעי שאף אחד לא מגיע לרועה
זטוב. ה״רועה״ היחידי הוא ה״בור המוות.
אלחנדרה היתה נערה, ילדה כמעט, שלא יכלה
ונחש את פשר הזוועה.

רק אם אתת יכול להרשות
לעצמך הרבה מא1ד:
אקאי. יפן. מ ער מ ת וסווגו
ממוחשבות.
א7ן אי. יפן. ההמלצות הטובות בעולם
.5.4 .ט -״ 87ס 1£8 8£0אט 3ו 000״ 7 *83 -ט 8£57 8
.5 .4 .ט -״ 0 £ 0ו 0 \/וסט 4 82 -ו £1 084010 08 וט

״ט 75ט 3ו - 84010 0״ \ ו 084010 88״ 000680ז 0£5
- 348401.
- 348401״עוט 8ועז! ו-ו 5ט 75ט 3ו 0״ \/4 8 0 -ע 0 4ו 0ט 4

המקצוענים בעולם
±שומעים
§ בקולו. .

סוכנים בלעדיים: מתלס אל ק ט רוני ק ה $ון|<מ* המסגר סד ת ו ^ 330594 ]1

מדוע רא וצג מחזהו של סונול בוחס־אנויקה ומה
עשה העיתונאי בבויכה לצד ואש־ העיו״ה, שאותו התקיו

ענייני הרכבת הקואליציה
גרמו לסגן ראש־הממשלה דויד
לוי להפר נוהג שקיים בביתו
מזה שנים. לפי מינהג
המארוקאים, נמשך חג־הסוכות
— כמו חג־הפסח — גם
בחול־המועד. באותם ימים אין
יוצא שר־הבינוי־והשיכון מביתו
ואינו עובד במישרדו. עתה נאלץ
לצאת לירושלים, לשיחות
שהתקיימו בלישכתו של שר
החוץ יצחק שמיר.
אחרי שדב בן־מאיר,
מועמד המערך לראשות עירית
תל־אביב, נותר ללא כסף
לפירסום וליחסי־ציבור -,התארגנו
תומכיו והקימו צוות-
חשיבה הפועל בהתנדבות.
חברים בו בני גאץ, מנכ״ל
רשת הצרכנות קו־אופ השרון
ואחיו של הזמר יהורם גאון,
עמירם ניר, לשעבר כתב
הטלוויזיה, המרצה לקומוניקציה
הד׳ר יריב בן־אליעזר, נכדו
של דויד בן־גוריץ. אליהם
הצטרפו שני ח״כים: יוסי
שריד ומיכאל (״מיקי״)

בר־זוהר.

בן־מאיר ובר־זוהר ניצלו
שעת־פנאי והלכו לתערוכת
הבולים שהתקיימה בגני-
התערוכה. בדרכם סיפר בן־מאיר
שהוא אספן בולים מושבע,
ושבאוסף העשיר שלו חסרה
גלוייה שעליה בול פולני. בשנת
1938 הגיעה גלוייה לסבו,
שהתגורר בתל־אביב, מבן־דודו,
שהתגורר אז בווארשה. המטוס
שבו הוטסו המכתבים נפל מעל
רומניה וכל נוסעיו נהרגו.
הגלוייה הגיעה בכל זאת ליעדה,
כשהיא שרופה בקצותיה.
להפתעתו של בן־מאיר הוא גילה
את הגלוייה באחד הביתנים
בתערוכה. על־פי בקשתו, נעשה
בירור למי שייכת הגלוייה.
מסתבר שהיא רכושו של
אספן־בולים אמריקאי, שקנה
אותה ועוד מעטפה ששרדה

והמחזאי דני הורביץ (ממושקף)
צופים בחזרת ההצגה
״שיעור מולדת׳ ,שנתב וביים הורביץ. ההצגה
עוסקת בלילה שבו התלבט גבע, אלוף מישנה
(מיל ,).לפני שביקש לשחרר אותו מתפקידו מול
ביירות הנצורה. גבע, שבא לחזרה שהתקיימה
מאותו מטוס במכירה פומבית
בווינה. הוא שילם עבורה 450
דולר. עתה ינסו מארגני התערוכה
לקיים פגישה בינו ובין
בן־מאיר.
בן־מאיר התבקש לחוות
דעתו על סיסמת עירית
תל־אביב לחגיגות הקיץ טוב לי
בתל־אביב .״זה מזכיר לי את
הנכד שלי. אחרי שהוא עושה
במיכנסיו, זה חם ונעים. אחר־כך
זה צורב ומסריח.״
בחודשים האחרונים התריע
התחקירן של ידיעות

בקיבוץ רמת״הנובש, סיפר לשחקנים שמה שמט ריד
אותו עד היום הוא שמפקדים אחרים, שחשנו
כמוהו, לא העזו לומר את דעתם בקול רם במקומות
הנכונים. ההצגה, המועלית על-ידי שחקני
נימת״הקינוץ, נכתבה תוך בדי שיתוף -פעולה בין
אלי גבע ודני הורביץ שהם גם חברים אישיים.

אחרונות מרדכי (״מוטי׳׳)
גילת על שורה ארוכה של
מעשי שחיתות בעיריית חיפה,
ועל שראש העירייה אריה
גיראל מחפה על מעשים אלה.
קבוצה של עובדי הצהרון,
שנפשו בחגים במלון חיפה, לא
התאפקו ופרצו בצחוק כשראו
את גוראל שוחה בבריכה לצידו
של חברם, גילת. ראש־העירייה
אינו מכיר את העיתונאי, וגילת
לא הציג את עצמו לפניו, כדי
שלא לקלקל לעצמו את
החופשה.
הצלחה גוררת הצלחה. מאז

חזרו שחקני תיאטרון חיפה
מפסטיבל־אדינבורו, שם הציגו
את נפש יהודי, מחזהו של
יהושע סרבול, עמוסה תיבת-
הדואר של התיאטרון. הוצאת-
הספרים לייטאג בגרמניה רכשה
עתה את הזכויות לפירסום
המחזה בגרמניה, שיתורגם
לגרמנית ויועלה שם על כמה
בימות. מתרגמת יהודיה מספרד,
אנדדמריד! בז׳רנו, יצרה
קשר עם סובול, ועתה היא
שוקדת על תרגום נפש יהודי
לספרדית, ותיאטרון במדריד
עומן להעלות את המחזה שם.

אילץ גוייטין, מפיק הטלוויזיה
הישראלית, קיבל פניה
מהמפיק הבריטי הבכיר נורמן
מק־קנדליש, שראה את המחזה
בסקוטלנד. הוא העלה רעיון של
קו־פרודוקציה של בי־בי־סי
והטלוויזיה הישראלית, בשיתוף
התיאטרון, להקרנת המחזה על
המסך הקטן. אך המיכתב
המעניין ביותר הגיע למנהל סמל נועם התיאטרון מדרום־אפריקה. במיכתב הוצע
להעלות את המחזה ביוהנסבורג
במשך ארבעה וחצי חודשים.
סמל מסר תשובה שלילית. הוא
הודיע שכל עוד אין מאפשרים
לשחורים ולציבעוניים להיכנס
לאותו האולם אליו הוזמנו אנשי
התיאטרון החיפאי, אין בכוונתם
להיענות להצעה.
ניסים טאיטו, נספח־העיתונות
של ישראל בצרפת,
היה מודאג מאוד כאשר התברר
לו שטיסתו לפאריס עלולה
להתאחר בשעות ספורות.
טאיטו, שהיה עתה בביקור
בביתו בבאר־שבע עם אשתו
עליזה ושניים משלושת ילדיו,
היה אמור לטפל מייד בשובו
לפאריס בביקור של השר־ללא־תיק
אריאל שרץ. לבסוף הוא
הגיע לנמל־התעופה אורלי
חמש שעות לפני שרון, ומייד
הוזעק לטפל במתן אשרות־כניסה
לעיתונאים הישראלים
למועדון שבו נאם שרון.
המנכ״ל לשעבר של
רשות־השידור יצחק לי מי
הצטרף ליוזמי הקמת האגודה
למינהל תקין, שתיפעל למניעת
פוליטיזיציה במינויים ובפי־טורים
במינהל־הציבורי. ליבני,
שהודח בזמנו מתפקידו ברשות-
השידור, אומר שסידרת הטלוויזיה
כן, אדוני השר, שאותה
חיבר ג׳ונתן לץ, בן אחותו של
אבא אבן, מבהירה את הבעיה.
״ אלא ששם, בניגוד לכאן — כל
שרי הממשלה צופים בה.״

דג גדמ/

:1| 1״יי

שלמה להט

ראש עיריית תל-אביב, אוחז בשתי ידיו בספר-תורה (מימין),
וכמוהו עושים סגנו יצחק ארצי(במרכז) ומפקד מישטרת מחוז
תל״אביב, אברהם תורגמן. השלושה ונכבדים אחרים כובדו בהקפות השניות של
שימחת־תורה, שהתקיימו בניכר מלכי״ישראל בתל-אביב. מייד אחרי שהחזיר את
העולם הז ה 2405

ספר-התורה למקומו, מיהר תורגמן לביתו, החליף את בגדיו, ופנה למסיבה שערכה לכבודו
גרושתו, מרים תמיר (ראה ״לילות ישראל׳) .ירינו של להס בבחירות העירוניות, דב
בן״מאיר, העדיף לבלות את החג ביום החמישי בבוקר בבתי-כנסת ברמת־אביב ונמנע
לבוא להקפות בכיכר. הוא אף דרש למנוע מלהט את הכבוד שבהחזקת ספר-תורה.

הסופר אברהם ב׳ יו הושע התנגד לנסיגה מהדי שוף
ויצחק מו ד עי איי!ם 1על חבריו־ ן 11 הו איתאש פז
איש הטלוויזיה יעקב
אחימאיר שוחח עם המראיין
איתן דנציג דווקא על עבודת
הישראלים לעיתונאים
היושבים בקופנהאגן זומנה
הפתעה של ממש. השגרירות
הסעודית בדנמרק הזמינה אותם
לקבלת־פנים לרגל החג הלאומי
הסעודי. העיתונאי עלי כהן
קיבל הזמנה זוגית, למרות שהוא
רווק. ואילו העיתונאי אליהו
(.בחי״) זהבי, כתב הארץ,
קיבל הזמנה לבודד, למרות
שהוא נשוי. במיסגרת קבלת־הפנים
התפתחו שיחות על
נושאים פוליטיים בין נסיכים
סעודיים בבגדים לאומיים
מסורתיים ובין העתונאים הישראליים,
שהיו לבושים בהידור
מערבי.

הריאיון. אחימאיר סיפר, שלא
אחת מחמיצים במוקד את
השאלות החשובות, משום
שהמראיינים נעולים על שאלות
מוכנות מראש ולא מאלתרים
במקום, על־פי התשובות: כדוגמה
הביא אחימאיר את הראיון
עם אלוף יהושע שגיא, ראש
אמ״ן הפורש. אחימאיר גילה,
שאחרי הראיון התייעצו המראיינים,
בניתוח שערכו וחשו
שהם החמיצו כמה שאלות חשובות.
הנוסעים
בכביש המוביל
לאשדוד נדהמו לראות דמות
מוכרת רוכבת על אופניים. היה
זה שמואל פלאטו־שרון,
שלא לבש חליפה, אלא היה
לבוש בביגדי ספורט מהודרים.
פלאטו יוצא מדי שבת בבוקר
לסיבוב קבוע מביתו שבסביון
לאשדוד, כדי לשמור על כושר.
בכל שבוע הוא מנסה לצבור 100
קילומטרים של רכיבה.

העיתונאי אמנון דנקנר
נראה ביום השישי שעבר
בבית־הקפה כסית בתל־אביב,
אחרי היעדרות של שלושה
חודשים. דנקנר, שנקע את רגלו
במישחק כדורגל עם ילדיו,
נאלץ לשכב במיטה תקופה
ארוכה. עתה הוא רשאי לצעוד,
אך הוא נאלץ להיעזר בקביים.
המטה המוניציפלי של
הליכוד רעש וגעש. נציג
הליברלים, השר יצחק מודעי,
היה קרוב להתמוטטות, בניגוד
לעמיתו מחרות, סגו־השר חיים
קוסמן. בישיבת־חרום טען
מודעי, שחרות• הוציאה את
מועמדי הליברלים מהרשימות
בשיטת־הסלאמי. .זו היתה עבו־

ויבקה בחן

כתבת השבועון הגרמני
שטרן במרחב, היתה מובנה
לבל. נאשר נאלצה להישאר בבית המימשל הצבאי
נעיר צידון בלבנון ולהמתין לסידורים, הוציאה

| 1דיתן 1י| * מנהל מחלקת״האירועים של מוסיאון תל11111
אביב, ואשתו שרה ברייסברג, אוצרת המוסין!1
און,
הוזמנו בליל-השישי שעבר למסיבה, בביתה של בעלת הגלריה
נעמי גיבעון. מכיוון שהמקום היה צפוף ומלא אורחים, הם עזבו
בשעה מוקדמת והגיעו למסיבה אחרת שנערכה נרמת-אביב, שעליה
נודע להם באקראי. שם מיהרה שרה ללגום נירה, בעוד עדי,
אחיו של מנהל תיאטרון חיפה, נועם סמל, חיפש ידידים.
דה מתישה ״,הוסיף. ,ויכול
להיות שאאלץ ללכת לבית־החולים
״.אחר־כך עזב במהירות
את המקום.
כיצד הפך אורי סדרת
לאיש חרות? בתוכנית הרדיו
שאלות אישיות סיפר יועץ־
ראש־הממשלה לענייני תיק־שורת
ליעקב אגמון, שבגיל
שמונה הוא עבר חוויה
בלתי־נעימה. לבית הוריו פרצו
צעירים מאירגון הגנה, פניהם
עוטות מסכות ובידיהם שרש

רות.
הם היכו את אחיו, שהיה אז
בן ,16 וגם את אביו, שבא להגן
על בנו, משום שחשדו בצעיר
שהוא חבר באצ״ל. האח אושפז
בבית־חולים ושם שהה שמונה
חודשים. פורת הנער לא שכח את
תקופת הסזון וכך התקרב
לחרות.
השחקן אירי לוי, המופיע
במחזה האידיוטית, נאלץ לבקש
בקשה יוצאת־דופן ממפיק
ההצגה רפי שחר. הוא הוזמן
להשתתף בצילומי הסרט המתו
ממכוניתה
סל מלא כל טוב -שלושה סוגים של
נקניקים גרמניים, ארבעה סוגי גבינות, שני סוגי יין
ועוד. היא הזמינה את חבריה העיתונאים לפיקניק.
בין המצטרפים היה צבי בראל, כתב הארץ (לידה).

פפת הקטה, על־פי סיפרו של
ג׳ון לה־קארה, בתפקיד של
איש־שירותי־הביטחון של ישראל.
המפיק הסכים לשחררו,
בתנאי שמועדי הצילום של
חלקו בסרט יפוצלו לארבע, כדי
שהוא יוכל להופיע י ל
במחזה. ההסדר פעל כשורז, עד
מוצאי ראש־השנה שבו הוצג
המחזה פעמיים.לוי לא יכול היה
לשוב ממינכן, ואז הוצע לבימאי
המחזה יואל זילברג להחליף
את לוי. זילברג, שביים את כל
הגירסות של האידיוטית, קפץ
בשימחה על ההצעה. הוא ביצע
את תפקידו בהצלחה, והקהל לא
הרגיש שבתפקיד המאהב הזקן
של ציפי שביט הופיע הכימאי.
לוי
ניצל את שהותו
בגרמניה כדי לבקר בתיאטרון.
הוא צפה במחזה דון גיואן,
שאותו ביים בימאי־הקולנוע
המפורסם אינגמר ברגמן.
בתוכנית הוא גילה שהשחקן
הראשי הוא ישראלי בשם
מיכאל דגן. לוי מיהר אל
מאחרי הקלעים, לפגוש בו. דגן
סיפר ללוי שב־ 1951 הוא שיחק
בתיאטרון הקאמרי, ואחר־כן־
יצא לחו״ל. באולם אחר צפה לוי
בשחקנים הישראלים שמואל

אהרון גרינשטיין. עם ניצן
מוצא וילדו שפה משותפת
בשפת־אמם: הם פותחים כל בדיחות בהחלפת מיפגש ברומנית. לשני המועמדים
האחרים יש לווילדר מכנה
משותף באורח״חיים דומה: גם
הוא כמוהם חובש כיפה.

יושב־ראש אגודת הסטודנטים
של אוניברסיטת תל־אביב
אלי קראום, שנדון
השבוע לשנתיים מאסר בפועל
על מעשי שחיתות שביצע במים־
גרת תפקידו, נעצר בעיקבות
תלונה שהגיש עסקו״סטודנטים
אחר, אלי האובן. במהלן
המישפט תיאר האובן בפרוטרוט
כיצד דרש ממנו קראוס שוחד
תמורת השארתו בתפקידו
במיפעל השיכפול של האוניברסיטה.
ערב הרשעתו פנה
קראום להאובן, וביקש ממנו
שיתן עבורו עדות־אופי. האובן
שקל וסירב.

רודנסקי, ליה דוליצקיה
וסבי דור הצעיר, המופיעים
ב אנ טבקה -הגירסה הגרמנית
לכנר על הגג.
״אצלי כבר הוקמה ממשלת
ליכוד לאומי,״ טען בלהט
איש־יחסי־הציבור צבי וילדר.
כשהתבקש להסביר את דבריו
ענה שהוא מייצג בו־זמנית את
כל מרכיבי הקואליציה הרחבה
בבחירות המוניציפליות. הוא
מעניק שירותים למועמד המערך
לראשות עיריית ראשון־
לציון, תת־אלוף (מיל׳) מאיר
ניצן, למועמד החזית הדתית
לראשות עיריית תל־אביב חיים
בבוק, ולמועמד הליכוד לראשות
עירית בני־ברק, איש חרות

711 ך ל 1ך 1ל 1ן 1מימשה את הבטחתה וחזרה להופיע, אחרי
! 1|# 1 1 !••1שהתאבלה על מות בעלה שייקה ירקוגי.
יפה, שהופיעה בשבוע שעבר ברמת״גן, וזכתה בלחיצת״יד מראש
העיריה, ישראל פלד, התכוונה, ערב מותו של שייקה, להודיע
על תקליט ומופע חדשים שלה, אחרי הפסקה קצרה מאונס.
העול ם הז ה 2405

האמנים סיננו אח
מ־נסתם והאדנים
באו מנד וחב
הארץ רמחח
השמועות על
וימוני־יד והאיומים האנונימיים עברו אחד־אחד על חבילותיו דרו
המיתקן האלקטרוני, כששוטר בבגדים
אזדחיים משגיח על המעבר ובודק כל
חפץ חשוד.
ממול, מעבר לגיבעה, שקעה באותו
האמנים התחילו בינתיים להתקבץ
הזמן שמש גדולה ואדומה. עשרות
אנשי יש גבול עסקו בסידורים מאחורי הבימה.
בדיקת מיקרופונים אחרונה כבר
אחרונים סביב הבימה. שם, מאחור,
היתה תלויה רשימה מיבצעית — מגע נערכה, ואפשר היה להתחיל את הערב.
עם המישטרה: אנדרי בלבד; בימה 15 :יהונתן גפן, שהתנדב להנחות את
איש; שמירת גדרות 8 :איש: אבטחה המופע, עלה לבימה כשהוא לבוש
וסידורי מיגרש־חניה 8 :איש; אבטחת בחולצת יש גבול. הוא קרא את שמות
קופה ושער 10 :איש. ואכן, רבים האמנים שיופיעו, וקרא את שמות
מאנשי התנועה, לבושים בחולצות יש המזדהים שלא יכלו להגיע.
גבול, ועל זרועם סרט עם הכתובת
.סדרן״ ,התרוצצו ממקום למקום
ושמרו על הסדר סביב הבימה והגדרות.
איזור הבמה היה מוקף סביב״סביב
^ אשון המופיעים היה דייוויד
בגדר, והכניסה אליו היתה מפתח אחד
קטן בלבד, עליו שמרו שני שוטרים 1בחזה. אחרי ששר כמה שירים,
ושני סדרנים. בצד, לא רחוק מהבימה, עלה גפן לבימה והכריז על דקת דומיה
התארגנה באותו הזמן יחידת־שוטרים. לזכר 518 חללי מילחמת־לבנון ולזכר
הם קיבלו קסדות לבנות ואלות, ציוד אמיל גרניצוויג ,״שנהרג במילחמה על
לדיכוי מהומות. מאוחר יותר בהמשך חופש־הדיבור.״ שקט השתרר בפארק

111111 1 1נורית. לקראת סוף הערב. גפן, שהינ־חה
את הערב, תמך ביש גבול מתחילת המילחמה.
1התרא שוו 1
רח״ירושלמי, ואמר>
חיילי העתיד

צדיקים יבואו בו

בכניסה לפארק אכזיב הציבה
המישטרה מיתקן אלקטרוני מיוחד,
מהסוג המצוי נדרך כלל בנמלי״תעופה, כדי לוודא שלא יוכנסו פנימה
חפצים חשודים. כוחות גדולים של מישטרה איבטחו את הערב.

ווו נ בו ד סוווז ! !
^ כביש הראשי היה סואן כבר
1 1משעות הצהריים. מכוניות מכל
המינים ומכל הגדלים נסעו צפונה.
צעירים נושאי שקי־שינה ותרמילי־גב
הלכו ברגל בצירי הכביש, מנסים
לתפוס טרמפ, אבל המכוניות היו
עמוסות ברובן.
גם כמות מכוניות המישטרה שנעה
צפונה היתה מרשימה. כולם נסעו
לאכזיב, להפנינג שאירגנה תנועת יש
גבול, אירוע שדובר בו בכל
כלי־התיקשורת ימים רבים קודם לכן,
ושהבטיח להיות וודסטוק הישראלי.
עד הרגע האחרון לא היה ברור אם
ההפנינג המתוכנן אכן יתקיים. הוויכוח
הציבורי סביבו היה אינטנסיבי. רבים
ניסו לטרפד אותו. היו שטענו כי אין
להרשות קיום אירוע פוליטי בפארק
לאומי. רגע לפני שנדרש לשאלה זו
בית״המישפט הגבוה לצדק, הגיעו
הצדדים לפשרה — לא יינשאו במקום
נאומים פוליטיים.
צעירי הליכוד ניסו בכל זאת למנוע
את קיום האירוע. הם פנו לשילטונות,
וכשלא נענו שם, ניסו להתריע דרך
העיתונות.
היו מי שהרחיקו לכת ואיימו על
האמנים הרבים שעמדו להופיע.
אך שום דבר מכל אלה לא הצליח.
ביום הרביעי בערב היו שרועים על
הדשא בפארק אכזיב אלפי בני״אדם,
רובם הגודל צעירים לפני גיוס.

תור גדול של אנשים הצטופף
בכניסה לפארק, והזרימה פנימה
נעשתה באיטיות רבה. רק שער אחד
נפתח לקהל, ומולו הציבו השוטרים
מיתקן אלקטרוני לגילוי מתכות, מסוג
המיתקנים המצויים בנמלי־תעופה.
הצעירים היו עמוסים בשקי־שינה
ובתרמיליס מלאי מזון ובגדים. הם

הערב נערם הציוד הזה כולו בערימה,
מכיוון שלא היה צורך להשתמש בו.
הצעירים התחילו לתפוס מקומות
על הדשא לפני הבימה. הם פרסו את
שקי־השינה שלהם, לבשו סוודרים,
התיישבו — חלקם בישיבה מיזרחית,
חלקם השתרעו על הבטן כשהידיים
תומכות בראש — וחיכו.

הענקי והחשוך. הצעירים קמו והתייצבו
בדום, כשראשיהם מורכנים.
אחר כך עלו לבימה, בזה אחר זה 12 ,
זמרים וזמרות, אנשים שהוכיחו אומץ
בלתי־רגיל להופיע באירוע מעין זה.
רבים מהם קיבלו איומים טלפוניים.
כולם ידעו שמחר, אולי, יחרימו אותם
בכל מיני מיסגרות, אחרי שידביקו

גם השוטרים נהגי

הנימה. השוטרים, שחששו ממהונו
רשימה מיבצעית
*ץ ישטרת־ישראל היתה חייבת
^/לאבטח את הערב. היה חשש רב
שיהיו מי שינסו להתנכל ולפוצץ את
העניין. לכן הזרימה המישטרה כוחות
גדולים לאכזיב.

י — 36

חברה על הדשא

מצויידים בשקי־שינה, ונשכבו עליהם בפוזות שונות,

כשהם מקשיבים למוסיקה. רבים חשבו לבלות את
הלילה בפארק ואף דאגו להניא עימם מלאי של מזון,
אן המישטרה לא איפשרה לצעירים לישון במקום.

עליהם תווית פוליטית. האמנים
שהגיעו ושרו, ידעו ששיר אחד במקום
כזה, תחת הסיסמה. יש גבול,״ עלול
להזיק לקריירה המיקצועית שלהם —
ובכל זאת התייצבו בראש מורם,
כשמתחתם שלט גדול. :החזירו את
החיילים מלבנון!״
חווה אלברשטיין קיבלה איומיה
רבים בטלפון והיתה מתוחה מאוד
כשהופיעה. אמנים אחרים דיווחו על
איומים אנונימיים ואיומים של צעירי
הליכוד.
אנשי־התנועה פנו לאמנים רבים.
חלקם סירבו בטענות שונות. שלמה|
ארצי טען, כי המסר של התנועה הואן
.מעבר לגבול״ שלו. חנן יובל סירב;
להופיע. אריק איינשטיין הודיע שהוא
לא במצב המאפשר לו להופיע. אריק
סיני הבטיח לבוא וברגע האחרון ביטל
את הופעתו(ראה מה הם אומרים
עמי 16־ )17 וכד גם עופר אקרלינג
ואסתר שמיר.
במודעות הובטח שתופיע להקת
תיסלם. מפקדי המישטרה חששו
בעיקר מהופעתם, מכיוון שהם,
משלהבים את הקהל. בבוקר האירוע
בא סמי, המתופף של הלהקה^

הורוסהוס

* לעיתים קרובות נשאלת השאלה, מהי
* הסיבה לכך שבני אותו מזל יכולים להיות
* שונים מאוד האחד מהשני. במדור זה הוזכר
* לא אחת שהסיבה לכך נעוצה, בשעה, בשנה
* ובתאריך הלידה. אולם קיים גורם נוסף,
* והוא תאריך הלידה עצמו, בלי להתייחס
* לשאר. מדובר כאן על מיקומה של השמש.
* בלומר: השמש עוברת מדי חודש 30 מעלות
* בכל מזל. כל מעלה שהשמש עוברת בה
* מבטאת אדם בעל אופי שונה. האסטרולוג
* חרובל, שהיה מפורסם בזמנו, פירש את
* משמעות המעלות, וכאן נביא את פירושו
* לכל מעלה מתוך 30 המעלות במזל מאזניים.
- 23.9אדם ישר וקפדן, בעל חוש לצדק

* וצודק במעשיו. רגיש לסביבתו ואינו מאושר
* בחייו, מכיוון שאינו מצליח להשיג את
* השלמות שאליה הוא שואף.
- 24.9בעל כישרונות מצויינים וטעם

* מעודן, נדיב, רחב״לב, בעל כוח־הבחנה עדין
* ביותר, שאינו מצוי אצל רוב בני האדם.
- 25.9אדם היודע ומכיר את חוקי

* הטבע שהאחרים אינם מכירים. אדם זה
* חייב להגיע לגדולות לעשות לעצמו שם, רק
* כוח אדיר יצליח לעכב אותו.
- 26.9אדם בעל זריזות גדולה בשימוש

* במכשירים חדים. עשוי להגיע לגדולות
* כאמן, חרט, פסל־עץ או רופא־מנתח.
- 27.9לאדם זה יקשה למצוא את דרכו

* בחיים, ביחוד אחרי שהגיע לאמצע חייו.
- 28.9אדם מאוד שמרני, שומר

* מינהגים, תלוי בדעתם של אחרים ומקובל
* עליהם. מתאים לו לעסוק בעתיקות או
£בציור מזכרות.
- 29.9מעלה זו נחשבת למעלה מיוחדת

* במינה, ונקראת ״מעלת המשיח״ .אין להסיק

מכך שהנולד בה הוא המשיח. אבל אם יש לו
זוויות טובות בכוכבים -הוא יהיה יותר
מאשר אדם רגיל.
אדם שהוא מלא אמון באחרים,30.9
בעל נטיות חזקות ליצירת קישרי״אהבה,
אולם עלול לעבור בעולם הזה כשריגשותיו
עדינים מדי ולא ימצאו הד אצל האחרים.
- 1.10 אדם בעל כוח־אבחנה עצום
והרבה שיקול־דעת. הוא יחשוף שגיאה
במקום שכל אחד מוצא שהכל בסדר. מבקר
מצויץ ובעל כושר״ניתוח יוצא מן הכלל.
- 2.10 אדם בעל טעם טוב, תחושות
מעודנות ואוהב את היופי בטבע. אוהב
מוסיקה עדינה, אבל לא ירגיש בנוח
במפלי״ניאגרה.

ובבקר.
- 4.10 אדם בעל סגולות מצוייגות, אך
די אומלל מפני שמעכבים בעדו להשיג את
מטרתו. גם כשמזדמן לו, אינו מסוגל להפיק
תועלת עצמית מזה.
- 5.10 אדם שצריך להיות זהיר מאוד,
מכיוון שהוא נוטה להסתבך בתאונות.
- 6.10 מי שנולד במעלה זו, האסטרולוג
חרובל מזהיר אותו שלא יתמסר לעולם
לשמש כמדיום ושלא יעסוק בנסתר -
התוצאות עלולות להיות הרות״אסון. אדם
זה צריך לדאוג לחיזוק גופו ונשמתו.
- 7.10 אדם שחי לעצמו בלבד, כל
מחשבתו וכל הירהוריו הם: מה אוכל ומה
אשתה! בו״בזמו הוא אדם בלתי״מזיק ואיו

אדם בעל חוכמה גדולה, ואהבה3.10
יוצאת מן הכלל לחיי־הכפר. המעלה היחידה
ברקיע שמעניקה לאדם קשר ואהבה
לאדמה וכמות עצומה כל־כך של חוכמה.
רצוי שאדם זה יגור בהרים ויעסויו בצאו

בו שום נטיה לפשע. הוא חסר אמביציה, לא
איכפת לו הנעשה בעולם -כל זמן שיש לו
למלא קיבתו.
אדם בעל נשיות צבאיות,8.10
אותות־הצטיינות אבל לא מאושר בזה.

9.10־ אדם זה צריך להימנע מהרפתקות
הקשורות בסוסים. הוא תמיד נתון
למילחמות פנימיות, אינו אהוד במיוחד על
סביבתו, למרות שעושה למענה דברים
טובים.
- 10.10 בעל כשרון מיוחד לאמנות.
מצייר לא רק בצבע, אלא גם במילים יפות.
קורא אופי מהר מאוד, אבל עלול לפגוע
בתיאוריו.
- 11.10 חי חיים בלתי משביעי־רצון
ואפילו קשים מאוד. בגלל התנאים נאלץ
לעבוד קשה ולא ייהנה מפרי עמלו.
- 12.10 אופי ציבורי ראוי לציון,
מפורסם בתקופתו. נוכחותו נראית חשובה.
העולם תמיד יכיר בו.
- 13.10 אופי חיובי מאוד, בעל רצון
חזק. לא יתן לאיש להתקרב אליו. נמצא
תמיד בהתגוננות וטעון כוחות מאגיים.
- 14.10 אדם אמיתי טוב ובעל חוש
צדק. שופט בן מעלה זו ישפוט תמיד
מישפט״צדק.
- 15.10 אדם בעל הרבה כישרונות. הוא
לא יתעכב במקום אחד זמן רב. ינדוד על
פני כדור הארץ, יהיה אסטרונום או מגלה
תגליות גדולות.
- 16.10 בן מעלה זו נתון לתקלות וצריך
להזהר מתאונות, וממיקרים של ביש״מזל או
הפסדים. בעל אמביציה ותשוקות חזקות,
אבל ייתכן שיהיה די חזק לשלוט בגורלו.
- 17.10 אדם בעל חוש מידה, קצב
אחיד והתנהגות מסודרת. מעט פסיבי
ואוהב כל מה שהרמוני.
- 18.10 חוש הסתכלות מעודן, אדם
היודע להעריך כל המתרחש סביבו, מאוד
עירני ובעל רגישות שעלולה להוביל
לקיצוניות.
- 19.10 אדם בעל גוף חזק, אומץ שקש,
חסר פחד בשדה״הקרב, פשוט משום שאינו
מכיר בסכנה. יש לו תמיד רק משרה אחת
שאליה הוא חותר באותו הזמן.
- 20.10 אדם חיובי בעל הוד, אומץ
ואנושיות.
- 21.10 מסמל חוכמה רבה תחת
אצטלת חולשה. אדם בעל כוחות מקסימים.
- 22.10 התנהגותו ממורמרת, הרסני
ונקמן. אוהב להסתודד, אוהב כסף.

השבוע יושם דגש על שני שטחים. הראשון
קשור באופיים הלא זהיר של הטליים,
הנוטים למעשים נמה רים
ומסוכנים. בתקופה
זו מצב הכוכבים מראה
על סכנות לאותם שאינם
נזהרים. נהגים על
הכביש יצטרכו להי שמר
במיוחד. אך גם
טליים אחרים חייבים
לחשוב פעמיים לפני
שהם בוחרים להסתכן.
השטח השני נעים יותר
וקשור ברומנטיקה. מבחינה זו פשוט ילך
לכם, בני המץ השני מעוניינים בקשרים.

השבוע תהיו עסוקים מאוד בעבודה, קרוב
לוודאי שתמצאו את עצמכם עובדים פי
שניים מהמתוכנן. בע־נייני־כספים
עליכם להיות
זהירים וחסכניים,
קיימת נסיה ללכת לקיצוניות
ובעיקבות צע דים
כאלה תגיעו להפסדים
ממשיים, צריך
להקטין את הסיכונים
הכספיים במידת האפ שר,
אלא שנראה שברגע
זה אינכם נוטים להישמע
לעצות. מבחינה בריאותית יתכן שלא
תחושו כל־כך טוב השבוע. עליכם לנוח.

השבוע אנשים יתייחסו אליכם ביתר פ תיחות
מתמיד, ויקבלו אתכם בפי שאתם.
תזכו ביחס ידידותי
וחמים במקום העבודה
ותרגישו שאתם לא
לבד. בנסיעה קצרה
שאתם עומדים לבצע
בקרוב, אתם עשויים ל פגוש
באנשים בלתי-
שיגרתיים ומעניינים.
אורחים שיגיעו לפתע
יפתיעו אתכם לטובה.
רווקים יוכלו להתחיל
בקישרי״אהבה חדשים וסוערים, אך התלהבות
רבה מדי עלולה לגרום לאכזבה.

עליכם להיות עירניים במיוחד במגע שאתם
יוצרים עם אנשים שאינכם מכירים היטב.
הרושם הראשוני עשוי
להיות מאוד משמע.
אולם יש לבדוק היטב
את אמינותם ולא למהר
להבטיח הבטחות. נסיעות
שאתם עומדים לבצע
עלולות לסכן א תכם,
יש חשש מתאונות
ומתקלות בלתי״צפויות.
אתם נוטים להתפרץ
ולהתרגז ולשכוח את
הזהירות הטיבעית. שתמיד מגינה עליכם.
הכרות חדשה עומדת לקבל תפנית מעניינת.

השבוע אתם עלולים לחוש בעצבגות וחוסר־שקט,
אנשים בסביבתכם יתנהגו בצורה
מוזרה וזה לא יוסיף ל-
מצב״רוחבם. החלטות
חשובות רצוי לדחות לפחות
בשבוע וחצי או
שבועיים. כמו כן, לא
כדאי לחתום על חוזים
או על מיסמבים חשובים.
מאוחר יותר אתם
עלולים להתחרט. זהירות
רבה דרושה בבל
מה שקשור בכספים, שבן
בתחום זה אתם מטים לנהוג בפזיזות, וזה
יעלה לכם ביוקר. כדאי לדחות קניות.

קרובי־מישפחה יזדקקו לעזרתכם השבוע,
ייתכן שיבואו אליכם בבקשת־הלוואה או
שיבקשו סכומי־כסף גדולים.
לא קל יהיה
לסרב, אולם נסו להשהות
את מתן העזרה
בשבוע לפחות. בבית
אתם צפוים לתאונות
שנובעות מחוסר־זהי־רות,
לכן השגיחו במיוחד
כשאתם מטפלי במ כשירים
חשמליים, ובי־דקו
היטב כל מה
שקשור לכיריים של גאז. לקראת סוף השבוע
אתם עומדים לקבל ידיעה משמחת מאוד.

בעיות רכוש וכספים עלולות להטריד
ולהדאיג השבוע. גישה שקטה יותר ופחות
תוקפנית כלפי הסביבה
תועיל גם לבם. אתם
מתווכחים על כל דבר
קטן, ומגלים חוסר־סבלנות
לאנשים הקרובים
לכם ביותר. למרות
שכעת הוא חודש ימי
ההולדת שלכם, ואתם
צפויים לקבלת מתטת
מאחרים, תוכלו לרכך
את האווירה על-ידי כך
שתקנו מתנה לאותם שכל״כך עזרו לכם
לאחרונה. יחסי-אהבה חדשים יתפתחו.

השבוע אתם עומדים להסתכסך עם ידידים
קרובים או עם עמיתים לעבודה. רצוי לרסן
את המזג המילחמתי שאתם
מגלים, ודחו א ת
העימות הגלוי, שמוכרח
לבוא, לתקופה מאוחרת
יותר. תלמידים במזל עקרב
צריכים להיות זהירים
במיוחד ולא לתת
לאחרים להעתיק מהם,
גם הם עצמם רצוי שיימנעו
מלהיעזר באחרים
בתקופה זו. מבחינה בריאותית
אינכם חזקים כל״כך, ודרושה לכם
מנוחה יותר מן הרגיל. נסו להקפיד על כך.

השבוע תצטרכו להיות יותר זהירים, למרות
שאתם נוהגים לומר כל מה שבא על לשונכם.
אמירות מיות רות
יגרמו לכם נזק
רציני והמדובר בעיקר
על שטח הקריירה. כאן
צפויים סיכסוכים ואי־הבנות
עם הבוס או עם
עובדים אחרים. ייתכן
שימתחו עליכם ביקו רת
קשה, אך עדיף לא
לענות כלל ולחכות
לזמן מתאים יותר כדי
להכות בחזרה. טיול שאתם מתכננים כדאי
לדחות כמה ימים, כדי למטע סכנות.

במקום העבודה צפויים קשיים עם אנשים
צעירים מאוד או מבוגרים מאוד. יש לבחון
היטב א ת העמיתים,
מכיוון שהשבוע יושמעו
ויובטחו דברים רבים
שאינם נכונים. בכלל,
השבוע צפוי מתח רב.
לא קל יהיה לשמור על
קור־הרוח, והעצבנות הרבה
עלולה להביא לו
2בדצמבר
התפרצות על האנשים
><\ ב י נו א ר
הלא נכונים. גם מבחינה
בריאותית עליכם להשגיח
על עצמכם ולא לקחת יותר ממה שאתם
מסוגלים לבצע. שימו לב לתזונה נכונה.

אירועים בלתי־צפויים עלולים לסכן אתכם
השבוע. אל תתייחסו בקלות-דעת למה
שקורה בסביבה. נסו
להמנע מוויכוחים במקום
העבודה, דרך שקטנה
ומעט דיפלומטיה
יועילו יותר ויביאו לתוצאות
רצויות. אם א פשר,
נטו לשכנע מישהו
אחר שייקח את היוזמה
וישוחח עם הממונים.
מיבתב שעשוי להגיע
מחוץ״לארץ עשוי לשנות
את העתיד בקרוב, כדאי להתייחס
להצעות ברציטת. ולחשוב על נסיעה.

עניינים סודיים ובלתי־מובנים בסביבתכם
מביאים אתכם למצב של דאגה. שימו לב
לדיבורים שנאמרים מאחרי
הקלעים, וגלו עימו
ת יותר מתמיד. נסו
לצאת יותר החוצה ופחות
להסתגר בתוך הבית,
יש לחפש חברה
עליזה כדי להפיג את
הדיכאון המצטבר בימים
אלה. בעיות כספים
9ו בפברו אר
20במרס
צפויות בתקופה זו. אל
תמהרו להסכים להצעות
שנראות מפתות, בשטח הרומנטי מצפה
לכם שבוע סוער ומרגש ביותר -התכוננו.
מדים בנימיני

:מול החודש:

מואגזנייום

ן קראום וכוס בירה. קראוס
ץ באכזיב לאל־פאגיר המיז״
ש להקים מדינה פלססינית.

| ל | |יי ןדןך הזמר שלום חנון בא למקום לק 1111
1 1 1ראת הסוף. באן: ברגע של הירהור
לפני עלייתו לבימה. הופעת הגיד נעלה את הערב.

למישרדה של טמירה ירדני, שהפיקה
את כל הערב בהתנדבות, והודיע תוך
צעקות שהוא אינו מוכן להופיע בערב
כזה,נגד צה׳׳ל.׳׳
הקהל היה מאוכזב מאוד מביטול
הופעתה של תיסלם. השוטרים,
לעומת זאת, נשמו לרווחה.
נאומים פוליטיים לא נישאו במקום.
אבל יהונתן גפן, מנחה הערב, עלה בכל
פעם על הבימה והזכיר לכולם מדוע הם
נמצאים במקום. הוא הזכיר לכולם
שהערב נערך באכזיב, הרחוקה קילומטרים
ספורים בלבד מגבול לבנון. הוא
הזכיר לכולם את חללי־המילחמה, את
ההסתבכות הארוכה, את המחיר היקר.
לא היה נימה של שינאה בדבריו, אלא
עצב.
הקהל הרב הקשיב לו קשב רב,
ומחיאות־הכפיים הסוערות אחרי כל
מישפט שלו הזימו כל רושם, כאילו
מרבית הנוער שבא למקום לא בא
להזדהות עם תנועת יש גבול אלא בא
רק כדי לשמוע שירים של זמרים
מפורסמים.

]להבים

כשהופיעה להקת בנזין הם סחפו את הקהל להתלחב
רבים נראו רוקדים על הדשא מאחורי הגדרות, כש
שרים יחד עם חברי הלהקה את מילות השירים ומתנועעים לפי הקו

1חןלודן הצעירים הצטופפו קרוב לגדרות והיו מרותקים ל
11 1 11 1/1שקורה על הבימה. רבים מהם ידעו את מילות
השירים בעל״פה ושרו יחד עם הזמרים, שהופיעו למרות האיומ

הרבים שבאו
השוטרים גם לאבטח את הערב נהנו מההופעות על
ומהפגנות־נגד, נותרו ללא עבודה, וכל

שני דווות

שנותר להם לעשות היה להקשיב למוסיקה. מימין למעלה: הקהל עומד דום
בדקת-דומיה לזכרם של 518 חללי מילחמת הלבנון ולזיכרו של אמיל
גרינצווייג המנוח, חבר תנועת יש גבול, שנפל בקרב על חופש״הדיבור.

רבים מאנשי צפון הארץ באו לחגיגה באכזיב.
מימין: שתי ילדות קטנות ומשמאל אשה מבוגרת,
תושבת צפון הארץ, יושבת על מיזרן. אנשי הגליל היוו רוב בקהל.

רוב הנוער היו צעירים שלפני גיוס.
אין ספק שהבעיות האלה מטרידות
אותם יום־יום. הנוער הזה, שישב על
הדשא בצורה מאורגנת, שידע בעל פה
את כל מילות השירים של כל הזמרים
שהופיעו, הפגין בעצם נוכחותו נגד
מדיניות הממשלה.
תנועת יש גבול, שרבים נטו להציג
אותה כתנועה קיצונית, שולית וקטנה,
הוכיחה שהיא תנועה רצינית ועמוקה.
הוכיחה שהיא מסוגלת לארגן ולהביא
קהל גדול תחת סיסמה שעסקני
הליכוד הדביקו לה תווית של בגידה.
היו מי שהשוו את ההפגנה הזאת
להפגנות של שלום עכשיו. אבל הנוער
בהפגנה זו היה צעיר יותר, בעיקרו.
תומכי שלום עכשיו הם ברובם חיילי
העבר — אנשי־מילואים שהם בעלי
מישפחות, בעלי הכנסות גבוהות
מהממוצע וזהירים מאוד בסיסמותיהם
הפוליטיות. הקהל של יש גבול מורכב
ברובו מחיילי העתיד צעירים שלפני
גיוס, זועמים על המילחמה שלתוכה
עומדים להוביל אותם, מבטאים ללא
חשש את אשר על ליבם. הכסף שנאסף
ילך למישפחות החיילים שניכלאו
עקב סירובם. ענתסרגוסטי

חך ד!לה ך||||1111

לקראת סוף הערב נרדמו רבים בל
1111 1 1111 1 111 על שקי-השינה שלהם. היו כאלה שז
זוגות־זוגות וישנו כשהם חבוקים. כשנגמר הערב, היו צריכים כולם לעז

אברהם גינדי נענה לקריאת מרכז הקבלנים ומפחית את מחירי הדירות באופן משמעותי ביותר.
הנחות ענק עד 1,200,000 שקל לכל דירה. הלואות מכספי חברת אברהם גינדי עד ־ $50,000.בהחזרי תשלום נוחים,
אפשרות לרכישה בשיטת א/\0£1ח7

נתניה

פתח־תקוה

ברחי בארי 3 ,חדרים,מסודרת

ברחי שפרינצק } ,חדרים

מחיר סופי

מחיי ט ״ ,

במרכז נתניה 3 ,חדרים,חזית

ברחי חפץ חיים 3׳/2 ,חדרי
מחיר סופי

ברחי בן צבי 4,חדרים

175,000:-

ראשון־לציון

^ ^$64,000.

ברחי עין־גנים 4 ,חדרים,מסודרת
מחיר סופי

ברחי עין גנים, פינת כרמלי 4׳/2 ,חדרים

־$91,000.

ברחי ארלוזורוב ,166 בבנין מפואר בן 10 דירות בלבד,
דירה בת 4חדריס+גג+חדר
ברחי חת הסופר, בצפון הסולידי בנין בן 8דירות בלבד

־:0 $138,000.ס.?!$ססס,ס$12

בשכונת היוקרה אברמוביץ 3 ,חדרים,
מסודרת ויפה

מחיר סופי

ברחי דיזנגוף 16—18 בבנין יוקרתי,דירה מפוארת
בת 3חדרי

•$74004

ב״לב-נתניה״ — פרוייקט יוקרתי במרכז העיר
דירות יוקרה דו-מפלסיות, מגרש טניס פרטי ועוד...ועוד...

מחיר סופי

בגבעת לוינסון 3 ,חדריס+חדר
^ 2 * 823

מחיר סופי

במרכז העיר 3׳/2 ,חדרים, גדולה ומרווחת 4 ,מדפסות
מחיר סופי
!0ט 2£־ .ססס$ 5 5 ,

קוטג׳ים במי-איתי

נ 80מ3

תל-אביב

ב״גן־הברושי,׳ ,פרוייקט היוקרה בפינת הרחובות
קק״ל-טרכטנברג דירות בנות 5חדרי ב 2-מפלסי
ו 7-דונמים גן ציבורי צמוד__ .

בראשון־לציון הירוקה, ברחי ירושלים — שכונת וילות
יפה פיה.
קוטגיים בני 5חדרים +ח דר טלוו יזיה ב 3-חצאי
מפלסים החל מ -־ 1 0 1 , 0 0 0 .
במקום

־^$125,060

ב״גני-ניצה״ מול הים
הפרוייקט היוקרתי ביותר הנבנה כיו בנתניה.
בריכת שחיה, מגרש טניס פרטי ועוד...

פתוח במוצ״ש

לרגל המבצע יהיו משרדינו
ב -ראשל״צ, נתניה ופיית
פתוחים במוצ״ש החל מצאת השבת.

$851004 3חדרים +גג +חדר 6 3 $

מ שרדנו בלונדון
יי 1וו 6 8 6א 601156 3 2 0י\ 16ז \ 1 0

המחירים אינם כוללים מע״מ.

גינדי

בונ

-5 \ 8 761.6361748א

ח)10ח>^1

איך להפוך גועל למנה אחרונה ( איזהמזל־

אצלנו במישפחה יש חוק, שלא לוקחים את
הילדים לקניות בסופרמרקט, כי זה פשוט עולה
כפול. אבל לפעמים אין עם מי להשאיר אותם,
ובדיוק נגמר האוכל בבית, ואז אין ברירה —
כולנו יוצאים למסע המתיש והיקר בין שורות
המצרכים.
כשהם היו קטנים, הם היו רק מפילים את
המצרכים מעל הדוכנים. היום הם מכניסים אותם
לעגלה. כשמגיעים הביתה, פיתאום מגלים
שקנינו המון שוקולד, סוכריות, משקאות
טיפשיים והרבה מאוד דברים שאף אחד לא יודע
בדיוק מה הם, אבל יש להם ציור יפה על
העטיפה.
ככה הגענו לפני כמה ימים הביתה וגילינו
שיש לנו שקית מלאה של מרשמלו(מין סוכריות
מגעילות שנראות כמו כדורי צמר־גפן לבנים,
וגם יש להם טעם של צמר־גפן מתוק) .הילדים
שלי כבר טעמו את הגועל הזה באמריקה וכבר
אז הם החליטו שזה איום, מה שלא הפריע להם,
כמובן, לקנות את זה שוב — אולי מטעמי
נוסטלגיה.
אבל אלוהים הרי אוהב אותי ועוזר לי כל
הזמן. אז עוד באותו הערב הוא הביא אלי חבורה
שלמה של חברים, ובתוכה חברתי האמריקאית.
סיפרתי להם את עניין המרשמלו והיא אמרה,
שהישראלים פשוט לא מבינים כמה זה דבר טוב.
היא שלחה אותי לחדר לראות את מבט לחדשות,
שאני לא אפסיד, תלילה, איזה מילה על צוק אל
ערב, והיא נשארה במיטבה עם המרשמלו ועם
פותחן־קופסות.
בסוף הטמפרטורה בטלוויזיה היא יצאה
מהמיטבח, הביאה צלחת מלאה בדברים טובים
שכולנו חיסלנו אותה בכמה דקות מתוקות.
בבקשה. אם במיקרה נתקעתם עם שקית
מרשמלו, למה שלא תלמדו משהו:
חצי כוס סוכר 3 ,כפות קמח, חצי כפית אגוז
מוסקט 2 ,כפות מרגרינה, חצי כוס אגוזי פקאן,
קופסת ליפתן אפרסקים וקופסת ליפתן מנגו,
חצי שקית מרשמלו( .אני לא יודעת אם זה
המירשם המקורי, אבל זה מה שהיה לי בבית
באותה הזדמנות).

החיים
מ ת חילי ם
ב בו ק ר
אני לא יודעת איך אתם בעניין היומולדתים
שלכם. אני זוכרת את כולם. יום־הולדת שאני לא
זוכרת, זה סימן שהבן־אדם הרתום אליו הוא לא
חבר/חברה שלי.
זה נכון שלאשה ממוצעת כמוני יש יותר מדי
חברים, כדי שמכל תאריך כזה אפשר יהיה
לעשות עניין גדול. ולכן החברים בהחלט

היא לקחה קערת פיירקס גדולה, שמה בה את
כל הפירות מתוך הקופסות. אחר כך היא עירבבה
את המרגרינה, הקמח והסוכר, עד שזה נראה כמו
פירורים — ופיזרה אותם מעל הפירות.
הכניסה הכל לתנור מחומם ל־ 20 דקות.
הוציאה מהתנור, הוסיפה את האגוזים והמרשמלו
והכניסה שוב לתנור ל־סז דקות, או עד

שהמרשמלו קיבל צבע שזוף. שכחתי להגיד
שמשך האפייה היא פתחה את דלת התנור
והוסיפה לקערה כמה כפות של הנוזל מתוך
קופסות הליפתן.
אני מניחה שאפשר לעשות אותו הדבר גם
בלי המרשמלו, אבל מזה לא היה יוצא לי סיפור.
בתיאבון.

תע\ד>ר> ע\>רות
תשדירי השרות בטלוויזיה, כמו שאתם יודעים, זה לא סתם פירסומת. זה כדי לעזור לאזרח. הנה,
למשל, לפני חודשים אחדים הראו לנו בטלוויזיה כמה אנשים שיש להם צרות גדולות עם צינורות מים
מפוצצים ובורות בריצפה, ואני לא זוכרת עוד איזה פגעים היו שם. אמרו בתשדיר שלא נכנס ללחץ,
אלא פשוט נחייג את המיספר 106 ותשוב השלווה אל חיינו.
ואומנם השבוע, בשעה 10 בלילה, בעוד אני עומדת במיטבה ומבשלת את הארוחה ליומיים הבאים,
אני שומעת מכיוון החצר בום אדיר ואחריו אשר״מים דמוי מפלי־הניאגרה.
הבעל שלי בדיוק בחוץ־לארץ. השכנים כולם בשעה 10 כבר חולמים את החלום השלישי שלהם,
ורק אני והאשד מקשיבים אחד לשני. אבל הרי אני בן־אדם מודרני, ולא נכנסת ללחץ מדברים כאלה.
אני פשוט מדליקה לי סיגריה ומטלפנת ל־ . 106 עונה לי גברת אחת ואומרת לי שזה שאין מים בכל
הבית זה לא עניין שלה. היא רק בעניין מים בכבישים ובמידרכות. אני מסבירה לה שזרם המים הפורץ
מהצינור השבור יחבר תוך שעה את האיזור שלנו לים התיכון, ולא יהיו לה יותר כבישים ומידרכות
לטפל בהם.
הגברת לא מעניין אותה ההתחברות לים. היא לא קיבלה הוראות בקשר לכך. אבל מתוך טוב־לב
היא מספרת לי, שיש מישהו שהוא תורן־מים והיא מוכנה לתת לי את הטלפון שלו. יופי.
אני מטלפנת לתורן־המים, מספרת לו את הסיפור שלי. האדון התורן אומר לי שהוא לא מבין מה ׳
אני רוצה ממנו, ובכלל. עכשיו נורא מאוחר בלילה והוא מציע לי ללכת לישון ומחר בבוקר ללכת
לאינסטלטור הכי־קרוב. אמרתי לו שרעיון מבריק כזה עלה גם בדעתי, אבל חשבתי שהוא יותר חכם1
ממני. מסתבר שלא. התורן התעצבן עלי מאוד וסגר לי את הטלפון.
בקיצור, אם קורה לכם דבר כזה, פשוט תלכו לישון ולמחרת בבוקר תלכו אל האינסטלטור שלכם.
אבל אל תשכחו בשום אופן שאני חסכתי לכם שתי שיחות טלפון וקצת התעצבנות.
מתחלקים לדרגות חגיגה שונות.
יש הדרגה שאני מטלפנת מוקדם בבוקר
ומאחלת מזל טוב. אחר״כך יש הדרגה שאני
שולחת זר־פרחים עם פתק. דרגה ג׳ היא הדרגה
של המתנה הקטנה שאני מביאה בעצמי
לחתן/כלה של היומולדת, נותנת איזה נשיקה
וממשיכה את חיי כרגיל. הנה, הגענו לדרגה
הגבוהה ביותר של חברות. זו שאני פשוט לוקחת
לי חצי יום חופש כדי לבלות את היום ביחד עם
החוגג/ת.
יום־הולדת כזה הוא יום־הולדתה של חברתי
אילנה (חברה 18 שנה, שלוש פגישות בשבוע
ושני טלפונים ביום — מינימום) .דיברנו ערב
קודם וקבענו ארוחת־בוקר סוערת, שתפתח את
אירועי־היום.
מאחר שארוחת־בוקר היא אחת משלושת
הארוחות הכי־אהובות אלי, כבר הכרתי את
המקום הכי־טוב בדיזנגוף לעניין הזה. שמו של
המקום הוא דיזנגוף — 110 להבדיל
אלף־אלפי־הבדלות מהירקון 100 או אפילו
מדאונינג . 10
הנה מה שהכיל השולחן שלנו:
מיץ אשכוליות לה ומיץ תפוזים לי. צלחת עם
שלוש ביצים־עין לכל אחת. ערימה של סלט
(טרה) לכל אחת. לה צלחת של דג־מלוח ברוטב
ולי צלחת עם בייקון מטוגן. גבינה לבנה

ברור שכולנו חושבים את עצמנו לאג
מיוחדים, עטורי תכונות נפלאות, מעני׳
רגישים, אהובים וכו׳ וכו׳ וכר. העניין הוא 1
השגתי לעצמי הוכחות לזה. מה זה הוכחות׳
שאמא שלי אמרה לי, או איזה אינטרסנט
שרצה להתחנף אלי. ההוכחות שלי מפוזרות
בארץ במאות עותקים.
במיסגרת המתנות לחג הסוכות קיב
תקליט. אחד מסידרת 12 תקליטים על מז
התקליט שלי הוא, כמובן, של מזל סרטן. ע
אותו על הפטפון, ולראשונה בחיי הבנתי מ
אגו מתנפח ומתנפח ומתנפח.
עם הסיבובים הראשונים של התל
נשמעת מוסיקה רוגעת, ומבעד למוסיקה י
הנפלא של שירה גרא המדבר עלי. פיו
התברר לי שמתחת לקליפה הקשה 1
המיועדת להטעות, מסתתר גוף רך, רגיש וס
נפש רגישה ורומנטית, שכמותה לא יודעי:
המזלות האחרים. מה לספר לכם — פשוב
יכולתי להמשיך ולשמוע את התקליט
בעצמי, אז אספתי את כל מכריי ויו
לעצרת־נצחון ושמתי את התקליט בהצגה 0
את עניין הרגישות, הרוך והעדנה, ק
חבריי בחיוך של חוסר־הבנה. אבל אחו
התחילו להגיע הבומבות הגדולות, כשו
הנעים אמר :״לבעלי מזל סרטן יש אינטוא
מדהימה ויכולת נדירה להבין את האחו
(ציחקוקים טיפשיים בין המוזמנים ;
בהישמע המישפט :״בנות מזל סרטן מפנקוו
בני־זוגן כאם המפנקת את ילדיה,״ קיבל 1
עווית מכוערת ומרגיזה.

1984

23.7-22.6הדיו עקע תחדד ( 1984* .ודשכד־ { ש* דאכבר־א
נ״תוח אי ו מג תז תי מהיעד

מסתבר, למשל, שבלילות־ירח אני פוסעו
ברגליים יחפות ובמבט עצוב, על שפת
ואוספת צדפים( .אני כנראה מסתירה אה
אפילו מעצמי) .יש לי חוש להיסטוריה, לא
אולוגיה, לגיאולוגיה, לפסיכולוגיה וא
למוסיקה. חוכמת־החיים שלי וחוש־הה
הופכים אותי לאשת־חברה מעניינת ומרתקה
שלא שם לב לזה עד היום, זו פשלה שלו -
הרי התקליט הוא בפירוש מדעי).
טוב, אני לא יכולה להמשיך בתיאור תכו!
ממילא אני מרגישה כבר כמו סופר־וומן.
לא יודעת מה קורה אצל המזלות האח
אבל אם אתם בני מזל סרטן האלוהי, רוצו לח
קנו תקליט ותתחילו ללכת איתו לכל מ
אדם נבון לא נפרד מההוכחות שלו לעולם
אגב, מזכירה במערכת שלנו, שגם היא
מזל סרטן, שאלה אותי אם אמרו בתקליט מ
בקשר לסיכוייה להתחתן השנה. אז תדעי
נאווה, שאם תמצאי בחור טוב שיאהב אותך
תאהבי אותו, אז כנראה שתתחתני השגה.

טוב.

מתובלת בבצל. לחמניות טריות, דבש, רי:
זקפה כמה שרוצים.
כל זה ביחד, לשתינו, עם בילוי של שעתי
בפיטפוטים ורכילות, עם תצוגת־־אופנה !
נשות דיזנגוף החולפות על המידרכה, י
השתזפות קלה על הגב ועם החלטה שהחיים
פשוט רבר נפלא — הכל ביחד 500 שקל.
מי שצריך יותר מזה — יותר מזה לא מג

במדינה
קיר״ת־אונו
די כפית־זהב
יוצא מעברה
שעשה היל
רוצה לעשות למעז הציבור.
שמו של עורר־הדין הצעיר, אמנון
דרור, כבר הפך שם נרדף למישפטן
!תמחה במישפטי אישות. בקבוצת
!קליטים הלוקחים על עצמם,
יטונות, סוג זה של עיסוק מישפטי
א הפך בולט ביותר.
אך בעוד זמן קצר עשוי בן־דרור
דוש מעיסוקיו המישפטיים, ולעזוב
; מישרדו השוקק״חיים. הוא מתדר
עתה על ראשות המועצה־זקומית
קיריית־אונו, שליד תל־סומר,
מטעם המערך. אם יזכה
;פקיד יפנה בן־דרור לאפיק חיים
ונה לגמרי.
אגדה בחר׳ל, .מאז שהייתי ילד
;עניינתי בפוליטיקה, אך בתקופת

׳¥רב סגירת רשימת הליכוד
ב לבחירות לעיריית תל־אביב, איים
!למה להט שיפרוש מתפקידו, אם
חר המועמדים מטעם חרות, דויד צבי,
א יידחק למקום בלתי־ריאלי.
מדוע יצא קיצפו של צ׳יץ׳ על צבי?
ייתכן שהדברים קשורים בתזכיר
רתק ששיגר צבי, חבר מועצת עיריית
ל־אביב, לכמה אישים לפני שלושה
ודשים.
צבי, הזוכה בתמיכה רבה בסניפי
ל־אביב של חרות, הוא חבר מועצת־מנהלים
של חברת השיקום המנד
זלתית־עירונית חלמיש. בתוקף
פקידו הוא עושה ימים ולילות בעזרה
זכאים ולמיעוטי־יכולת, המבקשים
עד מהחברה. כתוצאה ממעורבותו
גיעו לידיו עדויות ומיסמכים
מצביעים לכאורה על חריגות, ייתכן
ליליות, בפעילותו של סמנכ״ל
חברה, עמוס רודין, לשעבר עובד
דשרד-החקלאות.
בתזכיר ששלח צבי לשר־הבינוי־
־!שיכון דויד לוי, לשר־האוצר יורם
ורידור, למבקר המדינה יצחק טוניק,
׳מבקר העירייה שמואל רוביצ׳ק,
יושב ראש מועצת המנהלים של
זלמיש יגאל גריפל וגם לראש־
;עירייה עצמו, תיאר צבי את מה
!זהתחולל בחברה.
אישוד בזמן־שיא
* ראשית תזכירו הסביר צבי
* שכדירקטור הוא מחוייב על־פי
זוק החברות הממשלתיות לדווח
5ל פגיעת בחוק או בטוהר־המידות.
החברה נוסדה כידוע, כדי לעזור
:פיתרון בעיותיהם של תושבי תל־
!ביב בלבד. הוא בדק 25 מיקרי
ייכלוס וגילה חריגות חמורות בנוהלים
:תישעה מהם.
במיקרה אחד דובר בבת של עובד־
;חברה, שזכתה באישור לפרוייקט־יוד
יום אחד בלבד אחרי שנרשמה —
מן־שיא, שלא נודע כמוהו עד היום.
זאישור המהיר ניתן למרות שבתיק לא
זיתה תעודת זכאות עדכאנית
תעודת־נישואין,
במיקרה אחר קיבל זוג, המתגורר
:חולון, דירה בשכירות נמוכה, אחרי
!:התקבל מיכתב שכתב אחד ההורים
:אופן אישי לרודץ.
בני־זוג אחרים, שאינם תושבי
;ל־אביב, הוזמנו לקבל דירה, למרות
צהיו בעלי״דירה. מיכתב פורמאלי של
זכרת חלמיש. שהזמץ את השניים
׳בוא ולחתום על האישור, נשלח גם

השירות הצבאי גמרתי אומר בליבי,
שאשוב לעיסוק זה רק כאשר אהיה
מבוסס מבחינה כלכלית,״ אומר בך
דרור, בן ה־ ,35 העובד בסך״הכל עשר
שנים כעורך־דין עצמאי. .לכן, היום
אני יכול להרשות לעצמי להתעסק
בדבר שאותו אני אוהב׳.
בח־־רור נולד בעיראק. כשהיה בן
שנתיים וחצי באה המישפחה לארץ
ושוכנה במעברה שבפאתי קיריית־אונו.
יותר משנתיים הם התגוררו
באוהל, ואחר־כך בצריף, שיבעה אחים
ואחיות בחדר אחד. רק ב־,1958
כשאמנון היה בן עשר, עברה המישפחה
להתגורר בדירה במיסגרת חיסול המעברה.
•עבדתי
מאוד קשה גם כילד,״ הוא
מספר. .בבוקר הייתי עוזר לאבי למכור
פיתות, ואחרי הלימודים, הייתי מסתובב
איתו ומוכר ארטיקים, קרח
וסנדוויצ׳ים, לחיילים במחנה הצבאי
בתל״השומר. אבי לא היה איש צעיר,
אבל הוא סירב ללכת לעזרה סוציאלית
ולקבל מהם כסף״.

כהעתק לח״כ רב בן־מאיר, מזכיר
מועצת פועלי תל־אביב.
צבי גילה אי־סדרים חמורים בנוהל
מתן דירות לשוטרים בודדים בש־כונות־שיקום
בתל־אביב. במיקרים
אלה זכו שוטרות לדיור, למרות שלא
מסרו מידע נכון לחברה, ולמרות
שחלקן לא ענו על הקריטריונים של
חלמיש לגבי דיור במיבצע דיור
לשוטרים.
.עובדות תמוהות אלה, והמיקרים
שתוארו לעיל, מעידים לכאורה כי
קיים קשר בין העובדה שמדובר
כשוטרות ובין הטיפול המיוחד
שהוענק להן,״ קבע צבי בתזכירו.
הוא לא הסתפק בכך, וכהוכחה
לטענותיו הביא מיקרים שבהם זכאי־דיור
חסרי קשרים בצמרת לא זכו
לעזרה המתבקשת.
את התזכיר סיים צבי כך; .המיקרים
שתארתי לעיל מביאים אותי למסקנות
כמפורט להלן.
.מהירות הטיפול במיקרה תלויה
בקירבת המבקש ל׳מכובד כלשהו,
דוגמת ח״כ או מפקד בכיר במישטרת־ישראל.
.העובדה,
כי מתוך 25 תיקים נתגלו
תישעה חריגים, מצביעה על מגמה
חמורה של איפה ואיפה בקביעת זכאות
לדיור בשכירות, ובטוחני כי אם יבדקו
כל המיקרים שבהם אושרו דירות

מועמד בן־דרור וידיד(רכז בחירות מערך גור)
פיתות בבוקר, ארטיקים אחרי־הצהריים

לתיפקוד יעיל יותר של חברת חלמיש,
ויטהר את האווירה העכורה שאותה
חשים הציבור ועובדי החברה.״
¥ץ בי לא הסתפק בתזכיר. הוא פנה
1ישירות לגריפל, ממלא־מקום
ראש־העירייה, ודרש שיפעל. גריפל
החליט להעביר מייד את התזכיר
לבדיקתו של מבקר־העירייה. לדבריו,

כרטיס-מיפלגה מתאים דבק־בדזוק צבי
מגמה חמורה של איפה ואיפה

שרמה רהט לא שבע שת
מגילו״ו שר חבח וסיעה -
אבל אנשי־השווה החליטומ
האיש הנכון במקום הנכון
בשכירות, יתגלו מקרים חריגים רבים
נוספים.
.החריגים אינם טעות אלא מגמה.
אי־לכך אבקש מן השרים הנכבדים
ומיושב־ראש מועצת־המנהלים להשעות
לאלתר את עמוס רודין, המישנה
למנכ״ל חלמיש, הממונה בתוקף
תפקידו זה על כל הפעולות המתוארות
בפנייתי זו. כן אבקש בדיקה מקיפה
ויסודית של כל המיקרים, לפחות
בשנה האחרונה, שבהם אושרו דירות
בשכירות.
.אני תקווה כי מיכתב זה יתרש

הוא כותב. :חברת חלמיש, כחברה .
ציבורית, העוסקת בנושא כה רגיש
ובהיקף כה גדול, חייבת לפעול בהתאם
לקריטריונים ברורים ונוהלים מחייבים
כתובים, ללא חריגים, באופן המאפשר
פיקוח וביקורת ציבוריים בכל עת, תוך
הצגת תיעוד מדוייק ושלם.
.לדעת הביקורת, פעל המישגה
למנכ״ל החברה, רודין, בנושא איכלוס
הדירות בפומנטו, בעצמאות רבה מדי
וללא עידכון יושב־ראש הדירקטריון.
בנושא איכלוס שוטרים ברמת־אביב
חרג רודין מהקריטריונים שנקבעו,
ועל כך יש להעיר לו.״
גריפל היה מרוצה מתוצאות
החקירה. הוא לא שש לערוף ראשים
ערב הבחירות. צבי היה פחות־מרוצה.
מה שהדאיג אותו יותר היה המידע
שהגיע לידיו שגם גריפל וגם להט ינסו
להרחיק אותו, בשל חשיפת הפרשה,
ממקום ריאלי ברשימת המועמדים
למועצת־העירייה״
הניסיון נכשל, ואנשי חרות תמכו
בצבי, הציבו אותו במקום השני•

משום שכך יכול היה להבטיח טיפול
מהיר בחקירת טענותיו של צבי.
בדו״ח הביקורת שלו מסביר רובי־צ׳ק,
מבקר־העירייה, שהוא התבקש
על־ידי גריפל לחקור את עניין הקצאת
דירות לזוגות צעירים בנוה־עופר —
פרוייקט פומנטו, והקצאת דירות
לשוטרים במיסגרת מיבצע שוטרים.
גריפל היה האיש שביקש ממנו לצמצם
את החקירה לשני נושאים אלה, כדי
שהמסקנות יוסקו בדחיפות.
רוביצ׳ק אישר ברו״ח שלו את
פירטי תלונותיו של צבי. בהמלצותיו

ך בזאת לא תמה פרשת חלמיש.
ר ) לפני זמן מה מונה לחברה סמנכ״ל
צעיר ודינמי, איתן סולמי חבר מרכז
חרות. ותיקי החברה ראו בכן־ ניסיון
של חרות להשתלט על החברה, וחשדו
כי מהלכו של צבי הוא חלק מהמזימה.
אבל התנהגותו של גריפל חיזקה בקרב
ראשי החברה, המנכ״ל אהרון פרבר
ורודין, סגנו, את התחושה שאין ניסיון
להפוך את החברה למכשיר למתן דיור
על פי שיקול מיפלגתי. גריפל עצמו
התבטא שהוא לא יתן יד למהלך של
הרחות, שאחריהן יקבלו את המישרות
הפנויות בעלי כרטיס־ המיפלגה
המתאים.
בלישכתו של גריפל ברור, שגם אם
יש בדעתו לצעוד צעד אחד מעבר
לדו״ח מבקר־העירייה, שהעתק ממנו
נשלח למנכ״ל מישרד־השיכון, אשר
וינר, הוא יעשה זאת רק אחרי ה־25
באוקטובר, מועד הבחירות.
כך, למשל, יכול גריפל לדרוש
לחקור את כל פעולות החברה גם
ממבקר־המדינה, שאנשיו באו לביקור
ראשוני במישרדי חלמיש ביפו.
אך בחברה עדיין סוערות הרוחות.
השמועה אומרת, שהתזכיר הבא שיוגש
יעסוק באי־סדרים חמורים בפינוי בש־כונות־מצוקה.
שם, לטענת השמועות,
יש קשר ישיר בין פעילות בשטח ובץ
חברות במיפלגה, לאו־דווקא חרות.

בך־ציוץ ציטרין

כאשר סיים בן־דרור את בית־הספר
היסודי, בהצטיינות, הוא נשלח
לפנימיה למחוננים בירושלים, הכר־מית,
שאחר־כך הועברה לבויאר. גם
שם הוא היה בולט ומצטיין. .בסוף
השביעית, כפרס על הישגי שלחו אותי
לטיול בחו״ל. .זה היה מבחינתי אגדה.
כבר אז הייתי מעורה פוליטית. ערכתי
את עלון הפנימיה, והייתי קרוב
למפא״י״.
מישרד בקרייה. בצבא הוא
שירת שבע שנים. את לימודי
המישפטים השלים בעודו במדים,
בשעות הערב. בבקרים הוא היה רשם
בית־הדין הצבאי ביפו ובלוד, שם היה
לעזר רב גם בגלל שליטתו בערבית.
אחר־כך הוא שימש גם כסניגור
וכתובע צבאי.
הוא השתחרר מהצבא חודש וחצי
לפני מילחמת יום־הכיפורים. בתחילת
שנת 1974 הוא קיבל את רישיון
עריכת־הדין שלו ופתח מישרד ב־קיראון.
.החלטתי לפתוח שם, כי בתל־אביב
ישנם מישרדים רבים, ובקרייה
אני מוכר ומקובל. הייתי בטוח שהם
יבואו אלי ויתנו בי אמון״.
כיום מעסיק בו־דרור ארבעה עורכי־דין
שכירים ויש לו מישרד גם בתל־אביב.
שתי סיבות הביאו אותו להתמקד
בעבודתו בענייני אישות. .כשעשיתי
עבודה למאסטר, עבדתי על חוקי
אישות וזה משך אותי. בתחילת דרכי
המישפטית טיפלתי בפלילי. אך עודף
ההצלחות גרם לי ייסורים רבים.
.עבודה בענייני אישות, בעיקר
כאשר אני מייצג נשים, גורמת לי
לחוש שאני עוזר לעשיית הצדק,״
לדבריו של בן־דרור, הרווח לעורך־
הרץ המטפל בגירושין, אינו נופל
מההכנסה למטפל בתיקים פליליים.
דונם במקום. כבר לפני שנה
עלה שמו של בך דרור לכותרות בעניין
ציבורי. כאשר השתתף בתוכנית
הטלוויזיה דילמה, שדנה בשיקולי
עורכי־דין בעבודתם, הודיע שהוא
רוצה לרוץ לראשות לישכת עורכי־הדין.
עצם הודעתו חוללה אז סערת
רוחות. .הריצה ללישכה היתה יותר
מחאה על תופעה, שבה רק קבוצה
מצומצמת ומיוחדת חילקה בין חבריה
את כל התפקידים. חשבתי שאני מייצג
את עורר־הדין הקטן שלא נולד עם
כפית של זהב בפה, ואין לו קשרים. רוב
עורכי־הדין משתייכים לסוג זד״ והם
אינם מיוצגים בלישכה״.
לבסוף ויתר בדדרור על המירוץ.
הוא פרש והודיע על תמיכתו במועמד,
שזכה אחר־כך, הפרופסור דויד ליבאי.
לעומת זאת, הוא נבחר כחבר המועצה
הארצית של הלישכה וכחבר הוועד
המרכזי של הלישכה.
עורך־הדץ הצעיר מתגורר בווילה
בקיריית־אונו, המוקפת דונם אדמה,
במקום הנכון, צמוד למועצודהמקו־מית,
שאותה הוא רוצה לכבוש. הוא
נשוי לעידית, בת ליוצאי גרמניה
ופולין, ולהם שתי בנות ובן.
.בקיריית־אונו 28 אלף תושבש.
אני שומע כל הזמן שצעירים עוזבים.
אחי, יליד הקירייד״ כלכלן במיקצועו,
(המשך בעמוד 162

ארק־ע כאידת נמשכת

של כיד בנואיבה
ה חו פ ש נג מ ר,
השמשכבר שו קעת
מוקדם יו ת ר, אבללאב אי ל ת !
א ר קי עמזמינהאתכםלש לו שהימים
של כי ףועםהפתעהאמיתית ־

לנופשי באמצע השבוע
במתנה ־ יום של כיף בנואיבה* כולל
ארוחת צהריים, או -יום של כיף על
היאכטה דן וארוחת צהרים.
החבילהכוללת -טיסההלוךו שו ב
לאילתמת ״ א, ירושליםומחיפה
(לל אתוספתמ חי ר) .במטוסי 4 7ו/\$ס
ממוזגיםו נו חים. אירוחל פי ב חי ר ה
ב מ לונו ת 5־ 4־ 3כוכבים.

מהיר לדוגמא: מבוגר, בחדר זוגי ,
2לילות 3 ,ימים, במלון 4כוכבים,
כולל ארוחות בוקר עשירות
החל מ־ 9,822ש׳י בחודש אוקטובר
במטוסיארקיעלאילת מו פעלתחנות
מ עו פפתבמחיריםמוזלים.

בתי מלון לבחירתך:
3כוכבים -אמריקנה,

בקעת הי ר ח,

א ל מו ג ־ י ם.
4כוכבים ־ נ פ טון, מ ו רי ה אי ל ת, קיסר,
ל רו ם, הסלעהאדום, לגונ ה, גלי אי ל ת.
5כוכבים -א בי הסונסטה .
*ישלהצט יי דבדר כון ב ר ־ תו קףו אי שו ר
י צי אהלמצריםמצ הי׳ ל.
לאכוללאגרתמעברבסך . 56
פרטי ו הז מנו ת במ שרדי ארקי ע
תל־אביב 413222 03
ירו שלים 225888 :־ 02
חיפה 643371 04
נתניה 40734 053
ראש־פינה 35301 067
ו אצל כ ל סוכני הנסי עו ת

לחופשות הטובות ביותר ישראל ממריאה ע ארקיע

ספר הדימיונות שד היהודים ה תו פתה מגוחך
של פ רו פ סו ר אלקי! יזסי שטרן בן שי שים
ל ש מו ע את א מרי ק ה שר ה
קזנב השם! של המת רג מ ת
מקור

כעץ השדה
הסופר פנחס שדה הפך, בדרכו היחודית,
זחד ממעצבי התרבות הישראלית, ברור שאחרי
׳לחמת־העצמאות. בדרכו האישית, יוצאת־
־ופן, שהחלה ברומאן־הווידויי החיי כמשל,
א יצק את הבסיס ליצירה ספרותית אישיתן
;מינה, שבעדה ניתן לבחון את המהלך!
זיסטורי.
בעוד שבראשית דרכו הספרותית של שדה
׳בלבו להם כל עישבי־הבר השוטים של ספרות
ד הפלמ״ח, הרי שבמאזן הזמן ההיסטורי, מאז
חיים כמשל, דרך על מצבו של האדם, מות
בימלך, הנסיעה וסיפרי־שיריו, עומדת יצירתו
ל שדה כאחד מקני־המידה הערכיים ביותר,
לאורם נבחנת היצירה הישראלית.
במתכוון או שלא במתכוון, החל שדה בשנים
אחרונות במיפעל תרבותי חסר־תקדים,
חשיפת שורשי המיתוסים התרבותיים של
יהדות. את מיפעלו עושה שדה בלא הכרזות
מרניות ובלא כל תמיכה מימסדית.
מיפעל זה החל לפני פחות משנתיים, כאשר
ירסם פינחס שדה את תיקון הלב — קובץ של
גדות וסיפורים מאת ר׳ נחמן מברסלב,
זהיה ראשית מסעו של שדה אל תוך עולם מיתי
!ל שורשי התרבות היהודית בגלותה, על כל
משתמע מכך.
באחרונה ראה־אור סיפרו של שדה ספר
זדימיונות של היהודים* ,קובץ בן 274
וכסטים של סיפורי־עם יהודיים. במהלך הכנתו
1ל קובץ זה עבר שדה על יותר מ־ 2000 טכסטים
עבודת־נמלים שהעמידה אותו במעלה אחת;ם מ״י ברדיצ׳בסקי, וח״נ ביאליק, אשר
יסקו אף,הם בקיבוץ נידחי־ישראל באות.
סיפורי־העם שאותם כינס שרה, הם בעלי
ויכות ספרותית מן המעלה הראשונה. סיפורים
פינחס שדה -ספר דימיונות היהודים;
;וצאת שוקן; 420 עמודים ן פריפה קשה -
נבנית אלבומית).

החוויה הישראלית
נימים אלה מוצגת בביחדהאמניס בירושלים
;ערוכה אישית, המוקדשת לצייר והרשם
דרושלמי ידפי שטרן, שהגיע לגיל .60
נתרבות־הישראלית, שבה הבל ממדין ומקוטלג,
כאשר כל אמן מצוי מוגן ומשוריין בפישבצת זו
או אחרת של אידיאולוגיה אמנותית, יוסי שמרן
הוא יוצא״דופן — אמן שמחוץ לכל המישנצות.
למרות זאת במשך כמעס 30 שנת היה זה יוסי
שטרן שלימד במיסגרת עבודתו בבצלאל את
מיטב אמני ישראל כיצד לאחוז במיכחול
ובעיפרון. בעוד שכישרונו נמס על דברים שמחוץ
לעולם האמנות. הוא צייד בכל סיגנונות האמנות
האפשריים. בכל הטכניקות. בענודותיו תמיד
הגיע לתוצאה מאוד אישית מאוד שונה
מעבודותיהם של כל האמנים האחרית
יוסי שטת מעודו לא השתייך לתרבות
הישראלית ממש. הוא נולד בהונגרית שממנה
הגיע בבחרותו ארצת השואה, בעיותיו האישיות
חדוות*החיים שלו ואהבת־ירושלים שבו העניקו
לו מימד של אמן אכזיסטנציאלי. אמן החי את
חיי־הרגע, גתה ומתייסר נהם.
כאשר ביקרתי לפני שבועיים בתערוכתו,
מצאתי באחת המיסגרות את שער העולם הזוז
( 13 בינואר ,11955 ששטרן הוא סיפור-השער
שלו. בניגוד לתערוכות בעלות נופך רציני,
תערוכתו של יוסי שטח מלאה בנוף האישי שלו;
בחבריו האישיים בתצלומיהם ובקיטעי־עיתונות

אלה, שמקורותיהם מתוך תרבות יהודי אשכנז
ותרבות יהודי המיזרח, מהווים יחדיו את הבסיס
המשותף לתרבות המשותפת הנוצרת כיום
בישראל. יש בו סיפורים היכולים להתמודד בכל
יצירה ספרותית של תרבות המערב, כמו סיפורי
היינריד פון קלייסט והאחים גרים, ושאר
המיתוסים הספרותיים של אירופה.
חיידק הסיפור העממי דבק בשדה — אם
לצטט את אחרית־הדבר המרתקת שאותה הביא
בסופו של הקובץ — ביום שרב, מלפני 20 שנה,
בבית־קפה חיפאי, שבו שמע סיפור־עם על
דוקטור הרצל. סיפור זה, שאותו רשם, ניתב
אותו לאותה דרך ברוכה של שקיעה במקורות
באחרית הדבר שלו ממשיל שדה את סיפור־העם
לאלי האולימפוס, שאחרי שבאה הנצרות
והדיחתם, נדדו אל פינות נשכחות בירכתי־תבל
והסתירו את תיפארתם תחת בלואי־סחבות כאלה
הם סיפורי־העם שאותם קיבוץ שדה — אלי
אולימפוס, מכוסים בבלואי־סחבות, שמגיפות
חולפות של ספרות־מודרנית הדיחו אותם לפינות נשכחות בפרק העשירי של אחרית־הדבר שלו מביא
פנחס שדה את המימד האישי שלו, בשיר העוסק
בגברת שאותה הכיר גם כותב שורות אלה.
הגברת התאבדה בירושלים (״אך לורלי אינה
יראה עוד / .לורלי בבר מתה. היא פרחה /
מראש מיגדל בירושלים /ב־...15.6.79״
כמאמר שירו של שדה) .הייתי ממליץ למלחין
כלשהו להלחין את השיר, בשל היותו בעל נופך
של סיפור־עם, המקיף עולם ומלואו.
ספר הדימיונות של היהודים הצליח לאסוף
את הקצפת הספרותית של הסיפור־העממי
היהודי, על קהילותיו השונות מצויים בו
סיפורי־עם מכורדיסתאן, מארוקו, תוניסיה
ומיזרח־אירופה. בפרק המקורות מביא פנחס שדה
את מניין המקורות וההקשרים השונים לסיפורים
אלה, המעידים על הרקע התרבותי המשותף של
היהודים ודמיונותיהם, בגלויות השונות
ניתן למצוא בספר את סיפור האיש בעל שני
הראשים, את שלמה ואשמדאי את סיפור
הצורף ושתי נשותיו, את לילית והעשב, את
סיפור האברך שביקש ללמוד חוכמת
הכישוף, את האפיפיור היהודי, את רש־י
והאביר גוטפריד איש בויון, את הגולם

מפראג, את מחזיונותיו של יעקב פראנק ועוד
יותר ממאתיים סיפורים. כולם יחדיו יוצרים
חווית קריאה ששנים לא היתה בסיפורת העברית.
לשם המחשה נביא את הסיפור אלחנן
האפיפיור, שיעיד על שאר סיפורי־העם.
״בעיר אחת ושמה מגנצא חי היה רב, רבי
שמעון הגדול שמו, והיה האיש נצר מבית דויד.
והיה לו בן קטן ושמו אלחנן, ונגנב ממנו הבן,
וכשגדל עשוהו גנביו כומר, ולבסוף עלה
לגדולה עד שנעשה אפיפיור.

סופר שדה
על אפיפיור יהודי
״והיה חוכמתו רבה, והיו נוהרים אליו מלכים
ודוכסים לשאול עצה ממנו, והיה נותן לכל אחד
ואחד עצה לפי חוכמתו. וביוון שראה כי רבים
שואלים עצה ממנו ואין אחד מהם שיהיה
מקרוביו או ממישפחתו, קרא להגמוניו
שמינוהו להיות אפיפיור ואמר להם, :מה זה
שמכל העולם באים אלי לקבל עצה ממני, ואין
שום אחד מהם אומר לי שהוא אבי או אמי או

אדם מחוץ לכל המישבצות
כולל הקדשת של יעל דיין, ששטרן היה בפשך
תקופת־מה חברה.

צייר שטרן
עומק בלי חברותית

אחרי שסובכתי נתערוכה ישבתי עם שטרן
בקפה של בית־האמנים. הוא סיפר לי על חייו
ועל יסודי נפשו, על משבריו ועל התגברויותיו,
על השוני שלו מהאחרים, ואת תחושתו שהוא
אחד מהם. הוא דיבר על מענות, על ערבים ועל
יהודים הוא סיפר לי על חבדו הערני, הנוהג לבוא
בימי החורף ולבדוק אס השלג אינו ממוטט את
ביתו.
כמשך 20 שנה עקבתי אחרי יוסי שטרן
מרחוק. אין לי ספק, שבעוד 20 שנה יבוא
חוקריאמנות כלשהו, שייסד במיסגרת של עבודה
אקדמית מישבצת מיוחדת באמנות ובתרבות
הישראליים מישבצת שעליה יהיה רשום :״יוסי
שמח*.
אבל בינתיים יוסי שטרן הוא אדם מחוץ לכל
המישבצות, למרות שהעומק האישי שלו עשר
לכסות על הרדידות של חצי־תריסר אפנים
חלולים שעמדותיהם מכסות קירות של
מוסיאונים בבדידותו עשוי שמרן לכסות
הבדותות של אמנים רבים
לפני שכתבתי את הקטע הזד״ אמרו׳לי
שאנשים עשויים לחשוב מחשמת לא־נכונות
עליי. אבל אילו לא הייתי כותב את הקטע הזד״
היו באות לי מחשבות לא־נמנות על עצמי. שהרי
יוסי שטרן ת א חלק סהחוויה־הישראלית וסותר
לאחד שאינו נמנה עם בני־מינו לכתוב עליו
דברים טובים.

קרוב מישפחתי. וכי מן האבן נולדתי, שאין לי
שום קרוב בעולם? ודעו נא, שאם לא תגידו לי,
כי אז אהרוג את כולכם. אמרו לו, :אתננו,
הואיל וגזרת עלינו להגיד לך, אזי נגיד לך כי
יהודי היית, וגנבוך כשהיית נער קטן, ומן
השמיים נגזרה עליך גדולה זו, שבאים אליך רוב
מלבי האדמה ושואלים ממך עצה ונראה להם
שאתה במקום ישוע הנוצרי. ואותו בן־אדם
שבאת ממנו, בגרמניה הוא גר ושמו ר׳ שמעון
הגדול. אמר להם, :הביאוהו אלי. שלחו גמלי
רומא אל ר׳ שמעון הגתל בגרמניה שיבוא אל
האפיפיור ביום שקבעו לו. והיה ר׳ שמעון
הגמל נרתע מאוד, כי היה ירא מפני עלילה, כי
למה שלח אחריו האפיפיור? לבסוף חיזק רוחו
ובא אל האפיפיור. וכשראה אותו האפיפיור
קרא אותו אל החדר, וראה שהוא נרתע בפניו.
אמר לו, :אל תירא, רק אמור לי את האמת על
מה שאשאלך.׳ אמר לו ר׳ שמעון, :הן •.אמר לו
האפיפיור, :כמה בנים יש לך? נקב ר׳ שמעון •
בשם בל בניו ובנותיו שהיו לו עתה. אמר לו
האפיפיור. :עוד היה לך בן אחר •.שתק ר׳ שמעון
שהיה ירא שמא יאמר לו להביאו לפניו. אמר לו
האפיפיור, :למה אתה שותק? אמור לי את
האמת.׳ אמר לו ר׳ שמעון, :אדוני, בן אחד היה
לי ונגנב ממני כשהיה נער קטן, ואיני יודע איה
הוא, אם הוא חי או מת.׳ אמר לו האפיפיור:
,זוכר אתה מה סימנים היו בגופו?׳ אמר לו:
.סימנים אלו ואלו היו לו על גבו ועל ידו.׳ אז הבין
האפיפיור שהוא בנו, כי היו אותם הסימנים
עליו. אמר לו, :אבי, אבי, אני הוא בנך, הרי עליי
הסימנים שאמרת.׳
״נבהל רבי שמעון הגדול ולא היה יכול
לענות אותו דבר. אז הפשיט האפיפיור את
בגדיו מעליו והראה לו הסימנים ואמר, :אבי,
אבי, מה אעשה שאהיה בן עולנדהבא?׳ אמר לו
אביו, :חיללת שם הקדוש־ברוך־הוא ברבים —
קדש אותו ברבים.׳ מיד טיהר האפיפיור עצמו
ועלה לראש המיגדל וקרא, :שימעו כולכם! עד
עתה לא רציתי לגלות לכם, אך עתה אני מגלה
לכם כי אין ממשות בישוע הנוצרי, כי נולד מן
האשה כאחד האדם, ולכן אין תיקווה לאחריתכם
שאתם מאמינים בו.׳ אמרו ההגמונים הגמלים:
,אין זאת אלא שנשתטה.׳ אמר להם, :אתם
סבורים שרוח שטות נכנסה בי? חי נפשי כי
רוח אלוהים בי, ואתם שוטים.׳
״התייעצו ההגמונים להורגו. וכשראה כך
קפץ מן המיגדל לארץ, בי אמר, :חלילה
שיהרגוני אותם טמאים. וכששמע אביו, ד
שמעון הגדול, שקידש בנו את השם, נתן שבח
והודיה וקבע על שם כנו פיוט ליום שני של
ראש־השנה. ,מלך אמון מאמרך׳ ,וכתוב בו שם
בנו, :אל חנן נחלתו בנועם.׳ כי היה שמו
אלחנן.״
ספר הדימיונות של היהודים מצליח לקבץ
את לב החוויה הדימיונית של היהודים,
לדורותיהם ולגלויותיהם. סיפרו של שדה עשוי
לפרוש לעיניהם של דור ילידי הארץ — דור
שהוא בור ונבער מהבנת שורשיו — את קצה־הקצה
של אותה תרבות מפוארת.

תרגום שיעמום
אינטלקטואלי
יש ספרים, אשר למרות שהם מהלכים עליך
שיעמום מחריד, אומרים עליהם שהם הספרות
במיטבה. כזה היא סיפרו של פרופסור סטנלי
אלקין הקץ החי* ,ספר שטיימס ליטרארי
ספלמנט כתב עליו, לדברי מו״לו :״זה כפר
* ס טנלי אלקין -הקץ החי; עברית: רות
בונדי; הוצ את זמורה ביתן; 111 עמודים
(פריכה קשה).

שבלי ספק יזכה לדזיי־נצח כפנינה קלאסית
קטנה.״״
את הצדפים של הקץ החי מצאתי, פתחתי!,
ובתוכם היתה אצה. לא פנינה.
פרופסור סטנלי אלקין, המלמד אנגלית
באוניברסיטת וושינגטון, כסנט־לואיס, יודע
אנגלית. אלא שבדומה לפרופסורים לאנגלית
בישראל, הסובלים מתיסמונת ״הקמפוס הכותב״,
אין לו מה לומר. את שאין לו לומר, עושה אלקץ
בהקץ החי בכמעט 115 עמודים.
הקץ החי הוא השיעמום האינטלקטואלי
בהתגלמותו. מסע של פרופסור יומרני, בנוסח
אמריקאי להתופת של דאנטה. זה סיפור
הנפתח בשוד בחנות למשקאות, שבמהלכו נורה
סוחר־היינות אלרבי למוות ונשלח לגן־העדן,
ומאוחר יותר לגיהינום, בציפייה להסבר
מהאלוהים בדבר מותו, תחת למצוא את התשובה,
הוא פוגש כמה עשרות שנים מאוחר יותר
בלדלהאוס, מי שסייע בהריגתו, וזכה לאריכות
ימים.
סיפרו של אלקין משעמם בבדיחותיו התפלות
(״כרגע ניסתה לשים קץ לחייה על־ידי בליעת
אלף מטרים של חוט לניקוי שיניים גם לא
נפקד הפרק האמריקאי־מיני, בנוסחת אלקץ
(המבוססת בפחות כישרון על ״נוסחת פיליפ
רות״) ,כאשר הוא מתאר את חיי״המין של אלרבי
בגיהינום :״מכשפה זקנה גהרה מעליו
ושיפשפה את אברו כץ כפות ידיה. זו היתה
הפעם הראשונה אחרי שישים־ושתיים שנה
שאשה נגעה בו שם. רצונו חופשי, רצונו
חופשי. אבל בידיה החמות החל הפץ שלו מעלה
עשן באמת?
הדיאלוגים האינפנטיליים, שאלקין בוחן
עליהם מן הסתם את תלמידיו באוניברסיטת
וושינגטון, הם משוללי כל ערך ספרותי. גם מניין

פרופסור אלקין
גירה מילולית
בגי מישפחת לדלהאוס היורה באלרבי, בגיהינום
(״תשעת אלפים שש־מאות ארבעים ושלושה
לדלהאוסים שהוציאו את נישמתם מאז ראשית
הימים אינו עשוי להעלות חיוך של ממש על
שיפתי הקוראים.
הקורא בהקץ החי חש אחרי 30 העמודים
הראשונים, כי העלה את כל גירתו הספרותית של
פרופסור אלקין, והוא עשוי לוותר על המשך
הקריאה בספר זה.
פרט אחד, שאינו ברור לכותב שורות אלה,
הוא מדוע מצאה הוצאת זמורה ביתן צורך
להעניק את הספר לקוראי העברית? שהרי מעלי
הגירה האינטלקטואלית כבר קראו ספר זה, מן
הסתם, בשנת־השבתון האחרונה שלהם
בארצות־הברית. גם תרגומה של רות ברנדי
אינו מתעלה לרמת התרגומים המקובלת של
הוצאה זו.

יפיוף דוחה
אחת הבולטות במחלות הספרותיות היא
המחלה האלרגית, שניתן לכנותה כ״התפעמות

חלולה״ .אלרגיה זו היא נחלתם של משוללי כל
כישרון יצירה ספרותית, המוצאים במלאכת
התרגום תיעול לתיסכולי חוסר־היצירה שלהם.
מיגרעתם הבולטת של החולים במחלה
חשוכת״המרפא מוצאת את ביטוייה בצורך
הכפייתי ללוות את תרגומם, הרחוק מלהיות
מפואר( ,שהרי גם בתרגום נזקק המתרגם
לכישרון יצירתי) ב״מבוא״ או ״אחרית דבר״,
ולעיתים אפילו ב״דברי המתרגם״.
אחת שלקתה ב״התפעמות חלולה״ במימדים
מגלומאניים חסרי־תקדים בספרות הישראלית,
היא רינה ליטווין, המלווה את תרגומיה ב״דבר
המתרגמת״.
תרגומיה של רינה ליטווין ניצבים אי־שם
בתחתית רשימת מתרגמי האיכות לעברית, ודי
להשוות את רמת תרגומיה מיצירות ייליאם
סרקנו* לעברית, לתרגומיו המעולים והמרתקים
של אמציה סירת.
רינה ליטווין החליטה שלא להסתפק
בתרגומיה. היא כתבה ספר משל עצמה, תחת
הכותרת על זנב של דג ונשמה בת־אלמוות*.
שבו הפגינה את דלילות עולמה התרבותי כיפיוף
דוחה, העשוי להביא את המעיץ בו רק לשינאת
הספרות.
המחברת שואפת בסיפרונה להביא את הקורא
אל ה״טופוגרפיה התרבותית, הביוגרפית או
הפסיכולוגית שמאחוריהן של יצירות
ספרות. בלשון יומרנית, משוללת כל כיסוי,
שואפת ליטווין, ליטול את הקורא למסע אל:
.ארצו של ויליאם פוקנר, אל אנדלוסיה של
פדריקו גרסיה לורקה, אל עולמו התת־מימי של
אנדרסן או אל שמיו הגבוהים והנזיריים של
אנטואן דה סנט-אכזיפרי והיא מבהירה
לקורא :״הספר אף מבטא את המיזוג המיוחד
של סופרת ומתרגמת, השואלת את חומריה
לסירוגץ מן העולם ומן הספרות ומתיכה אותם
להוויה חדשה באמצעות הלשון איזה
בלה־בלה יומרני.
מסותיה של רינה ליטווין על עולם הספרות
והתרגום הן מסות בלתי״אפשריות. שהרי ברצף
הדימויים חסר הסדר והכישרון שלה היא מייגעת
את הקורא, החל מהשורה הראשונה, תוך העמסה
מוגזמת של הכתוב בשמות, במראי־מקום,
במילים זרות, בכוונה להציג עצמה בעיני הקורא:
ראו, כמה שאני חכמה ויודעת! לא חכמה, ואולי
יודעת — אבל לא יודעת מה לעשית במה שהיא
יודעת.
בכספי קרן תל־אביב לתרבות ולאמנות
וקרן עמויס אונסת ליטווין את הקורא להתייסר
בעשרות אלפי אותיות, שהמסר האחד והיחיד
שלהן הוא: אילו הייתי פרופסור, הייתי יכולה
למלא כיתבי־עת מיקצועיים לספרות עד קץ
הימים.
בלהג חסר גבולות מוליכה המחברת את
קוראיה במבוך של ציטוטים — כולם מהעולם
שאותו מתרגמת ליטווין לעברית — אף ציטוט,
שם, או יוצר, אינם ישראליים, בני השפה שאליה
היא מתרגמת.
בפרק על התרגום כדו־שיח היא חותרת
להציג עצמה, ביודעין או שלא ביודעין, כיורשתה
של לאה גולדברג במלאכת התרגום. ברוב
צניעותה היא גם אינה מתביישת לנתח את
תרגומיה שלה לעברית. אכן, גם זה מוסר
מתרגמים.

מי מריבה ה תעלו ת נוסח י1ר
קניוק. ליל הע שרים ואחד
איני סובל את כתיבתו הספרותית של יירם קניוק. זו כתיבה הסובלת מחוסר־מעון
מהעתקות־שמש של יצירות אחרות של סופרים ידועי־שם (דלטון טראמבו, גבריאי
גראסיה מארקס, גינתו* גראס ואחרים) ,מלשון אסוציאטיבית חסרת כיסד־ספרותי, ועח
מיגרעות כהנה וכהנה. אלא שבמתח השבועי במוסף סופשבוע של מעריב פירסם קניו*
בשני המשכים 2.9,26.8ז מיטב־כתיבתו, מאז ראשיתה״ שתי הרשימות העוסקות בדמות
של קצץ מישטרת־ישראל לשעבר אמר לס, מי שהיה חוקרו של אדולן! אייבמן
בישראל, שירד לגרמניה כדי להעניק

״י־לגיטימציה
ל״גרסניה האחרת* .קניוק
הצליח להתעלות מעל לרדידות כתיבתו,
מעל לשומני־הלשון האופיניים לו, ולהביא
סיפור מרתק, בעל איכויות ספתתיות
מהמעלה הראשונה״ סיפור העדיף במעלותיו

מנהיג יערי
שיני בנים תכהינה
מנהר המלל המאויית שלו היחודי האחרון
מעדו של תת־אלוף אביעז יער
כמפקד המיכללה לביטחון לאומי סוגו
סופד קניוק
מעגל־היסטורי. המעגל החל לפני יותר מ־10
דמותו של קצין
שנה, כאשר אביו של תת״אלוף יערי, מנהי1
מפ״ם הקשיש מאיר יערי. פתח בביתניז
את אותו תעתוע־תחות של ההגשמה־ העצמית, נוסח השומר הצעיר, תעתוע שנועד ליצור או
היהודי החדש בארץ־ישראל. אלא שתעתוע זה היה בגדר חלום שלא־התגשם. מאיר יערי, מ
שירד מליל ה־ 20 בביתניה אל ליל וד 21 בקיבוץ מרחבית שבו הוליד את בגו. במקונ
להשתתף בבנייתו של עולם חדש. עולם טהור ומוסרי יותר, הפך אביעזר יערי. שנה בדיו?
אחרי צברה ושאתילא, למפקד המיכללה לביטחון לאומי. מי אמר שההיסטוריה אינה צינית׳
אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהינד-

בין

הבולטים

שבמשוררים

האמריקאים

בחוברת ניתן למצוא את ויליאם קרלום
ויליאמם (האב־השירי של שירת הביטניקים
בשנות החמישים והשישים); תיאודור
רותקה; הארט קריין; צ׳ארלם אולסון;
רוברט לואל; ג׳ון ברימן; דלמור שוורץ
(״עייף ולא מאושר הינד הוזה בתים /

רשימתה של א׳ דורית ולאדימיו
נאבוקוב -אדמונד וילסון, קורותיה ש!
ידידות בחליפת מיכתבים מביאה מימד מרת?
וידוע של עולם הצמרת התרבותית שז
ארצות־הברית. רשימתו של רון ברטוו
אמריקאי בפלסטין, מביאה תגלית אודות חס
הפלח — רומן פלסטיני מאת הנרי גילמן
קונסול ארצות־הברית בירושלים, במאה שעברה
רשימתו של דניאל גילתי שירה בת־זמננ
וטכנולוגיה מביאה היבט נוסף לשירת ארצות
הברית במאה ה־ ,20 בדומה לקטע מתוך רצית
לכתוב שיר של ויליאם קרלום ויליאמם.

כתב עת
מאזניים חוברת מס׳ 1־ ,2כרך נ״א של מאזניים•*
פותחת את השנה השלישית מאז שכתב־עת זה
שב לחיים חדשים. היא שבה ומוכיחה שביטאון
אגודת הסופרים יכול להיות הטוב בכתבי־העת
הרואים־אור כיום בארץ.
מאזניים, בעריכתם של המשורר אשר רייך
ודו׳ פסח, מספק חוויית קריאה מרתקת. החוברת
הנוכחית מוקדשת בעיקרה, לראשונה בתולדות
כתביעת זה, לספרות זרה. והפעם, למיבחר מעולה
מתוך השירה האמריקאית החדשה, תחת הכותרת
אני שומע א ת אמריקה שרה (כמאמר שירו
הנורע של וולט ויטמאן).
* רינ ה ליסמין -על זנ ב של דג תשמח בתי
אלמות; הו צ את הקיבוץ-המאוחד; 92
עמודים(בריב ה דקה).
״ מ א תיי ם, ירחון לספרות -עורבים: אשר
רייך וחי פסח; 80 עמודים (בריבה רבה).

בצירוף אילוסטרציה עניינית לשירים. תרגוב
שירי ויליאם קארלום ויליאמם, בנוס
יומס ראובני ועודד פלד, חסרים את הזיכו
השירי הסופי. שירי הארט קריין, המתורגמי
בידי אליעזרה איג־ז׳אקוב מחזיקים אן
הזיכוך הנדרש. רוברט לואל, המתורגם ביה
דן דאור, הוא בהיר ושירי, בעוד ששירז
המתורגמים בידי עמינדב דיקמן הם נטול
בהירות. חלק מהתרגומים שנעשו בידי זל
גורביץ׳ הם מעולים, וחלקם פגומים במעט.

בחומר המקורי המתפרסם בחוברת זו שז

מאזניים בולטים שיריו של יגאל בן־אריה
ושיריו של יוסי יזרעאלי, ששב לפרסם שירים
אחרי בצורת בת יותר מ־ 20 שנה. גם רמת מבקר
מאזניים השתפרה לעומת החוברות הקודמות
ברשימותיהם של פנחס שדה, דויד ויינפלל

ומידד שין!.

משורר שוורץ
לא מאושר הנך חוזה בתים
רכי־שטיחים, חמימים בערב דצמבר / ,פתיתי
צחור״השלג מבעד לזגוגית צונחים אן
סקסטון, סילביה פלאת ומשוררים נוספים.
פרק התרגומים של טובה רוזן־מוקד
מעולה ובהיר, ובו שיריהם של ואלם סטיבנם,
עזרא פאונד, קארל סאנדברג ואחרים,

לסיכום, נעים להודות כאן בטעות. כאשר נטל
לידיו אשר רייך את עריכת מאזניים, היה אצין
כותב שורות אלה ספק רב בכוחו של העורן
להפוך את מאזניים מכתב־עת משעמם ומרדים
כפי שהיה, לכתב־עת מרתק, עכשווי ובע?
דימיון. אשר רייך עשה זאת. תחילה ביחד עב
שותפו הראשון לעריכה, זיסי סתווי, והו*
ממשיר בכך, עם שותפו הנוכחי בעריכה ח

פסח.

מודעות בטלפון

ב עיו ת
1ל ב טי ם
ב ח ״ המין

לבל ה ע תוני ם
•עד בכר טי סי א שראי במחירי המערכת
01116ג סיוו ס
>אסוז*אז 0זאו
0ז1$8* £11

•ע1רויוכרט

גלריה לדברי אמנות ומתתת מקוריות
תל־אביב, רח׳ בן י הוד ה 192 טל 229432 .

בהנהלת תמי פינץ׳
לכל אלה שראו כבר הכל ומחפשים
טעם של שד...
מקוריות ייחוד £־ איכות

מאת

שרות ת.ד. ללא תשלום -חגיה חופשית במקום

פרסום

סזמי 1 £ן!\/

ד״ר מרדכי זיד מן
הוצאת רשפים

אידיאל

אבן גבירול סור ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

להתראות תמי

שנה טובה ומבורכת

227117/8־ 03 תו טרמפ
לחייל

אי תן עבדה

הדבר 1זן חי 17ם

85^11
סוסחיס?הדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תוליד י0י /חיקי
טפרים ובגדים.
רמת־גן. רחו מודמוין •ו. ת.ד 2272 .־*אץ *.-ן**-
ט> 780114-5-6רעימסוג עסק 411/73
טמירה ע? בריאותך ורגוטך

ז קו ק דחוף למודעה?
לשרותך 24 שעות ביממה

6 2 2 8 2 8 ,6 2 3 3 1 1־ 03
לבטל׳ כ ר טי סי אע 1ר אי בל בד

למכירה
פיאטס פיי ש ל

תעריפון המנויי שר
החד מ־7.9.83

או טו מ טי -מצב מעולה
לשנה בשקל

טל 774945 .־ 03 לבק שאת חן
בארץ

3030
הוצאות משלוח

סה־כ

בשקל

360

510

3900

2250

דמי המנוי לארצות חוץ
בדואר אוויר

למפירה

חיפו שי ת 74

טסט לשנה -מצב מצויין
טל 861677 .־ 03 לבק שאת יו אב
אירופה ארה״ב, מקסיקו
ארגנטינה, קולומביה,
ונצואלה, ברזיל, פרו,
אוסטרליה, ניו־זילנד
דרום־אפריקה, טוגו, חבש, קציה פנמה
תאילנד, הונג־קונג, סינגפור,
קוריאה, יפן, טאיוון

אכלתי אותה
סורו חתמקר
מחיר העיתון

לחצי שנה

* ג 6י רי ק

1247 3030
2970 3030 3030 3030 3030 3030
5283 3318 4075 3318
4950 6900
2850 4000
646 900

9560 1274
7300 952
8171 1066
7300 952
5500 4200 4800 4200

המעמד המעופף
התענוג שבהחזקת כלי־טיס
נו ט׳ שרה בשנה כמחיוה שר
דירה בימנית -מיהם האנשים
שיכורים רהושות זאת לעצמם*
ך י< מ טו סהפר טי היקר ביותר
! 1בישראל שייך לאלכסנדר אכטמן.
שוויו של המטוס: מיליון דולר — יותר
משישים מיליון שקלים. במקורו היה
זה מטוס ססנ ה מדגם .421 למטוס היה

הוא נעשה במוסכים מורשים, שיש
להם אישור של מינהל התעופה
האזרחית.
על־פי התקנות החלות על מטוסים
ישראליים, חייב מטוס לעבור בדיקה
אחרי יכל 25 שעות־טיסה, בדיקה
נוספת אחרי 50 שעות־טיסה, וכן
הלאה.
כל בדיקה יקרה מקורמתה, משום
שהיא מקיפה יותר. בדיקה כזאת
עשוייה לעלות 750־ 1000 דולר, לפי
סוג המטוס.
מטוסים ברישום זר אינם חייבים
לעמוד בתקנות האלה. לפני ארבע
שנים ביקש היועץ המישפטי של
מישרד־התחבורה לבטל את הזכות
להחזיק במטוס ברישום זר בישראל.
בין בעלי המטוסים האלה קמה זעקה,
שהדבר פוגע בחופש־התנועה האווירית,
והיועץ המישפטי חזר בו.

,עונג
למישסהה״

ך ך 1ך ך זכריה העניק כנו
1| / 1 1פיים לחברת הבניה
שלו. הקבלן קנה את חברת נשר,
שברשותה היה רישיון להפעלת
מטוס נוסעים אחד בלבד.

ף* ישראליש היום 14 מטוסים
*ברישום זר, מהם חמישה מסוג
פייפר, שישה ססנה, מטוס אחד מדגם
בלאנקה, מטוס ארקו ומטוס סמרגד.
המטוס הראשון ברשימה, שייך
לחברת אלרום. המטוס השני, שהיה
מיועד לרב־סרן חדאד, נמכר לכמה
.חיפאים. המטוס מס׳ 3שייך ליצחק
ברמן, ממישפחת בעלי המאפיות
בירושלים. המטוס של ברמן הוא אחד

171*111ך 1בעליה של חברת ההלבשה, פפקו,
) - 11 1מתל-אביב, משתמש במטוסו
הפרטי לא רק לצורך השעשועים. הגבר יפה־התואר,
יהודה פלקוביץ, הצטלם ליד מטוסו הדו״מנועי

והדפיס פוסטרים מיסחריים שחולקו ברחבי ר.
הטייס הדוגמן, המעופף העשיר, הוא גם איש־ען
מצליח. גבר כמו פלקוביץ אינו נרתע ממחיר
הטיסה, שהוא בסביבות 400 דולר, ועושה ו

הסדק הג״ל קו בע הוראות גם ל ג בי מאגרי מ׳־דע. מאגרי מי ד ע, בפי שהם מוגדרים כחדק,
הןאך ורק מערבותססוחטבות, אך דומניטהוראוראלהצריבותל חו ל, ב & יגל יי ססמח ליי בי׳,:
גם לגני מאגרי מידע לא טסוחשביס.
מנוע־בוכנה. אכטמן נטל עימו את
המטוס לארצות־הברית, שם ערד בו
שיפוצים. הוא התקין במטוס
מנוע־סילון ומערכת אלקטרונית
יקרה. מחירם של השיפוצים בלבד
מגיע ל־ 750 אלף דולר.
אכטמן הוא בעל מיפעל למוצרי-
מתכת בפתח״תיקווה, אך יש לו גם
עסקים בלונדון. הוא מרבה לטוס לשם
במטוסו היקר. פרט מעניין: גם אשתו
של אכטמן היא טייסת, ולעיתים גם
היא מטיסה את המטוס, שיש בו תא
היכול לשמש 10 נוסעים.
המטוס של אכטמן נמצא ברשימת
המטוסים הזרים המצויים באורח־קבע
בישראל. להחזקת מטוס ברישום זר יש
כמה יתרונות, החוסכים לבעלי
המטוסים כסף רב.
על מטוסים ברישום זר לא חלות
תקנות־הבטיחות החלות על מטוסים
ברישום ישראלי. לכל מטוס ברישום
ישראלי יש ספר־המטוס, שבו יש
* בכ תבה הראשונה בסידרה,
בשבוע שעבר התפרסמה תמונתו
של הקבלן מנחם פריהר ביחד עם
ה טייס מנ חם מירבאי. מי ר באי
משמש כפקח־טיס בשדה־התעופה
בהרצליה, ואינו מועסק כטייסו
בשכר של פריהר.

ד ך 1ךיןןך 111 ן ף*ן יי

נמה וה שרה

הבנקאי האמריקאי הנודע ג׳ון פיירפמט מורגן העמיד פעם
למכירה את ספינת־השעשועים הענקית שלו. כשאחד הקונים
המיועדים שאל למחירה, אמר לו מורגן :״אם אתה שואל למחירה,
סימן הוא שאינך יכול להרשות לעצמך לקנות״.
המצב דומה למדי בקשר למטוסים פרטיים. התענוג אינו זול.
מחיריהם של המטוסים הפרטיים הנמצאים בישראל מתחילים
בכמה עשרות אלפי דולר ומגיעים עד מיליון דולר. מחירה של
שעת טיסה הוא בין 100 ובין 400 דולר, לפי סוג המטוס ומיספר
מנועיו. מטוסים ישראליים חייבים בבדיקות קבועות -שמחירן
הוא בין 750 ובין 1000 דולר -אחרי כל 25 שעות־טיסה או 50
שעות״טיסה.
בעלי המטוסים משלמים אגרת״חנייה לרשות שדות־התעופה
בישראל. מטוס שמישקלו עד 1500ק״ג חייב בתשלום של 7700
שקל בשנה, ואילו מטוס דו״מנועי שמישקלו עד 5000 קילוגרם
חייב בתשלום אגרת-חנייה של 25 אלף שקל בשנה. כמו כן יש גם
אגדת״המראה, שמחירה כמה מאות שקלים, לסי סוג המטוס.
המטוסים חייבים באגרת־רישוי שנתית, המשולמת למינהל
התעופה האזרחית. מטוס שמשקלו עד 1500ק״ג יחוייב בתשלום
של 5500 שקל בשנה, ואילו מטוס שמישקלו עד 5500 קילוגרם
יחוייב בתשלום של 5000 שקלים בשנה. במחירים אלה חלה עתה
עליה של ;.505
על תשלומים קבועים אלה צריך להוסיף. את מחיר התיקונים,
שהוא גבוה ביותר.
בהערכה זהירה, עולה החזקתו של מטוס בינוני, הטס 250 שעות
בשנה, כ* 60 אלף דולר -בערך במחירה של דירה בתל־אביב.

לרשום כל תיקון הנעשה במטוס. את
הרישום לא עושה בעל המטוס, אלא
המטוסים היקרים בישראל, ושוויו כמה
מאות אלפי דולר.
מטוס נוסף ברשימה שייך לאברהם
הרשלום, שהוא בעל חברה לרמזורים.
להרשלום יש שני מטוסים אחרים
הרשומים בישראל.
לאלכס אכטמן היה מטוס נוסף,
שאותו מכר למנחם פריהר (העולם
הזה 27 מספטמבר ).*83
עירה קרטיס, המוגדר כ״בעל
סוכנויות״ הוא בעליו של המטוס
בלאנקה.
האופטומטריסט יהודה לוי הוא
בעליו של המטוס השמיני ברשימת
המטוסים הזרים. הוא מחזיק במטוס
מאז . 1976 לוי ( )45 אומר :״למטוס יש
כבר 400 שעות־טיסה. מטוס זה מעמד,
וגם גורם עונג למישפחה. מבחינה
עיסקית זה לא משתלם, אבל העיקר
ליהנות״.
אורי ליברנט גם הוא ״בעל
סוכנויות״ כמו קרטיס, מחזיק במטוס
התשיעי ברשימה. המטוס חונה בדרך־
כלל בנהריים.
המטוס העשירי ברשימת המטוסים
הזרים, מטוס פייפר, שייך לאבנר
יושפה. הוא היה המנכ״ל של
בית־החרושת לביסקוויטים פרומין,
ועתה, הוא יועץ תעשייתי. הוא מחזיק

במטוס לשם ״ספורט״ ,אבל
למכור אותו, אם יימצא קונה.
המטוס מס׳ 11 ברשימת המט
הזרים נמצא בבעלותו של ג׳רי רנו1
טייס ותיק, שעל שמו רשום מטוס
ברשימת המטוסים הישראלים,1 .
יהודי־טכססי במוצאו, מועסק עד
בחיל־האוויר הישראלי כאזרח.
אוהב את הטיסה. אחד מתחביביו1
להטיס נכים בשמי ישראל, ולהו
להם את מלאכת־הטיס.
המטוס ה־ 2ז ברשימה והמטוס (
ברשימה שייכים לחברת התז
דרור, שאחד ממטוסיה התרסק י
שבועיים. מטוס נוסף של חברה
התרסק לפני כמה חודשים, ולו
נותרו שני מטוסים בלבד.
המטוס מס׳ 13 ברשימה רשוב
שמו של אזרח זר, ואינו נמצא למ
בארץ בתקופה האחרונה.
ארץ הרישום הפופולארית ב
של בעלי המטוסים הזרים היא אר:
הברית 10 .מן המטוסים בעלי הרי
הזר הם בעלי רישום אמריקאי. נ!
אחד רשום בשוויץ, אחד בבי
ושניים רשומים בשוודיה.
רובם הגדול של בעלי המט1
הישראלים הם ״משוגעים לטיסה״
מתאגדים בדרך־כלל בקבוצות
לקנות מטוס שאחזקתו יקרה?
(ראה מיסגרת) .קבוצות אלה יכן
למנות שניים־שלושה בעלים,
לעשרים בעלים. מטוס אחד ברי
המטוסים הישראלים רשום על ן
של לא פחות מ־ 20 איש.
עומרי טלמוו היה פעם ש
(המשך בעמוד

הווטרינרים ב ר מל הלא זכר! כי תפקיד ם להציל חיים שד בערי־חיים
וההולנדים שאלו :״מה, בי שראל הורגים עכשיו גם ציפורי?״
י רופא הווטרינרי ד״ר אלכם|אקרמן הרים את ידיו :״אני
זצטער. אין לי כבר מה לעשות.
:החלטה נפלה. הברבורים יושמדו!״
ליוסף מעיין היה נדמה לרגע שלא
טמע נכון. הוא שאל בקול חנוק :״אתה
;הרוג את 16 הברבורים, דוקטור
1קרמן? איר תהרוג 16 ברבורים
:ריאים? אתה רופא וטרינר, דוקטור
*קרמו?״
יוסף מעיין הרגיש שהוא מתפוצץ
בכעס. הוא יצא מחדרו של הרופא
:ווטרינר ברמלה, ומיהר לטלפון,
:נסיון אחרון להציל את הברבורים
שלו.
מעיין, חקלאי ממושב קדימה
בשרון, התחיל לעסוק לפני כמה
חודשים ביבוא בעלי־חיים לילדי
הקיבוצים. לפני כמה שבועות הגיע
מישלוח של 16 ברבורים ו־ 10 עורבנים
מהולנד. הווטרינר האחראי על נמלים
והסגרים, ד״ר אקרמן, הורה להעביר
את עופות־המים לתחנת־ההסגר
ברמלה.
תחילה ניסה אקרמן לשכנע את
מעיין להחזיר את הברבורים ואת
העורבנים להולנד. אולם, כמקובל
בסחר מסוג זה, לא היתה אפשרות
שההולנדים יקבלו בחזרה עופות אחרי
שכבר עברו יותר מ־ 13 שעות מאז
הגיעם ארצם.
ההחלטה של הווטרינר אקרמן :״יש
להשמיד את בעלי החיים האלה!״

מעיין זעק :״יש לי תעודות
ממישרד החקלאות והווטרינרים של
הולנד, שהציפורים בריאות ואינן
סובלות ממחלות!״
אקרמן התעקש :״יש לי הוראות
מד״ר שימשוני, הווטרינר הראשי של
מישרד־החקלאות. יש להשמיד את 16
הברבורים! יש להשמיד גם את 10
העורבנים!״
״אישרתם לי יבוא של 40 זוגות
ברבורים,״ ענה מעיין ,״אישרתם לי את
הבקשה ולא קיבלתי את כל המישלוח
בבת־אחת. מדוע אתם הורגים ברבורים
בריאים? מדוע?״
״היה לך היתר חד־פעמי ליבוא
הברבורים והעורבנים, היית צריך
להגיש שוב בקשה. אחרי שכבר קיבלת
מישלוח אחד של ברבורים, היית צריך
לבקש שוב. ההיתר הראשון פג.״

^ היתד תוך
^ חצי שעה

תחנת־ההספר ברמלה
אין תנאים אלמנטריים

ף} עיין טילפן מייד לר״ר מ׳ מרוז,
הרופא הראשי למחלות עופות
במישרד־החקלאות, אשר טיפל, בשעתו,
בשיחרורם מההסגר של
הברבורים מהמישלוח הראשון. ההסגר
סודר אז ברפת מבודדת, ליד מישקו
של מעיין במושב קדימה. הווטרינרים
הסבירו למעיין שבתחנת־ההסגר
ברמלה אין אפשרות להחזיק. את
הברבורים שלו בתנאי הסגר

אלמנטאריים. לכן הועברו הברבורים
מנמל־התעופה הישר למישקו של
מעיין בקדימה. ד״ר מרוז השגיח על
ההסגר.
כשהברבורים סיימו את ההסגר, ד״ר
מרוז ערך להם בדיקות דם ואחרות
ונתן את. תעודת־השיחרור.
עכשיו ביקש מעיין :״האם מוכן ד״ר
מרוז לטפל שוב בקיום תנאי הסגר
חוקיים בקדימה, עבור הברבורים
שהגיעו במישלוח השני?״
לדברי מעיין, הסכים ד״ר מרוז
לחזור שנית על הקמת תחנת־הסגר
זמנית בקדימה, עבור הברבורים
שאקרמן רצה להשמידם.
היבואן מקדימה רץ חזרה לווטרינר
אקרמן, מסר לו שד״ר מרח אינו מתנגד
לצאת שוב לקדימה ולבדוק אם
קיימים שם תנאים מתאימים להסגר
הברבורים. אבל אקרמן נשאר בשלו:
״ההחלטה נפלה. הברבורים יושמדו. הם
הובאו ארצה ללא היתר וטרינרי.״
אילו רצה, היו אנשיו של ד״ר ארנון
שימשוני, הווטרינר הראשי, מסדרים
מייד את היתר היבוא דלוה, תוך פחות
מחצי שעה — משך הנסיעה ממישרדו
של שימשוני בבית־דגון עד לתחנת־ההסגר
ברמלה.
הם היו מסתפקים בהטלת קנס כספי
על יוסף מעיין, מכיוון שהסתמך על
היתר־היבוא הראשון.
אך הווטרינרים, שלמדו בהיותם
צעירים שהמיקצוע שלהם הוא הצלת
חייהם של בעלי־חיים, החליטו שיש

לפני בכתב, שאין באפשרותך לעשות
זאת. בלית ברירה הם הושמדו
ב״תחנת־ההסגר לבעלי־חיים ברמלה.״
ואשר לעשרת העורבנים שבאותו
מישלוח: גם הם הובאו ארצה ללא היתר
וטרינרי, וכשהתברר שמעיין אינו יכול
להחזירם לארץ המוצא, פעלו
הווטרינרים, כפי שכתוב בהמשך
המכתב :״הפסקנו להאכילם, במטרה
להשמידם למחרת היום, יחד עם
הברבורים. בבוקר נמצאו כל עשרת
העורבנים מתים. בגלל ריקבון מתקדם
מלווה בסירחון, לא הועברו הגופות
לבדיקה מעבדתית, אלא החלטתי
להשמידם במקום.״
ד״ר אקרמן לא שכח לכתוב, אחר
פירוט המעשה ,״בברכת שנה טובה.״
ד״ר אקרמן לא הזכיר את הסיבות
האמיתיות לרצח הברבורים. אלה עלו
בשיחה עם ד״ר מיכאל כנען, הרופא

יבואן מעיין
שאלות לרופאים הווטרינריים
מיקלחת המוות
ך * תקלות של יבואן בעלימעיץ

י )החיים יוסף
הווטרינרים ברמלה עדיין לא הגיעו
לקיצן. מעיץ, שהתכוון להביא
מהולנד גס קופיפים צבאים ועופות
פלמינגו, נואש בעתיים ורצה להסתפק
ביבוא עופרים (כמו הבמבי
משמאל, בעת הכנתו למישלוח).
אולם מרמלה הודיעו למעיין כי
לא יוכל לייבא את העופרים.
למה?
כי, בין השאר רשות שמורות־הטבע
מתנגדת. הסיבה: אם העופר
יצליח לברוח מפינת־החי בקיבוץ,
הוא עלול להתרבות במהירות
ביערות ללא פיקוח ובניגוד למצופה.
מעיין לא הבין אס זאת היתה
בדיחה או תשובה רצינית. הוא שאל:

להשמידם,״ סיפר ד״ר כנען .״אינני
יודע איך הושמדו הברבורים, אני לא
הייתי מרעיב ברבורים. יש שיטות
הומניטריות להשמדת בעלי־חיים,
אפשר להמית אותם בזריקה.
״אינני יודע איך זה נעשה. אני יודע
שד״ר שימשוני אמר לד״ר אקרמן
לפעול לפי התקנות. התקנות הן
מתקופת המנדט, מ־״.1945
מדוע לא הוחרמו הברבורים, תחת
שיושמדו?
״לא רצינו להסתבך. מה היה אומר
מעיין אם היה רואה את הברבורים שלו
אצל מישהו אחר, אחרי שהיינו
מחרימים אותם?״

האם העופר הוא נחש או נמר, העלול
לסכן את חייהם של אזרחי ישראל?
על כך טרם קיבל מעיין תשובה.
ובינתיים, כל פעם שהוא מייבא
מישלוח חדש של בעלי־חיים עבור
הקיבוצים יש לו צרות.
בפעם האחרונה, הוא ספר כמעט

היה כבר מה לחקור. גוויות הציפורים
הושמדו במקום.
״כנראה שהציפורים מתו בגלל
אוכל בלתי־מתאים שקיבלו לפני
שהתחילו להרעיב אותם,״ הסביר ד״ר
כנען .״את המזון הזה הביא לרמלה
מעיין,״ הבהיר הווטרינר.
איך זה שהווטרינרים לא הסתכלו
על מה שהכניס הפועל העובד בחצר
בתחנת־ההסגר, לבעלי החיים בקא-
ראנטינה?
אין תשובה.
אין גם תשובה לשאלה אחרת: כיצד
דוחסים רופאים וטרינריים 16
ברבורים, עופות־מים גדולים, לתוך
חדר אחד בגודל של שלוש על שלוש
מטרים, יחד עם עורבנים וציפורים
אחרות — ללא אור־יום, ללא די אוויר,
כשהברבורים אינם יכולים לזוז בגלל
הצפיפות, על הריצפה היבשה.

20 ציפרים שמתו בחדרי״הה!
אחרי שמאכיל העופות זרק מיב
ראשיהם של העופות ותו נרמס
במקום להרטיב את הריצפה.
המקום הצפוף לא איפשר ל*
ריס להתייבש סהמיקלחת הזו, וו
מהן מתו.

ואם הברבורים יעברו את היסו!
האלה, ולא ימותו תוך יומיים שלו
— הם ימותו מייד כשייכנס אל
הפועל, פטיש כבד בידו, ובהוו
הווטרינר ירוצץ את גולגלותי
במכה חזקה.
סיכם מעיין :״הלכתי לד״ר אק
ושאלתי אותו — איך אתה וטו
שצריך להציל חיי בעלי־חיים, ה
ברבורים?
ענה אקרמן :״קיבלתי הוו
לפעול לפי שיקול הדעת שלי ו׳
התקנות. זו לא בפעם הראשונה ש
נאלץ להשמיד בעלי־חיים. פ
השמדתי עיזים של כנסיה בחי
והדבר כמעט שגרם לתקו
דיפלומטית. פעם אחרת נאל[
להשמיד סוס שעלה 25 אלף רולר.

וטרינר כנען
תקנות מימי המנדט
להשמיד את העוף האציל הזה המוגן
ברוב ארצות העולם.
באין ברירה הודיע מעיין ליצואנים
ההולנדים באפלדורן, על השמדתם
הצפוייה של הברבורים. התגובה
מהולנדני״מה, בישראל הורגים עכשיו
גם ציפורים?״
כמה ימים מאוחר יותר הגיע גם
מכתב דחוף מהולנד :״אנו מבקשים
לקבל את שמו המלא וכתובתו של
האיש בממשלה שנתן את ההוראה...
אם הם רוצחים בעלי חיים או עופות
אשר מצבם הוא 100$והמיסמכים
הנלווים אליהם הם — 100$זה מעשה
הנוגד את כל החוקים.״
ההולנדים גס הודיעו שיפנו
לשגרירות ישראל ויגישו שם את
תלונתם.

,החלטתי
^ להשמידם!״
ץץה גרם לכך שהווטרינרים
/#החליטו לחסל ברבורים שנשלחו
לארץ עם תעודות־בריאות חתומות
על־ידי השרות הווטרינרי של הולנד?
מדוע משמידים הווטרינרים בתחנת־ההסגר
ברמלה בעלי־חיים בריאים?
כתב ד״ר אקרמן למעיין, בין היתר:
״ 16 הברבורים, שהגיעו עבורך מהולנד,
הובאו לארץ בניגוד לחוק (ללא
היתר וטרינרי) .ניתנה לך אפשרות
להחזירם לארץ המוצא, אבל הצהרת

תעודת הבריאות ההולנדית
מנמל־התעופה למשק
הווטרינרי הראשי ליבוא ויצוא:
״הדברים פה בתחנת־ההסגר ברמלה לא
השתנו מאז ימי המנדט. אין פה תנאים.
זה בניין קטן בן שלושה חדרים שלושה
על שלושה מטרים. אין לנו פה שום
אפשרות לבצע הסגר לברבורים.
לציפורים יש לערוך בדיקות
שאי־אפשר לבצע כאן.״
ובכל זאת אישרו ליוסף מעיין ייבוא
ראשון של ברבורים, שנשלחו להסגר
אצלו בבית. מדוע לא חזרו שנית
להסגר הזה? ״האישור שניתן למעיין
היה חד־פעמי,״ הבהיר ד״ר כנען .״היה
זה אישור ליבוא נסיוני.״
בלשון פשוטה: הברבורים הושמדו
על־ידי הווטרינרים מפני שהם לא היו
מסוגלים, בגלל התנאים ברמלה,
להקים הסגר לעופות. לחזור על הנסיון
הקודם — הקמת הסגר בכפר־קדימה
— לא רצו, כי ראו בכך פגיעה בכבודם
העצמי.
״אני לא הייתי בארץ כשהוחלט

כיצד הוא, כווטרינר, משלים אם
הרעבת הברבורים למוות? התגונן ד״ר
כנען :״אנו חייבים לשמור על בריאותם
של אזרחי המדינה, בכך שנפעיל את
סמכותנו למניעת מחלות של בעלי־חיים.״

כנען לא ראה את התעודה של
השרות הווטרינרי של מישרד־החקלאות
ההולנדי, שהעידה על
בריאות העופות, כי הוא לא היה בארץ.

^ הם משמידים
ג ס טו טי ם
^ אשר חזר ד״ר כנען ארצה,
^ בי ק ש ממנו ד״ר שימשוני לערוך
חקירה לגבי מותם של עשרת
העורבנים בתחנת־ההסגר, אחרי שד״ר
אקרמן הורה להפסיק להאכילם.
החקירה לא התבצעה, מפני שלא

ברבורים בגבעת־חייס
מהמושב לילדי הקיבוצים

מרסל זוהר

קולנוע
כוכבים
:ל אחד 1ה 1ז־ 1שלז
אי־אפשר לטעות בזיהוי ההודי שבין השלוה.
הראשון בא בחולצה צחורה העשויה מכותנה
קופה, שסימלה את התנגדותו של גאנדי לייבוא
־ים בריטיים. האיש, ג׳יימס אייבורי — יליד
־קלי, קליפורניה — בעל פנים בהירים הנוטים
האדים בשמש הצהריים, תווי פניו מעודנים
זדים. אחריו, מאופק על אף התרגשותו, כיאה
שחקן־במה בריטי הבא לראשונה לפסטיבל
סרטים הענקי הנערך בקאן, בא ניקולאס גרייס
זמרת ימים) .ההודי האותנטי, היחידי מביניהם
זלא נזקק לשמש הצהריים של קאן לצורך
זיזוף היה שאש קאפור.
לישראלים רבים הוא מוכר כאחיו הצעיר של
אמי קאפור, ובאחיו הגדול של ראג׳ קאפור,

שסיפורו מורכב משתי עלילות השזורות זו בזו,
והמתרחשות בתקופות שונות, מס׳פר אייבורי:
״ההסטרה היתה קשה מאוד, מפני שכל מה שנותר
מהודו שהיתה בשילטון הבריטים נמחק והושמד
כמעט כליל. את הווילה של הנאבאב שיחזרנו
בארמון קיים, אבל היה עלינו להביא איתנו הכל
— החל בשטיחים דרך מנורות וכסאות
לחדר״האוכל וכלה בטאפטים ובכלי־כסף. אמנם
חלק מן הריהוט הדקאדנטי היה במקום, אבל לא
הכל, כמובן״.
האם גם סירטו הבא יעמיד שוב את המערב
מול המיזרח באתר החביב עליו? ״האמת היא שיש
לי עוד הרבה נושאים שהייתי רוצה לטפל בהם
בהודו, אבל יש לי הרושם שייקשה עלי למצוא
קהל.
״איני יודע אם גאנדי לא היה תופעה חריגה.
בסופו של דבר הוא נועד לפרוש פאנורמה רחבה
מסביב לדמות היסטורית, בעוד שסרט זה מביא,

ניקולאס גדיים וגרטה סקאקי ב.,אבק לוהט׳
למד להזדקן מטיפול
לאוליביה, האנגליה הבורחת עם הנאבאב.
העבודה בהודו היתה עבורו אחת החגיגות
שמעניק מיקצוע השחקן לעוסק בו.
משנת ,׳69 כשסיים את לימודיו בבית־ספר
אנגלי, ציפה להפוך כוכב גדול, כהרף־עין. אבל
המציאות הציעה לו שמונה שבועות בשמונה
תפקידים שונים על בימת תיאטרון רפרטוארי.
מאז התברר לו שזהו אימון מצויין, אם כי אין הוא
מקפיץ את שמו לכותרות שעל לוחות־המודעות.
אחרי ששיחק בין השאר, במחזה מוסיקלי

שאש קאפור מקבל הדרכה מהבימאי ג׳יימס אייבורי
11 שחקנים במישפחה אחת
מעשרות סרטים הודיים. הוא אף היה אמור לבקר
בישראל בשנה שעברה, אבל בשל עניינים
פוליטיים נאסר עליו לצאת לישראל, ממש ברגע
האחרון לפני צאתו מהודו :״איני מסוגל להבין
אותם. למה הם חייבים לתחוב את אפם לענייניהם
האישיים של בני־אדם,״ אמר אז.
על המסך נפגשו מיזרח ומערב, כשג׳ולי
כריסטי האנגליה התקפלה בחיקו של אינדר לאל
ההודי, וגרטה סקאקי, ילידת מילאנו, שגדלה
באנגליה, התמסרה לשאש קאפור 20 ,שנה קודם
לכן — הכל על אותה בימת צילומים ב־1982
בהודו, תחת פיקוד של בימאי אמריקאי.
במציאות, בחוף־התכלת של קאן למחרת הקרנת
הבכורה של אבק לוהט נפגשנו אנו —
האמריקאי, האנגלי, ההודי והישראלית(העורכת
מדור זה, עדנה פיינרו) במצב־רוח מרומם
ובהרגשה אופטימית.
רומן עם הודו. אייבורי, ששמונה מתוך 15
סרטיו צולמו בהודו, יודע כי למעשה, בשנים
האחרונות,לבד מגאנדי(שהוא רואה בו הצלחה
יוצאת־דופן ולא בת־קבע) לא נוצרו סרטים רבים
שמיקדו התעניינות של קהל רחב בהודו. אך הודו
היא אהובתו מאז ומעולם, אם כי הוא ״נשוי״
למערב. הוא גר באמריקה ועושה סרטים בהודו.
״כמו ג׳ולי כריסטי בסרט, גם אני איני יכול לחיות
בהודו, אבל מנהל איתה רומן ממושך. הדמות
שמגלמת ג׳ולי, מנתקת את הקשר עם אביו ההודי
של התינוק שהיא עומדת ללדת, שכן אין לה
מקום בחייו. היא אינה יכולה להפוך את חייו על
פיהם, לשנות את מיבנה המישפחה שלו ולהיות
לו אשה שניה. הרומן שלה איתו נגמר, אך לא
הרומן שלה עם הודו. היא תמשיך להיות שם,
תמשיך לגדל את ילדם המשותף ותמשיך לקיים
קשר עם התרבות ההודיות.
״כך גם אצלי. אני לא חי בהודו, אבל אני בא
אליה לעשות סרטים. זוהי ארץ בעלת תרבות
ואופי השונים לגמרי מכל מה שגדלתי וחונכתי
על ברכיו במערב. אבל הקסם והקשר שלי עם
הודו עמוקים מאוד ואינם ברי חליפין״.
על צילומי הסרט(על הסרט ראה שעון ממול),

גרטה סקאקי וכריסטוסר קאזאנובה בתפקיד אוליביה ובעלה
מגלים את הודו
בדרך צנועה יותר, סיפור קטן ואינטימי מאוד
המתרחש באזור נידח וקטן מאוד בהודו. בכל
זאת, אני עובד על שני סרטים במקביל, סרט בן
זמננו המתרחש באנגליה, בארצות״הברית,
ובהודו, כמובן ועיבוד של הנרי ג׳יימס,
שהצרפתים בוודאי לא יאהבו, כשם שלא אהבו
את סירטי האחרון, קוורטט״...
עצה מחיים טוסדל. בחלקו של ניקולאס
גריים, נפל התפקיד המרתק ביותר בסירטו של
אייבורי. זהו תפקידו של הארי, חברו של הנאבאב,
הנקרע בין אהבתו לשליט ההודי ובין אהבתו

במנצ׳סטר, צנח לשלושה שבועות לרויאל
קוורט. היה זה בשנת ,72 כשהציעו לו להצטרף
לרויאל שקספיר קאמפני, משאת נפשם של
רוב שחקני הבימה הבריטיים ומשימה קשה
למדי .״אתה בא לבחינה וחייב להגיש בה שני
קטעים שקספיריים וקטע מתוך מחזה מודרני
אחד. אם נשאת חן בעיני הבוחנים, יכניסו אותך
ל,רשימה׳ ,שבה ממתינים עוד כמה טובים
ונבחרים לפחות כמוך. ואם באמת היה לך מזל
משוגע, יזמינו אותך לעבודה.
״כך הגעתי לניו״יורק במיסגרת הפקת

ריציארד השני. משם עברתי לפרינסון וניהלתי
להקת תיאטרון. משם חזרתי ללונדון לשחק את
מוצרט באמדיאוס.״
גרייס מרגיש שהמיקצוע נטה לו חסד.
ממתקים כגון תפקיד בחמדת ימים (״באו
ביקורות טובות אך לא תפקידים משגעים
גיוון בעבודה( ,ניהול להקה, מסך קטן, תיאטרון
רפרטואר, מסע הרצאות) וכמובן, הצעה של
אייבורי, שטמנה בחובה הן ניסיון מיקצועי והן
הכרות עם הודו, וגם עם הכימאי עצמו .״אייבורי
שייך לסוג הבימאים שטוב לשחקן לעבוד איתם.
הוא לא בא עם דברים מוכנים מראש ועם
קונספציות מדוייקות. הוא נותן לך חופש לעבוד
ככל העולה על רוחך. אבל אם אתה מרגיש אבוד
הוא יוצא להצלתן־.״
על התפקיד שקיבל, הוא אומר :״זוהי דמות
מורכבת ותפקיד טוב. אתה צריך לעבור בתוך
סרט אחד מאיש צעיר איש זקן. את התחבולה
העיקרית אני חייב לחיים טופול. פעם.
כשביקרתי אותו מאחרי הקלעים של כנר על הגג
והבעתי את התפעלותי מן דרך שבה הפך את עורו
מאדם צעיר לזקן קשיש, אמר לי, :ראה, זה פשוט
מאוד. כל מה שאתה צריך, כדי להזדקן, זה לשים
צבע לבן על השפתיים .״כשהגעתי לשלב שבו
היה עלי להזדקן באבק לוהט זכרתי את עצתו
של טופול. צבעתי את שפתי בלבן, הסתכלתי
במראה, וזה עבד!״
רק סבתא חששה. שאש קאפור נולד
למישפחה המלכותית של עסקי־השעשועים
בהודו. אביו בא לבומביי מן הצפון המרוחק של
הודו, ומ״ 1927 לא ירדה המישפחה מקרשי
הבימה. אחד־עשר מבני המישפחה מופיעים על
הבימה ועל הבד — במישחק, במוסיקה, בריקוד,
בהפקה, בנגינה, ענף תיאטרלי וקולנועי שאפשר
לחשוב עליו.
רעייתו של קאפור — אחותה של השחקנית
הבריטית פליסיטי קנדל — ג׳ניפר קנדל,
מופיעה באבק לוהט בתפקיד גב׳ סאונדרס.
״בשנתיים האחרונות באים הרבה מן המערב
לעשות סרטים על הודו, כאילו היו רוצים להכיר
את התרבות שלה את המסורת ואת החיים בהודו.
אבל הבעיה היא בהבנת הפילוסופיה ההינדית,
שהיא הרבה יותר מסובכת מן הניכר לעין. שלא
כמו דתות אחרות, זוהי דרך חיים החובקת הכל.
היא לא אומרת, למשל, שאי־אפשר להיות יהודי,
נוצרי או מוסלמי. כשאתה הודי, אתה מקבל כל
דרך חיים שהיא, אפילו של החיה או של העץ.״
בסרט הוא מגלם את דמות הנאבאב .״מעולם
לא עשיתי דמות כזו קודם לכן. הוא היה שייך,
בשנות ה־ 20 של המאה הנוכחית, למעמד של
אנשים עשירים מאוד, כשבאותה תקופה ביזבזו
העולם הז ה 2405

יותר משהרוויחו. הוא הושפע ממסורת הבריטים
שהיו השליטים, אבל יחד עם זאת התנגד
להימצאותם שם, באופן חריף ובבחירה סופית,
הוא חזר אל עצמו.
״אשר לי, באופן אישי, מישפחתי מעולם לא
התנגדה לנישואין מעורבים של מיזרח ומערב.
כשהייתי בן 18 ורציתי להינשא, אמר לי אכא —
זה מוקדם מדי, חכה שנתיים. כשהגעתי לגיל ,20
אמר לי — בבקשה. למרות שג׳ניפר היתה לא
סתם אנגליה, כי אם מאוד צפונית באנגליה. רק
סבתא שלי אמרה — מה יהיה אם יהיו לה ילדים
שחורים? אז יש לנו ילדים שחורים, יש לי הרושם,
שלמעשה, העולם קטן מאוד וזו הסיבה שאני
כל״כן־ אוהב את הקולנוע. המאחד את כולם, אם
כי לעתים בצורה מוזרה מאוד׳.
סינמטקים כדאי לראות
שלא כבכל השבועות הגרמניים הקודמים
בסינמטקים, כאשר הסרטים הובאו להקרנות
בודדות והוחזרו אחר־כך לגרמניה — לכן
במקרה הטוב, היו העותקים מלווים בתרגום
לאנגלית — מכילה התוכנית הנוכחית סרטים,
שלא הוקרנו קודם לכן בארץ, וכולם בתרגום
עברי.
ראשית אפשר להנות מכמה סירטי נשים,
שנעשו בסוף שנות ה־ ,70 סרטים המעידים כי
בימאיות גרמניה מקדימות, במידה רבה, את
חברותיהן בעולם. אין זה רק עניין הקשור למינה
של הבימאית, אלא לכל נקודת ההתבוננות,
השקפת החיים והלקחים המוסקים. בכל הסרטים
הללו ניכר כי נשים עשו אותם.
גרמניה, א ם חיוורת שהוא ההפקה העשירה
מכולם, חוזר אל מילחמת־העולם השניה, כדי
להראות כיצד היא השפיעה על מעמד האשה, או
ליתר דיוק על המיבנה הנפשי של האשה.

ב חז ה עז ל
א ק סו טי ק ה

אגק לוהט (אלנבי, תל־אביב,
אנגליה) -שגי מיסגשי תו גו תגץ
הודו וגץ המערב -האחד מתרחש
בשנות ה־ ,20 השני בימינו -מועליס במקביל על״ידי הבימאי
גייימס אייבורי, הנחשב זה שנים רבות מומחה בענייני הודו.
התכסיס העלילתי בשתי. תחקירנית גבי־בי־סי מגלה
שאחות סבתה היתה דמות מיסתורית ומרתקת, והיא יוצאת
להתחקות על עקבותיה.
הסרט משלב את סיפורה של הצעידה המודרנית הנפגשת
עם הודו של היום -מדינה ריבונית, אבל שונה לחלוטין מן
הרקע המערבי שממנו היא באה, והן את סיפור אחות הסבתא,
שנישאה לפני 60 שנה לקצין בריטי ונסעה עימו להודו.
הסרט מוביל בהדרגה למסקנה, שגם אם העובדות השתנו
במשך השנים מן הקצה אל הקצה, וגם אם המיבנה החברתי של
הודו אינו דומה היום למיבגה הפיאודלי שהיה שם בעבר, הרי
בעיני בני המערב (אז שמא צריד, בטיקרה זה, לומר בנות
המערב) מפעילים הבארץ הזאת ויושביה קס ם מיוחד על בני
המערב המושך אותם בעוצמה מיסתורית, אם כי הזדהות
מוחלטת אינה אפשרית.
כדי להגיע למסקנה הזאת, מוביל אייבודי את שגי הסיפורים
גי ד רמה, לוחץ וכופה תפניות סימליות, גם כשאינן נובעות
דווקא מן העלילה. כל הפרק הנוגע לעבר משכנע הרבה יותר,
בעיקר בשל נוכחותה של שחקנית צעידה וכשרונית מאוד בשם

המוקרנים החודש(בתנאי שהצופה ניחן בסבלנות
הדרושה כדי לפענח אותו) .בסרט משמשים
בערבוביה קטעי תעודה וסצינות מסויימות,

גרסה סקא קי ושאש קאפוי: מערב ו מזי ח
גרסה סקאקי, והופעתו של הכוכב ההודי שאש קאפור, בדמות
נסיך פושט רגל, יהיר ומתחסד, דמות שדרכה נשקפת תמזגה
לא מחמיאה של היחסים בץ המערב והמיזדח.
הבימוי של אייבורי -שמרני ובלתי־מפתיע -ישא חן בעיני
כל מי שאוהב הפקות יוקרה של הטלוויזיה הבריטית. חסידי
הקולנוע מצפים בדרך־כלל יותר.

ציטטות אמיתיות ומדומות — כל זה כדי
להראות כיצד מורה צעיר להיסטוריה מנסה
להבין את העבר הגרמני ולנחש את הכיוון שאליו
יוביל עבר זה. אין כאן עלילה, אלא תיאוריות,
הברקות ורעיונות מקוריים, הדורשים מן הצופה
עירנות מתמדת.
חמישה ימים אחרונים של פרסי אדלון
הוזכר כבר כמה פעמים במדור זה, בהזדמנויות
שונות. הפעם, סוף סוף, אפשר יהיה לראות את
הסיפור המינימליסטי הזה, המתרחש בין כותלי
תחנת־מישטרה במינכן, במשך חמישה ימים, פרק
הזמן שבין לכידתה של סופי שול, סטודנטית
שהיתה ממנהיגי מחתרת הורד הלבן
האנטי־נאצית, בתקופת המילחמה, ובין הוצאתה
להורג.
מיעוט האמצעים, ההתנזרות המכוונת מכל
זוהר או ברק, והתיאור האוהד של כל הדמויות —
סוהרים ואסירים — עימן מחלקת הנערה את
הימים הללו, הופכת את הזוועה הנאצית למאיימת
ומפחידה עוד יותר מכפי שהיא מצטיירת בסירטי
עלילה רגילים.
כאמור, הכל בתרגום עברי, ועל כך יש להודות
למכון גיתה המטפל בהפצת תרבות גרמניה
בעולם. מתי יקום פעם גם מכון ישראלי, שיידע
לטפל באותה היעילות והמסירות, בהפצת
התרבות הישראלית בעולם?

פסטיבל חיפה

ז׳ראר דפארדייה בתפקיד דנטון בסיימו של ואידה
טוב, אך בלי תרגום
העלילה מתחילה ערב המילחמה, כשהגיבורה
היא כלה צעירה וכנועה, ומסתיימת אחרי
המילחמה, אחרי שאותה נערה תמה עברה את כל
הזוועות בגפה, למדה להיאבק מול עולם ומלואו,
ללא גבר לצידה, ולכן אינה מסוגלת עוד להשלים
עם מעמד של שיפחה.
שנות רעב של יוטה בריקנר (אשר ביקרה
בישראל לפני שנה) ,מאיר פרק אחר מן ההיסטוריה
הקרובה של גרמניה, שוב מנקודת־מבט
נשית.
התקופה היא תחילת שנות החמישים
והגיבורה היא נערה בגיל ההתבגרות. העלילה
כולה, המתרכזת בתא המישפחתי הקטן שכולל
את הבת ואת הוריה, משקפת את כל התיסכולים
והמעצורים של החברה הגרמנית, הדעות
הקדומות, שמכרסמות בה והעבר המעיק עליה.
הסרט מבויים בקפדנות ובסגפנות של מי
שאינו מוכן להניח לפרטים קוסמים ככל שיהיו,
להסיט את תשומת־הלב מן העיקר. התוצאה זכתה
כבר בפרסים רבים.
סרט נשי שלישי ,1+1=3 ,הוא קומדיה
סארקסטית על שחקנית צעירה הנכנסת להריון,
ועל שני הגברים שרוצים בה, כל אחד מהם בגלל
סיבה אחרת, ושניהם גם יחד בשל הסיבות
הלא־נכונות.
חמישה ימי זוועה. שני סרטים אחרים,
נעשו אומנם על־ידי בימאים, אבל מתרכזים סביב
דמויות נשיות. הפטריות של אלכסנדר קלוגה
הוא המורכב, המסובף והמרתק שבין הסרטים
העולם הז ה 2405

הן אפשר

כמו כל דבר מוזר, המתרחש בארץ, גם זה
התחיל במיכתב של פלוני לעיריית חיפה,

״נהר של בוץ,״ סרטו של קוהאי איגודי
הטוב ביותר בחיפה

המבטיח שיש בכוחו ״להרים׳ פסטיבל קולנוע,
אם רק יתנו לו 7500 דולר. מאחר שבשנת
בחירות סכום זה הוא עניין של מה בכך, אמרו —
טוב, בתנאי שנדע מי האיש. אחרי הכל, זה עניין
ציבורי ודי לנו בוועדות חקירה.
מסתבר שהפלוני הוא אלמוני, לא נתנו לו,
אבל חשבו — למה לא ניתן לעצמנו, כלומר,
ליוסי אורן המנהל את סינמטק חיפה.
אמרו ועשו. וגם זאת כמו כל דבר מוזר
המתרחש בארץ, נולד במהירות ונראה לא בדיוק
כמו שהתכוונו, כלומר לא בדיוק כמו פסטיבל,
אלא קצת יותר כתרגיל לקראת פסטיבל, שאם
ירצה השם, ולא יהיו מילחמות יותר חשובות,
יתרחש בשנה הבאה. כמו שמלמדת תורת החיים
הנקראת ״להיות ישראלי בישראל׳ ,קובעים
עובדה אחר־כן־ לומדים איך לבלוע אותה.
למעשה, היה זה הפנינג סימפאטי למדי.
עיתונאים ובימאים השאירו את החרבות
בתל־אביב ועלו הכרמלה לא לדו״קרב, כי אם
לדרשיח,
ללא תיכנון מוקדם, נקשרו קשרים טבעיים
בין אנשים שונים שהמשותף להם הוא
אהבת־נפש למיקצוע שלהם — הקולנוע.
מעגלים מעגלים, ישבו גילה אלמגור עם שאול
שיר־רן ואיתן גרץ, עדית נעמן ונתן גרוס עם דני
וולמן וצפל. זאב רווח והילל מיטלפונקט התלבטו
יחד בין אהבת הקולנוע ואהבת התיאטרון.
כך, הפכה הפגישה שבהר לוועידת פיסגה
קטנטונת, כשדבר אחד ברור — אם יוולד מכאן
תינוק, ואולי בשנה הבאה יתרחב המעגל ויכלול
כמה סדנאות, הרי אין זה תינוק־מבחנה, אלא ילד
שהקולנועים הישראלים מאוד רוצים בצאתו
לאוויר העולם.
באשר לחלומות — כאלה היו רבים כעצי
האורן .״הייתי רוצה לקבל סרטים מכל
הקטגוריות, כאלה שאין להם סיכוי וכאלה
שרוצים להפיץ. שיגיעו מכל העולם וייקנו
בארץ. למה לא?״ חלם יוסי אורן בכל רם.
מ חכי ם ל מנ ה ה עיקרי ת. הכל אפשרי,
בתנאי. הן אפשר שיהיה בחיפה אולם אחד הגון
לקולנוע ולא סינמטק רעוע שכיסאותיו חסרים
מישענת ושהישבן המתענה בהם מתחנן לבעליו
— בוא הביתה.
הן אפשר שיציגו סרטים בשעות הבוקר, בלי
תאורת שמש, בקולנוע הגון לא כמו
בבית־הקולנוע שביט(שלא אשם ישירות, כי אף
פעם לא מציגים בו בבוקר) .שכן, זה לא נעים
לראות סרט, שמעלתו היחידה היא הצילום
(המירדף הקטלני) ,כשקרני השמש עושות
ריבועים זהובים על המסן־.
הן אפשר לוותר על זוועה דרום־אפריקאית
חובבנית וגזענית כמו אותו רבר של מצלמה
נסתרת ולהציג לילדים, אם לא משהו חדש, אז
לפחות משהו טוב. אומנם היו גם כמה דברים
טובים (דנטון, אם כי בלי תרגום, ימים של
עופרת שכבר מוצג בתל־אביב, נהר הבוץ או
השושנה הלבנה ).אבל מה לעשות, מתוך 22
סרטים, זה רק מתאבן ולא המנה העיקרית.
ואם באמת כל הנסיונות לא נעשו בגלל שנת
בחירות, אלא גם בגלל רצון להעמיק את תרבות
הקולנוע בחיפה, הן אפשר בשנה הבאה, לחשוב
בצורה יותר מיקצועית על הרעיון המצויין.

לו גוסט: קמפ־דייוויד קם ותחייה
לו טסט( מי שזכה באוסקר עבור תפקידו המקסים של הקצין, לצד ריצ׳ארד
בסרט קצין וגינטלמן) מעצב עתה את רמותו של הנשיא המנוח אנוור אל־את
(בתמונה הגדולה משמאל) בסרט־טלוויזיה חדש. הסידרה, על חייו של
יא סאדאת, מוסרטת בימים אלה במכסיקו, על״ידי חברת קולומביה. בסידרה,
מקדת בתקופת חייו של סאדאת מאז היבחרו לנשיא ( )1971 ועד הירצחו (6
ון טובר ,)1981 מופיע השחקן ברי מורס בתפקיר מנחם בגין, ואת המותח
ג׳יהאן סאדאת מעצבת מדלין סמית.
:שתי התמונות, מעל ומתחת לשורות אלה אפשר להשוות בין הגיבורים, כשהם
המסך הקטן(בתמונה העליונה) בעת החיבוק המפורסם, וקצת לפני הרגע
זטורי, במציאות (בתמונה התחתונה) .נשאלת השאלה — מי משחקים טוב
י — גוסט ומורס, או סאדאת המנוח ובגין, ייבהל לחיים.

הנסיוצאווס:
הגנו והכלב
תמונה פסטוראלית זו(מימין)
עשוייה להיות תמונה צ׳כובית
בשינוי מין. במקום הגברת, יש
לנו נסיך אנגלי בעת חופשה
שאיננה כתובה בפרוטוקול,
והכלב במקומו נמצא. בעיקר
מעניינת התנוחה השלווה של
השניים, כל אחד בשלו. השעה
היא שעת אחרי־הצהריים של
קיץ שטוף שמש בבאלמורל, שם
שוכנת טירת הנופש של המיש־פחה
המלכותית מארמון באקינ־גהם.
הנסיך צ׳ארלס שרוע
בחצאית קילט, משזף את רגליו
וקורא את טולסטוי. הכלב.
הארווי, נהנה גם הוא משלווה
טוטאלית. מזה זמן רב לא צולם
הנסיך בנינוחות כזו ועור בגפו.
לא על סוס בתחרות פולו וגם לא
על כבש המטוס, לשם עלה
עשרות פעמים בשנה זו למסעות
שונים ותמיד בתפקיד.

שבע שנים בוגר מדוע
חתה ננסי וגו בל נוונה
ג׳ורג׳ מיגן בן ה־ 30 הקריש שבע שנים מחייו להליכה ברגל. הוא יצא
ב־ 26 בינואר 1977 מאושייה, נקודה דרומית ביותר, אם כי אינה מוכרת
רישמית ככזאת, בדרום־אמריקה והניף 16 דגלים של 16 אומות בתום המסע
על חוף ההופור בקנרה. מיגן בכה כשהגיע ל.גמר׳ הפרטי שלו, ואמר. :אני
מרגיש כמי שאיבד את חברו הטוב ביותר. הטיול הסתיים זה היה כמו
בקולנוע: בסנטרוויל, מסצ׳וסטס, הוביל אבי הכלה את בתו סידני, לחופה,
כשאלפי מעריצים, שביניהם קבוצה ענקית מבני שבט קנדי, מוחאים־כף
ושואגים.פיטר. ׳:פיטר׳ ,האב המאושר, אינו אלא סיטר לוסורד, לשעבר
שחקן־קולנוע וגיסו של הנשיא המנוח, ג׳ון קנדי ננסי רגן טוענת
כי מאז היכנסה לבית־הלבן הפסידה ממישקלה עד כדי ירידה בשתי מידות
שלמות, רק מתוך ראגה ואי־יציבות במצב־הרוח. אך הדוברת שלה, שילה
טייט, טוענת כי הגברת אינה חולה. באמצעות הדוברת הבהירה ננסי את
עניין הדיאטה הלא־רצונית שלה במילים אלה. :איני יכולה להכחיש כי
הוררתי במישקל. היו אלה דאגות אישיות האחת על גבי השנייה. לראשונה
הרגשתי שאני יוררת במישקלי, כשהנשיא נורה (מרס .)1981 ,אחר־כך
כשאבי ד״ר לריאל דיוויס נפטר. היה לי קשה מאוד לצאת מזה
יועץ הכתר המלכותי הבריטי לענייני אמנות, אנתוני בלאנט, שנחשף
כמרגל סובייטי, פיצה את חצר המלוכה בצוואתו. את התמונה. רבקה ליה
הבאר׳ של הצייר הצרפתי, בן המאה ה־ ,17 ניקולה סוסין — שקנה בלאנט
ב־ 1935 בתשלום של 500 לירות שטרלינג ושהיום שוויה של התמונה 500
אלף לירות שטרלינג — הוריש לאנגליה.