גליון 2408 מתאריך 26 באוקטובר 1983

י״ט חשון תשמ״ד26.10.83 ,

מיסטר 2408

שנה 48

המחיר 130 שקלים(מלל ו

הבנקים שדדו אח קופו
האוצר ועכשיו אנחג
נשל את החשבו

מכחבים
ארידולר ואינפלציה
המיכתבים הבאים נכתבו
אחרי התפטרותו של שר־האוצר,
יורם ארידור.
הרעיון של דולריזאציה של ישראל דווקא
נראה לי.
הדולר הוא מטבע בינלאומי, למעשה מטבע
עולמי, למרות שהוא מונפק על״ידי ממשלה
לאומית, שתלטנית ואגואיסטית. הצטרפות
למישפחת־הדולר היא מעין הצטרפות לעולם
וביטול ההתבדלות הלאומנית באופן יחסי, כי אני
יודע שיש גם מישפחת־הרובל.
כמובן, הייתי מעדיף להשתמש במונדו
(השווה לשני פראנקים שווייציים) ,שהוא יחידת
״!:מטבע העולמית של מימשל עולמי של
־ אזרחי־עולם. הרי להדפיס כסף כל־אחד יכול!
הדבר נוגע גם לתחומים אחרים, מלבד התחום ׳
הפינאנסי. אני מציע לד״ר יוסף בורג, שר־הפנים
זמירשס״התושבים, שימיר את תעודות־הזהות
הישראליות לסוגיהן בתעודת״זהות עולמית
אחידה, שתשתית את זכויות האדם על עיקרון
אוניברסאלי, ולא על ״סיווג ביטחוני״ ,״סיווג־אתני״
וכיוצא באלה הבדלות.
כך גם לגבי הדרכון העולמי. רשות שרות
תבל מוכנה להיות לעזר בעניין זה. אפשר גם
להנהיג חוקה אחת לבריות, ההכרזה העולמית
של זכויות האדם, ודי עם ה״כחול־הלבן״,

כתבת השער הקדמי:

כתבת השער האחורי:

הבנקים סיורו את דם!

אלמנה בכותרות

במשך עשרה ימים הצליחו ראשי הבנקים בישראל להתיש את האוצר
ולכפות עליו את כל שרצו: ערבות של שיבעה מיליארד תלד, מבלי
להפסיד דבר, אפילו לא את מישרותיהם. בינתיים הצילו הבנקים מיליוני
דולארים של מקורביהם, ויעצו למשקיעים
למכור מניות רק בהגבלת שער. מי
ששמע לעצות, גילה ששוב מידת אותו.

ראש, סתחלפ,

האווירה במטות הבחירות המוניציפאליות
בערים ה שונות הי ת ה דרוכה, באילו המדובר
בבחירות של ממש. למסת למשל. אן ההפתעות
היו מעטות, וברוב העיריות כל מוז שהיה
הו א אשר יהיה. ציוותי העולס הזה עקבואחרי יו ם הבחירות, ביקרו גם בערים שהחליפו
ראשים, ודיווחו ממטות־הבחירות
של מאיר ניצן ורא שו!־
לציון) ואלי לנדאו (הרצליה).

מאז מותו של משה דיין הופיע שמה של אלמנתו רחל בקביעות בטורי־י
הרכילות. רמזו על קשרים רומנטיים שלה עם אנשים מפורסמים במו׳
אליעזר ז׳ורבץ והרצל שפיר, אך רחל חוזרת וטוענת,
כי משה דיין היה הגבר היחידי של חייה. על הכרותה
עמו, על הרומן ביניהם, על נישואיהם, על רגעיו
האחרונים ועל מותו היא מספרת לרחל המרחלת.

חומייני בשערי ביירות
בדרום־לבנון עלולה לקום מדינת־טרור חומיי־ניסטית,
שתאפיל על כל פיגועי אש״ף בעבר.
בשיא מילחמת־לבנון שלח האיית־אללה חומייני
ללבנון קבוצת ״מתנדבים״ ,המטיפים בין השאר
כי המוות במשימת״פיגוע מוביל
ישר לגן״עדן. האמריקאים נמצאים
בלבנון כבני-ערובה של הסורים,
ויצטרכו לשלם להם דמי״חטות.

ע תי דו ל ר
המחירים החדשים פורסמו: חצי
ליטר חלב 20 -סנט; 100 גרם
חמאה 28 -סנט; עוף מס׳ - 1שני
דולר וחצי. וזו רק ההתחלה. א ת מה
שהיה קורה אילו ניתן ליו רםא רי דו ר
לממש א ת רעיון הדול־

בדיר לממשלה

בשבוע הראשון לכהונתה של
הממשלה עקבה צלמת ״העולם
הזה־ אחרי השרים החדשים,
כשהם אצים־רצים במעלה
׳מדרגות השילטון. יצחק מודעי
דילג על שלוש מדרגות בבת־אחת,
יובל נאמן נעל לרגליו לבנות נעליים
בסיגנון הוליווד
ופסח גרופר לבש
מיקטורן מרושל.

גינטלמן
( 1ו חנן
הנאשמים

ארידולר*
די עם כחול־לבן!
שנושאיו המובהקים ביותר שמו אותו לקלס,
לחוכא ולאיטלולא!
באהבה ובשלום,
ישעיהו־תומא שי״ק, תל־אביב
• ה קו ראמצע עצמו כ״מתאס רשות
שרות תבל (רש״ת) :שכתובתה היא: ודד
,20178 תל-אביב-יסו , 61201 חוף מיז ר ח הי ס
התיכון.
הצלחתי בבחינות־הבגרות בשנת ,1923
בהמבורג שבגרמניה. בימים ההם התחילה
להשתולל שם האינפלציה הגדולה. התכוונתי
ללמוד באוניברסיטה, אך אבי לא הסכים :״מדוע
וור מיסכן? תעבוד בבנק ותהיה
,בור בבנק. שער המארק הידרדר
*׳־ ידל
מהיר, שהיה צריך לחשב אותו
?( 1אז טרם המציאו את המחשבים).

יק״^יסובכים עניינו אותי מאוד, אבל לי לאאליהם. הוטלו עלי רק עבודות
^,ז: היה עלי לשבת בחדר־הקבלה לשוחח
]זזים.
אחד באה לבנק אשה צעירה יפת־תואר,
ה לשוחח עם המנהל .״יש לו פנאי?״ שאלה
״גבירתי כנראה אינה מכירה את המנהל,״
י1י ,״תמיד יש לו פנאי לנשים יפות.״
פניה לבשו מייד הבעה חמורה .״תגיר לבוס
לך שאשתו רוצה לדבר איתו.״
אחרי חילופי־דברים אלה, לא נשארתי עוד
3בנק. עבדתי שם רק חורש, ואחר־כך יכולתי
ילהיות סטודנט.
מוסר־השכל: לא כל מי שעובד בבנק הופך
עשיר.
שלמה שטיין, ירושלים

פעמיים הס תבך בגלל
אהבתו לנשים. בפעם
הרא שונה הוא שם ברצח
וישב בביודוז סוהר 12
שנה, ובפעם ה שניה הואשם
בניסיון לרצח. אך
זוכה. בכל זאת נשאר
פנחס (.פליציה״) צבאג
אוהב מושבע של ה מין
הנשי מוחג
בנשים
כג׳נטלמן
מושלם.
מנהיג צומח
באשדוד
״אני פועל בני שמתי,״
מכריז יהודה בן־הרוש (בתמונה
משמאל) ,מזכיר
מו עצת פועלי אשדוד,
שהש בי תאתא שדוד
במ שך יום שלם, כא שר כל
המדינה שבתהבש בו ע
שעבר שעתיים בלבד.
מיהו יהודה
בן־הרוש וכיצד
הגיע
לתפקידו?
בקשה מהשב,

מצליפה בשקט
סולודר עדנה
חברת־הכנסת
(בתמונה מימין) ,מצליפת סיעת
המערך וחברת קיבוץ גשר, מספרת
בראיון חושפני להעולם הזה על
אלמוניותה, על דיעותיה בעניין הפיתוח עיירות של האיבה
לקיבוצים, על תקופת ההתשה והירדן בעמק

במקום
שיביו, בידי ה־אבי
התרגש
פת״ח,
קרוננפלד
כששמע ברדיו
קול מוכר מן הבית.
הקול היה של הזמר
משה הילל, גיסו של
אבי. במיכתבו ביקש ה שבוי
שירבו לשדר בר דיו
שת שירי גיסו, אד
משום מה,
לא נענתה
הבקשה.

הם דח־ים הקבועים: מיבתבים קורא ילך במדינה הנדון -אפוקליפסה מחר תשקיך אתה והשקל
יומן אישי -וידויו של אידיו ט
אנשים -בנייו־הקלפים
של מרדכי ציפורי

בלמים

מה הם אומרים -רון בן־ישי.
חכה קורן, דויד מור, מיכ אל
פריאגטה, חווה אלבר שטיין
ואברהם שפירא

זה וגס זה

שדכנית רצף

36 רחל מרחלת על כל העולם
הלידדאווה ־ החורף של פאריס 38 41 שידור
תמליץ טלוויזיה -בישראל ובירדן 42
נמר של נייר ־ רוויזיה

של הרוויזיוניס טי ם 46 קולנוע -דנטוו 48 אנשים בערום 50 עולם קטן
לילות ישראל -מסיב ה 52 לכבוד הסוף 60 תמרורים

ספורט 64 הווי
הורוסקופ -השנים הקשות של פלוטו 65
זה היה העולם הזה לפני 25 שנה 66

יחמש שנים אחרי שלקתה נ!
התקף־לב כעיקבות תוכנית טל״
;וויזיה שהביאה לסגירת מיש-
ן רדה, מתנהל מישפט־הדיבה של
הלנה עם־רם נגד הטלוויזיה.
,בדיון, שהתנהל בהומור, התקשו
השופט ועורד״הדץ לעצור שטף
דיבורה של השדכנית, כשסיפרה
כיצד הגיעה ל־מיקצועה
וכיצד
עשתה שידוכיה,

עיסוי בשיחת החוץ
גרשון אביעה שנעצר בצאתו ממכון־
עיסוי, הוא איש רב־פעלים בתנועת
החרות. בין שלל תפקידיו: יועץ מיוחד
של שר־החוץ יצחק שמיר, בן־חסות
של יורם ארידור ועובד מישרדו של
שר הכלכלה יעקב מרידוד. הוא חשוד
כי גבה שוחד מבעל המכון המספק
שירותים לגברים, תמורת
הבטחה להתערב למענו
במישרדי החקירות של
מם־ההכנסה בתל־אביב.

מכחכים
גמדים בי שראל
בעיקבות האירועים הכלכליים,
מכנים אמצעי־ התיק־שורת
את הישראלים בשם
״אנשים קטנים ברחוב׳,
״משקיעים קטנים״ ו״חוסכים
קטנים־ .לאן נעלמו האזרחים
טתסז
גם זו, כנראה, אחת ממכות המשבר הכלכלי.
האזרחים ממוצעי־הקומה הלכו שולל אחרי
הפירסומת של אחד הבנקים, שהזמין אותם לגדול
יחד איתו. תחת זאת הם הלכו וקטנו, הלכו וקטנו
— עד שהגיעו הלום.
מירי פלדמן, תל־אביב

ששודרה ביום השלישי השבוע, השמיע הח״כ
לשעבר יוחנן באדר אזהרה חמורה. בצעירותו, כך
הוא סיפר, הוא כבר ראה כיצד מישטרים
פרלמנטריים באירופה מאבדים את סמכותם ,
בעיניי העם, מתבזים והופכים את המוסדות
הנבחרים לקירקס.
אחר־כך, כשמופיע איזה גנראל או מפקד
מישטרה הנוטל לידיו את השילטון, הוא קוטף
אותו כפרי בשל, ואין מי שיגן על הדמוקרטיה.
אולי כדאי לשכפל את דבריו ולחלק אותם
לחכ״ים העסוקים במיזנון־הכנסת ברדיפת
פירסום וכיבודים — או שמא גם הם, בעצם,
רוצים כבר לראות איזה גנראל על סוס לבן,
שיוציא צווים נגד חופש״הדיבור, נגד המיפלגות
ונגד האינפלציה?

גילה כהן, חולץ

תמונה קבוצתית עם גברת

בשיא משבר־ארידור התכנסה נשיאות
המיפלגה הליברלית כדי לדון בתביעה לסלק את
יורם ארידור ממישרד־האוצר. כרגיל אצל
הליברלים, הגיע הדיון לטונים גבוהים, והכל
האשימו את הכל.
כתב הארץ לעניינים כלכליים, אברהם צהר,
שסיקר את הישיבה, תיאר את המשך הדברים
בידיעה בעמוד 1של עיתונו כך:

אחד הנוכחים, שר 1צע2שלוזי; ״מ3־
נמהלה הישיבה לשלוח מישהו לי
הביא לי גליון של. העולם הזה׳/
כדי לראוודל&דהם כיתב^״£עילדד
גישא״ .מישהו הע־י על כד, כי
מוחר לקרוא מה שהעתונים כות־בים.
אד אסור להדליו* להם.
אני מקבל את המחמאה בשם כל חברי־המערכת,
שטיפלו במישורים השונים של
המשבר: המישור הכלכלי, הממשלתי והמיפלגתי.
הציבור האלמוני הביע את דעתו עליהם בצורה
בלתי־אמצעית: בשבועות האחרונים, שבהם פחת
הביקוש לסחורות רבות בשוק, גבר בצורה
מובהקת הביקוש לגליונות העולם הזה.
הקוראים שנותרו בלי גליונות, מפני שלא
נותרו בקיוסקים, יצטרכו לסלוח לנו. לא היינו
מוכנים לביקושים פיתאומיים אלה.

השאלות של
אח״י ״אילת״
כאשר ראיתי את הכתבה המרגשת של
אורי לוי בטלוויזיה על טיבוע המשחתת אילת
לפני 16 שנים (ראה שידור) ,מיהרתי לעיין
בגליונות העולם הזה מאותה תקופה.
כאשר אירע האסון הייתי בארצות־הברית, שם
כתבתי אז את סיפרי מילחמת היום השביעי.
המערכת תיפקדה היטב בלעדיי. הדבר התברר לי
כאשר עיינתי שוב בגליונות העולם הזה (,1573
,1574 מה־ 23 באוקטובר וה־ 1בנובמבר
.)1967
בגיליון הראשון, מייד אחרי האסון, התאפק
העולם הזה ורק רמז שמשהו יסודי לא היה
בסדר. גם בגליון השני נהג בהתאפקות רבה,
מכיוון שהפצעים היו עדיין טריים. אבל הוא הציג
שאלות נוקבות — אותן השאלות שרק נרמז
עליהן בכתבת הטלוויזיה אחרי 16 שנים.

הנה כמה קטעים:
סימני־השאלה הגדולים היו מכוונים כלפי
פנים — לעבר חיל־הים, מפקדו, לעבר צה״ל
בכלל ולעבר האחראים למדיניות־הביטחון של
ישראל ...הציבור רשאי לקבל תשובות לשאלות
המתעוררות בו, אפילו כשמדובר במוסד צה׳׳ל.
(אם) יחידת״רגלים תצא להתקפה כשהיא
מצויירת בקליעי־עץ במקום בקליעי־עופרת, או
שגדור־טנקים יצא למילחמה מבלי להצטייד
בדלק — יחייבו העובדות חקירה באשר
לנסיבות.
השאלות שהתעוררו אחרי הטבעתה של
אילת התחלקו לשלושה סוגים: מיבצעיות,
ציוריות ונוהליות.
האם לאור נוכחותם של טילים מצריים בנמל
פורט־סעיד לא היה ניתן להחליף את הפיטרול
הימי בטווח הטילים בפיטרול אווירי?
(אילת) לא היתה כלי־שיט מילחמתי מודרני,
ואף חימושה היה מיושן ולא התאים ללוחמה ימית
מודרנית.
טענת אנשי חיל־הים היא, :לרוע המזל ניזוקו
מרבית סירות־ההצלה מפגיעות הטילים.״ קשה

לייחס זאת למזל הרע בלבד. באילת ...רוכזו
אמצעי־ההצלה במרכז האוניה ...כאשר לאוייב יש
טילים מתבייתים..״ כמעט ברור שהפגיעה תהיה
במרכז האוניה, במקום שבו מצויים החודים.
הטילים מתבייתים באמצעות גלי־חום. אפשרות
זו לא נלקחה בחשבון בעת חלוקת סירות־ההצלה
על האוניה.
במצב הקיים לא ניתן היה כמעט למנוע את
פגיעת הטילים באוניה. אולם בציוד־הצלה חדיש
ומשופר יותר ניתן היה למנוע מיספר״קורבנות
כה גדול. רוב חללי אילת לא נפגעו כתוצאה
מפגיעת הטילים, אלא מחוסר אמצעי־הצלה
מתאימים.
הסתבר כי חגורות־ההצלה האישיות, שהיו
למלחי אילת, היו כאלה המחייבות ניפוח בידי
בעליהן. חגורות־ההצלה המקובלות היום במרבית
הציים הן בעלות מנגנון ניפוח עצמי, תוך
משיכת״חוט קלה. מסיפורי הניצולים התברר
שהיו רבים שטבעו משום שלא הצליחו לנפח את
חגורות־ההצלה. חגורות־ההצלה החדישות מצויירות
גם במיתקני־תאורה מתאימים, הנדלקים
באופן אוטומטי. אילו היו כאלה בציודם של מלחי
אילת, לא היו ההליקופטרים נאלצים להסתובב
שעות ארוכות בלילה מעל פני הים, כדי לחפש
את הניצולים.
(הסיפור על שני סוגי חגורות־ההצלה לא היה
ולא נברא. הצנזורה פשוט לא איפשרה אז לפרסם
את האמת: שהחגורות לא היו תקינות, שבגלל
ליקויים טכניים לא התנפחו מעצמן ונורוודהאור
לא נדלקו. השבוע אישר זאת הקפטן).
העובדה שאלחוטאי אילת לא הצליחו
להפעיל את מכשירי־החירום במשך שעה וחצי
אחרי הפגיעה, להודיע על מצבם ולהזעיק עזרה,
היתה בעלת משמעות קריטית לגבי גורל הצוות.
זוהי אחת הנקודות החמורות ביותר המחייבות
חקירה *.נקודה נוספת היא העדרו של מכשיר
אוטו־אלארם באילת. מכשיר זה של אזעקה
אוטומטית חייב להיות אפילו בכל אוניית־סוחר .
קיימים במרבית האוניות (גם) מכשירי אזעקה
פירו־טכניים, כמו ראקטות ופגזי־תאורה.
כאשר ייחקרו נסיבות טיבוע אילת יצטרכו
אל נכון לברר אם השיגרה, השאננות ומידה
מיותרת של העזה לא גרמו להעדרם של
כלי-הצלה אלה.
העובדה שאיש בבסיס לא ניסה במשך
שעתיים להשיג קשר עם האוניה גרמה לכך
שהמשחתת הפגועה נשארה תקועה ב6קום
פגיעתה במשך כשעתיים (עד שטבעה) ,כשהיא
מבודדת מן העולם החיצון.
עדכ אן קטעים מן הדברים שנכתבו בהעולם
הזה לפני 16 שנה. יש לזכור כי היה זה בתקופת
שיכרון־הניצחון של ששת־הימים, כאשר צה״ל
היה פרה קדושה ואלופיו היו אלילים.
למעשה אישר הקפטן השבוע את כל הטענות
האלה, ואף הוסיף עליהן. הוא לא ענה לשאלה
המתבקשת מאליה, אף שלא נשאלה בכתבה
הטלוויזיונית: האם אין הוא עצמו נושא באחריות
הראשונה לכל הליקויים האלה בציוד, בתחמושת,
בנוהלי־הצלה וברמת־האימון לשעת־חירום?
השבוע ביקרה אצלו כתבת העולם הזה, כדי
לקבל תשובה על כך. האיש, שנראה על המירקע
כשהוא ממרר בבכי מרוב התרגשות, גירש את
העיתונאית בגסות וסירב להשיב.

21 הגברים והגברת, שהשיקו
כוטיות בבית״הנשיא, מחד שים
מסורת פוליטית ישנה.

אפילו במיזנון של מישרד-

ממשלת בן־גוריון בדרך לבית-הנשיא י
תמיד אשה

ממשלות הליכוד אינן רגילות לשתף
בשורותיהן נשים, ושרה דורון היא הראשונה
שזוכה בכבוד. אך יש להזכיר לה ולחבריה,
שבמשך שנים רבות השתתפה אשה בכל
ממשלות מפא״י וגילגוליה.
גם המשבר המביש של התפטרות שר״האוצר,
שלושה ימים אחרי ההשבעה, אינו המצאה של
הליכוד. כל ממשלותיו של דויד בן־גוריון היו
קיצרות״ימים ורצופות משברים קואליציוניים.
אפילו הממשלה ארוכת־הימים־יחסית, שהושבעה
ב־ 1955 ושהחליטה על מילחמת־סואץ, סבלה
משברים כמעט יומיומיים. התפטרו ממנה
הדתיים — וחזרו: התפטר ממנה שר־החוץ, משה
שרת — ולא חזר; שרי־מפ״ם כמעט פרשו ממנה
— אבל התאפקו.
יונתן שמאי, פתח־תיקווה

האוצר מרגישים בקיצוץ
הסובסידיות. אפילו לשם
מביאים מיצרפים מטוב־^
סדים, למרות שהדבר נשמע
נמו להביא תבן לעופריים או
פחם לקאטל.
חוכמה גדולה. הם יושבים שם באולימפוס,

הבטחות״ .הבטחות
קראתי בעיתוני-הערב, שהשר יעקב
מרידור שוקל פרישה מהממשלה. כבר
רציתי לפתוח בקבוק־ שמפניה. כשנודע
לי שחבריו של מרידור שיכנעוהו
להישאר, בגלל המצב הקשה במשק,
שרק הוא יכול לטפל בו.
אני שואל בכאב אמיתי: מה הללו
חצים מחיינו, מדוע הם מבטיחים ולא
מקיימים, מדוע לא מניחים לבדאדם
לפרוש בכבוד?
אולי, אילו היה פורש, היה מונע שתי
כתנות מעולות בהעולם הזה.
זץ סקר, תל־אביב
• ה טוג ה לכ תבו ת של בן־ציזן
ציטרין בי 5ו בי 12 באוקטובר.

אזהרה שר פרלסנטר ותיק
* קצין־הקשר נ סי ם משיח התגבר על כך
בתושיה עיל אי ת ויער א ת הקשר, שהביא
להצלת רבים מחבריו. הו א עצמו שהה שמתה
שעות במים.

תבז כ שפרי1

דבריו של יוחגן באדר חיי בים
להדליק נורה אדומה
לעיניהם של חסידי הדמוקרטיה.
בתוכנית
הטלווידונית המצויינת במבט שני,

סדלמנטד באדר

גנראל על סו ס לבן
במישרד־האוצר, מחליטים על פיו
ביטול סובסידיות. מי שסובל מכך
ולא הם:

משה שג

* ביום השנה ה־ 38 להצהרת בלטו
בנובמבר .1955 מי מין ל שמאל: מו
בנטוב, דויד בן-גוריון, גולדה מאיר, ישר.
ברזילי, משה שפירא, פרץ נפתלי, זלמן ארו ¥
בכור־שלום שיטרית, לוי אשכול, י שראלי
בר־יהודה, יוסף בורג ( מוסתר ,1קדיש לוז
ומשה שרת.

על מגש כסף
תקבלו זהב!
אצלדוד לוי אן
ביצים מסובסדות בפתח מישרד־האוצר
אולימפוס

• דוו ק א כן. יום אחרי הקיצוץ
בסובסידיות, קל ט ה מצלמתה עול ענת
ס רנו ס טי (תצלום בראש העמוד) עריסת
ביצים שהתייקרו, שנפרקה בפתח מישרד-
האוצר. הן מיועדות למיזנון המישרד.

אובייקטיביות -למרות אפגאניסתאז דעתו של הקורא על חיים

ב דיז עו ף 74ג תייא.
היועץ האישי שלך בבחירה ולהתאמת
מוצרי חשמל לבית ולתעשיה.

לפני שלושה חודשים פירסם העולם הזה
כתבה מפורטת בנושא מדהים: היתה זו הפרשה
המסוכנת של הקמת מיפעל כימיקאלים(לעיבוד
בריליום) באיזור המרכז, אשר אחד מספיחיו הוא
גאז רעיל, העלול להזיק חמורות לרוב תושבי
ישראל.
הכתבה לא עוררה הד, למעט ידיעת המשך
שפורסמה במדור תשקיף.
המשתמע מכך הוא עצוב מאוד: ממשלת
ישראל הנוכחית, החוששת מאוד, כביכול, לשלום
תושבי המרכז, ולכן מסרבת להכיר בזכותו של
העם הפלסטיני לריבונות — נתקפת בזילזול
פושע, בכל הקשור לסכנה החמורה של הרעלה
המונית באותו חבל ארץ.
בשנת תשמ׳׳ד יש לכך יותר ממשמעות אחת...
מרדכי אלישע, ירושלים

סלויזיות ווידאו-טייפים
מניו,גרץ,שרם ו , 1.7.7-
במחירים ובתשלומים ללא תחרות.
כמו כן אנו מציעים
מדיחי כלים ״קווסטרוקסה״ ו״קינג״,
מכונות כביסה,תנורים,מקררים
ומערכות סטריאו.

ה שכרה י שראלית
.בו־גוריון״ זה נמל־התעופה
של תל־אביב, ומה על האח־ריסן
(הווי. ,העולם הזה״5 ,
באוקטובר).

אלוף ישראל
במקום. כלבוטק*

נרעס, על המדור.נלבוטק׳
ועל מדור המיכתגים.
כל הכבור לחיים ברעם. אומנם, עודני ווכר כי
מאו התחיל לכתוב בהעולם הזה, לפני
שלוש־ארבע שנים, כתבותיו הראשונות היו לא
כל־כר אובייקטיביות, כשנקט בקו פררסובייטי
מובהק בעניין הפלישה לאפגאניסתאן וההפיכה
הצבאית בפולין, אולם מאז ועד היום הוא
אובייקטיבי בכל מאת האחוזים. הוא משמש היום
אחד מנושאי־הדגל האמיצים והמהימנים ביותר
נגד הדיכוי, אי־הצדק והשחיתות בעולם. באמת
כל הכבוד.
באשר למדור המיכתבים: זהו מדור מעניין,
מאלף וזזשנ. למרות זאת, צומצם כאורח
דראסטי בשבועות האחרונים. מרוע?
בשאלה: מדוע נעלם, מזה זמן רב כל־כך,
ר •.לבוטק — שהיה אחד המדורים
ד,מי עלי? זהו מדור מעניין, משעשע וחינוכי
ד׳זי׳י׳מוהו.
יעקב יצחק חפץ, רמת״השרון

.כפי שהקורא יכול להיווכח, עובר
\יו ע מדור ה מיכ תבי ם למתכונת חדשה.
!1שר לכלבוטק: באין מדור כזה השבוע,
מלי יסתפק הקורא בתמונתו של כלב
?לקהאונד נורווגי בן שנתיים, אלוף-ישראל,
!והיה כוכב התערוכה ה בינל או מי ת שנתי
ו קיי מ ה השבוע בתל-אביב.

!1ל בגבומתיהביטחה
ילוד על פרשת הבריליום,
המסכנת את תושבי איזור
המרכז (.העולם. הזה״ 13
ביולי .)1983

מחירי הבירה בנמל־התעופה בן־־גוריוו הם
באמת, כלשון המודעה, חוצפה ישראלית. אבל
מדוע מנעתם קצת השכלה מקוראים שלכם ולא
ציינתם את שמות נמלי־התעופה, שבהם נערכה
ההשוואה?
אז דעו לכם, שכמו שבן־גוריון הוא
נמל־התעופה של תל־אביב, כר לנמל־התעופה
של אמסטרדם יש גם כן שם — שיפהול: של
קופנהאגן — קאסטרופ: של וינה —
שוואכאט; של לונדון — היתרו.
דודי שאער, צה־ל
• תודה. ולזה של ציריך קו ר אי ם קלוטן.

דירת הם ב שלה
הערה לביוגרפיה של שר־האוצר
החדש(.העולם הזה׳,
19 באוקטובר).
מותר לכם לבקר את שר־האוצר החדש, יגאל
כהן־אורגד, עוד לפני שנכנס לתפקידו, אד כדאי
שתקפידו בעובדות. פרשת הדירה הירושלמית,
שסיכלה את מינויו כסגן־שר, התרחשה לא אחרי
הבחירות האחרונות, אלא כאשר מונה ייגאל
הורביץ כשר־אוצר.
אברהם אילן, ראשון־לציון

?1158
אלקטרו אור גון בע״מ, חברה ליעוץ
יבוא ושווק מוצרי חשמל לבית ולתעשיה.
רחוב דיזנגוף 274 תל־אביב. טלפון 242008 :

עצמאי-מנהל מפעל
באם את ה מחזיק כלי־רכב אחד או יותר לצורכי
עסקים, תוכל לקבל הצעות מעניינות ומיוחדות.

ב״רולי השכרת רכב״
בעיקבות החוק האינפלציוני ויוקר המימון, גדלה
כדאיות ה שכרת הרבב.
טלפן

ל״רולי השכרת רכב״:

0 3 - 7 0 8 6 0 1 ,0 3 - 7 0 9 5 7 7

לידיעת הקוראים
מיבתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים. מודפסים
במבונת־־כתיבד״ שצורפה אליהם
תמונת הבותם. מיבתבים בעי*
לום־שם לא יפורסמו. אץ המערכת
מחזירה את המיכתכים שנתקבלו

איש המכירות שלנו ישמח לפגוש בך במשרדך
למסירת אינפורמציה מדוייקת.

ב״רולי השכרת רכב״
מכוניות פרטיות ומסחריות
מהמודלים האחרונים.

האמריקאים יצטרכו להביו־ בעליונות המוחלטת של נ1ווין ז
בלבנון ולשלם וה דמי־וזסח ,1או להסתלק בבושת־ט־נ[

מתחת לתויסוח

פני 800 שנה הוזמן הנרי, מלך
׳ 1הצלבנים, לביקור אצל ״הזקן של
ההר״ (״השייח׳ אל־ג־בל״) ,ראש כת
החאשישיון, במיבצרו בצפון סוריה.
המארח, ראשיה אל־דין סינאן, ערר
לאורחו הצגה: כאשר ישבו על גג
המיבצר, קרא לאחד מאנשיו וציווה
עליו לקפוץ מן הגג. האיש קפץ אל
מותו מבלי להניד עפעף. כר עשו גם
שני ושלישי, עד שהאורח הנדהם
ביקש להפסיק את הבידור.

אך הוא למד את הלקח, ולא
התגרה עוד בחאשישיון.

בני הכת הזאת, שמרכזה היה בפרס,
רצחו במשו 200 שנות פעולתה
עשרות רבות של יריבים — מלכים,
שרים, דוכסים ורוזנים, מוסלמים
ונוצרים. עצם הזכרת שמה הטילה
אימה על השומעים. השיבוש האירופי
של השם — אסאסין — משמש עד
היום ברוב השפות האירופיות שם נרדף
לרוצח פוליטי ודתי.
לפעמים לא היה צורר לרצוח. אחד
מגדולי הגיבורים בהיסטוריה המוסלמית,
צלאח־אל־דין, מנצח הצלבנים,
התעורר באחד הלילות ומצא ליד
מיטתו עוגה חמה מן הסוג שרק
החאשישיון אפו אותו, יחד עם פגיון
מורעל ופיסת־נייר, שעליה היה רשום
פסוק מאיים. צלאח־אל־דין הגדול,
שעסק באותה עת בהטלת מצור על
מיבצרי החאשישיון בסוריה, הפסיק
מייד את המצור וביקש סליחה ומחילה
מידי ״הזקן של ההר״.
החאשישיון היו אחת הכתות של
האיסמאעיליה, שהיא אחת הכתות של
השיעה. כוחם נבע מן השימוש
הבלתי־מוגבל ברצח הפוליטי כבמכ־שיר
דתי. בני־הכת האמינו כי כל מי
שמבצע רצח למען אללה והכת עובר
במישרין לגן־עדן. לפי האגדה, נטע
המנהיג העליון של הכת גן נהדר ליד
המיבצר אלאמות בפרס. הרוצח המיועד
הוזמן לגן זה כדי לקבל מפרעה
על־חשבון גן־ערן. הוא סומם בחאשיש
(ומכאן כינוי הכת) ופונק על״ידי נשים
יפהפיות בכל תענוגות העולם הזה.
נאמר לו כי אחרי ביצוע משימת־ההתאבדות
יהיה זה גורלו לנצח.

מאז לא התקשו השיעים
הקיצוניים מעולם במציאת
מתאבדים כדי לבצע פעולות־רצח
בקימעונות ובסיטונות.
ביצוע רצח מסוג זה נחשב
כחובה דתית קדושה בעיני
שיעים קיצוניים, והמוות במשימה
כזאת נחשב ככרטיס־כניסה
בטוח לגן־עדן.

#להתאבד למען אדרה
ך* מהפכה של רוח־אללה חומייני
\ 1באיראן החייתה את כל הלהט של
השיעה הקיצונית, וגם את התשוקה
למות למען אללה במשימות־הת־
.אבדות.
בשיא מילחמת־הלבנון שלח חו־מייני
ללבנון קבוצה קטנה של
״מתנדבים״ .היו אלה למעשה מטיפים
דתיים מובחרים, חסידי האיית־אללה,
המפיצים אתי תורתו. בין השאר:
שהמוות בביצוע משימת־פיגוע מוביל
ישר לגן־עדן.

הם קבעו את מרכזם בב•
עלבק, תחת חסות הסורים,
בעלי־בריתו של חומייני. משם
הם החלו משפיעים על השיעים
ברחבי לבנון.
לדעת המומחים בביירות, זהו מקור
הפיגועים הראוותניים, שבוצעו בעיר
בתנאי־התאבדות, והמעמידים בצל את

כל הפיגועים הרבים שבהם הצטיינה
לבנון עד כה.
באפריל השנה הוחדרה מכונית־תופת
לשגרירות האמריקאית, הרסה
אותה כליל וקטלה כשישים איש.
השבוע החדירו מתאבדים מכוניות־תופת
לטרקלין מיפקדת הנחתים
האמריקאיים ולמרכז הכוח הצרפתי.

נגד נשק זה אין כמעט הגנה.
באשר מבצע־הפיגוע מובן למות
במשימתו, רוב אמצעי־ההגנה
אינם יעילים. מול נשק
זה אין ערך לנושאות-מטוסים
ולאוניות־קרב אדירות, לתות־חים
ולטנקים.
החאשישיון החדשים, המונהגים
על־ידי האיראנים, הם רק חלק מן
העדה השיעית, הגדולה בעדות לבנון
(כ־* 40 מכלל האוכלוסיה) .זרועם
החמוש הוא אירגון אל־אמל, שמנהיגה,
נבי ברי, התגלה בשנים האחרונות
כמנהיג מרשים, בעל שיעור־קומה.
השיעים, המקופחים הנצחיים

צה״ל עוברות עתה דרכה. ההיתקלות,
ביום הקדוש ביותר לשיעים, גרמה
התנגשות, שריפת כלי״הרכב של
צה״ל, פתיחת אש ומתיחות רבה.
השבוע היתה פרשה דומה בסרפנד
(צרפת התנ״כית) החולשת על כביש־החוף
מדרום לצידון. אנשי־ביטחון
ישראליים גילו בכפר מחסן של ציוד־לוחמה.
אין זה סוד כי השיעים בדרום
חמושים, כמו אחיהם בצפון. הם רואים
בנשק צורך קיומי, מול פני אויביהם
הפוטנציאליים ולקראת העומד להתרחש
אם וכאשר ייסוג צה״ל. החרמת
הנשק ומעצר שומריו גרמו להתקוממות
מקומית, שעברה אל הכביש
הסמוך. חיילי צה״ל המבוהלים,
השרויים כל העת על סף התבהלה, ירו
והרגו שלושה שיעים.

קשה להעלות על הדעת
איוולת גדולה יותר מאשר
התגרות בעדה השיעית בד־רוס-לבנון
בשעה זו.
ערב עליית חומייני לשילטון

מאסביבי. יציאת־ביירות אחרי המפולת
תהיה חזרה, בזעיר־אנפין, על יציאת־סייגון.

הדבר
עלול לעלות לנשיא
רונלד רגן בסיכוייו להיבחר
מחדש — ממש כשם שחו־מייני
הרם במתכוון את סיכוייו
של קודמו, ג׳ימי קארטר, להיבחר
מחדש, על־ידי אי•
שיחרורם של בני־הערובה האמריקאים
בטהראן בעוד מועד.
דעת־הקהל האמריקאית תובעת
את החזרת הנחתים הביתה. איש אינו
מבין מה משימתם, ובירבורי הנשיא
מעוררים רק צחוק מר.
אם רגן רוצה להישאר בביירות כדי
להציל את עצמו, יתכן הדבר רק
בהסכמת סוריה — ובתנאי שסוריה
תקבל על עצמה את הבטחת חייהם של
הנחתים — כשם שאש״ף הגן בשעתו
על השגרירות האמריקאית בביירות.
דמשק יכולה להבטיח זאת בנקל, כי
השיעים, וגם שליחי חומייני, כפופים

ך 1| | 1 1ת 1ך 11ל 11\ 1ך | קאריקטורה אופיינית זו פורסמה לפני הפיגוע נגיירות. הנחת
111 1\ | 1 1 /1 1\ 1 1 1 . 1האמריקאי אומר. :אלוהים שבשמיים! אלימות, מוות, הרס נכל מקוס
המקום הזה אינו מתאים לבני־אדם ולבעלי״חיים! היתה זאת טיפשות מצידנו להיכנס לביירות!״ והישראלי,הצופה מרחוק, מלגלג• :אז מי נמצא בביירות, ההו״ הרגשה זו התחזקה אחרי הפיגוע במחיפקדת הנחתים.
בלבנון, החליטו להילחם על מקומם
בלבנון החדשה. יריבתם העיקרית היא
העדה המארונית, המחזיקה במונופול
על עמדות־המפתח הפוליטיות והכלכליות
המדינה. כדי להביסה, תומך ברי
בסוריה, כפי שעושה גם ואליד
ג־נבלאט הדרוזי.

השיעיים בדרום, בשטח־הכיבוש
של ישראל, אינם מכירים
אוטומטית במנהיגותם של
ברי או של שליחי איראן. אך
הם מושפעים ממה שמתרחש
בצפון.

• חומ״ג במקום ערבאת
ף שהמושלים הישראליים הת־חילו
לתפוס את מורכבות המצב
בלבנון, ויודעים את הסכנה הכרוכה
בהתגרות בשיעים, הם עשו שוב ושוב
שגיאות. תחילה הם אסרו כהן־דת שיעי
באחד הכפרים, וגרמו מהומה־רבתי
בכל רחבי הדרום. בשבוע שעבר נכנסה
שיירה של צה״ל אל המון משולהב של
מתפללים שיעיים בנבטייה, עיר־המחוז
השיעית שרוב השיירות של

באיראן, אמר עיתונאי ערבי בכיר,
שריאיין אותו בפאריס, לעורך העולם
הזה :״תגיד למנהיגי ישראל שימהרו
לעשות שלום עם אש״ף. עם ראשי
אש״ף אפשר לרבר. הם אנשים
רציונאליים. אבל אם חס־וחלילה יבואו
במקומם אנשים כמו חומייני, זה יהיה
הסוף. הם קנאים מטורפים. אי־אפשר
לדבר עימם. הם יילחמו עד להשמדתכם:״
עכשיו
עלול לקרות דבר כזה,
בזעיר־אנפין, בדרום לבנון. אם יצליחו
שליחי־חומייני להשתלט על העדה
השיעית שם, תקום שם מדינת־טרור
שישראל לא ראתה עדייו כדוגמתה.

• בני־עהבה בביירות

ך • אמריקאים, מצידם נכנסו
• 1לביירות מתוך טמטום גמור, ללא
שמץ של תיכנון ומחשבה־תחילה.
במדינה העם
הסחת דעת
לאי גרנאדה נערכה
פלישה של אופרטה.
אך יתכן שזה הסך
צרות מחיילי ישראל.
מה הקשר בין ישראל ובין גרנאדה
— אי קאריבי בעל 105 אלף תושבים,
ש־ 7596 מהם כושים ו־>*י 20 בני־תערובת?
לכאורה
— אין שום קשר. אמנם,
גרנאדה מייצרת קצת פרי־הדר, כמו
ישראל, אך בעיקרו זהו אי של בננות
וקקאו. הוא גן-עדן לספורט״המים,
מעין שארם־אל־שייח׳ של הים
הקאריבי.
אולם השבוע הוכח שוב כי העולם
מצטמק, וכי כל מאורע בחלק אחד של
העולם משפיע על גורלם של חלקים
אחרים.
נשיא־קאובוי. בעיקבות הפלי־שה
הישראלית ללבנון, הגיעו לביירות
הנחתים האמריקאיים והצנחנים הצרפתיים.
על שני כוחות אלה ירד השבוע
אסון, כאשר ביצעו חוליות־מתאבדים
פיגועים חמורים נגדם (ראה מיס־גרת).

הנשיא האמריקאי היה להגיב
מייד, כדי לשמור על יוקרתו. אך לא
היתה לו כל דרך לתגובה מיידית
בלבנון, תחת זאת הגיב במקום אחר
בעולם.
יחידה של נחתים, שהיתה אמורה
להחליף את הנחתים בביירות, נשלחה
תחת זאת לגרנאדה. שם שלט במשך
ארבע שנים עורך־דין בן 40 בשם
מוריס בישום, שהדיח את קודמו
בהפיכה צבאית בלי שפיכות־דמים.
בישום, לאומן שמאלי שהתקרב
לקובה, הודח לפני כמה ימים על־ידי
סגנו, לאומן שמאלי קיצוני עוד יותר.
בישופ וכמה מעמיתיו נרצחו בעת
ההפיכה.
זה הספיק לרונלד רגן. בעולמו של
הנשיא־הקאובוי מחולק העולם כולו
לשני צבעים — לבן־אמריקאי וארוס־סובייטי.
היה נראה לו כי בביירות
ניצחו האדומים. על הלבנים היה לנצח
במקום אחר. הוא כבש את גרנאדה,
ונחל ניצחון על האדומים שם. כעילה
לכך שימשה רציחת הנשיא הקודם,
למרות שגם הוא היה אדום.
קו מ די ה מו עי ל ה. זד, הזכיר
קומדיה, אבל זה עזר להסיח את דעת
הציבור האמריקאי ממה שהתרחש בביירות,
וכך נמנעו החלטות פזיזות —
ומן הסתם מטופשות — שהיו עלולות
להתקבל לגבי לבנון.
מכיוון שהחלטות אלה עלולות היו
להשפיע גם על ישראל, ואולי לגרור
את ישראל להרפתקות מסוכנות חדשות,
יתכן כי פלישת־האופרטה לאי
הקאריבי הקטן חסכה צרות מחיילי
ישראל.

בלבנון למרותה, ממש כמו מורדי־פת״ח
והדרוזים.

האנטי־טו־ח־יסט

אבל רגן יצטיד לשלם
לחאפ׳ט אל-אסד דמי־חסות
גבוהים מאוד עבור ה״פרו-
טקשך. והמטבע היחידי המעניין
את השליט הסורי הוא
המטבע הישראלי. כל הסדר
אמריקאי־סורי יהיה על חשבון
ישראל.

זה התאים דווקא למסורת
אצ״ל ולח״י — אך יצחק שמיר
מתגלה, בדיעבד,
מושבע לאלימות

מעשי־הזוועה בביירות השבוע היו
איתות סורי, באמצעות המתאבדים
השיעים, כדי לרמוז לרגן מה גודל
המחיר שכדאי לו לשלם.
הברירה: הסתלקות מיידית של
מלבנון, האמריקאיים הנחתים
שתמחיש לעיני־כל את הניצחון הסורי
במילחמת־הלבנון, או הסדר אמריקאי-
סורי שקט, שיהפוך את הניצחון הסורי
לניצחון מוחלט עוד יותר.

עכשיו הם נמצאים שם
מתחת להריסות של ביירות
כבני־ערובה של הסורים וב נקברו לא רק חיילים אמריקעלי־בריתם,
ובכללם החסידים• איים וצרפתיים. נקברו שם
המתאבדים של חומייני.
שרידי התפיסה של הליכוד
אין האמריקאים יכולים לצאת והמערך, שהובילה למילחמה.
מביירות, מבלי לאבד יוקרה באופן
אוריאבנרי

ליצחק שמיר יש מעלות 5
אין הוא מצטיין בביקורתנ״ *ץ
ברגישות לרגשות הזולת 1וית,

תדמיתו בעיני אחרים.
בעולם מצטייר שמיר קודם׳
שהיה הטרוריסט מס׳ ו בארץ־
המנדטורית, מנהיגם של אירגונ׳
שהצטיינו במעשים של רצח פו?
(לח״י: רצח הלורד מוין ורצח הרת,
ברנדוט) ושל הריסת־מיבנים ומכוניות׳
תופת (אצ״ל: פיצוץ המיפקדות של
המישטרה הבריטית ביפו
והחרבת מלון המלך דוי
לכן היה זה לו
כאשר הופיע דווקא
בהתרגשות אנושית ך /,י ׳/
המיפקדות של ה כו ח
האמריקאיים בבייח

1371־11
אם תרצו, זה יהיה ר ק סיוט!

א ש קליפ ס ה

^ ופנה חדשה פושטת בקרב הרואים את
! \ 1עצמם כנציגי ישראל היפה, השפוייה
1וההגונה: אופנת האפוקליפסה.

איש־איש והאפוקליפסה שלו.
יש הרואים אותה בעיקר במונחים כלכליים.
המשק יתמוטט. הוא מוכרח להתמוטט. הכסף
יאבד את שארית ערכו, המונים יתרוששו,
האבטלה תעשה שמות בארץ. האדמה תפער את
פיה, והדמוקרטיה תיבלע בה כעדת־קורח.
בסיפור בידיוני הראוי לציון, תיאר אמנון
דנקנר השבוע את העומד להתרחש בכל רגע:
מפולת כלכלית, הסתערות ההמונים המיואשים
על הקיבוצים והבנקים, הרג והרס בחוצות,
התמוטטות כוחות־הביטחון והמערכת הפוליטית,
הזעקה למנהיג חזק. אריאל שרון ייקרא לתפוס
את השלטון, הוא דורש סמכויות־חירום ומקבל
אותן. רפאל איתן נוטל לידיו את המישטרה
והצבא. דיקטטורה.

הדיקטטורה של שרון ו/או איתן.
או: שילוב של מילחמה חיצונית ומפולת
כלכלית פנימית.
או: התייאשות סופית של המתונים באש״ף,
ובעולם הערבי כולו, עליית חומייני ערבי אשר
יאחד את המרחב כולו במחנה קנאי אחד נגדנו,
מילחמה לחיים ולמוות.
או: פצצה גרעינית ערבית מול פצצה גרעינית
ישראלית, התקפת־אמוק של קד׳אפי חדש,
גוש־דן נעלם בשתי שניות, המיפעל הציוני נמחק
ביום אחד מעל לפני האדמה, יחד עם קאהיר,
דמשק ובגדאד.

אין גבול לאפשרויות. אנחנו יושבים
במוקד של האריקן תמידי, והכל יתכן.
הכל אפשרי. בהחלט.

אך שום דבר אינו בטוח. שום דבר
אינו ודאי, אף לא קרוב־לודאי.
שום דבר לא נגזר מן השמיים.

מפניו. המגינים מלכדים את שורותיהם, מתחש־לת
ההחלטה להיאבק ולנצח.

אך מי שמפיץ אווירה של אפוקליפסה
אומר למעשה: נפל דבר. הכל
אבוד. אין מה לעשות.
זה ״בלתי־הפיך״ .זה סופי. מוכרחים להשלים.

אני חושד בכמה וכמה ממבשרי
האפוקליפסה שזהו גם המניע שלהם —
לפחות מתחת לסף ההכרה.
*\ פשר
ילהפיק הרבה

מאוד

הנאה

! מאפוקליפסה.

קודם כל, זה נוח. נוח מאוד.

אם הכל אבוד, משמע שאין עור חובה
לעשות. אין טעם להתגייס למילחמה שהיא
אבודה מראש.
לשם מה להתאמץ? להסתכן? להקריב זמן
ומרץ, כסף ומאמץ, ואולי גם חרות וחיים? לשם

הכל במונחים הדומים מאוד למה
שקרה בגרמניה בראשית . 1933
מעדיפים

אפוקליפסה

בסוף זה מוביל להגירה, חיצונית או
פנימית.
הגירה חיצונית, אל עולמות חדשים
בברמודה, שם פטור המהגר הישראלי מראש מכל
השתתפות בדאגות הציבור. או הגירה פנימית, אל
האדישות והאפאטיה, בווילה השקטה בפרבר
יוקרתי.

** ה מקורה של רוח־הנכאים הזאת,
^ /ה מו ליד ה את האפוקליפסות, העייפות הזאת
של צעירים שכאילו נולדו זקנים, האווירה הזאת
של התפטרות?

והפרספקטיבה בטווח הארוך: יקרה
לישראל מה שקרה בשעתו לצלבנים,
ומה שיקרה בלי בפק בבוא היום,
לציבור הלבן של דרום־אפריקה: הרם,
חורבן, השמדה.

מישהו אחר יכול להעדיף אפוקליפסה מיל-
המתית. ישראל המסוחררת תתקוף שוב ושוב.
אחרי לבנון יבוא תורה של ירדן. אחר־כך — מי
יודע? סוריה? עיראק? שדות־הנפט של סעודיה?
חזרה לסיני? כמו שאומרים האמריקאים.
,.השמיים הם הגבול״ .גמז ווד מבר מיושן. יובל
נאמן מבטיח לנו פריצה לחלל החיצון. התנחלות
על הירח? רובע יהורי בשבתאי? מימשל צבאי
בצדק?

בסוף ריצת־אמוק לאומית זו מצפה,
כמובן, ההתמוטטות מאפיסת-כוחות,
פשיטת־הרגל הכלכלית והנפשית, ה-
תקפת־הנגד של העולם הערבי. סוף.
וכן הלאה וכן הלאה.

איש־איש והאפוקליפסה שלו- .

ן ין וששני שאינני א .1איני מסוגל להתאים
1 1את עצמי לאופנה, לצעוד — כמו הבנק
ההוא — עם הזמן.

אין לי אפוקליפסה.

אמנם, אני מוכן בהחלט להודות בכר שכל
אחד מן התסריטים האלה יכול להתגשם
במציאות. לכל אחד מהם יש מידה כלשהי של
סבירות.

יתר על כן, אני מסוגל להוסיף לכך
כהנה וכהנה תסריטים.

למשל: הליכוד ייכשל סופית, המערר יחזור
לשילטון, המעיר יגרום להתמוטטות ונראה(כפי
שמוכרח לקרות, אם לא יעבור לפני כן תהליך
עמוק ומכאיב של שיקום פנימי) ,ואז תבוא

^ ך נהנה בעל חזון־האפוקליפסה מכל
העולמות.
הוא יכול להתפטר מכל מאמץ וסיכון. הוא
יכול להתפרק מכל אחריות. הוא יכול להעריץ
את עצמו באין מפריע. הוא יכול גם למשוך אל
עצמו תשומת־לב.
מפעם לפעם הוא יכול להשתתף גם בהפגנה.
הפגנה שאין לה תכלית אלא להכריז: אנחנו יפים.
אנחנו יכולים להסתכל בראי. הפגנה עצובה, בלי
דגל ושיר. הפגנה של רות־נכאים וניחומים הדדים
בע״מ.
אחרים הלאומני.
אי־אפשר לדבר כיום בעולם על
מדינת־ישראל מבלי להיתקל במירון בנבנישתי.
עוזרה של שולמית אלוני מפיץ ברחבי־תבל את
הקביעה שהקרב אבוד, שסיפוח השטחים
הכבושים עבר את הנקודה שיש ממנה חזרה*
שישראל הפכה סופית לדרום־אפריקה־של־המיזרח־התיכון.
המצב הוא ״בלתי־הפיך״,
ההתנחלויות יאכלו כל חלקה טובה ורעה בגדה,
ולא נותר עוד אלא למנוע גירוש המוני של
האוכלוסיה הערבית ולהבטיח זכויות־אדם כלשהן
למי שיישארו כציבור־עבדים.

היתרון האיכותי של ישראל ייעלם
בכל השטחים, גם בצבא, וישראל
הקטנה תיעלם ממפת האנושות
המתקדמת.

זה נעים. זה עצוב. זה יפה. אפשר
לכתוב על כך שירים.

יש לו אליכי מושלם.

במישור

יש המעדיפים את האפוקליפסה שלהם במושגים
דמוגראפיים ותרבותיים. ישראל שוקעת.
עם־הסגולה מתמוטט מבפנים. ה״לוואנטיניזציה״
אוכלת בכל פה. הרמה יורדת משנה לשנה. עוד
מעט לא יהיו עוד די עובדים בעלי רמה וכושר,
הדרושים כדי לאייש את התעשיות עתירות־הידע,
שבהן תלויה הצלת המשק.

עכשיו אנחנו חסרי־אונים, חסרי־כוח, ושוב אין
מוטלת עלינו שום חובה.
יתר על כן: עצם חוסר־האונים שלנו הוא
אות־הצטיינות. שהרי אם הרעים והמטורפים
והמכוערים מנצחים, ואילו אנחנו נמנים עם
המנוצחים, משמע שיפים אנחנו.
המנצחים, המובילים אל האפוקליפסה, הם עם
עצום ורב. כמה טוב להימצא בין המעטים היפים.
טוב להיות קומץ נבחר:

לדעתי, מקורה בפחד מפני המציאות,
בפחד מפני ההתמודדות עימה.

ארבעת סוסי האפוקליפסה בהתגלות של יוחנן הקדוש
הכל תלוי בידי אדם.

בידיך. בידיי. בידי מיליוני ישראלים
אחרים.
שום דבר אינו ״בלתי־הפיך״ .הכל פתוח,
והרשות נתונה.
הרי זה עיקרה של הציונות: להיות אדונים
לגורלנו. לטוב או לרע.
אם תרצו, יהיה זד רה סיוט.
ין מישחק מסוכן
מישחק־האפוקליפסה.
המילה אפוקליפסה גזורה מן המילה היוונית
אפוקלופסיס. אפוקלופטו פירושו לגלות, לחשוף.
ליוחנן הקדוש, מראשוני הנוצרים, היתה
.התגלות״ באי היווני פאטמוס, ועל כך נכתב ספר
שהתיימר לתאר מה יקרה באחרית הימים, כאשר
ארבעת הפרשים — המגיפה, הרעב, המילחמה
והמוות — יהלכו אימים בעולם.
יותר

מאשר

יוחנן הקדוש לא ניחש מה עלול
להתרחש. הוא קבע מה עומד
להתרחש. ובזה טמון כל ההבדל.

לכמה ממפיצי האפוקליפסות החרשות בוודאי
נדמה שעצם פירסום ההתגלות שלהם יקטין את
הסכנה, יזהיר את העם ויגייס כוחות נגדיים.
לעיתונאים כמו דנקנר זה מותר.

אך חוששני שההשפעה תהיה בדיוק
הפוכה.

ועל כך אני בא להתריע.

^ ש הבדל תהומי בין תיאור של סכנה ובין
אווירה של אפוקליפסה.

מי שמתריע מפני סכנה בא לקרוא
תיגר, להרים דגל של הצלה, להמריד
ולהמריץ.
כאשר האוייב בשער, מתגייסת העיר להגנה

מה לעלות על דרך בלתי־פופולרית, לריב עם
ידידים, לשמש נושא לשינאת הרבים, להפגין
בחוצות ולזכות בקללות ההמון, להקריב
קאריירה, קידום וטיפוח?
מילא, אילו היתה לזה תכלית ...אילו היו
סיכויים ...אבל סתם ככה, בשביל עניין אבוד? מי
רוצה להיות דון־קיחוט?

אם העסק אבוד, אם הוא בדרך
לקיבינימאט, אין עוד מה לעשות.
אפשר לשבת בבית, לרבוץ מול מכשיר
הטלוויזיה, ליד ערימה של פיצוחים,
ולהתבונן במתרחש.

וכאשר מופיעות על המירקע תמונות הנראות
כאישור לכך שהאפוקליפסה אכן מתגשמת,
אפשר גם להפיק מזה הנאה רוחנית מסויימת, מין
סיפוק פרוורסי אך אמיתי.

הנה זה קורה. אמרתי להם. צדקתי.

כמו הרבה נבואות שחורות, גם נבואה זו
יכולה להגשים את עצמה. שהרי אם כל האנשים
הטובים והשפויים וההגונים במדינה יאמצו
לעצמם את רוח האפוקליפסה, ויחדלו מכל
מאבק, האפוקליפסה אכן תתגשם.

כולם, כולם יימצאו אז צודקים.
ן מונות באפוקליפסה גם הנאות רוחניות
_ו אחרות.

מעל לאפוקליפסה מרחפת מין
אווירה של עצב, מין מלאנכוליה
מתוקה.
בעלי חזון האפוקליפסה יכולים לאמר
לעצמם: הנה, אנחנו בסדר. אנחנו טובים.
אפשר להסתכל בראי שוב ושוב, בהתפעלות
ובהשתאות, ולאמר: הנה, אנחנו יפים.
אמנם, הובסנו. נחלנו מפלה ניצחת וסופית
בקרב על מדינת־ישראל ועם־ישראל. אבל אין
זאת אשמתנו. לחמנו והפסדנו. זאת לא בושה:

מדינת־ישראל ועם־ישראל של 1983 אינם
דומים למה שחזו אבותינו לפני 50ו־ 100 שנה.
אבל מדינת־ישראל חיה, ועם־ישראל חי. כמו
כל דבר חי, ואף יותר מזה, הם נתונים בתהליך של
שינויים. וכאשר יש שינוי, כאשר יש התפתחות,
זה יכול להיות לטובה או לרעה.
בעם הישראלי הקטן גלומים כוחות כבירים.
זהו עם דינאמי מאין כמוהו. הכל תוסס וגועש בו.

זה מחייב את הישראלי הטוב, ההגון,
השפוי, לקפוץ אל תוך הקלחת הפוליטית
והחברתית. זה מחייב אותו לקפוץ
אל תוך הביצה, כשיש כיצה, וגם אל
תוך הביב, כשיש ביב. זה מחייב אותו
להימצא בכל מקום שבו נטושה המערכה
על רוחו של העם ונפשו, על
דמות המדינה ועתידה.

לאיסטניסים אין זה נעים. הרבה יותר נעים
וקל להתייאש. יותר נוח לברוח מן המערכה, מן
המאמץ, מן הסכנה, ובעיקר מן הסכנה ללכלך,
חלילה, את הידיים.
חזון־האפוקליפסה הוא הדרר לבריחה מן
האחריות. חוששני שבכר טמון סוד הפופולריות
שלו בחוגים מסויימים. אין צורך להתמודד, לבוא
אל העם על כל שדרותיו ועדותיו, להימצא
ב תו כו, לעשות נפשות, להתמודד ולהתגבר.
מי שרוצה ללכת בררו הנוחה, יבושם לו. אך
עליו לדעת כי מעל לראשו מתנופף הדגל השחור
של העריקה.

ומי שעורק, נושא באחריות לכל
אשר יתרחש, וגם לאפוקליפסה, אם
תבוא. אין הוא אחראי לכך פחות מאשר
כוחות־השחור. הוא, שראה את הסכנה,
אחראי יותר .
ך* נשיא פראנקלין דלאנו רוזוולט אמר:
( 1״אין לנו ממה לפחוד, אלא מפני הפחד
עצמו.״

הייתי אומר על מישקל זה :״אין דבר
שצריך לייאש אותנו, מלבד הייאוש
עצמו.״

הכתב גידעון עשת קיבל ״בונוס״ ,המסתכם
ב־ 1000 דולר, ושלושת הסתבים האחרים,
מתפו עיג
עימו בעבודה, קיבלו סכום השווה
שהשתתפו
ל־ 250 דולר בל אחד.

מעמדן של חח התחזק
מעמדו של הד״ר מאיר חת התחזק, ועתה כבר אין מדובר
על הרחקתו מתפקידו, בירר מועצת־המנהלים של הבורסה.

תנ גינן ־ ף

הסיבות: תחזיותיו של חת בקשר לתוצאות
השליליות של ויסות מניות־הבנקים התאמתו
במלואן. וחשוב לא פחות: חת הוא ידידו של
שו״האוצר החדש, יגאל כהן־אורגד.

הסכם משל־קיסר
מצור ישראלי
על טריפזרי
הידיעה שפורסמה השבוע על לכידת
שומר־ראשו של יאפר ערפאת בספינה בדרך
לטריפולי, מאשרת בעקיפין שקיים מצור
ישראלי על נמל העיר הצפונית, שבה התבצרה
הנהגת אש״ך.
טריפולי נתונה עתה במצור מלא: הצבא הסורי צר עליה
משלושה עברים ביבשה, וחיל־הים הישראלי על הצד
הרביעי, בים.

שומר־הראש שנלכד, שמו אל־קודווה, כשמו של
ערפאת עצמו.

בעל המשבר הכלכלי האחרון הירבה ממלא־מקום מזכיר
ההסתדרות, ישראל קיסר, להופיע בכלי־התיקשורת
ולהודיע את עמדת ההסתדרות.

זוהי תולדה של הסכם חשאי, שנערך בינו ובין
מזכ׳׳ל ההסתדרות, ירוחם משל.

חקירה בבית ברל
ראשי מיפלגת־העבודה ימנו חוקר, שיבדוק
תלונות של מורי מיכללת ״בית־ברל״ כנגד
המנהל, ניסים אלמוג, חבר הוועד־המנהל של
רשות־השידור. התלונות הן בתחום המיקצועי
ובתחום האישי של דרך ניהול המוסד.
נראה שהחוקר יהיה משה זנבר, לשעבר נגיד בנק־ישראל.

על מה דיבר
לנדאו עם גזר
ערב הבחירות־המוניציפליות ניהלו ח״כ
העבודה מרדכי(״מוטה״) גור, ומועמד הליכוד
לראשות עיריית הרצליה, אלי לנדאו, שיחה
קשה, בשעת בוקר מוקדמת.
אחרי השיחה סירב גור לומר מה הוא מתכוון לעשות
בעיקבות דיברי לנדאו.

רכוש פרטי
דאישיזת מהקיבזץ
איש בכיר בהסתדרות, תבר־קיבוץ, עשוי למצוא את עצמו
במצב לא־נעים, כשיתברר שהינו בעל רכוש פרטי בערך
של מאות אלפי דולארים, שעליהם לא דיווח לקיבוצו.
הדבר יתברר במיסגרת דיון מישפטי בסיכסוך־ירושה, שבה
מעורב אותו איש.

בעיית בפד התפקידים
אחרי הבחירות לרשויות המקומיות, מתעוררת שוב בעיית
כפל התפקידים במיפלגת־העבודה. על־פי החלטה
שהתקבלה כבר מזמן במוסדות המיפלגה, שביצועה הושהה
עד אחרי הבחירות, יצטרכו כמה מעסקניה הבכירים של
המיפלגה לוותר על אחד מתפקידיהם.

מדובר על חברי־הכנסת רפי אדרי, שהוא מנכ״ל •
״שיכון עובדים״ ,דב בן־מאיר, שהוא מזכיר
מועצת־פועלי־תל־אביב, ורפי סוויסה, ראש
המועצה המקומית מזכרת־בתיה.

ארידור שרש גם
מהכנסת
שר־האוצר המתפטר, יורם אדידור,
מתכוון לפרוש בקרוב מהכנסת ומפל
פעילות פוליטית בתנועת החרות.
הוא מבקש לצאת לחופשה לתקופה של
ארבעה עד שישה חודשים. אחו״־כך יחליט
על המשך צעדיו.
במקומו ייכנס לכנסת גוסטאב באדיאן.

גדיש ישאר?
הממונה על התקציבים במישרד־האוצר, יעקב גדיש,
התבקש להישאר בתפקידו.

שר־האוצר החדש, יגאל כהן־אורגד, סבור
שגדיש, שהוא חבר קיבוץ דתי, יצליח ללחוץ
לכיוון הקיצוצים בתקציב שבהם מעוניין

נבו נגד רבין
בעיקבות מערכת־הבחירות בהרצליה, עשוי יוסף נבו לצאת
נגד מועמדותו של יצחק רבץ לראשות מיפלגת־העבודה.
נבו, שהיה מאנשי רבין, כועס על כך שמאשה לובלסקי,
מזכירת נעמ״ת, רפי אדרי, מנכ״ל שיכון עובדים, ועמוס
ערן, מנכ״ל מיבטחים, כולם תושבי הרצליה, לא סייעו לו
במערכת־הבחירות. כולם היו מזוהים בתקופה זו או אחרת
עם תומכי־רבין.

אנשי נבו מזכירים גם שמנהל מערכת־הבחירות
המוצלחת של אלי לנדאו היה חיים צח, ממקימי
״חוג אורים״ במיפלגת־העבודה, התומך ביצחק
רבין.

מכר! גם ברמת־גן
המישטרה עשוייה לחקור ידיעה כי 10
מעובדי אחד הבנקים הגדולים, המועסקים
בפניך מסוייס של הבנק ברמת־גן, מכרו
את מניותיהם הבנקאיות חודש לפני
מסולת המניות בבורסה.

נדחו שינויים במישרד
התעשייה זהמיסחר
המשבר הכלכלי דחה את ביצועם של כמה
שינויים במישרד־התעשיידדוהמיסחר, שבראשו
עומד השר גידעון פת.
את השינויים ביקש להנהיג המנכ״ל החדש, שוקי פורר.
אחד העיקריים שבהם נוגע למעמדו של המכון הישראלי
לייצוא, המסונף למישרד.

,,בנק הפזעדים״ הנכר

,כינז־כלל׳ -ל,,גדות״?
לאחר שנכשלו ניסיונותיו של קונצרן כלל להרחיב את
חלקו בתחום התעשיות הכימיות, על־ידי רכישת חלקו של
שמואל(״סמי״) יוחננוף במיפעל הכימיה גדות, מגששים
בכירים בכלל ובודקים את האפשרות למכור את חברת
הכימיה של כלל, כיכז־כלל, לגדות.

הסכם בי 1העיתונים
הצהרון ידיעות אחרונות ויומון הארץ חתמו בחיפה על
הסכם, שלפיו לא יוכנסו עמודי־צבע לעיתונים המקומיים
הנמצאים בחסותם בעיר. הסיבה: המשבר הכלכלי.

1 - 1.1.84 שקר = 1סנט כלכלנים מעריכים, שעד ליומה הראשון
של שנת 1984 יגיע שערו של הדולר
האמריקאי ל־ 100 שקלים ישראליים, ושקל
ישראלי יהיה שווה לסנט אמריקאי.

התארגנות חדשה בגדה אקדמאים תושבי הגדה התארגנו לשם הקמת
מרכז לאי־אלימות ולפעולות בלתי־אלימות.
בשלב ראשון הם יקראו לפלסטינים שלא לרכוש
סחורות ישראליות, ולא לנסוע בתחבורה
ציבורית ישראלית.
חברי הקבוצה יפעלו להכללת נציג מטעמם בוועד המרכזי
של אש״ף.

דרישה לכינוס ועידה פעילים במרכז־חרות יפנו לבית־מישפט
בתביעה לאבוך על ראשי התנועה את קיום
הוועידה, שהיתר, אמורה להיפתח בחודש יוני
. 1982

גוראל יזתר מחושי
בן־מאיר פחות נ 1בן 1-ת ן
מקורבי ראש עיריית חיפה אריה גוראל,
שנבחר מחדש, מצביעים על כך שהוא קיבל
בבחירות יותר קולות משקיבל ראש־העיר הנודע
של חיפה, אבא חושי בשנות גדולתו.
באשר לתוצאות הבחירות בתל־אביב, במערך מצביעים על
כך שרב בן־מאיר קיבל פחות קולות משקיבל ארתור(״היפה״)
בן־נתן במערכת הבחירות הקודמת.

מי שהיה נגיד בנק ישראל, משה זנבר, הורחק מכל
פעילות בקשר עם בנק הפועלים בכל התקופה שבה מילא
יעקב לווינסון תפקידים בכירים בבנק. בין לווינסון וזנבר
היתה יריבות קשה וממושכת.

עתה, עם פרישתו של לווינסון מפעילות בבנק,
יש המבקשים לקרב את זנבר לפעילות. זנבר
משמש היום כיועץ למשקיעים מחדל. תפקידו
האחרון: ירד הדירקטוריון של מיפעל
״פרוטרום״.

דולארים למגלי הדזלריזציה בצהרון ידיעות אחרונות חולקו ״בונוסים״ לכתבים
הכלכליים, שחשפו את תוכנית הדולריזציה של יורם
ארידור.

הירהור שני
לעיתזני־ערב
המצב הכלכלי החדש הביא להירהור שני אצל
משקיעי עיתון־הערב החדש של ״הארץ״,
ובעיקבות זה להמתנה ב,.ידיעות אחרונות״ ,שם
התכוונו להוציא עיתון מתחרה.
עורכי הצהרון פנו לאורי פורת, יועצו לענייני תיקשורת
של ראש־הממשלה הפורש והנוכחי, שיחזור לעבודה
בידיעות אחרונות, כדי לערוך את העיתון החדש.
תשובתו, בשלב זה, שלילית.

במדינה
(המשך מעמוד )6
התאימו היטב דווקא למסורת הפעולה
של אצ״ל ולח״י.
מוות למען מה? מייד עם ביצוע
הפיגועים, קבעו דוברים אמריקאיים כי
יש בידיהם ראיות נסיבתיות לכך שהם
בוצעו על־ידי שליחים איראניים(ראה
מיסגרת) .הדבר נובע גם משיטת־הפעולה.
הדבר
לא הפריע לשמיר. הוא יצא
מייד בטענה מוחצת — חסרת בסיס
כלשהי — .שייחסה את המעשים
לאש״ף. הוא קבע שזהו המשך ישיר
לפיגועים הפלסטיניים בישראל. חזר
על כך דויד לוי, אולי כדי להוכיח את
כשירותו לתפקיד שר־החוץ.
בוזוץ־לארץ עשו הצהרות מופרכות
אלה רושם עלוב. היה נדמה
שממשלת״ישראל רוצה להפיק הון קל
מן האסון שפקד את האמריקאים.
אך המסקנה האמיתית מן המצב
בביירות היתה ברורה השבוע גם
לציבור הישראלי; הסורים הם
השולטים עתה בלבנון. זוהי התוצאה
היחידה של מילחמת־הלבנון, שתבעה
עד כה את חייהם של 522 צעירים
ישראלים — והרחוקה מאוד מסיומה.
מיפלגות החרטה על הגג
כמה מפעילי מנועות-המחאה
הגיעו למסקנה שלא די בהן:
יש צויד במיפלגה פוליטית
ההתחלה היתה על גג של בית
בצפון תל־אביב. כ־ 50 נשים וגברים
התכנסו כדי לטכס עצה.
לא היה על הגג איש שלא השתתף
בשנים האחרונות בעשרות הפגנות.
בלטו כמה מן הפעילים הידועים ביותר

עוב ההתמודדות המנועת במיברגת־העבודה, משותקת האומדציה
לממשלת שמיו, ועצם חורשת הממשלה היא מקוד מחה
^ אסונות התכופים, הפוקדים
( 1את ממשלת יצחק שמיר חדשים
לבקרים, אינם מנבאים בהכרח את
נפילתה בטרם עת. באורח אבסורדי,
המאפיין להפליא את התרבות
הפוליטית הישראלית, אין כל סיכוי
שמאורעות ״חיצוניים״ ,כמו מפולת
כלכלית או הניצחון הסופי של סוריה למשבר במילחמת־לבנון, יביאו
ממשלתי מיידי. שמיר יחזיק מעמד,
אלא אם כן יתקל בבעיות־אישיות
מיפלגתיות של שרים או ח״כים,
שיניעו אותם לערוק מהקואליציה
שלו.
על רקע פשיטת־הרגל המדינית
והמשבר הכלכלי, שאזרחי ישראל
חווים עתה רק את אפס קצהו, ניתן היה
לצפות שממשלת־ישראל תהיה נתונה
ללחץ ציבורי גובר והולך, בהנהגת
האופוזיציה הפרלמנטרית הראשית, עד
לנפילתה.
אך באורח פראדוכסאלי, מנבאים
משקיפים בירושלים שממשלת־שמיר
תתחזק, לפחות בחודשים הקרובים,
ויש לתהליך הזה כבר כמה רמזים
מעודדים ביותר מבחינת הליכוד.
אין ספק שיצחק שמיר מצטייר
בעיני הציבור כראש־צוות, המקובל על
חבריו, והמסוגל להחליט, ואף להוציא
את החלטותיו לפועל.
מינויו של יגאל כהן־אורגד
לתפקיד שר־האוצר, הוכיח ליודעי
דבר, שלשמיר יש תפיסה ברורה של
יעדיו המדיניים, ונכונות לאייש את

בתיך הממשלה חושש
שמיר בעיקר מסגנו, דויד לוי.
שביתת הנשק בץ השניים היא
מלאכותית וחיצונית, וכבר
בעתיד הקרוב היא תעמוד
במיבחנים חמורים.
בשלב זה עסוקים השניים במילחמה
על־ידי שליחים, תופעה שכיחה ביותר
במאבקי־מעצמות בזירה הבינלאומית.
כעת מתמקדת מערכת ההשמצות
ההדדית במוציא־לפועל של שמיר
בתוך חרות, ח״כ רוני מילוא מצד אחד,
וראשי מחנה לוי, הח״כים מיכאל
קליינר ומיכה רייסר מהעבר השני.
אנשי לוי עסוקים עתה בניסיון
להבטיח עבורו את תיק־החוץ. למילוא
יש תירוץ מצויץ, למנוע את המינוי
מלוי. לא, חס וחלילה, העדר כישורים
בתחום הזה, אלא הצורך, כביכול,
לרצות את הליברלים.
אדידור אשם
ף* אורח סראדוכסלי, אך טיפוסי,
₪1נהנה שר־האוצר החדש מפופולריות
מסויימת בקרב הציבור הרחב,
והוא הפך נואם מבוקש באסיפות-
הבחירות של הליכוד לרשויות
המקומיות.
עיתונאים השיוו השבוע את השר
הקודם, יורם ארידור, לאצן במירוץ
למרחקים ארוכים, הפורץ קדימה

אך מיטב התיקוות של אנשי שמיר
אינן מבוססות רק על התחזיות
להצלחת הממשלה החדשה, אלא

במהירות עצומה, כדי לעייף את היריב
ולמשוך את חבריו להישגים. האצז הזה
״שורף״ את עצמו במירוץ, אבל מעניק
לחבריו את הניצחון. ארידור, גורם
חשוב בניצחון הליכוד בבחירות לכנסת
העשירית, נזרק לכלבים, ויגאל
כהן־אורגד נכנס עתה לזירה, תוך סיכון
פוליטי קטן ביותר עבורו.
כהן־אורגד יכול להרשות לעצמו
לאיים על העם בגזירות מכל הסוגים,
מבלי שאיש יאשים אותו במצב שנוצר.
״ירושת ארידור...״

דווקא על המצב השורר עתה במערך.
חרף כמה נאומים מוצלחים של ח״כים
מהמערך בדיונים הכלכליים בכנסת
(בעיקר עדי אמוראי וחיים בר־לב)
האופוזיציה כמעט משותקת.
מוטה גור הורה, אומנם, לתועמלני־המערך
לרשויות המקומיות להשתמש
במשבר הכלכלי להסברה נגד הליכוד,
אבל לכל המשקיפים ברור בתכלית
שהבוחרים הישראליים למדו להצביע
לעיריות ולמועצות מתוך שיקול
מקומי מובהק.

^ המערך מממין
לגבע

להצלחתם של טדי קולק
בירושלים, ושל שלמה להט
בתל-אביב, אין כל קשר
לפוליטיקה הכל-ארצית.

מרנות בנושא הכלכלי, ואף
לנכס אלקטורלי של ממש.

המהווה כיום רוב בסיעה בכנסת,
מתחיל להריץ את הנשיא־לשעבר,
יצחק נבון, במועמד
המערך לראשות הממשלה אחרי
הבחירות לכנסת ה. 11-
פרס נלחם על נפשו בלהט רב.
העובדה שדווקא אנשיו המובהקים
תומכים בנבון, שפרס רואה בו איש
נטול־כישורים להנהגה לאומית,
מכאיבה ליו״ר המיפלגה, אבל עדיין
לא הביאה אותו לידי יאוש.

סרס דווקא מעוניין שאוייבו
המושבע, יצחק רבץ, ילחץ
להתמודדות נגדו בהקדם
האפשרי.
ממשלתו בשרים הקרובים לדיעותיו,
והתומכים בו פוליטית בתוך תנועת־החירות.
ניצחון
הניצים השמרניים, מתנגדי
קמפ־דייוויד, על המנהיגים הפר
פוליסטיים שתמכו בהסכם עם מצריים,
הוא עכשיו נחרץ.

שמיר יחתור עתה לצירופה
של סיעת לע״ם לחירות, כדי
לחזק את מחנהו בתוך מי־סלגתו,
נגד דויד לוי.

פעיל נאמן
-אני רוצה להצביע...

של תנועות־המחאה השונות, שהשיגו
הישגים מרשימים בפעולה נגד
מילחמת־הלבנון. אך על הגג שררה
אווירה של אכזבה.
המסקנה הכללית: המחאה אינה
מספיקה. היא היתה ונשארה חשובה,
אך היא לא הביאה לשום שינוי ממשי
בארץ. ממשלת״בגין לא נפלה וגם
אריאל שרון נשאר בה אחרי פירסום
דוח ועדת־כהן. הקונסנזוס של הליכוד
והמערך נשאר על כנו בנושאים
העיקריים. ההתנחלות נמשכת בקצב
אינטנסיבי. הפגנות־הענק לא חוללו
את השינוי הדרוש.
אחדים מן הנוכחים הרהיבו עוז
לבטא רעיון נועז: שדרושה בארץ
מיפלגה פוליטית חרשה, שתתרגם את
המחאה לשפה פוליטית.
הרעיון הרתיע רבים. לעומת
פעולת־המחאה הנקיה, נראתה העבודה
הפוליטית כמלוכלכת. אך גם מי
שחשב כך שוכנע כי אין מנוס מכד.

שר־הבריאות אליעזר שוסטק, וכן
הח״כים אהוד אולמרט, יגאל כהן(איש
תל־עדשים, המושב של רפול) ומשה
הירשזון, תמכו באורח נלהב במינויו
של כהן־אורגד. כמו ייגאל הורביץ,
ושמיר עצמו, הם רואים בהידוק־החגורה
מחיר הולם ומוצדק עבור ישוב
הגדה ביהודים והמשך המדיניות
הלאומית כלפי הפלסטינים. אנשי
״לעם״ הסתובבו השבוע בכנסת,
והרימו על נס את המדיניות הקשוחה
של שמיר, בין השאר כלפי ערבים
מישראל שנפגשו עם ראשי אש״ף.
שמיר אינו סובל מהרכרוכיות, שציינה
את מנחם בגין בנושאים מסויימיס
הנוגעים לדמוקרטיה. ח״כים ימניים
בליכוד הביעו את המישאלה, וגם את
הביטחון, שממשלת שמיר תפעל
בקרוב מאוד גם נגד יהודים שיפגשו
את מנהיגי אש״ף, אפילו באמצעות
חקיקה חדשה.

עם זאת, הוא עשוי להפוך,
לפחות לטווח קצר, לסיפור־הצלחה
פוליטי, לחביב העיתונאים,
שרובם נוטים לש

ההתארגנות להדחת שימעון
פרם קורמת עתה עור וגידים,
ודור־ההמשך של המיפלגה,

״אם רוצים לשנות, צריכים ללכלך את
הידיים ״,אמר מרצה באוניברסיטה.
״אני רוצה לדעת שבבחירות הבאות
יהיה לי בעד מי להצביע, מבלי שאצטרך
לסתום את האף,״ אמרה רופאה
ידועה.
בלי הדלפות. תנועת־של״י
התפלגה כמה שבועות לפני כן לשני
חצאים שווים. החלק הרדיקלי מצא
באופן טיבעי את דרכו אל

פעילי־המחאה, והמיפגש הוליד מידה
מפתיעה של הסכמה.
הכל הסכימו שאין טעם למהר,
שצריכים לעשות עבודת־הכנה יסודית.
במשך חודשים ארוכים נעשתה פעולה
שיטתית, אך שקטה. אף מילה אחת לא
דלפה לכלי־התיקשורת.
היוזמים היו תמימי־דעים שיש
לשבור את התדמית שדבקה בתנועות-
המחאה: התדמית של בני העילית

החברתית, האשכנזית. נערכו מיפגשי־הידברות
עם קבוצות של פעילים
מיזרחיים, עם תנועות לאומיות בקרב
הציבור-הערבי בישראל, עם קבוצות
של פמיניסטיות. ההצלחה היתה
מוגבלת: יחידים מכל הקבוצות האלה
הצטרפו אל היוזמים, אך לא היתה
הצטרפות המונית.
הדבר לא הרתיע את היוזמים.
בעבודה סבלנית, בוויכוחים ממושכים,

לעובדה ששר האוצר תמך
1 1ותומך מבחינה מדינית בתפיסות
המדיניות, שהמיטו על המדינה את
התחלואים הכלכליים (התנחלויות,
ההרפתקה בלבנון, פרוייקטים ביטחוניים
שאין להם כיסוי כלכלי) אינה
נחשבת לרלוונטית בעיני מעצבי י
דעת־הקהל בישראל. דיעותיו הפוליטיות
של השר החדש אינן מאפשרות
לו מלכתחילה להבריא את הכלכלה
הישראלית.

אם הליכוד נסוג בכמה מקומות,
בעיקר בעיירות־הפיתוח, רואים בכך
ראשי־חירות ״הוצאת קיטור״ של הזעם
על המשבר, שיביא בסופו של דבר
להתאוששות לקראת הבחירות לכנסת.
לסברה זאת יש כיסוי ברור במציאות.
השיתוק שאחז במערך נובע, כמובן,
מהמצב הפנימי במיפלגת־העבודה.
קיים הגורם הקבוע, הכרוני כמעט, של
העדר מדיניות אלטרנטיבית בתחומי
הביטחון והכלכלה, אבל לכך מתלווה,
יממש בשבוע הזה, תחילת המאבק על
השילטון במיפלגה.

רבין פופולרי אולי בציבור (בעיקר
בקרב ליכותיקים, שבין כה וכה לא
יצביעו עבור המערך) ,אבל שנוא מאוד
בתוך מיפלגתו. החנופה שלו כלפי
ממשלת בגין־שרון, שנבעה מנסיונו
לקרוץ לדעת״הקהל הלאומנית בישראל,
עלתה לו ביוקר במרכז
מיפלגת־העבודה. גם אישיותו, עצבנותו
היתרה, חוסר־היכולת שלו ליצור
קשר אנושי כלשהו, חוסר״אמינותו,
שהתבטא בשינוי עמדות בנושא לבנון
כמעט מדי יום, ממש לפי כיוון הרוח
בדעת הקהל — כל אלה פוסלים אותו
בעיני חוגים נרחבים במיפלגתו. פרס
יוכל לנצח אותו בקלות.

אם תוקדם ההתמודדות,
לפני שנבון יספיק להיכנס
לזירה הפניס-מיפלגתית, יימצא
פרם נשכר. אנשי־נבון
מבינים זאת היטב, והם לוחצים
על מנהיגם, ששמר עד כה על
שתיקה כמעט־מוחלטת, להיכנס
לעניינים באורח מיידי,
כלומר כבר השבוע.
מידת נכונותו של נבון ללכלך את
ידיו במאבק הפנימי עדיין שנוייה
במחלוקת. מכל מקום, מיפלגת־העבודה
ממתינה להתמודדות פנימית
סוערת, ויכולתה להקשות על שמיר
לבסס את ממשלתו היא מוגבלת
ביותר.

חיים ברעם
נוסח מינשר, שנועד לתמצת את
העקרונות המנחים את היוזמה. כשם
זמני נבחר ״אלטרנטיבה״ .המצע המלא
והשם הסופי צריכים להיקבע, לדעת
היוזמים, אחרי שיצטרפו ליוזמה כל
האנשים העשויים להשתתף בייסוד
הגוף החדש.
בלי..איזמיס״ .בוויכוחים התגב־
(המשך בעמוד )12

גילוי
** ריב העצים אץ רואים את היער.
* /המסקנה המכרעת הכוללת מהבחירות בעיריות היא זו: שום דבר לא השתנה.
השינויים היו שוליים, וקיזזו זה את זה. אד עצם הקביעה הזאת נושאת בחובה אמת

מכרעת:

זוהי מסלה נוראה למערך.

מיושס לאסון
ך * בחירות לרשויות המקומיות יכלו לשמש ביטוי למחאה הנחרצת של
1 1המוני ישראל על כל אשר עולל להם הליכוד: התמוטטות המניות, שוד
המיליארדים של הבנקים, הקטל המתמשך בלבנון. ביום־הבחירות עצמו נפל
הקורבן ה־ 524 של המילחמה הארורה.
בכל העולם המערבי, דווקא הבחירות העירוניות משמשות לא־פעם ביטוי
למחאה כזאת. והופכות מישאל־עם לאומי.
תפקידו של המערך היה לחולל זאת. היה עליו להביא להתעלות הבוחרים מעל
לבעיות המקומיות, חשובות ככל שתהיינה. היה עליו להביא את הבוחרים
בהמוניהם לקלפיות. כדי לבטא נשפה רועמת את החלטתם הנחושה לסלק את
הליכוד.

שדם דבר כזה לא קרה. קרה כי־מעט ההיסך.

המוני הבוחרים לא הגיעו כלל לקלפיות. הבחירות האלה עוררו נהם שיעמום
עמוק. שפודהים היתה מלאה. הקלפיות היו ריקות.
מי שהגיעו לקלפיות, הצביעו בהתאם לנטיות מקומיות, כאילו חיו באי מקומי,
כאילו לא קרה דבר במדינת הסערות הלאומיות הגדולות, שפקדו את המדינה
בימים האחרונים ממש. עד לערב יונדהבחירות עצמו, לא תורגמו לשפת ההצבעה.

זהו כישלון מונומנטלי •של צמרת המערך, מחדל נורא של
מנהיגות.
אם היתה דרושה עוד הוכחה אחרונה לכישלון המנהיגות של המערך, אזהרה
אחרונה למעדן• שהוא זקוק למהפכה פנימית — היא ניתנה ביום שלישי זה. אם
לא ישגה את הנהגתו, אם לא יעבור תהליך עמוק של שיקום רעיוני ואירגוני —
צפוי לו אסון בבחירות הבאות לכנסת.
יתכן שהיה מוטב למערך אילו נחל מפלה מוחצת. בי אז היה נאלץ לערוך
חשבון־נפש נוקב. המצב שנוצר למראית־עין — לא־ניצחון ולא־מפלה, הפעם
בנחירות בעיריות כמו לפני שנתיים בנחירות לכנסת, הוא הגרוע ביותר. הוא
מאפשר להנהגת־המערך להשתמט מהסקת מסקנות, יוצר את האשליה שהנה
אדטו־טו יתכן ניצחון בפעם הבאה, ומשאיר את הכל כמו שהוא.

זהו מירשם בטוח לאסון.

חוצכה ועונש
ך • מנצח האמיתי בבחירות אלה הוא חוק הבחירות, שהנהיג במדינה את
! 1הבחירה האישית של ראשי־העיריות.

המנגנונים המיסלגתיים לא עזרו. בכל המקומות שבהם הוכיחו
את עצמם ראשי־־העיריות באופן אישי וזכו באהדת הקהל — הם
נבחרו מחדש.

קולק בירושלים, להט בתל־אביב, גוראל בחיפה זכו שלושתם בהצבעת־אימון
מצלצלת — דבר שלא היה אפשרי בשיטה הקודמת של בחירת ראשי־הערים
על״ידי המועצות. ניתן להם מנדאט, המאפשר להם לנהל את העיריות, אף כי איש
מהם לא זכה ברוב מוחלט במועצות. אן־ שלושתם התקרבו לכן־.
המיפלגות שלא הציגו מועמדים משכנעים — נענשו. הצגת מועמדותו של דוב
נן־מאיר, עסקן אפוד ללא תדמית ציבורית, היתה בגדר חוצפה. הציבור הגיב על
חוצפה זו כפי שהגיב בפעם הקודמת, כאשר הוצגה מועמדותו של אשר בן־נתן.
גם זהו ביטוי למחרל־המנהיגות במערך. הוא לא היה מסוגל לגייס בתל־אביב
אישיות בעלת מעמד ויוקרה, שהיתה יכולה לנסות ברצינות להתמודד עם צ׳יץ׳.
ההצבעה בעד אייכי נתן היתד* בין השאר. מחאה על כך.

כ מו

קלפ יו ת ה שו ם
צוותי העולם הזה יצאו בסתם יום של שבתון,
יום הבחירות לרשויות המוניציפאליות, לסקר
את הנעשה ברחובות, בקלפיות ובמטות
הבחירות. הם היו בירושלים ובנצרת,
בתל־אביב ובהרצליה, בראשון־לציון ובבתים,
מידגם מייצג למדי של הרשויות
העירוניות. הביטו, האזינו וצילמו, אך לא ראו

המונים משולהבים, לא גילו תורים ארוכים
לקלפיות, לא חשו בהפתעות גדולות ההולכות
ומתבשלות. מה שהמקרים וההערכות בישרו
התגשם פחות או יותר -לנדאו בהרצליה,
קולק בירושלים ולהט בתל־אביב. הם בהחלט
הסכימו עם האחוז הגבוה של הנמנעים
מהצבעה -כי זה מעניין כמו קלפיות השום.
וושוים הכנים העצובות
שרתוסיה
ך י• טלפונים לא חדלו לצלצל.
1 1מידע זרם כל הזמן מן הקלפיות.
דלתות החדרים נפתחו ונסגרו ללא
הרף, ואנשים ממהרים נכנסו ויצאו
מהם, כשהם נתקלים האחד בשני במי־סדרון
הצר.
באחד החדרים בבית״האבן הירושלמי
ישב טדי קולק, ראש״העיר היוצא
והנכנס, ודיבר עם יועצים, עוזרים,
עיתונאים ומתנדבים שהתקבצו במטה־הבחירות
שלו. המצלמות לא חדלו
לתקתק. בחדר הסמוך ישבו אנשי קול
ישראל ליד מכשיריהם, כשהם ממתינים
לטדי קולק שיתפנה לראיון־
ביניים קצר.
טדי קולק ישב ליד השולחן ודיבר.
הוא נשען על ידית־הנחושת של המקל
החדש שלו. הוא נראה מותש.
כשגמר להתראיין, להתייעץ, לקבל
נתונים ולהצטלם, ירד למטה ומיהר אל
הפגישה הבאה, הסיור הבא, המשימה
הבאה.
הוא עזב מאחוריו מקום שוקק־חיים.
אפילו מיגרש־החנייה שמחוץ

עוד מגמה מעניינת: השד העדתי לא ייצא מן הבקבוק.

• החשש ספני התקוממות גדולה של המיזרח״ע שהילך אימים במדינה בשנים
האחרונות. לא התאמת לפי שעה. רק הכימעט־מהפך ברמת־גן, שם העמיד המערך
בראש הרשימה המקומית מועמד בעל צביון עדתי בולט, אורי עמית, היה רמז
בכיוון זה. אך הרקע לכך היה מקומי, לא כלל־ארצי.

| ל 1ק במטה הבחירות שלו, נשען עדיין על מקל, בעיקבות המכות
|# #1 |#שקיבל מן החרדים. מאחוריו שלט בחירות שבו הוא נראה
בריא ומאושר. ביום הבחירות עצמו היה קולק עייף ומיעט לחייד.

אין סין נישואר
ך * ליכוד היה יבול להיות מרוצה. בבחירות הראשונות שנערכו בארץ בלי
1 1מנחם בגין, בלי צעקות. בגין! בגץ!׳׳ ובלי.מלך ישראל׳ ,התקזזו הפסדיו
והישגיו.
יש האומרים כי בבחירות אלה לא התבטאו הבעיות הלאומיות, ושהן התנהלו
כל־כולן במישור המקומי. אך עצם הקביעה הזאת היא הישג לליכוד. הוא היה

מעוניץ למנוע מישאל־עם לאומי בשעה זו.

אם הצליח בכך, הרי זה הישג גדול לליכוד, כשם שזה כישלון
גדול למערך.

הבחירות לא ישפיעו על יחסי־הכוחות בתוך הליכוד. אמנם, בהרצליה חולל אלי
לנדאו מהפד מרשים. לנדאו היה במשך שנים נושא־כליו של אריאל שרון ונחשב
כאיש של אריק, אף שזה הרחיק אותו מפמלייתו עוד בתקופת היותו שר־הביטחון.
ניצחונו של לנדאו יכול היה להחשב, בעקיפץ, כתמיכה בשרון,
אך כישלונו המהדהד של שלמה תוסיזדכהן בירושלים מצביע על מגמה הפוכה.
תוסיה־כהן סמך על אריאל שרץ. והניח לשרץ להתערב לטובתו באופן מאסיבי.
כישלונו המאסיבי בבחירות יכול להתפרש, על כן, גם כאי־אמץ מאסיבי בשרון.

,.אריק מלך ישראל״ לא הוכיח את עצמו כמלך בבחיתת אלה.

ההטזעה הגדולה מ תו

! ן* שובל ההיתולי של כל מערכת־בחירות — בארץ ובעולם — הוא צרור
1 1הודעות־הניצחץ של כל המיפלגות.
תנרי, שכימעט חוסלת יכולה לטעון כי האיש שלה, אלי דיין, שמר על מעמדו
כראש עיריית אשקלון. המערך יכול לטעון כי חולל מהפר בראשודלציון, שם
ניצח האיש שלו, מאיר ניצן — כשם שהליכוד יכול להתפאר במהפך של אלי
לנדאו בהרצליה. המערך יכול לטעון כי התחזק במיגזר הערבי, כשם שרק׳ח יכולה
לטעון כי התחזקה בנצרת. אפילו המפד׳׳ל הסוכה ניצחה בטבריה, באמצעות
מועמד מקומי פופולרי.

לא היו הפתעות גדולות. וזוהי, כשלעצמה, ההפתעה הגדולה אוריאבנרי ביותר.

זןח 1ד בהבעה של. מה אפ־
11 1^ 11 שר לעשות׳ .מטהו
של תוטיה״כהן היה שומם כמעט
לחלוטין. רק פעילים אחדים הט־תובבו
בו. הוא עצמו נראה עצוב.
לבניין, ברחוב ירושלמי שקט במושבה
הגרמנית, היה מלא עד אפס מקום
במכוניות, ומתנדב צעיר כיוון את
התנועה ברחוב, שהפך לפתע סואן.
לטדי קולק לא היה ספק בניצחונו.
למרות זאת, לא ניכרו סימני עליצות־יתר
על פניו. הוא צעד בכבדות לעבר
מכוניתו, כשהוא נשען על מקלו,
והמשיך הלאה.
ובמקום אחר, במרכז ירושלים, שכן
מטה הבחירות המרכזי של הליכוד ושל
המועמד שלמה תוסיה־כהן. פלקאטים
גדולים הנושאים את תמונתו של
תוסיה־כהן כיסו את כל חלון־הראווה
הגדול של מטה הבחירות. הם בלטו
מרחוק, על רקע בניין השיש הגבוה.
אזרחים ירושלמיים חלפו על פני

חלון־הראווה, העיפו מבט זריז לעברו
והמשיכו הלאה.
בחדר הקטן ישבו כמה מזכירות, הן
ניסו נואשות ליצור קשר עם הקלפיות
השונות, כדי לקבל נתונים שונים על
אחוזי־ההצבעה.
נתונים אלה נמסרו לצחי הנגבי,
שעמד ורשם אותם על לוח גדול.
החדרים הקטנים, הסמוכים לחדר
מרכזי, היו ריקים ברובם. באחד מהם,
על הריצפה, היו מוטלים בערימות
פלקאטים שהוכנו לבחירות, שאיש לא
השתמש בהם. בצידם עמדו ארגזי־קרטון
גדולים, מלאים באשפת־נייר.
המראה היה עגום.
בשעות הצהריים בא למקום שלמה
תוסיה־כהן, מועמד הליכוד לראשות
עיריית ירושלים. הוא עבר בחדרים
השוממים, ניסה לחייך אל מעט הפעילים
שהיו שם. אלה החזירו לו חיוך
עגום. נראה היה, שהרבה מה לעשות
שם אין לו.
האווירה ברחובות ירושלים המערבית
היתה דומה במיקצת לאווירת
שבת. בשכונות נראתה מעט מאוד
תנועת מכוניות, ואנשים כמעט שלא
נראו ברחובות. בקלפיות, ברוב
המקומות, היתה פעילות מעטה, ואותם
שבאו לבחור לא היו צריכים לעמוד
בתור.
מכל האישים והרשימות, שהתמודדו
לראשות העירייה ולמועצת־

העירייה, היה הפתק הצהוב של טדי
קולק היחידי שעליו נכתב שם
המועמד בשתי השפות הרישמיות של
ישראל: עברית וערבית.
ברחובות הראשיים של ירושלים
המיזרחית לא ניכרה ביום־הבחירות כל
תכונה מיוחדת. ילדים המשיכו למכור
כעכים בזעתר מעל גבי עגלות־עץ,
נשים כפריות ישבו על המידרכות ליד
הצמתים הראשיים והציעו פירות וירקות
טריים. מעט מודעות־בחירות נראו
על גבי לוחות המודעות, ונראה ״
שלתושבי ירושלים המיזרחית לא היה
איכפת שביום זה נערכות בחירות
לעירייה.
הקלפיות בירושלים המיזרחית היו
במקומות צדדיים, כדי שלא לעורר
פרובוקציה מיותרת.
שם, כמו בשכונה סמוכה, מאה־שערים,
צויירו על הקירות סיסמות נגד
השתתפות בבחירות לעירייה.

תראביב
בש־בעד״ו
קיווה ברמאיו
*^חרי סגירת הקלפיות חשפו
\ 1אנשי הליכוד את פרצופם. הביריו־נים
שחיכו במטה הבחירות של שלמה

(״צ׳יץ״) להט בבנין המיפלגה הליברלית
ברחוב אבן־גבירול, התעוררו
לחיים. הכניסה לא הותרה לעיתונאים
ומוזמנים, אלא אם הצטיידו באישורי־מאריה
קרמר, סגן־ראש־כניסה
העירייה
מטעם חרות. לקרמר עצמו
אי־אפשר היה להגיע, כי הוא היה בתוך
החדר השמור, שאליו אי־אפשר היה
להיכנס ללא אישור.
להט עצמו לא היה במטה. הוא שהה
בגן אורנים בגני־התערוכה, ומשם
ערך גיחות לרחבי העיר. עיתונאים
שעברו ממטהו למטה של מועמד
המערך, רב בן־מאיר, בבניין מיפלגת
העבודה שברחוב בלינסון, התמרמרו:
בעוד ראש־העירייה הזוכה הגיש להם
יין, אצל בן־מאיר קשה היה אפילו
לקבל כוס־תה. הדובר צבי(״צביקה״)
אידלמן רץ לחפש שתייה וסנדוויצים.
״לא אכלתי כבר 12 שעות,״ אמר.
בן־מאיר לא ישן ערב יום הבחירות.
אחרי ניצחון הפועל תל־אביב על מכבי
בכדורסל ביום השני בלילה, הוא הוזמן
לנשף ניצחון ספונטני בהמיטבח.
״קיוונו שזה סימן לנצחון בעיר,״ אמר
אחד מפעילי העבודה הצעירים. כל
היום הסתובב בן־מאיר בין הקלפיות,
ורק ב־ 7בערב יצא לביתו, לנוח למשך
שעתיים בלבד. באותה השעה הוא
עדיין קיווה שתתחולל הפתעה גדולה.
בשני המטות עקבו בדריכות אחרי
חיכוכים בין שני הצדדים. הגיעו
הודעות על מכות ברמת־אביב ובנווה־צה״ל.
בשכונה הדרומית גבר המתח
בשעות הערב, כאשר שר־האוצר, יגאל
כהן־אורגד, הובא על־ידי אנשי הליכוד
כדי לפייס את התושבים הכועסים על

במטה של אייבי נתן, ברחוב בן־
יהודה, נמצאו קומץ פעילים. אייבי לא
היה במקום. הם לא התכוננו לפתיחת
הקלפיות, כדי לדעת מה יהיו
התוצאות. הם התכוננו למסיבה שאייבי
הבטיח לפעילים ולמוזמנים במלון
בעיר. אייבי קיים את הבטחתו, ולא
עקב בדריכות אחרי התוצאות הראשונות.

הרצליה צדבי־קוס
ומשמעת
צבאית
ך* שקט שאיפיין את רחובות
1 1הרצליה בשעות הבוקר והצהריים
של יום הבחירות לא איפיין את מה
שהתחולל בעיר. לוחות־המורעות הושחתו.
כרזות של מועמד הליכוד, אלי
לנדאו, ומועמד המערך, יוסף נבו,
התגלגלו על האדמה. מישהו דאג
בשיטתיות לחבל בהן.
במטה המערך דיברו הכל על צלבי־הקרס
שצויירו באישון־לילה על חוף־
הים, ולצידן שמו של נבו. הדראמה
שליוותה את המאבק בין השניים,
האלימות, המאבקים המישפטיים
והאיומים התסיסו את המטות, והמתח
היה רב.
המטה של לנדאו שכן ברחוב וייצמן
בעיר. הוא לא היה במטה בשעות היום,
אלא הסתובב בעיר, כמו יריבו. בתוך

המטה שרר סדר כמעט צבאי. סדרנים
מנעו גישה לחדרים האחוריים, שם
ישב הצוות המוביל של לנדאו. בראש
הצוות, ישב משה צח, איש מחנהו של
יצחק רבין דווקא, ממיפלגת העבודה,
שהיה צמוד למסוף מחשב. צח הוא
חברו האישי של לנדאו.
מטה לנדאו השתמש במיכשור
אלקטרוני, כדי לבדוק מי מתומכי
הליכוד עדיין לא הצביע בקלפיות.
צלחות שעליהן אגרול׳ס שמנים
חולקו לפעילים באולם. צעירים
הלבושים בחולצות טי נושאות סיסמות
של הליכוד ישבו בשעות הצהריים
מחוץ למטה, כמעט באפס מעשה.
למקום הגיע ח״כ חרות מיכאל קליינר.
״אחרי שראיתי איך הם מאורגנים, אין
לי ספק שלנדאו ינצח״.
פרצופו של יושב־ראש הנהלת
השקם נתלה על כבל לאורך שני בתים
ברחוב וייצמן מעל למטהו.
פעילות רבה היתה גם במטה נבו,
ברחוב החלוץ. כרזות, דגלים, לוחות־עידכון,
פעילים, מכוניות, טלפונים
והרבה רעש. נבו היה בסיור קלפיות.
הנוכחים חששו להזדהות, אך דיבריהם
היו בוטים .״אם הוא ינצח, לנדאו, אני
עוזבת את הרצליה,״ אמרה פעילה
צעירה .״לא הייתי מעורבת בפוליטיקה
עד ששמעתי מיהו לנדאו ומהו העבר
שלו.״
לפנות ערב היו הכל במחנהו של
לנדאו בטוחים שהניצחון בידיהם.
״סוף־סוף ניצחנו את תושבי הווילות,״
אמר דויד, פעיל צעיר שהיה מתוח
כולו .״לא ישנתי מאז אתמול בלילה.
כל הלילה עבדנו, שאלי לנדאו יזכה.״
למה בלילה? הוא סירב להסביר.
ככל שהתקרב השעון לשעת־חצות,
גברה החרדה במטה של נבו .״האם
אנחנו נכנסים לעידן של חיסול־חשבונות?״
שאל פעיל הדור־הצעיר,
שקיפל את הכרזות ודמעות עמדו

בעיניו.

המטאטא שלא ינקה
את העיר
> ^י לו נקב עו התוצאות בבחירות
\ 1על־פי הכרזות התלויות בחזיתות
הבתים, אין כל ספק שהמנצח במירוץ
היה דויד מסיקה. פניו המחייכים עיטרו
כמעט כל בית בעיר הצפופה.
המטות של המערך ושל התנועה
למען בת־ים בראשות מסיקה שכנו זה
לצד זה, במרחק כמאה מטר. אצל
מסיקה ישבה אשתו, ציפי, מאחורי
שולחן ארוך, ובדקה כל היום אם כל
הפעילים נמצאים בשטח ואם הם זירזו
את התומכים לצאת לקלפיות.
אהוד קינמון, מועמד המערך, נראה
שמח וטוב לב .״אני מאוד אופטימי. אנו
מאורגנים היטב.״ במטה שלו אין פעילים
רבים. כולם בשטח, מתרוצצים בין
הקלפיות. הוא עצמו יצא להצביע עם
בתו בשעת צהריים, ושב מייד למטה.
הטלוויזיה השתלטה על העיר. צוות
השבוע -יומן אירועים עקב אחרי
המועמדים לצורך כתבת דיוקן. כל

! 11ש |
אולם ההתעמלות
מצביעים חדשים,

כרזת בחירות של ראש עיריית ראשון־לציון המנוצח,
חנניה גיבשטיין, מודבקת על קיר מטהו בחדר צר, לצד
בבית־מכבי בעיר. תומכיו, שנואשו כנראה מגיוס
הסתובבו בחדר המטה והסתפקו באכילה ובשתייה.

11י 1ק י פעילה במטהו של ראש עיריית תל״אביב,
4ן הנבחר בפעם השלישית, לא התאפקה
ועיוותה את פגיה לצד כרזה של שלמה(״צ יץ״) להט,
מועמד זכה בצילום טלוויזיוני של
הצבעתו.
מסיקה עצמו כמעט שלא הגיע
למטה שלו. הוא הסתובב בכל העיר
במכונית אדומה מצויידת במכשיר־טלפון.
למרות שהוא מרותק לכיסא-
גלגלים, הוא עבר כל היום בין קלפי
לקלפי .״אנו מאמינים שיהיה סיבוב
שני כאן,״ אמר אחד מפעילי מסיקה,
״ובסיבוב השני בין מסיקה וקינמון —
אנחנו ננצח.״
בעיר רוחשת הכרזות של המועמדים
השונים כמעט שנעלם הליכוד.
המטה שלהם ליום הבחירות התרכז
במלון ויה מריס. את יצחק ולקר,
מועמד הליכוד שהתחייב ״לנקות את
העיר,״ אם ייבחר, לא ניתן היה למצוא.
״הוא מסתובב בין הקלפיות,״ אמר
עוזרו, יוסף עזרן, שלא מזמן היה עוזרו
של מסיקה. גם בערב לא נמצא ולקר.
״הוא עושה סיבוב אחרון בעיר,״ אמר
עורך־הדין פנחס אביב, שישב במטה
במלון. אנשי הליכוד החליטו שאת
התוצאות הם ישמעו באולמי מוניטין
במרכז העיר. המטה המקורי שלהם,
כמעט מול מטהו של מסיקה, היה עזוב
לחלוטין. רק לישכת מודיעין לבוחרים
פעלה שם.

בבניין המיפלגה הליברלית שבכיכר מלכי ישראל. על
האירגון והסדר במקום פיקחו בעל מישרד האבטחה,
בני טל ואנשיו. באחד החדרים ישב הברוקר מוריץ.

י במטה שררה שלווה כמעט מוחלטת.
לא היה מתח.
גיבשטיין נמוך־הקומה קיבל בהפתעה
גמורה את התוצאות. ניצן, לעומת
זאת, קיבל את המידע הראשון על הניצחון
בטיבעיות. הוא ייחס זאת
לעבודת־שטח מקיפה, לעזרה מאסי־בית
של פעילים ולהתרחקות הציבור
מראש העירייה שהמאיס עצמו על
תומכיו.
נצרת המנגנון יענה
ער הנר
דאש־העיד״יה היוצא, הח״כ
/הקומוניסטי תופיק זיאד, היה זה
מיבחן חמור. לראשונה בתולדות נצרת

הסורי על אש״ף בטריפולי שימש
נגדם.
באין לה נכסים אידאולוגיים, נותר
לרק״ח לסמוך רק על המנגנון המשומן
והמאומן שלה. בשעות הצהריים עדיין
אי־אפשר היה לרעת אם די בו כדי
לשמור על השילטון בעיר.
״לתופיק זיאד ולאמיל חביבי יש
הרבה מה להפסיד היום ״,אמרו במטה
הבחירות של התנועה המתקדמת.
״במשך כל מערכת הבחירות לא באו
מאיר וילנר ותופיק טובי אפילו פעם
אחת לעיר, כדי לעזור לסניף במקום.
ראשי המיפלגה כועסים על העסקנים
המקומיים, על ההישגים הדלים בבחירות
לכנסת, ביוני .1981״
בבחירות לכנסת, מסתבר, ערכו
זיאד וחביבי כמה אסיפות־עם מרשימות,
שרוב המשתתפים בהן הובאו
בהסעות מיוחדות מכפרי הסביבה.
הנואמים המרכזיים באסיפות אלה

ואשון־לצץ ן
ניצן גבה־קומה
שר תיקוה
^ מ ט הו של ראש עיריית ראשון*
לציון המנוצח, חנניה גיבשטיין,
שררה אווירת אדישות כמעט בכל
שעות היום .״אף, אחד לא מצביע. רק
פעילים מביאים קרובי־מישפחה לקלפי,״
הסביר צ׳ארלי, ממוסך ציארלי
בעיר, מפעילי רשימתו העצמאית של
גיבשטיין.
הכל היו עסוקים בחיסול הפיתות
ופחיות המשקה שהובאו למקום
בשעת־צהריים. גיבשטיין עצמו לא
הופיע בבית מכבי, שם נמצא מטהו.
הוא עסק, כמו שאר המועמדים בארץ,
בדילוג בין הקלפיות.
ההפתעה של העיר שייכת איש
גבוה, משכמו ומעלה — תרתי משמע.
תת־אלוף (מיל׳) מאיר ניצן, מועמד
המערך, נכנס לקלחת־הבחירות לפני
חודשים אחדים וצבר תמיכה מיום
ליום.
במטה של ניצן חששו שהפיצול
בעיר יפגע בו. למקום הובא יושב־ראש
הנהלת ההתאחדות לכדורגל, חיים
הברפלד, כדי לפקח מקרוב על
המערכה. פה ושם דווח על מכות
בקלפיות בודדות. המועמד עצמו,
שכבר לא היה אלמוני, המשיך להסתובב
בעיר וקפץ למטה שלו מדי שעה.

ך 1 1גיךדג בן־מאיר, מועמד המערך לראשות עיריית תל־אביב,
1 1\ #1 1מקנח את אפו בחדרו שבמטה המיפלגה, בשעת לילה
מוקדמת. בן־מאיר בא למשה סמוך לשעה עשר בלילה, התראיין לעיתונות
ולרדיו ומיהר לאולפן הטלוויזיה, כדי להתמודד עם יריבו בכותרת לילה.
עמדה מולו רשימה שאינה חמולתית,
שאינה סמוכה על שולחנה של אחת
המיפלגות הציוניות והמדברת בסיסמות
לאומיות תקיפות. כמעט כל
הפעילים של התנועה המתקדמת
למען נצרת היו בבחירות הקודמות
שותפיה של רק״ח, ופרשו מהחזית
הדמוקרטית, כשקצו בניהול הכושל
של ענייני העיר ובפטרונות החונקת
של השותף הקומוניסטי.
העצבנות במטה־הבחירות של רק״ח
היתה רבה. בימים האחרונים של
מערכת הבחירות הקשה הם נאלצו
להתגונן, להסביר ולהתנצל. עמדתה
של ברית־המועצות במילחמת־לבנון
לא הוסיפה להם אוהדים, ואפילו המצור

וילנר וטובי, הוטעו לחשוב שהקהל
הוא מבני נצרת. אך כשנפתחו הקלפיות,
התברר כי רק״ח איבדה מכוחה,
והתמיכה ההמונית הנלהבת היתה
מבויימת.
הפעם החליטו ראשי רק״ח למנוע
מעצמם השפלה דומה, וגם היתרו
במנהיגי הסניף המקומי, כי תוצאות
הבחירות ישפיעו על מעמדם בתוך
ההירארכיה של המיפלגה.
בשעות הערב נשמו במטה רק״ח
לרווחה. כשהתחיל להסתמן הנצחון,
אמר אוהד צעיר :״שוב מתברר שלא
חשוב מה נואמים לפני הבחירות, אלא
איך עובדים הפעילים ביום־הבחירות.״
המנגנון, כידוע, יענה על הכל.

במדינה

אחו שבועות -
שר המתנה
נבתח המיסחו
בבורסה:

(המשך מעמוד )9
שו בהדרגה כמה עקרונוודיסוד,
שהינחו את היוזמה. בין השאר:
• הכוונה היא להקמת מיפלגה,
שתשתתף בהכרעות המעשיות במדינה
— בכנסת, בציבור, ברחוב.
• המיפלגה לא תתרכז בנושא
אחד — כגון השלום הישראלי-
פלסטיני — אלא תציע פיתרון כולל
לכל הבעיות העומדות לפני המדינה,
בשטח המדיני, החברתי, הכלכלי,
התרבותי, הצבאי ועוד. .אלה הם
צדדים שונים של בעיה אחת ויחידה׳,
טען אחד המנסחים.
• המיפלגה לא תהיה המשך
למיפלגה קודמת, או פלג ממנה, אלא
גוף חדש לגמרי.
• המיפלגה לא תעסוק באידיאולוגיות
וב.איזמים׳ ,אלא תגבש תוכנית
מעשית לפיתתן בעיות המדינה
בתקופה זו. חזון אחרית־הימיס —
סוציאליסטי או ליברלי, דתי או חילוני,
ציוני או לא־ציוני — הוא עניינו
הפרטי של כל אחד. כדוגמה לכך
שימשה מיפלגת. הירוקים׳ ,שחוללה
נם פוליטי בגרמניה.
• המיפלגה לא תהיה יהודית־אשכנזית־זכרית,
כפי שקרה לתנועות־מחאה
רבות, אלא תעשה מאמץ עליון
ללכד בשורותיה נשים וגברים, מיד
רחיים ואשכנזים, יהודים וערבים, כדי
לבטא עיקרון של חברה ישראלית
חדשה.
• המיפלגה תמתח ביקורת שווה
על הליכוד והמערך, תחשוף את
המשותף בין שני הגושים הישנים
ותציב להם אלטרנטיבה רעיונית
ברורה.
104 במקום . 100 השבוע, אחרי
מאמץ של חמישה חודשים, פורסם
המינשר של הגוף החדש.
זהותם של מאה החותמים(למעשה,
נשא המינשר 104 חתימות) העידה על
מהות הגוף. הם כוללים שמות כמו
אנדרי יפה, רופא־חיות מפעילי שלום
עכשיו; הד׳ר יהודה (.ג׳אד״) נאמן,
בימאי ומרצה לאמנות־הקולנוע,
ממייסדי הוועד לסולידריות עם
אוניברסיטת ביר־זית והוועד נגד
המילחמה בלבנון; הסוציולוג אורי
רם, איש יש גבול שישב בכלא הצבאי
על סירובו לשרת בלבנון: אמירה התנועה מפעילות
גלבלום,
הפמיניסטית; יחד עם האלוף (מיל׳)

הממשלה

הצירה את -
הבנקים -ער
חשבון הציבור

רגע לפני: אולם הבורסה הריק
בציפייה למחשב

כמה רגעים אחרי: המבצעים בפעולה קדחתנית
מפולת מבוקרת
ן* מטומטמים לא נעלמים,״
1 1/ /אומר אחד המבצעים באולם־
הבורסה, הנושא על חולצתו תג צהוב,
״ובישראל הם אפילו לא מתחלפים.״
הוא אמר את הדברים האלה אחרי

האנשים היושבים סביב שולחנות-
המיסחר ומשתתפים בכריזה — יש
תגים צהובים. יש גם ״מועמד למבצע״,
שהוא בעל תג כתום. לעובדי הבורסה,
המכונים לעתים גם ״לבלרים״ ,יש

לשעבר, ניצב ליד המבצעים של
החברה המרכזית, שבה הוא שותף. הוא
אינו מחלק להם הוראות, רק מאזין.
היום אין הפתעות רבות.
ממולו, מן העבר השני של הדלפק,

שמואל אבישר, גם הוא שחקן
כדורסל לשעבר, מייצג עכשיו את
קבוצת אייזנברג בבורסה. הוא טען
בלהט, שהירידה בסך >^ 40 אינה כה
נוראה .״אלה הם * 40 למי שיושב

פעיל רם
...מבלי לסתום את האף!״
מתיתיהו פלד, יו״ר המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני
ואורי אבנרי, מי שהיה ירו־ הנהלת
של״י.
הרכב זה של בעלי־מינשר גרם מיד
לאי־הבנה. הטלוויזיה, שמסרה את
הידיעה הראשונה על ההתארגנות
החדשה, ציינה את השתייכות רוב
היוזמים לתנועות־המחאה השונות.
התקבל הרושם כאילו התנועות עצמן
משתתפות בהתארגנות, ועל כך הומטר
על מערכת־החדשות מטר של הכחשות.
הטעות תוקנה מייד.
כעבור שלוש שעות העמידה
הטלוויזיה את הדברים על דיוקם:
משתתפים בהתארגנות פעילים מכל
התנועות, משלום עכשיו ועד יש גבול,
אר הם עושים זאת כיחידים, לא על
דעת התנועות.

יורם אררור ואחריו יגאל נהן־אווגו רא נחרצו לוועדת הבנקים מהוד
וחמים או טוב־רב. הבנקים הם עדיין האימפריות הפיננסיות החשובות
שמנכ״ל הבורסה, יוסף ניצני, הודיע כי
שערי מניות־הבנקים ירדו ב־*. 17
הכוונה של בעל התג הצהוב היא
ברורה. יועצי־ההשקעות בבנקים ניהלו
מסע־שיכנוע ממושך, כדי לשכנע את
המשקיעים המודאגים למכור את
מניותיהם — אבל ״בהגבלת שער״.
ההגבלה היתה של * .15 מי שנתן
הוראה כזאת, ייאלץ עתה למכור את
מניותיו — אם ירצה בכך, במחיר נמוך
עוד יותר.
התגים שלטו באולם־הבורסה ביום
השני בבוקר. למבצעים — אלה הם

תגים אפורים. העיתונאים נושאים
תגים ירוקים, ויש גם תגים כחולים,
הנושאים את הכתובת אח״ם.
לפי הפירוש המקובל, אח״ם הוא
איש חשוב מאוד. לפי הפירוש ביום
השני בבוקר, כשהתחדש המיסחר
בבודסה, אחרי שבועות ארוכים של
הפסקה, אח״ם הוא ״איש חשוב מוכר,״
ויש גם גירסת תיקון — ״איש חושב
מוכר״.
* \ ת תג האח״ם נושאים בדרך־כלל
מנהלי ובעלי חברות הברוקרים
הפרטיות. שלמה שרון, עיתונאי

ניצב משה לביא חובש־הכיפה, ומבעלי
חברת הברוקרים הראון־לביא. הוא
לא היה מודאג מהרגיל, כאשר המניות
של הבנקים למשכנתאות ״נשחטו״ בזו
אחר זו.
לא הרחק משם ישב שחקן
הכדורסל לשעבר צבי לובצקי,
המתמחה במיסחר באיגרות־וזוב.
לאיגרות החוב יש עכשיו פריחה
מחודשת, ולובצקי היה מרוצה.
כשהמניות הסתחררו כלפי מעלה, הוא
לא השתתף בחינגה. עכשיו זו החינגה
שלו.

בניו־יורק, ולא למי שחי בישראל.
בישראל זו ירידה של *״.17
בסר הכל, האווירה היתה אופטימית.
יש בשלושת אולמות המיסחר החדשים
הרגשה שהבורסה עומדת לשוב
ולפרוח.
רבע שעה לפני פתיחת המיסחר
עדיין היה האולם ריק כמעט לחלוטין.
אחד המבצעים ניהל שיחה חטופה עם
בל״ל. בפתח מסביר אחד מעובדי
הבורסה לאיש־ביטחון היכן להעמיד
את העיתונאים, על בימה קטנה בקצה
האולם. העיתונאים הסתגרו שם רק

המרורחניס
ן * שעה שיועצי-החשקעות בב־
^ נקים שיכנעו את לקוחותיהם
להמשיך ולקנות מניות של
הבנקים לפני הצעדים הכלכליים
ולפני סגירת־הגודסה, עשו מנחלי
הבנקים, אלה שהורידו את
ההוראות״ עסקים לא רעים.
העולם הזה בדק כמה הרוויחו
מנהלי הבנקים מכך שהצליחו
לצאת בזמן. דרך החישוב היא זו:
סכום הכסף שקיבל המנהל תמורת
המכירה בזמן חולק בערך הדולרי
של השקלים ביום המכירה. מסכום
זה הופחת הסכום שהיו מקבלים
מנהלי הבנקים אילו היו מוכרים

נד 60 אלף דולר. אילו מכר
יקותיאלי את מניותיו ביום פתיחת
המיסחר בבורסה, בשער של , 1629
הוא היה מקבל תמורתן סכום
שקלי השווה ל 38-אלף דולר
בלבד. יקותיאלי הרוויח 22 אלף
דולר ממכירת מניות סטוק בל׳׳ל.

י קו תי א לי: בל״ל
ולמה

רגע ההודעה על הירידה
אין הפתעות

קריב: פועלים
למי -

למשך הדקות הראשונות. אחר־כך הם
פשטו על האולמות. ב״ 9בבוקר. שעת־הפתיחה,
כבר היה האולם מלא וגדוש.
ב־ 9ועשר דקות נשא יוסי ניצני נאום
נרגש וקצר. על פני כולם עלו חיוכים,
כאשר התברר כי כל המניות הבנקאיות
העיקריות ירדו בדיוק באותו השיעור
— . 1796־
הממשלה לא היפלתה בין הבנקים.
בנאום הקצר שלו אמר ניצני, שהוא
מקווה שמעתה נפתח שלב חדש בחיי
הבורסה ושוק־ההון בישראל.
בכך הוא צודק, ללא ספק. עדיין לא
״ברור מה תהיה משמעותו של הפרק
החדש, אך דבר אחד ברור כבר מיום
המיסחר הראשון: מניות הבנקים׳כבר
לא יהיו מה שהיו עד עתה, מעין תחליף
לאיגרות־חוב, אך כאלה המביאות רווח
גבוה יותר. מניות הבנקים —
שהמיסחר בהן היווה יותר ממחצית
המיסחר בבורסה, הפכו לאיגרות־חוב
דולריות, ובלתי־מושכות במיוחד.
זה אינו אומר שהבנקים איבדו
מגדולתם, ולא יהיו עוד שליטי
הבורסה. יורם ארידור ואחריו יגאל

כהן־אורגד לא נחלצו לעזרת הבנקים
מתוך רחמים או טוב־לב לשמו. הבנקים
הם עדיין האימפריות הפיננסיות
החשובות של המדינה, ועל פיהם ישק
דבר. מישרד־האוצר זקוק להם
ולשיתוף־הפעולה שלהם, לא פחות
משהם זקוקים לצעדים שייעשו
לטובתם.

^ יום כבר אפשר לסכם את
1 1המהלך השלם של השנה האחרונה
בבורסה הישראלית. בדיוק לפני שנה
התחיל המירוץ הגדול של קרנות־הנאמנות.
הקרנות הבנקאיות ניסו
שלא לפגר אחרי הקרנות הריווחיות
של קבוצת ריגר״פישמן, ונהגו בדיוק
כמו צמד הספקולנטים: טיפחו מניות.
שערי־המניות — כמעט כל המניות
— טיפסו לשמיים. המניות הבנקאיות,
שקשה היה למשוך מהן רווחים
מהירים, איבדו מגדולתן.

מנכ״ל ניצני
התחלה חדשה

את המניות שבידיהם ביום שמכרו
אותם לקוחותיהם — ביום פתיחת
הבורסה השבוע. כל הסכומים
עוגלו. לדוגמא: ברוך יקותיאלי,
מנהל בבנק לאומי, נפטר ממניותיו
היקרות ב־ 20 בספטמבר. הוא
מכר אותן בשער של , 1874 תמורת
5,765,000 שקלים, שער הדולר
באותו יום היה 62 שקל. ויקותיאלי
יכול היה לקבל תמורת כספו יותר

על־פי אותה שיטת חישוב
הרוויח חיים ברגשטיין, מנהל
בבנק הפועלים 37 ,אלף דולר.
זאב קריב, גם הוא מנהל בבנק
הפועלים, הרוויח 3000 דולר,
משום שנפטר ממניותיו כבר
בהתחלת חודש אוגוסט. גדעון
להב, מנהל בבנק דיסקונט, היה
זריז ביותר. הוא מכר כתבי אופציה
שהיו בידו כבר בהתחלת יולי, וב־1
באוגוסט מבר גם את מניותיו. להב
הרוויח מהמכירה במועד המתאים
15 אלף דולר. נפתלי פייגגגולד
מבנק המיזרחי ערך סידרה
שלמה של פעולות״ שתחילתה
ב־ 18 ביולי, וסופה ביום המיסחר
האחרון בבורסת ב־ 6באוקטובר.
הרווח של המנהל פייגנגולד
ממכירותיו שנעשו במועד המתאים
15 :אלף דולר בערך.

בשלב השני החליטו הבנקים
להחזיר את המניות שלהם עצמם
מגדולתם, ולהפיל את ריגר־פישמן
ושאר ״השוורים״ ,שצצו לצידם
ומאחוריהם. וכך אירע שבינואר פקדה
המפולת הגדולה את הבורסה —
והציבור הרחב של המשקיעים,

הקטנים, הבינוניים והמוסדיים, שבו אל
מניות הבנקים — אבל כמעט רק
אליהן. למניות הבנקים קרה מה שקרה
קודם לכן למניות החופשיות, שטופחו
על־ידי קרנות״הנאמנות .׳הן צברו
תאוצה, בלי שום שייכות למצב
הכלכלה.

להב: דיסקונט
מי מוכר -

ברוקר לביא

אך העיסקות לא תמו כשתם
המיסחר בבורסה, שכן, כידוע,
אפשר לבצע גם פעולות מחוץ
למיסגרת הבורסה. בנק המיזרחי
עשה פעולות כאלה — ובשפע
בלתי מצוי. בנק המיזרחי סירב
למסור מי בדיוק מכר את המניות
שהבנק הואיל לקנות בשערים כה
גבוהים. בנק המיזרחי קנה מניות
של עצמו בסכום של 479 מיליון
שקלים יום אתרי סגירת המיסחר,
ב־ 7באוקטובר. באותו יום הוא גס
קנה אופציות מסידרה 12 של
עצמו ביותר מ־ 25 מיליון שקלים.
לשיא הגיע הבנק כאשר קנה
מניות של בנק־המשמתאות טפחות,
המסונף לו, בסכום של שני
מיליארד ועוד 50ו מיליון שקלים,
ב־ 10 באוקטובר. ב־ ! 2באוקטובר
רכש הבנק מניות למוכ״ז של
טפחות בסכום של 27,415,000
שקלים.
גם כאן נערך חשבון דומה לזה
שנערך לגבי מנהלי הבנקים.
התוצאה היא מדהימה: בנק
המיזרחי חסך לאנשי שלומו,
המוסדיים והפרטיים, סכום של
13.75 מיליון דולר! את הסכום הזה
הרוויחו חביבי הבנק — והפסיד
עם ישראל באמצעות מישרד-
האוצר שלו.

עובדה זאת התבררה למשקיעים
כאשר התחילו להתפרסם הנתונים על
מאזן־התשלומים וחובות־החוץ של
ישראל. הציבור — וגם כמה מראשי
הבנקים (ראה מיסגרת; התחילו
להיפטר מן המניות שבידיהם. הבנקים,
שלא רצו להניח למניותיהם היקרות
לצנוח, קלטו את ההיצעים, כשהם
עושים שימוש בכספי הלוואות יקרות
שלקחו בחו״ל. אך קליטת ההיצעים
לא בלמה אותם — ואז נזקקו הבנקים
לשירותיו הטובים של האוצר, כדי
שיציל אותם מהתמוטטות. בידיהם היה
מיצבור עצום של מניות, שהיה ברור
להם שאין למצוא להן קונה במחירים
הגבוהים. הבנקים היו מוכנים להיפטר
מהמניות שצברו גם במחיר הפסד
מסויים — שאפשר לקזזו, במידה
מסויימת, מתשלומי מס־ההכנסה.
האוצר מילא אחר רצון הבנקים, וכך
נוצר ההסדר שהפך את מניות הבנקים ־
לאיגרות־חוב רולריות, והוריד את
מחיריהם בעשרות אחוזים. הבנקים
מקווים שכאשר יהיו שערי־המניות
נמוכים במידה מספקת, ישוב הציבור
להתעניין בהן, ואפשר יהיה לחדש את
המירו ץ.
בינתיים, לפני ימי־-המיסחר הראשונים,
הם הורו ליועצים לניירות־ערך
מה לעשות כדי שהבנקים יוכלו
להיפטר מהמניות שבידיהם במחיר
הגבוה ביותר: להציע למשקיעים
למכור בהגבלת שער של עד .1596 מי
ששמע לעצות־רועץ שוב שיחק
לידיהם של הבנקאים, בדיוק כפי
שעשה כאשר שעה לעצתם הקודמת,
וקנה את המניות האלה.

בשוק ההון י

וו וו

שלמה פרנקל

יוון.
עולם של אגדות וגבורות קדמוניות. איים מפתים עם שמות כמו
קורפו, כרתים, רודוס ומיקונוס. שמש זהובה וחופי תכלת ויאכטה
פרטית, רק שלך...
עולם של חיוך ושיר, תושבים מסבירי פנים ובתי מלון מעולים.
עולם הנותן תמורה מלאה לכספך כפי שאף מקום אחר לא יכול
לתת. מדוע לטוס סתם לעוד מקום כשיש לך את יוון?
טוס ליוון עם אולימפיק כמובן.

£5211521
מאת מאיר תדמ1ר

^ חתהשא לו ת, שהיא אולי שאלת מפתח
בפרשת מה שקרוי ״הסדר המניות הבנקאיות״
,היא השאלה: למה היו דרושים שמונה
טיוטות של הסכם ועשרה ימים, לחתימה על
ההסדר. הנה התשובה: במשך עשרה ימים הצליחו
ראשי הבנקים להתיש את אנשי־האוצר ובנק
ישראל, כך שהם, הבנקים, לא יתרמו כלום
וקופת־המדינה תתחייב לערוב ליותר משיבעה
מיליארד דולר של איגרות־חוב דולריות —
לשעבר מניות הבנקים.
במשך עשרה ימים, בישיבות מרתוניות, חזרו
ראשי הבנקים והסבירו, למה אסור לעשות
לבנקים מה שהיו עושים בכל מדינה מתוקנת:
משלחים את המנהלים וממנים חברי מועצות־מנהלים
חדשים מקרב בעלי המניות. הם, ראשי
הבנקים, לא עייפו מלהסביר שכל מה שתעשה
הממשלה, חוץ מלהשאיר אותם על כנם ולערוב
למניותיהם בכספנו, יתפרש בחו״ל כהלאמת
הבנקים. ומערכת הבנקאות הבינלאומית לא
תראה בעין יפה מעין הלאמה. ואס מערכת זו

מממנים את ״הבנקאיות״ ,ששערן לא ירד בעוד
50 אחוז ואז היה מגיע לערכן האמיתי.
אנחנו גם נממן, אם יחקרו ואם לא יחקרו, את
הרווחים שצברו אלה שהיו בעלי מידע פנימי
וניצלו אותו למכור את מניותיהם ערב ההודעה
על הפסקת הוויסות; נממן גם את אלה שעשו
עיסקות רטרואקטיביות עם הבנקים, מכיוון שהם
בעלי קשרים, ושהבנקים קנו את מניותיהם
בשער של ה־ 6באוקטובר, ולמחרת קנו דולארים
זולים לפני הפיחות הגדול. גם את אלה נממן
באמצעות המניות הבנקאיות שהבנקים קנו מהם
ושלא היה איכפת להם לקנותם, כשהיה ברור
שבכל מיקרה, יש רק שתי אפשרויות: שהאוצר
יבוא לעזרת הבנקים, או שהבנקים יבקשו את
עזרת בנק ישראל, בשני המיקרים — הכיס
הציבורי.
אנחנו נשלם גם את ההפסדים שנגרמו
לחברות שהחזיקו חבילות גדולות של מניות
בנקים, אם כנכס נזיל, שמדי יום שערו עולה, ואם
מתוך חוסר״ברירה כערבות להלוואות ומשיכות־

תסתכל עלינו שלא בעין אוהדת, אבדו סיכויינו
לקבל באמצעותה הלוואות קיצרות־מועד, הדרושות
לממשלה, כדי לייפות את סעיף הרזרבות
במט״ח ולהוצאות שוטפות דחופות.
יש חדש תחת השמש הבנקאית; גם בנקים
מיסחריים בחו״ל אינם נותנים אשראי מכל סוג
שהוא, לבנקים מיסחריים בארץ. רק משום
שמנכ״ל הבנק הישראלי פוגש בעמיתו
האמריקאי או הבריטי, בכינוסים ובמסיבות
ומזמין אותו לוויסקי כפול על חשבון ההוצאות.
את האגדה, שרק בזכות הקשרים האישיים
והעיסקיים יכולים הבנקים בישראל לקבל
אשראי לטווח קצר, שהאוצר זקוק לו, המציאו
הבנקים. הם, כזכור, המציאו גם את המניות
הבנקאיות שתמיד צוברות רווחים: עכשיו הן
צוברות הפסדים — בצבירה של ״מכה אחת״.

יתר שלהם בבנק, שהיתנה את האשראי ברכישת
המניות של עצמו. אלה, על פי החוק, רשאים
לנכות את ההפסד שנגרם להם כתוצאה מירידת
שער המניות, מהכנסותיהם. בקיצור: הם ישלמו
פחות מס ולעיתים לא ישלמו בכלל. את החסר
בקופת האוצר — אנו נשלים. אנו — כל אותם
אלמנות, קשי־יום, נכים וגם בריאים, בעלי
הכנסות קטנות, שצברו מעט מחסכונותיהם
ב״בנקאיות״.

מי ישלם את הח שם!
ך•* ודם כל בעלי המניות שלא הצליחו למכור
\ /אותן עד ל״ 6באוקטובר, והפסידו כשליש
מערכן בדולארים ובסך־הכל כ־ 2.5מיליארד
דולר, שהוא רק חצי מההפסד הריאלי, אלמלא
״הסדר המניות הבנקאיות״ .עם ישראל, כולנו,
שבמיסים שלנו נממן ואולי נכון לומר, כבר

מה אין ב״וזסדר״
^ ״הסדר״ ,או ״הסכם הכניעה״ בין הממשלה
1 1והבנקים, טוב לבנקים. את זה כבר אמרנו.
אבל הוא יותר טוב מטוב. מה, למשל, יקרה
למניות הבנקים בערך של 1.2מיליארד דולר
שהבנקים מחזיקים ברשותם — האם גם על אלה
חל ההסדר? האם הוא חל גם על בעלי עניין, כמו
למשל, חברות־בת של הבנקים, המחזיקות
בחבילות גדולות של מניות בנקאיות של חברת
האם — הבנק עצמו? בהסכם כתוב שהוא,
ההסכם, לא חל על אלה, ובכל זאת העניין יסוכם
סופית תוך חודש, על פי הבנה שהושגה בין
הצדדים. יהיו יוצאים מן הכלל, בעיקר מניות
שבידי בעלי עניין שהם גם יהודים טובים

היושבים בחו״ל.
בכל מיקרה, אם לא יורשו הבנקים למכור את
המניות של עצמם, או אם לא ייהנו מההסדר, גם
במיקרה זה אנחנו נשלם את החשבון.
אחד הסעיפים המעניינים בהסכם הוא זה
האומר שמניות שנחסמו בפקדון למישמרת,
כלומר, אלה שהופקדו לארבע או שש שנים, לא
יוכלו להיות משועבדות. במילים אחרות: אם
תרצה אוברדראפט, תחפש לך ערבות חדשה.
המניות של הבנק ״ שלד לא טובות בערבות.
ועכשיו אנו מגיעים למה, באמת, אין בהסדר.
אבל, לפני זה, עוד הערה. ראיתם ושמעתם איך
יצאו הבנקים מגידרם, כדי לשכנע אותנו שלא
כדאי למכור את המניות ושמאוד כדאי להפקיד
אותן בפקדונות ל־ 4ול־ 6שנים, שכן אז צפוי לנו
רווח בדולארים וכר. אם זה כל־כו כדאי, אז למה,
באמת למה, לא יואילו הבנקים לקבל את המניות
הנפלאות של עצמם כערבות, למשל, למשיכת־יתר
בגובה המשכורת שלא בריבית אסטרונומית?
נחזור לעניין. ב״הסדר״ לא כתוב, מה דינם של
כל מנהלי־הבנקים, הבנקים ״הציבוריים״ והבנק
שבבעלות פרטית. רובם קרובים לגיל הפנסיה,
ואלה שלא יכולים לצאת לפנסיה מוקדמת, נניח
תוך השנה הקרובה, יתרמו מניסיונם כיועצים.

ך* די להעמיד את עניין ״הסדר״ המניות
* ₪הבנקאיות בפרופורציה נכונה, אולי כדאי
להזכיר שבכסף שתוציא הממשלה על ״פרוייקט
הבנקאיות״ ,אפשר לממן בקלות את ״פרוייקט
הלביא״ ,בתי־החולים, ההשכלה הגבוהה
והשכונות גם יחד. או אולי בצורה אחרת: אפשר
לבטל את ההכנסה לשנה אחת, פשוט להוציא
לחופשה את כל אגף מס־ההכנסה, לשנה תמימה.
אבל זה בוודאי לא יקרה .״פרוייקט מס־ההכנסה״
ילבש צורה חדשה: אנחנו נשלם יותר מיסים כדי
לממן את ״פרוייקט הבנקאיות״ .מיסי היתר
שנשלם יהיו צמודים לאינפלציה וקצת יותר, כדי
שהבנקים ״הגדולים על המדינה״ ימשיכו להיות
גדולים.
ויש לי עוד הצעה. אולי בכל זאת יעז, למשל
נגיד בנק־ישראל, לפרק קצת מהמעמסה של
הבנקים ולהכריז שמהיום והלאה, לא יהיו ניגודי

נכון, הם טוענים שמי שאשם במפולת
״הבנקאיות״ הם הממשלה והציבור. וזו עובדה.
הממשלה אשמה בכך שהתירה להם ל״ווסת״ או
ליתר דיוק ל״הריץ״ את מניותיהם, ו״ציבור
המשקיעים״ אשם גם הוא, בכך שקנה מניות
בנקים, שהממשלה התירה את הנפקתן והבנקים
את ניפוחן. הם טוענים שעל המניות היה כתוב רק
שם הבנק המנפיק. אילו היו כותבים גם שהמניה
עשויה חומר בלוני, איש לא היה קונה. ותאמינו
לי שהם צודקים.
הבנקים הם פושטי״רגל, לפי הגדרת המילונאי
אברהם אבן־שושן. עכשיו באה ההזדמנות
להכריח אותם, את בעלי המניות המעטות
השולטים בבנקים, לשתף אותנו, בעלי המניות,
בניהול הבנק. לא יתכן שיימשך המצב, שבו,
ציבור המשקיעים השקיע פי מאה ויותר בהון
הבנק, ואין לו מה לומר. כלום. אבל גם בעניין זה
נכנעה הממשלה. דבר לא ישתנה.
אני אהיה מוכן להצביע בבחירות הקרובות
לכנסת, שתתקיימנה בשנה הקרובה, לפני
המועד, למיפלגה שתכריז על בעלות אמיתית
של הציבור על הבנקים.
אנחנו מדינה קטנה; בנקים יש לנו גדולים
(שניים מהם ברשימת 100 הבנקים הגדולים

אינטרסים בין הבנק ולקוחותיו, וכדי שאלה לא
יהיו, לא יעסקו הבנקים בייעוץ ובתיווך של
השקעות בניירות ערך. כמקובל במתוקנות
שבמדינות.
ואולי, כדאי כבר היום לפרק את הבנקים,
למשל, לבנקים לחסכונות, לבנקים לקידום
עסקים, לבנקים מתמחים ביבוא-יצוא ועסקות־חוץ,
לבנקים שנותנים הלוואות ולסתם בנקים
מיסחריים שעושים את היתר.
אבל, וזה אבל גדול מאוד, הבנקים, גב
בכישלונם, הם עדיין כוח עצום, שכל מימשל
חייב להתחשב בו, גם בהיבטים הפוליטיים. לכן,
ובעיקר לכן, לא יקרה דבר. עובדה: יורם ארידור
הלך, הבנקים לא.
ולסיום, הערה חכמה שלא אני בעליה: מי
שסבור, כפי שמנסים לשכנע אותנו עכשיו,
שהבנקים יוכלו בעוד חמש או שש שנים, לקנות
את המניות של עצמם במחיר שהובטח על־ידי
הממשלה, טועה. כדי שיוכלו לעשות כך, יצטרכו
להרוויח כחצי מיליארד דולר אחרי מיסים, בעוד
חמש שנים, ב־ 1982 שהיתה שנה טובה לבנקים,
הם הרוויחו רק שישית מהסכום הזה.
ולבסוף: אפשר בלי בנקים? אי־אפשר. מאיפה
ניקח אוברדראפט?

בעולם) .הבנקים ״גדולים על המדינה״ ,צרין
להתאים אותם לגודלה של המדינה. עכשיו יע
הזדמנות. לבנקים בישראל יש מדינה, כפי שאמו
לא מזמן איש כספים בינלאומי ידוע. והוא לא ידע
עד כמה צדק. הגיע הזמן שלמדינה יהיו בנקים

כמה נשלם

ך* שחזר שר־האוצר יורם ארי-
^ רור לביתו שברמת אפעל, ראתה
אביבה, אשתו, שפניו סמוקים מהרגיל.
כוס־התה, שהגישה לו, כמעט נשמטה
מידיו, וכמה טיפות ניתזו על מכנסיו.
הילדים כבר ישנו בשעת הלילה המאוחרת
הזאת, והשר נטל עימו את מכשיר
הטלפון לחדר־השינה, ביחד עם כוס־התה.
לפני
שחייג את המיספר הראשון,
אמר לה :״הם לא מבינים שום דבר,
המטומטמים האלה. מתחיל להימאס לי
העסק הזה. עשינו כבר צעד מיספר
אחד וצעד מיספר שניים — והם לא
מסכימים לצעד מיספר שלוש, שהוא
העיקר. אז מה יוצא? יוצא שאנחנו
תלויים באוויר.״
עכשיו, כשפרק קצת מזעמו, הוא
התבונן בפינקס־הטלפונים שלו, וחייג
את המיספר הראשון. אשתו שמעה
אותו אומר באנגלית :״הלו ...מה
שלומך? סם בביתי כן. הייתי רוצה
לדבר איתו. אני מקווה שאני לא
מפריע ...הלו, סם? זה לא עבר. אני
צריך את העזרה שלכם ...לא ...אם לא
יהיה לחץ רציני, לא תתקיים הפגישה
בוושינגטון ביום שישי עם שולץ...
כן ...אולי איגרת מרגן לשמיר ...וצריך
ללחוץ גם על ארנס ...אולי בעיקר
עליו ...הוא.רוצה לסלק אותי ...כל
הסיבות שחשבנו — פטריוטיזם ומה
לא ...תורה רבה״.
הטלפון השני היה אל יו״ר הנהלת
בנק הפועלים, גבי גזית, שעימו יש
לשר־האוצר שפה משותפת .״אני צריך
לחץ על משל ועל קיסר מצד חברת־העובדים.
תסביר לדני(רוזוליו) ,שאני
מבטיח אישית שאתם לא תיפגעו.
ייעשו כל ההסדרים ...כן ...לא ...רצוי
שדני ידבר עת קיסר, ולא אתה ...הם
כבר החליטו על שביתת אזהרה של
שעתיים? זה לא איכפת לי, אבל אני
רוצה שתהיה רק שעה. זה יהיה המיבחן
של דני. רק שעה ...לא ...המטומטמים
לא הסכימו ...הם מבינים במה שקורה
במשק, כמו שאתה ואני מבינים
בגולף ...לילה טוב, גבי״.
לצורך קיומה של שיחת הטלפון
השלישית. נזקק ארידור לעזרתה של
אשתו. היא חייגה את מיספר הטלפון
של מערכת הארץ, וביקשה את אחד
מהכתבים הכלכליים. רק כאשר היתה
בטוחה שהיא משוחחת עימו, היא העבירה
את הטלפון לבעלה. הוא לא
הזרהה .״אני רוצה יריעה שלא תהיה
בולטת במיוחד, אולי עמוד שניים,
ויכול להיות גם במדור הכלכלה.
תכתוב שאם תוכשל התוכנית, ידאגו
מקורות באוצר לפרסם רשימה של 22
בנקאים שנפטרו בזמן מהמניות שלהם,
וגם רשימה של 12 חברי־כנסת ושלושה
שרים ...כן. אל תדאג ...אתה יכול
לומר לעורך שלך בביטחון, שהרשימה
תהיה אצלך ...מה שלומי? אל תצחיק
אותי ...מה היה? אתה יודע שאני לא
מדליף מישיבות ממשלה.״

,,הקץ לשוק השחור
שר רתבלום
והקץ ררוון השחוח״
^ מחרת, כבר ידע ארידור שהוא
/על הסוס. יקיר פלסנר נכנס
לחדרו של שר־האוצר, זורח ומחייך.
״דפקנו אותם! היית צריך לראות את
הפרצוף של הרבי משה־מנדל (באום)!
הכל נראה עכשיו ירוק יותר!״
״רק אל תדבר ככה אל העיתונאים״,
אמר ארידור. הוא מיהר לישיבת־ה־ממשלה
המיוחדת, שבה עמד ראש־הממשלה
יצחק שמיר להקריא לשרים
את תוכן מיברקו של הנשיא רגן.
ארידור כבר שמע את נוסח המיברק
בבוקר מהשגריר האמריקאי סמואל
לואיס. השגריר.גם הבטיח לו שישוחח
באותו ערב עם מזכ״ל מיפלגת העבודה,
חיים בר־לב. בררך לישיבת־הממשלה
שמע ארידור בחדשות את
הכרזתו של ישראל קיסר, שהוחלט
לקצר את שביתת האזהרה למשך שעה,
כדי ״לשחרר את הלחץ״ של ציבור
העובדים. קיסר גם צוטט כמי שאמר,

הי 1ם שבו הנ מלךהד 1לו־

המטבע החוקי, יחזרו השקלים לשמש
כמטבע חוקי, כאשר שערו של נל
שקל יהיה שווה לשער הדולר ,״זזה
יהיה שקל אחר, של מדינה אחרת!״
סיים שמיר את דבריו כששפמו הקטן
רוטט בהתרגשות.
ארידור הקדיש את נאומו לצדד־ם
המעשיים של התוכנית. הוא אמר כי
במשך שלושת הימים הבאים יוכלו
אזרחי ישראל להחליף את כל השקלים
שברשותם בדולארים של ארצות־ו!ו

ארידור הבטיח שלא יהיה שום מחסור
בדולארים .״יש היום במחזור עשרים
ושלושה מיליארדי שקלים, אך הבנק
הפדראלי של ארצות־הברית הסכים להעביר
אלינו סכום של מאתיים ד
חמישים מיליון, דולארים, הרבה יותר
מן הדרוש. זה יהיה הקץ לשוק השחור
של לילינבלום, והקץ להון השחור של
הספסרים.״
ארידור הודיע שיהיו קיצוצים.בתקציב
המדינה, בשיעור של שני מיליארדי
דולארים. הסובסידיות יבוטלו
לחלוטין תוך חודש. מבין העובדים
ייפגעו רק ״בעלי היכולת״ .ארידור
הודיע כי על־פי החשבון שנערך
באוצר, יהיה השכר הממוצע בישראל
450 דולר בחודש. כל המחירים —
מלבד מחירי המוצרים המסובסדים —
יוקפאו. הערך השיקלי יותאם לערך
הדולארי. יהיו הגבלות חמורות על
האשראי שיוכלו הבנקים לגייס בחו״ל,
והריבית בישראל תותאם לשער הריבית
הנהוג בארצות־הברית .״על צעדים
נוספים תבוא הודעה״.
אחר־כך הופיע חיים פלטנר, הכתב
הכלכלי, כשעל הלוח שמאחוריו מד
פיעים שטרות של דולר, משטר של
דולר אחד ועד לשטר של אלף דולר.
הופיעו גם תצלומים מוגדלים של
מטבעות בנות סנט-,בנות חמישה סנט
וכן הלאה. פלטנר אמר שהציבור יוכל
להמשיך להשתמש בפינקסי ההמחאות
שבידו, עד שיונפקו פינקסים חדשים.
מי שירשום המחאה, יהיה חייב למחוק
את ציון השקלים, ולכתוב דולארים.
פלטנר הסביר שאין צורך לכתוב את
המילה כולה. אפשר רק לצייר את
הסימן .$

חשש הצנעה לחבר
הכשת ב\לל
:ההיבט החונטר׳

שציבור העובדים מוכן לכך ששכרו
ישולם בדולרים, בתנאי שהשכר לא
ייפגע. קיסר הוסיף ואמר שלמען
תוכנית ההבראה של המשק, שהיא
משימה לאומית, יהיו גם העובדים
מוכנים לשאת בנטל ,״כמו כל
המיגזרים האחרים״.

אני רואה את זה בחומרה, שהבוקר
קיבלתי טלפון מגנרל מחורבן מהפנטגון,
שסיפר לי מה היה בישיבת־הממשלה
אתמול! אני רוצה שתהיה
חקירה, ויבדקו מי מנסה לעוות את
ההחלטות של ממשלת־ישראל!״
מקצה השולחן נשמע פתאום קולו

חזית מתואמת בין השרים ארנס ושרון,
המתנגדים לתוכנית הדולריזציה.
אבל התוכנית עברה. זו לא היתה
הפתעה. המיברק של רגן היה מנוסח
בלשון אולטימטיבית. רגן כתב לשמיר
״ידידו״ ,כי ארצות־הברית נתונה בקשיים
כלכליים והיא לא תוכל להמ
לידתה
של תוכנית
תוכנית הדולריזציה של יורם ארידור עלתה
ושקעה במהירות מסחררת —אך־ אין ביטחון שלא
תחזור ותצוץ. העולם חוח ניסה לבחון את
התוכנית, שהפרטים שפורסמו עליה היו חלקיים
ומקוטעים. לצורך זה נערכו שיחות עם שורה של
כלכלנים, ביניהם הפרופסור אסף חץ, רואה־בישיבת־הממשלה
שמעו השרים
בפעם הראשונה את שר־הביטחון
משה ארנס, כשהוא צועק. המחזה
לא היה נעים. הוורידים ברקותיו
של השר תפחו כמו העורקים בצווארו,
וקצף לבנבן הופיע בזוויות
שפתיו הדקות ,״אני מודיע לכם שמורידים
אותנו לריצפה! לא נוכל להיות
בלבנון יום אחד יותר ממה שהאמריקאים
ירצו, ונצטרך להוציא אלפי
קצינים לרחוב בגלל הקיצוץ בתקציב!

החשבון וסגד־שר־האוצר לשעבר יחזקאל פלומץ,
וסמגכ״ל של חברת־ברוקרים, אלי כיהרי. ושיפוד
המתפרסם כאן אינו משמי בהכרח את דיעותיהם
והערכותיהם. זהו מעץ תסריט של אחת האפשרויות
— אילו היה ודולר האמריקאי הופר
המטבע של מרתת ישראל.

של אריאל שרון :״אני חושב ששר״
הביטחון צודק. מערכת״הביטחון לא
יכולה לשאת בצעד כזה.״
״אהה,״ אמר הד״ר יוסף בורג בשקט,
״ולכן, לפי דעתך, צריך שר־הביטחון
להתפטר, נכון?״
שרון לא השיב במילים. הוא דחף
את כיסאו לאחור ויצא בהפגנת זעם
מחדר־הישיבות של הממשלה. רבע
שעה מאוחר יותר נמסר במהדורת־החדשות
שבישיבת־הממשלה נוצרה

שיך את תוכנית הסיוע לישראל, אם
לא ייעשו צעדים של ממש ,״כפי
שדובר עליהם בשיחות בין ידידים״
בוושינגטון.
בתוכנית מבט לחדשות שנמשכה
באותו ערב שעה וחצי, הופיעו ראש־הממשלה
ושר־האוצר, שמיר אמר
שהמיבחן לעצמאותה של מדינה אינו
בצבע השטרות של המטבע שלה, אלא
בחוסנה הכלכלי. הוא הבטיח כי בתום
תקופת מעבר, שבה יהיה הדולר

ך* תגובה המשמעותית ביותר
1 1היתה של ישראל קיסר, ממלא
מקומו של מזכ״ל ההסתדרות. ירוחם
משל עצמו יצא באותו בוקר לוועידה
חשובה של איגודים מיקצועיים ב־סיאול
שבקוריאה הדרומית. ערב קודם
לכן הוא נפגש עם אדידור לשיחה
קצרה בוועידת המיפלגה הליברלית.
קיסר הודיע כי תהיה שביתת ״אזהרה״
של שעה, כדי שהממשלה תדאג לכך
שהתוכנית הכלכלית החדשה לא תפגע
בעובדים, יותר משתפגע בשכבות אחרות.
קיסר הודיע שההסתדרות תעמוד
על כך שלא ייפגעו ״ציבורים חלשים״.
קיסר השתתף גם בתוכנית מוקד
מיוחדת, שנערכה אחרי מבט, ושבה
הופיעו ראשי האירגונים הכלכליים.
דני רוזוליו, שישב לצד קיסר וייצג את
חברת־העובדים, הציע שכל משתתפי
הדיון יצאו בקריאה משותפת לציבור
לנהוג ״אחריות לאומית״.
גאולה כהן הופיעה בתוכנית החדשות
המסכמת, והודיעה שסיעתה
תפרוש מהקואליציה בגלל ההחלטה
״המבזה״ ,למחרת פורסם בהארץ כי
ברשות מישרד־האוצר יש רשימה של
שלושה תעשיינים ושני אגשי-עסקים
מתורמי התחיה, שמכרו לפני שבוע
את כל המניות שבידיהם, ורכשו דולא־רים.
גאולה כהן פרשה מהקואליציה,
אך הצביעה נגדה רק פעם אחת, כאשר
הכנסת החליטה ברוב של 74 נגד 21
לאשר את תוכנית הדולריזציה. כל
הסיעות העניקו לחבריהן חופש הצבעה
בגלל ״ההיבט המצפוני״ של ההצבעה.
למחרת פורסמו המחירים החדשים: חצי
ליטר חלב מפוסטר — 20 סנט 100 .

גום חמאה — 28 סנט. ביצים בנות
יותר מ־ 70 גרם — 10 סנט האחת. עוף
משפר — 1שני דולאר וחצי.
בבורסה עבר המיסחר לשיטה האמריקאית.
מחירי המניות נקבעו על
פי ערכן הדולרי, והעליות ננקבו בסנטים,
כאשר כל סנט מייצג נקודה.
חלק מהמיסחר עדיין נערך בשקלים,
ובמניות של מיפעלי התעשייה נרשמו
עליות מסחררות. לעומת זאת, ירדו
מניות המקרקעין. במניות הבנקים

את השקלים האלה בדולארים בכל יום
במשך השנה הקרובה, על פי שער של
100 שקלים לדולר.
אי־הסדר נוצר בתחום אחר. מאות
אלפי חוזים חתומים נפתחו על־ידי צד
זה או אחר, שכן נוצרו בעיות בהסדר
התשלומים. הכנסת עבדה שעות נוספות
על חקיקת חוקים שיסדירו את
העניין, אך לא יכלה לעמוד בקצב.
אלפי תביעות מישפטיות הוגשו לבתי-
המישפט, שכרעו תחת העומס.

רים הילוו כספים בריבית של 18 אחוז
ואף 20 אחוז.
אך האפשרות השלישית שהיתה
בידי התעשיינים והסוחרים היתה קשה
לא פחות: למכור חלק ממיפעלם או
מהחברה שלהם לבנקים, בתמורה להבטחה
לקבלת אשראי. מיפעלים רבים
פשטו רגל, והפסיקו את הייצור. עובדים
התחילו להיפלט לשוק העבודה,
וחלקם קיבלו דמי אבטלה שהגיעו
ל־ 20 אחוז מן השכר ״כדי לא לעודד

שר־האוצר י 1רם ארידור אמר כי
״המיתוז המסתמן יהיה חלקי, קצר
וישמש ממא לתנופה גדודה במשק.״
עדיין לא נערך מיסחר, מכיוון שההסכם
בין הבנקים ובין האוצר עדיין לא
נחתם. העירעור העיקרי של הבנקים
היה על יכולתם לגייס הלוואות דולא־ריות
בחו״ל מחברות הבת שלהם ומס־ניפיהם,
וכן מבנקים קורספונדנטיים.
מיבצע החלפת השקלים בדולארים
הסתיים ללא בעיות. בתום המיבצע
הודיע בנק ישראל שנותר בידו עודף
של 21.5מיליוני דולארים. כלומר:

בעיה אחרת היתה זו של הפנסיונרים.
מי שקיבל מקופות־הגמל 7096
אחוז משכרו לפני הפרישה קיבל
לפתע רק חצי משכרו. ישראל קיסר
הודיע שההסתדרות תיאבק על זכויות
הפנסיונרים, אך שעה לאחר מכן כבר
הודיעה מיבטחים ההסתדרותית שלא
תוכל לשלם ״יותר ממה שיש״ ,וכך
הודיעה גם הנהלת קופת״הגמל גדיש
של בנק הפועלים. קיסר הודיע ש־

״השגריר הבטיח שידבר עם מזנ״ל העבודה,ח״ם ברלב״
שקלים השווים ל־ 1.5מיליוני דולא־רים
לא הוחלפו, והם נותרו כנראה בידי
אספנים, או שהם נמצאים בחו״ל. בנק
ישראל הודיע שאפשר יהיה להחליף

תהיה ״שביתת אזהרה״ של שעה, של
ציבור הגימלאים.

עי7/07727,111112/1 ,^ 7
ם מ 1ד ק * מ מ * /ו # 1י

״דוזוליו קרא לאחריות
לאומית״

^ ינ תיי םהת חי לו להתעורר בע־
* יות בתעשייה. הריבית היתה אמנם
נמוכה — 13 אחוז — בדיוק כמו
הריבית בארצות־הברית. אך סכומי
האשראי שהוקצו היו נמוכים ביותר.
הבנקים הודיעו שיקצו את האשראי
״לפי יכולתם״ .הם היקצו את האשראי
קודם כל למיפעלים השייכים לקבוצות
ההון שלהם. במיפעלי כלל, אי־די־בי
פיתוח, ובמיפעלים ששולט
בהם בנק המיזרחי כמעט שלא היו
בעיות. אך הבנק הבינלאומי הראשון
הודיע שאינו יכול עוד לספק
אשראי למיפעליהם של השותפים בקבוצת
ההשקעות דנות, ושלח אותם
לבנק לאומי. בנק לאומי הוריע שיסכים
להלוות לשותפי דנות 6096
מתביעותיהם, תמורת 35 אחוז מהון
המניות של דנות, ונפתח משא־ומתן.
תעשיינים פרטיים רבים מצאו -את
עצמם לפני הברירה הקשה ללוות כסף
בריבית גבוהה מסניפי הבנקים הישראלים,
או מבנקים אחרים בחו״ל — או
ללוות אותו בשוק ההון האפור שהתחיל
להתפתח. מאות ישראלים התחילו
להעביר בחזרה את הדולארים שהבריחו
קודם לכן לחו״ל. באופן רישמי
למחצה קמו ״בנקים״ חסרי רישיון,
שהעניקו למפקידים בהם •ריבית של
10 אחוז לעומת הריבית של 6אחוז
שנתנו הבנקים האחרים. הבנקים האפו־

אבטלה,״ כפי שהכריז שר־האוצר. יורם
ארידור גם אמר כי ״המיתון המסתמן
יהיה חלקי, קצר, וישמש מבוא לתנופה
גדולה למשק.״
במוצרים מסויימים התחיל להיווצר
מחסור. זו היתה אחת הסיבות להעלאות
המחירים שהיו כמעט בכל ענפי התיצ־רוכת.
סיבה אחרת היתה: מצוקת
האשראי. יצרנים רבים העלו מחירים,
כדי להשיג במהירות כסף רב, שהיה
דרוש להם לתשלום עבור חומרי הגלם,
ושהם לא יכלו להשיגו בשוק האשראי.
ההנפקות בבורסה, שמחודש נובמבר
1983 ועד לחודש ינואר 1984 היו
מוצלחות מאוד, התחילו להיכשל בזו
אחר זו, משום שבידי הציבור התמעטו
והלכו הדולארים. אלה התחילו שוב
להתרכז בידי ארבעת הבנקים הגדולים.
הבנקים הקטנים יותר נמכרו בזה
אחר זה, משום שלקוחותיהם לא יכלו
להחזיר את חובותיהם. הבנק הבינלאומי
נקנה על־ידי בנק לאומי. בנק
הספנות נמכר לבנק הפועלים, ובנק
דיסקונט הגדיל את חלקו בבנק
כללי.
ההסתדרות שתקה. בנק הפועלים
סיפק קווי אשראי נוחים לחברת-
העובדים. מדי שבוע, בערך, נערכה
״שביתת אזהרה״ בת שעה באחד מענפי
המשק, שסבל יותר מאחרים ממצוקת
האשראי ומפיטורי עובדים.
השכר, שהיה צמוד למדד, קפא על
מקומו, שכן בשלושת החודשים הראשונים
של תוכנית הדולריזציה לא
היתה עלייה במדד ובאחד החודשים
— ינואר 84׳ — אף היתה ירידה במדד
יוקר המחירים. אך כבר בפברואר נרשמה
עליה של אחוז אחד. באותו חודש
נרשמה בארצות־הברית עליה של חצי
אחוז בלבד במדד. באוצר הסבירו שזו
היתה ״התאמה הכרחית״ .אך בחודש
מרס 84׳ התברר שהאינפלציה מתחילה
לגאות. באותו חודש נרשמה עליית
מחירים של 3אחוז.
11 מתוך 13 הוועדים הגדולים התארגנו.
הם פירסמו טבלות שמהן התברר
כי בעוד ששכרו הרולארי של
העובד הישראלי מגיע ל־ 50 אחוז
משכרו של העובד האמריקאי, המחירים
בישראל של סל מוצרי צריכה

ערב קודם לנן הוא שוחת עם יוום אר־דור
בוועידח הליבולים־
גבוה ב־ 20 אחוז ממחירו של אותו סל
מיצרכים בארצות״הברית .״מי מכניס
את ההפרש לכיס?״ שאלו הוועדים,
והודיעו שהם מתכוננים לשביתות
המוניות.
אך לא היו שביתות. שלושה מטוסים
סוריים שחלפו בטיסת סיור מעל
לביקעת הלבנון הופלו על־ידי צה״ל.
הסורים הגיבו בהפגזה ארטילרית של
קו האוולי החרש, לכל אורכו. צה״ל
פשט על שלושה מחנות סוריים, ששניים
מהם היו בתחומי לבנון, ואחד
בתחומי סוריה עצמה, מרחק של שבעה
קילומטרים מדמשק. ההפגנה והשביתה
שבעקבותיה בוטלו. ישראל קיסר
הודיע שכל העובדים עומדים לצידו
של צה״ל. ראש־הממשלה אמר כי
לעובדים בישראל אסור לשכוח כי
בעיותיה הביטחוניות של ארצות-
הברית אינן דומות לבעיותיה הביטחוניות
של ישראל, והוא שמח ״שהם לא
שוכחים״.

ה₪ן הבולט ביותר:
•רירה בכיוון אחר
^ אפריל ה ת כנ ס ה בטבריה ועי*
דה כלכלית שהשתתפו בה נציגי
האוצר, נציגי הבנקים, נציגי התאחדות

״נהן־אווגד הבטיח שחוו שלושה חודשים
יוחזרו השקלים למחזור״

התעשיינים ונציגי ההסתדרות. הוחלט
כי ההגבלות על האשראי יוקלו, לקראת
תקופת המעבר לשקלים. הד״ר
משה סיקרון. מנהל הלישכה המרכזית
לסטאטיסטיקה, אמר כי הנתון הבולט
ביותר של החודשיים האחרונים הוא
הירידה, שכולה בכיוון אחד: ארצות־הברית.
הוא אמר כי הירידה הזאת
מתבטאת גם ״בירידת דולארים״ וכמות
הדולארים שבמחזור קטנה ל־ 210 מיליוני
דולארים.
.האוצר הסכים להקל על הלחץ,
ולאפשר אשראי. בתיאום עם ההסתדרות
הוחלט על העלאת שכר בכל
המשק בסך 10 אחוזים, ועל הקפאת
המחירים לשלושה חודשים. הבנקים,
שריכזו עכשיו בידיהם 8591.אחוז מן
התעשייה הישראלית, הודיעו כי ישגיחו
שחזית המחירים לא תיפרץ. חברי־הכנסת
יגאל הורביץ ויגאל כהן־אורגד
תקפו את השינוי במדיניות הממשלה.
הבנקים התחילו לגייס אשראי ב־חו״ל.
הלקוחות העיקריים של האשראי
היו המיפעלים של הבנקים עצמם.
לפתע נוצרו עודפי דולארים, שפנו אל
הבורסה. מחירי המניות עלו בצורה
מסחררת אחרי תקופת שפל של חודשיים
— ועד מהרה שבו הרולארים
לזרום לחדל. תעשיינים וסוחרים
שקיבלו אשראי בשפע, בריבית 12
אחוז, שהיתה נהוגה אז בארצות־הברית,
הזרימו אותם להשקעות באיטליה, ביוגוסלביה
ובספרד, במדינות דרום־
אמריקה ובאפריקה. בישראל כמעט
שלא נוצרו מקומות עבודה חדשים.
רשתות השיווק העלו את המחירים
כי ״לציבור יש כסף לשלם,״ ובחודש
אוגוסט ,1984 כאשר 400 אלף ישראלים
נמצאו בחו״ל, התפרסם המדד של
חודש יולי: היתה עליה של 5אחוז, פי
ארבעה משיעור האינפלציה בארצות־הברית.
הח״ב יגאל כהן־אורגד תבע
משר־האוצר להתפטר, או להחזיר מייד
את השקלים .״אינפלציה חודשית של
5אחוז ביולי 1984 כמוה באינפלציה
של 18 אחו! ביולי ,1983 ומשמעותה
אינפלציה שנתית של 82 אחוז!״ הוא
הכריז. שר־האוצר הצביע על השיפור
במאזן התשלומים, אך ללא הועיל. לא
היתה לו תמיכה אמריקאית, והוא נאלץ
להתפטר. כהן־אורגד נבחר במקומו,
והכריז כי תוך שלושה חודשים יוחזרו
השקלים למחזור ,״וישראל תחזור

לעצמה/

שלמד פרנקל

וידויו שלאידיוט
היה זה יום יפה להפליא. מילבד ענן קטן וציורי פה ושם, היו
שמי אירופה נקיים. הראות היתה מצויינת. מגובה של 30 אלף רגל
(כ־ 10 קילומטרים) יכולנו לראות שלוש ארצות במבט אחד. את
פיסגת המון־בלאן ראינו ממרחק של כמה מאות קילומטרים. את
מינכן ראינו מאוסטריה, ממרחק של יותר מ־ 200 קילומטרים —
כמרחק שבין תל־אביב וצידון.

אני חייב להתוודות.
לא נעים לי. באמת לא. אני יודע שמחר יצביעו עלי באצבעות
וישמיצו אותי בגלוי ומאחרי גבי.
אבל אין ברירה. אני חש בחובה לטהר את עצמי באמצעות
וידוי.
לפני כמה שנים הרווחתי קצת כסף בחו״ל, ועלה על דעתי
שכדאי להחזיקו שם. אני נוסע מדי פעם לאירופה, ונוח להחזיק
שם סכום מסויים לכל צרה שלא תבוא.
הייתי בציריך. טיילתי לאורך רחוב־התחנה. מתנשאים שם
כמה ארמונות. הנראים כמו היכלי־מלכות או בנייני־אופרה, אך
הנושאים שלטים של בנקים. בחרתי באקראי באחד מהם ונכנסתי.
אמרתי לפקיד בעל חליפה של קברן והבעת־פנים של ארכי־הגמון
שאני זר, ושברצוני לפתוח חשבון.
בארמון שררה דממה של קתדרלה. הפקיד גילה לי, כמעט
בלחש, לאן עלי לגשת.
באחר האולמות האחוריים, כאילו מאחרי המיזבח, ניגשתי אל
הדלפק המסומן. גברת צעירה ותמירה, בעלת תסרוקת בלונדית
קפדנית ועיניים כחולות כצבע הים, שאלה אותי לחפצי. הסברתי
לה שברצוני להפקיד סכום מסויים.
אחרי שהחתימה אותי בחגיגיות רבה על טפסים רבים שאלה:
״האם אדוני רוצה שנשלח לו הודעות על מצב החשבון?״
״בוודאי,״ אמרתי בתמיהת־מה.

״לביתי,״ אמרתי, ופירטתי את כתובתי בתל־אביב.
״אדוני אינו מבין,״ חזרה הגברת הצעירה בסבלנות ,״אני
שואלת לאן לשלוח הודעות על מצב החשבון.״
השבתי שהבינותי אותה היטב, וכי אבקש לשלוח את כל
ההודעות והמיסמכים לביתי.
״תל־אביב?״ שאלה בתדהמה ,״ישראל?״
אישרתי זאת.
היא שלחה בי מבט מוזר, ביקשה סליחה ונעלמה מאחרי אחת
הדלתות. כעבור כמה דקות חזרה בחברת גבר רציני מאוד
בגיל־העמידה, שמדד אותי במבט בוחן .״חוששני שיש כאן
אי־הבנה,״ אמר, והסביר לי את כל העניין מחדש.
כשהחזרתי על תשובתי הקודמת ביקש ממני להמתין, ונעלם
יחד עם הגברת. בינתיים התחלתי לחשוש. שמא יופיעו בכל רגע
שני גברתנים בחלוקים לבנים, ויבקשו ממני להילוות אליהם
מבלי לגרום לאי־נעימות?
לבסוף חזרה הגברת התמירה לבדה ואמרה שהכל בסדר.
חתמתי, ומסרתי את 3000 הדולארים שהיו בידי.
בשובי לארץ ביקשתי את פרקליטי להודיע לשילטון המוסמך
שהשתמשתי בזכותי החוקית לפתוח חשבון בסך 3000 דולארים
בבנק זר, ומסרתי את מיספר החשבון. מאז אני מקבל מדי פעם
הודעות מן הארמון בציריך. מצב החשבון לא השתנה, וכימעט
שכחתי שיש לי אוצר כזה.
נזכרתי בו השבוע, כשקראתי בעיתון כי בעשר השנים
האחרונות הודיעו ( 45 ארבעים וחמישה) ישראלים על חשבונות
שהם מחזיקים בחו״ל.
רבבות הישראלים, המחזיקים חשבונות בשווייץ ובמקומות
אחרים, בוודאי קראו את הידיעה הזאת בבוז עמוק 45 .מטומטמים.
45 פרייארים. הם שאלו את עצמם: מי הם 45 האידיוטים האלה?
גם לי יש שאלה. מי הם 44 האחרים?

או רי א ס רי

ארידור, לא ארי־הדח־

לטוס ברקיע השביעי
זה היה ביום א׳ ,ה־ 28 באוגוסט. טסתי לז׳נבה, כדי להשתתף
בוועידת־האו״ם על שאלת פלסטין.
בבוקר, כשעליתי למטוס, היתה הארץ רגועה. הכל התכוננו
לחגים. ידעתי שזהו זמן טוב
להעדר מן הארץ במשך כמה
ימים, שהרי שום דבר חשוב
אינו יכול להתרחש בימים
האחרונים שלפני ראש־השנה.
בצהריים, כשהגעתי ל־ז׳נבה,
שמעתי שמנחם בגין
הו^טר. בארץ רעדו אמות-
הסיפים.
לפני שבועיים הוזמנתי
להרצות בסמינר של הכנסיה
הפרוטסטנטית בגרמניה. זה
היה ביום החמישי, ה־13
באוקטובר. התכוונתי לשהות
בחו״ל במשך שלושה ימים,
בסך־הכל.
מה יכול לקרות בשלושה ימים? לא כלום! עליתי למטוס,
כשליבי עליז ורגוע.
טייס נחמד הזמין אותי לתא־הטייס, ושם שמעתי את החדשות.
יורם ארידור הציע להנהיג בישראל את הדולאר האמריקאי כהילך
חוקי. בארץ בוקה ומבוקה ומבולקה. בפראנקפורט שמעתי שיורם
ארידור התפטר.
כשסיפרתי על כך לכמה מידידיי, הם הפצירו בי :״סע לחו״ל!

סע! סע!״

מבט מתא־הטייס
עזר וייצמן אמר לי פעם שהטייסים הם עם מסוג אחר. הם
רואים את העולם מזווית אחרת, וממילא יש להם השקפת־עולם
אחרת.
במשך שעה בתא־הטייס הבנתי למה הוא מתכוון.

בישראל. יש מיעוט לאומני קנאי, ששום כוח בעולם לא ישנה את
השקפתו. יש מיעוט של שוחרי־שלום מושבעים, ואני מקווה שגם
הם לא יתייאשו.
מה שחסר בסרט הוא אותו חלק של הקהל הנמצא בין שני
המיעוטים האלה, המקווה לשלום אך החפץ גם להחזיק בשטחים
הכבושים. זהו הרוב הדומם. הוא יכול ללכת אחרי מיעוט זה או
אחרי מיעוט זה. מנחם בגין הוכיח שאפשר להובילו בכיוון
הלאומני, אנוור אל־סאדאת הוכיח שאפשר להובילו לעבר
השלום.
על הציבור הזה, על הרוב הדומם של ישראל, נטושה המערכה.
זהו הקרב האמיתי, הקרב על נפש ישראל. הוא יוכרע בשנים
הקרובות.

בספרי ההיסטוריה הצבאית קראתי הרבה על מיצר ליוביאנה
— השער הצפוני המסורתי לפלישה ליוגוסלביה. כאן פרצו גם
הגייסות של היטלר אל ארץ הסלבים הדרומיים. מתוך הסתכלות
במפות לא הבנתי מעולם מדוע. אך כאן, מתא־הטייס, זה היה ברור
לגמרי. המיצר הארוך והירוק הוא עמק, המתפתל לאורך עשרות
רבות של קילומטרים בין ההרים הגבוהים, כאילו נבנה למען
טורי־שיריון פולשים.
הייתי רוצה לאמר: הנה, עזר עצמו ממחיש את רוחב־התפיסה
של טייס. הוא ראה כיצד נפתחים שערי־שמיים עם בואו של אנוור
אל־סאדאת, ושינה בן־יום את השקפת־עולמו.
אבל, למרבה הצער, יש גם דוגמות הפוכות. לפחות שני
מפקדים של חיל־האוויר — דן טולקובסקי ובני פלד — מצטיינים
במעוף של חפרפרת, ויש להם רוחב־האופקים של נמלה.
אך נניח לפוליטיקה. אני מחבב, בדרך כלל, טייסים. אני אוהב
את האווירה העניינית, המיקצועית, הרגועה, בתא־הטייס. אינני
מכיר טייסים של אומות אחרות, אך אני אוהב את רוחם של טייסים
ישראליים: אותה מזיגה של חוש־אחריות וחוסר־פורמליות, גישה
עניינית וחסרת בולשיט, המציינת את האופי הישראלי במיטבו.
הם מתלוצצים, משוחחים על הא ועל דא, עושים אוטומטית את
המוטל עליהם — אך אתה מרגיש שכהרף־עין הם יכולים לעבור,
בשעת־הצורך, למצב־חירום. יש ברגיעה זו משהו של קפיץ־פלדה
מתוח.
כשאתה חושב על כך שבחורים אלה, טייסים־קרביים לשעבר,
מחזיקים בידיהם ממש את חייהם של מאות בני־אדם, אתה מסוגל
לפרגן להם את משכורותיהם.

יעל1י1רם:
הקרב האמיתי

מספרים שסטאלין ביקש פעם לברר בעצמו מה העם הסובייטי
חושב עליו באמת. הוא קיצץ את שפמו המפורסם, לבש בגדים
מרופטים של מוז׳יק ונכנס לבית־מרזח. שם נכנס לשיחה עם
שיכור זקן ושאל אותו לבסוף :״תגיד לי, חבר, מה אתה באמת
חושב על סטאלין?״
האיש נחרד ונאלם. רק אחרי הפצרות רבות, מלוות בכוסיות
של וודקה, נעתר .״בוא איתי,״ אמר, ושם את אצבעו על פיו ,״אני
לא יכול לדבר כאן!״
הוא משך את סטאלין לפינה אפלה בקצה הרחוב ואמר:
״הישבע לי שלא תגלה לאיש מה שאגיד לך. אם זה ייוודע, זה
יהיה סופי. החברה יחסלו אותי!״
סטאלין המחופש נשבע.
״אם כן,״ לחש הזקן ,״אגיד לך את האמת: אני דווקא בעדו!״
במשך שנים הרגשתי כך כלפי יורם ארידור. היינו יחד בכנסת,
בשני קצוות האופוזיציה, והחלפנו לא־פעם דברים. ארידור נראה
לי כאיש סביר למדי.
אולם הכל שנאו אותו. המזכירות, הקצרניות, חברי־הכנסת. הם
טענו שהוא שחצן, יהיר, בלתי־נסבל.
אמרתי שלדעתי אין זו אלא תחפושת. ארידור, הסברתי, הוא
אדם מופנם, שקשה לו ליצור מגע חם עם בני־אדם. אולי זה מפני
שהוא גבוה כל־כך. יתכן
שבהיותו ילד בלט בקרב
הילדים האחרים, ושום ילד
אינו אוהב להיות שונה מן
הכלל. מה שנראה אצלו
בשחצנות, סברתי, הוא בוודאי
ביטוי לחוסר־ביטחון.
היו לי על כך ויכוחים
לא־מעטים. נדמה לי שצדקתי.
היה ברור לי שארידור אינו
גאון הדור, אך בהחלט אדם
בעל שכל ישר (דבר שהבדיל
אותו לטובה מכמה מעמיתיו).
כאשר בגין מינה אותו, ארידור בתחילת כהונתו כראש־הממשלה,
כסגן־שר במישרדו
וכממונה(זמנית) על כמה מישרדי־ממשלה אחרים, התפלאו רבים
כשהסתבר כי ארידור מנהל את העניינים די בהצלחה. לא תמהתי.
ראיתי בכך אישור לדעתי הקודמת.
אך כשהתמנה לפתע כשר־האוצר, היו לי ספקות עמוקים.
תפקידו של שר־האוצר מחייב סגולות רבות, שיעור־קומה מעשי
ואינטלקטואלי, תפיסה רחבה, נסיון כלכלי. בישראל, זהו התפקיד
הקשה ביותר בממשלה. כימעט ואי־אפשר להצליח בו. גם פינחס
ספיר הגדול, שהיה יחיד־במינו, נכשל במיתון הגדול.
ההמשר הוא נחלת ההיסטוריה. לדעתי הסתחרר ארידור.
הוטלה עליו אחריות עצומה, שהיתה גדולה ממידותיו. קל היה
לשרלטאנים למכור לו תרופות־פלא. אחרי שהצליח ערב־הבחירות
— לפחות למראית־עין — איבד, לדעתי, את חוש־המידה.
חוסר־הביטחון התחלף בביטחון־יתר, כפי שזה קורה
בחיים.

בסמינר הגרמני ראיתי סרט מעניין על הארץ, שהוסרט בידי
צמד בימאים, אחד גרמני ואחד פיני.
השניים סיפרו לפני שמונה שנים את סיפור המדינה באמצעות
שלושה אנשים — צעירה ישראלית שאיבדה את בעלה במילחמת
ששת־הימים, מתנחל ישראלי בגוש־עציון וערבי מכפר טייבה,
שעבד בבית־חרושת תל־אביבי. בין קיטעי־הראיונות שובצו
קטעי־יומן היסטוריים, שהסבירו את הרקע,
כוכבו של יאנוש (האלוף אביגדור בן־גל) ררך במילחמת
יום־הכיפורים ודעך במילחמת״הלבנון. במילחמה זו נחל מפלה
לאחרונה חזרו השניים לארץ וריאיינו את אותם השלושה שוב,
טאקטית ואסטראטגית. טאקטית: הקרב על סולטאן־יעקוב.
כדי לראות כיצד התפתחו בינתיים. הם חיברו את שני הסרטים
אסטרטגית: אי־ההגעה אל היעד(כביש ביירות־דמשק).
לאחד.
אחרי ששוחרר מצה״ל השמיע הצהרה שהפיחה תיקווה ביונים.
יעל, האלמנה הצעירה, דיברה אז על השלום, על הערכים
החלוציים, על הצורך להקים חברה ישראלית מתקדמת. בינתיים ר עוד אלוף מתגלה כיונה? אך מאז הוא ממשיך לדבר, וככל שהוא
מרבה לדבר כן מתמעט החשק שלי לשמוע.
התחתנה מחדש, ילדה שני ילדים. היא מרכיבה עתה משקפיים.
תחילה יצא בהגנה נלהבת על המילחמה. הוא החליט שהצלחנו
הצברית החיננית, שדיברה לפני שמונה שנים בלהט כה רב, היתה
״להכחיד את אש״ף״ .זה נכון — אם הכוונה היא להחלשת אש״ף
לאשה מיושבת. יש לה חיים חדשים. אבל היא דבקה בדיעותיה,
המתון, המוכן לשלום, ודחיפת האירגון לזרועות סוריה הקיצונית.
מדברת על הפגנות־השלום שבהן השתתפה ומתעבת את הימין
אחר־כך יצא בהגנה נלהבת על סעד חראד. ההרפתקן השימושי
הלאומני.
הפך, בפיו, פטריוט לבנוני דגול ומנהיג בחסר.
יורם, שהיה מתנחל צעיר בגוש־עציון, הפך בינתיים בעל
השבוע, אחרי הפיגוע בנחתים האמריקאיים בביירות, השמיע
בעמיו. בביתו.בגוש הוא מגדל את ילדיו, כולם דתיים למהדרין.
הערכה המעידה על בורות מחרידה לגבי הדמוקרטיה
אשתו מסתירה את שערותיה מתחת למיטפחת״ראש. הוא עצמו
האמריקאית. הוא הודה בחצי־פה שמילחמת־הלבנון הסתיימה
הפך עסקן דתי. אם היה קיצוני לפני שמונה שנים, הרי הוא עכשיו
קיצוני שבעתיים. הקהל הגרמני, ששמע את דבריו, נחרד עד
בניצחון סורי, אך טען שניצחון זה יקטן אם האמריקאים יישארו
בביירות. הכל נאמר בפשטות נאיבית מפליאה. נראה כי האווירה
למעמקי נפשו. הם הזכירו לו דברים מן העבר הגרמני הלא־רחוק.
בצה״ל, בתקופת רפאל איתן, לא טיפחה קצין ישראלי מתוחכם.
הצעיר הערבי הוא היחידי שהשתנה. לפני שמונה שנים דיבר
עברית. עכשיו הוא מדבר ערבית ומעלה את הבעייה הפלסטינית.
שמעתי שיאנוש קיבל מחצבה ליד חברון, שבה יכבשו פועלים
כשנשאלתי לדעתי על הסרט אמרתי: זוהי תמונה נאמנה, אך
כבושים סלעים כבושים. כדאי לתלות עליה שלט: דיבור בסלע,
לא שלמה. שני היהודים — יעל ויורם — מייצגים שני מיעוטים
שתיקה בתרי.

הסלע של יאנוש

מדוע א״ם שו־הביטחוו אונס להחרים אס־טז־בחירות
וממה בנה שרהתיקשוות את בניין־הקלפים
בדיחה שנשמעה במיזנון
הכנסת: מדוע לא מרוצה ראש־הממשלה
יצחק שמיר ממשבר
המניות הבנקאיות? כי הוא לא
יכול לגדול עם הבנק.
בדיון על השבעתו של שר־האוצר
החדש הבחין ח״כ מפ״ם
אלעזר גרנות, בשרים הליברלים
יצחק מודעי וגירעון
פת, כשהם מתקרבים אליו. הוא
מיהר לכתוב על שני דפים
לבנים שיר ילדים בחרוזים, על
־־ תרנגול ותרנגולת הרבים על
גרגיר של סולת, ולפתע בא

תיו נערכות ברחוב מאז״ה בתל־אביב.
לצידו של המדריר כהן־
אורגד היה מדריד אחר, יעקב
חסדאי שמו, היום אלוף־מישגה
(מיל׳) ומרצה להיסטוריה של
עס־ישראל באוניברסיטה העברית
בירושלים.
בעת הדיון בכנסת על
מינויו של כהן-אורגד, עלה לדוכן
נציג שינוי מרדבי ויר״
שובסקי .״אני לא מבין גדול
בכלכלה שמציע כהן־אורגד,״
פתח הנואם את דבריו. יושב־ראש
הישיבה משח שחל,

עמד להופיע בעצרת תמיכה במועמד,
הליכוד לעיריית־חולון.
כשנודע לו שהמארגנים מכינים
למוזמנים מיזנון עשיר, הוא
הודיע שהוא לא יופיע, אלא אם
כן יוגשו לנוכחים רק קפה ועוגה
50 .קילו הבשר, שהוזמנו
מיצרן־נקניקים גדול, הוחזרו למוכר.
יציאתו
המפתיעה של הקבלן
התל־אביבי נחום קלקא
לחו״ל, אחרי ששמו שורבב
לרשימת חבריו של ישראל
זילברברג, שהעביר כספי יש־

פרץ הקהל בקריאות קצובות:
״בגין, בגין!״
סגן־שר״החקלאות מיכאל
דקל, איש־חרות וחבר המושב
השיתופי נורדיה, גילה
שאת כל משכורתו הוא נותן
למושב, והוא מקבל למחייתו רק
דמי־כיס.
עד ארצות־הברית הגיע
ידסח(״יוסי״) הוכמן, מניצולי
ההתקפה על אוטובוס־הדמים
שאירעה במארס ,1978 כדי
להתראיין לעיתון הכתוב בשפה
העברית. בשיחה לאיגרת, ביט־

עברית לפני משתתפי כינוס
הארכיאולוגים, שהתאספו כרי
־למחות נגר חוק־הארכיאולוגיה.
את דבריו סיכם הפרופסור החיפאי
כך :״כל סיעתי היא נגד
החוק הזה, ואנו נעשה מאמץ
שכל מי שיבקשו לפגוע במחקר
הארכיאולוגי — יעלו חרס.״
במהלך ההצגה שדים ב
מרתף,
מחזהו של הסופר סמי
מיכאל המועלה בתיאטרון
חיפה, נזקק הצוות לפס־קול של
מואזין הקורא לתפילה. את הבעיה
פתר השחקן הפלסטיני של
התיאטרון מכרם ח׳ורי, המופיע
בהצגה בתפקיד אב מוסלמי
הדוק. הוא הקליט באולפן חיפאי
את סילסולי קולו, המשמש את
קולו של המואזין מבגדאד.
אנשי־התיאטרון עמדו לפני
בעיה קשה. לשחקנית יונה
אליאן, שנבחרה לגלם את התפקיד
הנשי המרכזי במחזהו
של ויליאם שקספיר, מהומה
רבה על לא דבר, חיפשו זוג
נעליים בסיגנון תחילת המאה.
הפיתרון בא ממקור בלתי־צפוי.
דונמה סגרח, אחת משוחרות
התיאטרון, נזכרה שבמילחמת
העולם השנייה הכין עבורה
סנדלר מפירנצה נעליים שאותן
לא נעלה מעולם. היא הביאה
לאחת החזרות את הזוג, שהוא
מגפיים שחציים עשוי בד, ול־שימחת
אנשי־התיאטרון. הוא
התאים למידות רגליה של אלי־אז•
פעמיים
הופתע סמנכ״ל
מישרר-הבריאות אברהם שלהבת,
שהוא גם המנהל האדמיניסטרטיבי
של המרכז לבריאות־הנפש
בבאר״שבע. בפעם הראשונה
היה זה במוצאי שבת
שעברה. הוא יצא עם אשתו
שרה מפתח ביתו, והתכוון
להיכנס, כמינהגו, למכוניתו.
לתדהמתו, גילה שהיא נגנבה.
כעבור שלושה ימים הופתע
שנית. המכונית נמצאה שלמה
וללא פגע, ברחוב סמוך לביתו.
מיכל הדלק היה ריק ועל ההגה
הונח פתק :״תודה על השימוש״.

ן | לדך | 1\ 111ך מופיעה בפוטומונטאז׳ של נבחרת גדולי
1 1\ #1 1 1 1 #111 העולם(יושבת משמאל) .התמונה פורסמה
בעיתון אינטרנ שיונל הראלד טריביון כמודעת פירסומת ענקית של

הצפרדע מן המים וחוטף את
הגרגיר. הוא קיפל את הניירות
והעניק אותם בהוקרה לשני
המתמודדים על תפקיד שר־האוצר,
שהביסו זה את זה. גרנות,
בן קיבוץ שובל, הוא משורר
וכבר פירסם בעבר שני סיפרי־שירה.
מוכרות
הדרייבסטור מצרות
על בחירתו של יגאל כהן־
אורגד לתפקיד שר־האוצר. השר
החדש, תושב רמת־אביב, נהג
לקנות בחנות זו, הפתוחה עד
חצות. עתה הן חוששות שהקונה
הסימפטי יחדל לפקוד את החנות.
העיתונאי
הבאר־שבעי הוותיק
יצחק שתיל מכיר את
כהן־אורגד מאז צעירותו. שתיל
השתתף בפעולות תנועת־הנוער
של מעוז בית״ר הדתי. הפעולות
העולם הזה 2408

התערב :״זוהי הצהרה מעניינת
מפיו של מועמד לראשות
עיריית תל־אביב. אס אינך מבין,
מה תציע לתושבי עירר?״ ויר־שובסקי
מיהר לתקן את דבריו:
״בכלכלה של תל־אביב אני דווקא
מבין״.
צופי השבוע -יומן
אירועים תמהו ממה בנה
מרדכי
שר־התיקשורת
ציפורי את מיגדל הקלפים
שלו, שצולם באריכות על-ידי
צלם הטלוויזיה. הקופסות שבהן
השר, משולחנו השתמש ומשולחן שכנו, הן התיבות
המכילות פתקים לבנים, שבהם
משתמשים השרים כאשר יש
ברצונם להודיע דבר מה איש
לרעהו.
שר־הביטחון משה(״מי״
שה״) ארנם הטיל וטו. הוא

היומון הצרפתי החשוב לה פיגארו, ת חת הכותרת ״עם פיגארו תיזכרו
מחדש בזמנים שלכם״ .המדובר בתחרות שאלות ותשובות הנערכת
ביוזמת העיתון על האירועים החשובים של 30 השנים האחרונות.
ראלים לשוייץ, לא עצרה את
גלגלי החברה שלו. בשבוע
שעבר התקיים בלישכתו של
שופט השלום התל־אביבי חיים
אילת עוד דיון בתביעת מקרקעין
שהגיש קלקא נגד חברה
אחרת. הוא כמובן לא הופיע
לדיון, ואילת הידוע בחוש־ההומור
שלו, שאל :״האם מדובר
באותו קלקא, שמטעמי בריאות
לא יכול להגיע ארצה?״
ח״כ חרות מיכאל קליי
נר הופיע באסיפת־בחירות מקומית
בבית־שמש, בתמיכה במועמד
הליכוד לראשות העיירה.
הקהל היה די אדיש, לאורך כל
נאומו, אך כאשר הודיע הנואם
לקראת סוף דבריו שהמנהיג
האמיתי של התנועה ימתין במוצאי
יום־הבחירות לתוצאות,
גם לאותן שיבואו מבית״שמש,

און אירגון הסטודנטים והמשתלמים
הישראלים ביבשת האמריקאית,
סיפר הוכמן, ששכל
את אשתו, את שני ילדיו ואיבד
את רגליו בהתקפה, שהוא מחפש
אשה ורוצה להקים מחדש מיש־פחה.
הוא סיפר שהוא עוזב את
קיבוצו, נווה־ים, שליד עתלית,
ועובר לגור בבית שהוא מקים
בעתלית. הוכמן, חובב־ים מושבע,
הזמין פרוטזות מיוחדות, כדי
שיוכל להשתמש בהן כשירצה׳
לצלול.
את רגליו המלאכותיות
הכין עבורו הכדורגלן יהודה
פילוסוף, שוער הפועל פתח־תיקווה.
במיקצועו שמחוץ ל־מיגרש
פילוסוף הוא מתקין־
פרוטזות.
ח״כ העבודה שבח ויים
הוזמן לנאום באוניברסיטה ה
״בקרוב
אלמד רוסית,״
מצהיר מפיק־הסרטים דורון
ערן לפני חבריו ,״ועוד מעט
אצא לברית־המועצות ״.ערן והכימאי
יעוד לבנון, שעומדים
מאחורי הסרט הישראלי הפני־מיה,
משתתפים בפסטיבל־הסר־טים
שיתקיים במילאנו. במים־
גרת הפסטיבל יערך מיפגש בשם
מיזרח מערב. נציגי הגוש ה־מיזרח־אירופי
המליצו על הסרט
הישראלי כאחד הסרטים שיוצגו
לפני המישלחות שמעבר למסר־הברזל.
אם הביקורות יהיו חיוביות,
יש סיכוי ששני הישראלים
ייצאו עם עותק־הסרט לאחת
ממדינות הגוש הקומוניסטי.
המשורר יב״י מסתובב
אבל וחפוי ראש .״מיסדו אותי,״
הוא מסביר למי ששואל אותו
מדוע קדרו פניו. למרות שידע
על כך מראש, הוא לא האמין
שביטאון התנועה הקיבוצית
יפרסם, על־פי עמוד שלם, שירים
ואיורים מסיפרו האחרון. המדובר
בחוברת שדמות של צעירים
מהתנועה הקיבוצית המאוחדת.
בין שיריו של המשורר הנון•
קונפורמיסט, שהופיעו בחוברת,
נכלל השיר :״זוהי ארץ משעשעת
המעניקה לסוציאל־דמו־קרטיס
בכל מישורי החיים פוזה
של מהפכנים.״

מי גילה לעיתונאי את הסוד הירדני, מד 1ע מגיע
לח״כ אורי סבאג להיות ראש־העירייה ומיהו יוסי ש
הרעיון האמריקאי לעזור
בהקמת יחידת־רגלים בירדן, הד
ביר לעיתונאי ישעיהו (״שיי־קה״)
בן־סורת פרשה צבאית
אחרת, הקשורה בירדן, שבה
הוא היה מעורב. בתוכנית הרדיו
פרופיל -דיוקן ישראלי סיפר
בן־פורת שאחרי פרישת דויד
בן־גוריון מהממשלה ומינויו

ישב גבריאל בך היום שופט
בית־המישפט העליון. הם חקרו
גם את בן־פורת, אך העלו חרס
בידם ולא הצליחו לגלות את
המדליף.
צופי שעה טובה הבחינו,
שבין חברי מערכת התוכנית מופיע
יוסי ש. שם דומה מופיע
בדבר אחר, מוסף הסאטירה של

זיקים בידם תמונות פולורואיד.
שבהן הם מצולמים לצד כוכב
הכדורגל הירושלמי אורי מל־מיליאן.
שחקן כית״ר ירושלים
ירד לעיר הדרומית כדי לעזור
למועמד הליכוד במקום מנדי
זלצמן. כאשר יצא לרחובות,
הוא התקבל בהתלהבות.
ראש עיריית באר־שבע

ראש עיריית באר־שבע הבא
יהיה מאותה העדה.״ סבג התכוון,
כמובן, לעצמו. נאווי, יוצא עיראק.
התאפק, ולא ציין שהר-
מטכ״ל משה לוי הוא בן עדתו.
חנן אברמסון, יועצו של
סגן־ראש־הממשלה ושר״הבינוי־והשיכון
עומד לעזוב את מיש־רד־השיכון
בירושלים. אברמסון
הבין כנראה שהוא אינו רצוי
בבניין. הוא דאג לספר למקורביו
שהוא רוצה להתחיל בעסקים
עצמאיים, לפני שיודיעו לו
רישמית על הליכתו.

הפרופסור יהודה בלום,
שגריר ישראל באו״ם, נראה
מדוכדך באחרונה. הסיבה: נשיא
המדינה חיים הרצוג החליט
לצאת לארצות־הברית כאורה
ועד הקהילות היהודיות ולנאום
השנתית, האדם בעצרת
שתיערך בחודש הבא בניו־יורק.
כאשר שמע על כך בלום
לראשונה, לא שש לאפשרות
שייגזל ממנו הכבוד לנאום לפני
באי־העצרת, הוא העלז; טענה
מקורית: לדבריו, איך זה נאה
שנשיא המדינה ינאם לפני אולם
ריק, משום שנציגי השגרי־

שהכסף שבידם הספיק לכרטיס
אחד בלבד באוניה ליוון, שהוא
הכרטיס הזול ביותר ליציאה מן
הארץ. ברדוגו לא היסס הרבה.
מכיוון שנתן הבטחתו לשופט,
ומכיוון שלא רצה לראות אותם
מרצים עונש־מאסר ארוך בבית־הסוהר,
קנה להם את הכרטיס
השני, במחיר 60 דולר.
שגריר ארצות־הברית בישראל
סמואל לואיס ואשתו
סאלי הם אורחים כמעט קבועים
באירועים חברתיים שונים. לכן
לא הופתע קהל המוזמנים, שבא
לצפות בהצגה מיוחדת של בעל
בריבוע, שבה מופיעים טוביה
צסיר ואילי גורליצקי,
לראות את השגריר ואשתו.
השניים באו להצגה האנגלית
המועלית בעבריה על־פי הזמנה
של חברם הטוב, בימאי־ההצגה
ליאונרד שן* .כדי להקל
עליהם אה הצפייה, הם קיבלו
לביתם לקריאה מוקדמת במיצי׳
וות שך, את טכסט ההצגה, כך
יכלו לעקוב ביתר־קלות אחרי
המתרחש על הבימה.
יצחק ליבני, מנכ״ל
.רשות־השידור לשעבר, טוען
שסופרים ואנשי־רוח כבר התרי־

ן ״ ןוך נשיאת בית־המישפט המחוזי בתל־אביב מקבלת את פני קודמה בתפקיד,
ח רו ך
\ 91111י ^ 111 השופט בדימוס בנימין כהן, במסיבת״פרידה שנערכה לכבודו (למעלה),
וטופחת על פניו של שופט פורש נוסף יצחק שילה(למטה) ,כהן נשא באותו הערב נאום מרתק. לדבריו,
עם קום המדינה חלמו עורכי־דין רבים, והוא ביניהם, להיות שופטים .״ואילו היום כל עורכי״הדין
חולמים להיות רוני מילוא. כהן רצה להיות שופט כדוגמת הפילוסוף הגרמני הגדול עמנואל קאנט,
שאזרחי עי •ו היו מכוונים כל יום את שעוניהם בשעה ,5השעה שבה קאנט היה יוצא לשאוף אוויר .״אני
רציתי כי כאשר אלך בכל בוקר לבית־המישפט, החנוונים יביטו בי ויידעו שיש חוק ויש מישפט
במדינה ׳.אחר״כך הוסיף בחיוך :״תיסלחו לי על זעיר־הבורגנות שלי אז ״.באותו אירוע נפגשו היועץ
המישפטי לממשלה, יצחק זמיר, והפרופסור ניצה שפירא״ליבאי, אשתו של נשיא לישכת עורכי״הדין
דויד ליבאי (משמאל) ,שהודחה השבוע מתפקידה כיועצת ראש־הממשלה לענייני מעמד האשה.
ליבאי-הבעל סיפר שכאשר השופט כהן קיבל את רישיון עריכת״הדין, היה נהוג בארץ דין אנגלי עתיק,
שקבע שעל המועמד להיות בעל נימוסים נאים. תנאי זה אמנם התאים לכהן, שהוא בנו של רופא.

של לדי אשכול, נודע לו שישראל
הסכימה בסוד שהאמריקאים
יספקו טנקים משוכללים
לירדן. הוא פירסם את
ההדלפה בליווי פרשנות, וגרם
להקמת ועדת־חקירה בת שלושה
חברים, שתפקידה לבדוק את
מקור ההדלפה. בראש הוועדה

היומון דבר. ש׳ המיסתורי גם
לוקח חלק בתן־חיוך, תכנית
הסאטירה של קול ישראל. האיש
המיסתורי הוא עורך־דין
בשם יוסי שדה. לדבריו, אין
הוא רוצה שיקשרו בין עבודתו
המיקצועית ועיסוקו האחר.
מאות מתושבי אילת מח־

אליהו נאווי, ומועמד המערך
לראשות העיר אורי בבג, ח״כ
העבודה, נפגשו במסיבת בר־מיצווה
שנערכה בעיר הדרומית.
כשהגיע תורו של סבג לנאום,
הוא אמר :״ראש־הממשלה הבא
של ישראל יהיה דויד לוי,
שהוא יוצא מארוקו. חשוב שגם

רויות הערביות יעזבו את האולם.
הרצוג, שהיה בעבר שגריר
ישראל באו״ם, לא קיבל טענה
זו. הוא הסביר שהוא כבר רגיל
להפגנות־מחאה מסוג זה באולם־
העצרת. בשלב זה הפעיל בלום
את כוחו בקרב היהדות האמריקאית,
כדי שזו תמנע את בואו
של הרצוג. גם כאן הוא נכשל.
בכינוס העצרת הוא ייאלץ
לשבת באולם ולהאזין לנאומו
של הנשיא.
עורך הדין הירושלמי
אברהם ברדוגו הוכיח את
טוב־ליבו. כשהופיע בבית־המישפט
המחוזי בירושלים, שם
לב שהשופט עומד לשלוח
לבית־הסוהר זוג׳ תיירים אמריקאיים,
שהואשמו בעבירת-
סמים. ברדוגו הבחין, שלשני
התיירים אין פרקליט וביקש
לעזור להם. הוא הבין מהתובע,
כי אם התיירים יעזבו את הארץ,
הוא לא יבקש עבורם מאסר
בפועל. ברדוגו הבטיח בשמם
לשופט כי הם יעזבו את הארץ,
וכך שוחררו השניים. ימים
ספורים אחרי־כן התברר לו כי
התיירים לא עזבו עדיין, מכיוון

עו שהשחתת השפה יוצרת
בעיקבותיה השחתת אורחות״
חיים ופוליטיקה. באחרונה הוא
מצא עצמו מאזין, ללא הרף,
לדיווחים על המתרחש בקריה
בירושלים. כדי להוכיח שהפוליטיקאים
הישראלים משחיתים
יום־יום את השפה העברית, הוא
העמיד זה מול זה את מה שהם
אמרו לכלי־התיקשורת מול מה
שהם התכוונו לומר. הפער,
לדבריו, היה עצום.
סודיות מוחלטת אופפת
את יציאתה לחדל של נעמי
נבון, אשת יחסי־הציבור של
תיאטרון בית לסין. היא יצאה
לרומא, בשליחותו של יעקב
(״יענקל׳ה״) אגמון, כדי לבחון
אפשרות הבאתו ארצה של עותק
סרט־זר, שאמור להיות מוקרן רק
באולם בית לסין. נבון ואגמון
מסרבים לגלות בכל תוקף באיזה
סרט המדובר, אך הם מבטיחים
הפתעה גדולה.
פרידה עצובה היתה מנת
חלקו של אלי ניבן, שהודח
מתפקידו כעורך רשת החינמר
נים רחוב ראשי. חבריו
למערכת, שהתחילו את עבודתם
העולם הזה 2408

ב ל תי ם
לצידו ולצד אבי אנג״ל, ערכו
לכבודו מסיבודפרידה. לשני
הפורשים הכינו קאריקטורות
של דיוקן עצמי. אנג׳ל שלח את
אשתו טלי לקחת את המתנה,
שעליה חתמו כל עובדי הרשת.
יעקב אחימאיר, עורר
ומגיש מוקד, סיכם מנקודת־מבטו
את הממשלה היוצאת.
השר שהביך אותו בזמן ראיון
היה יצחק מודעי. המרואיין
המרתק ביותר היה מנחם בגין,
ואילו המרואיין הקשה ביותר
היה יורם ארידור, שלדעת
אחימאיר נהג להאריך בדיבור
ומנע מהשואלים למלא את
תפקידם.

מאת דגיאלה שמי

הוא, מה ראה לשטות זו לכהן
באוצר כשר בלי־תיק?״

• שר־האנרגיה יצחק

מודעי, ערב החלטת ראש־הממשלה
על מינוי יגאל כהן־
אורגד לתפקיד שר־האוצר:
״יצאתי בהרגשה שיצחק שמיר
עומד למנות אותי לתפקיד.״
• הנ״ל, באסיפת בחירות,
על משכורות השרים :״אם יקצצו
במשכורות השרים וחברי־הכנ־סוד
נאלץ לייבא שרים מחו״ל.״

כאילו לא קמה
ממשלה חדשה -

• חבר המיסלגה הליברלית
יחזקאל סלומין, על

מיפלגתו :״לא סתם פייפר, אלא
פייפר מקורקע״.

• העיתונאי שלום רו•

אותם האנשים
יושבים פה לידי,

אנסטסיה בן־גוויון

ארץ כמזכירתה של לאה גוטליב. אנסטסיה, נוצריה ממוצא יווני,
הכירה את נכדו של הזקן כשהוא למד בחו״ל, באוניברטיטת
קורנל. היום הוא עובד כסגן־מנהל־האירועים של מלון הילטון
בתל־אביב, ואילו היא עובדת בעבודה מי שרדית. למרות שהיא
נמצאת בארץ רק שנה, היא שולטת בשפה העברית ומדברת בה.

מועמד הליברלים למועצת
עיריית תל־אביב, ד״ר
שלמה ברק, מוכר היטב
לראשי המיפלגה. הסיבה לכך
— בשעת מצוקה הם פונים אליו
מפני שהוא רופא־שיניים. למרות
מיקצועו הייחודי הוא מבין בענייני
היום־יום. הוא לומד
לתואר שני בנושא הפוליטיקה
הישראלית באוניברסיטה העיב־רית
בירושלים. בנוסף, הוא גם
עובד כמנתח בבית־החולים על־שם
שיבא בתל־השומר.

וקי ה ש בו ע
• צילה ארליך, אלמנתו
של שר־האוצר הראשון
בממשלת הליכוד, שימחה
ארליך, על משבר המניות הבנקאיות
:״הכל התחיל בשנת
,1972 כאשר המערך איפשר את
תהליך הוויסות של הבנקים. אי־אפשר
לתקן הכל בשש שנים.״

• המחזאי יהושע סו•
בול :״מדבר שקל תברח.״
• הנ״ל :״פת״ם קם אדם בבוקר
ומרגיש שהוא בע״מ.״
• הנ״ל :״מה ל(יגאל) כהן
(אורגד) בבית־הקברות?״

• ח״ב הרב מנחם הכ

:״יגאל כהן־אורגר, שפיקח ׳

זנפלד :״עצוב מאוד במיפלגה
הליברלית, שכל מה שנותר למנהיגיה
אחר מות ארליך הוא
שימחה־לאיד״.
• המשורר יב״י :״מכל
דאלים גבר אתה בחרתנו וקבר־תנו.״

תת־אלון דב תמרי,

ערב פרישתו מצה״ל :״המילחמה
בלבנון לא היתה הכרחית.״
• הנ״ל :״הכוח הצבאי של
אש״ף לא הגיע לכלל איום כזה,
שאי־אפשר היה לחיות עימו
ושהכרחי היה לפתוח בגללו ב

שר-הביטחון

משה

(״מישה״) ארנס :״לא שיניתי
את עמדותיי, ששללו את הסכם-
השלום עם מצריים.״

• הפרופסור לידיעת ה•
ארץ זאב וילנאי, מתומכי
ארץ ישראל השלמה :״המתנחלים
היהודים ביהודה ושומרון
לא נישלו אף ערבי אחד.״
• הנ״ל, לקבוצת קיבוצניקים
מהשומר הצעיר :״אבותיכם
חבשו כובע־טמבל ואנשי גוש־אמונים
חובשים כיפות. אבותיכם
התפללו לסטאלין ואנשי גוש־אמונים
לבורא עולם״.

• העיתונאי ירון לונ
דון.
על עבודתו :״אני משתין
מילים וחרוזים וציורים בקצב
של אחד לשבוע או יותר — ויש
לזה מחיר״.
ראש״הממשלה יצחק שמיר בכנסת

הרכילות מקשות אותה עם אליעזר
ז וראביו, הוצל שניו ושגריר מסו״ם
או היא אומות: לא יהיה ג בו נח״!

עיעותו 8ז

האדמעז

השבוע באזכרה מ י ״זג

בנותיה, לאזכרה שנערכה בבית החייל. היא ישבה

בשורה הראשונה, אך רק מעטים שהופיעו באזכרה
ניגשו אליה. היא אמרה לידידיה :״אילו היתה נערכת
אזכרה עם ארוחת־ערב ואמן, היו רבים מגיעים״.

שלא חדלו מללחוש על אוזניי, כשאיש
לא האזין, שרומן לוהט מתנהל בינה
ובין שגריר ידוע ופופולרי מאוד.
אמתכם הנאמנה ערכה, כמובן,
חקירה מקיפה בנדון, ויש לי חדשות
מסעירות. נישמו עמוק והישענו על
הכסא. ובכן: להד״ם.
כשסיפרו לה חברותיה על
השמועות המהלכות בעיר, גיחכה
ומשכה בכתפיה. ז׳ורבין היה ידידם של
הדיינים במשך שנים. מדי שבוע נפגשו
פעם־פעמיים לארוחת־צהריים משותפת
באולימפיה. מאז פטירתו של
דיין הם סועדים מדי שבוע ביחד אחת
לכל כמה חודשים — וזהו. הרצל
שפיר? עוד לא זכתה לשתות קפה
בחברתגמי נשאר? השגריר? הם היו
ונשארו ידידים טובים, ומדי פעם היא
מוזמנת לאירועים שהוא עורך, או
נפגשים במיפגשים ידידותיים. עד כאן
בנושא מחזרים.
לחברה טובה אמר רחל שמשה היה
הגבר של חייה, ומאז מותו לא רצתה
ואינה רוצה לקשור קשר עם גבר אחר.
השניים לא רק אהבו זה את זה, רחל
רואה בשנות־חייה המשותפות איתו
זכות לא־רגילה. היא היתה ונשארה
מעריצה נלהבת של אישיותו ודמותו
ורואה את עצמה כ״תלמידה שלו
בחיים.״

ך דרלן של אלמנות של אישים
למפורסמים אינו תמיד שפיר. רובן
נשכחות ונעלמות מאורות הזרקורים.
אם לא הצטיינו באישיות מיוחדת
ובולטת בפני עצמה, החשכה אופפת
אותן באיטיות, ותוך זמן־מה הן נעלמות
מעיני הציבור. מי שמע, באחרונה, על
מרים אשכול למשל?
על ז׳קלין קנדי קוראים, שומעים

משה גילה בכתובים רק פעם אחת
את רגשותיו העזים אליה. ביומנו הוא
מתאר את ההתרגשות הרבה שאחזה בו
עם כיבוש הר־הבית במילחמת
ששת־הימים, וממשיך :״הגיעה השעה
לעזוב. בפינה שבין הכותל למדרגות
שער־המוגרבים ראיתי צמח־בר, קטנית
נושאת פרחים כחולים ועדינים.
קטפתי כמה מהם להביא לרחל.
הצטערתי שלא יכלה להיות כאן היום.״
פסליו של משה, ספריו ומזכרות
אחרות, ממלאות את דירתה היפהפיה
של רחל בקומה התשיעית של מיגדל׳
דויד ברח׳ אורי בתל־אביב. את הדירה
רכש משה כארבעה חודשים לפני
מותו. על דלת־הכניסה טבלת־נחושת
ועליה תבליט של חתימת־ידו. הדירה
• הדורה מאוד, אך כמו רחל עצמה, לא
צעקנית, ומעוצבת בטעם רב. חלון
פנורמי ענק משקיף מערבה, לעבר
הים, מעל גגות תל־אביב.
עשרות פניות אינן חדלות מלהגיע,
עיתונאים ישראליים וזרים מבקשים
לראיינה. לכולם התשובה שלילית. אין
היא מתראיינת. את כל פניות המו״לים,
שביקשו לפרסם אוטוביוגרפיה שלה,
דחתה. לעומת זאת מכינים עכשיו יעל
ואסי דיין במשותף תסריט על חייו.
בשבוע שעבר נערך ערב־זיכרון
למשה בבית החייל. כמה מראשי־המרינה
נכחו, ורבים מידידיו, אך בניו
ונכדיו בלטו בהעדרם. רק יעל הופיעה
רחל ישבה בשורה הראשונה, בחברת
שתי בנותיה שלה. איש כימעט לא
ניגש אליה. אני בטוחה שאילו נגשה
יעל, היתה רחל אחוזת־תדהמה. מע־רכת־היחסים
עם בניו ובתו של משה
פשוטה: אין שום יחסים. את התנהגותם,
אחרי מותו של משה, לעולם
לא תשכח.
תשע שנים היו השניים נשואים,

רחל המרחלת
׳רואים. היא נחונה באותן תכונות —
יופי, אופי, ברק ומיסתורין — ההו־נכות
אותה לדמות מסקרנת בפני
עצמה.
בישראל יש רק אלמנה אחת
שאיננה נעלמת ממוקדי הסקרנות,
1:מרות שאין ספק שהיתה חפצה בכך.
גאז מותו של משה דיין עוקבים הכל
זהר מעשיה. רכילויות שונות קושרות
נת שמה בשמם של גברים רבים. מפה
1:אוזן נלחשים דברים.
מאז מותו של דיין, כרכו את שמה
של רחל בשמם של אליעזר ז׳ורבין
זפירסומאי, ומפכ״ל־המישטרה לש־לבר
האלוף (מיל׳) הרצל שפיר. היו

היא וחצה אוש
ולפתע לקה בהתקף־
לב ומת בידיה

חגיגה בוושינגטון

משה במשך כל תקופת הדיונים שלו בשיחות השלום.

בתמונה, במסיבה בבית־הלבן מיד אחרי חתימת
הסכם השלום. מימין לשמאל: רוזלין, אשתו של
הנשיא נ ימי קרסר, רחל ומשה דיין ועזר וייצמן.

ו־ 28 שנים חלפו מאז הכירה אותו
בטיסה ארצה באייר־פראנס. משה
חזר מביקור בפאריס, רחל, שהיתה אז
אשת עורך־דין, הצטרפה לטיסה
ברומא. מכיר משותף, עורך־דין אליהו
לויצקי, החליף את מקומו ליד משה
בזה של רחל, שישבה דחוקה בקצהו
האחורי של המטוס. למשה היתה עין
רגישה ובוחנת לנשים, והאשה
היפהפיה, שהתיישבה ידו, זכתה מיד

מגיעות היום עד מתחת למותניה. המון
נשים מבקשות שתסביר איך היא
מסרקת את ראשה. היא מסבירה
בסבלנות לכל השואלות.
כשמשה חלה, לא זזה רחל מצירו
עד יומו האחרון. משה מת בזרועותיה.
באותו יום רחצה אותו. לפתע איבד את
הכרתו ומת. לא הסרטן הכניע אותו.
הסתבר שמת מהתקף־לב פיתאומי.
את דבר מותו הצפוי חזה, כמובן. אך
הוא לא ציפה שזה יקרה מהר כל־כך.
בשנה האחרונה לחייו כימעט לא

״י בחיזור נלהב. כל השאר שייך
להיסטוריה. הרומן שהתפתח היה
לרומן מס׳ 1בתולדות־המדינה.
חתונתם נערכה בצניעות, הרחק
מעיני הצבור. נכחו הרב מורדכי פירון,
הרב הראשי של צה״ל באותה עת, וכמה
מעובדי מישרד־הבטחון. מהחופה הלכו
למיסעדה טובה וחגגו בארוחה דשנה.
רחל לא הרגישה אף פעם רגשי־אשם,
טוענים חבריה, על שגרמה
לפירוד בין משה ואשתו הראשונה,
רות. נישואיהם היו אומללים. זמן רב

היא הנידה אותו
במיקוה נששו־ו־דין
נינה לה את
מקומו נמסוס

8שנים רבני
שתו, ושם ד״ן
את נו העתיקות
שלו על שגה

לפני שהכירה רחל את דיין, כבר עלו
על שירטון. פלירטים רבים התנהלו
לעין־כל ובמיסתרין, המון נשים ארבו
למשה, פלירט כן,רומן קטן גם כן, אך
באופן רציני לא נקשר אף לאחת
מנשים אלה — אף שלפחות אחת מהן,
הדסה מור, כתבה ספר שלם על כך.
רחל סיפרה פעם שאינה מרגישה כעס
או רגשות־קינאה על הרומנים הרבים
שניהל. היא טענה שידעה תמיד שכל
אלה היו חסרי־משמעות לגבי משה,
סתם אפיזודות בחייו.
כשנפרד מרות, הציע לעזוב את
הבית בצהלה בידיה. אך רות סירבה,
ברצונה היה לבנות את חייה מחדש,
בבית חדש. מילבד הבית והאוסף

ראה. ראייתו בעינו האחת הלכה
ונחלשה. משה לא יכול היה כימעט
ללכת, מבלי להישען על זרועה.
מהמוות הצפוי לא פחד, אך חשש
מתוצאות המחלה ומחוסר־האונים
שמתלוות אליה.
ידידו גילה לי שמשה טען לפניו
שללא רחל לצירו בתקופת מילחמת
יום־הכיפורים, לא היה מחזיק אז
מעמר. הקשר שלו אליה היה כה אמיץ
וחזק, שכל קשר עם אחרים התבטל
בעיקבותיו. הוא לא רצה בשנים
האחרונות לצאת מהבית. חברים לא
היו לו מעולם, גם לא ידידים. הוא בילה
יותר ויותר עם חוג ידידיה וחבריה של
רחל.

ה 1ת 1 111 משה ורחל דיין היו במשך
1\ 1^ 11 111111 מרבית שנות נישואיהם
זוג שהירבה לצאת לאירועים. עם הנישואין דיץ

השתנה, הוא הפך חברותי יותר, בכל האירועים
החברתיים הופיעו ביחד. אך בשנים האחרונות
כמעט לא רצה לצאת מחוץ לביתו כדי לבלות.

הארכיאולוגי שברשותו העביר משה
את כל אשר לו לרות.
לבניו וליעל הוריש מיגרש ליד
שפיים ושני מיגרשים על הכרמל,
המופקעים לצורכי גן ציבורי. השיל־טונות
ישלמו עבורם פיצויים.
כשנישאו, רשם על שמה של רחל
מיד את מחצית ביתו בצהלה, ולפני
שמונה שנים אף את כל העתיקות
שמילאו את ביתו וחצרו.
במשך שנים הזהיר את רחל שלא
תיתן מירושתו לילדים. הוא טען
שיכעסו זמן־מה, אך אחר־כך יירגעו.
אחרי נשואיהם רצה במפורש להותיר
את רכושו רק לה.
בתום שבוע למותו כבר נפגשו אצל
עורך־דין. המכבש התחיל לכבוש
וללחוץ. רחל לא רצתה במילחמות, לא
שעתה לבקשותיו של משה, והעבירה
רבבות דולארים לכל אחד מילדיו.

העירייה סירבה לקרוא
דדרו־חיפה עי
שם ד״ן, והיא
סירגה ותחליף

חחחהר 71 * 111 החופה נערכה לפני תשע שנים בביתו של הרב
1 1_ 111111 1 1 1 1 1 1הצבאי הראשי של צה״ל מורדכי פירון. נוכחו
בה דק מניין אנשים, ביניהם אנשי ביטחון ועובדי מישרד־הביטחון.

חקרתי וגיליתי שהסכום היה קרוב
ל־ 150 אלף רולר, והוא חולק
שווה־בשווה בין שלושת צאצאיו. מאז
אין רואים ואין שומעים, מלבד
דברי״השמצה שפירסם אודי על אביו.
כדי שתוכל לחיות בעתיד ללא לחץ
כספי, מכרה את האוסף הארכיאולוגי.
אחרת היו האחסנה והביטוח אוכלים
את כל כספה. המחירים שהשיגה אז
עבורם מגיעים לכדי שליש מהמחיר
שיכלה להשיג עבורם היום.
שכניה במיגדלי דויד נתקלים
בעוזרת, הבאה פעמיים בשבוע לחצי־יום.
תופרת קבועה מגיעה מדי פעם
ומכינה את תלבושתיה, או מתקנת את
הישנים.
בגדיה הדורים ואלגנטיים ובלתי־משתנים
בעיקרים. תמיר אותו הסיגנון,
עצור ומהודר. את תסרוקתה מכירים
ברחבי־העולם. תמונתה הופיעה בכל
מקום לצירו של משה. יופיה והידורה
עוררו עניין בכל מקום. את שערותיה
היא מגדלת כבר מזה 16 שנה, והן

לפני שנתיים נקבר דיין בבית״
הקברות בנהלל. לרחל שמור קבר
לידו. בהלוויה היא לא בכתה. משמאל: שני בניו של דיין, אודי ואסי.

ליד הקבר הפתוח

י האלמנה מס׳ 1

במדינה

(המשך מעמוד 123
דיין אהב את תבשיליה. אר טעמו
במזון היה פשוט. רחל, לעומתו, פיתחה
טעם מעודן, ועדיין אוהבת מדי פעם
ארוחת־גורמה.
חוק עיר מיקדט
וצרות דעזרכי־הדין

משה ציווה שלא ינציחו אותו אחרי
מותו, לא באנדרטות ולא במיפעלים
לזיכרו. כשצ׳יץ׳ הציע לקרוא לדרך
חיפה על שמו נעתרה. כשהביא את
ההצעה להחלטה בוועדה המוסמכת —
דחו את הצעתו. כדי שלא לעורר סערה,
הציעו רחוב אחר שישא את שמו. רחל
סירבה בכל תוקף, ולא בגלל מיקום
הרחוב. היא פשוט נעלבה מדחיית
הצעתו של צ׳יץ׳ על־ידי הוועדה.

בעיקבות מעצרם של
הלקוחות, נעצר ונחקר אחד
מעורבי-דינס, ועל חשבונו של
השגי הוטל עיקול.

לפני יותר משנתיים ראיתיבלונדון
את סידרת־הטלוויזיה האנגלית על
משה דיין, לחיות עם התנ״ך. הסידרה
עשתה רושם עצום באנגליה ובכל
מקום שבו הוצגה. רגע מרגש היה
כשביקר דיין, בחברת הצוות, בנהלל,
ולאחר מכן עלו על גבעת־שימרון,
לבית־העלמין של נהלל, שם הצביע
דיין על חלקת־אדמה• :במקום הזה אני
חצה להיקבר אחרי מותי. אינני רוצה
שינציחו אותי. הכבוד הגדול ביותר
הוא להיקבר כאן. הסכמתה של רחל
בשנה האחרונה לחייו, ידעו רק מעטים
להיקבר שם לידי גרמה לי שימחה
שמשה היה עיוור גם בעינו הבריאה. הוא
רבה״.
הובל על־ידי רחל לכל מקום שהלך. אחרי שנותח נפטר מהתקף־לב.

בימי השקיעו

ד י ה 11ה ד רחל בהופעתה ההדורה וזיתה
1111111 #1 4מקור גאווה של משה. לפני
נישואיהם היא תפרה את בגדיה אצל ידידתה לולה

בר והמשיכה בכך תקופה קצרה אחרי הנישואים.
אבל מאוחר יותר היתה זאת תופרת ביתית רגילה
שתפרה את בגדיה, שהיו ידועים בפשטות גזרתם.

אזרחי ישראל חושבים לעיתים
קרובות כי מדינתם היא ארץ גזירה,
אבל מסתבר כי עבור יהודים בעולם
עדיין משמשת מדינת־ישראל כעיר־מיקלט:
התחיל בכך בזמנו מאיר
לנסקי, שנחשד כאחד מראשי המאפיה
בארצות־הברית, המשיך בכך שמואל
פלאטו־שרון, ולאחרונה באו גם בני
מישפחת וילבורן מארצות־הברית.
בתביעה שהגישו השבוע עורכי־הדין
יואל ויעקב כץ, נחשף סיפור
מעניין של רמאות בינלאומית והברחת
הון גנוב לישראל ולקנדה. בשם דורבי
פרוקס, חברה אמריקאית עצומה
המייצרת שמלות, ואשר מחזורה
השנתי עולה על 60 מיליון׳ דולר, הוגש
כתב־תביעה נגד אלכסנדר וילבורן,
האב, בנו מרק, בנותיו, וחתנו פאול
פרנקלין. התביעה היא להחזרת סכום
של מיליון דולר, שנתקבלו במרמה
על־ידי בני־המישפחה בעסקיהם באר־צות־הברית
מן החברה התובעת.
הפרקליט חתם. לפי סיפור
המעשה היו לבני מישפחת וילבורן
כמה חברות בניו־יורק, שסיפקו
אביזרי־עזר לשמלות לחברה התובעת.
הם היו מספקים את הרוכסנים,
הרקמות והקישוטים לבגדי־האופנה.
נציג של דורגי פרוקס, שטיפל
בקניית האביזרים, תמחירם והתשלום
עבורם, היה אדם בשם אהרון כהן, עובד
ותיק של דורבי פרוקס. הוא עבד
בחברה 20 שנה והיה אחד מנאמניה.
מנהלי החברה סמכו עליו ונתנו לו יד
חופשית. את היד הזו נשך כהן. כאשר
החל מאשר חשבונות כוזבים, ולפעמים
חשבונות כפולים, לחברותיו של
וילבורן.
בינואר 1981 התעורר חשד בחברת
דורבי פרוקס על אי־סדרים. כהן
נחקר והודה, כי שילם עבור סחורה
שכלל לא התקבלה. בעקבות גילויים
אלה נערכה חקירה בעזרת חוקרים
פרטיים, פרקליט מחוז ניו־יורק,
ואף־בי־איי.
בעיקבות כל החקירות האלה הוצא
צו־מעצר נגד האב, בנו וחתנו. התברר
כי הסכום הכולל של הכספים שהוציאו
במירמה עולה על ארבעה מיליון דולר.
זמן קצר לפני שהוצא צו־המעצר
נגדם, כאשר חשו בסכנה, הבריחו
הנתבעים את כספם לקנדה ולישראל
ונמלטו לארץ. ממשלת ארצות־הברית
ביקשה להסגירם, ועל כן נעצרו לפני
שבועיים האב, בנו וחתנו. האב והבן
שוחררו בערבות עורך־דינם, דויד
מרטין, עורך־דין בעל רשיון בישראל
וארצות־הברית כאחוז.
זהו מיקרה נדיר שבו עורך־הדין
עצמו מפקיד ערבות בסך 200 אלף
דולר עבור לקוחותיו. ואומנם, עורכי־הדין
של דורבי פרוקס ביררו וגילו,
כי לפחות 100 אלף דולר מסך הערבות
הופקדו בידי עורך־הדין על־ידי
לקוחותיו. על כן מיהרו התובעים, ובין
יתר בקשות העיקול שהגישו, ביקשו
עיקול גם על הכספים האלה, הנמצאים
בידי י עורך־הדין מרטין. מרטין לא
הופיע לדיון שנערך השבוע, והשופטת
אליעז הטילה את העיקול המבוקש.
המטוס הוסט הצידה. מרטיז
אינו עורך־הדין הראשון המסתבך
בגלל מישפחת וילבורן. בטרם פנו
אליו, התייעצו בני המישפחה
בעורך־הרין ויקטור חזן, ואף ביקשו
ממנו כי יסע כנציגם לקנדה ולארצות־הברית,
ויטפל בענייני כספים שלהם

עורך־הדין נסע לקנדה ומשם
לניו־יורק. כאשר הגיע המטוס
לנמל־התעופה, הוסט הצידה, ונציגי
השילטונות הורידו את עורך־הדין

הישראלי. הוא נלקח לחקירה שארכה
כחמש שעות. רק אחרי שהתברר כי אין
לו עצמו כל קשר לעבירות, שוחרר
וניתן לו לחזור ארצה.
בינתיים גרים בני מישפחת וילבורן
במלון ן קאונטרי־קלאב ובווילה
בהרצליה־פיתוח, ונאבקים בבקשות־ההסגרה.
עתיקות מדר
העתיקות
הצעיר מסוס
רוכב על הסוס
צעיר יהודי מתוניסיה הוא ההצלחה
של השנה בפאריס. בגלריית־העתיקות
שלו מתחרים האספנים על תשומת־ליבו
ואז, אם הוא במצב־הרוח המתאים,
הוא מוכן לקבל 100 אלף דולר תמורת
פסל של שומר־מיקדש מקמבודיה, או
19 אלף דולר עבור ראש־חתול עשוי
נחושת — שהיה מיועד, איימתי בעבר
המצרי, לקשט ראשו של חתול חנוט.

פרקליט כץ
המבוקשים גרים בווילה
הצעיר הזה, יוסף אוזן, הוא יליד
עיר־הנמל והקייט סוס אשר במיזרח־תוניסיה
( 100 אלף תושבים) ,הידועה
בשמן־הזית המעולה שהיא מייצאת,
במיסגדיה, במצודותיה ומעל לכל
בעתיקותיה.
קפדנות אישית. אוזן התעניין
מאז ומתמיד בעתיקות. עוד בהיותו
נער בסוס, כאשר סייר בעתיקות
הדרומתום הפניקיות בנות 3000
השנה, המצויות ליד עיר״הולדתו, או
כאשר אסף חרסים רומאים, שאותם
שטף הגשם מן השדות.
אך כאשר עבר לצרפת היה יותר־מעשי.
הוא הצפין לשטרסבורג אשר
באלזאס, למד כלכלה וסיים מישפטים
באוניברסיטת פאריס. בסופו של דבר
התחיל לעסוק ביחסי־ציבור. אבל זה
לא משך אותו.
משכו אותו העתיקות. הוא החל
לייבא מהודו(פיסלי־נו*שת הינדיים),
ומאיראן, מטיבט (ניסי־מיקדשים) ומהרי
ההימאלאייה. וכאשר המיזרח הרחוק
נסגר בהדרגה (הודו, למשל,
אסרה רק לאחרונה יצוא של חפצי־אמנות
ועתיקות בני מאה שנה ויותר)
הוא פנה לרומא ומצריים, וגם במיקרים
אלה לא היה מדובר ביבוא משם, אלא
בסחר בין האספנים ברחבי־תבל.
אל ישראל הוא טרם הגיע. ייתכן
שזאת הקפדנות האישית שלו, המונעת
ממנו לעשות זאת. כאשר הציעו לו,
לאחרונה, חפץ נדיר, שהוברח בניגוד
לחוק מאפגאניסתאן, דחה את ההצעה.
•שמי אוזן,״ אמר• .אינני עוסק בכגון
אלה״.
אולי הוא חושש, שלוא היה מנסה
לעסוק בעתיקות ישראליות, עוד היה
מישהו יכול לבוא ולומר• :מה פלא
שאוזן מצליח גם בישראל, אחרי הכל
הוא בו״דודו של שר בממשלה (שר־העבודה־והרווחה
אהרון אוזן)!״

עדנה סולודר, וזברת־כנסת, מספחז איר היא מצל־פה בחברי סיעתה,
כיצד היא רואה או 1הכנסת, אץ־ חש 1חבר־קיבוץ את הממוז הכלכליות
וכיצד דאגה במזכירת הקיבוץ לחיים תקינים בקיבוצה גשר בימי ההתשה
נמעט שלא היו לי
שמלות. לבשתי
בוורנלל
רק מיכנס״ס״

.מאז שבחרתי
נחברת־ננסח לא
עוניתי את התיסרוקת,
אנילו לא צבעתי את
השיער״

.לנון שנשנל עם
ישראל הרגיש את
התמרות הנלנרות,
חברי קיבוץ הרגיש
בזה נחות״

״הקיבוץ הוא בית. את
לא ממיסה נל אחו
לבית שלו לגול
איתר. זה שיין של
רמה!״

.,נשנננסת׳ בנ ש
הראשנה לבנק, ה״ח׳
אבודת ורה צדו
להגיד ר מה
לעשת״

..כל השזאה הזו
שקיימת בינינו וביו
ע״דות הפיתוח היא
עניין של הסתה
פוליטית!״

עדנה מיז שאלו אותי כמה חברים
במערכת, כשסיפרתי שברצוני לראיין את
חברת־הכנסת עדנה סולודר.
״עדנה סולודר היא חברת״כנסת חרוצה
מאין כמותה ״,אמר לי חבר״כנסת שהתענ־יינתי
אצלו.
״עדנה סולודרז היא היתה צריכה לעבור
ביחד עם אימרי רון לתחייה ״,אמר לי
חבר־כנסת אחר.
״עדנה סולודר היתה ׳הגבר׳ של ההתשה
בעמק־הירדן ״,אמרו לי כמה אנשי־צבא
המכירים אותה מהתקופה ההיא והמליצו
לפני לקרוא מה שכתב עליה חניך בר־טוב

בסיפרו על הרמטכ״ל לשעבר, דויד אלעזר.
עדנה סולודר, אשה קטנה ובעלת חיוד
מבוייש, קיבלה אותי אחרי היסוסים
במישרדי התנועה הקיבוצית המאוחדת.
אחרי שיחה קצרה במישרד, בנוכחות
דובר התק״ם שנקרא לעזרה, סיכמנו שנבוא
אליה בשבת לקיבוץ גשר, לצלם אותה
בסביבה הפרטית שלה.
״אל תצלצלי אליה הבוקר,״ אמרה לי
מזכירתה, בתיה, כשביקשתי לטלפן
לסולודר ,״היא שמרה הלילה ״.ובפעם
אחרת :״היא לא תוכל להיפגש איתך, בבוקר
היא תורנית־מיטבח״.

אחרי ששמרה לילה, ואחרי שעשתה את
תורנות״המיטבח שלה, פגשנו אותה בדי רתה
בשיכון הוותיקים של קיבוץ גשר.
בעלה, רזי, מורה למוסיקה, כמוה, עבד בגינה
שליד הבית.
סולודר היא אשה צנועה ושקטה,
המסוגלת להזיז הרים. היא היתה מזכירת
קיבוץ גשר בתקופת ההתשה ובמשך שלוש
וחצי שנים יצאה לשטח לשדות הממוקשים,
באה במשא״ומתן עם ראשי״הצבא, ראשי־המדינה
וגדולי־עולם שבאו לגשר, שהיה
הקיבוץ המותש ביותר בעמק הירדן. יחד
עם זאת דאגה, שהחיים במישקה יתנהלו

כרגיל, במיקלטים ומחוצה להם.
היא קיבוצניקית אופיינית. אינה יודעת
מה המשכורת שלה, אינה יודעת כמה כסף
צריך כדי לגמור את החודש. בתקופה זו של
מבוכת בנקים וכספים, היא בשוחה, מוגנת
ושאננה. הקיבוץ דואג לה.
בשבוע שבו רעשה הארץ וגעשה, נמשכו
החיים בקיבוץ גשר כרגיל. אף קיבוצניק לא
הרגיש את המכה שניחתה על עמך־ישראל
בכיסו. זאת המחשבה הראשונה שלי בלואי
לקיבוץ.
אחר״כך, כשהיא לוקחת אותי לחצר
הישנה של גשר, על הירדן ממש, כשהיא

״אני ל א יודע ת מה ה מ שכו ר ת שלי!
(המשך מעמוד )25
מראה לי את החאן הישן, את שלושת
הגשרים, את חדר״האוכל הישן, כשהיא
מצביעה על הטרקטור שנותר תקוע
בשדות־הכותנה עוד מתקופת ההתשה,
כשהיא מראה לי את הכרם הנמצא ממש
מתחת לאפם של הירדנים, וחיל ירדני
ממוצבו מנפנף לשלום בידו, כשאנחנו
מסיירות במישטרה הישגה של גשר
ומשחזרות את ההיסטוריה של היישוב,
שאנשיו מנעו את הפלישה העיראקית
במילחמת־העצמאות -אני מבינה שבזמן
שהחבר׳ה של גשר אכלו אותה יום־יום
בפגזים וישבו במיקלטים, אני הלכתי
לקולנוע בתל-אביב, ביליתי במסיבות בלי
חשש, והרי החשבון מתקזז.
הם לא מרגישים באופן אישי את המכות
הכלכליות, אני לא הרגשתי באופן אישי את
הפגזים שניתכו אליהם.
העמק שקט עכשיו. מאז ספטמבר 1970
חזרו החיים למסלולם. אנשי גשר מעבדים
את שדותיהם מתחת למצוקים הירדנים.
רק המוצב הישראלי המאוייש והמוצב
הירדני המאוייש כמו מזכירים, שבשלב זה
השקט הזה הוא עדיין זמני.

להכיר את החברים על דיעותיהם. היה נראה לי
שכמצליפה זו הדרך הטובה ביותר להכנס כמה
שיותר מהר לעניינים. מה זו בעצם מצליפה?
סדרנית־עבודה.
בתפקיד כזה יש דינמיקה. יש חברים שחשוב
שידברו, יש חברים שצריכים לוותר על
רשות־הדיבור. עלי לדאוג שהחברים יהיו
במליאה, שישתתפו בהצבעות. זהו תפקיד אחראי
מאוד.

• בסיעתך יש קיטובי דיעות
קיצוניים. איך מארגנים את החברים
להצבעות?
יש נושאים שברור ומובן מאליו שצריך
להצביע על־פי החלטת־הסיעה. יש נושאים שיש
בהם מקום לדיעה אישית, ואין עליהם מישמעת
של הסיעה.

• מה קורה אם חבר חורג מהחלטת
הסיעה ומצביע אחרת?

הוא עובר לוועדת־מישמעת. כדי שהעסק
יתפקד, אנחנו עוקבים אחר השתתפות חברים
והיעדרויות. אני כמו מורה בכיתה, המנהלת יומן
נוכחות והיעדרות.

• ומטילה עונשים?
יש עונשים. קבענו שורה של סנקציות נגד
חברי־כנסת המרבים להיעדר מעבודתם.

• איזה סנקציות?
• את נמצאת כבר שנה וחצי
בכנסת. מדוע הציבור עדיין אינו מכיר
אותן*?

לא אגיד לך. רק אגיד, שחבר צריך להשתתף
בדיון גם אם הוא פסיבי, גם כדי לשמוע חבר. הוא
לא צריך תמיד להשמיע את דברו. אם יש חבר
שלא ממלא את החובות האלה, נותנים לו להרגיש

העיראקית. היינו בין עשרת הישובים שזכו
בנם־הקוממיות. כאשר השתחררו אדמות באזור,
חצינו את הכביש ועלינו 500 מטר למעלה, ושם
נמצאת גשר עד היום.

• ואת חיה בגשר כל השנים האלה?

לא. הורי הם ממקימי אשרות־יעקב. אני
חזרתי לגשר כשהתחתנתי עם רזי סולודר. הייתי
ילדה קטנה בחצר הישנה. ואז, כשהקימו את
אשרות, עברתי לשם עם הוריי.
אמא באה מרוסיה ואבא מפולין. הם נפגשו
בגשר על הירדן ממש.

• ההורים נשארו באשדות?

הוריי התגרשו. אמא שלי עד היום באשרות,
אבא שלי הוא אישיות מכובדת בזכות עצמו. שמו
יצחק כהן, והוא היה מנהלו וממקימיו של בנק
אוצר לחייל והיה מראשוני מישרד־הביטחון. יש
לי אחות בירושלים, ואני נשואה לרזי סולודר,
שהוא מורה למוסיקה באולפני המוסיקה
האזוריים. יש לי בת אחת, דליקה, שהיא בת .26

• במיקצועך את מורה למוסיקה
ופסנתרנית. איד הגעת לפעילות
ציבורית?

המוסיקה היתה כל עולמי עד לפני 15 שנים.
היה רגע בהתשה, שרציתי לקחת שנת נופש
מהוראה. מיציתי את עצמי. זה היה רגע די נוח, כי
בדיוק אז החליטו במשק שעלי להיות מזכירה.

• ואת, פסנתרנית ומורה למוסיקה,
הסכמת לקבל עלייך תפקיד כל־כך לא
אמנותי כמו מזכירת־קיבוץ?
אם האסיפה מחליטה, אתה חייב לקבל מרות.
אם אתה בועט, מתנגד, זה לא עוזר. לא שלא
רציתי, חשבתי שאני לא מתאימה. כפסנתרנית
סבלתי מאימת־ציבור. אך ברגע שהחליטו חשבתי
שצריך לעשות. לא זוכרת אם עירערתי.

• היית מזבירת הקיבוץ במשך
שלוש וחצי שנות ההתשה. אותה
התקופה חלקי לד אנשים במו חיים
בר-לב, מוטה גור ודדו רק שבחים. איך
הופכת פסנתרנית ומורה למוסיקה
למזכירת קיבוץ בתקופה כל־כך קשה
ומתישה?
אני יודעת? כנראה שידעתי לעשות את זה
טוב. מזכיר־הקיבוץ הוא האיש האחראי. גשר
היתה המשק הכמעט מותש ביותר. יום־יום היו
הפגזות ומיקושים. היינו ציבור אזרחי בקו־האש.
המוצבים יושבים עד היום ממש מעל השדות
שלנו, הבית שלי נמצא בטווח של 500 מטר בקו
אווירי מהמוצבים.
פה בחדר, השטיח מכסה חור שנוצר מפגיעת
פגז. הבית היה מטווח כל הזמן.
מישהו החליט שאין בעיות עם הגבול. הבתים
נבנו מבטון, ובחדר־האוכל היו קירות־זכוכית. היו
כמה מיקלטים וזה הכל. ובבת אחת התחילה
ההתשה: מיקלטים, תעלות, הפגזות, מיקושים.
צריך היה להמשיך ולנהל את החיים. במיקרה כזה
יש חשיבות גדולה מיהו הצוות שמוביל את
החיים. הם ניסו להתיש אותנו ולא הצליחו.

• יש לילדים טראומה מהתקופה
ההיא?
בולודר ליד חדר־האוכל של גשר הישנה
,.גדלתי על גדת הירדן״...
אני לא מפזרת קומוניקטים לעיתונות ולא
מתחככת עם עיתונאים. אולי מפני שאני
מהקיבוץ, יש לי מיפגש אחר עם הבוחר, שמכיר
אותי מפעילות במשך שנים בתנועה. הבוחר שלי
לא מכיר אותי דרו העיתון. אוי־ואבוי אם הוא היה
מכיר אותי דרך העיתון.
אני פוגשת את הבוחר שלי ומדברת איתו
באופן אישי. בכלל, יש לי בעיה עם העניין הזה
של העיתונות. אני לא בנוייה לזה, לרוץ עם כל
פיפס לעיתונאים. אני לא אלך לפרסם את עצמי
ואת מעשיי.

• לא יצרת קשרים מתאימים עם
הכתבים הפרלמנטריים?
אני בקושי מכירה אותם. אני לא יושבת
במיזנון, אלא באולם־המליאה או בישיבות של
ועדות. חוץ מזה, אני המצליפה של הסיעה, ואני
לא צריכה לספר לך שזו עבודה לא קלה.

• את אוהבת את עבודתו כמי
צליפה?
איכפת לי איך הסיעה פועלת, אז עלי לתת יד
כך שהסיעה תפעל כראוי.

שאולי לא תינתן לו האפשרות לייצג את הסיעה.

• וזה עוזר?
מרגע שהחברים הבינו שננקוט נגדם בצעד
כזה, מידת ההיעדרות פחתה מאוד. החלטנו שאין
קיזוזים פרטיים. החברים התרגלו, שאם הם באמת
חייבים להיעדר, הם מודיעים מראש ומתאמים.

• מיהו חבר־הכנסת
המתמיד ביותר בעבודתו?

מביעתך

מונית לתפקיד

ביום הראשון שלי בכנסת בא אלי משה שחל
עם הרעיון. קדם לי בתפקיד חבר־הכנסת זאב כץ.
גם הוא לא עסק בפירסום שמו, והיה אחד
הפרלמנטרים המעולים בכנסת. בקושי השלים
קדנציה, וחלה בסרטן. גם הוא היה חבר גשר.
אז בא שחל עם הרעיון. אמר לי ששמע שיש
לי כישורים, שאל אס אני מוכנה לקחת על עצמי
את התפקיד.
חשבתי שצריך ללמוד מה זה כנסת, לשבת
באולם ולהקשיב גם ליריבים הפוליטיים, ללמוד

גשר המקורית היתה ממש על הירדן ונקראה
גשר־על־נחלים, או בערבית ג׳שר על מאג׳עמא.
היתה שם חצר עם חאן ערבי עתיק. שם, בגשר
הראשונה, נוסדה אשדות־יעקב.
אני נולדתי בגשר הישנה. שיחקתי יחפה על
שפת־הירדן, התרחצתי במים. עד היום, כשאני
הולכת לחצר הישנה על הירדן, חולפות לנגר
עיניי תמונות מימי ילדותי.
חלקה של גשר במילחמת־העצמאות ידוע 15 .
בחורים ישבו במישטרת גשר ועיכבו את הפלישה

• התנדבת או
המצליפה?

שום דבר. היתה תקופה שהיה ויכוח אם
להיכנס למיקלטים, ואז הוחלט שגם הפחד הוא
לא לגיטימי. החיים התנהלו כרגיל, עם
אמצעי־אבטחה. חברים עמדו בעמדות־האזנה. יש
מה שנקרא בסלנג יציאה וכניסה של הפגזים. הם
היו מדווחים על יציאות וכניסות.

• היו חברים שחשבו על עזיבה
באותה תקופה?
לא היתה אף עזיבה. להיפך. היינו יוצאים
לגיוסים. בכרם עבדו חברות. הכרם היתה ממש
מתחת למצוקים של הירדנים. הבנות היו
משתתפות גם באיסוף כותנה וחיפוש מזיקים

יש קבוצה גדולה של חברי־כנסת שעוברים
ולא נעדרים. יש קבוצה גדולה לא פחות של
חברים שנעדרים. נו, צריך מדי פעם להחזיק את
המושכות, אין ברירה.
בכל זאת, יש חברי־כנסת שאיש אינו יודע
מיהם. הנה, למשל. אני. יש חברי־כנסת שעושים
עבודה פרלמנטרית יסודית ואפורה, בלי
תיקשורת. ויש אחרים העובדים רק למען
התיקשורת. אז אני שואלת את עצמי, מהו באמת
תפקידו של חבר־כנסת — חקיקה והשפעה על
הציבור, או עבודה אפורה ומפרכת?

• את באה מקיבוץ גשר. לקיבוץ
הזה יש היסטוריה ארוכה ומעניינת.

זו היתה תקופה קשה מאוד, ההתשה. אבל לא
הצליחו להתיש אותנו. היינו ממש סמל. היו _
מגיעים לפה כל מיני אורחים חשובים, כדי
לראות איך אנחנו מתגברים. אז גם יצרתי את כל
קישרי הידידות שלי עם ברלב, עם מוטה, גם עם
מנחם בגין.
בגין אמר לי אז, שבחורה כמוני צריכה להיות
בכנסת. וכשהגעתי בסוף לכנסת, הוא חיבק אותי
לעיני כולם, ואמר :״ידעתי שתגיעי לכאן יום
אחד!״ אבל אל תכתבי את זה, בשביל מה?

• איד היה המעבר לחיים נורמליים,
אחרי שההתשה נסתיימה בעיקבות
ספטמבר השחור?
פשוט, לאט־לאט. כשהתחלנו להרגיש
שנעשה בטוח, יצאנו מהמיקלטים וחזרנו
לחיי־שיגרה, ועולם כמינהגו נוהג. שכחנו את
הימים הקשים.

• את מנהלת אורח־חיים קשה
ביותר, נוסעת בקו תל־אביב —
ירושלים — גשר. את עובדת בירושלים
בתק״ם, עושה מישמרות־לילה
ותורנויות־מיטבח בקיבוץ• איד את
מסתדרת?
למזלי, אין לי ילדים קטנים, אחרת זה היה
בלתי״אפשרי.
אבל האחריות הרובצת על כתפיי היא גדולה.
יש לי אחריות כלפי חברי הקיבוץ, יש לי
מחוייבות לתנועה שהקיבוץ חבר בה, ויש לי
מחוייבות למיפלגה.
אני נוהגת שעות ארוכות, בשעות לא
קונבציונאליות, וגרה בשלושה בתים בשבוע. זה
לא הכי־נוח, לא הכי־קל.

• כל השנים אמרת לא לכנסת.
מדוע הפעם אמרת כן?

גם הפעם לא הסכמתי. אבל בסופו של עניין
קיבלתי את דין־התנועה. עשיתי חשבון שהמקום
הוא לא ריאלי. לצערי, הוא הפך ריאלי בנסיבות
טראגיות. מוסה חריף נהרג, עמדתי להיכנס
במקומו לכנס* .ברור שהלכתי לכנסת במצב־רוח
נורא.

• את חברת-כנבת חרוצה ושקדנית.
את אומרת שאת בכנסת בגלל
דין־התנועה. איז לד כל אמביציות
אישיות?
תתפלאי — לא. אין לי אמביציות. יש לי
מיקצוע שמאוד אהבתי והיה כל עולמי. כבר
שלוש שנים שאינני מנגנת, וזה קשה לי מאוד.
יש לי הריעות וההשקפות שלי. בדרך־כלל, כל
אחד מאתנו התחנך שהוא מנסה להשפיע. טוב לי
מאוד בקיבוץ, אני מזדהה, אוהבת את הקיבוץ.
הלכתי לעבוד בתנועה, כי בהתשה התנועה
עזרה לנו בצורה בלתי״רגילה, ואני הרגשתי צורך
להחזיר. האמת העמוקה של הקיבוץ היא, שאתה
נותן מה שאתה יכול ומקבל לפי צרכיך.

• האמת הזו עדיין קיימת, או שהיא
נשחקה עם השנים?

כיום היא יותר מורכבת, מפני שהיום יש יותר -
מאשר אין. הקיבוץ שלנו הוא רב״דורי: הדור
השלישי הולך לצבא, דברים משתנים. אבל
הבסיס, שחבר נותן לפי יכולתו ומקבל לפי
צרכיו, עדיין קיים. ואין הבדל אם את עובדת
במיטבח או בענף־הייצור, המכניס יותר כסף
למשק.

• האם צרכיו של החבר היום
בקיבוץ כוללים גם מכשירי טלוויזיה
ציבעונית, וידיאו, טלפון ונסיעות
לחדל?

בכותנה, השתתפנו בקטיף. כל השדות שלנו
נמצאים באיזור שהוא האיזור הנמצא על פני
הירדן. האיזור ליד גשר הוא רחב, ולכן שם
מעבדים את השדות. הירדנים יושבים בע׳ור,
שהוא הרמה שמעל לירדן, כך שאנחנו בעצם
פרושים לפניהם כמו על כף היד, בעוד שיתר
משקי־העמק נמצאים יותר מאחור.

אצלנו אין וידיאו, טלפונים קיבלנו רק לפני
חודש. גם מכשירי־טלוויזיה צבעונית לא חולקו
לכל החברים. אם המשק מרוויח יותר, אז למה
שלא יעלה את רמת־החיים לחברים?

• השיטה לא פשטה את הרגל?
רמת־חיים יותר גבוהה לחבר שעובד — זו
פשיטת־רגל?

• אחד העקרונות של הקיבוץ היה
לא רק שוויון, בי אם גם אורח־חיים
צנוע, לא ראוותז. יש קיבוצים שבהם !

חיים ברמת־חיים שלא היתד! מביישת
אף בית עשיר בישראל.

המשק משתדל תמיד להתאים את צרכיו
לפרט. הקיבוץ זקוק לכל מה שחברה מתקדמת
זקוקה לו. הקיבוץ משתדל לעזור לחבר להגשים
את מאווייו. אני הייתי פסנתרנית, וכל לימודי
מומנו על־ידי הקיבוץ. רכשו לי פסנתר״כנף, נתנו
לי חדר״עבודה. כעת, כשאני לא מנגנת, הפסנתר
עומד באולם.

• סגן השר בן־ציון רובין חילק את
חברי־הבנסת לשלושה סוגים: כאלה
גרעינים,
שהמשכורת עבורם היא

כאלה החיים מהמשכורת, וחברי־הקיבוצים,
שאינם זקוקים למשכורת.
כשאני עוברת בכנסת, הקיבוץ שלי חסר אדם
לעבודה. מדוע הוא חושב שאני לא זקוקה
למשכורת? בקדנציה הראשונה אני מעבירה את
המשכורת שלי לתנועה, שמשלמת עבורי למשק.
בקדנציה השניה עוברת כל המשכורת שלי
^ למשק. האם המשק איננו ביתי? אם אני לא
עובדת במשק, שזקוק לכל יד עובדת, מישהו
אחר צריך לעבוד במקומי. הרי בזמן שאני
חברת־כנסת אני ממשיכה לאכול ולגור במשק,
ממשיכה לקבל טיפול רפואי.

• כמה כסף את מקבלת מהתנועה
תמורת עבודתן•?

אני מקבלת הוצאות ומכונית, וגם הוצאות
המכונית משולמות לי, אלא אם יש לי נסיעה
פרטית. יש תעריף לחברי־כנסת שיש להם
הוצאות.

• מהו התעריף?
לא יכולה להגיד בדיוק. שמונת אלפים שקל
— זה יכול להיות?

• שמונת אלפים שקל לחודש — זה
מה שאת מקבלת ועם זה את מסתדרת?

זה לא יכול להיות? אל תשכחי שאני לא
משלמת שכר־דירה, ובירושלים הכנסת מממנת
לי יומיים בהילטוו.

בעולם, גרתי בבתי־מלון. אחרי שהתגברתי על
התחושה הזאת, אני רוצה להגיד לך שזה מאוד
נוח.

• מהי המשכורת שלך בחברת־כנסת?

אני
אף פעם לא זוכרת, אני אפילו לא
מסתכלת על המעטפה. אני מביאה אותה ישר
למזכירות. כשנכנסתי בפעם הראשונה לבנק,
הייתי אבודה, היה צריך להגיד לי מה לעשות. אני
גם לא יודעת מה התקציב שלי בגשר, אין לי
מושג, הנה תלוש־המשכורת לחודש אוגוסט.

71,993.30 שקל
משכורת יפה מאוד.

לחודש.

היא הולכת כולה לתנועה.

• עם משכורת בזו צ׳ארלי ביטון
צריך להאכיל את ילדיו, ובלי המשכורת
הזו גאולה כהן לא היתה מסתדרת. ואת
אפילו לא מביטה מהו הסכום. איך את
מצפה שהבוחרים יסמכו עלייד שתדעי
לייצג את האינטרסים שלהם, כשלא
מעניין אותך בכלל במה את מרויחה?
כשאני בעיר, אני יודעת כמה עולה כל דבר.
מה את חושבת, שאני מנותקת? נכון שחבר קיבוץ
לא חש את התנודות הפוליטיות כמו שחש אדם
שאינו גר בקיבוץ.

סולודר עם אבא אבן בכנס מיפלגתי*

• איך את יכולה להילחם על הטבת
תנאי־שכר?

אני לא יודעת לגבי עצמי, אבל יודעת
שאנשים לא גומרים את החודש. נכון שלא חוויתי
זאת על בשרי, אבל מי אמר שרק מי שחווה יכול
להאבק על דברים?

• השבוע זועזעה המדינה, אנשים
לא יודעים מה יילד יום. איך השפיע
הפיחות, עליית מחירם של מוצרי־יסוד,
מניות הבנקים והמצב הלא ברור על
חברי קיבוץ גשר?
ברור שאנשים בגשר פחות הרגישו ביום־יום.
אבל מה את חושבת, שזה לא ישפיע על הקיבוץ?
לקיבוצים לא היו מניות בנקים. אבל לא פעם ולא
פעמיים, כשקיבוץ נקלע לקשיים, בא המזכיר
ואומר: אין כסף, יש להדק את החגורה. לגבינו זו
תורת־חיים.

..קיבלתי א ת דין התנועה...״
להיות פופולארי, הסית נגד הקיבוצים. היית
בבית־שאן, נכנסת לבתים. יש שם רמת־חיים
גבוהה מאוד. אבל בחוץ — שום דבר. הם לא
מטפחים את הגינון, את הירק. אצלנו דואגים
קודם־כל למידשאות, לעצים. בבתים היו עד לא
מזמן מכשירי־טלוויזיה בשחור־לבן, כשאצלם
היה וידיאו. אבל הם ראו את הדשא.
אחר־כך, כל אחד הסתגר. הם בפינתם, אנחנו
בפינתנו. כעת אנחנו מנסים ליצור קשרים
מחודשים. בקיבוץ לא קיימת בעיה של עדות. את
החברים אף פעם לא מעניין מאיזו עדה אתה. כל
השינאה הזו בינינו ובין עיירות־הפיתוח זה עניין
של הסתה פוליטית. אני עושה הכל כעת כדי
לגשר, כדי לנסות וליצור קשר. אני בטוחה שלא
מאוחר מדי.

• להדק את החגורה — מה זה אומר
לגבי הפרט במשק?

הפרט לא מרגיש את זה, ובצדק. לכן אנחנו
חברה שיתופית, מתחלקים בטוב וברע. בכלל, אם
כל־כך טוב בקיבוץ, למה לא באים? שיבואו!
השערים פתוחים.

• את אומרת שהשערים פתוחים.
הם פתוחים גם לפני תושבי עיירות
הפיתוח? ואם כן — ביצד הצלחתם
לעורר נגדכם שינאה כל־כך עצומה
מצד שבניכם שבעיירות האלה?

• לא יתכן שאת כל־כך תלושה,
שאינך יודעת ששמונת אלפים שקל
לחודש אינם מספיקים להוצאות. הנה,
לזה התכוון בן־ציון רובין, כשאמר
שחברי־קיבוצים אינם זקוקים לכסף.
אינני בטוחה, יתכן שאני טועה. אני לא מבינה
בכסף, אין לי מושג. אני יודעת שאני עובדת
מאוד קשה. כשאני בתל־אביב. אני מתגוררת עם
חברת גשר מגוייסת, ליד קפה סקאלה. כשאני
בירושלים, אני בהילטון.

• איך את מרגישה ב״הילטון?״
התחושה הראשונית היתה מוזרה. אני בכל .
זאת בת קיבוץ .,דור שני. יחד עם זאת, הייתי

השערים פתוחים לפני כל מי שרוצה לבוא
ומתאים. אל תשכחי שהקיבוץ הוא הבית, את לא
מכניסה כל אחד לבית שלך לגור איתך. אין כל
קשר לעניין של עדות המיזרח. זה עניין של רמה.
אם החבר מתאים ברמתו לחברה בקיבוץ, הוא
יהיה מועמד ואחר כך יתקבל כחבר.
אצלנו במשק יש יוצאי גרמניה ויש יוצאי
מארוקו. בזמנו הגיעה לכאן קבוצה שלמה של
בני־נוער ממארוקו. חלקם נשארו, חלקם עזבו.
ובנושא עיירות־הפיתוח והשינאה שלהם
כלפינו: הכל התחיל כשהיתה עבודה שכירה.
אנחנו היינו המעביד. הם ראו אצלנו רמת־חיים,
ופיתחו שנאה שלובתה על־ידי הסתה פוליטית.
כל מועמד — אפילו של המערך — שרצה

• את שוקלת לכהן קדנציה נוספת?
לא יודעת, באמת. אני גורסת, שקרנציה אחת
לא מספיקה כדי ליישם דברים. מצד שני, אני
מאמינה שאם זה לא בדרג של מנהיגות לאומית,
אסור לכהן יותר משתי קדנציות. אני בסך הכל
בן־אדם שאוהב את השדה, ורוצה להיות בבית. יש
לי מיקצוע שנותקתי ממנו.

• יש לך קשר עם חברות־הכנסת
האחרות?

• מה דעתך על הסיכסוך רבין־פרם?

אני חושבת שהתמודדות היא דבר לגיטימי,
וזכותו של כל חבר להתמודד על מעמדו. אבל
מרגע שבו נבחר האיש ונגמרו הבחירות, יש
עבודה ומקבלים את הדין. מרגע ששימעון נבחר,
הוא האיש.

• את בעצם נוזפת באיש שתמכת
בו, ביצחק רבין.
אני לא חושבת שרבין אשם. אני חושבת י שהעיתונות והטלוויזיה ניפחו דברים.

• את חושבת, כמו אחרים במי־פלגתך,
שיוסי שריד צריך לעזוב את
המיסלגה?

אנחנו מיפלגה רחבה, אבל אדם הנמצא
במיפלגה, החלטותיה מחייבות אותו. אם הוא לא
יכול לעמוד במיסגרת החלטותיה, עליו להוציא
מסקנות. לא מקובל עלי שיהיו למישהו
פריוויליגיות.

• הצבעת בעד מילחמת־לבנון. את
מצטערת על בך?

• והצבעת נגד בחירתה.
קי מבחינה פוליטית, הסיעה שלנו היתה נגד
תוספת שרים, אבל יש מומנט אישי, חברי. אני
חושבת ששרה דורון לא נופלת מחברים אחרים
בממשלה. אני מאור מעריכה את עבודתה.

• כשאת הולכת
מתלבשת במיוחד?

לכנסת,

יש דבר אחד. לפני שהלכתי לכנסת, כמעט
לא היו לי שמלות. לבשתי רק מיכנסיים. כעת אני
תושבת, שבכנסת לא צריך להיות יוצא־דופן. אז
אני לובשת שימלה. יחד עם זאת, לא שיניתי את
התיסרוקת, לא צבעתי את השיער, ואני לובשת
צנוע.
לא. תודי שגס איתך לא כל כך ששתי
להיפגש. זה מתסכל אולי כשרואים על מי
הטלוויזיה והעיתונות שמים דגש. כשהלכתי
לכנסת, אמרתי: זה לא יטריד אותי ולא יכוון את
עבודתי.
מתסכל אותי: שכשיש דיון רציני, אין אף
מילה בעיתון. ומצד שני, כשמישהו אומר כמה
מילים סנסציוניות, הוא זוכה בכותרות. אני לא
רוצה להתרגל לסיגנון הזה.

• את קוראת קריאות־ביניים?

מעט מאוד. רק כשזה באמת כבר בלתי־נסבל.

• מי מרגיז אותך בכנסת?
מרגיזים אותי אנשים שלא עובדים, ומרגיזה
אותי הופעה דמגוגית, שחצנית, ריקה ופופוליסטית.

כמו של מי?

עדנה ורזי סולודר

• הוא אמר: אפם מאופס.
ושוסטק ענה לו שקץ משוקץ. נפלא! אתה
יכול לתקוף אדם פוליטית, אבל צריך שיהיה
איזה כבוד אלמנטרי לבית שאתה יושב בו.

קשר טוב אפילו. אני סבורה שאין קשר בין
יריבות פוליטית, שיכולה להיות קשה מאוד, ובין
יחסי אנוש. אני מאוד מכבדת את היושר של
גאולה כהן. היא אשה לוחמת. אני יכולה לחשוב
שהיא פנאטית, אבל אני יודעת שהיא ישרה.
כששרה דורון נבחרה כשרה, בירכתי אותה.

• לא מתסכל אותך שאת לא זוכה
באור־הזרקורים?

..המוסיקה הי א כל עולמנו...״

כך כשהוא אמר שקץ משוקץ, זה הרגיז אותי.

כמו של רוני מילוא או של אהוד אולמרט
ובוודאי כמו חלק מהופעותיהם של מנחם בגין
ויצחק שמיר.
יש גם חברים שלנו, שיכולים להרגיז אותי
בקריאות־ביניים.

• את מתכוונת ליוסי שריד?

הצבעתי בעד האקט הראשון של מילחמת
שלום־הגליל. הוכרז מעל בימת הכנסת שזהו
מיבצע בן 24 שעות, שמטרתו להרחיק את
המחבלים. יחד עם זאת, הזהרנו מהיום הראשון
שלא צריך להסתבך בלבנון. עניין שלום־הגליל
היה פורץ במוקדם או במאוחר.
תרשי לי להזכיר לך, שלא נשאלנו כשיצאו
למילחמה. הודיעו לנו כשהחיילים כבר היו
בלבנון. האם בשעה של מילחמה את יכולה
לעמוד מנגד?

• לעובדה שישבת בגשר בהתשה,
יש קשר אמוציונאלי לתמיכה שלך
במילחמת־לבנץ, בתחילתה לפחות?
לא הייתי כל־כך בעד המילחמה. הצבענו
בעד, כשהצבא היה בפנים.

• ואם הצבא לא היה בפנים?
יכול להיות שהסיטואציה וזיתה שונה. אני
מאמינה שהיה קורה משהו, במוקדם או במאוחר.
אי־אפשר להשאיר חבל ארץ כל־כך גדול תחת
הפגזות. אבל יתכן שאם היו שואלים אווזי, לא
הייתי מצביעה בעד המילחמה, בגלל העיתוי.
יתכן שהייתי מציעה לבחור בעיתוי אחר. נכון
שהעובדה שאני אדם בעל נסיון, גרמה לי
להצביע בעד סילוק המחבלים מקו־הגבול עם
הישובים שלנו.
*מימין• .יע ק ב שימשון שפירא.

הם אומרים...מה הן אומרות...חה הם *ומרים...מה הן *ומרות״.מה 1

. .ופוליאקנה ,.נהו־אווגד מתאים ..-אני לא אובייקטיבי
השמצות על אל״ץ!״ ׳ותו מאשר מודעי!״ בעניין התפטרות בגין!״
גלי־צה״ל היו בשנה האחרונה הרבה בחדשות. ענייני
עדנה פאר, הלשנות לרמטכ״ל, קצין בודק והתפטרות
עובדים. כמעט שכחנו שגלי־צה״ל היא גם תחנת־רדיו
טובה. באחרונה נרגעו הרוחות והתחנה הצבאית עשתה
מהפכה שקטה בתוכניותיה. מיבזקי חדשות רבים, פינות
או טורים אישיים לאנשים שונים מחוץ לתחנה, וביניהם
פינה לרמטכ״ל לשעבר רפאל איתן. שמעתי את שני ימי
השידור הראשונים של התוכניות החדשות ואמרתי לרון
בן־ישי מפקד התחנה, שגל״ צ נשמעת היום יותר כמו עיתון,
מאשר כתחנת רדיו.
זה נכון. מה שאנחנו עושים היום זו תפישה חדשה של רדיו
שמחברת את המיידיות והאינטימיות של רדיו עם תפישה
עתונאית של אקטואליה. מה שקורה היום בגל״צ, בימי חול,
שאנחנו מוציאים, כביכול שלוש מהדורות של עיתון במשך היום.
כשלכל מהדורה יש עמודי חדשות ועמודים פנימיים. עמודי
החדשות הם יומני החדשות והעמודים הפנימייים הם תוכניות
האקטואליה והמוסיקה.

• מדוע המהסכה הזאת, רק בדי לעמוד בתחרות
עם קול ישראל?
בלי קשר. זאת פשוט תפישה המתבקשת מקצב האירועים
היום בארץ ובאזור. ובמצב כזה לא מספיק ללוות את ההתרחשויות,
אלא צריך גם לתת להן פרשנות מזוויות שונות ומפיהם של
אנשים שונים. תפישה זו לקוחה מהעיתונות הכתובה בארצות־הברית
ובמערב אירופה הגורסת שעיתון צריו להופיע כמה
פעמים ביום. וושינגטון פוסט מופיע שלוש־ארבע פעמים ביום
במהדורות משתנות.

• אני מבינה שהתחנה נערכה מחדש לשינויים
כל־כך רבים.
כן. עשינו שינויים רבים. גייסנו כוח־אדם חדש במקום אלה
שעזבו.

• איך הצלחתם לגייס את רפאל איתן שיתן לכם
פינה אישית? ביבנה שעברה הוא לא כל־כך אהב
אתכם.
זה לא מדוייק. נכון שאנשים מסויימים השמיצו את התחנה
באוזניו, אבל הוא לא קנה את זה. הוא מינה קצין בודק לעניין וזה
שהיום יש לו אצלנו טור אישי שבו הוא יספר על ארץ־ישראל
שלו, מתאר את דעתו על התחנה.

• ביומיים האחרונים טילפנתי אליך הרבה
פעמים. כל הזמן היית בישיבות או דיברת בטלפון.
אתה מצליח לשמוע לפעמים רדיו?
אני שומע בעיקר רדיו במכונית ובבית. לפעמים אני שומע
רדיו גם תור כדי ישיבות ופגישות עם אנשים, מה שמפצל אצלי
את תשומת־הלב ומקשה על הריכוז, אבל ההנאה שלי היא שלמה.

יגאל כהן״אורגד התקבל לעבודה במישרד״האוצר. אני
לא יודעת אלו תכונות חיפשו אצלו. אילו אני הייתי
מקבלת איש לעבודה, דבר ראשון הייתי פונה לגרפולוג
ומבקשת את חוות דעתו על האיש. נודע לי שאצל
הגרפולוגית חנה קורן מצוי כתב־היד של יגאל כהן־אורגד
וביקשתי ממנה את חוות דעתה על האיש.
הוא בן־אדם בעל כושר הפשטה מעולה, חשיבה אנאליטית,
תכליתית והגיונית. שיקוליו מתבססים על עובדות ונוסחות
ופחות על רגש. כל מחשבה עוברת שיקול של כדאיות ותועלתיות.
הוא אוהב להפעיל אנשים ומעדיף להיות במרכז העניינים.
הוא עקשן מאוד, אינדיווידואליסט, לא מתחשב במיוחד ברעה של
אחרים. יש לו נטיה להיות בלתי־מרוצה ותמיד נראה לו שאפשר
טוב יותר. לפעמים הוא נוטה לקחת על עצמו קצת יותר מדי. הוא
חסר גמישות בתחומי עניין וקשה לו לעסוק בנושאים שאינם
מעניינים אותו. הוא אוהב סדר סביבו, אבל אינו אוהב להתאמץ
כדי לעשות אותו. מדי פעם הוא מאבד את סבלנותו ומתגבר על
כך בעזרת כישרון דיפלומאטי.

• אומרים על יורם ארידור שהוא ככל מאוד
מאי־הגיבוי של חבריו לממשלה. איך יסתדר עם זה
כהן־אורגד?
כבר אמרתי שהאיש הוא אינריווידואליסט. הוא מסוגל
לתפקד היטב תחת לחץ ולא להיות מושפע במיוחד מדעות של
אחרים. אני מניחה שלא יפריע לו במיוחד חוסר־גיבוי כזה.

מנחם בגין סיפר השבוע לעיתונאי האמריקאי גרינברג,
כי הוא עומד להתפטר מהכנסת ולעסוק בכתיבת זכרונו״
תיו. ברגע שמר בגין יתפטר מהכנסת יתפוס את מקומו דוד
מור. פניתי אליו ושאלתי אם הכל כבר מוכן אצלו לעבור
לירושלים.
אין בעיה. האוטו למטה, הטנק מלא דלק ואפשר לנסוע.

• מתי אתה חושב שזה יקרה?
אני עוד לא יודע.

• האם לפי דעתך, במצב הדברים כמו שהוא
היום, מנחם בגין צריך להתפטר מייד?

• לאור כל התכונות שציינת, האם האיש נראה
לך מתאים להיות שר־אוצר?

אני לא יכול לענות לך על זה. קודם כל בגלל שמדובר כאן
במנחם בגין שהוא הסמל של תנועת החרות והאיש שבנה אותה,
וגם בגלל שקשה לי, באופן אישי להיות אובייקטיבי. אז אל
תעמידי אותי במצב כל־כך קשה.

את כתב־היד של פת אין. ובהשוואה לכתב־היד של יצחק
מודעי, אני מוכרחה לציין שכהן־אורגד נראה לי יותר מתאים
לתפקיד.

• ואם לא היה מדובר במנחם בגין, אלא באיש
אחר ובאותו מצב?

תלוי מה האלטרנטיבות האחרות.

• למשל פת ומודעי.

אז התשובה מובנה מאליה.

אומרים...מה הן אומרות...מה הם )יוומרים״-מה הן אומרות...מה ה

מיכאל פריאנטה:

חחה ארברשטיין:

אברהם שפירא:

״ הדרךשליה יא, חבל שלא מקשיבים, בלי־התיקשוות זח
המהפינה השקטה!״ למילים של השירים!״

בימים אלה ראו אור שני אלבומים מפוארים, מתוך
סידרה של חמישה, על יהדות צפון־אפריקה. שני
האלבומים הראשונים עוסקים באמנות של יוצאי צפון־
אפריקה והאלבום השני הוא אוסף של אימרות ופתגמים
של יהודים מהאזור. יוזם הרעיון, המוציא לאור, ואחד
המשקיעים הוא מיכאל פריאנטה בעל הוצאת־הספרים
סתוית. סיפרו לי שמיכאל פריאנטה רואה באלבומים הרבה
מעבר לעסק דיווחי ושאלתי אותו מה היתה כוונתו מלבד
עשיית רווח כספי.
השקעתי בהוצאת הספרים האלה את כל זמני ואת כל מרצי
בזמן האחרון. מובן שהייתי רוצה שהספרים יימכרו טוב ושאוכל
להחזיר את השקעתי. אבל המטרה העיקרית והחשובה ביותר
בעיני היא לנסות, בעזרת הספרים. לשנות את התדמית של יהדות
צפון־אפריקה. אני מתנגד באופן מוחלט לדרך שבה פועלים
אנשים מסויימים מהמחנה המיזרחי המיקצועני, כמו ויקי שירן או
שלמה בר. אי־אפשר לשנות תדמית לטובה על־ידי זריקת אבנים,
על־ידי הסתה פרועה ועל־ירי שינאה. הדיר שלי היא המהפכה
השקטה שתביא לציבור הרחב עובדות כתובות ומצולמות של
תרבות יפה ומעניינת.

• מי יקנה את הספריס האלה, לסי דעתך?
הייתי רוצה, כמובן, שיקנו אותם אנשים מכל השכבות ומכל
העדות. חשוב לי למשל, שאת תראי את הספרים ותראי דברים
שלא ידעת על קיומם ואולי על־ידי כך, כשיגידו לך ״מרוקאי״,
לא תחשבי רק על האחוז הגבוה של מרוקאים שיושבים
בבתי־הסוהר בארץ, אלא גם על התרבות שלהם. מצד שני הייתי
רוצה מאוד שילידי הארץ, בני העדה הצפון־אפריקאית, גם הם
יקראו את הספרים וילמדו ויראו בעצמם, שגם הם הגיעו מתרבות
יפה ועל כן הם יכולים להרים את ראשם בגאווה.

• אני, כמובן, מאחלת לד הצלחה רבה, אבל עם
היד על הלב, האם באמת אתה מאמין שהססרים ישנו
דברים בארץ בעניין הסער?
אינני פוליטיקאי. זאת דרכי וזה מה שאני יכול לתרום. כמה
שהספרים האלה יעזרו זו תמיר תהיה עזרה גדולה ומכובדת, יותר
מאשר לכתוב כתובות מכוערות על קירות.בתים. צריך לנסות
להזיז דברים בכוח האהבה ולא בכוח השינאה.

אני לא מכירה הרבה אנשים שהשנים עושות להם כל״כך
טוב כמו לחווה אלברשטיין. כשהתחילה את הקאריירה
היתה נערה צעירה, פשוטה וביישנית עם גיטארה, ותראו
אותה היום. השנים הוסיפו לה יופי, ביטחון, איכות,
פתיחות וכנראה גם אומץ לעשות דברים שמעולם לא
עשתה בעבר. אחד הדברים שלא עשתה עד היום, הוא
להופיע בפסטיבלים. עכשיו נודע שהיא תנחה, יחד עם
יהורם גאון, את פסטיבל הילדים שייערך בחנוכה. שאלתי
אותה למה עכשיו כן.
בשנים האחרונות היתה הרגשה ודעה של הרבה אנשים
שהפסטיבלים האלה לא על רמה, שהם מסחריים מדי ושאיכות
השירים ירודה. הבטיחו לי שהפסטיבל הזה יהיה אחר, הבטיחו לי
שארגיש שם נוח. הלכו לקראתי והסכמתי.

• יש הרגשה שבכלל נפתחת בשנים האחרונות.
שיש לך אומץ להגיב על דברים. את משתתפת
בהפגנות פוליטיות, בהפנינג של ״יש גבול״ באכזיב.
גם זה חדש?
זה נראה כאילו התחלתי עם זה עכשיו. אבל תמיד היתה לי,
כמובן, דעה פוליטית ומעולם לא הסתרתי אותה במיוחד. אם
אנשים היו מקשיבים למילים של שירים, היו מבחינים בזה. את
זוכרת ששרתי את שחמט ואת השכם השכם בבוקר. גם זו
הבעת דעה. רק שבזמן האחרון התיקשורת שמה עלי פוקוס ויש
לזה יותר תהודה.

המכות שספג טדי קולק בשבת בירושלים, הכאיבו
להרבה מאוד אנשים בארץ. כולם מדברים על זה וכולם
די המומים. כשמאתיים אברכים צעירים וחמומי־מוח
מתנפלים על איש בן ,70 מפילים אותו לריצפה, בועטים בו
ויורקים עליו, אני מקווה שגם אלוהים, שבשמו הם פועלים,
נפגע מהעניין.
חיכיתי לגינוי מצד היהדות החרדית, אבל מסתבר שלפי
דעתם של הקיצונים, טדי קולק לא קיבל עונש מספיק. גם
לא שמעתי את קולו של ח״כ אברהם שפירא, שיגיד מה
דעתו על הבזיון הזה, שלפי דעתי כיהודיה הוא חילול״
השם, חילול״שבת וחילול כבוד״האדם.
מובן שאני מתנגד לזה. זה נגד התורה ונגד ההלכה ונגד הדעה
של גדולי התורה. אין דבר יותר מכוער מאשר להרים יד על יהורי.

• מדוע לא אמרת זאת השבוע באף מקום?
אולי לא שמעת, אבל עוד באותו העם אני דיברתי על זה
בתוכנית הרדיו בחצי היום.

• אבל מדוע לא קמת בכנסת וצעקת את דעתך?
לך יש כוח לעשות יותר מאשר להגיד מילה בתוכנית
רדיו.
לא צעקתי בכנסת, כי דיברתי ברדיו וכלי־התיקשורת זה יותר
חזק מהכל.

דניאלה שמי

:אירופה הקרה
׳ מ תי ם״ על
פרי ההדר
!ישראלי.

זי ב ת או לבית ה ק רו בי ם
ו הידידי ם
בלונדון, פריז
או בכל מ קו ם
אחר באירופה
המער בי ת -
אין מ תנ ה
יפה מזו. במחיר
3,00ש׳בלבד לתיבה,
אפשר ל שמח א ת
ה מ שפ חההמ רו חקת
וגם לחמםאת לב. ה ל קו ח
?והספקה אי רו פ אי שלך...

גיון
> 6ז $י־מ
כי ל ה 18ק ״ ג
פרי ו ה מחיר

הו צ או ת
ה מ שלוח.
בכ תב
וציין א ת
הפר טי םהב אי ם :
סוג הפרי, מ ס׳
תי בו ת מבוק ש,
כ תוב תךהמ דויי ק ת
וכ תוב תמלאה
של הנמען ב או תיו ת
לטיניו ת. צרף המחאה
ל פ קוד ת פרד ס סינ די ק ט.
אתהש אר — נעשה אנחנו.

פ 1נ ל

פרדס סינדיקט של מגדלי הדר בישראל בע״נז

מאכר

מקופח
כר השלם התאחדו הבן הקטן שלי, בן ה־(5בשבוע הבא יומולדת)
מצטרף למיפלגה של ויקי שירן. זה נכון שהוא
לא החליט על זה, כי עוד אין לו כושר החלטה
מי־יודע״מה. אבל אנחנו הורים נבונים והחלטנו
שזה המקום הכי מתאים לו.
בבוקר, כשאני מעירה אותו, הוא פוקח עין
תורנית, מסתכל עלי בחשדנות ושואל אם כבר
הערתי את אחיו. מייד הוא מוסיף שאם אחיו לא
קם, גם הוא לא רוצה. בזמן ארוחת־הבוקר נעשית
בדיקה מאוד מדוקדקת אם הוואפל שלו יותר
קטן או יותר גדול מהוואפל של השני —
בדרך־כלל הוואפלים הם באותו גודל, ואז הוא
פורץ בזעקה מרה ״למה נתת לו קודם?״ בדרך
לבית־הספר הוא מסביר לי באריכות, כמה זה לא
פייר שאחיו הולך לבית־הספר והוא רק
לגן־הילדים. בבוקר יש לו טענות רק לשתי
הגננות שלו ול־ 20 החברים הקטנים שלו.
בצהריים יש לו טענות אלי, אל אחיו, אל אביו
ואל כמה שכנים שאנחנו פוגשים במיקרה ושתוך
כדי אמירת שלום ליטפו אותו בראש ו״קילקלו
לו את השערות שלו״ .בזמן ארוחת־הצהריים הוא
שואל למה הוא קיבל יותר תפוחי־ארמה או
לחילופין למה הוא קיבל פחות תפוחי־אדמה וגם
כמובן, למה הכוס של האח שלו מלאה מיץ עד
הסוף ורק הכוס שלו מלאה לא עד הסוף.
אחרי ארוחת־הצהריים הוא מדוכא לגמרי, כי
האח שלו צריך לכתוב שעורי־בית והוא(המקופח)
צריך כל הזמן לשחק, כאילו שהוא קטן.
אחרי־הצהריים הוא נגד הטלוויזיה. ברור לו שאת
ערב חדש המציאו במיוחד נגדו. כשמראים את
יצחק שמיר נואם בכנסת, בדיוק בזמן שהיה צריך
להיות טרזן הוא צועק ש״כל הזמן הם שמים את
השטויות של הגדולים!״
בזמן ארוחת־הערב אני חותכת את הלחם

אני מקווה ששמתם לב כמה אני דואגת לכיס
שלכם וכמה אני מחפשת עבורכם מאכלים
שכמעט לא עולים כסף. הנה, שני סלטים שיחד
עם פרוסת לחם ונקניק וכוס שוקו חם, עושים
לכם ארוחת־ערב משביעה יפה וזולה.
סלט שעועית ירוקה או צהובה:
מבשלים חצי ק״ג שעועית במים ובמלח.
מסננים ומסדרים את השעועית בעיגול על
הצלחת. במחבת ממיסים 2כפות חמאה, מטגנים
בה שן שום גדולה וכתושה ולתוך החמאה והשומן
סוחטים חצי לימון. את כל זה, בעודו חם, שופכים
י על השעועית ואם רוצים מרסקים על הקל ביצה

קשה אחת.

והגבינה עם פלס־מים שלא תהיה מילחמת־אחים.
באמבטיה אי אפשר לרחוץ את שניהם, כי הם
רבים ומרביצים, אז הוחלט לרחוץ כל אחד לחוד.
אם מבקשים ממנו להיכנס ראשון לאמבטיה הוא
צועק ״למה אני מתרחץ והוא לא״ ואם אחיו נכנס
קודם י למים, הוא פורץ בבכי מר ואומה ״תמיד
הוא קודם ואני המיסכן אחר־כך.״

בלילה משכיבים את שניהם ביחד בשעה .8זה
בשביל להימנע מהפיכה צבאית. כשהקטן נרדם
מותר לגדול לרדת מהמיטה שלו ולהגיע לסלון
לעוד חצי שעה. ברגע שהוא מגיע הוא ממלמל
״כל החיים שלי מחורבנים בגלל הקטן הנודניק
הזה״.
תודה רבה, אני בסדר. מה שלומכם?

קומודה בסיגנון
מאז שהעלו את מחירי הנסיעה במוניות כ־ 9780 אחוז הפסקתי להשתמש בהן. אני הולכת הרבה
ברגל, נוסעת באוטובוס ולפעמים אפילו לוקחת את האוטו שלי, נוסעת בו רבע שעה ליעד, ועוד חצי
שעה מחפשת חנייה. רק לעיתים רחוקות מאוד, כשממש אין ברירה, אני עוצרת מונית. האמת היא שזה
שווה את הכסף. מישהו מסיע אותך, מתעצבן בשבילך, מקלל בשבילך, מביא אותך בדיוק לאן שאת
צריכה וכשאת יורדת מן המונית, הוא הולך לחפש מקום חנייה.
אבל הדבר החשוב מכל אלה הוא ההסבר המפורט על החיים, המקבלים בדרך. כשקבעו שהגשים
פטפטניות, כנראה עוד לא היו נהגי־מוניות בעולם. אלה מדברים אוטוסטרדה, על כל נושא בעולם,
כלכלה, פוליטיקה, מין, קרובי מישפחה באמריקה, ובעצם מה לא. הנהג האחרון שאיתו נסעתי, נתן לי
הרצאה מאלפת על המצב בארץ, וחבל לי לא לשתף אתכם כחווייה.
הוא — אני כל הזמן נוסע בקו ירושלים־לוד. בטח נתב״ג, אלא מה, העיר לוד? השתגעת? מה יש
לי לעשות בעיר לוד? היית שם פעם? עיר של מרוקאים מהעליה השניה. אלה שנוסעים לנתב״ג, זה
אנשים מסטייל אחר, מלובשים, מחונכים.
אני — סלח לי, נדמה לי שאתה לא נוסע בדרך הכי קצרה.
הוא — תגידי, מתי נסעת פה בפעם האחרונה, את לא רואה שכל העיר סתומה? טמבון נוגע בטמבון
ואנשים בוכים שאין להם כסף, תיראי, תיראי, סוברו ;83 פיאט ;84 וולוו ; 83
אני — יש גם כמה מכוניות יותר ישנות.
הוא — בטח. וצריך להוריד אותן מהכביש. כל התאונות זה בגלל הטרנטס שנוסעות על הכבישים.
אני — אתה רוצה שרק לעשירים יהיו מכוניות?
הוא — לא. אני מציע שכל בן־אדם שיש לו אוטו ישן, יבוא למכס, יתן את האוטו שלו, שמה יתנו
לו כסף. יוסיף כמה מהכיס שלו ויקנה אוטו חדיש.
אני — ומאיפה, למשל. יקחו כסף לתת לכל אחד שרוצה אוטו חדש?
הוא — מה זה מאיפה? אין להם כסף לממשלה? שלא יתנו את כל הכסף לשימעון פרס ולרבין,
בשביל מפא״י, אז ישאר כסף.
אני — מי זה אמר לך שנותנים להם כסף, אני דווקא חשבתי שנותנים כסף להתנחלויות ולישיבות.
הוא — טוב, זה מגיע להם, בגלל הקואליציה. בגלל שאם הדתיים לא יקבלו כסף, הם יצאו
מהממשלה ויביאו עוד פעם את מפא״י.
אני — וזה נראה לך כל־כך נורא?
הוא — טוב, אני רואה שאת לא מבינה כלום. מה העניין, את לא גרה בארץ? תגידי, מי הרס את הארץ
הזאת. מי הביא אינפלציה של מאתיים אחוז, מי עשה את הפער, מי הביא את הכן־זונה הזה אלי גבע
שיהרוס את הצבא. מי מלקק את התחת של הערבים ומחליש את היהודים?
אני — אני ממש לא יודעת.
הוא — זהו, ראיתי עליך שאת לא מבינה כלום. תגידי את עובדת, איפה?
אני — בעיתון.
הוא — באיזה עיתון?
אני — העולם הזה.
הוא — אה, בעד זה המוח שלך קצת עקום. טוב, למה לא אמרת קודם שאת מהעולם הזה. תגידי,
מי זאת הילדה בת השתיים־עשרה שדן בן־אמוץ עשה לה?

בשום פנים לא לזרוק! היום אנחנו לא במצב
שאפשר לזרוק משהו מהבית. אפילו אם זה ארון
הפוליטורה המגעיל והישן שירשנו מהסבתא
לפני 30 שנה ואף אחד לא סובל את הצורה
המיושנת שלו.

סלט חם מכרישות (כשאין כרישה אפשר
להשתמש בבצל יבש):
מבשלים קילו אחד של כרישה (או בצלים
בינוניים) במי־מלח. מעבירים אותם מהסיר לתוך
צלחת פיירקס. במחבת מחממים שלוש כפות
שמן־זית ועליו מטגנים שן שום כתושה ועגבניה
גדולה חתוכה קוביות, מוסיפים מלח פלפל שחור
ואורגנו ושופכים את כל העסק על הכהישות
שכבר הספיקו לנוח בפיירקס. אפשר לאכול את
זה ככה ואפשר לבזוק על הכל קצת גבינה צהובה
ולהכניס לגריל לשתיים־שלוש דקות.
בתיאבון לכם ואל תדאגו. אנחנו נבלה את כל
החורף באכילת מאכלים זולים ואת הכסף
שיישאר לנו נשמור לימים גרועים יותר, שכנראה
עוד יבואו.
כמובן, קודם כל אפשר לנסות למכור. זאת
אומרת, לפרסם מודעה באיזה עיתון, תמורת סכום
סימלי של חמשת אלפי לירות (כן, אני מדברת
בלירות, מה לעשות?) לקבל 50 טלפונים של
נודניקים, שחלק מהם גם באים הביתה בכל מיני
שעות, מסתכלים על הארון שלך בפרצוף של
כרוב־חמוץ ואומרים ״כמה את רוצה בשביל הזבל

הזה?״
כשגומרים לריב עם כל הברבארים האלה
ומתייאשים מלמכור את השמאטה, הולכים פשוט
לחנות לחומרי בנייין, קונים פחית צבע־שמן
וצובעים את המיטרד. שמים עליו צינצנת עם
פרחים, כמה תמונות מצחיקות, אגס מקרמיקה
והופ, יש ארון חדש לגמרי בסטייל נדיר.
תשימו יד על הלב ותגידו — לא הצלתי
אתכם? כמה היה עולה סבל שיקח את זה?

דניאלה שמי

אלטרנטיבה
ישראל גתוגה במשבר החמור ביותר בתולדותיה, משגר
המאייב על?יומה ודמותה.
התמוטטות הכלכלה והחברה; השתוללות של לאומנות וקנאות דתית;
כיבוש ודיכוי מתמשכים ומילחמות מקיזות־דם; מצוקה ונחשלות בצד
עושר טפילי; שחיקת מעמדו של האדם העובד והיוצר; דחיקת המיזרחיים
למעמד נחות; קיפוח האזרחים הערביים ואפלייתם לרעה; שלילת זכות
האשה לשיוויון מלא; השתעבדות גוברת לכפייה דתית; עירעור שילטון
החוק והמישפט; זילזול בכבוד האדם ורמיסת זכויותיו — אלה הם צדדיו
השונים של המשבר האחד, המאיים על עתידנו.
מילחמת־הלבנון היא רק אחת בשרשרת־המילחמות המתמשכת, שבהן
מוקז לשווא דמם של יהודים וערבים. מילחמה זאת באה להנציח את
הכיבוש ואת נישול העם הפלסטיני מנחלתו, תהליך המוביל בהכרח
לדיכוי, לפוגרומים, ואולי אף לגירוש.

לנגד עינינו הופכת ישראל מדינת-אסרטהייד, שבה
שולט עם־אדונים על ״ילידיה״ ,חוטבי־עצים ושואבי־מים,
המשוללים זכויות לאומיות, אזרחיות ואנושיות, והנתונים
לשרירות־ליבם של מושלים צבאיים.
המתנחלים הם ראש־החץ המורעל של הקונסנזוס הלאומי, המקיף
קואליציה ואופוזיציה, את המערך והליכוד, את המימסד הדתי ואת
החילוניים־כביכול.

מול הקונסנזוס הזה יש לחצים אלטרנטיהה של ממש.

חונה היא להקים מיפלגה ישראליתיאמיתית, מיפלגה שתילחם למען
ישראל אחרת — עצמאית, הומניסטית, דמוקרטית, חילונית,
פלורליסטית, שוחרת שלום וצדק חברתי; מדינה של כל אזרחיה, נשים
וגברים, מיזרחיים ומערביים, יהודים וערבים, חילוניים ומאמינים, בעלי כל

ההשקפות והריעות.

זעמם של המוחים על הכיבוש המדכא ועל המילחמה
הנפשעת בלבנון, מרירותם של המקופחים הנדחקים אל
שולי החברה, טינתם של המנושלים מחירותם ומאדמתם
— כל אלה יהיו חסרי־תכלית, אם לא יבואו לידי ביטוי פעיל
במיפלגה לוחמת.
לכל מי שאינם יכולים לשאת עוד, לכל מי שאינם יכולים להשלים
עוד, לכל מי שאינם יכולים לשתוק עוד, אנו קוראים להשתתף עימנו
בהקמת מיפלגת האלטרנטיבה, שתיאבק —

• למען קיומה, עצמאותה, ביטחונה ורווחתה של
מדינת־ישראל, אשר לא יובטחו אלא בדרך השלום.
למעז ישראל
אחרת

• למען חקיקת חוקה דמוקרטית, שתבטיח את חירויוודהאדם
וזכויות־האזרח, ללא אפליה מינית, לאומית ועדתית; שתגן על הפרט מפני
שרירות השילטון, ועל המיעוט מפני עריצות הרוב; שתפריד בין דת
ומדינה; שתבטיח את חופש־ההתארגנות ואת חירות־הביטוי לכל. החוקה
הכתובה והמשוריינת תסמיך את בית־המישפט העליון לבטל החלטות
ממשלה, חוקים שיחוקק רוב מיקרי בכנסת, תקנות שרירותיות
וחוקי״חירום, הנוגדים את המישטר הדמוקרטי ואת שילטון החוק.

• למען משא ומתן ישיר בין ישראל ואירגון השיחרור
הפלסטיני, לכינון מדינה פלסטינית לצד מדינת־ישראל, על־פי גבולות
ה־ 4ביוני ;1967 למען משא־ומתן לכריתת שלום כולל בין ישראל לבין
כל שכנותיה, שבמיסגרתו תחזיר ישראל את השטחים שנכבשו ב־. 1967
ישראל תפנה ללא תנאי את השטחים שנכבשו במילחמת״הלבנון.
• למען הקמת חברה מתוקנת, צודקת ויוצרת, המפרנסת
את עצמה והמקיימת דמוקרטיה כלכלית, אשר תמנע את השתלטות
חברות־הענק ותעניק לאדם העובד והיוצר שותפות־אמת בהכרעות
הכלכליות, תבטיח חלוקה צודקת של המשאבים הלאומיים ותאפשר לכל
איש ואשה בישראל קיום הוגן.
• למען,שיחדור התרבות והחינוך בישראל מכבלי
הלאומנות הצרה והכפייה הדתית החשוכה, החזרת חופש־היצירה
והפלורליזם בחינוך וטיפוח ערכים כלל־אנושיים ופתיחות לתרבויות
הארץ והעולם.

• למען אי־תלותה המדינית והכלכלית של ישראל
במעצמות זרות, ממערב וממיזרח, אי־הזדהות במאבק הבינגושי
במדינה עיתונות
ר שת הנוסטלגיה
מה כתוב
בעיתונים הלועזיים
המופיעים בארץ?
מי שסבור כי גירוסלם פוסט הוא
היומון הלועזי היחיד בארץ טועה. יש
עוד שישה כאלה, ובמיבחר שפות לא
קטן: בהונגרית, ברומנית, ביידיש,
בגרמנית, ברוסית ובפולנית ־.
עיתונים אלה נועדו, בשעתו,
לעולים החדשים והם נקראים עכשיו
על־ידי יוצאי אותן ארצות, המתקשים
עדיין בקריאה בעברית או הרוצים,
פשוט, קצת נוסטלגיה.
כמו אמבה. לכל עיתון יש
הסיפור שלו. בשנות ה־ ,50 למשל, לא
הביט מישרד־הפנים בעין יפה על
היומונים הלועזיים, הגביל את הופעתם
לשלושה ימים בשבוע.
הרומנים של ויאצה נוסטרה ידעו
איך להסתדר עם הגזרה הזאת.
הוויאצה פשוט התפלג כמו אמבה:
הוא, באמת. יצא לאור רק שלושה ימים
בשבוע, ובשלושת ימי השבוע הנותרים
יצא לאור אחיו־התאום הזהה בכל, אך

והזדהות עם העמים המדוכאים במאבקם לחירות.

אגו החתומים מטה נחושים בהחלטה להקים על״פי
עקרונות אלה מיפלגה חדשה, שתהווה את האלטרנטיהה.
מזה כמה חודשים מתקיימות שיחות בין יחידים וקבוצות על הקמת
המיפלגה הזאת. אנו מבקשים להקים מיפלגה שתלכד נשים וגברים
למאבק על פתרונות מעשיים לבעיות המדינה, מבלי שהבדלים בין
״איזמים״ אידיאולוגיים יהוו מחסום לפעולה פוליטית משותפת. נשאף
לגבש במיפלגה זאת דפוסים חדשים של עשייה פוליטית ודמוקרטיה
פנימית.

אנו קוראים לבל איש ואשה בישראל להשתתף עימנו
במלאכת הקמתה של המיפלגה החדשה.

ל הלן שמות מאה החותמים הראש
יוטף מוחמד אבו״גרביה
דיב אבו״יונט
אורי אבנרי
רחל אבנרי
אילן אגוז
שרה אדלסון
מנוחה אורשקס
מוטי איש־יאיר
דני אמיר
חיה אמיר
שמואל אמיר
יוטי אמיתי
יעקב ארנון
שאול אשריאל
חנן בורקטור
דליה בקר
שרי בר״און
נועה בראוו
יוטי ברד
חיים ברעם
משה בר־עמי
בן־ציון גוטמן

אבי גלזרמן
מרק גלזרמן
צביה גלזרמן
יוטף גנאם
שחאדה גנאם
אודי דוידטון
בלי דויטש
אנדרי דרזנין
חנה הושנדר
צבי הושנדר
יזהר הירשפלד
חיים הנגבי
בנימין וולמן
משה וולף
רון וייט
אלנה וסלי
דוד וטלי
דן ורד
יהודה זאבי
זמיר חבקין
שוש חי(ברד)
איתן חי־עם

שרה חי־עם
אורית טל (פרידלנד)
דן יהב
אליהו יונט
אנדרי יפה
עמיחי ישראלי
משה יששכר
אילנה כץ
יהודה כץ
צח לבנה
רחל לוביץ
אילן ליבוביץ
טלביה לפרי״דוידטון
אייל מאירוביץ
רנה מאירוביץ
אלכסנדרה מאירי
בני מאירי
צחי מיצנמכר
שלי מנדל
בני מלעי
רוחמה מרטון
יהודה (ג׳אד) נאמן

כינוס חיחם

גזור ושלח לת.ד ,31109 .ת״א 61311

0הנני מצרף חתימתי לנוסח המגשר

מצורסת תתמה בסך

שקלים

עיר ...
טלם ון ...
חתימה ...

עדנאן נדאף
עיטאם נדאף
אדוארד נוימן
גיורא נוימן
שמריה נחמד
זוזי נוי
אלי ניידורף
ע. נפתלי
אדם טליגמן
גדעון טפירו
שעלאן עבד־אל־חלים
בועז עברון
מחמד עווד
אליעזר עמיר
ברברה עמיר
אלעזר עצמון
גיא פילבסקי
דליה פילבטקי
יוטפה פיק
מתתיהו פלד
אביגדור פלדמן
גילה פליגט

אהרון פנחסי
אברהס פסקא
עופר פרידלנד
שלמה פרנקל
דני פתר
מריו קופרששיין
נעמי קיס
מיכאל קירש
אדם קלר
שבתאי רבין
יעקב רברבי
גילי רוזין
חנה רוט
אורי רם
יפתח שביט
הנרי שור
רני שור
אפרים שירמן
יוסי שנון
לנה שר
פרומה שרניץ
קרן תורגמן

אם אתה ואת מסכימים לתוכן המינשר הזה — כולו או רובו — אל תעמוד מנגד: רק
אנשים כמוך יכולים ליצור דבר חדש: אתה ואת מוזמנים לכינוס־חיתם, כ ת להחליט
במשותף על הפעולה הדתשה.

דיברי פתיחה:
ד ד יהודה (ג־אד) נאמן — האלטרנטיבה: דרושה התחלה חדשה. האלון? (מיל).
מתתיהו פלד — צה״ל: משרת המדינה או אדון המדינה. חיים ברעם — .בכל זאת
מערך״ :טעות לעולם חוזרת? ד״ר רוחמה מרטון — המהפך הפסיכולוגי: איך הפך עם
נרדף לרודף? אורי אבנרי — ההתמוטטות הכלכלית, הכניעה להשתלטות הדתית, הכיבוש
וההתנחלות: גילויי המשבר הטוטאלי.
הכנם יתקיים כשבת, ה־ 29 באוקטובר ,1983 בשעה 10.30 כבוקר, כאולם בית־ליוויק, ת ז
רב הוז ( 30 ליד פינת־גורדון) ,תל־אכיב.

כתב־לשעבר קישון
צעדים ראשונים
שנשא שם שונה — לומייה נוסטרה.
אויקלט, למשל, הוא בכלל לא יליד
הארץ. הוא נולד עוד ב״ ,1920 כיומון
יהודי בהונגריה, ועורכיו פשוט העלו
אותו איתם ארצה, כאשר באו בשנת
. 1946 והם גם דאגו לעולים ההונגריים
שבאו ארצה אחריהם. אפרים קישון
וטומי לפיד, למשל, עשו את צעדיהם
הראשונים בעיתונות הישראלית
באויקלט, הרבה זמן לפני שעלו
לגדולה במעריב, בעולם וברשות־השידור.

הגבלות. דורית אליו,
הסוקרת את רשת העיתונים הלועזיים
בשבועון על המישמר, חותם, מספרת
על קהל הקוראים ההולך ומצטמצם,
מטבע הדברים, בכמה אחוזים לשנה,
ומתעכבת על התוכן הייחודי של
עיתונים אלה.
עיתוני הרשת, שכולה למעשה
בבעלות מיפלגת־העבודה, הם בדרך־
כלל אובייקטיביים במסירת החדשות,
אך יש עליהם הגבלות שונות, בכל
זאת. לאויקלט ההונגרי, למשל, יש
קוראים רבים מבין יוצאי הונגריה,
במאה־שערים הירושלמית החרדית.
וזה מה שגרם למערכת להתלבט אם
לפרסם את השיר של יונה וואלך,
תפילין, שהסעיר בשעתו רוחות גם
בקהל של לא חרדים. לבסוף החליטה
מערכת אויקלט כי ההצעה של
וואלך, להעביר את התפילין על אבר־מינה
לשם סיפוק, לא מתאימה בדיוק
לקוראים במאה־שערים.
•אויקלט בהונגרית; זיאצד,
נוסטרה ברומנית; חד שו ת ישראל
בגרמנית; לעצטע נייעט ביידיש;
(אשר סטר אנ ה ברוסית תו כיני
קורייר בפולנית.
העולם הזה 2408

דע מא״ו באת וראו אתה הורג
ורכנמ אתה עתיד ריחן דיו־וחשבוו

**ץ מונה בבוקר. יצחק שמיר,
ראש־הממשלה, מתייצב במיש־רדו.
שער־ברזל חשמלי נפתח בלחיצת
כפתור, ושתי המכוניות האמריקאיות
האפורות נכנסות פנימה, באלגנטיות
חרישית.
מיגרש־החנייה עדיין ריק. בעוד
בשעה, כשתתחיל ישיבת־הממשלה,
ייראה כמו מיגרש־החנייה של סוכנות
וולוו.
לפני דלת הכניסה למישרד

--תצלומים --

ענת סרגוסטי
ראש־הממשלה יש גגון רחב על
עמודים. מכוניתו של שמיד חונה שם,
מתחת לגגון, והוא, בדרך־כלל בחליפה,
לעיתים גם ענוב עניבה, ממהר פנימה
אל לישכתו.
באותו הזמן כבר מתחילים להגיע
הצלמים והכתבים. הם מסתדרים
בשורה מאחורי החבל וממתינים
לשרים.

ואלה באים. איש־איש בוולוו שלו,
עם הנהג שלו. סמוך לשעה 9כבר
מתמלא מיגרש־החנייה במכוניות
לבנות.
השרים יורדים ממכוניותיהם ליד
המדרגות, מעיפים מבט או חיוך לעבר
המצלמות המתקתקות ונבלעים
בזריזות אל תור כניסה האפילה של
מישרד־ראש־הממשלה.
יצחק מודעי, שר־האנרגיה, בדרך־
כלל בחליפה כהה, לעיתים קרובות
ללא עניבה, מדלג על שלוש
המדרגות, מחייך נכנס פנימה.
אהרון אוזן, שר־העבורה־והרווחה,
גם הוא בדרך־כלל בחליפה ללא
עניבה, לעיתים ללא מיקטורן כלל.
משה ניסים, שר־המישפטים, במיב־נסיים
בהירים ובמיקטורן כהה,
בדרך־כלל ענוב עניבה.
יוסף בורג, שר־הפנים והדתות, בא
סמוך לשעה ,9שעת תחילת הישיבה.
הוא יושב במכוניתו עד לסיום
יומן־החדשות בגלי צה״ל. הוא שומע
שם את כותרות עיתוני־הצהריים, ורק
אז יורד ממכוניתו ונכנס לתוך הבניין.
(המשך בעמוד )69

שמיר: חיוך רחב וספר של אבא אבן על ״הדיפלומטיה החדשה״

לוי: בתנופה חלקה ואלגנטית

!ורפו: חשיבות ותיק ג׳יימס בונד

שרון: דחפור כבד וזועם

שוסטק: מבט בוחן ורישול פרולטר

ארנס: אלגנטיות קלילה וספורטאית

ציפורי: חולצה כהה וכותפות

נאמן: מקטורן מיושן, נעלים לבנות

פת: מיקטרת ביד ונעלי־שרוכים

בורג: התחכמויות לאנשי־התיקשורת

המר: חולצה וענווה מיקצועית

שריר: שיניים מבהיקות ותיסרוק

אוון: צל של חיוך מאושר

סנדלר
יחף

כשבאה ניבה לניר באחד הימים לבעלה
מאיר פלבסקי, ותבעה גט, לא הסבירה מדוע.
ך וצה גט, נקודה.
למאיר, למי שאינו יודע, יש מישרד״חקירות
כמשותף עם מרדכי־*המיס, ג׳יימס בונד על
כאמת של ישראל. ניבה לא הסבירה, ומאיר לא
־זקר. הסנדלרים תופרים נעליים לאחרים, הם
כעצמם הולכים יחפים.
במשך שנים נימנו השניים עם תומכיו
דנלהביס של יצחק **,בי* במערכת הבחירות.
:יבה קצת יותר ממאיר. במשך השנה שקדמה
1:בחירות היא היתה הדוברת של רבין, ולא משה
בצירו. הכל בהתנדבות. על רבץ. אמרה שהיא
*ינה מעריצה אותו, היא רק מעריכה אותו, טוב,
טיהיה ככה.
עוד לפני כן היתה ניבה, שאלה היו גשואיה
לשניים (כמו אלה של מאיר) בין מקימי שי״ח
מוקד. עוד לפני־כן נולדה וגדלה בקיבוץ
זין־החורש שבעמק חפר, אחותה היא המשוררת

מיכל סנונית.

בנדודים הפוליטיים סימן רבץ תחנה אחרונה
!יניבה. אם יתמודד שוב, וכולנו יודעים שהוא

ניבה לניר ומאיר פלבסקי סוף בהיכון, תפעיל ניבה את חוג־אורים, כמו פעם.
בינתיים מפרסמת ניבה מאמר שבועי בדבר.
אל תדאגו למאיר, גם הוא בסדר. ראיתם פעם

סרט הוליוודי עם איזה בלש פרטי חתיך, כזה
גברי ומרשים? כשעשו את הסרט הם חשבו על
מאיר, בחיי.

פעם, עוד לפני שכולכם נבטתם, ועור לא היה
מי שיבלבל לי את המוח כל שבוע, היתה מלכה.
למלכה קראו גלוריה סוונסון. כס־המלכות
היה בהוליווד, ומשם שלטה ביד י־מה בכל
הנתינים. במלוכה של המלכה גלוריה היו החוקים
שונים מחוקי מלוכות אחרות. שם צץ קמט אחד
או שניים, וכל הנסיכים והנסיכות נדחקים
ומארגנים הפיכת־חצר,
כשכבר היתה חלק מההיסטוריה, נזכר בה
מישהו והסריט סרט שעסק בסיפור־חייה של
המלכה. גלוריה הוזמנה לשחק את עצמה. שדרות
השקיעה החזיר אותה לתפקיד המלכה־האם,
ושוב חזר לאט־לאט התהליר הקודם — דעיכה
איטית ומכאיבה. כשנפטרה, נדהמו אנשים, לא
ידעו שהיא עוד נמצאת בסביבה ושלא נעלמה
לפני שנים.
לפני חודש נמכרו כמה מחפציה האישיים
במכירה פומבית 400 .סקרנים ואספנים נאבקו,
בין השאר, על שימלה שלבשה בשעת הסרטת
שדרות סאנסט. ההצעה הכי גבוהה זכתה
ב״ 8000 דולר. חפצים אחרים בפחות. אילו ראתה
את הנוכחים ושמעה את המחירים, היתה עתה
מתה בשנית — מבושה.
אגדה ומציאות מיאה

את האחים נמרי גידלה אמא על אוכל, על
כל אחד והפרנסה שלו. יש נהגים בדן, יש
הבה ועל סיפורים ומעללים של האבא,
גינקולוגים, יש רוכלים ויש — ועוד איר! —
זידק׳ה נמרי מהפלמ״ח. את האה, הזמר יוני
רוחלת.
מרי, אני שומרת לכם לפעם אחרת. היום אתם
אני מתפרנסת לא רע, תורה, מדפנה נוי
|חדם לשמוע על שאול נמרי, ויותר משאתם
ומיורס רסקי] .בכל שבוע־שבועיים יש סיפור,
וצים לשמוע — אני מתה לספר. הסכיתו
והמשכורת רצה. הלוואי עליכם! אם יירדו
טמעו!
מהמדור, אני יורדת מהארץ!
כל העולם יודע ששאול צייר כישרוני, שלמד
הפעם — בואו נעזוב את ההיסטוריה. כולם
בצלאל, ושהציג אצל הדסה קלצקין. בדרד ) מכירים אותה בעל־פה, ויוצאת להם כבר
תחתן עם זהבה, רקדנית מדרום־אפריקה בג׳ז 1מהאוזניים. היום יש קצת חדשות מהתנור. אל
|לוס. וכמו כל רקדנית בלהקה, היא היתה חתיכה
תאכלו מיד, תנו לזה רגע להתקרר. .
:א־נורמלית. טכניקת־הציור של שאול (אצלם
דפנה חזרה במצב חמש־חמש מפלורידה,
!וראיס לזה ה״מדיום״) פוטו־ריאליזם. הטכניקה
מנופש ומרגוע אצל אמא אנטה. כדי שתתחיל
צדיקה צילומים נועזים של זהבה, ששימשו את
ברגל ימין את חייה שלאחר הגרושין הצפויים
מיורם, או־טו־טו, קנתה אמא מתנה לדפנה•.
אלפא־סוד חדשה, שתוכל להסתובב ולהיראות
קצת בעיר.
היחסים בין האו־טו־טו מצויינים. יורם בא
לבקר בכל יום כדי לראות את הילדים( ,בני ה־15
ו־ )16 וגם קצת להעיף, אולי, עין בדפנה. לפני
שבוע הביא לנוער כלב מתנה, אף כי דפנה

עכשיו אתנחתה קצרה לנשימה עמוקה
וקריאת־ביניים. שאול, כמו הרבה אמנים, ובעיקר
כמו כל הציירים שקוראים להם שאול נמרי, הוא
פנטסט לא״נורמלי. הבחור שוגה בהזיות
ובדמיונות. אצלו הרגליים לא נוגעות באדמה,
הוא יעשה את זה ...ויעשה את זה...
זהו. גמרנו לנוח, אחרי זהבה באה אורית. פה
נגמרים לי הסופרלטיבים. פה משהו־משהו.
צוואר, עיניים, גוף, משהו־משהו. השניים נישאו
וגרו בניו־יורק. מדי פעם הגיע נמרי לכאן,
התישב במלון מרינה, צייר מציורי המרינה
בתל־אביב והציג אותם במלון מרינה. בינתיים
נולדה לאורית ולשאול בת, שנקראה כמובן
אגדה. דוגמה לאמא.

בתיאטרון הבימה יש שחקן בשם אמנון
תקר, שנטל שנת־חופשה מהתיאטרון. הבחור
מבלה את החופשה בניו־יורק. הוא נסע להשתלם.
הוא משתלם במכירת גלויות, מעשה ידי נמרי,
בפתח מוסיאון מטרופוליטן הנודע בניו־יורק.
עד כאן בנושא החלומות.
אורית נמרי
הבריחה

טאול בציוריו. הדבר הקבוע היחידי בחייהם היה
זוסר־הקביעות. היא באה״ברחה־באה וברחה עד
טברחה. סוף סיפור ראשון.

עכשיו בנושא האגדות. זהבה, אתם זוכרים,
ברחה. עכשיו גם אורית. יום אחד עשתה תרגיל
לא־נורמלי, משהו מהסרטים. ובעזרת תרגיל־הטעייה
שעוד יסופר עליו, הסתלקה מניריורק
והגיעה ארצה. נמרי הגיע אחריה. היא מתגוררת
בבית הוריה, והוא במלון מרינה, ממשיך לצייר
גלויות לדנקר -שיפיץ בפתח המטרופוליטן.

דפנה נוי־רסקין מתחדשת עיוותה את פניה.
בהסכם הגרושין, שיופעל בזמן מתן הגט,
התחייב יורם לקנות לדפנה דירה חילופית לזו
שבה היא מתגוררת כיום. הדירה שלהם בתוכנית
למ״ד אין דומה לה בארץ, משהו גרול, ענקי,
בשתי קומות שלמות, ומרוהט בהתאם. את הדירה
החדשה, ליד הקיימת(שבה יתגורר יורם בעתיד),
כבר קנה, ועתה מרהטים אותה כראוי. דפנה לא
תסבול, זאת לא הדירה ההיא, סתם פנטהאוז.
הנרי זימנד, שכירכר סביב דפנה על שמצא
את אנדה ברוטאפ-,לא התקשר לדפנה עד
היום. הבחור נעלם. החתונה מתקיימת בחודש
הבא בגן־אורנים. הצוות של הגן נשלח בשבוע
שעבר לחופשה(אין שם פעילות רבה בימים אלה)
כדי לאגור כוח לקראת האירוע של השנה.
היום אני כבר יודעת שהמיני־רומן בין דפנה

להנרי לא היה מיני, אלא מיקרו. רק אמא אנטה
דחפה כל הזמן מפלורידה. למה? גם היא שמעה
שהנרי מיליונר.
כשהנרי הגיע ארצה והתחיל להסתובב פה
ושם, היתה זאת דפנה שהכירה לו את כולם. ואתם
יודעים ש״כולם״ בארץ הזאת זה 100 או אולי 200
אנשים. אז את הכולם האלה הזמין הנרי לחתונה,
ולדפנה אפילו לא צילצל.
בכלל, רפנה בחורה משגעת, בלי הרבה
פרפרים בראש. הבחורה נחמדה. אבל לאמא אנטה
יש והיו תמיד אמביציות, מפלורידה ועד
לפתח־תיקווה.
ומה עם יורם? נדמה לי שהוא לא משתגע
לגמור מהר את פרשת נשואיו לדפנה. מה רע לו
עכשיו? עושים סיבוב פה, עושים סיבוב שם.
שיגעון!

ייבוא אישי לפני שנה סיפרנו לכם מיקצת ממעלליה של
נילי, המכונה נילי טופז על שם הבוטיק שלה, אך
שמה באמת הוא בערך כזה: נילי־תנעמי־

שכנאי־שדמי־שרפשטיין.

תנעמי זה האוריגינל. עם זה יצאה לעולם, את
היתר צירפה בדרך, יחד עם הבעלים.
השני היה חבר של הראשון, והשלישי חבר של
השני.
הפוגה.
לפני זמן קצר יצה לרומא, לקנות קצת
שמאטס לבוטיק. שמאטס אינני יודעת אם

1 1 1 1 1

שגריר?
חנטריש!
״שלום, אפשר לדבר עם רוני מילוא?״
״מדבר.״
״רוני, מה נשמע אצלך?״
״כמו תמיד.״
״רוני, מספרים שהולך רומן עליז אצלך בבית. לכל טלפון עונה אחת
בשם מירי, ונשמעת כאילו העירו אותה משינה עמוקה ומתוקה.״
״הא הא הא.״
״מה אתה צוחק?״
״מירי היתה המטפלת של הילדים במשך שנה וחצי, לפני שאלישבע
נסעה לארצות־הברית. מירי היא בת למישפחה מרובת־ילדים בנצרת
עלית, מישפחה הרוסה, שההורים התגרשו. היא עובדת עכשיו בתל־אביב,
ויש לה חבר, שבא לפעמים גם הביתה. לפני שאלישבע נסעה, היא ביקשה
ממנה להישאר ולהמשיך לגור בחדר שהיה לה אצלנו. אלישבע היפנתה
אותה אלי. אני לא התנגדתי!״
״רוני, אתה לא עובד עלי?״
״השתגעת? אם אני אנהל איזה רומן עסיסי, אני לא אביא את החתיכה
הביתה. ואם היא תבוא, היא לא תענה לטלפונים, האמיני לי. ולמי יש זמן
לרומנים?״

״ומה עם הסיפור שאולי תתמנה כשגריר בארצות־הברית, ליד אלישבע
והילדים?״
״חנטריש!״

רוני ואלישבע מילוא
דיירת מישנה

סיפור

מהחיים
ער אמת
נילי טופז איטליאנו הביאה. אבל על זרועה נשען ברחובות תל־אביב
איטלקי אכזוטי, ייבוא אישי. את האישי הזה
מהייבוא פגשה בקפה דה־פריס ברומא. כמה
שילמה בשבילו במכס גם אינני יודעת, אך דבר
אחד ברור: לדבר זה עם זה אינם יכולים. הוא לא
דובר עיברית או אנגלית, והיא אינה מדברת
איטלקית.
בחיוך ממזרי והבעת־ניצחון היא מובילה אותו
ברחובות העיר. אם זאת תחנה סופית או תחנת־ביניים
גם היא אינה יודעת, אך בינתיים
שתאכלנה כל חברותיה את הלב. בתיאבון!
תשוקה ושמה חשמלית אני לא יודעת אם שמעתם הרבה על רזיה
חכמזץ. אם לא שמעתם, עוד תשמעו. הילדה
שרה ומזמרת לא רע בכלל. ואם אני מבינה קצת
בעניינים, גם במדור עוד תופיע.
אבל כל זה בתנאי שלא תשבור איזה ראש או
יד או רגל בדרך. הנערה מסוכנת לעצמה
ולציבור, בכל פעם משהו אחר.

רזיה חכמון
נפילה גדולה
לפני שנה הופיעה עם דני ליטאני בתוכנית
אברהם אחר. כשהיתה צריכה לרדת במדרגות
נפרמה החצאית. מרוב מבוכה, וכדי להסתיר את
עצמה, היא ברחה מהבמה, התחלקה במדרגות
הלולייניות ונפלה מגובה של עשר מדרגות, ישר
על שלמה חכמי, שניגן בתוף ובמצילתיים.
עכשיו היא מופיעה בתוכנית של מוטי
גילעדי, ובשנה האחרונה השתכללה. זה לא כמו
פעם, היום אין היא נופלת, היום היא...
גם הפעם יש מדרגות על הבמה, והיא שרה
במוצאי־שבת שעברה את השיר של מארלנה

דיטריך, לולה. היא יורדת מהמדרגות בשימלה
ארוכה ופרווה וכל השאר, הידיים פשוטות
לצדדים וטראח — היא מתחשמלת! השיר נעתק
מפיה, והופ — היא עפה למטה. למטה חיכתה
מלווה אחרת, שאליה היא העבירה את הזרם.
מזל שהחצוצרן בהופעה הוא סטודנט לרפואה,
והחייה את השתיים.
עכשיו בלילות אין שינה. היא ממלמלת על
חשמל, ומתעוררת באמצע בסיוטים. החבר .
הצמוד, ארנון מגורי־כהן, נבהל בכל פעם
מחדש. או שיתרגל — או שילמד חשמלאות.

הבעלים של היום ממזרים הם לא־נורמליים,
תמיד חושדים באשה וחושבים מי יודע מה. גם
הבעל מרמת־גן, שהשתגע והצמיד מכשיר־הקלטה
סמוי לטלפון, ושהלך לעבודה כשהוא1
עצבני ומודאג. בערב הוציא את ההקלטה, לחץ|
על הכפתור, אבל בשקט, ש ה מו ת ק לא תשמע!.
מה שהוא שמע היה בערך כך :״הלו, פנינה, מתי
אפשר לבוא?״
״תבוא בעשר.״
״הלו רבקה, באיזה שעה לבוא?״
״תבוא ב־ 11 ורבע, אבל בדיוק!״ ושושנה
ושרה, איזה שמות, מה הולך פה?
בבוקר הלך לחוקר פרטי, שילם מיקדמה
ושלח אותו לעבוד על האובייקט.
אחרי כמה ימים דיווח שהמותק מחזיקה אמרגן
מיוחד לכישרונותיה באחת הקומות שבפינת
קפלן־אבן־גבירול. הלה היה מפנה אליה מחפשי־כישרונות,
שהיו נשלחים לדירת חברתה בין
השעות 10ל־ ,12 שמונה לקוחות ליום, לא יותר
ולא פחות.
במשך רבע שעה שארם קיבלו כל מה
שביקשו. ב־ 12 היתה חוזרת לרמת־גן, רצה לגן,
לוקחת את הילדה, עורכת את הקניות, מבשלת
צהריים, נחה שעתיים־שלוש ומקבלת את בעלה
החוזר מהעבודה בחיוך רחב וחם. טוב שחזר, היא
מתגעגעת.
כשקרא הבעל את הדו״ח, חטף קריזה לא
קטנה, ופנה למישטרה כשבידו שמות כל חובבי
הכישרונות המיוחדים. הסתבר שאזרחים מכובדים
מאוד בעיר הקטנה הזאת הם חובבי־אמנוח
רציניים.
בינתיים אין בית־המישפט מתיר לפרסם את
שמותיהם, אך אולי יתיר בקרוב, ואז יהיה שמח
בכמה ובכמה בתים מפוארים וידועים בתל־אביב.
והמותק? המותק יושבת על אוצר לא־קטן של
דולארים. תעשו חשבון: שמונה ליום, מאה רולר
כל אחד. זאת ממש קרן קיימת.
עכשיו חכו רגע. אם אתם חושבים שהיא!
חתיכה מי־יודע־איזה, אתם טועים. מספרים לי
שהיא מזכירה יותר עציץ מאשר אגרטל.

וחוש חשוף
של ב א רי ס

ך 1ך | סימון ישר נופל וזרוק.
1ז \ 1ך 1ך ן
הצווארון מרובע. השרוול

רחב, השימלה עשוייה בד צמר בצבע אפור ושחור.

החלק העליון נראה במו צעיף, אבל הוא תפור וצמוד
לבגד, וציבעו אפור. הניס גדול ומהווה קישוט יחידי.
שימו לב לאורך השימלה -הרבה מתחת לברן.

ישראלית
*שביקרה לאחרונה בפאריס, ינקה
ונשמה אופנה, מספרת על החידושים
האחרונים שם. כללית, אפשר לומר
שהמראה השולט הוא הצללית הרחבה.
ברחוב הפריסאי נראות הנשים החטובות
והדקיקות, כשהן עטויות כמה שכבות
ומזכירות בצל. הן לבושות
מיכנסיים ארוכים, ועליהם מין חצאית,
מעליה חולצה, על זה מיקטורן ועליו
וסט.
את כל ההופעה הרב־גונית הזאת
מקשטות שתיים־שלוש חגורות ברו־חבים
שונים. מיקומה של החגורה הוא
מהמותן כלפי מטה. בין החגורות אפשר
למצוא כאלה עם אבזמים, חגורות־בד
מקופלות ומגולגלות, חגורות־עור,
חגורות־זמש, חגורות מפיסות־עור
שונות, התפורות ביחד.
למראה המעניין הזה מצטרפים
תיקי־גומי שחורים, מגפיים, ונעליים
בעלות רצועות רחבות. המראה גרול,

ולנועזות טיב־גסי
צמר צמודים
וסוודר בעל שרוולי ענק דמוי
עטלף. מתאים ליום יום וגם לסקי.

לחטובות

אותה גלזז
חלוז ראווה
יכול להיות גם קצר וגם ארוך. ומתאים
לכמה סגנונות לבוש.
הכריות, לא אלה של חרר־השינה
אלא של הז׳אקטים, עדין יושבות היטב
על הכתפיים. בז׳אקט הקימונו,
ובשכמיות.
בחולצות, בסוודרים
השכמיות תופסות חלק חשוב באופנת
החורף, והן מופיעות בשלושה אורכים
— שכמיות קצרות עד מתחת
למותניים, שכמיות עד אמצע הירכיים
ושכמיות ארוכות. כולן נוחות

הצללית היא
רחבה ₪־אה
האשה הוא נמו
בצל מתקלף
מגושם, רחב וקצת גס, והצבעים
הדומיננטים ביותר הם האפור והשחור.
המיכנסיים האופנתיים ביותר הס
אלה הנראים כמיכנסי ״זלמן״ והמז־כירים
חצאית־מיכנסים רחבה המסתיימת
כ־סזיס״מ מעל הקרסול. יש
נשים המקפלות את אימרת המיכנס,
כדי שיהיה קצר יותר, הכל בהתאם
למגף, לנעל, מזג־האוויר ולמצב־הרוח.
החצאיות רחבות, משופעות בבד,
ומזכירות קצת את סיגנון האיכרים
והחלוצים של פעם. הן טובות בכך שהן
מסוות מותניים רחבים, אחוריים
נפולים או רגל עבה.
הז׳אקטים הם בסיגנון ז׳אקט הסבא.
האופנאים העתיקו השנה, בבדים

חדשים, את מערכות הלבוש הגבריות
של העבר ומתאימים אותן לנשים.
ואם מדברים על״פעם, הרי גם
הפסים חוזרים לאופנה. בדים אפורים
או כחולים, בורדו, ושחור בפסים
לבנים. הז׳אקטים עשויים באורכים
שונים: עד המותניים, אורך ,7/8או
שלושת־רבעי, הרשים צרים והכיסים
גדולים.
החומרים הטבעיים שחזרו לאופנה
הקיץ, נשארים עימנו גם בחורף. הרבה
כותנה, הרבה פוטר, שהוא כותנה
מגורדת, שאפשר ללבוש אותה משני
הצדדים, צריך רק לדעת למה התכוון
המעצב, ואת זה אפשר לעשות רק אם
בודקים היכן תפורה תווית זיהוי היצרן.
אבל היות שהאופנה כל־כך מטורפת

ובניו־יורק, למשל, אופנתי ללבוש את
התווית בחוץ, בפרט אם האופנאי הוא
בעל שם ידוע, נתקלים הלובשים
בבעיה.
האופנה האחרונה היא של חולצות
פוטר גדולות, שהתפרים בהן חיצוניים
ובולטים, והצד החיצוני, נראה כמו
הצד הפנימי. זוהי אופנת כאסח, עם
רוכסנים גדולים ורבים וניטים בכל
ממום.
האוברולים הם הבגד הכי נוח
שבעולם. נכנסים לתוכם בקפיצה,
רוכסים ויוצאים, מבלי שצריך להתאים
חלק עליון לתחתון. הפיתרון טמון
באוברול עצמו. הדגש הוא על מראה
הענק, יוניסקס, אותם צבעים, ואותן
גזרות לגברים ולנשים במידות 38 עד
,42 והכל באותו מחיר. ל או בדי אפשר
להתאים צעיף, סיכה, חגורה, תסרוקת
ואיפור, נעלים או מגפיים שונים, וכך
להימנע מן המראה הצבאי האחיד
ולגוון לפי הטעם האישי.
בנושא הנעליים שמעו האופנאים
את קול צעקתן של הנשים הפמיניסטיות
— שלא נוח ללכת על עקבים
גבוהים ושאלה הורסים את. הרגל,
ובכלל, שעקבים זאת המצאה מטופשת
— והחליטו לעשות משהו גם למענן,
ולמחוק את העקב מהקולקציה. רוב
המגפיים והנעליים השנה הם בעלי

עקבים שטוחים, ועשויים עור וגומי,
המתאימים למראה המרושל.
המגפיים עשויים עור בציבעי שחור
ואפור. המגפיים הגבוהים ניתנים
לקיפול בגובה הקרסול, כך שאותו מגף

מעצב האופנה האיטלקי הנודע, הנותן את הטון
באופנה העילית. ארמני, שממנו מעתיקים בלי בושה
הרבה אופנאים וגם ישראלים, דוגל עדיין בכתפיים הרחבות, אמנם קצת פחות מודגשות ומוגבהות מאשר
בעונה שעבדה, אבל המבט הראשוני על הבגד מתמקד באיזור העליון. לאחרונה חנך ארמני בושם על שמו.

הנתנ״ם של ג׳ורג׳י! אומני

ןזך | 11 19111ך 1ך 11ףןך? מימין חליפת״מיכנסיים בצבע שחור ואפור
^ 11 1 1 /1בפסים. הז׳אקט מחולק לשליש בד חלק ושני

שלישים מבד מפוספס. באמצע חליפת־צמר בפסים, בצבעי שחור, אפור וכחול. הצווארון

הוא גולף יפה, המחמם ומסתיר קמטים. הצעיף האופנתי עשוי מאותו הבד. אפשר ללבוש
רק את החצאית ואת הצעיף ביחד עם חולצת משי תואמת. משמאל -חליפת־מיכנסיים
מצמר בצבע שחור, בשילוב קטיפה שחורה, כשמתחתיה חולצה ספורטיבית ומשובצת.

עומדות אחת בתחילת הרחוב והשניה
ברחבה, ומנגנות. בעלי החנויות
מוציאים לרחוב כיבוד הכולל יין,
כריכים ועוגות. ברחבה יושבים המוזמנים
המכובדים, ואשת ראש־העיריה
ז׳אק שיראק, פותחת בדברי ברכה.
אחר־כר מגיעות מכוניות רולס רויס
מצוחצחות ומבריקות צבועות בשחור,
לבז או כסף, חלקן עתיקות וחלקן
חדשות. מן המכוניות, הנהוגות בידי
נהגים מיוחדים בחליפות ובכפפות,

יוצאות דוגמניות יפהפיות, הלבושות
בגדים מהממים של בתי־האופנה שהן
מייצגות, כמו פרוות, חליפות־צמר,
ובגרי״עור. כל דוגמנית מקבלת מדליה
בשם ראש־העיריה.
האירוע נמשך עד חצות. הפריסאים
השוביניסטים צועדים אחרי התיזמורת,
שרים שירי־מולדת וממשיכים את
הערב בשתייה.
גם בחגיגה הפריסאית אפשר לראות
כי העור והצמר הולכים יחד השנה.

העולמיו
1ת \ 1ו 1האופנה
מושפעת מן המיזרו
הרחוק, והיפאניס כבר גרמו לנשיב
האירופאיות להתלבש בקימונו

• האופנה של ווסאצ׳י בגי &גגג

מי שלבושה בורסאציי, המעצב גם ביגדי גברים, לבושה בטעם, בקפידה
ובאופנתיות. גם אצלו הדגש על הכתפיים הרחבות, המותן צר ומודגש
והחצאית באורן הברן. כובע וכפפות הכרחיים להשלמת המראה.

ומאפשרות תנועה חופשית וקלילה.
השכמיות עשויות מכל חומר
אפשרי: צמר עבה, צמר דק, ובדים
טבעיים אחרים. חלקן מופיעות באופן
עצמאי, כלומר שכמיה בלבד,
המותאמת לשאר חלקי הלבוש, או
כאלה הבאות עם חצאית או מיכנסיים
רחבים תואמים. אפשר ללבוש את
השכמיה הקצרה גם במקום חולצה,
כלומר בלי כל בגד מתחתיה, רק צריף
להצמיד סיכה או שתיים בצידה, כדי
שלא תיפתח. כשלא רוצים.
בהיותה בפאריס נקלעה ציפי
חן, לגמרי במיקרה, לחגיגה פריסאית

אמיתית של אופנה. בפאריס נהוג
לחגוג לרחובות מסויימים, בתאריד
מסויים, מסיבת יום־הולדת. אלה הם
רחובות קטנים ברובע הלאטיני,
הניצבים לרחובות סאן ז׳רמן דה־פרה,
רו דה־בונאפרט ורו דה־ריין, שבהם
מצויים בתי־אופנה גדולים וידועים
כמו: קלואה, איב ס אן לורן וטד
לאפידוס המעצבים בגדים, נעליים,
ורהיטים, במחירים, המתאימים רק
למיעוט של עשירים.
יום־ההולדת של הרחוב מתחיל ב־7
בערב. שתי תיזמורות עירוניות, אחת
של כלי־נשיפה והשניה מעורבת,

ך ך 1ך 1ץךן 1ל הוא המראה של בית״האופנה אתנו הפריסאי. זהו
| #1 111 . 111 1מראה השכבות של הבצל, ז׳אקט, חולצה, גופיה,
מיכנסיים, סינר, שתי חגורות אחת על השניה ונעליים זרוקות.

ומל אבוהם גיוד
השקלים שלן שווים אצל אברהם גמדי יותר.
אין חוכמות! כל 73ש׳ שתשלם בפועל יהיו שומם .$1
זה לא הכל — בנושף לכך תזכה בהנחה
משמעותית של עד . $15,000

צ ״ילאברהם מחירה הצפוי
״יל הייר ה

תנאי רכישה:

בחידשיס

הקרגכיס
כ 486,000

בהרשמוז 1,000.במקום ־$10.000.
בחתימת החוזה 9,000.במקום ־$40,000.
הלוואות בנקאיות נוחות
מכספי אברהם גינדי עד ־ $50,000.במקום ־$10,000-
היתרה בתשלומים נוחים.

.יגיאר * 08 וו

ערבות בנקאית צמודה לכל דורש!

**יקטיברו
_ ׳ 1983

אפשרות לחבל את דירתוהיוותה בשיטת 76605114
מחיר סופי

0 0 0
פרויקט יוקרתי במרכז העיר. דירות
יוקרה דו־מפלסיות, מגרש טני ס
פרטי, טלויזיה במעגל סגור, מתקני
מ שחקים לילדים, חדר תרבות בכל
בנין ועוד ועוד כולל פיתוח )

4חדרים ^
£23223

פתח״תלזוה
ברח, עין־גנים 4 ,חדרים, מסודרת

>^ 32 * 523

$ 4 9ב״גן־הברושים״ ,פרוייקט היוקרה בפינת
קק״ל-טרכטנברג דירות בנות
הרחובות וק״
5חדרים ב 2-מפלסים ו 7-דונמים
גן ציבורי צמוד.

׳גני-ניצה״ מול הים, הפרוייקט היולרתי
יותר הנבנה כיום בנתניה.
ריכת שחיה, מגרש טניס פרטי ועוד...

ברחי עין גנים, פינת כרמלי 4 ׳/2 ,חדרים

$ 7 8 ,0 0 0

:רח׳ שמואל הנציב 3 ,חדרים, ק״ק.
מחיר סופי

פי$ 4 4 ,0 0 0 4232*5

$ 4 9 .0 0 0

רחובות

מחיר סופי

$ 5 1 ,0 0 0
במערב העיר, בנין מפואר בן 8דירות
בלבד 4׳/2 ,חדרים, יוקרתית

פתוח במוצ״ש
למל המכצע יהיו משרדינו
כת״א,ראשל״צ,נתניה,
ופתח-תקוה פתוחים
כמוצ״ש החל מצאת השכת.

בבניו יוקרתי בן 6דירות בלבד 4 ,חדרים.

0י .,ץ6

*78,05 $ 7 0 ,0 0 0

$ 1 2 5 ,0 0 0 $23* 000.

בגבעת לוינסון 3 ,חדרים+חדר

יירה של אב,
אתית -ודי*[
געיכים דולרי!

$ 8 5 .0 0 0

מחיר סופי בשכונת היוקרה אברמוביץ 3 ,חדרים,
מסודרת ויפה
מחיר סופי

$ 6 7 ,0 0 0

000ץ$ 6 4 ,0 0 0 $75

חדיי ם *2 3 5 8 3 8

חדרים +גג +חדר

גיי ק ה וז שיי א תיוז
קי ב עו!:

במרכז נתניה 3 ,חדרים, חזית

נתניה

יי יייי מי מ מיוז

$68,000

רמת־השרון
בפרויקט גני-שרון, בבניו בן 9דירות
בלבד, דירת 3חדרים(דירה חדשה של
לקוח החברה עפ״י השער הרשמי של הדולה

מחספ$
7 0 ,0 0 0

390^00:

$ 7 8 ,0 0 0

הצעה מיוחדת לאניני טעם

באזור אקסקלוסיבי, דירת ענק יוקרתית
ומהודרת עם תוספות לרוב.
קוטג׳ים בגני־איתי
בראשון־לציון הירוקה, ברחי ירושלים —
שכונת וילות יפהפיה.
קוטגיים בני 5חדרים +חדר טלוויזיה
ב 3-חצאי מפלסים.

המחירים אינם כוללים מע״מ

משרדנו בלונדון
320 868611181.׳(100*.׳>16ש\ 10
-5^8 761. 6361748מ 1 0)1ח>*1

$ 1 0 5 ,0 0 0

אברהם ניודי בונה זר־יו־ודב ש אג מים או הבי ם

שיחר
צל־ש
דמשת גבר
• לכתב אודי לוי, שהגיש בהשבוע -יומן
אירועים כתבה שלא היתה רק סקופ עיתונאי,
אלא גם מיסמן־ אנושי מרגש. בתיאור הראשון
של טביעת המשחתת אילת, לפני 16 שנים, חשף
לוי פרשה מחרידה של איוולת והזנחה. אך
חשובים עוד יותר היו המומנטים האנושיים —
הדמעות ששפך רב־החובל וזיכרונות הצוות
שנותר בחיים. בתום הכתבה נשארו שאלות רבות
ללא מענה: מי אחראי לכר שתגורות־ההצלה לא
היו במצב תקין? שהתחמושת לא היתה מוכנה
לפעולה? שהצוות לא היה מאומן לקרב? שהמש־חתת
נשלחה במצב זה למשימת־ראווה מטופשת,
ללא תכלית נראית־לעין? שאיש לא לקח
בחשבון את הנשק החדש שבידי האוייב —
בדיוק כפי שקרה, כעבור שש שנים, במילחמת
יום־הכיפורים?

שפירא היכה את שטרן

כתב יבין

כנסת שבזאת

• לכתב מבט שני צבי לידר, על שתי
כתבות־התחקיר שלו, שהצליחו לחשוף מול
עדשת־הטלוויזיה את עולם החיים הפרלמנטריים
בכנסת־ישראל. לידר הצליח להמחיש בטאקט רב
את אפסותו של בית־המחוקקים, אפסות ההולכת
ומתעצמת מכנסת לכנסת, שהומחשה בהבאתו
של חבר־הכנסת לשעבר מחרות, יוחנן באדר,
מי שהיה בכיר האופוזיציונרים של מיפלגתו,
לבניין הכנסת. בכתבותיו הצליח להמחיש גם
לצופים, שהפוטנציאל הפרלמנטרי אינו קיים
בכנסת, ושהכרעותיה הן פועל־יוצא של הנחתות
מצד הממשלה וראש־הממשלה, מבלי שהיא
תהווה כלב״שמירה לפונקציות הביצועיות של

ארבעת ה״אפסינד

אחד מהסיפורים הפוליטיים החשובים
ביותר של השבוע שעבר הוא סיפור
התארגנותם של ארבעת חברי החטיבה
הליברלית בליכוד. יו־ר הכנסת מנחם
סבידור, השר״לשענר יצחק ברסן וה־ח״כיס
דרור זייגרמן ודן תיכון. בתביעה
שהליכוד יכיר בהם כחטיבה נפרדת.
כתוצאה מהתארגנות זו קינן לרגע
קט חשש בהנהלת הקואליציה. שח״כים
אלה יצביעו במליאת־הטסת נגד מינויו
של יגאל כהן־אורגד כשר־אוצר_ .
אלא שבחטיבת־החדשות של הטלוויזיה
״ש מדדים אחרים ל״סיפור חדשותי*.
בישיבת־בוקר בשבוע המדיני הסוער
הזה הציע אחד מכתבי מבט לעקוב
בכתבת במשך יום, אחר ארבעודחברי
המסת הללו.
עורן־ מבט, מיכאל קרסי] .התלהב
מן ההצעה, וקיבל אותה.
אלא שמנהל חטיבת־החדשות יאיר
שטח, שגם הוא נוכח בישיבות־הבוקר
של החטיבה, התפרץ לעבר קרפין
והכתב המציע, וכינה את ארבעת הח״כים
הליברליים ״ארבעה קשקשנים ואפ־סים!׳
קרפץ
הוריד הצעה זו מתיבנון זד
כתבות לאותו יש.

העול הזה 2408

אחת ממהדורות מבט זכתה השבוע בכינוי
״המהדורה הנשית* .הסיבה: שלוש כתבות
שהוכנו בידי נשים הוגשו ברצף, זו אחר זו. היו
אלה הכתבות של שרי רז, תמר מורג וג׳ודי

מזה שנים רבות מתנהל במיץ הטלוויזיה
מאבק גלוי בץ חטיבת־התומיות לחטיבת־החדשות.
מאבק זה מתפרס על נושאש של
תיקצוב, מודאדם ועדיפויות שונות.
כמעט בכל המיקרים היתה זו חטיבת-
החדשות שניצחה את חטיבת־התוכניות.
בשבוע שעבר יצר מנהל חטיבת־התוב־ניות,
צבי (״צביקה׳ז שפירא, תקדים,
כאשר מחלקתו ניצחה את חטיבת־החדשות
ומנהלה יאיר שטרן׳ על כל המשתמע
מכך.

אי־השקט התעשייתי, העובר על חטיבת
החדשות מאז מינויו של מיכאל קרפין כעורך
מבט, התחיל לעלות למנהל הטלוויזיה טוביה
סער על העצבים.
סידרה של שיקולים מיקצועיים של קרפין
שגרמה להתמרמרות אצל מרבית הכתבים, שהגיעה
עד לחדרו של סער, היו אור־אדום לסער.
סיגנונו של קרפין, סיגנון של. תפיסה בביצים״
,שבה הוא מאיים בכל עימות עם מנהל
חטיבת־החדשות יאיר שטרן, ואיומים בהתפטרות,
התחילו לעלות לסער על העצבים.
לאור מצב זה נוצרה תחושה בצמרת הטלוויזיה
שבישיבת הוועד־המנהל, שתיערך במלאת חצי
שנה למינויו של קרפץ לתקופת־ניסיון, לא
תמליץ הנהלת־הטלוויזיה על מתן גושפנקת־קבע
למינויו. מסתבר שבינתיים הבהיר אחד
מנפגעי קרפין, הכתב המדיני יורם רונן, שסירב
בעבר ליטול על עצמו את עריכת מבט, שהוא
נכון למלא תפקיד זה.
נכונותו של רונן לכהן כעורך מבט מוציאה
את המיפרשים מהקלף העיקרי של קרפין: שאין
מועמד אחר בחטיבת־החדשות.

מנהל קרפין

מוקד -
כתוצאה מהפגיעה האלימה של חודים
בראש עירית־ירושלש, טדי קולק, החליט
עורך מוקד, יעקב אחימאיר, לערוך
תומית מוקד שעניינה יחסי דתיים־חילד
גייס בירושלים.
באשר נודע הדבר לצביקה שפירא ולמנהל
מחלקת סירטי-תעודת דויד גלבוע,
מיהרו להשמיע קול צעקת
הסיבה: במיסגרת התימון החדש של
הטלוויזיה עומדת להערך ביום החמישי
הקרוב, שמונה ימים אחרי מוקד המוצע,
הקרנת־בכורה של תומית־מלל חדשה בשם
מיפגשים. בהנחייתו של הכתב דן מרג
לית.

ממשלת־ישראל.
למרבה הצער לא הצליח ולא
ניסה לידר להסביר מדוע זה קורה לכנסת,
ומדוע קורה שדווקא הטובים שבחברי־הכנסת
אינם נבחרים מחרש, כפי שקבע נתנאל לורך,
מזכיר־הכנסת לשעבר.

מחשב מושיע
• לכתבת מבט, שרי רז, על כתבתה המרגשת
שעסקה בנער פגוע־מוחין באחד ממושבי
הדרום, שהיה נטול כל קשר עם העולם הסובב
אותו, עד לרגע שבו הובא לביתו מחשב. רז
הצליחה להמחיש באמצעים חזותיים נאותים את
התיקשורת שנוצרה בין אותו נער לעולם הסובב
אותו. היתה זאת כתבה אנושית בין הכתבות
האחרות, המשוללות מימד אנושי. התוצאה:
שעתיים אחרי כתבתה של רז פתחה מהדורת
כותרת לילה בסידרה של תרומות ממיפעלי ו־ממפיצי־מחשבים
לאגודות ולמוסדות של פגועי־מוחין.

השבירה של סער

-או חדשותי

מנהל שפירא

.,כבר היינו במקום הזה...״

המהדורה הנשית

נושאה של מיפגשים היה אף הוא בעימות
דתיינדחילונייס בירושלש (תושבי
השכונה הירושלמית מקוו״ברוך) .הקרנת
מוקד. על נושא רומה״ היתה שולפת את
העוקץ ממיפגשיס.
במאבקו נגד חטיבת־החדשות הגיע
שפירא עד למנכ׳׳ל רשות־השידור, יוסן!
לסיד, שבעצה אחת עם מנהל־הסלוויזית
טוביה פער, החלים להורות ליעקוב
אחימאיר לשנות את נושא המוקד ולהעדיף
את תומית־ד,בכורה של מיפגשים.
אלא שיעקוב אוזימאיר לא היה מוכן
לעבור על כך לסדר־היוק הוא הודיע על
סירובו לערוד את מוקד על נושא אחר. זו
הסיבה שתוכנית מוקד לא שודדה. שום
הסבר לא ניתן לצופים הסבלניים.
קוריוז נוסף בפרשה זו: השקופית המצולמת
על לוח מישדרי אותו יום. שבישרה
מהדורת״מבט מורחבת עד לשעה 10
בערב. אלא שמהדורת מבט של אותו עדב
היתה קצרה ממהדורה רגילה. ולכן הומסה
בה כתבת־מילוי(.פילר ),של הכתב עוזי
בירמן (שנפסלה לשידור כמה ימים קודם
לכן) על המצאה חדשה של מיפעל־הטל-
פונים טלרד.

מניות לסיד בעריה
אין זה סוד שבימי שר־האוצר, יורם ארידור,
לא היה למנכ״ל רשות־השידור, יוסף לפיד,
סיכוי להתמנות לתקופת־כהונה שניה בתפקידו.
מה עוד שראש־הממשלה לשעבר, מנחם בגין,
הועיד את יועצו לענייני־תיקשורת, אורי פורת,
למישרת מנכ״ל רשות־השידור.
מינויו של יגאל כהן־אורגד כשר־האוצר הכפילה
את סיכוייו של לפיד לקדנציה נוספת. כהן־
אורגד, שבתקופת ח״כותו היה מחברי־הכנסת
המבוקשים ביותר על־ידי הטלוויזיה, חסר רוח
ה״עליהום* כלפי הטלוויזיה שאיפיינה את קודשנו.
גם מישנהו של לפיד, נחמן רון, האחראי
לצדדים המינהליים והכלכליים של רשות־השידור,
נהנה מקשרים מיוחדים עם אורגד,
המקים את ביתו בשטחים הכבושים, בעיר אריאל.
נחמן רון הוא ראש־המועצה הראשון של אריאל.

אחד ממאפייני תקופתו של קרפין הוא
בהקפדתו על המישמעת בחטיבת החדשות,
כאשר גולת הכותרת היא הקפדה על בואם של
הכתבים בדייקנות לישיבות־הבוקר של החטיבה.
על רקע זה נערכו בין קרפין ובין רוב כתבי
מבט כמה עימותים.
כמה מעימותים אלה התרחשו בין קרפין לבין
הממונה עליו לשעבר, חיים יבין.

פסקול
18 איושים פחות
בחודש האחרון התמנה הכתב לענייני־תחבורה־ותעופה,
ירין קימור, למישרת כתב
לענייני־חינוך. קימור עומד בקרוב לצאת ל־ארצות־הברית,
במילגת־עיתונאי (אותה מילגה

צל״ג

שטיפת־המנח נמשכת
• לעורכי השבוע -יומן־אירועים, שכללו
במהודרה אחת שתי כתבות על ״חוזרות־בתשו־בה״
,שהיו כל־כולן תרגילים של שטיפת־מוח.
תחילה הוצגה בהרחבה בתו של שר־האוצר החדש,
חוזרת־בתשובה בהתנחלות בית״אל, וכעבור
כמה רקות הוצגה סופרת חוזרת־בתשובה,
אשה תימהונית בעלת שכל של ילדה בת ,10
המתכוונת להתנחל בקריית־ארבע והמברברת על
אהבת הערבים של חברון למתנחלים. הצגת
מיעוט זעיר בעם כנושא מרכזי, פעמיים במהדורה
אחת של יומך השבוע — זוהי דוגמה לעריכה
גרועה, חוסר־תיכנון וחוסר שיקול מערכתי —
או גרוע מזה.

מאחרי המירקע
יבין -קרפץ
חיים יבין מהווה בעייה עבור עורך מבט.
היה זה יבין שהעביר את מיכאל קרפין מקול
ישראל לחטיבת־החרשות של הטלוויזיה, שם
הפך קרפין, תוך שלוש שנים, לעורכו של יבין
ולעורך מבט.

כתבת רז
טלוויזיה אנושית
בשבוע שעבר התחולל עימות נוסף בין קרפין
ליבין.
יבין איחר ב״ 10 דקות לישיבת־הבוקר ונכנס
לחדר־החדשות, שבו ישבו כל שאר כתבי מבט.
קרפין, שדיבר באותו רגע, השתתק לשניה, ושאל
את יבין לפשר איחורו.
יבין העלה את חיוכו המפורסם, קרב אל
קרפין, ואמר :״קרפין, כבר היינו במקום הזה:״
קרפין חייך לעצמו חיוך סתום, התעלם
מדבריו של יבין, ועבר הלאה לסדר״היום.

שלמענה יצא לאמריקה איש־מעריב, אמנון
אברמוביץ) .הסיבה למינויו של קימור: עוינות
אישית של מיכאל קרסין, כלפי כתב-החינוך
הקודם — חודש ימים בילבד בתפקיד — איתן
אורן, על כתבותיו במגזין־החדשות המתחרה,
השבוע -יומן אירועים הישג חסר־תקדים
בתולדות רשות־השידור השיג המישנה למנכ״ל־הרשות,
נחמן רון, שהצליח לצמצם את מצבת
כוח״האדם של הרשות ב־ 18״איושים״ .רון הגיע
עם ה־ 18 להסכמי־פרישה.

תוכניות מועדפות
בטלוויזיה הישראלית
ום רביעי
26.10
• בידור: עד סוס (8.02
— מזמר עברית ולועזית!.
מגזין לפוס ולבידור. במרכז
התוכנית ראיון עם המלחין
והזמר אריאל זילבר. כמו כן
יובאו קטעים ממופע של להקת
לאד זפלין.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יזם שבת 29.10.83

יום רביעי 26.10.83

דתיים. הם ישוחחו ויביעו
דיעותיהם על האפשרות לח״
קיום בין דתיים וחילוניים. מנחה
הכתב דן מרגלית.

1וו.ויועיו1

• למישפהה: שכונת אבו עוואד (— 9.45

ערוץ 40 — 3דקות — מדבר ערבית) .סידרה
קומית־סאטירית בהפקה מקומית, על חייה של מישפחה
עירונית, הכוללת אב בגיל העמידה, שהוא בעל־בית־הקפה
השכונתי, אם עקרת־בית ושני ילדים בוגרים.
בכל פרק מתרחש• אירוע מחיי היום־יום.

• קומדיה: שמונה זה מספיק( — 6.30 ערוץ
50 — 3דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
משעשעת וחביבת אודות מישפחה הפוגה שמונה ילדים.
כשהאב מתאלמן מאשתו, הוא לוקח לעזר־כנגדו אשה
צעירה כמעט בגיל בנותיו הבוגרות. על רקע זה נוצרים
מצבים משעשעים.

• סידרה דוקומנטרית: דיוקן של כוה (9.00
— ערוץ 30 — 6דקות — מדבר אנגלית).

• סידרה מישטרתית דרמאתית: היל סט־ריט
בלוז 10.15 ערוץ 50 — 6דקות —
מדבר אנגלית) .הסידרד, האמריקאית מתרכזת

28.10

סידרה אמריקאית, המבוססת על מידע ותחקיר מעמיק
של כתבי ניו־יורק טיימס, העוקבת בכל פרק מפרקיה
אחר מדינאי או אישיות פוליטית שלקחו חלק בעיצוב
ההיסטוריה של ארצם, כגון: דזדגול, צ׳רצ׳יל, קנרי,
סטאלץ וכו׳.

בחבורת שוטרים ברובע בעייתי של עיר גדולה במיזרח
ארצות־הברית. מפקד תחנת המישטרה. פרנק פרלו נקלע
עקב תפקידו למצבים קשים. מככבים בסידרה מייקל
קונרד. דניאל טרבנטי. ורוניקה המל.

•.ם רטערבי:מייירחם

יום חמישי 27.10.83

מם ראשו! 30.10.83

• מחזה השבוע — 9.50( :ערוץ — 3
מדבר ערבית) .מדי שבוע בשעה זו מקרינה

• סידרה דרמאטית: המצודה (— 9.10
ערוץ 50 — 6ד קו ת — מדבר אנגלית) .דרמה
אנושית המתרחשת באנגליה בראשית המאה ה־,19
המגוללת את המאבק הפנימי של רופא בראשית דרכו,
הקונפליקט בין האתגר האנושי למגר מחלות ביושר
ובתום. ומאידך המאבק על מילחמת הקיום.

הטלוויזיה הירדנית הצגת־תיאטרון שצולמה בעת הופעה
חיה בקאהיר. גינוני התיאטרון המצרי מחייבים כל שחקן
לקוד קידה לעבר הקהל בעת הופעתו הראשונה על
הבימה, והקהל מגיב במחיאות כפיים. היכולות לשמש
אמת־מידה לגבי מידת הפופולאריות שלו. בידור מהנה
ליודעי ערבית.

יום רביעי, שעה 10.00

• חדשות: מהדורה
מורחבת 9.00 מדבר
עברית) .מהדורה מורחבת
לסיכום תוצאות הבחירות
לעיריות ולרשויות המקומיות.

• סרט קולנוע: מקום
לאוהבים 10.00 מדבר
אנגלית) .אשה אמריקאית

שבה לחווילתה המפוארת
והעתיקה באיטליה, כדי לבלות
בה את חודשי חייה האחרונים,
אחרי שרופאים קבעו שהיא
חולה במחלה חשוכת־מרפא.
בשידור טלוויזיה היא רואה
איטלקי, מהנדס במיקרה
?!הכירה פעם היכרות חטופה
בנמל־תעופה. היא מטלפנת
אליו, והפגישה המחודשת בין
השניים מולידה אהבה כנה,
עמוקה ונואשת. בתפקידים
הראשיים מופיעים פיי דאנאווי
ומארצ׳לו מאסטרויאני.

עלי 5.32 מדבר ערבית).
עסאם נוסע ללמוד בצרפת,
ולמרות הפצרת קרוביו וידידיו
הוא אינו מוכן להתארס עם לילה
ערב נסיעתו. לילה התומכת
במישפחתה, מחפשת ררך
לעתיד טוב יותר ונישאת לחמדי
המבוגר והעשיר. עד מהרה היא
מגלה כי עשתה מקח טעות.

• בידור: מופע הבידור
המלכותי (— 9.15
מזמר אנגלית) .מופע הבידור

המלכותי הבריטי, הסוקר 25
שנות בידור פופולארי בבריטניה,
בהשתתפותם של המחפשים,
דונובן, לולו, הצלליות

• קולנוע: פרט קולנוע אמריקאי (— 10.15
ערוץ — 6מדבר אנגלית) .כמדי שבוע בשעה זו

מגישה הטלוויזיה הירדנית בערוץ הלועזי סרט קולנוע
הדש יחסית, שפרטיו נשמרים בסוד עד סמוך למועד
הקרנתו.

סידרת־טבע מרהיבה ביופיה, המגישה שיעור מאלף על
החיות ואורחות חייהם: מזונם. דרכי התרבותם, מילחמתם
על הקיום וכן הלאה.

יזם שי שי 28.10.83

דאנוואי ומסטרויאני: מקום לאוהבים

• סידרה בלשית: תאקר ואשתו (— 2.20
שני הערוצים — 50 דקות — מדבר אנגלית).
סידרתימתח משעשעת עם השחקן תים מטסון וזוגתו
ושותפתו לסידרה השחקנית קתרין היקס. בתור שגי
בלשים הנענים לפניותיהם של אגשים שונים לפיתרון
תעלומות שונות. עוזרים לבני הזוג תאקר במשימותיהם:
אס האישה (ברברה ברי) וחתולתם הסיאמית.
סידרת־המתח הקלילה והפופולארית, בכיכובם של סטפני
פאוארם ורוברט וגנר, כזוג אמריקאי עשיר ומאוהב
הפותר תעלומות בלשיות.

— מדבר אנגלית*.

בפרק זה

על החבר של קייטי.

• מותחן:

מטרותיו

• סאטירה: כן, אדוני

27.10

• ביוגרפיה: ננסי אסטור 9.10 ערוץ 6

— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה אנגלית
בהפקת הבי.בי.סי, המביאה את סיפור חייה של ננסי
אסטור — אשת־רוח צעירה ויפה מווירג׳יניר* שהפכה
חברת הפרלמנט הראשונה בהיסטוריה, ונלחמה למען
זכויות הנשים.

• סידרת מתח: הארט ואיטתו (— 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).

של אנדרום (— 10.30
מדבר אנגלית) .בפרק הרביעי,
שתיקה קטלנית, סיפורה
של צעירה שהגיעה לניו־יורק
מאירלנד והיתה עדה למעשה
רצח. מפוחדת מנקמת הרוצחים,
נמנעת הצעירה מלמסור את
עדותה למישטרה.

יום חמישי

יום שגי 31.10.83
• סידרת טבע: בעלי חיים ומיגהגיהם (6.30
— ערוץ 50 — 3דקות — מדבר אנגלית).

חם שלי שי 1.11.83
• סידרה קומית: היי די היי 8.30 ערוץ
25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה קומית
אנגלית המתרחשת במחנוהנופש, המנוהל על״ירי
פרופסור שפרש מאוניברסיטת קמברידג׳ ,ג׳פרי
פיירברדר (סימה קאדל) .המורגל לעבוד עם אקדמאים
ואינו רגיל ביחסי הנופשים והצוות במהנה־הנופש.

— פרשנות בעברית).
מישחק כדורגל בשידור ישיר
מאיצטדיון בלומפילד בין
נבחרות ישראל ופורטוגל,
במיסגרת הטורניר הקדם־
אולימפי.

• שבועון טלוויזיה:
מה שבא 8.15 מדבר
עברית) .שבועון טלוויזיה
בשידור חי, בהפקת אסתר סופר
ודינה כהנוביץ.

• תעודה:

מילחמת

• מותחן: שותפים לפשע
10.20 מדבר אנגלית)
.סידרת מותחנים המבוססת
על סיפוריה של אגאטה
כריסטי. בפרק להערים על
המלך, מגיעים טומי וסטפאנס
בעיקבות פיענוח של מודעה
בעיתון, למועדון־לילה שבו
מתרחש רצח.

יום חמישי, שעה 9.30

0ם שליש

עם קליף ריצ׳ארד ורקדני
מועדון־הלילה הפריסאי מוליין
רוז׳.

קולנוע:
• סרט
החמנייה 10.25 מדבר
איטלקית) .ג׳יובנה, איטלקיה

צעירה, אינה מוכנה לקבל
בהכנעה את העובדה שבעלה
אנטוניו אינו שב מהחזית הרוסית
עם תום מילחמת-העולם השניה.
היא יוצאת לברית־המועצות כדי
לאתר את בעלה. מככבים: סופיה
לורן ומארצ׳לו מאסטרויאני.

• בידור״ :בנסון 8.30

• בידור: תהילה (8.02
— מדבר ומזמר אנגלית).

חמוש ומסוכן ליווי שיגרתי של
השוד אל מישטרת לונדון,
המסתיים במעשי חבלה ורצח.
•החוקרים בולמן וויליס חוקרים
את המיקרה.

טופלר: הלם העתיד

29.10
שבה דרשבועית, סידרה מופגשים תושבי מקור־ברוך
בירושלים — דתיים ושאינם

31.10

• מותחן: זרים (10.45
— מדבר אנגלית) .בפרק

שבת

• עימות: מיפגשים
— 11.10 מדבר עבריתו.

יום שני
פרק אחרון בסידרה המביאה
מהווי בית־ספר לאמנויות בניו־יורק,
תחת הכותרת להיכנס
לנעלי.

• תעודה: הלם העתיד
( — 9.30 מדבר אנגלית). על המבוסס
סרט־תעודה
רב־המכר של אלווין טופלר,
הבוחן נושאים שונים שחווה
הארם המודרני. קצב השינוים
מהיר ביותר, ואין בידי האדם
הכלים לעמוד בקצב זה
ולהתמודד עימו. האדם הוא
קורבן לטכנולוגיה המודרנית
שהוא עצמו פיתח, ותגובותיו
מתבטאות במתחים ובניכור
חברתי. אורסון וולס מופיע בתור
מספר לכל אורך הסרט, בו
נדונים הנושאים: נישואים
קבוצתיים, חיים בקבוצות,
תיכנון קודים לפיקוח גנטי,
תיכנון ילודה ועוד.

לכלבים. אחת לשבוע עושה כל
אחד מהם דרך ארוכה, ובאחת
מפגישותיהם על אם הדרו הם
ממליצים זה לזה על מקום בילוי
נעים ומבטיח, שבעיר מגוריהם.

מופע הבידור המלכותי
יום שישי, שעה 9.15

השר 11.15 מדבר
אנגלית) .הפרק איכות חיים
מתאר יום שכולו הצלחות שהיה
עשוי לעבור על השר, אילולא
מעורבותו של מזכירו, סר
האמפרי.

1 1יום ראשון
30.10
• ספורט: כדורגל 5.30

האזרחים בספרד (— 9.40
מדבר אנגלית• .בפרק
החמישי בכור המהפכה, מתואר
ניסיון, שבו ניסו קבוצות
רפובליקניות להגשים את
האידיאולוגיות שלהם. ניסיונות
שהשפיעו על יכולת הלחימה
של הצבא הרפובליקני, שהחל
נוחל כישלודאחרי כישלון.

• דרמה: דן מזון
כלבים 10.30 מדבר
אנגלית) .שני נהגי משאיות
באנגליה עוסקים בהובלת מזון

1.11

• בידורון: שחק אותה
( — 8.02 מדבר עברית
עילגת) .שעשועון בידור
לבעלי אי־קיו מתחת לאפס,
בהנחיית דודו טופז.

• סידרה: רוחות מי־לחמה
10.10 מדבר
אנגלית) .המחזה סכרינית
לטלוויזיה של רב־המכר שחיבר
הרמן ווק.

• דיוקן: אדון שוובל
— 11.00 מדבר עברית
ואנגלית) .דיוקנו של האמן

הירושלמי איוון שוובל, המעלה
באחרונה נושאים תנ״כיים בנוף
המודרני של ירושלים.

בבדיקה של ו\ו 0וז0£ 5£110 עו0ו\/ו,המרכז הבינלאומי לבדיקת איכויות בבריסל, זכתה 80ץ^ם\0/ח 8במזל״ת זהב לשנת 1982 על איכותה המשלה.

פתיח
בחירתו של חבר מיפקדת לח״י לשעבר יצחק
עזמיר כמועמד ״המישפחה הלוחמת״ בחרות
למישרת ראש״הממשלה, היתה אקורד אחרון
בהיסטוריה בת כמעט 50 שנה של התנועה
הרביזיוניסטית.
בשנת 1925 ייסד ולאדימיר זאב
ז׳בוטינסקי את ״ברית הציונים הרביזיוניסטים״
(צה״ח. תנועה, שדגלה מראשיתה ברביזיה —
כלומר, בדיקה מחודשת של יסודות המדיניות
הציונית. בין מטרותיה המוצהרות: רוב יהודי
בארץ־ישראל ומדינה עברית משני עברי הירדן.
הרביזיוניסטים ניהלו מאבק אופוזיציוני חריף
נגד הנהגת ההסתדרות הציונית העולמית, תוך
תביעה למדיניות תקיפה יותר כלפי השילטונות
הבריטיים בדרך להקמת מדינה יהודית.
על רקע זה פרשה צה״ר מן ההסתדרות
הציונית העולמית וייסדה את ״ההסתדרות
הציונית החדשה״ (הצ״ח) ב־ . 1935 פילוג שחל
בהגנה בשנת ,1931 הביא ב־ 1937 להקמתו של
אירגון צבאי לאומי(אצ״ל) ,כזרוע צבאית של
התנועה הרביזיוניסטית, שמאגר כוח האדם שלו
היה בתנועת״הנוער בית״ר (״ברית יוסף
תרומפלרור״) .מפקדי אצ״ל לא קיבלו עליהם את
עול ראשי היישוב המאורגן, תוך שלילת
ה״הבלגה״.
עם קום המדינה, ואחרי משבר אלטלנה.
הוקמה תנועת החרות, שניקזה את אנשי אצ״ל
וותיקי התנועה הרביזיוניסטית לתנועה פוליטית
שבראשה עמד מפקד אצ״ל לשעבר מנחם בגין
— תנועה שחרטה על דיגלה את עקרונותיו
הרביזיוניסטיים של זאב ז׳בוטינסקי.
תנועה זו הגיעה לשילטון רק ב־ ,1977 אחרי
ניוונה הבולט של תנועת־העבודה, ואחרי שבר
דימוגרפי בחברה הישראלית.
התנועה הרביזיוניסטית, שהחלה דרכה
כתנועה ציונית של הפרולטריון הציוני (הלא
יידישיסטי) במיזרודאירופה, הגיעה לשילטון
בישראל בקולותיהם של בני פרולטריון
עדות־המיזרח בישראל, תוך השמטה הדרגתית
של כל ערכי האידיאולוגיה של זאב ז׳בוטינסקי.
המאבק באולם אוהל שם בין יצחק שמיר,
אחרון המוהיקנים הרביזיוניסטים ממיזרח־אירופה
בצמרת חרות, כנגד נציגי הדור־העולה
של בני עדות־המיזרח דויד לוי, היה קרב מאסף
של התנועה הרביזיוניסטית וערכיה השונים.
בקרב זה לא עמדו ערכי התנועה במרכז העניין

החוויה הישראלית
מאז מילחמת ששת־הימים עוברת החברה
הישראלית שידוד־מעדכות. מצד אחר. עוברים
בוגרי וחניכי ״ארץ־ישראל־העובדת״ את
קו־הגבול האידיאולוגי אל מיתחמי הלאומנות־הישראלית,
דרך הוג־עין־ורד, הליכוד וכלה
בתנועת התהיה. פורשים אלד״ הנוטשים את
מיתחמי תנועת״העבודה. ניתן למותם בשם
ניציס אדומים. ניצים לאומניים, שחונכו בימי
נעוריהם לשאת את הדגלים האדומים ברמה.
לשיר על אחדות־עמים.
מיצים האדומים איפיינו את הסופרמרקט־האידיאולוגי
של ״ארץ־ישראל־העובדת״.
סופרמרקט אידיאולוגי, מסתבר — הוא גם
המאפיין בשנים האחרונות את חניכי תנועתו
הרביזיוניסטית של ז׳בוטינסקי, המאכלסים את
הקשת הפוליטית הישראלית, מתנועת התחיה
וכלה ברק״ח.
רוב אנשי קשת פוליטית זו, הינס בוגר•
מחתרת לדדי ובוגרי אצ״ל ידועים בקונפורמיות
שלהם) .שחרתה על דיגלה את המאבק בכל מחיר
באימפריאליזם, ובעיקר באימפריאליזם הבריטי.
חלק מבוגרי לח״י נטשו את הגוון הלאומני
של תורת ז׳בוטינסקי וממשיך דרכו. מנחם בגין.
את אנשי קבוצה זו ניתן למות ״יוגים רביזיו־

קרב מאסף של תלמידיו
אלא היה זה מאבק על עמדות כוח פוליטיות ותו
לא, בדומה למתרחש במיפלגה היריבה, מיפלגת
העבודה.
נמר של נייר מוקדש השבוע לכמה ספרים
שראו־אור בעת האחרונה, במיכאל בעיות עולמה
ותולדותיה של המיפלגה הרביזיוניסטית ויורשיה
הפוליטיים.

למ 1ת א1
דבס ש את ההר
ספר מחקרי רב־חשיבות, שבאחרונה ראה אור

במהדורה שניה, הוא סיפרו של ד״ר יעקוב
שביט מרוב למדינה -התנועה הרביזיוניסטית,
התוכנית ההתיישבותית והרעיון
החברתי*.
• יעקוב שביט -מרוב למדינה; הוצאת
הדר-יריב 339 ,עמי(בריבה רבה).

י במחקרו מגולל יעקוב שביט את תולדותיה
של התנועה הרביזיוניסטית, מראשיתה, בשנת
,1925 כאשר זאב ז׳בוטינסקי, ביחד עם כמה
אירגונים ימניים ציוניים, יצאו בדרך החתחתים
למות או לכבוש את הר ההנהגה הציונית.
שביט בוחן בסיפרו את שורשי העימות
האידיאולוגי, בין הרביזיוניזם ותנועת־העבודה,
החל במימד האישי, דרך התפתחית התהום
האידיאולוגית ומיגוון הפיתרונות למעבר ממנדט
בריטי לעצמאות, תוך בחינת ההשקפות השונות
בשאלת הלאומיות היהודית. פרק רב עניין הוא .
הפרק שבו פורש שביט, את הרקע לצמיחה
הדמוגפרית של התנועה הרביזיוניסטית במיזרוד
אירופה, על המאפיינים השונים.
בפרק המיבנה הפוליטי והאירגוני של
התנועה הרביזיוניסטית סוקר שביט את
מאפייניה של תנועה זו, תוך פירוט הסיבות
לחתירת הסניף הארצישראלי שלה לאוטונומיה
ולהגמוניה, בסוף שנות ה־ ,20 מאבק שהביא
לפרישתם של כמה מהגורמים האקטיביסטים
בסניף הארצישראלי להתבגרות כוחה של
הקבוצה המקסימאליסטית.
הפרק התוכנית ההתיישבותית והרעיון
החברתי חושף את אחד ממחדליה הבולטים של
התנועה הרביזיוניסטית, בתקופה שקדמה
למילחמת־העולם. בפרק זה בולט הפער, בין
המצע הכתוב ובין הפרקסיס (הביצוע) ,שהרי
מחדלה הבולט של התנועה הרביזיוניסטית היה
באי־יכולתה ליצור תנועת התיישבות, מיגבלה
שמנעה ממנה את יצירתם של קאדרים פוליטיים
רחבים בארץ, ושמרה במקביל על ריחוק גלותי
בין אנשי תנועה זו, ובין חוויית העבודה והיצירה
בארץ־ישראל. ויכוחים על נושאים כ״מישטר
קולוניזטורי״ ו״פרוטקציוניזם כלכלי׳ ניצבו
ככלי ריק, מול מדיניות העשייה הייסודית
והשיטתית של תנועת־העבודה.
תחת הכותרת מקומם של הבורגנות וההון
הפרטי בישוב ארץ־ישראל באידיאולוגיה
הרביזיוניסטית צץ ועולה אחד מהאבסורדים
הישראליים הגדולים. בעוד שתנועת״העבודה
השקיעה מאמצים ביצירתו של פרולטריון יהודי
בארץ־ישראל, הרי היריבה שהתמקדה בבניית
מעמד־בינוני כאן, יורשיה הגיעו לשילטון בזכות
פתקי״הבוחר של הפרולטריון. גם בחינת נושאי
מילחמת״המעמרות היישובית בארץ, בתורה
הרביזיוניסטית, הנשמעים כאבותיו של החוק
המוצע לבוררות חובה של ממשלות מנחם
בגין, אינם ׳עומדים במיבחן ההוויה הארץ־
ישראלית.

ביקורתה של התנועה הרביזיוניסטית את
האידיאולוגיה ההסתדרותית, עומדת במיבחן
כלשהו, בעיקר בהתייחסות למיזוג ההסתדרותי
כשיטה מיפלגתית.
הפרק על פלוגות העבודה והגיוס של בית״ר
והתנועה הרביזיוניסטית, מנופח מעבר למימדיו
האמיתיים, וקיים בו אלמנט של גרוטסקה
היסטורית לגדוד־העבודה ההסתדרותי בראשית
שנות העשרים.
צחוק ההיסטוריה נשמע בין שורותיו של
הפרק האחרון במחקרו של שביט ב״בחברת

מחסל בגין
אבי התפוררותה של ישראל
המופת־ -החזון החברתי של הרביזיוניזם,
המתאר את האוטופיה הז׳בוטינסקאית, ששאפה
ליצור דפוסי מדינת־סעד יהודית בארץ. ראינו מה
עשה תלמידו של ז׳בוטינסקי, מנחם בגין, במשך
שש שנות שלטונו למען הגשמתה של אוטופיה

לסיכום, סיפרו של יעקוב שביט, הוא הניסיון
רחב־המימדים הראשון להתמודד עם עולמה של
התנועה הרביזיוניסטית וערכיה, ניסיון להבנתה
של תנועה, שבניה איכזבו את מייסדיה, תנועה,
שעוד ספרים ומחקרים רבים ייעסקו במחדלה

על ״ניצי״ אדומים ו״יונים׳ רביזיוניסטיות
ניסטיות״.
סימנים ראשונים של ״שמאל־רביזיוניסטי״
ניתן היה לגלות במטרותיה של מיפלגת־הלוחמים(
,רשימה לכנסת הראשונה של אנשי
לדדי, שבראשה עמדו מפקדי לת״י נ תן
יליך־מוד. יצחק שמיר וכן מתתיהו
שמואל כי״) .בעוד שיצחק שמיר ושמואלביץ
גילו כעבור כמה שנים על איזה צד של הלחם
מרוח השילטון(בתקופה שקדמה לכן, הציג יצחק
שמיר עמדות אנטי־ציוניות ברורות) — העדיף
נתן ילין־מור את דרו הייסורים לצד הפחות נעים
של הקשת הפוליטית בישראל, קרי: שמאלה.
לקראת סוף שנות החמישים ייסד ביחד עם
אורי אבניי (איש אצ״ל־לשעבח, בועז
עברו* (איש לח״י לשעבר) ואחרים, קבוצה
אידיאולוגית קטנה, תחת השם ״הפעולה
השמית״ .קבוצה זו רימה סביבה חוגים של בוגרי
התנועה הרביזיוניסטית, ביניהם עמוס קינן
(איש לח״י לשעבר) ,ופירסמה את הדו״שבועון
אתגר.
כיום, בימי שקיעת ממשלת הליכוד, המורכבת
בחלקה מבוגרי התנועה הרביזיוניסטית במיזרח־אירופה,
מתגלה שהמיסוד אכל בתנועה זו כל
חלקה טובה, ניוון אותה, והביאה לאן שהביאה.

מפקד לחי׳י ילין־מור
רביזיוניזם שמאלי

ימי עמידתו של מנהיג חרות ויורשו של
ז׳בוטינסקי בראשות ממשלת־ישראל, מנחם בגץ,
היו שירת־הברבור של התנועה והאידיאולוגיה
הרביזיוניסטית•
דומה, שממש בימים אלה. עם כניסתו של
יצחק שמיר למישרת ראש־הממשלד״ עוברת
המיסגרת הפוליטית שהקים ובנה זאב ז׳בוטינסקי
בדם ליבו, מטאמורפוזה סופית, המנתקת אותה
משורשיה המיזרודאירופייס(שחלק מהם אף היה
נטוע ליד אילנות הליברליזם המערבי, עד כמה
שהדבר נשמע היום בלתי ריאלי) ,תוך הפיכתה
תנועה פוליטית פופוליסטית, חסרת ערכים,
הנאבקת על עמדוודכוח, בדומה לכל מיפלגה
פוליטית ימנית.
הסתגרותו של האדם שהוליך את יורשי
התנועה הרביזיוניסטית במדרגות השילטון.
במעון ראש־הממשל־ כאשר מפגיני שלום
עכשיו מזכירים לו מדי יום ביומו את מיספר
הרוגי מילחמת־הלנגון שממשלתו יזמה, והמשבר
התהומי של הכלכלה הישראלית, שהביא חניכו
של בגץ, יורם ארידדד, כמו מסמלים את הפרק
האחרון של התנועה הרביזיוניסטית, שהיתר,
ואיננה עוד. תנועה שהתפזרה בין כל השקפות
הסופרמרקט־האידיאזלוגי בישראל.

השילטוני, ובחלקה בהתפוררותה של החברה
הישראלית.

רצ ח או ע לי ל ה?
אחד מהדברים האבסורדיים והמגוחכים בשש
שנות שילטונו של מנחם בגין, היה הקמתה
של ועדת־חקירה ממלכתית לבדיקת פרשת רצח
חיים ארלוזורוב. בהקמת ועדה זו היה מעין
ניסיון מגוחן־ של יורש תורת ז׳בוטינסקי, להסרת
כתם שרבץ על התנועה הרביזיוניסטית מאז
מחצית שנות השלושים, כתם, שבדומה לשירו
של ברטולד ברכט, בלתי־ניתן להסירו.
לישראלי של שנות השמונים ניתן להסביר
את פרשת רצח ארלוזורוב, באמצעות אירוע
טראגי אחר, שהתרחש בשנה האחרונה, רצח
אמיל גרינצוויג. הישראלי השפוי, בהווה הזה,
יודע שקודם לרימון שהושלך לעברם של מפגיני
שלום עכשיו, היה מי שהסית והדיח. מי שקרא
להמונים הנבערים את קריאות ה״עליהום״.
הרימון שרצח את אמיל גרינצוויג, היה רק
הפעולה האחרונה בסופה של שרשרת הסתות.
שעליה ניצח שר־הביטחון־לשעבר אריאל

(״אריק״) שרון.

המהדורה הראשונה, היתה רצח ארלוזורוב,
שבעניינו ראו באחרונה אור שני ספרים,
שהראשון בהם, רצח ארלוזורוב מאת שבתי
טבת * ,ממחיש את האלימות הרביזיוניסטית,
והשני העלילה הגדולה ״ מאת ח. בן־ירוחם,
מציג את הפרשה בכללותה כעלילת דם.
מקורה של פרשת רצח ארלוזורוב היה
פועל־יוצא של עימות־אידיאולוגי בין תנועת-
העבודה ובין הרביזיוניסטים, ובעיקר הפלג
הקיצוני שלהם בארץ־ישראל, ברית הביריונים,
שבראשו עמד אבא אחימאיר, וחלק

מנהיג־נרצח ארלוזורוב
ינוקא אדו ם

מהשראתו הגיע מנבואותיו של אורי צבי
גרינברג (ראה: מלכות ישראל).
שיאו של העימות החל כאשר ראש־המחלקה־המדינית
של הסוכנות היהודית, ד״ר
חיים ארלוזורוב, החליט לנהל משאיומתן עם
ממשלת גרמניה הנאצית על הצלתם של יהודים
ורכושם, תחת הכותרת ״אבקואציה״ (פינוי).
העיתון הרביזיוניסטי חזית העם פתח בסידרת
התקפות אישיות על ארלוזורוב, על שהוא מנהל
משא־ומתן עם ממשלתו של אדולן? היטלו*.
את האור הירוק להתקפות נתן אורי צבי גרינברג
ברשימה שפירסם בביטאון הרביזיוניסטי ביידיש,
תחת הכותרת: ההיטלריאדה של ארלוזורוב.
בין השאר כתב אצ״ג: מנהל המחלקה המדינית
של ההסתדרות הציונית וחבר הוועד הפועל
בשל ההסתדרות, הד־ד חיים ארלוזורוב, מוכן
לעשות שלום עם היטלר ירד הד״ר
ארלוזורוב מהבמה היהודית...
חזית העם כינה את ד״ר ארלוזורוב בכינויים
כהינוקא האדום, וציטט מאצ״ג, את הכינוי
״ערלזרב״(מלשון ערל) ,והלאה לכותרות כמו
• * שבתי טבת -רצח ארלוזורוב: הוצאת
שוקן; 318 עמי (בריכ ה קשה).
״ ח. בן־ירלחס העלילה הגדולה; הוצאת
מכון זיבוטיגסקי; 350 עמי (כריכ ה רכה).

ברית סטאלין־בן־גוריון־היטלר. במיכתב שכתב
אצ״ג ליהושוע השל ייבין, אחד מעורכי
חזית העם כתב: את ארלוזורוב יש לעשות
מטרה לחיצים...
אחת ההמחשות של עצת אצ״ג לייבין, היתה
פירסומה של רשימה בחזית העם, שבה ניכתב
בין השאר: ערל־זה־רב(ארלוזורוב — ד.ע ).הבא
לזחול לפני היטלר על ארבע ...וכינויים רומים,
שהם אלה, שדרכו את האקדח ליריות, שחיסלוהו
ביוני , 1933 על שפת־ימה של תל־אביב.
אולי כאן המקום להעיר במוסגר, שהירייה
הבאה לעברו של משתף־פעולה בכוח עם
הגרמנים, היתה צריכה להיירות מן הסתם, לעברו
של ראש־הממשלה הנוכחי, יצחק
שמיר,שבעת היותו אחד ממפקדי לח״י ניהל
משא־ומתן עם הנאצים.
על כל פנים, ספק אם ועדת־החקירה
הממלכתית לחקירת פרשת רצח־ארלוזורוב,
תוכל להאשים או לטהר מישהו בעניין זה, וגם אם
תעשה כן, תהיה זו עוד אחת מהסאטירות
המאפיינות מצבים טראגיים בארץ אכולת כאבים
זו. זה אינו משנה כלל מי רצח בפועל את ד״ר
חיים ארלוזורוב. מה שחשוב הוא, מהי
האידיאולוגיה וסיגנון הדיבור והכתיבה שטענו
את האקדח שירה והרג את ארלוזורוב,
אידיאולוגיה, שהכניסה את הנפץ לרימון־היד
שהרג גם את אמיל גרינצוויג.
שלוש הערות לנושא רצח ארלוזורוב.
שבתאי טבת בסיפרו, הוא חד״צדרי למדי ומשולל
יכולת לבחון בפרספקטיבה היסטורית בוגרת את
הרקע המלא של האספקטים הרביזיוניסטיים
הכרוכים בפרשה זו. כך גם סיפרו של ח.
בן־ירוחם, שהוא אמוציונאלי מדי בניסיונו.
ההערה השלישית, כל חלקם ותולדותיהם של
ברית הביריונים ואבא אחימאיר מנהיגה,
אסורים בניסיון לפענחה, לאור התוצאות של
תנועות הימין הפופוליסטיות בגרמניה ובאיטליה,
במהלך מילחמת־העולם־השניה, שהרי בניגוד
לתנועות אלה, היתה ברית הביריונים
תנועת־שוליים קטנה ופנאטית, אשר מעודה לא
הצליחה לחרוג, מעבר לחוג צר ומצומצם של
אנשים.
יחד עם זאת, קיים חוט־מקשר בין פירסומיה
המסיתים של התנועה הרביזיוניסטית קודם
לרצח ארלוזורוב, ולחלק מהתנהגות יורשיה,
במהלך שש שנות שילטון הליכוד. גם סיגנון
הביטוי האגרסיבי של שר־האוצר שלעבר יורם
ארידור כלפי העיתונות, נאומי הכיכרות של
מנחם בגין, נאומי השוק והמידרחוב של אריק
שרון, כל אלה ניזונים מעבר חולני מאוד
בפוליטיקה הארץ־ישראלית, שמקורו בתיסכול
מופרע לחלוטין, של דור הרביזיוניסטים הראשון
בארץ־ישראל. תיסכולי הפער־העדתי בישראל
של ראשית שנות השמונים (שעליהם בונים
יורשי התנועה הרביזיוניסטית את המאגרים
האלקטוראלים שלהם) הוא כאין וכאפס לעומת
אותו תיסכול.
בפרשת רצח ארלוזורוב השאלה האמיתית
אינה: מי רצח את ארלוזורוב? אלא: מה רצח את
ארלוזורוב?

,,מלכות ישראל״
קטעים אחרים במדור זה מצטלבים לדמותו
של המשורר אורי צבי גרינברג ותפקידו
הנדיר, כנושא דגל התרבות של התנועה
הרביזיוניסטית. אקדים ואעיר, שכעבור חלק
משיריו איש אינו מטיל ספק בעוצמתו השירית
של משורר זה, עוצמה שאינה עומדת בקנה אחד,
עם הזדהות כתיבתו של אצ״ג, בחלק הפוליטי
המטיף למלכות ישראל.
החודש ראה־אור סיפרו של יעקוב בהט
תחת הכותרת אורי צבי גרינברג -חקר ועיון
בשירתו ובהגותו י. בפרק גאולת ישראל
ומלכות ישראל בהגותו ובשירתו צפה ועולה
האלימות הלשונית־שירית של אצ״ג, עד כדי כך,
שאותם שירים של יצחק לאור, המשורר
הצעיר, שכה הרגיז באחרונה את מימסד הליכוד,
מחווירים לידו.
שירת אורי צבי גרינברג, עד לסוף שנות
העשרים, היא אחת מאבני־הפינה המרשימות
ביותר של השירה העיברית החדשה. אלא,
שאי־שם, אחרי הצטרפותו של המשורר, אשר
נטש את ארץ־ישראל העובדת, והפך אחד מדוברי
המיפלגה הרביזיוניסטית, חל הקילקול בשירתו.
אלא שאצ״ג הרביזיוניסט, היה ההיפך
מז׳בוטינסקי הליבראל. גרינברג הטיף למשיחיות
* יעקו ב בהט -אורי צבי גרינברג, חקר
ועיון; הו צ את יחדיו +דביר; 303 עמי(כריכה
רכה).

מי מריבה

ירז שלים מחכה

מעט מאוד יוצרים ויצירות ספרות מצאו מקום תחת כנפי התנועה הרביזיוניסטית. למרור
שמייסדה זאב זיביטינסקי היה איש־תרבות מובהק, יוצר ומתרגם. משורר בולט ומשפה
בתנועה זו, שדתם את יצירתו למענה, היה המשורר אירי צבי גרינברג (ראה: מלכות ישראל[
בדור המקומי של סופרי ומשוררי העיברית בולט
יצחק שליו, שסיפרו,פרשת גבריאל תירוש
(הוצאת עם עובד) שומר על רמה ספרותית
נאותה.
הרביזיוניסטיתת
את ימי ראשיתה של התנועה __ גי ס טי
בישראל תיאר בשנת 1932 יהושע השד
ייבין, בסיפרו ירושלים מחכה * ,ספר בוטה
וגרוע, המתמקד בשורשי ניווגה של
תגועת־העבודה, וצמיחתה של החיוניות
הרביזיוניסטית(אליבא רייבין).
עיקר עלילת ירושלים מחכה מתמקד
בעימות •שבין עסקן מפא״י בירשע (ברל
בצנלסון) ובין הסופר כוכבא (אורי צבי
גרינברג) .ייבין כתב ותיאר קונפליקט זה
במילים:
כי האדם היחידי בארץ, שבירשיע לא בז לו,
אלא שנא אותו בכל נימי נפשו — היה בוכבא.
הוא שנא אותו, משום שבוכבא היה חידה
בשבילו, משום שאת כוכבא הוא לא יבול לבלול,
לא בסוג האנשים שאפשר לקנותם בבסך,
ושאך־על־פי־כן היו בזויים בעיני בירשע לא
פחות מסוג הראשונים — האידיאליסטים
הטיפשיט הנהנים מזה שהם עולים קורבן עולה
על המיזבח, אשר לאור המוקד שעליו
מתחממים אחרים ...והוא שנא את בובבא גם
משוס שהרגיש, כי בנוכחותו הוא יורד
מגדולתו אשר בכוחה הוא חי, גדולת המנהיג,
המניע את כל האנשים מסביבו; הוא הרגיש.
שבנוכחותו של כוכבא הוא הולך ומזדער, הולך
ומתכווץ עד לידי שיעור של שלפוחית...־
ירושלים מחכה הוא רומן, המתאר את
רדיפתם של הרביזיוניסטים הראשונים בארץ,
רדיפה תוך עימות אידיאולוגי, שהוא ניסיון יחידי
עדיין, שנעשה אי־פעם, בתיאור אותה שינאה
תהומית היסטורית בץ התנועה הרביזיוניסטית
ותנועת־העבודה.
קריאה־חוזרת בירושלים מחכה. בכיתבי
יריב בצנלסון
אורי צבי גרינברג ובעוד ספר זה או אחר,
בירשע מול כוכבא
העומדים במיבחן הספרות מגלה את אחת
הסיבות הגדולות לשילטון הקצר של תלמידי
התנועה הרביזיוניסטית. הסיבת עמארציות, קרי: התעלמות מתפקידה של הספרות והתרבות בצו
האידיאולוגיה החברתית. אי־האיכפתיות לנושא התרבותי, היוצר את רובדי־התת להנהגה של ממע
שש שנות שילטון סוף הרביזיוניזם בארץ, מגלות שירושלים חיכתה, ואינה מחכה עוד.
יהושע השל ייביל -ירושלים מחכה; הוצ את איש־ברוריה; וע־צ־ב.
ולמלכות, תוך שהוא מטיף למעין מסע מגן־דויד
אנאכרוניסטי ולהקמתה של תנועה משיחית
מיסטית. שירתו ביססה את היסודות לאגף הימני
קיצוני של התנועה הרביזיוניסטית, תחילה ברית
הביריונים, ובשנות החמישים חוגי סולם
ומחתרות מלכות ישראל ובגילגולה האחרון,
תלמידת סולם גאולה כוהן, כמנהיגת תנועת
התוזיה.
בפרק זה של שירת אורי צבי גרינברג, טמונים
כמה מזרעי הרוע של הלאומנות הישראלית
בביעורה המחריד ביותר. מרכיבים אחרים של
שירה, שאצ״ג מטיף להם, הם העקידה וכל שאר
צורות המוות האפשריות, אשר כמיטב מסורת
תרבות הימין, אצ״ג שוחה בה כדג בדם.
המעיין בספר מחקרי זה, עשוי לגלות לא
מעט, מאותו עולם חוויות רביזיוניסטי, שאצ״ג
הוא מנציחו השירי. עולם, שבעזרתו עשוי הקורא,
להבין ולו מעט, מעולמה הלא־מציאותי של
תנועה פוליטית זו, שיורשיה הפכו מנהיגי ישראל
בשנים האחרונות.

יריב וסריסזת
ספר מגמתי וחד־צדדי, שהוא המחאה־ללא
כיסוי, הוא סיפרו של דוב בר־ניר
מזיבוטינסקי עד בגין, דיוקנה של תנועה־ .זהו
כתב־פלסתר, מעין גילגול של מילחמת ההשמצות
מפא״י־רביזיוניסטים בשנות השלושים.
הנחת היסוד של הספר היא, שמפא״י היא
הגרעין החיובי והרביזיוניסטים — הגרעין
השלילי של הציונות, וזאת מבלי להבהיר לקורא:
כיצד קרה שהגרעין ה״שלילי״ היכה את
ה״חיובי?״
כבר כותרת הפרק הראשון זאב זיבוטינסקי
כטעות היסטוריוץ, שואף להכפיש את שמו של
* דו ב בר־גיר -סזיבוטגיסקי עד בגין;
הוצאת מן המוקד עם עובד; 115 עמי(כריכה
רכה).

זה, באמצעות ציטוטים וסתירות — מה שנית
לעשות בדיברי בל מנהיג פוליטי. מה עוד, שאותו
בר־ניר מתעלם מהעובדה, כי המגשים הגרו?
ביותר של תורת זיבוטינסקי, שהוא לדבריו
טעות ״היסטורית״ ,היה דויד כן־גוריון.
כך גם הפרק השני מי,גירש׳ את הבריטיב
— ומי בנה א ת המדינה? ,כותרת המזכירז
תשדיר־שירות של הספורטוטו, בנוסח של :״מו
זה עשיתי בנית?״ כותרת שאינה עומדת במיבח,
המחקר המדעי(כוונתי למחקרו של דן גלעדי
על העליה הרביעית — האורבנית של הסחורי:
— וחלקה בבניין הארץ).
הפרק השלישי נקרא כפארודיה של תלישות
תחת הכותרת מן המהפך -למהפיכה־שכנגד
פרק שבו מתגלית ריקנותה האידיאולוגית שק
תנועת־העבודה בראשית שנות השמונים, ריקנוו
אידיאולוגית, שרק יורשי התנועה הרביזיו׳
ניסטית כיום, עשויים להתמודד בה.
ספר זה של דוב בר־ניר הוא ספר ריקני ומטעו
בכותרתו, מה עוד שמחברו לכוד עדיין בכל אותן
סיסמות מילוליות של ״ארץ־ישראל־העובדת[,
סיסמות אסטרונאוטיות, שכל קשר ביג
למציאות מיקרי בהחלט.
אם סיפרו של דוב בר־ניר, הוא התשובו
הרעיונית של תנועת־העבודה ליורשי ז׳בו
טינסקי, הרי ספר זה מעיד על דו־שיח
אידיאולוגי של סריסים. בר־ניר אטום כלפ
האפשרות, שפיתרונות אידיאולוגיים עשויינ
להימצא בשוליים של הפוליטיקה, ברעיונוו
חדשניים, עם דימיון, ולא במילים ובמונחיב
שעבר עליהם הכלח. בר־ניר אינו מצליו
להתמודד עם שאלות יסוד של החברו
הישראלית בעתיד, שאלות כמו: השאלו
הפלסטינית, פירוק הריכוזיות הכלכלית, ריכו
זיות תרבותית, הפרדת הדת מהמדינה, הפרדו
האיגודים המיקצועיים מהגוף הקונצרני שק
ההסתדרות ושאר שאלות, שרק התשובות לה
— עשויות להשיב את השפיות לשילטו
בישראל.

קולנוע סרטים דנטון בפולנית קולנועית
הדרך הקלה ביותר להתייחס אל סירטו החדש
של הבימאי הפולני אנדז׳י ואידה, היא זו, שנקטו
רוב המבקרים בעולם. אמנם דנטון הוא שיחזור
פרשה מפורסמת מאוד מן המהפיכה הצרפתית,
אבל למעשה, הסרט אינו דן בהיסטוריה אלא
באקטואליה.
צרפת על המסך אינה אלא פולין, דנטון הוא
לך ואלנסה, רובספייר הוא יארוזלסקי ודברים
כמו ״הפרינציפים של המהפיכה הפכו חשובים
יותר מן המהפיכה עצמה,״ והאשמות ש״האמת
היא הדבר המפחיד אותם ביותר״(הכוונה למנהיגי
המהפיכה) ,מתכוונים לנגח את הדוב הרוסי ואת
,משרתיו בווארשה, לאו דווקא לקבוע עמדות
;חדשות לגבי התפתחות המהפיכה הצרפתית.
זה הסבר סביר לסרט, אבל בשום פנים ואופן
אין זה הסבר שלם או מספק. דנטון מציע הרבה
מאוד השלכות לגבי מצב העולם היום, בדרך שבה
הוא מציג את הדור שהפיל את חומות הבא־סטיליה.
אבל מסוכן יהיה להיתפס להקבלות
צמודות מדי. כך למשל, קשה לראות את דנטון
כמייצג את ואלנסה, כשהוא אומר :״אני לא צריך
כוח, כי יש לי הרחוב ״.אין כל טעם להאמין
שגנרל יארוזלסקי אכן סבור שדיקטטורה היא
סוף המהפיכה וקץ הדימוקרטיה. עד כמה
שידועות העובדות על פולין היום, ואלנסה עוד
לא נפל קורבן לדקאדנטיות שחצנית כמו זו של
דנטון, ויארוזלסקי לא הפך עדיין גיבור טראגי,
המבין את חוסר התכלית של מעשיו, כמו
רובספייר.
להבות בברזל. דנטון מבוסס על מחזה
שנכתב בפולין, בשנות ה״ ,30 על־ידי
סטאניסלאווה פשיבישבסקה. לדעת ואידה, זאת
הדרמה הטובה ביותר שנכתבה אי־פעם במולדתו.
באותה התקופה היתה המיפלגה הקומוניסטית
עדיין רחוקה מאוד מן השילטון בפולין, ואילו
יארוזלסקי וואלנסה שיחקו עדיין מחבואים
בשכונה.
ואידה מנסה כבר במשך, חמש שנים להרים
את הפקת הסרט, אך התקשה למצוא מממנים.
בשל אהבתו הגדולה למחזה, הוא העלה אותו כבר
שלוש פעמים, בשלוש הפקות שונות, על קרשי
הבימה בפולין.
אבל בכל פעם שניסה למצוא שותפים צרפתיים,
שיפיקו את הסרט עם התעשיה הפולנית,
הוא נתקל במבטים עויינים. איש לא האמין כי
המהפיכה הצרפתית, בעיני מחזאית פולניה,
מסוגלת למכור כרטיסים בקופה.
מה ששינה את המצב, במידה הרבה, היו שתי
הצלחות היוקרה הגדולות של ואידה, איש השיש
ואיש הברזל, אשר הוציאו את הכימאי הפולני מן
התחום של טורי הקולנוע והביאו אותו, בשל
המשמעות הפוליטית השקופה של שני הסרטים
הללו, הישר אל העמודים הראשיים של העיתונות
היומית.
אז הבינו מנהלי חברת גומון(הגדולה בחברות
ההפקה הצרפתיות) ,שבדנטון בבימויו של ואידה
טמון פוטנציאל לא מבוטל למשיכת תשומת־לב
ציבורית: המהפיכה הצרפתית, שהיא אב־טיפוס
למהפיכות, וואידה, המוכר ככימאי פוליטי,
שאיש לא יאמין בתמימות כוונותיו או
באבסטרקטיות של מסריו, עשויים להשתלב
באופן מושך מאוד. המפיקים החליטו להכות
בברזל בעודו חם.
אל ואידה הוצמד מי שנחשב על־ידי רבים
כמתוחכם בתסריטאים הצרפתיים ז׳אן־קלוד ק־

זדאר דפארדייה בתפקיד דנטון

ציור של דנטון במציאות

הפרינציפים של המהפכה הפכו חשובים מן המהפכה עצמה

ציור של רובספייר במציאות
ריאר(שותפו של בונואל בכל סרטיו האחרונים)
וכאשר הפולנים עצמם, בווארשה, הבטיחו לשאת
במחצית הוצאות ההפקה, נדמה היה שהכל יילך
למישרין.
אולם ככל שהתבהר מה מתכוון ואידה לעשות
בסרט, כך פחתה נכונות חברת פילם פולסקי
(חברת הסרטים הממלכתית האחת והיחידה

דדריייאר. יורידייאד הרז הריר דו ם ססייר
האמת היא הדבר המפחיד ביותר

בפולין) להסתבך בפרשה. מצד שני, קפדנות
השיחזור ההיסטורי, שוואידה לא היה מוכן לוותר
עליה, גרמה עליה מהירה ומתמדת של הוצאות
ההפקה, מעל ומעבר למה שנראה, לשותפים
הצרפתיים, כסיכון כלכלי סביר בסרט.
נשק אלגנטי. ואידה גייס לעזרתו, מלבד
קריאר, גם שני תסריטאים פולניים, שאיש מהם

מדברי דנטון: אנשים כמוני הם יחידי סגולה
ן* גטין — מפי עצמו (קטעים מתוך נאומו בבית־המישפט,
1כפי שנמצאו בתוך הביולטיו של בית־הדין המהפכני).
קולי שנישא פעמים רבות כל־כך. כדי להגן על זכויות העם. בדי
לתמוך בו ולהילחם למענו, לא יתקשה להדם את הדיבה שאתם טופלים
עלי. האס יעזו מוגי־הלב. המאשימים אותי לתקוף אותי בפני? שיופיעו
כאן ועד מהרה אוכיח את ניבזותס ואחשוף את הצניעות שמאפיינת
אותם. אמרתי כבר ואשוב ואומר זאת שוב: מישכני יהיה עוד מעט בחלל,
ושמי יתנשא בפגתיאון. ראשי כאן ואני מוכן להשיב על הכל. קצתי
בחיים ואיני נרתע מקיצם.
העזה אישית היא ללא ספק מגונה, אבל מעולם עוד לא האשימו אותי
שחטאתי בכך. אולם העזה לאומית, שלא פעם שימשתי לה מופת, ולא
פעם שירתה את האינטרס הציבורי. העזה זו מותרת. עוד יותר מזה, היא
חיונית למהפיכה, ואני גאה בה. כיצד אפשר לצפות ממני. כאשר אני
ניצב כאן על ספסל הנאשמים. על לא עוול בכפי. שאשלוט ברוחי
המתקוממת נגד הזוממים נגדי?
האס יתכן שמהפכן כמוני שהתבטא בצורה בוטה כל־כך כל חיץ.
ינקוט הגנה קרה ומחושבת?

אנשים כמוני הם יחידי סגולה. על מיצחס חרוט הגאון הרפובליקני,
וטבועה חותמת החופש. ועלי מעזים לומר שהתפלשתי באפר רודנים,
ששמתי מכשולים בפני מיפלגת החופש, שקשרתי עם מיראבו ועם
דיומוריאז. ועתה מעמידים אותי מול בית׳דין נוקשה ועקשן, ודורשים
שאשיב על האשמות־שווא. ואילו אתה, סן״ז׳יסט(יועצו של רובספייר
שדרש את העמדת דנטון לדין) .אתה תצטרך להשיב בפני ההיסטוריה
על הדיבה שהשלכת בידיד האמיץ ביותר של העם, הלוחם הנחוש ביותר
להגנתו.
נאשם מסוגי, היודע מישקלם של מילים ומעשים, משיב בפני צוות
המושבעים. אבל אמו דובר אליהם. אני מתגונן. אבל אץ לי צורך
להשמיץ אחרים. מעולם לא הייתי עבד השאפתנות הריקה ורדיפת
הבצע. לא הנחתי לתכונות אלה להדריך את צעדי. הקדשתי את כל כולי
למולדת והקרבתי לה את חיי. בחח זאת נלחמתי בכל הקושרים שניסו
להדור לתפקידי מפתח, כדי לקום משם ולרצוח את רוח החופש.
וכאן אני חייב להזכיר את שלושת הנבלים, אשר הכשילו את
רובספייר. יש בפי דברים חיוניים לומר עליהם, ואני דורש שיניחו לי
להשמיע אותם כיאות״ כי גורל המולדת תלוי בכך.

אינו ידוע כהולך בתלם בעיני שילטונות וארשה:
בולסלב מיכאלק, מבקר־קולנוע לשעבר וידיד
טוב של ואידה, העובד עימו כבר כמה שנים
בכתיבת תסריטיו, נושל מרוב תפקידיו הציבוריים
ומעמדו כיושב־ראש איגור־המבקרים
הפולני נשכח מזמן. לאניישקה הולאנד, חניכתו
של ואידה, הכותבת תסריטים וגם ביימה שני
סרטים. היא כבר אינה צריכה לדאוג למעמדה
בפולין. אחרי הדברים שאמרה על מישטר
יארוזלסקי, עם עלייתו, הוברר לה באופן
חר־משמעי, שמוטב לה להישאר בפאריס,
ולמצוא לעצמה שם תעסוקה, שכן בווארשה איש
אינו מחכה לה.
כאשר כל הנבחרת הנכבדה הזאת נתקעה
בבוץ התקציבי, ברור היה שיש צורך דחוף במושיע
למימוש תוכנית היוקרה. שר־התרבות
הצרפתי, ז׳אק לאנג, המודע מאור לערך האמנותי
של הקולנוע והמעוניין להפוך את צרפת לנושאת
הדגל של אמנות זו בעולם, גייס מייד סכומים
נכבדים מאור מתקציב המדינה, כדי לאפשר את
סיום ההסרטה. ההנחה היתה, בהתחשב בנתוני
היסוד, שוואירה עומד לתקוף בחריפות את ה־שילטון
הצבאי בפולין, ומאחר שזה תואם, בדרך־
כלל, את קווי המדיניות הצרפתית, אין שום סיבה
שלא לסייע לבימאי חשוב העושה סרט כזה.
אבל ממשלת צרפת, וכל אלה שסברו כי הם
יכולים לתמרן את האמנות ולהפוך אותה כלי־נשק
קל ואלגנטי, עמדו פעם נוספת על טעותם
המרה. ואידה עשה אמנם סרט שיכול להזכיר
במידה מסויימת את המצב של פולין היום, אבל
העולם הזה 2408