גליון 2409 מתאריך 2 בנובמבר 1983

כ״ו בחשון תשמ״ד 1.83 ,ו 2 .

שנה

מיספר 2409

המחיר

130

שקלים(כולל מע״ב 0

ההכנות בצמרתהמערך
האיומ^1 1130־כור

;׳ 911

י1) 1־

י י׳ 1

אזהרה ־ משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

מכוזבים

כתב ת השער הקידמי:

האיום על נבון

משקה ארזים
הקורא, שהוא יועץ הנשיא לענייני
ערבים, מבקש להעיר:
בגליון העולם הזה ( 19 באוקטובר) צוטט
בשמי, כאילו אמרתי בערב־ראיונות עם יעקב
אגמון בבית ליסין בתל״אביב ש״השר שרון אהב
לשתות עארק אצל הפלאנגות והשר ארנס אהב
לשתות קפה אצל הדרוזים.״
בתשובה לשאלת המראיין אמרתי :״אפשרלשתות קפה אצל הדרוזים בלבנון ועארק אצל
הפלאנגות ״.לא הזכרתי בכל הראיון מה שיוחס
במאל מנצור, עוספיה

״הבאתי רק סכין, לא בקבוק חומצה,״ מתוודה ברוריה צוורן,
המכפרת כיצד השפיל אותה המאהב שלה, איך עלבה בה אשתו,
למה פרצה לדירתו ומדוע השליכה דרך החלון מכשירי טלוויזיה
ווידיאו, כלי־בדולח, כלי בית ומיטה, ואפילו
מיכמכים .״אילו השוטרים לא היו עוצרים אותי £ £
אחרי זד״״ היא מתייפחת ,״הייתי מתאבדת!״

המיתון שייגמר במילחמה

השבועון לעזרת הממשלה.
בישיבת נשיאות המיפלגה, שדנה במשבר
הכלכלי ובתוכניות הדולריזציה, ביקש אחד
־הנוכחים, שר בממשלה, שיביאו לו גליון של
העולם הזה. הוא הסביר, כי ברצונו לראות ״מה
כתבו על הנושא.״
אירוע זה הוא תעודת־כבוד לשבועון, שממנו
תצא תורה אפילו לשרים הכלכליים, האמורים
— כך לפחות מקובל לחשוב — להיות מומחים
דן יהב, תל־אביב
בתחומי-המשק.

השר יצחק מודעי התלונן על גובה
משכורתו, ואיים כי ״אם לא ישלמו
לשרים ולח״ כים יותר, נצטרך לייבא
מיניטשרים מחו״ל״.

אשת־החבוה, המאהב והשעהוייה

הנשיא החמישי יצחק נבון עדיין מהסם לזנק לבריכת הכרישים של
הפוליטיקה הישראלית. אם יחליט להתמודד על תפקיד מועמד
המערך לראשות־הממשלה, הוא חושש, יעשה הליכוד הכל כדי
להשמיץ אותו ואת מישפחתו. אך במיפלנתו כבד מתארגנת שדולה

.נז״השדם הזה״ תצא ת 1רה

שרים מיובאים

כתבת ה שער האחורי:

מיבחן

של״ג

התוכניות של שר־האוצר החדש מזכירות את הכישלון
הכלכלי של שנות ה־ .60 כמו אז, גם הפעם מדובר
בצימצום הגירעון ובמעבר מהשרותים לייצור. התוצאה
אז היתה קיפאון, שהמשק נחלץ ממנו רק
בעזרת מילחמה. אין כל אפשרות שגם
המיתון המתוכנן הפעם יסתיים אחרת.

מוחזרים במרץ אחרי
שרי־הממשלה מחזו ממשלה תושבי קריית־שמונה, מכסים לשכנע
אותם להצביע בעד פרוספר אזרן, נציג
הליכוד, שיתמודד בסיבוב השני מול
איש־המערך אברהם אלוני. על כף-
לע ס־שרה

המאזניים מונחת לא רק מי ש
קן זוטר, אל א הצידוק
הכמעט יחידי למילחמה
הבלתי־גמורה
בלבנון __

אגב ויכוח בין שני עיתונאים מצריים, המתקיים מעל
דפי עיתוני קאהיך רוז אל יוסוף ואוקטובר, אושר סופית
כי המגעים בין נחוס גולדמן. נתן ילץ־מיר ואודי אבנרי
עם אנשי־ציבור מצריים, בשיאה של
מילהמת־ההתשה, נעשו בבירכתו של
הנשיא גמאל עבד אל־נאצר, שהיה מוכן
לתהליך של שלום עם מדינת ישראל.

רצח הזקן

נאצר רצה שלום!

שומר, שופט ונאוו׳

כאן נוצחה כרמלה

״אס אמצא אותו יום אחד
במיטה עם אשה אחרת, אהיה
בטוחה שהציע לה מקום לישון
מפני שלא היה לה לאן ללכת,,
אומרת ברוריה נאווי על בעלה
אליהו(בתמונה) העומד בימים
אלה לפני הסיבוב השני של
הבחירות לראשות עיריית
באר־שבע, אחרי
שכיהן במשך 20
שנה רצופות בתפקיד
ראש־העיריה.

נציגי המישטרה, הפרקליטות
ועורכי־הדין של
הנאשמים כרצח כרמלה
בלאס יצאו לאיזור ביר
זית, כדי לבקר בשדה שבו
נמצאה גופתה החרוכה.
לכפריים מהסביבה, שצפו
בחבורה ה־מוזרה,
הצי
טרף צוות
העולם הזה.

שוב נרצח קשיש בידי שורדיו. המישטרה
אינה פוסלת את האפשרות כי את הפשע
הזה, ורבים אחרים מסוגו,
^ ^ 3 6ביצעה אותה הכנופיה
ששדדה גם את נערת
הזוהר פנינה רוזנבלום.

רעב בכלא
״אנשים שאינם יודעים להידחק,
יכולים למות בכלא.
מרעב,״ טוען אסיד ששלח
מיכתב לאילנה אלין .״אפילו
הקצינים לא מתביישים לגנוב
מהמיצרכים שמגיעים
לכלא, בעיקר מהבשר. כש־המנות
מגיעות לאסירים, הן
אינן יכולות להשביע אפילו
ילד קטן. לכן
אשתי מבריחה
לי מזון בכל
ביקור שלה.״

איש־־חיפה
האיש שהיה מזכיר מועצת
פועלי״חיפה, שר בממשלת
ישראל, יו״ר הנהלת הסוכנות לתפקיד מועמד וכמעט ראש־הממשלה, האיש שהיה
תמיד בלב החיים הפולי טיים
בארץ יוסף אלמוגי
מעדיף לנהל א ת חייו בשקט
ובנחת. כך הוא מוצא גם
זמן לספר על פרשות סוע רות
שהיה מעורב בהן ועל
קשריו עם אי שים
נבן־גוריון,
משה דיין, גול־דה,
פרס, ובגין.
זהות שאולה

שר־מתנחל כהן־אורגד
לעבור את הגבול
כמה מוזר. כשהשמיע את דבריו, הוא שכח כי
לצירו, ליד שולחן הממשלה, יושב ארם המתגורר
מעבר לגבולות ישראל. שר־האוצר הטרי עובר
בכל בוקר את הגבול, עוסק בישראל בענייני
פרנסתו, וחוזר לעת ערב לחווילתו שבתחום
ממלכת־ירדן (על־פי החוק הבינלאומי) או
בתחומי הרפובליקה הפלסטינית (על־פי חוקי
הצדק וההיגיון
אלכסנדר נרי, תל־אביב

אז מה אם הוא נמוך?
קומתו הנמוכה של יצחק שמיר אינה
צריכה להרשם לגנותו, כמו שקומתו
הגבוהה של יורם ארידור לא הועילה

בזמן האחרון יש מודה בארץ: להמציא בדיחות
על קומתו של שמיר. זה נורא מצחיק, אבל זה
פשוט לא רלוונטי. אפשר לומר עליו הכל: שהוא
ימני קיצוני, שהוא טרוריסט מיקצועי, שהיה
שותף לרצח ולחבלות וכו׳ וכו׳ .אבל מה עניין
גובהו לכל זה — אילו היה גבוה, היה פחות
פאשיסט?
הנה, יורם ארידור, שר האוצר לשעבר, היה
משיכמו ומעלה מכל חברי הממשלה הקודמת
והנוכחית. זה עשה אותו לאדם יותר או פחות
טוב? זה עזר לו במשהו בתפקידו? כך או כך,
למרות (או בגלל) גובהו, הוביל את כלכלת
המדינה לאבדון.
מיכל כהן, ירושלי ם

בעקבות אבא

היא מתמודדת עס העובדה
שהיא מתפרסמת בזכות היותה
הבת של חיים טופול. אך
כשלמדה בבית־הטפר למישחק
בלונדון. הציג הכוכב היש־את
עצמו
ראלי״הביגלאומי
כ״אבא של ענת״ .בהצגה טנזי
ניתנה לענת טופול (בתמונה
למעלה) ההזדמנות להוכיח כי שחקנית היא
בזכות עצמה, ולא
אביה
׳ בזכות
המפורסם יותר.

ספיחס
לא עוד השתלת־שיער
— לא עוד
פיאות־נוכריות. ל־תל־אביב
הגיעה
אופנה חדשה: ראשים
גלוחים. מי
שקשה לו להיפרד
משיער ראשו —_
הספרים מציעים לו
קרחת חלקית. המהדרין צובעים
את הקווצות הנותרות בצבעים:
כחול, אדום, ירוק, סגול...

אלי קומארצדו, שהיה עד־התביעה•
בניישפט הרצח הסנסציוני של
המאפיה הישראלית, חזר לארץ
אהרי שהאף־בי־אי שינה את קלס־תר
פניו על־ידי ניתוח

פלאסטי, והעניק לו
שם ברוי וזהות חדשה.

האימפריה של רפי
מכה שנית
הוא הראשון שפתח בארץ דיסקוטק, הראשון
שפתח מיסעדה סינית בתל־אביב, הראשון שפתח
מועדון־חברים בישראל. באחרונה מלחשים
שהאימפריה שלו, הכוללת יותר מ־ 15 מיסעדות
ומועדונים בארץ, עומדת להתמוטט
אך רפי שאולי אינו מתרגש. הוא
צ ץ כבר מכין את המיתקפה הבאה שלו
על שוק הבילויים התל־אביבי

מיכאל נטש את דפאל
איש־חרות רפאל קוטלוביץ, ראש מחלקת העלייה
:סוכנות היהודית, פוטר כגלל טיפשותו
•חוסר־יעילותו. במסורת הפוליטית הישראלית,
אלה אינן סיבות רציניות לפיטורין, והעסקן פנה
מייד לאיש המישפחה הלוחמת
^ יצחק (״מיכאל״) שמיר. אך ראש־
^ ^ 7הממשלה הוכיח, כי הוא בז גם
לחובבגות, והתנער מקוטלוביץ׳.

המדורים הקסמים: מיכתבים קורא יקר במדינה הנדון תיטקיך יומן אישי
אנשים
מד הם אומרים -שמואל מחרובסקי.
אילי גורליצקי, מירי פביאן, אייל
גושן, צבי וילדר, וסל ואן־דייק
שידור תמליץ -שידורי הטלוויזיה
הישראלית והירדנית

לילות ישראל

-,חל מ,׳־חלת על כל העולם
זה וגם זה
נמר יטל נייר -ש״י עגנון. היינריך בל י ויוג׳ין יונסקו תשבצופן מוסיקה
קולנוע -ארגנטינה
אנשים בעולם
עולם קגץ -דרום־אפריקה. צרפת וגרנאדה הורוסקופ -מזל עקרב
אתה והשקל
ספורט
זה היה ״העולם הזה־׳ שהיה

מכחכים
כתובת על הקיר
במקום שבו שותק תייר מגרמניה -
היועץ המישפטי לממשלה אינו יכול
לשתוק.
הסעתי השבוע אורח מגרמניה לנמל-התעופה.
ברמזור של רחוב קיבוץ־גלויות הוא שאל מה
פשר הכתובת על הקיר.
על הקיר היתה רשומה סיסמה גזענית של
תנועת כך.
עניתי לו בשפתו: ארבו ראוס.
עד נמל־התעופה הו״א״לא הוציא מילה מהפה.
אני יכול להבין למה. רק קשה לי להבין למה
שותק גם היועץ המישפטי לממשלה.
אנדרה יפה, תל־אביב
• הקו ר א שלח למערכת תצלום של
הכתובת המסיתה, המופיע בעמוד זה.

בעיני תמימים, השלום הישראלי־מצרי
נפל מן השמיים, יש מאין. באחד הימים התחשק
לו לאנוור אל־סאדאת לבוא לירושלים, ומשם
התגלגלו הדברים מעצמם.
המציאות היתה, כמובן, הרבה יותר מורכבת.
במשך כמעט עשר שנים התנהלו מגעים חשאיים
מסוגים שונים בין ישראלים ומצרים, לפני
שהוכשרה הקרקע ליוזמה זו. על חלק חשוב
ממסכת זו הוטל עתה אור בוויכוח מרתק המתנהל
בקאהיר (ראה עמודים 1 6מכיוון ששני
המתווכחים מסתמכים עלי, כמי שניהל חלק מן
המגעים האלה, אני רוצה לומר על כך כמה
מילים.
באוקטובר ,1967 בשבוע שבו טובעה אח״י
אילת, פירסם העולם הזה ( )1573 כתבה,
שנשאה את הכותרת -עורר העולם הזה מדווח
על פגישה עם פקיד מצרי בכיר באירופה —
בעיני האוייב.״ כיום מותר לגלות כי הפקיד היה
תחסין בשיר, כיום שגריר מצריים בקנדה, שהיה
אז יועץ בכיר מאוד של גמאל עבד־אל־נאצר,
ולאחר מכן של אנוור אל־סאדאת. הפגישה לא
התקיימה באירופה, אלא בניו־יורק. הפרט הכוזב
בא כדי לטשטש את העיקבות.
פקיד בכיר מאוד
ישבתי אז בניו־יורק וכתבתי את סיפרי
מילחמת היום השביעי, כאשר פנה אלי מכר
אמריקאי־יהודי ושאל אותי אם אני מוכן להיפגש
עם פקיד מצרי, איש הליגה הערבית, שהיה רוצה
להכירני. הפגישה היתה אמורה להתקיים בדירתו
הפרטית של המכר, תוך הסכמה הדדית לשמור
על סודיות טוטאלית.
מובן שהסכמתי. היה ברור לי שפגישה׳ כזאת
לא יכלה להתקיים בלי הסכמתו של נשיא־מצריים,
ועל כן לא הופתעתי השבוע מן הגילוי
שעבד־אל־נאצר עצמו הטיל אז על כמה אישים
מצריים ליצור מגע עם אישים ישראליים.
אולי מעניין לקרוא עתר״ לאור הפירסומים
החדשים, את הדיווח שמסרתי לפני 16 שנה על
פגישה זו.

הנה כמה קטעים:
בבוקר הודיעו העתונים כי שוב הוחלפה אש
מעל לתעלת־סואץ, וכי היו אבירות בקרב
המצרים והישראלים.
בערב פגשתי, בביתו של ידיד משותף אי־שם
באירופה, פקיד מצרי בכיר.
האיש הגיע כמה דקות אחרי, התנצל על
האיחור, לחץ את ידי בחמימות. המארח הגיש לנו
ויסקי עם קרח, ובמשך זמן מה קלחה השיחה על
הא ועל דא. היינו צריכים להתרגל, קודם כל,
לעצם חוויית הפגישה — הראשונה מסוג זה
שהיתה לי מאז המילחמה.
איך רואה ערבי משכיל, בעל נסיון, את ישראל
כיום? מהי דמות המדינה בעיניו?
בעיקבות מיבצע״סיני, התגבשה דמותה של
ישראל, בעיני הערבים, כבת״בריתו של האימפריאליזם,
הסוכנת הראשית של הקולוניאליזם
שבמרחב.
בעיקבות מלחמת ששת־הימים, מתגבשת
עתה תמונתה של ישראל בעיניהם כמדינה
המתפשטת בכוח הנשק, ושתוסיף להתפשט כל
עוד יעמוד לה כוחה.
״בהתחלה הם דיברו על החזרת הפליטים. הם
אפילו חתמו על פרוטוקול של ועדת התיווך
בלוזאן, בו התחייבו להחזירם( .פרשה זו, שאינה
ידועה כלל בישראל, כבר הועלתה באוזני פעמים
רבות על־ידי דוברים ערביים ).אך ברגע

שהצליחה ישראל להתקבל כחברה באו׳׳ם, היא
התכחשה להתחייבות זו.
״ב־ ,1956 בעזרת הצרפתים והבריטים, כבשו
הישראלים את עזה ואת סיני. הם היו מספחים
אותן למדינה, לולא הוכרחו על״־די המעצמות
הגדולות להיסוג.
״הם המתינו עשר שנים, בנו את כוחם הצבאי,
ובקיץ 1967 פתחו בהתקפה שהנחילה להם את
עזה, סיני, הגדה והרמה הסורית.
״אין ספק שהם רוצים לספח את כל השטחים
האלה למדינתם.
״לכן התעלמו הישראלים מהצעת״הפשרה
שהציע נשיא מצריים בסוף חודש מאי, כדי למנוע
את המילהמה. ישראל אינה חולמה לעשות שלום.
״יתכן שהישראלים יחכו עכשיו כמה שנים,
עד שיספיקו לעכל את הכיבושים החדשים. הם
רוצים להביא מיליוני יהודים למדינתם המוגדלת.
״אחרי שיתחזקו די צורכם, הם יתקיפו מחדש,
בתירוץ זה או אחר, ויכבשו שטחים ערביים
נוספים״.
בן־שיחי ראה את הדבר כבלתי־נמנע. ישראל
עולה על הערבים בכושרה הצבאי. כך זה יהיה גם
מחר ומחרתיים. כל עור יימשך מצב זה, תתפשט
ישראל בכוח.
אם זה נכון, האם אין הערבים מתנהגים עכשיו
בטיפשות רבה? אם ישראל אינה מעוניינת
בשלום, אלא רוצה לנצל כל הזדמנות כדי
להתפשט בכוח — האם לא היו דווקא הערבים
צריכים להיות מעוניינים עכשיו בשלום?
האם לא היה כדאי להם להציע הצעת־שלום
סבירה, כדי לשים מחסום בפני התפשטות נוספת,
ולמנוע את סיפוח השטחים שנכבשו לאחרונה?
בן־שיחי משך בכתפיים. ישראל אינה רוצה
בשלום. לכן היא מסרבת לבוא בדברים עם
מתווכים, לדון בחשאי על ההצעות השונות
שגובשו במחנה הערבי. ישראל דורשת שהערבים
יכנסו עימה למשא־ומתן גלוי וישיר, פנים אל
פנים, מבלי להתחייב לשום דבר מראש.
״זה באמת תכסיס מחוכם,״ אמר בן־שיחי
בהערצה מסויימת.
״מה אתם רוצים מאיתנו? שנכיר בקיום
המדינה שלכם, שנבוא עימה ביחסים תקינים,
שנוותר על עמדתנו העקרונית והמסורתית
שישראל היא מדינה בלתי־חוקית על אדמה
ערבית.
״ובכן, אתם אומרים לנו — שבו איתנו ליד
שולחן המשא־והמתן.
״מה זאת אומרת? על״ידי עצם הסכמתנו
לשבת איתכם ליד השולחן ולדבר על שלום,
היינו נותנים לכם את כל אשר אתם רוצים — את
ההכרה. ברגע שנסכים לכך, כבר השגתם את
הכל.
״מה אתם מוכנים להבטיח תמורת זאת? שום
דבר לא.
״אתם פשוט תשבו ליד השולחן, ותגידו:
׳איננו נותנים כלום. לא את השטחים שכבשנו,
לא את ירושלים, לא את החזרת הפליטים׳.
״אשכול יודע, כמובן, ששום ערבי אינו יכול
להסכים לזה. אילו הייתם במקומנו, גם אתם לא
הייתם מסכימים. כי זוהי כניעה ללא תנאי וללא
תמורה.
״אילו אשכול רצה בשלום, היה הולך בדרך
ההפוכה. באמצעות מתווכים, בשקט, היה מגיע
עימנו לידי הסכם על התנאים, על פרטי
הסכם־השלום. אחרי שהיינו מגיעים לידי הסכם
חשאי כזה, על כל הפרטים, היינו יכולים לפתוח
במשא־ומתן גלוי ורישמי.
״לדרך זו אתם מתנגדים״.

והיסטוריונים מיקצועיים — מאמרו של אבנרי
מציג את הניתוח המבריק ביותר ואת הסיכום
הטוב ביותר של הנושא, על מורכבותו. השאלות
מנוסחות באופן נכון — דבר חשוב אך נדיר
ביותר, לכל הריעות — והתשובות עליהן הן
נכונות.
המאמר גם מסביר ניגודים שונים רבים.
הטמונים בעצם מהותה של תקופת שילטונו של
מנחם בגין.
בנוסף לצד האינטלקטואלי המצוין, המאמר
גם מצטיין בטון הריגשי המתאים, ובאווירה

אלכסנדר

דמה של ירדה
נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא
השטן -לכן נשאר רק לכאוב.
על סיפורה של הילדה הבדווית, שנדרסה
על־ידי עולה מארצות־הברית (העולם הזה 12
באוקטובר) ,שמעתי וקראתי בעתונים, ובמיוחד

אווירה עצובה
העצובה שהוא משרה. בביקורתו נגד הפשטניב
למיניהם, הוא גם מוכיח אומץ־לב.
לא בכל יום מוצאים כל זאת במאמר אחד, שק

כתובת־נאצה בתל־אביב
למי יאה השתיקה!
בשבועונכם. זה כאב לי מאוד, כמו לכל קורא
אחר, ובמיוחד אחרי ששמענו את סיפור
ההתערבות של יושב־ראש הקואליציה, ח״כ
אברהם שפירא, לטובת הנהג הדורסן.
סלימאן אלשאפעי, כפר־רהט

מתנות נטושות
יו׳ר אגודת צער בעלי חיים מציעה
כיתרון לגורים בלתי־רצויים.
בכניסה לתערוכת הכלבים הבינלאומית, אשר
התקיימה ב־ 15 באוקטובר בגני־התערוכה,
הבחנתי בכמה אנשים אשר נתנו את גוריהם
כ״מתנה״ ,כדי להיפטר מהם.
היינו מעוניינים להביא לידיעת האנשים
האלה את העובדה, שאגודת צער בעלי חיים,
אשר היתה מיוצגת בתערוכה ,״מצאה״ שלושה
גורים נטושים, מאותם אשר חולקו במתנה:
החידוש שבמתנה פג מהר מאוד, שכן הגורים

ננטשו שנית.
לטובת הגורים, היה נכון יותר למוסרם
לאגודת צער בעלי חיים. כמו כן, יש להביא
לידיעת אנשים אלה, כי אילו כלבתם היתה
עוברת תהליך עיקור, הגורים הבלתי״רצויים
האלה לא היו כלל נולדים.
הילדה פרידשטיין, תל־אביב
• כתובתה של האגודה: דרך שלמה ,30
תל-אביב . 68111 טלפון.827621 :

האם יש לבנין מנחם?
ראש״הממשלה

שתי דיעות על
הפורש.
לאורי אבנרי מגיעה כל ההערכה על מאמרו
״אריה זקן״ (העולם הזה 20 ,בספטמבר ).מכל
המאמרים שהופיעו לאחרונה על האיש בגין
ותקופתו — ביניהם מאמרים של סופרים

בעולמנו הרוחני שולטים ביד רמה העצלות
המחשבתית, הבינוניות, הפשטנות והקונפורמיזם.
קריאת המאמר היתה חוויה של ממש.
אסתר אלכסנדר, ירושלים
מאז פרש מר בגין מתפקידו החלה מכוגו^
הסברה משומנת, בעיקר בצהרונים, להציג אח
הפרישה כהתפתחות טראגית — פרי לבטיב
מוסריים מעמיקים ותוצאה של מות אשתו.
קשה לי לקנות את ההסבר. אני אף חושד
שחרושת־השמועות היא מגמתית, וכל מטרתו
ליצור הילה סביב פרישתו של בגין, לצורך
קביעת דמותו בהיסטוריה של המדינה.
מעיון בתולדותיו לא מצאתי את בגין כאיע
מוסר מתייסר וכבעל מצפון עדין ורגיש. התכונו
הבולטת שאני מוצא בבגין היא היותו דמגוג, ארג

דיוור 0111* 1
כשהכריזו על הדולאדיזאציה של
המשק, חשבת* על מלוז עברית
לדולאריזאציוז זו ומצאתי: דילור.
ארידור החליט לדלר א ת השקל ולעשות
את המשק מדולר. עוד מעט קט ואנחנו
מדינה מדולרחג׳ לא הטפקתי להציע את
חידושי למדלרים והבועה נתפקעה.
א ל תתייאש, ראובן,׳ אמר לי פקיד
גבוה ( 180ט׳מ) באוצר, .ע 1ד נצטרך
לדילוד הזה, לא יארכו הימים ותוכל
להוציא את המלה החדשה שלך מן
המקרר. בעצם, אפשר כבר עכשיו
להשתמש בה, פשמטפדיס על מה
שנעשה בהונג־קונג למשל.־
ראובן סידרן, ירושלים
היודע לסחוף המונים, ובמידה מסויימת אף נוט
להיסחף אחריהם. אם כן, למה פרש?
קרוב לוודאי שהרגיש בחושיו, שהמרי!
נכנסת לשלב שבו כל מי שיעמוד בראש!

מודעות בטלפיו

לכל העתונים

־ ^ בכרטיסי אשראי במחירי המערכתי
01!4 £ 85 01118

41א 0וז * א £8ז או
0ז158* 611

ויזה

י עזר אס־ ט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול 110ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצון*

227117/ 8־ 03

עצמאי-מנהל מפעל
קריקטורה של זאב ב״הארץ״
חיסכון של 119 משכורות

הליכוד לא יהיה פופולארי — עקב בעיות
כלכלה, השלום הקר עם מצריים וההסתבכות
:בלבנון. הוא עשה את הצעד ההגיוני והסתלק.
ההיגיינה הציבורית מחייבת, שהסתלקות זו
י לא תשמש לו מיפלט מאחריות למעשים שנעשו
! על־ידיו ועל־ידי עוזריו, דוגמת ה״כלכלה
הנכונה״ ,צעדים שנתן להם יד ואף נהנה מהם
מבחינה פוליטית.
הוא־הוא האשם העיקרי בהידרדרות המדינה,
ואיננו יכול להתחבא מאחרי זקנו הבלתי־מגולח.
ההיסטוריה תשפוט אותו בחומרה.

וסוחטות מסיעות הרוב ויתורים בענייני־הדת.
לכן שמחו כה רבים מתושבי תל־אביב כששמעו,
ששתי הסיעות הגדולות, הליכוד והמערך,
מנהלות משא־ומתן להקמת קואליציה, שתהיה
משוחררת מלחצי החזית־הדתית.
שימחה זו היתה רק נחלתם של אותם שלא
עקבו בקפדנות אחרי מערכת הבחירות העירונית

מבוקש: יוסף

דת העירייה
זרת הפועלים
המשא־ומתן הקואליציוני בתל״
אביב מעורר הירהורים נוגים בליבו
של הקורא.
מקובל לחשוב, כי הסיעות הדתיות בכנסת
ובעיריות מנצלות את מעמדן כלשון־מאזניים

^ העולם הזה 2409

השכרתרכב ״:

0 3 - 7 0 8 6 0 1 ,0 3 - 7 0 9 5 7 7
איש ה מכירות שלנו ישמח לפגו ש בך במ שרדך
ל מסיר ת אינפורמציה מדוייקת.

שבתו! במחלוקת

מר ארמין דויטש מברלין נפטר
ב־ 1979 ברוטרדאם. בזמן האחרון נמצא
נטפח לצוואה שלו, שבו הוא ממנה את
ידידו, אחד יוסף מתל־אביב או סביבתה,
כיורשו, ומצווה לו 500,000
פלורינים הולנדיים.
אותו מר יוסף מתבקש לפנות אלי
ולשלוח הוכחות רציניות, מדוייקות
ומפורטות על זהותו.
עוח״דיו יום!* ישראל בך־גל,
גויס, גרמניה
• כתובתו של המבקש.
1(0861 13?361 860 081
8081011)06 80x 225
0 — 4040 1401188 1
ץ ח 8תח 11/6810 6

ב״רולי ה שכרת רבב״
בעיקבות החוק האינפלציוני ויוקר המימון, גדל ה
כד איו ת ה שכר ת הרכב.
טלפן ל ״ רולי

אלי פיינר, גבעתיים

הדמוקרטיה עולה הרבה יותר ממי־שטר
עריצות.
מדוע זקוקים אזרחי ישראל לשבות
ממלאכתם ביום שבו הם בוחרים לעיריות — זה
באמת לא מובן.
אבל הבזבזנות שבהחלטת הכנסת היא הרבה
פחות מפחידה מהתגובה הציבורית העצבנית נגד
ן השבתון .״זה עולה מיליוני רולארים על
חשבוננו,״ התרעם החנווני ,״מי צריך את זה,״ רטן
מוכר העיתונים ,״הפרנו את החוק, כדי שלא
להצטרף להתנהגות חסרת־האחריות של
הפוליטיקאים,״ התפאר התעשיין.
אם זה ימשיך כך, יאמר מחר הסנדלר כי
״משכורות ל־ 120 חברי־כנסת זה באמת יותר
מדי״ ,והעיתונאי ישבח את העריץ שיבטל את
הדמוקרטיה ,״משום שהוא חסכן ומסתפק
י במשכורת צנועה.״ אין ספק, יהיה בכר חיסכון של
119 משכורות מקופת־המדינה.
גבריאל נאור, חיפה

באם אתה מחזיק כלי־רכב אחד או יותר לצורכי
עסקים, תו בל ל ק בל הצ עו ת מעניינות ומיוחדות.

ב״רולי ה שכרת רכב״
מכוניות פרטיות ומסחריות
מהמודלים האחרונים.

תחליך־דתיים בן־מאיר
עשרה מנדטים -ללא תחבורה
והתעמולה של ראש סיעת־המערך, רב בן־מאיר.
הח״כ הפעלתן, מזכיר מועצת פועלי תל־אביב
התחנף במשך כל החודש שעבר לציבור הבוחרים
הדתי, התקיף את שלמה להט על שאינו מונע
תחבורה ציבורית לים בשבת, דרש אפילו לשלול
ממנו את ההשתתפות בהקפות בשימחת־התורה.
עם מצע עירוני כזה, לא קל לנחש מה יהיו
צעדיו הראשונים של בן־מאיר כסגן־ראש־העירייה.
סיעתו בת עשרת המנדטים תסחוט
מצ׳יץ׳ ויתורי־דת מפליגים הרבה יותר
משהצליחו לעשות ארבעת הדתיים עד כה.
אם כן, עדיפה קואליציה עם הדתיים — ועם עם קואליציה על בשבת, תחבורה תנועת־הפועלים — וללא תחבורה בשבת.
משה שביט, תל־אביב

לידיעת הקוראים
מיכתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן מודפסים קצרים. למיבתבים במכונת־בתיגה, שצורפה אליהם
תמונת הכותב. מיבתבים בעי*
לוגדשם לא יפורסמו. אין המערבת
מחזירה את המיבתבים שנתקבלו

ל שרו תך 24 שעות בי ממה

0 3 - 6 2 2 8 2 8 ,6 2 3 3 1 1
לבטל׳ כרטיסי אשראי ב לבד

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור
קור סי ם
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)

* סלון ומכון יופי

תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת סיער לצמיתות(אפילציה) ובטעוה

הכנת כלות
* מחירים עממיים * עורות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ,226066 )4

במדינה העם ימינה -פנה!
דיח השילטון עולה בנחירי
המעיד — ולשם כך הוא
צועד ימינה.
בניגוד למיבחן הממשי בקלפיות
הבחירות העירוניות, שבהן שלטה
.מגמה מעורבת״ ,מתפרסמות לאחרונה,
עיתים לבקרים, תוצאות של
מישאלי דעת־קהל, המעניקים למערך
יתרון גדול על פני הליכוד.
אילו ניתן היה להפוך את תוצאות
הסקרים האלה לתוצאות הבחירות,
מבלי לעבור את התהליך המכאיב
והרה״האפתעות של בחירות אמיתיות,
היה המערך חוזר עתה לשילטון.

פאשיסטית״ ,אך בישראל זכתה בציון
של ״שוחרת ארץ־ישראל השלמה״.
העובדה הקובעת: האנשים שהתכנסו
לקריאת רפול באו ברובם דווקא
מן המושבים והקיבוצים של מיפלגת־העבודה.
רפול
הוא אדם פרימיטיבי, אך לא
טיפש. יש לו הערמומיות של איכר
מיזרח־אירופי. הוא יודע כי אין לו
הקטנה,
בתנועת־התחייה עתיד הדוגלת ברעיונות זהים. הוא יכול
להצטרף בכל עת לחרות, אך גם שם
אין קאריירה מזהירה ממתינה לו.
לחרות יש אריאל שרון אחד, המבקש
לעלות לשילטון תחת אותו הדגל. אין
צורך בשרון שני.
לעומת זאת יש מקום לרפול
במערך. אין ספק שהוא פוזל לכיוון זה.
ואילו ראשי המערך, המבקשים למשוך
לצידם את הציבור המאוכזב של
בוחרי־הליכוד, עשויים לקדם בברכה
את בואו של רפול ואנשיו.
לעבר רסול. במערך נטוש עתה
— לפחות מתחת לפני השטח —
מאבק על המנהיגות (ראה עמודים
.)15 - 14 אך שום שינוי אמיתי לטובה
אינו מתחולל בה.
אם המיפלגה צועדת בכלל, היא
צועדת בכיוון שבו צעדו המשתתפים
במיצעד נעמת -לעבר רפול.

הכנסת
פח 1ת יפאני מיפאני
הנורמה שנקבעה על-ידי
אהרון אבד־חצירא התקבלה
עתה ביפאן.

מייסד־תנועה איתן
תחייה! ליכוד! מערך!
איזה מערך?
מים ורעל. דוגמה קטנה אחת
לטיבו של המערך ניתנה השבוע,
כאשר קיים אירגון נעמת — שהוא,
למעשה, סניף של המערך — צעדה
לעידוד היישובים בביקעת־הירדן.
בראש התהלוכה פסע נתן אלמוזלינו,
מראשי ההסתדרות ובעלה של ח״ב
שושנה ארבלי־אלמוזלינו, מס׳ 2
ברשימת המערך לכנסת העשירית.
היישובים בביקעת־הירדן אינם
אלא התנחלויות, היושבות על אדמת
הגדה המערבית. תחילה הוקמו לאורך
הנהר, מפני ששם מצויים מים, וגם
מיבנה־השטח מתאים לשיטות־העבודה
של החקלאות הישראלית. לאחר־מכן,
עור בימי המערך, זחלה ההתנחלות
מערבה, בעליית ההר. פה ושם הרעילה
ממשלת גולדה מאיר את שדות
הערבים, על״ידי ריסוסם מן האוויר
בחומרים רעילים, כדי לסלק משם את
עובדי-האדמה הקודמים.
המערך של 1983 קורא לעידוד
ההתנחלויות האלה, שהתרוקנו למחצה,
בעודו מתיימר להיות נגד
״התנחלויות בלתי־ביטחוניות״.
זה מזכיר את הסיפור על הצעירה,
שקולה נשמע בחשכת המיקלט
כשהיא צועקת :״היי, תוריד את הידיים!
לא אתה — אתה!״
שרון שני. בשולי המערך קרה
השבוע עוד משהו, המקדיר את
שמימיו.
כפי שניבא העולם הזה מזמן,
הקים רפאל(״רפול״) איתן סוף־סוף את
תנועתו העצמאית. הוא קרא לה
״צומת״ .כל כלי־התיקשורת בישראל.
שהעלימו את הקמתה של מיפלגה
מתקדמת ושוחרת־שלום יום לפני כן
(ראה להלן) ,יצאו בתופים ובחצוצרות
כדי לפרסם עובדה מרעישה זו.
התנועה של רפול היתה נקראת
בכל ארץ מערבית בשם ״ניאו-

המדינה כולה ראתה אותו ביום
הבחירות. אהרון אבו־חצירא, האסיר
מס׳ 1במדינת־ישראל, שהותר לו
לרצות את עונשו בעבודת־חוץ
במיתקן מישטרתי, ניהל את מערכת
מיפלגתו.
אבו־חצירא, שנדון על־ידי בית־המישפט
הגבוה ביותר של המדינה
לעונש־מאסר על עבירה שיש עימה
קלון, לא זה בילבד שלא התפטר מן
הכנסת, אלא שהוא מתפקד כמנהיג־מיפלגה
לכל דבר. אין זה מפריע
לחסידיו ולבוחריו, וגם לא לעמיתיו
במיפלגתו ובמיפלגות האחרות.
כך נקבעה נורמה חדשה במדינת־ישראל.

חאראקירי. אילו היה
אבו־חצירא יפאני לפני דור, הוא היה
מבצע חאראקירי ביום פסק״הדין,
ומתאבד על־ידי חיתוך ביטנו. אילו
היה בריטי, היה לפחות מתפטר.
אולם נראה כי ישראל משמשת —
לפחות בשטח זה — אור לגויים.

הנורמות שנקבעו אצלו מתקבלות גם
על־יו״י אחרים. ובראש וראשונה —
דווקא ביפאן.
השבוע התחוללה סערה פוליטית
סביב אישיותו של חבר הפרלמנט
היפאני, ראש־הממשלה לשעבר קא־קואי
טאנאקה. איש זה נתפס בקבלת
שוחד בסך 2.2מיליון רולארים
מחברת־המטוסים האמריקאית לוק־היד.
לפני שבועיים נידון לארבע
שנות״מאסר, ולקנס בסך 2.2מיליון
דולר, כסכום השוחד. הוא הגיש
עירעור.
אחרי מתן פסק־הדין תבעו רבים
מטאנאקה להתפטר מחברותו בפרלמנט.
אולם אין הוא חולם על כך. גם
יורשו ובן־חסותו, ראש־הממשלה
הנוכחי יאסוהירו נאקאסונה, לא הצליח
לשדלו לכך.
הסברו של טאנאקה יכול היה להיות
תרגום מתוחכם יותר של דיברי
אבו־חצירא :״ההתפטרות כמוה כמוות
פוליטי,״ אמר האיש שסירב לבצע
חאראקירי ,״בשעה טרופה זו אני אנהג
בהתאפקות, מול פני ציפיות העם
היפאני.״
כלומר: לכו לעזאזל.

ביטחו!
להתגעגע לבגיז
הפרקליט הערבי שוחרר
ונשלח למעצר־בית, עיתונאי
ערבי גחקר ואור אדום גדלק
במערכת.
מה היתה הסיבה האמיתית למעצרו
של הפרקליט הערבי מוחמר מיעארי?
תחילה השמיעה התביעה באוזני
שופט־השלום הדרוזי טענה מרעישה:
מיעארי נפגש עם ראשי אש״ף. השופט
עיין בחומר ״חסוי״ ושלח את עורו־הדין
למעצר בן שמונה ימים. הוא
נרעש עד כרי כך, שאסר עליו גם
להיפגש עם פרקליטיו.
חיש־מהר התברר כי כל האישום
נגד מיעארי הוא שנפגש עם אנשי
אש״ף בוועידה מטעם האו״ם לדיון
בשאלת פלסטין, שנערכה בז׳נבה
(העולם הזה 31 ,ביולי והלאה).
מיעארי וסטודנט ערבי, שנעצר יחד
עימו, הוזמנו לשם כנציגיו של גוף
ערבי־ישראל המטפל בעצירים. הוא
נמנה עם עשרים ישראלים, יהודים
וערבים, שהוזמנו לוועידה. כולם
נפגשו עם אנשי אש״ף, כשם שנציג
ישראל באו״ם נפגש עם נציג אש״ף
בדיונים השונים.
נראה כי ההר הוליד עכבר. תחילה
הסכים השופט להרשות למיעארי
להיפגש עם פרקליטיו, עורכי־הדיו

בגץ: דיכאנן מ1חלט
^ #ודשייסאח רי הודעתו על התפטרותו, מנחם בגין כמעט
| | שנשכח. קצב־החיים המטחרר בישראל כבר הפן את האיש
לנחלת העבר הרחוק.
אולם מנחם בגין חי וקיים. השאלה היא: אין!
לאחרונה פשטו שמועות הטוענות כי בגין איבד את השליטה
על גופו, שאינו מסוגל לתפקד גם במישור הגופני הפשוט ביותר,
ועוד. לעומת זאת סיפרו אגשים, שהצליחו לטלפן לביתו, שהוא
עונה ככל האדם. לפי אחת הגירסות, אין הוא סובל אלא
ממחלת־העור.
התיאור העובדתי המוסמך הוא זה:
מנחם בגין מתפקד בהחלט במישור הגופני. הוא יכול לטפל
בעצמו, לדבר עם בני״אדם המטלפנים אליו. בריאותו הגופנית
תקינה.
אולם במרבית שעות היממה שרוע בגין על מיטתו, כשזקנו
מגודל והוא מוקף בערבוביה של עיתונים וספרים. הוא מבלה
שעות על גבי שעות כשהוא בוהה באוויר ואינו עושה דבר.
זהו מצב של דיכאון עמוק, כמעט טוטאלי. יש המקווים שהוא
יצליח לצאת ממנו. באחד הימים ויש שהתייאשו סופית,
המאמינים כי זהו מצב ללא״תקנה.
בגין מקבל רק את בנו ושתי בנותיו, את מזכירו יחיאל
קדישאי ואת מזכיר־הממשלה, דן מרידוד, המקורב אליו מאוד.
הללו משתדלים ככל יכולתם להוציא אותו מן הדיכאון. הם
מנסים, למשל, לשדל אותו להיפגש עם אישי-המדינה. לפי שעה
-ללא הצלחה.

עסקן־המערך אלמוזלינו בצעדודהירזץ
.היי, תוריד א ת הידואמנון
זיכרוני והזן שם אל־ח׳טיב.
אחר־כך ביקשה המישטרה עצמה
לשחררו ממעצרו, מכיוון שלא הצליחה
לגייס ראיות חדשות.
עונש בלי מישפט. באותו רגע
התחיל פרק ב׳.
אך שוחרר מיעארי ממעצרו
המישפטי, הוטל עליו מעצר אחר.
בחתימת המפקד הצבאי, הוטל עליו
מעצר־בית, יחד עם החובה להתייצב
פעמים ביום במישטרה. פירוש הדבר:
חיסול יכולתו לעבוד.
פקודה כזאת מטעם אלוף־הפיקוד
ניתנת, בדרך כלל. על פי בקשת
שרות־הבטחון־הכללי. חתימת האלוף
היא פורמאלית בלבד.
אחרי שלא הובאו נגד מיעארי
ראיות בבית־המישפט, אין מעצר־בית
כזה יכול להתפרש אלא כאמצעי של
הטרדה וענישה — ללא־מישפט.
המטרה הסבירה: להפחיד את הציבור
הערבי בישראל ולהרתיע אותו מפני
פעילות פוליטית.
התוצאה בעבר ובהווה: מסירת
המונופול על הפעולה הפוליטית
הערבית בישראל בידי רק״ח. קו זה
נקבע עוד בימי דויד בן־גוריון. הוא
נחלש בשנים האחרונות. עכשיו
התחזק לפתע מחדש.
שאלות לעיתונאי. מרוע? מדוע
דווקא עכשיו?
יתכן שהתשובה לכר טמונה
בפרשה, שאינה קשורה כלל במיעארי
ובוועידת״ז׳נבה.
בירושלים נעצר לחקירה איבראהים
קרעין, עיתונאי ממיזרח העיר, המנהל
את מישרד־העיתונות המפורסם של
ריימונדה טוויל. המישרד מפרסם ביל־טין
יומי על המתרחש בגדה, המיועד
בעיקר לעיתונאים זרים, וגם שבועון
בשם אל־עוודה(״השיבה״).
כמו כל העיתונים והשבועונים
במיזרח־ירושליט, גם ביטאונים אלה
כתובים ברוח של אהדה ליאסר ערפאת

ולמנהיגות המתונה של אש״ף. איברא־הים
נחקר על כך, במטרה להאשימו על _
פי החוק הנתעב המכונה בפי־כל על
שם האיש שהמציא אותו: שר־המיש־פטים
לשעבר שמואל תמיר .״חוק־תמיר״
הדורסני מאפשר לשלוח לכלא
כל אדם ״המזדהה״ עם אש׳׳ף על־ידי
החזקת הדגל הפלסטיני, השמעת שיר
לאומי פלסטיני וכתיבת חומר שניתן
לפרשו כאוהד לאש״ף. כלומר: כמעט
כל פלסטיני באשר הוא.
כאשר שוחרר איבראהים קרעין
בערבות, היה ברור שקרה משהו.
מעולם לא הואשם עיתונאי ערבי על
פי חוק זה, כשם שמעולם לא נאסר
איש־ציבור יהודי או ערבי בישראל
בגלל פגישות פוליטיות עם אנשי
אשיף.
להיפך: ביום שנעצר מיעארי, החליט
בית־המישפט העליון שהיועץ
המישפטי לממשלה צדק כאשר לא
חקר ולא העמיד לדין את האלוף(מיל׳)
מתי פלד, בגלל הופעתו המשותפת
עם עיצאם סרטאווי המנוח במסיבת־עיתונאים.
השופטים לא הסתפקו בכד,
אלא חייבו את בעל־העתירה, העסקן
ה״ליברלי״ הכושל ידידיה בארי, לשלם
סכומים גבוהים כשכר־טירחה לעורכי־הדין
של המדינה ושל פלד. גם את פלד
ייצג אמנון זיכרוני.
ההלצה התאמתה. האם קרה
משהו? תיתכן רק תשובה אחת: עם
עלייתו של יצחק שמיר לשילטון,
הונהגה מייד מדיניות חדשה.
בכל רחבי המערכת הדמוקרטית
נדלקו אורות אדומים. נראה כי שמיר,
שהכריז בשעתו פומבית שפגישותיהם
של אבנרי, פלד ויעקוב ארנון עם יאסר
ערפאת הן ״תחתית השיפלות האנושית,״
אינו מתכוון להסתפק במילים
המדינה עולה על דרך חדשה,
שאימתה במהרה את ההלצה שאמרה,
לפני שנה :״עוד נתגעגע בחזרה למנחם
בגין!״
העולם הזה 2409

ז י 1י ״ 1נ
נרנארה ואפמיסתאן: מצא את ההבדל1

¥אב ז׳בוטינסקי הישווה פעם את בריטניה
( לגיבורו של הסיפור המפורסם על פיצולי
האישיות, ד־ר גיייקל ומיסטר הייד.
ז־בוטינסקי, שהיה אנגלופיל מושבע, שאל את
עצמו: איך זה מתנהג הבריטי במולדתו כג׳נטלמן
מושלם, שוחר־חרות ורודף־צדק, בעוד שבמוש־בותיו
הוא מתנהג כמדכא ברוטלי, הרומס את
זכויות־האדם?

עד במה שאני זוכר, לא השיב
ז׳בוטינסקי על שאלתו. הדבר נשאר
בעיניו כתעלומה.

מקבלים עליהם כללים ברורים של התנהגות
חברתית).
בינתיים התפתח המין האנושי במיקצת. קמו
מדינות־חוק. במדינות המתוקנות התגשמה
דרישת הנביא אליהו :״דירשו מישפט, אשרו
חמוץ, שיפטו יתום, ריבו אלמנה.״ עשירים
ועניים, חזקים וחלשים אמורים להיות שווים
לפני החוק. בית־המישפט והמישטרה דואגים
להגשים עיקרון זה. כל אדם מבוגר משתתף

המישטרים הקיימים בשתי מעצמות־שתיהן
מתנהגות ביחסי־החוץ
יהן בדיוק באותה הצורה.

שיתוף־פעולה מלא. כל אחד מהם זקוק
לתדמית המאיימת של השני, בדי לדכא

שלישי ורביעי.

אמריקה הדמוקרטית, המתוקנת, ההומאניסטית,
הליברלית, מתנהגת בדיוק כמו
ברית־המועצות הדיקטטורית, הטוטאליטרית,
הקולקטיביסטית.
הפלישה האמריקאית לאי גרנאדה אינה אלא
הוכחה קטנה אחת נוספת למצב שכבר מזמן אינו
זקוק לכל הוכחה.

כדי להתגונן מפני המזימה האימפריאליסטית
של ארצות־הברית, נאלצת ברית־המועצות
להקיף את עצמה בשרשרת של מדינות
משועבדות, המגינות על גבולה. הפלישה
לאפגניסתאן תורצה בתירוץ זה. ההחלטה
הנחושה להחזיק בפולין בכל מחיר מתבססת גם
היא על אמתלה זו.
ארצות־הברית, לעומת זאת, עומדת על נפשה,
מול המזימה הקומוניסטית השטנית לחתור תחת
אשיות העולם החופשי. לשם כך עליה לקיים
דיקטטורות נתעבות בצ׳ילה ובאל־סלוואדור,
לפעול נגר שאיפת־החופש של כל עמי אמריקה
הלאטינית, לחתור תחת המישטרים הקיימים
בקובה ובניקאראגואה, ועכשיו להשתלט על אי
קטנטן של 100 אלף תושבים.
הסובייטים חוקקו את ״דוקטרינת ברז׳נייב״
— המקנה להם את הזכות להתערב בכוח הנשק
בענייניה הפנימיים של כל מדינה קומוניסטית
אחרת ולמנוע בה רפורמה ליברלית.
האמריקאים חוקקו זמן רב לפני־כן את
״דוקטרינת מונרו״ ,המקנה להם את הזכות למנוע
בכוח־הנשק חדירת מעצמה זרה לכל ארץ שהיא
ביבשת הכפולה הענקית, מדרום צ׳ילה ועד צפון
קנדה.

אץ שמץ של הבדל בין הפלישה
האמריקאית לגרנאדה ובץ הפלישה
הסובייטית לאפגניסתאן.

^ עלומה דומה קיימת עכשיו לגבי ארצות!
4הברית.
ארצות־הברית היא מדינה דמוקרטית. יש בה
חוקה, המבטיחה את זכויות־האדם של תושביה,
ובניגוד לחוקות רבות אחרות בעולם, לזאת יש
שיניים. היא מתגשמת בפועל, בחיי המדינה ובחיי
יום־יום.
יש פגמים רבים בדמוקרטיה האמריקאית, אך
הוא הדין גם בדמוקרטיות אחרות, כגון
הדמוקרטיה הבריטית והישראלית (ליהודים
בלבד).
כל דמוקרט אמיתי בעולם רוחש כבוד לאבות
המישטר האמריקאי, אנשים כמו תומאס ג׳פרסון
ואברהם לינקולן. המשמעות של מעשיהם
ודיבריהם חורגת בהרבה מעבר לגבולות
ארצות־הברית.

אין שמץ של הבדל בין נסיונותיה של
ארצות־הברית להפיל את המישטר המתקדם,
שקם בעיקבות המהפכה בניקאראגואה, וביו

כמו שני חוליגנים שיכורים, מ שתוללים
שני הבריונים האלה על פני כל
כדור־הארץ, ובעודם מתקוטטים זה עם
זה הם יורים בעוברי־אורח, הופכים את
השולחנות בבל ארץ, הורגים בהיסח־הדעת
על ימין ועל שמאל ותובעים מכל
האנשים להיכנע לאחד משניהם.

מבחינה זו, בל דמוקרט בעולם הוא
בעל זיקה כלשהי למישטר של ארצות־הברית.
זהו הדגם שאפשר לחקותו,
הדוגמה שאפשר ללמוד ממנה.

הם פועלים על פי שתי מהדורות של תסריט
אחד. במהדורה האמריקאית, זהו מערבון שבו
הברנש הטוב הוא השריף האמריקאי, והברנש
הרע הוא האקדוחן הסובייטי. המהדורה הרוסית
היא סובייטון, שבו הקומוניסט הוא האיש הטוב,
הגואל והמשחרר, ואילו האמריקאי הוא
הפאראזיט האנטי־סוציאלי, שיש לחסלו.

^ מוקרטיה פירושה, בין השאר, כיבוד
1זכויות האדם. כיבוד זכותו של הזולת לדיעה
״אחרת. כיבוד זכותו של מיעוט להטיף להשקפות
שאינן מקובלות על הרוב, ואף השנואות עליו.

מכאן ההנחה שמדינה דמוקרטית
תנהג גם ביחסי החוץ שלה ב^ורה
אחרת מאשר מדינה שבה שולט
מישטר של דיכוי.

בשני התסריטים סובלים, בעיקר,
האנשים הקטנים שמסביב. הם נהרגים,
הם נרמסים, הם מנוצלים, הם חיים
בעוני ובבערות תחת המגף של בריון
א׳ או בריון ב׳.

מדינה המכבדת את זכויות־הארם של אזרחיה,
המכירה בשילטון־המישפט ובשוויון בין חזק
וחלש מול פני החוק — מדינה כזאת, אפשר היה
להניח, תפעל על פי עקרונות אלה גם ביחסיה עם
עמים אחרים.
היא תכבד — כך אפשר היה להניח — את
זכויות־האדם של בני־עמים אחרים. את זכותם
לקבוע בעצמם את צורת המישטר בארצם ולבחור
במנהיגיהם. היא תפעל בהתאם לחוק הבינלאומי
ולמוסר האנושי. היא לא תפעיל כוח בלתי־חוקי
נגר חלש, לא תדכא את חסר״המגן, לא תחליף את
כוח־המישפט במישפט־הכוח.

ך מען הצדק וההגינות יש לציין כי הבריונים
< הגדולים אינם שונים מן הבריונים הקטנים,
אלא בכוחם וביכולתם. כל מדינה בעולם, שיש
בידה קמצוץ של כוח, מתנהגת בדיוק באותה
הצורה.

גם מדינתנו, כמובן.

זוהי ההנחה. להנחה זו אין על מה
לסמוך.

(צער של ג־לרג־ קו צי ארב״גידיזרק טיימס״)

אין היא אלא אשלייה מסוכנת.

נכון ההיפך הגמור.

^ ין שמץ של אמת בהנחה כי המתוקנת
שבמדינות־העולם תנהג ביחסי־החוץ שלה
אחרת מאשר האכזרית שבמדינות־הדיכוי
הדורסניות.
יתכן שזה ישתנה בעוד רור או בעוד מאה
דורות. יתכן שבאחד הימים תקום ממשלת־העולם,
ולצידה בית־מישפט עולמי ומישטרה
עולמית.

יתכן. כיום זהו חזון לימים אחרים.
פעם אמרו :״אדם לאדם זאב״ .כל אדם לעצמו.
כל אדם מוכן לתקוף את זולתו ולקרוע אותו
לגזרים.
(האימרה עצמה מבוססת על טעות אתולוגית.
הזאבים תוקפים את טרפם וקורעים אותו לגזרים,
אך בינם לבין עצמם הם מקיימים מישטר־חוק
מושלם. אין הם הורגים איש את רעהו, הם
מקיימים ביניהם יחסים של רעות ואחווה, והכל

בעיצוב פני השילטון ובבחירת מנהליו, בלי הבדל
של מיז, רת וגזע.

אולם הגשמת כל העקרונות הנעלים
האלה נעצרת על הגבול.
מה שנכון בתוך המדינה פנימה, אינו נכון
במרחק של צעד אחד מעבר לגבול.

מדינה למדינה — זאבה.
מחוץ לגבול מותר לדרוס, לדכא, לנצל,
להרעיב יתומים ואלמנות. וחוץ מכמה אנשי־מוסר
ויפי־נפש, זה מקובל על הרוב הגדול של
האזרחים בכל אחת מן המדינות הדמוקרטיות.
זהו המצב בעולמנו. הוא תואם, כנראה, את
ההתפתחות הנפשית והמוסרית של המין האנושי
בדור הזה.
והי הסיבה לתופעה, המדהימה בכל פעם
מחדש את האנשים התמימים:

למרות

ההבדל

העצום

שבין

נסיונותיה של ברית־המועצות להרוס את
האגודות המיקצועיות החופשיות שקמו בפולין.
אין שמץ של הבדל בין פעולות מוסד־הביון
האמריקאי, ששם קץ ל״אביב של צ׳ילה״ והשליט
שם במקום איינדה רודן רצחני ומאוס, ובין
פלישת הטאנקים הסובייטיים, ששמו קץ ל״אביב
של פראג״ ,ושהשליטו שם במקום דובצ׳ק
דיקטטורה מדכאת ודורסנית.

בעולם משתוללים שני ביריונים.
יתכן שלאחד מהם יש לב של זהב ולשני
לב של אבן, אבל ההבדל הזה אינו
מתבטא בהתנהגותם.
^ ל אחד משני הבריונים טוען כי רעהו־יריבו
זומם להשתלט על העולם כולו, וכי עליו
לחמוס ולרצוח, לפלוש ולחתור, לנצל ולדכא,
כדי לשים לאל מזימה חשוכה זו.

למעשה קיים בין שני ׳הבריונים

יש דמיון מוזר — אך לא מפתיע — בין
הפלישה הישראלית ללבנון והפלישה האמריקאית
לגרנאדה.
ממשלת ישראל ריכזה כוח כביר(גם במושגים
בינלאומיים) כדי לפלוש לארץ שכנה קטנה
וחסרת־ישע. ממשלת ארצות־הברית ריכזה כוח
כביר (יחסית) כדי לפלוש לאי זעיר. בשני
המיקרים יחסי־הכוחות הם גרוטסקיים.
ממשלת ישראל יצאה להציל את העם הלבנוני
מידי ״המחבלים״ הרעים. ממשלת ארצות־הברית
יצאה להציל את גרנאדה המיסכנה מידי
הקומוניסטים הרשעים.

בשני המיקרים השתנו האמתלות
מדי יום, וכמעט מדי שעה.
ממשלת ישראל יצאה תחילה להבטיח את
״שלום הגליל״ .אחר״כן הודיעה שהיא באה
״לחסל את תשתית המחבלים״ — שנמצאת,
במיקרה, בעיר־הבירה של לבנון. אחר־כך נזכרה
שהיא רוצה גם לגרש את הסורים מלבנון. לבסוף
החליטה שהמטרה האמיתית היא לכונן ״סדר
חדש״ בארץ־הארזים.
ממשלת ארצות־הברית התחילה באמתלה
המגוחכת שהיא באה להציל כמה מאות

במיקרה זה יפוצה יהודה בן־מאיר, מס׳ 2בצעירי המפד״ל,
בתפקיד ראש מישלחת ישראל באו״ם, במקומו של יהודה
׳בלום.

שפייזר מאחורי
הקואליציה
תו ענן י ף
מידחמה עם סוריה?
משקיפים מדיניים סבורים, שמילחמה
ישראלית־סורית היא כמעט בלתי־נמנעת.
המשקיפים מצביעים על כך ש״בעלי־הבית״ של
ישראל וסוריה מעוניינים במילחמה כזאת,
שתסכל את מאמצי־הפיום בלבנון, ותנציח את
חלוקתה של המדינה בץ הגושים, כאשר חלקה
של כל מעצמה ייקבע על־פי ההישגים של
הגרורה שלה במילחמה.

בתוך זמן קצר צפוי פיחות גדול, בסדר־גודל
דומה לפיחות שבוצע לפני פחות מחודש.
בעיקבות צעד זה יהיה מ חי ת של דולר אחד
יותר ממאה שקל.

.בנק ישראל״ -
בער ענייו בבנקים
באמצעות החברה הממשלתית החדשה,
הרוכשת את מניות הבנקים, הופכים האוצר
ו״בנק ישראל״ בהדרגה לבעלי־עניין בבנקים
הישראליים הגדולים.
שווי השוק של מניות־הבנקים היה לפני המפולת שיבעה
מיליארד דולר. היום מתקרב השווי הדולארי של המניות
האלה לארבעה מיליארד דולר. החברה הממשלתית רכשה
עד כה מניות בנקים ביותר מ־ 300 מיליון דולר, וככל
שנמשכות המכירות, גדל חלקה בבנקים.

כלכלנים מעריכים, שהיום מחזיקה הממשלה
ב־^ 7.5ממניות הבנקים, וכאשר יהיו בידה
היא תהפוך ל״בעלת ענייך — כלומר, תוכל
לתבוע שותפות בניהול הבנקים.

ס/ס 1 0

יחודשו המגעים
לאחדות לאנמיה
במיפלגת־העבודה מעריכים, כי אחרי בחירתו של שר־אן צר
מטעם הליכוד יחודשו המגעים להקמת
ממשלת״אחדות־לאומית.

על־פי הערכות אלה, היתה תביעתו של הח״כ גד
יעקבי לקבל את תיק־האוצר אחד המיכשולים
העיקריים להקמת ממשלת ליכוד־מערך, ועתה
הוסר מיכשול זה.

איחוד חמ״י -
צעירי המפד״ל?
תסריט אפשרי להפלת ממשלת הליכוד: איחוד בין תמ״י
וצעירי המפד׳ל, בהנהגת זבולון המר, ופרישת הגוף
המאוחד מן הקואליציה עם הליכוד. המר הגיע למסקנה כי
בקואליציה הנוכחית הוא מאבד את הציבור שלו לטובת
התחייה, בעוד שבקואליציה אחרת, בהנהגת המערך, הוא
יהווה את הסמן הימני.

בעוד שידר העבודה, שימעון פרם, מקווה
שקואליציה זאת תסלול את הדרך
לממשלת־אחדות לאומית, סבור שפייזר כי
הקואליציה העירונית בתל-אביב תקל על
שיכנועם של ארבעת הליברלים.המורדים״
להצטרף לקואליציה ממשלתית בראשות
המערך.

היחסים בין הרשות־לצרכנות, שבראשה עומדת נוזהת
קצב, והמועצה הישראלית לצרכנות, שבראשה עומדת
עדה לבנון, עומדים על סף משבר.

הח״כ הליברלי יצחק ברמן, מ״כנופיית הארבעה״ ,תומך
במגעים עם שפייזר.

שרוז -ירו־ המזכירות?
השר־ללא־תיק אריאל שרון מתכוון להתמודד
על תפקיד יושב־ראש מזכירות תנועת־החרות,
במקומו של יורם ארידור, שפרש.

השגריר היפאני בישראל יוחלף בקרוב. ביפאן
כבר נעשות ההכנות לכך, והשגריר המיועד
מקיים פגישות עם גורמים ישראליים בטוקיו.

בשבוע האחרון התחילו לפנות כמה
מחפציו הפרטיים של ראש־הממשלה
לשעבר מנחם בגץ. החפצים — ביניהם
ספרים — מועברים מדירת־השרד
שברחוב בלפור לדירתו החדשה של בגין
בירושלים.

עסקני חרות הם שיתנו את הטון בגוף החדש.

מאחורי כינון הקואליציה בין המערך והליכוד בתל־אביבעומד ח״כ אליהו שפייזר.

שגריר יפאני חדש

מפגי את בגי!

צעירי חרות והליברלים החליטו על שיתוף־פעולה אירגוני.
מעתה הם יפעלו בגוף אחד ,״הדור הצעיר של הליכוד.״

אירגוני־הצרברם רבים

מולו יתייצב ח״כ איתן ליבני, ממלא־מקום יו״ר־המזכירות
הנוכחי.

פיחות גדוד בקרוב

התארגנות צעירים
בליסד

גירויים על המוסד
מי שהיה הממונה על שירותי־הביטחון, איפר
הראל, עומד לפרמט בקרוב ספר חדש, שבו
גילויים חדשים על פעילות השירותים החשאיים
של ישראל ב שנות דד 50׳ וה־60י.

המועצה, שהיא גוף עצמאי, טוענת שהרשות
— שהיא גוף הסתדרותי — עושה שימוש
חוזר בסקרים שלה, ובמידע שהיא מעבירה
לציבור.

תעלומת החלפנים בירושלים תעלומה מיוחדת־במינה מטרידה
כלכלנים ישראליים. כמה עשרות חלפנים,
הפועלים במיזרדדירושלים, מוכרים מדי
יום ללקוחותיהם הישראליים סכומים
המוערכים בחמישה עד עשרה מיליון
דולר ליום — ובסך הבל מדובר בכמה
מאות מיליון דולר שנמכרו בימים
האחרונים.
החלפנים מקבלים תמורת הדולארים
שקלים, שהם אינם יכולים להחזיק בהם.
ידוע שהחלפנים אינם משקיעים בבורסה
הישראלית, והתעלומה המטרידה את
הכלכלנים היא: מה עושים החלפנים
במיזרח־ירושלים בשקלים שלהם —
וכיצד הם ״ממחזרים״ אותם, דהיינו —
הופכים אותם מדי־־יום לדולארים, השבים
ונמכרים.
אחת ההשערות היא -שהחלפנים
במזרדדירושלים זוכים בגיבויו השקט של
״בנק ישראל״ ,הקולט מהם את השקלים
ומספק להם דולאדים.

מישפטנים בודקים
אזהרת הרמטכ״ד

בירושלים -
סנאדיציה מצומצמת

אחרי שהרמטכ״ל, רב־אלוף משה לוי, הזהיר
קצינים בכירים, שפרשו לאחרונה מצה״ל שלא
יעניקו ראיונות לכלי־התיקשורת, פנה אחד
מהמוזהרים למישפטנים כדי שיבדקו את התוקף
החוקי של ההוראה.

ראשי המערך בירושלים מתנגדים להקמת
קואליציה עירונית רחבה בה שתתפות הליכוד,
בדומה לקואליציה שהוקמה בתל־אביב.

תוחזר הגניבה
ממוסיאון האיסלאם?
בסודי־סודות מתנהל משא־ומתן בין
המישטרה ועבריינים מסויימים על החזרת
השעונים ושכיות־החמדה שנגנבו בשעתו

ממוסיאוך האיסלאם בירושלים.
בפריצה הנועזת נגנ ב רכוש במיליוני
דולארים ומעריכים כי זוהי הגניבה הגדולה
ביותר בתולדות המדינה. המישטרה
מצאה קצדדחוט המוביל אל העבריינים,
ומנסה לסיים את המגעים ולקבל את
הרכוש בחזרה. הדבר יוסיף ליוקרתה
ויהווה הצלחה גדולה.
לעומת זאת מערימה הפרקליטות
קשיים. מסתבר כי המחיר שנדרש עבור
השעונים הוא גבוה, ואינו נראה
לפרקליטות מבחינה מוסרית וציבורית.

מחסור בציוד
חיילי־מילואים, המאיישים קו בחזית הלבנונית,
עומדים לפנות לשר־הביטחון אחרי שיחרורם
ולהביא לפניו שורת תקלות חמורות, שהיו עדים
להם בתקופת־המילואים.
המדובר הוא במחסור בציוד לחורף, אישי ויחידתי, מחסור
במזון בנקודות שתות בקו.

עסקני־המערך בבירה מבקשים לטפח את הסיעה
החרדית־ספרדית ש״ס, בתיקווה שהיא תהפוך כוח פוליטי,
שיפגע בעיקר בכוחם של הליכוד ושל תמ״י בירושלים.
סיעה זאת תזכה בהישגים קואליציוניים חשובים בירושלים.

לנדאו -
במיעוט במועצה
ראש־העירייה החדש של הרצליה, אלי לנדאו, עשוי למצוא
את עצמו במצב מביך במועצת״העיר. המערך מנסה לשכנע
את אחד משני הנבחרים הדתיים שלא להצטרף לקואליציה
של הליכוד.

במצב זה תהיה לאופוזיציה עדיפות של חבר
אחד במועצה.

לנ ד או-
בהנהלת ״מודיעיד
ראש העירייה החדש של הרצליה, אלי לנדאו, הודיע כי
ישמור בידו את מקומו בהנהלת חברת המו״לות מודיעין.
שהיא בעלת הצהרון מעריב: לנדאו יבקש להבטיח את
המשך שיתוף־הפעולה של מעריב איתו.

עיתונאים ב״מעריב״ ,שתמך בצורה גלוייה
בלנדאו, ועיתונאים ב״ידיעות אחרונות״ ,שתמך
בצורה גלוייה בבתב־הצהרון יחזקאל אדירם,
שהיה מועמד בבחירות בחולון, עשויים לפנות
לוועדת האתיקה של העיתונות בתלונות נגד
הנהלות העיתונים שלהם, שעמדו מאחורי
התמיכה.

במדינה
מיפלגות
לא שד גרות פנימית ,
האום וזיציה היא אלטרנטיבה
לשילטין. אך היבן
האלטרנטיבה לאופוזיציה?
מזה זמן רב לא ראתה הארץ מאורע
כזה. באולם תל־אביבי קטן, שבו נדחסו
300 איש ואשה מכל רחבי הארץ,
הוחלט על הקמתה של מיפלגה חדשה.
לא ״תנועה״ ,לא גוף בלתי־מוגדר, אלא
בפירוש ״מיפלגה״.
לא היה זה הדבר החריג היחידי
.בכינוס זה. מייסדי מיפלגת־האלטרנ־טיבה
ויתרו מראש על כל סממן
פיקאנטי או תעלול פירסומת, שהיה
עשוי למשוך את כלי־התיקשורת. לא
היו הכרזות מפוצצות, לא השמצות

ותקנות הסותרים
הדמוקרטיה.

עקרונות

• האלוף (מיל׳) מתיתיהו
פלד :״צה״ל עלול להפוך לאיום על
המישטר הדמוקרטי,״ לדבריו, דחסו
האמריקאים כל־כך הרבה אמצעי-
לחימה אל תוך ישראל, עד כי הצבא
תפח מעבר לכל יחס לצורכי־ההגנה
האמיתיים של ישראל. התוצאה:
הממשלה יכולה היום לפתוח במילחמה
גדולה מבלי שתזדקק לגייס מילואים
בממדים גדולים. משום־כך אינה
נזקקת עוד להסכמה לאומית.

• הפסיכיאטרית

רוחמה

מרטון הסבירה את התהליך
הפסיכולוגי שהפך את העם היהודי
מעם מדוכא לעם מדכא. היא הישוותה
אותו לילד הגרל בביתו באווירה של
פחד ודיכוי, כך שעם התבגרותו אינו
מכיר שפה אחרת. מכיוון שהוא מחקה

מעשה 1היסטורי:
עסק ו בכיר
ט טו וק מבני
שהוא ט י נש
ובלתי -יעיל !
ך תחילת השכוע עסקו
* העיתונים בעיקר בפרשת
פיטוריו של ראש מחלקת־העליה
בסוכנות היהודית, איש־חרות
רפאל קוטלוביץ.
יש בהחלט היבט פיקאנטי
ומעניין בפרשה הזאת.

קוטלוכיץ הוא העסקן
הראשון בתולדות מדינת־ישראל,
שפוטר רק מסיוון
שהוא איש טיפש ובלתי-
יעיל.

כינוס אלטרנטיבה בתל־אביב*
הימנון ישן מדי ז
את הוריו, הוא הופך בעצמו תוקפני
ומדכא. לעומת זאת, ילד הגדל באווירה
של אהבה, גם כשהוא קטן וחסר־ישע,
לומד להכיר ולרסן את עצמו.
• הסוציולוג אורי רם, ששוחרר
לא מכבר מן הכלא הצבאי אחרי
שסירב, כסגן־מילואים, לשרת בלבנון,
הציע לאנשי־מילואים לבקש כי לא
יישלחו לשרות בלבנון ובשטחים
הכבושים.
• אורי אבנרי, תבע להעביר
את השליטה בבנקים לידי בעלי-
המניות, ואם הדבר אינו ניתן —
להלאים את הבנקים, כדי לאלצם
לשרת את האינטרס הציבורי.
• חיים ברעם, בנו של שר
מטעם המערך ואחיו של ח״כ המערך,
טען שלא נותר כמעט שום הבדל בין
הליכוד והמערך. כדוגמה לכך הביא
את מפת ההתנחלות, שבה נותר רק
פער קטן בין תוכנית־אלון ובין
תוכנית־הליכוד.

• הרופא־הבימאי

אלוף פלד בכינוס
צבא גדול מדיי
הדדיות, ולא הבטחות לניצחונות
מהירים.
הנוכחים ידעו שהם יוצאים לדרך
קשה וארוכה. הסיגנון היה שקט
וענייני. רבים מן הנוכחים היו לוחמים
ותיקים — אנשי תנועות־המחאה,
מייסדי של״י, פעילי תנועות־השלום
השונות. לא היו להם אשליות.
ילד מדוכא. גם נאומי־הפתיחה
לא דמו לנאומים הרגילים באסיפות
מיפלגתיות. הם נגעו בשאלות
ובנושאים, שאין להם מקום במיפלגות
ישראליות מימסדיות.
בין השאה

• ההיסטוריון אבי גלזרמן:
״תחת לאמץ לעצמה את הדולר
האמריקאי, מוטב שמדינת־ישראל
תאמץ לעצמה את עקרונות החוקה
האמריקאית.״ הוא הציע את חקיקתה
של חוקה כתובה ומשוריינת, שתתבסס
על החוקה האמריקאית, כך שבית־המישפט
העליון יוסמך לבטל חוקים
העולם הזה 2409

יהודה

(,״ג׳אד״) נאמן, טען כי ישראלים
רבים חיים עכשיו ב״גלות פנימית״
ושאל גם הוא :״מי שמחפש
אלטרנטיבה למיפלגת־השילטון יכול
להצביע בעד האופוזיציה. אך מה יעשה
מי שמחפש אלטרנטיבה לאופוזיציה?״
נאמנות למלד. שאלה זו הידהדה
בדברי כל הדוברים. היה מנוי וגמור
עימם לשים קץ למצב, שבו אין
אלטרנטיבה אמיתית למי שמואס
במיפלגות ״הקונסנזוס הלאומי״.
כיצד תפעל המיפלגה החדשה?
בשלב הראשון מתכוננים היוזמים
להכין את ועידת־היסוד הרישמית,
שתתכנס בתוך שלושה חודשים.
בו־זמנית אמורה המיפלגה־בדרך
לפעול ברחוב, ליזום פעולות ציבוריות,
להתכונן לבחירות, ובעיקר — לפעול
בקרב הנוער.
המיספר הרב של הצעירים,
שהשתתפו בכינוס, היווה עידוד לכך.
היעד: תלמידי כיתות י׳ ,י״א וי״ב.
כדברי אחד המשתתפים :״הם עדיין לא
מקולקלים. אפשר לדבר א תם על
בעיות־היסוד של המדינה והחברה
הישראלית״.
* מימין, בשורה הרא שונה7 :־ר
יהודה נ א מן, עורך יהדין יו סי ברד.

אין לדעת אם ״טיפשות״ היא
עילה מספקת לפיטורין, לפי דיני־העבודה
במדינת־ישראל. אלא
שקוטלוביץ איננו פקיד, אלא נב־חר־ציבור,
כביכול. פנייתו לערכאות
מישפטיות, כדי למנוע את
השלכתו בחרפה מהתפקיד, עשתה
אותו ללעג ולקלס.
הפיקציה של ״נבחר ציבור״
אינה אלא בדיחה בלתי־מוצלחת.
איש מישראל איננו בוחר, כמובן,
בעסקני הסוכנות או ההסתדרות
הציונית, והבחירות ב״גולה״ אינן
אלא תרגיל־ענק בהונאת הציבור.
איש כמו קוטלוביץ, עסקן ותיק
בברית־חרות־הצה״ר, פשוט תפס
טרמפ על הג׳וב מס׳ 1שמיפלגה
ציונית יכולה להעניק לחבריה.
תפקיד יוקרתי, רב־עוצמה( ,מכיוון
שהוא מאפשר לחלק מישרות
וטובות־הנאה לאנ״ש) ,עשרות
נסיעות לחו״ל, חשבון־הוצאות
נדיב, מעמד של שר.
לרוע המזל היה קוטלוביץ חסר
תבונה מינימלית, וכל צעדיו
ומינויו במחלקת־העליה נעשו
בחוסר־טאקט בוטה. קוטלוביץ
הוא לאומן היסטרי, בנוסח התחייה,
והוא הציף את מחלקתו בעשרות
אנשי־חרות, בדרך־כלל נעדרי
כישורים כלשהם. המנכ״ל שלו,
יהודה דומניץ, איש האגף המתון
במפר״ל, הוא איש מנוסה, בעל
כישורים ויכולת בלתי־רגילה
להפעיל אנשים בדרכי־נועם.
המנכ״ל הקודם של המחלקה, עוזי
נרקיס, הנהיג בה סדר, וערך
רפורמות אירגוניות חשובות.
קוטלוביץ לא התעניין במיוחד
במינהל תקין או בעליה. בין כה
וכה אין למחלקה השפעה רבה על
מיספר העולים, אלא רק באיוש
מישרות בכירות בלאומנים מטו-
רפים־למחצה, או בעולים מרוסיה
המקורבים בעולמם הרוחני והפח
ליטי ל״רב״ מאיר כהנא.

הוא הצליח להרגיז את
עסקני־המגבית כשאירגן
אימונים צבאיים בישראל
לסטודנטים יהודיים באר-
צות־הברית, רובם שוביניסטים
וקנאי־דת, הקרובים
לליגה להגנה יהודית של
כהנא.
אנשים כאלה מהווים איום
כמעט פיסי על מנהיגי יהדות
לא חסרו בכינוס רגעים של הומור.
כאשר הציע אורי רם להחליף את
ההימנון הלאומי, מכיוון שהתיקוווז

מודח קוטלוביץ(עם רפאל איתן)
מישרות לחצי־מטורפים

ארצות־הברית. אלה תמיד תיעבו
את קוטלוביץ, תמכו בהתלהבות
במנכ״ל דומיניץ. השבוע הצליחו,
סוף־סוף, להדיח את איש־אמונו
של מנחם בגין מתפקידו.

הגילוי
של וביו
^ בעיצומן של ה?*
סערות המיפלגתיות
סביב קוטלוגיץ, או הקו אליציה
ליבוד-מערך בעיריית
תל-אביב, כתב
ח״כ יצחק רביו מאמר
בצהרון ידיעות אחרונות.
המאמר היה אפור למדי,
כמו כל המתוחים האנא-
ליטיים של רבץ. וה מסקנות
היו. כרגיל, שיג־רתיות
וחסרות מעוף
מדיני.
רביו פשוט מציע להת בצר
מאחורי קווי סעד
חדאד. הכילה זאת בכל הרשימה ידיעה מעניינת
במיוחד.

רבץ כותב במפורש
שידידו הגרי קיסינג׳ר
מגסה לדחוף את ישר אל
למילחמה בסוריה,
כדי לקדם אינסרסיס
אמריקאיים. גס ח״כ
אבא אבן השמיע רמז
עבה לכיוון הזה.
זוהי שיטה ישנה של
קיסינג׳ר. שהוא, לדברי
רוב הפרשנים הרציניים,
היוזם האמיתי של מיל־חמת
יוס-הכיפורים.
כאן קיימת, לפחות,
אזהרה מראש. ארצות-
הברית תקועה בלבנון, לא
להקיא ולא לבלוע. היא
רואה בישראל אחראית
בילעדית למצוקתה הנוכ חית
בחלק זה של העולם.
אנשים מסוגו של קיסיג-
ג׳ר מאמינים בהפעלת
כוח צבאי מאסיבי. בעיקר
כשצריך לרסן את
חוצפתו של מדינות לא-
אירופיות.

קיימת שוב סכנה
מוחשית, שצה״ל יופעל
למען אינסרסיס זרים.

היבט זה של הדחת קוטלוביץ
הוא מעניין במיוחד. בצר לו פנה
ראש מחלקת־העליה לשעבר
לראש הממשלה, יצחק שמיר,
והתחנן בפניו לסייע, לפנות
לאמריקאים ולהשיג עבורו חנינה
כלשהי.
שמיר, כדרכו, הבטיח לעזור,
ועשה זאת כלאחר־יד, מבלי להתאמץ
יתר על המידה.
שוחח ראש-הממשלה
אומנם עם האמריקאים אבל
נמנע באורח בולט מלהטיל
את כובד-מישקלו על המאזניים
למען העסקן הכושל,
שהסישור היחיד שלו הוא
קירבתו לבגין החולה, המחוסל
פוליטית.
יש כאן בהחלט סימן לבאות.
בדרך כלל מייחסים לשמיר מנטליות
של איש המישפחה הלוחמת,
ונוטים לשכוח את השנים
שאותן הוא בילה, כעובר־מדינה,
איש־מוסד בכיר, תחת שילטון
מפ״אי.
לעובדה זאת יש חשיבות
מכרעת. בשנות החמישים העניק
דויד בן־גוריון מעין חנינה
ורהביליטציה לאנשי־לח״י, בהשפעת
ידידו משדה־בוקר, ה״ט־רוריסט״
הוותיק יהושע כהן. יחס
סלחני זה לא הוענק לבוגרי־אצ״ל,
שהוחרמו מכל וכל, ושלא זכו
כמעט בשום תפקיד במנגנון־
המדינה הבכיר.
שמיר, שעבד במוסד תחת
איסר הראל, סיגל לעצמו הרבה
מהמנטליות הביצועיסטית, שאיפ־יינה
את מאות הרפ״יסטים, שאיישו
את מישרד־הביטחון על כל
שלוחותיו.

ראש־הממשלה החדש בז
לחרבבנות ולחוסר־יעילות.
מכאן מינויו של יגאל כהן־
אורגד, איש-מיקצוע, לתפקיד
שר-האוצר, ומכאן גם
אדישותו הבולטת של שמיר
למצוקותיו של רפאל
קוטלוביץ.
,ן־אש־המחלקה המודח, הוא
בעצם המוצר הרוויזיוניסטי המושלם.
הוא מדבר גבוהה, חסר כושר־ביצוע
מינמלי, מנותק מהמציאות.

שמיר, לעומתו, הוא סינתזה
בין הבנגוריוניזם ובין
הרוויזיוניזם.
מי שיזלזל בשמיר, וביכולתו
להוציא לפועל מדיניות — טובה
או הרת אסון — ישלם על כך
ביוקר, במוקדם או במאוחר.

חיים ברעם
הוא שיר מיושן ואינו משקף את
המציאות הישראלית הנוכחית, השיב
לו הד״ר יעקב ארנון, יליד הולנד:

״ההימנון ההולנדי הוא כל־כך מיושן,
שהוא מדבר על הנאמנות למלך
הצרפתי!״

בא ו ־ שבע :
המעון־ ווחס
במעון־ ,ומור
נאוו העיראקי
(משמאל) מתייצב
סנאג המארוקא
• והודיעו

אסיפת־מורים, בשעת שנהרגתי בתאונת־דרכים!״
זוהי הקדנציה החמישית שעליה
מתמודד נאווי, אחרי 20 שנות־כהונה
כראש עיריית באר־שבע 14 .רשימות
התמודדו הפעם בבחירות והם דאגו
לאסוף חומר מפוצץ וציטטות, שנועדו
לשכנע את הציבור שלא לבחור מועמד
זה או אחר.
כד, למשל. כותב אדם בשם שלמה
גבעון :״כשנאווי אומר, לא׳ למיפלגה,
למה הוא מתכוון שבעת מדורי
צביעות וזוהמה״ :״העכברים עוזבים את
הספינה״ :״גורמים במעדר חוששים כי
נאווי יעשה צרות״.
שמח בבאר־שבע. מערכת־הבחירות
שם לא הסתיימה, שכן איש מן
המועמדים לא זכה ב־ 40 אחוז מקולות
הבוחרים. בסיבוב הנוסף יצטרך נאווי
להתמודד שנית באורי סבאג, נציג
המערך. נראה שהמערכה היום לוהטת
יותר מתמיד.
נאווי טוען שרוני מילוא הגיע
במוצאי־שבת ואחרי חצות ניסה לחזור
על התרגיל התל־אביבי — קואליציה

אי| 111)1בעיח?

ן* בחירות האחרונות טענו
*//נגדי שאני אלכוהוליסט ונר־קומן,
הפעם ציפיתי שיאמרו שאני
סוטה־מין. למרבה ההפתעה הטיחו בי
שאני זקן ועייף,״ מגחך אליהו נאווי,
וממשיך :״הצעתי לכל אחד
מהמתמודדים להתחרות איתי בהורדת־ידיים,
אך כמו שהגששים אמרו: אף
אחד לא קם! עוד הוסיפו הפעם
שדרסתי ילד וברחתי, והסתבר שהייתי

שיכור.״ הוא מושך בכתפיו .״לך ותענה
לכל שטות!״
ברוריה נאווי משלימה :״הפיצו
בעיר שמועה שהוא שתיין, ושהכניס
בחורה בת 23 להריון ״.גם היא מגחכת.
״אם אמצא אותו יום אחד במיטה עם
אשה אחרת, אהיה בטוחה שהציע לה
מקום לישון מפני שלא היה לה לאן
ללכת ״.אר היא גם כועסת״ .יום אחד
צילצלו לבית״הספר שבו אני מלמדת

בין המערך והליכוד. שידוך בין אורי
סבאג מהמערך ובלפור קוויתי
מהליכוד. סבאג טוען שכלל לא נפגש
עם רוני מילוא ושאינו יורע במה
המדובר. נאווי טוען, שהפגישה נערכה
עם בנצי כרמל, הבוחש העיקרי של
המערך מאחרי הקלעים.
סבאג נוטה לתאר את עצמו כקורבן
לדרישות התנועה. הוא, כידוע, ח״כ,
״הייתי ונשארתי הג׳נטלמן הישר

ך \ 1ך 1ד 1ח״ב אורי סבג גאה מאוד בבנו, המשרת כקצין בצנחנים, ובבתו
1\ 1111 . 41111 העובדת הסוציאלית .״אני איש שבא מהמעברות, ועד היום כולם
קוראים לי אורי כשאני הולך לקניות בשוק ״.לנאווי בן ה־ 62 יש חברים מעטים בלבד.

ביותר,״ הוא טוען. את נאווי היה שולח
למצריים להיות שם שגריר, או ממנה
אותו נשיא, או מבקר״המדינה. נראה
שהעיר באר־שבע קטנה עליו ״.ברוב
נדיבותו היה סבאג, בוודאי עוזר לו גם
בהוצאות הנסיעה.
בנאווי דבק הכינוי שניתן לו עוד
לפני שקמה המדינה, הכינוי המחתרתי
ואחר־כר הסיפרותי — דאוד אל נטור
או בעברית: דוד השומר.

״את השם״ הוא אומר .״בחר אורי
אבנרי למעני״.
באותם הימים שידר במחתרת
בקול־ההגנה בשפה הערבית. אחרי קום
המדינה שידר בקול ישראל בשפה
הערבית. סיפוריו ומשליו בערבית
ספרותית, זכו לקהל ענק של מאזינים
בכל רחבי המיזרח־התיכון. בצעירותו
עסק פעם בשמירה. הוא היה חבר
באירגון־השומרים ואף נפצע מדקירת

1ל 1ןךןך 111| \ 141ך היום שבו הגיע ס אד את לביקור בבאר־שבע. בביתו של נאווי
1111111 #111 111 תלויה התמונה שבה העתק של החתימות של כל המשתתפים
במיפגש המרגש. ביניהם: יצחק נבון ומנחם בגין. סבאג רוצה לשלוח את נאווי למצריים.
18^2681

סכין על־ידי ערבים שארבו לו ליד גשר
^שלוש בתל־אביב. כשנפצע נאלץ
להפסיק את השמירה עצמה והפך
מזכיר אגודת־השומרים.
כשנשא לאשה את ברוריה, לפני 35
שנה, נערכו,הנישואים פעמיים: פעם
ברבנות, ויומיים אחרי כן בטקס בדווי.
הימים היו ימי ועדת החקירה הביו־לאומית,
שמונתה על־ידי האו״ם
לחקור את מערכת־היחסים בין היהודים
והערבים לפני תום המנדט הבריטי.
הסוכנות רצתה להרשים את החוקרים
וערכה את הטקס, כדי להוכיח
לוועדה כי בין היהודים והערבים
מתקיימים יחסים טובים.
הכינו כרה גדולה עם שמונה כבשים
טבנחים, במקום שבו שוכן היום כפר־הנוער
הדסים. שם, בטקס בדווי
האותנטי, נערכה לעיני הוועדה הגירסה
השניה לחתונת אליהו וברוריה נאווי.

שתי עצות
ליתום
^ ת השפה הערבית והאווירה־
\1המיזרחית ספג נאווי בבית
הוריו. אביו, יליד עיראק, גר בעיר
העתיקה בירושלים והתפרנס מחנות־אריגים
ברחוב היהודים. שם גר עם

ך 1ך \ 1אביה של ברוריה (ראשון
\ 1 *111
משמאל) היה קצין בצבאו
\ 11י י \1
של הקיסר וילהלם השני, ואילו אביו של נאווי

דדי 11י 13^״1ר!י ך ן 1ך | ״הוא מאחר, אני דייקנית. כל דבר אצלו
\ 1 11 ! 1 1-1ו 11 111 111 11 | #מטובל בסיפור מתמשך, אני תכליתית.
הוא לא רוצה לשנות אותי, אך מפריע לו שאני בוטה. לא רציתי להיות אשתו של שגריר
שתי נשותיו. אשתו הראשונה לא יכלה
ללדת, ואחרי שנים של ציפיה נשא על
פניה את אמו של אליהו. כשהכיר אותה
היה בן 53 והיא בת . 16 אחרי שנתיים
נשא אותה לאשה, ואליהו היה הבכור
בין ששת אחיו.
האב, ספוג תרבות המיזרח, היה
למדן גדול. תמיד הקפיד על לבושו,
שהיה גלביה הדורה. את ילדיו חינך
להופעה מסודרת ומכובדת, כדי
שלעולם לא יבושו, גם כאשר היה
מצבם הכלכלי ירוד בשל מאורעות־הדמים
ושריפת החנות. שנים נאלצו
,לחיות מתכשיטיה של האם, שנמכרו
טיפין טיפין.
נאווי טוען שהאם נשארה בישנית,
ושעד היום, בשעת מבוכה היא
מסמיקה. אך בעצות טובות ומעשיות
טרחה לצייד אותו לכשבגר. ערב
החתונה הסבירה לו, שמאחר שהוא
יתום, היא מייעצת לו שתי עצות
טובות: מכיוון שנהג לבלות שבועות
עם הבדווים, שם לא יכול היה
להתרחץ, ביקשה שלעולם לא יחזור
לביתו, מבלי לעבור קודם אצל אחותה
ברחובות, שם יתרחץ ויחליף בגדים.
שכן, היא כאמו מוכנה לקבל אותו גם
עם הכינים, אך האשה לא. ועצה שניה
— עליו להקפיד לגזוז את ציפורני
רגליו, כי זה דוקר.
עד היום מעדיף נאווי להאזין
למוזיקה מיזרחית, עד שאשתו
מתחילה למחות. היא מעדיפה מוסיקה
קלאסית — לא פלא, היא ממוצא יקי.

לקונצרטים היא הולכת לבד. הוא
מצטרף לפעמים, בעיקר כשמופיעה
ידידתו פנינה זלצמן, אבל רק לסוף,
כדי ללחוץ את ידה. אבל לאט לאט
התרגל גם הוא לצליל האירופאי. הוא
גם הקים את התיזמורת הסימפונית של
באר־שבע, שקצרה שבחים רבים.
אשתו טוענת שהניגוד שבין
התרבות המיזרחית שלו והתרבות
המערבית שלה דווקא יוצר השלמה.
אך בשעת ריתחה קורה שנשכחים
המיזוג והתרבות ואז, אומרת ברוריה,
צריך לתפוס ממנו מרחק .״הוא אדם
נוח, אבל כעסן נוראי.״
״אליהו גנטל׳מן לא רגיל,״ מספרת
ברוריה ,״אך בנוסח מיזרחי. תמיד ינהג
באדיבות ובסבלנות וישמח לארח. אבל
לדייק הוא לא יודע. אני דייקנית
וקפדנית. לבשל גם אינו יודע,
וכשהכין פעם ארוחת״בוקר, זה היה עם
500 צלחות ובלגן לא נורמלי. אמו
חינכה אותו להיות נסיך. לאכול הוא
אוהב. לצד גבינות צרפתיות מסריחות,
אוכל מיזרחי, אירופאי וסיני״.
אליהו אינו מקבל את התואר
ג׳נטלמן. הג׳נטלמן הוא כינוי לאנגלי
האדיב והמנומס, ואילו הוא בן־המיזרח,
וכבן־המיזרח הוא מתייחס לאנשים.
עוד מבית אבא הוא נושא את
האהבה למקורות ולחוכמת היהדות.
בכל יום הוא מעיין בתנ״ך ובתלמוד,
שמהם אינו חדל לצטט.
יש דמיון־מה בינו ובין יצחק נבון.
שיחותיהם מתנהלות תמיד בערבית.

היה גבר גאה, שהלן כל חייו בתלבושות ערביות
וחינך את ילדיו להופעה מסודרת ומכובדת, כדי
שלעולם לא יבושו, גם כשמצבט הכלכלי היה ירוד.

בבחירות הקודמות ניסתה ברוריה
להניא את גאווי מלרוץ שוב לראשות
העיריה .״נמאס לי לעשות שמיניות,
כדי לגמור את החודש. רציתי פעם
שיהיה לנו גם כסף ״,היא טוענת.
ברוריה באה ממישפחה מסורתית.
היא שומרת מיצוות, אם כי בשבת אינה
מתנגדת לנסוע לטיולים. היא נוטה
להתלבש בשמרנות, מתוך עיקרון.
״פקידה שבאה בבגד שקוף לעבודה,
באה כדי להתעסק עם הבוס,״ אומרת
ברוריה.
לנאווי בן ה־ 62 חברים מעטים, אולי
חמישה או שישה מהחיים הפוליטיים,
ומלבדם כ־ 30 איש, הנקראים הוותיקן
של באר־שבע. זהו דור המייסדים,
שאליהם מרגיש נאווי שייכות וקשר.
הוא גאה בתיכנון העיר, שזכה בפרס
ריינולדס הבין־לאומי לאדריכלות־ערים.
אין עוד עיר בארץ, שיש בה
מערכת־כבישים כזאת. אפשר לעבור
מקצה העיר לקצה השני בחמש דקות.
לחו״ל הוא נוסע פעמיים בשנה,
בדרן־כלל לכינוסים בין־לאומיים.
לפני הבחירות צילצלו ליו״ר וערת־הבחירות
בחצות הלילה והודיעו, כי
אליהו נאווי אושפז בשל התקף־לב. אך
נאווי, הנוהג לרוץ עם כלבו שישה
קילומטרים ברחובות העיר, אינו
מתרגש מכך, ובחיוך הוא מצטט מדברי

במצריים, מה אני אעשה שם חוץ מלגרש זבובים!״ אומרת ברוריה. חיא מספרת שאימו של
נאווי חינכה אותו להיות נסיך. בתמונה מימין: השניים לפני 35 שנה, בטקס הנישואין.
משמאל: בביתם, כשברקע תמונה היסטורית של הכרזת הקמת העיר באר״שבע.

כשביקר סאדאת בבאר־שבע, שוחחו
נבון. סאדאת ונאווי בערבית. את הימים
האלה הוא זוכר כמרגשים מאוד.
נאווי מרבה להזכיר את ג׳עברי,
לשעבר ראש עיריית חברון, כאיש
חכם, שממנו למד רבות.
על הבחירות אין נאווי מרבה לדבר.

ייאמרו שאני
אלנוחו ליסט
ונושמן. חשבתי
שהפעם יגידו
שאני סוטה־מין!״
הוא מאוכזב, כמובן, מהתוצאות. הוא
טוען שהאחוז הנמוך של המצביעים
— — 48 היה בערוכיו, מה עוד שיותר
מ־ 10 אחוז של קולות נפסלו בגלל
סיבות טכניות.

^ לא יורה
^ מהמותן
באר־ישבע הגיע נאווי, כדי לב/הן
כשופט. ארבע שנים כשופט
שלום ושנתיים כשופט־מחוזי זמני. היה

זה סמוך למאורעות של ואדי־סאליב.
אז נבחר נאווי לראשות העיריה.
מספר נאווי ,״כשהייתי נער, אחרי
שהייתי תלמיד מצטיין בעממי,
נשלחתי ללמוד בסמינר דתי למורים.
היועץ הפדגוגי היה ד״ר אנוך, שהחליט
שאני לא מתאים, מפני שאני לא
מספיק אינטליגנטי, וסילק אותי
מהסמינר. שנים סבלתי מכר. חמש
שנים סירבתי לקחת ביד ספר, כמחאה.
אחרי שנים פגשתי ברחוב, בלכתי עם
ברוריה, את ד״ר אנוך. הוא זכר אותי
והתעניין במה אני עוסק. השבתי לו
שאני מנהל מוסך. הוא זרח מאושר.
הייתי אז שופט צבאי, ונשיא
בית־מישפט.״
ברוריה, ילידת חבל הסאר, שאביה
היה קצין בצבא גרמניה במילחמת־העולם
הראשונה. גם היא למדה
בסמינר. לדבריה אליהו נאווי לא
השתנה מאז אותם הנמים. הוא לא
טיפוס נמרץ, אלא שקול ומתון, אינו
שולף מהמותן ויורה, כהגדרתה. אך הוא
טיפוס אינטלקטואלי, שבגיל 17 כבר
עבד למחייתו ותמך באמו.
48 שעות אחרי שהכירו בשדרות
רוטשילד באספת־בחירות, החליטו
להינשא. בהתחלה גרו ברחוב וולפסון
בתל־אביב, בדירת שלושה חדרים עם
עוד שתי מישפחות. השירותים היו
משותפים לכולם. מכיוון שלא הירשו
לברוריה להיכנס למיטבח המשותף,
בישלה בחדר. במשך השנים נולדו להם
שלוש בנות, כיום כולן נשואות.

אברהם שפירא, השומר העברי הראשון
״אני בחיי לא הרגתי ולא נהרגתי.״

שולמית •יריב

״111ך ! עם השייח׳ מוחמד עלי
•1 111 אל־ג׳עברי, ראש־עיר־יית
חברון שנפטר, שאותו העריץ1 .

— הנדון
(המשך מעמוד )7

קיריית־שמונה

סטודנטים אמריקאיים, שלמדו בבית־הספר
לרפואה באי. עד כמה שידוע, לא
נשקפה שום סכנה ממשית לחייהם של
אלה, ועד היום לא הובאה שמץ של
הוכחה שאכן היתה קיימת אי־פעם
סכנה כזאת. אמתלה זו נשמעת
כסאטירה על הודעות של ממשלות
אירופיות לפני מאה שנה, שנהגו
לשלוח את ספינות־התותחים שלהן
לכיבוש מושבות חדשות, בטענה
שהמיסיונרים שלהן נהרגו בידי שבט
זה או אחר.
אחר־כר, כאשר גם האמריקאים
עצמם התחילו לצחוק לשמע הדברים,
נזכרה וושינגטון שבעצם היתה לה
מטרה אחרת. למנוע את מזימתם של

תמוש העולם:
ממעות,
או אמיתית.
ואיו לעצום
את העיניים
הקובאים, שבנו באי נמל־תעופה, שהיה
עתיד לשמש להטסת נשק ומחבלים
לכל ארצות אמריקה הדרומית. כאשר
הוכח כי נמל־התעופה הוא אזרחי, וכי
נבנה על־ידי חברות בריטיות
ואירופיות, גילו האמריקאים כי
הפועלים הקובאים אינם פועלים, אלא
חיילים מחופשים, שחרשו מוימות
נוראות. חוץ מזה הוזמנו על־ידי
מדינות שכנות, שחרדו לגורלן, ועוד
ועוד.
נדמה שאף התירוצים הסובייטיים
לפלישה לאפגניסתאן היו קצת פחות
מגוחכים. מוסקווה טענה אז
שהממשלה החוקית של הארץ השכנה
הזמינה אותה, כדי להתגונן מפני אוייב
אימפריאליסטי. האוייב האימפריאליסטי
הזה — כפי שהתברר חיש־מהר
— היה העם האפגאני עצמו.

כל זה היה יכול להיות מצחיק
ומבדר, לולא היתה הבדיחה על
חשבון האנושות כולה, על
חשבונם של מיליארדי בני־אדם
מיסכנים, מנוצלים, מ־שוללי־הופש
ונטולי־סיכויים.

ץ והי תמונת העולם.
( מכוערת, אן־אמיתית.
זוהי המציאות. אין טעם לעצום את
העיניים ולסרב לראותה.

תמונה

יש לראות אותה כמות
שהיא• אך אסור להשלים עימה.
העולם הזה ישתנה — מחר,
מחרתיים או בעוד מאה שנה — רק אם
אנשים הגונים, בני כל הלאומים, ירצו
לשנותו.
דורות של לוחמי־צדק הטיפו
ונאבקו כדי לכונן במישור הלאומי
מישטר של צדק חברתי, חרות ושיוויון
לפני החוק. יעד זה הושג במדינות
רבות. עתה חייב המאבק להימשך כרי
להשלים עקרונות אלה גם במישור
הבינלאומי.
היעד לא יושג אם נמשיך אנחנו,
במדינה שלנו, להיות כלב־שמירה או
כלב־הנשיכה של בריון א׳ או בריון ב.,
וגם לא אם תעבור רצועת הכלב מידי
בריון א׳ לידי בריון ב׳,

איננו יכולים לפרוש מן
העולם. אבל אנחנו יכולים
לראות את המציאות ולהיאבק
לשינוי פניה — על־ידי
הצטרפות לציבור הגדל והולך
של בני בל הלאומים הנאבקים
למען השלטת עקרונות המוסר
הבינלאומי ברחבי בדור־הארץ,
לפני השמדתו.

שדג דאשתקד?
ו \ 1יןון אברהם אלוני, לשעבר איש מיפלגת העבודה, הוא אחד משני
\ ) 11 /המועמדים לראשות העיריה. בחירתו תלויה בתמיכת סניף
המערך בעיר. אנשי הסניף עדיין לא החליטו אם לתמוך בו.
ך* יום שלישי ייערך בקריית^
שמונה סיבוב הבהירות השני
לראשות״העיריה. שני מועמדים הגיעו
לקו־הגמר ויתמודדו ביניהם: פרוספר
אזרן, נציג הליכוד, ואברהם אלוני, מי
שהיה בעבר ראש״העיריה פעם מטעם
המערך, ופעם בראש רשימה אישית,
ורץ גם הפעם ברשימה אישית.
מטה הליכוד הומה. בבניין קטן
במיגרש ריק, עסוקים פעילים שונים
בתיאום עם שרי הליכוד. אחד ״סוגר״
תאריכים עם הצלם המקומי, אחר
מזמין כרזות ציבעוניות, המודיעות על
עצרות־עם עם השרים השונים, שלישי
בודק את סדר האירועים, רביעי מזמין
שוב את האולם הגדול ביותר בקיריית־שמונה,
קולנוע שניר, לעצרת נוספת.
כולם יושבים בחדר קטן, מרוכזים
סביב כמה מכשירי טלפון. מעליהם
תלויה תמונה גדולה של מנחם בגין,
ראש־הממשלה לשעבר, רפרודוקציה
של ציור פורטרט שלו, וכך גם בשני
החדרים האחרים בסניף הליכוד. אין
עדיין תמונה של ראש־הממשלה .
החדש, יצחק שמיר. מישהו אמר
שצריך להזדרז לשים תמונה כזאת,
לפני שיגיע ביום ראשון. אבל את
התמונה של בגין אינם מתכוונים
להוריד בכל מיקרה. בקיריית־שמונה
בגין היה ונשאר מלך.

אחרי כן הציעו לי אנשים מסניף
הליכוד שנצטרף אליהם ושנופיע יחד
ברשימה מטעם הליכוד.״ פרוספר אזרן
נענה להצעת הליכוד. שיקוליו, כפי
שהסתבר מאנשים שעובדים איתו, היו

מתחריו במערכת־הבחירות.
הוא, לדבריו, מעולם לא היה איש
הליכוד, וגם היום, למרות שרץ
ברשימת הליכוד לעיריה, עדיין אינו
מחזיק באופן רישמי בכרטיס חבר של
המיפלגה. אל הליכוד הגיע, לדבריו, די
במיקרה.
״לפני חמישה חודשים,״ סיפר,
״החלטתי להתמודד בבחירות לעיריה.
הקמתי רשימה מקומית עצמאית,
צל״ש (צעירים למען שינוי) .חודש
זהות ורוצים להשיג את השילטון, אז
הולכים יחד.״
לאזרן פרצוף עגלגל וזוג עיניים
ירוקות. הוא מדבר בשקט. חיוך כמעט
תמידי מסתמן בזוויות עיניו ופיו.
בדבריו הרבה הומור ולעיתים קשה

הליפוד הבטיח
תעסוקה
* } סביב לקיריית־שמונה ישנם
^ 26/קיבוצים, כולם שייכים לתנועת
העבודה. חלק מן התושבים,
בעיקר המבוגרים, מועסקים בקיבוצים.
שאר המיפעלים באיזור שייכים ברובם
לכור או לחברת העובדים, שניהם
בבעלות ההסתדרות ותנועת־העבודה.
זו הסיבה שאזרן, כאיש הליכוד, אינו
יכול להבטיח תעסוקה על דעת עצמו.
והוא יודע שזו הבעיה המרכזית. כיום
ישנם בעיר 1000 דירות ריקות, פנויות,
ואין מי שיתגורר בה. הצעירים, בני
הדור השני של המקום, נוסעים אחרי

לבחירות בקיר״ת־שמונה יש משגעות כלדאוצית:
זאת הונחה שתושבי הקיוייה, שלמענם -כביכול

מן הקיבוץ
אל הליפוד
ך י* יריית־שמונה, עיר מאז , 1974
׳ ׳ 13| /אלף תושבים, רובם המכריע
בני עדות־המיזרח, שהובאו למקום
בעליה הגדולה של שנות החמישים
והתגוררו תקופה מסויימת במעברות
בעיר. קיריית־שמונה היא אי עירוני
בים של קיבוצים, באיזור הנקרא
אצבע־הגליל. עיר, שהיתה הגורם
העיקרי לפתיחת מילחמת לבנון,
שנקראה ״מילחמת שלום הגליל״.
בבחירות לכנסת, שנערכו שנה לפני
תחילת המילחמה, קיבל הליכוד את
רוב קולות התושבים בעיר (,4400
בעוד שהמערך קיבל כ־ 2000 קולות
בלבד).
נציג הליכוד המתמודד לראשות
עיריית קיריית־שמונה הוא פרוספר
אזרן. פרוספר 34 יליד מארוקו, עלה
לארץ בגיל שלוש והשתכן עם הוריו
בקיריית־שמונה. הוא צמח גרל
׳והתחנך במקום. את שירותו הצבאי
עשה במישמר־הגבול, שם גם הגיע
לדרגת פקד בשירות הקבע. אזרן עבד
תשע שנים בעיריה בתפקידים שונים,
ולאחרונה כמנהל האגף הטכני של
העיריה. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים.
בשנת 1980 החליט אזרן לעבור עם
מישפחתו לקיבוץ. הם ניסו במשך שנה
לחיות בקיבוץ חולתה הסמוך, אחרי

:1982 אויאל שוון גנון את החיילים הבולש, ללבנון
ענייניים.
לליכוד היה מימון למערכת־הבחירות
הקשה, הם היו מאורגנים
בעיר, והוא חשב שישנם מצביעים
פוטנציאליים רבים שיצביעו עבורו אם
יופיע בראש רשימה מטעם הליכוד,
שהיא המיפלגה המובילה בעיר.
לציטוט מוכן אזרן לומר רק זאת :״אני
מזוהה עם הליכוד כיום, וכשהמטרות
שנה נאלץ לחזור לקיריה, מסיבות
מישפחתיות אישיות. אחרת, יתכן
מאוד שהיה נשאר בחולתה והיה היום
חלק אינטגרלי מתנועת־העבודה. פרק
זה בעברו שימש נשק נגדו בידי

להבחין אם הוא מתכוון ברצינות או
שזו עוד בדיחה שנאמרת בתוך שטף
הדברים שלו, כאילו בלי להרגיש. הוא
צעיר ובלתי מנוסה בסבכים פוליטיים,
ואולי משום כך הוא מקרין כנות
נאיבית.
הוא מודע למיגבלות שלו דווקא
כאיש הליכוד. מסתבר שהבעייה
העיקרית כיום בקיריית״שמונה היא
בעיית התעסוקה. אין בעיר די מקומות
תעסוקה וצעירים רבים, מן הדור השני
של המקום, עוזבים מחוסר מקומות
עבודה.

הצבא לערים הגדולות, ללמוד
באוניברסיטה, ואין להם למה לחזור.
אזרן מנסה להסביר לבוחריו, כי
ממשלת הליכוד הבטיחה לו לדאוג
לפיתוח מיפעלים חדשים באיזור.
מדובר על שלושה מיפעלים עיקריים:
ציקלון, מיפעל לשיפוץ מטוסים,
שסניף שלו כבר כבר עובר בסביבות
כרמיאל: מיפעל נוסף של חברת כור,
שיהיה מיפעל מתכת מתוחכם
וממוחשב, ומיפעל של התעשיה
האווירית.
רוברי הליכוד במקום מזדרזים
לומר, שכל התקציבים למיפעלים אלה

1\ 1ולן * 1ך 1ן פרוספר אזרן בבניין סניף הליכוד נקיריית״שמונה. מאחוריו
\ | 11^ #11 111 תלוי דגל ישראל, ובצירו הימני תלויה תמונת פורטרט של מנחם
בגין. תמונותיו של בגין מעטרות את הקירות בבניין, ואין שם אף תמונה של יצחק שמיר.
כבר אושרו, ומה שנותר הוא לסגור
כמה בעיות ביורוקרטיות קטנות.
,אזרן הוא ללא ספק איש של המקום,
שגדל בו והוא חלק ממנו. וככזה,
וכאיש שאלה הם צעדיו הראשונים

ספורים בלבד, בבית קטן ולבן, שוכן
מטה הבחירות של אברהם אלוני. על
לוח המודעות בכניסה ישנן מודעות
רבות של רשימתו של אלוני, בצבעים
.שונים, בגדלים שונים, ובסיסמות

1\ 171ה שמואל אוחנה, מי שהיה המועמד הרישמי של מיפלגת
העבודה ולא זכה להגיע לסיבוב השני. אוחנה מכונה בפי
יי \ 11ו 11111 111
תושבי הקירייה ״האיש החזק״ .אוחנה אומר :״אני לא שש לאלוני ולא חוגג סביב פרוספר״.

להם מה נעשה בה.
אלוני, בוגר לימודי מישפטים,
כלכלה ומינהל־עסקים באוניברסיטה
העיברית בירושלים. הוא הגיע
לקיריית־שמונה ב־ ,1962 מטעם

אם ינצח איש־המש־ו בסיבוב השני, תהיה
-נעו־ן־ ״מיבצע שרום הגליד, דוחים את יוזמיו

ומשונות. טענו שיש נגדו תיקים
במישטרה, שהוא הורשע במעילה,
שהוא סולק מתפקידים שונים ועוד
כהגה וכהנה. אלוני היה צריך להתמודד
מול כל אלה. חלק מן הפירסומים שלו
וכרזות הבחירות שלו הן תשובות לכל
הטענות וההאשמות האלה.
האנשים הפעילים ברשימתו
טוענים שאלוני, כראש־עיריה, עשה
רבות לבנייה ולפיתוח של קיריית־שמונה.
מאז שישנה בעיר ועדה קרואה
העיר נהרסת. הכבישים מתפוררים, אין
מי שידאג לתחזוקה שוטפת של
תאורה, גנים ציבוריים, מיקלטים. הם
מאמינים כי אלוני יוכל להציל את
קיריית־שמונה.
אלוני, שרץ ברשימה עצמאית,
קיבל בסיבוב הבחירות הראשון לפני
שבוע 1765 קולות ושני חברי מועצה.

החלטת
״האיש החזק״

:1983 האם ינצח אברהם אלו! ,,איעוהמעוך, בקיוייה הצפונית?
בפוליטיקה, הצליח להשיג בסיבוב
הראשון של הבחירות 2178 קולות,
שהם יותר משליש קולות הבוחרים.
הליכוד הצליח גם להשיג את המיספר
הגדול ביותר של חברי המועצה.
במועצת העיר 11 חברים והחלוקה היא:
ליכוד — ,3מערך — ,2אלוני — ,2
תמ״י+שינוי — ,2מפד״ל — 1ופג״י

ובינתיים, בשבוע שנותר עד
הבחירות, עסוק אזרן באירוח בלתי
פוסק של שרי הליכוד, סגני שרים
וחברי־כנסת.
לא הרחק משם, מרחק מטרים

שונות.
אלוני עצמו יושב בראש השולחן
המוארך בחולצה אדומה ובמיכנסיים
בהירים, והוא שקט. אלוני הוא דמות
ידועה בקיריית־שמונה. הוא שימש
בתקופות שונות כראש־העיריה (בסך־
הכל שמונה שנים נטו) ,עד לפני שלוש
שנים. אז פיזר שר־הפנים את מועצת־העיר
ומינה במקומה ועדה קרואה.
מאז ועד היום אין לקיריית־שמונה
ראש־עיריה משלה. העיר, כך אומרים
התושבים, מתפוררת, מפני שאין מי
שידאג לה, מכיוון שחברי הוועדה
הקרואה אינם תושבי העיר ולא איכפת

המערך ׳דאז(מפא״י ואחדות״העבודה)
להיות מזכיר מועצת־הפועלים במקום.
ב־ 1973 נבחר אלוני לראש־המועצה
ושנה אחרי כן קיבלה קיריית־שמונה
מעמד של עיר, ואלוני היה ראש־העיריה
הראשון שלה.
במשך כל השנים היו מריבות בין
חברי מועצת העיר, שהורכבה מחברי
המערך, הליכוד והמפד״ל. העיריה
פוזרה כמה פעמים ולפני שלוש שנים
הופקדה על ניהול העיר ועדה קרואה.
לאורך כל מערכת־הבחירות בעיר
ניסו מתנגדיו של אלוני להכפיש את
שמו. העלילו עליו עלילות שונות

* 1חידתו של אלוני כראש־עיריה
₪1בסיבוב השני, תלויה, אולי יותר
מכל, בהחלטה של חברי סניף
מיפלגת־העבורה. אנשי אלוני טוענים,
כי מרכז המיפלגה בתל־אביב קיבל
החלטה שעל חברי מיפלגת־העבודה
בעיר לתמוך במועמדותו של אלוני
ולבחור בו, ביום השלישי הבא. אנשי
הסניף במקום עדיין לא קיבלו כל
החלטה כזאת, למרות שחלקם החליטו
לתמוך בו, ולו רק בגלל העובדה
שהמועמד השני הוא איש ליכוד.
מיפלגת־העבודה היא הגוף השלישי
בגודלו בהתמודדות זו. בראש הרשימה
שלה רץ שמואל אוחנה, חבר מיפלגה
וחבר מרכז המיפלגה מזה שנים רבות.
הוא נמצא בקיריית־שמונה מאז 1955
ונקרא ״האיש החזק״ בפי רוב תושבי
העיר.
אוחנה, תושב טבריה במקורו, בא
לקיריית־שמונה בתקופת המעברות
של העיר, לפי בקשת מיפלגתו, מפא״י,
כדי לנהל את שירות התעסוקה במקום.
הוא ניהל אותו 10 שנים, ומזה 20 שנה
הוא מנהל את מיפעל רמים, השייך
לחברת כור. ככזה מספק אוחנה פרנסה
למישפחות רבות בעיר.
אוחנה היה המועמד הרישמי של
מיפלגת־העבודה במירוץ לראשות
העיריה וזכה ב־ 1588 קולות ובשני
חברי מועצה. הוא כבר לא ירוץ בסיבוב
השני ולדבליו זו הפעם האחרונה
שמתמודד בבחירות לראשות־העיריה.
בינתיים אינו יודע במי יתמוך ביום
השלישי הבא :״אני לא שש לאלוני
ולא חוגג סביב פרוספר,״ הוא מסביר
בחיוך. בכל מיקרה, הוא בטוח
שהעיריה הזאת, בכל מנהיגות, לא
תצליח להחזיק מעמד זמן רב :״אני לא

אנסה להפיל את העיריה,״ הוא מסביר,
״היא תיפול לבד״.
אנשי מיפלגת־העבודה היו צריכים
להתמודד לבד בבחירות אלה. שום
אישיות בכירה של המיפלגה לא באה
לעיר לעזור במערכת־הבחירות. ואולי
העובדה שהם לא באו לעיר, דווקא
עזרה.
קשה לומר ששימעון פרס, או
חברים אחרים במיפלגה, אהו־־ים
במיוחד בעיר הצפונית, בעיקר מאז
פרשת העגבניות המפורסמת לפני
כשנה.
הליכוד, לעומתם, לא חוסך
במאמצים. במשך כל שנות הליכוד
בשילטון ניסה לשמור על הבכורה שלו
בעיר. כל קטיושה שנחתה בקיריית־שמונה
הביאה אל העיר מייד את שרי
הממשלה, ואף מנחם בגין, ראש־הממשלה
הקודם, הירבה לבקר במקום,
לעודד את התושבים, להרגיע אותם,
לדבר אליהם, להצטלם בחברתם
במיקלטים, ולהשקיט את מצפונו.
היום ממשיכים השרים של הליכוד
לשמור על העיר ׳כעל עיר של
ליכוד. העיר שמהווה בשבילם כיום את
הצידוק הכמעט בילעדי למילחמת
לבנון הבלתי נגמרת ואת הצידוק
לשהייה הארוכה, זו השנה השניה, של
צה״ל בלבנון.
לאורך מערכת־הבחירות בעיר
התייצבו שרי הליכוד בזה אחר זה
בקיריית־שמוגה: שרון, ארנס, קורפו,
לוי, שריר, דורון, וכמובן גם. סתם״
סגני שרים וחברי־כנסת שעלו לרגל
לעיר. בביקורו בעיר אמר השר ארנס:
״עיני העולם נשואות לתוצאות
הבחירות בקיריית־שמונה.״
תושבי קיריית־שמונה מרגישים
שאנשי הליכוד חייבים להם זאת.
במשך שנים הרגישו תושבי העיר
כאילו היו חלק מדרום־לבנון. הם
הרגישו מוזנחים ומבודדים. היום, כך
הם אומרים, הם מכירים ומוקירים את
האנשים ששיחררו אותם מעול
הקטיושות, והם רוצים לראות אותם
ולהתחכך בהם קצת. הם רוצים להרגיש
שהם לא מופקרים.
שרי הליכוד, מבחינתם, מרגישים
צורך עז לבוא לעיר, להראות לתושבים
שם, ולעם כולו, שההרפתקה בלבנון
לא ודתה מיותרת.
ובינתיים, בעוד העיר כמרקחה,
וסיכוייהם של שני המועמדים נראים
שקולים, הומה הכביש הראשי של
קיריית־שמונה שיירות ארוכות ג׳יפים
צבאיים קטנים חולפים בסערה קרבית
על פני תלמידות תיכון, שכבר לא
מעיפות מבט לעברם, כיוון שהפכו
חלק משיגרה מאוד מוזרה של עיר
השוכנת על הגבול, בדרך למילחמה
ארוכה שהפכה אצל התושבים לדבר
ענת סרגוסטי
של יום יום.

האם חושש
יא־לשעבו
מבני ,.תיבת
פנדורה״ של
איומי הליכוד י

ח״ב ארד(במצריים)
יונץ בעד התנחלויות

פני 20 שנה בדיוק התארגנו
< כמה צעירים, כולם אז בשנות
ה־ 20 שלהם, לחבורה פוליטית ממושמעת
וביצועיסטית, שקמה למטרה
אחת בלבד: צבירת כוח בתוד מיפלגת־השילטון,
מפא״י.
כל הצעירים האלה בזו בגלוי
להנהגת המיפלגה, ודגלו בסיסמות של
הצערת הצמרת, יתר־דמוקרטיה
פנימית. הם חתרו לרפורמות, שהיה
להן אופי אירגוני בעיקרו. איש מהם
לא חלק ברצינות על האידיאולוגיה
של דור־המייסדים, או חיפש דרכים
לשלום ישראלי־ערבי.
ההשקפה הרווחת בקירבם היתה
פראגמטית, מעין שילוב של סוציאל־דמוקרטיה
ימנית ולאומנות מבוקרת,
לא רויזיוניסטית, חלילה.
הם היו שייכים, מכל הבחינות,

לתיסמונת הרפ״יסטית, ורבים מהם
אומנם הצטרפו לנערי בן־גוריון, אחרי
הפילוג של . 1965 כולם העריצו את
משה ריין, התייחסו בהערכה מסויימת
לשימעון פרס, והזרהו עם הניכור
האתני כלפי ה״גוש״ במפא״י, שהיה
מיזרח־אירופי בעיקרו.
רוב חברי הקבוצה נשארו במפא״י
אחרי הפילוג, מסיבות קארייריסטיות,
או מתוך התנגרות פוליטית לעצם
אקט הפיצול. איש מהם לא היה בנוי
לאופוזיציה רעיונית ופרלמנטרית.
הם חיפשו, ובררו כלל גם השיגו,
מישרות ביצועיות במנגנונים השונים,
שעמרו אז לרשות צעירי־מפא״י.
המיפלגה, הממשלה, ההסתררות,
הסוכנות, הרשויות המקומיות -כל
אלה קרצו לצעירים המוט ״דים
והמוכשרים־פחות, איפשרו קירום
מהיר, פירסום, סיפוק אישי ואפילו
הגשמת מאוויים בעלי אופי פוליטי״
ציבורי.
ההשקפות המריניות שלהם, בעיקר
בתחום הסיכסוך הישראלי־פלסטיני,
לא היו אחירות. אחרי מילחמת ששת־הימים
התגלו בתוכם ניצים ויונצים
מכל הסוגים.

עם זאת, הגרעין הקשה של
קבוצה זו שמר על חברות
הדוקה, עד עצם היום הזה.
ח״ב סוויסה(עם שימעון פרס)
סיבות אלקטורליות

הבולטים בחבורה היו מיכה חריש,
נאווה ארה, עוזי ברעם, שהם כיום
ח״כים, וכן עמיהם סיוון, מנכ״ל־האוצר
לשעבר, שהוא כיום מס׳ 2של טרי
קולק בעיריית־ירושלים, יחיאל.לקט,
יו״ר-תנועת־העבורה־הציונית, שמואל
בהט, איש הווערה המרכזת בהסתררות,
הורו הלוי, כיום כתב השבועון סיים
בישראל, אמנון גולן, מנכ״ל אוניברסיטת
תל־אביב, מיש לפידות, שהיה
ראש לישכת שר־החוץ אבא אבן, יעקב
ויסמונסקי, שנבחר השבוע שוב כראש
מועצת גיבעת־שמואל, ורבים אחרים.
בעשר השנים האחרונות הצטרפו
לקבוצה, בדרגות שונות של מחוייבות,
ח״כ עדי אמוראי, שהיה איש אחדות־העבודה,
וכן ח״כ יעקב גיל, איש
סניף־ירושלים של מיפלגת״העבודה.

כל הפוליטיקאים האלה,
ורבים אחרים שנספחו עליהם
במשך השנים, מהווים פוטנציאל
חשוב לשדולה החזקה,
העומדת לפעול בקרוב להמלכת
יצחק נבון ,62 ,הנשיא
החמישי של מדינית ישראל,
לתפקיד מועמד מיפלגת העבודה
לתפקיד ראש־הממשלה.

./אתה יודע
^ מה! מידה!״
דדם כין־עוז(עם יצחק רבין בכנסת)
יונץ מנחל־עוז

ן * התרוצצות בנושא הזה היא
( 1אומנם גדולה, אבל רוב המהלכים

נעשים בסודיות גמורה, ורק מעטים
מעזים להזדהות כבר היום בגלוי
כתומכי נבון.
רוב תומכי הנשיא לשעבר,
מקבוצת־הצעירים לשעבר ומחוצה לה,

־!תינת־הנאנדווה״
שר יצחק שן
לפני חוד שים א ח די ם איי ם
ח״כ אהוד אולמרט, מרכז
בליכוד, לעיים חטיב ת
שלאנשיו יש הרבה. חומר״
נגד הנ שיא לשעבר. נבון. כך ייחשף אולמרט. הזהיר בכורה שלא תוסיף לו כבוד,
אם יופיע בבחירות לכנסת
כמועמד המער׳ך לראשות־הממשלה.
פקידים
בכירים במישרד־האוצר
מסרו להעולם הזה
שה״פצצה״ נגד נבון מ תוייק ת
בארכיון המישרד, בצורת
תיק שמן של קבלות שונות,
״המוכיחות־ כביכול שנבון
ורעייתו ביזבזו א ת כספי
הציבור לצרכים פרטיים.
עיתונאים, המסקרי ם את
בית״הנשיא, מספרים על
מיליוני שקלים שנבון הוציא.
כביכול, על רכישת סדיני ם
ושמיכות בבית־מיסחר ידוע
בניו״יורק. אותם מקורות
האשימו את גבון, שהוא
״רוקן־ א ת מישכן־הנשיא
מחפצים, לפני שעבר לדירתו
הפרטית.
משקיפים סבורים שנבון
יודע שאנשי־הליכור ייצאו
נגדו בהאשמות כאלה בכל
מיקרה. הוא מניח. שאם
החומר יפורסם בתקופת-
הבחירות, או בסמוך לה,
יסרב הציבור לה תייחס
לעלילות ברצינות, מה גם
שהכל מחכים למערכת-
בחירות מלוכלכת, רצופת
השמצות מכל הצדדים.
אם, לעומת זאת, תתחיל
המערכה למועמדותו להתנהל
כבר עתה, תעמוד
מישפחת נבון במרכז מסע-
השמצות חסר־ תקדים בתול דות
המדינה לגבי נשיא
לשעבר.
תמכו בעבר בשימעון פרס. הם מפחדים
שכל פגיעה ביו״ר המיפלגה תסייע
לאוייבו המושבע — חרף הפסקת־האש
המדומה — יצחק רבין.
בסיעת המערך בכנסת יש כיום רק

ח״כ אחד, מזכיר מחוז ירושלים
במיפלגת העבודה, עוזי ברעם (,)46
המצהיר בגלוי על תמיכתו בנבון,
מסיבות אלקטורליות ופוליטיות.
ברעם, וכמוהו כל יתר ח״כי העבודה
ששוחחו עם העולם הזה, משוכנע
שברגע שתוצע המועמדות של נבון,
רישמית, הוא יזכה ברוב מכריע.

את ההסבר לסיכויי ההצלחה
הרבים של נבון הסביר דווקא
ח״ב מסיעת מפ״ם, שרצה
בעילום שמו :״ לנבון יש שני
יתרונות חשובים. האחד:
שהוא איננו פרם, והשני: שהוא
איננו רבין:״
אותו ח״כ תמך בתיאוריה שלו,
בעזרת הסיפור הבא :״לפני הבחירות
לנשיאות ארצות־הברית ב־,1980
נתקל אזרח אמריקאי בשורה מזויין
בסנטרל״פארק של ניו״יורק. השורר
הצמיד?*קדח לרקוע של המטייל
ודרש ממנו להתווהנת מיד :״במי אתה ׳
תומך — ברונאלד רגן או בג׳ימי
קארטר?״ האיש הירהר במשך שניות
אחדות וענה :״אתה יודע מה? תירה!״
הברירה הבלתי־נעימה הזאת בין
פרס לרבין, והביטחון בקרב רוב
הח״כים שנבון עשוי לזכות בבחירות,
הופכים את התמיכה במועמדותו לדבר
כימעט מובן מאליו.
נערי גבון
**לבד עוזי ברעם, שהזדהה
^ /רי ש מי ת כתומך נבון, והפועל
למענו בגלוי, עשויים להצטרף בשלב
הראשון להצגת המועמדות, הח״כים
הבאים:
• עדי אמוראי 49 מרכז
סיעת־המערך בווערת־הכספים, איש
מוכשר ונעים־הליכות, יונה יחסית,
חרף עברו כאיש אחדות־העבודה.
• נאווה ארד 45 מזכ״ל י
נעמת, גדלה בחדרה, בעלת עבר
תנועתי, יונץ, תומכת בהתנחלויות
בביקעת־הירדן וברמת־הגולן.
• מיכה חריש 47 מומחה
המערך לענייני אנרגיה, בעל נסיון רב 1
בקישרי־חוץ עם מיפלגות סוציאלי
דמוקרטיות באירופה, יונץ, ח״כ חיוור
למדי, מיעט להתבטא בנושאי־לבנון.
• יעקב גיל 52ח״כ חדש,
עובד סוציאלי מנוסה, חניך השומר־הצעיר.
איש מובהק של עוזי ברעם
בסניף ירושלים. גילה עמדות יוניות
ואנטי־מילחמתיות אמיצות ומפתיעות.
עם זאת, תומך, כעוזי ברעם עצמו,
בסיפוח ירושלים.
• אורי סבג 52 יליד מארוקו
ואיש באר־שבע, שהתרשם מאוד
משיעור התמיכה העממית בנבון
בעירו.

לנבון

שתי מערות
גדורות: הוא
בו ס

ורא רבן וי

יצח 17 נבון
• רפי סוויסה 48 יליד
מארוקו, ראש מועצת מזכרת־בתיה, גם
הוא יתמוך בנבון בעיקר מסיבות אלק־טורליות.

אברהם כץ־עוז 48 יליד
תל־אביב, חבר קיבוץ נחל־עוז, יונץ,
יו״ר הוועדה לביקורת־המדינה.
יתכן שכבר בשלב הראשון יצטרפו
לגל הראשון של אנשי נבון גם אליהו
שמרני,

(,)52 שפייזר אינטלקטואל ימני(זן נדיר בישראל)
והאיש החזק במחוז תל־אביב של
מיפלגת־העבודה.
שפייזר, שהיה מאנשי פרס, נוטר
ליו״ר המיפלגה, מאז שזה זנחו, בניגוד
להבטחות קודמות, במאבק עם חיים
בר־לב על מזכ״לות העבודה. כמו רוב
תומכי נבון, אין שפייזר נלהב במיוחד
מאישיותו של המועמד. שפייזר חדור
בשאפתנות רבה לשילטון ולתפקידים
ביצועיים. הכנסת והאופוזיציה משעי
ממים אותו עד מוות. לדעתו, ולדעת
כל חבריו, נבון הוא המפתח להשגת
השילטון במדינה.
כמוהו יעשה, ככל הנראה, גם
איש־רבין מוצהר, הפרופ׳ שבח וייס
( .)48 וייס הופיע השבוע בטלוויזיה,
בדיון על תוצאות הבחירות לרשויות
המקומיות, והצהיר בגלוי שאחת
המסקנות הברורות מאי־הצלחת
המערך היא פרסונלית. וייס מבין היטב

ח״ב חריש
קישרי־חוץ

שמועמדותו של רבץ איננה מציאותית.
הוא מתון בהשקפותיו המדיניות,
ומבחינה זו עמדותיו של גבון קרובות
לליבה יותר מאשר אלה של רבץ.
בשלב השני יצטרפו לתומכי נבון
ח״כים רבים נוספים. יבלטו ביניהם:

לנצח בבחירות הכלליות, ויתמוך
בנבון.
• רענן נעים, נץ מתנועת
המושבים.
• יהודה חשאי, יליד־תימן,
הנוקט אף הוא בעמדות ניציות.

לחצים למען נבו!
פעילי מיפלגת-העבודה, שפעלו בשמח במערכת הבחירות
לרשויות המקומיות, מדווחים שהם נשאלו כמעט בכל מקום מתי
יוצב נבון כמועמד המערך לראשות״הממשלה.
זוהי תופעה ממש אוניברסלית, אשר יצרה לחץ כבד של
פעילים זוטרים ובינוניים, מכל הסניפים, למען גבון.
קברניטי המערכה שלו לא יתקשו כלל לנווט מסע-התעוררות
ענק למען נבוך. אשר ישקף ערגה אמיתית בקרב פעילי״המערך
למנהיג שיוכל, לדעתם, להביס א ת הליכוד בראשות יצחק שמיר.
• יחזקאל זכאי ,)51( ,איש
תנועת־המושבים, נץ, תומך מסורתי
בפרס, הכועס על היו״ר על שזה הדיח
אותו מפגישות־התייעצות מצומצות.
• יעקב צור, איש אחדות־העבודה
46 חבר קיבוץ נתיב־הל״ה,
נץ ותומך רבין. צור התקרב מאוד
לחבורת דור־ההמשר של ברעם־
אמוראי, ורוצה אף הוא במועמד העשוי

תומכי נבון מאמינים שבשלב זה
ייאלץ פרס עצמו להסכים למועמדות
של ידידו הוותיק, ושרבין, שאיבד
כבר היום כל סיכוי, יעשה הכל
כדי להשיג עמדה של מס׳ .2מקורביו
אומנם מכחישים ידיעה שהופיעה
בהעולם הזה, שהוא כבר נדבר על־כך
עם נבון, אבל הם אומרים ביודעין
אי־אמת.

מסקנה פרסונלית

ח״כים בעלי מחוייבות רבה לפרס,
כמו משה שחל 49 יו״ר סיעת־המערך
בכנסת, וגד יעקובי ,)48( ,יו״ר
ועדת־הכלכלה ושר־התחבורה לשעבר,
אינם מעוניינים ששמם ישתרבב כבר
בשלב זה במערך החדש של נבון. עם
זאת, הם שותפים נלהבים להגיון
העומד בבסיס השדולה של הנשיא
לשעבר, ויהפכו לחלק פעיל מהקבוצה
המקורבת למועמד החדש, אחרי מינויו.
פרס עצמו מהלך בין הטיפות
ומשתדל, כדרכו, שלא להרגיז איש.
הוא מקיים יחסים תקינים בהחלט גם
עם תומכי נבון. יועציו רוצים להחיות
במהירות האפשרית את היריבות עם
רבין, כדי ללכד את כל שונאיו הרבים
של ראש־הממשלה־לשעבר מסביב
היו״ר. אך לכולם ברור שרק שתיקתו
המוזרה של נבון מצילה את פרס,
לפחות לפי שעה.

מדוע שותק יצחק נבון? האם
הוא באמת חושש מתיבת־פאנדורה
(ראה מסגרת)? האם
הוא מחכה לעיתוי נוח יותר?
מקורות מהימנים ביותר במנגנון
המיפלגה מסרו להעולם הזה, שנבון
דורש שרוב מכריע של ח״כי־העבודה
— אנשי מפ״ם יתמכו בו בכל מיקרה
— יפנה אליו מראש. לעומת זאת,
קשה מאוד לגבש רוב כזה, מבלי שנכון
יהיה מועמד.
אנשי־נבון המובהקים ינסו לשבור
את מעגל־הקסמים הזה בהזדמנות
הראשונה. רבים מהם יודעים היטב
שנכון איננו בנוי לעמוד בלחצים, שאין
לו דיעה מקורית במיוחד בשום נושא.
כמה מהם אף סבורים, שהמועמד
המתאים ביותר שיש למערך לראשות־הממשלה
הוא דווקא שימעון פרס
עצמו.

אך כל עומדים טורלית
בעתיד

הנימוקים האלה אינס
כפני ההשערה האלק(שעלולה
להתבדות
הלא־רחוק) ,והשאם•

ח״ב אמוראי
יונה יחסית

תנות המובנת של עשרות
פוליטיקאים, גילאי 40־,50
המחכים בקוצר־רוח לאייש
מישרות שילטוניות בכירות
ולהדיח את הליכוד. כל קבוצת
הגיל הזאת, יונים וניצים כאחד,
שותפה ליחס של תיעוב עמוק
לליכוד.
כיום ממעטים הפרשנים, שאינם
טורחים להתבונן בנעשה מתחת לפני
השטח, לכתוב על מועמדות נבון.
העובדה שרוב תומכיו שומרים על
שתיקה, ושהוא עצמו אינו מדבר,
מרחיקה את הנושא מתשומת־הלב
הציבורית.

עם זאת, נבון עומד להיות
לדמות מרכזית בפוליטיקה
הישראלית, בלי שום קשר
לאישיותו או לכישוריו.
חיים ברעם

מזדהה רשמית

ר־האוצר לשעבר, יורם ארי/דור,
מבקש להישכח מתודעת־הציבור.
מאז שהתפטר, לא נשמעה
ממנו שום ההצהרה בענייני הכלכלה
הישראלית. אך שר־האוצר הנוקשה
והיהיר, שהעלה את הליכוד לשילטון
בבחירות של ז ,198 עדיין מדבר עם
ידידיו, ולהם הוא אומר שהאינפלציה
השנתית במדינת ישראל עומדת
להגיע ל 500 שהממשלה לא תחזיק
מעמד, ושהליכוד עלול לנחול מפלה
נוראה בבחירות הבאות.
יורשו של ארידור במישרד־האוצר,
יגאל כהן־אורגד, אינו יודע על
התבטאויותיו של קודמו, אך דומה
שהוא עושה הכל כדי להפוך את
נבואותיו של ארידור למציאות.

הביטחון. תקציב זה, על שלוחותיו
השונות, בולע כשליש מהתל״ג. שהיית
צה״ל בלבנון לבדה בולעת מיליון דולר
ביום — זאת על פי מקורות רישמיים.
קרוב לוודאי שהסכום האמיתי גוול
מזה בהרבה. על־פי חשבון ממעיט,
בולעת שהיית צה״ל בלבנון 30 מיליון
דולר בחודש.
אן כאשר זקוק בית־החרושת
אתא, המעסיק ארבעת אלפים עובדים,
לתמיכה בסך כמה מיליון דולר —
נזכר מישרד־האוצר הישראלי בתפקידו
כ״מקצץ הגדול״.
אפשר להמשיך בדוגמות מסוג זה
עוד כהנה וכהנה. אפשר להזכיר את
הסובסידיות למזון, את תקציב
ההתנחלויות, את ההקצבות לאגודת־

המטווח היו:
צימצום השיחה,
מענו ו״צוו
והקטנת הגועון

התוצאות שהושגו:
הווזבת השוותים
קיפאון ב ״ צוו
אבטלה והכגנות

הצעדים שנעשו בשבועות האחרונים
במשק הישראלי — לפני
התפטרות ארידור ואחריה — נראים
בקטעים בתיאטרון אבסורד.

ישראל, שאיש אינו מעלה על דעתו
לגן ת בהן, ואת הקיצוץ המוצע
בפנסיות ובקיצבות־הילדים.
אך עובדה היא, שהתרגיל עובד.
עובדה היא, שבכל ההתייחסויות אל
שר־האוצר החדש מזכירים שוב ושוב
לציבור שהוא בעד מדיניות ״מצמצמת״
,שהוא בעד ״ריסון״ ,שהוא, כמו
שר האוצר לשעבר ייגאל הורביץ, דוגל
ב״קיצוצים״.

את המשק הישראלי אפשר
לתאר בעיקבות הצעדים האלה
כתוהו ובוהו, והאינפלציה צפה
על-פני המים.

*י* ״-מל1צ!י

לבל המילים הנ תונו ת במרב
אות יש מכנה־משותה. מילת
מפתח שבעזרתה מהלכים אימים
על הציכור :״מיתון״ .המיתון
מצדיק את הקיצוץ בת־קציב־החינוך,
את הקיצוץ בסובסידיות,
ואת הקיצוץ בקיצ־בות־הילדים.
אך באורח -פלא
אין לו שום נגיעה לקניית מניות
הבנקים על־ידי הממשלה, או
לתקציב־הביטחון הענק. הבנקים
וצה״ל — על־פי תפיסה
זאת — ניצבים מחוץ למערכת ,
הכלכלית. הם אי בודד, בפני 9
עצמו.

הגדול״

*ץ צד אחד, מבקש כהן־אורגד
לקצץ חמישה וחצי מיליארד
שקלים בתקציב החינוך. הוא מקדיש
לכך מאמץ רב ודיונים אינספור, כאילו
הקיצוץ בן חמשת המיליארדים עשוי
לשנות משהו במהלכה של הכלכלה
הישראלית.
המאמצים הקדחתניים האלה זוכים
לשיתוף פעולה מלא מצד העיתונות
היומית, המבשרת בכותרות ראשיות
ובתופים וחצוצרות על ההצלחות המרעישות
של שר־האוצד.
אך מצד שני, מתבשר קהל

א ה חדי
הקוראים של העיתונים בכותרות
ההולכות ונדחקות אל שולי העמוד
הראשון ואל עמודי-הכלכלה המרוחקים,
שבנק ישראל מזרים מדי יום
עשרות מיליון דולר לבורסה, כדי
להציל את מניות הבנקים מהתמוטטות.
בנק
ישראל -על־פי הוראתו
המפורשת של כהן־אורגד ״המקצץ״׳
— הזרים לבורסה תוך שבוע ימים
יותר מ־ 330 מיליון דולר, שערכם
השיקלי מתקרב במהירות ל־ 30 מיליארד
שקל,

כלומר: מצד אחד מקצץ
שר-האוצר חמישה מיליארד
שקלים כתקציב החינוך —
קיצוץ שהוא חסר משמעות
כמעט, מפני שהוא ייפרש על
פני שנה — ומצד שני הוא
משקיע בתוך שבוע ימים סכום
הגדול מזה פי חמישה ויותר
בהצלת מניות הבנקים.

ןרןןץךן נגיד בנק ישראל דויד
.( 111 דולק־) הורוביץ ש־שיכנע
את הממשלה ויזם מיתון.

ולכך הוא קורא מדיניות מרסנת.
שר־האוצר החדש הוא חברו לסיעה
של שר־הביטחון״משה ארנס. כל עוד
לא יצבור כהן־אורגד עוצמה משלו
בתנועת החרות, הוא לא יעז להתגרות
בארנס, ולהציע קיצוץ בתקציב־

האיש שהתפתה גג״לג

היה לוי אשבול. עד להחלשה על המיתון דגל אשכול

במדיניות של הרחבה ופיתוח מואץ. בביתו
שבמושבה הגרמנית בירושלים נפלה ההחלטה על
המיתון, שהוליך למילחמה. ששברה את המיתון.

במדינה

האם יהיה מיתון, האם הוא יתכן
בכלל?

אזרחות

לבלוע
את זזקטגיס

^ שאלה היא כמעט מיותרת. אם
1 1בוחנים. את המשק הישראלי
בחמש־שש השנים האחרונות על־פי
קני־מידה כלכליים, הרי המיתון כבר
קיים. קנה־המידה החשוב ביותר הוא
שיעור הצמיחה של התוצר הלאומי
הגולפי. בתחום זה קיים במשק
הישראלי קיפאון מוחלט. כלומר:
בשעה שמיספר האוכלוסין בישראל
הולך וגדל, לא מייצר המשק יותר,
ולמעשה — יחסית לכל נפש בישראל
— הוא מייצר אף פחות.
בחמש־שש השנים האלה לווה
בתהליך של ניוון המשק גם
באינפלציה גואה. לצירוף הזה, של ניוון
ואינפלציה, המציאו הכלכלנים את
המילה סטגפלציה.
במדינות אחרות מנסים להילחם
בסטגפלציה (אחרי שגורמים לה
כמכוון) על־ידי מאבק באחד משני
מרכיביה. או שמנסים להביא במכוון
להגדלת ההשקעות במשק, כדי להגריל
את התוצר הלאומי, או שמנסים
להקטין את שיעור האינפלציה, בדרך
בלל על־ידי ייקור המטבע.
בבריטניה, למשל, הצליחה ״גברת
הברזל״ מארגרט תאצ׳ר לגרום לעצי־ת
האינפלציה.

המדיניות המטורפת של
ישראל היא מילחמה בסטג־שלציה
על־ידי הגברתה.

מצד אחד, מזרימים האוצר ובנק
ישראל כמויות אדירות של הון למשק
— הן על-ידי התמיכה במניות הבנקים
יהן על״ידי תקציב־הביטחון הענק —
בכך הם מגבירים את התהליך האינפלציוני. מצד שני ובאותה העת,
מעניק מישרר־האוצר את הגיבוי
לבנקים, המעלים במהירות ובצורה
זדה את מחירו של האשראי, בצורת
העלאת הריבית הבנקאית ברבע.
העלאה זאת תחנוק את מי שזקוק
לאשראי כדי להמשיך בייצור —
-היינו את התעשייה המקומית.

ובבד מזכיר ״המיתון״ של
:הן־אורגד את המיתון של
ממצע שנות השישים.
״ בתחילת שנות ה־60׳ הסתיימו גלי
העלייה הגדולים לישראל, ועמד

בחירות בדי קלפי
הם לא בחרו. הס ר? באו
להחתים תעודה בדי להבטיח
את המשך אזרחותם הזרה.
תור ארוך של גברים ונשים נוצר
עוד בשעות המוקדמות של בוקר יום
א׳ ליד שגרירות ארגנטינה בתל־אביב.
בידיהם החזיקו תעודות־זהות ארגנ־טיניות,
ורבים הביטו בנוסטלגיה על
החותמת מלפני 10 שנים, המוכיחה
שהתייצבו בבחירות שנערכו בפעם
האחרונה במדינה הדרום־אמריקאית.
באותו היום נערכה ההצבעה ברחבי
ארגנטינה, והיה נדמה שדוברי־הספרדית,
שהתאספו באחד מרחובותיה
המרכזיים של תל־אביב, התגייסו כדי
להשתתף בבחירות למימשל אזרחי
בבואנוס־איירס.

מי יאכל אותה?־ צגדוג
דור(מימין) ,לא היתה מדיניות ברורה. בראשית דרכו

האמצעים שהוצעו יהיו: הקטנת
השכר ובלימת עליית המחירים, והקפאת
הפיתוח המכוון על־ידי הממשלה.
מה שהושג היה שונה לחלוטין מן
המטרות שהוצבו.

מישקלם של ענפי התעשייה
והייצור לעומת ענפי השירותים
לא קטן, אלא דווקא גדל
— ובהרבה. לא ענפי השירותים
נפגעו, אלא התעשייה.
הייצוא לא גדל, אלא דווקא קטן,
בגלל הקיפאון בתעשייה.
״ההישגים״ האלה הושגו
במחיר כבד מאוד. האבטלה
עלתה בצורה דראסטית. גברה
מאוד הירידה מן הארץ. המתחים
החברתיים והעדתיים
עמדו על־סן! התפוצצות. המוצא
היחיד מן המיתון — כמו
במדינות אחרות הנוקטות
בצעד כזה — היתה מילחמה.
והיא אכן באה.
זה אינו אומר שלא היו הישגים של
ממש. אחד מהם היה ההקטנה —
הזמנית מאוד — בגירעון השוטף
במאזן־התשלומים. היא לא נבעה

הוא פעל להאצת הפעילות הכלכלית. אחר״כך צימצס
אותה. יגאל כהן־אורגד, השר החדש, נושא את דגל
הקיצוצים. הקורבן עלול להיות המשק הישראלי.

כשמתחריה הקטנים נפלו, קונצרן כלל
הגדול בשליטת הבנקים הגדולים אסף
לחיקו חברות ומיפעלים מלוא החופן.

מאוד בשנים האחרונות עשויים להפוך
את המיתון להתפוצצות של הר־געש
חברתי.

זו היתה, אולי, התוצאה החשובה
ביותר של המיתון באמצע שנות
השישים.
הכלכלנים שייעצו לדולק הורוביץ
עצות אחיתופל, בדיוק כמו הבורבונים
של צרפת, לא למדו דבר ולא שכחו
דבר. הם עצמם וכמה מתלמידיהם דאז
מעניקים היום את אותן העצות בדיוק,
בין אם הם מקבלים שכר ממשלתי ובין
אם לאו.

• התעשייה — בענפי הייצור
של הכלכלה הישראלית חל בעשור
האחרון תהליך חיובי בעיקרו, של
מעבר לתעשיות עתירות ידע והון.
מיתון, שיוריד את שכר־העבודה,
ייאלץ את התעשייה לחזור לענפים

המניע להתייצבות המאסיבית של
אלפי אזרחי ישראל, יוצאי דרום־
אמריקה, בשערי השגרירות, היה הפחד.
הדיפלומטים הארגנטיניים החתימו
במהירות־הבזק את תעודות־הזהות
שלהם, כהוכחה שהתייצבו
ביום־הבחירות והתייחדו עם המולדת
דוברת־הספרדית מהקצה הדרומי של
התבל. הבאים אף לא נכנסו לקונסוליה,
אלא מסרו את התעודות, שהוחזרו להם
תוך רקות ברחוב כשהן חתומות.
אלפי היהודים והלא־יהודים, יוצאי־ארגנטינה,
שביקשו לקבל חותמת על
תעודות־הזהות שלהם, רצו להבטיח

אם יקבל מי שהיה אז תלמידם של
הכלכלנים האלה והיום הוא שר־האוצר
את העצות האלה, הוא עשוי לנסות את
כוחו במין ״מיתון״ חלקי וסלקטיבי.

הפיתיון -
מילחמה
ך* מטרות המוצהרות יהיו
! 1בדיוק כמו אז: לשנות את מיבנה

ד מיתון
להסתיים גם הזרם של כספי השילומים
מגרמניה. הסתיימו גם כמה עבודות
ציבוריות גדולות, כמו המוביל
הארצי, ומיפעלי ים־המלח.
כמה כלכלנים מן האקדמיה טענו,
טצריך לבלום את הצמיחה ״המוגזמת״
טל המשק. הם הצליחו לשכנע את מי

מהגידול בייצוא, אלא מהקטנת הייבוא
— בעיקר הקטנת הייבוא של
חומרי־גלם לשימושה של התעשייה

הישראלית.
הישג אחר של המיתון שייך
לבנקים הגדולים, ולכמה מונופולים
עיסקיים. המיתון סייע להם לטאטא מן

המיתון נבו ק״ם למעשה -
האם יבצעו מיתון ער גבי מיתון י
שהיה אז נגיד בנק ישראל, דויד
:״דולק״) הורוביץ, בנכונות התיאוריות
שלהם. באותה התקופה התכנס בכל
שבוע בביתו של ראש־הממשלה ראז,
לוי אשכול, שבמושבה הגרמנית,
,המיטבח הכלכלי״ ,והורוביץ שיכנע
*ת ״הטבחים״ שצריך ״לרסן״.
ואלה היו מטרות הריסון: לשנות את
מיבנה המשק על־ידי העברת ידיים
עובדות מענפי הבניין והשירותים
לענפי התעשייה, הפניית התוצרת
זתעשייתית לייצוא וצימצום הגירעון
נמאזן־התשלומים.

השטח את מתחריהם הקטנים
והבינוניים. בשנות המיתון ובשנים
שאחריו קצרו הליווייתנים של המשק
את פירות המיתון.
התעשיינים הבינוניים והבנקים
הקטנים נקלעו לקשיים בגלל היעדר
אשראי, וכך יכלו בנק לאומי, בנק
הפועלים ובנק דיסקונט לבלוע
בתוך שנים אחרות עשרות בנקים
וקופות־אשראי. המיתון איפשר לעלית
לבסס את המונופול שלה בענף
הממתקים והקפה. דובק ביססה את
המונופול שלה בתחום הטבק,

המשק על־ידי קיצוץ ב״שירותים״
(המנגנון הממשלתי) ,מתוך הנחה
מפוקפקת שכך ייגדל כוחה של
התעשייה; לצמצם את הגירעון במאזן־
התשלומים על־ידי צימצום הייבוא
והגדלת היצוא.
אך התוצאות עלולות להיות
חמורות הרבה יותר מאשר תוצאותיו
של המיתון של שנות השישים, בגלל
השינויים שחלו מאז במשק הישראלי.
• הביטחון — חלקו של תקציב
הביטחון בתל״ג גדל מאז אמצע שנות
ה־ 60 פי שניים ויותר. תקציב־הביטהון
הוא גורם אינפלציוני ממדרגה
ראשונה. אם יהיו קיצוצים בכל ענפי
המשק מלבד הביטחון — יגדל עוד
יותר מישקלו של הגורם האינפלציוני,
והאינפלציה לא תהיה עוד ניתנת
לריסון, אלא במחיר כבד מאוד.
• הרווחה — על״פי נתוני
המוסד לביטוח לאומי, גדל בשנים
האחרונות הפער בין השכבות החלשות
ובין העשירונים העליונים. השכבות
החלשות יהיו הנפגעות העיקריות בכל
מיקרה של מיתון, למרות מס־השפתיים
שמעלים להן הממשלה
וההסתדרות. המתחים העדתיים שגברו

מפגרים־יחסית, עתירי״עבודה.
ההישגים עשויים להיות בדיוק כמו
אלה של המיתון של שנות השישים.
יהיה צורך במילחמה שתחלץ את
המדינה מן הבוץ הכלכלי העמוק,
ואחרי המילחמה — או כבר לפניה —
יאספו הבנקים הגדולים והקונצרנים
השייכים להם את השאריות של
הבנקים הקטנים והתעשייה הבינונית
והזעירה, כאסוף ביצים עזובות.

שלמה פרנקל

לעצמם דרך פתוחה לחזור או לפחות
לבקר, בזמן מן הזמנים, במולדת־לשעבר
שלהם. ללא חותמת זו הם
עלולים לאבד את דרכוניהם
הארגטיניים, כי כל אזרח ארגנטיני
חייב להשתתף בבחירות.
ההשלכה של אקט ההתייצבות
ברורה: אנשים אלה אינם בטוחים
שבאחד הימים, אם המצב במולדת
החדשה שלהם יהפוך יותר ויותר בלתי־נסבל,
לא ירצו לשוב למולדת
הקודמת, אם שם תשתפר האווירה
הפוליטית והחיים המתוקים יחזרו.

מדינת־ישראל המציאה מזמן מישטר חברתי־כלכלי, שאין
דומה לו בעולם.
המאה ה־ 20 עומדת בסימן העיסות ההיסטורי בין הסוציאליזם
והקאפיטליזם. הסוציאליזם מבקש להעביר את אמצעי־הייצור
ומצבורי־ההון לידי החברה. הקאפיטליזם דוגל ביוזמה החופשית
ובפעולת השוק החופשי.
מכיוון ששתי השיטות לא הצליחו כל־כן־ במציאות, קמו
במרוצת הזמן כמה וכמה
דמגוגים, שטענו כי יש בידם
הפאטנט לדרך שלישית. בניטו
מוסוליני באיטליה, למשל, חד
אן פרון בארגנטינה, ולאחרונה
גם מועמד קר׳אפי בלוב, שלא
לדבר על רוח־אללה חומייני
באיראן. למרבה הצער, קשה
לטעון שהם מצאו את הפיתרון.
עם כל הענווה, אני מתיימר
לטעון כי הגאון היהודי מצא
במדינה שלנו שיטה מקורית,
המשלבת את הסוציאליזם עם
הקאפיטליזם בשילוב מבורך. אייזנברג בשיטה שלנו הוקצה מקום מוגדר
לכל אחת משתי השיטות
הקודמות. השיטה הומצאה בימי המערך, והיא הולכת ומשתכללת
בימי הליכוד.
זהו קאפיטליזם של רווחים וסוציאליזם של הפסדים.
זה פועל כך: אם מיפעל מרוויח, הרי הרווח הזה זורם כולו
לכיסי הבעלים הפרטיים, כדי לעודד את היוזמה הפרטית ולהאדיר
את שם השוק החופשי.
אם, לעומת זאת, המיפעל מפסיד, מועברים ההפסדים לחשבון
הציבור כולי, כדי להגשים את האידיאל של טובת־הכלל. כל
ישראל ערבים זה לזה, ובייחוד כאשר מישהו פושט רגל.
דוגמה נאה לפעולתה של שיטה זו ניתנה לאחרונה על־ידי
הבנקים. כל עוד הרוויחו הבנקים, הרוויחו מנהליהם ובעליהם.
קבוצות זעירות של בעלי־שררה שלטו בבנקים. לציבור הגדול
של בעלי־המניות של הבנקים היתה השפעה עליהם כפי שיש
לחברי־מיפלגות בישראל על מנהיגי מיפלגותיהם.
אך כאשר התמוטטו מניות הבנקים, בעיקבות המאניפולציות
של בעלי״החזקה, פינה הקאפיטליזם בן־לילה את מקומו
לסוציאליזם. הציבור כולו התערב, באמצעות הממשלה. ההפסדים
הולאמו. כל עם־ישראל שילם את חשבון המיליארדים. הנכה
בקריית־שמונה והאלמנה בקריית״גת תרמו את תרומתם להצלת
המניות, שלא היה להם חלק בהן, בהפגנה יפה של סולידריות
סוציאלית. איש מהם לא דרש את הלאמת הבנקים, או את מסירת
השליטה בהם לבעלי־המניות.
עכשיו זה חוזר על עצמו במיפעל אתא. הוא נרכש בשעתו
על־ידי קבוצת שאול אייזנברג, המיליונר הבינלאומי המיסתורי,
ואני מניח שזה היה עסק טוב בשבילו. מר אייזנברג אינו ידוע כמי
שעושה עסקים רעים.
כל עוד הצליח המיפעל, לא שמענו על שיתוף עם־ישראל
ברווחת. אני מניח שמר אייזנברג, כמשקיע,זר״ (יפאני, במיקרה
זה) לאי נדרש גם לשלם את מלוא המיסים, כאחר הישראלים
הפשוטים.
אך הנה יש צרות, המיפעל מידרדר, ושוב מהדהדת הקריאה:
עם ישראל, הושיעה! איך אפשר לעמוד מנגד? עם־ישראל חש
לעזרה. הנכה מקריית־שמונה והאלמנה מקריית־גת שוב יתרמו
את תרומתם. הם ישלמו את מיסיהם על כל זוג־גרביים
וחבילת־מרגרינה, ובכספים אלה תממן מדינת״ישראל את
הפסדיהם של אשפי הבורסה, האדונים אייזנברג, אלבין ושות׳.
כדאי להזמין פרופסורים סכל העולם כדי לראות את הפלא
החברתי הזה. יתכן שהם יוכלו גם לקבוע את השם הנכון למישטר
זה. האם ראוי לקרוא לו קאפיציאליזם או סוציאטליזם?

עכבר לבן
איני יודע מדוע נזכרתי בסיפור הזה. אני פשוט אוהב להיזכר
בו, וכל נהג בעולם יבין לנפשי.
לפני עשרים וכמה שנים קיבלתי מיברק מברלין המיזרחית.
החבר ואלטר אולבריכט, יושב״ראש מועצת השרים של
הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, הזמין אותי לסקר את המישפט
שנערך שם להאנס גלובקה.
גלובקה זה היה אז מנכ׳׳ל מישרד ראש־הממשלה בגרמניה
המערבית, אחרי שמילא תפקיד אפל למדי בפיתרון הסופי של
השאלה היהודית ברייך השלישי. הממשלה הקומוניסטית
במיזרח־גרמניה ערכה לו מישפט־ראווה, בהעדרו. זה היה טכסיס
של תעמולה, ולא התייחסתי להזמנה ברצינות־יתר.
אך הזדמן לי אז לנסוע לגרמניה, ולקחתי את המיברק עימי.
כשהייתי בברלין המערבית נזכרתי בו. אמרו לי שעלי לראות את
ברלין המיזרחית, שזו חודיה. אמרתי לעצמי: מדוע לא?
שכרתי פולקסוואגן אדום בעיר המערבית, עברתי את הגבול
במחסום־צ־רלי ומצאתי את עצמי בפעם הראשונה בחיי במדינה
קומוניסטית.
התחלתי לנסוע — ואז גיליתי שאני בגן־עדן. ולאו דווקא
בגלל הסיבות הרשומות בספריהם של קארל מארכס ופרידריך

אנגלם.
בברלין המיזרחית נמצא מרכז העיר, שהיה רובע־הממשלה
בימי הקיסר והרייך השלישי. יש שם רחובות נהדרים, ברוחב
שאנז־אליזה בפאריס. רחובות ישרים כסרגל, רחבים כאיצטדיון,
ארוכים במסלולים של נמל״תעופה סילוני. ובעיקר: ריקים, ריקים
כימעט לגמרי.

יי 1 8

בימים ההם כימעט ולא היו שם מכוניות פרטיות. בצהרי־יום
היו השדרות הענקיות ריקות כימעט כמו רחובות תל־אביב ביום
הכיפורים.
התחלתי לנסוע 50 .קמ״ש 60 .קמ״ש 100 .קמ״ש 120 .קמ״ש
בלב העיר. כבר רמזתי פעם שאני לוקה במחלת־המהירות, מאז
שתתי בשועלי שימשון.
אחז בי דיבוק. דהרתי הלוך וחזור, שעטתי כמו במסלול של
מירוץ־מכוניות. הייתי שיכור־מהירות.
לפתע שמעתי צפירה וראיתי בראי תמונה שעוררה אותי
משיכרוני. שוטר גדל־מידות דהר אחרי על אופנוע גדל־מידות.

*ודי *בנדי

הוא לבש את המדים הלבנים של שוטרי־התנועה, הקרויים בשל
כך בשפת״העם הברלינית ״עכברים לבנים״.
האטתי את המהירות. השוטר עבר על פני ואותת לי לעצור.
נצמדתי למדרכה הקרובה ביותר ועמדתי.
השוטר עצר לפני. באיטיות של מחוג קטן בשעון ירד, העמיר
את אופנועו, בדק אם הוא עומר היטב. באיטיות פשט את כפפותיו.
באיטיות הוא פנה אחורה, לעברי. באיטיות שלף פינקס. בצעדים
איטיים ומדודים הוא ניגש אלי. לרגע עמד דומם ליד דלת
מכוניתי. אחר־כך לבש מין פארודיה של חיוך. לבסוף הפליט
בגרמניה גסה, בעלת מיבטא ברליני עבה :״ובכן, מה אתה חושב
שאתה עושה?״
חייכתי את חיוכי המתוק ביותר .״ברוך השם שאתה פה, אדוני
השוטר,״ קראתי ,״אני זקוק לעזרתך מאוד־מאוד, כימעט נואשתי.
אולי תוכל להגיד לי היכן המקום הזה?״
צל עבר על פניו. משהו לא מצא חן בעיניו. הושטתי לו את
המיברק. באי־רצון בולט הוא נטל אותו לידו והחל קורא אותו.
מעולם לא ראיתי אדם משתנה לנגד עיניי במהירות כה רבה
בצורה כל־כך קיצונית. היה זה כאילו נדקר בלון בסיכה. כמעט
שמעתי את האוויר יוצא בשריקה חדה.
כאשר הגיע אל החתימה — החבר ואלטר אולבריכט —
כמעט ועמד דום.
יציבתו השתנתה לגמרי. השוטר המגודל, מלא־החשיבות,
השש לקראת קורבן, נעלם כלא היה. את מקומו תפס משרת נכנע
במדי־שרד לבנים.
״אדוני,״ אמר והצדיע ,״הואל נא לנסוע אחרי. אני אביא את
אדוני אל המקום!״
הוא חזר בצעדים מהירים אל אופנועו, עלה עליו בתנועה חדה,
התניע אותו במכת־רגל והפעיל את הצופר. הוא זינק מן המקום
במהירות של 80 קמ״ש, ואני דהרתי אחריו.
כשהגענו אל אולם־המישפט עצר בשריקה חרה, קפץ מן
האופנוע, מיהר אלי, פתח את דלת מכוניתי, הצדיע והודיע^״זה
כאן, אדוני!״
כיום, כשאני עולה לירושלים ורואה מכונית בעלת שלט אדום
נוסעת אחרי, אני נזכר במעשה ההוא בעצב מסויים. אני יודע:
רגעים נהדרים כאלה אינם חוזרים על עצמם.

לא תפרגן
• ידידה, שחזרה זה עתה ארצה אחרי שהייה של כמה שנים
בארצות־הברית, טוענת כי התכונה הישראלית הבולטת ביותר
והיא ״לא לפרגן״.
יתכן מאוד שהיא צודקת.
גם אני חשתי בכך לא פעם, ודווקא בשובי מארצות־הברית. כי
נדמה שהאמריקאים טהורים מן התכונה הנלוזה הזאת יותר
מאחרים.
נניח שפלוני הרוויח בבורסה מיליון דולאר, בשעה שאתה לא
הרווחת דבר. מהי התגובה שלך?
התגובה האמריקאית הטיפוסית היא שימחה .״אהה״ ,אתה אומר
לעצמך ,״ההוא הרוויח מיליון? הוא לא יותר חכם ממני. היה לו
מזל. מחר יהיה לי מזל, וגם אני ארוויח מיליון״.
כלומר: הרווח של־הזולת משמח אותך. לא מפני שאתה אדם
כל־כך טוב, אלא מפני שזה מבטיח לך את האפשרות לרווח דומה.
אתה יכול לקנא באיש — זה בהחלט טיבעי — אבל אין בקינאה
זו זדון. אתה יכול לקנא בשכן שיש לו מכונית יותר חדישה, אך
לא יעלה על דעתך לקחת אותה ממנו.
תגובה. הישראלית הטיפוסית היא זעם. מה זאת אומרת, הוא

הרוויח מיליון? האידיוט ההוא? החרא הזה? למה זה מגיע לו? למה
זה לא מגיע לי? ואללה, אני אדפוק את המאניאק הזה!
זה נקרא לא לפרגן.
אתה יכול לתאר לעצמך את העניין בצורת פיראמידה. שניכם
מתחילים משני הצדדים בבסיס. ההוא הגיע למעלה, אל החיד.
אתה נשארת למטה. יש לך הברירה בין שתי מישאלות: שתגיע גם
אתה למעלה, לאותו המקום עצמו, או שההוא יירד שוב למטה,
למקום שבו התחיל.
האמריקאי המצוי יבחר, בלי היסוס, במישאלה הראשונה.
חוששני שהישראלי המצוי יבחר במישאלה השניה. אם תתגשם,
הוא ייהנה הרבה יותר, מפני שהשימחה־לאיד מתוקה משימחת־ההישג.
מה גם שההישג מחייב מאמץ כלשהו.

סר אדפרד ושייח־ עודד
קראתי השבוע סיפור קטן על הוגה־דיעות בריטי מכובד, סר
אלפרד שרמן. אביר זה של הממלכה הבריטית, כך למדתי, הוא
האידיאולוג האהוב על מרגרט תאצ׳ר, והיא מקשיבה לעצותיו
בכל עניין חשוב.
לא יכולתי להתאפק מצחוק.
כי לנגד עיני עלתה תמונה בלתי־נשכחת.
זה היה בשנות ה־ ,50 העולם הזה ניסה אז להוציא שבועון
בשפה האנגלית. חיפשנו עורך, עיתונאי ישראלי שהאנגלית היא
שפת־אמו. בין שאר המועמדים התקשר עימי אחד אלפרד שרמן,
וקבעתי עימו פגישה במישרדי.
איחרתי במיקצת לפגישה. בבואי אמרה לי המזכירה שהיא
הכניסה את מר שרמן לחדרי, ושהוא ממתין לי שם.
נכנסתי, ולרגע נעתקו המילים מפי. היה נדמה לי שאני חולם,
או שאני נמצא בסרט הומוריסטי צרפתי או אנגלי.
היה זה יום חמסיני מחניק. החום הגיע ל־ 33 מעלות, ובמישרד
לא היה עדיין מיזוג־אוויר. היה חם. חם מאוד.
בפינת החדר, בכורסה, ישב אדם שמנמן, נמוך־קומה. הוא לבש
חליפה לבנה מהודרת, ועניבת־פאפיון לצווארו. בידו ניפנף
בתנועות לאות במניפה נשית.
אני לבשתי, כמובן, חולצת־טריקו ומכנסיים קצרים.
המראה הספיק לי להחליט כי האיש אינו יכול להתאים
לעריכת עיתון ישראלי. אחרי שיחה, התחזקה בי ריעה זו. אלפרד
שרמן לא ערך את השבועון שלנו.
מאז עקבתי מרחוק אחרי מעשיו של האיש המוזר. היומון
הארץ שיגר אותו לבריטניה, והוא שלח משם את כתבותיו. היה
להן צביון גזעני חזק. היה ברור כי אלפרד שרמן, שחתם בשם ״א.
שם״ ,הוא אוהד מושבע של האפארטהייד בדרום־אפריקה, וחסיד
הגזען הבריטי אינוק פווואל, שכוכבו דרך אז בשמי הימין
הקיצוני״קיצוני של לונדון.
נימה זו שבתה, כנראה, את ליבה של הגברת תאצ׳ר. אינני יודע
אם הלכה העורבת אצל הזרזיר או הזרזירה אצל העורב. לאיש
הוענק תואר־אבירות, והנהו לפנינו, סר אלפרד.
נדמה לי שאת מקומו בהארץ תפס מאז עודד זראי, כתב ־
העיתון לעניינים ערביים, יוצא־עיראק שהפך מזה שנים דובר
ראשי של הפלאנגות בישראל. הוא משמש מעין צינור, שדרכו
זורמת תשפוכת־הביבים של רדיו־הפלאנגות אל הציבור
הישראלי.
מי יודע, אולי יאיר לו מזלו, ואמין אל־ג׳מייל יעניק לו בסופו
של דבר תואר־אצולה לבנוני? אם יש לנו סר אלפרר, מדוע שלא
יהיה לנו שייח׳ עודד?

היכן הצד השני?
התבוננתי בעימות הלילי בין שימחה דיניץ, מי שהיה שגרירה
של גולדה מאיר בוושינגטון, ובין יורם גוז׳נסקי, מן הפעילים
היהודיים ברק״ח. הנושא היה הפלישה האמריקאית לאי גרנאדה,
והשניים התנצחו בלהט. לפי דיניץ, האמריקאים צדקו ב־£י100
— ולוא רק מפני שאין יותר אחוזים. לפי גוז׳נסקי, הסובייטים
צדקו, צודקים ויצדקו לעד.
לפתע עלתה בליבי מחשבה שובבה: מה היה קורה אילו
התחלפו השניים? אילו היה
דיניץ מתחיל לפתע להצדיק
את מוסקווה, וגומסקי היה
הופך חסיד״שוטה של וושינגטון?
התשובה
היא: שום דבר לא.
הם היו ממשיכים לדבר באותה
השפה, להשתמש באותן הסיסמות,
לטעון באותו הלהט.
בעצם אין הבדל ביניהם.
ער לאותו רגע הערצתי את
דן רביב על העזתו להביא
לטלוויזיה, בפעם הראשונה,
איש רק״ח, כדי שיסביר את
עמדת ברית־המועצות, תחת
גוז׳כסקי
להשאיר מלאכה זו לאיזשהו
פרופסור מאיזשהו מוסד־מחקר.
חידושים אלה הופכים את כותרת לילה לחידוש מרענן בישימון
הטלוויזיוני.
אך אחרי מחשבה נוספת נדמה לי שהעימות היה מוטעה. כדי
שיהיה אמיתי, היו צריכים להושיב את שניהם — דיניץ וגומסקי
— בצד אחד של השולחן, ולערוך עימות בין שניהם לבין הצד
הנגדי: אדם הדוגל בעצמאות ישראל ובאי״תלותה הגמורה בשתי
מעצמות־העל הברוטליות והתוקפניות גם יחד.

הדיונים על ההסכם הקואליציוני
בין הליכוד והמערך
בעיירית תל־אביב כמעט שסוכ־לו
ביום החמישי בלילה, בגלל
ריבוי דוברים. מישלחת העבודה
.באה לביתו של שלמה(״צ׳יץ׳״<
להט, שם המתינה מישלחת של
ראשי הליכוד בעירייה. בחדר
גדול המידות ישבו צ בי
(״צביקה״) אידלמן דוברו של
דב כן־מאיר, ומהצד השני
דובר העירייה רוני רימון,
ולצידו שני עוזרים אחרים של
־ צ׳יץ׳ — מנהל קרן תל־אביב
לתרבות חנן־בן־יהודה ועוזרו
האישי של צ׳יץ׳ יוסי
מילשטיין. צ׳יץ׳ הציע שהחברים
יכנסו לחדר השני, אך
בן־מאיר ביקש שהם ישארו
בחדר — וכך היה.
שני הדוברים, אידלמן
ורימון, סיכמו ביניהם ביום
השישי, שאם ייחתם הסכם, יודיע
על כך לעיתונאים דוברו של
צ׳יץ׳ .אם לא יחתם הסכם, יודיע
על הסיבות לאי־החתימה דוברו
של בן־מאיר.
בן־מאיר כבר מוכר במערך
כנושא בו־זמנית בשלושה
תפקידים. עתה הוא ח״כ, מזכיר
מועצת פועלי תל־אביב וממלא-
מקום ראש עיריית תל־אביב
וסגן ראשון, על־פי ההסכם
הקואליציוני החדש. לפני שנתיים
הוא היה גם חבר הוועדה
המרכזת של ההסתדרות, שאותה
עזב כשמונה לתפקיד יושב־ראש
מטה הבחירות המוניציפליות של
המערך. לבסוף פרש גם מתפקיד
זה, שעבר לידיו של מרדכי
(״מוטה״) גור, כשבן־מאיר הציג
את מועמדותו מטעם המערך
לראשות עיריית תל־אביב.
כשנודעו תוצאות הבחירות
לעיריית תל־אביב חייכה העיתונאית
עדה הוז־פלם חיוך
*רב־משמעות. במערכת הבחירות
הקודמת היא היתה הדוברת של
מועמד המערך אשר(״ארתור״)
כן־נתן ושל המיפלגה. כאשר
הוא קיבל כ־ 30 אחוז מהקולות,
הוא טען שהמערך נטש אותו
וחברי מיפלגתו שמו לו מקלות
בגלגלים, כשהוא מפנה אצבע
מאשימה נגד מזכיר המחוז,
אליהו שפייזר, ונגד, מזכיר
מועצת־הפועלים, בן־מאיר. עתה,
כאשר קיבל בן־מאיר פחות
קולות מבן־נתן, הוא יצא בהכרזה
כי חבריו בצמרת נטשו אותו.
עדה עצמה היתה דוברת של
בן־מאיר במועצת פועלי תל.אביב,
אחרי כישלונו של בן־נתן.
הפרופסור למדעי־המדינה
שבח וייס, ח׳׳כ המערך
הפעלתן, ידוע כמי שבקי ביותר
בעניינים מוניציפליים. מסיבה זו
הוא היה מבוקש ביותר במוצאי
^ יום־הבחירות לרשויות המקומיות
וביום שלמחרת. סדר יומו
מליל יום רביעי וער צאתו
הדהים אפילו אותו. ביום השלישי
בלילה הוא בא במכוניתו
מחיפה לבניין רשות־השידור בירושלים,
כדי להופיע בשידור
חי ברדיו, בשעה 10 בלילה, בתוכנית
שיחת־חולין. לפני שנכנס
לאולפן, הוא מיהר
לחדר־האיפור בטלוויזיה, שם
אופר. הוא חזר לרדיו וביקש
מהמנחה שמואל אלמוג,
שבסיבוב השאלות מאחרון הוא
ישאל ראשון, משום שהוא חייב
להופיע בכותרת לילה של דן
רביב בשעה .11 הוא הגיע בזמן
לטלוויזיה, שם שהה כמעט עד
השעה 1אחר־חצות. אחר־כך
נסע במכוניתו לבניין מערכת
העולם הזה 2409

ידיעות אחרונות בתל־אביב
והכין פרשנות לעמודי החדשות
של העיתון על התוצאות
הראשונות של הבחירות. ב־6
בבוקר התייצב באולפן גלי צה״ל
ביפו, כדי לשמש כפרשן עד
השעה 9בבוקר של יום הרביעי,
במגזין־חדשות ארוך בעניין

מה הספיק 1דנ שבח וייס נמשו בחות מיממה
ומדוע נמעט שסונלהמו״מ הקואליציוני בתדאביב
החמישי. בשעה 2הוא הופיע
בתוכנית־הילדים של רשת א׳
חתולופון -שם הוא ענה
לשאלות ילד-ים בגילאי 7עד ,11
בענייני הבחירות המוניציפליות,
עד השעה ,4משם הוא מיהר
לאולפני הטלוויזיה הלימודית,
כדי להופיע בתוכנית ערב חדש.

וך{18#עזזן!ז-#זמ

ב־ 6בערב הוא לא נסע לביתו,
אלא ישב להדפיס מאמר לעיתון
דבר. רק אחרי שמסר את החומר
למערכת עיתון פועלי־ישראל,
חזר לביתו בצפון.
אי־הצלחתו זו הפעם השנייה,
של העיתונאי יחזקאל
אדירם, להיבחר לראשות עיריית
חולון, תיצור בעיות
במערכת ידיעות אחרונות.
באחרונה החליף אותו בסיקור
דיוני בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
הכתב יוסי בר, שחזר
משהייה בת שנה בארצות־הברית,
ככתב הצהרון שם. בר,
כאדירם, עבד לצידו של משה
רונן, הכתב המוכשר המכסה את
אולם־המעצרים, את בית־מישפט
השלום — וגם המחוזי, בהיעדרו
של אדירם. עתה יאלץ מזציר
מערכת ידיעות אחרונות
למצוא מקום עבודה.אחר לבר.
אחיו של בר, חיים ברוידא לעניינים ככתב המשמש פליליים של העיתון, החליף את
אחיו כאשר הוא יצא לשליחות
בחו״ל.
מנכ״ל רשות השידור

בין החותמים היה עורר־הדין
אהרון סאסו, הנימנה עם האגף
הימני בליכוד. שמו הופיע לצר
אנשים שהוא מכנה אותם
״שמאלנים״ -.כשהתבקש להסביר
כיצד הסכים לחתום, ענה:
״את אדירם אני מכיר ומוקיר,
ולכן חתמתי. צריך לשאול את
השמאלנים מדוע הם חתמו
לצירי.״
מה חושב עזר וייצמן על
שר־האוצר הפורש יורם אדי
דור? באזכרה במלאות שנתיים
למותו של יוסך ז (״יוסק׳ה״)
קרמרמן, שבה.נכחו השניים,
בירך ארידור את עזר לשלום.
שר־הביטתון לשעבר ויבואן
המכוניות בהווה לא ענה לו.
מאז שהודיע ארידור כי
הוא פורש מתפקידו כיושב״ראש
מזכירות תנועת החרות, הפך
איתן ליפני לבעל מישרה
נוספת. מלבד היותו ח״כ, הוא גם
אחראי על הסקטור הערבי
המוניציפלי של חרות, והוא גם
ממלא מקומו של יו״ר המזכירות.
עד שתתקבל התפטרות ארידור,
ימלא ליבני את התפקיד.

|1נוגס בכריך לחמגיה וגבינה צהובה
1ץ ך 1ע1ך ל|)
1 1 1 1במוצאי יום־הבחירות לרשויות המ 1

קומיות. אידלמן, שהוא דוברו של מועמד המערך לראשות עיריית
תל״אביב, דב בן־מאיר, עבד משעת־בוקו־ מוקדמת גם בשטח וגם
בחדר מיוחד שהוקצה לו בבניין מחוז המיפלגה ברחוב ביילינטון.רק בערב הוא התפנה לחפש דבר״מה לאכול, והצליח למצוא כריך
קטן־מידות, שאותו אכל כשהוא מצא כמה דקות פנויות למנוחה.

דוני מילוא

בא למצודת־זאב במוצאי יוס״הבחירות
לרשויות המקומיות בשעה 10 בלילה. הוא
נכנס מייד למיזנון שבכניסת וביקש פיתה ממולאת בסלטים. רק
אחר״כך עלה למטה הבחירות של הליכוד, שפעל בקומה ה״.14

*1 1ך 1 1 ¥י ך בכרזת־הבחירות המפורסמת שלו,
1 1 1 /1 1 1הודבק בכל פינה אפשרית בבנין מחוז
מיפלגת העבודה בתל־אביב. באחת הקומות, ליד המדרגות, הוא
הוצמד לקיר מתחת לכרזה אחרת, המודבקת שם זמן רב,
והמבקשת מכל מי שמבחין בחפץ חשוד להודיע על כך מייד.
הבחירות. משם הוא מיהר שוב
לבית ידיעות אחרונות, כדי
להדפיס מאמר פרשנות גדול
לעמודי־הפנים של העיתון ליום

מכיוון שהוא לא הספיק
להתרחץ, כמעט שלא היו
צריכים לאפר אותו לשידור
הטלוויזיוני של אחר־הצהריים.

לשעבר יצחק לימי, המרצה
באוניברסיטת תל־אביב על
הקשר שבין תיקשורת ופוליטיקה,
הסביר השבוע שלא אחת
יש הגזמה בהערכת הפוליטיקאים
את מידת השפעתה של
העיתונות. ההוכחה, לדעתו, היא
תבוסתו של אדירם, שרץ ברשימה
עצמאית .,למרות שני
מאמרי אהדה חריגים לזכותו,
שפורסמו פעמיים בגיליונות
סוף־השבוע של הצהרון שבו הוא
עובד.
ערב הבחירות פירסם
אדירם רשימה של אישים,
המתגוררים מחוץ לחולון והקוראים
לתושבים לתמוך בארירם.

ארידור עצמו שוקל עתה
לפנות לעסקים פרטיים .,הוא
עדיין לא החליט אם הוא ישוב
לנהל את מישרד עורכי־הדין ׳
שבו עבד.
בכל תקופת כהונתו של
שר־האוצר הקודם התרעמו חברי
ועדת־הכספים שהוא מחרים
אותם, ממעט בחשיבותם ואינו
מכניסם בסוד־העניינים. עתה
מסתמנת ״התרעמות״ הפוכה.
השר החדש יגאל כהן־אורגד,
לשעבר חבר ועדת־הכספים של
הכנסת, בא לישיבות הוועדה
ומדבר ללא הפסק. חבריו לליכוד
התבדחו, שרצוי שהוא ינהג
כקודמו.

מיה! ״יוד פולני״ ,על מה מתלוננת יפה ירקוני ומיהו
הישראלי שהתקבל לאקדמיה הצבאית של ארצות־הברית
האם זה מיקרה? שתי
תצוגות־אופנה שהתקיימו בשבוע
האחרון כמעט בוטלו בגלל
תקלות של הרגע האחרון.
בתצוגה אחת שקיימו יצרנים
לבעלי־חנויות במלון בתל־אביב
החלה התצוגה באיחור של 40
דקות. הסיבה — הדוגמנית
שרונה מארש לא הופיעה
לתצוגה. המארגנים המבוהלים
חיפשו וחיפשו ולבסוף מצאו
דוגמנית מתחילה בשם גלית,

והביעה את מורת־רוחה מפיר־סומו
בעיתון פועלי־ ישראל.
לא רק עורר־הדין יוסי
(״יוסי ש.״) שדה אינו חותם את
שמו המלא בדבר אחר(העולם
הזה 26 באוקטובר) .כך נוהג
גם הצייר יאיר גרביז, החותם
תחת השם יוד פולני.
הכתב הפרלמנטרי של על
המשמר יצחק שיר שאל
מדוע רוצים להצמיד את השקל

אלקיים, אשתו של אסיר עולם

סמי אלקייס.
שוב הריון במישפחת שח
קני
התיאטרון הקאמרי. תמי
אשל. אשתו של יוסף כרמון.
נמצאת בחודשי הריונה הראשונים.
לכן היא פורשת מתפקידה
במחזמר סווני טוד, שבו היא
גילמה את הילד טוביאם. את
מקומה יתפוס שחקן ממין זכר,
ירון חדד, שהוא זמר במיק־צועו.

האחראים
לתשדיר הטלוויזיה
המצליח אלברט פירות, הכינו
תשדיר חדש בסידרה, העוסק
כפירות טרופיים. לצורך כך הם
הביאו לאולפני הצילום את חברי
להקת קיבוץ ברור חיל. השחקן
חיים (״אלברט פירות״) בנאי
והלהקה צולמו שש פעמים
כשהם אוכלים פירות טרופיים,
כשחברי הלהקה מזמרים שירים
בראזיליים.
שחקן תיאטרון חיפה רמי
דנון הודיע חגיגית, שזו הפעם
האחרונה שהוא מגלם תפקיד
של איש־צבא. דנון הוזעק,
שלושה ימים לפני בכורת שדים
במרתף, כדי לגלם את דמותו
של הקצין הקשוח במחזהו של
הסופר סמי מיכאל. רמי נענה
לפניית הנהלת התיאטרון למלא
את התפקיד, אך הצטער על כך
ששוב הוא לובש מדים. דנון
הופיע בתפקידים צבאיים
במחזות התשה והלם קרב
ובסרטים אינדיאני בשמש וגבי
בן־יקר. בשדים במרתף הוא
משחק לצידה של אשתו תחיה,
אשר מרעיפה עליו קללות
נמרצות, במיסגרת תפקידה.
המיסעדן חיים גריני

המיסעדן ואיש־העסקים
שוקי בן־סורת, שהיה נשוי
לדוגמנית ציפי לווין ובאחרונה
הוא מבלה עם הדוגמנית
ענת זמיר, חזר אל הטבע. בך
פורת קנה חווה באיזור חקלאי,
מגדל חיות ומתכוון לשנות אל
כל אורח חייו.
לווסט פויינט, האקדמיה
הצבאית היוקרתית של ארצות״
הברית, הצטרף תלמיד חדש,
ישראלי. זהו רוד, אחד מארבעת
ילדיו של הקאריקטוריסט רענן

לוריא, העובד עתה ביפאן.
כאשר ראתה הציירת
שרה סלומון־שרלוסן בטלוויזיה
את יצחק פרלמן מופיע
בבית הלבן, היא החליטה שהיא
חייבת לצייר את מראה פניו.
סלומון, נכה מגיל שישה חודשים
בשיתוק-ילדים, ניצלה את
נגינתו מעל המסך הקטן להכנת
הסקיצה הראשונית, ואחר־כך
השלימה את הציור. היא שלחה
מייכתב לפרלמן המהלך בעזרת
קביים, דרך התיזמורת הפילהרמונית,
וזכתה בתשובה מהכנר.
עתה היא ממתינה לבואו, כדי
למסור לו את הציור.

ךךךך 1ד ח 1ו \ ןןןך ניספחת התרבות והעיתונות בשגרירות אוסטריה בישראל מתחבקת
1-111x14 11 ׳ 1 1.1עם שחקן התיאטרון יוסף(״יוסי״) ידץ(למעלה) ,כשעל השניים מציץ
בנו של ידיו, מתי. ידיו, אחיו של הפרופסור יגאל ידיו, היה בין המוזמנים הרבים שהתקבצו בבית
השגריר האוסטרי בהרצליה״פיתוח, כדי לחגוג את יום־העצמאות האוסטרי. בין המוזמנים, יוסף
(״יוסקיה״) גבע, אביו של אלוף־מישנה (״מיל.״) אלי גבע, שבא בלוויית אשתו השניה, אילנה (למטה,
מימין לטאופר) ,ואיש״העסקים מיכאל (״מיקי״) אלבין, שבא עם אשתו גליה (משמאל).

ברג, בנו של המשורר הלאומני
אורי־צבי גרינברג, נשאל
מה שמו של בנו, שנולד לא
מזמן. תשובתו היתה מפתיעה:

שפר עליה מזלה של
רשמת בית־המישפט רות
שטרנברג־אליעז. בתוך זמן
קצר מאז שמונתה לרשמת,
תעלה לדרגת שופטת. אליעז
הצעירה עבדה בפרקליטות־המדינה
והופיעה מטעמה במיש־פט
שנוהל בעבר על תפיסת
רכושו של הבנקאי יהושע
אותה הם העלו לבימה. בתצוגה
אחרת, שהתקיימה יומיים אחרי
כן במלון אחר בעיר, מיהרה
הדוגמנית יפה כסיר מביתה
ועלתה מייד עם בואה למסלול.
היא נראתה חייוורת ביותר.
הסיבה: היא התעוררה באיחור
ולא הספיקה להתאפר.
לא הכל בתנועת העבודה
מרוצים מהמוסף הסאטירי דבר
אחר של יומון ההסתדרות דבר.
ח״כ עדנה סולודד מקיבוץ
גשר כינתה אותו ״גועל נפש״,

ליאן היפאני. למי י שלא מצא
תשובה, השיב :״כי יש לנו היאנא
שקל״.
אורי רוטשילד הוא
בעל קפה רוול שברחוב דיזנגוף
ומוכר לא פחות כבימאי תיאטרון
ומפיק. בימים אלה הוא עובד על
הצגה חדשה, שאותה הוא מביים
וכמובן גם מפיק. המדובר במחזה
אמריקאי פמיניסטי, זמן אבוד.
בצוות הנשי של המחזה מופיעה
מאיה רוטשילד, שהיא אשתו
של אורי וחווה אורטמן

אנשי״התיקשורת הנמצאים
בכנסת הרגישו, אחרי
פתיחת מושב החורף של הבית,
בחסרונו של רובר המיפלגה
הליברלית אלחנן כר־סער,
ששימש גם כדובר סיעת
הליכוד, לצידו של יוס!ז(״יוסי״)
ברון איש תנועת־החרות ודו־ברה.
בר־סער החביב פרש מעי-
סקי הפוליטיקה והצטרף לפי-
רסום או־קי, כראש המחלקה
ליחסי־ציבור.
אנשי פירסום או־קי,

בן־ציון.
בתערוכת־התיירות המתקיימת
השבוע בגני־התערוכה
בתל־אביב מופיעה להקת־מחול
כושית מסיסקאי, מדינת־בובות
בתחומי דרום־אפריקה. את המחוללות
המעורטלות הביא לארץ
גיא פורן, בעל חברת־הפקות,
שנפגש לצורך כך אף עם הנשיא
הממונה של סיסקאי. גיא הוא
בנו של אפרים (״פרוייקה״)
פורן, לשעבר מזכירו הצבאי של
ראש־הממשלה.

מסוק המישטרה המשתתף
דרך־קבע בתוכנית גלגלי צה״ל
של התחנה הצבאית, מרחף
הצמתים . מעל בדרך־כלל
המרכזיים במחוז המרכז, ומדווח
על פקקי־תנועה בשעות העומס.
לצד איש המישטרה היושב
במסוק, ישב בצהרי יום השישי
שעבר הקריין אברי גילעד.
לפתע התקבלה הודעה על שוד .
סניף בנק דיסקונט באשקלון.
לשוטר ניתנה הוראה להשתתף
במירדף, שהתנהל בכבישי־הדרום.
המסוק פנה דרומה.
מלמעלה ראו גילעד והטייס את
השודדים, כשהם לבושים
במדי־צבא, מחליפים מכונית.
בשלב זה הורד גילעד מהמסוק,
ואיש־מישטרה עלה במקומו,
כדי להמשיך במירדף אחרי
השודדים. המאזינים לתוכנית
הפופולארית התבקשו להשגיח
בשבע עיניים על הטרמפיסטים
שהם אוספים בכבישי הדרום,
מחשש שאלה הם השודדים.
לאכזבת אנשי המישטרה ואנשי
גלי־צה״ל, הצליחו השודדים
להתחמק גם מהמסוק.
העולם הזו• 2409

1 ערב הבחירות המוניציפליות
בראשון־לציון קיבל
לידיו מועמד המערך מאיר
ניצן סקר סודי, בו נובאה לו
זכייה ברוב מוחלט של יותר
מ״ 50 אחוז. אנשי מטהו של ניצן
חששו שהסקר אינו אובייקטיבי
ושכוונת מכיניו היא להחמיא
למזמינים, ולכן הם גנזו אותו.
במוצאי יום־הבחירות התברר
שהסקר חזה במדוייק את
הפרשי־הקולות שבין ניצן וראש חנניה המובס
העירייה

גיבשטיין.

ניצן אינו חובש כיפה, אך
יש לו תחביב דתי: הוא נוהג
להשתתף בחוגי תנ״ך ולדון
בפרשנויות על פרשת־השבוע.

אבל עכשיו הן נרגעו. בינינו, הרי
אנחנו מכירים את הערבים. הם
רוצים להסתדר פה באיזור. אז מה
תתני להם? את יפו? את ירושלים?״

השר ללא תיק אריאל
שרון, בראיון לבמחנה:
״אני השר היחיד שניגן פעם

בכינור״.
• הנ״ל, על השאלה אם
מוסיקה קלאסית מרגיעה אותו:
״אני לא צריך להרגע. אני רגוע
תמיד, ממילא. אני פשוט אוהב
ומתעניין במוסיקה״.
• הנ״ל :״אני חושב שיש בי
הרבה רכות. הרבה יותר ממה
שנראה״.

• שר־המדע יובל נא
פסוקי
השבוע

מן :״(עזר) וייצמן, מבחינת
עמדותיו, מתאים יותר לכהן
בממשלה בראשות המערך.״

עמוס

• דוברת שר־האוצר,
דבורה גנני :״בשלב מסויים

• העיתונאי

ב ל תי ם

מאת דניאלה שמי

דוקטור מן

נגן הנלוז יורד מבימת הקולוסיאום בתל־אביב
שם הופיע, כשהוא נעזר במקל
ארוך. הד״ר גדול המידות ששמו המלא הוא מאלקולם ג ון -מאק־רננאק,
מלווה את נגינתו בשירה. הוא הופיע בשבוע שעבר ארבעה
לילות רצופים במועדון ובל הופעה הסתיימה בשני הדרנים.

קינן :״אם האנושות לא תפתור
את בעיית ביירות, ביירות
תפתור את בעיית האנושות״.

• ראש עיריית עזה
לשעבר, ראשד א-שאווה,
על מבצעי הפיגוע בחיילי הכוח
הרב־לאומי בביירות :״אין לי
ספק כי לישראל היתה יד
במעשה הניבזי הזה, משום
שישראל — ובמיוחד השר
(אריאל) שרון — מעוניינים
להראות לעולם כי אינם אשמים
בטבח הפלסטינים במחנות צברא
ושאתילה״.

• הזמרת יסה ירקוני:
״בכל מקום אחר בעולם אנשים
מתייחסים לאמן במעמד שלי,
אחרי כל־כך הרבה שנים של
הצלחה, כאל נכס־לאומי. אבל
הקהל הישראלי מקבל אותי
במין הסתייגות צינית כזו, כאילו
שאני נדחפתי לבימה בכוח, או
משהו כזה״.
• הנ״ל, על בנותיה :״זה
נכון שהן היו בשלום עכשיו.
העולם הזה 2409

בן־אדם חייב לעשות הפרדה בין
האידיאולוגיה ובין המציאות.
עשיתי לעצמי חשבון מה חשוב
לי יותר: הפרנסה של ילדיי או
האידיאולוגיה?״
• הנ״ל :״אילו הייתי
מקבלת משימה לקדם את שרון
והייתי מאמינה בזה — ייתכן
שהייתי עושה ...הוא עשה משהו
למען המדינה.״

• הרב מנחם הכהן:
״יותר משישראל שומרים את
השבת הם שומרים את השבתון״.

• המחזאי יהושע סד
בול ויעקב לזר בחותם, על
הבנקאים שמוכרים את מניותיהם
בזמן :״מי שברח בערב
שבת — יאכל בשבת.״
• הנ״ל :״שבע פעמים יפול
צדיק ותק״ם״.

• ח״ב חרות רוני מילוא,
על ראש־הממשלה, יצחק
שמיר :״אני׳חושב שיש לו משיכה
פנימית לאוונגארד.״

פסח גרופר בליל הבחירות

אד קומאוציוו, עו התביעה במישנט־הוצח הסנסציוני שד,,המאניה
הישוארית ,,בלוס־אנגילס, חזו דאוץ אחו שהאו־בי־א שינה את בניו

ניתוח
פלאסט לפושע

עד קומארצדו
שותף לרצח
י ותרות העיתונים בלוס־
! אנג׳לס, רשתות־הטלוויזיה הארת
ותחנות־הרדיו היו עסוקות בדבר
ד: המאפיה הישראלית היכתה שוב
>עם היא הגדילה לעשות — היא
זטה שני בני־זוג במיסגרת מאבק,
:אותה שעה טיבו לא היה ידוע.
לוס־אנג׳לס, העיר המורגלת בפרות
פשע, הוכתה בתדהמה. הרצח
זעזע במלון בונה וונטו המפואר
יזור המיסחרי של לוס־אנג׳לס היה
ו לקוח מאחד מסירטי הטרור
לים שמייצרת׳הוליווד. ב־ 8באוק־
:ר 1979 מצא אזרח משכים קום
זכונת שרמן־אוקס בעמק סן־פרננדו
וס־אנג׳לס, שקית ניילון בתוך
י־האשפה. בשקית נמצא חלק מרגל

האזרח, שנהג להוציא מפחי־האשפה
קי בשר לכלבו, מיהר להזעיק את
ישטרה, שהחלה בחיפוש בפחי־שפה.
בשלושה פחים הצליחה
ישטרה למצוא חלקי גוויות אחרים.
אילו איחר האזרח בשעה, לא היתה
ישטרה מוצאת כל שריד, והפשע
:נשאר בבחינת פשע מושלם.

כעבור יומיים התקשרה למישטרה
צעירה, שהציגה את עצמה כמטפלת
לתינוקת בת עשרה חודשים, בתם של
אסתר ואלי ראובן, י ישראלים יורדים.
היא סיפרה כי הורי הילדה נעלמו.
במקביל גילו עובדי מלון בונה וונטו
כתמי־דם על השטיח וחלקי שטיח
קרועים בחצר המלון.
המישטרה גילתה כי בחדר 2419
מצויים כתמי־דם, וכי השטיח הקרוע
הוא זה שחלקים ממנו נמצאו בשקיות
הניילון שבהן הוחבאו הגופות
המבותרות. המישטרה גילתה גם קבלה
על קניית מיזוודה וזוג נעליים,
שנמצאו באחת השקיות.
מאוחר יותר התברר כי זוג־הנעליים
שייך לאלי קומארצ׳רו. המישטרה
חיפשה בדירת הזוג ראובן וגילתה
דרכון השייך ליהודה אביטל. כעת היו
בידיה שלושה מבוקשים: יהודה
אביטל, יוסף זכריה ואלי קומארצ׳רו.

אני לא
עד״ מדינ ה!

עצמו, אחרי שהיה מבוקש במשך שנה
וחצי, ושלח מיכתב להעולם הזה.
במיכתב סיפר כי היה עד־ראייה
לרצח, וכי במשך שנה וחצי שהה
בניו־יורק.
מישטרת ארצות־הברית חיפשה
אותו באירופה ובמארוקו. היו שמועות
כי נעצר בגרמניה המערבית, אך במשך
כל אותה תקופה עבד קומארצ׳רו
בעבודה אפרורית כסבל בסופרמרקט,
במיכתב הסביר קומארצ׳רו כי
הסתתר מפני שקיווה שהעצורים
האחרים יוציאו את האמת לאור ויגלו
לחוקריהם, כי למעשה לא היה שותף
לרצח.
לדבריו, היה מופתע מהרצח ממש
כמו בני־הזוג ראובן.
כתב קומארצ׳רו :״הסיבה שהזוג
ראובן הצטרפו אלי למלון בונה וונטו
היא, שהיתה צריכה להתקיים מעין
ישיבה בינם ובין חשוד או חשודים
בקשר לכספים ורווחים, שבאו
מעיסקות סמים, ושאחר האשים את
השני במעילה וחוסר־אמון, שהביאו

נאשם־ברצח זכריה
מה קרה במלון י

^ וסף זכריה נעצר בשדה־התעופה
קנדי בניו־יורק, כשבא
לקבל את פניה של ישראלית בשם
ירדנה טרגן, שנתפסה בבואה
לגיו־יורק, כשברשותה קילו קוקאין.
אביטל נעצר זמן קצר לאחר מכן. אלי
קומארצ׳רו הצליח להימלט. הוא היה
מבוקש על־ידי מישטרת לום־אנג׳לס
ועל־ידי האף־בי־אי.
זמן קצר לפני היפתח המישפט,
באפריל , 1981 הסגיר קומארצ׳רו את

ומתבססים על העובדה שאחרי תקופת
מאסר בת ארבע שנים בלבד, שוחרר.
השמועות אומרות כי האף־בי־אי
ביצע ניתוחים פלאסטיים בפניו של
אלי קומארצ׳רו, כדי שאי״אפשר יהיה
לזהותו, וכי בימים אלה הוא חזר
לישראל, וחי בארץ תחת שם בדוי
וזהות חדשה.
מאז פרשת הרצח המזעזע במלון
בונה וונטו ירדה המאפיה הישראלית
בלוס־אנג׳לס מהחדשות, אך ידיה
הארוכות עדיין מפחידות את אלי
קומארצ׳רו, שנאלץ לאמץ לו זהות לא
לו, כדי להסתתר מפניה׳ .

מישטרת לום־אנג׳לם עם חלקי הגופות
השרידים הוכנסו לשקיות ניילון

פח־האשפה שבו נמצאו חלקי הגופות
אזרח משכים־קום

לסיכסוך. המטרה היתה לפתור את
הסיכסוך בדיבורים. לצערי אותה
ישיבה הפכה להיות מיקרה צ׳ארלס

מנסון.״
קומארצ׳רו נמנע במיכתב מלהזכיר
שמות, כנראה מחשש של נקמה. הוא
גם ביקש להדגיש, כי העובדה שיעיד
מטעם התביעה, אינה הופכת אותו
עד־מדינה.
וכך כתב :״אני רוצה להדגיש, שאם
אעיד, זה לא יהיה מה שנקרא
עד־מדינה, מפני שעד־מדינה זה אחד
שתיכנן את הרצח, או אחד שידע
שיהיה רצח, או שהשתתף ברצח. אני
לא ידעתי, לא השתתפתי ברצח, וגם
אם השתתפתי במשהו, זה היה בניגוד
לרצוני ובלית־ברירה, והמבין יבין. מה

שאני יכול להגיד, זה שאני והזוג ראובן
הופתענו כעבור 20 שניות מרגע
שנכנסנו לחרר, כאשר אחד החשודים,
בלי להיכנס לפרטים, רצח את הזוג
ולאחר מכן היה השלב של ביתור
הגופות. אני הייתי מזועזע ובשוק, ולא
הבנתי מה קורה. לברוח לא יכולתי,
ונאלצתי לנקות את החדר. בסרטים
ובסיפורים הכי מזעזעים לא נשמע
כדבר הזה. השתתפתי בהתפטרות
מהגופות, ועל כך אני עומד להישפט
והסעיף על זה הוא שש שנים.״
אולם חלפו הרבה פחות משש שנים,
וקומארצ׳רו מצא את עצמו מחוץ
לכותלי הכלא. במיכתבו הוא חזר
והדגיש כי אינו עד־מדינה. אולם יש
כאלה הטוענים כי נעשה איתו הסכם,

תמונת הנרצחת ראובן
פגישה עיסקית רגילה

יוון.
עולם של אגדות וגבורות קדמוניות. איים מפתים עם שמות כמו
קורפו, כרתים, רודוס ומיקונוס. שמש זהובה וחופי תכלת ויאכטה
פרטית, רק שלך...
עולם של חיוך ושיר, תושבים מסבירי פנים ובתי מלון מעולים.
עולם הנותן תמורה מלאה לכספך כפי שאף מקום אחר לא יכול
לתת. מדוע לטוס סתם לגוד מקום כשיש לך את יוון?
טוס ליוון עם אולימפיק כמובן.

הם אומדים...מה הן אומרות...מה הם אומרים...מה הן אומרות...נזה

שמ 1אד מחרובסקי:

,,מה שצויו, ז ה
כל הזמוונצח !,,

ביום חמישי, ה־ 2בנובמבר ,׳83 תיפתח בגני־התערוכה
בתל־אביב תערוכת התיירות הבינלאומית. גופים תיירותיים
מרוב מדינות אירופה, ארצות־הברית ואוסטרליה
יציגו את הפוטנציאל התיירותי שלהם. בין הביתנים
הרבים בתערוכה נמצא גם הביתן של ממשלת סיסקאי.
ליד הביתן פגשתי את וטל ואן וויק, דרום־אפריקאי לבן,
העוסק בפיתוח המדינה החדשה. ביקשתי ממגו שיסביר לי
מה היא סיטקאי.
סיסקאי היא מדינה קטנה ועצמאית, שאזרחיה שחורים. היא
נמצאת בחוף המזרחי של דרום־אפריקה.

• האם לא נכון יהיה להגיד שסיסקאי היא מדינת
חפות, שהוקמה על־ידי דרום־אפריקה, כדי להראות
לעולם שגם לשחורים יש עצמאות, כשלמעשה היא
תלויה לגמרי בממשלת דרום־אפריקה ולכן גם אינה
מוכרת בעולם כמדינה עצמאית?
לא איכפת לי בכלל אם פוליטיקאים בארצות שונות
מכירים בסיסקאי או לא. העובדה היא שיש שם שחורים, והם אינם
מפותחים ולכן צריך לעזור להם, בין אם העצמאות שלהם מוכרת
בעולם ובין אם לא.

• בוא נעזוב מה אומרים הפוליטיקאים. האם לפי
דעתך האישית, סיסקאי באמת עצמאית?
לפי דעתי כן. ומה דעתך על זה שכל־כך הרבה ישראלים
חושבים שאוטונומיה זה פתרון לערביי הגדה־המערבית? הם
חושבים כך לא בגלל שהצדק העולמי המוחלט מכתיב זאת, אלא
משום שזאת גישה ריאלית לפי דעתכם.

• מה הפירוש של עצמאות בעיני התושב
השחור של סיסקאי?
גם אם אין לה שום פירוש, מלבד כבוד עצמי בשביל אותו
שחור, זה כבר שווה.

• מה אתה עושה בארץ, מנסה למכור את השיטה
לישראל?
ממה שאני שומע, נראה לי שאתם זקוקים לכל עצה שאפשר
לקבל, אבל אני לא נותן עצות לאחרים. אני נמצא פה עם להקת
ילקלור גדולה של רקדנים, זמרים ומנגנים, שתופיע ערב ערב
וערוכת התיירות הבינלאומית ואם תבואי לתערוכה, תוכלי
לי עם השחורים ולשאול אותם מה דעתם שלהם על העצמאות
.־־כך לא מוצאת חן בעינייך.

אידי גח־דיצק : ,

מירי פביאן:

..הבורסה -בגרר ,.היחידי שמגיעה רו
מצב פוליטי לא־יציב!״ תודה -זה צפר ! ״

אנשים כבר לא כל״כך רוצים לשמוע עצות כספיות
מפקידי בנקים. חיפשתי מישהו שאפשר לפנות אליו
בעניין, שידבר בשפת בני־אדם ושגם יתן עצה או שתיים.
אמרו לי שאילי גורליצקי מבין בעניינים, גם בגלל נטייה
אישית וגם בגלל שהוא מכהן כראש אמ״י ולכן הוא חייב
להתעסק בכסף. תפסתי אותו אחרי ההצגה החדשה שלו
ושל טוביה צפיר בעל בריבוע ושאלתי אותו האם לפי דעתו
תם עידן הבורסה בארץ.
לא. בורסה אף פעם לא נגמרת. יש אנשים שרואים בבורסה רק
מקום פרוע לעשיית רווחים קלים, אבל זה צד שולי של הבורסה.
שום שוק הון לא יכול להתנהל בלי בורסה.

• האם האיש הקטן ימשיך להשקיע בבורסה
בהתלהבות כזו שהיתה לו עד לפני חודש?
תמיד ישקיעו בבורסה. השאלה היא אם תהיינה שוב תקופות
עדנה כמו בשנת .1982 אבל גם אחרי 76׳ חשבו שהכל נגמר ואחרי
פברואר השחור, לפני שנתיים, חשבו כך. אחר־כך העניינים
נרגעים. מה שקרה כאן עכשיו זה ל #שהבורסה חלשה
ומתמוטטת. זה בגלל מצב פוליטי מסויים שמכנים חוסר יציבות
אדיר לכל מה שקשור בכלכלה. מילחמה של שנה וחצי בלבנון,
יהודה ושומרון עם כל מה שמשקיעים שם, שום מערכת
מוניטארית או כלכלית לא יכולה להתמודד עם זה. אבל אולי זה
ייגמר. גם ממשלה יכולה להתחלף.
אנשים חשבו שהסכנה לבורסה תבוא דווקא מממשלת המערך,
שהיא ממשלת פועלים ורואה בבורסה משהו לא הכרחי, אבל זאת
טעות לפי דעתי.

• אתה אישית הפסדת בסן?
אל תשאלי אותי — הרי אמרתי לך שאני במצב טוב ושלומי
טוב.

• מה אתה מציע לאיש שיש לו קצת כסך פנוי?
בדלק אחד של הכסף לקנות איגרות־חוב צמודות למטבע זר.
בחלק השני לקנות צמודי מדד לשנה וחצי, ובחלק השלישי קצת
מניות בנקאיות, כי הן בעלות תשואה גבוהה וכיום הן במצב ירוד.

בכל פעם שמכבי תל״אביב משחקת כדורסל ביוון, היא
זוכה שם בקבלת פנים של קללות, עלבונות, סיסמות
אנטישמיות ואפילו מכות. שאלתי את מנהל קבוצת מכבי
תל״אביב, שמואל(שמלוק) מחרובסקי, אם אין מה לעשות
בעניין.
למעשה, אין מה לעשות. ככה הם מתנהגים כשהם משחקים
בינם ובין עצמם. זה הנוסח של ההתנהגות היוונית הפטריוטית.

• אני זוכרת שלפני שנתיים זרקו עליכם אבנים .׳
זאת אומרת, שהשיטות יותר ויותר אלימות.
תוך כדי המישחק יש סיסמות פוגעות וקללות, אבל אם
מנצחים אותם, הם עוברים לזריקת אבנים ומכות. הפעם ניצלנו
מזה.

• אתה מתייחס לזה כאילו זו גזירה משמים. מה
אומרים על זה אנשי פיב״א?
הם תמיר כותבים דוח. אם חס וחלילה, מישהו ייפצע או
יותר גרוע מזה, הם יכתבו בטח דוח יותר גדול. אסור לשכוח
שאנחנו מיטרד גדול מאוד באירופה מבחינה ביטחונית, אבל
לעניין העלבונות כבר אף אחד לא מתייחס במיוחד. במישחק בין
אנגליה ופורטוגל יש מכות ובין קבוצות איטלקיות יש מכות.

• מה יקרה אם מכבי תאיים שהיא לא תשחק
יותר בארצות עם קהל כזה?
נגרום שימחה גדולה מאור בהרבה ארצות ולהרבה מאוד
אנשים.

• אז מה בכל זאת אפשר לעשות?
אסור להיות רגישים מדי וצריך כל הזמן לנצח. זה מה שצריך.

1אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אוהרות״״הה הם

אייר גושן:

צבי וידדר:

״במיגוש־החניה אין ״נ״ו הנראה נמו ציק
מקום אנירו לטוסטוסר רא זוו קי ם לז ב ל ! ״

כבר זמן רב שהאוניברסיטות בארץ נמצאות במצב כספי
חמור ביותר. בימים אלו התחילו לדבר על העלאת שכר
הלימוד במוסדות האקדמיים ל״ 1000 דולר לשנה.
הסטודנטים כבר מאיימים בפעולות מחאה ואפילו
שר״החינוד לא ״משתגע״ מהרעיון. יחד עם זאת יש אנשים
החושבים שזה צעד בלתי נמנע ורק הוא יחזיק את
האוניברסיטות מעל המים. שאלתי את אייל גושן, סטודנט
לפסיכולוגיה שנה ב׳ ,מה הוא חושב על זה.
מבחינה אישית תהיה לי בעיה חמורה. אני לומר היום 26 שעות
בשבוע ולא נשאר הרבה זמן לעבוד, מצאתי לעצמי עבודה
שמספיקה לי בדוחק לקיום ועכשיו הדוחק הזה יהיה עוד יותר
בדוחק.
יחד עם זאת אני חושב שהעלאת שכר״הלימוד הוא נכון. די
להעיף מבט במיגרש החנייה של האוניברסיטה ולראות שאין
מקום אפילו לטוסטוס. מדוע המדינה צריכה לסבסד לימודים של
סטודנט, המחזיק מכונית משנת?1984

• ומה עם אלה שלא מחזיקים מכונית שנת 84׳?
צריך, כמובן, לחזק את הנושא של המילגות לסטודנטים
שבאמת אינם יכולים לשלם, שהם חלק לא גדול. האחרים שילכו
לעבוד. אנחנו ילדים של ארץ עניה, אין מה לעשות. אפשר לעבוד
קשה בקיץ ולחסוך את הכסף ואפשר גם להתחיל את הלימודים
באוניברסיטה שנה יותר מאוחר, כשיש לך כבר קצת חסכונות.
נכון שזה לא קל, אבל צריך להתמודד עם הבעיה. אני אתמודד
ברצון, כי לפי דעתי זה חלק מתהליך כללי שצריך לקרות היום
במשק, שהפרט צריך לוותר בחלק מתחומי חייו לטובת המשק
הישראלי.

• אתה חושב שהעלאת שכר־הלימוד בצורה
דראסטית בל־כך תמנע מסטודנטים מסויימים
ללמוד?
בפירוש לא. מי שבאמת רוצה ללמוד ימשיך ללמוד גם אם
חייו יהיו קצת יותר קשים.

וסד ואן־וייק:

״ הכרה או ל א

אחת ההצלחות הגדולות של מערכת הבחירות למועצות
המקומיות, היתה בחירתו של מאיר ניצן לראשות עיריית
ראשון״לציון. לפני חצי שנה היה האיש אגונימי לגמרי
והיום הוא קיבל * 5אחוז מקולות הבוחרים שבחרו בו
אישית וגם יותר מ״ 50 אחוז קולות למועצה. איך עושים
את זה! את התשובה יכול היה לתת לי רק איש הפירסום
של מאיר ניצן, צבי וילדר.
כשמאיר ניצן נבחר להיות מועמד המערך לבחירות לראשות
עיריית ראשון, ידיד קרוב של שנינו הביא אותו אלי. ישבנו
וחשבנו איך מתחילים, והגענו למסקנה שמה שטוב לאמריקאים
בתחום הפירסום, טוב גם עבורנו. החלטתי לנצל את ההופעה
המרשימה שלו, את עברו הצבאי כתת־אלוף, את הקסם האישי של
האיש.
התחלנו לעבוד קשה מאוד. היינו קמים ב־ 5בבוקר ומתחילים
לטייל. עד הצהריים טיילנו ברחובות, פגשנו אנשים, הצגתי את
מאיר ניצן לפני תושבי ראשון וכל אחד שרצה לדבר ולשאול
שאלות זכה בתשובות. אחרי הצהריים עברנו פשוט מדירה לדירה,
מבית לבית, דופקים בדלת, מחכים להזמנה ונכנסים לכמה דקות.

• זה לא מה שעושים כולם?
כן, אבל לא בעקשנות כמו שלנו. חוץ מהביקורים, שמנו לב
לפרטים. ידענו שבין מאות הניירות המחולקים לתושבים בענייני
המועמדים, לא ישימו לב לעוד נייר רגיל, יזרקו אותו לאשפה. אז
הדפסנו גייר שנראה כמו צ׳ק, ועליו הפרטים האישיים של מאיר
ניצן ונייר שנראה כמו צ׳ק לא זורקים מייד, קודם קוראים מה
כתוב עליו.
הכנו קסטת וידיאו של 10 דקות על האיש, על עברו, על
אשתו, על בנותיו ונכדותיו, על מה שהוא רוצה לעשות בשביל
העיר שלו. כשהיינו באים לחוגי בית, קודם כל הראנו את הקסטה
וזה הסך המון זמן של הכרות. אחר־כך שאלו שאלות, קיבלו
תשובות, והמשכנו הלאה. בגלל הקסטה היינו מספיקים לעשות
ארבעה־חמישה חוגי בית בערב אחד. עוד דבר שעשינו, הוא לחלק
את העיר ראשון לתישעה רובעים ולמנות סנטור אחראי לרובע
המסויים הזה. חילקנו תמונות של הסנטורים לאנשי הרובע ומס׳
הטלפון של הסנטור. כל אזרח יכול היה לטלפן אליו הביתה
ולדבר. בימי ראשון פתחנו את ביתו הפרטי של מאיר ניצן בפני
תושבי ראשון. כל אחד יכול היה לבוא ולהביא את הבעיה שלו.

• השיטות מעניינות. אבל אם מול השיטות
האלה היה עומד טדי קולק, למשל, במקום גיבשטיין,
האם זה היה עוזר?
זה נכון שאישיותו של גיבשטיין תרמה להצלחה של מאיר
ניצן. אבל היו עוד ארבעה מועמדים מלבד גיבשטיין. בכל מיקרה,
בחירתו של איש שהיה אנונימי כמה חודשים לפני הבחירות, היא
הצלחה גדולה מאוד מבחינתי.

• כמה עלה לו מסע הפירסום הזה?
אני בטוח, שאם תשאלי אותו הוא יגיד לך שזה עלה לו פחות
מאשר זה שווה.

סירטו של צפל ישורון זוג נשוי נבחר על״ידי מועצת
הסרט הישראלי להשתתף בתחרות על פרס האוסקר,
לסרט הזר הטוב ביותר. התחרות תערך בלוס־אגג׳לס
ב־ .1984 גם אם הסרט לא יקבל את הפרס הנכסף, עדיין
קיימת העובדה שבעיני המועצה הישראלית זוג נשוי הוא
הסרט הטוב ביותר שנעשה השנה בארץ. שאלתי את מירי
פביאן, כוכבת הסרט, האם לפי דעתה, הסרט נבחר בגלל
שהוא באמת הטוב ביותר או בגלל שהוא אחד הסרטים
היחידים שנעשו באחרונה בארץ ושעוסק בבעיה
כלל״עולמית כמו חיי נישואין.
בעיני זה הסרט הכי טוב שנעשה כאן השנה. זה שהוא עוסק
בבעיה כללית ומדבר לכל צירוף של שני אנשים נשואים, כמובן,
לא מפריע, אלא רק עוזר.

• האם לפני שהסרט יישלח לתחרות הוא יעבור
איזו שהיא עריכה, שינוי או קיצור?
אץ לי מושג. אני אפילו לא ידעתי שהוא עומד לאיזה מיבחן.
לא אומרים לי כלום. אני בסך הכל שחקנית.

• מה תעשי עם פתאום יודיעו לך שנבחרת
לשחקנית הזרה הטובה ביותר?
קודם כל אני אתעלף ואחר־כך אני אחכה לראות אם יגלו אותי
גם בארץ. אני כבר רואה את עצמי עומדת על איזו במה ואומרת
״תודה רבה לזה ולזה ולזה.׳׳ תכתבי בבקשה שזה בצחוק. היחידי
שמגיעה לו תודה זה צפל, שבחר בי לתפקיד.

• מה אמר לך צפל למשמע הידיעה המשמחת?
הוא עוד לא טילפן אלי. אבל עכשיו, כשאת שואלת אותי, אני
חושבת שאולי בעצם אני צריכה לטלפן אליו. טוב, אז תודה
ותיסגרי את הטלפון, אני הולכת לטלפן לצפל.

יו! סףאלמוגי, עעבו לבני שבוע ]יתוח בגלל גידול שהתגלה
כלא־ממאיר, מספר על מרד־הימאים, על בן־גוריון וגולדה, על
הקדע בינו ובין פרס, ומשווה או 1בחידות 1959 לבחירות כיום
.אבא חושי ואני היינו
סמכותיים. אנשר היה
לחשוב שהובוים
נעשים שלא בדור
דמוקרטית״

.אתו׳ 50 שנוח
עבודה ציבורית
יש ר הזדמ₪
ללכת ברגל
למי שוד

אני מונן להישבע על
ספרתווה ש מוד
הימאים היה מרו
שמאלי, ולא מאבק
על עניינים נלבל-ם־

ר איינ ה

.יש הרבה חברים שראו, ויש חברים שעו דם
רואים היום באלמוני -ולא בלי יסוד -
,בוס״ .אין זה דבר חביב ורצוי עלינו. בייחוד
נתגלה הדבר בשביתת אתא ואני, עבדכם,
הייתי אולי הקורבן של בוסיות זו׳...
בך אמר דוד בן־גוריון על יוסף אלמוגי
ובמילים אלו ממש בחר אלמוגי עצמו לעטר
את צידה האחורי של עטיפת סיפרו בעובי
הקורה.
יוסף אלמוגי, בן ,73 איש רב־פעלים ואחת
הדמויות החזקות ביותר בפוליטיקה הישר אלית,
אינו מעורה יותר בסבכיה.
הראיון עימו נערך במישרדו הצנוע שבבנ

יין צים בחיפה, מישרד שהעמידה לרשותו
הסוכנות היהודית, שהוא היה היושב-ראש
שלה.
הוא מתחיל את סדר״היום שלו השכם
בבוקר. בסביבות אחת־עשרה לפני הצה-
ריים הוא חוזר לביתו שברחוב ארלוזורוב.
הוא הילד ברגל, מתעכב ליד חלונות•
הראווה, ומשוחח עם עוברים ושבים.
54 שנים הוא חי בארץ, ורק בשנים האחרונות,
הוא אומר, נזדמן לו להתהלך לאישו
ברחוב ולשוחח שיחות של בטלה.
האיש, שהיה מזכיר מועצת פועלי-חיפה,
ששבר את מרד הימאים ושהיה מעורב

בשביתה המפורסמת באתא, שביחד עם
אבא חושי הנהיג ביד רמה ובכוח רב את
חיפה האדומה, האיש שהיה שר בממשלת-
ישראל ויושב״ראש הנהלת הסוכנות, האיש
ששמו הוזכר כמועמד מיפלגת העבודה
לתפקיד ראש״הממשלה ושהנהיג את
מערכת הבחירות הפרועה של שנת - 1959
מסתפק כעת בכתיבת טור קבוע במקומון
חיפאי, ומפרסם מדי פעם מאמרים בעיתו נות.
למרות שהוא חבר לישכת מיפלגת-
העבודה, הוא ממעט כיום להתערב בעניי ניה.
״הצעירים
לא רוצים לשמוע ״,אומר

אלמוגי, ודומה, כי אין עצב בדבריו, רק מעין
השלמה. יחד עם זאת, בלי מאבק אחד
לפחות אין הוא יכול, ומאבקו במזכיר
מועצת פועלי-חיפה הפך שם דבר בסניף
החיפאי של מיפלגת-העבודה.
יוסף אלמוגי חלה בשנים האחרונות בט־חלה
קשה, שניטרלה אותו כמעט משיגרח
החיים. לפני שבועות אחדים נתגלה בגופו
גידול נוסף, שהוכח כלא-ממאיר. במשך
הראיון נראה האריה הזקן מלא מרץ וחיוני,
נדמה היה לפעמים, כי הנה הוא עומד להסתער
מחדש על החיים הפוליטיים התוססים,
שכה אהב בעבר. אולם הוא דאג להב־

— המחלה ניתקה אותי

(המשך מעמוד )27
היר היטב, כי אחרי ריצת האמוק שבה היה
נתון במשך 50 שנה, נוח לו כעת להתנהל
באיטיות.

מפריע לקיום אסיפות של המערך. היו
כמה קלפיות שבהן היו תיגרות. האם
אינך חושב בי יש צורך לחדש את
פלוגות-האגרוך של ״הפועל״ ,שהקמת
בזמנו מאותה סיבה ממש?

• מר אלמוגי, אתמול התקיימו
בחירות לרשויות המקומיות, זוהי השנה
הראשונה בתולדות חיפה האדומה,
שבה כמעט איימה סכנה על שלטון
המערך.

אלה לא היו פלוגות־אגרוף. אלה היו פלוגות
הפועל, שהקמנו ב־ .1937 הן היו מעין זרוע
ליגאלית של ההגנה. בעוד שההגנה מיתה
במחתרת, הן קיבלו את הפיקוד על השמירה על
ההסתדרות. נקראתי לתל־אביב למיפקדת ההגנה
על־ידי משה כרמל ויוסף אבידר, והם ביקשו
ממני להקים את הפלוגות.

זה נכון. לאבא חושי תמיד היה רוב גדול,
וכשאני נבחרתי לרשות העירייה, בשנת ,1973
נבחרתי ברוב גדול מאוד. כעת גוראל זקוק
להסכם עם הדתיים. אני נבחרתי בלי הדתיים.
גוראל נבחר שוב, עם הדתיים ועם קולות הערבים

• חולצות כחולות של ״הפועל״ נגד
חולצות חומות של הרוויזיוניסטים?
לי לא היה עניין עם החולצות החומות. לי היה
עניין בשמירה עלי מוסדות ההסתדרות. עסקנו

ניהלנו את העבודה מהמישרד. לא היינו מנוכרים
וזה מאוד משפיע. הרי מה אומרים עלי תמיד,
•כאשר אני מופיע, שיש לי שפה מחוספסת, סיגנון
אחר. ומניין לי השפה המחוספסת ומניין לי
הסיגנון? משיחות עם פועלים. אני השפעתי
עליהם והם השפיעו עלי. זה היה הדדי.

• בתקופה ההיא קראו לך ״הבוס״
ו״מחרחר מילחמה״.
תמיד קראו לי ״הבוס״ .לפעמים, אני בעצמי
הייתי משתמש במילה ״בוס״ .אז זו לא היתה
תמיד מילת גנאי. כמו שלבך גוריון קראו ״הזקן״
לי קראו ״הבוס״ .לא קראו לי רק מאחרי הגב או
במחתרת. זה היה גלוי.

• היו סונים אליך ישירות בתואר

לפעמים באופן ישיר. הרבה פעמים, בנוכחותי,
היו אומרים ״צריך.לשאול את הבוס ״.לא
ראיתי בזה עניין מגונה.

• אהבת את זה?

המיקצועי, הבנתי כמה כל ההשערות שלי לגבי
המרד היו.נכונות.

• נמרוד אשל ואייק אהרונוביץ׳ -
רצו מהסיכה קומוניסטית?
לנמרוד אשל היתה דיעה שמאלנית. על זה
אין ויכוח! הוויכוח הוא מתי הפך לשמאלני. הוא
טוען שזה קרה לו אחרי שקיבל תמיכה מאסתר
וילנסקה והקומוניסטים. אני טוען שהרבה קודם.
עובדה שאחר־כד הוא נעשה לסגנו ושומר ראשו
של סנה.
אייק אהרונוביץ׳ ,זה אופרה אחרת. זה לא
מפליא שעכשיו, כשמנסים להחיות מחדש את
הנושא, מדברים רק על נמרוד אשל. אחרי
שפירסמתי את סיפרי בעובי הקורה, עשה יהודה
(ג׳אד) נאמן סרט מגמתי מאוד על הנושא. אמנם
לא תקפו אותי, תקפו את בדגוריון.

• אתה שירתת את בן־גוריון
בתקופת מרד־הימאים.
לא אוהב את המילה. שרתתי״ .מילאתי
שליחות.

• אומרים שאמרת לבן־גוריון:

לא אהבתי את זה, אהבתי כשקראו לי יוסף.
עכשיו, כשאני עובר ברחובות חיפה קוראים לי
יוסקה. מעניין, זה משתנה בהתאם לגיל.
בכפר־סבא קראו לי יוסלה. כשהייתי בהגנה —
יוסקה, ובחיפה זה נגמר עם יוסף.

• בדיעבד, אינך חושב שהגזמת
בהתייחסותך למרד הימאים? אתה
עדיין מאמין כי היה כאן ניסיון למה־פיכה
קומוניסטית, באמצעות השתלטות
על הצי?
לא, לא הגזמתי. ולדעתי גם לא דיכאתי, כמו
שאומרים. לדעתי, תרמתי תחמה בכך שהפעלתי
את הצי בתקופת השביתה. רטרוספקטיבית, אינני
מתחרט על זה. יש דברים שאני מתחרט עליהם
ואני מודה בגלוי. כשעזבתי את עיריית חיפה,
עשיתי שגיאה, אבל כשדיכאתי את מרד־הימאים,
לא שגיתי. לאחר זמן, כשנודעו לי יותר פרטים,
הסתבר לי שצדקתי.
זה באמת היה מרד שמאלי. בזה אין ספק!

אלמוגי עם אשתו שיפרה ובניו צביקה ויורם
״הרופאים אמרו לי שהמחלה היא תוצאה מעייפות־וזחומר...״
וקולות של אמנון לין שהלכו אליו. בכל זאת, אני
רואה בבחירתו מחדש של גוראל הצלחה גדולה
מאוד.

• הצלחה גדולה מאוד? הרי אי־אפשר
להשוות את חיפה של היום
לימים שבהם חיפה כונתה ״האדומה״?

לכן זו הצלחה גדולה מאוד. מכיוון שאני
מרגיש שיש איזו התחלה של חזרה בתשובה
למערך. המודד הוא בבחירות למועצת־העיר.
כיום יש לנו 48 אחוזים בבחירות. ב־ 1978 לא

הגענו לאחוזים כאלה.

• אתה נבחרת ברוב גדול ובעבור
שנתיים עזבת את תפקידך כראש־העירייה,
והלכת לכהן כיושב־ראש
הסוכנות היהודית. בדיעבד, האם אתה
מצטער על כך?

״ ישל׳ הוגשה
של חידוש נשרים.
אנשים שצרם אוחי
בווו, מובויס איתי:
שלום אלמוגי, מה
שלומו, אלמוגי? 4 4
מאוד מצטער! זהו אחד המישגים שעשיתי
בחיי. לא ידעתי אז עד כמה זה יפגע כמצביעים.
קיבלתי קולות אישיים רבים, מעבר לקולות
שקיבל המערך. לא תיארתי לי שכל־כך הרבה
אנשים ייפגעו מזה שאני עוזב באמצע.

• מתי התחלת להצטער על כך?
מייד. ממש מייד ראיתי מה מתרחש בחיפה.

• גם במיפלגה הצטערו על כך
שעזבת?
עזבתי ברשות המיפלגה, אבל לא ניסו להניא
אותי מלעזוב, ואולי גם הם שגו. היו כאלה שארבו
לי בפינה. מה זה היו, הם ישנם עדיין.

• אתה מתכוון לצעירי מפא״י?
לא. אני לא מדבר במישור הכלל־ארצי. גם
שם, כמובן, יש כאלה שארבו ואורבים לי. אני
מדבר על סניף חיפה.

• יש כאלה, הטוענים כי הליכוד

בתרגילי סדר, בשמירה ובספורט שימושי.

• הפלוגות הוקמו אחרי רצח ארלד
זורוב.
זה לא היה קשור לרצח, ואם היה קשור אני
לא יודע מזה.

• מדוע הן פורקו?
בשנת 1939 כבר יצאתי לצבא הבריטי. אני
לא יודע.

• אתה יכול לספר על היחסים בינך
ובין אבא חושי?

בתחילה הפער בינינו היה יותר מדי גדול, לא
הייתי שייך למעגל הפנימי שהקיף אותו. הכרתי
אותו כשנשלחתי לחיפה לארגן שם את פלוגות־הפועל.
שולחי אמר לי, כי אבא חושי הקים בחיפה
מעין מדינה נפרדת, עבר־הירדן של תנועת
הפועלים, והוא כמלר בעירו.
פגשתי אותו. הוא היה לבוש במיכנסי־רכיבה
ובמגפיים, והיה מאוד מרוחק. אמרתי לו שאם לא
יעזור לי, אטול את תרמילי ואחזור לתל־אביב.
הוא לא ענה ולקח אותי לביתו הצנוע ברחוב
ברזילי. נדמה היה לי כי ההליכה עם חושי מעלה
את קרני בעיני הרואים אותנו.
ואכן, למחרת נפתחו הברזים, וכל מקומות־העבודה
היקצו לי אנשים להקמת הפלוגות.
כשחזרתי מאוחר יותר לחיפה, נעשיתי סגנו של
אבא חושי והיינו, אפשר לומר, סמכותיים מאוד.

• כלומר — מאבק פוליטי ולא
מאבק על הטבת תנאי שכר?

״אתה תתעסק בענייני המדינה ואני
אגמור לך את המרד.״

אני מוכן להישבע על ספר תורה, שהמאבק
לא היה על עניינים כלכליים. אילו זה היה מאבק
על הטבת תנאי־שכר, יכלו למצוא בי שותף נאמן.
הייתי ידוע כמיליטאנט בענייני שכר יותר מכל
אחד אחר. אותם לא עניין השכר. הם לא רצו
משא־ומתן. מה שיותר גרוע — הם רצו להשתלט
על האגודה ואחר־כר על הצי. לעשות מהפיכה
פוליטית ולהגיע לשילטון שמאלני. מי שלא היה
אז, לא מבין. בתקופה ההיא חזן דיבר על מולדת
שניה, והיתה הפגנה נגד לחם עגול של פועלי
האפייה, שאירגנה מפ״ם. בראש ההפגנה צעד
יערי. ובוועידת ההסתדרות הציע בני מהרשק
לברד את מאו־טסה־טונג, וכשהצעתו לא
נתקבלה, שרו שם את האינטרנציונאל. ואחר
כד, כשקראתי את קנטר, שהיה ראש האיגוד

להיפך, רצו להטיל עלי את עניין השביתו״
ואני לא רציתי. היתה לי התדיינות עם נמיר,
והלכנו לבן־גוריון, וכשהוא ראה את שנינו, הוא
שאל בפליאה :״מה המכנה המשותף בינך ובין 1 נמיר?״
אני לא התנדבתי לטפל במרד. בדגוריון אילץ
אותי לכך. הוויכוח עם בן־גוריון היה לא רק
בתקופת מרד־הימאים, אלא גם בזמן השביתה
באתא. אלא שאז אמרתי לבן־גוריון — לא!

• למה במרד-הימאים כן ובש-
ביתה ב״אתא״ לא?
הוא רצה לשכנע את הפועלים שיחזרו
לעבודה בלי תנאים. אמרתי לו — אם תצליח
לשכנע אותם, אני נגד. אם לא תצליח, למה
שתקבל מכה פרסטיז׳ית?

• היו כאלה שחשבו שהייתם
סמכותיים מדי, בן־גוריון בעצמו כינה
אותך ״בום״ ואם לצטט את דבריו הוא
אמר כי ״אין זה דבר חביב ורצוי עלינו״?
מה זה סמכותי? שום דבר לא עבר בלי
הצבעה. היתה אצלנו דמוקרטיה מוחלטת. היות
שהיינו אנשים סמכותיים, אפשר היה לחשוב
שאולי הדברים נעשים לא בדרך דמוקרטית. נכון
שבן־גוך יון כינה אותי ״בוס״ ופעם הוא שאל אותי
אם הדברים אצלנו נעשים בדרך לא דמוקרטית.
הסברתי לו. אני רציתי להעביר את לשכות
העבודה למדינה, רציתי שיהיה חינוך ממלכתי.
עד שהשגתי אישור לקח המון זמן.
אבל בחיפה היינו מעבירים דברים מייד. היינו
מציעים הצעה וזוכים בהצבעה של 90 אחוז.
אמרתי לבן־גוריון — אתה בוודאי לא מתאר לך
שבמישטר שלנו יכול להיות שבחיפה יש
דיקטטורה, ושליד חדרי עומדים גברתנים
ואחר־כך, כשיש הצבעה, הם מחזיקים את יד
המצביעים ומרימים אותה.

• איך בכל זאת הצלחתם להשיג
תמיד רוב ולהעביר החלטות?
הסיבה היא, לדעתי, שהייתי מאוד מאוד
מעורה בחיי הציבור. לא אבא חושי ולא אני

אלמוגי נואם בהלוויית אבא חושי
•אמרו עלי תמיד שיש לי שפה מחוספסת...״

• ואיך זה נגמר?
בפשרה שיוציאו את זה ממני ויעבירו
׳־ לוועד־הפועל? הפועלים התנגדו. אמרתי להם —
מה אתם מתנגדים? אילו רצו להעביר את הטיפול
בשביתה לאו״ם, הייתי מתנגד. אבל מה רע
בוועד־הפועל? אצלי אין מישחקי פרסטיז׳ה.

• מעולם לא התנהל בינך ובין מה
שכונה צעירי מפאי׳י רומן, ובכל זאת
הצדקת את בן־גוריון שקירב אותם
למיסלגה.
בן־גוריון היה חייב לדאוג לשילוב הצעירים
במיפלגה, אבל מצד שני, כל המיבנה
האידיאולוגי שלנו ושלהם היה שונה, אני זוכר
שבזמנו התלוצצתי על חשבון זה, ואמרתי שהייתי
איש רפ״י במפא״י ואיש מפא״י ברפ״י. כל הזמן
היו ויכוחים ביני ובין שמעון פרם על רקע
אידיאולוגי.
אתמול קיבלתי ספר שגרם לי לחייך. שם

׳ אמרת• רבוגוחן:
צד? ורשום את
האופנועים של בגין
בספר־הזהב של הקרן
הקיימת 4 4
הספר: אישים. קראתי מה שכתוב עלי, חסרים
הרבה דברים, אבל לא חשוב. אצל שמעון היה
כתוב שאחרי 1967 עשה מאמצים רבים לאחד את
רפ״י עם מפא״י. והלוא עובדה היסטורית היא,
שבעת כינוס ועידת מפא״י, היה ויכוח מר ביני
ובין שמעון, כשאני מצדד בחזרה למפא״י והוא
מתנגד. ואני קיבלתי לבסוף רוב של 55 אחוז.

• זה לא חדש, שאתה נמנה על
מחנה רבין.
כן, אבל אין לזה שום אלמנט אישי. ביני ובין
שמעון אין שום דבר אישי. כשרצו שארוץ
לראשות־הממשלה, הוא צילצל אלי ואמר :״אם
אתה רץ אני לא ארוץ.״ הוויכוח בינינו הוא
אידיאולוגי. אני איש תנועת־העבודה בנפש.
ביידיש יש דבר יפה. כשזוג נפטר ולא משאיר
אחריו ילדים, שוכרים אומר קדיש. ואז, הבך אדם
אומר את הקדיש, אבל זה לא שלו.

• אתה מרגיש רע לגבי מה שקורה
היום בתנועת־העבודה?
תנועת־העבודה היא לא מה שהייתי רוצה.
להגיד שאני מרגיש רע? רע זה עניין יחסי.
לעומת האחרים. אנחנו עדיין הטובים ביותר.

• איך לדעתך צריך להבריא את
המיפלגה?
לשנות את ההנהגה. זה מתחיל בזה ונגמר בזה.
אני לא שבע־רצון מצורת ההנהגה. אני חושב
שהבחירות הנוכחיות דומות מאוד לבחירות ב* 78׳
ולבחירות להסתדרות. אחרי הבחירות להסתדרות
כולם שמחו והתנשקו, ובבחירות לכנסת נחלנו
כישלון, לא ניצחון. אני לא שמחתי בבחירות
להסתדרות. אם ההסתדרות לא מסוגלת להביא
רוב של 80 אחוז למערך, זה לא ניצחון.
אני לא מבין את השימחה של פרס..אין מה
לשמוח עדיין. מי שרצה להצביע מערך בא
והצביע, מי שרצה להתקומם נגד הנעשה בארץ
עם מרידור וארידור והבורסה ולבנון, לא בא
להצביע. רק אחוז קטן בא להצביע. הרוב כבר
אינו רוצה להצביע, או שעדיין אינו רוצה להצביע
בעדנו. לכן, כרגע, בידינו הדבר איך לשכנע את
י אלה שלא הצביעו, שיבואו להצביע בעדינו.
זו היתה השאלה אז ב־ 1978 וזו השאלה היום.
בשביל לשכנע את הציבור, חייבים לעשות כמה
דברים. קודם כל, אני בער זה שרבין יעמוד
בראש־המיפלגה. זה בבת אחת ישנה הרבה דברים.
ובראש ובראשונה יקבע למיפלגה קו יותר ברור,
ואז יש לנו סיכוי.

• רק עם רבץ?
רק עם רביו•

• לא עם נבון?

אני לא מתנגד לנבון. אם וכאשר תצוף שאלת
גבון, נשוחח. אין לי אותה דיעה על נבון כמו שיש
לי על פרס. אני מכיר אותו הרבה שנים ואינני
ממתנגדיו.

• הוא מתאים, לדעתך, לתפקיד
ראש־ממשלה?
זה דבר אחר. אך אינני דוחה את הרעיון על
הסף. אם וכאשר תוצע אפשרות כזו, נחשוב
ונדבר.

• מדוע

אינך

מצליח

לשכנע

חברים במיפלגה להחליך את פרס
ברבין?
אני לא כל־כך בתוך העניינים. את רואה, זה
המישרד שלי. לפי התקן, מעמדו של יושב־ראש
הסוכנות כשל ראש־ממשלה. כשהוא עוזב
תפקיד, מעמידים לו מישרד, מזכירה ומכונית עם
נהג. על מכונית עם נהג ויתרתי. אילו הייתי פעיל
כמו רבין ונוסע ממקום למקום, זה משהו אחר.
אבל אינני פעיל, ושנהג ישב לי פה כל היום —
זה לא.
אחרי 50 שנות פעילות ציבורית, אני שמח
שיש לי הזדמנות ללכת ברגל מהבית למישרד.
אני נוסע בכרמלית ובאוטובוס, ואני נהנה מזה
כמו ילד. יש לי הרגשה של חידוש נעורים. הרבה
אנשים אומרים — אלמוגי, בוא ניתן לך טרמפ.
אני אומר — לא, אני הולך ברגל. כשאני נוסע
מחוץ לעיר, אני מקבל מכונית מהסוכנות.

• אנשים ברחוב עוצרים אותך
ומדברים איתך?
מה זה עוצרים, לפעמים קשה לי לחצות את
הרחוב. אני מודה, אילולא זיהו אותי, בוודאי לא
הייתי נהנה. אם איש לא היה אומר לי שלום או
בוקר טוב, לא הייתי נהנה. לפעמים אני ממש
מסמיק, כשאנשים אומרים לי — אלמוגי, שרק
תהיה לנו בריא. או לפעמים, במכונית ליד רמזור,
צועקים לי — אלמוגי, מה שלומך? זה עושה לי
כל־כך טוב, הקשר הבלתי־אמצעי עם האנשים.

• אתה חושב
מתגעגעים לאלמוגי?

שתושבי חיפה

אני מרגיש שהם אוהבים אותי.

• במה אתה עוסק במישרדך?
עד עכשיו עסקתי בכתיבת שלושה ספרים.
סיפרי בעובי הקורה תורגם לאנגלית, ספרדית
וצרפתית. כבר חמש שנים יש לי טור קבוע בקול
חיפה, ואני אוהב את זה.

• אתה נהנה להיות עיתונאי?
בעבר לא כל־כך אהבת עיתונאים.

אלמוגי עם בן־גוריון ויגאל אלון ()1962
״בן־גוריון העריך א ת גולדה, אבל חשב שהיא מוגבלת...״

מי אמר שלא אהבתי עיתונאים? לא נלחמתי
בעיתונאים, בהדלפות נלחמתי. אני יזמתי את
התוכנית במיקצב יוצר והיה לי תנאי אחד —
שר־העבודה לעולם לא יופיע בתוכנית. אמרתי
למשה טימור — פה תתן לפועלים לדבר. מה עוד
אני עושה? הקמתי חוג על שם שרת וכל,שבוע,
כמו שעון, אנחנו נפגשים ומטפלים בהתחדשות
המיפלגה בחיפה.

• אתה מנהל מאבק נגד מזכיר
מועצת פועלי־חיפה, משה ורטמן, מה
הרקע למאבק הזה?
זה מאבק פנימי. אני חושב שמשה ורטמן הוא
טיפוס לא טוב. איננו דואג מספיק ומדרדר את
מועצת פועלי־חיפה. זו לא אותה מועצה שהיתה
פעם וזו לא המועצה שצריכה להיות.

• אינך רוצה להיכנס מחדש בעובי
הקורה?
ב־ 1978 חזרתי לחיפה. כתבתי ספרים במשך
שלוש שנים, ובשנה הרביעית חליתי קשות. עד
שהבראתי, לקח עור שלוש שנים. לפני שבוע לא
הייתי מסוגל אפילו לדבר. הייתי צרוד. עכשיו
הקול חוזר לי. הלכתי לבדיקה שיגרתית והרופא
אמר — סטופ. גיליתי משהו חדש.
עברתי ניתוח ביופסיה ולמזלי הגידול לא היה
ממאיר. כעת אני מבריא מהניתוח.
אני בא בכל בוקר מוקדם למישרד, פוגש
אנשים, הולך ברגל, לא רץ לאף מקום. אני אוהב

ברגוהן תמיד
אמו: יש דימיון בין
בגין לאלמוג .,בגין לא
דמגוג, ווה מסונן. גס
אלמוגי לא דמגוג, וגם
הוא מסונן 4 4
את עצמי במצב כזה. אני בארץ כבר 54 שנים,
מתוכן הייתי עסוק 50 שנה, ורק בארבע השנים
האחרונות הייתי חופשי. לכן, הרופאים אמרו לי
שהמחלה שלי היתה תוצאה של עייפות החומר.
50 שגה הייתי פעיל. התחלתי בהגנה בכפר־סבא,
הייתי שר בממשלת־ישראל, ראש־עירייה ויושב־ראש
הסוכנות. תמיד במרכז האירועים. פרשת
לבון, מערכת הבחירות של ,1959 צה״ל, תמיד
בלב ליבן של הפרשיות, ולכן המצב שלי כעת
מוצא־חן בעיני. כיום אני רואה הרבה דברים
אחרת מאשר כשהייתי ממש בתוך סיר הבישול.
תמיד אני אומר על הזיקנה שאתה מגיע לגיל
כזה, שאתה זוכר כל פרט שהתרחש לפני 50 שנה,
ושוכח כל פרט מאתמול.

אלמוגי עם שימעון פרם ונבון ()1961
,גולדה אף פעם לא אהבה א ת הזוג פרס־דיין...״
בן־גוריון היה כזה. לפני מותו הוא היה זוכר
דברים מפליאים מלפני 40 שנה, אבל שוכח את
מי פגש אתמול. אני, בתר־השם, עוד לא במצב
כזה. אני בן 73 ועדייו בראש צלול.

• אם מדברים על בן־גוריון, לא
מזמן סיפרה בתו גאולה, כי חדלה לדבר
עם גולדה, מפני שבתקופה שבה הוצא
בן־גוריון מהמיפלגה, לא ענתה גולדה
לבירכת השלום שלו. לעומת זאת,
בסיפרד אתה מספר כיצד בן־גוריון
התעמר בגולדה והעליב אותה, באשר
אמר שהיא וזיאמה ארן הורסים את
המיפלגה.
אני לא זוכר דבר כזה שבן־גוריון יגיד שלום
לגולדה והיא לא תענה. אני זוכר את ההיפך.
גולדה היתה מאוד רגישה לבן־גוריון. אז, כשהוא
אמר לה שהיא הורסת את המיפלגה, הוצאתי
אותה מהחדר והיא פרצה בבכי. אחר־כך קישרתי
ביניהם מחדש, וכשקיבלממגה את הפתק, הוא
הסמיק כמו ילד. גולדה מאוד סבלה מההתנהגות
של בן־גוריון כלפיה. אמרתי לה — מדוע שלא
תיפגשי איתג. גולדה אמרה :״הוא לא יסכים
לפגוש בי.״ שיכנעתי אותה, והיא כתבה לו פתק.
הוא נפגש איתה בקינג דיוויד ולמחרת בבוקר
הוא אמר לי :״גולדה זו, לא האמינה לאף מילה
שאמרתי לה.״ כשפגשתי אותה מאוחר יותר, היא
אמרה לי :״נו, מה אתה רוצה, שעתיים ניסה
לשכנע אותי שאשכול רמאי.״ ואף על פי כן,
הפגישה היתה חשובה, למרות שהיא לא הסכימה
איתו והוא לא הסכים איתה. זה שבר את הקרח.

• מדוע הוא נהג כך כלפי גולדה?
אני חושב שהוא אהב אותה, העריך את

האינטגרטי שלה. היא לא היתה קש שאפשר
לשבור, ולא גומי־לעיסה. הוא חשב שהיא במידה
מסויימת מוגבלת, אבל בסך־הכל העריך אותה.
עובדה שקבע אותה כשרת־חוץ.

• מדוע אמר בתקופת פרשת לבון,
שהיא וארן הורסים את המיפלגה?
בן־גוריון ידע שדעתם של ארן וגולדה על
לבון גרועה, ורק בגלל טובת המיפלגה הם עושים
את מה שעושים. מכיוון שהם האמינו שאם לא
יגנו על לבון, יהרסו את המיפלגה. גם הם חששו
שאם לבון ייחלש, פרס ודיין יתחזקו, וגם גולדה
וגם זיאמה לא אהבו את הזוג הזה, פרם־דיין. הם
חשבו שהחלשת לבון תחזק את פרס־דיין.

• אחד הביטויים היותר ידועים
שלך מתקופת רפ״י, הוא שלא עזבת את
מפא״י כדי להצטרך לציונים הכלליים,
וזה אולי מבטא את יחם ך לשמעון פרס.
שבוע ימים אחרי שהוקמה רפ׳׳י היתה ישיבה.
שמעון היה המזכיר והוא הביא איתו את ברוך בר
ואת שווייצר, והם הציגו מצע לבחירות. כשראיתי
את המצע, אמרתי שלא עזבתי את מפא״י בשביל
להיכנס לציונים הכלליים. ואז החל המאבק שלי
עם שמעון. נו, עכשיו שמעון שמאלני יותר ממני.

• תמיד היו לך קשרים מיוחדים עם
מנחם בגין. באחד מספריך אתה מציג
תמונה שלך מחובק איתו.
באופן אישי, אני מאוד אוהב את האיש. אני
זוכר, שכאשר מינו אותי ראש מטה־הבחירות
ב־ ,1959 התערבתי עם בגין ויוניצ׳מן. הם אמרו
שזה הסוף של מפא״י. הם אמרו לי :״למפא׳׳י יש
טראבל־מייקר. אלמוגי, הם נותנים לך לנהל את
מערכת־הבחירות, כדי לחסל אותך ״.התערבנו על
(המשך בעמוד )42
קוניאק. אני זכיתי.

שידור
צל״ג
מחדל תיקשח־תי
• לוועד המנהל של רשות־השידור .,מנכ״ל
הרשות, מנהל הטלוויזיה והנהלת חטיבת״
החדשות של הטלוויזיה על סיקור ליל־הבחירות
לעיריות ולמועצות המקומיות בטלוויזיה. כל
הגורמים האלה החזירו את הטלוויזיה הישראלית
לשנות־הינקות שלה, תוך הורדת מניותיה עד
לאפס. ההחלטה הפוליטית של הוועד־המנהל
בדבר אי־קיומו של מידגם־הבחירות (החלטה
שזכתה לתמיכה נלהבת מצד סיו״ר הרשות,

טרגדיית פי לי
היחס של מחלה לעובדים נאמנים נמדד, לרוב, בעיתות משבר. דוגמה שלילית ליחס כזה
היא סיפור נפילתו של דני סלים בשבוע שעבר בלבנון.
פילים היה סטרינגר(עובד קבלני) של רשות־השידור בצפון הארץ. למרות תנאי״השירות
הגרועים שבהם פעל, נחשב כאחד המקליטים המסורים ביותר שידעה הטלוויזיה מעולם. הוא
היה נ מן ב מל זמן ובמל עת לסכן את נפשו, לצאת לכתבות מסוכנות בצפון־הארץ ובלבנון,
תמורת תנאי״שכר עלובים. הוא האמין באמתה נאימת שבבוא היום יוזמן לעבוד כמקליט
באולפני־הטלוויזיה בירושלים.
אלא שדני פילים נפל במארב בלבנון.
נפילתו לא הדליקה זיק אנושי אחד אצל מנהלי הטלוויזיה ודשות״השידור. איש לא נשלח
לייצג את חטיבת־החדשות (שמאות הקלטות שלו מילאו את מהדורותיה במשך השנה
האחרונה).ללווייתו גם לא הגיע נציג רשמי של הרשות מילבד מנהל מחלקת־ההנדסד״
ריימונד ליי, שעשה זאת ביוזמה פרטית
אדם יחיד שנסע מירושלים ללווייתו היה הצלם בני ברזל, חבר אירגון הסטרינגרים
בטלוויזיה. וכמובן הצוות שצילם את ההלווייה, כאילו היה כל חייל אחר.
שמו של ת י פיליפ גם לא ייחרט על לוודהנחושת, שבו רשומים שמות עובדי
רשוודהשידור שנפלו בשרות צה״ל.
מותו של פיליפ עלול לצמצם מאוד את הדיווח השוטף מצפון הארץ. איש מהמקליטים
של הטלוויזיה אתו מוכן לעלות צפונה כך שכתבי הטלוויזיה בצפון, עמום כרמלי
ומדריכי עדן — יוכלו לשגר רק כתמת בלא פס־קול.
הדיווח הטלוויזיוני ביום הבחירות הוא ציטט את
הסטטיסטיקאי חנוך סמית, שאמר לו בלילה•.
״הרמה הדיווחית של מישדר יום־הבחירות
בטלוויזיה מזכיר לי את רמת שידורי״הלילה
בבחירות של שנת !1965״

צל״ש מוזר ב״פה־ום״
גם ״פורום החדשות״ ,מוסד־על תיקשורתי
שנועד לבחון ולשכלל את אופני הדיווח על
רשות־השידור, היה עלוב למדי בבוקר שלמחרת
יום־הבחירות
מנכ״ל הרשות יוסף (״טומי״) לסיד, סיכם
ויכוח קצר בשאלה: האם היה או לא היה צורך
במידגם־בחירות הוא קבע חד־משמעית: לא היה
צורך. הוא גם העדיף להטיל את מחדלי הדיווח

של גולדשטיין. גולדשטיין התפטר בו במקום
מעריכת־המישנה של מבט. התפטרותו הביאה
לכך שגם קרפין איים בהתפטרות בפעם שניה
תוך שבועיים.
יאיר שטרן הצליח להרגיע את קרפין ולהניאו
מכך.

ציר לפיד -שפירא
במשך שלוש שנים היוו מנכ״ל רשות־השידור,
יוסף לפיד, ומנהל הטלוויזיה, טוביה סער, צמד
בלתי־מעורער בצמרת רשות־השידור.
בימים אלה עובר חתול שחור בין השניים.
במקביל נוצר ציר חדש של לפיד ומנהל
חטיבת־התוכניות של הטלוויזיה צבי(״צביקה״)

שפירא.

איש־ועד גולדשטיין
מירח־דבש אל הרבי
מיכה ינון — מנעה את השיקלול הארצי של
חיסול המפד״ל כמיפלגה פוליטית).
מחדל אי־קיומו של מידגם־הבחירות, בלט
עשרת מונים בשל סידרת תקלות (אשר לדעת
כמה מעובדי חטיבת־החדשות נעשו במתכוון
בידי מזמיני השיקלולים — מישרד־הפנים
המפד״לי) במחשב של מל״ס, שסיפק את
הנתונים לטלוויזיה ולרשתות הרדיו. מישדר
ליל־הבחירות הוכיח שהטלוויזיה אינה מסוגלת
ואינה מעוניינת להתמודד עם בעיות הדיווח.

צל״ש
פריסה רדיופונית
• להנהלת חטיבת־החדשות של קול ישראל,
על מאמצי התחנה למלא את החלל הדיווחי,
שהטלוויזיה הותירה בליל־הבחירות. באמצעות
פריסה נכונה של כתבי קול ישראל בצמתי־חדשות
אלקטורליים, דיווח שוטף של המידע
המצטבר וניתוחו במטות המיפלגות — הצליח
הרדיו במשימה. מערכת המישדר הלילי,
ששידרה אל תוף הלילה ועד למהדורת
חדשות־הבוקר, הצליחה להעניק בהדרגה תמונה
מדוייקת של תוצאות״הבחירות, אין זו הפעם
הראשונה שהרדיו מוכיח את מעלותיו על פני
הטלוויזיה.

מאחרי המירקע
שידורי 1965
ישיבת־הבוקר של מערכת מבט, למחרת
יום־הבחירות, היתה עגומה.
עורך מבט. מיכאל קרסין, פתח את
הישיבה, בהודעה שלא היה כל צידוק חדשותי
למהדורת כותרת לילה של מוצאי יום־הבחירות.
מנחל חטיבת־החדשות יאיר שטרן, המיישר
באחרונה שורה עם קרפין, החרה אחריו וקבע :״זה
שאלי לנדאו ניצח את נבו בהרצליה — זו חדשה
המעניינת רק 30 אלף תושבי הרצליה!״
כדי לשמור על ״האיזון העדין״ בחטיבת־החדשות,
חרג שטרן בנושא אחד מהסכמתו עם
דיברי קרפין :״מישדר כותרת לילה היה משכנע
ומרתק!״
באותה ישיבת־בוקר הגיב עורך השבוע -
יומן אירועים, מיכה ׳לימור, בזילזול על

מנהל־לשעבר שילון(עם פנינה רוזנבלום)
מחופשה לפרישה

אחד ממאפייני ברית חרשה זו התגלה במשבר
סביב הדיווח על יחסי דתיים־חילוניים בירושלים,
כאשר לפיד העדיף שידור של תוכנית מוקלטת
על נושא זה על־פני דיון באולפן מוקד.
ההערכה בבניין הטלוויזיה היא ששפירא עבר
את תקופת־החניכה שלו בתפקיד, וששניהם
פועלים על קומבינציה פוליטית שתביא ללפיד
את המינוי לקדנציה שניה כמנכ״ל.

החרמת ״קור ישראל״
בטלוויזיה הישראלית קיים בימים אלה חרם
על כוח־עבודה מעולה מקול ישראל.
לפני שדרים, כתבים ומגישי־תוכניות של קול
ישראל נעולות דלתות הטלוויזיה. דלתות אלה
פתוחות לפני שדרים וכתבים מגלי צה״ל.
אחד מסימני חרם זה הוא סירובה של
הטלוויזיה לקבל להנחיית תוכניות־אולפן את
שדר־הרדיו המנוסה גבי גזית. הדבר אינו נובע
מסיבות מיקצועיות אלה מאותה הנחייה מחרימה.
זו הסיבה לכך שהטלוויזיה עומדת לקבל בימים
אלה כמנחה לאחת מתוכניות״האולפן את איש
גל״צ והטלוויזיה־הלימודית, רפי רש!ז.
שיא החרם הוא בחטיבת־החדשות של
הטלוויזיה, שקלטה באחרונה כמה כתבים
בלתי־מנוסים מגלי צה״ל, תחת לקלוט
כתבי־רדיו מנוסים ומיומנים מקול־ישראל,
מתוך מניעים שאיש מצמרת הטלוויזיה אינו מוכן
לנמקם. למשל, ברדיו מצויים ארבעה כתבים
כלכליים לפחות, כולם ״סקופרים״ שדלתות
הטלוויזיה נעולות בפניהן. הטלוויזיה העדיפה
לקלוט את עודד שחר, ככתב ״מושתל״ של השר
לשעבר יורם ארידור.

פסקול
דן שילון פרש
בעוד מנכ״ל רשות־השידור, יוסף לפיד,
הפעיל מערכת עיתונאים נגד חוק רשות
השידור, האוסר פירסום תצלומי״מועמדים
בחדשות הטלוויזיה בימי מערכת־הבחירות, כבר
עברה הטלוויזיה פעמיים על חוק זה. בערבו של
יום־הבחירות, בעוד שההצבעה עדיין מתנהלת,
הופיע על המסך ח״כ מאיר שיטרית, אז עדיין
מועמד למישרת ראש־עיר, במיסגרת במבט שני.
עוד חריגה: עמידתו של רב רשות־השידור, הרב
שלמה רוזנבליט, כאחד ממועמדי הרשימה
הדתית ״תדי״ר — מצ״ד״ בירושלים(דבר האסור
על־פי תקנון השרות של עובדי״המדינהז. חריג
נוסף: במהלך מערכת־ הבחירות חתם
מנהל־האולפן דויד קופרמן (המכונה ״דודו
ראש־העיר״) ,על פטיציה התומכת בבחירתו
המחודשת של טדי קולק כראש עיריית
ירושלים אחד מ־ 18 עובדי רשות״השידור,
שהתפטרו באחרונה סופית מהרשות. הוא מנהל
חטיבת־החדשות לשעבר, דן שילון, שהגיע
למסקנה כי בטלוויזיה הנתונה אין לו כל אפשרות
לתפקד. שילון, בניגוד לאנשי־טלוויזיה אחרים,
המאריכים וחוזרים ומאריכים את החופשות־ללא־תשלום
שלהם מרשות״השידור, העדיף
להתפטר, ולקשור את גורלו במנהל־המודח של
הטלוויזיה, ארנון צוקרמן, במיסגרת חברת
רימון־הפקות המישנה למנכ״ל רשות־השידור,
איש־אריאל רון נחמן, נפגע קשה
בתאונת־דרכים. מאז פגיעתו מנהל נחמן את
המערכת הכלכלית והאירגונית של הרשות
ממיטת־חוליו בהתנחלות אריאל.

של הטלוויזיה בליל־הבחירות על התיכנות
המסורבל של מל־ם.
לפיד העדיף להעלות על נס את עורך מבט
מיכאל קרפין, על יוזמתו בהבאת הסקופ של
מבט, על הילד בעל הפיגור המוחי, שהצליח
ליצור קשר עם העולם באמצעות מחשב.
לפיד התעלם מהעובדה שסיפור זה פורסם
כמה ימים קודם לכן בצור מחצבתו, מעריב.

גולדשטיין -קרפץ
ירח־דבש קצר שרר בחודשים האחרונים בין
נציג הכתבים, אורי גולדשטיין, ובין מיכאל
קרפין. במהלכו דיכא גולדשטיין כמה התנגדויות
קשוחות מצידם של הכתבים לשיקולים שונים
של קרפין.
אחרי תום ירח־הדבש, הגיעו עתה גולדשטיין
וקרפין אל הרבי לגט.
גולדשטיין, העוסק בימים אלה בהכנת סרט,
שנושאו מוגדר כ״סודי בהחלט״ ,התבקש על־ידי
קרפין למלא במשך כמה שבועות את מקומו של
רפיה; חלבי כעורך־מישנה של מבט.
גולדשטיין קיבל על עצמו את התפקיד הזמני,
בתנאי אחד: אם ייאלץ להשתחרר לכמה
ימי־צילום, לצורך סירטו הסודי, הדבר יאופשר

הגיעה השעה שבה היתה הבטחת קרפין
צריכה לעמוד במיבחן. גולדשטיין הודיע זאת
לקרפין ואז התנגד עורך מבט ליציאתו הזמנית

מנהל־אולפן קופפרמן
ומה ביחס לחוקי
העולם הזה 2409

תוכניות מומלצות
בטלוויזיה הישראלית
יום רביע
2.11

• מדע שימושי: חידושים
והמצאות (— 6.45
מדבר ערכית) .תוכנית העוסקת
בגילוי חומרים מסרטנים
ובסיבים אופטיים.

• בידור: עוד להיט
( — 8.02 מזמר עבריתו.
בתוכנית השירים חבר בחברת
עצמי של אפרים שמיר אנו
המיואשים של אריאל זילבר,

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית

— 11.001 מדבר עבריתו.
תוכנית אירוח דו״שבועית בבתיהם
של אנשי רוח והגות.
השיחה הפעם עם פרום׳ יעקוב
יעבץ, ממייסדי אוניברסיטת
תל־אביב. ששימש במשך שנים
ראש בית״הספר להיסטוריה
באוניברסיטה זאת. מראיין:
יעקוב שביט.

יום שי שי
4.11
• בידור: שעה טובה

יזם רביעי 2.11.83

יזם שבת 5.11.83

• סידרה מרתקת: זה לא יאומן 6.30
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר אנגלית) .תופעות
מדהימות שלעיתים קרובות יותר לדמיון מאשר לאמת,
אך מתרחשות במציאות. כמו כן שיאים אנושיים בתחומים
שונים ומיבצעים עוצרי נשימה. הסידרה מוגשת על־ידי
שלישיית כוכבי טלוויזיה: ג׳ון דווידסון, קתי לי־קרוסבי
ופראנק דרקרנטון.
• סרט תיעודי — 9.10 ( :ערוץ 50 — 6
דקות — מדבר אנגלית) .מדי שבוע מקרינה-
הטלוויזיה הירדנית בשעה זו סרט תיעודי ובדרן־־כלל
אנגלי, המטפל בנושאים מעניינים בתחום הרפואה,
החברה והכלכלה.

• לילדים: קשת בענן 6.00 ערוץ — 3
20 דקות — מדבר ערבית; סידרה לילדים, הדומה

יום חמישי 3.11.83
• לילדים: מישחקי ילדים 6.55 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית לילדים
בגיל הרך בהפקה ירדנית, המוגשת על־ידי שחקן
׳ושחקנית המסתייעים בבובות. כרי להקל על הילדים
בהבנת החומר המוגש, משולבים בתוכנית אמצעי המחשה
רבים.

• סידרה קומית: מישהו מטפל בך? (8.30
— ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרת טלוויזיה אנגלית שעלילותיה מתרחשות בכל־בו
גדול באנגליה.

יזם שישי 4,11.83
• סידרה עלילתית: דברי ימי ברציסטר
( — 9.10 ערוץ 50 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .מיגדלי ורדן וברצסטר -הוא אחד הספרים

יום רביעי, שעה 10.05

• קומדיה: כן, כבוד
השר 11.15 מדבר
אנגלית) .בפרק האחרון
בסידרה שאלה של נאמנות,
ממשיך להחשף ניגוד העמדות
של הפוליטיקאים לעומת פקידי
הממשלה, המגיע לכדי ביטוי
חריף כשהשר ומזכירו סיר
אמפריי, מופיעים בפני ועדה של
חברי פרלמנט.

יו ראשון

יום ח מי ש

6.11
• מישדר שבועי: מה
שבא 8.15 מדבר
עברית) .מישדר שבועי בשי
3.11

בידור: סיפורי בדים
( — 8.02 מדבר עברית*.

• מלל:

מם שלישי 8.11.83
• מתח וריגול: הצבא הסודי 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
חצי־דוקומנטרית הסוקרת את פעילותה של המחתרת
הצרפתית בעת הכיבוש הנאצי. בהשתתפות: ברנרד
הפטון, ז׳אן פרנסים, אנג׳לה ריצ׳רדס וסטפן יארדלי.

החמישי בסידרה, מותה של
מלכת הפורנו, חוקר העיתונאי־תחקירן
אנדרוס את נסיבות
מותה של צעירה, כאשר החקירה
מוליכה אל מפיקיהם של סירטי
פורנו.

ומפורסמת של הבימאי ג׳ורג׳
קיוקור. פרקליט מדינה נדרש
לתבוע לרין אשה שניסתה
לרצוח את בעלה. מולו, בבית־המישפט,
עומדת להגנת הנאשמת
אשתו, שאף היא מישפטנית.
בסרט שהוא בבחינת מבשר
למאבק על זכויות האישה,
מככבים ספנסר טרייסי, קתרין
הפבורן, ג׳ודי הולידיי וטום
איואל.

דברים

• מתח ופעולה: יחידת הצלה 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
מתח על קבוצה נבחרת של אנשים שהיוו יחידת קו&נדו
מעולה עד שנכלאו על לא עוול בכפם. הם הצליחו לברוח
ומאז נמצאים בבריחה מתמדת מפני החוק. תוך כדי בריחה
וירידה לחתרת, הם מקבלים על עצמם משימות קשות
ומסוכנות המצריכות מידה רבה של תיחכוס, תחבולה,
עזרים אלקטרוניים ומירדפי מכוניות מסחררים. בראש
הקבוצה עומד חניבעל סמית (ג׳ורג׳ פפרד) ולצידו
מככבים דירק בנדיקט, דוויט שולץ ומלינדה קולא.

מטרותיו
• מותחן:
של אנדרוס (— 10.30
מדבר אנגלית) .במהלך הפרק

• סרט קולנוע: צלע
האדם — 10.05 מדבר
אנגלית) .קומדיה שנונה

בגו

יזם שגי 7.11.83

אנשי טלוויזיה, תיאטרון וקולנוע המספרים על עבודתם
ומציגים קטעים מתוך התוכניות המתבשלות באולפנים
ועל קרשי הבמה. מנחה התוכנית גם עונה על מיכתבי
צופים ופניותיהם ומתייחס לבקשות שונות הנוגעות
למישדרים, ומשבץ פה ושם שיר או ריקוד.

לציבור מצומצם בהשתתפות
טוביה צפיר ודובי גל.

פי סיפורים של אגאתה כריסטי.
בפרק נעליו של השגריר, קורה
משהו מוזר למיטענו של
השגריר האמריקאי החדש על
סיפון האוניה שבה הפליג
לאנגליה. טומי וטאפנס חוקרים
את העניין לבקשתו של
השגריר.

יום ראשו! 6.11.83
• רבי־מכר: רומנים מפורסמים 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .עיבוד
לטלוויזיה של רומנים מפורסמים וידועים בכיכובם של
טובי השחקנים.

• בידור: לילות גירש 10.10 ערוץ 3

• כפייה דתית: מה
׳ הקשר 8.30 מדבר
עברית) .שעשועון בענייני דת

שותפים
• מותחן:
לפשע 10.10 מדבר
אנגלית) .סידרה המבוססת על

זמרים ולהקות מפורסמות בתוכנית הבירור השבועית של
הטלוויזיה הירדנית. הפעם שירים מפורסמים משנות
השישים והשיבעים.

— 50 דקות — מדבר ומזמר ערבית) .בחודש
אוגוסט שעבר נערך בירדן פסטיבל ענק שלקחו בו חלק
להקות מכל העולם, ובייחוד להקות מארצות ערב.
הפסטיבל כלל מיגוון של מופעים פולקלוריסטיים והיה
לאירוע המדובר ביותר בירדן. הטלוויזיה הירדנית צילמה
קטעים רבים מאותו פסטיבל, ומדי יום שלישי אנו זוכים
לראות קטעים נבחרים מהפסטיבל, כאשר כל פעם
מוקדש המישדר לארץ מסויימת.

עוד יום של גלי עטרי וחצבים
פורחים בהופעה האחרונה של
תיסלאם.

במרכז התוכנית סירטו של
הבימאי אנדז׳יי ואידה דנטון
וסירטו של הבימאי האמריקאי
ג׳ון בדהם מישחקי מילחמה.
מנחים: צבי ינאי ורחל גורדון.

• בידור: תוכנית הבידור של מוצ״ש (9.30
— ערוץ 30 — 6דקות — מזמר אנגלית).

המהנים והמעניינים בספרות הבריטית הקלאסית והוא
אחד מתיר סידרה של ששה ספרים, שכתב הסופר האנגלי
אנטוני טרולופ, העוסקים בקהילה קטנה במערב אנגליה.
הסידרה עובדה לטלוויזיה בשנת 1982 תוך ניסיון לשמור
על רוח היצירה המקורית של טרולופ. בתפקידים
הראשיים: דונלד פלזנס, ונייג׳ל הותורן, המוכר לנו
מהסידרה הפופולארית כן כבוד השר.

• מישדר אינפורמטיבי־בידורי: מגזין
הטלוויזיה 10.10 ערוץ — 3מדבר
ערבית) .מגזין בשידור ישיר, המארח מפיקים, במאים,

הסברן וטרייסי: צלע האדם

במתכונתה לתוכנית הילדים המפורסמת בטלוויזיה
הישראלית בערבית סמי וסוסו, המספרת סיפורי ילדים
באמצעי המחשה שונים.

דור חי, מפיקים: אסתר סופר
ודינה כהנוביץ.

מילחמת
• תיעוד:
האזרחים בספרד (— 9.30
מדבר אנגלית) .פרק שישי

טרנר ומונטבלן: מאדם א

ואחרון בסידרה מעולה זו של
הטלוויזיה הבריטית, תחת
הכותרת ניצחון ותבוסה.

יום שישי, שעה 10.15

( — 9.15 מדבר עברית*.
תוכנית בידור דו־שבועית בהנחיית
מאיר שליו ובהפקת אהרון
גולדפינגר.

שבת
5.11

• סרט קולנוע: מאדאם
איקס 10.15 מדבר
ומדמיע באנגליתז. מלו

בידור: בנסון 8.30
— מדבר אנגלית* .הפרק

דרמה אמריקאית סכרינית,
שזכתה להצלחה עצומה והפכה
סמל של הקולנוע המלודרמתי.

סיוד מלכותי ממשיך ומספר על
המתרחש במעונו של המושל
גטלינג, ויועצו הכלכלי בנסון.

• דרמה: אהבה ראשונה
10.30 מדבר
אנגלית) .דרמה של הבי־בי־סי,
ובה סיפור אהבה של שני
אנשים בודדים, בעלי רקע שונה
לחלוטין, הנפגשים בגיל מתקדם
של חייהם, תוך שהם יוצרים
קשר ידידות נדיר. התנגדות בני
המישפחה מאיימת על אושרם
של השניים, הקוראים תגר על

המוסכמות. בדרמה מככבים
אליזבט סלרס ודייב קינג.

שי 1זו ש
7.11
• בידור: ספינת האהבה
— 8.031 מדבר
אנגלית) .הסידרה המבדרת
שבה למסך עם הצוות הקבוע
ועם נופים חדשים, בהפלגה של
הספינה מסביב לעולם.

• אינפנטלוויזיון: מונית
9.30 מדבר אנגלית)
.תחת הכותרת המעריץ
האלמוני ממשיכה הסידרה הנחשבת
לגרועה ביותר שהוקרנה
על מסכינו, להלאות את צופי
הטלוויזיה הישראלית.

• מותחן: זרים (10.55

— מדבר אנגלית) .סידרת
מתח בריטית מעולה, המביאה
סיפורה של יחידה מיוחדת
לפיתרון בעיות פשע מורכבות.
שם הפרק המוות בא במרוצה.

יום שליש•
8.11
• דרמה סכרינית: רוחות
מילחמה (— 10.10
מדבר אנגלית) .פרק שישי
בסידרה מייגעת זו, המייגעת
יותר, עם המחשבה שעל הצופים
לסבול עוד 12 פרקים בסידרה.

• באלט: כרמן (11.00
— מוסיקה) .באלט מהנודעים,
המבוסס על מוסיקה מאת ג׳ורג׳
ביזה, כאשר המבצעת היא להקת
הכוריאוגרף רולאן פאטי, בכיכובו
של מיכאל ברישניקוב
בתפקיד דון חוזה וזיזי זאנמיר
בתפקיד כרמן.

בעיו מסתובבות שמועות
האומרות ש אי מ בו״ ת
רב שאור, מתמוטטת.
או הו א עצמו טוען:

ךץל־אביב היא עיר קטנה, יותר
* 1שכונה ממטרופולין. כל אחד מכיר
כל אחד. כל איש יודע מה נמצא בארנק
רעהו, ומי מחממת מיטתו בלילות.
בערבים יושבים כולם ועושים את
חשבונם של כל היתר.
לאחרונה עשו כולם את חשבונו של
רפי שאולי, מלן הזלילה והסביאה
בשכונה הקטנה הזאת. שמועות
מתהלכות כבר מזה שבועות וחודשים
שרפי הוא בדרן לחיסול, שהאימפריה
שלו מתמוטטת, שחלק מעסקיו נסגר,
והיתר צולעים. היו שייחסו זאת
לצמיחה מהירה מדי, אחרים תלו את
האשמה בטיילת. יש שטענו שהעיר
מלאה וגדושה במקומות מיפגש

ואכילה, וכי מקומות נוספים נפתחים
מדי שבוע. בכל פינת־רחוב יש פאב או
שניים. מועדון מפואר עומד להיפתח
ברחוב ירמיהו. אן רבים הוכו. כמעט
בקצב מקביל הולכים ונסגרים פאבים
ומסעדות, ויותר מכולם — כן טענו
— אלה של רפי.
תל־אביב הקטנה נסגרה. המועדון
שנשרף סגור, למרות שהובטח
מעל דפי העיתונות שייפתח לפני
חודשים אחדים. המיסעדה האיטלקית
,270 ברח׳ הירקון, שנפתחה בתופים
ובמצילתיים לפני חודשיים בילבד,
נסגרה. במיסעדותיו האחרות נראים
פחות סועדים. בקיצור, אפשר למתוח
קו על שאולי.

קשה לראיין את רפי. הוא אוהב
לקרוא ראיונות עם אחרים. אך אחרי
היסוסים הדבקתי אותו לכיסאו. חיוך
ממזרי התפשט על פניו כשהטחתי
בפניו את אשר לוחשת העיר כולה
מאחרי גבו. הסיפורים לא מעניינים
אותו, הוא אומר, זה לא מזיז לו. אך סדק
נפער, והתשובה ניתנה, ואחרות
בעיקבותיה.
על המקומות שנסגרו טוען רפי:
״תל־אביב הקטנה נסגרה לשיפוצים
בלבד. שמונה שנים עברו מאז
שנפתחה. הכל התחיל להיראות דהוי
ולא־מעניין. השתעממתי לראות במשך
כל השנים את אותה הדקורציה. גם
המיטבח דרש חידוש ושיפוץ יסודי.
הבאנו צייר ידוע מאנגליה, והוא עובד
ללא הפסקה בחידוש פניה של
המיסעדה. תוך שבועיים תיפתח
מחדש. נגיש בה שורה חדשה של ׳
מאכלים, יותר זולים ומוגשים בצורה
שונה לגמרי. את הסלטים, למשל, יכינו
ליד שולחן־הסועדים לפי בחירתם,
ובמקום סטייקים מפילה נגיש יותר
אנטרקוטים והמבורגרים.
״המועדון אמנם לא נפתח כמו
שהבטחנו, אך עובדים שם בלי הפסקה,
ותוך חודשיים ייפתחו דלתותיו. הוא
יהיה המועדון המפואר ביותר, לדעתי,
בעולם כולו. מערכת־התאורה יחידה
במינה. גם במועדון עובד צייר בלי
הרף. איש מחברי המועדון לא נטש את
חברותו, ואחרי הפתיחה המחודשת 1
נוסיף, אולי 200 ,חברים חדשים.
״המסעדה האיטלקית ברחוב
הירקון אמנם נסגרה, אך הסיבה
פשוטה: היתה לנו בעיה עם הטבח
הראשי. בכלל, יש היום בעיות בתחום
זה בארץ, בארץ כולה אין יותר
מארבעה או חמישה צ׳יפים ממדרגה
ראשונה. כולם עובדים בבתי־מלון.
המלונות אמנם משלמים פחות
מהמיסעדות, אך העבודה קלה יותר,
ואולי גם בטוחה יותר. כימעט בכל
מקום עובדים עכשיו במיטבחים רק
ערבים. כשראינו שקשה לפתור את
הבעייה של טבח ברמה גבוהה
למיסעדה האיטלקית סגרנו אותה,
ובשותפות עם זאביק צארום היא
תיפתח, תוך כמה שבועות, כמיסעדה
מיזרחית טובה.׳׳

גברים
^ בשגות ה 30-

1עם אבי אברמוביץ, שהיה הראשון שהשקיע בעסקים ה*
ן ען ך
מסועפים של רפי שאולי ונשאר עדיין שותף בכמה מהם. אבי
ימשיך לנהל את הבמבוק המזמר, המיסעדה הסינית בתל״אביב.

11/1

ך*פי שרוע בסלון דירה שכורה
1במיגדלי פינקס. במיגדל סמוך
שכר דירה למנדי. האחרונה בחתיכה
תיו, ירדן לווינסון, צמודה לרפי
כימעט מזה שנתיים. חתיכות ורומנים
ליוו את רפי כל חייו, אך זה נראה
רציני יותר. הנערה יפהפיה, פיקחית
ומצליחה כיום כדוגמנית.

את האימפריה שלו התחיל רפי
להקים לפני 16 שנים, עוד בתקופה
שעבד כדייל באל־על. הוא, טדי,
אחיו, ואבי אברמוביץ, אף הם דיילים
באל-על, השקיעו 2000 דולר
בפתיחת הדיסקוטק הראשון בתל־אביב,
ויסקי־א־גוגו. מאז ועד היום לא
נעצר. לשם הגיעה ערב אחד מנדי
רייס־דייוויס, אחת משתי הגיבורות
הראשיות בשערוריית־פורפיומו באנגליה.
מנדי הובאה ארצה כדי להופיע
במועדון יפואי כזמרת. זמרת גדולה לא
היתה, אך אטרקציה היתה ונשארה עד
היום.
כשבאה למועדון פגש בה רפי,
התחיל רומן, אחריו נישואין, ילדה —
דנה — גרושין, אך ער היום הזה הקשר
בין השניים עז, ורפי אינו עושה דבר
מבלי להתייעץ עם מנדי, והיא אף
מקבלת תמורה נכבדה על־כך.
הוספת שמה של מנדי לשם
המועדון שפתח, וקבלת פני האורחים
בפתח, היוו כוח־משיכה לא־רגיל לכל
היפים והיפות של תל־אביב דאז, ולכל
מי שרצו להתחכך בהם.
כיום מקיפה האימפריה יותר מ־15
מיסעדות ומועדונים, הפזורים ברחבי
הארץ.
מזמן ידעתי, כמו כולם בעיר הקטנה
הזאת, שלרפי אין חלק במיסעדות
ובמועדונים, וכי הוא רק משאיל את
שמו וכושר־ניהולו לאחרים, תמורת
שכר או עמלה לחברת הניהול
שבבעלותו החלקית.
לא דובים ולא יער אומר רפי, כולנו
טעינו. כל המועדונים והמיסעדות הם
או בבעלות חברתו ׳בילעדית, או
בבעלות העיקרית של השותפות. אין
אף עסק אחד ברשת כולה שרפי, טדי,
ושותפים בחברה אינם בעלי הרוב
המכריע של המניות. במרבית העסקים
שכר או קנה רפי את המקום, שיפץ
וריהט, ואחרי תקופת־הרצה קצרה או
ארוכה נמסר המקום לאדם שנבחר
על־ידי רפי כדי לנהלו. הבחירה שלו
נופלת משום־מה, בדיד כלל, על גברים

בשנות ה־ 30 המאוחרות של חייהם,
והעשויים מחומר שיכול להפכם
לפליייבויס, כמוהו. מדוע? רפי אינו
מסביר.
שום חוזה לא נחתם בין רפי למנהל ־
הממונה. זה אינו רשאי לעשות דבר
ללא רשות הבוסים. לא בדקורציה, לא
בתפריט ולא במחיר. המנהל מצליח —
טוב, אינו מצליח — החוצה. הכנסות
העסק מחולקות בדרך״כלל בערך כך:
ההוצאות מנוכות תחילה, חברת־

1ד \ 1ך 1תדי, שותף ומנהל
111111 אדמיניסטרטיבי בכל
עיסקי האימפריה של רפי שאולי.
הניהול של רפי מקבלת את אחוזי
הניהול שלה, ואילו המנהל וצוותו
מתחלקים בשאר. האחוזים שמקבלת
חברת־הניהול מכל אחד מהמקומות
אינם שווים, אך נעים, לדבריו, בין 20
ל־ 30 אחוזים מהרווח הנקי. אלה
התנאים במרבית המקומות, אך יש גם
שותפויות חלקיות בחלק מהמקומות,

פל״בויס מנהלים עסקים ^ זגיבגזג״גגג

וימשיך לעזור בניהול כשהמועדון יפתח מחדש. במרכז: משה שגיא, המנהל של המועדון
שבהם יש לחברתו של רפי גם שותפים
זוטרים.
״רפי, שמעתי שגם העסקים
הפתוחים לא כל־כך הולכים...״
״...תבואי כל יום ראשון למישרד,
ותיראי את הצ׳קים שמביאים כולם,״
הוא מתגרה.
רפי נוטל עט ונייר, רוכן על
השולחן ומשרטט טבלה, ובה רשימת
המיסעדות, המועדונים ומנהליהם.
הזיכרון שלו חלש, אחרי שגמר לצייר

את המיסעדה מנדי באילת. שלום
פנסטר וראובן כ״ץ ינהלו את המועדון
ברחוב הירקון, שייפתח מחדש.
המיסעדה ברחוב הירקון ,270 ,תנוהל
על״ידי זאביק צארום. אבי אברמוביץ,
שותפו של רפי מימי התחלת
האימפריה, ושותף לחלק ממנה גם
כיום, ימשיך לנהל את הבמבוק
המזמר, המיסעדה הסינית מול
תל־אביב הקטנה. את המיסבאה
ינהל יעקב טל. את הדראגסטור,
שנפתח מחדש ברחוב דיזנגוף, שכח
רפי להזכיר. זה מנוהל על־ירי שלום
פנסטר. גם את שמם של המיועדים
לנהל שני עסקים חדשים שכח להזכיר.
בקרוב תיפתח המיסעדה היפאנית
סושי. והעיקר, ואולי הנזר שבכיתרו:

בחיפה. משמאל: דני לרנר, שינהל את מיסעדת תל־אביב הקטנה המחודשת. רפי נוהג
למסור את מועדוניו ומיסעדותיו, לניהולם של גברים בשנות ה״ 30 המאוחרות. גברים אלה
עשויים, לדעתו, מחומר שיכול להופכם לפליי־בויס, כמוהו. מדוע ן רפי אינו מפרש.

ומקרקעין קיסריה, חברה הרשומה
בבורסה.
בבורסה רפי לא הימר, לדבריו,
וכשבאה המפולת לא נפגע. הוא אינו
מעוניין בכספים כאלה, הוא מחפש
אתגרים כדי לנסות את כוחו. גם המרים
שבאויביו חייבים להודות שהבחור הוא
מקורי. כימעט כל אחד מהדברים
שעשה לא נעשה בידי אחרים לפניו, או
נעשה ברמה שטרם נראתה כמוה
בארץ. הוא הראשון שפתח דיסקוטק
בארץ, הראשון שפתח מיסעדה סינית
בתל־אביב, הראשון שפתח מועדון־
חברים בישראל, הראשון שפתח בארץ
דראגסטור, מיסעדה בעלת מזון בנוסח
אמריקאי, ועוד ועוד.
״רפי, כללו אותך ברשימת ה־. ,11

בכאלה. בריונות היתה פעם, ואפילו
הלכתי מכות עם בריונים שניסו
להיכנס למועדון. אך היום גם התופעה
הזאת לא קיימת. טענו פעם שאני
משקיע הון שחור של העולם התחתון.
שטויות! התחלתי לאט־לאט, ובחמש
השנים הראשונות נאבקתי די קשה. אך
צריך לזכור שלהקים עסק כזה לא עלה
בשעתו כסף כמו היום. היום לפתוח או
להקים עסק כבר דורש השקעה
רצינית מאד. גם הממשלה סייעה בזמנו
בהקמת עסקים חדשים, בעיקר כשהנושא
היה קרוב לתיירות. וגם
הבנקים״.

״מה יקרה עכשיו? אולי יתחיל
מיתון?״
״אינני מפחד ממיתון! כבר עברתי
מיתון יותר קשה ב־ .1966 גם אז
הרווחתי מצויץ. יתכן ונצטרך להגיש
אוכל יותר צנוע במיסעדות, שיתאים
יותר לכיסי האורחים, אך אלה ימשיכו
ויבואו. אל תשכחי, זה לא רק תל־אביב.
העירה באים מכל הארץ. את מוצאת
אצלי אפילו חברי־קיבוצים, שמגיעים
העירה לבלות.
״כוח המשיכה של תל־אביב הוא
עצום. בכלל, יש בתל־אביב אולי 700
אנשים שנותנים את הטון והנחשבים

,,אינני מפחד ממיתון
...אולי נגיש ותו צנוע...
...במקום סטייקים -המבווגוים״
מיסעדה ובית־קפה בפואייה של
תיאטרון הבימה ייפתחו בקרוב.
ההסכם כבר חתום, עכשיו עוסקים
בתכנון.

גותגים
^ את ^זטון
־ ה | 1יןךף ראובן כץ,בעלתו־
#1111111 אר שני במינהל,
שינהל את המועדון בתל״אביב.

את הטבלה, ושיבץ את שמות
המנהלים, גיליתי ששכח לפחות חלק
ממיסעדותיו. נראה שהזיכרון אינו
החלק החזק שלו.
גם הרשימה הלא־מלאה ארוכה.
מנדיס בכפר־שמריהו מנוהל על־ידי
משה צור. המועדון החיפאי(סניף של
התל־אביבי) ,מנוהל על־ידי משה
שגיא. דני לרנר, בעל־מיסעדות בעבר,
1בחלקן בשותפות עם רפי, ינהל את
תל־אביב הקטנה. מנהלת סינית
למיסטר סינג ברחוב פרישמן
בתל־אביב. נינו מנהל את המיסעדה
היוקרתית בבית אמריקה. גוטה
וסבאג מנהלים את מיסעדת־הדגים
בפתח נמל תל״אביב. דויד הסיני מנהל

ך ץ ברת־הניהול מנהלת גם את
( 1הדולפינריום. כאן הסיפור קצת
שונה. הדולפינריום הוא בבעלותו של
צבי עפרון. העסק שקע בחובות של
יותר מחמישה מיליון רולר, בין השאר
בגלל ניהול כושל. רפי נטל על עצמו
להפעיל את המקום ללא סיכון וללא
השקעה עצמית. כבר בחלק בלבד
מהעונה שחלפה היתה — לדבריו —
הכנסה של יותר מרבע מיליון דולר,
וכמספר הזה היו גם המבקרים. לשנה
הבאה מבטיח רפי הפעלה נמרצת
והפתעות, שימשכו את הקהל הרחב
למקום. הוא רואה בכך אתגר.
גם את החברה בקיסריה שכח רפי
לציין בטבלה. מסתבר שרפי שותף עם
שאול אייזנברג בחברה שהקימה
בקיסריה שישים וילות. הוא לא
השקיע פרוטה, חלקו ניתן לו על
תיווכו בעיסקה. חלקו כיום חמש
וילות, ששוויין כמיליון דולר. לא רע!
כיום רפי הוא דירקטור בחברה נופש

שאתה

מראשי

הפשע
וטוענים המאורגן״.
״בולשיט! לעולם לא היה לי קשר,
ואין לי קשר לעולם התחתון. ואגב,
בתחום המיסעדות והמועדונים לא היה
ואין פרוטקשן, מעולם לא נתקלתי

עם החברה הנוכחית

עבר כישראלית שתייצג את ישראל בתחרות הנערה היפה ביותר בעולם.

| ח ך ך *| עד היום -לאחר 16 שנות נישואין וגירושץ -מתייעץ
רפי עם מנדי בענייניו העיסקיים. מגדי היתה אחת
1111 11
הגיבורות ב״שערוריית־פרופימיר. את רפי שאולי פגשה במועדון ביפו.

ז< ,11 ויש עוד 30 אלף שרוצים ומתים
להתחכך בהם. זה תמיד היה ותמיד
יהיה, ואצלי את יכולה למצוא חלק
מוד ,700 למרות שרובם מזמן יושבים
בבית.
״בכלל, תל־אביב מזכירה יותר
ומתר את ניו־יורק. לעיר הזאת יש מה
להציע, יותר מכל המקומות בעולם,
כימעט. יש פה המון פעילות, ואנשים
נמשכים לכאן מכל המקומות. וכמו
באמריקה, מה שמעבר לנהר, בניו־ג׳רסי,
לא מושך אף אחד. כך גם אצלנו,
כמעט הכל קורה בתל־אביב״.
ממישרדו מעל למיסעדה הסינית,
בפינת הרחובות הירקון ויורדי־הסירה,
מנהל רפי את האימפריה, בעזרת צוות
מצומצם מאד. הוא כולל את אחיו
שהוא המנהל האדמיניסטרטיבי, שני
אנשים העוסקים בפיקוח ובביקורת על
כל השלוחות, מנהלת־חשבונות אחת
ופקידה־טלפוניסטית. זהו כל הצוות
המקבל ממנו משכורות.

שולמית יריב

פנינה רזזובדוס עשתה סדר בכבישים
ריקודים עוזרים למכור בירה הרמטכ״ל כתחליף

חורף חם

ך* תל־אביבים אולי עוד לא
1 1הוציאו את בגדי החורף מן ה־איחסון,
אבל, בעלי העסקים כבר
הוציאו את תוכניות החורף. הם כבר
חשבו כל הקיץ איך למשוך את המבלה
התל־אביבי, שיבלה דווקא אצלם.
שניים מבעליו של פאב תל־אביבי
ידוע, יענקל׳ה טל ושלומי סילו,
חשבו ומצאו שהמבלה הישראלי שאינו
שתיין גדול מחפש יותר משתייה. לכן
ניסו למצוא דרך לבדר את האורחים
הרבים שממלאים את הפאב.
הפתרון ־ בכל שבוע תצפה לאורחי
הפאב הפתעה. אחרי חצות תוגש
תוכנית אמנותית. פעם תופיעה
רקדנית־בטן, פעם תופיעה רקדנית

סטריפטיז, ופעם יופיע זמר ידוע.
השבוע ערכו בעלי המקום ערב כזה.
הופיעה רקדנית גא׳ז בקטע מתוך
הסרט פלאשדנס. ההופעה יצרה
התקהלות סביב הבימה. אחרי שאורחי
הפאב מילאו את ביטנם, במאכלים
ובמשקאות, הצטופפו לחזות ברקדנית.
ה4ו גם שעלו על השולחנות ועל
הכיסאות.
ולקול מחיאות־הכפיים עלתה
לבימה הקטנה הרקדנית, כשלגופה
בגד־ריקוד ורגליה נתונווד בגרבונים
והחלה מחוללת לצלילי מוסיקת הרוק
שמילאה את חלל הפאב.
אחרי 10 דקות נשמו בעלי המקום
לרווחה, כשראו כי הכל עבר בשלום.

האחראית לקלס

על ארבע קלפיות. אחרי חצות הי!

ביקרו בפאב תל״אביבי חדש המכין הפתעות שונות לקראת החורף.

! 1ד 11111 1הרקדנית מירב סבוטניק הופיעה אחרי״חצות בקטע
\ 11 1111 ריקוד, שהכוריאוגרפיה שלו שאובה מהכוריאוגרפיה
של הסרט פלאשדנס. מירב, הרקדנית בת ה״ ,22 היא מורה למחול.

מתלחשים

השרים רא באו

* * ל ההזמנה היה כתוב :״ערב
/ולכבוד פצועי מילחמת של״ג,
בהשתתפות מר יצחק שמיר ומשה

ארנם.״

נתן באו לעודד אותו, וכולם י

התארים הממלכתיים של השניים
לא הוזכרו. ועור היה כתוב :״הערב כולו
בהתנרבות. יופיעו יעקב בודי, מנחה,
בתוכנית האמנותית: הזמר יהורם

תעוות כבוד

תת־אלוף ד״ר משה רווח, קצין רפואה ראשי.
לידו אשתו, הקוראת את תעודת־הכבוד
שהוענקה לבעלה. למטה: הרמטכ״ל משה לוי ומארגנת הערב נעמי שדמי.

גאון. יוגשו גבינות ויין.״
צלמים רבים צבאו על הכניסה
ההמתנה היתד, ארוכה. אחרי ח!
שעה נכנעו כל העיתונאים והצלמי:
ונכנסו לאולם המלון. הם חיכו באול
לראות את ראש־הממשלה וא
שר־הביטחון, אבל השניים לא נראו.
הצלמים נאלצו להסתפק בתחלין
הם התרכזו כולם מסביב לשולח[
המכובדים, שמסביבו ישבו הרמטב״
משה לוי, איש היהלומים משז
שניצר ויושב־ראש אגודת ע יפו
אלחנן פרידמן. בשולחנות סמוכי)
ישבו ניצב אברהם תורגמן ובן
מישפחתו, ומפקד מרחב הירקון יעק!

חביב.

מרים תמיר, גרושתו של אברהם תורגמן, הופיעה
בשימלה של פייר קארדן, אחרי ששהתה
לקת-רזון בבית־מלון איתני הטבע באשקלון, והורידה 10ק׳ג.

/ווגמנים

נעמי שדמי, שערכה ואירגנה או
הערב, היא שפתחה אותו. אחרי חלוקו
תעודות־הוקרה לאותם שעזרו בשיקח
הפצועים, הודיעה שדמי שראש
הממשלה מתנצל שלא יכול לבוא, כ
הוא עסוק בעניינים אחרים, וקראה או
בירכתו לבאי האירוע. היא גם התנצל!
בשמו של שר־הביטחון משה(״מישהי
ארנס.
כך שנשאר הרמנ1כ״ל כאורח הבכיו
במקום. הוא התבקש לעבור בי
שולחנות הפצועים ולהחליף איתן
מילים. הוא ניגש לשני שולחנור
ואחרי זה אמר :״אולי נדחה את זה.
אבל מארגני הערב לא ויתרו לו. הו
אמרו לו :״בסדר, אחרי הארוחו
תמשיך.״

תא1נה
ב די ר
רקרפי

^ כני כמה חודשים הבטיח אייבי
/נתן לידידיו מסיבת ניצחון במלון
הילטון. אז היה לו ברור שהוא יהיה
ראש־העירייה.
כן ניצחון, לא ניצחון — כל ידידיו
התכנסו במלון בשעה 11 וחצי והתייצבו
לימינו.
לצד אייבי עבדו הרבה יפים ויפות
של העיר תל־אביב וביניהם נערת
הזוהר והתופעה הישראלית שבלעדיה
אי־אפשר, הלוא היא פנינה
רוזבלום.

פנינה רוזנבלום
! היתה אחראית
> עם סיכום הקולות

שניתנו לאייבי נתן, אחרי שעבר עליה יום קשה. היא
התרוצצה מקלפי אחת לשנייה, ומכוניתה נפגעה על״ידי
נהג משאית. אבל למחרת נראתה פנינה שוב בדיזנגוף.

נ לביא מתלחשת עם חברה שלמה
ותומכיו של בעל אוניית״השידור אייבי
ועד הרגע האחרון יהיה מנדט נוסף.

פנינה היתה אחראית על ארבע
קלפיות והיא נסעה מקלפי אחת
לשניה, אירגנה ובדקה אם הכל מתנהל
כשורה. בשעות הצהרים, בדרכה לאחת
הקלפיות, נהדפה פנינה בחוזקה
על־ידי משאית שנסעה מאחוריה. המשאית
הסתובבה וניסתה לנוס ממקום
התאונה, אבל את פנינה לא מסדרים.
היא יצאה ממכוניתה וניגשה לנהג
המשאית. הנהג התנגד, אבל פנינה
הדפה אותו, הוציאה את רשיונותיו
וכשהם בידיה נסעה למישטרה.

ןעךןך 1ך 1ןןןן איש־העסקים הנרי זימנד וחברתו, אנדרה בוראטס.
השניים הם ידידים קרובים של אייבי, וגם הם,
11111/1
כאוהדים רבים אחרים, באו להיות עם אייבי בזמן ספירת הקולות.

רק מנדט אחד -מה לעשות. אולי בפעם הבאה יו
יותר. אייבי לא האמין שלא קיבל יותר קולות מאזו
תל־אביב, והוא היה דרוך ושמע כל מילה שבקעה ממנשיר־הרז

הלו

| 1י ך 1ךןךק 1ךןג׳ודי מוזס מחבקת את אייבי נתן. היא סיפ
1 1 1 1 1 1 /1שהיא מכנה אותו ״ספן״ עוד לפני שהוא בחר באו
יות אלו כסימן לרשימה שעמד בראשה בבחירות לעיריית תל״אב

הימאים
לא באן

ך* שבוע התקיימה הפרימיירה
1 1של הצגת מרד הימ אים בבית
לסין.
ההצגה מספרת על שביתת־הימאים
שפרצה בארץ ב־ . 1951 בין השאר
נשמעו בדיחות על אופן פעולתה של
ההנהגה של אותם ימים, שבראשה עמד

דויד בן־גוריון.

לחיי הספינות שלא בדדו

יענק׳לה בן־סירא מרים
כוסית לחיי ההצגה. בן־
סירא סיפר שהיה מעניין לעבוד בהצגה, למרות שהוזהר מפני נולה צ׳לטון.

וינוח לוהט

ח כית המערך נאווה ארד מתווכחת אחרי הה
ליד שולחן המזון והשתיה. זה היה ויכוח
למרות שלא נערך בין כותלי הכנסת. מימין: מחזאי ההצגה, יהושע סו

ציפי מנשר

סלט
שלושה נבויכה
אחת
מסירות העוגה

כשהיא יצאה עם הלהיט המקום הכי־נמוך
בתל־אביב, ני׳סו כל מיני חטטנים לזהות את
המקום, אבל לא הצליחו. אסתר שמיר פשוט
שומרת על דיסקרטיות גמורה בכל הנוגע לחיים
האישיים. מאז שהתגרשה מאפרים שמיר,
איש להקת כוורת, היא מקפידה להפריד בין חייה
האישיים והקריירה שלה. די לה בכך שהיא
חושפת את עצמה על הבימה, בשירים שאת
הטכסטים שלהם היא כותבת תמיד בעצמה.

בואו ונכין סלט מפירות העונה. אני לא יודעת
דך זה ייראה, אבל הטעם שיגעון.
נתחיל בקצת צבע — בגרגירי רימון.
1מורשת ישראל חזרה עתה תלמה וישינסקי,
אשתו לשעבר של שחקן הקאמרי שלמה
ישינסקי. עוד לפני גירושיהם היתה תלמה
:בקרת מדי פעם אצל אחד הרבנים, כדי לשמוע
׳ברי־תורה. אחרי גירושיה ניהלה רומן ארוך עם
;?נחם רגב גרפיקאי ידוע. ברגע האחרון, לפני
שואין שניים, התחרטה והצטרפה לחברותיה
*לונה לשם(איינשטיין! הילה זוהר ונירה
נדי, כולן חוזרות־בתשובה. עוד חתיכה תל־
!ביבית משגעת שיצאה מהמחזור.
אחרי המורשה קצת אכסוטיקה, את הפאפאיה
נישלח לנו מפרו רותי חפר החביבה. מה עושה
זתי בפרו? גם אני לא יודעת, אך גם בעבר היתה
:ורחת בכל פעם שנמאס לה. כמעט לכל מקום
;גיעה, מחבש למכסיקו, מתל־אביב ללוס־

תלמה וישינסקי
בחזרה לדת
אנג׳לס. כשהיא בורחת — זה סימן שנמאס לה,
ולפי הכתובות שהחליפה, נמאס לה לעיתים
קרובות מאוד. הפעם עסקה לפני הנסיעה
בחיסולים. חיסלה את הבודקה שלה בשוק־הפישפשים,
ורומן ארוך שניהלה בשקט, בצד.
את המאנגו הביאה יעל אביב יחד עם בתה,
טאי, מהודו. השתיים הגיעו לפני כמה ימים. יעל
באה לערוך ביקור־קרובים ולהציג את תוצרתה
מהודו, שם היא עוסקת, יחד עם בעלה, עורך־הדין
צחי שני שוויתר על הקריירה, בייצור דברי־אופנה
הודיים. כאן היא משגעת את חברותיה
בסיפורים על גיחות לנפאל ולקאשמיר. את יעל
יכולנו לשבץ בסלט עם קצת מיץ־לימון. שהרי
את הסרט אסקי מו לימון הכין בועז דוידסון
בעיקבות רומן־נעורים עם יעל היפהפיה.
את כל השאר יספק אלברט פירות בגלל
ברכה, היא ברכה נאמן. כל חייה מחפשת ברכה
את עצמה. תמיד במקומות הלא־נכונים. עובדה,
עד היום לא מצאה. על החיפושים של ברכה
אפשר לכתוב ספר בעובי בינוני. עכשיו הצמיחה
כנפיים וטסה לסן־פרנציסקו. לעיר ההיא יש לה
סנטימנטים, ושם יש לה גם בית. הבית מושכר
בינתיים, לכן שכרה זמנית דירה. את בעלה,
מהנדס־נמלי־תעופה, את בתה, שזה עתה החלימה
מניתוח, ואת בנה — שלחה לפרו הרחוקה, שם
עוסק בעלה בפרוייקט גדול. רק שלא ייצא לי
סיפור על רומן חדש בינו ובין רותי חפר!

*001ז

׳צחי שני
ביקור אצל האמא

אסתר שמיר

נואש
מסוכן אבל אני, הרי, עוסקת בחיים הפרטיים של
אחרים, ואני יודעת הכל.
אז ככה. לפני כמה חודשים, כשהיא נראתה
לראשונה בקיבוץ שפיים, חשבו החברים שם
שהיא באה להופעה. כשהתברר שהיא באה לשם
שוב ושוב, מבלי להופיע, הבינו שקורה פה משהו.
ואז התחילו לעקוב אחריה.
בכל פעם שבאה לקיבוץ, נראה בחברתה
הבימאי חנן שניר, והשניים היו פונים מייד
לבריכה, להשתכשך קצת עם אחד החברים גבי
אחד אתו

על עולם האופנה אפשר לכתוב ספרים
להסריט סרטים. יש כאלה שכבר עשו זאת. לי,
:ינתיים, יש סיפור קצר.
צבי זילבר הוא מארגן אופנה. יום אחד
;זמין את הדוגמנית קלרה רון לפגישה בענייני
:בודה. קלרה, שהיתה ידידתו הצמודה של
׳דוגמן קמיל נייקרק ובוודאי שאינה טיפשונת,
ילצלה בחזרה לזילבר, והודיעה שקמיל יתלווה
;ליה לביקור.
כששמע האמרגן שקמיל ילווה את קלרה,
.פס עצבים, והתחיל לצעוק בטלפון, שהיא לא

טטרקה.

ממיל ניהרל! והלרה רון המלווה בראש אחד איתו ושתשכח מכל הסיפור.
אני, לעומתה, דווקא מוכנה לערוך ביקור אצל

הזילבר הזה, תני לי את הכתובת. אני אבוא עם

שלישיה? לא בדיוק.
חנן, שהוא חבר טוב של אסתר, הכיר לה את
ידידו גבי, והשניים הפכו מייד זוג־יונים. מאז
הפגישה בין הזמרת וחבר־הקיבוץ מתהלך חנן
נפוח כולו מגאווה על השידוך המוצלח שלו.
חקירה קטנה שלגו העלתה, שגבי היה שף
ראשי במלונות־פאר בארץ ובחו״ל.
למרות שהזמרת נהנית כבר כמה חודשים
ממטעמיו של השף, היא עדיין שומרת על גיזרה
נאה, כפי שאפשר לראות בתמונה. אך לצידו של
שף בטח קשה לשמור על זה לאורך זמן.

מיכתב איש לענת
את המיכתב הזה אל תקראו, סקרנים. איבדתי
את הכתובת של ענת צחור, ויש לי עצה דחופה
או שתיים לתת לה. כל השאר מתבקשים לעבור
לטור הבא. להתראות.
חמודל׳ה,

חרציות

כשהיינו ילדים, לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה
— שכחתי את המילים — השתגעתי אחרי
מותק אחד. יפה, מסורק, מיכנסיים חדשים, ביישן
ומסמיקן. קטפתי חרציות, תלשתי את עלי
הכותרת ובדקתי: אוהב, לא אוהב? שונא או
מקנא? היום יש לנו שמונה ילדים. שלושה שלי
וארבעה שלו.
מאז אני מתה על חרציות. השבוע הלכתי
לתלוש כמה. הפעם זה הולך כך: יתגרשו, לא
יתגרשו? יתגרשו, לא יתגרשו?
השפיונים שלי במיגדלי־דויד עובדים בימים
האחרונים שעות נוספות. פעם מטלפנים שהם
מתגרשים, ושעה אחר־כך שאינם מתגרשים. לכי
תדעי.
השפיונים שלי מספרים שאמנון רוזני
שטיין עושה קצת חשבונות, ובאינפלציה של
היום, ומניות־הבנקים וכל השאר, מה איכפת לו
להישאר נשוי? מה יש, הוא לא יכול להופיע עם
מלכה ביחד באירועים חברתיים? הרי בין כה וכה
הוא גר עם מורתו בקיסריה. אז מה בוער? ־
למיסעדות ולבתי־קפה הם יוצאים בין כה וכה ׳
ביחד, וכשנסע בימים אלה לניו־יורק, נלוותה
המורה אליו.
מלכה גם עושה קצת מהרהרים. מה בוער לה?
לפאריס או ללונדון נסעה בחברה מתאימה. אותה
לא יקנו בבוטנים, ואת חלקה ברכוש תקבל באחד
הימים. לא צריך לרוץ.
כך מדווחים לי השפיונים במיבזק האחרון. לך
תסמוך עליהם! לסמוך? לא לסמוך? אינני יודעת!

מלכה ואמנון רוזנשטיין
פיקפוקים

ב חיי ש 1ה קרה!
יש לי זוג חברים בלונדון. היא תימניה
גיזעית והוא יהודי, אנגלי. אני אחראית

ענת צחור

שהסיפור הבא הוא נכון, על 6פסיק ונקודה.
לאנגלי יש חברים בכל הגדלים ובכל הצבעים.
אחד מהם, אם יתגלגלו העניינים כפי שאני
צופה, יבלה קצת זמן בתא הקפאה, ואז עלול גם
ידידי להצטנן.
אבל נתחיל מההתחלה. יום אחד מצלצל החבר
של החבר שלי לחבר שלי, ושואל אם בא לו
לטייל ביוון. לא סתם יוון — אחד האיים
המשגעים, ולעשות חיים לא נורמליים, אול
אקספנסס פייר. באנגלית זה — כל ההוצאות און
זה האוז.
החבר שלי לא פרייר של אף אחד, ומבין קצת
עניין, ואול אקספנסס פייר לא מריח כל־כך טוב.
אבל יוון זו יוון והאיים שיגעון, ובלי גרוש כמה
ימים — איך אפשר לסרב?
בקיצור, החבר של החבר שלי והחבר שלי
עולים לטיסה לאתונה. בדרך הוא מספר לאנגלי

איפה נקשרים החוטים.
תופסים מונית למלון פרסט קלאס, לוקחים
סוויטה מפוארת, מיזוודות מגיעות ונפתחות,
ותלבושת ערבית מפוארת נפרשת לנגד העיניים.
עבייה, עקל מוזהב, וכל הפיצ׳ווק׳ס, מישקפי־שמש
כהים, והעיקר: תיק־איפור מצוייר א־א.
החבר שלי, בעזרת החבר של החבר שלי,
מתלבש והופך תוך דקות לשייח׳ ערבי אוריגינל.
את הידיים והפרצוף מורחים באיפור כהה״כהה,
הכל מוכן.
מישלחת באה להקביל את פני השיח׳ ,החבר
של החבר שלי משמש יד־ימינו ומתורגמנו של
החבר שלי, הוא מציג לפניהם את השייח׳ מוחמר
איבן־מוסא מאחת מנסיכויות המיפרץ. המישלחת
קדה המון קידות ומושיטים ידיים לפי התור,
החשוב ראשון והשני אחריו, לפי הסדר. החבר
שלי מהמהם מתחת לשפם המודבק. החבר של
החבר שלי מתרגם את ההימהום לאנגלית, ואת
דברי האורחים באנגלית לערבית מדוברת, משהו

עצה טובה
כבר מזמן בא לי לכתוב לך. פשוט לא יוצא לי,
אבל היום החלטתי שאי־אפשר לחכות עוד. אני
מרגישה שאת זקוקה בדחיפות לעצה שלי.
הקש ששבר את גב הגמל זה יקי יושע,
הבימאי הזה. שמעתי שערך מיבחני־בד לכל מיני
נערות יפות לתפקיד ראשי בסרטו החדש. תחת
לבחור בך, ענתי, בחר יקי באורלי קאופמן.
לפני זה התעצבנתי על ירחון שבחר דווקא
באילנה שושן, כנערה הפוטוגנית ביותר.
ולביאה הון בחרה בירדן לווינסון, והתעלמה
ממך, מותק, כמועמדת הישראלית לתואר ״נערת
העולם,״ או משהו דומה לזה.
כבר בבחירת מלכת־היופי, בחודש מאי, טענת
שהשופטים פרוטקציוניסטים ובחרו בגמרה.
מאז שנבחרת לנערת־ליבי כשהיית חיילת,
את מוקפת גמדים ופרוטקציונרים. הלכת לארבע
תחרויות אלה, ולא יצא לד כלום. בשביל מה את
צריכה את זה? שלחי את כולם, את יודעת לאן.
שמעתי שבבחינות־הבגרות הוצאת ממוצע של
86 מתוך . 100 את גם יפה וגם מוכשרת(תראי מה
אני עשיתי עם ממוצע של )!45 חיזרי לבאר־שבע,
מותק, והתחילי להשתמש בראש, ולא בעיניים.
בידידות,
רוחקה.
בשימרת דיאנה
לכולי שדה 37 שניהל מיסעדות בלונדון,
בלוס־אנג׳לס וכעת חזר לתל־אביב, מתאים
בהחלט התואר מלך. מלך־שווארמה, מלך החומוס
הירושלמי. כיאה למלך, הוא מתגורר בדירת
פנטהאוז המקושטת בפוחלצים של אריות,
בידיות מזהב ובגן טרופי. הדירה עוצבה בידי
הארכיטקט יורם רכל,ין.
בדירה כזו היתה חסרה רק המלכה.
עכשיו היא נמצאה. לינדה חממה ()23
בהחלט מתאימה למלוכה, כי היא עצמה בת־מלך:
אביה, יבואן וסיטונאי גרעינים, נחשב כמלך־
הקיטניות של ישראל.
החופה המלכותית תיערך בגן־אורנים ב־23
בנובמבר, ברוב עם.
הכלה הבטיחה ללבוש באירוע המשמח
שימלה בסיגנון הנסיכה דיאנה — כיאה
למעמדה.

כולי שדה ולינדה חממה
חתונה מלכותית

בסיגנון בלה־בלה״בלה, אבל עם הרבה אותיוו
והברות גרוניות ואכזוטיות. החבר שלי מהנה
בראשו בהבנה.
כולם יוצאים בכמה לימוזינות לנמל־התעופה
מטוס ממתין לחבורה, כל הנוסעים האחרים כבו
בפנים. כשישבו — נוסעים.
כשמגיעים לאי, עוצרים את הנוסעים מלרדר
לפני השייח׳ ,הוא יורד ראשון. חבורה גדולה ש?
מקבלי־פנים מכובדים מאוד ממתינה לו. חקה׳
מסביב מוחה כפיים, המתורגמן מציג לפניו או
כל הנוכחים, עם הרבה הברות ואותיות גרוניות
הטקס מרשים, לימוזינות מתקרבות למטוס, וכי
המי־ומי והאורחים נוסעים למלון הגדול והחשוו
באי.
לסוויטה הגדולה והחשובה של המלון מתכנ
סים כולם, ראש־העיר, מפקד־המישטרה הכומו
והרופא, כולם נוכחים. השייח׳ נוהג יפה בכולם
מחייך קצת לזה, מנענע בראשו לזה. שייח
סימפאטי, לא נפוח כמו נאד מרוב כסף.
מתחיל הטקס שלו ציפו כולם. מצד אחן
מתיישב בעל חברת־אוניות גדולה, החובק קצו
את כדור־הארץ מהאי הקטן הזה. מהצד השג
מיודענו השייח׳• ,מוחמר איבן־מוסא, מנסיכויוו
המיפרץ. השניים חותמים חוזה ארוך־טוו!
להובלת דלק מהמיפרץ לכדור, מספיק לכי
המנקרים כימעט של היווני. כולם עוצרים או
נישמתם — השייח׳ יתחום או יתחרט? רוו
האוניות של היווני בטלות. הוא חותם, השב!
לאללה, וכמו ערבי הגון מימין לשמאל.
מנהלי־הבנקים מאתונה, שהגיעו עם כ׳
החבורה, משפשפים את ידיהם בהנאה. הביג־בו!
ניגש ליווני ולוחש לו שאין עוד בעיות עו
האשראי, שיבוא ויקח, יעני הכסף שלו, ר׳
שירים.
כולם לוחצים ידים לשייח׳ וליווני, מרימי!
כוסות־מיץ, מרביצים כיבוד לא נורמלי. בער)
עורכים לשייח׳ קבלת־פנים וסעודה, גם ל:
נורמאליים. כל החשובים קמים ומברכים עי
הקשרים החדשים והאמיצים שנוצרו בין הא,
והנסיכויות, ובעיקר עם השייח׳ ירום הודו.
למחרת היום מלווים כולם את השייח
והמתורגמן, וכמה מחברי הקבוצה האתונאית
למטוס. האי נפרד בחיבה והוקרה מהשייח
הדגול. בשעות הערב, בלונדון, פושט השייך או
בגדיו, חולץ את נעליו, ופונה לאשתו בבלה׳
בלה־בלה, עם הרבה אותיות והברות גרוניות
מעניין שהיא הבינה — בלי המתורגמן.

זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה ...וגם זה,..וגם זה...וגם זה...ונם 1ה 1...גם זה...וגם זה

קזמנה לפגישה
1ם ישראל
לפני חודש נסעה חברה שלי לארצות־הברית.
לא לבילויים. אל תדאגו. היא נסעה בשביל
ער את עבודת הדוקטורט שאותה התחילה
היתה עוד צעירה מאוד. עכשיו היא כבר לא
יכך. החברה, לא העבודה.
בקיצור. כמה ימים לפני הנסיעה היא באה אלי
קשה שנלך לחפש מתנות לחברים שלה
!:ריקה. אחרי שלוש שעות של חיפושים,
זבר שזו משימה קשה מאוד.
קנינו שני לוחות־שנה יפים ויקרים. כמה
ויקי מפתחות עבודת־יד וסט של כוסות
יקוי של זכוכית פיניקית.

ויהי אור

יבקר בהם בישראל, עם קצת היסטוריה וקצת ריח
של ארץ־ישראל של מוטקה נאור.
קנינו ארבעה ספרים כאלה, ועם כל הכבודה
נסעה חברתי לאמריקה.
השבוע קיבלתי ממנה מיכתב. הכוסות של
הזכוכית הפיניקית נשברו. מחזיקי־המפתחות היו
בסדר והספר של נאור היה הצלחה גדולה.
אין לי מושג איך מתקדם הדוקטורט של
החברה שלי, ואני לא יודעת אם אתם מתכוננים
לנסוע כעת לחו״ל. אבל אם כן, הנה פתרתי לכם
(פתרון מכובד, מעניין וזול) את עניין המתנה
לחו״ל. נסיעה טובה לכם ותבלו בנעימים.

לפני שבועיים סיפרתי לכם על סיור מעניין
ברחוב שנקין ועל האכזבה שהיתה לי שם
מארוחת בוקר נוסטאלגית. כדי שלא לחטוא
לאדון שנקין ולא להעליב את הרחוב שלו, אגיד
לכם שיש שם בכל זאת כמה פנינות־חמד
שבשבילן כדאי לבקר, אם אתה בסביבה
כמובן.קודם כל יש שם שתי חנויות פיצוחים שהן
ממש הכי־טובות בעולם. כל סוגי האגוזים
והפירות המיובשים — והכל נראה נקי ומסודר
אחר כך פשוט נתקענו. צריך היה לקנות לעוד
כעה אנשים.
בחנות, כמובן, הציעו לנו כל מיני אלבומים
וארים שרואים בהם את הר־הבית ב־ 13 זוויות,
המון חיילים גיבורים. אבל כל אלבום עלה
ו כרטיס הנסיעה לאמריקה.
הציעו לנו בחנות לקנות גם כמה ביוגרפיות
חשובי־העם, אבל החברה שלי החליטה שזה
מגיע לחברים שלה, אז סרבנו. בסוף נפלנו על
־ בכריכה דקה (חשוב — בגלל המחיר) .שם
פר הוא 361־ 151ז 66ת? 16356 1מאת מרדכי
ר, בהוצאת דליה פלד.
זה איננו מדריד לתייר המטייל בישראל, אלא
:ץ סיפורים פיקנטיים, על מקומות שהתייר

סק 1פ

:ייאות
:טעם טוב

הבנתם כבר, במשך הזמן, שיש עלי מדי פעם
קפות שיכנוע של צימחונים וטיבעונים
יניהם. אני לא אשמה שיצא לי במיקרה (ולא
יד מתוך בחירה׳ חופשית) להתחבר עם כמה
:לי עשב פאנטיים, והמכה הזאת רודפת אחרי
־ כמה שנים טובות.
לעבור לדת שלהם — לא בא בחשבון, והם
עים את זה. אז נסיונות השיכנוע מצטמצמים
אכול איזה זוועה מדי כמה זמן. בשנה האחרונה
> לי איזה שלוש פעמים שנשברתי
;מוטטתי תחת מטר השיכנועים, ורק כדי לתת
ת לעצמי עוד כמה חודשים של מנוחה
טית, הסכמתי ללכת ולנסות עוד מיסעדה

כמו בבית־מרקחת.
פעם בחודש, סמוך מאוד ליום קבלת
המשכורת שלי, אני מוצאת את עצמי קרוב
לחנות הפיצוחים, מציצה בחלון, מחליטה שזה
נורא יקר והולכת משם. בפינה הבאה אני נעצרת,
מחליטה שהחיים קצרים וצריך ליהנות ולא
לחסוך כסף, אז אני חוזרת ותמורת רבע משכורת
אני יוצאת משם עם שקית פלסטיק בגודל
ממוצע.
אני לא יודעת למה אני בכלל מספרת לכם את
הסיפור הזה, בטח רק מפני שנעים לי להיזכר. מה
שהתכוונתי לכתוב זה דווקא על חנות קטנה
ונחמדה ברחוב שנקין ,30 השייכת לזוג צעיר,
אילנה מישראל והנס מהולנד, שיוצרים במו
ידיהם אהילי־פלסטיק מטרפים בשלל צבעים
וצורות. כשהייתי שם לפני שבועיים, כל אהיל
עלה 350 שקל. אבל מאז התחלפו ארידורים
בארידורים ומי יודע מה קרה.
אם אתם צריכים מתנה לילד או לילדה, ואתם
רוצים שהיא תהיה יפה וזולה — רוצו לשנקין 30
לפני שיגמר להם המלאי. הפעם זו המלצה מכל
הלב.

צימחונית אחת. זה שלא דיווחתי לכם על שלוש
המיסעדות האלה — זה בכוונה, ולא משיכחה.
אבל אני לא מתלוננת. כמו שבעלי צריך
ללכת לפעמים למילואים, אני הולכת למיסעדות
צימחוניות. דין התנועה.
היו לי כמה חודשים שקטים לאחרונה.
חודשים נטולי אבקת־שמרים ואצות־ים מיובשות
ולציטין ואספסת קלויה. אבל כל הדברים הטובים
הרי נגמרים פעם. היא הגיעה, חברתי הצימחונית,

סימם ה שסע בכלכלה
כדי להבריא את המשק, יש להוריד מהמניות האטרקטיביות את רווחי הפיחות הנזיל,
בלי לקחת בחשבון שוויסות מניות הבנקים יקזז את עליית השערים פלוס, מינוס הרווח
העודף. בסיס המכפילים הפיסקאליים לא יאט שום סיחרור אינפלציוני, גם אם התשומה
הנדרשת באיגרות־חוב ממשלתיות תושקע בפת״ח, פת׳׳ם, נדל׳׳ן ו/או הפסד דולרי שולי.
לעומת נתונים אלה, הספיגה המשוערת של נכסים נומינאליים לא תפזר כל סיכון עתידי
במניות החופשיות, העומדות לרשות הציבור בבנקומטים.

כבר שבועיים שאני קוראת גם את הידיעות הכלכליות בכל העיתונים. ניסיתי היום
לסכם בקיצור מה הבנתי מכל העסק והשורות לעיל — זה מה שיצא לי. כולי תיקווה
ששר־האוצר החדש לא יקרא את הדברים, שמא הם ימצאו חן בעיניו ואז, באשמתי האישית,
תיווצר לנו תוכנית כלכלית חדשה ומעניינת.

והודיעה לי שצריך ללכת דחוף למיסעדה
הצימחונית שנפתחה במלון שרתון.
מה שמציל אותי, בדרך כלל, זה שאני חושבת
מהר וגם במיקרה הזה, ממש בלי לחשוב שנייה
הפלטתי ״אני לא הולכת לשרתון, כי זה יקר
מדי.״ יש גבול, הרי, לכמה בן־אדם יכול לשלם
בשביל כמה עשבים ירוקים.
גמרתי את המישפט עם חיוך ניצחון אדיר
וצוואר מורם אל־על. אז באה המכה הגדולה מצד
החברה, שאמרה ״אני מזמינה אותך!״ עוד הוכחה
לאימרה הידועה, שאם ניצחת בקרב אחד זה לא
אומר שניצחת את המילחמה.
למה להאריך בסיפור? הלכנו לשם שתינו. עוד
בדלת ניסיתי שיטות בריחה שונות. אמרתי שאם
אסור לעשן שם אחרי האוכל, אני עושה סקנדל,
ואם אי״אפשר לקבל נס־קפה עם חלב, אני
מורידה שולחן. היא אמרה שאפשר, יסדרו לי את
זה. יש לה קשרים.
בכניסה יש בר למשקאות. ארבעה מיצי פירות
שונים, מים קרים וחלב. שתיתי מיד שתי
כוסות־חלב בשביל לסתום לי את הבטן, כי אני
קטנת אמונה. הנה מה שהיה מונח שם על השולחן
הארוך בשיטת ״תפוס כפי יכולתך״:
מרק יוגורט קר או מרק אספרגוס חם.
פשטידת קישואים וטחינה. כרוב ממולא בורגול
וירקות. איטריות אורז עם נבטים. סלט של מנגו,
גויאבות, אננס טרי, קיווי, סלרי ונענע. סלט גזר
ותפוזים. סלט סלק אדום. סלט חסה עם אגוזים.

במיסגרת מאכלי הצנע שאני מעבירה לכם
מדי שבוע מאז נפילת מניות הבנקים שלכם, הנה
סלט נפלא שאכלתי השבוע אצל חברתי פיה
קמחי, שהיא טבחית״ממציאה. טבחית־ממציאה
היא אשה שאין לה זמן לקרוא סיפרי־בישול, ולכן
היא ממציאה את המירשמים שלה לבד, וחוץ.
מטעמם הנפלא היא גם היחידה בארץ שעושה
אותם.
׳ המיצרכים הדרושים: כרובית אחת בינונית לא
מבושלת חתוכה לחתיכות הכי־קטנות שאפשר.
לרוטב: חלמון של ביצה קשה, שלוש כפות שמן,
מלח, פילפל, לימון וכמה כפות של יין לבן חמוץ.
משרים את חתיכות הכרובית בתוך הרוטב
לשעה״שעתיים ו ...טורפים.
סלט וולדורף. סלט חצילים. סלט סיני עם נבטים
ושומשום. סלט תפוחי־אדמה. סלט כרוב לבן3 .־2
רוטבים שונים, שאפשר לשים על האוכל3 .
קערות של פירות טריים, קערה של גרנולה5 ,
סוגי עוגות, קפה, תה ותה צמחים.
אכלתי כמו חזיר, כי היה לי חבל שלא לטעום
מכל דבר. אחרי כל מנה שתיתי קצת מים כדי
להוריד את האוכל ולפנות מקום לאוכל החדש.
הצימחונית צעקה עלי שאסור לשתות בזמן
האוכל, כי זה רעל לגוף, אבל אני התעלמתי
ממנה. כל -כך הייתי מבסוטה מהדברים הטובים,
שלא נתתי לה לקלקל לי את התענוג.
מרוב התלהבות שכחתי לציין שהמיסעדה
נקראת בראשית, ושהיא נמצאת במרתף של
מלון שרתון בתל־אביב. הטבחית היפה שמה
עליזה רובוח, והיא עומדת בקשר מתמיד עם
איגוד הצימחונים והטיבעונים בישראל — מה
שלא מפריע לה לבשל נהדר גם לבני־אדם
נורמלים.
המחיר ,10$ואין לי מושג אם זה מעט או
הרבה. אבל בפירוש כדאי לנסות, למי שלא
מוכרח לאכול שלוש פעמים ביום גופות של
בעלי־חיים.

דניאלה שמי

״להגוטלס א ד יכול
עט כל נעל ט שדט
על המגרש־אני
מ שחט רט עט גלי״
מי קי ב ר קו בי ץ

087ק 0 3 1 1 5
גלי ספורט-איתן־ברגעים הגדולים.
נוקב וצח מפעלי גלי

9רנ1ן ו את דן

שי עברי ל חג עברי. כך עריך ל היו ת.

49ב•
ואנארכיה

מיבתבי עגנו! לאשת! ה״נריר בל על טירח־יסטים
משברי הלאומיות הגרמנית כנענות: פרק ראשון

מקור

אסתרליין יקירתי
אחד מהדברים המסקרנים ביותר בעולם
הספרות והסופרים, הוא הכניסה לתור עולמו
הפרטי של סופר רב־חשיבות. אומנם, אין חייו

אסתר ושמואל־יוסן עגנון
תמונתך לי שילחי
הפרטיים של הסופר מהווים קנה־מידה להערכת
יצירתו, אך יש בכניסה לעולמו הפרטי משום

החזויה הישראלית
אין זה סוד, שמישרד-החינון־־והתרבות הפך
במשך שש שנות הליכוד. כאשר בראשו ניצב שר
המפד׳ל זבולון המד, למישרר־לחינור־ולתר־בות
מגמתי ביותר.
במשך שש שנים הפד המישרד. שבעבר היתה
בו מחלקה לחינוך דתי, למישרד לחינוך דתי,
שבצירו מצוייה מחלקה קטנה המטפלת בחינוך
החילוני. רוב עובדיו החילוניים של המישרד
נטשו את מישרותיהם, בעוד מנכ׳ל הסישרד
משמש כ״גוי של שבת׳ חילוני.
במשך שש השנים של זבולון המר במישרר־החינור״והתרבות,
גולחה תוכנית הלימודים
בספרות עיברית, משרידי סופרי ההשכלה כפרץ
סמילנסקין (שהניח תפילץ על ראש חזיר.
בחזית בית־בנסת באודיסה) ושאר סופרים,
שמרדו ב״אלף שנות אפילה רבנית׳ (כמאמר
• סמולנסקין• והפכו את תוכנית־הלימודים למשהו
משעמם, הדוחה דור שלם מהספרות העיברית
האמיתית ומקורותיה.
ידיעה קטנה, שפורסמה באחרונה בעיתונות,
ממחישה אותה מגמתיות של שטיפת־מוח
תרבותית, הגעשית באחרונה במערכת החינוך,
כעור חלק לאותו ז׳ראנוביזם עם שביס וכיפה
סרוגה:
היחידה למרכזים פדגוגיים והמרכז לשילוב
מורשת יהדות דמיזרח בסישדד החינוך
והתרבות הפיק• סידרה חדשה לבתי־הספר
בשם. פגישה עם יוצר .-במיסגרת זו הוקלטו,
על סרט קול, שיחות בין ד׳ר יפה בניטיני ובין
מוסרים ומשוררים. ההקלטות ניתנות לרכישה
על־ידי בתי־הספר. כשאליהן מתלווה חוברת
מיוחדת ובד. הדרכה למודים. ניתוח היצירות
ונושאי השיחה והצעות לפעילויות.
ההאזנה להקלטה בשילוב עם סידרת
)הפעילויות המוצעות, עשוייה לאפשר
לתלמידים היכרות עם עולמם של ריוצרים.

40 1ן י1 1.11

מימד נוסף ומשמעותי לרקע של יצירותיו.
באחרונה ראה־אור ספר־מיכתביו של חתן
פרס נובל שמואל יוסח (ש״י) עעון, תחת
הכותרת אסתרליין יקירתי* .הספר חושף נתח
מעולמו הפרטי והיומיומי של מחבר תמול
שלשום, אורח נטה ללון, שירה ועוד.
ספר זה, שקובץ בידי אמונה ירון, בתו של
עגנון, מכיל מיכתבים ששיגר עגנון לרעייתו
אסתר, המכונה בכותרות ובגוף המיכתבים בכינוי
אסתרליין. מיכתבים אלה חוברו בתקופות שבהן
היה עגנון מרוחק מרעייתו, אם בנסיעתו
לארץ־ישראל, כאשר היא התגוררה עדיין בגרמניה,
ובנסיעות מאוחרות שלו מהארץ לחוצל־ארץ,
או אחרי שריפת ביתם בשכונת תלפיות,
כאשר הוא נותר במקום.
מיכתבי עגנון לאסתרליין, אינם כתובים אחרת
משאר יצירתו. המישפטים בדוקים ומחושבים,
רק הנושאים ארציים יותר מאשר ביצירותיו
הספרותיות.
מיכתבי עגנון לאסתרליין הם מיכתבים של
בעל אוהב, המדווח והמתאר לפרטי־פרטים את
העובר עליו בהעדרה.
בפתיחת המיכתב הראשון, מיום ה־ 8באוגוסט
,1924 הוא כותב: אסתרליין יקירתי. באתי
בשלום לגרוסברייטנבאד. עדיין אני עייף
מאוד. אני מתגורר בבית קרייזלמאייר עד אשר
יימצא חדר יפה בשבילי. אתמול שכבתי יחידי
ביער. השקט כשיקוי לעצמותי...
אחד מהפרקים המרתקים והמאלפים של
אסתרליין יקירתי הוא מיקבץ המיכתבים
משנת ,1925 כאשר עגנון הגיע לארץ־ישראל
(בשנייה בחייו) כחיל חלוץ למישפחתו. במיקבץ
* ש״י עגנון -אסתרליין יקירתי; הו צ את
שוקן; 307 עמי(כריכה קשה).

זה ניתן ללמוד לא מעט מהחיים כאן, באותה
תקופה, ומעיסוקיו של עגנון: מבקש אני לי חדר
בעיר העתיקה, כי רבים געגועי למקומות
הקודש. אפשר מאוד כי אמצא לי שם חדר, אלא
שעלי לוותר על הדברים המרחיבין דעתו של
אדם ...ובהמשך מיכתב זה ניתן לגלות לא מעט
מאופיו של עגנון: בשבוע זה נכנסתי לבית אחד
אצל שער שכם, וכיוון שאמרתי את שמי מייד
קפצה אשה אחת, אם לשני ילדים, וביקשה ממני
אוטוגראף על סיפרי, וכשלא מצאה את סיפרי
כי השאילה אותו, לקחה את התנ״ך ואמרה:
כתוב בזה: אמרתי לה: גבירתי, אני לא חיברתי
את הספר הזה: והבטחתי לה לסור פעם אל
ביתה ולרשום את שמי לזיכרון בסיפרי,
סיפרה...
אין זה סוד, שעגנון מעודו לא נתברך בתכונות
של צניעות״יתר ומיכתביו מהווים הוכחה חותכת
לכך. אלא שאי־הצניעות של עגנון היתה
מתוחכמת, והוא היה ראוי לה ולכבוד שהיה
מקפיד ומדקדק בו.
אחד מהמרכיבים המרתקים במיכתבי עגנון
לאסתרליין אלה הנ״ב שלו, כמו: אנשי דגניה,
פועלים, הזמינוני לבוא אליהם. שלום לכל אנשי
מישפחתך: אתמול ביקרני בן־ציון(הסופר ש.
בן־ציון, אביו של הצייר נחום גוטמן) .אמר כי
בא לירושלים לראותני. המאמין יאמין...
במיכתב אחר, מעיר עגנון הערה של נקיטת־עמדה,
בדבר ראשי ״הישוב הישף האנטי־ציוניים:
בשעת נתינות הספר ראיתי שנית את
ר׳ חיים זוננפלד. פניו הזכירו לי את פני
הגהיימראט הופמן. הרבה משתוממים לי כי
הלכתי לר׳ חיים, שהוא שונא לנו הציונים
ובהתחברו לרשע די האן ימ״ש עשה כמה
מעשים שאינם תיפארת לעושיהם...

דדנוביום עם שביס וכיפה
החומד ערוך בצורה מודולארית, כן־ שכל מורה
יחליט בעצמו על אופן הוראת החומד.
במיסגרת הסידרה הונפקו עד כה מישדדים
וחוברות על הסופר אמנה שמוש והמשורר ארז
ביטון.
באמת שזה מרגש, אלה היוצרים מומלצי
מישרד החיניד והתרבות!
שר-החינוך-והתרבות המר לא שמע מן הסתם
על עמוס עוז, יצחק בן־נר, פינחס שדה,
א.ג. יהושוע ואחרים. הוא גם לא שמע על
משוררים כיהודה עמיחי, נתן זך, דליה
דביקדביץ, מאיר ויזלטיר ועוד משוררים,
המקובלים כיום כמייצגי השירה העיברית
העכשווית.
מישרד-החינוך־והתרבות ההמרי מנצל כלי•
לימוד ממלכתיים. כדי לנסות ולהשיג לשר המר
את כל הדיוויזיות המזרחיות שנטל ממנו אהרון

אס״חצירא, והוא עושה זאת על חשבון
משלמי המיסים.
מצער לגלות שעמודי החדשות של העיתונות
ונאומי-הסרק של הפוליטיקאים, מתמקדים כולם
במפלות הכלכליות של שר-האוצר לשעבר יורם
ארידור. אילו היה לאלה עניין של אמת בגורלה
של ישראל היו מגלים שכל מה שעשה יורם
ארידור לכלכלה הישראלית, עשה זבולון המר
בשש השנים האחרונות לחינוך בישראל, וסיפור
הקלטות עם ״בשורתם׳ של שמוש את ביטון,
כמייצגי היצירה הישראלית, הוא רק קצה קצהו
של אותו קרחון מחדלי, שבאמצעותו מרוקן השר
המר בז׳דאנוביזס עם שביס וכיפה סרוגה, את
מערכת החינוך,
אלא, שבעוד שאת מחדלי ארידור חש כל
אזרח בכיסו, בחשבונו ובמניותיו — הרי שמחדלי
זבולון המר ייראו רק בדור הבא.

על גילויו את שכונת־תלפיות החדשה והתא״
הבותו בה, כותב עגנון לאסתרליין( :מוצאי
שבת) תלפיות גיבעה נחמדה. מביתו של ק׳
רואים את ים המלח. קלוזנר כבר בריא ובביתו
מורדכי בן הלל הכוהן ושי טשרנוביץ(אביה של
סופרת הילדים ימימה טשרנוביץ)...
מיכתבי עגנון, בדומה לשאר כתביו, הם טופוגרפיה
של תקופה, עם קווי השתי־וערב של
אנשיה. מפתיע מעט לגלות חריגה מהניסוחים
הבהירים והזהירים של עגנון, כאשר הוא כותב
בסוף אחד ממיכתביו בטור ארוך: שלחי לי
תמונתך /שלחי לי תמונתך /תמונתך שלחי לי
/לי שלחי תמונתך /תמונתך שלחי לי /
תמונתך שלחי לי /שלחי תמונתך לי /תמונתך
לי שלחי /כך: יפה? :ומעחר יותר הוא מצרף
לאחד ממיכתביו רישום מאוד נאיבי של
אסתרליין, וכותב: זה ציור תמונתך בסימן
השאלה מתי תשלחי אותה לי...
מיקבץ המיכתבים של עגנון, שבו הוא מספר
על מגוריו כדייר־מישנה בביתו של מנחם
או סי ש קין, הוא בבחינת סיפור בפני עצמו. במי־כתבים
מתאר עגנון לאסתרליין את התקדמות
כתיבתו הספרותית ומשגר לה את כתבי־סיפוריו
כרי שהיא תעתיק אותם.
כאשר קרבים ימי עלייתה של אסתרליין
וילדי עגנון ארצה, הוא מספר לה במיכתביו על
תלאות חיפושיו אחר דירה הולמת, ובחיפושיו
מגלה ערבי המדבר אשכנזית צחה, שמתברר כי
היה חברו הידוע של די האן ימ״ש(היינו אשתו,
פוי שטן)...
אחרי עליית אסתרליין והשתקעות מישפחת
עגנון בתלפיות, מגיע תור פרעות תרפ״ט.
הפורעים מתנפלים על תלפיות, ובין השאר ביתו
של עגנון ומשחיתים את ספריו. אז כותב עגנון
לאסתרליין, השוהה בחופשת״קיץ ליד חיפה:
אפשר שנסדר את שארית הספרים ובד וניסע
עם הילדים לגרמניה לחצי שנה. בכל אופן, אל
תדאגי והיי חזקה ואמיצת לב. לא הקיניינים
המדומים הם העיקר...
אסתרליין יקירתי הוא בבחינת מיסמך
מרגש, החושף מרכיבים רבים מעולמו הפרטי
והמישפחתי של ש״י עגנון, אהבותיו ושנאותיו,
הערותיו והתרפקויותיו, וכל שאר מרכיבי עולמו.
ספר המהווה יצירה ספרותית בפני עצמה. ספר
מומלץ ביותר לאוהבי כתיבתו העילאית של ש״י
עגנון. ספר העשוי לתרום רבות להנאה נוספת
שבקריאת שאר כתביו.

תרגום
11 1 11 1
היינריך בל רחוק מלהיות סופר של ספרות
מלוקקת. הוא נמנה עם הסופרים שאינם חרדים
מהתרסה פומבית כנגד כל הפרות הקדושות של
חברתו ושל התרבות־המערבית. היינריך בל אינו
חושש מלפוצץ את המורסות החברתיות הכואבות
,ביותר.
אחרי שטיפל טיפול שלאחר־מעשה בהתבהמות
הגרמנית, שהביאה למילחמת־העולם השניה
וחשף ככלי ריק את עיתוניו של אכסל
שפרינגר ושאר תופעות האופייניות לחברה
הגרמנית, ראה־אור בתרגום לעיברית סיפרו של
בל מצור של חרדה* ,שבו הוא מעניק תלת־עומק
של עידן־הטירור בגרמניה, עידן קבוצת
באדר־מיינהוף והשפעותיו השונות על מירקם
החברה הגרמנית.
מצור של חרדה הוא סיפורו של פריץ
טולם, בעל עיתון, נשיא התאחדות אילי
התעשיה בארצו (מזכיר מאוד את מרטין
שלאייר, נשיא תעשייני גרמניה, שהוצא־להורג
בידי חברי קבוצת באדר־מיינהוף) .עבור טולם,
הפירסום, הכבוד והמעמד פירושם ליהפך מבוקש
לטירוריסטים השמאליים. מישטרת־הביטחון
הגרמנית פורשת סביבו מצור־מגן, המקיף את
אשתו קתה ואת ילדיו.
* היינריך בל -מעור של חרדה; עברית:
צבי ארד; הו צ את זמורה ביתן; 233 עמי
(כריכה קשה).

עלילת מצור של חרדה מתארת כמה ימים
בחיי מישפחת טולם, אולם כאמצעות פלאש-
באקים ומונולוגים פנימיים, נפרשת לעיני הקורא
הדראמה הגרמנית, הנמשכת זה עשרות בשנים.
מלבד בני מישפחת טולם, נפרשת במצור של
חרדה גלרייה שלימה של דמויות, מכל שכבות
החברה הגרמנית: נציגי הכנסייה, תעשיינים,
כוחות־הביטחון, משרתים, שכנים, הבת הנשואה
סבינה, המתנה־אהבים עם שומר־הראש שלה
ושאר הדמויות.
בל מעניק את רשות־דיבור גם ל״נאצי
לשעבר״ (ביטוי, שמעולם לא הבנתי) ,בשם
בלייבל, שגרמניה שאחרי המילחמה העניקה לו
מכל טוב. בל מתאר, במתכוון, חברה שהגיעה עד
לתחתיות הניוון; כולם ״הגונים״ ויחד עם זאת
״שליליים״.
מצור של חרדה הוא רומן פסימי, העוסק
בנאמנויות חצויות, בערכים אבודים ובקנוניות
נואשות. בל מספר את סיפורה של גרמניה,
שהמירה את הנאציזם ב״מדינת־חוק־מתועשת״,
שתושביה משרתים אותה בדיוק כפי ששירתו את
הרייך השלישי. רק כותרת המדינה השתנתה, אך
תושבי הינם אותם חסרי־לחלוחית.
ילדיו של פריץ טולם, מייצגים ברומן את
המרידה. הבת סבינה מעדיפה להרות לשומר
ראשה, מאשר לבעלה הקוגפורמיסט, והבן הצעיר
הרברט, שייך בעצמו לקבוצה קיצונית.
בל יוצר במצור של חרדה עימות בין טולם
האב, שהוא ה״קפיטליסט ההגון״ ,ובין בני הדור
הצעיר, שהם, או טכנוקרטיים יבשים, או
טירוריסטים קרים ועצובים, טירוריסטים,
שדווקא הם פיסקו למישטר גורם המדוזק אותו
— דווקא אותו אסור היה להם לססק למישטר:
קורבנות, קדושים־מעונים.
יש במצור של חרדה מרכיב ספרותי חזק
מאוד, והוא עצם היותו גירסה גרמנית, של סוף
שנות השבעים לשדים של דוסטויבסקי, על
כל השוני שביניהם. אלא ששוני התקופה, הוא זה,
המונע את היינריך בל לערוך את המסע של
דוסטויבסקי לניבכי־הנפש, לשם חשיפת אותם
מעמקים המפעילים את המעשים הטירוריסטיים.
בניגוד לדוסטויבסקי, מתמקד בל בתיאור אותם
מנגנונים של חרדה, של פסיכוזת־המונים, כשהוא
מגיע עד לתיאור הפרטים האפסיים ביותר של

מי מריבה

צביעות מקורנפת

כאשר כולם ״נפגשו במעריב של יום ו׳״ עם ידיעות אחרונות ביד, איש כמעט לא שם לב,
למודעה מחרה, שפורסמה 71 באוקטובר) בשולי המדור.הספרותי של מעריב.
באותיות שמנות למדי, שבישרו ״הורעה לעיתונות״ ,הובא קטע מחוך מאמר שפורסם
בעיתון הצרפתי קו טידי אן דה פאריס
>ה־ 20 בספטמבר 83־) ,מחבר המאמר,
אינו אלא חבר האקדמיה הצרפתית
ומחבר המחזה הקרנפים יוג׳ין יונפקו.
כך צוטט יונסקו במעריב, באותה
מודעה:

הצבא האחרון, החזק, התקין!
והאמיץ שייט למערב הוא הצבא
הישראלי. אה, מי יתן והיו לנו 50
מיליון ישראלים כאלה, אז השלום
בוודאי!
הרוסים.
פשט הנגיף הסציפיסטי הגורם
נזקים. למרות הבל, שיחד
החיילים והפוליטיקאים צלול׳
הדעת הישראלים. תחי ישראל!
אחת המדינות היחידות הנבונות
וההגדנדת שנותרו לנו למדות
הכל.

תיזכורת גרמנית
עם פתיחת הקתדרה להיסטוריה גרמנית,
באוניברסיטה העברית בירושלים, במארס ,1981
נערך סימפוזיון, שהתמקד בסקר הבעיה
הלאומית הגרמנית במאתיים השנים האחרונות.
למרות עיסוקו בגרמניה הזכיר הסימפוזיון יותר
מדי מהלכים מאפיינים של הפרק הנוכחי בגיבוש
הלאומיות הישראלית. בקובץ מאמרי הסימפוזיון

סופר בל
פחד מפני החירות
היום־יום, ההופכים את החיים הגרמניים
העכשוויים, ל״מחנה־ריכוז־של־פרט״ ,כאשר
המערב־גרמני, הוא גם הקאפו וגם הסוחר של
עצמו.
מצור של חרדה הוא רומן שונה וייחודי,
למרות שהוא תפור במתכונות הקלאסיות של
הסיפור. זוהי מסה ספרותית על הפחד הגרמני,
פחד מפני החירות האמיתית, פחד מפני עשיית
דין־אמת של הפרט עם עצמו ועם עולמו. יחד עם
זאת, זהו רומן מאוזן להפליא, בין הגישות השונות
הרווחות בגרמניה. הרומן בן 21 הפרקים, שכל
אחד מהם מוקדש לדמות אחרת, קשה מאוד
לקריאה, בשל המורכבות של נושאו, שאינה
נהירה לישראלים, שעבורם ״חופש״ מתגלם
במטבעות־לשון כמו: להיות עם חופשי
בארצנו.
מצור של חרדה מומלץ ביותר כספר קריאה
לחורף, כספר שתיאורים רבים בתוכו עשויים
להעניק לקורא הישראלי תמונת־מצב של
רגעי־חרדה טירוריסטיים, המתדפקים בעקשנות
בשעריה של החברה הישראלית.

כתב־־עת קתדרה

ממש מרתק לקרוא את יונסקו,
שזיקנתו מביישת את נעוריו. ועיניו מחו
מראות את ההתקרנפות העוברת על
מ חז אי יונ ס רו
החברה הישראלית• מאמר יי״ שלא ברור
מי פירסם ב-מעריב־פי
יסם אי ״׳ רתוק 3לי? ׳1׳ 01״ י

למחזאי התמני יונסקו, שמצא מיקלס
בתרבות הצרפתית.
אבי הקרנפים, שבדרכו אל האקדמיה הצרפתית, שכחו לספר לו על העובר את החברה
הישראלית, עשוי עוד למצוא, אם יאריד ימים 50 ,מיליון קרנפים ישראליים• מחוסנים מהנגיף
הפציפיססי, אם לצטטו.
מסתבר שגם תהילת הקרנפים חולפת לה מהעולם. וכל שנותר מיוג־ין יונסקו, הוא תועמלן
זול, בלא חתימה של ממשלת הליכוד.

סימפוזיון

גוטהולד אפריים לסינג
הגרמני המשחק
יש משום תיזכורת גרמנית מחרידה לישראלים,
שהיא בבחינת מראה לא־מעוותת לכמה
מהתופעות ההולכות ומתחזקות כאן.

הגרמני המשחק, שהבהיר, כי אותו גרמני, אציל,
חופשי, גאה, אוהב מולדתו של שנות השמונים
למאה ה־ ,18 לא נולד כתוצאה ממחקר אתנולוגי,
אלא פרי רוחו של טאקיטים, בפרק הרביעי של
סיפרו גרמניה, שם ניסח, את שורש תורת־הגזע:
עמי גרמניה לא הוכתמו בנישואי תערובת והם
אומה מיוחדת, טהורה ויחידה במינה. מכאן
הזהות בדמות גופם בכל מקום — אם מותר
להכליל לגבי אוכלוסיה גדולה — פראים, כחולי
עיניים, אדומי שיער וגדלי גוף...
תיקצר היריעה, מלהביא במדור זה את כל
המשלים והתיזכורות הגרמניות, המובאים בקובץ
זה, המומלץ לכל ישראלי החרד לפניה של
הלאומיות הישראלית.

באחרונה ראה־אור, תחת הכותרת משברי
הלאומיות הגרמנית בעריכת משה
צימרמן* ,מיבחר מאמרי סימפוזיון זה.
המאמרים משרטטים את קווי־המיתאר של
המשברים והשואות של הלאומיות הגרמנית. את
הקובץ פותח עורכו, משה צימרמן, בעקוב
ומישור -הלאומיות הגרמנית; גילגוליה
וגילוייה. החוקר הנודע ג׳ורג׳ ל. מוסה סוקר
את חזונה וכישלונה של הלאומיות הגרמנית,
רודולף פירהאום סוקר את התקופה
1815־ ,1848 דרגן קוקה בוחן את חדלון
הלאומיות הפרוגרסיבית ברייך השני,
אברהארד קולב מתמודד עם מושג הלאום
ותעמולה לאומנית בימי רפובליקת ויימאר,
ועוד חוקרים פורשים את סיפורה של הלאומיות
הגרמנית.
בשל עומס המרכיבים של הקובץ, העדפתי
להתייחס לכמה בחינות ספרותיות של הלאומיות
הגרמנית, כפי שבוחנם העורך צימרמן בפרק
המבוא שלו, באמצעות דימוי גרמניה כאישה,
בשור תפל של קלופשטוק: עלמה גרמניה
אנוכי /כחולה עיני ומבטי רך /לב לי /אציל,
גאה וטוב / .עלמה גרמניה אנוכי /בזעם תביט
עיני הכחולה /וליבי יישנא /את זה שאת
מולדתו לא יכיר...
מהעלמה של קלופשטוק, ממשיכה הדרך
לשיר נער גרמני אנוכי של מתיאם
קלאודיום: נער גרמני אנוכי /לשמע המילה
המתוקה -מולדת־ /יפעם ליבי /ופני יבעת
כאש ...והלאה אל שירו של הרדר אל הרוח
הגרמנית, שבו כתוב: המבט הגרמני החופשי,
כה עז, כחול ובהיר /עד מתי יהיה מבטו של
עבד־עבדים?
היה זה גוטהולד אפריים לסינג בשירו על
* משברי הל או מיו ת הגרמנית בסאה
התשעיעשרה והעשרים; עורך: משה
צימרמן; תרגומים: י ע קוב גוטשלק; הוצ את
מגאנס; 205 עמי(בריקה רבה).

סטיריקון למ 1ת,אולראזתאתההר
ראש־הממשלה לשעבר מנחם בגין, אינו מסוגל להתנתק מהחזיון. אשר ליווה אותו
במהלך השנה האחרונה, חזיון מישמרת אנשי שלום עכשיו, שישבו מול מעון ראש־הממשלה,
עם המיספר המתחלף של + 500 הרוגי מילחמת־הלבנון.
כאשר נבחרה עבור מנחם בגין דירתו החדשה. בשכונת יפה־גוף בירושלים. לא נפקד מקומה
של שורת הימנון בית־ר. שליוותה אותו כל ימי חייו: למות אד לכבדט את ההר.
עכשיו, בדירתו החרשת השוכנת למרגלות בית־קברות־הצבאי שבהר־הרצל• ,שם קבור חלק
מהרוגי מילחמת־הלבנון, יישב ויזמזם לעצמו: למות. או לראות את ההר:

חוברת קתדרה מס׳ ,•29 אינה נופלת
באיכותה מ־ 28 קודמותיה, כשהיא חושפת
ומפרשת פרקים מרתקים מתולדות ארץ־ישראל
ויישובה.
החוברת נפתחת במדור דיון, המתמקד
שעלתה באחרונה בציבוריות
בשאלה,
הישראלית, בידי יהושפט הרכבי בר־כוכבא
נשיא ישראל: מעמדו בראש האומה לאור
המקורות, בהשתתפות: אהרון אופנהיימר,
דויד גודבלאט וישראל בך־שלום. שלושת
החוקרים בוחנים בכלים מדעיים ומחקריים את
ההיבטים השונים של פרשת בר־כוכבא.
קלדדין דופין, מתארת את דרך הים והחוף
של עולי־הרגל בתקופה הביזאנטינית, ברשימתה
דורה־דאר, תחנה בדרך עולי״הרגל לירושלים
בתקופה הביזאנטינית, כשהיא מתבססת
על מימצאים ארכיאולוגיים והיסטוריים.
בהחוזים והתוכניות לבניית בתים
ואורוות בזיכרון־יעקב (1883־ )1885 מביא
יוסי בן־ארצי ניתוח גיאוגרפי־היסטורי, ניתוח
של תעודות שונות
מימי הראשית של זיב־רון־יעקב.
מיפרטי החוזים
מימי ראשית של עשויים זיכרון־יעקב
לעורר קינאתם של
משתכנים רבים בישראל
של היום, בדומה לשיר־טוטים
המלווים אותם.
רשימה מרתקת היא
רשימתו של הנרי ניר
איש ודגניה לו(כותרת
המבוססת על שירה של
המשוררת רחל, שהפך
אחד ממסמלי העלייה
השניה: פרוש כפיים.
ראה מנגד / .שמה — אץ בא / .איש וגבו
לוי /על ארץ רבה) .ניר בוחן שתי מסורות,
שהובילו לראשית הקבוצה והקיבוץ. הוא מעמת
את ימי הראשית של דגניה, מול קבוצות השמירה
והכיבוש של אירגון השומר. הוא מעמת את איש
דגניה יוסף בוסל בישראל גלעדי, מייסד
השומר, ופורט למרכיביה את תשתית
העליה־השניה, וראיית העולם החברתית שלה,
שנעה בין דגניה לסג׳רה. ניר עורך ברשימתו
מחקר השוואתי בין מקורות כתובים שונים ומגיע
למסקנה, שהכינוי ״אם הקבוצות״ ,שבו הכתירה
דגניה את עצמה, מוצדק לחלוטין, וזאת מבלי
שבכורת ה״קולקטיב״ של סג׳רה יוצאת נחותה,
תוך שהוא מגיע גם לשורשיהם של החלוצים
במיזרח־אירופה.
רונלד צוויג, בוחן את איום ההתמרדות
היהודית ערב מילחמת־העולם השניה ברשימתו:
בריטניה, ההגנה וגורל -הספר הלבן״ ,תוך
פירוט צבירת הכוח והעוצמה של היישוב היהודי,
עם פרוץ מילחמת־העולם.
יעקוב שביט מביא ברשימתו המרתקת
עברים ופיניקים: תמונת־עבר היסטורי קדום
ושימושה באידיאולוגיה הרדיקלית של
הימין הציוני והאנטי־ציוני, את סיפור הבסיס
והראשית האידיאולוגיים של הרעיון הכנעני,
דרך דמויות כאהרון ראובני, יוסף קלוזנר,

עדייה חורון (גור, גורביץ) זאב
ז׳בוטינסקי, נחום סלושץ ויונתן רטוש
— רשימה, שהיא בבחינת ניסיון ראשון, של
בחינת נושא זה בכלים מדעיים.
קתדרה ,29 בדומה לקודמותיה, ממלאת עוד
כמה סדקים לא ידועים בסיפור ארץ־ישראל. פרט
אחד הפוגם בחוברת הוא הכתיב הלא־מלא, שאינו
תואם את תקופתנו.
• קתדרה :29 עורבים: יעקוב שביט; יורם
צפריר וישראל ברטל; ה! •.את יד יצ ח ק
בן־צבי; 199ע מ( .בריבה רבה).

״המחלה ניתקה אותיר
(המשך מעמוד )29

• באותן כחירות נקטת
שיטות חדשניות. הקלטת נאום
מפורסם של בגין והפצת אותו.

מאת

לא רק זה. ביטלנו את כל ההופעות
האמנותיות. חשבנו שהקהל בא, בעצם,
לראות תוכנית אמנותית ולא להקשיב
לנאום־בחירות, ואז, כשאתה נואם, אתה
מפריע לו לצפות בתוכנית והוא מתרגז
שאתה מבלבל לו במוח. התחלתי את
עניין חוגי־הבית. באותה תקופה היה
עניין האופנועים של בגץ, שהיו
מלווים אותו במכוניתו הפתוחה. כולם
באו עם האף למטה. בן־גוריון אפילו
שתה ורמוט. פעם ראשונה שהוא נגע
באלכוהול. אמרתי להם — חבר׳ה,
צריך. לרשום את האופנועים האלה
בספר הזהב של הקרן־הקיימת. נו,
צדקתי או לא? עד היום מזכירים לבגין
את האופנועים שלו.
אומרים שהיום יש הפרעות. את לא
מתארת לעצמך איזה הפרעות היו
ב־ .1959 אני לא מבין את ההתנהגות
הזו של המערך. הם מתביישים
בהפרעות. מה זה, לעזאזל? להיפר,
צריך לנצל את ההפרעות נגד
המפריעים. זה מה שאני עשיתי אז.
אבל מה לעשות? הצעירים חושבים
שהם יודעים יותר טוב. אני זוכר
שאחרי המיקרה עם דודו טופז, תפסתי
את הראש. אבל זאת לא היתה השגיאה
הראשונה. בהארץ הופיעה על חצי
עמוד תמונה של שמעון. הם לא הבינו
שהקהל לא אוהב את זה, שזה מרגיז
אותו.

א ביגיל ינאי
מאוזן:
)1הוא אכן ניצב כאן ()3 :)3
שריד לשלטון — של שמיר,3( :
)9 ;)3,3עלם — חמדה ליבי (;)4

פתחן תשבצונן 2407

)10 איזה תיאטרון)13 :)4( :
שמושי בעיקר במשמר הגבול
( )14 :)3שאילתה למוכתרים (;)6
)15 לא האמין בתחיית המתים ...
( )17 :)5,3מאכל התאווה עובר
על גדותיו ( )18 ;)4אל הפריון שר
כבר את שירת הברבור ()20 ;)4
יאומן מאד ( )22 ;)8פרס לשינוי
( )24 :)5חכה לי פה בצדו השני
של קוף המחט ( )25 :)3השופט
לא גר כאן ( )26 ;)4הוגה
הרעיונות במלוא הדרם ()28 :)4
מה שיוצא מפי יודעי עוף ובעלי
מעוף ( )29 ;)3 ,4השתכר הזקן

• זה לא הרגיז את הקהל
כשפירסמתם תמונות של
בן־גוריון.
מאונך:
)2הפריז במדות הגוף ()4 :)3
צמח בחלל בטננו ( )5 ;)4כתובתה
של המוזה ( )6 ;)5 ,3עם ערב
נותרה רק שמינית הקב ()7 :)3,3
נאלמו למראה ממדו ( )8 ;)4בגו
של גד שיחק אותה ( )9 :)3,2יצא

לדרכו האחרונה ()11 ;)5 ,2
התרושש במהירות הקול ()12 ;)2
בראש אחד עם טיטוס ()16 ;)5,4
עמוס פש אותן בהר שומרון (,4
)19 :)4עדית איננה פה ()21 :)6
איזו מריחה 22 ;)5מכשיר

הקשר עם השכינה של הכהן
הגדול הנאיבי ( )23 ;)4הקוסם
נתרכך ונמס ( )24 :)2במזרח
הרחוק יש פרצוף למטבע הזה
( )27 :)3עם התור נכנס לעידן
הנוצץ (.)3

כן. אבל אז פרסמנו את זה, עם
ההמצאה שלי ״הגידו כן לזקן״ .זה היה
לגיטימי. היום בוכים על הפגנות. את
יודעת מה היה אז? למשה דיין פוצצו

שולה

11£ 0 7 8 £ 8 1564£1 .ז
151*4£1.״ 1$ )116 611911311ן 11£ 0711£1ז״
8611־) )116 :51ס ־¥5 16)161ו6ח 1811911896
)36806ח:8חו)8163ק-ו861־ו 18־00118611 )01

ציפורניים מל אכו תיו ת
כ שיטה א מ רי ק אי ת
חז קו תבאח ריו ת
וכן ה ש תל ת רי סי ם

מ׳׳א״הס^ן יצ׳יג 89
ס ל עוגי ס:

מרואיין אלמוגי
284919 295318

.הגידו כן לזקן!״

ה 0ותלת 4עוי 111^ 11י 1

(.ק קו סו)

£ם ט_ו ו\וו ט ו /\/וא

16:א1£ £01_1_0 11־11
6ח 100100165 311 1וז 15 560110י6 )36306 51709916 )11ח01170010105 01 1
בעיות ולבטים
בחיי המין

5ח 10ז1005 560־ 931ץ 60 6א 5 )3ח !0ז 30ז 6ו() 6870005173)1005,)370765) 3716 0

מאת

(.הזחסודו 6 1351ו 11ח6 1573611 )36306 010967060) 1ו 0
060693 .ח4 00016760061 זט 6תז סז 661693)100 קקוסו 0ו71

018 00009166 16771107165.ח7116 313056 0 ) 1399 1

? 6670531870ח670 17066070 01 ))16 )37655 1ח15 1

0 619 9010511005.ו107130910 — )1א^

1.8133000 — 196 07070131109 110056 01 03765.

:ש *7ח אס 1ז ק 1מס 05ט3
5ו0011 וח $ 30 107 6
$ 50 107 12 10001113
וש .0 . 8 . 956 , 7ק * 7ש_1_/^61ו שח* 3שו 0 0 9ש_1יש 91ז^ 3 /ששחק

ד״ר מרדכי זידמן
הו צאתדש סי ם

מינוי נכבד,
נשלחה אליך הודעת חידוש -
אנא שלם בזמן.
הודעה נוספת לא תישלח

מחלקת המנויים

הפגנה באשקלון. אני לא יכולתי
להופיע בצפת. שיטרית לא יכול
להופיע בגבעת אולגה. אז מה, בכיתי?
להיפר, עשיתי מזה פירסומת. זו היתה
הדרך להדליק את האנשים. שמעון
עשה שטות כשהתרגז שהפריעו לו.

• על אך נסיונך במערכת
בחירות אלימה כמו זו שב־59׳,
לא ניסו להתייעץ איתך.
איתי? אפילו לא הסכימו שאהיה
בין חמשת המועמדים שסוגרים את
הרשימה לכנסת. עד כדי כך. אבל זה
לא מפריע לי. כשהציעו לי להיות
ראש־ממשלה סירבתי. אני לא חושב
את עצמי כמתאים. אילו היינו מדינה
נורמלית, שענייני הפנים הם הדבר
הדומיננטי, זה דבר אחר. אבל אצלנו,
ראש־הממשלה צריך להיות בעל כושר
בינלאומי. זה לא אומר שהאחרים
שעושים את התפקיד הזה מתאימים לו,
אבל אני לא מתאים.
אראה לך כמה תמונות שתדעי על
מה אני מדבר. את רואה את התמונה
הזאת? כל השורה צוחקת. עכשיו כולם
מתים. הנה אני עם בגין. פעם בן־גוריון
הסביר שיש דימיון בין בגין ובין
אלמוגי. בגין איננו שרלטן. הוא באמת
רוצה שתי גדות לירדן. אצלו זו לא
דמגוגיה ולכן הוא מסוכן. אלמוגי גם
הוא אינו דמגוג. כל מה שהוא רוצה
עבור הפועלים הוא רוצה באמת, ולכן
הוא מסוכן.
העולם הזה 2409

מוסיקה פסנתר תפוקה עצומה
בין יתר החגיגות הנערכות השנה לזכר הולדת
או מות מלחינים ידועים, תופס מקום נכבד סרגיי
רחמנינוב. הוא נולד לפני 110 שנים, ב־ 1לאפריל
,1873 ונפטר לפני 40 שנים, ב־ 28 במרץ . 1943
ציון כפול שכזה רק תומך כמלחין אשר נהנה
מפופולאריות רבה מאוד במשך חייו. רבות
מיצירותיו הפחות ידועות בעשורים האחרונים
זכו לביצוע רק ב־ ,1973 בחגיגות המאה להולדתו.
בימים אלה בוצעו בלונדון מחזורי רסיטלים
לכל יצירותיו לפסנתר. זוהי רק ההתחלה, יש
לקוות. זהו אותו מלחין אשר הצליח לכתוב בגיל

תקליטים

הרודפים אחרי הדולר. על הופעותיה במדינת
האפרטהייד הגזענית, קיבלה סכום של 500,000
דולר. כתב רולינג־סטונס, אהרון לאטהם, נסע
אל רונסטאדט בדרום־אפריקה והפיק כתבה
קטלנית למדי. רבים אחרים כותבים ומביעים את
זעמם על מהלכה האחרון של הזמרת.

מהנשמע

כדאי לחפש

• התמונה המצורפת כאן היא עבודת גראפיקה
יפה. ואריאציות רבות על הנושא נראו
בשנות השישים המאוחרות והשיבעים, בעיקר
על אלבומי להקת מת אסיר תודה. כיום אפשר
לפתוח תחרות בנושא ״השם המתאים לציור״.
כמה אפשרויות הן: הרעב לתוכן במוסיקת
שנות השמונים, גל חדש עובר על קבר ישן, או
אני מת על רוק.
למישהו הצעות נוספות?
• פול מקרטני ומיכאל ג׳קסון חזרו לשתף
פעולה באולפני־ההקלטה. אחרי הצלחת שירם
המשותף נערה זו היא שלי, הקליטו תקליטון
חדש עם שיר הנקרא ״ץ $3ץ $3ץ .״ 53 הוא

טעם

יוהאנם בר ח מם — קונ צ׳ר טו
כפול לכינור, צ׳לו ותיזמורת ואו•
כרטורה טראגית — אן־סופי מוטר,
אגטוניו מנם הרכרט פון קאראיאן
ותזמורת פילהרמוניקר של ברלין;
יבוא: רויט שח גראמופון על־ידי
אור־־ח.
הכל תופס אותך ברגע הנכון ז מפתיחות
הסולו בסגנון רצ׳יטטיבי, דרך צליל התיז•
מורת וכמובן, כל הנ*ל דדו ידי המלחין המיר
חד הזה. זו הקלטה חדשה ליצירה התיזמור•
חית האחרונה של ברהמס. אס מפני שכתב
אותה כדי להשלים עם ידידו, הכנר יוזף
יואכימ אם מפני שזו ההקלטה הראשונה של
הצ׳לן הצעיד מנסס, אשר זכה בבכודת תחרות

צ׳ייקובסקי ב ,1982-במוסקווה — כל אחת
מהסיבות ועוד רבות אחרות, נסתרות, תופסות
אותי ואינן מרפות. זהו תקליט מעולת

הדליקו
את האורות
פול יאנג — לא מדבר -ז 08 סח)
( ,162 סי־בי־אס.
הדליקו את האורות וכוונו אותם אל שני
אנשים: הזמר והמעבד פול יאנג ונגן
גיטרת-הבאס המעולה פינו פאלאדינו. כמות
זהה של זרקורים מגיעה, למעשה, גם לשני
המפיקים הנוספים ולכל אחד מנגני האלבום
המוצלח הזה. זהו. ג ל חד ש׳ במרכאות
כפולות, המוכיח שעדייו ניתן לעניץ ולחדש.
העיבודים המצויינים אינם תומכים בחלל
מוסיקלי ריק. יש למה להאזץ. השירים אינם
אדירים, אך הם מותירים מאחור ללא קושי
שירי־פופ רבים שנשמעו לאחרונה. שירת
יאנג מיוחדת מאוד, והוא בולט מאוד ממיגוון
הקולות המצומצם, השולט כיום בתחום
מוסיקלי זה.

מלחין רחמנינוב *1924
מקום בניצחיות המוסיקה
19 את יצירת הסולו לפסנתר שהיא אולי
הפופולארית ביותר במאה השנים האחרונות.
התפוקה שלו, לצד הקונצ׳רטים והפרלודים,
היתה עצומה. התפיסה שלו את המלודיה,
הכישרון שלו בטיפול בתבניות מוסיקליות —
אלה ורבים אחרים, מבטיחים את מקומו בנצחיות
המוסיקה.

עטיפת ״מת אסיר־תודה׳
יש הצעותז

זהו יתרון ענק. היתרון הזד. לצד המוסיקאים
והמפיקים המצויינים המשתפים עימו
פעולה, בוודאי ישאירו אותו בצמרת עוד זמן
ניכר,

הדהים
הם לא פיקניק
להקת ״מילחמדד׳ — החיים (כה
מוזרים); איסטרוניקם.
זוהי להקה אשר זכתה בלהיטים רבים
בתחילת ובאמצע שנות השבעים. הם אינם
טירונים. אחד היחודים של ההרכב היא
המפוחית, המופיעה בתפקידים מרכזיים בכל
עיבוד מוסיקלי. יחוד נוסף הוא ביצוע מצויץ
של סיגנץ אפרו־קובני במיסגרת הבלוז־רוק.
זה נשמע מסובך רק בכתב. בהאזנה זה ברור
בהרבה. אם אתם מבחינים, בזכוכיות המישק-
פייס של הבחורה על עטיפת התקליט, מד
פיעה פטרייה של התפוצצות אטומית. כמה
קטעים בתקליט, והאווירה הכללית שלו,
מדברים על מילחמת״העולם הבאר. על הסוף
והאפר. עם מעט דמיון וריכוז, זה טריפ לגמרי

לא רע, לדמיץ את המוסיקה של האלבום
מושמעת מרמקולי ענק במידבר שיווצר
אחרי אותן ההפצצות.
השאלה: מי יחליף את צירי התקליט, בכל
פעם שייגמר?

המישדזק להקת ״הקינקם״ — מצב של
מבוכה; הד ארצי.

מצליחנים מקרטני וג׳קסון
שיתוף־פעולה

רוק
עמר חופו דולאר1
זמרת הקאונטרי־רוק האמריקאית לינדה
רונסטאדט נסעה לכמה קונצרטים לדרום־
אפריקה כמחליפה של פרנק סינטרה.
רונסטאדט פופולארית מאוד בארצות־הברית
ורבים סברו שהיא שונה מכל אנשי־הבידור
* עם בנותיו אירינה זטאטיאנה.
העולם הזה 2409

יופיע באלבומו הבא של מקרטני, אשר יקרא
מיקטרות שלום. השיר נכתב על ידי השניים
והופק בידי ג׳ורג׳ מרטין. מרטין היה גם מפיקם
של החיפושיות, שמקרטני היה בעבר אחד מהם.
• תקליט חדש בארץ ייצא בעתיד לזמרת
קורין אלאל. אחרי הקלטות עם חברי להקת
ליפסטיק, שינתה כיוון והמשיכה את עריכת
התקליט עם דמות חדשה בשטח זה: יזהר אשרות.
לא ברור אם המיזוג הכפוי בין גל־חדש מתוק
ופופ מיסחרי יעלה יפה. תוצאות ראשונות נוכל
לשמוע בקרוב, מעל גלי־האתר.

זוכרים את ״ <3017*16ץ 6311א ¥011״?
ואת לולה הקופצני? ובכן, כמעט אותו הרכב,
בהנהגת ריי דייוויס, ממשיך ויוצר ומצליח
עם..רוק אמריקאי ישן וטוב. האם אמרתי
גוסטלגיה? לא. הם מקליטים באותו סיגנון
אך עם עידכונים קטנים. הס כה קטנים ער
שלא מרגישים בהם ברדיו. בארצות־הברית
שם המישחק הוא רדיו, הישרדות, מכירת-
תקליטים באמצעות הרדיו והטלוויזיה.
האמריקאים מאמתים, שריי דייוויס
וזזקינקס מוכרים לו נוסטלגיה. הלהקה,
בחוכמה, מקשטת במודרניות ומוציאה תוצר

אשר יקרוץ גם למבקרים בעלי מערכות
סטריאו טובות יותר פ&לה אשר נמצאות
ברוב המכוניות. הם כאן כבר 20 שנה.

המדור מעניק לתקליטים חמישה ציונים, לפי הדירוג הבא: תו אחד —־ רען
שני תווים — חלש ; שלושה תווים —בבה, ארגעה תווים — טו ב; חמישה
תווים — מצויין.

\ 11ר י

1-1רנרזר * !

^ יים טופול יצא לפגישת־עסקים
( 1באחת המיסעדות בקובנט גארדן
האופנתי בלונדון. משסיים את הפגישה
יצא אל הרחוב לחפש מונית. הוא צריך
היה לשפשף את עיניו פעמיים כדי
להאמין למראה עיניו. בחוץ, על
המידרכה, ציפה לו צוות ההצגה כנר
על הגג לבוש בבגדי ההצגה. על

עגלתו המפורסמת של טוביה החולב
ישב, כשהוא חובש את כובע הקסקט
של טוביה, איש הטלוויזיה היימון
אנדרוס.
טופול שלנו, מרחוב דב הוז
בתל־אביב, זכה בכבוד שרק מעטים
זוכים בו ושזרים כמעט שאינם זוכים
בו. הטלוויזיה הבריטית הכינה סביבו

ענת כשחקנית בסרט ..כנר על הגג״
״כשהיינו ילדים, נסענו איתו לכל מקום 44

את התוכנית רבת־היוקרה אלה הם
חייך.
שלא כמו בישראל, נוהגים
בבריטניה ללכת אל מקום הימצאו של
כוכב התוכנית, שלא כמו בישראל
נמשכת התוכנית חצי שעה בלבד והיא
מרתקת אליה מיליוני צופים. לכבוד
תוכניתו של טופול הוטסו מישראל
הוריו הקשישים, רעייתו גליה ובנו
עומר, העומד להתחיל בלימודי
הרוקחות באוניברסיטה העברית
בירושלים. מגרמניה הובאה נחמה
הנדל והטלוויזיה הבריטית אף טרחה
והטיסה מקנדה את שכניו של טופול
משכונת פלורנטין, והשימחה היתה
רבה.
את כל זה מספרת בתו הבכירה של
טופול, ענת, המשחקת כעת בתפקיד
נינה פלאטינה במחזה טסי, המוצג על
בימת בית לסין. זו הסיבה שבגללה לא
הוטסה ענת ללונדון, כדי להשתתף
בתוכנית על אביה. בכל זאף, לא ויתרה
הטלוויזיה הבריטית על השתתפותה.
ענת צולמה בישראל בסצינת
ההאבקות המפורסמת מתוך המחזה,
כשהיא מתאבקת עם אורלי זילברשץ.
לאחר מכן, בביגדי ההופעה הסקסיים,
דיברה אל אביה.
מספרת ענת :״עמדתי על הבימה
בבית לסין, עם הפיאה הבלונדית,
וסיפרתי על ההצגה ודיברתי אל אבא.
מהטלוויזיה ביקשו ממני להגיד כל
מיני דברים מצחיקים, כמו — איזה
אבא נהדר אתה וכמה חשוב לי להוכיח
שאני ראוייה לך. כמובן שהורדתי את
השטויות ופשוט דיברתי אל אבא שלי.
הוא ואני מבינים יופי אחד את השני.״
ענת מתגוררת בקומה הראשונה של
בית הדירות של מישפחת טופול בלב
תל־אביב. הבניין שייך להוריה
המנוחים של גליה טופול, וגרים בו רק
בני המישפחה. בקומה העליונה גרים
חיים וגליה טופול.

ענת לבושה במיכנסי ג׳ינס
וסווטשרט ורוד. עיניה מאירות.
במציאות היא שונה לחלוטין מדמותה

של פצצת־המין נינה פלאטינה, שהיא
מגלמת לילה לילה בתיאטרון. ענת
טופול יוצרת דמות של בלונדית

מטמטמת בעלת שדיים ענקיים ושכל
קטן. כשהיא יוצאת מתוך בגד־הגוף
הסקסי ומסירה את פיאת הפלאטינה,
היא אדם שונה לחלוטין. בחורה ()24
חביבה, פשוטת מראה והליכות,
שהחיים בצילו של האב הכוכב לא
עיוותו את יחסה לחיים.
״תמיד רציתי להיות שחקנית. זה
לא קונץ כשאת גדלה בבית כמו שלי,
אבל ברצינות תהומית התחלתי
להתייחס למיקצוע בגיל ,14 כשהכרתי
בגימנסיה הרצליה את דוני עינבר,
שהוא הבמאי של טמי. היינו מתרגמים
י מחזות, יושבים שעות וקוראים מחזות,
מתייחסים לתיאטרון ממש ברצינות
של פריקים. בשלב מסויים הוריו רצו
שיעבור לעירוני ה; ולא מזמן חשבתי
שאילו הוא או אני היינו עוברים
בית־ספר, קרוב לוודאי שלא היינו
עוסקים היום בתיאטרון. ההשפעה
שלנו זה על זו היתה הדדית כל הזמן
המרצנו אחד את השני בכיוון זה.
״מובן שגם לבית ולאבא היתה
השפעה. מגיל מאוד צעיר אני
מסתובבת בתיאטרונים ובסרטים. אבל
אבא אף פעם לא דחף. הוא תמיד דגל
בשיטה שכל אחד יעשה מה שהוא
רוצה, איך שהוא רוצה. מובן שהוא
שמח שבחרתי בתיאטרון כבמיקצוע.
אחרי הכל, זו שפה משותפת, זה לעבוד
באותו מיקצוע, זה להתייעץ.
״זה ממש תענוג שיש לי אותו בבית,
זו עזרה לא נורמלית. כשיש לי בעיה
עם תפקיד, אני רצה אליו. ככה זה היה
בבית־הספר, וככה זה כעת.״

אבא
של עגת
* *נ ת טופול הסתובבה מגיל ינקות
^בתיאטרונים. אחרי שסיימה את
בית־הספר התיכון הלכה, כמו אביה
ואמה לפניה, ללהקה צבאית. בתקופתה
ביטל רפאל איתן ־את הלהקות
הצבאיות והיא היתה חברת צוות־הווי
של הנח״ל. עד היום, כמו אביה, היא
מחשיבה את תקופת הלהקה כבית־ספר
בלתי רגיל.
משסיימה את שירותה הצבאי, לא
קפצה מייד על עגלת התיאטרון. היא
החליטה לקחת את עצמה בידיים למישחק לבית־הספר ונרשמה גילדהול בלונדון. אלף תלמידים
נרשמו לבית־הספר. רק עשרים
התקבלו וענת היתה ביניהם. לא השם
טופול לא עשה רושם על הבוחנים
בבית־הספר. ענת מספרת על מסורת
במישפחות שחקנים בבריטניה, שבהן
הבן הולך בדרכי האב, ויש גם
מישפחות שלמות שעוסקות דורות על
גבי דורות בתיאטרון. יחד איתה למדה
גם שארלוט בארקר, בתו של
הקומיקאי הבריטי הענק, רוני בארקר.
אבא טופול היה מגיע כמעט לכל
אחת מההפקות בבית־הספר. ענת
מספרת כי בפעם הראשונה שבה הגיע
לבית־הספר, הוא נכנס לחדרה של
המנהלת ואמה ״אני אבא של ענת״.
המנהלת ענתה :״רואים״.
משסיימה את לימודיה, אחרי שלוש

שנים, עמדו לפניה כמה אפשרויות.
_ היה זה טופול שעודד אותה להתחיל
בקאריירה בישראל, בשפת־האם שלה.
ענת אוהבת את לונדון .״לזרים, לונדון
היא העיר הכי נהדרת בעולם,״-היא
אומרת ,״תל אביב היא העיר שלי,
המולדת שלי. זה לא חוכמה שטוב לי
בתל־אביב. בלונדון זה תענוג. קודם כל
החופש. אף אחד לא מתערב לר בחיים.
את מתלבשת איך שאת רוצה, אף אחד
לא מסתכל עליך פעמיים, האנונימיות
בלונדון הוא בבחינת תענוג.״
כמו ישראלים רבים, היא חולמת

אנא היה עושה
לנו בדיחות
מה גמה״

״אמא שר זה
אדם ברתי־וגיד

״ארצה יעבוד
עם אבא ־־ אור
על המלך לידר
לגור פה. ושם, אך כשהציעו לה
לשחק את אחת מבנותיו של אביה
בהפקה העכשווית של כנר על הגג,
היא סירבה בכל תוקף .״זה לא טוב
בשבילי לשחק בהצגה ראשונה
כשחקנית, בהצגה של אבא שלי.
פרוטקציה, עניינים, אני לא רוצה
לעשות את זה. הציעו לי לשחק את
אחת מבנותיו של טוביה גם בהפקה
הישראלית, אבל לעבוד בשביל פשה,
זה כמו לעבוד בשביל אבא ואני
מעדיפה להצליח בכוחות עצמי.
״כמובן שבשלב מסויים ארצה מאוד
לעבוד עם אבא, אולי על המלך ליר.״
שפדיא יותר גדול
*¥נ ת יודעת כי לעובדה שהיא הבת
^7של אביה יש פנים לכאן ולכאן:
״מצד אחד זה קשה להיות הבת של
טופול ומצד שני זה עוזר. אני לא
מתחילה מכלום. אני מתחילה ישר

ענת עם עומר, חיים, עדי וגליה טופול
.אבא ואמא נורא אוהבים אחד את השני...״

מעשר. ואם אני טובה מספיק, אז זה
טוב ואם אני לא טובה, אז זה רע.
כשאתה בנו של שחקן מפורסם,
תשומת־הלב מופנית אליך. יש אנשים
שזה מפריע להם שאני מקבלת
תשומת־לב שלא בפרופורציה למה
שאני עושה. מבחינת עיתונות קיבלתי
יותר פירסום מזזי שביט או מאורלי
זילברשץ, והן עושות תפקיד ראשי
בטסי.״
הצלחתה בתפקיד נינה פלאטינה
אינה מעבירה אותה על דעתה. היא
יודעת שזו תחילת הדרו. היא יודעת
שתשומת״הלב מופנית אליה בגלל
אביה המפורסם. היא גם יודעת שהיא
חייבת להתאמץ יותר בגלל הסיבה הזו.
את אביה היא מעריצה ואוהבת בלי
גבול .״הוא אבא נהדר, למרות עיסוקיו
הרבים יצא לנו המון להיות ביחד.
כשהיינו ילדים נסענו איתו לכל מקום.
וכשהמישפחה היתה ביוגוסלביה, היינו
כל הזמן אחד עם השני. כילדים הלכנו
המון לאתרי־הצילומים.
״כשאני חושבת על זה עכשיו, אני
מבינה שעומר ואני היינו ממש ילדים
מאומנים וטובים. עומר היה ממש קטן
כשאבא שיחק בפעם ראשונה בלונדון
בכנר. הוא היה בן חמש. אבא היה לוקח
אותנו כל שבת להצגה יומית של
ההצגה. היינו יושבים שלוש שעות
רצופות וזו היתה בכל פעם חווייה
מחדש. אבא היה עושה לנו בדיחות
מהבימה. היו מקומות בהצגה, שרק
עומר ואני היינו צוחקים.
״הכי מוזר זה שעכשיו, אחרי שנים,
הגעתי לקובנטרי, כדי לראות את
ההפקה המחודשת של כנר ושוב היו
מקומות שרק אני צחקתי בהם. אבא
היה מצחיק אותנו עד דמעות. למשל,
בקטע החלום המפורסם שבו הוא צועק
׳אה, או, אח,׳ הוא היה צועק ׳עומר,
ענת.׳ או בקטע של לו הייתי
רוטשילד, כשהוא נשען על כד החלב
ומשפריץ מתוכו, כל פעם שהיינו
באולם הוא היה עושה שפריץ יותר
גדול, כי הוא ידע שזה מצחיק אותנו
עד דמעות, ואנחנו הילדים היינו ממש
משתוללים.
״בהסרטות היינו מסתובבים ממש
מתחת למצלמה, מתחת לרגליים של
כולם, אבל כנראה ידענו להתנהג, כי
אף פעם לא גרשו אותנו. אני זוכרת
שכשהייתי ממש קטנה, צילמו את
סאלאח וזה נראה לי נורא מוזר
שמצלמים אותו דבר כמה פעמים.״

משהק את
המהגד
ץ ל חלקה של אמא גליה בחינוכה,
היא אומרת בחיוך :״או, אמא שלי
זה משהו מיוחד. בן־אדם בלתי רגיל.
אמא היתה ועדיין, זו שתמיד נמצאת.
אבא נוסע וחוזר. אבא הוא כולו נשמה,
כולו רכות. אפשר לסובב אותו, אבל
מצד שני לפעמים הוא מגיע הביתה
ונדמה לו שעכשיו הוא צריך לחנך ואז
הוא משחק את המחנד הדגול ואנחנו
מתפוצצים מצחוק. אמא יותר עקבית.
היא בעצם טיפוס מאוד מיוחד, אמא
שלי. ליברלית בצורה יוצאת־דופן,
ממש בן־אדם שחי ל 9י המוטו של כל
אחד עושה מה שטוב לו, ושהיא לא
יכולה להגיד לבן־אדם אחר מה שטוב
בשבילו. אחת כזאת שלא מתערבת.
היא אף פעם לא שואלת — איפה היית
ומתי תחזרי. היא נותנת לי את הזכות
להגיד לה. היא אף פעם לא תחקור
ובגלל זה מספרים לה הכל.
״הדבר הכי נפלא אצלנו בבית, זה
שאבא ואמא נורא אוהבים אחד את
השני, וזה נהדר. אבא הוא כמוני. רוצה
לדעת הכל. ואנחנו הילדים מאוד
שונים. אך יש בינינו שפה משותפת וזה
תולדה של החינוך שקיבלנו.״
ענת טופול עדיין לא עושה
תוכניות. בימים אלו היא נוסעת
ללונדון, לחופשה בת שבועיים. אביה
עומד לסיים שם את השתתפותו בכנר
על הגג ואז תחזור כל המישפחה
הביתה לתל־אביב. עדי הקטנה עדיין
לומדת בקולג׳ באנגליה, ובשנה הבאה
עומדת להתגייס לצה״ל. עומר עומד
להתחיל את לימודיו בירושלים. הוא
היחידי מבין שבט הטופולים שלא
רוצה נגיעה בתיאטרון.

ענת טופול עם השחקן דליק דוליניץ במסיבה
״תל־אביב היא העיר שלי, המולדת שלי...״
חיים וגליה היו בלהקת הנח״ל, יסדו
את בצל ירוק ולשניהם קאריירה
עשירה בתיאטרון. גליה ויתרה על
המשך הקריירה שלה, כדי לטפל
במישפחה. ענת היא שחקנית־תיאטרון
ועדי מתכוונת להיות שחקנית, כשתסיים
אל לימודיה.

המלצה עם
כל הלב

ף* שלב זה מרוצה ענת מתפקידה
* ומההצגה שבה היא משתתפת. היא
לא קיבלה את התפקיד בקלות. למרות
המלצתו של ידידה דוני עינבר,
שעקב אחריה כל השנים וראה כל
תפקיד שגילמה בבית־הספר, חשש להעניק אגמון, יעקב המפיק
לשחקנית מתחילה תפקיד כה בולט.
״זה נשמע לאגמון כאילו דוני רוצה
לדחוף את הידידה שלו ״,אומרת ענת.

אגמון הציע לדוני לבחון שחקניו
אחרות, אך בסופו של עניין, אחו
שהשחקן אריה מסקונה, המגלם א
אחד התפקידים הראשיים במחזה, רא
את ענת במחזה מחכים לגור
במיסגרת בית ספרה בלונדון, חז
ארצה והמליץ על ענת בכל לב.
ענת מודה כי חשקה גם בדמותה ש
טנזי ,״גם דוני רצה ולא רצה שאעש1
את התפקיד, אבל חשבתי שבפעו
הראשונה על בימה מיקצועית, ליפו׳
ישר לתפקיד ראשי ולהחזיק הצגה, זו
סיכון גדול מדי. אם אני מצליחה, אז זו
נפלא ואם אני נכשלת זה נורא. לשחי
בתיאטרון זה גם עניין של אימונים, לן
רק של כישרון. מובן שכל מי שיוצאו
מבית־הספר רוצה לשחק את לייד^
מקבת, אבל צריך לעבוד הרבה מאור,
כדי לגלם את התפקיד. לתפקידי
הראשיים אני לא דואגת, אם אהי
טובה הם יגיעו״.

קולנוע
ארגנטינה
אד תבכי בשבילי
ארגנטינה
מי שרוצה להבין כיצד נוצרת דיקטאטורה
צבאית ואיר מזמינים את האנשים במדים לבוא
ולתפוס את רסן השילטון, מוזמן לראות, במחצית
השניה של חודש נובמבר, את הסרט פאטאגוניה
מתקוממת.
הסרט, שנעשה בארגנטינה לפני 10 שנים, זכה
בפרס בפסטיבל ברלין לפני תשע שנים, ומאז
נעלמו עיקבותיו. הוא לא צונזר אף פעם, אבל
מפיקיו החליטו לגנוז אותו, אחרי שהובהר להם,
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי גם הם,
וגם אלה שיציגו את הסרט, יכולים להכין בחופזה
את צוואתם.

אנשים חוזרים ממיאמי לבואנום־איירס בסירטו של פרנאנדו איאלה ״כסף קל״
בדיוק כמו בלוד

*חש שסח ¥6שטס

״כמה ירוק היה הדולר שלי״ — גלריית פירסומת לכסן? קל
טרמפ על ענן מוזהב

פדריקו לופי ב״עת הנקמה״
תאונה לשם סחיטה
אם כר, איר מגיע הסרט הזה, שאינו מוקרן
בארגנטינה — ושבאופן רישמי אסור לייצא
אותו — לישראל? פשוט מאוד, במטוס של
חיל־האוויר הארגנטיני, שהביא עימו את כל
הסרטים (כתריסר במיספר) ,שיוצגו בשבוע
הקולנוע הארגנטיני המאורגן החודש, בערים
הגדולות בישראל.
אולי אין זה אלא אות נוסף להפשרת הצנזורה
ולפתיחת דלתות, שבאה עם סיום המישטר
הצבאי בארגנטינה, וזהו עוד ניסיון שעשתה
מדינה זו, בימים האחרונים, לשוב למישטר
רימוקרטי.
דן פיינרו ביקר בארגנטינה כדי להכיר מקרוב
את אנשי הקולנוע שלה ואת סרטיה ־הבעייתיים,
והוא מדווח:
לקולנוע הארגנטיני יש מסורת ארוכה, אבל
קווי אופי אין לו. אפילו היוצרים הבולטים שם
מודים בכר. אם הוא דומה למשהו, הוא דומה
לקולנוע האירופי, במיוחד לאיטלקי או לספרדי.
ברבות הימים, היתה רוב התוצרת שם סירטי
טאנגו סוערים, מלודראמות עם כוכבות שכל
אמריקה הלאטינית אהבה מאוד, כמו ליברטאד
לאמארק, ועם עלילות גאוצ׳וס. בימי הזוהר,
כאשר הפזו היה כבד, או כר לפחות נדמה היה
לארגנטינים, עשו שם חמישים־שישים סרטים
בשנה. היום, כאשר הדולר חנק את המטבע
המקומי, עושים בקושי 15 עד 20 סרטים.
מה נשתנה? אולם אז וגם היום, אחוז
מסויים מתיר כל התוצרת הזאת, הוא שונה. אחוז
מסויים מתעקש לעסוק במציאות של ארגנטינה,
ולמרבה הפלא, הסרטים הללו אף זוכים בהצלחה
מיסחרית ניכרת בבית. לומר שהקולנוע שם הוא
חופשי לחלוטין מלחצים — תהיה זו הגזמה.
כאשר עמד הקטור אוליברה, בימאי ותיק
וידוע, להוציא לאור את סירטו האחרון, לא תדעו

עוד צער ושיכחה, הוא היה משוכנע שלמחרת
הבכורה יוצף באיומי רצח בטלפון(אוליברה כבר
הורגל לכף אחרי פאטאגוניה מתקוממת) .״זה
נכון שבהצגות הראשונות, קמו רבים באולם
וצעקו,מוות לאוליברה׳ בקולי קולות,״ הוא אומר
היום ,״אבל בסר־הכל, זה עבר יחסית בשקט.״
זאת, למרות שהסרט הוא סאטירה מאקאברית
ועקובה מדם על הפרוניזם, ועל פלגי הימין
והשמאל בו, המחסלים זה את זה בטימטום אכזרי.
להרוג שבויים. פאטאגוניה מתקוממת
הוא שיחזור היסטורי מדוקדק של אירוע שאכן
קרה בתחילת שנות העשרים, בדרום הרחוק של
ארגנטינה. פעילים שמאלניים מנסים לארגן את
הפרולטריון ואת עובדי החוות הענקיות, כדי
להשיג עבורם תנאים טובים יותר. בעלי הממון
מתארגנים כדי למנוע את הפגיעה בכיסם, ועד
מהרה מוזמן הצבא להשליט סדר במקום.
בשלב ראשון, הצבא, הנצמד בדקדקנות לאות
הכתובה של החוק, מבטיח את זכויות השובתים
הדורשים תנאי חיים טובים יותר. בשלב שני,
כאשר נמצאת הטענה המתאימה, הופך הקולונל,
שהיה קודם לכן אביר הצדק, למשמיד
חסר־רחמים של מי שהוגדר בעיניו מירד
כ״אוייב״ .״אני מעדיף לחסל מאה מהם ולא לסכן
חמישה מחיילי,״ הוא מכריז בגאון. ועוד :״מאחר
שאין שום דרך לשמור על שבויים, צריך להרוג
אותם.״ והלאה :״אכזריות עדיפה על הפרת
פקודה.״ האם אין צליל מוכר לכל ההערות הללו?
בסופו של דבר, הצבא כמובן מנצח, ואז באים
בעלי האחוזות והמיפעלים, ומציעים לקולונל
להיות המושל של המדינה, כי רק הוא יודע
לשמור על סדר בה. כאמור, זה קורה לא רק
בפאטאגוניה.
ובסרט אחר, שבעת המשוגעים, של מי
שנחשב בזמנו לגדול בימאי ארגנטינה, לאופולדו
טורה־נילסון (סרט זה לא נמנה על סרטיו
הטובים) ,מסופר כיצד הצבא מממן קבוצות
טירור, המורכבות מאנשי שוליים, ומדרבן אותן
למעשי טרור.
תנו לכסח לעבוד. מי שרוצה להבין כיצד
אחת המדינות העשירות בעולם, שיש לה אוצרות
טבע מעל הראש, ששיטחה גדול כמעט ככל
אירופה ואוכלוסייתה מונה בקושי 28 מיליון
תושבים, מוזמן לראות את כסף קל. באותה

ההזדמנות, הוא יגלה כמה תופעות מילטון
פרירמניות שיזכירו לו מאד את המצב בבית.
כסף קל הוא סיפורם של שני שותפים בנגריה
קטנה, שנהנים מן הנס הכלכלי של הארץ כולה.
״הניחו לעבודה ותנו לכסף לעבוד בשבילכם,״
מדרבנים אותם אנשי העסקים החלקלקים. הם
מוכרים את הרכוש, משקיעים את הכסף, לא
יודעים בדיוק באלה צינורות הוא מתגלגל, אבל
החשבון בבנק תופח, קונים מניות והופכים
בעלי־נכסים, נוסעים למיאמי וקונים, קונים,
וקונים.
הבולמוס אוחז במתעשרים החדשים, תעשיות
נסגרות(״למה לייצר כאן חולצות, כאשר אפשר
לייבאן מטאיוון בחצי המחיר עד שבא
יום־הדין. הבנקאים נעלמים אל מעבר לים, עם

הנשים היפות ועם הזוהר, וההדיוטות, שנדמה היה
להם כי תפסו טרמפ על ענן מוזהב, נשארים בבית
לשלם עבור הכלים השבורים.
סרט כזה על ישראל, עוד לא עשו בארץ.
פרנאנדו אשלה, מי שעשה את הסרט הזה, י [
והוא אחד האורחים המיועדים לשבוע הארגנטיני
בישראל, הציג את הרגליים, שמהן צומחת יק
השחיתות, בסרט קטן וצנוע אחר, בשם ההסדר.
בשכונה ענייה עומדים להתחבר אל רשת המים
העירונית. לא כולם. רק אותם שבצד האחד של
הכביש. אבל גם השכנים ממול יכולים להתחבר,
אם הם מורחים את מנהל״העבודה בכמה שטרות.
איש הגון אחד מסרב, והוא נשאר יחיד בשכונה
בלי מים, נתון תחת לחץ חברתי עצום, עד אשר
הוא נכנע, ואז בזיונו כפול.
מסקנה: לא כדאי להיות הגון.
תוצאה עקיפה מכל זה, נרמזת בסרט בשם
לשוב. ארגנטינאים מיואשים יורדים מן הארץ
(שניים־שלושה מיליון חיים היום מחוץ
לארגנטינה) ,וכשהם חוזרים לשם, הם נוכחים
שוב כי בלי ״הסדרים״ אי־אפשר. גיבור אותו
סרט, החוזר כנציג של חברה אמריקאית, בא,
למעשה, לסגור את אחד המיפעלים הכושלים
שבשליטת החברה. אז הוא נוכח שהשחיתות ״1