גליון 2410 מתאריך 9 בנובמבר 1983

מכחכים

בתסת השערים הקידמי והאחורי:

איכפת ליו

אחרי השם שהוציאה לה רחל
המרחלת, פוקדים את הקוראה•
השדכנית סוטים למיניהם.
בתגובה לשמועה שהפיצה רחל המרחלת
(העולם הזה 18 ,באוקטובר — ״אין לזכות
בשטיפת־ריצפה״) ברצוני להבהיר: איכפת לי
מאוד!
איכפת לי מיהם הפונים למישרדי. אני אומנם
מטפלת באנשים נשואים, בבעיות ובסיכסוכים
— אך אף לא סאדיסט אחד, או מאזוכיסט אחד
רשומים במישרדי!
כמובן שלא הצעתי לכתבת שתצליף במישהו
תמורת שטיפת־ריצפה. זוהי תוספת פיקנטית של
רחל המרחלת, פרי דימיונה חסר־הגבולות.
אבקש לפרסם את תוכן מיכתבי, כי מאז
שהופיעו הדברים, פונים אלי סוטים למיניהם
ומטרידים אותי.

רוויטל נדב, תל־אביב

ברוריה ללא סכץ
בתוכן־העניינים נפל שיבוש.
״הבאתי רק סכין, לא בקבוק חומצה״ — נכתב
מפיה של ברוריה צוורן בתוכן העניינים(העולם
הזה 2בנובמבר) .בכתבה עצמה, בעמוד ,54 היא
צוטטה :״לא היה לי סכין ולא בקבוק חומצה. זה
הכל סיפורים.״
אז מה הנכון?

מי אחראי?
הקוביה החסרה

בור בחלקת הקבר ימים אחדים לפני מועד

האזכרה לעליזה בגין
נמצאה החלקה הצמודה
לקיברה, כשעפרה תחוח.
נראה כאילו טרח מישהו
והכשיר את החלקה מראש לקבורת בעליה,
החי עדיין.

אור־גד זביש־גד
על שר־האוצר ועל ניטים.
• מישהו הישווה פעם את הכלכלה הישראלית
לקפה מסוג מסויים: היא הפוכה, קצת שחורה ורק
נס יציל אותה.
מי מצפה כי השר יגאל כהן־אורגד יביא מזל
לכלכלתנו האבודה, חוששני כי יזדקק בעתיד
לנס אחר. לאור האירועים האחרונים (כמו יום
השבתון לבחירות המוניציפליות) והכרזותיו
האחרונות(״נאכל סטייקים, אך יותר דקים״) —
לא מתעורר הרושם כי השר יגאל אותנו.
אכן, לא נם יציל אותנו ואף לא שר של נסים,
כי אם תפיסה כלכלית שונה. תפיסה הנוקטת
בהפרדה מכסימלית של הכלכלה מן הפוליטיקה,
ובמיוחד מפוליטיקה של בחירות. אחרת, יוכלו
המאמינים בניסים לאמר באכזבה: אור־גד אינו
אלא ביש־גד.

סמי ארגון, רמת־פולג, נתניה

מוות בעריסה

מצדה בטריפולי
יאסר ערפאת יכול היה להישאר בתוניס,

אך הוא העדיף לחזור לטריפולי, תוך
שהוא חומק דרך המצור הסורי־ישראלי
על העיר -בי החליט שברגע המכריע
מקומו עם אנשיו. על כף־המאזניים היה
מונח השבוע לא רק גורלו האישי של
מנהיג אש״ף, אלא גם גורל
דרכו העצמאית של ה־אירגון,
המחפש דרכים
לשלום עם מדינת ישראל.

נעמה דלל בת השנתיים
מאשקלון מתה בבית״
החולים. הרופ אים קבעו:
היא הוכתה עד מוות. החשודים שנעצרו:
ההורים.

הברוך שר הברוקר
הברוקר הצעיר יוסי שטרוזמן חשב
שנפלה לידיו עיסקת־חייו, כאשר הציעו
לו שלום־אהרון גניש. ומוניה שפירא
שותפות במניות. אך תוך זמן הצר מצא
את עצמו כשבידיו מניות ששילם עבורן
הון־עתק ואילו עתה ערכן יורד והולך.

משחיפש את שני שותפיו,
שמהם קנה את המניות,
כבר היו השניים במרחק 7ו 1
רב, אי־שם במונטה־קרלו.

רונן בת ה־ 6וגיל־גיל בן

ה־ 5אינם יודעים שיש
להם עוד אחים, המבוגרים
מהם ב־ 40 שנה. כי
אביהם, יגאל מוסמזון,
מסתיר זאת מהם. אך
להעולם הזה הוא מוכן
לספר על יחסיו עם
מרילץ מוגרו. יום בחייו של מחבר

עד כרבים ואשכגזים

גבי טונן טלי,סוקה יפאן

יהודים ודרוזים, אנשי מישמר־הגבול
ושירות הביטחון הכללי נהרגו באותה
השניה. בני מישפחותיהם נפגשו בבתי-
הקברות, בשבולם המומים ודואבים.

חסכובה בבית

אם נשמיט את הביטויים ספרדי
ואשכנזי, יוותרו רק ישראלים -
מסביר הקורא מיפאן.
רוב הדברים בעולם קיימים בתודעתנו רק
מפני שהצמדנו להם שמות — פרחים וכלבים,
רחובות ומדינות, ספרדים ואשכנזים.
ברגע שנפסיק לקרוא לפרח איריס, הוא יהפוך
לסתם פרח יפה; הכלב יפסיק להיות ברק, יתחיל
להיות כלבלב חמוד: רחוב ארלוזורוב יהיה רחוב
ראשי; מצריים תהיה מדינה שכנה; ספרדי יהפוך
-לישראלי, וכמוהו גם האשכנזי.

ההלחיות

דויד אילוז, האיש שהרג את המתאבד,
טוען בי קוביית־בטון נוספת היתה מצילה
את חבריו ומונעת את האסון הכבד.

• הנכונה הי א הגירסה השניה, כפי שסופרה
לרחל המרחלת. המערכת מתנצלת על
השיבוש שנפל בתוכן־העניינים.

בצור נתגלה עוד פצוע או עוד הרוג. דיווח
מצולם על יום השישי השחור.

הבכירים בפיקוד הצבאי אחרי המחדל?

יעל בן־יצחק תל־אביב

גוויות בהריסות
מתחת לכל אבן שהורמה בחורבות הבניין

הסמבה.

איש־הפרשיות

השדמות
שד חוב
הואש

״הפרשיות תמיד רודפות אותי״.

אומר בראיון מיוחד אלי
לנדאו, שחולל מהפך בעיריית
הרצליה. הוא מספר על הסתבכויותיו,
על ליכלוכים בפוליטיקה,
על יחסיו עם אריאל
שרון ואומר :״עכשיו הזמן לדבר
ולעזור למנהיג
אש״ף יא־

מידחמח הדסביות

על פי גירסה אחת, הרב הראשי לישראל
אברהם־אלקנה שפירא הוא בן 2ד. על־פי הגירסה
השניה הוא בן .69 במיקרה הראשון לא יכול היה

סר ערפאתל

רא מרשיון

פוצופים במקום קוסמטיקה

סלומון משהראווי, שנדון
לשבע וחצי שנות מאסר על
נסיונות״רצח שונים, פנה
להעולם הזה והכריז :״אני לא
הייתי מלשין, אלא מודיע
מישטרתי. המישטרה וה פושעים
תפרו לי חליפה -
ובית־המישפט
כיפתר לי את
הכפתורים! ״

התעמלות טובה לא רק לגוף אלא גם

לפנים, כך טוענת מאיה היימן,
הממליצה על 16 תרגילי התעמלות
לשרירי־הפנים. לדבריה, הפעלה
יומיומית של שרירים אלה עשויה
להאט את קצב ההזדקנות ולסייע
בשמירה על המראה
הרענן -כמו שעושה
דוגמנית זו.

שאלת השבוע

הסדורים הקמשם: ישראל בפלישה

הזדרז שגריר מדוע לתמיד* בוושינגטון לגרנאדהי
כדי להוכיח לארצות־הברית בפעם המי יודע
כמה, שבאיזור הקאריבי יש לה רק ידיד אחד
שעליו היא יכולה לסמוך: ישראל.

ענת ירושלמי, חיפה

גהגי־אממלנס מסובנים
הקוראים שנפצעו בתאונת״דרכים,
נותבים:
בשבוע שבין ה־ 23ו־ 28 באוקטובר אירעו
בכבישי הדרום שלוש תאונות־דרכים שבהן היו
מעורבים אמבולנסים.
ב־ 28 ביום השישי, אירעה התאונה השלישית,
אשר בה נפצענו קל.
מיכתבים קורא יקר תשקיף הנדון -מי אתראיז במדינה יומן אישי -

מילחמת האזרחים בספרד
אנשים -הזקן של מנחם בגין

בלונים
מה הם אומרים -

אורי עמית, עוזי אילת, אורי יפה,
אליהו בן־אלישר, נחום ורבין
ואבשלום רובין

26 29 הווי 32 שידור -סיירת קרפין 33 תמליץ שידורים
לילות ישראל -דיפלומטים חוגגים 36

רחל המרחלת -
המיכנסיים של מנשה קדישמן

זה וגם זה

נמר של נייר -דב קימחי,
מרדכי גלדמן וחיים טופול
תשבץ תמרורים
קולנוע -ארגנטינה
אנשים בעולם -

לך ואלנסה והנסיך אדוארד

ארגנטינה. גרנאדה וניקראגווה

עולם קטן -
במרחב -

מדור חדש לענייני העולם הערבי

אתה והשקל ספורט הורוסקופ ־ מזל עקרב
זה היה העולם הזה שהיה

למוקד המישטרה טילפנה אלמונית
ומסרה, כי גופתה של בת־שבע חזן
נמצאת בתחנה המרכזית החדשה
בתל־אביב. על־פי טענת הפרקליטות,
היא נרצחה כמה ימים קודם לכן על־ידי
ס מיכל
אלקיים, כנראה על.
מיכל אלק
רקע מילחמת־שליטה בחוג
הלסביות בתל־ אביב.

מי היכה את עידית?
בשלא הצליח יעקב טובול לפגוע בחברו
לשעבר, השחקן שרגא הרפז, הוא פרק את
זעמו על אשת חברו, עירית הרפז, תקף
אותה באכזריות בסכין־גילוח — כך
טוענת התביעה. טובול מכחיש מכל
וכל, מנסה להטיל את
אשמת־החבלות על שרגא
עידית.
המסוכסך עם

דמויות מן העבר
מי ניסה להקים ב־ 1891 יישוב יהודי בג׳נין
דווקא? מי היה האדם האירופי הראשון שביקר
במערת־המכפלה בחברון? מי היה המורה הראשון
לשפה התורכית בגימנסיה העברית הרצליה
בעת השילטון העות׳מאני, ואיך הגיע הגנרל
הבריטי אלנבי לירושלים? על שאלות אלו ועל
שאלות אחרות, לא פחות מוזרות ומרתקות, עונה
עכשיו לקסיקון האי שים של
השנים מן ארץ־ישראל
1948-1799 בהוצאת עם עובד.
המסלול היהודי
לא בגלל נישואין, לא בגלל אהבה ולא בגלל
מזג־האוויר בארץ -הדוגמנית ברנדה
סטיבנס נמצאת בישראל
פשוט בגלל היהדות, והיא אף
יי־נה להתגייר בשהותה כאו.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
שלושה אחרים נפצעו קשה, והם עדיין
מאושפזים בבית־החולים סורוקה, אדם נוסף
שוחרר, אך עדיין זקוק לטיפול.
אחרי התאונה ביררנו, והסתברה עובדה
מדהימה: נהג אמבולנס בישראל אינו נדרש
לעבור כל קורס לנהיגה מונעת?
התפקיד של נהג־אמבולנס מחייב את הנהג
לנסוע במהירות גבוהה ובתנאי־לחץ. לפיכך יש
לוודא שהוא יהיה נהג מיקצועי עד כמה שאפשר,
וזאת ניתן להשיג באמצעות הכשרה מיוחדת.
ההכשרה עד היום לא היתה מספקת, והשבוע
האחרון יוכיח זאת.
בתיקווה לתגובה, שתמנע קורבנות נוספים.
דורית יערי, נדם ספר, תל־אביב

לפני שבועיים פירסם העולם הזה
( ,)2408 בגליון שנשא את התאריך ,26.10.83
כתבה תחת הכותרת ״מתחת להריסות״ .זה היה
למחרת הפיגוע במיפקדות האמריקאים והצרפתים
בביירות.
אחרי שניתח את תולדות כת החאשישיון,
שהמציאה לפני 800 שנים את שיטת הרצח
הפוליטי לקידום הצרכים הדתיים של השיעים.
גילה המאמר:
בשיא סילחמת־הלבנוז שלח חד
מייני ללבנון קבוצה קטנה ן של
״מתנדבים״ .היו אלה ^ע שה מטיפים
דתיים מובחרים, חסידי האיית־אללה,
המפיצים את תורתו״״יבין השאר:
שהמוות בביצוע משימת־פיגוע מוביל
ישר לגן־עדן.

הם קבעו את מרכזם בב־עלכק,
תחת חסות הסורים,
בעלי־בריתו של חומייני. משם
הם החלו משפיעים על השיעים
ברחבי לבנון>.

לדעת המומחים בביירות, זהו מקור
הפיגועים הראוותניים, שבוצעו בעיר
בתנאי־התאבדות, והמעמידים בצל את
אולם מטרת הכתבה לאיהיתה רק לנתה מה
קרה לאמריקאים ולצרפתים, ומדוע. עיקרה היה
אזהרה מפני. מה שעלול להתרחש בכל רגע
לצה״ל בדרום־לבנון. אחרי ניתוח השגיאות
שנעשו שם לאחרונה בהתנהגות כלפי השיעים,
נאמר:
קשה להעלות. על הדעת
איוולת גדולה יותר מאשר
התגרות בעדה השיעית בד־רום־לבנון
בשעה זו.
ערב עליית חומייני לשילטון
באיראן, אמר עיתונאי ערבי בכיר,
שריאיין אותו בפאריס, לעורר העולם
.הזה :״תגיר למנהיגי ישראל שימהרו
לעשות שלום עס אש״ף. עם ראשי
אש״ף אפשר לדבר. הם אנשים
רציונאליים. אבל אם חס־וחלילה יבואו
במקומם אנשים כמו חומייני, זה יהיה
הסוף. הם קנאים מטורפים. אי־אפשר
לדבר עימם. הם יילחמו עד להשמדה־
כסי עכשיו עלול לקרות דבר כזה,
בזעיר־אנפין, בדרום לבנון. אם יצליחו
שליחי־חומייני להשתלט על העדה
השיעית שם, תקום שם מדינת־טרור
שישראל לא ראתה עדיין כדוגמתה.

מילים אלה נכתבו כשבועיים לפני הפיגוע
המחריד בצור, שבו נהרגו עשרות אנשי־ביטחון
ישראליים, נוסף על הקורבנות הפלסטיניים
והלבנוניים.
אילו קראו המפקדים המקומייים והגבוהים
את הדברים האלה בעיון רב יותר, יתכן שהיו
נוקטים אמצעים יעילים למניעת הפיגוע.

^ שיחה
^ בז׳גגה
אתה יכול לשאול: מניין ידעתם? מה היה
מקור המידע? האם המידע הזה עמד גם לרשות
מערכת־הביטחון וקהילת־המודיעין של ישראל?
אפשר להשיב על כך, לפחות באופן חלקי.
לפני חודשיים השתתפתי בוועידת האדם
לעניין פלסטין, שהתקיימה בז׳נבה. גרתי באותו
בית־המלון שבו נערכה, השבוע, הוועידה של
ראשי העדות הלבנוניות.
אותה ועידה משכה אליה מומחים מכל העולם.
המדינות השונות, ששיגרו אליה משלחות או

״משקיפים״ ,צירפו אליהם את מיטב המומחים
שלהם לענייני המרחב. היה זה, בין השאר, מיפגש
אדיר של מומחים, מיקבץ של מיטב המוחות
המטפלים בענייני המרחב שלנו.
בימי הוועידה קיימתי, כמובן, עשרות שיחות.
אומנם, הוזמנתי לוועידה על־ידי מזכירות האו״ם
באופן אישי וכאדם פוליטי, המייצג השקפות
מסויימות בישראל. אך לא שכחתי לרגע שאני גם
עיתונאי. ניצלתי את המעמד כדי לאגור ידע רב
ככל האפשר — חלקו לפירסום מיידי ועיקרו
כחומר־רקע, לשיכלול מערכת־ההיערכות שלנו.
בין שאר האנשים המרתקים שהזדמן לי
להיפגש עימם, היה מומחה מסויים לענייני
השיעים בלבנון. איני יכול לגלות כאן את זהות
האיש, אך מסופקני אם יש בעולם מומחים רבים
המצויים כמוהו בסודי־הסודוח של האירגונים
השיעיים השונים בלבנון. הוא לא למד זאת
מספרים באוניברסיטה, אלא תוך עבודתו
היומיומית.
אכלתי איתו ארוחת־ערב, ובמשך כשלוש
שעות קיבלתי תיאור מפורט של המערך השיעי
בלבנון, זהות מנהיגיו השונים ונטיותיהם. בין
השאר סיפר לי על מעשיה של הקבוצה
האיראנית בבעלבייק, על קשריה עם אירגון
אל״אמל והקרנת השפעתה בשטח־הכיבוש
הישראלי בדרום. הוא גם סיפר לי על הדי מעשיה
של ישראל בדרום־לבנון בקרב העדה השיעית.
מה שלמדתי בשיחה זו התבטא בדיברי־פרשנות
רבים שפורסמו בשבועות האחרונים
מעל עמודי העולם הזה. אני מעז לאמר כי שום
עיתון ישראלי אחר אף לא התקרב לדיוק
ההערכות שלנו( .רוב דיברי הפרשנות בעיתונים
האמריקאיים מצחיקים ממש באיוולם ובבורותם).
לא היה לי שמץ של ספק כי נשק־ ההתאבדות
השיעי יופנה במהרה נגד ישראל, ועל כך הזהרתי
לפני שבועיים. חבל מאוד שחומרת האזהרה הזאת
לא חדרה לתודעת האחראים לביטחון חיילי צה״ל
בדרום־לבנון.
אפשר לשאול: האם אין זרועות־הביון של
ישראל יודעים מה שיודע העולם הזה! אני בטוח
שכן. בוודאי יש למוסדות־הביון השונים מערך
מסועף מאוד של השגת מידע, גם על נושא זה. אך
בכל מערכת־ביון, הקושי העיקרי אינו בהשגת
המידע, אלא בהערכתו הנכונה, ובתירגום
ההערכה הזאת לשפה של מסקנות יעילות.
למרבה הצער, אנחנו, אנשי העולם הזה,
יכולים רק להזהיר ולהתריע. איננו יכולים לכפות
של איש לשעות לאזהרותינו ולפעול על פיהן.
אפשר למלא ספרים באזהרות שפורסמו במרוצת
השנים מעל עמודי העולם הזה, שלא פעלו על
פיהן — ושהתגשמו במלואן.
מגעים סודיים

צכירת מידע באמצעות מגעים אישיים
היא שיטה ישנה אצלנו. בשבוע שעבר סיפרתי
במדור זה על פגישות שקיימתי במחתרת לפני
16 שנה עם פקידים מצריים בכירים ושהתגלו
עתה על־ידי המצרים עצמם. גם אלה לא היו
הראשונים. מאז שנפגשתי עם שר־החוץ
העיראקי בסוף שנות וד ,50 קיימתי מאות רבות
של פגישות עם אישים ערביים שונים בעולם.
פגישות אלה תרמו, בין השאר, תרומה חשובה
ביותר ליכולת העולם הזה לנתח מצבים, לפרש
מאורעות — ואף לחזות אותם מראש.
חזינו מראש את מילחמת יום־הכיפורים את
מילחמת־הלבנון(על כל פרטיה) ומאות מאורעות
אחרים במרחב. למרבה הצער, חזינו מראש גם את

ליבנו למשתתף הערבי, שכל השכלתו
האקדמית לא עמדה לו מול גסותו, גזענותו
ובהמיותו של שכנו, המתכוון לגרשו מהארץ.
יפה ומשה כהן, תל-אביב

הפיתרח:
הסתדרות שבדים אחרת
הקורא מביע ...להילחם בהעלאת
השבר.
צו־השעה הוא להקים הסתדרות״עובדים
אחרת: הסתדרות שתפעל נגד העלאות־שכר,
שתילחם למען הקטנת השכר־במיוחד להקטנת

16 הגדולים

פירסמתם פוטומונטאז׳ נחמד של גדולי־עולם, אבל שכחתם לציין את שמם של האנשים.
אני נאלץ, בלית ברירה, לעשות זאת במקומכם.
מימין לשמאל, יושבות: מריה קאלאס, ארית פיאף, סימון וייל וגולדה מאיר.
עומדים. בשורה שמאחורי הנשים: מאו צה־דון, פאבלו פיקאסו, אלברט איינשטיין, פאולוס
השישי ופייר מנדס־פראנס.
הגבוהים, בשורה השלישית: ג׳ון קנדי, ז׳אק שיראק, גמאל עבד אל־נאצר, שארל חדגול,
ז׳ורז׳ פומפירו, ולרי זיסקאר־ד׳אסטאן ווינסטון צ׳רצ׳יל.

משה זילברבוים, חיפה

חזיר תמורת דגל
מנפלאות ההסכם הקואליציוצי בתל־אביב.
כעת
כבר אפשר לדעת בדיוק מה ערכו של
דגל הלאום. הסיעות הגדולות בעיריית תל־אביב
השיגו את הבטחת הדתיים להניף דגלים על
מוסדות החינוך שלהם ביום־העצמאות, תמורת
איסור על מכירת בשר־חזיר.
כך אנו גם יודעים מה ערכו של חזיר בשוק
הפוליטי של תל־אביב.
שימשון וייזר, תל־אביב

שכרם של הנבחרים והמיוחסים למיניהם,
השודדים את קופת־המדינה: הסתדרות שתהיה
מוכנה להילחם נגד העלייה בשכרם של 1
העובדים.
הסתדרות חדשה כזו תשפיע, בלי ושם ספק| ,
על צימצום וריסון של רווחים. אין שום סיכוי ן
לעצור את ההידרדרות במשק העני שלנו, אלא
על־ידי הקמת הסתדרות כזו.

שימשון שיכק, בני־ברק

0לפי עדותו. ה קו ר א הו א פועל שכיר.
פינקלשטייגיזם בתוכנית הטלוויזיונית ״כותרת
לילה״ משתקפות פניה של החברה
הישראלית ללא איפור.
לפעמים משתתפים בעימות פרצופים מוכרים,
המשמיעים ריעות שחוקות ושיגרתיות. לפעמים
אנחנו מזדהים עם אחד הצדדים, לפעמים שני
המתדיינים משרים עלינו שיעמום. אבל התוכנית
שבהנחייתו של דן רביב משרתת היטב את
מטרתה: היא משקפת את פניה של החברה
הישראלית, הניבטת בנו מעל המירקע ללא
האיפור הסטרילי שכופים עליה עורכי־החדשות
ועורכי־העברית בראשות השידור.
השבוע, כשראינו את המטיף הנצרתי אלכס
פינקלשטיין מול הפסיכולוג מרוואן דואיירי,
הבנו שהתוכנית משולה גם לתופעה גופנית
אחרת: גיהוק. עולים בה עצמים קשים לעיכול,
שנתקעו בקיבה הישראלית וגורמים לה מחלות־מעיים.
העולם
הזה 2410

אלח רו חי ר ה
1י 1

1 > 11

בעיקבות בינוס־החירום שנערך לפני שבוע, ושבו
הוחלט ליזום את הקמת המיפלגה החדשה,
ייערך כינוס פעילים

גיוס חמישי זה 10 ,באוקטובר,
בשעח 7.30 בערב,
בנק, פרי מיכחולה של רחל טימור(שמן)
באו לגדול, יצאו מצומקים

אנשים קטנים בדרך לבנק
הקוראה שמחה לגלות שיש שותפים
לסלידתה.
לפני שבועיים פורסם מיכתבי במדור זה, תחת
הכותרת ־גמדים בישראל״ .התלוננתי בו על
הנוהג המסליר שפשה בכלי־התיקשורת לכנות
אנשים בשם־התואר קטנים :־משקיעים קטנים״,
־חוסכים קטנים״ ו־אנשים קטנים״.
שמחתי כשגיליתי שותפים לדעתי, כשמצאתי
יומיים אחר־כך קריקטורה באותו עניין בדיוק,
שפורסמה במקומון התל־אביבי העיר. אני
מצרפת אותה, בתיקווה שתפרסמו.
אני גם מצרפת תמונת־שמן של רחל טימור,
שמציגה את הסניף התל־אביבי הראשון (שנת
)1921 של הבנק שהטיח ללקוחותיו ־לגדול
איתר.
מירי פלדמן, תל-אביב

יצירת הרס לשמו. ואותם עמודורים חביבים
במיוחד על מיודענו הוונדאלים.
משום כך מוחלפים השלטים הפגומים —
חדשות לבקרים — בשלטים המפנים בקשה
לאזרח לשמור עירו נקיה קשה לי לראות בכך —
כפי שהעורך הכתיר המיכתב — ־דברי הטפה
ותוכחות מוסר״ .מה רע בנקיוף
תהליך הייצור של שלט חדש הוא ארוך יוד

מושאים. נבלפלה

קובוץ נודד

סית — כיפוף החומר בטמפרטורה מסויימת,
גראפיקה, הדפסה והתקנה. עד שיוכן השלט,
מותקן במקומו שלט הנושא את שמו של הגאון
זצ״ל מאור הגולה, מורנו ורבנו ־שמור״ ,שזכה
עוד בחייו ששמו התנוסס בראש חוצות.
כדאי גם להזכיר, כי במיקרים רבים קיימים
בצומת אחת שני עמודורים, ואם האיש המחפש
את שם הרחוב איננו מה שקוראים קסוקר, הוא
עשוי לקרוא שם הרחוב בעמודור השני.
מנכ״ל תלרוף, תל־אביב

כסף קם! למאנדי
ואליד
כמאל עיצורים קשים

בני המישפחה הם צאצאיו של ג׳אן בולאד
(מכונה גם ־אמיר איבן ערבי״) ,פיאודל כורדי
מאיזור חאלב, שמת ב־ .1572 בני מישפחתו עברו
.ללבנון ב־ ,1630 על־פי הזמנתו של השליט פח׳ר
אלדין השני(״מעני״) .כאן הם המירו את דתם
לדרוזית וקראו לעצמם על שם מייסד השושלת,
1אף בשינוי קל: ג׳נבלאט הוא מבטא: ג׳ומבלאט.

יאיר חליפז* ,חולון

החנדאליס והקסוקרים
של תל־אביב
קורא עונה לקוראה
התפלאתי מה מצא העורך להדגיש במיסגרת
את מיכתבה של הגברת אביבה ליבנה בעניין
שילוט שמות הרחובות בתל״אביב(העולם הזה
12 באוקטובר) .כותבת אביבה ליבנה על תייר
ששאל אותה מי האיש ״שמור׳ מהסיסמה ״שמור
עירך נקיה״ ,המופיעה על שילטי הרחוב
המוארים (עמודורים) בעיר.
ראוי היה שהכותבת הנכבדה תדע, כי חלק
מיזערי ובטל בשישים מתושבי העיר ומבקריה
נתברכו בתכונה המכונה ונדאליזם — לשת אחר,
העולם הזה 2410

דה קפלן פינת המאספים, מל־אביב.
כל מי שמוכנים להשתתף
ביוזמה החדשה מוזמנים.

הנו ש א: דרכיהפשלה

ליצרנים ויבואנים

כיצד נותבים את שמו של המנהיג
הלבנוני!
יש עיתונים הכותבים ואליד ג׳ ונבלאט,
יש עיתונים הכותבים כמאל ג׳ ומבלאט. אז
איך נכון לכתוב את שם המישפחה? דיפדפתי
באנציקלופדיה הביירותית אלמונגייד וגיליתי
את הפרטים הבאים:

בבית צמג אמריקה,

הקורא כבר אינו שותפו של רפי
שאולי.
בגיליון העולם הזה (בנובמבר) חל שיבוש
בכתבה העוסקת בעיסקי המיסעדות והמועדונים
של רפי שאולי. אודה לכם, אם המידע שנמסר
במאמר יתוקן.
את המיסעדה טיי ס ט אוף סצואן בכפר־שמריהו
אומנם הקים עבורי שאולי, אולם אחרי
זמן קצר נשארתי אני בעלה היחידי של
המיסעדה. היום מקבלת חברתו של שאולי סכום
קטן בלבד כשכר, תמורת השם שניתן לה
בהתחלה — מאנדיס.
גם היום אנו ממשיכים, רפי שאולי ואנוכי,
בקשרים מיסחריים וידידותיים, כמו בתחילת
משה צור, תל-אביב
דרכי בענף זה•

לידיעת הקוראים
מיכתבי קוראים מתפדסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים. מודפסים
במכוגת־־כתיבד -שצורפה אליהם
תמונת הכותב. מיכתבים געי־לוגדשם
לא יפורסמו. אין המערבת
מחזירה את המיכתבים שנתקבלו

בעל זכויות הפצה של מוצרים שונים
ברשת של 12 חנויות הלבשה בערי השדה
הראשיות בארץ, מעוניין במוצרים
מעניינים להפצה חד פעמית, במיבצעי
מכירות.
יבואו בחשבון מוצרים שונים שאינם
מוצרי הלבשה ממש. כגון תמרוקים,
אביזרי בית, מטריות, כפפות, מגבות
וכדומה.
רק מוצרים באיכות גבוהה ובמחירי
תחרות באים בחשבון.
טלפון 286189 :־ 03 בשעות הבוקר המוקדמות
או בשעות הערב המוקדמות.

הופיעו במהדורת כיס
)1רוחות מלחמה

מוקרן עתה בטלביזיה
מאת: הרמן ווק
בהוצאת ״זמורה ביתן״

)2איך לנחל משא ומתן
מאת: רב׳ א. כהן
בהוצאת ״מוניטין״

לה שיג בכל החנויות
הפצה בלעדית ״גד״ חברה להפצה בע״מ
טלפון 333680 , 337056 :

האמריהאים מנסים להפגיש משקיפים ישראליים בוועידת־הפיום הלבנונית
בז׳נבה הבחינו במגעים בץ נציגים לא־־רישמיים
של מצריים וסוריה. אחת ההשערות היא,
שגורמים אמריקאיים ניסו לארגן.פגישה
מיקרית״ בץ נציגים בכירים משתי המדינות,
שתיערך בארץ אירופית.

תיגונן יך
חזית שנדר־ארנס
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, ושר־הביטחון,
משה ארנם, הגיעו לידי הסכם, שארנס יתמוך
במועמדות שמיר לראשות־הממשלה גם לקראת
הבחירות לכנסת ואחריהן, ומקומו
כשר־הביטחון יובטח לו. לחזית יצור!? גם
שר־האוצר החדש, יגאל כהן־אורגד, אם לא
ייכשל.
החזית מכוונת נגד סגדראש־הממשלה, דויד לוי, שיציג
שוב את מועמדותו.

נמשכים קשרי מודעי
עם המעדר
בעוד שהמגעים בין.כנופיית הארבעה״ של
הליברלים ובין המערך אינם נמשכים, ממשיך
שר־האנרגידדוהתשתית, יצחק מודעי, לקיים
שיחות קבועות עם ראשי המערך, במגמה
לשמור על אופציות פתוחות.

מגעים מפד״ל־דר 1קמ1
המגמה האחרונה בשיחות שמנהלים
צעירי־המפד״ל היא להסתפק בהחזרתו של הדדב
חיים דרוקמן. צעירי המפד״ל, באמצעות סגן
שר־החוץ יהודה בן־מאיר, ניהלו שיחות עם
הליכוד, התחייה ותמ״י, אך כל השיחות האלה
נגמרו בלא־כלום.
במפד״ל עצמה שורר קיפאון ביחסים בין סיעת הצעירים
וסיעת למיפנה, ואחד הביטויים לכך הוא שאין כל הכנות
לבחירת מזכ׳׳ל למיפלגה, שיבוא במקום דני ורמוס.

גזר יתחזק
במערך סבורים כי הצלחתו של הדז׳׳כ מרדכי
(.מוטה״) גור בתפקידו כיו״ר מטה הבחירות
המוניציפאליות תביא לו את תפקיד יו״ר מטה־הבחירות
של המערך בבחירות לכנסת.

בנימירזאב מסרב
כמה מוותיקי. המישפחה הלוחמת״
בחרות, שפנו אל בנו של מנחם בגין,
בנימין־זאב, בבקשה שיצטרך לפעילות
קבועה בתנועה, נענו בסירוב מוחלט.
בנימין זאב בגין התבטא בחריפות נגד
האפשרות שיפעל בתחום הפוליטי.

בהדאח־גד פנה
לכלכלני המערך
שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, הציע תפקידים
במישרדו לפרופסור מיכאל ברונו, מי שהיה
יועצו של שר־האוצר יהושע רבינוביץ, ולכלכלן
עמום מר־חיים, שהיה ראש מטודהבחירות של
טדי קולר. השניים דחו את הפניות.
פניותיו של כהן־אורגד לאנשי המערך נובעות ממחסור
בכלכלנים בעלי שיעור־קומה בקרב חבריו למיפלגה.

תזבנז פיחות מסף?
ככל הנראה תיכנן שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד,
פיחות גדול נוסך של השקל לעומת הדולר, אך
הביצוע נדחה בגלל הפיגוע בבניץ המימשל
בצור.

לואיס -שנה נוספת
שגריר ארצות־הברית בישראל, סמואל לואים,
ימשיך בתפקידו במשך שנה נוספת. לואיס
הסכים להמשיך במשך שנה אחת בלבד, אחרי
שהגיעה אליו פניה מוושינגטון.

העלייה מארגנטינה הוקפאה התוצאה המיידית של הבחירות, שהתקיימו
בשבוע שעבר בארגנטינה, אחרי שבע שנים
של מישטר צבאי: קבוצה של יהודים, שעמדו
לעלות לארץ, ביטלה את יציאתה מארגנטינה.
ישראלים שחזרו מביקור בבואנוס־איירס טוענים, שאחרי
הבחירות ישקלו רבים את תוכניות העלייה שלהם, בתיקווה
שהמצב הכלכלי ישתפר.

המישפחה מתנגדת
לטיפול פסיכיאטרי
מישפחתו של מנחם בגין מתנגדת
בתוקך להצעה לאפשר למומחה מוסמך
לבדוק את מצבו הנפשי של מנחם בגץ,
דבר שהיה מאפשר לטפל בו באמצעות
תרופות למצבי־דיכאון.
המישפחה סבורה שאם ייוודע דבר
טיפול כזה, יעיב הדבר על שמו של
המנהיג.

ענד בכירים
שמכרו בנקאיות
בצמרת חברת העובדים של ההסתדרות ידוע על שניים
מבכירי המנהלים, שאינם קשורים בבנק הפועלים, אך
שקיבלו מידע פנימי ומכרו בזמן את המניות הבנקאיות
שברשותם.

התחילו בצימצומים במצבת כוח־האדם. חשש מפיטורים
הובע גם בישיבת ועד־העובדים של הארץ.

הסיבה לפיטורים: ירידה חמורה בכמות
המודעות.

הבנקים הקפיאו
תקציבי הפירסום
במחלקות לדוברות וליחסי־ציבור־ופירסום של הבנקים
שוררת בימים אלה מבוכה קשה. הבנקים לא הצליחו
להגיע לקו־הסברה שיוכל להצליח, ולרכך את התחושה
הקשה בציבור נגד הבנקים.

בינתיים הוחלט לשמור על טון נמוך, ובעיקבות
זה הוקפאו תקציבי־הפירסום של הבנקים.
מערכות־פירסום שכבר התחילו בהן —
הופסקו.

כתבי־אישום תקדימיים התובעת רות פרידמן, מפרקליטות*
מחוז תד־אביב, הגישה לאחרונה שני
כתבי־אישום, העומדים לקבוע עבירות
חדשות.
האחד הוגש נגד דן ברמוז, שאירגן
חוגים לדינמיקה קבוצתית. הוא נאשם
בעיסוק בפסיכולוגיה ללא רשיון, עבירה
לפי חוק הפסיכולוגים.
כתב האישום השני הוגש נגד אמנון גור
ועוד דייל, שהביאו מחו״ל מכשיר מיוחד
המוחק שיחות טלפון נכנסות, וכך מזכה
את המטלפן בשיחות חינם. הם נאשמו
בקבלת דבר במידמה.
פסקי־הדין במיקרים אלה יקבעו נורמות
חדשות בחוק העונשין.

עיתונאים הושעו
שלושה עיתונאים בכירים הושעו לשלושה
חודשים מחברותם באגודת־העיתונאים, בגלל
השתתפותם בכינוס של..כנסיית־האיחוד״ של
הכומר הקוריאני מון.
השלושה הם שמואל שגב, תמר מירוז ושרה ריפין.
עיתונאים אחרים, שנסעו גם הם לכינוס של הכומר מון,
קיבלו גיבוי מטעם עיתוניהם, ולא הושעו. את ההחלטה
קיבלה ועדת־האתיקה של אגודת־העיתונאים.

דק 1רד
מרשימת מעריב

העיסקה, על־פי הידיעות האלה, בוצעה
באמצעות סניך..בנק הפועלים״ שברחוב אלנבי,
הסמוך למישרדים הראשיים של החברות אשר
בראשן עומדים המנהלים הבכירים.

השבוע הוצא שמו של העיתונאי הוותיק משה ז׳ק מרשימת
בעלי־התפקידים, המתפרסמת מדי־יום ביומון.

ז׳ק היה עד לאחרונה עורך עמודי־החדשות של
הצהרון, והוא אולץ לפרוש בגלל גילו.

הבנקאים מתגוננים

אי־סדרים בהתנחלויות

בתגובה על פניית הרשות לניירות־ערך, כי
הבנקים יגלו מי ממנהליהם, או מקרובי
המנהלים, מכר מניות בנקאיות לפני המפולת
בבורסה, עומדים הבנקים לתבוע כי פניות
דומות יופנו לאנשי ״בנק ישראל״ ,לחברי
ועדת־הכספים של הכנסת ולחברי ועדת־השרים
לענייני־כלכלה, שגם להם היה מידע מוקדם על
ההתרחשויות בתחום הכלכלה.

חקירה באוניברסיטת
תר־אביב
סגן מנהל אוניברסיטת תל־אביב נחקר במישטרה.

הוא חשוד בעבירות מירמה שנעשו בעת
שמילא את תפקידו.

פיטורים בעיתונים
בצהרונים מפטרים עיתונאים.
בצהרון מעריב פיטרו עשרה עיתונאים, רובם זמניים. אחד
המפוטרים הוא יהושע(״שוקי״) כהנא, מי שהיה כתב
לענייני תיירות. יתכן שיהיו במעריב פיטורין נוספים.
גם בידיעות אחרונות יש חשש מפיטורים רחבים, וכבר

דאגה רבה שוררת בצמרת תנועת־החרות ממידע על
חשדות, כביכול, לאי״סדרים חמורים בקרב הגורמים
האחראים על ענייני ההתנחלויות.
בראש שני המישרדים המטפלים בכך, חקלאות ושיכון,
עומדים אנשי״חרות. לא ברור אם הם ידעו או דווחו על
הפגמים בדרך עבודת מישרריהם.

החשש הוא שאם יתאמתו החשדות, לא יהיה
מנוס מהעברת המידע לטיפול מישטרתי.

רתז 1שאר בתפקידו
הכתב המדיני של הטלוויזיה, יורם רונן, ישאר
ככל הנראה בתפקידו, ולא יוחלך על־ידי יעקב
אחימאיר. הוועד המנהל של הרשות ימנע את
השינויים.

איז מיתה
בתיספנרות לבלבים
במיספרה לכלבים במרכז תל־־אביב גובים
עבור תיספורת לכלב 3000 שקל. הטיפול
נמשך שעה והצי, ויש להזמץ מקום יומיים
מראש, בגלל עומס הלקוחות הנובחים.

בכל תולדות ישראל לא היה עוד פיגוע
כל־כך צפוי מראש, כמו זה.

לפחות מאז הפיגועים במיפקדות
של האמריקאים והצרפתים בביירות
היה ברור לחלוטין כי בלבנון מתפקדת
ביתת־מתאבדים שיעית, הפועלת באמצעות
מכוניות־תופת הפורצות אל
היעד.
כולם חכמים לאחר־מעשה. אך הפעם היו
אזהרות מפורשות לפני־מעשה — בין השאר
מעל עמודי שבועון זה (ראה איגרת העורך בעמוד קשה להגן על כל חייל בכל מקום מפני
כל פיגוע. אך ניתן להגן — להגן בביטחון של
כל מאה האחוזים — על מיתקן אחד מפני פיגוע
ששיטתו ידועה מראש. זה היה פשוט, זה היה קל,
וז הלאנעשה .

אין צורך בשום ועדת-חקירה כדי
לקבוע: היתה כאן הזנחה פושעת.

ך* זנחה של מי? מי אחראי?

את זעמו כלפי האחראים ולשאול שאלות
בלתי־ נעימות.
מוכרחים לפעול מהר ובחוזקה — ולא
חשוב נגד מי ולשם מה.

עין תחת עין — ולא חשוב עינו של
מי. העיקר שתהיה עין.

הפרופסור משה ארנס הכריז :״ נכה בחזרה
בעוצמה ״.מילים כדורבנות. העם אוהב לשמוע
מילים כאלה.

״בחזרה״? בחזרה נגד

ההגיון ׳אומר שפעולת־נקמה, גם כשהיא
באה רק כדי לתת פורקן לרגשות, צריכה
להיות מכוונת נגד מבצעי המעשה שעליו
מבקשים נקמה.
אך לארנס ולעמיתיו לא היה זמן לדקדק
דיקדוקי־עניות. הם ידעו שבעיני ההמונים אין
הבדל. כולם ״מחבלים״ .העיקר ״להכות בחזרה
בעוצמה״ מייד, לפני שיתחילו לשאול שאלות.
וכך בוצעה פעולת־תגמול נגד המיתקנים
בעיירה בחמדון, שלא היה להם שום קשר
לעניין.

בראיון ששודר גם בטלוויזיה הישראלית קבע
ערפאת כי 39 קציני־פת״ח נעצרו על־ידי
חיל־הים הישראלי.

מצור ישראלי זה, המנתק את
כוחות־אש״ף מנתיב-האספקה היחידה
שבו יכולים להגיע אליהם תגבורת,
אספקה ותחמושת — את מי הוא
משרת?
התשובה נתונה מראש: הוא מסייע לאותה
חבורה של סוכני סוריה ולוב, שכלי־התיקשורת
בישראל מתעקשים לקרוא לה ״מורדי אש״ף״.
אלה הן יחידות של הצבא הסורי (ובכללן
חטיבת ״צבא־השיחרור הפלסטיני״ ,שאיננה
אלא יחידה של צבא־סוריה) ושכירי־חרב
פלסטיניים של סוריה, כמו אחמד ג׳בריל,
אבו־מוסה ועוד.
כל אלה הטילו מזמן מצור על כוחות־אש״ף
בטריפולי, שעליהם מפקד יאסר ערפאת.

המצור הסורי משלושה עברים,
והמצור הישראלי מן העבר הרביעי,
משלימים זה את זה.

\ 1מי אחראי לכד שהמיתקן לא הוקף מכל
העברים במיתקני־מגן המונעים כל גישה לרכב?
ואם הוחלט להשאיר דרך־גישה אחת לרכב —
מי אחראי לכך שדרך זו לא אובטחה בצורה
המונעת לחלוטין מרכב־פיגוע כל אפשרות
לפרוץ בכוח? ושבקירבת המיתקן שבו שהו וישנו
אנשי הביטחון ועצירים כה רבים בסכנה מתמדת
היו מצויים מחסני־תחמושת?
אפשר להוסיף שאלות כהנה וכהנה. אך די
באלה, הגלויות ביותר.

האוכלוסיה השיעית אינה דומה
לתושבי הגדה המערבית, ומיבנה־הקרקע
באיזור זה אינו דומה לנוף של
עזה. זוהי ארץ אידיאלית למילחמת־גרילה.
הימצאותם
של כמה אנשים אינטליגנטיים
במוסדות־הכיבוש אינה משנה דבר. ההידרדרות
המהירה והתלולה של המצב מובטחת.

ך * כשיו צץ הרעיון הגאוני לסגור את
/ג גישרי־האוולי.

האיש הזה צובר אסונות בקצב
מסחרר. אולי הגיעה השעה להסיק
מכך את המסקנה שאין מקומו בתפקיד
אחראי, הקובע לגבי חייהם של בני־אדם?

זהו
רעיון המשכנע אוטומטית
בורים וכסילים, ועל כן רכש לו במהרה
חסידים נלהבים בממשלת־ישראל.

הרמטכ״ל הוא חדש. נכון.

איו צורך להיות מ״ם־כ״ף בצה״ל
כדי לראות שמיתקן מרכזי אינו מוגן
וממוגן מפני פיגוע־התאבדות באמצעות
מכונית־תופת פורצת. סגן-
טוראי יכול לראות זאת.
מה ודתה צריכה להיות המסקנה של
שר־הביטחון אחרי כישלון מחריד זה? להורות
לרמטכ״ל למנות עוד ועדת־חקירה של קציני
צה״ל, כדי שצה״ל יוכל שוב לחקור את עצמו?

או — שמא — להתפטר?

ץ זאת לא היתה, כמובן, התגובה היחידה של
( שר־הביטחון ועמיתיו.
כפוליטיקאים משופשפים הם הבינו שאחרי
כישלון מחריד שכזה יש לתת להמון פורקן
מיידי לרגשותיו — אחרת הוא עלול להפנות

עצם ההכנות הגלויות לשהות־נצח של
ישראל באיזור זה יוצרות רקע לשינוי עמוק
ביחסם של השיעים.
אחר־כך באה התקרית. בנבטיה. לולא ההתנשאות
הישראלית המטופשת, ולולא הרשלנות
׳של שילטונות־צה״ל, היתה נמנעת התנועה של
חיילי צה״ל בליבה של עיירה שיעית זו ביום
המקודש לה ביותר (״יום־כיפור השיעי״) .תחת
זאת נכנסה שיירה של צה״ל ישר אל תוך המון
המתפללים, שנהר מתוך המיסגדים, ונשפך דם.
לאחר מכו אירעה התקרית בסרפנד, מצפון
לצור. קשה להבין איזו רוודשטות נכנסה
בשרותי־הביטחון שהחליטו לפלוש לבית בכפר
שיעי ולהחרים שם נשק, שכל הציבור ה&יעי
רואה בו נשק־הגנה חיוני למניעת מעשי־טבח
בו בבוא העת.
תקרית זו הסתיימה בשלושה הרוגים
שיעים, בהפגנות בכל רחבי האיזור ובהעמקת
האיבה בין שילטון־הכיבוש ובין האוכלוסיה.

היחס אל האוכלוסיה הכבושה כאל
אבק־אדם, הזילזול הטוטאלי ברגשותיה,
השחצנות של הכובש, המהולה בבורות — כל
בדרום־לבנון להצמיח עלולים אלה פירות־באושים מורעלים.

אני איני מסתפק בכר.
ראיתי במקום את אמיר דרורי, אלוף פיקוד
הצפון. באורח פלא צץ ראשו של דרורי בכל של הצבאיים בכישלונות אסון,
מילחמת־הלבנון. באסון של צברה ושאתילא.
באסון של צור לפני שנה. באסון של צור הפעם.

אם אחרי כל מה שקרה בדרוס״לבנון לא
שררה בדרגים הקובעים מידה מספקת של
דריכות, כדי למגן את המיתקנים הנייחים
החשופים לפיגוע — האם אין האחריות
הראשונה לכך רובצת על הרמטכ״ל?
ומעל לרמטכ״ל — שר־הביטחון.
שר־הביטחון יודע לחייך יפה. לדבר יפה.
להצהיר יפה. אך האם תפקידו של שר־הביטחון
הוא לחייך, לרבר, להצהיר יפה? האם אין רובצת
עליו שום אחריות למה שקורה בתחום
״אחריותו״?
כמה ימים לפני האסון הצטלם השר יפה
בטלוויזיה, לא הרחק מצור. הוא דיבר יפה,
ובהגיון. חבל שלא הביט במיתקני צה״ל
במקום.

מזה זמן נעשה הכל כדי להפוך את
האוכלוסיה הזאת לגורם עוין לישראל.

׳כל התקריות האלה נובעות מהגישות
הנפשיות שנרכשו בשטחים
הכבושים של הגדה ורצועת־עזה.

בוודאי ניתן למצוא רב־סמל או סגן
מישנה, ולהטיל עליו את האחריות, על
פי השיטות הבדוקות והמוכרות.

אך מה קרה לעיקרון האחריות
הפיקודית?

השיעים אינם עשויים מעור אחד. חסידי
חומייני, המבצעים את פיגועי־ההתאבדות, הם
מיעוט קטן בקרב הציבור השיעי בלבנון. נביה
ברי, מנהיג אל־אמל, המנהיג השיעי העולה
בביירות, שולט על ציבור גדול יותר. השיעים
בדרום התייחסו במשך זמן רב לצה״ל
בניטרליות, ואף באהדה. אבל כולם שיעים, והם
מאוחדים מאוד.

אלוף־פיקוד־הצפון אמיר דרורי במקום הפיגוע* :יותר מדי
זה קצת מזכיר אדם שספג מכות
מבריון אימתני, והמתנקם בילד הראשון
שהוא נתקל בו ברחוב.
אין׳ צורך לרחם׳ על יושבי המיפקדה
בבחמדון. יושבים שם אנשי חזית־הסירוב,
הפלסטינים שבגדו באש״ף ושהשכירו את
עצמם כשכירי־חרב לסורים וללובים. הם
מטיפים למילחמת־נצח בישראל ולרצח יאסר
ערפאת ושאר ״הבוגדים״ ,הזוממים לעשות
שלום עם ישראל.
לא, אין צורך לרחם. אבל יש כאן עניין של
הגיון.
קודם כל, כאשר מפציצים יעדים השוכנים
בקרב אוכלוסיה אזרחית, אין מנוס מפגיעה
באוכלוסיה. זוהי אוכלוסיה דרוזית, הנאמנה
לוואליד ג׳ונבלאט — ודווקא אותה מבקשת
ישראל לאחרונה לפייס ולמשוך לצידה.
הדרוזים בלבנון הם גם קרובי־מישפחה של
הדרוזים הישראליים,שנהרגו בצור.

איזה הגיון יש בפעולה המוכרחה
לקומם אוכלוסיה זו נגד ישראל —
ובצדק, שהרי אין כל קשר בין הדרוזים
בהרי־השוף ובין השיעים הקנאים,
חסידי חומייני?

ס ך לא זה העיקר. העניין משוגע עוד הרבה
^ יותר.
לפי דברי יאסר ערפאת, מקיימת ישראל
מזה כמה זמן מצור ימי הדוק על נמל טריפולי
בצפון לבנון, שבו התבצרו הכוחות הנאמנים
לאש״ף.

למעשה, קיים בין כל אלה שיתוף־פעולה
הדוק, שמטרתו היא להשמיד את אש״ף של
ערפאת. כלומר: את אש״ף שהצהיר בעשרות
הצהרות ומיסמכים בינלאומיים על נכונותו
להגיע להסדר מדיני. סוריה ו״המורדים״ הכריזו
בפה מלא מילחמה על ערפאת מפני שהוא
״חותר לשלום עם ישראל״ ,וממשלת־ישראל
עוזרת בפועל לכוחות המטיפים למילחמת־נצח
בישראל,

לדעתי זוהי מדיניות מטורפת,
בזוייה, אווילית מאין כמוה. אני סבור
שהיא מהווה פשע כלפי עתידה
וביטחונה של מדינת-ישראל.

אבל זוהי המדיניות של הממשלה. ואם זוהי
המדיניות — מה, למען השם, ההגיון בהפצצות
מיפקדה של אחמד ג׳יבריל בבחמדון, כאשר
מסייעים לאותו אחמד ג׳יבריל בטריפולי?
מה ההגיון בשיתוף־פעולה בפועל עם
סוכני־סוריה בצפון לבנון, ובהפצצת מיתקניהם
במרכז־לבנון?

מטורף, מטורף, מטורף העולם —
העולם של שמיר, ארנם ושות׳.
ף מצפון לבנון — לדרומה.
1אחרי שבוצעה, למעשה. חלוקת לבנון בין
סוריה וישראל, בהסכמה אילמת הדדית —
האוכלוסיה באיזור־הכיבוש הישראלי היא
ברובה שיעית.
* לידו: ראש אמץ, אהוד ברק.

קשה להעלות על הדעת רעיון מסוכן יותר.
הוא לא ישנה דבר לגבי יכולתם של אירגוני־המחתרת,
המאויישים על־ידי מתאבדים הששים
אל המוות כאל מיצווה דתית עליונה. הקו הוא
ארוך ומתפתל, ואמצעי־לחימה יגיעו למי
שיגיעו גם כאשר הגשרים יהיו סגורים
הרמטית.
אך סגירת הגשרים תכביד לאין־שיעור את
עול הכיבוש על האוכלוסיה בדרום בכלל, ועל
השיעים בפרט. אב יינתק מבן, אח מאחות.
השליטה הפורמלית של שילטונות־ביירות
תסתיים גם להלכה. הכיבוש הישראלי,
שהתעטף על כה בתחפושת של זמניות
וכהסוואה של ״סיוע לאוכלוסיה״ ,ייחשף בכל
מערומיו.

זה יהיה האות לפתיחת מילחמת-
גרילה כללית. אלוהים ירחס על חיילי
צה״ל שישרתו בלבנון בתנאים אלה.

סולם גם אם הגשרים יישארו פתוחים, אם
יימנעו מעשים של טימטום ויהירות, מוכרח
המצב להידרדר. רק קצב ההידרדרות יהיה שונה.
מיספר הקורבנות של ההרפתקה האומללה
בלבנון עלה עתה על .550

עד מתי יימשך הטירון! הזה?

המילחמה נועדה, כביכול, להגן על שלום
התושבים בגליל. אך מעולם לא נהרגו בגליל,
ובישראל כולה, כל־כך הרבה ישראלים כפי
שנהרגו ונהרגים עתה בלבנון.
נאמר לנו שזוהי תרופה לנזלת, ולקינו
בדלקת־ריאות קטלנית. עתה יש המייעצים לנו
להירפא ממנה על־ידי כך שנלקה בסרטן
המילחמה בסוריה.

עד מתי נישאר בארץ המקוללת?

ואסון ל א סון גו ברמחושלראש ־ הממשלההחדש

מי ר

א ישלם את

!מחיר
תכן שבסלונים המהודרים של
.הישראלי הממוצע״ בצפון תל־אביב
:ודים רבים שישראל נקלעה לאחד
זשברים הקשים בתולדותיה, ויש
לי המקשים ברצינות על הדרד
זדינית־חברתית־כלכלית של המטלה,
אבל מקורביו של יצחק שמיר
זלכים כיום זחוחי־דעת, ומספרים
:ל מי שמוכן לשמוע שראש־
?משלה החדש מבצר היטב את
עמדו הפוליטי.
יש בכך הרבה מהאמת. שמיר מנהיג
ד בקאבינט שלו. השרים פשוט
ששים מפני ראש־הממשלה התקיף,
דנם מעזים להשתולל, כפי שעשו
ימנו של מנחם בגין.

יועצים ועיתונאי-צמרת, ה־רוביה
לנעשה בקיריית בך
־דיון בירושלים, יודעים לספר
זהאגדות על מעמת הרם של
:נין בץ חבריו היו בעצם
1יתום.

שרים רבים נהגו לנצל את רב־וכיותו(טוב
ליבו?) של בגין, להגשים
גדים פוליטיים ואישיים, שעמדו
ניגוד בוטה למדיניות הממשלה
׳רצון ראשה.
כיום אין איש חולם להמרות את
צונו של שמיר. פרשת מינויו של
:אל כהן־אורגד היתה מעין מיבחן
ראש״הממשלה. הצלחתו להעביר את

עצמו כדי להגיע למעמדם של
שני חבריו) ,פועלים בהרמוניה
רבה, שאינה מיקרית ואינה
תצונית.

וליצור אווירה של שעת־חירום לאומית.
שרי הליברלים עוסקים, אומנם,
במילחמת־מעמדות, ומנסים להכשיל
את העלאת המס השולי ל־ 70 אחוז,
אולם אין להעלות על הדעת שהם
יתמידו במאבקם לטווח ארוך. לא רק
השרים הפופוליסטיים, כמו אהרון אוזן
ודויד לוי, תומכים במס הזה, אלא גם
שמיר ואנשיו.
יכולת התימרון וההתנגדות של
הליברלים אומנם קיימת, והיא גם
תנוצל, אבל יש לה מיגבלות ברורות.
שמיר יודע היטב לנצל את המצב
המדיני־ביטחוני בלבנון, כדי להשיג

עראפת היא עבורם מופת בתר
להצלחת מדיניותם. שמיר ת ה
הראשון שהצביע, עוד לפני
תדשים אחדים, על מילחמת־האחים
הפלסטינית בעל הישג
מרשים של הפלישה ללבנת.
הוויכוח הפנימי על דרוס־לבנון
הוא שולי בעיני שמיר,
ומכאן גם חוסתרצונו לדון כבר
בשלב הזה בסגירת גשרי־האוולי
באורח סופי.
שמיר מעוניין עדיין ב.סדר חדש״
בלבנון כולה, שיושג בשלבים. תחילה

גיצחיו

^ בטריפולי

— מכה צבאית לסורים ובעלי־בריתם
בביצוע אמריקאי(אולי בסיוע ישראלי
ניכר) ,ואחר־כך הסדר חשאי עם הנשיא
חאפט׳־אל־אסד, שינציח את חלוקת
לבנון.
לא האמלט
מיר נהנה מאוד מ״שקט
תעשייתי״ שגהר על עצמו
המערך, בהעדר אינסטינקט לפעילות
אופוזיציונית, ומחמת חוסר־יכולתו
לעצב מדיניות אלטרנטיבית. ראשי
המערך מדברים אומנם על נסיגה
מלבנון(וכך עשה השבוע בטלוויזיה גם
ח״כ אהוד אולמרט מהליכוד) ,אך ללא
תחושת דחיפות כלשהי.

אפילו האסון בלבנון לא גרם
למערך לנצל את המאגרים
האנושיים העצומים שלו,
להוציא את הציבור לרחוב,
ולדרוש את התפטרות הממשלה.
הבל יודעים שהמערך
שותף לשיקולים האסטרא־טגיים
העיקריים של שמיר,
רוצה אף הוא במיגור ערפאת
וברתימת ארצות-הברית למעורבות
אלימה במרחב.

שמיר אינו שייך לסוג האנשים
הנשברים מכמה עשרות
הרוגים.

דווקא ערימות הגוויות בצור
מסייעות לממשלה להדק את החגורה,

עיתונות היא גם עניין של מזל.
בפולקלור המיקצועי העולמי
זכורים מיקרים רבים שבהם שיבשו
המאורעות חומר שנכתב קודם לכן.
למשל: ביום מותו של ג׳ורג׳ ה־ ,6מלך
בריטניה, הופיע גליון של שבועון

ל א ברגע הנ כון

בלישכת ראש־הממשלה אמרו
השבוע להעולם הזה שיצחק שמיר
מתקבל בכל מקום באהדה רבה, ואיש
איננו חולם לראות בו אשם לטרגדיות
בלבנון, או למפולת מניות־הבנקים.

״הציבור ממש מת להידפק,
ולהרגיש שיש מלן־ בישראל״,
סבורים הבכירים.

עיתולהתעמולה של
צמרת צ תל בישר בשימחה:
ננקטו כל האמצעים.אף זה פורסם ביום לא-טוב.

הכותרת בשבועון ״במחנה״

הציבור לא רק שהתרגל
לשמיר כראש־ממשלה, אלא
רואה בצוות שמיר-ארנס־כהן-
אורגד מעץ מטאטא חדש,
שאינו אחראי למחדלי קודמיו.

הממשלה נשלטת ביום עלי
ת שלושה אנשים חזקים
וקנאיים, בעלי אידיאולוגיה רך
צונית ודרך הגשמה בי־צועיסטית.
יצחק שמיר, משה
ארנם, וגם יגאל כהן־אורגד
(למתת שעליו עוד להוכיח את

הכד תדזי בטיב העיתוי

צה״ר נקט אמצעים גגו (1נו1יות
חונת בעקבות הפיגועים בביירות

נאומים, אפילו מוצלחים, במליאת
הכנסת, אינם תחליף לפעילות
אופוזיציונית של ממש, בתקופה של
מפלות מדיניות־ביטחוניות והתמוטטות
כלכלית. החמצת ההזדמנות
על-ידי המערך, בעצם ימים אלה, היא
מחדל היסטורי מבחינתו.

המינוי, למרות הקשיים הפרסונלים
והקואליציוניים, היתה מעין סימן־דרך,
וציון לבאות.

העם

מפקד הגיזרה המערבית בלבנון בראיון ל״במחנה״ :

היא נובעת מהעובדה הפשוטה שהם
באמת בראש אחד מכל הבחינות.
הקנאות המוחלטת לארץ־ישראל
השלמה, הנחישות לרתום לצורך זה את את מבוקשו בזירה הפנימית, ויש
כל המשאבים האנושיים והחומריים, להניח שהוא יצליח גם הפעם. הגובלת הבסיסית, השמרנות בפוריטאניות, והמתבטאת במדיניות
הדורשת מהאזרחים לשאת בעול
הגשמתה — כל אלה הופכים בהדרגה
לסימני־היכר ברורים של ממשלת־ך
• טריומווירט החדש אינו
שמיר.
השר היחידי בתוך הקאבינט 1 1 ,רואה בהסתבכות בלבנון משום
המאיים, לפחות באורח תיאורטי, על כישלון, ואין לראות בו מעין
מעמדם של השלושה, הוא סגן קורקטיבה לשרון. שמיר איים על העם
ראש־הממשלה, דויד לוי. עם זאת, לוי הלבנוני בנאום דמגוגי בקריית־שמונה,
אינו יכול להרשות לעצמו לצאת בגלוי בטון מלאכותי במקצת, שנועד לחקות
במידה מסויימת את בגין, והוא מבין
נגד שמיר.
כישלון הפופוליזם של יורם ארידור היטב שהשלום, כביכול, עם ממשלת
משפיע, כמובן, גם על מעמדו של לוי. אמין אל־ג׳מייל מתמוטט סופית.
עם זאת, סבור שמיר, ועימו גם
מדובר על תבוסתה של אסכולה שלמה,
ולא רק על כישלון אישי של שר חבריו, שהמילחמה השיגה את מטרתה.
בלתי־מוצלח. דויד לוי נאלץ להוריד לא מדובר במטרה המוצהרת, אלא
פרופיל, להשלים עם מדיניות כלכלית במטרה האמיתית. הממשלה לא יצאה
המנוגדת לאינטרסים של ציבור־ למילחמה כדי למגר את ״הטרור״,
מכיוון שלא היה שמץ של מילחמה
התומכים הטיבעי שלו.
הציבור הרחב בכללו מוכן לגזירות זעירה בשטח עצמו ב־ 11 החודשים
קשות, והחלק החזק שבו מבוצר היטב שקדמו לפלישה ללבנון. בגין־שרון־

מאחורי ערימות הדולרים שצבר.
פקידים באוצר, המקורבים לכהן־
אורגד, אמרו השבוע להעולם הזה
שבישראל שורר כיום מעין מאזוכיזם
קולקטיבי.

במדינה

שמיר ביקשו לחסל את אש״ף, כאירגון
מדיני מתון ואמין, כדי שיוכלו לשתק
את ההתנגדות לכיבוש ולהתנחלויות
בגדה המערבית וברצועת עזה.
מנקודת־מבט זאת הם שאפו, כמובן,
לדחוק את אש״ף לזרועות הסורים, כדי
שיאמץ לו עמדות־סירוב, יקבל צבע
״פרדסובייטי״ ,ויציג עמדות בלתי־קבילות
בעיני כל הציבור הישראלי.

מצוקתו הקשה של יאמר

המיבנה הפסיכולוגי שלו שונה
לחלוטין מזה של בגין, והוא רחוק
מרחק שנות־אור מנפשו המיוסרת
והתלבטויותיו ההאמלטיות של קודמו.
צופי הטלוויזיה נדהמו אולי לראות
את אנשי לישכתו של ראש־הממשלה
מחייכים ומדושני־עונג, כששמיר
ביקר את פצועי צור בבית־החולים
רמב־ם בחיפה. אין כל סיבה לתדהמה.
מצב־הרוח שם מצויץ, בגין החולה
הולך ונשכח. שמיר הפך לעובדה,
ומדיניותו — לטוב או לרע — תבוצע
עד תום.

חיים ברעם

בריטי גדול, כשבמרכזו מאמר־ביקורת
חריף על הוד מלכותו, בשל ביקור
שעמד לערוך באפריקה הדרומית
הגזענית.
השבוע צירף השבועון במחנה פרק
לפולקלור זה.
במחנה הוא עיתון״תעמולה של
צמרת צה״ל, ולאחרונה הפך גם עלון־
תעמולה של ממשלת־הליכוד. משום־
כך תפקידו נתון מראש: לתרץ,
להצדיק, להרגיע.
עורכי במחנה חששו שמא פיצוץ
מכוניות־התופת בביירות עלול לעורר
דאגה בלב החיילים ומישפחותיהם, על
כן הביא ידיעה מרגיעה, שנשאה את
הכותרת :״צה״ל נקט באמצעים נגד
מכוניות־תופת בעיקבות הפיגועים
בביירות״.
כותרת זאת הופיעה בגליון האחרון
— ערב פיצוץ מכונית־התופת בצור.

המילחמה
מה קרה לפני שגה?
הגשש הבדווי סיפר:
״טנדר גדול נכנם לתוך
הבניץ בצור.״ זה היה לפני
שנה.
האסון במיפקדת־צה״ל בצור אירע
בדיוק במלאת שנה להתמוטטות
הבניין שבו שכנה אז מיפקדת צה״ל
באותה העיר.
אין ספק שמתכנני הפיגוע אכן
התכוונו לכך. הם רצו לציין את
יום־השנה.
בכך עוררו ספקות ישנים, שהיו
רדומים במשך השנה. מה קרה בצור
לפני שנה?
קול פנימי. סיבת ההתמוטטות
לפני שנה לא נמצאה מעולם. ועדת־החקירה
לא מצאה עדות לפיגוע
חבלני, אך גם לא יכלה להצביע באורח
חד־משמעי על כל סיבה אחרת.
הגירסה כאילו נגרם האסון על־ידי
התפוצצות מיקרית של בלון גאז לא
היתה אלא תיאוריה.
השבוע פורסמה עדות על האסון
הקודם. העיתוי היה מיקרי לגמרי.
מוסף הארץ פירסם מאמר ארוך על
פסל צעיר בשם צבי גולדשטיין, לרגל
תערוכה שהוא עומד לערוך במוסיאון
תל־אביב. שום דבר לא העיד על כך
שהוא מכיל פצצה — תרתי משמע.
באמצע המאמר, שבו פירט האמן
את דיעותיו הפוליטיות והאמנותיות,
הופיעו כמה שורות שהתייחסו לאסון
־צור לפני שנה.

סיפרו המראיינים:
בפעם הראשונה גוייס(גולדשטיין)
וצורף ליחידתו שעלתה לצור.
כשהאטובוס, שלקח אותם, נעצר
מול בניץ־המימשל המפורסם, ירדו כל
חבריו־ליחידה, ואילו הוא, מאזין לקול
(המשך ב ע מו ד )16

מוטדות
^ ממה השתררה לפתע על
( האיזור. הדחפורים והכלים הכבדים
נעצרו, ורעש המנועים פסק. חייל צעיר
ניגש באיטיות לעבר ערימת הבטון
המרוסק. אחריו מיהרו ובאו אנשי
הרבנות הצבאית, חיילים בכיפות
ובכפפות עבות ליריהם הזדרזו לגשת
אחריו. הדחפור הכבד הרים זה עתה
גוש בטון גדול ומתחתיו גילו החיילים
שרידי גופה נוספת, העשרים וכמה
במיספר. ביריהם התחילו לפנות
במהירות את האבנים שמעל הגופה.
מישהו הביא שמיכה צבאית ואלונקה.
החלל הצעיר הונח על גבי
האלונקה, כוסה בשמיכה צבאית אפורה
ונלקח אל המישטח שמאחרי הבניין
ההרוס. שם הצטרפה גופתו לשורת
הגוויות, שהיתה מונחת על הארמה,
כולן על גבי אלונקות, מחכות לפינוי
ולזיהוי.
עשרות חיילים הובאו אל מקום

ענת סרגוסטי
האסון בצור, מייד אחרי הפיצוץ. הם
עמלו שם במשך שעות רבות, כרי
לפנות את ההריסות במהירות
האפשרית, כדי לנסות ולהציל כמה
שיותר אנשים חיים. הובאו כלים
כבדים ומכשירים מיוחדים לפינוי,
שנרכשו ושוכללו על־ירי צה״ל אחרי
אסון צור, שהיה לפני שנה בדיוק. איש
מעשרות החיילים האלה לא עמד שם
באפס מעשה. הכל היו עסוקים. ניכר
־בהם שהם מבצעים את עבודתם באופן
מיכאני. אילו היו עוצרים וחושבים על
מה שהם עושים, היה להם קשה ביותר
לבצע את המשימה.
שני הבניינים קרסו כמעט לחלוטין,
כשעשרות אנשים בתוכם. היה צורך
לעבוד בזהירות רבה, כדי שלא לפגוע
באותם הקבורים מתחת להריסות.
החיילים הרבים פינו את האבנים
בידיים, אחת אחת. כשנתקלו בגוש
כבד מדי, הגיע למקום מנוף ענק, האבן
נקשרה אליו בשרשרות ברזל ולאט
לאט הורמה אל על והונחה בצד. כר
החלו מתגלים הגופות והפצועים.
הפצועים הונחו מייד על גבי
אלונקות וקיבלו טיפול ראשוני במקום
עצמו. הליקופטרים החלו מגיעים
למקום, כשהם חונים בשדה הפתוח,
מאחרי הבניינים ההרוסים. הפצועים
הובלו במהירות אל ההליקופטרים
והוטסו לבית־החולים רמב־ס בחיפה.

של גבות חבריו, שהוצאו זה עתה מתחת להריסות
ההרוגים, וכאלה היו רבים, הונחו
בשורות מאחרי הבניין, על גבי
אלונקות, כשהם מכוסים בשמיכות
צבאיות כהות. חיילים שעברו ליד
שורת הגוויות ההולכת וגדלה נעצרו
ליה, והשהו את מבטם על חבריהם
שהיו מונחים לרגליהם, אפשר היה
לקרוא בהבעתם את המחשבה :״גם אני

יכולתי להיות מונח כאן כשאת ראשי
מכסה שמיכה צבאית כחולה.״
ריח מתוק של גוויות עמד באוויר
בשעות אחרי הצהריים. שקט מוזר
השתרר בכל איזור דרום־לבנון. שקט
של מוות. הכבישים היו ריקים כמעט
לחלוטין. אפילו מטעי הבננות המאיימים
מדרום לצור, היו שקטים לחלוטין.

רק באיזור הפיגוע היתה המולה.
הכל עברו במלוא המרץ. קצינים
גבוהים בצד חיילים פשוטים. כולם היו
מאובקים ובעיניהם מבט אטום של
עצב ורצינות. חיילים שניצלו בנס מן
הפיצוץ, עזרו לפנות את חבריהם
שנפצעו ואת אלה שלא נשארו בחיים.
מיספר ההרוגים גרל עם כל הרמת אבן

נוספת.
שני כלבי־זאב שאומנו לגילוי
נפגעים, עמלו גם הם, כשהם מרחרחים
מתחת לגושי הבטון הגדולים.
אמיר דרורי, אלוף פיקוד־הצפון,
אלוף דויד עיברי, סגן־הרמטכ״ל ואלוף

אחו׳ שהסתיים גירוי הנפגעים ונו
בשעות אחר״הצהריים עסקו
כבר הטרקטורים ושאר הכלים
הכבדים בפינוי ההריסות. הם עשו זאת בזהירות
רבה. בכל פעם שנדמה היה לקצין, שעמד בסמוך,

עוד גונה

שהוא רואה משהו, הוא הפסיק מייד את העבודות.
חיילים ואנשי הרבנות מיהרו למקום והחלו מפנים
בידיים. כאן הם מצאו שרידי גופה בתוך ההריסות
של הקומה הראשונה של בניין מישמר הגבול.

לבוש, בוחן את החפץ, שולח מבט
מהורהר למרגלותיו, מוחה את הזיעה
מעל מיצחו, וממשין־ בעבודה. במשך
כל חייו ילוו אותו מראות הזוועה הללו,
של הגופות המרוסקות והמעוכות של
חבריו, ששלף מבעד לגושי הבטון

הישראלי, ושל הפלסטינים שהיו
עצורים בבניין המימשל ומצאו גם הם
את מותם בפיצוץ הקטלני.
עד שיגיעו לידיהם של אנשי
הרבנות הצבאית, אין איש יודע מי מבין
המתים הוא חייל ישראלי ומי מהם

ךןך 1*11ן ד מרחק מטרים ספו ן
1111 41 רים ממקום האירוע
העמיד מישרד־התיקשורת
ניידת טלפונים אלחוטיים. חיילים
שניצלו ונשארו בחיים, מאותם
שלא נפצעו ופונו, עזרו בפינוי
וכשזה נגמר, מצאו פנאי לטלפן
הביתה למישפחות הדואגות ולהו דיע
להם שהם בריאים ושלמים.

ך*ץ 1ך ל| | רוב הגופות שהתגלו בתוך ההריסות היו מעוכות וללא סימני
111 1 #זיהוי. החיילים בתוך שני הבניינים ישנו עדיין כשאירע
האסון. חלקם התעוררו לשמע היריות, אך בטרם הספיקו להבין מה קורה,
כבר אירע הפיצוץ העז. הגופות נאספו בצד הבניין ונשלחו אחר״כך לזיהוי
ומיספר הפצועים.
לא הרחק משם, מעבר לגיבעה
קטנה, הסתערו החיילים הניצולים על
הטלפונים. מישרד־התיקשורת דאג
להעביר למקום האסון ניידת, שבה
כמה מכשירי טלפון, כדי שהחיילים
יוכלו להודיע למישפחותיהם הדואגות,
שהם בחיים ושהכל בסדר. הם היו
נרגשים, ובטלפון האלחוטי קשה היה
לשמוע משהו, אבל הם הודיעו בבית
שהכל בסדר, כך עוד מישפחה דואגת
נשמה לרווחה.
שאר המישפחות ישבו בבית
והמתינו. למה? האם יגיע הטלפון
הגואל מהבן, מהבעל שנמצא בצור, או

שמא, חס וחלילה, תבוא מישלחת של
קצין־העיר, עם רופא ואחות, ויודיעו
על הנורא מכל.
החיילים מפנים במהירות. בוחנים
מתחת לכל אבן ולכל גוש בטון. כל
נייר נאסף ונבדק בקפדנות. חלקי
לבוש קרועים מונחים בצד נעליים
צבאיות. חיילים שלא הספיקו אפילו
לקום ממיטתם ליום חדש, מצאו את
מותם בתוך המצעים, והנעליים
הצבאיות השחורות נותרו מיותמות.
הכל עובדים כמעט בשתיקה. מפעם
לפעם עוצר חייל צעיר ומאובק,
מתכופף, מרים משהו, אולי דיסקית
זרוקה, אולי פיסת נייר, אולי פריט

על״ידי אנשי הרבנות הצבאית. אלה עבדו במרץ רב ותוך זמן קצר הצליחו
לזהות את מרבית הנפגעים. ברקע: חלק מבניין מישמר-הגבול שנותר
עומד, ועליו שרידי פיח מהשריפה שפרצה בו עם הפיצוץ. החיילים אספו
מבין ההריסות שנותרו משני הבניינים כל פריט לבוש וכל נייר שמצאו.
המפוררים.

דהירה
אל המוות
נשי הרבנות הצבאית משגי־
\ £חי ם על פינוי הגופות. זוהי
המחלקה שלהם. הם מכסים אנשים,
שעד לפני שעות ספורות חיו ונשמו,
גם את הפנים. אחרי כן תתחיל העבודה
האמיתית שלהם. בשקט, בלי רעש
הדחפורים והטרקטורים, יצטרכו
בזהירות רבה לזהות את החללים.
אלה בצד אלה שוכבות גופותיהם
של החוקרים, אנשי שירות הביטחון

פלסטיני, או לבנוני שהיה עצור.
בינתיים מודיע דובר צה״ל כי
מטוסי חיל־האוויר הישראלי תקפו
מטרות בשטח לבנון שבשליטת
הסורים. ההודעה מתקבלת בצור באי־איכפתיות.
הגופות מוטלות בצד, להם
כבר לא תועיל פעולת־התגמול הזאת.
הם גמרו את חייהם בתופת הלבנונית
חסרת הפשרות. שאר החיילים
מדוכאים מדי ממראה עיניהם וממעשי
ידיהם, מכדי לחשוב על פעולת־צה״ל.
גורמים בכירים מודיעים שוב ושוב,
שכל ההוראות בוצעו. החיילים בשער,
כן נאמר, פתחו באש על
מכונית־התופת, ברגע שהבחינו בה.

הפצועים, ניגשה מכונה נבדה רהויסת השוידים שר המיננה שנותח עומדים בשטח
כאלה היו ההוראות. בכניסה למחנה
הצבאי הונחו קוביות בטון כדי
להקשות את הגישה למקום. ובכל זאת
זה קרה. כולם עמדו שם אל מול
הזוועה, והיו חסרי־אונים.
אחרי הפיגוע במטה הנחתים
:אמריקאים והכוחות הצרפתיים
:ביירות, קיבלו בצה״ל הוראות
:טיחות חדשות. אך גם זה לא עזר.
בצידון, כבר חודשים רבים אי־אפשר
להגיע לבניין המימשל הצבאי
ישירות. הבניין כולו מוקף בגדרות
זייל, המסלול הסמוך למחנה סגור
1:תנועה, וכדי להתקרב אל הבניין, יש
צורך לעשות סיבוב גדול באיטיות.
:אז הפגיעה בכוחות האמריקאיים
הצרפתיים בביירות, העמיד צה״ל
זשאית גדולה לפני שער הברזל.

עמדה על הגג

הפצועים הוטסו במסוקים אל בית־החולים רמב״ם,

בחיפה, ניגשו שני כלים כבדים אל שארית הבניין
והורידו אותו במכה (בתמונות למעלה) .אחרי שנפל
הבניין ניגש חייל אל העמדה שהיתה על הגג.

משאית, שמטרתה למנוע כל גישה
מהירה וישירה של רכב מתאבד אל תוך
חצר הבניין עצמו. בצור הונחו בינתיים
רק קוביות הבטון, ובאלה, כמו שהוכח,
לא היה די כדי לעצור את התופת.
הבחור שנהג בטנדר היה מתאבד,
ולכן לא הפחידו אותו גם היריות
הישירות שנורו לעברו בו־זמנית מכמה
כלי־נשק, הוא פשוט דהר פנימה אל
מותו. לחיילי צה״ל לא נותר, אלא
לספור את הגופות ולטפל בפצועים.
עכשיו יוציאו בוודאי בצה״ל
הוראות בטיחות חדשות. האם הן
יועילו? האם התופת הזאת לא תישנה
כל עוד צה״ל יושב בארץ כזאת?
המונה הסופר את מיספר חללי
מילחמת לבנון, קפץ השבוע ב־28
מיספרים במהירות. איפה הוא ייעצר?

עם נר אבו שהורמה, התגרתה גווייה מסנה, שהצטדנה אל השורה האדונה בצד

דו ד אי רוז
האיש שחוג או
המתאבד בשעו
הבסיס בצור,
מסכו על 10
השניות הארונות
ביותר בו ז ״
לדובב אותו והוא חוזר ומספר אר
סיפורו, כאילו בפעם הראשונה :״השעו
היתה 6ועשרה, הייתי לבד בעמדו
השומר, לא היה איש לידי. לא הרחל
ממני ישנו את שנתם החברה של
פלוגת הרפואה, בתוך אוהל. לפנ
שנכנסתי לתורנות השמירה קיבלת
הוראה ברורה: לעצור כל רכב שמנסו
להיכנס לאזור. מכיוון שאני מכיר או
כלי־הרכב שלנו, ידעתי שכל כלי־רכ:
לא מוכר, אסור לו להיכנס ואין לו מז
לעשות בשטח.״ עדותם של עדי״ראייז
לבנונים, כאילו היו למכוניו
לוחות־זיהוי ישראליות, אינן מרשימוו
את דוד אילוז .״אני בפירוש לא ראית
את לוחיות־הזיהוי, אבל צריך לזכור, כ
עדי הראייה הלבנונים טענו שהרכו
היה טנדר חום, ודבר אחד אני יכו׳
להגיד בוודאות מוחלטת. כלי־הרכו
היה מסוג גיי־אם־סי או שברולג
בצבע ירקרק עם ארגז סגור מאחור
בתוך הטנדר ישב בן־אדם, אני רואו

ך* וד אילוז, נהג אוטובוס של
1מוליכי לכיש, ארז את תרמיל הגב
שלו, נשק לאשתו חווה ולשני ילדיו
ועזב את ביתו בקיריית־גת, כדי למלא
את חובתו למולדת. התאריך היה ה־ 6ז
בנובמבר . 1983 אילוז, גבר יפה־תואר
ומוצק, איש חיל־השריון, ידע כי לפניו
31 יום של מילואים. הוא לא ידע היכן
יוצב הפעם. כאשר התייצב בבסיסו,
סופח אילוז, שהוא נהג רכב זחל״ם,
לפלוגת רפואה.
דוד, הוא בן למישפחת אילוז
הנודעת מקיריית־גת .״כולנו ליכוד־ניקים,״
הוא אומר בגאווה לא מוסתרת.
הוא לא חלם, כי תוך שבועיים מיום

שרית ישי
גיוסו לשירות המילואים יהפוך אחד
מגיבוריה של דרמה נוראית. אילוז
בחור שקט בדרך־כלל, שמעולם לא
נחשף קודם לכן לאמצעי התיקשורת,
הפך בן־לילה הגיבור הבלתי־מוכתר
של האסון הנורא בצור.
במיטתו שבמחלקת אף־אוזן־גרון
בבית־החולים רמב״ם בחיפה, הוא

שוכב כשפלג גופו העליון חשוף, מתוך
פניו השזופים הנאים, מציץ זוג עיניים
כחולות ועירניות. ליד מיטתו נמצאים
בני המישפחה. אשתו חווה, אם שני

ילדיו, ביקרה יום קודם לכן בבית־החולים.
היום נשארה בבית בקיריית־גת
כרי לטפל בשני הילדים.
זה עתה פקד את מיטתו ראש־

הממשלה יצחק שמיר. במשך יומיים
הוא מוצף בביקורים של אנשי
התיקשורת. אילוז עייף מלחזור על
הסיפור שוב ושוב, ובכל זאת, לא קשה

אותו ממש לנגד עיני, אנך יכול לצ
אותו. אם היה לי כישרון ציור היי
מרכיב קלסתרון שלו.
״הבחור היה בן ,22 עם שפם וזקן
שבוע ימים. הוא לבש חולצת טרי
מפוספסת. הוא התלבש לי על המט
מהרגע שפנה שמאלה מהכביש הר<
ונכנס במהירות. ראיתי אותו בוודא
כי הוא היה מימיני ויכולתי להבחין
היטב מבעד לחלון הנהג. מ
כשקלטתי אותו, התחלתי לירות.
בשניה שפנה שמאלה קפצתי
מכונת־הירייה. פגעתי בו מייד1 .
התעוות מהכדורים, אני רואה ממש
העוויתות שלו.
״לא היה לי רגע של מחשבה
פיקפוק. היה ברור לי מייד, שהאו
הזה הוא לא משלנו ושיש לעצור או
הבחור קיפץ בתוך תא הנהג מתע
מעוצמת הכדורים. ריחמתי עליו: .
לא יכול להתכחש לרגש הרחנ
שתקף אותי, כשראיתי אותו מתעו
ריחמתי עליו וריחמתי על עצמי —
בגלל שיריתי בו. חשבתי מה יקרה
ברגע שהוא מתפוצץ לידי. ליוד
אותו ביריות לאורך כל הדרך. או
שעבר את השער, הוא איבד
השליטה והמשיך להידרדר. אחרי עו
שניות בא הפיצוץ. עפתי מהעמדה[.

כשנגמר הפיצוץ, קמתי והתחלתי
לבדוק את עצמי. ראיתי שלא נפגעתי
ורק אז הבחנתי כי כל חיילי פלו־גת־הרפואה
שישנו באוהל ליד העמדה,
עפו מהמיטות. שמעתי צעקות:
״דוקטור! דוקטור!״ ,ידעתי איפה
נמצא הדוקטור, ידעתי היכן הוא ישן.
רצתי אליו וראיתי את דוקטור צבי
בראון פצוע בראש. אתמול היתה פה
אשתו היא קפצה עלי וחיבקה אותי
ונישקה אותי. אני מקווה שהוא
יהיה־בסדר, שמעתי שהוא עדיין
מחוסר הכרה.
אפשד היה למגוע
^ צתי לחדר־טיסולים והבאתי
1אלונקה. אני ודוקטור רפי המ״פ.
י שמנו אותו על האלונקה ומשכנו אותו,
עד שקיבל טיפול. מייד לאחר מכן
הסתכלתי לעבר אזור הפיצוץ, ואז
קלטתי שישה מחבלים שמנסים לברוח
דרד הגדר. דרכתי את הנשק ויריתי
באוויר, וצעקתי להם בערבית לעצור.
רק אחרי שהחזרתי אותם והשכבתי
אותם התחלתי להרגיש כאבים בראש
ובאוזניים. ניגשתי לדוקטור רפי,
וביקשתי ממנו לטפל בי.
לפי מה שאני מבין ברפואה,
התפוצץ לי עור התוף. אנשים חושבים
שמי שנפגע באוזניים לא שומע טוב.
להיפר, אני שומע כל דבר פי כמה יותר
חזק. אנשים מדברים אלי ואני שואל
אותם — מה אתם צועקים? הרגעים
הקשים ביותר היו הציפיה להליקופטר.
רעש המסוק היה בלתי־נסבל. חיילת
נחמדה בשם טלי החזיקה לי כל הזמן
את האוזניים עם תחבושות, אני לא
אשכח לה את זה. גם הטיסה, לרמב״ם,
היתה בלתי־נסבלת.
חוץ מזה נפגעתי בראש מהדף
הפיצוץ. אני לא יכול לשבת ולא יכול
לעמוד. אני מקבל סחרחורת ומאבד את
שיווי־המישקל. מטפלים בי בעזרת
כדורי־הרגעה וכדודי־שינה וכדורים
נגד כאבים.
לפני כמה דקות היה פה ראש־

אנחנו פוחדות לשרתב צו ר ר
ך ג ״ מ רו תי בן־עמי ורב״ט שיפרה
יורב נמו את שנתן בבסיס, מול
בניין המימשל הצבאי בצור. רותי, בת
,20 מלוד ושיפרה, בת , 19 מקיבוץ
טירת־צבי חשו בטוחות בשנתן. הן היו
משוכנעות, כי בתור הבסיס לא יאונה
להן כל רע.
לפתע התעוררו ביחד עם שאר
חברותיהן, לשמע פיצוץ אדיר. על מה
שהתרחש באותה שניה במגורי הבנות,
מספרת סג״מ רותי. צעירה חיננית
המשמשת כקצינת־חץ, קצינת־נפגעים
וקצינת תנאי־שירות בבסיסה בצור:
״פתאום נשמע פיצוץ אדיר. לא ידענו
מה קורה. היו בנות שנכנסו ללחץ. יש
מקום מסויים שברגע שקורה
מיקרה־חרום כולנו אמורות להתכנס
בו. היה רעש איום ונורא, לא בדיוק
ידענו מד. הולך, אנחנו מורגלות
באזעקות כאלה. לפני כמה ימים היו
יריות באמצע הלילה. שוב לא ידענו
מה הולך. פיתאום גם כבה האור והיו
מקרים של היסטרייה. אבל כמעט מייד
התארגנו, כשאמרו לנו שהיתה מכונית
תופת והלכו המיבנים בבסיס ממול.
היה ברור שאנחנו עוזרות בטיפול
בפצועים. מהבחינה הזאת, הבנות היו
מאה אחוז. כולנו עשינו יד אחת כדי
לעזור לחיילים״.
רב״ט שיפרה יורב, מש״קית תנאי־שירות,
שקטה וביישנית. מספרת:
״כשהורי שמעו שהוצבתי בצור הם
ממש נבהלו. אבל מה הם יכלו להגיד,
רק ביקשו שאשמור על עצמי. אני

סג״מ וות׳ בתמי ווב״ט שיכוה ורב ישנו בבסיס שמענו לעיש נאשו
אירע הפיצוץ. הן התארגנו, ויחד עם שאו הבנות. עזה בכינו הבצשים
ווה בלילה הן הצליחו להגיע לטלפון ואז ההודים שלהן בכו כמו ילדים
בעצמי לא הבנתי לאן אני נקלעת. אני
יכולה להגיד שמבחינה חברתית אני די
מרוצה בצור, אבל כעת אני ממש
פוחדת. קודם לא פחדתי, חששתי רק
מהנסיעה הביתה ומהנסיעה לבסיס,
אבל מכיוון שתמיד נכנסנו ויצאנו
בשיירות, איכשהו התגברתי גם על
הפחד הזה. כעת אני ממש פוחדת.״
סג״מ רותי מוסיפה :״כשסיימתי
קורס קצינות והוצבתי בצור. הורי
ביקשו ממני לעשות כל מאמץ כדי
לעבור בסיס, אני לא רציתי, השבתי
שמחובתי לשרת היכן שאני נחוצה.
אבל כעת, אחרי האסון, אבא שלי היה
ממש לחוץ, ואמר לי :׳אני אבוא לדבר
עם המפקד שלך שיעביר אותך לארץ׳.
ביקשתי ממנו שיתן לי לסדר את
העניינים שלי לבד. ביום האסון לא יצא יפ ר ה עו מדת מן הצר. דמעות
* * חונקות את גרונה והיא מדברת
לי לטלפן הביתה, היינו עסוקות עם
הפצועים. רק בלילה הצלחתי להגיע בקושי :״דברים כאלה לא שוכחים כל
לטלפון. ההורים שלי בכו כמו ילדים. החיים. אנחנו, שלא היה לנו כל ניסיון,
.האמת היא שאף אחד לא מכריח עשינו את הכל למען הפצועים. לא
אותי לשרת בצור. כל בת רשאית חשבנו, רק רצינו לדאוג שהכל יהיה
לעזוב אחרי חצי שנה. אבל אני יודעת בסדר. הפצועים רעדו מקור ובכו, כל
שזה חשוב שאני אהיה שם. יש לי החיים אני אשמע את הבכי הזה* :איפה
ניסיון ויש לי עבודה לעשות. אני ממש החברים שלי, איפה החברים שלי׳.״
רותי :״היום, כשביקרתי אותם
מרגישה אחריות ולמרוח שאני פוחדת
לשרת בצור, לא ביקשתי אף פעם ברמב״ם, התרחב לי הלב כשאחד מהם
אמר לי :׳חמודהל׳ה, זו את שכיסית
העברה״.

על מה שהתרחש מרגע הישמע
הפיצוץ הנורא ועד לפינד הנפגעים
במסוקים לרמב׳ס מספרת רותי:
״כל מי שנפגע הועבר לבסיס שלנו.
את מה שראינו שם לא נשכח בל
החיים. לא חשבתי מה אני עושת לא
התייחסתי לזוועות שאני רואה, אפילו
הגוויות לא זעזעו אותי, כל גופות
החללים הונחו באוהל, והיתה לי
הרגשה שייקח לי הרבה זמן לשכוח את
מה שראו עיני ביום שישי ההוא בבסיס
בצור״.

אותי כשהייתי בעיניים עצומות? זו את
שניגבת לי את הדם? עברנו מאחד
לאחד, ניגבנו שפתיים, ניסינו להרגיע:
׳יהיה בסדר, יהיה בסדר,׳ והם בכו
ואמרו :׳לא יהיה בסדר, החברים שלנו
הלכו.׳ פצוע אחד צעק — כואב, כואב,
שאלתי אותו איפה כואב, והוא אמר:
׳כואב שהחברים שלי מתו.׳ היה קשה
להרגיע אותם, ניגבנו שפתיים, ניקינו
דם. כיסינו אותם ואטמנו את האוזניים
לאלו שנפגעו באוזניהם. זה היה די
מפחיד. כל אותו יום, אחרי שהם פונו,
תחושת הפחד לא פסקה. פחדתי ללכת
אפילו למיקלחות. היתד, לי הרגשה
שבכל רגע יכול לבוא איזה מחבל
ולפגוע בי. מה הבעיה לעבור את הגדר.
הזו, שכינה ובין הכביש מפרידה רק
סוללת עפר?״
שיפרה :״לא יודעת מה קרה לנו,
נכנסנו למין אווירה של שאננות כזאת,
הרגשנו בטוחים, אולי בגלל שהכל היה
שיגרתי. ראינו סרטים, התחילו לבנות
לנו מועדון, הביאו מופעים של להקות
למגורי בנות. מין שאננות כזאת,
ופיתאום האסון הנורא הזה, אני לא
יודעת איך נחזור כעת לשיגרה״.
רותי :״יהיה קשה לחזור לשיגרה.
אני ממש פוחדת שכל רגע יקרה

משהו. ברור לי לגמרי שזה לא המיקרה
השני והאחרון. כמעט בטוח שפיגועים
כאלו יהפכו תופעת קבע. נכון, מי
שרוצה לעזוב עוזבת, לא מכריחים אף
אחת לשרת בצור ואולי בגלל זה יש
תחלופה גדולה של בנות בבסיס. ברגע
שלאיזו חיילת יש בעיה, המפקד
מעביר אותה ארצה״.
כשהן נשאלות אם כעת, אחרי
האסון תבקשנה לעבור מצור, משיבה
רכ״ט שיפרה :״אני חושבת ללכת
לקורס ולכן לא אבקש לעזוב כעת.
חוץ מזה, מה זה משנה אם אבקש,
במקומי תבוא בת אחרת, אני מאמינה
בגודל, אם זה גורלי שיקרה לי משהו
אז יקרה, לא אבקש לעבור מצור,״
רותח ״אני לא אבקש לעזוב את
הבסיס עד שאסיים את תפקידי, גם אני
מאמינה בגורל, עד עכשיו הדגשתי
בטוחה בבסיס, אני יודעת שכעת אפחד
וארגיש לא בטוחה גס בבסיס עצמו,
אבל ההרגשה בטח תעבור תוך כמה
ימים. אמרתי לחברות שלי שאני לא
עוזבת את הבסיס, אלא במסוק. וכסו
כלום עזבתי היום בשיירה. מתרגלים
לכל מצב. אני נשארת בצור ומתפללת
שאעבור את השרות בשלום. זה כל מה
שנשאר לי לקוות.״
ש רי ת י שי

לידי חולה אחד. הוא ביקש ללכת
הביתה ביקש שיעבירו אותו חדר. לא
יכול היה לעמוד בלחץ המבקרים שלי
ולחץ אמצעי־התיקשורת,״ הוא אומר
בחיוך.
כשהוא נשאל מה, לדעתו, היה קורה
אילו לא היה יורה בנהג המתאבד, הוא
עונה :״אני לא בעל־מיקצוע ואינני
יכול לענות בוודאות, אבל לפי דעתי,
אם הוא לא היה נהרג לפני הפיצוץ, הוא
היה הורג את כל החבר׳ה במיבנים,
ואיש לא היה יוצא משם חי.״

האם לדעתו מגיע לו צל״ש על מה
שעשה? דוד אילוז מעלה על פניו חיוך
שרמנטי ועונה בהומור :״מה זה צל״ש,
זה כסף? אני לא יודע מה יתן לי
הצל״ש, אבל אם ישאלו אותי מראש
אם אני רוצה צל״ש, אני חושב שאני
מסכים.״
אחד הדברים החזקים ביותר
הזכורים לדוד אילה מהרגעים
הדרמתיים ביותר בחייו, היא התנהגותו
של הנהג המתאבד :״ הוא החזיק בהגה
עד לרגע האחרון ולא הירפה״.

כשהוא נשאל אם ניתן היה לדעתו
לעצור את המתאבד, ואם ננקטו לדעתו
מספיק אמצעי זהירות הוא משיב:
״לפני הכניסה לבסיס היו ארבע קוביות
בטון, שהיו מסודרות בזיג־זג על מנת
להקשות על כל כלי־רכב לעבור את
המחסום. אני טוען, שאם היתה במקום
עוד קוביית בטון־אחת, הנהג היה נעצר
בחוץ. עוד קוביית בטון אחת היתה
יכולה למנוע את האסון. הייתי עוצר
אותו לפני השער והורג אותו על
המקום!״

״החגדים
שלי מתו׳,

אילוז בבית־החולים
״אני שומע פי ארבעה יותר!״

הממשלה שמיר. הוא הכיר אותי
מהבחירות. השם אילוז אומר לו משהו.
אנחנו מישפחה גדולה בקיריית־גת.
כולנו ליכודניקים והוא מכיר אותי.
ראש עיריית קיריית־גת, דוד מגן,
עדיין לא ביקר אותי, הוא גם לא טילפן
ולא שלח ברכה״.
ח ד אילוז מאט את קצב דיבורו

ומבקש לנוח מעט. את מיטתו פוקדות
שתי חיילות חינניות, קצינת־הנפגעים
רותי ברעמי ומש״קית תנאי־שירות
שיפרה יורב. אילוז מתרגש. הוא שמח
לקראתן .״בתוך כל הבאלאגן ראיתי
את הבנות. הן עזרו לפצועים, עשו
עבודה ניפלאה״.
הבנות שואלות אותו אם הכל בסדר
אם הוא זקוק למשהו. האחות מבקשת
להגיש לו את ארוחת־הערב שלו. הוא
מתקשה לאכול בעצמו, צריך להאכיל
אותו .״איזה באלאגן הולך פה, שכב

יהודים !דו־וזים, ודר, אנש מגיב
ואנש שב״ כ, נחוגו ביחד באותה שניה
-ומישפחותיהם נפ גשו בבתי־הקבוות

חוזוע

*111ך ! ך ח 11ח חיילים בשירות־סדיר נושאים על כתפיהם
11 1111.111 #11 את ארונו של אחד מהרוגי האסון בצור.
הארונות של החללים הוטמנו בקברים שבחלקות הצבאיות וכוסו בעפר.
^ קומנדקר התקרב באיטיות אל
1 1שער בית־הקברות. שישה חיילים
ישבו בו. משני ציריו של ארון־העץ
המכוסה בדגל־הלאום. שני אופנוענים
של המישטרה הצבאית, שנסעו לפני
הארון הדמימו את מנועי־האופנועים.
כיתת־חיילים צעדה בסך לעבר הקבר
הפתוח, ואחריה זוגות של חיילות
נושאות זרים. מונית שנשכרה על״ידי
קצין־העיר, הביאה את מישפחת ההרוג
עד למרחק נגיעת יד בארון שהורד
מהקומנרקר. מסע ההלוויה אל הקבר
החל.
28 פעמים חזרה התמונה על עצמה
השבוע, עת הובאו קורבנות אסון צור
לקבורה ברחבי־הארץ. בחלקות
הצבאיות מבאר״שבע ועד בית־ג׳אן,
מאשדוד ועד שפרעם בכו אימהות
ואבות, נשים וילדים, דרוזים ויהודים,
על יקיריהם שמצאו את מותם זה בצד
זה בחצר המוות בצור.
ובדרום לבנון בכו, ב־ 32 הלוויות,
בני־מישפחותיהם של לבנונים ופלסטינים,
שהיו עצורים בבניין המימשל
ומצאו גם הם את מותם בהתפוצצות
מכונית התופת.
הקברים הטריים נחפרו לא הרחק
מהקברים בני־השנה של קורבנות
התפוצצות בית־המימשל בצור בדיוק
לפני שנה. המתאבלים שבאו לפקוד

את הקברים ביום השנה, התערבבו
באבלים החדשים.
הצמרת הפוליטית הישראלית
הטילה את כל כובד מישקלה על-כפרי
הדרוזים בצפון, שבניהם 14 ,שוטרי
מישמר־הגבול, נהרגו בעיר־הדמים.
מאז יום השבת באו לטיקסי ההלוויה
שנערכו בכפרים הדרוזיים, הרמטכ״ל,
מפכ״ל המישטרה, שר־הפנים ומכובדים
אחרים. שרי־ממשלה אחרים
הופיעו בהלוויות האחרות ברחבי
הארץ, שם הם נאמו את נאומיהם
הבנאליים המסורתיים.
הם בוודאי לא הצליחו לשמוע מה
הם רחשי הציבור שבא ללוות את
יקיריו בדרכם האחרונה.

שאלות
^ גוקבות

\ 1ך | #1ך 11ך 1ד מישפחתו של אחד ההרוגים
\ 1 1 1 ^ 11 1 11 זועקת אל מול הקבר הפתוח,
כשהחיילים סותמים אותו באדמה בעזרת אתי־

חפירה. כ^ נהג המסורת, לא הועבר האת מיד ליד,
אלא הונח על האדמה. רק אז נטל את האת אבל אחר
מבני״המישפחה והשתתף במלאכת סתימת הגולל.

ך* ני המישסחה והקרובים ביכו
^ את המת. קרובים־רחוקים ואזרחים
שבאו לחלוק כבוד אחרון לבו־העיר,
הכפר או המושב התפנו לדבר על
דברים אחרים.
גיבור־היום בהלוויות היה חייל
המילואים דויד אילוז, מקריית־גת,
שבתושייתו מנע אסון יותר גדול .״הוא
בחור עלא־כיפאק, גבר משלנו!״ אמר
מתאבל מיזרחי בהלוויה שנערכה

ך 1 1ח נשים צעירות ומבו־
11111/1 1גרות ממררות ב בכי,
מי בקול ומי בלחש, בבתי״
הקברות השונים ברחבי־הארץ.
28 הלוויות נערכו, מבית״ג׳אן
אשר בצפון עד באר״שבע בדרום.

| 1ך 1ך|| בני־מישפחה מעיפים מבט אחרון בקבר מול
\ ו | 1 111 כיתת מישמר״הכבוד של חיילי צה״ל, שניצבו
בכל ההלוויות לצד הקבר. אחרי סתימת״הקבר ירו החיילים מנישקם.

מבט

\ 1 ״1111ד אביו של גבריאל אוחנונה מאשדוד, שנהרג בצור, עוצם
] 11ץ 11 את שתי עיניו. אחד מבניו אוחז בו. אוחנונה היה תלמיד־ישיבה.
הספדים לא נישאו, משום שיום־קבורתו חל בראש־חודש.

1*1 1/1ק 1111*11ך: בנות-מישפחה של חייל־מילואים, שלו במיקרה
11ן 1 1 /1 1 1 /במחנה בצור ומצא שס אמ מומו. מלווים אומו
בדרכו האחרונה. אחת הקרובות בוכה בקול רם, שנייה עוצרת דימעומיה.
בררום הארץ .״כאב לו הלב לירות
ולהרוג אדם אחר״.
לעומתו נשמעו, כמובן, גם קולות
אחרים .״למה הוא היה צריך להחזיר את
ששת המחבלים, כשראה שהם בורחים

ולא לירות בהם ולחסל אותם?״ אמרה
מישהי. ובאותה נימה, וכמעט באותו
נושא בהלוויה אחרת, שאלה מתאבלת
קשישה ״למה לא הורגים עכשיו את
כל המחבלים?״ ואילו בפינה אחרת,

דימעה חרישית

צעירה נאה, שראשה
עטוף במיטפחת, מנ גבת
דימעה מעיניה באחת מהלוויות קורבנות צור.

שוחחה קבוצת צעירים בלחש ״כמה
זמן עוד יישפך הדם?״
הנואמים המיקצועיים חזרו כמעט
אחד על דיברי רעהו כשטענו שהקורבנות
נפלו כדי לשמור על שלוותם

אחרים בכו בקול. היו שצעקו והיו ששתקו ואף לא
הזילו דימעה, כאשר הורדו יקיריהם אל הקבר
הפתוח. בהלוויות השתתפו לא רק המישפחות.

ושלומם של תושבי־הגליל. המתאבלים
לא תקפו אותם בקול־רם, אך פה ושם
נשאלה השאלה המתבקשת מאליה:
״כמה זמן עוד נהיה שם? כמה צעירים
נוספים ימותו עד שנצא משם?״
לא כל הצעירים הדרוזים שהשתתפו
בהלוויות סמכו את ידיהם על
דבריו של אחי אחד ההרוגים, שהודיע
שהוא חצה למלא את מקומו של
ההרוג ולשוב לדרום־לבנון.
״אני רוצה עבודה עם אתגר, אמרת
לנו,״ זעקה אחת מאחיותיו של איש
שירות״הביטחון הכללי, אשר חסון,
שהוא ושני חברים אחרים לתפקיד
נטמנו ביום הראשון השבוע .״אמרת
שאם אתה לא תלך והשכן לא ילך,
והטובים לא ילכו, אז מי יגן עלינו.
עכשיו אתה הלכת. ורק הרשעים
נשארה״
.אנחנו עייפים. לא יכולים לסבול
יותר!״ קרא אב שכול על קבר בנו
בהלוויה אחרת בגוש־דז.
כל אשדוד באה להלוויתו של
מקסים אזולאי, שהיה עובד נמל ובנו

של עובד־נמל. העיר שותקה לגמרי,
וכל המישטח הגדול שלפני בית-
הקברות היה מלא אבלים.
אזולאי היה בחופשה מיוחדת ביום
החמישי .״ראיתי אותו בצהריים בעיר,״
סיפר חבר שלו .״לך תאמין שלמחרת
הוא יהיה מת!״ חברים אחרים לא יכלו
לשמור על קור־רוח וזעקו בהיסטריה.
היו שהתעלפו, היו שניסו להטיח את
ראשם בקירות. שני אחיו התעלפו, וכך
גם אשתו שנותרה עם שלושה פעוטים.
״אני רוצה למות לידך ״,זעק קרוב
שמירר בבכי.
אזולאי, איש מילואים, שחקן
כדורגל גבה־קומה, ישן במיקרה בבניין
בצור. ספק אם הכיר מקרוב את שני
האשרורים שמצאו את מותם לצידו
באותו בוקר נורא.
חיילים וחיילות ליוו כל הלוויה.
החיילים נשאו את הארון והיוו מישמר־כבוד
שירה מטחי-אש אחרי הקבורה.
החיילות נשאו זרים, כדי להניח אותם
על הקבר. למרות שלא הכירו אישית
(המשך בעמוד 116

| 3י ! £י ^ 319053ג

חיי ! 1ה ח | 1ל ח חייל מכיתת נושאי הארון
| 1 1 3 1 111 1 1 1מתעלף ונופל לקרקע.
חובש מגן־דויד״אדום שנמצא במקום, כמו בשאר

בתי־הקברות בארץ, אץ אליו וטיפל בו, מול עיניו
הבוחנות של הרט״ר חובש הכומתה. משמאל: קיברו
מכוסה הזרים של אשר חטון מאשדוד, איש השב״כ.

מישפחת הדמע
(המשך מעמוד )15
את ההרוגים, לא יכלו שלא לפרוץ
בבכי.
היו שהתעלפו, היו שחשו ברע
וקיבלו טיפול בטרם השתטחו על
האדמה. גם מפקדי היחידות, קצינים
בדרגות גבוהות באו לומר ריברי־פרידה
לחייל, שאותו בדרן־־כלל לא
הכירו אישית, לא יכלו להתאפק והזילו
דימעה.
.כשנודע לי איזה תפקיד הוא
ממלא, חששתי שהוא משחק באש״,
אמר חבר של אחד מקורבנות שירות
הביטחון־הכללי. .אבל לא האמנתי
שאם יקרה לו משהו, שזה יהיה מתחת
להריסות של בית״.

רבני אשדוד אשר נזעקו לקרוא
קריאן ז גדולה . .בעקבות מותם_ של
שלושה מבני־העיר. הם גם מצאו
הזדמנות מתאימה לכר.
הטפה תהת הטפד
^ יום השני נקבר, לצד שניים
^ מבני עירו, גבריאל אוחנונה,
תלמיד ישיבת בני־עקיבא בכפר־הרוא״ה
וחניד ישיבת ההסדר בכרם-
דיבנה. איש מילואים בן ,27 מחטיבת
שיריון, שהתחיל את שנת הלימודים
הרביעית בטכניון בפאקולטה להנדסה.
מישפחתו, שומרת מיצוות, ניצבה

ך אסר ערפאת לחם השבוע על
חייו, פשוטו כמשמעו.
אך על כפות המאזניים היה מונח
הרבה יותר מאשר גורלו של איש אחד,
חשוב ככל שיהיה. העם הפלסטיני כולו
עמד לפני פרשת־דרכים גורלית.

ערפאת עצמו היה מודע
לכך היטב. הוא לא הגיע
לטריפולי במיקרה. היתה זאת
החלטה, שקיבל בעיניים
פקוחות, ושאת תוצאותיה
האפשריות הבין היטב מראש.

שרשות האבל

נשים האוחזות זו בידיה של זו מביטות
ביאוש לעבר יקירן, שניטמן באדמה.
רבים לא האזינו לנאומים, אלא עקבו בעיניהם אחרי טתימת״הגולל.

בראשית ספטמבר הופיע ערפאת
במפתיע בז׳נבה, ונאם את נאומו הגדול
בוועידת האו״ם לשאלת פלסטין. היה
זה הנאום הברור ביותר שנשא אי־פעם:
הוא הצהיר חד־משמעית על כוונת
אירגונו להתמיד בדיד השלום, למען
הקמת המדינה הפלסטינית בגדה
וברצועה. הוא העמיד במרכז דבריו את
ההגנה הנחושה על.עצמאות ההחלטה
הפלסטינית״.
במילון הפלסטיני. ,עצמאות־ההח־לטה״
היא מושג־מפתח. פירושה:
השיחרור מן האפוטרופסות של
המדינות הערביות, העמידה על זכותו
של העם הפלסטיני לבחור בעצמו
בדרכו העצמאית.
בנסיבות הנתונות, יש למושג
פירוש מובהק עוד יותר: ההתנגדות
לנסיונות סוריה להטיל את מרותה על
אש״ף, והחלטת אש״ף להקים את
המדינה הפלסטינית גם במחיר ההכרה
בישראל וההשלמה עם ארצות־הברית.

של אש״ף. איש לא היה מאשים אותו
בעריקה.

תחת זאת החליט ערפאת
להיכנס ישר אל תוך לוע הארי,
לחרף את נפשו בעצב הנסיעה
לטריפולי, ולאחר־מכן להסתכן
במצור.
לא היתה יכולה להיות לו שום
אשליה לגבי הכוונות של רמשק, והוא
עצמו הגדיר אותן בפה מלא. במשך
שנים פעל חאפט׳ אל״אסד באופן
שיטתי לחיסול אש״ף העצמאי, הדוגל
ב״עצמאות ההחלטה״ .הוא ניסה
וכמעט הצליח ב־ .1976 הוא דחף את
ישראל לעשיית המלאכה ב־ .1982 מאז
חודש מאי השנה פתח במערכה בבקאע
ובטריפולי.

אם כן, מדוע החליט ערפאת
להגיע לשדה־הקרב?

המניע העיקרי היה, בלי ספק,
הכרתו שמנהיג לאומי חייב להיות
בקרב אנשיו בשעת המיבחן העליון.
בגלל אותה הסיבה נשאר ערפאת
בביירות, כאשר נסגר עליה המצור בביירות כשפגשתיו
הישראלי.
הנצורה, האמינו אנשיו והוא עצמו
שצה״ל יסתער על העיר וכי כולם

ערפאת, המבלים את זמנם בבתי־מלון
רחוקים ומפוארים מעבר לים.
לשם כך החדירו הסורים את אנשי
אבו־מוסה ואחמר ג׳בריל לאיזור
הדרוזי העצמאי בהרי־השוף (ראה
הנדון) ,על אף התנגדותו האילמת של
ואליר ג׳ונבלאט. מכיוון שהמנהיג
הדרוזי זקוק אף הוא לעזרת הסורים,
לא יכול היה לסרב. אסר רצה לקבוע:
רק מי שמקבל את מרות הסורים יכול
להמשיך ולהשתתף במאבק.

בבואו לטריפולי, תוך סיכון
חייו, ביקש ערפאת להפריך
תדמית זו ולהוכיח בי הנהגת
אש״ף אינה מרוכזת בתוניס
הרחוקה, אלא מצויה בלבנון,
הסמוכה לישראל.
יתכן שערפאת קיווה שעצם
נוכחותו בטריפולי תרתיע את אל־אסד
מפני ביצוע מזימותיו הקיצוניות
ביותר, או תביא להתערבות הממשלות
הערביות האחרות להפסקת הקרב, כפי
שקרה ב־ , 1976 אז נבלמה הפלישה
הסורית בלבנון ברגע האחרון על־ידי
אולטימטום סעודי, שעה קלה לפני
שהצבא הסורי הצליח לשבור את
התנגדות הכוחות הפלסטיניים(שברא
היתה
זאת הברזת־מילחמה.
ליתר דיוק: היתה זאת היענות
להכרזת־המילחמה של חאפט׳
אל־אסד.

מתאבל חובש־כיפה מנגב במיטפחת את
דימעותיו, ואברך עוטה שחורים העומד לעידו
מביט בעצב. גם החיילים והחיילות שליוו את הטקסים פרצו בבכי.

גברים לחוד

אמר אחר. :יש לי חודש מילואים
בעוד שבועיים. אני יודע שאשרת
בלבנון. אני פוחד פחד״מוות. יש לי 30
יום של פחד־מוות״.
ידי החובשים היו מלאות עבודה.
| .אנו מוכנים לכל מיקרה,״ הסביר
,החובש. .הבעיה היא שכולם נדחסים
1ודוחפים ויוצרים תחושה של מחנק,
והם אף מקשים עלינו את העבודה״.
תלמידי בתי־הספר, במקומות
שונים בארץ, באו בצורה מאורגנת
.לחלוק כבוד אחרון לנופלים שלמדו
באותם בתי־ספר אד לפני שנים אחדות.
.אני לא מכיר את החייל שנפל,״ אמר
.תלמיד תיכון חובש־כיפה. ,אבל בעיני
הוא קדוש ולכן באנו כולנו לפה. כולנו
מרגישים ככה״.
הצהרונים המספרים בקיצור על
קורות חייהם של ההרוגים, עוברים מיד
ליד. קוראים כל פרט, שמא נשכח
משהו, או לחילופין, נכתב דבר מה
שלא ידעו על ההרוג.
צוותים זרים מצלמים חלק
׳ ,מההלוויות. איש אינו תוקף אותם ולא
מונע מהם לעבוד. להיפר, מציעים
עזרה בליקוט פרטי הביוגרפיה של
הנקבר ושל בני־מישפחתו.

משני צידי־הארון שהוצב בפתח בית־הקברות.
משני הצדדים של הכניסה
נמתחו חבלים, צד אחד יועד לגברים
והצד השני לנשים. מכיוון שהתאריר
הוא ראש־חודש, לא נישאו הספדים,
אולם כפי שאמר אחד המקוננים, מורו
של ההרוג. ,אין מספידים, אך לעומת
זאת מתריעים.״ והדוברים המכובדים
קראו לקהל השומעים לחזור בתשובה
מלאה, כנה והמונית כדי להסיר את רוע
הגזירה שגזר האלוהים מעל העיר
אשדוד. .חיללו את השבת בעיר,
הולכים בלבוש לא צנוע, אין מקיימים
מצוות טהרת־המישפחה. בקיץ, בחוף־
הים, הולכות נשים בלבוש חשוף!״ קרא
רב־העיר לחבר מאזיניו, רובו תלמידי־ישיבה
וחובשי־כיפות אחרים, כשהוא
מסביר להם מדוע קרה מה שקרה
לעיר־הנמל.
בעל ואשה יצאו מריכבם והתקרבו
לקבר של בנם שנהרג במהלך מילחמתהלבנון. הקבר היה מרוחק מרחק שורה
אחת מקבר רענן של הרוג הפיגוע
בצור .״אנו באים לכאן מידי שבוע
בשבוע. כמעט בכל פעם אנו באים
דווקא כשמתקיימת הלוויה של חייל
אחר. מתי כבר תיגמר המילחמה
הזאת?״

כאשר עמד ערפאת על הבימה,
לפני נציגיהן של 150 מדינות, לא ידע
איש כי בליבו כבר גמלה החלטה
אישית. באולם השתררה אווירה של
התרגשות מוזרה, שאיש לא ידע —
באותה שעה — להסבירה. היה משהו
פאתטי בסיגנונו של ערפאת, שהעלה
את הוועידה מרמת הדיקלומים
הדיפלומטיים לרמה של. דראמה
אישית ולאומית. אך איש לא ידע את
פשר הדבר.
בשיא הנאום פנה ערפאת אל
נציגיהם של כוחות־השלום הישראליים,
שישבו ביציע. האישים החשובים״
,והביע במילים נרגשות את תודתו
למאבקם למען הצדק והשלום.
אחר־כך שיגר את עוזרו האישי
לקרוא למתי פלד ולי. כאשר נכנסנו
לחדרו, בליוויית שני הקומוניסטים
שהצטרפו אלינו, קם לקראתנו, חיבק
אותנו, בזה אחר זה, ונישק ללחיינו.
גם על מיפגש זה ריחפה התרגשות
מוזרה.

בדיעבד קיבלו כל המחוות
האלה משמעות מיוחדת. ברור
כי יאסר ערפאת החליט, עוד
לפני בואו לז׳נבה, לעשות
מעשה מכריע: להצטרף אל
אנשיו בטריפולי הנצורה.

בחור ווע הארי
*ץ דוע הוא עשה זאת?
*/מבחינה פוליטית, צריך היה
להישאר בתוניס. שם היה חופשי. שם
יכול היה לקיים את הקשר עם כל
העולם. שם יכול היה לנהל את המאבק

עומדים למות׳כקרב. הכרה דומה
שררה בטריפולי, כאשר ערפאת הגיע
לשם.

בטריפולי, כמו אז בביירות,
הירבה ערפאת להסתובב
ברחובות, להראות את עצמו,
כדי להרים את מוראל לוחמיו.
אומץ־ליבו האישי הפך זה
מכבר אגדה בקרב הפלכטיניס.
אין ספק שבכך ראה את תפקידו
העיקרי. בשיחות פרטיות אמר ערפאת
פעמים רבות שהוא פאטאליסט, ושהוא
מוכן למות למען עמו בכל רגע.
באותה השעה ניסו הסורים ליצור
תדמית של שני סוגי פלסטינים:
הסוכנים שלהם, הממשיכים כביכול
בקרב נגד. האוייב הציוני״ ,ואנשי

שם עמד אז, למרבה האירוניה, אותו
אבו־מוסד״ שהוא כיום הקוויזלינג
הפלסטיני הראשי של הסורים).

6מיס מגולחות
יש איני יודע כיום בבירור איך
\ 1הגיע ערפאת לטריפולי. כבר אז
היתה העיר נצורה מכל העברים
היבשתיים על־ידי הצבא הסורי
ושכירי־החרב הפלסטיניים שלו, ואילו
מן הים צר על העיר חיל-הים הישראלי,
שום תנועה אווירית לא היתה אפשרית.

קרוב לוודאי שערפאת חמק
בסירה קטנה דרך המצור
הישראלי. ליתר ביטחון גילח

במדינה
(המשך מעמוד )8
פנימי, נשאר יושב. הביט בערימת
הקיטבגים המושלכים לפניו על ריצפת
האוטובוס, הביט בבניין המתנשא
לגובה שמונה קומות ללא יסודות
רציניים במרכזו של ״כפר ערבי״,
ותחושה עמוקה ריתקה אותו חזק
למקומו.
וכך, במקום להישאר שם לעולמים
הוא המשיך עם מחלקת־חיילים אחרת
עד הזהראני ולא נשאר בצור.
באמצע השמירה הלילית שמעו הדי
פיצוץ עצום. גשש בדווי, שהיה בצור
בעת הפיצוץ, מגיע מבועת אל
השומרים ומספר שראה טנדר גדול
נכנס בעוצמה רבה בבניין.
לא בלוני־גאז ולא שום דבר. עד
היום אני יודע רק על הטנדר ועד היום
אני חושב על מכונית־התופת הזאת
וביחוד עכשיו, אחרי מה שקרה לאמריקאים
בביירות...
עד כאן הקטע של הכתבה. היא
הופיעה ביום השישי — שעה קלה
לפני שהמתאבד נכנס לכביש המוביל
לשער־הברזל של מיפקדת צה״ל בצור.

שיתוף־פעולה פורה
היילבו שניים יחדיו, בלתי
אם נועדו? ממשלות סוריה
וישראל עוזרות זו לזו. מדוע
תילחמנה זו בזו?

את זקנו המפורסם. בתצלומים
הראשונים מטריפולי הופיע,
לפתע, כשפניו מגולחים למש־

מרגע בואו התגלגלו הדברים
באיטיות לקראת השיא הבלתי־נמנע.
אנשים שדיברו עם ערפאת בטריפולי
התרשמו ממצב־רוחו הפאטאליסטי.
הוא היה משוכנע כי אסר ינסה לחסל
אותו.
בשבילו ובשביל אנשיו, מפוני
ביירות, היתה למצב כולו צורה של
.פעם שניה׳ ,פרשת ביירות חזרה על
עצמה, אלא שהפעם האוייב לא היה
צה״ל, אלא הצבא הסורי.

בביירות החלו הפלסטינים
לדבר על ״מצדה פלסטינית״.
השבוע דיברו עליה שוב.

אך יש הבדל. צודל כפוף
לרעת־הקהל הדמוקרטית בישראל,
שלא היתה מוכנה לסבול את חורבנה
של עיר, על מאות אלפי תושביה.
האבירות שהיו כרוכות בכיבוש ביירות
המערבית הרתיעו את ההנהגה
הישראלית. בסופו של דבר לא היה
מנוס מלאפשר נסיגה מכובדת של
כוחות אש״ף משם.
לסורים אין כל עכבות כאלה. הם
לוחמים באמצעות שכירי־חרב פלסטיניים.
הצבא הסורי עצמו מופעל רק מרחוק,
באמצעות תותחיו. אבירות אינן
מרתיעות את אל-אסד, וסבל האוכלר
סיה האזרהית בטריפולי עוד פחות. מה
גם שטריפולי היא עיר סונית, העויינת
את המישטר הסורי, שבו שולט המיעוט
העלאווי(שהוא שיעי קיצוני).

משום כך מוכן אל־אסד
בהחלט להפוך את טריפולי
למצדה. שום מישטר ערבי לא
נקף אצבע כדי לעזור לפלסטינים
הנצורים. ברית-המוע-
צות תמכה למעשה מלכתחילה
בסורים ובסוכניהם הפלסטיניים,
בעודה משלמת מם־
שפתיים לערפאת. לא היה במ

מחסום על דרכו של אל־אסד
לביצוע זממו.

• וושליס־דסשק־סריסי

שאלה הגדולה השבוע נגעה
( !לגורלו האישי של ערפאת — כי
בו התגלם גורל עמו.

מאורעות טריפולי לא פגעו
במעמדו הפוליטי של ערפאת.
כי בטריפולי לא הוכרע גורל
אש״ף, אלא רק גורל הפלג של
אש״ן! הקיים בלבנון ובסוריה.

מכין 4.5מילית הפלסטינים, הרוב
העצום חי מחוץ לסוריה־לבנון —
בגדה וברצועה, בירדן, בדרום־לבנון,
בסעודיה, בארצות־המיפרץ, בתוניסיה,
בעיראק ועוד. כל הפזורה הגדולה
הזאת נשארה נאמנה לערפאת. לא
נשמע אף קול אחד בפזורה ובארץ
לטובת הסורים וה״מורדים׳׳ .כל
פלסטיני ידע היטב שזוהי התקפה של
המישטר הסורי על העם הפלסטיני
כולו, לשם שבירת אירגונו העצמאי
וסיכול השגת יעדו הלאומי: מדינה
פלסטינית עצמאית.

ההפגנות שנערכו השבוע
ברחבי הגדה המערבית, תוך
שותפות נציגי הפלסטינים
בעזה, דיברו שפה ברורה.
היתה זאת שפתם של כל
הפלסטינים.

רק בסוריה ובשטודהכיבוש שלה
בלבנון יכול אל-אסד להפעיל את
מרותו בכוח. ורק על השליטה באיזור
זה נטוש הקרב.
אין זה מיקרה שממשלת־ישראל
הטילה על חיל־הים לקיים מצור על
טריפולי, כפי שפורסם בעתונות הערעל
תפיסת לוחמים
כית, כאשר
פלסטיניים, מאנשי ערפאת, בלב-ים.

ממשלת־ישראל מעוניינת
בהשמדת ערפאת בדיוק כמו

ממשלת-סוריה, ומוכנה לעשות
את הכל כדי להשיג יעד
זה. הסיגנון האחיד של כל כלי
התיקשורת הישראליים מובן
על רקע זה.
ממשלת־שמיר מעוניינת בכך בגלל
שתי סיבות:

חיסול ערפאת מעניק בדיעבד
לגיטימציה למילחמת•
לבנון.

אחרי שכל שאר ההישגים נגוזו,
ניתן עתה לתאר את המילחמה
כעטורת־ניצחון, מפני שהביאה בעקיפין
למצב שבו יכלו הסורים לחסל את
אש״ף העצמאי בלבנון.

מכיוון שמטרת הממשלה
היא לספה את הגדה והרצועה
לישראל, היא מעוניינת בחיסול
אש״ף העצמאי דווקא.
ערפאת, המדבר על שלום והמציע
הסדר מדיני, מעלה על סדר־היום הבינלאומי
את עתיד הגדה והרצועה. הוא
מסכן את מדיניות הליכוד והמערך.
ואילו אש״ף המשועבד לסוריה, הדובר
על מילחמת־נצח בישראל, אינו מהווה
שום סכנה למדיניות־הסיפוח.

מכאן התופעה, שהיתה
עשוייה לעורר תמיהה בלב
תמימים: כל כלי־התיקשורת
הישראליים הריעו לכבוד הצלחתם
של ה״מורדים״ ,המטיפים
יומם־זלילה להשמדת ישראל
והמאשימים את ערפאת בכך
שחוא חותר לשלום עם ישראל.
כל נסיגה של ערפאת ואנשיו
התקבלה בישראל כניצחון ישראלי
מזהיר. מבחינה זו אין כל הבדל בין
אנשי-הליכוד ואנשי-המערך, בין דבר
ומעריב.
יתכן שבעוד כמה שנים תיראה
גישה ישראלית זו כשיא של טירוף
לאומי. אך השבוע היא ביטאה את
ה״קונסנזוס הלאומי׳ בישראל.

אוריאבנרי

קשר מיקרי בלבד. מי מעוניין
לקלקל שיתוף־פעולה פורה כזה? יתכן
שרונלד רגן וחבר מרעיו התמימים
בוושינגטון אינם מבינים את המצב.
אם כן, מוטב שממשלת־ישראל
תסביר להם את עוברות־החיים במרחב:
לא הדיבורים קובעים, אלא המעשים.
ובין השניים אין אלא קשר מיקרי
לגמרי.

בתי סוהר
דרושה: בדיקה אוביקטיבית האמירות השובתות מעבודה
בכלא ״גודדתירצדד.
בנווה־תירצה כלואות 30 אסירות
ביטחוניות. שתיים ערביות ישראליות,
אחת בדווית ו־ 27 מהשטחים הכבושים
ומירושלים המיזרחית.
הן שובתות מאז ה־ 15 ביוני השנה.
הפרקליטה לאה צמל, המייצגת
כמה מהן, הסבירה שבאותו יום מסויים,
התבקשו שלוש אסירות שעבדו
במיטבה לבשל גם לסוהרות. הן
התנגדו, בטענה שאינן מוכנות לבשל
את מזונם של המדכאים. הסוהרות פנו
בתביעה דומה לשאר האסירות, וכולן
סירבו.
כל האסירות הוחזרו לתאיהן

אווירת-מילחמה השתררה, לפתע,
ברחבי המרחב.
צה״ל עורך תרגיל נרחב של גיוס
כוחות־מילואים, שעליו הודיע זמן־מה
מראש. התרגיל, שתוכנן זה מכבר,
קיבל לפתע משמעות חרשה על רקע
המאורעות: האיום האמריקאי על
סוריה והפיגוע במיפקדה הישראלית
בצור (ראה עמודים 9־.)15
ממשלת־סוריה הכריזה אף היא על
גיוס״חירום. לדבריה, הוא נועד
להקדים תרופה למכה ולהכשיר את
סוריה לעמידה מול פני התקפה אמריקאית,
או אמריקאית־ישראלית, בעיק־בות
הפיגוע במיפקדה האמריקאית
בביירות.
כלי התיקשורת בעולם טענו כי
ממשלת וושינגטון מאיצה בישראל
לתקוף את סוריה.
ישראל הודיעה כי אין לה כוונה
לתקוף — אך הודעות כאלה מעוררות
בדרך כלל את הרושם ההפוך.

אינטרסים משותפים. או
למעשה, אין שום הגיון במילחמה
ישראלית־סורית.
לכל אורך החזית, קיים למעשה
שיתוף־פעולה פורה בין סוריה וישראל,
המבוסס על אינטרסים משותפים רבים.
בין השאר:
• סוריה וישראל חילקו ביניהן
את לבנון. הכיבוש הישראלי בררום
והכיבוש הסורי במיזרח ובצפון תלויים
זה בזה. כל צד טוען כי אינו יכול לסגת,
בגלל אי־נכונותו של הצד השני
לעשות כן.
• לממשלות דמשק וירושלים
אוייב משותף: יאסר ערפאת ואש״ף
העצמאי (ראה עמוד .)16 מסיבות
שונות, מעוניינות שתיהן באותו הדבר
בדיוק: השמדתם של יאסר ערפאת
ואנשיו.
יד רוחצת יד. אינטרסים משותפים
אלה הביאו גם לשיתוף־פעולה אוטומטי.

חיל־הים הישראלי קיים את
המצור על טריפולי מן הים, בעוד
ששכירי־החרב של סוריה ערכו עליה
את ההתקפה המכרעת.
• תרגיל־הגיוס הישראלי — -
שלא נדחה למרות המצב המתוח —
והאיומים האמריקאיים,איפשרו לסוריה
להכריז על מצב־חירום לאומי, שהסיח
את דעת ההמונים הסוריים
ממעשודהנבלה שמבצע מנהיגם נגד
.האחים הפלסטיניים׳.
• הגיוס הסורי עזר ליצחק שמיר
ולעמיתיו להסיח את דעת ההמונים
בישראל מן הגדרות הכלכליות
החדשות ומהאסון בצור, הנובע
לא־מעט מן הרשלנות של מערכת־הביטחון(ראה
הנדון).

פרקליטה צמל
חזרה לתאים

מפקדות הכלא התחלפו. רעיה
אפשטיין הוותיקה יצאה לגימלאות.
במקומה התמנתה כמפקרת״הכלא חיה
שוהם.
בבתי־הכלא בארץ נמצאים 2800
אסירים ביטחוניים. רובם הם, לפי
הגדרת נציבות שירות בתי־הסוהר,
סרבני־עבודה. גם אחרי האירועים
בנווה־תירצה ממשיכות האסירות
בשביתתן, והנציבות עצמה עומדת על
כך, שההטבות שניתנו לאסירות לא ־
יוחזרו להן אם הן לא יסכימו לעבוד
כנדרש על־ידי הנהלת הכלא.
מול טענות צמל, הנשענות על
עדויות האסירות עצמן, ניצבת נציבות
שירות בתי־הסוהר וגודסת: הכל
שקרים. לכן, פתיחת שערי כלא נווה־תירצה,
כמו בתי־כלא אחרים, לפני .
נציגי העיתונות, תאפשר בדיקה
אובייקטיבית של תנאי האסירים
הביטחוניים וקובלנותיהם.

צרם שבא לצדם את קיבוה שר עליזה בגין ר ד נדהם רואות ש ה קנו
הצמוד אליו ש פו -ומזכיוו של בגין מסביו: זהו מי שג דושלמ׳

^ לם־העיתונות הירושלמי נרהם.
הוא בא לצלם את קיברה של
ליזה בגין דל בבית־הקברות שעל
הזיתים בירושלים, לקראת יום־שנה למותה, ולא האמין למראה
יניו.
הקבר הצמוד לקיברה של עליזה
גץ היה חפור!
הדבר היה ביום השלישי שעבר.
יום השישי, יום־האזכרה לעליזה בגין,
יה המקום מכוסה בעפר, אך ניכרו בו
ימני החפירה והעפר היה תחוח.
על קיברה של עליזה בגין יש מצבת
!יש פשוטת שעליה חרוט באותיות
סחורות. :עליזה בגין בת שלומית וצבי
רנולד, תר׳פ־תשמ״ב׳׳ .הקבר שוכן
תוך איזור המוקף גדר־אבן נמוכה, ובו
!ברים מעטים בלבד, הרחוקים זה מזה
וטרים ספורים.
לכן מוזר היה לגלות כי השטח
;סמוך לקיברה, מצד דרום שלו, חפור
דיוק בגודל של קבר.
ביום האזכרה חיכו הכל לראות אם
שבור מנחם בגץ את הסתגרותו
;ארוכה ויופיע בטקס האזכרה.
זיקחדהחפירה היה מדהים במיוחד,
)כיוון שנערך סמוך כל־כך למועד
זאזכרה.
העולם הזה פנה ליחיאל קדישאי,
טהיה מזכירו האישי של בגין כשזה
:יה ראש־ממשלה והמשמש עדיין
:תפקיד זה במישרד ראש־הממשלה.
זוא מהאנשים הקרובים ביותר לבגין,

ההד 11111 משמאל: קיברה של עליזה בגין ז׳ל. על
ן | 1111 ^ 111 / 1 הקבר מצבה פשוטה, שגי לוחית שיש
חלקים ומסותתים. על הלוח העליון חרוט באותיות שחורות. :עליזה בגין
בת שלומית וצבי ארנולד תר״פ-תשמ״ב ״.ביום השלישי שעבר היה

המקום הסמוך לקבר (בתמונה מצד ימין) חפור. אפשר להבחין בתמונה
בהבדלי הגובה בין האבן התחתונה ומישטח הבטון שמתחתיה ובין
המקום החפור. ביום האזכרה לעליזה בגין היה המקום מכוסה בעפר.
ממקום הקבר נשקף נוף מרהיב של העיר העתיקה והרובע היהודי.

טוז!7ת הקב1
ומהיחידים שבא לביתו, מלבד בני
מישפחתו.
קדישאי הסביר שיש כאן עניין
פשוט של מינהג ירושלמי. הדת
היהודית אוסרת להלין את המת.
כלומר: אדם שנפטר, יש לקבור אותו
באותו היום, לפי הדת היהודית. אם
נפטר אדם בשבת, יש לקבור אותו מייד
בצאת־השבת.
האדמה בירושלים, ובמיקרה זה גם
בצפת, היא אדמת־הר סלעית וקשה
לחפירה, הסביר קדישאי, לכן, כדי
להכין קבר, ררושה עבודת חפירה של
כמה שעות, שלא כמו באדמת השפלה,
שם אפשר לחפור קבר בזמן קצר.
לכן, כדי שלא לעבור על איסור
הלנת המת, במיקרה שימות ערב־שבת
או־כשבת, נוהגים בירושלים לחפור את
הקברים מראש, בכל מיקרה, ולמלא
את המקום בעפר. ואז, כשמגיעה שעת
הקבורה, יש צורך רק לפנות את העפר,
ופעולה זאת אפשר לבצע במהירות,
במיוחד אם הדבר צריך להיעשות עוד
לפני כניסת השבת או במוצאי־שבת.
זו הסיבה לחפירה, הסביר קדישאי,
אין שום דבר יוצא־דופן בכך שקבר זה
נחפר וכוסה, מכיוון שכך נוהגים בכל
הקברים בירושלים.
ה | 1 1 1יקך | ילדיו של מנחם בגין בצא ן
1 11 111.1.11 תם מבית־הקבתת בהר־הזיתים,
ביום השנה למותה של אימם, עליזה בגין.
מימין הבן, בנימין זאב (״בני״) בגין, לפניו הולך

אדם מזוקן, לא מזוהה ולידו לאה בגין, המתגוררת
עם אביה בביתו ברחוב בלפור בירושלים מאז
מתה אמה. היא זאת שמטפלת באביה. לידה, עם
הפנים למצלמה, בתו השניה של בגין, חסיה מילוא.

איש לא
הפר

* *ז כי רחברה־ ק די ש א הראשית
*/והכללית בירושלים, האחראי על

בית־הקברות בהר־הזיתים אישר את
קיומו של מינהג זה. הוא הסביר
להעולם הזה כי חברה־קדישא
מכשירה שטחים לקבורה, וכל שטח
שגמרו להכשיר אותו, חופרים גם את
הקברים שבו, ומכסים אותם בעפר. יש
להם תוכנית־עבודה, והם עובדים
על־פיה.
חברה־קדישא הכחיש מזכיר שמישהו חפר את הקבר הסמוך
לקיברה של עליזה בגין. לדבריו, איש
לא חפר באיזור זה כבר מזה שלושה
חודשים לפחות, ולא ידוע לו על חפירה
שנעשתה במקום בשבוע שעבר.
אך במיקרה זה מתעוררות כמה
שאלות ותמיהות.
ראשית: אין זה סביר שכאשר, ביום
מן הימים, תיערך הלווייה לראש־הממשלה
לשעבר, תיעשה במהירות
כזאת שיקברו אותו עוד באותו הלילה.
יש להניח שאישי־ציבור ומנהיגים
רבים ברחבי העולם ירצו לבוא
ולהשתתף בהלווייה כזאת. זאת תהיה
בוודאי הלווייה ממלכתית, ואף
בינלאומית, ולזה היה צורך בהכנות
רבות שלא יארכו שעות בלבד, אלא
ימים.
שנית: מוזר שהקבר נפתח דווקא
באותו שבוע, ערב עריכת האזכרה
לעליזה בגין. גם פעולת־שיגרה כפופה,
מן הסתם, לשיקול־דעת מסויים.
מישהו מן החופרים בהר־הזיתים
עשה בוודאי טעות. הדבר הקפיץ את
מי שבא לשם במיקרה כדי לצלם את
קיברה של. עליזה בגין, לקראת
יום־השנה למותה.
מנחם בגין לא בא לאזכרה של
עליזה בגין. כבר מזה חודשיים ימים
אינו יוצא את פתח ביתו. אווירה
מיסתורית אופפת את הבית. מעטים
נכנסים לתוכו. לציבור לא נודע כל
פרט על המתרחש בתוך הכית פנימה,
ועל מצבו האמיתי של בגין.

כן, פייר קרדין עושה ספורט...
ואתם הרי יודעים שהאיש הזה
מוציא רק עבודות מושלמות.
חליפות הג׳וגינג החדשות
בעיצובו של אמן הביגוד
הצרפתי -זה מה שירוץ
השנה בבית ובחוץ.
פייר קרדין בחר בביתן לשווק
מוצריו בישראל.
אתם תבחרו בפייר קרדין.

שוב אינך ׳יגדיל להתפשר ע ם ציפה בהתזה
או בהשלכה המתלבלך ב ק לו ת ואינו עמיד.
שוב אינך צריך לשלם ביוקר עבור ציפוי אבן
לביתך.
היום, הפתרון האידאלי ציפוי ״אבן נוי:,

שי טו ת הייצור ה חדי שו ת של מפעלי ״איטונג״
אפשרו הוזלת מחירו של הציפוי ״אבן נוי״ -
והוא מו צ ע לך היום במחירי ת ח רו ת לכל סוג
אחר של ציפוי.
מידותיו ה מ דוי קו ת של הציפוי ״אבן נוי״ יח סכו
לך כסף רב באפשרם, ת פו ק ת עבודה גבוהה
וחסכון בזמן הציפוי.

צ ״ כלקכ לני ס
״אבן נוי״ הי נו ציפוי דמוי אבן ס לע( אבן
ירושלמית) ,תז ק,ו מ דויי ק ב מי דו תיו. ס פיג ת
המים של ה״ אבן נוי״ נמוכה ו מי דתש חי ק תו
ק טנ ה ביותר. תכונו ת אלו מ ב טי חו ת, בנוסף
ליופיו של הציפוי, גם ע מידו תו לאורך שנים.

״אבן נוי״ אושרה בציפוי קיר לבנינים ר בי -קו מו ת
בועדות בנין~ערים רבות ברחבי ישראל,
במקו ם ציפוי ההתזה(ה שפריץ) וסוגי ציפוי
אחרים שנפסלו לשמוש.

ב״ אבן נוי״ אתה יכול ל צ פו ת קי רו ת חיצוניים
וקירות פנימיים, חדרי מדרגות ו ק מיני ם,
מ רפ סו ת ועוד ועוד כיד הדמיון הטוב ה עליך.
לקבלת מי ד ע נוסף וייעוץ מ ק צו עי נא פנה:

0ויטווי<

מ ק בו צ ת כלל 0 0
הנהלה ומשרד ראשי:
תל־אביב, שדרות רוט שילד , 138 מי קוד 65272
טלפון 03-248216 7 8 :
סניפים: חיפה: טל 669251 .־04
ירושלים: טל 02-232819 .
בארישבע: טל 72702 .־057
נתניה: לנד טל 28347 .־053

:אבו גו• -יופי של ציפוי

בני־אור ובני
אילו הייתי מבוגר בחמש־שש שנים, בוודאי הייתי מתגייס
ב־ 1936 לבריגאדה הבינלאומית שלחמה בספרד. מכיוון שהייתי
רק בן ,12 זה נמנע ממני. כמו כמעט כל בני היישוב היהודי בארץ,
ומיליוני בני־אדם בכל היבשות, עקבתי אחרי המאבק מרחוק,
בהתרגשות יומיומית.
בשבילנו לא היה כל ספק: זאת היתה מילחמה של בני־אור
בבני״חושן־ .בצד האחד — שוחרי־החופש ואנשי־הצדק,
האידיאליסטים יפי־הנפש, ובצד
השני המיפלצת הפאשיסטית
הרצחנית.
שרנו את שירי הרפובליקה,
הנוגים ונחושי־ההחלטה, והם
עשויים להביא דמעות לעינינו
עד עצם היום הזה. הם עולים
מחדש בערבי־נוסטלגיה, כאשר להיזכר רוצים
בני־דורי
בנעוריהם האבודים. שרנו אותם
גם בצאתנו למילחמת־העצמאות
שלנו, תוך התאמת המילים
לקרבות שלנו:
״בחזית שכונת־התיקווה
יש בניין אחד, עזוב פראנקו במשך השנים למדנו יותר על
התקופה ההיא, והאגדה קצת דהתה. עתה באה הסידרה הבריטית,
שהוקרנה בטלוויזיה שלנו, והטילה אור בהיר ואכזרי על מה
שקרה באמת.
המחנה של פראנקו נשאר שחור כפי שהיה״,אם כי מעניין
להיווכח שפראנקו לא היה בעצם פאשיסט אמיתי, אלא רק
השתמש בטכניקה ובסמלים של הפאשיזם כדי לבצר דיקטטורה
אישית, ימנית־שמרנית־דתית.
לזכותו של פראנקו יש להזכיר כי רימה את אדולף היטלר
במשך כל שנות מילחמת־העולם, והצליח להשתמט מכל
תביעותיו להיכנס למילחמה. הרבה יהודים הצליחו לברוח
מאירופה הבוערת דרך ספרד ופורטוגל. וגם מצבנו בארץ היה
קשה יותר, אילו יכלו הגייסות הנאציים לעבור דרך ספרד ולכבוש
את גיברלטאר — תוכנית שעלתה לא פעם בצמרת הנאצית.
אך הגילויים העיקריים נוגעם למחנה הרפובליקאי, זה שהיה
כולו אור. הסידרה מתארת מה שהיה ידוע עד כה רק למעטים: כי
מאחרי הקווים של הצבא הרפובליקאי סערה מילחמת־אחים
מתמדת. הקומוניסטים הספרדיים, שסגרו לסטאלין, התנהגו
בספרד בדיוק כמו חבריהם ברוסיה: הם דיכאו בלי רחמים את מי
שלא הסכים עימם, הוציאו־להורג בסיטונות, עצרו ועינו
אנארכיסטים, טרוצקיסטים וכל האחרים. כדרכם בכל מקום, כל
עוד היו חלשים הם הושיטו יד״אחים ל״חזית עממית׳׳ ,וברגע
שצברו די כוח חיסלו את שותפיהם באכזריות שלא נפלה במאומה
מזו של הפאשיסטים בצד השני.
הדבר בולט היטב בסידרה: הרפובליקה מתה מבפנים, הרבה
זמן לפני שמוגרה סופית בשדה־הקרב.
אחד מידידיי היפנה את תשומת־ליבי לתופעה מאלפת:
בסידרה שצולמה ארבעים שנה אחרי המאורעות רואיינו רבים מן
הלוחמים של אז, מכל הצדדים — אנארכיסטים, קומוניסטים,
סוציאליסטים, אנשי הפלאנגות הפאשיסטיות (שמהן לקחו
הפלאנגות בלבנון את שמן) ,מלוכנים, ועוד. והנה, גם אחרי
ארבעים שנה לא שינה איש מהם את השקפתו. הכל נשארו כפי
שהיו אז. ורק אחד או שניים מן המרואיינים רמזו על הסתייגות
כלשהי ממעשי־הזוועה שביצעו אז.
מכאן אפשר היה להגיע למסקנה הפסימית שאין בני־אדם
מסוגלים ללמוד אף מן הנסיון של עצמם. אך אין זו אמת. ולראייה:
אחרי מות הרודן לא חזרה ספרד למילחמת־האזרחים. נראה שיש
מעין הסכמה כללית שלא לחזור על הזוועה ההיא. הם למדו משהו,
בכל זאת.

לריב מול כיתת־הירי
אותה סידרה על מילחמת־האזרחים בספרד מספקת מזון
למשבה גם לגבי נושא אחר: כושר־האיחוד של הימין והשמאל.
המחנה הימני לא היה פחות מפולג מאשר המחנה השמאלי.
כאשר פרצה ההפיכה הצבאית, כלל הימין מלוכנים, קארליסטים
שמרניים, פאשיסטים שמאליים ואנטי־דתיים, שמרנים, קאתולים
אדוקים, ליברלים, כמה סיעות צבאיות שונות, ועוד ועוד. אבל
בתוך זמן קצר ביותר התאחדו, בחרו במנהיג יחיד — פראנקו —
ובפיקוד צבאי מאוחד.
ואילו במחנה השמאלי לחמו הפלגים השונים זה בזה והרגו
איש את רעהו עד שאחרוני הרפובליקה נלכדו בידי הצבא הימני
המנצח, והוצאו על־ידו להורג — ביחד.
מצב כזה קיים כמעט בכל הארצות. הימין מסוגל להתאחד, או
לפחות להגיע לרמה גבוהה של שיתוף־פעולה. השמאל אינו
מסוגל לכך.
ישראל היא דוגמה לכך. הנה קמה, זה עתה, קבוצה של אנשים
טובים והכריזה על הקמת מיפלגה חדשה, הדוגלת בשלום
ובקידמה. עור לא יבשה הריו על קריאתם הראשונה, והנה היתקפו
על־ידי כל גורמי השמאל, הושמצו וגודפו, כאילו קראו להקמת
מישטר פאשיסטי.
בבחירות האחרונות הופיע יוסי שריר ברדיו וקרא
לאנשי־השלום שלא להצביע בעד של״י ור״ץ. שום עסקן של
חרות לא קרא לאנשי״הימין שלא להצביע בעד התחייה. מפ״ם

ניהלה מערכת־השמצה פרועה נגד רשימות־השלום שמחוץ
למערך. שום קבוצה ימנית לא ניהלה מערכה כזאת נגד
רשימות־הסיפוח שמחוץ לליכוד.
מה גורם לשוני זה?
האם אנשי־הימין הם פחות אגומאנים, פחות שאפתנים, פחות
שוחדי־קאריירה מאשר אנשי השמאל?
בוודאי שלא. גאולה כהן אינה פחות מאוהבת בעצמה מאשר
שולמית אלוני. שמואל תמיר אינו פחות אוהב־פירסומת מאשר
יוסי שריד. אנשי־חרות אינם שונאים מתחרים פחות מאשר
אנשי־מפ״ם.
יתכן כי ההבדל נעוץ במיבנה האישיות. אל הימין נמשכים
בני־אדם המחפשים מנהיג סמכותי — אלוהים, מנחם בגין או

אודי אבירי

התעלומה. כל אחד מן המוסדות הגיש בנפרד דו״ח משלו, וכל
הדו״חות קובעים פה אחד שזהו מעשה מטורף לגמרי. הנחתים
יימצאו באיזור חשוף, אי־אפשר להגן עליהם, אין להם משימה
סבירה, ידידינו הסוריים יכולים לעשות בהם כאוות נפשם.
האמריקאים ראו איך נכנסו הישראלים למלכודת והתחרבנו,
ועכשיו הם עושים את אותו הדבר. זה מוזר.״
.מטומטמים שכמותכם! אתם חושבים שהכלבים האימפריאליסטיים
האלה הם שוטים? מוכרחה להיות לזה כוונה! יש להם
בוודאי תוכנית סודית מתוחכמת, שאתם לא פיענחתם אותה.
תחזור למומחים שלך ותגיד להם שאם לא יגלו את הסוד תוך 24
שעות, הם ימצאו את עצמם, מחרתיים בבוקר, בקולחוז בגבול
מונגוליה החיצונית!״
אבל בוכוואלד טועה בדבר אחד. לא האמריקאים המציאו את
הפאטנט הזה. זוהי המצאה ישראלית.
קשה לדעת אם הממציא היה שימחה ארליך, ייגאל הורביץ או
יורם ארידור. אבל זהו פאטנט גאוני.
היהודים הם, כידוע, עם פיקח. כשיש לממשלה מדיניות
כלכלית, הם יודעים לסכל אותה. הם מקדימים תרופה למכה
וממציאים אלף ואחד טריקים כדי לעקוף את המדיניות.
אבל מה יעשו היהודים כאשר אין לממשלה שום מדיניות?
איך יקדימו תרופה למכה, כאשר לממשלה עצמה אין מושג מה
היא עומדת לעשות מחר בבוקר? איך אפשר לסכל רבר שאיננו?
וכך מתרוצצים היהודים מזה כמה שבועות כמו ג׳וקים
־ מסוממים בבקבוק סגור, לפי הגדרתו בת־האלמוות של אותו גאון
סודי, רפאל איתן. רפול רק טעה בכתובת.
היהודים אינם יודעים מה לעשות. פת״ם? מניות? דולארים?
מעל לארון? מתחת למיזרון? בכספת? בבנק? איש אינו יודע.
אילו אימץ לעצמו שר־האוצר החדש מדיניות כלכלית, היה
עושה מישגה חמור. אבל לפי כל הסימנים אין יגאל כהן־אורגד
מתכוון להיכנס למלכודת הזאת. מדיניות כלכלית? מה פיתאום!
לא במדינת־היהודים!

ה שימב המזשלם ״
אריאל שרון. קל להם יותר לקבל מנהיגות של מישהו, גם אם אינו
שייך לקבוצתם.
יתר על כן: התיאוריות אינן מעניינות אותם. הם שואפים
לפעולה, ועל כן הם מיטיבים להבין את הצורך באחדות,
בשיתוף־פעולה ובהנהגה יעילה. ואילו אל השמאל נמשכים
אנשים הדוחים כל סמכותיות, גם הנהגה סמכותית במחנה שלהם.
הם מחשיבים מאוד את התיאוריה, ועל כן הם מוכנים להתפלג על
קוצו של יוד בסעיף 176 של המצע( .מבחינות אלה, הקומוניסטים
אינם שייכים לשמאל ההומאניסטי, אלא למחנה משלהם).
בישראל המצב קשה עוד יותר. השמאל מוכה ומובס. המוראל
שלו צנח לאפס. יש בו — כאימרת האמריקאים — .יותר מדי
ראשי־שבטים, פחות מדי אינדיאנים׳׳ .וכל אחד מראשי־השבט
משוכנע לגמרי כי הוא לבדו פופולארי ואהוב, ואילו כל האחרים
שנואים ובזויים בעיני הציבור. לכן הוא שואף להיות לבד, לגמרי
לבד.
לכל האנשים הטובים האלה כדאי להיזכר בסיפור שסיפר
המנהיג הפאשיסטי בסידרה. כשנכנס לחדרו של פראנקו, ישב
המנהיג ליד מכתבתו, טבל צנימים בקאקאו, אכל ושתה, ותוך כדי
כך מיין פיסקי־דין מוות. הנדונים עדיין רבו באותו רגע בתאיהם
על עקרונות־מצע.

מיברק בה 1ל
השגריר האוסטרלי היוצא, דייוויד גוס, סיפר לי בדיחה יהודית:
יהודי אחר שולח לבנו מיברק בהול :״תתחיל לדאוג! פרטים
יבואו במיכתב.׳׳
נדמה לי שזוהי ההגדרה הקולעת ביותר למדיניות הכלכלית
של הממשלה, כפי שהיא מוסברת לציבור.
השיטה הגאונית ביזתר
ארט בוכוואלד, ההומוריסט היהודי־אמריקאי, גילה תגלית
חשובה. הוא טוען כי העיקרון היסודי של מדיניות־החוץ
האמריקאית הוא חוסר מדיניות־חוץ. זה מבלבל את האוייב ומונע
ממנו לנקוט צעדים נגדיים.
אין לי ספק שזה נכון. יש יתרון גדול במעשה שהוא אידיוטי
לגמרי, כגון שיגור חיל״הנחתים לביירות.
אני מתאר לעצמי את הסצנה בקרמלין.
.חבר אנדרופוב, קיבלנו אמש ידיעה חשובה. הנשיא
האמריקאי האימפריאליסטי החליט לשגר את חיל״הנחתים
לביירות.׳׳
.לשם מה?״
.החבר אנדרופוב, איננו יודעים. במשך כל הלילה עבדו מיטב
המוחות בקג׳ב, במודיעין הצבאי ובמישרד־החוץ כדי לפענח את

בחודש שעבר ביקרתי ביריר־הספרים בפראנקפורט. עברתי
מדוכן לדוכן בביתן הענקי שבו הוצגו הספרים שהוצאו לאור
בגרמניה. היה נדמה לי שבכל דוכן שני הוצע ספר כלשהו של
אפריים קישון. קישון הביט בי מן הכרזות מכל הקירות. הרושם
הוא שקישוץ הפך הסופר הלאומי של גרמניה, סופר הדור, אולי
סופר המאה, יורשם של גתה, שילר ותומאס מאן.
התופעה עוררה בי סקרנות גוברת.׳מה יש בו, בקישון, המעורר
את הערצת הגרמנים דווקא?
בוודאי, קישון פופולארי גם בארץ. אך כאן הוא אחד
ההומוריסטים, ותו לא. אין הוא מסווג כסופר. ואין הוא ההומוריסט
הגדול או הנערץ ביותר בארץ. ואילו בגרמניה הוא אחד בדורו.
מדוע?
הירהרתי ברבר, שאלתי גרמנים, עוררתי ויכוחים בחוגים
קטנים, והגעתי למסקנה מפתיעה.
קישון מותח ביקורת ללא־רחם על ישראל זהישראלים. הוא
מלגלג על חולשותינו, חושף את מיגרעותינו.
כשאנחנו קוראים את הדברים, אנחנו צוחקים. אך איך קורא
זאת גרמני? לגביו זה יכול להיות משהו שונה לגמרי: ספרות
אנטי־שמית מתוחכמת.
בגרמניה אי־אפשר לפרסם דברים אנטי־שמיים. בישראל אין
חוק נגד הגזענות, ומותר להטיף, בראש־חוצות ובטלוויזיה
הממלכתית לגירוש שני מיליון ערבים. אך הטפה אנטי־שמית
כזאת מהווה בגרמניה פשע חמור. גם מבחינת הטעם הטוב ודעת
הציבור, לא יעז כיום שום גרמני
למתוח ביקורת על יהודים,
להשמיצם או לשימם ללעג
ולקלס.
אך כאשר הדבר בא בחתימת
סופר ישראלי, בעל שם עברי
מובהק — הרי זה מותר. האם
מספק קישון פורקן תמים
לרגשות אנטי־שמיים רדומים
גרמנים? האם יכול גרמני ללעוג
בעזרתו ליהודים ולבוז להם?
בליבו של קישון עצמו קיים,
כמדומני, שילוב נדיר של
לאומנות ישראלית קיצונית ובוז
עמוק למציאות הישראלית. הוא
מתעב את צורת־החיים כאן, את
בני עדות־המיזרח, את הצברים, את הפועלים, את בעלי־המלאכה
ועוד ועוד. פעם, כשדיברתי עימו ארוכות, היה לי הרושם שיש
מעט מאוד דברים בישראל — אם ביכלל — שהוא מתייחס
אליהם בהערצה. אבל הוא דוגל בישראל הגדולה, בכיבוש
השטחים, במילחמה(לא חשוב נגד מי והיכן) ,בסיפוח ובכל שאר
הדברים הטובים.
זהו פטריוטיזם המזכיר את האימרה האמריקאית. :אני אוהב
את האנושות, אבל אינני יכול לסבול בגי״אדם!״
אם זה נכון, הרי יש לקנא בקישון, שמצא את סוד החיים
הטובים: הוא מתגורר בנוחיות בשווייץ, מטיף ללאומנות קיצונית
בישראל, ומספק תענוג אנטי־שמי עדין לגרמנים, תמורת
הון־עתק במארקים עוברים־לסוחר.

כאשר מגיע יחיאל
קדישאי לבניין הכנסת, מייד
שואלים אותו הכל מה מצבו של
ראש־הממשלה לשעבר מנחם
בגין, מכיוון שקדישאי הוא בין
המעטים הרואים אותו בחודשיים
האחרונים. בתחילת השבוע ישב
קדישאי החביב בשולחן אחד
במיזנון־הכנסת עם קבוצה גרולה
של דוברים ויועצים, מהאוסר
זיציה דווקא. אחד מהם שאל,
כיצד הצליח בגין שלא לצאת
מביתו כבר חודשיים. ענת
קדישאי :״יש לו בית די גדול
כדי לטייל בו בפנים.״ מישהו
אחר ביקש לדעת אם לבגין יש
זקן. קדישאי ענה, שלראש־הממשלה
לשעבר יש כבר זקן
ארור .״אם כר, הוא דומה
לבנימין־זאב

הרצל,״

התערב מישהו .״לא ׳,עגה
קדישאי ,״להרצל היה זקן שחור,
ואילו לבגין יש זקן לבן.״ מישהו
אחר שאל :״האם עוד נראה את
בגין? ״קדישאי הפגין ביטחון־
רב, כשענה :״אני מבטיח לכם
— עוד תיראו אותו, עוד תשמעו
אותו ״.סיכם אחד המסובים
לשולחן :״עוד נרגיש אותו.״
.לנחום רז, חבר מועצת
עיריית תל־אביב מטע! המעיר,

יש תשובה לשאלה מדוע בגין
אינו מתגלח .״רפי נלסון טילפן
אליו והח־יר אותו, שלא יסכים
בפחות ממאה אלף דולר.״
מי היה הראשון שהציע
לדום בן־מאיר להיכנס
לקואליציה עם שלמה (״צ׳ץ׳)
להט בעיריית תל־אביב? הטוען
לכתר הוא הפירסומאי דויד המיפלגה איש
ארמון,
הליברלית. הוא ישב בהמיטבוז
ביום השני, ערב הבחירות.
למקום באו כדורסלני הפועל
תל־אביב, מלווים בבן־מאיר, כדי
לחגוג את ניצחונם של מכבי
תל־אביב בדרבי בכדורסל.
ארמון שאל לשלומו של
בן־מאיר, שהשיב :״כמו שהפועל
ניצחו, כר יכול להיות שגם אני
אנצח מהר ״.ארמון הסביר לו,
שעל־פי הסקרים אין לו כל
סיכוי .״אמרתי לו שעדיף כבר
הערב לשקול קואליציה עם
צ׳יץ׳ ,כי הוא רוצה קואליציה
רחבה ״.לדיברי ארמון, כבר ערב
הבחירות הראה מועמד המעיר
נכונות לכה ביום הבחירות דיווח
ארמון ללהט על שיחתו עם
בן״מאיר, ולדעתו הוא שסלל את
הדיר להידברות.
בישיבת מליאת רשות

מה גילה יחיאל קרישאי ער זקנו שר
מנחם בגין ומי היה הראשון שהאיץ ברב
בן־מאיר להיכנס לקואליציה העירונית
השידור, שהתקיימה בשבוע
שעבר, דיבר הד״ר ישראל
(״רוליק״< פלג, נציג המערך
בוועד־המנהל בגנות ההחלטה
שלא לקיים הצבעה בקלפי
מידגמי בבחירות לרשויות
המקומיות. התערב חבר־הוועד
אהרון פאפו :״למה לך בכלל
קלפי מירגמית? הרי היא
הכשילה אותך כישלון שייזכר
לעד. אתה צריך לברוח מקלפיות
כאלה כמו מאש. בגללן הכרזת
על שימעון פרס כראשי־הממשלה
הנבחר של ישראל״.
פאפו התכוון להכרזתו המפורסמת
של רוליק, במוצאי־הבחירות
ביוני ,1981 כאשר הוא
הסתמך על המידגם הטלוויזיוני.
ביום השלישי שעבר ראיין
רפי רשף בתוכנית נכון
לעכשיו של גלי־צה״ל את אחד
הדיילים שניצל מקריסת בית־המימשל
בצור, במלאות שנה
לאסון. האיש, סרן במילואים ד ב
אייכנוולד, תיאר במשך עשר
רקות את כל מהלך חילוצו. הוא
היה קבור במשך חמש דקות
מתחת להריסות, כשהוא פצוע

קשה. הוא שמע את הרופא צועק
שחייבים להצילו מייד, כי נותרה
לו רק עוד שעה אחת לחיות,
בתנאים שבהם הוא נמצא. מכיוון
שבול״עץ שהיה מונח על רגלו
הפריע לחילוצו, הועבר אליו
משור, ובעזרת ידו השבורה הוא
ניסר את העץ, וכך הצליחו
להוציאו. אחרי השידור התקשרו
רבים לתחנה הצבאית וביקשו
לשמוע שוב את הראיון המזעזע.
שלא כמקובל, שודר הראיון
שנית ביום החמישי. כעבור קצת
יותר מ־ 24 שעות שידרה התחנה
הצבאית סיפורים דומים, מפי
ניצולי״הבניין שנפגע בפיצוץ
ביום השישי בבוקר. ניצל השבת ביום בית־החולים בי לינ סון את
שירותיה של התחנה הצבאית.
רופאי ביודהחולים חיפשו חולה

לורנץ ואמר בחיוך :״אני שואל
את אגודת־ישראל, אם הם
הסכימו להסדר שכזה .״השיב
לורנץ, גם הוא בחיוך :״ביום
השישי הם הדפיסו כמות
כפולה.״
גילגולים רבים עברו על
מודעת־העירום של מיכנסי ג׳ינס
מתוצרת רונאלד ששון, עד
שהיא פורסמה ביום השישי
שעבר במוסף סופשבוע של
מעריב. כשפורסמה המודעה
בצהרון בפעם הקודמת, היא
גרמה למיכתבי־זעם רבים מצד
קוראים דתיים מצד אחד,
ומפמניסטיות מצד שני. העניין
הובא לדיון אצל עורך העיתון
שמואל שניצר, שהחליט
לבסוף לפרסמה שוב.
מאחורי המודעה, שבה

\ 1דדקחו 11ך 1מדגים בעזרת שתי ידיו איזה בתים
הוא בונה. הקבלן מראשע׳לציון, שבא
\11 11 11 1^ 1
עם אשתו לאירוע חברתי בתל־אביב בסוף השבוע, הספיק עוד
להתיז ספריי על הנוכחים המופתעים, ששמחו לראות שהחומר
שהתיז אינו משאיר כל סימנים, לא על הבגדים ולא על עור הגוף.

ןןךןתךןך \ מכניס לכיסו את ההזמנה לכינוס השוטרים הבינלאומי, שבו נטל חלק בתחילת
11.1 11^ 1ח השבוע. שר־הפנים, המופקד גם אל אגף המישסרה, זכה בכבוד־רב בעברת
שהתקיימה באולם הקונגרסים שבגני־התערוכה. תיזמורת המישטרה קיבלה את פניו בתרועות״חצוצרה
ובורג, נבוך מעט, שאל את מארחיו, שהובילו אותו למקומו. :מה, זה בשביליד התשובה היתה חיובית.

מחדרה, שאמור היה לעבור
ניתוח השתלת־כיליה. הכיליה
הגיעה מהולנד בשבת בבוקר,
ובית־החולים לא הצליח לאתר
את החולה. הם פנו לגלי צודל
וההודעה, שקראה לו לבוא
בדחיפות לבית־החולים, שודרה
לפני חדשות השעה .12
החטיבה הליברלית בליכוד
מצאה פנאי לתכנן את לוח
הנסיעות של חבריה, במישלחות
הפרלמנטריות בתקופת מושב־החורף
של הכנסת. ח״כ אריאל
ויינשטיין העלה הצעה,
שממנה השתמע כי הוא יירבה
לנסוע לחו״ל, על חשבון חבריו.
חברו לחטיבה אלי קולאס נזכר
בבדיחה: ילד אחד חילק חפיסת
שוקולד בינו ובין חברו. לעצמו
הוא לקח חתיכה גדולה יותר.
חברו נזעק ומחה. אז הציע בעל
החפיסה לחברו, שיאמר איך הוא
היה מחלק אותה. תשובת החבר
היתה :״הייתי נותן לך את
החתיכה הגדולה ומסתפק
בקטנה ״.התערב לווינשטיין
ואמר :״נו, אז מה אתה רוצה
ממני?״
בישיבת ועדת־הכספים,
שקיבלה דיווח על הדפסת 31
מיליארד שקל בחודש שעבר,
חישב ח״כ מפ״ם נפתלי פדר
ומצא שלפי כמות זו היו חייבים
להדפיס גם בשבת. הוא פנה
ליושב־ראש הוועדה שלמה

מצולמת חווי נץ 21 עומד
מישרד־פירסום סיגל, המופעל
כולו על־ידי נשים. בראשו
עומדת סיגל גיטלין. לדבריה,
העובדה שאין גברים במישרד,
היא מיקרית לחלוטץ.
יצחק ראש״הממשלה
שמיר זוכה בברכות מגריג־דלוולד
שבשווייץ. במקומון
מגרינדלוולד הד העברי
הופיעה תמונה של שמיר, מעליה
נכתב :״ראש־הממשלה איננו
אלמוני בגרינדלוולד ״.בהמשך
נאמר :״הקשרים הראשונים
שעשתה גרינדלוולד עם שמיר
היו ב־ ,1979 כשהיה יושב־ראש
הכנסת ״.כשהוא קיבל מישלחת
מעירנו שביקרה בישראל״.
בתמונה נראה שמיר לוחץ את
ידי אורחיו משוייץ. המקומון
ממשיך :״בינתיים עלה שמיר
לדרגת ראש־ממשלה, ויש לציין
שהוא ביקר כמה פעמים כאורח
במלון זילברהורן, ותמיד קיים
יחסים ידידותיים עם נציגי
הקהילה היהודית כאן ״.ולבסוף
נאמר :״גרינדלוולד מאחלת
לשמיר הסימפטי והחדור דבקות מימשל תקופת
,במטרה,
מאושרת.״ בעליו של המלון
המוזכר כמקום שבו התארח
שמיר הוא מאיר וגנר, כתב
הצופה בשווייץ ופעיל בקהילה
היהודית במקום.
העולם הזה 2410

מחנו ״התיקווה״ נשא ראשה וובאה נוצו״ה, הניו־זירנרם כבשו את
׳השרים ואבונואד גנב את נערי המתנררים מכיתתי המיסגדים

נדתנדדה ווקוסחו

^ רם\ש סעיד אבו״רורה היה פעם
סבל בתחנת־הרכבת בבנימינה
ופועל־דחק בחברת הנפט העיראקית
בחיפה, שם היה לה, באותם ימים, מסוף
של צינור־הנפט שלה. אולם בשנת
1936 יצא שמו של יליד הכפר סילת
אל־ח׳ארתיה, אשר בצפון השומרון,
כמנהיג כנופיות ערבי, הלא הוא
אבו־דורה מן האגדות.
י המציאות היתה פחות אגדתית. הוא
היה רוצח ושודד, שדאג לעצמו לא רע.
כאשר הוצא להורג על־ידי הבריטים
ב־ ,1940 על רצח מוח׳תאר של כפר
ערבי, היו בעיזבונו 15 אלף לירות
ארצישראליות ( 75 אלף דולר של
אותם ימים) ושתי מכוניות פרטיות.
גנב יותר קטן היה חמאד (אבו־פואד)
זוואתי (מזוואתה, כמובן) .הוא
היה רועה־צאן שהספסייאליטה שלו
היתה לגנוב כבשים מעדרי אחרים וגם
את נעלי המתפללים (שאותן חולצים,
לפי ההלכה המוסלמית לפני הכניסה
לתפילה) מפיתחי המיסגדים.
סופו: הוא נהרג בקרב בין שודדים.

(המצור על עכו) ואת סופה — 1948
— הקמת המדינה. אבל זה לא רק
לקסיקון היסטורי. הרבה מן האישים
המופיעים בו עדיין בחיים, רק
שפעילותם החלה לפני . 1948
עם עובד(של ההסתדרות הכללית)
או לא עם עובד, אבל אנשי ויורשי
הקולונל משאנחיי

^ ל ה הם רק שניים מגלריית
\ * 4000 האישים, שמציג לקסיקון
האישים של ארץ־ישראל 1799־

מפקד קאוקג׳י

כובש אלנבי
המפתחות בירושלים
אצ״ל ולח״י נמצאים בשילטון ולכן,
אולי, מוקדש להם מקום לגמרי לא
מבוטל. נוסף לעובדות מעניינות כמו זו
שיעקב מרידוד (כיום שר־הכלכלה)
עלה ארצה, ברגל, דרך גבול הלבנון
ותפקידו הפיקודי הראשון באצ״ל היה
דווקא כמפקד אצ״ל בפתח־תיקווה —
יש גם הסיפור על איתן ליבני(כיום
ח״כ הליכוד ובן ,)64 מי שהיה בשעתו
המחסנאי הארצי של אצ״ל (לפני
שהפך קצין המיבצעים שלו) ואשר עוד
הספיק, ברגע האחרון, בחורף ,1948
לפוצץ את מועדון־הקצינים הבריטיים
בווינה, בירת אוסטריה (שחלק ממנה
היה אותה עת עדיין תחת שלטון כיבוש
בריטי בעיקבות מילחמת־העולם השניה).
פחות
ישמח את אנשי המישפחה
הלוחמת, הגילוי על מי שבאמת היה
המפקד הראשון של •הארגון־הצבאי־הלאומי.
אחד רוברט ביטקר, יליד
רוסיה שגדל בסין, שם הגיע לדרגת
קולונל (אלוף־מישנה) ,כמפקד גדוד
של אירופאיים באזור הבינלאומי של
שאנחיי.
כאשר זאב ז׳בוטינסקי שמע על
הכישרון הצבאי הזה הוא הורה לביטקר
בן ה־ ,30 לעלות ארצה ולקבל את
הפיקוד על אצ״ל שהוקם באותה שנה,
.1937
המיבצע הראשון של ביטקר היה
קביעת דרגות צבאיות עבריות: רודן,
אלוף, שרן, גונדר, סמל, ראש קבוצה,
סגן. המיבצע השני היה פחות מוצלח:
אירגון שוד בבנק־הפועלים, שלא
הסתיים, כנראה, בנקיון־כפיים מוחלט.
ביטקר הודח, ירד לארצות־הברית ושם
נפטר, אלמוני, לפני שש שנים.

הזכרונות בביירות
( 1948 הוצאת עם עובד 520 ,עמודים)
בפסיפס רב״עניין של אנשי שלטון
עות׳מאנים ופקידי מנדט, צליינים
והרפתקנים, אנשי אצ״ל ושומרונים,
חקלאים וחיילים, יהודים וערבים,
דרוזים וגרמנים.
את ראשית התקופה ,1799 ,קבעו
לפי השנה שבה היה נפוליאון בארץ

הפרש מטריפולי

ף מי מכיר את יליזוואטה ז׳ירקובה,
1בתם של אב רוסי פרובוסלאבי ואם
אירית קאתולית, שגילתה את היהדות
ואת השפה העברית בגיל ,25 עלתה
מברית־המועצות ארצה ונודעה כמשוררת
אלישבע, שכתבה שירי אהבה

ובדידות, חייה כל ימיה בארץ בעוני
ובחוסר־כל ונפטרה בגיל ,61 שנה אחר
הקמת המדינה.
יותר מפורסמת היא זלמה
אוטליאנה לוויסה לאגרלף, השוודית
שקיבלה את פרס הנובל לספרות
ושאחר מספריה היותר ידועים הוא
ירושלים, קורותיהם של קבוצת
איכרים שוודיים, שעלתה בראשית
המאה לארץ מטעמים דתיים, כדי
להקים חברה חדשה, ולבסוף התמזגה
עם אמריקאים בעלי ריעות זהות,
במושבה האמריקאית, שהפכה כעבור
שנים לשכונת־יוקרה בירושלים המיז־רחית.
ואם
מדובר בסופרים, חייבים
להזכיר את ניקולאי ואסילייביץ גוגול,
הרוסי הגדול, שביקש לרפא את
מחלת־הרוח שלו(באחד המשברים של
אותה מחלה העלה באש את כתב־היר
הראשון של נפשות מתות) על״ידי
עלייה־לרגל למקומות הקדושים
בארץ־ישראל. את זה עשה מחבר
הרוויזור והאדרת ב־ . 1848 רק שזה
לא עזר לו, והוא נפטר, כעבור ארבע
שנים, בגיל .43
אולם הלקסיקון, כאמור, אינו
מתרכז רק באח״מים, אלא גם בידועים
פחות, אבל ׳כאלה שהשאירו את
עיקבותיהם בתקופה של 150 השנים
המכריעות בתולדות ארץ־ישראל. הנה,
למשל, מאיר דווידזון, שחייו יכולים
לשמש תקציר לחיי רבים אחרים.
בגיל 20 היה חייל בפו״ש(פלוגות-
השדה של ההגנה, תחת פיקודו של
הידיד, הקפטן הסקוטי אורד וינגייט,
שנהרג כגנרל קומנדו בבורמה של
מילחמת־העולם השניה); בגיל 30
בצבא הבריטי; בגיל 32 סגן מפקד
חטיבת גבעתי, אשר עצרה ב־ 1948 את
המצרים במבואות תל־אביב (באשדוד
המרוחקת 15 קילומטר, ליתר דיוק),
בגיל 40 קצין־מישטרה ובגיל 50 ספר
זכרונות(זה היה כל־כך חפוז).
גם מן הצד השני של הבריקדות היה
אפשר למצוא אנשים שכל חייהם היו
קודש למילחמות עמם, אם כי בהצלחה
קטנה יותר מאשר מאיר דווידזון.
לדוגמה: פאוזי קאוקג׳ ,יליד טריפולי
הלבנונית, סרן בחיל־הפרשים התורכי
של מילחמת״העולם הראשונה: סגן
מפקד המורדים בסוריה נגד הצרפתים;
מקים הצבא הסדיר של אבן סעוד;
מנהיג המרד הערבי של ;1936 משתף-
פעולה עם הגרמנים במילחמת־העולם
השניה ובגיל 58 עדיין מפקד צבא
ההצלה שהקימה הליגה הערבית
למילחמה בארץ־ישראל. הוא נחל
מפלות כבדות במישמר־העמק ובטי־רת־צבי,
ירד מן הבמה, ובגיל 85 פרסם
את זכרונותיו. בביירות, דווקא.

החייט מהעיר העתיקה

מיוחס אדלמן, שאחרי שנים של הוראה
בבית־היתומים בירושלים וכל מיני
רעיונות שלא עלו יפה(חוץ מג׳נין, גם
פיתוח הדייג במימי הירדן, למשל),
הסיק את המסקנות. הוא התקרב
לאגודת ישראל וחזר לגרמניה.
ואם מדובר ברעיונות יוצאי־דופן.
מי, למשל, ניסה לגדל בנות־יענה
בחולות ראשון־לציון? אחד שמואל צבי
הולצמן, חייט יליד העיר העתיקה
בירושלים שבסופו של דבר, לא רק
התעשר (מכריית זהב באוסטרליה),
אלא גם שב ארצה ורכש, בשנות ה־,30
את אדמות גוש־עציון (הקרויות על
שמו, שפירושו איש־העץ).
ומי, למשל, הכניס. את גידול

בעת השלטון העות׳מאני? זה היו
בנקאי יליד תורכיה, דניאל אברביה
שאחרי הקריירה שלו כמורה, עבו
לנהל את בנק קופת־עם בתל־אביב
ובסוף ימיו עוד הספיק להיות פרדס
מצליח בפתח־תיקווה.

הגגדל מעזר

׳קומה של ירושלים ל:

(נעדר מן הלקסיקון. מהצל!
הראשון בירושלים — מלוויל פטו
ברגהיים, יהודי מומר יליד גרמניו
שבא לשם באמצע המאה שעברה והין

מפקד־גיכעתי אבידן עם סגנו דווידזון(מימין)
המצרים באשדוד
הדבורים בשיטות מודרניות לארץ?
במיקרה, גם כן חייט. השווייצי, הנרי
בלדנשפרגר, והוא עשה את זה ב־1848
בכפר ארטס שליד בריכות שלמה
בבית־לחם.
ואחר־כך היה יהודי גרמני בשם
שלמה אלבה, שגם לו היו רעיונות: הוא
ניהל בית־אריגה לטוויית ציציות
(בכסף של השר משה מונטיפיורי) .אבל
יחד עם זה הוא הקדיש כל־כר הרבה
זמן ללימוד תורה, עד שהמיפעל פשט
את הרגל.
וכך הולכת ומתמשכת שורת התימ־הונים:
יעקב ישראל דה־האן, היהודי
ההולנדי, הומוסכסואל וחרד קיצוני,
שנרצח על־ידי ההגנה ב־ . 1924 הוא
נשא, בשעתו, לאשה, נוצרייה הולנדית
דווקא.
וזה בערך גם מה שעשה נפתלי צבי
אימבר, מחבר התיקווה, נווד ושיכור,
שכאשר ירד בגיל 50 מן הארץ
לארצות־הברית הוא נשא לאשה, תשע
שנים לפני מותו, רופאה פרוטסטנטית,
הד״ר אמנדה קאטי.

^ ש שומרונים, למשל. כמו אבי־שע
בן פינחס בן יצחק הכהן הלוי, מי
שהיה עד לפני 23 שנים הכהן הגדול
של השומרונים ואשר נודע במיוחד ף יש תשוכות גם לשאלות שאולי
בפסק־ההלכה שלו לגבי יום מילתם 1אף פעם לא היו נשאלות.
מי היה האירופאי הראשון שביקר
של פגים.
הוא פסק כי יום הוצאתו של הפג מן במערת המכפלה? מי שהיה עתיר
האינקובטור הוא היום שייחשב כיום להיות מלר אנגליה בראשית המאה
הולדתו, ולכן יימול הפג ביום השמיני העשרים, תחת השם אדוארד השביעי.
להוצאתו מן האינקובטור.
היה זה בנה של המלכה ויקטוריה, אז
ואם לעבור משכם, בירת השומ יורש־העצר בעל התואר של הנסיך
רונים, צפונה — מי היה זה שניסה מוולס, אשר ביקר בחברון בגיל .21
להקים ב־ 1891 יישוב יהודי בג׳נין
ומי היה המורה הראשון לשפה
דווקא? יהודי, יוצא גרמניה, בשם התורכית בגימנסיה העברית הרצליה

מההרמון

בזה אחר זה רוקח, בנקאי, סוחר
קרקעות, בעל טחנת״קמח וצלם -
ועד לאדריכל שתכנן את בנייני מיג
רש־הרוסים.
היה זה מארטין איוונוביץ אפינגו
המומחה לכנסיות ביזאנטיות, שתיכנ
את כנסיית השילוש הקדוש עי
כיפותיה הזהובות במרכז מיגרע
הרוסים(ושנחנכה ב־.)1872
מי, למשל, זוכר כי את המפתחוו
לירושלים מסר ב־ 12 בדצמבר 917
לגנרל אדמונד הנרי הינמן אלנב
ראש־העיריה חוסיין סלים אל־חוסיינ׳
זה היה טיפוס קולקי, חסיד גרו
של הדו-קיום בין יהודים וערבינ
כשנבחר למישרתו ב־ 1910 זכה גו
ברוב כמעט קולקי — 648 מתו
1200 קולות המצביעים. ואכן, הוא הי
האיש שדאג להכניס מערכות־ביו
מודרניות לשכונות היהודיות אש
מחוץ לחומה.
ואיך בכלל הגיע אלנבי לירושל,
פשוט מאוד. הוא החליף במועד הגב
את קודמו לתפקיד. זה היה הלפטננ
ג׳נרל(רב־אלוף) סר ארצ׳יבאלד ג׳יימ
מאריי, קצין צבא בריטי בעל עב
(ראש אגף ההדרכה, מפקח חיו
הרגלים, ראש המטה הכללי) ,שבמינ
החירום שלו, כמפקד העליון של החזי
הארצישראלית ב־ ,1917 נכשל כישל
מחפיר בנסיונו לכבוש את עזה, ו:
החליפו אלנבי.
רק שלמען הדיוק ההיסטורי זה ל
היה אלנבי שכבש את ירושלים, אל
סר אדוארד ולטר קלרוו צ׳ייטוומייג׳ור ג׳נרל(אלוף) ניו״זילנדי שפיק
על דיוויזית הרוכבים האוסטרלי
והניו־זילנדית.

בלונים

סאת דני אל ה ש מי
מסיבות יום־הולדתו ה־ 50 של
יוסי גרבר יימשמ שמעיים
כאשר שמע ח״כ המפד״ל

אברהם (.אברמל׳ה״) מלמד
את התקפותיו של רפאל
(״רפול״) איתן נגדו ונגד יוסי
שריד בכינוס־היסוד של
צומ״ת, אמר- :ויפתח אלוהים את
פי האיתן.״

ח״כ חרות החיפאי יוסף
רום הגיש שאילתא לשר־הבריאות
אליעזר שופטה!
בעניין מצב־התברואה בשכונת
קרית־בימין בחיפה. יושב־ראש
הישיבה משה שחל, שגם הוא
חיפאי, הזכיר לשואל שאשתו
יעל נבחרה למועצת־העירייה,
והיא בוודאי תוכל לטפל בנושא
ביעילות. רום נטול חוש־ההומור
ראה בהערה זו רמז לכישלונה
הצורב של אשתו, והגיב על
דיברי שחל בחריפות, שגרמה
מבוכה בין הנוכחים.
מאז מסיבת בר־המיצווה
שלו לא חגג יוסי גרבר
ימי־הולדת. את יום־הולדתו
ה־ 50 הוא קיווה לחגוג בצינעה,
אך להפתעתו הפך העניין
לשבועיים של מסיבות רצופות.
בערב יום־ההולדת, במוצאי יום
השלישי שעבר, הוא הוזמן
על־ידי חבר מאיר שימעוני,
חבר מהרדיו, לשמוע זמר מיזרחי
חדש במועדון בנתניה. גרבר הוא
חובב מושבע של מוסיקה
מיזרחית. כאשר בא למועדון,
הוא גילה שחבריו הכינו לו
מסיבת־הפתעה, עמוסת מזון
ושתייה. למחרת הוא מיהר
לתיאטרון הקאמרי, לחזרה
במחזה הצילצול האחרון, שבו
הוא משתתף. הוא הביא עימו
בקבוק ויסקי כדי להרים כוסית
עם חבריו. כשנכנס לאולם, קיבל
את פניו שלט ענק שהכין
הבימאי היי קלוס, ובו נכתב:
״יום־הולדת שמח, הנרי.״ על־פי
שמו של הגיבור שהוא מגלם
בהצגה. השחקנית מרים זוהר
אפתה לכבודו עוגה אנגלית, לפי
טעמו. ביום הרביעי בלילה הוא
חגג עם בני־מישפחתו. ביום
החמישי, בדירתה של האמרגנית
מרים עציוני, שאף היא חגגה
את יום־הולדתה, חגגו גם את
שנתו ה־ 50 של גרבר. ביום
השישי הוא השתתף במסיבה
בביתו של ירסן! הרמלין,
לכבודו ולכבוד כל עובדי כל
ציבעי הרשת — תוכנית הרדיו
שבה הוא משתתף. אחותו
מתכוונת להכין עבורו שתי
ארוחות־ערב, וביום השישי
השבוע יערכו לכבודו מסיבה
חבריו מגלריה 13 וחצי ביפו.

רתלד רגן עם אנג׳י דיקנסון בסרט -הרוצחים׳

המשבר הכלכלי נתן את
אותותיו בעבודתו של הכתב
הכלכלי של קול ישראל,
אליעזר (.לייזר״) פני־גיל.
מזה חודש שהוא עובד יום ולילה
בכיסוי האירועים השונים,
הקשורים במשבר הבנקים. לפני
כמה ימים הוא יצא לשירות־מילואים
בתחנת הרדיו הצבאית,
שבה הוא מפיק תוכניות דוקומנ־טריות.
אך נוכחותו בקול
ישראל היתה חיונית, וכך הוא
מצא עצמו בין אולפני גלי־צה־ל
וקול־ישראל בקריה.
מארגנת תצוגות האופנה
ציפי עצמון שרויה השבוע
במצב־רוח קודר. היא ביימה
עם. מנחת־התצוגות
ביחד

אילנה מרגלית תצוגה של
חברה לביגדי־עור, שנערכה
השבוע בבית מלון בתל־אביב,
(.נשות
ניל״ה בחסות יהלומנים״) .הקהל הרב שצפה
בתצוגה, שבה השתתפו 15
דוגמניות, התעניין לדעת מי
ביים את ההופעה. אך מפאת י
ההתרגשות שכחה בעלת־החברה
מינה צאלים לקרוא לעצמון
לבימה, ולהגיש לה את
זר־הפרחים שהוכן עבורה.
ח״כ מפ״ם דם זמין טוען,
שחברי סיעת הליכוד בכנסת
מערערים את קביעתו של
קארל מארכם, כי הכמות
הופכת לאיכות.
יושב־ראש הכנסת מנחם
סכידור זכה בכינוי חדש
בכנסת. האסטרונאוט״ .הסיבה
— כל חצי שעה הוא נכנס
למיזנון הח״כים למשך שניות
אחדות. הוא סוקר בהבעה רדומה
את הנוכחים ויוצא משם.

פם וקי ה שבוע
• יוסף כן־אהרון, יועצו
ראש של המדיני
הממשלה, יצחק שמיר:
״הפרט הערבי הוא מתון, מכניס
אורח, שואף להבנה ולשלום,
אבל אותו הפרט, כאשר הוא
מתפקד בקולקטיב — הופך את
עורו לחלוטין״.

• ח״ם אגודת ישראל

למנכ״ל
מנחם פרוש,
ספרדים שומרי תורה, פורשי
האגודה המיזרחיים :״אני אשכיב
אותך. עשרות כמוך השכבתי י
וגמרתי. אתה מושחת. חצוף.
שטן. שהפה שלך יתלמא בעפר.״
• הרם מנחם הכהן :״מה
שעושה צ׳יץ בתל־אביב הוא
חיבוק רב (בן־מאיר).״

• המחזאי

יהושע

סוכול ויעקב לזר בחותם:
״רב לי בתל־אביב״.
• הנ״ל: לילינבלום הוא לא
רק רחוב, הוא גם ידיד.״

• כדרן הימין מאיר

עוזיאל, על האירוע המשמח
ביותר בחייו :״כשהוריי התגרשו.
אבי היה טיפוס איום. מין פלייבוי,
שעשה את המוות לכולנו.
הרגשת״ההקלה אחרי הגירושין
היתה עצומה״.
חלומו.

• הנ״ל,
״שמדינת ישראל תהיה גדולה
וחזקה לעד. אסור לפרט עד כמה
גדולה״.

• הרם

אריה־לייב

וייספיש, ,בראיון לעיתונאי ״
לוי״יצחק הירושלמי :״אנחנו עם
סגולה? במה? בתאונות־דרכים
ובצפיפות בבתי־הסוהר?״
• הנ״ל :״מה.זה כאן יהודי?
יהודי זה חבר קופת־חולים ששר
שירי־מולדת.״
• הג־ל :״אם (בנימין־זאב)
הרצל היה יודע שהוא עושה זאת
בשביל עיראקים ופרסים, הוא
היה תולה את עצמו.״
• ד״ר מאיר פעיל, על
ראש־הממשלה :״דויד לוי טוב 1
ממנו, אך באין ציפור״שיר — גם ן
עורב הוא זמיר.״
• הנ״ל על אריאל שרון:
״גנרל בלוף. ג׳ינגיס־חאן קטן,
שהביאו אותו מהמאה ה־12
למאה וד״.20
העולם הזה 2410

במכונת הכביסה קומפקט סופרש שד אמקור
האחריות מחייבת. ולכן כדאי לד להצטרף
ל־ 100,000 נשים מרוצות ולקבל:

מי שקונה מכונת כביסה אמקור
קומפקט סופר ווו קונה מכונת כביסה
לכל החיים. זאת עובדה. כל פרט
במכונה תוכע במטרה אחת -לכבס
במכסימום יעילות. אמקור קומפקט
סופר ווו היא סוס עבודה אמיתי,
חזק וחסכוני.

חברות הביטוח הולכות על בטוח.
לכו, בהתחשב באורח החיים התקין
של מכונת כביסה רגילה הן מוכנות
לבטח אותה בדרך כלל במשך 8
שנים. באמקור נותנים לך 10 שנות
ביטוח. מדוע? בדיוק מאותה סיבה
שבאמקור נותנים לך אחריות כפולה

למרות מידותיה הקטנות ( 40X60ס״מ)
קומפקט ווו מכבסת עד 5ק״ג כביסה.
היא אוטומטית לחלוטין וחסכונית
במיוחד בצריכת מים וחשמל.
המבנה המיוחד של המכונה
והחומרים המעולים מהם היא
מיוצרת מבטיחים לך מכונת כביסה
שאפשר לסמוך עליה.
רוב יצתי מכונת כביסה אחרים
נותנים לך רק שנה אחריות למכונות
הכביסה שלהם. באמקור נותנים לך
חינם אחריות מלאה לשנתיים.
מסיבה פשוטה: אנחנו מאמינים
במה שאנחנו מוכרים.

שתת

אססא

עורות ללא תחרות

להשיג בכל חנויות אמפא
וחנויות החשמל המובחרות.

* א ס קו ר
ד מי יעקבסון טמיר

אורי עמית_ :

שזי אילת:

אורי יפה:

. .היווןואעובו .,אם נ שאוי ם בלבנון .״3ר המובעים בדיסנירנד
בוחובביאריק אסוו להיות צימחוניים!״ הזאת הם מצחיקים!״
עבור רובנו, הבחירות למועצות המקומיות הם דבר
גמור. ברוב המקומות נבחרו ראשי״הערים והמועצות,
והאזרחים כבר עשו את תפקידם.
אחד מאותם שהבחירות הן עוד לפניו הוא אורי עמית
מועמד המערך לראשות עיריית רמת״גן, שקיבל, כמו
המתחרה שלו, ד׳ר ישראל פלד 39 ,אחוז מקולות הבוחרים,
וב־ 8בנובמבר הוא מתחיל הכל מחדש. שאלתי אותו איך
הוא מתכונן לבחירות שוב.
אותו הדבר כמו לסיבוב הראשון. שוב ההליכה אל ריכוזי
האוכלוסיה ברמת־גן. שוב פגישות עם בוחרים, שוב לחיצות־ידיים.
ראש־העיריה זה לא מישהו שצריך לראות אותו בפלקטים
ובעיתונים, צריך שיראו אותי, את החיוך שלי.

• גם ישראל סלד בוודאי עושה אותו דבר.

פיצוץ מכונית״התופת בבית המימשל בצור היד, לדעת
אנשים מסויימים, פתיחת עידן חדש בפיגועים נגדנו.
אותם האנשים חושבים שמיקרה זה הוא סנונית ראשונה
בשימוש במתאבדים, שנגדם כל אמצעי״המנע השיגרתיים
אינם פועלים. שאלתי את סגן־אלוף(מיל ) עוזי אילת, חבר
קיבוץ בית־השיטה, המשרת מה שנים רבות ביחידת״
צנחנים, ואשר נפגש כבר פעמים רבות בפיגועים, מה דעתו
על עניין זה.
אני מעריך שנגד מתאבדים קשה מאוד להילחם, כי פעולותיהם
בלתי־צפויות. יחד עם זאת, איני בטוח לגמרי שהאיש שהפעיל את
מכונית־התופת בצור ידע במפורש שהוא לא יחזור ממשימתו.

• האם יש סיכוי לחזור ממשימה כזאת?

אני מאמין שהוא עושה אותו הדבר וגם מביא לרמת־גן אישים
חשובים ממיפלגתו. הוא הביא את אורגד ושמעתי, שהוא רוצה
להביא את דוד לוי ואת יצחק שמיר אפילו.

יש סיכויים ויש אפשרות לחזור בשלום ממשימה כזאת בחיים,
רק שאני לא רוצה לתת להם רעיונות איך.

אני חושב שצריך להפריד בין פוליטיקה וחיים מוניציפליים.
כל מערכת־הבחירות שלי מבוססת בלי פוליטיקה. הירדן לא עובר
ברחוב ביאליק ויהודה ושומרון זה לא רמת עמידר. אני מדבר על
איכות חיים ברמת־גן: על כבישים, על תברואה, על חינוך, על
טיפול בקשישים. לפי דעתי, הציבור צריך לבחור ביני ובין ישראל
פלד ולא בין המערך והליכוד. הסברתי את זה לחברי מיפלגתי
וביקשתי שלא תהיה מעורבות שלהם ושלא יופיעו פה והם כיבדו
את זה.

אני חושב שהם יודעים שהם יוצאים לפעולה אמיצה,
שהסיכויים לחזור ממנה הם קלושים, אבל בין זה ובין הידיעה
הברורה שאתה לא חוזר יש׳הבדל גדול. ברור לי שהם יודעים
שההסתכנות שלהם גדולה, וזה חלק מהחינוך שהם מקבלים, חלק
מהשקפת־העולם שלהם שלהילחם ביהודים ולהרוג בהם היא
גבורה גדולה, והם מוכנים לעשות דברים כדי להיות גיבורים.

• מדוע אתה לא עושה אותו דבר?

• שמעתי שישראל סלד כבר עובד על קואליציה
למועצה. אם הוא יצליח בזה, ואתה תהיה ראש־העיריה,
איד תתפקד כראש-עיריה בלי מועצה?

אני לא מודאג מזה. אני קיבלתי 10 מנדטים למועצה והוא
קיבל שבעה, הסיכוי שלי יותר גדול משלו. אני זקוק לעוד שניים
כדי להשיג רוב והוא זקוק לחמישה. אני בטוח שאני יכול להקים
קואליציה יותר מבוססת ויציבה.

• יש אנשים שאומרים שהצלחת בשל היותך
ממוצא עיראקי ולכן תושבי רמת־גן הצביעו
בשבילך ויש טוענים שהצלחת מפני שאתה
מהמערך.
אני יודע שבחרו בי אנשים שאין להם שום קשר למערך. בין
התומכים בי היו אנשים מהתחיה, משינוי, משלום־עכשיו,
מהליברליס ואפילו מחרות, וגם אנשים שאינם ממוצא עיראקי.
אני מקווה שבחרו בי, כי אני מועמד טוב. זה לא צריך להיות מאבק
פוליטי, זה צריך להיות מאבק על ראש־עיריה יותר טוב וזה מה
שאני מקווה שאהיה.

• כלומר, אתה חושב שמרמים אותם ולא אומרים
להם את האמת?

• אפילו אם לא תקרא להם מתאבדים, איך אפשר
להילחם בהם?

קשה יותר להילחם נגד אנשים כאלה, אבל הם לא פועלים
לבד. יש להם מערכת שלמה של אנשים שמתכננים את המיבצע,
בוחרים את יעד הפיגוע, מאמנים אותם ושולחים אותם למשימה.
את אלה צריך לחפש ולמצוא, ובהם לטפל.

• זו בעיקר עבודה מודיעינית. כלומר, לפי דעתך
לא נפתח עידן חדש בפיגועים?

צריך להיות עידן חדש מצדנו. צריך להשתמש בכל האמצעים
הטכניים שיש לנו, כדי למנוע או להקטין מאוד את הפיגועים
האלה. ממה שראיתי בטלוויזיה. כביש־הגישה לבניין בצור לא
נעשה מספיק טוב, מבחינת סוללות, גדרות, כניסה זיגזגית, דבר
שאני זוכר עוד מהמעוזים בקו בר־לב.

• אתה חושב שצריך, למשל, לסגור את מעבר
הגבול לדרום־לבנון?

אני חושב שעכשיו צריך. נכון שזה יקשה על חיי האזרחים
שם. אבל אם מחליטים שצריך להישאר בלבנון, אסור להיות
צימחונים.

בין הגזרות הכלכליות החדשות, מדובר בימים אלה גם
בהעלאת המס השולי לבעלי הכנסה של 250 אלף שקל,
ל־ 70 אחוז. שאלתי את קברניט אל־על אורי יפה, אם זה
נוגע לו ולחבריו.
לחלק מאיתנו.

• ומה אתם מתכוונים לעשות?
לפי דעתי, כרגע, אנחנו לא יכולים לעשות כלום, גם בגלל
העובדה שאנחנו תחת מפרק.

• בשנתיים האחרונות דיברו הרכה מאוד על
השכר שלכם ואם אני זוכרת היטם, גם ויתרתם על
חלק ממנו.
אני מאוד שמח שמישהו בעיתונות זוכר את זה. בתקופת בומה
שביט ויתרנו על 25 אחוז משכרנו דה־פקטו והיתה לנו גם שחיקה
אדירה בשכר. אבל את מבינה שהמיקצוע שלנו הוא מיוחד מאוד
בגלל העובדה הפשוטה שכולם מקנאים בנו ובמיוחד, כשהיהודים
הם ביסודם עם בלתי־מפרגן. זה שאנחנו כל יום נוסעים לחו״ל
מוציא חלק מהאנשים מדעתם. אנחנו מבינים את זה ומבינים גם
שהמילחמה שלנו לא יכולה להיות על אותו גל כמו המילחמה של
אנשים אחרים על מקומות עבודה, אם תהיה אבטלה.

• אי־אפשר להכחיש שיש לכם משכורות
גבוהות מאוד.
יש לנו משכורות גבוהות ברוטו. אבל יש לנו גם חיים קשים
מאוד. כל מי שמקנא בנו, אני מזמין אותו לשבת איתי בתא הטייס,
לא פעם אחת, אלא יום אחרי יום, בסופות וכברקים, ימים ולילות,
לבלות חצי מהחיים בבתי־מלון, לא להיות ימים ולילות עם
המישפחה, לפחד פחד מוות מכל בדיקה רפואית שמא יקרקעו
אותך, לדעת שבגיל 60 מגרשים אותך מהעבודה. רק אנשים שלא
יודעים את כל זה מקנאים בנו.

• כלומר, בגלל שאתם מבינים שיש קינאה,
תוותרו על תגובה בעניין המם של סד האחוזים?
את זה לא אמרתי. קודם כל, נברר מה מותר ומה אסור. נברר
מה עושים האחרים. לא נהיה הראשונים להגיב, אבל זה לא אומר
שלא נגיב בכלל.

• אתה מתעצבן מזה?
מה אגיד לך? כל המופעים בדיסנלנד הזאת הם מצחיקים וגם
המופע הזה מצחיק.

* והריס מ ה

אומרות מ ה

נחום ורבין:

אליהו בן־אלישר:
..אני מאמין שאי־נעם ״אני לא יודעעל
נצ אמלבנון התארגנות של הנאים!״
בז נבה מדברים על הקפאה של ההסכם שלנו עם לבנון.
באמצעי התיקשורת מבליטים את העניין מאוד. לא ברור
י לי אין אפשר להקפיא דבר לא קיים, ולמעשה, לא ברור לי
על מה האכזבה. שאלתי את אליהו בן־אלישר ראש ועדת
חוץ וביטחון, מה זה משנה לגבינו אם מקפיאים את ההסכם
או אם הוא סתם לא קיים.
קודם כל, המעמד של ההסכם הזה היום הוא שהוא לא נכנס
לתוקף, כי פעולת האישרור האחרונה לא נעשתה והנשיא לא חתם
עליו. כאשר מדברים על הקפאה מתכוונים לביטולו.

• אבל מה זה משנה איך קוראים לילד, כשהילד לא
נולד?
גם מבלי שההסכם ייכנס לתוקף, זהו מיסמן־ שנותן את הטון
ביחסים בין שתי המדינות. בגלל הנסיבות הנייר הזה הוא החוקה
של היחסים בין לבנון ישראל.

• אבל שוב, לסי דעתי חוזה לא חתום הוא חוזה לא
קיים.
אם הוא לא קיים, אז למה להקפיא אותו. לדעתם, כנראה הוא
קיים.

• בוא נעזוב את ההסכם. יש הרגשה בציבור
שאנחנו לא עוזבים את לבנון, כי לא נעים להודות
שלא השגנו כלום. האם בשביל הכבוד נמשיך לשבת

אני לא חושב שזה עניין של כבוד. לא יוצאים מלבנון מהסיבה

הפשוטה שאם נחזור לגבול הבינלאומי, אנחנו מפנים את השטח
לכוחות העדינים את ישראל.

• אז מה עושים, כדי שאנשים לא יהרגו על הגבול
הבינלאומי שולחים אותם ללבנון שייהרגו רחוק
מהבית?
אני לא יכול לעשות חשבון של קורבנות. זה לא הזמן. החשבון
צריך להיות אם אנחנו צריכים לשמור על ביטחונה של ישראל.
צור היתה פעם מרכז טרור שממנו נשלחו אנשים לפעולות נגד
ישראל.

• קשה לי להבין איך אתה אומר שצור היתה
מרכז טרור, כשהיום נהרגו בה 29 מאנשינו?
אם נצא משם עכשיו, נפנה את הדרך לסורים.

• זאת אומרת שלא נצא משם לעולם.
נצא כשיהיה הסדר שיוכל להבטיח אותנו מפעולות איבה.

• איזה הסדר זה צריך להיות ועם מי בדיוק?

אני לא יכול כרגע לדעת.

• אתה מאמין שנצא משם אי־סעם?

כרגע לא. אף ממשלה לא היתה יוצאת מלבנון עכשיו
ומפקירה אותנו בידי הסורים. אבל אני מאמין שאי־פעם נצא משם.

לפני שלושה חודשים נערך הסתיימה שביתת״הרופאים
הגדולה. השבוע פורסם שרופאים בבתי״חולים שונים
בארץ קיבלו משכורות של 0שקלים או 19 שקלים. מה קרה
מאז השביתה! האם כל הבעיות באו על פתרונן ו האם
הרפואה בארץ ניצלה סופית! שאלתי את ד׳־ר נחום ורבין,
שהיה פעיל בשביתת הרופאים, אם הכל בסדר!
שום דבר לא בסדר. עד היום לא קיבלתי משכורת עבור חודש
אוקטובר. לעומת זאת, החברים שלי בבאר־שבע קיבלו משכורות
של 0שקל, כמו שאמרת.

• אבל זאת הרי רק טעות של המחשב.
מה פתאום מחשב? זה מעשה מכוון ויזום על־ידי מישרד־האוצר.
מכיוון שההסכמים שלנו עם האוצר הם רטרואקטיבים
מספטמבר 82׳ ,הם דורשים מאיתנו שנחזיר להם חוב שאנחנו
חייבים להם לפי דעתם, על שכר שקיבלנו עבור כוננויות ואת כל
מה שהם חושבים שחייבים להם מספטמבר ,׳82 הם הורידו בחודש
אחד. כך נוצר התלוש של 0שקל.

• מה השתנה בתנאים שלכם מאז השביתה?
כמעט כלום. עובדים יותר קשה, התקנים קטנו, המיליונים
שהבטיחו לנו על גבי העיתונים לא נראים באופק והרופאים
ממשיכים להתמרמר.

• מה היתה המשכורת האחרונה שלך?
המשכורת פלוס 15 כוננויות היתה 50 אלף שקל. לעומת זאת,
המשכורת של הבוס שלי, שהוא כירורג בכיר ומנהל־מחלקה ועל
כן הוא לא מקבל כסף עבור כונניות, היתה 35 אלף שקל. ראיתי
את התלוש במו עיני. אני יודע שאנשים לא מאמינים לזה, אבל מה
אני יכול לעשות כדי שיאמינו?

• ואתם, שכמעט סגרתם את כל בתי־החולים
בארץ, שותקים פתאום?
התישו אותנו. רופאים הם בסך־הכל ציבור אדיש
ואינדיווידואלי. השביתה הצליחה ללכד אותנו לזמן קצר ועכשיו
כל אחד לנפשו. הרבה מאוד רופאים ממורמרים ומתוסכלים
מסתובבים בארץ. כל אחד מסיק את המסקנות האישיות של.

• כלומר?
הרבה מאוד רופאים פונים לרפואה הפרטית. הסתבר
שלאנשים יש כסף והם מוציאים אותו באופן די קל על תענוגות
החיים, אז מדוע לא יוציאו גם כסף על רפואה?

• זאת אומרת שאין התארגנות ולא יהיו יותר
שביתות רופאים בארץ?
אני לא יודע על התארגנות של רופאים. אני רק יודע על
התמרמרות גרולה מאוד.

אומרות מ ה

אבשלום רובין:

״לא תהיהבדירה ,
אלא לעבור לדולריזציה!״
כבר כמה שנים שפסטיבל שירי־הילדים הנעיד מדי
שנה בחנוכה, הוא הצלחה קופתית אדירה. עכשיו שמעתי
שמפיק הפסטיבל, אבשלום רובין, מסתובב ברחובות
מודאג. שאלתי אותו הם הוא מתכוון לבטל את הפסטיבל
השנה בגלל המצב הכלכלי.
אני לא יכול לעשות את זה. כבר מכרתי חלק גדול מהכרטיסים.

• אז ממה אתה מודאג?
לפני כמה חודשים חישבתי את המחיר, והדפסתי כרטיסים עם
המחיר עליהם. המחיר הוא, כמובן, בשקלים. מכרתי חלק גדול
מהכרטיסים למיפעלים במחיר שהיה נכון לפגי חודשיים. את
מבינה מה זה אומר היום?

• כמה עולה כרטיס למופע?
מ־ 600 עד 1000 שקל. אני פשוט לא ידעתי שהשקל יפוחת
ב־ 60 אחוז. אני משקיע את הכסף ברולארים.

• כמה כסך אתה משקיע בפסטיבל הזה?
קרוב ל־ 700 אלף דולר, שחלק מהם עוד לא שילמתי ומי יודע
כמה יעלה הדולר כשיגיע הזמן לשלם.

• זאת אומרת שכבר הפסדת הרבה כסף?
עדיין לא הפסדתי, בינתיים נאכל רק הרווח, ומי יודע מה
יקרה בחודש הקרוב.

• מה אתה יכול לעשות כדי לא להפסיד הרבה?
לשבת בפינה שלי ולהיסחף כמו כולם.

• אם בשנה הבאה המצב הכלכלי יהיה כמו שהוא
כיום, לא יהיו יותר פסטיבלי־זמר לילדים?
אפילו אם אדע, שאני הולך להפסיד, אני
פסטיבלים. זה לא מופע חר־פעמי, צריך להמשיך.
הבאה, אני אשתדל להיות יותר חכם ולרשום
ברולארים. אני בכלל חושב שלא תהיה לנו ברירה,
לדולריזציה.

אעשה עוד
רק שבפעם
את המחיר
אלא לעבור

• כמה שנים תצטרך להפסיד עד שתוותר?
אני לא יודע. מה את רוצה שאני אעשה, שארד מהארץ? אני
יכול לנסוע להולנד ולעבוד שם ומ־ 14 מיליון הולנדים
מדושני־עונג בוודאי לא אפסיד, אבל אני רוצה לגור כאן ולעבוד
כאן.

• אז אולי תיסע להולנד, תרוויח הרבה כסף, כדי
שיהיה לך מה להפסיד כאן?
תשמעי זה לא רעיון כל״כך רע.

תיארה שמי

יוכל להיכלל בגוף הבוחר את
הרבנות הראשית.

באמצעות עורך־הדין שלו הפנה
הרב אברהם שפירא בקשה אל בית־מישפט
השלום בירושלים, לשנות את
גילו.

רוב הואש שנולד וגדל
ביוושלים אן לדברו, תעוות
ליוה ותעודת נישואיו
עיקר טענתו של הרב שפירא: הוא 1,
נולד בירושלים בתקופת השילטון [
התורכי. אין לו מיסמכים מאותה
תקופה. הרישום במישרד־הפנים כאילו
נולד בשנת 1911 בטעות יסודו.

הראשית לישראל. הדיינים־הרבנים
מתמנים למוסד חשוב זה על־פי הגיל
והוותק. רבנים אינם יכולים להתמנות
למוסר זה אם מלאו להם 70 שנים או
יותר.
מנהל בית־הדין הרבניים, הרב
שימחה מירון, היה ער לבעיה זו.לפיכר
הוא שיגר אל הרב שפירא מיכתב
בעניין. לפי החומר שבתיקי הרבנות,
טען הרב מירון, נולד הרב אברהם
שפירא בשנת תו־ע״ד, היא שנת 1915
(החישוב מוטעה — צריך להיות
,)1914 אולם לפי מיסמכי מישרד־הפנים
נולד הרב בשנת . 1911 לפי
שהחוק מחייב את הרבנות לפעול לפי

..מערה או מוריד י 0
^ ר ב זוכר בוודאות שהוא נולד בשנת
1 1תרע״ד, היא ,1914 והוא מבקש
שגילו ישונה בהתאם. בידי הרב לא היו
שום מיסמכים להוכחת טענתו. יתרה
מזו: הוא אף לא הצליח למצוא את
תעודת־הנישואין שלו, שבה נרשם
גילו.

ו111כ 1וראוטי:
בבקשה שהוגשה לבית־המישפט
נכללה גם סתירה משונה. בסעיף ארבע
של הבקשה נאמר כר:
לאחרונה, לצורך מינוי לבחירות

הרשום במיסמכי מישרד״הפנים וב־תעודת־הזהות
של הרב, משמעות הדבר
היא שהרב שפירא לא יוכל להתמנות
למוסד הבוחר את הרבנות הראשית:

מד יגתימדאד
מנ הל ב תי הרין הרבגיינז

דע״ח *דדשלים כזיז״י ס יי יזר

( 11 בירג
מסבר

בו נמה הוא הוב הראש אברהם שביוא?
רצווכ׳ הביטוח הלאומי הוא בו - 72 ואילו
לצורכי בחירתו הוא בן 69 בלבד. מהי האמת 1
לכבוד הרב אברהם ב הנ א שפירא
חבר ביה ״ דהרבניהגדול
רח׳ עו בדיה 3
ירו שלים

הנדון :

תאריר לי ד תו

לפיהחוסרשבחיקנוסעכת ״ רנולדבשנתתרעי ׳ ד • 1 9 1 5-
אולס מרשרד הפגיסנפסרלנוכיעלפי רי שו נ ני הסס עכ ח ״ ר
נולדבשנת . 1911

ך י רב הראשי לישראל, אברהם־
1 1אלקנה שפירא, אינו מכחיש. הוא
מודה שמאז 1975 הוא אינו מעביר עור
את תשלומיו למוסד לביטוח לאומי.
על־פי חוק הביטוח הלאומי, מוקנית
זכות זאת למי שהגיע לגיל .65 הזכות
הזאת שווה כסף רב 4.2* :מן השכר
מדי חודש בחודשו.

בית־דין !( 1שפחתי 0
^ אבב־5ד 19 היה הרב הראשי בן
?65 \ 1אם כן, אין כאן שום בעייה.

אך על־פי הצהרתו של הרב
אברהם־אלקנה שפירא הוא
היה ב־ 1975 בן 61 שנים בלבד!
לפי עדותו של בעל־הדבר עצמו,
שניתנה לפני בית־מישפט ישראלי,
מתברר שהרב חסך לעצמו תשלום של
ביטוח לאומי במשך ארבע שנים
תמימות. כאשר עורכים את החשבון,
וזוכרים כי משכורתו של דיין בבית־דין
רבני גבוה (תפקידו של הרב שפירא
לפני שנבחר לכהונת רב ראשי) היא מן
הגבוהות בשירות הציבורי, מתברר

שהרב הראשי חסך לעצמו תשלום של
מאות אלפי שקלים:
פרשת גילו של הרב התחילה
להתגלגל לפני שלוש שנים. באותה
התקופה ביקש בן־אחיו של הרב
אברהם שפירא להתקבל כחבר בבית־הדין
הרבני הגדול בירושלים. אברהם
שפירא היה אז חבר בית־הדין הזה,
ופרשת המינוי החדש עוררה תרעומת
גדולה בחוגים הדתיים. לא היה תקדים
לכך ששני בנים לאותה משפחה ישרתו
באותה העת באותו בית־דין רבני גדול,
הפוסק בעניינים רבים וחשובים
הנוגעים לקהיליה הדתית. אך לא רק

הביטויים שנשמעו וגם
נכתבו בעיתונות היו חריפים
מאוד., :מדובר בבית־דין רבני
גדול, ולא בבית־דין מישפחתיד
אמרו אז.
כדי להרגיע את המתרעמים
ולאפשר את מינויו של הרב אליעזר
שפירא, הוזכרה העובדה כי בין שני
הקרובים תהיה חפיפה לתקופה קצרה
מאוד, שכן הרב אברהם שפירא הוא בן

69 שנים, וממילא יהיה עליו לפרוש
מכהונתו בתור שנה אחת, ואז ייוותר
רק אחד מבני מישפחת שפירא בבית־המישפט.
הרב
הראשי דאז, שלמה גורן, תמך
במינוי. שפירא היה אז מאנשיו. מאותה
הסיבה עצמה התנגד בתקיפות למינוי
הראשון־לציון, הרב עובדיה יוסף.
בסופו של דבר היתה ידם של גורן
וגילו של אברהם שפירא על העליונה,
ומינויו של הרב אליעזר שפירא אושר.

הרב אברהם שפירא, באותה
התקופה, לא עשה דבר וחצי
דבר כדי להודיע ברבים שגילו
אינו כה גבוה. הוא לא הכחיש
שתוך שנה יהיה עליו לפרוש
מתפקידו.
רק אחרי שמונה אליעזר שפירא
כדיין בבית־הדין הרבני הגדול, נזכר
הרב הראשי לישראל שגילו אינו כה
מתקדם.
זה היה בהזדמנות הבאה שבה הוזכר
גילו של אברהם־אלקנה שפירא.
הפרשה שעמדה אז על הפרק — זה
היה ב־ — 1980 היתה קביעת הרבנים
שישתתפו בגוף הבוחר את הרבנות

סכיון ו ל עניו
ל צורך קביעת
שמחסנים לז ה
בהקי־םאםאבן
רישומימ שר ד

פי החוק

נפק אמינהכ בר עחה
גילוהמדויקשל מעבח׳יר
חברותובגוףהבוחר ;:חהרבגוחהראשיתלישראל ,
הדייי.ים בהתאם לוותקולגיל /גבקשילהודיענו
הביל הר שום ב ת עו דתהזהותסלב מכ מ״רהינוכ פי
בבני ם.

עלינו

ל פ סו ל על

מעיכת ׳דבלערדרישום

ז ה לא

ה רי סו ס

בתעודתהזהות של

סונ ה.

ש. ל ג /רון

מנהל בתי־הדין הרבניים, הרב שימחה
מירון, פנה רישמית אל הרב אב•
רהם־אלקנה שפירא בעניין גילו. מנהל בתי״הדין ביקש להבהיר לרב
שהוא לא יוכל להיבחר למוסד הבוחר של הרבנות הראשית, לפי שהוא
מבוגר מדי בגילו( .פירוש מעכת״ר, ראשי התיבות: מעלת כבוד תורתו).

דוישה רשמית

הרב שפירא נבהל למישמע
האפשרות הזאת. הוא לא
השיב בצורה ישירה למיבתבו
של הרב מירון, אלא נקט
בצעדים שמטרתם לשנות את
רישום גילו במישרד-הפנים
ובתעודת־הזהות, כדי שהוא

למועצת הרבנות הראשית, קיבל
המבקש מא ת מנהל בתי־הדין
הרבניים א ת המיכתב שתצלומו
מצ״ב. כך נודע לו למבקש
ששנת הלידה האזרחית השתבשה
ברישומי מירשם־התושבים, והשנה
הרשומה שם ,1911 ,מוטעית.

החי

ואילו בסעיף חמש של הבקשה
,הרישמית נאמר:

למיטב הבנתו של המבקש נפלה
הטעות בעיקבות מיפקד האוכלוסין
הראשון שנעשה סמוך
להקמת המדינה ...המבקש שם לב
לטעות הזאת רק כעבור זמן
מרובה. כל עוד לא העלה הדבר ולא
הוריד מאומה, לא טרח המבקש
לבקש את תיקון הטעות.

אבר חשבון הם יודעים
ך* ת ל ־ א בי ב סיכם איש האונים
ברסיטה מחקר על בורותם של
תלמידי בתי־הספר התיכוניים בהיסטוריה
הישראלית. בין השאר גילה,
שכאשר נשאלו תלמידים על זהות
הל״ה ( 35 לוחמי פלמ״ח שחשו בחורף
1948 מירושלים, לעזרת גוש־עציון
הנצור, ונפלו בדרה בקרב) השיבו
התלמידים כי הכוונה לל״ו הצדיקים
— פחות אחד.

במילים אחרות:

לפי סעיף ארבע בבקשה,
למד הרב שפירא על הטעות מן
המיכתב ששיגר אליו הרב
שימחה מירון. אולם לפי סעיף
חמש באותה בקשה עצמה,
הוא ידע על כך לפני כן, אך לא
טרח לבקש את התיקון כל עוד
״לא העלה הדבר ולא הוריד
״ מאומה.״

תחליף למזומוים
^ ר חו בו ת קבעה סוציולוגית,
^ הבודקת את הקשר בין הרמה
החברתית לתופעת ההשמנה, כי נשים
בנות השכבות המבוססות סבורות כי
גוף רזה זהה עם גוף יפה, בעוד שנשים
רבות מן השכבות מעוטות־היכולת
סבורות שגברים מעדיפים נשים
שמנות, ולכן הן גם מפריזות — כאשר
רק אפשר — באכילה.

הרב שפירא לא סבר שעניין גילו
״מעלה או מוריד״ כאשר דובר על
מינויו של בן־אחיו לבית״הדין הרבני
הגדול, כדיין שיישב לצירו.

והרב אברהם־אלקנה שפירא
גם לא היה סבור שעניין גילו
״מעלה או מוריד״ כאשר מדובר
בתשלומים לביטוח לאומי,
יטהוא חייב לשלם כחוק עד
הגיעו לגיל .65 הרב שפירא לא
היה כבור שהעובדה שהוא
מפסיק לשלם תשלומים אלה
— לפי הצהרתו שלו — כבר
בהגיעו לגיל 61 שנה ,״מעלה או
מורידה.״
הדיון בבית־המישפט היה קצר.
נציגו של היועץ המישפטי לממשלה,
שהשיב על הבקשה, התנגד לתיקון
הגיל. נציגו של היועץ המישפטי אמר

כאשר התעוררה שאלת מינויו
של אליעזר שפירא, בן־אחיו של
אברהם־אלקנה שפירא -לבית״הדין הרבני, לצד

בעד ונגד

מלמד פרטי. לפי זיכרוני, מגיל
שלוש־ארבע. זה היה כבר אחרי
המילחמה, אני חושב״.

כלומר: הרב אינו זוכר
בוודאות מתי הוא התחיל

אחיו, היו הדיעות חלוקות. הרב הראשי דאז, הרב
גורן (מימין) תמך במינוי, והראשון״לציון, הרב
עובדיה יוסף, התנגד. אז הם טענו שהמינוי אפשרי.

הפנים, לפני תיקון הגיל, היה הרב
שפירא בן 72 בשנה זו, שבה הוא נבחר
לכהונת רב ראשי. על־פי החוק, הוא לא
יכול היה להיבחר לכהונה הרמה בגיל
זה. החוק מתיר רק למי שלא מלאו לו

נושא התשלומים, כולל ההורדות
לצורכי מיסים נעשה בשרות הממשלה,
היו צריכים גורמים אלה להודיע לרב
ולפרט, שעליו להחזיר את התשלומים
האלה בתקופה שעליה שאלתם״.

חתתיו שו חגי!
במישפט :״אבקש לא להעתר לבקשה,
מהסיבה שהמבקש לא הוכיח את
התאייד המבוקש. המיסמכים שבידנו
מראים ששנת ו 191 היא השנה שבה
הוא נולד. לא מדובר בבקשה של עולה
חדש, שלו אין גישה למיסמכים
ולעדויות בארץ הולדתו. מדובר על
אדם שנולד וחי כל השנים בירושלים,
ויש לו, לדעתנו, אפשרויות טובות
יותר להוכיח את מבוקשו״.

ש״ולגיזבווח
ף• עדותו אמר הרב אברהם
*שפירא :״בוודאות איני זוכר מתי
התחלתי ללמוד, אולם למדתי אצל

ללמוד. הוא גם ״חושב״
שבאותה תקופה היו האנגלים
בארץ. אך לעומת זאת הוא
זוכר בוודאות את התאריך
המדוייק שבו הוא נולד: כיד
באייר תרעיד.
בית־המישפט בחר להאמין לרב,
וקיבל את בקשתו.
פסק־דין זה סלל בפני הרב אברהם
שפירא את הדרך אל המוסד הבוחר של
הרבנות הראשית.

יתרה מזו: תיקון הגיל במיש־ובתעודת־הזהות
רד־הפנים
סלל
לפני אברהם שפירא את
הדרך אל כם הרבנות הראשית!
על פי המיסמכים של מישרד־

לאהרונה, לצורך

70 שנה להיבחר לכהונת רב ראשי.

אולם אחרי התיקון, היה
לפתע הרב אברהם שפירא בן
69 בלבד בשנת ,1983 ולפיכך
לא היתה מניעה לבחור בו
לכהונת רב ראשי!

אך אם אומנם היה הרב שפירא בן
69 שנים בלבד בשנת ,1983 הוא היה
בן 61 שנים בלבד בשנת ,1975 שבה
הוא הפסיק לשלם את מיסיו כחוק
לביטוח לאומי.
העולם הזה פנה בעניין זה לרב
הראשי. זלמן קרויטנר, דובר היכל
שלמה, שהוא מקום מושבו של הרב,
השיב כך:
״מכיוון שהרב הוא עובד מדינה, וכל

הרב שימחה מירון, מנהל בתי״הדין
הרבניים, השיב לשאלת העולם הזה:
״זה לא תפקידי להודיע למוסד לביטוח
לאומי שהרב אברהם שפירא משלם או
לא משלם את המיסים שלו. זה שייך
לגיזברות מישרד־הדתות״.
ואילו תשובת מישרד־הדתות היתה:
״המישרד אינו נותן תשובות בדבר
שכר אנשים בודדים, אפילו אם מדובר
ברב הראשי אברהם שפירא״.
האם יתבע עכשיו המוסד לביטוח
לאומי מהרב הראשי לישראל החזר של
מאות אלפי שקלים — או שגם שם הם
סבורים שאין הדבר ״מעלה או מוריד
מאומה?״

שלמה פרנקל ומרכל זוהר

פינוי לבחירות לפועב! :הרבנות הראשית קיבל הפבקלו פאה פגהל

בהיה ״ ד הרבניים את הר.כר.ב שתצלומו, נ״צ״ב. כך נודע לו לפבק7ד ששנת הלידה
האזרחית השתבשה ברישופי פרשם התושבים, והסנה הרשומה שב , 1911 ,פוסעית .
לפיכבהבנתו של המבקש נפלההסעותבעקבות מפקד האוכלוסין הרא ש ון שנעשה
סכוך להקמה המדינה. לפוקדנמסרה, כמבוארלעיל, שנת הלידההעברית, תרע ״ ד ,
ותרגומה לשנת הפנייןהאזרחיעובש, כנראה, באחד פסלביהרישום. הס ב ר זה
בתחזק בדעת המבקש לאורהעובדה עבמרעם רסופה רק שנת הלידהולאהיוםוהחודש:
אותופקידידעלתרגם שנה עברית לשנה אזרחית אך כיוןהיוםוהחודש דור ש
כליםכעוכדליםיותר, ומשאלה לא היו תחת ידונשפכו ( .כידועבאותןשנים
נרשמה רק שנת הלידההאזרחיתבמרשם ) .המבקש שם לב למעות הזאה רק כעבורזפן
פרובה, כל עוד לא העלה הדב רולאהורידכאומה, לא סרח המבקש לבקש את תיקון
הסעות. ע ־ ה, לאורמכתבו של מנהל בתיהייד הרבנייםה ״ :ל מתברר למבקש שהסעות
עלולהלגרוםלולקבלמינוי, לפיחוקהרבנות הראשית תע :,ם, שלא כדין, והוא
מבקש להעמידדברים על אמיתם

בשני סעיפים עוקבים של הבקשה שהגיש הרב
אברהם שפירא לבית״מישפם השלום בירו שלים,
יש טיעונים סותרים. בסעיף 4של הבקשה (שנדונה ב־15

דבו והימנו

בספטמבר )1980 נאמר, כי הרב אברהם שפירא למד על כך שנרשם כמי
שנולד בשנת 1911 ממינתבו של הרב מירון. לעומת זאת נאמר בסעיף 5
של הבקשה, שהרב ידע על כך קודם לכן, אן לא ביקש לשנות את הרישום.

כבד את אימן־
ואת חשבו! אימן־
^ ת ל ־ א בי ב הואשם פקיד בנק כי
^ נטל 35,000 דולר 11,000 ,לירות
שטרלינג ו־ 50,000 פראנקים צרפתיים,
אשר נמצאו בחשבונות־מעבר
בסניף־הבנק שבו עבד, הפקידם
בחשבון הפת׳׳ם של אמו, חיכה עד
שצברו ריבית של 1,600 דולר 846 ,
לירות שטרלינג ו־ 435 פראנקים
צרפתיים, משך את ההפקדה הראשונה
מחשבון אמו והחזיר אותה לחשבון־
המעבר. משך את כספי הריבית
שהצטברו בחשבון אמו והעביר אותם
לחשבונו הוא.

הפלייה דתית
^ חי פ ה הגיע יהודי חרדי מארצות*
הברית בדרר־הים, כשהוא מלווה
בבנו, בכלתו ובמכולה אשר הכילה את
כל חפציהם, שמח לשמוע מפקידי
המכס כי מכשירי הטלוויזיה הציב־עונית,
הסטריאו. שוטף־הכלים, מייבש־הכביסה
ותנור־האפייה שהביאו עימם
בנו וכלתו הלא־דתיים, פטורים, כדין
חפצי עולים, ממכם. אד הזדעזע
לשמוע כי הסוכה המתקפלת, שאותה
הביא עימו כדי לשבת בסוכה משלו
בישראל — חייבת ב־ 5051,מכס.

דין מישטרה כדי?
פרוטה
^ באי ־ שבע הובא לפני שופט
^ מקומי תושב עזה, אשר מצא לפני
שנתיים שטר של עשרה שקל ברחוב
הראשי של נתיבות, לא הודיע על כר
למישטרה, נעצר ושוחרר בערבות של
אלף שקל. הוא זכה באהדתו של
השופט, אשר קנס אותו בעשרה
שקלים ונזף במישטרה שביזבזה את
זמנה ואת זמנו של בית־המישפט על
דבר של מה בכך.

עמד הסוס
ף* מיפרץ חיפה סגר מיפעל כימי
* את המחלקה לעיבוד נוצות, אשר
שימשה במשך שנים מיפגע סביבתי,
בשל התפשטות הריחות החריפים בעת
תהליך העיבוד. הסביר כי הגיע
למסקנה שיש לעשות כך מהסיבות
הבאות )1 :חובתם האזרחית של בעלי
המיפעל; )2הנזק הכספי המועט
שייגרם למיפעל מסגירת המחלקה)3 :
העובדה שקיבוץ בעמק יזרעאל פתח
מיפעל גדול לעיבוד נוצות ופשוט לא
נשארו די נוצות במשחטות אשר

במיפרץ.

עולם של אגדות וגבורות קדמוניות. איים מפתים עם שמות כמו
קורפו, כרתים, רודוס ומיקונוס. שמש זהובה וחופי תכלת ויאכטה
פרטית, רק שלך...
עולם של חיוך ושיר, תושבים מסבירי פנים ובתי מלון מעולים.
עולם הנותן תמורה מלאה לכספך כפי שאף מקום אחר לא יכול
לתת. מדוע לטוס סתם לגוד מקום כשיש לך את יוון?
טוס ליוון עם אולימפיק כמובן.

במדינה

עיתונות יותר יפאני מיפאני
קריקטוריסט ישראלי יצר סמל
חדש ליסאן.
מסיבת קוקטייל דיפלומטית
מיוחדת במינה נערכה במישרדי
של היומון היפאני
המערכת
רב־התפוצה אשאי שימבון. הסגל
הדיפלומטי של השגרירויות הזרות
בטוקיו, בירת יפאן, הוזמן לפגוש
במסיבה את הנציג הדיפלומטי החדש
של יפאן: טארו־סאן.
השגרירים והצירים פגשו בגבר
יבעל בלורית שחורה, מוצק וחייכן,
שסרט בד עוטף את מיצחו ועל בגדיו
מוטבע העיגול היודע של השמש
היפאנית.
טארו־סאן, הנציג החדש של יפאן,
איננו רמות בשר־ודם. זוהי הדמות הקריקטוריסט שיצר הסומלית הישראלי רענן לוריא, העובד עתה
ביפאן.
ההצלחה שבה זוכה לוריא ביפאן
היא חסרת־תקדים. כמה ימים לפני
הטקס הדיפלומטי זכה טארו־סאן
:הכרה רישמית מצירו של ראש
ממשלת יפאן, יאסוהירו נקאסונה,
:פגישה שבין לוריא ונקאסונה הוחלט
:ם על שמו של הסמל החדש.
׳.זארו־סאן, סבור נקאסונה, אמור לייצג
את העוצמה המודרנית של יפאן,

קריקטורה של לוריא עם טארו־סאן בעיתון יפאני*
דמות אופיינית

קריקטוריסט לוריא וראש ממשלת יפאן
הכרה רישמית
ולוריא מבקש לשמר בדמות את
המרכיבים המסורתיים של היפאני.
אין פסול. קריקטוריסטים
פוליטים בכל רחבי העולם נתקלים
בבעייה, כשהם מבקשים לאפיין מדינה
על־ידי דמות. הפיתרון המקובל עליהם
בדרך כלל הוא להשתמש בדמותו של
ראש־המדינה, הנשיא או ראש־הממשלה.
אך לא תמיד מתאים הדבר
לצרכיהם של הקריקטוריסטים, גם
משום שראשי־מדינות מתחלפים
לעתים תכופות, וגם משום שלא תמיד
הם ידועים כל״כך.
במסורת של הקריקטורה הפוליטית,
עד עתה, השתמרו רק כמה
דמויות מאפיינות: הדוד סאם המייצג
י את אמריקה, הגבר הרזה בעל
זקנקן־התיש הנושא מיגבעת של פסים
וכוכבים ומעיל־כנפות; הבתולה
הצרפתית מאריאן, שלראשה מיצנפת
בעלת שלושת הצבעים, ודמותו של
ג׳ון בול הבריטי, הגבר השמן הלבוש
בבגדי המאה ה־ , 19 בעל זקן־הלחיים
העבה.
לעיתים מופיע גם הרב הרוסי כמי
שמייצג את ברית־המועצות.
כאשר ביקש השבועון האמריקאי
סיים לאפיין את יפאן בגיליון מיוחד
שהוקדש למדינה זאת, הוא פירסם
בשערו רמות שהולבשו עליה
מרכיבים, אך היא היתה נטולת איפיון
מסויים.
לוריא, שהגיע לאשאי שימבון
(תפוצה 12 :מיליוני עותקים ביום,
כמעט כולם מנויים) מהעיתון טיימס
העולם הזה 2410

הלונדוני, מבקש להוריש ליפאן את
טארו־סאן. הוא אינו רואה פסול בכך
שהדמות נוצרת על״ירי מי שאינו
יפאני, ומזכיר שגם הדוד סאם, המייצג
את ארצות־הברית, נוצר על־ידי זר,
לא״אמריקאי.
לצורך יצירתה של הדמות ביקש
לוריא לשמוע את דעתם של קוראי
אשאי־שימבון, וכאשר נוצרה הרמות
לבסוף, היא זכתה בגיבוי מלא של
עורכי עיתונו. אלה, ביחד עם הממשלה
היפאנית, מבקשים להפיץ את הדמות,
לשימושם של קריקטוריסטים ברחבי
העולם, ולשם כך גם הכריזו על תחרות
רישמית בין קריקטוריסטים פוליטיים
בכל העולם, שנתבקשו לשלב
בציוריהם את טארו־סאן.
לוריא עצמו עושה לא מעט להפצת
טארו־סאן: הקריקטוריות הפוליטיות
שלו מופצות בכמה מאות עיתונים
ברחבי העולם.
סטודנטים אנגלית עם מיבטא
מימין לשמאל
סמה מן הנושאים המעגייגיס
סטודנטים ישראליים
בארצות-הברית.
ליוסי הוכמן בן ה־ 35 נשבר
מהקיבוץ. לכן הוא החליט לעזוב את
נווה־ים, שבו נולד. הגבר הנאה,
בהיר־השיער וכחול־העיניים, איש

אגד במיקצועו, רצה בכל זאת להישאר
קרוב לים. הוא בנה את ביתו החדש
בעתלית, לא הרחק מנווה־ים.
אין אלה העוברות החשובות בחייו
של הוכמן. מה שחשוב זה מה שקרה לו
לפני כמעט חמש שנים וחצי, כאשר
באחר הצהרים של שבת חורפית אחת
איבד את אשתו, את שני ילדיו ואת
שתי רגליו באוטובוס־הדמים על כביש
החוף.
גישה אדניכרסאלית. הוכמן,
שהיה לאחרונה בארצות־הברית
בשליחות־הסברה של מישרד־החוץ,
הוא איש גלוי״לב שאינו מסתיר דבר.
למרות האסונות הוא חי את חייו.
הוא מודה שהוא ״לא נזיר.״ או, כדבריו,
״לא נתקלתי עד היום בבחורה שסירבה

העובדה המעניינת הזו מופיעה
בראיון מרתק שנתן הוכמן לאיגרת,
ירחון הסטודנטים הישראליים באמריקה
הצפונית, אשר עורכיו מוכיחים
כי כאנשי אוניברסיטה יש להם, באמת,
גישה אוניברסאלית.
מישרות מיידיות. איגרת
אינו מחמיץ הרבה, אם זאת כתבה על
מיזללות בערים שונות בחוף המיזרחי
(המסקנה: למחנה־יהודה ולכרם־
התימנים אין מה להתבייש) ,אס זה
ביקור בבית־הכנסת בית שלום
בפילדלפיה, אשר תוכנן על־ידי גדול
אדריכלי ארצות־הברית, פרנק לויד
רייט(״הייתי בטוח שזה מיתקן לשיגור
חלליות״) ואם זה מאמר ראשי על יורד,
שקיבל את האזרחות האמריקאית ביום
העצמאות האמריקאי >ה־ 4ביולי)
ונשבע אמונים מול מצלמות הטלוויזיה
״באנגלית עם מיבטא של פררס־חנה״
או, כמו שקובע העורך, ביתר פירוט,
״מה לעשות תמיד הוא ימשיך לדבר
אנגלית עם מיבטא מימין לשמאל״.
מעניינות לא פחות המודעות המיס־חריות
המתפרסמות באיגרת:
• אוניברסיטת בן־גוריון מחפשת
דוקטורים בביו־כימיה, בביולוגיה של
התא ובביופסיס. הדגש הוא על הסיפא
של המודעה: המישרות הן מיידיות.
• יש, כמובן ,״הטיסות כי זולות
בשוק!״ לישראל.
• וגם, חדשות טובות מחברת
זינגר:
״לפי תקנות המכס לחוזרים ארצה:
מכונת־תפירה חשמלית ומכונת־סריגה
חשמלית פטורות ממכס.״
רק מה, בינתיים עוד לא כולם
חוזרים. וגם לאלה דאגו, בעיקר אם הם
לא רוצים לשכוח את הלשון העברית,
ולכן מודיע איגרת:

״ניתן להשיג את המילון העברי
החדש של אבן־שושן, בעל שיבעה
כרכים, במחיר מיבצע של 85 דולר.״
ואם זה לא מספיק, מוסיף איגרת,
בסוגריים, כנראה כהבטחת כדאיות
ההשקעה כאשר בכל זאת חוזרים
ארצה ,״המחיר בארץ הוא יותר מ־150
דולר.״

הוא קיים, כידוע, עד היום, ועיקר
תפקידו מלבד שירותי בריאות וחינוך
אלמנטריים, הוא הספקת מוצרי־יסור
חיוניים לכל מישפחת פליטים ערבית,
החיה עדיין במחנה־פליטים מצברה
ו שאתיל /הביירותיות ער ג׳יבליה
העזתית: מבלאטה השכמית עד דהיי־שה
הבית־לחמית. המדובר, בעיקר,
בקמח, בסוכר, בשמן.

פי לציון פרסטץ

בעמאן ובעזה. האירגון מקיים
מערך לוגיסטי גדול, מייבא ארצה דרך
נמלי אשדוד וחיפה כמה אניות״קמח
מדי שנה, וגם עשרות מכולות
המכילות כדורי־רגל ומחברות לבתי־הספר
שבחסות האירגון, בגדים משומשים
מתנת נדיבים וכדומה.
כדי להפעיל את כל המערכת הזאת,
מאחסנה עד חלוקה, מועסק צוות של
כמה מאות עובדים, שאותם ניתן לזהות
בארץ לפי האות הלטינית פי(פלסטין),
המופיעה על לוחית־המיספר של
מכוניתם.
_כמו לכל מנגנון מסוג זה דרושים
לאירגון גם מנהלים, או בלשון
הבירוקרטיה הבינלאומית — קציני־ניהול.
ואת אלה ביקשה החודש
ססרת, אשר מרכזה נמצא בווינה,
אוסטריה. היא מציעה מישרות
קציני־ניהול בעמאן ובעזה. תואר הדרושים: הכישורים אוניברסיטאי במינהל־עסקים, מינהל־ציבורי
או כלכלה; שש שנות נסיון
מוכחות: ידע בניתוח־עיסוקים, עיבור־נתונים
וניהול כוח־אדם: שליטה
באנגלית: נכונות לנסיעות והכרת
המרחב. ידיעה בערבית היא יתרון.
התפקיד כולל בקרת־יעילות,
איתור בעיות הדורשות שיפור ארגוני
או מינהלי; בדיקת תנאי־השכר
והדירוג של הסגל המקומי, פיתוח
תוכניות אימון. כוח־אדם.
תעסוקה כיצד לקבל משכורת מכובדת
לסגי המיתון.
שעה שח״כ אחד מכחיש בחצי פה
ששר־האוצר דן עימו בגידול אפשרי
של האבטלה ל־> 791 מכלל כוח־האדם
במשק, במקום * 4של היום: שעה
שהשכר הממוצע במשק הוא כ־ 42 אלף
שקל לחודש; שעה שהמיתון אולי
עומד באופק, יכול הישראלי המתאים

שליח הוכמן
לא נזיר
לפקוח את עיניו וייתכן ותהיה לו
אפשרות להרוויח 3000 דולר לחודש
(יותר מרבע מיליון שקל) נקי ממס.
הוא רק צריך לעקוב אחר ההודעות
של אירגון בינלאומי מסויים. אירגון זה
ידוע בארץ תחת ראשי התיבות ססו״ת
(סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים)
ובעולם כאונר״א (כנ״ל, באנגלית),
והוא הגוף שהוקם בשעתו על-ירי
האומות המאוחדות כדי לסייע בשיקום
פליטיה הערבים של ארץ־ישראל
. 1948

לא כולל הטבות. ייתכן כי
בעמאן הירדנית הם לא יסכימו
להעסיק ישראלי. אבל אולי בעזה?
תמורת 3000 דולר לחודש, נקי ממס,
לא כולל ההטבות הנוספות המקובלות,
יסכימו ישראלים רבים להתגייס
לעזרת הפליטים.
צריך רק לכתוב לסגן־מנהל אגף
שירותי כוח־אדם, המטה הראשי
וינה, תיבת דואר .700
* הדוד סאם האמריקאי גיון בול
הבריטי ומארי אן הצרפתית אוסרים
לטארהסאן היפאני . :תפוס את
מקומך!׳

שידור צליש יצירה לשמה
לבימאית ברכה לוקוב על סרט־הדיוקן שעסק
באמן הירושלמי איוון שוובל. זה היה בבחינת
פרח במידבר־הישימון של הפקות־המקור
בטלוויזיה הישראלית, סרט של בימאית רגישה

בערב: לחץ מגבוה על כתבי־הדוכנה, כדי לסייע
לבנקים להיערך לתקנות החדשות.
החיוך על שפתי כתבי־הכלכלה הבהיר שגם
בעתיד תמשיך העיתונות המודפסת להיות
המפרסמת של הסקופים הכלכליים. הסיבה: המד־ליפים
במישרד־האוצר אינם בוטחים בכתבי
הדוכנה לכלכלה של הטלוויזיה.
אגב, זו היתה גם הסיבה שהביאה להדלפת
תוכנית הדולריזציה של שר־האוצר הקודם, יורם
ארידור, לכתבי ידיעות אחרונות.

מידחמת רוג!
כאשר החליט עורך מבט מיכאל קרסין,
להעביר את הכתב המדיני, יורם רונן,
מתפקידו, בטענה שהוא אינו ״עובר במסך״ ,לא
שיער בנפשו שרונן ישיב מילחמה שערה.
בעבר הוצע לרונן לשמש כעורך מבט, קודם
לקרפין. הוא סירב ליטול על עצמו את התפקיד,
בטענה :״אם קרפין רוצה בו, מדוע שלא תתנו לו
אותויץ עתה החליט להיאבק בקרפין בכל אמצעי
אפשרי, והוא עשוי להכות בקרב זה את קרפין.
לעזרתו של רונן באה אגודת העיתונאים
הירושלמית. במקביל מאיימים ועדי־הטכנאים
של הטלוויזיה בסנקציות קשוחות כנגד קרפין.
רונן גם הבהיר לאחרונה למנהל הטלוויזיה,
שבניגוד לעבר הוא מוכן ליטול על עצמו את

סיירת קופין
ניתכת מעת לעת על רשות״השידור גיליוטינת
הקיצוצים (לרוב 5עד 10 אחוז) .התוצאה
המיידית של הקיצוצים היא בלוח־ההפקות של
התחנה.
ברור לכל שחלק ניכר מתקציב הרשות נאכל
באחרונה על־ידי הקמת אולפן־הטלוויזיה
בבנייני ה אומ ה בירושלים. הוא עשוי, עם
השלמתו, לחסוך לטלוויזיה כספים רבים.
שיא־האבסורדים מצוי בעובדה שהיא מחזיקה
בחמש מחלקות־מינהל נפרדות, הממלאות
תיפקורים מקבילים.
חמש המחלקות המינהליזת הן, לפי הסדר:
טלוויזיה: קול ישראל — ירושלים;
בית־השידור הישראלי — ירושלים; הנהלת
רשות־השידור — בניין כלל, ירושלים:
קול־ישראל — תל־אביב.
חמש המחלקות המינהליות הללו עוסקות
בקמ״זים, כוח־אדם, אש״ל ורכישות, תוך שהן
מכלכלות כמה מאות עובדים על חשבון תקציבי
היצירה וההפקה של הרדיו והטלודזיה. מסירת
גביית אגרות הטלוויזיה לידי חברת־החשמל או
הבנקים היתה משחררת עוד מיספר לא מבוטל
של עובדים.
דוגמה נוספת לביזבוז משווע היא, התוכנית
דברים בגו, המשודרת בצילום־חוץ(צוות של 20
עובדים) .אילו נערך שידור זה באולפן, היה נחסך

הישמר מפני אידי מאוס!
כתב רונן
הצעה לאוזן כרוייה
על אמן של ממש. בסרט זה הצליחה לוקוב להציג
לפני הצופים באמצעים חזותיים את אחת
מבעיות־היסוד של התרבח* והאמנות בישראל:
מזיגת העבר בהווה. גם אישיותו הטלוויזיונית של
שוובל תרמה לא מעט לסרט זה, שהיווה את
האגטי־תיזה החיובית לסרטים הקודמים בסידרת
דיוקן.

אין זה סוד שהתחרות על כהונת מנכ״ל רשות״השידור הוזלה. בחודש מרם 1984 ימנה
שר־החינוך והתרבות, זבולון המר, יו*ר חדש לרשות, מנכ׳׳ל, וער־מנהל ומליאה. הישיבה
הראשונה של המליאה החדשה תהיה רק חותמת גומי לאישור מינוייו של המר.
נוסף על מועמדי ה״ליכור׳ לתסקיר המנכ׳׳ל, יועץ ראש־הממשלה אורי סורת
והעיתונאי נתן ברון (ידיעות אחרונות) .מוזכר גם שמו של מנהל קול ישראל, גדעון
לב״ארי, הנחשב כפאבוריט מיקצועי ולא פוליטי, שהוכיח עצמו בשנים האחרונות, במיסגרת
הרדיו.
השמועות במיץ הטלוויזיה טוענות בעקשנות שגם מנהל־הטלוויזיה, טוביה סער, מנהל
שדולה(״לובי״) ענפה במיזנוני הכנסת הכנסת ואכסדרות השילטון לשם מינויו לתפקיד הנ״ל.
במקביל, טוענת השמועד״ עשוי מועמד נוסף לזכות בתמיכה של נציגי מיפלגות שונות: מנהל
חטיבת־החדשות לשעבר, חיים יבין.
כפי שאמר האיש ליוליוס קיסר :־הישמר מפני אידי מארש׳

מאחורי המירקע
מהדורת מבט בלילה שבו בישר שר־האוצר
החדש, יגאל כהן־אורגד, את ההגבלות החדשות
במטבע זר (ביטול הליברליזציה) העלתה חיוך
נוגה על שפתיהם של רוב כתבי־הכלכלה
בעיתונות המודפסת בישראל.
הסיבה: בברנז׳ה של כתבי־הכלכלה המיקצו־עיים
היה המידע המלא על תוכניות האוצר מצוי
כבר בשעות־הערב המוקדמות.
לדעת כתבי־הכלכלה, היה המידע על כך מצוי
גם בידיהם של כתבי הדוכנה(דסק) לכלכלה של
הטלוויזיה. הם נרתמו למאמצי האוצר לבלום את
פירסום הידיעה עד לחצות לילה, במיסגרת
מהדורת כותרת לילה.
הסיבה לעיכוב הידיעה במהדורת מבט של 9

ידיעה קטנה בעיתונות סיפרה כי
תמורת 50 אלף דולר רכש איש״העסקים
עמוס אהרוני את הזכות להשתמש
בשידורי מבט, מבט שני, השבוע -
יומן אירועים ומבט ספורט במשד
שנה. ולשדרם בארצות־הברית לפני קהל
ישראלי במתכונת המוסכמת על הנהלת
רשות־השיור.
זיכיון זה נמסר לאהרוני בלי מיכרז
פתוח. היבטים שונים של הזיכיון אינם
ברורים די הצורך לציבור, שהטלוויזיה
הישראלית שייכת לו.
פרט אחד שחסר במידע העיתונאי
מתייחס לאהרוני. אהרוני הוא עסק!
בדרג השני של הליכוד. שיא פעילותו
היה ניהול קבוצת בית״ר״ירושלים במשך
כימעט עונת־מישחקים אחת. הוא שימש
בעבר כירר הסתדרות הסטודנטים, והוא
— בעליה של אחת מסוכנויות־הביטוח
הגדולות בירושלים

סמר־דת
הסיפור האחרון הקשור בסגן יו״ר רשות־השידור,
מיכה ינון, והשהעלה את קצפם של
עובדי הטלוויזיה, מתייחס לכתבתו של מרדכי
(״מוטי״) קירשנבוים בהשבוע -יומן
אירועים על הברחות בנמל״התעופה בן־גוריון.
ינון פנה למנכ״ל הרשות, יום!?(״טומי״) לפיד,
וביקשו לבדוק אם צילומם של שני אנשים,
שומרי־מיצוות, המעלימים חפצים מהמכס, מהווה
יצירת עמדות שליליות כלפי ציבור זה בקרב
צופי הטלוויזיה( .ינון נימנה על ראשי לישכת
עורכי־הדין בתל־אביב).
על פנייה זו הגיב אחד מוותיקי הטלוויזיה:
־מה שחסר עכשיו זה שחבר הוועד־המנהל,
אהרון פאפו, יפנה ללפיד ויבקשו לברר אם
צילומם של האחרים, החילוניים, היה בבחינת
יצירת עמדות שליליות כלפי הציבור החילוני.
איך אפשר להמשיך לעבור כאשר ינון פועל
כסמל־דת בטלוויזיה?״

סכום־עתק ליזלוויזיה. אופן הפקת דברים בגו
מאפין את השלומיאליות של ביזבוזי־הטלוויזיה,
המצטרפים לניהול הכושל של רשות־השידור.
רק ריאורגניזציה של ממש, בסדר גודל של
רעידת־אדמה, עשוייה להציל את רשות־השידור
מהתמוטטות כלכלית מוחלטת.

החמצה מכוונת

עוד זיכיון נמסו
לעסקו הליכוד

בהוד של חטיבת־החדשות בטלוייזיה
נולד, באחרונה כינוי חדש לקבוצת
הכתבים החדשד״ המאיישת את
המחלקה.
הכינוי הוא ־סיירת קרפין״ ,והוא
מתייחם לעורך־החדשות אבי ברזילי
(שגויים מגלי צה־ל) ,כתבי־הכלכלה
עודד שחר (אף הוא מגל־־צ) ורוני
סביר, והכתב הבאר־שבעי לשעבר,
עופר טלר, החייב לקרפין את העברתו
לתל״אביב.

משבר הטלטקסט

יר׳ר־בעתיד ינון
מבריחים דתיים וחילוניים ן
עריכת מבט, לכשיתבקש.
הצעתו של רונן נפלה על אוזניו הכרויות של
מנהל־הטלוויזיה, טוביה סער, שהתחיל למאוס
באיומי־ההתפטרות התכופים של קרפין(המממש
לעיתים איומים אלה, ונעדר אחריהם לכמה שעות
מבניין הטלוויזיה).
על כל פנים, ניסיונו של קרפין לסלק את רונן
מהכתבות המדינית לא שיפר את האווירה
העכורה, השוררת בחטיבת החדשות של
הטלוויזיה.

קיצוצי תקציב נוסח חדש
אין זה סוד שברשות״השידור קיים מיבנה
אירגוני מסורבל, המעיק על התקציב השוטף של
הרשות בעידן של קיצוצים במישרדי הממשלה
והציבור.
בדומה לגופים ממשלתיים וציבוריים אחרים,

זה החל כדיון שקט ונאיבי במליאת
רשות־השידור, כאשר זו התבקשה לאשר הקמת
ועדה בראשותו של חבר הועד־המנהל, ישראל
פלג, לטפל בנושאים עתידיים וטכנולוגיים של
הטלוויזיה.
מתוך פליטת־פה של אחד המשתתפים
המינהליים התברר כי באחרונה קיים עימות
חסר־תקדים בין הטלוויזיה הכללית, הטלוויזיה
הלימודית ומישרד־התיקשורת על פיתוח
(טל־רחוק;
מערכות־טלטקסט. הטלטקסט
טכסט — תמליל. כלומר: שידור של תמליל) הוא
סיגנון של שידור מקביל, המצריך תוספת של
מיכשור למקלט־טלוויזיה רגיל, המשדר מידע,
כותרות־עיתונים, תוכניות־לימודים ושאר
סוגי־חומר בחלק מצומצם של ערוץ המיקרו־גל.
ברבות מארצות אירופה כבר משתמשים בשירותי
טלטקסט.
הנהלת הטלוויזיה הופתעה כאשר נודע לה
שהטלוויזיה הלימודית הגישה בקשה למישרד־התיקשורת,
לאשר לה את השימוש בטלטקסט,
במשך כל שעות שידור־הטלוויזיה (כולל
הכללית) .היא החלה ללמוד את הנושא. במשך
שנים חזר והתריע יועץ המנכ״ל, נקדימון
ריגל, על קיומו.
כאשר הגיעה פניית הטלוויזיה הלימודית
למישרד־התיקשורת, הוא הוריע כי כל הערוצים
והשימושים בהם הם נחלת מישרר־התיקשורת,
ולא של תחנות־הטלוויזיה.
בינתיים פנה מנכ״ל רשות השידור אל היועץ
המישפטי בבקשה לקבל חוות־דעת מוסמכת על
נושא זה.
כאר התפוצץ עניין הטלטקסט במליאת
רשות־השירור, נזעק מייד אחרון פאפו, שטען:
״אתם מנסים להגניב ערוץ שני לרשות־השידור
דרך הדלת האחורית!״
משבר הטלטקסט יביא לעימותים רבים
בעתיד, במיסגרות הפוליטיות של רשות־השידור.

מנהל סער
גרמניה מעל לקולי
אגב, במיסגרת של עיסקה מפולפלת עשוי
ינון, שהוא ממקורביו של זבולון המר, להתמנות
בחודש מרס כיושב־ראש רשות־השידור, במקומו
של הפרופסור ראובן ירון.
פסקול היגעגון ללא נעלים
הסידרה הטובה ביותר, שהוקרנה בעת
האחרונה על מירקע הטלוויזיה הישראלית היתה
הסידרה הבריטית כן, אדוני השר, שבשל
דימיונה לבעיות הפוליטיקה הישראלית היוותה
מוקד־משיכה לצופים. אלא לזההקבלה
הישראלית־בריטית של הסידרה עוררה
מורת״רוח בקרב אנשי מימשל ושילטון רבים
בישראל, שחשו עצמם כמבוקרים בסיררה.
התוצאה: סידרה זו יורדת מן המירקע, ובמקומה
עולה סידרה בריטית סאטירית אחרת, בעלת
פחות מכנים משותפים לפוליטיקה הישראלית,
בשם במבט הפוך הלם היכה את עובדי
הטלוויזיה, כאשר שמעו את מנהל־הטלוויזיה,
טוביה סער, אומר בשידור־חי של התוכנית
מה שבא :״וחוץ מזה, להימנון הגרמני אין בכלל
מילים בו ברגע, החל אחד מהעובדים
בחדר־הבקרה לסנן בעד לשיניו, בגרמנית:
גרמניה, גרמניה, מעל לכל אלה מילות הבית
הראשון של השיר, שהושר בימי הנאצים״ .כיום
שרים בגרמנית את הבית השלישי של אותו
השיר :״אחדות, חוק וחרות...״
העולם הזה 2410

.תוכניות מומלצות
בטלוויזיה הי שראלית

יום רביעי

יום שיען•

9.11

11.11

• בידור: עד סוס (8.02
— מדבר ומזמר, עברית
ואנגלית) .במרכז התוכנית

• סרט קולנוע: איש
נובל היה 9.15 מדבר
אנגלית) .סירטו של הכימאי ג׳ו

הפעם שיחה עם להקת הכל
עובר חביבי, קטעים של הזמר
האמריקאי כילי ג׳ואל וראיון עם
הזמרת דיאנה רום. מנחה: אהוד
מנור.

מאנקייביץ׳ בכיכובו של קירק
דאגלס, כאשר ׳לצידו הנרי
פונדה. הסרט מספר על עימות
בין שודד ערמומי ושריף נאור,
השודד, שאינו סומך על איש,

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום רביעי 9.11.83
• סידרת אנימציה: פולשים מן החלל (6.10
— ערוץ 20 — 3דקות — מדבר ערבית).

— 25 דקות — מדבר אנגלית) .הומור מקאברי
על פצועים והרוגים, בסידרה אמריקאית המתרחשת
בבית־חולים שדה במילחמת קוריאה, ומתארת את שיגרת
החיים, והרומנים הנרקמים בין רופאים ואחיות לנגד
עיניהם של חיילים אמריקאים גוססים. מככבים בסידרה:
אלן אלדה. מייק פארל, הרי מורגן ולורטה סוויפט.

• סידרה קומית: שלושה בדירה אחת (8.30
— ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).

יזם ראשון 13.11.83

הסידרה הקומית המוצלחת עם שתי הנערות והגבר,
הגרים בדירת״סטודנטים, ועם בעל־הבית השמרן(נורמן
פל) ואשתו העוקצנית(אודרה לינדלי).

• מישדר דוקומנטרי: עולם החיות (5.35
— ערוץ 25 — 3דקות — מדבר אנגלית).

מדע בדיוני כיד הדמיון הטובה של האנימטור. דמויות
משונות מכוכבי״הלכת שונים, מסעות בין כוכבים
ומילחמות אכזריות בחלל.

יום חמישי 10.11.83

• סידרה קומית: כן כבוד השר (— 8.30

• חידון: חשוב חכה 7.00 ערוץ — 3
60 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית בהפקת
הטלוויזיה הירדנית, המגישה שעה של תחרויות הנערכות
בץ עובדי מוסדות שונים, עם פרסים יקרי־ערו כגון
טלוויזיות, טיסות לחו׳׳ל, מקררים ועוד. מגיש התוכנית
הוא ריפעת שאהין, אחד המגישים המוצלחים והפופר
לאריים בטלוויזיה הירדנית.

• סידרה קומית־רומנטית: ספינת האהבה
( — 9.10 ערוץ 50 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .פרקים חדשים בסידרה הפופולארית בכל

העולם. קפטן סטיובינג ושאר אנשי הצוות מארחים
בספינתם נופשים, ומתערבים בחייהם.

• סידרה משעשעת: המצלמה הנסתרת
( — 1.15 שני הערוצים — מדבר אנגלית).
סידרת טלוויזיה אמריקאית הבנויה על סיטואציות
מפתיעות ומצחיקות, תוך ניצול תמימותם וטוב ליבם של
אנשים. התוכנית מוגשת בפני קהל באולפן, בהנחייתם
של אלן פנט ופילים ג׳ורג׳.

יום רביעי, שעה 10.05

• סרט קולנוע: בי, ביי.
בראוורמן 10.05 מדבר
אנגלית) .קומדיה של הכימאי
סידני לומט, המבוססת על הרומן
לקבר בטרם עת מאת וואלס
מארקפילד. הסרט הוא סאטירה היהודית הבורגנות על בניו־יורק, והוא מספר על חבורת
ידידים המתכוונים לצאת
להלוויית חבר משותף, סופר
י שהלך לעולמו. בדרכם הם
מסתבכים בהרפתקה משעשעת,
המוליכה אותם בסופו של דבר, בין הלא־נכונה. להלוויה המשתתפים: ג׳ורג׳ סיגל, ג׳ק
וארדן. אלן קינג, זוהרה לאמפרט
וג׳סיקה ואלתר.

מנסה לשמור בסוד על המקום
שבו הסתיר שלל שהשיג בשוד
נועז. הסרט מתאר כיצד הפך האסירים למנהיג השודד בבית־הכלא.

קונצרט
• מוסיקה:
בהרווארד — 11.101

יום ח מי ש
10.11
אולפן:
• תוכנית
סיפורי בדים (— 9.30 במרכז מדבר עברית!
התוכנית דאנטון של הבימאי מישחקי ואידה,
אנדז׳י
מילחמה של ג׳ון בדאהם,
בהנחייה סבילה של צבי ינאי
ודוחה של רחל גורדין.

שותפים
• מותחן:
לפשע 10.10 מדבר
״ אנגלית) .סידרה על פי
סיפוריה של אגאטה כריסטי. שם
הפרק ביתו של הכומר. התרחשויות
מוזרות קורות בביתה
המבודד של מוניקה, בתו של
כומר. היא מבקרת במישררם של
טומי וטאפנס ומבקשת מהם
לחקור.

אולפן:
• תוכנית
מיפגשים 11.00 מדבר
עיברית) .התוכנית מפגישה בחברה שונות קבוצות הישראלית. והפעם השאלה —
האם עובר גבולה של מדינת
ישראל ברחוב הירקון? והקביעה
— כי תל־אביב אינה מזילה
דמעות. על נושאים אלה ישוחחו
תושבי העיירה מעלות עם אנשי
צפון תל־אביב. מנחה הכתב דן
מרגלית.

ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
קומית בהפקת הבי־בי־סי, המתרחשת במיסדרונות
השררה בממשלת אנגליה. ג׳יימס האקר (השחקן פול
אדינגטון) השר לענייני מינהל. מנסה להכניס רפורמות
ושינויים במישרד המינהלה, אך הוא נתקל בהתנגדות
מצד מזכירו.

יום שני 14.11.83
• ספורט: ספורט היום 7.15 ערוץ — 6
15 דקות — מדבר צרפתית) .תוכנית המגישה
לצופה לקט מאירועי הספורט בשבוע החולף בצרפת
ובעולם.

• סידרה קומית: בנסץ 8.30 ערוץ 6

י 01 שישי 11.11.83

ארדן וניומן: ביי.ביי. בראוורמז

סידרה דוקומנטרית על חיות בטבע. בכל פרק סיפורה של
חיה מיערות אפריקה, אסיה או אמריקה.

• כדורגל — 3.20( :שני הערוצים — 60
דקות) .תחרויות כדורגל נבחרות מן הליגות הלאומיות
באנגליה ובגרמניה.

• סידרת מיסתורין: אורסון וולס (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
מתח ומיסתורין, שהוקרנה בזמנו על מירקע הטלוויזיה
הישראלית. השחקן אורסון וולס מציג סיפורי מיסתורין
ואימה בנושאים החביבים עליו.

יום שבת 12.11.83
• סידרה קומית: מ־א־ש 8.30 ערוץ 6

— 25 דקות — מדבר אנגלית) .פרקים נוספים
בסידרה הקומית על המושל ומנהל ביתו. בתפקיד בנסון:
רוברט גיום.

יום שלישי 15.11.83
• סרט דוקומנטרי: צרפת היום 7.15
ערוץ 15 — 6דקות — מדבר צרפתית) .מבט
על חיי הרוח, הכלכלה, התעשיה והמדע בצרפת של ימינו.

• סידרה עלילתית: נוטס לנדינג (— 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
עלילתית על מערכת יחסים המתפתחת בין ידידים
וקרובי מישפחה בפרבר שקט במדינת קליפורניה.
הסידרה הופקה על־ידי חברת לורימר האמריקאית,
שהפיקה את הסידרה דאלאס. ואכן אנו עוקבים בסידרה
זו אחר עתידו של הבן האמצעי של מישפחת יואינג אחרי
שעזב את דאלאס לצמיתות. בתפקיד ג׳רי יואינג השחקן
טד שקלפורד, ובתפקיד הכלה לבית יואינג השחקנית
ג׳אן וון ארק.

ערב לגברים בלבד. בנסון,
המושל ושאר הגברים מתכנסים
לערב של גברים בלבד, תוך
כוונה לצפות בתחרות איגרוף.
אך האלוף מוער בדרכו אל
הזירה, הערב מבוטל ובני הבית
מנצלים את הערב למישחק
קלפים ולשיחה בטלה בענייני
נשים.

מדמויות בכירות בטלוויזיה הבריטית
וכלה במישפחת המלוכה,
מנהיגי איגודים מיקצועיים ופוליטיקאים
בכירים. ארבעת אנשי
הצוות: רואן אטקינסון, פמלה
סטיבנסון, גריף רוס־ג׳ונס ומל
סמית. הסידרה זכתה בכמה פרסי
טלוויזיה, ביניהם ורד הכסף
בפסטיבל מונטריי.

מטרותיו
• מותחן:
של אנדרום 0.30
מדכר אנגלית* .פרק שישי

יום ר<זשון

בסידרה רוצח השנה. כוכב־כדורגל,
המועמד לפרס שחקן
השנה, חשוד שהוא מעורב
בניסיון רצח ואונס. מייק אנדרוס
מנסה לחשוף את העובדות.

13.11

הפופולארית המביאה מהווי
שייט, במסעי הנוסעים
באוניית־פאר. הפרק בעקבות
מלורי חלק ב׳.

• שכועון טלוויזיה:
מה שבא — 8.151 מדסר
עברית) .במישדר משוחח יגאל

סריטית

— מדבר אנגלית) .הפרק
הרומן של אלכסיי מביא עוד
פרק בסידרה גרועה זו.

• סידרה

(עמוד

האש)

לוסין

יום שישי, שעה 9.15

• מותחן: זרים (11.11

• אינפנטילון: שחק
אותה 8.03 מדבר
עיברית) .תוכנית בידור

12.11

• בידור: בנסון (8.30

• סידרה: מונית (9.30

15.11

שבת

— מדבר אנגלית) .הפרק

14.11

ספינת
• בידור:
האהבה 8.03 מדבר
אנגלית) .תוכנית הטלוויזיה

יום שליש

מוסיקה) .הפסנתרן ולאדו
פרלמוטר מנגן מיצירות שופן,
ראבל וראביוסי.

הרפתקותיה של הבלשת דיאנה
פרינס, הנשלחת למשימות
שונות. דיאנה ניחנה בכוחות
עליונים העוזרים לה להתגבר
על מצבים קשים במהלך ביצוע
משימותיה. הפרק הראשון מוות
בתחפושת.

וח;־ 1חז 0

— מדבר אנגלית) .הפרק
ליצנים אינם בוכים. ממשיך
את סידרת המותחנים הבריטית
על יחידה מיוחדת של המישטרה מסדרות אחת
האנגלית.
המותחנים המעולות.

דאגלס: איש נוכל היה

• סידרה חדשה: אשת
חיל 5.32 מדבר
אנגלית) .סידרה העוקבת אחר

בסידרת המותחנים בכיכובו של
טאלי סאבלס.

בהנחיית דודו טופז.

רייס־ג׳ונם, אטקינסון, סטפנסון וממית: במבט הפוך
מוצאי־שבת, שעה 11.15

חדשה: כמבט הפוך (11.15

— מדכר אנגלית) .קומדיה
מטורפת ושנונה, המבוססת על
מערכונים על אנשים ומקומות
בחדשות, עם צוות של ארבעה
שחקנים. שום אישיות בריטית
אינה מחוסנת מפני לעג,

נשיא-המדינה לשעבר יצחק
נבון, מי שהיה גם מזכירו של
בן־גוריון. כמו כן יוקרן הסרט
חתן בראשית שביים דויד
גרינברג.

• מותחן: קוג׳אק 11.001

— מדבר אנגלית) .פרק נוסף

רוחות
• סידרה:
מילחמה 9.30 מדבר
אנגלית) .סידרה כאורך הגלות
על מילחמת־העולם השניה.
בראשית הקרנתה בארצות־הברית
הוקרנה הסידרה בשעות
שיא של שידור, ועד מהרה
נדחקה לשולי שעות השידור.

• מוסיקה: ז׳אז 10.50
תוכנית מוסיקה*.

צ׳יק למתופף המוקדשת
האמילטון.

רא נדי להתחתן, רא בגרר גנו, ,
אלא סתם כדי להיות יהודיה

ברודה
רמה

להתנ״ר
נערה טובה, שלמדה בתיכון כשאר
בנות גילה. אך אז פגשה בהולנדי
יפה״תואר .״התאהבנו ורצינו לחיות
יחד,״ מספרת ברנדה .״חברי, שהיה למד מבוגר ממני בשנתיים,
אלקטרוניקה. היו״לנו קשיי פרנסה, ואז
החלטתי לעזוב את בית־הספר, כדי
לפרנס אותנו, ועבדתי בחברה
למחשבים. במשך ארבע שנים חיינו
יחד, ואז נולדה בתי פסקל, שהיום היא
בת .6
״במשך אותן שנות חיים משותפות,
כבר חשתי שזה לא זה. לא הייתי
מאושרת איתו ונפרדנו. באותה תקופה
הרגשתי צורך בשינוי. עזבתי את מקום
עבודתי, ומצאתי עבודה כעוזרת
לגננת.

האינדונסיוז, בת המהגוים להולנד, עזבה אח ההוראה
והננה דוגמנית בישראל, שבה היא רוצה להשתקע

בת מחו״ל

מישפחה מאושרת הם ברנדה סטיבנט האינדו־נסית,
שהגיעה לארץ הישר מהולנד, בתה פסקל,
שנולדה בהולנד, והחבר יוסי כהן, המציל שפגשה ברנדה בחוף־הים.

^ שהיא עוברת ברחוב, גם נשים
^ אינן יכולות שלא להסתכל עליה.
זוהי ברנדה סטיבנס האינדונסית,
שנתברכה ביופי מושלם.
גובהה 1.75מ׳ ומשקלה 35ק״ג.
פניה עגולות, שערה שחור כעורב
וגולש עד מתחת לאחוריה. עיניה
גדולות מלוכסנות מעט, אפה קטן
וסולד, שפתיה חושניות ושיניה
צחורות ויפות. למרות יופיה המהמם
בתרה עדיין ביישנית ונבוכה.
ברנדה, שהפכה דוגמנית בארץ, היא
רק בת ,25 אבל בעלת עבר עשיר.
היא נולדה בדרום־הולנד, בעיירה
קטנה בשם רמדונגספור, ושם גדלה
והתחנכה. הוריה — וילי ואוולין —
הם מהגרים שהגיעו ב־1953
מאינדונסיה, שהיתה מושבה הולנדית.
כאשר אינדונסיה קיבלה את עצמאותה
יכלו תושביה לבחור אם להמשיך לגור
שם או בהולנד.
אמה של ברנדה תופרת ואביה,
שהיום הוא פנסיונר, היה קצין בצבא.
עד גיל 17 התנהל מסלול חייה של
ברנדה באופן רגיל למדי. היא היתה

ברמת־גן ורשמה את פסקל הקטנה
לבית־הספר. ברנדה ,״חולת־הים״ ,כפי
שהיא מעידה על עצמה, הלכה יום יום
לים.
״אני תיירת, לא יהודיה, ולא היה לי
אישור עבורה. מה עוד יכולתי לעשות
בימי הקיץ?״
לא צריך להתאמץ כדי לנחש כי
ליפהפיה כברנדה לא יניחו הנמרים
הישראלים להישאר בודדה. ואכן
ממרומי מיגדלו הבחין בה יוסי כהן
המציל.
תוך זמן קצר הפכו שיחת־חולין
וארוחת־צהריים לסיפור אהבה סוער_ ,
שהמשיך במגורים משותפים.
יוסי הנאה בן ה־ ,29 הוא מציל בקיץ
וצייר בחורף .״טוב לי איתו ואני מאוד

¥11111 רך| ¥1ח 11ח

היא ברנדה הגויה .״אני שומרת מיטבח
11 1111/1 11 1/11111 כשר, לא אוכלת טרף בבית ולא
במיסעדות. אני צמה ביום־הכיפורים ואוכלת מצות בפסח,״ היא מספרת.

״במשך שנתיים עבדתי עם ילדים
ומאוד נהנתי, אך גם לזה בא הקץ.
חיפשתי את עצמי, וכך הגעתי, בקיץ
לפני שנה, לישראל, עם בתי פסקל.
״שהייתי בישראל חמישה חודשים.
שכרתי דירה באשקלון ליד הים,
נפשתי, טיילתי וחרשתי את כל
הארץ.״
ומה לברנדה, שאינה יהודיה
בישראל? ״יש לי סימפטיה ליהודים,״
היא אומרת .״אמנם אני נוצריה,
שהוטבלה בינקותה על־ידי הוריה, אבל
אני יהודיה בנפשי. כבר בגיל צעיר לא
רציתי ללכת לכנסיה עם הורי, והם לא
הכריחו אותי.״
כשהגיע הסתיו, ונגמר לברנדה
הכסף, החליטה לחזור להוריה בהולנד.
אבל שוב לא מצאה את מקומה שם,
והחליטה לחזור אחת ולתמיד לארץ.

המציל של
ברנדה
^ ך הגיעה בשנית לישראל,
לפני חצי שנה. היא שכרה דירה

אוהבת אותו. לא תיארתי לעצמי
שאתאהב במישהו כל כך מהר,״ אומרת
ברנדה. יוסי אוהב את פסקל והיא
מטורפת עליו .״בתי לא הכירה את
אביה. היא היתה קטנה כשנפרדנו,
ודמות האב, מסתבר, היתה חסרה לה .״
יוסי משחק איתה, מפנק אותה ועוזר
לה בשעורים.״ מסתבר כי המזל שיחק
לברנדה לא רק בענייני האהבה .״לפני
חודש פגשתי בחורה בשם יפה, ראש בבית־האופנה שעובדת אינדאני. יפה לא יכלה להוריד את
עיניה ממני, ובסוף העזה ואמרה לי: את
כל כך יפה ומיוחדת, למה שלא תבואי
אלינו ותהיי דוגמנית בית?
״חשבתי — בעצם, למה לא להיות
דוגמנית? מה יש לי להפסיד? נפגשתי
עם ניסים מזרחי בעל בית־האופנה, הוא
התרשם ממני לטובה, ומייד קיבל אותי
לעבודה. לא ידעתי מימיני ומשמאלי
בנושא הדוגמנות. לא ידעתי איך
ללכת, איך להסתובב ולהדגים את
הבגד בצורה הטובה והנכונה.
״אילנה סיבוני, דוגמנית־הבית
שלהם, ומלכת־המים לשעבר, עמדה

במדינה

לימיני ולימדה אותי את סודות
המיקצוע. אילנה ממש בחורה נהדרת.
,היא מתייחסת אלי בחבריות, ואינה
חוששת שאקח את מקומה.

חוק

מרחפת

^ על המסלול
^ סני שהתחלתי לעבוד,
הלכתי לראות תצוגת־אופנה,
כדי לראות איך הולכות הדוגמניות
בארץ. אחרי כמה שעורים, שקבלתי
מאילנה סיכוני, העזתי לעלות על
המסלול.
״אין לי פחד קהל, אבל אני עדיין
מתרגשת ועצבנית ותמיד חוששת
שמא העקבים ייתקעו או יישברו לי
באמצע התצוגה. בסוף התצוגה אני
מרגישה הקלה, וגם גאווה של,עשיתי
,את זה!׳
״למרות שמעולם לא חשבתי להיות
דוגמנית, אני מאוד אוהבת את
המיקצוע וככל שאני נכנסת לתוכו,
אני נהנית ממנו יותר. כשאני על
המסלול אני מרחפת ומחיאות־הכפיס
מחזירות אותי אל המציאות. אמנם לא
משלמים לי עדיין הרבה כסף לתצוגה,
כמו לכל שאר הדוגמניות, אבל גם זה
יבוא. הרי אני חדשה בשטח, אבל
בשלב זה אני מפרנסת את עצמי ואת
בתי בכבוד.׳׳
כששואלים אותה אם היא מתכוונת
להישאר בארץ. מופתעת ברנדה.
״בוודאי,״ היא אומרת ,״לא רק להישאר
כאן, אלא גם להתגייר. נפגשתי כבר
עם האנשים מהאגודה לגיור. הס
הופתעו מרצוני העז להתגייר ושאלו
אותי מדוע אני רוצה בכך. הסברתי
להם. שאני מאמינה באלוהים ובחוקי
הדת והיהדות. אני, למשל, שומרת על
מיטבח כשר כבר שלוש שנים. אני לא
אוכלת טרף, גם לא מחוץ לבית. אני
צמה ביום־הכיפורים ואוכלת מצות
בפסה.
״לגיור שלי אץ שום קשר לנישואין
או לקשר שלי עם גבר ישראלי,״
אומרת ברנדה וממששת בידה את
ה״ח״י״ והמגן־דוד שעל צווארה.
״אני אוהבת את מזג־האוויר הנוח
בארץ, אבל זאת, כמובן. לא סיבה
לחיות במקום מסויים. הכיבה שאני פה
זאת היהדות! אני רוצה גם שבתי פסקל
תהיה יהודיה. אמרו לי שאם אתגייר
״ לפני שבתי תהיה בת ,8היא תהפוך
׳ אוטומטית ליהודיה, ואם לא, היא

שימוש ברכוש
כאשד שוללים
זכויות״יוצרים
משלמים פיצויים

היא ברנדה. שערה שחור, ארוך,
חלק, שופע ומכסה את אחוריה;
עיניה גדולות ומלוכסנות; אפה קטן וסולד ושפתיה חושניות. גובהה
175ס״מ ומישקלה 55ק״ג. היא לא נראית כזו, אבל היא ביישנית.

אנזוטית מושלגת
געת להורי, לשלוש אחיותי, לשבעת
החתולים שלי ולשני הכלבים שלי. אני
מאוד אוהבת חיות. אולי גם כאן אקח
לי כלב גדול״.

אבל לא היום. לא בוער לי. חוץ מזה,
מפחידה אותי העובדה שאגשים
משתנים במשך השנים, והשאלה מה
קורה אז, איך ממשיכים לחיות?״

הצלם הוותיק דן הדני חזר זה עתה
מזירת הקרב בלבנון. הוא התיישב מול
המסך הקטן, כדי לראות את מהדורת
מבט ולפתע קפץ ממקומו כנשוך נחש.
תמונה שהוא צילם שבוע לפני־כן שבה
נראות שתי נשים לפני נגמ״ש בלבנון,
שימשה כתמונת־רקע לקריין.
הדני, יושב־ראש אגודת צלמי
העיתונות, ובעל הסוכנות הישראלית
לעיתונות ולצילום -י.פ.פ.א לא
זכר שהוא העביר תמונה כזו לטלוויזיה.
בירור קצר העלה שהתמונה פורסמה
בגירוזילם פוסט. הדני מיהר לטלפן
למחלקת־החדשות של הטלוויזיה.
והסביר שהמדובר בגניבת זכויות־יוצרים
הוא נענה בתגובה מעליבה
בטלפון.
הדני מיהר להגיש חשבון, גבוה
מהרגיל מפני שנעשה שימוש שלא
ברשותו בתמונה שצילם.
לתדהמתו, כעבור זמן, קיבל מן
הטלוויזיה צ׳ק לסכום פעוט קטן
בהרבה מהחשבונית שהגיש.
חוסר היגיון.הדני לא ויתר. הוא
פנה לבית־המשפט, באמצעות עורר־הדין
רפאל פרקש ותבע עשרת אלפים
שקל בצירוף ריבית והצמדה.
לדוכן״העדים הובא מי שהיה אז
עורך מבט, יאיר שטרן. הוא העלה שתי
טענות. האחת השתמונה, כך היה נדמה
לו, היתה של דובר צה״ל ולא י.פ.א.א
והקרנתה ללא רשות נובעת מטעות.
טענה שניה היתה, שפירסום התמונה,
שבוע אחרי שצולמה, מעיד שהיא אינה
בעלת ערך אקטואלי.
השופטת ורדה אלשיך קבעה
בפסק־דינה שאילמלא היתה התמונה
עומדת בקריטריונים, הרי לא היתה
מוקרנת שבוע אחרי־כן כתמונת רקע
אקטואלית.
לדעתה, מדובר כאן בשלילת
זכות־יוצרים ואץ זה משנה אם היא
נעשתה מתוך חוסר ידע או מתוך טעות
כנה. היא ציינה שעל־פי החוק רשאי
בית־המישפט לפסוק פיצויים על
הפרת זכויות־יוצרים.
בפסק דינה קבעה שופטת: אין לי
ספק שמה שעשתה רשות־השידור הוא
חוסר היגיון וגובל ממש בעזות־פנים.
לא רק שהשתמשה ברכוש לא לה, אלא
אף הכתיבה את הסכום שהיא מוכנה
לשלם בגין שימוש זה״.
השופטת חייבה את הרשות לשלם
להדני פיצויים בסכום של 6500 שקל
בצירוף ריבית, בשיעור שלושה
אחוזים, והפרשי הצמדה.

יצוא
רא רק הסוסים הבלגיים כיצד התהפכו היוצרות
והלקוח המך ספק ומתחרה

ן ווך ןן ך1ן ן ״כן אני מרגישה שאני על המסלול,״
1 !111 1/1אומרת ברנדה ,״רק מחיאות״הכ־פיים
מחזירות אותי אל המציאות. אמנם לא משל־תצטרך
לעבור את תהליך הגיור
בעצמה״.
ומה אומרים על כך ההורים?
״הורי רוצים שאהיה מאושרת, ולא
חשוב להם באיזה מקום בעולם״.
והגעגועים להולנד ולהורים?
״אני לא מתגעגעת למקומות, אני
מתגעגעת לאנשים. אני. כמובן, מתגע
!1.1יו
1ויו! —

מים לי עדיין הרבה כסף לתצוגה, כמו לשאר הדיג־מניות,
אבל גם זה יגיע. בינתיים אני מפרנסת את
עצמי ואת בתי בכבוד ״.צילומים: אופירה ק ד מי

במשך שהותה בארץ הספיקה
ברנדה להכיר אי אילו גברים
ישראלים. על הגבר הישראלי היא
אומרת :״הוא חוצפן ונודניק. פעם עקב
אחרי בחור לאורך כל רחוב דיזנגוף
ונידנד לי לבוא לשתות איתו קפה.
מובן שסירבתי והמשכתי בדרכי.
וחתונה? ״כן. פעם ארצה להתחתן,

ברנדה לבושה בסגנון ספורטיבי,
בחולצה לבנה ומיכנסים אדומים. פניה
נקיות מאיפור. קשה להתגבר על
החשק לגעת בשערה הגולש. כשאומרים
לה שהיא יפה, היא משיבה :״אני
לא יפה, אני מיוחדת. אני רק פנים
חדשות בישראל.״

אורנה גלזן

עכשיו הנשק האישי הוא רובה
הסער גליל; קודם זה היה האם־16
והאם־ .14 ומי עוד זוכר את האפ״אף
דורות רבים של חיילי צה״ל זוכרים. זה
היה רובה־היבוא הבלגי, אשר נקרא כר
על שם ראשי התיבות של יצרניו
פאבריק נאסיונל(תעשיות לאומיות)
ושכבש בשעתו את העולם בסערה.
עד לאחרונה נימנו יותר מ־ססו
ארצות, בעיקר באפריקה, אסיה ודרום״
אמריקה על קוניו. זה היה השיא של גל
הרכש שהחל בראשית שנות השבעים
כאשר הנפט הפר זהב בידי המדינות
המייצאות נפט.
באמצעות הזהב הזה הן רצו לקנות
את הנשק המעולה ביותר. אולם ברגע
שבא המיתון על הכנסות ארצות
אופ״ק ומחיר חבית־נפט ירד מתחת
ל־ 30 דולר לחבית החלו הללו חושבים
פעמיים לפני שהוציאו הזמנת נשק
חרשה.

התוצאה: פאבריק נאסיונל בצרות.
מרווח של שני מיליון דולר בשנה
שעברה, ירדו לרווח מיזערי של 154
אלף דולר השנה.
את המחיר שילמו 600 פועלים
במיפעלי הנשק של אפ-אן בליאג׳,
עיר התעשייה באזור מיכרות הפחם
במיזרח בלגיה. הם נאלצו לפרוש
מעבודתם.
נם רקטות טניס. מה שמעניין
הוא כי בעבר לא היו לאפ-אן הגבלות
רבות, כפי שיש ליצרניות נשק גדולות
אחרות. זאת חברה פרטית והמיגבלה
היחידה שהיתה מוטלת עליה היה
רשיוליצוא ממישרד־החוץ הבלגי,
שביקש למנוע מהנשק המעולה להגיע
למקומות הלא־נכונים.
אבל גם בעניין זה לא היו בעיות
מיוחדות. כאשר ב־ 1967 ביקש
מישרד־החוץ למנוע יצוא למישטר
הרודני ביוון, בוטל העיכוב עד מהרה,
משהודיעו אנשי האיגוד המיקצועי
שאם לא ייצאו לאתונה תהיה אבטלה
חמורה בליאג׳ .כך שהסוסים הבלגים
תמיד משכו את העגלה של אפ-אן.
אך הפעם אפ״אן בלחץ אמיתי. כפי
שאומר מנכ״ל החברה, מישל וונ־דרסטריק:
זה שהשוק הולך ונגמר זה
עדיין לא הכל. פשוט קשה מאוד התוקפניים ביריבים להתחרות בישראל ובצרפת, שהם בבעלות
מדינותיהם.

עד שטרן
לא טעות, עזות
בשני המיקרים, מישרד־הביטחון
הוא בעל המפעל לייצור נשק: בשני
המקרים מסייעות הממשלות למאמצי
השיווק: מבטיחות את ערבות המדינה
לאשראי היצואנים; מאפשרות זמני-
פרעון נדיבים, אשר חברה בסקטור
הפרטי אינה יכולה להרשות לעצמה.
אבל, בכל זאת, פאבריק נאסיונל,
יש להניח, יתגבר. המחזור שלו עדיין
מגיע ל־ 533 מיליון דולר לשנה
ובעתיד הם מתכוונים לשים את הדגש
יותר ויותר על קווי יצור אזרחיים. כי
פאבריק נאסיונל לא מוכר רק רובים
הוא גם מייצר מכלול עצום של
מוצרים, כלשון פרסום־הבית שלהם
מ״רקטות־טניס עד מעליות״.
קיבוצי איד לומדים
לנהוג בקיבוצים
ובכמה שיעורים
קיבוץ בית־השיטה בעמק־יזרעאל
יכול לשמש דוגמה של אזרחות טובה.
כאשר החליט כי כל חברת משק הרוצה
ללמוד תוכל לעשות זאת, הוא גם קבע
מינון של שיעורי־נהיגה לפי הגיל.
חברות עד גיל 30 זכאיות ל־60
שיעורים; בנות 40-30ל־ 80 שיעורים;
ומעל לגיל - 40 אפילו 100 שיעורי־נהיגה.
אבל
מה? מיספר הטסטים (עד
שמצליחים, סוף־סוף) הוא בלתי־מוגבל,
לכל הגילים.

עוגות יפות־יפות -לא בהכרח טעימות
ומירה מצאה מקום לומירות לפי מיטב כללי
ה סודיו ת, לאגילתהאשתהדיפלומטאת גי ל ה
צור את הזמנת רקדנית־הבטן וצימצמה
את היקף המסיבה ואת פירסומה, בשל
האסון שאירע בצור.
בין המוזמנים שהגיעו למסיבה היו
איש המנדט היחידי והאופוזיציונר
היחידי של עיריית תל־אביב, אייבי
נתן, הבמאי ג׳ורג עובדיה ואשתו
ומז״כלית עם יפה נעמי שדמי.
מרמאללה הגיעו ד״ר אל־אלפי
ואישתו הבוטיקאית מימי, יוצאת
מיצריים. מעזה בא השותף הערבי של

עזר וייצמן, אוניאל אשמם. בץ

האורחים היו גם הרבה רופאים
מבית־החולים אסף הרופא, שאיתם
מיודדת שושנה בשל עבודתה
כמתנדבת בבית־החולים.
המסיבה נפתחה בהגשת משקאות
וחטיפים קלים. אחר־כך עברו
המוזמנים לארוחה הכבדה, שאותה
הכינה אמא של שושנה. הארוחה,
שהיתה על טהרת המיטבח המזרחי,

האופנאית שושנה צור מחוללת
עם בעלה. שושנה
אירגנה את מסיבת יוס-ההולדת של נגועה בטיוני

בעלי הבית

בת 21

אשת הממונה, נו
להטעות את המו
לגילה. כשכיבתה את נר יום־ההול

חברתה. נגועה קונה את בגדיה אצל שושנה,
המתכננת אותם. נגועה הביאה לשושנה מתנה גלביה
ממארוקו, העשויה מבד קטיפה והרקומה זהב.

הממונה על הממונה

על הויצפה

התיישבו מנחת התצוגות, אילנה מרגלית
ובעלה הקברניט וכן סעדו השניים את
ארוחתם כשהמרצפות משמשות להם בכיסאות ובשולחן גם יחד.

ף* יום השישי חגגה אשת הממונה
^ על השגרירות המצרית, נגועה
בסיון את יום הולדתה, בבית חברתה,
האופנאית שושנה צור.
שושנה הזמינה את כל חבריו
הקרובים של הממונה על השגרירות
המצרית לדירתה, הנמצאת בקומה
העשירית באחד ממגדלי רחוב פינקס
בתל־אביב.
ביום החגיגה עצמו ביטלה שושנה

זמנים

חדשים,
זמירה
חדשה

1 11 1111ה ענת טבידור, בתו של יו־ר הכנסת, בחברת הקברניט
1 111#1\ 111 של אל־על שמואליק שמיר( .מימין) יד זאת שייכת
לאשתו של שמיר המנסה לקרוא לו, כשהוא עסוק בשיחה עם ענת.

^ מבקרים במיסבאות של
\ 1תל־אביב בוודאי מכירים את
זמירה(״זמי״) אדם, ששרה שירים
ישראלים טובים וישנים ומארגנת
שירה בציבור. וחברים אישיים של זמי
מרמת־הגולן הרחוקה, היו באים לשיר
איתה ועם הקהל המקומי.
היום יש לזמי בר חדש, והוא נמצא
מיניסטור בתל־אביב. בלונדון הפתיחה הרישמית עדיין לא התקיימה.
בינתיים מריצה זמי את המקום ושרה.

רות שטרית, אשתו של ח״כ הליכוד
מאיר ששרית, היא חברתן של נגועה
ושל שושנה צור. את רוב בגדיה היא קונה אצל שושנה.

זוג מימה

עוגה ,
עוגה ,

עוגה!

ג דיי ״

בסיוני, ניסתה
ששאלו אותה
ודיעה שהיא רק

בת .21 לידה (בצד ימין) בעלה אחמד בסיוני, העוזר לה
לכבות את הנר האחד, שמסמל את גילה מבלי לפרטו. גם
הבעל, כמובן, לא גילה למזומנים הסקרניים את גילה.

זיר שטרית אוחז בידו כוס בירה. רותי
זי־ מה לשתות. הם היו הראשונים שעזבו
א הוזמנו אליה פוליטיקאים ישראליים.

כללה מטעמים מארוקאים ועיראקים,
שחוסלו בתאווה רבה תוך דקות
אחדות.
אחרי ששבעו האורחים, החלה
המוסיקה עושה את תפקידה והחוגגים
החלו מחוללים בקצב הטנגו, הצ׳ה־צ׳וד
צ׳ה והוואלס וכשהתחממו דיים, רקדו
גם לקצב הרוק.
אחרי שעה של ריקודים ומחיאות־כפיים
לכבוד נגועה בסיוני, התקבצו
המוזמנים סביב דברי המתיקה —
עוגיות מיזרחיות הממולאות שקדים
ותמרים ומצופות בדבש. על השולחן
שכה ריתק את המוזמנים הונחו שתי
עוגות מרציפן. על עוגה אחת היה כתוב
— 19 לנישואיכם, כן יירבו. ועל
העוגה השניה — יום־הולדת שמח.
שושנה צור הסבירה שחלה טעות,
לפני שבוע הודיעה לה נגועה, שביום
שישי ימלאו 19 שנה לנישואיהם של
אחמד ונגועה, ואחר־כך התקשרה
נגועה שוב ואמרה לה שיום השישי הוא
יום הולדתה. אחרי שהזמינה את העוגה
הראשונה, לא יכלה שושנה לבטל את
ההזמנה ולכן הזמינה עוגה נוספת.
במשך הערב היתה נגועה עליזה,
וכשכום משקה בידה, עברה בין
האורחים, ששאלו אותה בת כמה היא.
אך היא ניסתה לבלבל אותם, פעם
ענתה שהיא בת ,30 פעם בת ,35 ופעם
אף הכריזה שהיא בת .21
אך מי שיודע כי בנה של נגועה הוא
בן ,20 ושהיא התחתנה עם אחמד
בסוריה, ארץ מוצאה, בהיותה בת ,16
יכול לחשב ולמצוא שהיא לפחות בת
36.36 או יותר, העיקר שיהיה לה מזל
טוב.

ו 1ך אפרים (.פרוייקה־) פורן, יועץ״צבאי לשעבר של ראשי־
11-1ן 1111 הממשלה יצחק רבין ומנחם בגין, והיום איש״עסקים, בא
לשיר יחד עם ידידתו(מימין) זמירה(.זמי״) אדם, והתברר שהוא שר לא רע.

וגה אופים מקמח, סוכר, ביצים,
ואבקת אפיה ועוד מיני תוספות,
קצפוית וקרמים. לאלה ששומרים
באופן תמידי על הגיזרה, העוגה אינה
אלא פיתוי טורדני, אך למען אוהבי השוקולדים הקרמים,
הקצפות,
ואבקות״הסוכר, שאינם חוששים
מהשמנת״יתר, עמלו השבוע, במלון
קרלטון 21 ,קונדיטורים והכינו בין
השאר עוגת־דבש שעליה מרציפן,
סוכר יצוק וקישוטי סוכר ושוקולד
יצוק. אבל הלהיט האחרון בנושא זה
הוא ניפוח סוכר והוא נעשה בפה, כפי
שמנפחים זכוכית.
כל העוגות שעמדו לתצוגה במלון
קרלטון בתל־אביב, נאפו וקושטו
במשך שבועות. למעשה אלה היו
פסלים. העוגות, שאולי לא כל־כך
ערבות לחיו יכולות להישאר במשך
חודשים באותו מצב. יתרונן מצוי

נינוח חסידות

ך 111ך 1ך 1ןךך מושא אליאן, יומיים לפני סיום העוגה נכנסה יז
! ^ 1^ 11/ 1 1ימין למערבל, היא התנפחה וגובסה, אבל מוש<
התבייש לבוא בערב התצוגה כשידו נתונה בגבס, והוריד את הגבס קודם

הנס ברטיל ניפח סוכר.
אל הסוכר הוסיף צבעי
מאכל ויצר שני בעלי כנף, טווס וחסידה. הוא קיבל

את הפרס על הדיוק המרבי. הנס עלה לארץ מגרמניו
לפני 16 שנה. כיום הוא אב לחמישה ילדים אשו
מאוד אוהבים את העוגות שהוא מכין בשלל צורות

כנראה במראן ולאו דווקא בטעמן.
הנושאים של העוגות־פסלים היו
פשוטים כמו שעון־קוקיה, עוגת היידי
בת־ההרים עם מים אמיתיים ואפילו דג
ששוחה בתוכם, חסידות, צפרדעים,
תנינים, כלי נגינה וציורים פשוטים של
אנשים.
העוגה שמשכה את תשומת־הלב
הרבה ביותר היתה עוגת החסידות, של
הקונדיטור הנס ברימל, ממלון
הילטון שבירושלים.
הנס עבד על כל עוגה במשך שש
שעות• אד העבודה לדבריו, לא היתה
הבעיה .״הבעיה היתה להעביר את שתי
עוגות החסידה מירושלים לתל־אביב.
נסענו, אני והעוזר שלי, במשך
שעתיים, כשכל הזמן היו לי
דפיקות־לב, שמא העוגות יישברו.
שמנו מזרנים ונסענו ברכב חדיש,
שהקפיצים בו עדיין טובים. כשהגענו
לכאן בשלום, לא האמנתי שזה יסתיים
בטוב, ושהעוגות אכן מונחות כאן״.
הנס זכה בפרס הראשון, על הדיוק
והביצוע המושלם.
מן התחרות הזאת, שאמורה לפתוח
מסורת של תחרויות שנתיות, הועברו
העוגות לתצוגה שעורך מישרד־התיי•
רות בגני התערוכה בתל־אביב, שם
יוכל כל עם ישראל לראות את העוגות
במשך השבוע.

אהבה מתוקה

הקונדקטור ג ורני לדני. המיקצועיות מק!
ראשון. לדני הכין ראש מבצק, דבש וקמן
על הראש יש מרציפן ועל הב
המרציפן יצק סוכר וקישט את הראש בפרחי!

ציפי מנשה

דרינג־דרינג

חותז כלה

״האלו?״
״ערב טוב ושבת שלום. מדברת רחל
המרחלת״.
״איר אני יודע שאת רחל המרחלת?״
״תברר״.
״או־קיי. אברר ואתקשר חזרה״.
דרינג־דרינג, דרינג־דרינג.
״האלו?״
״ביררתי, את מתחזה. אינך רחל המרחלת.״
״תפסיק לקשקש, או שתברר במקומות
אחרים. רוצה המלצות?״
״ובכלל מה את רוצה?״
״רוצה לשוחח איתן־ ,לקבל את גירסתך
לסיפור עם ברוריה צווח.״

מזל טוב
במישפחת מרגלית ברמת-השרון, אבא נדב
הוא טייס באל־על, אמא אילנה מארגנת
תצוגות־אופנה, הילד טייס בחיל־האוויר הילדה
קצת דוגמנית. אבל שלא תרגיז את אמא, ושלא
תופיע על המסלול בחולצות שקופות, וכלום
למטה.
וגם עופר הטייס מרגיז שכזה. תחת לבחור
משהו מהרצליודפיתוח או סביון, בחר הנער ()23
בנערונת חמודה מבת״ים. אמא כועסת ואבא
רותח. נקודה.
הטובים לטייס, וגם העקשנים. עופר רוצה
להתחתן עם סחי, נקודה. אבא הקפטן ואמא
האמרגנית מרימים ידיים. או־קי. נעשה חופה
מסביב לבריכה בחצר הווילה שלהם
ברמת־השרון. נקודה.
אבל לחמודקלה מבת־ים יש מישפחה גדולה,
שיהיו בריאים. ויש חברים וידידים, וגם לעופר
ולסוזי. הם מציעים אולם ברחוב־המסגר, עם
חפלה כמו שמתאים לתורכים, כמוהם. נקודה.
אבא הקפטן ואמא האמרגנית המומים. רחוב
המסגר? סימן־שאלה. גם אבא טייס. סימן־קריאה.
וגם אבא עקשן. נקודה.
מתפשרים על אמצע־הדרך. נקודה. ביום
שלישי התקיימה החתונה בשעה טובה ומוצלחת
בבית הכנסת ברחוב בן־יהודה. נקודה. המחותנים
מבת־ים הצליחו קצת יותר. נקודה. המקום קרוב
יותר לרחוב־המסגר מאשר לבריכה. נקודה.
מזל טוב. שלוש נקודות.

ברוריה צוורן
.כשיגיע יום המישפט...״
״אינני רוצה לדבר, אין לי מה לומר לך״.
״אינר רוצה להשיב על הטענות שהטיחה
נגדר?״
״שום דבר.״
״קול אשה :״כשיגיע יום המישפט, נתייצב
שנינו לפני העיתונאים.״
שיהיה כך. בהצלחה!

(:שמאל
ל>מ>1
תמיד י ש חריגים. החריגה הכי יפה בארץ,
זיש לה הרגליים הכי יפות בארץ, וש...
כמובן. נכון. הכוונה לפינצ׳י מור(במכולת
אצל הירקן קוראים לה הגב׳ זיסמן) על הרגליים
ולם יודעים. על החריגה לא. אז הקשיבו!

כל הקאצ׳קס מתחילות את הקאריירה עוד
לפני הצבא. או מייד אחרי השרות, משהו בין 17
ל־ .21 לא פינצ׳י. האחרות דוחות את נישואיהן
לגיל מאוחר יותר, כדי לצוד משהו על סוס לבן.
לא פינצ׳י. האחרות גומרות את הקאריירה אחרי

פינצ׳י מור
ילד שלישי

עבד נרצע
עוד סיפור על רחל גרא (מתוך קובץ
שאוציא בקרוב).
רחל מפזזת ומכרכרת. כל חייה. בשנים האחרונות
היא מפזזת כאן ומכרכרת בארצות־הברית,
ולהיפך.
לאחרונה כירכרה פה קצת יותר, ועברה ניתוח
קשה ומסובך. וכאן וכעת אני שולחת לה זר־פרחים
ואיחולי־החלמה.
כשחזרה רחל לביתה, אחרי מעשה, באו כל
החברה לאחל לה בריאות טובה ולהביא לה פרח
או שניים, איזו בונבוניירה קטנה, ובעיקר להיות
נחמדים.
רחל, כדרכה בקודש, הקבילה את פניהם
בצורה מאוד תיאטרלית. שערה עשוי מחדש,
ציפורניה אדומות כדם. הגבות והריסים כולם
ידידותיים גם אליה וגם אלה לאלה. בקיצור —
טיפ־טופ. המותק ישבה שרועה על כורסה נוחה,
עטוייה בבייבי־דול ורדרד, עם הרבה רגליים
מציצות, כימעט עד התחנה המרכזית. סיפרו לי

הלידה הראשונה. לא פינצ׳י. אצלה הכל הולך
משמאל לימין, תחת מימין לשמאל.
בעלת־הרגליים למדה תחילה, והיא הדוגמנית
היחידה בעלת תואר אקדמאי בתרבות־צרפת.
מכירים עוד אחת?
אחר־כך התחתנה עם חבר־לעבודה, על מטוס
לבן תחת סוס לבן. עם עמי זיסמן, כלכל
באל־על, כשפינצ׳י עבדה כדיילת.
אחר כך הגיעו דן ( )9וטל 7ורק אז התחילו
הרגליים והיפהפיה מעליהן לדגמן על המסלולים
בארץ.
בשבת שעברה הלכו אבא, אמא, דן וטל
לשפת־הים ליד מלון אכדיה. אמא בחרה להופיע
בביקיני פיצפון. משהו שמזכיר יותר וירוס
מחיידק. וכדי שלא יראו אותו, היא לבשה אותו
בצבע־העור כשהוא עשוי מעור נדנדנו. הרצליה
כימעט השתגעה, העיניים יצאו לה.
עכשיו אני עומדת לגמור עליהם על
ההרצליאים. זאת עם הביקיני שלא ראיתם —
היא בחודש החמישי להריונה. עובדה. ועם
השמונצלה הזה בבטן היא ממשיכה להופיע כל
הזמן על המסלול, ימין, שמאל, ימין, שמאל. למות
ממנה.

שחלק מהמבקרים חטפו נוק־אוט על המקום.
מיסכנים.
הטלפון צילצל, רחל הרימה את השפורפרת,
וקול גברי מתחנחן ביקש את רחל .״מדברת״.
״רחל, שמעתי עליך המון, אני רוצה להיות
עבד שלך!״

רחל גרא
ניתוח קשה
״עבד! וגם שתכי אותי ותבעטי בי. את יודעת
למה אני מתכוון!״
״מה זה? מי מדבר? מה אתה רוצה?״
דממה. שקט.
מה קרה לו דווקא כשהתחיל להיות מעניין?

פורחים - מיגדלים בורחים
אם אתם מחפשים דירות חילופיות, אל תלכו
רחוק. תשאלו את עטרה, גם היא גרה
במיגדלים. היא תיווכה בהם דירות לא רק
לעצמה. כמה מהדיירים הידועים רכשו דירות
באמצעותה. עטרה גם תיווכה לעצמה גבר צמוד.
את אייבי נאמן.
את אייבי מכירים כולם. עורך־דין מצליח,
איש־עסקים מצליח עוד יותר. יחד עם השר
יעקוב מרידוד רכש את חברת רסקו ואת
חברת הבנייה הטרומית מבט. בכלל, בעוד
שלכולנו זוג ידיים וזוג רגליים, לאייבי יש יותר.
יש לו יד ורגל פה, יד ורגל שם, וזוג רגליים
המונחות כרגע בארון, שיוליכו אותו בבוא העת
לכנסת ברשימת הליכוד.
אייבי אמנם מתגורר באחד המיגדלים עט
עטרה, אך אשת־חיקו הניצחית ממשיכה
להתגורר בדירתם המשותפת בשדרות״נורדאו.
קוראים לה אביבה. כמו אייבי היא עורכת״דין
ומרצה למישפטים באוניברסיטה. לאביבה,
ולאייבי שני ילדים, בעצם כבר לא כל־כך ילדים.
הלכו וגדלו, ברוך השם.
את עטרה הכיר אייבי מעולם העסקים, שם
היא מוחזקת בעיני כולם כמתווכת ממולחת.
תחילה נראו השנים סועדים בקביעות במיסעדות
הבלקניות שליד השוק הסיטונאי. לאחר זמן עזב
אייבי את הבית. להתגרש אין אביבה רוצה.
עוד מהיותם צמודים זה לזה, מחזיקה אביבה
בחבילות נאות מאוד של מניות בהברותיו, ועד
היום הם ממשיכים להיפגש בישיבות של
מועצות־המנהלים ומשתפים פעולה בהן.
אביבה היתה חתיכה מבוקשת ביותר
בפקולטה למישפטים. לא היו יפות ממנה. וגם
היום היא אשה נאה מאוד־מאוד, ומלחשים שאילו
היתה מתגרשת היה תור של מחזרים מסתדר ליד
הדלת. אגב, השם אביבה משותף גם לאחותו, שאף
היא סיימה את לימודיה בפקולטה למישפטים, אך
זנחה את המקצוע ועוסקת בציור.

למי אייבי
לרחל, שלומות. להלן דרח שבועי מהמיגד־לים.
אינני מבין מדוע את מצנזרת חלק מהחומר
שאני אוסף בעמל רב. אני לא עובד בשביל
שפנים. אם לא תפרסמי את כל החומר, ותמשיכי
לגנוז חלק הנוגע לחבריך, אראה בך נושא
לחקירה דומה. וממה שאני שומע בעיר, על
מעלליך אפשר לכתוב ספר. אני לא רוצה לאיים,

אך קבלי זאת ברצינות גמורה.
לס. שלומות. אני נכנעת ללא תנאי, העיקר
שתסתום את הפה, מותק. אני מתה על שפיונים.
אתה הכי נחמד. כבר אמרו לך פעם שיש לך
רחל.
עיניים יפות?
עכשיו נתחיל. השפיון שלנו במיגדלים מחליף
מעליות, נכנס למיגדל אחד ויוצא ממיגדל אחר.
פעם התחזה כעובדת־ניקיון, במיקרה אחר חדר
לדירה מפוארת כחשמלאי. אתם צריכים לשמוע
כיצד הוא מספר על צביטה שחטף בישבן כשירד
במעלית לבוש במיני משגע, לראשו פאה נוכרית
בלונדית ועל פניו איפור כבד. מילא הצביטה, אך
אילו ידעתם את זהות הצובט...
מאז שהתחלתי לפרסם את דו״חותיו, החלה
תנועת־התבצרות אינטנסיבית במיגדלי דויד.
מוסיפים מנעולים לדלתות. החלונות חוזקו
בבריחים, וילונות כבדים מסתירים את יושבי
הדירות, מאז שנראה צלם בעל מצלמה ועדשה
מרחיקה־ראות שצילם את הנעשה מגג בניין
סמוך. לאחת הדירות הובאה מערכת משוכללת
לגילוי מכשירי־האזנה. אך הכל לשווא,
מיגדלאים! זה לא יעזור! השפיון הוא מיקצוען.
כשהוא רוצה להשיג מידע, הוא משיג!
השבוע סיפר לי ששמע שכן אחד מאשים את
רעהו, ושכנה את רעותה. זאת ההתחלה של הסוף.
ידידי המיגדלאים, אם לא תתבצרו מאחורי בריקדות,
העסק אבוד. חפשו מקום־מגורים אחר!

למשט
אבדכ בי ר
ראשון הגיע לתחנת־המישטרה מנשה קדישמן. מנשה מיספר חזק,
פעם היה גם מיספר גדול. בינתיים שם מנעול על פיו, קיצר את מעיו,
עשה דיאטת־רצח והוריד איזה מאה־מאתיים קילו. אבל את המכנסיים
הקצרים, הקייציים, עוד לא היה לו זמן להחליף.
מה עושים? מהדקים אותם כך או אחרת, ויוצאים לטייל קצת
בדיזנגוף. בכל פעם שהם מתחלקים למטה, דוחפים ידיים לכיסים
ומושכים אותם למעלה. סידור מצויץ.
עד שבאו מולו שתי נערות, וכשראו אותו עסוק בלמשוך את מיכנסיו
למעלה התחילו ללגלג :״תיראו איך שהוא מאונן!״
״מאונן?״ בום־טרח! ״גם את אמרת?״ עוד בום ועול טרח. הפוגה.
שאול סמירה, הצייר, ואשתו בתיה הגיעו לביקור־מולדת.
כשיצאו יום אחד למכוניתם, התברר שיש תקר בגלגל. בחור אדיב עזר
להחליף גלגלים, וכשכר־טירחה סחב את ארנקם ואת הדרכונים
האמריקאיים בתוכו.
רצו השניים לשגרירות האמריקאית להודיע על הגניבה. בכניסה יש
שוטר, התפתחה אי־הבנה קלה, הוזמנה ניידת והוסעו אחר כבוד לתחנה.
אחרי גביית העדויות ביקש הסמל את טביעת אצבעותיהם.
״השתגעם?״
״כל אחד חייב למסור את טביעת אצבעותיו!״
״אבל אני לא פושע, אני צייר!״
״או־הו, מה קרה היום? כל אחד אמן! לפניך בא אחד וצעק שהוא פסל.״
אחר־כך, כששמעו ששיחררו את הפסל ואת הצייר ללא מעצר, היתה
אכזבה רצינית באבו־כביר. כבר מזמן רוצים לשנות שם קצת את
הדקורציה.

מנשה קדישמן
להרים א ת המיכנסיים

הכוכב

השבוע חפסו מחסה! אתם רואים אותי ברחוב, התרחקו למידרכה השניה! אל תתחילו איתי,
כי אני מצוברחת!
הלכתי לראות את גיבור חלומותי, הכנתי את כל צבעי־המילחמה, חטפתי תנומה ארוכה
(בשביל העיניים) .הדבקתי צפורניים, התיישבתי מול הראי, עבדתי שעתיים. לקח לי אולי
שעתיים נוספות להתלבש. הפלתי תלתל שובב על המצח. הזלפתי בושם על כל המקומות
הנכונים, ויצאתי לקרב. הפעם אין לאף אחד סיכוי. לא כשאני מתכוננת על אמת.
התיישבתי בלובי של המלון, רגל על רגל, מרחתי חיוך מגרה וחושק על השפתיים, נראה גיבור
שלא ייכנע!
התעוררתי בבית. החזירו אותי באמבולנס. מספרים שכשראיתי אותו התעלפתי. גם אתם
הייתם.
שאני אהיה מאוהבת בזקן הזה? העיניים כתמיד חצי־עצומות, וזה כל מה שנשאר. פעם היה
מרביץ חיוך אלכסוני קצר, ואלוהים — הברכיים שלי! כיום הבירכיים שלו הן הרועדות. המיסכן
עבר ניתוח־לב, החליפו חמישה מעקפים.
איך הביאו אותו מהוליווד בחתיכה אחת? מזל!

כשלא אוכלים
צהר>>ם
ב>זזד
בחיי אשה מגיע יום שבו הבית, והמיסגרת
שהקימה האם מסביבה, מפסיקים לתפקד כמו
בתחילה.
הילדים גדלים ופורחים מהקן, הבעל קצת
עייף, קשה לו לבוא כל יום הביתה לצהריים.
העניין והסקרנות של פעם מתחילים להיעלם.
בתקופה כזאת זקוקה כל אשה לשינוי.
השינוי הוא בעבודה נמרצת בהתנדבות.
למשל: לבית־חולים קטן. בית־חולים מוזנח,
שחסר לו ציוד, הזקוק לסיוע, הזקוק למכשירים
חדשים.
הרופאים כורעים תחת הנטל, מתנדבת נאה
ויפה בגיל מסוכן יכולה למצוא כאן כר נרחב
לפעולה.
זה מה שקרה. אך הוסיפו לכר גם סדין
ושמיכה, ומיטה כפולה.
רוצים שמות? ש ...ש.״ ש ...שניהם נשואים!

בסדר הפ 1ך
לכל פקק יש בקבוק, ולכל בויקו בויקה.
לחיה היה ישראל.
עכשיו נסביר: מעשה בחיפאית בשם חיה,
ומעשה בבויקו בשם בויקו, שנפגשו בעזרת חבר.
חיה למדה שם, בחיפה, מעבר להרי־החושך,
טכנאות״בניין, והיא עובדת כיום במישרד
הארכיטקטים י סקי ושווד.
ישראל בויקו גם הוא טכנאי־בניין, אבל של
ארוחות סיניות. הוא למד זאת לפני 12 שנה,
כשהיה שותף בקרטייה ברחוב אבן־גבירול. היום
הוא אחד מבעלי המיסעדה הסינית האדומה
במעלה רחוב דיזנגוף בתל־אביב.
ב־ 1981 התחתנו. ב־ 1982 התגרשו. ב־1983
נכנסה בויקה להריון מבויקו. ועכשיו מובילה
כרסה של בויקה (מיל׳) את הגרושה, כשחיוך
מאוזן לאוזן שפוך על פניה. גם הוא מבסוט עד
השמים. נהרה שפוכה על פניו.
להתחתן שנית? מה פיתאום! שיישאר כך. היא
יודעת שליל ד יהיה אבא אוהב ודואג, אפילו אם
יגור בבית אחר. בויקו מסביר שלהיות מיסעדן
ובעל לא כל־כך הולך ביחד, סוגרים מאוחר
בלילה, ועד שסופרים את הקופה, וצריך להגיד
שלום פה ושלום שם. אתם מבינים...

ילד במזל

החטא
ועונשו

גס!ר
:״להעליב״

כבר שלוש שנים שאני עושה את בלונים
עולם הזה. כמו לכל דבר בעולם, גם לבלונים
אוהבים ויש שונאים וככה, כמובן, זה צריך
יות.
הרבה פעמים אמרו לי, שהבדיחה האחרונה
1ה טובה. שמחתי. אבל היו גם פעמים שאמרו
שהבלונים האחרונים היו מחורבנים, או לא
היקים. או לא טובים. לא נעלבתי. אי־אפשר
נחיק את כל העם תמיד. הדבר היחידי שמרגיז
;י בעניין הבלונים זה שאנשים (מעניין
רוב אלו הן נשים) אומרים לי, שאני עושה דבר
ש ונורא בכך שאני מעליבה את חשובי־העם.
:דה זו אינה נכונה, כמובן, כי אם יש מישהו
עליב אותם זה הם עצמם ואני, בגלל הפרנסה,
מתעדת את זה).
היום פגשתי אשה שפשוט צעקה עלי שאני
זה בדיחות על שמיר, וזה אחרי שהוא נבחר
!שות־הממשלה בבחירות דמוקרטיות (היא
הה, כנראה, שהאלטרנאטיבה השניה היתה
־ לוי) .הגברת אמרה לי, שבכל מדינה
:ותית היו אוסרים אותי ומפטרים אותי ועוד
׳ים קשים מאוד.
כאותו היום, כשחזרתי הביתה, מצאתי
׳בת־הדואר שלי גלויה מחבר שנמצא
;גליה. הנה הגלויה לפניכם, ותחליטו לבד. אני
יד מקווה שהגברת הנכבדה שעליה סיפרתי
ז תיראה את הגלויה של מישפהת המלוכה
,גלית, ותהיה לה בעיה: כי בעיניה עד היום
יבות זה אנגליה.
אמרו לי, שבזמן המנדט היא יצאה עם אנגלים,
:ז זה לא עבר לה.
ופי 1ולה כסף

]חברת כריסטיאן דיור החליטה לשווק את
ירי הקוסמטיקה שלה בישראל( .מצאו להם
).אני נשבעת שלא התכוונתי לדווח לכם על
:יין מכל מיני סיבות, שהראשונה בהן היא
ני לגמרי לא ידעתי שער היום הם לא שיווקו

טוב, אתם כבר יודעים למה ההחלטות שלי
1ת, ואני ממש לא יכולה להתאפק מלספר לכם

החדשות המסעירות. תדעו לכם שחברת דיור
ציאה איפור חדש לאביב״חורף 84־ ,1983 והיא
:להציג את האיפור החדש לפני מביני רבר
בתוכם) במלון הילטון בתל־אביב. לקחו
דה יפה, העלו אותה על הבימה, מחקו לה את
׳פור שהיא הביאה מהבית, ומרחו לה את

לכל הטוענים נגדי, שאני אף פעם לא כותבת
נגד אלא רק בעד, הנה יש לי סחורה בשבילכם.
המוזג היתה פעם רשת של מיסעדות עממיות
וזולות בתל־אביב (אולי אפילו בכל הארץ) .מה
שנשאר מהרשת היום זו מיסעדה אחת ברחוב
בן־יהודה בתל־אביב, שעד לפני שנה עוד שמרה
על ציביונה הפשוט, הזול והטעים.
לפני כשנה עברה המיסעדה שיפוץ רציני.
כלומר הכיסאות הוחלפו בחדשים, הקירות סויידו
ועל הקיר נתלתה תמונה חצי־אבסטרקטית.
לעומת השיפוץ בדקורציה, עברה המיסעדה
פיחות רציני בכל שאר הדברים.

זזאיפור החדיש של דיור. מה שיצא זה בחורה
יפה.
למתעניינות במיוחד אגיד, שיש סוגים ומינים
שונים של מוצרים שהתחילו להימכר כבר בכל
הפרפומריות הנבחרות בארץ. אבל, כמובן, אף
אשה לא צריכה את כל המוצרים, ואני בחרתי
בשבילכן ממש רק את המינימום ההכרחי לאשה,
שפיתאום עכשיו בא לה להתמרח דווקא בדיור.
3,431ש
קרם לחות — צריך? צריך!
6,261ש
קרם לטיפול בעור חובה
6,305ש
קרם עיניים צריך?
6,828ש
קרם לצוואר
3,859ש
מייק־אם
3,347ש
בלי סומק — אפשר?
3,413ש
צלליות? חובה?
2,213ש
מסקרה
2,728ש
איי־ליינר
1,697ש
שפתון
1*1527ש
לאק לציפורניים
זה המינימום, כמו שאתן מבינות, ואת כל זה
אפשר לקבל תמורת הסכום הסימלי של ארבע
מאות ושש עשרה אלף לירות, ואחר כך, אולי,
להיראות כמו הגברת בתמונה. אבל רק אולי. זו
לא הבטחה.

השבוע עברתי שם בצהריים עם הילדים,
ומתוך ראיית־הנולד(ראיתי שבבית אין לי שום
אוכל) נכנסנו לשבת קצת על הכיסאות החדשים
ולגמור עם זה (עם ארוחת־הצהריים).
הזמנתי לעצמי רגל קרושה, שהיתה
בלתי־אכילה לחלוטין, בגלל איזה גופים
בלתי־מזוהים, שהיו מונחים בה בתיפזורת. מתוך
תיקווה לעתיד טוב יותר הזמנתי מנה של שניצל
עם צ׳יפס, שהתחלקה בין שני הילדים, ולעצמי
הזמנתי מנה של ריאות במיץ( .כן, רגל קרושה
וריאות במיץ. זה מה שאני אוהבת, זה
חוש־ההומור שלי ).אני שתיתי בירה קטנה וילד
אחד שתה כוס מיץ עגבניות.
השרות היה איטי ולא יעיל, כי המלצרים
התגודדו בקבוצות קטנות ולאו־דווקא קרוב
לקליינטים. בעל־המקום, או המנהל או האחראי,
בחור צעיר כזה, שיחק תפקיד של מנכ״ל
גינרל־מוטורס לפחות, כשמכים אחד מציץ לו
הביפר ומהכיס השני מציץ טלפון לחצנים
אלחוטי, והוא בעצמו מתהלך לו בצעדים של
פנתר צעיר השש אלי קרב, ומדי פעם גוער באחד
העובדים, ובמיוחד במלצר הכי זקן, שעוד נשאר
שם מהתקופה שהמוזג היה מקום נחמד.
כל זה לא היה מפריע לי, אילו אפשר היה
לאכול את המנות, אילו השרות היה מתקרב
למינימום סביר ואילו זה לא עלה לי 1,400 שקל,
התענוק המפוקפק הזה.
מותר לכם לחלוף ליד המוזג של בן־יהודה
ולא להכנם, אלא פשוט למלמל בשקט: דניאלה
שמי נדפקה פה, אז נחפש משהו אחר.

סבו חדש לחגים
המחמאה הכי גדולה שהבן שלי יכול לתת
לספר, זה להגיד לי :״אמא, בחייך, תכתבי על
הספר הזה.״ זה מה שהוא עשה לספר החדש של

אי־אפשר לשבת מול הטלוויזיה ערב שלם,
החל מכותרות מבט ועד לדגל ולהתיקווה,
מבלי לעשות קצת סידורים: פיפי, קפה, לכסות
את הילד, לעשות טלפון חשוב, ועוד דברים
כאלה של מנוחה לעיניים. בשביל זה המציאו את
תשדירי־השרות בארץ. זה נכון שאם הם היו
טתחלפים בתדירות מתקבלת על הדעת, היתה
לנו בעיה עם הקפה ושאר הדברים, אבל תשדירים
מסויימים הפכו לדבר הכי־קבוע במדינה הזאת.
שנה ראינו איך הגברת צ׳יבוטרו חוסכת חשמל.
שנה ראינו את מסלול הרקורטן המשובח, וכבר
חצי שנה אנחנו רואים את אלברט מכופף את
הפירות שלו. אבל כל אלה הם חדישים
שבחדישים, לעומת התשדיר הווירטואוזי של
מחלקת־הגביה, שלפי דעתי צולם ביום שהניחו
את אבן־הפינה לטלוויזיה הישראלית, ומאותו יום
ממש הוא משודר כל הזמן.
הפעם הראשונה שראיתי את התשדיר הזה היה
כשהייתי מאוד צעירה. אחר כך, בכל פעם שהוא
(התשדיר) התחיל לרוץ, רצתי גם אני. תמיד
מצאתי לי סיבה שלא לראות את האיש האומלל
הזה, העובר תלאות ועלבונות ובושות כי לא
שילם את האגרה בזמן. כל־כך הרבה זמן כבר עבר
מאז שראיתי את המיסכן בפעם האחרונה,
שכמעט שכחתי מה בדיוק קורה לו. אבל
התעקשתי שלא לראות את זה שוב לעולם.
אתמול בערב חזרתי מהעבודה עייפה ורצוצה,
והתיישבתי על הספה (שבמיקרה מוצבת בדיוק
מול הטלוויזיה) ,מתוך החלטה ששום דבר בעולם
לא יקים אותי שעתיים. ככה הם תפשו אותי על
חם, מחלקת־הגביה, וישר הרביצו לי את התשדיר
.המפורסם לתוך הפרצוף.
אני לא יודעת מה אתם הבנתם מהעניין הזה
ומה מחלקת־הגביה רצתה להראות לעם. מה
שאני הבנתי, זה שהמחלקה הזאת היא
מקום־ענישה ברמה גבוהה מאוד. הבנתי שיש שב
תורים ארוכים, שאין מקום לחכות, ושכולב
מצטופפים בחדר־המדרגות. הבנתי שאין שם סדר
בכלל, ובכל פעם שאדם אחד יוצא מהחדר
נכנסים במקומו תישעה(כן, ספרתי!) הבנתי שיש
שם פקידה על כל 20 איש.
הבנתי שמתייחסים שם לאנשים כמו אל
קופסאות. הבנתי שכאשר אתה כבר משלם את
האגרה והקנס והריבית ומה לא — אתה הולר
לחדר גדול, ובין מאות מכשירי הטלוויזיה אתה
מחפש את שלך, ואף אחד לא עוזר לך.
האם אני צודקת שהמסר של תשדיר־השרות
הזה הוא שכדאי לשלם כל סכום שבעולם
ולעשות כל דבר — ובלבד שלא להזדקק
לשרותי פקידים בארץ־ישראל? כיתבו לי אם אני
טועה.

דבורה עומר סיפורי פעמונים לחגים (ספריית
פעמונית).
רציתי לראות את הספר ולקרוא אותו, אבל
הוא נעלם. הפכנו את כל הבית ולא מצאנו אותו.
אמרתי לילד שאכתוב על הספר, כשנמצא אותו.
אבל בני. כשהוא רוצה משהו, זה צריך להיות
תיכף — והוא לוחץ קשה .״ממילא את קוראת
את כל הספרים שלי רק עד החצי, אז מה איכפת
לר לכתוב מה אני חושב על הספר? זה גם מיועד
לילדים כמוני, ולא לנשים כמוך ״,אמר.
והנה מה שהוא חושב על הספר :״כמו כל
הספרים של דבורה עומר, גם את הספר הזה
אי־אפשר להפסיק לקרוא לפני שגומרים אותו,
כי הוא נורא מעניין ומושך לקרוא הלאה. יש שם
חמישה סיפורים על ראש־השנה ועל סוכות, על
שימחת־תורה ועל חנוכה, ותוך כדי קריאת
הדברים שקרו לילדים מהסיפורים, גם למדתי
דברים חשובים על החגים, שעד ריום לא ידעתי.
מה שאני הכי־אוהב אצל הסופרת דבורה עומר זה
שאני מרגיש שהיא מתייחסת אלי כאל ילד
אינטליגנטי ובשבילי היא כותבת סיפורים
אינטליגנטיים, לא כמו כאן בא שמה של
סופרת ישראלית אחרת, שמחקתי כי אני לא
בטוחה שאני מסכימה לדעתו) שכותבת כמו אשה
חכמה לילדים מטומטמים.״
סוף ציטוט של המבקר הספרותי בן ה־ .8אני
לא חותמת על זה, כי לא הצלחתי לראות את
הספר. אבל מנסיון — עד היום הוא דווקא צדק
בהרבה מאוד דברים.

דניאלה שמי

עד סופרמינוריתהאקווריוםהלאומיםהאיש
ז[ן הב וידבר ־*לציד ־ המכשפהגלזר ־ תעסה * ספר אישוי
צ:י 1כורי : 1ואוד •^לבית ־ הקברותשלהספרותהעב רי !ת מקור לסיפריית תרמיל של ההוצאה־לאור של
סרד־הביטחון ראוי הכינוי ״ארכיאולוגיית
4רות העברית. עורכה של הסידרה, המשורר
|ראל הר, מוצא מתוך גנזי הספרות העברית
רות נשכחות, מפרסמם בעטיפה חרשה
יניק להן חיים חדשים.
כזה הוא קובץ סיפוריו של הסופר הנשכח דב
קמחי אתרוגים ועוד
סיפורים* ,שראה־אור
השנה. קמחי אינו סופר
גדול, אך יחד עם זאת,
הוא נמנה עם דור
הסופרים ילידי מיזרח־אירופה,
שעלו ארצה
ויצרו את התשתית
הישראלית. לספרות קמחי, בדומה לסופרים
אחרים בניירות, נימנה
עם הקטגוריה של קמחי סופרים מינוריים, סופ;יוצרי
התשתית
רים שבלי יצירתם אין
ספרות כלשהי יכולה
גיע להישגים של ממש. הם הבסיס, התשתית
יסוד לבנייתה של ספרות.
סיפור הכותרת אתרוגים מתרחש בגליציה,
יא מספר מהווי הנוער־הציוני, קודם לעלייתו
צה. זה סיפור הווי, שגיבורו המספר הוא דתי ו...
,ני. :עלם בן י־ח חייתי ופיאות לי מסולסלות
מות וקאפוטה הדורה אני לובש ...הנוף כפרי
וחצה, והוא מקיף את העיירה היהודית
ופיינית של מיזרח־אירופה. בסיפור יש ציונים,
יצים ויהודים של עמך. הנער־המספר הולך
זיותיו ובתיקוותיו אל.במחרשתי כל אושרי
שתי / ,אראה חיים טובים אל ארמון, אל
דה שהיא אסירה בארמון, אל אהבת נעורים
זורה ואל ההכנות ליציאה לארץ־ישראל.
עלילת הסיפור השני רעות מתרחשת כבר
רושלים, בהווי של. תלמידים במוסד חינוכי
!בוגרים בירושלים. כולנו עניים אביונים,
׳יטי פרעות מתפיח ופליטי דלות ועוני
וולין בסיפור זה עורר קמחי מיפוי של
ושלים בראשית המאה, עם הווי הסמינריסטים
• דבקמ חי -אתרוגים ועוד סיפורים;
נאת ספריית תרמיל; 167 עמי ;כריכה

החוויה הי שראלית

(תוך שהוא מזכיר לא במעט את סיפורי נוח
טמיר מאותה התקופה ומאותו הסמינר למורים).
קמחי מספר על קומונת סמינריסטים והווי
החיים שלהם, ופתיחתם של הצעירים לאהבה
.ולגילוי עולם־החושים.
סיפור נוסף, שכותרתו היא בין ארזי הלבנון,
יש בו מעט אקטואליה, שכן חלק מנופי הסיפור
הם הנופים שבהם משרתים כיום חיילי צה״ל.
בארץ־ישראל הישנה היה נהוג לבלות חופשות
בהרי־לבנון. קמחי מספר מהרפתקות אותם
הימים, תוך שהוא מזכיר את טבח הארמנים בידי
התורכים. בימי מילחמת העולם הראשונה,
כשהוא זדשף את דמותה של הנערה הארמנית
אנאהיד. במהלך הקריאה מסיפור זה נדמה
לקורא כאילו עבר לעמודי הארמנים של
אנטוליה בעלילות עקביה של יהודה בורלא.
בזמן קריאת הסיפור נזכרתי שקראתיו בילדותי,
וגם אז הילך עלי קסמים.
בסיפור פיגומים משרטט קמחי את צמיחתו
של המעמד הבינוני בירושלים, באמצעות
מיסטר גולדין, הבונה את ביתו ברחביה. קמחי
מתאר בסיפור זה את תהליך צמיחתה של
שכונת־היוקרה הירושלמית, תוך שהוא מאפיין
כמה מבני התקופה שאחרי מילחמת העולם
הראשונה.
בסיפור אחר, תחת הכותרת בן־לילה, ממשיך
קמחי בתיאור אותו מעמד בינוני עירוני
בלתי־חלוצי, דרך דמותו של הנהג אדולח
מיקלוש, החושד באשתו כי היא בוגדת בו,
ובהדרגה דעתו נטרפת עליו, בזמן עבודתו ליד
הגה המונית. יש בסיפור זה כמה קטעים מאוד
רומנטיים, בעלי אווירה סוריאליסטית לא
מבוטלת, המוליכים לסיום שכולו טוב.
עופרה או: רוח פרצים הוא סיפורה של בת
אחת המשוכות שדרכה מוליכה אותה ללונדון,
אחרי שהתאהבה באחר ממתנדבי הגדודים
העבריים, שהגיעו ארצה בזמן המילחמה. אלא
שבדרכה באוניה מתאהב בה יהודי עשיר בשם
רוברט כהן מדרום־אפריקה. ברדתה בנמל,
סמוכה על זרועו של רוברט, היא מביכה את
מישפחת ג׳ו, בעלה. עוסרה מתחילה להתאקלם
בביתו של ג׳ר בפרבר העוני היהודי בלונדון, תוך
שהיא מגיעה לעימותים עם אמו ודודתו. אלא
שרוברט כהן אינו מרפה מעופרה, הוא ממשיך
לחזר אחריה, אר ממיר בינתיים את אהבתו
לאחותו של ג׳ו, שגם היא מוליכה לסוף טוב.
הסיפור אד ם הוא סיפור ירושלמי, שסעיפיו
מתפרשים על־פני העולם כולו, כבכל מישפחה
יהודית טובה.
לסיכום, אתרוגים ועוד סיפורים הינו ספר

מינורי, עם איכויות לגמרי לא מבוטלות, ובעל
ערך רב בהבנת כמה מפרקי היסוד של הספרות
הארצישראלית. בגאולת רב קמחי מניבכי
השיכחה עשה ישראל הר מיצווה ספרותית,
כאשר הוציא סיפרון זה במחיר זול, השווה לכל
נפש.

מסך החזר
קראפי ספר רב־עניין שראה־אור באחרונה בסידרת
קו ירוק של הוצאת הקיבוץ המאוחד, בשיתוף
עם אוניברסיטת תל־אביב, הוא סיפרו של
גירעון ו״רא דרך קדיאפי בלוב ספר זה
מתאר את מועמר אל־קדאפי, מנהיגה הכריזמטי
של לוב, השומר על יציבות שילטונו מזה 14 שנה,
על״ידי שילוב עושר הנפט עם בשורה מהפכנית
מוסלמית.
ספר מחקרי זה מביא בפרוטרוט את סיפורה
של לוב ואת סיפור התבססותו של קד׳אפי. אחרי
סקירת ארץ־מידבר זו, אוכלוסיתה ותרבותה,
עוסק גרא בניתוח תקופת שילטונו של המלך
אידרים, ביסוסה של מערכת השליטה שלו
בשיבטי־המידבר המפוזרים, וביסוסו של הצבא,
שמתוכו צמח מועמר אל־קד׳אפי.
הפרקים העוסקים בהפיכה ותוצאותיה ממש
מרתקים. שהרי ארץ זו היא במידה רבה נעלם,
ולכן נהוג לראות בקד׳אפי מנהיג מטורף —
קביעה הנעשית בלי ידיעה בסיסית על המתרחש
בארץ יוצאת־דופן זו. גרא מביא את סיפור
בית־הספר לקצינים, את התארגנותה של
ההפיכה, את תפיסת השילטון, ואת מהלכי
ההתארגנות של הכת השלטת בראשותו של
קד׳אפי. אחר כך פא הפרק המהפיכה העממית,
העוסק בניסיון להמיר את הסיפרון האדום של>>
מאו־יצזדטונג בגירסה איסלאמית של קד׳אפי,
ושבעיקבותיו בא הקשר הראשון שנעשה כנגד
קד׳אפי, שהוליך ליצירת שילטון העם.
בקיאותו של גדעון גרא בענייני לוב
והתיאורים בדבר יצירתה של אליטה לובית,
כמודל לתופעות אופיניות של מדינות העולם
השלישי, ניתוח אישיותו של קד׳אפי, הרקע
המידברי שלו והתפתחות האידיאולוגיה של
• גדעון גרא -דרך קדיאפי בלוב; סידרת
קו ירוק, הוצאת הקיבוץ המאוחד; 248 עמי
(בריבה רבה).

מנהיג קד׳אסי
טירוף לא מטורף
הבינלאומית השלישית גם מרתקים. גם
הפרקים העוסקים בניסיונות של דימוקרטיה
ישירה ושילטון העם מגלים מדינת שונה
מהאיפיונים שהדביקו לה כלי־התיקשורת
למיניהם.
לוב של קד׳אפי, שבניגוד לשאר מדינות
העולם השלישי היא מרינה עשירה —
המשקיעה משאבים רבים ביצירת עתודותיאיכות
של תושביה, שאותם היא מכשירה במיקצועות
תיעוש למיניהם — היא רבת עניין עבור ישראל,
המשמשת אחת המטרות הראשיות של איום
קד׳אפי. עיסוקו של גרא במרכיבים ובהיבטים
האידיאולוגיים של קד׳אפי ושילטונו הינם
רבי־עניין, בעיקר בשל המיליטנטיות שלהם,
והגירסה המודרנית למדיניות הסנוסיה

״הבימה״ חחי 1ת סביב לה

בדומה לעוד עשרות אלפי מנויים של חברת
ראכרט, קיבלתי את החוברת הפירסומית של
:רה זו. בשער האחורי שלה מופיעה מודעה
!נסה למכור את התיאטרון הלאומי הבימה. בין
עונים דיגיטאליים. מכונות־כביסה, תכשירי
•דיה מהפכניים ושאר מודעות.
למיקרא המודעה הגעתי למסקנה, שמודעה זו
־סחה הם התרומה החשובה ביותר של
;תיאטרון הלאומי׳ לתרבות הישראלית בשנה

המודעת שנועדה למכור חבילת־מנוי, אינה
ספרת לצרכן הפוטנציאלי את רשימת המחזות
אותם תעלה הבימה בעונה התיאטרונית
מרובה. היא מספרת על ״חבילת תרבות׳
נוללת: מיפגשי תיאטרון, קפה תיאטרון,
רועי יום ו׳ ,טיולי תיאטרון, הצגות לילדים —
מ לא תיאטרון.
המודעה, מוכרת לצרכני התרבות בכוח גם
מרות מהפכני ׳.לרגע קט עשוי שוחר־

מישטר קד׳אפי, שראשון האילנות שעליו נתלתה
היה הנאצריזם, ואחר־כך הגירסה האידיאולוגית התיאוריה היא שכותרתה הנוכחית,

אקוואריום לאומי
שרות מהפכני

התיאטרון לצפות לחומר רקע על הצגות שיועלו
על קרשי התיאטרון הלאומי, או אולי לנוכחות
בשעת החזרות. לא ולא. ה״שרות המהפכני׳ של
התיאטרון הלאומי מסתכם בארבעה קווי״סלפון.,
שקופת התיאטרון התקינה עבור הזמנת מקומות
של המנויים.
בתחתית הפירסום מדגישה המודעה לקהל
שוחרי התיאטרון את הסיסמה שפירסומאי
התיאטרון המציאו, וזו לשונה. :הבימה —
חוויות סביב לה״.
כמה חבל שפירסומאי ״התיאטרון הלאומי
הבימה* לא מצאו במוסד מסובסד זה משהו
שימקד את הפירסומת שלהם, ונאלצו לשחר אחר
ה״חוויות סביב לה״.
בפרט אחד שכחו הפירסומאים השנונים של
הבימה להשתמש־ .המראה האקווריוני של
התיאטרון, שייתכן והוא תרומת הבימה לתרבות
הישראלית. באקווריום הענק נראים השחקנים,
המחזאים וכל שאר ״יוצרי׳ התרבות כדגים,
שבועות אוויר מבעבעות מתוך פיותיהם.

המטוהרת — בשל חשיבותם של עמים אלה
בעתיד.
גם ״טירופו״ של קד׳אפי אינו נשמע מטורף
כל־כך, בעמודי מחקר זה, והרושם הקודר העולה
ממנו, מרצון או שלא מרצון, מזכיר את סיפרו של
הגרמני אוסוואלד שפנגלר שקיעת המערב.
הייתי ממליץ ל־ 21 שרי ממשלת״ישראל
(בעיקר לאותם היודעים לקרוא) לעיין בספר זה,
כדי להבין מעט מכובד האחריות ההיסטורית
המוטלת על שיכמם.

זיכרונות
טופול ישנה איזו פשטות תיאורית, שסופרים רבים
עשויים להתקנא בה, בספר זיכרונותיו(הראשון
בינתיים) של השחקן חיים טיפול חיים מספר
על טופול(*).
זהו ספר של שחקן, הממשיך לשחק לפני
קהלו גס כאשר הוא כותב לו. טופול עושה זאת
בחן ובקסם. כבר בפרק שכונת פלורנטיו מתאר

הופעות דם(״מכופף הברזלים״) ו״פריט באולם
בית העם, כשמכונית בת טונה עוברת על חזהו.
אלה תמונות של תל־אביב, בימים שבהם העבודה
עדיין לא היתה בושה ליהודים, סיפור עם זקנים
וילדים, עם דויד המוליך עגלת־נפט, ושאר
תמונות מזוככות למדי, מאותם ימים, שמעלתן
באי־היומרה וחוסר־הפחד לתארן.
בפרק עליה חופשית! מדינה עברית!,
שבראשו נראית תמונת טופול, המחזיק דגל ועל
ראשו כובע־גרב, הוא ממשיך בתיאור חוויותיו
כנער לנוכח המאבק בבריטים, מזכיר נשכחות
של דור, שמשום מה סופריו כמעט שלא תיארו
אותו. ואז מגיע המשבר, כאשר טופול מחליט
בניגוד לחלומות הוריו להפוך פועל־רפוס, והופך
שולייה בדפוס דבר. בפרק זה מובא תיאורו
המרתק של דור־המייסדים בענף־הדפוס, שטופול
מתארם בהערצה, שאינה נופלת מתיאורי
אישי־עולם, שבהם פגש בהמשך הקריירה שלו.
בינות לתיאורי טופול לא נפקד מקומו של
ההומור שלו. למשל, כאשר הוא מתאר את נאומו
של זלמן שדר באזכרה למשוררת רחל, ואת
מעשה הקונדס, שאותו עשה למי שהיה שנים
אחר־כך נשיאה השלישי של ישראל.
גם בתיאור האופן שבו הפד טופול ל״שרוף״

סטיריקון כת מיסתזרית בהרי־יהודה
כצד 11 הכיתות השונות הפועלות בארץ. מהיוגי מהרישי דרך אצבע אלוהים וכלה
באימן. מצוייה כת אחת, שאותה לא חקרה ועדת סגנית שר־החינוך־והתרבות מ רי ם

גלזר־תעסה.

חברי אותה כת מיסתורית, שחבריה מתרכזים בהרי״יהודה, מתמסרים׳ בפולחניהם
המיסתוריים ביריית אבנים בשבתות על מכוניות הנוסעות בכבישים, בהכאת ראשי־ערים,
באי־גיוס לצה״ל ובהתעלמות מוחלטת מקיומה של ישראל.
חברי כת זו מהווים הוכחה לכך, שיש בישראל שני מעמדות. מעמד אחד מעל לחוק,
והאתר, מתחת לחוק.

טופול, בפשטות לשונו וישירותה, את הווי
שכונת־ילדותו. בינות לתיאורים מצויים הבזקים
של הנפש המסתתרת בתוככי השחקן.
הזיכרונות מימי המנדט הבריטי כמו
,.בהצטלבות רחוב מזרחי ב, הרחוב שבו גתו,
עם רחוב פלורכטין, ממש בפינה על״יד הקיוסק

מוכשר טופול
טוב מסופרים
של הבוכרי, חנה משוריץ בריטי ממשיכים
בסיפור רצח אברהם (״יאיר״) שטרן, כפי
שנראה בעיני הילד טופול :״הגופה הוכנסה
למשוריין, ודלת המתכת נטרקה בצליל עמום
ונחרץ, כמו סוף.״
סיפורו של טופול הוא ספר זיכרונות
ארצישראלי, שאותו כתב יליד הארץ, בן לדור
שעדיין לא הצליח להתמודד עם זיכרונותיו.
טופול עושה זאת באיכויות ספרותיות. הוא
ממשיך ומתאר את הרקע שלו ושל הוריו, את
גילגוליהם בארץ, את העוני שקדם לימי
אדידולר, את מילחמת־המעמדות, את בעלי־הבתים
של תל־אביב, את המאבק בבריטים —
כולם כפי שמשתקפים בעיני הילדים. יש בחיים
מספר על טופול מניחוח תל־אביב הבינונית, עוד
בטרם התחילה לשקוע, ניחוח של ילדי החול, של
* חיים טופזל, חיי ם מספר על טופול;
הוצאת עידנים -ידיעות אחרונות; 253 עמי
(כריכה קשה).

בנוער העובד, סניף שכונת בורכוב, ודיוקנו של
משורר״המחאה י בי בנעוריו יש קסם רב. ואז
מגלה טופול את הקיבוץ, את הטרקטור, את הווי
המשק, ריקודי בן ובת, דיונים של מי ישן עם מי.
טופול מתגייס לנח״ל, שם הפך לטירון .282550
יום אחד הגיעה להקת הנח״ל למחנה, טופול
וחבריו החליטו שלא לצחוק והורידו את הלהקה
מהבימה. אז עלו טופול וחבריו, הצחיקו את כולם
— ומייד בא הזימון ללהקת הנח״ל, זימון
ששינה את נתיב חייו המתוכנן של טופול. שם
הוא פגש את גליה סינקלשטיין, שהפכה
מאוחר יותר לגליה טיפול, והפך לאגדה
בבידור ובתיאטרון הישראליים.
בסיפורי להקת הנח־ל חושף טופול סודות
מהחדר, שלידם מחוויר והופך לאפס הסרט
הלהקה. השיא הוא הסיפור על המיפגש בין חברי
הלהקה עם רחבעם זאכיז״גנדי״) כאשר אורי
זוהר מתכנן את מיבצע סיני, עם הצניחה
למיתלה, קודם לפרוץ המיבצע, וגורם לגנדי
להחוויר מתדהמה.
אחרי החתונה עם גליה, בפרק בחצות הלילה,
בצאת הכוכבים, גליה וחיים מתחתנים. ד ב
נא להביא סנדביציים. תודה. אחרי מיבצע
סיני — שוב להקה — להקת בצל ירוק,
שהחלה כקולקטיב של קיבוץ רמת־דויד. כאן
מתחיל סיפור תיאטרון חיפה, שטופול הפך עד
מהרה לכוכבו הראשי, כאשר אחד משיאי
המישחק שלו היה הצגת מעגל הגיר הקווקזי
לברטולד ברבט. ב־ ,1963 תחת הכותרת רגע,
חושבים! מביא טופול את סיפור סאלח שבתי
ואפרים קישון, ומכאן מוליכה דרכו של טופול
לפרק על־הגג.
הצלחתו בכנר על הגג מביאה אותו לבימה
הלונדונית ולתהילה עולמית עם לו הייתי
רוטשילד, ומשם לביסוס מקומו בצמרת שחקני
הקולנוע הבינלאומיים.
לסיכום, חיים מספר על טופול הוא מיסמך
מרתק של שחקן מוכשר, בעל כישרונות
ספרותיים, שאינם מבוטלים ליד כישרון־
המישחק שלו. מה שמרתק בספר זה הוא
גילוי־הלב של טופול, הבריחה מהצטעצעות
לשונית והכתיבה הפשוטה, ההופכים את הספר
לתעודה תרבותית על דור שלם.
ספר מומלץ ביותר.

שי ר ה
שיריו של מרדכי גלדמן אינם שירים
המבוקשים על־ידי בני ובנות טיפשעשרה. אלה
שירים שאינם נפוצים מעבר למעגל הסגור של
השירה העברית, למרות שאלה שירים ערכיים

מי מ ריב ה

הזחפיליה

אמר לי פעם משורר נודע. :סופרים שהיו מתים בחייהם — ממ שיכים לכתוב גם אדודי מו תס
והוא כיווץ את דבריו לסופר־החצר המפא׳י דדים הזז.
בימים אלה, במלאת עשור למותו של הזז, מסתבר שמתוך מעמקים ממשיך סופר זה לשווי
אותיותיו לאוויר־העולם.
אלא שבמהלך העשור השלימה הספרות הישראלית, על כיתבי־העת שלה, עם עובדת מותו
וחדלה לפרסם את מיקבצי אותיותיו, המשווקים בידי אלמנתו, אביבה הזז, העושה במילות׳
ובעזבונו כבתוך שלה. כיתבי־העת המכובדים בישראל חדלו לפרסם את כתבי חיים הו
הכלתי־מסתיימים — שהרי אין זה סוד שהזז אינו
ע רי עמון, ואין העניין בכתביו שאחרי המוות
כעניין שיש בכתבים מתוך עזבונו של עגנון.
בדומה למגבית היהודית המאוחדת, המפרנסת
את הכלכלה הישראלית, מצוייה גם מגבית
ספרותית אמריקאית, המפרנסת סופרים
ישראליים מתים וסופרים חיים הנחשבים מתים,
מפני שאץ לעורכי כיתבי העת עניין בכתביהם.
המגבית הספרותית האמריקאית לספרות
העברית היא כתב״עת בשם ביצרון, הרואה״אור
בארצות״הברית. בחוברת האחרונה של ביצרון
מובא מדור שלם המוקדש לחיים הזז, במלאת
עשור למותו. מדור זה נפתח בסיפור חיי שעה
מעזבונו, הו־ואה־אור לראשונה, באדיבותה של
אביבה הזז.
צחוק הגורל הוא, שסופר שיצירתו נידונה
לחיי־שעה, מתפרסם במלאת עשור למותו
בסיפור שכותרתו היא חיי שעה. .
בגן־החיות של הספרות הישראלית ניתן
מחבר הזז
לכנות תופעה זו הזזופיליה.
חיי שעה
למרי. בימים אלה ראה־אור קובץ שיריו של
גלדמן 83־ ,*66 שבו מיבחר שירי גלדמן.
איכויות השירה של גלדמן בולטים מימי
הראשית של שירתו מ״מי שגפנץ שורות בכרמי
הר /לא יבוא בכרם ים אגדי דרך ״ארץ חררה
מובסת לשימשה /מראת גוו בהררים גביש...־
אל ״הוא איש נמוך יושב גן /ימים תמימים
ישב שיחים, ימנה כינים /יציץ במשתיגים
הולכי בטל...־
שירתו של גלדמן היא שירה מעודנת
ומגובשת, המביאה חוויית יחיד, שירה של אדם
בודד, רגיש, המתאר את תחושותיו ואת העולם
הסובב אותו בחסכנות. אך לא כל השירים עומדים
על אותה איכות גבוהה. דווקא החזרות של גלדמן
לבדידותו הם שירתו במיטבה :״והייתי שם איש
מקומי, זעום תיקווה /שהבינוני מולדתו
היחידה, ביתו, מחסו, מיסלטו / ,שהעץ בחלונו
הוא יערו.״
מחזור השירים האחרון שירים אחרים מביא

בדידות המשורר שלו :״יושב באפלולית חדריו
תשוקתו מיזרקה של אור /לכודה בזיכרו
התקרבורת שירים אחרים, בעלי רמזיו
מיניים, מעודנים ועומדים באיכויות של שיר
לשמה, ולא כמאניפסטים, בדומה לכמה משורריו
וסופרים, המנופפים בהעדפתם המינית המיוחד!
כדגל־חלוץ לשירתם.
שיר מעולה הוא השיר ט ק סי הבורגנות, שב
כותב גלדמן :״טקסי הזהב של הבורגנות —
הכוללים שיחות קסומות על מיני מאכל, ע
חופשות קצרות, על סרטים / ,על שינוייו
ודאיים או אפשריים במשכורות /על תנודוו
בערך המטבע /על הצרות עם הילדים
השיר וולקן הצעיר, הנפתח ב״בחור מן השכוב
שכתבתי עלץ שיר /ישב על גדר־גן־בית שלי
תחנת האוטובוס /וזאבו הזקן ליד מגפו
החיכה לי?״
שירתו של גלדמן היא מעודנת וייחודיו
וראויה לקהל קוראים מעולה, העשוי למצוא ב
בגרות שירית מהנה עד למאוד.

גנזים

־ ־ פירסוב

משורר גלדמן
ביתו, מחסו, מיפלטו
שירים חדשים של גלדמן, כמו שירו אנדי
וורהול, שאותו הוא פותח ב״אמנותו
האקסטרוורטית וההומו־סכסואלית /אינה
יודעת אלא את הנצח והמוות /כפי שהם
משתקפים בתצלומי עיתונות וטלוויזיה /
בלומר מפני השטח שלהם /בלומר במהותם
הזכרית המוחלטת /כלומר בתכונת חוץ הגוף
ולא בתכונת פנימיותו ושוב בחזרה אל
• מרדכי גלדמן ;66-83 -הוצ את סיפרי
סי מן ק רי א ה +הקיבוץ המאוחד; 135 עמי
(כריכה רכה).

אחד המיפעלים הספרותיים החשובים ביותו
במדינה הוא פירסום חוברות גנזים המפרסמוו
את מיפעל התיעוד המרכזי של הספרות העבריו
והישראלית. החוברת האחרונה של גנזים*
שמניינה הוא 104־ ,105 מוקדשת בעיקרו
לפרופסור גרשום שלום, שתמונתו מופיעה גג
בשער החוברת.
בחוברת מצויים מיכתבים נדירים של גרשונ
שלום לאישי ספרות שונים, אם לאביגדוו
המאירי ואם לדם סדן, למתורגמן שלמד
דיקמן׳ לסופר ש״י עמון (״ישבתי עשר דקור
וכבר עלה בידי לפענח כל רזי הכתב שדניתז
לך, כפי שהנראה, מכוחו של כתביאל המלא!
הממונה על הכתב
במלאת חמש שנים להתאבדותו של ברון
הורצוויל מובאים גם מיכתביו, בין השאר
למשורר אורי צבי גרינברג ולאישי־ספרוו
נוספים.
חוברות גנזים אינן ניתנות לקניה בחנויוו
ספרים או עיתונים, וחבל. אלה חוברות רבות ערן
כאשר כל מדור המוקדש לסופר, מביא פרטיו
ביוגרפיים אודותיו, תצלומים, והמיכתביו
מובאים בפקסימיליה מכתב״היד. מרתק לעבו
על כתב־ידם של סופרים, לגלות מחיקות ולנח׳
מה המחוק, בעיקר כאשר מדובר במיכתנ
סופרים לסופרים. ניתן לערוך לעיתים ג
בדיקות גרפולוגיות של כיתבי־יד אלה, ולהרה
בעצם, שמכונות־הכתיבה של סופרי הדו
העכשווי לא יגלו לעתיד דבר על אופיים.
• י די עו ת גנזיס -הו צאת אמדו
הסופרים; חוברות 102־ 104 ,103י05

ונ שבץ
״א״ אביגיל ינאי

מאונך:
)1קלקל את הסדר המקובל;
)2אדון הולנדי; )3השור הרועה
בשדה; )4ילדים קטנים; )6
מטבע ישראלי שאבד עליו כלח;
)7נדיר, בלתי מצוי; )8נהר
בדרום אפריקה; )9תביעה
נמרצת, כפייה; )12 סימסטר; )15
רוח עוועים; )16 רב תימני; )17
טבור, מקום חבור העובר אל
אמו; )19 מכלאת הבהמה ליד
האבוס; )20 אחורי הגוף; )21
שער בעיר העתיקה בירושלים;

נפטרה בקאהיר, מסרטן,
בגיל ,50 הזמרת שאיזה אחמד,
שהחלה את הקאריירה שלה בגיל 11
בביירות, שממנה עברה לדמשק
ולקאהיר. אחמד השתתפה בארבעה
סרטים והקליטה 600 שירים,
שהמפורסם בהם, שיר האם, הולחן
למענה על״ידי גדול המלחינים
הערביים, מוחמר עבד אל־והאב.
נפטרה בחיפה, מהתקף־לב,
בגיל ,65 ברוניה •כרנדט, אימו של
הזמר מייק ברנדט, שהתאבד בשעתו

נחוג יום הולדתו ה־ 56 של
שלמה להט, המתחיל עתה את שנתו
העשירית כראש עיריית תל־אביב.
להט, יליד ברלין ואב לשניים, הספיק
לשרת כמעט 25 שנה בצבא הקבע,
לפני הגיעו לכיכר. מלכי״ישראל.
בשנים אלה עלה ממפקד מחלקה
במילחמת־העצמאות לאלוף של המטה
הכללי(התפקיד האחרון: רא אגף כוח־אדם).

נשף מסכות; )24 נאטם; )26
שממה, ריקנות; )27 אלוה; )29
תעלת שופכין; )30 הכניס שלא
במקום הנכון; )33 כאב קל; )34
השטן המקטרג; )36 קביעת סדר
ומשטר; )37 טוב, ישר, משביע
רצון; )40 נחלש; )41 מלא חיות;
)44 לא כאן; )46 רסיסי בקר; )47
משנה תנוחה; )49 גוש עפר; )50
הבדיל, הקים מחיצה; )53 ריקא;
)54 פעולת בילוש; )55 אבן
חלמיש; )56 כלל הידיעות
הנרכשות; )58 פוחז; )59 בעילה;
)60 תוף סיני; )62 בסיס; )63 עש

הבגדים; )66 שוחה; )68 קטע
ספרותי המתאים לקטע נתון
אחר; )71 שוטר חרש; )73 אלת
הים בדמות תנין; )76 גרגרי
התבואה בשעת הזריה )77 :עץ
הגדל בגדות נחלים; )79 תרווד;
)80 בן העדר; )82 מעשהו של
חוני; )84 זנה; )85 נשרף, חרב;
)87 מספיק; )90 סם; )92 ראשית
הבנייה; )94 נוזל לכתיבה; )96
חרב )97 :קבוץ בעמק יזרעאל;
)99 בסולם התוים; )101 בושם;
)102 חדרון; )103 הוראה
מפורשת.

* קו ר סי ם
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות(אפילציה)

* סלון ומכון יופי ,
תסרוקות, תספורות, החלקות. סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
* הכנ ת כלות
* מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ,226066 )4

תן טו־מ 3ל חיי ל

את דלתות־המכונית ולחלץ את הנלכדים.
היה זה הפרק הטראגי האחרון
בחייה של השדרנית הבלונדית, שהתגרשה
מבעלה הראשון אחרי עשרה
חודשי נישואין ואיבדה את בעלה
השני, כאשר הוא התאבד משגילה כי
הוא חולה־כליות.

נחוג יום הולדתה ה־ 49 של
שולמית לפיד, אשתו של מנכ״ל
רשות־השידור ואיש מעריב טומי
לפיד ואם שלושת ילדיהם(שתי 5נות
ובן) ,עיתונאית וסופרת (גיא אוני)
בזכות עצמה, ובתו היחידה של דויד
גלעדי, אחד ממייסדי מעריב. שולמית
פגשה את בעלה במעריב, שם קידם
אביה, יוצא הונגריה, את העולה החדש
מהונגריה, יוסף לפיד.

ה מ כון הישראלילספרות
נ שי ם קו ס מ טי קהופ די קו ר

דיאכה

הוכתר כאלוף־העולם במי־שחק
עיסקי״המקרקעין מונופולי
(ריכוז) ,שמשחקים בכסף־של־נייר,
האוסטרלי גרג ג׳ייקובם ( )32 מתווך
עיסקי־מקרקעין בחיי היומיום, אשר
גבר על 20 מתחרים וזכה כפרס הגדול,
בסן של 10 אלפים דולר (בכסף־של־ממש).

ושפז כשהוא סובל מהצטברות
נוזלים בגופו, דויד מסיקה
( )41 מי שהיה עד לאחרונה ממלא־מקום
ראש־עיריית בת־ים ושהגיע,
בבחירות האחרונות, שבהן ניצח איש
המערך אהוד קינמון, למקום השלישי,
עם 18.456 מן הקולות. מסיקה,
עורך־רין יליד לוב, איש ליכוד שהצליח
להפוך לאיש חזק בבת־ים בזכות
רשימתו העצמאית (התנועה למען
בת־ים) .הוא נכה הרתוק לכיסא-
גלגלים וסובל ממחלת ניוון שרירים.
המחלה מחייבת אותו בנטילת כדורים
כנגד הצטברות נוזלים, עניין שהזניח
מסיקה בלהט מערכת הבחירות.

מאוזן:
)1מגדולי הוגי הדעות
בעולם; )5מומחה במלאכות
רבות ( )10 ;)4,2מסורז; )11 מרחף;
)13 בהמת משאות; )14 לא יבש
במידה מספקת; )15 חיית טרף;
)16 הכין לקרב; )18 נישא מעל;
)20 עוד; )21 ניתאי הארבלי
ב״פרקי אבות״ ממליץ להתרחק
משכמותו ( )22 ;)2,3גדול בתורה:
)24 אסור בהנאה; )25 המון, קהל
רב; )26 ספר ההלכות שחובר ע״י
האמוראים בגולה; )28 סובין; )30
כל אחת מ״זרועות״ המחוגה; )31
קו אחד ויחיד בין שתי נקודות;
)32 צחצח; )34 קלע בערבוביה;
)35 ערבוביה; )38 קנה מחודד
לכתיבה; )39 לא נותרה בו
נשמה; )41 שמן; )42 פסולת
המתכת; )43 אביון; )45 מסמן
רשמי; )47 מסלול; )48 דבור,
הגה; )50 נאד; )51 שביב; )52 כלי
זין עתיק; )54 מעמד; )57 תלה,
הוקיע 61 :ז אויב; )62 חרון; )64
שוכן חרבות; )65 משטר; )66
מתון; )67 מרפא; )69 כח רב; )70
צוהר, אישון; )72 כוסה בתקרה;
)74 נזיר טיבטי; )75 רכיל; )77
ראשון לתאומי תבל; )78 גיס;
)81 יגון; )83 שר )85 :מילת
איסור; )86 רעיה נוספת; )88
מאורת חיות; )89 מצב במשחקי
ספורט; )91 מידה; )93 קול
ממרחקים; )95 פרי העמל; )96
אחוריים; )98 כלי קבול; )100
מים רבים; )102 ערימה, מצבור;
)103 ממיני השרצים הטמאים;
)104 בדרן החוק ()105 ;)4,2
התנחלות.

חמרורים

נח ו ג יום הולדתו ה־ 68 של
אנתוני קווין, כוכב הקולנוע השובר
עתה קופות בברודווי, בהצגת
התיאטרון של זורבה היווני. קווין,
״אשר נולד במכסיקו, כשאמו היתה בת
.15 אביו, שהיה ממוצא אירי, התנדב
למהפכה המכסיקאית של אותם ימים.
קווין הספיק להיות קוטף־פרי, נהג-
מונית, פועל־תעשייה ומטיף נודד,
לפני שנתגלה על־ידי הוליווד, שבה
עשה חייל ביותר ממאה סרטים, שכמה
מהם זיכו אותו בפרסי אוסקר( .ויווה
זאפאטה, התשוקה לחיים, זורבה).
נחוג יום הולדתו ה־ 76 של
דיר(לפילוסופיה) אלימלך שמעון
רימלט, יליד פולין שגדל באוסטריה,
שבה שימש כרבם של יהודי טירול
ופורארלסברג (שני המחוזות הדרום-
מערביים של אוסטריה) ,לפני שעלה
ארצה לקאריירה של מנהל בית־ספר
עממי ובית־ספר תיכון, שאותו הוא
עדיין מנהל. רימלט, שגם פירסם עבודות
מדעיות בבלשנות שמית (על
הלשון הארמית למשל) היה במשך
שנים רבות חבר־כנסת, חמש שנים סגן
ראש עיריית רמת־גן ושנתיים שר־הדואר(בממשלות
הליכוד הלאומי של
לוי אשכול וגולדה מאיר) .בשיא
פעילותו הפוליטית היה השותף
הראשון(מטעם המיפלגה הליבראלית)
של מנחם בגין לליכוד, שממנו פרש
לחיים הפרטיים, כאשר חדל להתפעל
ממדיניות הליכוד.
טבעה בפילדלפיה, ארצות־הברית,
בגיל ,35ג׳סיקה סוויץ׳,
שדרנית־הצמרת של רשת הטלוויזיה
אנ״בי־סי(משכורת שנתית 500 :אלף
דולר) ,כאשר המכונית שבה נסעה עם
ידיד, התדרדרה לתעלת־מים רדודה
כל״כך, עד שלא היתה אפשרות לפתוח

זמרת אחמד
ביירות, דמשק, קאהיר
בפאריס. יורשה היחיד הוא הבן שנותר
בחיים, צבי, איש אופנה תל־אביבי
שיירש עתה גם את הירושה הלא־מבוטלת
שהותיר מייק ברנדט לאימו.
נפטר בלונדון, בגיל ,84
יוליוס נלנר. בימאי יהודי יליד
צ׳כיה, שביים בישראל לפני 30 שנה
15 הצגות תיאטרון(זעקי ארץ אהובה
ובית התה של ירח אוגוסט) ואף היה
משך שנתיים המנהל האומנותי של
הבימה, אותה גם ליווה בסיבוב הופעות
בצפון אמריקה, לפני שחזר לישיבת־קבע
באנגליה.
נפטר ברעננה, בגיל ,85
יצחק חלוז, גימלאי משירות־המדינה
והאיש שעדותו איפשרה את החשדתו
של אברהם סטבסקי ברצח חיים
ארלוזורוב. חלוץ, שהיה בשנת הרצח,
במישרד
,1933 מנהל־חשבונות
הדרכונים בירושלים, זכר את הופעתו
של סטבסקי במישרדו ביום הרצח
(שהיתה, לדעת מאשימי סטבסקי,
קשורה ביצירת אליבי מדומה) ומסר
את תיאורו(״מוצק, רחב ובעל הליכה
של אווז״) לשלטונות. על עדות זאת
חזר, קרוב לוודאי, גם עת הופיע,
לאחרונה, לפני ועדת־החקירה שמינה
מנחם בגין לחקירת רצח ארלוזורוב.
נפטרו בירדן ובסעודיה,
מאפיסת־כוחות כתוצאה מן החום,
ארבעה מבין 3036 המוסלמים
הישראליים שעלו השנה לרגל למכה.
האחרון בהם, סליימן סלים עקאל,
מערערה, נפטר השבוע בבית־החולים
הממשלתי במכה.
העולם הזה 2410

ן פה חזיר: הבליטי את הפה כמו כושי.
1זה אחד מ־ 16 התרגילים, והבא הוא ־
ף עורים, היא מילת הקסמים.
^מראה צעיר הוא משאת־נפש של כל
אדם. גברים ונשים כאחד רוצים
להראות צעירים .״לא תאריך הלידה
קובע את גילו של האדם, כי אם המראה
שלו ״,כותבת מאיה היימן בהקדמה
לסיפרה. מאיה עוסקת בטיפול
פיסיקלי בהרפיה, לפי שיטה מיוחדת,
ובהתעמלות הפנים.
על השיטה היא אומרת :״זוהי
התעמלות־פגים. המאפשרת לטפל
בשורשי התופעה ולא בתוצאותיה. יש
לה השלכות חיוביות לגבי המצב
הריגשי של האדם. כידוע, המראה
וההופעה החיצונית של האדם
משפיעים השפעה ניכרת על המצב
הנפשי, ולעיתים זה מתבטא בהפרעות
בבריאות על רקע פסיכוסומטי. זה
מעגל־קסמים שיש לבלום אותו מבעוד
מועד״.
היום, בעידן הכירורגיה הפלסטית.
יש אפשרות להאיט את קצב
ההזדקנות. גם התעמלות מתאימה
עשויה לשפר את המראה ולשמור על
מראה צעיר. במקרים שבהם נראים
סימנים ראשונים של קימוט בפנים,
ההתעמלות מתקנת ומונעת התפתחות
נוספת.
במקרים שבהם מתבצע ניתוח
קוסמטי, התעמלות זאת מסייעת
לשמירת התוצאות.
מאיה, ילידת פולין, סיימה את
לימודי התיכון בישראל ונישאה בגיל
צעיר לרופא ההומאופאת ד״ר אויגן
היימן. מאז היא משמשת כאסיסטנטית
שלו באלקטרותרפיה.
באחת מנסיעותיה נתקלה מאיה
בנושא ההרפייה הריכוזית העצמית.
״השיטות הטבעיות מושכות אותי״,
היא אומרת .״ואני בעד טיפול בשורש
הבעיה ובצורה טבעית. טבעי הדבר,

ן לשון: פיתחי את הפה כמו אצל
£הרופא, הוציאי את הלשון החוצה

י התעטשות: כווצי את השרירים
2משני צידי האף, כמו בהתעטשות

מאיה ה״מן מלמדת איו להבעיר את שויו
הננים 1וסייום נוי להאט את קצב ההזדקנות

לעשות פרצופי
שאם המראה החיצוני לא תקין,
השרירים רפויים והסנטר נפול, תהיה
גם נפשו של האדם נפולה ״.מאיה
נראית יפה מאוד. היא מסרבת בכל
תוקף לגלות מה גילה .״אני לא חושבת
שזה ישנה דבר, אם מישהו יידע בת
כמה אני. אורח־החיים והוויטליות של
האדם. הם שקובעים בן כמה הוא. אני
צעירה בנפשי ״.ובאמת, מאיה נראית
צעירה ועור פניה חלק למדי.
לפני כמה שנים ביקרה מאיה
בציריך, שבשווייץ, אצל הגברת הרטה
מידנר .״הרטה היתה מורה למסאז׳
רפואי, והיא לימדה אותי את תורת
ההתעמלות הזאת. מקורות ההתעמלות
הזאת ידועים כבר מימים ימימה. כתבו
על זה בצרפת, בגרמניה ובאנגליה.
מטרת ההתעמלות הזאת, היא לתרגל
ולהפעיל את השרירים הרצוניים שלנו

מתרגלת היימן

על־ידי אימפולס רצוני, ובצורה זו
לגרום לגמישות, להעלות את רמת
הלחות ולגרום לזרימת רם יותר טובה״.
״אנשים משתמשים בחיי היום יום
רק בחלק קטן של השרירים,״ אומרת
מאיה ,״בפתיחת ובסגירת העיניים
ובפה ללעיסה בלבד. שרירי המימיקה,
ההבעה, הם בעצם המבטאים את מצבו
של האדם. גם אנשים שמשתדלים
להסוות את מצבם הנפשי, אינם יכולים
לעשות זאת שכן הדבר ניכר בפניהם.
״ 16 התרגילים האלה מיועדים לאו
דווקא לנשים. כי מראה טוב ורענן
כולם רוצים. אדם צריך להיות מסוגל
להרפות מתח, לתת דרור לשרירים. אני
עושה את ההתעמלות הזאת פעם ביום
במשך כמה דקות ״.מאיה נותנת דוגמא
מעולם החיות — הנמרים והחתולים,
גם כשהם נמצאים בכלוב, מתמתחים,

ולהישאר צעירה

£מעלה: פיקחי את העיניים והשאירי
ב או תן מורמות כלפי מעלה, מעלה

ן אלכסוני חזק: כך את צריכה להביט
1שמאלה וימינה, ובשתי העיניים יחד

ך גם וגם: פיקחי את עינייך והסתכלי
1הצידה כשהפה שלך פתוח לרווחה

הסה: הרימי את זוויות
והחזיקי אותן לימין ולע
מכווצים את שריריהם ומרפים. ה
עושות זאת בצורה טבעית, בלי
אחד לימד אותן.
אחרי כמה זמן אפשר לן
תוצאות? תלוי באיזה מצב התחיל
אדם .״אפשר להשוות את שרירי
אדם לבית,״ אומרת מאיה ,״אם
הבית כבר רעוע ומתקלף, א
לשפצו מבחוץ בטיט בסיד ובצבע.
אם היסודות רעועים, זה מסוכר י
כללית, תמיד אפשר להגיע למצב
יותר. גם אם אשה מעוניינת לזן
ניתוח פלסטי של הרמת והה
עור־הפנים, כראי שהניתוח ייעשו
עור ששריריו מתורגלים. לו
הניתוח יחזיק מעמד זמן רב יו
מאיה בטוחה שמי שמתרגלת כ?
ולא מפריזה, תראה תו:
ההתעמלות עוצרת במידה מסויימ
תהליך ההזדקנות .״כשחברים או
לך שממש לא השתנית, את י
לדעת שהתרגילים עזרו לך״.
מאיה ממליצה להתחיל
ההתעמלות הזאת כבר מגיל :
אפילו 18 או .20 כבר בגיל זה מת
הנסיגה. התרגילים טובים לכל
העור .״זה לא קרם המטפל בעור,
תירגול השרירים.״
יש לבצע כל תרגיל לפחות
אחת ביום. התכווצות של כל שר
קבוצת שרירים צריכה?
מקסימלית ולהמשיך בספירה א

עד שש, עד להרפיה.
יש לתרגל בריכוז רב. כדי ק
לתוצאה מקסימלית רצוי ל
תקופה ארוכה ואפילו במשך כל ו
מי שסובל מאי־סדרים בלב, ב!
או בכלי־הדם, מוטב שיתייעץ עם
לפני התחלת התירגול.

אורנה ג?

גיהוץ: שימי את אגרופיי
המצח שלך ולחצי היטב י

;ודעות בטלפיו
לכל ה ע תוני ס

בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכת

£8$ 011א01

|וז*א68 זאו
ם ז*£11 ן ן5ו

ויזה

•עוראברט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8 1־ 03
להשיג בכל בתי המרקחת

= נולד לכם בן
מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

בבית הרופא
עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפטמן 1
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

וקוק דחוף למודעה?

איתן עמיחי

הדברת.מזי׳קים
בע״ס

לשרותך 24שעותביממה

03- 622828,62331

מוסחים כמדברת תיקגים
(דוקים) ,תולעי עץ, חרקי

ס 0רים ובגדים.
רמת-גן, רחו מודי1/ץ ,10ת.ד2272 .
21יעסק 481/7$י
רש׳מש־י י
טז* 790114 5-6 .ח ^ י י ״
ספירח על בריאותך ורכום
חיך

לבטל׳ כרטיסי אשראי בלבד

6$יריכן
*:רזחת הקר $2

העולם הזה 2410

במדינה
מי שפט
שודדי המינזר
המורץ למיגזר הוא מדריד
ממורט לנוער, והוזמן לחזור
לעבודה.
שלמה מנדלסון הוא גבר יפה־תואר
בן ,31 מסוג שאינו נראה לעיתים
קרובות בבית־המישפט. גם העבירה בה
הוא נאשם אינה עבירה של יום־יום.
מנדלסון נאשם והודה בפריצה למינזר
דיר חגילה שליד יריחו, וגניבת
תשמישי־קדושה ואיקונות בערך של
700 אלף דולר.
מנדלסון, יליד ריגה, ביקר במינזר
זמן־מה לפני הפריצה. הוא שוחח עם
הנזירים, התפעל משכיות החמדה של
המינזר ושיבח בקול את האיקונות
הנדירות והיקרות שבאוסף.

האם סלומון
משהואוו היה
שזו נאמו או
פגע־וע
ונודניק *
ן ין לומדן משהראווי היה
רמות מוכרת היטב בבתי-
המישפט. כינויו ־המודיע המיש־טרתי״
היה אהוב עליו מאוד והוא
עשה הכל כדי לטפח אח דימויו זה.
הוא הצליח בכך כל־כך, עד
שבספטמבר 1977 טיפס אלמוני
על קיר החדר שבו נהג המודיע
לישון, שפד פנימה חומר דליק
והשליך גפרור דולק. באותו לילה
לא ישן באותה המיטה המודיע
המישטרתי, אלא אחיו קטן יוסף בן
זד :11 האח נכווה מדו ת קשות
וכמעט שמת מפצעיו.
אך גס אזהרה מוחשית זו לא
הועילה. משהראווי המשיך להתהלך
בראש זקוף בחוצות יפו

שפוט משהראווי(שמאל) בבית־המישמט
,המישטרוז תפרה לי חליפה -
ולמסור למישטרה מידע על
סוחרי-סמים ועברייני־דכוש.
במשך שנים היה מופיע בבתי־המישפט
כעד מטעם התביעה, בכל
המישפטים שנפתחו עקב גילוייו.
כל השופטים ואנשי־התביעה הכירוהו
ואנשי־המישטרה לא ידעו אם
להתייחס אליו כאל עוזר מהימן או
כאל פגע-דע ונודניק.

לפני שבועיים ני חן משהראווי
לשבע וחצי שנות מאסר על
נסיונות־רצח שונים, שניסה לבצע
בחבורת העבריינים של יפו.
המודיע היה המום מגזר־הדין. הוא
ידע היטב, כי הישיבה בבית־סוהר
ודנה עונש מדת כמעט ודאי
עבורו. רבים מהיושבים בכלא
הגיעו לשם בעזרתו של המודיע.

.חייתי
סייען!״
>^ולם עיקר זעמו של משהראווי
\1הוא נגד הרשעתו. הוא עדיין
רואה את עצמו כעוזרה של
המישמרר* שנפל קרבן לתככים
של עבריינים ולגקמתם בו. וכך
כתב לחעולם הזה:
האמת היא כי אני חף־מפשע
ונעשה לי עוול. מישטרת־ישראל
יחד עם גורמים מעולם הפשע

מוו ־ ע -

סניגור מקרין
החברים בכיתה דאגו
עבודה קלה. בסוף חודש מאי
השנה הגיע מנדלסון עם שני שותפים
במכונית, קרוב מאוד למינזר. למרות
האוצרות הגנוזים, לא היה בלילות כל
שומר במינזר. המינזר הוא כמעט ריק
גם בימים, אבל בלילות עובר השומר
היחיד שלו ללון ביריחו, והמקום נשאר
ריק ונטוש. לפורצים היתה עבודה
קלה. הם נכנסו פנימה, העמיסו את
האוצרות הנבחרים על מכוניתם
והסתלקו מהמקום.
מידע סודי הביא למעצרם של
אנשי־הכנופיה. מנדלסון הודה באשמה
וביקש את רחמי בית־המישפע. מכיוון
שכל הרכוש הוחזר, לא ביקשה
התובעת נורית שניט במיקרה זה את
העונש המכסימאלי, שהוא שבע שנים,
אך דרשה עונש־מאסר מרתיע.
הסניגור, שמעון טננבלאט, הביא
עדים שסיפרו כי הנאשם הוא מדריד
לטניס־שולחן, אשר הצליח מאוד
בתפקידו עם נוער. איש־ספורט
מאשדוד, שם עבד הנאשם, מסר כי
במקום מוכנים להחזיר את הנאשם
לעבודתו, ולתת לו לאמן ילדים
בטניס־שולחן.
היה זה דווקא השופט אורי
שטרוזמן, שהעיר כי אינו יודע אם יהיה
זה רעיון טוב כל־כך להניח לנאשם
לעבוד אם נוער וילדים.

בגרות במקום מעצר
השופט שיחרר ממעצר את
הקטין, בדי שלא יססיד את
שגת־הלימודיס
במשך שלושה חודשים הצליחו רפי
העולם הזה 2410

להלשין על חבריו. אבל אני
חייתי כזה, אל א פעלתי כא
המסייע למישטרה במילחם
בפשע. יותר נכון לקרוא
סייען מישטרתי. המילה מל
פגעה בי קשות.
הבאתי ראיות רבות
העדים שהעידו נגדי היו ת
חסותו של העבריין עבדאי
גייבאלי, שטען כי אני ניס
לרצחו• ,כיוון שחשדתי בו
הוא שרף את אחי. זה שקר נ
את אחי שרף אד ם אחר לגו
והוא הורשע ונישפט.
אני החלטתי כי בכל מ
ואפילו בחיי, אני א בי א לג
האמת ואוכיח כי נגרם לי י
מקנוניה שנעשתה נגדי 1
פושעים ואנשים חסרי־מ!
בשיתוף־פעולה עם גור
מישטרתיים שכאב לחם כי
משהראווי סולומון, א
מצליח לפענח פשעים ב1
עצמאי ומביא ללכידתם

לאמר שיו

משהראווי כמודיע מישטרתי
-ובית־המישפט כיפתר את הכפתורים!״

מרציאנו ( )20 וחברו הקטין להוציא סך
של 120 אלף שקל מחשבונו של
בית־הספר התיכון נתניה, מבלי שאיש
השגיח בכך. מרציאנו, שלמד בעבר
בבית־הספר הזה, פרץ לחדר המנהל
וגנב משם חמישה פינקסי־צ׳קים.
אחר־כך מילאו השניים את הצ׳קים
וחתמו עליהם בשמם של מורים
מבית־הספר.
פקידי הבנק לא חשדו בצעירים
שבאו לפדות צ׳קים עבור בית־הספר,

כי הניחו שנשלחו על־ידי המנהל.
ובינתיים ביזבזו הצעירים את הכסף.
הקטין קנה לעצמו קוף באלף דולר,
רכש מכשיר טלוויזיה ציבעוני,
והשניים גם קנו בגדים, נסעו לאילת
ובילו בבתי־קפה .־
שיעורים בכלא. כאשר הבחין
לבסוף המנהל בכספים שנעלמו,
התגלה העניין והשניים נתפסו בסוף
בסניף הבנק. הם נעצרו עד תום

ביפו תפרו כי חליפה, ובית-
המישפט כיפתר את הכפתורים
עם ראיות מפוברקות״.
האמת היא כי היה מחובת
כבוד השופטים, הנשיא לשעבר
בנימין כהן, השופטת ויקטוריה והשופט אוסטרובסקי־כוזן
אברהם קדמי, לפסול את
עצמם. זאת עקב שינאתו של
השופט כהן למלשינים. הו א
התייחס אלי כאל מלשין, ופנה
אלי כך פעמים רבות.
המושג מלשין מתייחס לאדם
שנמצא בתוך הפשע ומחליט

ההליכים והודו באשמה.
מאז עברו חודשים ארוכים,
ובינתיים החלה שנת־הלימודים בבית-
הספר התיכון. חבריו של הקטין, שעמד
להתחיל את השמינית ולעבור השנה
את בחינות־הבגרות, נחלצו לעזרתו.
הם החלו מבקרים אותו מדי יום
בבית־הסוהר בתל־מונד, הביאו לו את
השיעורים.
סניגורו של הקטין, עורך־הדין דרור
מקרין, פנה בבקשה מיוחדת לבית־

סוחרי־סמים רבים. אני
הבאתי לגילוי שחיתות בג
טרה, ועל כך אני משלם הי
אני פונה לכל הגור
הציבוריים והמישפטיים שי
נו בתיק שלי ויתנו עליו
דעתם. אני מוכן גם להי,
בפוליגראף.
סניגורו של משהראווי, עו
הדין שמואל סעדיה, עומד לו
עירעור על פסק־הדין, ובינו
מבקש המודיע מכל אדם שי7
איזה מידע או דרך לעזור,
יתקשר לעורך־הדין ויסייע לו

המישפט וביקש לשחרר
מבית־הסוהר עד לבחינות.
הסביר את מצבו של הקטין,
של חבריו לכיתה, וביל
המישפט שייתן לו אפשרות
השנה.
בית־המישפט שמע גם
שירות־המבחן, וכאשר התו
של הקטין לעבור לגור
בנתניה עד תום־הלימוד
בית־המישפט לבקשה.

קולנוע
א ר גנ טינ ה
ארגנטינים באים לישראל
ארגנטינה היא הארץ העשירה ביותר
:דרוס־אמריקה, בעלת רמת החיים הגבוהה ביותר
:דרום־אמריקה, ארץ אשר בעייתה העיקרית
;יתה תמיד —ובאה לידי ביטוי גם בקולנוע —
!!היתה בורגנית מדי לשכנותיה .״אנחנו היינו
נמיר מדינה של מעמד בינוני,ועשינו סרטים
יבור המעמד הבינוני, אבל פרט לחלק קטן
?אורוגואי וחלק קטן בצ׳ילה, כל דרום־אמריקה
?אוכלסת בעשירים מאיד ובעניים מא1ד,
ביניהם חלל ריק. העשירים מאוד הם סנובים,
;צורכים רק מוצרי יבוא מן היבשת הישנה, כי
:ליהם יש חותמת של תרבות. העניים מאוד
!בקשים מוצרים עממיים לחלוטין. זאת, בעצם,
וסיבה שהקולנוע הארגנטינאי מתקשה למצוא
טווקים מחוץ לגבולות מולדתו״ ,טוען פרנאדנדו
וז׳אלה, אחד הקולנוענים הארגנטינאים המעטים
עלי שם בינלאומי, שזכה בפרסים רבים.
הדימוי השלילי. את התמונה משלים
;ותפו, הקטור אוליברה, גם הוא מפיק ובימאי:
אשר לפסטיבלים הגדולים באירופה, בשנים
אחרונות היה קשה מאוד להכניס לשם סרט,
שום שהדימוי של ארגנטינה בכלל היה שלילי
ל כך, עד שכל מה שהיינו מציעים היה נדחה
מילא על הסף.״
המצב הפוליטי היה תמיד זה שקבע את אופי
סרטים. כאשר נדמה היה כי יש פירצה קטנה אל
דימוקרטיה,לפני 10 שנים, עשה אוליברה את
אטאגוניה מתקוממת, שבו הציג את הצבא
כל־יכול, כמיפלצת רצחנית. מיותר לומר שתוך
מה חודשים, אחרי שהסרט זכה בפרס בפסטיבל
רלין, היה זה אוליברה עצמו, שהוציא אותו מן

נארסיסו איבאנם מנטה, מריו סוסיצ׳י וארתורו גארסיה בור -״לצלצל לאדון מסוייב שישב ליד טלפון מסויים״
אצבע מאשימה לכל הכיוונים
המחזור ושם אותו על מדף גבוה, אחרי שהסתבר
לו במה מסתכנים כל אלה הקשורים להפצת מה
שנחשב במוצר הסתה פרוע.

המשתתפים שאתה מתכוון להכניס בסרט. תוך
פרק זמן סביר האיש היה מחזיר לך צלצול ומפרט
מי כשר ומי פסול,״ מספר פרנאנדו אז׳אלה.
הנועזים והחדשיב .״עוד לפני זמן קצר
מאוד,נהגה הצנזורה לפסול אוטומטית כל מה
שקשור בסמים ובמין. את השוטרים, מוטב היה
שלא להראות כלל על המסך, כדי לא להרגיז,״
מספר הכוכב החדש של הקולנוע הארגנטינאי,
הבימאי האדולפו אריסטראץ. אף על פי כן, שני
סרטיו האחרונים, עם הנקמה ו־הימים
האחרונים של הקורבן, נועזים לפי כל
אמות־המידה. איך? ראשית, הוא מציין, הם
חדשים יחסית, ולאחרונה, מסכימים הכל, היתה
הפשרה. שנית ,״התכסיס הוא לצלם הרבה יותר
מן הדרוש, להראות את החומר לצנזור ולוותר
העתיד בטליטיסה

שחקנית מארינה סקל
400 דולר בלבד
פגישה עם הכוכבת הצעירה נקבעה
1 1לשעת צהריים 10 .דקות לפני הזמן,
התיישבה נערה לבושה בג׳יגס באולם־
הקבלה של המלון, והמתינה בסבלנות. כאשר
הכוכבת לא הגיעה אחרי מחצית השעה. פנה
מישהו לשאול את הנערה לשמה. הסתבר
שהיא־היא הכוכבת.
שמה מארינה סקל. היא בת 22 והיא
האטרקציה הנשית המרכזית בסרט המצליח
ביותר שהופק אי־פעם בארגנטינה, כסף קל
(העולם הזה 2 -בנובמבר) .שם היא
מגלמת את אחייניתו הצעירה של בעל
הנגריה התמים, המאמץ בנס הכלכלי המזוייף
המתרחש סביבו. היא סמל לדור החדש,
שאיט כבול על־ידי המוסר הישן ואינו מאמין
בבדותות החדשות. היא הופכת המאהבת של
הדוד, משום שהיא רוצה בכן־ ,אבל בשום

פנים ואופן אינה מוכנה להיות השיפחה שלו,
כפי שמסורת המאצ׳יזמו הלאטיני, היתה
מחייבת פעם.
בכל מדינה מתוקנת, אחרי תפקיד שכזה,
היתה מארינה סקל כוכבת בעלת עתיד
מובטח. היא יפה, חטובה, סכסית, צעירה, מה
עוד דרוש? מה שדרוש כנראה, זו תעשיית
סרטים שונה במקצת.
עבור הופעתה בסרט כסף קל, השתכרה
מארינה כ־ 400 דולר. קשה להתעשר מכך.
אבל באותו הזמן עוד לא היו לה תביעות, כי
קודם לכן היתה בסך הכל נערת מקהלה,
שהגיעה לעיר הגדולה ונכנסה לעולם
הבידור. בעזרת סבתה. שהיא סוכנת של
שחקן מפורסם.
אחרי כסף קל, הופיעה בעיקר בטלוויזיה,
בין השאר בסידרה עם פדריקו לופי, השחקן
שהופיע לצידה בסרט, כאשר שניהם מגלמים
דמויות משנות השלושים של המאה הזאת.
״שום הצעות שמנות לא ירדו עלי אחרי
הסרט, למרות הצלחתו והבעיה העיקרית
היום, היא שאץ די עבודה בארגנטינה,
והעבודה הנמצאת, נופלת בדרר־כלל בידי
השחקניות הוותיקות והמבוססות, שיש להן׳
כבר קהל־מעריצים קבוע.״ כך היא מסבירה
את האבטלה מאונס. אשר להפקות טלוויזיה
חדשות. ,אף אחד אינו מתחיל בהן, עד שלא
ייוודע בבירור מה יהיה האקלים הפוליטי
הבא, וזה עשוי לקחת קצת זמן ׳,היא
ממשיכה, באותה השלמה עם המצב הקיים,
שאפשר למצוא אצל כל מי שעוסק בשטח
הזד״ בארגנטינה( .מי שאינו משלים, פשוט
קם ועוזב).
היא נישאה לא מכבר לשחקן־בימאי־מורה
לז־רמה בשם קארלוס רה־מאתאיס. בינתיים,
היא עסוקה מאוד בלימודי מישחק אך אם
הצעות־העבודה יבוששו לבוא עור זמן רב,
תנסה למצוא תעסוקה בפוארטו־ריקו,
במכסיקו או אולי בצרפת, שם בילתה כמה
חודשים, כאשר היתד, בת ,17 כאומנת
לילדים. בינתיים, היא מחכה בבית להצעות.

בימאי דויד ליבסיק
האנטישמיות לא מעניינת
אותו אוליברה ניצל שוב פירצה כזו, בשנה
האחרונה, כדי לעשות את לא תדעו עוד צער
ושיכחה, התקפה לא פחות קיצונית על הפרוניזם
אכול השחיתות, ועל אומה שהתרגלה עד כדי כך
למצב של אלימות מתמדת,עד שכל חנווני רגיל
לסגור את החנות, כאשר שומעים יריות, ולפתוח
אותה שוב כאשר השקט משתרר מחדש. והוא
עצמו משלים עם העובדות. היו רק כמה צעקות
של ״מוות לאוליברה״ בהצגות הבכורה. הוא
מסכם בסיפוק את השבועות הראשונים של הפצת
הסרט, מרוצה מן העובדה ששום פצצה, מן
הפצצות שהובטחו לו לפני כן, לא התפוצצה.
חרם על השדוקנים. שיחות עם שחקנים
מגיעות עד מהרה לאותו הנושא. פדריקו לופי, מן
הכוכבים הבולטים של ארגנטינה, היה מוחרם
במשך שנים על־ידי הקולנוע והטלוויזיה, משום
שחתם על עצומה שלא היתה ברוח המישטר
הצבאי. אנה־מריה פיקיו, שחקנית שזכתה בפרס
המישחק, כשהיתה בת 17 בלבד, בפסטיבל
מוסקווה,הפכה גם היא מוקצה מחמת מיאוס,
ראשית בגלל הפרס שניתן לה במוסקווה (מה
שלא הפריע למישטר לנהל יחסים טובים מאוד
עם הרוסים) וגם על שנטלה חלק בסרטים
ביקורתיים מדי, לאחר מכן. מיספר המוחרמים
גדול מספור .״במשך זמן ארוך, לפני כל סרט
צריך היה לצלצל לאדון מסויים, שישב ליד
טלפון מסויים, והקריא בפניו את רשימת

בימאי דויד חוזה קוהון
סרט על הקיבוץ
אחר כך על החצי, שממילא לא התכוונת
להשתמש בו.״
רישמית,אריסטראין טוען שהוא מביים סירטי
מתח בלי פוליטיקה. מעשית, לא צריך להתאמץ
כלל, לכדי לגלות את הרובד הפוליטי בתוך
הסרטים ואת האצבע המאשימה שהוא מפנה
לכמה כיוונים. למשל, כאשר מדברים איתו על
המשבר שפוקד את הקולנוע הארגנטיני, תשובתו
ברורה: האמריקאים אשמים .״כשהסתבר
למפיצים של סרטים זרים, כי הקהל הארגנטינאי
מוכן ושמח לראות סרטים מקומיים הרבה יותר
מאשר סרטים מיובאים, הופעלו לחצים במקומות
הנכונים, ואותה החובה שהיתה על בתי־הקולנוע
להציג סרטים ארגנטינאים בוטלה בחלקה. מן
החוץ הגיעו סרטים שהוצעו במחירים הרבה יותר
נוחים ואנחנו נשארנו קרחים,״ הוא מסביר.
העולם הזה 2410