גליון 2411 מתאריך 16 בנובמבר 1983

י׳ כסלו תשמ״ד16.11.83 ,

מיספר 2411
וגאבחנים אחמצבושר
מנחם בגין:

שנה 48

המחיר 130 שקלים עולל מע־נ

וימריעק׳

קניה

מכחבים
המצור בטריפולי
ההיסטוריה לא תסלח למחנה־השלום
הישראלי, אם הוא לא
יתגייס נגד השמדת אש״ף.
בימים אלה, כאשר המכבש הסורי מוחץ את
שרידי אש״ף, נדרשת נקיטת עמדה ברורה מצד
מחנה־השלום הישראלי.
לדעתי, אש׳ף בראשות יאסר ערפאת הוא
המייצג את העם הפלסטיני ורק עימו יכולה
ישראל להגיע להסכם אפקטיבי. סוכני סוריה, אם
יגיעו לשילטון באירגון, עתידים לנקוט בקו
נוקשה, וגם אם ניתן יהיה להגיע איתם להידברות
— תוצאותיה לא יהיו משמעותיות.
חשוב שמחנה־השלום הישראלי יזעיק את
דעת־הקהל בעולם נגד השמדת אש״ה.
אם לא נעשה זאת, ההיסטוריה לא תסלח לנו. י תרצה יבלונובסקי, תל־אביב
• המי כתב נכ תבב־ 4בנובמבר.

.ריחמתי עדיו -ועל עצמי״
אימרה הראויה להיחקק על שערי
האו׳ם.
דויד אילוז, חייל המילואים שירה על הנהג-
המתאבד אשר פוצץ את בניין המיפקדה
הישראלית בצור, אמר. :ראיתי אותו. הוא היה
בחור כבן .20 יריתי עליו והרגתי אותו — אני
מרחם עליו ועל עצמי׳ (העולם הזה9 ,
בנובמבר).
דויד הפצוע אמר זאת בשוכבו במיטתו בבית־החולים.
האימרה
הזאת ראוי שתופץ בין כל האומות
והעמים ברחבי־תבל, וצריך שיחקקו אותה על
שערי בניין האדם.
מיכאל כהן, קריית־אתא

מחדל בצור
השירות של צה״ל.
נדהמתי מהעובדה שצה״ל, שהיה צריך להיות
ערוך למיקרה כזה, לא ידע שהאמצעי היחיד
המועיל נגד התקפות מסוג זה היה בשימוש כבר
לפני מאות, אם לא אלפי שנים, אצל כל בעל
טירה: בור או תעלה בכביש הגישה, עם גשר
מתרומם!
האם אף אחד לא חשב על כך?
,רלף הלינגר, תל־אביב

נזלת קרמדין
מדוע לא התייצב יורי אגדרופוב על
גג המוזוליאום במוסקבה, ביום
השנה ה־ 66 למהפכהן^
כי הוא למד היטב את הלקח של קודמו
המיסכן, ליאוניד ברז׳נייב המנוח. בדיוק לפני
שנה, ב־ 7בנובמבר ( 1982ה־ 29 באוקטובר לפי
הלוח היוליאני) ,טיפס ברז׳נייב הקשיש על גג
המוזוליאום, עמד שם בקור העז במשך שעה
שלמה וצפה במיצעד הצבאי. אחרי שלושה ימים

אנדרופוב הקדים מחלה לרפואה: מבעוד יום
הוא הודיע כי לקה בנזלת.
שרה גרוסמן, חיפה

אבסורד בשד״ג
מאז פרוץ ״שלום הגליל־ נפלו מבני
הגליל יותר מאשר אי־פעם.
על קוראי העולם הזה בוודאי מוסכם כי
מילחמת־הלבנון בשקר יסודה, וכי מטרותיה של
.התוכנית הגדולה׳ הן חלום זוועתי ופרי
שיגעון־הגדלות של שר״הביטחון לשעבר ושל
הרמטכ׳ל לשעבר. אך האם שהותנו המתמשכת
במדינה זו אבסורדית פחות מהמילחמה עצמה?
שר־הביטחון הנוכחי מצדיק את השהייה
בלבנון בטענה הישנה והחבוטה: שמירת שלום
הגליל. מאז תום הקרבות נהרגו ונפצעו מאות
מחיילנו, שחלקם תושבי הגליל. כך אנו שומרים
על חייהם?
לא השהייה בדרום־לבנון תביא מרפא לגליל,
אלא הסכמים. ככל שנזדרז לצאת מלבנון, כך
יפחתו קורבנותינו — בני הגליל ושאר חלקי
הארץ.
דן יהב, תל־אביב

חורבן הבית השני
ופריחת החווירה הראשונה
את מיכתבו הכתיר הקורא במילים:
.עברית קשה שפה -וגם מסוכנת״.
(המשך בעמוד )4

המדמה ונשלח
בישראל בבר החלו חוגגים את ״סופו

כתבתה שער הקדם*:
בגץ חולה!

של יאסר ערפאוד, אולם התקדמות
הכוחות הסוריים לעבר טריפולי לא
בישרה אלא את תבוסת הסורים
וסוכניהם בתוך העיר. הניצחון של
אש״ף לא היה דווקא בשדה-הקרב,
אלא בשדה הפוליטי: ארבעה וחצי
מיליון פלסטינים התלכדו סביב
מנהיגם, ובבל רחבי הפזורה הפ לסטינית
הובעה תמיכה מוצקה
בערפאת. המזימה ה-
סורית״ישראלית נכ שלה,
ואש״ף כלל לא
נשבר, כי אם חוזק.

מנחם בגין מסתגר בחדר חשוד, ומקורביו,
המגוננים עליו מפני חשיפה ציבורית, גם מונעים
ממנו עזרה רפואית. בעזרת פסיכיאטרים עונה
העולם הזה על השאלה המעסיקה את

ן ן £בולם: האם ראש-הממשלה לשעבר
הוא לוקה במחלתרנסש-ומה היא?

בחבהה שער האחורי:

ב צ1

.כולנו בעד ערכאת!׳

על האסלה

״יאסר ערפאת יכול ב שקט לדבר
בשמם של תושבי הגדה. כולנו
מאחוריו!״ קובע איבראהים קראעין,
עיתונאי מירושלים המיזרחית,
בראיון ל״העולם הזה״ .״אפילו
בני־מישפחתו של אבו־מוסא,
בני־הכפר סיל־וואן,
תומכים בערפאתד

״רק בעזרת חוש־הומור,״ טוען אודי דיין ,״אפשר
להתגבר על האבסורדים הקפקאיים הכרוכים
בהליכי־גירושין.״ הוא מיישם את תורתו זו
ביושבו על אסלת בית־השימוש, המשמשת
השראה מתאימה לתוכן הספר
1י < £שהוא כותב, המתאר את חוויותיו
מבין הכתלים של בית-המישפט.

מ׳ ה ת את שימעון?

כתבתהשלם הזה״ נעצרה באונן ברתי־חוק׳
• נו למנוע ניוסום נתנה זו• :

״המישטרה הרגה א ת שימעון,״ טוענת
מישפחתו של שימעון אסלן. המי שטרה,
לעומת זאת, ט ענ ה כי יחזקאל אסלן,
אחיו של הנרצח, הו א אשר
רצח א ת שימעון שהיה
מודיע בשירות המי שטרה.

ת הלו כ ת -א בל שקטה בטולכרם, שנערכה ביום השני השבוע לזכר שני
הרוגים בהפגנה ב שבת, פוזרה ב אלי מו ת. גאז מדמיע ומים ציבעוניים הותזו
לעבר החוזרים מבית״הקברות, שלא התגרו כלל באנשי מישמר-הגבול.
מדיניו ת ״היד הקשה״ חזרה ל שטחים הכבו שים, וענת סרגוסטי,

עד 1ת רצח
האס סיפורו
של משה כהן,
עד־המדינה ב-
מישפט הרצח
של רוני ניצן
(בתמונה) ,יתקבל
על-ידי
השופטים, או
שמא תקבע פליטת-הפה
שלו, בעת מתן עדותו
במישפט, א ת כסל-,מדין/

השעה של מני
מני פאר מודה שאכן קר לו מחוץ ל״שעה
טובה; אך מרגיע א ת הקהל העצום של
מעריציו בהבטחה. :מה
שראיתם בטלוויזיה היה רק
בקרוב -כעת חכו לסר טי

התפש טו ת הגבול שר אונס

• או הבי הקטינות
פעמיים זוכה משה מדר מאישומי אונס של
ילדה ושל אשה. השבוע הודה בשני חשדות
חדשים. העולם הזה מתאר
דיוקן של תוקפי־ הילדות.

מדי שבוע מתמלא האולם הגדול של קולנוע
תל־אביב ב־ 2000 איש ואשה, הבאים
להשתתף בערב מבדר של הימורים ועירום.
כיצר מצליח מאיר רמז, מנחה
המוסע, גם לגבות מקהלו כסף
וגס להפשיט אותו בקלות:

• קצץ בבית־המישפט
החודש מסתיימת כהונתו של יצחק כהן,
וב־ 12 השנים הבאות ישלוט בבית- מאיר העליון המישפט שמגר. מיהו הנשיא המיועד
של בית־המישפט?

• חו ר ף גברי
לא לנשים בלבד — זו סיסמת האופנאי
בחורף .83 מה הם מציעים
לגבר הישראלי הגנדרן שרוצה
לחקות את האירופיים?

• ח תונ ת הראווה
בין נאום על קיצוצים והטפה להידוק
החגורה, מצאו כמה פוליטיקאים זמן לקפוץ
לחתונת־הפאר של הגרי זימנד. רחל
המרחלת מדווחת על האירוע
הבזבזני-והראוותני של השבוע.

מירמת
המיליונים

אזרח רודזי לבן, שהבריח דולאריס זימ־באבוויים
לאירופה וביקש להמירם בדו-
לאדים של ארצות־הברית, נפל קורבן לישראלי
לשעבר -מוטי מנגל לקח מססיל
הולמס מיליון ורבע דולארים
שחורים, הבטיח תמורתם
670 אלף ירוקים, אן נעלם.

שר־הביטחון, מ שה ארנס, נחוש בהחלטתו
להטיל עונשים דראקוניים על

הסדורים הקבועים: מיכתבים קורא יקר במדינה 1תשקיוז
.יומן אישי -למי(חוץ שר־החוץ?
| אנשים -למה נעצר יקי יושעז
י בלונים
} חשכון־נסש -של מני פאר
; מה הם אומרים -רות ברגע, עמוס

שפירא, אבא אבן, גד כץ,

דן חמיצר, וד״ל 30 שידור -גלי-דובר־צודל 31 תמליץ שידורים 32 אנשים בעולם -דניאל מיטראן
לילות ישראל -אבירי הבשר הצלוי 34

זה וגם זה

נמר של נייר -אוריפידס, ראן פול
סארטר, ויליאם שקספיר, ברסולד
ברכט, הניד לווין, נולה צלטון
ויוסי אלפי
תשכצוסן הווי תמרורים קולנוע -ושוב ג׳יימס מנ ד
חלון ראווה
עילם קטן -ארצות־הברית, בריטניה.
סין העממית

רחל מרחלת על כל העולם
סשודט•
הורוסקופ -עשר השנים הבאות
אתה והשקל
זה היה העולם הזה השבוע לפני
25 שנה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
עכשיו, כשהכל גמרו להאשים את הכל
בחורבן הבית השני של הכלכלה הישראלית,
הגיע גם תורי להאשים.
החורבן הראשון החל ביום שבו הצטרפנו
למדינות המתוקנות, והשני בא ביום שבו נכנסנו
לרשימת המדינות שאין להן תקנות — והכל שב
על תיקנו בכיסאו — פרט לאותו כיסא שבו
בוצעה עיסקת־החווילה הראשונה בשטחים,
תמורת חופן מניות בשערים של שילשום.
ובכן, את מי להאשים? את השפה העברית
כמובן, שהניחה לפירסומאים להתעלל בה. שכן,
כך יש לומר בעברית תיקנית:

הכלבה) ,וכל מישפחתה הדואבת מתאבל! עלילי
מרות, אך לא איבדה עדיין את התיקווה למצאה.
טולטול לא יצאה מעולם מפתח הבית(מלבד
אותו מסע מר ונמהר) ,ולכן יקשה עליה להסתדר
בטבע בכוחות עצמה. היא לא מסוגלת לחפש
אוכל או להתמודד עם חתולי־חצר. טולטול
פחדנית מאוד, ותיגש לאדם זר רק כשכמעט
תגווע ברעב — וגם זה לא בטוח כלל.
לכן אנו קוראים לכל מי שראה אותה או יודע
שמץ דבר אודותיה: אנא הודיעו לנו, ביום או
בלילה, לפי 796342 או — 262233 האם ראיתם,
האם שמעתם, האם גונב לאוזניכם דבר על
טולטול.
נגמול לכם מלוא גמולכם, ולא תמצאו חסרים.
רק אנא: החזירו לנו את טולטול.
,בתיקווה ובתודה,

דרישה •להעברת הערבים מהארץ לארצות
אחרות׳.
נדהמתי לא רק מעצם המעשה המחליא, אלא
גם מהעובדה שהדבר נעשה בראש־חוצות, בלי כל
הפרעה של השילטונות. בכן־ נותנים השילטונות
את אישורם החוקי למעשה־טירוף גזעני זה.
יש להזדרז ולעקור תופעה חוליגנית זאת מן
השורש, לפני שתתפשט בקרב מיטב בנינו.
אורה ג׳יבלי, תל־אביב
כמה מאמרים וכמה נאומים כבר שמעתי נגר
הזוהמה הפאשיסטית של הרב כהנא? שום דבר לא
עזר, הוא וחבריו ממשיכים בהסתה. כמה מיכתבים
למערכות־העיתונים עוד נקרא נגד הביריון
מנצרת עילית, המנסה לארגן בעירו פלוגות־גירוש,
שיתנכלו לתושביה הערביים של העיר?
גם זה לא יעזור.
שום נימוק, ויהיה הנכון והאינטליגנטי ביותר,
לא ישכנע את הגזען לשנות את דיעותיו. כי
בשורש הגזענות מונח טימטום־הרגשות ולא
מחשבה שכלתנית. ונגד רגשות — ובמיוחד אם
הם פרימיטיוויים — אפשר להילחם רק
באמצעים שרירותיים־משהו.
למשל, באמצעים מישטרתיים. למשל, באמי
צעיג! מישפטיים.
אבל היועץ המישפטי לממשלה הודיע, כי הוא
חושש לחופש־הביטוי. הוא רק שכח את החופש
לחיות מבלי שיסיתו נגדו, ומבלי שיאיימו עליך
בגירוש.
משה שחר, נתניה

טרי, ננה, ארי וחנה, רמת־ג^
0תמונת ה של טול טול -בעמוד זה.

עיצורים קשים בהרי הש 1ף
כיצד לבטא את שס״מישפחתם של
המנהיגים הדרוזייסז

שר המר

מעשי -זבדתי־מעשי
קורא גיב/״זיין
לגן־החיות׳
בוא להגדיל אותנו, כי אנחנ 1אנשים העובדים
על אנשים ומספקים כוסות־רוח למדינה.
אברהם(ברבור) סבג, הארלם, הולנד

הצעה לביטול האינפלציה.
אני מציע שהאוצר ילך כדרכו של מישרד־התקשורת,
וידפיס שטרות בלי ציון ערכם. מדי
פעם בפעם יודיע לנו מהו ערך השטר. לדעתי,
זאת הצעה מעשית בהחלט.
כמובן, אפשר גם להפסיק את הקמת בנייני־הפאר
בשטחים, ולכרות שלום עם הערבים —
אבל זו, כידוע, הצעה בלתי־מעשית.
שלום ויינשטיין, הרצליה

הנימוקים רא יעזרו -
יש צורך בטיפול שרירותי
על שתיים מפניה של הגזענות בישראל אחרי שראינו סרט דוקומנטארי על קולונל
הס׳׳ם, שהמציא את משאיות הגאזים, כדי ״לפתור
סופית׳ את •בעיית היהודים׳ ,הופיע בטלוויזיה
הישראלית אלכסנדר פינקלשטיין שהטיף לפתור
את •בעיית הערבים׳ בישראל.
מישהו אמר לי, שמקומם של אנשים כאלה
הזקנה נעים לקרוא את ה&גימות עם ׳ותיקים׳
בעיתוני סוף השבוע א) בשבועונים.
המרואיינים מספרים על כוחם ומרצם וכמה
הם נראים יפה וכמה הם שומרים על
רעננותם. מ ה במה פנינים על גיל זה מפי
פיקחי אומות העולם וגם מבני עמנו ימתח־ספריי
אוצר מימרות שנונות והמילון
העליז):
• הזקנה היא הדבר הבלתי צפוי ביותר
שקורה לאדם(ל. טולמטוי).
• חולף הזמן, ימים עונדים /אתזה)
צעיחח) הפיל אומדים /.חוזר השקר כגלגל/:
לא השתנית כלל !על פי מדגרית פישנקי.
• לא שמעתם על שלושת גילי האדם?
גיל הנעורים גיל העמידה. וגיל את(ה<
נראהזית) נפלאוהג(הקרדינאל פ.י. ספלמאן).
• בעיניי, זקן יהיה תמיד מי שגדול ממני
15*5שנת (ברנארד נדוד).
• גיל הפרישה אין בו גיל( .צבי
שארפשטיין דל, אביו של פרוס׳ בן עמי
שארפשטיין מאונ׳ תל-אביב יבלא׳אב
ראובן סיוון, ירושלים

מחוות המצולם -
תמונה דומה, של עסקן דתי אחר — זבולון המר.
התוכלו למצוא בארכיון שלכם את תמונתו
המשעשעת של שר־החינוך הישראלי, ולפרסם
את שתי התמונות זו לצד זו? ההשוואה ביניהן
תשכנע, כי האפיפיור אמר בליבו: כל מה שהוא
(המר) יכול לעשות — אני אעשה טוב ממנו!
מאיה גרבסקי, כפר־סבא
0שתי ה ת מונו ת צולמו בנ שימ ת דומו ת
להפליא. בכינוס מיפלנתי ראה זבולון המר
שענת סרגוס טי מכוונת אליו זמן רב א ת
עדשת־המצלמה.מבלי ללחוץ על ההדק. הו א
לא ה ת אפק וני סהל חקו תאת התנוחה של
הצלמת. אותו הדבר בדיוק קר ה לצלם
הצרפתי רנה למק, כשבא לצלם ב קי ריי ת
הוותיקן: האפיפיור הפתיע אותו כשהציץ בו
דרך מי שקפת דימיונית.

איפה טולטור?
אבדה חתולה פרסית יפהפיה. מי
ראה אותהז

קורא ויינשטיין
בעיקבות מישרד־התיקשורת
הוא בגן־החיות. אני מתנגד לכך בתוקף: איש כזה
יכול להיות מסוכן גם לחיות.
האם זהו בן לעם שהעמיד מתוכו את הרמב״ם,
את ברוך שפינתה ואת הנביא ישעיהו, שפסוקים
מחזונו חרותים בארם• :לא ישא גוי אל גוי חרב...
וגר זאב עם כבש״?
גם אני בן לעם הזה, אך איני מרגיש שום דבר
משותף ביני ובינו. מי ייתן ולא ירבו כמוהו
בישראל.
שוקי גיבשטיין, רמת־השרון
מושג חדש בא למדינה• :נוער כך׳ ,נדהמתי
לראות אותם, את הפאשיסטים הצעירים, יושבים
ברחבת דיזנגוף, ומחתימים עוברים ושבים על

אין קדוש מהאפיפיור
יוחנן־פאולוס השני חיכה מנה אחת
אפיים את זבולון המר.
קיבלתי מחדל גלויה עם תמונת האפיפיור
קרול (״יוחנן־פאולוס השני״) ווייטילה בתנוחה
שובבה. מייד נזכרתי שראיתי בהעולם הזה

תודה על הפירסום של מיכתבי(•קובוץ נודד״
העולם הזה 9בנובמבר) .חבל רק שהשמטת:
את העיקר:
צאצאיו של הפיאודל הכורדי ג׳אן בולאו
שעברו ללבנון והמירו את דתם, קראו לעצמם עי
שם מייסד השושלת, אך בשינוי קל: ג׳ נובלא>
(פתח בגימל, קובוץ בנון) .כך כותבים את שמו
עד היום.
?!ך ההגייה היא שונה במיקצת. הקובוץ גורדו
אחורה, לגימל, והנון הופכת שוואית. מאח!
שהעיצורים הסמוכים נון שוואית ובית שוואי!
הם קשים לביטוי; הופכת הנון הכתובה למו
הגוייה.
וכך, הערבי המודרני כותב ג׳ נ ו בל או
ומבטא ג׳ ו מ בלאט• יאיר חליפה, חולו

חשבוחוז עשנים
סיגריות במחיר מכונית משומשת
אני מעשן מזה עשר שנים בערך 35 סיגריוו
ביום. השבוע ערכתי חשבון קטן, והרי התוצאות
החפיסה שבידי היא וד 6,388 במיספר, מא
שהתחלתי לעשן. כלומר, כיליתי עד היוו
127,750 סיגריות.
התענוג כולו עלה לי — במחירי היום ולל:
חישוב ריבית 263,165 :שקלים.
מה שיכולתי לעשות בכל הסכום העצום הזד
יכולתי לקנות מכונית משומשת במצב טוב, א
למשל, מניות של בנקים. מניות בנקים? לפחוו
את עוגמת־הנפש הזו חסכתי מעצמי.
יורם רכטמן, רמת־ג

דואר אתמור
על סופר שנשכח.
כל הכבוד לנמר של נייר, שהקדיש כמה
מילות הערכה לסופר רוב קימחי, שכמעט נשכח
לחלוטין(העולם הזה 9 ,בנובמבר) .כל הכבוד,
כמובן, גם להוצאת תרמיל, המגישה לקורא
העברי מהדורה חדשה של יצירותיו.
חבל רק, ששכחתם לציין כמה פרטים
ביוגרפיים על קימחי. העובדה המעניינת אודותיו
היא, כי בשנות ה־ 30 הוא עבד במערכת העיתון
דואר היום, לצידם של משה סמילנסקי והעורך
הראשון של העולם הזה, אורי קיסרי.
יוסף שכטר, ירושלים

אפיפיור ווייטילה
-לצלם המציץ דרך העדשה

אובדת טולטול
עדייו יש תיקווה
נודה לכם מאוד־מאוד אם תפרסמו בש־בועונכם
משהו נוגע ללב על אודות טולטול,
חתולה פרסית יפהפיה, אפורה־בהירה, בעלת
שיער אנגורה ארוך, פרצוף פחוס ועיניים צהובות,
שקפצה מרכב נוסע ביום רביעי, ה־ 3בנובמבר,
בקטע שבין אבן־גבירול פינת־נורדאו ובין דרך
חיפה (כנראה שאבדה בקטע המערבי^של רחוב
פינקס).
טולטול היא מחמר״ליבנו — חלק בלתי־נפרד
ממישפחת החיות שבבתינו(טרי הכלב וננה

וידיעת הקוראים
מיבתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תמתן
למיבתביס קצרים, מודפסים
במכונת־בתיבד -שצורפה אליהם מיכתביס הכותב. תמונת בעילובדשם לא יפורסמו. אץ
המערכת מחזירה את המיכתביס
שנתקבלו בה.
העולם הזה !411

מודעות בטלפיו

לכל ה ע תוני ם
״ ^ בכרטיסיא שר אי ב מ חי רי המערכתי
8ט68$ 01 אוס
0ז15**611

• ש ר אנו ט

שרות ת.ד. ללא תשלום ־ חניה חופשית במקום

(שממנה ירדו בשל משבר ״מיהו יהודי?״) מבלי !

שבוחריהם יחשבו זאת כבגידה. לכן שינו בו
במקום את עמדתם, ונמנעו מלהצביע נגד תקציב
לרגל תרגיל־הגיום של צה״ל נזכרו המדינה, שעמד באותו רגע לקריאה שלישית י
השבוע רבים בתרגיל־הגיוס הגדול שהסעיר את ואחרונה. הסביר ח״ב מיכאל חזני (מפר״ל):
הארץ באחד באפריל ,1959 ושנכנס לפולקלור ״ההוראות אשר חברי סיעתנו קיבלו מאת
הישראלי בשם ״ברווזי־המים״ — על שם־הצופן מיפלגתם היו להצביע נגד התקציב ...אולם
ברגעים האחרונים נפל כנראה דבר מה במדינה,
של אחת היחידות שנקראו.
קראתי השבוע מחדש את כתבת העולם הזה וכפי שמוסרים, נמסרה הודעה חשובה ביותר
( ,1123 מיום ,)8.4.59 שפורסמה אחרי המאורע, בקול ישראל...־
ונוכחתי לרעת שפשוט אין מה להוסיף עליה. היו
שיסע אותו חברו לסיעה, יצחק רפאל :״ברדיו
בה כבר אז כל העובדות וכל הרקע הסמוי, הודיעו שיש גיוס כללי!״
שנחשף מאז.
המשיך חזני :״אם ידיעה זו נכונה, אנחנו
את המאורע עצמו תיאר אז ״העולם סבורים ...שעל אף היותנו באופוזיציה, מידת
הזה״ כך:
אחריותנו היא גדולה במידה כזו, שנחשוב כי
בשעה 20.05 שידר קול ישראל, באמצע אולי מוטב שלא יהיו מתנגדים לתקציב־המדינה
התוכנית של פירקי־חזנות, הודעה דרמאתית, בשעה כזו!״
שדרשה מן המאזינים להישאר ליד המקלטים כדי
גיבור הערב היה, בלי ספק, מנחם בגין. גם הוא
להמתין להודעה חשובה. במשך שעה חזרה לא ידע איזו מילחמה עומדת לפרוץ ונגד מי, אך
התחנה כמה פעמים על הודעה זו.
מנוי וגמור היה עימו לעמוד בראש הצועדים.
קרא בגין• :המטה הכללי של צבאנו הכריז על
האופי המיוחד של ההודעה יצר מייד אווירה
מתוחה ברחבי הארץ. בערים ביטלו המאזינים גיוס כללי של כל החייבים בגיוס.״ הודעה על
מייד את תוכניותיהם לאותו ערב, ויתרו על גיוס, בין כללי או לא־כללי, הנמסרת באוזני העם
הליכה לקולנוע ולתיאטרון. במשקים הזעיקו והעולם, היא בכל מדינה ההודעה החשובה ביותר
המאזינים את חבריהם אל המקלטים ...רוב אשר תיתכן בחייה. ברגע זה איננו יודעים מאומה
המאזינים סברו כי הממשלה עומדת להצהיר על מה גרם להודעה. יתכן, אם ישנו גיוס כללי; ,
שצבאנו עומד לצאת למיבצעים ...אם צבאנו ,
פיחות ערך הלירה.
הפצצה עצמה התפוצצה בשעה .9ליד המגוייס כתוצאה ממה-טאירע, ייקרא לפעולה י
המיקרופון עמד יגאל ברק, אחד הקריינים — כולנו נעמוד מאחוריו כולנו נעמוד כאיש
הצעירים של קול ישראל, שהתמחה בתקופת אחד!״
מיבצע־סיני בסיגנון המתקתי של גיבוריות
עד כאן קטעים מן הדיווח של אז.
עיינתי השבוע בדיברי הכנסת, ונדהמתי: שם
כוזבת, מן הסוג שבו היו קרייני מוסקווה
מודיעים, בתקופת המילחמה, על ניצחונות מופיע נוסח אחר השונה בכמה פרטים חשובים מן
הנוסח שפירסמנו אנחנו למחרת המאורע.
אמיתיים ומדומים של צבאות סטאלין.
בדיברי הכנסת רשומים אותם הדברים כך:
הוא לא קרא את החדשות. בקול של שעה
הרת־גורל קרא הודעה של ראש אגף־כוח־האדם ״ההודעה על גיוס, בין כללי וכץ. לא־כללי,
של צה״ל על גיוס חיילי־מילואים, לפי סיסמות הנמסרת באוזני העם והעולם, היא בכל מדינה !
היחידות שיוקראו לאחר מכן. אותה הודעה ההודעה החשובה ביותר אשר תיתכן בחייה. ברגע
ארוכה חזרה בערבית, באנגלית, בצרפתית, זה איננו יודעים מאומה, מה גרם להודעה. יתכן,
ביידיש, בפולנית, בהונגרית, ברומנית ובלאדינו. אם ישנו גיוס כללי, שצבאנו עומד להיקרא
עד שהסתיימה ההודעה בשפה התשיעית, כבר למיבצעים. יתכן שהגיוס יתבטל, אולם, לכל
היה ברור לכל המאזינים כי צה״ל הכריז על גיוס הריעות הודעה פומבית על גיוס, הודעה אשר לא
כללי של מאות אלפי חיילי־מילואים. היתה זאת נשלחה ליחידים אלא הנמסרת לעם כולו, משנה
התרשמות מוצדקת לחלוטין, הן לאור הנוסח לחלוטין את המצב במדינה.״ הצבעתנו בעניין
הדרמאתי של ההודעה עצמה, הן לאור התקציב אין לה כל קשר עם האפשרות שאם
צבאנו המגוייס, כתוצאה ממה שאירע, ייקרא
הורעות־ההבהלה שקדמו לה מאז השעה .8
באותן חמש רקות — תקופת־השיא היומית לפעולה, כולנו נעמוד מאחוריו.״
של ההאזנה לרדיו — כבר שאלו אלפי גברים את
כלומר: נוספו המילים ״יתכן שהגיוס יתבטל.״
נשותיהם היכן מונח ציוד־המילואים, כבר נידחו נעלמו המילים :״נעמוד כאיש אחד.״
תוכניות והוחלפו מבטי״חרדה. כאשר, בתום כל
הכנסת מוסרת את הדו״ח הסטנוגראפי של כל
התכונה הזאת, הודיע הקריין רק שלוש סיסמות נאום לנואם, למחרת היום, כדי שיתקן את
של יחידות — ״להקת אמנים״ ,״ארשת חשיבות״ הסיגנון. נראה כי בגין השתמש בהזדמנות זו כדי
ו״ברווזי־מים״ — לא הופגה המתיחות. הקהל לשפץ את הנאום, לאור העובדות שכבר בהמשך
סבר פשוט כי כהכנה לגיוס הגדול, מגייס צה״ל אותו ערב התגלה שהתרגיל כולו נבע מאי־הבנה.
כבר בדיווח שפורסם למחרת היום בעיתון
את אותן היחידות שתפקידן הטכני הוא להכין את
חרות, ביטאונו של בגין, הופיע נוסח משופץ,
התכונה ההמונית.
...הצד ההומוריסטי של הפרשה סופק על־ידי לאור ידיעה זו. אך גם הוא אינו זהה עם הנוסח
בדיברי־הכנסת. שם נאמר: הצבעתנו על
מנהיגי האומה בכנסת.
...חברי־הכנסת לא עשו רק צחוק מעצמם — התקציב אין לה כל קשר עם עמדתנו בין(?) מה
הם ביימו, ללא הכנה, סאטירה עוקצנית על שעלול להתרחש, אם אמנם יתרחש. אם צבאנו
נקרא לפעולה, נעמוד כולנו, ללא יוצא מן הכלל,
המישטר השורר בישראל.
דקות מעטות אחרי שידור הודעת־הגיוס בקול מאחוריו, כפי שעמדנו תמיד.״ מאחורי צבאנו
ישראל הגיעה ההמולה במליאת־הכנסת לשיא. נעמוד כאיש אחד.״
שרי־הממשלה המבוהלים, ששהו בכנסת, ניסו
בכנסת, כמו ברחוב, שררה הדעה שהוכרז על
גיוס־כללי, וכי בכל רגע עומדת לפרוץ מילחמה. באופן קדחתני להתקשר עם האדם היחידי שהיה
איש לא ידע איזו מילחמה, מילחמה לשם מה, מסוגל להכריז מילחמה מבלי לשאול אותם:
ראש״הממשלה ושר־הביטחון, דויד בן־גוריון.
מילחמה נגד מי.
כאשר נוצר לבסוף הקשר, הסתבר שחלה טעות.
אבל כל אחד מחברי־הכנסת הגיב בדרכו.
בן־גוריון עצמו מיהר להסיק מסקנה. הוא פטר
קראה יושבת־ראש הישיבה״ בבה אידלסון
(מפא״י) ,בפאתוס :״חברי הבית! מה הפאניקה? את עצמו מכל אחריות, מינה ועדת־חקירה והדיח
בבקשה לשבת! ביקשתי לברה ...אני יודעת מייד שני אלופים: ראש אג״ם וסגן הרמטכ״ל
שעברנו בכנסת הזאת רגעים קשים והתגברנו מאיר זורע, וראש אמץ, האלוף יהושפט הרכבי.
עליהם!׳
הדתיים הבינו כהרף־עין שהנה הגיעה
הזדמנות היסטורית: אם פרצה מילחמה, הם
יכולים לעלות בחזרה על עגלת הקואליציה
רזוויר ד־דאר־ו -1/111

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/ 8־ 03

איתן עמיחי

הדברתבע״ם מזי?7ים
מוסחים להדברת תיקנים
(ג׳וקים) /תולעי קץ, חי קי
ספרים ובגדים.

דמת־גן. רח* מודי1/ץ .18ת,ד2272 .

טל6 .־ 5־ 7 9 0 1 1 4רעו׳ מס ול עסק 4*1/75״י*

סמירח על בריאותך ורבוסך

ך -כוי ז ה

א רי ק

אלקטרוניים

אריק שחף מוכר מכשירים
ומכוניות לישראלים במינכן -במחירי הנחה
מדהימים! כדאי לך לטלפן כבר מנמל•
התעופה ) 089 ( 365095/6

מו דעה זו תז כ ה או תךב בונו ס נו ס ף1

בעיקבות כינוסחחירום שגערך 7פני קוגוען:
ושגו הוחלש ליזום את הקמת תמיפלגח
חהדשמ**,דך>גמוס פלילים שיימשך ;

ביום חמישי זה 17 ,בנובמבר,
בשלח 7,30 בערב^ ,

[כבירן בני״ברית,
י א קמלו פיצת המאפ פי ס, ת ל -א בי ב.

בל מי שמובנים להשתתף
ביוזמה החד שה-מוזמנים.
הנושא:
הנושך הדיח ער דרס הפשלה

במדינה
העם
על סף 1984
אין כסף לתרופות לחולי־סרטן
אבל יש כסך להתנהלות.חולי־הסרטן נאנקו במיטותיהם.
חסרו התרופות לשיכוך כאביהם.
הרופאים התרוצצו בין בתי־החולים
ובתי־המרקחת כרי למצוא תרופה.
הסיבה: חוסר תקציב.
כך סיפרה ידיעת־כרוניקה קטנה
בעיתונות. איש לא הזדעזע. איש לא
התקומם. בישראל שעל סף 1984 זה
נראה טיבעי.
באותו היום טס שר־הביטחון, משה
ארנס, במסוק, להתנחלות חדשה
באיזור חברון, ש״התאזרחה״ לקול
החצוצרות והתופים. לא חסר הכסף
למסוק, כשם. שלא חסר הכסף
להתנחלות עצמה. וסגן שו״החקלאות
תבע להגריל את התקציב להגברת
״תנופת ההתנחלות״ .על סף , 1984 גם
זה נראה טיבעי.
בטולכרם נהרגו שני צעירים על־ידי
מישמר הגבול, בתקרית שניתן לה
הסבר רישמי המעליב את האינטליגנציה
של השומע(ראה עמודים - 14
.)15 זאת היתה ידיעת־כרוניקה. גם
עיתון כמו הארץ לא מצא לנכון
להקדיש לה כותרת בעמוד הראשון,
אלא הסתיר אותה מתחת לכותרת
אחרת.
בישראל שעל סף ,1984 גם זה היה
טיבעי.
הרה-הומאניזציה של מדינת ישראל
זעקה כמעט מתוך כל ידיעה בעיתון.
אומנם,
ממקלטי הטלוויזיה והרדיו
בקע קולו של דויד בן־גוריון, במלאת
עשור למותו .״הזקן״ ריבר מקיברו על
ערכי־מוסר, עם־סגולה, מדינה של חזון
וחברה של צדק -וכל מילה נשמעה
כלעג לרש.
האם בגדה מדינת־ישראל בחזונו
של דויד בן־גוריון -או שמא חזונו של
דויד בן־גורין הוא שהביא, בהכרח,
להתפתחות זו של המדינה? האם
ממשלת שמיר־ארנס, כמו ממשלת
בגין־שרון לפניה, סטתה מן הדרך
הבן־גוריונית ועלתה על דרך שונה
והפוכה -או שמא זהו המשך של אותה
הדרך עצמה, תחנה רחוקה יותר באותו
הנתיב?
על כך יתווכחו היסטוריונים.
המציאות של ערב 1984 מספקת להם
חומר רב.
המילחמה חזרה למקום הפ שע
הולכות ומתרכות העדויות כי
אסון צור לפגי שנה היה גם
הוא תוצאה של פיגוע -
בניגוד לתה ועדת-החקירה.
דוח ועדת״החקירה הצה״לית לא
הפתיע. הוא ניקה את צה״ל מכל אשמה
של הזנחה ורשלנות. המסקנה
המתבקשת: אי־אפשר להתגונן מפני
מכונית־תופת, גם כאשר יודעים מראש
שהיא צריכה לבוא.
זוהי מסקנה אבסורדית. יתכן שגם
הממשלה הרגישה שהציבור לא יסתפק
במלאכת־טישטוש. היא קיבלה אומנם
את דוח הוועדה, אך ביקשה ממנה
״לבדוק עוד כמה נקודות.״
מכונית־תופת. בינתיים הולכים
ומתרבים הקולות, המטילים ספק חמור
גם בדוח של ועדת־חקירה אחרת -זו
שחקרה לפני שנה את התמוטטות
המיפקדה בצור, שבה ניספו 76
אנשי־ביטחון ישראליים, נוסף על
עצירים מקומיים.
אחרי עדותו של הפסל צבי
גולדשדיין, שהתפרסמה לגמרי
במיקרה ביום הפיגוע החדש, ושבה
נאמר בפירוש כי סייר בדווי ראה
מכונית־תופת נכנסת לבניין (העולם
הזה 9 ,2410 בנובמבר ),פורסמו
השבוע שתי עדויות, המצביעות.באותו
הכיוון.

הראשונה פורסמה במעריב, מאת
מירב הלפרין. היא כתבה על הוריו של
יורם סופי, איש מישמר־הגבול שנהרג
באסון לפני שנה. אחרי ששוחחה עם
ההורים, דיווחה:
,הפיגוע האחרת בצור הכביד על
הרגשתם של בני־המישפחה. וערת־החקירה
אמנם קבעה כי 76 החללים
לא נספו בפיגוע חבלני. אך משפחת
סופי מחזיקה במיסמך צה״לי מפתיע
המערער על קביעת הוועדה.
״המיסמר נשלח אליהם בדואר
צבאי, אינו חתום, ותוכנו כתוב
בכתב״יד, .לא ניתן לשלול לחלוטין כי
האסון התרחש כתוצאה מהחדרת
מכונית־תופת לתוך שטח הבניין,׳
כתוב שם, .אפשרות זו מתבססת על
עדויותיהם של עדי״ראיה מקומיים,
שאותרו על־ידי חוקרי מצ״ח(מישטרה
צבאית חוקרת) ולא היו ידועים
לוועדת־החקירה.״
״משהו אחר״ .העדות השנייה
פורסמה בחותם, מוסף על המישמר.
גבי זוהר ליווה את יוסי מאירי, מי שהיה
סגן־מפקד ״יחידת הסיוע״ של צה״ל
בצור בימי־המילחמה, שחזר אל מקום
האסון:
״אף פעם לא יהיה אפשר לתפוס את
מה שקרה כאן ואיך הבניין התמוטט,
אומר יוסי בשקט. עד היום אני מרגיש
שהבניין לא התמוטט מעצמו או
כתוצאה של התפוצצות בלוני־גאז. אני
מרגיש שזה היה משהו אחר. עד שלא
יוכיחו לי בדיוק את הסיבה
להתמוטטות הבניין, אני אחיה תמיד
בהרגשה שתעלומת ההתמוטטות לא
באה אל פיתרונה.״

חאבט, אל־אסד נכשל בטויפול נשם
שאויאר שוון נכשל בב״וות, ומאותו הסיבות
ן* ישראל רקדו על קיברו, שטרם
^ נחפר .״ערפאת מחוסל!״ ״ערפאת
— סוף הדרן אחרי ערפאת —

כלי־התיקשורת ערכו אורגיה של
שימחה. כל שר המכבד את עצמו נאם
על ״נפילתו של ערפאת״ ,המאשרת
בדיעבד את גאוניות ההחלטה לפלוש
ללבנון. כל ״פרשן״ הכין מאמר מלומד
על התמוטטות אש״ף. מושלים צבאיים
קראו לתושבי השטחים הכבושים
״להתפכח״ ,אחרי שערפאת הסתלק מן
הבימה. תחנות רדיו וטלוויזיה הכינו
תוכניות, לרגע שבו ייוודע רישמית
שערפאת נהרג.

אולם כאילו כדי להכעיס,
ערסאת המשיך להתקיים.

בשעה שהרדיו הודיע כי ״ערפאת
מסתתר באחת משכונות טריפולי,״
הראתה הטלוויזיה סרט שצולם בידי
צוות אמריקאי, והמראה את ערפאת

וכוחותיו,

הגדולה לחיסול ערפאת
עמדו לרשותם כוחות רבים:
• לוחמי האירגונים הפלסטיניים
הפרו־סוריים והפרו־לוביים: אל־צאעי־קה,
אירגונו של אחמד ג׳בריל,
ה״מורדים״ של פת״ח, ועוד.
• יחידות ״צבא־השיחרור הפלסטיני״
,המשולבות בצבא הסורי.
״צבא-השיחרור הפלסטיני״ הוא גוף
פיקטיבי. למעשה אלה הן חטיבות של
חיילים פלסטיניים, השייכות לצבאות
הערביים השונים. היחידות המסופחות
לצבא הסורי הן כוחות סוריים לכל
דבר, תחת פיקוד סורי, והן מהוות חלק
בלתי־נפרד מן הצבא הסורי.
• החטיבה הלובית, שהגיעה
ללבנון כדי להילחם, כביכול, בישראל
— אך שעיקר משימתה היא להילחם
בהנהגה המתונה של אש״ף, השנואה
על מועמר קד׳אפי המטורף.
• כוחות הצבא הסורי עצמו.

בלבנון. מאורעות טריפולי
1983 היוו חזרה כמעט
מדוייקת על מאורעות ביירות
.1982

• ההסתעחת
התמוטטה
^ אסר ערפאת ידע כי המערכה
עומדת בפתח בפתח. לא היו לו שום
אשליות לגבי כוונות אל־אסד. העיתוי
היה תלוי רק בריכוז כוחות מספיקים
בצד הסורי. לכן חזר לטריפולי, כדי
להיות עם אנשיו ולחשל את המוראל
שלהם.
עוזרו, חליל אל־וזיר (״אבר
ג׳יהאד שר־ הביטחון״ של פת״ח,
הכץ את כוחותיו בשקט ובזהירות.
בטריפולי והסביבה התרכזו כ־6000
לוחמים פלסטיניים מנוסים — לא רק
הממשלה החגורה שר ה חל ת
שרי הממשלה גוהרים אל
״חתונת הדור״
שופעתחדמותרות, ולשר
מרדכי בן־סורת יש סאמגמ.
בכל פעם שהממשלה מטיפה
להידוק החגורה וגוזרת גזירות על
הציבור, נמצא גם פוליטיקאי אחד
המתנדב, במחווה גראנדיוזית, לותר על
חלק זעיר של משכורתו. זה-זול, זה
אינו מתקיים בדרך כלל (מפני
שהכנסת דאגה זה מכבר לחוקק חוק
המונע מחבריה לוותר על משכורתם),
זה נותן לאיש פירסומת־חינם וגם
ראיונות בכלי־התיקשורת.
הפעם הגיע תורו של מרדכי
בן־פורת. הוא הודיע שהוא ויתר על
1091,ממשכורתו, גינה את חבריו על
שלא הלכו בעיקבותיו. על כך נאם
והתראיין.
בן־פורת הפך את עצמו לסמל
הבוטה ביותר של הצביעות המתחסדת
בממשלה הוא מכהן כשר־בלי״תיק.
הוא מטפל בעניינים שכל פקיד זוטר
יכול היה לטפל בהם ביתר מומחיות.
בין השאר: עניין הפליטים הפלסטיניים,
שהוא מצוי בו כמו בחלל החיצון.
אילו באמת רצה בן־פורת לחסוך
בהוצאות הממשלה, יכול היה לעשות
מעשה פשוט ותכליתי: להתפטר מן
הממשלה, לבטל את לישכתו, על כל
ההנאות הכרוכות בכך -מכונית, נהג,
מזכירה, הוצאות, מסעות וטיולים.
ציניות עילאית. גם שאר
אנשי־הצמרת לא התייחסו ברצינות
רבה מדי להידוק החגורה. הם הוכיחו
זאת, כאשר נהרו השבוע לאירוע
הבזבזני והראוותני ביותר שנערך
בישראל :״חתונת הדור״ של אחד הנרי
זימנד עם בחירת ליבו (ראה רחל
המרחלת).
זימנד, בן של איש־עסקים יהודי
עשיר ממונאקו, היה רשאי לערוך
חתונה כאוות־נפשו. מכיוון שהוא
השתמש בכספו שלו, היה זה מצירו רק
עניין של טעם רע מאוד. אך הנהירה
ההמונית של צמרת המדינה, ובראשם
בני מישפחת בגין, לאירוע חסר־טעם
זה, בשעה שהם מקצצים בתמיכה
לזקנים ולתינוקות, היתה הפגנה של
ציניות עילאית.

ופמלייתו מסיירים לאור היום בחוצות
העיר. בשעה ש״כתבים לעניינים
ערביים״ ,חניכי אמ״ן, הודיעו שערפאת
״ברח״ ,צולמה כתבת זרה בראיון עם
ערפאת במישרד אש״ף בטריפולי.

התוכנית הסורית היתה להעמיד
פנים כאילו זוהי מילחמת־אחים
פלסטינית. רק ל״מורדים״ ניתן לדבר,
להכריז ולהצהיר. אף שהעולם כולו
ידע שאין אלה אלא סוכנים סוריים,
שנקנו בכסף סורי והמשרתים מטרות
סוריות נגד בני״עמם, הם התיימרו
לדבר בשם כוח פלסטיני אותנטי.
בגלל אותה הסיבה לא הפעילו

הפרשנים המלומדים ניסו להשכיח
מה שכתבו אך אתמול, וקיוו שערפאת
ייהרג בכל זאת מחר. השרים המשיכו
לברבר. כלי־ התיקשורת העמידו פנים
כאילו לא קרה דבר, והוסיפו לפרסם
מאמרים על ״סוף עופאת״.
אך החגיגה דעכה. השימחה הגדולה
לאידו של ערפאת שככה.
הסתבר כי לפרשנים לא היה מושג
קלוש. הם לא ידעו לקרוא את המפה
הצבאית, ועל אחת כמה וכמה לא את
המפה המדינית.

ככל שחלפו הימים, הסתבר
כי האורגיה היתה מוקדמת
מדי. החתונה — או ההלווייה
— טרם התקיימה.

בפעם המי־יודע־כמה טעו
ה״מומחים״ ,שקברו את אש״ך
בטרם עת. מישאלת־ליבם
העבירה אותם על דעתם.

• חזוהעלני־ווח
ך* מפה הצבאית היתה שונה
1 1מאוד מזו שצויירה לעיני הציבור
הישראלי, בעזרת מפות וחיצים ודברי־פרשנות
מלומדים.

האמת הפשוטה היא שהמערכה׳הצבאית
נגד ערפאת
נחלה כישלון מוחץ.
כאשר פתחו הסורים במיתקפה

אורי אבנרי
הסורים את חייליהם בקרבות עצמם.
הלחימה נמסרה לכוחות הפלסטיניים,
כאשר הצבא הסורי מספק סיוע־אש
מאסיווי מתותחים ומטאנקים.

חאפט׳ אל־אסד היה בטוח כי
ריכוז עצום זה של כוחות יספיק
כדי לשבור את כוחות אש״ן
בהסתערות כבירה אחת של
יום־יומיים.
הוא ידע כי אנשי ערפאת לוחמים
כשגבם אל הים — שם ניתק חיל־הים
הישראלי כל סיכוי לתיגבורת
ולאספקה, וגם חסם את דרכי־הנסיגה.
לכן, סבר אסר, די בהסתערות גדולה
אחת, מלווה בהפגזות־תופת, כרי
לשבור את ערפאת ואת אנשיו ולהביא
לכניעתם. את ערפאת התכוון להרוג בו

במקום, בעת לכידתו.

היתה זאת חזרה מדוייקת על
השגיאות של אריאל שרון,
כאשר זה תיכנן את המערכה

אנשי פת״ח, אלא גם חברי האירגונים
האחרים, שסלדו מן המזימה הסורית
נגד עמם.

כוח זה התרכז בשלושה טריפולי העיר
בסיסים:
ממערב, מחנה־הפליטים אל
בדווי הסמוך ממיזרח, ומחנה
הפליטים נהר־אל־ברד, כ־15
ק״מ מיזרחה לאורך כביש 1
החוך.
(טריפולי, הקרוייה בערבית
טראבלוס, שוכנת, כמו חיפה, בקצה
הדרומי־מערבי של מיפרץ גדול.
מבחינת התנוחה הגיאוגראפית, דומים
מחנות־הפליטים לקריות שבין חיפה 1
ועכו).

בין שלושת הבסיסים האלה
יש שטח פתוח, ושלושתם
נשלטים מדרום על־ידי הר
גבוה, ג׳בל טראבול, התמה
להר־הכרמל, שהוא בידי הצבא
הסורי.
כאשר החלה ההתקפה, הסתערו
הכוחות הפרו־סוריים מן ההר צפונה.
הפלסטינים נזהרו מלהתמודד עימם
בשדה הפתוח, שם היתה לסורים
עדיפות עצומה בטאנקים ובתותחים.

אבו־ג׳יהאד החליט, בהיגיון
רב, שעם הכוחות הם רו-ם וריים
יש להתמודד בשטח הבנוי, שם
תהיה עדיפות הכוחות שלהם
הרבה יותר קטנה.
הכוחות הפרו־סוריים התקדמו
במהירות בשטח הפתוח שבין הבסיסים,
וכך נוצרה האשליה כאילו הם נוחלים
ניצחון כביר, וכי המערכה תיגמר תוך

כמה שעות. על כך הכריזו הפרשנים
י בישראל ובעולם כולו, שלא ידעו
לקרוא את המפה.

למעשה קרה משהו שונה
לגמרי.

התנופה הסורית התבזבזה בשטח
הפתוח, בהעדר אוייב של ממש. כאשר
התקרבו לכביש החוף, המחבר את
הבסיסים, הורה אבו־ג׳יהאד לאנשיו
לנטוש את המחנה הרחוק, נהר־אל־ברד,
לפני ניתוקו. הם עברו למחנה
אל־בדווי.
מאותה השעה נראתה המפה
האמיתית כך:

• הכוח העיקרי של ערפאת
רוכז בעיר טריפולי עצמה.

שם עמדה להיערך המערכה
העיקרית והמכרעת, בקרב של
י בית־אחרי־בית. טריפולי היא עיר
גדולה, בת יותר מחצי מיליון נפש.
האוכלוסיה היא סונית ואנטי־סורית.

• חלק מן הכוח נשאר
במחנה הסמוך, אל בדווי, כדי
לערוך שם קרב מאסף, לעיכוב
ההתקפה העיקרית על העיר.

הכוחות הפררסוריים התקדמו אל
מחנה אל־בדווי, נתקלו בהתנגדות עזה
ביותר, ולמעשה נעצרו במבואותיו. הם
הגיעו אל פרברי טריפולי, ונעצרו גם

היה זה ניצחון גדול לכוחות ערפאת,
בדומה להצלחתם לעצור את כוחות
צה״ל בגבול ביירות המערבית.

הבוהות הפרו־סוריים נעצרו.
הם איבדו את התנופה,
ולמעשה גם את היוזמה.

יתכן כי אחת הסיבות לכך היא
חוסר־המוטיבציה. שכירי־החרב הפלסטיניים,
שלחמו נגד בני־עמם ונגד

טריפולי היתה ניצחון למגינים.
ההתקפה התמוטטה.
זהו המצב ברגע זה.

נגידת הסובייטים
^ למלא החזיקו הכוחות הפלס־
\ 1טיניים מעמד בשדה־הקרב, היה
גורלם נחרץ.

בשבוע הראשון של הלחימה
הוכח לחלוטין כי העם הפלסטיני
עומד לבדו מול כל
העולם. כמו היהודים בימי
השואה, הם יכלו להגיד :״העולם
כולו נגדנו.״
האמריקאים כבר חגגו את השמדת
אש״ף, כמו כלי־התיקשורת בישראל.
המנהיגים דיברו על המצב החדש
שנוצר אחרי היעלמו של ערפאת
ואש״ף, ויצאו מגידרם מרוב שימחה.

הסובייטים לא נקפו אצבע.
כשם שלא שלחו אף סירת־דייג
אחת לעזור לפלסטינים הנצורים
בביירות המערבית מול
אריאל שרון, הס לא עשו דבר
כדי לעזור לערפאת בשעתו
הקשה ביותר בטריפולי, מול
חאפט׳ אל־אסד וקלגסיו.
שום פלסטיני לא ישכח בגידה
צינית זו. הסורים הסתערו על טריפולי
בנשק סובייטי. בקרב ה״מורדים׳׳ בלטו
העסקנים הפלסטיניים הפרו־סוביי־טיים
הידועים ביותר. אך ברית־המועצות
לא הפעילה שום לחץ על
סוריה להימנע מהתקפת״ההשמדה,
שצריכה היתה להסתיים בטבח שהיה
מאפיל על מעשי־הטבח של תל־אל -
זעתר, צברה ושאתילא.

שום מדינה ערבית לא• נקפה

גם באוזני שר־החוץ
למוסקווה.

גרומיקו לא
ערפאת.

הסורי, שבא

הזכיר

מדמע1ס עד נצות
*^ולם העובדה המכרעת היתה
\1מעבר לתככים ולמזימות של

מגנים את הטבח נגד העם הפלסטיני
והנהגתו החוקית״ .מה שניסו איתן
ושרון לבצע, משלימים עכשיו סוריה
ולוב העומדים מאחריהן ׳.האסיפה
קיבלה במחיאות־כפיים סוערות
החלטה שהביעה הזרהות בלתי־מסוייגת
עם יאסר ערפאת.
רק״ח, שנקרעה בין הצורך לשרת

העיר כדי להצילה מאסון. פניה זו
מספקת להנהגת אש״ף רקע נוח לפינוי
— אם תחליט עליו.
המצור יכול גם להימשך, תוך
קרבות מוגבלים, במשך זמן רב.

כל זה אפשרי. אך העובדות
המרכזיות לא ישתנו: המזימה
הסורית נכשלה. הסורים לא

ט רי פו לי: התפ ני ת

ההנהגה המוכרת של התנועה הלאומית
הפלסטינית, למען עריץ זר ושנוא, לא
יכלו לחרף את נפשם כמו אחיהם בצד
השני, שלחמו על נפשם ונפש תנועתם.

אל־אסד, מצידו, לא היה מוכן
לזרוק לקרב את חייליו, ולהפוך
את המילחמה לעימות סורי-
פלסטיני גלד.

הוא הבין כי הכנסת צבאו לתוך
העיר הבצורה תהיה משימה קשה
ביותר, שתביא לשחיטה הדדית ולהרס
העיר כולה.
אומנם, הרודן הסורי לא היה מהסס
להרוס עיר, כשם שלא חס על
אל״חאמה, העיר הסורית שאותה ציווה
להחריב, כאשר התקוממה נגדו תחת
דגל האחים המוסלמים. אך טריפולי
אינה עיר סורית, היא חשופה לעיני
העולם כולו, והעולם הערבי בפרט.

יתר על כן, אסד זכר מה אירע
בצידון ב־ ,1976 כאשר נכנם
לתוכה טור סורי משוריין, בעת
העימות הקודם בין אש״ף
והצבא הסורי. הטור הושמד
כולו בעיר.
(בראש הכוח הפלסטיני בצידון

עמד אז אבו־מוסא, שמכר בינתיים את
נישמתו לשליט הסורי).
למרות המצור הסורי מכל העברים
היבשתיים, והמצור הימי הישראלי מן
העבר הימי, ולמרות העדיפות של
הכוחות הפרו־סוריים, החזיקו הכוחות
הפלסטיניים מעמד לאורך כל הקו.
6000 הלוחמים, שראו את מנהיגם
בעיניהם מדי יום, לא נשברו.
כך קרה שבעוד שכל כלי־התיקשורת
הודיעו על נפילתו של
ערפאת בכל רגע, ראו המוני ישראל
את ערפאת בטלוויזיה מתהלך בין
חייליו, כשהוא שופע ביטחון עצמי. הם
ראו את אברג׳יהאד מסביר בשלווה את
מערכי הקרב לעיתונאים זרים, כשהוא
עומד בקו החזית ואומר לצלמים
הנפחדים :״אל תפחדו, הסורים עוד
רחוקים!״

במונחים צבאיים, ההגנה על

אצבע. חוץ מכמה מילים חסודות
מסי מנהיג ערבי זה או
אחר, לא עשה איש דבר.
אילו הצליח אל־אסד לכבוש את
טריפולי, לחסל את הכוחות הפלסטיניים
ולהרוג את יאסר ערפאת
בשבוע הראשון של המערכה — היו
הכל מברכים על המוגמר.

אולם זה לא קרה. המיבחן
הסופי ביחסי־עמים — המיבחן
בשדה־הקרב — גרם מצב
שונה.

כאשר נרשמו עובדות אלה בבירות החל והקומוניסטיות, הערביות באיטיות תהליך נגדי. המישטרים
הערביים החלו חוששים מפני זעם
המוניהם, וזעם הפלסטינים שבגבולם,
מול פני אדישותם ועמידתם־מנגד. הם
התחילו לפתח פעולה דיפלומטית
כלשהי.
הזירה עיקרית היתה בארצות
המיפרץ, שם שוכנת אוכלוסיה
פלסטינית תוססת ודינאמית. סעודיה
וגרורותיה החליטו שצריכים לעשות
משהו. נשלחה מישלחת רמת־דרג
לדמשק, וזו תבעה מאסר להכריז על
הפסקת־אש. הדבר היה כרוך, מן הסתם,
בהבטחות כספיות ובאיומים להפסקת
זרם הכסף.

אל־אסד ניסה לדחות את
המישלחת בכמה שעות, ותבע
ממפקדיו בשדה להשיג מייד
הכרעה צבאית. כאשר נוכח
לדעת שאין תיקווה לניצחון
מיידי, הסכים בלית ברירה
להפסקת־האש.
אז גם התעוררו הסובייטים. הם
נוכחו לדעת כי ערפאת עשוי לצאת מן
העניץ חי וחזק. המיפלגות הקומר
ניסטיות בארצות הערביות (וגם
בישראל) שלחו הודעות אס־או־אס.
בקרב תומכיהן גברו הזעם והתמיהה
על הבגידה הסובייטית. וכך, במאוחר,
החלו גם הסובייטים מגמגמים בחצי־פה
שיש ״להפסיק את מילחמת האחים״.
מישאלה זו הושמעה על־ידי גרומיקו

המדינות הזרות. היא התחוללה במחנה
הפלסטיני עצמו.

בשעה שהכוחות הפרו•
סוריים נחלו אכזבה אחרי
אכזבה בשדה-הקרב, נחלו בוג•
די־אש״ף מפלה ניצחת בשדה
קרב אחר: העם הפלסטיני.

4.5מיליון פלסטינים התלכדו סביב
ערפאת, כפי שלא התלכדו סביבו
מעולם. לאיש מהם לא היתה כל
אשליה. הם ידעו מי תקף את מי, מדוע
ולשם מה. הם הבינו כי זוהי מזימה
סורית לחסל אחת ולתמיד את
העצמאות הפלסטינית, את עצמאות
התנועה הפלסטינית כיום ואת הקמתה
של מדינה פלסטינית עצמאית מחר.
יצר־הקיום הלאומי שלהם התקומם.
אלה הן העובדות:

בכל רחבי הפזורה הפלסטינית,
לא נשמע אף קול אחד
בזכות ה״מורדים״ ונגד ערכאת.
ביותר מ 100-מישרדים
של אש״ף מסביב לכדור-הארץ
לא עבר אף איש אהד לצד
ה״מורדים״.
בדמשק עצמה התקוממו הפלסטינים
במחנה הפליטים הגדול ביותר
והפגינו למען ערפאת. הצבא הסורי
התערב ופתח באש.
בכל רחבי הגדה המערבית נערכו
הפגנות סוערות למען ערפאת. מישמר־הגבול
הישראלי פתח באש, הרג ופצע,
כאילו עמד לשרותו של חאפט׳
אל־אסד.
גם בקרב האזרחים הערביים בישראל
עצמה גאתה ההתרגשות.
השתתפתי השבוע באסיפה גדולה של
תושבי נצרת. בגשם זלעפות, כשהם
עוברים במים עד לקרסוליים, נהרו
מאות רבות לאסיפה, שכל כלי־התיקשורת
בישראל השתיקו את עצם
קיומה, אף שהעיתונאים נכחו בה.
בערבית, באנגלית ובעברית הכריזו
הסיסמות :״אנו מגנים את התקפת•
הדמים הרצחנית ומילחמת״ההשמדה
נגד העם הפלסטיני והנהגתו ...אנו

את אדוניה במוסקווה ובץ החשש
לאובדן המוני תומכיה הערביים
בישראל, החלה גם היא לגמגם משהו
בזכות ערפאת.

בשעה שדוברי ממשלת-
ישראל בירברו על.התפכחות״
הציבור בגדה, הם שלחו את
החיילים לירות במפגינים,
תומכי ערפאת. הם לא מצאו
אף מפגין אחד נגד ערפאת.
זוהי העובדה הקובעת. המערכה
בטריפולי לא יכלה לשנות את המפה
הפוליטית, גם אילו ניצחו סוכני־סוריה.
אפשר היה לגבור על כוחות אש״ף
בטריפולי ולרצוח את ערפאת — אך
הדבר לא היה שובר את אש״ף ולא היה
מכפיף את האירגון לסוריה. גם אז היה
הפלג הפרו־סורי מתקיים כקארי־קטורה
עילגת של קוויזלינגים, ואילו
הכוח המרכזי של אש״ף, תחת מנהיגות
חדשה, היה ממשיך ללכת בדרכו.

מאחר שהמערכה כולה
נכשלה, זה נבון לא כל שכן.

עוד מוקדם להינבא מה עומד
להתרחש.
אל־אסד החמקמק עוד יכול להחליט
לחדש לפתע את המערכה, ולנסות
שוב את מזלו בשדה־הקרב.
ערפאת יכול לסרב לפנות את
טריפולי, אם לא יקבל ערובות נוקשות
לשלום הפלסטינים שם.
אחרי פינוי ביירות — שהפלסטינים
ראו בו הישג צבאי, אחרי 81
ימים של מצור שבו לא הצליח צה׳ל
לגבור עליהם — אירע טבח צברה
ושאתילא. פלסטינים רבים האשימו אז
את הלוחמים שנטשו את העיר,
ושהפקירו את הזקנים והנשים לגורלם.
הדבר שימש תחמושת פוליטית גם נגד
ערפאת עצמו. לכן יש להניח כי
ערפאת לא יחזור על כך ולא יפנה את
העיר, אלא אם כן יופיע במקום כוח
בין־ערבי, שיגן על האוכלוסיה
הפלסטינית ושיפקח על הפינוי.
ערפאת יכול להיענות להפצרות
ראשי־העיר, שביקשוהו לפנות את

הצליחו להשתלט על התנועה
הפלסטינית. העם הפלסטיני
החזיק מעמד. הכוחות הפלסטיניים
לא נשברו.
המנהיגות של יאסר ערפאת יצאה
מן המיבחן כשהיא מחוזקת פי כמה.
ואם יצליחו הסורים לרצחו, יהפוך
ערפאת לאגדה היסטורית, שמסביבה
תמשיך התנועה הפלסטינית להתקיים.

האפשרות הסבירה ביותר
היא, ברגע זה, שיימצא פיתרון
של פשרה למצב בטריפולי,
ושייערך פינוי. ערפאת יחזור
לתוניס, ויעמוד בראש אש״ף.
הפלג הפרו-סורי הכושל והמדולדל
יישאר בדמשק, כשהוא
נשען על הכידונים הסוריים.
אחרי ההינתקות מסוריה, יהיה
ערפאת הרבה יותר חופשי בהחלטותיו
מאשר עד כה.

• הזומנוח היסטורית
בשבועיים האחרונים היתה
למדינת-ישראל הזדמנות אדירה
לתת יד לפלסטינים בשעתם
השחורה ביותר, כאשר ננטשו
על-ידי העולם בולו, ולהציע
להם סיוע והסדר מדיני. כך עושים
היסטוריה.
אך לשם כך היה צורך בממשלה
אחרת.
תחת זאת היתה הממשלה עסוקה
באורגיה אווילית של שימחה״לאיד,
בעזרת כל כלי־התיקשורת, שתמכו
בטימטום זה כפי שתמכו בכל טימטום
קודם של ממשלות״ישראל בעניין
הפלסטיני.
אך אחת התופעות המעניינות
ביותר בימים האחרונים היא הפער
שנוצר בין האינסטינקט הבריא של
הציבור ובין אורגיה מטופשת זו של
הלאומנות הישראלית הסיפוחיסטית.

בקרב חלק ניכר של הציבור
הישראלי מסתמן שינוי בגישה
להנהגת אש״ף וליאסר ערפאת.
! ויו!! 7י

יין•

עולם של אג דו ת וגבורות ק ד מוניו ת. איי םמפ תי םעםש מו ת כ מו
קורפו, כ ר תי ם, רודוס ו מי קונו ס. שמ ש ז הו ב ה וחופי תכלת וי אכטה
פרטית, ר ק שלך...
עולם של חיוך ושיר, תו ש בי םמס בי רי פני םוב תי מ לון מעולי ם.
עולם הנו תן ת מו רהמלאה לכספך כפי שאף מ קו םאחרלא יכול
לתת. מדוע ל טו ססתם לגו ד מ קו ם כשיש לך א ת יוון?
טו ס ליוון ע ם או לי מ פי ק כמובן.

תו!1£נייר

י ת 1בעים צעדים
מבה1־א 1רגד
גורמים שונים בליכוד, נכחדים ופעילים, לוחצים על
שר־האוצר החדש, יגאל כהן־אורגד, לבצע גזירות כלכליות
נוספות.

לדעתם, זוכה כיום כהן־אורגד באשראי ציבורי

רב, ועליו לנצל זאת כדי להפטיז את
הסובסידיות, לפחת את השקל, להטיל מיגבלות
חמורות על הייבוא, ובעיקר — לעקר את
תוספות־היוקר.

בני־שיחו של כהן אורגד הבטיחו לו תמיכה מלאה
בפעולותיו.

דד ח 1שש דתיק־החף ן
רמזיו הפומביים של ם גן־ראש־הממשלה, דויד
לוי, שיש הבנה בינו ובין יצחק שמיר על מסירת
תיק־החוץ לידיו, נובעת מחשש
שראש־הממשלה לא יבצע כלל שינויים
פרסונליים בממשלה.
לוי מקווה שפירסום בדבר ההבנה בין השניים יקדם את
סיכויו לקבל את תיק־החוץ.

המר מיואש
שר־החינוך־והתרבות, זבולון המר, גילה באוזני
מקורביו שיתכן שהוא יפרוש.
הוא מנה כמה סיבות לכך: המצב במפד״ל, הקיצוצים
בתקציב־החינור, הטלת אגרת־חינוו, והמשבר הצפוי סביב
יישום דוח ועדת־עציוני לגבי המורים.
בעייה אחרת המציקה לו היא המשך ישיבת צה״ל בלבנון.
מה שמדאיג אותו הוא שהוא אינו רואה שום פיתרון
באופק.

מי מאזין לשפירא דדב אגודת ישראל, אברהם שפירא,
הופתע לגלות בחודשים האחרונים
ששיחות־טלפון אישיות שלו עם דוברו.
אריה פרנקל, דולפות לגורמים אחרים.
בדיקה קפדנית העלתה, שקדהטלפון
של הדובר בירושלים אינו תקין. כאשר
הוא מדבר בטלפון, יכולים שבניו לשמוע
את כל מהלד השיחות. יש ביניהם אנשים
הקרובים לפוליטיקה.
שפירא היה מודאג משום שבאותו
הזמן שהשיחות דלפו, הוא טיפל בהסדר
מניות הבנקים ובבעיות כלכליות אחרות.
המאזינים בעל־־בודחם לשיחות שמו
לב להתעניינות יוצאת־הדופן של שפירא
במידע שמתפרסם עליו בבלי־התיקשורת.
עיתונאים שכתבו נגדו זכו בביקורת
עסיסית מפיו.

מה יחקרו
ב ,,מורי>ז את טובלר״?
בץ תיקי־־ההשקעות בחברת הברוקרים ״מוריץ
את טוכלר״ נמצאים תיקיהם של שני אישים
בכירים בצמרת הפוליטית הישראלית. השניים

החזיקו מניות בנקאיות, ואלה נמכרו שבוע לפני
סגירת הבורסה, בתחילת חודש אוקטובר.

נבדקות עלויות של משאיות־קירור, פסי ייצור
ושיווק וביקוש בשוק.

פרשה זו, כמו הקשר שבין בעלי המישרד וראשי
הליברלים, יהיו בין נושאי חקירת־המישטרה
במישרד־הברוקרים הוותיק.

התוכנית הסודית נבדקת מאז הקיץ. לא ברור איך ישפיע
המצב הכלכלי החדש על יוזמי הרעיון.

,,אבו־מוסא״ הותקף
על־ידי מפגינים

דימישלחת לא תצא

איש המימשל הצבאי, המכונה ״אבו־מוסא״,
נקלע ביום השישי לפני שבוע לתוך הפגנה נגד
סוריה ו״המורדים״ באש״ף, במחנה־הפליטים
נוציראת שליד עזה.
האיש, הלבוש אזרחית, יצא ממכוניתו ופתח באש מהאקדח
שברשותו, עד שהתרוקנה המחסנית. אחר־כך נמלט
מהמקום ברגל. המפגינים הפכו את מכוניתו הנטושה,
והעלו אותה באש.

מישלחת בלתי־רישמית של תנועת־החרות לא
תצא לגרמניה. כאשר נודע ב״מצודודזאב־ על
כוונת חברי־מרבז מסויימים לצאת, עורר הדבר
התנגדות כמעט מקיר אל קיר.
בוויכוחים בין המחייבים והשוללים התברר שחברי־תנועד״
ביניהם ח׳כינג יצאו כבר בעבר לגרמניה, על חשבון
אירגונים גרמניים שונים.
מכיוון שרעיון הנסיעה העכשווית נגנז, החליטו שני
הצדדים שלא לתת פומבי למידע שיש בידיהם.

מילגות נעמת -
ליהודיות בלבד!

האגודה נגד
מופעי התפשטות

קרן־המילגות של נעמת ללומדות במוסדות
להשכלה־גבוהה מיוערת אך ורק לסטודנטיות
״יוצאות־צבא״ .כך עולה מרשימת האירגונים
נותני־המילגות, שפירסמה הסתדרות־הסטודנטים בירושלים.
פירסום זה תקף גם לגבי שאר האוניברסיטות.

ראשי אגודהדישראל מתכוונים להיפגש
עם ראש־הממשלה בדי לדון ביישום
סעיפים שונים של ההסכם הקואליציוני
איתם.
נושא חדש שהם יעלו לדיון הוא מופעי
ההתפשטות של גברים ונשים ברחבי־הארץ,
שבאחרונה זבו בפופולאריות רבה
(ראה עמודים .)56— 54
ראשי האגודה יתבעו חקיקה בכנסת,
אם חוקי־־העזר העירוניים אינם מספיקים
כדי למנוע את קיום המופעים•

״נעמת״ הוא הגוף היחידי שמופיע ברשימה
והמונע ממי שלא שירת בצבא אפשרות לקבל
מילגה. אפילו המחלקה למילגות של ההסתדרות
אינה מציבה תנאי כזה.
מדיטציה בגוש אמונים
קבוצת עושי־מדיטציה, שנדחו על־ידי
התנועה הקיבוצית, פנו לגוש־אמונים
בבקשה להתנחל בהתנחלות משלהם
בגדה המערבית.
ורב התחיה, חנן פודת. ממנהיגי הגוש,
מתנגד לרעיון ומשכנע את חבריו שלא
להסכים לבקשה.

תביעות מישפטיות
למטה הליכוד
ספקי־שירותים למטה המוניציפלי של הליכוד, שעדיין לא
קיבלו את כספם, מאיימים לפנות לבית־המישפט בתביעה
לתשלום המגיע להם.

סך־כל התביעות מסתכם במאות אלפי דולארים.

מי חיבל בנסיעת סרג?
שר־הפנים, יוסף בורג, מתכוון לערוך בשובו ארצה בירור
יסודי כדי לגלות את מקור ההדלפה על נסיעתו להונגריה.
בעיקבות פירסום הידיעה, מנעו שילטונות הונגריה את
הביקור.

מיספר זעום ביותר של פקידים במישרד־הפנים
ובמישרד־החוץ ידעו על כך. בורג חושד שמקור
ההדלפה הוא אישיות בכירה ביותר
במישרד־החוץ.

ח״בים לארגנטינה-
ה שמע
ח׳ב חח,ת, מיכאל קליינר, וח׳׳ב מפ׳׳ם, רב זכין, ייצאו ביום
שישי הקרוב לסיור בארגנטינה מטעם ועדת־העליה של
הכנסת.

השניים יבדקו מה יעלה בגורל העליה
מארגנטינה, אחרי המהפך השילטוני שם.

גד 1ת למזכירות?
יושב־ראש הנהלת מיפעל־הפיס, גדעון גדות, מוזכר כאחד
המועמדים לתפקיד יושב־ראש מזכירות תנועת־החרות.
גדות, לשעבר יושב״ראש אגף־ההסברה של התנועה, פרש
מתפקידו בגלל מערכת־יחסים עכורה עם
יושב־ראש־המזכירות הפורש, יורם אחדור.

מאחורי גדות עומד אברהם אפל, מראשי מחנהו
של שו״הביטחון, משה ארנם.

מיברז לציוד קירור
אחת מחברות־המשקאות מגלה עניין בתחום
חדש: מזון קפוא לסוגיו השונים. לצורך כך כבר

דוח הכתות -בקרוב
דוח הוועדה הבינמישרדית לבדיקת הכתות יונה על שולחן
הוועדה ביום הראשון, וד 27 בנובמבר. יושבת־ראש הוועדה,
מרים גלזר־תעסה, סגנית שר־החינוך, תחליט אחרי־כן מה
יהיו המלצות הוועדה.

רחל מנדבת את דייו
רחל, אלמנתו של משה דיין, תרמה מוצג חשוב
מעזבונו של בעלה למכירה פומבית, שתיערך
בשבוע הבא בתל־אביב.
הכנסות המיבצע, המאורגן על־ידי עם יפה -עם אחד, הם
לרכישת תנוח״חימום לקשישים.

רשתות הברחה -
על הכוונת
חוקרי־מישטרה סמויים עלו באחרונה על
עיקבותיהם של שתי רשתות מתוחכמות
להברחת מטבע־זר לחדל.
עתה עוסקים החוקרים בהשלמת איסוף החומר הדרוש
למעצרם ולהגשת כיתבי־אישום נגדם.

קשיים לערזא המתחרה
הפקת קסטות הווידאו, המשלבות מאגזיני
אקטואליה ופירסומות, עומדת לפני חיסול.
הסיבה: מחסור חמור בפירסומות.

קטע מציור של שאול לן נז, חבר גן־שמואל

3ר המדינה חושבת על כה או איש אינו מעז רדבו ער זה
בגרו -בעזות בסיניאטוים שנה שוו,,העולם הזה ,,ער השארה:
ומה היא?האם סובר מנחם בגין ממחלה נכשית

^ היגיינה הלאומית מחייבת לעורר כמה שאלות חמורות לגבי מצבו של מנחם בגין — היום
1 1ואתמול.
המסורת העממית היהודית מתייחסת ברגישות־יתר למחלות אנושיות. נוצר מעין טאבו, האוסר לתת
פומבי למחלותיו של אדם. מסורת גלותית זו הועתקה לארץ, ועכשיו היא חלה גם על אנשי־ציבור
ומנהיגי־אומה.

יש לשלול גישה זו מכל וכל.

לראש־הממשלה במדינת־ישראל יש סמכויות מפליגות, הרבה מעבר למה שנאמר בחוקה
הבלתי־קיימת. למעשה, אין הוא עוד ״שווה בין שווים״ ,או אף ״ראשון בין שווים״ .כמו נשיא
ארצות־הברית, הנבחר בדיר שונה לגמרי, ראש־הממשלה בישראל הוא למעשה שליט עליון ומפקד
עליון.
לגבי מנחם בגץ, מצב זה בלט עוד יותר. בניגוד לקודמיו — דויד בן־גוריון, לוי אשכול וגס גולדה
מאיר — לא עמדו לצידו של בגין אנשים בעלי שיעור־קומה עצמאי. בגין הקיף את עצמו כאפסים.
כתוצאה מכך, כל החלטותיו — וגם הגורליות ביותר — היו, למעשה, החלטות־יחיד.
אדם מה אינו זכאי להגנה על צינעת־הפרט. להיפר: חובה היא לברר מה היה מצב בריאותו בכל שלב

משלבי שילטונו.

מנחם בגין החליט את ההחלטה, ששלחה אל מותם יותר מ־ 540 צעירים
ישראליים, שלא לדכר על אלפי כני־אדם אחרים. לכל אחד מכני־מישפחותיהם של
חללים אלה ייט הזכות המוחלטת להציג שאלות לגבי מצבו של האיש שקיבל את
כשעה שקיבל את ההחלטה. ההחלטה להלן ייעשה נסיון להשיב על שאלה זו בצורה אחראית ומוסמכת.

מת, זה התחיל?
ץ שמין של ספק בכך שמנחם בגין נתון בשעה זו במצב נפשי חמור. הוא שרוי בדיכאון עמוק,
אין הוא מתפקד כראוי, הוא מבלה את שעותיו כשהוא שוכב במיטה, בוהה באוויר ומסרב להיפגש
עם כל אדם שהוא. מלבד שלושת ילדיו ושני מקורביו — וגם את אלה רק במידה מצומצמת.
דיכאון מסוג זה יכול להיות מוגדר כפסיכוטי — מצב המוגדר כמחלת־נפש.

מחלה כזאת(או מצב כזה) אינה באה לרוב לפתע פיתאום. רוב מצבי־הדיכאון
מקורב במצב נפשי, הקיים במשך שנים רבות, אף שלא היה גלוי כל־כך לעין.

אצל מנחם בגין, הסימפטומים של הפרעה נפשית קשה התגלו כבר לפני כמה שנים. כבר אז נאמר
בחצי־פה, גם על־ידי מקורביו, כי ראש־הממשלה מפסיק מדי פעם לתפקד, שיש לו תקופות ארוכות
של אדישות בולטת, שאינו משתתף למעשה בישיבות הממשלה שבהן הוא נוכח. מי שראה אותו מקרוב
בטכסים ממלכתיים, נוכח לא פעם לדעת כי בגין שוקע באפאטיה בולטת גם בטכסים שפעם אהב
להשתתף ולהתבלט בהם. מצבים אלה התחלפו תדיר במצבים של פעילות סדירה, וגם פעילות־יתר.

מבאן האפשרות שכבר כמה שנים — אולי שלוש, אולי ארבע — לקה בגין
במצבים נפשיים אשר יכלו לשבש את כושר־התיפקוד וכושר־ההחלטה שלו. כל זה
הרבה זמן לפני שנפטרה אשתו, עליזה, ולפני שהסתבך בהרפתקה האומללה של
מילחמת־הלבנון.

יש מקום להשערה כי הבעייה הנפשית לא התחילה גם אז, אלא שהופעת הסימפטומים הבולטים
האלה באה בעיקבות מצב סמוי יותר, שקדם לכך, ושאולי היה קיים תמיד.

בגי! לא נבדק
ך פני •טננסה לנתח את מצבו של בגין, יש להדגיש כמה סייגים.
/שום פסיכיאטר המכבד את עצמו לא יחווה את דעתו על מצבו של ארם מבלי לערוף לו בדיקה

יסודית.

עד כמה שידוע, מנחם בגין לא נבדק על־ידי שום פסיכיאטר או פסיכולוג קליני!.
הוא גם לא קיבל שום טיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי.
בני מישפחתו מתנגדים בחריפות לכל בדיקה כזאת. על־ידי כך הם מקבלים על עצמם(ביודעין או
שלא ביודעין) אחריות רבה למצבו, ואולי גם לחייו, של אבי־מישפחתם. הדבר נעשה כדי לשמור,
כביכול, על שמו הטוב של המנהיג הלאומי, ולמנוע רינונים כאילו החלטותיו ומעשיו בעבר נבעו ממצב
נפשי מעורער.
על שאר מקורביו אין מה לדבר. לא זה בלבד שלא עשו דבר כדי שמנהיגם יזכה כטיפול, אלא
ששיקרו ביודעין לציבור ולמוסדות־המדינה, העלימו את מצבו האמיתי של מנהיגם, וכתוצאה מכך
עזרו ליצירת מצב מסוכן ביותר לבגין עצמו ולמדינה. עוד נדבר על האחריות הציבורית הכרוכה בכך,
ועל הצורך להפכה — אולי — לאחריות פלילית.

על כל פנים: שום פסיכיאטר או פסיכולוג קליני, שיבוא כיום לנתח את מצבר של
בגין, אינו יכול לעשות זאת על סמך בדיקה מוסמכת.

לגבי מטופל רגיל, זה היה מונע כל חוות־דעת. אך במיקרה זה, בשל החשיבות הלאומית, יש צורך
לבסס חוות־דעת על הסימפטומים הידועים ועל הידיעות המוסמכות — תוך קביעה מפורשת שכר
חוות־דעת כזאת היא בגדר השערה בלבד.
יתר על כן, בקהילה הפסיכיאטרית והפסיכולוגית יש ממילא ויכוח רב על קביעות ומושגים. מונחיב
כגון ״מחלת־נפש״ נתונים כשלעצמם בוויכוח חמור, ויש השוללים מכל וכל את עצם השימוש בהם
הוא הדין לגבי מושגים כגון ״היכולת לתפקד״ — מה שנראה בעיני פסיכיאטר א׳ כאובדן יכולת זו
נראה בעיני עמיתו ב׳ עדיין בגדר תיפקוד.

המדע הפסיכיאטרי אינו מדע מדוייק, כמו המתימטיקה.

גם במיקרה הטוב ביותר, כאשר ידועות כל העובדות על החולה ונערכו לו בדיקות ממצות, קיינ
לא פעם ויכוח חמור בין המטפלים על מהות מצבו, על הדרכים לטיפול(כגון אישפוז, תרופות, הלם
— לא כל שכן במיקרה הנדון, כאשר הכל אפוף מיסתורין. ולא נערכה בדיקה מוסמכת.
יש להתחשב בכל הסייגים האלה כאשר באים לבדוק את מיקרהו של מנחם בגין, עד כמה שניתן
תוך הסתייעות בפסיכיאטרים מנוסים.

תמונת המצב
ין ספק לגבי עצם מצבו של מנחם בגין בשעה זו.
>*הוא שרוי במצב של דיכאון עמוק, המתבטא באדישות. הוא מבלה את כי

שעותיו בביתו, לרוב לבדו. הוא שוכב על המיטה, כשהוא מוקף בערבוביה של
ספרים ועיתונים שאינו קורא בהם, ובוהה. אין הוא מתגלח.
עד כמה שידוע — ודבר אינו בטוח — הוא מסוגל לתפקד מבחינה גופנית ולדאוג לצרכיו
הגופניים המיידיים. הוא גם עונה לפעמים לטלפון ומסוגל להגיד כמה דברים.

המצב המתואר בקטע האחרון כבר חורג, לדעת פסיכיאטרים רבים, מתחומי הדיכאון הנברוטי,
ומהווה דיכאון פסיכוטי.
תמונה זו יכולה להתאים לפחות בחלקה למצבו של בגין — כלומר, לתת מקום להשערה שהוא
סובל מדיכאון תגובתי נברוטי חמור ביותר, המחייב אישפוז, ויש בו סכנה של התאבדות.
על צורת ההתפתחות של דיכאון >ה אומר קולמן:
״כל אחד מאיתנו סובל לפעמים מעצבות, ועלול להיות מדוכא מאוד כאשר מת אדם היקר לנו, או
בעיקבות אכזבה באהבה, תאונה, כישלון מיקצועי או הרגשות של אשמה, בגלל כישלון או תשוקות
או התנהגות בלתי־מוסרית. תגובות דיכאוניות נברוטיות מופיעות אצל אישיות שיש לה נטיה קודמת
להפריז במצבי-לחץ כאלה, ושחסרה לה מידה רגילה של גמישות ויכולת להתגבר.,
״באופן טיפוסי, אצל האדם הדיכאוני הנברוטי יש מחסור בכוח־האגו, יחד עם התפתחות נוקשה של

מאיגדא רמא לבירא עמיקתא: בגין במיטבו, במצב של אוינודיה, ובמצב של אדישות ודיכאון השנה
אין הוא מתפקד מבחינת עיסוקו הרגיל. אין הוא ממלא תפקיד של מנהיג וראש־מיפלגה, ובימים ׳ המצפון ונטייה לריגשי־אשמה. בדרך כלל יש גם נטייה להפנמה ושינויים חדים במצבי־הרוח. לחץ
האחרונים של כהונתו כראש־הממשלה גם לא מילא למעשה את תפקידו זה. היה קשה להשיג אף את
מוגבר יכול לשבור אדם אשר מידת־ההתאמה שלו לקוייה ממילא.
י חתימתו על מיסמכים שהיה עליו לחתום עליהם.
״...רוב האנשים הסובלים מדיכאון תגובתי יכולים לתאר את המצב הטראומטי שהביא לדיכאון, אך
הוא לא הלך לאזכרת רעייתו, עליזה, שאליה היה קשור בקשר מונוגמי מוחלט
אינם יכולים להסביר את תגובת־היתר שלהם עליו.

במשך כמעט חמישים שנה.

האדם היחידי הנמצא בסביבתו הוא בתו לאה, המטפלת בו והמאכילה אותו כשאינה בעבודה. לאה
עצמה סבלה לא־פעם ממצבי־דיכאון קשים ביותר, ואף היתה בשל כך בטיפול ובאישפוז. במידה פחותה
באים אל בגין בנו, בנימין, ובתו השניה, חסיה. אין הוא רואה את נכדיו. מזכירו, יחיאל קדישאי, מבקר
אצלו פעם־פעמיים בשבוע, ולפעמים בא אליו גם דן מרירור, מזכיר־הממשלה, שהתחבב עליו בזמן
האחרון.
כל אלה לא הצליחו להוציא אותו מדיכאונו ומאדישותו, אף שהתאמצו ככל יכולתם להביאו לכך
שיתעניין במשהו, ושיקבל לפחות אישים מרכזיים, כגון נשיא־המדינה.

״תרופות נגד דיכאון, אמצעים מסייעים ופסיכו־תראפיה קצרת־טווח יכולים
בדרד בלל לההל על הדיכאוז ולעזור למטופל להגיע להתאמה יותר טובה. הלם

־ לא ידוע אם בגין אוכל די צורכו. בשנה האחרונה הדאיג את מקורביו בסירובו
לאכול כראוי, כשהוא מתלונן על חוסר־תיאבון מוחלט. זהו סימפטום חשוב.
הסיפורים כאילו הוא מסרב לעזוב את ביתו בשל מחלת״עור כלשהי הם בגדר שקרים וזריית חול
בעיני הציבור. אילו היתה זאת הסיבה, היה בגץ יכול לתפקד במלוא המרץ בין ארבעת כתלי ביתו.

לאור תמונה זו — מהו מצבו האמיתי של בגין?

דיכאון נברוטי
סיכיאטר חשוב שנשאל על כך אמר, בזהירות :״על פני הדברים(ומבלי לקבוע מסמרות, בלי .
בדיקה אישית יסודית) הסימנים מעידים על דיכאון נברוטי.״

מה זה דיכאון נברוטי?

יש הרבה מצבים שונים של דיכאון. הדיכאון הוא תופעה האופיינית למצבים שונים, בדרגות־חומרה
שונות, והוא יכול לנבוע מסיבות שונות. לכל אדם יש רגעים של דיכאון, מי יותר ומי פחות, ויכולות
להיות לכך סיבות נורמליות לגמרי. מה טיבו ומה מקורו של הדיכאון שממנו סובל מנחם בגין?
דיכאון נברוטי(או ״דיכאון תגובתי״) ,הוא מצב פחות חמור מאשר דיכאון שהוא בגדר מחלת־נפש.
בספר הסטנדרטי של ג׳יימס קולמן, פסיכולוגיה לא־נורמלית והחיים המודרניים, מוגדרת
״תגובה דיכאונית נברוטית״ כך:
״...המטופל מגיב על מצבי־מתח מסויימים במידה בלתי־רגילה של עצבות ודיכאון, ולעיתים
קרובות אין הוא חוזר למצב הנורמלי אחרי תקופת־זמן סבירה.
״אף שמצבים כאלה יכולים להימשך שבועות, ואף חודשים, הם מתפזרים לבסוף. במיקרים מסויימים
נשאר מצב־רוח מדוכא כלשהו, אחרי חלוף הסימפטומים החמורים יותר.
״הסימפטומים: ההופעה הכללית של המטופל היא של דיכאון. חוסר־מרץ ועצבות. באופן טיפוסי יש
רמה גבוהה של חרדה ודאגה, יחד עם פעילות מופחתת, ירידה בביטחון העצמי, צימצום בהתעניינות

ואובדן כללי של יוזמה.
״המטופל מתלונן, בדרך כלל, על קושי בריכוז, אף כי תהליכי־המחשבה הרגילים שלו אינם מואטים.
לעיתים קרובות הוא מתקשה להירדם, ובאמצע הלילה הוא עלול להתעורר ללא יכולת להירדם מחדש.
במיקרים רבים יש לו תופעות סומאטיות, הרגשת־מתח, חוסר־מנוחה ועויינות כלשהי כלפי הסביבה.
״הסימפטומים של האדם הסובל מדיכאון נברוטי מקשים על ביצוע עבודת יומו, אך אינם הופכים
את הדבר לבלתי־אפשרי. עיקר הקושי שלו טמון באי־יכולתו להתרכז, וכן ברמה ירודה יותר של
פעילות ויוזמה.

״ואולם במיקרים חמורים ביותר של דיכאון תגובתי יכול המטופל להיות
בלתי־כשיר לעבודה, ועלול לשבת לבדו, כשהוא בוהה בחלל בחוסר־תיקווה,
כשהוא מסוגל לראות רק את הצד הקודר של החיים. במיקרים כאלה,ייתכן מאוד
שהוא זקוק לאישפוז למען טיפול מתאים וכדי להגן עליו מפני התאבדות אפשרית.״

(המשך מעמוד )11

דדטמלי יכול לשמש כאמצעי־חירום,
כדי לסלק את הסימפטומים הדיכאוניים,
אך ריפוי מודרני יותר באמצעות
תרופות הפך את הטיפול הדראסטי הזה
למיותר במיקרים רבים.
״רק לטיפול פסיכו־תראפי יש סיכוי לשנות
את מיבנה־האישיות הנברוטית״.

דיכאון פסיכוטי
^ פחות פסיכיאטר ידוע אחד, שהתבקש
/לחוות את דעתו על פי המידע הקיים( ,ושגם
הוא הדגיש שבהעדר בדיקה מוסמכת הוא יכול
להשמיע רק השערה זהירה) לא הסתפק בהנחה
שבגין לקה בדיכאון תגובתי נברוטי, והגיע
למסקנה חמורה יותר.

לדעתו, סובל בגין מדיכאון פסיכוטי.
כאשר נשאל אם כוונתו למחלת־נפש,
השיב כי לדידו כל פסיכוזה היא
מחלת־נפש, או! שיש גם פסיכיאטרים
אחרים המבטלים את השימוש במונח

דיכאון פסיכוטי מופיע במצבים שונים:
כתגובה חמורה וקיצונית של דיכאון תגובתי,
במצבים פסיכוטיים שונים, ובעיקר במצב
הדיכאוני של המחלה הפסיכוטית הקרויה
מאניה־דפרסיה. סימניו חמורים יותר מסימני
הדיכאון הנברוטי .
״בתגובות דיכאוניות, המטופל חש בעצבות
עמוקה ובבדידות. שום דבר אינו נראה עוד כראוי
למאמץ. שוררת ריקנות. יש ציפייה לדברים
רעים בלבד. תהליכי מחשבה והתנהגות מואסים.
״המטופל מדבר לאט, בקול חדגוני. הוא
מגביל את עצמו לתשובות קצרות לשאלות. רק
לעיתים רחוקות יציג בעצמו שאלות.

״הוא נמנע ממגע עם כני־אדם, יש לו
הבעת־פנים חסרת־התעניינות, יציבתו
מתכופפת. בדרך כלל יש הזיות בעלות
אופי של האשמה־עצמית והיפוכז־נ-
דדיה. המטופל מאשים את עצמו
בחטאים שונים...״
בדיכאון פסיכוטי ״פשוט״ מסוג זר״•
״״.הסימפטום הבולט ביותר הוא אובדן ההתלהבות
והאטה כללית של הפעילות הנפשית
והגופנית. המטופל חש בדיכאון ובחוסר־תיקווה.
העבודה וכל פעילות אחרת דורשות מאמץ אדיר,
ואיכשהו אינן נראות כראויות למאמץ. רגשות של חוסר־ערך־עצמי, כישלון, חטא ואשמה שולטים
בתהליכי־המחשבה המואטים. המטופל מאבד את העניין בדברים שמסביבו, ובכלל זה אכילה, והדבר
מתבטא בדרך כלל באובדן־מישקל ובקשיי־עיכול, כגון עצירות. השיחה מתנהלת בקול חדגוני, ועל
שאלות עונה המטופל באוצר־מלים מצומצם.

הנואם המשלהב ( )1953 וואעוהגגשרה הוועד ( )1982 באזכרה רגשה ד״ן

״בדרך כלל מעדיף המטופל לשבת לבדו, בהרהרו על חטאיו, מבלי לראות תיקווה
לעתיד. לרוב יש מחשבה על התאבדות, ולפעמים גם נסיונות להתאבדות.

״אולם למרות ההאטה המחשבתית והגופנית, לא ניכרים אצל המטופל סימנים של עירפול ההכרה
או חוסר־אוריינטציה בפועל. הזיכרון שלו נשאר תקין, והוא מסוגל להשיב על שאלות בצורה מספקת,
אם ניתן לו די זמן״.

כאשר יש מצב דיכאוני חמור(אקוטי) ,כל הסימנים האלה מחמירים.
״ההאטה המחשבתית והגופנית גוברת. המטופל הופך עוד יותר פאסיבי, נוטה לבודד את עצמו
מאחרים, אינו מדבר ביוזמתו ומגיב באיטיות. רגשות של אשם וחוסר ערך־עצמי בולטים יותר,
והמטופל נוטה יותר ויותר להאשים את עצמו. הוא מטיל על עצמו את האחריות לאסון שבא על רבים.
הוא סובל מהזיות היפוכונדריות.״
שלב חמור עוד יותר של דיכאון פסיכוטי מתבטא בפאסיביות גמורה .״המטופל שוכב במיטה ואינו
מגלה שום עניין במה שקורה סביבה״הוא מסרב לאכול ולדבר.
״בשלב זה גוברות ההזיות ומחשבות־השווא, המטופל מאבד את החוש לזמן, למקום ולבני־אדם״.
ההבדל בין התגובה הריכאונית הפסיכוטית ובין התגובה המאנית־דפרסיבית(שגם היא פסיכוטית)
הוא שבסוג הראשון חסרה המחזוריות של עלייה מאנית וירידה ריכאונית, וגם ניתן בה לאתר ביתר
קלות גורמים סביבתיים שגרמו למצב. על האפשרות שיש לבגין תו מאני נדבר בהמשך.

מצפון נוקשה
** ה גורם לדיכאון פסיכוטי?
^ /כ מו לגבי בעיות נפשיות רבות אחרות, נטוש גם במיקרה זה הוויכוח בין הדוגלים בסיבות ביולוגיות
ובין הדוגלים בסיבות סביבתיות. האסכולה הראשונה מצביעה במיוחד על כך שיש תכיפות הרבה יותר
גבוהה של דיכאונות פסיכוטיים אצל אנשים שיש להם קרובי־מישפחה הסובלים אף הם מאותם

המצבים.

כמיקרה הנדון: מנחם כגין וכתו לאה סוכלים ממצכים דומים.

מי שרוצה״גיראות בכר תופעה ביולוגית, יכול להצביע על נטייה תורשתית, או על גורמים
אורגאניים וכר. או ניתן להסביר את התופעה גם בסביבה, כגון המצב הנפשי המיוחד השורר במישפחה,
שכבר יש בה מיקרה של מצב דיכאוני.
״המטופלים באים מסביבה מישפחתית שבה בולטים הדאגה להצלחה חברתית, החתירה ליוקרה
ואווירה של התחרות וקינאה.

״יהיה רקע.הילדות כאשר יהיה, המטופלים היו לפני המחלה אנשים שאפתניים,
נמרצים, חברתיים ולעיתים קרובות בעלי הצלחה רבה. כהשוואה לאנשים
נורמליים, הם ייחסו חשיבות רבה יותר להישג, היו מסורתיים מאוד בהתנהגותם
ודאגו מאוד למה שאחרים חשבו עליהם.״
לפי אחד המחקרים, רק ב־ 2096 של המיקרים בא התקף הדיכאון לפתע פיתאום, כאילו ״משמיים
כחולים״ .ב־^ 80 של המיקרים קרמו לכך מצבים קשים, שהיו קשורים בהתפרצות המחלה.
לפי מומחה אחד(אריאטי) יש שלוש סיבות טיפוסיות( :א) מותו של אדם יקר, שהיה חשוב למטופל,
(ב) כישלון ביחסים עם אדם אחר, בדרך ׳כלל בן־הזוג( ,ג) אכזבה קשה או כישלון בעבודה שהמטופל
הקדיש לה את חייו. בכל מיקרה כרוך הדבר באובדן דבר שהיתה לו חשיבות רבה למטופל, ומכאן
תחושה של נטישה, כישלון, אובדן משמעות הקיום.״

במיקרה של בגין בולטות שתי סיבות אפשריות להחמרת המצב: מות אשתו
וכישלון מילחמת־הלבנון.

״מיבצר אויפור״ :בגין עם חדאד במעמד הבובור

כל אדם סובל ממצבי־רוח. אדם נורמלי חש תחושה של התרוממות־הרוח וביטחון־עצמי בשעה אחת,
ותחושה של דאגה ודיכאון כלשהו בשעה אחרת. התנהגותו שונה מאוד במצב־רוח אויפורי מזו
שבמצב־רוח מדוכא. במצב־רוח אויפורי האדם מרבה לשוחח, גם שלא לצורך, ומקבל החלטות בקלות
רבה יותר. מצב־רוח מדוכא, לעומת זאת, מביא לנסיגה ברורה לעבר אירועי־ילדות במחשבה ובזיכרון,
מגביר את הקושי בקבלת החלטות, ועוד. הבנת תופעות נורמליות אלה מאפשרת להבץ חילופים
מאניים־דפרסיביים, שהם הרבה יותר קיצוניים.

במצב דיכאוני מסוג זה, המטופל מוצא את עצמו במצב־לחץ שאין הוא יכול
עוד להתמודד עימו. תחת להתמודד, מאשים המטופל המדוכא את עצמו בקשיים
־ שהוא נתקל בהם. הוא חש שהוא חסר־ערך ובלתי־מתאים. המצפון הנוקשה שלו
מפנה את התגובה פנימה, והוא נוטה להעניש את עצמו על הבעיות שנתקל בהן.
״כאשר ארם כזה נתקל במצב הגורם לו לאבירה מהממת או לתיסכול חמור, הוא נעצר. הוא מגיב
על האבידה והתיסכול בניתוק התעניינותו בעולם החיצוני. הוא מנתק את עצמו מן הסביבה, מחסל את
ההשקעה הריגשית שלו בה. התחושה של עוצמת כישלונו מתגברת עליו. הוא מפתח רגשות של צער,
רגשות של שואה. הדחף החוצה נחסם ופונה פנימה, כך שהוא עוצר כל נסיון להתקשר עם החוץ. בסופו
של דבר עלול הדחף לשמש להתקפה על עצמו...״

אוימויהבמהמיהבומו
^ ין ספק לגבי מצבו הדיכאוני של מנחם בגין. הוויכוח מתעורר לגבי חומרתו ומהותו — אם הוא
נברוטי או פסיכוטי. ואם הוא פסיכוטי — האם זוהי תגובה דיכאונית בלבד, או שזהו סימפטום
מאני־דפרסיבי.

האם מנחם בגין הוא אישיות מאנית־דפרסיבית?
יש השוללים זאת באופן מוחלט. הם מצביעים על כך שהדיכאון שבו הוא שרוי כעת אינו קשור
במצבים מאניים. לפחות בחודשים האחרונים, לא ניכר בו איפיון מאני( .כלומר: עליות קיצוניות של
מצבי־הרוח, המלוות בסימפטומים מאניים מובהקים, כגון דיבור־יתר, פעילות־יתר וכו׳).

אולם יש הסבורים כי הסתכלות רבה יותר באישיותו ובעברו של מנחם בגין

מגלה בו לפחות תו מאני.

אנשים למשימות מסוכנות, שהסתיימו בהריגתם במקום או בתלייתם. כחבר ממשלת־האחדות־הלאומית
שלח חיילים למותם במילחמת ששת־הימים. אדם כזה אינו אמור להיות כל־כך רגיש
לאובדן חיי חיילים, בייחוד במילחמה שהיתה, לדעתו, מילחמה צודקת ונחוצה.

הסבר סביר: לא עצם ריבוי הקורבנות הרס את בגין, אלא תגובת הציבור על כך.
לא כישלון המילחמה, אלא התקוממות ההמונים נגדו.
איש כמו בגין, נואם־הכיכרות, זקוק לאהבת ההמונים. לולא כן, לא היה הופך כלל לדמגוג היפנוטי.
זהו חלק מן המיבנה הנפשי של איש כזה: הוא זקוק לאהבת ההמונים, לתרועותיהם, כשם שההמון זקוק

במילחמת־הלבנון ראה בגין פיתאום שאינו אהוב עוד על־ידי העם כולו.
מעריציו הוסיפו להריע לו, אך מול ביתו עמדו מפגינים זועמים, הורים שכולים
האשימו אותו, בכיכרות התקיימו הפגנות־המונים אדירות נגדו.

בגין לא הלך לבקר את ההורים השכולים ואת הפצועים. הוא לא היה מסוגל לשאת את ההתנגדות.
אין ספק שהרגשת העוינות הציבורית פגעה בו לאין שיעור יותר מאשר בגידתו של בשיר אל־ג׳מייל
וסירוב הלבנונים לחתום על חוזה־שלום, הישארות הסורים, התאוששות אש״ף ושאר סימני־הכישלון.
הכישלון האמיתי, מבחינת בגין, היה באובדן האהבה של חלק מהציבור.
בגין הפוליטיקאי יכול בהחלט לשאת ביקורת פוליטית מפי יריבים. את זאת הוא מקבל כמובנת
מאליה. אין היא פוגעת בו כהוא־זה. להיפר, היא מהווה אתגר, שעליו הוא יכול לענות בנאום מזהיר.
אך בגין לא היה מעולם מסוגל לשאת ביקורת אישית עליו, קטנה ככל שתהיה, במישור שבין אדם
לאדם. מי שהתנסה בכך, יכול להעיד שבגין עלול לפתע להיתקף בהתקף חריף של זעם והתרגשות,
שאינו תואם כלל את מימדי הפרובוקציה.

והנה, המוני בני־אדם, לא פוליטיקאים, אלא הורים שכולים, חיילים שחזרו מן

בשנים האחרונות דיברה המדינה כולה פעמים רבות על ״האויפוריה״ של ראש־הממשלה, עד כי
מילה זו הפכה חלק מאוצר־המלים הציבורי.
(בכלל, בדיעבד מעניין שבסלאנג העממי של השנים האחרונות השתרשו, בעת השיחות על מצבו
של בגין, כמה מילים הנראות כאילו נלקחו הישר מסיפרי־לימוד פסיכיאטריים, כגת.אויפוריה״ ,״חדל
לתפקד״ ,ועוד. כאשר נכנסו מושגים אלה למחזור, לא ייחס להם איש את המשמעות שיש להן
בפסיכיאטריה, אך בדיעבד זוהי תופעה מעניינת).

מובן מאליו שלא היתה זאת אבחנה רפואית. אך עצם העובדה שאנשים כה
רבים — שרים, פקידים־בכירים, חברי־כנסת, פרשנים, כתבים — דיברו על
האויפוריה של בגין, תוך הצבעה על התנהגותו בהזדמנויות רבות ותכופות, יש בה
כדי להעיד על משהו.
בשנה שעברה חזתה המדינה כולה במעמד ״היסטורי״ שבו התגלה בגין במצב אויפורי, ואולי
היפר־מאני. היה זה במרומי הבופור, כאשר בגין חש תחושת־ניצחון שופעת, התעלם מן הקורבנות
שנפלו ומסר את המיבצר שאינו שייך לו במחווה גראנדיוזית כמתנה לרב־סרן סעד חדאד, שלא היה
לו שום חלק בפעולה.

הסצינה, שהוקרנה בטלוויזיה, עוררה כבר אז הרגשה כללית של אי־נוחות מוזרה
אצל צופים רבים. הם חשו שמשהו יסודי אינו בסדר כאן, אך שלא יכלו לאתר את
הדבר.
מי שרוצה להרחיק לכת ולנתח את כל אישיותו של בגין, מאז נעוריו, עשוי לגלות בהם סימפטומים
מוקדמים. מתעוררת כאן שאלה עמוקה יותר — ^ג עליה יש וויכוח פסיכולוגי רב — על מהותו
של הדמגוג הגדול, נואם־הכיכרות המסוגל לסחוף עימו המוני־אדם.
אפשר כאן רק לרמוז על תיאוריה אפשרית אחת, שיש לה מהלכים: שהצלחתו היוצאת־דופן של
הדמגוג הגדול(להבדיל מן הנואם הרגיל) נעוצה ביכולתו להכניס את עצמו למצב של אכסטאזה, שיש
בה סימנים מובהקים של מאניה. המגע הבלתי־אמצעי שנוצר בינו ובין ההמון המשולהב הוא מגע ישיר
בין הלא־מודע של הנואם והלא־מודע של ההמון. תת־המודע של הדמגוג כאילו פורץ את מחסום המודע
— מצב היוצר מעין אפיזודה פסיכוטית לפי הזמנה. זהו סוד הצלחתו של הנואם ההמוני הגדול. אז דובר
על ״בגין במיטבו״ — מונח שהוא עצמו מעיד על־כך שסביבתו הבחינה מזמן בעליות יוצאות־דופן
במצבים מסויימים, לעומת ירידות במצבים אחרים.

אחרי הנאומים הגדולים צנח בגין למצבים של פאסיביות, כשעיניו זגוגיות,
התנהגותו פאסיבית, הבעת־פניו קפואה, והוא יכול היה רק בקושי להקשיב לזולת
ולשוחח עימו.

״הכל או לא כלום!״
^ פסיכולוגיה ידוע הטיפוס הדוגל בחייו בעיקרון של ״הכל או לא כלום״ .הדבר מעיד על הפרעה
^ נפשית עמוקה מאוד.
האדם ה״נורמלי״ — האיש הממוצע, הרגיל, המתאים לנורמה הכללית — לומד להתפשר בחיים.
ילד אינו יודע שאינו יכול להשיג את הכל. כשאינו מקבל משהו שהוא חפץ בו, הוא מתמלא
בחמת־זעם, ואילו היה יכול, היה רוצח את מי שמונע ממנו את הדבר הרצוי. מכיוון שאינו מסוגל לכך,
הוא רוקע ברגליו. שוכב על הארץ. ועוד. אך כשילד זה מתבגר, הוא יודע שהוא צריך להתפשר עם
החיים. עם הסביבה, עם מה שמצוי.

דווקא אנשים ״נורמליים׳ כאלה יכולים להעריץ את האדם שלא התפשר,
שממשיך לנהוג על פי הסיסמה ״הכל או לא כלום״.

אדם ״נורמלי״ ,הלומד להתגבר על תשוקותיו הכמוסות להרוג ולגנוב, יכול להעריץ את הפושע,
המעז להפר את הכללים. האיש הממוצע, הפשרן, מוכן לסגוד לאדם הממשיך להילחם ״על הכל״.
ומהצד השני: האדם המופרע, שלא למד להתפשר, הנוהג לפי הכלל ״הכל או לא כלום׳ ,יכול לזכות
בהערצת ההמונים דווקא מפני שיש בו הפרעה זו. זוהי אחת התיאוריות המסבירות את עלייתו של
הרודן, הדיקטטור, הדמגוג הגאוני, המוביל את עמו לאסון בלתי־נמנע, כמו החלילן מהאמלין.

אין ספק שלפחות אחדים מן הרודנים־־הגדולים, שרשמו את שמותיהם
בסיפרי־ההיסטוריה, היו חולי־נפש מסוכנים, כפי שהתגלה בדיעבד.

מנחם בגין נהג כל חייו על פי הכלל ״הכל או לא כלום״ .הוא דחה, למשל. את החלטת״החלוקה של •
,1947 שעל פיה קמה מדינת־ישראל, מפני שלא היה מוכן גם אז לוותר אף על שעל אחד של אדמת
ארץ־ישראל השלמה. חייו רצופים בדוגמות כאלה.
כל עוד היה באופוזיציה, לא עורר הדבר בעיות. מצב של איש־האופוזיציה הוא של ״לא כלום״ ,ובגין
יכול היה לתפקד במצב זה היטב.
אולם כאשר הגיע בגין לשילטון, היעד היה ״הכל״ .בלטה אצלו האמונה ביכולתו להשיג את הכל.
זוהי הרגשה מסוכנת של ״כל־יכולות״(אומני־פוטנציה) ,שגם היא יכולה להיות סימפטום של הפרעה
נפשית קשה.
כבר כראש־האופוזיציה היה בגין ידוע כאדם שאינו סובל אנשים מוכשרים בקירבתו. הוא חיסל את
האנשים הבולטים ביותר במיפלגתו. והשאיר סביבו עדר של אפסים ואומרי הן־הן. הוא המשיך בכך
כשהגיע לממשלה׳,כאשר מילא את ממשלתו בעסקנים מסוג ג׳ ,ואת המינהל בפקידים בכירים מסוג
ר, מתוך אמונה שלמה שהוא מסוגל לבדו להחליט על הכל. לקבוע את הכל ולנהל את הכל.

כאשר מסתבר לאיש כזה לפתע כי אינו מסוגל להשיג את ״הכל״ ,הוא עלול
למצוא את עצמו במצוקה קשה ביותר. כישלון, שאדם ״נורמלי״ היה מתגבר עליו
אחרי זמן־מה, יכול להחריב את עולמו של איש כזה.
מכאן ההשפעה של מילחמת־הלבנון על בגין. היא שברה אותו.

אובדן האהבה
ך* דבר יכול לעורר תמיהה. אמנם רבים במדינה מאמינים כי מילחמת־הלבנון היתה כישלון
\ 1טוטאלי, ויתכן שהם צודקים מבחינה אובייקטיבית. אך מבחינה סובייקטיבית של איש־הליכוד.
המילחמה יכולה להיחשב גם כהישג חלקי, לפחות .״תשתית המחבלים״ בדרום־לבנון סולקה, אש״ף
המתון נחלש, יחסי ישראל־אמריקה לא נחלשו, וכו׳.

אך בגין דיבר על המילחמה סעל ״טרגדיה״ ,ואין ספק כי המילחמה הנחיתה עליו
את המכה המכרעת. מדוע?
מקורביו טענו כי בגין ״עצוב״ בגלל ריבוי הקורבנות(היהודיים) .זה תמוה. כמפקד אצ״ל, שלח בגין

תמונה אחרונה: בגין נדונו להודעת התתנטוות
המערכה וסתם עמך־ישראד, הודיעו לבגין שאינם אוהבים אותו. זאת היתה,
כנראה, המכה האחרונה והמכרעת, ששברה את ביצורי־המגן בנפשו, שנחלשו
ממילא עם מות רעייתו.

מת, הפסיק רתכקד?
ץ* ל כל התיאוריות ניתן, כמובן, להתווכח.

צ אך גם מי שאינו מוכן לקבל אך אחת מן הגירסות המרחיקות־לכת חייב להכיר
בכך שמצבו של בגין הוא קשה. גם האבחנה המינימלית של דיכאון נברוטי
מעור רת שאלות המו רות מאוד.

השאלה הקובעת היא: מתי זה התחיל?
רק במיקרים מועטים פורץ מצב כזה של דיכאון לפתע פיתאום, בלי שלבים מוקדמים(כמו, למשל,
במיקרים של דיכאון אינוולוטי, הקשור בגיל ).ברוב העצום של המיקרים, המצב היותר־חמור בא אחרי
שלבים פחות חמורים, שהשתרעו על פני זמן ניכר.

מתי הפסיק מנחם בגין לתפקד כראוי?
או, בניסוח חמור יותר:

מתי התחיל מנחם בגין לקבל החלטות מבלי שהיה לו שיקול־דעת סביר?
הידיעות על מצבי־אדישות של בגין באו כבר לפני שנתיים־שלוש, והוא הדין לגבי הרינונים על
״האויפוריה״ המוזרה התוקפת אותו מדי פעם.
כיום ברור כי היה טעם רב בעצומה שעליה חתם מיספר גדול של פסיכולוגים ופסיכיאטרים ערב
הבחירות, שבה הביעו את אי־אמונם בבגין מטעמים פסיכולוגיים. אנשי־המיקצוע הותקפו אז בחריפות
על־ידי אנשי־הליכוד ועמיתיהם. כיום הדבר נראה כאקט נבואי.

האם יתכן כי כבר לפני שנתיים־שלוש החליט ראש־הממשלה — שהיהלו מעמד
של שליט עליון ופוסק אחרון — החלטות גורליות, מבלי שהיה לו שיקול־הדעת
הראוי לכך?

האם יתכן כי חברי־הממשלה והפקידים הבכירים — שגם ממילא לא העזו להתקומם נגדו, לחלוק
עליו או אף למתוח עליו ביקורת — חשו בכך, והעלימו את הדבר מעיני הציבור?
המדובר אינו רק בהחלטות כלכליות, כגון מתן יר חופשית למדיניותו המשוגעת(אס כי לא במובן
הרפואי) של יורם ארידור. המדובר הוא ש בהחלטה לצאת למילחמת־הלבנון — החלטה בעלת תוצאות
הרות־אסון והשלכות היסטוריות.

אין עוד שמין של ספק לגבי העובדה שמקורביו של מנחם בגין הסתירו את מצבו
כאשר כבר היה ברור להם לחלוטין שהאיש ״אינו מתפקד׳ ,עד אשר החליט בגין
עצמו שהוא חייב להתפטר.
הם ממשיכים להעלים את מצבו כיום, כאשר העלמה זו גובלת בגיחוך. הם מונעים את הטיפול שהוא
זקוק לו, ובכך הם מסכנים את בריאותו, ואולי גם את חייו.

אם זה כך — מניין הביטחון שאותם המקורבים ודומיהם לא עשו יד אחד כדי
להעלים את הסימנים המוקדמים של מצבו, בשעה שהאיש קיבל החלטות שהכריעו
את גורלם של מאות ואלפים — פשוטו כמשמעו — לחיים ולמוות?

נתבת ..העולם הזה״ ,ענת
סוגוסט, נעצרה בצורה בלתי־חוקית
עדיו סציו שר מישמו־הגבול
נוי למנוע פירסום נתנה זו

981(111
^ יבראהים בישארה נפל על
הארץ. הוא פירפר כמה פירפורי
גסיסה ונפח את נישמתו. דם רב׳נזל
מחזהו הפצוע, ויצר שלולית כהה על
האספלט הגס.
לידו, באותה הסימטה הצרה
בטולכרם, שכב עאמר סלאמה. הוא היה
פצוע קשה. עאמר השמיע אנחה
אחרונה ונדם גם הוא.
כמה זוגות רגליים חלפו בריצה ליד
הגופות החמות — רגליים במיכנסי
חאקי ובנעליים צבאיות שחורות,
כבדות. לובשי־המדים לא עצרו כרי
לבדוק את מצב הפצועים. אנשי
מישמר־הגבול, רובים שלופים בידיהם
— אותם הרובים שגרמו רגע קודם
למותם של איבראהים ועאמר — רצו
הלאה. הם רצו לתפוס ולעצור במהירות
את שלושת הבחורים הנותרים,
שהתרחקו במורד הסימטה הצרה.
שלושת הבחורים היו עדי הראיה
היחידים לירי שהתרחש דקות ספורות
קודם לכן, ושסיים את חייהם הקצרים
של איבראהים בן ה־ 23 ושל עאמר בן
וד.18
רק אחר־כף התפנו החיילים וניגשו
אל הגופות. הם נטלו אותן לבית־החולים
בטולכרם. אחרי שלרופא
הבכיר לא נותר אלא לקבוע את מותם
של השניים, הובלו הגופות למכון
הפאתולוגי באבו״כביר, לניתוח־שאחרי־המוות.

תמונת
ש־פאת

תמונת פורטרט של
יו״ר אש״ף, יאסר
ערפאת, מתנוססת על אחד הזרים שנשאו צעירי

טולכרם בתהלוכת־האבל לזיכרם של שני ההרוגים,
קורבנות ההפגנה בשבת. התהלוכה התארגנה לחלוין
כבוד למתים, כי הלווייתם נערכה באישון־לילה.

מדוע הם משקשקים?

שני

חדי שנודע על הריגת שני
הצעירים בעת פיזור הפגנה
בטולכרם, שלח העולם הזה את
הכתבת־צלמת ענת סרגוסטי, כדי
לראיין את המישפחות השכולות
סרגוסטי נסעה לטולכרם ביום
השני השבוע, אחרי שהוסר העוצר
מעל מחנה־הפליטים. היא ראיינה
את מישפחתו של איבראהים
בישארה, המתגוררת בתוך העיר,
ומשם נסעה לבית מישפחתו של
עאמר סלאמה, במחנה־הפליטים.
כשהגיעה סרגוסטי למחנה־הפליטים,
התארגנה שם באותו
הזמן בדיוק תהלוכת־האבל לזיכרם
של שני ההרוגים. הכתבת דרכה
את מצלמותיה, הלכה בצד
התהלוכה, כדי לסקר אותה.
אחרי שחזרה התהלוכה מבית־הקברות,
והתחילה לצעוד לכיוון
ביתו של איבראהים, הנמצא בצידה
השני של העיר, פרשה סרגוסטי מן
התהלוכה ונכנסה לאחד הבתים,

כדי לדבר עם בני־מישפחתו של
עאמר.
מכוניתה, בעלת המיספר הישראלי
הבולט, עמדה בכל אותו הזמן
ברחוב הראשי של מחנה־הפליטים.
היא ישבה בתוך הבית העלוב,
שריצפתו בוץ וקירותיו טיח
מתקלף וטחוב. לפתע נשמעו
דפיקות עזות על דלת־הברזל
החלודה.
סרגוסטי נקראה החוצה. קצין
של מישמר־הגבול בדרגת פקד
עמד בסימטה הצרה. הוא היה חמור
סבר. וכששאל לזהותה, הציגה
לפניו את תעודת־העיתונאי שלה,
שהיא תעודה ממשלתית.
הקצין הרים את קולו וצעק:
״מה את עושה פה? את גורמת
לתסיסה במחנה. תסתלקי מפה
מייד!׳
הכתבת ניסתה להסביר לקצין
בשקט, שהיא נמצאת במקום
לצורר כתבה, וכשתגמור את

עבודתה תעזוב את המי
המקום. אך
הקצין לא רצה לשמוע. הוא הכניס
לכיסו את תעודת־העיתונאי שלה,
האשים אותה בכך שאירגנה את
ההפגנה והתסיסה את הרוחות
במחנה, הורה לה לעזוב מייד את
המקום ולחכות לו בתחנת־המישטרה
של טולכרם, כששאלה
אותו לשמו, סירב לענות בנימוק:
״זה לא חשוב.״
אחר כך נקראה סרגוסטי
לחקירה. שם האשימו אותה
בהשתתפות בהפגנה בלתי־חוקית,
תוך ידיעה שההפגנה היא
בלתי־חוקית, וטענו שנעצרה בתור
ההפגנה.
סרגוסטי מחתה בתוקף על
מעצר של עיתונאי בעת מילוי
תפקידו. היא דרשה לדעת לפי
איזה סעיף מאשימים אותה.
התשובה היתה :״זו לא בעייה, יש
מספיק צווים של המימשל״.
לא ניתן לה גם לטלפן למערכת

^ מלכודת ליד
בית-הפפר

**דיניות היד הקשה שמנהיג
* 1מישרד״הביטחון, באמצעות המימי
כדי להודיע על ההאשמות הדימיו־ניות
נגדה.
גם אחרי שגמרה למסור את
עדותה, לא ניתן לה לצאת
מתחנת־המישטרה או לטלפן. היא
חיכתה במקום זמן רב עד
שהגורמים הבכירים יחליטו מה
לעשות ב״חשודה״ .רק אחרי
שלוש שעות היא שוחררה בערבות
של חמשת אלפים שקלים — לא
לפני שנלקחו ממנה טביעות־אצבעות
והוחרם הסרט שהיה
במצלמתה.
חוקרים ואנשי מימשל אחרים
נכנסו מפעם לפעם לחדר שבו
ישבה סרגוסטי, ושאלו בדאגה אם
היא עורכת חקירה על נסיבות
מותם של שני הצעירים. היו
ביניהם כאלה שהשמיעו חרפות
נגד העולם הזה ״ששולח אנשים
להסית את הערבים נגד המדינה״.
אין ספק שמעצר של עיתונאי
בשעת עבודתו, כשברור שלא
ביצע כל עבירה, מעורר את החשד
שלמימשל הצבאי יש מה להסתיר.
המעשה מטיל ספק רב באמינות

דגל פלסטין בצבעיאדום־

#11 1שחור״ירוק־לבן, שהונף
בעת תהלוכת האבל בטולכרם.
של הצבאי בגרה, נתנה השבוע את
אותותיה.
הגדה המערבית בוערת. הידיעות

כתבת־צלמת סרגוסטי
״להסית א ת הערבים״...
ההודעות הרישמיות של המימשל
ושל צה״ל על מה שהתרחש
בטולכרם בפרט ובגדה המערבית
בכלל.
הבהלה שאחזה בקצינים
בטולכרם למראה כתבת של
העולם הזה היא תעודת־כבוד
לשבועון. כי זה תפקידנו -לחשוף
את האמת שהמימשל רוצה
להסתיר, ולדווח עליה לקוראים.

מערכת..העולם הזדד

זמן קצר אחרי כן בא איש המימשל
הצבאי לחנותו של עבד־אל־בישארה, אליו להתלוות ממנו ביקש
לתחנת־המישטרה. הוא לא אמר לו
דבר על גורל בנו ההרוג, שם,
בתחנת־המישטרה, ביקשו מאביו של
איבראהים את תעודת הזהות של בנו.
השוטרים שיחררו אותו לביתו רק
אחרי השעה 3אחרי הצהריים,
כשגוויית בנו כבר היתה מונחת על
שולחן־הניתוחים במכון הפאתולוגי
באבו־כביר.
רק אז, כשחזר בישארה הביתה,
נודעה לו הבשורה המרה.
אחרי שבוצע הניתוח־שאחרי־המוות,
עוד באותו היום, הוחזרה הגופה
לתחנת־המישטרה בטולכרם.
באותו הערב שוררה הודעה מרגיעה
בקול ישראל, שסיפרה על ״מעצרם
של שלושת החשודים ביידוי־האבנים
בכוחות־הביטחון.״

^ פמו גנבים
בלילה

ך* וראות המימשל הצבאי באותו
1 1הלילה היו נוקשות. השילטונות
לא הסכימו לדחות את מועד ההלוויות,

\ 1ח 1 1אמו החורגת של עאמר. היא השתתפה ביום השני
1/11111 1111 בתהלוכת׳האבל. אמו האמיתית של עאמר נפטרה
לפני כשנה. המישפחה מתגוררת בבית קטן ללא ריצפה במחנה״הפליטים.

עבד־אל״בישארה,־ אביו השכול שי
איבראהים 23 מחזיק בידו את תמונו
בנו הבכור, שנהרג בעת פיזור בכוח של הפגנת תמיכה ביאטר ערפאח

להתפזר. אנשי מישמר־הגבול לא
ויתרו, התחילו לירות יריות־אזהרה
באוויר.
איבראהים ידע שהפעם זה לא ייגמר
בטוב. הוא התחיל לרוץ, ביחד עם עוד
ארבעה צעירים, לתוך סימטה צדדית,
סמוך לבית־הספר. אך הם לא מצאו שם
מיפלט. הרודפים לא ויתרו.
כשרוביהם מכוונים קדימה, האצבע
על ההדק, דלקו השוטרים אחרי
איבראהיס הבורח וארבעת חבריו.
הסימטה שליד בית״הספר הפכה
מלכודת־המוות.
הדי מטח־היריות הידהדו בין בתי
הסימטה הצרה. איבראהים ועאמר
נותרו מוטלים על הארץ ללא
רוח־חיים.
השמועה על מותו של איבראהים
התפשטה בעיר במהירות הבזק, הגיעה
בתוך דקות לביתו. אביו, ששהה באותה
השעה בחנותו, לא ידע דבר על
המתרחש.

המוקדמות, הסיר המימשל הצבאי א
העוצר מעל מחנה־הפליטים. הצעיריו
אחרי שחזרו מלימודיהם באותו היוו
ניגשו מייד להכנות. הם הכינו שו
זרים גדולים עטורים בענפי־ברו
ובפרחים ציבעוניים רעננים. הם הבי!
את הזרים אל הרחוב המרכזי ש
מחנה־הפליטים.
הרחוב המה אנשים. זהו רחוב שפע
היה סלול אספלט. היום נותרו בו ר
בורות, שביום השני היו מלאי
במי־גשמים מעורבים באבק חוו
בצירי הכביש, בתוך תעלות־ניק
פתוחות, זרמו מי־הביוב של המחנה.
תהלוכת האבל אורגנה בעבורו
צוות, כמו מכונה משומנת ומיומנת. ה
שרצו בזריזות והביאו תמונות פורטר
ציבעוניות של יאסר ערפאת, מחיי
ולבוש במדים, והצמידו אותן אל הזר׳
הרעננים. מישהו הלך לבית־מישפחו
של עאמר, והביא משם את תמת
(המשך בעמוד 7

על המילחמה המתמשכת בין ״מורדי״
פת״ח, סוכני הסורים, ובין כוחותיו של
יאסר ערפאת, יו״ר אש״ף, גרמו
בשבועות האחרונים לתסיסה רבה התושבים הכבושים. בשטחים התארגנו, כמעט בכל יום ובכל מקום,
להפגנות הזדהות ותמיכה ביאסר
ערפאת ובמנהיגותו, ולהפגנות נגר
המזימה הסורית לשבור את עצמאות־ההחלטה
הפלסטינית.
הפגנה כזאת היתה ביום השבת,
השבוע, בטולכרם. איבראהים בישארה,
פועל־בניין במיקצועו, הצטרף באותו
היום להפגנה שהתארגנה ליד
בית־הספר המיקצועי בעיר. הוא לא
הלך לעבודה באותו היום. הוא הרגיש,
כמו רבים מאנשי המקום, כי הוא חייב
להביע את תמיכתו במנהיגו, יאסר
ערפאת.
איבראהים קם בבוקר, לבש ג׳ינס
וסוודר, נפרד מהוריו ומעשרת אתיו
ואחיותיו.
הם לא ידעו, כי זו הפעם האחרונה
שהם רואים את אחיהם הבכור.
אביו, עבד־אל־בישארה, הלך כהרגלו
בכל יום לחנותו שבמרכז העיר.
הוא לא ידע כי בתוך שעות ספורות
יוזמן לחקירה במישטרה, אחרי
שגופתו של בנו־בכורו תהיה מוטלת
ללא רוח־חיים בסימטה צדדית, ליד
בית־הספר המיקצועי.
ההפגנה התחילה ב־ 9וחצי. כמה
עשרות צעירים התאספו ברחוב
והתחילו לקרוא סיסמות תמיכה ביאסר
ערפאת ובמנהיגותו, סיסמות בגנות
סוריה ובגנות מדינות־ערב, העומדות
מנגד ואינן נוקפות אצבע כדי להגן על
כוחות אש״ף בטריפולי.
לא עבר זמן רב וג׳יפים של
מישמר־הגבול הגיעו למקום־ההפגנה.
השוטרים לא עמדו בצד וחיכו
1שההפגנה תיגמר, ושהצעירים יתפזרו
׳לבתיהם. הם רצו לפזר את ההפגנה
בכוח.
הם ידעו כי ההפגנה אינה חוקית.
שהרי בשטחים הכבושים אין כלל
הפגנות חוקיות.
הופעתם של אנשי מישמר־הגבול
במקום, זמן קצר אחרי תחילת־ההפגנה,
ורצונם המופגן לפזר את ההפגנה בכוח,
יצרו תסיסה בקרב המפגינים.
בתוך זמן קצר התחוללה מהומה.
המפגינים לא נענו לדרישות

אב איבואהים

1ל 1ך ך 1איבראהים בישארה
| - 1 11| /בממוגה ישגה. זוהי
אחת התמונות שנותרו במישפחה.
אפילו לא בכמה שעות. הלוויותיהם
של איבראהים ושל עאקר היו צריכות
להיערך מייד.
בלית ברירה, צעדו שתי המישפחות
האבלות בדומייה, כמו גנבים בלילה,
אחרי ארונותיהם של בניהם, בשני
הקצוות של טולכרם.
כוחות־הביטחון חששו שהלווייה

קיברו הטרי של עאמר סלאמה, יומיים אחרי
קבורתו. משני צידי הקבר מונחים זרים, שהונחו
שם על״ידי בני״מישפחתו. באמצע פרושה כופייה שחורה. עאמר נקבר

על הקבר

כזאת תיהפך מייד להפגנה נוספת, ולכן
התעקשו על כך שתתקיים עוד באותו
הלילה.
עאמר נקבר בבית־הקברות במחנה-
הפליטים בטולכרם.
עוד באותו היום הטילו כוחות־הביטחון
עוצר על מחנה״הפליטים.
התקרית החמורה הדאיגה את אנשי
המימשל הצבאי, הנוהגים במצב כזה
להטיל עוצר של כמה ימים כדי לדכא
בכוח את הרוחות הסוערות.
אולם הרוחות המשיכו לסעור בתוך
בתי־החימר העלובים של מחנה־הפליטים.
שכניו של עאמר וחברים
שלמדו איתו ביחד בבית־הספר ושיחקו
איתו ביחד בשלוליות המעופשות של
מחנה־הפליטים, לא הורשו לקחת חלק
בהלוויה, שנערכה באישון־לילה. הם
חיכו לרגע שבו יוסר העוצר, כדי
לערוך לחברם ההרוג תהלוכת״אבל
מכובדת לאור היום.
ביום השני השבוע, בשעות־הבוקר

בלילה, אך ביום השני, אחרי שהוסר העוצר, אירגנו צעירי מחנה־הפליטיו
שבו התגורר תהלוכת״אבל לזיכרו, מפני שבהלווייה שנערכה בחופזו
לא השתתפו. בתמונה נראים חבריו של עאמר עומדים ליד קיברו

כבה כותבים
עלינו

״מגדלקופטד״ -גם אחו הצהוייס
מסוק חברת הביטוח ״מגדל״ יסייע
בהכוונת התנועה באיזור תל־אביב
גם אחר הצהריים
חברת הביטוח.מגדל* נענתה לפניות רבות של אזרחים ובימים אלה
הרחיב המסוק של החברה את פעילותו. בנוסף לדיווחי הבוקר על
מצב התנועה בדרכים יסייע •מגדלקופטר־ בשמי העיר ודא
וסביבותיה ויסייע בהכוונת התנועה גם בשעות אחה־צ.
בין השעות - 16.00-17.00 שעת שיא בתנועת כלי רכב הזורמים
מתל־אביב לפריפריות, יכולים הנהגים היוצאים את העיר להעזר
בשרותי המסוק אשר באמצעות רשת ב׳ של קול ישראל יסייע לנתב
את התנועה וידווח על דרכים ועורקי תחבורה נוחים לנהיגת __

ענ ץשלטע

הופיעו במהדורת כיס ~

ה״וילאג״׳ של איזור השרון

)1רוחות מלחמה 2 -כרכים

,1דל ג /דרך הרבלת , 199 רבה השתן, טל׳ ( 491873 תחנת הדלק
טופו,לבנל בובה הכבר ת רו ק בנ ת ב הדרות)

מוקרן עתה בטל ביזיה
מאת: הרמן ווק
בהוצא ת ״זמורה ביתן״

עם היה שמה של המסעדה ״המושבה״ שם
שנישא על גלי נוסטלגיה של אותם הימים, גם
| | עיצוב הפנים הותאם לרוח התקופה-
שולחנות עץ יפים, קירות מצופים טיח גס,
תקרות ספונות עץ ותמונות המראות את הווי
חיי המושבה, בחום ובז /כמו פעם, גאוותה
של המסעדה הייתה, ועדיין, על הגן הנאה המקיף אותה ושבו ניתן
לסעוד בימים שמזג האויר מרשהיזאת. היום נקרא המקום ״הוילג׳״
אולם למרות הייחוס הלועזי נשארה התפאורה כשהייתה,
הגענו למקום בעקבות המלצה של אחת הקוראות. בליל שבת היה
המקום ריק כמעט מאדם, אומרים לנו שבצהריים ואף בימי
השבוע, המקום הומה, אנחנו נוטים להאמין, שכן כל מה..שאכלנו כאן
הצדיק נהירה למסעדה זו, ולו גם במחיר יציאה אל מחוץ לעיר, הרחק
ממרכזי הבילוי. התישבנו ליד שולחן ערוך יפה, עם מפה בהירה
ומפיות בד כהות, וכלי אוכל נאים שעליהם מוטבע שם המוסד וסמלו.
המלצרית האדיבה הציעה אפריטיף ובחרנו בקלוהה, שהוגש בכוסית
רחבה ומהודרת, עם קרח והלב. הצצה בתפריט גילתה לנו כי אנו
במסעדה בעלת אוריינטציה צרפתית. הזמנו חסילונים מוקדמים ומנת
דיונונים(קלאמרי) וחסילונים בחמאה ושום כמנות ראשונות. לפניהן
הגיע לשולחן לחם צרפתי, מטוגן בחמאה ובשום ונתון בסלסלה קש
נאה. המנות שהגיעו היו טעימות להפליא והלחם עזר לקנח את
הרוטב. המנות העיקריות -אומצת מותן(פילה) ושניצל עגל ברוטב
פטריות וגבינה היו טעימות אף הן. האומצה היתה עשויה כהלכה,
מנתח בשר משובח, גם השניצל בושל מישר עגל נכון, אך לטעמי
היה הרוטב תוספת מיותרת. עם המנות העיקריות הגיעו גם נתחי
תפוחי אדמה מטוגנים -טעים מאוד. היין יו בחרנו, בהמלצת
המלצרית החביבה, יין מתיאום פורטוגלי ( 200ש /לבקבוק בן 370
מ״ל) תרם לאווירה ולמצב הרוח שהיו מעולים ממילא בשל האוכל
הטעים. ביקשנו מהמלצרית לדעת כיצד מכינים את השניצל, כבקשת
אחת הקוראות(ראה מדור ״טעם של עוד״) .נענינו באדיבות ובפירוט.
לקינוח הזמנו אגס ממולא בשקדים. טעים, חתמנו בקפה.
החשבון, שהגיע בלווית שוקולד ממולא 2480 -כולל מסים ושירות.
הוספנו תשר נאה למלצרית -הגיע לה ג
בדקנו את המקום ההוא -נקי, כמצופה.
תרץ קיש

)2אין לנהל משא ומתן
מאת: רב׳ א. כ הן
בהוצאת ״מוניטין״

ל ה שיג בכ ל החנויות
הפצה בלעדית ״ג ד״ חברה להפצה בע״מ
טלפון׳ ^ 333680 ,337056 :

בית־פפר ״אורלי״
לספרות גברים ונשים
ת״א, רחוב המלך גיורג׳ 89
טלי )03( 284919 ,295318
מודיע נפתחים קורסים
לספרות וקוסמטיקה
גברים ונשים לחודש ימים

מחירי הזדמנות ללקוחות:

* צבע
* תספורת
* החלקה

450ש׳
150ש׳
1500ש׳

תסרוק ת סלסול פסים

150ש׳
1500ש׳
1500ש׳

המחירים לפי אורך השיער -* מחלקה לקוסמטיקה, פדיקור, והורדת שערות מהרגליים.
* השתלת צפורניים והשתלת ריסים על״ידי מומחית.

0ב 1ק ש מסודר בחור
כשותף לדירה של חייל

׳ טעם טוב״ גליון אוקטובר 83

בצפון תל־אביב
נא לפנות לטלפון 440278 :

מזל טוב

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור

—טלד לכם ב!

מסיבות ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

ב בי ת ה רו פ א
עם הגן היפה
תל־אביב, רחוב הפטמן 1
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

ם דיאנה

* קורסי ם
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילציה)
* סלון ומכון יופי
תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה
* הכנת כלות
י מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 )4
העולם הזה 2411

מעברלאמת ול שקר
אמרו פעם על פלוני(בכל ארץ מייחסים זאת לאיש אחר),
שאחרי מותו ייקבר בין ג׳ורג׳ וושינגטון והבארון פון־מינכהאוזן.
משום מה? על וושינגטון נאמר ש״לא היה מסוגל לאמר
דבר־שקר׳׳ .פון מינכהאוזן, לעומת זאת, לא היה מסוגל לאמר
אמת. ואילו הג׳נטלמן המכובד הנדון אינו יודע את ההבדל בין
השניים.
בארץ אפשר עכשיו להחיל הלצה זו על יצחק שמיר.
השבוע הוא הזמין את עצמו לתוכנית מוקד בטלוויזיה(ראה
שידור) .הקשבתי בדריכות וניסיתי למיין את הדברים בין אמת
ואי־אמת. התייאשתי כעבור כמה דקות. עולם־המושגים של שמיר
נמצא מעבר לאמת ולשקר.
פשוט אין לו קשר למושגים
פרימיטיביים כאלה.
שיטת התשובה של שמיר
דומה מאוד לשיטתו של סר
האמפריי, הגיבור החביב של
הסידרה כן, אדוני השר.
כלומר: לא להשיב על שום
דבר בהן או לאו, אלא להניח
מסכי־עשן של מילים, מסך
אחרי מסר, כמו שיבעת
הצעיפים המסתירים את פניה
של רקדנית מיזרחית.
יש בזה כמה יתרונות.
למשל, אפשר להשתמש בזה
לצורר מישחק. צפיתי בראיון
בחברת רחל, אשתי. אחרי שתפסנו את הפרינציפ, אירגנו מישחק
ספונטאני. אחרי כל שאלה, היה על אחד מאיתנו, לפי התור, לנחש
את התשובה, לפני ששמיר עצמו הספיק לתת אותה. ברוב הגדול
של המיקרים הצלחנו, והקדמנו לתשובתו של שמיר את התשובה
שלנו, שהיתה זהה מילולית, או שונה בכמה מילים. רחל עלתה
עליי וזכתה בשתי נקודות.
בפעם הבאה, תנסו בעצמכם. זה מהנה — וחוששני שלא יהיו
הרבה הזדמנויות אחרות ליהנות מיצחק שמיר.

רמי נחוץ שר־החוץ?

,מישרד החוץ /מאוד נחוץ / .כי בלעדיו /מה יעשו
פקידיוד
את החרוז הזה חרז מירד שיף ב־ .1949 הוא נשאר אקטואלי.
במה עוסק מישרד־החוץ? מרבית מדינות־העולם אינן מקיימות
יחסים דיפלומטיים עם ישראל. היחסים עימן — אם יש כאלה —
מתקיימים באמצעות מוסדות ממלכתיים אחרים.
במדינות שבהן יש שגרירויות ישראליות, הן משמשות בעיקר
כמיפקדות איזוריות לענייני-יהודים. הקומיסאר לענייני יהודים,
הקרוי שגריר, מעביר ליהדות המקומית את פקודות המימשל
בירושלים: מה להגיד, מה לחשוב, איך להפעיל לחצים, לאן
להעביר כספים, את מי להזמין, ואת מי לא.
בכל שגרירות יש גם קומיסאר לענייני עיתונות. זה קובע מה
על העיתונות המקומית לכתוב, ומאיים בהפעלת הציבור היהודי
המקומי(ואנשי־העסקים היהודיים המקומיים) נגד עיתון שאינו
חולו בתלם. בגרמניה, במיוחד, רועד כל עורך של עיתון
כשהמזכירה מודיעה לו שהאדון מן השגרירות הישראלית מבקש
לדבר עימו.
כל זה טוב ויפה, אבל מה זה נוגע לשרות הדיפלומטי?
בוודאי, יש גם דיפלומטיה. הולכים למסיבות״קוקטייל,
מרחרחים פה ושם. מניפים דגל. מייצגים.
י אולם כדי לנצח על פעולה זו די בפקיד כלשהו, מנכ״ל או
סמנכ״ל. אין צורך בשל.
זה התאשר, סוף־סוף, על־ידי נושא־התואר הנוכחי. בראיון
בתוכנית מוקד אישר יצחק שמיר שהוא מסוגל בהחלט לשאת
בתואר שר־החוץ, נוסף על תפקידיו הרבים והעצומים
כראש־הממשלה.
ראש״הממשלה בישראל אחראי לכל פעולות הממשלה. הוא
מקבל החלטות רבות לבדו. הוא עומד בראש מישרדו, הכולל את
המוסד לביון ואת שרות־הביטחון־הכללי. הוא גם עומד בראש
הליכוד ותנועת־חרות. אם נוסף על כל אלה סבור יצחק שמיר
שהוא יכול לשמש גם כשר־החוץ, מבלי שייגרע מאומה
מיחסי־החוץ של המדינה, הרי זוהי קביעה חשובה.
בישראל, כמו ברוב המדינות הדמוקרטיות, מדיניות־החוץ
נקבעת למעשה על־ידי ראש־הממשלה, והוא גם המבצע אותה.
הוא המנהל את המגעים העיקריים עם המעצמות הזרות, ולפעמים
על בסים יומיומי.
חלפו הימים של שרי־החוץ הגדולים, הרשומים בסיפרי
ההיסטוריה. שר״החוץ המודרני הוא לבלר כפי שהיה אבא אבן
לגולדה מאיר.
אם כן, בשביל מה נחוץ שר־החוץ? כרי שיטייל בעולם ויצטלם
בטלוויזיה? הרי זאת עושים גם כל שאר חברי־הממשלה.
אם רוצים לחסוך, זה המקום להתחיל.

שד ניצחו! שכזה
מה נדיר בעולם אף מן החד־קרן? גנרל המודה בכישלון.
במשך אלפי שנות ההיסטוריה הצבאית הכתובה, מאז קרב
מגידו ועד ימינו, כתבו אלפי גנרלים את זיכרונותיהם. נדמה לי .
שאיש מהם לא הודה מעולם בשגיאה כלשהי. אם נכשל, היו
אשמים אחרים — לרוב הפוליטיקאים.
גנרלים ישראלים אינם חורגים מן הכלל. אמיר דרורי, למשל.

דרורי, אלוף פיקוד הצפון, היה המצביא של מילחמת־לבנון,
שהיתה — אולי — המילחמה הכושלת ביותר של המאה וד.20
השבוע, עם פרידתו מן התפקיד, התראיין דרורי והכריז בגאווה
כי צה״ל(כלומר: הוא עצמו) מילא את כל המשימות שהוטלו עליו
והשיג את כל היעדים במילחמה זו.
אפשר לספר זאת לכתב הצבאי של הטלוויזיה. למה לא? הוא
לא יעז להתנגד.
אבל כל סגן־מישנה בצה״ל כבר יודע שזוהי שטות גמורה.
אלוף פיקוד הצפון לא השיג אף אחד מן היעדים שהוטלו עליו.
בחזית המיזרחית לא הגיעו כוחותיו אל היעד שנקבע לו: כביש
ביירות־דמשק. ביום השישי של המילחמה, שבה נהנה
מעדיפות־כוחות ביבשה ובאוויר, שגנרלים אחרים אינם יכולים
אף לחלום עליה, לא התקרב ליעד חיוני זה. הוא נשאר בידי
האדיב עד היום.

111¥
1 111¥וי ו

יומן אישי
בחזית המערבית היו דרושים לאמיר דרורי שישה ימים כדי
להגיע אל פרברי ביירות, משימה שהיה עליו לבצעה תוך יומיים.
במונחים צבאיים, חריגה עצומה כזאת מלוח־הזמנים אינה הצלחה,
אלא כישלון מחפיר, ולא כל שכן מול פני כוח בלתי״סדיר או
חצי־סדיר.
אילו הייתי במקומו של האלוף אמיר דרורי, הייתי שותק. אבל
אני רק רב־טוראי.

ג רי את ג ימי
אפשר לקלס ולשבח את ג׳רי פורר וג׳ימי קארטר מבחינות
רבות, אך קשה לאמר עליהם שהם ענקי־רוח. על ג׳רי פורר נאמר
בשעתו שאינו מסוגל ללכת ברחוב וללעוס מסטיק בעת ובעונה
אחת, מפאת עומס המאמץ האינטלקטואלי הכרוך בכר. על
הישגיו הרוחניים של ג׳ימי קארטר מוטב שלא להרחיב את
הדיבור.
שני הנשיאים־לשעבר •סובלים מתת־תעסוקה, ועל כן החליטו
לארגן את אחד מאותם אירועים אמריקאיים אופייניים: כנס־עיון
של מכובדים, שבו מדברים הרבה ואומרים מעט(אם בכלל) ,מין
הצגת־גאלה אינטלקטואלית חסרת־תוכן. הנושא היה השלום
במרחב, בעיקבות ההצלחה המסחררת של הסכמי קמפ״דייוויד
בהשכנת השלום במרחב.
רשימת־המוזמנים היתה מרשימה באפסותה הנוצצת. הכוכב
האמריקאי היה איש־הרוח של קארטר, זביגנייב בז׳ז׳ינסקי, זה
שאמר לפני שנים ״ביי־ביי, פי־אל־או״ .בינתיים זה ״ביי־ביי,
בז׳ז׳ינסקי״.
מן הצד הסורי הופיע אחד הלבלרים של מישטר־הדמים
בדמשק, שדיקלם את הקו של אדוניו. לצופי הטלוויזיה
הישראלית ניתנה הזדמנות לעמוד על עומק משאביו הרוחניים.
גם רוב המוזמנים האחרים היו בעלי רמה דומה.
נראה כי האיש המרשים היחידי בוועידה היה המוזמן
הפלסטיני. ואליד חלידי, נצר למישפחה פלסטינית עתיקה, הוא
אולי איש־הרוח הפלסטיני המכובד ביותר בעולם האקדמי, מומחה
למדעי־המדינה באוניברסיטת הרווארד. הוא אישיות
כובשת־לבבות, כפי שיכולים להעיד כל הישראלים הלא־מעטים
שנפגשו עימו. הוא גם אחד מחלוצי הרעיון של דו־קיום
פלסטיני־ישראלי, ברוח עיצאם סרטאווי, ומאמריו על נושא זה
היכו גלים בעולם. הוא הוזכר כמי שעשוי לייצג את הפלסטינים
בוועידת״שלום אפשרית.
נראה כי ג׳רי וג׳ימי אימצו את שני מוחותיהם כדי לגלות את
איש־הרוח הישראלי שיוכל להרשים את המוזמנים בעומק
מחשבותיו על נושא השלום. וכך הם הגיעו — אלא מה? — אל
ח״כ אהוד אולמרט, איש־הרוח ואיש־השלום.
אולמרט היה זהיר. הוא פנה אל לישכת ראש־הממשלה. מנחם
בגין(זוכרים שהיה ראש־ממשלה כזה?) הודיע לו שאל לו לנסוע
לכינוס שבו משתתף חאלידי.
יש שתי גירסות לגבי הוראה זו. הגירסה הפשוטה אומרת
שנאסר על אולמרט לנסוע מפני שחאלירי הוא חבר המועצה
הלאומית הפלסטינית, ואסור לאיש המימסד הישראלי להשתתף

באירוע כלשהו שבו נוכח איש־אש״ף. אר יש גירסה שניה, שאני
בעליה היחידי: בגין פשוט לא רצה לבזות את המדינה ולהעמיד
אצבעוני אינטלקטואלי כמו אולמרט מול אדם בעל שיעור קומה
— כמו חאלידי. הרי זה כמו לשלח את אחד הכבשים של דויד נגר
גוליית. כך, לפחות, נשמר כבוד המדינה.
ההמשד תמוה יותר. מרוב יאוש פנו ג׳רי את ג׳ימי אל ח״כ אבא
אבן. וראה זה פלא: אבן, אמן־המילים, יושב ראש של חצי תריסר
מכונים לשלום ומרכזים לשלום, סירב. בלי נציג הליכוד, כך
הודיע אביר אופוזיציוני זה, לא ייסע.
מה לעשות, אין עם מי לדבר.

סיפור
שד שני דר מניס
ביקרתי אצל עורך־הדיו מוחמר מיעארי בחיפה. קל לבקר
אצלו, מפני שהוא מרותק בערבים ובלילות לדירתו. אין חשש
שמא לא יימצא בבית.
כל זה באדיבות אלוף פיקוד״הצפון. קרי:
מיעארי השתתף, כמוני, בוועידת האדם לשאלת פלסטין
בז׳נבה. שנינו חזרנו, והוא נעצר. אחרי שמונה ימים החליט
השופט, אחרי עיון בתיק ה״חסוי״ ,לשחררו. מייד קיבל צו של
שעליו להתייצב פעמיים ביום במישטרה, האלוף ושמוטל עליו מעצר־בית בלילות.
בשעת הארוחה שהכינה אשתו הנחמדה, בעזרת ידידות, סיפר
טען שהוא רוצה להרוס
מיעארי על חקירתו במעצר. חוקר
את המדינה. מיעארי השיב שהוא דוגל בהקמת מדינה פלסטינית
לצד ישראל, בגדה וברצועה. החוקר שאל מה יעשה אם תקום
מדינה כזאת. האם יעבור לשם?
אני אהיה כמו יהודי אמריקאי, המחזיק בו־זמנית בדרכון שלארצות־הברית ובדרכון ישראלי,״ אמר .״הוא מחזיק בדרכון
האמריקאי כדי להשתתף בהנאה מן החיים הטובים
בארצות־הברית, ובדרכון הישראלי כדי להשתתף בסיבלם של
הישראלים. אני אמשיך להחזיק בדרכון הישראלי שלי ואצטייד
גם בדרכון פלסטיני. כך אשתתף בעת ובעונה אחת בחיים הטובים
בישראל ובסיבלות הפלסטינים.״

חילופי מחמאות
כל אדם אוהב מחמאות. גם אני. בייחוד כשהן באות מפי
יריבים.
שימעון סאמט, הכתב הוותיק של הארץ, הלך לראיין את
מרדכי סורקים במדורו ״היכן הם היום״ .סורקים, איש כפר־סבא,
נמנה עם ותיקי מפא״י. הוא הלך אחרי דויד בן־גוריון לרפ״י.
בכנסת השישית היינו שנינו באופוזיציה, אך הוא הופיע בה
כאיש־השילטון, גינה את
האופוזיציה והסביר את מהלכי
הממשלה. השילטון היה טבוע
כה עמוק בנישמתו, עד כי לא
יכול היה להתרגל למחשבה
שהוא מתנגד לו. הוא היה בעל
השקפות שמרניות צרות
ונוקשות.
על רקע זה התנגשנו
פעמים רבות. בייחוד כשהצעתי
לבטל את החוקים נגד ההפלות
ונגד ההומו־ סכסואלים.
אז יצא נגדי בחימה שפוכה,
ותרם לאוצר הכנסת כמה
ביטויים מעניינים.
סורקים
מה הוא אומר עכשיו?
מספר סאמט, בכתבה שלו :״מרדכי סורקים, כאיש פרטי, הוא
איש נעינדהליכות, איש שיח עממי ולבבי. מאידך גיסא,
כאיש־ציבור הוא אימפולסיווי מאוד. זעמו פורץ תכופות, מבלי
שיוכל לעצור בו.
״למיזגו זה נתן סורקים ביטוי מעל בימות ציבוריות שונות,
ובמיוחד בכנסת, הן בנאומיו והן בקריאות־הביניים, שחרגו
לעיתים מהנוהל הפרלמנטרי המקובל. לא אחת עוררו
קריאות־הביניים שלו את זעמם ומחאותיהם של חברי־הכנסת. הוא
מודה כי ׳לפעמים הכרחתי נואמים לסיים את דיבריהם טרם זמן.׳
״מי היו ׳קורבנותיו׳ העיקריים בכנסת? שאלתי. הוא משיב: לא
מעטים, ומזכיר במיוחד את ראש הסיעה הקומוניסטית, מאיר
וילנר, חבר־הכנסת לשעבר אורי אבנרי, עורך העולם הזה. על אף
יריבותו לאורי אבנרי, הוא סבור שאבנרי בלט בין חברי־הכנסת
בזכות כישרונותיו וכושר־דיבורו. אורי אבנרי היה גם, לדעת
סורקים, מהבקיאים ביותר בבעיות הכנסת.״
נעים לשמוע. נעים גם להחזיר מחמאה. סורקים שייך לזן של
אנשי־ציבור וחברי־הכנסת, ההולך וכלה מן העולם שלנו. הוא לא
היה מושחת, לא עשה עסקים כחבר־כנסת, לא סחר בהשפעה
למטרות פרטיות, לא נעדר מן הכנסת, לא הזדנב אחרי
העיתונאים, לא מכר סודות תמורת פירסומת אישית, לא עמד
במליאת־הכנסת על הראש כרי לזכות בכותרת, לא תקע סכין בגב
חבריו כדי לזכות בקידום.
בקיצור, הוא לא היה מתאים לכנסת הנוכחית.

הברש בנימין
נוימן(משמאל)
התחזה נחלנו
ונימעט שם את
ידו על הנסר
שהיה נ:ידי מוטי
מנ&יל (מימין)

קרחות הסנין ז המרכזי של
/יוניון בנק אוף סוויסרלאנד
בציריך, שווייץ, היו בטוחים שבמקום
מתבצע שוד.
מערכת־האזעקה הופעלה והשערים
הוגפו בדזמנית. במרכז אולם־הקבלה
נוצרה מהומה. שני אנשים, שהחזיקו
בידיהם מיזוודות כהות, ניסו לתפוס
איש את מיזוודת רעהו. גברים חסונים
שרצו למרכז־האולם הקיפו את השניים
בחומת״אדם.
פקידי־הבנק היו נרעשים, כשהתברר
שהמקום מוצף בשוטרי־חרש.
הפקידים לא הבינו מילה מהצעקות
הרמות שנשמעו בחלל האולם. הן היו
על טהרת העברית.
״רימית אותיר צעק אחד.
״אל תזוז, אנחנו בלשים מישראל!״
צעק השני.
״לעולם לא תיראו את הכסף!״ צעק
הראשון.
תשובת השני :״הוא כבר לא שלך!״
השערוריה בבנק השווייצי התרחשה
בתחילת חודש ספטמבר, השנה.
היא היתה שיאה של פרשת מירדף
מרתקת, חובקת עולם, אחרי סכום־
עתק בדולארים זימבאבווים.
הסיפור המלא, כפי שהוא מתפרסם
לראשונה בהעולם הזה, מגלה טפח
מהנעשה בעולם הבנקאות הבלתי־חוקית,
המתקיים לצד המערכת
החוקית.

^ מיזוודותשל
^ הילת הדראמה היתה בחודש
* 1מרס, השנה, כאשר נפגשו
בשווייץ שניים מגיבוו־יה המרכזיים.
האחד הוא ססיל הולמס, פליט לבן
מרודדה, היום זימבאבווה. הולמס,
איש״עסקים שברח לדרום־אפריקה עם
מישפחתו, החזיק בין חפציו הון רב:
כמעט מיליון ורבע דולר זימבאבווים
(בדיוק! .)1234000 מכיוון שבזימבאב־ווה
שער־החליפין הוא 1.12 דולר
אמריקאי לכל דולר מקומי, הרי
שהולמם החזיק בידיו הון עתק:
1382000 דולארים של ארצות־ הברית.
כסף זה לא היה שייך רק להולמם.
גם לבנים אחרים, שרצו להבריח את
כספם, נתנו לו את כל רכושם, כדי
שימיר אותו בדולר הירוק.
הולמם נסע לאירופה להחליף את
כספו, וגילה לתדהמתו שבאירופה
ערכו של הדולר השחור, השווה

1 6 1ו .£ג 0 1 6 0 8ט 16־1:1

10 ז>וס 1 1ס ־1:116 1

״ ב 81111! 0 £ 0
1011305

.6־ 1נ1

/61י 6 1ס 0 6

8 6 <1 3 0 1ג 1י ס 0ג 1ס

0זי׳.נו 3נ 1מ? 1103 8 3 1 1 )1 2 1רנ ט ס! ,
1*0 1 6 3 .

£0120103
301

?001161 813168 0

030003560

<1 0 1 1 3 0 1 (1 3 7 8

מ ע1£1ז ס 0

סד & מ׳

*33-21

)1 3 0 1 0 6 1

( 0 0 0 ,0 0

( ) 5 0׳ ? 111:31ז 33ס 3 (1 3 1 1
21011381 (^ 6

31121 1 1 1 0 1 : 7

דל 0606

234

-:0יר

9 3 0 1 1 3 0 )5 0 7 6 0 7

0 0־1

0 6 0 1 :3

06061-76 )1 0031 05 £ 6 1 7 000 ׳, 0 0 .
פתיח החסכם, שעליו חתם מוטי מנג׳ל בחודש מרס בשווייץ.
הוא מקבל מססיל הולמס 1234 מיליון דולר זימבאבוויס ומתחייב
לשלם לו 617 אלף דולר אמריקאיים בשישה תשלומים שבועיים. על ההסכם חתמה דיילת ישראלית בעדה.
מנג ל לא התכחש לחתימתו. הוא טוען שהכסף שקיבל לא היה בר־המרה, ושהיה מובן להחזירו תמורת תשלום
הוצאותיו. עד לשבוע שעבר,המועד בו הגיעו הצדדים להסכם, התנהל מירדף ביניבשתי להשבת הכסף לבעליו.

התחייבות בלי ניסוי
בזימבאבווה יותר מהדולר הירוק, הוא
פחות מ־ 40 סנט אמריקאיים.
אם לא די בזאת, נודע לו ממקורות
מוסמכים, ששילטונות זימבאבווה
עומדים לבצע ״מהפך כלכלי״ ,שיהפוך
את השטרות שבידיו לחסרי־ערך
לחלוטין.
בעוברו ממרכז בנקאי אחד לשני,
הציע לו מישהו לנסות להחליף את
הכסף מחוץ לבנק.
כאן נכנס לתמונה הגיבור השני.
שמו מוטי מנג׳ל, ישראלי לשעבר,
המתגורר כיום בהוליווד שבפלורידה.
מנג׳ל ( )36 יצא מישראל לפני 15 שנה,
ולדבריו, מאז הוא עשה חיל בעסקים.
הוא התחתן עם צעירה קנאדית, ביצע
עיסקה מוצלחת בקנדה ומאז התרחב.
מנג׳ל קשור בעיסקי־בניה, במועדוני
לילה ובעסקים אחרים, ביך
יבשתיים, שעליהם הוא אינו מדבר.
הוא מחזיק אפילו בבנק. רוב רכושו,
כולל ביתו המפואר, רשום על־שם
אשתו. לדבריו, הוא מכיר רבים
מהצמרת הפוליטית הישראלית, והוא
תורם גדול לישראל.
הולמס ומנג׳ל קבעו פגישה
בלונדון. מכיוון שהפגישה לא יצאה
לפועל במועד שנקבע, הם נפגשו
שנית בציריך, שווייץ.
אחרי היכרות קצרה, נחתם הסכם
מוזר ביותר בין השניים. ב־ 25 במרס,
בחדר במלון אינטרקונטיננטל, העביר
הולמס למנג׳ל חמש מיזוודות
גדושות שטרות כסף. מכיוון שהשטר
הגדול ביותר בזימבאבווה הוא בן 20
דולר, והולמס הביא איתו גם שטרות
בני דולר זימבאבווי אחד, הוא נאלץ

לעמול קשה עד שהביא את הכסף
לחדר שבו בוצעה העיסקה.
הולמס שלף דף נייר מודפס, החתים
עליו את מגג׳ל ואת ידידתו, דיילת
ישראלות, שהיתה בחדר, כעדה.
בהסכם נאמר, שמנג׳ל קנה וקיבל סכום
של 1234000 דולר זימבאבווים, ושהוא
ישלם עבור כל דולר כזה 50 סנט
אמריקאיים — סך־הכל 617 ,אלף
דולר אמריקאיים.
צורת התשלום היתה מוזרה לא
פחות. מנג׳ל התחייב לשלם את הסכום
בשישה תשלומים שבועיים לחשבון
בבנק דיסקונט בז׳נבה, לפי שם־צופן
״עבור ידידך הטייס״.
הולמם לא קיבל שום ערבות כספית
או בנקאית עכור הרכוש שצבר במשוכל
חייו, ושאותו הפקיד בידי אדם שלא
הכיר אותו אלא יומיים קודם־לכן.
ואז קרה מה שעלול מאיד לקרות
בעסקים כאלה:
הכסף שהובטח בתמורה להולמם,
לא שולם כלל.
מנג׳ל, טען אחר־כך, שהתברר לו
שהכסף אינו בר־המרה. הוא רצה
להחזירו להולמם, אך ביקש פיצוי על
טיסותיו לשווייץ, ועל המאמץ
שהשקיע, אך הולמס לא היה מוכן
לשמוע על כך, וביקש שיעשה כל
מאמץ כדי לפרוט את הדולארים
הזימבאבווים.
סיפר הולמס :״בארבעת החודשים
האחרונים טסתי כ־ 45 טיסות
בינלאומיות לארצות־הברית, אירופה
וישראל, במאמץ להבטיח את התשלום
המגיע לי. מנג׳ל הזמין אותי להיפגש
עימו בערים שונות, אבל בכל־אחת

מהפגישות האלה מצא מנג׳ל תירוץ
להסביר מדוע אינו משלם, ונחוצה לו
פגישה נוספת.
״לחלק מהפגישות לא הופיע מנג׳ל
כלל. בסוף הציע להחזיר את הכספים
הזימבאבווים. הסכמתי. אולם גם הצעה
זו הוא לא כיבד, והכספים לא הוחזרו
לי. מנג׳ל טען שהכספים אינם ברשותו
ובהחזקתו, כי מסר את הכספים
להחלפה, וכי נתקל בקשיים לקבל את
הכספים הזימבאבווים בחזרה משותפיו
אלו״.
הולמס נזכר, שמנג׳ל סיפר לו על
עברו הישראלי ושהעדה שנכחה בעת
העברת הכסף היא ישראלית. הוא בא,
לראשונה בחייו, לישראל. הוא פנה
למישרד עורכי־דין בתל־אביב, וביקש
שיכינו תביעה נגד מנג׳ל על סכום של
617 אלף דולר.
הוא לא הסתפק בכן־ ,ביקש לדעת
פרטים נוספים על הישראלי היורד,
מיהו, היכן הוא מחביא את הכסף ואם
הוא הצליח להמיר חלק ממנו.

^ מלכודת
בבנק
ך* שלב זד! הוכנס בסוד־העניין
הגיבור השלישי של הפרשה,
הלא־הוא החוקר הפרטי בני פרלמן,
לשעבר מטובי החוקרים ביחידה
לחקירות־הונאה במטה הארצי. פרלמן,
שכבר יצא לו מוניטין בעבודותיו
בתחום הפרטי, התחיל לעבוד על
התיק.
פרלמן החליט לטמון מלכודת

לידידיו של מנג׳ל בישראל, ומצא דרך
מקורית להיפגש איתם. בעבודת־שטח
שעשה התברר לו, שהם מתכוונים
להשכיר דירה בגוש־דן. הוא בא
למקום, ובמהלך השיחה על תנאי־השכירות
סיפר שהוא חייב לצאת
לחו״ל, לגיחה קצרה של עסקים.
כבדרך־אגב ״גילה׳ פרלמן למארחיו
שהוא חלפן־מטבע בינלאומי. ,והלהיט
היום בשוק זה דולארים זימבאכווים׳,
הדגיש.
בעלי הדירה גילו את אוזנו של
פרלמן, שהם מכירים מישהו שמחזיק
במטבע מסוג זה .״אני מוכן לעיסקה׳,
אמר פרלמן ,״אך רק בסכום של יותר
ממיליון דולר.״ הוא ציין, שהוא ישלם ־
סכום גבוה ביותר 50 ,סנט על כל דולר
זימבאבווי, תמורת המטבע האפריקאי.
בירור טלפוני קצר, שנערך בין
ישראל ובית מנג׳ל בארצות־הברית,
העלה שהוא מחזיק ב־ 740 אלף דולר
זימבאבווים, שאותם הוא מוכן להמיר.
בתחילת ספטמבר הגיעו המעורבים
בפרשה לציריך: מנג׳ל בא מארצות־הברית,
מלווה בצעירה יפהפיה, הולמס
בא בטיסה מיוהאנסבורג. מישראל
יצאו פרלמן וחמישה מעובדי מישרדו,
פרקליטו בארץ של הולמס וזוג ידידיו
של מנג׳ל, שקישרו בינו ובין פרלמן.
מנג׳ל וידידיו לא ידעו על
המלכודת שהוכנה להם.
אחרי משא־ומתן קצר בין מנג׳ל
ופרלמן, שהתחזה כברוקר בעל־מוניטין,
הוחלט שהעיסקה תבוצע לא
בחדר מלון אמבסדור, כפי שרצה
פרלמן, אלא באולם הקבלה של
יו־בי־אס -יוניון בנק אוף
סוויסרלאנד.
הוסכם שמנג׳ל יביא לאולם את
המיזוודות, יפתח אותן ויציג לפני
פרלמן את 740 אלף הדולארים
הזימבאבווים. פרלמן התחייב, שבאר
תודעת הוא יפתח את מיזוודת ה־גייימס־בונד
שלו, שבה יהיו 370 אלף
דולר אמריקאיים, ואז הם יתחלפו
במיזוודות.
ערב ביצוע העיסקה דיווח עליה
פרלמן למישטרת שווייץ וביקש את
עזרתה.
ביום שלישי, ה־ 6בספטמבר, בשעה
12 בצהריים, נפגשו מנג׳ל ופרלמן
באולם־הקבלה של הבנק. עובד־הבנק
הביא למנג׳ל את המיזוודות שהיו
מופקדות במקום. מגג׳ל פתח את
תיקיו, ואז פתח פרלמן את תיקו שלו,
ואותת לשוטרי־החרש שהסתתרו
באולם.

הזימבאבווית בוושינגטון, בחיפוש
אחרי הנוהלים המתאימים להחזרת
הכסף לארץ שממנה הוא הוצא שלא
כחוק. .הנוהלים האמורים להשבת
המטבע הזימבאבווי יושלמו בעתיד
הקרוב ״,סיים מנג׳ל את תצהירו.
לידי העולם הזה הגיעה מיכתב
רישמי של שגרירות רפובליקת
זימבאבווה בארצות־הברית. במיכתב
— הנושא את התאריך 23 בספטמבר
והמיועד לכל מי שקשור בפרשה —
נאמר, שהם מבקשים להודיע לכל
חוקר מישטרתי מוסמך בארצות־הברית
ובשווייץ, שססיל הולמס,
לשעבר אזרח רודזיה וכיום תושב
דרום־אפריקה, נחקר על מעורבות
בעבירה של יצוא לא חוקי של מטבע
זימבאבווי. לדבריהם, הוא נחקר תוך
התייחסות מיוחדת לכסף, שעוקל
על־ידי מישטרת ציריך מידי הולמס
ושעתה הוא נמצא בידי התביעה
הכללית בציריך.
הזימבאבווים מציינים, שהם יהיו
מלאי הערכה אם התביעה הכללית
תשמור את הסכום עד שנציג חוקי של
ממשלת זימבאבווה יבוא לשוייץ,
מלווה בעורך־דינו של מנג׳ל, כדי
לקחת את הכסף. אם הולמס ינסה
להוציא את הכסף, הם מבקשים שהוא
יעוכב עד בוא הנציג הרישמי.
הולמס היה על סף יאוש .״מאז
המלכודת בציריך נסעתי מדרום־
אפריקה לאירופה ולישראל ארבע
פעמים, בניסיון לשחרר את כספי.
אולם מנג׳ל מנע את שיחרור הכספים
על־ידי התחמקותו מלקבל מסירת
כיתבי בית־הדץ ומדיון מישפטי,
למרות שהודה כי הכספים המעוקלים
שייכים לי, שלא נתן לי עבורם כל
תמורה, ושאף הסכים להחזירם לי״.
הולמס הגיש תביעה נגד מנג׳ל

הכסף שהיה בידי מנג׳ל נתפס, והוא
התבקש להתלוות לשוטרים לצורך
חקירה.
.בעת שנסענו לתחנת־המישטרה,
הודה מנג׳ל באוזניי כי הכסף שנתפס
הוא כספו של הולמס,׳׳ סיפר פרלמן.
אך אם חשב הולמס שלפחות חלק
מהכסף יחזור לרשותו, הוא גילה תוך
זמן קצר שטעות בידיו.
הכסף שנתפס, עוקל אומנם
לטובתו, אך רק באחת משתי הדרכים:
או אחרי מאבק מישפטי ממושך, או
אחרי קבלת הסכמה בכתב ממניג׳ל. כך
הוסבר לו במישרד עורכי־דין מקומי
בציריך.
מנג׳ל עצמו שוחרר אחרי זמן־קצר
ושב זועם לארצות־הברית.

^ השגדידות
מבקשת
ך• ־ 20 בספטמבר חתם מנג׳ל על
תצהיר לפני עורך־דין בפלורידה,
שבו פירט את טענותיו. בתצהיר
שהובא לפני העולם הזה סיפר מנג׳ל,
כי בשלהי אוגוסט (כמה ימים לפני
מיפגש־המלכודת בציריך) פנה אליו
הולמס וביקש שיפגשו בתל־אביב.
הפגישה אכן נערכה, במלון שרתון
בתל־אביב, ואז נתן מנג׳ל להולמם
כמות של אבני־חן שהולמס העריכם
כשווים 500 אלף דולר זימבאבוויים.
לדבריו, הוא הזכיר להולמם באותו
מעמד, שהוא אמור לקבל סך של 35
אלף דולר עבור הוצאות בגין העיסקה
של החלפת הדולארים הזימבאבוויים
באמריקאיים כפי שהוסכם. .באותו זמן
הצביע הולמס על אחריותו לתשלום
ההוצאות(שלא בוצע) האמורות, והציע
שהחזקתי במטבע הזימבאבווי(ההפרש
בין מיליון ו־ 234 אלף שקיבל, וחצי

06״*6פ*)ו 2סס *60061.10

׳זס ־ 8*58״£

60 23 , 1333 לרו$ 6 6

:ר&ססוזס ):זז/מ זז ״ססא סד
1>0 1 1 6 3ז 1 0

5 5 ,־1101

40601

£650

102־ 11״ ) 0 $ 0 0 1 ) 1

?0110 6

06011

{וו? 6 { 6ב 0 0

.־ז׳ל 131׳ {

{זז 0 5 5 1 3 6אסס

3 0 3ו־! 1 2 6י * $

10 0 5 1 6 0 ! /

סאס 0

6 0 0 ) 3 2043־21

113

00*0

0 1ל 0 0ק* 6

) 116031

* 5330655

520

£10103

3 0 /ד 1 0 0ח1
303

) 5 10

1 )1) 5
$12165
0111260
21 1 0 1 5

2136

1 0ו ל 0ק 16׳

44>9״ 44״ 0 0 0 5י 9-416 0 5

100

9 2 { 69י { 6 3־ ח1

9י 611ג)

׳*׳6 0 0 0 0 6 0 .0 /ל 3ל!ד ׳6 0 0 0 0 6 0 0 5,1111 0 2 0 1 ) 011130 0 6 1 6 0 6 0 0 6 1 0 2 1״׳ל 3ל. ד ; י
6 5 3 0 3־ 0 . 0 6 0 1 1 1) 311״ 6 0 1 ) 0 6 10051ל 1 0סס / 2ל 2 5 0 0 0 1 1 5 0 3 1 6 3יו לסול ״
0 0 5 6 0 0 { 0 0 .נן 1 1 0ל 0ק 6 2 0 0 ) 0 )1ו 1 0 { 1 6 )1 2 0 3 5 0 1״ סרו 1 5
)1 0 0 5 6 0 0 { 0 0

ס יו לסק 1116 2 0 0 1 0 ) 1

0 6 0 1 2 { 6 3קה 2

1 0 1י 6 .־ ר 1ז * ד 6 5 0ל { 6 0 1־ 0 6 0 { 3 { 1ק 2 0 6ו 1 0 0 3 0 0 1 1
2 5 0 1 0 1 1 6ה ו 6־ .18 ) 1 0 0 5 :6 0 1 0 3 6 5 ) 2 } 2 0 0 1יל 2ל 2

?005600100,

10ז ל? 3 2

10ולסל

0100

2 0 0 ) 0 6ר! 1 0 0

? 06213

6 0006/ל{

26 0 )0 3 .

6ל { 5 0 .0 0 1 3 ) 6 6 0
6 2 6 0 0 1 :1 1 0 0 1

563

000:5211 /

{ 11ח 1 3 1 3 3 6 0 ) 6 0 0־ 50
ת) 6 5־ 6 3 0 0 1״ ל 2ל 0 1 2

מינתב השגריר

מיכתב שגריר זימבאבווה בארצות־הברית
למישטרות שווייץ וארצות־הברית,
שבו הוא מבקש שהכסף של ארצו, שעוקל בשווייץ, יועבר לנציג
רישמי מטעם ממשלת זימבאבווה. השגריר יופתע כשיתברר לו שהכסף
נמסר לפליט הזימבאבווי, הולמס, שהבריחו לחוץ־לארץ שלא־כחוק.

המיליון שנתן לו באבני־חן) היא ערבות
מספיקה להבטחת תשלום ההוצאות
כשיתבקש,״ הצהיר מנג׳ל.
בהמשך התזכיר הוא טען, שנודע לו
שאין זה חוקי להחזיק בכסף זימבאבווי
שהוצא שלא״כחוק מחוץ לזימבאבווה.
לכן, הוא הצהיר, הוא פנה לקונסוליה

בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב. זה
לא פתר את בעייתו, מכיוון שהליך
מישפטי ממושך יהיה בעוכריו. מה גם
שמנג׳ל, ששהה באותו זמן בארץ,
הצליח לצאת לארצות־הברית, למרות
צו־עיכוב־יציאה שהוצא נגדו על־פי
בקשת הולמס.

הולמס ועורכי־דינו ניסו להגיע עם
מנג׳ל לפשרה. מנג׳ל הסכים לבסוף
לקבל סכום של 31 אלף דולר
כהוצאות. תמורת זאת הוא התחייב
לעשות לשיחרור 740 אלף הדולר
הזימבאבווים שעוקלו בשווייץ, ולוותר
על כספים נוספים שהגיעו לו, לדעתו.
הולמס היה אמור לוותר על תביעה
נוספת נגדו ונגד שותפיו של מנג׳ל.
הולמס גרס, שההסכם הוא רע
עבורו. לדבריו, הוא הוציא 100 אלף
דולר אמריקאים מאז שהסתבך
בעיסקה עם מנג׳ל, והנזק הכספי
שנגרם לו הוא עצום, מה גם שחלק
מהכסף אינו שייך לו. לטענתו, מנג׳ל
איים עליו שהוא ישלח לממשלת
זימבאבווה חומר נגדו, שעלול לסכן
את בני־מישפחתו שנשארו שם, ביניהם
בת בהריון.
״בנסיבות אלה של לחץ וכורח
קיצוניים, ובנסיבות של הסחיטה
המתוארות, אין אני רואה כל מוצא אחר
מאשר להיכנע לדרישותיו של מנג׳ל,״
קבע הולמס.
בתחילת השבוע שעבר שוב יצאו
לשווייץ המעורבים בפרשה. מנג׳ל
הגיע מארצות־הברית, מלווה בצעירה
יפהפיה, בט אלווין. בציריך הוא פגש
בעורך־דינו התל־אביבי, שניהל עבורו
את המשא־ומתן בארץ עם עורכי־הדין
של הולמס. גם הולמס ועורך־דינו
הגיעו לציריך.
הולמס הפקיד בסניף בנק־הפו־עלים
ביפו, הנאמן לצורך העיסקה,
סכום של 31 אלף דולר עבור מנג׳ל,
שהיה עובר לידיו אחרי אישור
עורכי־הדין של שני הצדדים.
הפרקליט הידד מהמטוס
לכאורה, עמדה הפרשה לפני
€סיום. אך גם הפעם היא הסתבכה.
בעוד שבציריך היו עסוקים שני
הצדדים בהשלמת העיסקה ובחתימה
על החוזה, והולמס קיבל 734 אלף
דולר זימבאבוויים, פנה פרקליט נוסף
של הולמס, מאותו המישרד,
לבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
וביקש להטיל עיקול על 31 אלף
הדולר, שעל־פי ההסכם היו צריכים
לעבור לידי מנג׳ל אחרי שהוא היה
אמור להעביר את הדולארים הזינד
באבוויים לידי הולמס. הפניה היתה
ביום שני שעבר, ה־ 7בנובמבר.

הדוגמנית האמריקאית בט אלווין, ידידתו טל מוטי מנג ל, כפ

1 1 1 1 /שצולמה השבוע בחדרה במלון בתל״אביב, שבו היא מתגוררו
עם מנג ל. היא היתה עדה להעברת הכסף הזימבאבווי לידיו של הפלה
הרודזי הלבן ססיל הולמס, שבוצעה בשבוע שעבר בסניף בנק בשווייץ
עשה זאת, למחרת בבוקר, נדהם
לשמוע שהסכום — 31 אלף הדולר
שיועדו עבורו — .עוקל על־ידי
הולמס.
הוא מיהר לנמל־התעופה וביקש

ההסכם בטל — כל־זאת ביודעו כי יו
לפני־כן חתם הולמס על תצהיר שנ
הוא טוען בטלות ההסכם, מבלי שהית
לו כל כוונה לקיימו״.
ביום הראשון השבוע דן השו 0

יורד ישראלי מפלורידה, נריט לבן מזימבאבווה
מישרד בלשים מתדאביב, עורכי־דין משווייץ,
אמדיקה ,׳שדאל וממשלת זימבאבווה רודפינ
מזה חצי שנה אחדי 4־ 1מיליון דולארים
בבקשה לעיקול הוגש תצהיר של
הולמס, שעליו הוא חתם ביום הראשון,
ה־ 6בנובמבר, ושבו הוא אמר :״כתוצאה
מן ההסכם החדש נוצר מצב, שלפיו
מהכספים שמכרתי למנג׳ל אקבל
בחזרה רק 740 אלף דולר זימבאבוויים,
מתוך מיליון ו־ 234 אלף. כלומר, אוותר
על שאר הכסף, ועוד הנני משלם 31
אלף דולר אמריקאיים, והכל תוך ניצול
מצוקתי.
״ההסכם החדש מבוטל על״ידי
בזאת, מחמת אילוץ, כפיה, עושק
והשפעה בלתי־הוגנת, שהופעלו עלי
על־ידי מנגל, ושבעטיים, בהתאם
ליעוץ המישפטי שקיבלתי, אני זכאי
לבטל את ההסכם״.
העיקול ניתן כמבוקש, בשעה 6
בערב, בביתו של השופט עמום.זמיר.
הפרקליט רץ לסניף הבנק ביפו, מצא
במקום פקידה שהמתינה לבעלה,
שיבוא לאסוף אותה. הוא מסר לה את
הצו. היא טילפנה למנהל הבנק, וכך
קיבל הצו תוקף עוד באותו הערב.
מנג׳ל, לעומת זאת, לא הזדרז ללכת
לבנק כדי למשוך את כספו. כאשר

מאנשי־המישטרה במקום שיעצרו את
הולמס על מעשה מירמה. הולמם לא
נמצא, אך פרקליטו, דני הופר, הורד
מהמטוס, עוכב ונלקח לחקירה. בידיו
לא נמצאו הדולארים הזימבאבוויים.
הם היו, כפי־הנראה, בכליו של הולמס,
שיצא בוודאי משווייץ בדרך אחרת.
הופר שוחרר אחרי זמן קצר, ואף
קיבל מיכתב־התנצלות על שעוכב
שלא ברצונו.
מנג׳ל המרוגז ויתר על שיבה הביתה
לארצות־הברית ובא לישראל, עם
ידידתו בט, שהיתה עדה בציריך
להעברת הכסף להולמם. הוא פנה
לבית־המישפט בבקשה לבטל את
העיקול. הוא טען, שלא יתכן שהולמס
יטען ביום הראשון, שהחוזה נחתם
באילוץ ובכפיה, כאשר הוא חתם עליו
למעשה רק למחרת.
״באותה השעה, בשתי ארצות
שונות, פעלו באי־כוחו של הולמס
מתוך הטעייה ומירמה,״ טען מנג׳ל.
״בציריך חתם עורך־דינו כי ההסכם
קויים ויש ליתן הכסף לי, ובישראל
טען בא־כוחו האחר של הולמס כי

זמיר בבקשת ביטול העיקול. הו
קיבל כמעט את כל טענותיו של מנג׳>
שנכח באולם בית־המישפט בתל־אביו
הולמס עצמו לא הופיע, והוא כנרא
נמצא בדרכו לדרום־אפריקה.
אמר זמיר :״ההסכם שנחתם ב
הולמס ומנג׳ל נושא תאריך 7בנובמבו
וכך ברור הדבר שביום ה־ 6בנובמבו
יום לפני חתימת ההסכם, לא היתה כל
אפשרות של אילוץ חתימה על הולמו
כשעדיין לא היתה קיימת חתימ
כלל״.
לדעת זמיר נראה שהולמס נו
תצהיר כוזב, וביקש מפרקליטו
המחוז להעביר למישטרה את הטיפו
בחקירת החשד של עדות־שקר.
השופט ביטל את העיקול הזמני ו<
חייב את הולמס לשלם הוצאו
למנג׳ל.
אך גם בשלב זה לא מסתיים
הפרשה.
מנג׳ל מתכוון להתלונן במישטו
נגד הולמס ועורכי־דינו, ולהגיש נגד
תביעת נזיקין גבוהה ביותר.

בן־ציון ציטרין1

מדוע הפחית הח״ב ממפ״ם שקל אחד מסמם תרומת! .איך פתר הקברן
מראשון־לציון בעיה פוליטית מביכה 1מד1ע נסע השדרן משה טימור לרזמא
כאשר ביקרו לפני פחות

משנה הנשיא היוצא יצחק
נבון ורעייתו אושירה באר־צות״הברית,
לא היה ידוע עד
לרגע האחרון אם ננסי רגן,
רעיית נשיא ארצות הברית,
תקבל את פניה של אופירה.
השבוע יצאו הנשיא חיים
חרצוג ורעייתו אורה לאר־צות־הברית.
אורה לא תתקבל
אלא על־ידי אשת סגן שר־החוץ.
הסיבה: רעיית הנשיא, הנמצאת
בביקור במיזרח הרחוק׳,תחזור
לארצות־הברית לקליפורניה,
ולא תמשיך לוושינגטון. אשתו
של סגן־הנשיא גיורג׳ בוש לא
תהיה אף היא בוושינגטון בזמן
ביקור הישראלים, ואילו אשתו
של שר החוץ ג׳ורג׳ שולץ לא
תוכל לארח את רעיית הנשיא
הרצוג, כי בתה מתחתנת. לבסוף
הוחלט שאשתו של סגן־השר
קנת דאם היא שתערוך את
קבלת־ הפנים לאשת־הנשיא.
! בכתבת השבוע יומן
אירועים, על המאבק בבית־החולים
הדסה לריפוי ילדה
מסרטך־הרם שבו לקתה, רואיין
אבי־ההמצאה, הפרופסור שימי
עון סרווין. לצידו רואיין גם
הד״ר אליעזר (״גזרי״ז רחמי־לבייד,
בנו של ד־׳יופסור

שמאז שצוות־הטלוויזיה התחיל
לצלם את הכתבה לפני שיבעה
חודשים, לחץ רחמילביץ׳ כל
הזמן על הכתב מ י לים, שיצלם
אותו באותו עניין.
הם רק נבחרו וכבר הם
יוצאים לחדל. ביום הרביעי
השבוע יצאו לחו״ל ראש עיריית
תל־אביב שלמה(״צ׳יץ״) להט
וממלא־מקומו מהמערך דב בן
מאיר. להט יוצא במיסגרת קרן
תל־אביב לפיתוח, לשם גיוס
כספים לעירייה. מסעו תוכנן
לפני הבחירות. בן־מאיר יוצא
בדרום־ הרצאות לסידרת
אפריקה, מטעם הפדרציה
היהודית. סיור זה תוכנן כבר
לפני שנה.
השבוע שלח ח׳־כ מפ׳׳ם
יאיר צבן מיכתב לח״כ
העבודה חיים בר־לב, שהיה
אחראי על מגבית חכ״י המערך
לבחירות המוניציפליות .״הנני
מצרף בזאת המחאה על סך של
2499 שקל למגבית־הבחירות,״
כתב צבן .״הפחתת השקל הינה
פעולת המחאה המיזערית שניתן
לעשותה, נוכח חתימת ההסכם
הקואליציוני בתל־אביב״.
צופי שעה טובה לא ידעו
שהראיון עם גאולה בל־

במקומה ולהתראיין ׳ שנית.
הניסיון השני, שהיה הרבה יותר
מוצלח מהראשון, שודר בטלוויזיה.
בן־אליעזר אף צבעה את
שיערה לכבוד הצילומים.
באותה התוכנית. שבה

מנהלת מאבק שתכליתו למנוע
ממפיקי הסרט המתופפת
הקטנה מלהגיע לארץ. הסרט
לפי ספר רב־מכר ג־ון לה*
קארה, עוסק בין השאר
בשירותי־הביטחון הישראליים

הסרט, ידבר זליג, גיבור הסרט,
בשפה המקומית. חברת־ההפקה
של הסרט התקשרה עם ששרי
רה זכאי, ישראלית המוכרת
בבישול קולות לסרטים, וביקשה
שתמצא ישראלי שיתאים לתם־

| 1 1¥ך י ך 1הדומה דימיון מפתיע לג׳יי־אר יואינג, כוכב הסידרה הטלוויזיונית. דאלאס׳,
| 1 #111 #11 / #1מנשק ידה של גברת. שלדו בא לארץ מצרפת, כדי לקדם מכירת טיולים לחו׳ל
ביריד־התיירות שהתקיים ב״גני התערוכה״ בתל-אביב. הוא לא עזר להציל את היריד מכישלון מיטחרי
מוחלט. לעומת זאת, כשנכנס לפאב תל״אביבי, היו הנוכחים בטוחים שהוא כוכב הסידרה הפופולארית.

1711 יושב בניידת״מישטרה, המובילה אותו לחקירה
1111/1במרחב״הירקון גתל״אביב. הנימאי יוסע צילם

בדרום תל״אביב, לפנות בוקר, סצינה לטירטו מכת שמש. שוטרי
ניידת, שהופיעה במקום, דרשו מיושע שיפסיק את הצילומים
מבלי שנתנו כל הסבר משכנע. מצלמתו נלקחה ממנו והוא הובל
לחקירה. בסופו של דבר שוחרר יקי יושע באותו הלילה.
משה רחמילביץ׳ ,למרות
שהוא לא קשור לתרומתו
המדעית של חברו לעבודה.
בבית־החולים הדס ה היו שהתקוממו
על צירופו לכתבה של מי
שלא השתתף כלל בניסוי
המוצלח. מה שהם לא ידעו הוא,

אליעזר, בתו של דויד בן־
גוריון, ששודר בליל שבת
שעברה, היה מלווה בחבלי־לידה
קשים. בפעם הראשונה ראיין
אותה מאיר שליו, והיא
התרגשה עד מאוד. כשסיימה את
דבריה, הוא ביקש ממנה לשבת

רואיינו זה לצד זה העיתונאי
אמנון דנקנר והמנכ׳ל לשעבר
של מישרד המיסחר
והתעשיה עמום מר־חיים.
סיפר דנקנר על נהגו של אבא
אכן, שהיה האיש החזק
בלישכת שר־החוץ דאז. האיש
שאליו התייחס דנקנר, מבלי
להזכיר את שמו, הוא יעקב
(״יענקל׳ה׳׳) מרקוביץ, עובד
מישרד החוץ. הוא צבר עוצמה
רבה, למרות שהיה. רק נהג.
אחר־כך היה בשליחות בלום־
אנג׳לס, אך חזר לארץ ערב
הבחירות האחרונות לכנסת.
באותה תקופה ניבאו כל מישאלי
דעת־הקהל שהמערך יחזור
לשילטון, ונהגו של אבן בא
לחסות בצילו — אך הפעם דחה
אותו אבן.
ח״כ התחיה גאולה כהן
שאלה את שר־המיסחר והתעשייה
גידעון שת מה היה הסיוע
שהגיש מישרדו לבימאי קומטה
גבראם, שחלקים מסירטו
חנה ק׳ צולמו בארץ. פת הכחיש
שהסרט קיבל סיוע ממשלתי
כלשהו, הביע את צערו שגם
אותם קטעים שצולמו בארץ לא
נאסרו לצילום, והביע תיקווה
ש״מיקרים כאלה לא יישנו
בישראל ״.כהן, לעומת זאת,
למדה את הלקח. עתה היא

ובטרגדיה הפלסטינית, ומפיקיו
מעוניינים לצלם חלקים ממנו
בארץ.
ח״כ יוסי שריד קיבל
גלוית־דואר שנשלחה, כביכול,
בידי ערבי מכפר־קאסם. הגלויה,
שנוסחה בסיגנון גס ביותר,
הביעה ערגה מינית לשריד וגם
תיאורים מפורטים של מעשים
מיניים. עיתונאים ניחמו את
שריד ההמום, וציטטו את סיפרו
של וילהלם ריין ,,הפסיכולוגיה
ההמונית של הפאשיזם,
המתעד את תפקידן של
ההדחקות המיניות באישיותו
של פאשיסט.
גם מי שאינו מאמין
בתיאוריה של רייך, התקשה
להתעלם מפיסקה במאמרו של
הד״ר ישראל אלדד־שייב,
שהופיע ביום השישי שעבר
בצהרון ידיעות אחרונות. שייב,
שתיאר בחלחלה ביקור אפשרי
של יאסר ערשאת בכנסת,
הניח מראש ששולמית אלוני
תילכד בקסמיו ו״אין צורך לומר
שגם שריד ומפ״ם, השומרים על
בתולי הקו־הירוק בחירוף־נפש״.
זליג, סירטו החדש של
וידי אלן, מופץ מחוץ לארצות־הברית
על־פי תנאים מיוחדים.
אלן דרש שבכל ארץ שבה יוקרן

קיר המבוקש. היא בחרה בקריין
כדטה טימור, והוא יצא לרומא
כדי להקליט את הגירסה
העברית של זליג.
מראשוו־לציון הקבלן שמואל (.סם״) אולשינר,
מאמץ קבוצת הכדוריד של מכבי
ראשון־לציון, עמד לפני דילמה.
ביום החמישי השבוע מתמודדת
קבוצתו מול קבוצה אורחת
משוודיה, במיסגרת אליפות כנהוג בכדוריד. אירופה במישחקים כאלה, אורח הכבוד
הוא ראש־העירייה. אך הפעם לא
ידע אולפינר את מי להזמין. את
מאיר ניצן המנצח, או את
חנניה גיבשטיץ המפסיד,
שהוא עדיין ראש־העירייה
בפועל. הוא החליט להזמץ את
שניהם, כפי שעשה שבוע קורם
לכן. בדרבי העירוני, בין מכבי
והפועל, הוא הזמין את השניים,
שהופתעו לפגוש איש את רעהו,
והכריח אותם ללחוץ ידיים.
ניצן, חובב כדוריד מושבע,
פגש השבוע ככדורגלן העבר
יעקב דענקל׳ה) חודורוב,
המתגורר כיום בראשון־לציון.
שלושת בניו של השוער האגדי,
עושר, אמיר ותמיר, משחקים
כדוריד באגודת מכבי
המקומית.
העולם הזה 2411

בלתים חברי צוות יתוש ברא ש׳
תוכנית הסאטירה של גלי־צה״ל,
התארחו בבסיס חיל־האוויר
בדרום־הארץ. הנסיעה הארוכה
הפכה לחוויה נעימה, כאשר אחד
המשתתפים, יאיר(״יוד פולני״)
גרבה הפתיע את חבריו. הוא
התגלה כחקיין מעולה. בחיקוייו
הוא השמיע את קולותיהם של
שחקנים ואמנים ישראלים
מוכרים ביותר, מלווים בטכסט
י היתולי.
בישיבה האחרונה של
הוועד־המנהל של רשות־השידור
נדונה הדחתו של הכתב המדיני
יורם רונן, על־ידי חבריו,
משיקולים אסתטיים. עורך־הדיו
אהרון מאסו התנגד לכר,
וביקש לדעת מי יבוא במקומו
של רונן. מנכ״ל רשות־השידור
יום טומי״) לסיד הודיע,
שיעקב אחימאיר יהיה
המחליף. תגובת פאפו :״אהה! גם
יפה וגם צדיק־הדור.״
חבר הוועד־המנהל מטעם
המערך ניסים אלמוג, מנהל
מיכללת בית־ברל, הצטרף
להתנגדות להדחת רונן .״אני

סאת דניאלה שסי

מוחצת בליווי נאום ארוך?״ פאפו
מיהר להשיב, אף הוא בפיתקה:
״שאלת שאלה שטותית. זה
כאילו שאלת מדוע באנציקלופדיה
כלולים כל הערכים, או
מדוע במילון מופיעות כל
המילים״.

פסוק, השבוע
• המאבטח בני טל:
״אני שכיר־חרב ומוכר את
שירותי לכל מי שמעוניין, חוץ
מהעולם התחתון.״

• יהושע סובול ויעקב
לזרבחותם, על הפיגוע בלבנון:
״צור משלו אכלנו אותה.״

• ח״ב מס״ס יאיר צבן,
על פלישת ארצות־הברית לגר־נארה
:״מעשה גרנאדיוזי של
רונלד רגן.״

• הסקסולוג עמי שקד,
על האפשרות שהעלטה בשבוע
שעבר הגבירה את מעגל מקיימי
יחסי־המין :״מהכרותי את הישראלים
אני חושש, שהפסקת־החשמל
לא תשנה לכאן או
לכאן. מה גם, שהתקלה קרתה

ח 141ך * בתה בת ה־ 19 של הבוטיקאית זיווה תלם,
# 1 1 #111 יושבת על בירכי אמה. השתיים, חובשות
כובעי בוקרים, צולמו במסיבה צנועה שערכה האם בביתה
שבהרצליה לכבוד פתיחת אגף־מכירות חדש. הכובעים הובאו
מחו״ל. החגורות מעל לראשיהן שימשו תפאורה לקירות החדר.
מסכים עם פאפו, וזה דבר נדיר״.
קרא פאפו לקול צחוקם של
הנוכחים :״זה מראה שיש לך
ריגעי פיכחון נדירים״.
בהמשך הדיון התרעם
הפרופסור ראובן ירון יושב
ראש הוועד, על כך שבתוכנית
זה הזמן של רם עברון הוקרנו
צילומי־סטילס של נשים עירומות,
שהתפשטו במופע קזינו
בידור של מאיר רמז. לפיד
יצא להגנת עברון .״אפילו בסרט
קליגולה, שהקרנו, נכנסים
למיטה ״.הגיב פאפו :״אני מבין,
טומי, את ההזדהות שלך עם
קליגולה,״ ברומזו לסוסו של
הקיסר. לפיד שלח לפאפו
פיתקה שבה נאמר :״מדוע אין
נושא שלגביו אין לך דיעה

ב־ 4לפנות בוקר, כשבית־ישראל
ישן שינה עמוקה, ומניסיוני אני
יודע, שרוב הישראלים אינם אוהבים
לקיים יחסי־מין בשעות־הבוקר״.

העיתונאי שלום רוזנפלד
:״אספקת־החשמל בכל
רחבי הארץ חודשה. ליקוי המאורות
נמשך״.
• הרב מנחם הכהן, על
הכתובת על הקיר בשוק המניות:
״מניה מניה תקל ופרסין.״

• האלו!? (מיל׳) יעקב

(״גיקי״) אבן, הקונסול הכללי
החדש בלוס־אנג׳לס, בשיחת
היכרות עם ראש־העירייה המקומי
:״אינני דיפלומט. אני רוצה
שאתה תהיה פרו־ישראלי״.

שוטרים1

הוא היה נו ע. שעה טובה- ,,
נעת הוא מנחה רכונסוזו מניו־ות
נומביות ונשנים. במלאת שנה
להתנטוותו הסנסציונית מהטלוויזיה
הוא שוו חשבון עם עצמו וסביבתו

חשבון

מגי פאר

התחלתי לקרוא דברים בעיתונים,
שאני מאוד מקווה שנכתבו בעידנא
דריתחא, דברים כמו ״אנחנו שמחים
שהוא סוף סוף עזב.״ אולי אני עושה
שטות שאני נזכר ומזכיר את הדברים
מחדש, במחשבה שנייה אני חושב
שאולי אין צורך להנציח התגרויות של
אנשים. אני לא רוצה להנציח מריבות,
לכן אני גם לא רוצה לנקוב בשמות
האנשים שפגעו בי. אני כבר מזמן
סלחתי לכולם.
אני לא יודע אין הייתי יכול
להתפטר אחרת? כלומר, להתפטר בלי
שהעניין יעורר רעש. אני לא יכול
להסתיר את העובדה שזה החניף לי
שכולם מתעניינים בהתפטרות שלי
ושעצם העזיבה שלי גרמה לכזה
באלאגן. כמה שהשתדלתי לא ללכלך.
אבל מה לעשות, עצם העזיבה מלכלכת.

לי בחויץ, זה נכון. אני אמנם
מגיש ערבי־ראיונות, מנחה מכירות
פומביות, משדר ברדיו, כותב על
אמנות ומנחה נשפים וערבי״שעשועים,
אבל יש רק מיקצוע אחד שבו אני יכול
להביא את המדליה, שבו אני יכול
להגיע למקום ראשון: כמנחה של
תוכנית טוק־שו בטלוויזיה. לדעתי ה־טוק־שו
היא מרכיב עיקרי בתפריט
טלוויזיוני ולכן כואב לי שאני לא
מגיש את המנה הזו בתפריט.

*שגה קשה,
זוועה של שגה!״
^ ני מצטער ששעה טובה לא
יכולה להיות טוק־שו, אלא ערב
בידור, גם במתכונת הנוכחית שלה.
שואלים אותי אם היו לי שמחות לאיד,
כשמנחים התחלפו בזה אחר זה, אחרי
שעזבתי את שעה טובה. לא. בכלל לא
שמחתי לאידו של איש מהמנחים.
ייתכן שבאופן אנושי, אילו היה אחד
המנחים מצליח לעשות את מה שרציתי
אני לעשות ולא הצלחתי, היה כואב לי
מאוד.
מאיר שליו הוא איש טלוויזיה בכל
רמ״ח ושס׳׳ה, אך למרות שהוא מנחה
את שעה טובה, המיסגרת עדיין לא
יצרה לעצמה מישבצת טלוויזיונית
נאותה. ייתכן שמלכתחילה לא היתה
התוכנית צריכה להיות משובצת בערב
שבת, כי אי־אפשר לעשות תוכנית

שאבא שלה זה זה הזמן ואמא שלה זה
מונטה־קארלו שו.
טוק־שו היא תוכנית שהיא מועדון,
שהאווירה בו נקבעת על פי האופי של 1
המארח, וזה מתחיל במונולוג־הפתיחה
ונגמר בכל הרמת־גבה שלו. אני חושב
שבערבים שלי בחמאם הגעתי לזה,
וזה היה מאוד חשוב לביטחון העצמי .
שלי, משום שאחד הדברים שקרו לי
בשעה טובה הוא שהאנשים שעבדו ן
איתי, הצליחו לאט לאט ולא מרוע לב,
לשכנע אותי שאולי אני לא מסוגל
להנחות טוק־שו.
אני שמח שעזבתי את התוכנית
ממש בדקה לפני ,12 לפני ששוכנעתי
סופית כי הבעייה של התוכנית היא
אישית שלי, שבעצם אני לא מתאים. זה
היה מצב קשה מאוד, ממש סכיזופרני.
מצד אחד בערבים שלי, המתכונת
היתה זהה לזו של שעה טובה וכאילו
לא פוליטית — כשאני מספר את
הבדיחות שלי ומזמין חברי־כנסת
ועיתונאים, כדי שישתתפו במישחק
של בחירת איש השבוע, מזמין אמנים
לא כדי שיופיעו, אלא כרי לשוחח
איתם והשיחה הופכת לשיא של הערב
וכל אותם אמנים, סופרים, עיתונאים,
אורחים, הופיעו בשעה טובה, לא
הם ולא אני היינו אותו רבר. בזמן
שבערבים בחמאם היינו גם אני וגם
האורחים פנטסטיים. בטלוויזיה זה לא
עבר.
הפכתי לסכיזופרן. מה קורה פה? ,
ואז הבנתי, שבכל אשמה הקונספציה
של איך עושים תוכנית־טלוויזיה,
ושעובדה שאפשר גם אחרת. משיחות־הנפש
שהיו לי עם חברים במערכת
שעה טובה בחצי השנה האחרונה שלי
בתוכנית, שהיתה לי מאוד קשה, אמרו
לי משהו שכמעט הרס אותי, ואני יודע
שהדבר לא נאמר ברוע־לב. אמרו לי
— ייתכן שמני, שעומד על הבמה,
עובר, ומני, מול המצלמות, לא עובר.
לא ברוע־לב נאמרו הדברים, והיה כבר
רגע שאני כמעט נטיתי להשתכנע, וזה
לא התייחס להתרגשות מהמצלמה,
ההתרגשות הזו היא כבר הרבה שנים
מאחורי.
ואז, כשאמרו לי את זה, עשיתי
מכירה פומבית בטלוויזיה, ולא זה הזמן
לדבר על הצד האתי, המוסרי והחברתי,
אלא על הצד הבימתי. ומכיוון שאני
בקי במכירות פומביות, ואילו אנשי

האיש הרוצה להשיג מדליה

ס דם בייד כתב עלי ״למני פאר
\ £בטח קר בחוץ״ וזו אולי הגדרת־מצב
נכונה. במבט של שנה לאחור אני
באמת שלם עם החלטתי לעזוב את
שעה טובה• אני מצטער על שני

בטלוויזיה כי זה מיקצועי, ועל כמה
פרטים טכניים שהתפספסו לי. אם
אפשר להיות חכם לאחר־מעשה, אז
אילו הייתי צריך להתפטר כעת. הייתי
דואג שכמה אנשים שנפגעו ממני לא

אני חבר, יכולתי להתנצל בפניהם
והסברתי שגם אצלי הדברים לא היו
כל־כך חלקים ושגם לי היה קשה.
בכלל, כל ההתפטרות שלי יצאה
מכל פרופורציה והפכה לאקט לאומי

** ני פאר היה מנחה טלוויזיה פופולארי. האיש ברחוב אהב אותו,
מבקרי הטלוויזיה לא כל־כך. שנים ארוכות של עבודה מאומצת
בתוכנית הבידור מיספר אחת בארץ עשו את שלהן. פאר נשבר והתפטר
מהתוכנית. ההתפטרות לא עברה בלי רעש. נעשו נסיונות נואשים
למצוא מחליף לפאר. ארבעה מנחים ניסו להיכנס לנעליו, שניים נכשלו
כישלון חרוץ, השלישי נסע לקנדה וגם הרביעי לא הצליח למלא את
החלל שנוצר.
כעת נמצא לשעה טובה מנחה. בדמותו של מאיר שליו. דומה כי
התוכנית מצאה את המנחה שלה.
מחוץ לתמונה נמצא מני פאר. הטלוויזיה חסרה לו. הקסם שבהופעה
על המסך מושך אותו. הוא עוסק בהנחיית ערבי־ראיונות, נשפים
ומכירות פומביות ומתגעגע אל המתח הנורא שבהשתתפות בתוכנית
טלוויזיה. בביתו שבנאות־אפקה עם אשתו קרני ובניו אילן, עופר ואורי,
הוא מגדל על הגג זיתים, שהוא מוסק וגם עצי הלימונים והמנגו
הבשילו.
הוא כותב על אמנות, משדר בגלי־צה״ל והוא אינו שקט, משהו חסר
לו. מני פאר מתגעגע למסך הקטן, ומחכה לרגע שבו ירים אליו מישהו,
שם למעלה. טלפון ויציע לו תוכנית אירוח ביום חול ייתור השעות
שרית ישי
הקטנית של הלילה.

במדינה
מישפט
ה שפה של התחנה המרכזית שופט קבע 3י יש להרים את
הרמה של אנשי
התחגה־המרכזית ולא לרדת
אליה.

מעורבות פוליטית

ירדני בעת האזכרה הספונטנית שנערכה לאמיל
גרינצוויג. פאר מעולם לא ניסה להסתיר דיעותיו.
הטלוויזיה לא הבינו מימינם ומשמאלם,
הם התייעצו איתי, שאלו אותי.
חשבתי שאילו היו מתייעצים איתי
ושואלים אותי גם כשהנחיתי את שעה
טובה, אולי פני התוכנית היו שונים
לגמרי.

״אגי זקוק
לוויסקי״

ך• התנהגות

הטלוויזיונית

( 1שלי, כשצולמה המכירה הפומבית,
גרמה לאנשים להגיד לי דברים שלא
קיבלתי כמחמאה. טומי לפיד בא ואמר
לי :״גילית את המיקצוע שלר, אתה
בכלל כרוז.״
מה קרה בעצם? הטלוויזיה הצליחה
להעביר את ההתנהגות הבימתית שלי
באופן הכי נכון. אני אמרתי — זה לא
המצלמות שלא אוהבות אותי. זו
ההתנהגות שלי שלא מועברת נכון.
אז אני מחוץ למקום שבו אני רוצה
להיות, וחלפה שנה ובמר השנה הזו
.הישלמתי את לימודי הפילוסופיה שלי.
תודה לאל, פיתאום היה לי המון זמן.
לדאבוני, יש עדיין אנשים שמפני שהם
לא רואים אותי בטלוויזיה, חושבים
שאני באמריקה. הם מזכירים לי את
האנשים שחושבים שהירח יותר קרוב
מסין, כי את סין הם לא רואים. ככה זה,
רחוק מהעין רחוק מהלב.
בכלל, הסיפור על אמריקה ממש
מגוחך. מאז פברואר לא הייתי
באמריקה ואנשים חושבים שמפני
שאני לא בטלוויזיה, אז ירדתי. מילא,
אנשים ברחוב. אבל אמא שלי — מלא
סל דמעותיה. כל השכנות והחברות
שלה לא מאמינות לה שהבן שלה לא
ירד מהארץ. סאת־יסוריה הוגדשה,
כאשר ביום־הזכירון נסעה לקיבוץ תל־יצחק
שממנו באנו, ושם אמרו לה
החברים שעל זה הם לא מוכנים לסלוח,
על זה שבן הקיבוץ ירד לאמריקה.
על אמא שלי זה עובר נורא קשה.
יחד עם זאת, מפני שאנשים חושבים
שירדתי לאמריקה, גיליתי דבר נורא
מעניין, אנשים לא מודעים להתפטרות
שלי. כלומר, הסערה היתה בעצם די
פנימית ובתוך הקבוצה הקטנה הסובבת
אותי. אנשים שואלים אותי מתי
תחזור? ברמזורים, בבתי־קפה. זה לא
יאמן. יש נחמדים כאלה, שאומרים לי
ברצינות — תסלח לי מר פאר, למה
עזבת את הטלוויזיה, ראיתי על הפרצוף
שלך שהרגשת מאוד נוח?
שואלים אותי אם אני חש הקלה
מכך שאני לא צריך להתייצב מול
המצלמות, להיות דרוך, לשבור את
הראש על התוכנית הבאה. לא. אני לא
חש הקלה, ואני לא נהנה מזה שאני לא
חשוף בכלל! אני רוצה לעבוד
בטלוויזיה ואוי ואבוי לי אם הייתי חש
הקלה, הייתי רץ לרופא ושואל האם זה

עבודה מיקצועית

רית של פאר על הנחיית ערבי״ראיוצות ומכירות
פומביות. הוא נחשב הטוב ביותר מבין המנחים.

לא מוגזם שבגיל 37 אני נהנה מפרישה
לגימלאות.
שאני אפרוש בגיל 37 ועוד אהנה?
לא! אני נהנה מהלחץ, אני בן־אדם
שאוהב לעבוד בלחץ. גיליתי שאם אני
רגוע לפני הופעה, אני מעצבן את
עצמי, צועק על אנשים חפים מפשע.
אנשים למדו לא להיפגע מדברים
שאגי אומר או עושה לפני מופע. אם
הכל מתנהל בסדר, אני בטוח שמשהו
לא בסדר ואז אני מתחיל לחמם את
האדרנלין ומזרים אותו בכוח למוח. אני
זקוק לוויסקי ברגעים האלה, כדי
לשכוח קצת מפרטים לא חשובים. אני
מודע לכל־כך הרבה דברים שעם
לגימה קטנה אני מעביר את האווירה

,,אני מקבר
ארו דולו לנר
הובעה. מזה
(ושדים אחוז
לאמוגו וששים
וששה אחוז
לנהן־אווגד!,,
ממיבצע של שילוח טיל לאווירת
מסיבה.

^ ״בדגודיון
טילסן״

ך ודא אהבתי את הערבים בו
חמאם. הם באמת גרמו לי נחת.
כעת התחיל החורף ואנשים לא באים
ואני ממש מצטער שאין פה קיץ כל
השנה. היו בחמאם ערבים כל־כך
טובים. אני חותם על 15 מתוך 20
הערבים האלה. מה נשאר לי לעשות?
רק לחכות לקיץ הבא.
כמו כל בדרן עברי, אני מתפרנס
משלושה חודשים צפופי־ארועים, החודש
של חנוכה, פורים ויום־העצמ־אות.
כבר היום אני חי על מיקדמות על
חשבון חנוכה, בהנחה שלא יצא שום
חוק שאסור לשמוח בחנוכה.
למרות החששות, כמות החלטורות
שלי לא השתנתה מזה עשר שנים.
נהפוך הוא, כאשר הייתי מחליף של

ירון לונדון בעלי־כותרת היתה לי שנה
מאוד קשה, מפני שפחדו לקחת אותי
לערבי־בידור בגלל התדמית הרצינית
שלי ובאותה שנה היו לי בעיות
כלכליות ממש.
כעת הגעתי למצב שבו אני מקבל
להופעה סכום של 1000 דולר, כש־עשרים
אחוז הולכים לאמרגן ו־>??66
לכהן־אורגד, וביתרה אני משלם ריבית
על האוברדראפט שממנו אני, בעצם,
חי. לפעמים, קורה שיש לי שבועות
בלי חלטורה, אבל לעומת זאת, בשבועות
הראשונים של דצמבר יש לי
הופעה כל ערב.
אני מתפרנס בעיקר מהמכירות הפומביות.
זה הברד אנד באטר שלי.
אני עומד להנחות את המכירה הפומבית
של בית וולף, שמארגן מיקי
תירוש. אני מאוד נהנה מגלי צה״ל.
עובד ביתוש בראש, מאוד נהנה
מהפינה שלי בשעתיים משתיים,
שנקראת מני היה פה.
אני נוסע עם ניידת־השידור לכל
מיני מקומות, החל במזנון הכנסת ביום
שבו מושבע שר־האוצר, דרך הגרלת
מיספרי הלוטו ביום הפרס ועד
להפגשת רוברט מיצ׳ם עם אחותו
בחיפה. אבל זה לא מספק אותי. אני
מקווה שעוצר לוח־מישדרים טלוויזיוני
נכון, שבו יקראו לי למלא את
המשבצת המתאימה לי. אני מאוד
מקווה שזה יקרה במיסגרת ערוץ
שניים.
חייבים להקים ערוץ שני. הערוץ
הבודד מזכיר לי את הימים שקדמו
לרשת ב׳ ברדיו, כאשר תוכניות כמו
שלושה בסירה אחת, יומן השבוע
ובימות ובדים דחקו זו את זו והלחץ
לא עזר לאף אחד מהגורמים שעשו
רדיו. אלה היו הימים שבן־גוריון אמר
לטדי קולק לטלפן למנהל הרדיו,
אחרי כל בדיחה בשלושה בסירה
אחת. ואז נפתחה רשת ב׳ ופתאום נוצר
מצב של הזנה הדדית בין הרדיו
המשדר ובין הבידור היוצר, ואז למי
שלא זוכר, החלו שנות השישים
המפוארות של הרדיו.־
מאוד הייתי שמח להנחות תוכנית־לילה
מאוחרת בימי חול, שתשודר
ממועדון כמו החמאם עם כל החברים
שלי שהם, במלוא הצניעות, מעניינים
את הקהל הצמא לבידור.
אני הייתי מביא את דני סנדרסון,
שלא יופיע, שידבר.
אני בן 37 ושומר דיאטה. אני מת
לדעת מה יבוא אצלי קודם, הקרחת או
השערות הלבנות. מת שאלה יהיו
השערות הלבנות. אני מרגיש שבגילי
אני עדיין יכול להרשות לעצמי
לחכות. ולקהל שעדיין רוצה לראות
אותי בטלוויזיה, אני אומר בביטחון
מוחלט: מה שראיתם, זה רק ה״בקרוב״.
חכו, עד שתראו את הסרט.

״למרות קשיחות החיים והדיבור
בתחנה המרכזית, יש לעשות גס שם
סדר, לשמור על החוק ולא לרדת לרמה
שלהם.״ כך ביקשה התובעת רות פרידמן
מהשופט יעקב קדמי, שהרשיע
תישעה נאשמים באיוקים ובסחיטה
באמצעות איומים בתחנה־המרכזית
בתל־אביב.
הכל החל כאשר אנשים העובדים
ברוכלות -ובעסקים אחריט בתחנה-
המרכזית בתל־אביב, החלו דורשים
מבעל הפיצריה רימיני שליד התחנה,
כי לא יגבה מהם כסף תמורת המזון
והמשקאות שהם מקבלים בפיצריה
שלו. לכאורה, היו אלה דברים קטנים,
כמו כוס תה שלא שילמו עבורה, או
כמה שקלים נוספים לחשבון אותם
סירבו האנשים לשלם. אולם החומרה
היתה במילים ובאיומים שבהם
השתמשו האנשים, ואשר הטילו פחד
ואימה על בעל הפיצריה ועובדיה.
כאשר אמר בעל המיסעדה כי יפנה
למישטרה, החלו האיומים להפוך
לסכנה ממשית. מילים כמו ״נעשה
ממך נקניק,״ ״אכניס לך את הבקבוק
לתחת ואפתח לך אותו, אם תעיז
לקרוא למישטרה ״,״תשתוק יא
מניאק, יש לך מישפחה!״ ו״אני אפוצץ
אותך,״ היו סוג הדברים שאמרו
הנאשמים לבעל המקום.
ללא סניגור, טענו כל החשודים כי
לא היו אלה איומים מצידם, אלא צורת
דיבור המקובלת בתחנה-המרכזית
והמובנת שם לכל כשיגרה ולא
כאיומים. בית־המישפט הרשיע את
הנאשמים וקיבל את גירסתה של
התובעת פרידמן, כי יש ללמד גם את
אנשי התחנה־המרכזית לנהוג כבני־אדם
.״בדין ביקשה התובעת לגנות
ולהוקיע את ההתנהגות השחצנית־בריונית
של הנאשמים וליתן בגזר-
הדין ביטוי הולם לכך שגם בשווקים
יש לקיים את החוק, וכל ניסיון
לפגיעה בשילטון החוק יגרום לתגובה
הולמת, גם על רקע שיגרת חיים
קשוחה, כגון וו שבשוק. נראה כי קשה
לעדן את לשון השוק ואת מיגהגיהם
של החיים במיסגרתו, אך אלה חייבים
לדעת שעל אף קשיחותה של הלשון
וגסותם של המינהגים, אל להם לעבור
על החוק.״
סמים הרואיז על הגג
המישטרה תססה את החשוד
זמז קצר אהרי שמעטפדת
הסמימ הוחבאו על הגג.
זאב בירגר 85 נדהם. במעטפה
שקיבל בדואר על שמו לא היה כל
מיכתב. לעומת זאת, היו בתוכה
מעטפות קטנות שהכילו אבקה לבנה.
הזקן פנה לבתו וזו הבינה מייד כי
מישהו משתמש בשמו ובכתובתו של
הישיש, כדי להבריח סמים. היא פנתה
למכרים במישטרה והללו החליטו
לערוך מעקב.
אבקה חם רת־ערך. המישטרה
החליפה את האבקה הלבנה שהכילה
קוקאין והרואין, ב־ 10 גרם של אבקה
לבנה נטולת סמים, הכניסה אותה
בחזרה למעטפה, ושלחה אותה בדואר
הרגיל. ביום שבו ביקר הדוור בבניין
המשותף ברמת־גן, היה הבית מוקף
שוטרים. הם ראו את הדוור מכניס את
המעטפות לתיבות־הדואר, ראו את אלי
גור־אריה, אחד השכנים בבניין, ניגש
אל התיבות וחוזר לדירתו. אולם
השוטרים לא התנפלו עליו בעודו ליד
התיבות, הם הניחו לו להיכנס הביתה
ולהעלם מעיניהם לדקות ספורות ורק
אז, כאשר יצא שנית בדרכו למכונית,

עצרו אותו השוטרים. הם ערכו חיפוע
מדוקדק על גופו וברירתו, אך ל<
מצאו דבר. שום עיקבות של המעטפו
המפלילה לא נמצאו על האיש.
רק אחרי חיפוש של שעה וחצי מצ<
אחד השוטרים את המעטפה על ג1
הבית. המישטרה האשימה או
גור־אריה בסחר־בסמים ויבוא ש?
הרואין וקוקאין. המישטרה עצרו
בתחילה גם את אשתו ובתו בת ה־14
בחשד כי הן סייעו לו להחביא את הסב
על הגג. גור־אריה הכחיש כל יריעו
על מעטפת־הסמים, וטען כי הוא כלל
לא לקח אותה מתוך תיבת־הדואר של
השכן הקשיש. הסניגורית, נירה
לידסקי, טענה לחילופין כי אפילו
היתה המעטפה ברשותו, הרי שאחרי
שהמישטרה הוציאה מתוכה את הסמים
ומילאה אותה אבקה חסרת־ערך, לא
יתכן להאשים את גור־אריו
באחזקת״סמים.

חוקר סמוי וחשיש גל!1
שוטר צבאי הורשע בשימוש
בסמיב.
זמן קצר אחרי שהשתחרר עדי
חכמון משירותו כשוטר צבאי, הוזמן
למסיבה בתל־אביב. במסיבה פגע
מכרים מהמישטרה הצבאית. אחד מהם
רב״ט אפרים דרנצרו, ניגש אליו ושאל
אותו אם הוא משרת עדיין במישטרה.
חכמון אמר כי השתחרר כבר, ודרנצרו
ענה :״אם כך, אז אתה כבר לא מסוכן.״

שופט קדמי
חוק, גם בשווקים

הוא הוציא גוש בגודל קופסת־גפרורים,
חתך חתיכה והכניס לפיו.
בשיחה שנקשרה בין השניים סיפר
דרנצרו, כי היה עצור בשנה שעברה
בגלל תיק סמים במישטרה־הצבאית,
אך הצליח להתחמק ברגע האחרון.
הוא התגאה בכך וסיפר כי חבריב
אחרים מהמישטרה הצבאית שהיו איתו
הורשעו.
הנאשם הוא השקרן. לקראת
סיום המסיבה נתן דרנצרו לחכמון
חתיכת חשיש במתנה ״כדי שיהיה לו
טוב ״.למחרת הלך חכמון לקצין־
חקירות במישטרה הצבאית, הביא לו
את חתיכת החשיש שקיבל מררנצרו
במסיבה, וסיפר לו הכל. הוא טען כי
פעל כך כאזרח מן השורה. בעיקבות
פעולתו זו נתבקש להיות חוקר סמוי
במישטרה־הצבאית ולנסות לגלות אם
עוד חיילים שם משתמשים בסמים.
לשם כך גויים לשירות מילואים
ונשלח ליחידה שבקירייה בתל־אביב.
אולם במשך השבועיים שבהם שירת
ביחידה לא גילה כל תגליות נוספות.
אז הוגש כתב־אישום נגד דרנצרו על
שימוש בחשיש במסיבה.
הנאשם כפר באשמות• ,וסניגורו,
עורך-הדין ששי גז, טען שחכמון
משקר, וכי בדה את הדברים מליבו, כדי
להיפטר משירות מילואים שהיה אמור
לשרת בלבנון. בית־המישפט לא קיבל
טיעון זה, וקבע כי חכמון דובר אמת
ואילו הנאשם הוא שקרן. הוא הורשע
בשתי האשמות ודינו נגזר לחצי שנה
מאסר בפועל וחצי שנה על תנאי, כמו
כן הורד לדרגת טוראי.

רות ברנע:

אבא אבן:

עמוס שפירא:

מספיק
,,קשה להיות מחצה ..בעיקווו, טוב שאב שו ..זה ר א
כשהבן שוב בלבנון!״ לתבוע פיצוי מהמדינה!״ שאיש מוגי ש חשוב!״
במוצאי שבת הוצג הפרק האחרון של •יס מיניסטר׳,
לדאבון־ליבם של הרבה מאוד אנשים. התוכנית זכתה
להתייחסות רבה מאוד, ואפילו ב״שעה שובה׳ דיברו עליה.
אמנון דנקנר סיפר על דברים שהוא יודע על מישרדי־הממשלה
בישראל, והזכיר נהג של שר החוץ לשעבר, אבא
אבן, שהפך, בגלל קירבתו לשר, האיש הכי חזק בלישכה.
טילפנתי אל אבא אבן, כדי לברר איתו איך זה קורה.
נבר נמעט שכחנו שהיתה בארץ תנועה גדולה וחשובה
בשם.הורים נגד שתיקה׳ ,שפסקה לפעול, משום־מה, לפני
שהבנים חזרו הביתה. השבוע, אחרי האסון בצור, שוב
התארגנו ויצאו להפגין.
שאלתי את רות ברנע, פעילה ב.הורים נגד שתיקה׳ ,אם
הם מתנוונים להפגין רק אחרי אסונות, או שהתנועה
תתפרק ותפסיק לפעול רק אחרי שנל החיילים יחזרו לקו
הירוק -נמו שהצהירו אנשי התנועה בעת הקמתה.
ההפגנה היתה ללא קשר לפיגוע. היא נקבעה מראש לתאריך
ה־ 6בנובמבר. כרגע אנחנו מקיימים פעילות אחת לחודש. כל
חודש, ב־ 6בו, שהוא יום פתיחת מילחמת־לבנון.

• איזה סוג פעילות אתם מקיימים?

• אתה רואה את תובנית־הטלוויזיה ״ים מיניסטר?״
כמובן.
הרי בן אחותי, יונתן לין, הוא שכותב את הדיאלוגים

• סיפרת לו עד כמה התוכנית פופולרית בארץ?
דניאל חנוך, תושב חיפה, נאשם ברצח אביו, בילה
במאסר 14 חודשים ויצא זנאי. היום תובע דניאל חנוך רבע
מליון דולר מהמדינה ומשני חוקרי״מישטרה על צער
שנגרם לו, על עוגמת״נפש, על כאב ועל 14 חודשים מחייו.
שאלתי את דיקן הפקולטה למישפטים, הפרופסור עמוס
שפירא, מה סיכויו של חנוך לזכות בתביעתו.
קשה מאוד לדעת זאת מבלי לראות את החומר.

בעיקר פעילות הנושאת אופי של תיזכורת. זאת אנחנו עושים
מאז הנסיגה לאוולי. וזר״ כמובן, כפוף לשינויים.

• היו בעבר מיקרים כאלה, שאדם ביקש סכום כסף
גדול אחרי שיצא זכאי מהאשמה?

• כזמנו נפגשתם עם שר־הביטחון. הוא הכטיח
לכם משהו?

לא זכור לי. אבל אפילו אם היה מישהו, לא היה מדובר בסכום
בסדר גודל כזה.

כבר אז הוא אמר שהכוונה היא לצאת מלבנון, וגם היום הוא
אומר את זה.

• מה דעתך על זה שכל אדם המשוחרר זכאי, אפילו
זכאי מחוסר־הוכחות, יוכל לתכוע פיצוי מהמדינה?

• אבל כינתיים לא יוצאים, ואתם מסתפקים
בפעילות על אש קטנה מאוד.

בעיקרון, טוב שיש אפשרות כזאת. אבל לא הייתי רוצה
לראות מצב שכל אדם שיוצא זכאי יגיש תביעה נגד המדינה.
כנורמה, זה יכול להביא להרס המנגנון הפלילי.

קשה מאוד לפעול זמן ממושך על אש גרולה. כולנו בעלי
מישפחות ואנשים עובדים. קשה לנו לקיים פעילות יומיומית,
ואנחנו חושבים שפעילות כזאת מאבדת מהאפקטיביות שלה.
מלבד זאת, אנחנו נמצאים היום בשלב של לבטים. בזמנו
תבענו נסיגה ללא תנאי מהרי־השוף. אבל עכשיו, כשצה״ל נמצא
באוולי, הדברים קצת שונים.

• לא כולם מסכימים שצריך לצאת לגמרי מלבנון?

• ובאיזה מיקרים, לפי דעתך, אתה רשאי לעשות

כל אדם רשאי לדרוש מה שהוא רוצה. אבל צריך עיקרון
מישפטי שמעניק שיקול־דעת לבית־המישפט — במיקרים
קיצוניים, באמת בוטים, שבהם משתכנע השופט שנעשה עוול
מובהק לאזרח, בכך שהועמד לדין ללא בסיס סביר, או מחוסר
תום־לב או ממניעים זדוניים, או מנקמנות בעד דיעה פוליטית —
לפצות את האזרח הנפגע בגלל מיקרים כאלה, טוב שיש עיקרון
שהאדם יוכל לתבוע.

הקונסנזוס הוא שצריך לסגת לגבול הבינלאומי, תוך הבטחת
שלום־הגליל. אנחנו בטוחים שיש דרך להבטיח את שלום־גליל,
ועל הממשלה למצוא את הדרך. ב־ 6בחודש הבא אנחנו עורכים
יום־עיון בהשתתפות מדינאים, מיזרחנים וקציני־צבא, שיסבירו
לנו דברים ויענו על שאלות.

• אם יזכה דניאל חנוך בתביעתו, איך תוכל למנוע
שכל אדם יגיש תביעה כזאת?

קשה לי להיות מרוצה מתוצאות הפעילות, כאשר בני נמצא
שוב בלבנון.

אי־אפשר למנוע. השאלה היא, אם הדרישה מתקבלת על־ידי
בית־המישפט. וחוץ מזה, אני רוצה להאמין שאצלנו מעמידים
לדין רק כשלתביעה יש בסיס סביר לזה.

• את מרוצה מהפעילות שלכם?

בוודאי. אמרתי לו שהעם בישראל לא מרוצה מסיום הסידרה,
והוא סיפר לי שעכשיו הם עובדים על עוד שיבעה קטעים.
ביקשתי ממנו לגמור את העבודה מהר, כדי שאוכל להביא את
הנכס הזה לארץ ולפוצץ את זה לפני הבחירות. אני בטוח שזה יהיה
יותר גדול מארידור ומרידור גם יחד.

• אפרופו התוכנית הזאת. דנקנר כיפר ב״שעה
טובה״ על נהג שלך, שעלה לגדולה במישרדך
ולמעשה, ניהל את הלישכה שלך. האם מדובר ביעקב
מרקוביץ?
כן, זה האיש. הוא עבד אצל אשכול ואצל לבון, והרגיש חזק
מאוד. הוא בעצמו קצת הגזים בניפוח, והיו פקידים שחשבו שאם
יסתדרו איתו טוב, יהיה להם סיכוי להגיע למינויים גדולים
בעולם. מרקוביץ, מצירו, לא טרח לסתור את הדברים.

• מה גורם לאנשים כאלה, לפי דעתך, להרגיש כך
ולתת את ההרגשה הזאת לאחרים?
דברים אלה נגרמים על־ידי קירבה פיסית לבעל ההכרעה,
ותכיפות של מגע.
אם ניקח, למשל, את המצב בוושינגטון, העובדה שהיועץ
לענייני״בטחון יושב בבית הלבן זרואה את הנשיא פעמיים ביום,
לעומת שר־החוץ הרואה את הנשיא פעמיים בשבוע, היא אחד
הדברים שגרמו לכל המתיחות הזאת, שהיועץ לענייני־ביטחון
בעצם כירסם בסמכויותיו של שר־החוץ. למשל הנרי קיסינג׳ר נגד
ויליאם רוג׳רם, או זביגנייב בז׳ז׳ינסקי נגד סיירוס ואנס.

• ואצלנו?
הנה, עכשיו מדברים שאצל שמיר יש כיסאות מוסיקליים —
מי יהיה בחדר הכי־קרוב לשמיר, יחיאל קדישאי, יוסף בן־אהרון
או אורי פורת, שהודח לחדר יותר רחוק.

• האם צריך לעשות משהו נגד זה?
אין לזה משמעות רצינית, לפחות אצלנו. זה לא מספיק

שהאיש חושב שהוא חשוב, וכמה פקידים חושבים כמוהו. אצלנו
זאת לא בעיה ממשית.

אוהר>ם...הה הן אוהדות. .הה הם אוחרים...חה הן אוחרות...חה ה

גד כץ:

דן חמיצר:

״אנחנו שילמנו את ..השלט. לסיים, קפץ .,בגלל בגין, נלהאו״מניקים
החשבון שר המימסד!״ לי לפניהעיניים נמצאיםבלבנון ! ״
הבחירות לרשויות המקומיות נגמרו סופית. הנבחרים
יעברו בקרוב למקום עבודתם החדש, בנייני העירייה,
והמפסידים ילכו הביתה. מה עושה אדם שבמשך עשר
השנים האחרונות היה ראש״עירייה ונשאר פיתאום ללא
עבודה, ממה הוא יתפרנס בחודש הבאז
שאלתי את ראש״העירייה היוצא של אילת, גד כץ, מה הן
תוכניותיו.
במשך 10 שנים לא יצאתי לחופש. לא ידעתי מה זה חג ומה זה
יום אחד של מנוחה. התמכרתי לעניין הזה של טיפול בעיר.
ופיתאום, היום בבוקר, אני קם ומגלה שלאילת יש חוף־ים יוצא
מהכלל, ואני מגלה שכולם בעיר הזאת שזופים. כולם — חוץ
ממני.

• אז חודש ימים תשתזף. מה אחר כך?
אני לא נולדתי ראש־עירייה. לפני שנבחרתי, עבדתי 17 שנה
בקו־צינור־אילת־אשקלוו. אני במיקצועי מהנדס־מכונות. אחרי
החופש, אתחיל לחפש עבודה.

• איך אתה מסביר את ההססד שלך?
עסקתי יותר בעשיה ופחות ביחסי־ציבור. חשבתי, שהתושבים
כל הזמן מסתכלים על מה שנעשה בעיר וזה מספיק. בדיעבד,
מסתבר שהייתי צריד יותר ללטף אנשים, הייתי צריך להתפשר
עם החוק.

• מה זאת אומרת להתפשר עם החוק?
את האנשים הרבה יותר מעניין הרשיון לסגירת המירפסת
שלהם מאשר מצב העיר. מלבד זאת, יש תמיד תיסכול נגד
המימסד, ודווקא בראשי״העירייה החזקים הם רואים את נציגי
המימסד. אז שילמנו את החשבון של המימסד — ישראל פלד,
צבי צילקר, יוסף נבו ואני.

• אתה אומר שתחפש עבודה. תחפש גם מחוץ
לאילת, תהיה מוכן לעזוב את העיר שלך?
אעדיף למצוא עבודה באילת. אבל ברור שמיגוון ההצעות
באילת הוא יותר מוגבל, ואסור לשכוח שאני צריך לפרנס
מישפחה.

• מה אומרת המישפחה שלך על ההפסד
בבחירות?
ברגע הראשון יש, אכזבה ותיסכול. אבל אחר כך זה עובר.
אשתי כבר אמרה לי שהיא מאוד שמחה שזכתה שוב בבעל
ושליליים יש שוב אכא.

• האם בזאת נגמרה הקריירה הציבורית?
כרגע אני ממש לא יודע. צלצלי אלי בעוד שבועיים־שלושה,
תהיה לי תשובה בשבילך.

לפני כמה שבועות התחילו לשדר בטלוויזיה את
התוכנית ״מה שבא״ ,והיו שתלו בה תיקוות רבות. בינתיים,
לדעת רבים, היא הפכה עוד תוכנית מלל אחת מני רבות,
שבה אוספים מרואיינים לא תמיד מעניינים. בשבוע שעבר
ניתחו על התוכנית והמנחה שלה, דן חמיצר, קיסונות של
ביקורת, מפני שכאשר סוף־סוף שודר בה ראיון אנושי,
מרתק ומעניין, עם ציון אשתר, חייל שנפצע באסון צור לפני
שנה, הופסק הראיון באמצע, באופן שרירותי, והתוכנית
נסתיימה. אחריה שודרו ארבע דקות של תשדירי״שרות.
שאלתי את דן חמיצר, אשר הביא את אשתר לתוכנית
וראיין אותו, מדוע זה קרה.
אני מודה שזה היה דבר מביש ומחפיר, עם סיום טרגי. מי שקצת
מבין מה שקורה בטלוויזיה יודע, שהיה פה צירוף מיקרים לא
סימפטי. אנחנו מקבלים כל הזמן הוראות מהמפיקה שלנו
ומהבימאי. מכיוון שזה שידור חי, הם כל הזמן עוקבים אחרי השעה
ואנחנו נאלצים להיות מאוד ממושמעים בעניין הזה.
הבחור היה צריך להתראיין לפני משה ורדי, אבל באמצע
התוכנית ניגש אלי הבימאי ואמר שהם מחליפים את הסדר
מסיבות טכניות, כך שאשתר יהיה אחרון. ואז הגיע זמן הראיון
איתו, ולא היתה לי אינדיקציה של זמן.
הראיון היה קשה ובעייתי מאוד. הוא חשב הרבה ודיבר לאט.
ניסיתי להיות אמפטי, וזה לא־פשוט לטירון כמוני. כאשר סוף־סוף
הוא נפתח והתחיל לספר, קפץ לי מישהו לפני העיניים עם השלט
.לסיים׳.
לנו ברור שלסיים פירושו מייד. הייתי בטוח שאנחנו עולים על
מבט לחדשות והפסקתי את הבחור.
אולי יכולתי לסיים את זה בצורה יותר מיקצועית, אבל זה חלק
מחוסר־הנסיון שלי. שידור התוכנית הזאת הוא מורכב ביותר.
שידור חי, הרבה תקלות טכניות ושני מנחים באמת שירונים —
אז הצופים הם שק־האימונים שלנו.

• מד עשית כדי שדבר כזה לא יקרה לד שוב?
בטש שאגי אפיק את כל הלקחים מהעניין.

• לא ראיתי את כל התוכניות של ״מה שבא״,
אבל קראתי הרבה ביקורת. מה דעתך?
אני מוכן לקבל ביקורת. השאלה היא רק ממי.
הכי מצחיקה אותי זו הביקורת של אהרון בכר שהגיע לתוכנית
הראשונה שלנו שיכור לגמרי, עשה צחוק מעצמו, ועכשיו אין לו
האומץ לבקר את התוכנית בצורה ישירה, אלא מנסה להכניס
עקיצות והשמצות במאמרים על נושאים אחרים.

• במה שונה התוכנית מ״זה הזמן״ ,למשל?
זה הזמן היא תוכנית הרבה יותר טובה. אבל צריך לתת
לניסיון הזה צ׳אנס. אני מאמין שיש לתוכנית פטנציאל, מפני
שהיא תוכנית לא מוגדרת.
אין שום בושה להתעסק בדברים יותר פשוטים ועממיים. לא
צריך כל ערב, בץ 8ד ,9לראות דווקא את וירג׳יניה וולף או את
תומאס מאן.

כולם מתלוננים שהמצג הכלכלי החדש הרס את
עיסקיהם. אנשים קונים פחות, נוסעים פחות, מגלים פחות
ואולי אפילו אוכלים פחות. פגשתי גרחוג את ד׳ל,
העוסקת במיקצוע העתיק ביותר בעולם, ושאלתי אותה
מה המצב בעסק השלה.
בחיי, הבגץ הזה הרם אותנה קשם הוא לקח את כל האומניקים
שעביר אותם, בגלל המילחמר״ מתל־אביב ללבנון. ועכשיו זה
שהוא עשה מצב קשה עם הכסף, כמעט אץ לנו עבשה.

• מה זה יום טוב אצלח
יום טוב זה שגומרים מהר ונשאר בש 250 אלף לירות.

• ומה זה יום רע?
כמו היום. מהבוקר אני בכביש ועשיתי רק 27 אלף. כל אחד
גם רוצה הנחה, ואני נותנת — כי אחרת ילך.

• אז מה את עושה?
עובדת שתי מישמרות, ולא מספיק לי הכסף.

• אץ לד חסכונות?

מותק, כסף שבא מהר הולך מהר,לא שמעת על זה?

• ואם המצב יהיה עוד יותר גרוע ולא יהיו לך
בכלל לקוחות, מה תעשי?
אני לא מאמינה שיהש מצב כזה, שכלב לא יגיע. אבל אם
יהיר״ אני אפילו לא יכולה להגש לך שאני ארד לכביש. אני כבר

ד־1י>> :1 *11 זזודזי

ט₪ש0₪שט אלא מה.
העולם הזה 2411

החודש מסתיימת תקומז־נהונתו הקצוה שר צחק
כהן כנשיא בית־המישבט הער־ון, ובמשו תויסו
השנים הבאות ישרוט בו מאיו שמגר. מי הואי

ה ע שי א
הפרוס מאוד להבין מדוע מבקרים
\ /עורכי־דין רבים כל כך את מאיר
שמגר וחוששים מפניו. הוא גבר גבה־קומה
ונאה מאוד, דיבורו תמיד רך
ואדיב, העברית שבפיו רהוטה והוא
מישפטן מובהק.
בכל זאת, כאשר נשאלו כמה עורכי־דין
השבוע, מה תגובתם למינויו של
שמגר לנשיא בית־המישפט העליון,
הם הביעו חשש ואפילו פחד.
עורכי״דין העוסקים במישפטים
פליליים אומרים כי הוא אדם קשה,
המחמיר ביותר בעונשים שהוא מטיל.
הם טוענים, כי הוא אינו רואה כלל את
צירי הקולא והחמלה, אלא נוקב את

את בית־הספר־התיכון שם. השנים היו
שנות המחתרת והמילחמה בשילטון
הבריטי, וגם שמגר הצטרף למחתרת.
הוא השתייך לאצ״ל ונעצר בידי
הבריטים.
זמן קצר אחרי סיום בית־הספר
התיכון, הוגלה עם יתר אנשי המחתרות
לאריתריאה.
בשובו ארצה הצטרף מייד לצה״ל
והחל לומד מישפטים. הוא תאם
להפליא את המערכת המישפטית
בצה״ל. גופו הזקוף נראה כאילו נברא
למדים, והגיונו הצרוף ידע לפתור
בעיות מישפטיות בקלות. הוא עלה
במהירות בדרגות והגיע לתפקיד סגן

נשיא־סורש כהן
מבית־המישפט אל דפי־ההיסטוריה
ההר .״כאשר אני שומע שבהרכב
העירעור בעליון יושב שמגר, אני
חושב שלא כדאי לי בכלל לטרוח
לנסוע לירושלים, המישפט כבר הוכרע
לרעתי,״ אמר סניגור תל־אביבי.
עורכי־דין העוסקים בעניינים אזרחיים
מביעים ביקורת אחרת. לדעתם,
למרות היותו מישפטן טוב הבקיא בכל
שיטחי המישפט, הרי שאין לו שאר־רוח
.״הוא עובד כמכונה משומנת.
כותב פיסקי־דין שכאילו יצאו ממחשב.
אבל אין לו מילות החוכמה וההתייחסות
האנושית למיקרה הספציפי
כמו שהיה לשופטים עליונים בעבר.
הוא אינו דומה לשופטים שהקימו את
בית״המישפט העליון, אשר מלבד
היותם מישפטניס היו גם אנשי-
אשכולות. הם כתבו פיסקי־דין שעד
היום נקראים בנשימה עצורה. הם לא
התמקדו רק באספקט המישפטי
הטהור, אלא התייחסו גם לצדדים
החברתיים, האידיאולוגיים והאנושיים
של המיקרה,״ אמר עורך־דין שקרא
הרבה מפיסקי־דינו של שמגר.
מאיר שמגר(שטרנברג) נולד בשנת
1925 בדנציג, בא ארצה בעודו ילד.
הוא גדל בתל־אביב הקטנה וסיים

הפרקליט הצבאי הראשי בגיל צעיר
מאוד.
למרות שהוא נחשב היום לאיש
קשה ומחמיר, הרי במערכת המיש־
.פטית של צה״ל בלט דווקא כאדם
הומני, אדם שניסה למתן את נוקשות־העונשים.
וחוסר־האנושיות של מע־רכת־המישפט
הצבאי.
למרות עברו המחתרתי, התמנה
לכהונת פרקליט־צבאי ראשי עם מות
קודמו. הוא היה אהוב ונערץ על־ידי
פיקודיו, שראו כי מתחת למדים
ולדרגות מסתתר אדם ביישן, הירא
קירבת אנשים, אך המשתדל לעשות
צדק ולדאוג לפיקודיו.
גם בחייו הפרטיים היה צנוע.
שנים רבות התגורר עם אשתו וילדיו
בדירה קטנה בשיכון צבאי ליד
תל־אביב. חיי־המישפחה שלו היו נושא
לקינאה בין מכריו. הוא נפגע קשה
כאשר אשתו נפטרה השנה ממחלה
ממארת.
בתקופת היותו פרקליט־צבאי
ראשי פרצה מילחמת ששין־הימים, ולפרקליטות
היה תפקיד נכבד: תיכנון
מערכת החוקים והתקנות לשטחים
הכבושים.
התקדמותו מפרקליט צבאי״ראשי
לתפקיד. היועץ־המישפטי־לממשלה,
בשנת ,1968 היתה תקדים במדינה.
מעולם לא התמנה פרקליט צבאי ראשי
לתפקיד נכבד זה. היה זה מרשים עוד
יותר מכיוון שמינתה אותו ממשלת
המערך, שלא זכרה לו את ״חטאי־נעוריו״
באצ״ל. כישרונו ועבודתו
המרשימה בצה״ל הכשירו אותו
לתפקיד הרם.
שמגר הפך את תפקיד היועץ-
המישפטי לאחד התפקידים החשובים
במדינה. הוא התערב בשטחים רבים,
שעד אז נפתרו רק בדרג הפוליטי.
הממשלה העריכה את דבריו ועצותיו,
וקיבלה אותן ללא עירעור.
בהיותו בן 50 בלבד, אחרי שבע
שנים בתפקיד היועץ־המישפטי, התמנה
שמגר לשופט־עליון. מכיוון שגיל
הפרישה של השופטים הוא 70 שנה,
הרי שהיה ברור כי לשמגר יהיו 20 שנה
בתפקיד שופט עליון.
השופט יצחק כהן, שהתמנה רק
לפני שנה לנשיא בית״המישפט
העליון, עומד לפרוש החודש. הוא
מגיע לגיל ,70 ולפי החוק עליו לפרוש
מהשפיטה. בתוך שנת כהונתו הצליח
השופט כהן להפוך לשם דבר בעולם.
המושג ״ועדת כהן״ התפרסם בכל
השפות, כזכר לפרשת צברה ושאתילא.

מאיר שמגר וגאולה ז״ל
חיי־מישפחה למופת

נשיא־בדרן• שמגר מחשב וכך יוצא כהן הצנוע מבית־המישפט
העליון ישר לתוך סיפרי ההיסטוריה.
במהלך השנים הרבות נוצר הנוהג,
כי נשיא בית־המישפט־העליון ד
ממלא־מקומו הקבוע מתמנים על־פי
הוותק שלהם בבית־המישפט־העליון.
ועל כן, כמעט ודאי הוא, כי ועדת־המינויים
תמליץ על שמגר לנשיא.
כאשר יתמנה שמגר החודש לנשיא,
הוא ישלוט בבית־המישפט העליון
וישרה עליו את רוחו במהלך 11 השנים
הבאות, עד שנת .1995 השופטים
הבאים אחריו, לפי הוותק, הם השופטת
מרים בן־פורת, אשר תפרוש בשנת
,1988 והשופט מנחם אילון, שיפרוש
בשנת .1993 כך, שנשיא בית־המישפט

הבא אחריו יהיה השופט אהרון ברק,
יליד . 1936
תקופה של כמעט תריסר שנים היא
תקופה ארוכה ביותר. וברור כי
אישיותו של העומד בראש בית־המישפט־העליון
מטביעה את חותמה
על בתי־המישפט במדינה, ועל כל
המערכת המישפטית. קל מאוד לחזות
כי חינוכו הצבאי והשנים הרבות שבהן
בילה שמגר במערכת נוקשה, הדורשת
מישמעת מכל אדם, יתבטאו בדרך
שבה ינהיג את בתי־המישפט.
שמגר הוא מאמין גדול במישמעת
וריסון עצמי .״הוא פרוסי,״ אומרים
אנשים המכירים אותו ,״הוא ישר כמו
סרגל, שמרני ומאופק.״
וכך, כנראה, גם תיראה שיטת
המישפט בישראל בשנים הבאות.
האדם, שבלט בצה״ל בדיעותיו ההומניות,
מצא את עצמו במערכת
המישפט האזרחי כאחד המחמירים.
יתכן מאוד כי במחצית השנייה של
שנות השמונים ושנות התשעים
תשרור בישראל מערכת מישפטית
נוקשה, טכנית מאוד וחסרת התייחסות
אנושית. בפיסקי־הדין לא יהיו עוד
ציטוטים מהתלמוד והגמרא, כפי שנהג
לעשות השופט משה זילברג, ולא יהיו
חקירות מעמיקות בנפש־האדם, כפי
שנהג לעשות השופט שימעון אגרנט
בוודאי שלא יהיו ציטוטי משוררים
וסופרים, כפי שנהג לעשות השופט
שניאור־זלמן חשין, והשופט חיים כהן
אחריו.
העומס הרב על בתי־המישפט,
ובעיקר על בית־המישפט־העליון,
מעודדים שיטה זו של התייחסות
ישירה ועניינית לדברים, ללא פניה אל
מטרה אחרת. הדרישה תהיה לדייקנות,
לזריזות ולהרבה מישמעת עצמית
וריסון של השופטים.
ולכך יתאים שמגר, איש־הצבא
בדימוס, יותר מכל אדם אחר.

אילנה אלון

שר הביטחון מחפש קונסנזוס עם המערך

״׳ש עו ד
10 המסת
ארנם נתון עתה ללחצים
מיפלגתיים וציבוריים, וגם פנימיים
וחשאיים, לטפל באורח
נמרץ בסוגיית המוטיבאציה
לשירות קרבי בצה״ל, בעיקר
— אבל לא רק — בתנועה
הקיבוצית.

יה זה רגע קשה לראש״הממשלה.
1 1צעיר בשם רענן, בן קיבוץ גבע,
הטיח בפניו דברים קשים ביותר. הוא
הישווה את הכיבוש הישראלי בלבנון
לפלישה הסובייטית לאפגניסתאן, ואת
תפקידו בלבנון לתפקידם של
חיילי־הכיבוש הגרמני באירופה. גבע
הוא פאר הקיבוצים בעמק, והיה ידוע
תמיד ברמת־השיא של חייליו.
כדרכו, שמר שמיר על קור־רוחו.
בסוף, למען מצלמות הטלוויזיה, אף
העלה חיוך על שפתיו ואמר
שהמדברים כף מוכיחים שיש בישראל
דמוקרטיה. הוא אמר שיש להתמודד
עם הבעייה בדרכים חינוכיות ,״ברוח
היהדות״.
אולם שמיר רתח. וכמוהו שר־הביטחון,
משה ארנס, שעמד לידו.

ארנס, בעלי פני שחקן־פוקר, לא עיוות
את פניו כאשר קרו הדברים.
אולם ארנס, שכלי־התיקשורת
מייחסים לו תכונות של מתינות ושכל
ישר, מתחיל לאחרונה לגלות את פניו
האמיתיות, שהן שונות לגמרי. בכנסת
אמר שמחנה־השלום הישראלי שותף
״לכל אויבי ישראל״ ,וביניהם סוריה
ואש״ף, הרוצים בביטול ההסכם
הישראלי־לבנוני.

^הליכוד והמערך
0נגד החיילים
ן * אחת המשימות העיקריות
^שלו, רואה ארנס עכשיו את
המילחמה בסרבנות־השירות. קבוצת
יש גבול היא על הכוונת.

שחל: אי־אפשר לחזות מראש
יי 2 8

בקצה הקרחון מצוייה קבוצת יש
גבול, שהיא מאורגנת היטב וחדורה
הכרה אידיאולוגית.
עובדת סירובם של מאות חיילים
לשרת בלבנון, מאסרם של 107 עד כה,
התהודה הציבורית העצומה של
קונצרט האמנים למען יש גבול
באכזיב, מיקדה את הסרבנים, הפכה
אותם נושא למחלוקת ציבורית לוהטת,
עמוסת רגשות עזים. צעירי חרות פנו
לאיש־מיפלגתם, ארנס, תבעו ממנו
להחמיר את העונשים, ואף לשנות את
החוק הצבאי לצורך זה.
לתביעה קיצונית זאת הצטרפו גם
ניצים קיצוניים בתנועה הקיבוצית,
ובראשם אל״מ (מיל׳) רן שריג
מבית־השיטה. שריג אינו מסתפק
בגינוי התופעה, או בהבעת דאגה
מירידה כללית במוטיבאציה לשירות
קרבי בקיבוצים. הוא תובע בפירוש
עונשים דראקוניים לסרבנים.
״נראה לי כי על סרבן צריך להטיל
את העונש החמור ביותר שקובעת
חוקת השיפוט הצבאית,״ אמר השבוע
למעריב ,״אני משוכנע שהסרבנות
פשוט תיעלם אם סרבן יישב שנה וחצי
בכלא״.

שריג א?,גילה שהקיבוצים
מגרשים, או מאיימים לגרש,
חיילים השוקלים לסרב לשרת
בלבנון או בשטחים הבבושים.

האדמו״ר של ניצי הקיבוץ המאוחד,
ישראל גלילי, הוציא אף הוא
איגרת־רועיס, שגינתה את הסרבנות
בכל תוקף. נראה שיועצה לשעבר של
גולדה מאיר אינו מסתפק באלפי
החללים שנפלו בגלל מדיניותו
במילחמת יום־הכיפורים, והוא ממשיך
להתנהג כמו אברהם אבינו בגירסה

כץ־שז: הכחשה נמרצת

גריל :,נגד
בשיחתו עס.העולם הזה־ היה ישראל גלילי זהיר, בדרכו. הוא
הדגיש א ת התנגדותו ל-סרבגות׳ ,אך מירב לומר שהוא מתנגד
דווקא לסירוב לשרת בלבנון, או בגדה המערבית .״אגי מתמד
לסרבנות במובנה הכלל* ׳,התעקש גלילי.
גלילי דיבר אומנם ברצון ובאדיבות, אך משנתבקש לכרס את
דיעותיו, נזכר שוב בתקופת המחתרת, ואמר שדברים מסורסים
הם. לא לסלפון*.

מודרנית. אלא שלא כמו הגיבור
המקורי, הוא כועס על כל בן, שאיננו
עולה על המיזבח לעקידה.
גם רן מרגלית, סופר הארץ שהפך
מטיף־בשער מאז שנטש את הימין
הקיצוני ותפס מקום טוב באמצע,
הצטרף בעצם לשדולת ההחמרה
בעונשים.

מיפשוליס גבוהים

ך*ל מי שהקשיב היטב לשר־
^ ה בי ט חון במישדר הטלוויזיה מוי
קד, הבין שעיקר הדאגה כרגע אינו
נעוץ דווקא בסרבנים, כתופעה.

ארנס, גלילי, הקיבוצניקים
ודן מרגלית סבורים בנראה
שטיפול נוקשה ב״יש גבול״,
יפסל מגמות רחבות של אובדן
מוטיבאציה בקיבוצים לשרת
ביחידות מובחרות, ללסת לקצונה,
ובעיקר להישאר בקבע
עם תום שרות־החובה. דוברים
במישרד-הביטחון הישוו השבוע
את סרבני ״יש גבול״
לנפץ, המפעיל סמויות גדולות

של חומר־נפץ פחות רגיש, אבל
עור יותר הרסני.
אותם מקורות הביעו את הסברה,
שעליה רמז גם דן מרגלית בהארץ,
ששר־הביטחון ינסה להחמיר באורח
ניכר את העונשים, אם על־ידי שינויים
בחוק, ואם על״ידי הפעלת סעיפים
נוקשים יותר בחוק הנוכחי.

לצעד מינהלי-תחיקתי בזה
עשוי לקדום מהלך ציבורי־פוליטי.
בשל ההשתייבות
המיפלגתית של רוב הקיבוצים,
מעוניין אדנם בשלב הראשון ן
בהצהרה מיטותפת של הליבוד !
והמערך, שתגנה בבל תוקף את
״יש גבול״ ואת תופעות הסירוב,
ותקרא להגברת המוטיבאציה
לשירות קרבי בצה״ל.
מיד אחרי השגת יעד פוליטי
זה, יפעל ארנם להחמרה ניברת
של העונשים. הוא מקווה
להשתמש בהסכמת המערך
להצהרה משותפת, בדי לנטרל
מראש ביקורת ציבורית
אפשרית נגד צעדים דראקו־ניים
כלפי הסרבנים.
ארנס פועל, כדרכו, בזהירות רבה.

אולמוט: בלי התלהבות יתרה

—.כהכנה לעונשים דראסטיים

לפי שעה קיימת התנגדות כמעט־כללית
להחמרת העונשים. אפילו יו״ר
ועדת־החוץ״והביטחון, אליהו כך
אלישר, וראש צוות־החקיקה של
הוועדה, ח״כ אהוד אולמרט, שניהם
מהליכוד, לא הביעו התלהבות יתרה
ממדיניות ההחמרה בעונשים. הם גינו
בכל־פה את הסרבנות, ובן־אלישר
הצטרף גם להבעת דאגה מירידת
המוטיבאציה לשירות בקיבוצים, אך
אין הם רואים את התרופה דווקא
במדיניות־עונשין חמורה.
קשה לדעת איך יגיבו השניים, אם
אומנם יזום השר מדיניות חדשה, אך
זאת דעתם ברגע זה. אולמרט אמר
להעולם הזה שהסירוב הוא ״כירסום
חמור בשורשי הקונסנזוס ׳,ואילו
בן־אלישר היה זהיר מאוד, דיבר על
״בדיקה קפדנית״ של הנושא, אבל
הביע את דעתו שמדובר בעיקר בסוגיה
פוליטית־מוסרית.

ס פיטי׳

׳*•י ט>3ש>ת
^ ברים דומים אמר להעולם
( הזה גם ישראל גלילי. הוא הוקיע
את הסרבנות, אך טען שהתופעה היא
״שולית״ ,והמליץ על טיפול בה
באמצעים חינוכיים. בשלב זה אין
גלילי תומך במדיניות־עונשין חדשה.
ח״כ משה שחל, ראש סיעת־המערך

בכנסת, רואה בגישת מישרד־הביטחון
משום ״שיטחיות״ .הוא דוחה מכל וכל
את ההתמודדות עם התופעה במישור
המישפטי, סבור שהיא תשיג תוצאה
הפוכה ותגביר את הסרבנות. גם הוא
בעד מערכת חינוכית, אך מבין היטב
שהצהרה פוליטית משותפת עלולה
להכשיר את הקרקע לצעדים
מישפטיים חמורים.
שחל אמר מפורשות להעולם הזה
שהוא יצביע בסיעה נגד מדיניות כזאת,
אבל אינו יכול לחזות את תוצאות
הדיון .״יש בסיעה מיגוון רב של דעות
בנושאים האלה, אין לדעת מה תהיה
התוצאה.״
ח״כ יחזקאל זכאי, איש תנועת-
המושבים, הנחשב כנץ, הפתיע בהתנגדות
תקיפה לא רק לצעדי״ענישה
חדשים, אלא גם לכל שיתוף־פעולה
פוליטי־ציבורי עם הליכוד בנושא זה.
אין הוא תומך, כמובן, בסרבנות, אך
טוען שזוהי תופעה ישנה.
העיקר, אומר זכאי, הוא לא להניח
לליכוד להסיח את הדעת מכישלונם
המחפיר בלבנון. הליכוד רוצה למקד
את תשומת־הלב הציבורית בנושא
ההתנדבות בקיבוצים (שהיא עריץ
מעל ומעבר לכל מיגזר אחר) או
הסרבנות, כדי שהעם לא יסיק את
המסקנות הבלתי־נמנעות מהשבר
המוחלט של מדיניותו הביטחונית.
הרמטכ״ל־לשעבר, ח״כ מוטה גור,
טען שלא שמע כלל על מגמות ארנס

זכאי(משמאל) :״הליכוד רוצה להסית את הדעת מהכישלון!׳
ח״כ אברהם כץ־עוז, איש
קיבוץ נחל־עוז וחבר ועדת־הביטחון
של התקיים, הכחיש
נמרצות את הידיעות על ירידת
המוטיבאציה בקיבוצים. הוא

אונס נחוש בהחלטתו להחמיר
בעונשים, במעון אין נט״ח ושיתוף־
בשלה והתיס בקיבוצים ובמושבים
מפעילים לחץ למדיניות חדשה.
גוד: לא שמע

להחמיר בעונשים, וסירב להגיב על
עניין זה. עם זאת, גם הוא, במהלך
השיחה עם העולם הזה, רמז שלדעתו
עלולה ענישה חמורה להחריף את
הנושא, שיש לו היבטים חינוכיים
חשובים.

טען ש־ 83 אחוז מהקיבוצניקים
עדיין מתנדבים ליחידות קרביות,
ושהם עדיין נוהרים לקצונה,
לטייס וליחידות ניב־חרות.
שוישי הקוגסגזוס

*;רירוז

ץקיקה חדשה תהיה מעשה
( 1״טיפשי״ .גם כץ־עוז תומך בהתמודדות
חינוכית עם הסרבנות, שהוא
מתנגד לה. עם זאת אין,הוא תומך גם
בשיתוף־פעולה עם הליכוד במישור
—חחצחרת* סנישא זח ונס סץ״עוז ס3יר- ,
כפי שאמר להעולם הזה, שהליכוד
מבקש לעשות הון פוליטי מהנושא;
כדי להתחמק מאחריותו לאסונות
שהוא המיט בחודשים האחרונים על
המדינה.
אנשי מישרד־הביטחון טוענים
שארנס נחוש בהחלטתו להחמיר
בעונשים, וגם שברצונו להשיג הסכמה
מראש של המערך לכל צעד שינקט.
תחקיר העולם הזה מעלה, שהוא
ינסה, בשלב הראשון, להשיג הסכמה
פוליטית־הצהרתית נגד הסרבנות, אולי
באמצעות החלטה בכנסת, שתהיה
משותפת ל״קונסגזוס הציוני״.

מרגלית: שדולה להתמדת העונשים

ההחמרה השיטתית בעונשים
תבוא אחרי פעולת הריכוך
הזאת.

במערך אין נטייה־אפריורי לשתף
פעולה בנושא־ הזה, ולכן מתארגנים
הניצים בקיבוצים ובמושבים כדי
להפעיל לחץ פנימי למדיניות חדשה.
בדינמיקה המאפיינת את המציאות
הפוליטית בישראל, יתכן מאוד
ששר־הביטחון, משה ארנס, ישיג את
כל מבוקשו, למרות המיכשולים
הגבוהים המצפים לו, לפחות לפי שעה.

חיים ברעם

בן־אלישר: דאגה מירידת המוטיבאציה

שידור

צל׳ש

הרצליה, כמודל להליכים פוליטיים־חברתיים.
הפרט השני: צילום צלבי־הקרס בחוף הרצליה,

ל 1ד א11 יז 0

מאחורי המירקע

• לכתב במבט שני מנחם (״מוקי״) הדר׳
על סירטו על מערכת־הבחירות לעיריית הרצליה
בין ראש־העירייה לשעבר יוסף נבו מהמערך ובין
אלי לנדאו. הקטעים הטובים בסירטו של הדר
חידדו את הפרופיל הדימוקרטי של הפופוליזם
הבגיני במישור המוניציפאלי, תוך עימות בין
העבר הסולידי והמתנשא של הדמוקרטיה
הישראלית, שיוצג על־ידי נבו, להווה האלים
וחסר־המעצורים שייצג לנדאו, שנראה לכל אורך
הסרט כמהדורת־נער״חוף של אריאל שרון. שני
פרטים שזעקו בחסרונם בסירטו של הדר, ושפגמו
באמינותו: התצלום המפורסם של לנדאו, מעשה
ידי מיכה קירשנר, שעוד ילומד באוניברסיטות,
במיסגרת ניתוח מערכת־הבחירות של

הדחת חלבי?
הסיפור החם והמהמם ביותר בפרוזדור
חטיבת־החדשות בטלוויזיה הוא סיפר העברתו
בקרוב של עורך־המישנה של מבט, רפיק חלבי
מתפקידו.
הדחתו של חלבי מהתפקיד נועדה לספק שני
צרכים. הראשון: כניעה ללחצים של חברי
הוועד־המנהל של רשות־השידור, הרואים
בחומרה רבה את הצבתו של חלבי במישרת
עורך־המישנה. השני: היענות למערכת התככים
בצמרת חטיבת־החדשות, ומסירת התפקיד לחנן

עזרן.

עינ חו־גוטו־מן
בכתבת
מבט, שעסקה בהפגנת הורים
נגד שתיקה בתל־אביב, הורה העורך
מי כאל קרפין לצנזר דברים שאמר אחד
מדוברי ההפגנה.
המצונזר היה יעקב גו ט ד מן, אביו
השכול של רז גוטרסן, שנפל בקרב על
הבופור. במהלך הפגנה ניגש כתב מבט
אי ת׳ איה אל גוטרמן, שאמר דברים נוגים
מול המצלמת בין השאר אמר את המילה
״רצח׳ .מילבד איה נכחו בהפגנה גם
כתבי־עיתונות.
אחד הכתבים, חבר מערכת דבר שנכח
בהפגנת נדהם ליאות בעדם במהדורת מבט,
שדבריו של גוסרמן הושמטו מהבועה. אותו
כתב התקשר מייד עם קרפיז, שקבע באוזניו;
״איני חייב לך דוח על שיקולי העריכה שלח׳
בישיבת־הבוקר של מבט, למחרת, לא
לקח קרפץ בחשבון את האפשרות שכתב
דבר היה נוכח י במקום. בכעס רב שאל
של הרשות ולמנכ״ל הרשות, יוסף לפיד, שלא
לאשר את מינויו של שפירא בידי הוועד־המנהל,
עם תום שנת־הניסיון שלו בתפקיד. המפיקים
ידעו ששלושה מחברי הוועד־המנהל מתנגדים
לשפירא בתפקיד מרכזי זה: ישראל פלג
וניסים אלמוג מהמערך ואהרון פאפו
מהליכוד.
בדיקה שערכו המפיקים גילתה ששפירא
קיבל כבר לפני כחודשיים את מינוי־הקבע שלו
מיוסף לפיד, ולא באמצעות הוועד־המנהל,
כמקובל ברשות־השידור. לפיד העניק את
מינוי־הקבע לשפירא על סמך הערה באותיות
הקטנות של התקשי״ר (תקנון השירות לעובדי
המדינה).
באחת הישיבות הקרובות של הוועד־המנהל
עלולה לקום שערוריה גדולה על רקע
מינוי״הקבע זה.

ח״ב־מנהל שיטרית

פגיעה בפרנסה של פאפו
ליד שמו של נבו, שאף הם היו פועל־יוצא של
אותה מערכת־בחירות, שייצגה את הלנדאוויזם.

עזרן, שעבר באחרונה להתגורר בירושלים,

נועד על־ידי מנהל הטלוויזיה טוביה סער
לשמש בעתיד כמחליפו של קרפין כעורך מבט.

סער עורר
אבל לאומי
פיצוץ מבונית״התופת בסיפקדה
הצה׳׳לית בצור היה מאורע מזעזע.
שהוריד את מדחום המוראל בישראל
למעלות הנמוכות.
כתוצאה מהפיצוץ החליט מנהל
הטלוויזיה טו בי הסער לערוך
שינויי־אבל״ויגון בלוח מישדרי הטלוויזיה
במשך שלושה ימי־שידור. הוא
הורה למחלקת־התוכניות לסלק מלוח־המישדרים
שתי קומדיות (בנסון וכן.
אדוני השר במוצאי־שבת) ואת המישרר
שעה טובה. קודם לכן.
החלטתו היא תקדים מסוכן. מאחר
שישראל היא מדינת-חוק, הממשלה
מופקדת על הכרזת אבל־לאומי ולהכרזה
שכזאת נלווית הוראה להורדת דגלי
הלאום לחצי-התורן, ושאר גילויים.
ברומה לעוברי־ציבור. כפוף מנהל
הטלוויזיה בנושאים שכאלה להחלטות
הממשלה* שלא העניקה לו את הזכות
להנחית -אבל לאומי״ על מירקע
הטלווויזיה( .באותה הזדמנות קיצץ סער
בשעות־שידור הטלווויזיה, ופגע במשל־מי
אגרות הטלווויזיה).
כאשר נשאלה דוברת רשות־השידור
א רי אלהר בד ל על החלטתו של סער,
השיבה. :זו היתה החלטה ספונטנית של
סער. לנוכח האסון שהתרחש בצור.
מנהל הרדיו גי ד עון ל ב״ ארי החליט
החלמה מקבילה, והורה על ביטול שידור
הפירסומות:״
פרט ששכחה דוברת הרשות לציין:
האבל הלאומי, שעליו הכריז סער, לא
מנע אותו מלשדר בטלוויזיה את
אלברט פירות ושאר הפירסומות.

שיטריח נ/נבן להתפטר
העימות האחרון בוועד־המנהל לא נערך בין
חברי הליכוד והמערד, אלא בין שני נציגי
הליכוד, ח״כ מאיר שיטרית ועורך־הדין

אהרון פאפו.

העילה לעימות: שיטרית, בסיוע נציג־המערך
ישראל פלג, ביקש להעביר את ישיבות
הוועד־המנהל של הרשות לימי רביעי, מפאת
עיסוקיו בכנסת (ועיסוקי פלג, המשמש כמזכיר
סיעת־המערך).
כאן התפרץ פאפו, ובין שאר טענותיו כלפי
שיטרית ופלג אמר :״אתם חיים -ומתפרנסים
מכספי ציבור, ואינכם יכולים לפגוע בפרנסתי,
המאלצול אותי לעמוד בימי רביעי לשרות
לקוחות מישרדי!״
עד מהרה התפתח הוויכוח ביניהם, כאשר
שיטרית הבהיר לחברי הוועד־המנהל :״אם כך,
אני מוכן להתפטר מתפקידי כחבר בוועד־המנהל
של רשות־השידור!״
יו״ר הרשות, הפרופסור ראובן ירון, הצליח
בדי עמל להרגיע את הרוחות ולמצוא
פיתרון־ביניים.

מדחי קבע
כאשר מונה לפני שנה מפקד גלי צה־ל
לשעבר צבי(״צביקה״) שפירא לתפקיד מנהל
מחלקת־התוכניות של הטלוויזיה, פתח ועד־עובדי־הטלוויזיה
במערכה נגד מינויו.
;שלב מסויים של המאבק זימן אחד
מהמפיקים הבכירים בטלוויזיה פגישה בביתו,
בנוכחות שפירא ושיבעה מפיקים בכירים. באותה
פגישה עשה שפירא רושם טוב על המפיקים,
שהחלו למשוך בחוטים למען הסרת התנגדות
ועד־העובדיס.
באחרונה קיימת מרירות רבה בקרב חלק
מאותם מפיקים, שעשו למען הקלת כניסתו של
שפירא לטלוויזיה. אחר מהם אמר :״אני לא
מאמין לשפירא מילה אחת. אם הוא יאמר שבחוץ
זורחת השמש, אגש לחלון לבדוק זאת:״
המפיקים הבכירים החליטו באחד ממיפגשיהם
לבדוק אפשרות של הגשת פטיציה לווער־המנהל

אג ד ש כו ל גו ט ר מן

״רצחר

בישיבת״הבוקר, לאחר שקרא את הידיעה
בדבר :״מי הדליף לדבר את הסיפור על
גומרמן?״

החייל רענן, בן קיבוץ גבע, השווה את שירותו
הצבאי בלבנון לסרטים מתקופת הנאצים ולמעשי
הסובייטים באפגניסתאן. דבריו שודרו בקול
ישראל ובטלוויזיה, וצונזרו בגלי צה״ל.
אחד מכתבי גל״צ כינה בערבו של יום־הצינזור
את תחושתו במילים ״הפכנו לגלי־דובר־צה״לר
עד לשבוע שעבר היתה גלי צה־ל נתונה רק
להשגחתו של הצנזור הראשי, בדומה לכלי־התיקשורת
האחרים במדינה.
פסקול אורגיה ע ל מח שב אחד
בעבר נפסלו הצעות שונות של עורך־המישנה

פ 1ר 1ם ה טלגלגי ם
אם מבקרי־הטלוויזיה בעיתונות הישראלית
נוטים להאמין שביקורותיהם עשויות להשפיע
ולשפר או. מת מישדרי הטלוויזיה הישראלית
— הם טועים.
בין הפורומים הרבים הקיימים ברשות־השידור,
יש פורום מנהלי־המחלקות של הטלוויזיה,
המתכנס אחת לשבוע.
אחד ממוקדי־העיסוק העיקריים של פורום זה
הוא בחינת ביקורות־הטלוויזיה של הדה בושם
(הארץ) ,טדי פרוים (דבר) והאחרים.
בפורום מנהלי־המחלקות נוהגים המשתתפים
ללגלג על המבקרים, כאשר עיקר החיצים
מופנים כלפי הדה בושם.

לוסין ח 1ז ר
החל בשבוע הבא שב למירקע יוצר עמוד
האש יגאל לוסין בסידרה בת שש תוכניות,
שתיקרא לפני עמוד האש. בסידרה יביא ניתוח
של שישה הנושאים העיקריים של הסידרה,
העומדת לשוב להקרנה חוזרת בטלוויזיה.
בין השאר: בחינת עמדותיו של אחד־העם,
הסיכסוך היהודי־ערבי.

מאחורי המיקרופון
ו*ה 3ב ה
בימים אלה עומד להיחתם ״הסכם סוני׳ בין
הנהלת רשות־השידור ובין טכנאי קול ישראל.
הוא עשוי להביא מהפכה באמצעי־השידור של
הרדיו.
ההסכם מתייחס לנכונותם של טכנאי־הרדיו
לאפשר לכתבי קול ישראל לצאת לכתבות
כשבידיהם מכשירי סוני, בלא סיוע טכנאי,
ברומה לכתבי גלי צה״ל.
מאחורי ״הסכם־סוני־ ניצב המישנה־למנכ״ל
הרשות נחמן רון, המחלים בימים אלה
מתאונת־דרכים קשה. הוא מצא את הנוסחה,
שאיפשרה את הוויתור של הטכנאים.
אחת מהמשמעויות המיידיות של ההסכם
תהיה פרישת־יתר של כתבי קול ישראל.

גרי דובר צה״ר
בשבוע שעבר איבדה גלי צה־ל את השריד
האחרון של חופש־הדיווח, כאשר נכנעה להוראתו
של דובר צה״ל, תת־אלוף יעקב אבן, שלא
לשדר את שאלותיו של חייל־מילואים לראש
הממשלה יצחק שמיר, בעת סיורו בלבנון.

דובר־צה״ל אבן
גל־ץ הפך גלד״ץ
של מב ט (בינתיים) ,רפיק חלבי, לעשיית
כתבות על נושאים שונים ברחוב הערבי, בהתאם
להוראתו של מנכ״ל הרשות יוסף לפיד, שקבע:
״חלבי אינו אובייקטיבי בנושאים אלה. הוא בעל
דיעה מוקדמת!״ בשבוע שעבר זה לא הפריע
לאיש בצמרת רשות־השידור, כאשר דיווח חלבי
על לוויות בני המיעוט הדרוזי, שנהרגו בפיגוע
צור עמדה בדבר קיצוץ שרידי
עצמאות־הדיווח של רשות־השידור הביע אהרון
פאפו בישיבה האחרונה של מליאת רשות־השידור.
הוא הציע להכפיף את הרשות — הרדיו
והטלוויזיה — לפיקוח ישיר של הממשלה
• • איך הגיע ראש־הממשלה יצחק שמיר
לשידור־מוקדי פשוט מאוד: הוא הזמין את עצמו.
ביום הרביעי שעבר עמדה תוכנית מוקד להיות
מוקדשת למאורעות טריפולי. הוכן הרכב מעניין,
שכלל בין השאר את ראש־אמ״ן לשעבר יהושע
שגיא ואת האלוף(מיל ),מתיתיהו פלד. אך
באותו בוקר הודיעה לישכתו של שמיר שהוא
החליט להופיע באותו בהיום בתוכנית מוקד.

ההודעה התקבלה כפקודה.
העילם הזה 2411

תוכניות מומלצות
בטלוויזיה הי שר אלי ת
יום רביעי
16.11
• בידור: עוד להיט
( — 8.02 מזמר אנגלית). מיבחר חיזר י
יאנג, דיוויד מיילל

להיטים לועזיים והפעם
והישארי כביצוע פול
אהבה חדשנית של
בואי, מטורפת של
סם־בלו ועוד.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום רביעי 16.11

שים לחשוף כנופיית זייפנים
הפועלת בחוגי החברה הגבוה,
כאשר מוקד התככים הוא
מועדון הימורים אופנתי.

• שיח: דברים בגו
( — 11.15 מדבר עברית).
מישדר דו־שבועי, המתארח
בבתיהם של אנשי־רוח והגות,
מראיין ר ד יעקוב שביט. עם
מסירת הפירסום על־ידי דוברות
רשות השידור, עדיין לא היה
ברור, מיהו המרואיין בתוכנית.

• בידור צרפתי: שירים 6.00 ערוץ 6
— 60 דקות — מזמר צרפתית) .תוכנית הבידור
של המישדרים בצרפתית, שבה מופיעים אמנים צרפתיים
על רקע תפאורות מרהיבות.

• סידרה מישטרתית דרמתית: היל סטריט
בלוז 10.15 ערוץ 50 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .סידרה מישטרתית אמריקאית — תחנת
מישטרה ברובע בעייתי במיזרח ארצות־הברית. דמויות
יוצאות־דופן המובאות למישטרה, בעיותיהם, ויחסיהם של
שוטרים ופושעים. פקד התחנה, פרנק פרלו, נקלע, עקב
תפקידו, למצבים קשים. משתתפים בסידרה מייקל
קונרד, דניאל טרבנטי וורוניקה המל.

יזם חמישי 17.11
• סידרה לילדים: בראי הפוך (— 6.20
ערוץ 25 — 3דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
המתרחשת באנגליה בתחילת המאה. הודות לאבן־
מישאלות שמצויה ברשות המישפחה, מתמלאות
מישאלות האב לחזור לימי ילדותו, שזכורים לו
כמאושרים, ואילו הבן הופך לבן־אדם בוגר ורציני. המצב
החדש יוצר שורה של סיטואציות קומיות, אי־הבנות
ובעיות חדשות, המקשות על האב ועל הבן לתפקד
בסביבתם הקודמת עם אישיותם החדשה...

• קולנוע: סרט קולנוע אמריקאי (10.15

— ערוץ — 6מדבר אנגלית) .מדי שבוע מוקרן
בשעה זו סרט חדש יחסית משנות השבעים עם שחקנים
ידועים.

יום ששי 16.11
• סרט דוקומנטרי: צרפת היום 7.15
ערוץ 15 — 6דקות — מדבר צרפתית) .מבט
על חיי הרוח, הכלכלה, התעשיה והמדע בצרפת של ימינו.

• סידרה בלשית: הארט ואשתו (— 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .פרק

החל נדטבוע הבא,
תשונה תבניתו ומתכונתו
•טל לוח המישדרים,
ותתמקד בהמלצות העולם
הזה למישדרי הרדיו (4
רשתות) והטלוויזיה הלימודית
והבללית.

• ביוגרפיה: ננסי אפטור 9.10 ערוץ 6

— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה בהפקת
בי־בי־סי על חייה של אשת־רוח צעירה ויפה מדרג׳ יניה
(ליזה הרל) ,שמרדה במוסכמות ונלחמה למען זכויות
הנשים. היא עברה לאנגליה ושם הצליחה — בסיוע בעלה
ולדורף אסטור (ג׳יימס פוקס) להפוך לחברת הפרלמנט
הראשונה באנגליה.

יום שלישי 22.11
• מייטדר דוקומנטרי: העולם שבו אנו
חיים 6.35 ערוץ 25 — 3דקות — מדבר
אנגלית) .סידרה בריטית המנתחת ומסבירה תופעות־
• סידרה קומית: היי די היי 8.30 ערוץ
25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה אנגלית

יום שיש•

17.11

ה עו ל ס גו ה

סידרה הסוקרת את יצירותיהם של 100 ציירים מפורסמים
בתולדות האנושות.

בסידרה, תחת הכותרת החיה
מאתונה. אשה מזהה בחנות
כולבו אדם שנמלט מאתונה,
אחרי שביצע שם פשעים רבים,
וחי בניו־יורק בזהות חדשה.
אנדרוס מנסה לגלות את הפושע
ואת הרשת שאליה הוא משתייך.
חבורת טרוריסטים מאיימת

יום חמישי, שעה 9.30

מוסיקה:
• בידורון
אלגרו 9.30 מדבר
עברית) .תוכניתו של יצחק

תמליץ

יזם שד 21.11
• אמנות: מאה ציורים מפורסמים (9.00
— ערוץ 10 — 6דקות — מדבר אנגלית ).

• סידרה דוקומנטרית: דיוקן של בוח (9.00
— ערוץ 30 — 6דקות — מדבר אנגלית).

רביעיית המדריגל: אלגרו

18.11

ממשיך את הסידרה המבוססת
על פי סיפוריה של אגאתה
כריסטי. טומי וטפאנס מתבק־

מאבקו של רופא אנגלי בראשית דרכו בתחילת המאה
ה־ 19 למיגור המחלות בעיירה אנגלית שרוב תושביה
עבדו במיכרות. ומאבקו בבעלי המיכרות לשיפור תנאי
עבודת הכורים.

• מותחן: מטרותיו
של אנדרום (— 10.30
מדבר אנגלית) .פרק שביעי

• בידור: שעה טובה
( — 9.15 מדבר עברית).

• מותחן: שותפים ל־פשט
10.25 מדבר
אנגלית) .הפרק הרשרשן

• סידרה דרמתית: המצודה (— 9.10
ערוץ — 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה על

— מדבר אנגלית) .בפרק
אילן היוחסין מקבל בנסון
מיברק המבשר לו כי זכה
בירושה, אלא שעליו להוכיח את
קירבתו לניפטר. כך מתחיל
בנסון לחפש אחר שורשיו.

אחד הבימאים הגדולים בקולנוע
— ארנסט לוביץ׳ .זה סיפור
רומנטי על מיליונר אמריקאי
המתאהב בבתו של אציל צרפתי המיליונר מנכסיו. שירד האמריקאי מחליט לשאת את
הצרפתיה המקסימה לאשה, אך
ברגע האחרון נודע לצרפתיה
שבעלה לעתיד היה נשוי כבר
שבע פעמים. לכן היא מחליטה
להינשא לו רק בתנאים קשים.
בתפקידים הראשיים מופיעים
גארי קופר, קלודט קולבר
ודיוויד ניבן.

שימעוני ובה שעשועים ושובבו־יות
מוסיקה.

משעשעת על חבורת אנשים שנטרפה ספינתם בים
והגיעו לאי שכוח־אל, שהקירמה לא הגיעה אליו. הם
הפכו לגמדים אחרי שאכלו מצמח מסויים שצומח באי, הם
חיו באושר עד לבואה של מישלחת לאי כדי להפכו
לאתר־תיירות, ושיבשה את מהלך חייהם.

המתרחשת במחנה־נופש, המנוהל על־ידי פרופסור שפרש
מאוניברסיטת קמברידג׳(סימון קאדל) ,המורגל לעבוד
עם אקדמאים ואינו רגיל ביחסי הנופשים והצוות
במחנודהנופש. הדבר יוצר סיטואציות קומיות רבות,
בעיקר בין אנשי הצוות ובין עצמם, ובינם ובין הנופשים.

• סרט קולנוע: אשתו
השמינית של כחול הזקן
( — 10.05 מדבר אנגלית)
.קומדיה קלאסית של

יום חחיש

• סידרה לילדים: אי הגמדים (— 6.00
ערוץ* — 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

חדש בסידרה הוותיקה בכיכובם של רוברט וגנר וסטפני
פאורס, בתפקידי הארט ואשתו. בני הזוג יפי־התואר,
ובעלי הרכוש הרב, משמשים כבלשים לעת מצוא,
בעלילה המשלבת בתוכה מתח והומור.

סידרה אמריקאית, המבוססת על מידע ותחקיר מעמיק

יום רביעי, שעה 10.05

יום ראשו! 20.11

טבע שונות על פני כדור־הארץ.

יום שבת 19.11
קולבר: אשתו השמינית של בחול הזקן

של כתבי ניו־יורק טיימס, העוקבת בכל פרק אחר
מדינאי או מנהיג מפורסם — חייו, אישיותו וגורמים
שהשפיעו על מעשיו והחלטותיו בעיצוב ההיסטוריה של
ארצו(היטלר, קנדי, סטאלין ואחרים).

20.11
• דראמה: אילוף הסוררת

מדבר אנגלית) .חלק ראשון
של יצירת התיאטרון מאת
ויליאם שקספיר, העוסקת ב־מאבק־המינים,
כפי שהוצגה
בפסטיבל סטראפורד הקנדי,
בירי הטלוויזיה הקנאדית.

!111*111
21.11
• בידור: ספינת האהבה
8.03 מדבר
אנגלית) .הפרק התינוק המעורר
ממשיך ומביא מהרפתקות
ספינת האהבה, שסיפוריה מתחילים
לחזור על עצמם.

• מותחן: זרים (10.50

— מדבר אנגלית) .הפרק
אצבעוני ומעשיות אחרות
הרפתקותיה את ממשיך
המעולות של יחידת מישטרה
מיוחדת באנגליה.

תוכנית בידור וראיונות בהנחיית
מאיר שליו.

• סרט קולנוע: שבד
עיים בעיר זרה (— 10.15
מדבר אנגלית) .סרט המבר
סס על רומן מאת אירווין שאו
ומספר על שחקדקולנוע, שעבר
משבר נפשי חמור והיה מאושפז
לזמן מה. הבימאי שעימו נהג
לעבוד, מזמין אותו להשתתף
בסרט המצולם באיטליה. כאשר
מגיע השחקן לאתר הצילומים,
מתברר לו שהבטחות ומציאות
הינם שני דברים שונים לחלוטין.
כאן הוא נפגש עם עולם
הגולים מהוליווד, המנסים להתקיים
בשולי תעשיית הסרטים
ובהפקות הקולנוע הזולות הנערכות
באיטליה. הוא פוגש
גם באשתו לשעבר. בתפקיד
הראשי קירק דאגלס ולצידו
אדוארד ג׳י רובינסון, סיד צ׳א־

יום ראשון

יום שליש•
22.11

1111

רובינסון ודאגלם: שבועיים בעיר זרה
יום שישי, שעה 10.15
ריס, דליה לביא וג׳ורג׳ האמיל־טון.
בימאי: וינסנט מינאלי.
שנת ייצור . 1962

שבת
19.11
• בידורון: בנסון (8.30

לרצוח את האשה שגילתה את
זהות הפושע.

• קומדיה: במבט הפוך
11.15 מדבר
אנגלית) .הפרק לא במהדורת
החדשות של השעה ,9
ממשיך ומלגלג על סידרי
החברה הבריטית, והפעם באי־

דימיון לחברה הישראלית.

• אינסנטילון: שחק
אותה 8.04 מדבר
עברית) .חידון בהנחיית דודו
טופז.

• סידרה: רוחות מיל•
חמה 10.10 מדבר
אנגלית) .פרק שמיני בסידרה
בכיכובו של רוברט מיצ׳ם המבקר
בימים אלה לצורך הסרטת
סרט בישראל.

• מוסיקה: רביעיית
הסכסופון 10.50 מוסיקה)
.קונצרט.

אמילי גייין מק־קורקודייל: בלי הדודה
:שימחה היתה שלמה: סבא וסבתא, אבא ואמא, כל המישפחה של אמילי ג׳יין
קורקודייל בתה של ליידי שרה, אחותה של ליידי די, כולם באו לטקס
זבלה, למרות שירד קצת גשם וסבתא פתחה את המיטריה. רק זוג אחד חסר
זס, ואיש לא ידע מדוע. דודה דיאנה ודוד צ׳ארלס. האם כעסו, חשו ברע, או
א — שאל אזרח נאמן של הממלכה המאוחדת — פשוט לא היתה להם
דיה?

הנערה הספורטיבית הנושאת על חזה את הכתובת הערבית, אינה אלא ואלרי־אן
וקאר דאסטין, בתו הבכירה של נשיא־צרפת לשעבר, ואלרי ז׳יסקאר דאסטין.
כל התחביבים החקלאיים והספורטיביים שלה, גם רכיבה על אופנוע למרחקים
•כים. כר השתתפה לאחרונה במירוץ אופנועים בארץ הפרעונים, על גבי הונדה
3וזכתה בעידוד מצד ידידתה, המחלימה מתאונת מכונית, מידיי דארק.

נויסטינה אונאסיס: לא עושה חשבון ו או אחד
רק בת 32 ונראית כאילו היתה אחת האומנות הזקנות
בסרט של קאקויאנים. כריסטינה אונאסיס נראית כמו
גיבורת טרגדיה יוונית. אחרי שאיבדה את אביה ואת אחיה,
נראית היורשת העשירה ביותר בעולם כשהיא רוקדת, ספק

בשיכרות ספק בייאוש, במועדון־לילה פאריסאי. החזות
הצעירה נעלמה, וכך גם הבגדים היקרים. טינה — שמנה,
מגושמת ומכוערת — מצפצפת על הצלמים התופסים
אותה ברגע לא מחמיא.

תאונת־עבודה באחו הלווד הונצח עדיו׳ צינית * בחיותו של פאקולה * יאשר! חפץ פוש או עזב קומרה עוד עושה סבאגט׳
לאחרונה היתה זו הכוכבת שלו שלמדה פולנית — מריל
סטריס, האמריקאית, שעשתה זאת למען תפקידה בבחירתה של
סופי. נראה שכעת מתכונן הכימאי האמריקאי בעצמו, אלן ג־יי
פאקולה, ללמוד סינית, וגם זאת לצורכי סרט הנקרא, סטרינג
מוך, על פי רב־מכר מאת הסופרת בט באו לורד, שתורגם כבר
ל־ 15 שפות. פאקולה, מי שעשה בין השאר גם את כל אנשי
הנשיא ואת נערת הטלפון והבלש, הודיע כי הוא מתכונן
לעשות את הסרט כולו בסין ועם צוות שכולו סיני. לשם כך
דרושות לו שנתיים. הסרט יספר את קורותיהן של אשה
ומישפחתה, החל בדעיכת השושלת של קינג ועד למהפכה,
במשך תקופה של מאתיים שנה יפאן מעטרת את ידידיה,
4000 במיספר, על תרומתם להידוק הקשרים של יפאן עם העולם
החיצון. עם המעוטרים נימנים ילידי יפאן וארצות אחרות,
כשהעיטור הגבוה ביותר לזר, הוענק לטאן סרי זאכאריה, מזכיר
מישרד־החוץ המאלזי, על, הידוק הקשרים״ בין שתי הארצות
לורד מאונטבאטן יביט מעתה לעבר בניין הימיה
המלכותית ררך עיני ברונזה צ׳כיות. דיוקנו של הלורד, רודנה
של המלכה אליזבת השניה, נוצק מברונזה, על־ידי הפסלת
הצ׳כית פראנטה בלסקי, החיה בבריטניה. הפסל נחנך לפני כמה
ימים, בטקס שהשתתפו בו בני מישפחת המלוכה הבריטית,
בייצוג הגבוה ביותר שהופגן מאז חתונת הנסיו צ׳ארלס. ארבעה
גברים?יבשו את מדי הצי המלכותי: הנסיך צ׳ארלס, הנסיך

אנדריו, והנסיך אדוארד, וכמובן, מחנכם הרוחני בדמותו כי הפסיק את עבודתו בניהול כיתות אמן, מפני שהאוניברסיטה
המפוסלת פיצויים יוצאי־דופן קיבלה שחקנית אוסטרלית לא קיימה את הבטחתה לממן את תוכניתו כל הפקה
בשם אנדוניה קאצארוס ( )39 מחברת טלוויזיה בריטית: היא חדשה של פראנסיס פורר קופולה מלווה ניחושים בהוליווד,
נפגעה באוזניה בעת חזרות על תוכנית טלוויזיה, כתוצאה מיריית שמא תהיה זו עוד אפוקליפסה. לאחרונה עלתה על שירטון
אקדח שנורתה סמוך לאוזנה. מאז המיקרה, בשנת ,1976 טענה הפקתו החדשה קוטון קלאב. כאשר הוא והמפיק בוב אבנס רבו
השחקנית כי גם השמיעה וגם הקאריירה שלה נפגעו, וכי חייה ביניהם וקופולה נראה עוזב את אתר הצילומים ברוגז רב. אבל
הפרטיים נהרסו עקב כך, .תמיד ניחנתי בחוש־הומור,״ אמרה נראה כי אחרי חשבון קטן, החליט שאין לו מיליונים רבים לבזבז
השחקנית. ,ונהגתי לראות את הצד היפה שבחיים, אך מאז ברגע זה וחזר לעבודה. כוכבת הסרט, השחקנית הצעירה ()18
אישיותי השתנתה לחלוטין.״ חברת תמז ניאותה לפצותה מחוץ דיאן ליין, הגדירה את מצבו, :הוא מחזיק מעמד. הוא עדיין
לכותלי בית־המישפט ב־ 112.500 דולר הקומיקאי ג׳ורג מבשל ספאגטי במקום להופיע בישראל היא פשוט
ברנס חתם על חוזה הופעות בן חמש שנים עם מועדון־הלילה הופיעה בניו־יורק לקבל עיטור של כבוד מן הליגה נגד השמצה,
המפואר בלאס־וגאס, קייסר. הוא לא שכח ללוות את החתימה וזאת כדי שלא יגיד מישהו בישראל שהיא פחדה לבוא לכאן.
בהערה. :היום אני בן 87 ואיני יכול להפר חוזה בכך שפיתאום בארברה(ינטל) סטרייסנד פשוט לא היתה חושבת לבוא לכאן,
אמות לי. בפעם האחרונה ששיחקתי בארמונו של קייסר, הוא היה אבל כל אותם המבלבלים שימחה כשימחה חשבו כי הגברת תבוא
יוליוס אותה בלונדית קרירה שניצבה מאחורי בעלה ג׳ון, לארוחת וראייטי בה בשעה שהארוחה נערכת במיסגרת הפקת
דין, בשעת מישפט ווטרגייט, יצאה מן הצל לאור חדש: מורץ דין השגריר ואילו סטרייסנד, כידוע, אינה מופיעה בסירטם של
נפרדה מבעלה והפכה יועצת״השקעות עבור חברה ענקית גולדגלובוס־קול. לצורך איזון עדין נטלה עימה סטרייסנד לנשף
בבוורלי־הילס, שמתמחה בין השאר בקשירת עסקות בנוסח היהודי את אחת מאהבות נעוריה, ראש־הממשלה הקנאדי, פייר
״טקס שלטר״(מיקלט־מס לא פרשתי כי אם עזבתי ״,טרודו, לרגל מלאת 15 שנה להכרותם. בהוליווד כבר מרכלים על
הגדיר הכנר יאשה חפץ ( )82 את הפסקת עבודתו באוניברסיטת סירטה החדש של סטרייסנד ינטל. שהוא עומד להיות ״טוטסי על
דרום־קאליפורניה. בכך הפריך הכנר הדגול את הסברה שפורסמה הגג״ .ינטל, הוא סיפור על נערה המתחפשת לנער כדי שתוכל
בעיתון הסטודנטים, כאילו פרש מעבודתו עקב גילו. חפץ טען ללמוד תלמוד

מארלון נואנוו: השולטן מהוליווד

על אף התרחקות השיער מן המצח והשתפלות הכרס מעל המיכנסיים,
עדיין משמש מארלון בראנרו כשולטן הבלתי־מוכתר של בנות האיים
הוליווד ווטטיארואה. איך זה מסתדר מבחינה גיאוגרפית? ובכן, הרי הוא
בעצמו אמר פעם שפורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה. אולי
בבוורלי־הילס זה לא כל־כף נורמלי לגור עם כמה נשים, עם כמה
מילדיהם ועם כמה מחברותיהן, אבל למי זה מפריע על האי הפרטי שלוי
כך מחלק מארלון הגדול את זמנו בין הוליווד, שם הוא מבקר מדי פעם
כדי לקטוף כמה מיליונים בתפקיד אפיזודי שלא גוזל הרבה מזמנו, וחוזר
לעסוק בעיקר של חייו שהיא המנוחה. כשהוא עייף מלנוח הוא חוזר
ועושה עוד פרק בסידרת הטלוויזיה, שהוא מכין, על האינדיאנים. באי
הפאסיפי שלו מחכות לו אשתו טאריטה עם שני ילדיה (שיין, בתם בת
ה־ 13 נראית איתם בתמונה) ,יחד עם ארושתו החרשה, היפאנית ישיאו
צ׳ובאקי, ועוד כמה ארושות חובבות.

מאריו ג׳אהאו: הרגליים רגליים צרפתיות
פלאשדאנס הוא פלא קולנועי של ממש. לא רק
שהצליח להריץ הרבה רגליים לקופה. כי אם גילה שתי
כוכבות בגוף אחד. כבר אין זה סוד. הרגליים המחוברות
לגופה של כוכבת הסרט ג׳ניפר בילס, שייכות לנערה
אחרת, אלמונית שכבר יצאה מאלמוניותה, בשם מארין
ג׳אהאן. והפלא הוא פשוט מאוד — בתקריבים (קלוז־אפ)
זוהי ג׳ניפר, בריקוד ״על אמת״ זוהי מארין, עלמה צרפתיה.

בת ,24 שעזבה את פאריס לפני שש שנים כדי למצוא את
מזלה על בימות המחול בארצות־הברית. כשנבחרה להיות
כפילתה של ג׳ניפר, קיבלה על עצמה את תנאי החוזה
להישאר בעילום שם, מפני שגם היא חשבה כמו כולם,
שלסרט אין כל סיכוי להרחיק לכת. אבל מיליוני צופים
החליטו אחרת, ומארין שנעדרה מכותרות הסרט יכלה
ליהנות ממישנה פירסוס.

דניאל מיסואן:
אדוחת גאלה
נין דיוד ונאלמ״ן
ביקורים מלכותיים באירופה הם
עניין לצלמי אופנה. אשת הנשיא
מיטראן, דניאל, הנוהגת להתלבש
בצניעות ובטעם טוב, ריתקה את צלמי
העיתונות בתלבושת שרכשה לביקורה
בארמון המלכותי הבלגי, שם ערכו
לכבודה ולכבוד בעלה, הנשיא פרג־סואה
מיטראן, ארוחה מלכותית באולם
הכתר. המארחת, המלכה פאביולה,
.לבשה שימלת בלמיין מעוטרת
בפרוות שועל כבר ומסורתית. המלך
בודואן נראה במצב־רוח מרומם במיוחד
יחסית לתוגה האופפת אותו באחרונה,
והיו שטענו כי מצב־הרוח בא לו
עקב החברה הנעימה — דניאל מי־טראן
שזהרה בחצאית קטיפה ובחולצה
רקומה ומפוארת מבית כריסטיאן דיור.
העולם הז ה 2411

ענת עצמו! משחקת בדמות הבלונדית האגותית שר הקולנוע
האמריקאי אבירים של בשר בת־המיצווה לא ראתה את האוכל

טלי למיצוות ומעשים

אביו העוד

העניק בנין את תואר־האבירות לחמי
ת 1ר 1ן ד אהובה סוסקין, שחקנית לשעבר, ששיחקה בסרט
1111 11 פורטונה. היום אהובה היא מדריכת־יופי ראשית של
חברת־תמרוקים גדולה. לצידה: חברה, ד״ר גינטר פולגס, בעל מועדונים.

נילי טופז וידידה זיאד, איטלקי״יוגוס•
לווי בעל שם ערבי. נילי הכירה את זיאד
בביקורה האחרון באיטליהל כשמטרת הנסיעה היתה להביא בגדים.

הידיד האיטלקי

עניי?
לא־שולי

\ ו נ 11-11 1היתה מרוצה מהמוסיקה, וכל הערב חוללה על רחבת־הריקודים.
האם הצטרפה אליה לכמה ריקודים, כשהתפנתה מעיסוקיה.

האופנאית שרה מילר, הידועה
בסימון הסוודרים שהיא מעצבת,
באה למסיבת הבת״מיצווה בסוודר לבן.

סרגנית

| י עודד קפליוק, האב המאושר, רוקד

\ 11״ ד £עם שתי ידידות המישפחה. מימין:
אתי אולמן. משמאל: ניצה שוחט, שלא הפסיקה לחולל.

ן לי רצתה מוסיקה וריקודים,
בחגיגת הבת־המיצווה שלה,
שנהוגה השבוע. הוריה, רחל קפליוק,
שה־א מעצבת־אופנה ובעלה עודד
קפלידק בימאי ומפיק, נעתרו וערכו
לבתם מסיבת ריקודים. טלי חגגה את
יום הולדתה ה־ 12 עם המוזמנים של
ההורים, שהיו מעצבי־אופנה ואנשי
קולנוע וטלוויזיה, ובין כל החבורה של
הגדולים היו גם מוזמנים של טלי, בני
כיתה וידידים.
את טלי לא עניינו הגדולים. היא לא
עמדה ולחצה את ידי המוזמנים, אלא
חוללה על רחבת הריקודים,ומדי פעם
אף הזמינה את ההורים להצטרף אליה
בריקוד.
בין החומוס, הטחינה, הסלטים
וירקות ופירות העונה, שהיו מוערמים
על השולחן. טרחו אשפי מועדון
החמאם, להכין גם חטיפים: סיגרים
מארוקאים, בשר ונקניקיות. את
הקטנים האוכל לא עניין. הם היו
אחראים על המוסיקה, והקפידו להזמין
שירים המתאימים לריקודים סוערים.
גם השלט שהציבו בעלי המקום,
״לטלי, מזל טוב לבת־מיצווה״ לא
ריגש את הקטנה.
לאם, רחל, ניתנה כאן הזדמנות
להפגין את כישוריה המיקצועיים, והיא
הל;ישה את כל המישפחה ביצירותיה.
טלי לבשה חולצה בסיגנון אבירים מבד
נוקשה, מעוטרת בחוטי־זהב.
לעצמה התקינה רחל טוניקה
שרכשה באנגליה, בחנות לביגדי
תיאטרון, ושיפצה אותה. כל הטוניקה
עשויה מפייטים שעליהם הוסיפה רחל
משלה:
משנסתיימה המסיבה, סיכמה טלי
את האירוע :״נהניתי מאוד מהמסיבה,
ומהמוסיקה. את האוכל לא ראיתי, אבל
המסיבה היתה משגעת.

ך* ליל קיץ חם, בחדר מהודר במרד
מיו של מלון מפואר, בניו־יורק,
מזדמנות ארבע דמויות מפורסמות —
כוכבנית בלונדית יפהפיה, שהפכה
אגדה עוד בחייה, פרופסור קשיש חתן
פרס־נובל, שניסח את תורת היחסות,
אלוף־בייסבול, בעלה של השחקנית,
הלועס מסטיק ועושה בלונים, וסנטור
שמן, המבלה את זמנו בצייד חשודים
בפעילות אנטי־אמריקאית.
מה מתרחש בין ארבע כותלי־החדר?
על כך בהצגה חדשה בשם עניין שולי.
את המחזה, שיועלה בבית־לסין, כתב
בחור צעיר מלונדון, טרי ג׳ונסון. את _
התרגום עשה דני ענבר, שנסע לפני
שנה ללונדון כדי לפגוש את טרי.
השבוע, אחרי תקופה של שנה, ביים
גדליה בסר את ההצגה.
הכוכבנית הבלונדית, בת דמותה
של מרילין מונרו, היא השחקנית ענת
עצמון, שאינה נרתעת מלחשוף כמה
וכמה איברים על הבימה, הפרופסור
הקשיש, בן דמותו של אלברט
איינשטיין הוא יוסי כרמון,
המתאגרף שיודע לעשות רק בלונים
הוא שרגא הרפז, והסנטור, הוא לא
כל־כד מעצבן״אלא דווקא מצחיקן
אמיתי, השחקן אייל גפן.

מחזאי שולי = ק

המתרגם דוני ענבר והשחקנית >וייי ט1

אוכל
לאבירים

ודר״הגריל הוא
:תחילת הערב
1ביריס חדשים.

הוא גם כתב ספר על אנינות טעם, שנכתב בשפה הצרפתית
ותורגם לאנגלית ולספרדית. לצידו עומדת לאה רובין. בנין
שיבח בסוף הערב את השף שהכין את הארוחה.

ך* אחד מימי השבוע הושבעו חמי־
* 1שה אבירים. הם לא הושבעו על
כתר מלכת בריטניה, אלא הושבעו
להיות אבירי־האוכל. כדי להיות חבר
באגודת אבירי־הגריל, אין צורך להיות
בשלן מיקצועי, או בעל־מיסערה, צריך
רק להיות אנין־טעם, ולהבין מהו אוכל
טוב. מובן שמי שאינו אוהב בשר, אינו
יכול להיות חבר באיגוד אבירי־הגריל,
המעיד על המזון החביב על החברים בו.
אגודת אבירי־הגריל נוסדה ב־1948
בפאריס ונלחמה על הזכויות לאכילת
בשר משובח. לאגודה יש סניפים בכל
העולם. אביר שנשבע אמונים בארץ.
שהיא לא ארץ מוצאו, חייב ללכת עם
דגל אותה ארץ גם אם אינו נמצא בה
יותר.
גדעון קוטלר, מבעלי חברת
שטוק, שהושבע באותו ערב כאביר,
סיכם את הערב :״הייתי מוכן לאכול
קוטג׳ ולראות טלוויזיה, ולא לעבור
את שש המנות של הערב.״

ך י 1 | *111ך ן 1ך 1ההתמחות שלי היא בנישול צרפתי. א1
1 !•4 1 4 #1111 >1עברתי את הבחינות, והיום אני אבירה,״ כ
הכריזה השחקנית״לשעבר דליה לרנר. לטענתה היא טבחית מעולו

ןןןת || 1ך ן \ ך ״ 1זאב קרן חוא השף של מיטבח
מלון הי ל טון בתל״אניב.
/ 1\ 1111

השף הוא נעל עיטור כתום, המעיד שהוא בשלן

מיקצועי. במרכז: מתי הראל, האחראי על היינות של
המלון וגם אביר בטעימה. הקיצוני הוא ז׳אן ואלני,
שהובא מפאריס כדי לטעום את הנישול.

ך ל | 11ן ן ענת עצטון, המגלמת את תפקיד החתיכה הבלונדית, ע
11 11 1הוריה: האב, השחקן שמואל עצמון, המנסה להפיק בלוט
של מסטיק, כמו שעושה שרגא הרפז בהצגה. הבלונים לא הצליו[

ציפי מנו

ויוה תגס

מזמינה אתכם

למכירת בגדי סתיו/חורף 8 4 -8 3׳
יבוא: אופנת ג׳אק ואר

גי פולופ -קולקציה חדשה לחורף 84׳
1\/1/^ 1שיכמיות, מכנסיים, חצאיות בכל הגדלים
חדש — אורנה מרבק -בגדי אופנה מקוריים,
מבוצעים גם לפי הזמנה מיוחדת.

סוודרים יבוא • תכשיטי זהב מקוריים
המכירה תתקיים ביום
שבת 19.11.83

שישי 18.11.83

5.11.83ץ)13ז83111
14.00
- 10.00
19.00
- 16.00

4.11.83־>)13 דז 7
10.06-14.00
16.00-19.00

בבית זיוה תל ם -רחי דוד המלך ,10 הרצליה־פי תוח
06 01מ 6$1<16ז 1116
7 1 10 0 3 ^ 1)1113111616611 81.
72976־? 1111311, 761. 052־2113־961

622828 ,623311־03

שבתאי

לשרותך 24 שעות ביממה

לבטל׳ כ ר טי סי אשר אי בלבד

אתו! אותה
10 רו ח מ הקר ס /ג 6יריק

העולם הזה 2411

דמי שרוצה
לכבו ש יעד
כידוע, לכל אדם יש שני צדדים. עד עכשיו
שמעתם על צד אחד של אמא שלי, אבל כדי
להיות הגונה, אני צריכה מיד להראות לכם גם את
הצד השני שלה. והצד השני שלה, שהיא בשלנית
נהדרת (שהוא דבר מאוד משונה בשביל אנשים
שאוהבים לאכול לבן וגבינה לבנה) .כל מה שהיא
עושה יוצא משגע, בשרים, סלטים, עוגות, ריבות,
ליפתנים, הכל. אבל בעניין אחד היא פשוט
המוכתר של ירושלים והסביבה — בעניין עשיית
חמוצים למיניהם.
אני לא הולכת ללמד אתכם איך מחמיצים
מלפפונים. את זה כל ילד יודע. אבל תשמעו את
שני אלה, ובחייכם — תנסו אותם, כמה שזה
חמוץ ככה זה ממתיק את החיים.

יצאו. מוסיפים, מלח,
פילפל שחור, קצת שמן
וקצת חומץ ומערבבים.
בסלט הזה ממלאים
פילפלים ירוקים (הבהירים)
.מכניסים את כל
לצינצנת־הפילפלים
זכוכית
גדולה, כשהם
עומדים. מוסיפים כמה עיגולי־גזר, בשביל
שיהיה צבע יפה בצינצנת.
מרתיחים מים(על כל ליטר מים, כף מלח ו־3
כפות חומץ) ושופכים על הפילפלים. אסור
שהמים ירתחו הרבה זמן, אלא רק דקה ולא כדאי
לשפוך את המים לצינצנת מייד אחרי הרתיחה,
שמא תתפוצץ הצינצנת, אז מחכים שהמים קצת
יתקררו. סוגרים את הצינצנת ונותנים לה לעמוד
במיטבה במקום חם. כשמגישים לשולחן חותכים
כל פילפל לשניים ושופכים עליו קצת שמן. כבר
אני יכולה להגיד לכם, שמי שלא אוהב את זה,
זקוק לבדיקה רצינית אצל רופא־נפש.

ירו שלמי מעו רב

זה עוד יותר פשוט וגם זה מעלה חיוך על פניך
פידפלי ם ממולאים בכרזב
בימי החורף המגעילים. לוקחים כרובית קטנה,
חותכים כרוב אחד גדול לרצועות מאוד דקות,
•כמה גזרים, כמה בצלים קטנים 2 ,גמבות אדומות,
ממליחים ומשאירים את זה לעמוד שעה. אחרי
2פילפלים ירוקים ואפילו כמה חתיכות של
שעה סוחטים את הכרוב בשתי הידיים שכל המים
שעועית ירוקה. לא מבשלים כלום, אלא רק
חותכים אותם לחתיכות, ודוחפים לתוך צינצנת
זכוכית. על כל הירקות שמים כמה שיני שום,
קצת שמיר. כמה עלי דפנה וכמה גרגירים של
פילפל שחור.
מרתיחים את המים עם המלח והחומץ (כל
י ליטר מים. כה מלח4 .־ 3כפות חומד) לתור
הצינצנת, דוחפים כף ומייד שופכים למעלה את
! המים הרותחים (הכף זה למנוע התפוצצות של
< הצינצנת כי הפעם צריכים את המים הרותחים
כן יהיה שבתון, לא יהיה שבתון. הרסו לי את
מייד) .סוגרים את הצינצנת.ושמים אותה באותו
העצבים. אני לא צריכה שבתון בשביל ללכת
מקום חם במיטבה לכמה ימים.
ולשים פתק בתוך קופסה, זה לוקח לי 5דקות(כך
אגב, אחרי שהירקות כבר כבושים, אני מאוד חשבתי) ,אבל יום מנוחה דווקא אני שמחה
מעבירה את הצינצנות למקרר, כדי שהתהליך
שיהיה. כשהודיעו סוף סוף שיהיה שבתון, כבר
ייעצר, אבל אמא שלי אומרת שבאקלים של
ראיתי את עצמי שוכבת במיטה עד 12 בצהריים,
ירושלים אפשר להשאיר אותן בחוץ. אולי היא
אחר־כך קמה, שותה קפה וקוראת עיתונים,
צודקת, אני פשוט לא מבינה כל־כך בירושלים.
אוכלת במיסעדה וחוזרת לנוח. ככה נהניתי לי
תדעו לכם שמירשם הפילפל הממולא עלה לי
מיום השבתון 5דקות שלמות, ואז צילצל הטלפון
בריאות, עד היום התאפקתי לא לגלות את הסוד
ואמא שלי אמרה שהם באים לבקר אותנו. ההורים ׳ לאף אחד והיום נשברתי.
שלי לא יכולים לשבת בבית ביום שבתון, כי
ההורים שלי צריכים לנצל כל דקה למשהו
מועיל, ולעשות ביקור אצלנו זה מועיל, כי הם
קשור לעניין, לפי דעתה) .בסוף הרצאת הפתיחה
נותנ״ם המון עצות.
ראיתי את בעלי ניגש לדלת היציאה מתוך כוונה
בגלל הסיבה של ניצול מירבי של הזמן, הם
להתחפף, אבל היא תפסה אותו על חם, ואמרה לו
התייצבו אצלנו בבית כמעט עם שחר, זאת
שהוא לא יוצא החוצה בלי סוודר, כי אולי כשהוא
אומרת, משהו כמו 8בבוקר. זה שביום שבתון לא
יחזור יהיה כבר קר. הוא אמר שהוא חוזר מוקדם
צריך לקום ב־ 7בענייני טיפול ילדים ואפשר
והיא אמרה שאי־אפשר לסמוך על זה.
להתפנק עוד קצת במיטה, זה לא מעניין את
כשיצאתי מחדר־האמבטיה אחרי ציחצוח
ההורים שלי. מה שצריך, זה להספיק כל הזמן.
שיניים והסתרקות קלה, כבר היו כל המצעים של
לכן הם יצאו לדרך כבר בשבע. שכחתי לציין
כל הבית על החלונות. השטיחים היו הפוכים על
שהם קמים כל בוקר ב־ ,5אז בעצם זה די יפה
מצידם ההתאפקות הזאת ער 7בבוקר.
בקיצור, ב־ 8הם נכנסו, אבא שלי, אמא שלי
והמיזוודה שלהם. במיזוודה יש תמיד 2סוודרים
למיקרה שיהיה קר (גם באוגוסט) .יש שוקולד
לילדים ולפעמים גם מביאים להם פיז׳אמה חמה
או גופיות פלנל ארוכות שרוול, זה מפני שאני לא
שומרת עליהם והם כל הזמן חולים ( 3שנים הם
לא הצטננו, טפו, טפו, טפו, אבל אמא שלי לא
מתחשבת בעובדות. אינטואיציה של סבתא
יהודיה זה מה שהולך אצלה) .במיזוודה
המפורסמת יש תמיד כמה קציצות בשביל בעלי,
כי הוא אוהב קציצות ואני בחיים שלי לא אצליח
לעשות קציצות כמו אמא שלי. הדבר האחרון
במיזוודה הוא המתנה התורנית בשבילי. לפעמים
זו מפת שולחן בגודל שלא מתאים לאף שולחן
שיש לי בבית, לפעמים זה כמה קופסות פלסטיק.
בשביל המקרר (זה מפני שאגי שמה הכל פתוח
במקרר וזה נורא) .הדבר האחרון והחשוב מכל
במיזוודת הפלאים הוא הקומבניזון שהיא מביאה
לי מתנה. אילו הייתי שומרת את כל
הקומבניזונים שהיא הביאה לי עד היום, היו לי
כבר .30,000 המזל שלי בחיים זה, שכל
הקומבניזונים שאני מקבלת ממנה הם דווקא
בגודל שלה ואז אני מחזירה לה אותם. זו כנראה
הסיבה שהיא קונה אותם בגודל שלה. עכשיו,
במחשבה שניה, אולי זה בעצם כל השנים אותו
המירפסת ושני הילדים מסורקים עם שביל
קומבניזון ואני לא שמה לב.
באמצע, יושבים על יד השולחן ואבא שלי דוחף
הם נכנסו לדירה, הניחו את המיזוודה ואמא
שלי העיפה מבט על הדירה שנראתה כמו אחרי להם ביצה רכה לפה. ילד אחד שונא ביצה רכה,
פוגרום, לפי רעתה, והתחילה לסדר. תוך כדי אבל אמא שלי אמרה לו שביצה רכה זה כמו*.
הסידור היא אמרה שהילדים צריכים להסתפר, תרופה ולכן לא חשוב אם הוא אוהב את זה או לא.
הילד הגדול נורא רזה, כל החולצות של בעלי הן זה בריא! אני נשלחתי לכל מיני משימות כמו
לנגב את האבק מלמעלה ולהוריד את הווילונות
בלי כפתורים וזו בושה לעקרת־הבית(אני) ,ומה
זה כולנו הולכים בבית יחפים כשבירושלים כבר של חדר־השינה, כי הם כבר ממש זוועה.
בדרך למירפסת היא תפסה אותי ואמרה שמי
נורא קר (אנחנו גרים בתל־אביב, אבל זה לא

ל א באה
מנוחה ליגע

שיש לו סיפריה מבולגנת כזאת, פשוט לא מגיע
לו שיהיו לו ספרים בבית ושמייד אני אסדר את
הספרים, ולא איכפת לה לפי איזה סדר, העיקר
שייראה מסודר, כי אולי מישהו יבוא.
אחרי שעה של עבודת-פרך המצאתי שיש לי
סידורים חשובים וברחתי מהבית. חזרתי ב־ . 12 כל
החלונות בדירה הבריקו, כל הכיסאות היו על
השולחנות ולא היה איפה לשבת ובבית־השימוש
היתה איזו חומצה ואסור היה להיכנס לשם.

הילדים נראו רחוצים ומסודרים ויפים כמו זוג
נסיכים בדיפרסיה.
ב־ 12.30 הוחלט שצריך ללכת לאכול צהריים,
כי במישפחות טובות זה לא חשוב מתי רעבים,
יש שעות קבועות למתי אוכלים.
נסענו למיסעדה. לפני הכניסה אבא שלי נתן
את ההרצאה הידועה שלו בדבר התנהגות של
ילדים באירופה ומה עשו לו כשהוא היה קטן
ופעם אחת אכל בפה פתוח. הילדים שלי מכירים

את ההרצאה הזאת בעל־פה וכל פעם מ!
טועה באיזה פרט הם מתקנים לו. הזמנו א
הילדים שלי אוכלים כמו שתי חיות טורפוו
דבר נורא לסבתא יהודיה, כי היא לא יו
להתלונן שהילדים לא אוכלים.
אבל שום דבר לא ישבור את אמא שלי
הסתכלה עליהם ואמרה לי שאם הם אוו
כל־כך הרבה והם נראים כל־כך לא טוב, אז
מייד לקחת אותם לבית־חולים לבדיקות,
הלכנו, כי אילו הייתי שומעת בקולה היינו נ
גרים בבית־חולים. היא אמרה שבטח יש
אמבות ואני מזניחה אותם, ויום אחד אני
אשלם בעד ההזנחה שלי, ורק היא לא תהיה
בחיים בשביל להגיד לי ״אמרתי לח״
אחר־כך חזרנו הביתה. שאלתי אם מ׳
רוצה לשתות קפה, אבל אמא שלי אמרה שעו
לא שותים קפה, אלא רק בשעה .4אני, שק!
3פעמים את מרד הנעורים, עשיתי לעצמי
ובכוונה התיישבתי ממולה לשתות אותו,
אמרה בעצב, שכל הזמן אני שותה קפה ומע
סיגריות ובגלל זה אני נראית כזאת א
וחולנית.
לפני השלוק האחרון של הקפה היא <
שמספיק נחתי ושיש עוד דברים לעשות
הזה. הוחלט שצריך להחליף את כל המ:
בבית(אלוהים יודע למה) .הילדים קיבלו פ׳
לסדר את הצעצועים שלהם בפוזה של חנוו
בהבזק של גאוניות נזכרתי שעוד לא הצו
וברחתי מהבית. חזרתי אחרי שעתיים. אבא
ישן, הילדים אכלו עוגה (עם 6ביצים)
צלחות, כשרגליהם שלובות בפוזה של 1
אנגלים מהמאה ה־ . 18 לא היה זכר לבעלי
שלי אמרה שכבר מזמן היא לא התעייפה
בדם השבתון הזה.
אחרי ששתינו קפה (אחרי 4כבר מותו
נישקו את כולנו ונסעו לבית שלהם בירוע
אחרי חמש דקות נראה הבית כמו שבית
להיראות, טילפנתי לבעלי שהאוייב נסוג ו׳
יכול לחזור. הילדים הורידו את הב
הסולידיים ולבשו חולצות סופרמן. כולנו ה
את הנעליים והתחלנו ללכת יחפים שוב,
לשים לב הכיור התמלא בכלים והמרק גל!
הכיריים. לא יודעת למה קיבלנו פרס, בסך
רצינו לעבור את השבתון במנוחה.

מ שה מדר נא שם בנסיון ד א 1נס ילד הבת 12 בהרצליה. שנה רסני כן חכ ה
מאשמת מע שה מגונה בילד הבת .6ה״פד 1פידים״ מ ס תפ קי ם לפ ע מי ם בקיזם
יחסים ב הסכ מ ה ולפעמים ב ת קיפ ה מינית, ולפעמי זה מסתיים ברצח
הילדה, קפץ חוקר־הגוער שהיה במקום
ואמר לילדה :״נכון, זהו האיש!״
אז חזרה הילדה על הזיהוי, והפעם
אמרה כי היא בטוחה שזה התוקף.
התובעת, שלומית אריאל, הגישה
כתב־אישום נגד מדר באשמת מעשה
מגונה בילדה.
מדר הכחיש הכל, וסניגורו,
עורך־הדיז אברהם אורן, תקף בחריפות
את מיסדר־הזיהוי שנערך עם הילדה.
בית־המישפט זיכה את מדר מחמת
הספק.

^ עזרת
שמיים

י* חבורה הבלתי מכובדת של
€הנאשמים במעשים מגונים
:קטינות הצטרף הסופר דן בן־אמוץ,
שנגדו הוגש כתב־אישום על מעשה
:גונה בילדה בת . 12
לפני כשבוע החריד אונס אכזרי של
ילדה בת 6את תושבי בת־ים. העיר
שעדיים לא התאוששה מטראומת
.אווה אלימלך, זועזעה שנית. האדם
שנעצר כחשוד באונס זה עומד
להשתחרר בימים אלה, אם דגימת
זזרע שלו לא תתאים לנתונים שבידי
זמישטרה. שמו נאסר לפירסום.
נסיון לאונס נוסף של ילדה אירע
:־ 18 באוקטובר השנה, בהרצליה.
לדה בת 12 יצאה בצהריים בשבת
לטייל ברחוב עם כלבה. גבר צנום
זתנפל עליה, משך אותה לחצר, הפיל
!ותה ארצה והכריח אותה להוריד את
:גדיה. הוא גיסה לאונסה, אך לא
זצליח ועזב את הילדה הממררת בבכי.
אחרי יומיים, ב־ 20 באוקטובר,
3מדה אשה צעירה בתא טלפון ציבורי
:רמת־גן, ליד הבורסה, ושוחחה
:טלפון. ביה החזיקה רצועה שאליה

רוצח לייבוביץ
מעידה במדרגות
זיה קשור כלב. השעה היתה 10 בלילה.
גבר פרץ לתא, גרר את האשה ל־דמטה,
ושם, באיומים ובאלימות, אילץ
1ותה להוריד את בגדיה ואנס אותה.
!/חרי חקירה מישטרתית נמרצת
,עצר משה מדר כחשוד בביצוע שני
יעשים אלה. בחקירתו נשבר האיש
הודה. התובעת דבורה חן הגישה
:שבוע כתב־אישום נגדו וביקשה את
ועצרו עד תום ההליכים.

^ כמעט
ט לעץ,
•ץ פעם לפעם גועשת המדינה
/כאשר מיקרה מסעיר במיוחד, או
ל של אינוסי־ילדות עולה לכותרות.
!ונס הוא עבירה שפלה ומחפירה. אולם
!ונס קטינות — ובעיקר ילדות

קטנות, הנפגעות גם נפשית וגם
גופנית לכל חייהן — הוא מעשה
המתועב על כל הציבור.
קשה לתאר את האנשים המסוגלים
למעשה כזה, וההשערה היא בדרך כלל
כי המדובר בסוטה־מין או בחולה־נפש.
כאשר מסתיים האונס גם ברצח
הילדה, נוצרת היסטריה המונית,
והחשוד מכונה על־ידי העיתונות
״חיית־אדם״ ו״מיפלצת״.
רצח ואונס כזה אירע לראשונה
בישראל ב־ .1953 ילדה יפהפיה בת
ארבע, רחל סגל, נמצאה מתה במיזבלת
חיריה. הילדה יצאה מביתה ברמת־גן
לדקות אחדות ולא חזרה. בדיקה
העלתה כי הגופה הקטנה והעירומה
נאנסה באכזריות לפני מותה.
החשוד הראשון שנעצר היה גבר
תימהוני, גבה־קומה, בן ,35 בן־ציון
סמוכה. אולם המישטרה לא הביאה
נגדו כל ראיות, מלבד עדותו של שכן
שראה את סמוכה ביום הרצח נושא את
כלבו על גבו והוא מפזם :״כלב קטן,
ילדה קטנה.״
אחרי שכמעט נערך בו לינץ׳,
שוחרר סמוכה וחזר לביתו. רק אחרי
חודשיים נתגלה הרוצח האמיתי
בבית־חולים לחולי־נפש. האיש אושפז
על־ידי בני מישפחתו במצב קשה. הוא
הזה הזיות, דימיין דימיונות, והיה
מנותק לחלוטין מהמציאות. אולם הוא
הפתיע את הרופאים כאשר כתב מיכתב
שבו הודה ברצח ילדה.
ויקטור מיזאן, שעד אז לא היה
חשוד כלל, התוודה מכיוון שלא יכול
היה להחזיק עוד את גודל הזוועה
בתוכו. רופאיו התקשרו עם המישטרה
וביקשו הוראות כיצד לנהוג.
אחרי השיחזור, שנעשה בעזרת
רופאים ואנשי־מישטרה, לא היה עוד
ספק: מיזאן הוא שרצח את רחל סגל.
בבית־החולים הוטב מצבו של
מיזאן, וכאשר הועמד לדין ביוני ,1953
כבר היה מסוגל לנהוג כבר־דעת.
בראשית 1955 הסתיים המישפט.
בית־המישפט מצא את מיזאן אשם
ברצח ודן אותו למאסר־עולם. בעירעור
החליט בית־המישפט העליון, כי בשעה
שביצע את האונס והרצח סבל הנאשם
מדחף שאינו בר־כיבוש, ואשר כפה
עליו לבצע את המעשים האלה ללא
רצון חפשי, ולכן זוכה מאשמה.
היה זה תקדים חשוב בשיטת
המישפט דך שראלית.

״גהיהל*
השק״

^ מיקרה השני שבו נרצחה ילדה
1 1קטנה על רקע מיני קרה
בירושלים, ב־ . 1970 חנה׳לה הורוביץ,
ילדה בת ,7ירדה בדילוגים במדרגות
ביתה לכיוון בית־הספר. היא לא שבה
הביתה. בשעה 6בערב נמצאה גופתה
במרתף הבית שבו התגוררה.
היא היתה ילדה יפה ומפותחת,
וחזרה זמן קצר קודם עם הוריה
מארצות־הברית.

נאשם מדר
הציע לילדה גלידה
בפסח 1982 יצאה ילדה בת 5
מביתה בפתח־תיקווה לקיוסק, מהלך
חמש דקות מביתה. היתה זו שעת
צהריים והחום היה רב, הילדה הלכה
לקנות גלידה. כאשר היתה הילדה

חקירות המישטרה נערכו בעיקר
בין שכנים ואנשים שהיה להם קשר
לבניין. בביתו של שרת־הבית, טוביה
ליבוביץ, נמצא קלמרה הכחול של
הילדה. בתחילה סיפר כי מצא את
הקלמר בפח־הזבל ולקח אותו כמתנה
לנכדיו. אולם במעצר שינה ליבוביץ
את סיפורו. הוא אמר כי ראה את הילדה
יורדת במדרגות, ולפתע החליקה
ונפגעה בראשה. הוא טען כי מכיוון
שנבהל, עזב את המקום ולא סיפר דבר.
גם מגירסה זו חזר בו ליבוביץ
לבסוף, וסיפר את האמת. הוא אמר:
״ראיתי את הילדה יורדת במדרגות
ונהיה לי חשק, כמו לכל גבר. תפסתי
אותה מהילקוט שלה, משכתי אותה
לתוך מחסן איפה שהכלים, אבל היא
לא נתנה ומשכה את עצמה ונפלה
למטה על הלבנים שהיו במחסן.
נבהלתי, ואיבר המין שלי נהיה קטן
ולא היה לי יותר חשק ממנה.״ זהו עד
היום הווידוי המלא ביותר והמזעזע
רוצח מיזאן
ביותר באוטנטיות שלו, הנמצא בסיפרי
הודאה בבית־חולים לחולי־נפש
המישפט הישראלי.
מיהו האיש שנעצר בחשד לנסיון
האונס בהרצליה ובאונס ברמת״גן?
בדרכה חזרה הביתה, ניגש אליה גבר
משה מדר ( )25 זוכה לפני חצי שנה׳ שחרחר ובידו שלגון. הוא הציע לילדה
בשני מישפטים בבית־המשפט המחוזי להתחלף וגרר אותה אל חדר בלוני־הגז
בתל־אביב. הוא זוכה מאונס חיילת של הבית המשותף.
שהתגוררה באותו בניין, שבו הוא גר
כאשר היו שם, תפס אותה בכוח
עם חברתו, ענת. והוא זוכה מאשמת ורחף את אצבעו אל אבר־מינה. הילדה
מעשה מגונה בילדה בת .5
הפצועה החלה צורחת בכל כוחה
מיד כאשר החלה המישטרה לחפש ונמלטה לדירתה. הוריה ירדו מייד
את מדר בחשד כי הוא אשר ביצע את והחלו מחפשים את התוקף במרכז
המעשה המגונה בילדה, נעלם מביתו המיסחרי. קרוב מישפחה העובד
ולא נמצא במשך שלושה חודשים. בסביבה זיהה את מדר כמי שהיה שם
בזמן זה התגורר עם חברתו ענת בכמה לפני דקות ספורות וחשד בו.
דירות שכורות והתחבא מן המישטרה.
המישטרה ערכה חיפושים אחרי
הוא נעצר לבסוף, כאשר החיילת מדר, אך הוא לא נמצא במשך שלושה
שושנה (שם בדוי, השם האמיתי חודשים. כאשר נתפס, לבסוף, ערכה
נאסר לפרסום) התלוננה במישטרה המישטרה מיסדר זיהוי־תמונות לילדה
כי מדר אנס אתה. כאשר נעצר בגלל י הפגועה. היא הציצה בתמונות, וכאשר
תלונת החיילת, נזכרה המישטרה גם ראתה את תמונתו של מדר, אמרה :״אני
בתיק הקודם, והחלה חוקרת אותו על חושבת שזה הוא!״ בטרם היה סיפק
שני המיקרים.
למישהו להתערב, ולסניגור לחקור את

^ תב־אישום על אונס החיילת
* הוגש בידי התובע המחוזי עוזי
שרטר(העולם הזה 9,2371 בפברואר
השנה) .בחודש יוני 1982 התגורר מדר
עם חברתו, ענת, בדירה שכורה
ברמת־גן. באותו בניין התגוררה זמנית
צעירה בשם שושנה, שגורשה מביתה
ולא היה לה מקום מגורים. שושנה
הוצגה לפני מדר וענת על־ידי שכנים,
וכולם בילו ערב אחד ליד הטלוויזיה
בדירת אחד השכנים. למחרת, ביום
שישי, יצאו מדר וחברתו לבלות.
מכיוון שריחמו על שושנה, הזמינו גם
אותה לבוא איתם, והצמידו אליה בחור
נוסף.
החבורה בילתה במועדון הלילה
קרוואן ביפו, ושם הזמין מדר את
שושנה לרקוד איתו. ענת, שישבה ליד
השולחן וצפתה בזוג הרוקד
צמור־צמוד, החלה מתרגזת. לבסוף לא
שלטה בעצמה והתנפלה על שושנה.
השתיים התכתשו על ריצפת־הריקודים,
משכו אשה בשערות
חברתה ושרטו זו את זו. הגברים
התערבו והפרידו ביניהן.
למחרת בבוקר דפק מדר על דלת
הדירה שבה ישנה שושנה. השניים
יצאו יחד מהדירה וחזרו רק אחרי
שעתיים. שושנה טענה כי מדר הכניס
אותה לחדרו, נעל את הדלת ואנס אותה
בכוח. מדר הכחיש. הוא טען כי הוא
רצה רק לשוחח עם שושנה על מריבת
יום־אתמול, ולא היה כל מגע מיני
ביניהם. .
לשאלות הסניגור, אברהם אורן,
הבהיר מדר כי לדעתו קינאה שושנה
באושר ששרר בינו ובין חברתו, ולכן
העלילה עליו עלילת״אונס.
בית־המישפט זיכה את מדר. בזמן

נאשם בן־אמוץ
בית ביפו
המישפט ישבה באולם ענת, שנישאה
בינתיים למרר, והתפללה. בידה היה
ספר תהילים והיא ביקשה עזרת
שמיים.
השבוע נעצר מדר שוב. הפעם
כתב־האישום כולל עבירה של ניסיון
לאונס ילדה בת 12 ואונס של אשה
ברמת־גן. ענת שוב תצטרך להחלץ
לעזרת בעלה עם ספר תהילים והרבה
תפילות.

זנתה במדליית זהב ב׳83 -וו 0וז)16 $6160ח10ח
בבדיקה של א 0וד0£ 56180א 0ז\/ו,המרכז הבינלאומי לבדיקת איכויות בבריסל, זכתה 880* 01/ ^ 80 במדליית זהב לשנת 1983 על איכותה המעולה.
מוקד 817

מתאים לה.

אזהרה -משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות.

תיאטרון מז דפס
״תיאטרון מודפס״ ,מוקדש מדור זה, הסוקר כמה
מסיפרי המחזות שראראור באחרונה בעברית.
פתיח שתי מגמות, הקשורות זו בזו, מאפיינות את
עולם התיאטרון הישראלי, במהלך השנים
;אחרונות. בעוד שאיכות החומר הספרותי־רעיוני
;מוגש על בימות התיאטרון הציבורי, פוחתת
׳הולכת, עולה קרנו של התיאטרון השולי. בעוד
שאולמות התיאטרון הולכים ומתמלאים בקהל,
־,מקבל בהתאם לציפיותיו הצגות בולבאריות

הוגה־מחזאי סארטר
ממילחמת אלגייריה ללבנון
זולות, הולכת וניתקת העילית התרבותית
מאולמות התיאטרון, ולומדת להסתפק בתיאטרון,
מודפס, כלומר בקריאת המחזות בדפוס.
במקביל מאבד התיאטרון הישראלי את
הכישרונות הצעירים, שבעבר היו צובאים על
שעריו. הכוחות הצעירים והעולים, מעדיפים את
האמנות השביעית, אמנות־הקולנוע, אמנות
המשוחררת מן הקונפורמיזם, המאפיין את
התיאטרונים המסובסדים. הדור הצעיר של מחזאי
תיאטרון(מתחת לגיל )40 מהווים רק ליגה בית
של כישרונות, בעוד שליגת אלף של הכישרונות,
מתעלת את עצמה לקולנוע.
לתופעה זו של ניתוק העילית התרבותית
בישראל מן התיאטרון- ,והפיכתה לקהל-צרמי-

החוויה הי שראלית
לילה קודר עובר בשנים האחרונות על
התיאטרון הציבורי המסובסד בארץ. מתוך פחד
וכמו על פי רפלכס־מותנה שפיתחו במהלך שש
שנות שילטון הליכוד. פועלים מנהלי
התיאטרונים כגנבים בלילה.
תלותו של התיאטרון, המסובסד בראש
אמרכלי התרבות של זבולון המר, תת־אלוף
(מיל ).אבגר שליו, הפך את בימות התיאטרון
למיני גיורא גוד;קים, משוללי כל תוכן של ממש.
החותרים להעלות על קרשי הבימה התרחשויות
תיאטרוניות, העונות למכנודהמשותף הגדול
ביותר של הצופים.
שורש־כל־דע בתיאטרון הישראלי הוא
הסיבסור הציבורי. סיבסוד זה הפך את המנהלים, השחקנים ואת
ועדות־הרפרטואר את לפקידי־מדינד״ העושים כל שביכולתם כדי שלא
להכעיס את היד המזרימה את הכספים
לתיאטרונים.
והיד, ידו של תת־אלוף שליו. שלוחו של המר,
שמצא את הדרך לשעבד את התיאטרונים
ל״שקט־תיאטרוגי׳ בעידן הליכוד וזבולון המר.
הייתי רוצה לראות, בימים אלר״ של ניצני

אוריפידס מריאה התאהבה ביאסון, הפליגה עימו
ליולקוס, הרגה למענו את פליאם וגלתה איתו
ועם ילדיהם לקורינטוס. אז עזבה בעלה ונשא
לאשה את בת־המלו. כך נפתח מחזהו של
אוריפידס מריאה, שראה־אור באחרונה
בתרגום חדש ובהיר מיוונית לעברית, בידי
המשורר אהרון שבתאי היום, כבר אין
חנה רובינא, שתשחק את מריאה, והכוכבות
העכשוויות, מוכשרות לשחק רק תפקידי
משרתות ומקהלה במחזה זה.
נוסחו העיברי של שבתאי למדיאה, הוא
חוויה (אי, אי /שאש משמים /תסלח את
ראשי. למה לחיות? /לעזאזל, החיים הנתעבים,
/הלוואי שאמות!) מריאה הוא סיפור גירושין,
שבו שרה המקהלה על מהפך סידרי עולם, בעוול
שעשה יאסון למדיאה.
האודיסיאה של הנפש, המוליכה את מריאה,
בפאתוס ובלבטים, עד שהיא יוצאת לרצוח את
ילדיה, מבלי שתאפשר ליאסון לקוברם (בידי
אקבור אותם /במיקדשה של הרה שעל ראש
ההר) .בעוד יאסון מקונן: אני רק מקונן, ומבקש
חסד / ,שהאלים יהיו עדים לכך /שהרגת את
ילדי /ומנעת ממני /לנגוע בהם ולקבור את
גוויותיהם /הלוואי שלא הייתי מוליד אותם /
ורואה אותם נירצחים בידייך.
מריאה היא טרגדיה יוונית, בעלת איכויות
ספרותיות מעולות, שנוסח זה של אהרון שבתאי,
עם המבוא, ההערות ומראה המקורות, הופך
קריאה זו לתיאטרון מעולה שבדימיון. תיאטרון
שאין כיום שחקנים, היכולים להעלותו על קרשי
הבימה הישראלית.
לאוריפידס היתה עדנה בישראל באחרונה,
ותעיד על כך הצלחת נשי טרויה בעיבוד ז׳אן
פול סארטר, שהועלה בעונה שעברה על בימת
הבימה בגירסה, שזכתה למהדורה מודפסת,
שראתה־אור באחרונה
גירסת הבימה היתה שקופה מדי והפלס־טיניזציה
שבה, נועדה כדי לאנוס את העילית
הרוחנית בישראל לבוא ולצפות בגירסה זו,
שמרוב פעלולים ותחפושות טישטשה לא במעט,
* אוריפידס -מריאה; עברית: אהרון
שבתאי; הוצאת שוקן; 168ע ט(כ ריכ ה רכה).
״ אוריפידס -נשי טרויה; עיבוד: ז׳ אן פול
סארטר; עברית: אלי מלכא; הוצאת כתר;
1 /1 1

וו ן *ו

_7/ד ׳ עתז /ז דד.

את המשמעויות והעומק שחידש ז׳אן פול סארטר
באוריפירס.
נשי טרויה של סארטר המנסה לצקת תכנים
וצורות של התיאטרון העכשווי למקור של
אוריפידס, עומד בקשר בל״ינותק עם העולם
האכזיסטנציאליסטי שתיאר סארטר בכתביו
וביצירותיו. המחזה נכתב כפעולת־תגמול
תרבותית של סארטר, בימי מילחמת צרפת־אלגייר,
מה שהועתק מהבחינה החיצונית לימי
מילחמת־לבנון, כאשר הכוונות הצרפתיות
הפוליטיות של סארטר, למעט התילבושות, כמו
ניטשטשו על בימת הבימה, שהעדיפה את
ההיבט הסקאנדליסטי ממלא האולמות, על
העומק התיאטרוני, שמוצא הקורא במחזה נשי
טרויה.
כבר בפתיחה עשוי הקורא, לראות במקומו
של פוסיידון, את יאפה ערפאת, האומר
אחרי הקרב על ביירות: הה! פאלאם, סאלאם
אתינה / ,לו רק לא היית כה מלאת משטמה/ ,
היתה עוד עירי עומדת. והתהודה ישירה. או כל
אינטרפטציה אחרת של הקורא, למילחמת־לבנון.
נשי טרויה היא הצגת השכול העכשווי
בהשתקפותו העוברת על פני כל הדורות, כך
שהקריאה של הקובה: אלמנות הטרויאנים,
בתולות טרויה, כלות המתים / ,הביטו באבנים
עשנות ושחורות / ,הביטו בהן במבט אחרון/ ,
נאנח על מר גורלנו ...היא מעבר לכל גבול,
לאום, לאומיות ואידיאל זה או אחר.
הקוראים את דברי אנדרומכה: באשמתך.
/את הבאת אל העולם את ם ארים, בנך
ההרפתקן / .האלים ידעו היטב כי הוא יהיה
מיפלצת ...קולטים לשבריר שנייה את דיוקנו
של אריאל(״אריק״) שרון, כמי שסיבך את מי
שסיבך.
האמת הסארטריאנית של נשי טרויה היא
אחת. חומותיה הקורסות, הן חומות ההיגיון של
כל אחד ואחד, חומות הקונסנזוס, חומות האמונה
ב״מילחמה צודקת״ ,המוליכות למישפט הסיום
בנשי טרויה: עכשיו תשלמו על הכול / .עשו
מילחמה, בני אנוש אווילים / ,הירסו את
השדות והערים / ,חללו מיקדשים וקברים/ ,
והתעללו כמנוצחים / .על־כך תתפגרו כולכם.
תירגומו של אלי מלכא לנשי טרויה עובר,
כשהוא שומר על ערכיו הספרותיים של
אוריפידס על עיבוד סארטר.

יוליוס

קיסר

ואותלו* ,ובקובץ השני
ואנטוניוס וקליאופטרה
החל מהפתיח של נשי וינדזור העליזות שם
אומר הכומר הוולשי סר יו איבנס: תריסר
פרעושים לבנים הולמים היטב שמיכות ׳ ״1
עתיקות. הצרוף עולה יפה. זהו בעל־חי מקורב
לאדם ודיגלו אהבה דרך הזמר: וי הגבר ההולל!
/ר ליצר האפל / :אש היצר ארורה / ,התשוקה
אותה בוראה / ,ומלבים את הבערה / ,הידהורי
העבידה ...וכלה בפורד האומר: כי אשת־פורד
— שלו היה תהיה הליל. עובר הקורא ונהנה
מאשף הלשון אלתרמן, בנוסח העברי ליצירותיו
הניצחיות של שקספיר.
את עיקר סיפור״העלילה של אותלו מצא
שקספיר באוסף הנובלות מא ה סיפורים, מאת
הסופר האיטלקי הנשכח ג׳וואני באטיסטה
ג׳יראלדי, והעניק לסיפור זה את חיי הנצח שלו,
תחת הכותרת הטראגדיה של אותלו הכושי
מוונציה, כפי ששיחקוה משרתיו של הוד
מלכותו כמה פעמים ב,גלובי ואצל
ה.בלק־ם רירם, כתוב בידי ויליאם שיקספיר.
לונדון . 1622 ,מחזה זה, שתורגם לראשונה
לעברית בידי זלקינסון כאיתיאל הכושי, מביא
את סיפורם של דוכס ונציה, הסנטור גרבנציו,
אותלו הכושי הלוחם, דסז־מונה בת ברבנציו
ואשת אותלו ויאגו שלישו של אותלו.
בעמוד האחרון של המחזה בוחר אלתרמן
להתעלם מהנושא היהודי, וכותב אשר במו ידו.
כפרא בור, השליך פנינה יקרה מכל אוצרות
השבט במקום אשר במו ידו, כיהודי, השליך
פנינה ...וכר.
בקובץ השני, מובאים שני מחזות מתולדות
רומי, יוליוס קיסר, האומר את המישפט
המפורסם ״גם אתה ברוטום?״ ועד לדמאגוגיית
הנאומים (שלידה משתפלים ומתאבקים נאומי
הכיכרות של מנחם בגין עדי עפר) לנוכח
אזרחי רומא: בני רומי, בני ארצי, דעי; שמעו
דברי בזכותי ...אם יש כאן בקהל הזה ידיד נפש

שקספיר שני כרכים מתוך מחזור התרגומים של
המשורר המנוח נתן אלתרמן, מביאים ארבעה
מחזות של ויליאס שקספיר, בתרגום־מופת
לעברית. בקובץ הראשון בשיי וינדזור זזעליזות

הסיבסוד כסרטן בבשר הבימה
מילחמת־תרבויות בין דתיים וחילוניים, על קרשי
הבימה. את מחזהו של י״ח ברנד מעבר

לגבולין. שבו ניראים הציונים העורכים
ארוחת־זלילה ביוס־הכיפורים. מחזה זה יועלה רק
על מישרתם המתה של המר, ונושא־כליו שליו.
במקום מעבר לגבולין מסבסדת המועצה־לתרבות
ולאמנות של המר־את־שליו. בשנת
התיאטרון תשנרד, שתי גירסות של המלט מאת
וילי אםש קפ פי ר, מה שמעיד: הכל מושחת
כממלכת המרמרק.
בימים אלה של משבר־כלכלי, זו ההזדמנות
לבטל את סיבסוד התיאטרונים. ביטול זה יביא
לרווחה תרבותית, ולפיצול ערכי של צרטי
התיאטרון הישראלי בכוח. על התיאטרונים יהיה
להתמודד על טעמו של קהל העילית ועל טעמו
של קהל התיאטרון הוולגארי — מה שיחסוך
לכבוד האבור של התיאטרון הישראלי, את בושת
הקונפורמיזם המאפיין אותו.

תרדאלון! שליו׳
לשמור על שקט תיאטרוני

כמה חבל שכל אלה הניזונים מהתקציבים
המסובסדים של התיאטרון חסרים חזון מינימאלי,
המורה להם, שסיבסוד התיאטרון בישראל הוא
כסרטן בבשר הבימה המפרנסת אותם, בחוסר
כבוד רב.

מחזאי שקססיר
לא נאומי כיכרות
לקיסר, באוזניו אני אוסר כי אהבת ברוטום את
קיסר לא היתה פחותה משלו ...ומנאום ברוטוס
לנאום אנטוניום, האומר: אך תמול היה מוצא
שפתי קיסר חוק לתבל. היום הנה מוטל הוא...
״ וילי א ם שקספיר -נשי וינדזור העליזות +
אותלו; תרגום נתן אל תר מן;הוצאת הקיבוץ
המאוחד; 280 עט(כריכה רכה).
ן* וילי א ם שיקספיר -יוליוס קי סר *
אנטוניוס וקליאופטרה;תרגום נתן אלתרמן;
הוצאת הקיבוץ המאוחד; 317 עמי (כריכה
רכה).

במהלך הקריאה ביוליוס קיסר, קשה להימנע
מאסוציאציות המתקשרות לאירועי הבלהה
העוברים בשנים האחרונות על ישראל.
מרגש לא פחות גם תרגום אנטוניוס
וקליאופטרה, שרק לפני כמה שבועות נראה על
מסר הטלוויזיה, בגירסה תיאטרונית נהדרת,
ששום תיאטרון ישראלי לא ישווה לה.

גורקי

אחת מהחוויות התיאטרוניות המרגשות
ביותר, שחווה כותב שורות אלה מעודו, היתה
הצגת בשפל מאת מקסים גורקי. בקובץ של
תרגומי״מחזות מאת המשורר אברהם שלוב־סקי,
שראה־אור באחרונה, מצויים מחזותיו
וואסה זילזנובה ובשפל(*).
קריאת בשפל היא בבחינת פעולת־תגמול של
העוני בעושר, לא רק ברוסיה הצארית, אלא בכל
חברה של פערים בלתי־מגושרים בין עוני ועושר.
עלילת בשפל המתרחשת במיקלט לילה לעניים
חסרי־בית, מציגה את העוני על ניוולו המוחלט.
בשפל הוא בבחינת התופת של העוני. שם

סוסר־־מחזאי גורקי
תחזית־רעב לדור הווידיאו
שחקן מובטל אומר: אתמול בבית־החוליס אמר
לי הרופא: האורגניזם שלך, אומר הוא, מורעל
באלכוהול לגמרי ...קשה לשכוח את קום־
טילוב, בעל מיקלט־הלילה, שהוא ערפד־רובלים,
מהסוג המכוער ביותר עלי אדמות, ואינו
יחיד כזה בעולם, ואת השורה של לוקה אני זוכר
כמו מאתמול: לדידי בל פרעוש טהור וקדוש:
בולם שחורים, כולם מרקדים...
איזה מחזה של צער ניוול העולם, של
פרולטריון־האשפתות, אותם עלובי חיים, שאין
להם דבר להפסיד, מלבד אזיקיהם, כמאמר
קארל מארכם או כמאמר אליושקה האומר:
ואני אלך ...אלך ואשכב לי באמצע הרחוב —
רמוס אותי! טרוף אותי! איני רוצה כלוב —
וסור פסוק! ונסטיה המשיבה לדבריו: מיסכן!
עודנו צעיר לימים וכבר ...אבוד.
עולם זה של רעב, שמנסחת אנה במילים:
איני זוכרת יום שאכלתי לשוכע ...על כל
פדובת־לחם חרדתי ...כל ימי חרדתי...
פחדתי ...שמא אוכל יותר מאחרים ...סחבות
לכשתי כל ימי ...כל חיי האומללים ...כעד מה!
מחזה של מוות, המיוער לחיים, שבסופו תולה
השחקן את עצמו.
בחברה הישראלית המזוייפת של מערכות
וידיאו וטלוויזיות ציבעוניות וימי יין ושושנים,
מתאר בשפל את העבר המחריד, ואולי את
העתיד, שאת פירותיו וכספיו אכלנו ונגסנו בהווה
עלוב זה.

138x3צ׳לטוניז

בכלתרבות מצויות בועות תרבותיות, המצליחות להישרד באורח בלתי־מובן, וזאת למרות
שערכם התרבותי שואף לאפס.
בנוף התיאטדונ׳ס הישראליים. גדולת הבועות היא הבימאית האמריקאית נולה צ׳לטזץ,
שהצליחה במהלך העשור האחרון לחסל,
מבחינת נושאי הטיפול התיאטרוניים. כל
נושא ישראל• אפשרי, החל מנושא הדת,
וכלה במרד חימאים.
צ־לטון. שארצות־הברית משופעת ככמה
מאות בימאיות דוגמתה, מייצגת בתרבות
הבמה הישראלית צעקנות וולגארית,
׳שחיסלה בהדרגה את התיאטרון העירוני
חיפה. את פרוייקט נווה־צדק, ואת הכישרון
הטיבעי של עודד קוטלר, שהיה שותף
לצ׳לטון. בעשור השנים האחרון. במרבית
הפקות־האכזב שלה.
נולה צ׳לטון הופכת, בהדרגה, סמל מחדלי
התיאטרון הישראלי בעשור האחרון. בשנים
הראשונות, התמקדה בתיאטרון דוקומנטרי,
שמחזותיו נמסו ונשכחו כשלג דאשתקד.
בעונת התיאטרון האחרונה פעלה צ׳לטון
בהמחזת הרומן של אברהם ב. יהושוע
גירושים מאוחרים. המחזת־נפל, שביימה
בכישלון מוחלט.
הקאריירה עשירת־המחדלים של צ׳לטון
בימאית צ׳לטון
מעידה על ההתנשמות התרבותית
תחליף דהוי למייקל אלפרדס
הישראלית מייבוא בימאי תיאטרון מסוג
נחות, בעוד שאותו תיאטרון ישראלי, דחה בישרון בינלאומי בבימוי כנדיקל אלפרדם.
לעומת הצלחותיו של אלפרדס בניכר, נותר התיאטרון הישראלי עם הצ׳לסוגיזם.

העשרים, היתה עדנה בשנים האחרונות, ומחזותיו
מועלים בכל אתר ואתר בעולם.
שניים ממחזותיו המועלים של ברטולד ברכט
ראו־אור באחרונה בתרגום לעיברית, תרגום יבש
במעט, החסר את הלשון התלת־מימדית של
ברכט. המחזות הם אמא קוראז׳ וילדיה והנפש
הטובה מסצואן(*).
סיפורה של אמא קוראז׳ ,הוא מחזה
כרוניקה מימי מילחמת שלושים השנה, שניתן
להעבירו כמעט לכל מילחמה (וגם למילחמת
לבנון) .באחד משיאי המחזה גוררת אמא קוראז׳
על פני הבימה את עגלתה, שחוחה, כשהיא
מעבירה רטט אימה בצופים.
אמא קוראז׳ וילדיה הוא מחזה על הישרדות
במילחמה, החושף אותה על כל זוועותיה, ויהיו
כלי הנשק הקטלניים שלה קטלניים ככל שיהיו.
זה מחזה על עייטים העטים על פגרים. זה מחזה
על יצר ההישרדות האנושי, שאמא קוראז׳ הפכה
לו לסמל. בין שורות הדרמה, מביא ברטולד
ברכט, מעט מהאני־מאמין שלו על המילחמות,
באמצעות הכומר האומר:
תמיד יש כאלה שמסתובבים ואומרים, :יום
אחד תיגמר המילחמה.׳ אכל אני אומר: מי

סטיריקון

אם קיים מחזאי ישראלי בעל־ערך, היוצר
(בשפע) בעשור השנים האחרונות, ושומר על זיק
של תיאטרון ישראלי של ממש, הרי זה המחזאי

חנוך לווין.

מחזאי ברבט

לברטולד בדכט, השקספיל של המאה
* אברהם שלונסקי -תרגומי מ חזו ת (ג);
מ ק סי ם גורקי; וו אסה זילזנובה +בשפל;
מל בודד אריה אחרוני; הו צאת ספ ריי ת
פועלים ויד שלונסקי; 155ע מ( ב רי ב ה רבה).

* ברטולד ברבט -אמא קוראז׳ וילדיה +
הנפש הטובה מ ס צו אן; עברית: שמעון
זנדבנק; הו צ את עם עובד; 180ע מ (בריבה
רבה).

התופעה האותנטית היחידה בעולם התיאטרו
הישראלי, במהלך עשור השנים האחרון, הו!
תופעת התיאטרון הקהילתי שלא זכו

האדיב הגדול ביותר של התיאטרון הישראלי, עולה מדי יום ביומו על המירקע, בשעה ,9
תחת הכותרת מב ט לחדשוחג
הדראמות של הפוליטיקה הישראלית, שמות בכים הקטן כל התרחשות תיאטרונית, תהא
אשר תהא. תיאטרון הטל־פוליסיקה, מציג יום אחד את שרון בפיסגה ולמחרת במידרחוב,
מישחקי מלך ואביון. אין בישראל מחזאי אחר, היכול להתמודד עם שבוע מיקרי של
הפוליטיקה הישראלית.
גם התיאטרונים באנגליה, בצרפת ובגרמניה אינם מסוגלים להתמודד מול תיאטרון הטל•
פוליטיקה של ישראל.

לווין

מי אומר שהמילחמה תיגמר!

אלפי

תיאטרון ושמו טל־פוליטיקה

גם בימי שלום ...ואמא קוראז׳ קוברת את ילדיה,
עד לסוף המר, שבו מושר השיר: בא האביב. קום
בן־אדם! /השלג תם. המת מונח / .ומי שחי
עוד וקיים /קושר שרוכים, צועד בסך.

אומר שהמילחמה תיגמר יום אחד? ודאי
שיכולה להיות איזה הפוגה. המילחמה צריבה
לשאוף רוח פה־ושם, והיא עלולה אפילו ליפול
קורבן לתאונה. היא לא מבוטחת מפני דברים
כאלה, אין דבר מושלם עלי אדמות ...לא שמת

ברכט

לב למשהו — וככר עסק־ביש, ואז צריך
להוציא את המילחמה מהבוץ. אבל הקיסרים
והמלכים והאפיפיור יושיעו אותה בעת צרה.
ככה שבם ן־־הכל אין מה לחשוש. חיים ארוכים
צפויים לה...״
פרקים כמו אמא קוראז׳ בשיא פריחתה
הכלכלית, שבפתיחתו אומרת אמא קוראז׳ :אתם
לא תכפישו לי את המילחמה בבוץ. אומרים
שהיא משמידה את החלשים, אכל אלה אבודים

אביו. אבנר צחורי מתאבד. אלה שאינם מתיו
עושים כל שביכולתם כדי לרדת מן הארץ
נמלטים מהמוות הסימלי כמפני׳ספחת. אפילו
הזונה המפרקת את לחצי המין של התחנו
המרכזית, מתכננת ירידה ופתיחת עסק בחו״ל.
למרות החזרות הקבועות של נושאי מחזותיו
של חנוך לווין, הוא רחוק מלהיות חיצוג
בחיטוטו בנפש החברה הישראלית, והוא עושז
זאת בלא מורא וללא משוא פנים. ממישפנ
הפתיחה: אבא החולה הולך לבית־כיסא. ארבעד
ימים הוא לא עשה, אולי הוא יעשה עכשיו
משחיל לווין את חיציו בקהל המאזוכיסטי
הרואה את עצמו על המראה הבימתית של לווין
אחד מקיטעי הסיום של מוטקה, מגדיר או
החיים והמוות הישראלים, בלא ציעצון
אידיאולוגי, במילים קליטות: ובכל־זאת, אה
הדבר האמיתי שיש לנו להגיד אנחנו ל*
אומרים. ואני שואל: הלא כשאנו שובבים ע?
העגלה הזאת, והסמן הלבן מכסה אותנו, ועוז
מעט תכסח אותנו גם האדמה, כשאנחנו
שוכבים כאן הכל נעשה פתאום בדור מאוד, מד
היה תפל ומה עיקר, ברור לנו שהיה משהו אחו
להגיד ואנחנו לא אמרנו, ביזבזנו, לעסנו וירקנו
ולא אמרנו. אלוהים, אתה נתת לנו אח
ההלוויות כדי להזכיר לנו את חיינו, עשה שלז!
נישכח את העגלה הזאת ואת הסדין הזה גם בי
ההלוויות...
מחזותיו של חנוך לווין, וכך גם אורז
המזוודות, אלה מחזות קריאים, בעל
ערך־ספרותי, שקריאתו משחררת אותן
מההערות הדביליות של זה היושב לימינך או
לשמאלך באולם התיאטרון, או הצחוק האידיוטי
ברגע שבו צריך לבכות, וכל אותן הפרעות
שמעניק אולם־התיאטרון למחזותיו של חנון
לווין, לאותה עדה מאזוכיסטית, שהוא מעניק לו
את סם החיים האחרון שלה.

באחרונה ראה־אור מחזהו אורזי המזוודות(*{
,שהוא עוד אחד מסידרת מחזותיו של
לווין, על ניוונה של החברה הישראלית. בדומה
למחזותיו הקודמים של לווין, מגלה גם מחזה זה
בפני הצופים והקוראים בו, את ניוולם, אפסותם
וריקבונם. אלה, במאזוכיזם מחריד, ממתינים
בשקיקה להלקאותיו של לווין.
באורזי המזוודות, שכותרת המישנה שלו
היא קומדיה עם שמונה הלוויות, מעלה לווין
מעיו קאברט סארקסטי של 30 דמויות מחמש
מישפחות, רווקים, רווקות, זונה, שני קברנים,
שני חסידים, כמה מתים ועוד כהנה וכהנה.
גם מחזה זה מצרף פרק נוסף לרקוויאם הניווני
של החברה האשכנזית בישראל, שחייה נעים בין
הלוויות, החתונות והמחלות. שבתאי שוסטר
מת מעצירות, לאמציה חופשטטר היורד
מוציאים גידול ממוחו והוא מת, ובעקבותיו מת
* חנוך לווין -אורזי המזוודות; הו צ את
הקיבוץ המאוחד ו סי מן קריאה; 63 עמי
(בריבה רבה).

בהישגים חיצוניים מרשימים, בעוד שהישג
העיקרי, הוא בטיפולו הישיר, בנושאים לוחציב
בסיר־הלחץ של החברה הישראלית.
באחרונה ראה־אור סיפרו של יוסי אלפי
התיאטרון הקהילתי ספר הנראה במבג
ראשון כספר עיוני, בעוד שלאמיתו של דבר, זז
בבחינת ספר אדום מהפכני לתיאטרו
הישראלי, ספר העוסק ברגע עתידי, שבו יתגלו
לעין כל ניוונו של התיאטרון העירוני בישראל
ואז תיוותר לתיאטרון רק אלטרנטיבה אמינו
אחת, והיא תיאטרון הקהילה.
הפרקים העיוניים שבספר אינם מהווים חידה
רב• אך הקטעים העוסקים בנושאים ש׳
עבריינות ותיאטרון קהילתי (אמן ועבריין
י העבודה בבית־הסוהר, תיאטרון כפעולו
מונעת) ,תיאטרון קהילתי בישוב מרוחל
תיאטרון קהילתי בשכונה משתקמת ושילו:
אמנויות• בחיי הקהילה, מהווים את התשובו
היצירתית, למהלכי הניוון של החברה הישראליו
בשנים האחרונות, כולל הניוון הראוותני של בת
התיאטרון שלה.
תחת הכותרת מיפגש בין יוצרים בתיאטרו
הקהילתי מביא אלפי את אחד מהקטעים הכניו
ורבי־החשיבות ביותר של התיאטרון הישרא?
מזה שנים רבות, שיחה שמנהל אלפי עם משז
שלח ונפי סלאח מראשוני העוסקים בתיאטרו
קהילתי. בשיחה הם מדברים בגילוי־לב ע
התיאטרון הממוסד, כמאמר משה שלח: עובד
שקטעים שלמים מתוך ההצגות שלנו נכננ
להצגות של תיאטרון חיפה .
* יו סי אלפי -התי א טרון הקהילתי; הוצאו
דומינו; 144ע מ (בריבה רבה).

החי
הושיעו1

פתרון תשבצופן
2409

ך* אשקלון החליט תושב מקומי כי
* 4יש לשפר את טיבם של ראשי־התיבות
הנהוגים בשפה העברית, הציע
לעיתונים לקרוא למיפקדת חילות־השדה
החדשה של צה״ל. לא מפח״ש
כי אם מכו״ש (מיפקרת כוחות־שדה);
למישמר הגבול לא מג״ב כי אם
משג״ב; ולגרה המערבית ועזה לא יו״ש
ועזה(יהודה ושומרון ועזה) אלא שיטחי
היש״ע דווקא.

שודדים. אבל גנטלמנים
^ נן־יבנה התפרצו שני מזויינים
*רעולי־פנים לביתה של סוחרת
מקומית, תלשו טבעת־יהלומים מידה
וענק־יהלומים מצווארה, גילו, תוך כדי
כך, כי הנשדדת התעלפה, חשו
למיטבחה, נטלו קערת מים, שפכו׳
אותה על־פני הנשדדת, השיבו את
רוחה, ולאחר מכן נמלטו עם שללם.

מאת:

אביגיל ינא,
מאוזן:

.1לא שפר חלקו ויצא מן המרוץ

.3לא סתן פירומן ( )5,4
.9פרי אסור ()4
.10 האלוהים עמך בכל אשר
תלך ()4
.13 הכבוד הזה עלה לו בדמים
מרובים ()3
. 14 פסק־הרין ניתן לשמחת כל
החמולה ( )4,2
.15 הפתגם העממי הזה אינו
שייר למזכיר ההסתדרות ( )5,3
.17 נענש על אי תשלום חשבון
החשמל ()4
. 18 מה מתוקה הנפילה ()4
.20 התכשיט שאבד בנשף לא
במהרה יימצא ()5,3
.22 זנו בכור ()5
.24 בנקיק היה חג לגוף ()3
.25 לשמור על אש קטנה ()4

צבא ההרזייה לאוסטרליה

.26 מגן מפני הקור ()4
.28 קופה של שו/ים על ראשם

.29 רק בחסד היא עברה את
הטסט ()3

מאונך:
.2כל מי שמכיר את הסופר
קנוט המס איננו בער)3( :
.4החרוז ניתן כאקט של אהבה

.5אשרי המאמין שאין דבר כזה

.6ירוק כמו הדולארים וגם
מצפצף כמוהם ()4,2
.7המצב של טרום־מדינה לא
יחזור לקרמותו ()4
.8מעשה דו־פרצופי ()5
.9בין קוהלת וגיאומטריה אין
כל קשר ()4,3
. 11 תכולת השק לא הפתיעה ()2
.12 נפתלי בזם ואיציק מנגר
האמינו באלוהים ()4,5

.16 כך ייאמר לשובר ראשו
בתשבצופן ()4,4
. 19 המנתח גילה יחס כן ()4,2
.21 תנועה ותיקה הגיעה למצב
דחוק ()5
.22 מחוסר ערנות אבד לו קלף
טוב ()4
.23 יש לו ברירה לא להיות
בורמזי? ()2
.24 הוא יגיע גם הפעם למרות
הכל ()3
.27 גבר על המוות ()3

ף* מלבורן, אוסטרליה, הסביר
לעית ון מקומי כי נתן לדייאטה
הדראסטית(יומיים סלט בלבד: יומיים
— גבינה; יומיים — עוף: יומיים —
תפוחי־עץ) המצליחה להוריד יותר
מעשרה קילו בשבועיים את השם
דייאט ת צה״ל, לא מפני שהיא נהוגה
בצה״ל, אלא מפני שהשם צה״ל נחשב
באוסטרליה לסמל של הצלחה.

הכל בסיסגרת התפקיד
^ ירושלים הועמד לדין שוטר
^ ש בי ק ש מתיירת, אשר באה
להתלונן על ניסיון אונס, לפשוט את
חולצתה כדי שיוכל למשש את שדיה
לצורך בדיקה, הורשע בקבלת דבר
במירמה בנסיבות מחמירות, ונידון
לשנת־מאסר על תנאי ולקנס של 15
אלף שקל.

מה שבטוח, בטוח

ער מגש כסף
תקבל! זהב!

אחרי 22 שנה, משתחרר ננרמן בייטס
וחנזר הביתה ...האם הנא השתנה.״?

אנתוני פרקינס
בש 1בו קזפות עולמי!!!

^ תל־אביב, כאשר נשאל קצץ־
!מילואים שנעצר כשברשותו
תת־מיקלע קלציניקוב, אלפי כדורים,
שני רימוני־יד, נפצים, פתילי־הצתה, ומיזרנים מצנחים
אפודות־מגן,
צבאיים, למה היתה דרושה לו כל
הכמות הזאת של ציוד לחימה וציוד
צבאי, השיב במילה אחת. :שיהיה:״

אוגל דוד לויאן

עבור חופן דולרים
^ לוד נעצר ברגע האחרון לפני
*עלותו למטוס תייר אמריקאי,
שהצליח להוליך שולל סוחרים
תאבי־דולארים בימי הבהלה הגדולה
של החודש שעבר, ברוכשו מהם
סחורות בשווי של אלפיים דולר,
תמורתם שילם בהמחאות־תיירים
מדומות שהיו, למעשה, כרזות־פירסום
של בנק אמריקאי, שביקש לקדם את
מכירות המחאות־התיירים שלו והפיץ
דוגמאות חסרות כל ערך מיסחרי.

בדיזנגוף 274ת״ א.

היועץ האישי שלך בבחירה ולהתאמת
מוצרי חשמל לבית ולתעשיה.
מחווה להיצ׳קוק הגדול

טלויזיות ווידאו סייפים
סניו,גרץ,שרפ ו ־, 1.7.7
במחירים ובתשלומים ללא תחרות.

כמו כן אנו מציעים
מדיחי כלים ״קווססרוקסה״ ו״קינג״
מכונות כביסה,תנורים, מקררים
ומערכות סטריאו.

לא אף. ולא סכין

אלקט רו או ר גיון בע״בל, חברה ליערץ
יבוא ו שוו ק מוצרי ח ש מל ל בי תולתע שי ה.
ר חוב דיזבגו ף 274 תל־ אביב. טלפון 242008 :

בכורה ארצית
שבוע, תל־אביב ,

חיפה

אחת:
.רמת־גן

.ארמון״ . 1ארמון״
_ 1סרט יוני ב ר סל, ב הפ צ ת ,0.1.0 .ל מביגרי מגי ל 6ג־

ך* ניו״יוויק החליט סוציולוג יהודי
*להפריך שתי השמצות מקובלות
כלפי יהודים: אריכות אפם של כלל
היהודים ולהיטותם הסכינאית של
יהודים יוצאי־מארוקו. הוא בדק מידגם
מייצג של אלפי יהודים, מצא בהם 1456
ארוכי־אף בלבד; אחר־כך ניתח את
ארצות־המוצא של רוצחים יהודיים
בארצות־הברית, גילה כי העדה
המספקת את מיספר הרוצחים הקטן
ביותר היא הערה המארוקאית.
העולם הזה 2411

איבראהים קראעין, עיחונא׳ ,שוו השבועון..אר־עודה״ ושותפה שר ו״מונדה
סוור נסוננות־העיתונות הברסטינית במיזוח וושריס, מדבו ער וחשי־הרב שר
הפלסטינים בעיקבות ה.,מור׳ בעופאת ומנתח את הסיבות והתוצאות
..ש־פאת ינוד בשקט
לונו בשום של
תושבי הגוה, הושעה
והפלסטינים בשלם.
מלנו מאחוריו!״

לפלסטינים ב1יקעהאין בויוה. הסווים
אומרים להם: או
שאתם תומכים נאם־
מוסא או שאתם מתים

העם הסוד לא אשם נמה שקווה. זה
השילטון הבווטאל•
הטוטאליטאף של
אסו, חגורם לנו״

ראיינה שרי ת ש

11713 ומאחור אסר ע ד 9א ת!*
מה שקורה בימים אלה בטריפולי מעמיד
את הפלסטינים בגדה״המערבית וברצועת־עזה
במצב עדיו מאוד. תושבי השטחים,
התומכים, רובם ככולם, ביאסר ערפאת,
נאלצים לצפות מרחוק בתבוסתו הכמעט
ודאית של מנהיגם, כשהם חיים מרגע לרגע
וחוששים ממה שילד יום.
התדהמה עדיין אופפת אותם. איש ל<ן
העלה בדעתו כי אבו״מוסא או, בשמו המלא,
סעיד מוטא מראע׳ה, ימרוד ביאסר ערפאת.
אבו מוטא, יליד הכפר סילואן שבמיזרח-
ירושלים, נתמך בתחילת המרד על-ידי
מיספר זעום של 500 חיילים.

מה חושב הרחוב הפלסטיני ו מה הם
הלכי-הרוח הרווחים אצל האיש הקטן, אצל
המנהיגים ואצל קובעי דעת״הקהל בשט־חים
1העיתונאי איבראהים קראעין יודע
את התשובה. איבראהים, עירן השבועון
המיזרח־ירושלמי ״אל־עודה״ ,שפירושו השיבה,
ושותפה של רמונדה טאוויל בסוכנות
הידיעות הפלסטינית, מכיר היטב את הלכי־הרוח
ברחוב.
איבראהים, בן ,36 בוגר החוג לספרות
אנגלית של האוניברסיטה העברית, דובר
עברית רהוטה. במישרד השבועון שבמיזרח
ירושלים, הוא מקבל את פצי לבוש בחליפת

שלושה חלקים מהודרת. גבר יפה־תואר,
שבעיניו הכחולות ארשת של תוגה. מערכת
״אל־עודה״ עובדת בימים אלה שעות
נוספות. מערכת העיתון הוציאה מוסף
מיוחד העוסק בדבר אחד בלבד: תמיכתם
הבלתי־מסוייגת של ערביי השטחים ביאסר
ערפאת.
לצורך הוצאת המוסף ירדו חברי המערכת
אל הרחוב, שוחחו עם אנשים, בני-נוער,
תלמידים, ראיינו הוגי־דיעות, פוליטיקאים
ומנהיגים, ניתחו את המצב ופירסמו
תחזית-מצב, הקובעת כי יאסר ערפאת ייצא
מחוזק מהמצב הקיים.

קראעין, עיתונאי מזה 12 שנים ותוש
הכפר סילואן, כפרו של אבו״מוסא, מסר
בתחילה להתייחס לשאלה מה יהיה א
ערפאת יפול. אני צריכה לחזור שוב ושוב ע
השאלה שהוא מתעקש לכנותה היפותטיו
עד שהוא נענה ומשיב- :והיה אם יפי
ערפאת, אין מי שיחליף אותו, אש״ף יונו
כקבוצה״.
אין ספק. ההערצה לאב^עמאר, כפי שהו
מכונה, מובעת ללא סייג והשינאה לאסז
נשיא סוריה, היא עזה. אך שלא כפי שמקו!
לחשוב ברחוב הישראלי, אין הפלסטיני
שונאים את סוריה, הם שונאים רק א

,כולנו מאחורי יאסר ערפאתו
(המשד מעמוד )43
המנהיגות שלה.
העולם הערבי עומד מנגד ושותק, ואין
איש מושיט עזרה. ברחוב הישראלי נשמעות
דיעות, שאולי זה הזמן ליצור שלום עם
הפלסטינים, על־ידי הושטת יד עוזרת
ליאסר ערפאת. הרחוב הפלסטיני, כן
מסתבר לי, אינו מעוניין. הוא חושש כי היד
שתושט לעזרה תהיה היד שתחסל את
ערפאת באורח סופי.
המצב בשטחים מתחיל לבעור מחדש,
המצב בטריפולי מבחינתו של ערפאת אנוש.
המצב באזורנו מקנה הרגשה של פחד ממה
שעלול להתרגש עלינו. איבראהים קראעין
אינו מהסס לבטא את רחשי״הלב בקול־רם.
,העולם מטורף,״ הוא אומר ,״אנו עומדים
לפני מילחמת־עולם שלישית•
כיצד אתה יודע שהסלסטינים
אכן עומדים מאחורי ערסאת, האם ערבתם
סקר בגדה-המערבית וברצועת־עזה?

הזמנו סקר אצל מינה צמח, אבל אנחנו
שואלים אנשים, יורדים לרחוב. תשאלי בעצמך.
לכי לרחוב ותשאלי ילדים מה דעתם על מה
שקורה. הם יגידו לך שהם תומכים באבו־עמאר
ויסמנו.וי״ לאות ניצחון וכשתזכירי להם את שמו

אינני יודע. כנראה ערפאת ידע מה שהוא
עושה. מה שאני יכול להגיד לך, שמה שרחק את
לבאדי לבגוד היתה סיבה אישית פרטית.

• באחד הראיונות בטלוויזיה
שמעתי את לבאדי אומר דברים קשים
על מדיניותו של ערסאת. בין השאר
אמר, כי ערסאת תמיד תולה את
כשלונותיו באחרים, ם עם בישראלים,
ם עם כאמריקאים וכעת בסורים.

יש לנו פתגם בערבית, וכאשר אנחנו צוחקים
מבן־אדם שהופך חכם לאחר־מעשד* אנחנו
אומרים לו. :סאה אל נום״ ,יעני, טוב שהתעוררת.
כל השנים לבאדי היה דובר. של ערפאת, כל
השנים הוא היה כמו הצל שלו, עכשיו הוא נזכר?
איפה הוא היה כל השנים, למה — אם הוא חושב
שהמדיניות של ערפאת מוטעית — נזכר רק
עכשיו לבקר אותו?

• מדוע, לדעתך, מרד אבו־מוסא
בערסאת?
כולנו יודעים, גם הישראלים וגם הפלסטינים,
שבמישפחת הפת״ח היה מה שמכנה את עצמו
שמאל. השמאל בפת״ח תמיד דיבר בסיסמות
ובמילים גדולות חסרות־תוכן. כל מה שהעם
הפלסטיני הרוויח מהשמאל היה רק סיסמות, אף
פעם לא מעשים. אבו־מוסא היה לוחם טוב לפני

בדיוק. ואחרי שאש״ף יצא מלבנון, הסורים
שיחקו על כל הקלפים״ ולא עשו חשבון. אבו־מוסא,
שלא מונה לתפקיד מפקד־הכוחות במקומו
של צאיל. ,היה מאוד מאוכזב. לסורים לא היה
קשה לשכנע אותו למרוד בערפאת.

• איך קרה שהוא הצליח לסחוב
אחריו גם לוחמים אחרים?

כמה סחב אחריו? אפילו העיתונאים הזרים
אמרו שבהגזמה אפשר לדבר על 500 חיילים.
אחר־כך, כמובן, לא היתה ברירה. הרוב המוחלט
חי תחת רחמי הסורים ואלה הבהירו היטב שמי
שלא תומך באבו־מוסא אחת דינו למות. ויש
לזכור שחיים שם אנשים בעלי מישפחות, שהפכו
לאנוסים של הסורים, מה הם יכלו לעשות? או
למות, או להצטרף לאבו״מוסא.

• ומה עם הפלסטינים שאינם חיים
תחת שלטון סוריה, מה עם אלה החיים
בשאר הארצות הערביות, מה עם אלה
החיים באירופה, מדוע הם לא התגייסו
כדי לעזור לערפאת?
כל פלסטיני מוכן לעזור ליאסר ערפאת, אבל
איך יגיע אליו? הסורים מונעים ממנו עזרה בשטה
והישראלים מונעים עזרה מהים.

• ברחוב הישראלי נשמעים לאחרונה
קולות האומרים כי על ישראל
להושיט יד לערפאת. אפילו בימין היו
שטענו כי זו ההזדמנות של ישראל
להושיט יד לשלום לעם הפלסטיני. אם
אמנם תציע ישראל את עזרתה
לערפאת הנצור, איך לדעתך תתקבל
עזרה זו?
את מציגה מצב היפותטי. ישראל לא תציע

נל פלסטין׳ בשלם גונן לעזור ועופאוז.
אבל אז יגיעו ארו?
הסורים מונעים גישה
ביבשה, והישראלים
סוגרים את דרך־הים״

קראעין מעיין בגליון שבועתו
של אסר יעשו תנועה ברגליהם, כאילו הם
רומסים ומכבים סיגריה. וזה סקר דעת־הקהל.
ברחוב — זה הסקר. כל אדם ברחוב הערבי יגיד
לך היום בלי כל היסוס — אנחנו עומדים מאחורי
יאסר ערפאת!
אני עצמי תושב כפר השילוח, הוא סילואן,
כפרו של אבו־מוסא, ואני יודע שכל קרובי
מישפחתו של אברמוסא מתנגדים למרד ולו,
ותומכים בערפאת. אפילו אמא שלו תומכת
באבו־עמאר. היא נמצאת כעת ברבת־עמון, בתה
כרעה ללדת והיא נמצאת איתה, אך לפני שנסעה
אמרה, כי חבל שאבו״מוסא התיר לאחרים להיכנס
בינו ובין אבו־עמאר.
ומה שקורה בשטחים הכבושים ובשאר
המקומות מוכיח, בצורה שהיא מעל לכל ספק, כי
הרוב המוחלט של הפלסטינים תומך לא רק
בערפאת, זו תהיה נאיביות להגיד שתומכים
באיש, תומכים בקו האידיאולוגי שהוא מייצג.

שהפך מורד. היה לו שם טוב. הוא היה
מפקד־המיבצעים.

• מדוע הסד
ערפאת?

עורו

נגד

דעתי הפרטית היא שיש כאן עניין אישי
מובהק. אם נחזור שנה וכמה חודשים אחורה, נוכל
לראות שהעניין התחיל, כאשר הסורים הרגו את
סאעד צאיל, המפקד הכללי של הכוחות בשטח.
הסורים הכינו את הקרקע למרד לפני שנה. הם
הרגו את צאיל וקיוו שערפאת ימנה את
אבו־מוסא וכך יהיה קל יותר לאבו־מוסא
להשתלט ולהפוך לראש אש״ף. אבל ערפאת לא

• הוא צריך חוזק פיסי.
בשביל מה חוזק פיסי? מעולם לא חשבנו
שלוחמי אש״ף ישחררו את פלסטין.

• אני לא מדברת על מילחמה
כוללת, אני מדברת על הימים האלה
שהם בבחינת חיים ומוות לערפאת.
אינני חושב שערפאת ימות. ומובן מאליו
שהדרך לפיתרון היא לא בכוח. אין ספק
שהפלסטינים לא יוכלו לפתור את הבעייה
באמצעות מילחמה.
בדרך אחרת.

• אתה לא אומר במפורש דרך
מדינית, מדוע?

מסיבות אישיות אנוכחיות לחלוטין. ערפאת
מינה את אחמד עבד אל־רחמן כדובר אש״ף
במקומו של מחמוד לבאדי. זה האחרון כעס ונתן
לרגשותיו האישיים להתגבר על האידיאולוגיה
והאינטרס הלאומי, ולכן, אם את שואלת אותי,
הוא בגד ועבר לאברמוסא.

אני מעדיף שישראל לא תיתן עזרה לערפאת.
אך אני משאיר את מה שיקרה למצב שיהיה קיים.
בינתיים אני לא מאמין שישראל תושיט עזרה
מכל מקום.

• באותו מיפגש בביירות נדמה
היה כאילו לבאדי עושה עבודתו
נאמנה. מה קרה בינו ובין ערפאת?

• נחזור לרגע לשאלה ההיפותטית,
האם רצוי לדעתך שישראל תושיט
עזרה לערפאת?

• כלומר, בנוסך למילחמתו להש־אר
בחיים במערב־ביירות, היה ערפאת
עסוק כל אותו זמן גם במילחמות
פוליטיות?

התערבות ישראלית לטובת ערפאת רק תחסל
אותו.

• כלומר, הכוח האמיתי של
ערפאת מבחינה פוליטית הוא
בהתנגדות לישראל?

הכוח של ערפאת חזק יותר מאי־פעם. תראי
מה קורה בשטחים, כולם מאחוריו.

• יש דבר אחד שקשה להבין, איך
מסוגלים הסורים להרוג ולטבוח
באחיהם הפלסטינים?
לא הייתי אומר שהסורים הורגים. בסוריה יש
שילטון ברוטאלי והוא שהורג את הפלסטינים.
זהו שילטון שהרג 25 אלף תושבים סוריים בחמה,
זה לא בעייה בשביל שילטון כזה להרוג. לא
מדובר בעם הסורי. אני בטוח שהעם בסוריה לא
אוהב את מה שקורה. מדובר בשילטון ברוטאלי־אוטוקרטי.

כך קרה גם בספטמבר השחור,
לא הירדנים טבחו בפלסטינים, כי אם
השלטון הירדני?

• מדוע איל בארצות-ערב התקוממות
נגד שילטון לא-אהוד?

ידוע שהפלסטינים לבד לא יוכלו להביס את
ישראל ולפתור את הבעייה ולהקים מדינה.

יש כל מיני סיבות. לכל מפקד יש זכות
למנות, לפטר או להחליף, על פי אינטרס
האירגון.

״השמאל בפת״ח תגיד
דבר בסישטת גדורות,
חסחת־תגן שא
גשלם וא הונית עצמו
במעשים־

מבחינה פוליטית ערפאת כיום חזק מאי־פעם
וייצא חזק עוד יותר. לפי היכרותי את השטחים
הכבושים, וסוף סוף לא מדובר בשטחים שעליהם
נלחמים בבקאע, אלא על השטחים הכבושים,
הרוב תומך בערפאת והוא מדבר בשמם של כל
הפלסטינים בעולם. מה יותר מזה הוא צריך? האם
זה לא חוזק?

• בעת ביקורנו במערב ביירות
פגשנו את מחמוד לבאדי, שהיה אז
דובר אש״ך ועבד צמוד מאוד לערפאת.
האיש ייצג בעינינו את ערפאת ודיבר
בשמו ובעדו. מה קרה למחמוד לבאדי,
מדוע ערק למחנה אבו־מוסא?

• מדוע פיטר ערפאת את לבאדי?

כשאני מדבר על שלום אני מדבר על שלום
בין חזקים, לא בין חזק וחלש. אני לא רוצה
שערפאת ייאלץ לתת בתמורה לעזרת ישראל
משהו מתוך חולשה או מתוך שיכנוע. ובכלל,
במקרה הזה אני חושב שהתערבות ישראלית
איננה רצוייה. לפעמים אני מתכוון לעזור ואני
יכול להרוג אותך. כמו, למשל, כאשר נותנים
לחולה ארבע גלולות במקום גלולה אחת.

עזרה לערפאת. אבל נניח שיתהווה מצב כזה,
האמת היא שהייתי רוצה שערפאת יעשה את מה
שהוא חושב לנכון כשהוא חזק, ולא כשהוא —
אני לא רוצה להגיד חלש — אבל בהחלט לא
במצב טוב.

• אלא בדרך מדינית?

טיפש. אני חושב שהוא ידע מה הן נטיותיו של
אבו־מוסא ולא מינה אותו לתפקיד.

• במצב היחסים בץ ישראל
ואש״ף אי-אפשר לעשות טובות בלי
תמורה?

דברים כאלו לא יוצאים מהכלל במדינות
ערב, שיש בהן שילטון טוטליטארי.
הסורים אוהדי אש״ף מרגישים כרגע רע מאוד,
ואני יכול לומר יותר מזה: יש הרבה ישראלים,
שגם הם אינם שמחים, לפחות ממה שקורה
לערפאת. סורים רבים עזבו את סוריה במחאה על
השילטון.

• כיצד לדעתך ייצא ערפאת
מהמרד נגדו?

הוצאה מיוחדת למען ערפאת

של ישראל בחשבון ויזכור אותו. ואני רוצה
להגיד לישראלים, שאין אף מנהיג ערבי שהושיט
את היד לשלום כמו יאסר ערפאת.

• ונניח שוב, באופו היפותטי,
שיהיה מצב שבו ישראל תחליט כי
מוטב לה לעזור לערפאת במילחמתו
נגד הסורים?
הדרך היחידה של ישראל לעזור לערפאת
היא בזה שלא תסגור את הדרך הימית, ואז
תאפשר לערפאת לצאת בשלום ולהביא את
חייליו. ואני בטוח שערפאת יביא את צעדה זה

אני לא יודע באמת. בשנות החמישים, למשל.

אני גסימאן ואנוגשא גסייווא 4בל
קרוב גישפחתו בננו
תיונים בערכאת־העולם
הערבי בכללותו החל בהתקוממות
לאומית, ואתן לך דוגמה: כאשר האמריקאים באו
ללבנון, הפועלים הערביים החליטו לא לפרוק אף
ספינה אמריקאית. ואף ספינה — מאלג׳יר עד
עקבה — לא פורקה.

• זו היתה התקוממות נגד זרים, לא
התקוממות מקומית.
אבל זה מוכיח שהעולם הערבי מסוגל
להתקוממות. כאשר דובר על ברית באגדד, היו
הפגנות בעולם הערבי נגד הברית הזאת.
אבל בשנים האחרונות אני לא יודע מה לומר.
העולם הערבי שקט כמו בית־קברות והולך
אחורה. אולי הוא נתון עדיין תחת ההלם שקיבל
במילחמת לבנון, אולי תחת ההלם שהנחית עליו
סאדאת כאשר הפריד את העולם הערבי. הוא
עשה שלום בין מצריים וישראל ויכול היה
לעשות שלום בין כל העולם הערבי ובין ישראל.

• איך זה שאך אומה ערבית לא
מתערבת לטובת ערפאת?
כאשר יצאה מצריים מהעולם הערבי, התחילו
ראשי מדינות להילחם ביניהם מי יתפוס את

תמה רי ם
נחוג יום הולדתו ה־ 59 של חיים
בר־לב, ח״כ המערך ומזכיר מיפלגת־העבודה,
מי שהיה הרמטכ״ל השמיני של צה״ל ואשר
נתבקש על־ידי גולדה מאיר, עת כבר היה שר
המיסחר והתעשייה בממשלתה. לקחת את
הפיקוד על החזית המצרית בימי מילחמת
יום־הכיפורים. בר־לב, בנו של תעשיין טקסטיל,
שנולד באוסטריה וגדל ביוגוסלביה, עלה ארצה
בגיל , 15 למד בבית־הספר החקלאי מיקווה־ישראל
התגייס לפלמ״ח, היה האיש שפקד על
פיצוץ גשר אלנבי בליל הגשרים של קיץ ,1946
שבו פוצצה תנועת המרי העברית (שותפות
זמנית של ארגון ההגנה, האצ״ל והלח״י) את
הגשרים בגבולות הצפון והמיזרח של ארץ־
ישראל. הוא הצטיין במילחמת־העצמאות כמג״ד

״חסר לנו חצי מיליון דולר!״

• ואיש אינו מתערב במעשיה.
מנסים בדיבורים. הניסיון של החיים הוכיח כי
אף מנהיג לא יכול להגיד לאסד — עד פה. ואיך
יילחמו בו? עיראק במילחמה עם איראן,
לערב־הסעודית אין כוח, ירדן מפחדת על עצמה,
למצריים לא איכפת בפועל ולבנון מיסכנה, אז מי
יילחם בשביל ערפאת?

• האם כפלסטיני אתה מרגיש
בעת בודד מאי־סעם?

אני הרגשתי בודד כל החיים. כולנו,
הפלסטינים, למרות שאנחנו חיים בעולם הערבי,
יודעים שכולם מחכים לרגע שבו יוכלו להרביץ
לנו. זו ההרגשה כל הזמן ולכן התמיכה ההמונית
באש״ף, המייצג את הזהות שלנו, את העור שלנה

והיה וערסאת יסול, מה יהיה על
אש״ך?
לא חושב שערפאת יפול. מכיוון שלא מדובר
באיש. מדובר בקו אידיאולוגי. הוועד המרכזי של
אש״ף, המייצג את הקו של ערפאת, נמצא כולו
בטוניס. לאש״ף יש לפחות 115 מישרדים ברחבי
העולם, אף מישרד לא תומך במורדים, כולם
תומכים בערפאת. מבחינה פוליטית יצא ערפאת
מחוזק. הוא לא יפול.

• והיה ויסול, מי לדעתך יהיה
המנהיג שיחליף אותו כראש אש״ף?
זה עניין של הוועד המרכזי.

• זה ברור שהוועד המרכזי יבחר
כמחליף, אך מיהו, לדעתך, אותו איש
כאריזמטי ובעל כושר מנהיגות, היכול
להיכנס לנעליו של ערפאת?
לא יודע, וזה יקח זמן למצוא איש כזה, וזה
כמובן יציב את הבעייה במצב חמור מאוד מכיוון
שעם כל הכבוד לשאר האנשים, חברי הוועד
המרכזי, הם יצטרכו בהתחלה להנהיג את אש׳׳ף
כקבוצה.

• האם אבו־ג׳יהאד יכול להחליף
את ערפאת?

לפי דעתי, כל אחד יכול להיות מחליף. זה
עניין של הוועד המרכזי. אני סבור כי יבחרו
בהנהגה קבוצתית.

• מהו יחסך
שהתפוצצה בצור?

למכונית־התופת

זה עדין מדי. אני לא מדבר על העניין הזה.

• האם אתה מגנה את מכונית־התופת?
אני
מגנה כל שפיכות־דמים. אני מגנה את
צברה ושאתילא ואת המילחמה, שבה החלה
ישראל, ואני מגנה את המורדים. אני מגנה כל
שפיכות־דמים. ומצד שני, האם כאשר ראש
ממשלת ישראל פוצץ את מלון המלך דוד ועשה
מעשים כאלה נגר הבריטים, הוא גינה את מה
שקרה שם? העולם מטורף, ואנחנו מתקרבים
למילחמת־עולם שלישית. אחינו נטבחים בסוריה
ואנו חיים תחת כיבוש. איזה מן עולם הוא זה?

• האבסורד הגדול הוא, שמכל
המקומות בעולם הכי טוב לפלסטינים
לחיות ברגע זה תחת הכיבוש
הישראלי.
הכי טוב לא הייתי אומר, אבל בוודאי שלאור
מה שקורה תחת שילטון הכיבוש הסורי, גם לא
הכי רע.

קראעין בישיבת מערכת של. אל־עודזד

נחוג יום הולדתו ה־ 73 של דיר
(לפילוסופיה) ישראל שייב, עיתונאי
והוגה־דיעות ימני קיצוני, יליד פולין שעלה
ארצה אחרי פרוץ מילחמת־העולם השנייה
למישרת מורה לספרות עברית בגימנסיה פרטית
בתל־אביב. שייב, שאותו זמן כבר היה מראשי
לח״י(בכינוי המחתרת אלדד, שבו הוא חותם ער
היום על מאמריו) ומעורכי עיתון לח״י, מעש,
ניסה להימלט מן המישטרה הבריטית שבאה
לעוצרו בכיתת הגימנסיה, על־ידי החלקה על
צינור הביוב מן הקומה השלישית, מעד ונפגע
בעמוד השידרה שלו. שייב ששכב מגובס במשך
18 חודשים בבתי־מעצר בריטיים והובא לבית־חולים
ירושלמי להסרת הגבס, משם חולץ על־ידי
אנשיו, שהשתלטו על בית־החולים והוציאו אותו
לחופשי.

נפטר בתל־אביב, בגיל ,84 ייטראל
זמורה, סופר ומו״ל, שנודע במיוחד בהוצאת
איש־מחתרת שייב
מגימנסיה עד בית־חולים
צעיר שאיבטח את קווי המים של ישובי הנגב
ועלה, לאחר מכן, בסולם התפקידים, דרך פיקוד
על גייסות השיריון וסגנות הרמטכ״ל במילחמת
ששת־הימים, שאחריה הניח את היסוד לשיטת
המעוזים בקו תעלת־סואץ, שנכנסה להיסטוריה
כקו בר־לב.

הספרים שלו, מחברות לספרות, שבה פרסם
תרגומי מופת, מעשה עטו, מאנגלית, צרפתית,
רוסית וגרמנית ואשר רבבות תלמידי בתי־ספר
זוכרים את כרכי היצירות הקלאסיות של הוצאתו,
מהכוזרי עד שירי יהודה הלוי. זמורה, סנדק
המשוררים, היה המו״ל הראשון של נתן אלתרמן,
יונתן רטוש, אהרון אמיר ואחרים. הוא פירסם
בעצמו שירים(הראשון בגיל ,)14 הירבה לכתוב
ביקורת ספרותית תחת שמות־עט שונים שתמיד,

נ חוג בבית־השיטה, יום הולדתו ה־ 65 של
עזריה אלון, חבר המשק הידוע בשידור־הרדיו
שלו נוף ארצנו ובפעילותו בהחברה להגנת
הטבע. אלון, יליד רוסיה ומחברם של סיפרי טבע
רבים (מאלפבי־ת של חיות עד אלפמ״ת של
ציפורים) ,הוא מיוזמי חוקים משמרי־טבע
(כהגנה על פרחי־בח ומיוזמי שמורות־הטבע.

נחוג יום הולדתו ה־ 66 של רפאל קוט־לובי**
,חבר הנהלת הסוכנות (ראש מחלקת
העלייה) ,הנלחם על מקומו(.יש לי 63 תוכניות
שונות לעידוד העלייה״) ואשר הצליח לעכב את
הדחתו עד לראשית השנה הבאה, שבה יידון
עניינו מחדש. קוטלוביץ הוא יליד רוסיה שגדל
בדרום־אפריקה בעיירה של בורים, ביניהם למד
את שפתם, האפריקאנס. על בורייה. האירוע
ששינה את חייו הוא ביקורו של זאב ז׳בוטינסקי,
ב־ ,1937 בדרום־אפריקה. מאז הספיק לסיים את
לימודי המישפטים שלו, להיות נציב בית״ר
דרום־אפריקה ואיש אצ׳׳ל בגולה (שסייע, בין
השאר, לחלץ את עציר הבריטים במחנה בקניה,
יעקב מרידוד) .תפקידו הציבורי הראשון בארץ
הוטל עליו ב־ 1948 על־ידי מנחם בגין, שביקשו
להקים את קרן של״ח(שיקום לוחמי חופש) שלה
נזדקקה חירות, כדי לסייע לנפגעי מחתרת אצ״ל,
שבהם לא הכיר מישרד־הביטחון בשנות המדינה
הראשונות. לאחר מכן היה חבר מועצת עיריית
תל־אביב, עסקן התנועה העולמית של חירות
ואחרי המהפך של 1977 נבחר כאחד משלושת
ראשי המחלקות החירותיים של הסוכנות ־.

נחוג יום הולדתו ה־ 69 של יקותיאל
(כסאוור) פדרמן, יליד גרמניה, שאחרי תקופה
קצרה של פעילות בתנועה החלוצית עלה ארצה,
למישרת מלצר בחיפה, שאותה נטש עד מהרה
לטובת תפקיד של ספק חיל־הים הבריטי במיזרח
התיכון (״הכל חוץ מנשק״) .פדרמן הנמרץ,
שטרח, בבקשו להתגייס לחיל־האוויר הבריטי,
לקבל לפני כן רישיון טייס ארצישראלי, הלך
אחרי הקמת המדינה מחיל אל חיל, הקים או רכש,
בשותפות עם משקיעי הון אמריקאים (קבוצת

ילדים ברחוב כתשו ברגליהם כששמעו את שמו של אסד

היה ממחפשי הנפט הראשונים(הקידוח המוצלח,
מזל ,1בחלץ) ומהפעילים הישראלים הראשונים
בארצות אפריקה (שיכונים, בתי־חולים ובתי־מלון).

פורסמה
בלונדון, עובדת הוצאתם
להורג, על־ידי כיתות־ירי צבאיות, של 280
חיילים בריטיים, בימי מילחמת־העולם
הראשונה 245 .מהם בעוון עריקה ו־ 35 הנותרים
בעוון פחדנות; זניחת עמדה; נטישת נשק או
הכאת קצין בכיר. את הזוועה חשף השופט
הלונדוני אנתוני באבינגטון, עת אסף חומר
לסיפרו על הוצאות להורג והורשה לעיין
במיסמכים שהיו אמורים להיות חסויים עד סוף
העשור הנוכחי.

קראעין ליד שולחן העריכה
המנהיגות. סוריה הרימה את הראש, ועיראק
נכנסה למילחמה טיפשית ממדרגה ראשונה עם
איראן בשביל לזכות במנהיגות. ערב־הסעודית
ניסתה לקנות את המנהיגות בכסף והנה סוריה
עושה כל שביכולתה להפוך מנהיגה בדרך
ברוטאלית.

מיאמי) רשת בתי־מלון של חמישה כוכבים(ין;
המלך דויד; דן כרמל: אכדיה; דן קיסריה),

* השניים האחרים: ראש מחלקת הת־יי
שמ ת, מתיתיהו דרובלס וראש מחלקת
החינוך והתרבות, אלי תבין.

איש־טבע אלון
מחיות עד ציפורים
הצטרפו לשם מישפחתו (י. הרומז; י. המוזר)
והשאיר את סיפרייתו בת 18 אלף הכרכים
לסיפריית בן־גוריון בשדה־בוקר ואת הוצאתו
לבנו, אוהד, שהוא בעצמו מדל מצליח (הזמורה
של מה שהיה זמורה־ביתן־־מוזץ) ועורך עיתון
(דבר השבוע).

התאב דו בניוביי ברידג׳ ,מערב אנגליה,
בהתאבדות זוגית, סר ג׳ון פישר, בעל
חברת־ספנות ( )91 ואשתו מאריה 78 זמרת
אופרה לשעבר. פישר, אשר שימש בפרוץ
מילחמת־העולם השנייה מנהל אגף־החופים של
מישרד התובלה המילחמתית הבריטי, הוא האיש
שאירגן וניהל את פינויים של 338226 חיילים
בריטיים וצרפתיים מחופי רנקירק הצפון־
צרפתית בקיץ ,1940 עת הצליחו להיחלץ, ברג;
האחרון, מן הכיתור הגרמני.
4 45

קולנוע ־
כוכבים
לא ל של םלא
הגיבור עייף. גבו מטריד אותו לעתים תכופות.
כרס קטנה מתחילה לצמוח במקום שפעם היו בו
רק שרירים. לא, אין זה עוד החומר שממנו קורצו
גיבורים וסוכני־חרש זוהרים ובלתי־מנוצחים. ואף
על פי כן, כך נראה ג׳יימס בונד, בסצינות
הראשונות של לעולם אל תאמר לא, לפני
שמעבידיו שולפים אותו מן הנפתלין ושולחים
אותו לטיפול מזורז שיחזיר אותו לשימוש. הבטן
חייבת לרדת, הגב צריך להתיישר, ומיסטר בונד
מתבקש שוב לשנס את מותניו ולהציל את
העולם משואה גרעינית.
פתיחה כזאת לסרט בסידרת בונד, הרומזת

שון קונרי עם חברה*

שון קונרי עם ידידה

..לפני כל שיכלולי הטכניקה וכל ההמצאות החדשניות יש צורך באדם שיידע להפעיל או ת ם׳
הטירוף הניפלא. וכמובן, יש לזכור את הפרט
הכלכלי הקטן, שכרו של השחקן, שהוא כחמישה
מיליון דולר. ועוד יש לזכור ששני סרטיו
האחרונים של קונרי, האיש בעל העדשה
הקטלנית וחמישה ימים בקיץ היו כישלונות
קופה, ובמצב כזה, זקוק האיש למוניטין מיסחרי
מחודש, אם ברצונו לשמור על המעמד הרם שיש
לו בעולם הסרטים.
לעולם אל תאמר לא הוא בעצם גירסה
חדשה של כדור הרעם שבו הופיע קונרי
ב־ .1965 סידרה ארוכה של סיבוכים מישפטיים
איפשרו את העברת הזכויות מן המפיק הכל־יכול
של הסידרה, אלברט ברוקולי, בתום 5ו השנים
שהחזיק בהן, לידיים אחרות, וכך נרקמה
התוכנית לגירסה חדשה של אותו הסיפור.

הטובים בעולם, אין לו ממה לפחוד. ובאשר
לניצול, עם שכר כמו שהוא מקבל היום רק
השמיים הם הגבולות.
בלי השמצות. אמנם, כאשר שואלים
העיתונאים את קונרי מדוע חזר ונרתם לשירותי
הביון הבריטי, הוא מטיל את האחריות על רעייתו
הצרפתית, מישלין .״היא דחקה בי ושיכנעה אותי
שזה עשוי להיות ניסיון מעניין לחזור לאותה
דמות, אחרי כל־כד הרבה שנים.״ אחרי שהצליחה
לשכנע אותו, היתה זו מישלין שהמציאה את שמו
של הסרט, המתייחס לא רק לג׳יימס בונד, אלא
גם לשון קונרי עצמו, שאמר פעם ״לעולם לא עוד
התפקיד הזה,״ אך למד ש״לעולם לא צריך לומר

הסקרנות דחקה בו. הרצון לבחון את כוחותיו

שון קונרי עם אופניים
להוריד את הבטן

.שון קונרי עם אשתו
היא שיכנעה אותי
שהגיבור הזה הוא כמעט אנושי בחולשותיו,
מאפיינת את הגישה של הכוכב, שון קונרי,
שנאות לשוב לתפקיד 007 אהרי תריסר שנים.
לפני שחתם על החוזה עם המפיק ג׳ק שווארצמן,
הבהיר שהתנאי הראשון שלו זה להתעסק אם
דמות של אדם, בשר־ודם, ולא קאריקטורה
מקרטון. .הסרט נפתח בדיוקנו של בונד, כאדם
ולא כגיבור, משום שלפני כל שכלולי הטכניקה
וכל ההמצאות החדשניות, יש צורך באדם, שניחן
בכל החושים הדרושים כדי להפעיל אותם,
ובשיקול־הדעת כדי להחליט מתי לעשות זאת.
אחרת, אין תיקווה למין האנושי,״ נאום
קונרי־בונד.
למרות שאחרי יהלומים הם לנצח נשבע
קונרי כי לא ישוב עוד לגלם את דמותו של בונד,
נעתר לעשות זאת, אולי מפני ששווארצמן ניאות
להיכנע ללחצים שלו, אפילו הסכים עימו, ואולי
מפני שהבימאי המיועד, אירווץ קרשנר, היה אחד
הראשונים שהתייחס לקונרי השחקן, בתקופה
שהכל חשבו שהוא מוכשר לשחק רק בונד,
והפקיד בידיו תפקיד של סופר מטורף שמוכן
להקריב הכל על מזבח אמנותו בסרט בשם

שון קונרי עם רוג׳ר מור
כל ההשמצות לא עזרו
ברוקולי אמנם ניסה להפעיל את בתי־המישפט
כדי למנוע את ההפקה, אבל העלה חרס בידיו.
הסרט יצא בחודש האחרון להפצה בהצלחה
מסחררת, והוא כבר מבטיח להיות אחד ה״בונדים״
המכניסים ביותר בכל הזמנים.
קונרי היה על הכוונת של המפיקים מן_הרגע
הראשון, והם פנו אליו שוב ושוב. תחילה סירב
בתוקף. אחר־כך, כאשר הירהר מחדש בנושא, לא
מצא בעצם סיבה טובה לסירוב. כאשר נפרד
בזמנו מן הסידרד״ היה זה משום שחש שהתפקיד
הגביל את התפתחותו כשחקן ומפני שהתקומם
כנגד מה שנראה לו ניצול מחפיר מצד המפיקים
דאז. היום, אחרי סידרה של תפקידים מעולים,
שהוכיחו לכל כי הוא אחד משחקני הקולנוע

ניצח; אבל מן הרגע שחתם על החוזה, נכנס
למישטר חמור לא פחות מזה של בונד המזדקן,
בתחילת הסרט. במשך כל החודשים שלפני
ההסרטה ובמשך ההסרטה בעצמה, שמר על
מישטר אימונים פיסיים קפדניים, הרים
מישקולות, התעמל והתעקש לא להשתמש
בכפילים, אלא להופיע בכל הסצינות המסוכנות
ביותר בעצמו .״כאשר צלל למצולות, קשה היה
להבחין בינו ובין צוללנים מיקצועניים,״
התפעלה ממנו קים באסינג׳ר, הדוגמנית המככבת
לצידו בסרט .״הוא רוקד כמו רקדן מיקצועי,״
מוסיפה הכוכבת השניה של הסרט, בארברה
קאררה.
לגבר בגיל ,53 זה כלל לא רע. במשך שמונה

חודשים נדד עם ההפקה על פני אתרים שונים
ומשונים בעולם כולו(כי איזה סרט של בונד יכול
לוותר על מסע־דילוגים בינלאומי כרקע
לעלילה?) ,וכמו שאומרים, במידה מסויימת של
לעג מעורב בקינאה, כמה מן הכתבים שביקרו
אותו ,״אפילו שערה אחת מן הפיאה הנוכרית שלו
לא זזה ממקומה.״
קונרי מעולם לא ניסה להסתיר את גילוגדיוק
כפי שלא התאמץ במיוחד לכסות את קרחתו,
כאשר התפקיד לא דרש זאת, לכן קשה קצת
להבין מדוע נטפלים העיתונאים לעניין גילו, מה
גם שהאיש שירש את קונרי בתפקיד בונד, שבו
התמיד עד לסרט האחרון בסידרה, אוקטופוסי,
הלא הוא רוג׳ר מור, מבוגר מקונרי בשנתיים.
מור הוא ידידו האישי של קונרי, ומשום כך
עלו בתוהו כל מאמציהם של הרכילאים, שניסו
לחלוב השמצות הדדיות מן השניים. כל מה
שקונרי מוכן היה לומר הוא שבסרטים האחרונים
של הסידרה ,״היה רושם שממציאים קודם כל את
התכסיסים הטכניים, ורק אחר״כך כותבים את
התסריט, כדי לקשר ביניהם.״
נתיב״הים ורים. לנוחותו הפרטית, דאג
קונרי שלצד היפהפיות, שהן נוכחות תובה בסרט
* שם התגלית החדשה המופיעה לצידו
בסרט זה -קים באסינגיר.
העולם הזה 2411

כזה, יוחתמו לסרט כמה שחקנים ניעולים בזכות
עצמם. כמו מאכס פון־סידוב, השוודי, או קלאוס
מאריה ברנדאואר( ,מפיסטו) האוסטרי.
ברנדאואר הודה שהסכים להופיע בסרט משום
שבדרך זו יוכל להגיע לקהל הרבה יותר רחב מזה
שמכיר אותו בדרך־כלל, קהל שבדרך אחרת לא
יגיע אף פעם לסרטים שבהם הוא נוהג ומעוניין
להופיע.
הפעם התערב קונרי גם בכתיבת הדיאלוגים
ובעיצוב הסופי של הסיפור, והירבה להתווכח עם
קרשנר בזמן ההסרטה, כדי להטות את הסרט
לכיוון הנראה לו. בכל זאת, הכל התנהל ברוח
טובה, כך לפחות טוענים השניים .״שחקן טוב
באמת צריך לדעת כיצד להציב בפני הבימאי שלו
אתגרים והכימאי צריך לדעת איך מתגברים
עליהם,״ מסביר קרשנר .״עם זאת, גם אני, מצירי,
הצבתי אתגרים בפניו ודרשתי ממנו להמציא
פיתרונות. זה כל התענוג שבמלאכה שלנו.״
קונרי, כיום אחד השחקנים האמידים ביותר
בעולם הקולנוע (כמה משונאיו טו.ענים שהוא
עוד מחזיק בפרוטה הראשונה שהרוויח ושפרט
למתי מעט, יחידי סגולה, איש אינו יכול
להתגאות שהוזמן על ידו לכוס קפה) ,עשה דרך
ארוכה מאוד.
דרכו החלה בשכונת״עוני עלובה באדינבורג,
שם נולד לנהג־משאית שהרוויח את לחמו
בקושי. בנעוריו עסק בכמה מלאכות לא
מחמיאות ביותר (מספרים עליו שבתקופה
מסויימת התפרנס מציחצוח ארונות מתים) ,עבר
את כל נתיב־היסורים של שחקני־המישנה, כולל
תחרויות ״מר עולם״ שבהן קיווה להצטיין, עד
אשר, בעזרת בונד, הפך כוכב בינלאומי. תחילה
היה התגלמות ה״מאצ׳ד שכל אשה מזילה ריר
למראהו, ותוך זמן קצר, שחקן בעל שיעור־קומה,
אם לשפוט לפי הופעותיובסרטים כמו רובין
ומריאן -האיש שרצה להיות מלך או הכפיר
והרוח.
קונרי אינו צריך עוד לעבוד יום אחד בחייו, אם
לא ירצה בכך, וכאשר שואלים אותו היום, אם
יאות לשוב, בקביעות, לתפקיד בונד (אחרי
שרוג׳ר מור הודיע סופית על פרישה) הוא מרים
כתפיו בשוויון־נפש .״בשביל מה אני צריך את
זה? אני כבר זקן מדי.״

1ומן החד שות
רונאלד רגן החליט, כאשר נבחר
לנשיא, להעביר את כל התמלוגים המגיעים לו
מהופעות בסרטים, למטרות צדקה. כאשר ערך
איגוד־השחקנים בלוס־אנג׳לס, המפקח על חלוקת
תמלוגים לשחקנים מהופעות בסרטים, את
החשבון המדוייק של רגן לשנת ,4982 הסתבר
שסכום הכספים הכולל, המגיע לו בשל מכירת
סרטיו ברחבי העולם, מגיע ל 30 ...דולר. רעייתו,
ננסי, שהיתה גם היא שחקנית־קולנוע, לא
הופיעה כלל ברשימת מקבלי התמלוגים לאותה
השנה.
אחד הסרטים המוזרים ביותר
נמצאים עתה בשלבי הכנה, באנגליה, כאשר
חברה בשם אמנים בריטיים מאוחדים עומדת
מאחורי ההפקה. את התסריט כותב המחזאי הידוע
הארולד פינטר, לפי רומן בשם יומן צבים של
ראסל הובאן, המספר על מועקת צבים בתוך
גן־חיות. אחראי על ההפקה הוא השחקן ריצ׳ארד
ג׳ונסון, שמשמש כיושב־ראש אמנים בריטיים

דרי שת שלום
מהעולם הב א
בעקבו ת הפנתר הוירוד(אלנ־בי.
תל־אביב, אנגליה) -הכימאי
גלייק אדוארדס רצה כנראה
להדגים קבל עסועדה, מה פירוש
אמירתו של ז אן קוקטו ״הקולנוע זה המוות כפעולה״ .לשם
כ ך הוא החליט לרקוח עתה, שלוש שנים אחרי מותו של פישר
טלרט, עוד הרפתקה אחת של המפקח קלוזו המהולל. עם
השחקן המנוח בתפקיד הראשי.
איך זה יתכן! פשוט מאוד. נוטלים את כל הסצינות שכהן
לא השתמש אדוארדט בסרטים הקודמים של הטידרה(״אילו
היינו מכניסים את כל מה שצילמנו. היה כל טרט נמשך שלוש
שעות ׳,הוא טוען) .מוסיפים להן עוד כמה סצינות שהופיעו
כבר בתוך הטידרה, ותופרים א ת הכל ביחד, בעזרת עלילה
קלושה, שאינה אלא תירוץ, כדי לאחז את עיני הצופים.
התוצאה היא סרט ללא סיפור. סרט עצוב מאוד, משום
שכדברי קוקטו. אפשר לדאות בו את המוות חורש את
מזימותיו בהדרגה, למשל בהצבת פניו הצעירים והחלקים של
סלרט מן הפנתר הוורוד הראשון, מול קלטתרו העייף והחולה
של סלרס בסוף חייו. עוד יותר עצוב לראות את דייויד ניבן
של שנת 1962 מול דייויד ניבן. שצולם חודשים מעטים לפני
מותו, ממחלת הסרטן, כאשר אפילו קולו כבר לא היה שלו
(דאגלס פיירבנקס הבן מדבר במקומו).

ג׳ואנה לומלי וברט קווק: סרט של פוחלצים
אין ספק שאדוארדס היה קשור קשר אמיץ מאוד לסלרס,
שהשניים עבדו יחד היטב, ורבים מן הדברים שעשו בצוותא
מהווים את ההישגים הקומיים הקרובים ביותר לקומדיה
הקלאסית האילמת. חבל שצריך היה לסיים את שיתוף-
הפעולה בטון עגום כל-כך. מה שנראה בסרט הזה מתאים
יותר לטרגדיה, ולא לקומדיה בלשית.

מי רצח
א ת היצ׳קוק?
פסיכו ( 2גת. תל־אביב, אר־צות־הברית)
-הדבר הטוב ביותר
בסרט הזה הוא סצינת הפתיחה,
שאינה אלא סצינת הרצח
במיקלחת שצילם אלפרד היצקוק לפסיכו המקורי. זאת
קלאסיקה קולנועית מן המדרגה העליונה, שיעור מאלף
בעריכה ובבחירת זוויות צילום ליצירת אפקטים פסיכולוגיים.
אולם הדבר המרגיז ביותר בסרט חזה, זו אותה הסצינה
עצמה. כי שום דבר לא מוביל אליה, שום דבר אינו מתפתח
ממנה, היא נמצאת שם סתם כמצבה של גאון, אשר מדגישה
עוד יותר את הרדידות של ההמשך. נורמן בייטס שרצח את
אמו ואת לקוחותיו בסרט הקודם, בילה, לפי התסריט החדש,
22 שנים במוסד לחולי-נפש, ומשתחרר כשהוא, לדעת
הרופאים, שפוי. אחות של אחת מהקורבנות דאז אינה
משלימה עם העובדה, ועד מהרו? מתחילה סידרה של נסיבות
לדחוף את השפוי הטרי חזרה לעולם השיגעון.
הבימאי ריצ׳ארד פראנקלין, שלזכותו נרשם בבר
סרט־אימים קודם ולא מזהיר, עושה כאן את כל הצעדים
השיגרתיים שמיועדים להפחיד את הצופה כשהוא גונב פה
ושם תנועת מצלמה, זווית או תכסיס עריכה מהיצ׳קוק. למזלו.
התיפאורה המקורית של פסיכו עדיין ניצבת באולפני
ימיברסל, שם הפכה אתר״תיידות למבקרים בהמוניהם, כך
שלא קשה היה, חזותית, לעורר אמון, כי אכן זה המשך של
הסיפור הקודם.
אבל בכל שאר הפרטים, ניתן לחוש עד מהרה בשינוי שחל
ביד המנווטת. הדמויות שטוחות ושבלוניות, כך שכל מה

אנתוני פרקינס: מצבה לגאון
שקורה להן, נוגע מעט מאוד ללב. העלילה מסורבלת והפיתרון
מצוץ מן האצבע. מלאכותי ולא מעניין. אשר לטכניקה
הקולנועית, החוכמה של היצ׳קוק היתה בכך שלא הראה
זוועות, אבל הצליח לשכנע את הצופה שהוא חזה בהם, כי
דמיונו השלים את הנתונים שמסרה המצלמה. כאן אין
סומכים על דמיון הצופה ומראים כל פרט. זה אומר שגם
השחקנים צריכים לעבוד הרבה יותר קשה, ואנתוני פרקינס.
החוזר לדמות בייטס. מפעיל את כל שרירי הפנים ואת קמטי
המצח, כדי להעביר את אותן התחושות שהמצלמה אינה
משכילה להמחיש. טירחה רבה ללא שכר בצידה.

המאוחדים ורבים מן השותפים בחברה יטלו בו
חלק, ביניהם שמות ידועים כמו אלברט פיני,
דיאנה ריג, מאגי סמית, גלנדה ג׳קסון וג׳ון הרט.
תדריך חוגה לראות
תל־אביב -יול, דנטון, חג שמח מר
לורנס, גיבור מקומי, מישחקי מילחמה.
ירושלים -חג שמח מר לורנס, מישחקי
מילחמה.
חיסה -מישחקי מילחמה.

תל אב*ג
גיבור מקומי ( ל ב ,1אנגליה) -
כפר דייגים סקוטי שמח למכור את עצמו לחברת
ענק אמריקאית, בתנאי שזו תשלם את המחיר
הגבוה ביותר. סאטירה חברתית חביבה מאוד של
ביל (נערתו של גרגורי) פורסיית.

יושל* 0
רעם כחול (אוריון, ארצות־הברית)
-מסוק המצוייר בכל השיכלולים
האחרונים של הטכניקה המודרנית, מאיים על
זכויות הפרט, ורק אומץ־הלב של שוטר מסור,
מצילה מפני מסירת הכלי המסוכן לידיים
הלא־נכונות. סרט פעולה עשוי במיקצועיות רבה
על־ידי ג׳ון באדהם.

117111 לז׳אקט חיל־האוויר ה ן
1|#אמריקאי. זוהי האופנה
.גיליו׳ בבד בחול ועיטור פסים.

^ ש גברים שקמים בבוקר ויש
להם בעיה: מה ללבוש, מה לשלוף
מתוך ארון־הבגדים?
פעם הרגיש הגבר הישראלי מקופח
בכל מה שקשור לאופנה, אביזרים וכל
שאר פריטי־הלבוש. היום שוק
הכחול־לבן הישראלי התפתח והתרחב,
והטענות כבר לא אקטואליות.
גבר הנכנס לחנות לביגדי־גברים
יוכל למצוא את האופנה האחרונה. על
מדפים וקולבים תלויים מיבחר של
חולצות ומיכנסיים בצבעים האופנתיים

11ך | ך 1זהו טטייל אימונית החורף של
הוס ומואה. הבד הוא מאה אחוז
1^ 11111 1
תנה פוטר מגורד, הניתן לרחצה ביד ללא צורן
;יהוץ. העיצוב הוא צרפתי והתפירה היא ישראלית.

המדהימים ובצבעים הקלאסיים;
חליפות ספורטיביות וחליפות־ערב:
נעלי בד, עור ולאק ואפילו תיקים
לאיכסון כרטיסי־האשראי למיניהם.
הגבר הישראלי מתחיל לזכות
בתשומת־לב מצד מעצבי־האופנה, וזה
מוצא חן בעיניו. מעצבי־האופנה גילו,
שגם לגבר מגיע להתלבש לפי
צו־האופנה, והוא מוכן לפוצץ פה ושם
סכומים כדי להיראות טוב יותר, צעיר
יותר ואופנתי יותר.
הגבר הישראלי התפתח, התחיל

מחיר האימונית 5400 :שקל. הצבעים הם בשילובי
חום וזית; חום בהיר וחום כהה; חום מידברי ולבן;
אפור וכחול ובורדו וכחול, ונא לא לשכוח כי לא
מוכרחים לשחק טניס כדי ללבוש בגדים שכאלה.
להסתכל על עצמו במראה, לטפח את
תיסרוקתו ולמרוח אפטר־שייב תוצרת־

חוץ

ך יך ן זהו הג׳ינט שנראה כאילו איבד את ציבעו המקורי וזוהי אופנת
111 1הג׳ינס המשופשף של רונלד ששון. עיצוב הדגמים מגיע
מדרוס״אפריקה והתפירה נעשית בארץ כשנילי ושלום תנעמי, בעלי
המיפעל, מפקחים על התפירה ואיכותה. ניתן למצוא דגמים גם לילדים.

חולצת־סוודר בסיגנון הספארי, בציבעי בהדפס המודגשת
אפור־שחור,
באותיות קידוש לבנה, כיסים חיצוניים,
אבזמים ורוכסן. מחירה 1800 :שקל.
חולצת״סוודר זאת מתאימה כמעט
לכל זוג מיכנסיים ספורטיביים הנמצא
בארון. לאותם החושבים את עצמם
קצת יותר ספורטיביים, או הרוצים
להיראות כאלה, עיצב רוברט חליפת
טריינינג לבנה, המורכבת מחולצה
ומיכנסיים קצרים בצבע כחול. זוהי
חליפה לגבר הקונה אחת ורוצה
להרגיש שקיבל שתיים בתמורה.
מחירה 4600 :שקל.

שתי חליפות
שהן אחת

^ וברט ריצמן מאופנת גיליו
1לנשים התחיל לעצב בשנתיים
האחרונות ביגדי־גברים תחת השם

מסמרות גז&ד?
אופנת המקום שמעצבה הוא
גידעון כהן, בעל העסק העסוק
בחורף הזה בדיגמי טאפארי וצבא.

גיליו פירסט מאן. הדגש אצלו הוא
על קו הבגד הספורטיבי־אקטיבי —
אולי משום שכר הוא אוהב לראות את
עצמו, או מפני שאלה בגדים נוחים וגם
מיסחריים: ציבעי הקולקציה הם

* | 1ך *ן!| טריינינג יוני־טקט
11 #1 11 של. אדידט׳ בצב-

אין.מה לדבר, חליפה אחת כזאת
ואתם מסודרים לגיחות ג׳וגינג
ראוותניות ביותר.
הסיגנון בז׳אקט האמריקאי הוא
בצבעי חאקי־לבן מבד ג׳ינס משופשף,
השרוול הארוך ניתן להסרה ביום חמים,
וכל זאת בעזרת פטנט סרט־הרבק
האמריקאי, המוסר ומושחל בחזרה
בקלות רבה. מחיר־התענוג 2700 :
שקל.
גם הרצל ואיבר מחברת גיא מ אן
התלבשו על הגברים, כשפאני רייכמן
מעצבת להם את הדגמים. הם אומרים:
השנה ייראו הגברים דהויים, כלומר

חי ל ־ אוויו ־

ווזיו י־*י><-ו-ן << 8 0 1ודיד-לד< ילי-י-

י הי רהדרהמזזרדוח דרז־ירז רלר׳יו חדהוי

ז 1תיי -ייז יד

זזו-די•

א־סימטף

סגירה האלכסונית של חולצות
.ברוך״ .הצווארון סיני, החולצה
בצגעי תכלת עם פס דק אפור
הבד מטיב מעולה ואין צורך
לגהצו. המחיר לצרכן 2300 :שקל

בולטים. הדיפטין גם היא חזר לאופנה
בצורת מיכנסיים, ואקטים ושנפציס
בצבעי חמרה, שנהב, בורדו ואפור.
גם ליחו של הקורדרוי הדק לא נס.
חברת גיא מ אן מתמחה בעיקר
במערכות לבוש, בלומר. לא צריה
לכתת רגלים ולמצוא מיכנס מתאים
לחולצה, לא צריך לרוץ מחנות לחנות
ולנסות למצוא משהו המתאים למה
שכבר נקנה. אצל גיא מ אן מוצאים
הכל קומפלט.
המחירים דווקא די. בסדר.
מיכניסיים 2000. :שקל. חולצת־סריג
ומיכנסי־צמר 5000 :שקל.
יעקב עובדיה מחברת סיגמן עוסק
12 שנה בענף האופנה, מתוכו ארבע

ך 11 זה לא באלון מעופף אלא שם של בד אופנתי וחדשני. הוא
| 1 1נראה כמו ניילון ומבריק כמו משי. שוקי לוי, האופנאי
המוכשר, עיצב לחברת. גלי ספורט״ אימוניות הנראות כטריינינג לגולשי
שנים אופנת־גברים. והוא מעצב לבדו.
הידע — מהנסיון. הוא מייבא בדי
ויסקוזה מיוחדים או כותנה ללא גיהוץ,
והשלאגר שלו השנה הן חולצות
רחבות, חסרות צווארון ובעלות
כפתורים נסתרים פנימיים.
הצבעים הם אפורים, צהוב־חלמון,
כחול־רויאל, בורדו־יין ושחור או
שילובי הצבעים האלה. מחירי
החולצות 2700 — 2100 :שקל לצרכן.
אופנת אדמו לגברים, בבעלותם
של הצמד חיה עזרא ואלי לייבוביץ,
מקבלת חולצות או סקיצות ממעצב־

סקי שהן גם מחממות וגם מגנות מפני הרוח. בדגמים שבצילום הו!
העדיף לשלב בבד הפוטר את בד הבאלון המוסיף נופך שונה, אחר, ומאו׳
מקורי. שילובי הצבעים שבחר שוקי לוי לחורף זה הם רבים ושונים מאוד
האופנה מישל דה־פו־י בפאריס,
ומייצרת אותם בארץ, הבדים, בדי
ויסקוזה מודפסים באותיות, בגדלים
שונים ובמיני מוטיבים. מחיר חולצות:
2600 שקל.
באופנת ברוך. שם מייצרים לגברים
מימים ימימה, יש קולקציה מדהימה
ביופיה של חולצות לגברים .״טיב
ואיכות הבד עומדים בראש מעינינו,
ואחר כך עיצוב־החולצה,״ אומר מנכ״ל
החברה, שימחה אמיתי.
החולצות השנה הן בסגנון סימטרי
— הכיסים בולטים והצווארון קטן.

רונלד ששון, המתמחים בג׳ינ
לגברים, לנשים ולילדים, מצליחי
להפתיע בכל פעם מחדש. שינוייו
תוספות, אותיות, עוד כיסים, עו
רוכסנים, ז׳אקט ארוך, צווארון רחו
צווארון צר.
על עיצוב הדגמים אחראי רונל
ששון מדרום־אפריקה, ועל הייצו
המקומי בישראל מנצחים שלום וני?
תנעמי. והמחירים? הם אינם נמוכי!
אבל אצלם כל ג׳ינס הוא ג׳ינס אופנו
ותפור היטב, ונשאר לביש גם אחו
(המשך בעמוד 4
הרבה כביסות.

גטסב׳ הגדוד

זה המראה הספורטיבי הלבן של הספורט
הלבן, שהוא הטניס. חברת. פרומיס׳
והמעצבת ענת חפץ מאמינה כי גם כאשר עוסקים בספורט כלשהו צריף
וכדאי להיראות כאילו יצאנו מירחון אופנה ולמי שבא הכיף להסתובב
ככה בבית בשעות הפנאי של שבת אחר הצהריים שייהנה מההרגשה.