גליון 2413 מתאריך 30 בנובמבר 1983

נצ חון בטריפולי

כתבת השער הקדמי:

ח גי גתהג בי ר
22 ילדי
הפרינציפ שקטל
בית־הספר ואת 11 הספורטאים.
פידיון ששת השבויים הסתיים באופן מוצלח,
:מזל טוב. לא חשוב המחיר, העיקר שהבנים
נבית.
סוף־סוף למדו גם בישראל כי חיי־אדם
חשובים יותר מכל פרינציפ.
על השימחה למראה המישפחות המקבלות את
קיריהן מעיבה רק עננה אחת של עצב: זכר 22
ילדי מעלות, זכר 11 הספורטאים במינכן. לוא רק
זחליטה ממשלת דיין־מאיר שחיי אדם אכן
זשובים יותר מהפרינציפ...
לוא רק״.
ענת רובינשטיין, חיפה

קליעה למטרה
נמר של נייר שאג -הקוראה סגורה
שצדק.
אודה על האמת — פעמים רבות לא הסכמתי
.עם דיעותיו של דן עומר על סופרים וספרים, כפי
שבאו לידי ביטוי במדורו נמר של נייר. אבל
בביקורתו על שימעון זנדבנק (העולם הזה
! 20,2407 באוקטובר) אני חושבת שקלע למטרה.
ספריו של זנדבנק — במקור ובתרגום —
חלשים ואינם משיגים את המינימום הספרותי.
הדסה אש, חולון

כלי התיק שורת וה.מומחיס׳ המאוכזבים
ימשיכו לתאר א ת תוצאות הקרב על
טריפולי כמפלה ליאסר ערפאת. אך העובדות
מדברות בעד עצמן: מנהיגותו ו־יוקרתו
התחזקו, מעמדו ה־
^ מדיני לא התערער -בדיוק
כמו אחרי הקרב על ביירות.

בשעה שעם ישראל מצווה על־ידי מנהיגיו להדק
את ההגדרה ונעוץ• בחרדה למיתון הקשה
המאיים על המשק, לא התביישה אותה הנהגה
עצמה לקחת חלק באירוע הראוותני והמפואר,
שבוזבזו בו גם במסי משלם־המיבים. האירוע לא
היה אלא חתונת בתו של ר׳ אברהם שפירא, ודב
אגודת־ישראל. על אך מאמציו של שפירא לגד
נוע פירסומב של צילומים ומידע
מהחתונה, הצליח העולם הזה ל־הביא
פרטים וצילומים מהאירוע.

ב גי ןמתחרט !
״אם זה היה מצבו גם בתקופה שנתן
את האות לפתיחת טילחמת הלבנון
זה חמוד מאוד,״ אומר גרפולוגידוע, שניתח את כתב־

כתבת השער האחורי:

נעבוד חונן דוראוים

ידו וחתימתו של בגין
הסתגרותו.
מ תקופ ת

כמה מסוכנים
המילים בסוריה

עבור מיליון דולאר היתה שרונה מארש מוכנה
לחשוך את מערומיה במלואם בירחון־זזערווה
פנטהאוז ולשאת את התואר ״חיית השעשועים
הבינלאומית״ .התחרות על התואר הלא־מחמיא
ועל הסכום הנבבך נערכה ביום
חמישי שעבר באטלנטיק־ביטי.
שרונה הפסידה, ונערה דנית 1 תחשוך בפומבי את ערוותה.

האומנם יש בהצבת טילי ס׳ס 21 חידוש
מבחינה אסטרטגית והאם עלולה הצבת
הטילים להשפיע על מאזן
הכוחות בין ישראל וסוריה?
פרשן העולם הזה

מנתח.

לוחצים -
אבל להיפר
ב״העולם הזה״ ( 16 .2411 בנובמבר)
פורסמה במדור ״דף תשקיף״ ידיעה
תחת הכותרת :״תובעים צעדים
מכהן אורגד״.
בין השאר כתבתם, כי גורמים בליכוד לוחצים
על שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, לבצע גזירות
כלכליות נוספות, ובעיקר לעקר את תוספות־היוקר.
לצערי,
לא נקבתם בשמם של אותם גורמים,
ואף לא ציינתם כי יש בליכוד גם מי שחושב
אחרת מהם.
דווקא בנושא הנדון חשוב היה להבהיר
עמדתה של סיעת הליכוד בהסתדרות כגורם
מרכזי בליכוד שלוחץ על שר־האוצר — אך
בכיוון הפוך לזה שיוחס על־ידכם לגורמים
אחרים.
סיעת הליכוד בהסתדרות הבהירה התנגדותה
לעיקור תוספת־היוקר, עמדה שהובאה לידיעת
שר־האוצר בשיחה שקיימו עימו ראשי הסיעה.
יותר מכך. סיעת הליכוד בהסתדרות תבעה
תשלום מיקדמה לעובדים על חשבון
תוספת־היוקר, ואף הביעה תמיכה בהפעלת
מנגנוני הצמדה קבועים למיעוטי־יכולת
ולמקבלי קיצבאות.
מוטי שילה,דובר סיעת הליכוד
בהסתדרות, תל־אביב

רק״ח, אש״ף וסוריה
המיכתב הבא הגיע על נייר מיכתבים
רישמי של ״המיפלגה הקומוניסטית
הישראלית, הוועד המרכזי, לישכת
הדובר׳.
הכלל להתאים את המציאות להשקפה
הסובייקטיבית לא מחזיק מעמד, וזה חל גם
נשהעול הזה לא מדייק בפירסום עמדת רק״ח
בקשר לסיכסוך הדמים המתחולל באש״ף.
עובדה היא שמייד עם פרוץ הסיכסוך הצהרנו
ברורות, שאנחנו מכירים בהנהגת אש״ף בראשות
יאסר ערפאת כנציגות הלגיטימית של אש״ף,
שנבחרה בכינוס האחרון באלג׳יר. אנחנו רואים
בחיוב החלטות כינוס אלג׳יר. אנחנו רואים
כצודקת ונכונה את עמדת הנהגת אש׳׳ף למען
עצמאותו ואי־תלותו של אש״ף. עובדה נוספת:
אש״ף והנהגתה הם הכה האנטי־אימפריאליסטי
העיקבי ביותר בעולם הערבי. הם רואים בשליטי
וושינגטון וישראל את אוייביהם העיקריים ואילו
בברית־המועצות את ידידם הטוב והנאמן ביותר.
אש״ף זו חזית, ובוודאי נמצאים בחזית זו בעלי
נטיות ימניות ופרו־אמריקאיות או מצריות. אולם
לא אלה קובעים. יתכן, שאלה מוצאים יותר חן
בעיני אורי אבנרי, והוא היה רוצה לראות אותם
כקובעים באש׳׳ף. אבל העובדות הן עובדות. וגם
(המשך בעמוד 11 )4

ממשלת ישראל השתדלה מאוד למנוע זאת -אן
פרשת שיחדור השבויים האירה באור חיובי את
אש״ף ובאור שלילי את ישראל. ששת השבויים
הישראליים העידו שקיבלו יחס טוב משוביהם,
אן ישראל, שפירקה את הכתם החמור על שמה -
מחנה אל־אנצאר -ביצעה את שיחדור השבויים
והאסירים הפלסטיניים באופן משפיל. למרות
ששוחררו במיסגרת חילופי שבויים, לא זכו
הפלסטינים למעמד של שבויי מילחמח על פי
אמנת ז נבה -הן בתקופת מאסרם והן בשיח־דורם.
עד הרגע האחרון הקפידו שילטונות ישראל
לטעת שינאה בקרב הלוחמים וח־

אסירים הפלסטיניים (למטה) ,מעשה
שהעיב על השימחה בישראל(למעלה).

• מות הבן
היהודי ניצול השואה חיפש לו ולמישפחתו
חיים טובים בגרמניה, אך מצא את עצמו
מנהל מאבק מתמשך עם בירוקרטיה אנטי־

מחיר הדמים

יצחק שמיר ומשה ארנס יצאו
לוושינגטון לדרוש את התשלום -
בדולארים ובוויתורים מדיניים -
תמורת מחיר ההרוגים והפצועים

• קצץ ולא־ג׳נטלנץ
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב,
הואשם רפי רוימי, קצין בבית־המעצר
באבו־כביר, בין השאר, בקבלת
שוחד מיני מפרוצות ובמעשים
מגונים. על מעשיו של
רוימי עימה ועם חברתה
מעידה הפרוצה.

• אימוץ נמרץ
בחצות הלילה באו ניידות־המישטרה כדי
לקחת את הילדה בת ה־ 4מזרועות אמה
ולמסור אותה לאימוץ. בבית־המישפט המחוזי
מתנהל המישפט שבו יק־

בע השופט חיים סורר, אם
אכן תימסר הילדה לאימוץ.

גירושה שד תת

תרז האלטה, שנדונה למאסר־עולם
אחרי שחטפה את מטוס ״סבנה״ ,לא
רצתה לעזוב את הארץ. אולם היא
נאלצה לחתום על מיסמך
שבו ויתרה על אזרחותה
הישראלית -וכך הפכו
החופש והשיחרור לגירוש.

הנח־ורים הקמעים: מיפתביס קורא יקר במדינה תשקיף הנדון אגשים בלונים יומן אישי -מדוע לא נסעתי
לטריפוליז
שידור תמליץ שידורי הטלוויזיה
אנשים בעולם -לעדה גריי
חלון ראווה
נמר של נייר -סימון דח־בובואר
לילות ישראל -גילה אלמגור

קולנוע -כרמן

זה וגם זה
עולם קטן
אתה והשקל
הווי
מה הם אומרים -ישראל לאו,

עמירם ניר, ברוך מחץ, שאול
ביבר, אורי עופר, דודגרבורג

תשבצוסן רהל מדחלת על כלהעולם ספורט הורוסקופ
תמרורים
זה היה העולם הזה שהיה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
בימים קשים אלה לאש׳ף, חוזר יאסר ערפאת
ומאשר את יחסו החיובי לברית־המועצות.
ומה שנוגע לסוריה: הדברים אינם פשוטים.
סוריה היא בקו הראשון להכשלת תוכניות רגן
להשתלט על לבנון ולהפכה בסיס נגד התנועה
הלאומית הערבית, כולל אש׳׳ף, והתנועה
האנטי־אימפריאליסטית באיזור, כולל מתנגדי
הכיבוש בישראל. אין ספק שבמאבק זה לסוריה
יש הישגים חשובים.
מצד שני: מגמת סוריה להשתלט על אש׳׳ף
ומילחמתה נגד אש״ף זו שגיאה וחטא. וזה עוד
עלול להתנקם קשות בסוריה.

אני מאחל לז׳כוגוו־יוניסטים למיניהם
שהמימד הז׳בוטינסקאי יגבר אצלם על המימד
הבן־גוריוני, לטובת השלום ועם ישראל.
אלי ענתבי, פתח־תקוה

שיתוף פשלה
מורת חיים של גרפיקאי.
אורי אבנרי תיאר ביומנו האישי את טיפוס

החמורים שלמדו לפרנן האחד לשני -בעמוד

שבחים למדור חדש
במרחב מעורר עניין.
המדור החדש, שבו אתם סוקרים את המתרחש
בעולם הערבי, מעורר עניין ויש לו פוטנציאל
טוב. חסרונו בשבועון הורגש כבר מזמן.
אך תעשו טובה אחת -תכתבו יותר על
השאלות החשובות המעסיקות את שכנינו,
השאלות הפוליטיות והחברתיות, ופחות שטויות
על רקדניות־בטן, חשפניות ובוטיקים.
משה זוהר, חדרה

לחגור שק

קורא ענתבי
ניציות בכפפות משי

קורא בורשטיין
,לגמגם ..י
אנחנו מבקרים מעשים אלה של סוריה. אולם
לא נשחק לידי השילטונות הישראליים, הימניים
והפרו־אמריקאיים, כיצד לבקר את סוריה ומתי
לבקר. זאת נעשה מתי שנמצא לנכון. הביקורת
שלנו על סוריה פורסמה בפומבי בעיתונות שלנו
בעברית ובערבית.
מכאן — למען ההערכה האובייקטיבית, מוטב
שאורי אבנרי יחדל לבנות מיגרלים באוויר
ולכתוב ש״רק״ח נקרעה בין הצורך לשרת את
אדוניה במוסקבה ובין החשש לאובדן המוני
תומכיה״ .והחלה לגמגם משהו בזכות ערפאת.״
זה פשוט לא אמת. ולמי זה מביא תועלת? רק למי
שרוצה בפילוג ובסיכסוכים בקרב מחנה־השלום
ומתנגדי הכיבוש בישראל.
אנחנו איננו רוצים בכך.

הישראלי הלא מפרגן, זה שתפיסתו היא שימחה
לאיד עמיתו. אני תופס עצמי כנציג מובהק של
המחנה השני.
אלא שקיים משהו באופיו של הישראלי
המצליח הממריד אפילו אנשים כמוני, הנובע
מעיוות ביצירת ההיררכיה המעמדית של החברה
הישראלית. אביא שתי דוגמאות אישיות:
את הקריירה שלי בשטה הפירסום התחלתי
כגרפיקאי. אני זוכר חבר, יבואן אופנה, שנתבע
תאלץ לשלם לי תשלום שהיה חייב בו. החבר
הנרעש הסביר לי :״אתם נותנים שירותים, השם
שלכם ולחמכם באים לכם מאיתנו.״

תנועת התנגדות בלתי־אלימה לסי פוח
השטחים.
אנחנו התארגנות של אנשים שהמשותף
ביניהם הוא החלטה אישית שלא להשלים עם
סיפוח השטחים, ולפעול במאבק נגדו בדרך
אי־האלימות.
כאשר עמדנו על כך שהסיפוח קם והיה
לעובדה(למרות שמטעמים פוליטיים לא הכריזו
עליו) הרגשנו שבכך עברה מדיניות הממשלה את
הקו האדום. מדינת־ישראל, כבניין אנושי
שביסודו דמוקרטיה וצדק, המדינה אשר למרות
כל פגמיה וחולייה אהבנו אותה ולחמנו למענה
— נפלה בידי מנהלי מדיניות של כוח, הרוכבים
על נחשול של יצרים גזעניים, אפילו
פאשיסטיים.
דרך המאבק שבחרנו מתאימה להתמודדות
עם הרוח הרעה, האלימה, שהשתלטה על רבים
מבני העם שלנו והביאה את הסיפוח. אי־אלימות
היא אסטראטגיה של כוח־התנגדות לרע שגורם
הצד השני, תוך יצירת תיקשורת גלויה והוגנת
איתו, במטרה להקל עליו להשתחרר מן הפחד,
השינאה, הדעות הקדומות, הפאנאטיות וחוסר
האנושיות המזינות מעשי־טירוף מאורגנים
בהיסטוריה, כמו מעשה־הסיפוח. אי־אלימות היא

ויוזמים תלטות בכוח.
אנחנו נותנים
למחוייבותנו על־ידי
פשוט. זהו סמל
.״ואה, אבל.
לחגור שק כביטוי של
הצטרפו אלינו בכך —
עוד יגיע היום
שאנשים יתביישו על שלא ענדו את הטלאי הזה
בשנת תשמ״ד.
בשם הקבוצה: אראלי נרי, עין־גב
1המען לתיקשורת: ת״ד 16530 תל-א בי ב
.61164

העיר המובטחת
משה רבנו, שדרך על נבו, לא זכה
להגיע לארץ המובטחת, אלי לנדאו
זכה.
שתי הערות בעיקבות הראיון עם אלי לנדאו
(העולם הזה 9 ,2410 בנובבמבר);
כל הכבוד לשרית ישי, המראיינת, שעשתה
כרגיל עבודה טובה והצליחה לשאול ואף לקבל
תשובות (בחלקן מתחמקות) גם בנושאים שלא

ראש־עירייה לנדאו
עבר שנוי במחלוקת
היו כל־כך נעימים למרואיין, ועם זאת האירה ׳
בצורה אובייקטיבית גם צדדים חיוביים שלו.
והערה לאלי לנדאו: משה רבנו דרך על הר נבו
ולא זכה להגיע לארץ המובטחת. אתה דרכת על
נבו והגעת לעיר המובטחת. אם תמלא את
הבטחותיך ותשקם את הרצליה, כולם יורידו !
לפניך את הכובע, למרות עברך השנוי במחלוקת.
משה כנען, רמת־השרון

עוזי בורשטיין,
דובר רק־ח, תל־אביב
0במשך ארבעה חודשים נאלמה רק״ ח
דום, לא השמיעה אפילו מילה אחת בזכות
ערפאת, שנלחם על עצמאות תנועתו. רק
השבוע, אחרי שניסחה א ת עמדתה
המסורבלתימשהו, התעורר נם הדובר
משתיקתו.

מרוב ירדים רא
רא 1אח המלח

זסטינסקי עם רעמת

לא ״שרתון״ ,לא ״הילטון״ ,אלא
״קרלטון״.
בכתבה בהעולם הז ה ( 23,2412 בנובמבר) על
פסטיבל הילדים 1983 נכתב כי הילדים
מתגוררים במשך השבוע המפרך, שבו יש להם 40
הופעות, ארבע הופעות ביום, במלון הילטון או
שרתון.
ברצוני לציין כי ילדי הפסטיבל מתארחים
במלון קרלטון פנטה.

שיער לבנה
מהו צומת! המקום שבו נפגשים
אובדי־דרד הבאים מכיוונים שונים.
בזמן האחרון אנו מתבשרים על להיט חדש
במפה הפוליטית הישראלית — ז׳בוגוריוניזם —
פרי הכלאה של מאכסימאליזם ז׳בוטינסקאי עם
פראגמאטיות בן־גוריונית. ביטוייו — צומת של
רפאל איתן, חוג־בן־גוריוו במיפלגת העבודה
בירושלים, חוג־עין־ורד ודומיהם.
חוששני שגם ממשלת שמיר־ארנס היא
ז׳בוגוריוניסטית.
זה טוב או רע ליהודים?
כאיש השייך למחנה־השלום יש לי, משום־מה. ,
יותר סימפטיה לתלמידי ז׳בוטינסקי מאשר
לתלמידי בן־גוריון. הטעם איננו שאלה מתונים
בתערוכת ציוריי שערכתי לפני זמן מה ניגש
דווקא, להיפך: הצהרותיהם מאיימות ומפחידות.
אלי זוג ידוע, שאך השלימו את בניית ביתם
ברם, קבוצה נבחנת לפי מעשיה ולא לפי
הגדול בנווה־צדק, וברוב התלהבותם הציעו לי
הצהרותיה. תלמידי ז׳בוטינסקי נחונו במידה
חדר בביתם כסטודיו. לא משנה שלי יש דירה
גדושה של שלומיאליות, ועיקרו ״תפסת מרובה
וארבעה חדרים וכן שני מישרדים: התפישה של
— לא תפסת״ ,המאפיין אותה, פעל דווקא
לטובת מחנה־השלום. לעומת זאת, הבן־גוריוניזם האמן בין היתר היא של ״צייר חצר״ ,סטראוטיפ
ראוותני נוסף שאפשר להתגנדר בו.
הוא בעצם ניציות עטופה בכפפות משי, שדווקא
גיורא אוריץ, תל-אביב
בגלל חזותה המתונה היתה יעילה ואפקטיבית
להפליא.
0הקור א צירף למיכתבו א ת ציור

טולין ויינברג,תל־אביב

לידיעת הקוראים
דרך־מאבק ההולמת אהבת־ישראל ואהבת־אדם.
איננו שייכים לשום גוף פוליטי. תנועת
התנגדות בלתי־אלימה היא מחוייבות אישית
השואבת את כוחה מן הציווי המצפוני של כל אחד
מאיתנו, לא לנוח ולא לשקוט כדי להחזיר את
ישראל לעצמה. אנחנו עורכים פעולות במרכזי
האוכלוסיה כדי לעורר את מודעות־הציבור
ולהוציאו משיגרת ההשלמה עם הסיפוח,
מעוררים פעולות בלתי־אלימות בשטחים,

מיבתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודפסים
במכונת־בתיבד -שצורפה אליהם מיבתבים הכותב. תמונת בעילונדשס לא יפורסמו. אץ
המערכת מחזירה את המיכתביס
שנתקבלו בה.
העולם הזה 2413

״העולם הזדד, שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך תבנית: יוסי שנון
רכז מערבת: שלמה פרנקל עורבי כיתוב:
ענת ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת:
ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו׳׳ל:
״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפום החדש״
בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ

קשה לי לו מר שאני מצטער על סגירת רשת־החינמונים
רחוב ראשי, אף שאני מצטער על הסבל
שנגרם לעיתונאים הרבים שהתפתו להעמיד את עצמם
לרשות עיתונות מסוג זה.
הסברתי לא פעם שאני רואה בתופעת החינמונים
השחתה של הנוף העיתונאי ועיוות אחד המוסדות
החשובים ביותר במישטר הדמוקרטי.
עתה הוכח כי גם מבחינה מעשית אין בסיס לגישה
צינית זו למיקצוע העיתונאי.

רהוב ראשי,
מבוי סתום

דרכו של עיתון חדש היא, בדרך כלל, זו:
לפלוני יש רעיון לעיתון חדש: גישה חדשה לעיתונות
(כמו השבועון טיים) ,זווית חדשה של ראייה (צמו
כתב־העת רידרס דיי׳גיסט) ,נושא חדש לסיקור (כמו
כתב״העת פורצ׳ן) ,פריצה לשטח שהיה אסור (פלייבוי,
פנטהאוז) ,ועוד.
הוא מנסה לגייס קצת כסף ומתחיל להוציא את עיתונו
לאור. לרוב הוא נכשל, והנסיון נשכח. לפעמים הוא
מצליח. לעיתים רחוקות עוד יותר הוא נוחל הצלחה
מסחררת — כמו הדוגמות שהזכרתי.
אחרי שציבור־הקוראים הוכיח בקיוסקים כי הוא רוצה
בעיתון החדש, ותפוצתו גדלה, מגלים גם המפרסמים

שבעלי־העסק התכוונו להתעשר בעיקר ממודעות של
ראשי־המיפלגות, ובעיקר של ראשי־הליכוד, אסור היה
להתקיף אותם.
התיקווה הגדולה של רחוב ראשי היה לקצור את
קציר־הזהב בימי הבחירות לרשויות המקומיות. זה היה
חשבון קר: מקומון מתאים לפירסום מודעות בבחירות
מקומיות. בתקופת הבחירות יש למיפלגות שפע של כסף,
ואין הן יודעות מה לעשות בו. הן יפרסמו מודעות,
והחינמונים יתעשרו. אחר־כך נראה הלאה.
החשבון היה מוטעה. הבחירות המקומיות היו הפעם
״עניות״ .לא היה למיפלגות שפע של כסף, והן מיעטו
בפירסום מודעות. בינתיים הצטברו חובות־ענק, מכיוון
שכל העסק התנהל מלכתחילה ללא חשבון אמיתי, תוך
ציפיה למטר־הכסף.
ההתמוטטות היתה בלתי־נמנעת מלכתחילה. גם אילו
יכלו לגרוף יותר כסף בתקופת־הבחירות, היו מנהלי
רחוב ראשי סוגרים את העיתון, כי חסרה להם הגישה
היסודית הדרושה למנהלי כלי־תקשורת.
>לטה עוד תופעה בפרוייקט זה: רבים מאנשי־המפתח
באו מן הטלוויזיה. נראה כי החיים בחממה של כלי־תיקשורת
״ממלכתי״ ומונופוליסטי, החי על חשבון
הציבור מבלי שניתנת לציבור כל אפשרות להשפיע עליו,
שונים מן החיים ב״שוק החופשי״ .עיתונאים אמיתיים
מתרגזים לא פעם על אנשי התיקשורת הממלכתית,
״המרימים אף״ ביוהרה מסויימת כלפי עמיתיהם, ושמים
עצמם כאריסטוקראטים של התיקשורת. טבילת־האש
בזירת החיים האמיתיים בוודאי הועילה להם.
רחוב ראשי אינו כלי־התיקשורת היחידי שהתחיל
את דרכו כ״פרוייקט״ של אילי־הון וחברות־ענק ״בשטח
התיקשורת״ .אני מעז להינבא כי גם גורלם של שאר
מוצרי הגישה הזאת לא יהיה שפיר.
מעצר בלתי-הוקי

הגליון האחרון של ״רחוב ראשי״
עיתון אינו סבון
עניין בו. ההכנסה מן המודעות מאפשרת להרחיב את
העיתון, ויחד עם ההכנסות ממכירת העותקים היא מהווה
בסיס כלכלי איתן.
זהו התהליך הטיבעי. הוא משרת את צורכי החברה
הדמוקרטית, כי בצורה זו מתחדשת החברה, מתרחב
המידע המוגש לה, נפתחים לפניה שיטחי־סיקור חדשים.
העיתונות משמשת בבואה של החברה המתפתחת.
בארץ נוצר לאחרונה תהליך הפוך, ורחוב ראשי היה
הדוגמה הבולטת ביותר — אך לא היחידה — לשיבוש

בראשית היה הכסף. יושבים להם כמה מנהלי־חברות,
המשחקים בכסף שאינו שייך להם, ומחליטים ״לעשות
עסק״ בשטח העיתונות.
יוצרים איגוד של כמה חברות־ענק, הנהנות מהטבות
במיסים, כדי להוציא ביחד עיתון. הדבר תלוי גם
באספקטים כלכליים שונים, כגון מאניפולציות בבורסה,
חשבונות של מס־הכנסה (קיזוז של רווחים בחברות
אחרות) ועוד.
לאילי־הכסף אין מסר, הבוער בעצמותיהם, ושאותו הם
.רוצים להנחיל לציבור. הם אנשים קרים, בעלי־חשבון. הם
רוצים להרוויח כסף. נדמה להם שאפשר למכור עיתון כמו
סבון או תחתונים.
אחרי שיש הכסף, בונים מינהלה. שוכרים מישרדים
מפוארים, מושיבים עשרות פקידים לנהל את העסק,
ממנים מנהלים, סגני־מנהלים ותת־מנהלים.
אחר־כך, בסוף, שוכרים גם עיתונאים. מפתים
עיתונאים לנטוש את עיתוניהם, שבהם הם ממלאים
תפקידים חשובים או פחות־חשובים, ולעבור לעסק החדש
תמורת משכורות מנופחות, תוך הבטחות ארוכות־טווח.
הנבונים מסרבים, אחרים מתפתים.
החומר העיתונאי בא לסתום את החורים בין המודעות.
מכיוון שהעיתון אינו נמכר בכסף, גם לא חשוב מה יחשבו
עליו הקוראים. העיתון אינו, בעצם, אלא הסוואה לעסק.
הכוונה היא להדפיס מודעות, ולהעמיד פנים שזה עיתון.
לא כל מה שנדפס בחינמונים הוא זבל. עיתונאי טוב
נשאר עיתונאי טוב, ומשתדל לעשות עבודה טובה גם
במקום כזה. אך כפי שהעיד יאיר קוטלר, שהלך גם הוא
לרעות במירעה־הזהב: נאמר לו בפירוש שאסור לפרסם
מאמרים העלולים להרגיז את מפרסמי־המודעות. ומכיוון
העולם הזה 2413

לפני שבועיים פירסם העולם הזה ( )2411 פרטים
על מעצרה של הצלמת־כתבת ענת סרגוסטי, בעת סיקור
מאורעות־הדמים בטולכרם. השבוע שיגר פרקליטנו,
עורך־הדין אמנון זיכרוני, מיכתב אל המפקח הכללי של
המישטרה, ובו גולל את הפרשה.

כתב זיכרוני, בין השאר:
ביום ב׳ 14.11.83 ,נשלחה מרשתי, ענת סרגוסטי,
כתבת־צלמת של העולם הזה, לטולכרם לראיין את
מישפחותיהם של שני הצעירים, שנורו למוות בעת פיזור
הפגנה שם״.
לפתע נשמעו דפיקות עזות על דלת הבית, ומרשתי
נקראה החוצה. פקד שלום עמר ממישמר־הגבול דרש
ממנה להזדהות, והיא הציגה לו את תעודת־העיתונאי
הממשלתית שלה.
פקד שלום עמר צעק עליה :״מה את עושה פה? את
גורמת לתסיסה במחנה! תסתלקי מפה מיידי מרשתי
ניסתה להסביר לקצין בשקט, שהיא נמצאת במקום
לצורך כתבה, וכשתגמור את עבודתה תעזוב את המקום,
אך פקד עמר לא רצה לשמוע. הוא הכניס לכיסו את
תעודת־העיתונאי שלה, האשים אותה בכך שאירגנה את
ההפגנה והתסיסה את הרוחות במחנה, הורה לה לעזוב
מייד את המקום ולחכות לו בתחנת־המישטרה של
טולכרם. פקד עמר אף סירב להזדהות לפגי מרשתי.
אחר־כך נקראה מרשתי לחקירה. שם האשימו אותה
בהשתתפות בהפגנה בלתי־חוקית, תוך ידיעה שההפגנה
היא בלתי־חוקית, וטענו שנעצרה בתוך ההפגנה.
לא ניתן לה גם לטלפן למערכת כדי להודיע על
ההאשמות הדימיוניות נגדה. גם אחרי שגמרה למסור את
עדותה, לא ניתן לה לצאת מתחנת״המישטרה או לטלפן.
היא חיכתה במקום זמן רב עד שהגורמים הבכירים יחליטו
מה לעשות ב״חשודה״ .רק אחרי שלוש שעות היא
שוחררה בערבות של 5000 שקלים — לא לפני שנלקחו
ממנה טביעות־אצבעות והוחרם הסרט שהיה במצלמתה.
אין ספקישמעצר שרירותי כזה של עיתונאי, בשעת
עבודתו, הוא מעשה חמור במיוחד, שאיננו הולם חברה
״ דמוקרטית ונאורה.
בשימוש שרירותי בסמכויות המישטרה יש פגיעה גם
בחופש־העיתונות וגם בעקרונות שילטון־החוק.
לאור כל האמור לעיל אתה מתבקש לפעולילכיחר
הפרשה ולמיצוי ההליכים המתחייבים עם פקד שלום עמר
הנ״ל ואחרים, שיימצאו אחראיים לפעולה השרירותית
והמבישה.

בחודעו דצמבר בלבד!

$ 6ליום!
אצלנו תקבל רכב חדיש(אוטוביאנקי) תמורת 6דולר ליום
בלבד 0.16 +דולר לקילומטר.

״״רול ה שנו ת ו 3נ 3ע״מ״
בני־ברק, רחוב הרצל ,16 טלפונים 708601 :־709577,03־.03
נתניה, ככר העצמאות , 10 טלפון 38421־.053

המחירים אינם כוללים מעיים וביטוח.

בן־יהודה 192 תל־אביב

— תמי פינץ

דברים יפים,
חפצי אמנות ומתנות

בשבוע חנוכה
מחירים מיוחדים מא 1ד
* -מי זה

א רי ק

שחף?-
אלק טרוניים

אריק שחף מוכר מכשירים
ומכוניות לי שראלים במינכן -במחירי הנחה
מדהימים! כדאי לך ל טלפן כבר מנמל־ה
תעופה ) 089 ( 365095/6

מודעה זו תזכה או תן בבונוס נוטף !

ב עיו ת
ול ב טי ם
בחיי המין
מאת
ל״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

שולה

ציפורניים מלאכותיות
בשישה אמריקאית
חזקות באחריות
וכן ה שתלת ריסים

284919 295318

השתלון 3 0ע )3 5 5

0501111111 :111)910
* כל בירות העולם, מירושלים
עד וושינגטון, וממוסקווה עד
׳טוריה, ישבו השבוע אנשים
זוקי־פנים וניסו לגנוז או לתרץ
חות שחיברו, תזכירים ששיגרו,
זמרים שכתבו.
לפני שלושה שבועות הספידו את
סר ערפאת, רקדו על קיברו והביעו
1דעתם המלומדת על המצב שנוצר
1חרי ערפאת״ ,״בעיקבות ירידתו של
פאת מן הבימה״.
השבוע היה ערפאת חי וקיים — חי
זוד וקיים מאוד, גופנית ומדינית.

כמו בפעמים רבות בעבר,
רף מנהיג אש״ף את הקלפים.
מו הצעצוע ״נחום תקום״ ,הוא
5על רגליו.
בטריפולי המופגזת הוא ניהל את
זשא־והמתן עם ישראל, הגיע עימה
ידי הסכם ואף ביצע אותו כלשונו
רוחו (ראה עמודים 8־ .)10 הוא
נטלם כמנצח, מחייך ובוטח בעצמו,
טהוא מחזיק בידיו את תצלום
טבויים הישראליים ששוחררו עליו.
העולם התרשם מן היחס ההומאני
ל אש״ף לשבויים אלה, גם בתנאים
!:שים ביותר.
בדמשק השתתק אויבו המושבע,
זפט׳ אל־אסד, ולפי שמועות שונות
1בק עם המוות. המישטר הרודני
סורי היה עסוק בראגה לעתידו.
אחמד ג׳יבריל, איש־השרירים אשר
טריר העיקרי בגופו הוא הלשון, שכח
ז דיברי-הרהב שלו ונאות לקבל את
:אי שביתת־הנשק, שהוכתבו על״ידי
:סיך הסעודי, בהסכמת הסורים.
ובעיתוני המערב, שחגגו לפני
בועיים את סופו של יאסר ערפאת
זו עיתוני ישראל, החלו מופיעות
סנוניות הראשונות של מחשבה שניה.

כתב עיתונאי בריטי בעיתון
אמריקאי החיטוב ״לוס-אנגילס
יימס״ :״כמו מארק טוויין, יכול
יה יאמר ערפאת להגיד על
שמועות על מותו: הן מוג־וות
מאוד:״

שהתבצרו בעיר טריפולי, לא נפגעו
כלל.

6000 לוחמים, בעלי ציוד
מספיק ומוראל גבוה, המתינו
שם להסתערות הגדולה והמכרעת
— שלא באה.

טינים ויהרסו את המוראל שלהם. הם
טעו.
תוך כדי כך קרה משהו מעניין,
שרק מעטים שמו לב אליו. אבו־צאלח,
אבו־מוסא וחבריהם ,״מורדי״ פת״ח,
כאילו נעלמו מן המפה. ה״מרד״ בפת״ח

כמו שרון בביירות, הסתפקו
הסורים בהפגזת־תופת. אך בביירות
כבר הוכח כי חיילי הצבא הפלסטיני
מסוגלים להחזיק מעמד בהפגזה כזאת,
וכי גם האוכלוסיה המוסלמית המקומית
לא תקום על אחיהם הפלסטיניים
בשעת צרתם. אחרי שלושה שבועות
של אש־תופת היה המוראל של מגיני
העיר הנצורה גבוה יותר מאשר בראשיתם.
כיבוש
טריפולי היה אפשרי רק
בלחימה מבית לבית ומרחוב לרחוב,
כאשר לפלסטינים אין מה להפסיד,
גבם אל הקיר, דרכי־הנסיגה שלהם
מנותקים, וכל אחד מהם יודע שהוא
מגן על עמו ועל מנהיגיו, המתחלקים
עימו בסכנה.
בתנאים כאלה, ההסתערות היתה
עולה בקורבנות עצומים לתוקפים.
היא היתה נמשכת זמן רב, גורמת להרס
אדיר ומעוררת את ההמונים בעולם
הערבי להתקוממות נגד סוריה וגרו-
ריה.

בשלב זה היתהשוריה מוכנה
להיענות ליוזמה זו. חאפט׳
אל־אסד הבין כי המיתקפה
נכשלה, וחיפש מוצא של כבוד.
תחילה לא הבין ג׳יבריל מה
מתרחש. בעוד שדמשק כבר ויתרה על
המישחק, הוא המשיך להשמיע
דיברי־יוהרה על סירובו להיענות
ליוזמה הסעודית. די היה ברמז דק
ממוסקווה, כדי לסתום לו את הפה.

ההגיון הצבאי־המדיני אומר
שאין הדבר אפשרי. זה היה
ברור כבר לפני שבועיים -כפי
שקבע כבר אז ״העולם הזה״.
הישראלים, האמריקאים וגם הסובייטים
לא היו מוכנים או מסוגלים
להבין זאת. הם הקשיבו לדיברי־ההבל
של גיבורי־הפה, אחמד ג׳יבריל ועמיתיו,
שהפרו את הכלל התנ״כי העתיק:
״אל יתהלל חוגר כמפתח ״.עצה זו,
שניתנה לפני 2600 שנים לשליט סורי
אחרי, היתה יפה גם הפעם. אבל הסורים
התעלמו ממנה. הם קיוו שדיברי־ההתפארות
ישברו את התנגדות הפלס־

• כישלון סורי משולש

ערפאת עם תצלום השבויים הישראליים

• ״השלם רו נגדנו״
^ קריאה הבלתי־נבונה של המן
1פה הצבאית, יחד עם מישאלות־הלב
הכמוסות. גרמו במשר שלושת
השבועות הראשונים של מילחמת־טריפולי
לחשיפת פרצופיהם האמיתיים
של כמה וכמה גורמים.

י* ל המילחמות מוכרעות, בסופו
של דבר, בשדה״הקרב. כך גם
ילחמת־טריפולי.1983 ,
הרבה אי־נעימויות היו נמנעות
מדינאים ולעיתונאים, אילו ידעו
קרוא את מפת־הקרב. אבל הציפייה
נפילת ערפאת היתה כה חזקה, עד כי
משלות וכלי־תיקשורת כאחד האמינו
פיטפוטי ה״מורדים״ ,ברמקולים של
משק, מבלי להסתכל היטב במפה.

היא גילתה אמת פשוטה:
כמאבק על חייהם עומדים
הפלסטינים לבדם, כמו שעמדו
בשעתו היהודים. האימרה
״העולם כולו נגדנו״ היתה נכונה
גם הפעם.
• האמריקאים הודיעו שערפאת

הסתכלות במפה לימדה כבר
הרי הקרב הראשון כי המית-
פה הסורית נחלה כישלון
מור.

מחוסל, ונתנו יד חופשית לממשלת־שמיר
להמשיך בהתנחלויות. הם גם
קראו למלך חוסיין להצטרף לתהליך־
השלום, בתנאים של כניעה. בזה לא
היתה אפתעה.
• ממשלת־ישראל רקדה על
קיברו של ערפאת, הודיעה שאש׳׳ף
מחוסל סופית. היא התכוננה לגדל
קבוצה של קוויזלינגים בגדה, קראה
לחוסיין להיכנע (להצטרף לן זהליך־
השלום בלי תנאים, בלי הפסקת
ההתנחלויות, ותוך ידיעה כי ישראל
מתכוננת לספח את הגדה) .מנהיגי
המערך קראו לחוסיין להיכנס למשא־ומתן,
אחרי שאש׳׳ף נעלם מן הבמה. גם
בזה לא היתה אפתעה.
• ברית־המועצות, שסיפקה
לסוריה את הנשק שהופעל נגד
ערפאת, שמרה על שתיקה טוטאלית.

על סמך ניתוח זה הודיע העולם
זה ( )2411 כבר לפני שבועיים, תחת
נותרת ״טריפולי: התפנית״ :״חאפט׳
ל־אסד נכשל בטריפולי כשם
אריאל שרון נכשל בביירות, ומאותן
סיבות״.
הסיכוי של אויבי ערפאת היה טמון
לו במילחמת־בזק: הסתערות מהירה
ל העיר טריפולי וכיבושה, לפני
כוחות אש״ף יכלו להתארגן להגנה
דלה•

הסורים וה״מורדים״ לא העזו
עשות זאת.

השמועות על הסוף ״מוקדמות מאוד!״
באירגון יטרור זעיר של כמה מאות
חברים. נראה כי הוא משמש עתה
כקומיסאר הסורי במחנה הפלסטיני.

• ״אל יתהלל
חוגר כמפתח״

תחת זאת התקדמו בכבדות ותפסו
חילה את השטח הפתוח שבין
ריפולי ובין מחנות־הפליטים ממיזרח.
1״כבשו״ את מחנה נהר־אל־ברד,
פונה בעוד מועד על־ידי כוחות
פאת, כדי למנוע את כיתורם. הם
זחילו להילחם על מחנה אל־בדאווי.
־ כוחותיו העיקריים של ערפאת.

התגלה במערומיו: קנוניה של קומץ
עסקנים ומפקדים, שמכרו את נישמתם
לסורים, ושנותרו ללא תומכים. בשם
אויבי ערפאת מדבר עתה אחמד
ג׳יבריל, סוכן גלוי של לוב וסוריה,
שאינו שייך כלל לפת״ח אלא מחזיק

היא לא נקפה אצבע כדי לעזור
לערפאת בימי־הקרב המכריעים: לא
עזרה לערפאת בפועל, לא דרשה
מסוריה לחדול, לא הביעה אף תמיכה
מילולית בהנהגת אש״ף. רק בשבוע
השלישי, כאשר התעוררו במוסקווה
ונוכחו לדעת כי המיתקפה הסורית
נכשלה, החלה מוסקווה משמיעה
בחצי־פה דיברי־תמיכה לערפאת, תוך
לטיפות מילוליות לסוריה. לנציג
אש״ף ניתן לערוך ביקור במוסקווה.
בעיקבות זאת נקטו גם המיפלגות
הקומוניסטיות במרחב, ורק״ח ביניהן,
עמדה דומה.
• מדינות ערב התעוררו
לפעולה דיפלומטית רק אחרי שהתברר
כי ערפאת לא נפל ולא הובס.
מישלחת של האופוזיציה המצרית
ביקרה בטריפולי. ממשלת מצריים
הביעה תמיכה בערפאת, ונראה כי גם
שלחה לו סיוע מעשי כלשהו, באוניות
שעברו בעד המצור הישראלי.
• סעודיה ובנות־בריתה במדי-
נות־המיפרץ פתחו בשלב זה ביוזמה
כדי לנסח הסדר של הפסקת־אש.

אל־אסד
השמועות על המחלות אינן ברורות

• דבר אחאב מלך יישראל אל
בו־הדד מלד־ארם (סלכיס אי, כי).

ך * ל זה הוכיח כי ההימור של ער־פאת,
ערב הקרב, היה נכון. הוא
חירף את נפשו וחזר לטריפולי, כדי
לחזק את לב אנשיו ולמקד את
תשומת־לב העולם בקרב הגורלי.
יתכן שמול עדיפות־הכוח העצומה
של הסורים. וגרוריהם היה הצבא
הפלסטיני בטריפולי נשבר, לולא
העמיד ערפאת את עצמו בראשו.
נוכחותו של ערפאת כסמל חי של העם
הפלסטיני, וניהולו המוכשר של הקרב
בידי המפקד הפלסטיני, וזיר אל־חליל
(״אבו־ג׳יהאד״) ,הציל את המצב.
אבו־ג׳יהאד כילכל את מעשיו
בצורה נבונה: הוא סירב להילחם בשטח
הפתוח, שם היתה לסוריה עדיפות
בנשק כבד. הוא פינה את המחנה
המרוחק (נהר־אל-ברד) ,ניהל קרב־מאסף
במחנה הקרוב(בדאווי) ,והתרכז
בטריפולי, שם יכלו הכוחות הפלסטיניים
להילחם בתנאים הטובים ביותר
עבורם: קרב פנים־אל־פנים. בקרב כזה
היתה מנוטרלת עדיפות הנשק הסורי,
ואילו מוראל הלוחמים היה מכריע.
הצבא הסורי, כמו צה״ל לפניו, נרתע
ממילחמה בעיר.

טריפולי, כמו ביירות לפניה,
לא הפכה מצדה פלסטינית.
כלי־התיקשורת המאוכזבים בישראל
ובמערב ימשיכו לתאר את
תוצאת הקרב כמפלה לערפאת. יציאתו
הצפויה מטריפולי עשויה לשמש בעיני
בורים כהוכחה לכך.
האמת היא הפוכה. יש למדוד את
תוצאותיה של מערכה על פי היעדים
אשר התוקף רצה להשיגם.
הסורים וגרוריהם רצו:

• להרוג את יאמר ערפאת,
כדי להשליט באש״ף את אחד
מסוכניהם.
• לחסל את הצבא הפלסטיני
באיזור טריפולי, או להעבירו
לשורותיהם.
• לשבור את אש״ח העצמאי,
ולהשאיר את גרוריהם
(ג־יבריל, אבו־מוסה ושותפיהם)
כנציגות הפלסטינית

במדינה העם ההחלטה הגורלית
אילו ניצחו בנץ ושמיר לסני
36 שנים. לא הימה קמה
.המדינה.
התמונות נכנסו להיסטוריה של
ארץ־ישראל ולתודעת העם היהודי.
המונים נצמדו אל מקלטי הרדיו.
המונים פרצו לרחובות כשימחה רוננת
בשמעם את הבשורה. המונים רקדו עד
אור־הבוקר.
זה היה לפני 36 שנים בדיוק -
בכ׳׳ט בנובמבר ,1947 ,אחד התאריכים
הגדולים של המאה ה־.20

ב־ 1936 לידי ההכרה שאין פיתרון זולת
החלוקה. דויד בן־גוריון הצטרף לאחר
מכן להכרה זו.
אולם היו ביישוב היהודי כוחות
חזקים שהתנגדו לחלוקה, ושראו בה
בגידה. בראשם עמדו מנהיגי אצ״ל
ולח״י -מנחם בגין, יצחק שמיר
ואחרים.
התפרצות השימחה של ההמונים
הכריעה את הכף במחי־יד. הרוב העצום
של היישוב העברי הבין באופן
אינסטינקטיבי שהעצמאות הלאומית
חשובה לאין שיעור יותר מאשר
גבולות המדינה. אצ״ל ולח״י סולקו
למעשה מזירת־ההכרעה בהתפרצות
עממית זו.
בקרב העם הפלסטיני קרה ההיפך.

גראפנלנג ידוע ניתח את חתימתו של
בגין שניתנה בתק 1פת־הסתגר 1ת ,1וקובע:

חוטה ויסווי־מצפוו

^ף ם זה היה מצבו של מנחם בגין
כ שג תן את ההוראה למילחמה
בלבנון — זה חמור מאוד.״ זו היתה
מסקנתו של גרפולוג כשראה השבוע
חתימה של בגין מתקופת ההסתגרות
שלו.
הגרפולוג, שהעדיף להשאר בעילום
שם, קיבל לידיו את חתימתו של בגין
(ראה גלופה) ולפני שהסכים לנתח
אותה הביע כמה הסתייגויות לגביה:
כתב היד שקיבל הוא מועט מאוד
בכמותו ולכן קשה מאוד לנתח לפיו.
נוסף לכך הוא אינו יודע אם חתימה זו
נכתבה כשהכותב היה במצב של ישיבה
נוחה ליד שולחן, או במצב בלתי־נוח
— שכיבה או עמידה.
אם הדברים נכתבו בתנאים נוחים,
מבטא כתב־היד חולשה ועייפות׳
גופנית. מבחינת החיוניות(ויטאליות):
יש סימנים של רפיון, של כותב שאינו
מרגיש בנוח עם עצמו גופנית. האיש
נמצא במעברים מרגעים של עייפות
לרגעים של רעננות.
למרות זאת, המצב הגופני אינו
מערער את בהירות המחשבה. האיש
חושב באופן לוגי ומסוגל לקלוט מידע
חיצוני. הוא חושב לאט וקשה לו
לקלוט בעת ובעונה אחת כמה דברים.
כלומר — הוא מסוגל להתרכז רק
בדבר אחד. כמו כן ישנה ירידה
בתיפקוד.
האות תו בסוף המילה לבבית(ראה
גלופה) מראה על התכנסות חזקה.
מעין מצב של ברוגז עם העולם.
האיש נתון במצב של יסורי״מצפון
וחשסן־נפש, אך מצב זה בא בעיקבות
עיבוד אינפורמציה ולא מתוך
תבוסתנות. הוא עושה חשבון־נפש
בשיקולים ראציונליים, אך קיימת
מגמה בולטת של אי־נכונות לתפוס
עמדה מוחצנת — כלומר, הכל נעשה
בינו לבין עצמו.

1*1י |״|191יןןןךןךן -מ שמאל למעלה: חתימה של בגין משנת
- 1970 111111 /האות האחרונה ה־ך מסתיימת
1 1 1 /1 1 1
במשיכה. הדבר מראה על סמכותיות, על ליכוד פנימי וכוח נחישות
החלסה ורצון עז לפעול, לעיתים על אפם וחמתם של אחרים. מימין:
שתי חתימות בתקופת קמפ״דיוויד ( )1978 בחתימה העליונה נראה
על אותה האות, ה־ן׳ ,מעין מעצור באמצע האות. הוא מלמד על חשבון נפש
ועל מצב אמביוואלנסי חריף. הוא חתם על המיסמכים במאבק לא קל;
החתימה התחתונה משמאל: חתימה שנילקחה ממודעת בחירות של
הליכוד לפני שנתיים וחצי, כאן כבר נעלמת המשיכה של האות האחרונה.

^ דיפאיו
^ תגובתי

שימחת ההמונים בתל־אביב בכ״ט בנובמבר *1947
היוצרות התהפכו

באותו יום החליטה העצרת הכללית
של האומות״המאוחדות לחלק את
פלשתינה (א״י) לשתי מדינות, אחת
יהודית ואחת ערבית, הקשורות זו בזו
מבחינה כלכלית. לירושלים נועד
מעמד מיוחד.
גרומיקו הציוני. מכל אלפי
ההחלטות שהתקבלו במשך השנים
על־ידי עצרת האדם ושאר מוסדותיו,
יתכן שזאת היתה האינטליגנטית
והנבונה ביותר.
היא היתה אפשרית בגלל מצב,
הנראה בדיעבד כמעט כפלא מן
השמיים: שתי המעצמות הגדולות היו
נתונות אז בירח־דבש קצר, ושתיהן
הסכימו לתוכנית־החלוקה. הנציג
הסובייטי, אנדריי גרומיקו -האישיות
היחידה מאותה התקופה הממלאה גם
כיום תפקיד חשוב -נאם לפני כן
נאום, שהיה לו צביון ציוני מובהק.
למעשה הכירה ההחלטה בעוברה
היסטורית, שהיא שרירה וקיימת עד
עצם היום הזה: בארץ זו חיים שני
עמים, שיש להם זכויות לאומיות בה,
ושכל אחד מהם זכאי להגדרה עצמית
ולמדינה לאומית משלו. שום פיתרון
| אחר לא יצלח.
אצ׳׳ל ולדדי הובסו. בקרב שני
העמים האלה היו להחלטה מחייבים
ומתנגדים. אך יחסי־הכוחות היו שונים
בכל עם.
בקרב היהודים גברה ידם של
המתונים׳.־ חיים וייצמן הגיע עוד

הפלסטינים היו משוכנעים כי הארץ
כולה שייכת להם מדורי־דורות, וכי
הישוב העברי הוא נטע זר ובלתי־חוקי,
שנשתל בקירבם. הקולות המתונים
נבלעו בהתפרצות הגדולה של זעם
ומחאה, שהובילה למילחמה.
הכוחות

הפלסטיניים

הפסידו

במילחמה זו תוך חצי־שנה, ועניינם
עבר לידי הממשלות הערביות, בעלות
הצבאות הסדירים. מאז נמשכת השואה
הפלסטינית.
ואילו המדינה היהודית המנצחת
חשבה שהיא יכולה להתעלם מן ההגיון
העמוק של המצב, ולהעמיד פנים
כאילו העם הפלסטיני אינו קיים עוד.
צחוק הגורל. בתום 36 שנים
מאז אותו ערב נרגש ברור כי ההחלטה
היתה נכונה. יתר על כן: הוכח לחלוטין
כי שום פיתרון אחר אינו יכול להצליח.
בכ״ט בנובמבר 1983 חיה ולחמה
התנועה הלאומית הפלסטינית, למרות
שממשלות ישראל וסוריה עשו יד אחת
בפעם המי־יודע־כמה -כדי לחסלה.בשטחים הכבושים של הגדה המערבית
נטושה מילחמה לחיים ולמוות. ערב
יום־השנה נדקר מתנחל יהודי בשכם,
וחבריו זממו נקמה אפלה. אופי המדינה
היהודית השתנה ללא־הכר. הממשלה
מחפשת בפעם האלף ואחת פיתרון
שיאפשר את חיסול התביעה
* שער. העולם
4.12.1947

הזה;

מיום

^ בגין נוח במצב שבו הוא נתון
€כעת. הוא רוצה להיות עם עצמו.
זה בא מתוך החלטה ובחירה ומתוך
מצוקה. הרגשה של ״אני חייב לעשות
את החשבון עם עצמי.״ אין אילוץ
נפשי ועירעור נפשי.
הבידוד שכופה בגין על עצמו נובע
מהחלטה מודעת, בנוסף לתהליכים
פסיכודינאמיים.
הוא לא יתן שיחדרו אליו, ואין לו
עניין להוציא את הדברים החוצה.
המצפון המייסר והחרטה הם פרי של
״אני הכיבשן של עצמי״ .אין לו שום
רצון להיות עוד בגין המצליף
והסרקסטי. ישנה התחבטות קשה מאוד
מבחינה מצפונית, ודי לו בשופט
הפנימי שלו.
יש באיש אלמנטים חזקים של
סנטימנטליות ורכות, שצפים פיתאום.
כאילו מתפנה להיות אב. הוא רגיש
מאוד ותקופת הבידוד והתמיכה שהוא
מקבל מאפשרים לו להתחיל לנשום.
הרגש פורץ החוצה, מעין אבהות.
הוא נחשף בתקופה זו ביתר רגישות
לביקורת ויגן על עצמו. הוא לא יוכל
לשאת ביקורת מצליפה.
הוא מצפה לחום ואהבה וקשה לו
היום לספוג ביקורת. כל ביקורת
פוצעת אותו. את החולשה של האיש
אפשר ללמוד מן האות ג׳ בחתימת
שמו. האות מתחילה חזק ונגמרת
חלשה, בצורת חוט.
לעומת זאת, שתי האותיות הבאות

בשמו יוד ונון סופית מתחזקות, וכך
אפשר לצפות שיקום. אך גם שיקום זה
יהיה המשך לבחירה בתהליך של
בדרנות מבוקרת של העולם החיצון
כלפיו. התחזקות שתי אותיות אלה
מראה על קיומם של משאבי־כוח
נפשיינן.
בעתיד ימצא האיש סיפוק רב מאוד
בכתיבה. הוא יתאר עובדות באופן
אובייקטיבי, פדנטי, אבל ניכרת מגמה
של חיפוש אחרי משמעות. הכתיבה
תהיה עובדתית, יבשה ומדוייקת, אבל משמעות לתת ניסיון יהיה
אידיאליסטית לתהליכים שקרו עם
אופטימיזם.
יש הפרדה בין הגוף לנפש. תהיה
השתקמות גופנית עם חולשות. אין
פגיעה בצד המחשבתי — הוא הגיוני,
ומסוגל לעבד נתונים.
הבחירה המודעת לנצור את לשונו
ולא לשתף את העולם החיצוני
במחשבותיו — תמשיך גם בעתיד.
הדיכאון שהוא נמצא בו עתה הוא

דיכאון תגובתי הנובע מחרטה, האשמה
עצמית וחשבון־נפש עצמי.
ישנו שוני רב בין חתימה זו
והחתימות הקודמות של בגין. החתימה
הראשונה, לפני 14 שנים (ראה
גלופה) ,מלמדת על ליכוד פנימי וכוח,
כמו קפיץ דרוך לפעולה.
שתי החתימות האחרות, מתקופת
קמפידייוויד 1978 מלמדות על
חשבון־נפש קשה מאוד ועל מצב
אמביוואלנטי מאוד חריף. ניכר
מהכתבים הראשונים שלו שיש
אלמנטים של תשישות רוחנית
ונפשית. הוא חתם על ההסכמים אחרי
מאבק לא קל. בניגוד הנוכחית, בחתימה לקודמות, האות האחרונה בשמו, נון
סופית, לא מסתיימת במשיכה
מתחתיה. קו זה, שהופיע בחתימות
קודמות שלו, לימד על נחישות החלטה
לש5נע ולפעול, לעיתים על אפם
וחמתם של אחרים, ועל סמכותיות.
כעת הוא נעלם.

הפלסטינית לעצמאות.
הזמן עושה את שלו, אם כי לא
תמיד בכיוון הרצוי 36 .שנים אחרי

החלוקה התהפכו היוצרות. הרוב
המכריע בקרב העם הפלסטיני שואף
עתה למדינה משלו בחלק של הארץ,

ולוא גם בחלק קטן יותר מכפי
שהובטח בתוכנית־החלוקה המקורית.
(המשך בעמוד )10

(למעלה משמאל) ,מראה על הסתגרות, האות נכנסת פנימה במקום
לצאת החוצה. האות ן׳ בסוף שמו נגמרת ישר ואין בה המשיכה אחורנית.
האות ג בשמו נגמרת בצורה חוטית כלפי מסה ומראה על חולשה.

ן ז 0ך

ברגע הראשון, בשידור החי
בטלוויזיה, עוד הספיק אחד השבויים
להגיד שלוש מילים. כאשר נשאל איך
היה היחס אל השבויים, השיב :״טוב!״
ואחרי מחשבה :״טוב מאוד!״
בזה נגמר העניין. הופעל על
השבויים ומישפחותיהם לחץ כביר כדי
למנוע מידע נוסף. מה שקרה לשישה
שבויים ישראליים במשך שנה ורבע
— הפך סוד ביטחוני. הדבר כמעט לא
ייאמן, אם משווים אותו לחופש שניתן
לבני־הערובה האמריקאיים, אשר
בחוזרם מטהראן מילאו את כל
אמצעי־התיקשורת האמריקאיים בסיפורים
מפורטים על קורותיהם.

אבל הציבור אינו מטומטם.
הוא תפס את המתרחש. הוא
המתבל בשבויים, שם לב
למצבם הגופני המצויין, קלט
את הרמזים פה ושם, והסיק:
לשישה אלה לא זה בלבד
שהוענק בפועל מעמד של
שבויי־מילחמה, אלא שהיחס
היה טוב עוד יותר,

תמונת פרידה לעיני העולם: אלה ישראלית ופלסטינים כפופים, שידהס על ואשס

לבחון את הצדדים השונים של המאורע
בקור־רוח. הציבור עשה זאת.
למרות הנסיונות הממלכתיים
להכריח אותו לראות את הדברים כך
ולא אחרת, התגבשו בציבור כמה
מסקנות עיקריות.

ץ* מעשה היה טוב. השימחה
ומוצדקת.
אמיתית
1 1היתה
הממשלה, שהחליטה על חילופי־השבויים,
ביטאה את רחשי־הלב של
הציבור, שחונך על מיצוות פידיון־
שבויים.
אך התלוו למיבצע סממנים מפוקפקים,
שהעיבו על השימחה.

חלק מהן לא מצאו חן בעיני
השילטון, כפי שהעידו מעשיו.

קודם כל, עצם מהותו של
הפסטיבל.

#ש ברשיח!

הציבור השתתף בכל לבו בשימחת
המישפחות. ששת הצעירים, שעברו
חווייה קשה וממושכת, עוררו אהדה

^ מסקנה המיידית, האוטומטית!
1כמעט, היתה: יש עם מי לדבר.

הסכם זה באמינות מוחלטת. לא היתה
אף הפרה אחת של ההסכם מצד אש״ף
— דבר שהוכיח בצורה מרשימה
שהיתה ליאסר ערפאת היכולת לכפות
את מרותו גם על אירגוני־הסירוב.
אולם לציבור לא ניתן אז לראות את
הדברים כהווייתם, והם היו מופשטים
ורחוקים. ואילו הפעם היה זה מאורע
פשוט, גלוי־לעין, והלקח הובן מייד
על־ידי רוב אזרחי־ישראל.

ממילא התעוררה השאלה:
אם אפשר לנהלמשא־ומתן עם
אש״ח על נושא זה, ולסמוד טל

שרר ״השלם הזה״ מנתח את פרטי
מיבצע חילופי־השבויים 1את משמשת!
כללית. אך הפסטיבל המנופח יכול היה
לעורר שאט־נפש. דבק בו משהו
שהזכיר פסטיבלים מפוברקים במיש־טרים
טוטאליטריים, כאשר המישטר
רוצה להכריח את ההמונים לסגוד
לשילטון ולקלסו.
״הגל הפתוח״ ברדיו, התשדירים
המיוחדים בטלוויזיה, הסתערות הטרמפיסטים
הממלכתיים על המאורע,
הנאומים והבירבורים האינסופיים,
הפעלת הצנזורה מצד אחד ושיטות של
שטיפת־מוח מצד שני — כל אלה
עוררו ספקות.

מה זה בא להגיד? מה זה בא
להסתיר? מדוע לא הוגש
לציבור המידע כמות שהוא,
וניתן לו להסיק בעצמו את
המסקנות?

שבוע אחרי המאורע, אחרי שעבר
הגל הראשון וההיסטרי־כמעט, ניתן

במשך כל התהליך בלט
אירגון־השיחרור הפלסטיני כצד
אמין ואחראי, שאפשר לנהל
עימו משא־ומתן ולהגיע עימו
לידי הסכם, תוך אמונה סבירה
שההסכם אכן יתגשם מצידו.
כל מנהלי המשא־והמתן מצד
ישראל פעלו על סמך הנחה זו, והיא
התגשמה במציאות.
למרות התנאים הקשים בטריפולי,
שם נמצאו ראשי אש״ף עצמם
בסכנת־מוות מתמדת, הם ניהלו את
המשא־והמתן, הגיעו לידי הסכם ודאגו
לבצע אותו הלכה למעשה.
הדבר הוכח גם קודם לכן. בקיץ
1981 הגיעה ממשלת״ישראל באמצעות
צד שלישי לידי הסכם עם אש״ף
על הפסקת־אש בדרום־לבנון. במשך
11 חודשים, עד לפלישה של אריאל
שרון ללבנון, הקפיד אש״ף לבצע

אמינותו — מדוע אי־אסשר
לנהל עימו משא־ומתן על הסדר
מדיני כולל?

#יחס הומאני
*ץ משלת־ישראל עשתה מאמץ
^ /כ בי ר כדי למנוע מן הציבור
מסקנה אחרת, פשוטה ורבת־חשיבות:
שאש״ף התייחס אל השבויים שבידיו
בצורה הוגנת ואנושית.

הנסיונות שנעשו כדי לגנוז
מידע זה ולהעלימו מעיני
הציבור גבלו בשיטות של
תעמולה טוטאליטרית.
עוד לפני שבאו במגע עם הקהל,
נאסר על השבויים לדבר על היחס
שניתן להם בשבי — מידע שאין בו
שום סוד ביטחוני, ושאין לממשלה או
לשילטונות־צה״ל שום זכות להעלימו.

בשיא המילחמה בטריפולי, כאשר
לוחמי־אש״ף עצמם היו נתונים
בסכנת־חיים מתמדת, הם עשו את הכל
כדי להגן על השבויים ולהוציאם מכלל
סכנה. גם האוכל שניתן להם היה שווה
לאוכל שאכלו שוביהם.
י שום שבי אינו חווייה נעימה. מה גם
שהשבויים חששו, מן הסתם, מיחס
הציבור בישראל לנסיבות שגרמו
ללכידתם. אך התנאים היו סבירים
ביותר בנסיבות הנתונות.
בראיון בטלוויזיה אמרה אמו של
אחד השבויים, רפי חזן, שבמהלך
חודשי־השבי היא שינתה לחלוטין את
יחסה כלפי אש״ף. האשה, שהיתה
בעבר חסידה של תנועת־החרות, למדה
להבין כי אש״ף הוא אירגון לאומי.

כאשר התחיל רפי חזן עצמו להגיד מה
דעתו על נושא זה, אחרי שנה ורבע
בחברת אנשי־אש״ף, נקטעו דבריו
באמצע על־ידי הצנזורה הפנימית של
הטלוויזיה(ראה שידור).

הממשלה רצתה למנוע מן
הציבור הרחב להגיע בעצמו
למסקנה זו, ועל כן הורד מסך־
הברזל הטוטאליטרי על הפרשה.
מאחרי
מסך־ברזל זה ניתן לטפל
בשבויים שחזרו. יש חשש סביר כי גם
כלפיהם, כמו כלפי שבויים קודמים
שחזרו, יופעלו שיטות של שטיפת־מוח,
כדי לשנות את יחסם ו״להחזירם
למוטב״.

זהו אחד הצדדים האפלים,
שהתחבאו מאחרי הפסטיבל
הרועש.

• פושת אדאנצאו
חת מנקודות־האור של הפר-
\ £ש ה היא התרוקנותו של מחנה
אל־אנצאר.

יש בכך ברכה עצומה.
בחודשים האחרונים הפך השם
אל־אנצאר כתם על שמה של ישראל.
המחנה הפך שם־דבר, והוא הושווה
ברחבי העולם כולו למחנה־ריכוז.
בארצות רבות הוקמו ועדים ציבוריים
כדי לבדוק את המתרחש במחנה,
לדאוג לחיסולו ולשחרר את אסיריו.
אישי־ציבור ידועי־שם, שרים וחברי־פרלמנטים
קיבלו על עצמם משימה זו,
והקדישו לו את כל מרצם, לעיני
זרקורי״הפירסומת.
גם אזרחי״ישראל ראו כתבות
בכלי־התיקשורת, שגילו טפח מן
המציאות שם, והדבר העיק על מצפונם
של רבים וטובים. התנאים המחפירים,

תמונת־שיבה: ששת השבויים על סינון הספינה של חידהים בדדו לארץ
הצפיפות האיומה, המרידות, ההרוגים
(מדי פעם) — כל אלה הפכו את
אל־אנצאר לקללה. חיילי־מילואים,
ששירתו במחנה זה או לידו, הביאו
הביתה סיפורים קשים.

בשביל מה היה המחנה
דרוש?
היו במחנה לוחמי־אש״ף, שנלכדו
בהזדמנויות שונות. ביניהם היו גם
מתנדבים מחדל.

אך רוב רובם של בלואי־אנצאר
לא היו לוחמים כלל.
למעשה נעצרה ונכלאה שם
כמעט כל האוכלוסיה הגברית
הבוגרת של מחנות־הפליטים
בדרום־לבנון.
התעמולה הרישמית טענה כל העת
כי במחנה כלואים ״מחבלים״ ,המהווים
סכנה חמורה. זה היה שקר. מובן מאליו
שהיה קשר בין הכלואים ובין אש״ף, כי
עד לפלישה היווה אש״ף את השילטון
המעשי בדרום־לבנון. כמעט כל
האוכלוסיה היתה קשורה בו. מורים,
שוטרים, רופאים, אחיות, פקידי־מינהל
— כל אלה היו עובדי אש״ף ושכיריו.
יתר על כן, במצב ששרר בלבנון היו כל
הגברים של כל העדות חברים
במיליציות להגנה עצמית, למניעת
טבח — והגברים במחנות הפלסטיניים
היו חברים באירגון־השמירה הפלסטיני.
אנשים
אלה נלקחו לאנצאר,
והוחזקו שם בתנאים חמורים במשך
שנה וחצי, תוך גרימת סבל נורא
למישפחותיהם.

לפחות בשנה האחרונה
היתה להחזקתם רק סיבה אחת
ויחידה: לשמש קלן ז במיקוח
לחילופי־השבויים. ואבן, הם
מילאו תפקיד זה.
מכאן שהמיספרים הרישמיים —
כאילו הוחלפו שישה ישראלים תמורת
4500״מחבלים״ — מופרכים במהותם.
יש לנכות ממיספר זה את כל אנשי
אל־אנצאר ששוחררו ושחזרו למיש־פחותיהם
בדרום־לבנון, תחת כיבוש
ישראלי, למרות הלחץ הישראלי
שהופעל עליהם כדי להכריחם לצאת
לאלג׳יריה.

כל מי שבחר להישאר, העיד
על עצמו שאינו.,מחבל״.
מיספר הלוחמים האמיתיים
ששוחררו תמורת השבויים הישראליים

חזרה!-אבי קווננפלר מגיע לביתו בעכו

( 1המשך מעמוד )9
קטן, על כן, בהרבה: משהו בסביבת
אלו• איש ואשה.

#ההתעללות
ף* עוד שלעיני העולם הופיעו
שישה המשוחררים הישראליים
כצעירים עליזים, שנהנו מיחס סביר
בידי אש״ף, ראה העולם תמונות קשות
ביותר מהצד הישראלי דווקא.

הטלוויזיה הראתה את אלפי
משוחררי אל־אנצאר ומשוח־ררי
הכלא הישראלי כשהם
מובלים כצאן, קשורים איש
לרעהו, כפותים וחבושי־־עי־ניים,
בצורה משפילה ובלתי־אנושית.
היה
זה כאילו רצה מישהו בישראל
להציג את המדינה כבלתי״הומאנית,
מול אש״ף ההומאני.

מי חיבל בשמה הטוב של
ישראל?
נראה כי ההחלטה היתה צבאית, וכי
אחראי לה תת־אלוף עמוס ירון,
האחראי על המיבצע.
התירוצים שנמצאו לאחר־מכן,
כאילו היה חשש מפני ״מתאבדים״ ,הם
דיברי־הבל מבישים. בקרב המשוחררים
אין שיעים איראניים. אלה הם
פלסטיניים, שיש להם עניין לחזור
הביתה בהקדם האפשרי. שום פעולת־התאבדות
לא היתה צפוייה מצידם.

אך ברגע האחרון, לפני
שילוחם לחופשי, הוזרקה להם
זריקה אחרונה של שינאה
לישראל, זיכרון אחרון של דיכוי
והשפלה.

שתבעו להנהיג עונש־מוות ל״מ־חבלים״
כדי למנוע את החזרתם
בעתיד.
יש פסיכולוגים הטוענים כי כל
התובע עונש־מוות, בכל ארץ וכלפי כל
סוג שהוא של בני-אדם, מעיד על עצמו
שהוא מופרע. התביעה לעונש־מוות
היא, למעשה, סימפטום למופרעות.
מבחינה רציונלית, חוסר-ההיגיון
שבתביעה זו זועק ממש לשמיים.

השאלה היא: האם המצב לא היה ברור
כבר לפני כמה וכמה חודשים, לפחות
מאז שפרץ ה״מרד״ בפת״ח? האם
התהום שנפערה סופית בין יאסר
ערפאת ובין אחמד ג׳יבריל לא היתה
ברורה?
ישראל ידעה מזמן שתצטרך
להחזיר מיספר גדול של אסירים, ואת
כל כלואי אל־אנצאר, יחד עם הארכיון
הלאומי הפלסטיני. היא גם היתה
מוכנה לכך. אש״ף ידע מזמן שלא
יצליח להגשים כמה מדרישותיו
המקוריות (הענקת מעמד של
שבויי־מילחמה לאסיריו בישראל,
הכרה כלשהי באש״ף) .כל זה היה ברור
לכל המעורבים כבר לפני כמה חודשים
(ראה יומן אישי).

הציבור הישראלי חש בטירוף
הפאשיסטי הטמון בתביעה זו, והיא לא
זכתה בתשומת־לב. אך היא שודרה
ברוב כבוד בכל כלי־התיקשורת.

אגב, עמידת אש״ף על החזרת
הארכיון של מוסד־המחקר הלאומי,
שהוחרם על־ידי צה״ל במערב־ביירות,
מעידה הרבה על אופיו של האירגון.
אש״ף התפשר על מיספר האסירים
ששוחררו, אך לא היה מוכן להתפשר
על סעיף זה.
אולי יותר מכל פרט אחר מוכיח
דבר זה את מהותו של אש״ף כתנועה
לאומית, הדואגת למורשה הלאומית
של העם הפלסטיני אף יותר מאשר
לשלום חבריה.

אם תוציא ישראל להורג
״מחבלים״ ,יוציא הצד השני
להורג את חיילי־צה״ל אשר
יפלו לידיו. במיקרה זה לא היה
אמנם צורך לשחרר השבוע
״מחבלים״ — מפני שששת
השבויים הישראליים היו
מוצאים מזמן להורג.

#שיחווו ברתי־חוק,
^ כל ההמולה נשכח פרט קטן אן
^ משמעותי מאוד: שיחרור ״האסירים
הביטחוניים״ השפוטים היה
בלתי־חוקי בהחלט.

על פי חוקי ישראל, אי־אפשר
בכלל לשחרר אסיר שפוט, אלא
באמצעות חנינה או המתקת
עונש מטעם נשיא־המדינה(או,
במיקרים מסויימים, הרמטכ״ל).

עד כמה שידוע, לא עברו האסירים
ששוחררו תהליך מישפטי כזה.

הטיפול בפרשה זו היה ראוי
לצבא־חלם. הכתבה על התעללות זו
שודרה בטלוויזיה הישראלית, ועשתה
רושם קשה ביותר. למחרת היום סירבה
יחידת־התעמולה של צה״ל, שצילמה
את המאורע, לשחרר את התמונות
ולהעמידן לרשות כלי־התיקשורת, כפי
שמחייבת השיגרה במיקרים כאלה. גס
על פרשה זו ירד מסך־הברזל.

אין זה גם נבון. מי שבוחר
להישאר, סביר להניח שבחר
בחיי־מישפחה תקינים. קל
לפקח עליו, מאחר שזהותו
ידועה. ואילו מי שטס לאל־ג׳יריה,
אין לו ברירה אלא לחזור
לשורות הלוחמים.

,.#סננהנוואה״
* * ל רקע זה יש גם לפסול מכל וכל
את הפיטפוטים של אישים שונים,
בצמרת האזרחית והצבאית, על הסכנה
הנוראה לביטחון המדינה ולכוחות־צה״ל
הנובעת משיחרורם של אלפי
״המחבלים״ שנשארו בדרום־לבנון.
אלה הם דיברי־הבל. המשוחררים
שנשארו במקום אינם ״מחבלים״ ,אלא
אזרחים־סתם — אם כי השהות
הממושכת באל־אנצאר, והיחס אליהם
שם, בוודאי לא הפכו אותם לידידי־ישראל.

כאשר
דיבורים אלה באים
מפי אדם כמו אלוף פיקוד
הצפון, הם מעוררים את החשד
שמישהו מכין לעצמו כאן
אליבי למיקרה של כישלונות
בעתיד.

,,#עונש מוות״
^ שיא הטימטום הגיעו, כרגיל,
/המתנחלים בגדה המערבית,

#הטומכיסטים
*^חד הצדדים המכוערים של
\ 4פסטיבל החזרת־השבויים, כמו
בפסטיבלים לאומיים אחרים, היה
הופעתם של ה״טרמפיסטים׳ ,שביקשו
להבליט את עצמם.
אחד הגיבורים האמיתיים של
הפרשה, האלוף(מיל ).משה נתיב, ראש
אכ״א לשעבר, נדחק הצידה, והוזכר רק
בקושי. ואילו על העגלה עלה שמואל
תמיר.

(המשך מעמוד )7
ואילו במדינה היהודית שולטים עתה
אותם האנשים שהתנגדו לפשרה של

צחוק הגורל: אילו ניצחו ב־ 947ו
אנשים כמו מנחם בגין, יצחק שמיר
ומשה ארנס, לא היתה קמה
מדינת־ישראל מעולם׳ ,ויתכן שהישוב
היהודי היה נתון כיום באותו המצב שבו
נתון עתה היישוב הפלסטיני.

יחסי חוץ
אורח מכובד
האורח התקבל בלבביות.
המישטר המגואל בדם, הנותן
מהסה לרוצחים נאציים,
מקובל בהחלט בישראל.
יתכן שאין עוד מדינה אחת בעולם
המערבי שבה יכול שר־החוץ של צ׳ילה
לערוך ביקור רישמי, מבלי להיתקל
בהפגנות סוערות של בעלי־מצפון.
יש רק חריגה אחת: ישראל.
חוק מעל לכל. מיגאל שוויצר,
שר־החוץ של דיקטטורה רצחנית
ומגואלת־בדם, שאין שני לה במערב
ערך ביקור בישראל.
הוא התקבל כאן ברוב כבוד.
שר־החוץ (בפועל) משה נסים מיהר
לחבקו, וכך עשו סגן שר־החוץ
ואחרים.
אומנם התעוררה שאלה קטנה.
בקרב אלפי הרוצחים המקומיים
בצ׳ילה, בעלי האופי הנאצי, מסתתר גם
רוצח נאצי מקורי. זהו ולטר ראוף, אחד
מראשי ״הלישכה הראשית לביטחון

מיגאל שוויצר יכול היה להרגיש
את עצמו בישראל כמו בבית.

הפגנות
״פסטיבל עד גופות בנינר
הורים שכולים ובגי מישפחות
של חיילים הפגיגד בשדה
התעופה.
״כשראיתי את הפסטיבל שעשו
סביב השבויים שחזרו, ממש נפגעתי
באופן אישי. אני יודעת שהשימחה
היתה גדולה, ואני יודעת שאין שימחה
כמו שהיתה למישפחות שבניהן חזרו
משבי כל־כך ממושך, אבל אפשר היה
לעשות את הכל יותר בצינעה ובשקט.
לא צריך היה לעשות מזה דבר
כל־כך גדול, מכיון שיש בארץ יותר
מחמש מאות חמישים מישפחות
שבניהם לא חזרו, וגם אלה היו רוצים
לראות את בניהם חוזרים בריאים.״
אפרת שפיגל, אמו של יואב,
קצין־צנחנים שנפל בלבנון ביום השנה
למילחמה הבלתי־נגמרת, עמדה ביום
הראשון השבוע בכניסה לנמל־התעופה
בן־גוריון כששלט גדול בידה.
היא הפגינה ביחד עם הורים
שכולים אחרים וביחד עם קבוצת
הורים נגד שתיקה ביום שבו נסעו
יצחק שמיר ומשה ארנס לארצות־הברית
לחתום על עוד מיסמך־הבנה עם
האמריקאים ולבקש עוד סיוע כספי
למילחמה מתמשכת, שאיש מהם לא
רואה את סופה -מילחמה הממשיכה
לתבוע קורבנות.
לחזביר. אפרת שפיגל היתה
מזועזעת אחרי פסטיבל השבויים.

חלקו של תמיר בכל הפרשה
היה שולי. הוא נכנם לעניין רק
בשלב האחרון.

#גירוש בנוח
ך * לק ניכר מבין אותם שהוטסו
1 1לאלג׳יריה עשו זאת בעל כורחם.
הם רצו להישאר בישראל.
זה כולל את רוב ״האסירים הביטחוניים״
,שהיו כלואים בבתי־הסוהר.
הופעל עליהם לחץ כביר כדי
לשנות את דעתם. עוד בנמל־התעופה
בלוד סירבו האסירים לחתום על ויתור
על אזרחותם הישראלית. הם עשו זאת
רק כאשר איימו עליהם שיוחזרו
לבתי־הסוהר, ושתחתם ישוחררו אחרים.
הדבר
נוגד את זכויות־האדם. אין
מדינה רשאית לגרש את אזרחיה, גם
אם ביצעו עבירה חמורה וישבו בכלא.

האם העיכוב היה מוצדק?

במדינה

שבוי־משוחרר מונטבלסקי
טרמפיסטים בשפע
אילו היו באמת אסירים פליליים
רגילים, כפי שטוענת ממשלת־ישראל
מזמן, הרי השיחרור היה בלתי־חוקי
בעליל.

ממשלת־ישראל, שסירבה
במשך כל השנים להעניק
לאנשי־אש״ף שנלכדו מעמד
של שבויי־מילחמה — התייחסה
אליהם השבוע כאל
שבויי־מילחמה לכל דבר.
שיחרורם, במיסגרת של חילופי־שבויים,
אישרה בדיעבד כי כל
האסירים האלה וחבריהם לא היו
למעשה, אלא שבויי־מילחמה.
מכיוון שאין ספק כי בעתיד
ישוחררו אסירים נוספים במיסגרת של
חילופי־שבויים, למשל בעיסקה
הצפוייה עם אירגונו של אחמד
ג׳יבריל, נשאלת השאלה מדוע נשלל
מהם עד עתה המעמד של שבויי־מילחמה.

#מדוע
לאקודם?
ן שאלת השאלה מדוע לא
*בוצעו חילופים אלה מזמן. מה גרם
לעיכוב של חודשים?

מפי ראשי אש״ף נאמר
השבוע כי האירגון הסכים מזמן
לתנאים אלה, ואפשר היה
מבחינתו לבצע את החילופין
לפני חודשים רבים.
מכיוון שהציבור לא שותף בפרטי
המשא־והמתן, גם לא לאחר־מעשה, אין
לדעת מה גרם לעיכוב, ואם השיקול
היה נכון.
ידוע כי במשך החודשים האחרונים
התעכבו הדברים, מפני שישראל לא
רצתה לדון בנפרד על שיחרור השישה,
מבלי לכלול בעיסקה גם את השניים
האחרים. ישראל ויתרה על תנאי זה
לאור מאורעות טריפולי.
זה היה שיקול נכון, אם כי מכאיב.

מכיוון שהוא ידוע לכל הפלסטינים
כאבי ״חוק תמיר״ ,ההופך את הנפת
הדגל הלאומי הפלסטיני לפשע חמור,
היה במינוי זה גילוי נוסף לחוסר־הרגישות
לתחושות הצד השני.
אולם בפסטיבל הגדול הוא הפך את
עצמו לשושבין העיקרי, לצד שר־הביטחון
משה ארנס, שגם תפקידו היה
שולי. השניים, שבאו ישר מן האורגיה
הבזבזנית של אברהם שפירא, כבשו את
הבימה, הופיעו בכל התוכניות והיו
חתני־השימחה. לתמיר, שהקאריירה
הפוליטית שלו צנחה לתהומות הנשיה,
היתה זאת ברכה מן השמיים.
במסיבת״העיתונאים ״גילה״ תמיר
עובדה, שהיתה ידועה לרבים
ושנשמרה בסוד: שיש בסיס להנחה
שאחד מחמשת הנעדרים נמצא בידי
ג׳יבריל. גילוי זה הנחיל לתמיר מייד
כותרות גדולות בכל כלי־התיקשורת.

השאלה היא: מי החליט
לפרסם גילוי מפוקפק זה, שפיר־סומו
נמנע עד כה?
לא פחות מפוקפקת היתה הופעתו
של תת־אלוף עמוס ירון. האיש, שגונה
ושנענש על־ידי הוועדה לחקירת
הטבח בצברה ובשאתילא, מצא את
השעה כשרה כדי להתלוצץ על
הזוועה. במסיבת־עיתונאים סיפר כי
הוא פיקד על המיבצע (והיה, כנראה,
אחראי גם לצדדיו השליליים) למרות
שהוא בעצם ״מנוע״ מלעשות זאת.
הכל הבינו כי הכוונה היא למסקנת
ועדת־החקירה, שאסרה עליו לפקד על
כוחות בצה״ל. ירון ראה בכך הלצה,
והעיתונאים הנכנעים ״פרצו בצחוק״,
כפי שדווח על-ידם עצמם.

#הסנמהלאומית
י• * ם כל הספקות, התמיהות
1כ והנקודות השליליות, אין ספק כי
החלפת השבויים בתנאים אלה היתה
מוצדקת ונכונה, וזכתה בתמיכה
מכרעת של דעת־הקהל. רק קומץ
אנשים, בשוליים המטורפים של הימין,
התנגד לכך.

הדבר צריך להיאמר בפה
מלא, כדי לאפשר את המשך
המיבצע עד לשיחרור כל
השבויים.

הורים שכולים זוטרמן ושפיגל בהפגנת ההורים
..מה עוד תבקשי מ אי תנוד
המדינה,״ שעם קציניה נמנה גם אדולף
אייכמן, שהיתה לו דרגה נמוכה יותר.
צ׳ילה סירבה בעבר, ומסרבת בהווה,
להסגיר איש זה, האחראי לרצח המוני
יהודים ואחרים. גם בביקור זה הסביר
השר בנימוס למארחיו המנומסים כי
הדבר אינו אפשרי, לצערו.
יש חוק בצ׳ילה. לא כשהמדובר
בבני־הארץ, הנעלמים והנרצחים -
אבל כשהמדובר הוא ברוצחים נאציים.
והחוק הוא מעל לכל.
רק ליהודים. לא היתה אפתעה
ביחסים הלבביים שבין המארחים
והאורחים.
ממשלת־ישראל מיודדת עם כל באמריקה המישטרים הרודניים
הלאטינית, ומספקת להם נשק וסיוע
אחר. היא עושה זאת הן ביוזמתה שלה
(״לכסף אין ריח״) ,הן כקבלנית־מישנה
של ארצות־הברית.
בכמה ארצות אין ממשלת
וושינגטון יכולה לפעול בגלוי, מפני
שכל סיוע למישטרים הרצחניים גורם
לזעזוע מצפוני בארצות־הברית,
להפגנות המוניות ולמחאה בקונגרס.
את הטיפול במדינות אלה מסרה
וושינגטון לישראל.
כי בישראל אין הפגנות, אין מחאות
ואין פרלמנט שאיכפת לו מה קורה
לבני־אדם ברחבי־העולם -אם לא עברו
ברית־מילה.

״לעולם לא אסלח על שרצחו את בני,״
אמרה בכעס .״הפסטיבל הזה הוא
פגיעה חמורה במישפחות השכולות.
וכל הזמן הזה, כשכולם חגגו, איש לא
דיבר ואיש לא הזכיר את הבנים שלנו
שלא חזרו. איש לא התייחס למישפחות
שלא יזכו לחבק את בניהן.״
קבוצת המפגינים הגיעה לנמל־התעופה
בשעות־הבוקר המוקדמות.
עשרות אחדות של אנשים, כולם
אנשים עובדים, הרגישו צורך להפגין
בעת יציאתו של ראש־הממשלה
מבט חטוף. פגישה בין קבוצת
הורים זו לבין ראש־הממשלה, שעמדה
להיערך השבוע, בוטלה בגלל נסיעתו.
לכן שלחו ההורים מיכתב לשמיר,
המסתיים במילים :״בידיך, כבוד
ראש־הממשלה, הכוח והסמכות -ולכן
עליך החובה ואחריות לפעול מייד
להוצאת צה״ל מלבנון ולהחזרתו
ליעודו האמיתי והבלעדי: צבא הגנה קביעת תוך וזאת לישראל.
סידורי־ביטחון ליישובי הצפון. עם
צאתך לארצות־הברית אנו קוראים לך
להימנע מכל התחייבות העלולה
להאריך עוד יותר את שהותנו בלבנון
ולסבך אותנו בעימותים צבאיים
נוספים.״
ראש־הממשלה חלף על פניהם
במכוניתו. הוא שלח לעברם מבט חטוף
והמשיך בדרכו אל המטוס.

פורום מנב ,,לים
שר־האוצר החדש, יגאל כהן־אורגד, מתכונן
להנהיג מוסד שיתכנס בקביעות לקבלת
החלטות לביצוע.
מוסד זה יהיה מורכב מהמנכ״לים של מישרדי הממשלה
השונים.

האוצר מעודד תיירות
י *י גי1ן *ן י
הנשיא יבקר באפריקה

באמצע דצמבר יתכנסו ליום־עיון ארוך צמרות
מישרד־האוצר ומישרד־התיירות. הן ידונו
בהצעתו של יגאל כהן־אורגד למהפכה בתחום
התיירות הנכנסת.
האוצר מציע להגדיל באופן ניכר את תקציב
מישרד־התיירות לפירסום בארצות־הברית, אך תמורת זאת
נדרש שר־התיירות לבצע כמה צעדים:

נשיא־המדינה, חיים הרצוג, עומד לצאת בקרוב
לסיור בכמה מדינות אפריקאיות. ככל הנראה
יבקר הנשיא בארבע מדינות, לפחות.

ראשית, הוא נתבע ללחוץ להפחתה
במחירי־הטיסות לארץ, והצמדתן למחירי
טיסות ליעדים מתחרים. בשלב ראשון, פירוש
הדבר סיבסוד גדול יותר של ״אל־על״ ,אך הכנסה
רבה יותר למשק מהגידול בתיירות הנכנסת.

לוי -שר־האוצר?

תביעה אחרת היא הוזלה של מחירי־האיכסון בארץ ב־20
אחוז לפחות. תחת חישוב דולארי ייקבעו מחירים במטבע
אירופי, כדי להקל על בואם של תיירים מאירופה.

אנשיו של סגן־ראש־הממשלה, דויד לוי, שנואשו מן הסיכוי
שהוא ימונה כשר־החוץ, מתכננים את התסריט הבא:

אחרי שיבצע שר־האוצר החדש, יגאל
כהן־אורגד, צעדים כלכליים בלתי־פופולאריים
ומכאיבים, הוא יודח מתפקידו לפני הבחירות,
ובמקומו ימונה דויד לוי, שישוב אל ״הכלכלה
הנכונה״ נוסח שר־האוצר היוצא, יורם ארידור.

ג דו ת -ירד

רשות־השידור
לפני שבועיים נערכה פגישה חשאית
בין עוזר בכיר לדאש־הממשלה, יצחק
שמיד, ובין יר׳ד הנהלת ״מיסעל-הפיס״,
גירעון גדות, וסיכם על העיסקה הבאה:
גדות ימונה בידר רשות־השידדר, ותמורת
זאת יסיר את מועמדותו לתפקיד ידר
מזכירות תנועת־החרות. גדות א!? התחייב
לתמוך במועמדו של שמיר לתפקיד — סגן
שר־החקלאות מיכאל דקל.
גדות תבע לקבל סמכויות רחבות
לעריכה, ולמעשה יהיה מנב״ל רשות*
השידור לבעל תפקיד טכני. כדי להשיג את
תמיכת המפד״ל בעיפקה, תובטח למיכה ינון
מישרה של ממלא־מקום ידר מישות.

א1ז 1פוזל למש־ר
שר־העבודה־והרווחה, אהרון אוזן, מנהל שיחות
עם המערך, ומנסה לברר אם יוכל לקבל מקום
ברשימת המערך לכנסת.
יחסיו של אוזן עם אהרון אבו־חצירא הורעו מאוד, בגלל
רצונו של אבו־חצירא לחזור אל שולחן־הממשלה במקומו.

מתיח 1ת בוועד־הפועד
במשולש שצלעותיו הן מזכיר־ההסתדרות ירוחם משל,
ממלא־מקומו ישראל קיסר ויו״ר מיפלגת־העבורה שימעון
פרס, השתררה מתיחות רבה.

משל בטוח כי פרם וקיסר עשו יד אחת כדי
להביא לפרישתו המהירה, ותגובותיו של
המזכיר מעידות על חשדנות גוברת.

מי נגד נבוז
מאחורי המסע נגד יצחק נבון, המתנהל עתה
במיפלגת־העבודה ומעל דפי־העיתונים, עומד אחד מתומכי
יו״ר המיפלגה, שימעון פרס.

יוזמה זאת אינה על־דעתו של פרס, ומי שעומד
מאחוריה כבר סיבך פעם את יו״ר
מיפלגת־העבודה בפרשייה עכורה.

גישושים רבידנבה
כמה מתומכי יצחק רביו מנהלים שיחות עם תומכי יצחק
נבון במיפלגת־העבודה. הם מנסים להגיע להסכם על
שילובו שלי רבין בהנהגת המיפלגה, אם יעמוד נבון
בראשה.

מאבק על מניות ״טבע״
המאבק על השליטה בקונצרן התרופות ״טבע״
עדיין לא הסתיים, ויתכן כי קונצרן ״כור״ וחברת
ההשקעות ״דנות״ ינהלו מאבק צמוד על רכישת
מניות של החברה גם בבורסה של תל־אביב.
הוסכם על מכירת חבילה של מניות בטבע לדנות, וקונצרן
כור, שגם הוא בעל מניות בטבע, מתנגד לעיסקה.

פרישת אבויאוץ
ת שדר סערות
פרישתו של איתן אבניאון מראשות
חברת־הביטוח ההסתדרותית ״הסנה״ לא תעבור
בשקט. יתכן כי יהיו בעיקבותיה גילויים על
אישים במשק ההסתדרותי.
התארגנרות חוץ־מימסדינת
בעיקבות ההידרדרות במשק, צפויות התארגנויות של
גימלאים ושל זוגות צעירים. התארגנויות אלה אינן
קשורות להסתדרות, ואף יהיו מכוונות נגדה.

קבוצות של זוגות צעירים, המתקשים לשלם את
החזרי המשכנתות בגלל הפיחות הגדול,
מתארגנות כבר עתה, ויפתחו בקרוב בצעדים
הפגנתיים.

וירדו־ מכחיש:
לא פלאטו
איש יחסי־הציבור צבי וילדר מכחיש, ששמואל
פלאטו־שוזן הוא שפנה אליו וביקש שיכין מסע
יחסייציבור למנחם נגץ, לקראת צאתו מביתו. פלאטו טען
כך בשיחה עם העולם הזה
וילדר עומד על גירסתו, שהאיש שפגה אליו היא פעיל
בתנועת״הוזרות.

גירוסלם פ 1סט -
לשליטת ההסתדרות?
בנק הפועלים רכש לאחרונה מניות של היומון באנגלית.
ועד העיתונאים ביומון חושש שבכוונת הבנק להחליף את
עורכי העיתון העצמאי ולהופכו לביטאון הסתדרותי.

מילגות למושבניקים -
רק בהתנחלויות
מושבניקים המבקשים לקבל מילגת־לימודים
לאוניברסיטה חייבים להיות מתיישבים קבועים
בהתנחלויות מושביות או במיצסים.

מילגות אלה באות במקום ההלוואות לסטודנטים
בני־מושבים, שבוטלו לפני שנה.
הגורם המעניק את המילגות הוא דור־ההמשו בסוכנות
היהודית.

עיתונאים ייקלטו
בצפוז־אמריקה
המשבר בעיתונות, שגרם לאחרונה לפיטוריהם של עשרות
עיתונאים, יביא לירידת עיתונאים לצפון־אמריקה.

בארצות־הברית ובקנדה פורחת העיתונות
העברית, ושם יש ביקוש רב לעיתונאים
ישראליים.

צעדי מחאה ב,,במחנה,,
.העיתונאי ישעיהו בן־פורת מידיעות אחרונות, שהיה בעל
טור בביטאון צה״ל במחנה, הישעה את השתתפותו
בביטאון, לאות מחאה על הדחת העורך, סגן־אלוף עודד
פלדמן.

5000 שקל באוטומטים בקרוב ניתן יהיה למשוך סכום של 5000
שקל בבנקים האוטומטיים. הסכום יהיה זהה
במיתקני כל הבנקים.

הדחת פלדמן -
דה־שרוניזציה?
אחת הסברות הרווחות בחוגים פוליטיים היא שהדחת עורך
במחנה, סגן־אלוף עודד פלדמן, באה מסיבות פוליטיות.

פלדמן, שאביו היה אחד התורמים העיקריים
לתנועתו של אריאל שרון ,״שלומציוך, מונה
על־ידי שר־הביטחוז לשעבר, ועל פי סברה זאת
לחצו ראש־הממשלה, יצחק שמיר, ושר־הביטחון,
משה ארנם, לסילוקו של פלדמן. הדבר
נעשה כשנמצאה תואנה מתאימה.
שטרנזמז מסתתר באילת
הברוקר יוסי שטרוזמן, שהגיש תביעה אזרחית
על־סך 500 אלף דולר נגד הקבלן שלום־אהרון
גניש ונגד איש־העסקים מוניה שפירא, מסתתר
באילת, באחד מבתי־המלון בעיר.
שטרוזמן, שבעבר היה שותף לעיסקי בורסה עם השניים
והסתבך בחובות עם לקוחות אחרים שלו, טוען שהוא
חושש לחייו.

נשק הפשע הבינלאומי
אחרי חטיפתו של איל־הבירה ההולנדי פרדי
היינקין, שאירעה בשבוע שעבר באמסטרדם,
התגלו במכונית החוטפים שני תת־מקלעים
מסוג ״עוזי״.
החוטפים דורשים עבור שיחרורו של היינקץ סכום של 8.3
מיליון דולר.

הקבל! ייחקר
בפתח־תקחה
הקבלן מרעננה, טל אורבך, שנעצר על־ידי המישטרה
בחשד של הונאת בנקים למשכנתאות תוך ניצול לרעה של
זכאי־שיכון, ייחקר בפרשיות אחרות, שבהן הוא היה מעורב.

אחת מהן קשורה במנהל מתפוטד של סניף בנק
בפתח־תקווה. המישטויה חושדת
שמערכת־היחסים בין השניים איפשרה לקבלן
לקבל קווי־אשראי חריגים, תמורת טובות
הנאה.

.שימש פדות הבשן, העושקות דדים, הרוצצות אביונים...

תכן שזוהי הצרה הגדולה ביותר בישראל של שנות ה־80׳:
במקום שבו היה ציבור בריא קם ומתקומם, בזעם הפורץ כל
:ר, ומביא לשינוי — שם אנחנו מושכים בכתפיים. מה אפשר
עשות? ככה זה.
אנחנו מגיבים כמו הודים. כמו מצרים. בסבלנות. באורו־רוח.
׳אטאליזם. בהשלמה.
ואיו אנחנו מגיבים כפי שהיינו צריכים להגיב, כפי שהיו
ניבים נביאי־הזעם של התנ״ך.

אילו הגבנו כך, היו המונים עולים על האורגיה
זאת, שוטפים הצידה את מאה וחמישים השוטרים
*.הוצבו שם על חשבוננו, שוברים את רבבות
!כלים הכשרים למהדרין, ויורקים על השומן־והסולת
זרתי־משמע) שנאספו שם.
כי כה אמר הנביא:

״שימעו הדבר הזה, פרות הבשן אשר בהר־זומרון,
העושקות דלים, הרוצצות אביונים, האומות
לאדוניהם: הביאה ונשתה!״

יט משבר בארץ הזאת.
אומרים לעם להדק את החגורה. להוריד את
מת־המחייה. לסבול בשקט.

ניצח נפוליון על קרב־אוסטרליץ מחדר־המיטות של פילגש, או
כאילו ניהל יצחק רבין את מיבצע־החילוץ של אנטבה
ממועדון־קלפים.

פשמישל וסביון, קלושמרל ופתח־תיקווה עילית,
פלונסק ואריאל, השטעטעל וההתנחלות חברו יחד
בדי להציג את פני המימסד הישראלי במלוא כיעורו
ואפסותו, ציניותו וניוונו.

ך* לחן יאמר: מה זה נוגע לנו? אם אברהם שפירא רוצה

ולהשתמש במיליונים הפרטיים שלו כדי לערוך חגיגת־שחיתות,
איזה עניין יש כאן לציבור? למי הזכות להתערב?

לך יש.
קודם כל, מפני שהמיליונים הפרטיים של אברהם שפירא אינם
כל־כך פרטיים.

הם המיליונים שלך, שאתה — הנדיב הידוע —
מסרת אותם לידיו.
אברהם שפירא הוא בן־התפנוקים של המימסד הישראלי, ולא
מהיום. הוא המצאה של מישטר־המערך, ברמותו של פינחס ספיר,
בורא המיליונרים. כל ההטבות והמענקים, אשר מישטר נדיב שפך

מודיעים כי אין כסף לחמם את בתי־הספר באיזורים של צינה
שה. הילדים ירעדו מקור בכיתותיהם. או שיישארו בבית,
.כרבלו מתחת לשמיכות ויוותרו על הלימודים.
מקצצים את הסובסידיות ומבטיחים לזרוק כמה פירורים
קנים ולעניים. קשישים וקשישות, החיים גם עתה על גבול
יעב — הרעב ממש! — יצטרכו להצטמצם. לעמוד בתור
:ופרמארקט כשבידיהם הרועדות כוסית של אשל ושתי פיתות.
אין כסף לתרופות. בבתי־החולים מתרוצצים הרופאים כדי
שים את ידם על בקבוק של תרופה, בשעה שחולי־סרטן
מינליים מתענים בכאבים במיטותיהם, ותרופה אין.
בבתי־המעצר נדחקים האסירים כמו סרדינים בקופסה, כמו
ודים במחנה־ריכוז, בתנאים שגן־חיות מודרני היה מתבייש בהם.
ילו הוחזקו כך הקופים בגן־החיות של פראנקפורט, היו
׳ידי־בעלי־החיים יוצאים להפגנות ותובעים את סגירת המיתקן.

1היו שם. ועוד איו!

שולמית אלוני והרבי מגור. מאיר פעיל וראשי התחייה. ירוחם
!של ויורם ארידור. ישראל קיסר ויגאל כהן־אורגר.
גנרלים ואופנאים. מתקני־עולם בהבל־פה ופוליטיקאים
זשופשפים. הדוכסים של התעשייה והרוזנים של אירגוני־
;פועלים. מלכי־בורסה וגדולי־תורה. מתנחלים ומתנכלים.
ובעיקר נשות־החברה. כל אחת — קולב מהלו, ועליו
צירות־הפאר של בתי־האופנה של פאריס ורומא, לונדון
תל־אביב, במחיר של כמה שנות־משכורת של עובד מיקצועי,
:תוספת יהלומים ופנינים החבים.
ובחדר־מיטות צדדי ניהלו משה ארנס ושמואל תמיר את
ויבצע חילופי־השבויים, שהיה בשלביו הקריטיים ביותר, כאילו

ר׳ אברהם שפירא אינו עובר־אורח מיקרי. הוא
בעל־הבית. הוא השילטון.
אילו היה המשבר גזירה מן השמיים, גם אז אפשר היה לבוא
בטענות אל שפירא, המתויר בין הממשלה ובין הקדוש־ברוך־הוא,
והגובה על כך דמי־תיווך מופקעים.

אך אין זו גזירה מן השמיים. זהו מעשה ידי
הממשלה, הכפופה לאברהם שפירא, אבי הכלה
המהוללה.
^ יה אדם רחב״מידות ורוחב־לב, שהכל אמרו עליו שהוא

נראה כי ר׳ אברהם שפירא סבור כי כגרמנים היינו. עם של
כבשים סבלניים. עם הקופץ לדום והמצדיע לעושקיו ולשליטיו
הציניים.

ואולי הוא צודק.

הבתולה המהוללה, בתו של וזב אברהם שפירא
ואגודת־ישראל, התחתנה עם פלוני, בן עשירים
ם־הוא, והמדינה עמדה על רגליה.

אדמו״רים חיככו כתף עם ראשי המילחמה בכפייה
;דתית. פאשיסטים מדופלמים התחייכו עם ראשי
;מאפיה השמאלנית. מגיני העמלים הרעבים עם
אקצצי תוספת־היוקר.

הוא יושב־ראש הקואליציה, ועל פיו יישק דבר. הוא המספק
את הקולות החיוניים לכל מעשה זוועה ועוול של ממשלה זו. הוא
בעל זכות־וטו מוחלטת על כל החלטותיה.
הוא שלח את בני־ישראל (בניהם של אחרים)
למילחמת־הלבנון, והעלה על נס את אריאל שרון אחרי זוועות
צברה ושאתילא. הוא תומך בהתנחלות. הוא סוחט מיליארדים
בשביל ישיבות קיימות ופיקטיביות. הוא הפורש את כנפיו על
המדיניות לכלכלית של הממשלה. הוא גם מינה את עצמו
כיושב־ראש הוועדה המייעצת רבת־העוצמה של בנק ישראל,
וניצב בעמדת־מפתח של השילטון הכלכלי.

״אתה לא מכיר את הגרמנים,״ השיב לו גרינג .״הם
מוכנים לרעוב ולסבול, אבל הם רוצים לדעת
שלפחות איש אחד נהנה מכל טוב, מתהולל ומבזבז.
הם יכולים להזדהות עם האדם הזה. זהו הטבע
הגרמני.״

א היה מיטבר במלון הילטון בתל־אביב ביום הרביעי
שעבר.

ואכן, הם היו אך היו שם. אילו הכניס שיעי קנאי
וחד מכונית־תופת למלון ״הילטוך ביום הרביעי
ערב, היה משמיד במכה אחת את בל המימסד
פוליטי־כלבלי־חברתי של מדיגת־ישראל.

השיעי לא בא, אך כל הגדולים והמתגדלים והמגודלים

עבור כל אלה נושא אברהם שפירא באחריות
אישית, אולי יותר מכל אדם אחר.

1 1אהוד וחביב. שמו היה הרמן גרינג.
בשיא מוראות מילחמת־העולם השניה, כאשר העם הגרמני
נתבע להדק את החגורה שוב שוב ולוותר גם על הצרכים החיוניים
ביותר למען ״הבחורים בחזית״ ,ערך חרמן גרינג מסיבת־שחיתות
המונית ומפוארת לכל המי־ומי בלב ברלין.
עמיתו, יוזף גבלס, שר־התעמולה ומנהיג המיפלגה הנאצית
בברלין, הזדעזע. ביומנו תיאר כיצד פנה לגרינג ומחה לפניו על
נשף־הראווה הבזבזני, שופע המותרות, לעיני העם הרעב והסובל.
איך יכול הוא לנהל תעמולה להסתפקות־במועט, כאשר העם
רואה את ההוללות של מנהיגיו?

יש בישראל תת־תזונה של ילדים ותינוקות. יש
:ישראל עוני ממאיר. יש משבר.

מיליונים בלתי־ספורים הוצאו על חגיגה וולגארית. וכי מי
:פור ומי ימנה את המיליונים של ר׳ אברהם שפירא?
מלון הפאר נסגר כולו, והפך׳נחלתו הפרטית של הגביר.
השולחנות כרעו תחת עומס המאכלים והמשקאות.
למן שעות־הבוקר נסגרו עורק־התחבורה העיקרי של תל־אביב
דכי־הגישה. לפחות 150 שוטרים גוייסו כדי לנצח על המיבצע.
ישטרה זו, שמפקדיה בכו זה עתה בכי־תמרורים באמצעי־תיקשורת
מפני שאין להם הכסף הדרוש לאיוש תקנים חיוניים
שמירה על שלום־הציבור, גייסה על־חשבוננו את כל השוטרים
דרושים להגנה על ר׳ אברהם שפירא ואורחיו. ובין האורחים היו,
מובן, כל הקצינים הבכירים של מישטרת־ישראל.
הביזבוז המחריד הזה של כוחות״מישטרה יקרים היה דרוש,
דיברי הקצינים־האורחים, מפני שכל גדולי המדינה היו שם. ועל
דולי־המדינה צריכים להגן.

החי של העניים. רבבות רבות של אזרחים הפסידו במכה אחת
כמעט את מחצית חסכונותיהם, בהתמוטטות מניות־הבנקים,
בעיקבות המאניפולציות של צמרת כלכלית מושחתת. הרוח
הרעה של האבטלה מהלכת אימים בארץ. העובדים מבוהלים,
האמהות מפוחדות.
מניין זה בא?
זה לא בא מהשמיים. זהו מעשה־ידי בני־אדם. זהו פרי מדיניות
השילטון .״הכלכלה הנכונה״ של ממשלת־הליכוד היא שהובילה
לאן שהובילה.

ך אל נבזבז את כל זעמנו על המארח. הוא בסך־הכל
המצאה שלנו, בן־הטיפוחים של הממשלות שאנחנו בחרנו

בהן.

מוטב להפנות את חיצי הבוז והזעם אל האורחים.

אברהם שפירא: המדעה זאת הוא!
אותם כמטר־ברכה בלתי־פוסק של זהב על קומץ של
פרוטקציונרים, הפכו את אברהם שפירא מעשיר קטן מאוד
לעשיר גדול מאוד.
לא מכבר פורסם כיצד ניצל הצדיק הזה חור בחוק כדי להעביר
לארץ סחורות יקרות מבלי לשלם מכס. אברהם שפירא מומחה
לחורים שכאלה. הוא הנציג הבכיר של אותו מעמד דקיק, שעלה
לגדולה במדינת־ישראל, תחת ממשלות המערך והליכוד, על
חשבון הציבור ובכספו, בשעה שהציבור היה עסוק בלגמור את

החודש•

שרי־האוצר באו והלכו, ממשלות קמו ונפלו, אך
י החיוך שעל פניו של אברהם שפירא הלך והתרחב,
יחד עם שאר מידותיו הטובות.

יהיה־נא הדבר ברור: אתה שילמת את מחיר החתונה הזאת,
בצורה זו או אחרת. לא רק עבור השוטרים ומפקדיהם, לא רק
עבור כל שכירי־הציבור שהיו שם, מראש־הממשלה ועד לאחרון
האלופים במכוניות־השרד שאתה משלם עבורם, אלא גם עבור
ערימות־הבשר והרי־העוגות. הם נלקחו מקיצבות הזקנים
ומתרופות החולים, באמצעות תקציב־המדינה הקובע לאן ילך
הכסף שהרווחת ביגיע־כפיך, וממי ייגבו המסים.

אתה הנדיב הידוע, אבי המיליונרים.

דקן יאמר: נכון, יש מצוקה. ילדים רועדים מקור. חולים
> מתפתלים באין־תרופה. זקנים ונכים חיים בגבול הרעב, ואף
מתחתיו. הדלים עשוקים והאביונים רצוצים.
אבל מה זה נוגע לאברהם שפירא. במה אשם הוא?

הבה נבדוק זאת.
בארץ שוררת מצוקה. הממשלה פושטת רגל, וחותכת בבשר

אותם שקיבלו את ההזמנות ובאו — באו כאיש אחד, כאשה
אחת, מי ברכב ומי ברכב־שרד, מקושטים ומטופחים ומאושרים
על כי כבוד רב זה נפל בחלקם.
היתה זאת אורגיה של טעם רע, כטעמו וכלבבו של
אספסוף־הצמרת, מיקבץ זה של עסקנקנים מיפלגתיים שהפכו
שרים ורוזנים, נובו־ריש הסמוכים על שולחן הממשלה,
מלחכי־פינכה מכל הסוגים והמינים.

הם הוזמנו לאורגיה של שחיתות בלב המצוקה
הכלכלית, לעיני האביונים מקוצצי־הסעד, והם באו.
בלי הבדל של דת, מעמד ומיפלגה.
ר׳ אברהם שפירא הזמין אותם וקיבל את פניהם, כשעל פניו
חיוך רחב ובליבו — אולי? — בוז עמוק.

בוז מוצדק מאוד.

ך* י ר׳ אברהם שפירא הוא כיום בעל־המדינה. חג הבתולה

^ המהוללה לא בא אלא להראות זאת בפרהסיא, למען יראו
וייראו.
בעל־הבית רוצה — מגייסים את המישטרה וסוגרים רחובות.
בעל־הבית רוצה — באים בריצה קלה השרים וחברי־הכנסת
ומי־לא, כגדוד־צבא ממושמע. בעל־הבית רוצה — מקבלים
העיתונים את הדין ומסתפקים בכמה שורות של דיווח יבש על
השימחה. רוב הכותבים אף לא חתמו בשמותיהם. למה להסתכן
בזעם האדון?
יתכן שזה היה העיקר:
זאת לא היתה רק תצוגה של מזון. זאת לא היתה רק תצוגה של
אופנה.

זאת היתה, קודם כל, תצוגה של כוח.
באמצעות אורגיה זו רצה אברהם שפירא להכריז: אני, איש
אגודת־ישראל, נציג הכוח הדתי ונציג הכסף, שולט במדינה הזאת.
לא הממשלה, לא ראש־הממשלה, לא השרים, לא הכנסת, לא
המיפלגות.

המדינה זה אני. אני, אברהם הגדול, אבי הבתולה
המהוללה, מלך ישראל.

ח תו ( ח ס
הבחץ ל^ה
ה בי הולדה

^ חתונה בשרה ויפה, אבל אם
1 1/ /את מבינה יידיש, אגיד לך שזה
פשוט, צו שיין״ (יותר מרי יפה) .הביע
את רעתו שר־האוצר יגאל כהן־אורגד,

כשנשאל מה דעתו על החתונה שאליה
הוזמן.
החתונה שנערכה ביום הרביעי
בהילטון נחשבת החתונה הגדולה

והמפוארת ביותר שנערכה בישראל.
בחתונה זאת השיא ר׳ אברהם שפירא,
יו״ר הקואליציה, את בתו רוחל׳ה.
״אני הייתי מעלה לכל האנשים

הננדים

נשכיז וווורי-ה
עוהחיע וקיפן ז, ותגיעי לז מן וזזה

נכדיו של שפירא הופיעו בבגדים יפהפיים, שנתפרו
במיוחד לחתונה. הילדים מישראל הופיעו בוורוד
(תצלום תחתון בעמוד) ,הילדים מארצות״הברית בשחור״לבן ובכסף.

.מועמדי ם או ת ע בז ה להזניין או ^ עו ר עז
^ מ א ולתשתמף בשעח ל ו ^ ענןץ היקרים
ה מזי ב יזרומן ה עוי ע 1ע

י הו שעא לי עז ר צי
הכי|ה הביזוי|ההמ הו ה ה

רחלתח״י

שתחנקייס אי״ה כצועעוערן ת,
מים רעעו לזדר־ויה׳ כ2ר,£ד״.י׳ו מגסלי שעז. משדים י^נקול כענ>מ9832י
מלון היל שזן ת ^ אכ ע,
נ שמח ל קכלאי׳נ-פעכ ס מ שעה? 6.00 גי 8.30 בערב.
התועה מערך כ שעה 7.00 כערע
ואייה גכיומתתכבז נ שיג״ להם מגיולכ ם ה שי מ
הוריז 1ה חו ץ

ע ^ והד 1ג־ כ 0אקער

ו ר עי ח ר

ניו-יורק
הורי ימ^ה

אבילהס יו סףציעףא ורענתו^

ניאות ומיגבעות

מומחית מיוחדת מארצות־הבריר
הובאה במיוחד כדי להכין אח
התיסרוקות של נשות״המישפחה. הגברים התהדרו בכובעים אופנתיים

חל-אכוג

^ זוק ^ 5וו כן 0 5 6ן ו ל ^ ז 8צ ^ וסץ ו ^ נבס

־06נ־י?§56 וע> אם ^ 0ק ס ^ושסמסא 6אס־ש׳
^ז 116א^וו€אם=ן <56 0גץ י^וכ £0שאש׳ גוג
^ 2 0 5ב ץ ^ 12ץ

^עיססג^־עסרי ־ן ס^ ,ועס׳ ן1ש1ז6כסם< €א;ר•
(קם א1<7־ 6 €ש* ל?6זלגו 0א מ€שי!6כוו1ז
1ו מ +11!3ע!עכ <~1ס׳ 4€מ<
•לס.ק 8.30 סס* . 6.00 גנ^ס^זק 1ז 0וסמן^60€ז
.בעק 7-00ם * גקכזאס

המיסמן־ הסודי

ירושלים על ראש שימחתנו ׳.זה נכתב בכתב מצוייר,
המזכיר אותיות של ספר תורה, בעברית ובאנגלית.
ההזמנה, כמו המפיות, נלקחה למזכרת ע׳י המוזמנים.
מבריסטול הימה
עבה, שעליה נכתבו האותיות בעבע כסף :״נעלה את

טמיר רץ

הוא הגיע לארוחה החגיגית, שאותה הפטילן נ די
לקבל דיווח על שיחדור השבויים שנערך באותו
ילה. בבוקר החתונה הוצבו עשרות שוטרים מסביב לרחובות המלון.

־ 11־ 1ךןך \ 11ך 11 לא בלט בין האדמורים שהופיעו בקפו-
11 ^ 111 11 11 תות עשויים מבד״ברוקאד. בתמונה למטה־אה הרמטכ׳ל ממהר לטעודה. עשרות חיילים גוייטו לשמירת האולם.

העוגה בת 3הקומות, בגובה אום וחצי,
סימרו או 1המיבצע: הרחובות נסגוו;1 ,מרון
היה רמיבצו, ונר נוט׳ החתונה נגנזו נשו כמוס
(המשך מעמוד {13
בחתונה, חוץ מאשר לעובדי־המרינה,
את מיכסת המס מ־ 75 אחוז ל״ .95 כי זה
ממש לא ייאמן איזה עושר רואים כאן!׳׳
אמר חיים יבין, איש הטלוויזיה הישראלית.

דברי הביקורת האלה לא
תשמעו בטלוויזיה, וגם לא תקראו
בעיתונים, למרות שנציגי כלי־ התיק־שורת
היו מיוצגים בצורה מכובדת
ביותר בחתונה.
בבוקר שאחרי החתונה, שנמשכה
מ־ 6בערב עד 6בבוקר, הובא עיתון
הארץ לקומה ה־ 17 של המלון שבו
התגוררה המישפחה. שפירא השתולל,
הוא הודיע למנהל המלון ולאשת
יחסי־הציבור עופרה בורלא, שהוא
רואה אותם אחראים לכל האינפורמציה
שהתפרסמה בעיתונים, ושהוא יסיק
את המסקנות המתאימות.
שפירא החרים את מאות התמונות
שהובאו לאישורו. אותן תמונות
שצולמו על־ידי הצלמים המעטים
שהורשו, אחרי אישור הסישפחה,
לצלם את החתונה. הטרור היה מושלם.
גם אני גרמתי כאב־ראש לא קטן
למישפחה. כבר בשעות אחרי־הצהריים
נתבקשתי על־ידי קצין הביטחון לעזוב

דבר שגרם גם להפסקת העבודה בתחנת״הדלק, בקירבת רחבת הכניסה.

האב המאושר

בשסריימל (מיזנבת, בשמה העברי) זרח
אברהם שפירא. לא כל יום הוא משיא בת.
שלושה מילדיו נבר השיא. אבל הפעם זה היה, באמת, שיא.
לרגל החתונה הופיע, בהזמנות, שפירא בשמו המלא: אברהם יוסף שפירא.

הבתולה המהוללה מיג3

אלית, רחל תח׳י (כן נכתב בהזמנה, כשהכוונה
ל״תחיה׳ ,אלא שאסור לחרד לצרף את אותיות שם

האל, יו׳ד וה׳א) ממתינה למיצעד החופה עם החתן
האמריקאי (למסה) יהושע אליעזר נ׳י (נרו יאיר),
ובשמו האמריקאי, שייה, הנראה בץ אביו משה דב
ברוקר (הממושקף) לחותנו בששריימל, ח־כ שפירא.

ך רחל, אלמנתו של השר המנוח, לבשה שימלח
| צנועה בחום ונשחור, שנתפרה על״ידי תופרת
הבית שלה. היא באה עם לולה בר, בחליפה שחורה.
את שטח המלון. מאוחר יותר התנצל
אותו קצין בפני על התקרית. אבל לא
עברה שעה קלה וזוהיתי על־ידי
שפירא שניגש אלי כשהוא מוקף
באנשי חדרו וביקש ממני לא לכתוב
על החתונה. בעיתוני הצהריים הופיעו
דיווחים קצרים על החתונה, ללא
שמות הכותבים.
בבוקר החתונה הגיע מיכתב לעיתון,
ובו התבקשה המערכת להימנע
מכתיבה על החתונה.
בבוקר החתונה הוצבו עשרות
שוטרים מסביב לרחובות המובילים
למלון. משעות הבוקר המוקדמות
נאסרה כבר החנייה ברחוב הירקון,
ומכוניות לא הורשו לחנות ברחבת
המלון. בשל כך הושבתה העבודה
בתחנת־הדלק. ככל שהתקרבה שעת
האפס, השעה ,6גדל והלך מיספר
השוטרים עד שהגיע ל־ .120 כמו כן
גוייסו 10 חיילות של צה״ל שנידרשו
להופיע בחצאיות, כמובן. אליהן
הצטרפו עשרות אנשי ביטחון,
מישמר־אזרחי והג״א, כולם חובשים
כיפות. הם הופקדו על שמירת

האולמות והכניסות למלון, שהפך
מיבצר — מיבצרו של הרב אברהם
שפירא. ב־ 3אחרי־הצהריים הובאו שני
מיתקני בקרה אלקטרוניים כאלה
המוצבים בשדות־תעופה והוצבו בכניסה
של המוזמנים.

לקנות
את שפירא
ך* הכנות לחתונה החלו כבר לפני
1 1חודש וחצי. לצורך זה רכש המלון
ציוד במישקל שלושה וחצי טון, שכלל
בין השאר כלי־אוכל ל־ 800 איש.
ההשגחה על הכשרות נמסרה לידי
נציגי העדה החרדית, שהכשירו את
חמשת המיטבחים של המלון לרמה של
כשר למהדרין.
לחתונה הוכנו כמויות אדירות של
אוכל. ארבעה טון בשר־בקר, מלבד
בשרים אחרים, שלושה טון סלטים,
שני טון פירות וירקות. טון וחצי עוגות.
20 אלף בקבוקי יין 50 ,אלף
קניידלאך, וכמות אדירה של גפילטע־פיש.

נרות
של הגביר ^ מ

ן הבכור של שפירא, לבשה את אחת השמלות

אופירה, לבשה חליפת שני חלקים מברוקאד
בצבעים שחור וזהב. ארז הבן הופיע בחליפת קטיפה
יצחק ואופירה, הזוג הנשיאותי לשעבר, הגיע ראשון.

לאה, הופיעה בשימלת טאפטה שחורה וז׳קט
1 - 1 1מקטיפה. לצווארה ענדה מחרוזת פנינים, שרכשה
לאחרונה. את הטקט הינחה הקריין הדתי מרדכי פרימן.

3000 איש הוזמנו לקבלת־הפנים
שהחלה בשעה .6בכניסה קיבלו את
המוזמנים שני אנשי ביטחון שהודו על
המתנות, שנלקחו מן המוזמנים
והועברו, בעזרת עגלות מיוחדות,
לחדר שהיה מיועד רק לצורך איחסון
המתנות.
כשהקהל נכנס למסדרון שהוביל
לאולם, הוא הופרד בעזרת מחיצה
מיוחדת, שקושטה בפרחים, שעליה
צויין שנשים תלכנה ימינה, וגברים
שמאלה.
בפתח ניצבה העוגה הגדולה ביותר
שנאפתה בארץ. עוגה בגובה של שניים
וחצי מטר בנויה מתשע קומות. העוגה
המובחרת, שקושטה בפרחים אדומים
עשויים ממרציפן, ונתרמה בסוף הערב
לבית״יתומים.
המחזה שהתגלה לנשים שנכנסו
לחלק הימני של האולם היה מדהים
ביופיו. סמל ענק עשוי קרח, של
אותיות ,11.8שהן ראשי התיבות של
החתן והכלה, קישט את המזנון המרכזי.
בקצה האולם ניצב אפיריון בצורת
חדר, עשוי מבד משי לבן ומקושט
בכדורי פרחים, פירחי גן־העדן. בחדר

המהודרות ביותר שנראו אותו ערב באולם החתונה:
שימלה בציבעי שחור ולבן. מימין, אשת הבן ״,רמי,
ומשמאל, למעלה, אשתו של הבן השלישי של שפירא.

זה קיבלה הכלה, רוחל׳ה שפירא,
שהגיעה רק בתחילת השבוע
מארצות־הברית, את אורחיה. היא
לבשה שימלה ארוכה לבנה, והיתה
מוקפת בילדות המישפחה, שלבשו
שמלות ארוכות יפהפיות, עשויות
מעלי־משי ורודים.
רוחל׳ה הכירה את החתן, יהושע-
אליעזר דרוקר בן ה־ ,21 בנו של משה
רב דרוקר, מגדולי סוחרי האלק
טרוניקה
בארצות־הברית, באמצעות
שידוך שגעשה על ידי ידיד של אביה.
שיקי(יהושוע) דרוקר התגלה כתלמיד
מעולה של ישיבת תורה ודעת
בניו־יורק, שנחשבת הישיבה הטובה
ביותר בארצות־הברית. הוא בן יחיד
ויש לו שתי אחיות.
רק אחרי בדיקה מדוקדקת מצד
שפירא הוצג החתן לפני הבת.
שפירא נחשב איש ממולח וחכם1.

ד־ ה מ הז דחל
הוא בדק היטב את טיבם של החתנים
והכלות של ארבעת ילדיו הקודמים,
שחיתן: יצחק, חיה, פנחס, ואלימלך.
בין חותניו אפשר למצוא אחד שיש לו
שני מיכרות יהלומים באפריקה. אחרי
חתונתה של רוחל׳ה, נותר רווק רק הבן
שמוליק.
החתן הנוכחי בהחלט לא מבייש את
הפירמה .״זה כבוד גדול לשאת את
הבת של שפירא בישראל, אבל מבחינה
כספית המישפחה שלנו יכולה לקנות
את שפירא בלי שום בעיה,״ אמר החתן.

חדיץ * 1ך רעיה, אשתו של
11 1 . 11 /יו׳ר הכנסת, לא
נפרדה לרגע מפרוות המינק.

ע 1ך ך גדעון ג א עם
\ | 11 1^ 11 אשתו, שלבשה
שימלת שיפון שחורה ומעוטרת.
מסופר שהחתן העניק לכלה תכשיטים
שלא היו מביישים מלכה.

ך 1ך 1בני הזוג החיפאי משה
1 1ויעל רוס. יעל הופיעה
רקומה. ישראלית בשימלה

בתחילת השבוע הגיעו בטיסה
מיוחדת כל מישפחת שפירא, מישפחת
החתן והמוזמנים הרבים מארצות־הברית.
העליה לתורה נערכה בשבת
שם. במטוס הגיעו גם מעצבת־פאות
מיוחדת, הרב חיים מנחם מרמורשטיין
חרזן־חרוזים מיוחד ביידיש, וגם
שימלת״הכלולות שנרכשה על פי
המינהג החרדי על־ידי החתן.
לראשה של הכלה הוכן והותאם
כתר משולש העשוי פייטים לבנים.
רוחל׳ה לא היתה צריכה ללכת

פקידת מס־הכנסה דיימג

היא נראתה כדמות הלקוחה מטירטי תבין־הוד.

אבל, למעשה, פן נראו רובם של האורחים, בלקוחי
מכל מיני טרטים. והשאלה רק היתה מאיזה טי
טים. יש כאלה של הטפרדי בונואל, למש

תצוגת־האופנה הממלכתית:פרוות יקרות, שמלותשל בתייהאופנההמפוארים בוחב׳ השלם

הבתולה הנזוזזדרה
(המשך מעמוד )17

מנהיג הנועלים

ירוחם ורחל משל. מנהיגי ההסתדרות,
התפנו מתיכנון מאבק הפועלים
לתוספת־שכר ונגד עיקור תוספת היוקר כדי לחגוג בהילולא הגדולה.

לוחמת בכפייה

ורסמת בכפייה הדתית, הופיעה בחגיגת הגביר.
למיקווה ציבורי, כי בביתו המפואר של
אביה, יש, מלבר שלושת המיטבחים
(ביניהם מיטבח שנפתח רק בפסח),
מיקווה פרטי.
3מו יידישע־מאמא
ץ ץייד אחרי השעה 6התחילו
^ 1לנהור אלפי המוזמנים. היה זה
מחזה מרשים לחזות באוסף השמלות
והיהלומים שהפגינו הנשים החרדיות.
בין הצעירות שבהן נתגלו יפהפיות.
מרבית הנשים היו לבושות בשמלות
חדישות מבתי־האופנה היקרים ביותר
בעולם. עלו על כולן שלוש הכלות
היפהפיות של מישפחת שפירא. רוזי
הופיעה בבגד ורוד, שהיה מורכב משתי
שמלות — ארוכה וקצרה, היא היתה
מלווה בילדות שהיו לבושות בשמלות
ארוכות ורודות. סוזי, אשתו של הבן
הבכור יצחק, לבשה שימלה שהובאה

מלונדון, שחלקה העליון היה עשוי
פייטים לבנים ושחורים, וחלקה
התחתון מבד טאפטה שחור. אתת מן
האורחות מצד החתן ענדה לצווארה
כמה מחרוזות עשויות יהלומים.
ראשונים מבין המוזמנים הגיעו
יצחק ואופירה נבון יחד עם בנם הלבוש
בחליפת־קטיפה שחורה. אופירה לבשה
חליפה בפסים רחבים בזהב ובשחור.
אחריהם הגיעה ח״כ שולמית אלוני,
שכבר בכניסה הרגישה שלא בנוח. היא
הופיעה בחצאית מידי חומה, מגפיים
וסוודר והסבירה :״אני מתנהגת כמו
יידישע־מאמא, כי שפירא נורא בסדר
איתי. הוא דואג להעביר חבילות
ומיכתבים לבן הלומד בארצותיה־ברית
״.היא הביאה לזוג הצעיר במתנה
כרית רקומה בריקמה מיוחדת.
לולה בר, בחליפה שחורה, באה עם
רחל דיין שלבשה שימלח רחבה בצבעי
חום ושחור.
מייד אחריהן נכנס בצעדים נמרצים
יוסי שריד בבטלדרס, ובמיכנסיים
בהירים, ובידו מתנה לזוג. אחריו הגיעו
שושנה וינר־שיף וחיים שיף. שושנה,
הידועה כאחת הנשים האלגנטיות
ביותר בארץ, לבשה רק שימלה של
גדעון אוברזון, אבל על אחת
מאצבעותיה התנוצצה טבעת יהלום
ענקית .״קיבלתי אותה לעשר שנות
נישואים מבעלי המנוח ואני עונדת
אותה פעם ביובל,״ אמרה שושנה.
השגריר הגרמני הגיע כשהוא
מצוייר בכיפה.

תובע הקיצוצים

ישראל, שהיה היועץ של ארידור והמסרב להתפטר.

מהדק החגורה

יגאל ועורה כהן־אורגד המנצחים על
המערכה לקצץ את תשלומי הסעד
לזקנים ולילדים, כיבדו בנוכחותם את הצגת״הראווה של העשירים.

ך ח 1ע ל 1ח ך 1אלוף־מישנה במילואים מאיר פעיל, ממייסדי
של״י, הדוגל בציונות סוציאליסטית, חשב גם
11 11/11
הוא שעליו להופיע בחגיגת הקפיטליסט הדתי אברהם שפירא.
בין האורחים היו גם האופנאי גדעון
אוברזון ואשתו. הגברת אוברזון היתה
לבושה בשימלה שחורה מבד שיפון,
המקושטת בנוצות בת״יענה תואמות.
לאוברזון עצמו היתה סיבה טובה
לחגוג: האולם היה מלא מיצירותיו
שאומצו על־ידי בנות המישפחה,
שעבורן עיצב כ־ 80 שמלות. בין
לובשות השמלות השחורות בלטה
ביופיה מיכל מודעי, אשת השר יצחק
מודעי, שלבשה שימלת שיפון אדומה.
קצת מצחיקה נראתה אשתו של
מנחם סבידור׳ ,שלא היתה מוכנה
להיפרד מהשיכמיה העשויה ממינק
שחור־לבן, שאותה נשאה ברישול על
זרועה, למרות החום הגבוה שהיה
באולם.
מלתחת־המעילים בכניסה לאולם,
התמלאה עד מהרה במיטב הפרוות
שמרביתן היו מקושטות בסיכות־
(המשך בעמוד )59

זוהי הסוליה
החשאית של מגה.
שזרקת-כדי שתתיישב בול על
׳התבנית של הרגל.
בריא מאוד
׳מעוצבת בשני צבעימ-כדי שתתרום
למראה העקב האלגנטי.
יפה מאוד.
וזוהי גברת שהולכת רחוק והרבה. היא עברה הרבה
זוגות נעליים, אבל נשארת במגה.
בגלל הנוחיות. בגלל הבריאות. בגלל שמגה מיועדת להליכה.
וכל דמיון בינה לבין נעל יפה, איננו מקרי.

גמז גני ץ זי ץ ־ ג ד ״ ם

דנור הוניע במדים שר פת״ח ומדוע איחד
המתנחל בני קצובר להופעה בתל־אביב?
אהרון

ח״כ הענודה
הראל אמור היה להתעמת
בערב־ראיונות עם אחד ממנהיגי
גוש־אמונים, בני קצובר.
המנחה איתן הנציג היה
מודאג, משום שקצובר לא הגיע.
הוא החל מראיין את הראל
בעניינים שאינם קשורים דווקא
בהתנחלויות. הראל סיפר,
שכאשר הוא היה יושב־ראש
מטה הבחירות של המערר
בבחירות האחרונות, היה לו רגע
מפחיד במיוחד. איומים הוא
קיבל אומנם יום־יום, ולא אחת
אף ירקו עליו. אך יום אחד
צילצל אליו תלמיד שלו
לשעבר, הזדהה בשמו ואמר
להראל :״אנחנו מתכוונים להניח
פצצה במלון דבורה!״ במקום זה,
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב, שכן
מטה־הבחירות של המיפלגה.
לשיחת טלפון זו התייחס הראל
ברצינות, ומאותו היום הוצבה

הפסיד קריין הרדיו, משה
(״מושיק״) טימור. הוא יצא
לאיטליה כדי לתת את קולו
לתירגום העברי של־ זליג -
שם־סירטו החדש של וידי אלן.
באיטליה מקובלת שיטת הדי־בוב,
וטימור התגלה ככישרון
בנושא. סוכן מקומי, צבי
שכטר, הציע לו הון־עתק וחוזה
ממושך. טימור לא סירב, עד
שהתברר לו שהוא ייאלץ לשהות
באיטליה זמן ממושך. בגלל
התחייבויות קודמות ברדיו,
נאלץ טימור לוותר על הרעיון
ועל ההכנסה הרבה.
ענייני עיריית תל־אביב
מתנהלים בין יבשות שונות.
מועמד המערך לראשות עיריית
תל־אביב דב בן־מאיר, שעתה,
אחרי ההסכם הקואליציוני הוא
מועמד לתפקיד ממלא־מקום
ראש־העירייה, נמצא בדרוס״אפ־ריקה
בסיור הרצאות. הבא אחריו

בשבוע שעבר את התושבים.
בשעת־צהריים הוא נראה מטפס
על עמוד חשמל ברחוב הראשי.
הוא החליף מנורה שרופה
במנורה חדשה, ירד למטה, סגר
את ארגז־הכלים שהיה מונח על
המידרכה, וחזר ללישכתו. אלישיב,
שנבחר אוטומטית לקדנציה
הנוכחית משום שבב-

ביום הראשון בשבוע, מוצף
שולחן־העבודה שלו בכל מוספי
הספורט של אותו היום והוא
מעיין בהם בעניין רב.
האם מרוצה הנשיא היוצא,
יצחק נבון, מסיקרי דעת
הקהל המעמידים אותו בראש
רשימת המערד בהפרש ניכר

עורכת עיתון פועלי ישראל,
חנה זמר ובכותרתו נכתב:
״צל״ש״ .זמר התכוונה לידיעה
בלעדית, שפירסם ביאור ביום
הראשון שעבר, על מינוי חבר
רשימת תמ״י שלמה צדוק,
שאיים בעבר לפגוע פיסית
באשכנזים, לתפקיד אמרכל
במישרד־העבודה בתל־אביב.

1 711*1 \ 11ך מביט בשעונו, כאשר הוא עולה במדרגות אולם תיאטרון ירושלים, שבו
[ 1 #1111 1 12 נערכה עצרת־זיכרון במלאות עשור למותו של דויד בן־גוריון. לצידו עולים
במהירות שני אנשי״ביטחון. שמיר היה הנואם הראשון ומייד אחר־כך הוא עזב את האולם בחיפזון.
אחר״כן התברר מה ״בער״ לו -באותו ערב נערכה חתונת בתו של אברהם שפירא, בתל״אביב.
חירות האחרונות לא התמודד
איש מולו, נוהג לבצע עבודות
קטנות של חשמלאות ואינסטלציה
בעיירה. לדבריו, כך הוא
מחלץ את שריריו וגם חוסך
הוצאות מיותרות לקופת המועצה.
אלישיב
הוא שחקן כדוריד
בנבחרת הפועל־אזור ובנבחרת
ישראל. כאשר נכנסים למישרדו

לפני שימעון פרם ויצחק
רבין? בשהותו בארצות״הברית

ידיעה זו עוררה סערה ציבורית
ואף חכ״ים התייחסו אליה.

התראיין נבון לאיגרת, ביטאון
הסטודנטים והמשתלמים הישראלים
בישיבה האמריקאית.
ותשובתו לשאלה :״מוטב כך
מאשר להיפך.״
העיתונאי חיים״ ביאור
מדבר קיבל השבוע מיכתב
יוצא־רופן. הוא נכתב על־ידי

באחד הדיונים שנערכו
במליאת הכנסת בשבוע שעבר
היו ספסלי המערך תפוסים
חציים, בעוד שספסלי הליכוד
ריקים לחלוטין. לאולם נכנס
ח״כ הליברלים בני שליטא,
ואז קראו לעברו קריאות־ביניים:
״סוף־סוף מישהו מייצג את
הליכוד ״.שליטא הביט לעבר
ספסלי האופוזיציה, ספר את
היושבים שם וענה :״זה רק מראה
שאני שווה ל־ 30ח״כים שלכם״.
חילופין במפ״ם. הדובר של
הסיעה בכנסת, אמנון לוי,
פורש מתפקידו כדי להתמסר
לסיום עבודת המאסטר שלו אותו יחליף
בהיסטוריה.
ישראל שמיר, עולה ישן
מברית־המועצות, שכבר הספיק
לחיות בלונדון ובטוקיו ואף
להיות כתב של הבי־בי־סי.
שר־התיירות אברהם
(״אברש׳ה״) שריר נאם לפני
מליאת הכנסת על ענייני
מישרדו. בין השאר הוא ציין את
ההכנסה י בדולארים מתיירות
בהשוואה לענפי תעשייה כבדה,
אלקטרוניקה, יצוא חקלאי
ואחרים. העיר ח״כ העבודה
רענן נעים :״אדוני, אם כך
המצב, בוא נבטל את כל הענפים
במדינה ונעשה מדינה תיירותית
בלבה״ הגיב שר־התיקשורת
מרדכי (״מוטק׳ה״) ציפורי:
״זה רעיון לא רע!״

אריה דולצ׳ין

תופס את מקומו בשורת הכיסאות
השמורים בעצרת הזיכרון לדויד
בן־גוריון. מאחורי יושב״ראש ההסתדרות הציונית נשארו מיותמים
מקומות ישיבה אחרים שהוכנו למוזמנים מכובדים ושהודבק
עליהם הפתק ״שמור״ .המוזמנים החשובים העדיפו לבלות באותו
ערב בחתונת בתו של ח״כ אברהם שפירא. אחד שלא נסע למלון
הילטון בתל״אביב, אלא נשאר, היה שר־התיקשורת מרדכי ציפורי.
כשנשאל אם אינו יוצא לתל״אביב, לא הסתיר ציפורי את כעסו.

שמירה על בניין המלון ועל
הראל ועל ראשי העבודה
האחרים, עד אחרי הבחירות.
קצובר, שהוא ראש המועצה
האיזורית שומרון שבגדה
המערבית, הופיע באיחור של התנצל שלושת־ריבעי־שעה,
והסביר :״אני לא רגיל לפקקים
בגוש־דן. לא לקחתי אותם
בחשבון. אצלנו בשומרון הכבישים
כל־כך ריקים ורחבים, כך
שאפשר לנוע בהם במהירות
רבה.״
פנינה רוזנבלום גילתה,
כי מאז שחדרו לביתה גנבים
באישון לילה, היא למדה את
הלקח ואינה ישנה עוד לבדה. אך
עתה, בשבועות אלה, היא נאלצת
להיות בגפה, כי בן־זוגה משרת
במילואים.
חוזה שמן, שכסף רב בצירו,
העולם הזה 2413

ברשימה, נתן יילד׳ ששהה
ביבשת השחורה, נפגש עם
בן־מאיר בפרטוריה, כדי לסכם
מה תהיה עמדת המערד
בנושאים שונים לקראת כינוס
מועצת העירייה החדשה. אך
בן־מאיר עמוס־התפקידים עדיין
לא בטוח שהוא יהיה ממלא־המקום.
הסיבה: היועץ המיש־פטי
של מישרד־הפנים קבע,
שלא יתכן שיהיו שני
ממלאי־מקום — בן־מאיר ויגאל
גריפל מהליכוד. ראש
העירייה עצמו, שלמה (״ציץ״)
להט אינו נמצא בארץ, אך הוא
דאג ששני עורכי־דין פרטיים
ידונו בסוגיה. הוא הורה שיפנו
לד״ר אמנון גולדנברג
ולפרופסור דויד ליבאי, וש־יבקשו
את חוות־דעתם.
ראש המועצה המקומית
באזור יצחק אלישיב הפתיע

דחעל 1 הופיע ביום הרביעי שעבר בכינוס של
^ 1ו 1ו | 1 1תנועת צומת -ציונות מתחדשת, בבית
אגרון בירושלים. הוא הופיע כהרגלו, כשהוא לבוש באימונית
כחולה. באותה שעה עלו למטוסים בנמל״התעופה בן״גוריון יותר
מאלף שבויי מחנה אל״אנצר בדרכם לאלג׳יר. גם הם היו לבושים
באימוניות כחולות, שסופקו להם על״ידי הצלב־האדום. עיתונאים
וצלמים שנכחו באולם, הגדוש מפול לפה לאומנים קיצוניים וחובשי
כיפות רבים, ושידעו על המתרחש בלוד, לא יכלו שלא לגחן למראה
הופעתו של הרמטכ׳ל הפורש, שהפכה נושא לבדיחות רבות.

הזמרת שושנה דמארי
תפתח השבוע תערוכת ציורים
פרי מכחולה בגלריה 13 וחצי
ביפו. בעלי הגלריה כבר רגילים
לדמארי הציירת. זוהי תערוכה
שניה שלה שהיא מציגה אצלם.

מדוע דוח השופט המחוז את ידו של הש״ח׳ הסעודי. מה זה
מבו־רש ומה מסמי המיספו 13 נקוב צמות המפריד?
השופט המחוזי דויד ולך
השתתף בוועידה בינלאומית של
מישפטנים בפאריס. אחד
ממארגני האירוע היה השייח׳
אחמד זכי ימאני, מי.שהיה
שר־הנפט של סעודיה. כאשר
נערכה קבלת־פנים למשתתפים,
ניגש השופט ולך לשייח׳ ימאני,

לי בבקשה בראזילי כפול״.
הברמן הנדהם היה נבוך ושאל
את הח״כ :״אינני מכיר משקה
כזה -אולי תגלה לי ממה הוא
מורכב?״ ״בוודאי,״ השיב זיגי,
״סודה, פלוס קרח, פלוס לימון.״
חידוד לשון מהתוכנית
מיפגש ברשת א׳ ברדיו :״פעם

״מכל גסות שהוא שומע הוא
מסמיק. אפילו מהמילה טוסיק.״
המרצה לספרות מנחם
פרי, עורך כתב־העת הסיפרותי
מימן קריאה, סיפר שלווין הוא
היחיד מבין הכותבים לחוברת
שמוסר את החומר למערכת
בזמן.
השחקנית תיקי דיין
״הזכירה מערכון שכתב לווין
למפיק המנוח גיורא גודיק.
המדובר היה באשה מיזרחית,
ה&ונה לבעלה וזה אינו עונה לה.
המערכון התנהל כך :״אלברט...
אהה? -מה את מנדנדת?״ וחוזר
חלילה. לווין מסר את כתב־היד
לגודיק, וזה נדהם כשפתח את
הדף. השם אלברט הופיע בו 30
פעם והמילה אהה 40 פעם. שאל
גודיק את לווין :״מה, ובשביל זה
אתה רוצה כסף?״
השחקן והכימאי עודד
קוטלר סיפר, שהוא ולווין
הוזמנו להתראיין בגלי־צה״ל על
מחזהו של לווין (הפטריוט).
קוטלר דיבר כל הזמן ואילו לווין
ניענע בראשו להסכמה.
למרות הפירוד וחילוקי
הריעות בצמרת המפד״ל, הכל
מסכימים לדבר אחד: שהשולחן
שלהם, שעליו הם אוכלים אוכל
סיני כשר, הוא שולחן מס׳ . 13
אחד מבתי־המלון מציע לאורחיו
אוכל מהמיזרח־הרחוק בהשגחת
הרבנות. מאז נפתח המקום,
פוקדים אותו אנשי צמרת
המפד״ל, מיובף בורג ורפאל
בן־נתן מצד אחד ועד זבולון
המר ויהודה בן־מאיר מצד
שני. אפילו ח״כ האגודה אברהם
׳טפירא ביקר שם.
בדרך־כלל הם נוהגים להזמין
מקום ליד החלון המשקיף אל
הים, שמיספרו . 13 מנהל המלון,

שלמה ברשביט =*־זגיד^
הצגת־הילדים בת המלך והליצן מאת אוסקר ויילד, בתפקיד המלף.
אלון רז, צעיר בן ,25 אינו
מתרגש מאח״מים. רז, בנו של
תת־ניצב בני רז מהמטה
הארצי, נשוי לגאווה צבן.

צבי רימון, יועצו
לענייני־תיקשורת של שר־התיירות,
נשאל השבוע בחשדנות
בתחנה הצבאית גלי צה־ל:
״רימון, חזרת לעבוד פה?״ רימון,
לשעבר עיתונאי בידיעות־אחרונות
ואבי רעיון הטלפון
האדום ומיבזקי־החדשות בגלי־צה־ל,
לא הבין מדוע שואלים
אותו שאלה זו. מיהרו להסביר לו
שהסיבה ׳לשאלה היא משום
שהוא מסתובב במיסדרוגות
ועובר מאולפן לאולפן כשבירו
סירטי־הקלטה, כנהוג בקרב
עובדי־התחנה. רימון הבהיר, שוא
בא להתראיין בתוכנית הרדיו
היומית שעתיים משתיים של
ראובן בנזימן. סיבת הראיון:
מסע הפירסום של מישרד־התיירות
הישראלי בכלי התיק־שורת
האמריקאיים. הוא הביא
איתו מארצות־הברית סרט־הק־לטה
ממנו ביקש לעביר לסרט
אחר את הקטעים שרצה לשדר
בראיון.

אביבה

הציירת האילתית נשענת על ציור שלה,
אשה כלואה ביו סורגים, ומקבלת את
כניו של מי שהיה ראש עיריית אילת, גדי כץ, שבא לתל״אביב
במיוחד לפתיחה. דקל קראה לתערוכתה להיות אשה ואכן
התערוכה עוסקת בעולמה של האשה המשוחררת. חבריה מאילת
וביניהם רפי נלסון, משה ינוקא, המלונאים אלי פפושדו ואבי אלה,
נשארו לצידה גם במסיבה שערכה אחר־כד ביפו.

ציין כי הוא מישראל והחמיא לו
על הרצאתו המעניינת. ימאני
היה חביב מאוד, לחץ את ידי
השופט ואשתו ולא ניסה כלל
להתחמק.
מה בין חשמל ומיצוות
פרו־ורבו? בישיבת ועדת־ הכספים
של הכנסת התקיים דיון
בעניין העלאת תעריפי החשמל.
אחת ההצעות היתה לקבוע
תעריפים שונים לסקטורים
שונים. ח״כ הליברלים יצחק
(״זיגי׳׳) זייגר טען בלהט,
שהסקטור הביתי צריך לשלם
כמו הסקטור היצרני :״כי גם
בבית מייצרים -ילדים ״.התערב
ח״כ לע״ם המזוקן אברהם
הירשזון :״אבל בתהליך ייצור
הילדים החשמל מפריע״.
זייגר אינו שותה משקאות
חריפים. כאשר הזדמן בשבוע
שעבר למסיבה רבת־משתתפים,
הוא ניגש לבר עמוס המשקאות
ולחש על אוזנו של הברמן :״תן

דיברו על נובו־ריש. היום,
כשמתרבים הפונים לעזרה ויש
תופעה של העני־החדש, אפשר
לקבוע מונח חדש: נובו־רש״.
בתוכנית הרדיו דרכים,
בעריכת אילנה צור, הסביר
הפסיכולוג אחי יותם ממכון
אדלר את המקור לשמו המוזר:
״השם אחי ניתן לי על־ידי אמי,
לזכר אחיה. יותם התגלגל כך -
שמי היה סירוטה, שפירושו
יתום. כשקראו לי יתום, היו לי
הורים. כשהתייתמתי, החלפתי
את השם. בעצם, העברתי רק אות
אחת ממקומה״.
אחרי זכייתו של המה־זאי־בימאי
חנוך לווין בפרס
לאה פורת, סיפרו חבריו
מעשיות הקשורות בו. השחקן
שלמה (״שלימל׳ה״) בר־שביט
סיפר, שכאשר ראה את
לווין לראשונה, הוא לא האמין
שאיש זה כותב את כל הגסויות
המופיעות תדירות במחזותיו.

אמה ברוריה היא אחותו של
ח״כ מפ״ם יאיר צבן. ואם לא
די בכך, הרי אביהם של בני־מישפחת
צבן, יומך, הוא בעל
חלק ממניות מלום רם
בירושלים.

המנכ״ל

לשעבר

רשות־השידור יצחק ליבני

11 111ך 1מזכ״לית תנועת עם־יפה עם־אחד איו מה
#1 ! 11/בתחילת השבוע מכירה סימנית ותצוגת־ 11131 אופנה שמטרתם איסוף כסף לקשישים. שדמי לא מצאה מקום
ישיבה, וישבה על המדרגות לצד הנימה. היא לא התרגשה מבך
והסבירה שממקום זה היא יכולה לראות מי משתתף במכירה.

התייחס השבוע לאיזכור יום
השנה ה־ 20 להירצחו של נשיא
ארצות־הברית, ג׳ון קנדי .״הוא
כל הזמן אמר, :יש לי חלום,׳ אחיו
טדי אמר, :החלום לא מת.׳ קנדי
היה מיתוס מיתולוגי מודרני כמו
ג׳יימם בונד, צעיר ומקסים.
ולכן הוא היה חייב למות צעיר,
כדי לאפשר את קיום המיתוס.״
העולם הזה 2413

מאת דניאלה שמי

העיתונאי הישראלי, עלי
כהן, היושב בקופנהגן, ידוע
כטייל מושבע. עד כה הוא ביקר
בחלקים רבים ושונים של
העולם, אך הישגו האחרון עולה,
לדעתו, על כולם. הוא שהה
שבועיים בסין העממית, כאשר
הבסיס לכניסה וליציאה משם
היתה הונג־קונג. כהן סיפר
שגילה, לתדהמתו, שהסינים הם
מקבלי־פנים, אוהבי־זרים ובעיקר
אוהבים להצטלם.

• הרב מנחם פורוש,

ח״כ אגודת ישראל, על
נישואי ספרדים ואשכנזים :״הרי
גם בני עדות־המיזרח מתחתנים
בינם לבין עצמם. מרוקאי,
למשל, לא יישא תימניה,
ועיראקי לא ישא סורית. זאת לא
המצאה שלנו.״

• הרב

מנחם הכהן:

״לרפול צומת היא בדרן־־כלל
נקודת־מיפגש של אובדי־דרן־.״

• הזמר שלום חנוך:

פסוקי ה ש בו ע
• הראשון לציון, מרדכי
אליהו :״מילחמת לבנון
היא מילחמת מיצווה. על פי
ההלכה זו בהחלט מילחמה
רצוייה.״

פינצ׳י מור

״אריק שרון זה שיא־הפחד. אני
פוחד ממה שהוא מייצג, הוא
מזכיר לי דברים שאני לא רוצה
* להגיד עכשיו ...אם הוא בתנופה
קדימה -אז אנחנו נאכל אותה.
נשלם בשביל כל הטעויות שיהיו
לו כמו שעד עכשיו אנחנו
משלמים״.

• יהושע סובול ויעקב

הדוגמנית בעלת הרגליים הארוכות מתאפרת

כמחווה לאגודת ניצן -אגודה לשיקום־־ילדים קשי למידה והס־תגלות.
התצוגה נערכה במיסגרת ערב בנוסח וינאי, שנערך באולם
הקולוסיאום בתל־אביב, שבמהלכו נאספו עשרת אלפים דולר.
• הנ״ל :״אין ספק כי
דרום־לבנון היא ארץ הגילעד,
חלק מאדמת אבות״.

לזר, בחותם :״הציבור סקרן,
מבקש לדעת מי גדול ממי,
האינפלציה או הדלעת.״

• ראש מדור סוריה
ולבנון במכון שילוח, יוסי
אולמרט, בעבר מהתומכים

• עורך־הדין אלכסנדר
גרום, על העונש הראוי לרוצחי

החילוניים של גוש־אמונים:
״סידרי־העריפויות ניראו לי
מעוותים. יהודה־ושומרון אינם
בסדר־העדיפויות. הראשונים המדינה מתפוררת ומתמוטטת.
אין עלייה^-גלי הירידה גוברים,
הכלכלה נהרסת ושום דבר אינו
קורה.״
• הנ״ל :״אני חושב שניתוח
היסטורי אובייקטיבי מוכיח
שללא תנועת העבודה לא היה
אפשר להקים מדינה״.
העולם הזה 2413

בנו אהרון, שנדקר למוות בשוק
של חברון :״אני מתנגד לעונש־מוות.
רק הקדוש ברוך־הוא יכול
להעניש במידת החומרה המתבקשת.״

המשורר יב״י על
תוכניותיו הכלכליות של
שר־האוצר החדש :״לא עור
בגד השומרוני ולא כהן שיגאל.״
• הנ״ל :״ארץ־ישראל היא
נכס אסטרטגי לאזרחיה וליושביה
ואין אנו זקוקים לשותף
שיאשר זאת.״

הבושו הצבא של,,העולם הזהיי קובע: חיר־האוויו ׳נול להשמיד את הטילים
הסורים, או לא בטוח שהטילים הסורים נולים להשמיד את חיל־האוויו

^ כנסתם של טילי הסקאד
ולאזור הביאה בזמנו לשינוי המצב
;אסטראטגי במרחב. עד הכנסתם של
זילים אלה שררה א־סימטריה בין
שראל ומדינות־ערב ביכולת לפגוע
:מטרות־עומק. בעוד שישראל נהנתה
?כוח אווירי יעיל ואמין, שאיפשר לה
׳פגוע בעומק שטחיהן של מדינות
!רב, כפי שעשה מוטי הוד במילחמת
!זשת־הימים, לא היתה לחילות־האוויר
;ערביים יכולת אמינה מקבילה, עקב
חיתותם האווירית. הכנסת טילי
;סקאד לשירות במדינות העימות
!יקנתה להן יכולת לפגוע בשיטחי
:ומק בישראל, עקב השילוב של
כולת חדירה וטווח מתאים (כ־270
:ילומטר).
טילי הסקאד היקנו לערבים יכולת
1פגוע בריכוזי אוכלוסיה וכן במטרות
ויוניות המשתרעות על פני שטח גדול
חסית כגון בתי־זיקוק ונמלים. במיל־ומת
יום־הכיפורים יכלו חיל־האוויר
חיל־הים לתקוף בתי־זיקוק וחוות
ויכליות בסוריה, מבלי לחשוש מתגו־
:ה סורית נגד מטרות מקבילות ביש־
•אל, משום שלסוריה לא היתה יכולת
ומינה לבצע זאת(שני מטוסי סוחוי 7
ווריים, שניסו, ככל הנראה, לתקוף את
תי־הזיקוק במיפרץ־חיפה הופלו
!ליידי מטוסי חיל״האוויר של בני פלד
:אזור נהריה ).אולם עם הגעת טילי
וסקאד לסוריה נשללה מישראל
ויכולת לפגוע במטרות־תשתית
:סוריה ללא חשש של תגובה.
הצבתם של טילי ס״ס 21 בסוריה
זגביר את יכולתם של הסורים,
:ראשות חאפט׳ אל־אסד, לפגוע
:מטרות־תשתית בישראל. דיוקם
זמשופר של טילים אלה יקנה להם
כולת אמינה לפגוע במטרות־תשתית
חטבות יותר ובכלל זה מיפעלי תעשיה,
וולל תעשיה צבאית, הנמצאים
:צפון־הארץ. כאמור, אין בהצבתם של
זילי הס״ס 21 חידוש מבחינה יכולת
;פגיעה בערים ובמטרות־תשתית
,דולות, אולם במידה שאכן הם נושאים
אש קרבי כבד יותר, הרי שאפקט
;פגיעה שלהם יהיה גדול יותר.
יש, עם זאת, להדגיש שקיומה של
כולת כזאת בידי הסורים, אין פירושה
צהיא תופעל בהכרח, מפני שעל
;סורים יהיה להביא בחשבון תגובה
שראלית על פעולותיהם. הכנסתם של
זילי ה־ס״ס 21 תחזק את ההרתעה
;הדדית מפני תקיפת ריכוזי אוכלוסיה
מטרות־תשתית, שנוצרה עקב הכנסת
זילי הסקאד לסוריה.
הרתעה זו איננה מוחלטת, שכן
!דיין קיימת א־סימטריה בין סוריה
ישראל. דיוקם של הטילים הסוריים
;מתקדמים ביותר אינו מתקרב לרמת
;דיוק של מטוסי חיל־האוויר, בפיקודו
צל עמוס לפידות, ומישקל החימוש
צמסוגלים לשאת מטוסי־הקרב גדול
ותר ממישקלו של הראש הקרבי
;כבד ביותר שמסוגלים לשאת
;טילים.
טילי ה־ס״ס 21 מכסים רק חלק

משיטחה של מדינת־ישראל, ומידת
דיוקם פוחתת בהיותם משוגרים
למרחקים המתקרבים לקצה הטווח
שלהם, בעוד שלחיל־האוויר יכולת
להגיע לכל מטרה בסוריה ולפגוע בה
בדיוק רב. לעומת זאת, לטילים אין
בעיה של חרירה בעוד שמטוסי
חיל־האוויר החודרים ייאלצו להתמודד
עם מערכי ההגנה האווירית ולספוג
אבירות (לישראל יש טילי קרקע־קרקע
מסוג לאנס, אולם טווחם קצר
מדי ביחס לגודלה של סוריה. אם כי,
על־פי פירסומים זרים, יש לישראל
טיל מסוג יריחו שטווחו מוערך
בכ־600־ 400 קילומטר).
הא־סימטריה העיקרית שנותרה בין
ישראל וסוריה היא במידת פגיעותם
של האמצעים לפגיעה בעומק. בעוד
שההסתברות שחיל־האוויר יוכל
להשמיד את מערך טילי הקרקע־

קרקע הסוריים או רובו היא גבוהה
למדי, הרי שההסתברות שהסורים
יוכלו להשמיד את חיל־האוויר היא
אפסית (אם כי לפי ניסיון מילחמת
יום־הכיפורים הם עשויים, בתנאים!
מסויימים, לגרום לו אבירות כבדות).
כללית ניתן, אם כן, לומר שעל אף

רוני שפיגר
פריסת טק״ק (טילי קרקע־קרקע)
מתקדמים בסוריה, עדיין נהנית ישראל
מעדיפות על״פניה בכושר לפגיעות
בעומק.
אולם נשאלת השאלה איזו השפעה
תהיה לפריסת טילים אלה על כושרם
של הסורים לפגוע במטרות צבאיות

ומה תהיה מידת השפעתם על המערכה
במיקרה של מילחמה.

אין השפעה
על היל האוויר

בלימוד לקחי מילחמת יום־
(*) הכיפורים עולה כי שלושה גורמים
חיצוניים (שאינם תלויים בסורים
עצמם) מגעו מהסורים להשיג את
יעדיהם, למרות שהם נהנו מגורם
ההפתעה ומעדיפות כמותית מכרעת.
האחד היה לחימתו של הצבא הסדיר
שהצליחה להשהות את הסורים בדרום
הרמה ולבלום אותם בצפונה, השני —
הסיוע האווירי שניתן לכוחות הבולמים
והשלישי — הגעתם המהירה יחסית
של כוחות־המילואים לחזית.
יש להניח כי במילחמה עתידית —
בין אם תהיה בעלת מיתווה דומה לזה

אחו׳ ההיסטריה, מחשבה שניה
^ כל פעם שמערכת-
*-נ שק חדשה מגיעה לידי
מדינה ערבית ניתן לאפיין
א ת התגובה בישראל בש ני
גלים. בגל הראשון מ מערבת־הנשק תוארת תוך
ציון תכונותיה המאיימות,
ובדרך-כלל תוך
היסטריה, הגזמה והיתפ-
סו ת לנקודות בלתי-
רלוונטיות. בגל השני באה
ההתפכחות הנובעת מה הצבעה
על מיגרעותיה של
המערכת ומן הידיעה כי
לכל אמצעי-לחימה יש
אמצעים שכנגד.
התגובה בישראל להצ־ב
ת ם של טילי ס״ס 21
בטוריה לא היתה שונה גם
הפעם. עם זאת, אחרי ש חלפו
שני הגלים, עומדת
בעינה השאלה ה אם בה צבתם
יש חידוש מבחינה
אטטראטגית והאם יש
לכך השפעה על מאזן-
הכוחות בין ישראל וסור יה.
האיש המרכזי -בב חינת
עובדות אלה הוא,
כמובן, אלוף המודיעין,
אהוד ברק.
ן• טיל הנקרא טיל ט״ ט
211 1הוא א חד מנציגי
הדור החד ש של טילים
טאקטיים סובייטיים, ה מוצבים
ביחידות השדה
של צבא ברית־המועצות
והנועדים, על-פי הדוק ט רינה
הסובייטית, להגדיל
א ת טווח המהלומה של
כוחות אלה.

במיבנה הקיים מאור גנים
הטילים ה טאק טיים
בחטיבות, כאשר רקטות
מסוג פרוג 7מצויות ברמת
הדיוויזיה, טילי ס ק אד
ברמת הארמייה וטילי
סקיילבורד ברמת החזי ת
(קבוצת ארמיות) .טילי
ברק איתור המשגרים

הס״ס 21 מיועדים להח ליף
א ת רקטות הפרוג 7
בדיוויזיות הסובייטיות
ובבדיקה שיטחית נראה
כי הם עולים על הפרוג 7
בצורה משמעותית הן ב טווח
והן בדיוק.
יחד עם זאת, בנתוני
הזירה שלנו, יהיה זה נכון
יותר להשוות א ת טילי
הס״ס 21 לטילי הסקאדב ,
שכן טילים אלה, שהם
טאקטיים בזירה האירו פאית
הם טילים אס טר א-

אפקט בגודל
של מילחמת יום־הכיפורים ובין אם
בעלת מיתווה אחר — ישאפו הסורים
בראש וראשונה לנטרל את חיל־האוויר

עשויים להשתלב טילי ה־ס״ס

בחינת היערכותם של שדות־תעופה
צבאיים בישראל, מעלה כי לטילי
קרקע־קרקע, בנתוניהם הנוכחיים, לא
תהיה השפעה רבה על כושר תיפעולם.

טגיים באזורנו בשל טיוו-
חם הארוך י חסי ת.

יכולתם של טילי הס״ס
21 לשאת ראש־חץ גר עיני
איננה חידוש בזירה,
שכן הדבר נכון גם לגבי
טילי הסק אד, המצויים
בידי צבאות.ערביים שו נים
זה כ 10-שנים. גם
טיווחם נופל מזה של טילי
הסק אד. אולם, על״פי נתו נים
שהתפרסמו בעיתונות
המערבית עולים טילי
הס׳׳ס 21 על טילי הסקאד
במידת דיו ק ם ובמישקל
הראש הקרבי שהם נוש אים.
על פי נתונים אלו
מיד ת הדיוק של טילי
הס׳׳ס 21 היא 300־200
מטרים בעוד שמידת
הדיוק של הסקאדנאמדת
(לפי
מטרים
בכ״500
מקורות א ח די ם 800־700
מטר).
מישקל הראש הקרבי
של הס״ס 21 נא מד
בכ 1000-קילו בעוד ש-
מישקל הראש הקרבי של
הסקאד נא מד במחצית עד
שלושת ריבעי הטונה. פי רוש
הדבר שיפור ניכר ב אפקטיביות
של הטיל, ש כן
גם אם רק מיד ת דיוקו
שופרה הרי שגדל כושר
הפגיעה שלו במטרות. א ם
במקביל גדלה גם תפוק ת
הראש הקרבי(ב מיקרה זה
הקונבנציונלי) הרי שלצי-
רוף שני שיפורים אלו מי-
מד איכותי נוסף.

לשיתוק שדה־תעופה דרך היא על־ידי הוצאת מסלולי ההמראה
שלו מכלל שימוש, אולם ההסתברות
לפגיעה במסלול צר על־ידי הטילים
הקיימים מועטה ביותר, י־

אך בשדות־התעופה של חיל־האוויר
יש בררך־כלל יותר מאשר מסלול אחד
וכן ־
להשיב מסלול מסלולים פגוע לשמישות בפרק זמן קצר ביותר.
על כל פנים, במה שנוגע ל־ס״ס ,21
טווחו מאפשר לו לפגוע רק באחד
משרות־התעופה של חיל־האוויר כל
עור הטיל מוצב בסוריה בלבד. נראה,
אם כן, כי להכנסת טילי הס״ס 21 לא
תהיה השפעה על יכולת הפעולה של
חיל־האוויר.

טילי ס״ס 21

? ^ופגיעה בימ״חים
^ מצב שונה כאשר באים לבחון
( 1את כושר פגיעתו של ה־ס״ם 21
בימ״חים. כל מרחב פיקוד צפון מצוי
בטווח־הירי של טילים אלה, כשהם
נורים משטח סוריה, ובכלל זה הימ״חים
המאכסנים את ציודן של יחידות
המילואים השייכות לפיקוד. דיוקם
המשופר של טילי ה־ס״ס 21 נותן להם
אפשרות לפגוע בימ״חים, או לפחות
בגדולים שבהם, בעוד שלסקאד לא

היתה יכולת אמינה לפגיעה כזאת.

יחד עם זאת, ניתן לנקוט אמצעי־מגן
שיפחיתו את פגיעותם של
הימ״חים, כגון פיזור ודיפון. דיוק
משופר יקנה ל־ס״ס 21 יכולת פגיעה
במיגוון של יערים לוגיסטיים במרחב
פיקוד צפון ובכך הוא עשוי להשפיע
על התפתחות המערכה במיקרה של
מילחמה.

טיל סקאד(ס״ס )1
ברמת הדיוויזיה, ברמת הארמיה וברמת החזית
חיל־האוויר בקרב היבשה או יעכב
אותה, ובכל מיקרה יגרום להסחה
ופיזור של המאמץ האווירי.
כך, לדוגמה, במיקרה של פריצת
מילחמה במיתווה דומה לזה של מיל־חמת
יום־הכיפורים יצטרך חיל־האוויר
לבחור בין ריכוז המאמץ האווירי בסיוע
לכוחות־הקרקע, או בריכוזו בתקיפת
מערך הטק״ק, או בתקיפת מערך
ההגנה האווירית, אשר יגבה מחיר כבד

זרים) לא היה בדבר שינוי משמעותי
במאזן הכוחות בין צה״ל ומדינות ערב.
באותה מידה, כמות קטנה של
משגרי ס״ס ,21 שתסופק לסוריה, לא
תהיה בעלת אפקט משמעותי על
מאזן־הכוחות בעוד שאספקת כמות
גדולה של משגרים, תגדיל את מידת
האיום הנשקפת מטיל זה. כך, למשל,
אם יקבלו הסורים חטיבה אחת של
טילים כאלה (נניח, לצורך החישוב,
שחטיבה תמנה 18 משגרים) הרי שלא
יהיה בכך גידול משמעותי באיום
הנשקף לישראל. במידה שיקבלו
הסורים שלוש, ארבע חטיבות, יהוו
טילי ה־ס״ס 21 בעייה רצינית, ובמידה
שתסופק להם כמות משגרים על פי
התקן הסובייטי (שמונה חטיבות על
שמונה דיוויזיות) ,יהוו טילים אלה
בעיה חמורה.

התנועה מנקודת שיגור אחת למישניה
ובתיזמון מדוייק של הגעת הרכבים
המובילים את הטילים לנקודות
המיפגש עם המשגרים).
מידת האיום הנובעת מן ה־ס״ס ,21
תהיה תלויה בגורם נוסף. עד
כה הונח כי הראש הקרבי של הטיל הוא
מיטען אחיד של חומר נפץ במישקל
מסויים. אולם קיימת אפשרות שהטיל
יצוייד בעתיד בראשים קרביים
מתוחכמים יותר. ראשים קרביים אלה
יכולים להיות מצררי פצצות נ״ט, עם
או בלי ביות סופי, מיקוש פזיר,
מצררים של פצצות חופרות־מסלולים
או חודרות־ביצורים. ייתכן גם שימוש
בראש קרבי של דלק־אוויר. שימוש
בראשים קרביים כאלה יגדיל במידה
משמעותית את אפקט הפגיעה של

לשמש גם נשק נגד ערך, אם כי לא
להיפך).
על פי מאפיינים אלה ניתן לומר כי
בעוד שטילי הסקאד הם נשק נגד
ערך בזירה שלנו הרי שטילי ה־ס״ס 21
הם נשק נגד כוח(זאת במידה שמידת
דיוקם היא אכן גדולה במידה

גורס משמעותי:
קצב האש
*ורם משמעותי נוסף לבחינת מי־
^ 4דת האיום הטמונה בטילים היא קצב
האש שלהם. בטילים הסובייטים הישנים
אורכת הכנת הטיל לשיגור זמן רב
למדי מרגע הגיעו לנקורת־השיגור
(בטילי הסקאד משך זמן זה הוא יותר
לפידות דיוק במטוס

טילי קרקע־קרקע(ס״ס־)12
הגנה על־ידי מיגון נוסף, פיזור ודילוגים תכופים
עם זאת, יש לציין כי
בכל המטרות הללו ניתן לנקוט אמצעי
מגן שונים אם על־ידי מיגון נוסף, אם
על־ידי פיזור, ובאלה שאינם נייחים,
על־ידי דילוגים תכופים.
נוסף לאמצעי הנגד הפאסיביים,
ניתן לנקוט אמצעים אקטיביים נגד
משגרי הטילים הסוריים. דהיינו,
השמדתם על־ידי מטוסי חיל־האוויר.
הבעיה העיקרית שתוצב לפני צה״ל
ואנשי המודיעין של אהוד ברק, תהיה
לאתר את המשגרים הנהנים מניירות
גבוהה, אולם הפעלה משולבת של
מודיעין אדמתי, אלקטרוני ותיק-

מחיל־האוויר אם יושם הדגש תחילה
על שתי המשימות הראשונות.
הוד פגיעה בעומק

״גגד ערי׳
^ או,נגד פיח״
^ כנ סתה־ס״ם 21 לזירה,
! 1כשלעצמה, מגבירה ללא ספק את
האיום על ישראל. אולם מידת האיום
תלויה בכמה גורמים נוספים. הגורם
המהותי שיקבע את מידת האיום
שתישקף לישראל מטיל זה הוא כמות
משגרי הטילים שיקבלו הסורים.
הכנסתה של מערכת־נשק בעלת
איכויות משופרות לכל זירה שהיא,
פלד הפלה בנהריה

הטילים. בנוסף לכך יש לטיל יכולת
לשאת ראש קרבי כימי.
לסיכום — בניסיון לבחון את משמעות
הכנסתם של טילי ה־ס״ס 21 לזירה,
ניתן להשתמש במושגים שנטבעו
בהקשר לאסטרטגיה גרעינית דווקא,
אולם הם ישימים גם למקרה שלפנינו.
הכוונה היא למושג של נשק נגד ערך
לעומת נשק נגד כוח.
נשק נגד ערך הוא נשק המכוון
לפגיעה במטרות כמו ריכוזי

משמעותית מזו של הסקאד) .לפיכך,
בהכנסתם של טילים אלה לזירה יש
שינוי משמעותי מבחינה אסטראטגית,
במידה שיגיעו בכמות מתאימה.
ככלל, ניתן לקבוע כי ככל שתגדל
מידת הדיוק של טילי הקרקע־קרקע
שבידי הערבים יהיה בכך שינוי היסוד נתוני של משמעותי
האסטראטגיים בזירה. יחד עם זאת,
תפיסה נכונה של האיום הטמון בטילים
ונקיטת אמצעים מתאימים יוכלו
לנטרל חלק ניכר מן האיום הטמון
בהם.
כפי שהוזכר לאחרונה בהקשר
לטיבוע המשחתת אילת, ידע צה״ל על
קיומן של ספינות־טילים בידי המצרים,
אולם משום מה לא חשב איש על
המשמעויות המיבצעיות הנובעות
מכך. לפני מילחמת יום־הכיפורים ידע
המודיעין על פריסת אמצעי הנ״ט
בצבא מצריים, אך למרות זאת לא היה

מידת האיום שר הטיל החדש שהמיס! הסווים לזיוה, ה־ס״ס ,21 תלו״ה בכמות
המשגרת, בזמן הדווש להכנת הטיל רשי\וו ובתיחכום שר הואש הקוב שרו
שורתי, בתיאום הדוק עם חיל-האוויר,
תוכל לסייע בפיתרון הבעייה.
יחד עם זאת, פריסה
מאסיווית של טילי ס״ס 21 בסוריה
תעמיד את צה״ל בפני בעייה, משום
שהצורך להקצות חלק מן המאמץ
האווירי נגדם יגרע מהשתתפות

משנה את התנאים השוררים בה. אולם
כדי שניתן יהיה להביא את האיכות
החדשה לידי ביטוי ממשי יש צורך
בכמות מסויימת. כך, למשל, מהווה
מטוס כמו האף־ 15 מערכת־נשק
שאיכותה עולה על כל מקבילותיה,
אולם אם היתה ישראל מקבלת רק
כמות מצומצמת של מטוסים כאלה
(נאמר 10 לעומת כ־ ,40 לפי מקורות

משעתיים וחצי בתנאים אופטימאליים)
.במידה שפרק ההכנות של ה־ס״ס
21 לשיגור הוא קצר יותר במידה משמעותית,
הרי שמידת האיום שבו גדלה,
שכן קצב האש של כל משגר יהיה גבוה
יותר ומשך שהייתם של המשגרים
בנקודות־השיגור יתקצר — דבר
שיקשה את הפגיעה בהם( .עם זאת, יש
לציין כי קצב האש תלוי גם במשך

אוכלוסייה בעור שנשק נגד כוח מכוון
לפגיעה ביעדים הקשורים ישירות
לפוטנציאל הצבאי של המדינה.
ההבדלים בין סוגי הנשק נובעים מכך
שמטרות צבאיות הן בעלות שטח קטן
ביותר ולכן הן מצריכות נשק מדוייק
בעוד שריכוזי אוכלוסיה (ערים) הן
מטרות נרחבות שאינן מצריכות נשק
מדוייק( .מובן שנשק נגד כוח יכול

צה״ל מוכן לקראתם. בשני המיקרים
יכלה תפישת איום נכונה המשולבת
בצעדים מתאימים, למנוע את
התוצאות החמורות.
אין ספק שטילי הס״ס 21 מציבים
בפני ישראל איום חדש ומורכב. אולם
הבנת ההשלכות של איום זה ונקיטת
צעדי מנע, יוכלו, במידה ויבוצעו
כהלכה, לנטרל אותו במידה רבה.

גית מערכות תדמית

קתקס. הום ומואה
קו צרפתי באופנה.
מכנסי גברים. חולצות מיזע(סווטצירים) אימוניות ובגדי פנאי לנשים וגברים.
להשיג בחנויות המובחרות.
יו מ א(־

טקסטיל

ב ע״ מ

שי ןןק

א ך אן

מדוע לא נסעתי לטריפולי

את הסיפור על מסירת שניים משבויינו לידי אחמד ג׳יבריל
שמעתי לראשונה מפי עיצאם סרטאווי, למחרת לכידתם. לאחר
מכן, כאשר נפגשנו עם יאסר ערפאת בחודש ינואר השנה, הוא
סיפר לנו סיפור זה שוב.
את השמונה לכהה, להבריחם, חוליה של אנשי פת״ח, שהיתה
מורכבת מסטודנטים פלסטיניים שלמדו באירופה ושחשו ללבנון
— כמו רבים אחרים — עם התחלת המילחמה שם. הם קיבלו
אימונים בסיסיים ונשלחו לפעולה.
כבר אז היה נטוש מאבק בלתי רישמי בין כוחות פת״ח, שהיו
שנואים על הסורים. ובין שליטי דמשק. משום כר לא איפשרו
הסורים, ששלטו בשטח, לאנשי־פת״ח להצטייד במכוניות. לעומת
זאת, היו כלי־רכב מצויים בשפע בידי האירגון הקטן של ג׳יבריל,
שאינו אלא סוכן סורי־לובי.
כאשר צעדה החוליה עם שמונה שבוייה ברגל אל הבסיס
המרוחק שלה, נתקלה ברכב של אנשי ג׳יבריל. הם תפסו טרמפ,
י ותמורת זאת גבו אנשי ג׳יבריל
מחיר שניים מן השבויים.
אנשי־פת״ח, שהיו טירונים
ירוקים, לא יכלו להתנגר. לנו הודיע ערפאת בשיחתנו כי בוועד־הפועל של
אש״ף, שבו מיוצג גם האירגון
של ג׳יבריל, התקבלה החלטה
רישמית להתייחס לשבויים
כאל שבויי־מילחמה, ולהעניק
להם את כל היחס המגיע
לשבויי־מילחמה. היתה זאת
החלטה ראוייה־לציון, לאור
שממשלת־ישראל העוברה להעניק
סירבה בהחלט
אבי קרוגנסלד
ללוחמי־אש״ף, שנפלו בשבי,
מעמד של שבויים.
אני שואל את עצמי אם לא יכולנו לקדם את העניין במהירות
הרבה יותר גדולה, אילו שותפנו בו מלכתחילה. לפעמים יש ערר
רב ליחסים אישיים. כאשר הטיל יאסר ערפאת על סרטאווי לייצג
את אש״ף במשא־ומתן על השבויים, היתנה זה את קבלת התפקיד
בכך שמצד ישראל יופיע האלוף(מיל ),מתי פלד. אולם פלד נדרש
בפירוש על־ידי המוסרות הישראליים למשוך את ידיו מן העניין.
במקומו נשלח לובה אליאב.
לדעתי, היתה זאת החלטה מוטעית. אליאב הוא איש טוב לכל
הריעות, בעל לב יהודי חם. אולם בינו ובין סרטאווי עבר
חתול־שחור עוד בשלב מוקרם של היכרותם, וסרטאווי הסכים
להיכנס עימו למשא־ומתן רק באי־רצון, אחרי שברונו קרייסקי
ביקש זאת ממנו, ואחרי שיאסר ערפאת הורה לו מפורשות לנהל
את ההידברות עם האיש שנשלח על־ידי ממשלת־ישראל. גם אז
עמד סרטאווי על כך שיצויין בפירוש כי לובה בא מטעם המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני, למרות שאליאב
כבר התרחק אז מגוף זה.
עקבתי אחרי המשא־ומתן מרחוק(סרטאווי דיווח לנו מדי פעם
מה קורה בו) עד שפנו אלי הוריהם של השבויים אבי קרוננפלד
ואליהו אבוטבול, בשם.חבריהם, וביקשו ממני להיכנס לעובי
העניין. הם סיפרו לי שהודיעו למנחם בגין בשיחה אישית
שבדעתם לנקוט צעד זה, ושבגין לא התנגד לכך. הם מסרו בידי
יפוי־כוח בכתב.
(הסכמתו של בגין לא הפתיעה אותי. אחרי מיבצע־ליטאני פנה
אלי עזר וייצמן, שהיה אז שר־הביטחון, וביקש ממני לנסות לעזור
בשיחרור החייל אברהם עמרם, שנלכד בידי כוחות אש״ף. פעלתי
אז יחד עם אמנון זיכרוני. לאחר מכן, באחת המסיבות, ניגש אלי
בגין ואמר לי ״יישר כוח!״ עניין פידיון־השבויים היה כה חשוב לו,
ער כי היה מוכן להעזר בעניין זה גם באנשים שהוא התנגד מאוד
לדיעותיהם. תמיד התרשמתי שרגשותיו בעניין זה כנים לגמרי).
טסתי מייד לאירופה והתראיתי עם נציג בכיר של אש״ף, איש
פת״ח. דנתי עימו במשך כמה שעות על הבעיות שהתעוררו
במשא־ומתן, ולבסוף יעץ לי לשלוח תזכיר אישי לערפאת עצמו.
ישבתי בחדר קטן בבית־מלון, אי־שם, ביום קיץ חם מאוד,
וכתבתי את המיכתב במכונת־כתיבה שאולה על נייר־המיכתבים
של המועצה, המקושט בדגלים הלאומיים של ישראל ופלסטין.
שקלתי כל מילה, כל אות, כל פסיק. חשבתי על הנמען, על
עמיתיו ויריביו, וגם על ההורים בבית, ועל הממשלה שתצטרך
בסופו של דבר לבצע את החילופין.
זה לא היה קל. בניגוד להרגלי, כתבתי כמה וכמה טיוטות, לפני
שחיברתי את הנוסח הסופי. זה ארך כמה שעות טובות. מיהרתי
ונסעתי במונית כדי למסור את המיכתב לאיש־שיחי, והוא שוגר
עוד באותו יום לתוניס.
במיכתב זה, הנושא את התאריך 14 ביולי ,1981 נאמר בין
השאר:
״אדוני היו״ר,
״קורם כל, ברצוני לבטא את תיקוותי שתנועת פת״ח תתגבר
על המשבר הנוכחי, וכי מנהיגותך תתחזק בה. אני מאמין שזה
חיוני לא רק לעניין הפלסטיני, אלא גם לעניינה של ישראל
ולעניין השלום.
״...אני פועל (בעניין השבויים) מטעמים הומניטריים. אך אני
מאמין גם שהצלחת השליחות הזאת תחזק את תנועת־השלום
ותשפר את האקלים למען פיתרון של שלום.
״...המישפחות מודאגות מאוד מן הידיעות האומרות כי בניהן
הופרדו זה מזה ומוחזקים במעצר־יחיד. הייתי מבקש ממך לשקול
את מישאלתי שהם יוחזקו שוב ביחד, או לפחות בקבוצות. נוסף
על השיקול ההומניטרי המיידי, הדבר גם יתבטא בדיווח שימסרו
השבויים עם שובם לישראל, וזה יהיה חשוב להתפתחותה של
דעת־הקהל הישראלית בעתיד.
״הדבר נכון, כמובן, לגבי כל שיפור בתנאי־החיים שלהם,
האפשרות להרבות בכתיבת מיכתבים, ועוד.

״אשר לשאלות הכרוכות בשיחרור ובהחלפת השבויים, אשמח
לתרום כל תרומה שאוכל.
״...אני מוכן להיפגש איתך בעניין זה בכל מקום ובכל עת. אני.
מוכן גם להגיע לטריפולי כדי להיפגש עם השבויים, אם אתה
רואה אפשרות לכך.״
זמן קצר לאחר מכן, כאשר שהה מתי פלד במוסקווה, הוא נפגש
שם עם שגריר אש״ף ודן איתו על אותו הנושא. גם הוא התבקש
לשגר לערפאת תזכיר בכתב. נמסר לו כי התזכיר שלי כבר הגיע
לתוניס, ונדון שם.
בפגישות הבאות עם אנשי אש״ף נדונה ההצעה שלי לנסוע
לטריפולי. היה לכך תקדים, מכיוון שביקרתי בביירות המערבית
בימי הקרבות ונפגשתי שם עם השבוי אהרון אחיעז. אולם לבסוף
החליטו הפלסטינים שלא כדאי לעשות זאת .״בביירות היית

בשטח שהיה נתון כולו לשליטה שלנו, ויכולנו לערוב לביטחונך.
בטריפולי אתה עלול להימצא בשטח שהוא נתון לשליטת הסורים
או סוכניהם. גם אם אתה מוכן לקבל על עצמך את הסיכון, אנחנו
לא יכולים להסכים לכך. אם יקרה לך משהו, תוטל האחריות
עלינו, ועניין השלום יינזק קשה ״.נכנעתי לשיקול זה.
לפחות דבר אחד השגנו. בכל החודשים הארוכים היו ראשי
אש״ף מודעים לחשיבות הרבה שמייחסת תנועת־השלום
הישראלית לשלומם של השבויים. אחרי שראיתי מקרוב את היחס
לאהרון אחיעז בביירות, לא היה לי ספק שגם השבויים בטריפולי
זוכים ביחס טוב. אך הבאת הדבר למודעותם של ראשי אש״ף
בוודא; לא יכלה להזיק.
ערב צאתו לטריפולי, קיבל ערפאת את מתי פלד ואותי לשיחה
קצרה בז׳נבה. עוררתי את העניין בכמה מישפטים, והוא אמר שוב
שהוא מורע לחשיבות העניין בעיני תנועת־השלום הישראלית.
לפני כן דיברתי במשך חצי הלילה עם עוזרו של ערפאת, עימאד
שקור, האיש שהתיידר עם אחיעז בביירות. גם עימו ביררתי
ארוכות את בעיית השבויים. שקור ליווה את ערפאת לטריפולי.
קיבלתי גם מידע מוסמך מאחד האישים הבינלאומיים שמילא
תפקיד חשוב בחילופי־השבויים.
איני יורע אם כל זה תרם משהו לעניין. אני מקווה שכן.

חיזכה של מונה־ליזה
שר־המרינה המצרי לענייני־חוץ, בוטרוס בוטרוס־ע׳אלי, שהוא
גם מדען והוגה־דיעות אמר לי עליהם :״הם יודעים את הכל ואינם
מבינים מאומה״.
הכוונה היתה ל״מיזרחנים״ הישראליים, ה״ערביסטים״
המהוללים. הם קראו את כל הספרים ואת כל המאמרים, אר מעולם
לא היו בארץ ערבית. הם דומים לעיוורים בתערוכת־ציורים:
מישהו הסביר להם כל פרט ופרט. הם יודעים שיש חיוך מסויים
למונה־ליזה ופרצוף מעוות לגברת של פיקאסו. אך הם לא ראו את
הציורים מעולם.
הס ידעו תמיד את כל התשובות. והם טעו תמיד בכל
תחזיותיהם( .אני יורע: אני שוגה בהכללה. פה ושם יש מיזרחן
היודע על מה הוא מדבר, ושחזה מראש תהליך זה או אחר. אך אני
מדבר על הקהילה המיזרחנית בכללותה).
עכשיו הם מופיעים שוב על המירקע, ועל גלי־האתר, ובעמודי
העיתונות. פרופסורים מכובדים. בעלי חיוך עדין של עליונות,
שנודף מהם ריח של חשיבות וביטחון־עצמי, כריחו של בושם יקר.
הם יודעים. הם יודעים שיאסר ערפאת גמור, או שהפך ״תופעה
שולית״ .חוסיין חוזר. יחול מיפנה אצל ״תושבי השטחים״ .אש״ף
חדל מלהיות גורם חשוב. וכן הלאה.
מניין הם יורעים? הם קראו את הספרים. אך הם לא דיברו
מעולם עם איש־אש״ף רציני. אין להם מושג מה מתרחש בין
המנהיגים, בינם לבין עצמם. הם לא ישבו בישיבות. הם לא נפגשו
עם הלוחמים הפלסטיניים בשדה־הקרב או בעיר נצורה. צעירים
בגדה לא פתחו לפניהם את סגור־ליבם. תושבי עין־חילווה לא
אימצו אותם אל ליבם.
הם יודעים את הכל, מלבד דבר אחד: מה מתרחש בליבו של
פלסטיני. מה טיבם של גאווה לאומית, זעם ותיקווה, נאמנות
ועקשנות, אהבה ושינאה. ואיך יידעו? אפשר לקרוא על כגון אלה
בספרים, אך אי־אפשר לחוש אותם שם. אבל זהו חומר־הגלם
שממנו קורצה ההיסטוריה.
וכך הם מופיעים שוב לפני המצלמה ומשמיעים שוב את
נבואותיהם חסרות־השחר, הנובעות מעומק הבורות המלומדת.

מחר יתגלה שכל אלה היו דיברי־הבל, אבל מי יזכור? אז כבר יהיה
משבר אחר, והם יהיו עסוקים בהשמעת נבואות חדשות.

אלף לילה 1לירה
אחרי שהעליתי בשבועון זה לפני שבוע כמה תמיהות לגבי
חלקו של מרדכי בן־פורת בפרשת העסק־ביש בבגדאד, עשה כך
גם מתי פלר במיכתב למערכת הארץ. לילי גלילי, כתבת הארץ,
מיהרה לראיין על כך את בן־פורת עצמו. היא הציגה כמה מן
השאלות שמאיר שלו לא שאל אותן בראיון השערורייתי
בטלוויזיה.
תשובותיו של בן־פורת לתמיהותינו גרועות אף מן התמיהות
עצמן. הן מעוררות צרור שלם של שאלות נוספות.
העוברות הפשוטות הן אלה: בן־פורת, שנשלח מן הארץ כדי
לעמוד בראש הרשת בבגדאד, נתפס שם בחברת מחליפו, יהודה
תג׳ר. פליט פלסטיני, שהכיר את תג׳ר בעכו, כשזה כיהן שם
כמושל צבאי, ראה אותו בחנות כל־בו בבגדאד והזעיק את
המישטרה. בלפורת ותג׳ר נעצרו ביחד. המישטרה העיראקית
השרה בהם שהם פיקדו על פעולת הרשת, שהניחה פצצות
במוסדות יהודיים, כדי לזרז את עליית היהודים ארצה. לאחר מכן
נתפסו כל חברי־הרשת. תג׳ר נדון למאסר־עולם ושוחרר כעבור
עשר שנים. בן־פורת שוחרר כעבור ארבעה ימים.
איך מסביר זאת בן־פורת?
״זר. לא בדיוק כך. נתפסתי למעשה ארבע פעמים: פעמיים
בדרום־עיראק ורק בפעם השלישית בבגדאר עם יהודה תג׳ר.
בפעם הזאת הייתי בבגדאד תחת השם נסים משה, כשמו של צעיר
שכבר היה בישראל, ובבית מישפחתו. בי לא חשדו כלל, רק
ביקשו להוציא ממני, בעינויים, מיהו איסמאעיל סרחון, שהיה
כינוי של יודקה(תג׳ר) .שימשתי להם כתורגמן לעדות שנמסרה
באנגלית.״
מוזר. מוזר. מוזר. מוזר. מוזר.
מישפט לא נדבק למישפט. לא חשוב מה היה אז שמו. לא
חשוב גם אם נעצר קודם לכן או לא. חשוב שנעצר בחברת תג׳ר,
שהתגלה מייד כסוכן ישראלי, וששוחרר כעבור ארבעה ימים.
בארבעה הימים האלה הוא עונה, לדבריו, כדי להוציא מפיו
מידע על הסוכן הישראלי. מדבריו יש להסיק שלא גילה דבר
בעינויים. ולמרות זאת שוחרר.
יתר על כן, בין עינויים לעינויים — או אחרי העינויים — גם
הופעל על־ידי מישטרת־בגדאד כמתורגמן.
שאלה :״האין זה מוזר להפקיד תרגום עדותו של חשוד אחד
בידי החשוד האחר?״
תשובה :״באמת היה מוזר שנתנו לי לתרגם.״
מוזר? יותר ממוזר!
איך זה צריך היה להיראות בעיני החוקרים העיראקיים? הנה
נתפס יהורי בשם משה נסים, בחברת מרגל ישראלי מסוכן. מענים
אותו כרי להוציא ממנו מידע. ובינתיים מבקשים ממנו לתרגם
מאנגלית לערבית את עדותו של החשוד השני. י
בבגדאד אין כל מחסור באנשים היודעים לתרגם מאנגלית
לערבית. יש להניח שגם במטה־המישטרה בבגדאד היו כאלה
בשפע.
שאלה :״אין שיחררו אותך בתום ארבעה ימים?״
תשובה :״לא היה להם נגדי שום דבר. כמה עורכי־דין יהודיים...
פנו לעורך־דין כורדי בתלונה על מה שעוללה לי המישטרה
העיראקית. לא היתה להם ברירה, אלא לשחרר אותי בערבות של
500 רינר״...
מוזר? לא. זה פשוט מגוחך.
לפי תיאור זה, מישטרת בגדאד דומה למישטרת־לונדון. אין
הוכחות, משחררים. עורך־דין מתלונן, הקצין נבהל, משחררים.
״לא היה להם נגדי שום־דבר ...לא היתה להם ברירה...״
נו, באמת! נעצר יהודי בחברת מרגל ישראלי, אחרי פרשה של
פצצות. אבל מכיוון שלא היתה הוכחה נוספת נגדו, שוחרר אחרי
ארבעה ימים. לא ארבע שנים. ארבעה ימים!
מוסיף בן־פורת :״פשוט היה לי מזל ...שיחררו אותי תוך חריקת
שיניים.״
בן־פורת טוען כי העסק־ביש לא היה ולא נברא, הרשת הציונית
לא הניחה את הפצצות. הכל הומצא על־ידי העיראקים, ונתלו שני
יהודים מקומיים. משמע,
השניים הורשעו לשווא ונתלו
לשווא, אף שלא היתה נגדם
שום הוכחה( .שהרי אם
פרשת־הפצצות הומצאה, איך
יכלו להיות הוכחות?) או
שההוכחות נגדם פוברקו.
אבל לבן־פורת היה מזל.
נגדו לא פוברקו הוכחות. הוא
לא הועמד למישפט, לא
הורשע ולא נתלה, כמו שני
האחרים, שגם נגדם לא היו
(לדבריו) שום הוכחות.
יתכן שבן־פורת עצמו
בן־פורת
מרגיש שמשהו כאן אינו
מסתדר. על כן כתב למחרת
היום מיכתב נוסף להארץ, ובו טען כי ״התשובה לתמיהתו(של
מתי פלד) תינתן בכנס פעילי ההעפלה מעיראק, שייערך
בתל־אביב ב־ 8בדצמבר ...בהשתתפות ראש־הממשלה.״
מדוע? מדוע לא לכתוב פשוט מה שיש להגיד ולפרסם זאת
בעיתון? האם כינוס חגיגי של פעילים(שהם חבריו של בן־פורת)
בנוכחות ראש־הממשלה(הזקוק לקולו) הוא מוסד מתאים לבירור
פרשה, המחייבת חקירה מדוקדקת?
העניין אינו יכול להסתיים בסיפורים של בן־פורת, המתאימים
יותר ליצירה עיראקית אחרת: אלף לילה ולילה.

ט ₪ש 0 ₪שטאלאמה.

העולם הזה 2411

א 11־ יעמית האלמוני, שחולל את המהפך ברמת־גז, מספר על
חוסר־האמזן של מיפלנתו בסימיין לנצח, על מאבקן בנדשרדי־הפירסום
שסירבו ל טפל ס, על חיי 1הפרטיים ן על ילד 1ת 1בעיראק

,.כשנולדתי היה ל׳ שם
ערבי שפירושו בעברית
עבר אלוהים היפה.
בערבית זה
עבדארלטך•

.אומרים שאלה היו
בחירות עדתיות. שבדה
שבשכונות שבהו יש
עיראקים ועדות־מיזרח
פלד קיבל יותר קולות

אי ש 01011111
ילו אורי עמית לא היה קיים צריך היה
להמציא אותו!״ אמר לי אדם הבקיא
היטב בנפתוליה של הפוליטיקה הישראלית
וברזיה של מיפלגת העבודה.
אורי עמית, האיש שחולל את המהפך
החשוב ביותר בבחירות המוניציפליות,
האיש שהביא את המערך לשילטון בעיר
הגנים אחרי 59 שנים, הוא אדם שאיש לא
האמין ביכולתו. לא רק שלא זכה לגיבוי
חבריו למיפלגה, אלא זכה לשמוע בכל דקה
את המישפט הבא :״אורי, אתה השתגעת!
אין לך סיכוי!״
איש לא האמין כי הגבר כסוף־השיער

בשנות החמישים לחייו, ינצח את ד״ר
ישראל פלד, האיש שעל הסוס ברמת״גן.
איש לא האמין -פרט לאורי עמית עצמו.
נדמה גם, כי מיפלגת העבודה עצמה לא
ייחסה חשיבות לבחירות ברמת״גן,
והתייחסה אל שכנן*ה של תל־אביב כאל
מקום שבו היא עומדת לנחול מפלה בטוחה.
לכן אולי גם לא הוקדשו תשומת־לב,
משאבים ומאמץ מוגזמים לקראת הבחירות

במיפלגה התמודדו שני אנשים על
המועמדות. נאווה ארד, חברת״כנסת
תושבת רמת־חן, ואורי עמית, מזכיר מועצת

פועלי רמת״גן. עמית הוא עסקן אפור ולא
כאריזמטי, שלמרות פעילותו בת 27 השנים
במפא״י ובמיפלגת־העבודה לא התבלט
מעולם, לא זכה בתפקידים מיוחדים, לא
הרגיז איש ולא זכה באהדתו או הערצתו של
איש.
אורי עמית, יליד עיראק, קיבל אותי
בלישכתו שבמועצת פועלי רמת״גן. התמונה
בפלקאטים, שיש הטוענים כי הביאה לו
לפחות 10,000 קולות, עושה לו עוול -הוא
נראה במציאות צעיר מכפי גילו.
הוא עדיין שיכור מהצלחתו הכפולה: הוא
גם זכה בבחירות, וגם הוכיח לכל אותם שלא

האמינו בו, כי טעו. רמת־גן רצתה להחליף
את הסוסים ובחרה בסוס חדש, אותנטי
יותר, ארצי יותר, עם אובר־דראפט בבנק,
עם בעיות פרנסה. רמת־גן רצתה להחליף
את הסוסים ובחרה בעמית.
כשאנחנו יורדים במדרגות המפותלות על
מועצת״הפועלים, פוגש בנו עבריין נודע
מרמת־השיקמה. הוא ניגש אל עמית, לוחץ
את ידו. אורי עמית מכיר אותו בשמו, מכיר
את בעייתו.
הוא למד. הוא הכין שיעורי־בית.
יורדים לרחוב. תלמידות בית״ספר

.ר א אהיה ו,א׳ ש } 11ו,טו 0
(המשך מעמוד )29
לוחץ ידיים, מציף ידו לשלום. הוא למד.
לדבריו, הכין שיעורי־בית במשך שנים
ארוכות. התכונן לרגע הזה, שבו יהיה ראש
עיריית רמת־גן.
אורי עמית הוא דמות לא ידועה לקהל
הרחב, כמעט אלמוני לאמצעי־התיקשורת.
הוא הצליח להטתיר פרטים מחייו האישיים
מעיניה הבוחנות של התיקשורת ומעיניהם
הבוחנות של מתחריו שחיפשו בנרות
נקודות־תורפה במועמד שהצליח להפתיע
אותם. עמית חי בנפרד מאשתו, ומתגורר
מזה שנים רבות עם חברתו לחיים, גם היא
פעילה במיפלגת העבודה.
אורי עמית גם הצליח להסתיר את שמו
המקורי. הוא ניסה להסתיר אותו גם ממני.
בעוד שעל השאלה בדבר חייו הפרטיים ענה
לי בלי ויכוחים, הרי שכאשר שאלתי אותו
כיצד קראו לו הוריו כשנולד, הוליך אותי
סחור־סחור. בסוף נתגלה מדוע אינו רוצה
לגלות לי מה היה שמו: הוא נולד בעיראק
בשם ערבי.
אורי עמית, שבחר בשם ישראלי מאוד,
צברי מאוד, עדיין נושא בתוכו את הסיבות
שהביאו אותו להחליף את שמו. הוא עדיין
מתבייש בשמו הערבי.
עסקנים במיפלגתו אומרים, כי כל
חולשותיו פעלו, בעצם, לטובתו: הוא היה
בלתי-מוכר, פנים חדשות לבוחר. מנהיגי
המערך זילזלו בו ולא באו לעזרתו. אילו היה
עסקן ידוע, אולי היו הבוחרים פונים לו

כשהתברר לי שיש מחשבה אצל חברים במרכז
המיפלגה להציב מועמד שלא הייתי בטוח שיש
לו סכוי לנצח, החלטתי שזה הזמן להירתם
למערכה. אחרת זו תהיה שוב מערכת בחירות

מוניציפאלית שמקדישים לה משאבים וכסף,
ושוב יוצאים ממנה עם כמה מנדטים ומסיימים
באופוזיציה עקרה או כגלגל חמישי בקואליציה.

• כלומר, אתה החלטת להציע את
עצמך. איש, בעצם, לא סנה אלין• שתהיה
מועמד המערך לרשות העירייה.
כן, זו היתה החלטה שלי. הבנתי שברמת״גן
המאבק יהיה הקשה והמורכב ביותר בארץ.

מיזוג־גלויות. האם מיזוג״גלויות משמעותו
טמיעה של כל גלויות־ישראל? הרעיון אולי היה
יפה, אך הביצוע בשטח היה מנוגד לרעיון.
המיפלגה אמרה שיש לתת יצוג לעדות-
המיזרח. מי רוצה שהם יתנו יצוגי אף אחד לא
רוצה נדבות. יצוג הם רוצים לתת — איזה מין
דיבור הוא זה?
המיפלגה הציעה פיתרונות מלאכותיים
לבעיה העדתית. הקפיצה לתפקידים ממלכתיים
אנשים שהם ברוב המיקרים יס־מנים או סתם
נוחים. היא לא חיפשה שותפים לדרך
אידיאולוגית, אלא נתנה יצוג במושגים של שנות
החמישים. לכן הפסדנו את השילטון. ולמרבית
הפלא, עדיין יש אנשים המאמינים שבאותה
מתכונת אפשר לחזור לשילטון.
הנסיון הרמת־גני הוכיח לי, שלא די שהציבור
אינו רוצה את השילטון הקיים, לא מספיק
שהציבור רוצה שהסוסים יתחלפו. צריך להחדיר
לו לראש כי האלטרנטיבה היא בראש וראשונה
פטריוטית, ללא חישובים מיפלגתיים, וצריך
לשכנע את הבוחרים כי המדובר בהנהגה שבאה
מתוכו, הנהגה משלו, ולא הנהגה הנמצאת מעל
הבוחר והנוהגת בו באדנות.
רק אם יתנו לבוחרים את ההרגשה הזו, אפשר
יהיה ליצור מהפך.

אני לא אוהב לדבר על זה, אבל נוצרה סבי:
— איך לומר — איזו כאריזמה, איזה גל שיז
סיכוי. הרגשתי ביחס חם מצד התושבים.
ואז, גם החבורה הפנימית שסבבה אוו
התחילה להאמין, וכך נכנסנו לסיבוב הראשו
ועל הסיבוב היה אפשר לכתוב ספר.
הסיבוב השני היה לגמרי שונה מהראשון.
מערכת הבחירות הזו היתה מתוחכמת ביותו1
הדברים נראים כאילו פשוטים, אבל הם לא ה
פשוטים כלל וכלל. הכל היה.מתוכנן מרא?
מתואם, מתוחכם: איפה להופיע, איך לדבר, עם נ
להיפגש, מה להגיד, האם לנקוט בקו של מעו
נגד ליכוד או לנקוט בקו אישי, איך להתייד
להשמצות, איך להיות קונסטרוקטיביים.
לפני שנכנסתי לאיזה מקום, לפגישה !7
בוחרים, הייתי צריך ללמוד את בעיות־המקו
השכונה, הרחוב והבית.

• אתה חי ונושם פוליטיקה כל-כך
הרבה שנים. מדוע, בעצם, לא הצלחת
לבלוט יותר מהאחרים?
הייתי שונה במיקצת משאר החברים הפעילים
במיפלגה, שחיפשו פירסום, שרצו ששמם יופיע
בעיתון, ושדאגו ליחסי־הציבור שלהם.
אני האמנתי יותר בעבודה. אף פעם לא רציתי
שיתנו לי מתנ1ת, רציתי להגיע להישגים משל
עצמי. אף פעם לא רציתי שיקדמו אותי מפני
שאני יס־מן או מקבל קו מסויים המונחת עלי.
אני טיפוס לוחם, לא מתפשר בדברים

זו היתה עבודה גדולה של איסוף נתוניו
ומידע. אני רציתי, שאם תושב ישאל אותי שאלך
שידע שאני מכיר את הבעיה לא פחות ממנו.
היו אנשים שחשבו שאני מגזים, אבל אנ
ידעתי מה אני עושה, ואני מאמין שהעובד
שלמדתי כל בעיה ובעיה בכל מקום היא הרב
שהפתיע את התושבים והקסים אותם. ידעה
בדיוק מה הבעיה במקום הספציפי. אף פעם ל
הבטחתי לפתור את הבעיה, אבל אמרר
שאשתדל.

• ידוע לי לפחות על שתי נשוח
יחסי־ציבור, שאחרי שנפגשו איתן
החליטו שלא לקחת על עצמן או
העבודה איתך. הן טענו שאין לך כ
סיכוי להיבחר, וגם שיהיה קשה למכו
אותך לעיתונות.
כל מי שהלכתי אליו, לא רצה אותי. כ
מישרדי־הפירסום ויחסי־הציבור בארץ שפני
אליהם לא היו מוכנים לקחת על עצמם א
העבודה, אמרו שאין סיכוי.
החשובים לי ולא חושש מקשיים. במיטבחים
הפוליטיים מכירים אותי מצויץ. יתכן שמזה נובע
היחס הלא־חם של החברים אלי, יתכן שאמונתי
והתנהגותי הם שלא קידמו אותי עד עתה.

עמית בלישכתו, במועצת פועלי רמת־גן
.אנשים חשבו שאני לכל היותר מתאים להסתדרות!״
עורף. אילו מנהיגי המיפלגה היו באים
לרמת״גן, לשכנע את התושבים להצביע
למענו, אולי היו מרגיזים את הרמת־גנים.
״אין ספק ״,אמר לי מומחה ותיק למיפלגות,
״שאילו היה המערך בתל־אביב מציב
בראשו מועמד אלמוני כמו ברמת״גן, הוא
היה זוכה בקולות רבים הרבה יותר מדב
בן־מאיר״.
האם אורי עמית זכה רק מן ההפקר, או
שכישרונותיו ותכונותיו שיחקו תפקיד
מכריע בבחירותן הדבר יתברר מהר מאוד.
אנשי העבודה, שלא שמו לב אליו קודם,
משוכנעים גם היום שהוא זקוק להרבה־הרבה
יועצים מנוסים סביבו. אם יצליח
להתנער מהם ולנהל את העיר בדרכו
האישית -סימן שיש בו משהו.
אורי עמית, ראש־העירייה החדש של
רמת״גן. האיש שהצליח להפתיע, האיש
שתושבי רמת־גן נתנו בו את אמונם. כעת,
אחרי שנבחר, בא הזמן לפרוע את השטר,
למלא אחרי ההבטחות. ימים יגידו אם
האיש שהבטיח -גם יצליח לקיים.

• אתה אדם כמעט אלמוני. של מי
היה הרעיון להעמיד אותך בראש
רשימת המערך לבחירות ברמת־גן?
חשבתי לרוץ לרשות העירייה באיזשהו שלב
בדרכי הפוליטית. לא האמנתי שזה יקרה
בקדנציה הזאת. אני בן ,50 תיארתי לעצמי
שהציבור הרמת־גני קצת שמרן, ובעיר הזו יש
ממוצע גיל גבוה. לכן האמנתי שיש לי זמן עד
גיל .58— 57

י 30

אמרתי לחבריי: אם יש סיכוי שהמערך יצא
בכבוד בבחירות המוניציפליות, זה ברמת־גן.

• כיצד הגיבו חבריך כשהצעת את
עצמך?
הם לא האמינו בי. הם גילגלו עיניים למעלה
ולמטה, ולא האמינו בי.

• מדוע?
קודם כל, מפני שהם לא מכירים את רמת־גן.
וחוץ מזה, חלק לא רצה להאמין בי. למה? זה כבר
קשור בהרבה דברים בתוך המיפלגה. אני איש עם
ריעות עצמאיות, אני איש שיש לו תפיסה
מסויימת איך המיפלגה צריכה להצטייר מבחינה
מדינית, חברתית וכלכלית. אני מחזיק במושגים
שהמיפלגה אינה מחזיקה בהם, ולדעתי — אני
לא מאמין בדרך שבה המיפלגה הולכת כעת.
יחד עם זאת, הייתי כל השנים חבר מפא״י.
מעולם לא עזבתי את המיפלגה־האם.

• איך לדעתך צריכה מיפלגתך
להצטייר כיום בעיני הציבור?
כפטריוטית. היא צריכה להציג קו פטריוטי,
לא קו יוני. קו האמצע.

• תוכנית אלון?
זה המינימום.

• מה דעתך על יחבה של מיפלגתך
לעדות־המיזרח?
המיפלגה הפסידה בעבר מצביעים פוטנציאליים.
שכונות, עיירות־פיתוח התחילו
להרגיש שהמיפלגה לא פנתה לרחשי־ליבם.
חוץ מזה, אני חושב שהמיפלגה התחייבה לכל
מיני מושגים ולא ידעה לטפל בהם נכון. דובר על

• מי בכל זאת האמין שאתה מסוגל
לנצח בבחירות ברמת-גן, מי במיפלגה
נתן לך גיבוי ועמד מאחוריך?
בני גאון, מנכ״ל קו־אופ, האמין בי ועמד
מאחורי, למרות התקופה הקצרה של ההיכרות
בינינו. בני גאון עמד על טיבעי והתרשם מההגיון
שבו אני חושב על הרבה נושאים. הוא היה בין
המאמינים הראשונים שלי.
הוא האמין בי, בניגוד להרבה אנשים, ובהם
חברי הטוב״ם — ואני לא רוצה להזכיר שמות.
אם אזכיר שמות, זה ירגיז אותם.
בני גאון עמד מאחורי והאמין ביכולתי.

• כשאתה אומר ״חברי הטובים״,
אתה מתכוון לחבורת האנשים שאתה
עובד איתם בפניך המיפלגה?
אני מתכוון לחבורה שאני עובד איתה הרבה
שנים, שהשתתפתי ביחד איתה בהצבעות קשות,
אנשים שמכירים אותי היטב. הם האמינו שאין לי
שום סיכוי, למרות שאני האמנתי שיש לי סיכוי.

• מאין נבעה התחושה שיש לך
סיכוי, כשכולם סביבך אמרו לך שאין
סיכוי כזה?
הלכתי בהצבעה חשאית ברמת״גן. קיבלתי 99
קולות, ונאווה ארד קיבלה — 77 זו היתה
ההתחלה.
אחר״כך, הדבר הקשה ביותר אחרי שנבחרתי
כמועמד, היה להחדיר בקרב חברי את התחושה
שיש לי סיכוי.
אם חייל הולד למילחמה בלי ביטחון שיחזור
הביתה בשלום, הוא לא צריך לצאת למילחמה. כך
הרגשתי אני, וזה היה קשה. הם לא האמינו בי, וזה
היה קשה.
לאט־לאט הדלקתי אותם, לאט־לאט השתכנעו
שאולי־אולי יש סיכוי. לאט־לאט,
כשפתאום הוצפתי בגל אהדה, בעיקר מקרב
הצעירים, הקובעים את דעת״הקהל.

• מה היתה תגובתך?

זה לא הפתיע אותי. כדי להכיר אותי, צר׳
לחיות הרבה שנים במחיצתי. אנשים אומרי!
אורי עמית? נו, יפה. מתאים לו להיות מזכי
מועצת־הפועלים, אולי מתאים לו גם להיות עסי
בהסתדרות. אנשים חושבים: אורי עמית הוא 7
מספיק מתוחכם, אבל הם לא יודעים כמה שא
מתוחכם.
אני חיה פוליטית שחי ונושם פוליטיקה ומכי
טוב מאוד את הרמת־גנים, מנהל איתם פליו
סמוי. אני גר ברמת־גן 33 שנים וחי פוליטיקה י
שנים בצורה אינטנסיבית.

• לפני רמת-גן היית בעיראק. ש
נולדת. אורי עמית הוא לא שמ
הראשון — מה היה שמך כשנולדת?

״שנים וסח גחשבח•
נג טיב ושימשו בוס.
בשנים האחרונות חלה
התוחמת, גנני שהוא
גומי נוריד חבורה
שו אנשים המרחיקה
אותם מהשילטוך

מה זה חשוב? כולם מכירים אותי בשם אוו
עמית.

• גם דויד בן־גוריון נולד דויד גרי׳
גם שימעון פרס נולד שימעון פרסק׳
ובנימין בן-אליעזר קורא לעצמו ע;
היום ״פואד״ .מדוע שלא תגיד לי או
שימך המקורי?

אני באמת חושב שלא צריך לדבר על זה. אני
עליתי ארצה פעמיים: פעם בסוף ,1939 כשהייתי
ילד, עם הורי. אחרי כמה חודשים ירדנו חזרה
לעיראק, כי המישפחה שלי חששה ממילחמת
העולם השנייה.
בפעם השנייה עליתי ב־ ,1948 במיסגרת
עליית־הנוער. התחנכתי בבן־שמן ובקיבוץ יגור,
ואחר כך שרתתי בצה״ל בצבא קבע, כבעל
מיקצוע אחראי על קו מטוסים.
בסוף שירותי הצבאי עברתי בחינות לקורס־טיס,
אך כשנתבקשתי לחתום על חמש שנות־קבע,
ויתרתי ויצאתי לשוק החופשי.
עבדתי קשה מאוד בסדום ובתימנע, חסכתי
פרוטה לפרוטה ורכשתי דירה אצל צבי סבירסקי,
קבלן ידוע.
אהר־כך הלכתי ללמוד במכון להשכלה
ומחקר בבית ברל, ולמדתי כלכלה והיסטוריה
באוניברסיטה אכסטרנית.
אני חי, פועל ונושם פוליטיקה. עם כל
הצניעות, אני יכול לקרוא מצבים בפוליטיקה
עתידית.
יש אנשים שחשבו שההצלחה שלי היא
שליפה מהמותן, הם לא ידעו עד כמה ההצלחה
שלי היתה דבר מאוד מתוכנן. שנים עבדתי על זה,
שנים הכנתי את עצמי לקראת הרגע שבו
אתמודד על ראשות עיריית רמת־גן. לכן אף פעם
לא רציתי להיכנס לרשימה כחבר מועצת־העירייה.
ידעתי שאני עוד אפתיע, ולכן הכנתי
טוב־טוב את שיעורי־הבית.
הערכתי שאגרור את ישראל פלד לסיבוב שני,
אבל חשבתי שלקראת הסיבוב השני הוא יוביל
באחוזים בודדים. חשבתי: אולי אנצח אותו
בסיבוב השני, למרות שהוא יוביל.
אחרי הסיבוב הראשון נתקפתי גם אני בייאוש,
כמו חברי. המאבק הזה היה בין פלד ואורי עמית.
ופלד פיתאום קיבל פחות מנדטים מאורי עמית.
הופתעתי. פיתאום הבנתי שהמאבק הוא אישי,
בינינו, ובמיפלגה הציעו שאשנה את הקו שלי
למערך מול ליכוד.
התנגדתי. אני מאמין שאני מושך קולות לא
פחות ממנהיגי מפלגת העבודה. גם פלד הבין שזה
מאבק אישי, ושינה את קו־־ההסברה והתעמולה
שלו ב־ 180 מעלות.

.החיים הפרטיים של
רכושו הפרט־ .אני לא
מסכים ערגש נרכוש׳
הפרטי
לא ישנתי לילות, שקלתי. החלטתי להמשיך
באותו קו א־פוליטי. התוויתי את הסיסמה :״הירדן
לא עובר ברחוב ביאליק.״ הסברתי שכאן לא
עומדים לבחירות משה ארנס, דויד לוי או יגאל
כהן־אורגד. כאן עומדים אורי עמית מול ישראל
פלד.
הסיסמה הזו עשתה הרבה עבודה, זו סיסמה
שלי, אני המצאתי אותה — שאף אחד לא יספר
לך אחרת. כל הרעיונות היו שלי. קראו להם
שליפה מהמותן, אבל כולם היו פרי תיכנון ואחרי
מחשבה שנייה.

• מה ההבדל בינך ובין ישראל ם לד?
מדוע אתה חושב שתהיה ראש־עירייה
טוב ממנו?
אני חייב להגיד, שפלד הוא פחות־או־יותר
ראש־עירייה לא רע. קשה למצוא בו פגם. אבל
כשידידי ישראל פלד, שבועיים לפני הסיבוב
הראשון, טייל ביחד איתי בפארק הלאומי, הוא
טייל רכוב על סוס. אני הלכתי ברגל ולחצתי
ידיים.
כשאמרתי את זה פלר נפגע, אבל זו אולי
דוגמה קולעת להבדל ביני ובינו. רק אחרי
שאמרתי את זה הבנתי איזו השפעה יש לי על
התושבים. אני לא הייתי צריך להסביר להם שאני
משלהם. הם ידעו את זה.
אז גם הבנתי שהבוחרים רוצים מישהו מתוכם,
אחד שיש לו אובר־דראפט בבנק כמו להם, אחד
שיש לו בעיות ושבקושי יכול לשלם את החשבון
בסופרמרקט, אחד שהולך ברחוב כמו כל אחד
אחר, לא רוכב על סוס או חי במיגדל רחוק
ואי־אפשר להגיע אליו. אחד שיש לו איתם מגע
ישיר, כמוני.

• אמרו שהבחירות ברמת־גן היו
בעצם עדתיות — שהעיראהים.
שמיססרם ברמת־גן הוא רב, בחרו
בנציג משלהם.
זה לא אמת.

• זה פוגע בך?
זה פוגע, אבל זו לא אמת. בסיבוב הראשון,
בחלק מהשכונות שבהן יש ריכוז רציני של בני
עדות־המיזרח ועיראקים, לא קיבלתי הכי־הרבה
קולות. היו כמה שכונות שבהן הפער היה לטובתו
של פלד, ותמיד בשכונות של עדות־המיזרח.
עבורי הצביעה האוכלוסיה השורשית מרמת־חן,
מקריניצי, ממרכז העיר ומשיכון־ותיקים.
פלד זרק את הדבר האומלל הזה שנבחרתי

,.א]׳ לא מחפשו
נדבו שאני מאמין ,0
ולא חושש מקשיים.
במיטבחים הפוליטיים
מלידס אות׳ מצו״ן.
יחנן שמנה נבו! היחס
השליד, כשהצגתי את
מועמדות״
מטעמים עדתיים, וזה הדליק את רוב הציבור.
הציבור לא אהב לשמוע שזו הצבעה עדתית
ושהקול העיראקי השפיע. זה הרגיז הרבה אנשים,
והרבה מצביעים של הליכוד והתחיה החליטו
שהפעם לא יבחרו לליכוד וילכו אחר הסיסמה:
״הירדן לא עובר בביאליק״.

• נחזור ברשותך אל אחת השאלות
ששאלתי אותך בתחילת הראיון: מה
שימך המקורי?
בזמן שעליתי ארצה קראתי לעצמי אורי, זה
השם שניתן לי כשהייתי חבר במחתרת בעיראק,
ביחד עם מרדכי בן־פורת, יודקה תגר וירחמיאל
אסא.
אבי היה הדמות שהשפיעה עלי הכי־הרבה
מכל הדמויות. הוא היה ציוני ונפטר לפני כמה
שנים. הוא היה אדם בעל אופי חזק, שעיצב את
האישיות שלי. למרות שנפטר לפני שנים, הוא
עדיין יקר לי מאוד.

• מה היה שימך לפני שקראו לך
אורי?
בשדה־התעופה שאלו אותי איך קוראים לי.
אמרתי: אורי. השם של אבי היה יצחק, אז אמרתי:
אורי יצחק. והוספתי את שם הסבא, עבורי, ואת
שם מישפחתנו, פשה. וכך השם שלי היה: אורי
יצחק עבורי פשה. אבל ביום שהשתחררתי
מצה״ל החלטתי ששם־המישפחה שלי יהיה
עמית.

.אם חייל הולך
למילחמה בלי ביטחון
שיחזוו הביתה בשלש,
הוא לא צוין־ לצאח
למילחמהד
• ואיך קראו לך כשהיית ילד
בעיראק, איך קראו לך בבית הוריך?
כשנולדתי היה לי שם ערבי, זה באמת נמצא
אצלי עמוק, אני לא יודע למה את רוצה לחשוף
את זה. אף אחד לא הצליח להוציא ממני את זה עד
היום.
היה לי שם ערבי שפירושו בעברית
״עבד־אלוהים היפה״ ,ובערבית זה עבד־אל־לטיף.
אני לא חושב שזה מענין, אני חושב שאת
גולשת לקיטש כשאת שואלת את השאלה זו.

• אני אמשיך, ברשותך, לגלוש
לקיטש. יש לי עוד שאלה אישית לשאול
אותך: כיצד הצלחת להסתיר ממתחרך
את מצבך המישפחתי?
אני חי בנפרד מאשתי ויש לי בן בגיל . 10 מזה
שנים רבות שאני חי עם חברה שלי לחיים.

׳עמית יוצא ממועצת־הפועלים
,היחיד שנתן בי אמון היה בני גאון!״
אף פעם לא הסתרתי את זה ואף פעם אני לא
מסתיר.
אני רואה את זה בעין יפה שהליכוד לא ניצל
את זה נגדי. אני מתאר לעצמי שבימינו זה לא
דבר יוצא״דופן. ובכלל, החיים הפרטיים של עסקן
ציבור הם רכושו הפרטי. אני הושב שהציבור
מבוגר דיו כדי להבין שבחיים יש כל מיני בעיות.
מצבי המישפחתי עומד להיפתר מאוד בקרוב, על
הצד הטוב ביותר.

• אתה נוטר לאותם שלא האמינו

לא, אני לא נוטר. אמרתי לך שאני מבין
אותם. הם לא ידעו עד כמה אני מתוחכם. אני
חשתי בגל אהדה כזה, שחשבתי לעצמי: אם
התושבים אוהבים אותי, אני מנצח.
הלכתי ברחוב עם שניים־שלושה חבר׳ה
והרגשתי שאנשים אוהבים אותי. פלד הלך עם
צבא סביבו. נפגשנו במיקרה והושטתי לו יר;
כשלחצתי את ידו, הרגשתי שאני לוקח אותו.
אמרתי זאת לחברים. הם אמרו לי :״אורי, אתה
השתגעת.״
השתגעת־השתגעת, אבל לי היה רגש.

• מדוע מנהיגי מיפלגת העבודה לא
באו לרמת־גן לעזור לך, כשם שעזרו
ליוסף נבו בהרצליה?
הייתי הרבה שנים מקורב לשימעון פרס.
בשנים האחרונות חלה התרחקות בינינו, מפני
שהוא הוקף בחבורה של אנשים המרחיקה אותנו
מהשילטון — כך אני מאמין. לכן חלה התקררות
ביחסים בינינו.
יש לי יחסים מצויינים עם יצחק רבין, אבל
קשה להגיד שיש לי מישהו מהמנהיגים שהוא
מועדף. אני קובע את יחסי לאיש לפי הקו שלו,
לא לפי החבורה הסובבת אותו.
ביקשתי מהמנהיגים להשאיר אותי לבד
ברמת־גן, הרבה אנשים רצו לחבק אותי ולעשות
איתי דברים ביחד, אבל אני חששתי שזה יהיה
חיבוק־דב.
בצוות־ההיגוי שלי היו אנשים ממיפלגות

שונות. היו מהתחיה, היו משלום עכשיו, מחרות,
משינוי ומהמערך. אלה היו בחירות אישיות
לגמרי. ביקשתי ממנהיגי המערך שישאירו אותי
לבד.

• ואחרי שנבחרת — גם אז הם
השאירו אותך לבד?
או! אז התקבלתי בלישכת מיפלגת־העבודה
במחיאות־כפיים, וזה נגע לליבי למרות שאני
יודע שכך זה בדרך־כלל: אוהבים לחבק את
המנצחים. אגל הרגשתי שבמחיאות־הכפיים
האלה יש גם קצת כנות, יש הערכה אמיתית

״הניצחון הזה אינו
שווי. הניצחון הזה
ישנה אח הגנה
הבודיטיח. ומת־גן
תחבור לנקודת־הנובד
של הבחיווח ומסת!״
לניצחון. כי אחרי הכל, איש לא האמין שאני
אנצח.
ואני בטוח: הניצחון הזה אינו שולי, הניצחון
הזה ישנה את המפה הפוליטית. רמת־גן תהפוך
לנקודת״הכובד של הבחירות לכנסת.

• העיראקים ברמת־גן שמחים על
בך שאחד משלהם נבחר לראשות
העירייה?
כל עיראקי חושב את עצמו מינימום ללורד
או לרוזן. הם ככה מסתכלים עלי ושואלים: איך זה
שהוא נבחר, למה דווקא הוא, מה יש בו שאין בנוי
אבל את זה אל תכתבי.

היום של מחרתיים

שידור
צל״ש
ב לי שפאלץ
לאיתן אורן על כתבתו על מישפחת השבוי
רפי חזן, שתיארה את חוויית המישפחת בלי
שמאלץ וסנטימנטליות מתקתקה. כתבה זו בלטה
בין הכתבות רבות על פרשת השבויים. שאחדות
מהן התעלו מעל לרמה הכללית, לפחות בדבקות
לאמירת האמת. לא פעם בלטו מראיינים
בשאלות מטופשות ומרגיזות. אדבדרך־כלל
החומר הטלוויזיוני על יום השיחרור ההדדי יכול
לשמש חומר־רקע למחקרים רבים. למשל:
ההבדל בין קבלת־הפנים הסוערת שנערכה
לשבויים הישראליים ובין קבלת־הפנים
המאופקת שנערכה לחוזרי־אנצאר על־ידי
נשותיהם, הוריהם וילדיהם. או: השפלת
המשוחררים הערביים בדרכם מן הכלא, שכאילו
נועדה להזריק להם זריקה אחרונה של שינאה
בטרם הישלחם לחופשי. במאורעות כאלה יכולה
הטלוויזיה למלא תפקיד חיוני כעיני הציבור —
והיא אכן עשתה זאת, במסירות ובדבקות כפי
שעשה גם הרדיו.
אגב, הכתבה עם רפי חזן נקטעה באמצע

הלהיט האחרון בעולם־הטלוויזיה של העולם המערבי הוא
סירטה של חברת אן־־בי־סי האמריקאית הבוקר שלמחרת, המתאר
תוצאות של התקפה גרעינית של העיר קאנזאס־סיטי
בארצות־הברית.
למחרת הקרנת התוכנית באמריקה סוזוף־לחוף דיווחו הכתבים
הישראליים בארצות־הברית שהטלוויזיה הישראלית עומדת לרכוש
אותה להקרנה.
אלא שהטלוויזיה הישראלית אינה מתכוונת לרכוש בשלב זה את
הסרט. הפירסום על כוונתה הוא תוצאה של שאלה בטלקס לביתו־מחיר
הסרט ולא לרכישתו. השאלה לא הובנה כהלכה במחלקת
ההפצה של חברת אן־בי־סי.
אץ זה סוד שהטלוויזיה הישראלית אינה רוכשת סרטים חדשים
בעלי תפוצה עולמית. זו הסיבת למשל, לכך שבשבוע שעבר,

כיהן כמנכ״ל משרד־הביטחון וכסגן שר־הביטחון
בשנות ה־ 50 וראשית ה־ ,60־•־־
בנקודה זו הוכיחו
המראיינים חולשה, כאשר השאלה המתבקשת,
בנושא זה, לא נשאלה.

מאחורי המירקע
נעשבו־ 1זבט״

המישפט, ברגע שעמד להביע דיעה חיובית על
אש״ף.

בשיחות שעורך מנהל הטלוויזיה, טוביה
סער, עם מקורביו, הוא שב ומעורר את ״מילכוד
קרפין״ שבו הוא מצוי.
בעוד תקופת־זמן קצרה עומד להתכנס
הוועד־המנהל של רשות־השידור, לאשר או לא
לאשר סופית את מינויו של קרפין כעורך מבט.
בוועד־המנהל עשוייה להתגבש חזית רחבה של
מתנגדים, כאשר הבולטים בהם, המישנה ליו״ר
מיכה ינון ובגלל סידרה של כתבות
״אנטי־דתיות״ ששודרה בטלוויזיה) ,אהובה
מרון, אהרון פאפו ושאר נציגי הליכוד
המגדירים את הקו־הדיווחי של קרפין כ״סיגנון
מערכי״.
מרכיב נוסף ב״מילכוד קרפין״ נעוץ בסידרת
איומי־התפטרות, שהטיח קרפין בתקופת־הניסיון
שלו בתפקיד. הדברים נגעו לשאלות שבהן אין
הסכמה בין קרפין לממונים עליו.
הסיבה האחרונה: הקרע במבט, כאשר ניסה
קרפץ לפטר את יורם רונן מתפקידו כראש
הדוכנה ורסק) המדינית.
בשיחות הנערכות בצמרת רשות־השידור
מועלים ארבעה שמות של מועמדים לתפקיד.
שימעון טסלר, העומד לשוב בקרוב
מעמדת־לונדון, יאיר אלוני, ששימש בעבר
כמנהל חטיבת החדשות של קול ישראל, יורם
רונן ועורך כותרת לילה, דן רביב.
גורם נוסף העשוי לזרז את ההחלטה בנושא:
אווירת־המשבר הפוקדת את מערכת מבט.

פרסעל הטוקד־

פ 1ר 1םדה ״ ש ה

כתב אורן
מישפט באמצע

לעורך מבט יעקב אחימאיר, על
תוכנית מוקד המוקלטת, שבה ריאיץ, ביחד עם
עמיתו נימים מישעל, את מנהיג האופוזיציה
שימעון פרס. ראיון זה, שבלט בקשיחותו
לעומת הראיון, שבוע קודם לכן, עם ראש־הממשלה
יצחק שמיר, התמקד בעיקרו
בעירעור מעמדו של פרס כמועמר מיפלגת־העובדה
לראשות־הממשלה. במהלך הראיון יצא
פרס כמה פעמים מכליו, ביקש את המראיינים
לעבור לשאלה הבאה, כאשר השאלות מול פני
האומה העלו את חמתו של פרס. גם גילויי
העולם הזה על האפשרות שנשיא־ המדינה
לשעבר, יצחק נבון, עשוי להתמודד על מקומו
של פרס, יצרו רושם בעיני הציבור שמנהיג
האופוזיציה מועלה על המוקד.
לקראת סיום הראיון הוצג אחד האבסורדים
של הפוליטיקה הישראלית. כאשר שאלו
המראיינים את פרם על עמדתו לגבי החימוש
הגרעיני במרחב, יצא פרס נגר חימוש קטלני
שכזה, תוך שהתעלם מהעובדה, כי בתקופה שבה

הישיבה האחרונה של פורום החדשות עסקה
ברוב זמנה בנזיפה של מנכ״ל רשות־השידור
יוסר ו״טומי״) לפיד בחטיבת החדשות של קול
ישראל, שדיווחה על מסיבת־עיתונאים של
הוועד לסולידאריות עם אוניברסיטת ביר־זית.
נושא המסיבה: ההתרחשויות במחנה־הפליטים
דהיישה.
לפיד אמר לאנשי הרדיו, בנימה נוזפת :״מה
אתם נותנים להם זמן־שידור ...מי זה אבי עוז?״
יומיים קודם לכן, בישיבת הוועד־המנהל,
שאל נציג המערך ישראל פלג :״כמה פעמים
הופיע האזרח רפול בטלוויזיה?״ ונענה על־ידי
מנהל הטלוויזיה, טוביה סער הכתבה
האחרונה בהשבוע ־ יומן אירועים שודרה
מכיוון שהוקמה תנועה חדשה, שנקראת, צומת׳
וזהו אירוע חדשותי והטלוויזיה חייבת להתייחס
אליו, כמו שהיא מתייחס לפעולות,שלום עכשיו׳
ו,גוש אמונים׳ שאף הן אינו מיוצגות בכנסת״...
סער לא הסביר מדוע לא סיקרה הטלוויזיה את
הקמת המיפלגה החדשה ״אלטרנטיבה״.

קהים אל הלא־כלום
באחרונה קיבלה רשות־חשידור ממישרד־התיקשורת, בקשה לתשלום 200 מיליון שקל
עבור הטלפונים של הרשות וקווי־השידור השתים.
בדיקה שערבה ההנהלה גילתה שקיימים עשרות קודם שאינם ברשותי״ ושהיא נאלצת
לשלם את הוצאותיהם ודמי־השימוש שלהם.
בולטים ביניהם שלושה קווי־טלפון לשידוו־־ישיר, שהותקנו לפני יותר משלוש שנים
במלץ אכדית עבור שיחות האוטונומיה עם מצריים. הרשות אינה משתמשת בהם מאז תום
השיחות.
עכשיו מתגוונת רשות־השידור לתבוע ממישרד־התיקשודת את החזר הוצאות השימוש
בקווים אלה ובקווים האתיים שאינם בשימוש, בתוספת של ריבית הצמה־״

במלאת 20 שנה להרצחו של הנשיא ג׳ון קנדי, היתה הטלוויזיה
הישראלית אחת מתחנות־השידור המעסות שלא שידרה את הסידרה
החדשה על הנשיא קנדי. הטלוויזיה רוכשת רק עותקים משומשים
מיד שניה ועותקים מהדפסה משומשת, שכבר שורת! כמחיר מוזל,
בתאריך־הקרנה מאוחר, כרי לחסוך בהוצאות.
מהיר הקרנת הבוקר שלמחרת הוא 20 אלף דולר (כ־ 1,8מיליון
שקל) ואץ בכוונת הנהלת הטלוויזיה, לשלם סכום זה עבור הקרנת
סרט אחד.
למדות איכות הסרטים הזולים, המאוחרים והסשומשים,
שהטלוויזיה מקרינה למשלמי־האגרה שלה, החליט הוועד המנהל
של רשות־השידור, בשבוע שעבר. לקבוע תוספת אגרת טלוויזיה
בסן־ 580ש. אחד מבכירי העובדים בטלוויזיה קבע. :אם הטלוויזיה
אינה מקרינה עכשיו את הבוקר שלמחרת. היא הופכת את עצמה
לטלוויזיה של קבצנים. תמורת אגרה של עשיריסר

אבסח־ ד־ ,די מנ קר טי ״

מושבה הסוני־ חוז ר

מצב אבסורדי: בישיבה האחרונה של הכנסת
הנוכחית נערכת השבעת הממשלה שנועדה
למשול בימי הכנסת הבאה.
אבסורד כזה עשוי להתרחש בחודש מארס
ברשות־השידור. בעוד השר־הממונה על הרשות,
שר־החינוך־והתרבות זבולון המר, יערוך את
רשימת מינוייו לתפקידי החברים במליאת
רשות־השידור, וחברי הוועד־המנהל החדש
ומהוועד־המנהל הישן יישאר רק מיכה ינון,
נציג המפד״ל, שהשר המר עומד למנותו כיו״ר,
במקומו של הפרופ׳ ראובן ירון, למרות
שהמפד״ל מייצגים פחות מ־6ל 5באוכלוסיה),
תמנה המליאה הנוכחית, בשיתוף פעולה עם
הוועד המנהל הנוכחי, את המנכ״ל הבא של
רשות־השידור, או שתאריך את מינויו של
המנכ״ל הנוכחי, יוסף לפיד.
את האבסורד הדמוקרטי הזה ניתן יהיה

זה נשמע כמו אגדה לילדים מפגרים: אחרי
שכתבי הרדיו ניהלו במשך שנים רבות מאבק
בטכנאי קול ישראל כדי לבטל את הצמדת
הטכנאים לכתבים בשטח ולהביא לחלוקת
מכשירי סוני לכתבים, הביא המישנה־למנכ״ל
הרשות, נחמן רון, הצעה שאיפשרה לטכנאים
להסכים לשינוי עמדתם.
אלא שכן צצה התנגדות מכיוון בלתי־צפוי:
כתבי הרדיו. עכשיו טוענים כתבי־הרדיו
שהפעלת הסוני על־ידם היא שינוי במעמדם,
המצריך תוספת־שכר בהתאם.

.ב טחנה״ פאר
פיטוריו של עורר במחנה אחרי פירסום
הדו״ח על האסון בצור החזירו לחדשות את
מנהלת מחלקת־התוכניות של גלי־צה״ל, עדנה

פאר.

פאר, הנהנית מחסות־לא־ברורה של
הרמטכ״ל מיטה לוי, ממשיכה לקבל שכר
כמנהלת מחלקת־התוכניות בגל״ץ, למרות
שמפקד התחנה, אלוף־משנה רון בן־ישי, עובד
שעות נוספות כדי לטפל בניהול מחלקת
התוכניות של התחנה.
פיטורי עורך במחנה יצרו הזדמנות לפיתתן

כתב מישעל
כאשר המערך יגיע לשילטון...
להקרין בטלוויזיה־הלימודית, במיסגרת שיעורי־האזרחות.

מוישעל
עלהב חנ ת
מזה כמה חודשים עובר חתול שחור בין ראשי
מיפלגת־העבודה, ובעיקר שימעון פרס, לבין
הכתב לענייני מיפלגות של הטלוויזיה, ניסים

מישעל.

מקורביו של פרס טוענים שמישעל מתאנה
בכול הזדמנות אפשרית לפרס, באמצעות שאלות
פרובוקטיביות והצגת נושאים שאינם נראים
לפרס.
השיא בא, לדעת אנשי־המערך, בתוכנית
מוקד האחרונה(ראה לעיל).
כמה ממקורביו של פרס הבהירו, אחרי
התוכנית, שאם המערך יגיע לממשלה בבחירות,
או דרך ממשלת־אחדות־לאומית, יהיה מישעל
הראשון מעובדי הטלוויזיה שיימצא על הכוונת
שלהם.

מאחורי המיקרופון
נגד־ ה קי צו צי ם
איום חסר־תקדים בתולדות קול ישראל הציג
ועד־העובדים של התחנה מול הכוונה של הנהלת
רשות־השידור לקצץ קיצוץ משמעותי במיכסת
השעות הנוספות של עובדי הרדיו.
בחוזר שהפיץ הוועד ברדיו, הוא מזהיר את
הנהלת רשות־השידור שכל פגיעה משמעותית
במיכסת השעות הנוספות יביא להשבתת כל
רשתות־השידור של קול ישראל.

בעייה פאר
פיתרון סופי
סופי של פרשת עדנה פאר: הפקדתה על שבועון
המטכ״ל.
הרמטכ״ל טרם נענה להצעת יועציו ברוח זו.

פסקול
פ 1ר ת +גילעז־י?
ידיעות שפורסמו במדור זה, שהתייחסו
לקידומו המתוכנן של חנן עזרן בידי מנהל
חטיבת־החדשות של הטלוויזיה, יאיר שטרן,
תחילה כעורך־מישנה של מבט והלאה כעורך
מבט, הוכחשו בידי שטרן. כאשר נשאל שטרן
לסיבה שהביאה את עזרן להתגורר בירושלים,
השיב :״הוא יכול להתגורר בכל מקום
בארץ־ישראל! אבל אין זה מעיד על כוונה
לקידומו על האפשרות שיועץ
ראש־הממשלה לענייני־תיקשורת לשעבר, אורי
פרדת, עשוי להתמנות כמנכ״ל הבא של
רשות־השידור, מצטרפת שמועה הטוענת
בעקשנות שפורת מתעתד להביא איתו את
אלכם גילעדי לתפקיד מנהל־הטלוויזיה.
העולם הזה 2413

תוכניות מועדפות תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום רביעי
30.11
• סרט קולנוע: הלילה
האמריקאי (— 10.05
מדבר צרפתית) .סירטו של
הכימאי הנודע פרנסואה טריפו,
שבו מתחלפים מציאות ודמיון זה
בזה ולפעמים הופכים ׳לאחד,
כאשר חברת־סרטים פריסאית

תיעודי.של שירות הסרטים הממשלתי,
העוסק בביתם ומעונם
של צעירים מפגרים בשיכלם,
הסובלים מהחברה הנורמאלית.
מטרתו של הכפר היא להביא
חלק מהחניכים למצב, שבו יוכלו
לעמוד בעתיד ברשות עצמם. את
הסרט ביים ארן פטינקין, העוקב
בעזרת מצלמתו אחר הטיפול
בחניכים בכפר שבו מטופלים
יותר ממאה חניכים.

טלוויזיה: סידרה חדשה.

יום שבת 3.12.83

יום רביעי 30.11.83

• לילדים: החבריה העליזה 5.45 ערוץ
— 20 דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
3 אנימציה על חבורת ילדים ועל הרפתקותיהם השונות.
הסידרה משלבת גם מסר חינוכי, בהציגה בעלי מיקצועות
שונים, התורמים את תרומתם לחברה.

• סידרה קומית: שלושה בדירה אחת
( — 8.30 ערוץ 25 — 6דקות — מדבר
אנגלית) .לאלה בינינו, שלא הזדמן להם לצפות
בסידרה הקומית החביבה מעל מסכינו, ניתנת להם
האפשרות לצפות בה בערוץ 6הירדני. הסידרה מספרת
על קורותיהם של שתי בחורות וגבר הגרים בדירה
משותפת, השייכת לשכניהם השמרנים.

י 1ם חמישי 1.11.83
• חידון: חשוב הכה 7.00עתץ — 3
60 דקות — מדבר ערבית) .שעה של חידונים
ושעשועונים בהפקה עצמית, המבוססים על שילוב של
ידע ומזל. לזוכים — פרסים יקרי ערך, שביניהם גם
כרטיסי־טיסה לאירופה. בהנחייתו של המגיש המוצלח:
ריפעת שאהין.

• סידרה רומנטית: ספינת האהבה (9.10
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית)
פרקים חדשים מתוך הסידרה הפופולרית, שחזרה
לאחרונה גם למרקענו. קפטן סטיובינג ושאר אנשי
הצוות מארחים בספינתם נופשים, ומסיירים איתם
באתרי־תיירות שונים.

יום ששי 1.12.83
• כדורגל — 3.00( :שני הערוצים —
מדבר אנגלית) .תחרויות כדורגל נבחרות מן הליגות

ביסט: הלילה האמריקאי
יום רביעי, שעה 10.50

הלאומיות באנגליה וגרמניה.

• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 5.30
ערוץ — 6מדבר צרפתית) .מדי יום ששי בשעה
זו מקרינה הטלוויזיה הירדנית סרט קולנוע צרפתי באורך
מלא, להנאתם של יודעי צרפתית בירדן ובישראל.

• בידור: שבועון הטלוויזיה (— 10.10
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר ערבית) .מגזין
בשידור ישיר, המארח מפיקים, בימאים, אנשי טלוויזיה
קולנוע ותיאטרון, המספרים על עבודתם, ואף מציגים
קטעים מתוך התוכניות המתבשלות באולפנים.

• לילדים: קשת בענן 6.10 ערוץ — 3
20 דקות — מדבר ערבית) .תוכנית לגיל הרך,
המשלבת בתוכה סיפורים, ריקודים ושירה.

• קומדיה: מ־א-ש 8.30 ערוץ 25 — 6
דקות — מדבר אנגלית) .סידרה קומית שזכתה
לפופולריות רבה בארצות־הברית. הסידרה מתרחשת
בבית־חולים שדה של הצבא האמריקאי בעת מילחמת
קוריאה, ומתארת בהומור ״שחור״ את המתרחש מאחרי
הקלעים בין רופאים ואחיות, ובין מפקדים ופיקודיהם
בארץ הזרה והרחוקה. מככבים בסידרה: אלן אלדה, מייק
פרל, הרי מורגן, דיוויר סטירס ולורטה סוויפט.

יום ראשון 4.12.83
• לילדים: סרטים מצויירים 4.45 שני
הערוצים — 20 דקות) .מיבחר סרטים מצויירים
חדשים תוצרת ארצות־הברית.

• סידרה דרמתית: המצודה (— 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .דרמה
אנושית המתרחשת באנגליה בראשית המאה ה־ 19 על
המאבק המתחולל בקירבו של רופא מתחיל: המאבק על
הקיום מחד, ועל שירות הרפואה מאידך.

יום שוי 5.12.83
• מתח ופעולה: יחידת הצלה (— 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרת־מתח על קבצות קומנדו ששירתה בוויאטנאם,
וחבריה נכלאו, הצליחו לברוח מהכלא וירדו למחתרת. הם
נענים לפניותיהם של אנשים שונים ומקבלים על עצמם
משימות קשות ומסוכנות, המצריכות מידה רבה של
תיחכום.

יזם שלישי 6.12.83
• סידרה לילדים: כסר מעל לעננים (6.00
— ערוץ 30 — 6דקות — מדבר צרפתית).
סידרה לילדים בגיל הרך, בהפקת הטלוויזיה הצרפתית,
שבה בובות ממלאות את תפקידי השחקנים.

• מתח וריגול: הצבא הסודי (— 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
בהפקת הבי־בי־סי, המבוססת על מיקרים שקרו בימי
מילחמת־העולם השניה-,בזמן הכיבוש הנאצי.

יגאל לוסין שאלות בנוסח: האם
הציונות היא תנועה קולוניאליסטית?
האם בריטניה
תמכה בה מתוך מניעים אימפריאליסטיים?
ומדוע התעקשו
היהודים לשוב לארץ־ישראל?
פרק זה בוחן את ההיבט האחד־עמי
של הציונות, וההיבט
ההרצליאני. בדיון משתתפים
הסופר עמוס איילון והעסקן
הרוויזיוניסטי יוסף נדבה.

יום שני
סמית והווארד: זעם המלאכים

5.12

יום חמישי, שעה 10.20

• טלוויזיה: מותחן —
זרים 10.50 מדבר
אנגלית) .פרק נוסף בסידרת

עוסקת בהפקת סרט. הבימאי
הוא פראן (פרנסואה טריפו)
והכוכבים, אלפונס הצעיר (ז׳אן
פייר לאו) .אביו בסרט אלכסנדר
(ז׳אן פייר אומון) ,ואחרים.
בסיטואציה הפותחת, כולם
מרכלים על כולם. ג׳ולי עברה
התמוטטות־עצבים שנתיים קודם
לכן והתחתנה עם ד״ר נלסון
(דייוויד מרקהאם) שטיפל בה.
אלפונם מבקש את ידה של
חברתו ליליאן (דאני) נערת
התסריט. אלכסנדר, השחקן המבוגר
יותר, מנסה לשמור על חייו
האישיים, אהבותיו ונישואיו
בסוד, שעה שהוא ממתין בנמל־תעופה,
לבוא מאהבו הצעיר.
כפיל אנגלי מגיע, כדי להשתתף
בסצינה של תאונה קטלנית
וליליאן מתאהבת בו ונוטשת את
אלפונס. אלפונס רוצה לעזוב, אך
ג׳ולי מנחמת אותו ואף מגיעה
למיטתו.

ום חהיש
1.12
• טלוויזיה: סרט תיעודי
— כפר תקווה (9.30
— מדבר עיברית) .סרט

זעם המלאכים (— 10.20
מדבר אנגלית) .סידרה המבוססת
על רב־מכר מאת שאלדון
ג׳יימס. בתפקיד הראשי מופיעה
אחת מכוכבות המלאכים של
ציארלי.
רצח המעולה, המותחנים ברכבת התחתית במוסקבה,
שבו מנסים הסמל בולמן ואנשיו,
לפענח רציחות מסתורית.

ום שי ש

יום ש לי שי
6.12

2.12
• טלוויזיה: סרט קולנוע
— הרוזנת מהונג־קונג
10.15 מדבר
אנגלית) .מרלון בראנדו
וסופיה לורן מככבים בקומדיה
רומנטית ומאוחרת של צ׳ארלי
צ׳אפלין. בקומדיה זו, שב
צ׳אפלין לעולם הסרטים, אחרי
היעדרות בת תריסר שנים. לורן,
היא רוזנת רוסיה גולה, שאחרי
בילוי בהונג־קונג, היא מתגנבת
לתאו של בראנדו, שגריר
אמריקאי עשיר, כנוסעת סמוייה
באוניה המפליגה לניו־יורק.
כאשר היא ניתפסת, מתחילות
ההסתבכויות המשעשעות.

• רדיו: רשת ב׳ — בין
שישי לשבת — שיחה
בשניים 11.05 מדבר
עברית) .שיחה של יצחק ליב־

ברנדו ולורן: הרוזנת מהונג־קונג
יום שישי, שעה 10.15
ני עם התעשיין סטף ורטהיימר,
על תוכניותיו המהפכניות להאשת
לפידות.
קמת ערי תעשייה, דוגמת עיר־הוורדים,
שעל הקמתה הוא
• טלוויזיה: מותחן —
מטרותיו של אנדרוס
שוקד בשנים האחרונות.

— בנסון 8.30 מדבר
אנגלית) .והפעם: קראוס

שבת
3.12
• רדיו: קול המוסיקה
— יהודית של המצורעים
( — 12 מדבר עברית).
תסכית חדשה מאת משה שמיר,
המביא גירסה חדשה לסיפור
יהודית והולפורנש. הפקה רבת
משתתפים של הרדיו.

• טלוויזיה:

קומדיה

(10.30

— מדבר אנ
גלית)
.בפרק היכן מנהיג
הפועלים עוקב העיתונאי מייק
אנדרוס אחר מנהיג־פועלים
שנעלם.

יום ר א שון
4.12
• טלוויזיה: לפני עמוד
האש 9.40 מדבר
עברית) .בפרק בארצנו בוחן

רוחות
• טלוויזיה:
מילחמה 10.10 מדבר
אנגלית) .פרק עשירי בסידרה
הבלתי־מסתיימת (עוד שמונה
פרקים נוספים ומייגעים לצופה),
בכיכובו של רוברט מיצ׳אם.

נבי גזית חוזר
בראשית חודש דצמבר, שבה
לגלי־האתר, תוכניתו היומית של
השדרן גבי גזית יש עניין, ברשת
ב׳ ,בשעות 2עד .4
יש עניין תחזיר לחיים את
מישבצת השידור המיותמת, על־אף
פעלולי גלי־צה״ל להשיב
לעצמם את הבכורה בשעות
שידור אלה. בתוכניתו של גזית,
תשובנה הפינות המרתקות ושאר
המרכיבים, שהפכו תוכנית זו
לתוכנית רדיו מובילה.

)11*11111

אריאל רומנאל: גברות מעריכות כווות
״יהלומים הם ידידיה הטובים ביותר של הנערה,״ נהגה לשיר מרילין מונרו.
מסתבר שגם פרוות — אם כי המחירים הם בכמה ספרות פחות. אריאל דומבאל,
אחת היפהפיות הזוהרות ביותר של הבד הצרפתי(פאולין על החוף) ,הוזמנה
לסיור חורפי בין דגמיו החדשים של בית כריסטיאן דיור, ואין לדעת עד עצם
הרגע הזה, כמה שילמה (אם שילמה) עבור פרוות־שועל לבנה זו וכובע תואם
מאותה הפרווה, שהיו החביבים עליה ביותר.
למעשה, מן ההיגיון הוא שהגברת דומבאל תיזכה ללבוש החם היסודי הזה חינם
אין כסף ועוד בתודה מבית דיור על שנאותה להיכנס לתוכו. כי הגברת המוכשרת
הזו, שנולדה בארצות־הברית וגדלה עד גיל 18 במכסיקו, החלה עוסקת בתיאטרון
מגיל 14 כשהיא כותבת מחזות, מארגנת להקות תיאטרון ומשחקת בעצמה על
הבימה.
משנת 1975 בחרה לגור בפאריס כשהיא לומדת בקונסרבטוריון ריקוד וזימרה,
ובתוך זמן קצר מסגלת לעצמה תכונות צרפתיות כמו מלידה. אחרי מישחק־בימה
החל הקולנוע מחזר אחריה במרץ, והיום היא אחת הנשים המחוננות והמבוקשות
ביותר בעולם הבד הצרפתי.

וונאלד וגו: מישחק׳ הפירמה של נשיא אוטת־הבדיח
אי־אפשר לומר שהנשיא רונאלד רגן אינו עובד קשה.
הנה, תמונה זו צולמה בשעה 05:58 בבוקר. בעודו בפיז׳מה
ובחלוק־בית, מתקשר הנשיא בטלפון אל סגנו ג׳ורג׳ בוש,
כדי להודיע לו על תחילת מיבצע ״בהילות וכעס״ ,הלא

הוא מבצע גרנאדה הידוע. התמונה צולמה ב־ 22 באוקטובר
שלוש שעות לפני מסיבת־העיתונאים הרישמית. אין ספל
שניסיון הקולנוע משמש עדיין נר לרגליו — אחרת, איזד
נשיא היה מוכן ל״פוטו קול״ בשעה כזאת בבוקר?

בית־האובוה הבאויס ״בנה עד*ד אדריכל מקנדה ואש ממשרת קנדה
מתגוש וישמית וחוב לו ואלנסה נמצא בניצה איו הצדיע ניומן רקינגסר
ארבעה פסנתרנים אמריקאים זכו בתחרות
השגרירים, שנערכה בפעם השניה בארצות־הברית על-ידי
סוכנות האינפורמציה האמריקאית. הרעיון העומד מאחרי
תחרות זו הוא בחירת ארבעה פסנתרנים לא־ידועים ושליחתם
להופעות מעבר לים לתקופות של ארבעה עד ששה שבועות.
הזוכים: ננסי וימס, דין קרמר, סטיב ואריצקי ומייקל גולדוול —
כולם בשנות ה־ 30 שלהם. הוגה הרעיון הוא רוברט נולנד
מג׳וליארד בכיכר הבאסטיליה בפאריס יקום בית־האופרה
החדש, לפי תוכנית של ארכיטקט קנאדי. קארולס אוט, בן ה־,37
זכה במיכרז מבין 744 מתחרים מן העולם כולו, ועל בחירתו
הכריז הנשיא פרנסואה מיטראן. התוכנית כוללת שני אולמות:
אולם חזרות גדול ואולמות לסדנאות. עבודת ההריסה במקום
תתחיל בשנה הקרובה והפרוייקט עתיד להיות מושלם ב״1988
מארגארט טרודו הגישה תביעת גירושין נגד בעלה ראש
ממשלת קנדה, פייר אליוט טרודו. למעשה, הכריזו השניים על
היפרדם במאי 77׳ (לאחר שנישאו ב״ )1971 ומאז החזיק האב
בשלושת ילדיו, ז׳סטין, סאשה ומייקל מזכיר המדינה

י 34-

לשעבר בארצות־הברית, סנאטור אדמונד מאסקי 69 מחלים
מהתקף־לב קל איך ייראה הדבר בעיני לו ואלנסה?
מועצת־העיר ניצה החליטה לכנות את אחד מרחובותיה הראשיים
שלאורך חוף־הים בשם ״רחוב לו ואלנסה״ :המשכו של הרחוב
הוא בולבארד דה־סטאלינגרד תלמידה חדשה התקבלה
לסמסטר האביב, בלימודי המישחק באוניברסיטת פריגסטון.
הלימודים במגמה זו תוארו כ״סדנה בסיסית להכרת כמה מושגים
יסודיים במישחק״ .שם התלמידה: ברוק שילדם תרומה
נדירה בשווי של מיליון דולר הורמה לטובת המוסיאון של
קארנגי בפיטצבורג, על־ידי איש נכה בשם ויליאם ר. סקוט.
האיש, מנהל־עסקים בדימוס, הציע את הסכום הגבוה ביותר
במכירה פומבית לציור של אדוארד מאנה משנת ,1880 שבו
נראים שני אגסים, עוגה ועליה פרח וחתול המציץ מתחת
לשולחן. כששאלו מי התורם הנכבד ענה סקוט :״הם יהיו
מאוכזבים כהוגן כשיראו שאני פשוט אדם פשוט העיתון
לוס אנג׳לס טיימס פירסם את הפרסים הספרותיים שלו: פרס
לספרות יפה העניק העיתון לתומאס קיגילי על רגימתו של

שינדלר — סיפור על אוסטרי״קאתולי, שניסה להציל אלפי
יהודים בימי מילחמת־העולם השניה; לוולקר פרסי, במיסגרת
ספרות עכשווית, על סיפרו אבוד בקוסמוס -הספר האחרון
להצלה עצמית; בתחום הביוגרפיה — לסיימור מ. הירש על
נסיך העוצמה -קיסינגיר בבית הלבן של ניכסון
למרות שזוכה האוסקר כ״שחקן הטוב ביותר של השנה״ היה בן
(גנדי) קינגסלי, הוכיח מועמד מתחרה שלא זכר״ רוח אבירית:
פול ניומן בא לראות, יחר עם אשתו ג׳ואן וודוורד, את הופעת
הבכורה של קינגסלי על בימת ברודווי באדמונד קין. ניומן
אומנם לא היה בין אלה שקפצו על רגליהם וקמו לכבוד ההדרן
הראשון לקינגסלי, אבל כשיצא קינגסלי להשתחוות בפעם
השניה, קם ניומן על רגליו, אחרי צביטה קטנה מג׳ואן, ולא
הפסיק למחוא כף, עד שראה סימן קטן מצד השחקן שעל הבימה
שאכן קלט אותו בעיניו יוקו אונו מחפשת מיפלט לה
ולבנה מג׳ון לנון, שון, בסן־פראנציסקו. למרות שהיא אומרת
שאין בדעתה למכור את דירתם בדאקוטה, הבניין המפואר
שלמרגלות סנטראל פארק, היא מעדיפה ששון יהיה קרוב יותר

אפשר בהחלט לקנא בלינדה גריי. לא רק שהיא
גבוהת־קומה ודקת־גיזרה (בעיקר בגלל עיסוקיה
הספורטיביים הרבים, ביניהם רכיבה, בתמונה משמאל),
ער כדי כר שהיא מסוגלת להדגים את יצירותיהם של
מעצבי־אופנה מן העילית שבאמריקה, ויכולה להיכנס
למידות שהן בגדר חלום לבנות ,43 אלא שגם הסיפור
שבהמשך ד אל א ס פשוט מביא לה חסדי־שמיים: עליה
להסתבך בפרשת־אהבים עם מדריר־צופים הצעיר ממנה
ב־ 20 שנה. ויתרה מזאת: גזרו עליה שהנ״ל יהיה, לא
פחות ולא יותר, מאשר אליל־הנוער כריסטופר אטקינס
(בתמונה למעלה) .אבל, כדי למנוע ממיחלק־המוסר
להתערב לרעת סו־אלן, התנגדה הגברת למהלך העלילה:
״אני נלחמת כדי שינהגו בנושא בכבוד ובאצילות.״
האמת היא, שרגליה של הגברת גריי התקררו מעט,
כאשר ראתה את חברתה למיקצוע ז׳אקלין ביסט בסרט
הכיתה, יוצאת ממעלית אחרי ש״ידעה״ את חברו של

בנה בין שתי הקומות. ללינדה פשוט אין חשק להיכנס
לקטגוריית האמהות החשקניות. יש לה שאיפות שונות
לחלוטין :״הייתי רוצה שהרומן שלי עם כריס יהיה שונה.
סוף כל סוף אנחנו נפגשים עם אנשים בסאלון״; השבח
לאל שעדיין רק דרך המסך הקטן.
בינתיים יודעים לספר על מילחמות ממשיות בין
המפיקים של סידרת ד אלא ס ובין הכוכבת היפהפיה. הם
רוצים שתיכנס עם כריס למיטה בסצינת פיתוי גדולה
ורעשנית עם כל ההתנשפויות המתבקשות במעמד
אינטימי שכזה. אבל היא פשוט אינה מוכנה לרדת
לרמתם של אלה. אמנם אין לה שום דבר רע נגד כריס,
הוא באמת מתוק, אבל היא בעצמה אומרת שהוא נראה
כאילו היה בנה הצעיר.
ואכן, ללינדה גריי יש בן בגיל 19 הלומד בקולג׳ ,וגם
בת בגיל 17 הלומדת בבית־ספד תיכון. כריס אטקינם
אומנם בן ,22 אך לדעת לינדה ״הוא נראה בן !14״

שארלוט דה טווקנהיים היאק ובו: האף הנבחר
מאז ניצחונו של סיראנו דה ברזיראק על הבימה
בפעם הראשונה ( 28 בדצמבר )1897 זכה גיבורו של
אדמונד רוסטאנד בתירגומים שונים מקצה העולם ועד
קצהו, עם טובי השחקנים ובשלל שפות. המשותף לכולם
היה, כמובן, האף: מכוער וגדול •ככל האפשר. אבל
בהפקת הקירקס הקסום של הכימאי דרום סאבארי

הופכים השחקנים הצעירים, שארלוט דה טורקנהיים
וז׳אק ובר, את המחזה לחינגא צבעונית עליזה ברוח
הימים האלה ולא ברוח המסורת שבה היה פעם כבול,
כחבר הקומדי פראנסז .״אני אוהב את סיראנו,״ אומר
ובר ,״איש זה שאפו אינו מום, אלא תסביר, נוגע לי. מי
יכול עוד להתגאות שהוא אוהב את עצמו?״

לא תמיד זוכים כוכבי הקולנוע באמבט קצף עם כוס של שאמפניה ורוח
לפעמים הם מחליפים את האמבט ביובש המידבר, נכנסים למישמעת־מים צבאי
ומחליפים את הרולס־רוייס בגמל. זה מה שקרה לג׳יין בירקין בהסרטת סירט
האחרון שומר הראש, שנערכה במידבר מארוקו. הרחק מנוחיותם של בתי־מל
מהודרים, הוכיחה ג׳יין בירקין שהיא מסוגלת להתמודד אפילו עם 000
קילומטרים על גבו של גמל מבלי להזיל אפילו דימעה אחת של חרטה.

הקהל המגיע לבילוי בלילות״שבת בתל־אביב הוא
צעיר יותר מהממוצע בימים אחרים. על פאטנט
טירטי״חצות עטו בעיקר הצעירים. הקהל המבוגר מעדיף תיאטרון. אך
התיאטרון שתל״אביב מציעה לו הוא רק תיאטרון מיטחרי, קליל ושיטחי.
ך*טרים טיז הפריע הפריע להם
פ חו ת מאשר בתי־קולנוע״,
טוען יעקב בוארון, איש־קולנוע
תל־אביבי ותיק על הדתיים שבעירו.
.הם מעולם לא ניסו להילחם נגד
מועדוני־לילה ביפו.״ וזה, למרות
שמופעי החשפנות נערכו במועדונים
שפעלו שלא כחוק.
הצגות הקולנוע של ערבי־שבת —
.ימי שישי בלילה״ — הם שהצליחו
לנקר את עיניהם של השותפים
הדתיים בקואליציה העירונית. אלה
היו, לדעתם. חילול־השבת האמיתי.
הצגות אלה שימשו מאז ומתמיד יעד
להסתערות של הציבור הדתי בתל־אביב.
פורמאלית,
הגן אומנם ההסכם
הקואליציוני העירוני על הציבור
המסורתי מפני חילול־השבת בפרהסיה.
לפי הסכם זה, חל איסור חוקי מפורש
על עריכת הצגות, הופעות־בידור
והקרנות בבתי־קולנוע.
אך כוחו של החוק המקומי במיקרה
המיוחד הזה הלך והתמוסס, בעיקר מאז
שנכנס לתפקידו שלמה להט, לפני
עשר שנים.

שכנים ות״ם

לא;ט־לאט,
בשקט־בשקט,
הו תחודד ה
בוול־אביב
ג הפנה:
ה1עאבעס
הנו דשבת

מחפשי השעשועים :; 55^ 5ז. ז;

הלוויין של תל־אביב: מרחובות ונס״ציונה, מאור־יהודה ומפתח״תיקווה,
מבת״ים ומראשון־לציון באים הכל וטוענים, שתל־אביב היא פתח״הצלה.

קולנוע גת בתל״אביב, השוכן ברחוב
איבן־גבירול, הוא אחד מבתי״הקולנוע
מחוטרי־המזל. שכנים דתיים בסביבתו מנעו את פתיחתו בערב״שבת.
מדיניות העירייה, למרות ההסכמים הקואליציוניים, היתה פתיחת
בתי״הבידור, בתנאי שהדבר לא יפגע באיכות־חייהם של השכנים.

איש לא חלם אז, שאורות בתי־הקולנוע
של העיר יבהיקו גם
בערבי־שבת, עד השעות המוקדמות
של האשמורת האחרונה.
למרות שהחוק העירוני מעולם לא
שונה, החלו להיפתח בזה אחר זה,
כמעט ללא הפרעה, לא רק בתי־קולנוע
ובתי־תיאטרון מיסחרי אלא גם
עשרות רבות של בתי־אוכל(מיסבאות,
בתי־קפה ופאבים למיניהם) ,שפרחו
בעיקבות הנהירה העצומה של
תושבי־מרכז הארץ לעבר העיר
הגדולה.
הדתיים לא אהבו. להט לא
איפשר לכל בתי־הקולנוע להיפתח
ביום אחד. הוא נהג בזהירות. הוא טיפל
ביד קשה במיקרים רגישים, כמו
המיקרה של קולנוע גת שצרמו
לציבור הדתי. כך הוא זכה בשקט מצד
עמיתיו בבניין העירייה.
בחסות השקט הזה, התחילו חיי־הלילה
של תל־אביב ללבוש צורה
חדשה.
סינמה 1שכן אז במרתף צנוע
במרכז תל־אביב. הוא נשא תואר של
מועדון, והיה הגוף הראשון שהירשה
לעצמו להקרין הצגות־חצות. הצטרף

הקולנוע פתוח: .גגי &חצ?;

תל־אביב. ל
אנשים. מאז
בונוס: הקרנ
אולמות״הקו

היככ־התרבות עומד בלילות־שבת חשוך, נעול, גלמוד
וריק. כמוהו יתר התיאטראות הממוסדים של העיר

העירוני. הדתיים לא אהבו את פתיחתם
של בתי־הקולנוע פאריס, גת, לימור
ובן־יהודה, והחלו נלחמים בשבירת
הסטאטוס־קוו. כל בית־קולנוע שנפתח
גרם לגל של מילחמות ציבוריות
והפגנות של הדתיים.
על קולנוע גת נערכה המילחמה
הכי גדולה. הציבור הדתי, שהתגורר
בבתים הסמוכים לגת, לא ויתר מאז
ועד היום. דבר דומה קרה לבתי־הקולנוע
מקסים ודקל.
צ־יץ־ הצטרף למהומה, רק
כשלדעתו הדברים חרגו מההתפתחות
ההדרגתית, שאליה הוא חתר מלכתחילה.
התחסדות בענין היתה מושלמת.
למרות שהקרנות הסרטים היו בלתי־חוקיות,
בדרן־־כלל העלימה העירייה
עין ולא נקטה בצעדים מישפטיים
כלשהם נגד מפירי החוק.
גם בתי־התיאטרון המיסחרי כמו
צוותא, בת־דור ובית־ארלמורוב
החלו פורחים ומשגשגים. התיאטראות

הממוסדים הבימה והקאמרי ניסו
להעלות הצגות בערבי־שבת, אך נסוגו
מחוסר־קהל.
התל־אביבים שתקו. בתי־הקולנוע
לא היו חופשיים לחלוטין. הם
נזקקו אז להמצאות שונות ומשונות
כדי לבצע את עבודתם. כי למרות העלמת
העין, לא התירו פקידי העירייה
לפתוח את הקופות שפנו לכיוון הרחוב.
הם נאלצו למכור כרטיסים בשולחן
שעמד בכניסה לאולם.
דבר דומה קרה במוזיאון תל־אביב
ובתוכנית שבתרבות שבמים־
גרתו .״מכרנו כרטיסים. מה זה חשוב
איך ואיפה מוכרים?״ הסביר סמנכ״ל
המוסיאון, יעקב תלמודי, באי־רצון.
התל אביבים העדיפו לשתוק, כדי
שלא לחמם את הנושא הרגיש.
בתקופה מאוחרת יותר החליטה
העירייה להטיל מס חילול־שבת.
״רוצים לחלל את השבת — לפחות
תשלמו,״ אמרו הדתיים, כשהבינו

1¥1ל1י1י|״| 11171ך 1ך 1משתתפת ליד גלגל־הרולטה, מקווה
111 1 1111 1 1 ^ 7#1#1לזכות בנקודה נוספת. שבע נקודות
יזכוה בכרטיס״טיסה זוגי לאירופה. לפני כל סיבוב של גלגל הרולטה עליה
להסיר פריט־לבוש נוסף. המתפשטים אינם מתביישים כלל וכלל.

הווים וילדים

הבדרן דודו דותן מוקף בילדיו ובילדי ידידיו
שאותם ליווה להצגת״ילדים בקולנוע שחף
ביום שבת בבוקר. דותן טוען, שזה הזמן האידיאלי עבורו לבוא עם ילדיו,
ושהם מרוכזים יותר בהצגה בבוקר מאשר ביום חול אחרי הצהריים.

שהעסק נשמט משליטתם.
כך הוליך צ׳יץ׳ את שומרי״השבת
בקואליציה שלו באף לאורך כל הדרן,
עד לבחירות האחרונות.
ואז, אחרי שהכושי עשה את שלו,
הוא אומנם לא הניח לו ללכת, אך כרת
את כוחו באחת.
אחרי הקואליציה של צ׳יץ׳ עם

המערך, שוב אין לדתיים אותו
כוח״הסחיטה כפי שהיה להם בעבר.
הכוונה החדשה בבניין העירייד
היא: להרחיב בעתיד, כמעט ללא
הגבלה. את הפעילות בשבתות.
הילדים בריכוז. אין זה סוד
שאחוז ניכר מהמבלים של ערבי־השבח
(המשך בעמוד )60

נם, רוב בתי״הקולנוע שוקקים והומים
י קולנוע רב־חן, העניקה העירייה לנעליו
מים בלילות־שבת. חן, השונן על חמשת
שלו בכיכר דיזנגוף, הוא סמל המהפכה.
אליו מאוחר יותר מועדון פרספקטיבה.
שניהם הקרינו סרטים
ברוחב 16 מילימטר לקהל מאוד
מיוחד. היו אלה סרטים ישנים שלא
הוקרנו במשך השבוע בבתי־הקולנוע.
הקהל הפרובינציאלי, הזורם היום
בהמוניו תל־אביבה להצגות חצות של
ערבי־שבת, לא היה מוצא בהם עניין

שני מועדוני־הקולנוע החלוצים לא
הופרעו במלאכתם, בעיקר בגלל אופיים
השונה שהבדיל אותם מבתי־הקולנוע
מן השורה.
אחרי הבחירות המוניציפאליות של
, 1973 שבהן נבחר צ׳יץ׳ בפעם
הראשונה, תפסו כמה בתי־קולנוע עוז
ופתחו את שעריהם לקהל הרחב גם
בערבי־שבת, למרות איסור חוק־העזר

ך 11ן 11ך 1ד ר 1ךךך 1ך 1נורית רייטר וחברה (מימין
ווו 11 1באו מרחובות, כדי לחזור
11-1 11
במופע־העירום וההימורים של מאיר רמז בקולנוע תל־אביב. גב
יהודה גנון בן ה״ ,20 חייל מבת״ים (משמאל) ,סבור שמופעי׳
הבידור שתל״אביב מציעה לו בלילות־שבת הם •ממש הצלה׳

קריסטל מקפיאה את הסחירים!
א 11 ממשיכי ל מ מר במחירי אוקטנבר
מוצרי קריסטל טובים יותר מדולרים

עכשיו,כשהחורף סתחיל,קח אתהאישה(אפשר נם אתהילדים)
לחופשת חורף מיוחדת בסלון הסלע האדום באילת.
מחכה לך שם קבלת פנים חסה: שמש זורחת,
צוות חייכני, ארוחות טעימות ושפע של בידור והנאה .
עם התחלה כזאת־ יהיה לכם חורף שנעון .

הוו

מרכז ההזמנות בתל־אביכ . 03-455241 :
מלון הסלע האדום אילת 73171:־ .059
העולם הזה 2412

בפעםהראשתה הוזמנו
מעצבי־אופנה ידועים לתכנן
תילבו שות אופנתיות ל הצגה

מישחק

אוסנה
ן * משבר הכלכלי בעיצומו,
1 1האינפלאציה חוגגת, המיתון
בפתח, אבל קרנם של מעצבי־האופנה
ממשיכה לעלות. אומנם, המכירות
הרגילות פחתו קימעה, וגם הלקוחות
הקבועות חושבות לפני שהן שולפות
את פינקס־הצ׳קים. מסתבר כי קרן־אור
מאירה, בכל זאת, לכמה מהמעצבים,
אם כי מזווית אחרת. הראייה לכך הם
ביגדי השחקניות מירב גרי, חנה מרון

וליה קניג במחזה התשוקה(בתיאטרון
הבימה).
את בגדי השחקניות עיצבו ותפרו
במיוחד מעצב־האופנה הצעיר עודד
גרא ( )31 וג׳רי מליץ, בעל 20 שנות
מוניטין.
איך מתחיל מעצב־אופנה לעצב
פיתאום לתיאטרון? ״פשוט מאוד,״
מספר עודד .״בוקר אחד צילצלה אלי
מירב גרי לסטודיו ואמדה לי: תשמע,

11ןןשלח 1111| 1ד בגד זה עוצב על״ידי עודד גרא למען השחקנית מירב גרי. היום מעוניינים בתי<
11 _ 111\ 11 111 רון להלביש את השחקנים בבגדים שייראו עכשוויים. הבימאי מגסה לגרום לצו
הזדהות, בכן שהשחקניות ילבשו ביגדי יום־יום או ביגדי״ערב, שאפשר לראות גם בחיים, ולא רק בתיאט
אני משתתפת בהצגת התשוקה
בהביטה והחלום שלי זה ללבוש את
בגדיך. התיאטרון הסכים שמעצב־

11 עיצב למפתה הצעירה,
11 111 באחת הסצינות, חצאית
לבנה ונשית, המתנפנפת עם כל
תנועה, וחולצת משי אדומה ולוה טת,
הנראית נהדר על עור שזוף.

מקסי לבית

״זוהי שימלת־מארחת, הבאה למלא גם את
מקומו של חלוק״הבית ״,אומר האופנאי ג׳רי
מליץ ל״חנה מרון וליה קניג מרגישות בה נוח ולבושות בה יפה, וכן צריכה
להיראות בביתה אשה בגיל ,50 המרגישה את עצמה עדיין חושנית״.

אופנה יעצב את תלבושתי להצגה.
אתה מוכן?
״אני מוכן, בכיף גדול — עניתי

למחרת הופיעו מירב ואדריאן,
אנגלי שחי בארץ, והאחראי להופעתם
ולבושם של השחקנים, השניים ציירו
את דמותה של מירב בהצגה, קטי,
בת־תפנוקים צעירה וסכסית, בת לאב
עשיר, ברוקר בבורסה של לונדון.

קטי אוהבת גברים המבוגרים ממנה.
תפקידה בהצגה הוא לפתות את
הבעלים, להיכנס, לשבור, ולהרוס את
חייהם של זוגות נשואים. קטי היא
המפתה והיא התשוקה.

במה היא נראית יותר טוב. הוא נו
להילוך מהיר, ישב, תיכנן ועיצב
שמונת הדגמים בתוך שבוע ימים.

אדום זה
אלמנט חושני

עיצב לפי הסצי!
בגדים נוצצים וב!
חזות חגיגית למסיבות הע
החדשה -שמלות מקסי מפ
סגול, מנוקד בנקודות כסופ

ירב ואדו־יאן הסבירו מה הן
^ /ה ס צינו ת ומה היא הסיטואציה
שבה צריכה מירב ללבוש בגד זה או
אחר. גרא מדד כמה מערכות־בגדים,
כדי להבין את גופה של גרי ולראות

החוט המקשר בכל הבגדים שע
עבור מירב גרי הוא הצבע האדום1) ,
נשי ולוהט. גם אם היא לובשת חל
(המשך בעמוד

שנהנו מזכויות מיוחדות במקום.
(אסירי־עבודה הם אסירים המרצים את
עונשם בשירותים שונים בבית־המעצר.
תמורת זה הם זוכים
בפריוויליגיות מסויימות).
אסירי־העבודה הללו ביקשו מחב־רותיהן,
שתי הפרוצות בלה וסמיה, כי
יביאו את הבירה לבית״המעצר בשעות
הערב. כאשר לא יכלו הפרוצות להביא
בירה, היו האסירים מספקים אותה על
חשבונם.

^ ,הוא עלה
גס עלי ,
ך* סניגורית, כרמלה חנוך,
1 1טוענת כי חלק ניכר מהדברים הוא
עלילה. רוימי פוטר מהמישטרה ללא
פיצויים, ובכך, לדעתה, כבר קיבל את
עונשו. היא טוענת, כי לא עשה כל
מעשה מגונה כשוטרות, וכי הפרוצה
אשר טענה כי הוכתה על ידו, הוכתה
בעצם בידי סרסורה, שהוא נרקומן
והעלילה זאת על רוימי.
עורכת־הדין חנון־ גם טוענת, כי
הפרוצה סמיה טמנה מלכודת לרוימי,
ורצתה להתנקם בו, כיוון שבראשית
שירותו באבדכביר היכה אותה. היא
עשתה אז שיטפון בבית־המעצר

ושלא בא לי עליו. אדון רפי וסמיה היו
במיטה ערומים. הם הזמינו אותי
להיכנס איתם למיטה. סמיה אמרה לי:
.לאן תלכי בלילה? אל תתביישי!״ ואני
לא התביישתי. סמיה ביקשה שאשאר
כי כאבו לה הרגליים (אני לא יכולה
להגיד מילה כזאת כאן לפני כל הקהל),
כי אתם יודעים כמה הוא עשה לה
במשך חצי שעה? שכבתי על ירם
וחשבתי שאולי לא בא לו עלי. כי סמיה
קטנה ורזה וחשבתי אולי הוא לא רוצה
שמנה וגדולה. סמיה שכבה באמצע, ואז
הוא עלה גם עלי. אז בא לי בראש גם
האינטרס שלי.
בשש בבוקר אדון רפי הלן ואנחנו
נשארנו לישון עד עשר. כמובן שלא
קיבלנו תשלום, אפילו שילמנו עבור
החדרים. ידעתי שאדון רפי לא ישלם
לי, חשבתי שאני צריכה לשלם. רפי
הוא לא קליינט, הוא ידיד שלנו.

היא שילמה
הוא שילם
חרי כמה ימים ישבנו במיסעדה
באלנבי, ארבע בנות, פיתאום
סמיה קפצה ויצאה וחזרה עם אדון רפי.
הוא ישב איתנו כמה דקות, קמנו אני

ללכת יחד לסרט. באתי עם סמיה
לקולנוע תל־אביב ורפי הגיע עם
עזאם. הם היו בבגדים אזרחיים. שאלתי
אותם אם הם לא מפחדים, כי לקולנוע
הזה באים שוטרים שמכירים אותנו,
אבל הם אמרו שלא מפחדים. רפי קנה
כרטיסים ושילם. ראינו סרט מעניין
מאוד. היה בסרט ארס זרוק כזה ואני
אמרתי לאדון רפי :״אתה דומה לו
קצת, אתה צריך ללמוד ממנו ״.לא
התכוונתי שרפי הוא ארס, אלא רק
שהוא אכזרי כזה לאסירים.
כשיצאנו מהקולנוע, אני וסמיה
התקדמנו ופגשנו שני שוטרים
ממיחלק־המוסר, שמכירים אותנו. הם
הציעו ללוות אותנו למלון שלנו, כדי
שלא יעצרו אותנו בדרך. סמיה אמרה
שזוהי ההזדמנות שלנו לא ללכת עם
רפי למלון. אחרי חצי שעה שהגענו
למלון בל, שם היינו גרות, ארון רפי
קרא לנו מלמטה. אבל סמיה אמרה .

שהיא לא מרגישה טוב.

לא עם כל
אבו״כביר
^ חרי יומיים היתה שוב מישמרת
\ 1ש ל אדון רפי וסמיה התקשרה

רפי רוימי, קצין בבית־המעצר באס־כבי ר, נאשם בקבלת שוחד מיני
מיצאניות, בגניבה מקרנות היחידה, במעשי 1מגונים ב שוטרות ובהדחה
לעדות־שקר. שוטרים נוספיב 1יואשמו במעשים מגתי בקוקסינרים כרואים

^ וא אוהב אורגיות ״,העידה
בפני השופט דויד ולן הפרוצה
בלה. היא העידה נגד מפקח רפי רוימי,
הנאשם בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב
במכלול של עבירות, החל
מקבלת שוחד של משקאות חריפים
ושוחד מיני מפרוצות, וכלה במעשים
מגונים כשוטרות שהיו נתונות
לפיקודו. הוא נאשם גם בגניבה מקרן
היחידה והדחת עדים בחקירה.
התובע עוזי שרטר הגיש נגדו כתב־אישום
רב־ממדים על כל העבירות
הללו. רוימי הוא גבר נאה בן ,45 תושב
קיריית־מלאכי. הוא נשוי ואב לילדים.
במיקצועו הוא אח רפואי. לפני שמונה
שנים התגייס לשירות בתי־הסוהר
ושימש בתפקידו כאח. כאשר הקים
רוני ניצן המנוח את הצוות שלו, לקח
את רוימי והפן אותו ליד ימינו. רוימי
היה האיש שביצע בפועל את החוקנים
הנודעים לשימצה בכלא של ניצן.
אחרי שנרצח רוני ניצן, פורק כל
הצוות שעבד איתו, ומישמר מיוחד
הוצב על רוימי. במישטרה חששו כי
הוא עומד להיות הקורבן הבא. הוא
הועבר משירות בתי־הסוהר למישטרה
והתחיל לעבוד, בחודש דצמבר ,1982
כבית־המעצר באברכביר, כראש
מישמרת.

וכבדת־חזה. הוא נאשם בכך שקיבל
מהן ארגזי בירה לבית״המעצר וחולצה.
תמורת זאת נתן להן להביא מתנות
ומיצרכים לחבריהן שהיו אסירי־עבודה
בבית־המעצר שלו.
הוא נאשם גם כי כפה שוטר בשם
עזאם אדיב, ללכת איתו לבנק ולחתום,
כרי שיוכל להוציא כספים מקרן־
היחידה ולגנוב אותם לעצמו. פרוצה
נוספת האשימה אותו בכן שניסה לבוא
אתה במגע מיני בבית״המעצר, וכי
כאשר סירבה, גרר אותה החוצה והיכה
אותה באלה.
שוטרת שנשאה מכשיר הקלטה
סמוי הקליטה אותו בביתו, אחרי
שהחלה החקירה, כאשר ביקש להדיח
עדים מקרב חבריו במישטרה.
בתפקידו החדש באבו־כביר נהג
רוימי בעצירים ביד קשה ונודע כמפקד

^ 4איו
>ש מכות
^ וימי קיבל את דרגת הקצונה
1בלי שעבר אפילו קורם אחד
במישטרה. בתפקידו בבית המעצר
באבו־כביר היה ממונה על 20 שוטרים
ושוטרות. כמה מהשוטרות שהיו תחת
פיקודו התלוננו, כי הציק להן מבחינה
מינית וניסה לעשות בהן מעשים
מגונים.
הוא נאשם כי שכב עם הפרוצה
סמיה (שם בדוי, השם האמיתי נאסר
לפרסום) פרוצה ערביה צעירה יפה ועם
בלה(שם בדוי גם שמה נאסר לפרסום)
פרוצה ממוצא רוסי, גבוהה, שמנה

קשוח. לחבריו השוטרים התנהג
בידידות והפגין חברמניות. הוא הנהיג
כי כל השוטרים יאכלו איתו ארוחת־ערב
במישמרת שלו. לשם כן, היה
גובה כסף מכל שוטר, עבור המיצרכים,
והיה מארגן קומזיצים. את המשקאות
והבירה היו מספקים לו אסירי־עבודה

והשתוללה, והוא סטר לה על פניה
,ומשך בידיה. סמיה היא צעירה נאה
בעלת עיניים צחקניות. היא הודתה
בעדותה כי שכבה עם רוימי כיוון שהוא
״בחור יפה ולא חסר לו כלום״.
בפעם הראשונה נפגשו בלה וסמיה
עם רוימי, כאשר יצא מאבו־כביר
במכונית יחד עם השוטר עזאם אדיב
שפוטר גם הוא בינתיים מן המישטרה.
הוא פוטר בגלל מעשים מגונים שעשה
בקוקסינלים בבית־המעצר. כתב־אישום
על כן עומד להיות מוגש׳נגדו
ונגד חמישה שוטרים אחרים תון ימים
ספורים.

העידה בלה:
נסענו לדירה שלי ברחוב בן־יהודה
ושם הקצין רפי התחיל להתמזמז עם
סמיה. אמרתי להם שלא יפה לעשות
את זה בדירה, כי בעלת־הבית היא אשה
קשישה ונמצאת בדירה. החלטנו ללכת
לבית־מלון. נסענו יחד למלון נורדאו,
בנחלת־בנימין. אדון רפי הוציא
תעודת־שוטר שלו ונרשם בשמו.
השוטר עזאם פחד. אבל רפי אמר לו
שלא יפחד. הוא מסר שמות לא נכונים
לי ולסמיה, ואני שילמתי את הכסף
בעד החדרים. שניהם היו במדים בזמן
העבודה במישמרת.
פקיד־הקבלה נתן לנו שני חדרים3 ,
ו־ .4קודם עלינו כולנו לחדר של אדון
רפי, אבל הוא אמר לנו ״תלכו לחדר
שלכם ״.נכנסתי עם עזאם לחדר מס׳ ,3
והוא אמר שהוא מפחד ולא רוצה
לעשות כלום. אמרתי לו שיצא, אבל
הוא חשש שרפי יכעס עליו אם ילך,
בלי לעשות כלום. לכן החלטנו שהוא
ישב עשר דקות אתי בחדר ויעשן
סיגריה, ואחר־כן נצא. הוא דפק בדלת
של חדר ,4ואמר ״אני נוסע לאבו־כביר
כי אין שם אף אחד,״ אבל רפי הרגיע
אותו דרך הדלת ואמר שאין מה לדאוג.
כאשר ראה כי עזאם החליט לנסוע,
ביקש ממנו אדון רפי שיחזור בשעה
שש בבוקר לקחת אותו.
אחר־כן דפקתי גם אני בדלת של
חדר ,4ואמרתי להם שעזאם מתבייש

סמיה וקצין רפי, ואמרתי שלא נ לן
למלון באלנבי, כי שם מכירים אותנו
וזה לא יפה. החלטנו שנלך לבת־ים.
נסענו למלון בוספורוס. אמרנו
לפקיד שרק סמיה ואני נגור בחדר,
ורפי רק בא לביקור אצלנו. אני
שילמתי למלון.
סמיה הלכה להביא קפה ואני
התפשטתי ושכבתי במיטה והוא עשה
מה שצריך לעשות. סמיה חזרה ואני
הלכתי להתרחץ. אחרי כמה זמן דפקתי
בדלת וסמיה יצאה ואמרה לי ״גם אני
עשיתי ולא בא לי יותר, אני רוצה
שיצא.״ בכל פעם שהוא שכב עם סמיה
הוא שכב גם איתי. הוא אוהב אורגיות.
אמרנו לו שאנחנו לא מרגישות טוב
וצריכות ללכת לעבודה. הוא אמר
״תתקשרו״ ונסע. זה׳ היה בצהריים, לא
ביום עבודה שלו.
_ אחרי יומיים סמיה צילצלה לאדון
רפי. הוא ביקש לפגוש אותנו וקבענו

אליו לאבו־כביר. הוא אמר שיבוא
למלון. סמיה אמרה לי :״מה אני אעשה
עכשיו? הוא יבוא למלון!״ שאלתי
אותה למה היא מטלפנת אליו, אם היא
לא רוצה אותו, אבל היא כזאת
מבולבלת, לא יודעת מה היא רוצה.
אחרי שעתיים בא רפי עם שוטר
שאני לא מכירה. סמיה אמרה שהיא
מרגישה לא טוב. היא אמרה שיש לה
כאב־ראש ואולקוס. רפי הציע לקחת
אותה לרופא, אבל היא אמרה שיהיה
בסדר וזה יעבור לה. הם שתו קפה
והלכו.
אחרי כמה ימים שוב התקשרה אליו
סמיה וקבעה ללכת לסרט ביום שישי
בערב. אדון רפי בא בפוסטה(מכונית
המישטרה המשמשת להעברת עצירים)
עם שוטר מרוקאי רזה שאני לא מכירה.
הם היו בבגדים אזרחיים. אחרי הסרט
ביקשנו. שיקחו אותנו לבית־קפה

באלנבי וסמיה אמרה לי שהיא לא רוצה
ללכת איתו .״אם את לא רוצה אז למה
את כל הזמן מתקשרת?״ שאלתי אותה,
אבל בדיוק הגיעה מונית, ועד שהם
החנו את הפוסטה ברחנו להם.
אדון רפי רצה שכולם יעשו את זה
יחד וכל פעם היה מביא לי שוטר אחר.
אני לא צריכה לשכב עם כל אבו״כביר.
וזה היתה יוזמה שלי להסתלק.
אחרי שבוע ראינו פוסטה של
בית״סוהר עוברת. מישהו מבפנים קרא
לסמיה, בפנים היה אדון רפי. הוא ביקש
שהיא תעלה. אבל סמיה אמרה לו :״מה
שהיה. נגמר״ וסגרה לו את הדלת
בפנים.

^ היא ערביה
הוא יהודי
ף* אותה תקופה היה לסמיה חבר
עיסא, ולי חבר כץ, שהיו אסירי״
עבודה באבו־כביר. פעם התקשר אלי
כץ ואמר לי אוכל להיכנס בשעות
הערב ולהביא לו ביקורים (להכניס
מזון וסיגריות) .הוא אמר לי שאביא
שוקולר־אגוזים בשביל הקצין רפי,
שאוהב מאוד שוקולד. אז הבאתי חמש,
שיאכל הרבה. אחרי יומיים, שוב
באותה מישמרת, ביקש ממני כץ
שאכניס בירה. אמרתי לו שבירה אסור
להכניס לבית־המעצר, אבל הוא אמר
שהקצין עושה קומזיץ וזה בסדר.
הכנסתי לו שני ארגזים בירה 48 ,
בקבוקים. ואני שילמתי. אחרי שבוע
שוב ביקש כץ בירה לקומזיץ וקניתי.
הבאתי את הבירה, ואז בא עזאם ולקח
את הארגז. ראיתי שלא יוצא לי מזה
כלום. חשבתי שיצא לטובתו ואוכל
לדבר איתו, אבל כשראיתי שלא יוצא
לי מזה כלום, אמרתי שאני לא רוצה
יותר. אמרתי לכץ שאני לא רוצה
להכניס ביקורים בערב יותר, אלא
לבוא בבוקר, בשעות שמותר, ולהביא
רק דברים שמותר.
לא דיברתי עם רפי אף פעם על
נושא הביקורים, רק רמזתי לו פעם:
״אתה כל־כך אוהב שוקולד־אגוזים,״
כדי שידע שאני יודעת הכל. הייתי גם
מכניסה שני קרטונים׳ סיגריות בכל
פעם ולמחרת כבר כץ היה מבקש עוד.
שאלתי את כץ ״אתה אוכל סיגריות?״
אבל הוא אמר לי שמחלק קצת
לקצינים.
כשנתפסה הבירה האחרונה שהכנסתי,
כץ ביקש שאגיד שקיבלתי כסף
מרפי. החוקרים באו לחפש אותי בבית
ולא מצאו אותי, אז הם הלכו לחפש
אותי בעבודה. שם הם פגשו את סמיה
והיא פתחה את הפה שלה. בהתחלה
הכחשתי, אבל אחר־כך לא היתה לי
ברירה וסיפרתי. לימדו אותי בבית,
ברוסיה, לא לשקר, בחיים שלי לא
שיקרתי. אני לא משקרת, אף אחד לא
עשה לי בכוח, לכל אני הסכמתי.

איתו, חברה שלנו היתה עצורה אצלו, עברה במקום מכונית אחרת, החביא
אז ביקשנו שישחרר אותה והיא אותם השוטר, כדי שלא ייתפסו. שוטר
זה לא היה רפי.
שוחררה. אבל היא לא ידעה למה.
גם עזאם אישר את סיפורן של
פרוצה אחת עקבה אחרינו ואחרי
רפי כשהלכנו לקפה. והיא אמרה הפרוצות, והוסיף כי ביום שהלכו עם
לראש מיחלק־המוסר פריש, שאנחנו הפרוצות לקולנוע תל־אביב, ביקש
שכבנו עם רפי. רפי היה מאוד עצבני ממנו רפי שיבוא איתו לבנק. שם משכו
ואני אמרתי לו ״אתה רואה, אל תבוא יחד סכום כסף מקרן־היחידה. הכסף,

פדוצות
^ בקולנוע
^ ל העניין עם רפי נמשך חודש ב־
*הפסקות. בפעם הראשונה ששכבנו

(המשך מעמוד 9ל)
לבנה, יש לה חולצה אדומה או חגורה
אדומה. אדום תמיד היה אלמנט חושני
בלבוש כמו אצל כרמן, למשל. את
הבגדים הדגיש באורך מיני ובשסעים.
רק בסצינה אחת, של פתיחת תערוכתה
בגלריה, בחר בשימלת־ערב שחורה,
עשויה בד ז׳ורז׳ט, כאשר החלק
הקידמי של השימלה מכסה את כל
גופה של גרי ומאחור מתגלה גב חשוף
כמעט עד עצם־הזנב, כשהאימרה
מסתיימת בחוסר־סימטריה.
בסצינה שבה היא נמצאת בביתה עם
מאהבה, המבוגר והנשוי, ברגע שאחרי
— תחת להלביש אותה כותונת־לילה
שקופה או חלוק סכסי, עיצב עבורה
גרא חולצת.טי ענקית, עשויה משי
ג׳רסי בצבע שחור, שעליו תפורים
פסי־קטיפה אדומים בסיגנון גיאומטרי.
גרא בחר בסיגנון הטי״שירט כי הוא
מרושל, וגורם לאשה להיראות צעירה
ומינית.
בד הג׳רסי־משי הוא מאוד דקיק
וכמעט חסר״מישקל, והוא מגלה את
החמוקיים בצורה עדינה וחושנית.

המעמד התיאטרלי קיים בחיים
כאשר אשה אלמונית לובשת שי
ובעניין הבימה והתאורה הוא ן
שתי קולקציות בשנה, והן מוצגוו
בימה בתאורה מלאה ועם מוסיקה.
חי את המעמד התיאטרלי כל ה
אומר מליץ.
ג׳רי מליץ הכין שש מערכות י
לשחקניות חנה מרון וליה י
שבמחזה מגלמות דמות אחת, מ
היא האלטר־אגו של השנייה. הן
כפילות, הנראות זהות בלבושן.
היא זאת האומרת.במילים את מה ׳1
חושבת.
כשחנה מרון צילצלה ואמרה לכ
שעומדים להעלות את התש
ושהיא רוצה שיעשה לה ולליה
התילבושות הוא הסכים, אך ב
לקרוא קודם את המחזה, כדי לו
איזה טיפוס מגלמת אותה אשה בם
הוא ניתח כל סצינה והבין ע
במחזה היא אשה בת ,50— 45ב
אינטלקטואלית גבוהה, העו!
במוסיקה. בעלה עוסק באמנות.
במצב כלכלי טוב ובעמדה חבו
גבוהה. זוהי, בעצם, הגדרה של ל?
של מליץ. זה סוג הנשים שבאות<
ולכן זאת הסיבה שהבימה פנתה<

^ יך יידע מעצב־אופנה מה לעצב
לתיאטרון ומה לתפור לכל
סצינה? ״יש נתונים,״ אומר עודד גרא.
לדוגמה, אמרו לו שבסצינה מסויימת
היא חוזרת מקליפורניה שזופה מאוד,
עם הרגשה קיצית. הוא רצה שתהיה
הרגשה שלגוף קורה הרבה, שעם כל
תנועה שלה הבד ינוע, יתנופף ויגע
בסובבים אותה, במאהבה ובאשתו. לכן
עיצב לה חצאית לבנה וקיצית
מבד־כותנה בסיגנון קומותיים, עם
הרבה בד וכיסי־ענק, ולשימלה צמורה
חולצת טי אדומה ממשי סאטן דקיק,
עם מחשוף נדיב ביותר.
הופעתה האביבית והרגשת הקיץ
והשמש של קליפורניה הם ההיפך
הגמור של לונדון האפורה, והחיים
האפרוריים בביתו של הזוג הנשוי. היא
נראית מלאת אור ואביבית, הם נראים
מדוכדכים וסגריריים.
וכמה עלה התענוג לתיאטרון? עודד
אינו מוכן להשיב. הוא רק אומר שהם
שילמו מחיר מיוחד, עבור קולקציה
המונה שמונה דגמים.
עד היום עיצב עודד בגדי־ריקוד
ללהקת בת־דור, לרקדנית רינה
שיינפלד ולמקהלת רינת. זוהי הפעם
הראשונה שהוא מעצב לתיאטרון. למה
פונים למעצב״אופנה שיעצב להצגת־תיאטרון?
שיגרה מסויימת בעיצובים
של מתכנני־התילבושות של התיאטרון.
חוץ מזה, זאת הצגה עכשווית,
אקטואלית, לא הצגה היסטורית, כך
שהבימאי חיפש כנראה מימד נוסף
ליצור הזדהות אצל הצופה,
בבגדים כאלה ההזדהות חזקה יותר,
אלה בגדי יום־יום או ערב, שנלבשים
ונראים אצל הקהל הרחב, ולא רק על
בימת התיאטרון. גם כשנשים שבאות
למעצב לקבלת יעוץ של מה מתאים
להן, לגופן, לאופיין ולאירוע כמו
חתונה, בת־מצווה, בר־מצווה — יש
בזה משהו תיאטרלי. גם את הופעתה
של אותה אשה צריך לבנות,
ולהלבישה בבגד המסויים, בהתאם
לנתונים.
איך הרגיש גרא כשמירב פנתה
אליו? הוא מאוד שמח. הוא אוהב
אתגרים ודברים בלתי־שגרתיים, והוא
מוצא שעיצוב לתיאטרון מוסיף מימד
לשיגרת העיצוב הרגילה של קולקציה
לפרוות, לביגדי־ילדים ולסטודיו.
העיצוב למחזה היה עבורו צימוק
בעוגה, וזה בהחלט החניף לו.

הנתונים הנוספים שרצה נ
לדעת היו הדקורציה, מה צבע ה
ואיזו תאורה, עמומה או שונה,
סצינה.
לפי זה קבע מליץ את גווני הבג

איסורים ותקנות נישחקו באווירה
של התרועעות 1חצינים 1ש 1טרים
עם א סי רי םופ רו צו תוהד רן
ל הידרדרות היתה קלה ומהירות
סמיה רצתה להתנקם ברפי, כי הוא
הרביץ לה פעם בבית״המעצר. ביום
הראשון שרפי יצא עם סמיה אני
הזהרתי אותו, אמרתי לו ״יהיה לך לא
טוב כי סמיה היא בחורה שמדברת,״
אבל הוא לא שמע בקולי. לסמיה היה
אינטרס להתנקם בו, כי היא ערביה
והוא יהודי.

— מישחקי אופנה

כשכולם רואים, ואנחנו נגיד לפריש
שזה לא נכון״.
אחרי שהפסקנו עם רפי, הבחורה
הזאת באה וסיפרה לי שרפי רוצה
לשכב איתה, והיכה אותה. אמרתי לה
שהיא משקרת. אני חושבת שהסרסור
שלה היכה אותה.

עד כאן סיפורה של בלה.
סמיה סיפרה סיפור דומה מאוד.
אולם היא גילתה כי באחת הפעמים
שבהן ביקרה את עיסא, אהובה, שהיה
אסיר־עבודה באברכביר, הביא להם
שוטר אחד שמיכות ואמר להם שהם
יכולים לשכב בתוך הפוסטה. כאשר

שאמור היה להינתן כפרסים לשוטרים
מצטיינים, נלקח על־ידי רוימי לבילוי
בקולנוע עם הפרוצות. עזאם גם הודה
כי גורש השנה מהמישטרה, כיוון
שנכנס עם שוטר אחר לחדר
הקוקסינלים באבו־כביר וביקש מאחד
מהם כי ימצוץ את איבר מינו. הוא עשה
מעשה מגונה נוסף בקוקסינל אחר.
נראה כי באווירה שבה התרועעו
הקצינים והשוטרים עם אסירי־עבודה
ופרוצות שהיו בבית־המעצר, נשחקו
האיסורים ותקנות המינהל של בית־המעצר.
מכאן היתה הדח־ להידרדרות
מוסרית קלה ומהירה.

אילנה אלון
צימוק מהגיף

סגלגל-כהול
עם חריגות
לי זה לא החניף,״ אומר
£\//מעצב״האופנה ג׳רי מליץ .״למה
זה צריך להחניף? זאת היא עבודתי וזהו
זה. אני לא מופתע שפנו אלי. אני
נחשב לבעל מיקצוע טוב, ואין סיבה
למה שלא יבואו אלי״.
זאת אופנה שהוא עושה כרגיל.

\ 1ץ ־ ןךן הוא הצבע החושני י
\ 1 11 קבע גרא למירב ג
המבקרת בבית המאהב (יהו׳
אפרוני) כשלגופה חולצה ממ>

סגלגלים־כחולים עם חריגות לאנ
הוא עיצב שש מערכות לבוש זד
כלומר 12 דגמים.
חנה וליה הן שחקניות נהדרות וו
מעריץ אותן. הן שיתפו איתו פעו
לאורך כל הדרך, בכל מה שהיה ק;
לקולקציה שלהן. ליה היא גם לק!
של מליץ בחייה הפרטיים, ואת ם
הוא מכיר מזה שנים רבות.
כמה עלה התענוג להבימה! ״מד
מעניין,״ משיב ג׳רי ,״תשאלי
הבימה. הם קיבלו הנחה גדולה, מו
מיוחד, את זה אני יכול להגיד״.
ג׳רי מליץ למד אומנות בבית־הג
בצלאל, התמחה בציור ופיסול, ה!
בתחילת דרכו בעיצוב טכסטיל.
הגיע לעיצוב־האופנה. עד היום הוא
עיצב לתיאטרון, אבל עבד עם לד
בת־שבע ועיצב שמלות״הופעה לג
אלמגור, לריבקה מיכאלי, לנעמי ע
וליהודית רביץ.

או ת ה גלזן

אמונים״ שערים תרגום

הבז משורר ל״ג1ש־מחת
בסיגנון האיר!,
סימה דה לזר חאץ־פזל ברנשטיין בשוויס־זינגר במאה־אבי
הספרות העברית המודרנית *^י על ס 31ר עיראק,

מוות קל

ביום החמישי 24 ,באוקטובר ,1963 היתה
סימון ח־דבובואר בחדרה, במלון מינרווה,
•ומא. הטלפון צילצל ובישר לה. :לאמך קרתה
נאונה.״
את סיפור כניסת האם לבית־החולים ודעיכתה
;הדרגתית עד למותה מתארת דה־בובואר
:יבושת תיאורית בסיפרונה מוות קל מאוד(*),
צתרגומו ראה״אור באחרונה לעברית.
האם הוחשה לבית־החולים והבת מיהרה
:פאריס. הבת מתארת את אמה הנכה והחלשה
:אשה שנאחזה בפראות בחיים ״ותיעבה את
המוות תיעוב הייתי.״
דה־בובואר עוקבת אחר חיוניותה הפגועה של
זאם, אחר הפיסיותרפיסטית המעסה את גופה,
!:עוד האם. הציגה באדישות את ביטנה
זקמוטה, צפורה בקמטים זערערים, וערוותה
זקרחת.־
בבדיקה שיגרתית, שאינה קשורה בשבר
:אגן־הירכיים שבו לקתה האם, מתגלה שלאם יש
זרטן במעי הדק, סרטן שאותו מגדירה
ה־בובואר כך. :מוכר למדי: ההורים הינם
;אחרונים להודות שבנם משוגע, והמים —
צלאמם יש סרטך. מצב האם הולך ומידרדר,
היא נשלחת מייד לניתוח.. :את היית רוצה
צישאירו לה את כל זה בקיבה?׳ אמר לי :׳
מימה תוקפנית, והצביע על בקבוק מוארך
,תש חומרים צהבהבים מתברר, שבבטן־
;אם היה גידול עצום־ממדים, וכל שדה־בובואר
אחותה תבעו היה לצמצם את ייסורי האם
;כאבים.
המוות המתקרב גורם לדה־בובואר לשחזר את
8ערכת היחסים בינה ובין אמה, את מערכת יחסי
;אם עם האב המת. :אינני מאשימה את אבי. מן
?ידועות שההרגל ממית בגבר את התשוקה.
זמא איבדה את רעננותה הראשונית והוא את
זתלהבותו הבת בוחנת את יחסה של האם
וליה ואל אחותה. :היא הפגינה כלפינו לעיתים
זזומנות רישעות מבולבלת, יותר מאשר
:אדיסטית; לא באומללותנו רצתה, אלא
׳הוכיח לעצמה את עוצמתה...״
מוות קל מאוד הוא מסע מאופק אל החיים
סימון דה־בזמאר -מוו תקל מאוד;
גברית; מיכה פרנקל. הוצאת כתר 89 .עמי
כריכה רכה).

החוויה הישראלית

מזיווג של עכבר וחתול בא לאוויר העולם
׳צור־כלאים שניתן למותו: עכתול. מזיווג בין
ודרה אקדמית לאומית של אוניברסיטת בר־ילן
עם תה גוש־אמונים צמחה תופעה אקדמית
עוגה לשם: ד״ד הלל וייס.
את מאמריו של ד ר לספרות עברית הלל וייס
א תמצאו בכתבי־העת המובילים בארץ. את
אמריו תמצאו בכתב־העת נקודה, ביטאוש של
תגהלי השטחיס־הכבושים ואנשי גוש אמונים.
בגליון האחרון של נקודה, תחת הכותרת
ציפיה לשירה עברית אחרת. חוגג לו
פאשימט והדר לספרות עברית הלל וייס
וכרת מילחמה מגוחכת על השירה העברית,
הסרה מאחז כלשהו בקרב המתנחלים מעבר
קו־הירוק.
חפתו של ד ר וייס יוצאת כנגד האנתולוגיה
;גרועה) ואין תכלה לקרבות, שבה קובצה
יירה פוליטית על מילחמת למון. אלא שוייס,
דלילות כליו הביקורתיים עוברת כחוט השני
כל רשימתו, אינו מסוגל להבות זמתולוגיה זו
נקודות־התורפה שלה.

והמוות האירופיים. יש בו מישפטים קצובים,
הגדרת מצבים ותחושות, ובעיקר — מימוש
ספרותי למהדרין של השקפת־העולם האכזיס־טנציאליסטית,
שדה־בובואר ושותפה לחיים
דאן־סול סארטר התחלקו בה.
הכרתה של האם הגוססת שבה אליה. היא
מתמודדת על חייה. מספרת על מילון לארוס
חדש, שאותו רכשה לעצמה כמתנה אחרונה, כדי
להתמודד עם התשבצים. כאשר האם עושה את

סופרת דה־בובואר
תרגום באיחור רב
צרכיה בין הסדינים, היא אומרת לדה־בובואר:
.הרי המתים עושים צרכידזם בסדיניהם.״
מצב האם מתייצב מעט. האם מסייעת לבת,
לצאת ביחד עם שותפה לחיים (שאותו היא
מאזכרת בשם. ד״ר פ׳ סארטר״) לנסיעה קצרה
לפראג. משם שומרת הבת על קשר טלפוני עם
בית״החולים. בשבת מתחילה האם הנאבקת על

חייה לקרוא רומן של ז׳ורז׳ סימנון. ביום
הראשון אוכלת מחית תפוחי״אדמה. דה־בובואר
שבה מפראג. בוחנת לנוכח פני האם הלאה את
מערכת היחסים של שתיהן, בעיקר בנושא החיים
״הלא־מוסריים־ של הבת ואופי ספריה. :היא
היתה מזועזעת לעיתים קרובות מתוכן ספריי.
אך הצלחתם החמיאה לה...־
הימים עוברים חולפים, והאם ממשיכה
בגסיסתה. :המעבר מאמי לגוויה חיה נעשה
סופי. העולם הצטמצם למימדי חדרה האם
מתארת לבנותיה את חלומותיה. :כשאני תאה
שתול גדול ולבן, אני יודעת שאני עומדת
להתעורר. כאשר אני נרדמת, אני נרדמת בתוך
חצאיות בינתיים מתמלא גופה בסמים נגד
מכאובי הסרטן. גופה מתכסה בפצעי״לחץ.
דה־בובואר לא נכחה כאשר האם מתה,
סוף־סוף, אבל שומרת־הלילה אמרה לה, כאשר
היא באה לבית־החולים. :אני מבטיחה לך שזה
חיח מוות קל מאוד.־
בפרק הפוסט״מורטום פותחת דה־בובואר
בהודעה. :כל חייה פחדה אמא מסרטן...־
ומעוררת הלאה שאלות כמו. :מה היה קודח אילו
גילה תפאה של אמא את הסרטן החל
מסימני־המחלה הראשונים? מן הסתם ת ה
נלחם בא באמצעות הקמות, ואמא היתה ת ה
שנתיים או שלוש נוספות. אך ת א היתה מכירה
את טיב מחלתה, או לסתת ת שד ת בה, והייתה
ת ה את שאתת ימיה באימה מפני המוות...־
באותה מונוטוניות אירופית בוגרת, שבה
׳תיארה דה־בובואר את מהלך מחלת האם, היא
ממשיכה ומתארת את פרטי הטיפול שאחרי־המוות.
:באתי למירפאה בשעה 4בקירוב, כ ת
לשלם את החשבון את חלוקת רכושה, את
חלקת הקבר שהמתינה לה שלושים שנה, את
חציית פאריס עם מסע הלוויה והקבורה.
מוות קל מאוד הוא ספר נוגע ללב, שתורגם
לעברית באיחור של 20 שנה(מלבד סיפרה של
דה־בובואר המנדרינים, שראה־אור בעברית
בראשית שנות החמישים, אף אחד מספריה לא
תורגם לעברית) .הדבר מפריע לקורא הישראלי,
שאינו אמון על אחת השפות הגדולות, להבין כמה
מהטכניקות הספרותיות של דה־בובואר ואת
ראייתה הפילוסופית את נושא המוות. לא ברור
מדוע לא הטריח עצמו המתרגם להביא בעברית
את המוטו מתוך שיר של דילאן תומם. :אל
תצא בעדנה לתוך לילה טוב זה / .על הזיקה
לבעור ולזעוק לנעילת היום; /סער, סער כנגד

גוויעת האור מלבד הערה זו, הרי שתרגומו
1של מיכה פרנקל נקי וענייני.

מקור

לזרום פרזיטיקוס
האימרה העממית הקובעת. :לא בכדי הלך
הזרזיר אצל העורב,״ יש לה תוקף גם בחיינו
הספרותיים. דוגמה לכך, משמשים הצמד הבא:
התעשיין אורי ברנשטיין ורעייתו הדרה
לזר, המכונים בטרקליני הספרות והשירה של
תל־אביב בכינוי המלגלג ״סימון דה לזר וז׳אן פול
ברנשטיין״.
בעוד שברנשטיין התעשיין, שזמנו מוגבל,
מתמסר לחרזנות שאותה הוא פורק בסיפרון
חרוזים דק אחת לשנה־שנתיים, הרי שרעייתו
הדרה ברנשטיין, המפרסמת תחת השם
הדרה לזר, מנצלת את זמנה הפנוי הרב לחיבור
פרוזה.
באחרונה ראה־אור סיפרה השני של הדרה לזר,
תחת הכותרת מ כ אן והלאה במקביל
לפירסום הספר, מילאו ראיונות עמה עמודים
רבים בעיתונות היומית, כמו היו מודעות למוצר
תעשייתי מהמודל האחרון.
דעתה של לזר על.עצמה ועל כתיבתה היא
טובה מדעת הביקורת. בראיון עם קופירייטרית
אלמונית־למחצה בשם יעל ברזילי בדבר
השבוע, פירטה לזר את האני מאמין שלה :״אני
לא מאמינה שיש סוג ששמו ספרות נשים. נכון,
יש בכתיבה של נשים משהו שאיננו בכתיבתם
של גברים. רוב הסופרות הגדולות לא היו נשים
רגילות. את הספרות הגדולה כתבו נשים

הלל 1ייס מחפש שירה ימנית
וייס אינו מסוגל להתמודד עם טיעונו של ד״ר

מנחם פרי על כך שמתי מידבר של ח״נ
ביאליק חחים את אחרית הציונות, הנמהקת

משודר אורי״צבי גרינברג,
,זבובי־וזווה מבאישים...־

על־ידי המדבר. הוא מצפה לשירה עברית אחרת,
שתצמח על הקרקע הלאומנית והפשיסטית של
גוש אמונים — ציפייה חסרת כל שהר, שהרי את
מקום המשוררים תופסים במעוזי גוש אמונים
ספסרי־קרקעות במסווה של אידיאליסטים.
את תוסר־הכישרון הביקורתי שלו ממיר וייס.
בתחתית רשימתו המבולבלת. בשיר מפרי־עטו.
הנפתח בחיקוי בלתי מוצלח של סיגנון אורי־צבי
גרינברג, על הפגנת שלום עכשיו בכיכר
מלכי־ישראל. :ארבע מאות אלף נביאים /מתגודדים
בביס־ עד זובם והוא ממשיך ומכנה
אותם. :זבובי הווה מבאישים תוך שהוא
ממשיך בהתזות של איוולת נטולת־בישרון,
המבהירה המר היטב לקורא מדוע אין לימין
שירה.
לימין אין שירה מפגי שאין לו נפש, ואין בו
ניצוץ של אנושיות.

מחברת לזר
עדיף -מניות בנקאיות
,פריקיות׳ שהיו קצת בשוליים. ג׳ורג׳ אליוט,
ז׳ורז׳ סאנד, וירג׳יניה וולף, ג׳ין אוסטין. עול
המישפחה לא הכביד עליהן וגם לא
מעורבות־יתר בעולם הזה״ — ממש כהדרה
לזר, המצרייה קצת בשוליים, בעוד עול־המישפחה
מעיק על המשרתות בארמונה
המתועש.
בדומה לבעלה, המייבא שורות שירה קפואות
מתרבויות אחרות, מלבישם מחלצות מילוליות
בעברית, כך עושה גם היא: מטפטפת טיפה אחרי
* הדרה לזר -מ כ אן והלאה; סי מן ק רי א ה -
הקיבוץ המאוחד; 205 עמי(כריכה רכה).

מי גזריבה

החוזר בתשובה

באחרונה ראה־אור מיו־יורק הרומן החדש של הסופר היידי וזזתן פרם נובל יצחק
בשווים־זינגר החוזר בתשובה. במהדורה ראשונה בת 75,000 עותקים.
החוזר בתשובה הוא סיפורו של יהודי־אמריקאי,
יליד פולק, הנוטש את סיד־הבשר
של ניחיורק למען חיי פרישות בפאה־שעריס,
ירושלים. גיבור הרומן, יוסף שפירו, המגלה
שאשתו ופילגשו לא שמרו לו אמונים, מוצא
ניחומיו בדת. במאודשערים הוא נושא לו
לאשה את בתו של רב.
החוזר בתשובה הוא ספר של ציניקן זקן,
הבז לאשת ליהודי החדש, לאמונה הדתית.
הפרק המעניין סביב החוזר בתשובה מצוי
בראיון שאותו העניק בשוויס־זיגגר לסנדיי
טיימס. בראיון הוא ביזה את תכונותיה של
מדינת ישראל, ואמר בץ השאר- :ישראל רוצה
להיות אומה ככל היבמות, עוד מעצמה
!אתת אין בכך הירואיות. ההירואיות היא
כוויתור על הכוח. מדינת ישראל עדיין אינה
הגשמת האידיאל היהודי.״
הייתי רוצה לקרוא תמן ישראלי על ״חוזר
בתשובה״ ,רומן על איזה אורי זוהר או אחד
מוזקאיו, רומן שמחברו יאמר בכלי־התיקשורת.
לרגל צאת הרומן, דברים קשים על ההחמצה
של ישראל את היהדות וערכית על מדינה
החפצה להיות ״עור מעצמה קטנה״,
מה יש — אסור לרצות?

טיפה את סיגנון הרומן החדש הצרפתי,
קוסמופוליטיות תוך פזילה להיתרגם ולהתפרסם
באיזה מגאזין ספרותי, מסובסד בידי גינרל
מוטורס.
מכאן והלאה (במיסגרת לקיחותיה של לזר,
גם כותרת הרומן בנויה על הלא מעכשיו, לא
מכאן של יהודה עמיחי) הוא סיפור בנאלי על
ישראלית יהודיה בשם גבי, בשנות השלושים
שלה, הנקשרת בעבותות אהבה לג׳ון סאלים
בורי, בעוד היא מעומתת עם נרי, בעלה
פליט־השואה.
במילים אחרות: סלט של יהודיה +ערבי +
שואה +זיונים זה לא הכול, שבו נוטלת לזר
נושאים של הארולד רובינם, דוחקת אותם
לתוך סד ספרותי של נטאלי סארוט, ועל
העטיפה קובעת ציור של דייוויד הוקני. נוסח
הכתיבה של לזר הוא אינפנטילי, לשון כתבות
השבוע -יומן אירועים. :שמה לב שהיא
נוהגת בתיד תנועה כבדה, בדרום העיר, ברחוב
ששמו לא ידוע...״
גבי, גיבורת הספר, מנותקת מהחיים
האמיתיים. יש לה מכונית, כסף, זמן — בדומה
למחברת. היא אינה אמינה, אינה מעורה ברחוב
האמיתי, עוסקת בנשיותה המאוד־דוחה, כמו
היתה בת־טיפש־עשרה שלא בגרה. היא גם
משלמת מם־שפתיים לליכוד, בצורת איזכור ספר
שיריו של אברהם(״יאיר״) שטרן.
השורות המתמשכות של מכ אן והלאה הן
בבחינת שיעמום מונוטוני מתמשך, שהוא
עוגש־קולקטיבי לקוראיו, אם ישנם כאלה.
אי־האמינות התיאורית בספר, מהשורה הראשונה
ועד לאחרונה, היא מעלתו הגדולה — שהרי
מעולם לא נכתב בעברית ספר כה בלתי״אמין.
אי־האמינות מגיעה לשיאים חסרי־תקדים, כאשר
מדובר בדמותו המפוברקת למדי של הערבי ג׳ון
סאלים כורי, המביא את לזר לספוג לעמודי
סיפרה מהזיותיה של גיבורת מיכאל שלי
לעמום עת ואת הדימויים הצרפתיים שלה.
מאפיין אחד, שאותו נושאים עמודי סיפרה של
לזר, מוכר עוד מסיפרה הראשון שישה פרקים
על איה: השינאה התת־הכרתית שלה לנופי
ארץ־ישראל, והשאיפה הבלתי־פוסקת לנופים
אירופיים, אי־שם בין שלגי שווייץ. דומה כי
הסטריליות השווייצית הופכת לערך הספרותי
החשוב ביותר במראן והלאה, כאשר הדבר
האמין ביותר בתיאוריה את חוץ־לארץ הוא
תעתיק נייר בית־המלון, שבו שוהה גבי.
מיזמוזי הלשון והלהג הבלתי־חדל נמשכים
כמו מסטיק של אותיות, הנדבק לעיני הקורא
האמיץ דרך השואה, יובש בושתה של גבי ופירוט
ממיין של המישפחות הערביות הנוצריות של
חיפה, ועד למשולש האינפנטילי, שבו כותבת
לזר :״והעבירה יד על הראש המתולתל, לא
מבחינה בנדי שהתבונן בה, רואה במדוייק כמה
רכה היד שהעבירה אך הילד הוא סטרילי,
ככל שאר הדמויות במיקבץ מילים זה, המכונה
רומן.
אין ספק שהדרה לזר היא תופעה ספרותית,
כפי שאורי ברנשטיין הוא תופעה בעולם החרזנות

סופר בשודיס־זינגר
עוד מעצמה קטנה

בעברית. במכאן והלאה ניתן לאתר את כל
האבות והאמהות, המזינים את רוחה היוצרת של
לזר, בחינת לזרוס פרזיטיקוס — את הרומן
החדש הצרפתי, את הצד הנשי של עמום עוז,
את הריקנות ואת אי״האמינות.
בימי אינפלציה אלה לא מומלץ לקורא
להשקיע שקלים במכאן והלאה. יותר כדאי לו
להשקיע כספים אלה במניות בנקאיות. למניות
יש סיכוי טוב יותר לגרום לו הנאה או סיפוק.

קלסיקה קרה

ב רדי צ׳ ב ס קי
מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי הוא אחד
התופעות הנדירות בתולדות. הספרות העברית
החדשה, ואבי הכתיבה המודרנית בה.

במקביל לכתיבתו המודרנית עסק ברדיצ׳ב־סקי
בכינוס מקורות התרבות והרוח של היהודים,
באגדות ובמאמרות.
בשנים האחרונות החל רנסנס בגילויו המחודש
של ברדיצ׳בסקי. לרנסנס זה הצטרפו
באחרונה עוד שלושה כתבים.
מחברות חזון. בנו של מיכה יוסף בהדי־צ׳בסקי,
עמנואל בן־גוריון (שעודנו חי<,
פירסם מהדורה חדשה של מחברות חזון, ובהם
ספר חסידים משנת תר״ס ומאמרות משנת
תרס״גס. שני מרכיבים אלה שבמחברות חזון
מגלים לקורא את שורשי ספרותו הגדולה של
ברדיצ׳בסקי, שורשים שבהם מיזג את קרקע
התרבות היהודית, שאותה השביח בכתביו

בזרעי־הרוח האירופית ההומאנית (היה מרתק
לראות את ברדיצ׳בסקי חי בעידן גוש אמונים).
בספר חסידים מביא ברדיצ׳כסקי אגדות,
פרצופים וחזיונות, בעוד שבמאמרות הוא חושף
את השקפותיו, את הגיונותיו ואת הירהוריו.
באחד מהמאמרות באל תרגזו ניתן למצוא את
ברדיצ׳בסקי הכואב והחרד, הפותח את המאמרה
בתיאור., :איני יודע, מדוע יאשם יהודה, זונה
ישראל, יתאכל כל אדם? — איני יודע, מדוע
קובלים אנו ואבותינו, אנו ו מי נו ומי מינו?
— מדוע רק רע אנו מוצאים, רק דיבה אנו
מחשבים, רק כלימה תכסה כל אשר ניתן לנו?״
מחברות חזון אינם ולא יהיו רב־מכר, אבל
אותם שהעברית ותרבות־האנוש היהודית יקרים
להם, ימצאו בקובץ צנום זה הנאה מרובה — מה
עוד, שלשונו של ברדיצ׳בסקי, היא מלאכת
מחשבת.
״מרים״ — באנגלית. בימים ספרותיים
טרופים אלה, שכל״כך הרבה זבל ספרותי ישראלי
רואה״אור בתרגום קלוקל בעולם הרחב, טוב
עשה המכון לתרגום הספרות העברית, שפירסם
מהדורה מתורגמת של הרומן מרים מאת מיכה
יוסף ברדיצ׳בסקי באנגלית. רומן מעולה זה,
שהוא רומן חברתי יהורי, המתאר את תעלובות
הגולה, תוך שהוא חושף עולמן המדוכא של נשים

קווי־יסוד ותשתית לאחד מהערכים הבס
הסיפורת העברית המודרנית.

כתבי־עת

המיזרח הח!

המיזרח החדש, ריבעון החברה ה!
הישראלית, אינו רואה אור לעיתים
באחרונה ראתה אור חוברת 1־117( 4־20
תשמ״א( 1981/י) .במבוא מודיעים
לחברי־החברה שעדיין לא שילמו או
בית־הדפוס — עובדה מצערת מאן
כתב־עת חשוב שכזה.
החוברת העבה מוקדשת כולה ל
גבריאל בר המנוח (1982־,)1919
החברה המיזרחית. החוברת נפתחו
ממאמריו האחרונים של בר שרבע
בני־דורנו: לוחם למען הפלאחים 1
המימסד העותימאניי, ובו סיפורו ל
שנויה במחלוקת במצריים של המאה ה־המשורטטת
מתוך מאות פריטים ואיזכו

ו הכלכלה הנמנה של נהואוו

כל מי שחושב, שלשר־האוצר החרש יגאל בהך אורגד אין תוכנית־כלכלית ראויה
אינו יורע דבר.
ה״כלכלה הנכונה״ של כהן־אורגד היא פשוטה מאוד: להעביר את כל הקאפיטל היז
התעשייה והדולארים לשטחים הכבושים. שתושביהם היהודיים משוחררים מתשלום מס־ולהביא
את ארץ ישראל של הקו הירוק לפשיטת־רגל כלכלית.
חכו ותראו.

יהודיות במיזרח־אירופה, תורגם בצורה מניחה את
הדעת בידי א״ם סופר.
מרים הוא אחד הרומנים העבריים היחידים ׳
שיש בכוחם להתמודד מול יצירות של ספרויות
אחרות מראשית המאה. הנפשות־הפועלות ברומן
הן תלת־מימדיות, המירקמים התיאוריים בעלי
איכות.
אם יש לכם קרובים בחוצלארץ, השואלים על
ספר עברי טוב המתורגם לאנגלית — תשלחו
להם את מרים. הם עשויים לגלות עולם מרגש,
שאותו גם אתם עשויים לגלות באותה הזדמנות,
למקרא המהדורה המקורית־עברית, הניתנת
עדיין להשגה(בסידרת מיבחר ספרותנו לעם -
יחדיו).
מאגדה לסיפורת מודרנית. במיסגרת
הסידרה עיון/מסה/מחקר, שבהוצאת הקיבוץ
המאוחד, ראה־אור באחרונה, סיפרה של
ציפורה כגן, תחת הכותרת מאגדה לסיפורת
מודרנית ביצירת ברדיציבסקי ספר
המבוסס על עבודות הדוקטוראט של כגן,
שכותרתה היתה: האגדה ביצירתו של מייי
ברדיצ בסקי(בן־גוריון).
בסיפרה מפרטת כגן את מיונו של
ברדיצ׳בסקי את מקורות הספרות העברית
הישנה, ושימושן בכתיבתו החדשנית, עבודתה
של כגן מתבהרת, לאור העובדה שברדיצ׳בסקי
נחשב לאחד ממלקטי מקורות התרבות היהודית
הנודעים ביותר(כותב שורות אלה היה בנעוריו
קורא־חסיד של סידרת כרכי ממקור ישראל של
ברדיצ׳בסקי) .הוא אף תירגם כמה ממבחרי
ליקוטיו לגרמנית (ורק בשנים האחרונות ראו
אלה אור מחדש במיזרח־גרמניה).
בסיפרה בוחנת כגן את נושאי התולדה
והאגדה בפואטיקה של ברדיצ׳בסקי, את מאפייני
הז׳אנרים בסיפורי האגדה שלו, וכן הז׳אנרים
שבסיפוריו הספרותיים. בהמשך בוחנת כגן את
הנובלה מחניים והפיכתה מסאגה מיקראית
לנובלה לירית, וכן את בין החיים והמתים,
והפיכת הלננדה המידרשית לנובלה רומאנסית,
ובעמק -שהוא היפוך אגדה לנובלה בעלת
השלכה חברתית.
אין ספק, שהמעטים האוהבים את יצירת
ברדיצ׳בסקי ואת עיבודיו לאגדות־ישראל, ימצאו
עניין רב בסיפרה של כגן. בספר זה מצויים
* מיכה יוסף ברדיציבסקי -מחברות חזון;
הוצאת רשפים; הדפסה מצולמת מהמהדורות
המקוריות; 64 +46 עמי(כריכה רכה).
** ציפורה כנן -מאגדה לסיפורת מודרנית
ביצירת ברדיציבסקי; הוצ את הקיבוץ
המאוחד +אוניב ר סי ט ת חיפה; 128 עמי
(כריכה רכה).

יוסך ששון טחן את ההת
התעשייתית בעיראק 1968 ,־1958
בעשור הראשון מאז ההפיכה בבגדאד.
מוליך למסקנה בדבר הפוטנציאל הכלכל׳
של מדינת־נפט זו. רבקה ידלין
ברשימתה האזרח המצרי משיח או ותר חברתיים אינדיקטורים בראיונות עם תושבי קאהיר וכפרי פ
זו רשימה הפורשת לעיני הישראלי
נושאים מצריים, החייבים לעניין אותו, נ
האשה בחברה גברית, עיצוב דמותו י
העתיד, ניכור חברתי ושאר נושאי!
התבססות על ראיונות שערכו מראינים1
גדעון מ׳ קרטל בוחן את נושא
האחות /הריגת הבת: רצח לשב
המישפחה בקרב ערביי המזרח.
לצרוס־יפה סוקרת את השיעה 1
הפוליטית של חומייני, נושא בעל
עבורנו, אחר הפיגוע השיעי בצור. במס
בוחנת רחל סימון את שליחותו של פ
כמאל בלוב 1908 ,ואריאל דן בוחן אח
העיראקי אחרי עשר שנות שלטון.
ביגר בודק את בעיית קביעת הגבול
של ארץ־ישראל אחרי מילחמת־הראשונה,
כאשר מסקנה אחת מתוך מחי
שחוף טאבה באילת הוא מחוץ ל
הישראלית. אורי שטגדל בוחן
ההצבעה לכנסת העשירית בקרב
ישראל.
מדור תרבות, ספרות ואמנות
לסיפור האוטוביוגרפי של הסופר העיר;
אנ״נון איוב ילדות. מדור ספריב
ביקורות מאירות עיניים על ספרים
האיסלאם ותרבות האיסלאם שראו אור
האחרונות בעולם, סידרת ביקורות
לישראלי הממוצע עד כמה שהוא בור מ
השונים של החוויה הימתיכונית,
והאיסלאמית.
לסיכום, המזרח החדש הוא
מיקצועי מעולה, ויחד עם זאת קריא
מצער לגלות, שבישראל של 1983
עורכיו להידפק על דלתות ולפרסם את
באיחור של שנתיים. האוצרות שבין
המיזרח החדש נועדו להירכש
מישרד־החינוך, לחלוקה בכל בתי־הספר
ובכל הספריות והמוסדות למיניהם .־
שהמידע אודות המרחב, על כל מרכיב
חשוף לעיני כל.

המיזרח החדש -עורך: אהרון ליש;
החברה ה מיזר חית הישראלית; ה)
סי ט ה העיברית. הר הצופים. ירושלי
עמי(כריכה רכה).

אקס ־ לאקס
1השוקולד

המשלשל

טשולנט שחיתות בשבת בצהריים
בדיזנגוף

להשיג בכל בתי המרקחת

אי תן עמי חי

הדברתבל״ם מזי7זים

סו מחיס להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תוללי לץ, חרקי
הברים ובגדים.
דמת-גן. רח׳ מודיעין 8ו. ת.ד2272 .

^ 790114 5

ר ע׳ מסוג, וסק ^ 4 * 1/75יינייו

המירה לל בריאותך ורכוהך

מודעות בטלפון

לכל ה ע תוני ם
בכר טי סי א שראי ב מ חי רי המערכתי

£8$ 0108א 1ס
>/א 0וז * א £8ז או
15** £1110

9יי

ויזה

110

^ • שר אכר ט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במהום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117/8־ 03

סזמי״

בן־יהודה 192 תל־אביב

תמי פינץ

דברים יפים,
חפצי אמנות ומתנות

ב ש סע חנוכה

מחירים מיוחדים מאוד

*ביידיש זה מצלצל יותר טוב.
העולם הזה 2113

הוא רצה בחיים הטובים בגרמניה
ובנו מת שם בנסיבות מיסתוריות.
האב ט1עז: ה 1א נרצח על־יד׳ י ניאו־נאצים,
והמישטרר! מחפה 11 ליהם

מו1 עזרא־אוסק?1

האב פ״נקונן
^ הנריק סיינקוכן לא היו
/חלומות גדולים. אחרי שניצל מן
השואה, ואחרי 25 שנים תחת מישטר
קומוניסטי, הוא, בסך־הכל, ביקש קצת
חיים טובים לו, לאשתו קתרינה, ולבנם
היחיד, עזרא־אוסקר.
חודשים אחדים אחרי הבר־מיצווה

לא ניתנה תעודת־מסע כל עוד לא
שילם את חובותיו, על כל מה שקיבל
מן הסוכנות כעולה־חדש.
זה לקח לפיינקוכן שמונה חודשים,
ובקיץ 1973 הצטרף סוף־סוף למיש־פחתו,
שחיכתה לו במחנה־פליטים,
דרומית לפרנקפורט הגרמנית.
פיינקוכן, אז בן ,46 שיכנע את
עצמו שהוא, יליד אראד הרומנית אשר
בגבול הונגריה, נולד, למעשה, באזור
תרבות גרמנית ולכן זכאי לפי הסעיף
המתאים בחוקה הגרמנית, לאזרחות
גרמנית. אך יקבל אזרחות זאת, יוכל
להגשים את כל חלומותיו.
רופא־הבהמות היהודי־רומני פעל
במרץ ופנה בעת ובעונה אחת לשני
מוסדות: אל הלישכה לתעסוקת
אקדמאים — למציאת מקום עבודה
ואל רשות הפליטים הגרמניים

מבוקשו: דירה נאה, מכונית חדשה ובנו
היחידי גם סיים בהצטיינות את
לימודי־הרפואה. הוא אפילו זכה
באזרחות הגרמנית.
במשך עשר השנים האלה הלך

ן ן^* 00 1441 1

השני לא הזיז העניין כלל והשליש
השלישי נשאר כמו שהיה — נאצי.
פיינקוכן ניקלע, כנראה, לרוע מזלו,
אל השליש הזה דווקא.
עד מהרה הפך שם־דבר בסכסוניה

קורבו פיינקוכ

פרובוקציה

וו*<וו 00 ><8

<<4• ( 933 17 יז*ו<זיזי<20 . 8

>8414

1 (1.חז §660)40 3ז6 *>3וז6ג1ז0ז8*8ע

תעודת מוות

ההודעה הסתמית משילטונות עיירה קטנה
בבאווריה מודיעה, ללא כל הסבר לסיבת־המוות,
על מותו של הרופא היהודי בן 27 השנים וארבעה החודשים,
שנמצא מת בתוך מכוניתו, בשדה שומם, במרחק של 90 קילומטר מביתו.
של הבן נפתח הפתח להגשמת
חלומותיו. הוא קיבל רשיון יציאה
מרומניה, לקח את אשתו ואת בנו
והגיע בסתיו 1970 לישראל.
אולם המזל לא האיר פנים
למישפחת פיינקוכן בארץ. האב,
הנריק, רופא־וטרינאר במיקצועו, אמנם
נקלט במיפעל לעיבוד בשר־עוף,
אבל בזה הסתיימה הצלחת הקליטה.
דירה, מכונית, עתיד ורוד, לא נראו
באופק.
כאשר זכה פיינקוכן בציון־לשבח
על שהצליח להכניס למיפעל שבו עבד
את התקנים הדרושים לייצוא בשר־עוף
לאירופה, בא לו הרעיון הגואל: לצאת,
בעצמו, עם מישפחתו, לאירופה, שם
אולי יוכל להגשים את חלומותיו.

צו של
אדולף היטלי

ף זה בדיוק מה שפיינקוכן עשה.
1הוא החליט לרדת מן הארץ. הוא
הקדים ושלח את אשתו ואת בנו, כי לו

ממיזרח־אירופה, כדי, שזאת תנפיק לו
תעודת עקור (פליט).
בלישכה היפנו אותו לעיירת־הגבול
נורדהורן, אשר בצפון־מערב גרמניה
(בקירבת הגבול ההולנדי) .שם קיבל
עבודה בבית־המיטבחיים המקומי.
ואשר לתעודות, טחנות הביורוקרטיה
התחילו לטחון.
אחר חודשים רבים הגיעה התשובה
מן הרשות לפליטים: אין לראות
בפיינקוכן פליט גרמני, ובוודאי לא
לפי סעיפי החוק הנוגע. ואז גילה
פיינקוכן, לתדהמתו, כי מדובר בצו
שהוציא אדולף היטלר, עת נכבשו
ארצות אירופה, בראשית מילחמת־העולם
השניה, ובו נקבעו ההגדרות
להשתייכות לעם הגרמני.
ברור שהיטלר הכליל את בני
המיעוטים הגרמניים שישבו בצ׳כיה,
בפולין, ברומניה, בהונגריה, אבל הוא,
כמובן, לא הכליל בצו יהודים.
פיינקוכן, שראה את חלומו נמוג, פתח
במילחמת עשר־שנים על עתידו.
במשך שנים אלה השיג אמנם את

השלט האומר ״עיר זאת תהיה בקרוב נקייה
מיהודים״ נתלה על־ידי עיתונאי יהודי בכיכר•
השוק בנורדהורן. הוא ביקש להסב, ב דין זאת, את תשומת״לב
אמצעי־התיקשורת לרדיפות אחרי פיינקוכן, שראה בנך פרובוקציה.

ונדחף למכור קפקאי ללא־מוצא. נרדף
על־ידי ניאו־נאצים ועל־ידי נאצים
ותיקים, איבד את פרנסתו, הגיע
לפת־לחם, נלחם שוב על שיקום
מעמדו, הצליח זמנית, וכמו מתאגרף,
שאין לו דרך חזרה — נפל לקרשים,
התרומם, היכה, הוכה, נפל לקרשים,
ובשיכור התרומם שוב וחוזר חלילה,
עד לנוק־אוט הסופי.

1ז ״- 7 * 111(1ו

׳ )356י

*3 4מ?<*01מ:?£8 1ימן

שליש נשאר נאצי

יהודי הנריק פיינקוכן נלחם על
1 1שלו. במיכתב התשובה של המוסד
המרכזי לרישום גרמנים בדרום-
מיזרח־אירופה, צויין כי אין הוא מופיע
ברשימת בני העם הגרמני באראד. עוד
היה כתוב שם כי ביום הקובע, ה־1
פרוץ
(יום 1939 בספטמבר
מילחמת־העולם השניה) היו באראד
77,181 תושבים, מהם 6,130 גרמנים
ו־ 7,057 יהודים ,״כך שאפשר לומר
שהיהודים היו, למעשה, מיעוט לאומי
בפני עצמו״ ומה עוד שלפיינקוכן לא
היתה בילדותו, כמו לבני העם הגרמני רומניות בעיירות־ספר האחרים מסויימות, מטפלת גרמנית, והוא עצמו
אפילו לא היה חבר בתנועת־צופים
גרמנית. כשקרא פיינקוכן את מיכתב
התשובה החל מנחש עם מי ועם מה יש
לו עסק.
כבר אז היתה לו תיאוריה, כי אחרי
השואה ביקשו הגרמנים להוכיח כי הם
מתחרטים על מעשיהם ואכן שליש
מהם היה כן בחזרתו בתשובה, לשליש

התחתית, שר האספקה, החי
והיערות, את רשיון העבודה
כרופא־ וטרינאר.
פיינקוכן הפעיל כל־כך
עורכי־דין ופתח בכל־כך הרבה ו
מישפטיים, עד שפרשתו
להתפרסם ברחבי גרמניה, וגם
לגבול. הטלוויזיה ההולנדית י
מישדר מיוחד על מעשה 1
מנורדהורן. הטלוויזיה המערב־ג
הלכה בעיקבותיה. טובי העיו
כתבו בהרחבה כיצר הגיע פי
מ״רצח־אופי עד לחיסול־הקיום׳
עתה כבר היה ברור שאי
צירופי־מיקרים סתמיים. היתז
רדיפה נאצית, אנטי־שמית,
מובן המילה. ההצקות 1

ומגי ! *
£־* 613
1ח |1ק1ן ך6ך ן בין 50 אלף תושבי נורדהורן היו האם, הא:
11 1111 1 1 1פיינקובן שלושת היהודים היחידים1 .
בית״הספר התיכון ציינה, בניגוד למקובל, את דתו של התלמיד הם
התחתית, המדינה הגרמנית שבה
מצוייה גורדהורן. הוא הגיש עירעור
על הדחייה, ועירעור על דחיית־העירעור,
פנה לבית־המישפט המחוזי,
לבית־המישפט המינהלי, לבית־ המיש־פט
התחוקתי ולבית־הנבחריס הבונדסטאג.
פיינקוכן
עמד על כך שצידקו ייצא
לאור. וכמה שהצליח יותר — הסתבך
יותר. כאשר הערכאות הגבוהות הורו
לבצע את מתן האזרחות, החליטה
העירייה המקומית לפטר •אותו
מעבודתו; כאשר בית־הדין לעבודה
הורה להחזיר אותו לעבודה, שלל השר
האחראי לכך, במדינת סכסוניה

הטירטורים לא פסקו. אחרי שז
רבים התקיים על קיצנ
מתת־יום של כוהנים פרוטס
חסידי אומות־העולם — מפרא
פרטית, שבה סייר בחוות־ה
לאורך הגבול, ערך בדי׳
לחזירים; חיסן עדרים: נלחם
הפה והטלפיים, עוד הצליח פ
בשנים אלה לחיות את חלומוח
הוא גר עם אשתו ובנו
ארבעה חדרים בבית חריע
באופל־אסקונה חדשה וירוק
בבת־עיניו, עזרא־אוסקר, עש תעודת קיבל
בלימודים.
(המשך בעני

פסטיבל בסימן מדע
״ בידית, השחקנית
שהחליטה להיות זמרת

8שה. אשה

בן־גוויון

הזמר ישראל בוריין מאכיל את בנו,
מתי. ישראל מופיע בפסטיגל
בחיפה. כל מישפחת גוריון הגיעה לארוחת״הצהריים

בגמר התוכנית שלה הודתה השחקנית גילה
אלמגור לאותם שעזרו לה בהכנת הערב. בצילום
גילה הנרגשת, לפני שבעלה עלה לבימה והדביק לה נשיקה.

ח 9 1 1*191ר 1היר | מנכ״ל חברת רבלון יוסף שטיין.
| / 1 11111 #1החברה השקיעה כספים בתוכנית
של גילה אלמגור. במשך רוב הערב ישן המנכ״ל שנת־ישרים.

ך ילה אלמגור ידועה כשחקנית.
אבל במשך השנה האחרונה היא
עבדה על תוכנית יחיד. היא לא תיכננה
שום הצגה. אלא אספה שירים שהיא
אוהבת, הזמינה להם לחנים,
גילה תרגמה גם שני שירים של
הזמרת האמריקאית דורי סרבין.
השירים, עוסקים באשה בוגרת
החושבת שהיא חזקה ריח, על יחסים
בין בעל ואשה ועל אהבות עצובות
ושמחות.
השבוע עמדה גילה אלמגור בפעם
הראשונה על בימת המרתף העליון של
בית לסין, ושרה בהתרגשות את
השירים. לחלק מהשירים נעשו
עיבודים חדשים. במיוחד לערב זה.
במרתף העליון של בית לסין
הצטופפו כל אלה שלקחו חלק בהפקת
הערב. היו שם המלחין סשה ארגוב
ואשתו, החרזן חיים חסר, היועץ
המוסיקאלי רפי קדישזון, המנהלת
המוסיקאלית סנדרה גיונסון, האיש
שהלביש את הזמרת בשחור, האופנאי
עודד גרא, ואפילו מזכ״ל ההסתדרות,
ירוחם משל.

הם לא שיחקו במחבואים, כפי ששר האבאבפסטיגל, ואבא גוריון ישב והאכיל את הילדים.
ישראל גוריון מופיע בתוכניות לילדים בטלוויזיה.

קרני לייזר
עם סופגניה
מלאה ריבה

יותו יפאנית מיפאנית

אוכל סיני, למרות שאולי היתה מעדיפה מאכלים יפאניים כמו שוטי.

ואשים

[איציה ממבוש. ,מוכ ש

ן תר׳ קריית־האמנים
,מציץ בראשו של המלחין טשה ארגוב. ארגוב

הלחין כמה שירים לגילה אלמגור, לטכס-
טים שכתבה העיתונאית הדה בושט. מאחור:
מפיק הערב והבעל ומנהל בית־לסין, יעקב אגמון.

^ עם ידעו הילדים שבחנוכה
^ אוכלים סופגניות ולביבות, מדליקים
נרות ומשחקים׳ בסביבונים. היום
יודעים הילדים שבחנוכה יש מופעי
בידור.

גם הסופגניה הכי מלאה. בריבה
והלביבות הטעימות ביותר לא יפטרו
אף אם יהודיה מן החובה לקחת את
ילדיה לצפות באלילים שלהם.
על ילדי חיפה ינחתו שני אנשים

ך \ 11ח 1ך הזמרת חווה אלברשטיין היא מהצד התל״אביבי. היא
11\ 1י 1 11 תגיע לגובה של גלגלי־המטוס. אין היא רוצה לטעום
מהשיפוד המוצע לה על״ידי מלצר המלון, כי היא לא מוכנה לגדול.
מאוד מרשימים, אשר ישהו במחיצת
הילדים במשך שמונת ימי החנוכה. הס
יבואו באמצעות קרני־לייזר.
זהו החיזיון שמבטיח מפיק הפס־טיגל,
מיקי סלד, לילדי העיר חיפה.
הוא מבטיח להעיר את העיר הרדומה
משנתה, באמצעות הדלקת מיליוני
נורות באולם, וכולן יופעלו על־ידי
קרני־לייזר. מחירי הכרטיסים הם בין
600ו־ ,850 אבל לא מן הכרטיסים
יעשה האמרגן את עיקר רווחיו, אלא
ממכירת המוצרים הנלווים למופע.
״הילדים אוהבים כל מה שקשור במדע
בידיוני ואנחנו מוכרים להם את זה, הם
אוהבים סרטים מהסוג הזה, אז החלטנו
לבנות את כל המופע על מדע בידיוני,
והכל יהיה בצורת סיפור ״.שני האנשים
שינחתו על ילדי החיפאים: הזמר

ששי קשת, ואשתו השחקנית, יונה
אליאן.
עבור התל־אביבים, שאוהבים לרוץ
ואין צורך להעיר אותם מתרדמה, יכינו
עורכי הפסטיבל מטוס ענק, שישבו
בתוכו ילדים ויציצו אל הצופים
הקטנים. המטוס יכסה את כל בימת
היכל התרבות. גלגליו יהיו בגובה
אדם. מארגני הפסטיבל בתל־אביב
התכנסו השבוע במלון קרלטוו
בתל־אביב. כל הזמרים ישבו בשקט
והאזינו לתקליט שכבר הספיק לצאת.
הם לא התרגשו במיוחד, כי הם כבר
ילדים גדולים ומנוסים. אמר אחד
הזמרים שמשתתף בפסטיבל :״את
הריגוש אני משאיר לילד הקטן,
שיופיע על הבימה בשיר שאני שר.״
משתתפי הפסטיגל, האמור להת־

הוגה הדיעות

חודש ימים, חשב על חזיונות מהעולם החיצון, תיכנן

איך להקסים את ילדי־חיפה. הוא חזר עם הר
רעיונות ותיכנן את כל התילבושות לזמרי הפסטי,
כטפין תמיד מפתיע -אצלו כל יום הוא פסטי

קיים בחיפה, התאספו ביום שבת
לארוחת־צהריים עם ילדיהם.
הזמר צביקה פיק הגיע לחמש
רקות ועזב את המקום. ששי קשת
ויונה אליאן לא באו, אך לעומתם הגיעו
לארוחה שולה חן עם בנה ובעלה,
מוני מושונוב ואשתו השחקנית

ה 111י 1 1 * 1שלוש מתון חמשת בנות
111
11.1 11111 ( 13 סקסטה -הן מוכנות לא*
כול על השיפוד. הן שייכות לפסטיבל התל־אביבי

סנדרה שדה, שהשאירו את !
עלמה בבית ובימאי הפסטיגל א

פסטר.
אחרי שטעמו את החמין והעו
את המאכלים הסיניים, התמו הזמ
על התקליטים, לבקשת ילדים ע
במקום.

ויופיעו בו בהרכב מלא. מימין לשמאל: איריס שמי,
רותי בן־אברהם, פנינה בריק. בתמונה משמאל: הזמר
גידי גוב, אשתו ענת, ובימאי הפסטיבל צדי צרפתי.

ציפי מנ שו

קולנוע
סרטים
ונ פעה ושנ?הכר מן

פרופסור מרימה, סופר צרפתי מן המאה
עברה, היה בוודאי המום, אילו נודע לו איזה
ניין עצום מעורר סיפור קצר שכתב, בשנות
׳ 80 של המאה ה־ .20 מרימה, פירסם את כרמן
אמצע המאה ה־ . 19 למזלו, עובד הסיפור
אופרה שהלחין ג׳ורג׳ ביזה. היתה זו אחת
אופרות הפופולאריות בכל הזמנים.
מה, בכל זאת, יש לצועניה — העובדת
בית־חרושת לסיגריות ליד סביליה, ומאמינה
אהבה חופשית — להציע למיטב קולנועני
מאה ה־ ?20ז׳אן־לוק גודאר ראה בתולדותיה
סר חברתי המתאים לתקופתנו. הוא החליט
התעלם כליל מן המוסיקה של ביזה, להעביר את
עלילה לימינו, להשתמש דווקא ביצירות של
טהובן בפס־קול הסרט, והתוצאה היתה פרס
אשון בפסטיבל ונציה. פרס ראשון שאליו צריך
הוסיף הערה: בינתיים, איש אינו שש לקנות את
סרט להפצה, לא בישראל ולא בשאר ארצות
עולם. גודאר כדרכו, גם כשהוא משתמש בחומר
וכר כל־כך, ממשיך להיות ספק־תרבות לאניני
עם בלבד.
אוסנת האופרה. לעומתו, פראנצ׳סקו רוזי,
חד הבימאים המעניינים ביותר שקמו לאיטליה,
כל את כרמו מן האופרה של ביזה כמו שהיא.
א שמר על המוסיקה, והוא משתמש בזמרי
ופרה. הוא מצלם בספרד, באותם המהומות
בהם מתרחשת העלילה המקורית. זה יכול

לאורה דל־סול בתפקיד כרמן וחברותיה בבית־החרושת לסיגריות ב״כרמך של קארלום סאורה
הצועניה והאהבה החופשית

אנטוניו מקנא בפאקו(סאקו דה לוצ׳יה)

אנטוניו מקנא לברמן

סיפור בתוך סיפור שבו כל דמות מגלמת שני תפקידים שהם א חד

היות המשך לאופנת האופרות המצולמות,
פושטת באחרונה על הבד (לה טראוויאטה
ול זפירלי, זכה להצלחה גדולה) .אבל, מי שמכיר
ת סרטיו של רוזי, יודע בוודאי כי אין הוא האיש
יסתפק בחוויה אסתטית בלבד, ומובן שלתוך
מופרה הקלאסית מתגנבים מסרים חברתיים
וליטיים, כמו בכל מה שעשה רוזי עד היום.
בין שני אלה, נמצא מי שהוציא לאור את
גירסה הקולנועית הראשונה של כרמן בשנות
׳ .80 זהו גדול בימאי ספרד כיום, קארלוס
אורה, שכמו פסח על שתי הסעיפים — עיבוד
ל כרמן לתקופתנו או שמירה על המקור
היסטורי, שימוש במוסיקה של ביזה או שינוי
־אסטי של האווירה והגישה. הפתרון שהוא
וצא, מכיל, למעשה, את כל האפשרויות גם יחד.
אינני אוהב לספר סיפור־עלילה פשוט. אני
ועדיף לנצל את האפשרויות הטמונות ברמזים
:עלילות מישנה.״ עירוב תחומים אופייני
אורה.
לצורך הסרטת כרמן חזר סאורה לעבוד עם
כוריאוגרף והרקדן הספרדי הגדול אנטוניו
ארס, שעימוד עשה קורם לכן גירסה מוסרטת
ל חתונת הדמים. אלא שהעיבוד של השניים
ומחזה של לורקה היה פשוט יחסית. להקתו של
ארס ערכה חזרה על הבאלט שעיצב לפי המחזה,
1זוך אולם ריק וערום. תוך כדי ההסרטה הפכה
רזרה ליישות בעלת עוצמה אדירה, ומצלמתו
יל סאורה ניצבה מן הצד וצילמה את כל
ומתרחש ברגישות ובחריפות בלתי רגילים.
מחפשים כרמן. הפעם, החליטו השניים

לאורה דל־סול ואנטוניו גאדם
התכונות והכאריזמה שחיפש כל הזמן

להתחכם. סאורה מספר סיפור. סיפור על אנטוניו
גארס המכין גירסה משלו לסיפור של מרימה,
ומחפש את הרקדנית האידיאלית לתפקיד
הראשי. העלילה מתארת את מערכת־היחסים
בתוך הלהקה של גאדס, ועל רקע זה גם את
החיפושים אחר התגלית החדשה. אחרי
שהרקדנית האידיאלית נמצאת, מתפתח בינה
ובין ראש־הלהקה סיפור הדומה מאוד לזה שבין
כרמן ובין דון חוזה, אצל מרימה.
כל מה שעשה סאורה בשנים האחרונות מעיד
על המבוכה האוחזת ביצירתו. מצד אחד —
מסוגננת ומעוצבת להפליא: מצד שני חסרה אותה
החיוניות העצומה שהיתה לו קודם לכן. עם
אנטוניו גאדס נידמה כאילו מצא פתרון, פחות
זמני, למשבר. הוא עוסק בשטח קרוב ללבו,
אמנות, הנושא את הצביון הלאומי הספרדי שהוא
חשוב לו, ומביע אותו בעצמה רבה הנישמרת
בהעברה מן הבימה אל הבד.
גאדס נחשב בדרך־כלל לרקדן הראשון
שהצליח לרתום את מחול הפלאמנקו, שהוא
אינדיווידואליסטי ומבוסס ביסודו על אילתורים
של הרגע, למיסגרת אמנותית מתוכננת מראש,
שבה תנועה משותפת של רקדנים רבים נותנת
תנופה אדירה ומחשמלת את הקהל.
נועז מאוד, .זאת הפעם הראשונה
שהספרדים מגישים את גירסתם שלהם לסיפור
של מרימה, שהוא למעשה סיפור ספרדי באופיו,״
מציין סאורה בגאווה. בעצם, לא זאת היתה הסיבה
לשיתוף־הפעולה בין השניים. .אחרי חתונת
העולם הזה 2413

הדמים חיפשנו נושא משותף שנוכל לעבוד
עליו, וברמן נראה לנו מתאים מכל הבחינות,״
מסביר גאדס, מצידו> .
השניים מסכימים שהאופרה של ביזה מחלה
את הסיפור של מרימה במי־ורדים, וגם אם זה
נחשב בזמנו כנועז מאוד, לבימת אופרה, אין מה
להשוות עם הכוח, העוצמה והלהט שיש למקור.
ומשום כך, מצאו לנכון להוסיף למוסיקה של
ביזה, הנשמעת בסרט( ,בגירסה המוקלטת של ג׳ון
סאתרלנד ומאריו דל־מונאקו) ,את מיקצבי
הפלאמנקו הטהורים של ספרד עצמה, הממריצים
את הרקדנים כמו זריקות אדרנלין.
לתפקיד כרמן, מצאו השניים רקדנית בת 21
בשם לאורה דל־סול, שרבים בפסטיבל קאן ראו
בה את הדמות הסכסית ביותר בעיר. יפהפיה
לוהטת שכאשר עברה ביעף באולם־הכניסה של
מלון קרלטון משכה אליה את כל העיניים, גם
כשכוכבות גדולות ומפורסמות ממנה בהרבה
הסתובבו לידה בלבוש מינימלי. אותו חשמל
הקורן ממנה על המסר, זורם גם במציאות, וזו
תופעה נדירה למדי. כי מה שקורה לאנטוניו
גאדס בסרט, כאשר הוא נתקבל בה לראשונה
ומגלה את כל התכונות והכאריזמה שחיפש כל
הזמן, קורה גם לכל מי.שפוגש את הגברת
הצעירה בחיים. מעניין שלצידה, בסרט, מופיעה
הרקדנית הראשונה הקבועה בלהקתו של גאדס,
כריסטינה הויוס, אחת הרקדניות הגדולות
בסיגנון הפלאמנקו שיש היום בעולם (היא
מגלמת את כרמן על הבמה) .העימות שקיים
בעלילת הסרט בין הרקדנית הוותיקה ובין
הבימאי שטוען כי אין בה כל הנתונים הדרושים
לתפקיד הראשי, יכול להדגים במידה רבה את
ההבדל שיש בין נוכחות על הבימה מול נוכחות
על המסך.
ל ה בי עבמ חו ל .״אני מוקסם מן הכפילות
שיש בסרט, מן ההקבלה שבין הסיפורים, מן
העובדה שכל דמות מגלמת, למעשה, שני
תפקידים שאינם אלא אחד,״ אומר סאורה. ואילו
גארס, שרואה בסאורה ובצלם שלו, טאו
אסקמייה, את המנציחים הנאמנים ביותר של
הפלאמנקו(״היחידי שיכול באמת להביע דראמה
במחול,״ אומר סאורה) ,אינו חדל להמטיר שבחים
על הבימאי.
ההצדקה האמיתית לסרט היא העובדה
שכרמן, בעיני השניים, הוא ״סיפור על אשה
מודרנית, שעברה כבר את שלב הפמיניזם, אשה
חופשיה באמת, בלי תסביכים, שמתפרנסת
בעצמה למחייתה, דורשת חופש מוחלט באהבה,
רגישה לגברתנות מופגנת, אבל גם לרגישות
גברית, אשה בעלת אופי שאפשר אולי לכנות
כאנארכיסטי במקצת,״ מסביר סאורה. ואולי זה
מסביר את המשיכה של סאורה עצמו ושל כל
הבימאים האחרים אשר מצאו לנכון לחזור, היום,
אל הגיבורה של פרוספר מרימה מן המאה
הקודמת.

אסק>מו דק
ל>לד>ם גדולקז
רומן זעיר (הוד. תל־אביב, ישראל)
~ בעצם, אין שום משמעות לציון
השעון הנילווה באן. פרק חמישי זה
נסידדת אסקימו לימון אינו שונה
במהותו מן הקודמים. ברור שאין בו הויבה בדי למשוך לבו של
מבקר. אולם ברוד עוד יותר, שלקהל, במיקרה זה, לא איכפת
כלל מה חושבת הביקורת.
מומו, בנצי ויודל׳ה ממשיכים לרכב בעוז ובמרץ, הפעם על
אופנועים. בנצי מתאהב בגילי, אחותו של מומו. מוטו מתעסק
עם רותי החברה של גילי. יודל־ה כמעט וגומר עם פרידה,
הקוזינה של בני. ובן הלאה. אץ צורך לבנות יותר טיפוסים, כי
את שלושת הגיבורים מכירים כבר היטב, מכל הבחינות, מן
הסרטים הקודמים. כל הנערות מיובאות, כי בנות תוצרת־חוץ,
כנראה משוחררות יותר במחשופים, ואלה הפעם שופעים על
ם>* המסך בנדיבות רבה מאוד.
העובדה שזו הפעם הראשונה שמישהו אחר, ולא בועז דויד־זון,
מביים את מעללי שלושת המוסקטרים הישראלים, אינה
משנה הרבה את התוצאה. המדקדקים יוכלו אולי להגיע למס קנה
שדן וולמן, הביטאי המחליף במיקרה זה, הוא קצת פחות
תוקפני בהומור שלו, או מנצל, במצבים מטויימיס, טוב יותר,
בדיחות חזותיות. זה לא משמעותי אבל קיים. אפשר עוד לציץ
שזו הפעם הראשונה שמומו לוקח את עצמו כמעט ברצינות,
בתור האח הדואג לבתוליה של אחותו, אבל גם זה אינו חמור.
במילים אחרות: אפשר להבטיח לכל מי שנהנה מן הפרקים

סטפני פטש ויפתח קצור: בנצי וגילי
הקודמים בסידרה, שיבוא על סיפוקו גם כאן. אשד להחלטה
המגוחכת של הצנזורה, להגביל א ת הסרט לבני 18 ומעלה, זה
פשוט ניסיון להוציא פטק־דין מוות לסידרה כולה. כי אין שום
ספק שקהל היעד כאן, הן בשל סוג ההומור והן בשל אופי
הגיבורים, הוא קהל צעיר מאוד, הרבה מתחת לגיל ,18 וקשה
למצוא משהו בסרט הזה שילדינו החמודים אינם מגלים כבר
בגן. אבל כהרגלם, אבירי המוסר מעיר־הקודש ממשיכים
לחיות בימי־הביגיים ומשתדלים להחזיק שם את כולנו.

מתרחשת כל העלילה, אבל יש לו גס משמעות
סמלית .״פלג מים טהורים מן ההרים הופך
בהדרגה לנהר גדול, ככל שהוא מתקרב אל הים,
אבל ככל נהר, הוא מורכב ממים ומבוץ,״ מסביר
הכימאי קוהאי אוגורי .״גם בן־אנוש נולד טהור
כמו מי מעיין. נסיון החיים, החוויות, רגעי האושר
והצער מעשירים אותו. זה הבוץ האנושי שרציתי
לתאר בסרט שלי״.
חיצונית, שייך סירטו של אוגורי לאותן
הדרמות השלוות, הרגועות והמסוררות ששום
דבר גדול או חשוב אינו קורה בהם כביכול. לא
במיקרה הוא רואה ביאסוז׳ירו אוזו, מגדולי
הבימאים של יפאן, את מורו הרוחני. אולם מתחת
לפני השטח, רוחשת תכונה בלתי־פוסקת,
החודרת עמוקות לתוך הנשמה האנושית. זכר
המילחמה וזוועותיה מצד אחד, המגמרים בעצם
את כל מה שקורה אחר־כך בחיי מי שעבר אותה
על בשרו, הפאראדוכס של אומה שהובסה
והושפלה על־ידי אוייב במילחמה אחת, וקמה על
רגליה ומתאוששת בזכות אותו אוייב שהופך
.בן־ברית במילחמה שנייה (הכוונה, כמובן,
לארצות־הברית, שהשפיעה רוב ברכה על יפאן,
מבחינה כלכלית ׳,במילחמת קוריאה) ,הריקמה
החברתית המעמדית המפרידה בין אנשים,
ההתמוטטות של מבנה המישפחה שבא בעיקבות
המילחמה, ואשר שום שיגשוג כלכלי אינו יכול
סרטים ילדי הב1ץ
קשה להאמין שנהר של בוץ הוא. סרט ראשון
של בימאי צעיר. לא רק משום שזכה בפרס
בפסטיבל מוסקווה והיה מועמד לפרס אוסקר
(בשני המקומות הללו מעדיפים יוצרים בשלים),
אלא משום שהוא מצטיין בשליטה, בביטחון וביד
אמונה של מי שעוסק בקולנוע כבר הרבה זמן.
ראשית, צריך אומץ כדי לעשות היום סרט

חובה לראות:
תל־אביב — יול, חג שמח מר לורנס,
דאנטון, גיבור מקומי.
ירושלים — חג שמח מר לורנס,
נערתו של גרגורי, שבוע סרטים ארגנטיניים.
(שבוע זה נערך גם באשקלון, באר שבע,
והרצליה; כדאי לעקוב אחריו).

תל־אביב:
* * דאנטין (גורדון. צרפת)
— העימות בין מנהיגי המהפכה הצרפתית
משמש את הכימאי הפולני, אנדז׳י ואידה, כדי
לדבר על המכשלות הצפויות לכל תנועה
מהפכנית ולאסונות הנובעים מהשקפות
קיצוניות המאמינות שהמהפיכה חשובה יותר
מן האנשים שאותם היא צריכה לשרת.
חג שמח מר לורנס >פאר,
יפאן/אנגליה) — שבויים אירופיים מול
שוביהם היפאנים, במאבק של תרבויות
המובילות כולן לאותן מסקנות סופיות, אבל
בדרכים שונות. סרט מרתק של נגיסה
אושימה.

העולם הזה 2413

ילדי הנהר בסרוורי קיוטו בסרטו של אוגורי ״נהר הבוץ״
החיים נמשכים
שחור־לבן, שעלילתו מתרחשת באמצע שנות
ה־ ,50 וסגנונו מזכיר מאוד את הניאו״ריאליזם
האיטלקי. ליתר דיוק, הוא מזכיר משהו שנקרא
ביפאנית ״שומין ג׳קי״ ,הכינוי שניתן לסרטים
העוסקים בדמויות מן המעמד הנמוך.
נהר של בוץ הוא סיפור על ידידות בין שני
* גיבור מקומי (לב ,1
אנגליה) — כפר סקוטי שמח למכור את
עצמו לחברת־ענק אמריקאית, הרוצה להקים
במקום נמל לקידוח נפט, אבל היא מקווה
לקבל בתמורה את המחיר המתאים. סאטירה
חברתית שנונה וקלילה.

משנה מקום משנה מזל
(רב־חן, ארצות־הברית) — קומדיה פרועה
על סוכן־בורסה, ההופך קבצן ועל קבצן
ההופך סוכן־בורסה. נוסכת רעל על ערכים
אמריקאיים מקודשים. עם דן אקרויד ואדי
מרפי, במסורת צעירים, פרועים ושובבים.

>רושל*ם:
מישחקי מילחמה(אריסיו,
ארצות־הברית) — נער חריף מצליח לפצח
את הקוד של מחשב הפנטאגון ומתחיל
לשחק עימו במשחקים מסוכנים. אזהרה מפני
הנטיה של המימסד המערבי לסמוך על
מכונות חושבות ולזלזל בגורם האנושי.

* * פסטי־בל סרטים ארגנטי־ניים
(אורנע, ארגנטינה) — ששה סרטים
המציגים, מנקודות מבט שונות, ובנימה
ביקורתית מאוד, את המציאות שבה הם
נוצרו. כדאי לראות.

אלמנת מילחמה שהפכה ליצאנית ב״נהר הבוץ״
כמו הנהר הבוצי
ילדים. אחד הוא בנו של בעל בית־אוכל עלוב, על
שפת הנהר, בפרברי קיוטו. השני הוא בנה של
אלמנת מילחמה שהפכה יצאנית, וחיה על סירה
העוגנת על שפת הנהר, מול בית־האוכל. הידידות
נרקמת עם בוא הסירה, ומסתיימת כאשר הסירה
ממשיכה לנוע במורד הנהר, אחרי שהילד הטוב
שעל החוף, לומד את האמת על חברו, על אמו
ועל חייהם.
שמו של הסרט מתייחס לנהר עצמו, שסביבו

לתקנו, ובני־אדם פשוטים המנסים בצורה
אנושית וכנה להתמודד עם הבעיות הללו.
אוגורי נוגע בכל זה, מבלי לחרוג אף לרגע מן
הקצב האיטי והמדוד שהוא מכתיב לסיפור שלו.
הטרגדיות הגדולות מתרחשות דווקא
כשיגרה. החיים נמשכים וזורמים הלאה, כמו מי
הנהר הבוצי, וכל אחד חייב ללמוד, בדרכו, כיצד
לעמוד מולם. בהחלט לא סוג המסר שמצפים
מאיש צעיר או מסרט ראשון.

וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם ז

ביזבוז
של דמי
גבורה בצבע שחוו
אפרופו חנוכה, שהוא חג הגבורה — אתם
זוכרים שכל השנה הזאת היא שנת־הגבורה?
מישהו הכריז עליה ככזאת, ואפילו עשו פלקטים
ציבעוניים של שנת־הגבורה ותלו אותם על
חלונות־ראווה בערים, שכל אחד יזכור שהוא
גיבור, שחי בשנת־הגבורה ובדור של גיבורים.
אצל אחד מידידיי מצאתי תלוי על הקיר
פוסטר אחר, שגם הוא נעשה במיוחד
לשנת־הגבורה. עשה אותו המעצב דויד טרטקובר
ב־ 200 עותקים וחילק בין חבריו. לא יכולתי
להתאפק וקילפתי אותו מהקיר של ידידי, כדי
שתיראו גם אתם שלגבורה יש עוד צד אחד. הנה
הפוסטר ואסור לי להוסיף אפילו מילה אחת.
אמיתי אני מקווה ששמתם לב, שאף פעם אני לא
כותבת על תערוכות ועל אמנות בכלל. זה לא
מפני שאני לא מבקרת בתערוכות או מפני שאין
לי דיעה, חס וחלילה. זה פשוט מהרצון שלא
להיכנס לוויכוחים סוערים עם מבקרי אמנות
מיקצועיים, שטעמם הרבה יותר מתקדם מטעמי,
הרבה מאוד פעמים. רק ממש כשאני לא יכולה
להתאפק, אני כותבת וממליצה לכם לרוץ
ולראות משהו. והנה בדיוק מיקרה כזה.
השבוע נפתחה בגלריה אלף ברחוב גורדון
בתל־אביב תערוכת חנוכיות של הקרמיקאית
הירושלמית מאירה אונא.
מאירה מצליחה לעצב את החנוכיות שלה
בגישה אישית ועכשווית, ויחד עם זאת, כשרואים
חנוכיה של מאירה, אתה יודע שלפניך חנוכיה
שיר לשוק1

ולא איזה גוף פיסולי אנונימי עם תישעה חורים
לנרות. האלמנטים הצורניים המעטרים את
החנוכיות מעידים, למרות ההומור העדין שבהן,
כי מאירה בעצמה גרלה ברקע דתי.
זה מתחיל להישמע כמו ביקורת אמנותית,
ולכן אני מפסיקה מיד. אל תלכו לראות את
החנוכיות. תרוצו לשם!

נכון שתיכף אחרי שירד הגשם הראשון ונהיה
קצת קר, רצתם לארון והוצאתם את כל
ביגדי־החורף מהשנה שעברה? נכון שראיתם
פיתאום שכל הבגדים של הילדים נעשו קטנים
עליהם ואין להם מה ללבוש, המיסכנים? נכון
שעשיתם תיכף. אוי״ ענקי והתחלתם לחשוב
כמה אלפי שקלים הגידול הנוראי הזה של
הילדים יעלה לכם?
בטח שנכון. אני הרי יודעת מה קורה בבתים
שלכם. אתם מאכילים את הילדים בצורה
היסטרית כל הזמן, אז מה אתם רוצים — שלא
יגדלו?
טוב, מה איכפת לי בעצם מהילדים שלכם. לי
יש מספיק צרות משלי. אני לא יודעת, כמובן,
איפה אתם גרים. אבל אם אתם גרים ליד כיכר
המדינה בתל־אביב, או בשכונת דניה בחיפה או
ברחביה בירושלים, יש לכם בעיה מעניינת,
ובאמת שאני לא יכולה לעזור לכם בעניין
המחירים של הבגדים באזור שלכם. אני למשל,
גרה ממש במקום טוב. זאת אומרת, במקום
שממנו אפשר להגיע, בתוך חמש דקות,
לשוק־הכרמל. אז לקחתי את הילד, הבטחתי לו
עוגת״קצפת, והוא הסכים שאני אקנה לו קצת
בגדים לחורף.
אם אי־פעם אמרתם משהו רע על השווקים
בארץ ישראל, קחו את המילים שלכם בחזרה,
דחוף! בשעה אחת של סיבוב הספקנו לקנות
שלוש חליפות טריינינג, חולצה פלנל יפה וזוג
מגפי גומי יפים. הכל ביחד 4,800 :שקל. וזה,
לידיעתכם, בלי לעמוד על המקח, כי לפני
היציאה מהבית הוא העמיד לי תנאי: שלא
אתמקח על מחירים, כי זה לא נעים לו, לדוכס
הצעיר מדרום־ תל־אביב.
כל מה שאומרים לכם על הארץ, אל תאמינו.
יש עתיד והוא יבוא במהרה בימינו. אמן.
במקום סופגניות
חשבתם שהנה אני הולכת לכתוב לכם מירשם
אדיר של סופגניות חמות ומתוקות? תדעו לכם
שממש לא עלה בדעתי. זה מהסיבה הפשוטה,
שאין לי מושג קל שבקלים איך עושים סופגניות
ומאז שהמציאו את הקונדיטוריות, גם הפסקתי
להתעניין בנושא. קונים לכל ילד סופגניה
(הגדולים יכולים להשיג פטור מהדבר השמן
והמשמין הזה) ,אחרי שהם אוכלים אותה מנגבים
להם את הידיים טוב־טוב, ונגמר סיפור החנוכה.
אבל בלי שום דבר טוב לחג, אני הרי לא
אשאיר אתכם. מה שצריך לעשות זה לדאוג
שיה4ו בבית שישה תפוזים כתומים ויפים בעלי
קליפה דקה, חלקה ומוצקה (כמו הגופות שלנו
לפני 10 שנים) ,ליטר מים, חצי ק״ג סוכר ומקל
וניל אחד.
רוחצים את התפוזים, מנגבים וחותכים כל
תפוז ל־ 4חלקים אבל לא עד הסוף, כדי שלא
להפריד את הרבעים זה מזה (הסתכלו בתמונה
ותיכף תבינו על מה אני מדברת).
חתכתם? טוב מאוד! עכשיו לוקחים סיר, שמיס
בתוכו את ליטר המים, את חצי ק״ג הסוכר ואת
מקל הווניל. מבשלים ובוחשים, מבשלים עד
שנהיה סמיך, מה שנקרא בלעז סירופ.
עכשיו מכניסים לתוך הסירופ את התפוזים
ומבשלים אותם על אש קטנה מאור שעה וחצי
עד שעתיים. כשהתפוזים מבריקים והסירוס
נעשה סמיך מאוד, סימן שגמרתם. מוציאים את
התפוזים ושמים אותם על צלחת יפה. כשהם כבר
קרים ואפשר לגעת בהם חופשי, לוקחים כל תפוז
ביד ומועכים אותו קצת, שיקבל צורה של פרח.
זה מפני שלדבר הטעים הזה קוראים
פירחי־תפוזים.
שיהיה לכם חג אורים שמח ומתוק ומלא
בוויטמין סי.

מסורת היא לתת לילדים דמי־חנוכה. כמה
נותנים — זו בעיה רצינית מאוד. זה לא נכון שכל
אחד נותן לפי יכולתו. אני, למשל, לפי יכולתי
הייתי נותנת לכל ילד 100 שקל. אבל אני לא
יכולה להרשות את זה לעצמי. איך אני אראה
בעיני ילדיי, פרי ביטני? מה יגידו החברים שלהם,
מה יגידו השכנים? כבן־אדם שבא מאירופה, ששם
שיעור ראשון בהתנהגות זה ״מה יגידו״ אני לא
אעשה דבר כזה ואתן רק לפי יכולתי.
אז אני נותנת 500 שקל. טיפשי, אבל זה מה
שיש. הילד מאד שמח ב־ 500 שקל, מספר על זה
לסבתא שלו ולסבא שלו ולדוד שלו ולדודה שלו,
וכל אחד מהם נותן לו 500 שקל (הם הרי לא
יכולים להיראות יותר קמצנים ממני, ו״מה
יגידו״) וככה פיתאום יש לילד יותר כסף ממני.
ומה אתם חושבים הוא עושה עם כל הכסף הזה?
מבזבז אותו! ואולי אתם רוצים גם לדעת על מה
הוא מבזבז אותו? על מידבקות פופאי, על תמונות
של תהילה על מחקים בצורת עיפרון ובצורת
טלפון, על מחדד בצורת חציל ועל עטיפות
פלסטיק לכל מיני דברים, ועל חמש חוברות טרזן
ושתי חוברות טאקס ועל שלושה ופלים
מצופים.
אז שישכח מזה שהשנה אני נותנת לו כסף. אני
קונה מתנה. בטח שמתנות עולות יותר מ־500
שקל, אבל לי מותר לבזבז כמה שאני רוצה. אני
בן־אדם מרוויח.
רוצים לדעת מה קניתי לילדי לחנוכה?
לילד הגדול, בן ה־ ,8קניתי את סיפרה של
צביה גולן כרים על הראש, בהוצאת זמורה־ביתן.
הספר מספר על התקופה שקדמה להקמת
המדינה, על ההכרזה באו״ם, על עוצר, על בריטים
ועל ילדים שחיו אז. חשוב לי שהילד ידע מאין
הוא בא, ופחות או יותר לאן הוא הולך. אי־אפשר
שילד בן 8יחשוב שהמולדת שלו נולדה בין
ההופעות של רוד סטיוארט.
לילד הקטן, בן ה־ ,5קניתי את סיפרה של נירה
,רוסו יום הולדת מפתיע, שיצא בהוצאת כתר
(אני מדגישה את שם ההוצאה, כי כבר העירו לי
על זה, ואני לומדת סהר).
נירה רוסו היא הבשלנית של עיתון ״הארץ;
ועכשיו היא מתגלה גם כסופרת מוכשרת. הספר
מיועד למה שהמומחים קוראים ״הגיל הרך״ ,והוא
מספר על דני ששלח הזמנות ליום־הולדתו,
וההזמנות עפו ברוח, וביום־ההולדת באו אליו
יצורים משונים מעולמות אחרים, אשר במיקרה
הגיעה לידיהם ההזמנה. הגיעה צוללת רטובה
והגיע סו־טווס, הגיע מעיל בלי איש, ואווירון עם
מיפרש ועוד המון יצורים יפים ומשונים, שעשו
לדני יום־הולדת כמו שיש לילדים קטנים רק
בחלומות. כשהראתי את הספר לגננת אחת היא
אמרה לי, שהוא (הספר) מפתח את הדימיון של
הילדים.
נו, החלטתם כבר כמה כסף תיתנו לילדים
שלכם השנה?

ז קו ק דחוף למודעהן

לשרותך 24 שעות ביממה

גבה כזתב*
טליני^:־

ענץ שלטעם

62282$ .623311־03
לבטל׳ כרטיסי אשראי בלבד

^-כו> זה אר>ק עח־זף?^
אריק שחף מוכר מכשירים אלקטרוניים
ומכוניות לישראלים במינכן -במחית הנחה
מדהימים! כדאי לך לטלפן כבר מנמל־התעופה
)089( 365095/6
מו דעה זו תז כהאותןב בונו ס נו ס ף !

לא למלחמה נוספת!
ע כ שיו—
ע כ שיו—

ע כ שיו—

ע כ שיו—
ע כ שיו—

בוא/י
בוא/י

לפני שירד עלינו החורף השני בלבנון,
ארץ בה אנו שקועים עד צואר, בליבה
של עוינות גוברת והולכת -
דווקא משום שבשקט־בשקט, תוך
לחישות הרגעה ובלא נימוקים, נבנית
בבלי משים ההסכמה שבשתיקה
לכינונה של ״הגדה הצפונית״ על
האוואלי, על מליון תושביה הכבושים,
ואין פוצה פה ומצפצף -
כשמליון הדולר המבוזבזים מדי יום על
החזקת הכיבוש בלבנון מכרסמים
באיכות חיינו בארץ: בחינוך, בשיכון,
בבריאות, ברווחה, בכל -
כשהולכים לשפוך את דמנו במלחמה
נוספת, בשרות אינטרסים זרים -
אסור לאיש לשבת מן הצד!

אתנו להפגין לפני המלחמה הבאה בארץ והתקוה החיים למען
הזאת.
אתנו לקרוא ביחד:

לא למלחמה מספת!
לצאת מלכנו! עכשיו!
החזירו את החיילים הביתה!
ההפגנה תצא במוצ״ש 3.12.83 בשעה 18.30 מכיכר מלכי
ישראל בת״א. העצרת בשעה 19.30 ברחבת מוזיאון תל־אביב.
הסעות בתשלום: מחיפה — 16.30 פינת דרך הים, מרכז
הכרמל. מירושלים — 17.00 בניני האומה.
האירוע יתקיים בכל מזג אוויר.

ה״וילאג״ ,של איזור השרון
מיי{; /דרך הדזנליד , 199,דע,ת ד,שדין, טל׳ ( 491873 חחנח הדלק
טלפי, לפגי צזעתדגפד ד,יריקממיבז/זחעי׳)
עם היה שמה של המסעדה ״המושבה״ ,שם
שנישא על גלי נוסטלגיה של אותם הימים, גס
עיצוב הפנים הותאם לרוח התקופה -
שולחנות עץ יפים, קירות מצופים טיח גס,
תקרות ספונות עץ ותמונות המראות את הווי
חיי המושבה, בחום ובז /כמו פעם, גאוותה
של המסעדה הייתה, ועדיין, על הגן הנאה המקיף אותה ושבו ניתן
לסעוד בימים שמזג האויר מרשה זאת. היום נקרא המקום •״הוילג׳״
אולם למרות הייחוס הלועזי נשארה התפאורה כשהייתה.
הגענו למקום בעקבות המלצה של אחת הקוראות. בליל שבת היה
המקום ריק כמעט מאדם, אומרים לנו שבצהריים ואף בימי
השבוע, המקום הומה. אנחנו נוטים להאמין, שכן כל מה,שאכלנו כאן
הצדק נהירה למסעדה זו, ולו גם במחיר יציאה אל מחוץ לעיר, הרחק
ממרכזי הבילוי. התישבנו ליד שולחן ערוך יפה, עם מפה בהירה
ומפיות בד כהות, וכלי אוכל נאים שעליהם מוטבע שם המוסד וסמלו.
המלצרית הארבה הציעה אפריטיף ובחרנו׳בקלוהה, שהוגש בכוסית
רחבה ומהודרת, עם קרח וחלב. הצצה בתפריט גילתה לנו כי אנו
במסעדה בעלת אוריינטציה צרפתית. הזמנו חסילונים מוקדמים ומנת
דיונונים(קלאמרי) וחסילונים בחמאה ושום כמנות ראשונות. לפניהן
הגיע לשולחן לחם צרפתי, מטוגן בחמאה ובשום ונתון בסלסלת קש
נאה. המנות שהגיעו היו טעימות להפליא והלחם עזר לקנח את
הרוטב. המנות העיקריות-אומצת מותן(פילה) ושניצל עגל ברוטב
פטריות וגבינה היו טעימות אף הן. האומצה היתה עשויה כהלכה,
מנתח בשר משובח. גם השניצל בושל מבשר עגל נכון, אך לטעמי
היה הרוטב תוספת מיותרת. עם המנות העיקריות הגיעו גם נתחי
תפוחי אדמה מטוגנים -טעים מאוד. היין יו בחרנו, בהמלצת
המלצרית החביבה, יין מתיאום פורטוגלי ( 200ש׳ ,לבקבוק בן 370
מ״ל) תרם לאווירה ולמצב הרוח שהיו מעולים ממילא בשל האוכל
הטעים. ביקשנו מהמלצרית לדעת כיצד מכינים את השניצל, כבקשת
אחת הקוראות(ראה מדור ״טעם של עוד״) .נענינו באדיבות ובפירוט.
לקינוח הזמנו אגס ממולא בשקדים. טעים. חתמנו בקפה.
החשבון, שהגיע בלווית שוקולד ממולא 2480 -כולל מסים ושירות,
הוספנו תשר נאה למלצרית -הגיע לה ׳
בדקנו את המקום ההוא -נקי, כמצופה.
?זדי; 7׳ע

טעמ טו ב ״נ ליון אוקטובר 83

תנועת ״יש גבול״
ת.ד 4172 .ת״א

המכון הישראלי ל ספרו ת
נשים קוסמטיקה ופדיקור

ינ1ינכבד,

נשלחה אריך הודעת חידוש
אנא של בזסן.
הורעה נוספת לא תישלח

מחלקת המנויים
העולם הזה 2413

דיאנה

* קור סי ם
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות(אפילציה)
* סלון ומכון יופי
תסחקות, תספורות. החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעות
* הכנת כלות
מחיתם עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 2 2 9 3 8 8 , 2 2 6 0 6 6 )4

בויתיהמועצות: מאבק ירושה במושב הזקנים
פרשנים ציניקאים נוהגים לכנות את הנהגת ברית־המועצות
בכינוי הבלתי־מחמיא. ,מושב הזקנים״ — בשל הגיל הממוצע
הגבוה מאוד של מנהיגי המיפלגה והמדינה. ערב דעיכתו, ואולי
מותו, של המנהיג הנוכחי יורי אנדרופוב, מתארגנות הסיעות
השונות למאבק שקט, סופר־דיסקרטי, על השילטון. הכל נעשה
בשקט, בלשון רזים מיוחדת, המעניקה פרנסה טובה למאות
סובייטולוגים בכל רחבי־העולם, המנסים לפענח אותה. פירסום
צנוע על יום הולדתו של עסקן, או העלמו של פוליטיקאי
מבימת־הנואמים בהזדמנות אחרת, מהווים מקור בלתי־נדלה
למאמרי פרשנות, שיסוד הניחוש בהם הוא בדרך כלל ניכר מאוד.
בעיקר נוהגים הפרשנים לשגות במאמרים, המנסים להעניק
גוון אידיאולוגי, או אסטראטגי, למאבקי־הכוח. הנוסחה היא

רציני ביותר להחליף את אנדרופוב. צ׳רננקו מכהן כיום כיו״ר
הוועדה של הפוליטבירו לענייני חינוף.
לסיעה השנייה אפשר לקרוא ״סיעת הצעירים״ ,שכן בראשה
עומדים גריגורי רומאנוב ,60 ,ומיכאיל גורבאצ׳וב, עול ימים בן

וווי ם חנון
.50 רומאנוב, מזכ״ל המיפלגה, שלט במשר 13 שנים בלנינגראד
ונחשב מינהלן מעולה. גם גורבאצ׳וב עצמו הוזכר על־ידי פרשנים
כמועמד להחליף את אנדרופוב, אר בשיחות עם עיתונאי־חוץ רמז
על תמיכתו המוחלטת ברומאנוב.

קשה לדעת כיצד יסתיים המאבק, אר ניתן לציין, כאמור,
שלצ׳רננקו יש עדיפות״מה. ברור לחלוטין שירידתו של
אנררופוב לא תביא לשינויים מרחיקי־לכת במדיניות הסובייטית.
היא תמשיר להתבסס על שמרנות וזהירות מירבית בענייני־חוץ,
על נסיונות לתמרן בין אירופה ובין ארצות״הברית. הדיכוי בפולין
והכיבוש האפגאני יימשכו. שינויים בברית־המועצות יהיו
מטיבעם תגובתיים, ותלויים הרבה מאור במדיניות האמריקאית,
שהיא כיום מאופיינת במגמות של הסלמה ו״אקטיביזם״ ,הן
בתחום הגרעיני והן ביחסים הבינמעצמתיים בכללם.

ארצות־הברית: התאום

הרוחני שד שרון
מי שהטיל ספק במעורבותו הישירה של שר״החוץ המודח של
ארצות־הברית, אלכסנדר הייג, ביוזמת אריאל שרון לפלוש
ללבנון, למד אולי קצת לקח מתמימותו היתרה בראיון שפורסם
עמו בשבוע שעבר בידיעות אחרונות. הייג חלק שבחים רמים
לשרון, הפגין הזדהות ריגשית ופוליטית עם האיש ששילם, כמוהו,
״את מלוא המחיר׳ ,הייג תומר עד היום בכל מהלכי שרון בלבנון,
מטיף למיבצע צבאי אמריקאי נגד סוריה, וחרף ביקורתו על
ממשלתו הנוכחית של רונאלד רגן — בשל ״מתינותה״ המופרזת
— הוא חולק לה שבחים על הפלישה ״הנועזת״ לאי גרנאדה, שבו
חיים 110 אלף אוייבים מסוכנים של ארצו.
מעניין לציץ, שבנושאים מסויימים היה הייג עצמו מתון יחסית
בתקופת כהונתו כשר־החוץ, בעיקר בשל קשריו ההדוקים עם

מנהיג אנדרוסוב
משהו על הפרופיל הפסיכולוגי
בדרן־־כלל פשוטה, ולפעמים גם פשטנית. אם המועמד החדש
לתפקיד בכיר כלשהו בא משורות הצבא או המישטרה הפוליטית
(ק־ג־ב) ,הוא משובץ אוטומטית ברשימת הניצים, החותרים
להגברת העימות עם המערב. אם, לעומת זאת, מגיח האיש החדש
משורות הכקיכלנים, הוא נחשב לאיש פרגמאטי, המבין שמצבה
הכלכלי־תעשייתי־חקלאי של ברית־המועצות הופך את היריבות
הקשה עם ארצות־הברית ומערב־אירופה לבלתי משתלמת.
מזכיר את בגין. ההבחנות האלה אינן תמיד מדוייקות.
העובדה שיורי אנדרופוב, למשל, בא מק־ג־ב, אינה הופכת אותו
לנץ. הוא עמד בראש מישטרה חשאית הידועה במסורת האכזרית
והאנטי־דימוקרטית שלה, ועובדה זאת יכולה לומר משהו על
הפרופיל הפסיכולוגי של אנדרופוב. עם זאת, דווקא אנשים בעלי
רקע כזה עשויים להפתיע בזהירותם המירבית, בשמרנותם
הקיצונית, ובחוסר־רצונם להגיע למשברים דראמאתיים כלשהם.
אין כל ספק שאנדרופוב עצמו שייך לקאטגורייה זו.
למעשה, אין כל הבדל אידיאולוגי בין השליט הנוכחי
(בינתיים) ובין קודמו, ליאוניד ברז׳נייב. עם זאת, עשה אנדרופוב
כמיטב יכולתו לסלק את אנשי ברז׳נייב מעמדות בכירות, למנוע
את איזכור קודמו בכלי-התיקשורת הממלכתיים והמיפלגתיים.
הסיבה לכר איננה, כמובן, אידיאולוגית, אלא כוחנית. אנדרופוב
שיבץ בכל מקום את אנשיו, הנאמנים לו במשר שנים רבות, וכך
יעשה גם מחליפו.
העיתונות הצהובה באירופה עשתה מטעמים מיחסו של
אנדרופוב לקודמו, ואף פירסמה שמועות כאילו בנו של ברז׳נייב,
יורי״ניסה להתנקש בחייו של הנשיא החדש. מומחים מבטלים,
אומנם.,את סיפור המעשה עצמו, אבל מייחסים חשיבות מסויימת
לעצם הפצתו. סובייטולוגים באירופה טוענים, שתומכי ברז׳נייב
״שתלו״ את הסיפור בכלי־התיקשורת במערב, כדי להעלות על
סדר היום את הפגיעות בהם ובזכר מנהיגם. אין ספק שכיום,
כשאנדרופוב חולה מאוד ונעלם מעיני הציבור בצורה המזכירה
את סיפורו העגום של מנחם בגין, התחילו פראבדה ואיזווסטיה
לספר מחדש בשיבחו של ברז׳נייב.
לא יהד שינויים. שלוש הסיעות הנאבקות עתה על
הבכורה במוסקווה אינן חלוקות באורח עמוק במיוחד בנושאים ,
פוליטיים־בינלאומיים, או כלכליים־חברתיים. האיש החזק בסיעה
רבת הסיכויים ביותר הוא שר״הפנים, הגנראל ויטאלי פדורצ׳וק,
שהיה גם הוא ראש הק־ג־ב. פדורצ׳וק מחזיק בידו עוצמה רבה,
ולאחרונה אישר הפוליטבירו שורה של תקנות, שהבטיחו לו
שליטה רבה גם במנגנון המיפלגה. הוא תומר כיום, למרות קשריו
בעבר עם אנדרופוב, דווקא בקונסטאנטין צ׳רננקו ,72 ,שהיה איש
מובהק של ברז׳נייב. כתב טיימס במוסקווה מציין, שחרף גילו
הגבוה, נהנה צ׳רננקו מבריאות מצויינת, והוא מהווה כיום מועמד

מרואיץ הייג(וראש־ממשלד שמיר)
כיסוי אוהד וסיוע פוליטי
המועמד השלישי הוא טכנוקראט מובהק, גיידאר אלייב, שכמו
צ׳רננקו הגיע לתפקידים מרכזיים חרף מוצאו מהמחוז המוסלמי
בארביז׳אן. אלייב מנהל את הוועדה למוצרי צריכה, נחשב לאיש
מתון ונעים הליכות.

בריטניה:
מחאה רטובה
שר־דמחבודה במכישלת׳הצללים של הלייבור
מצא דיר מקורית לבטא את מחאתו נגד מדיניותה
של הגברת מארגרס תאציר. ג׳ון פרסקוט. שהוא גם
חבר״פרלמנט מוכשר ובולט. ישחה השבוע במימיו
הקרים של גהר התמזה עד לבניץ הפרלמנט של
וסטימנסטר. פרסקוט ישא עימו מיכתב, המוחה באורח
חריף על העובדה שהממשלה השמרנית בארצו מזהמת
את הים בפסולת גרעינית. ובכך מסכנת את בריאותם של
בני-אדם רבים. החיים לאורך חופי האוקיאנוס האטלנטי.
פרסקוט נתמך על־ירי ארבעה איגודים מיקצועייט
גדולים, והמחאה הרטובה שלו תיזכר״ כמובן, בסיקור
מירבי בכלי־התיקשורת הבריטיים והאירופיים.

מערב־אירופה, שהיוו עבורו נכס פוליטי ממדרגה ראשונה. היתה
סיבה נוספת לשמו הטוב, יחסית, של הייג. הוא באמת היה שפוי,
לעומת כמה עוזרים אחרים של הנשיא, שפעלו מתוך מוטיבאציה
אידיאולוגית־ימנית פונדאמנטליסטית, והתעלמו לחלוטין מכל
שיקול מציאותי.
צמא־דם. עם זאת, התייחסו כל העיתונאים הליברליים
בארצות־הברית בחשדנות רבה אל הייג. הוא נכנס לתפקידו
כשהוא נושא על גבו קופת־שרצים כבדה. הייג היה מעורב, יחד
עם הבוס שלו הנרי קיסינג׳ר, בכל פישעי המילחמה שבוצעו
בווייטנאם, ובעיקר בקאמבודיה.
ישראלים הפוסלים את יאסר עראפת מכיוון שהוא ״אחראי
להרג אזרחים״ ,מעוררים ממש גיחוך בחיזורם הנלהב אחרי
פוליטיקאים כמו הייג וקיסינג׳ר. השניים אשמים, באורח אישי,
ברצח מאות אלפי בני־אדם בהפצצות מהאוויר, תוך התעלמות
מכל החוקים הבינלאומיים, ותוך עקיפת המוסדות הדמוקרטיים
בארצות־הברית עצמה.
בעיתונים מכובדים וממוסדים, כמו וושינגטון פוסט, הוגדר
הייג כ״צמא דם׳ ,המסתיר את האלימות הבסיסית הטבועה בו
בעגה ביורוקרטית מיוחדת במינה, שהיתה הסמל המיסחרי שלו.
תכונותיו אלה של הייג בלטו שוב ביוני ,1982 ומשקיפים רבים
הצביעו עליו כ״תאומו הרוחני״ של אריאל שרון.
בארצות־הברית נחשב הייג ככישלון, כאיש ציבור שאיבד
כל־כן־ הרבה מאמינותו, עד שאפילו נץ קיצוני כמו רגן נאלץ
לפטרו. בישראל הוא מקבל כיסוי אוהד, ממש כמו מנהיג ״הרוב
המוסרי׳ ג׳רי פולוול (הנחשב בארצו גזען ואפילו אנטי־שמי),
ותמיכתו באיש כמו שרון מתקבלת כסיוע פוליטי ממדרגה
ראשונה.

חיי ברע

ורכז הבינלאומי לבדיקת אי

טעם אמריקאי. תערו

אמריקאית

אזהרה ־ משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

הווי
ח״ב של שבת
^ סיאול, קוריאה, הזמין הרב הצבאי של
הכוחות האמריקאים במקום את מישלחת
הכנסת לוועידה הבינפרלמנטארית לארוחת־שבת
עם החיילים היהודים בבסיס המקומי. הוא
נדהם לגלות כי את בירכת הכנסת ליום השבת
הביא חבר־כנסת ערבי, מכיוון שראש המישלחת,
חבר־כנסת מפד״לי, לא הסכים לנסוע בשבת
לבסיס, המצוי בפרברי הבירה.

חשופים בצריח
^ צה״ל גילה אגף־האפסנאות כי עד כה אבדו,
* במילחמת לבנון, בלי הסבר סביר ובלי
להשאיר עיקבות כל־שהן פריטי הציוד הצה״לי
הבאים 120 :אלף בגדי־עבודה; 25 אלף
כובעי־עבודה 18 :אלף שכפ״צים; 2000
מכשירי־קשר וטנק אחד.

בקומה זקופה
ן* תל־אביב דיווח חוקר מהחוג לאנטומיה
^ של הפקולטה לרפואה, כי מחקר שערך בין
ילדיהם, ילירי־הארץ, של הורים יוצאי ברית־המועצות
ופולין, הראה, כי קומתם של הילדים
גבוהה, בצורה ניכרת מקומת הוריהם
ילידי־הגולה.

ולוא היו לו נוצות
^ תל־אביב הסביר קצב, שהובא לבית^
המישפט העירוני באשמת החזקת עוף
מקולקל במקרר איטליזו, כי צבע העוף, שהיה
כחול־ירוק, אינו מוכיח כי היה זה עוף מקולקל,
מכיוון שהוא ״רגיל לעבוד עם עופות זקנים,
ולהם יש צבע אחר מאשר לעופות צעירים״.

הקץ רהפלייה העדתית
^ ירושלים ניסו חוקרים לברר מאיין נלקח
^ דיוקנו של הרמב״ם, המופיע על שטר אלף
השקל החדש, והגיעו למסקנה שלמרות שדיוקן
זה מופץ שנים רבות בבתי חרדים, כדיוקנו של
מורה־ההלכה והרופא מהמאה ה־ ,12 אין זה
דיוקנו, אלא רמותו של חכם יהודי מן המאה ה־,19
או אולי דמותו של סוחר תורכי־מוסלמי מן המאה
ה־ ,17 או אולי דמותו של סוחר יהודי שחי בוונציה
במאה ה־ .16 בכל מיקרה, זה הדיוקן היחיד של
יהודי ספרדי על שטרות הכסף של מדינת
ישראל.

אחת השערוריות האוספת תאוצה בשבועות
האחרונים נקראת תוכניות־חיסכון. עוד לפני
מפולת הבנקאיות הפסיקו הבנקים לפרסם
בשיבחן של תוכניות החיסכון והיתה לכך סיבה
טובה: מי שחסך נדפק.
עכשיו צריך לחפש את האשם. מהר מאוד
התבררה הכתובת — הרשות לחיסכון באוצר,
שמבית־היוצר שלה יוצאות כל תוכניות החיסכון
עם התנאים הצמודים אליהן. הבנקים, לגמרי
במיקרה, לא אשמים. הם המתווכים בינינו,
החוסכים הקטנים, ובין האוצר הדואג לנו
ו״מאכיל״ אותנו בתוכניות־חיסכון, שכל החוסך
בהן מפסיד.
יכל העניין התחיל עוד באפריל השנה, כאשר
הגיעו לפדיון תוכניות־החיסכון בנות השנתיים
של ארידור. כדי למנוע חוסכים מלפרות את
החסכונות, הציע האוצר לחוסכים שלא למשוך
את הכסף ובתמורה הבטיח להם הצמדה מלאה של
הכסף עד ששה חודשים — בקיצור עו״ש צמוד
לחצי שנה.

עכשיו מתברר שמי שהאמין
לפיתויי האוצר ״אכל״ אותה בגדול. הנה

למשל, מי שמשך את בססו באוגוסט
הפסיד 6.3מבססו (שיעור עלייית
המדד ביולי) ,מי שבבל זאת המשיך
להאמד ומשך כססו בספטמבר, הפסיד
״( 7 . 20/האינפלציה של אוגוסט) ,ואלה
שהצביעו ליכוד ומשכו כספם בתום
ששת החודשים, הפסידו ־ 97 מכספם
(עליית המדד בספטמבר).
אנחנו סבורים, למשל, שלחוססים
הנאמנים לחסדי האוצר והממונה על
החיסכון במישרד זה, מגיע לפחות מה
שניתן לבעלי מניות הבנקים, אך
מתברר שמה שאנחנו חושבים אינו
מעניינו של האוצר.
בשבוע שעבר. התפרסם סיפורו של חוסך
שלפני שש שנים הפקיד בתוכנית חיסכון 2000
דולר וכשהגיע מועד הפרעון, באוקטובר השנה,
קיבל סכום בשקלים השווה ל־ 1500 דולר.
מתברר שגם הפעם השודד הוא הממונה על
החיסכון באוצר שקבע בזמנו הצמדה בשיעור של
705,לדולר בלבד ולא טרח לפצות את החוסכים,
אחרי הפיחות הגדול של אוקטובר.

עשירים באמת
שלושים העשירים הגדולים של אמריקה הם
באמת עשירים. כך מסתבר מהנתונים ומה־סיפורים
של כתב־העת האמריקאי פורבס,
המפרסם מדי שנה את רשימת האנשים העשירים
ביותר. כל רשימה מכילה 400 שמות של
מיליונרים (בדולארים) .ברשימת־העל מופיעים
30 העשירים שבין העשירים; העני ביותר
ברשימה זו הוא בעל נכסים, הון או סתם כסף
וניירות־ערך, של 50 מיליון דולר. וכדי שזה
יישמע יותר טוב, נהפוך את זה לשקלים —
ארבעה וחצי מיליארד שקלים, נכון לשבוע

רוקפלר, שרכושו נאמד במיליארד ומאתיים
מיליון דולר. כדי להבין בדיוק כמה הוא באמת
שווה, חישב מי שחישב שההכנסה שלו, של
הרוקפלר הזה, היא: הכנסה יומית — 2,739,726
דולה ההכנסה לשעה — 114,155 דולר, לדקה
— 1902 דולר ולשניה — 31.70 דולר. זה,
כמובן, אם הוא נמנע מלהשקיע את כספו
בתוכניות חיסכון של ממשלת־ישראל.
ולסיום נביא את אימרתו של אמריקאי, שלא
הצליח לעשות הרבה כסף :״תמציתה של אמריקה
היא התיקווה לעשות כסף — אחר כך לעשות

בסרוא העמל
^ ניר־יצחק ניתח חבר את נושאי הדיונים
₪1ב־ 85 אסיפות־החברים שהתקיימו בקיבוץ
הנגבי ב־ 18 החודשים האחרונים. הוא גילה כי
עניין הנסיעות לחו״ל תפס את המקום הראשון
( 20 אסיפות) :עניין השיפוצים בשיכון־הוותיקים
— שבע אסיפות, וענייני פוליטיקה — ארבע
אסיפות.

רצ ק אץ כיסוי
ף* נצרת פשטה חוליית שוטרים על ביתו של
^ אדם כרי לעצרו, מכיוון שצ׳ק שלו, על־סך
אלף שקל, חזר מן הבנק ללא כיסוי. אך השוטרים
חזרו בהם מכוונת המעצר, כאשר אותו אדם חש
למיזרן בחדר־השינה שלו, הוציא מתחת לציפוי
המיזרן 100 אלף שקל במזומן, ופרע את חובו.

כדי שיובלו
לראות ״שעה טוב ה־ף*
תל־אביב, פורסמה מודעת־עזרה למיש־
₪1פחת־מצוקה, ביקשה ארון ארבע־דלתות,
ספה זוגית וגם טלוויזיה במצב טוב.

או ר ל מי זרח
ך• תל־אביב, גילו מבקרי תערוכת חנוכיות
כי הוצגו חנוכיות עם עיטורים הלקוחים
ממוטיבים יהודיים משופרות, חמסות ובתים
ירושלמיים. וגם כאלה שנלקחו ממיניאטורות
הודיות ופרסיות.
העולם הזה 2413

מיליארדר רוקפלר

הכנסה יומית 2.739.726 :דולר
שעבר. שכן, בארץ גדלים המיליארדים
אוטומטית, מדי יום, על פי השער היציג של בנק
ישראל. אבל לענייננו מוטב שנחזור
לארצות־הברית.
העשיר בין העשירים הוא המיליארדר

כסף מהכסף — ואחר כך־ לעשות הרבה כסף
מהרבה כסף ״.על כך אמר מייסד שושלת
רוטשילד, מאיר רוטשילד :״צריך הרבה העזה
וזהירות כדי לעשות הרבה כסף. צריך עשרת
מונים יותר מאלה, כדי לשמור עליו״.

יוזם תוכניות־חיסכון ארידור
מי שהצביע ליכוד, הפסיד

עכשיו מ תגנב ת לליבי המחש
שבעוד ארבע שנים או שש שג
כאשר יגיעו לפדיון המניות הבנקאיו
שהפכו לאיגרות־חוב צמודות לח
בחסדי האוצר, יקבלו כל אלה ש״סג
אותן בתוכנית החיסכון המיוע
למניות אלה, את מה שמגיע להם
בדיוק כמו שקיבלו אלה שחנ
בתוכניות החיסכון הקודמות.
העיתונות בחסדי הבנקים גוססת
כששמעתי לראשונה על הכוונה להוציא ק
רשת של מקומונים המבוססים רק על מור
ואשר צריכים להתחלק חינם, שאלתי מייו
המפסיד. התברר של״פרוייקט״ יש אבא עם ה
כסף — חברה שבבעלות דנות ובנק לאומי
אי טן תיקשורת. אז גם נודע לי, שנז
מחקר־שוקים שלפיו צפויה לרשת הכנסה
לפחות חמישה מיליון דולר לשנה. המחקר
״מבוסס מאוד״ :אם ההוצאה לפירסום ביש
היא 200 מיליון דולר לשנה, אז מה הם
חמישה מיליון דולר, שהם כ־ 2.5אחוזים בי
(החינמון רחוב ראשי הלך בינתיים לעולמו1,
גם איגרת העורך).
אבל, אם אנחנו עוסקים כבר בתיקש
כתובה, ראוי להזכיר תופעה המיוחדת לישו
יומונים ״כמו־כלכליים״ מעוטי עמודים ועו
קומוניקטים, החיים להם בצילם של עצמם ו
מאות מנויים במיקרה הטוב ביותר, רובם מת
פיננסיים שמתוך הרגל ממשיכים לחתום על
לעיתים זה עוזר גם ליחסי־הציבור של ה!
בבחינת לא יועילו, גם לא יזיקו.
עכשיו כשהבנקים מנסים לקצץ בהוצאות
עשוי מיספר הקוראים של שער ויום
היוצאים לאור בארבעה עמודים, חמש פ;
בשבוע, במחיר של 15 שקל, להגיע לשנייב
סדר המכונה המסדר את החומר לעיתון והב
המתקן את השגיאות.
יומון נוסף העוסק בענייני כלכלה הוא פ
אך הוא בן שמונה עמודים ומחירו עולה על זו
.עיתון יומי רגיל 55 ,שקלים. גם עיתון זה יז
בפני קשיים עם הירידה הצפויה כמנויים בתו
השנה, שמיספרם קטן כבר כמה חודשים.

הנה, לקראת השנה החדשה עשו
להיעלם מנוף העיתונות כמה עיתו
בחסדי הבנקים. לא רק מניות הבג
נפלו. גם כמה עיתונים. שהתחו
לאורם וסיפרו נפלאות על הבג
־ונפלאותיהם, ייעלמו.