גליון 2414 מתאריך 5 בדצמבר 1983

כזכחבים
להמ שי ך המ שא־ומתן
עם אש״ף

כתבתהשערהקד מי:

אש״ף הקפיד על ההסכמים, בעוד
שישראל הפרה אותם.
רבים מבין תושבי ישראל למדו שהמשא־ומתן
המוצלח בין ישראל ואש״ף, שהסתיים בהסכם על
חילופי־השבויים, מהווה צעד חיובי המצביע על
אפשרות לפתור בעיות נוספות התלויות ועומדות
בין שני הצדדים בדרך זו.
כדאי לזכור ולהזכיר בהזדמנות זו את ההסכם
על הפסקת־האש בגבול הצפון, שהושג בזמנו עם
אש״ף ושנשמר מצירו בקפדנות עד לפלישת
צה״ל ללבנון, ששמה לו קץ והכניסה אותנו
לביצה הלבנונית העמוקה.
לטיול דורי, תל־אביב

דויד לוי בפינה

כתבתהשערהא חורי:

1 ;1ב ה -שידור חוזר

הדוגמנית ואילנית

באותו יום שיצא לאור פסק־הדין של בית-
הדין־הגבוה־לצדק, גוללה אנאבל טמיר את
סיפור נישואיה והליכי הגירושין מבעלה
אלי, הרוצה לשאת לאשה את אהובתו מזה
ארבע שנים, הזמרת אילנית. הדוגמנית,
שזכויותיה ברעיה וכאם נשללו ממנה על-ידי
בית־הדין הרבני מפני שאיננה
4׳ ץ £יהודיה, החליטה שלא לוותר
זכויותיה. על במאבק

״על גבי גלויה צבאית אין מקום
לפרט,״ כתב הקורא ,״אז בקיצור״:
אני מרצה עונש־מאסר על סירוב לשרת
ובלבנון. לאחרונה הגיעו אלינו לכלא השמועות
!על הבעיות שיש בתנועה הקיבוצית בעניין
ההתנדבות לצה״ל.
ברצוני לשאול את כל המתמרמרים על אחוז
המתנדבים הקטן: האם לא חל שינוי כלשהו —
או שחיקה — בערכים שאותם מייצג צה״ל,
ולפיכך האם לא השתנתה משמעותו של השירות
בצבא־הקבע וביחידות הקרביות?
אילן נצר, כלא ,6צה״ל

מאהב דבר נורא שאירע לבלשן בביקורו
במישרד ממשלתי.
פעם צלצלו אליי ממשרד החוץ. קול מתוק
אמר לי: אתה מוזמן למאהב מחר ב־ 12 בצהרייס.
,והיכן המאהב?׳ שאלתי,״.כבר יראו לך במודיעין,׳
נעניתי. בלב שמח הלכתי למחרת היום אל משרד
החוץ, ושאלתי במודיעין היכן המאהב, .הריהו
לפניך, השיב לי בנימוס הפקיד. נשאתי עיניי
וראיתי שלט: מאה״ב(מחלקת ארצות הברית).
(המשך בעמוד )4

יש האומרים על השוטרים הניו־יורקיים כי
הם יורים קודם, ואחר־כך שואלים שאלות.
בארץ זה מעולם לא היה כך. אך נראה כי

7זפ> 3ת
הה>מור>ם

כ ד הקווים ת פו סי ם

שארה מב ץ הסורגי ם

הסיוע הא מריק אי לישראל גדל מ אז 1964
ביותר מפי - 130 הכל בדולארים ירוקים!
מה משלמת ישראל תמורת סכומי־העתקז
הדבר התברר השבוע מעל לכל ספק:
למרות ההכחשות מוושינגטון ומירושלים,
הוכיחו א ת עצמן הידיעות
כי שתי הממשלות הסכימו
לתקוף במשותף את סוריה.

ראש־הממשלה, יצחק שמיר, נוהג לכאורה
כסגנו גינונים של כבוי• אך למעשה הוא
ואנשיו מתייחסים לדויד לוי כזילזול מוחלט,
אינם מניחים לו להתקרב אל שהקימו הפוליטי המיטבח ומחרפים אותו מאחורי גבו.

אם ״חיי אדם קודמים לכל שיקול
אחר״ -מדוע נשלחו למוות 560
גברים ישראלייסו
הכל פעל לפי המתכונת של ה־ 5ביולי :1976
שירי מולדת ברדיו, הודעות חוזרות על בוא
הגיבורים. המיפגש המרגש, חיבוקים, דמעות. מה
שחסר היה רמות הרב עם ספר־התורה ביד, הזכור
מאירועי אנטבה.
כל השידורים הרגילים נשכחו. הבעיות
הרגילות, האינפלציה, השכר לא היו קיימים עוד.
בקיצור — אנטבה של הליכוד.
משמתעוררות קושיות, עונה דובר הממשלה:
״חיי אדם קודמים לכל שיקול אחר.״ אם כן, מדוע
נשלחו למוות 560 אנשים צעירים?
אילו היה לראשי הליכוד האומץ להודות
שמילחמת־לבנון נכשלה, ושאין טעם להקריב
עבורה נפש אחת נוספת — ניחא. אך לכך הרי
דרוש אומץ. הביום של אנטבה ב׳ הוא מאורע
גרוטסקי, שישיג את ההיפך ממה שיוזמיו
התכוונו לו.
שלמה מירון, רמת־אפעל

דובר מישרד־התיקשורת מודיע:
בתגובה על הידיעה על קווי־השידור, שהתקין
מישרד־התיקשורת עבור רשות־השידור(העולם
הזה 30 בנובמבר) ,ברצוני להעיר:
מישרד־התיקשורת מספק שירות של התקנת
קווי״שידור לרשות־השידור, תמורת תשלום.
בשעתו הזמינה הרשות קווים במלון אכדיה
רהרצליר״ לצורך סיקור שיחות האוטונומיה.
בהזמנה הדגישה רשות־השידור כי תודיע
למישרד־התיקשורת על המועד המבוקש להסרת
קווים אלה, עם תום השימוש בהם.
בקשה זו נשלחה אל מישרד״התיקשורת רק
בסוף ספטמבר ,1983 ושירותי־הטלפון הורו
להפסיקם לאלתר, והחיוב עבור קווים אלה נפסק
באותו מועד.
מישרד״התיקשורת אינו בודק מה עושה
רשות־השידור בקווים שברשותה. אין לו מושג
מדוע נשלחה בקשת ההסרה רק בספטמבר השנה,
ומי ברשות־השידור המשיך להחזיק בקווים,
וכמובן גם לשלם עבורם — אם אכן ידעה שאין
בהם עוד צורך.
זכריה מיזרוצקי, דובר
מישרד־התיקשורת, ירושלים

כסף תמורת
עצמאות

״באן, במעוז ממול, נל ח מנו ב־3ד׳.״ הסביר
מהמר י שראלי נלהב לחבריו בקאזינו השט,
באוניה אוריון, שעברה ב תעל ת־סו א ץ. צווח
העולם הזה הצטרף לשיט
ההימורים ב א שדוד והיה עד
לשעשועים שנמ שכו עד אילת.

]..שאותי
לי כלסן !׳׳
״בשביל מיליון דולר הייתי מוכנה לעשות
הכל!״ הצהירה שרינה מארש. אך בלי
המיליון הירוק ובלי התואר ״חיית־השעשועים
הבינלאומית׳ שבה שרונה לארץ
התחרות המפוקפקת
ובפיה סיפורים

הסתדוותשחוקה כשהם מגייסים להצדקתם אתה״מיתון״
מגלים ראשי ההסתדרות ״אחריות לאומית־ויורדים,
יחד עם הממשלה, על
שכרו של העובד הישראלי
המיתון׳ היכן אבל

היעד הבא:
שכם

מי רוצה
להיות רודן
אסור לך להיות משכיל, אסור לן להיות
תרבותי, אסור לך להיות מעמיק -אחרת
לא תוכל להוביל א ת האספסוף. הסופר
האיטלקי איגנציו סילונה
7התקין מדריך לדיקטטורים,
שתורגם עכשיו לעברית.

ה מ דו רי םהק בו עי ם: מכתבים קורא ירך במדינה הנדון תשקיף אנשים
יומן אישי במרחב שידור
תמלי־ן שידורי הטלוויזיה
בייטראל ובירח
אנשים בעולם
זה דגם זה
נמר של נייר

חרדים לכספם

• תינוק באריזה

אחרי שהשיגו מה שרצו בחברון, מאיימים
אנשי גוש־אמונים על שכם. בעוד שכל
המימסד הישראלי עלה אליהם לרגל, ביקרה
קבוצה של ישראלים שוחרי
שלום דווקא את נציג
הקורבנות בסאם אל־שכעה.

מה הם אומרים -עדינה חרפז,
אהרון אבו־חצירא, אסא כשר,
מנחם סבידור, דויד ליבאי,
ורדה רודה
קולנוע -עומר שריף
עולם קטן -דתס־אפריקה,
בריטניה וספרד

רחל המדדולת תשבץ תמרורים הודי הורוסקופ
ספורט
זה היה העולם הזה שהיה

גם חסידי גור השקיעו בכורסה, וגם
הם ׳ נפגעו מהמפולת. אך בניגוד
לאחרים, נמצא להם מושיע — נציגם
בכנסת אברהם שפירא, שיכנע את
בנק הפועלים לקנות מהם
את מניותיהם, בזמן
שהבורסה היתה סגורה.

מתיר שקית־הניילון נשמעה יבבה דקה.
ציפי, אם לילד בן ,3הלכה בעיקבות
הקול. היא נדהמה לגלות בשקית תינוק
בן־יומו. בהאמינה כי
אלוהים שלח לה את הילד,
רוצה ציפי לאמצו.

• הפתק המסגיר

הגראפולוג ד״ר אריה נפתלי טוען
כי מתחרהו, הגראפולוג אבי וייס,
הוא נוכל. ההוכחה?
כתב־יד, כמובן — פתק
ששלח לו פעם וייס.

דימה תורכית
על סמך חומר הראיות שנשלח מישראל
מוחזק מרדכי חילוואני בכלא התורכי.
עתה מצפה לו שם משפט שבו אולי ייגזר
דינו למוות. אשתו, שושנה, טוענת כי
מרדכי חף מפשע וכי נעצר בתורכיה
בעיקבות הלשנה של אשה
שרצתה להתנקם בו מפני
שלא השיב לה אהבה.

מכחכים
(המשך מעמוד )3
מאז אינני אוהב ראשי תיבות. הם מאכזבים.
ראובן סיוון, ירושלים

שים ע 1פ רוו ת הבשן...
על החיות השונות שביקרו בחתונת
בתו של יו׳ר הקואליציה.
למראה הנבלות השונות שצעדו באון לחתונת
הגביר — מי בצורת פרווה על כיתפי אשה ומי
בצורת מיזנבת(שטריימל) על ראשו של גבר —
התעורר בי רצון עז לשכתב את הנביא עמום:
שימעו הדבר הזה פרוות הבשן ...הנה ימים
באים ...וגם אני נתתי לכם ניקיון־שיניים בכל
עריכם וחוסר־לחם בכל מקומותיכם...
תמי שליט, תל־אביב

הקוראים הצעירים? בכיתוב מתחת לתמונה
הסברתם, שרואים בה את השחקנים אהרון מסקין
ו ...מישה אושרוב. מה פתאום אושרוב? בסצינה
של בית־הסוהר הופיע נחום בוכמן!
אגב, ראיתי את ההצגה לפי 25 שנה, ולא
אשכח אותה. חבל שהבימה אינה מעלה אותה
שוב׳.
חנודאבן*זהב, רטת־גן.

ב עיק בו ת ור אסקז
באין טפטים -נקשט את הקירות
בציורי שמן.
כדי להפגין את עושרו הרב הזמין סוחר־החזירים
והמיסעדן משה צור(העולם הזה 2ז,24
23 בנובמבר) ציור־קיר ענק, שבו הוא מופיע עם

הבסיסיות ביותר. לכן אני פונה לכל האמהות
ולכל החרדים לכויות־האדם לעזור לי להשיג את
האישורים הדרושים ליציאה לביקור בירדן, או
להשיג למען ילדיי את הזכות לבקרני באל־בירה.
סמיחה ח׳ליל, אל־בירה

מטרטר, הגחיות
הגיע הזמן ש״קבר ישראל׳ יועמד
לרשותו של כל ישראלי שמת -ולא
רק לבני העדה הדתית היהודית.
כל אדם החי בצרפת בין צרפתים, יכול במהלך
הימים להפוך צרפתי, מכוח ישיבתו בחברה
צרפתית. כך יכול אדם להשתלב בחברה
האמריקאית או האנגלית, או בכל חברה לאומית

שיהודי זכאי לאמץ לעצמו כל רת שיחפוץ בה —
הרי שמשמעות המילה ״יהודי״ משקפת בהכרח
שייכות לעדה דתית.
לפיכך, אם תרזה אנגלוביץ — הקבורה בין
יהודים בבית־הקברות היהודי בראשון־לציון,
שהיתה עשרות שנים נשואה ליהודי, שחיתה
בחברה יהודית ודיברה בשפת יהודים ולמדה את
נוהגי היהודים, שבניה חיים כיהודים בין יהודים
— איננה יהודיה לפי הכרעת הרבנות היהודית,
הרי שאין משמעות גם ליהודיות, ויהדותי. די לי
בשייכות, לעם ישראל, מכוח אזרחותי הישראלית
וקיומי בחברה ישראלית.
ואם בקבורה עסקינן, מגיעה לאזרח הישראלי
הזכות לקבור את מתו בקבר ישראל — שאינו
בהכרח קבר העדה היהודית או כל עדה דתית
אחרת.
יצחק חסון, תל-אביב

שסיר ושיוו
אז קמפ״דייויד היה.מנחם׳ על הכל,
א ך.נגי ר הלבנון הוא ירד אל השאול,
וההוא שנמנע אז -קטן וטמיר -
איזה שית נאכל עוד אצלויו״שמיר־ז
אודי יעדי, קופנהאגן, דנמרק

נזס־ק טר
להכות נהגים דורטנים בכיסם.
לפי הסטטיסטיקה, רוב התאונות נגרמות על־ידי
נהגים חרשים, בחמש השנים הראשונות של
נהיגתם. כדי לצמצם את מיספרם, כדאי להטיל
עליהם מס מיוחד. מי שקונה לו מכונית חדשה,
יש לו מספיק כסף כדי לשלם מס שמן — ואם
לא, יהיו על כבישינו פחות כמה נהגים מסוכנים.
שלמה שטיין, ירושלים

פני ה דו ר כ פני מנ היגו?

כלב רועים גרמני בא לשמור על אורחי הח״ב

שועל לבן בדרן• לחתונת שסירא

.ניקיון־שיניים וחוסר לחם׳...
0בחתונה ביקרו לא רק פיגרי חיות. צלם
המערבת קלם בעדשתו בלב חי -נובח, נושם
ומהלך על ארבע -שנכנס לאולם החתונה
מלווה בידי אישיביטחון. התמונה בעמוד זה.

וחום בוכם! בבי ת־ ה סו הר
במדור.זה היה העולם הזה שהיה -
השבוע לפי 25 שנה׳ התחלפו שמות
השחקנים.

בני מישפחתו בלבוש חצרני מגוחך מהמאה ה־.18
דבר מוזר קרה לו לבחור. צור, שבתצלומים נראה
דווקא נחמד. יצא בציור לא כל־כך.
זה מזכיר לי את בני מישפחת המלוכה
הספרדית, שצויירו על״ידי ולאסקז: הצייר
התנקם בהם והדביק להם קלסתרים מכוערים.
זה מזכיר לי גם את מרי אנטואנט .״באין
טפטים ״,אמר בליבו יורשה הישראלי ,״נקשט את
הקירות בציורי שמן!״
חדווה מהלר, גיבעתיים

אחרת. כך יכול גם אדם החי בחברה הישראלית
להפוך ישראלי.
אי״אפשר להיות מוסלמי מכוח הישיבה בין
מוסלמים, ללא התהליך והטקס הדתי והסכמת
מוסמך העדה הדתית. אי־אפשר להפוך נוצרי

סמי ארגון,
רמת־פולג, נתניה
קראתי בעניין את הניתוח על מצבו הנפשי
של מנחם בגין. אתם עושים את כל האפשר כדי
לשוות לדמותו אופי טראגי, ולכן אתם ממעטים
לדבר בתכונה העיקרית באישיותו.
כמובן, אינכם מתעלמים מהמילחמה בלבנון,
אבל אינכם מדגישים כי אחריותו הישירה
למילחמה המופקרת היא אחד הגורמים העיקריים
למצבו. אתם מסתפקים בקביעה כי הוא סובל
ממצבי־רוח מאניים־דיפרסיביים, אולם שכחתם
את בעייתו העיקרית 20 )110821 :־ 12 01ת, \ 13
היא שיגעון הגדלות שדחף אותו למילחמה.
אברהם אחרוני, ירושלים

בקשת אם
ארץ הצווים השרירותיים.
אני, סמיחה ודליל, בת ,60 אם לחמישה ילדים
ויו״ר אירגון הנשים אינאש־אל־אוסרה
באל־בירה שבגדה המערבית הכבושה, פונה לכל
האמהות ולכל הדואגים לזכויות־האדם שיעזרו לי
לראות את ילדיי.
ב־ 7באוגוסט 1980 הוטל עליי צו־הגבלה
לעירי, למשך שנתיים וחצי, שבמהלכן נשללה
ממני הזכות לראות את ילדיי, החיים בעמאן.
מייד אחרי שהוסר מעליי צו־ההגבלה, הותר לי
לחצות את גישרי הירדן והותר לי לבקר את
ילדיי. אך זה אירע רק פעם אחת. יותר מאוחר,
כאשר ניסיתי לצאת לירדן, המימשל הצבאי סירב
להוציא לי אישור־יציאה. מאז ניסיתי להשיג
אישור כזה בכל דרך אפשרית, אך ללא כל
תוצאות.
לכן ניסיתי להשיג אישור־כניסה לילדיי, כדי
שחקנים מסקין ובוכמן
שיוכלו לבקר אותי. אולם השילטונות שוב סירבו
זעקה בכלא
לי. מאחר שעל סירוב השילטונות לא חלה כל
הגבלה של זמן, פירוש הדבר שיכולות לעבור
התמונה מצויינת, השחקנים מעולים. תמיד שנים ללא שאוכל להתראות עם ילדיי.
התכחשות השילטונות לזכותה של אם
נעים להיזכר בהצגה כל־כך טובה כמו זעקי ארץ
להתראות עם ילדיה מנוגדת לזכויות־האדם
אהובה. אבל מדוע הייתם צריכים להטעות את

פניו של בגין, דלקת העור ושיגעון
הגדלות.
דלקת העור בפניו של מנחם בגין אינה צריכה
להפתיע במיוחד, והסיבה לה יכולה להיות
פשוטה למדי: זה נשמע (נראה) כסימפטום
היסטרי של אדם, פוליטיקאי המפחד או
המתבייש להראות פרצופו והוא מפתח מחלה
גופנית כדי להתחמק, כדי לקבור ראשו בחול.
זוהי כנראה מחלה של בת״יענה.
ואכן, לבגין יש בהחלט על מה להתבייש. הוא
אינו מסוגל להיישיר מבט אל מול פני העם,
ודלקת עור בפניו מהווה איזה פיתרון די מוצלח,
מבחינתו, איזו פשרה לקונפליקט שבתוכו.
כאומה, עלינו להישמר שהפאראפרזה ״פני
הדור כפני מנהיגו׳ לא תהיה נכונה. צעד בכיוון
זה עשה לאחרונה הרמטכ״ל, בעומדו פנים־
אל־פנים עם הטרגדיה בצור, בלא העמדת פנים
:ובלא דלקת כלשהי.
אין ספק שהוא ראוי לצל״ש על אומץ־לב
ציבורי זה.

דדיעוו הקוראים
קורא חסון
קבר ישראל
ללא טבילה, זריקת מים קדושים ומילמולי טקס,
בצילו של הצלב המקודש. אי־אפשר להפוך יהודי
ללא גיור רבני.
כל עוד מוסכם ומקובל על יהודים שהדרך
לעם היהודי עוברת בשערי הרבנות הדתית: כל
עוד מקובל על יהודים שאין יהודי ללא יהדות,
כזו או אחרת: כל עוד לא נסבל בקרב היהודים

מיכתבי?ראיס מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתביס קצרים, מודפסים
במכונת־בתיבת שצורפה אליהם מיבתבים הכותב. תמונת בעילומ-שם לא יפורסמו. אין
המערכת מחזירה את המיכתבים
שנתקבלו כה.
העולם הזה 2414

״העולם הזדד, שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדו] ,3
טל 232262/3/4 03 תא״דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך תבנית: יוסי שנון
רכז מערכת: שלמה פרנקל עורכי כיתוב:
ענת ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת:
ציון צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קירן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני המו״ל:
״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפוס החדש־בע־־מ,
תל־אביב הפצה. :גד־ בע״מ

האם ראית השבוע בעיתוני ישראל את מאות
מאמריהם של פרשנים וכתבים, שהתנצלו על כך לשפני
חודש דיווחו והועיחו כי ״יאסר ערפאת גמור״ ,״מחוסל״,
״סולק סופית מן הבימה״?
האם שמעת ברדיו וראית בטלוויזיה את כל הפרשנים,
הכתבים והפרופסורים שביקשו את סליחתו על כך
שקבעו בוודואות גמורה כי ״אש״ף הגיע אל סוף הדרך״?
• לא ראית. לא שמעת. כי זה לא היה.
אף אחד לא התנצל.
אף אחד לא ביקש סליחה. אף אחד לא הודה בטעותו.
פשוט — לא היה ולא נברא. יוק.
מאות אלפי המילים שנאמרו ושנכתבו על נושא זה
וברוח זו — כאילו התנדפו ברוח.
מי שכתב ואמר אותן פשוט ממשיך בדרכו ומנתח איך
הצליח ערפאת ״לצאת מן המיצר״ ,כיצד ״החזיק מעמד״,
כיצד ״ניצל״.
הכלל היהודי קובע ״מודה ועוזב — ירוחם.״ הכתבים
״לענייני ערבים״ ,הפרשמים וה״מומחים״ אינם מודים
ואינם עוזבים. ממילא אין כל צורך לרחם עליהם.

אלטרנטיבה
? 11(3שואל אחרת
מזמינה אותך לבקר ליד הווילה של
שר־חאוצר, יגאל כוץ־אורגד, בהתנחלות
אריאל, בדי להגיד לו:
איכות־ח״ם באויאר xעוני ואבטלה בישראל!

ואשר לכל הפרשנים, שקברו את ערפאת והמחזירים
אותו עכשיו לתחייה — אל תמתין להתנצלות מהם. חבל
על הזמן. הם טעו בעבר, הם טועים בהווה, הם יטעו גם
העתיד. אם הם יכולים להמשיך בכך בלי הרף, משמע
שזהו חפץ־ליבם של קוראיהם. יבושם להם.

נפגשים ביו ם ה שבת 10 ,בדצ מבר, בשעה 10.00 בבוקר,
ברחבת ״היכל התרבות״ ב תל ״ אבי ב ( ההס עה בת שלום).
מירו שלים בשעה 9.30 לי ד ״בית אגרון״ (מפגש מכוניו ת
פרסיות).
טלוויזיה בפלא

אלטרנטיבה, ת.ד ,31109 .תל־אביב.
לפרטים נוספים)03( 221152 :

השבוע פירסמו העיתונים סקופ גדול: האסיר
חיים שושן נרצח בכלא לעיני המצלמה, שצילמה את
מהלך הרצח כולו.
הסקופ היה מעניין ומרתק — אבל לא חדש. וסקופ
שאינו חדש הוא כיפהפיה שהיא קצת מכוערת.
ידיעה מרעישה זו פורסמה לפני שבועיים על שער
העולם הזה 23.11.83״איך נרצח שושן בכלא השמור
ביותר לעיני מצלמת הטלוויזיה.״ בגוף הכתבה של נעמי
אדווה נאמר כי הרוצחים סברו כי המצלמה בתאו של
שושן יצאה מכלל שימוש, וזה היה נכון, הם לא ידעו כי
המצלמה תוקנה והופעלה מחדש.
חבורת העיתונאים, הרגילים לטפוח זה לזה על השכם,
לא מצאו הזבוע לנכון להזכיר כ 5הסקופ הזה כבר הופיע
מזמן, והיכן.

אנו מקימים מיפלגה חדשה -
מיפלגה שתיאבק למען ישראל אחרת.
בואו איתנו!

פשיטוו־רגל
מישפט וטלפאתיה

העולם הזה 2414

למכירה מפעל אנגלי
8מיליון רוכסנים +מכונות וציוד

175,000 דו ל ר
523970־ 04

מזכירות אלקטרוניות
שלט רחוק
וטלפונים אלחוטיים
כמחירים מיוחדים
לפנותל:

שבתאי

״העולם הזה״ ניבא לפני חודש שכך יהיה: שערפאת
ייצא מן המערכה כמנצח, שכל מאות המאמרים
וכתבות־הפרשנות בכלי־ התיקשורת הישראליים יתגלו
כדיבורי־הבל וכי איש מבעליהם לא יתנצל.
כל שלוש הנבואות* התאמתו במלואן.
הנה הסיסור:
ערפאת לא מוגר על־ידי הצבא הסורי וה״מורדים״,
שהיתה להם עדיפות עצומה בשטח.
השבוע קיבלתי מחמאה גדולה
כפי שניבא שבועון זה, הוא עצר את
מפי עורך־דין. הוא פנה אלי
בבית־המישפט והציג את עצמו.
ההסתערות עליו והחזיק מעמד
בטריולי. אחרי שהושגה תוצאה זו
מעולם לא דיברתי איתו קודם לכן,
אבל סיקרתי כמה מישפטים שבהן
בשדה־הקרב נואשו הסורים מלבצע
את זממם ולהשמידו והוסכם על
ייצג נאשמים.
פינוי הכוחות.
הוא ביקש לשאול אותי שאלה:
״זה מציק לי כבר שנתיים״ ,אמר,
לאחר מכן השיג ערפאת ניצחון
״את כתבת על (וכאן בא שמו של
מדיני, שהוא חסר־תקדים: לא זה
נאשם זוטר במישפט רצח מפורסם,
בלבד שהוסכם לאפשר לאלפי
שאותו ייצג עורך־דין זה) כי העיד
לוחמיו לפנות את טריפולי בכבוד,
על נישקם ודיגליהם, יחד עם
כפי שהעיר כדי להשיג תוצאות
מנהיגיהם ומפקדיהם, אלא שכל
מישפטיות מסויימות. איך ידעת
קהילת־העמים העניקה לכוחות אלה
זאת? מי סיפר לך?״
מעמד של לגיטימיות בינלאומית
נזכרתי במישפט ובעדות, ועניתי
באמצעות ההחלטה להניף מעל
כי לפי ניתוח העדות והמילכוד
לספינות־הפינוי את גדגל האו״ם.
המישפטי שבו נמצא אותו נאשם,
היה ברור לי מה רצה להשיג בעדותו
ערפאת יעזוב את טריפולי
התמוהה. היה ברור לי גם כי את
כשמאחוריו מערכה צבאית שבה לא
הסקום בשער ״העולם הזה
הייעוץ לכך קיבל מעורך־דין
נוצח, אחרי שהוכח כי העם
המצלמה ראתה את הכל
הפלסטיני בתפוצותיו התלכד כולו
מפולפל, שמצא עבור הנאשם שלו
סביבו, ואחרי שהאו״ם העניק לו את דגל הלגיטימיות.
דרך לצאת ממצב בלתי־אפשרי .״אבל כל העיתונים וגם
.חוסל״? ״הושמד״? ״נגמר״?
הלטוויזיה סיקרו את המישפט וכתבו עליו בהרחבה, ואיש
לא הבין את התרגיל הזה״! התפלא עורך־הדין.
אתה, כקורא, רשאי לחייב לשאול: איך זה קרה שכל
הסופור הוא זה: אותו נאשם מצא את עצמו במילכוד,
כלי־התיקשורת בישראל, מילבד העולם הזה, טעו
אחרי שהעיד במישטרה נגד חבריו־לפשע, אנשים
בהערכותיהם מן הקצה אל הקצה?
רבי־כוח בעולם־התחתון. בואתו זמן סבר כי בזכות עדות
ומאידך: איך זה קרה שהעולם הזה היה
זו יזכה במעמד של עד־מדינה. אולם הדברים התגלגלו
אמצעי־התיקשורת היחידי בישראל, וכימעט היחידי בכל
אחרת, והוא מצא עצמו נאשם רגיל, לצידם של מי שנגדם
העולם המערבי, שחזה נכונה מה עומד להתרחש?
העיד במישטרה.
התשובה טמונה בשילוב של כמה גורמים: ידיעה
כעת כבר היו לו אינטרסים שונים לגמרי, אבל העדות
כוללת של הכוחות בזירה, מידע מייוחחד ובילעדי
והחלטה נחושה לחשוך את האמת כמו שהיא, מבלי
שמסר במישטרה, עמדה לו לרועץ. היה ברור שאם יסרב
להעיד בבית־המשפט, או יעיד בניגוד לדבריו במישטרה,
לערבב בכך מישאלות־לב.
יכניס התובע לתיק את עדותו במישטרה(על פי סעיף 10
אם אתה נמנה עם קוראי העולם הזה האוספים את
הגליונות והשומרים עליהם, הייתי מציע לך לעיין מחדש
א׳) ,ואולי גם ייתבע אותו לדין על עדות־שקר או עדויות
בדיווחי ארבעת הגליונות האחרונים ־ החל בכתבה
סותרות.
״מצדש בטריפולי״ (העולם הזה .)9.11.83 נדמה לי
כדי לצאת ממילכוד זה, לא סירב העד להעיד. הוא לא
שתיווכח שכל מילה שכתבנו על נושא זה התאמתה, אף
סירב להשיב על כל שאלה שנשאל. אולם דבריו היו
שמדי שבוע אמרנו את ההיפך ממה שנכתב ונאמר בכל
מבולבלים ומוזרים. הוא האשים את המישטרה בהוצאת
שאר כלי־התיקשורת.
דיבה עליו, וצעק בקול רם שהוא חף מפשע. אפילו התובע
איני מדגיש זאת כדי לטפוח לעצמנו על השכם. הדבר
העקשן ביותר לא הצליח להוציא מפיו מילה ברורה.
מאידך אי־אפשר היה להכריז עליו כעל עד־עוין, ולהכניס
חשוב, מפני שבראשית הפרשה סברו רבים כי לא שאר
לתיק בית המישפט את עדתו הקודמת.
אמצעי־התיקשורת ראו מהירהורי־ליבם, אלא אנחנו. יתכן
שגם אתה תודה כי בסתר־ליבך חשבת כך.
״כאשר קראתי את מה שכתבת, חשבתי לרגע
שדיברתי בשנתי, ושמישהו האזין לי״ ,אמר לי עורך־הדין.
פרשה זו מוכיחה שוב כי אנחנו נוהגים בכל הנושאים
על פי סיסמתנו ,״בלי מורא, בלי משוא־פנים״ .איננו
מרשים למישאלות־ליבנו, אם ישנן, להשפיע במאומה על
ניתוח האמת.
חשוב להזכיר זאת מדי פעם, כדי ליצור את הבסיסי
לאמון בעתיד. מבחינה זו, אתה יכול לסמוך עלינו.
יש גם סקוטים מסוג אחר — סקופים שמקורם
פשוט ביידע המעולה של העיתונאי.
על אחר מאלה סיפרה לי השבוע אילנה אלון. עורכת
העולם הזה לענייני מישפט, שהיא עורכת־דין במיקצועה.

יוזווי ווד 111מער כו תתק שו רתבע ״ מ

ר ח׳ נגבה 10ר״ג טל.

.771517 ,776107

לשרותך 24 שעות ביממה

03- 62282 $ ,623311
7בט7י כרטיסי אשראי בלבד

האם סינמו שמיו ואונס עם הנשיא וגו, מאחורי גבה
של הממשלה, וסכו או 1ישראל בהרפתקה נוספת?

חרב ־השכיר

*^רצות־הברית דמתה השבוע
\£לקאריקטורה של ישראל —
מהדורה היתולית של כמה מן התכונות
הפחות־אהודות של ממשלות בגין
ושמיר.
היא ביצעה ״פעולות־תגמול״ לפי
הדגם הישראלי, אך בלי כישרון
מינימלי. כך איבדה בהפצצה אחת
שניים מבין 24 המטוסים שיצאו
להפציץ עמדות סוריות בקירבת
ביירות.
מייד לאחר מכן איבדה שמונה
חיילים בהפגזות הדדיות, כאילו אצה
לה הדרך להגיע בלבנון לסיכום־
האבירות של ישראל( .השבוע נהרג
שם החייל ה־ 557 של ישראל).
כל זה היה מלווה בנאומים
ובהצהרות, שנראו כאילו נכתבו כ־פארודיה
על התעמולה הירושלמית:
.מנוי וגמור עימנו להגן על השלום...
לא נניח לסורים לפגוע בכוחותינו״.
איננו שואפים למילחמה, אך לא נירתע
מפניה ומליצות־הבל אחרות מסוג

ארצות־הברית התקדמה ב־מהירות־הבזק
אל תוך הביצה
הלבנונית, ועם כל צעד שקעה
בהיותה.

זה יכול היה לשעשע, אילמלא
ודתה טמונה במצב סכנה חמורה
לישראל. פעם נאמר :״כשארצות־הברית
משתעלת העולם כולו
מתקרר.״ השיעול של ארצות־הברית
בלבנון מסוכן הרבה יותר. ישראל
עלולה ללקות בדלקת־ריאות.

#מלחמה נסחוותצוא
ץ^ייד עם שובו של יצחק שמיר
^/מביקו רו בוושינגטון, דיווחו
העיתונים הבריטיים הרציניים ביותר
שהושג הסכם חשאי בינו ובין הנשיא
רונלד רגן על פעולה צבאית משותפת
נגד סוריה. הידיעות הוכחשו במרץ
על״ידי שני הצדדים, אך המאורעות
הפריכו את ההכחשות.
מטוסי חיל־האוויר הישראלי יצאו
להפציץ.עמדות של מחבלים״ ממיזרח
לביירות. בין השאר פגעו בתחנת־מכ״ם
של ההגנה האווירית הסורית.
למחרת היום יצאו מטוסי ארצות־הברית
להפציץ את העמדות הסוריות
באותו האיזור. השמדתה של
תחנת־המכ״ם על־ידי צה״ל בוודאי
הקלה על התקיפה. למרות זאת הופלו
שניים מן המטוסים האמריקאיים.
הכל נראה כקנוניה מתוכננת מראש
בין שתי המדינות. היא הזכירה במידה
מדאיגה את הקנוניה שנעשתה ב־1956
בין בריטניה, צרפת וישראל לעריכת
ההתקפה המשולשת על מצריים.

רותי-מילחמה( .ראה עמודים

• מה חצה וגן?
ך • שאלה הראשונה היא: מרוע
1 1מעוניינת ארצות״הברית בהסתבכות
כזאת עם סוריה?
יש לכך כמה סיבות בו־זמניות,
המובילות כולן בכיוון זה. בין השאר:
• בעוד חודש עומד הנשיא רונלד
רגן להודיע על כוונתו להציג את
מועמדותו לתקופת־כהונה נוספת
בבית הלבן. עד כה לא היתה לנשיא
שום הצלחה בזירה החיצונית, מלבד
הפלישה ההיתולית־למחצה לאי
גרנארה.

המועצות, תהסס מוסקווה מאוד לפני
שתסתבך שם בהרפתקה מילחמתית
אמיתית.

משום־כך סבור רגן כי ניתן
להנחית על סוריה מהלומות
אשר ישפילו את ברית־ המועצות,
מבלי להסתכן בעימות
גרעיני עולמי עימה.

• הרגע נראה מתאים ביותר, מפני
שיורי אנדרופוב, המנהיג הסובייטי
הקשיש, חולה. מוסקווה עסוקה בלי

• גם נשיא סוריה, חאפט׳
אל־אסד, חולה, והדבר מעניק יתרון
נוסף לתוקף.
מכל הסיבות האלה, נראה לרגן כי
כדאי להתגרות בסוריה ולהלום בה.
אולם אין ארצות־הברית יכולה לעשות
זאת לבדה. היא יכולה להפציץ
ולהפגיז, אך לכל הרפתקה מילחמתית
גדולה יותר היא זקוקה לכוחות נוספים

רגן זקוק באופן דחוף להישג
מדיני־צבאי, שיוכיח כי גם
בענייני-חוץ הוארודע מה הוא
עושה וקוצר הצלחה.

• בעודו זקוק להצלחה, מאיימת
על רגן סכנה של כישלון חמור.
חיל־הנחיתה האמריקאי הוכנס למלכודת
של ביירות, בלי כל תוכנית
ובלי כל מחשבה תחילה. עד היום אין
איש יודע בבירור איך הגיע לשם,
ולשם מה. הוא ספג אבירות כבדות
ביותר, והשבוע ספג אבירות נוספות.
רגן חייב לפתור בעייה זו ולהוציא את
המארינס מלבנון במהירות ובכבוד,
בצורה שלא תיראה כמפלה אמריקאית.

בשחצנות הרגילה שלו,
סבור רגן כי הדרך הטובה
ביותר היא לאיים על סוריה
להנחית עליה כמה מהלומות
ובכך להבריח אותה להסכים
להסדר לבנוני, שייראה כהישג
אמריקאי.
• נדמה לרגן כי סוריה היא
החוליה החלשה במערכת־ההגנה של
האימפריה הסובייטית. מכיוון שאין
לסוריה גבול משותף עם ברית־

זריקת עידוד ספק הקלעים.

במילחמת־ירושה

מאחורי

גם בימים כתיקונם מגיב
המנגנון הסובייטי הכבד
באיטיות רבה ועובר זמן ניכר
עד שהוא מסוגל לגבש החלטה.

— ואלה יכולים לבוא רק מישראל.

בכל התקפה משולבת
אמריקאית־ישראלית על סוריה
נועד התפקיד הצבאי המרכזי
לצה״ל — אם במקל שאפשר
לאיים בו, אם ככוח ממשי
להפעלה בשדה־הקרב.
אין לדעת בשעה זו עד לאיזו
נקודה מבקש רגן להתקדם בזירה זו
— אם הוא רוצה רק להפחיד את סוריה
ולאיים עליה, כדי להכריחה להגיע
לידי הסדר הנראה לו, או שמא הוא
מעוניין במילחמה אמיתית בשטח
לבנון. יתר על כן, בהסתבכות כזאת,
שבה מעורבות שתי מעצמות־העל
(ארצות״הברית וברית־המועצות) ושתי
מעצמות מרחביות (ישראל וסוריה)
קשה לדעת מראש עד היכן יגיעו
הדברים.

מי שמעוניין בהרפתקה קטנה
עלול להסתבך, בלי משים, בהרפתקה
גדולה מאוד.
לפי כל הסימנים, הסכימו יצחק
שמיר ומשה ארנס להכניס את ישראל
להרפתקה כזאת, תמורת כסף ותמורת
הסכמה אמריקאית לסיפוח הזוחל של
הגדה והרצועה, והמשך תנופת
ההתנחלות הישראלית שם.

האם נתן הצמד שמיר-ארנם
את הסכמתו לקנוניה אכד
ריקאית־ישראלית להתקפה על
סוריה?
האם זוהי התמורה ששילמו השניים
עבור המתנות הכלכליות הנדיבות
שקיבלו, לדבריהם, מארצות־הברית?
האם זוהי הסיבה לכך ששמיר חשש
לדווח במהלך הביקור לשרים
בירושלים, בטענה כי הדברים עדינים
מדי מכדי להסתכן בהדלפה?
האם לכך התכוון שמיר כאשר דיבר
השבוע על.השעה היפה ביותר״ ביחסי
ישראל־ארצות־הברית?

אם כן, הרי עלולה ישראל
להסתבד במילחמה המוכתבת
על־ידי האינטרס האמריקאי,
על פי פקודה של נשיא ארצות־הברית,
כשישראל עצמה אינה
ממלאה בה אלא תפקיד של
•שכירת־חרב, המוכרת שי——י

במצב הנוכחי, התגובה תהיה
מן הסתם איטית עוד יותר.

• מה חצה שמיו?
ל ב חי נ ה ישראלית, אין שום
*/הגיון בהתקפה על סוריה. כמעט
כל האישים הרציניים, גם בתוך
המימסד הישראלי עצמו, מייעצים
שלא ללכת בדרך זו.

מזה שבע שנים קיים למעשה
שיתוך־פעולה כמעט-מושלם
בין ממשלות ירושלים ודמשק.

ישראל וסוריה(בעיני הקאריקטוריסט האמריקאי גיל מולדין)
מדוע להפסיק א ת האידיליה?

היו לכך כמה וכמה שלבים:
• סוריה נכנסה ללבנון ב־1976
בהסכמת ישראל ובבירכתה, כדי לעזור
לפלאנגות ולהשמיד את אש״ף
העצמאי.
(המשך בעמוד )9
במדינה העם
סריחה. איזה חג?
אזרחי־ישראל היהודיים הדליקו
השבוע את נרות החנוכה. עשו זאת
חילוניים ודתיים, קנאים בהתנחלויות
״יהודה ושומרון״ ואמנים שמאלניים
בקפה כסית בתל־אביב.
כל אחד חגג חנוכה משלו — וכל
אחד ראה את סיפור המקבים באור
אחר. בעיני אחדים, מרד המקבים היה
מילחמת־חרות קלאסית, ביטוי למאבק
האדם החופשי בכל הדורות ובכל
הארצות נגד עריצות ודיכוי.
בעיני אחרים, היתה זאת מילחמה
ב״מתעונים״ ,מחקי הגויים, וחזרה אל
היהדות המקורית, פולחן שיבטי
ישראל.
בעיני אחרים, היתה זאת מילחמת־שיחדור
לאומית, מעין ציונות
מוקדמת, כשהסמלים הדתיים משתרבבים
בה רק כקישוט.
בעיני אחרים היה זה מרד דתי
מובהק למען חידוש בית־המיקדש, נגד
נסיונן של דתות אחרות לדחוק את
רגלי האמונה האמיתית.

מוות באיצטדיון. בעמים
אחרים, ויכוח כזה יכול להיות בעל
משמעות עיונית בלבד. כל עם מתגאה
בהיסטוריה שלו, אך לא יעלה על דעתו
לראות ברעיונות מלפני 2000 או 4000
שנים מירשם לניהול מדינה מודרנית.
ישראל שונה מבחינה זו. שיחה
פרטית דמיונית בין אלוהים ואברהם
אבינו, מלפני קרוב ל־ 4000 שנה,
נתפסת בה על־ידי רבים כהנחייה
מדינית אקטואלית. מאורעות שאירעו
לפני 150 דורות בשכם הכנענית
נראים לרבים בישראל כדגם מחייב
להתנחלות יהודית בנאבלוס הערבית
של ימינו (ראה עמודים 12־.)13
לראיית מרד־המקבים יש השפעה רבה
על ניהול ישראל כעבור יותר מ־2100
שנים.
לכן חשוב לדעת כי מרד־המקבים
היה, בראש וראשונה, מילחמת־אזרחים
בין החלק הליברלי, המתקדם, ביישוב
היהודי של אז ובין כת־קנאים בלתי־מתפשרת,
שהיה לה דמיון רב
למישמרות המהפכניים של האיית־ _
אללה רוח־אללה חומייני בימינו.
כמה ישראלים היו מעריצים כיום
את המקבים אילו ידעו כי לחמו נגד
תרבות הספורט ה״מתייוונת״? האם היו
מקבים מודרניים זוכים באהדת
היישוב, אילו שחטו מדי שבת את
הנוהרים אל האיצטדיון — מוסד יווני
מובהק, בעל שם יווני מובהק? או אילו
הרגו את הפרופסורים לפילוסופיה
באוניברסיטות?
אמנם, הקנאים הדתיים, שהנהיגו
את המרד ושחיסלו בדם ואש את כל
השיכבה המנהיגה של היישוב היהודי,
לא החזיקו מעמד. אחרי שכוננו את
המלוכה, הלכו יורשיהם בדרך ההפוכה,
אימצו לעצמם את תרבות יוון ורומא,
צלבו את הרבנים בהמוניהם ועסקו
בעיקר במילחמות ובכיבושים.
יורשי הקנאים. היהדות ה״ד-
תית־לאומית״ ,אנשי גוש־אמונים
ודומיהם, שהסתמכו השבוע על סמלי
המקבים, לא ידעו להסביר מדוע גנזו
דווקא גדולי־התורה את סיפרי־המקבים
וסירבו לכללם בתנ״ך. מדוע
נגנז כמעט כל זכר למקבים, עד כי
עצם שמו של יהודה המקבי, איש־הפטיש,
שובש והפך יהודה המכב״י
(״מי כמוך באלים יהווה״ ,סיסמה פגנית
מוזרה)?
גדולי״התורה, למורי הניסיון של
מרד־הקנאים ומרד בר״כוכבא, ביקשו
לגנוז כל זכר להרפתקנות כוחנית,
דתית־לאומנית. בעיניהם, המקבים היו
הראשונים שעלו על דרך של הרס־עצמי,
שהסתיים בהשתוללות הטירוף
הקנאי ולהשמדת היישוב היהודי ,
בארץ.
הם לא חלמו, בוודאי, כי כעבור 80
דורות יופיעו ביישוב היהודי המחודש
אותם הקנאים עצמם, המטיפים כיום
לאותה תורת־ההרס והכופים את רצונם
על הנהגת המדינה, צעד אחרי צעד.

בסד הנשיא -אינך ענד הנשיא שלי1

אוא. החבטה

ך* נשיאות היא אחד המוסדות האחרונים במדינתנו ששמרה
1 1על כבודה ויוקרתה בעיני הציבור.
עכשיו היא מתמוטטת נגד עינינו.

יש רק דרך אחת למנוע זאת: התפטרותו המיידית
של נשיא־המדינה.

_^ן א שמחתי כאשר יהובס ימנחם יבגין במאבק על בחירת
/הנשיא החדש, יורשו של יצחק נבון.
השימחה הכללית בחוגי האופוזיציה היתה אווילית בעיני. אץ
משחקים במוסד המכובד ביותר במדינה.

היו לי חששות בבדים מאוד לגבי כושרו של
המועמד חיים הרצוג.
קודם כל, הוא עסקן פוליטי. הוא היה חבר פעיל של מיפלגה,
ובעל אמביציות אישיות חזקות בזירה זו.
זה לא היה כך לגבי ארבעת הנשיאים הראשונים: חיים וייצמן,
יצחק בך צבי, זלמן שזר ואפרים קציר. שלושה היו אנשים
פוליטיים כשהגיעו לסוף דרכם. הרביעי היה מדען בלתי־פוליטי.

אמנם, יצחק נבון היה פוליטיקאי. אבל לגבי נבוז
לא היו לי חששות. הייתי בטוח שיידע לשמור על
הסייגים, ולא התאכזבתי.
שנית, הרצוג היה מעורב בעסקים. כאיש־עסקים וכפרקליט
הוא ייצג את ההון הגדול ביותר במדינה, נמנה עם חברי
מועצות״מנהלים של פירמות ענקיות (שלא מחקו את שמו
מפירסומיהן עד היום) .הוא נמנה עם השיכבה הדקה של
הפרוטקציונרים, אצולת־הכסף החדשה. יש אומרים שבחירתו
היתה תלוייה לא במעט בהשפעתם של כמה מיליארדרים,
שביקשו את טובתו, וביניהם חתנו ניסים גאון, שיש להם הכוח
לכפות את דעתם על מיפלגות מסויימות במדינה.
שלישית, הרצוג ייצג בעבר עמדות פוליטיות מסויימות,
וחששתי מאוד שיהיה לו קשה להתאפק מלייצגן גם כנשיא.

יש פגם בכר שנשיא־המדינה הוא מדינאי שאינו מקובל במידה
שווה על כל האזרחים. לכן התקבל בישראל העיקרון שבראש
המדינה יעמוד אדם בלתי־מיפלגתי ובלתי־פוליטי, כמו מלך
בריטניה.

כדי שהאזרח מם׳ 1במדינה יהיה אדם שיהיה
הכל במידה שורה, שייצג את
מקובל על
המאחד את כ ל האזרחים — את המדינה בתור
שכזו.

יך עומד חיים הרצוג במיבחן זה?
השבוע התפרסם הנשיא הרצוג בהתבטאות,
שיש בה כדי לזעזע את כל החרדים למוסד הנשיאות.

^ בל אץ זה מיקרה יחיד, ואף לא נדיר. חיים הרצוג עושה
ומדבר כמעט בלי הפסק בניגוד חותך לרוח תפקידו ומעמדו:
הוא התערב בסיכסוד־הרופאים, אחד מסיכסוכי־העבודה
המורעלים ביותר בתולדות המדינה. עתה הוא אומר ששני
הצדדים ביקשו זאת ממנו.

בעת ביקור באתר דרוזי אמר הרצוג שהוא מזדהה עם דבריו של
הרממכ׳ל לשעבר, רפאל איתן, לגבי שמונה השבויים שנפלו בידי
אש״ף — השישה ששוחררו והשניים המוחזקים עדיין בידי אחמד
ג׳יבריל.

איתן אמר שבחורים אלה. נפלו בשבי באופן
מחפיר וביזו את צה׳׳ל.״

אץ הוא נשיא של הרוב • .הוא הנשיא של
הכלל.
די בעובדה ש 30 או ,1096 או אף 1$של אזרחי המדינה
מתנגדים לקואליציה כזאת, כדי לפסול לחלוטין• את זכותו של
הנשיא להטיף להקמתה.

^ ך חמורה ביותר, בעיני, היתה הופעתו של הנשיא כנואם
בעצרת־האו״ם.
בעבר היה חיים הרצוג ראש מישלחת ישראל באו״ם. רבים
מאיתנו התנגדו לאופן שבו מילא את תפקידו שם. אבל הוא ייצג
ממשלה, וביטא את מגמותיה.

* 1לנשיא יש רק תפקיד אחד: לייצג את המדינה.

יש מישטרים דמוקרטיים שבהם הנשיא הוא ראש
הרשות־המבצעת, בדומה לראש־הממשלה בישראל.
בארצות־הברית, למשל, וגם בצרפת.
נשיא כזה ממלא את כל התפקידים הייצוגיים, מארח אורחים
רמי־מעלה, מקבל את כתבי־ההאמנה של שגרירים זרים — נוסף
על תפקידו כראש השילטון הביצועי.
אני חסיד גדול של חוקת ארצות־הברית, והייתי בהחלט מקבל
את השיטה הזאת בארץ.
אם בכל זאת הוחלט בישראל להעמיד בראש המדינה נשיא
ייצוגי, שאץ לו שום סמכות מעשית(מלבד זכות־החנינה והסמכות
להטיל את הרכבת־הממשלה על חבר־כנסת מסויים) ,הרי יש לכן-
נימוק סביר אחדבלבד .
ראש הרשות־המבצעת במישטר הדמוקרטי מייצג את הרוב.
אין הוא פועל על דעת המיעוט, אף שהוא פועל בשם המדינה
כולה, וגם המיעוט חייב לקבל את סמכותו.

אחר־כך השמיע ברבים את מישאלתו שתקום ממשלת־ליכוד־לאומי.
ממשלת־ליכוד־לאומי
היא קואליציה, כמו כל קואליציה
אחרת. לכל קואליציה יש מצדדים ומתנגדים, גם בתוך המיפלגות
המצטרפות אליה. בשעה שהנשיא דיבר, היה נטוש מאבק מר על
הצעה זו בקרב המערך, ואף בתוך מיפלגת־העבודה. הימין של
המיפלגה — שאליה השתייך הנשיא — תמך. אחרים התנגדו.

עכשיו בא הנשיא וטוען שבמישאלה זו הביע את דעת רוב
אזרחי המדינה.
תירוץ זה חמור אף מן המעשה עצמו. כי הוא מבהיר לחלוטין
שחיים הרצוג פשוט אינו מבין את מהות תפקידו.

* * ה זה נשיא, על פי החוקה הבלתי־קיימת של מדינת־ישראל?

נשיא־המדינה אינו רק נשיא ישראל. הוא נשיא
כל הישראלים, בל אזרחי המדינה ותושביה.

ך* דאי להתעמק בנקודה זו, כי היא הנותנת.
^ אלמלא היה נשיא־המדינה נשיא כלאזרחיה ,
בלי הבדל לאום, דת, מין, גזע, עדה, השקפה ואינטרס
— ל א הי הכללצורךבו .

אז מה? אסור לו להתערב בעניינים אלה, כי זוהי
התערבות ישירה במחלוקת פוליטית, חברתית
ומיפלגתית, הנוגעת למדינה כולה.

התערבותו של הנשיא בוויכוח זה היה שערוריה,
שדי בה כדי להדיחו — אילו היה קיים תהליך של

חששתי לתוצאות. עכשיו הפכו החששות לוודאות.

כ ל מדינת־ישראל פירושה: כ ל הלאומים, כ ל העדות,
כ ל הדתות, כ ל ההשקפות, כ ל האינטרסים המצויים במדינה

כולנו ראינו אותו מתפתל באולפן מוקד, כדי להתחמק
מעובדות פשוטות אלה. הוא לא הצליח.

זהו תפקידו היחידי של הנשיא. ואדם שאינו מסוגל למלא
תפקיד זה, אל לו להיות נשיא מדינת־ישראל.

חיים הרצוג אינו מתאים להיות נשיא־המדינה.
ומכיוון שאץ בארץ תהליך להדחת נשיא, מוטב לו
להדיח את עצמו.

אבל — וזהו העיקר — בעלותו על כם־הנשיאות
מקבל הנשיא על עצמו התחייבות מוסרית עמוקה
שלא לבטא את השתייכותו זו בשום צורה שהיא,
אלא להיות נשיאה של כל המדינה.

לאיש הז ה נתן חיים הרצוג את הגושפנקה של
נשיאות־המדינה. ל״נימה״ זו הוא בא לסייע — והרי
אצל רפול, ה״נימזד חמורה אף מן התוכן המחפיר.
די במיקרה אחד זה כדי להציג לו דרישה
חד־משמעית: להתפטר.

רביעית, הכרתי את הרצוג תמיד באיש
נעים־הליבות וסימפאטי, אך לא בהכרח כאיש חכם
במיוחד. ואילו מוסד־הנשיאות מחייב חוכמת־חיים
רבה.

כמו דגל־המדינה. כמו סמל-המדינה.
הנשיא — כמו המלך במלוכה חוקתית — אמור לעמוד מעל
למעמדות, מעל למיפלגות, מעל להשקפות, מעל לאינטרסים,
מעל לדתות, מעל לעדות.
אץ פירוש הדבר שאין לנשיא, כמו לכל אדם אחר, השקפות
משלו, אינטרסים הקרובים לו, אמונה דתית או אנטי־דתית,
השתייכות לאומית ועדתית. בוודאי שיש לו. עם בחירתו הוא
נשאר אדם, בשר ודם.

האיש הזה פעיל בימים אלה מאוד. הוא עובר את הארץ לאורכה
ולרוחבה, אוסף מסביבו אנשים בעלי רמה דומה, מטיף להם
להתפשטות ולסיפוח, לגירוש ולדיכוי, לגזענות טוטאלית
וללאומנות טוטאליטרית. כל זה בשפה ברוטאלית, הפונה אל
״האינסטינקטים הפרימיטיביים ביותר של ההמונים,״ כדבריו של
יוסף גבלס. הוא גם הקים אירגון פוליטי לשם כך.
חיים הרצוג, שעשה הון כפרשן צבאי, אמור גם לדעת כי רפאל
איתן היה הרמטכ״ל הגרוע ביותר בתולדות צה״ל, וכי
מילחמת־הלבנון היתה גם מבחינה צבאית טהורה ביזיון
מאיז־כמוהו.

הנשיא הרצוג: צריפים לדעת לשתוק!
נשיא־המדינה נתן להתבטאות ברוטאלית ומחפירה זו את
הגושפנקה שלו. לאחר מכן התחמק וניסה לטעון כי דיבר
״עקרונית״ ,וכי הסכים רק ל״נימת דבריו״ של איתן. אך אין זה
*משנה דבר.
על כך יש להעיר כמה וכמה הערות:

ראשית, מה זה העניין שלו?

הרצוג אינו מכהן בתפקידו הרם כאלוף־בדימוס, כשם שחיים
וייצמן לא כיהן בו ככימאי. דיעותיו לגבי המתרחש בתחומי
עיסוקיו הקודמים הן עניינו הפרטי בלבד, ואין לו שום זכות או
סמכות לנצל את מעמדו הרם כדי לעשות להן נפשות.

שנית, מי שם אותו כשופט לחרוץ דין?

זכאי צה״ל להעמיד את השמונה לדין ולחרוץ את דינם, או
למנות ועדת־חקירה לבירור נסיבות השבי באורח מוסמך. צה״ל
לא עשה זאת, מפני שחשש, בצדק, מפני תגובה ציבורית זועמת.
הכל מסכימים שיהיה חטאם של השמונה אשר יהיה(אם בכלל),
הם סבלו דיים — מה גם ששניים נתונים עדיין בסכנה.
התבטאותו של רפאל איתן היתה שערוריה מבישה. אבל מכיוון
שכל מעשיו ודבריו של שערוריונר זה הם כך, אין איש מתרגש.

אך נשיא־המדינה — איזו זכות לו לחרוץ דין? מי
מינה אותו כשופט?
ושלישית, ובעיקר:
הנשיא לא הביע את דעתו סתם. זה היה פסול דיו. אלא שהוא
העניק את הגושפנקה של המוסד הרם ביותר במדינה לאדם
מסויים. ולמי?

להגיד על רפאל איתן שהוא ״נתון במחלוקת״ ,הרי
זה כמו לומר כי ג׳ינגיס חאן לא זכה באהדה
כלל־עולמית.
רפאל איתן מהווה בעיני רבים סכנה מוחשית לדמוקרטיה של
ישראל. לפי ההגדרות המקובלות בעולם הדמוקרטי הוא
״ניאו־פאשיסט״ — ואת ה״ניאו״ אני מוסיף רק לתיפארת
המליצה.

עכשיו הוא נשיא המדינה. הוא הופיע בעצרת
האדם, שהיא מוסד פוליטי מובהק, והשמיע שם נאום
פוליטי מובהק. הוא ביטא עמדות פוליטיות
מסויימות — עמדות השנויות במחלוקת חמורה
במדינה עצמה.
הנשיא טען שהוא ביטא את ה״קונסנזוס״ .אבל אין זה תפקידו!
הקונסנזוס הוא דעת הרוב, ואולי הרוב הגדול.

אז מה? כנשיא הוא אמור לייצג גם את מי
שעומדים מחוץ לקונסנזוס זה — משמאל ומימין,
מלמעלה ומלמטה, מן הצד הדתי ומן הצד החילוני.

השבוע בתוכנית מוקד, חזר על חטא זה וביטא ריעות נחרצות
בזכות יחסי ישראל־ארצות־הברית בשטח המדיני והצבאי.
ריעות אלה שנויות במחלוקת חמורה מאוד במדינה. יש ציבור
הדוגל באוריינטציה על ברית־המועצות. יש ציבור הדוגל(כמוני)
באי־הזדהות גמורה ובהתקשרות עם העולם השלישי.

באיזו זכות בא האיש הזה, הנשיא של י, ומבטא
בשמי דיעות שאני מתנגד להן בפירוש?

^ ש במדינה הזאת 600 אלף אזרחים ערביים. האם אין
נשיא־המדינה אמור לייצג גם אותם? האם דיבר גם בשמם
בעצרת האו״ם, כאשר תקף את בני עמם?
יש במדינה יהודים, בני־ברית כשרים לחלוטין, המתנגדים לכל
העמדות שהנשיא מבטא אותן, או לחלק מהן — המיליטריזם
הזול והוולגארי, היחס לעם הפלסטיני, ההשקפות בענייני דת,

הגישה הסוציאלית, ועוד ועוד.

אם חיים הרצוג אינו יכול לבטא את דעת כ ל
האזרחים, ואינו יכול לשים מחסום לפיו לגבי דברים
שהם שנויים במחלוקת, כי אז אינו יכול לכהן
כנשיא־המדינה.
ואם ימשיך לכהן בתפקיד זה, כי אז התפקיד שוב אינו מה

שהיה.

עם כל הכבוד, מר הרצוג — מהיום והלאה אינך
הנשיא שלי.

תואו!5יף
מרידוד נשאר
בממשלה

ערב נסיעתו של יצחק שמיר לארצות־הברית הודיע לו
שר״הכלכלה, יעקב מרידור, כי החליט להישאר בממשלה
ובכנסת.
לפני־כן נועד מרידור לשיחה עם שר־האוצר, והכל היו
בטוחים שבה יודיע מרידור על התפטרותו. בשיחה זו טען
מרידור, ששר־האוצר הקודם, יורם ארידור, הפך את מישרד

הכלכלה לגוף מנוטרל, חסר־חיים.

כהך אורגד הבין את הרמז, ואמר לשר״הבלכלה:
.אני אתן לך סמכויות. אתן לך לטפל בחברות
ממשלתיות. אנחנו צריכים אותך, אל ונעזוב.״
מרידוד הודה לו, מיהר לשמיר ובישר לו שהוא
נשאר.

מודעי -בראש
קבוצת ברמן
ח״כ הליברלים יצחק ברמן נפגש באחורנה פעמיים לשיחה
עם שר האנרגיה, יצחק מודעי. הוא הציע לשר שיעמוד
בראש קבוצת תנועת המרכז החדשה של ברמן.

הקבוצה כוללת את שני ח״בי שינוי, ברמן עצמו
ודרור זייגרמן. ברמן הסביר למודעי, שתורמים
יהודיים מחדל ביקשו ממנו שיפעל להעמדת
אישיות ציבורית מוכרת בראש הרשימה.
מודעי התייחס בחיוב לרעיון. אם אכן יכרות ברית עם
ברמן, יצטרפו אליו בשלב ראשון הח״כים פינחס
גולדשטיין ויהודה פרח.

אם הקבוצה תפרוש מהקואליציה, היא תפעל
להקמת ממשלה חלופית או להקדמת הבחירות.
הסכמהלהקפאת התנחלוינת?
בוושינגטון יש שמועות עקשניות. שלמעשה
הסכימו ראש־המסשלד* יצחק שמיר, ושר־הביטחון,
משה אדנס, לכך שישראל תקפיא את ההתנחלות
בשטחים הכבושים לשישה חורשים, אס זה יהיה
התנאי להצטרפותו של המלך חוסיץ למשא־ומתן.

על־פי שמועות אלת לא תהיה הודעה
רישמית על הקפאת ההתנחלויות, אך
בפועל יישמר ההסכם, כאשד הקפאת
ההתנחלויות תנומק בחוסר תקציב.

מתנגדים למינני צרפתי
פעילים בתנועת־החרות ועובדים בכירים
במישרד־האוצר פועלים לסכל את כוונת השר
יגאל כהף אורגד למנות את אברהם צרפתי,
המישנה לנציב מם־ההכנסה, לתפקיד בכיר
ביותר במישרד.
כהדאורגד הודיע על תוכנית חדשה לאכיפת־המס, במרכזה
איחוד רשויות הגבייה השונות — מם ההכנסה מס
ערך־מוסף והמכס — תחת גג אחד. לתפקיד הוא מייעד
את צרפתי, שכיום הוא גם הממונה על אגף־החקירות
במס־ההכנסה, וגם ממלא־מקומו של הממונה על
הכנסות־המדינה.
התפקיד החדש יהיה עמדת־כוח אדירה, שלא היה כמוה
בעבר. המידע שיצבור הממונה על הנישומים יהיה מקיף
ביותר.

מתנגדיו של צרפתי טוענים, שהוא אינו מתאים
לתפקיד גם משום שהוא מקורב לתנועת־החרות
וגם משום שבתפקידיו הנוכחיים הוא יצר
שיטות־עבודה המאפשרות סגירת תיקי־בכירים
ומקורבים, ללא ידיעת חוקרי־המס.

ויינברגר איים טד שמיר
שר־הביטחון האמריקאי, כספר ויינברגר, איים לפעול נגד
ישראל, אם לא תיפסק החתירה נגדו בדעת־הקהל
האמריקאית, המתבצעת על־ידי מישרדים אמריקאיים
ליחסי־ציבור. השר האמריקאי העלה עניין זה בעת ביקורם
בוושינגטון של ראש־הממשלה, יצחק שמיר, ושר־הביטחון,
משה ארנס.

ויינברגר איים שהוא יפנה אל העם האמריקאי
במסיבת עיתונאים גלוייה, כדי למנוע את
הדחתו על־ידי השדולה הישראלית.כפי
שנעשה לאנדת יאנג״ ,מי שהיה שגריר
ארצות־הברית באו״ם.

לעזרתו של ויינברגר נחלץ גם שר־החוץ, ג׳ורג׳ שולץ,
שכמו ויינברגר היה גם הוא מנהל בתישלובת בכטל.
בעיקבות איומי השר האמריקאי הורה ראש ממשלת
ישראל לשגרירות־ישראל בוושינגטון להרפות מן הלחץ
הגלוי על ויינברגר.

בן־מאיר 1שאר
בכנסת
ח״כ העבודה דב בן־מאיר יודיע השבוע על
פרישתו מתפקיד מזכיר מועצת פועלי
תל־אביב.
בן־מאיר התבקש על־ידי מרכז העבודה לפרוש מאחד משני
תפקידיו. עתה, אחרי שהוא יכהן כממלא־מקום של ראש
עיריית תל״אביב, הוא ישאר בתפקיד הח״כ, וירכז את
הפעילות המוניציפלית של המערך בוועדת־הפנים של
החכנסת.

ארידור -שר חזץ?
סגן שר״החקלאות, מיכאל דקל, מאנשיו
של יצחק שמיר, קיים באחרונה שיחה
ממושכת עם יורם ארידור.
בשיחה הסביר אדידוד שהוא מוכן לשוב
לפעילות ממשית בתנועה רק אם הוא יקבל
את תיק-החוץ.
מכיוון שאנשי שמיר לא רוצים שהתיק
יועבר לידי דויד לוי, גוברים סיכויי ארידור
לקבל את התיק.

לקצץ באופן זמני בתשלום לשעות נוספות.
מכמה עובדים גם ישללו המכוניות שניתנו להם
מטעם העיתון.
לעובדים נודע על החלטות אלה באסיפה סוערת שנערכה
בבית־סוקולוב בתל״אביב. באסיפה נשמעו התקפות
חריפות נגד העורך הראשי של הצהרון, שמואל שניצר, אך
כמה מנאומי־ההתקפה החריפים נגנזו כאשר נודע על
ההחלטה שלא לפטר עובדים, שבה תמך שניצר בהנהלת
העיתון.
עורכי מעריב ממתינים בקוצר־רוח לשובו הקרוב של
אמנון אברמוביץ, מסיור־לימודים ממושך בארצות־הברית.
בעבר, כאשר התפרסם מדורו השבועי במוסף סופשבוע,
דווח על עלייה בתפוצת העיתון בימי־השישי.

המישסרה תחקזר
מוסעי העירנם
המנחה דודו רמז יוזמן לחקירה
במישטרה ויוחשד בהדחה לביצוע מעשה
מגונה בפומבי. הסיבה: אזרח מגיבעתיים,
שצפה במופע בינגו ופרסים?מתפ שטים
שזידנחה טופז, התלונן במישטרה שהוא
נפגע ממה שהתרחש על הבימה.
תלונה אחרת שנבדקת היא נגד המנחה
מאיר רמז. היא הוגשה בעיקבות שידור
בטלוויזיה, שבו ודא רואיין. בתוכנית
הוקרנו צילומי־־סטילס של מתפשטים
במי ^6ז*לו נ ב הול? יוח**ד בהדחה
למעשה מגונה בפומבי.
מופע אחר, של שדרן הרדיו רמי יצהר,
שאמור להתקיים ביום השישי השבוע
בבאו״שבע, עלול להתבטל, אחרי שמיש־טדת
העיר התבקשה על־ידי חברי-מועצה
דתיים למנוע עירום בבירת הנגב.

קש 11 לעיתוני הליכוד
לשני הביטאונים המזוהים עם הליכוד — .יומן
השבוע״ ו״עולם האשדד — יש קשיים. אחד
השותפים הבכירים ב.עולם האשה״ מבקש
לפרוש מן השותפות, והעיתונאית נילי טל,
שמילאה תפקיד בכיר בעיתון, פוטרה.
מצבו של יומן השבוע לא השתפר מאז שמכר חלק
מהעיתון לפירסום ארמון, ורבים מהכתבים־בשכר של
השבועון נאלצו לרדת לדרגת פרי־לאנסרים.

המפד״ד חפץ־חיים
בין הסיעות במפד״ל יש מאבק עיקש על נפשותיהם של
פורשי המפד״ל בהתחיה, בתמ״י ובמצ״ד. חילוקי־דיעות
אידיאולוגיים אינם נכללים כלל בחשבון השיקולים, ואחד
מראשי המפד״ל אמר. :לא חשוב יונים, לא חשוב ניצים —
חשוב שכולם חפצי־חיים.״

שינויים בדבר
כתב דבר בוושינגטון, יוסף פריאל, שחזר לישראל, מתמנה
כמזכיר המערכת של ביטאון ההסתדרות, במקום העיתונאי
הוותיק אליהו אגרס, הפורש לגימאלות.

הוקם מטה נבון

פלדמן במקום שניצר

המטה למען בחירתו של יצחק נבון לראשות
מיפלגת העבודה הוקם השבוע רשמית. מקימי
המטה הם עסקנים אלמוניים כמעט — סעדיה
גלב מכפר בלום ושמואל אוחנה
מקריית־־שמונה.

עיתונאי מוטח.הארץ״ שלחו מיכתב חריח
לעמום שוקן ובו הם דרשו שהעורך החדש של
המוסח, מאיר שניצר יודח לאלתר מתפקידו.
הם טוענים ששניצר אינו מתאים לתפקיד.

האיש שהוזכר כמחליח הוא סגדאליח עודד
פלדמן, שהודח לפני זמן קצר מתפקידו כעורך
.במחנה״.

ר״צ בוחנת דרכה

פלדמן משרת כיום ביחידת קצין־חינוך־ראשי.

חברי תנועת ר״צ של שולמית אלוני קיבלו באחרונה
שאלון, שבו התבקשו לחוות רעתם על עתיד התנועה.

דובר לחברת החשמל

ארבע האפשרויות שמתוכן הם התבקשו
לבחור: התמודדות עצמאית של ר״צ בבחירות
הבאות; הקמת מיסגרת משותפת עם יוסי שריד
וח״כים אחרים מהמערך; הקמת מיסגרת
משותפת עם שינוי; התמודדות כחטיבה
עצמאית בתוך המערך.
בהמשך מתבקשים החברים לדרג את סדר העדיפויות של
נושאי הטיפול שבהם הם רוצים שר״צ תעסוק בכנסת.

במעריב לא יהיו
פיטורים נוספים
ביומון.מעריב״ הוחלט כי לא יהיו פיטורי
עובדים, בנוסח על העובדים הזמניים שכבר
פוטרו. כדי לצמצם את ההוצאות לשכר, הוחלט

אברי רביב, לשעבר דובר עיריית רחובות ויועצו לענייני
תיקשורת של ראש העירייה, יחזקאל הרמלך, מונה
לתפקיד דובר חברת־החשמל.

מי ג1נב
את ה״אל־פאגר״?
גליונות היומון המזרח־ירושלמי אל־פאגיר המגיעים
לתל־אביב, נגנבו השבוע כמה פעמים. נהג הטכסי המביא
את העיתון לתל־אביב, משאיר את חבילת הגליונות
ברחוב מזא״ה, בקירבת משרדי רק״ח, משם אוסף אותם
המפיץ.

ה״אל־פאגד״ מתחרה בתפוצתו ביומון רק״ח
בערבית.אל־איתיחאד״.

יחרבלהש כי ר

(המשך מעמוד )6
• סוריה עשתה ב־ 1982 את הכל
כדי להקל על אריאל שרון לפלוש
ללבנון, כדי להשמיד שם את ״תשתית
המחבלים״ .לשם כל סיפקו סוכנים
סוריים (״קבוצת אבו־נידאל״) ברגע
המתאים את התירוץ לפלישה,
כשהתנקשו בחיי השגריר הישראלי
בלונדון. התקפת צה״ל על הצבא הסורי
באה לדמשק כהפתעה גמורה.
• ביום השישי של מילחמת־הלבנון
כרתה סוריה הסכם של הפסקת־אש
עם ישראל, והניחה לכוחות־אש״ף
בביירות לעמוד לבדם מול עוצמתו
המקובצת של צה״ל.
• מאז חילקו סוריה. וישראל את
לבנון ביניהן, כשכל אחת מן השתיים
מתנה את נסיגתה מאיזור־הכיבוש שלה
בנסיגת הצד השני. כך הבטיחו שתיהן,
בהסכמה אילמת, את אי־נסיגתן.
• חיל־הים הישראלי הטיל מצור
על טריפולי, ובכך הושיט לצבא הסורי
עזרה חיונית בנסיונו להשמיד את
הצבא הפלסטיני של יאסר ערפאת. גם
השבוע ניסתה ישראל לחבל בתוכניות הפלסטיניים הכוחות להוצאת מטריפולי, תחת דגל האו״ם.

אין שום סיבה להפסקת
האידיליה הזאת. גם מנקודת־הראות
של ממשלת־שמיר,
הרואה את ציר־המאמץ־העיקרי
בסיפוח הגדה והרצועה, אין
הגיון בהסתבסות עם סוריה
בשעה זו.
הוגי־דיעות ביטחוניים — הן של
הליכוד, הן של המערך — אף טענו
שעל ישראל להשלים עם ההגמוניה
הסורית בלבנון, תמורת אי־התערבות
סורית בהשתלטות ישראל על הגדה
והרצועה.

אולם קיימת בישראל גם
אסכולה אחרת. היא שגרמה לכך
שאריאל שרון לא הסתפק
ב־ 1982 בנסיון ״להשמיד את
תשתית המחבלים,״ אלא פתח גם
בהתקפה על הצבא הסורי.
אסכולה צבאית זו סבורה כי הצבא
הסורי כשלעצמו מהווה בהמשך הדרך
סכנה מוחשית לישראל, ושעל כן יש
לנסות להשמידו, או לפחות להחלישו
באופן מכריע על־ידי התקפת־מנע
בלבנון.
אריאל שרון שוכנע להסכים לכך.
מכיוון שלקה בשיגעון־גדלות צבאי,
האמין כי צה״ל יוכל בנקל לבצע את
שתי המשימות בו־זמנית: גם להשמיד
את כוחות אש״ף במערב וגם לחסל את
הגייסות הסוריים במיזרח לבנון.

התוצאה היתה תוכנית
אנדרוגינוס, ללא ציר־מאמץ־
עיקרי וללא ריכוז כוחות, ושני
היעדים גם יחד לא הושגו במועד
ובמידה שנקבעו.
במיזרח לא הובס הצבא הסורי,
וצה״ל לא הגיע אל היעד שנקבע לו
(כביש ביירות־דמשק בבקאע ).במערב

לנאווה ש ויכוח ב! ההסתדרות, הממשלה והמעסיקים
הפוט״ם. למעשה הסכימה ההסתווות לשחיקה גדולה בשכר
הקרב המכור

זכיר־וזהסתדרות ירוחם משל,
ממלא מקומו ישראל קיסר, יו״ר
התאחדות התעשיינים אלי הורביץ
ושר־האוצר יגאל כהן־אורגד נזקקים
בימים אלה לכל כישרון־המישחק
שלהם. רק הוא מאפשר להם להבליע
את החיוכים הציניים במאבק המדומה,
המתנהל עתה בין ההסתדרות ובין
המעסיקים על * 4מהמיקדמה
שתשולם לשכירים ׳בסוף חודש
דצמבר.
לתמונה המצטיירת לעיני הציבור,
כאילו ההסתדרות רוצה ״יותר״ למען
השכירים, בעוד שהמעסיקים הפרטיים
והממשלה רוצים לתת להם ״פחות״ אין
שום שחר.
למעשה, היו ראשי ההסתדרות
שותפים מלאים למיתקפה המוחצת
שנערכה על השכר בישראל, מיתקפה
שמעולם לא היתה מוצלחת ממנה.
ההישג המיידי של כל המעסיקים
במיתקפה הזאת: הם הצליחו לקחת מן
השכירים שכר של חודש שלם, והם
צופים הישגים נוספים, כשהנשק
העיקרי הוא הניפנוף בחרב הבלהות
של המיתון.
״כל המעסיקים״ הוא ביטוי הכולל
גם את ההסתדרות. אסור לשכוח כי
ההסתדרות היא המעסיק הגרול במשק
אחרי הממשלה. מיפעלי חברת
העובדים, מיפעלי התנועה הקיבוצית הקואופרציות איגוד ומיפעלי מעוניינים בהורדת השכר לא פחות
ממרק מושביץ או מדוב לאוטמן
וחבריהם. וכאשר מפסידים השכירים
שכר״חודש, זורם הכסף לכיסי
המעסיקים.
כל זה לא היה מיקרי. המהלך היה
מתוכנן ומתואם היטב — מתואם גם
עם ההסתדרות שיוצגה בעניין זה
בעיקר על־ידי בנק הפועלים.
וכך נערכה המיתקפה:

1*064ז;

זמי*

״היכן אני, לכל הרוחות!״(קאריקטורה של אוליפאנט)
לא חוסלו כוחות אש״ף, צה״ל הגיע
למבואות ביירות באיחור רב, ולבסוף
נסוגו כוחות אש״ף מביירות בסדר
ובכבוד.

סוריה מה גם שהדבר יכול להיעשות
כעת על פי בקשת האמריקאים,
בתמיכתם המלאה ותמורת תשלום
כבד.

** תה יש שוב אסכולה הסבורה כי
י } כדאי לישראל להנחית מכה על

מילחמת־הלבנון של 1982 פילגה
את העם, גרמה לתהליך הרה־אסון
בקרב הנוער וסיכן את מעמדו של

• עוד בתי־קבוות

אולם המחיר עלול להיות כבד
מאוד.

הפתיחה היתה בהתחלת חודש
אוקטובר. רק פתיים עשויים לחשוב
שהתאריך היה מקרי. זה היה בדיוק
כאשר שולמה לשכירים המשכורת
שכללה את תוספת־היוקר. רבים
מהעובדים לא הספיקו להמיר את
כספם בדולארים. רבים אחרים השקיעו
במניות הבנקים — אמצעי שהיה
מקובל במשך תקופה ארוכה כדי
לשמור על ערך השכר במשך החודש.
רוב השכירים פשוט הותירו את שכרם
בחשבון הבנק שלהם. ואז נערך
הפיחות הקטן — ואחר־כך העלאת
המחירים הגדולה במוצרי היסוד.
ההסתדרות, כהרגלה, לא עשתה דבר,
מלבר כמה הצהרות לא־מחייבות.
אחר־כך, כשהשלב הראשון עבר
בשלום, בא השלב השני: סגירת
הבורסה, ואחריה הפשיטה הגדולה על
מניות הבנקים. לרבים מהלקוחות
החשובים והגדולים היו, כפי שהסתבר
בדיעבד, הסדרים מיוחדים עם הבנקים,
שלא הניחו להם להפסיד. אך מאות
אלפי שכירים שהשקיעו במניות את
שכרם החודשי — הפסידו עשרות
אחוזים ממנו בין־יום.
הזרוע הפינאנסית העיקרית של
ההסתדרות — בנק הפועלים —
היתה שותף מלא וחשוב להסדר זה.
היקפו של בנק הפועלים — על כל
שלוחותיו והבנקים המסונפים אליו —
מתקרב לשליש מכלל המערכת
הבנקאית בישראל. ההסתדרות עשתה
את חשבונו של הבנק, ולא את חשבונם
של ״המפקידים הקטנים״.
יגאל כהן־אורגד, שר־האוצר החדש,
שבא במקום יורם ארידור ״הטוב
והמיטיב״ ,לא הסתיר כלל שהוא
מתכוון לקצץ בשכר. ההסתדרות,
האמורה להיות איגוד מיקצועי, הכריזה
שהיא תאבק להגנה על השכר הריאלי.
אך טיבה של הגנה זאת התברר מהר
מאוד, כאשר המעסיקים ושר־האוצר
שיבחו את ההסתדרות על ״האחריות
הלאומית״ שהיא מגלה .״אחריות
לאומית״ בפי התעשיינים הפרטיים
והממשלה היא שם נרדף לנכונות
לוותר על השכר. השבחים הביכו מאוד
את ראשי ההסתדרות, וזה היה שורשו
של הסיכסוך המדומה על גובה
המיקדמה.
מה קרה להכרזתה של ההסתדרות
כי היא תגן על השכר הריאלי של
העובדים? התשובה פשוטה: ההכרזה
נשחקה, בדיוק כמו השכר. שום כלכלן
לא יצליח להסביר כיצד מיקדמה של
* 13 או של * 18 תשמור על השכר
הריאלי.
ההסתדרות עשתה בפעם נוספת את
חשבונה כמעסיק, וכמי שמייצג

צה״ל כצבא העומד מעל לוויכוחים
פוליטיים. מילחמה לבנונית שניה,
הפעם נגד סוריה, עלולה לגרום לפילוג
חסר־תקדים ולגרום לשואה ביחס
הציבור והנוער לצה״ל. כל זה נוסף על
האבירות האיומות הצפויות במילחמה
כזאת, נגד צבא מאומן־היטב הממתין
למיתקפה זו, והאפשרות של הסתבכות
חסרת־תקדים עם ברית־המועצות.

מזכ׳׳ל ההסתדרות משל
חיוכים ציניים

נשיא התעשיינים הורביץ
המיתון משתלם

שר־האוצר כהן־אורגד
הכרזה גלוייה
מעסיקים, ושוב, בפעם המי־יודע־כמה,
מתברר לעובדים השכירים בישראל,
שלמעשה אין להם איגוד מיקצועי.
כדי לנסות ולהצדיק את עמדתם,
מנסים ראשי ההסתדרות — הרבה
יותר מכל האחרים, להזכיר את
״המיתון״ ,שהוא־הוא המחייב את
העובדים להסכים להורדת שכרם.

האם יימנע אסון זה? האם
יירתעו שמיר וארנם מפני
ההרפתקה? האם מתכות רונלד
רגן להסתפק באיומים על סוריה,
לצורך סחיטה פוליטית כלבד?
השבוע זה לא היה ברור. הדבר לא
היה ברור מפני ששמיר־ארנס מנהלים
עתה את המדינה כצמד של
דיקטטורים (או כשלישיה, יחד עם

על־פי הוראת הנהגת ההסתדרוו
מציפים מזכירי מועצות־הפועלים או
העיתונות בהודעות על פיטוריב
למרבה הפלא, דווקא אנשי לשכה
התעסוקה הממשלתיות מזכירי!
לציבור שמיספר הצעות העבודה עולו
על מיספר מבקשי העבודה.

שלמה פרנקל י
יגאל כהן־אורגד) מבלי להתייעץ עג
איש — גם לא עם הממשלה, אשו
לחבריה הם רוחשים בוז עמוק ומוצדל
(ראה עמודים .)15-14

יתכן כי החודש האחרון שי
1983 יירשם בהיסטוריה כמוען
שבו איבדה ישראל את שריד
עצמאותה והסבה ללגיון־הזריג
של וושינגטון.

7ונסון העניק לישראלב־>*95ו רק 37 מיליון דורו -וקאוטו נתן ב־ 59 נבו5ן^8מיד,ון.
זרועי מה השתנתי מה מונות ישראל לאתות־הבוית תמורת סכומי־עתק אלה י

ע * ו שה!אחתוה
איזנהואר

האמריקאי לישראל הגיע ל־126.8
מיליוני דולארים.
הסיוע הזה, בעיקרו, לא היה מיועד
לסייע לישראל להחלץ מן המיתון
הקשה שהיא היתה נתונה בו. חשוב לא
פחות מסכום הסיוע היה הרכבו 90 .
מיליוני דולארים -־ 709 מכלל הסיוע
היה המילווה הצבאי. מילווה זה היהגדול פי שניים ויותר מכל המילוות
הצבאיים של ארצות־הברית לישראל
עד לאותה שנה.
בשנת 1966 חדלה ישראל לשמש
בעלת־ברית פוליטית גרידא לארצות־הברית.
היא הפכה גם בעלת־בריתה
הצבאית. הסיוע הצבאי הגדול היה
תגובה על עיסקת הנשק הסובייטו־מצרית.
על סיבותיה של זו אפשר יהיה
לעמוד בהמשך.

בן־גוריון
התחלה יפה

י אשר יחזרו ראש־הממשלה
1יצחק שמיר ושר״הביטחון משה
גם מוושינגטון, הם יוכלו להתגאות
ומבחינתם בצדק -בהישגם. הם
שימו משאת־נפש חשובה של מאז יניות־החוץ הישראלית
חלת שנות ה־50׳ .ישראל צעדה עוד
׳ב בדרך המוליכה אותה בעיקביות
עמד של ידועה־בציבור למעמד של
ייה חוקית לארצות־הברית.
לשינויים מסוג זה ביחסים אישיים
,בררך־כלל, ביטויים מוחשיים
מתחילה
וד. הידועה־בציבור
תגורר עם מאהבה, אחר־כך הם
ן שים רכוש משותף, ולעתים מפרנס
על־למחצה את הידועה־בציבור, עד
ויחסים הופכים להיות יחסי
ל־ואשה לכל דבר. נתיב זה עשוי
יות סוער, לעתים, ולדעת עליות
רדות.
ביחסים׳ שבין ארצות״הברית
:ראל, מהווה הסיוע האמריקאי
דמידה להתפתחות ההדרגתית בחינה האלה.
זסי־המישפחה
וקדקת של התפתחות סיוע־החוץ
מריקאי עשויייה ללמד גם פרקים
לפים בתולדותיו של המזרח־יכון•
בתולדות
היחסים שבין ארצות־ו־ית
וישראל אפשר להצביע על
כע שנים גורליות, ועל ארבעה
דים חשובים, שכל אחד מהם כולל
ש־ממשלה ישראלי ונשיא אמרי־יי

השנה
החשובה הראשונה היא .1952
מד הורכב מראש ממשלת־ישראל
־ בן־גוריון, ומהנשיא האמריקאי
יט אייזנהאואר. בשנת ,1951 היא
|נה האחרונה לכהונתו של הנשיא
מריקאי הארי טרומן, הסתכם הסיוע
מריקאי לישראל ב־ 100 אלף דולר.
ם זהו מחירה של דירה בתל־אביב.
גם אם מביאים בחשבון את הירידה
־ולה בערכו של הדולר, לא היה זה
ים משמעותי ביותר 100 .אלפי
׳ארים של שגת ,1952 שוויים היה
אלפי לירות ישראליות.
גשנה שלאחר מכן קפץ סכום
יוע בבת־אחת, והגיע ל־86.4
;1יוני דולארים. זה היה הביטוי
וחשי להחלטה שנפלה אז בצמרת
א״י ובממשלת־ישראל, להזדהות
ל־וכל עם המערב במאבק הבינגושי,
ותחיל להתפתח אחרי מילחמת־ולם
השניה. לא היה זה פשוט לקבל
ההחלטה הזאת. בכנסת נשאו
־י־כנסת מן הציונים הכלליים,

מאחדות־העבודה, ממפ״ם וממק׳׳י
נאומים נגדה, ואפילו עיתון הבוקר
הארץ הזהיר מפני האפשרות שישראל
תהפוך ״כלב שמירה״ מערבי במיזרח־התיכון.
ישראל
פנתה ראשית־כל למעצמות

הסתכם ב־ 404 מיליוני דולארים,
ש־ 300 מיליונים מתוכם היו מילווה
צבאי. בשנת ,1973 היא השנה שבה
פרצה המילחמה, עמד הסיוע על 467
מיליוני דולארים, ש־ 307 מתוכם הם
מילווה צבאי. בסך־הכל סופק לישראל
בשלוש השנים האלה נשק אמריקאי
בשווי של 1152.5מיליוני דולארים -
פי ארבעה מכלל המילוות הצבאיים
שהיו עד אז.
בשנת 1974 החזירה ארצות־הברית
לישראל את הנשק שנשחק ואת

הסכומים שדובר בהם, אלא גם מבחינת
ההתקדמות שחלה מבחינה ״חוקית״
ביחסי הצמד המעצמה האמריקאית
וידועתה־בציבור הישראלית.

פיצוי על
ויתורים
*ץ נחם בגין, שעלה לשילטון
^ /בראש ממשלה• ימנית לאומית,
התגלה כמי שמוכן לותר על עצמאותה
המדינית של ישראל, לא רק למע שה-

^ מאמריקה
לאמריקה
^ שנה הגורלית הבאה -ואולי
1 1הגורלית ביותר -היתה שנת
. 1971 הצמד הישראלי־אמריקאי

ניכסון וגולדה
הכנה למילחמה

ג׳ונסון ואשכול
משפל לשיא
השוקעות של מערב־אירופה, בריטניה
וצרפת, אך לא הניחה ידה גם
מארצות־הברית 1952 .היתה תחילתו
של התהליך. ישראל היתה לידועה־בציבור
של בריטניה וצרפת, אך קרצה
ורמזה גם לארצות״הברית.
התאריך המשמעותי השני הוא
. 1966 הצמד אז הורכב מראש
ממשלת־ישראל לוי אשכול, ומהנשיא
האמריקאי לינדון ג׳ונסון. עד לשנת
1966 הסתכם סיוע־החוץ האמריקאי
לישראל בכמה עשרות מיליוני
דולארים בכל שנה. הוא מעולם לא
עבר את הסכום שהוקצב לישראל כבר
ב־ .1952 בשנת 1964 היה שפל עמוק
בסיוע, והוא הסתכם ב־ 37 מיליוני
דולארים בלבד. שנה לאחר מכן, בשנת
1965 הוא חזר לרמתו הקודמת 61.7 -
מיליוני דולארים. אך בשנת 1966 קפץ
הסכום לפתע והוכפל. סיוע־החוץ

הורכב אז מראש־הממשלה גולדה
מאיר, ומהנשיא האמריקאי ריצ׳רד
ניכסון. בשנת - 1971 שנתיים לפני
שפרצה מילחמת יום־הכיפורים -
התחילה להתבצע תוכנית הצטיידות
תלת־שנתית של צה״ל בכמויות
אדירות של נשק אמריקאי. בשנת
1970 עמד סיוע־החוץ האמריקאי
לישראל על רמתו הרגילה 71.1 -
מיליוני דולארים, ש־ 30 מיליונים
מתוכם היו מילווה צבאי. בשנת 1971
קפץ הסיוע בבת־אחת, והיה פי שמונה
ויותר מאשר בשנה הקודמת. הוא
הסתכם ב־ 600 מיליוני דולארים, כאשר
כמעט כל הסיוע 545 -מיליונים, היו
מילווה צבאי. מילווה זה היה גדול יותר של הצבאיים המילוות מכל
ארצות־הברית לישראל במשך כל
שנות קיומה. בשנה שאחר־כך,1972 ,
נמשכה תוכנית ההצטיידות, והסיוע

התחמושת שנורתה במהלך מילחמת
יום־הכיפוריס. סיוע־החוץ האמריקאי
לישראל הועמד על שיא חדש 2570 :
מיליוני דולארים. כמעט כל הסכום הזה
2483 היו סיוע צבאי. לראשונההופיע גורם ״המענק״ בסיוע הצבאי.
ארצות־הברית העניקה לישראל
״במתנה״ נשק בסך 1500 מיליוני
דולארים. זה היה מעין פרס־ניחומים
לישראל על ההישג המדיני הכביר של
ארצות־הברית במילחמה, שהעבירה
את מצריים לגוש ההשפעה האמריקאי.
בקשר למילוות ולמענקים הצבאיים
ראוי להדגיש: כמעט כל
הסכומים שבהם מדובר אינם מגיעים
כלל לישראל. ההמחאה יוצאת את
האוצר האמריקאי כשהיא מוסבת
לפקודת ישראל, מיופה הכוח הצבאי
של ישראל בוושינגטון חותם עליה
מאחור, ומפקיד אותה בחשבונותיהם
של יצרני הנשק האמריקאים. לישראל
נותר רק לשלם את הריבית של
המילוות, בסך עשרות מיליוני
דולארים בשנה.
השנה הגורלית הבאה ביחסי
ארצות־הברית וישראל היא שנת ,1979
והצמד הפעם מורכב מראש ממשלת־ישראל
מנחם בגין ומהנשיא האמריקאי
ג׳ימי קרטר. המיפג׳ש בין השניים
האלה היה חשוב לא רק מבחינת

זאת עשו כל ראשי הממשלה שלפניו -
אלא גם להלכה. כלומר: הוא שאף
בגלוי להעניק מעמד הסכמי ליחסי
המעצמה־גרורה שבין ארצות־הברית
וישראל. הביטוי מרחיק הלכת לכך
היה ״החוזה האסטראטגי״ ,שלא נחתם
לבסוף, אחרי שהועבר בכנסת. חוק
רמת־הגולן, ואחרי שבגין נשא באוזני
השגריר האמריקאי סמואל לואיס נאום
נמלץ, והודיע שישראל אינה ״מדינת
ואסאלים״ של ארצות־הברית, וגם אינה
״רפובליקת בננות״ .עכשיו ניסו שמיר
וארנס לתקן מה שקילקל בגין אז.
בשנת ,1979 בעיקבות חתימת
הסכמי קמפ״דיוויד, הגיע הסיוע
האמריקאי לישראל לסכום חסר
תקדים, והוא הסתכם ב־ 4815.1מיליוני
דולאריט 4000 ,מתוכם סיוע צבאי.
סכום אדיר זה בא ״לפצות״ את ישראל
על הוויתורים ״הביטחוניים״ שבהסכם
השלום הישראלי־מצרי.
בשנת 1980 ירד הסיוע האמריקאי
לישראל ועמד על 1811 מיליוני
דולארים, ובשנת 1981 חזרה על עצמה
התמונה שאיפיינה את כל השנים
שקדמו למילחמות שניהלה ישראל
במרחב, והסיוע הצבאי האמריקאי
לישראל גדל בבת אחת ב־ 400 מיליוני
דולארים.
התנודות, לאורך השנים, בסיוע־

החוץ האמריקאי לישראל, היו
בדרר־כלל כלפי מעלה, כאות־וסימן
לשביעות רצונה של ארצות־הברית
משירותיה הטובים של ישראל. אך
על־כך אפשר ללמוד דווקא ממה
שהתרחש בשנת .1975 באותה שנה האמריקאי סיוע־החוץ הסתכם לישראל ב״ 693 מיליוני דולארים
בלבד -רבע, כמעט, מן הסיוע בשנה
שקדמה לה, ורבע מן הסיוע בשנה
אחר־כך. הסיבה היתה פשוטה:
התעקשותו של ראש־הממשלה דאז
יצחק רבין, בתקופת המו׳׳מ על
הסכמי־הביניים. האמריקאים רמזו על
אי־שביעות רצונם מעמדתו של
ראש־הממשלה הישראלי באמצעות
סכומי הסיוע, וקרוב לוודאי שהיתה
לכך השפעה, שכן רבין הסכים לבסוף,

רגן
שמיר גושפנקה חוקית

זאת היתה ביטוי לכוונתם של
הסובייטים לרדות את חלקם בנפט
המיזרח־תיכוני. האסטרטגיה שלהם
היתה -איגוף מדרום של חצי־האי
ערב, באמצעות הצבאות המצריים.
הניסיון הזה נכשל. יותר מאוחר
הצליחו הסובייטים מעט יותר.
באמצעות האיגוף ממערב, על״ידי לוב,
והאיגוף מצפון על־ידי סוריה. אך
בעיקרו של דבר אין לסובייטים עדיין
חלק ונחלה בנפט המיזרח־תיכוני,
מלבד שליטתם בחמשת המחוזות
הצפוניים של איראן שבעיבורי המרחב.

מילהמות•
הנפט
**ץ נות החמישים הצטיינו ב
קארטר
ובגין י
השלום משתלם יותר
להצטרף למהלך האמריקאי. האמריקאי בסיוע התנודות לישראל -ובמיוחד חלקו הצבאי -
קשורות קשר הדוק למוצר היצוא מם׳
1של המיזרח התיכון -הנפט, ולמוצר
היבוא מס׳ - 1הנשק.
המרחב עלה על מפת הנפט בשנת
.1908 כמה שנים קודם לכן, בשנת
,1901 ייסד מחפש־זהב אנגלי בשם
ויליאם נוקס.ד׳ארצ׳י חברה בריטית־צרפתית־אמריקאית
שקיבלה מהשאה
של איראן זיכיון להפיק נפט בקיסרות
כולה, מלבד חמשת המחוזות הצפוניים,
שם היה זיכיון לרוסים (הזיכיון נמצא
עד היום בידי הסובייטים) .בפעם
הראשונה נמצא נפט בכמות
משמעותית ב־ 1908 במסועיד־אי־סו־לימן,
וד׳ארצ׳י יסד את החברה האנגלו־פרסית,
שהפכה אחר״כך לחברה
האנגלו־איראנית, ולבסוף נקרא שמה
בריטיש פטרוליום, אחת מחברות הנפט
הגדולות ביותר בעולם עד היום.
עד אז הופק נפט במרחב בכמויות
קטנות ולא משמעותיות. הגילוי את הבהיר
במסועיד־אי־סולימן
האפשרויות הטמונות באדמת המרחב,
ובהדרגה התחיל המיזרח־התיכון להיות
אסם הנפט של העולם. אחרי הגילוי
באיראן היה הגילוי החשוב בכירכוב
שבעיראק בשנת ,1927 בסעודיה
בשנת ,1936 בכוויית ב־ ,1953 בלוב

4815.1

ב־ 1959 ובנסיבות אבו־ראהבי בשנת
. 1961
גילוי הנפט הוביל לעניין המוגבר
שגילו מעצמות המערב במרחב, ואכן,
הן הצליחו להוציא את השליטה
הישירה והעקיפה במדינותיו מידי
האימפריה העותומנית כבר במילחמת־העולם
הראשונה, כאשר המיזרח־התיכון
סיפק פחות מ־* 5מכלל
התיצרוכת העולמית. מעצמות המערב
וברית־המועצות הצליחו לשמור על
שליטתן במרחב מפני הצבאות הנאצים
שתקפו בשני ראשים -האחד במידבר
המערבי שבצפון־ אפריקה, והאחר
שהתקדם כלפי דרומה של ברית־המועצות,
שבעיבורי המרחב. הקרבות
של אל־עלמיין וסטלינגרד סימלו את
ההצלחה של בעלות־הברית.

!/שני תהליכים. האחד: החדירה
המאסיווית של חברות־נפט אמריקאיות
לאזור שהיה נחלתם הבלעדית־כמעט
של הבריטים והצרפתים. השני:
הורדה הדרגתית של מחירי הנפט.
בשנת 1959 היו ההורדות דראסטיות
במיוחד. המובילה היתה בריטיש פטרו־ליום
שהכריזה על הורדה של 18 סנט
לחבית של נפט מיזרח תיכוני. חברת
ההובלה של סטנדארד אויל ניו־ג׳רסי
שבשליטת רוקפלר הכריזה על קיצוץ
של עד 14 סנט במחיר ההובלה של
חבית נפט מהאזור. החברות האחרות
הצטרפו, והתוצאה היתה ירידה
משמעותית בהכנסות של מדינות
המרחב. התגובה היתה ועידת בגדאד
באוקטובר . 1960 נציגי המדינות
מייצרות הנפט התכנסו שם, והתוצאה
היתה יסוד אופ״ק, שתפקידו העיקרי
היה לשמור על מחירי הנפט.
במרוצת שנות השישים, בעיקבות
יסודה של אופ״ק, התחילו מדינות
המיזרח־התיכון ליצור את חברות־הנפט
הלאומיות, ולהפקיע, בהדרגה,
את זיכיונותיהן של חברות־הנפט
המערביות. הן התחילו להעולת מחי־

ריס, ומדינות המערב הגיבו על כך
בפיחותים תכופים של ערך המטבע
שלהן. במקביל, גברה גם החדירה
הסובייטית למרחב. הסובייטים קצרו
הצלחות במצריים, בסוריה ומאוחר
יותר בלוב, מילחמת ששת־הימים
היוותה ביטוי אלים למאבק הבינגושי
במיזרח־התיכון. חסימת תעלת־ סואס
בעיקבות המילחמה הביאה לחרם הנפט
הראשון, שהיווה מעין חזרה כללית
קטנה לחרם הנפט של ,1973 בעיקבות
מילחמת יום־הכיפורים. בשנת 1970
הצטרפה ניגריה לאופ״ק, ובעיקבות כך
היו בידי מדינות האירגון ־ 70$מיצוא
הנפט בעולם, ב־> 49$מכלל היצור
העולמי. מדיניות ההלאמה התגברה,
ומדינות אופ׳׳ק התחילו לנקוט גם
מדיניות מחירים תוקפנית, כדי
להתגבר על מדיניות הפיחותים
שננקטה במערב. גם החדירה
הסובייטית הגוברת למצריים ולסוריה
התגברה, ונחתמו עיסקות ענק של
נשק בין הסובייטים ובין מדינות אלה.
האמריקאים הגיבו על־כך בציוד
גובר של ישראל לקראת המילחמה
הבאה. בדיעבד, אחרי המילחמה,
נשמעו רמזים על כך שהאמריקאים היו
מעוניינים בתבוסה חלקית של ישראל,
כרי לאלץ אותה לסגת מהשטחים
שנכבשו במילחמת ,1967 תוך ״כניעה מעורבות אמריקאים״. ללחצים אמריקאית מסוג זה, אמר ההסבר,
תחזיר אל חיקה את המרינות הערביות
שנדדו לרעות בשדות זרים. אך נראה
שהסבר זה הוא בגדר חוכמה שלאחר
מעשה. למעשה, האמינו האמריקאים
— בדיוק כמו הגנרלים והפוליטיקאים
הישראלים — שתמונת המילחמה של
1967 תחזור על עצמה, במימדים
גדולים יותר: דהיינו — ישראל תנחיל
למצרים ולסוריה תבוסה כה מוחצת,
שהן יתייאשו סופית מן הפנייה אל
הדרך הסובייטית.
.אך זה לא קרה. הסובייטים, ככל
הנראה, לא נלהבו למילהמה בדיוק
בגלל הסיבות שבגללן רצתה בה
ארצות־הברית. הם חששו מתבוסה
ערבית מוחצת. לפיכך הם הוציאו את
המומחים שלהם ממצריים עוד לפני
המילחמה, כדי שלא יואשמו באחריות.
התחלת שנות השבעים -השנים
שקדמו למילחמה והשנים שאחריה,
סימנו את כניסתו של גורם כלכלי
,חשוב נוסף למערכת של המרחב -
תעען יית הנשק.

שלמה פרנקל

13.2

12.9
126.8
90.0

25.0
85.0

30.0
600.8

עבר אל־נאצר הלאים את תעלת סואס
עורק הנפט הראשי לאירופה, שבוהובלו במיכליות קרוב ל־־ 20$מכלל
הנפט שהופק בעולם -וכמעט כל
הנפט שהגיע לאירופה מן המיפרץ
הפרסי ומסעודיה. הבריטים והצרפתים 2508.0
בעזרתה של ישראל, ניסו לשוב
ולהשתלט על התעלה, אך ללא
הצלחה.
מילחמת־הנפט השניה, היתה
מילחמתו של נאצר בתימן. מילחמה

307.5

300.0

1700.0

1757

1000.0

1811.8

1000.0

4000.0
1811.0

1000,0

2189.0

2498.0

300.0

2482.7
693.1

2219.0

71.1

545.0
404.2

בשנת 1956 התחוללה במרחב

76.8

121

467.3

״מילחמת הנפט״ הראשונה, כאשר 2570.7

בתרשים: סכומי הסיוע האמריקאי לישראל מ־ 1951 ועד 1983
במיליוני דולארים (במחירים שוטפים) ,מופיעים בקצות
העמודות, מימין. החלק השחור של כל עמודה מייצג את הסיוע
האזרחי. החלק האפור מייצג את הסיוע הצבאי וסכום הסיוע
מופיע בתוכו. עקב מיגבלות השטח אין העמודות לשנים 1931
עד 1975 עשויות לפי קנה־מידה המייצג את גודל הסכומים.

86.4

1409.0
1700.0

!ודיס באו להתנחל
די ללחוץ על
וממשלה היהודית,
חסות חיילים
?ודיים, ויהודים
!חדים באו למחות
;דם וכל זה בלב
עיר הערבית
*ישפחת מתנחלים באה להת־ו/יישב
בארץ־ישראל. מישפחה
־ובת־ילדים• .אחרי נדודים רבים
ורץ, הגיעה המישפחה אל מבואות
ניר שכם. שם התיישבה על נשותיה,
!ת וכמובן כל העדרים.
מישפחת בני-חמור, המישפחה ה־
:וברת והגדולה בעיר, התיידדה עם
הודים ואף מכרה להם חלקת אדמה
וקרח העיר, שם התיישבה המישפחה
הודית.
לא עבר זמן רב ושכם, בנו המכובד
ל חמור, התאהב בדינה, בתו של
הודי. השניים קיימו יחסי־מין ורצו
;תחתן. הלך שכם אל חמור אביו
תחנן לפניו שיגש אל יעקב, אביה
ל דינה אהובתו, ויבקש ממנו את ידה.
חמור ניגש אל יעקב, שהיה ידידו
!כנו, וביקש, כמינהג המקום, את יד
נו. הדבר גרם לזעזוע עמוק במיש־
!תה של דינה .״לא ייתכן,״ אמרו
נחים ,״שאחותנו תתחתן עם גוי שלא
מול!׳ אחרי התייעצות מישפחתית
התנית, הגיעו להחלטה שאם ייאות
:ם להתגייר ולמול את עצמו, הם
כימו לתת לו את אחותם לאשה.
יעקב הסביר את הדברים לחמור
:י שכם, ואמר לו שאם הם, הגויים,
י־המקום, יסכימו לנהוג כמינהג
:ברים ולעשות ברית־מילה לכל זכר,

הרב המתנחל משה לווינגר (מימין, בכיפה
שחורה גדולה) ,נואם לפני עשרות המתנח לים
שצעדו ביום השלישי שעבר ברחובות העיר שכם, מקבר״יוטף

דגלים ונשק

המונית בקרב כל הגברים של העיר,
וביניהם שכם המאוהב. וכך, חשב שכם,
יוכל לשאת לאשה את דינה אהובתו.
אך לא כך היה. גברי העיר עוד לא
הספיקו להירפא מן הניתוח המכאיב,

לעבר השוק הסיטונאי הטנור. המתנחלים, רובם נושאי נשק, נשאו
דגלי״ישראל וכרזות שבהן היו ציטוטים מן התנ׳ך על זכותם האלוהית
על העיר שכם. כוחות גדולים של צבא איבטחו את ההפגנה.

כל זה התרחש לפני 3800 שנים
בארץ־ישראל.
לימים, כאשר שכב יעקב גוסס
במיטתו וקרא לבניו אליו כדי
לומר להם דברים אחרונים, נזכר

האוטובוס השרוף

נשרף באורח פלא ו.מיד מיטתורית׳ ,אוטובוס ערבי(עם מיטפר כחול)
שחנה על הכביש הראשי המוביל לשכם. שורפי האוטובוס לא נתגלו,
והערבים פוחדים לומר במי הם חושדים. די בסמיכות המעשה לדקירה.

לדי 91ר 11י 1ר 1 1ח 1י ל 1ח מבט מן הגג של קבר-יוטף: בתחתית התמונה חייל צה׳ל בחגור
11 1 111 111 41 1 . 11 1 /מלא עומד בפתח. לפניו, ברחוב, מכוניות המתנחלים, שהן
׳אובייקט הפוטנציאלי והטיבה לזריקת האבנים. מאחוריהם, ברחוב, קבוצת ילדים ערביים שטיימו את
ימודיהם בבית״הטפר ועוברים ליד קבר־יוטף בדרכם הביתה. הילדים הם מיידי האבנים על מכוניות.
י יוכלו שני העמים לחיות יחד ואף
זתחתן אלה באלה.
מישפחת חמור החליטה להסכים
זנאי זה, וכך יוכלו לחיות בהרמוניה
שלווה עם המתנחלים השכנים.
תור זמן קצר נערכה ברית־מילה

והנה הגיעו שימעון ולוי, בניו של
יעקב, אל בית מישפחת חמור וערכו
שם פוגרום. הם רצחו את שכם ואת
אחיו, בזזו את רכושם והרסו את ביתם.
״הכזונה יעשה את אחותנו?״ אמרו
ליעקב המזועזע, שסלד ממעשיהם.

במעשה מתועב זה של לוי ושימעון:
״שימעון ולוי אחים כלי־חמס מכורותיהם.
בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם
אל תחר כבודי, כי באפם הרגו איש
וברצונם עיקרו שור. ארור אפם כי עז,
ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב

ן וון? ד ח \ 1ך השוק הטיטונאי של שכם, השוכן בפרברי
11111^ 11 | #111111 העיר ליד מחנה-הפלישים בלאטה, נטגר
מייד אחרי דקירתו של המתנחל. השוק עדיין סגור, בעוד היהודים
עושים בשכם ככל העולה על רוחם: מתנחלים באופן בלתי־חוקי, עורכים
הפנטת המונים בתוך העיר הערבית ומתכננים התנחלות של קבע.

גדולי השילטון, החל בקצינים הבכירים
של המימשל הצבאי, עבור ברמט־כ״ל
וקציני צה״ל וכלה בשרי־ממשלה
וחברי־כנסת. אבל כלום לא עזר. המתנחלים
בשלהם.
לצורך המאבק גייסו את מיטב
כוחותיהם. קנאי כל ההתנחלויות באו
לקבר־יוסף כדי לקחת חלק בשיגעון.

,שכס אהד
גתמי לך״...
^ מקום דמה לחפ״ק צבאי. באוהל
1 1קטן, מאחרי מיבנה הקבר, ישבו כל
ה״גדולים״ וניהלו את מטה המאבק. הם
החליטו החלטות, גייסו אנשים ושלחו

ענת סרגוסטי

זה מור זה

מימין: ישראל הראל, ראש .,מועצת היישובים
ביהודה ושומרון״ ,בעת ויכוח עם אנשי
שלום־עכשיו. משמאל: נפתלי רז ולידו דני זיידמן. אנשי שלום־עכשיו

באו לבקש מן המתנחלים לעזוב את קבר״יוסף ולא, כן איימו, יבואו
לשם ביום השישי כדי להפגין נגדם. המתנחלים לא נענו, כמובן, לבקשתם
של אנשי שלום־עכשיו ובסוף הפגישה התפתח במקום ויכוח סוער.
ישראל. הם באו לשם, הקימו שני
אוהלים, הביאו מיזרנים ואוכל וקבעו
״עובדה בשטח״ .התנחלות בלתי-
חוקית .״מטה המאבק״ הם קראו למקום,
כשהמאבק הוא של יהודים נגד
ממשלה יהודית, בתוך עיר ערבית
טהורה.

ראש־הממשלה ושר־הביטחון היו
באמריקה, ולא היה מי שייתן את
ההוראה לפנות את הפולשים בכוח,
למרות שלכל היה ברור ששהייתם של
המתנחלים במקום אינה חוקית, וכי יש
לפנותם.
בזה אחר זה עלו אליהם לרגל כל

קריאות ואיומים דרך כלי־התיקשורת
הרבים, שבאו למקום.
בחדר אחר במיבנה ישבו 15
תלמידי־ישיבת ״עוד יוסף חי״ ולמדו
פרקים בכתבי־הקודש. בחורים צעירים,
כיפות סרוגות לראשיהם, חולצות
משובצות ומיכנסי־ג׳ינם, שציציות
מדובללות מציצות מהם, התנועעו
במונוטוניות לכיוון מיזרח. בחורים
צעירים, רובם ככולם בסביבת גיל
הצבא, חלקם נושאי־נשק, עמדו בחצר
וחיכו לקריאה.
חלקם הגדול לא שירת מימיו
בצה״ל, וגם לא מתכוון לעשות זאת.
הם תלמידי־ישיבות, ואינם מתכוונים
אף ללכת לישיבות־ההסדר, שבהן
משרתים שרות חלקי בצבא.
כשהם נשאלו בקשר לכך, הם
התחמקו מתשובה ישירה. נראה כי
הצבא אינו העניין שלהם.
על דלת הישיבה מודבקת מודעה
על יום־עיון בשכם שייערך שם — אם
ירצה השם — ביום החמישי הקרוב..
בראש המודעה ציטוט מן התנ״ך:
״שכם אחד נתתי לר על אחיר.״
(המשך בעמוד )68

ואפיצם בישראל ״.יעקב, שסלח לבניו
את סיפור מכירת יוסף, לא שכח, גם
בגסיסתו, את הטבח והביזה שעשו
שימעון ולוי. הוא נישל אותם מנחלתם.
היום יושבים בקבר־יוסף מתנחלים
חדשים. אלה טוענים לבעלות על
המקום, ומסתמכים בדבריהם בדיוק על
פסוקים אלה, המספרים על כך שחמור,
אבי שכם, מכר ליעקב את חלקת
האדמה הזאת במיזרח העיר שכם.
הם יושבים שם בלב העיר הערבית,
בתוך מיבנה קטן של קבר שכיפתו
עגולה, ומצטטים פסוקים מן התנ״ך.
המתנחלים עוררו מהומה. בחור
משלהם, יוסף שטרן, נדקר בשוק של
שכם. השוק נסגר מייד על-ידי
כוחות־הביטחון — מה שבטוח: עונש
קולקטיבי מיידי. באותו הלילה נשרף
באורח מיסתורי אוטובוס ערבי בכניסה
לעיר שכם. וזו רק ההתחלה. כשם
ששימעון ולוי ניצלו את פרשת דינה
כדי לחמום ולשדוד, כן מבקשים
המתנחלים לנצל את פרשת שטרן כדי
לבצע את זממם בשכם.
מעשה שלא ימולה
ף* ייד עם היוודע דבר הדקירה,
^ /הגיעו עשרות מתנחלים מכל
איזורי הגדה לקבר־יוסף, השוכן בסמוך
לשוק הסיטונאי, במבואות מחנה־הפליטים
בלאטה.
אין זה סוד שהמתנחלים דורשים
מזה זמן רב שהממשלה תחריף עוד
יותר את מדיניות־הענישה בשטחים
הכבושים, בייחוד לגבי ילדים מיידי־אבנים
הפוגעים במתנחלים היהודיים.
אץ הם מסתירים את רצונם שעל
מיידי־האבנים ומישפחותיהם יוטלו
עונשי־גירוש. זה, כך הם אומרים,
ירתיע את הילדים הקטנים מלזרוק
אבנים ולהתנכל למתנחלים הבאים
לשדוד את אדמתם. כפי שאמר רפאל
איתן :״זה עובד טוב על ערבים.״
מחאתם של המתנחלים היתה
מכוונת נגד מדיניותה של ממשלת

עציר בעירו

בסאם אל״שכעה, ראש עיריית שבם המודח,
עומד בפתח ביתו כשהוא נשען על שני מקלות
הליכה. רגליו של אל״שכעה צקסעו בפיגוע משולב לפני שלוש שנים, בו
נפצעו גם ראשי ערים אחרים בגדה. האשמים לא נתפסו עד עצם היום
הזה. מאחורי אל״שכעה קומנדקר של מישמר הגבול, הניצב ב דיד קבע

ליד ביתו. החיילים, לפי הוראה מגבוה, מטרידים ללא הרף את אל־שבעה
ומישפחתו וגם את הבאים לבקרו. אלה נאלצים למסור בפתח
את תעודות הזיהוי שלהם ולהרשם באיזושהי רשימה שחורה. אל-
שבעה, שבאופן רישמי אינו נתון במעצר, מוטרד ללא הרף ולעיתים אף
אוסרים עליו לצאת את ביתו או את עירו, תלוי, כמובן, מהי מטרתו.

זרד ווי: שר בחוץ?

בווו מנופחי בעדמזר? יונה? מועמד וציני לתיק־החוץ ורואשות־הממשרה?
חקירה מיוחדת של ״השד הזה ,,מגרה מה מתרחש סביב תביעותיו של לו
ך* ויד לוי יצא למילחמה. הוא
1התלתן פומבית על כן־ שראש־הממשלה,
יצחק שמיר, לא דיווח לו על
המשא־ומתן שניהל בארצות־הברית,
למרות שלוי כיהן בארץ כראש־הממשלה
בפועל. כך נמנע מידע חיוני
מהממשלה כולה, ושמיר, יחד עם משה
ארנס, קבילו את כל ההחלטות לבדם.
שמיר הגיב על כן־ פומבית בזילזול
מופגן. כשנשאל על כך בטלוויזיה
ודיר חייד של בוז ואמר שהכל יסתדר.

היה ברור שמאחרי תיגרה זו
מסתתר עניין גדול יותר: רצונו

של לד לזכות בתיק שר־החוץ,
להתמודדותו על כהכנה ראשות־הממשלה, ואי־רצונו
הבולט של שמיר להיענות
לתביעה זו.
גורלו של דויד לד מונח עתה על
כפות המאזניים.
מה הם סיכוייה

מיתוס ושמו רו׳
^ ש הרואים בדויד לוי פוליטיקאי
בר־מזל, סיפור רומאנטי אמיתי של

החברה הישראלית, פועל בניין
מעיירת־פיתוח, שהגיע למישרת סגד
ראש־הממשלה בגיל .45
אחרים סבורים שלוי עדיין רחוק
משיא הקאריירה שלו. כישלונו
במרכדחרות, מול יצחק שמיר, היה
צעד נבח שלו. דויד לוי מיקם את עצמו
על המפה, כמועמד רציני לראשות־הממשלה.
אם הדיר לשם כרוכה
במילוי תפקיד בעל אופי מדיני, מוכן
לד להתמודד עם תיק־החוץ.

עניין הכישורים נראה צדדי
בהאבינט גרופר, גירשה פת

אליעזר שוסטק העקב מרידוד.
להם יש כישורים יותר טובים?
הם גילו יותר זהירות ותבונה
מלה בעיצומה של הרפתקת•
הלבנון? אם משה נסים יכול
להיות ממלא מקומו של יצחק
שמיר במישרד החוץ, לד יכול
לדליות נשיא ארצות־הברית!

מטה הפעולה
של לוי

לטיעון הזה נוסף, כמובן, גם תופך
העדתי. אחרי מבול הבדיחות הנואלות
על לד, הקשורות כולן במוצאו
המארוקאי, החל.הפסטיבל הנגד*.

העובדה שלד אינו טיפש
ובור מוחלט, כפי שסברו בטעות
בתחילה, תרמה ליצירת
המיתום ההפוך של לד המחונן,
המבריק, השקול, המדינאי
מלידה, היונה וההומאניסט הכי
גדול בממשלה.
המיתוס הזה נקלט בקלות, מכיוון
שהוא ענה על מישאלות־לב של
רבים, ופוליטיקאים עיתונאים
המייחלים מזה שנים רבות להופעת
מנהיג עממי מקרב עדות־המיזרח,
שינקוט עמדות מתונות בסיכסוך עם
העולם הערבי בכלל, ועם הפלסטינים
בפרט.

מישאלת־הלב זכתה לחיזוק
נוסך, בשל היריבות הגדולה בין
לד ובין אריאל שרה.
שני אלה מנסים לגייס תמיכה
ציבורית מאותן השכבות עצמן. שרון
מדגיש את עברו הצבאי, את ניציותו
ואת שינאתו העזה למערך. לוי מנפנף
במוצאו העדתי, ובזיקתו, כביכול,
לנושאים חברתיים.
חלוקת־שטחים זו לא עמדה במיבחן
לבנון. התנגדותו של דויד לוי לכמה
מהלכים של שרון במילחמה היתה די
מתונה, וצריך הרבה דימיון ורצודטוב
כדי להגדיר אותו כמתנגד אמיתי
לפלישה ולזוועות שביצע שרון נגד
האוכלוסיה האזרחית בלבנון. אלא
שבמיסגרת שבה פעל לד — בתוך
ממשלה ניצית ומרכדמיפלגה משולהב
— נראתה גם הביקורת הצנועה ביותר
כמעשה נועז במיוחד. מניותיו של לוי
בקרב הניצים המטורפים, המאכלסים
את המרכז בהמוניהם, ירדו במיקצת,
מה גם שיד־ימינו של שרון, ראש
מועצת קרית־גת ח״כ דויד מגן, יצא
נגד לוי בשצף־קצץ.
עד היום מאמין לוי שתבוסתו
במרכדחרות נבעה אך ורק מ״הטעות״
שעשה בזמן המילחמה, והוא משתדל
מאז לתקנה כמיטב יכולתו. סגן
ראש־הממשלה, ה״יונוד, חביבם של
הכתבים הוורדרדים בעיתוני״הערב,
הפך התומך הנלהב ביותר ביישוב
הגדה, הלוחם הנמרץ ביותר נגד
ממשלת־״התקפלות׳׳ עם המערך,
ולדובר קנאי ובוטה הקורא לעימות עם
הסורים, אף מעבר להתבטאויותיו הלא
כל־כך מתונות של ראש־הממשלה
שלו, יצחק שמיר.

הארץ, עושה לעצמו נפשות בקרב־־
פעילי־המיפלגה, מחניף להם, משמיץ
את יריביו הפוליטיים בנוסח ובסיגנון

המתחרים הצעיוים
של לוי

• שוון נציג המאווקאים
^ דד לד צפה בדאגה רבה
1בפעילותו של שרון בסניפי חרות.

שחץ חש את עצמו מנודה
בממשלה, מה גם שכל נאמניו
של מנחם בגץ ממש מחרימים
אותו ותאים בו את האשם
העיקרי בהתמוטטותו הנפשית
של אללם.

סגן ראש־הממשלה לעיניה המעריצות של מלצרית בבית־מלון

בעצת אורי דן ירד שר־הביטחון־
לשעבר אל העם. בין נסיעה אחת
לחו״ל לשניה, מסתובב שרון בכל רחבי

עי סרת

תקדים

שמיר, שגילה כלפי־חוץ רוח
חברית, כמעט ספורטיבית, נוכח
ניסיונו הכושל של דויד לוי להתמודד
עמו במרכז־חרות, נוטר טינה קשה
לסגנו.

בפוליטיקה

שאין להם
הישראלית.
עיתונאים, שעקבו אחרי הופעותיו
של שרון במערכת הבחירות לרשויות
המקומיות, מדווחים על הצלחות
דראמתיות של האיש. המונים נלהבים,
המחפשים תחליף לבגין, מוצאים בו
דמות חזקה, איש היכול להתמודד עם
שימעון פרס השנוא, וללמד אותו לקח.
כימעס כל המומחים להלך־הרוחות
בקרב עדות־המיזרח סבורים שההנחה,
שהם מחפשים מנהיג דווקא מבני־עדתם,
היא מופרכת.
סיגנון פופוליסטי עממי, בצירוף
רקע מחתרתי (או ביטחוני) מתאים,
יספיקו בהחלט. דווקא בעיירות־הפיתוח
ובשכונות אפשר לשמוע
ביקורת גלוייה על עברו הצבאי
המעורפל — הבלתי־קיים, בעצם —
של דויד לוי.

מי שמכיר היטב את ראש
הממשלה יודע שהוא ראה
באתגר של לוי משום ״חוצפה״,
ניסיון של איש-ציבור ״לקפוץ
מעל לקורקבן שלו״.

מקורביו של שמיר התבטאו
בשיחות עם העולם הזה בזילזול
מוחלט על לוי, והביעו התמרמרות על
שאפתנותו הרבה של איש ציבור
״כל־כך אפור״ .ראש־הממשלה מקפיד,
אומנם, על גילויים חיצוניים של
חלוקת־כבוד לסגנו, אבל לוי מנוטרל
מהתייעצויות מכריעות בנושאים
מדיניים.

ל״העולם הזה״ נודע ששמיר
מקיים מעין מיטבה חשאי, שבו
שותפים ארנס, כהן־אורגד, סגן
שר-החקלאות מיכאל דקל וח״ם
רוני מילוא, ושם נחתכים
ביותר,
עניינים חשובים
ממלכתיים ומיפלגתיים כאחד,
ללא השתתפותו של דויד לוי.

התמיכה במנהיג אינה דוד

קא חיפוש אחרי איש בצלמם
ובדמותם, אלא מעין גשר בץ
מאווייהם לגאולה פסיכולוגית׳
חברתית ובץ המדינה בפי שהם
חונכו להבץ ולתפוס אותה.
מבחינה זאת מהווה שרון מועמד
אידיאלי. הוא ערמומי, חסר־תיחכום,
אנטי־תיזה ישירה ליפי־הנפש למיניהם.
חסר לו הנופך המעין־דתי של
בגין, וגם האנושיות האמיתית של
מנהיג חרות, אך אין לשכוח ששרון
פונה כבר לדור הבנים, שרובם שירתו
בצה״ל, שגדלו על מיתוסים אחרים,
ושאינם זקוקים לבאבא־סאלי אשכנזי
מסוגו של בגין. הקשיחות של שרון
היא נכס אדיר עבורו בחוגים אלה,
ומכאן גם הצלחתו הבלתי־מבוטלת
בתחרות עם דויד לוי על קולותיהם.
דויד לוי נהנה גם הוא, כמובן,

סגן ראש־הממשלה רותח מזעם על
התפתחות זו, אבל בשלב זה אינו מעז
לצאת בגלוי נגד ראש־הממשלה,
הנחשב בתנועת־החרות כסיפור־הצלחה
מפתיע.
תחת זאת הורה לוי לרייסר
ולקליינר לארגן את תומכיו. למטה
המצומצם צורף גם יהושע מצא, ה״בוס״
של סניף־חרות החזק בירושלים.
מטהו של לוי פועל בחשאיות
ובקול דממה דקה, אבל ראשיו,
השונאים שינאת־מוות את האיש החזק
של שמיר בכנסת, רוני מילוא, מחכים
לשעת־הכושר.

רייסר סבור שבסופו של
התהליך יתחיל הציבור להגיב
על הגזרות הכלכליות של
הממשלה, ושכהך אורגד יבזבז
במוקדם או במאוחר את האשראי
הגדול שלו. ההתמרמרות
תישא אופי כלכלי־חברתי, ואז
תאלץ תנועת־החרות לשלוף
את הקלף הפופוליסטי של לוי.

״בלוף!״

ח׳ב בפיר מהמערך, שר-
לשעבר המכיר היטב א ת לוי,
השביס לדבר בגלוי על סגן-
ראש״הממשלה, אבל בעילום

.לוי הוא בלוף. בור אמי תי,
המעמיד פני מומחה
ושקול. איו לו דיעה בשום
נושא, ולא מעניין אותו שם
דבר, חוץ מדויד לוי עצמו.
״ה״יוניות״ שלו היא בדי חה.
לוי הוא ממש השטר־אושיב
של הלאומן המובהק
מקרב בני-עדתו, שונא־ערבים
מובהק, שלא יצא
מעולם להגנתם, וזה כולל גס
את ערביי-ישראל.
.לוי הוא שר די כושל,
ושגנו, משה קצב, עושה עבות
את כל העבודה הרצינית
והבישי.
במישדד-השיכין
הוא מלא קינאה במתחדיו
הצעירים והמוכשרים יותר,
ראשי עיידות-חפיתוח, וב עיקר
בקצב ובח׳־כ מאיר
שיטרית.
.הנשיון שלו להיות שר־חוץ
הוא ממש נלעג. לוי
בקושי מכיר את מפת-
העולם, ואיש מדבר מילה
אנגלית. בהיותו בהשתדרות המשיתים מראשי היה לאלימות, והיה אחראי להו פעות
מבישות רבות של
שיעתו בוועד הפועל״.
מתמיכה גדולה בסניפים. שורשיו
בחרות עמוקים יותר משורשי שרון,
וחסידיו בסיעה בכנסת, הח״כים
הצעירים מיכה רייסר ומיכאל קליינר,
עובדים למענו ללא־ליאות. למרות
העובדה שהוא מנופח ומלאכותי
במיקצת, אין ללוי שונאים־בנפש, כפי
שיש לשרון. הוא נאמן מאוד לתומכיו,
מגלה כלפיהם יחס אישי־מישפחתי,
ומקדם אותם במהירות עצומה. את
עלייתו המטאורית של איש בינוני
(בלשון המעטה די־נדיבה) כמו רייסר
אפשר לייחס אך ורק למאמציו של לוי.
אין לו תחלופה כה גדולה של

לוי עצמו שותק, אבל מקורביו
סבורים ששמיר עושה שגיאה קשה
בכך שהוא מבודד את סגנו ממוקדי־ההכרעות.
דויד לוי עלול לשלוף את
הקלף הסודי האחרון שלו. מקורביו
אישרו, בשיחה עם העולם הזה, את
המידע שכבר הופיע בשבועון,
שקיימת אפשרות לברית בין שרון
ודויד לוי, שתאבק עד חורמה
בשלישיה השלטת.

אוהדים, כפי שיש לשרון הלא־ישר
והבוגדני, השנוא בעיקר על אותם
שמכירים אותו היטב, מחוץ למיקרהו
המיוחד של אורי דן. גם עמדתו של לוי
כממלא־מקום ראש״הממשלה, ומנוי
קבוע(לפי דרישתו) על דוחות מסווגים
של המוסד וצה״ל, מקנים לו יתרון
מסויים על שרון.

שיה יצחק שמיר-משה ארנם־
יגאל כהן־אורגד מנהלת כיום
את המדינה ביד רמה, בהרמוניה
אידיאולוגית ואישית,
המבוססת על אמונה במדיניות
ניצית בנושאי חוץ וביטחון,
ושמרנית מאוד בנושאי חברה
וכלכלה.

ל״העולם הזה״ נודע שהיחיד
מבין אנשי־שמיר המבץ את
הסכנה הנשקפת מצירוף־
כוחות כזה הוא דן מרידור,
שהוא איכות בפני עצמה
מבחינה אינטלקטואלית.
מרידור, איש שנועד על־ידי שמיר,
ובצדק, לגדולות, מנסה לשבור את
הציר האפשרי לוי־שרון על־ידי קירובו
של סגן ראש־הממשלה ל״שלושת
הגדולים״ .זהו מיבחן חשוב ליכולתו

במדינה
־׳ משפט
קוזאקים בגי בעתש מו א ל
השופט גינה אלימות נגו
שוטרים, ועצר את התוקפיג
״בגלל מסמר קטן נפלה העיר׳,
ציטט השופט דויד ולך וציווה ע?
מעצרם של יעקב ודויד קהנה.
הכל החל בחודש אוקטובר השנה
כאשר שני בלשים של המישטרה
לבושי אזרחית, נקראו לגיבעת־שמואז
כדי למצוא אדם שחטף שרשרת־זהב
הם עיכבו את יצחק קהנה וביקשו ממנ
להזדהות. אולם החשוד צחק בפניהם
טען שאין לו תעודת־זהות וכי שמ
יצחק בלולו. השוטרים עמדו על כן
שיראה להם תעודת־זהות ואז הגיז
למקום אחיו של יצחק, דויד קהנה.
האח החל מגדף את השוטריג
בלשון גסה ואף איים לחסל אות!
בזריקת רימון. פרצה תיגרה המונית
שחלק גדול מתושבי השכונה הצטרן
אליה. שני השוטרים נאלצו לברה
מהמקום בלי החשודים.
מפקדם של השוטרים החליט ל:
לוותר. הוא גייס תיגבורת של שוטריב
והורה להם לעצור את שני האחי!
שזהותם כבר היתה ידועה. בשעת עדו
הגיעו שתי ניירות של המישטרו
ושבעה שוטרים לביתם של האחיו
קהנה. השוטרים עצרו את יצחק והה
החל צועק, מקלל וזועק לעזרה. האו
דויד הצטרף והחל תוקף את השוטריב
בשלב זה הפעילו השוטרים מה שנקר:
בז׳רגון המישטרה ״כוח סביר״ ,עצו
את האחים, כבלו את ידיהם וגררו אותו
לניידת. אז הופיע האח השלישי, יעקב
הוא דחף את השוטרים וזעק לבג
המקום שהתאספו מסביב, כי יביאו או
הרימונים והנשק, כדי לחסל אז
השוטרים המניאקים. כחמישים ב!
השכונה הצטופפו מסביב לנייח
וביטויים כמו ״לא שם זין על השוג
רים״ ו״להרוג את המניאקים״ התעופנ
באוויר .״הם התנהגו כאילו הי
השוטרים, רחמנא ליצלן, קוזאקים ש
הצאר,״ כתב השופט בהחלטתו.
לוחמים נגד המישטרה. נייד
המישטרה ובתוכה האחים הצליח
לצאת מהמקום תחת מטר אבניג
השלושה הועמדו לדין והתביע
ביקשה את מעצרם עד, תום ההליכי!
השופטת מיכל שקד סירבה לעצור א
האחים דויד ויעקב עד תום ההליכיו
והתביעה עירערה על כך לביו
המישפט המחוזי. הסניגורים, עורב
הדין משה אלוני וששי גז, התנגדו בכ
כוחם לבקשת המעצר. הם טענו שא
צורך במעצר זה, וכי תהיה זו אפליה א
האח יצחק, שבגללו החלה כל המהום
ישוחרר ואילו השניים האחרים ייעצר
אבל השופט הבחין בין האח יצחק וב
השניים האחרים .״אומנם כל הפרשי
החלה בגלל שטות שעשה יצחק, כאש
הציג את עצמו בשם בדוי ״,כת
השופט ,״אולם אין נגדו אישום ש
תקיפת שוטרים ואין לו עבר פלילי
לעומת זאת, האחים דויד ויעקב הפ1
״לוחמים״ נגד המישטרה .״לא ית1
שחשודים אלה ימשיכו לטייל בגבעו
שמואל כאילו לא אירע דבר,״ כח
השופט וציווה על מעצרם של השנייו

תג לי ת ב בי ת־ המעצר
הנאשם גילה בבית־זזמעצ
בי עציר אחר ביצע או
העבירה המיוחסת י

• מיטבה חשא
ה״יתרוך הזה הוא, כמובן, יחסי.

שרון ולד מתחלקים כדם
בגורל. שניהם הורחקו, בעצם,
ממוקד־הכוח האמיתי. השלי־

השלושה נהנים מאשראי ציבורי
גדול, הנשען על ההנחה שכל חברי
השלישיה המובילה הקודמת (בגין־
שרון־ארידור) נכשלו באורח אישי
ופוליטי, ושממשלה זו מהווה מעין
ממשלת־שינוי.

של שמיר לתמרן בין יריביו ולהבטיח
את מועמדותו לראשות־הממשלה גם
לקראת הכנסת ה־ — 11 כל זאת אחרי
שניטרל, כנראה, את האפשרות
ששר־הביטחון, משה ארנס, יתמודד
חיים ברעם
עימו•

״יש לי פנצ׳ר ״,צעק פנחס מלנ
לעבר מכונית סובארו שעברה ליו
בכביש. נהג הסובארו עצר וניב
להחליף את הגלגל הפגוע. אולם היח
זו מכונית חדשה .,ובעליה לא התמ1
בתיפעול המגבה. על כן ירד מלנ
ממכוניתו, הציץ בספר הרכב ועי
לבעל המכונית להרכיב את המגב
בעל המכונית היה אסיר תודה, אוק
כאשר רצה להמשיך בדרכו הציץ תר
כסאו, כדי לקחת את תיקו, והתברר1

כי התיק נעלם.

שלי,״ אמר לו שוקי. מיכאל, האח
השני, שהוא שומר־שבת, חזר לגיתו,
בדרן־ ביקש דויד לעצור ביבנה, שם
מתגורר חבר־לפשע לשעבר, שחזר
למוטב, התחתן והקים מישפחה.
החבר מיהר לבית חמותו, אך בטרם
הלך אמר לדויד :״עזוב את כל החברים
ההם. אפילו אם תהיה לבד במידבר,
יותר טוב לך מלשבת עוד פעם בכלא.״
דויד ענה לו :״פעם אחרונה, פעם
אחרונה.״
סמוך לשעה 9בערב הגיעו דויד,
אחיו שוקי וחברתו לתל־אביב .״הלכנו
קודם כל לכיכר־אתרים. היה
מזג־אוויר נעים והסתובבנו שם,״ סיפר
שוקי בקול חנוק מדמעות .״אחר־כך
הלכנו לבאר. אהר־כן־ נסענו למועדון
הלילה קראוון ביפו. הוא היה כל־כך
שמח, שהחליט לרקוד לבד על הרחבה.
הוא שר ורקד והיה מאושר״.
השעה היתה שתיים אחר חצות.
״רציתי לחזור הביתה. אמרתי לוז ׳דויד,
בוא איתנח׳ אבל הוא רצה להישאר.
הוא רצה לבלות עוד ועוד ועוד,״ מספר
שוקי.
מדוע הוא העדיף לישון הרחק
מהוריו? האחים מעלים השערה שהוא
רצה לסיים את הלילה במיטה לצד
אישה, אחרי תקופת שהייה כה ארוכה
־בכלא.
האח מיכאל קובע בפסקנות :״אילו
אני הייתי שם, לא הייתי משאיר אותו.
הוא לא רגיל לעיר גדולה. ואני לא
הייתי סומך עליו שלא יפול.״

במוצאי־שבת מיררה אמו של דויד אלול בבכי על כתף בנה(למעלה).
נודע לה שדויד נהרג. יממה אחת לפני נו היא חיבקה את דויד בביתה(למטה)
הבטיח שכאשר ישתחרר
מהכלא, הוא יחזור למוטב.

הפעם
הלילה האחרון
*^חרי שנח קימעה יצא דויד
בני־המישפחה

1 1לפגוש
האחרים, המתגוררים בקירבת מקום.
ראשון פגש בשוקי, רווק המתגורר

התפרצויות וגניבות, שאותן ביצע
לבדו, ובדרך־כלל בחובבנות, קיבל
כסף מבני־המישפחה. הוא הסתובב
בקיריית גת, וקנה חוברות תשבצים
וכיתבי־עת אחרים. כשחזר לבית הוריו
הניח אותם בחבילה אחת .״אני לוקח
אותם לכלא ביום ראשון, שיהיה מה
לקרוא, לי ולחבריה,״ אמר לאימו שלא
משה ממנו.
השולחן החגיגי כבר הוכן. בני

אולם שוקי לא יכול היה לעמוד
בפני בקשתו של דויד .״הוצאתי מהכיס
את כל מה שהיה לי. היה לו קרוב
לעשרת אלפים שקל, שגם מיכאל נתן
לו. לקחתי אותו למלון מיגדל דויד
ברחוב אלנבי ליד הירקון ונסעתי
הביתה. בדרך לא הייתי שקט. אז
מהבית צילצלתי ושאלתי את
פקיד־הקבלה אם דויד בחדר. הוא אמר
לי שכן. למחרת בבוקר צילצלתי פעם

111111111111

1ובח סון!
ף צהרי השגת שעברה בוצע
^ עונש מוות בתל־אביב.
קצין־מישטרה ללא מדים ירה
למוות באזרח בלתי־חמוש, שהזדהה
לפניו, אך סירב להיעצר והתחיל
לברוח.
יומיים אחרי שדויד אלול, אסיר בן
קיריית־גת, שקיבל שלושה ימי
חופשה, היה מחוץ לתאו בכלא
באר-שבע, הוא מצא את מותו בלב
הכרך הגדול.

מדוע היה עליו למות?
ביום החמישי בבוקר הפתיע אלול
הצעיר בן ה־ 24 את בני מישפחתו
בעיירה הדרומית. הוא קיבל חופשה בת
72 שעות מהכלא, כמקובל מדי
שלושה חודשים. תחת להודיע
מבאר״שבע שהוא מגיע הביתה, הוא
דפק בדלת בית הוריו ברחוב
שדרות־גת.
ההורים, שלום ומסעודי, קיבלו
אותו באהבה. בן־הזקונים של בני־הזוג,
שלהם עוד שלושה בנים בוגרים, כבר

בבית סמוך ובעל עסק עצמאי למכירת
תכשיטים. אחר־כך ניגש לאחיו הבכור,
מיכאל, נשוי, ובעל מיפעל קטן
לסריגה.
את אחיו השלישי לא הצליח דויד
לפגוש באותו יום. מוריס, שחקן
כדורגל בהפועל בית־שאן מתגורר
בצפון הארץ. אך דויד ידע שבשבת
משחק אחיו בבית־שמש, והוא קיווה
לפגוש אותו במיגרש.
בערבו של יום החמישי עדיין
השתעשע דויד עם ילדי אחיו, הציץ
בטלוויזיה ושוחח עם ההורים.
חברים כמעט לא היו לו מחוץ
לכלא. מגיל צעיר הוא הסתבר עם
החוק, וזמן ניכר מחייו בילה
בבתי״כלא. כך שחבריו המעטים היו
חבריו לתאי־המעצר, ומהם ניסה
להתרחק.
ביום השישי בבוקר יצא דויד
לערוך קניות. הצעיר, שהיה שפוט על

המישפחה, האחים ואלול הצעיר,
שוחחו בעוד האם מכינה את האוכל.
״דויד, כשתשתחרר, אני אתן לך כסף
ותפתח כאן בית־קפה או מיסעדה,״
הבטיח לו האח מיכאל .״אני גמרתי עם
זה,״ השיב דויד ,״הפעם זה סופי!״
האח שוקי הביא מצלמת־כיס.
באותו יום הוא קנה סרט צבעוני ובערב
הצטלמו כל הנוכחים עם דויד.
״אני זוכר שבחופשות קודמות הוא
היה מתוח ועצבני. הפעם הוא היה רגוע.
שקט. אולי מפני שהוא הריח את
השיחרור בעוד שנה וקצת,״ אמר אחיו
שוקי.
דויד לבש מיכנסי־התעמלות
קצרים אדומים. גופו הדק ושיערו
הגזור היטב שיוו לו מראה של
בך טובים צעיר. הוא היה מלא אושר
וחדוות־חיים.
הארוחה הסתיימה .״אני לוקח אותך
לתל־אביב לבלות איתי ועם החברה

נוספת. אמרו לי שהוא אכל
ארוחת־בוקר, שילם עבור החדר ויצא״.

^ הורים המתינו לו. השולחן
1 1הגדול הוכן שוב לארוחת־צהריים
חגיגית. דויד הבטיח שישוב בצהריים
ויבלה עם ילדי אחיו. אחר־כך התכוון
לפגוש את אחיו מורים במיגרש.
השעות נקפו׳והבן לא בא .״הוא
בוודאי נסע לבית־שמש, למישחק,״
חשבו בני־המישפחה שהחלו סועדים
בינתיים.
שוקי חזר לביתו .״פתחתי את הרדיו
והאזנתי לשירים ושערים. בחדשות
של שעה שלוש הודיעו שקצין־
משטרה ירה באסיר נמלט ליד
מוסיאון תל־אביב. הלב שלי אמר לי

שזה אחי. צעקתי בבית — זה אחי! זה
אחי!
״צילצלתי 14 וביקשתי את המיספר
של מישטרת תל־אביב. שאלתי את
היומנאי מי זה הבחור שנהרג. אמרו לי
שלא יכולים לומר לי. הסברתי שאני
מחפש את אחי, דויד אלול, שהוא אסיר
בחופשה. קצין שקראו לו לטלפון אמר
לי :׳זה שנהרג זה לא דויד אלול!׳״
האח הכדורגלן, מורים, סיפר:
״בשעה שתיים וחצי, בזמן המישחק
קיבלתי מכה ברגל. לא חזקה, אבל
התחלתי לבכות. לא ידעתי למה.״
בשעות הערב חיפשו שוטרים
ממישטרת קיריית־גת את שוקי. הוא
היה במרכז המיסחרי .״הם שאלו אותי
אם אחי לבש נעליים שחורות, חולצה
שחורה ומיכנסי קורדרוי. כשאמרתי
שכן, הם אמרו לי :׳הוא נהרג
בתל־אביב.׳״
מה, אם כן, הביא את הצעיר אל
מותו בצפון העיר הגדולה?
על־פי גירסת המישטרה, שגם
נמסרה למישפחה ביום הראשון בבוקר,
כאשר הם באו לזהות את הגופה,
התנהלו הדברים כך:

קצין־מישטרה בלבוש אזרחי סייר
באיזור החניון הריק של מוסיאון
תל־אביב ורחובות המגורים׳ הסמוכים.
לטענת המישטרה המקום היה
באחרונה מוקד להתפרצויות לדירות
ולכלי־רכב.
סמוך לשעה שתיים, הבחין הקצין
בצעיר שהתהלך שם. איש־המישטרה
ממרחב־הירקון קרא לו וביקש
שיזדהה.
גם המישטרה מודה שאלול לא
נמלט בשלב זה מהשוטר, אלא התייצב
בפניו והזדהה כאסיר בחופשה
מקיריית־גת. לפי גירסה זו לא אמר
הצעיר לשוטר מהו שמו. לעומת זאת,
המישפחה טוענת שכאשר הם היו
במישטרת תל־אביב אחרי המיקרה,
אמר להם קצין־החקירות שאלול כן
הזדהה בשמו בפני השוטר.
מה קרה, אם־כן, אחר־כך?
למרות שהאיזור הוא איזור״מגורים,
לא ידוע על עדי־ראייה שיכולים לספר
מה התרחש שם.
על־פי גירסת המישטרה, שנשענת
על עדות הקצין היורה, ביקש זה
מאלול שיראה לו מה יש לו בכיסיו.

אלול הוציא שטרות ירקרקים
והמחאות־נוסעים וגם מדליון. איש־המישטרה
אמר לאלול :״אני עוצר
אותך!״ אלול דחף את השוטר והחל
בורח לכיוון חורשת דובנוב, שמאחרי
החניון הריק. השוטר שנפל על גדר
סבוכה וחתר את ידו הימנית, שלף את

11117]1(171

את תל־אביב, באיזור שבחלקו הוא
מישרדים ובנייני ציבור?
את התשובה סיפק במפתיע הד״ר
אנטול קרקובסקי, מרחוב דובנוב .24
רופא־העור התלונן במישטרה ביום
השבת, סמוך לשעה שלוש, שדירתו
נפרצה ושנגנבו ממנה מזומנים,
מוסיאון סיפריה העירונית היה מוקד הדרמה שהתרחשה
בשבת בצהריים. קצין־המישטרה בדק את אלול
( .)1זה דחף אותו לגדר החיה וברח. הוא נורה אחרי

אקדחו, קרא לאלול לעצור, ירה באוויר
ואחר״כך כיוון לרגליו, אך פגע בגבו.
הכדור ננעץ סמוך ללב. אלול גסס,
וכשהועבר כעבור דקות לבית־החולים
איכילוב הנמצא בסמוך, לא נותר
לרופאים, אלא לקבוע את מותו.
אומר האח מורים :״נראה לי שירו
סתם ככה בבן־אדם. הוא הרי הזדהה.
לאן יברח? מכסימום הביתה. הוא
התכונן לחזור לכלא ביום ראשון. אז
מה אם הוא ברח משוטר, ואפילו דחף
אותו. מגיע לו מוות?״
האח מיכאל :״למה בכלל היה צריך
לירות עליו? לא יכול היה לרוץ
ולתפוס אותו? במישטרה אמרו לנו:
״הקצין כיוון לרגלים, אבל הקנה עלה
לו למעלה.״ מה זה? יש חוק במדינה.
לא יורים בבן־אדם אלא רק אם הוא
יורה בך. והשוטר ידע שדויד לא חמוש.
לא בנשק חם ולא בנשק קר. אם לאחי
דויד היה סכין או אקדח, אז לשוטר
מותר היה להתגונן. אבל אפילו
המישטרה לא אומרת שהיה לו נשק.״

חלקת הקבר של דויד אלול ננית־הקברות
בקריית״גת. הוא נקבר ביום ראשון
אן השילוט הונח רק בצהרי יום שגי.
היכן הרופא!
ך* שאלה שנותרה פתוחה היתה
1 1מה עשה אלול, שלא הכיר כלל

חוקרי המישטרה טוענים שהצעיר
היה פורץ מיקצועי. הוא פעל מבלי
שניתן היה לחוש במעשה ידיו.
אך גם תשובה זו אינה עונה על
השאלות המתעוררות. אומנם הצעיר
ישב בכלא לסירוגין מגיל . 14 לפני
שנתיים, כשהיה שפוט בכלא

שלא שעה לקריאות ״עצור״ וליריות באוויר, וצנח
מתבוסס בדמו 2כיוון בריחתו היה חורשת
דובנוב. בקצה השני של החורשה, באחת הדירות
של בית מיספר ,24 בוצעה לפני״כן פריצה. הדירה
שייכת לרופא־עור העובד בקופת־חולים הכללית.

המחאות־נוסעים ותכשיטים. לדבריו,
הוא עזב את ביתו בשעה 12 בצהריים.
אנשי המישטרה שהיו סמוך למקום
הפריצה, ליד שלולית־הדם, שבה
התבוסס שעה קלה לפני־כן דויד אלול,
חשו לדירה.
לדיברי המישטרה זיהה הרופא את
הרכוש שנמצא בכיסיו של אלול
כרכושו. אחר־כך, על־פי המישטרה אף
התברר שטביעות־האצבעות של
הפורץ, שנמצאו בדירה, הן של אלול.
פרט מעניין: מאז יום ראשון ניסה
העולם הזה לאתר את הרופא, כדי
לשמוע ממנו פרטים נוספים על
המיקרה, אך הוא לא נמצא בביתו.
איך ידע אלול, שאינו מכיר את
העיר הגדולה, שדירת הרופא ריקה
ושיש בה רכוש נזיל שניתן להחביאו
בכיסיו? האם הוא הכיר אותו לפני כן,
בטרם נידון בשנת 1980 לשמונה שנות
מאסר?
מדוע פנה אלול, שבכיסיו כסף לשם
נסיעה הביתה, לאיזור מגורים
בצפון־מיזרח העיר, כדי לפרוץ לבית
מגורים, בצהרי שבת, יום שבו אנשים
נמצאים בדרך־כלל בביתם וכל רחש
נשמע היטב? האם הוא פעל לבד, או
שפגש מישהו במלון שהציע לו הצעה
שאי־אפשר לסרב לה?

באר־שבע, אושפז וברח מבית־החולים.
נערך אחריו מירדף ושוטר אף ירה
ברגלו. הקליע לא הוצא מן הרגל.
יתכן שהיה פורץ כפייתי, שתחת
לקבל טיפול פסיכולוגי הושם בין
עבריינים רציניים בכלא.
כך או אחרת, כאשר ירה בו השוטר,
הוא לא ידע על הפריצה, ברחוב
דובנוב. המישטרה טוענת שהוא חשד
בכיסיו התפוחים של הצעיר ולא היה
מוכן לאפשר לו להימלט.
המישטרה טוענת גם שהקצין נהג
כשורה. כמקובל היא מינתה
ועדת־חקירה מטעמה, שתחקור את
האירוע. המסקנות יאוששו בוודאי את
ההודעות הראשונוך! של דובר המחוז.
הדבר התמוה ביותר הוא אי־תגובת
השכנים בסביבה. האיזור, לפחות
מצירו האחד, מאוכלס. האם יתכן
שאדם נורה ונהרג ליד חלון ביתם
בשעת צהריים והם לא רואים דבר? אין
ספק שעדי ראייה אובייקטיביים היו
יכולים להאיר טוב יותר את הפרשה
הטראגית.
אך עובדה אחת הם לא יוכלו
לערער. בלב תל־אביב נורה למוות
אדם לא חמוש, שהזדהה בפני
איש־החוק, אך סירב. שאזיקים יונחו
בן־ציון ציטרין
על־ידיו.

במדינה
(המשך מעמוד )15
בעל הסובארו מיהר להתלונן
במישטרה ושם הציגו לו את אלבום
הפושעים. הוא זיהה באלבום את פניו
של מלכה. באותו יום עצרה המישטרה
ן את מלכה והחשידה אותו בגניבת
והתיק, שבו היו, לדברי בעליו, אלפי
|דולארים וזהב.
מלכה הודה מייד כי עזר להחליף
׳את הגלגל, אולם הכחיש בתוקף כל
מידע הקשור לגניבת התיק.
שיחה גורלית. בעודו בבית־המעצר
פגש מלכה מכר ותיק, את
יעקב אוחיון. כאשר החליפו רשמים
וכל אחד מהם סיפר על נסיבות מעצרו,
!גילה אוחיון למלכה, כי אמנם נעצר
ובגלל דבר אחר, אך לאחרונה עשה
״מכה״ טובה והצליח לגנוב ממכונית
תיק ובו רולארים וזהב. שאלות אחדות
גילו למלכה כי מדובר בתיק שעליו
הוא יושב במעצר.
מלכה הודיע על כך מייד לעורר־דינו,
מנחם רובינשטיין, וזה ביקש
מבית־המישפט להורות למישטרה
לחקור את אוחיון. המישטרה חקרה,
אך אוחיון הכחיש את כל הסיפור ואמר
כי באותו יום היה בבידוד. בינתיים
הסתבר למישטרה, כי אוחיון גר בדיוק
מול המקום שבו עצרה הסובארו
להחליף את הגלגל. עורר־הדין רובינשטיין
ביקש לעכב את המשך ה־מישפט,
כדי להשלים את החקירה,
לשלוח את השניים למכונת־אמת
־לעמת את גירסותיהם.

תסכם צ רי ך לקיים
בית-המישסט פסה
על אגודת־הציידיס
פתל־אביב למלא התחייבות.
הפסל והצלם מיכאל האן היה
!:רוצה כאשר טילפנו אליו מאגודת
־:ציירים והפסלים, וביקשו ממנו לצלם
׳סלים לתערוכה בפרנקפורט. אולם
שימחתו פגה מהר מאוד, כאשר אמר לו
עקב גילדור, מ״מ יו״ר האגודה, כי
!:כיוון שנותרו רק ימים ספורים
לתערוכה, יהיה עליו לצלם את
־;פסלים הניצבים בחצר האגודה.
האז, שהוא אמן נודע, ניסה להסביר
לגילדור כי פסלים אלה אינם מייצגים
את הפיסול הישראלי ואינם מוצבים
:מקום מתאים לצילום. אך גילדור
יתרגז וטרק את הטלפון. האן מיהר
לנסוע לבניין האגודה, כדי לשוחח עם
אנשי הוועדה ולשכנע אותם בצידקתו.
כאשר הגיע למקום כבר לא היה שם
גילדור, שסבל מכאב־ראש ופרש. האן
שוחח עם יתר אנשי הוועדה, הגיזבר
ברוך אלרון, הגברת אביבה אבן ויושב־ראש
האגודה, פנחס אברמוביץ.
באותה שיחה שיכנע האן את
הנוכחים לתת לו אפשרות לבחור
פסלים של חמישה אמנים ישראלים,
וביניהם גם הוא עצמו, לצלם את
היצירות הנבחרות, להגדילן ולהדביקן
על דיקט, כדי שיהיו מוכנות להצגה
בתערוכה.
נימוקים ם ורמאליים. האן צילם
את היצירות והכין אותן לתערוכה.
אולם גילדור, שכעס על האן מכיוון
שסרב לצלם את הפסלים שהוא בחר,
ניסה לעצור בעדו. אך אז כבר היו כל
־:תצלומים מוכנים להדבקה על דיקט.
אבל גילדור גרם ליתר אנשי הוועד
1:התכחש להסכם עם האז.
כאשר דרש האן את הכסף
!:האגודה, סירבו אנשי האגודה לשלם,
יאמרו כי כלל לא נקשר חוזה ביניהם
־בין האמן.
האן פנה לבית־המישפט, כדי
טיכריע בפרשה.
השבוע הוציאה השופטת בלאנש
קיי פסק דין. היא חייבה את האגורה
:ימלא אחר ההסכם ולשלם להאן את
סכרו 24,594 :שקל.
השופטת מצאה, כי התביעה
:אישית נגד גילדור ואלרון לא הוכחה,
וולם למרות שהתביעה נגרם נדחתה,
יא חייבה השופטת את האן בתשלום
זוצאות מישפטם, מכיוון שמצאה כי
זם הם שגרמו לכך כי האגודה
:תכחשה להסכם שעשתה עם התובע.

איו הציל ״בנק הפועלים״ את חסיד* גוו
מפשיטת־וגל רני בקשת אברהם שנירא

הקשו החסידי

בהשקעותיהם של החסידים טיפל
אז — ומטפל גם היום — הברוקר צבי
ביאליסטוצקי. הוא מתגורר ברחוב
בן־עזאי שבשכונה החרדית רמת־אהרון
שבבני־ברק.
חסידי גור השקיעו את מרבית
כספם במניות בנקאיות בטוחות. אך הם
גם החזיקו בחבילת מניות גדולה של
בניין -חברת־בת של מישכן־בנק
הפועלים למשכנתאות.
החסידים החדקו ביותר מ־ 32 אחוז
ממניות בניין. ערר המנייה, ערב
סגירת הבורסה, היה 6000 נקודות.
על״פי החישוב, היה ערך התיק שלהם
בראשית אוקטובר 283 מיליון שקל,
מנכ״ל גזית
סכום נכבד לכל הריעות.
עיסקה חוקית
התמשכות המשא־ומתן על ההסדרים
לפתיחה מחדש של הבורסה
ך* שיחה היתה קצרה. אך היא לא והחשש שהכסף כולו יירד לטימיון,
( 1השאירה מקום לספק. מקורביו עוררו דאגה רבה בקרב החסידים.
מן המפורסמות הוא שחסידי
של ח״כ אגודת ישראל, אברהם שפירא,
בני־ברק, כחסידי ירושלים, בוטחים
נקלעו למצב כספי קשה ביותר.
בשיחה הסודית, שהתקיימה בי הרבה יותר בשטרות הירקרקים מאשר
רושלים, השתתפו שניים, הח״כ עצמו
ועובד בכיר של בנק הפועלים.
הנושא: רכישת מניות של חברה
הקשורה בבנק מידי ברוקר של חסידי
גור. סיעתו של הרבי מגור, כידוע, היא
ששלחה את שפירא כנציגה לכנסת.
יתכן שאיש לא היה שם־לב
למיפגש בין השניים, אילולא התקיים
באמצע חודש אוקטובר.
באותם הימים הבורסה היתה סגורה,
והממשלה עסקה במציאת נוסחה
שתציל את המניות הבנקאיות
מהתמוטטות.
ח״כ שפירא לקח חלק מרכזי
בהתייעצויות, כשהוא משתמש לצורך
כך בתוארו הרישמי — יושב־ראש
הוועדה המייעצת של בנק ישראל.
באותם ימים הוא פגש כמעט מדי יום
במנכ״ל בנק הפועלים, גיורא(״גורי״)
גדת.
כלומר, באותם ימים שבהם הוא
פעל, לדבריו, לשמירת ערך המניות
שבידי הציבור, הוא עזר לאנשיו
להיפטר מחבילות המניות שהיו

בידיהם

ימי־הדיונים בין הצמרת הבנקאית,
אנשי האוצר ושפירא על ההסדר
למניות הבנקאיות.
הרמז היה ברור, והבנק ההסתדרותי
נתן את הסכמתו לעיסקה.
בעוד הציבור הנבוך מחכה לפתיחת
הבורסה ולתחילת המיסחר, נפגש
הברוקר הדתי עם נציגי הבנק.
המשא־ומתן היה קצר ותכליתי.
ביאלוסטוצקי רצה להציל לפחות חלק
מהכסף, והבנק עשה מבחינתו עיסקה
סבירה ומקובלת.
בין הצדדים סוכם שחברת מישכן
תרכוש את מניות בניין בשער של
1380 למניה, כלומר בפחות. מרבע
מהשער המניפולטיבי שלהן, ערב
סגירת הבורסה.
מביני־עניין גורסים, כי לביא־לוסטוצקי
לא היתה ברירה אלא
להסכים, משום שהוא ידע מי ניפח את
שערה של מניית בניין.
עבור חבילת המניות שהחזיקו
חסידי גור קיבל ביאלוסטוצקי בערך

בית הברוקר ביאלסטוצקי(משמאל)
בסדר, בסדר

שפירא בושת־פנים. השיחה הטלפונית
התקיימה ביום החמישי שעבר. טעות
בזיהוי חשפה את שיטות הפעולה של
הברוקר הדתי. היא התנהלה בעיברית.
״העולם הזה: שלום, אפשר לדבר
עם ביאלוסטוצקי?
ביאלוסטוצקי: מדבר, מי אתה?
״העולם הזה״ :בני.
ביאלוסטוצרי: הו, שלום לד. חג
שמח. הרבה זמן לא שמעתי ממך.
״העולם הזה״ :שלום וחג חנוכה
שמח. הנה אני מתקשר. אני רוצה
להיפגש איתר.
ביאלוסטוצקי: בבקשה. מתי
אתה רוצה?
״העולם הזה״ :מחר בבוקר.
ביאלוסטוצקי: מחר יום שישי
קצר, ובגלל חנוכה התפילה ארוכה
מהרגיל.
״העולם הזה׳׳ :ב־ 9בבוקר — זה
טוב?
ביאלוסטוצקי: בסדר. אגב, מדוע
אתה רוצה בפגישה?
״העולם הזה״ :אני רוצה לרכוש
קצת מניות, קצת ירוקים.
״ביאלוסטוצקי: בסדר, בסדר. מחר.
רגע ...אני מזכיר לך שלא תשכח אתה
חייב לי 600 דולר מפעם קודמת. ללא
הכסף לא נוכל לעשות עסק.
העולם הזה: אתה בוודאי טועה
ביני ובין מישהו אחר. אני לא חייב לך
600 דולר. אולי בני אחר חייב לך כסף.
ביאליסטוצקי: מי אתה?
.העולם הזה״ :בני, בגי,
בשלב זה הביו. כנראה, הברוקר
הרדיס להשקעתם

^ עסקים הסיננסיים של עסקני
( \ אגודת־ישראל היו מאז ומתמיד
נסתרים מעיני זרים. רק היריבויות בין
חצרות האדמו״רים גרמו, לפעמים,
לדליפת מידע סודי אודות טיב
העסקים לציבור החילוני.
פרשת התערבותו של ח״כ שפירא
במכירת המניות היא אחת הפרשות
שנתגלו, והיא זורה אור על המערכת
הפינאנסית המסועפת של מיפלגת
ארבעת הח״כים, האוחזת במימסד
הישראלי בגרונו.
תחילת הפרשה היא בשבוע הראשון
של חודש אוקטובר. ביום השישי של
אותו שבוע החליטו ראשי הבנקים,
בעצה אחת עם מישרד־האוצר וראשי
הבורסה, להפסיק את המיסחר השוטף,
כדי לטכס עצה איך להציל את המניות
הבנקאיות מהתמוטטות על־ידי ערבות
של המדינה.
סגירת הבורסה נפלה כפצצה.
משקיעים פרטיים ובעלי־העסקים
הנדהמים חששו לגורל השקעותיהם,
פן יירדו לטימיון. הבעיה הדחופה
ביותר היתה, כי רבים נותרו ללא כסף
נזיל.
וזה היה גם גורלם של השקעות
חסידי גור, שרבם הוא האיש ששלח את
ר׳ שפירא כנציגו האישי לכנסת.

ח־׳ב שפירא
מחוץ לבורסה

65 מיליון שקל. כתוצאה מהעיסקה
הגדילה משכן את החזקתה בבניין
מ־ 30ל־ 62 אחוז.

במערכת המוניטרית הישראלית, אך
חסידי גור התפתו לחשוב שבכורסה הם
ירוויחו יותר. לתדהמתם, הם עמדו מול
הסכנה, שכל מה שהיה להם על הנייר
לא יהיה שווה הרבה כשתיפתח
הבורסה.
מעבר לדאגה מה יאמרו אנשי
החצרות היריבים על שיקול דעתם
יד אחרי ביצוע העיסקה
המסחרי, הבינו החסידים שהם עלולים /#שנעשתה כחוק, מחוץ לבורסה,
להישאר בלי כסף, פשוטו כמשמעו.
דיווחה עליה מישכן־בנק הפועלים
ביאלוסטוצקי פנה לראשי החצר. למשכנתאות להנהלת הבורסה.
בנו של הרבי מגור מיהר להיפגש הדיווח נעשה בסוף אוקטובר, סמוך
לצורך בירור העניין עם אברהם למועד ביצועה של העיסקה.
שפירא. הוא ביקש את התערבות הח״כ
אחרי פתיחת הבורסה צנחו מניות
כדי שבנק הפועלים ירכוש את מניות בניין מטה־מטה, אף מתחת לשער
בניין, בעיסקה מחוץ לבורסה.
שעליו סוכם עם ביאלוסטוצקי. חסידי
בשיחה שקיים שפירא עם איש בנק גור יכלו לנשום לרווחה.
הפועלים של חברת העובדים,
בסוף השבוע שעבר, אגב, עלו מעט
המתמחה בניירות־ערר, הוא אמר :״אני מניות בניין, והן נסחרו בשער של
לא אומר לר באיזה שער לקנות את 1951 נקודות.
המניות. תעשו את זה בתנאים
העולם הזה פנה לביאלוסטוצקי
שכדאיים לכם. אבל מה שאני רוצה זה כרי לקבל ממנו הסברים על העיסקה,
התייחסות חיובית מצידכם לביאלו־ וכדי לקבל אישור לשמועות הנפוצות
סטוצקי.״
בבני״ברק שבנק הפועלים הציל את
השיחה בין השניים התקיימה בעצם חסידי גור מפשיטת רגל ומנע מח״כ

מי אתה?
מה אתה רוצה?

הדתי שהוא טעה בזיהוי קולו של
בל־שיחו.
ביאלוסטוצקי: לא, לא מכיר
אותך. מי אתה? מה אתה רוצה ממני? מי
שלח אותך? מאיפה אתה מכיר אותי?
״העולם הזה״ :ניפגש ונדבר.
נעשה עיסקה ותזהה אותי.
ביאלוסטוצקי: לא, לא עושה
שום עיסקה. על מה אתה מדבר? אני
לא מכיר אותך. אני לא נפגש עם מי
שאני לא מכיר. ממי קיבלת את
מיספר־הטלפון שלי? אני לא מדבר עם
מי שאני לא מכיר.
ניסיון נוסף לדובב אותו ולוא גם
לשיחה טלפונית על עיסקת חסידי גור
ובנק הפועלים עלה בתוהו. קולו
הבוטח שבתחילת השיחה הפך לקראת
סופה מתוח ביותר. אין ספק
שביאלוסטוצקי אינו מעוניין לחשוף
את הסוד הגדול.
הנקודה המעניינת בפרשה היא
מעמדו של שפירא.
כאשר הודגש, לא. אחת, שהוא
מייצג בסיעת אגודת־ישראל את חסידי
גור, כשם שח״כי האגודה האחרים
מייצגים חצרות אחרות, מיאנו רבים
להאמין ששפירא אמור להגן על
האינטרסים החומריים של שולחיו.
יושב־ראש הקואליציה, שהוא גם
יושב־ראש הוועדה המייעצת של
בנק־ישראל, המפקחת על המערכת
הבנקאית, הוא איש עסקים פרטי
של אימפריה
הוא מנצל המיוחד הגנה

אזהרה-מ שרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

פ31

המנחה יעקב אגמון
שאל את ח״כ הליברלים יצחק
ברמן מדוע אינו עוזב עתה את
הליכוד? השיב ברמן :״מה זה
משנה אם יש ממשלה של
הליכוד בראשות אברהם

מהו ההבדל בין רפול 1שרוז ומדוע
רוצה מאיר פעיל ממשלת־ליכוד לאומי

בתקופת שילטונו, מכר בשנה
אחת, יותר חברות ממשלתיות
מאשר הליכוד בשבע שנות
שילטונו .״זה רק מוכיח לי
שחרות, מבחינה סוציאליסטית,
היא מעט ימינה ממפ״ם, אד

או שר־הביטחון לשעבר אריאל
שרון. כשהוא מתכוון להבדל
בין טיפוס וחולירע ענה הח״כ:
״אני נזכר בתשובה על ההבדל
בין שתי המחלות.״
אחריו רואיין בבירה
ומצב־רוח, הד״ר מאיר פעיל.
הוא הסביר מדוע הוא בעד
ממשלת ליכוד לאומית .״אז
המערך יתפרק סוף כל סוף,
ושמאלנים כמו ברמן יוכלו
ללכת ביחד עם שמאלנים
ממפ״ם.״
נאין* מצלחה, חבר
הוועדה המרכזת של ההסתדרות,
יודע להסביר מדוע חברי־הסתדרות
ערביים נאמנים יותר
לאיגוד המיקצועי שלהם .״טוב,
הערבים הם קודם כל עובדים.״
חברי מישלחת הח״כים,
שיוצאת למועצת־אירופה, נפגשו
עם מומחי מישרדי ממשלה,
כדי לשמוע מהם, מה יכולה
המישלחת לתרום להם בסיורה
בחו״ל. אחד מנציגי מישרד-

ובחיר ליבה יהושע ברוקר.
באותה מסיבה הופיעו הנשיא
הפורש, יצחק נבון, והנוכחי,
חיים הרצוג. הרב, שבירך את
החתן והכלה, ניצל את ההזדמנות
והתפלל לבוא הגשם. וייס,
שישב בין שני הנשיאים, העיר
בקול רם :״נשיאים ורוח וגשם
אין.״
במישלחת הפרלמנטא-
רית שתצא לאירופה ישתתפו גם
ח״כ חרות, מאיר שיטרית,
ואשתו רותי. היא נוסעת מטעמים
מיקן יועיים. היא מתכוונת
לחתום בצרפת על חוזה עם קבוצת
שפים, שתבוא לארץ בתוך
חודשיים, כדי לערוך שבוע־מזון
צרפתי ברשת המלונות שבה היא
מועסקת כאשת יחסי־ציבור.
מישכן הכנסת אולי ריק,
אך הוא מתמלא חיים כאשר
מגיע לשם, באחרונה לעיתים
תכופות, עסקן חרות, ברוך־
(״ברוכק׳ה״) אברמסון. האיש
שהיה מינהלן במישלחת הרכש

חובש כיפה וקיבוצניק, הסביר
לחברי ועדת־הכספים של
הכנסת, שתקציב השנה הבאה
כבר מוכן .״הבעיה היא רק
הממשלה, שעדיין לא סמכה את
ידיה עליו,״ אמר גדיש והזכיר
סיפור אישי .״כאשר אני עושה
תורנות בחדר־האוכל בקבוצת
יבנה, אני חש אותו הדבר. האוכל
מוכן, רק החברים מתמהמהים
להגיע.״
יצירותיו של האמן יעקב
אגם השתלטו על בית־הנשיא.
בתחילה היו אלה שלוש יצירות
בלבד: יצירה בחצר, שכונתה
מא ה שערים. פגרם־המדרגות
שעולה למישרד, הונחה יצירה
אחרת סולם יעקב. ובמישרד
עצמו חנוכיית שמונה קנים
מתכתית. אחרי חתימת הסכם
השלום עם מצריים, נתן אגם
למישכן, ליטוגרפיה על שלוש
הדתות. עתה, אחרי השלמת
השיפוץ במישכן, עשוייה
הכניסה למישרדו של הנשיא

| 1ך 1ןלךך 1ך | 1״זולל הערבים״ הידוע בולע בתאוותנות
1 #11־ | 1סופגניה, אחת מתיד חמש, שאכל בפתיחת 111 חנות בני״הזוג אודם בתל״אביב. הלפרין -שבזמנו הודח מתפקיד
מנהל מסע״הבחירות של שלמה להט, אחרי שאמר בראיון עיתונאי
שצייד להרוג את כל הערבים, אם לא יקבלו את תנאיו לקיום
משותף -פתח מישרד ליחטי״ציבור. אחד הפרוייקטים הראשונים
שלו היה פירסום לחנות לביגדי״ילדים. הלפרין הנמנה עם צעירי
יצחק שמיר, הוא חבר קרוב של רוני מילוא, שסירב בעקשנות לטעום
מן הסופגניות .״אני עוד מלא מהצ׳ולנט של הצהריים ״.הסביר מילוא.

חסיה מילוא

בתו של ראש״הממשלה הפורש, מנחם בגין, באה עם בעלה מתי(מימין) ועם שתי
בנותיהם, אוסנת(שאותה מחבק מתי) ואורית(ליד חסיה) ,לפתיחת החנות לביגדי
וצעצועי ילדים, במוצאי־שבת האחרונה. חסיה ובעלה, שהוא אחיו הבוגר של ח־כ חרות, רוני מילוא, בעל
עסק פרטי לציוד קירור, טרחו להופיע במקום משום שבעלי החנות, עליזה ומוריס אודם, מקורבים מאוד
למישפחה. אודם, שהוא איש״עסקים, תרם רבות לתנועת חרות, ואשתו עליזה נהגה לתרום בסתר
לפרוייקטים, שבהם טיפלה בעבר עליזה בגין המנוחה. בני״הזוג אודם מקורבים כיום לאגף של יצחק שמיר,
ולכן באו למקום צעירי ראש״הממשלה הנוכחי. בין המוזמנים שהופיעו, היה נהגו של בגין, אריה גילעדי.

עיל 1הרי 7111^1111 1 1ראש לישכתו של שר־הביטחון,
1 ^ 11111 ^ 111 # 1משה (״מישהי ),ארנס, מחזיקה
בידה בובת־דובון קטנה שראתה על מדף בחנות הילדים החדשה.
בינשטוק היפה, עובדת לישכתו של ראש״הממשלה הפורש, מנחם
בגין, היא ממוצא תימני. מכיוון שנישאה ליוצא־גרמניה זכתה בשם
מישפחה שפירושו כוורת־דבורים. היא הכירה את בעלת המקום,
עליזה אודם, בשל קירבתה של האחרונה לעליזה בגין המנוחה.
שפירא, או ממשלת מערך
בראשות שפירא. האגודה עשתה
מיכרז ומי ששילם יותר הרוויח.״
ברמן גילה שהמערך,
העולם הזה 2414

שמאלה ממיפלגת־העבורה.״
ברמן נשאל מי גרם נזק
רב יותר לישראל — הרמטכ״ל
הפורש, רפאל (״רפול״< איתן

האנרגיה סיפר שלישראל יש
פוטנציאל עצום של פיצלי שמן
בנגב. טיפוח מדעי נכון של
הפרוייקט יוכל לשחרר את
ישראל מתלות במקורות חוץ
לצורכי אנרגיה. ח״כ המערך,
שבח וייס, שנכח בישיבה,
הגיב. :עד כה ישראל היתה אלוף
שום־דבר. עכשיו היא תהיה
אלוף פצלות.״
וייס הוזמן למסיבה שערך
ח״כ שפירא במלון פלזה
בירושלים בשבוע החגיגות של
נישואי בתו רחל י(״רוחק׳ה״)

בניו־יורק והוחזר לארץ בעל
כורחו, אחרי תלונות של שתי
עובדות מקומיות על יחסו
אליהן, מלא רוגז על יריביו
׳במיפלגה ובמישרד־האוצר; הוא
מגדף אותם בקול רם .״ההנאה
הכי גדולה שלי,״ אומר אברמסון,
״היא לפתוח את דלת לישכתו
של ירידי יגאל כהף אורגד
ואם הוא יושב שם עם מישהו
שפגע בי, אני מסמן לו ביד מה
אני אעשה לו.״
הממונה על אגף התקציבים
באוצר, יעקב גדיש,

הרצוג, כולה על טהרת אגם.
שטיח מקיר לקיר של אגם,
ליטוגרפיות של אגם.
השופט אריה אבלארי
עורר סערת־צחוק באולם.
לבקשת עורך־דין, קבע כי נאשם
מסויים ישוחרר בערבות, בתנאי
שלא יצא מביתו מעת שקיעת
השמש עד זריחתה. ואז פנה
לנאשם והסביר לו :״אתה מבין
שאם יתפסו אותך ברחוב, כאשר
אין שמש אתה בצרות.״ ״אדוני,״
אמר הנאשם ,״מה אעשה בימים
מעוננים?״

הבימאי הישראלי נאלץ להשתתף בהפגנה לנועז איחוד
קפריסין והשופט נשא הספד לזכר העבריין שנרצח בכלא
הספד מיוחד במינו על

עבריין, נשא השופט אליהו
וינוגרד, הנשיא־התורן של
בית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
בעת חידוש מישפטם של
שמעיה ואשתו שרה אנג׳ל,
פתח השופט את הישיבה באמרו:

המעצר. אחד החשודים הוא
שמעיה אנג׳ל עצמו.
ח׳׳ב הליברלים, צבי
רנד, מרוגז מאוד באחרונה.
לח״ב הקשיש בן ה־ ,75 שמעוניין
לרוץ לקאדנציה נוספת, כנציג
איגוד העובדים הליברלים, צמה

בתיאטרון חיפה. בהצגה מהומה
רבה על לא מאומה, מופיעה
על הבמה תיזמורת כלי־נשיפה
המונה 20 בני־נוער. הנגנים
לבושים בתילבושת סקוטית
מסורתית והחולצות אמורות
להיות מכופתרות עד הצוואר.

הם היו רוצים לעשות, אילו ניתן
להם. האנגלי אמר שהוא רוצה
לעשן סיגר. הצרפתי אמר שהוא
רוצה להתייחד עם אשה. ואילו
היהודי ביקש להתייעץ עם רופא
נוסף.״
קורדובה, שהוא גם

קרדיולוג, קרא בעיתון על
מחקר חדש שממליץ לחולי־לב
שהחלימו, לקיים יחסי־מין
בשעות הבוקר לצלילי מוסיקה.
״לצלילי מוסיקה אני מבין, אבל
מדוע דווקא בבוקר, יעל חשבון
העבודה?״
מנחה ערבי הראיונות
הוותיק איתן דנציג אמור
להשלים את עבודת הדוקטורט
שלו בחינור. תעסוקתו בלילות
הרחיקה אותו משולחן־העבודה.
עתה הוא החליט לשים סוף
לדבר. הוא יצא לחופשה קצרה
באנגליה .
ח״ב העבודה אבא אבן
נשאל מה דעתו על יצחק
שמיר .״אינני יודע למי
הכוונה? גם ראש־הממשלה הוא
שמיר וגם שר־החוץ הוא שמיר.
למרות שהיחסים ביניהם הם
טובים, לא תמיד הם מסתדרים
ולפעמים שניהם גם יחד טועים.״

יהושע סרבול ויעקב
לזר אינם מגנים את הסדר

1ח 1 1ך המשורר (למעלה מימין) בא עם שני משוררים אחרים, מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ(למעלה
11 | 1 11 משמאל) באיחור של שעה, לערב שירי משוררים שנערך כמחווה לתנועת ״יש־גבול״ .הקהל
הרב שמילא את אולם צוותא ביום כ״ט בנובמבר, לא ידע שהשלושה כמעט נמנעו מהשתתפותם באירוע.
הסיבה -הם התרעמו על כך שבאותו ערב משתתפים משוררים שלא הסתייגו מהמילחמה בראשיתה.
אחרי שהתברר שתומכי המילחמה לא נוטלים חלק בערב, נאותו השלושה להשתתף באירוע. כאשר הם
נכנסו לאולם־הכניסה של צוותא הם ביקשו בירה. המיזנון היה סגור אך הם התעקשו. דובר תנועת ״יש
גבול׳ ,השחקן סיני פתר, ניגש למועדון הנמצא מול צוותא והביא את המשקה המבוקש (למעלה מימין).
בסופו של דבר, העדיף זך לשתות כוס תה. על הבימה אמר ויזלסיר :״אני לא מבין מדוע לא
משחררים מהכלא את השבויים של, יש גבול. הרי לא צריך להחליף אותם באף פלסטיני״.

מתחרה. המדובר, בד״ר ישראל
אלינר, שאינו אלא כותב
״דדים שושן היה דמות
מיוחדת בין באי בתי־המישפט,
ואנו מצטערים על מותו.״ חיים
שושן נאשם ברצח כפול יחד עם
הזוג אנג׳ל, ונדקר למוות בבית־

נאומיו ומיכתביו של רנר. בבניין
המיפלגה מתבדחים שהשאלה
עתה היא אם אלינר יכתוב לרנר
את הודעת ההתפטרות שלו.
המישמעת נשמרת גם

ן ך * ן ך 1הבימאי עומד לצד גולגולת שעל ראשה
11x11 / 1 111/פיאה נוכרית. דישי סיים את עריכת סירסו
הקצר הסוף שנושאו המוות. שני כוכבי הסרט הם השחקנים דבורה
קסטלנץ ורפאל קלצ׳קין. הגולגולת מככבת אף היא בסרט. דישי היה
מתוח ביותר בזמן העריכה. שלושה מתוך שמונת צילומי הסטילס
של הצלם, שליווה את הסרטת הסוף נעלמו, ודישי פנה למישטרה.

החלפת השבויים. בטורם בחותם
הסבירו :״אז מה אם שיחררנו
6000 מחבלים? את האדם הכי
מסוכן לביטחון־המדינה לא
שיחררנו, ואותו גם לא נשחרר.
אנחנו נחזיק בו חזק עד שיתפגר.
יכולים לישון בשקט. אודי
אדיב אצלנו״.
הבמאי אורי בדבש
עובד עתה על סרט חדש, שאת
תסריטו כתב אחיו, בני. נושא
הסרט, להפתעת שני האחים,
הפך אקטואלי בימים אלה.
המדובר ביחסים בין אסירים
ביטחוניים ופליליים, על רקע
פסטיבל זמר שמתקיים באותה
עת, ובו משתתף אחד האסירים.
שני התפקידים הראשיים כבר
אויישו. את האסיר הערבי יגלם
מוחמד בקרי, ואת היהודי

ארנון צדוק.

מנהל ההצגה, יהודה הגלילי
אף מקפיד על כך. באחד הערבים
עלתה הקבוצה על הבימה, ואחד
הצעירים לא הקפיד לרכוס את
כפתורי חולצתו. צעק לעברו
הגלילי :״כפתור! כפתור!״ הנגן
הצעיר המרוגז זרק בחמת־זעם
את הטרומבון על הבימה.
השחקן אברהם (״אב־רימל׳ה״)
מור הוא המנצח על
התיזמורת. המבינים במוסיקה
מבחינים שהתיזמורת אינה מנגנת
לפי שרביט הניצוח שלו.
הסיבה: הנגנים גילו כי מור
מהתל בהם מדי פעם, ולכן
הפסיקו להתייחס להנחיותיו.
הכימאי מייקל רוזנברג,
שהוא גם האחראי על
הפעילות הקהילתית של התיאטרון
החיפאי, שהה בניקוסיה
בכינוס על תיאטרון קהילתי,
כאשר המיעוט התורכי הכריז על
עצמאות בחלק שנמצא בידיו
בקפריסין. הוא ומשתתפים אחרים
התבקשו בנועם, אך חד-
משמעית, להצטרף להפגנה שערכו
היוונים ברחובות ניקוסיה,
נגד מעשה התורכים .״לפחות הם
לא חייבו אותי להחזיק את
הדגל,״ אמר רוזנברג, ששב
השבוע ארצה.
הד״ר משה קורדובה,
מנהל בית־החולים וולפסון
בחולון, נשאל אם הוא ממליץ
לחולים שפונים אליו להתייעץ
עם יותר מרופא אחד. קורדובה,
לשעבר קצין־רפואה ראשי, נזכר
בבדיחה שהתאימה לשאלה.
״אנגלי, צרפתי ויהודי גססו. זמן
קצר לפני מותם הם נשאלו מה

111111 1^ 1* 111 היה אורח הכבוד במיבצע ״בית העסק ה
11111 11 ! #11 מומלץ״ שהתקיים בבאר״שבע. בכניסה לאולם
הוא פגש בשופט המחוזי הבאר״שבעי יצחק שבתאי(מימין) ולחץ
את ידו. מארגנת הערב, יהודית שתיל, פנתה לנאווי וביקשה שית פוס
את מקומו על הבימה לצד השופט. אמר נאווי :״אצלו אני רוצה
לעמוד ולא לשבת, כשם שאצל הרופא, אני רוצה לשבת ולא לשכב״.
העולם הזה 2414

מאת דניאלה שמי
בדיחה שנשמעה השבוע.
״מדוע אודי עצוב? כי הוא נשאר
לבד בתא.״
לא מעטים תמהו מהו
מקור שם מישרד־הפירסום
או־קי, שמנהל מיקי קאופמן.
מסתבר שהשם אינו מושאל
מהביטוי באנגלית, שהשתרש
בסלאנג הישראלי. אלה הם
ראשי־התיבות של אולי קאופמן׳
אמו של המנכ״ל הנוכחי.

המדיניות הרצויה בגדה :״על
שירותי־הביטחון להוציא הוראה
ברורה: על מיידי האבנים יש
לפתוח באש. אחרי צרור־אזהרה
אחד באוויר, יש לכוון ולירות
לעבר מיידי האבנים, תוך ניסיון
לפגוע ברגליהם.״
• הנ״ל :״צריך לדבר עם
הערבים בלשון המובנת להם,
בשפה ברורה.״

• הכומר האמריקאי,

ברמלה זילברמן

יושבת על כיסא רחב וציבעוני
במועדון אקסקלוסיבי חדש,
הנמצא בבעלותה. המועדון נמצא בשלבי שיפוצו האחרונים, אן
לזילברמן יש בעיה. היא תיכננה פתיחה חגיגית, גדולה, ומנקרת
עיניים, את עיני השכנים, כנראה, הנמצאים מעברו השני של
הכביש ברחוב ירמיהו בתל־אביב, שם שוכן גם המועדון שלה. אן
המצב הכלכלי נתן אותותיו גם בעסקיה. חלק ניכר מהאנשים
שנרשמו למועדון כחברים, דרשו שהפתיחה תהיה צנועה ביותר,
שקטה ובעיקר זולה. זילברמן נענתה לבקשות שהופנו אליה.
אולי היא אשת־פירסום מהוו־תיקות
בארץ. עוד כשהתגוררה
בווינה עסקה בפירסום ואף
הכינה את סירטוני־הפירסומת
הראשונים לשעוני אומגה
ושופהאוזן. היא עלתה לארץ
ב־ 1936 ופתחה בתל־אביב
מישרד־פירסום.
למתבונן מהצד היה נדמה
שאסיפת החירום של מנהלי
בית־החולים איכילוב מתקיימת
בגלריה. הציירת ציונה דקל
פתחה תערוכה חדשה שלה
בבית יד־לבנים בפתח־תיקווה.
בעלה נתן(״נתק׳ה״) הוא מנהל
כוח־האדם בבית־החולים התל־אביבי.
לכן כיבדו את הפתיחה
בנוכחותם ראשי בית־החולים
שהתפנו מדיונים בעניין מצב
האישפוז בעיר, הפרופסור דן
מיכאלי, מנהל בית־החולים,
מנתח הלב ברנרד ויגנה,
הד״ר יעקב רטן ואחרים
הפסיקו אומנם את פגישתם
בתל־אביב, אך גם בגלריה

פ סו ק, ה ש בו ע
• סנן שר העבודה
והרווחה, בן־ציון תבין, על
העולם הזה 2414

ג׳רי פולוול, מנהיג ה״רוב
המוסרי״ :״אני ציוני.״
• הרב מנחם הכהן:
״הציונות הרוויזיוניסטית בהדר
התגשמותה: מדינת ישראל —
מיקלט ליהודים ומחסן לאמריקאים״.

שר-הפנים,

הד״ר

יוסח בורג, על טוהר מידותיו:
״מעולם לא היה איזשהו תיק נגד
בורג. לא היה שום תיק שנקרא
אפרסק. מישהו הכניס ידיעות
סתמיות לתוך מעטפה, ויום אחרי
פיטוריו אמר שיש תיק כזה״.

• רב החוזרים בת
שובה,
דויד אורדמן :״בתל־אביב
אין מוסר. הסיכויים שלך
לגמור את הנישואין שלך בשנה
הראשונה הם אחד לשניים.
השיטה רקובה. אתם יושבים על
מסמרים יומם ולילה״.
• המשורר יב״י :״כל
מי שרוצה ישראל אובדת, שיריע
לגוש־אמונים״.

עיריית
• ראש
ראשון־לציון היוצא, חנניה
גיבשטיין, על ראש־העירייה
הנכנס, מאיר ניצן :״אני
עוד אכניס לו באבי אביו. אני
אחזיר לו כגמולו.״

מי שחצה להיות הדיקטטור הבא ש7־ ישראל צריו להיות בור
ועם־האוץ,־ מתוסכל וגס־ווח1 ,הוא צריו לבוז ן׳אדם ולתרבות

וכן לאריק. ליובל, למאיר ולכל מי1י
יש בישראל במה וכמה מועמדים לתפקיד ״האיש על הסוס הלבן״ -
דיקטטור אשר ישים בבוא היום קץ לדמוקרטיה הישראלית ״המנוונת״,
קים מישטר לאומני קיצוני -רפאל איתן, למשל, או אריאל שרון, שלא
דבר על מאיר כהנא, יובל נאמן ואחרים.
מי שרוצה להיות דיקטטור בישראל -היכן ילמד את המיקצועי
בשנות ה־ 40 פירסמה הוצאת ״עם עובד״ את סיפרו המבריק של הסופר
איטלקי איגנציו סילונה, שהיה לוחם אנטי״פאשיסטי עיקבי. הספר
:ית״הספר לדיקטטורים״ ,שחשף באירוניה צורבת את פרצופו האמיתי
ול הפאשיזם, את שיטותיו והטכניקה שלו, היה אחד הספרים הגדולים
יל הדור.
בשעתו התקבל הספר ביישוב העברי בארץ כחומר־לימוד על מהותו של
פאשיזם, אוייב העם היהודי, בימים הקודרים של השואה.
עתה תהיה לספר זה משמעות אחרת בעיני הציבור הישראלי: הוא
למד על הסכנה הצפוייה למדינה מעליית הפאשיזם בתוכה.
בקרוב עומד הספר לראות אור מחדש, בסידרת ״אופקים״ של ״עם
ובד״ ,בתרגום חדש מן המקור האיטלקי. בעמודים אלה מתפרסמים
מה קטעים מאלפים.
דאבל יו, המתעתד להיות הדיקטאטור
של ארצות־הברית ומזכיר־הסתרים
גיבורי בית־ספר לדיקטטורים שלו, הפרופיסור פיק־אפ. מאוחר יותר
ם הסופר (סילונה הגולה) מיסטר מצטרף אליהם תומם הציניקן.

#מו ע די ו ער משניר

בית־ספר לדיקטטורים הוא
רב־שיח, הנערך ברחובות ציריך, שבו
פורשים הארבעה את עולם הפאשיזם,
למרכיביו השונים.
אחד מנושאי־הפתיחה של הספר
הוא ניתוח דמותו של המנהיג
הפאשיסטי. המספר אומר למיסטר
דאבל״יו :״מאיש־מדינה במישטר
הדמוקרטי נדרשים דעת צלולה
וצרופה, תרבות עמוקה, הבנה
שבכובד־ראש בהיסטוריה, בצורכי
החברה ובנפש־העם. ואולם המנהיג
הפאשיסטי די לו במיטען קל
לאין־ערוך בדרכו המדינית. תרבות
לאמיתה עלולה רק להיות לו לשטן
בדרך, להעמיס עליו חששות
ופיקפוקים ולגזול את ביטחונו בכל
עת ובכל שעה: לעולם לא יגיע זה
לשילטון.
״...החוש הפוליטי הוא תכונה־שבנפש,
כמו החוש להנדסה או
למוסיקה. חוש פוליטי חזק עשוי
להנחיל למנהיג הפאשיסטי ניצחון על
יריביו, וביחוד בעיתות־משבר. מוסו־ליני
ודאי לא היה רב־השכלה וגדל־הניסיון
שבין מדינאי איטליה, לעיתים
קרובות היה סותר את עצמו ...אבל הוא
ניחן בחוש פוליטי יוצא מגדר הרגיל;
הוא הראה זריזות רבה וחריצות בהפקת
תועלת מן הנסיבות הנוחות לו״...

#דרוש: אדם משסנר
דיקטטורים רבים היו בנעוריהם
בעלי שאיפות ״יצירתיות״ ,שלא הגיעו
לידי מיצויין, והובילו את האמנים
המתוסכלים אל הפוליטיקה. מספר על
כך תומס הציניקן:
״לא כדאית הטירחה להזכיר את
נירון(קיסר) ואת נבלו; או את נפוליון,
אשר בהיותו קצין צעיר, ובטרם חש את
עתידו, היה מבלה זמנו בחיבור דו־שיח
על האהבה. כלום עלי להזכיר כי לואי
בונפארט, בטרם היה לנפוליון השלישי,
חיבר ספר בשם חלומות פיוטיים?
״מן הדברים הידועים לנו על
הדיקטטורים של זמננו נמצאנו למדים
הרבה יותר מכך, בהיותם מגלים לעין
השמש חלק מן הפסיכולוגיה של
ימי־נעוריהם, המקל עלינו לתפוס את
גילגול השתלשלותם הבאה, אשר
היתה שלא מן המשוער.
״היטלר נשא את נפשו להיות צייר.
בשנתו ה־ 18 ניסה פעמיים לעמוד
למיבחן־כניסה של האקדמיה הווינאית
לציור. בשתי הפעמים נמצא
כישרון־הציור שלו פחות מדי, והוא
הושב ריקם. כישלון זה עכר את רוחו
עד כדי כך שלא מצא מקום לגלותו
לפני אמו. גם בתולדות חייו, הכתובות
בידי עצמו, אין זכר למאורע זה, אף כי
נרשמו בהן מאורעות פחותים ממנו
בערכם. חיים של אמן עשויים היו
להרימו כדי דרגה קטנה אחת מעל
למוצאו הנמוך. תוחלת נכזבת זו הטילה
פצע בליבו, אשר צרב לו עוד ימים
רבים. מסע־הצלב נגד האמנות
המודרנית, שהחל בו כעבור 30 שנה,
כרוך בלי כל ספק באותו דיכדוך־נפש.
״מוסוליני ניסה כוחו, בימי עלומיו,
בספרות. ללא כל ספק היתה בו גם
שאיפה להעפיל מעט בגרם־המעלות

של החברה. בהיותו רק מורה רגיל
בבית־הספר כתב על כרטיס־הביקור
שלו :״בניטו מוסוליני, פרופסור״.
הרומאנים והדראמות שחיבר בולטים
בחוסר סגולת־אמנות, אך טבוע בהם
הצורך של נפש צעירה לחלץ עצמה
מחזיונות־הבלהות אשר צבאו עליה.
עוד לא קם המבקר הספרותי אשר
•יזקוף ערך אסתטי לרומאנים
ולדראמות, יצירי עטו של הדוצ׳ה. אין
איש אשר יראה אותם בקניינה של
הספרות האיטלקית; ובעצם ראוי

נוספת הדראמה, המשחק מתחיל,
רבותיו המתארת את עולם־הפושעים
של הכרך, ודראמה נוספת בשם מחוז
השקט, שמקום־העלילה שלה הוא
בית־חולים לחולי־רוח. גסות העלילה
עומדת בעינה בכל החיבורים הללו:
הפרת נדר־הצניעות מצד נזירים
ונזירות, תיאור סאדיסטי של מחלות,
מידות נשחתות ויצרים פליליים ״
...כל אלה לא עמדו לשטן לפני
מוסוליני מלהיות דיקטטור בארצם של
דאנטה ופטרארקה. הנסיבות שסייעו

המישנה של היטלד
ך* אחד מפירקי ״בית״טסר לדיקטטורים״ מביא איגנציו סילונר
^ ילקוט קטן של טכסטים, על דרכי התעמולה הנאציוצל־סוציאליסטית
(נאצית):
• ״תפקידה של התעמולה לנסיך שיכרון על בני־אדם עד כדי
יציאת הנשמה״ (היטלר ,״מילחמתי״).
• נדרשות הפגנות המונים ״אשר יתנו בלב האדם העלוב את
הכרת־הגאווה, שגם בהיותו תולעת קטנה הריהו בכל זאת עצם
מעצמיו של דרקון גדול״ (היטלר ,״מילחמתי״).
• ״מי שדעת־הקהל איתו, הצדק איתו. מי שהצדק איתו -
השילטון בידו״ (גבלס ,״אותות הזמן החדש״).
• גבלס רשם ביומנו, ב־ :4.9.1932״אם ברצוננו לשמור על
המיפלגה בעינה, עלינו לשוב ולקלוע עתה אל האינסטינקטים
הפרימטיביים של ההמונים״ (״ממלון קייזרהוף ללישכת
הקאנצלר״).
• ״התעמולה צריכה להסתייע בדיבור ובעוויה, בגסות רגשותיו
של ההמון ובדרכי הבעתו״ (היטלר ,״מילחמתי״).
• ״כושר״הקליטה של ההמון הרחב מצומצם מאוד, הבנתו
מועטה, אולם כוח-השיכחה שבו גדול ורב. לנוכח עובדות אלה
צריכה כל תעמולה רבת״השפעה להצטמצם בנקודות מעטות,
ולגלגל בהן השכם וגלגל, עד שגם אחרון שבאחרונים יהא ביכולתו
להעלות מתוכה את המבוקש״ (היטלר ,״מילחמתי״).
• ״מגאונותו של מנהיג גדול הוא להראות תמיד את יריביו, אף
המפולגים זה מזה, כבני סוג אחד. כ ריבוי היריבים מביא על
נקלה את חלושי־האופי להטיל ספק בצידקת עצמם״ (היטלר,
״מילחמתי״).
• ״בל אסיפה החוסה בצל המישטרה בלבד מבאישה את ריח
מכנסיה בעיני ההמון הרחב ...צריך שיוקם שירות של סדרנים,
אשר יכיל בעיקר רק בחורים צעירים ...ראוי כי עוד מלכתחילה
תצא הקריאה אל פלוגת-הסדרנים שלנו, שלא לשמש מועדון
וויכוחים, אלא להיות חבורת-לוחמים, שאין מיכשול בפניה...
חמישים איש המאורגנים כהלכה מסוגלים לסלק מן האולם כמה
מאות יריבים״ (היטלר ,״מילחמתי״).

לצרפם לאותה סחורה ספרותית, שאפי־לו
מוכרי־הספרים מסרבים למוכרה,
ורק תגרני־רחוב ורוכלי־ירידים עושים
מיסחר בסחורה שכזו.
״אולם, אף שלספרים אלה לא היה
כל ערר.ספרותי, נודע להם ערך
פסיכולוגי עצום, המאפשר לנו לעמוד
על תכונות־רוחו של מוסוליני הצעיר.
,יצירת־המופת׳ הוא הרומאן המכוון נגד
הכמרים ושופע הפורנוגרפיה, קלאו־דיה
פארטיציאלה, או אהובתו של
החשמן. הפאשיסטית מרגריטה
צרפתי ציינה ספר זה בביוגרפיה
הרשמית של מוסוליני בזו הלשון, :ענק
אשר לא ראש לו ולא זנב, סרט משוך
וגס בצבעיו, רומאן נתעב בהמשכים מן
הסוג הזול שבזולים.׳ ואף אלה אינם
אלא דיברי־עקיפין. וכיוצא בזה הוא גם
הרומאן השני, המנורה בלי אור, וכן
הסיפור זימון, המספר על נזירה שפחז
עליה יצרה בליל חג־המולד. על אלה

להצלחתו היו, בלי ספק, מדיניות
וחברתיות ולא אסתטיות, אבל מכל
מקום אות הוא כי היה בידי הנסיבות
הללו להביא לירי כך, שדווקא בעל
תכונת־רוח כמחבר קלאודיה פארטי־ציאלה
נמצא האדם המתאים ביותר
להיות מנהיגה של התנועה הפא־שיסטית...״
אומר
תומס הציניקן לפרופסור
פיק־אפ :״מי ־שעתיד להיות דיקטטור
לא ייצלח בנעוריו לשום מעשה. ואין
בכוונתי לומר בדברים האלה כי רעב,
סביבה גרועה, פיגעי־מישפחה, מחלות
וכדומה יעיבו על ימי שחרותו.
הביוגרפים הרשמיים הם המבליטים
נסיבות אלה, כדי להאדיר את רחשי
ההערצה לדיקטטור...״

#כריזמה של בירר
אחד ממאפייני השילטון הפאשיס־

״ואכן, אין כל סמיכות פרשיות בין
ה׳דוצ׳ה׳ הזה, מנהיגו של הפאשיזם

האירזל^רזי ר״הי

טי הוא הכאריזמה, שבה ניחן המנהיג.
על כר אומר הציניקן:
״...בסיפרו המדינה מתאר אפלטון
כיצד ימירו צורות־שילטון והאחת
תבוא במקום חברתה וכיצד לפרקים
יצמח שילטון עריץ בתכלית מתור
שילטון דמוקרטי בתכלית. בשם
״מחוללי עריצים״ הוא מכנה את
הדמגוגים, המלהיבים יצרי־ליבם
הבלתי־מרוסנים של בני־הנוער: ובשם
״דור עריץ״ הוא מכנה את אותם אשר
ידם בבילבול המוסרי והמדיני של
הפולים (מדינת־העיח הגורמים לכד,
כי כל מירדף־עלילות יצליח לחולל
מהפיכה מדינית.
״...המנהיג קונה שביתה בחביון־
נפשם של הנוהים אחריו, הרואים בו
חלק מתיר עצמם, החלק, המעולה׳,
,האידיאלי׳ ,ובעת ובעונה אחת קונה
האני האידיאלי שלהם שביתה מחוצה
להם ומתגלם בדיוקנו של המנהיג.
״על־ידי מכאניזם פסיכי זה, על־ידי
הזדהות בין המנהיג וההמון, ניתנת
האפשרות בידי כל פרט ופרט, אפילו
בידי העלוב שבעלובים, ובייחוד בידיו
של זה, להצניע את מומיו ולקחת מן
החיים ממקדם מדומה; ובהעלם אחד
תופיע עם זאת אישיותו של המנהיג
מופלגה מעבר לבינוניותו של האני
האמיפירי שלו.
״כל התכונות הנאות, שמיליוני
נפשות עלובות עורגות אליהן בכל
מאודן, מקשטות ומפארות בכל תג ותג
אישיות זו הבולטת לעין כל. היא
מתרוממת ברקיע שמי־המולדת, ועוטה
זוהר של מושיע פלאי.
״המנהיג הוא גילום חלומם הגדול
של רבים, אשר לבש דמות יחיד.
למיכלול האשליה אין הוא חסר אלא
שהאפיפיור יקדשהו ל,שליחה הנבחר
של ההשגחה׳ .ורק לרוח ייזרו את
דבריהם אותם מבני־ארצו, שאין
להיפנוזה שליטה עליהם, וינסו
להתווכח על המנהיג, למעט את דמותו
ולחשוף את מוצאו, את ילדותו
העלובה, את מיעוט השכלתו, את
פחדנותו, את חוסר״כישרונו לחיים
כתיקונם.

כתב היטלר במילוזמתי, ,היא במיקרה
הטוב ביותר אמצעי למטרה, שמשתמשים
בו כדי לשתק את היריב וכדי
לפלס דרך לפעולה חופשית של
עצמך׳.
״,באנו לרייכסטאג,׳ כתב יוזף גבלס,
אחרי הבחירות של שנת ,1928 כדי
להצטייד בנישקה של הדמוקרטיה
בתור בית־הנשק שלה. נעשינו צירי
בית״הנבחרים, כדי לחבל ברוח ויימאר
בכוח עצם מישענתה. ואם הדמוקרטיה,
באיוולתה, העניקה לנו בעבור שירות־דוב
זה כרטיס־מסע ומשכורת, הרי זה
עניינה שלה.׳
״כעבור שנתיים היה בידו להוסיף:
,הכיבוש החוקי של הריפובליקה הוא
במלוא מהלכו׳ .אי״אפשר לבוא אליו
בטענה שדבריו לא היו ברורים כל

פרופסור פיק־אפ, ממשיר בזילזול
נגד מינהג המיפלגות הדימוקרטיות:
בסיפרו המערכה על ברלין
כתב גבלס :״מורר־ליבן של המיפלגות
האזרחיות אין דומה לו בתולדות
המיפלגות של העולם כולו ...הוצאנו
אז לעולמים מלבנו, לתלות תיקווה
כלשהי בבורגנות הפוליטית. הבורגנות
הפוליטית היא מוגת־לב...״

זתד יידיייייייימ

האדון בניטו מוסוליני מלפני-
המילחמה. בוודאי אדון פלוני הוא אשר
ייסד את ה״פאשי״ הראשונים, אולם
הפאשיזם שיצר אחר־כר את ה׳רוצ׳ה׳,
בהשוותו לאישיות הבנאלית ששמה
בניטו מוסוליני מידות נאות למכביר
מכיסופי האני האידיאלי של מיליוני
איטלקים ואם יבוא אדם למתוח
ביקורת על הדוצ׳ה, או לגלגל ויכוח
על אישיותו והליכותיו, עם אחד
משלומי הפאשיזם, הרי הוא מעמיד
עצמו באותה הסכנה, כאדם אשר ייכנס
לבית־תפילה וניגש אל אחת
הצלייניות הכורעת •לפני פסל
אנתוניוס הקדוש ואומר, :אשה יקרה,
האין עיניר רואות כי פיסלו של
אנתוניוס הקדוש משולל כל ערר
אמנותי, ואינו אלא מוצר חרושתי, או
עשוי קרטון?׳ האשה היקרה תנקר את
עיניר״.״

•ערההתקונמת
בפרק העוסק בנושא ״על מיפלגתו
של המתעתד להיות דיקטטור״ ,מסביר
תומס הציניקן את תהליר ההתקרנפות:
״אורח־רוח, מיסטר דאבל-יו! המשוררים
וכוהני־הדת, הגנרלים, הגבירות
ונילוויהן, כל אלה יבואו מייד
לכשתעלה לשילטון. כי כל החברה
הזאת, להוציא מעטים מן המעטים,
נמשכת אל ההצלחה כזבובים אל
הדבש. או, אם משל זה ייטב יותר
בעיניכם, כעכברים אל הגבינה.
״מהיותם דמוקרטים תחת שילטון
דמוקרטי, יובן מאליו שהם נעשים
פאשיסטים תחת שילטון פאשיסטי.
לכל היותר היה מקום להתפלא על
התנהגותם של כוהני״הרת, לולא

1וזו גנרס: האינסטינקטים הנדימיטיב״ס שר ההמונים

#סמלים לאומיים

הזהירו אותנו עובדי־האלילים לאמור:
דבר המנצחים לרצון הוא לאלים

את דבריו של תומס הציניקן מאשר
הפרופסור פיק״אפ:
״מסכים אני עם הדברים האלה.
מאחורי מירכבתו של המנצח תצטופף
תמיד עדת־הטפילים

בחינות מן הבונפארטיזם, הן בדרך
שבה עלתה לשילטון והן בדרך שהיא
מקיימת בידה את השילטון. אולם
ב״פאשי״ האיטלקיים של השנים
1919־ 1920 היו טבועים כל הסימנים
של, חבלת וד 10 בדצמבר׳ ,שעליהם
נוספו עוד אחרים, שהם מובהקים
לתקופה שאחרי המילחמה...״

., #מ־ורטויווהאשכתות# ,,ו הוו ס את הדמוקרטיה
אחד ממאפייני התנועות הפאשיס־טיות
הוא גיום הצבאות הפרטיים מתוך
דלת־העם, כאמצעי כוח ושליטה. תומם
הציניקן מספר על כך למיסטר
ראבל־יו:
״...אין לך מה להתבייש במוצאם
ההמוני של אנשי־מיפלגתך כיום. כך
היה טיבן של כל המיפלגות, בלי
יוצא־מן־הכלל, שבאמצעותן הגיעו
הדיקטטורים לשילטון.
״שחורי החולצות של (אוליבר)
קרומוואל היו קרויים ״צלעות ברזל״
(״איירונסיירס״) .הס״א והס״ס של לואי
בונפארט, בן אחיו של נפוליון, נכללו
יחד ב״חברת ה־סו בדצמבר״ ,שנוסדה
בשנת . 1849
״אקרא לפניכם תיאור שלהם, כפי
שתיאר זאת קארל מארכס בסיפרו
השמונה־עשר בברימאר, ואתם
תחושו באווירת זמננו׳ :באמתלא של
יסוד חברת צדקה אורגנו נמושות
הפרולטריון(לומפן־פרולטריאט) הפא־ריסי
בפלוגות חשאיות. בראש כל
פלוגה עמדו סוכנים בונאפארטיסטיים,
ובראש האירגון כולו עמד גנרל
בונאפארטיסטי. כאן נתלקטו בני־הפקר
פרועים, שמקור מחייתם ומקור
מוצאם מפוקפקים, בורגנים־לשעבר
מתנוונים ורודפי־הרפתקות, ואגאבוג־דים,
חיילים שפוטרו, פושעים משוחררים,
עבדי־ספינות שנמלטו מספינותיהם,
רמאים, מוקיונים, לאצארונים•,
כייסים, מהמרים, שחקנים, שדכנים,
בעלי בתי־קלון, סבלים, ליטראטים,
בעלי תיבוודזימרה, סמרטוטרים,
משחיזי־סכינים, קדרים, פושטי־יד —
קיצורו של דבר, כל אותו ערב־רב
המשוטט ממקום למקום, אשר ייקרא
בפני הצרפתים לה־בוהם. מן החומר
הזה, שקורץ מעיסתו הוא, ייסר
בונאפארט את הבסיס לחברת ודסז
בדצמבר. חברת צדקה — שכל חבריה,
כמוהם כבונאפארט, הרגישו צורך
לעשות צדקה עם עצמם על חשבון
האומה העובדת...״
תומס הציניקן משווה בין הבונא־פארטיסטים
לפאשיסטים:
״הדיקטטורה המודרנית מסוג
הפאשיזם נבדלת מצידה המדיני בכמה

המיפלגות הפאשיסטיות באירופה
(למעט מיפלגתו של פראנקו) הגיעו
לשילטון באמצעים דמוקרטיים, למראית
עין, ומעיד על כך פרופסור
פיק־אם:
״ודאי השכילו היטב הפאשיזם
והנאציונל־סוציאליזם להיעזר בדמוקרטיה,
כדי להרוס אותה, .דמוקרטיה׳,

על העיר האמיתי של האידיאולוגיה
הפאשיסטית מספר תומס |
הציניקן:
ודאי אין ברצוני לפסוק ולומר,
שכל מורשת פסיכית נכנסת כהווייתה
למערכי האידיאולוגיה הפאשיסטית.
אבל נקודות־המגע מרובות הן, וגם
מכריעות הן יותר מאשר בכל תנועה
פוליטית אחרת.
״בזה גם חידושו של הפאשיזם.
בארצות ששם נחל את ניצחונו הצליח
להסיט את הציר הפוליטי מעיקרו
ולכפות על יריביו בעיות, שנחשבו
משכבר כמיושנות.
״יובן מאליו, כי לא היה בידי
הפאשיזם לסלק את הסיבות הסמויות
של התמוטטות התרבות המודרנית.
אדרבא, הוא עצמו מייצג את המשבר.
אולם מילחמת המיפלגות והמעמדות,
שינקה עד כה מניגודי תוכניות
פוליטיות וכלכליות, נעקרה מצירה
בידי הפאשיזם, והמערכה הועתקה
לתחום אחר לגמרי.
(המשך בעמוד )27

פואנציסקו נואנקו ואוורו היטלו 1 :ו יציאת הנשמה

האם הגואנורוג
אב־ ו״ס(שמאי)
הוא נוכל וחובב! -
בבי שטוען עמיתו
רמיקצוע, ד״ו אויה
נכתר׳ (מימין, עם
בתו הגואנולוגית
מיכל) עד3י 3תנ־היד
שלו (למטה)
שאותו הוא ניתח
וסימן בנקודות?

!הושלו!לגואטווג ־
**׳ יהו גראסולוג? במדינת ישראל
^/ז הו אדם היכול להשפיע על גורלם
של אחרים. חברות פונות אליו כדי
שיקבע על פי כתב־היד את אופיים
ומהימנותם של אנשים המבקשים
להתמנות כמנהלים בחברה; צה״ל פונה
אליו כדי להחליט על התאמתם של
חיילים לקצונה; מושבים פונים אליו
כדי להחליט על התאמתם של אנשים
המבקשים להתקבל כחברים במושב.
אבל מי קובע את התאמתו של
הגראפולוג לתפקידו?
במשפט מרתק, המתנהל בימים
אלה, מתברר, כי אין כל קריטריונים
לקבוע זאת. כל אדם במדינה — יהיה
ספר, קצב או מורה — יכול לפתוח
מישרד, להכריז על עצמו כעל
גראפולוג ולקבוע גורלם של אחרים.

,העיד
^ * טויו ת ״
ן * דבר התגלה במישפט דיבה פלילי
1 1פרטי, שהגיש גראפולוג בשם אבי
וייס, בעל חברה בשם אבירם -
גראפולוגיה מינהלית, נגד הגראפר
לוג הוותיק ד״ר אריה נפתלי. וייס
חושב את עצמו לגראפולוג מומחה,
ועוסק במיקצוע מזה שנים אחרות.
אולם כבר בתחילת דרכו נתקל
במתקפה נמרצת מצירו של ד״ר
נפתלי.
.התחלתי להילחם בו רק אחרי
שהוא התחיל ללמד גראפולוגים
והכשיר אותם כמומחים לקריאת
כתב־יד. אחד מהם הופיע בביודמישפט
ודיבר שטויות,׳ כן־ הסביר ד׳׳ר נפתלי
את מילחמתו בוייס. אבי וייס טען כי
נפתלי מנהל מסע־השמצות נגדו,
מכיוון שהוא מסכן את מעמדו
ופרנסתו, .זה שקר וחוצפה!״ הצהיר
נפתלי.
לפני שלוש שנים כתב ד׳ר נפתלי
מיכתבים ל־ 39 מוסדות־ציבור והזהיר
אותם מפני גראפולוגים חובבים, אשר
שניים מהם מוכרים לו בנוכלים. הוא
ציין כי אחד מהם הוא אבי וייס.
וייס החליט להשיב מילחמה־שערה,
והגיש תביעת־דיבודפלילית נגד ד״ר
נפתלי.
.יש לי נסיון של 30 שנה במיקצוע.
למדתי רפואה באוניברסיטת האמבורג
וגם שלוש שנים גראפולוגיה. עשיתי

•מחקר על נושא גראפולוגי וקיבלתי
דוקטוראט ברפואה. אני מרצה בעולם
מזה עשרים שנה. אני מוזמן כל
שנתיים להיות יושב־ראש כינוסים
מדעיים, עוסק בגראפולוגיה מישפטית
וכן בגראפולוגיה כמיבחן אישיות,״
הסביר נפתלי על דוכן־העדים.
ואז הסביר מה דעתו על וייס ומדוע
הוא מתנגד לו בכל תוקף :״הוא טוען
טענות־שווא אם הוא אומר כי למד
גראפולוגיה בארץ. הוא גם עבר עבירה
פלילית כאשר ביקר אצלי והתחזה
למנהל״חברה המבקש את שירותיי״.
מתברר, כי לכעס הרב שיש לנפתלי
נגד וייס קיים גם גורם אישי. :בשנת
, 1975׳ העיד נפתלי, ,בא למישרדי
אבי וייס. הוא הציג את עצמו כעובד
בכיר בחברת נגב קרמיקה. הוא אמר לי
כי הוא מתכוון להנהיג בדיקות
גראפולוגיות נרחבות ביותר בחברה,
וביקש ממני אינפורמציה. הוא רצה
לדעת על הטכניקה בדיווחים על
תוצאות הבדיקה, על מחירים, וביקש
שמות של חברות שאני עובד איתן, כדי
לקבל המלצות.׳
נפתלי התייחס אל וייס כאל קליינט
פוטנציאלי נכבד, וסיפק לו את כל
מבוקשו.
,הוא ישב ורשם על פי שאלון מוכן
את תשובותיי. נתתי לו שמות של
לקוחות גדולים, העובדים אתי כבר
עשר שנים. אחרי שעה, לקראת סוף
הראיון, שלף וייס מהכיס מיסמך,
וביקש ממני להתייחס לניתוח
גראפולוגי שעשה הוא עצמו לכתב־יד
מסויים.
.הייתי מאוד מופתע. הוא שינה את
הבעתו, ולפי נסיוני במישטרה הרגשתי
שמשהו כאן לא בסדר. הייתי במבוכה,
והתייחסתי לניתוח שלו התייחסות
כללית ביותר, והשתמטתי מתשובה
ברורה. שאלתי אותו אם הוא גראפולוג,
והוא אמר שהוא מתעניין במיקצוע.

פתק מטגיד
ליו ״ ר
ך יעבור שבועיים־שלושה, כאשר
ל א הגיעו כתבי־יד, טלפנתי
לחברת נגב קרמיקה,״ העיד נפתלי.
.ביקשתי לשוחח עם אבי וייס,
ואמרו לי שהוא לא עובד שם יותר. אז
התקשרתי עם רות צוקר מחיפה והיא

כאשר שאלתי היכן למד, אמר שהיה
זמן רב קרוב לגראפולוגית רות צוקר
מחיפה.׳
עם תום הראיון הלך וייס לדרכו,

כתבי־יד

כשהוא מבטיח לשלוח
לניתוח לד״ר נפתלי.
אמרה לי: תיזהר ממנו! הוא״מספר
שלמד אצלי גראפולוגיה, וזה לא נכון.

הוא ניסה להונות אותו על־ידי כך
שתיכנן חוזה שותפות איתי, שהיה
מנשל אותי מעבודתי!״
.כעבור כמה חודשים הראו לי

בי תהספרלרפול
(המשך מעמוד )25
״האידיאולוגיה שהוא נוטע אינה
מכילה בתור יסוד עיקרי שום תוכנית
מוגדרת . ,כי אס ערפל מיתולוגי,
הלובש דמות סמלים לאומיים וגזעיים,
ודרישות בצירו, שדמגוגיה שלוחת־רסן
מבקשת לראותן מוגשמות
לאלתר. הפאשיזם, אף שהוא תנועה
פוליטית, השכיל להתחמק עוד
מימי־הראשית שלו משדה המערכה,
שם הכינו לו יריביו את הקרב, שם היה
מוצא ללא ספק את מפלתו.
״מבלי שיעמיד תוכנית אלטרנטיבית,
מבלי שיכוון עצמו לאירגון
המדינה בדרך פלונית או פלמונית, נתן
דעתו בראש ובראשונה להבאיש ריחה
של המדינאות באשר היא, על כל
מיפלגותיה ושיטותיה יחד, והדבר גם
עלה בידו. כן גם הצליח להעלות על
הבימה הפוליטית המשוקצת שרידים
ממערכי־נפש פרימיטיביים, אשר
מטרם־להגיון ומעבר־להגיון. שרידים
הנמים בחביונם של ההמונים בני
הדורות האחרונים, ושהציוויליזציה,
במהלך־התקדמותה, טייחה עליהם טיח
חיצוני, מבלי שתטפל בשורשים
העמוקים. ספסרות־רבתי זו בכוחות
הפסיכיים העכורים־שבעכורים של בולטת הצלחתה
איש־ההמונים,
ביותר״...

פולקלוריסטיים אלה מוצאים אנו
״קריאה כזו, שעל פי רוב חוברים בה
בפאשיזם בכל מקום אותו צד שווה, צלילים חסרי כל שחר, מעלה בליבנו
המגיח ועולה מתוך הנבכים העמומים את טיב שיחו־נהמו של האדם־הקדמון
של ההמונים אחוזי־היאוש.
שוכן המערות. ודאי השגחתם בדבר, כי
״בשום אידיאולוגיה פאשיסטית ״אלאלא״ ממושכה נהפכת ל״\״/
מתגלגל ל״ 0״
אינם נעדרים המיתוסים, השאולים ארוכה, וכי ״[01ר!
מתוך המסורת הלאומית. דבר זה נכון ומהמילה ״9611״ (הייל היטלר) שוב
הוא, אבל פעולתם מסתייעת רק נשמעת
בתוקף העובדה שההמונים חשים בהם,
ו״ 0״ הם פשוטי הצלילים
וגם ממחישים בהם סימלי תסביכים שבלשון, שגם תינוקות יהגו אותם על
קדמוניים, שהם ירושת דורות ..נקלה, והמתמלטים שלא־מדעת גם
תסביכים אלה שבים ומתגלים גם מפי מבוגרים בתקוף אותם פחד, צער,
בחביון אנשים, הנטולים מסורת השתוממות .״אלאלא 01ת
לאומית, בהיותם שרידים מאותה ״9611״ הם נוסחי הליתורגיה,
תקופה כשהאומות עדיין לא באו הפותחים ומסיימים כל גילוי־דעת
לעולם, ולכל הצרה עוד יהיו קיימים פאשיסטי; הם המשווים הדרת־קדושה

#האם זה ימי
לקרות אצלם?

לקוחות פירסומת שלו. היו אלה אנשים
שאת שמותיהם הוא הוציא ממני
במירמה. הוא הציע להם עבודה
כגראפולוג. אז אני הבנתי שהאיש עבד
עליי,״ העיד נפתלי.
רק בשנת 1980 התברר לד״ר
נפתלי כי החיים הפגישו אותו עם וייס
פעם נוספת, עליה לא ידע עד אז:
״מנהל חברת כור יצחק נגלר, סיפר לי
כקוריוז כי רק פעם אחת טעיתי
בניתוח כתב־יד. הוא אמר לי, כי אחד
מכיתבי־היד שניתחתי עבורו בשנת
,1976 שבו קבעתי כי הכותב הוא אדם
ישר, לא היה ניתוח נכון. הוא אמר לי,
כי האיש הזה איננו ישר.
״ואז הוא גילה לי, כי בשנת 1976
נתן לי חמישה כיתבי־יד, לדרג אותם
בהתאמתם לתפקיד בכיר בחברה. אני
דירגתי את אבי וייס — שאז לא ידעתי
את שמו — במקום שלישי. מכתב־היד
שלו אז לא גיליתי את אופיו. זה קרה
מכיוון שהוא למד קצת גראפולוגיה,
וידע לעשות כך שלא יראו בכתב־ידו
את הסימנים השליליים.״
וכן־ קבע נפתלי לפני שנים אחדות
כי וייס, יריבו, הוא אדם ישר, המתאים
לשמש כמנהל בחברת כור.
למישמע הדברים הללו הביע
השופט קוהלת את תמיהתו :״האם יכול
אדם לשחק בכתב־ידו כדי שיצביע על
אופי שונה?״
נפתלי הסביר :״קוראים לזה
כתב־אילוף. קטע מתוכנן וקצר אפשר
לכתוב כד שלא ייראו בו סימנים
שליליים מסויימים. בכתב־יד איטי
אפשר להסתיר עד גבול מסויים תכונה
של נוכלות. אני יכול קבוע על פי
הכתב את מידת המהירות בה נכתב,
ומזה אפשר להסיק משהו על מידת
הטיבעיות שלו.
״כאשר אני מקבל כתב־יד כזה,
שאינני בטוח בו כי הוא כתב־יד
ספונטני, אני מבקש עוד כתבי־יד. אני
מבקש, למשל, מחברות מבית־הספר או
רישומים מהאוניברסיטה, שנכתבו
באופן ספונטאני. בכתב־יד ספונטאני
אין האדם יכול להסתיר את תכונותיו.״
אמנם, בבדיקת כתב־היד של וייס
בשנת ,1976 טעה ד״ר נפתלי, אולם
בפעם השניה בה ראה את כתב־ידו של
הגראפולוג, כבר איבחן בו, לדבריו, את
כל סממני הנוכלות.
היה זה בכינוס שנערך למנהלי־

חברות, בו נשא פרופסור אלחנן מאיר
הרצאה על סטטיסטיקה בקשר למיב־חני
אישיות. היה זה אחרי שפרופסור
מאיר ערד מחקר גראפולוגי, בשיתופו
של וייס.
לפני עריכת המחקר הוזהר
הפרופסור מפני שיתוף־פעולה עם
וייס. ד״ר נפתלי אמר לו אז, כי וייס הוא
חובב בלתי מיקצועי ונוכל.
ואומנם, תוצאות־המחקר לא
שיכנעו את פרופסור מאיר במהימנות
המיקצוע, ועל כך הרצה בכינוס. הוא
אמר לנאספים :״ניסיתי את הגראפו־לוגיה,
והתוצאות היו עלובות. ובכלל,
מה שאומר גראפולוג אחד על השני זה
פשוט לא ייאמן כי יסופר. נתתי חוות־דעת
של גראפולוג על כתב־יד מסויים
לשני אנשים, שאף אחד מהם לא כתב
אותו, והם שניהם היו משוכנעים, על פי
חוות־הדעת, כי המדובר בהם. זה מוכיח
כי חוות־הדעת הן כל־כך רחבות, שהן
יכולות להתייחס לכל אחד״.
דבריו אלה של פרופסור מאיר הרגיזו
את אבי וייס, שנכח בכינוס
כמשתתף, והוא שלח מייד פתק וביקש הכינוס
ליושב־ראש
רשות־ריבור כדי להשיב על דיברי
הפרופסור. את הפתק הזה נטל ד״ר
נפתלי, שישב על בימת המרצים, וניתח
אותו.
הפעם לא היה לנפתלי כל ספק —
הכותב הוא נוכל .״כל גראפולוג מנוסה
יגיד על סמך פתק זה, כי האיש שכתב
אותו מרמה את הבריות,״ הצהיר
נפתלי. ד״ר נפתלי ניתח את כתב־היד
וסימן בנקודות כל אות המצביעה על
תכונת הרמיה של הכותב.
בית־המישפט היה משועשע מאוד
מתרגילי הגראפולוגיה האלה, והשופט
קוהלת הציע בשלב זה לעורכי־הדין
של הצדדים לשלוח דגימה מכתב־ידו
של וייס לכמה גראפולוגים מומחים,
כדי שתשובתם תקבע את גורל
המישפט.
אולם עורכי־הדין יהודה עצמון,
המייצג את נפתלי, ואלי זוהר, המייצג
את וייס, לא הגיעו להסכמה. רק בתו
של ד״ר נפתלי, מיכל, שגם היא
גראפולוגית צעירה העובדת עם אביה,
הינהנה כשימחה בראשה, כשהיא
מסכימה להצעת השופט.

אילנה אלת

על השאלה לגבי האפשרות למהפכה
פאשיסטית בארצות־הברית משיב
תומם הציניקן לתשובה, הפותחת פתח
למהפכה שכזאת בכל תרבות קיימת:
״המושג של פסיכולוגיה לאומית
הוא כל עיקרו ילוד עט־סופרים.
״באיטליה, בטרם עלה הפאשיזם
היטלר ״מקדש״ דגל נאצי
לשילטון, פסקו רבים כי הפאשיזם לא
הדגל הופך להיות מוס ופיסת־בד
ילך עם הפסיכיקה הלאומית שלנו.
״כך טענו גם לגבי גרמניה. כאן היו
משווים את הפרימיטיביות של היטלר אחרי שהאומות הנוכחיות תחלופנה מן למינהגים החגיגיים, ואוצלים להם1
השפעה ודאית. בפיו של המנהיג תאצל1
אל התרומה הגדולה אשר תרמו העולם...״
הגרמנים לשירה ולפילוסופיה של
להם משמעות מאגית ממש, ופעולת
אירופה. עד שנת 1933 עוד היה מנסר
קסם להם.
הפסוק :״גרמניה היא גרמניה, ולא
״בשעה שמוסוליני מוציא מפתחי
איטליה,״ ומשנת 1933 עד שנת 1938
אחז־ מהמאפיינים של ״קול ההמון״ ,פיו ״איא איא״ ,או כשהיטלר מעלה על
היתה הגירסה :״אוסטריה אינה שהוא אחד מבסיסי הפאשיזם, התבטא. שפתיו את המילה ״חייל!״ עוברת
גרמניה.״
באיטליה בקריאה ״איא איא אלאלא״ .צמרמורת את קהל הנאספים, כאילו
״צריך שהדבר יהיה לנוכח עינינו מיסטר דאבל־יו שואל את תומס יצאה בת־קול ואמרה שישועת־הנפש
במלוא בהירותו, כי אף מסורת לאומית הציניקן, וזה מסביר לו:
קרובה לבוא...״
מן המובהקות מקומה רק בשטח.
על שאר סימלי הפאשיזם, אומר
״קריאה זו המציא גבריאלה ד׳אנונ־החיצון
של הנדבכים הפסיכיים אשר 4־ז• בימי המילחמה (מילחמת־העולם תומס הציניקן:
״ברשויות הרבים אתה מוצא גם את
לפרט. כאשר בא משבר שהוא יפה הראשונה) .בשום לשון ובשום בת־לצמיחתו
של הפאשיזם, היא פוקעת לשון אין שמץ זכר לניב זה. הממציא הסמלים והפטישים של עבודת־ראשונה
לכל.
לא הכניס בו שום תוכן נבון. אבל האלילים החדשה: הנשרים, צלבי־
״בשום ארץ אין מסורת לאומית או דווקא משום־כך נתברכה הקריאה הזו הקרס, סמלי־השבטים והקרדומות
פסיכיקה לאומית, שתעשה את בכל הסגולות, המכשירות אותה להיות והדגלים.
״נפוליון כבר אמר: הבו לי כפתור,
הפאשיזם לדבר מן המוכרח. אך אין גם אחת הנוסחות הקדושות של
ואני אכריח את האנשים לחיות ולמות
מסורת או פסיכיקה לאומית, אשר הליתורגיה הפאשיסטית.
למען כפתור זה.
״ניסיונו של נפוליון הצליח: כל
פאשיסט או נאציונל־סוציאליסט נושא
בלולאת ביגדו כפתור כזה, אשר
אות־המיפלגה חקוק עליו, ושלמענו
הוא מוכן ומזומן להערות את נפשו
ולמות. כפתור אשר כזה מעניל
לבעליו את חסותו של הכוח המאגי
הקדוש, האצור בתוכו.
כוחו של הפאשיזם מתגלם
בפטישים רשמיים אלה על־ידי
מעשי־השבעה מיוחדים, הנעשים
במעמד כל העם: הדגל החדש פוסק
להיות מוט ופיסת־בד, משעה ששליחו
של המנהיג נוגע בו בידו. מקום
מושבה החדש של המיפלגה פוסק
להיות מועדון, משעה ששליחו של
המנהיג דרך על מיפתנו. בעיני
הכפופים עלובי־הנפש מתמזג הסמל
לבסוף עם הדבר המסומל. הדגל אינז
מסמל את המולדת, הוא המולדת.
בגין מעביר לרסול את דגל הרמטכ״ל
כל ניסיון להסביר את השפעתו
הסמל מתמזג עם הדבר המסומל
של פטיש מתוך צורתו וצבעו פורה
באוויר. כוחו של פטיש קיים רק ברוחב
לגביה הוא מלכתחילה דבר מן הנמנע.
״כשהמון־עם נרגש צורח פסוק זה של הסוגדים לו; הדגל הנציונל־
״אין ספק, כי הפסיכיקה הלאומית במקהלה במשך שעה ארוכה, מתחיל סוציאליסטי גדול ואדום, דגלם ש?
ממלאה בפאשיזם תפקיד קישוטי הפסוק פיתאום לשמש ארשת הפאשיסטים האיטלקיים זעיר ושחור
ועשויה אולי לסייע בידנו להבחין בין לרגשת־נפש מסויימה, כגון התפלאות, בכל זאת שוקלים הם זה כנגד זו
הפאשיזם הגרמני ובין הפאשיזם אכסטזה, תפילה, שוועה, כיסופים בתפקידם ובהצלחתם״...
היהודי (אכן, ישנו גם כזהס, בין לקורבן, פחד, ייסורים — מילות־הפאשיזם
האיטלקי ובין הצרפתי או קריאה אשר כאילו אין ערוך לח•סופד
איטלקי, מאבות הפאשיזם.
להבדלים שיבותן בשביל תנועה פאשיסטית. מחוץ אבל
האירי

,,#הו,הא,מהקוה״

כשיצאתי מן ההקרנה אל יום־חורף תל־אביבי שטוף־שמש,
כמעט התביישתי שאני חי. הרגשתי כאילו עבר עליי מכבש.
הסרט הקרב על אלגייר יוצג לקהל הרחב בעוד שבוע. על כל
ישראלי חובה היא לראותו. אבל יש צורך בעצבים חזקים כדי
לעמוד במיבחן זה.
לכאורה, זהו סרט על העבר. המאורעות התרחשו לפני 25 שניק
בעיר אלג׳יר, והם שוחזרו בדייקנות של סרט תיעודי(אף שכולו
משוחק) .אולם, למעשה, זהו סרט עתידני: הצופה הישראלי רואה
קורטוב ממה שמתרחש כעת בגדה המערבית, ומה שעומד
להתרחש שם בשנים הקרובות.
הוא רואה את הקסבה של אלג׳יר — וחושב על הקסבה של
שכם. הוא רואה את חקירת לוחמי פל״ן(חזית־השיחרור־האל־ג׳ירית)
,המעונים בידי הצנחנים הצרפתיים, וחושב על חקירות
המתנהלות כיום במרחק קצר. הוא שומע את נאומי המפקד
הצרפתי, ויודע שקצינים ועסקנים ישראליים חוזרים כיום על
מליצות אלה מילה במילה.
ליבו של הצופה הישראלי הוא עם לוחמי־השיחרור. אין לו
ברירה. אך אי־שם בנבכי תודעתו הוא יודע כי במאבק של היום
הוא נמצא בצד השני של המיתרס, שמומחי־העינויים
ואלופי־הסיכוי הצרפתיים יהיו בסרט הבא ישראלים.
אף שהבימאי הוא יהודי־איטלקי, זהו סרט אלג׳ירי. הוא הוסרט
ב־ ,1965 שלוש שנים בלבד אחרי השגת העצמאות האלג׳ירית,
אחרי מילחמת־שיחרור בת שמונה שנים, שבה ניספו מאות אלפי
אלג׳ירים. זה יכול היה להיות סרט מלא שינאה, פאתוס מזוייף
והתפארות. אך זהו סרט כמעט יבש, המתאר את הדברים כפי שהיו
באמת. אין הוא מטשטש דבר.
הוא מראה כיצד מפוצצים המתנחלים הצרפתיים בתים של
אלג׳ירים על יושביהם, אך גם איך מניחות נערות אלג׳יריות
חינניות פצצות בבתי־הקפה של הצרפתים. לוחמת״שיחרור אחת
לוקחת עימה את בנה הקטנטן, כדי לעבור על פני המישמרות
הצרפתיים מבלי לעורר חשד. היא מניחה את הפצצה בבת־קפה
מלא אזרחים, נשים וגברים. שניה לפני ההתפוצצות מתמקדת
המצלחמה בפעוט צרפתי המלקק גלידה ליד התיק הקטלני.
רבי־העינויים הצרפתיים אינם נראים כמיפלצות סאדיסטיות, אלא
כחיילים הממלאים את תפקידם.
משני הצדדים היתה זאת מילחמה בלי רחמים. ה״מחבלים״
הפלסטיניים הם עדיין טירונים בהשוואה ללוחמי פל״ן. ואילו
הצנחנים הצרפתיים השתמשו בעינויים כלפי נשים וגברים, זקנים
וילדים, כמעט ללא אבחנה. משני הצדדים נקטלו ונפצעו הרבה
יותר אזרחים.חפים מפשע׳ מאשר לוחמים.
העובדה הנוראה ביותר היא שכל זה היה לחלוטין מיותר.
מבחינה צרפתית, זה היה חסר״תכלית. שום כוח בעולם לא יכול
היה למנוע את ניצחונה של מילחמת־השיחרור. יגון ללא שיעור,
הרג וקטל בממדים נוראים, רבבות טרגדיות מישפחתיות,
עינויי־תופת וזוועות — כל זה הוביל רק לאותו סוף שאדם
אינטליגנטי יכול היה לחזותו מראש: יציאת הצרפתים. חלק גדול
ממיליון המתנחלים הצרפתיים, שברחו לבסוף בחוסר־כל, יכלו
להישאר באלג׳יריה החופשית, אילו השלימו בעוד מועד עם
הבלתי־נמנע.
מי שמסקר כיום את האירועים בגדה המערבית ימצא בסרט
הרבה תמונות מוכרות. שביתה כללית של הערבים באלג׳יר,
בפקודת הפל״ן, נשברה על-ידי החיילים הצרפתיים, שפרצו את
החנויות, שברו את הדלתות והרסו את הסחורה. כאשר אני כותב
שורות אלה, אני מסתכל ב״מזכרת״ שנתן לי חנווני ברמאללה
כמתנה: מנעול מרותך של חנותו, שנפרצה על־ידי. כוחות
הביטחון׳.
.אין עם אלג׳ירי, ומעולם לא ודהר אמר לי פעם מדינאי
צרפתי. .בכל ההיסטוריה לא היתה קיימת אי־פעם אומה אלג׳ירית
מאוחדת או חופשית. אין תרבות אלג׳ירית מיוחדת, אלא רק
תרבות ערבית מיובאת. אין שום בסיס לעצמאות אלג׳ירית.
אלג׳יריה היא חלק בלתי־נפרד מצרפת!״ זה מזכיר משהו?
.הטרוריסטים אינם מייצגים את העם האלג׳יריר אמרו
הפוליטיקאים בפאריס. .יש מיעוט קטן של סוכני פל״ן, הכופים
את עצמם על העם באיומי רצח. נחסל את הנהלת
אירגון־המחבלים, ובזה תיפתר הבעייה ׳.מוכרי
.התהליך הוא בלתי־הפיך. יש מיליון מתנחלים צרפתיים
באלג׳יריה, ורבים מהם הם כבר בני הדור הרביעי. והחמישי שם.
שום כוח בעולם לא יזיז אותם!׳ מוכר?
.שיחרור אלג׳יריה יגרום למילחמת־אזרחים בצרפת!״ מוכר?
בברוטאליות נוראה ותכליתית, לפי מיטב השיטות של אריאל
שרון בעזה, שברו הצנחנים את אירגון־המחתרת באלג׳יר. הם
ניצחו בקרב — אך הם הפסידו את המערכה. הגיבורים ההרוגים
הפכו סמל לעם, ואחרי שהאירגון נשבר, כביכול, התלכד העם
כולו וגירש את הצבא והמתנחלים. מה שהיה, בראשית הסרט, מרד
של מעטים, הפך, בסופו, להתקוממות לאומית כללית. כל
הזוועות, כל פעולות־התגמול, כל ההוצאות־להורג השיגו את
היפוכה של המטרה המבוקשת: הם הרסו את השילטון הצרפתי.
ובסופו של דבר התקומם הציבור הצרפתי עצמו נגד מה שנעשה
בשמו, וקרא לשלום.
דווקא שארל דה״גול, מנהיג הימין, הוא שטבע בשלב האחרון
את הסיסמה. :שלום בין אמיצי־הלב׳ — בהתכוונו לראשי הפל״ן,
שהוקעו עד לאותו הרגע כחיות־אדם, מיפלצות מגואלות בדם
חפים־מפשע, רוצחי נשים וילדים, טרוריסטים שפלים ונתעבים.
השבוע נערך ביקורו הראשון של נשיא אלג׳יריה החופשית,
איש הפל׳ן, בפאריס. הוא התקבל על־ידי נשיא־צרפת (שהיה
בשעתו חבר בממשלות הסוציאליסטיות שניצחו על הדיכוי) ,הניח
זר על קבר החייל האלמוני והצדיע לדגל הצרפתי.

על הקסבה

.הלוואי שנוכל לשמש דוגמה לאויבים של היום בקצוות
שונים של העולם!״ אמר הנשיא המארח לאורחו. ,התבוננו בנו
וראו — ההתפייסות אפשרית!׳

ההזדמנות שהזחמצה
גיבור הסרט(אותו הסרט, עדיין) הוא עבריין צעיר, פושע קטן,
שישב בפעם המ׳״יודע־כמה בכלא. שם ראה את הוצאתו־להורג
של לוחם־שיחרור, שצעק. :תחי אלג׳יריה החופשית!״ הוא הפך
לוחם־שיחרור בעצמו, עלה לגדולה במחתרת ומצא את מותו,
אחרי שאחד מאנשי־המחתרת עונה עד שגילה את מחבואו
בקסבה.
זה הזכיר לי משהו. ב* ,1938 כשהייתי נער בן ,14 הוציאו

אוד׳ א מרי

הבריטים להורג את שלמה בן־יוסף. זה נתן לי את הדחיפה
האחרונה להצטרף לאירגון־הצבאי־הלאומי.
אולי היתה זאת אחת הסיבות לאהדה האינסטינקטיבית
שרחשתי מן הרגע הראשון למילחמת השיחרור האלג׳ירית,
כשפרצה בנובמבר .1954 הבנתי לנפש הלוחמים. בעיניי היה זה צו
מוסרי לעזור להם• אך מעבר לענייני־מצפון, סברתי כי יהיה זה
מעשה נבון מצד ישראל לבוא במגע עם לוחמי־השיחרור ולקשור
עימם קישרי־אחווה. כי בבוא היום, כאשר יקימו את מדינתם
החופשית, תהיה אז אלג׳יריה המדינה הערבית הראשונה הקשורה
בישראל ותשבור את מעגל־האיבה המקיפה אותנו.
ממשלת־ישראל — הממשלה הסוציאליסטית של דויד
בן־גוריון — הלכה בדרך ההפוכה. היא התקשרה עם
ממשלת־צרפת (הסוציאליסטית) ויצאה עימה למילחמת־סיני.
הצרפתים הם. שיזמו את אותה מילחמה עכורה, מתוך אמונה
׳נאיבית שבכר ישימו קץ להתקוממות האלג׳ירית. מכיוון שלא
יכלו להשלים עם העובדה שזוהי התקוממות אמיתית של העם
האלג׳ירי, הם הישלו את עצמם שהפל״ן אינו אלא המצאה מצרית.
אם תביס ישראל את מצריים, כך האמינו, יבוא גם המרד האלג׳ירי
אל קיצו.

ב־ 1958 הכרתי בפאריס את אנרי קוריאל, יהודי־מצרי גולה,
קומוניסט(אך לא איש של מוסקווה) ,שהיה מעין לוחם־שיחרור
כל־עולמי. הוא היה אחד מראשי המחתרת של הפל״ן בצרפת.
ביקשתי ממנו לקשר אותי עם אנשי הפל״ן, והוא עשה כן.
היו אלה הימים החמים ביותר של הטרור־הנגדי הצרפתי.
פגישותיי עם קוריאל נערכו כמעט במחתרת, בבתי־קפה נידחים
בפאריס. פעם, אחרי פגישה כזאת, בחצות, הוביל אותי קוריאל
הביתה במכוניתו הקטנה. הוא נהג במהירות מטורפת, וליד
שער־הניצחון כמעט התנגש עם מכונית שבאה ממול. קוריאל
צחק .״טוב שלא היתה תאונה,״ אמר ,״מפני שהמכונית הזאת
מלאה בחומר־תעמולה של הפל״ן.״ נחרדתי למחשבה מה היה
עלול לקרות לנו.
לפי הצעת ידידיי מהפל״ן, יזמתי את הקמתו של ״הוועד
הישראלי למען אלג׳יריה חופשית״ .השתתפו בו אנשי־ציבור כמו
נתן ילין־מור, בועז עברון, מקסים גילן, שלמה כהן־צידון ואחרים.
מפ״ם, שאליה פנינו, סירבה להצטרף.
כשסיפרתי על כך לאנשי הפל״ן, העלו מייד הצעה. הם ידעו כי
יליך מור היה בעבר מראשי לח״י .״היו שם מומחים גדולים
לחבלה,״ אמר לי .״אנחנו זקוקים למדריכי חבלה חשמלית
וכימית. נסו לשגר לנו כמה מדריכים.״ אלה היו אמורים להדריך
את לוחמי־הפל״ן במחנה־אמונים ביוגוסלביה או בתוניסיה.
ילין־מור השתדל, אך לא מצא מתנדבים מקרב ותיקי־לח״י.
פעם אחרת ביקשו מאיתנו אנשי הפל״ן ליזום בישראל פנייה
פומבית אל יהודי אלג׳יריה, להושיט יד ללוחמי־השיחרור.
פירסמנו קריאה כזאת, וקוריאל דאג להעבירה לאנשי הפל״ן,
לשימוש באלג׳יריה. אנשי הפל״ן הבטיחו לנו כי הם רואים
ביהודים חלק בלתי־נפרד מן האומה האלג׳ירית, ששמור להם
מקום כבוד במדינה,החופשית שתקום. למרבה הצער, נבלע קולנו
ברעש התעמולה הישראלית הרישמית, שנתנה תמיכה מוחלטת
לשילטון״הדיכוי הקולוניאלי. ער כדי כך, שאחרי שצרפת כבר
החליטה להסתלק, הצטרפו רבים מאנשי אירגון־ההגגה היהודי,
שהוקם על־ידי שליחים מישראל, למחתרת הפאשיסטית של
המתנחלים (או״אה־אס) — שניסתה להתנקש כמה פעמים בחיי
הנשיא דה־גול. כאשר התמוטט השילטון הצרפתי, ברחו היהודים
.יחד עם המתנחלים — לא לישראל, אלא לצרפת. אותם שנשארו,
חיים שם כיום בנחת וברווחה, ללא כל הפלייה.
הכרתי בשנים ההם כמה וכמה אנשים מופלאים, כגון ז׳יזל
חאלימי, עורכת־הדין היהודיה מתונים, שהגנה בגבורה על עצירות
הפל״ן — וביניהן ג׳מילה האגדתית, שנלכדה, עונתה קשות
(בעיקר באמצעות התעללות מינית) ושעמדה במרכז מישפט־ראווה
שזיעזע את העולם.
כאשר קמה ממשלת־הפל״ן בגולה, הכרתי כמה משריה.
הוזמנתי למסיבה שערכו המישלחות הערביות באו״ם למישלחת
הראשונה של הפל״ן שזכתה במעמד רישמי באו״ם, בטרם
עצמאות. היתה זאת הרגשה מוזרה — הסתובבתי, ישראלי יחידי,
בקרב דיפלומטים מכל ארצות העולם הערבי, לוחמי־שיחחר
אלג׳ירים ושליחים פלסטיניים. זאת יכלה להיות פריצת־דרך —
אילו הופעתי בשם כוח ישראלי גדול וחשוב.
אך גם אז נקטה ממשלת־ישראל קו הפוך. אחמד בן־בלה,
המנהיג עטור־ההילה של הפל״ן, ישב בכלא הצרפתי והכריז על
שביתת־רעב. הדבר הובא לפני האדם, ומישפחת־העמים קראה
לצרפת לנהוג באסירים הפוליטיים באורח הומאני. צרפת החרימה
את הדיון, ורק נציג של מדינה אחת בעולם הגן בדיון על צרפת:
הנציג הישראלי.
״איני מבין אתכם!״ אמר לי באותו יום ראש המישלחת
האלג׳ירית, עבד־אל־קאדר שאנדרלי ,״אנחנו לא נאיביים. יש
לכם מילחמה בשכניכם, ואתם נעזרים בצרפת. זה רע, אבל זה מובן
לנו. אך בשם אלוהים, מדוע הייתם צריכים לעשות מזה הפגנה?
מדוע הייתם צריכים להתנגד להחלטה הומאניטרית? מדוע היה
האיש שלכם צריך להיות האדם היחידי באו״ס כולו שידבר נגד
שובתי־הרעב?״
רצה הגורל שאחרי שיחרור אלג׳יריה הפך דווקא בן־בלה
נשיאה. הוא זכר את יחסה של ממשלת־ישראל אליו בשעתו המרה
ביותר, וכל תיקווה ליחסים כלשהם בין אלג׳יריה וישראל מתו.
בכל זאת עשה בן־בלה משהו למעננו. כאשר שאל את קוריאל
איך לגמול לו על עזרתו, ביקש ממנו קוריאל(גם לפי משאלתנו)
לפעול אצל ידידו גמאל עבד־אל־נאצר, הנשיא המצרי, לשחרר
את עצירי העסק״ביש, ובעיקר את מרסל ניניו. בלבלה אכן עשה
זאת, אך ללא תוצאות.
איני מצטער כיום על המעט שעשינו. אלג׳יריה החופשית,
בהנהגת לוחמי הפל״ן, היא עכשיו אחת המדינות-המסודרות
וההגונות, הפועלת לטובת עמה. אין זו דמוקרטיה בנוסח האירופי,
המקל עלינו, אך המישטר בה נבדל לטובה מזה הקיים ברוב
ארצות העולם השלישי. היא מתונה־יחסית גם בעניין שלנו,
בהכריזה שהיא תקבל כל פיתרון לסיכסוך הישראלי־ערבי
המקובל על הנהגת אש״ף. למעשה, היא תומכת בקו המתון של
יאסר ערפאת.
יש באלג׳יר הזוכרים כי בשעתם הקשה ביותר היו לפחות כמה
ישראלים, שהושיטו להם יד של אחווה.

חכם מה הוא יאמר?
מניחת־פצצות ב״קוב ונר אלג״ד״

יש לי בקשה לכל כתבי הטלוויזיה והרדיו.
אני מוכן לסבול — אמנם בחריקת־שיניים — כתבי־שדה
המודיעים כי ״יש לנו את זה׳ ו״אין לנו את זה.״
אני מוכן להתאפק, איכשהו, כשאני שומע כיצד מציג כתב
שאלות בנוסה :״אז איך אתה מרגיש, דני, כשאתה חוזר הכיתה
אחרי שנה ורבע ודני המיסכן שובר את ראשו כדי למצוא

תשובה שאינה לגמרי אידיוטית :״נהדר ...ממש פנטסטי
אך אינני יכול לסבול כאשר מדברים על דבר שקרה בלשון
עתיד. למשל :״מר שימעון פרס דיבר עם עיתונאים. הוא יאמר
להם שיש לפתוח במשא־ומתן עם המלך חוסיין או :״באיגרת
ששלח לנשיא רגן, יאמר מר יצחק שמיר שהמאורעות האחרונים
בטריפולי״...
אני יודע, זה נשמע נורא־נורא מתוחכם, כמעט ספרותי. אבל זה
מעצבן לאללה. אתמול, כאשר פגשתי את טומי לפיד, אגיד לו
שזה יצרום את אוזניי.

פני חדשות במראה
כדאי להסתכל בשתי התמונות האלה. הן ראויות למבט ארוך.
התמונה הראשונה צולמה בדמשק במילחמת יום־הכיפורים.
אני זוכר איר הזדעזעתי, כאשר ראיתי אותם בפעם הראשונה
בטלוויזיה(הירדנית, כמדומני) .יחד עמי הזדעזע עם־ישראל כולו.
הבחורים שלנו, שנישבו בחזית־הצפון, ישבו על הארץ,
כשידיהם על ראשם. לידם עמדו חיילים סוריים, ונישקם בידיהם.
מנעלי השבויים הוצאו השרוכים, ואחד מהם נעל נעלי־בית.
המעמד כולו לא בא אלא להשפיל ולבזות. הוא אורגן לצורך
הצילום. הוא הביע שימחה לאיד והנאה מסבל הזולת. כדרכם של
אנשים הסובלים מרגשי־נחיתות, חשבו הסורים שהשפלת הזולת
תגביה את קומתם. אבל הם מעוררים רק בוז.
הסורים רצו להגיד: הנה הסופרמאנים הישראליים. עכשיו הם
יושבים כאן כתת־אדם.
הזדעזענו, אך לא התפלאנו. לא היו לנו אשליות לגבי הסורים.
הם ידועים במרחב כולו, גם בקרב הערבים, כעם ברוטאלי.
בסתר־ליבנו אמרנו לעצמנו: אצלנו זה.לא יכול לקרות. אנחנו
לא נשפיל אוייב, גם כשהוא נלכד בשבי. אנחנו שומרים על צלם
האדם.
זה היה ב־.1973
הבה נסתכל בתמונה השנייה.

התמונה הראשונה שר השנויים הישראליים בסוריה :1373 ,ד״ם עו הואש

!1^ 111111

התמונה האחרונה של משוחרר׳ אד אנ צאר: על הארץ, כפופים, הידיים על הראשים המורנניס
היא צולמה לפני שבועיים במחנה אל־אנצאר.
השבויים הפלסטיניים יושבים על הארץ. ידיהם על ראשיהם,
המורכנים על פי פקודה.
לידם עומדים החיילים הישראליים, ונישקם בידם, בפוזות של
מנצחים.
זוהי תמונה ברוטאלית. היא מציגה את השבויים כתת־אדס,
כאבק־אדם, לרגלי הסופרמאנים הישראליים. המעמד כולו
משפיל ומבזה, וזוהי מטרתו.
קציני צה״ל תירצו את המעמד בדיעבד בצורך למנוע הפתעות,
כגון מעשי־התאבדות של שבויים עם שיחרורם מהמחנה. זהו
תירוץ עלוב.
לא היתה צפוייה שום הפתעה מצד אנשים שהשתוקקו אל
החופש, אחרי תקופה ארוכה של כליאה — מי בדרכו הביתה, אל
חיק מישפחתו: מי בדרך לחדל, כדי להצטרף לחבריו. אם מישהו
מקציני צה״ל אכן האמין באפשרות של ״הפתעה״ ,הרי זה מעיד
על הבהלה פנימית, שחרגה מזמן מגבולות ההגיון.

איני מאמין שמי שנתן את הפקודה אכן האמין בכך. הוא רצה
להתנקם ברגע האחרון במשתחררים, אולי כדי לתת פורקן
לרגשות של זעם אין־אונים על כי נאלץ לשחררם, במיסגרת של
חילופי־שבויים בלתי־פרופורציונליים.
אם כן, הוא חטא חטא גדול כלפי מדינת־ישראל.
הוא הזריק לכל אחד מהשבויים האלה זריקה אחרונה של
שינאת״ישראל. הוא הבטיח כי זיכרונם האחרון מן השבי הישראלי
יהיה חווייה של השפלה ועלבון, ועל כן גם של שאיפה לנקם. שום
אדם אינו אדיש לפגיעה בכבודו. אם היו בין המשתחררים אחדים
שהתנדנדו בין הנכונות לפיתרון־שלום ובין השאיפה
למילחמה־חורמה, הרי מעשה אחד זה היה עלול לתת להם את
הדחיפה האחרונה.
חטא שני הוא כלפי תדמיתה של ישראל בעולם. המונים ראו
את התמונות האלה ברחבי תבל. באותו היום ראו את השבויים
הישראליים החוזרים, והספיקו לשמוע מפיהם את רמזי השבויים
על היחס ההומאני שבו זכו בשבי הפלסטיני. רמזים אלה דלפו

ופורסמו ברחבי העולם לפני שפי השבויים נסתם בפקודת
השילטונות( .כל השבויים ומישפחותיהם התקפלו במורך־לב מול
האיום בחקירה של נסיבות הלכידה. אני מאמין שזו היתה המטרה
האמיתית של איומים אלה מפי רפאל איתן ודומיו).
העולם ראה את התמונות כפי שהן מופיעות בעמוד זה, זו מול
זו. לתמונות יש שפה משלהן, ושפת־התמונות חודרת ישר אל
תת״ההכרה של המסתכל.
אך החטא העיקרי הוא כלפינו. המעמד הזה אינו משפיל את
המשתחררים בלבד. אלה ימצאו פורקן בזעם ובנקמה. הוא משפיל
אותי. הוא משפיל את כל עם־ישראל.
אולי יותר מכל, מבהירה תמונה זו מה קרה לנו בשנים
האחרונות, איך גס ליבנו, איך איבדנו כעם את צלם אנושיותנו,
איך הרחקנו להידרדר במורד התלול של הברוטליזציה,
הקלגסיזציה.
התמונה הזאת היא ראי. הבבואה שלנו היא המשתקפת בה.
אץ זה מראה שובה־לב.

עצהסולידית
אם אתה אובד עצות ומתלבט מה
לעשות היום עם כספך, יועצי חברת
בטוחה (חברת הברוקרים הפרטית
הגדולה בישראל),ישמחו לסייע לך
בעצה ובמציאת אפיקי השקעה סולידיים
המתאימים לאפשרויות הכספיות שלך.
בוא לשיחת היכרות
באחד מסניפי בטוחה ואנשינו
ימשיכו לשמור איתך על קשר אישי.

״ניירות מרך
והשק עו ת בע־ם

סניף תל-אביב :
רח׳ אלנבי , 113
טל 03-622501 ,612196 .

סניף ירושלים:
מרכז ״כלל״ ,רח׳ יפו ,97
טל2 .־02-246881

סניף רמת השרון:
רח׳ אוסישקין , 56
טל 03-480009 .

סניף חיפה:
שד׳ וודג׳ווד , 7
מל 04-89205 ,89283 .

חברה ננורסר. לניירות ערך
נתל־אניב
נמנית על קבוצת כלל

סניף רמת-גן :
כופר הישוב
רח׳ ארלוזורוב 5
טל 03-731384 .

העולם הזה 4ג 4י

ב מרחב עיראק דוח מצב: ה שבו ע ה־167
״שלושה שבועות,״ היה הזמן שקב^ סאדאם
חוסין אל־חכריתי, שליט עיראק, להבסתה של
איראן השכנה, כאשר פלש לתוך שיטחה לפני
יותר משלוש שנים. בינתיים עברו 166 שבועות,
משני הצדדים נפלו 150 אלף חיילים ומיספר
דומה של אזרחים, ונגרם נזק לרכוש במיליארדים
של דולארים — ומאדאם חוסיין רחוק מאוד
מהשגת מטרתו.
כי 40 מיליון האיראנים, על 413 אלף חייליהם
( 320 אלף בצבא היבשה; 70 אלף בחיל־האוויר
ו־ 23 אלף בחיל־הים) התייצבו, בניגוד למצופה,
לימין האיית־אללה חומייני.
ואין זה כוח־האדם היחיד שחומייני הטיל
למערכה נגד עיראק: לא רק מחצית מ־ 150 אלף
אנשי המישמרות המהפכניים, אלא גם כחצי
מיליון מתוך שניים וחצי מיליון הבאסיג׳(ההג״א
האיראני) ,אשר קיבלו רק אימון בסיסי בנשק,
כבר שרתו בחזית.
ואפילו חיל־האוויר, שנפגע קשות — עד כה
הופלו 80מ־ 430 מטוסיו ורק כ־ 120 מן הנותרים
נותרו שמישים, בהעדר חלקי־חילוף — מתחיל
להתאושש. לאחרונה הודיע שר־ההגנה האיראני,
הקולונל מוחמר סלימי, כי התעשייה האווירית
האיראנית כבר מצליחה לייצר כ־^80
מחלקי־החילוף הדרושים לתחזוקת מטוסי־הקרב
אף־ 14 האיראניים.
שירותים רומניים 400 .מטוסי הקרב
העיראקיים, מתוצרת ברית־המועצות וצרפת, הם
המאפשרים לעיראק להחזיק מעמד נגד
מבול־האדם האיראני. כי האיראנים נאלצים
להותיר את מטוסיהם המיבצעיים בבית, כדי להגן
על שדות־התעופה, בתי־הזיקוק, מעיינות־הנפט
ועריהם הגדולות. וכך, בהעדר סיוע אווירי, אכן
נכשלו רוב ההתקפות היבשתיות האיראניות
ב־ 18 החודשים האחרונים, ולאיראנים נגרמו
אבירות איומות.
אבל חוסיין איננו יכול להרשות לעצמו לסמוך
על חיל־האוויר בלבד, ולכן הוא אוסף נשק וסיוע
מכל מקור אפשרי: בזכות חוזה־הידידות בן 11
השנים בין עיראק וברית־המועצות, היו אלה
מטוסי־תובלה איליושין, מתוצרת סובייטית,
שהטיסו לאחרונה את טילי אקסוז ה הקטלניים,
טילי נ״ט ופצצעדמיצרר מצרפת לעיראק.
ובזכות סעודיה, התומכת הערבית העיקרית
בעיראק — מבחינה כספית לפחות — מועברים
לעיראקים תצלומי־הריגול של הלוויינים
האמריקאיים, המגלים לעיראקים את תנועות
הצבא האיראני.
בשבוע שעבר גילתה עיראק צינור־אספקה
חדש. אחרי פגישה של 90 רקות בקאהיר בין
חוסני מובארב וסגך ראש־ממשלת עיראק, טהא
יאסין רמדאן, הודיע שר־הביטחון המצרי, מוחמר
אבו״ע׳זאלה, כי המצרים הפעילו את שירותיהם
הטובים, עבור עיראק, אצל ממשלת רומניה.
ממשלת בוקרשט כבר העבירה 60 טנקים
ראשונים לעיראק, ו־ 140 טנקים נוספים יועברו
אליה בעתיד הקרוב.

אבו־דאבי
הגות? ב מי דבר עגבני ה
שייח׳ זייד איבן־סולטאן אל־נאחאייז, אינו

מובארפ וסגן ראש ממשלת עיראק, רמדאן
טילים מצרפת, תצלומים מא מריקה וטנקים מרומניה
מסתפק בתפקידו כשליט אבו־דאבי, השוכנת
לחוף המיפרץ הערבי(״המיפרץ הפרסי״) .הוא גם
מקדיש שעות רבות ביום לחוותו. כי הוא רוצה
חקלאות וירק במידבר.
כך יכולים תושבי הבירה לזכות בשתילים
חינם ובדשן מסובסד מהעירייה, וכך יכול כל
מגדל חיטה להיות בטוח שממשלת השייח׳
תרכוש ממנו כל גרעין חיטה במחיר הגבוה פי
חמש ממחירו הבינלאומי ( 600 דולר הטונה, תחת
120 דולר).
בעיית מים. המהפכה הירוקה באבו־דאבי
מתבטאת בשפע בעגבניות, מלפפונים וחצילים.
השנה אפילו נשלחו מישלוחים ניסיוניים
ראשונים של פרי־הדר ומלונים לשווייץ.
באבו״דאבי אוהבים גם ביצים וגם עוף. עד כדי
כך שמייבאים לשם עוף בעשרות מיליוני דולרים
לשנה, מדנמרק דווקא, שאליה נשלחים
ח־ו־ קבע ארבעה שוחטים, שתפקידם להקפיד
על שחיטה איסלאמית כשרה למהדרין.
המסקנה שהתבקשה: יש לפתח את ענף הלול.
ואכן, לאחרונה הוקמו שני משקי לול ענקיים.
יחד עם הלול הגיעה גם הרפת לאבו־דאבי,
ותנובת הפרות מתחילה להחליף לאט־לאט את
אבקת־החלב האירופית במחלבות אבו־דאבי.
אולם גאוותו האמיתית של השייח׳ היא
הצלחת מיבצע הייעור שלו. אלה הן שורות
העצים שאותן הורה לטעת לאורך החוף,
כשוברי־רוח מצד אחד וכמייצבי חול שפת־הים
מצד שני.
השייח׳ לא הסתפק בעצי־נוי, ייבא מעיראק
תמרים נותני־פרי (עד 30 קילו לעץ לשנה,
לעומת הזן הקליפורני המשובח, המניב 100 קילו
לעץ לשנה).
נותרה רק בעייה קטנה של מים. כל עוד זרמו
התקבולים האדירים מן הנפט, אפשר היה
להשתמש בלי חשבון במים המותפלים. אבל
עתה, משהגיע המיתון גם לאזור המיפרץ, חזרו
לעיין בהצעה לקבל מים להשקייה
במיכליות־הנפט הריקות, הבאות לקחת את הנפט
מאבו־דאבי.
עקב הלחצים של שומרי איכות־הסביבה,
מנקים היום את תאי מיכליות־הנפט בנמלי

הפריקה בצורה מעולה כל־כך, שאין מניעה
למלאם במים רגילים, הזולים, כמובן, בהרבה,
ממים מותפלים.
ומה יקרה אם כל תכניות־הפיתוח החקלאיות
של השליט יעלו יפה? לא את כל העודפים אפשר
לייצא לשווייץ. אבלי אפשר לייצא לסעודיה
השכנה, שאומנם גידלה בעצמה, בשנה שעברה,
כ־ 400 אלף טון חיטה — כמעט כל תצרוכתה.
אבל הסעודים הזוללים מדי שנה 1,000 מיליון
ביצים ו־ 200 מיליון עופות, בוודאי ישמחו לעזור
בפיתרון עודפי הלולים באבו־דאבי, כאשר המצב
יגיע לידי כך.
ואשר לתמרים, בכלל אין מה לדאוג. אחרי
הכל, הסעודים הם זוללי התמרים מס׳ 1בעולם:
29 קילו לנפש בשנה.

סעודיה
הפרס הג דו ר

ועדת־חמישה, קיבלו השבוע כל אחד את הצ׳ק
הראשון על סך 50 אלף דולר בטקס ממלכתי
מרשים. הזקן 3ן!ם הוא אחמד א־סיבעי החולה, זקן
סופרי סעודיה 81 שהוגדר על־ידי הוועדה
כ״ענק מענקי הספרות בסעודיה״ ושהוא גם
היסטוריון, מחזאי ומחבר ספרי־לימוד. השני הוא
מוחמר אל־ג׳אסר, היסטוריון (שיבטי ערב)
ועיתונאי, מי שהיה המו״ל של העיתון הראשון
בסעודיה ( )1943 ומייסד בית־הדפוס הראשון
בריאד הבירה.
הצעיר בחבורה הוא בן 65 ואם יגיע לגילו של
חברו לפרס, א־סיבעי, יאסוף במשך השנים 800
אלף דולר. זהו עבדאללה בן־חמיס, משורר
ובלשו, מחברם של 12 ספרים.
בלי אי־הבנות. בהזדמנות של הענקת
פרסי הספרות הוכיחו הסעודים כי ספרות איננה
הפן היחיד של התרבות שלהם. נוסף לתערוכת
ספרים סעודיים, ערכו גם תערוכת־ציורים ושורת י הרצאות באוניברסיטת ריאד.
ושם, כדי למנוע כל אי־הבנה אפשרית, הופיע
רקטור האוניברסיטה בנאום הפתיחה והבהיר:
״לסופר המוסלמי מחוייבות כלפי דת האיסלאם,
עליו לראות את עצמו צמוד לתפיסת העולם
האיסלאמית ורחוק מכל רעיון הנוגד את מחשבת
האיסלאם:״

מסך החול
י ש מיליוני ם
• מדינות במרחב שהחליטו לא לצמצם
בתקציבי־הפיתוח שלהן, למרות הירידה
בהכנסותיהן מן הנפט, ופנו לבנקים המיסחריים
במערב, נענו ברצון. אלג׳יריה גייסה 700 מיליון
דולר(מקבוצה של 11 בנקים) :אבו־דאבי(עבור
מיתקן־ענק להפקת גאז, כמוצר־לוואי של
שאיבת הנפט) — 500 מיליון דולר; עומאן —
300 מיליון דולר: קטר(עבור חברת־הנפט שלה)
— 150 מיליון דולר.

בעי! מ צ רי ת
ץ גלידן של עיתון מצרי המופיע בל
התייחסות לקורה בישראל — אם ך
בהקשר הלבנוני, אם זה בעניין השטחי!
הכבושים, אם זה על הידוק שיתוף־הפעולה ע:
האמריקאים.

פרס נובל לספרות הכניס השנה לחשבון־הבנק
של האנגלי ויליאם גולדינג 192 אלף דולר. אילו
נשאל השבוע סופר סעודי מה דעתו על העניין,
היה משיב, קרוב לוודאי :״זהו פרס־זבוב, כראוי
לגולדינג, מחבר הספר בעל זבוב״.
כי החל מהשבוע, אצל הסעודים זה יהיה
אחרת. כאשר הם חילקו את פרס המדינה
לספרות לא היה מדובר ב־ 192 אלף דולר.
בסיבוב הראשון מדובר אומנם ב־ 50 אלף דולר.
אבל הסכום יכול להצטבר לחצי מיליון דולר, או
אפילו ליותר. הכל תלוי כמה שנים יצליח לחיות
הסופר הזוכה בפרס.
הדפיס הראשון. כאשר החליט המלך פהד
על הפרס, קבע חד וחלק 50 :אלף דולר 50 .אלף

סו ד אן• דלי יך־ייח

ך עמי קהל מאות הולקתה, בשבוע שעבר, אשה סודאנית 25 ,מלקות בפתח תחנת־המישטרה
/של עטברה, עיר בת 60 אלף תושבים 240 ,קילומטר צפוגית־מזרחית לחרטום הבירה.עוון האשה: בישול שיכר בביתה.
לא היה זה המיקרה הראשון של עשיית דין בעבריינים בסודאן, לפי חוקי האיסלאם. זה שלושה
חודשים, מאז החליט שליט סודאן זה 14 שנים, ג׳עפר אל״נומיירי, להחיל את השריעה(ההלכה
האיסלאמית) על 20 מיליוני נתיניו, שאין העיתונות הסודאנית מפסיקה לדווח על ההתפתחויות
132 שא
רופא לעצמות. ואץ המדובר ב* 26 הסודאנים, אשר הולקו עד כה 40 מלקות כל אתד, בכיכר
הראשית של חרטום(״כדי לחשוף את העבריינים לעיני הציבור ולהשפילם״) על עבירות שיכרות•
מדובר גם על, למשל, קטיעת־יד או רגל בעוון גניבת או סקילה בעוון מעשה־ניאוף.
וזה כבר לא כל־כך פשוט. כי יש לדעת איך עושים את ז ת דרושה, למשל, מומחיות מיוחדת
כדי לכרות את כף־היד מן הזרוע ללא אבדן־דם מוגזם או גרימת נזק מיותר לעצם הזרוע.
.לכן יצא השבוע נשיא בית־המשפט העליון, חסן עלי אחמד, לסעודיה, שבה נוהגת השו־יעה
והעונשים הקבועים בת כדי לקבל הדרכה בנושא, הן מהבחינות השיפוטיות והן מהבחינות
הרפואיות.
ליתר ביטחון, צירף אליו השופם־העליון רופאיסומחה לעצמות.
מה שלא בתר הוא, כיצד יגיבו על ביצוע החוק מיליוני התושבים הלא־מוסלמיים של סודאן
— הנוצרים בצפון והשחורים עובדי׳־האלילים, שאינם דוברי ערבית, בדרום.

העולם הזה 2414

הקריקטורה בשבועון אוקטובר, הנושאת א
הכותרת ללא מילים, אכן מדברת בעד עצמו
יצחק שמיר(על סולם ופף־הטייחים בידו) סוג
את חומת ההתנחלויות סביב השלום, ההויל
ונחנק.

המלד סהד
50 אלף דולר לכל שנה
דולר לשנה, מדי שנה, כל עוד הסופר הזוכה חי.
בכל זאת, כדי שלא להגזים, נקבע כי הפרס
(״על תרומה נכבדת להעשרת הפעילות הדתית,
הך עיונית והספרותית בממלכה הסעודית״) יוענק
רק לסופרים שעברו את גיל ה־.50
שלושת חתני הפרס הראשונים, שבהם בחרה

• החל מראשית 1984 תגיש תחנת השידור
המקומית מרכז הדלתא בצפון מצריים תכנית
יומית בת שעה, שתוקדש ל־ 30 אלף הטודנטים
של ערי הצפון. מטרת התוכנית: לסייע בפיתרון
מצוקת מקומות־הישיבה באולמות האוניברסיטות,
על־ידי כך שהסטודנטים יוכלו להסתפק
בשמיעת ההרצאות במיקצועות הספרות
והמישפטים מעל גלי האתר.

צל״ג
ימינה. ימינה, ימינה
• למערכת השבוע -יומן אירועים על
מהדורה שהגיעה לשיא חדש של חד־צדריות
משוועת.
מהדורה זו היתה אוסף של תשדירי־שרות,
וכללה:
בחדשות היום, תשדיר־שרות של יצחק
שמיר על ביקורו בארצות־הברית. לשמיר ניתן
לדבר כאוות־נפשו, מבלי שנשאל אף שאלה
רצינית אחת, אף כי כל הארץ ידעה כי לרוב
דבריו אין כיסוי.
במסווה של דיווח על ביקור ראש־הממשלה
באמריקה, תשדיר־שרות נוסף, שהיה מורכב כולו
משיחה עם מי שהתיימר להיות איש המחקר
האסטראטגי בארצות־הברית. מול דעתו החד־צדדית
לגמרי של איש זה לא הועמדה שום דיעה
אחרת.
דיווח על לבנון, שלא היה אלא תשדיר־שרות

לפיד +גד 1ת
האפשרות המקובלת כיוס ביותר
בהוגי הממשלה, לגבי ניהול רשות
השידור, היא בצמד גירעון גדות
כיושב־ראש ויום!* לפיד כמנכ״ל.
פצד־ניהול זה עשוי לרצוח את שרי
החינוך והאוצר, שהם בעלי העניין
וההשפעה בנושא זוגם
השינויים המוצעים לחוק
רשות-השידור, שיגדילו את סמכויותיו
של הידר, יותירו עדיין מרחב־פעולה
גדול ללפיד לקדנציה שניה בתפקידו.
מנוף הוועד־המנהל של רשות״
השידור תיעלם ׳השלישיה אהוכד,
מרדן, אהרון פאפו וני סי ס אלמוג,
שעוררו מהומות פומביות רבות
בשנים האחרונות• ועד־פנהל רגוע
יותר עשוי להגביר את ההרמוניה בין
עובדי הרשות ובין הנהלת הדשות.
הנישכרים מהעניין יהיו הצופים.

הולכת וגוברת התחושה שב־ז בינואר יתרחש
״מהפך״ ,העשוי להביא למינויו של רונן למישרת
עורך מבט.

אופציית ארמון

פורח לא בחשבון

במירוץ לאיוש מישרת מנכ״ל רשות־ד,שידור, התמונה רחוקה מלהתבהר. שמות צצים ׳
ושמות נופלים. במיקרה אתר נפלה העיתונות למלכודת־דיווח.
היא קשורה במועמדותו של מי שהיה יועץ ראש־הממשלה לענייני־תיקשורת, אורי
פיית. בקרב העיתונאים הופצו בשנה האחרונה שמועות עקשניות, שמקורן היה בבניין

תרגיל נוסף בקרב על כיסא המנכ״ל הוא
תרגיל של חברי סניף תל־אביב של המיפלגה
הליברלית. התרגיל נועד לקדם לתפקיד את
הפירסומאי דויד ארמון.
מקורביו של ארמון טוענים שכתוצאה
מאובדן תיק־החוץ למיפלגה הליברלית(מודעי),
יש בכוונתו של שמיר לפצות את המיפלגה
בסידרת מינויים, שאחד מהם הוא מינוי מנכ״ל
רשות־השידור.
מפיצי ידיעה זו קובעים שבמקביל למינוי זה
עשוי ראש־הממשלה להמליץ לפני הקואליציה
לאמץ חלק מעמדת המיפלגה הליברלית בעניין
חוק טלוויזית־הכבל.
טלוויזית־הכבל לא תאושר במתכונת ארצית,
אלא במתכונת מקומונית, כתחליף להצעתו של
שר־התיקשורת, מרדכי ציפורי, להפעלת ערוץ
שני.

מי טי רפדאתתמ רי?
אבנר תבררי נחשב מזה שנים, כאחד
הכוחות המעולים בחטיבת־החדשות של קול
ישראל. נוסף על לכך ביסס לו מעמד במדיום
הטלוויזיוני, כפרשן בתוכניות הטלוויזיה הלימודית.
לפני
שלושה חודשים עמד תבורי להיות
מועבר לחטיבת־החדשות של הטלוויזיה, כמיס־גרת
הדוכנה(דסק) לענייני־חוץ.
אלא שעורך מבט לא היה נכון להקצות תקן
לתבורי, במיסגרת דוכנה זו. הוא תבע שתבורי
יועבר מקול ישראל יחד עם התקן שלו — דבר
שאינו מקובל בשרות הציבורי.
במקביל תבעה הנהלת קול־ישראל קבלת
תקן של עובד אחד נוסף עבור מקומו של תבורי,
שעמד להתפנות ברדיו.
אלא שכתבי״הרדיו אינם רואים בפרשת התקן
של תבורי מאבק של תקנים, אלא ניצול של
טיעון על תקנים לחיסול־חשבונות קטן, מהתקופה
שבה שימש עורך מבט כאיש חטיבת־החדשות
של הרדיו.

בטבט תפזר
ישיר של הפלאנגות. תשדיר זה היה מוזמן
ומאורגן מראש על־ידי הפלאנגות, שהזמינו כמה
מעיתונאי״ישראל לביקור מודרך, באמצעות
הדובר הראשי של הפלאנגות בישראל, עודד
זראי, הכתב לעניינים ״ערביים״ של היומון
הארץ. הטלוויזיה העזה לצרף לביקור מודרך זה
את הכתב שלה לעניינים ערביים, אהוד יערי,
וזה מסר דיווח שלא היה אלא כתבת־תעמולה
פלאנגיסטית אנטי־דרוזית. רוצחי צברה ושא־תילא
שפכו דמעות על גורלם המר ותבעו
מישראל להילחם למענם. הכתבה הגיעה לשיאה
בחוות־דעת אנטי־שמית קלאסית מפי פייר אל־ג׳מייל,
מייסד המיפלגה הפאשיסטית המארונית
בשנות ה־ ,׳30 שחזר במהדורה חדשה על הסיסמות
הפאשיסטיות של אז (״היהודים שולטים
בבנקים, בעיתונות, באוניברסיטות

ב״הודעה לעיתונות״ מישיבת הוועד־המנהל
האחרונה נמסר בין השאר :״בשאילתה אחרת,
ביקש יו״ר־הרשות לשקול הסרת הסידרה
המוקרנת במוצאי־שבת, במבט הפוך, משום
שאין לה קהל־יעד בציבור הישראלי. על רקע
חילוקי־דיעות בנושא, הוחלט להמשיך בהקרנת
הסידרה״.
מאחורי הודעה תמימה זו מסתתר סיפור חשוב
יותר בטלוויזיה. הסידרה במבט הפוך, שהיא
מעין ניקוי ראש של הבי־בי־סי — נועדה

ראש־הממשלה. הן קבעו, שאורי פורת הוא מועמדו של ראש־הממשלה לשעבר, מנהס כנץ,
למישרת מנכ״ל־הדשות.
אחדי התפטרותו של בגין המשיר פורת ורמז על־כך שהוא מומלצו של ראש״הממשלה
יצחק שמיר. כיום מתברר שלפורת אין כל סיכוי.
המקומונים, רבים מהעיתונאים עובדי הרשות,
אינם מסוגלים,לגמור את החודש״ בשכר־הרעב
המשולם להם.

רו מנ טיק ה ב,ם בט״
הסיפור הזה עובר בלחש, מפה לאוזן, בקרב
כתבי מב ט המורים בהצנע באצבעם אחד
מעמיתיהם.
אשתו של אותו כתב מצוייה בהליכי נטישה
את בעלה, לטובתו של צעיר ממנו, העובד
במדיום אלקטרוני אחר.
התוצאה של אותו סיפור רומאנטי: הבעל,
שמעודו לא התפרסם ככתב חרוץ, התחיל לעבוד
במרץ בעשיית כתבות, כתחליף לחיי־מישפחה
מסודרים.

מאחורי המירקע
לקראת מהפר?
הפרק הראשון של פרשת ״הדחת יורם רונן״
הסתיים בניצחונו של רונן, ובמפולת למנהליו,

יאיר שטרן ומיכאל קרפין.

החלטתו המדהימה של הוועד־המנהל של
רשות־השידור, בזכות רונן ונגד קרפין, הפכה את
האפשרות שהוועד־המנהל לא יאשר את המשך
כהונת קרפין כעורך מבט, בתום תקופת־ הניסיון,
לכימעט ודאית.
קדמה להחלטה דראמה קטנה, בין כתבי מבט
לוועד־העובדים של הטלוויזיה. הכתב אורי
גולדשטיין, המשמש כנציג הכתבים בוועד,
הודיע ליורם רונן דברים בנוסח :״הכתבים אינם
נותנים לך גיבוי במאבקך.״ בדיקה שערך רונן
אצל הכתבים גילתה תמונה הפוכה. לגיבוי
הצטרף נציג הטכנאים בוועד־העובדים, הצלם
משה ניניו, שקבע :״גולדשטיין הוא רק חבר
אחד בוועד־העובדים. ועד עובדי־הטלוויזיה ניצב
ברובו אחרי יורם רונן!״
לשונות־הרע בטלוויזיה טוענים כי עמדתו של
גולדשטיין, המגינה על ניסיון הדחת רונן בידי
קרפין, מקורה בסרט ״סודי״״ שבו עוסק גולדשטיין
מזה זמן־מה. הסרט״עוסק במישפחות
השבויים. תנאי־הפקה מיוחדים, שהוענקו לגולדשטיין,
גרמו לכך שהוא מייצג פעמים רבות מדי
את עמדת המנהלים של חטיבת־החדשות בוועד־העובדים.

פסקול

ל ע די חוזר?

כוכב גילעדי(וידידה)
החופשה לא הוארכה
להחזיר בהדרגה לקהל צופי הטלוויזיה הישראלית
טעם של ביקורת פוליטית, ברוח ניקוי
ראש ז״ל.
על הקרנת במבט הפוך ובחירת השם העיברי
לסיררה החליט מנהל חטיבת־התוכניות בטלוויזיה
צבי(״צביקדד) שפירא, החותר בכל
דרך להחזיר סאטירה למירקע.

נזיתזן תיק שזר תי
בין הקורבנות הבולטים של תהליו־ההת־

מוטטות, העובר על המקומונים, בולטים עובדי
רשות־השידור שפירסמו רשימות, טורים ומדורים
במקומונים, בניגוד למתבקש בחוק.
הסיבה לכך שהמנכ״ל לא אכף את החוק
נעוצה בהוראת־שעה על ועדי־העובדים בטלוויזיה,
שהודיעו לעובדיהם שהם רשאים, עד
לחתימת הסכם בעניין זה, לעבוד עבודות־חוץ.
אחת הסיבות להרשאה זו: תנאי״השכר הירודים
ברשות־השידור.
עכשיו, עם ראשית הסחף וההתמוטטות של

בימים אלה ראתה אור המהדורה האנגלית
הראשונה של האלבום עמוד האש, שאותו חיבר
יגאל לוסין כנספח לסידרת־הטלוויזיה שערך,
העומדת לשוב בימים אלה אל המירקע, בשידור
חוזר.
• • במסיבת־הפרידה של צמרת רשות־השידור
לדוברת היוצאת, אריאלה רבדל,
העניקו לה עובדות מחלקתה שי: מכשיר לקפה
של בוקר, כדי שהדוברת תגיע בזמן ללישכתו
של מעבידה החדש, שר־האוצר, יגאל בהן־
אורגד • #מי שהיה מנהל מחלקת־הספורט
בטלוויזיה, אלכם גילעדי, המשמש כיום כסגן
נשיא אן־בי־סי באירופה, עומד לשוב בקרוב
ארצה. הסיבה: הנהלת רשות־השידור לא אישרה
לגילעדי את הארכת החופשה־ללא־תשלום מ־רשות־השידור.
העולם
הזה 2414

תוכניו ת מו ע ד פו ת
יום ר בי עי
7.12
• רדיו: קול המוסיקה
קונצרט של בוקר
( .)7.07 תוכניתו של דויד חן,
לפתיחת יום. בין היצירות
וילהלם טל לרוסיני, ברליוז
הזמנה למחול, פליה הכובע
המשולש ויצירות נוספות, עבור
הישראלים המחפשים דרך

— לבכות בים של דמעות
— 5.30 מדבר ערבית).
חסאם, בן למישפחה מיוחסת
מאוהב בסמאה ומחליט לשאתה
לאישה. אך אמו לא רואה את
הדבר בעין יפה, מה עוד שסמאח
נאלצה להפסיק לימודיה עקב
מות אביה ומצבו המחמיר והולך
של אחיה החולה בשחפת. האם
מנסה לסכסך ביניהם. משתתפים:
סוהיר רמזי, מחמוד עבד־אל־עזיז
ואחרים.

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום רביעי 7.12.83
• סידרה חינוכית: שח־מת 7.45 ערוץ
15 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה זו
מציגה גישות וצעדים חדשים במישחק ״המלכים׳
המקובל בכל ארצות תבל. הסידרה מוגשת בצורה מובנת,
ויכולים להנות ממנה הן אנשים שאץ להם ידע רב
בשח־מת, והן שחקנים מנוסים.

• סידרת מתח ובידור: לאם וגאס (10.15
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).

סידרה שהוקרנה על מסכינו לפני כשנתיים, כל מי
שהחמיץ אותה מוזמן לצפות בה מעל המירקע של שכננו
ממיזרח. היא מתרחשת בעיר ההימורים והבידור
לאס־וגאס, עם רוברט יוריק בתור בלש פרטי, ועם טוני
קרטיס.

חם חמישי 8.12.83
• סידרה לילדים: מקרוני 5.25 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
שמשתתפת בה קבוצת תלמידי בית־ספר, המתנסים
בחוויות ובהרפתקות מעניינות, שמטרתם הכרת צורות
חיים מגוונות והתוודעות למיקצועות שונים.

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
המתרחשת בתחנת־מישטרה בניו־יורק, ומציגה גלריה
של דמויות כגון: שוטרים ובלשים, גנבים וכייסים,
ואנשים הנקלעים בטעות לתחנה. כוכב הסידרה הוא הל
לינתן, בתפקיד ברני מילר שוטר־החרש.

יום שישי 9.12.83
• סידרה משעשעת: המצלמה הנסתרת
( — 1.10 שני הערוצים — 25 דקות — מדבר
אנגלית) .סידרת טלוויזיה אמריקאית הבנויה על

וודוורד וקינרי: שיגעון שכזה
יום רביעי, שעה 10.05
לשמירת שפיות־הדעת ביום
חדשות רגיל- .

• רדיו: רשת ב׳ — יש
עניין עם גבי גזית (— 2.05
מדבר עיברית) .מישדר
אחרי־הצהריים המעולה של גבי
גזית, שב לגלי האתר.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— שיגעון שכזה
( — 10.05 מדבר אנגלית).
סמסון שיליטו(שון קונרי) הוא
משורר העובד לפרנסתו כמנקה
שטיחים. ביחד עם רעייתו
המלצרית, רודה (ג׳ואן וודוורד)

יום ח מי ע1

• טלוויזיה: סרט קול
נוע
— ההסדר (— 9.50
מדבר אנגלית) .לארי
אנדרסון (קירק דאגלס) ,איש
פירסום מבריק, נהנה מעושרו,
עד שמתברר עד כמה ריקניים
•חייו, ומערכת ה״הסדרים׳ המזו־ייפים
שלו. אחרי שהוא מתגרה
בגורל בשעת נהיגת מכוניתו
ומתנגש בגשר, מחליט לארי
לשנות את חייו. הוא פונה
לאשתו (דבורה ק ח בבקשת
עזרה, אלא שהיא כועסת על
הרומן שניהל עם גוון (פיי
דאנאווי) .לארי מחליט לטוס
לניו־יורק ולבקר את אביו
החולה, ושם הוא מאתר את גוון.

סיטואציות מפתיעות ומצחיקות, תוך ניצול תמימותם
וטוב ליבם של אנשים ...התוכנית מוגשת לפני קהל
באולפן, בהנחייתם של אלן פנט ופילים ג׳ורג׳.
• סידרה בלשית: הארט ואשתו 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .פרק
חדש בסידרה הפופולארית בכיכובם של הצמד רוברט
וגנר וסטפני פארוס, בתפקיד ״הארט ואשתו׳ בני הזוג
יפי־התואר, ובעלי הרכוש הרב משמשים כבלשים לעת
מצוא, בעלילה המשלבת בתוכה מתח והומור.

יזם שבת 10.12.83
• סרט מצוייר: סאק-מן 5.45 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרת אנימציה
שהופקה אחרי ההצלחה הגדולה שנחל מישחק הטלוויזיה
הנושא שם זה, שגיבורו מצליח לגבור על השדים הרוצים
לחסל אותו, בעורמתו הרבה ובעזרת גלולות הכוח שהוא

• סידרה דוקומנטרית: דיוקן של כוח (9.00
— ערוץ 30 — 6דקות — מדבר אנגלית).
•סידרה אמריקאית המבוססת על מידע ותחקיר מעמיק
של כתבי ניו־יורק טיימס, העוקבת בכל פרק מפרקיה
אחר מדינאי או מנהיג מפורסם — חייו הפרטיים,
מאורעות וגורמים שהשפיעו על מעשיו והחלטותיו,
אישיותו והחלק שלקח בעיצוב ההיסטוריה של ארצו
והמניעים לכך (כגון: היטלר, קנדי, סטאלין, נאצר
ואחרים).

יום ראשו! 11.12.83
• רב-מכר: ציפורי החוחים 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
עלילתית על־פי סיפרה של קולין מקלוג, המתרחשת
בתחילת המאה, ומגוללת את סיפורה של מישפחת
מהגרים לאוסטרליה, המנהלת חוות ענק לגידול כבשים.
הסידרה מתרכזת בדמותה של מגי, בת אחיה של בעלת
החווה, המתאהבת בכומר(ריצ׳רד צ׳מברליין) שנדר לחיות
חיי פרישות. סיפור האהבה הבלתי־אפשרי מקבל תפנית
עם מותה של הדודה ועם גילוי צוואתה. הסידרה הופקה
על־ידי רשת הטלוויזיה אי־בי־סי ומשתתפות בה
השחקניות ברברה סטנוויק ורייצ׳ל וורד.

יום שני 12.12.83
• תעודה: מטרה בלתי-אפשרית 6.55
ערוץ 25 — 3דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
דינמית הבוחנת לעומק את המצאות האנושות והישגי
המדע בכל שיטחי החיים.

• ביוגרפיה: ננסי אסטור 9.10 ערוץ 6
— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה בהפקת

הבי־בי־סי על חייה של אשת־רוח צעירה ויפה
מווירג׳יניה(ליזה הרל) ,שמרדה במוסכמות ונלחמה למען
זכויות לנשים. היא עברה לאנגליה ושם, בסיוע בעלה,
ולדורף אסטור(ג׳יימס פוקס) זיעזעה את המימסד הבריטי,
כאשר היתה לחברת הפרלמנט הראשונה באנגליה. ביתה
היה מוקד לאירועים חברתיים ומדיניים בעת הבליץ
בפליימות במילחמת־העולם השניה.

יום שישי 13.12.83
• ספורט: השבוע בספורט 7.10 ערוץ
50 — 3דקות — מדבר ערבית) .סקירה מקיפה
של אירועי ספורט מקומיים ובינלאומיים.

• סידרת מתח: מאגנום 10.15 ערוץ 6

— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרת מתח
אמריקאית בכיכובו של תום סלק, בעל ההופעה
הספורטיבית הנאה, שהפך תוך זמן קצר לסמל־מץ
בארצות־הברית. מאגנום הוא בלש פרטי, המעמיד את
שירותיו המיוחדים תמורת מגורים מפוארים ואמצעי
מיחייה מכובדים. לצד תום סלק מככבים השחקנים ג׳ון
הילרמן, לארי מקטי ורוג׳ר מוסלי.

8.12

• רדיו: רשת ב׳ — על
מיספרים ואנשים (.)5.30

שבת

תוכנית של מגזין כלכלי,
בעריכת גדעון זליגר, בתוכנית
צוות כלכלנים, המצליף בתופעות
שונות במשק.

10.12

• רדיו: רשת א׳ —
אפגניסתן 12.05 תוכנית

• טלוויזיה: סרט טבע
— עקרבים 8.30 מדבר
אנגלית) .עוד אחד מסרטיו

מיוחדת במלאת ארבע שנים
לפלישה הרוסית.

• טלוויזיה: סידרה בידורית
— בנסון — 8.30
מדבר אנגלית) .בפרק

המעולים של דיוויד אטנבורו,
המספר הפעם על העקרבים,
אותם יצורים ראשונים שעל פני
כרור־הארץ, בעלי כושר ההישרדות
יוצא־הדופן. במישדר מובא
חלק מ־ 600 סוגי העקרבים
המצויים על פני כדור־הארץ, על
ריקודי ההזדווגות שלהם, אופן
לכידת הטרף ועל. הולדת
העקרבים הקטנים.

קראוס שרה בלוז משתכנע
בנסון לקבל את ההצעה להנחות
תוכנית ״שירותרום״ מקומית,
וכאשר חלק מהאמנים מבטלים
את השתתפותם, הוא נאלץ
לבקש מקראוס למלא את
מקומם.

• טלוויזיה: מותחן —
מטרותיו של אנדרוס
( — 10.30 מדבר אנגלית).

• טלוויזיה: סידרה —
זעם המלאכים — 10.10
מדבר אנגלית) .פרק שני
בסידרה המבוססת על רב־מכר
מאת סידני שאלדון(שראה־אור
גם בעיברית) .בפרק זה פותחת
ג׳ניפר פארקר מישרד משלה
ומקבלת על עצמה להגן על
רוצח שחור.

• טלוויזיה: מלל —
מיפגשים 10.55 מדבר
עיברית) .תוכנית בהנחיית
הכתב דן מרגלית, הפעם עולה
התוכנית לנצרת־עלית, לשיחה
בין יהודים וערבים,

יום שישי
9.12

• טלוויזיה: סרט ערבי

דנוואי: ההסדר
יום שישי, שעה 9.50

והערבים. בפרק זה יבהיר יגאל
לוסין את שלילת הזכויות
מערביי ארץ־ישראל. הוא בוחן
את קיומו של העם הפלסטיני,
ומנחה ויכוח בין עמוס אילון
ויוסף נדבה.

ום שני
12.12
• טלוויזיה: מותחן —
זרים 10.20 מדבר
אנגלית) .הפרק בדידות
השוטר למרחקים ארוכים
מספר על אסיר מסוכן המבצע
בריחה נועזת מהכלא, כשהוא
מותיר שובל של עיקבות, כדי
להבטיח שהיחידה הבינעירונית
תטפל בפרשה. בולמן מריח
מלכודת, והעלילה הופכת
למרתקת.

בפרק תפילת אשכבה, נהרג
בחור צעיר בשעת בריחה ממחנה
רוחנית׳,
התגלות
.ליגת
שבראשה עומד הכומר אלים.
אמו של הבחור פונה למייק
אנדרוס בבקשה לחקור את תנועתו מאחרי
המסתתר
.הרוחנית של הכומר.

• טלוויזיה: סידרה —
רוחות מילחמה (— 10.20
מדבר אנגלית) .פרק 11

יום ר א שון

בסידרה הקיטשית המבוססת על
סיפרו של חרמן ווק, בכיכובו של
רוברט מיצ׳אם.

יום ש לי ש •
13.12

11.12

• טלוויזיה: גאז — נט
אדרלי 10.50 מוסיקה).

• טלוויזיה: תיעוד —
לקראת עמוד האש (9.40
— מדבר עיברית) .פרק

תוכנית ג׳אז, שבמרכזה נגן
הסקסופון הנודע נט אדרלי.
ההופעה צולמה בנידיורק, ובה
משתתפים כמה מחשובי נגני
הג׳אז כיום בארצות־הברית.

רביעי בסידרת המבוא לעמוד
האש תחת הכותרת הציונות

לפני כמה שנים היא היתה חביבת הקהל, כוכבת המלאכות של צ׳ארלי ולא
סתם כוכבת, אפילו מנהיגה — זו שהיתה המפולפלת מכולן. ער שנישאה לאנדריו
סטיבנס, שהיה צעיר ממנה בשבע שנים, ועזבה את הסידרה. מאז עברו עליה זמנים
קשים. מעסיקיה טענו שפוטרה, כל מה שניסתה לעשות בקולנוע ובטלוויזיה
נכשל, ונישואיה עלו על שירטון. עכשיו נדלק האור בקצה המינהרה: היא נישאה
מחדש לדייוויד גרינואלד (גם הוא צעיר ממנה בשבע שנים) ,מופיעה בסידרת
טלוויזיה חדשה, הדחליל וגברת קינג והיא עוברת דירה. במזל טוב.

עם בחירתו של ראול אלפונסין לנשיא ארגנטינה
מתקבל הרושם שזו הפעם הראשונה, מזה 40 שנה, יש סיכוי
למישטר דמוקרטי באמת, במדינה הזאת. לפני הבחירות,
נידמה היה שסיכויו קלושים בלבד וזכר הכאריזמה של פרון
ושל שתי רעיותיו, חזק מכדי שאפשר יהיה להביסו. אולם
ככל שהלך וגבר המשבר הכלכלי, השתכנעו אפילו מוקירי
זיכרה הנאמנים ביותר של אוויטה, שצריך לעשות משהו

מהר, אם רוצים למנוע פשיטת־רגל סופית של המדינו
כולה. אלפונסין, פרקליט שמגדיר את עצמו כאיש המרב
ונציג בולט של המעמד הבורגני הוא בן ,57 שהיה כבר בגיל
32 חבר פרלמנט והינו איש משפחה מסור, המרבה להצטלם
עם נכדיו(ראה תמונה) ,וכל מראהו מעיד כי הוא אוהב את
החיים ושואף ליהנות מהם. וזה הרי בדיוק מה שכל
הארגנטינים רוצים.

קאו ״ ו ה חדשה וואש ־ ממשלה תו שג׳ צ־ויו מתנגדים ר הוי ס ח בית־חסנה של
מאטה־האו ציוה לנסנתונים מובטלים נמה יעלו 30שנוח הזי מו ה של בואנק?
ג׳יוליו אנדראוטי, שהיה חמש פעמים ראש ממשלת
איטליה ומלבד זה החזיק בכל־כך הרבה מישרות בממשלות
השונות של ארץ המגף, עד שזכה בכינוי ״שר ניצח פותח
בקאריירה חדשה. אמנם הוא מחזיק עתה בתיק החוץ, אבל חוץ
מעיסוקיו הדיפלומטיים הוא עומד להופיע, כשחקן, בסרט. שמו
של הסרט הוא נהג המונית. זאת קומדיה הבנויה סביב אישיותו
של הקומיקאי הפופולארי ביותר של איטליה, אלברטו סורדי,
ואנדראוטי מגלם בה תפקיד קצר ,״אבל חיוני״ לדברי המפיקים,
של פוליטיקאי .״תמיד שמענו שהוא ניחן בחוש־הומור מפותח,
הפעם הוכיח זאת מעל לכל ספק,״ התפעלה השחקנית הוותיקה
סילבנה פאמפאניני, אלילת־המין של שנות החמישים, המופיעה
גם היא בסרט הזה עיריית ציריך עושה את מה שעיריית
תל־אביב שוכחת לעשות, לעתים קרובות כל־כך. כאשר רצה אחד
הבנקים השווייציים לרכוש את קפה אודיאון, להרוס את האתר
ההיסטורי הזה ולהקים במקומו סניף נוסף של העסק המכניס
ביותר של שווייץ, התארגנו 7000 תושבים מבני המקום, הגישו
עצומה לבית־המישפט, וזה קבע שאסור לפגוע בקפה הוותיק.
אכן, זה היה המקום שבו התכנסו כל הגולים המפורסמים שמצאו
מיקלט בבירת הפינאנסים הזאת. מאטא־הארי רקדה באולם
ההופעות שבקומה הראשונה, לנין ומוסליני ישבו שם, בתקופות
שונות, ובין שאר האורחים הקבועים בעבר, היו אישים כמו אלברט
איינשטיין, ג׳יימס ג׳ויס, תומאס מאן ופראנץ להאר אוסף

של פסנתרנים מובטלים ביצעו לאחרונה, בביצוע בכורה עולמי,
יצירה של המלחין ריצ׳ארד ריזון שנכתבה ל־ 40 פסנתרים. הביצוע
נערך באולם המכירות הפומביות של חברת פיליפס בלונדון,
והפסנתרנים הגיעו לשם בעיקבות מודעה שהתפרסמה בעיתונים
והזמינה ״רק פסנתרנים מובטלים, כדי לבצע את היצירה בת 10
הדקות חסידיו של פראנק סינאטרה יכולים להכין כבר
את הכיס לקראת ההוצאה הבאה שלהם. חברה בשם מוביל
פידליטי הוציאה לאור אוסף הכולל את כל ההקלטות של הזמר,
משנת 1933 ועד שנת .1962 לדעת מומחים, אלה היו השנים
הטובות ביותר של סינאטרה כזמר, גם אם לא היה אז עדיין בשיא
הזוהר שלו, בעולם השעשועים. האוסף כולל 205 שירים שונים,
ותמורתם יצטרכו האספנים לשלם 350 דולר. החברה משוכנעת
שזה עסק טוב. היא כבר עשתה בעבר מיבצע דומה עם הקלטות
הביטלס (במחיר 325 דולר) והרוויחה היטב מן העסקה
הזמרת קוני פראנסיס שוחררה לאחרונה מבית־חולים פסיכיאטרי,
אחרי שאושפזה שם, בניגוד לרצונה, על־ידי אביה, שטען כי הבת
סובלת מ״נטיות להרס עצמי״ .זאת הפעם השניה שהזמרת, אשר
היתה בשיא הצלחתה לפני כעשרים שנה, נזקקה לעזרה רפואית.
בפעם הראשונה אושפזה בשנת ,1974 אחרי שנאנסה והוכתה
באכזריות, כשהיתה בסיבוב הופעות בדרום ארצות־הברית. אחרי
שנים של טיפול נמרץ חזרה לאיתנה ואף החלה מופיעה מחדש.
אלא שלפני שנתיים נרצח אחיה על סף ביתו, ובעיקבות ההלם

החלו שוב התקפות הפאראנויה של קוני, עד אשר לא היתה
ברירה, אלא להחזיר אותה להשגחת הרופאים. עתה הם קובעים
שהטיפול הושלם ״ואין עוד צורך באישפוז חובבי
פיקאסו המתעניינים ביצירות נדירות של האמן הספרדי המנוח,
ימהרו בוודאי לנסוע לניו־יורק, בעתיד הקרוב. אלמנתו, ז׳אקלין,
העניקה לאחרונה במתנה, למוסיאון לאמנות מודרנית שם, את
יצירת שור, מיבנה עשוי דיקט וחמרים אחרים, יצירה שלא היתה
מוכרת לאנשי האמנות כלל, עד לעת האחרונה ועוד על
מחירי־שיא ברכישות של יצירות אמנות. ציור של
האימפרסיוניסט הצרפתי אדוארד מאנה בשם טיול, נמכר בסכום
של 3.9מיליון דולר, טבע דומם של פול סזאן החליף ידיים
באותה המכירה, תמורת סכום של 3.96 מיליון דולר ואילו פסל
של אלברטו ג׳אקומטי בשם הכרכרה נמכר בזיל הזול, רק 1.37
מיליון. מי אמר שאין כסף בעולם? דרך אגב, שמות הרוכשים לא
נמסרו לפרסום יומון לונדוני מבשר שראש הממשלה
הבריטית, מארגרט תאצ׳ר, ויתרה על ארוחות־הערב המסורתיות
שלה המורכבות מדגים וטוגנים. כל זאת משום שהגברת החליטה
כי לא נאה שראש־ממשלה תופיע עם סנטר כפול וגיזרה מתרחבת.
דובריה, שנתבקשו על־ידי העיתון לאשר את השמועה, השיבו
שאין להם כל מידע על כך .״אנחנו לא היינו מעלים על דעתנו
לשאול אותה שאלות שכאלה״.

הנסיטז תיאווווה:

.המוכותנזזשתשיס
בתמונה זו נראות (מימין
לשמאל) המלכה אליזבת השניה
של אנגליה, הנסיכה אן מארי,
אשת מלך יוון הגולה קונס־טאנטין,
המחזיקה בידיה את
התינוקת הטריה שלה תיאודורה,
מלכת דנמרק, מארגרט, שהיא
אחותה של אן־מארי ומלכת
ספרד, סופי, שהיא גיסתה של
אן־מארי. כל החינגה הזאת,
משום שלבית המלוכה יווני נוסף
חבר בעל דם כחול. אכן, הנסיכה
תיאודורה בת שלושה החודשים,
שעברה עתה את טבילתה,
הופיעה כאשר הכל סברו שהאם
המכובדה שמה סוף פסוק
לפרשה הלידות. כי אן־מארי כבר
בת ,38 יש לה בת בגיל 19 ושני
בנים, בני 16ו־ . 14 אבל לעולם
לא מאוחר להגדיל את
המישפחה, מה שעוד שכל חגיגה
כזאת היא תירוץ טוב לפגוש
שוב את כל הקרובים והקרובות,
כולם נושאים כתרים על ראשם,
חלקם בתוקף חוקי, וחלקם
נוסטאלגיה. הילת עוטים
לדוגמה — הכתרים של מיכאל,
מלך רומניה ושל אלכסנדר, מלך
יוגוסלביה, שגם הם היו שם.

הון הייס: מיס
מאוגר וו עזז שוב
הגברת הראשונה של התיאטרון
האמריקאי, הלן הייס, מי
שהופיעה ברפרטואר מגוון מכל
הסוגים, ממחזות קלאסיים ועד
להצגות מוסיקליות, מתכוננת
לרשת עתה את השחקנית
הבריטית המנוחה מארגרט
ראתרפורד, בתפקיד המפורסם
ביותר שלה, כבלשית החובבת
של אגאתה כריסטי, הגברת
מארפל. היא תעשה זאת עבור
הטלוויזיה בסרט בשם מיטתו־ריו
בים הקאריבי ותגשים בכר
חלום ישן. מארגרט ראתפורד
(בכובע השחור) נפטרה בגיל ,80
כשהיא בשיא הצלחתה בתפקיד
זה, והלן הייס (מימין, חובשת
כובע בהיר) חוגגת בימים אלה
את יום הולדתה ה־.83

באושניקוב :
רא נעו מקהלה
מיכאל בארישניקוב, כוכב
הבאלט הרוסי החי בארצות־הברית,
נראה בתמונה יחד עם
פאטי לו־פונה, שהיתה הכוכבת
של המחזמר אוויטה בניו יורק.
השניים הופיעו יחד במסיבה
מיוחדת במינה, שבה חגג
המחזמר שורת המקהלה את
שבירת כל השיאים הקיימים
בברודווי. ההצגה הועלתה יותר
פעמים מכל הצגה אחרת
בתולדות ברודווי(השיא הקודם
היה של גריז) 22 .מיליון כרטיסים
נמכרו עד עתה ברחבי
ארצות־הברית למחזמר הזה והכניסו
260 מיליון דולר.
מה לבארישניקוב ולכל זה?
ובכן, הרקדן הרוסי צריך היה
לקבל את אחד התפקידים הראשיים
בגירסה המוסרטת של
שורת המקהלה שאותה מכינים
כבר שנים, ללא הצלחה. אולם
נראה שהשתתפותו ירדה בסופו
של דבר מן הפרק, כאשר
המפיקים המיועדים, בשלב זה,
לעשות את הסרט, הכריזו שהם
מעדיפים להשתמש כאלמונים,
ממש כמו שהמחזמר עשה, כאשר
עלה על קרשי הבימה.
העולם הזה 2414

קליאו גולדסמית: התבקיו
בא באיחוד שד נמה חודשים
קליאו גולדסמית, הנערה היהודית־אמריקאית שכבשה בסערה את הבדים
באירופה, עובדת ללא לאות. פשוט לא מניחים לה לנוח כיאות, וזאת למרות שהיא
זקוקה לכך מאוד. עד לפני שנה הופיעה בסרט אחרי סרט, בקצב מטורף, ואז,
כאשר נכנסה להריון וגיזרתה לא הרשתה יותר את הצילומים הנועזים שבהם
התמחתה, הכריזה שתצא לחופשה ארוכה ותקדיש את כל מעייניה לתינוק שבדרך.
לא דובים ולא יער. התינוק בקושי בן חודש ימים והיא שוב לפני המצלמות,
מגלמת אשה בהריון, בדיוק התפקיד שהיה מתאים לה לפני כמה חודשים.
״התפקיד שהציעו לי היה מפתה מכדי שאסרב,״ היא מתנצלת, בהפסקה שבין
צילומי הסרט הניצוץ שבו היא מופיעה לצד רוז׳ה האנן(עימו הופיעה גם בסרט
הקשר היהודי) .היא מגלמת שדרנית־רדיו והוא בעל מיסעדה שמתאהב בקולה
עוד לפני שהוא רואה אותה .״האמת היא שכאשר איני מופיעה בסרט, איני יודעת
מה לעשות עם עצמי. אבל אני ערה לעובדה שלא אוכל להמשיך לעד בתפקידים
שבהם כל מה שעלי לעשות הוא להיות אני עצמי בפוזות שונות. יש ללמוד את
מיקצוע המישחק מן ההתחלה ואני מקווה שהתפקיד הזה יאפשר לי לצאת לדרך
הנכונה,״

xשחנה מאוש

ח שבון 33ש

גביע ״פנטהאוז״ ״ 0ג ד1

קריסטל, שנעשה על־ידי חנות טיפאניס, אחרי

שנבחרה על״ידי 28 המועמדות בנערה הפופולארית
ביותר. שתי הסגניות קיבלו אותו גביע, ואילו המלכה
זכתה באותו גביע עם מיכסה מצופה בכסף.

,א תו אר
דא דודרוי

יבלוכית הייתי וליכלוכית
< נשארתי. כך אני מרגישה אחרי
;חרות, מצהירה שרונה מארש,
חזרה ביום השלישי מתחרות
זיית־השעשועים הבינלאומית של
שנה״ באטלנטיק־סיטי, בחופה
:זיזרחי של ארצות־הברית. כל כך
ציתי ליהפך לסינדרלה ...האמיני לי,
אילו הייתי זוכה בתחרות, גם
זש־הממשלה היה בא אליי לארוחת־רב.
בשביל
מליון דולר הייתי מוכנה
עשות הכל. ידעתי שאם אזכה רק

באחד משני תוארי הסגניות, אני אברח
ארצה. שינסו לחפש אותי עם כל
סוללות עורכי־הדין שלהם מעבר לים.
כי הסגניות היו מחוייבות להצטלם גם
כן בעירום, אך תמורת 5000 דולר
בלבד.
כשמדובר במיליון דולר, אין טעם
טוב ואין טעם רע — זה פשוט כסף,
ולבעוט בסכום כזה, זה ממש טימטום.
בוב גוצ׳ונה, בעל פנטהאוז, ידע שאם
יציע 100 אלף דולר כפרס ראשון
לזוכה, אף אחת לא ודתה מופיעה.
מי שגרם לכד שאופיע בתחרות היה

רני הירש, הסוכן־לשעבר של אסתר
עופרים. הוא העסיק אותי זמן־מה
בניו־יורק כדוגמנית. הוא מסר לי את
כל החומר על התחרות. לפי התקנון היו
המועמדות צריכות להיבחן בחמישה
שלבים, כשכל אחד מהם מזכה
בחמישית מסך כל הנקודות. הופעה
בבגד־ים, הופעה בשימלת־ערב, הופעה
בתלבושת פנטסיה, מיבחן אישיות
ומיבחן פוטוגניות.
היססתי, אך לבסוף החלטתי שאני
רוצה סוף־סוף בית משלי, ובשביל זה
אני הולכת לתחרות. נמאס לי לגור

בדירות שכורות. לקראת התחרות
נשלח אלי בכל חודש חומר חדש על
מה שיתרחש שם. לבסוף נקבע מקום
התחרות באטלנטיק״סיטי, עיר ההימורים
שבה מתקיימת גם תחרות מיס
אמריקה.
שימלת־ערב משגעת קיבלתי
מגוטקס, ואילו לתלבושת הפנטסיה
העליתי רעיון, וליזה בוקר ביצעה
אותו. אנשי פנטהאוז הציעו תלבושת
והופעה בנוסח מרילין מונרו או
קליאופטרה, או משהו אירוטי. אחת
המתחרות הופיעה כמו פייה, אך עם
כפתורים קטנים על הפיטמות, וכימעט
עירומה. האמריקאית הופיעה כילדה
קטנה עם צמות, בתיקווה להרשים את
הזקנים והזקנות באולם. אני בחרתי
בגימיק, להופיע כליכלוכית. הנעליים
היו נפלאות — רקומות עם חרוזים —
והשמלה חתוכה עם קרעים וטלאים.
וכד גם הופעתי, ועל הבימה, תוך
התנועה, הסתובבתי והסרתי בבת אחת
את הקרעים, ומתחתם צצה לפתע
הנסיכה, שימלה משגעת.
מגוטקס קיבלתי גם ביגדי־ים
נפלאים.
׳עם כל אלה, ושתי מתנות
שהתבקשתי להביא איתי — האחת
לאדוארד קוץ׳ ,ראש־העירייה היהודי
של ניריורק, והשניה לראש עיריית
אטלנטיק־סיטי — ומצויידת בכרטיס־טיסה
רגיל, שנשלח לי, יצאתי לדרך.
ההוצאות היו קטנות מאוד. רק
השימלה של ליזה בוקר עלתה לי כסף.
בנמל־התעופה בניו־יורק המתינה
לימוזינה עם נהג, ובחברת עוד שתי
מועמדות, שהגיעו באותו הזמן,
הוסעתי העירה לניו״יורק, למלון. אחרי
שעתיים כבר ציפו לנו, לבושות
ומאופרות, לקבלת־פנים במיסעדה.
מבחינת ההופעה, הייתי היחידה
שידעה לנוע על הבימה. רוב הבנות
הלכו על הבימה כמו דגים. היו ביניהן
מזכירות, נערות שעובדות בבארים,
אלגנטיות לא היתה שם. היחידה
שהשוויצה היתה הקולומבית, שטענה
שהיא מאוד מפורסמת בארצה. אני
חייבת להאמין לה. היא התנהגה כאילו
כל התחרות מונחת כבר בכיסה.
אני הייתי הגבוהה ביותר מבין
המתחרות. הגוף שלי נראה ספורטיבי
ודקיק, נראיתי טוב.
במשך היום לא התאפרתי. השיער
היה תמיד שטוף ונקי. רוב המתחרות
האחרות היו שמנמנות. לאמריקאית,
למשל, היו רגליים קצרות ושמנמנות.
הקולומבית למשל, היתה נמוכה (165
ס״מ) ,אמנם יותר גבוהה מהאמריקאית
( 160ס״מ) ,אך קצרת־רגליים ושטוחה.
אולי מיוחדת, אך בוודאי לא פצצה.
לפני התחרות הייתי המתרגמת של
הבנות. תירגמתי מארבע שפות —
צרפתית, גרמנית, אנגלית, וקישקשתי
באיטלקית. כולו ישבו ובכו, הייתי
יושבת ומדברת איתן. לימדתי אותן
ללכת ולהסתובב, והבטחתי להן שאם
תבואנה לארץ, אסדר להן עבודה.
כשהייתי עצובה, הייתי מצחיקה את
כולן, כדי שלא אבכה בסוף בעצמי.
הראיתי להם מה זה ישראלית.
יודעת שפות, יודעת לאכול ויודעת
להתנהג. חשבתי שזה יהיה כמו
בתחרות בת־הנעורים ב־ ,1969 שבה
זכיתי. אז הייתי צריכה לנסוע מסביב
לעולם ולקבל מתנות כמו מיס תבל,
אך החלטתי ללמוד, ובמקום הנסיעות
ברחבי העולם סיכם אבי עיסקה כספית
עם המארגנים. וכמו כל המזל הרע
שהולך לי בחיים, צילצלו אחרי כמה
חודשים והודיעו לנו שהחברה פשטה
את הרגל. אצלי אין יום של אסל ויום
של בסל. אצלי כל יום בצל.
לא, מיליון דולר, ולא בטיח. זה
כנראה היה מכור. הבחורה מדנמרק,
כשזכתה, עלתה על הבימה, וממש לא
התרגשה. טיפוס ששם שיכבה של רמל
על העיניים, שיכבה על גבי שיכבה.
השכנה שלה לחדר התלוננה שהיא
מסריחה.
לקראת התחרות השתמשו במילים
מפוארות. כל אחת היתה ״מפוארת״,
״מלומדת״ .בסוף לקחו נערה דנית
שהיה לה סוכן, ושהצטלמה בעבר
לפלייבוי. במקום מיליון דולר
במזומנים, נתנו לזוכה, לפי דבריהם,
200 אלף דולר במזומן, והיתר בצורת

£$1000000־וו

ליכלוכית הייתי וגשו

״לא מיליון ולא בשיח״ .היא היתה מאז

״וה הי ה א1נ
״זה היה אוסף של זבניות ונערות
איך להלך ומה לעשות עם עצמו,״ ס
ביום הרביעי בדירת שצי חדרים שנ
תלויים ציורים יפהפיים פרי ידה. א
אחרי שבעלה השני יונה מסנה כנהו
שציירה.
שרתה נראתה עייפה. היא חזרה ב
מייגעת מארצות־הברית. שם השתה
השעשועים הבינלאומית (העולם הז
ומה לא הלך שסז השאלות. ל>
המתחרות: על מיו לפני הנישואין
לנישואיו וכמובן, על הנבתות להצ
לפנטהאוז.

ו0$1ז ^ 0סח !0סו$1
:׳1011־ ״ 803+: 34
8111£

.ר118105 :+

1810001

״ 9׳ 1: 5ר ״ 8 : 3 4כן י־8 !9) 1

\^6191

׳! x160$ח ס 05ו! ר 011. $1סוזז $000855)111ס 0 15ח 0ז 0ו $18
זס ס) $״ו 0ח<) 01 0 0 9ח 11 סז ^ 01 0001<9סז !19 .00900985
זו׳*611 05 6 )011109, 05 סחס 00101109ס 5ץ0(0
•ז 0ו 9 0 0 9 1ח!תז 19109! >100015

ן י| | אומרת נבחרה בתחרות,.חיית״השעשועיס הבינלאומית של השנה״.
שמנה, בתמונה מתוארת שמנה עם פירוט של מידות גופה.

! מאוד משלא היא הוצגה על־ידי העיתונאים כז׳קלין קנדי הישראלית.

י של זבניות ושחת־ ב רי ם ר
מבן לא ידעו
שדמה מארש
שעל קירותיה
שאמ לפליטה
ת בל הציורים

קודם מטיסה
נתחרות חיית־
׳ 30 בנובמבר).
ששאלו את
ילדים מחוץ
בעירום מלא

גם העיתונות האמריקאית, שסיקרה את התחרות
בהרחבה, לא טמנה את ידה בצלחת. היומון פילדלפיוז
אינקוויירר המכובד, למשל, לא שכח לציין כי
המשתתפות •קרנו חוט ומין* אם כי הקפיד לשבח את
שמנה.בעלת המדאה החלק של בת חברת הסילון״.
בסך הכל לא התקבלה על הדעת הודעתו של בוב
גוצ׳ונה, מו׳־ל הפנטהאוז, כי התחמת היא המשך טיבעי
לתנועה הפמיניסטית. מה שכן התקבל. שהפרס הוא
באמת גדול, אומנם לא בדיוק מיליון דולר במזומן, כפי
שגוצ׳ונה הבטיח, אבל גם חצי מיליון במזומן פלוס
מכוניות, תכשיטים, פרוות ודירה, מסתכם לא רע.

שולמית יריב

מכונית־פאר, דירה, פרוות ועוד כל
מיני מתנות אחרות.
עוד לפני הבחירה היו שמועות
שהדנית הסכימה, באמצעות הסוכן
שלה, להסתפק בפחות.
פיטר דיאנרו היה הכוריאוגרף של
המופע, ואנדי גיב הינחה אותו. הערב
היה מאוד מאכזב.
הצופים במופע היו פשוט האורחים
החשובים של המלון, ואנשי המאפיה
המקומית. הכל היה מאוד בנאלי.
ביום התחרות בכיתי. השווייצית
התעלפה ופשוט ברחה ונעלמה בערב
התחרות.
לפחות קיבלתי גביע, תוצרת
טיפאני. ארבעה גביעים חולקו: למלכה
עם ציפוי־כסף, ושני גביעים לפגניות,
וגביע אחד לי. נבחרתי על־ידי
המתחרות כ״נערה הפופולרית״.
ביום האחרון התבקשנו לכתוב על
פתקים, במי היינו בוחרות. אני כתבתי
מיס טרינידאד. היא היתה הפיקחית
מביניהן, ויכולתי לדבר איתה בצורה
משעשעת.
בוב גוצ׳ונה נראה בדיוק כמו
המימסד שלו. נעליים עם עקבים
גבוהים, ארבע שערות על העורף,
שרשרות זהב וחליפות־קטיפה. מין
מהדורה בינלאומית של שימעון עדן.
הוא גר במנהטן בבית שלם, השייך לו,
בעל כמה קומות.
גיליתי שאתה יכול להיות חזיר,
למרות שאתה חי בסביבה תרבותית.
ביתו עמוס יצירות־אמנות, אך גיליתי
שהאמנות אצלו היא אמנות קישוטית.
חיינו שלושה שבועות כמו
בפנימיה, עם מורות ומחנכות־מלוות.
לכל חמש בנות היתה מלווה. לכל
הקבוצות נתנו אשה מבוגרת ואמהית.
לקבוצה שלנו נשלחה צעירה,
שהופיעה בשמלות עוד יותר קצרות
משלנו, וכאילו ניסתה להתחרות
בבנות״הקבוצה. במקום שתהיה לי שם
איזה אמא, שמו איזו עובדת פנטהאוז
מתוסבכת.
גוצ׳ונה מתגורר בבית עם חברתו
הקבועה, בת ה־ ,40 קטי הפקחית, ועם
הנציגה האמריקאית לתחרות. זאת
מתגוררת איתם כבר שלוש שנים.
כששמעתי על כך, אני עם הפה הגדול
שלי שאלתי אותם בקול רם :״אתם
עושים את זה בשלושה?״
קטי מאוד התרשמה ממני. הייתי
היחידה שהיא לקחה לסיור מקיף
בבית, והתפלאה שזיהיתי ללא בעיות
יצירות של ציירים מפורסמים, כגון
טיציאן.
כל משתתפת קיבל צמיד של
קארטייה. כשנגמרה הבחירה הסרתי
את הצמיד והלכתי לנשף־הסיום.
יצאתי לקהל בשימלת ליכלוכית.
הייתי ליכלוכית ונשארתי ליכלוכית.
נוסף לכל הצרות, שלחו לי את
המיזוודות למקום לא־נכון, והייתי בלי
מיברשת־שיניים, ואפילו גרביים
שאלתי מאחת הבנות. את הצמיד נתתי
לעוזרת של אחד המארגנים. בכיתי —
לא תואר ולא דולר.
הרבה בנות הגיעו כשהן מלוות
על-ידי אמהותיהן, ובעיקר עיתונאים
מהארצות של המשתתפות. עוד לפני
שעזבתי, הילכו שמועות שלהבא
התחרות לא תתקיים עוד. התחרות
נועדה להציג את חיית־השעשועים של
שנות ה־ ,׳80 נערה עם מושגים חדישים
והתנהגות הולמת לבת״התקופה. בנות
רבות שלחו תמונות־עירום נועזות עוד
לפני התחרות. אני שלחתי צילומים
שנעשו בארץ בנגב, צילומים
ספונטניים שנעשו תוך כדי עבודה
אחרת.
אני רגילה לעבוד קשה, אבל שם
ממש עבדתי בפרך. איבדתי שלושה
קילוגרמים. ירד לי נורא החזה. אבל אם
מדובר בשנות ה־ ׳ 80 החזה לא חשוב.
כמה ימים לפני התחרות קיבלתי
דלקת בעין, וגם המחזור החודשי
הופיע, ומעבודתי בציור התקלף לי
העור על הידיים. קיבלתי פצעים על
הפנים, אבל כל אלה נעלמו ביום
התחרות.
רק ארוחות־הערב היו טובות. במשך
היום אכלנו בקפיטריה של המלון.
חלמתי על חלה, גבינה ולבן. אני חולה
על חלות, חולמת על חומוס, חלה,
גבינה לבנה — כל אלה חסרו לי. מה

ן \ 1\ 1ך 1 1ך 1״לא ביישתי את ישראל, הראתי להם איך
#1 \ 1111 1111 נערה מישראל מדברת, אוכלת, ואיך היא
מתהלכת על הבימה. הראתי להם נערה שיודעת בדיוק מה ערכה!׳

¥י 11ך 1ך 71רךיך | התגלתה כנערה נמוכה ושמנן*
11 1^ 11 111 ^ 11\ 11 מונת, המתגוררת עם מארגן התחרות
ועם ידידתו. שרונה שאלה אותה אם הם גם חיים בשלושה.

1*1111 ) 1ך 1 1ו | 7מיס קולומביה, שהסתובבה כל זמן
111111/11 1 1 1 11111 התחרות בביטחון, כאילו היא עומדת
לזכות בפרס, סיפרה לכל המתחרות שהיא ידועה מאוד בארצה.

ילא תו א ר ול א דו לאר
משך מעמוד )37
זחסר לנו כאן, ונהנו/י מזה שם, ז
משקאות הקלים, הממותקים לל
וכר. נמאס לי לשתות כאן תמיד מיג
לפעמים נשבר לי. לאן אגיע? עו
ירסום? אני מרגישה שמיציתי א!
צמי. לא היו אנשים מעניינים בשט1
מש שום־דבר. חשבתי שיהיו ש
יידי־כישרונות. שרתי עם כל הגרו
ופעתי כמו בפולי ברגיר, אך לא הי
י שיראה את זה. זה היה מופע למאפי
מקומית.
היו מחזרים, אבל לא שכבתי עם א
חד. היו שני מפיקים מקליפורניה. ה

1*1 1הןן*|1 8ד מימין שרמה מציגה את נעלי סינדרלה
11 # 1 1 /1 #1 1111/1 /שנעלה, כשהיא לובשת את שימלת
הקרעים שלבשה מעל שימלת סינדרלה בתמונה משמאל .״היא היתה
להרגיש תום, וכתף להישען עליה.
במשך השנים התחלתי להיות
ביקורתית. שעות־הפנאי הצטמצמו,
ואני לא רוצה לבזבז את הזמן על
מישהו שלא לטעמי. אני מעדיפה
לשבת בבית, או לצאת לחברה. אני
מעריכה יותר את עצמי ואת זמני,
תהליך שעובר על כל אשה עובדת. את
נעשית עם השנים עקשנית יותר
ומפוכחת יותר.
אני לא צריכה גבר־מפרנס. נולד
אצלי צורך בגבר מעניין, חבר אהוב. לא
שאני מיליונרית, אך הגעתי לעצמאות.
הגברים שאינם פסיכים, נשואים, ואני

מאוד דרמתית בהופעתה ״,כתבו העיתונים .״האמינו לי ״,אומרת שרמה,
״שאילו הייתי זוכה בתחרות, גם ראש־הממשלה היה בא אלי
לארוחת-ערב. בשביל מיליון דולר הייתי מוכנה לעשות הכל״.

אינני מתעסקת עם גבר נשוי, אפילו
ממרחק קילומטר.
קחי איש־עסקים רציני, שעובד,
למשל, אצל שאול אייזנברג, איתי הוא
לא יתחיל. כי מה שהוא רואה בחוץ זה
אשה עם טונות של איפור. מין זה
לוקסוס של אנשים אוהבים, החיים על
מי־ מנוחות.
היום אני שמרנית פי 200 ממה
שהייתי בגיל . 18 תקופת־המרד שלי
נגמרה, והחינוך שקיבלתי צץ ועולה.
בעבר, כשעשיתי שטויות, עשיתי אותן
בצורה רומנטית. הייתי ילדה בגוף של
אשה. היום אני ילדה בגוף של ילדה,

זאת התמונה ש הופצה
וצולמה
!־ידי המארגנים ונשלחה למע-
:ות העיתונים בארצות-הברית.

׳שמית

י גברים נאים מאוד. אחד מהם הראה
יותר מדי אותות״חיבה. יותר מאוחר
ותבר לי שהחבר שלו, המפיק השני,
זר אחריו. ברחתי מהם, למזלי התברר
מאוחר יותר שהייתי עוד מפסידה
ורות. כי החבר ההומו שלו היה אחד
זופטים.
זהו, לפני שלושה ימים חזרתי. אני
׳גישה שאני יכולה עוד לדגמן. אבל
:חינה נפשית, אותי זה כבר לא
ופק. זה לא מעניין אותי, זאת פשוט
ודה קשה.
מבחינה גופנית אני היום חטובה
;ר. במשך השנים הורדתי שישה
לוגרמים ממישקלי, ואני שוקלת
ום 52 קילוגרמים. גובהי 1.75 מטר.
שעות־העבודה שלי לא מאפשרות
ליצור חיים רגילים במיסגרת
ילה. התחתנתי כשהייתי בת ,19
,גרשתי, התחתנתי ושוב התגרשתי.
!יד הייתי אשה לא־עצמאית. מבחינה
שית הייתי תמיד זקוקה לגבר כדי

׳ | 1ך שרונה מארש היתה הדוגמנית הראשונה
11111 שהצטלמה בעירום, אך מאז הצטרפו אליה דוג מניות
רבות נוספות .״אני פשוט אוהבת לזעזע את הבורגנות ״,הסבירה.
ובגיל של אשה. היום נוצרות יותר
בעיות למחזרים אחרי. זאת אינה אותה
הנערה שכשהגיעה לעיר, בת ,18 נפלה
לגוב־האריות ושימשה מטרה לציידים.
הייתי הטרף החדש של העיר, התמימות
בשיא התגלמותה.
יש לי חברה שלא מעולם־האופנה.
אני אוהבת אותה מאוד. אני קוראת
המון ספרות יפה, בעיקר באנגלית.
קוראת הרבה רבי־מכר, כי לספרות
טובה צריך זמן. כמו כל אדם מתבגר,
התחלתי ליהנות מהטלוויזיה. הפסקתי
להיות קישוט למסיבות, מתחמקת

וטוענת •שיש לי תצוגה*.
אני אוהבת את הבית. מיציתי את
חיי־הלילה, מיציתי את ההנאה מדוגמנות.
אני יכולה ליהנות יותר עם
עצמי. אני מציירת, קוראת, נפגשת עם
חברות. את החצי השני אני מחפשת
כדי להאדיר את החוויות.
ילד מחוץ למיסגרת נישואין לא
אעשה לעולם.
לפעמים אינני יודעת מאיפה אני
אוספת את הכוחות להמשיך ולהתמודד,
מין גיבורה תמידית. לפעמים
נשבר לי.

ב מ דינ ה

כתוצאה מתרגיל טלוויזיוני של הסניגור במישפט

ושי
.א צלנו זה החיים ר
מיסגש בין המציאות של גשים
מוכות והדימיון שעל הבימה
״אצלי זה לא הצגה. אלה הם החיים
שלי. הלוואי שזאת היתה הצגה ולא
מציאות!״ אמרה שושי, אשה מוכה, בת

״לבעלי יש דימיון מעוות. אחרי 18
שנות נשואץ התחיל להכות אותי. לא
רק אותי, אלא גם את הילדים. אני
עזבתי את הבית כי הוא גם לא הרשה
לי לצאת למכולת לקנות מיצרכים.
אפילו לבקר את האמא שלי הייתי
צריכה לבקש רשות ממנו. לא יכולתי
יותר. נטשתי את הבית ואני נמצאת
כרגע במעון״.
סיפורה של אתי יותר מורכב. היא
בת ,31 דקת גיזרה, ונראית הרבה יותר
מבוגרת מכפי גילה. בעלה מכה אותה
מהיום שבו הם נישאו. יש לה שלושה
ילדים 9 ,7 ,6״בעלי היה יוצא עם
בחורות אחרות. הוא היה בא הביתה
ולוקח את הכסף שהייתי מקבלת
מלישכת־הסעד ומהעבודה שהייתי
עובדת מדי פעם. הוא היה חוטף לי את

¥ה כמעט שאינו קורה במציאות.
1בסידרות טלוויזיה אפשר לראות
לפעמים את הסניגור המתוחכם שולף
מיסמך ומציג אותו לפני העד, הניצב
על דוכן־העדים. העד מציץ במיסמך

ובחסות המכונית הצליחו לפרוץ את
הקיר ונכנסו לדירה.
שכנים רשמו את מיספרה של
המכונית ומסרו אותו למישטרה.
מרישומי משרד־הרישוי גילתה

המכונית חזר ללא כיסוי. לשם הוכחת
המכר היה בידו זיכרון־דברים על
מכירת המכונית, אותו הציג לשוטרים.
המישטרה לא האמינה לסיפור
המוזר מאד ועצרה את דובלינסקי.

עורך־דין מקרין
כתוב!
המישטרה שיחררה את דובליננ
ועצרה את פריש. היא הגישה נ,
כתב־אישום בעבירות של פרי
לדירה והדחת דובלינסקי לעדו
שקר. התביעה ביקשה לעצרו עד ו
ההליכים.
האם נוצח

מישפג

וכתב־היד היה והה

^ גאתה כריסטי היתה עושה מזה
מטעמים. ב־ 16 בספטמבר השנה
נמצאה גופתו של רמי אלון בדירה
שבה התגורר. המישטרה הכירה את
רמי בנרקומן, והעבירה את הגופה
לבדיקה שאחרי־המוות למכון הפא־תולוגי.
ד״ר אברהם תאדג׳ר בדק את
הגופה וגילה, כי הצעיר מת מתערובת
של סמים וברביטוראטים. תוצאת
הבדיקה שיכנעה את המישטרה כי
המוות נגרם במיקרה, ללא עבירה
פלילית של איש. התיק נסגר.

* השפגיס
סיפיו

^ ולס מישסחת רמי ידעה כי
>£הוא נגמל מסמים כבר שלושה
חודשים קודם לכן והיא לא האמינה
שהמוות נגרם במיקרה. אחרי חקירה

ומתמוטט. בית־המישפט מזכה את
הנאשם ועוצר את העד.
השבוע עשה זאת עורן־הדין דרור
מקרין.
המישפט נסב על מכונית סו סי ת א
ישנה. היא השתתפה בפריצה לבית
דירות בחודש שעבר. העבריינים
הצמידו את המכונית אל קיר בניין,

המישטרה כי המכונית שייכת לאדם
בשם הבל דובלינסקי.
דובלינסקי נחקר והודה כי המכונית
היתה שייכת לו, אולם הוסיף ואמר כי
מכר אותה זה לא מכבר בשוק
המכוניות שליד הקאנטרי־קלאב
במבואות תל־אביב. לדבריו, אין הוא
מכיר את הקונה וגם הצ׳ק שקיבל עבור

המעצר שבר את החשוד. הוא סיפר
למישטרה סיפור חדש. הוא הודה כי
אמנם לא מכר את המכונית, אלא
השאיל אותה לידיד בשם מוזס פריש.
את זיכרון־הדברים ׳כתב, לדבריו,
פריש, ונתן לו אותו כדי שיציגו לפני
המישטרה אם זו תחקור אותו .״ואני
מפחד מפריש כי הוא אלים ״.הסביר.

קצרה הגיעה למסקנות המפתיעות כי
רמי נרצח. היא גם חושבת כי מצאה
את הרוצחת.
אלי ועזרא אלון, אחיו של רמי,
ערכו חקירה נמרצת וגילו כי בעת
מותו התגורר אחיהם עם אשה בשם
מרים כהן. הזוג הסתכסך על רקע חשדו
של רמי כי מרים גנבה ממנו כסף
וטבעת־יהלום, והוא עמד לעזוב אותה.
שכנים בבית סיפרו לאחים, כי זמן
קצר לפני מותו של רמי קנתה הצעירה
כמות גדולה של לומינאל ומתאדון.
לדברי השכנים, הרעילה מרים את רמי
כאשר מסכה את הסמים לתוך הקפה
ששתה. הדוח הפאתולוגי אכן ציין כי
הסמים שמהם מת רמי היו תערובת
לומינאל ומתאדון.
המישפחה פנתה לעורך־הדין הוותיק
נתן קנת, וביקשה ממנו לעשות
משהו כדי לברר את הסיבה למות
אחיהם ולהביא לדין את האחראי לו.
קנת הגיש בקשה לבית־המישפט
לחקור את סיבות־המוות של רמי אלון.
הוא הציג לפני השופטת ורדינה סימון
את כל העדויות שגבתה המישפחה,
והיא שוכנעה כי יש לערוך חקירה.
השופטת נתנה הוראה למישטרה
לגבות עדויות מהשכנים ומאנשים
אחרים, כדי לגלות את האמת. עורך־
הדין קנת, שהיה בזמנו קצין־מישטרה
במשך תקופה ממושכת, טען כי
המישטרה מחמיצה במיקרה זה את
המועד. וכי בחקירה נמרצת ניתן
לגלות כי זהו רצח ומי הרוצח.

הכסף מהירים, ועוד היה שואל אותי
מאיפה הכסף, ומאשים אותי שאני
בוגדת בו. אחרי זה הייתי מקבלת
מכות.
״יום אחד זה נמאס לי, לקחתי את
הילדים בבוקר ללישכת־הסעד וביקשתי
מהעובדת הסוציאלית עזרה,
ואמרתי לה שאם היא לא תעזור לי —
אני אתאבד.
״היא סיפרה לי על המיקלט לנשים
מוכות בהרצליה. לקחתי את הכתובת,
לא ידעתי איפה זה והגעתי בכוחות
עצמי. הייתי רצוצה ושבורה. לאט״לאט
התרגלתי למקום.
״בעלי לא עזב אותי. הוא הלך
לעובדת הסוציאלית ואיים עליה
בסכין, והיא גילתה לו איפה אני. הוא
הגיע למקום והצית אותו.
״חזרתי הביתה והחיים המשיכו כפי
שהיו מקודם. נולד לנו עוד ילד.
״אחרי זה נמאס לי הכול, עוד פעם,
וכל ההבטחות שלו היו ריקות, הוא
רימה אותי. חזרתי בשנית למיקלט.
הוא הגיע למיקלט, רדף אחרי
כשבקבוק שבור בידו ואיים לרצוח
אותי. ובאמת, יום אחד הוא בא עם סכין
ביר ודקר אותי בריאות.״
סיפורים מזעזעים אלה נשמעו מפי
שש נשים, כאשר נפגשו השבוע עם
השחקנית דינה דורון. הפגישה
התקיימה לרגל ההצגה ה־ 300 של
מיטה־מטבח, מיטה־מטבח, הצגת־היחיד
של דורון שבה היא מגלמת
שלוש דמויות של נשים.

אחת הנשים, בסצינה אשה לבד,
היא אשה שיש לה הכל. בכל חדר יש
לה מוסיקה, היא מכריזה שיש לה
מקרר, מכונת־כביסה, יש לה ילד,
ובעל, שלא שוכח להתקשר אליה
ארבע פעמים ביום, לשאול למעשיה.
אבל בעלה מכה אותה והחיים אינם

שחקנית דורון
מכות, בלי חיוכים
מחייכים אליה. פעם אחת היא בגדה
בבעלה, ונתפסה על־ידו, ומאז היא
כלואה בבית. אסור לה לדבר אם איש,
היא צריכה להיות כל היום בבית,
וכשבעלה חוזר מהעבודה, הוא מכה
אותה, ואחרי זה הוא רוצה לעשות

עשה הסניגור מקרין
> £הפוקר המישפטי. ללא ה>
מוקדמת פנה לשופט יהושע בן־של
ואמר :״כל המישפט תלוי בשאלה
כתב את זיכרון־הדברים. פריש ט
כי לא הוא כתב אותו, ודובליננ
טוען כי לא הוא כתב אותו! .
נבדוק את הדבר על המקום.״
הסניגור שלף גיליון־נייר !
והציג אותו לפני העד .״כתוב!״ !
מקרין לדובלינסקי, וזה כתב כהנו
הסניגור את כל זיכרון־הדברים מו
על דוכן־העדים.
אז שלף הסניגור מתיק־המישו
את זיכרון־הדברים המקורי והציג ק
השופט את שני הגליונות. אפילו ל
הבלתי מומחית של השופט נראו
כתבי־היד זהים לחלוטין.
שופט־המעצרים שחרר את פו
ממעצר, וכתבי־היד נשלחו למחי
לזיהוי פלילי של המישטרה, כדי ל
סופית את מי צריך להעמיד לדין.

איתה אהבה. היא רוצה לברוח,יאבל
פוחדת.
סימנים כחולים. את הדמות ב
דורון על־פי אשת־חברה ידועה שב
מכה אותה.
הנשים המוכות מהמיקלט
הרצליה העירו לדורון :״אצלך
הצגה, אצלנו זה החיים.״ דורון ס
לנשים המוכות שגם נשים מהמ
העליון נמצאות באותו מצב כע
אבל הן לא מגיעות למיקלט.
מתביישות.
העירה אחת הנשים, שולה :״גם
שלי היתה אומרת לי, שיש 1
שנמצאות באותו מצב כשלי. אב
לא עזר לי מעולם, כי אני הרגשתי
יום את הכאבים, והתביישתי מהסי
הכחולים.״
אחרי שעה על כוס קפה סיכמו
המפגש החד־פעמי רות רזניק, ה;
אית על המיקלט בהרצליה:
פיתרון לבעיה כל עוד המישטרז
תעזור לנו, וכל עוד שהחוק לא י!
לצד הנשים. הנשים עוברות תהפ
כשהן מגיעות למיקלט. אבל, נ
חוזרות הביתה, הן נמצאות שוב ם
מתמדת, והגלגל חוזר והן חו
למיקלט.״
דינה דורון זועזעה מן המין
״יהיה לי יותר קשה לעמוד בקן
שאני מספרת כשהבעל מכה. היונ
יותר מבינה את המצוקה. צדקת
אמרתן שאצלי זה הצגה של שעו
ואצלכן זה החיים.״

תלונה

כבר במשך חודש אני מחפשת את
ספר־הטלפון הפרטי של השר מרדכי ציפורי.
אפשר להשיג. ודווקא יש לי קשרים וחברים
;קומות הנכונים, ואפילו קצת פרוטקציה. אבל
יום. מיספר סודי למהדרין. תשאלו איזה עניין
לי עם השר ציפורי? סתם בא לי קצת להתלונן.
י רוצה שהוא ידבר אלי יפה וירגיע אותי. אני
יה שהוא יגיד לי שיהיה בסדר ועוד מעט,
זאני אחייג מיספר־טלפון מסויים, אז
ורח־פלא אקבל את המיספר שאליו חייגתי.
־ רוצה שהוא יגיד לי, למשל, למה יש
:פרי־טלפון באיזור מסויים של הרצליה,
זהבית שלי אין שום דרך להתקשר איתם. אני
יה שהוא יגיד לי למה כל היום אומרים לי
ישה אנשים שונים, שכאשר מטלפנים אלי
יתה עונה התקליט הנחמד ״המיספר שהגעת
יו איננו מחובר.״ אולי הוא אפילו יסכים להגיד
למה החברים שלי סטנלי ואביבה, שגרים
׳•שמן, מחכים לטלפון כבר שמונה שנים
לל זה אני אף פעם לא יכולה לדבר איתם, או
יריע להם שאני רוצה לבוא אליהם. ודבר
ץ שהייתי רוצה שהשר ציפורי יספר לי, זה•ע בטרמינל של חברת ארקיע בנתב״ג יש
:עה טלפונים ציבוריים ואף אחד מהם לא

אם אתם מכירים את השר ציפורי, אנא מיסרו
שאני מחפשת אותו נואשות לשיחה קצרה.
דו לו שאם הוא מסכים להיפגש איתי, אז
יה והעוגה על חשבוני. אגב, אם יש לכם
ובה חיובית לבקשתי, תישלחו לי מיכתב, כי
תטלפנו אלי תיכף תישמעו ש״המיספר
געת אליו איננו מחובר.״ מה שלא נכון, כמובן.

סבירות נמוכה

בשעתיים של צפיה בטלוויזיה ראיתי את
מרים תעסה־גלזר ש״סברה כי ואת חברת־הכנסת
ארבלי אלמוזלינו שסברה משהו אחר, וגם
את האדון מרדכי ורטהיימר, שגם הוא סבר משהו
מאוד מעניין. נזכרתי בנוסטלגיה שפעם אנשים
נהגו פשוט לחשוב. עכשיו כולם סוברים. בטח זו
הקידמה.

בווווו!

די שלא עולה מיליונים, אני קונה כמה.
יה בבית. אז הנה מצאתי יופי של מתנה
5שקל.
ם אני, כמו כולם, מנסה כל שנה מחדש
ניא עץ מגלעין של אבוקדו. עוד אף פעם זה
צליח לי ממש, וזה אולי בגלל הגפרורים
תוקעת לתוך הגלעין, כדי שהוא לא יפול
ך הצינצנת שעליה הוא צריך רק לשבת כמה
יים.
1ז הנה כלי שהומצא במיוחד כדי להכניס אליו
ן אבוקדו ולהוציא מטע שלם, לא הצלחתי
וא מי מייצר את הכלי, אבל אני קניתי אותו
ת מתנות יפהפיה ברחוב בן־יהודה מאה
לים ומשהו, שקוראים לה סזמי.

הזמן חושבת מה אפשר לבשל בחמש דקות לשני
הרעבים הקטנים שעוד מעט יחזרו הביתה ובפיהם
הסיסמה הקבועה ״אני גוסס מרעב״.
עוד אני חושבת איר לנסח היום את המישפט
הידוע ״חמודים, היום לא הספקתי לבשל לכם
( שום דבר, אז בואו נאכל ביצה וסלט״ נשמעות ן
דפיקות חזקות בדלת. עומד שם איש ובידו
:חבילה והוא אומר לי את מילות השירה ״יש מתנה
עבורך מחברת סנפרוסט.״ איזה טוב לב, רבותי,
איזה עיתוי. בכל הברכות שידעתי בירכתי אותם.
אותי, אגב, לא צריך לשכנע בטיב המוצרים ־;

{ של החברה הזאת. אני קניינית ותיקה מאוד (
שלהם. ליתר דיוק, פעם הייתי קניינית ענקית
שלהם, אחר כך קניינית בינונית ועכשיו קניינית
קטנה. אבל זה לא בגלל טיב המוצרים של
סנפרוסט, אלא בגלל טיב שרי־האוצר של
ממשלת ישראל.
הם שלחו לי מתנה את ששת המרקים החדשים
שלהם. כשאתה מקבל משהו במתנה, ככה אתה
גם מתייחס אליו. גמרנו את כולם בשבוע. מלבד
העובדה ששכחו לשים בהם מלח (ואולי זה
בכוונה) המרקים הם מצויינים כמו כל המוצרים
שלהם. אין מה לעשות.
אני לא יודעת כמה כסף יש לכם בבנק וכמה
אתם נוהגים להוציא על אוכל. מצב הכיס הפרטי
שלי הוא כזה שאני לא יכולה להתייחס למרקים
האלה כאל אוכל יומיומי ( 180ש׳ חבילה שהיא 5
מנות מרק) ,אבל תמיד יש לי בבית כמה חבילות
של ירק קפוא ועכשיו יהיו לי גם כמה חבילות
של מרקים קפואים למיקרה שפיתאום יבוא
אלינו מישהו מכובד ולא יהיה לי אוכל מוכן.

:ימנה

כל החיים שלי אני בחיפוש אחרי מתנות.
ביל יומולדתים, בשביל חתונות, בשביל
זת, וסתם הזמנות שאליהן לא נעים להגיע
יים ריקות. כשאין ברירה קונים פרחים או
בוק יין, אבל אי־אפשר לטעון כל החיים שאין
ירה. מה אני, ראש ממשלת־ישראל? אז אני
פשת ומחפשת וכשאני מוצאת משהו יפה
טעים יותר מטעים

זה שהחורף מתמהמה, זה פשוט מפני שאלוהים
מת עליי. ביררתי. זה בדוק.
אבל אני בן־אדם קצת דביל, ובמקום ליהנות
מכל יום של קיץ שניתן לי(אישית) במתנה, אני
מעבירה את הימים הנהדרים האלה בדאגה למה
שיהיה עוד מעט, כשיהיה ממש קר ואני אסבול
מקפיאה, וכולם יסבלו מהנידנודים שלי. יש לי
דירה של שניים וחצי חדרים ולתוכה הכנסתי
חמישה תנורים ועכשיו אני מחפשת עוד משהו.
את חשבון־החשמל, יעצו לי חברי, לשלוח למר
רוקפלר בניו־יורק, כי אולי הוא יהיה מסוגל
לשלם אותו.
כל הזמן אני קוראת את כל העיתונים ואת כל
הפירסומים על אביזרי חורף, שמא מישהו המציא
איזה פטנט חדש נגד המכה הזאת. אולי איזו
גלולה שאתה בולע ותיכף נהיה לך חם לכמה
חודשים. אבל הממציאים של שנות ה־80
מתעסקים רק בשטויות כמו חלל וטיסות לירח,
כשכאן בתל־אביב אנשים קופאים לדיכאון.
ראיתי כבר כמה תנורים חדשים,שהמציאו,
ואחרי בדיקה מקיפה אודיע לכם על מה אני
הולכת השנה. ראיתי גם כל מיני סדינים
חשמליים, שמהם אני מפחדת פחד־מוות מהיום
שחברתי מעין־הוד התעוררה לילה אחד ועליה
סדין־אש. ראיתי בקבוקי־מים חיים שלבן־אדם
בגילי פשוט עוד לא נעים להשתמש בהם, וראיתי
גם המצאה חדשה של כיתן, שהיא מצעי־מיטה
מפלנל. אומרים לי שכאשר פורשים אותם על
המיטה נחסכת מאיתנו המכה האיומה הזאת של
רגע הכניסה למיטה וצעקת היאוש ברררררה
סדין וציפה למיטה כפולה עולים קרוב ל־5000
שקל, וכרגיל אין לי מושג אם זה זול או יקר.
תחליטו בעצמכם. הו, הו אוגוסט החם והטוב!

החברה הישראלית היא חברה של מתחים ן פראנקל סיטואציות שונות מעומק המשמעות
:ותמירים, נעה בין קוטב עיצבון פרטי וקוטב של 1לחיים, תוך דחיית ״סימפטומים של הריק
דסטריה־המונית. דומה שהישראלים נעים
הקיומי״ הנובע מתוך -המשולש של
:מסלול של מתח־נפשי ורגשות המדוכאים
נוירוזת־ההמונים, הכולל דיכאון, תוקפנות
:תת־הכרה, ומחפשים לעצמם מוצא על־ידי
והתמכרות.־ פראנקל עומד על השוני שבין
זתפרצויות היסטריות לאומיות ברמות שונות.
האדם ובעלי־החיים בקביעה- :שום בעל־חיים
אחת ההתפרצויות ההיסטריות הלאומיות
אחר לא איכפת לו אם יש או אין משמעות
דתה לפני שבועיים, ביום בו שוחררו משבי י לחייו, אפילו לא האווז האפור של קונראד לונץ.
*ש״ף ששת השבויים. במשך כמה שעות נשכחו
אבל לאדם איכפת.״ גם׳ בספר זה הוא שב
יכאונות ההתפוררות הכלכלית, הפיחות
לתקופה שבה היה כלוא באושוויץ, תקופה שבה
׳ההתפוררות החברתית, והעם כולו יצא לרחובות
יצר ההישרדות שלו היה חזק מכל שאר היצרים.
:התפרצויות של שימחה נוסח חדוות
זום־מילחמת־ששת־הימים, שיחרור הטופי
אנטבה, ניצחונות מכבי תל־אביב.
אין זה סוד, שבחברה הישראלית פועלים
:וחות קוטביים, התורמים כל מתח אפשרי
לאורח־החיים האינטנסיבי השורר בארץ, אורח־זיים
שאין דומה לו בעולם.
למרות שאבי הפסיכואנליזה, זיגמונד
)דויד 1939 - 1856 היה יהודי, אין החברה
דשראלית מתייחסת ברצינות למדע זה, ונחשבת
אחת מהמדינות המפגרות בעולם־המערבי
:פתיחותה לפסיכולוגיה, למרות מיקבץ המתחים
־נפשיים המאפיין חברה זו. שיא האטימות
החברתית לנושא זה הופגן לפני כמה שבועות,
:אשר במיסגרת קיצוצים בתקציבי הממשלה
:וטלו כמעט לחלוטין שירותי רפואת־הנפש,
־המערכת המצומצמת של רפואת־הנפש, שבכל
ואת הוקמה במשך עשרות שנים, הולכת
׳מתפוררת לנגד עינינו.
באחרונה ראו״אור כמה סיפרי פסיכולוגיה,
־ובם בתרגום. נמר של נייר סוקר ספרים אלה,
חלוץ־פסיכואנליזה פרויד בודק את
•עומד על אפשרויות השפעתם של הנפש
התפרצויות היסטריות לאומיות
־,ישראלית.

פראנקל, שייתכן כי הספרות המודרנית היא
סימפטום נוסף של נוירוזת־ההמונים של ימינו,
תוך תרומת מה לתראפיה (.סופרים שהתנסו
בעצמם בכל מדורי הגיהנוס של היאוש על מה
שנראה כהעדר המשמעות של החיים, יכולים
להעלות את סיבלותיהם על מיזבח המין
האנושי. גילוי־עצמם עשוי לעזור לקורא
המתענה באותו מצב עצמו, לעזור לו להתגבר

לסיכום, הזעקה הלא־נשמעת למשמעות
מאת ויקטור פראנקל הוא בעל משמעויות לא

פראנקל
אם היה ספר שהשפיע בעשור האחרון על
אנשים צעירים בישראל, היה זה סיפרו של
ויקטיר סראנקל האדם מחפש משמעות(•),
ספר המתאר בצורה פסיכולוגית אכזיסטנ־ציאליסטית
את כוח העמידה של מחברו
במחנה־ריכוז נאצי. הספר עולה בערכיו לעין
ערוך על יצירות המאזוכיזם־היהודי נוסח אלי
ייזל ושאר השואנים.
באחרונה ראודאור ספר נוסף של ויקטור
פראנקל, תחת הכותרת הזעקה הלא־נשמעת
למשמעות שבו ממשיך פראנקל בהצגת
הלוגותרפיה -או במילים אחרות: תרפיה מכוח
המשמעות -תוך שהוא בוחן את משמעויות
החיים ברמותיהם השונות.
בהזעקה הלא־נשמעת למשמעות מנתח
• ויקשור פראנקל -ה אד ם מחפש
משמעות; הוצאת דביר.

פרק מרתק הוא התיכתובת שבין פראנקל
וקבוצת אסירים מפלורידה, שסיפרי פראנקל
שינו עבורם את משמעות החיים והקיום( .הייתי
רוצה לראות את סיפרי פראנקל, בבתי־הכלא של
מרדכי ורטהיימר בישראל).
בהמשך סיפרו בוחן פראנקל את הדטרמיניזם
וההומאניזם, הנצבים מול הניהיליזם. גם בעיסוקו
בנושא המץ בשן פראנקל עימות זה באמצעותו
של תהליך דה־הומאניזציה.
אחד הפרקים המרתקים בספר, תחת הכותרת
הספורט -הסגפנות של ימינו, מציג את כל
עניין הספורט כהצגת מטרות חלופיות ולא
משכנעות, לשם ביטול הריק הקיים אצל חלק
מהאנשים.
בפרק סימפטום או תראפיה? -פסיכיאטר
מעיף מבט על הספרות המודרנית קובע
** הקשור פראנקל -הזעקה הלא-נשמעת
למשמעות; עברית: חיים איזק; הוצאת דביר;
216 עמודים (כריכה קשה).

החוויה הישראלית

הטאבו

ם המצב הנדיר שאליו נקלע ראש־ממשלת
ישראל לשעבד מנחם כגץ, מצב שאובחן בידי
פסיכיאטרים כדיכאון פסיכוטי, רחוק מלהיות
מנותק סהחוויה־הישראלית, על מכאובי הנפש
שלה.
קיים דימיון לא־־מבוטל בין המצב שאליו הגיע
מנחם בגין, וקשר הגומלין ב? עמים פרימיטיביים
ומנהיגיהם, שאליו מתייחס זיגמונד
ם רדיד בסיפרו טו ט ם וטאבו.
מנהס בגין לא היה מגיע כלל לשילסון, אם
העם הזה לא היה נז קק בתומי חולשתו הנפשית
והפרימיטיביות המנטלית שלו ל-אותו כוח־

ראש ממשלה(מייל )-כגין
הסתתרות מפני העם

פרויד

פחותות מאשר ה אד ם מחפש משמעות. מן
הראוי שספר זה יהיה נפוץ בין הישראלים
כקודמו.

ו״׳אנוב
תחת הכותרת הצעקה הראשונית תורגם
סיפרו של ד״ר ארתור גיאנוב ס, המציג
בחינה חדשה לטיפול נפשי, הנוגדת את הריפוי
התובנתי המקובל.
השיטה הטיפולית של ג׳אנוב, שהוא עסק
בחקירתה יותר מ־ 17 שנה, מוגדרת על־ידי
המחבר כך- :לפני שנים אחדות שמעתי משהו
שחולל שינוי במהלך חיי המיקצועיים וחיי
החולים שלי. מה ששמעתי יש בו כדי לשנות
•ד״ר ארתור נ׳ אנו ב -הצעקה הרא שונית -
טיפול פרימאלי: התרופה לנוירוזה; עברית:
חיי ם גליקשטיין; הו צאת זמורה ביתן; 400
ע מודי ם(כ ריכ ה קשה).

קסמים פילאי ומסוכן, ששליטים מסויימים
נושאים בשרביטם...״
פרויד, הבוחן תגובות אלה בעמים הפרימיטיביים,
לא לקח כנראה בהשנון את הסחף
העלול לחול בעם מורתי, הגולש בהדרגה
לפרימיטיביש. אבל המאפיינים הינם אותם
המאפיינים, בלא מעט זילזול מגרש פרוש את
אותו אב־טיפוס של מנהיג- :לכשנדקדק הריהו
אדם המפלס מהלכו של העולם! עמו חייב לו
תודה לא על ועשם בלבד ועל אור-השמש,
שמצמיח תנובת האדמה״.־
הסתגרותו של מנחם בגין, כתוצאה ממפולת
מילחמת־הלבנון, וניפוץ כל הלומות הגדלש שלו
אל כתלי מותם של ישר מחמש מאות צעירים, הן
שהוליכו אותו לאותה עמרת ניתוק מוחלט
והסתתרש מפני העם.
שעם הזד״ שקידש ברובו את בגין, כתערובת
של אל מושיע ומגן, אב רחום ושאר כינויים, נותר
שום.
אלא שבישראל של סוף 1983 אין פסיכולוג
ברמה לאומית, המסוגל להתמודד עם נושא
עלייתו ונפילתו של מנחם בגין.

את רפואת־הנפש כפי שהיא ביום. צעקה
איומה שעלתה מניבכי הנפש, של צעיר ששכב
על הדיצפה אגב שיחה טיפולית ...הגעתי
למסקנה שאותה צעקה נובעת מכאבים
מרכזיים ואוניברסליים השוכנים אצל אדם
נוירוטי. אני מכנה אותם בשם, כאבים
ראשוניים, משוס שהם הכאבים המקוריים,
המוקדמים, שעלשם ניבנו כל הנוירוזות
המאוחרות יותר...־
במילים אחרות: שיטת הטיפול של ג׳אנוב היא
הצעקה, שנועדה לשחרר תוקפנות.
בדרכו להטיף לשיטתו מתאר ג׳אנוב את
הנוירוזות שבהן ניתקל, את המשמעויות של
הכאב, הזיכרון, את מהויות המתח, את
מערכות־ההגנה של הגוף והנפש, את חשיפות
הרגש ואת פירוט מהלכי־הטיפול, שאותו פיתח
בשנות מחקריו.
ג׳אנוב סוקר את מרכיבי הנשימה והקול
במהלך הצעקה, ואחר־כך משווה את תורתו
לאסכולות שונות, דרך זיגמונד פרויד וכלה
בוילהלם רייך ומדיטציות שונות. ג׳אנוב מפרט
את השפעות שיטתו על חוליו, שהיו תחת נטל
של בעיות מיניות למיניהן.
אין ספק ששיטתו של ג׳אנוב יש בה מן
החידוש. לי היא הזכירה את קריאתו של הסופר
יוסן ז חיים ברנד, בוועידת היסוד של
ההסתדרות בחיפה 1921 כאשר הטיף לזכות
הצעקה.
בטלהיים ספר מרתק על תשתית של נפש הילד הוא
סיפרו של ב תנו בטלהיים קיס מן של אגדות
העוסק בעיקר בתרומתן של האגדות להתפתחותו
הנפשית של הילד.
דוגמה לאחת האגדות שאותן מנתח בטלהיים
הוא סיפור היפהפיה הנרדמת, שהוא בעיניו תיאור
השלבים בהתפתחות האשה. מעשה במלך
ובמלכה שיצאה נפשם לילד שנים רבות. המלכה
ילדה רק אחרי שהופיע הצפרדע ־ שהוא סמל
הפין — באמבט שלה. בעוד הפיות הטובות
מרעיפות מתנות על התינוקת, מביאה הפיה
הרעה את הקללה, שהיא הווסת, ובגיל 15 תשקר
הנסיכה בפלך (אף הוא סמל מיני) ,והלאה עד
לנשיקת הנסיך, שהיא סמל הבשלות המינית.
באופן דומה מביא בטלהיים פיענוח של
מרבית הקלסיקה באגדות הילדים, החל בהדייג
והשד דרך שלושת החזירונים, מלכת
הדבורים, סינ ב אד המלח וסינבאד הסבל,
שלוש הנוצות, נערת האווזים, הנזל וגרטל,
כיפה אדומה, גיק וגבעול השעועית, שילגיה,
זהבה ושלושת הדובים, ליכלוכית.
דוגמה לאופן ניתוחו של בטלהיים את אחת
האגדות, הנזל וגרטל (עמי ותמי) ,ניתנת
להבהרה בתיאור הבא:
.ניסיונם של הילדים בבית המכשפה טיהר
אותם מן הקיבעון האוראלי, ואחרי שחצו את
האגם, הם מגיעים לצידו השני כילדים בוגרים
יותר, נכונים להסתמך על תבונתם ויוזמתם
שלהם -כדי לסתור את בעיות־החיים...
הכוחות העוייניס בסיפור הם נשים -האם
והמכשפה. תפקשה החשוב של גרטל
בתשועתם של הילדים מבטיחה לילד כי האשה
יכולה להיות מושיעה וגם הורסת ...אגדת.הנזל
וגרטל• מסתיימת בשובם של הגיבורים לביתם,
שממנו יצאו, ומציאת האושר שם. הדבר נסק
מבחינה פסיכולוגית, מאחר שילד קט,
שבעיותיו האוראליות או האדיפאליות דוחפות
אותו להרפתקות, אינו יכול למצוא אושר מחוץ
לביתו ...אחרי שהתגבר על קשייו האשפאלייס,
השתלט על חרדותיו האוראליות׳ עידו אותן
תשוקות, שאינן יכולות לבוא על סיפוקן בדרך
מציאותית...־
על כיפה אדומה כשב בטלהיים. :כיסה
אדומה חינה בהחלט ילדה, הנאבקת בבעיות
• ברונו בשלהיים -קי ס מן של אגדות;
עברית: נורית שלייפמן; הו צאת רשפים; 255
עמודים (כריכה רכה).

גיל־ההתבגחת שעדיץ אינה נכונה לקראתן
מבחינה נפשית, מכיוון שעדיין לא השתלטה
על מאבקיה האידפאליים ...הזאב אינו רק הגבר
המסתה; הוא אף מסמל את כל הנטיות
הבלתי־חברתיות והחייתיות שבתוכנו ...לכל
אורך הפיסוה ח בשמו והן בשם הילדה, מושם
דגש על הצבע האחם, שהיא לובשת בגלוי.
הצבע האתם מסמל רגשות סוערים, לרבות
רגשות מיניים כיפה אחמה• מדברת על
תאוות אנושיות, על להיטות אוראלית, על

תחושה שהם אינם ראויים להשתייך לגזע
האנושי.
מעבר לערכים הפסיכולוגיים הרבים בספר זה,
מעלתו שקיים בו מרכיב ספרותי רב־ערך,
המעמידו כיצירה ספרותית בפני עצמה.

דודי

עטיפת סיפרו של ד״ר דויד דודי

פסיכולוגיה לא לפסיכולוגים היא יצירה
מרהיבה מהבחינה הגראפית, העומדת בניגוד
לתוכנו של הספר.
בפסיכולוגיה לא לפסיכולוגים אין כל
חידוש או פריצת דרך מהותית בטיפול בנפשם
של חולים, למעט עצם היותו של ד״ר רודי הגורו
היחיד הפועל בתחום הפסיכולוגיה בישראל.
סיפרו של רודי הוא מיקצועי, שנון, מתחכם
ולעיתים אף מתיימר. בלשון הכתיבה קיימת
זולות״מה של שימוש במונחים מעולם
הפסיכולוגיה, שרודי אינו חוסך בהם על ימין ועל
שמאל.
ד׳ר חדי עוסק בנושאים רגילים ומקובלים
של הפסיכולוגיה המודרנית, החל בפאראנויה,
בכפייה, באדיפוס, בהומו־סכסואליות, בפרי־

ספרות

טרופחמים

סיפרון קטן. בן פחות מ־ 60 עמודים. שראה־אור באחרונה תחת הכותרת טרופיזמיס מאת גאטא?
סאו־יוט(צ׳דגיאק) ס, הוא מאפיין טיפוסי של יצירה ספרותית בזרם המכונה הרומן החדש -זר
שפרח בצרפת בין סוף שנות השלושים ועד לסוף שנות השישים במאה הנוכחית.
המונח טדופיזמים לקוח מתחום הביולוגית עוסק כתגובות על גירויים חיצוניים -אותן תנודו
ספונטאניות, כמעט בלתי־מורגשות. המחברת סארוט עוסקת בסיפרד״ שבו 24 קטעים קצרים -ספ
שירים בפרוזה. סיפורים קצרצרים, משלים ואפילו תחושורדשל־רגע -בתרגום של תחושורדתגובו
לעולם הסובב אותנו.
טרופיזמים הוא מאפיין לרומן הפסיכואנליטי הרגיש. יש בו סדרות על סדרות של תת־שיר
ותת־תיאור, החושפים מעם מאותה גיאולוגיה של תודהברד״ שמעט מאוד סופרים עוסקים בה. חמו
כי קטע הסיום של-טרופיזמים״ עשוי להמחיש מסורת חדשה זו של כתיבת
.חם היו מראים את ם כיחס לעיתים דחוקות, היו חמים בדירותיהם, בעימקי חדריהם האפלי
ואורבים.
.הם מילסגו זה לזד״ ריחרחו, הזכירו זה לזד״ חמסו בל סימן. כל אות קל שבקלים.
*.זדים נהגו לגזור מן העיתרן את ו מוד ע ה שאמו זקוקה לתוסרת בשכר יומי.
.חם זכרו הבל, ע מיו בקנאות על ומ שמר; הקיפו או תי במעגל מתוח היטב, אוחזים זה ביד זז
.אגודתם ושנועד״ שסרצוסיה מטושמ שים ודהויים למושנד״ סובבת אותו במעגל.
.וכשראוהו זוחל זחילה מבי שה בשביל לנסות להחליק ולעבור ביניהם, הורידו מיהי רו ת א
ידיהם השלובות זו בזו. השתופפו בבת־אהת סביבו על עקביהם ולטשו אליו את מבטם הרי
ודזעיקש, בחיובם הילדותי כלשהו.״
גס התרגום של אילנה המרמן ואחרית הדבר שלה עשויים כהלכה. מצער לגלות, שחוק
הספרות העברית, שהגיאולוגיה הלשונית והמוחית שלה רחבה עשרת מונים מהצרפתית, טרם הכי*
לגיחלו של ז׳אנר כתיבה משכנע מסוג זה(למעט סיפוריו של עמוס קינן הצעיר) וחבל.
• נאט אלי ס א רו ט -סרופיזמים; ׳גבר׳ן ג; אילנה המר הן; הו צאת הקיבוץ המאוחד; 60 עו
(כריכה רכה).
למשוך קהל רחב ככל האפשר לקרוא ספר שהוא
ספרות מיקצועית חסרת ייחוד.
ליבליד אדום מיני
תוקפנות ועל תשוקות מיגיות של גיל
ההתבגרות.״״
לסיכום, קיס מן של אגדות לבטלהיים בוחן
את חשיבות האגדות לנפשו של הילד, למרות
שהוא שופך אור חדש על המשמעויות הנסתרות
בתוך אותן האגדות, ועל הסיבה לשימווץ שנים
כה רבות בפולקלור של תרבויות כה רבות. ספר
מומלץ ביותר להורים.

ארייטי

פסיכולוג דודי
גודש מיקרים

תחת הכותרת הפרנס מובא סיפרו של
הפסיכולוג היהודי־איטלקי־אמריקאי סילבאנו
ארייטי, שהוא אנאטומיה של מערכת יוצאת
דופן, המתמודדת עם חשכת השואה.
בהפרנס מצויים שני סיפורים. הראשון הוא
סיפורו של ג׳וזסה סארדו רוקם, הפרנס של
יהודי קהילת פיזה, שבדומה למרבית יהודי
קהילתו נרצח בידי הנאצים בקיץ .1944 על חייו
של ג׳יוזפה פארדו רוקם ריחפה במהלך כל חייו
מחלת־רוח מיסתורית, אשר מנעה ממנו בסופו
של דבר להימלט מפני הנאצים.
הפרנס מביא את
המישור השני של
נקודת־ראייתו של סילבאנו ארייטי, שהכיר
בצעירותו את פארדו. אלא שארייטי נסע ערב
המילחמה לארצות־הברית, שם הפך לפסיכיאטר
ידוע, שהתמחה בנושא של פסיכוזות יצירתיות.
במשך שנים טיפח ארייטי חלום כמוס לשוב
לעירו ולרפא את הפרנס הנערץ עליו, אלא שהוא
לא זכה לכך.
מעלתו של הפרנס שהוא מקביל סידרה של
מחלות הרוח של הפרנס בצד מחלת־הרוח
הנאצו־פאשיסטית, שתקפה כמגיפה את אירופה
בשנות השלושים ולעומת זאת מחלתו של רוקם,
שהתמקדה בפחדים מפני בעלי־חיים — עכברים,
עכברושים, חתולים ובעיקר כלבים.
הפרנס הוא מסע מרתק לתוכה של פוביה,
כאשר ברקע — התרבות המפוארת של יהודי
איטליה, תרבות שאינה עוד, תרבות שהושמדה
בירי פוביה של התרבות המערבית.
ארייטי מביא סיפור של מיקרה אחד כמאפיין
להיסטריה קולקטיבית, המלווה בתחושה של
אשמה וחוסר־ערך, המעמידה פרטים במצב של

ג׳ידיות, באימפוטנציה ובשאר מיקרים מקובלים.
נוסח כתיבתו של ד״ר רודי גם הוא זול מעט:
יהודה גדל בין שתי נשים יפות מאוד — אמוואחותו הגדולה ממנו בחמש שנים, שנבחרה
למלכת־יוסי בהיותו בן ...14״ התוצאה:
ציפיותיו• שיהיו לו שדיים ושיהיה יפה כמו אמוואחותו...״
גיבור אחר בגלריית הגיבורים של רודי מתואר
במילים. :האובססיה של ג׳קי מורכבת משני
אלמנטים: אשמה, והומו־סכסואליות לאטנטית
מודגשת. באובססיה בדבר אשתו שבגדה בו
עם חברו הטוב ביותר הוא הורג שתי ציפורים
בכתר אחד: הוא גם שומר על הדחקה של
רגשות אשם על בגידתו באשתו, וגם שומר על ,
הדחקה של רצונותיו המיניים כלפי חבת

אין ספק שהמיקרים שבהם טיפל רודי הם
מיקרים אמינים. אלא שתיאור המיקרים
והפיענוח שלהם הוא אמין וסביר, אך שטוח
ורדוד. מה עוד שבעולם מקובל כיום להקדיש
ספרים שלמים לניתוחם של מיקרים — ספר
לכל מיקרה. הקורא בסיפרו של רודי מגיע עד
מהרה לעמדת ״אובחקיל״ — גודש של מיקרים
המביא לאיבוד האפקט האמיתי של הערכת ד״ר
רודי כמטפל פסיכולוגי. חבל.
אבל, איך שמקובל לומר בישראל: זה מה
שצה״ל מנפק. ומהבחינה הישראלית קיים עניין
בסיסי כלשהו במיקרים שרודי טיפל ומנתח
בסיפרו.
פרט אחרון: הכותרת פסיכולוגיה לא
לפסיכולוגים מטעה לא במעט, והיא נועדה

* סילבאנו ארייטי -הפדנט; עברית.
שושנה ציננל; הו צ את אדם; 141 עמודים
(כריכה קשה).

* ד״ר דויד רודי -פסיכולוגיה לא
לפסיכולוגים; הו צאת זמורה ביתן; 267
עמודים (כריכה קשה).

הקובץ שראה־אור באחרונה תחת הכותרת בין
חינוך לפסיכולוגיה, והמוקדש לזיכרו של
פרופסור אברהם מינקוביץ המנוח(*) על־ידי
תלמידיו ועמיתיו, בעריכת מרדכי ניסן
ואוריאל לסט, מחזיק כמה מאמרים בעלי עניין
פסיכולוגי רב, מהבחינה הישראלית.
תמצית של מחקר הצפון בין עמורי פירסום זה
הוא מאמרה של עמיה ליבליך רמת המישכל
ומיבנהו בקרב עדות ומיעוטים בישראל.
ליבליר עורכת בתיחכום רב החלקה של פער
רמות מישכל בין יוצאי ארצות אירופה בארץ
ליוצאי ארצות המיזרח, תוך התייחסות לעדות
המיעוטים בישראל.
ליבליך מסתמכת על ריעות שהשמיע
פרופסור קרל פרנקשטיין לקראת סוף שנות
החמישים, על -הסינור שמפגרים ילדי הגיטו
מצפון אפריקה ביכולת הייצוג החזותי
שלהם ואכן, סידרת מחקרים שהיא מאזכרת
המתבססת על שיקלולים של מיבחני־מישכל
שנערכו בארץ, מוליכה לעקיבות שבמסקנות
אלה.
במחקרה של עמיה ליבליך קיים חומר־נפץ,
לאור העימות העכשווי המתחולל בין עדות
המיזרח ועדות המערב בישראל שתחת שילטון
הליכוד, כאשר מאמרה רצוף בקביעות מדעיות
בנוסח של- :ילדים שמוצאם ׳ישראל׳ או
׳אירופה׳ מתפלגים באופן שווה בקירוב בין שני
המעמדות, אך ילדי העדות המזרחיות מתבזים
באופן בולט במעמד הנמוך...״
מסתבר, שתמונה זהה של פער קיימת במהלך
השנים, למרות שינויים במצב הכלכלי של עדות
המיזרח. במחקר/מאמר זה מהלכת ליבליך בין
הטיפות, היא מציגה מימצאים אך זהירה
במסקנות, כאשר המסקנה העיקרית היא
שהאינטגרציה במערכת החינוך אינה תורמת
מאומה לגישור על פער זה, והיא אפילו מפריעה.
יחד עם זאת, גם המיון בין יהודים וערבים הוא
מיון רב עניין, מה עוד, שהשוואת לוחות
המחקרים מגלה, שרמת המישכל של נער ערבי
ממוצע היא ,101.9בעוד שרמת המישכל של נער
יהודי . 102.1אלא שרמת המישכל של נער יהודי
מעדה מערבית היא ,109 בעוד שבן לעדה
מיזרחית רמת מישכלו היא .94.5

אנטי פסיכיאטריה
בשנות ה־ ,60 צמחה באנגליה אסכולה של
אנטי־פסיכיאטריה, שבראשה ניצב הפסיכיאטר
* בין חיגוך לפסיכולוגיה, מוקד ש לזיכרו
של פרוסי אברהם סיגקוביץ ז״ל -עורכים:
מרדכי ני סן ואורי אל לסט; הו צאת מאגנס;
455ע מ (כריכה רכה).

רונאלד ד׳ לאינג, פסיכיאטר ממוצא סקוטי
שהתמחה בטיפולים בסכיזופרניה. לאינג ותורת
הטילו ספק ברבות מההנחות הבסיסיות ש׳
הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה.
אחת מטענות־היסוד של לאינג היתה- :א׳
דבר כזה הקרוי פסיכולוגיה לאינג מיז
בתורתו את הפסיכותראפיה עם הפוליטיק
המהפכנית והפילוסופיה האכזיסטנציאלית. תור
זו רוקנה מתוכן סידרה של מושגים, שהפס׳
כולוגיה התבססה עליהם, כמו נורמאלית
וטירוף. תורה זו התבססה במוסד לונדוג
שניקרא קינגסלי־הול, שבו טופלו בהצלה
יתרה מיקרים אבודים של סכיזופרניה, .
ספריו של לאינג האני החצוי ואני וזולת
גרמו למהפיכה במערב בבחינת הפסיכולוגי!
תוך התנערות מא האורתודקסיה הפרוידיאניו
במיסגרת זו נעשו טיפולים באמצעוו
אל־אס־די ומערכות טיפול דמוקרטיות. הנחו
היסוד של לאינג היתה- :אנו עשויים להבין או
הסביזוסוץ אם נחדל לראות בו חולה יוצא־דום
ונראה בו יצור אנושי מעונה ונואש כמו כ
בסיפרו שפיות, טירוף ומישפחה, חשף לאינ
את חלקה של המישפחה ביצירת התשתי!
לסכיזופרניה.
אלא שבדומה לכל פרובינציה, גם החבר
הישראלית, למעט רופאים בורדים, לא קלט
ולא היתה מוכנה לקלוט את התורה החדשנית. א

אנטי־פסיכולוג לאינג
שפיות, טירוף ומישפחה
שהוכיחה את עצמה, והפכה בשנים האחרת
לדומיננטית בתרבות־המערבית, וזאת אולי מש
הקולקטיביות המעובה של חברה זו, שאי
מותירה כמעט מקום ללבדיות של הפרט.
אטימות זו הפכה את הפסיכולוגיה בישר!
למפגרת, בלתי״מעודכנת ומנותקת מהצרכ
האמיתיים של החולים והחברה.

ן* ישראלי מרדכי חלוואני,37 ,

יחליט סופית מה לעשות במרדכי:
לשחררו בערבות, להסגירו לישראל או
לערוך מישפט נגדו.
״בינתיים הוחלט לשחרר אותו
בערבות של 4000 דולר.״ אחיו ביקש
לנסוע לתורכיה, כדי להפקיד את
הערבות. אך הקונסוליה התורכית
סירבה, ללא הנמקה, להוציא
אשרת־כניסה ליעקב. במקומו נסע
חבר, שהפקיד את 4000 הדולארים,
אבל גם אז לא שוחרר מרדכי, הפעם
בטענה שהוא מבוקש על־ידי מישטרת
ישראל בתיק נוסף. תיק בלדר־סמים
שנתפס עם מיזוודה, ובה קילוגרם
הרואין שהיה מיועד לעמוס מסיקה.
שליחו של מסיקה, אברהם לנדאו,
הועמד אז לדין ונשפט לשנתיים
בפועל ושנתיים על תנאי. מסיקה
עצמו שוחרר מחוסר הוכחות.
ביום שבו שולמה הערבות בתורכיה
הופרדו שני התיקים. ושוב לא שיחק
מזלו של מרדכי. בישיבה הבאה של
בית״המישפט קיבל השופט התורכי
התקף־לב. נקבע שופט אחר, הוא לא
הכיר את החומר ודחה את העניין ל*40
יום נוספים.

1 1השוהה בכלא תורכי מאז נעצר
בנמל־תעופה באיסטנבול בדצמבר
,1981 עומד בפני גזר־דין מוות. כך
סיפרה הידיעה בעיתון. מישפחת
חלוואני היתה נסערת, הם פנו לכל
הגורמים האפשריים במטרה להציל את
יקירם מידי התורכים.

מפות-איומות פמישטרה מרדכי חלוואני, יליד יפו,
/חמישה אחים ואחיות. בצעירותו
עבד בכל מיני עבודות מזדמנות ורוב
הזמן עסק בסחר־מכוניות. היה לו
מישרד ברחוב הרצל בתל־אביב. הוא
לא שירת בצבא, כי בילדותו לקה
בשיתוק־ילדים ועבר כמה ניתוחים
ברגלו. ב־ 1968 נשפט לחצי שנה וישב
בכלא תל״מונד. בגיל 28 התחתן
ונולדה לו בת.
על מעצרו של חלוואני, לפני
שנתיים, מספר אחיו, יעקב :״מרדכי
היה בטיול באירופה. הוא נסע עם חבר,
יצחק כהן. אחרי חודש בפאריס נסעו
לתורכיה. שם שהו שבועיים. בדרכם
חזרה ארצה נעצרו בשדה־התעופה של
איסטנבול. ערכו חיפוש על גופם
וחפציהם ולא מצאו דבר. בכל זאת
נלקחו לחקירות במישטרה. שם הוכו
מכות איומות.
״כעבור שבועיים הוחלט לשחררם.
יומיים לפני שיחרורם קיבלה
המישטרה התורכית דיווח כי מרדכי
חלוואני מבוקש בישראל על חלקו
בפרשת־סמים, הפרשה שבה היו
מעורבים הבלדר האמריקאי ג׳ורג׳
דפילד, רוני קלדרון וניסים לביא.
״בעדותו, בבית־מישפט בתל־אביב,
מסר דפילד כי פגש את מרדכי חלוואני
בבית־מלון בפאריס, ועל־סמו עדות
זאת דרשה מישטרת ישראל את
הסגרתו. לכן שיחררו התורכים את
יצחק כהן, והשאירו את מרדכי
במעצר׳.

עם כסף
אפשר להסתדר

ומר האח יעקב :״אילו היה חומר
מרשיע נגד מרדכי בתורכיה היו
מעמידים אותו למישפט ולא היו דנים
בשיחרורו בערבות. ועכשיו אני חושש
שמצבו יוחמר ומה עוד שמחזיקים
אותו בבידוד, בחדר קטן וחשוך, במשך
כל שעות היממה. לפי מה שראיתי,
כשהייתי בתורכיה, בית־הסוהר שם הוא
מקום איום שקשה לתאר אותו.
״למי שיש כסף, עוד יכול להסתדר
בכלא. מי שאין לו, מצבו גרוע ביותר.
באותו בית־סוהד יושבים חמשת אלפים
אסירים, חלק מהם שפוטים. יש שם
עצורים ואסירי־עולם יחד.
״יש שם סורים, לובים, תורכים,
מצרים, לבנונים, סודאנים, איראנים
וששה ישראלים״.
הישראלים הם מרדכי חלוואני,
ניסים פרנקו, שבזמנו היה שפוט
בישראל על רצח אביו בתחנה־המרכזית
בתל־אביב, דוד צלניק,
המכונה ״ראש׳ ,שהיה שפוט בישראל
על סחר־בסמים וריצה תקופה ארוכה
בכלא, בני פינחסי מירושלים שנתפס
בתורכיה עם חצי קילוגרם הרואין,
ושתי נשים: רחל ג׳אן(אשר שוחררה

ב ל די עס
^ מיזוידה
ס חרי 40 יום נוספים במעצר
הגיעו התורכים למסקנה כי מדובר
בקניית־סמים, ואם היא התבצעה
בתורכיה הם ישפטו את מרדכי חלוואני
בעצמם.
מישפחת חלוואני מינתה אז את
עורך־הדין יוסף תוסיודכהן (בנו של
שלמה תוסיה־כהן, פרקליט הצמרת
שרץ לעיריית ירושלים) כדי לייצג את
מרדכי. תוסיה־כהן נסע לתורכיה כדי
לברר את הקורה שם. הוא הגיע
לבית־המישפט עם עורך־דין תורכי. אך
מרדכי כלל לא הובא למישפט. את
מרדכי הם רק ראו בכלא, לחמש דקות.
ללא נוכחותו של מרדכי בבית״
המישפט הוחלט להאריך את מעצרו
ב־ 40 יום נוספים.

א ש חו של מורני
חל 11א> 1ש 8א ו ,
ולמעלה ניוס הנשוא׳!)
ם וענת נ׳ גירה
אוזנק(ימי!) הושינה
ער נעלה שהתננו רה
ממשיך יעקב חלוואני .״נסעתי
לתורכיה ומיניתי שם עורך־דין תורכי,
כדי לטפל בעניין אחי. כעבור 80 יום,
הגיע (מישראל) חלק מהחומר שדן
בהסגרה, ואז הודיעו התורכים כי הם
שוקלים אם יש מספיק חומר כדי
לשפוט אותו בתורכיה.
״פרשת הראיות נמשכה כשנה וחצי
ואז החליט השופט התורכי כי אם
החומר הנוסף לא יגיע תוך חודשיים

בינתיים מהכלא התורכי) וסמדר דלל,
בת־אחותו של טוביה אושרי, שעליו
נגזר מאסר־עולם בגין הרצח הכפול,
בבר־בקר. סמדר דלל שפוטה ל־מאסר־עולם
על הברחת הרואין לתורכיה.
״בכלא
התורכי,״ מספר יעקב,
״אפשר לקנות הכל בכסף: מאוכל
וביגוד ועד סיגריות. יש שם קנטינה,
ואסיר יכול לרכוש שם כל דבר.
״אמרו לי שאפשר לשחד את
הסוהרים. בכלל, לפי מה שאמרו לי,
אפשר לשחד שם כל אחד. אני חששתי
לפנות אל מישהו. כי לא ידעתי למי.
אפשר לעשות גם טעות. אם אני אפנה
שם למישהו לא נכון אני עלול להיזרק
בעצמי לכלא.
״הם עצרו את מרדכי על סמך
הניירת שמישטרת ישראל שלחה.
״אבל אנחנו, וגם עורכי־הדין ש•
ייצגו אותנו, איננו יודעים מה יש שם,
באותה ניירת, שמישטרת ישראל
שלחה. כל מה שאנחנו רוצים, זה
שמרדכי יגיע ארצה ויישפט כאן,
בבית־מישפט ישראלי. אם יש באמת
מקום להעמיד אותו לדין.

כד• להביא את המיזוודה.
שושנה נשפטה אז לשנתיים, אחרי
הסכם התביעה עם הפרקליט משה רום,
שייצג אותה.
שמו של מרדכי חלוואני היה קשור
בזמנו גם לגילה אוזבק, ישראלית
המתגוררת היום בתורכיה. לגילה
אוזבק היה מועדון־קלפים בבת־ים, שם
הכירה את מרדכי חלוואני, אשר היה
מיודד עימה תקופורמה. לבסוף היא
עזבה את ישראל לתורכיה, התחתנה
עם תורכי בשם ג׳לל.
לזוג הזה היו קשרים עם אנשי סמים
בתורכיה והיא עסקה בתיווך של קניית
הרואין ואכן שמה הוזכר בפרשת
מכירת קילוגרם ההרואין לבלדרית
חיה (חגית) ולדמן, שנשלחה על־ידי
שמעיה אנג׳ל וישראל ישורון. היא
נתפסה עם החומר כשהגיעה ללוד
ותפיסתה גרמה להשתלשלות הרצח
הכפול מס׳ ,2שבו נרצחו שולמית שלי
ומישל נחמיאס.
אז סופר כי גילה הלשינה למישטרה
על קבוצת אנג׳ל.
לבסוף: נקודה רעה ונקודה טובה.
הנקודה הרעה: אם מרדכי חלוואני אכן

בשיחרור8,
לטפל * מ
שנטע?
בבית
עם האחים
אחיו: יעקב(עונד השרשרת),

בתורכיה; טוביה (בחולצה הלבנה) ודני, שנפל
במלכודת מישטרת ישראל, עת ביקש לקחת
את החפצים שהיו אמורים להיות של מרדכי.

יודעת מה היה ביניהם, אני יודעת
שהוא לא רצה אותה והיה מתחמק
ממנה. היא לא היתה בחורה בשבילו.
אני יודעת היום, שרק גילה היא
שהפילה את מוטקה. היא רצתה
להתנקם בו בגלל שלא רצה אותה.
״הוא כתב לי מיכתבים מבית־הסוהר
בתורכיה וסיפר לי שגילה היתה
בשדה־התעופה באיסטנבול, כשהוא
נעצר והצביעה עליו מרחוק״.
על הדרך שבה הגיעה שושנה
לכלא, היא מספרת כי לפני כשנתיים
הזמין אותה בעלה לטיול עם הבת
אורלי, היום בת ,15 לפאריס. שם אמר
לה מרדכי שהוא נוסע עם חברו יצחק
(איצי־ק) כהן לשבוע לתורכיה. במשך
שבוע לא שמעה ממנו, עד שטילפן
ואמר שהוא חוזר לפאריס באותו יום.
אבל הוא לא חזר.

עם חברים בבלא

איראנים( ,למעלה) וחמישה ישראליים הם חבריו

לכלא התורכי של מרדכי, שגידל בינתיים שפם.
בתמונה(ראשון מימין, בשורה הראשונה) הוא חובש
כובע־גרב, נועל טנדלים, לובש מעיל״בית ומחייך.

אך הוא לא הגיע.
אחרי. יומיים טילפנה שושנה
לקונסוליה התורכית ולמישטרה
בתורכיה. הם דיברו רק תורכית ולא
הבינו איש את רעהו. לבסוף צלצלה
לארץ, ואז נודע לה כי מרדכי עצור.
היא׳החליטה לו?זור ארצה אך לפני
שחזרה צילצל קרוב מישפחה יצחק
גרוס, שעבד כנהג אמבולנס בישראל,
וביקש את מרדכי. הוא התפלא לשמוע
את קולה של שושנה ואמר לה כי
נשארו אצלו כמה חפצים של מרדכי
וכי הוא רוצה למסור אותם לה, כדי
שתיקח אותם ארצה. אחר־כך אמר לה
שימסור את החפצים בארץ וביקש

נרי־התיקשוות סיבה שעומדים להוציאו דהווג בתורכיה -
זוה שטות. הסיטו האמיתי כווזא ותה או גם מעניין ותו
״בתורכיה לא הביאו אף עד שהעיד
נגד מרדכי.״
יעקב חלאוני פנה גם לאמצעי
התיקשורת. בשידור בטלוויזיה סופר
בהרחבה כיצד אזרח ישראלי תמים
שיצא לטייל באירופה נעצר בתורכיה
על לא עוול בכפו.

אפשד לשפוט
פעמיים
למה מבוססים חשדות מישטרת־
} ישראל?
למישטרת ישראל מוכר מרדכי
חלוואני כאיש שעסק בהברחות סמים
במשך תקופה ארוכה. לדעתה היה
מרדכי חלוואני ראש רשת־סמים
שסיפקה הרואין לישראל באמצעות
בלדרים שונים. שמו הוזכר בבית־המישפט
כמה פעמים בקשר לפרשות
של תפיסות הירואין שהובא מתורכיה
דרך ארצות אחרות.
בפרשת הבלדר אברהם לנדאו נעצרה
גם אשתו של מרדכי, שושנה, יחד עם
אחיו. דני. כאשר נסעו לאותו, בלדה

יישפט על־ידי ביודמישפט תורכי
ולאחר מכן ישוחרר ויגיע לישראל,
יועמד כאן למישפט על חלקו בכמה
פרשות סמים שבהן הוזכר שמו. כי
בעבירות סחר והברחת סמים -שלא
כבעבירות אחרות שאין להעמיד עליהן
לדין שנית, אדם שכבר נשפט עליהן
קודם בארץ אחרת -אפשר לשפוט
אדם פעמיים על אותה עבירה.
הנקודה הטובה: המישטרה טוענת
כי אין עונש־מוות בתורכיה בנושא
סמים, וגם אם עונש כזה קבוע בחוק,
הרי מעולם לא השתמשו בו ואיש
עדיין לא הוצא להורג על עבירת סחר
•בסמים.
כך שיש לקוות כי במהרה יוכל
מרדכי להתראות עם מישפחתו, עם
בתו אורלי ועם אשתו, שושנה.

,היא לא וזיתה
בשבילו!״
טטץ שושנה חלוואני, אשתו של
מרדכי, שוחררה לפני כחודש

מכלא הנשים נווה־תרצה, שם ריצתה
עונש בגין חלקה בהברחת הרואין
מפאריס.
בבית אחותה בבת־ים הצהירה
שושנה :״בעלי חף מפשע. הוא יושב
שם סתם. רצו להתנקם בו!״
היא הכירה את מרדכי כשהיתה בת
.16 הם יצאו במשך שנתיים ונפרדו.
היא התחתנה עם בחור אחר, בשם
שימעון, אך התגרשה ממנו כעבור שנה
וחזרה אל מרדכי(״כי אהבתי אותו״) הם
התחתנו ונולדה להם בת. אז היה מרדכי
סוחר־מכוניות ובזמנו הפנוי היה משחק
קלפים.
חבר לקח אותו לדירה שבה היה
מועדון־קלפים, בשדרות רוטשילד
בבת־ים. אותה דירה היתה שייכת
לגילה אוזבק, התורכיה. גילה התאהבה
במרדכי. היא גם היתה קלפנית, אצלה
בבית שיחקו רמי, פרטייה ובקרה.
מרדכי היה מבלה שם הרבה זמן.
״גילה היתה משחקת גם במועדונים
אחרים, כך שהיא נפגשה עם מוטקה
הרבה ״,ממשיכה שושנה ,״אני לא

שתתקשר אליו כשתגיע ארצה, כי אז
כבר יהיה גם הוא בארץ.

יחזור עם הדברים של מוטקה. בשתיים
בלילה דפקו בדלת. זאת היתד,
המישטרה, הם לקחו אותי לחקירות.
״בנפה הצפונית דיברו איתי על
קילוגרם הרואין שאני שלחתי, כביכול,
להביא מצרפת. אמרתי להם שאני לא
יודעת כלום והם אמרו שזה מה שיצחק
גרום אמר. נעצרתי עד תום ההליכים.
״אחרי ישיבה של 11 חודשים
בכלא, הייתי אמורה להופיע בבית־המישפט
ולהשיב על ההאשמות. לא
הייתי מסוגלת. הייתי עצבנית מדי,
ישבתי סתם, חפה מפשע.
״עורך־הדין שלי, משה רום, ייעץ
לי להגיע להסכם עם התביעה ולשבת
שנתיים וחצי בכלא.
״עשיתי חשבון שנשארו לי
בסך־הכל עוד תשעה חודשים לשבת
ואת הזמן כשכבר ישבתי במילא לא
יחזירו לי.
״בכלא נוה־תרצה הסתדרתי טוב
עם כולם. עבדתי שם בעשיית בובות
מסמרטוטים. לקראת הסוף הייתי
בשיקום ועבדתי בחוץ במיסעדה
ברמת־גן בשם פונדק מיקי ובערב
הייתי חוזרת לנווה־תרצה לישון.
״הבחורות בכלא היו איתי בסדר.
״אני לא עובדת עדיין. אני עצבנית
מדי בייחוד עכשיו כשמדברים על
עונש־מוות לבעלי בתורכיה. אני
מקווה שבארץ יעשו משהו למענו.
שיביאו אותו הנה ויעשו לו מישפט.
הילדה שלנו, אורלי, היא נורא סובלת
מהמצב. שנתיים לא הלכה לבית־הספר
ועכשיו היא שוב לא רוצה ללכת, בגלל
מה שקורה לאבא שלה.
״נסעתי עם בעלי להרבה טיולים
בחו״ל, היינו בגרמניה, בצרפת וגם
בתורכיה היינו יחד שבועיים. לא
ראיתי אותו מנהל שם עניינים כאלה,
של סמים. מוטקה, בעלי, לא משתמש
בסמים וגם אני לא.
״אני יודעת שמוטקה חף מפשע, זו
גילה אוזבק שרצתה להתנקם בו. כי
הוא לא רצה אותה״.

״חשדתי שמשהו
לא בטדי!״
^ שהגיעה ארצה, התקשרה שר
שנה לגרוס :״הוא דיבר בטלפון
בצורה משונה, הוא אמר לי שלא אבוא
לקחת את הדברים בעצמי וביקש
שאשלח מישהו אחר. חשדתי שמשהו
לא בסדר. אמרתי לגיסי, דני, שיילך
לקחת את הדברים, הוא הלך ולקח
איתו שני חברים.
״כשהגיע דני לרחוב סוקולוב
בתל״אביב קפצו עליהם אנשים
מהמדור ועצרו אותם. התברר שהבית
שבו שהה יצחק גרוס, היה מוחזק
על־ידי המישטרה. יצחק גרוס היה שם
אחרי שנתפס. הוא שיתף פעולה עם
המישטרה. הם האזינו לכל השיחות
והקליטו גם אותי.
״לא חזרתי לבית שלי בקיר־יית־שלום
וישבתי בבית חמתי ז״ל
וגיסתי, אשתו של דני, וחיכינו שדני

הפרקליט *3:׳
שושנה חלוואני להגיע להסכם עם
התביעה, כאשר הואשמה בפרשה
של הברחת סמים לישראל.

נעמי אדווה 6

ים אומרים...מה הן אומרות...מה הם *ומדים...מה הן *ונזרות...מה ו

אהרון אבו־חצירא:

עדינה הרפז:

אסא כשר:

,.אם וציאו אותן ״בלי ת1די היו העניים ״רודנררת הודה ושומוון
מהקבר נורת נתנצו!״ עוד ׳ 1תו 1ניים! ״ דווקא יש נסו!״

לפני 15 שנה מתה ונקברה מרים פולק בת ה״ .32 בשנה
שעברה מתה גם אמה טרזה אנגלוביץ ונקברה לצד בתה
בבית״הקברות בראשון־לציון. זמן קצר אחרי הלווייתה של
טרזה אנגלוביץ, נודע לרבני ראשון־לציון כי הגיור שעברו
השתיים לפני עלייתן ארצה לא היה כל״כך כהלכה. הרבנים
מתעקשים להוציא את גופותיהן של שתי הנשים ולהעבירן
לבית״קברות נוצרי או אף מחוץ לגדר של איזוז בית־קברות.
בתה
של טרזה ואחותה של מרים, עדינה הרפז,
המתגוררת בתל־אביב, הקימה שערוריה, יצרה קשר עם
אמצעי־התיקשורת והגישה בג״ץ נגד הרבנים. אבל הרבנים
בארץ לא פוחדים מאף אחד והשבוע נודע שוב על
החלטתם להוציא את שתי הגופות מקיברן. שאלתי את
עדינה הרפז מדוע, בעצם, היא כל־כך מתנגדת לקבור את
אמה ואת אחותה בבית־קברות לא יהודי.
אמא שלי נישאה ליהודי, חיה איתו וילדה לו ילדים. בגלל
יהדותו ישבנו כולנו במחנה־ריכוז בזמן המילחמה. אחר־כן־ עלינו
ארצה. כולנו קשרנו את חיינו בארץ הזאת וביהדות. אחותי ואני
נישאנו ליהודים עם כל הפיתקאות, נולדו לנו ילדים יהודים
ואנחנו מרגישים שכולנו יהודים.

• לאן בדיוק רוצים להעביר אותן?
מי יודע? אף אחד לא מדבר איתי יותר. כל מה שאני יודעת זה
מהרדיו ומהטלוויזיה. הרבנים לא חושבים שאני קשורה לעניין, כי
אני עושה צרות.

• האם אנשים עוזרים לך במאבקך?
כולם עוזרים. כל אחד לפי יכולתו. ח״כ שולמית אלוני עוזרת
ומייעצת. גם לפי דעתה כל העניין הוא בושה לאומית. אבל קשה
מאוד להילחם נגד אנשים שחיים עדיין בימי־הביניים.

• מה תעשי אם בכל זאת יעבירו אותן אל מחוץ
לבית־הקברות היהודי?
אקח את בעלי ואת שתי בנותי, את אבי ואת בן־אחותי המנוחה,
שמשרת היום בצה״ל, וכולנו ביחד נתנצר. אם אנחנו לא טובים
מספיק כיהודים מתים, אז אנחנו בטח לא טובים כיהודים חיים.

לפני שביעים ראיינתי במדור זה את פרופ׳ מנחם פרי
בנושא סגירת האוניברסיטות. גם אני, כמו כולם, שאלתי
את השאלה המרגיזה האם באמת מדינה דלפונית כמו
שלנו צריכה ל סב ס ד סטודנטים לספרות ימי־הביניים,
למשל. שאלה זו העלתה את חמתו של פרופ׳ אסא כשר
מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל״אביב, שטילפן אלי
ואמר:
כדי להעמיד אותך ואת כל האחרים על טעותם עשיתי
עבודת־מחקר קטנה. התוצאות שיש לי מדברות רק על המחלקה
לפילוסופיה, אבל אני מניח שיש הרבה חוגים דומים במדעי־החזז.
במחלקה שלנו יש 13 וחצי מישרות של מרצים בכירים 8 ,מישרות
של עוזרי־הוראה, מישרה וחצי של מורים מן החוץ ומישרה וחצי
של מזכירה. כל המשכורות האלה ביחד, נטו, כולל את כל
ההטבות, מסתכמות ב־ססס 300,דולר לשנה. על זה צריד להוסיף
כ־ 30,000 דולר לספרים, החזקה וכדומה ומקבלים את הסכום
שעולה המחלקה לפילוסופיה לשנה — כלומר 330,000 דולר.

• כמה מתוך זה מכניסים הסטודנטים?

המעצר עשה לו משהו לח״כ אהרון אבו־חצירה. דיברתי
איתו יום לפני שהחל לרצות את עונשו והוא דיבר איתי
בחפשיות ואפילו התבדח ונשמע מאוד אופטימי. היום
טילפנתי אליו וביקשתי לשאול אותו כמה שאלות.
אני לא רוצה לענות על שאלות ואני לא רוצה לדבר עם
עיתונאים.

במחלקה שלנו יש 400 תלמידים לתואר ראשון. מכיוון שכל
אחד מהם לומד בשני חוגים, אני מחשב לצורך העניין רק את
מחצית שכר־הלימוד של כל אחד מהם. יש 100 תלמידים נוספים
לתארים גבוהים יותר, ואני מחשב את כל שכר״הלימוד שלהם.
מלבד זאת יש כ־סססז תלמידים זרים, שרק משתתפים בשיעורים
שלנו ומשכר־הלימוד שלהם אני מחשב רק 15 לפי
שכר־הלימוד שמדובר עליו עכשיו, כלומר 1000 דולר לתלמיד,
מכניסים התלמידים למח׳ 460 אלף דולר שהם ב־ 130 דולר יותר
ממה שהם עולים. אומנם עד היום שילמו רק 500 דולר לשנה, אבל
כל החישובים שעשיתי הם לחודש האחרון ובגלל האינפלציה,
לפני כמה חודשים הכל עלה פחות.

• אשאל אותך שאלה לגמרי לא אישית. שאלה
שנוגעת למיסלגה שלך, זה בסדר?

• אם זה כל־כך פשוט, מדוע תמיד חסר כסף
לאוניברסיטה?

אבל רק שאלה אחת.

• בסדר. השאלה שלי היא מדוע תמ״י לא פורשת
מהממשלה שעושה את העניים עוד יותר עניים?
זו שאלה נוקבת שתמ״י תצטרך להתייחס אליה ברצינות בזמן
הקרוב. אני רק אומר לך שאם תמ״י לא היתה בממשלה הזאת,
הענייים היו עוד יותר עניים.

• זאת אומרת, שלפי דעתך, הם עדיין לא מספיק
עניים, כדי שתפרשו מהממשלה?
אמרתי שאענה על שאלה אחת. אם או /רוצה עוד תשובות,
שאלי את אוזן, אולי יש לו תשובות בשבילך.

בגלל המדעים המדוייקים דווקא. מחשבים, רפואה, כימיה, כל
אלה עולים הרבה מאוד כסף, ושם המדינה משקיעה הרבה. אבל
את כל זה חברי־כנסת.כמו רייסר, בבורותם, פשוט לא יודעים.

• אז אם דווקא המדעים המדוייקים טולים כל־בך
הרבה, אולי צריך לסגור דווקא אותם?
מי אמר שאין כסף? השבוע ראיתי מודעה באחד העיתונים
שמודיעה על הרשמה למיכללת יהודה ושומרון. שם דובר דווקא,
על הנדסת־מחשבים, על אלקטרוניקה, מיקצועות שהעלות בהם
גבוהה מאוד. למיכללת יהודה ושמרון יש כסף? מדוע הם לא
יכולים להגיע לתל־אביב או לבר־אילן, הרי זה רק מרחק סיגריה
מכפר־סבא?

ם אומרים...מה הן אומרות...מה הם אומרים ...מה הן אונזרות...נזה ה!

מנחם סבידור:

דויד ליבאי:

ורדה רודה:

..הפקידה נוחה מאווה. ,לזעוק ער נגיעה, גמות׳ את תרומתי
ואווה כועסת ערי!״ בזכויותיו של האסיר!״ לקידום הסרט הישראלי!״
בזמן האחרון נשמעות הרבה תכונות על הכנסת -שהיא
לא מתפקדת כיאות, שח״כים לא באים למליאה, שלא
מחוקקים חוקים, שהישיבות התקצרו. ח׳כ אורה נמיר
התקיפה קשות את יו׳ר הכנסת. ביקשתי את תגובתו של
מנחם סבידור על טענות אלו.
בעניין אורה נמיר יש לי סיפור ארוך. אקצר אותו ואגיד רק
שהיא ביקשה ממני לפני כמה חודשים שאקלוט עוד פקידה
עבורה. הפקידה הזאת עבדה אצלה. בקיצור, אחרי כמה זמן גם
הפקידה הזאת, כמו קודמותיה, ברחה מאורה נמיר ובאה אלי.
ואורה נמיר באה לצעוק עלי ואמרה לי שהיא לא תשכח את זה.
באותו זמן זימנתי את כל ידר הוועדות לישיבה דחופה ורק הגברת ,
נמיר לא באה. שלחתי לה מיכתב חריף, ואז למחרת באה הצדקנית
הזאת ומטיחה בי האשמות שונות ומשונות.

• ובכל זאת, האם בידר הכנסת אץ לד אחריות
על מה שוקרה בכנסת?
אינני מפקד על חברי־הכנסת. אין לי סמכויות מיוחדות נגד
פלוני או אלמוני. אילו היו לי, הייתי נוקט אמצעים נגדם. באתי
לוועדת התקנון בהצעה פשוטה והגיונית, שיהיה מעוגן סעיף
שלפיו יכל ח*כ צריך להקדיש את שלושת ימי הכנסת לכנסת
בלבד. הרוב דחה את הצעתי.

• אם כף, לא נמאס לך מהתפקיד חסר השיניים
הזה?
נכון שזה לא תפקיד עם חדוות יצירה גדולה. אבל אני רואה
בזה שליחות. שליחות עם הרבה צרות והרבה בעיות, אבל בכל זאת
שליחות. הרבה פעמים אני מתנגש עם שרים ועם ראש־הממשלה
ועם ח״כים, אבל זאת העבודה שלי וזה אתגר.

• ובכל זאת, המצב בכנסת ה־ 10 נראה יותר
גרוע מהמצב כקודמותיה.
רצה המיקרה שבזמן האחרון המצב הוא מתחת למקובל בכנסת.
גם במיספר המישתתפים וגם באופי הנושאים המובאים לדיון. אני
מודה בזה. היו בחירות מוניציפליות והיה מתח גבוה מאוד בענייני
כלכלה. אבל אני רוצה לומר, שיש לי טענות גם לממשלה שאינה
מפרנסת את הכנסת. וזה נובע מאופייה של עבודת הממשלה. ויש,
כמובן, ח׳כים שבאים בטענות שלא נותנים להם הצעות דחופות.
ועל זה התשובה שלי היא, שכל מושב של הכנסת נגמר עם הרבה
הצעות בלתי־מנוצלות. גם אנשים המגישים הצעת־חוק דחופה,
מבקשים לבטל אותה בשעה ,3כי הם רוצים ללכת הביתה.

• באשר לשאילתות בעל־פה, שהחלטתם
להנהיג. האם כל שר יצטרך, לדעתך, לענות על כל
השאלות? אינך חושב שזה יכול להביך אותם
כשאינם יודעים את התשובות מייד, בלי להתכונן?
השאילתות האלה יעסקו בעניינים עקרוניים, באיזה התבטאות
של מישהו, בפיטורים של מישהו, הגיע הזמן שהשר יידע בדיוק
מה קורה במישרד שלו. ככה יכריחו אותו להתכונן יותר.

פורסם כי פרופ׳ דויד לינאי, ירד לישכת עורכי״הדין,
שלח איגרת לכל עורבי״הדין, שבה הוא מתריע על התנאים
המחפירים השוררים במקומות המיפגש של עורכי״הדין עם
לקוחותיהם, בתיד נתי״המעצר. לפני חודשים אחדים
דיברתי עם פרופ׳ ליבאי, והוא סיפר לי על המצב הגרוע
בבתי״הסוהר בארץ, לכן שאלתי אותו היום מה הגילוי
שבאמתחתו, ומדוע הוא מספר זאת לעורכי־הדין ולא
לשר־המישטרה למשל.
מה שלא נכתב בעיתון, זה שהמיכתב המדובר הוא למעשה
הזמנה לכינוס של עורכי־הדין הפליליים, אשר ייערך בתל־אביב
ב־ 20 בדצמבר ובו נדון במצב, נקבל החלטות, נכין מישלחות
ונציע דרכי פעולה.

סרט פירסומת ישראלי זכה בימים אלה בפרס שלישי
בפסטיבל הבינלאומי לרדיו, קולנוע וטלוויזיה, שנערך
בניו־יורק. לכאורה, פרס שלישי זה לא עניין גדול. אבל פרס
שלישי מתוך שלושת אלפים סרטים מכל העולם -זה בכל
זאת הישג. אמרו לי שהקרדיט הגדול מגיע דווקא להוגת
הרעיון ולתסריטאית, ורדה רודה, ולא דווקא לבימאי,
ינקול גולדווסר, או למפיק, עמוס טל״שיר.
שאלתי את ורדה רודה על איזה סרט מדובר.
הסרט הוא הנער השובב של טרופית, ואני מניחה שכל תושבי
הארץ ראו אותו כבר בבתי־הקולנוע. זה על הילד הג׳ינג׳י,
שבעזרת קש ארוך גונב את כל הטרופיות שנמצאות על
שפת־הים.

• בהכירך את המערכת, אתה חושב זה יעזור?
אני חושב שפעולה מאורגנת ואינטנסיבית, ועמידה על זכויות
בכל הדרכים העומדות לרשותנו, יעזרו בסופו של דבר. בתנאים
הקיימים פשוט אי־אפשר לעבוד. אי־אפשר לנהל שיחה סודית עם
לקוח, אי־אפשר להכין תיק ולפעמים אי־אפשר לשמוע את
הלקוח, שהוא בדרך־כלל בעל האשמה חמורה ביותר.

• מדוע כולם אומרים שהקרדיט מגיע לך?

• בשיחתנו הקודמת סיפרת לי על התנאים
המחפירים בבתי־הסוהר. אם כבר ייעשה משהו, לא
נראה לך יותר חשוב שייעשו דברים עבור האסירים
בתוך בתי־הסוהר?
ודאי שהשיפוד בבתי־הסוהר הוא בעדיפות ראשונה. אבל
הבעיות בבתי־המעצר זה לא עניין אחר, זה חלק קטן מאותו עניין
עצמו. בגלל חומרת התנאים בבתי־הסוהר ובבתי־המעצר הרשתי
לעצמי לדבר על הנושא במעמד הרישמי והחגיגי של חילופי
נשיאים בבית־המישפט העליון. במילים אחרות, תחת להסתפק
בברכות ובדברי הערכה והוקרה לנשיא היוצא, יצחק כהן, ולנשיא
הנכנס שמגר, ניצלתי את ההזדמנות שבה נאספו כלל שופטי
ישראל, לדבר על הנושא ולהחדיר בהם את התחושה שהם לא
יכולים להיות שאננים למצב.

• אחרי כל השנים שאתה מטפל בבעיה ומדבר
עליה, אתה עוד אופטימי?
אני אופטימי מטבעי. אסור גם להתעלם מכך שיש שיפורים
מסויימים, לא מספיקים ולא בקצב שהיה צריך להיות לפי דעתי,
אבל בכל זאת, משהו קטן זז. אני מאמין שחובתנו לצעוק ולזעוק
על כל פגיעה בזכויות־האדם ובתחום הזה בפרט, כיוון שידוע
שלעצירים ולאסירים אין כוח פוליטי ואין מישהו אחר שיטען
לקיפוח זכויותיהם.