גליון 2415 מתאריך 14 בדצמבר 1983

וימר יעקבסון ט מיר

\ .דיי

מכהנים
חזפש־הדים ו־ דוחה את
חופש־הדיח־היועץ
המישפטי לממשלה החליט
שלא להעמיד לדין את אלכס
פינקלשטיין, נדי שלא לפגוע בהו־פש־הדינור.
וכך,
בשם העיקרון הנעלה, ימשיך החוליגאן
מנצרת־עילית להסית נגד תושבים ערביים הגרים
בעירו.
הוא שנאמר: חופש־הדיבור דוחה את חופש־הדיור.

ראומה
כהן, יפו

קופת־השרצים שר
אריאל שרוו
כל כטפת -והשרון שלה.
יש אנשים שקופת־שרצים תלויה מאחוריהם.
יש אנשים שהשרצים שלהם טמונים בכספות של
אחרים. כזהו אריאל שרון.
כששמעה צילה ארליך י, אלמנתו של סגן־
ראש־הממשלה, כי שרון דורש תיק בכיר
בממשלה (סגנות־ראש־הממשלה? תיק־החוץ?),
התפרסם לפתע מיסמך שהיה גנוז בכספת של
שימחה ארליך. המיסמך — פרוטוקול של שיחה
בין ארליך ושגריר ארצות״הברית — מוכיח כי
האמריקאים רואים בשרון פגע רק ומזיק.
מעניין איזה עוד מיסמכים מסתתרים בכספות
של מישרדי־הממשלה. למשל: פרוטוקול של
שיחה בין מנחם בגין ונשיא ארצות״הברית,
שיתפרסם ביום שבו ינסה שרון להתמנות כראש־הממשלה.
משה
פליישר, נתניה

נורמות ופרמיות
דחברי־כנסת
בעידן של הטלת הגבלות חמורות
על הציבור, מן הראוי שהגהגת״העם
תשמש דוגמה להמונים, הן ברמת-
החיים והן במוטר״העבודה.
הצעתי: ח״כ מקבל משכורתו בשל נוכחותו
במליאה, השתתפותו בדיונים ובהצבעה. לכן יש
להתקין בכנסת שעון־עבודה — מה שיפה ונכון
באלפי מפעלים, אינו בהכרח פסול לנבחרינו וכל
ח״כ יקבל משכורתו בהתאם להשתתפותו

וישיבתו בכנסת.
אלי רש!? ,תל־אביב

מטפס
ער גוויות

א) פיתרון לבעיות החקלאות: ב) פיתרון
לצפיפות בנמלים: ג) חיסכון ניכר במטבע זר.
הצעתי היא, שבמקום לשרוף עגבניות,
אבוקדו, פילפלים ותוצרת חקלאית אחרת,
להפעיל את תחגת״החשמל של חדרה במוצרי־חקלאות
במקום בפחם.
אני סבור שזה יפתור את כל בעיותינו, ויהיה
גם בריא מבחינה אקולוגית.
רלך הלינגר, תל־אביב

רגליו של אדם צודק
״הוא חושב, שגם אני כרתתי את
רגליו״׳.

(המשך בעמוד )4

כתבת השער האחורי:

בין שתי נשי

שוטרים הגיעו לביתה של נעמי אדווה(בתמונה למטה)
ום יקשו שתכוא עימם לתחנת־המישטרה. שם, לתדהמתה,
התכרר לה כי היא חשודה כשידול לזנות וכחיים
על רווחיה של עדייה מאירצ׳יק. מכין כותלי כית־המעצר
מגוללת נעמי את קורות יחכיה עם עדייה מאירצייק
ומעלה השערות למניעי ידידתה להתלונן

עליה במישטרה. על דמותה הרבגונית
של נעמי אדווה מכפרת שולמית יריב.

לחקור אתבן־פורתו
מרדכי בן־פורת הבטיח לענות ״על כל
התמיהות״ בכינוס מסויים, שנערך השבוע.
הוא שכח את הבטחתו. לכן יש להקים
ועדת־חקירה ממלכתית, שתחקור את העסק־ביש
העיראקי, את הפצצת המוסדות היהו־

ערבים נגד טרור

מות הכוהנת

מאז שהוגלה מרמאללה ליריחו,
מנותק הטלפון של כרים ח׳לף
לשיחות נכנסות. למרות נסיון
השילטונות להשתיקו, הצליח בשבוע
שעבר לצרף את קולו לקולם של
ארבעת המנהיגים האחרים בשטחים
הכבושים וגינה
בחריפות את הפיגוע
המחריד שהתרחש ב אוטובוס
בירושלים.

בכפר קטן בהודו, הרחק מידידיה
ומיריביה, מתה רינה שני, שניסתה
לייסד דת חדשה. האשה שהנהיגה את
כת אצבע־אלוהים, שהטיפה בין השאר,
לשימוש בחשיש ובמריחואנה, ציוותה
שישרפו את גופתה ויפזרו את אפרה על
פני נהר הגאנגס. על נסיעתה להודו ועל
גסיסתה ומותה שס, מספר
| ר ! ידידה הטוב, שסעד אותה
עד לשעותיה האחרונות.

בית קטן באריאל
סחטנות תו ר ה
במהלך מישפט גירושיו שהתנהל
בבית־הדין הרבני, אמרו הרבנים
לבעל :״תלמד תורה ואנו נסדר לך
את התיק הזה ״,ולעו־רכת־הדין
שלו הציעו
לבקר בבית״הכנסת.

למי הזיכיזן?

כבוד השר,
יש לי הצעת־יעול, שתפתור כמה בעיות בבת
אחת:

רצח הי ר ד

בכל העולם מיוהסים מיקרי רצח הדומים לזה
של דני כץ, לסוטי־מין. בישראל נתפסו
קציני-מישטרה והציבור לאפשרות אחת —
ערבים לאומנים. זהו מיפלטם של חוקרים שאין
להם קצה־חוט לפיתרון. בעוד הציבור מבטא
את חרדותיו וזעמו בכיוון זה, מסתובב לו
רוצחו האכזר של הנער החיפאי,
ועלול לבצע את פשעיו שוב,
באין חושד.

אריאל שרון, המתוסכל שנדחק
ממרכז ההכרעות, ניסה השבוע
לחזור למרכז הזירה המדינית במרץ
האופייני לו: מצד אחד הוא דרש
להרוג את יאסר ערפאת בטריפולי
מצד שני הוא חירף את שימחה
ארליך המנוח והישווה אותו למש־תפי־הפעולה
עם הנאצים. אשמתו
של ארליך: שיחה עם השגריר
האמריקאי. האם פירסום פרוטו-
קול־השיחה תוזמן לנוחיותו של
השר־ללא־תיקי

דבר הפירטומאי:
ברצוני להבהיר כי לפירסום ארמון אין שום
חלק בשבועון יומן השבוע, כפי שפורסם
בעיתונכם(העולם הז ה .)7.12.83
לחברת רכש הזיכיון למחלקת־המודעות של
יומן השבוע, וכידוע, דויד ארמון. אישית קשור
לחברה זו.
אלי עצמור, מנהל פירסום ארמון,
תל אביב

הצעה לשר־האגרגיה;

כתבת השער הקדמי:

זר מציץ בחלוני

אילנית בצרות
מחיר השוקולד

״אני חי בימין וחושב בשמאל,״ אומר דויד
מושביץ (בתמונה) המנהל את עסק־השוקולד
הגדול בארץ. האיש שחלם, בעצם,
לעשות סרטים, מצא עצמו מנהל את העסק
המישפחתי. בראיון מיוחד
^ להעולם הזה הוא מספר על
מה שחלם ועל מה שהגשים.

ושד בגליו! זה:
• מרדכי ציפורי זימר, יצחק
שמיר נאם בפאתוס משומש
והקהל בכינוס אצ״ל
רווה נחת
• האם רצח חיים שושן בין
כותלי״הפלא היה ביוזמה
מגבוהו
• הישראלים גילו סוף־סוף בי
היאכטה לא נועדה רק לשיט,
אלא גם למגורים
• ״אני אדם רציני ״,אומר על
עצמו מוטי גילעדי ,״ולכן
אני מצחיק!״

שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, בונה את ביתו
באריאל, בשטחים הכבושים. הוא דואג גם
לשכניו ולידידיו המתנחלים, בעורו מקצץ
בשירותים חיוניים בישראל. אנשי
״אלטרנטיבה״ ,מיפלגה ישראלית חדשה,
יצאו להפגין מול ביתו, ב־סיסמה
:״שיקום שכונות
ועיירות פיתוח — לא הת־נחלויות
וכסף לרוח!״

חברה מיסחרית הגישה תביעה נגד חנה צח
(הזמרת אילנית) ,בשל עיסקת־מקרקעין
שנעשתה לפני שש שנים. לדברי אילנית
הוגשה התביעה נגדה מפני שהיא זמרת
ידועה ומפני שהתובעים
סבורים כי יש לה הרבה כסף.

כששמעה סמיה עסלה כי מישהו
מטפל בחלון ביתה, היא דרכה את
הרובה שהשאיר לה בעלה כדי
להתגונן מפני פורצים וירתה שלוש
יריות -העורכת המישפטית של
העולם הזה מנתחת את ^
זכותו החוקית של בעל
הדירה להתגונן בנשק.

המדורים הקבועים: מכתבים קורא ילך במדינה הנדון -לחרוג את עכפאת תשקיף אנשים -מה אכל משה דיין
ערב מותו

תמליץ שידורי הרדיו והטלוויזיה
בארץ ובירדן שידור הווי
חוק בצד -ביתי הוא מבצרי יומן אנשים בעולם -תמונות מחיי

לילות ישראל

גרן קנדי

זה וגם זה
רחל המרחלת
נמר של נייר -יורם קניוק, הארי
מוליש, מירי בן־שימחון וג־ון
קנת גלברייט
קולנוע -יענטל

מוסיקה חלון ראווה
עולם קטן -ארגנטינה, פולין, לוב

וארצות־חברית
תמרורים תשבץ הורוסקופ ספורט
בלבלה
זה היה העולם הזה שהיה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
כתבתם(העולם הזה )7.12.83 .כי יעל׳פרחי
הגישה לבסאם שכעה שיר שכתבה מייד אחרי
ההתנקשות בחייו, וכי הוא היה נרגש מאוד.
זה באמת מרגש• אד מדוע לא ציטטתם את
יופי יהלומי, חיפה
השיר?
• נכון.שירים יש לצטט ולא לדווח עליהם.
להלן תרגומו העברי של השיר שהוגש בשבוע
שעבר לראש עיריית שכם המודח:

נסאם שכעה
הם כרתו את רגליו /,את שתי כפות־רגליו
/את שתי נפות״רגליו של אדם צודק.
גם קודם התנכלו לו /,משכו בלשונו/,
הכריחו אותו לבטא(בכנות, במתינות) /את
תחושת״העוול שלו /,ואחר־כן ענשוהו על
יושר ליבו.
עכשיו, לאחר שהכריזוהו כמיפלצת/
והתירו לעצמם את דמו /כרתו את שתי
.רגליו /,ובמיטה הלבנה בבית־החולים /הוא
חושב /,שגם אני כרתתי את רגליו.

דיווחתם בהרחבה על הקאזינו הצף, אבל לא
ניתחתם את המשמעות הלאומית שלו. את
התגובה הקולעת ביותר ואת הניתוח המאוזן
ביותר מצאתי דווקא בחותם 9.12.83 במדורם
של יהושע סובול ויעקב לזר.
שושנה פוסק, תל־אביב
0וזה הקטע ששלחה הקוראה:

אז מה א ם יש
קאזינו צף בים־סוף ן

למה לך להמר?

נפשו. אך השאלה הנשאלת: האם זה הזמן לביזבוז
כזה, כשאנשים רעבים ללחם, האינפלציה הולכת
ודוהרת ומיספר המובטלים הולך וגדל, והמדינה
עומדת, חלילה, לפני מכת,התמוטטות״ מבחינה
כלכלית?
את הנעשה אין להשיב. אך שמא ישאל
תלמידי־חכמים שהוא כה מכבד? אני בטוח
שבדברי אלה אני משמש פה לרבים. כמנהל בית־ספר
תיכון דתי באיזור־פיתוח, שבו קרוב ל־סססו
תלמידים — רובם נצרכים ממישפחות מרובות־ילדים
— שמעתי תגובות מהסוג שתיארתי.
בנימי! שפר* ,מנהל בית־ספר על־יסודי
מקיף דתי שש שנתי, אשדוד

עמר לבורג!

לכל זקן יש
בדיחה ם שר1

בורג לא זיף, בורג תמיד צפוד,
עם בורג המפריל לא תלד לאיבוד!

רסרוזל מאשתו
הרב פופיק מזבל את המוח.
בסודאן כבר הפעילו את חוקי־ההלכה. בטקס
רב־רושם בבית־הכלא המרכזי בחרטום נכרתו
כפות־ידיהם של שני גנבים. הקהל 150 ,מוזמנים

0אלף: הכפלת האות וו הופכת אותה
מתנועה לעיצור, אך לא משנה כלל את^הגיית
שמו. בית: עם השופט -הסליחה.

דלעת אידיאולוגית
את מיבתבו
נוטף לתורת
הכתיר הקורא
במילים. :ניצחון
ליטנקו׳.
דלעת שמישקלה 153 קילוגרם גודלה
במושב כפר־אוריה על־ידי אחד מחברי המושב,
ציון סוויסה. בינתיים זהו שיא עולמי: ביפאן
הצליחו לגדל דלעת במישקל של 106 קילוגרם;
עכשיו גדלה ומתפתחת דלעת שמישקלה יגיע
ל־ 200 קילו!

הנדון: זקנו של ח־כ מנחם בגין.
איני יודעת אם יש קשר בין ריגשי־האשמה
של ראש־ממשלתנו לשעבר ובין גידול הזקן.
אולם, לדעתי, הזקן צופן בחובו פיתרון, חלקי
לפחות, לבעיית ריגשי־האשמה שהוא סובל מהם
(ראה הניתוח הגרפולוג, ה עול ם הזה,
.)30.11.83
הצעתי מורכבת משני חלקים:
• תימכר זכות־הצילום של הזקן — 30 אלף
דולר לצלם הראשון 10 :אלפים דולר לשיבעה
צלמים בלעדיים נוספים. בסר־הכל יצטברו 100
אלף דולר.
• תימכר זכות צילום התהליד של גילוח

קוראה שתיל
איך לבטאז
עובדות אלה הן ניצחון נוסף לתורת ליסנקו,
השמה את הדגש על השפעת הסביבה ועל טיפול
שימעון אפרתי, חיפה
מסור ואישי•
0כל הכבוד לציון סוויסה. אך מה הקשר
לגנטיקאי הסובייטי ליסנקוי כדי לאשר את
תורתו, היתה צריכה הדלעת לצמוח למישקל
של 500 קילוגרם -לקולם של קטעים נבחרים
מהקורס הקצר של יוסף סטאלין.

בראשית היה גרעיז
יעל פרחי, בסאם אל־שבעה והשיר
..גם את רגליי שלי כרתו...־

לוא יכולתי /הייתי הולכת אליו /ואומרת
לו את האמת/.אבל אינני יכולה ללכת /,גם
את רגליי שלי כרתו /,אולי מבלי שארגיש/
כרתו את רגליי כבר מזמן.
איך הם הצליחו /במחי אחד /לכרות את
רגליו של אדם צודק /לכרות את רגליי/
ולהביא לידי כן שאני /איחשב בין
הכורתים ולא בין הנכרתיסו
איך הם הצליחו במחי אחד /ללבות
שינאת עמך /כדי שיוכלו אחר־כן לומר/
שלעולם לא יהיה שלום /כי הערבים
שונאים אותנו /ואין עם מי לדבר!
אני לא רוצה להיות כאן /,לא רוצה להיות
אחראית על מעשיהם /,לא רוצה לשלם את
המחיר /שנידרש לשלם על כן.
לא רוצה לחזות בנפילת הארץ הזו/
לתהום הפאשיזם או לתהום הדמים /.לא
ן רוצה להימנות /בקהל כורתי הרגליים.
רוצה שיידעו /שהיום כרתו /את רגלי
כולנו

סראט־משץ זר לא
שד־פרזססח־ברטה
השמנה תביא לן מיליון
דולר,
גם כן סלאט־סשין — הצעצוע הזה, מאניית־ההימורים(העולם
הז ה !)7.12.83 אילו הייתם
מבקרים, כמוני, בלאס־וגאס, הייתם יכולים
לשחק בסופר־ברתה בקאזינו של ארבע המלכות.
זאת סלאט־משיר יש נפח ( 16 מטר מעוקבים),
ויש סיכוי; שמים עשרה דולר המכה, ופעם ב־25
אלף מכות היא יכולה להוציא לד מיליון חלד.

טביזיתקיליז•

קלמן המהמר. גיבעתיי

קאריקטורה של זאב ב״הארץ׳
סלאט־משין אמריקאי
מנכבדי העיר, הגיב בשאגות התלהבות, :אללה
אכבה״
ומה אצלנו? אנחנו עדיין מבוססים בתרבות
ההבל והריק של המתייוונים. הגיע הזמן שנקח
דוגמה משכנינו וננהיג גם כאן מדינת־הלכה.
כיצד לעשות זאת? פשוט מאוד. שהרב מרדכי
(״פופיק״) ארנון יפסיק לזבל את המוח בתוכניות
טלוויזיה, יתן דוגמה אישית, ויצא לסקול
באבנים, בכיכר העיר, נשים נואפות.
יוסי רצון, תל-אביב

תרמיד־חכם מה
הוא אומר?
מנהל בית הספר הדתי מעיר על
שימחת־הנשואין בביתו של רבי
אברהם שפירא (״העולם הזה׳,
:)30.11.83
ראשית, שיהיה לרבי אברהם שפירא ״במזל
טוב״ ,ויזכה לראות אצל בתו בנים ובני־בניס.דור
ישרים יבורר״,
ר׳ אברהם שפירא יהודי חכם הנהו, אליבא
רכל הדעות. הכיצד הרשה לעצמו לנקר עיני
האנשים בביזבוז הון־עתק בקשר לשימחה זו?
נכון, זה כספו־הוא, שיכול לעשות איתו כאוות־

הזקן, לחברה העוסקת בייצור סכיני־גילוח, לפי
המתכונת של רפי נלסון, אם זקנו של נלסון שווה
עשרים אלף דולר, האם לא ניתן לקבל עבור זקנו
של בגין מאה אלף?
את התמורה, בסד 200 אלף דולר, ימסור ח״ב
בגין לקרן לטובת נפגעי מילחמת־הלבנון —
פצועים, נכים ושאירי־החללים.
אילת בירמי, כפר מעש
0למרבה הצער, בטרם הגיע ההצעה
לידיעתו, גילח בגין את זקנו ללא תמורה.

האמריקאים צפו ב״יום שאחרי״.
הטלוויזיה הישראלית, החושבת
בתקציבה, חטכה לנו את החוויה.
70־ 80 מיליון אמריקאים רותקו לטלוויזיה
אתמול בלילה, וד 20 בנובמבר, לחזות בסרט
הממחיש מה שקורה לבני אדם עם התפוצצות
המילחמה הגרעינית.
בסרט היום שאחרי נעלמה העיר קנזס כהרף
עין, ובני־אדם מתנהגים ומתמודדים עם הקרינה
הגרעינית המאיימת להכחיד בני אנוש. דומה היה,
כי הבעיות היומיומיות מול הבעיה של קיום
האנושות הן ממש מצחיקות.
קדמו להקרנת הסרט הכנות של אמצעי־התיקשורת,
ויכוחים לוהטים של פוליטיקאים,
שכל אחד מהם רצה לרכוב על הגל הזה, כאילו
היה זה מישחק־ילדים עצוב מאוד.
אחרי הצפיה בסרט המרגש מתעוררת
המחשבה כי במילחמה הגרעינית אין מנצחים.
החיים עלי אדמות אולי לא יהיו עוד כפי שאנו
מכירים אותם היום. אולי יהיו בני־אנוש שיכתבו
מחדש את ההיסטוריה העלובה של האנושות
ויתחילו בפסוק: בראשית היה הגרעין וכר.
שמואל בן־אור אביטל, בולדר,
קולורדו, ארצות־הברית

נאווי או נאד?
קוראת מבאר־שבע מבקשת לתקן
שני פרטים שהופיעו מתחת
לתמונה במדור. אנשים״ (.העולם
הזה׳ .)7.12.83
את שמו של ראש עיריית באר־שבע, אליהו
נאוי, יש לבטא ולכתוב אחת ולא בשתיים, כפי
שאתם נוהגים לכתוב.
ועוד הערה קטנה. אליהו נאוי נתן את חסותו
למיבצע בי תהעסקה מו מלץ בבאר־ שבע.
שופט בית־המישפט המחוזי יצחק שבתאי היה
אורודהכבוד באירוע, ולא׳כפי שכתבתם.
יהודית שתיל, באר־שבע

לידיעת הקוראים
מיכתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייכים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תמתן
למיבתבים קצרים, מודפסים
במכונת־־בתיבת שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילובדשם לא יפורסמו. אין
המערכת מחזירה את המיבתבים
שנתקבלו בד״
העולם הזה 2415

״העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: צדן
צפריר ענת כרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפום: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפוס
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גדי בע״מ

זה מכבר לא עוררו כמה שורות בהעולם הזה
מולה כה רבה כמו אלה. הן כמעט הפילו את הממשלה.
!ת לא היתה, כמובן, הכוונה — אם כי איש מאיתנו לא
יה מצטער אילו זה קרה.
״השורות האמורות הופיעו בגליון האחרון של העולם
וה (,)7.12.83 בכתבתו של חיים ברעם, תחת הכותרת
׳ויד לוי: שר־בחוץ״ .היה זה דיווח על המתרחש מאחורי
זלעים בתנועת״החרות ובליכוד סביב תביעתו של דויד
י להתמנות כשר־החוץ.
הכתבה היתה מלאה בגילויים חדשים, ובין השאר
פיעו בה, בלי כל הבלטה, השורות הבאות:

מן הרגע שבו הופיעו העותקים הראשונים של הגליון
צל מוכרי־העיתונים בתל־אביב, ועוד לפני שהגיעו
נית־שאן ולירושלים, התרחשו הדברים. דויד לוי
זפרץ בזעם, והשמיע דיברי־קיטרוג חריפים מאוד.
ן קורביו״ התנפלו על ״מקורביו״ של יצחק שמיר,
:מילחמה היתה רבה.
מעניין שאיש מן הניצים(תרתי משמע) לא פיקפק אף
יגע באמיתות הדיווח של העולם הזה. הדבר מעיד על
זמינות הרבה שיש להעולם הזה גם בקרב מי שרואים
; עצמם כמתנגרי שבועון זה. איש מהם לא העלה על
גתו — ובצדק — שיכול להיות ספק לגבי הדברים
דיווחנו עליהם, כגון העובדה ש״המקורבים״ אמרו
זעולם הזה מה שאמרו.
אחר מנאמניו של לוי, מיכאל קליינר, למשל, התבקש
זתייחס לכך בעיתון אחר, הארץ. הוא תקף את יריבי
י באירוניה צורבת, ואמר בין השאר:

יום לפני־כן ניתחה בינה ברזל בידיעות אחרונות את
;ורות המשבר בין שמיר ולוי, ואישרה שמוקד הסערה
ן היה הדיווח בהעולם הזה:

תלמידי בתי הספר בעיירות פיתוח
אובלית פר הדו לשובע
עדיף לתת את הפרי לילדינו מאשר לתת לו להרקב
בנמלים. בך החליט מנכ״ל המועצה לשיווק פרי הדר,
עקב השביתה המתמשכת בנמלי־הים, המסבה נזקים
כבדים ליצוא הישראלי. משאיות המועצה לשיווק פרי
הדר יפקדו כמה בתי ספר בעיירות פיתוח ברחבי הארץ,
ויחלקו פרי הדר טרי לתלמידים.

בסופו של רבר נפגשו שמיר ולוי פנים־אל־פנים. על
מה הם דיברו?
על העולם הזה, כמובן.
וכך מתארים את הדברים אילן כפיר ואבי בטלהיים,
שפירסמו פרוטוקול כמעט מלא של השיחה ההיסטורית
במעריב:

אפשר היה להאשים את שמיר בכר שאינו קורא את
העולם הזה. מחדל כזה אינו נאה לראש־ממשלה. אך
ברור לגמרי כי טענה זו אינה נכונה. שמיר ידע היטב
במה המדובר, וזה נובע גם מתוכן השיחה עצמה. הוא
התכונן מראש לשיחה עם לוי. ואם לא קרא את כתבת
העולם הזה קודם לכן, בוודאי קרא אותה ערב השיחה.
כדאי לשים לב לעובדה שגם הוא לא הכחיש כלל את
אמיתות הדברים של העולם הזה. הוא התחמק מנקודה

הדברים הגיעו גם לטלוויזיה. מיכאל קליינר עמד
בהרחבה על גילויי העולם הזה ועל משמעותם. היה זה
בשידור ערב חדש ביום החמישי אחרי־הצהריים. הוא
התרעם מאוד על מקורבי שמיר, על כי מסרו מה שמסרו
דווקא להעולם הזה. האם העולם הזה הוא ביטאון של
חרות? שאל.
העולם הזה אינו ביטאון של חרות. לליכוד יש, ברוד
השם, ביטאון משלו — אם כי אין אנשי־ליכוד רבים
המתגאים בו. מי שמוסר מידע להעולם הזה בוחר
בבימה זו מפני שהוא רואה בה ביטאון אמין, הנקרא
על־ידי שיכבה חשובה של הציבור הישראלי, ושהכל
בוטחים — כפי שמסתבר בפרשה זו — בהגינותו.

* בפוס מים
מבחינה ציבורית אין הדברים חשובים כל־כך.
היתה זאת סערה בכום־מים. לוי דיבר גבוהודגבוהה,
כדרכו, אך התקפל בקול ענות חלושה. גם זה הוכיח את
נכונות הדיווח שלנו: בשבועות האחרונים ירד מישקלו
הסגולי של סגן־ראש-הממשלה במציאות הפוליטית
החדשה, שבה שולט הטריאומוזיראט שמיר־ארנס־אורגד.
מה מהותה של שלישיה זו, ועל יחסיה המיוחדים עם
ממשלת ארצות־הברית, דיווחנו כבר לפני שלושה
שבועות(״סיפור אהבה״ ,העולם הזה .)23.11.83

פרסום חודשת בטלפון לבל העתוגיס
0 3 *229353

שרוו

שרון השבוע(ליד שמיר)
מסקנדאל לסקנדאל כוחו לא גדל
** ענו ת השר אריאל שרץ נגד
ל מ עו ר בו תו של שגריר ארצות־הברית,
סמואל לואיס, בפוליטיקה
הפנימית של ישראל (ראה במדינה)
לא היו בגדר ״התפרצות ספונטאנית׳,
ואף לא עלו בקנה אחד עם
השקפת־העולם שלו.
שרץ עצמו, שאפילו היומץ הארץ
תבע השבוע להעמידו לדץ על
פישעי־לבנץ, רץ בשעתו לוושינגטץ
כרי להשיג ״מיזכר אסטראטגי׳ ,ורצה
מאוד להיחשב כאיש של ארצות־הברית
במרחב. בלישכת ראש־הממשלה
אמרו השבוע להעולם הזה
ששרץ עצמו נהג ״ללקק ללואיס את

טטותו של מנחם בגץ. הוא רצה לטפס
חזרה לשילטץ על גבי גווייתו של
ערפאת.
אץ ספק שעוזריו של שרון הצביעו
על התערבות מבחוץ, גם של שגריר
ארצות־הברית, כמיכשול רציני לכל
פעולה הרפתקנית בטריפולי. שרון
ביקש לנטרל ככל האפשר פעילות
כזאת, ולשתק את לואיס במועד שהוא,
בעיניו, חשוב מאין כמוהו.
שרון סבור, ומבחינתו בצדק, שרק
פעולה צבאית, שתשמיד פיסית את
ערפאת, או לפחות תחסל רבים מראשי
אש׳ף שלא הצטרפו לבוגדים, תצדיק
בדיעבד את הפלישה שלו ללבנון. את

שיש להרחיקה ממוקדי־ההכרעה.
שרץ לא הצליח לגבש מסביבו
קבוצת שרים שתתמוד בגלוי בנסיון
שלו להאיץ בשמיר לבצע פעולה
כלשהי.

דויד לוי הושתק לזמן־מה,
אחרי ששמיר ״טיפל״ בו
בפגישה שביניהם, כאילו היה
ילד קטן. שמיר הרגיע, נזף, רמז
לסגנו שאין לו כוח בממשלה,
עירפל את נושא מישרד־החוץ,
ואף טרח להכחיש מייד את
הכרזתו של לוי, אחרי הפגישה,
כאילו הובטח לו משהו.
במדינה בירושלים נפגעו שתי אחיוח
יהודיות בשכם נפגעו שתי
אחיות ערביות. הארץ אוכלת
את ילדיה

הפוליטיים העומדים בבסיסו. אין
לצפות ממנה שתמנע השתוללות של
שמיר ושריו בלבנון או בגדה 50 .
חברי־כנסת, שלא הצליחו לעכב אף
שלב אחד בפלישה ללבנון, לא יוכלו
לעשות דבר, אם יחליט שמיר להלום
בטריפולי או במימיה הטריטוריאליים.

בשני בתים, בשתי ערי־הבירז
ההיסטוריות של הארץ, ישבו מישפחוו
וקוננו על בנותיהן.
תחילה פגע האסון במישפחת פולי
בירושלים. אתי ונורית פולק על
לתומן לאוטובוס. בבית־הכרם התן
פוצץ בו מיטען־חבלה. שתי האחיוו[
ניספו בפיגוע. תחילה מתה האחוז
ואחרי זמן־קצר נפטרה השני! 1 מפצעיה.
כעבור יומיים פגע האסון במישפחון
אל״בחש בשכם. שתי בנות המישפח
שהו עם אביהן במאפיה שלו, ברחו!
צדדי. מתנחל יהודי, שרדף כביכו
אחרי נערים מיידי־אבנים, ושלא מצ
אותם, ירה בתיסכולו אל תוך המאפיז
בלי אבחנה, ופגע בשתי הילדוו
עאישה ופרא. האחת נהרגה במקו:
השניה נפצעה קשה.
באותו השבוע פגע אסון אח
במישפחת כץ על הר־הכרמיו
בן־המישפחה, דני, נעלם. כעבו
שלושה ימים התגלתה גופת הנע
בגליל. הוא נרצח באכזריות.
לכל שלושת המיקרים היה מכו
אנושי אחד משותף: הקורבנות ח
ילדים חסרי־ישע. הם נרצחו בדם ק|
מתוך דחף פוליטי או פלילי, על־יו
בני־אדם חסרי־רחמים. הפגיעה בה

#אופוזיציה * איפה י
** יפלגת-העבודה שתקה, כדר־
^ /כ ה. ראשי המיפלגה אינם מנסים
למנוע מראש הרפתקות, אלא, לכל
היותר לקבל עליהן פרטים מראש.
שימעון פרס מבץ היטב שרק שמיר
יכול להצילו, באמצעות ממשלת

ההתנהסת הספונטאנית שר שוון ה־תה מחושבת:
באמצעות עופ א ת הוא רוצה ו חזוו ומוקד
י ש מו׳ (הציטוט המקורי היה חריף
יותר) בתקופת כהונתו של אלכסנדר
הייג כשר־החוץ של ארצות־הברית.

השינאה כלפי שחץ במישרד
ראש־הממשלה היא קשה
מאוד, ועולה בהרבה על האיבה
לדויד ׳לוי, שאליו מתייחסים
בליגלוג גלוי. שרון הגדיל
לעשות כשתקף באורח מבהיל
ממש את שימחה ארליך
המנוח. אחד מאנשי בגץ
לשעבר בקירייה, הידוע בחוש*
ההומור שלו, אמר השבוע
שאילו היתה לשרון הזכות
לפעול כשליט־יחיד במדינה,
היה מוציא את ארליך מקיברו,
ומעמיד אותו לדין.

• ״על גוויית ערפאת״
^ סיגנון האלים של שרון היה לו,
/ 1אולי, לרועץ, אבל ההתפרצות
עצמה היתה מתוכננת היטב.

היא היתה חלק בלתי־נפרד
ממסעו הנמרץ של השר נגד
•״התבוסתנים״ בממשלה, כדי
להניע את חבריו לפעול נגד
יאסר עראפת בטריפולי.
שרון ניסה, בררו זו, לדחוף את
עצמו מחדש לתץ־ מעגלי־ההכרעות
בקאבינט, מהם הורחק מאז התמר

מטרתו העיקרית במילחמה, חיסול
אש׳ף המתון כשותף אפשרי למשא־ומתן
על הגדה והרצועה, לא השיג
שרון בביירות(ראה הנדון).
השבוע הוא ניסה, כמיטב יכולתו,
לנצל את הפיגוע הנפשע באוטובוס
בירושלים, כדי להעניק לעצמו
רהביליטאציה, ולחזק את מעמדו
כמועמד לתפקיד מדיני בכיר, בדרן־
לראשות־הממשלה.
כדרכו פעל שרון בטקטיקה
שעלולה לחבל באסטראטגיה שלו.
הוא הצליח להופיע בציבור כאוייב של
הקשר ההדוק בץ ישראל ובין
האמריקאים.

כאן הוא פגע ממש בציפור־הנפש
של הקונסנזוס. רוב
הישראלים מבקשים להימנע
מלפגוע ביד המאפילה אותם,
והמפרנסת את השאיפות שלהם
להיות מעצמה צבאית, אבל
גם שבעה.
אפילו במרכז־חירות אין לצפות
להתלהבות, בשלב זה, מחידוד היחסים
עם האמריקאים.
גם ההשוואות המטורפות שערך
שרץ בין ארליך המנוה ובץ משתפי־פעולה
יהודיים עם הנאצים הקימו לו,
כמובן, אוייבים רבים, וחיזקו את
התחושה הקשה שמדובר באישיות
ציבורית בלתי־מאוזנת ומסוכנת ביותר,

אחדות לאומית מהדחת הוא ייצא נגד
הרפתקנות של שמיר רק אם צעד
כלשהו של ראש־הממשלה ייכשל
מבחינה מיבצעית. סביר להניח ששמיר
רוצה שפרס ימשיך בתפקידו, כדי
למנוע את המלכת יצחק נבון. אך כאן
נקלע סרס לתסבוכת רצינית בצמרת
מיפלגתו: תומכיו ותומכי נבון,
בדור־ההמשך, מתנגדים לממשלה
כזאת, הן מסיבות עקרוניות, הן משום
שאין להם שום אינטרס בהקמתה.
יצחק רבץ היה ״מת׳ להיות שר־ביטחץ,
הוויכוח שלו עם הליכוד אינו
אלא אופורסוניסטי. אך תומכיו אינם
מעלים כלל על דעתם אפשרות לשבת
עם הליכוד בקואליציה, מסיבות
הקשורות ״באידיאולוגיה׳ או בתדמית
עצמית. את כל התבטאויותיו של רבץ,
בלי יוצא מהכלל, אפשר להבץ על
רקע הפשרה הקבועה שלו בץ הוויתו
כאיש הימין הקיצוני לכל דבר ובין
מחוייבותו לפעילי אחדות־העבודה
לשעבר, ולאנשים כמו יו׳ר האיחוד
העולמי(מיפלגת העבודה בהסתדרות
הציונית) יחיאל לקט, הרואים את
עצמם כ״סוציאליסטים׳.
מצב־דברים זה גוזר על מיפלגת־העבודה
שיתוק, לא להקיא ולא
לבלוע. היא מסתפקת בביקורת.פונקציונאלית׳
על הליכוד, כלומר, ויכוח
עם הביצוע, ולא עם העקרונות

״הגענו לידי הגנ ה.
בוויכוח על ביקרת של שמיר
וארנם בוושינגטון היו ספסלי
הקואליציה ריקים, וח״כים מתוסכלים
ביקשו, מפעם לפעם,
להפסיק את הדיון.
האופוזיציה אינה עושה את
מלאכתה. כך קורה, שלא הכנסת אלא
רק הממשלה עשוייה לעצור את
השתוללותו של שרץ, ואין לדעת,
בשלב זר״ מה יחליטו שמיר והצוות
המוביל שלו.

חיים ברעם

הפרה את אחת ממיצוות־היסוד של
התרבויות, מאז שנולד המין האנו
שלא לפגוע בילדים. מיצווה
המשותפת לבני־אדם ולבעלי־ח
רבים אחרים בטבע, הופרה ביד 1
על״ידי יהודים וערבים, קב
ופושעים.
פעם נאמר על ארץ־ישראל ש
״ארץ אוכלת יושביה״ .השבוע אג
היה להחריף פסוק זה. כיום
גס״ארץ אוכלת ילדיה׳.
(הבמשך בעמוד

האמת, כד האמת 1רק האמת
ממשלת יטמיר־ארנם־שרון רוצה להרוג את יאמר
ערפאת מפני שהוא מסוגל לעשות שלום עם
ישראל.

^ וף־סוף יצא המרצע מן השק.
לאריאל שתן תבע כי מדינת־ישראל תאמץ
לעצמה כמטרה לאומית את הריגת יאסר ערסאת.
בל ייצא האיש חי מטריפולי.
אריאל שרון לא השתנה. הוא נשאר כפי שהיה.
אם הוא מכריז עכשיו שיש להרוג את יאסר ערפאת — משמע
שחשב כך גם לפני שנה וחצי, כאשר גרר אותנו אל ביצת הדם
והדמעות של מילחמת״הלבנון.
לא. תשתית המחבלים׳ .לא. שלום הגליל׳ .לא בטיח.

אלא להרוג איש אחד: יאסר ערפאת.
הרג של איש אחד כיעד לאומי. כמטרה של מילחמה.

אחרי המערכה על ביירות, כאשר הסכימה ישראל לפינוי
\ £הצבא הפלסטיני על נישקו ורגליו, בראשות ערפאת, תואר
הדבר כניצחון גדול.

.הישגנו את מטררדהמילחמה שלנו!״ צהלו
התועמלנים השכירים של המימסד, בניצוחו של שר־הביטחון
אתאל שתן.
פרשנים מפוכחים אמרו אז שהפינוי הוא כישלון לממשלת־בגין.
שהכוונה האמיתית היתה להרוג את. המחבלים׳ ,פשוטו
כמשמעו. שמטרה זו לא הושגה בגלל הכישלונות המחפירים של
הנהגת־המילחמה, ובראשה שרון ורפאל איתן, שלא הצליחה
להגיע אל מבואות ביירות אלא אחרי שישה ימי״מילחמה, למרות
עדיפות־כוחות שאין רבות כמוה בתולדות המילחמות בעולם.
אותם פרשנים אמרו שיציאתם של כוחות־אש״ף מביירות,
אחרי 79 ימים של מצור, היא ניצחון לערפאת. שאחרי ביירות
תגדל יוקרתו של ערפאת בקרב המוני העם הפלסטיני.
כל זה הוכחש בשצף־קצף על־ידי שרון וחבר־מרעיו. הפינוי
הוא ניצחון עצום לישראל, הודיעו, בליווי של תרועות חצוצרה.
הקורבנות היו כדאיים. ערפאת מוכה סופית. אין לו תקומה. לא
היינו מעוניינים להרגו, מפני שממילא אין לו עוד שום השפעה.
לא היתה כלל כוונה להסתער על מערב־ביירות. ערפאת גמור.
שיילד לאן שיילך.
מערכת אדירה של שטיפת־מוח הופעלה כדי להנחיל לציבור
.אמיתות׳ אלה.

טענה זו מגוחכת על פניה. מאז היטלר ראה העולם רוצחי־המונים
רבים. פול פוט בקאמבודיה הרג מיליונים מבני־עמו, כדי
להגשים ניסוי חברתי מטורף. רודני צ׳ילה וארגנטינה, הרוסים
באפגניסתאן וסוכני האמריקאים במרכז־אמריקה הרגו לאין
שיעור יותר בני־אדם מכפי שנהרגו בכל הפיגועים שבוצעו על־ידי
האירגונים השונים המסונפים לאש״ף.
אם התכוון שרון לדם יהודי בלבד(ויש להניח ששום דם אחר
אינו מעניין אותו ואינו מקודש בעיניו, כפי שהוכיח לאורך כל
דרכו. מקיביה ועד שאתילא) — גם אז אין אמת בדבריו.

בכל הפיגועים שבוצעו על־ידי אירגוני אש־׳ף,
וביניהם פיגועים דרמתיים ונתעבים, נהרגו פחות
יהודים מאשר נהרגו בפיגוע אחד של אריאל שרון
— מילחמת־הלבנץ.
כאן, במכה אחת, נהרגו 558 צעירים ישראליים במילחמה
נפסדת ומיותרת הנוגדת, מתחילתה ועד היום, את האינטרסים של
עם־ישראל — כל זה כדי לספק את השאיפות האפלות של איש

אחד.

גם הפלסטיני הקיצוני ביותר לא יכול היה לחלום
על הריגת ישראלים בה רבים במיבצע אחד.

אך כוונתה הפוכה: להחזיק אותם במלכודת
בטריפולי, כשהם נלחצים בין שני הצבאות״האחים:
הצבא הסורי, הלוחץ עליהם ממיזרח, וחיל-הים
הישראלי, הלוחץ עליהם ממערב.
אותו הרבר נכון, כמובן, גם לגבי הוצאת הכוחות הסוריים
מלבנון. לממשלת־שמיר אין כל עניין בכך. למרות כל ההכרזות
הבומבסטיות בכלי־התיקשורת האמריקאיים, למרות כל איומי־המילחמה
המצלצלים (תמורת מצלצלים אמריקאיים) —
ממשלת־שמיר מעוניינת שהצבא הסורי יישאר בלבנון, כדי
להילחם בפלסטינים, וכדי לספק את האמתלה להישארות הכוחות
י הישראליים בלבנון הדרומית. ,הגדה הצפונית״ של ישראל. לולא
כן, לא היה שמיר משתף פעולה עם חאפט׳ אל־אסד במערכת
טריפולי.
כל זה ידוע מזמן ליודעי־דבר. אבל זוהי אמת, אשר השתיקה
יפה לה. צריכים לחייך ולשקר. כמו שמיר. כמו ארנס.

י אבל אריאל שרץ מרוגז. הוא מתוסכל. כמו שור
.בחנות של כלי־החרסינה, הוא מוכרח להשתולל.
לכן הוא אומר את האמת — האמת שלו, של שמיר ושל
ארנס. אמת בלי חיוכים, בלי דיברי־נועם, בלי שקרים מתוחכמים.

להשאיר את הסורים בלבנץ. להשאיר את אנשי
אש״ף בטריפולי. להרוג את ערפאת.

^ נימוק לכך, כפי שניסח אותו אריאל שרון, כוזב.

. 1 1ערפאת,״ כך הכריז. ,שפך יותר דם מאשר כל
אדם אחר מאז היטלרד

לכן הם רוצים להרוג את ערפאת.
^ ם מקווים שאם ייהרג ערפאת האיש, תעבור הנהגת העם
( \ הפלסטיני לידי טרוריסטים מסוגם של אחמד ג׳יבריל ואבר
נידאל, או לידי סוכנים קנויים כמו אברמוסא ואברצאלח. וגם אם
הדבר לא יקרה, וההנהגה המתונה של אש׳ף תחזיק מעמד בלי
ערפאת, בוודאי יעבור זמן רב עד שיתגבש ויתחזק מעמדו של
מנהיג חדש, שיוכל להעז ולעשות מחוות דרמאתיות מן הסוג
הדרוש בדרך לשלום.

לכן מנוי וגמור עם שמיר וחבריו להרוג אותו.
מבחינתם, מבין 4.5מיליון פלסטינים, מבין 100 מיליון
ערבים, מבין 400 מיליון מוסלמים — זהו האיש המסוכן ביותר.

כי הוא האיש היכול להוציא מידיהם את הגדה
והרצועה. ואלה חשוכות בעיניהם מכל שלום, מכל
כמות של דם יהודי.

ואם כך סבור אריאל שרון כיום, מול חוף טריפולי,
הוא בוודאי חשב כך על אחת כמה וכמה אתמול, מול

חוף ביירות• י
^ ין זה השקר היחידי הנחשף בימים אלה, במערכת טריפולי.

אילו אכן היתה כוונתה של ממשלת־שמיר להביא להוצאת
כוחות אש״ף מטריפולי, היתה מורה לספינות חיל־הים ללוות
אותם ברוב כבוד אל מחוץ למימי המרחב.

הוא, והוא בלבד, מסוגל כיום לבוא בשם העם הפלסטיני
ולהביע את הנכונות להכיר במדינת״ישראל, תמורת הכרה בזכות
הפלסטינים למדינה משלהם בגדה וברצועה. הוא האדם היחידי
המסוגל לשכנע את ארצות־הברית, שכדאי לה לעלות על דרך זו,
כדי למנוע התפוצצות נוראה ברחבי העולם הערבי. הוא, והוא
בלבד, יכול לשכנע את דעת־הקהל העולמית, שאפשר למצוא
הסדר הוגן וסביר לבעיה הפלסטינית. הוא, והוא בלבד, יכול
לשכנע את דעת־הקהל בישראל שיש דרך לשלום ולביטחון —
במחיר החזרתם של השטחים הכבושים לידי בעליהם. והוא
היחידי המסוגל לא רק להבטיח, אלא גם לקיים.
זוהי הסכנה בעיני שמיר ושות׳ .והם צודקים מבחעתם.

ואילו ערפאת החי, שיחזור מטריפולי לתוניס, יוכל למנוע
משמיר את פסק־הזמן הזה. הוא עשוי לנקוט יוזמה דרמאתית.
עתה, אחרי שנפטר מן הווטו הסורי וממעשי־החבלה של סוכניהם
בתוך אש״ף, ואחרי שזכה בתמיכתו הנלהבת והבולטת של העם
הפלסטיני כולו, הוא עשוי לעשות מה שרצה לעשות מזמן:
להכריז על תוכנית־שלום חד־משמעית, לשתף את המלך חוסיין
בפיתרון, למנוע פיגועים באזרחים, אולי להכריז על שביתת־נשק.
שום דבר אינו בטוח, אך הכל אפשרי.

אסור לתת לכוחות אש׳ף להתפנות מטריפולי. אסור לתת
ליאסר ערפאת לצאת משם חי..כי אחרי הפינוי יהיה אש״ף חזק
יותר, ערפאת יהיה חשוב ומשפיע יותר. צריכים להרוג אותו.

רק כוח אחד ויחידי מנע זאת מהם: אוניות־המילחמה
של יצחק שמיר.

האיש האחד המאיים כיוס על ״חזון״ זה הוא יאסר
ערפאת.

בינתיים יהיה ניתן להתנחל, ליצור ״עובדות
בשטח״ ,להפקיע, לנשל, לגרש.

ועכשיו בא אריאל שרון בכבודו בעצמו, ומכריז
קבל עם ועדה: כל אלה היו שקרים.

יצחק שמיר הכריז מאות פעמים: מטרתה של ישראל היא
להביא ליציאת כל הכוחות הזרים מלבנון, ובראשם הסורים
ו״המחבלים״.
עכשיו יש הזדמנות־פז לכך. כל הכוחות הפלסטיניים,
הנאמנים להנהגת אש״ף, עמדו בשבוע שעבר לצאת מתחומי
לבנון. אחרוני.המחבלים״ ,על נשקם הקל והכבד, עמדו לעלות
לאוניות ולצאת לנכר, הרחק מגבולות ישראל, ושלום על הגליל.

לא מפני שהוא שפך דם יהודי, אלא מפני שהוא עלול לגרום
למצב שבו ל א יישפך עוד דם — לא יהודי, לא ערבי.
לא שמיר, לא ארנס ולא שרון נרתעו אי־פעם משפיכת דם
יהודי, כאשר הדבר נראה להם דרוש להשגת היעדים הלאומיים,
לפי תפיסתם. תפיסה זו אומרת: ארץ־ישראל השלמה, סיפוח
הגדה המערבית ורצועת־עזה (לפחות).

^ דברים חייבים להיאמר בפשטות ברוטאלית, כל עוד לא
1 1נעשו מעשים שאין להם תקנה.

להרוג את ערפאת פירושו — להרוג את סיכויי
השלום.

יאטר ערפאת:

מדוע

רוצים להרגו!

אל־נא יבוא אריאל שרון ויקונן באוזנינו על דם אנושי או דם
יהודי.

מכל בני־האדם עלי אדמות לא הואי

ה שצועק שרץ המתוסכל בקולי־קולות חושבים.שמיר
.וארנס בסתר ליבם.

הם רוצים להרוג את ערפאת.
הם רוצים למנוע את הפינוי מטריפולי.

כל מעשיהם ב שבועות האחרונים מעידים על כך.
שרון יכול לדבר. שמיר וארנם עושים.
הם חיזקו את המצור על טריפולי. הם הפגיזו באופן הפגנתי
בסיס ימי של פת״ח, ליד טריפולי. הם הודיעו לאו״ם שהם
מתנגדים להענקת חסותו הסימלית של האירגון למפונים. הם
הבהירו לממשלות המעורבות שכוחות חיל־הים עלולים לתקוף
את ספינות־הפינוי בלב־ים. הם הפיצו רמזים על האפשרות של
תקיפה ישראלית על טריפולי עצמה, עוד בטרם פינוי.
זהו המשך הגיוני של פעולות קודמות. ב־ 1976 הטילה
ממשלת רבין־פרס מצור על חוף־לבנון כדי לעזור לצבא הסורי,
שהסתער אז על כוחות אש״ף בצידון ובאיזור השוף. השנה הטילה
ממשלת בגין־ארנס, ולאחר מכן ממשלת שמיר־ארנס, מצור על
טריפולי, כדי לעזור לסורים ולסוכניהם, שניסו לחסל את כוחות
אש״ף שם.
שמיר עצמו אמר בטלוויזיה שהוא מבקש לחסל את ״אש״ף
המדיני״ .לרעתו, הוא מסוכן יותר מאשר אש״ף הצבאי — זה
שמספק לאריאל שרון את האמתלה לתאוות־החיסול.

מדוע?
י* דבר נאמר אלף פעמים, ויש לאמר אותו ברגע זה בפעם
1האלף ואחד:

319**1

אולי לעשרים שנה. אולי למאה שנה, כפי שאמר השבוע כרים
ח׳לף, האיש אשר יזם את הודעת־הגינוי של מנהיגי הגדה נגד
הפיגוע באזרחים באוטובוס הירושלמי.

ואולי לתמיד.
ומצד שני: אילו הצליחו שמיר-שרון להרוג את ערפאת, היה זה
אסון לאומי לעם־ישראל.

ערפאת המת היה הופך אוייב מסוכן לאין שיעור
מערפאת החי.
המיתוס של ערפאת, המנהיג הלאומי של העם הפלסטיני,
שנרצח בידי האוייב הציוני — היה הופך ארבעה וחצי מיליוני
פלסטינים, הם ובניהם ובני־בניהם, אויבים־לנצח לעם ישראל,
זוממי־נקם ללא־פשרה וללא־חמלה. היתה מתפתחת מערכת־טרור
לשנים ולדורות, שבה היו ניספים לא יחידים, אלא אלפים ורבבות,
ביניהם רבים שהיו בוודאי צוהלים היום אילו הצליח שמיר להרוג
את האיש.
אין זו החלטה שאפשר להשאירה בידי שלושת הקנאים
החולשים כיום על הממשלה, וששלושתם התנגדו אף לשלום
הקטן עם מצריים. השוליים הקיצוניים ביותר של הלאומנות
הקנאית שולטים כיום במדינה. האם נשאיר את ההחלטה בידיהם?

יש כאן הכרעה היסטורית, ועם־ישראל כולו צריך
להשתתף כה.
שתיקת האופוזיציה המימסדית זועקת לשמיים. וגם שתיקתם
של רבים מאנשי־השלום, היודעים את האמת אך המגלים סימנים
של מורך־לב, ברגע שמוזכר שמו של יאסר ערפאת. הם חוששים
מפני המכונה הגדולה של שטיפת־המוח, שהצליחה לשכנע רבים
שערפאת הוא יורשם של המן הרשע והיטלר, שליח השטן עלי
אדמות. הם משתתקים ברגע שמישהו מזכיר את שמו.
זוהי התחמקות מאחריות. מי שחפץ באמת ובתמים בשלום,
אעו יכול להתעלם מן המעמד היחיד־במינו של יאסר ערפאת
בשעה זו, כמנהיג הבלתי״מעורער של העם הפלסטיני, וכמנהיג
הפלסטיני היחידי המסוגל להעלות את עמו על דרך השלום.
אל נגמגם בשעה כזאת. פטריוטים ישראליים, הרוצים בשלום
מדינתנו ובביטחונה, חייבים להשמיע את קולם:
אל ניתן לעובדי־האלילים, סוגרי השטחים הכבושים, לבצע
מעשים שיסתמו את הגולל על.סיכויי השלום לדורות.

נסיר את המצור מטריפולי!

עוזרו של השר, המחלים מהתקף־לב, בן־ציון דל, מגלה
עניין רב במידע הקשור למישרד או לצעירי המפד״ל.

להסיק את המסקנות נגד איש מחנהו של יצחק רבץ
ולהרחיקו.

מטה ארנס מתארגן

מעשה־סדום בשושן?

שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד, יעמוד בראש מחנהו של משה
ארנס, המתחיל להתארגן בימים אלה.
כרגע יפעל מחנהו של שר״הביטחון בשיתוף־פעולה מלא
עם אנשי מחנהו של יצחק שמיר.

בדיקה שאחרי־המוות העלתה כי בפי־הטבעת
של חיים שושן, שנרצח בבית־המעצר ברמלה,
היו שרידי־זרע.

אנשיו של דויד לוי החליטו להתארגן באופן
הדוק יותר ולהכין חומר נגד ראש־הממשלה .־

תו!ונן > ך
־וי לא יהיה שר־חוץ
;?רות ההבנה שהושגה בין ראש־המשלה,
גחק שמיר, וסגנו, דויד לוי, לא יקבל שר־הבינוי
;שיכון את תיק־החוץ.
!יבה הראשונה לכך: שמיר זועם על לוי שהדליף בזמנו
יסמר סודי שהובא לידיעתו, על יציאת המומחים
וובייטים מסוריה. שמיר אמר אז לאנשים שנכחו בחדרו:
:איש הזה לא יהיה שר־חוץ.״
זיבה השנייה: פעילותו הרבה של סגן שר־החוץ הנוכחי,
ודה בן־מאיר, המכהן כשר־החוץ בפועל. הוא, צעירי
זפד״ל וצמרת מישרד־החוץ פועלים במרץ כדי למנוע את
דנוי.

שרה יצחקי, דוברת יושב־ראש הכנסת, מנחם סבידור,
עומדת לעבור ללישכת ראש־הממשלה.
היא תעבוד לצידו של אבי פזנר, דובר מישרד״החוץ, שיהיה
יועץ ראש־הממשלה לענייני־תיקשורת.

שפייזר מתבונן לבחירות הערכת המטה היא, שהבחירות יערכו בתוך
שנה.

יגור להדלפה המכוונת״ ששרי־חרות דנו ביום החמישי
עבר במערכת־היחסים בין המחנות השונים בתנועה,
ונהל דיון חריף על הכנסת צבא לנמלים.

;ת ההצעה הביא שר־האוצר. תמכו בה
אש־הממשלה ושר־הביטזזון. סגן
אש־הממשלה התנגד לכך בתוקף והסביר
והפעולה, אשר נועדה לשבור את עיצומי
זבדי־התיסעול, תביא נזק שלא יתוקן לליכוד.
וי עצמו לא השתתף בפגישה, אך במהלכה נוצר עימו
שר טלפוני.

מישרד־החויו לא
אירגן פגישזת מי
מדגי התאזץ וות מססוונטיס מיוני ם
מי ס ת הם שאירגנו את פגישות סגד
ראש״הממשלה• דויד לוי, עם נשיא צרפת

דרוקר דואג לתדמיתו
הקבלן החיפאי זכריה דרוקר גייס אנשי יחסי־ציבור
חדשים, כדי לשקם את תדמיתו שנפגעה בשל פירסומים
שהיו עליו באחרונה.

ידי יועצי־הקבלן יהיו בקרוב עמוסות־עבודה,
כשיתפרסמו כתבות־תחקיר חדשות על
פרוייקטים של חברת־הבנייה שלו.

עבורה רצופה בבנקים
ראשי הבנקים שוקלים להגדיל באופן ניכר את הסניפים
שיפעלו יום־עבודה רצוף, ולא מפוצל.
בדרך זו הם מקווים לחסוך במשכורות על עבודת בוקר
ואחר־צהריים.

וראש־־ממשלתה.

הם נכנסו לפעולה אחרי שהתברר
שהשגריתת, ש תנ חתה על״ידי מישדד*
החוץ. לא עשתה במיטב יכולתה למען לוי.

כ7תדזדרי

דיי ס

ח׳ע הליברלים דתר זייגרמן, שהוא ראש
חטיבת־הסטדנטים בהסתדרות הציונית.

קמיפלגה הליברלית

דייו!
:מרת המיפלגה הליברלית עומדת במרכז כתב־תביעה
זמתברר עתה בבית־המישפט המחוזי בבאר־שבע.
!עיל מיפלגה מקומי, יהודה וידבסקי, עורר־דין במיקצועו,
זוען בכתב־התביעה, המתייחס לבחירות המוניציפליות
:אחרונות בבירת־הנגב, כי ראשי־המיפלגה פעלו בניגוד
׳תקנון ואינם מוכנים לחשוף בבית־המישפט מיסמכים

צבידיהם.

ידבסקי מתייחס לוועדה העליונה של הליברלים,
;סוללת את השרים יצחק מודעי, פסח גרופר,
זברהם שריר וגידעון פת, ואת יושב־ראש
לגוד העובדים הליברלים, צבי רנר,
יושב־ראש ועדת־החוקה של הכנסת, אלי
;ולאס.

קמר משתלט
גל הרשות
:נשי רשות־השידור הבחינו באחרונה כי גובר הלחץ
;פוליטי־מיפלגתי עליהם, ביוזמת השר הממונה, זבולון

תביעה נגד הבנקים
יבואן הווילונות גרישה מלמד עומד מאחורי התארגנות
אזרחים, שיגישו במרוכז תביעה אזרחית לפיצוייח
מהבנקים, שוויסתו את מניותיהם ואחר־כך חתמו על הסדר
המניות־הבנקאיות עם האוצר ובנק־ישראל.
רואי־חשבון וכלכלנים עוזרים בהכנת כתב־התביעה.

הוראה סודית
לשופטים-
לעצור פחות
1 1111

דיקן־הסטודנטים באוניברסיטת תל־אביב, אהרון שלוש,
הורה להסיר מלוחות המודעות באוניברסיטה כל מודעה
שכתובה בערבית, ללא תרגום לעברית בצידה.

^ 1ם ^ ם ״ וון

שני אזרחים מתל־אביב מסדו
למישטרה מידע נגד איש־־בוהמה תל*
אביבי, מוותיקי יחידה צבאית מפורסמת.
הקושר אותו לגוף הימני הקיצוני המתקרא
ט־נ־ט — מי ת ר נגד טייתר*.השניים סיפרו לחוקרים כי בעבר הם
פגשו כאיש במיקרה, ואחריי שיחת*
הימיות קצרה ת א הציע להם לקדמ חלק
בפעילות מחתרתית אלימה נגד ערבים.

״אפרופר מתרחב
בעלי בית־הקפה אפרופו חתמו על חוזה לניהול 12
בתי־קפה ומיסעדות בקניון איילון -מרכדקניות חדש,
המוקם בצמוד לאיצטדיץ רמת־גן. רישתות השיווק
הגדולות כבר רכשו שטחים במקום.

חקירה מישטרתית בטכניון עובדים בכירים בטכניון וסטודנטים בפאקולטה
לארכיטקטורה של המוסד ימסרו השבוע למישטרה חומר,
שנאסף בשנתיים האחרונות והקשור ליוזמה להעביר את
בניין הפאקולטה.

על־פי המידע שנמצא בידיהם, גורמים
אינטרסנטיים המועסקים בטכניון עומדים
מאחרי־תוכנית המעבר היקרה, ויש חשד שהם
יפיקו טובות הנאה אישיות מביצוע התוכנית.

כישלון ברמאיר בספר
יואב לביא, מחבר המחקר ההחמצה הגדולה על כישלון
המערך בבחירות לכנסת, מכין מחקר מקיף על כישלון רב
בן־מאיר והמערך בבחירות המוניציפליות בתל״אביב.

העבודה, הנעשית על־פי בקשת מחוז תל־אביב
של המיפלגה, תבחן את התפלגות המצביעים
ואת מסע־הבחירות עד ליום־ההצבעה.

בעיקבית הרצאתו של ראש לישבת
עורכי־־הדין, הפרופסור דויד ליבאי, על

מודעות בערבית אסורות איש בוהמה -
מראשי ט־נ־ט?

מזכיר מחוז תל־אביב של מילגת העבודה, אליהו שפייזר,
הקים את מטודהבחירות של המחוז לבחירות לכנסת ה־11
המטה מתכנס מדי שבוע ודן במיכלול נושאים הקשורים
להקדמת הבחירות.

קשלישיה
־צחה בצבא

דוברת הכנסת
ללישבת שמיר

בכתב־האישום, המוגש בימים אלה, לא יואשם איש בעבירה
של מעשה־סדום בקורבן, מכיוון שלא ניתן להוכיח אם
המעשה נעשה בלילה הקודם לרצח, מרצונו של שושן, או
שזה נעשה כדי להשפילו ולהענישו בידי רוצחיו.

•יחי

נשיא בית־המישפט העליון, מאיד שמגר,
לשופטים להמעיט כמו האפשר ב מעצרים.
את תחילת ביצועה של הוראה סודית זו
אפשר היה לגלות השבוע. השופט המחוזי
בתל־אביב, דויד ולך סירב לעצור, עד תום
ההליכים. נאשם החשוד במעשי-מירמה
בנשים. ולך ציין, בי בתי־־המעצר מלאים.

רפוד משתלט
על טיולי הגדה
תנועת צומ״ת, בראשותו של רפאל איתן,
משתלטת על הטיולים העממיים להתנחלויות
בגדה־המערבית.
באחרונה הצטמצמו מאוד טיולים דומים של
התחיה.

צח יוצא מהעבודה?

ברציה יעיד

חיים צח, חבר מרכז מיפלגת־העבודה שעבד לצירי של אלי
לנדאו בבחירות בהרצליה, עלול למצוא את עצמו מחוץ
למיפלגה.
פעילים בסניף צפון תל״אביב, שבו הוא רשום, תובעים

יהושע בן־ציון, פושט-הרגל, יעיד בתחילת
חודש ינואר במישפטו של הסוהר אברהם כץ.
הסוהר נאשם בזיוף מיכתבו של ם ן־ציון, כשזה
היה אסיר בכלא־רמלה.

במדינה
(המשך מעמוד )6

רצח בע״נז
כל המיקרים היו שוגים זה מזה
— אך היה להמ מ 33ה
משית!?.

כל הפגיעות בילדים שאירעו
השבוע בארץ (ראה לעיל) קשורות,
איכשהו, במצב הפוליטי, או נקשרו
עימו לאחר־מעשה.
אך כל אחד מן המיקרים הטראגיים
שונה מן השני.
תחמושת לשמיר. הפיגוע
באוטובוס הירושלמי היה קשור בכמה
תופעות יוצאות־דופן.
תחילה טען כל אחד משני הפלגים

הלוחמים בטריפולי שהוא אחראי
למעשה. סוכנות־הידיעות הרשמית של
הנהגת אש״ף, ואפא, השוכנת עתה
בקפריסין, הודיעה כי אש״ף מקבל על
עצמו את האחריות. היא גם טענה כי
הפיגוע היה באוטובוס צבאי.
היתה זאת הודעה מוזרה מכמה
בחינות. לא נאמר איזה אירגון ביצע
את המעשה. אש״ף הוא אירגון־גג,
ואינו גוף ביצועי. אך שום גוף ביצועי
לא קיבל על עצמו את האחריות.
יתר על כן, קשה להאמין כי קיים
עתה קשר תקין בין קפריסין וטריפולי,
וכי ההודעה באה על דעת ההנהגה שם.
בוודאי לא יתכן קשר ישיר בין חוליה
מחתרתית בירושלים ובין ההנהגה
הנצורה של אש״ף בטריפולי.
הודעה זו יכלה רק להזיק לענייני
אש״ף ברגע קריטי ביותר, כאשר נדון
:פינוי כוחות אש״ף מטריפולי מול פני
איומים ישראלים (ראה הנדון).
ההודעה סיפקה לממשלת־ישראל
תחמושת יעילה מאין כמוה, וזו אכן
עטה על המציאה כמוצאת שלל רב.
היא ניגנה על מיתר זה במשך כל
השבוע, יום־יום ושעה־שעה. אילו
פוברקה ההודעה על־ידי סוכן ישראלי,
לא יכלה להועיל יותר לממשלת-
שמיר.
מי יזם את ההודעה? כפי הנראה
פקיד כלשהז, שסבר שכדאי לאש״ף
להוכיח שהוא מסוגל לבצע פעולות גם
בשעה קשה זו. מכיוון שה״מורדים״,
ן סוכני סוריה, טוענים כי יאסר ערפאת
הפסיק את מילחמתו בישראל, סבר
אותו פקיד שזוהי הזדמנות נאותה
להפריך את הטענה.
הודעת גינוי. הפעם הוגדשה
הסאה גם בעיני נאמני־אש״ף, בגדה
המערבית.
במשך זמן רב הם השמיעו, בחוגים
פנימיים ובהודעות חשאיות להנהגת
אש״ף, את התנגדותם המוחלטת לפיגועים
באזרחים ישראליים ולהודעות-
יוהרה מסוג זה.
הפעם עשו מעשה חסר־תקדים: הם
פירסמו הודעת־גינוי רשמית (ראה
עמודים )11 — 10 עליה חתמו חמישה
אישים שהם נאמנים צרופים של אש״ף,
התומכים ללא הסתייגות ביאסר
ערפאת. ההודעה זכתה בתמיכה
מוחלטת בקרב הציבור הפלסטיני
בגדה ובעזה, ואנשי־ציבור נוספים
הביעו פומבית את דעתם באותה רוח.
הדברים הגיעו גם לטריפולי. דוברו
של ערפאת, עבד־אל־רחמן, התפנה מן
המערכה שם כרי לפרסם הודעה שבאה
לתקן את המקורית. הוא אמר כי
יוזמי־הפיגוע התכוונו לפגוע באוטובוס
צבאי, אך בגלל אמצעי־הביטחון
פגעו בטעות באוטובוס אזרחי. לבסוף
הודיע הדובר הודעה נוספת: הפיגוע לא
בוצע על־ידי שום אירגון, אלא על־ידי
יחיד מיואש.
עד אשר יתגלה איזה אירגון ביצע
את הפיגוע, לא ניתן לדעת מה מקורו.
בוודאי אין כיום בגדה מחתרת העומדת
בקשר יומיומי עם טריפולי. קרוב
לוודאי שפעל כאן תא מחתרתי,
שהוקם מזמן והמבצע פיגועים כמידת
יכולתו, בלי קשר למצב פוליטי
אקטואלי. צירוף־מיקרים טראגי גרם
לכל שדווקא פצצה זו לא התגלתה
בעוד מועד וקצרה קציר כה נורא.
הזמנה לרצח. איש לא פיקפק
בכך שמבצעי פיגוע זה אכן ייתפסו.
(המשך בעמוד )14

הבווטושדים
שר זנוני חרם
> ^י ש לא התרגש מהתוכן, הכל
הופתעו מהעיתוי.
ביום הראשון בשבוע שעבר שידר
הכתב המדיני של קול ישראל,
שימעון(״מיסטר סקופי״) שיפר, ידיעה
מרתקת במאגזין החדשות הבוקר
הזה.
הידיעה דיברה על סטנוגרמה של
שיחה, שהתקיימה בין השגריר
האמריקאי, סם לואיס, וסגן־ראש־הממשלה
המנוח, שימחה ארליך.
השיחה התקיימה ערב פירסום
מסקנות ועדת־החקירה לעניין הטבח
במחנות הפליטים בביירות.
על־פי שיפר, אמר לואיס לשר־החקלאות
:״האיש ההוא חייב ללכת.
יחסי ישראל ארצות־הברית ניזוקים
בגלל האיש ההוא.״
ארליך ענה לו :״סם, אנחנו מודעים
לבעיה הזו. אני מבטיח לך שהוא ילך.
ראש־הממשלה מודע לטעות שעשה
כשמינה אותו לתפקיד שר־הביטחון.״
מדוע פוצץ שיפר את הפצצה
הפוליטית התורנית שלו דווקא בשבוע
שעבר, ארבעה חודשים אחרי מות
ארליך ועשרה חודשים אחרי סילוקו
של אריאל שרון ממישרר־הביטחון?
האומנם היה זה מיקרה, או אולי
תחילתו של מסע שתוכנן על־ידי שרון,
במטרה לזכות בתפקיד מרכזי
בממשלתו של יצחק שמיר, בטענה
שהדחתו היתה תוצאה של קנוניה?
שיפר סיפר להעולם הזה, שהוא
שהה באחרונה במשך חודשיים
בארצות־הברית, וראיין שם עשרות
אנשים לצורך ספר חדש שהוא כותב,
ושיופיע בד בבד בישראל ובארצות־הברית.
הספר
המעורר עניין עוד לפני
שהודפס, מתאר ומתעד את ההתרחשויות
הפוליטיות ערב מילחמת־לבנון
ובמהלכה. אחד הנושאים העיקריים

דובר יניב
קיטעי מישפטים
בספר: שיטת עבודתו של ראש־הממשלה
דאז, מנחם בגין, הנבחנת תוך
שימוש במידע־הרב שצבר שיפר
במהלך עבודתו בניידת־השידור שליד
מישרד ראש־הממשלה.
שיפר טוען, שגם אחרי ששב
מארצות־הברית, המשיכו לזרום אליו
סיפורים הקשורים בנושא הספר.
אחד מהם היה קצה־החוט שהוביל
אותו לגילוי השיחה שהתקיימה בין
ארליך ולואיס.

שדון הדיה,
* איליד ההזיד
^ כתב המדיני, שבינתיים השן
\ לים את כתיבת הספר, המשיר
לבדוק את הסיפור. רק באחרונה, אחרי
שכבר הגיש את כתב־היד להוצאה, הוא

קיבל אישור סופי לכך שפגישה כזו
אכן התקיימה.
לואיס, הנמצא בחופשה ארוכה
בארצות־הברית, הודיע לשיפר, באמצעות
דובר־השגרירות, שהשניים אכן
נפגשו. אך לתוכן השיחה הוא לא מוכן
להתייחס.
המידע שפירסם שיפר ברדיו לא
יופיע בסיפרו, אך הוא רומז כי הפתעות
רבות צפויות במערכת הפוליטית אחרי
פירסומו.
בדיקת העולם הזה העלתה את
הפרטים הבאים על הפרשה:
ארליך נפגש לפחות פעמיים עם
לואיס. הפגישות שבהן עסקה הידיעה
של שיפר אכן התקיימו סמוך לפירסום
מסקנות דוח ועדת־כהן. הפגישות
נערכו ביך יעתו של מנחם בגין, וכנראה
גם בבירכתו.
הפגישות התקיימו בלישכתו של
שימחה ארליך, במישרד־החקלאות
שבקריה בתל־אביב, בשעות־העבודה
הרגילות. המישרד נמצא במרחק של
שתי דקות הליכה מלישכתו של
שר־הביטחון דאז, אריאל שרון. לואיס
נהג לבוא למקום בריכבו המפואר, נהגו
היה מחנה את המכונית בחניון שלצד
הבניין, ולואיס עלה לקומה השנייה,
ללישכת־השר.
לא היתה זו הפעם הראשונה
שארליך נפגש במישרדו עם שגרירים
זרים לשיחות־רקע ותידרוך. פגישות
כאלה נערכו לעיתים־תכופות.
לכאורה, לא היה צורך שישהה
בחדר אדם שלישי. אך ארליך לא שלט
בדיבור בשפה האנגלית, ולכן הוכנס
לחדר דובר המישרד, נפתלי יניב,
השולט בשפה האנגלית על בוריה.
יניב הוא ״סיוויל־סרוונט״ אמיתי.
הוא מוותיקי המישרד. בתקופה שבה
כיהן שרון כשר־החקלאות, הוא הדיח
את יניב והעביר אותו לתפקיד אחר

שאמר השר על נייר רגיל, שהיה מונח
על השולחן.
פפפת וחתול שחוד
* * ל מה בדיוק דובר בשיחות? האם
^ גירסתו של שיפר לגבי אחת מהן
היא הנכונה?

מזכירת בר־ל!
טעות בכספת
במישרד. כשארליך נתמנה כשר־החק־לאות,
הוא החזיר את יניב לתפקיד
הדובר, ולא הצטער על כך. בינו ובין
דוברו נוצרה כימיה, והלויאליות של
הדובר המשופם לממלא־מקום ראש
הממשלה היתה לשם־דבר בקרב
הכתבים־המדינייס.
מעמדו ואמינותו של יניב עמדו לו
גם כאשר מונה במישרד שר חדש, פסח
גרופר, שהשאיר את הדובר במישרתו.
למעשה, לא היה צריך יניב לתרגם
את מהלך השיחה במלואה. ארליך הבין
אנגלית באופן כללי, והדובר התבקש
לתרגם רק מישפטים מסובכים,
שארליך אותת לו שאינו מבין אותם.
ל^1מת זאת, את תשובותיו ללואיס
אמר ארליך בעיברית, והדובר תירגם
אותן. גם כאן כדי להקל על מלאכת־התרגום,
רשם יניב את עיקרי־הדברים

הבעיה היא, שמשלושת משתתפי
השיחה אי־אפשר היה לקבל מידע על
מה שהתרחש שם. ארליך נמצא כבר
בעולם האמת, לואיס נמצא בארצות־הברית
ואינו מגיב, ויניב מוכן רק לומר
שהוא עובד מדינה, ואינו מתכוון
להתייחס לנושא.
בתום השיחה בין השר והשגריר
מיהר יניב החוצה. מבלי לחשוב
פעמיים, הוא מסר את דף הנייר שעליו
רשם כמה מישפטים באנגלית לראש
לישכתו של ארליך, דפנה בר־לב.
לכאורה, הוא יכול היה להשמיד את
הנייר ולזרוק אותו לפח־האשפה. הוא
יכול היה להשאירו בחדרו של ארליך
אך יניב העדיף להיפטר מהנייר
בדרך הכמעט־רישמית, כדי שלא
תישאר עליו טביעת־אצבע שלו.
בר־לב, שהתייחסה בכובד ראש

לנייר, מיהרה לתייק אותו בכספת־השר,
המצוייה בלישכה.
גם בר־לב, מעובדות המישרד
הוותיקות, היתה נאמנה לארליך.
מישהו הזוכר את האווירה במישרד
באותה התקופה מעיד, שהיא לא היתה
רומזת לאיש על קיום הנייר.
במשך תקופה ארוכה אחרי מותו
של ארליך היו מונחים ניירות

חושן? שיפר

פירסום לספר

ומיסמכים אישיים אחרים שלו באותה
הכספת.
גירסה זו, ששיפר דיווח עליה
ברדיו, מקבלת סימוכין גם מעובדים
במישרד.
רק אחרי שגרופר נכנס לתפקידו,
בר־לב פרשה, ויועצו של ארליך
לענייני תיקשורת, עמיקם שפירא,
נותר ללא־עיסוק — פונתה הכספת
ותוכנה הועבר לאלמנה, צילה.
השבוע, כאשר שב שרון מחדל, הוא
עט על הידיעה ששידר שיפר. לא
מעטים חשבו ששיפר שיחק לידיו של
שרון. הם נזכרו בתקופת הזוהר ביחסים
ששררו בין השניים. מה שהם שכחו
הוא, שמאז עבר חתול שחור בין הכתב
המדיני המבריק והשר ללא־תיק.

בן־ציון ציטרין

מה שהישראלים עושים בגרה ובלבנון,
מעשים הגורמים לשפיכות דמים,
ואנחנו נגד מה שהערבים עושים
וגורמים לשפיכות־דמים. כשקורים
מיקרים טיפשיים כאלה, אין הם

^ יה שקט ביריחו. שקט של
1 1שעת־צהריים ביום־המנוחה בעיר
רחוקה, שהשם השני הכמעט־רישמי
שלה הוא ״גן־עדן״ ,ועל קביעה זו אין
כמעט עוררין.
הכל היה ירוק ופורח, אפילו בימים
אלה של בצורת ויובש בכל חלקי
הארץ.
במרכז העיר, בשוק של יריחו. כרעו
דוכנים תחת עומס הפירות והירקות.
בעיקר תפוזים, אשכוליות, פומלות
ועוד מיני דברים שאנשים בגן־עדן
רגילים לאכול כל ימות־השנה, ולאדם
מבחוץ הם נראים יקרי־המציאות.
היה שקט וחם. אנשים התנהלו
באיטיות, איש לא מיהר. איש מבוגר,
בגלביה חומה ובכובע לבן, התנהל
באיטיות על אופניים ישנים בכביש,

צריכים להפריע למאמצי־השלום!״
הוא לא ראה בהודעת־גינוי זו
מעשה יוצא־דופן .״אנחנו תמיד
אומרים דברים כאלה, אבל איש אינו
רוצה לשמוע. חשוב לנו להשמיע את

הדברים דווקא כאן בארץ, כדי שיידעו
שאנחנו אוהבי־שלום.״
ח׳לף אינו מאמין שיאסר ערפאת
עומד מאחורי מעשה־הפיגוע באוטובוס,
למרות שסוכנות הידיעות

עלתה לכותרות כבר זמן רב. ישראלים
כמעט שאינם נראים ברחובותיה
המוריקים של יריחו. אין להם מה
לחפש כאן. אין כאן התנחלויות.
אך כרים ח׳לף נמצא בגלות מאונס,
ולא מרצון. מאז ה־ 27 במרס 1982
הוגלה על־ידי המימשל הצבאי לבית־החורף
שלו ביריחו. מאז הוא שם, בלי
אפשרות לצאת משם, אלא באישור
מיוחד מן המימשל. וזה אינו ניתן
בקלות, גם לא כשמדובר בטיפולים
רפואיים, ולבטח לא כאשר מדובר
בפגישות עם אישים פוליטיים.
״הישראלים לא רוצים שקולי
המתון יישמע בתל־אביב,״ אמר ח׳לף
וחייך חיוך שכולו מרירות. השבוע
הפתיע ח׳לף כאשר חתם, ביחד עם
אישים בעלי עמדות־מפתח בגדה, על

השבוע עשה נדים חילו מעשה
תיסטוו: חד עם אובעה אישים
אהרם בגדה, סלם נאמנים צוובים
שר אש״ף וערכאת, ניוסם ברבים
הודעת־גינוי נגד הפיגוע באזרחים
שצירו האחד פרדסים מוריקים וצידו
השני שדרת־עצים שפריחתם אדומה.
נסענו בכביש המוביל אל ביתו של
כרים ח׳לף, ראש־העירייה המודח של
רמאללה. מרחוק אפשר היה לראות
את ההרים של המידבר, ההרים
היורדים אל עמק־הירדן, עדיין נקיים
וטיבעיים. למטה, משני צירי הכביש,
שדרה ירוקה ורעננה.
״הוא בכל מיקרה בבית,״ אמרו לנו
בציניות, כשביקשנו את מיספר־הטלפון
של ח׳לף, להודיע לו שאנחנו
באים .״הוא נמצא במעצר עיר ביריהו.
וח׳וץ מזה, הטלפון שלו מנותק ואי־אפשר
להתקשר אליו.״
כרים ח׳לף, קטוע רגל מזה שלוש
שנים, מאז הפיגוע הנתעב בראשי־הערים,
נמצא בגלות. רחוק מן
המאורעות, רחוק מיידוי־האבנים,
רחוק מן הפוליטיקה. בעיר שלא

הודעה המגנה את הפיגוע באזרחים
באוטובוס בירושלים. יחד איתו חתמו
על ההודעה: מוצטפה אל״נתשה, ראש־העירייה
המודח של חברון, פול
עג׳לוני, בעל־העיתון אל־פגר, חנא
סניורה, עורך אל־פגיר. אנוור אל־נוסייבה,
לשעבר שר־ההגנה של ירדן
וכיום מנהל חברת־החשמל הערבית.
אחר־כך הצטרפו אליהם גם אישים מן
הרצועה.
ההודעה היתה. מפתיעה. זו הפעם
הראשונה שאישים פלסטיניים מן
השטחים הכבושים יוצאים בהודעת־גינוי
כזאת.

הוקמס

^ שלוש שגיס

^ נחני נגד שפיכות־דמים!״
1 אמר השבוע חילף .״אנחנו נגד

שתי רגליים

הרגל השמאלית של כרים
ח׳לף, בגרב החום, היא
תותבת. הרגל הימנית, בגרב הלבן, לא נקטעה, אך
השרירים נחתכו, עצם־העקב רוטקה והיא כולה

חלשה ומכאיבה. ח לף טומן יותר על רגלו התותבת
מאשר על רגלו ה״שלמה״ .עד היום לא נתפטו
המתנקשים, שניטו להתנקש בחייו לפגי שלוש שנים
ושפצעו את רגליו בפצצה שהוטמנה במכוניתו.

בכך שהסורים והישראלים עושים
עכשיו יד אחת במצור על ערפאת
ואנשיו בטריפולי — אלה מן היבשה,
אלה מן הים.
אין הוא חושש שמא יחוסל הקו
המדיני של ערפאת .״ 85 אחוז מן
האנשים שלנו בגדה הם מתונים״,
הסביר בביטחון ,״וכולם בעד ערפאת.
את תומכיהם של אבו־צאלח ואבו־מוסא
בשטחים הכבושים אפשר לספור
על אצבעות יד אחת!״
כמו שיודעים פלסטינים מתונים
אחרים, הוא יודע שלולא עזרתם של
הסורים, לא היו אבו־צאלח ואבו־מוסא
פורשים ויוצאים למילחמה, ומעשה זה
כואב לו.
״ערפאת נזרק מדמשק, מכיוון
שסירב לשתף פעולה עם הסורים. הוא
רצה לדאוג לעצמאות הפלסטינית!״

^ גבולות
1967

הוא בטוח שדברים אלה, הנאמרים
כאן בארץ, הם הדברים שערפאת
בעצמו אומר :״יהודים אוהבי־שלום
בישראל ובעולם חייבים לתמוך
׳ בערפאת, מכיוון שהוא תומך בהשגת
שלום. צריך לשאוף לשלום ולשכנות
טובה, ולכן צריך להפסיק להתנחל
באדמות שלנו!״
הוא מאוכזב מאוד מן המדיניות של
האמריקאים במרחב .״המשימה של
האמריקאים היא להגן על השלום, אבל
הם לא רוצים שלום. כששמיר וארנס
הלכו לאמריקאים, הם לא ביקשו
שלום — הם ביקשו כסף ונשק.
עובדה היא, שכשהאמריקאים רצו
משהו, הם השיגו אותו. ב־ ,1956 בזמן
כיבוש סיני ועזה, הצליח הנשיא
אייזנהאור לכפות על הישראלים את
פינוי האיזורים הכבושים, ועכשיו
האמריקאים שמים מיכשולים בדרך
לשלום.
״הישראלים והפלסטינים צריכים
לעבוד ביחד, והדרך היחידה היא דרך
המיסדרון של ערפאת. כל זמן שיהיו
התנחלויות, הפלסטינים ימשיכו
להיאבק. נשק לא פותר שום בעייה.
״עד מתי נמשיך להרוג איש את
אחיו?״ שאל בעצב ,״אנחנו חייבים
להגן על הילדים והנכדים שלנו! כמה
יהודים נהרגו עד עכשיו במילחמה
בלבנון?

^ רגע תולה ח׳לף, כמו אישים
^ פלסטיניים אחרים, את תיקוותו
בשיחות בין ערפאת ובין חוסיין .״אם
ישראל תחזיר לחוסיין את הגדה,״ אמר
ח׳לף, ותיקן את הגרב הכהה על
הפרוטזה הוורודה ,״אהיה הראשון
שארקוד ברחובות רמאללה ויריחו!
אחרי שישראל תצא, נסתדר בעצמנו.
אנחנו רוצים מדינה פלסטינית
בגבולות !1967״ הוא אמר זאת
בפירוש, בלי להתחבא מאחורי סיסמות
דו־משמעיות, בלי לפחד. הוא ראה
*^נחנו חייבים לשבת יחד ול־שהדברים
נרשמים, והוא עומד מאחו1\
/ /הכיר איש ברעהו. זו הדרך
ריהם. הוא יודע שהישראלים אוהבים היחידה. אחרת המילחמה לא תיגמר
לומר שהעם הפלסטיני רוצה את כל לעולם. כבר היו שש או שבע מילחמות
ארץ־ישראל לעצמו. הוא מעיד על — עד מתי? ישראל תילחם בסוריה,
עצמו שהוא איש מתון, ומוכיח זאת ואחר־כך תילחם בירדן, ואחר־כך
בדברים ברורים .״מה יש לישראל תילחם בעיראק — ומה הלאה?
לפחד מפני מדינה פלסטינית? היא
״חייבים ללכת לאו״ם, בפלסטינים
תהיה ממילא מפורזת. אין לנו ובישראלים, לא דרך האמריקאים. היו
אשליות. אם הישראלים יחששו מפני פה חברי הקונגרס האמריקאי ושאלו
התקפה, יכבשו אותה שוב בחמש אותי על תכנית־רגן. אמרתי להם:
דקות. אז מה הפחד?״
בתוכנית הזאת יש שישה לאווים: לא

הפלסטינית ואפא מסרה הודעה כזאת.
״ערפאת רחוק עכשיו,״ אמר. וכאילו
ניסה לחשוב על הדברים בקול רם:
״הוא עסוק בקרבות בטריפולי, אין לו
זמן לדברים כאלה. חוץ מזה אני לא
מאמין שהוא יעשה דבר כזה. אפילו אם
הודיעו — השאלה מי הודיע ומי הרג?
מי הרג את עיצאם סרטאווי?
״ואם הם אמרו, אז מה? אם שתי
מכוניות יתנגשו בתל־אביב, ואש״ף
יקח על עצמו את האחריות למעשה
— מישהו יאמין לזה? אני עורך־דין,
והייתי תובע כללי ברמאללה בימי
השילטון הישראלי. מעולם אי־אפשר
להאשים איש, אפילו אם הודה, אלא
אם כן יש הוכחות הקושרות אותו
למעשה. זהו דבר בסיסי״.
הוא כמעט כעס כשאמר דברים
אלה. הוא בטוח שיש אנשים וגופים
הרוצים להכפיש את שמו של אש״ף,
כמו שנעשה במיקרה ההתנקשות
בשגריר שלמה ארגוב בלונדון, או י
ברצח עיצאם סרטאווי בפורטוגל.
״בינתיים הישראלים חוקרים,״ אמר
במרירות, ושילב פרוטזה על רגל
חולה ,״אולי הם ימצאו מי עשה את זה.
גם את ההתנקשות בנו הם חוקרים כבר
יותר משלוש שנים, ועדיין לא מצאו
כלום.״
ועצמות ישב על הספה באחד
1 1החדרים בביתו הגדול ביריחו.
הוא היה לבוש אלגנטית, בחולצה
בהירה, מיקטורן משובץ ועניבה. אך
כשהמבט ירד למטה, אל רגליו, נעצר
שם. המראה קצת מוזר ואינו מתאים
לאלגנטיות הנקיה. לרגלו האחת גרב
חום, ולשנייה לבן. מבט שני על
התופעה מגלה כי הרגל בגרב החום
אינה רגל, בעצם, אלא פרוטזה,
הנגמרת בזווית חדה ומלאכותית מעל
לברד, ואילו הרגל השנייה, בגרב הלבן,
היא הרגל ה״בריאה״ של ה׳לף.
אחר כך, כשהפשיל את המיכנסייס
וגילה את הרגל הבריאה, התגלה מחזה־זוועה.
מה שנשאר מן הדגל הוא עור
ועצמות — פשוטו כמשמעו. רגל זו
גורמת לו כאבים רבים, בעיקר
בעונות־המעבר, ועליו עוד לעבוד

סידרת־גיתוחים בה. אין הוא יודע מתי
יוכל לנסוע לארצות־הברית לעבור את
הניתוחים, מכיוון שהדבר כרוך,
לדבריו, בפרוצדורה מסובכת של
בקשות למימשל הצבאי, וזה יחזיר לו
את הבקשה בצירוף שורת תנאים —
אם בכלל.

גשאיד

חד-כיווגי
^ מה שבועות לפני מילחמת
^ הלבנון ביקש ח׳לף לצאת
לארצות־הברית לניתוח. הבקשה
אושרה, אך בשני תנאים מגבילים:
אסרו.עליו לצאת דרו גישרי־הירדן,
והיציאה הותרה דרך נמל־התעופה
בלוד בלבר. התנאי השני היה שלא
יערוך מסיבת־עיתונאים בעת שהותו
בארצות־הברית. לתנאי הראשון הסכים
בלית ברירה. השני נראה בעיניו
מגוחך. אן ספק שכאשר יגיע לארצות־הברית
ייגשו אליו עיתונאים ואישי־ציבור
וירצו לדבר איתו ולשמוע את
דעותיו .״איך יוכל שלא לענות להם?
ומתי הופכת שיחה כזאת למסיבת־עיתונאים?״
מאז
הוגלה ח׳לף ליריחו, ניתק
המימשל הצבאי את הטלפון שלו —
לשיחות נכנסות. הטלפון הוא כרגע
חד־כיווני בלבד — ח׳לף יכול
להתקשר החוצה, אך אינו יכול לקבל
שיחות לביתו. כך נמנעת ממנו
האפשרות לקיים קשר סדיר ולהשמיע
את דבריו בישראל ובעולם. לכן,
כשבאים לדבר איתו ולראיין אותו, הוא
שופך את הדברים בשטף ובמהירות,
כמו אדם שלא שתה ימים רבים
ופתאום מגיע אל מעיין־מים.
לח׳לף ( )44 יש זוג עיניים ירוקות
גדולות ושיער מאפיר. הרבה שיער.
הוא גבר נאה ומדבר במתינות. הוא
מרבה לתבל את דבריו בדוגמות.
כפלסטיני מתון, הדוגל בפיתרונות
מדיניים, הוא מרגיש קצת עזוב בימים
אלה של מילחמת־אחים בטריפולי.
הוא עוקב בדריכות אחרי התפתחות־העניינים
ממקום גלותו, והצהיר :״אני
מאחורי ערפאת ואש״ף. אם ערפאת
יבקש שאצטרף — אני הולך!״
הוא דיבר במרירות עצובה על מה
שעשו הסורים לעם הפלסטיני בלבנון.
שוב ושוב הזר על האבסורד הטמון

זכות החלטה לפלסטינים, לא החזרו!
ירושלים המיזרחית, לא נסיגה מלאה
לא מדינה עצמאית לפלסטינים, ל<
פירוק ההתנחלויות, לא מנהיגור
פלסטינית. אם זה המצב — מה נשאר
״לכן טובה יותר, במיקרה זה
המיטריה של האו״ם ולא ש?
האמריקאים, מכיוון שאלה הם מראש
פרו־ישראל. הם לא שקולים, ובמצב
כזה אני, כפלסטיני, לא יכול לסמוך
עליהם.״
הדברים זרמו בשטף, ברור שהוא
ישב וחשב על הדברים האלה טוב־טוב.
אלה אינן סיסמות ספונטניות, שהוא
זורק מן המותן. אלה הם דברים שעברו
עיכול דרך ראש של איש הנמצא כבר
20 חודש בגלות.

״שקע
מקס!״
יודע,״ הוא המשיר,
שי ש ראל די חזקה כדי לנצח
את כל מדינות־ערב. אני לא מרמה את
עצמי. אבל המנהיגות שלכם צריכה
להכיר בפלסטינים ובזכויות שלהם.
״יותר קל לפתור את הבעייה
הפלסטינית מאשר את הבלאגן בלבנון.
״לא מרשים לנו, לראשי הערים,
להיפגש בינינו. כל אחד נמצא במעצר׳
בעיר אחרת. אז איפה הדמוקרטיה?
״יהודים וערבים פגשו את יאסר
ערפאת בג׳נבה. כשחזרו לארץ עצרו
את הערבים, אזרחי ישראל — אז
איפה הדמוקרטיה?
״אנחנו רוצים שדווקא היהודים
הקיצוניים ישמעו אותנו, שיידעו
שאנחנו לא מעוניינים להשמיד את
ישראל.
״באים אלי אנשים ושואלים אותי:
מה רוצה יאסר ערפאת? איך אני יכול
לענות להם? אני לא פגשתי את
ערפאת, אסור לי! אמרתי להם —
תשאלו את ברונו קרייסקי ואת אורי
אבנרי, הם יהודים טובים והם פגשו את
ערפאת, הם יודעים מה הוא רוצה.
״שאלו אותי: מדוע אתה לא נוסע
לערפאת ואומר לו מה שאתה חושב?
עניתי: אם אסע, יאסרו אותי ברגע
שאחזור.
״אני יודע שאם יקרה עכשיו משהו
לערפאת, אנחנו נאבד את הסיכוי
לשלום לשנים רבות. אולי למאה שנה.
הוא אש״ף ואש״ף זה ערפאת. והוא
היחידי שיודע איך להשיג שלום והבנה
עם הישראלים.״
כשהוא גמר לדבר הוא קם, החליק
את המיכנסיים על הפרוטזה, ויצא
החוצה אל החצר. קשה להבחין שהאיש
קיטע. הוא צעד החוצה אל הגינה.

.הדיר היחידה
היא לשבת חד,
אחות המירושה
חימשו לשרתי
דנ ה שר 1ז לו

בגן השושנים

של ביתו ביריחו מבופ׳ל ח לף בוורדים
האדומים. מאחריו -מירפסת ביתו. הבית
נבנה על״ידי אביו, שהוריש לו גם חווה חקלאית גדולה ביריחו.

באוויר ריח משכר של שושנים
אדומות וורודות. הכל פורח מתחת
לסוכת־גפנים, אשר עליה נושרים
בשלכת. שטיח חום־ארמדם מכסה את
האדמה הפוריה.
בשעות הפנאי שלו — וכאלה יש
לו רבות מאז הוגלה — מטפח כרים
ח׳לף את הגינה שסביב הבית. יש שם
בוסתן שלם: ענבים, תמרים, פפיות,
תפוזים, לימונים, אשכוליות וכל טוב.
בחוץ נבח כלב־זאב והוא הפליט
לעברו :״שקט, מקס!״ יש לו עוד שני
כלבי־שמירה מאומנים. מאז ההתנקשות,
הוא נזהר.
נפרדנו ממנו ויצאנו אל העיר,
שתושביה יושבים בבתי־קפה ומעשנים
נרגילות, לאורן של קרני־שמש
אחרונות של לפני־שקיעה.

ענת סרגוסטי

מניין בא הכסף
ובניין הווילות
הארה? מישמוח
שד ( 1י כ דג ה
חדשה באה
דהכגיו תחת
הסיסמה: איכות
ח״ם באויאד -
עוג׳ ואבטלה
בי שראל

1^ | 1ך 11 1ך* ״1711111 מישמרת״המחאה של מיפלגת אלטרג־
111/1 / 111 1 1 / 1נטיבה. ברקע: הווילה של יגאל כהן־
אורגד, שר״האוצר, הנבנית בהתנחלות אריאל. המפגינים נשאו שלטים:

^ על סרחי נדהמה. היא הביטה שוב
ושוב בעיתון שבידה, ולא האמינה
למראה עיניה. שם היה כתוב שחור על
גבי לבן: סיוע מיוחד של מישרד־השיכון
בסך 2,600,000 שקל לחסרי־

״התלמידים יטאטאו את הכיתות -מי יטאטא את ממשלת הדיכויד
״להיטיב עם העם ולא עם המתנחלים!״ ״חרפה!׳ ״אריאל ־ ימית מטפר ׳!2
״אריאל-דיכוי הפלטטינים בשטחים־דיכוי השכירים בישראל!׳

שומרון״ ,זרועה בשלטים של ישובים
חדשים שעוד יקומו בחבל־ארץ זה,
בעזרתו הנדיבה של מישרד־האוצר
ומישרד־השיכון. כביש חוצה״שומרון,
שנבנה במיוחד כך שלא יעבור כמעט
בשום ישוב ערבי, מוביל מכפר־קאסם
במערב לכביש ירושלים־שכם במיזרח,

דיור, ובסך 1,400,000 שקל לבעלי־דיור.
שלושה
חודשים לפני־כן קיבלה
יעל, אם לשני ילדים, המתגוררת
בדירה שכורה ברמת״ורבר בפתח־

מתנחל זועם5:ד>.־ג*ז 5

קריאות״גנאי לעבר אנשי מישמרת״המחאה של
מיפלגת אלטרנטיבה. הוא קרא לעברם :״אש׳פיס*

שרה ויגאל כוזו־אורגד גאו
ביום־השבת לבדוק את מצב
הווילה שלהם. השר נכנס לשיחה עם מישמרת־המחאה מול ביתו. טענתו
העיקרית: העם קובע את סדר העדיפויות שלו בקלפי בכל ארבע שנים.

השד ואשתו מגיעים

תיקווה, מיכתב ממישרד״השיכון שבו
נאמר: על פי נוהלי מישרדנו הינף
זכאית לקבלת סיוע לרכישת דירה עד
85 מטר מרובע ברוטו. אין אפשרות
לאשר סיוע לרכישת דירה ששיטחה
חורג מהשטח האמור.
אך במודעה שהיתה מונחת לפניה
היה כתוב בפירוש, שמדובר על דירות
של ארבעה חדרים, ששיטחן 91 מטר
מרובע ועוד 18.6מטר מרובע
מירפסות, וזה, חשבה, ללא ספק יותר
ממה שקבעו במישרד־השיכון.
יעל פרחי היא, לפי הקריטריונים
של מישרד־השיכון, בעלת זכאות
מקסימלית לחסרי־דיור. היא הביטה
שוב במודעה ואז הבינה הכל —
הכותרת הגדולה היתה :״איך לגור
באריאל, בקוטג׳ אנגלי או בדירת־איכות,
ולשלם פחות מהאחרים?״
ביום־השבת קמה יעל מוקדם
בבוקר והצטרפה אל חמישים מחבריה.

טים!׳ מולו עומדים המפגינים
במישרד האוצר -החתול
השמנת!״ ״כספי הסובסידיות
ההתנחלויות!״ ושלט גדול

אנשי המיפלגה החדשה ״אלטרנטיבה״,
כדי להפגין מול הווילה ההולכת
ונבנית של שר־האוצר באריאל. היתה
זאת מישמרת־מחאה תחת הסיסמה:
איכות חיים באריאל — עוני ואבטלה
בישראל. הפעולה שהיתה
המישמרת,
הציבורית הראשונה של המיפלגה
החדשה, התארגנה ביעילות. אנשים
מכל הארץ באו ביום־שבת חורפי
שטוף־שמש, כדי להפגין מול ביתו של
יגאל כהן־אורגד, שר־האוצר, בהתנחלות
אריאל בשטחים הכבושים.
אנשים שבאו למחות נגד מדיניות׳
כלכלית, המפנה מחד את כל משאביה
הדלים לבניית מיפלצות בדמות
יישובים באדמות גזולות, בעוד
שבמיגזרים חיוניים אחרים במשק
נעשים קיצוצים היוצרים אבטלה ועוני
בשכבות החלשות.
הדרך לאריאל, ב״כביש חוצה־

עם שלטים :״אורגד
המתנחל שומר על
קורבן על מיזבחשאמר :״חרפה!״

והוא כולו זרוע ישובים יהודיים,
הנראים מרחוק כמו מחנות־עונשין,
כשהם מוקפים גדרות־תיל עבות
וגבוהות, ותאורת־ביטחון מרשימה.
אריאל הולכת ומתפתחת. ליד היישוב
הישן, שבו בתים טרומיים קטנים, יש-
חלקה גדולה של ״בנה־ביתך״ .שם
הולכות ומוקמות בקצב מטורף וילות
מפוארות על צלע ההר הפונות מערבה
ודרומה. הבנאים הם ערבים.

^ 4מי יטאטא את
ל ממשלת הדיפויז
^ אוטובוס הגיע לאריאל. ג׳יפ
\ 1מישטרתי וכמה שוטרים חיכו
למפגינים ליד ביתו של שר־האוצר.
המפגינים ירדו בשקט מן הרכב, לקחו
איש־איש שלט ועמדו בשקט לפני
הווילה של כהן־אורגד.

השלטים היו רבים ומגוונים, רובם
על הנושא הכלכלי המעוות :״שיקום
שכונות ועיירות פיתוח — לא
התנחלויות וכסף לרוח״ .ועוד:
״התלמידים יטאטאו את הכיתות —
מי יטאטא את ממשלת־הדיכוי?״ ואחר:
כספים בלי גבול להתנחלויות —
במקום בתי־ספר, גנים ומעונות.״

לאט״לאט התחילו תושבי אריאל
להתאסף מול המפגינים. הם לא יכלו
לסבול את הדברים מוטחים בפניהם
בשקט, שחור על גבי לבן, והתחילו
לקרוא קריאות־גנאי לעבר מישמרת
המחאה .״אש״פיסטים! עוכרי־ישראל!
איך אתם מעזים לבוא ולהפגין כאז?״
אלוף (מיל׳) מתי פלד לקח את

ן ף 11צ ף | 4 1 1 9 1 [ 1 ( 1 \ 1תחת השלט :״התלמידים יטאטאו
/נ 1\ 1נ 1111 111 \ 1\ 1את הכיתות -מי יטאטא את ממשלת
הדיכויד נשאו מתי פלד ואורי רם דברים במות המדיניות הכלכלית
של אורגד, המקצצת בתוך תחומי מדינת־ישראל כדי לפזר בשטחים.

| 1ך [ 1 * 1ך 1ך יגאל בהן־אורגד בא ל !
1 - 11111 11111 מקום כדי להתווכח עם
המפגינים מול ביתו. הוא הסביר להם ששני שלישים
מן הכספים המושקעים בשטחים הכבושים הם
הרמקול לידו ואמר. :מדינת-ישראל
מוציאה מליוני רולארים על פיתוח
האדמות הגזולות, בעוד שבישראל
עצמה מקצצים. הם הטילו אגרת חינוך
על ההורים, ורוצים לגבות בעזרתה
600 מיליון שקל. הם קיצצו במענקי־לידה,
דבר שיחסוך להם עוד מאות
מיליוני שקלים. הם ביטלו ארוחות
בבתי־הספר, ביטלו טיפול רפואי
לתלמידים בבתי־הספר. ולאן הולך כל
הכסף הזה שנחסך מפיהם של אזרחי־ישראל?
לכאן, אל הבנייה בשטחים
הכבושים!״
אחרי מתי פלד דיבר הסוציולוג
אורי רם, שנמנה עם סרבני־המילחמה
בלבנון ואף ישב בכלא בגלל סירוב זה.
״הפכנו למדינת אפרטהייד. היהודים
עדיין נהנים מזכויות דמוקרטיות
בשטחים, אבל לא הערבים. כאן יש
צירוף של כיבוש וגזענות. המצב חמור.
שום אדם בעל־מצפון לא יכול
להרשות לעצמו להמשיך את חייו

(המשך בעמוד )64

במיטגרת תוכנית-אלון• .יש חילוקי־דיעות, אבל
עובדה היא שאתם יכולים לבוא לאריאל ולהפגין
כאן!״ אמר למפגינים. כשנשאל מדוע הערבים אינם
יבולים להפגין, ענה שהשאלה אינה לעניין.

^ שר-האוצר (במרכז,
8לידו מתנחל) מדבר
עם קצין־המישטרה שהיה במקום. אורגד אמר לקצין כי אין צורך לפנות.

ויכוח על משכנתא

מתנחלים באריאל יזכו לטיוע גבוה ממישרד־השיכון. אל המודעה צורף
מיכתב שקיבלה יעל פרחי, שבו נאמר כי אין היא זכאית לסיוע
ממישרד-השיכון בפתח-תיקווה. אורגד אמר כי אריאל חשובה יותר
מפתח־תיקווה. משמאל: המפגינים עורבים תהלוכת״שלטים במקום.

ידינממגאמחנות

במדינה
(המשך מעמוד )9
ובאותה המידה היו הכל בטוחים
שלעולם לא יימצאו מבצעי הפיגוע
בשכם.
הדבר כבר היה ברור למחרת היום,
כאשר הובא לבית־המישפט קנאי יהודי
— אחד מן הקנאים היהודיים
תוצרת־אמריקה, הבולטים בשנים
האחרונות בכל פיגועי הקרקלוכס־קלאן
בשטחים הכבושים. אך המיש־טרה
הודתה שאץ בידיה שום ראיות
הקושרות אותו לפיגוע בילדות.
שרות־הביטחון־הכללי
אינו מעורב בחקירה זו. זה לא
שינה הרבה, כי עד כה נכשל השב״כ
בחקירת כל הפשעים שבהם נפגעו
ערבים בשטחים הכבושים. שיטות־החקירה
המופעלות כלפי ערבים אינם
מופעלים כלפי יהודים, ונראה כי
בלעדיהם אין השב״כ מסוגל לפענח
פשעים.
יהיה הפושע עצמו מי שיהיה —
ברור כי האחריות נופלת על ממשלת־ישראל
כולה. על דעתה נתן אלוף־
הפיקוד למתנחלים — חבורה של
קנאים מטורפים — את הפקודה
לרדוף אחרי מיידי־אבנים ולתפוס

אותם. זוהי כמעט הזמנה לרצח.
אין זה רק אסון מוסרי, אלא גם
ביטחוני. כל נערה הנרצחת בגדה
הופכת אגדה לאומית, ושמה נחרת על
לוח ליבם של בני־עמה. כל מיקרה כזה
דוחף עשרות ומאות נערים ונערות אל
שורות המחתרת — וגורם לפיגועים
נוספים.
עלילת דם. לכאורה, אין קשר בין
שני פשעים אלה, בעלי האופי הפוליטי
המובהק, ובין רצח הנער דן כץ בחיפה.
הרושם הראשון הוא כי הנער ״תפס
טרמפ״ בחיפה, ונרצח בידי פושע מיני,
שהוביל את הגופה למקום נידח בגליל,
בין מושב יהודי וכפר ערבי.
אך המישטרה נהגה בפרשה זו
בצורה מחפירה. עוד לפני שהיו בידיה
מימצאים כלשהם, השמיעה בטלוויזיה
את הגירסה ש״יתכן״ כי פועלת בארץ
כנופיה ערבית, הרוצחת ילדים
יהודיים.
היתה זאת עלילת־דם נוראה,
המהווה הסתה לרצח. אילו העז
קצין־מישטרה כלשהו בעולם המערבי
להשמיע ״השערה״ מעין זו לגבי
יהודים, היו קמים כל היהודלם בעולם
על רגליהם בזעם. אר הגזענות חדרה

כה עמוק לנפש המימסד הישראלי
בכלל, ושל המישטרה בפרט, עד כי זה
התקבל כדבר מובן מאליו.
השבוע אי־אפשר היה לדעת אם
הנער נפל קורבן לסוטה־מין יהודי או
ערבי, צעיר או זקן, בעל עיניים
כחולות או חומות(ראה עמודים - 54
.)55 פירסום ההודעה המישטרתית
בשלב זה היה פשע בפני עצמו.

בגין שזב אדו ית ראש הממשלה;
אילוס ראש1ו אחר• 100 מי בדיד!
הממשלה שרון וכוחות־השחור
מותר לישראלי למעול
להדחת שר אמריקאי. אסור
לאמריר!אי לסעול להדחת
שר ישראלי.
אין דבר מובן יותר מאשר התערבות
של אישים ישראליים בענייניה
הפנימיים של ארצות״הברית.
יצחק רבין, שגריר ישראל
בוושינגטון, העמיד את עצמו לרשות
המערכה לבחירתו מחדש של הנשיא
ריצ׳ארד ניכסון. עזר וייצמן, כאזרח
פרטי, יצא לשרת את מערכת־הבחירות
של ג׳ימי קארטר. אריאל
שרון פעל רבות כדי להבאיש את ריחו
של שר־הביטחון האמריקאי קספר
ויינברגר, והסית נגדו את הציבור
היהודי בארצות־הברית. כך עושה גם
ממשלת־שמיר, שאירגנה מערכה
ציבורית להפלת ויינברגר.
השבוע הסתבר כי זה בסדר — אך
שאותה הפעולה בכיוון ההפוך אינה
בסדר כלל וכלל.
קאפו במחנה־ריכוז. אריאל
שרון יצא חוצץ נגד השגריר
האמריקאי סמואל לואיס, בעיקבות
גילוי — אמיתי או כוזב — כאילו
דיבר עם שר־החקלאות המנוח, שימחה
ארליך, על הצורך להדיח את אריאל
שרון ממישרד־הביטחון(ראה עמוד 6
ועמוד .)9
בראיון ברדיו, שבו עלה על כל
שיאיו הקודמים, השיווה. שרוו את

נעמ*הג*ן יי־ *5נשכמ-תי, ארזג. ליד ב־חי ה תדע כידומלי* לידי ־־•בתו הסיד. יאה כהנה מסיז־ג-

נעתור אחו!! :מתנסר!עצו נתעוור נוצח הידור! מעונם • .מאוב י* י8ודאלי לערכאת״

התמונה ב״ידיעות אחרונות״
רוח־רפאים עברה
ארליך למשתפי־הפעולה עם הנאצים,
ותיאר אותו כקאפו יהודי המשרת את
הנאצים במחנה־השמדה.
מכיוון ששיחת ארליך־לואים
נערכה — אם היתה בכלל — לפני
פירסום דוח ועדת־כהן על טבח צברה
ושאתילא, שאל שרון בזעם: איך יכלו
השניים לדעת מראש כי הועדה תרשיע
אותו?
הרמז: דוח הוועדה פוברק מראש
על־ידי כוחות־השחור, שכללו את
חברי ממשלת־ישראל וסוכנים אמרי־

ה שתיקה הרועמת
יש שתיקות הרועמות יותר מרעמי שמיים. בזו היא שתיקתו סל מרדכי
נן־פורת.
לפני שלושה שבועות אירגן לעצמו בן־פורת מסע־פירסומת בטלוויזיה.
ובכך העלה מחדש את פרשת העטק״ביש בבגדאד משנת .1950 בעיקבות
שידור זה העלה.העולם הזה 23.11.83 שורה של תמיהות על חלקו של
בן־פורת בפרשה ההיא(.פצצות נגד יהודים -העסק׳ביש העיראקי׳).
על סמך ידיעות בלעדיות, קבע.העולם הזה־ כי המחתרת היהודית היא
ששמה פצצות במוסדות יהודיים בבגדאד. כדי לזרז את עליית היהודים
לארץ. בתקופת־הזמן שנקבעה על״ידי השילטונות העיראקיים ליציאה
חופשית מעיראק. בעיקבות פרשה זו נעצר בך־פורת על״ידי המישטרה
העיראקית בחברת יהודה תג ר, שליח מישראל ואחד מראשי הרשת. אך
בעוד שתגיד נדון למאסר־עולם, ושני חברים אחרים של הרשת נדונו
למוות והוצאו להורג, שוחרר בן־פורת באורח־פלא אחרי כמה ימים בלבד,
והוחזר ארצה. כל שאר חברי״הרשת נעצרו.
במקביל לגילויי.העולם חזה״ ,פירטם גם האלוף(מיל ) מתי פלד מעל
דפי.הארץ״ באותו היום תמיהות דומות.
בן־פורת לא העז להשיב לטענות המפורטות של.העולם הזה׳ ,אך הגיב
על דבריו הקצרים של פלד במיכתב למערכת.הארץ״ .שפורסם ביום 25
בנובמבר. הוא קבע. :התשובה לתמיהתו (של פלד) תינתן בכינוס
פעילי־ההעפלה מעיראק שייערך בתל״אביב ב־ 8בדצמבר שנה זו,
בהשתתפות ראש״הממשלה״.
בינתיים נערך הכינוס, וראש־הממשלה אכן נוכח בו. אולם בן־פורת לא
התייחס בכינוס אף במילה אחת לטענות החמורות שהועלו. הוא פשוט
התעלם מהבטחתו. ואילו יהודה תג ר לא בא לכינוס.
לאור שתיקה רועמת זו, גוברות התמיהות שיבעתיים, ושוב אץ כל
אפשרות לעבור עליהן בשתיקה.
לאור מצב זה, יש להקים ועדת־חקירה ממלכתית, שתחקור את כל
האירועים סביב העסק״ביש העיראקי, ובין השאר:
• מי נתן את ההוראה להניח פצצות במוסדות היהודיים בעיראק!
• איך נפלה הרשת בידי השילטונות העיראקיים!
• איך עלה בידי שרותי־הביסחון של בגדאד לגלות את בל חברי
הרשת!
• מה אירע בימי מעצרו של מרדכי בן־פורת, ואיך זה כיהן באותם
הימים כמתרגם מטעם המישטרה העיראקית (לדבריו)!
• באילו נסיבות שוחרר בן־פורת כעבור כמה ימי־מעצר בלבד, ואופשר
לו לחזור מעיראק לישראל!

>זדיש* :יות.זי*8דד<

קאיים.
אלא שטענה זו מופרכת מעיקרה.
עוד לפני שהחלה ועדת־כהן בפעולתה,
לא פיקפק שום אדם סביר בכר שיש
לאריאל שרון חלק נכבד במאורעות
שהביאו לטבח. השאלה היתה רק מהי
מידת האחריות, וכיצד התנהלו הדברים
בפועל-.
אחרי העדויות הפומביות הראשונות
בוועדה, היה ברור לגמרי שלא
יהיה שום מנוס מהרשעת שרון.
השאלה היתה, שוב, לגבי חומרת
ההרשעה הצפויה.
לכן היה זה טיבעי לגמרי שארליך
— כמו כל פוליטיקאי אחר בארץ —
יצפה להרחקת שרון ממישרד־הביטחון,
אם לא מן הממשלה בכלל.
רק טיפש יכול היה לחשוב אחרת.
וארליך — שאמר פעם ששרון יכלא
אותו בבוא היום במחנה־ריכוז — לא
היה טיפש.
עתונות הסקופ שלא היה
מנחם סגין ע 5ד לדירה
החדשה. אד הציבור לא
התרגש. בגין פ 5ר שייד
לעבר.

! ¥ע ח 1־ *1171111191 אסירים משזחרריס מן חכלא העיראקי
11 ! 11811/1 11#8\ / 1ערכו בערב־ההעפלה הצגה. הם שיחזרו
את ביגדי האסירים שלהם ואף כבלו את רגליהם בשרשרות־ברזל,
כמו בכלא. בן־פורת טעם אך במעט את טעמו של הכלא העיראק.

המאורע הגדול הגיע. רוח־הרפאים
של מנחם בגין עברה מדירה אחת
לשנייה.
המיבצע בוצע במוצאי־שבת,
בחשכה ובמהירות; ברור כי מקורביו
של מנחם בגין לא רצו שמנהיגם ייראה
לעיני הציבור, אלא ביעף. הצלמים,
שארבו לו יומם ולילה במשך חודשיים,
הנציחו את פניו של ארם תימהוני,
שדמה אך בקושי לבגין המוכר.
מה שקורה למנחם בגין הוא טרגדיה
אישית. אין לה עוד משמעות פוליטית.
היה זה סימן של בגרות ציבורית,
שהעברתו מדירה לדירה התקבלה בלי
התרגשות. הסקופ הגדול התנדף
באוויר. הוא נבלע בהמולת המאורעות
הגדולים, החל במערכה בטריפולי
וכלה בזעזועים הכלכליים בארץ.
הצהרון ידיעות אחרונות, שהשקיע
כסף רב כדי להשיג את התמונה,
פירסם אותה על כל שטח עמודו
הראשון. זה עורר עניין חולף — אך לא
יותר.
מנחם בגין כבר שייך לעבר הרחוק.
כדיברי השיר האמריקאי :״חיילים
קשישים אינם מתים/,הם פשוט
נמוגים...״
העולם הזה 2415

לקולגוע, ילדותו כבן מישנחת־תעש״נים עשירה, חחה עווחווות למצב הנלנל׳
והתובות׳ במדינת ׳שדאל ואומד :״משלם לא היה מצבנו גווע ותו!״

.חגעונח החברתית
שלי שגה לגמרי
מתחום שלם־העסקים
איו ל׳ חברם
תעשיינים״

ואיינו עירית ״עו-

.חוטנ חייי לדח־ ונשיר
מא שר ילד עני! י

הוא חולש על חברה שמחזור עסקיה הוא
120 מליון דולר בשנה, והוא בן 37 בסן־הכל.
אפשר לומר, ויש לכן כיסוי, שהוא ילד
שוקולד, שנולד עם כפית של כסף בפה, אך
למרות זאת, לא רצה להיכנס לעסק המיש־פחתי.
הוא חלם על חיים סטודנטיאליים
משוחררי״דאגה בארצות״הברית, על מוסי קה,
על חתיכות וטיולים. בגיל 25 היה לו
חשבון פתוח בבנק וחלומות על קולנוע, אן
אז פקד את מישפחתו אסון. אחיו הבכור,
דני, נהרג בתאונת מטוס, והוא נאלץ לוותר
על חלומותיו ולהשתלב בעסק המישפחתי.
כיום הוא מנכ״ל מיפעלי ״עלית״ ,אך הוא
אינו מסתפק בכף.
דוד מושביץ פעיל מבחינה פוליטית,
תורם לאמנויות השונות וידוע כמלאן
המושיע,של הקולנוענים בארץ. הקולנוע
הוא אהבת חייו.
בחווילתו שבהרצליה״פיתוח, סיפריית
וידאו ענקית. לדבריו ראה לן הכי הרבה
סרטים בעולם. יותר מכל אחד אחר.
מושביץ רווק מבוקש. כשאני שואלת

אותו מדוע לא התחתן עד היום, הוא צוחק
במבוכה ואומר שזה לא נובע מהחלטה. זה
פשוט יצא כך. בתקופה זו יש לו חברה
קבועה, הדוגמנית חלי גולדנברג. הם ביחד
כבר יותר משנה. לשניהם אהבה משותפת
אחת: הקולנוע.
בביתו, כשהכלבה ונוס רובצת למרגלות
הכורסה, נראה דוד מושביץ שונה מאוד
מהתדמית הציבורית שלו. לבוש במיכנסי
וחולצת ג׳ינס, צנוע מאוד, נבון כמו ילד,
ונמנע מכל עשיית פירסומת למיפעל שהוא
עומד בראשו.
הוא מסרב להכניס צלם לביתו. ביתו,

לדבריו, הוא מבצרו. למחרת היום, גם
במיפעל הוא מסרב להצטלם .״אני עוסק
יותר בענייני בספים ומבקר בבית״החרושת
פעם בשלושה שבועות. זה לא טבעי לראות
אותי עם השוקולד והפועלים,־ הוא אומר.
מושביץ נולד עשיר. בעיות כספיות
מעולם לא היו הבעיות שלי. אן נראה בי הוא
מודע לבעיות של עוני ומצוקה, ושאינו חי
במיגדל שן, מנותק מהסובב אותו. הוא
מעורב מאוד, אינו מהסס להביע בפומבי את
דיעותיו, שהפכו אותו לא־פופולארי בחוגי
המימסד והממשלה. יש כאלה המכנים אותו
המיליונר האדום. הוא מסתייג מההגדרה,

מבקש להדגיש שהוא חושב בשמאל וחי
בימין. הוא ממקם את עמדתו שמאלה
מהמרכז מבחינה פוליטית־מדינית, וימינה
מהמרכז מבחינה חברתית״כלבלית.
החוג החברתי שאליו הוא שייך בולל
עיתונאים, קולנוענים, אנשי טלוויזיה ואמנות.
אפשר לראות אותו מבלה ב״שמיים״,
כמו שאפשר לפגוש אותו אוכל ארוחת-ערב
ב״לה קורון״ .הוא אוהב לערוך מסיבות־גן
בביתו. הוא אינו מתבייש בכסף שלו, אך
דומה שגם אינו מנפנף בו.
התעשיין הצעיר הזה אינו חנוט בתוך
המיפעל שלו. איו הוא מהסס למחות על רצח

,מוטב להיוולד ילד עשיו־ו
הילדה בשכם, ולגנות במילים קשות ביותר
את ההידרדרות המוסרית הפוקדת את
הארץ הזו.
גם בדרך שהוא בוחר לפרסם את מיפעלו
ניכרות נטיותיו האישיות. כך הוא מעדיף
להשקיע את כספי הפירסום בפרס לסיפרות
יפה, תחת להשקיעם במיבצע״פירסום קונבנציונלי.

יש לך ״פסק־זמך?
בדרן־־כלל כן, אלא שכעת אני בדיאטה, אז
אני לא מחזיק את זה בבית.

• עבדתם קשה בדי להפוך את
המוצר הזה להיסטריה לאומית?
את רואה, זה עוד אחד מהמיתוסים שנוצרים.
עד היום כולם בטוחים שעשינו את זה בכוונה. אך
האמת/היא שהמוצר פשוט הצליח מעל ומעבר
ולא הצלחנו להדביק את קצב הדרישה של השוק,
ועם ישראל חשב שעשינו לו תרגיל.

מיוחדת. לא רציתי לעבוד בשוקולד. אחי דני
עבד בעסק, וכשהוא נהרג בתאונת־מטוס, נכנסתי
לעסק. זו היתה סיטואציה שלא השאירה בידי
הרבה אפשרויות, שעשתה לי את הברירה קשה.
עד לאותו מיקרה, לא התכוונתי להיכנס לעסק
של המישפחה. הייתי בן 25 והתמחיתי כעורן־־דין
אצל אמנון גולדנברג.

• רצית להיות עודך־דין?
הייתי אז בן ,25 צעיר ומאושר. התכוונתי
לנסוע לשנה לאמריקה, רציתי פסק־זמן. לא יודע
אם הייתי מחליט ללכת על עריכודדין, או לא. כל
האופציות בעולם היו פתוחות לפני, וזה דבר
שמאוד מאוד חשוב לי. זו היתה התקופה
המאושרת בחיי. העולם היה פתוח. יכולתי לקחת
כל מה שרציתי.

• היו לך חלומות בתחום האמנות?
היו לי לא רק חלומות. עמדתי לנסוע
לאמריקה בין השאר כדי ללמוד קולנוע. נרשמתי
ללימודים בפקולטה לקולנוע באוניברסיטה של
דנבר. זו היתה תקופה שקולנוע באמת נחשב
לאמנות של המאה העשרים. רציתי קולנוע.
חשבתי ללכת על זה.

• במה זה מתבטא, אתה מוכר פחות
קפה־נמם?
לא, זה לא מתבטא בדברים שפוגעים בעסק
שלי, אבל אני לא התעשיין הפופולארי ביותר
בחוגי המימסד הקיים.

• מספרים שפעם הוזמנה מישלחת
.תעשיינים לראש־הממשלה לשעבר,
מנחם בגין, ואתה התבקשת לא
להשתתף במישלחת, בדי לא לצער את
ראש־הממשלה.
אני לא אתייחס לזה, אבל אני יכול להגיד לך
שאני פחות מוזמן לפגישות עם שרים. אני לא
מוזמן לוועדות ממשלתיות ולא מוניתי אף פעם
כחבר במועצת־המנהלים של חברה ממשלתית.

• איכפת לך?
ראשית, זה לא איכפת לי ושנית, גם אילו זה
היה איכפת לי, להביע את דיעותי יותר איכפת לי.

• אומרים עליך שאתה חי בימץ
וחושב בשמאל.
כשמדברים על שמאל במדינת ישראל, צריך
להבדיל בין שני דברים. מבחינה פוליטית־מדינית,
אני נמצא שמאלה מהמרכז. נכון.
מבחינה כלכלית־חברתית אני נמצא במרכז
ואולי אף ימינה מהמרכז.

• במה התבטאה פעילותך ב,.שלום־
עכשיו״ ,לבד מתרימת כספים?
בכל דבר כמעט. באירגון, בישיבות, בהשתתפות
פיסית בהפגנות, בהרצאות, בחוגי־בית.
היום הפעילות של הגוף פחותה, אבל אני בקשר
עם התנועה למרות שאין לה עכשיו פעילות
ספציפית.

• אתה עדיין ממשיך לתרום ל״שלום־
עכשיו?״
כשהיה צורך תרמתי. אם הפעילות תחודש
ויפנו אלי, קשה לי להאמין שלא אתרום.

• אתה נחשב גדול התורמים של
..שלובדעבשיד?
לא יודע. לא עברתי על המאזן. תרמתי.

• התרומות מתבטאות במיליונים?
בלירות של היום זה בטח מליונים, בדולארים
זה הרבה פחות.

• נודע לי כי אנשי ״יש־גבול״ פנו
אליך ולהם סרבת לתרום. מדוע?

• אתם מעסיקים מישרד־פירסום
מתוחכם. אתה בטוח שזה לא היה
תרגיל?
להיפך. לגבי פסק־זמן הוכן מסע פירסוס
ענקי. כתוצאה מההיסטריה לא היה צורך בו,
ומישרד־הפירסום הפסיד כסף. אני לא אובייקטיבי
לגבי פסק־זמן, אבל זה באמת היה
משהו. מימדי ההיסטריה שאליהם הגיע הביקוש
הם לא בתחום הכלכלה, הם בתחום הפסיכולוגיה.
אלוהים אדירים, הרי בסך־הכל דובר בוואפלה עם
שוקולד.

• אתה אוהב שוקולד?
לאכול או להתעסק?

• לאכול ולהתעסק.
לאכול בטח. לגבי העיסוק, האמת היא
שכשאתה מתעסק בעסק כזה גדול, אתה שוכח
שמדובר בשוקולד. בשלב כזה אין הבדל בין
שוקולד ומחשבים.

• בכל זאת, עיסוק במחשבים שונה
מעיסוק בשוקולד, הרי מדובר בראש
ובתיחסום.
זה נכון לגבי ההמצאה, אבל כשיש לך המוצר
המוגמר. זה אותו הדבר. אני מניח שעובד
בחברת־מחשבים יותר מתוחכם מאשר זה העובד
בתחום השוקולד, אך בשטח הניהול אין הבדל.

• נולדת לתוך השוקולד. האם יכולת
לבחור בדרך אחרת או שהיה ברור
שתיכנס למיפעל כשתהיה גדול?
זו שאלה מאור מסובכת. ראשית, בטח שהיתה
לי ברירה. לא כיוונו לי אקדח לראש ואמרו לי —
אתה מוכרח. אצלי נוצרה סיטואציה מאוד

16 1

אני אוהב לכתוב וכותב די טוב וזו היתה עוד
אופציה. רציתי לכתוב.

• אתה כותב גם כעת?

האמת היא שזו היתה שנה מאוד קשה בחיי.
אבלי-זו היתה החלטתי והלכתי על זה. התחלתי
כסגן מנהל־מכירות, והחלטתי שאם לקחתי על
עצמי את העניין, אז מה שלא אעשה, אשתדל
שהמערכת לא תשחוק את הזהות העצמית שלי.
ובאמת, אני משתדל לתפקד מקסימום טוב, בלי
שהאינריווידואליזם שבי ׳יישחק.

• למה אתה מתכוון?
זה מתבטא בזה, שמצד אחד אני מקדיש את
כל זמני לניהול המערכת העסקית, ומצד שני
המערכת החברתית שלי שונה לגמרי מזו של
עולם־העסקים. החברים שלי הם מתחום
העיתונות, הקולנוע והאמנות. אין לי בכלל
חברים תעשיינים, מלבד מיקי שטראוס.
זה מתבטא בזה שאני לא מהסס להביע ריעות
פוליטיות, למרות שאני יודע שזה לא נבון מצירו
של איש־עסקים להביע ריעות הנוגדות את
ריעות המימסד, ולמרות שאני יודע שזה עלול
להזיק. זה מסוג הוויתורים שאני לא מוכן לעשות.

• העובדה שאתה מביע את דיעותיך
הפוליטיות מפריעה לך בעסקים?
אני מניח שכן.

• יש כאלו הרואים ברצח הילד
ניקמת דמם של הרוגי האוטובוס.
ניקמת־דם היא מסורת של הלבנט, ואני 7
רואה את עצמי חלק ממסורת זו.

• סוף־סוך אנחנו משתלבים במרחו
יותר מדי מהר ולא בדרך הנכונה. זה מעב
צמרמורת. דמם של הערבים בשטחים הפקר לנ
מופקר יהודי! אני לא יודע, אני נולדתי באו
שבה כולה סוחבים על גבם מסורת ונטל השוא
ושאנחנו מרשים לעצמנו שבמדינה שלנו יק
מקרים כאלה, זה לא ייאמן.

• מדוע, אם כך, אתה ממשיך לקיי
יחסי מיסחר עם ההתנחלויות?
אני לא חושב שאני יכול דרך עלית לקי
מילחמה על דיעותי הפוליטיות. זה לא רציני7.
למכור שם שוקולד, זו לא הנקודה.

• האם היית פותח חנות בשטחים׳
עובדה היא שלא רק שלא פתחנו חנות, גם7
הקמנו מיפעל.

• מה אומר אביך, מארק מושביץ, נ
מעורבותך הפוליטית?

לא. בנושא זה אין לי בעיות. חלק מסכים׳
לדיעותי, חלק לא. אחד השותפים, חו
מועצת־המנהלים, ארנס, הוא בן דודו ע
שר־הביטחון, מוותיקי חירות. אנחנו מתווכח
על פוליטיקה. אין בינינו הסכמה, אבל ברגע ש
מגיע לעסק, אנחנו מגיעים להסכמה מלאה. ן
אבי הוויכוח הוא לא כל״כך על התוכן, אלא ן
ההתבטאויות, שלדעתו סותרות את תפקידי.

בינתיים אני כותב לעצמי רשימות. פירסמתי
שלושה מאמרים בנושאים פוליטיים. תסריטים
אני כותב בראש. עדיין לא העברתי לנייר את
התסריטים שרצים לי בראש.

• עמדת לנסוע לארצות־הברית
ללמוד קולנוע, לחיות חיי סטודנט.
פיתאום, בעיקבות האסון שאירע
במישפחה, נאלצת להיכנס למישמעת
נוקשה של עבודה במפעל, שבעצם לא
עניין אותך. איך הסתדרת עם זה?

מאוד מאוד חרד ממנה. המצב הוא אירוני. ראק
הפלסטינים מסתייגים מאסון האוטובוס, ואצל
רוצחים ילדה ערביה ואין מי שמסתייג.

• האם יש לך בעיות עם שותפי
בגלל התנהגותך הפוליטית?

.,הייתי רוצה שלבני תהיה זכות־הבחירה מה להיותז־

כן, אבל עם ישראל נכנס להיסטריה גם
כשמכבי תל־אביב זוכה בגביע־אירופה. אנחנו
עם היסטרי.

.אף!(אוון שתרבה
מאוד!דפערם יפשטו
וגל. מעונה פחה
מחוחנמה יגלו שלא
השיגו אח האינפלציה,
היא הטביע אותם־

אבי נמנע כל חייו מאיזושהי פעילו
פוליטית. הוא לא תמיד מאושר מהפעילות שק
לא כל־כך לגופו של עניין. לדעת אבי מי שעונ
בעסקים לא צריך לעסוק בפוליטיקה.

תעשיין דויד מושביץ עם חברתו הלי גולדנברג
• זה לא מוזר שעם שלם נכנם
להיסטריה בגלל וואפלה?

העובדה היא שכולנו יודעים שלא יתפסו או
המטורף שרצח את הילדה. זה ברור שלא יתפג
אותו. אף אחד, לא ראש־הממשלה, לא הרמטב״
ולא שר־הביטחון אמר מילת הסתייגות אחת, וז
לדעתי משקף את הדבר הכי נורא שקור
במדינה. זה תהליך של הידרדרות מוסרית שאנ

היו לי שיחות עם האנשים. מאוד התנגדתי
למילחמה שקוראים לה שלום־הגליל. אבל מצד
שני, אני מאוד מאוד מתנגד לסרבנות. זהו תקדים
מסוכן דו-וקא לאלה המתנגדים לשרת בלבנון.
אני חושש שזה יילקח כדוגמה כשיצטרכו לפנות
את המתנחלים, וזה יחזור כבומראנג. כל זמן שאין
הוראה לבצע פשע־מילחמה, צריך למלא את
חובת השירות.

• ומה אם בדיעבד מסתבר לך שאתה
מבצע פשע־מילחמה?
מה אני אגיד לך? לא הייתי רוצה להיכנס
לעורו של אותו טייס שקיבל הוראה להפציץ
מיבנה מחבלים בביירות, ותוך כדי זה פגע
בבית־ספר. אני מאמין כי המילחמה עצמה היא
טעות מדינית־פוליטית־מוסרית, אבל אינני מכיר
בה כפשע־מילחמה, חוץ מצאברה ושאתילא.
לדעתי, האחראים לא נתנו מספיק את הדין
למרות שההליכים מוצו.

• מהי השקפתך הפוליטית?
אני מאמין בוויתור על השטחים תמורת
שלום. אני מאמין שההתנחלויות זה הדבר הרע
ביותר שקרה למדינה מבחינה מוסרית ומבחינה
כלכלית. לדעתי, מצבנו הכלכלי היה הרבה יותר
טוב בלי ההתנחלויות. מה שקורה בשטחים זה
דבר נורא. רצחו ילדה ערביה בשכם. תמיד אפשר
להגיד שיש מטורפים בשני הצדדים. אבל

• איך זה להיוולד ילד עשיר?
אני מניח שזה יותר טוב מאשר להיוולד י
עני.
אני מוכרח להגיד שכילד לא הייתי מודע ל
בזמן שהייתי ילד, היה פחות הבדל בין עשיו
ולא־עשירים. זה לא כמו היום. שמעתי ש
ילדים שמגיעים לתיכון עם המכוניות הפרטי
שלהם. בתקופה שהייתי ילד, לא היה הבדל בו
היומיום ביני ובין ילדים אחרים. לא היתה
מודעות של בן־עשירים.

• גדלת בבית גדול יותר מאע
האחרים?

גרנו בדירה ברחוב אלקושי, לא רחוק מבי
של בגין. אחר־כך גרנו מול הבימה, בדי
שהיתה יותר גדולה משל האחרים, אבל לא היי
ילד מבודד בגלל זה. לא זוכר שזה היה משמעו!
כסטודנט, היה באמת הבדל. אני יכולתי לעע
חיים, בזמן שאחרים היו צריכים לעבוד. היי
רוצה פעם להבין כיצד זה להתמודד עם קש
כלכליים יומיומיים. להבין — אני מנסה. לחו
— אני חושב שלא. לא חושב שאני בן־א
אטום, שלא מבין את זה שיש אנשים שיש ל
בעיות כלכליות. מצד שני, אני מספיק חכם1
לדעת שלהיות עשיר זה חשוב, אבל לא ז
חשוב.

• לך קל להגיד.
זה עדיין לא עושה את זה לא־נכון.

• אתה מגשים רצונות תודות
לעובדה שיש לד כסך?
אותם רצונות שתלויים בכסף, שהם אגב לא
כל־כך רבים, אני מגשים. אבל לא כל רצון אפשר
להגשים באמצעות כסף.

• אומרים שתרומות שאתה תורם
לאמנות והתמיכה שלך בקולנוענים
צעירים, נעשים בדי לנקות את מצפונך.
לא. אינני חושב שזה בשביל לנקות מצפון.
אני עושה את זה משלושה טעמים: קודם כל, כי
אני בהחלט חושב שזה נותן תדמית מאוד טובה
לעלית. התחום היחידי שאולי אפשר להצביע
עליו כעל תיסכול פרטי שלי, הוא הקולנוע.
בקולנוע אני עוזר לאחרים להגשים חלומות
שלהם, מכיוון שאני לא מגשים חלום שלי. מעבר
לזה, בסדר העדיפויות הנוכחי שקיים במדינה, אם
נוסף לכל גם התרבות תגווע, אז לאנשים יהיה
מאוד קשה לחיות בארץ הזו.

• כל מי שעושה סרט פונה אליך.
אתה נענה לכולם?
האמת היא שאני מקבל כל פניה, אבל לא
נענה לכל פניה. אני קורא כל תסריט שמובא
לפני ואחר־כן־ אני מחליט במה להשקיע.

• מי שמך לקבוע אם תסריט הוא
טוב או לא טוב?
אני סומך?ל שיקול־דעת עצמי, ואחרי הכל
מדובר בכסף שלי.

• שלך או של החברה?
הרבה פעמים ההשקעות הן פרטיות שלי.
הסלקציה היא באמת הטעם האישי שלי. אני
מאוד גאה שהשקעתי בחמסין ובטרטיט של
דני וקסמן. אני מאוד גאה שהשקעתי באות קין
של אורי ברבש. אני גם משקיע בסרט החדש שלו
מאחרי הסורגים. ישנה עוד רשימה ארוכה של
סרטים שהשקעתי בהם.

• השיקול שלך בהשקעה הוא
פוליטי?
לא. בכלל לא. מדובר בטעם אישי.

• מתי אתה לוקח פסק־זמן, כדי
לעשות את הסרט שדד?
אילו היית שואלת אותי, אם אני חולם לעשות
את הסרט שלי, זה היה נכון׳־ותר. אלא שהגדולה
בחלומות היא, שאסור להגשים אותם.
בינתיים אני משתעשע בחלום וזהו הפינוק

• לא מפריע לך שההתייחסות הראשונית
של אנשים אליך היא הרצון
לקחת ממך כסן?
היה שלב בחיים שהיתה לי עם זה בעיה. אבל
זו הפסיקה להיות בעיה, ואני שמח על היכולת
שלי לעזור לאנשים ולכן לאנדים אין בעיה
לפנות אלי.

• מה הרעיון שמאחרי ״פרם עלית״
לספרות יפה?
החלטנו על הפרס במקום לעשות פרופגנדה
לעלית. החלטנו לנצל את העובדה שמלאו
לעלית 50 שנה, כדי להרחיב את הפעילות
בתחום התרבותי.
המדובר ב־ 20,000 רולר. זהו הפרס הספרותי
הגבוה ביותר במדינת ישראל. אני חושב שאם
הפרס הזה יאפשר לא״ב יהושע שנת שבתון — זו
תרומה יפה מאוד.

• אחיך עבד בעסק, ואתה לא. האם
מלכתחילה ייעדו את אחיך לנהל את
העסק ואותך השאירו בחוץ?
מגיל צעיר יחסית אחי אמר שהוא רוצה
לעבוד בעסק. אני לא. אבי מאוד רצה ששנינו
נעבוד. לאחי, שהיה מבוגר ממני בשלוש שנים,
היו יחסים קרובים מאוד עם כולנו. מותו היה קשה
לכולם.
הקמנו על שמו את בית דני, שהוא לא מיפעל
חד־פעמי. יש בו כל הזמן פעילויות שוטפות.

• ילדיו של דני מעורבים במיפעל?
הם בני 13ו־ . 14 הם מבקרים במיפעל. עופר,
הבן, גם הדליק את נר־החנוכה.

• הם, בעצם, הדור הרביעי של
״עלית״ .היית רוצה שימשיכו את
מסורת השוקולד במישפחה?

דויד מושביץ עם אביו מארק (לידו אלי הורביץ, נשיא התעשיינים)
.,אבי אינו תמיד מאושר מפעילותי הפוליטית!״
בארץ לא גדל קפה ולא גדל סוכר. אנחנו
חייבים לייבא את מה שלא מיוצר בארץ. פה ושם
אנחנו מייבאים מוצרים בגלל אילוצי־השוק.
האמת היא, שהרעיון של ״קנו כחול־לבף
והעובדה שאנחנו נאלצים לייבא — לא תמיד
מתיישבים ביחד.
הרעיון הוא להגיע למצב שבו לא יהיה כדאי
לייבא. מאוד נשמח אם לא.ניאלץ לייבא.

• אילוצי־השוק כופים עליכם לייבא
גם סיגריות אמריקאיות?
זה נכון שאנחנו עומדים לייבא סיגריות
כאמל. אבל הם כבר יובאו קודם. פנתה אלינו

מילחמות־עולם או, להבדיל, מישטרי־הקולונלים
בדרום־אמריקה.
קשה להביא דוגמה ספציפית למה שיקרה, כי
במדינה דמוקרטית עוד לא קרה דבר כזה, ואני
פוחד לחשוב על מה שקרה בגרמניה.
המיתון הוא עניין שולי. אז נמכור * 5פחות
שוקולד. נתמודד. אבל להתמודד עם ממדים
כאלה של אינפלציה? אין שום ספר שיכול ללמד
זאת. אין שום תקדים.
אם יש משהו שגורם לי לא לישון בלילה, זו
האינפלציה האדירה והמחסור בדולארים.

• שוקולד זה לא לחם. אתה לא חושש
שיפסיקו לקנות שוקולד?

אם עופר היה שואל אותי מה לעשות כשיהיה
גדול, הייתי מייעץ לו שלא ללכת לעסק.

אנשים מוכנים לוותר על כל דבר, רק לא על
הקפה בבוקר. אני לא מודאג.

•למה?
עופר הוא הדור הרביעי. כבר הדור השלישי
מתחיל להיות בעייתי. דור רביעי הוא בעייתי
מהאינרציה של הטבע. מגיע שלב שבו חברה
צריכה להפסיק להיות חברה מישפחתית, מכיוון
שהקירבה בין השותפים הולכת וקטנה עם כל דור
נוסף והמשותף מועט יותר.
אני מאוד מקווה שהבחירה של עופר לגבי

• תיאלצו לפטר עובדים?
מקווה שלא. אך יתכן שאם תהיה ירידה
במכירה של 5־ 10 אחוז, לא יהיה מנוס. אבל זה לא
יהיה דראסטי כמו במיפעלים אחרים.
אני צופה תהליך שבו הרבה מאוד מיפעלים
יפשטו רגל, מיפעלים פחות מתוחכמים יגלו שלא
הצליחו להשיג את האינפלציה והיא תטביע
אותם. הרבה מאוד עסקים נמצאים כעת בתהליך
של פשיטת־רגל, בלי שהבעלים ידעו על כך.

• מה, לדעתך, יפתור את הבעיה?
קיצוץ דראסטי בתקציבי־הממשלה ומדיניות
שתעורר בצורה מאסיבית את היצוא. לצערי,
שר־האוצר החדש אומר הרבה יותר מדי דברים
יפים. הוא כנראה חניך התנועה הרוויזיוניסטית
ומאמין שהדברים נעשים בכוח המילים.

• אולי הפיתרון הוא מעורבות
ממשלתית גדולה יותר?
חברת גיי־אר רונלדס, שהיא אחת החברות
הגדולות בארצות־הברית. החברה רצתה ליצור
קשר עם חברה תעשייתית ישראלית. אגיד לך
את האמת: אי־אפשר לומר,לא׳ להצעה כזו.

• אין בזה צביעות?
נבדיל בין שני דברים: אנחנו טוענים שיש
להעדיף תוצרת־ישראל, אבל יש שיקולים עיס־קיים
ספציפיים, שאי־אפשר להתעלם מהם.
בחיים בכלל יש סתירות בין דברים שאתה אומר
.ובין דברים שבחיי היום־יום.
אנחנו חברה שעושה מחזור של 120 מליון
דולר בשנה, אז אם יש לנו אחוז אחד של יבוא —
זה לא משמעותי.

דויד מושביץ (שני משמאל) עם אמו יהודית*
..כילד לא ידעתי שאני עשיר!״
בהתגלמותו. אלא אם כן, הסרט שלי יהיה טוב.

• אולי מה שמונע אותך מלעשות
את הסרט הוא הפחד שמא הסרט לא
יהיה מספיק טוב?
אולי. בכלל, בכל מה שאני עושה אני פוחד.
אני פרפקציוניסט. כל דבר שאני עושה צריך
להיות הטור ביותר. אולי את צודקת, אולי מפני
שאני לא מאמין שאעשה סרט טוב, אני לא עושה
אותו. אני צריך ללמוד עוד הרבה בנושא
הקולנוע. כל תסריט שאני קורא הוא בבחינת
לימודים. אני רואה המון המון סרטים. כאדם לא
מיקצועי, שזה לא עיסוקו, אני מוכן להמר שאני
האיש שראה הכי הרבה סרטים בעולם. יחסית, אני
חושב שקראתי הרבה מאוד על קולנוע. כאדם
שזה תחביב אצלו, אני די יודע מה קורה בקולנוע.

עתידו תהיה לגמרי חופשית, ולא תוצאה של
סיטואציה שלתוכה הוא נולד.

• אתה בוודאי תפרוש באיזה גיל.
אצלנו גיל הפרישה הוא ,65 והחוק תופס גם
לגבי הבעלים. אני מניח שאפרוש קודם. אומרים
לי שאמרו את זה קודם, לפני, כשהיו בגילי. אני
מאוד מקווה שזה לא יישאר בגדר אמירה.

• איך מתיישב עניין כחול־לבן עם
העובדה שאתם מייבאים מזון ועומדים
לייבא סיגריות?
* לידו: גיסתו גבי, אלמנת אחיו דני מושביץ,
ובעלה השני משה רשל.

• כיצד אתם נערכים למיתון?

צריכה להיות מעורבות ממשלתית, וקיימת
היום מעורבות — בעיקר בתחום הפיקוח על
המחירים. דברים שהיו ברורים באינפלציה של
עשרה אחוז, בלתי־אפשריים באינפלציה של

אין היום ריווחיות ביצוא, בגלל מדיניות־הממשלה.
לא כדאי להשקיע בתעשיה, כי אין
עידוד להשקעות. לעובדים לא כדאי לעבוד
בתעשיה. זה לא פשוט. לנהל מיפעל תעשייתי זה
לא פיקניק.
למיטב ידיעתי, לא נפתח אף מיפעל בשנתיים
האחרונות, בעוד שהיו שנים שבהן נפתחו 20־30
מיפעלים בשנה. היצוא שלנו יורד, היבוא עולה.
אלה דברים מאוד מדאיגים. אני חוזה חזות
מאוד־מאוד שחורה. לא יכול לתת תסריט, אבל
כשאני חושב על כל תסריט —הוא מאוד שחור.

אני חולק על אלה הנערכים לתקופה של
מיתון. אנחנו נערכים לאינפלציה של *.400
כולם משווים את המיתון לזה שהיה ב־. 1965
שוכחים שאז היתה אינפלציה של * 10 בשנה,
והיום זו אינפלציה של * 10 בשבוע, אני חושש
שאנחנו עלולים להגיע למצב שבו המערכת כולה
תחדל לתפקד.

• ״מכבי־תל־אביב״ בכדורסל ו״בני־יהודה״
בכדורגל, שתי קבוצות
ש״עלית״ מטפחת, נמצאות כעת במצב
לא הכי־טוב בעולם .״בני־יהודה״ היא
האחרונה בליגה ,״מכבי״ כבר לא מה
שהיתה פעם. אתם תסירו את חסותכם
מהקבוצות?

• אז נדבר על האמרת המחירים. איך
אתם נוהגים כיוס?

לא, להיפך. אם הקבוצות יהיו בצרה, נעזור
להן יותר.

פעם היינו משנים מחירים פעמיים בשנה,
אחר־כך עברנו לפעם בשלושה חודשים, והיום
אנחנו משנים מחירים פעם בחודש. אני חושש
שלא יהיה מנוס משינוי מחירים פעם בשבועיים.
ואז יגיע הרגע שבו נשנה פעם בשבוע,
ואחר־כך ניאלץ לשנות מחירים כל יום. זה יהיה
הרגע שבו המערכת תפסיק לתפקד. הדוגמה
המפחידה ביותר היא גרמניה שבין שתי

תומכים

• בכמה
ב״מכבי״?

בסן!

אתם

זה סור. הסוד הכי־כמוס במדינה.

• למה סוד?
אגיד את האמת: בזמנו החלטנו שזה סוד. היום
.זה לא משנה. נותר רק האתגר לשמור סוד
במדינה כמו שלנו.

₪ 8₪מ 0 ₪ 0אלאמה.

העולם הזה 2415

אילמלא הופיעו הדברים
בדיברי־הכנסת, ספק אם היה
מישהו מאמין שכך התנהל הדיון
על עיצומי־העובדים בנמל-
אשדוד ועל פגיעתם בתוצרת
החקלאית שיועדה ליצוא.
יושב־ראש הישיבה, משה
שחל, מהמערך :״רשות הדיבור
לח״ב (המפד׳ל) אליעזר
אבטבי. הוא איננו, משמע
שיוותר על הצעתו לסדר. הצעה
באותו נושא ח״ב (המערך)
אברהם בץ־עוז. איננו
באולם. הצעה באותו נושא —
* ח״כ (חרות) מאיר כהן־
אבידוב. גם הוא איננו באולם.
ינמק במקומם ח״כ (המערך)
אריה נחמקין. גם הוא איננו.
הצעה באותו נושא ח״ב (התחיה)
חנן פורת. גם הוא איננו.
נעבור לנושא הבא בסדר־היום״.
בחלק מהדיון שנערך על
הודעת ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, על ביקורו בארצות־הברית,
לא נבח איש מהקואליציה
— לא ח״כים ולא
שרים. ח״כ שינוי אמנון
רובינשטיין הציע שהדיון
יופסק עד שיגיע שר כלשהו.
שאל שחל :״ומה אתה רוצה
שנעשה בינתיים, נשיר שירה
בציבור?״ התערב ח״כ העבורה
חיים דמון :״עכשיו חנוכה. אז
נשיר שירי־חנוכה.״
באותו דיון הזהירה ח״כ
ר״צ שולמית אלוני, שישראל
עלולה להפוך לגרופי של אר־שר־התיקשורת,
צות־הברית.
מרדכי
ציפורי, התעורר מתנומה
קלה ושאל :״מה זה
גרופיי״ הוא זכה בהסבר מפורט.
בזמן נאומו של ח״כ חד״ש
מאיר וילנר, שאל ציפורי:
״ומה עושים הסורים בלבנון?״

מה 1למדו הסזר 1את מרדכי ציפה־י
ומי ל א הי המחזיראתימית

תחת וילנר, השיב ח״כ העבודה
חיים בר־לב :״מערכת טלפונים
שעובדת.״
באותו דיון אמר ח״כ
המערך שלמה הלל, בקריאת־ביניים
:״אילו המערך היה
בשילטון, לא היינו מחזירים את
ימית!״ ח״כ התחיה גאולה כהן
העירה ברצינות :״עם זה אני
מסכימה.״
בשבוע שבו היה נדמה כי
מאיים משבר על ממשלתו של
שמיר, פנה מישהו מצמרת
הליכוד לאסטרולוגית מרים
תמיר וביקש את חוות־דעת
הכוכבים לגבי אחד האישים
המרכזיים בממשלה. היא סירבה
לגלות מה היתה תשובתה לאותו
אדם, אך נאותה לומר מה היו
הדברים הכלליים שאמרה לו.
״הממשלה הקיימת תסבול
מאי״יציבות. אני רואה שינויים
פרסונליים שיתחוללו בה. המערך
אומנם יחזור לשילטון, אך
אינני רואה את התאריך. אריאל
שרון לא יצליח מבחינה
פוליטית בעתיד. עזר וייצמן
ישוב בקרוב לחיים הפוליטיים
ואילו סגן ראש־הממשלה, דויד
לוי, לא צריך להיות מודאג. הוא
יצליח, למרות כל המיכשולים
שבהם הוא נתקל כיום״.
אנשי תוכנית־הרדיו יש
עניין, בהגשתו של גבי גזית,
ניסו להביא לשידור השבוע
מישהו ממקורביו של ראש־הממשלה
הפורש, מנחם כגין.
מפיקת התוכנית טלי השילוני
שוחחה עם עוזרו, יחיאל
הדישאי. זה ענה :״אני לא בא!
לא מתחשק לי!״ היא טילפנה
למי שהיה יועצו לענייני
תיקשורת, אורי פורת, והוא
הסביר שהוא יהיה מוכן להת־

ראיין בתוכנית, רק אחרי שבגין
יעבור לדירתו החרשה. עתה
מחכה גזית שפורת ימלא את
הבטחתו.
ח״כ חרות מיכאל קליי־נר
וח״כ מפ״ם דם זכין שבו

שכאן אתה משבח אותי. רק אל
תעשה זאת בארץ״.
באחד הערבים זומנו מחולות למופע השניים ישראליים, שהתקיים באולם־
ספורט גדול בבירה. בעוד

שהוא מדבר שטויות, אי־אפשר
להבין אף־מילה, ממש כאילו
דיבר יידיש.״
הפתעה ציפתה לפירסומאי
יורם ברנע כשאיחר לשוב
לביתו ביום השישי שעבר.

11 יושב ליד בנו, הרמטכ״ל משה לוי, בכינוס עולי״עיראק, שהתקיים בסוף השבוע
באולם בית־החייל בתל״אביב. האב, שישב בשורת המכובדים, בא לאירוע ביחד עם
צידו השני של משה לוי ישב הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון, מרדכי אליהו.

111ן 11111 מפהק פיהוק גדול ולא מצליח להבליעו
\ | 111 בכף ידו. שר־העבודה־והרווחה, שנולד
| 1 11111
בתוניסיה, היה אורח כבוד בכינוס עולי עיראק. הוא הושב לצידו של
שר-המישטרה לשעבר, איש המחתרת העיראקית, שלמה הילל.
העולם הזה 2415

מסיור משותף בארגנטינה כשליחי
וועדת־העליה־והקליטה
של הכנסת. בפגישות שהיו
לשניים עם יהודים מקומיים,
העירו השומעים את תשומת־לב
האורחים מישראל לסיסמות
אנטי־שמיות שצויירו ברחובות
הבירה, בואנוס־איירס. אמר להם
קליינר :״למה כולכם רואים את
הכתובות על הקירות ואף־אחר
לא רואה את הכתובת על הקיר?״
במהלך הסיור גילה זכין
גישה אופוזיציונרית, רק כשבא
במגע עם ישראלים שנמצאים
בארגנטינה במילוי תפקידם.
לעומת זאת, הוא הביע דיעות
הזהות לדיעותיו של קליינר.
כאשר הם הופיעו לפני יהודים
מקומיים. על כך זכה בשבחים
מח״כ חרות. אמר לו זכין :״טוב

השניים מחפשים את מקומם
בקרב הקהל, נשמעו לפתע
צעקות בעברית :״רב! מיכאל!״
הם חיפשו את האיש שמאחורי
הקול, ומצאו את ח״כ הליברלים
הקשיש צבי רנר יושב בין
צעירות יהודיות. רנר היה אורח
הציונים הכלליים בארגנטינה.
אחיו של עציר טילפן
לעורכת־הדין עדנה קפלן
וביקש ממנה לגשת בדחיפות
לבקר את אחיו בבית־המעצר.
כאשר שאלה עורכת־הדין מה
הדחיפות, הסביר לה האיש כי
אחיו הוכה בבית־המעצר, כה
אנושות, עד כי התחיל לדבר
יידיש. הסניגורית הנבוכה לא
הבינה ושאלה למה הוא מתכוון,
ואז הסביר לה המטלפן :״את לא
מבינה? הם הרביצו לו כל־כך

מודעה שהכין עבור מלון באילת,
ושהופיעה באותו שבוע בעיתונים,
שימשה בידי אשתו
עתליה אמצעי־לחץ ליציאה
לחופשה באילת. המודעה,
שכותרתה הכן אשתך לחורף
הוגדלה פי־ארבעה, הודבקה על
המראה בחדר־האמבטיה שלהם,
ועתליה הוסיפה בכתב ידה :״אני
מוכנה. מתי נוסעים?״
קבוצת אסירים היתה
אורחת קיבוץ גיבעת־חיים, שם
טוב של
הוצג המחזה
התיאטרון הקאמרי. בהפסקה
הוזמנו הצעירים אל מאחרי־הקלעים
והשחקן עודד תאומי
התעניין אצלם איך הם
נהנים .״האם אתם יושבים
קרוב?״ הוא שאל .״כן,״ השיב
אחד ,״אנחנו יושבים בכפר־יונה
לא רחוק מפה.״

מה אכד משה דיין ערב מות! ומה המשותף
ב?,הפירסומא, דויד ארמוז והמלונאי אלי פאפושדו
מה אכל משה דיין ערב
מותו? השבוע, ביום חנוכת מרכז
הלימודים על שמו, באוניברסיטת
תל־אביב, נזכר המיס־עדן
הנרי קומן בארוחה האחרונה
של שר־החוץ לשעבר.
קומן, עולה חדש מצרפת המנהל
כיום את מיסעדת לה קסטל
ביפו העתיקה, ניהל לפני
שנתיים את המיסעדה לה
בוזיולה הצרפתית, השוכנת מול
המיסעדה קסבה ברחוב ירמיהו
בתל־אביב. את האוכל בישלה,
כאז כן היום, אשתו אליאן. דיין
נהג לאכול במיסעדה מדי שבוע,
לצידו של מורים בנין, חבר
מיסדר אבירי הגריל. הוא נהג
להזמין כבד-אווז וחסילונים
בטעם ביתי. בשבוע האחרון
לחייו הוא בא למיסעדה עם
אשתו רחל ועם בנין וביקש רק
סלט־ירקות ודג פורל מעושן.
הוא חש שלא־בנוח וביקש
מקומן שיסגור את המזגן. דיין,
שאהב לאכול, אפילו לא סיים
לאכול את מה שהוגש לו. כעבור
יום אושפז ואחר־כן־ נפטר.
ח״ב מפ״ם, יאיר צבן,
התייחס בחיוך להצעת דחוק על
שינוי חוק הרווחה, שבו?.ודגש
שינוי סמנטי בלבד .״כל הויכוח
כאן הוא כמו ויכוח. ל סוג

לים׳?״ שאל הסניגור את קצין
המישטרה. הקצין ענה כי אינו
מבין במה מדובר. עורך־הדין
פלדמן הסביר לו כי זהו מונח
ידוע, ומשמעותו כי המישטרה
תוריד את העציר לשפת״היס,
בעיקר לחוף־הנכים בהרצליה,
ושם יכו אותו עד שיחליט
להודות באשמה.
נאווה אישתו של מנכ״ל
תיאטרון חיפה נועם סמל,
ואחותו של הזמר שלמה
ארצי, עסוקה בתירגומה השני
למחזה לתיאטרון. בתחילה היא
תירגמה את הניצול ועתה היא
מתרגמת מחזה שיועלה בקרוב
בצפון, בשם המשיח.
ביום החמישי שעבר נכנסה
למיספרה ברחוב אבן־גבירול
בתל־אביב אשת היהלומן ניצה
סימון קדמון, בתו של הצייר
יוחנן סימון. היא ביקשה
להתרים את הנוכחות עבור הועד
למען החייל. במקום פגשה
סימון־קדמון, ילידת קיבוץ גן־
שמואל, את הזמרת ירדנה
ארזי .״אולי את מוכנה לתרום
עבור דובונים לחיילים?״ ענתה
ארזי :״אינני מאמינה בדברים
האלה.״ המתרימה עצמה תרמה
שתי תמונות בשווי של 200
דולר למיבצע שמארגנת זהבה

(״פפו״< ססושדו, ולפירסומאי
דויד אדמון, שסעדו ביום
השישי שעבר באולימפיה.
בסוף הארוחה החליטו, אחרי
משא־ומתן מייגע, שהמשלם הוא
מי שיוכיח שהוא הצעיר ביותר.
אלון הסביר שהוא המבוגר שבין
השלושה, ולכן הוא שמח להיות
מוזמן. כאשר שאל ארמון את
פפו בן כמה הוא, התברר
ששניהם בני אותו גיל. כאשר
שלפו תעודות־זהות התברר כי
ארמון צעיר מפפו ביומיים.
התברר גס כי שניהם חגגו
השבוע את יום־הולדתם. פפושדו
נולד ב־ 5בדצמבר 1937 וארמון
ב־ 7בחודש באותה שנה. שניהם
בני מזל קשת, וארמון ציין עוד
פרט המשותף לשניים, שחגגו
את יום הולדתם ה־ .46 לפני שנה
קרא ארמון בהורוסקופ השנתי
של בני המזל, שצפוייה להם שנה
קשה מבחינה אישית. ואכן, על
השניים עברה שנה קשה ביותר.
מבקר המדינה יצחק
טוניק היה אורח־כבוד בתחנת־הכוח
מאור דויד בחדרה. הוא
סייר במקום, שנקרא על שמו
של סגן שר־התחבורה המנוח
דויד שיסמן לצד יושב־ראש
חברת־החשמל, דירקטוריון דויד ו״ג׳וקי״) הגואל. טוניק

שיעלה לדוכן ויביא לקריאה
ראשונה תיקון.לסעיף מסויים
בחוק פקודת־העם. קרא
ממקומו ח״כ הליברלים אלי
קולאס :״איננו!״ התערב ח״כ
המערך ׳טבח וייס :״,אדוני

עצמו בכל־יום.״ שר החקלאות
פסח(״פייסי״) גרופר התערב:
״תעבור לחוק הבא.״ כהן־אבידוב
הסכים בלית־ברירה :״נעבור
לחוק הבא, אותו יביא שר־החקלאות.
לא יתקיים דיון,

| | ו 1 7 | ¥ה 1מרכיב את מישקפיו השחורים כדי
1 1 1 1 / 1 1 /1 / 111 לקרוא את נאומו בישיבה החגיגית של
מועצת העירייה. על השולחן, לצידו, מונח הפטיש. את הנאום
האופוזיציוני התוקפני נאם ח״כ שינוי מרדכי וירשובסקי, שנבחר
מטעם סיעתו למועצת״העירייה. בתום דבריו, הוא זכה בטפיחות על
השכם מעיתונאים. כשביקש מלהט שבמהלך כהונתו ינהג באופוזיציה
בסובלנות, ענה להט :״אני תמיד מתייחס בסבלנות לדיבורים״.

אשתו של מועמד המערך לראשות עיריית תל־אביב, דג בן־מאיר
במר כז) ,באה עם שתי בנותיה לישיבה הראשונה של מועצת העירייה החדשה,

שהתכנסה ביום החמישי שעבר. בצידה האחד ישבה הבת הבכירה, רחלי בת ה־ ,27 שהיא נשואה ואם לילד
(מימין) .בצידה השני ישבה טלי בת ה־( 25 משמאל) .טלי היא מאסטרנטית בביוכימיה באוניברסיטת
תל-אביב, ומכהנת בנשיאת אגודת־הסטודנטים של האוניברסיטה. בעבר היא היתה חברתו של יוסי
שפרלינג, היום יושב־ראש האגודה החדשה בתל״אביב. בתום נאומו של אביה, שלחה לו טלי פתק קטן.

לילי בן־מאיו,

בגד־הים שלובש האיש שטובע
בים.״
פארדוקס מעניין מצא
עמיתו לסיעה, ויקטור שם־
טוב סביב יעדי ההסכם בין
ישראל וארצות־הברית בעניין
לבנון :״היעד הוא הקמת מישטר
חזק בביירות. אך מישטר חזק
בבירות לא יכול להיות
פרו־אמריקאי. ומישטר פרו־אמ־ריקאי
בביירות לא יכול להיות
חזק.״

במישפטם של גיל בן־גל
ורונן שני־שגיא, המואשמים
ברצח הברוקר, יעקב אל־טרוביץ,
חקר עורך־הדין
אביגדור פלדמן בעת מיש־פט־זוטא
את אחד מחוקרי
המישטרה .״האם השתמשת פעם
במונח, לרדת עם המשטרה

ברוורמן, אשת היהלומן דב
ברוורמן. צפוי מסויים שינוי למאזיני תוכנית הסאטירה של
גלי־צה״ל, יתוש בראש, שתשודר
השבוע. חלק מהשאלות
הוזמנו אצל ח״כים. כל־אחד
מהשואלים הכין לצוות שאלה או
שתיים. ח״כ אלוני שאלה שאלה
מאוד אקטואלית :״מה היית
עושה אילו היו קרוביך קבורים
באדמה והרבנות היתה מחליטה
שהם לא מספיק יהודים?״ ח״כ
חרות, מיכה רייסר, שאל:
״למה באחרונה אני נזכר כל הזמן

ביצחק רבין ובשימערן פרם?״
ארוחת־צהריים
שהפתעה
בסופה זומנה למנהל סניפי אתא
אלכם אלון, למלונאי אלי

התפעם ממה שראו עיניו,
ובהתאם לצו־האופנה קבל בתום
הביקור, על כך שהישגים אלה
״אינם מוארים באמצעי־התיק־שורת.״
מצבה
העגום של הכנסת
העשירית בא לידי ביטוי בהצעה
לסדר־היום שהעלה ח״כ חרות
מאיר כהן־אבידוב. באולם
נכחו רק שמונה ח״כים, ומגיש
ההצעה, שנאלץ גם לשבת על כס
יושב־הראש, ממלא מקומו של
מנחם סבידור, מצא עצמו מגן
על ח״כים מהמערך שתקפו אותו
בחריפות. אך פעמיים הוא לא
התאפק ומכיסא היושב־ראש
תקף את יריביו.
בישיבה אחרת באותו יום
פנה כהן־אבידוב לשר הבריאות
אליעזר שוסטק, וביקש

משתמשת בחפיסת־סיגריות ריקה כבמא-
פרה לסיגריה בישיבה של מועצת עיריית
לשעבר חברת״המועצה מטעם הליכוד, ישבה
תל-אביב. דורון, לע
לצידו של השר יצחק מודעי, שגם הוא בא לישיבה. שר״האנרגיה
והתשתית פרץ בצחוק כאשר מרדכי וירשובסקי הזכיר בנאומו,
שבן־מאיר אמר אחרי ישיבה עם להט שהוא גילה דימיון ב־ 90 אחוז
במצעי שתי המיפלגות, ולכן הסכים לקואליציה עם הליכוד .״90
אחוז בפוליטיקה הישראלית זהו מיספר מאוד מפוקפק ״,אמר הח״כ.

שוה ווהן

העולם הזה 2415

סאת דניאלה שמי

בלוני ם
השחקן חנן גולדבלט
טרוד מאוד באחרונה, ולאו
דווקא בענייני תיאטרון או
קולנוע. הוא ממייסדי האגודה
לשימור אתרים היסטוריים
בתל־אביב, ועיסוק ציבורי זה

על־פי סיפרו של ג׳ון לה
קארה, בתפקיד איש מוסד
ישראלי. הוא התלבט ממושכות
איך לתפקד. לעזרתו נחלץ חברו
בימאי הקולנוע יואל שרון.
הוא הביא לו את סיפרו האחרון

מועמד הליכוד לראשות עיריית בת״ים,
שנחל כישלון צורב בבחירות האחרונות
יבא עם

״אשתו, חיה, לפתיחת תערוכת ציורי״עירום של
הציירת בלהה גביש, שהתקיימה במלון בבת״ים. הוא פגש שם את
מתחרהו בבחירות, אהוד קינמון(למטה) ,שניצח אותו ברוב מוחץ.

יצחק ולקו

גוזל ממנו את מרבית זמנו
ומירצו. עתה הוא מחפש את
בעליו של בית שמואל יוסף
עגנון שבנווה־צדק, כדי למנוע
ממנו למכור את הבית לקבלנים,
לשם הריסתו ובניית בניין דירות
במקומו. גולרבלט מקווה שניתן
יהיה לשכנע את הבעלים לשקם
את ביתו של הסופר, זוכה פרס
נובל. עד שהוא ימצא אותם, הוא
מתכנן הפנינג על גדות הירקון,
בקריאה לשמור על אפיקי־הנחל.
ליאורה
רון אשת יחסי־הציבור
של פירסום וימר
טמיר נחרדה. יעקובסון נהג־המונית שהזמינה, ושביקשה
כי יסיע אותה לבית ציוני־אמריקה,
נסע בכיוון אחר
לגמרי .״לאן אתה נוסע?״ שאלה
רון בפחד. הנהג הביט בה
והתנצל :״היה נדמה לי שאת
גילה אלמגור ושאני נוסע
לבית לסין. תמיד היא מזמינה
מונית ונוסעת לשם.״ הנהג לא
המציא את התשובה. רון היא אכן
שכנה של השחקנית בצפון
תל־אביב והנהג הסביר שהוא
מוזמן על־ידי אלמגור המתגוררת
באותו בניין, כמעט מדי ערבשל קבוע משתתף התוכנית
מאיר שלו ייעדר
ממנה. הוא סיים את מיכסת
ימי־המילואים שלו בתחנה־הצבאית,
וביקש שיאפשרו לו
לשמור את בריחותיו הטובות
לתוכנית הטלוויזיה, שעה
טובה, שהוא מנחה.
איך לומדים לגלם תפקיד?
השחקן אלי תקר, מופיע
בסרט המתופפת הקטנה,
העולם הזה 2415

של הסופר יגאל גלאי דברים
בגליה, שגיבורו מתמודד עם
אותן בעיות.
השחקן חיים (״אלברט
פירות״) בנאי היה נרגש ביותר.
הוא קרא לילדים שצפו בהצגת
הילדים אלברט פירות לבוא
לבימה ולשיר את שירי
התשדירים. עשרות מהצופים
הצעירים טיפסו במהירות לבימה
והקיפו את בנאי שהתקשה
להורידם בחזרה למקומות
ישיבתם. בנאי עצמו עסוק עתה
בהכנות לתוכנית־יחיד חדשה
שבה הוא יככב.

פסוקי ה ש בו ע
• יהושע סובול ויעקב
לזר בחותם :״שיתוף פעולה
אסטרטגי: אנחנו את הדם, הם את
התחבושות׳.

• העיתונאי שלום רוזנפלד
:״אחרי שהסנט האמריקאי
פרץ את מחסום השקל, לא
יירחק היום והאסימון הישראלי
יפרוץ את מחסום הדולר.״

• הרב

מנחם

הכהן:

״הכלכלה הנכונה: יותר חשמל
— פחות עמל. הכלכלה החדשה:
פחות חשמל — יותר עמלה׳.

• המחזאי דני הורביץ
על מבקרי מחזהו שיעור־מולדת
:״הם צריכים לזכור
שהחזאי לא יוצר את מזג־האוויר,
אלא רק מדווח עליו׳.

• המחזאי יהונתן גפן:
״הניכור הנוכחי חדש. הבנים
נופלים בלבנון והאבות משחקים
בבורסה.״

ח׳כ אברהם שפירא עם שאר ח׳כי אגודת״ישראל

תוכניות מועדפות תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
ום רביעי
14.12
• קול המוסיקה: פעם
ועוד 8.00 יצירתו של

הדימיון בין היהדות ובין
האיסלאם? כיצד התפתחו קווי
הזיקה בין שתי הדתות? מהי
קנאות־דתית מוסלמית, כוחה
והסכנות? מנחה: ד״ר יעקב
שביט.

המלחין לוצ׳יאנו בריוסקוונצוז

עונת

הדובדבנים 4.10ע מנו א ל
הלפרין מביא פרק נוסף בסידרה
הנהדרת המספרת על מאה שנות
זמר צרפתי.

• טלוויזיה: הכל למען
הניצחון 10.15 מדבר
אנגלית).ם רפזקולנוע׳וליטי,
המבוסס על סיפרו של הסופר
האמריקאי הנודע גור וידאל.
שני מועמדים של מיפלגה אחת
מנהלים מערכת בחירות קשה,
כדי לזכות במועמדות מיפלגתם
למישרת נשיא ארצות־הברית.
הסרט מתאר בפרוטרוט את כל
התכסיסים הפוליטיים, השיטות
הפסיכולוגיות והטחת הרפש
ששני המועמדים נוקטים. כל
אחד משני המועמדים שואף
לקבל את בירכת הנשיא היוצא,
דבר העשוי לתמוך במיספר
הצירים בוועידה, שיתמוך בו.

דותן: חבר מאותו כוכב

17.12

רשת א: יום חמישי 11.05 ,

• קול המוסיקה —
פרפר ברזל()12.00 תסכית

• טלוויזיה: עוד להיט
— מיכחר להיטים לועזיים
8.02 מזמר
אנגלית) .ב תוכני ת יו ש מ עו

מתורגם מפינית, פרי עטה של
המשוררת אניטה ארא. התסכית
מביא באוזני המאזין את החווייה

הטלוויזיה הירדנית בשעה זו סרט תיעודי, בררך־כלל
אנגלי, המטפל בנושאים מעניינים בתחומי הרפואה,
החברה והכלכלה.

יזם ח מי שי 15.12.83
• לילדים: מישחקי ילדים 5.50 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר ערבית)תוכניתלילדים
בגיל הרך בהפקה ירדנית, המוגשת־ על־ידי צמד שחקנים
המסתייעים בבובות כרי לחבבה על ילדים. בתוכנית
משולבים אמצעי המחשה רבים: שירה, ריקוד, מישחק,
סרטים ועוד...

משעשעת וחביבה אודות אב אלמן ולו שמונה ילדים,
הנושא לו אשה צעירה שגילה מתקרב לגיל בנותיו
הבוגרות. על רקע זה נוצרות סיטואציות משעשעות.

• פולקלור: חגי מאזן מארח 7.30 ערוץ
30 — 3דקות — מדבר ערבית)ם יפורים מחיי
היום־יום משובצים באגדות ובמעשיות בדוויות. על דרך
המשל והסיפור מנסים לפתור את בעיות השעה.

יום ר א שון 18.12.83
• סידרה לילדים: אי הגמדים (— 6.00
ערוץ 25 — 3דקות — מדבר אנגליר)5ם ידרה
משעשעת על חבורת אנשים שספינתם נטרפה בלב־ים,
והם מגיעים לאי שכוח־אל, שהקידמה לא הגיעה אליו.
הם הופכים גמדים, אחרי שאכלו מצמח שגדל באי, אך
חיים שם באושר, עד לבואה של מישלחת לאי, כדי
להופכו לאתר״תיירות.

יזם ש ד 19.12.83

• קולנוע: סרט קולנוע אמריקאי (— 10.15

• ספורט: ספורט היום 7.15 ערוץ 6

י 1ם שי שי 16.12.83
• כדורגל — 3.00( :שני הערוצים —
מדבר אנגלי ת) ת חרויו רבדו רג צבח רו תמך לי גו ת

• סידרה קומית: בנסון 8.30 ערוץ 6
— 25 דקות — מדבר אנגלית).פרקיכנוספים

ערוץ — 6מדבר אנגלית) .מ די ש בו ע מו ק רז — 15 דקות — מדבר צרפתית) .תוכנית
בשעה זו סרט קולנוע חדש יחסית, משנות השיבעים, עם המגישה לצופה לקט מאירועי הספורט בשבוע החולף
שחקנים ידועים.
בצרפת ובעולם.

הלאומיות באנגליה וגרמניה.

• סידרת מיסתורין: אורסון וולם (— 8.30
ערוץ 50 — 6דקות — מדכר אנגלית)ם ידרת
מתח ומיסתורין שהוקרנה בזמנו על מירקע הטלוויזיה
הישראלית. השחקן אורסון וולס מציגי סיפורי מיסתורין
ואימה בנושאים החביבים עליו.

שב ת
,3בביצועה של זמרת הסופראנו
הנהדרת האתי בארבריאן.

תופעות מדהימות שלעתים הן קרובות יותר לדימיון
מאשר לאמת, אך מתרחשות במציאות, ושיאים אנושיים
בתחומים שונים ומיבצעים עוצרי נשימה. הסידרה
מוגשת על־ידי שלישיית מכבי טלוויזיה: ג׳ון דווידסון,
קתי לי קרוסבי ופראנק דרקדנטון.

• סרט תיעודי — 9.10( :ערוץ 50 — 6
דקות — מדבר אנגלית) .מ די ש בו עמק רינ ה

16.12
רשת

י 01ר בי עי 14.12.83
• סידרה מרתקת: זה לא ייאמן 6.30
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר אנגלית).

יום שבת 17.12.83

• קומדיה: שמונה זה מספיק (— 6.30
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר אנגלית)טידרה

• סידרה עלילתית: עיר החטאים (— 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית)ם ידרה
המתארת את החיים בדבלין אשר באירלנד, בין השנים
. 1913— 1907 באותן שנים שרר שם עוני רב, והתמותה
היתה גדולה בקרב האוכלוסיה העניה. סידרה זו מבוססת
על סיפרו של ג׳יימס פלנקט.

בסידרה הקומית על המושל ומנהל־ביתו הכושי. בתפקיד
בנסון: רוברט גיום.

יום ש לי שי 20.12.83
• פולקלור: זרקור 9.30 ערוץ 30 — 3
דקות — מדבר ערבית)0יגנונותחיים מינהגים,
טקסי חתונה ושאר אירועים בחייו של הפרט והחברה,
בכפר ובעיר.

• סידרה קומית: היי די היי 8.30 ערוץ
25 — 6דקות — מדבר אנגלית)ם ידרזאנגלית
המתרחשת במחנה־נופש, המנוהל על־ידי פרופסור
שפרש מאוניברסיטת קמברידג׳ (סימון קאדל) המורגל
לעבוד עם אקדמאים, ואינו רגיל ביחסי הנופשים והצוות
במחנה־הנופש.

יום ראשון

שירים בביצוע הזמרים בילי
ג׳ואל, דוראן דוראן, שינה אסטון
ולהקתארקיע .17

18.12
• קול המוסיקה: מוסיקה
ליום ראשון (.)4.30

• טלוויזיה: סרט טלוויזיה
— חזרה לרצח
( — 10.05 מדכר אנגלית)
.בסיגנון סרט המתח

תוכנית תלת־לשונית (עברית,
אנגלית וערבית) המגישה פרקי
מוסיקה נוצרית מהאיכות הגבוהה
ביותר.

הקלאסי, מחזאי מברודוויי.
אלקס דניסון (רוברט פרסטון),
מזמין שחקנים לקריאת מחזהו
החדש. אך בעצם זוהי תוכנית
ללכוד את רוצח ארוסתו
השחקנית, מוניקה וולס (לין
ראדגרייב) ,שנרצחה שנה לפני

• טלוויזיה: לקראת
עמוד האש — החלוצים
( — 9.40 מדבר עברית).
יגאל לוסין ממשיך בסידרת
הסקירה לסידרתו ע מוד הא ש,
והפעם על תביעתם של הציונים
על ארץ־ישראל. ככל שמתפתח
המפעל הציוני וקרבה שעת
ההכרעה המדינית, הופכת הת־

יום חמיש
15.12
• קול המוסיקה: שעה
אמן דגול
במחיצת
12.00ב תוכני ת יצירות
הפסנתרן הדגול בביצוע ולאדימיר הורוביץ.

• טלוויזיה: סידרה —
זעם המלאכים (— 10.10
מדבר אנגלית).פרקשלישי
בסידרה: ג׳ניפר פארקר מקבלת
עליה להגן על פושע שחטף
ילדה. עם הזמן מתברר לה כי
טעתה בשיקוליה. בלחץ המצב
שבו היא נתונה היא פונה באין
ברירה לעזרתו של מורטי,
מראשי המאפיה, המחזר אחריה
בלא הצלחה, זמן רב.

• רשת א׳ — חבר
מאותו כוכב (.)11.05
תוכנית היכרויות רדיופונית
בשידור חי עם דודו דותן,
תוכנית המבוססת על הצלחת
עבר של מני פאר בגלי־צה״ל.

• טלוויזיה: דברים בגו
( — 11.05 מדבר עברית).
התוכנית מתארחת הפעם בביתה
של פרופסור חווה לאצרוס־יפה,
חוקרת דת האיסלאם. בשיחה
עולות בין השאר השאלות: מהו

יום שישי, שעה 10.15

• טלוויזיה: קומדיה —
בנסון 8.30 מדבר
אנגלית) .הפרקמל פו ד ת
במיגרש מביא עוד אחד מסיפורי
בית המושל גטלינג.

• טלוויזיה: מותחן —
מטרותיו של אנדרום
( — 10.30 מדבר אנגלית)
.הפמזפילסמשכברז
חלק ב׳ ,שבו חוקר הכתב
תחקירן מייק אנדרוס, מה
מסתתר מאחרי התנועה הדתית

• טלוויזיה: דראמה
קנדית — עוברי אורח
( — 10.30 מדבר אני
גלית).סיפורו של זוג קנ א די
צעיר, המתמודד־ בחיי העיר
ופיתוייה.

יום ש1
19.12
• טלוויזיה: מותחן —
זרים 10.55 מדבר
אנגלית) .הפרי> 3קובזירוק
וחביב מתאר את אנשי היחידה
המיוחדת של הסקוטלנד־יארד
בראשותו של הפקד בולמן,
יוצא־הדופן, המצטט דברי שירה.
אנשי היחידה מגיעים לגלאזגו,
סקוטלנד, למשימת־שיגרה של
ליווי אסיר ללונדון. אר משימה
זו הופכת להרפתקה.

יום שליש•

פונדה: הבל למען הניצחון

של אשה המפסיקה את הריונה,
מנקודת־המבט שלה על החששות,
הספקות, ההקלה וריגשי־האשם.
בתסכית נעזר הכימאי
בחומר תיעודי מוקלט, במחלקה
גינקולוגית, באחד מבתי־החולים
בארץ. משתתפים: אתי
שילוני, אלברט כוהן, אברהם
רונאי ואחרים.

בדיון משתתפים הפרופסור יוסף
נדבה(ימין) ויגאל עילם (מרכז).

20.12
• קול המוסיקה: הקונצרט
הקאמרי השבועי

של הכומר אליס. בחקירתו מגיע
אנדרוס למקורות בוושינגטון,
המספקים לו מידע מזעזע בדבר
תוכניותיו של הכומר, מנהיג
״הליגה להתגלות רוחנית״.

( ) 4.30 תוכניתו שיאלכסנדר
תמיר, המוקדשת
יצירות קאמריות.

למיבחר

• טלוויזיה: סידרה —
רוחות מילחמה (— 10.20
מדבר אנגלית) .פרק 12

• רשת ב׳ :מאחרי
הכותרות (.)11.05 שבועון
לענייני רדיו, טלוויזיה ועיתונות,
בהשתתפות כמה מבכירי
העיתונאים בישראל, עם פינות
שונות בנושאי התיקשורת. עורכים:
אברהם מרון ומשה
נסטלבאום.

בסידרה המנסה להעניק מימד
פופולארי למילחמת־העולם השניה.
הסידרה מבוססת על סיפרו
של הרמן ווק. מככב בה רוברט
מיצ׳אם.

• טלוויזיה: קומדיה —
במבט הפוך (— 11.15
מדבר אנגלית) .פרק נוסף

קול המוסיקה, שבת 12.00 ,

• טלוויזיה: אמנות —
רוחה של טוליאדו (11.00
— מדבר אנגלית) .סרט

בסידרה בריטית מיושנת המזכירה
במעט את ניקוי ראש ז״ל
של הטלוויזיה הישראלית, בלי
האקטואליה והמקומיות של
התוכנית הישראלית.

נועה הקיבוצית למרשימה
ביותר לוועדות־החקירה הבינלאומיות,
בשאלת ארץ־ישראל.
לוסין סוקר את רעיון הקיבוץ
מאז ימי א׳ ד׳ גורדון, כאשר

המשחזר את תולדותיו של
הצייר היווני אל־גרקו, שחי ויצר
בטוליאדו. הסרט מביא בשיטת
התיעורראמה, את סיפורו של
האמן, במקומות שבהם פעל.

רונאי: פרפר ברזל

שיחו־

קול ישוע

צל״ש
יצוירדו מו פ ת
• ליצירת־הפאר הטלוויזיונית של ארן
פטינקין על כפר־תיקווה, המוסד לילדים
המכונים ״מפגרים״ .כתבה זו של שרות
הסרטים הישראלי (המפיקים: נתו בן־ארי
ויגאל אפרתי, העורכת שושי וולמן) היתה
שיר־הלל לגבורה האנושית, בחזית המאפילה על
כל מערכה צבאית: חזית מילחמתו של האדם
ה״מפגר״ במישפחתו, בסביבתו ובעצמו. בסרט,
שהצטיין בעדינות נדירה ובטעם רגיש, לא
הופיעה אף מילה אחת של פרשנות או קריינות,
ורק ה״מפגרים״ לבדם דיברו בו. לצופה הרגיל
התגלה עולם שלם חדש, ובמהלר השידור השתנו
י לחלוטין מושגיו על יכולתם ותכונותיהם של

תהנת־הטלוויזיה קול התיקוווז, הממומנת על־ידי מיסיונרים, והממוקמת במרחק של כמה
מטרים מגבול ישראל־לבנון במטולה בצד הלמרני, עשויה לשנות בקרוב מינהגי־צפייה של
צופי־טלוויזיה רבים כישראל,
קול התיקווה, המשדרת 16 שענת שידור־טלוויזיה ליום(לעומת שש שעוודשידור ליום
של הטלוויזיה הישראלית) ,עומדת להגביר את עוצמת מישדריה. כתוצאה מכן־ יוכלו גם תושבי
שפלת־הזזוף, עד לתל־אביב ואשדוד, לצפות 16 שעות כיום במישדדי קול התיקווח.
רוב מישדרי קול וזונקווה הם מערבונים נודעים ומישדרים בעלי רוח נוצרית.

בארצות־הברית, אילו נאמרו שם על־ידי נוצרים
המתנגדים לחדירת יהודים לשכונותיהם. למרבה
המזל, כלל לא עלה על הדעת שתחנת־טלוויזיה
כלשהי בארצות־הברית תעז לשדר דברים
אנטי־שמיים כאלה, האופייניים מעבר־לים רק
לקבוצות ניאו־נאציות (ראה יומן אישי).

מאחורי המירקע
תי ח קז ר ו עי חזג אות
באחת מישיבות־הבוקר האחרונות של מבט
אחרי שהעיתונות המודפסת עוררה סידרה של
שאלות על דרד נפילתם בשבי של שמונת
הצעירים שנלכדו על־ידי פת״ח, התעוררה
השאלה: מדוע אין מבט מביא את הסיפור המלא
של השבויים?
השאלה הופנתה לכתב־הצבאי משה

שלונסקי.

בתשובה ביקש שלונסקי להמתין מעט
בהכנת הכתבה. נימוקו :״הפרטים שפורסמו
בעיתונות המודפסת מתייחסים למימצאים
שמקורם בתיחקור הראשוני, מייד אחרי הנפילה
בשבי אשתקד. עכשיו עלינו להמתין למימצאים
שיתקבלו מהתיחקור העדכני, שנעשה לחוזרים
מהשבי. סביר שדובר־צה״ל ישחרר בהקדם את
מימצאי התיחקור הזה.״
לא ברור מדוע אין מרשים לשבויים
ולמישפחותיהם לספר על התנאים שבהם הוחזקו
בשבי — סיפור העשוי לשנות לטובה את יחס
הציבור לאש״ף.

מפגיש מרגלית

גניבה

(ובין אלה בלטו דווקא בעלי השמות האשכנזיים),
הופיעו הערבים כבני העילית התרבותית.
הדברים שנאמרו על־ידי כמה מן היהודים
בתוכנית זו היו גורמים לסערה מחוף־אל״חוף
העולם הזה 2413

שהביאה את דובר מישרד־התיקשורת ואת השר
מרדכי ציפורי למחשבה שמישרד־התיקשורת
מחוסן מפני ביקורת הטלוויזיה.
לפני שבועיים, אחרי יומיים של התרוצצות
אחר דובר מישרד־התיקשורת, זכריה מיזרוצקי,
בדבר קבלת רשות לצילום אחת ממירכזות
הטלפונים של מישרד־התיקשורת לצורך כתבה
על עומס קווי־הטלפון, הכין כתב התיקשורת של
מבט רמי וייץ, כתבה דיווחית על נושא זה.
למרות אי־שיתוף־הפעולה, שיגר דובר
מישרד־התיקשורת תגובה ארוכה על הכתבה.
הדברים לא שודרו במהדורת מבט
אי־השידור הביא מיכתב־תלונה חריף של
שר־התיקשורת למנכ״ל רשות־השידור, יוסף
(״טומי״) לפיד. המיכתב החמיר מחדש את מע־רכת־היחסים
הלא־הארמונית בין רשות־השידור
ומישרד־התיקשורת בשנתיים האחרונות.

ה״ביפר־ ש ל חניגא
אחד ממדדי החשיבות בבניין־הטלוויזיה,

מגו־נע ל א?
המחלה הנפוצה ביותר בחטיבת־החדשות של
הטלוויזיה היא המחלה הקרויה ״תיסמונת המסף״.
כתבי מבט אוהבים לראות את עצמם על
המירקע.
הכתבת הטרייה תמר מורג, נפגעה אישית
מכך שעורך מוקד, יעקב אחימאיר, סירב
לשתפה בתוכניתו עם נשיא־המדינה, חיים הרצוג,
למרות היותה כתבת מואמנת לבית־הנשיא.
מורג, שערכה במשך שנים את מבט
כעורכת־מישנה, נפגעה מסירובו של אחימאיר
לשתפה בפאנל הנשיאותי והוציאה את מרירותה
על כך באוזני כתבים אחרים במחלקה.

עי מו ת אי פו ר - ,לפיד
מישרד־התיקשורת הוא בעל־הבית של רשת
המיקרוגל, המפיצה את שידורי הטלוויזיה
הישראלית ברחבי המדינה. זוהי, כנראה, הסיבה

שישן ובישו בחג־האוריס
ן* עין־גב החליטו חברי הקיבוץ אשר על
6גדות הכינרת לגוון את שימחת חג־החנוכה,
וקבעו אירוע מיוחד לכל הדלקת נר. הם ציינו את
הנר הראשון במירוץ הלפידים מאתר־ העתיקות
השכן; את הנר השני בהופעת קוסם: את הנר
השלישי בתערוכת ספרים; את הנר הרביעי בערב
סאטירה; את הנר החמישי בטיול למודיעין ואת
הנר השישי בתחרות שש־בש.

דא שפים פ ס
ן* ירושלים גילו אנשי הטקס של מישרד־
01 החוץ כי בעת הגשת כתב־ ההאמנה של
שגריר ליבריה לידי הנשיא, הועלה על התורן
בבית־הנשיא דגל צ׳ילה. הם מיהרו והביאו
למקום את דגל ליבריה שגם הוא, כדגל צ׳ילה,
בעל כוכב לבן על רקע כחול בפינתו השמאלית
העליונה, אבל בניגוד לדגל צ׳ילה, שהוא בעל פס
לבן אחד ופס אדום אחד, הדגל של ליבריה הוא
בעל שישה פסים אדומים וחמישה פסים לבנים.

השהייה לדבר עבירה
^ חפצי־בה מצא מנהל־השיווק של מיפעל
^ מערכות־ההשקייה הממוחשבות המקומי,
צורה מקורית להגדרת תפקידו בפני חבריו
לקיבוץ בעמק בית־שאן: בשלט שתלה במישרדו
הסביר, כי מנהל־שיווק דומה לזונה, גם הוא נמצא
שעות על הכביש וגם הוא משדל לקוחות.

ושני שקרים, יש ל? 1
^ בני־ברק נזכרו הוותיקים בראש־ישיבה,
שבעיותיו היו זהות לאלה של המשק
הישראלי כיום, וכאשר הוא התלונן ללא סוף על
מצבה הקשה של הישיבה, שבראשה עמד, והוצע
לו לסוגרה, שאל, באנחה :״ומניין אקח את שתי
הלירות לקנות מנעול, כדי לסגור את הישיבה?״

מו ת ר או ל א?

בסופה של אחת מישיבות־הבוקר של מבט

שמות אשכנזיים
כאשר הכתבים עמדו כבר לקום ממקומותיהם
ה״מפגרים״ .בסוף הסרט, כאשר קרא אחד ולצאת לעבודתם, עצר בעדם עורך מבט
ה״מפגרים״ קריאה להבנה, כשקולו נחנק מיכאל קרפין, והעלה סעיף נוסף לדיון.
הוא שלף מתוך ערימת־הניירות שלפניו
מהתרגשות, עמדו לרוב הצופים ברחבי״הארץ
גיליונות של עיתון היורדים הישראליים
דמעות בעיניים.
בניו־יורק, ישראל שלנו, והציג כתבות של הכתב
לענייני־מיעוטים, גיל סדן, המתפרסמות בעיתון
ניאו־גאוגים

קרפין, שהחליט להתמודד עם בעיית
בנ ארת
ה״פרי־לאנסרים״ של מבט בעיתונות המודפסת,
• לדן מרגלית, שתוכניתו מיפגשים עלי צירף דוגמות נוספות, וביניהן רשימות של דפיר,
המתרחש בנצרת א׳ וב׳ העלתה סידרה זו סוף־סוף חלבי בקול ירושלים, וכתבות של אהוד יערי,
על דרך־המלו. העימות המרתק בין היהודים יעקב אחימאיר וחנן עזרן.
קבע קרפין :״לא ייתכן שאנשים העובדים
והערבים חשף לא רק מורסה של רעל גזעני, אלא
גם גילה לציבור היהודי ברחבי הארץ את בחטיבת־החדשות. של הטלוויזיה יפרסמו
המציאות החדשה של האזרחים הערבים. לעומת רשימות בכלי־תיקשורת אחרים!״
גיל סדן, שהביא את בנו לאותה ישיבת־בוקר,
היהודים, שאחדים מהם היו פרימיטיביים להחריד
נטש את המקום במורת־רוח.
גם הכתבים האחרים, הנוהגים לפרסם רשימות
בעיתונות המודפסת, לא התרגשו מדבריו של
קרפין. הם מוגנים על־ידי ועד־העובדים שלהם,
שהתיר להם לעבוד בכלי־תיקשורת אחרים, בשל
השכר הירוד של הכתבים ברשות־השידור. מה גם
שקרפין עצמו כתב ספר בשעה שהיה שליח
ן * ןןך * 1״
רשות״השידור בגרמניה.

בימים אלה הוגשה למבקרת
רשות־השידור תלונה על אחד מכתבי
מבט. התלונה מתייחסת לגניבת
נורת־חשמל מאחת ממכוניות הפגז
השכורות עבור צוותי־השידור.
המתלונן, אחד מצלמי־הטלוויזיה,
התלונן על כתב, שעימו יצא לכתבת
והאשימו בגניבת הנורה. הצלם, שנאלץ
לרכוש מכיסו נורה אחרת, לא נכנע
ללחצים של חבריו ואמר :״לא יתכן
לעצום עיניים למראה גניבה שכזאת,
היום גונב הכתב הזה נורה מהפג׳ו, מחר
הוא יקבל שוחד כדי שלא לשדר ידיעה״

החי

מלחמת אידברירה

כתב גיל

יחד עם הבן
בדומה למוסדות אחרים, הוא ה״ביפר״ .למי שיש
ביפר -יש עליונות על האחרים.
בימים אלה קיבלה עוזרת־ההפקה רינה
חנינא ביפר. חנינא, העובדת כעוזרת־ההפקה
של מבט שני, מעוררת את קינאתם של
כתבי־חדשות חסרי־ביפר, וגם את. קינאת
עוזרות־ההפקה, העשויות לתבוע ביפרים כחלק
מתנאי״העבודה שלהן.

פסקול
י ד שניה
מנהל מדור־הספורט בחטיבת־החדשות של
הטלוויזיה, ייאש אלרואי, שוהה בימים אלה
בלוס־אנג׳לס, על־חשבון רשות־השידור, לשם
קדם־הפקה למישדרי האולימפיאדה, שתיערך
שם בקיץ 84׳ .הגיב על כך אחד מאנשי
מדור־הספורט בטלוויזיה :״עכשיו הוא יתחיל
להכין את ספר מישדרי לוס־אנג׳לס, אבל איך
הוא יפתור את בעיית ניסים קיוויתי כשדר
מאולימפיאדה זו הכתב מנשה רז שב
בימים אלה מבילוי חופשה קצרה בחוצלארץ
• • הקרנת כתבה בריטית(מצויינת) על לבנון
במיסגרת מבט שני, במקום כתבות ישראליות,
הביא את אחד מכתבי מבט להעיר :״צריך לשנות
את השם של מבט שני ליד שניה השם דבק
בפי כתבי מבט כדליקה בשדודקוצים. אך
הבחירה היתה נכונה. לשום סרט ישראלי לא היה
סיכוי להגיע אף לקרסולי האובייקטיביות שהפך
סרט זה לסרט״לימוד ממש. לעומתו החווירו דברי
הפרשנות הרצוצים של אליהו בן־אלישר וחיים
בר־לב.

^ עמק בית־שאן הודה מזכיר אירגון
^ מגדלי־הדגים, כי חברי האירגון יורים, באין
ברירה, בפאליקאנים, שהם עופות מוגנים, מפני
שבהתעכבם השנה באיזור, בדרכם דרומה, יותר
מהמקובל, בגלל הטמפרטורות הגבוהות יחסית
לעונה זאת, הם זוללים דגי־בריכות בכמויות
עצומות והנסיונות למתוח רשתות מעל לבריכות
או להבריחם בכדורי־סרק לא הועילו, מה עוד
שהקרו לפיגעי הטבע דחתה את תביעת
המגדלים לפיצויים, על הסף, מכיוון שהם לא
יכלו להציג את הדגים שנפגעו כהוכחה לנזק.
ההוכחה נאכלה על־ידי הפאליקאנים.

1ם ה עם הקלסתרון?
^ צסת הגיעה המישטרה למבוי סתום
בחקירת תלונתם של זוג קשישים על אדם
לבוש־שחורים, שחדר מבעד לחלון חדר־השינה
שלהם בלילה, היכה אותם ונמלט מן הדירה.
בדירה לא נתגלו שום סימני פריצה, החלונות
מסורגים ודלת הדירה מצויירת ברב־בריח. לכן
גייסה המישטרה פסיכולוג, שראיין את בני הזוג,
וקבע בוודאות כי הם חלמו את כל האירוע.

3ם זה ז3ם זה
^ תל־אביב פורסמה בלוח המודעות
01 הקטנות של חינמון מקומי, ליד מודעה
המציעה למכירה מעיל פרוות־מינק ״חדש,3/4 ,
שחור, מדיום״ מודעה המציעה למכירה זוג
גרביים ״תוצרת ארצות־הברית, צבע בז׳ ,מידה
בינונית.״

1מה ששה אחותך?
ך* ירושלים הפיץ מישרד־העבודה־והרווחה
^ שאלון למילוי על־ידי המבקשים סעד
כלכלי, שכלל, בין היתר, את השאלות: האם
המבקש סובל ממחלת־מין, האם יש לו ידועה־בציבור,
האם הוא חולה־נפש, האם הוא סרסור
והאם הוא יתום.

סמיה עסרה שמעה דפיקות בדלת בחצות הלילה. היא היתה לבוה בבית
ובידה החבה הטעון שהשאיו לה בערה, כד להתגונן מבני טוציס.
האלמוני ניגש רחרו! וניסה לבחץ אותו. היא ותה שלוש חת-

בית הווו
• ניתוח מישפטי

ך מציאות הישראלית החדשה,
₪1של דולארים במזרנים וכספות
ביתיות, חזרה וקיבלה מישנה־חשיבות
השאלה המישפטית של זכות ההגנה
העצמית מגנבים ומפורצים.
האם מותר לאדם לפגוע בפורץ
המאיים עליו? עד כמה מותר לו
להרחיק לכת בהתגוננות? האם מותר
לו לפתוח באש מאקדח המוחזק בידו
ברשיון?
מה גורלו של אדם הטועה בהערכת
המצב, וחושב כי הפורץ מאיים עליו
בנשק חם, בעוד שלאמיתו של דבר
מדובר באקדח־צעצוע? או, אם יתברר
אחר־כך כי האקדח שננעץ בגבו לא
היה טעון כלל?
על־פי החוק, מותר לאדם להתגונן
מפני תוקף. החוק סולח לו גם אם טעה
וחשב כי האקדח השלוף הוא אקדח
אמיתי, אם טעות זו היא כנה והגיונית.
ואז יעמדו לו ההגנות המישפטיות והוא
לא יימצא אחראי בפלילים.
אולם הסייגים הם כי לא ישתמש
בכוח רב מזה הנחוץ כדי לסלק את
הסכנה. במיקרה שהודגם בפסק־דין
משנות החמישים, התגונן אדם בפני
שכנו שתקף אותו. הוא הצליח בסידרה
של מכות לגבור על השכן התוקפן
ולהפילו לארץ, ואז המשיך והיכה אותו
עד שהתוקפן מת מפצעיו.
בית־המישפט הבחץ בין שתי
סדרות המכות. הסידרה הראשונה, שבה
היה עדיין התוקף על רגליו, נחשבה
לסידרת מכות שאינה בת אחריות
פלילית, אלא נחשבה הגנה עצמית.
אולם סידרת המכות הנוספת אחרי
שהשכן כבר שכב על הרצפה, חרגה
מהנחוץ כדי למנוע את הסכנה. ועל כן,
אילו מת המנוח ממכה שניחתה עליו

בסידרה זו לא היתה ההגנה העצמית
עומדת לנתקף, והוא היה מורשע
בפלילים. י
פסק־הדין הישראלי המפרט והקובע
את שילובן של ההגנה העצמית
וההגנה של טעות בעובדה, הוא
פסק־הדין משנת 949ז. היועץ־
המשפטי נגד סמיה עסלה, שפורסם
בפיסקי דין, כרך ד ,,עמוד ,497
והנלמד עד היום על־ידי כל סטודנט

למישפטים בשנה הראשונה ללימודיו.

• סיפורה של
סמיה עסלה
^ דפיקות בדלת גברו. סמיה
\ 1עסלה התעוררה בבהלה ואימצה
את התינוקת אל ליבה. השעה היתה
כבר חצות, והיא ידעה היטב כי רק
מחבלים, אנסים ושודדים מסתובבים

מדור זה מתיימר לתת יעוץ מישפטי פפציפי. בכל מיקרה,
יתכן שוני כגלל הבדלים כעובדות.

תדריך

1יי

סעיף 22 לחוק העונשין תשל־ז 4977 -פוטר מאחריות
גלילית אדם שביצע ענידת גלשתי, אם עשה זאת גדי
למנוע חבלה לגוגו, לדגושו או לגבודו, או למי שנתון
לחסותו. הגנה זו מגונה. תמת עצמית׳.
הסייגים להגנה זו הם גי האדם לא עשה יותר מאשר
צריך לעשות, גדי למנוע את הסגנח• יש גי הנזק שגרם
אתו גדול יותר מזה שמנע.
סעיף 17 לחוק העונשין מאגשר להרחיב את ההגנה
העצמית גם לגבי אדם שטעה טעות גנה והגיונית, והאמין
במצב עניינים שלא היה קיים למעשה. להגגיי יי שראיס
•טעות בעובדה׳.
הפסיקו! מאפשרת להרגיב את ההגנה של טעות בעובדה
על ההגנה העצמית, ו בנ ן לזנות מאחריות פלילית גם
אדם שביצע עבירה פלילית באשר למעשה לא נשקפה
סננה לרנושו או לגופו אם טעה טעות גנה והגיונית,
והאמין נפנות במציאות הדימיונית המסובנת.
הגנות אלה עומדות לאדם בביתו וגם מחוצה לו. אלא
שבמקום ציבורי עליו שדם גל לנסות להימלט, נ די
למטע את הסננה ותוצאותיה. בביתו הפרטי אינו חייב
לנסות להימלט.

בשעה כזאת בכפר.
סמיה התגוררה באחד הבתים
המרוחקים ביותר של הכפר הדרוזי
בית־ג׳אן, והשנה היתה ,1949 מייד
אחרי מילחמת־העצמאות. בעלה אחמד
נימר סעיד אלניג׳ם, עזב את הבית
בשעות אחר־הצהריים ויצא ללבנון.
הוא הבטיח לחזור בעוד יומיים.
סמיה נותרה לבדה עם חמשת ילדיה
בבית שבפאתי הכפר.
״אל תלך!״ התחננה לפני בעלה ״אל
תשאיר אותי לבדי עם התינוקת
והילדים.״ אבל הוא צחק והצביע על
הרובה הטעון .״הרי לימדתי אותך
לירות,״ הזכיר לה .״אם ינסה מישהו
להיכנס, תשאלי ׳מי זה?׳ ואם לא תהיה
תשובה, תירי בו, אל תפחדי!״
סמיה נעלה את הדלת, את החלונות
והתריסים, מייד אחרי שבעלה עזב את
הבית. היא הכינה אוכל לילדים
והיניקה את התינוקת, אחר־כך עלתה
על מיטתה ונרדמה.
הדפיקות באישון־לילה לא בישרו
טובות. אחרי הבהלה הראשונה הצליחה
סמיה לשאול ״מי שם?״ אבל איש לא
ענה. הדלת עמדה בפני הפורץ והוא
עבר להתעסק בחלון הצדדי.
עיניה של סמיה נדדו לשם, והיא
ראתה את הוו המחזיק את התריס
מתרופף. סדק צר ניבע בחלון, עוד רגע
והתריס ייפתח — והפורץ ייכנס
פנימה.
סמיה נטלה בידיים רועדות את
הרובה הטעון, כיוונה אותו אל החלון,
ושאלה בקול רוטט :״מי שם? ענה, או
שאני יורה?״
אבל גם הפעם לא היתה תשובה.
סמיה לחצה על ההדק ושמעה את
קולן של שלוש היריות.
שכנים שהגיעו למישמע היריות,
הודיעו לסמיה כי הגבר שנמצא מוטל

מת ליד החלון, הוא אחמד, בעלה.
טעות הגיונית. סמיה נלקחה
למעצר והואשמה בהריגת בעלה.
עורך־דין ששכרה לה המישפחה סיפר
לבית־המישפט את קורות אותו הלילה.
סמיה עלתה על דוכן־העדים והעידה כי
חשבה בתום־לב שפורץ הוא המנסה
להיכנס לבית הבודד, לאנוס אותה
ולשדוד את רכושה. בהאמינה במצב

עובדתי זה, עשתה את אשר אמר לה
בעלה. היא ירתה באלמוני, בהאמינה כי
היא מגינה על עצמה וילדיה.
בית־המישפט המחוזי קיבל את
גירסתה. סמיה עסלה זוכתה מכל
אשמה.
מכיוון שהיתה זו הפעם הראשונה
שהשאלה המישפטית הזו עלתה לפני
בית־מישפט ישראלי, עירערה התביעה
על זיכויה של סמיה לבית־המישפט
העליון, ורצתה לקבוע תקדים
מישפטי.
התביעה טענה, כי אסור היה לבית־המישפט
המחחי להרכיב את ההגנה
של טעות בעובדה על ההגנה העצמית,
מכיוון שכל אחת נידונה כשלעצמה.
כמו כן טענה התביעה, כי סמיה עשתה
יותר מאשר היה נחוץ כדי למנוע את

הסכנה. לדברי התביעה היתה יריה
אחת מספיקה כדי להפחיד או לסלק
את הפורץ, אם היה אומנם כזה, ולא היה
צורך בשלוש יריות לעברו.
בית־המישפט העליון דחה את
העירעור. השופט משה זילברג כתב את
פסק־הדין וקבע, כי סמיה היתה כנה
בטעותה, ובמצבה היתה טעות זו
הגיונית. הוא אישר את הרכבתה של
הגנת טעות בעובדה על זו של הגנה
עצמית, וזיכה את סמיה מהריגת בעלה.
הוא התייחס למצב העובדות כאילו היה
באמת כפי שראתה אותו סמיה
בדימיונה באותו לילה, ולא למצב
העוברות האמיתי, שבו לא היה
האלמוני אלא בעלה של סמיה.
בית־המישפט העליון גם קבע, כי
מיכוון שלא היתה כל ראיה איזה
מהכדורים הרג את הבעל, יש לתת
לסמיה ליהנות מן הספק כי היה זה
הכדור הראשון, וכי היא לא עשתה
יותר מהדרוש כדי להתגונן.
אלה הן העובדות וההלכות המיש־פטיות
העולות מפסק־הדץ .49/45

• 30 שנה אחרי
^ אשר למדתי את פסק־הדין הזה
^ באוניברסיטה, נותרו במחשבתי
הרבה מאוד תמיהות. לא הבנתי כיצד
זה נתן בעלה של סמיה הוראות לירות
בכל מי שידפוק בדלת ולא יענה
ויזדהה, ואחר־כן־ חזר ונפל בעצמו
קורבן לפח שטמן. את סמיה עצמה

חודש ראיתי אותה בחתונת בן־אחיה.
היא חתכה קילוגרמים של בשר
ובישלה את כל האוכל.״
נסיב סיפר כי הוא ידידו של שפיק
מרעי, בן־אחיה של סמיה, וכי יוכל
להפגישני איתה.
כשהגענו לכפר בית־ג׳אן, קידמו
את פנינו קולות יריה. היתה זו קבלת־פנים
מתאימה לסיפור הטראגי
שמלפני 30 שנה. אך נסיב הסביר לנו,
כי העונה היא עונת־החתונות בכפר,
והיריות היו יריות־שימחה.
עליה תלולה כקיר הביאה אותנו
לביתו של שפיק. אחיינה של סמיה
קיבל את פנינו בלבביות. בנות־המישפחה
עזבו את גיעה־הכביסה
הנוטפת־מים וכיבדו אותנו בקפה
וכפירות. אחיה הבכור של סמיה, אביו
של שפיק, ניאות לספר לנו את
זיכרונותיו מאותה תקופה.
חזקה כמו חמישה. אחיה של
סמיה הוא פטריארך נשוא־פנים,
משופם וצנוף בצעיף הלבן המסורתי.
הוא סיפר כי לא נכח באותו לילה בעת
היריות, אך הוא זכר היטב את הבוקר
שלמחרת.
אנשים באו וסיפרו לו כי סמיה הרגה
את בעלה :״לא האמנתי, הם חיו כל־כך
יפה, והוא כל־כן אהב אותה, מה
פיתאום שהיא תהרוג אותו?״ אבל
הידידים הפצירו בו לעזוב מייד את
הכפר, מחשש ניקמת־דם של קרובי־הבעל.
עוד באותו היום עזב האח את

ילדיה כמה שנים בבית אחיה. אחר״כך נישאה שנית וילדה עוד שני
ילדים. כל מי שהכיר אותה, התפעל ת מיד מכוחה הפיסי העצום.
ראיתי בדימיוני כאשה צעירה ויפהפיה,
שברירית ואמיצה, מעין סקארלט
אוהרה.
ב־ 1979 חשבתי לכתוב ספר על פרשיות
מישפטיות מעניינות והחלטתי
לנסוע לחפש את סמיה ולברר מפיה
את עובדות המיקרה האמיתיות.
הירהרתי רבות אם היא עודנה

הבית ולא חזר לבית־ג׳אן אלא חמישה
חודשים אחר כך, כאשר נערכה
הסולחה.
ביקשנו שיתאר לנו את סמיה וכיצד
נראתה באותה התקופה .״היא לא היתה
יפהפיה,״ הוא אמר .״אבל היתה חזקה
כמו חמישה גברים ״,ציין. כוחה הפיסי
הרב של סמיה חזר ונזכר בפי כל אחד

השיניים הסגיר את גילה.
היא נשאה בזרועותיה ילד כבן
שלוש. היה זה נכדה. בן בנה מבעלה
השני, שלו נישאה שבע שנים אחרי
האסון.
ואז סיפרה לי סמיה את הסיפור
שאותו חידדו השנים בזיכרונה.

זה סיפורה של סמיה:
בעלי, אחמד, היה גבר יפה־תואר.
הוא היה נשוי קודם לכן לאשה אחרת,
והיה לו בן ממנה. אבל הוא התאהב בי
וגרש את אשתו הראשונה.
בעלי לימד אותי להשתמש ברובה.
הייתי אולי האשה הראשונה בכפר
שידעה לירות. באותו יום הוא יצא
בדרכו ללבנון והוא אמר לי :״אל
תפחדי, אני אחזור מחר. יש לך נשק
כאן, ואם מישהו יטרידך — ירי בו!״
גרנו אז בבית בקצה הכפר. גם
השכנים הקרובים ביותר היו רחוקים
מאוד. נעלתי את הדלתות והחלונות,
הכנתי אוכל לילדים, הינקתי את
מונירה בתי, שהיתה אז בת שבוע
בלבד, והלכתי לישון.
בחצות בערך, שמעתי מישהו
מתעסק ברלת־הכניסה. התעוררתי
ושאלתי ״מי זה?״ חשבתי לרגע שבעלי
חזר, והצצתי מבעד לסדק. אבל בעלי
יצא כשהוא לבוש בגדים דרוזים
מסורתיים. האיש שעמד ליד הרלת היה
לבוש בגדים אירופיים. האלמוני
הימהם משהו בקול לא ברור, ואז פנה
לצד השני, והחל מטפל בתריס.
אז לקחתי את הרובה ואמרתי לאיש
״הסתלק או שאני יורה!״ הוא לא השיב.
כיוונתי את הרובה אל החלון ויריתי.
שכן זקן, שהיה הקרוב ביותר
לביתי, הגיע ראשון. התינוקת
התעוררה והחלה בוכה, הזקן נטל
עששית והלך לבדוק את הגופה. הוא
חזר ואמר לי בחרדה :״סמיה, היזהרי
לנפשך, בעלך הוא שנהרג!״
לאט־לאט נקבצו למקום כל
הקרובים. אני הסתובבתי במקום
כסהרורית. לבסוף לקח אותי דודי ביד,
ואמר לי כי עלי להסתלק מהכפר.
המישטרה הגיעה ולקחה אותי
לבית־המעצר בחיפה. ביקשתי רשות
לקחת איתי את מונירה התינוקת,
שינקה עדין, והיא היתה איתי בתא כל
תקופת מעצרי.
עד כאן סיפורה של סמיה.
לא יכולתי להתאפק ושאלתי את
סמיה את השאלה המנקרת במוחי כבר
שנים: מדוע עשה בעלה את השטות
הזו? מדוע החליף את בגדיו ושינה את
קולו ולא ענה לשאלותיה?
סמיה אמרה :״הוא קינא לי מאוד.
הוא חזר כרי לבחון את נאמנותי לו,
ולברר אם אין לי מאהב.״
הסברה זה של סמיה התקבל גם על
רעת בני־הכפר. הם ידעו כנראה על
שיגעונו של הבעל החשדן ולכן קל
היה לעשות סולחה עם קרובי־המנוח.
הזיכוי המישפטי התקבל בכפר באופן
טיבעי. כולם היו משוכנעים כי סמיה
לא התכוונה להרוג את בעלה, והם
האמינו לה כי אומנם ירתה בו מתוך
טעות בעובדה.
כמה שנים אחרי המיקרה התגוררה
סמיה עם חמשת ילדיה בביתו של
במדינה בתי־סוהר
באמריקה זה רא שונה
התפוצצות האוכלוסיה
בתיד בתי-הסוהר והתגאים
של צפיפות בלתי־אנושית
בישראל דומים לאלה
שבאמריקה. הסיגה איגגה
חוסר משאבים כלכליים,
אלא גישה פסיכולוגית
בלתי גכוגה למוסדות עגישה.
למרבה הפלא, מסתבר כי ישראל
הענייה ואמריקה העשירה סובלות
מאותו מצב מצוקה בבתי־הסוהר שלהן.
על מצבם של בתי־הסוהר בישראל
נכתב כבר רבות, ועדות־חקירה ישבו
ויושבות על המדוכה, ושופטים כבר
חזרו והעירו על כך לשילטונות. ועדת־הכנסת
ערכה בשבועות האחרונים
ביקורים בבתי־מעצר ונחרדה ממראה
עיניה. ההסבר המקובל הוא כי במדינה
ענייה, שיש לה קדימויות רבות אחרות,
נותרים משאבים מעטים לשיפור
תנאיהם של האסירים. ומכיוון
שאסירים הם אחד המיעוטים הנחשלים
במדינה, חסרי דוברים ונטולי זכות
הצבעה לכנסת, הם סובלים בשתיקה.
במיסדרוגות ובאוהלים. כפי
שמסתבר ממחקר שפירסם השבועון
טיים השבוע, גם אמריקה העשירה
אינה מקציבה משאבים כלכליים, כדי
לפתור את בעיית הצפיפות והעליבות
של בתי־הכלא. במשך עשר השנים
האחרונות הוכפלה אוכלוסיית בתי־הכלא
בארצות־הברית, והיא עומדת
כיום על 432,000 אסירים. בחברה המתגברת האלימות האמריקאית גרמה להחמרת עונשי
המאסר שמטילים השופטים. בתי־הסוהר
מתמלאים מעבר לכושר
קליטתם. כדי להתגבר על המחסור

בחיים, ואס תאות לדבר איתי. חששתי
שלא אוכל לאתר אותה אחרי כל־כך
הרבה שנים. אולם ידידים היפנו אותי
לנסיב באדר מכפר חורפיש בגליל.
נסיב הוא איש שמורות־הטבע, וידידיי
י אמרו עליו כי הוא מכיר כל איש
בגליל.
כבר משאלתי הראשונה התברר לי
כי נסיב מכיר את סמיה .״האם היא חיה
יעריץ?״ שאלתי אותו, והוא אמר לי
בחיוך :״היא חיה — ועוד איך! רק לפני

מבני־הכפר שדיבר עליה.
סמיה לא היתה בבית וילד שחיפש
אותה חזר ואמר כי היא נמצאת
בחתונה. הוא הזמין אותנו להצטרף
אליה.
האשה שפגשנו לא דמתה כלל
לסקארלט אוהרה. סמיה איננה נערה
רקיקה. כאשר פגשתי אותה ב־1979
היתה כבר אישה כבת ,57 גבוהת־קומה
ורחבת־גוף. עיניה היו מלאות חיים
והילוכה צעיר ורענן. רק פיה חסרי

החצר בסלא רמלה
אם לא יבנו בתי־סוהר...

בית־המעצר בג׳סאם, ארצות־הברית
...ישחררו אסירים...

נאשר ביד המוץ אקדח צעצוע או אקדח
בלתי־טע - 11 האם ^גם או 1תעמוד זכותו
של בעדהדיוות להגנה \1צמיוז בא שי
אחיה, והוא פירנס אותם. אחרי שבע
שנים נישאה סמיה שנית וילדה לבעלה
החדש עוד שני ילדים.
בכפר בית־ג׳אן נחשבת סמיה לאשה
חזקה וחכמה, אשר הגנה על שמה הטוב
וכבודה למרות המישגה הטראגי
שעשתה.
בהיסטוריה המישפטית של מדינת־ישראל
זכורה סמיה עסלה כתקדים
לשימוש בהגנה העצמית תוך כדי
טעות בעובדה.

שופטת בקליפורניה, כי התנאים בבית־הסוהר
סן־קוונטין מהווים התאכזרות
בלתי־רגילה לכלואים. היא ציוותה על
שיפורים בסניטאציה ובמערכות
החשמל והביוב. כמו כן ציוותה
השופטת לשים קץ לכליאת שניים
בתא שנוער ליחיד.
בעיר ניו־יורק הגיע שופט לקצה
גבול סבלנותו. ב־ 31 באוקטובר ציווה
השופט מורים לסקר לשילטונות,
למצוא דרך לשחרר מייד 341 עצירים
בתגובה שיחררו
מבית־המעצר.
השילטונות 610 אסירים, רובם בעלי
עבר פלילי עשיר, שחזרו לרחובות.
תיססול וייאוש. אצל רובם של
האמריקאים, כמו אצל רוב הישראלים,
גורלם של האסירים אינו מעורר אהדה
רבה. לדברי פרופסור למימשל

...ויחזירו אותם לרחובות
בתאים משכנים אסירים באולמות
התעמלות, במיסדרונות, באוהלים
ובקרוואנים.
בחודש אוגוסט השנה קבעה

באוניברסיטת הארווארד, תגובת רוב
בבתי־הסוהר לצפיפות הציבור
באמריקה היא :״בסדר גמור, צופפו
אותם עוד יותר, זה מגיע להם״.
״אבל ״,מציין אותו פרופסור,
״אנשים אלה ייאלצו לבלוע את
מילותיהם. אם לא יאותו לשלם את
המחיר היקר של בניית בתי־הסוהר
חדשים והפעלתם, יצטרכו לחיות
בחברה שתאלץ לשחרר חלק גדול
מהאסירים ולהחזירם לרחובות.״
ארצות אירופה, לעומת זאת,
מתייחסות אחרת לגמרי לבעיית בתי־הסוהר
והאסירים. בחלק גדול מארצות
אירופה נהוגים בתי־סוהר פתוחים או
כאלה של סוף־שבוע בלבד. התנאים
בבתי־הכלא הסגורים הם, ברובם,
מעולים.
״בתי־הסוהר שלנו הם פצצת זמן,״
הזהיר סוהר בכלא במדינת מיין
בארצות־הברית .״יש כאן אנשים
היודעים שהם יבלו בכלא את 30־40
השנים הבאות, ויש כאלה שיודעים כי
הם לא יצאו מכאן לעולם. האוכלוסיה
כאן הופכת לאט לאט למתוסכלת
ומיואשת.״
נשמע מוכר?

ש סיי םשלש סיי ם

הינה דילמה:
במילחמה צודקת, הגבורה היא תכונה נעלה. אנו מצדיעים
לאדם המחרף את נפשו לטובת הכלל, המוסר את חייו כדי להציל
חיי חבר.
אך אם המילחמה אינה צודקת, אם מטרתה פסולה — האם אז
נכון ההיפך? האם אז עלינו להצדיע לפחדנות, לרשלנות, לבגידה
בחברים, מפני שכל המחבל במילחמה כזאת ראוי לעיטור?
נדמה לי שיש כאן פירכה הגיונית, ואני חושש שכמה מידידיי
נתפסו במילכוד זה. הם הפכו שבויים של שבויים.
כל הכבוד למי שקמו בקומה זקופה וסירבו לשרת בלבנון. כל
אחר מהם, שהלך לכלא, ראוי להוקרה ולכבוד. דרוש אומץ־לב רב
כדי ללכת בדרך זו, תוך הסתכנות בנידוי ובעונש. אני גאה בכך
שכמה מן הסרבנים האלה הם ידידיי. לדעתי הם מגשימים את
האידיאלים המקוריים של צה״ל, צבא״העם שלכל אחד מאיתנו
יש מניה בו. אני יודע שכמה וכמה קצינים בכירים אכן רואים בהם
חיילים נאמנים, שצה״ל יכול להתגאות בהם. אשרי הצבא שיש
לו חיילים מצפוניים כאלה.
(אחד אמר לי :״מדוע בלבנון? אם בכלל, הרי זה הגיוני הרבה
יותר בגדה המערבית, שם נדרש החייל למלא תפקיד מישטרתי
היכול להיראות בזוי בעיניו.״)
אבל סרבנות לחוד, ופחדנות לחוד. זהו דבר והיפוכו, בכל
המובנים.
לא היתה לי ההזדמנות לשוחח עם ששת השבויים שחזרו
ולשמוע מפיהם את גירסתם על מה שהתרחש בעת לכידתם. איני
בא לחרוץ מישפט מבלי לדעת מה בפיהם( .בשלב זה אגיד רק
שהעובדה שאף אחד מהם וממישפחותיהם לא העז לקום ולספר
לציבור בפה מלא איך התייחסו אליהם לוכדיהם ושוביהם במשך
שנה ורבע — אינה מוסיפה להם כבוד. אם נעשה הדבר תחת לחץ
השילטונות, החוששים מפני ״תעמולה פרו־אש״פית״ ,הרי שיש
כאן מיקרה בולט של פחדנות וכפיות־טובה).
אך אין צורך להיכנס למיקרה זה עצמו כדי לקבוע כמה
כללים. מי שמתנגד למילחמה עד כדי כך שאינו מסוגל לשרת
בה מבלי שהדבר יפגע בו ער למעמקי נפשו — חובתו היא
לסרב. זוהי חובתו כלפי עצמו, כלפי צה״ל וכלפי חבריו.
מי שאינו מסרב, מקבל על עצמו את כל ההתחייבויות החלות
על חייל במילחמה. אחת ההתחייבויות היא לנהוג באומץ־לב
סביר, להגן על עצמו ועל עמדתו ולמלא פקודות נאמנה. כי
הפרת התחייבות זו היא פגיעה בחברים. ועלולה לסכן אותם.
יחידה המפקידה את עמדתה עלולה לסכן את כל העמדות
הסמוכות, שהרי היריב יכול להפתיע עמדות אחרות, שסמכו על
עמדה זו.
פחדנות אינה תכונה יפה, גם לא במילחמה בלתי־צודקת. והוא
הדין לגבי כל שאר התכונות הרעות, שאינך רוצה לראות בחברך
בשדה־הקרב.
תנועת־השלום הישראלית אינה רוצה בפירוק צה״ל. היא
יודעת כי המדינה זקוקה לצבא, בעיתות־שלום כבעיתות־מילחמה.
אנחנו רוצים שיהיה זה צבא של הגנה. אנחנו מאשימים
את יריבינו בהרס הצבא ובעירעור רוחו וחוסנו, במילחמות
הרפתקניות ובלתי־מוסריות. איננו זקוקים לפולחן של צבא,
והמיליטריזם הוולגארי והמזוייף נוסח שרון־רפול הוא לזרא לנו.
אך עלינו לשמור על יחס סביר והגיוני לזרוע הצבאית של
הדמוקרטיה הישראלית. איננו יכולים בלעדיה. גם השלום, בבוא
היום, יהיה זקוק להגנה.

זה אבסורד, משמע
שזה נכון
״זה בולשיט! מישהו מכר לך לוקש!״ אמרתי.
״בוא נתערב!״ השיב איציק לאור, מרצה באוניברסיטת תל־אביב.
התערבנו
על בקבוק ויסקי.
נתקלתי בו בבית־קפה, והוא סיפר לי סיפור דמיוני:
ששילטונות צה״ל הסכימו לשחרר את האסיר זיאד אבו״עין,
במיסגרת חילופי השבויים. הם
הובילו אותו ללוד, העבירו
אותו בביקורת הצלב האדום,
ובדרך למטוס הגניבו אותו
החוצה, חזרה לכלא.
״זה אבסורד גמור,״ אמרתי
ללאור .״רק מטורפים היו
עושים מעשה כזה, כששניים
מן הבחורים שלנו עדיין
יושבים בשבי של אחמד
ג׳יבריל. שילטונות צה״ל אינם
מטורפים!״
בזה היה העניין נגמר,
ובאחת ההזדמנויות הייתי
גובה את בקבוק הויסקי של
לאור, אלמלא נודע כעבור
כמה ימים שהאסיר אבו־עין הוחזר מנמל־התעופה לכלא נפחה.
הסיפור היה נכון.
משמע: אין בארץ דבר שהוא כל־כך מטורף וכל־כך אבסורד,
ער שאינו יכול לקרות. ואולי נכון ההיפר: אם הדבר מטורף
0ס 0 8 .£
ואבסורד לגמרי, משמע שהוא נכון.
\ 181X11_851 ^1״ אני מאמין בזה מפני שזה אבסורד.
אפשר לעבור מן הפיתגם הלאטיני לאימרה צרפתית ידועה:
״זה גרוע מפשע, זה מישגה!״ כמו שאמר המדינאי הצרפתי בוליי

דה־לה״מורת, כששמע כי נפוליון חטף והוציא להורג את יריבו,
הדוכס של אנגיאן.
קשה לדעת מה קרה בדיוק באותו לילה בנמל־התעופה.
הסיפור הרישמי אינו משכנע. אם הוא נכון, גילה מישהו ברגע
האחרון ממש שבגלל טעות כלשהי(אולי של הצלב האדום) לא
נכלל האיש ברשימת המועמדים להחלפה, וניצל את ההזדמנות.
אם אינו נכון, הרי מישהו אצלנו התחכם ועשה מעשה שלא
ייעשה. ברור כי צה״ל סבר מלכתחילה כי האיש מופיע ברשימה,
שהרי אחרת לא היו מביאים אותו לנמל״התעופה, ולא היו
מוציאים אותו מן האוטובוס ברגע האחרון ממש. הפיתוי להחזיק

אוד׳ אבנר

יומן

?!ווו
0 1 1

בו היה חזק, מאחר שהתנהל בארצות־הברית תהליך ארוך
להסגרתו לישראל.
המיקרה קרה כאשר שר־הביטחון והרמטכ״ל נכחו בנמל־התעופה,
דבר המטיל את האחריות עליהם.
אין טעם להתווכח במיקרה כזה על מוסר. חובה היא להתווכח
על התבונה. ששת השבויים שחזרו מטריפולי לא היו השבויים
האחרונים שלנו. וכל עוד יימשכו המילחמות בינינו לבין הערבים
יפלו אנשים נוספים שלנו בשבי.
האמון המוחלט בדיברתה של המדינה, כגוף הממלא נאמנה
ובדייקנות מוחלטת את התחייבותו, הוא נכס שלא יסולא בפז.
בהעדר אמון כזה, ייתקלו חילופי־שבויים בעתיד בקשיים רבים,
והשבויים הישראליים הם שיסבלו מכך.
כשנשאל יצחק רבין על חילופי־השבויים, אמר :״אני לא אהיה
גיבור על חשבון מישהו אחר ״.על אחת כמה וכמה שאין זה נאה
להתחכם על־חשבון מישהו אחר, בייחוד כשאותו מישהו נמצא
בשבי, במצב של חוסר־אונים.
זה מרגיז אותי מאוד. וזאת בנוסף לצורך להגיש בקבוק־ויסקי
לאיציק לאור.

פגישה במחתרת
השבוע נסעתי אחרי חצות בכביש ואדי־ערה, בקירבת הכפר
מוסמוס. כאשר ראיתי בשולי הדרך חבורה של כלבים.
הסתובבתי בכביש וחזרתי למקום. עצרתי את המכונית
והפסקתי״את פעולת המנוע.
מסביב היה חושך. אלומת הזרקורים שלי האירה פיסת־קרקע
קטנה, ועליה כעשרים תנים.
מעולם לא ראיתי להקת־תנים בטבע. שמעתי אותם פעמים
ללא־ספור. במילחמת 1948 הם ליוו אותנו ביללותיהם מדי לילה.
אך לראות אותם ממש? מעולם לא.
השבט לא שם לב אלי. האור לא הפריע לו, וגם לא נוכחותי.
הם דמו לכלבים כנעניים, בגודל בינוני. הצבע היה חום־אפור,
הפנים מוארכות במיקצת.
רובם התהלכו אנה ואנה. שניים התקוטטו בקול־רם, עמדו על
רגליהם האחוריות והתגוששו בזעם. שניים אחרים, שנראו כזוג־אוהבים,
שכבו בצר והמתיקו סוד זה לזה.
מפעם לפעם ניצנצו יהלומים ירוקים, כאשר החזירו עיני־תנים
את אור המכונית.
לבסוף נזכרו התנים שיש להם עיסוקים דחופים במקום אחר,
ונעלמו בין השיחים. בצער מסויים נסעתי גם אני לעיסוקיי.

הצחוק
של מוסמאר הזקן
לפני עשרים וכמה שנים לקח אותי ידידי מנצור קרדוש,
ממקימי קבוצת אל־ארד(״האדמה״) לגבעה הסמוכה לנצרת. הוא
רצה להציג לפני את אחד מאבות קבוצתו.
בראש הגיבעה. שממנה נשקף נוף נהדר, פגשתי את מוסמאר
הזקן. הוא היה גבר קשיש, נמוך קומה, חרוש־קמטים ונוקשה,
כולו עשוי מיקשה אחת.
זה עתה קיבל מוסמאר הודעה שכל אדמותיו בגיבעה זו
הופקעו, כדי להקים שם עיירה יהודית בשם נצרת עילית. היה זה

הסוף למיפעל שהיה במישפחת מוסמאר מדורי דור1
בית־חרושת פשוט למרצפות שאת פרטי הייצור בו הוא הסביר
בגאווה רבה. אני זוכר את התנור הפשוט, שהזכיר לי שירים ׳
אומני ימי־הביניים.
בזיכרוני נחרת במיוחד נישפט אחד שאמר. היתה עימי א;
הרה. הוא הצביע על ביטנה התופחת ואמר :״הילד הזה יהיה האוי
שלי!״
הבנתי את כוונתו: כאשר ישראל היא מדינה חד־לאומ
ואנטי־ערבית, המתפשטת על חשבון עמו, כל ילד יהודי נו
מאיים על קיומו ועל אדמתו.
באותה שעה הפריעה לי הערה זו מאוד. לאחרונה אני מר
לחשוב עליה.
על אדמתו של מוסמאר הזקן, שהלך׳בינתיים לעולמו, קג
נצרת עילית. התושבים הזועמים, שאותם ראינו השבוע בטלוויז׳
בנו את בתיהם על ארמה זו. עכשיו הם רוצים למנוע בכוה <
כניסתם של דיירים ערביים לבתים אלה.
יש בכך הרבה אירוניה של הגורל. נראה כי אכן יש להיסטור
חוש־הומור, אם כי מעוות במקצת.
נצרת קמה לא רק כעיר עברית — בפירוש! — אלא גם כע
אנטי־ערבית. לא זו בלבד שנבנתה על אדמה ערבית מופקעת! ,
ללא תמורה הוגנת.,אלא המטרה המוצהרת של הקמתה היו
מלכתחילה להצר את צעדיה של נצרת הערבית. היא לא הוקב
על־ידי מישרד־השיכון, אלא על־ירי מישרד־הביטחון, כ[
לשלוט על נצרת הערבית ולאיים על ״הגייס החמישי״ שעוג
היה לקום בה, כביכול.
זה קרה בימי ראש־הממשלה ושר־הביטחון דויד בן־גוריון. רו!
שלו, ולא רוחו של מנחם בגין, מרחפת על פני התהום הזאת. כאע
בא בן־גוריון לבקר בנצרת עילית, עקף את נצרת הערבית ו7
נכנס אליה, כשם שלא ביקר אף פעם א חת, בכל שנות שילטו
במדינה, בכפר ערבי.
ואל נשכח: האיש ששלט אז במישרד־הביטחון, תחי?
כמנכ״ל ואחר־כך כסגן־השר, היה שימעון פרס. נצרת עילי
״הטהורה מערבים״ היא יציר־כפיו, פשוטו כמשמעו.
עכשיו מתנקמת נצרת הערבית, האמיתית, בשכנתה. כ!
לדלדל את האוכלוסיה הערבית בישראל, לא הוקמו לה שיכוני
אך השילטון הבן־גוריוני והבגיני לא יכול היה להתחכם -
כפרעה בשעתו — ולזרוק כל יילוד ערבי אל תעלת המוב׳
הארצי. הערבים התרבו, ומכיוון שלא מצאו דיור בעירם, פשטו ן
נצרת עילית, שקמה נגדם. ואילו היהודים, שקיבלו את הדירו
בחצי־חינם, מוכרים אותן כשימחה לערבים במחיר גבוה.
בשעתו פירסם המופתי הירושלמי רשימות של ערבים שמס
קרקעות ליהודים. היתה זו רשימה של מועמדים־להירצח. עכש
מפרסמים יורשיו היהודיים של המופתי — ״האנטי־שמ׳
החדשים״ ,כפי שקרא להם בצדק אחד הערבים, רשימות ע
יהודים המוכרים דירות לערבים, ובראשם ראש־העירייה בכבוו
ובעצמו. המעגל נסגר.
אילו ראה זאת מוסמאר הזקן, היה מתגלגל בקיברו מצחוק.

המופיליה מילולית
דן רביב לא ערך עימות בין סיירוס ואנס ושוש!
ארבלי־אלמוזלינו. וחבל. הפסדנו חווייה גדולה.
אבל בכל זאת ערכה הטלוויזיה, בלי משים. השוואה כלשד
השניים רואיינו על המירקע במהלך של ערב אחד, בשתי תוכניז
שונות, וכל צופה יכול היה להשוות.
ואנס, שר־החוץ האמריקאי לשעבר, פרקליט מצליח בהוו
השיב לשאלותיהם של שני המראיינים, יעקב אחימאיר ויוו
רונן. אלה רגילים לראי השיג לפי
ישראלים.
המקודשת של הטלוויז׳
הישראלית (שהיא נדמה?
מיוחדת־במיגה בעולם) ,ו
רשמו להם מראש שאלן
מראייו־טלוויד
ארוכות.
ישראלי אינו רגיל להקש
לתשובות המרואיין, לתפו
את הברור ולזרוק אותו בחזר
אין לו זמן לכך. בזו
שהמרואיין עונה ארוכו
לשאלה הארוכה, לעניין ושל
לעניין, מעיין המראיין בשא? ארבלי הבאה שהכין לעצמו, ומתכו
להציגה. כך נוצר ויכו
ישראלי אופייני — חילופין של מונולוגים.
אבל ואנס אינו ישראלי. כשנשאל שאלה ארוכה, השיב תשוב
קצרה, ולפעמים קצרצרה. כשענה על שאלה בת חמיע
מישפטים ב״כן״ ו״לא״ ,נותרו המראיינים פעורי־פה. לא היה לד
זמן להתכונן לשאלה הבאה.
למראיין של שושנה ארבלי־אלמוזלינו היתה בעייה הפוב
איך להביא את הגברת הנכבדה לכך שתסגור לרגע את פיה. ה׳
דיברה. היא דיברה כשנשאלה, וכשלא נשאלה. היא דיברה כאע
דיבר המראיין, והיא דיברה כאשר דיבר המרואיין השני, שעי:
היתה אמורה להתווכח. המילים נשפכו מפיה כמו הדם מעור
פתוח ושום כוח בעולם לא יכול היה לעצרו: מעין המופיל׳
מילולית.
שושנה ארבלי־אלמוזלינו היא אשה טובה, ובוודאי יש ל
כוונות טובות, גם כשאין הרבה היגיון בדברים. אבל למען הש1
איזו תרבות של דיבור!

עצה סולידית
אם אתה אובד עצות ומתלבט מה
לעשות היום עם כספך, יועצי חברת
בטוחה (חברת הברוקרים הפרטית
הגדולה בישראל),ישמחו לסייע לך
בעצה ובמציאת אפיקי השקעה סולידיים
המתאימים לאפשרויות הכספיות שלך.

בוא לשיחת היכרות
באחד מסניפי בטוחה ואנשינו
ימשיכו לשמור איתך על קשר אישי.

ניירנת טרך
והשקעות בע־ם

חברה בבורסה לניירות ערך
בתל־אביב
נמנית על קבוצת כלל

סניף תל־ אביב:

סניף ירושלים:

סניף רמת-גן:

רח׳ אלנבי , 113
טל 03-622501 ,612196 .

מרכז ״כלל״ ,רח׳ יפו 97
טל 02-246881-2 .

כופר הישוב
רח׳ ארלוזורוב 5
טל 03-731384 .

סניף רמת השרון

סניף חיפה:

ח ד אוסישקין , 5 6
טל 03-480009 .

שד׳ וודג׳ווד , 7
טל 04-89205 ,89283 .

במדינה
עיוזונזת
ה ט רו מפטהשלשאר דו

והכתובות של ויריח־ק
גילויי חוקרת צעירה
על עיתוגים יהודיים ביוון
שהופיעו בשפה הספאגיולית.

מה צריך לעשות צעיר יהודי הנקרא
לשירות־חובה בצבא יוון? איפה אפשר
למצוא מיסעדה בלקנית, יהודית
וכשרה, בניו־יורק?
על בעיות מסוג זה אפשר היה לקבל
תשובה, בשנות ה־ 20 של המאה, בכל
אחד מ־ 13 העיתונים היהודיים של
סאלוניקי, עיר הנמל הצפון־יוונית. היו
אלה ששה יומונים ושבעה שבועונים,
שהופיעו אז במרכז היהודי הגדול*,
כולם בכתב רש״י ובלשון הספאניו־לית,
מתובלת במלים עבריות,
צרפתיות, תורכיות ויווניות.
צמוד לשטרלינג. כאשר חוקרת
עדות־המיזרח, המשוררת מרגלית
מתיתיהו, חיטטה, באחרונה, בין
מיסמכי אמה, גילתה אוצר בלום:
עיתונים מצהיבים, מכורסמים משיני
הזמן,שראו בשעתו אור בעיר נעוריה
של אמה.
מרגלית, המספרת על עיתונים אלה
(רובם בעלי ארבעה עמודים ותפוצה
ממוצעת של 2000 גיליון) בירחון
איגוד המפרסמים, אותות, מביאה גם
דוגמות ממיכלול הנושאים שבהם
טיפלו העיתונים, נוסף לנושאי חינוך
יהודי וניהול חיי הקהילה.
קטע לדוגמה (מקיץ :)1923
״סוחרים שלעגו לרש והעלו את מחיר
מרכולתם לפי שער הלירה שטרלינג,
הואשמו בעבירה על החוק וניגבו מהם
קנסות גבוהים.״
י קודש להומור. העיתונים לא
הסתפקו בחומר מערכתי, ופירסמו גם
מודעות. כי מה יעשה יהודי
סאלוניקאי, בין מאות אלפי המהגרים
היוונייים לארצות־הברית של שנות
ה־ ,20 כאשר יזדקק לרופא או לעורו־דין
מעבר לים? הוא יעיין באחד
העיתונים, לה וורדאד(האמת) למשל,
ויוכל לקחת עימו לדרך את הכתובת
מהמודעה.
ליהודי סאלוניקי היו עוד כמה
דברים בראש, מלבד ענייני היום. הם
גם אהבו מאד סאטירה והומור. לכן
יכלו להופיע בסאלוניקי לא פחות
משלושה עיתונים ספאניוליים, שהיו
מוקדשים לנושאים אלה: לה גאטה
(החתול); לה טרומפטה (החצוצרה)
ושארלו (על שם צ׳ארלי צ׳אפלין
המתמקיין, כמובן).
* כה היוו א? עשרות אלפי יהודיה
חלק נכבד מכלל האוכלוסיה. כיום
חיים בם אלו גי קי כ־ 1,500 יהודים.
הנוסליטה החילונית נדהמה
נאשר הובנים
הציעו לה לבהו
נבית־הננסוז
ויעצו לבעל־הדיו
לחזוו בתשובה
ך* מרחק בין בית־המישפט המחוזי
) 1בתל־אביב ובין בית־הדין הרבני
הוא 200 מטר ו־ 500 שנים. עורכי־דין
רבים למדו על בשרם עד כמה קשה

לי די הוהד ״ נים
לעורר־דין רגיל, שלמד באוניברסיטה
וקיבל רישיון לעריכת־דין, להופיע
לפני הדיינים.
אם אתה עורך־דין מוכר ומקובל
על־ידי הדיינים, הם מקבלים את פניך
בכבוד, שומעים את טענותיך, ומוצאים
תאריך קרוב מאוד לגט של לקוחותיך.
אולם. אם אתה עורך־דין חילוני, שאינו
מוכר בבתי־הדין הרבניים, ובעיקר אם
זו אשה עורכת־דין, מר גורלה בבית־הדין.
חדרי
הדיונים סגורים ומסוגרים. אין
מתירים לעורכי־הדין להיכנס פנימה
לכל מהלך הדיונים. אין פרוטוקול
רשום ומפורט. הרבנים משוחחים
לעיתים ביחידות עם אחד הצדדים,
שלא בנוכחות עורך־הדין שלו, ומחליטים
החלטות על־סמך שיחות אלה.
הם משוחחים לעיתים עם ילדיהם של
בני־זוג בנוכחות צד אחד ואינם מוכנים
למסור דין־וחשבון לצד השני על
מהלך השיחה.

״מהשמיים
משלמים ל ך״

לפרוצדורה בבית־הדין הדתי היא
1 1אישית ומיוחדת לכל דיין כשלעצמו.
עורך־דין שלמד באוניברסיטה,
כי על דיון מישפטי להיות גלוי
וציבורי ולהתנהל בצורה ידועה ומוכרת
וכתובה בחוק, מגלה לפתע כי
בבית־הדין הדתי כללים אלה אינם
קיימים.

^ לימוד תודה
בשבתבבוקד

לי שי ב ה הכאה פנו הרבנים לבעל
*והציעו לו :״תהפוך להיות תלמיד
חכם, תלמד תורה, ואנחנו נסדר לך את
התיק הזה״.
הגבר השיב להם, כי אינו יכול
לבגוד במצפונו, הוא אינו איש מאמין
ולא יוכל להפוך לכזה רק כדי לזכות
בתיק. אולם הדיינים התעקשו ושאלו
אותו :״מה כל־כך רע להיות דתי?״
אז פנה אב בית־הדין לעורכת־הדין
תמיר ואמר לה :״אולי תשכנעי אותו
לוותר על הכל כי הוא לא רוצה להיות
דתי!״ עורכת־הדין שאלה את הדיינים
אם הכל היה נראה אחרת אילו היתה
יושבת איתם בשבת בבוקר בבית־

חמה מגסה?

רצח שוש!
סירים, בבתי־הסוהר במדינה, משוב־
\ * נ עי ם כי רצח חיים שושן במיטתו בוצע
בעזרת שילטונות הכלא. יש האומרים כי
השלטונות רק עצמו עין והירשו לרוצחים לפעול
ויש המרחיקים לכת וטוענים כי השילטונות היו
מעוניינים להיפטר משושן וגם מהרצל אביטן
ושמעיה אנג׳ל. האסירים חושדים כי השלטונות
לא היו בטוחים כי אנג׳ל ואביטן יורשעו
במישפטים שעליהם הם עומדים לדין
בבתי־המשפט, ולכן החליטו לנצל את היריבות
עם שושן ולאפשר את הרצח בכלא*.
״כאשר נמלה עוברת בבית־המעצר כולם
׳יודעים על כך,״ העידה סוהרת מבית־המעצר
באבו־כביר בבית־המישפט. דברים אלה נכונים
שבעתיים לגבי בית־המעצר השמור ביותר
והחדיש ברמלה. באגף רקפת, שבו נרצח שושן,
אין מקום להסתיר נשק ואין דרך להבריחו לשם.
צבעי שעבד באגף רקפת לאחרונה, סיפר על
החיפושים בזמן העבודה. הצבעי שהוא אסיר

עורכת־הדין לידיה תמיר היא אשה
נמרצת ועקשנית. כאשר נתקלה
לראשונה בדיון לפני בית־דין רבני,
הוכתה בתדהמה. התברר לה כי עליה
להתחנן בפני הדיינים כדי שיתירו לה
להיכנס לאולם. כאשר נכנסה ורצתה
להניח את תיקה כבד־המישקל במקום
המיועד לכך, כפי שנהוג בבית־מישפט
אזרחי, גילתה לתדהמתה כי לא קיים
כלל מקום כזה. היא נאלצה לעמוד על
רגליה במהלך כל הדיון וכאשר
התלוננה על כאבי־בטן וביקשה רשות
לשבת, צעקה לעברה האשה
המתגרשת, שאת בעלה לידיה מייצגת,
״זה מהשמיים משלמים לך״.
הדיון נסב על תביעת גט מצד
האשה ותביעתה להחזקת הילדים. שני
בני־הזוג היו נשואים שנים אחדות, ואז
חזרה האשה בתשובה. היא החלה
מתרחקת מבעלה ולבסוף נפרדה ממנו,
לקחה את שלושת ילדיהם והגישה
תביעת גירושין לבית־הדין הרבני.
במהלך הדיון הגישה האשה תביעה•,
כדי למנוע מבעלה לבקר בבית. היא
פנתה למישטרה׳ והתלוננה כי בעלה
עושה מעשים מגונים בילדים. נפתח
תיק, וחוקרת־נוער נשלחה לחקור את
הילדים. התברר כי המעשים המגונים,
שעליהם התלוננה האשה, היו נשיקות
וחיבוקים של אב לילדיו האהובים,
שאותם הוא רואה רק לעיתים רחוקות
בגלל התנגדות האשה. תיק המישטרה
נסגר.

עורכת־הדין תמיר טענה, כי האשה
איננה יציבה, וחלונותיה מוכיחות זאת.
ועל כן ביקשה מבית־הדין הרבני
לצוות על בדיקות פסיכיאטריות לשני
הצדדים. בשלב זה החליט בית־הדין
לשוחח אישית עם הבן הבכור, שהוא בן
. 14 העובדת־הסוציאלית, המטפלת
במישפחה, פנתה לבית־הדין וביקשה
שלא לחקור את הילד. היא הסבירה כי
הילד חצוי בנפשו בין ההורים ויציבותו
הנפשית מעורערת בלאו הכי. לדבריה
עלולה חקירת הרבנים להחמיר את
מצבו. אך הדיינים לא קיבלו את דעתה.
הם חקרו את הילד בנוכחות אמו בלבד
ולא רשמו דבר בפרוטוקול.

היושב בכלא אחר, היה מופשט עירום כל בוקר
לפני תחילת העבודה. סוהר היה עורך חיפוש
מדוקדק על גופו ואחר כך התיר לו ללבוש
תחתונים בלבד. בלבוש זה עבר הצבעי בתוך התא
הסגור, כאשר סוהר מוצב לידו משך כל הזמן.
כאשר נזקק הצבעי לצאת לשירותים, היה הסוהר
מתלווה אליו גם לשם.

שגי אקדחים

** הפרטים שהותרו לאחרונה לפירסום
( )₪על־ידי בית־המישפט מתברר, כי הרצח כולו
צולם על־ידי מצלמת הטלוויזיה שפעלה בכלא.
״אי־אפשר היה לבצע את הרצח בלי עזרת
הצוות,״ סיפר אסיר ,״אפילו שיחודו של סוהר
בודד במיקרה זה לא היה מספיק, מכיוון שבתוך
האגף יש כמה סוהרים ועוד אחד הממונה על
הטלוויזיה. היה צריך לקנות את כולם וזה לא

מתקבל על הדעת ״,הוסיף האסיר.
בעיקבות הרצח הגיע מידע למודיעין של
שירות בתי״הסוהר, על ניסיון הברחה של שגי
אקדחים עבור שמעיה אנג׳ל והרצל אביטן. לפי
המידע הסודי הוגנבו האקדחים לכלא מעשיהו,
ומשם היו אמורים להגיע לרמלה. בשבוע שעבר,
השכם בבוקר. נערך חיפוש באחד הביתנים
במעשיהו. מרצפות נעקרו ותיקרות פוצחו.
ואמנם, נתגלו שני סליקים ובתוכם סמים, מזון,
מצלמות וכמה דוקרנים. אקדחים לא נמצאו.
כל האסירים שהתגוררו בביתן פוזרו בין
ביתנים אחרים, ואחד ממנהיגי הביתן, צ׳רלי בן
שיטרית, הועבר לכלא רמלה.
* העולם הזה מעיר כי חיים שושן המנוח
והרצל אבי טן מ מיל א שפיטים לשנים
ארובות בגלל תי קי ם קודמי ם. רק שמעיה
אנג ל יי צ א לחופשי, א ם יזוכה במישפט
הרצח הכפול.

הכנסת ולומדת איתם תורה .״גברת
תמיר,״ אמר אחד הדיינים ,״באמת
רצינו לדבר אתך על זה. אנחנו היינו
מאוד שמחים אילו היית מבקרת בבית־הכנסת,
אז היית יכולה להבין על מה
אנחנו מדברים. ויהיה לנו יותר קל
להסביר לך.״
עורכת־הדין תמיר עבדה בעבר
שנים רבות כתובעת מישטרתית, היא
לא יכלה לשאת את הלחץ שהופעל
עליה והגיבה בחריפות רבה :״אינני
מאמינה באלוהים ולא בדת היהודית!״
אני עורכת־דין וישראלית ובתוקף זה
אני טוענת כאן ויש לי זכות לכך, כל
השאר איננו רלוונטי.״
״איך את מעזה להגיד דבר כזה!״
נזעקו הדיינים .״בבית־המישפט, שאתם
קוראים לו מחוזי, החילוני הזה,
לא היית מדברת כך!״ עורכת־הדין
תמיר התלהטה ואמרה כי אם ימשיכו
הדיינים ללחוץ עליה, או על הבעל,
להיות דתיים או לחזור בתשובה
היא תפנה לבית־הדין־הגבוה־לצדק.
״בג״ץ?״ שאלו הדיינים ,״מה זה
בכלל?״

^ ישיבה או
בית־ספד

כל הסיפור הזה העלתה
\4עורכת־הדין תמיר לפני השופט
המחוזי חיים פורת, כאשר החליטה
לנסות ולהעביר לפחות חלק מהדיון.
לבית־מישפט אזרחי. כיוון שהאשה
הקדימה והחלה בהליכי גירושין בבית־הדין
הרבני, הרי לפי החוק הופכת
סמכותו של זה לבלעדית. אולם על פי
חוק האפוטרופסות, יש אפשרות לדון
בנפרד על חינוכם של ילדים, ותביעה
זו אפשר להגיש לבית־ המישפט
הרגיל.
בסעיף זה השתמשה עורכת־הדין
וביקשה כי השופט יקבע שגם לאב יש
זכות לומר מילה בדבר בית־הספר שבו
ילמדו הילדים. האם רצתה לשלוח את
הבן הבכור לישיבה, כדי שילמד בה
תורה. אולם האב, בהתייעצות עם
עובדת־סוציאלית, חשב כי עדיף
שהילד ילמד בבית־ספר מיקצועי דתי.
מתסקיר של עובדת־סוציאלית,
שהוגש לשופט, התברר לו, כי לאם יש
בעיות נפשיות קשות המשפיעות גם
על הילדים. על כן הורה השופט פורת
לבדוק את הילדים ואת ההורים ולהכין
תסקיר נוסף ודו״ח ממכון דורות בדבר
מצבה הנפשי של האם.
כן הצליחה עורכת־הדין לחלץ חלק
קטן מהדיון מידי הרבנים.

אילנה אלון

ונה גת, איש לא שם לב לכך. כי איש דא
זדע שהנתבעת היא הזמרת הזוהרת

ולים על אילנית

כמנהל, מתוך ניגוד אינטרסים, ותוך
ביצוע פעולה שאינה לטובת החברה, כי
אם לטובת עצמו בלבד.״
מדוע?
״המחיר בסר 250000 לירות היה
נמוד בהרבה מהשווי הריאלי של
המיגרש באותה עת. זה עושק של
אדורם והעברת נכסים ממנה למנהלה,
(ולחילופין, לקרובו) והטבה עם חנה גת
ונחום גת על חשבון אדורם.

,להגה גת
יש כטף!״
^ בל בכך לא מסתיים העניין, כי־באפריל
1981 מכרה אילנית את
המיגרש לישראל וזיווה מרקיזנו,
שהקימו עליו במהלך בנייה של שנה
וחצי, בית בהשקעה של כ־300000
דולר (כ־ 30 מיליון שקל).
תחת ליהנות מביתם הנאה מאוד,
קפץ גם עליהם רוגזם של מנהליה
החדשים של אדורם, שביקשו לקבל
את המיגרש שעליו בנו הזוג מרקיזנו
את ביתם. אם לא מידיה של אילנית, אז
לפחות מהם.
זה היה קצת יותר מדי. מישפחת

געל־גרוש נחום גת
עם חותמת החברה

תקופה של כשש שנים ואחרי שאנשים
רבים, ביניהם ישראל מרקיזנו וחנה גת
(אילנית) ,שינו את מצבם, בגין
התנהגותה או מחדליה, לא יכולה
אדור לטעון כי החוזים של מכירת
המיגרש, בטלים!״
לאילנית יש רק הסבר אחד לכל
הפרשה: התביעה הוגשה נגדה בגלל
שהיא זמרת ידועה והתובעים סבורים
ש״לחנה גת יש כסף״.
השבוע הסבירה אילנית להעולם
הזה:
״החוזה לרכישת המיגרש נחתם כחוק,
במישרד עורך־הדין יצחק פרוינד,
על־ידי אחד המנהלים של אדורם־
מהנדסים, שהיה בעלי דאז נחום גת,
בתוספת חותמת החברה.״

,המגרש

* גמכד כדיו!״
^ פ י שכתבה אילנית, בתצהיר ל־
^בית־המישפט :״הנני חוזרת ומרגישה,
כי שילמתי את התמורה במלואה
לחברת אדורם, באמצעות מנהלה,
בעלי לשעבר, נחום גת.
״החוזה לא נעשה למראית־עין
והקונה האמיתית הייתי אני, ולא בעלי,
כפי שנאמר על־ידי המנכ״ל (החדש
של אדורם) חיננזון. אם לאדורם
טענות כנגד נחום גת, עליה להפנותן
אליו ולא לערבני בעניין שאין לי
נגיעה בו.
״המחיר ששילמתי תמורת המיגרש,
סך 250,000 לירות לא היה נמוך
משוויו הריאלי של המיגרש והמחיר
לא נקבע על מנת להיטיב עימי על
חשבון אדורם.״ ולחיזוק דבריה
הוסיפה:
״חברת אדור מנועה מלטעון כי
החוזה הינו בטל או שאינו תופס, מאחר
שהיא עצמה הודתה פעמים אין ספור
הן בפני מישפחת מרקיזנו, והן בפני,

ין תיקי בית־המישפט המחוזי־
!בתל־אביב מונח תיק שאיש לא שם
:אליו. ייתכן, שההתעניינות בו היתה
)־לה אילו ידעו כי תועלה, בין השאר,
טענה כי חנה גת אחת רכשה מבעלה,
!נהל־לשעבר של חברה בשם אדורם,
וגרש לבנייה, בלי שהתמורה תגיע
קופה. אותה חנה גת אינה אלא הזמרת
]ילנית.

חכדה תמורת
חובות
י טענת התביעה, מכר נחום גת,
אחד משני. מנהלי אדורם־
| הנ ד סי ,0ובעל ־^ 50 ממניות החברה,
|יגרש, במכירה פיקטיבית. הרוכש לא
ן ה אלא אותו נחום גת, בעלה של חנה
(אילנית) .בינתיים התגרשו בני
|ווג, ובידי חנה גת יש הסכם, שלפיו
וזכויות במיגרש שייכות לנחום גת.
המדובר במיגרש בגודל של קצת
חות מחצי דונם ברמת־השרון, שנמכר
אוקטובר 1977 תמורת רבע מיליון
|ירות (של אז, ושערכם כ־ 25 אלף
1לר של אז) .במשך השנים לאחר מכן
!חלעה אדור לקשיים כספיים
מורים. ולפני כשנה הועברו השליטה
יהול החברה לבעלים חדשים תמורת
|שלום החובות לנושים.

עם בן־זוג לצמד
לדרישותיה, העולים על 150,000
שקל.

,אף לא
אגורה!״
ך עומת זה, טוען יוסף חיננזון כי
< שוחח בראשית 1983 עם אילנית
בטלפון וכי היא הודתה בפניו כי
מכירת המיגרש היתה פיקטיבית וכי
לאמיתו של דבר, הרוכש היה בעלה
נחום גת, וכאשר היא דיברה ביום
הקודם עם גת אמר לה הלה כי ״אין זה
עניינה.״
אבל, אולי יש עוד נימוקים מאחרי י
התביעה של מנהלי אדורם החדשים,
שש שנים אחרי העיסקה ושנה אחרי
שהחברה עברה לרשותם?
ישראל מרקיזנו אכן מביא אפשרות
מעניינת בתצהירו לבית־המישפט,
כאילו אמרו אנשי אדורם, שמאחר
שהנושים של אדור הפסידו כסף
בחברה, מן הראוי כי מרקיזנו ישתתף
בהפסדים וימנע מעצמו תביעות.
התשובה של מרקיזנו היתה קצרה: אף
לא אגורה.
כך סבורה גם אילנית. זה היה לפני
שש שנים וכאמור, אם יש בעיה
שיואילו לפנות לנחום גת, לא לחנה

מבראזיל
^ לפאב ביפו

בית המריבה ברחי זלמן שניאור 16 ברמת־השרון
ארבע בריבוע זה גם כן לא מיספר מזל
יוסף חיננזון, לפני בית־המישפט:
״התמורה הנקובה בחוזה (המכירה)
מעולם לא שולמה ...חנה גת(אילנית)
הפרה את החוזה הפרה יסודית בכך,

מרקיזנו פנתה לעורך־דין שימחה איתן
חה היה לו מה לומר בבקשה שהגיש
לדחיית התובענה של אדורם:
״אדורם לא באה לבית״המישפט

שאכן ידוע לה שהמיגרש נמכר לי
כדין.״
״אדור אף פנתה אלי במיכתב,
(במארס ,)1981 שבו הודתה במפורש,

א ד 1לה לאילנית בצרות שלה עם צרתה.
־ .דוגמנית אנאבל טסיר -עכשיו 1ש לה גם
עיות בעיקבות העסקים שלה עם בעלה הקודם
המנהלים בדקו, אחרי ההעברה, את
|יפרי אדורם, נתקלו בחוזה־המכר של
ומיגרש, אבל לא מצאו בספרים כל
|ישום על תשלום התמורה.
טוען המנהל הנוכחי של אדורם,

אילנית

שלא שילמה את התמורה. לכן החוזה
מבוטל.״ שלא לדבר על שורת טענות
נוספות :״נחום גת לא היה מוסמך
למכור את המיגרש( .הוא) חתם על
החוזה בשם אדורם, תוך מעילה באמון

בתובענה, כשידיה נקיות. היא לא
גילתה כיצד זה רכשה הנהלתה החדשה
את השליטה בחברה בלי שתביא
בחישוביה כי הנכס אינו מהווה חלק
מנכסי החברה ...עתה, אחרי שחלפה

כי היא מכירה בקיומו של החוזה ואף
דרשה ממני תשלום של 34,888 שקל
עבור חלקי במס־רכוש עבור המיגרש.
כמו כן שילמתי לחברת אדורם
סכומים שונים בגין המיגרש, בהתאם

ךאשרל חנ הגת, הלא היא
1אילנית, היא החלה להתפרסם לפני
18 שנה, כשהיתה בת . 17 זה היה אחרי
שחזרה משהות ממושכת בברזיל, לשם
נסעה עם הוריה בהיותה בת חמש.
בשובה לארץ התחילה ללמוד
מוסיקה, התקבלה ללהקה והחלה
מופיעה עימה. בעלה הראשון, שלמה
צח, היה בן־זוגה לצמד שנקרא אילן
ואילנית. אחרי ארבע שנות נישואין
הם התגרשו.
מהנדס־המעליות נחום גת היה בן
35 כשהכיר את אילנית. הם התחתנו
לפני שמונה שנים. מסיבת־החתונה
נערכה בפאב של פרדריקה, ביפו.
הבעל השני של אילנית עזב את הבית
של בני הזוג בהרצליה, ארבע שנים
בערך אחרי החתונה.
אנחנו נפרדים, כדי לנסות דברים
אחרים, אמרו אילנית ונחום.
כנראה שהמיספר ארבע אינו
מיספר־המזל של אילנית. הנה עכשיו,
בית־המריבה, העומד על המיגרש
שקנתה מאדור ושמכרה למישפחת
מרקיזנו, עומד״ ברמת־השרון ברחוב
זלמן־שניאור . 16 ושש־עשרה זה,
כידוע, ארבע בריבוע.

מרסלזוהר

במדינה עסקים אין נביא בעירו
ההצלחה המסחררת
גארצות־הברית של
דוין מור המחשבים
מבפר־סבא

יש כמה טריליונים של מהלכים
אפשריים כשח־מת. ליתר דיוק 43
בחזקת 10 בחזקת . 10 אין שחקן
המסוגל לחשב בראשו את כל
האפשרויות האלה לפני שהוא מזיז את
הכלי שלו.
בתעשייה יש י1תר מ־ 64 שדות ו־32
כלים, והאפשרויות למהלכים הן,
כמובן, רבות עור יותר. כדי להקל על
המנהלים בתעשייה, קם לפני כמה
שנים פיסיקאי צעיר מכפר־סבא
והחליט לבוא לעזרתם. בהזדמנות
הזאת הוא גם בא לעזרת עצמו ומחזור־העסקים
שלו הגיע השנה ל־ 20 מיליון
דולר.
חופשה בהוואי. הצעיר ( )36 הוא
ר״ר משה אליהו גולדראט, שתורתו
מסתכמת, למעשה, בשתי נקודות:
צריך להסתכל על כל עניין בצורה
הגיונית, לבדוק כל דבר לגופו של
עניין, וצריך להימנע מצוואר־בקבוק
בייצור, כמו מפני מגיפה.
לשם המחשה, הוא הסביר פעם
ליצרן אמריקאי, כי בתנאים מסויימים
הרבה יותר זול עבורו לשלוח את
עובדיו לחופשה, על חשבונו, באיי
הוואי, מאשר להפעילם בייצור מלאי
שאין לו ביקוש, אבל הריבית על אותו
המלאי תרושש את היצרן ותעלה לו
עשרות מונים מהבילוי הקיבוצי של
עובדיו בהוואי.
ואשר לעיקרון צוואר־הבקבוק:
הכוונה היא לזרימה ולהפעלה נכונה
של כל המקורות. מה הטעם בריכוז
חומרי־גלם, אם אין עובדים מיומנים
לייצור •,מה טעם בעובדים אם אין
מספיק מכונות לייצור וכר וכו׳,
זה נשמע פשוט לגמרי. אבל כדי
לאתר את נקודות התורפה, צריכה
להיות תמונה כוללת של כל מהערכת
ורבבות הפרטים הדרושים ניתנים
לריכוז ולמעקב רק במחשב.
גולדראט יצר את התוכנה המתאימה,
הנותנת, כאשר היא מוזנת
למחשב, את התשובות הנכונות. אם כי
הצלחתו הראשונה היתה בארץ, עת
תכנן עבור חבר, יצרן כלובי־עופרת
טרומיים, מערכת ייצור יעילה, הרי
עסקיו העיקריים הם מעבר לים.
זה פשוט, המחיר: עד חצי מיליון
דולר לתוכנה. הלקוח הראשון שלו
בארצות־הברית היה מיפעל של חברת
הענק ג׳נרל אלקטריק, המייצר את
מיקלעי גאטלינג החדישים. גולדראט
אירגן שם את הייצור כך, ששעה שבאה
הזמנת־ענק היתה המערכת מסוגלת
לבצע את ההזמנה, ללא כל השקעה
נוספת, מלבד חומרי־הגלם.
הבטחה לאבא. גולרראט נמוך
הקומה, מקפיד לחבוש, דרר־קבע,
.כיפה, לא מפני שהוא דתי, אלא מפני
שכך הבטיח בשעתו לאביו המנוח, הרב
אברהם יהודה גולדראט, עיתונאי
יידיש שהיה חבר־הכנסת הראשונה
מטעם פועלי אגודת ישראל.
בשבוע שעבר עשה אתנחתה בטיסות
בין כפר־סבא לניו־יורק והתפנה
לרתק את תשומת ליבם של מנהלי
תעשייה ישראליים בהרצאה של שמונה
שעות, שבה ירה את רעיונותיו
לייעול התעשייה והוכיח כל העת חוש
הומור של איש־עסקים מצליח: הוא
לא שכח לחזור על הסיפור של חברו,
יצרן־הלולים, והפעם גם סיפר את סופו
של הסיפור: הייעול כל־כך הצליח, עד
שאותו חבר ייצר על-ידי אותו כוח־אדם
כלובי־עופות פי שלושה יותר מאשר
קודם. לשם כך הוא השקיע את כל
כספו בחומרי־הגלם — עץ, ברזל
וחוטי־ברזל. אבל. מכיוון שהביקוש
ללולים לא גדל בהתאם לייצור־הפלא,
נשאר החבר תקוע עם כלוביו ופשט
את הרגל.
העולם הזה 2415

עוורדיו. בעלת מועדון. כוובסוו
ט״ס. איוו, מנכייו רשענו ושלושה
צע־ו־ם בשותפות ולשו, במחיר
דיות־בובה דידה ברב תר־אביב
^ שכנים היו בטוחים שהגבר גבה
( 1הקומה, אשתו והתינוקת, עומדים
לרדת מהארץ. רפאלה ונאש אברהמוב
מכרו את דירתם המפוארת בהרצליה.
דירת־הגג, בת חמישה החדרים, נמכרה

החברים האמיתיים. רק מי שבאמת
חבר המישפחה יבוא לבלות את
שעות־הפנאי שלו על היאכטה, יטפס
על הרציף, יקפוץ מעל יאכטות אחרות,
יעבור גשר צר ומתנדנד מאוד, כדי

במחיר טוב.
אבל נאש ורפאלה לא היגרו
מהארץ. הם גם לא שכרו דירה. הם גם
לא הלכו לגור בבית־מלון.
הם הלכו אל חוף ימה של תל־אביב.
במחיר של הדירה הם קנו יאכטה
העוגנת בנמל המרינה, מאחרי מלון
קרלטון בתל־אביב.

קומם י ק
מה שגהוץ
^ נאש שתי אהבות: רפאלה
) והיאכטה. רפאלה לא התנגדה
לאהבתו השנייה. נאש, שגדל בהרצליה
ובילה את זמנו הפנוי כמדריך
במועדון־השיט זבולון, שיכנע את
רפאלה שהחיים יהיו יפים יותר על
המים.
לגור על הים, זאת גם לא מיגבלה
לאיש־עסקים. נאש עוזב את היאכטה,
צועד כמה עשרות מטרים על הרציף
של המרינה ונכנס למכוניתו. הוא
נמצא במרכז תל״אביב, ליד מישרדי
חברת השמירה ביטחון כללי, שהוא
אחד מבעליה.
כמעט בליבה של תל־אביב עוגנות
עוד 400 יאכטות, כמו זאת של נאש
אברהמוב. רבי־החובלים של 320 מהן
הם ישראלים 80 .היאכטות הנותרות הן
של זרים. חלק רק מבקרים בתל־אביב,
חלקם הפכו את הנמל לבית שני
שלהם. מתוך 320 הישראלים הפכו
כלי־השיט שלהם לדירה לכל דבר. כי
לא רק הזוג רפאלה ונאש אברהמוב
הקימו את ביתם על גלי הים־התיכון.
ליד ביתם הימי, למשל, עוגנת היאכטה
של אלוף(מיל׳) מיכאל ברקאי, המפקד
לשעבר של חיל־הים, העובד כרב־חובל
בחברת ספנות חיפאית.
נאש טוען, שהחיים החדשים שלו
לימדו אותו מושגים חברתיים בריאים
יותר ויעילים יותר. על היאכטה לא
עושים קניות מזון מוגזמות. קונים רק
מה שנחוץ. בדרך זו גם בוחרים את

רסאלה ונאש אברהמוב ביאכטה
צריך להיות חשמלאי, מסגר, חייט, מכונאי טבח, נגר
לדירתה

מישפחת
להגיע אברהמוב.
את הנעליים יוריד על הרציף, לפני
עלייתו ׳ליאכטה, והם יישאת על
היבשה, ליד נעלי כל בני המישפחה. כי
על היאכטה אין עולים בנעליים. הן
עלולות לגרום נזקים לריצפת־העץ
של כלי-השיט, והחוק הוא חד־משמעי:
על יאכטה עולים רק יחפים.

^ 41 לא גותגיס
^ לאף אהד
**חיו־ העגינה של יאכטה הוא
^ /בערך 1000 דולר בשנה. על זה
נוספים עשרה דולר לחודש עבור
הוצאות מים וכדומה.
בינתיים לומדת רפאלה אברהמוב
בקורס רישמי כדי לקבל תואר מוסמר
בהפעלת מכשירי רדיו־תיקשורת על
היאכטה. רק אז תוכל רפאלה להחליף
את נאש בשעות ההפלגה, כשהוא ישן

ד ר כי אד
נישואים מזסיקאליים
מסר האהבה והשלום של
ארבע ה״חיסושיות״ מסיה
וידיה של צעירה רמת־ננית.
כאשר מזכירים לזמרת הצעירה
ריקי פן ( )28 את שמה של להקת
הביטלס, היא מתעוררת לתחייה .״עוד
לפני שידעתי לכתוב, שרתי את
שיריהם,״ מספרת ריקי, דקת־הגיזרה
ונמוכת״הקומה.
היא גדלה ברמת־גן, לא למדה
מוסיקה בצורה מסודרת, אך ניגנה
בכלים שונים, כמו תופים, אורגן,
וגיטארה, משמיעה בלבד .״כיום אני
לומדת פיתוח קול,״ אומרת הזמרת

זמרת סן
שרה, לפני שידעה לכתוב

והיא תפקח על ביתם המפליג.
מי הם שכניהם של האברהמובים?
יגאל גבע, למשל, הוא מנכ״ל
לשעבר של חברת פז, היום פנסיונר.
היאכטה שלו עוגנת במרינה מזה עשר
שנים. ערכה הוא 30— 20 אלף דולר.
לעורך־הדין דני מרקין יש יאכטה
יפה, חדשה, שמחירה בערך 600 אלף
דולר.
אחת היאכטות היקרות והיפות
ביותר במרינה שייכת לזאב קירשנר,
פנסיונר של קואופרטיב תחבורה.
קירשנר וחברתו, אשת־העסקים
כרמלה זילברמן, המנהלים מועדון
אכסקלוסיבי לעשירי תל־אביב, יצאו
ביאכטה שלהם למסעות־תענוגות
ארוכי־טווח. ער לאיי באהמה הם
הפליגו, ולא תמיד במזג־אוויר נוח.
כרמלה, שהפכה ימאי לכל רבר,
מסבירה מרוע יאכטה היא במין נקבה:
״יאכטה זה כמו אשה, לא נותנים לאף
אחד להשתמש בה״.

שמתכוונת. לצאת למסע־הופעות
במועדונים קטנים ובקיבוצים.
אותם מישקפיים .״הגיטארה
היא חלק מגופי. המוסיקה ממלאת את
חיי באופן מאסיווי. יומם ולילה. אפילו
חלומותי הם מוסיקאליים. אני יוצרת
נון־סטופ. אני כותבת לעצמי גם את
המילים וגם את המנגינה וגם עושה
עיבודים,״ אומרת ריקי .״אני רווקה, אך
נשואה למוסיקה.״
בד בבד עם התפתחותה המוסיקאלית,
היא נדבקה בחיידק הבי־טלמניה
.״אני אספנית ביטלס מגיל
צעיר מאוד. אני גוזרת כל דבר שמופיע
עליהם בעיתונים מקומיים וזרים. יש
לי הקלטות נדירות שלהם וחפצים
שהיו פעם שלהם. קיוויתי לפגוש יום
אחד את ג׳ון לנון, אך אחרי שהוא נרצח

זאב קירשנר מוסיף, יותר לעניין
״אם אתה רוצה שתהיה לך יאכטה, אתן
צריך להיות חשמלאי מסגר, חייכן
מכונאי, טבח, נגר.״
צחי שקר, טייס אל־על, הוא בע
יאכטה לא גדולה, יאכטת מיפרשי
ישנה השווה היום כעשרת אלפי[
דולר, והמשמשת לו כמיקלט שבו הוו
נח מהמהירות של 1400 קילומטו
לשעה, שלה הוא רגיל במטוסו
מהירותו של כלי־השיט שלו הוא !0
קילומטר לשעה בלבד.
היאכטה של משה אורון, מבעל
נעלי גלי, היא יקרה פי שלוש מזו שי
הטייס שקד, אבל המטרה היא זה!
לשניהם. היאכטה היא מקום לברה
אליו בסוף שבוע, למי שלא יכו׳
להרשות לעצמו להתנתק לתקופוו
ארוכות יותר ממניות וחשבונות בנל
מרווחים, מכורסה ומאספות כלליות.
מיקי ברזאם, טייס אל־על, בנה או
היאכטה שלו בעצמו. העיתונא
אביעזר גולן מחזיק בכלי־שיט מזו
שנים רבות, אך נראה שעיסוק
היום־יומי אינו מרשה לו לשפץ או
פרצופו של ביתו המשייט.
שמעון גינת, מנכ״ל לשעבר שי
חברת פרדס, בן ,57 מרשה לעצם
לצאת להפלגות של חצי שנה על סיפו
היאכטה שלו. גם פרופסור ישרא
דוסטרובסקי ,65 ,הנשיא לשעבר ש
מכון וייצמן ברחובות, ממשיך להפלי
באוניה הפרטית שלו.
היאכטה של היהלומן המליונר נו
ברמץ עוגנת ליד הסירה של שלוש
צעירים שהקימו שותפות כדי לקנו!
את כלי השייט שלהם.
וכל זה התחיל רק לפני 16 שנה, עו
חמש יאכטות. ואז, לאחר שנבנ
הרציפים של המרינה, התחין
הפרוספריטי בענף היאכטות. מדי שנ
מביאים מחו״ל 15 עד 20 יאכטו
חדשות. רבים גם מוכרים במרינה או1
כלי־השיט שלהם וקונים יאכטו[
יקרות יותר וחדשות יותר.

מרסלזוהד 1

זה לא יתאפשר לעולם. אני מרכיבו
מישקפיים הדומים בצורתם החיצוניו
למישקפיו של לנון ואני גם מאמינ
בתיאוריה הפציפיסטית שלו.״
ריקי אינה עוסקת בשירה פוליטיו
״לפחות לא בשלב זה.״ את המסריו
שיש לה, היא מעבירה לקהל שומעי
באמצעות שירי החיפושיות* ״אג
מופיעה בבתי־ספר ונדהמת לגלוו
שנוער שעדיין לא נולד כשהביטלי
חיברו את שיריהם, יודע את השירי
בעל־פה, שירי־אהבה ושלום.״
* שהם. בסך הכל. ל א כל־כ
מב תרי ם מפן: בורגי ה א רי סזן הל

בתם בן 40 פול מקרטמ בן 1
ריגגל סטאר בן 43 וגילן למן היה נ

40 באשר נרצח.

נואנק ס־נאטוה לא מושה
״ * נמה עורה השימרה של
גיואו סורינס? מ חצה
רגוו בדוחו של הנס! ודה?
• פראנק סינאטרה לוחם בדרכים: הזמר המפורסם הציע פרס כספי
גבוה(לא פירט את הסכום) לכל מי שיגיע אליו ובידו מידע על קיטי
קלי, שלדבריו עומדת להוציא לאור ביאוגרפיה שלו, בלי רשותו.
הגברת שהוצגה על־ידי הזמר כמסתתרת מפני זעמו, ישבה באותה
השעה באחד מבתי״הקפה היותר פומביים של ניו־יורק. ומי נכנס לשם
אם לא מיקי רודין, עורך הדין של בעל קול הזהב? קלי שזיהתה אותו
מייד טענה שהדל חייך אליה ואפילו ניסה לפלרטט במבטו ומשראה
את החיוך שקיבל בחזרה, עזב את המקום .״או שהוא לא הכיר אותי,״
אמרה קלי ,״ או שפראנקי לא משלם לו מספיק עבור שרותיו. הפרס
שהציע מסתכם, קרוב לוודאי, בתקליט חתום על־ידי הזמר הדגול
ובשני כרטיסים להופעתו הבאה.״ עכשיו ברור מדוע פראנקי מחפש
את קלי.
• במלאת 20 שנה לרצח קנדי נערכו בארצות־הברית מחוות
סיפרותיות, עיתונאיות ומוסיקליות לזכר הנשיא המנוח. אפשר
להוסיף לכן מחזה שהפיק דיויד סוסקינד עבור רשת הטלוויזיה־בכבלים,
שכוכבו הוא כוכב בעל כאריזמה גדולה בעיני האמריקאים:
מייקל פארל, המשחק בסידרה מ־א־ש את הקפטן בגימלאות,
האניקט.
• למכירה דירה נאה בפאריס. הכתובת: כיכר שדרות פוש. לדירה
ארבע קומות, ו 1חדרים(כולל משרתים) ,חדר־אוכל ענקי המתאים
לארוחות חגיגיות, גינה פרטית, מיגדל תצפית שנבנה בזמן הכיבוש
הגרמני וקיר־מגן גבוה לתוספת בטיחות. שכנים טובים: גברת ארתור
רובינשטיין ועורו־הדין שמואל פיסאר. המחיר: שני מיליון דולר או
כמה שמוכנים להציע יותר מכך. בהצעות מעשיות נא לפנות אל
בעל־הבית: הנסיך רנייה, נסיכות מונאקו.
• הרב שהשיא את כוכב הטלוויזיה והקולנוע, וילי א מ״ס ט אר
טרק־)שאנטר, לאשתו מארסי כ־ ,1973 בא לחגיגת העשור של
נישואיהם ובירך אותם במילים — ״זוהי חגיגה של עיקביות״.
הרעייה המאושרת עשתה זאת בדרך משלה: היא הטיסה כרזה מעל
לשולחנות הערוכים ובה חזרה על שבועת הנישואין בעבר, בהווה
ובעתיד. לזאת ייקרא מקוריות בנוסח הוליווד.
• השימלה האדומה שלבשה ג׳ואן קולינס, כוכבת די נאס טי
לצילום השער של הירחון פלייבוי שבין דפיו הצטלמה הגברת
הנועזת בעירום, עומדת למכירה פומבית. ההצעות החלו ב־ססססו
דולר ואפשר להמשיך ולשלוח הצעות מחירים לכתובת מסויימת
בלוס־אנג׳לס. אלא שהעניין כבר לא כדאי. לשמלה הומצאו העתקים
במחיר הזול של 3500 דולר והמעתיקים אינם אלא המעצבים
שהעמידו את הדגם המקורי למכירה פומבית. מעניץ לראות כמה
עותקים בכמה צבעים יופיעו לקבלת־הפנים שיערוך הנשיא רגן בבית
הלבן לרגל חג־המולד, וכמה פרצופים יחמיצו כשהשמלות התאומות
ייפגשו.

מידיי מאחייה ויוחנן פאולוס השני: הכס הקדוש נוגש בבחורה הקדושה
עד היום היה למיריי מאתיה זיכרון נצח: הרגע הגדול
ביותר של חייה היה, לדעתה, הרגע שבו שרה לפני נשיא
ארצות־הברית, רונאלד רגן. אבל בינתיים בא רגע אחר,
גדול עוד יותר והאפיל על הזיכרון הקודם וגימד אותו
לחלוטין, הרגע הגדול מונצח בתמונה זו. בראיון הקבוצתי
שמעניק האפיפיור מדי פעם היתה אורחת.

מיריי הגיעה לרומא להופעה בפסטיבל בינלאומי לשירה
ובהזדמנות זו באה לחלות את פני האיש הנערץ עליה
ביותר בעולם, האפיפיור יוחנן פאולוס השני. מיריי מודה,
שלמרות שלא שרה לפני הוד קדושתו, הרי כבת מאמינה
של צאן מרעיתו, הרגע שבו הורשתה לנשק את יד האב
הקדוש היה יותר מאשר לשיר לפני ראש מדינה.

ננס ורונאלד רגן: הזוג המלכותי ביקר ביפאן והעדיף לאכול ״מסורתי״
עוטים קימונו ויושבים על הריצפה — כשכפות רגליו של
:שיא מכוסות גרביים בלבד, ואילו רגליה של הגברת מכוסות
צמיכה קלה — יושבים הנשיא רונאלד רגן ורעייתו ננסי
ארוחת־ערב מסורתית בבית מארחם, ראש ממשלת יפאן, נאק־

אסונה. הארוחה שלא נערכה לפי כל גינוני הפרוטוקול ונשאה
אופי אישי ככל האפשר, כללה רק את ראש־הממשלה, את אשתו
ואת אמו. שומרי־הראש נשארו בחוץ. אף־על־פי־כן התנהגו הנשיא
ורעייתו למופת — שניהם, שאינם אמונים על אכילה בעזרת

מקלות״אכילה, לא השתמשו כמזלגות, כי אם תירגלו ותירגלו
עד שהצליחו, ולפי מבע פניהם — אפילו נהנו מן העניין.
כל אמריקה נהנתה בשבוע שעבר גם מהפירסום המפורט
שעשה רגן לתרגילי הכושר שלו.
העולם הזה 2915

סנד: תמונות
נדירות במלאת
20 שנה אחרי רצח קנדי ערך
העולם המערבי פסטיבל שלם בכלי־התיקשורת,
שנמשך לאורך כל חורש
נובמבר. בארצות־הברית הוצגו מיש־ררי
טלוויזיה מיוחדים לזכרו; נערכו
אזכרות בפורום מישפחתי וציבורי;
באירופה נערכו מחוות לזיכרו,
והשבועון רב התפוצה בגרמניה, דר
שטרן הקדיש אחד מגליונותיו
לסידרת התמונות שצולמו דרך
טלסקופ, ופירסם שוב בצבע ובממדי
ענק את הרצח המפורסם בדאלאס. אך
כמה תמונות בשחור־לבן שפירסם
השבועון הן תמונות נדירות מאלבום
הזיכרונות של המישפחה, תמונות
המוכיחות יותר מכל, את משמעות
הרצח בעיני לא־אמריקאים רבים,
כהרס החלום של העולם המערבי.
בתמונה למעלה — ג׳ון קנרי ב־1925
לבוש בביגדי חלום־התקופה, כפי
ב״שוטרי בקולנוע שהתבטא
קייסטאון״.

קנדי הנשיא נבית־הלבן
העולם הזה 2915

ז׳אקלין קנדי עם קארולין בת ה״3

| 3י ^ השלום הישואי־מצו ערה בה
במיטבה דוס הדסוו היה ש ו
שמורים קו או סנש או עם ה שיוה

שלום +חמש
הבלעדיות הזוהרות

המתעוררים דיי׳
קא בלילה, ישראלה שטיר, באה בחברת דפנה רסקיו•

המצריים. ש[
חליפת״מיכנן

המיסבאה 5,עוגה, עוגה. עוגה
שקטבפאב? £
שקט, שקם,
מדליק את הנר השמיני של חנוכה
ביום־ההולדת החמישי לשלום עם מצריים. רייסד
לא זכר את הברכה, לכן כתב אותה על מפית נייר.

ואף לא ישראלית, אלא אמריקאית. היא נמצאת
בישראל שנתיים ומתגוררת ברמת״גן. שמה דבי
גולדמן והשם הערבי שניתן לה: סחר, שפירושו ירח.

זאת לא
הוליווד!
ך* ק מעטים מכוכבי־הענק של
1הוליווד האגדית חיים ומוסיפים
לככב בסרטים. אחד כזה הוא השחקן
רוק הדסון, שבימים אלה מסתובב
בין תל־אביב, ירושלים ואתרי־הצי־לומים
של הסרט השגריר.
השבוע היה השחקן מהוליווד אורח
כבוד במופע הללויה הוליווד, אשר
התקיים בקולנוע תל־אביב.
את המחזמר כתב דן אלמגור. זהו
מחזה שיטחי, התיפאורה נעשתה
כלאחר יד, ולרקדנים שהם היחידים
היודעים לנוע על בימה, לא נישאר
מקום. השחקן המעצבן אלי גורנשטיין,
שמנסה להצחיק בכח את הקהל עושה
את ההיפן. הוא ממלא את הלב רחמים
ורצון להוריד אותו מהבימה. וגם
הנסיונות שלו לנגן בצ׳לו מעוררים
גיחוך.
מדי פעם מצילות את המחזמר
הזמרות, ריקי נל ומירי אלוני
והשחקנית חנה לסלי.
שירי המולדת והאופן שבו מתנועעים
המשתתפים, מזכירים את העבר
הרחוק שבו שלטו הלהקות הצבאיות
בכיפה.
המופע כולו נמשך כשעתיים. שוב
הוכיח הקהל כי די בניחוח פטריוטיזם
ושירי צבא ומילחמות, כדי לסחוט
ממנו מחיאות־כפיים סוערות.
בסוף המופע נשאל רוק הדסון אם
הוא נהנה. האורח הסתפק בחיוך קצר
ומנומס ומיהר להיעלם מן המקום.

יועץ התיקשורת, מח פוז
עבדאלעל, מחפש
חפץ שאבד לו. לידו יושב הקונסול בתל״אביב, אחמד

המצרים שמחים

ן ף ! 1ן ן הכוכב של הוליווד הס תובב
בקפיטריה. מימין:

אחרי ההופעה התיישב רוק הד־טון
על רגלה של הזמרת ריקי גל.

סעד. המצל מהמאכלים במוסיקה ע

11ך 1הזמרת ריקי גל, אחרי
11 ההופעה, מתנגבת במגבת
ומתפעלת מהעובדה שרוק
הדסון היה בין האורחים במחזמר.

קדאוס לכבוד החברים

הדרנים התחנן הזמר ואמר שפשוט
נגמר לו הקול.
אחרי ההופעה המשיכו קראוס
וחבריו את הערב בפאב פופולרי
בתל־אביב. בין החברים היו חברתו של
קראום, שעמרה כל הערב מאחרי
הקלעים ולצירו בכל התקופה
האחרונה, פטרישה, הצייר אורי
ליפשיץ, משורר הזעם יבי,
הגרפיקאי דוד (״טרטא״< טרטקובר
ואשתו הציירת גיניפר בר־לב,
השחקן שרגא הרפז, השחקנית
אופליה שטראל והזמרת מרגלית

^ ורי זוהר חי ויושב בירושלים.
\*אלונה אינשטיין גם היא
בירושלים. ג׳וזי כץ בניו־יורק ואריק
אינשטיין יושב על הגדר בתל־אביב.
בצוותא תל־אביב עומד על הבימה,
מי שהיה שייך לחבורה הגדולה הזאת.

אנקורי.

ך 1111 אחרי ההופעה בצוותא הופיע הזמר שמוליק קראוס
^ | 11 בפאב שמיים. הקהל במקום התרגש מכך שקראוס הופיע
עם אפרים שמיר. העיר אחד הנוכ חי ם :״זהו מעמד היסטורי״.

החבורה ישבה מסביב לשולחן אחד
והקישה כוסות יין. אחרי כמה כוסות,
עלה קראוס לבימה הקטנה של הפאב,
ופצח בשיר יחד עם הזמר אפרים
׳טמיר שהופיע שם באותו ערב. בטוב
על ליבו אמר שמוליק על שמיר:
״הבחור הזה, יש לו צורה של קוף, אבל
הוא מוכשר מאוד. אילו היתה לו הצורה
של שמוליק קראום, הוא היה כוכב״.
אחרי ההופעה התפזרו כל החוגגים
והחוגג הראשי אישר בשעה 3בלילה,
שהגיע הזמן להרדים את כולם
בשיר־הערש הבובה זהבה.

שולחן הכבוד, יחד עם הדיפלומטים
]או בבגדים שחורים: ישראלה לבשה
דפנה באה בשימלה, תוצרת פאריס.

ריך1 | 1| 1ן המוזיקאי שמוליק
11 11 1 1קראוס שותה מהכוס
שניצבת על הבימה. בין שיר
לשיר, כשגרונו התייבש, לגם הזמר
מים, והמשיך לשיר ולספר
סיפורים על ילדותו בירושלים.

:ו בצינעה את שימחה לשלום, הם נהנו
שו להם, ובילו בשיחה. הערב נפתח
*השמיעה תיזמורת מיפו וזמר מחולון.
ך* כניסה לפאב ניצבו שני דגלים־
^ זה לצד זה: דגל״ישראל בצד ימין
ודגל־מצריים משמאל. בלונים מנופחים
בצבעי כחול״לבן נקשרו לתיק-
רה, וחלה ענקית הונחה על השולחן
בכניסה, לידה הונחה עוגת מרציפן
ורודה, שקושטה במילים ״שלום״
בעברית, ערבית ואנגלית.
פאב המיסבאה הפך את עורו. לא
היו שם המבקרים הרגילים, אלא
מוזמנים שבאו לחגוג את מלאת חמש
שנים לשלום בין העמים. בין האורחים
היו דיפלומטים מצרים, ח״כים
ישראלים ומוזמנים אחרים המקיימים
קשרים הדוקים עם הדיפלומטים
המצרים.
עם כל הרצון הטוב של המארחים,
הסרה באותו אירוע נוכחותו של מישהו
מהאישים שהיה קשור לחתימה על
חוזה־השלום. החלק המוצלח ביותר
היה התפריט המצרי־ישראלי, שלפחות
בו הצליחו להפגיש את שתי התרבויות
בתישלובת שהתקבלה בהנאה רבה
על־ידי האורחים משתי המדינות.

שעשתה הרבה רעש בסוף שנות
השישים, שמדליק קראום. בעוצמה
רבה שלא פחתה עם השנים מעביר
שמוליק ערב־יחיד מהנה ומרגש .״אני
נשארתי עם השירה,״ הוא אומר.
לכבוד החברים מהעבר שר קראוס
שירים של הלהקה שהיתה אז הכי-
פופולארית, החלונות הגבוהים.
קולי, התשמע כמו שירים והורוסקופ, ומשירי התקופה הנוכחית
הוא שר את גלגל מסתובב, סו ס עץ
ושירים אחרים.
קראוס יופיע רק שש פעמים
בצוותא. מי שלא יספיק לראותו
בהופעה ובכל זאת ירצה להאזין
להופעות שלו, פשוט יוכל לקנות את
התקליט של שמוליק, שייצא אחרי
ההופעות.
אבל בתקליט אי־אפשר לראות את
קראוס כפי שהוא מופיע על הבימה.
ומספר סיפורים, באופן מרתק ומרגש.
הקהל בצוותא לא רצה להניח
לשמוליק לרדת מן הבימה. אחרי כמה

1\ 1ך 1 11ן 1 1ל חברתו של הזמר שמוליק קראוס,
\ 11י |# 111 -פסרישיה, ישבה כל הערב מאחרי
הקלעים ועודדה אותו. פטרישיה מנהלת חנות

הצייר אורי ליפשיץ, שהוא חברו של קראוס
בא להאזין ולראות את חברו המופיע.
לידו הציירת ג׳ניפר בר־לב, אשתו של הגרפיקאי דוד סרסקובר.

אחוות ציירים

בגדים מיובאים. משמאל: השחקנית אופליה
שסראל, השייכת לחבורה הנפגשת בכסית. כאן
נר או תהש תי ם כשהן משוחחות בלבביות רבה.

הזמר שלמה ארצי נוגס בתפוח בהפסקה כשליד
אשתו. בשבת, בתוכנית הרדיו, השמיע שלמ
ארצי חלק מהשירים ששר קראוס בצוותא, ושיבח את המופע

תכוה בכה

ציפי מנשה

ז׳קלין וענונו ת

כן ! הגב׳ ז׳קלין וענונו בעלת סלון ״ז׳קלין״ בנוה אביבים, ת״א
השתתפהב מבצע טריו — 5קול ס טון 2000
של ״וולה״ וב הג רל ה ה שניה ש ה תקיי מ ה ביום
24 בנו במבר , 1983 זכ תהבפרס הרא שון — כר טיס טיסה
ל א לי פו ת ה עול מי ת ה־ 20לתס רו קו תולתע רו כ ה
המק צו עי ת ה בינ ל או מי תבלאס־וג א ס( ארה ״ ב)
ש ת תקיים בחוד שספטמבר 984ו.

ש מו ת הזו כי םבח בי לו ת שי — מבצע טריו : 5
אבוקסיס דוד, נהריה ; ביטון קלודין, א שדוד ; בלוק פנינה, גבעת חיים ; בן נון עליזה, א שרוד ; בן־שלוש חפצי, בפר סבא ; ברגיל
ויולה, חולון ; גולדמן איטה, גבעתיים ; גונן אסתר, אזור ; גרנות שושנה, ר׳־ג ; דדו שושנה, עפולה ; רינס פני, נ אות
מרדכי; זריהן מימי, חצור הגלילית; טובול יפעת, באר־שבע; טליאס מלכה, רחובות; ישראלי חנה, מעלו ת; לוי חנה, קיבוץ
הגושרים ; מונטלון לוטי, ירושלים ; מוריה שלומית, קיבוץ שפיים ; מספר ת מירנה, אילת ; מספרת נאוה, אבן יהודה ;
מרקוביץ שרה, מ שמר ה שרון; סיטון יעקב, ירושלים ; סלון אביבה, גבעתיים ; סלון אורי, הרצליה ; סלון אירה, רמאללה ;
סלון אליזה, ירושלים ; סלון ביוטי, ירושלים ; סלון דוד, רחובות ; סלון המלאכים, ירושלים ; סלון המרכז ירושלים ; סלון
הנרי, ירושלים ; סלון ודורומי, ת״א ; סלון טרזה, ירושלים ; סלון יהודית, ערד ; סלון מלי, רייג ; סלון נינט, ת״א ; סלון נעמי,
ירושלים: סלון עדינה, כרכור ; סלון עזרא, ירושלים ; סלון פני, באר־שבע ; סלון רותי, רא של״צ ; סלון קליאופטרה, באר־שבע
; עבדה יעקב, נס ציונה ; פריסלי שושנה, חיפה ; ציגלאוב אברהם, בת־ים ; צרפתי שמחה, קיבוץ שדות־ים: קמיר יאיר,
פתח־תקוה ; רגב מרים, קיבוץ שמיר ; שרבל רשיד, חיפה ; שדו שולה, עפולה עלית.

הזכיו ת י חול קו לזוכי םבאמצ עו ת ה סו כני ם.

ס פ רי ישראל!
מו עדההגרלההבאהשלמבצעט ריו : 5ה 8 -בינואר 1984
פרסרא שון: טי סהללאסוגאס. פרסיםנוספים 5 0 :קטלוגיםשלאפנת
שי ערמ לו נ דון, ב שווי 3000שקל.
תנ אי ההשתתפותבמבצע ״טריו — 5קו ל ס טון 2000״
א. מלא את בל הפרטים בתלוש ההשתתפות. ב .צרף 5אריזות ריקות של ״סריו־קולסטון ״2000
(לנוחיותכם — אין צורך לשלוח את בל הקופסה. אפשר לשלוח רק את ה׳׳לשוך העליונה של
הקופסה שעליה מודפס המספר של הצבע) ג. שלח את האריזות(או ה״לשונות״ של הקופסאות)
יחד עם התלוש, לת.ד 365 .ו ירושלים, מיקוד 3ו 0ו.9
ההשתת פו ת אינה מוגב ל ת, בל אחד יכול להשתתף פע מים ר בו ת — וכל המרבה מגדיל
א ת סכוייו.
תלושי ה שתתפות נוספים ניתן לקבל אצל כל הסוכנים והסיטונאים
פ ר טי ם לג בי ה טי סהללאס ווג אסעםק בו צ ת ״וו ל ה״ ,ני תן לקבלבמחלקתההדרכהשל ״וו ל ה״ ת.ר 365 .ו ,
י רו שלי ם, מי קו ד 3ו 0ו ,9או בטל פון: ו 3ו ( 02-852ל בק שמחלקתההדרכה )

ת לו שהשתת פו תבמבצע ״טריו - 5קו ל ס טון 2000״
לבב׳ חברת ״ אינ טרקוס מ א־וול ה״ בע״מ
ת.ד 1365 .ירו שלים, מיקוד 91013
רצ״ב 5אריזו ת טריו להבטחתהשתת פו תי ב הג רל ה.
שם הסוכן

כ תוב תי מי קו ד :

באה מנוחה ליגע
עשו טובה לאשפים של הילטון בתל״אביב,
פלאזיה בירושלים ודן בקיסריה. אל תזכירו להם
בחורש־חודשיים הקרובים את סידרת שבע-
הברכות שנערכה במלונות הללו במשך כל
השבוע שאחרי חתונת החתונות של המדינה.
מי רוצה להיכנס לעורם, כשהם צריכים להכין
סעודה דשנה ליותר ממאה סועדים כל ערב, לא
לחזור על אותו התפריט פעמיים ולהמשיך
ולשלוח תיקרובת לשולחנות עד השעות
הקטנות של הלילה — ולבסוף להסתפק בטיפ
צר וקצר, שלא כיסה את כולם, תרומתם של
המחותנים האמריקאיים בלבד?
בסך־הכל הגישו האשפים השונים כ־4000
ארוחות, ואף אחת מהסעודות לא הסתיימה ללא
שירים וריקודים כמעט עד לפני עלות״השחר.
על התלבושות של הנשים, שהוחלפו מדי ערב
בערב, אולי אכתוב פעם ספר. מה הפלאשגידעון
אוברזון בלבד הכץ 80 תילבושות, וזאת נוסף
על תילבושות שהובאו מחדל?
לסעודה שהיקצו לירושלים, דאגו לקשט את
השולחן באזרח מס׳ 1של המדינה, חיים
הרצוג, נשיא המדינה, ורעייתו.
מה עוד?
זהו. וקצת קילוגרמים מיותרים על האורחים
והמארחים.
אגב, הכלה, לוחשים לי — הורידה בדיאטה
חריפה לא קילוגרמים, אלא סטונים ממישקלה.
כל סטון — ששה קילוגרמים. האם הורידה
לפחות שלושה סטון, והשתתפה בערב־החתונה
ובעוד שש סעודות של האשפים, עשו חשבון
כמה נותר בסוף. ועוד אגב קטן: החתן חתיך לא
נורמלי!
ומה עוד?
שכחתי לספר לכם על מטה־הפעולה. חדר־המילחמה
שכן בחדר־הישיבות הפרטי של
אברהם שפירא בביתו בתל־אביב. יש בית

ויש בית. אצלי חדר־הישיבות קטן, אולי מטר
מרובע. אצל ר׳ אברום פי מאה. משם יצאו
שליחים בהולים ופקודות־ביצוע לכל אירועי
המיבצע.
על 100 מטרים רבועים סיפרתי, אבל יש עוד
כמה, המשתרעים על ארבע קומות. במרתף

מרים שפירא־ברוקר
פחות שלושה סטוץ

יהושע אליעזר ברוקר
חתיך ל א נורמלי

סכנה -בונים!
לפני שתגרמו לספור אלף, נוסעת ירדן
לווינבון לארצות״הברית להתחרות על תואר
״הנערה היפה ביותר בעולם״ .ולפני שתגמרו
לספור אלפיים, היא חוזרת עם התואר — אם

כשהתפטר עמיקם שפירא מרצונו מתפקידו
כדובר עיריית תל־אביב, כדי לעמד
במישרד־החקלאות, נשק לו צ׳יץ׳ נשיקת־פרידה.
יש נשיקות ויש נשיקות. הנשיקה של צ׳יץ׳
היתה שווה 4.5מליון לירות, וואת כשהאינפלציה
רק יצאה מחיתוליה.

אם תיבחר, תהיה ירדן הראשונה שתזכה
בתואר בתחרות חדשה זו, למרות שצלקת
קשתית מקשטת את לחיה השמאלית. הצלקת
נגרמה כשהיתה בת .9ליד ביתם בירושלים נבנה

בניין חדש, ופועל בניין, שנשא על כתפו חבילת
ברזלי־בניין, פגע בלחיה בקצהו של אחד
הברזלים. אבא של ירדן, פרופסור במחלקת־העיניים
של בית־החולים הדסה בעין־כרם, לא
לקח את הילדה לעזרה ראשונה. הוא מיהר איתה

מיקלט כמעט־גרעיני, לידו מיקווה־טהרה למהדרין,
שיכול להכין איזה ששה אברכים.
בקומת־הקרקע, נוסף על חדר״ישיבות. יש
שלושה מטבחים: אחד חלבי, אחד בשרי, ואחד
נועד לפסח בלבד.
ומה עוד?
זהו, מלבד שישה חדרי־שינה ואמבטיות, חדרי
מגורים ואירוח.
אה, שכחתי את המעלית המשרתת את יושבי
הבית.
אין דבר, אני ארד ברגל.

עמיקם שפירא

כמה ת ק בל הא שוזז

כולם רצו להיות חברים שלו אהרי נשיקה
זאת, ויותר מכל גרושתו. מאז שזכה הנער
בבוכטה אין היא מניחה לו לרגע, והסיכוי
שתותיר לו משהו קלוש.
עכשיו מנסים חבריו לסדר לו עוד כמה שנים
טובות אצל צ׳יץ׳ ,ואולי עוד נשיקת״פרידה.
נחשו מי תומכת?

באהבה ובמילחמה הכל כשו
המאבק בין אלי טמיר ואנכל, אשתר
בנפרד, לא ירד עתה מכותרות העיתונים, עד
שתגיע המילחמה הסבוכה הזאת לקיצה.
בהיסטוריה הקצרה שלי בסיקור ליכלוכים,
ראיתי כל מיני מילחמות, יותר נקיות ופחות
נקיות, אך יש דברים שאינני מבינה את פישרם.
אולי תעזרו לי אתם.
גם אתם וגם אני מכירים את אילנית לא
מאתמול, והשירים, והעיניים, וגומות־החן,
והשיער הבלונדי המתנפנף גרמו לכולם שתהיה
לנו פינה חמה בלב שמורה בשבילה. יש
סיטואציות שאינני יכולה לקשור אותן עם
התדמית של אילנית. פשוט לא יכולה, עד שבאה
האמת וטופחת על פני כולם.
כבר היו פרידות במישפחות אחרות, ונעשו
דברים כבר יותר גרועים, אך בין בני״הזוג עצמם.
את בני הזוג החדשים ניסו שלא לשרבב לסיפור.
במיקרה שלנו, אילנית נוטלת חלק פעיל
במילחמה. בגלל צו בית־הדין אינני יכולה לספר
את כל אשר כדאי וצריך לספר, אך יש וצריך
לספר על היתר.
אילנית מתנכלת לעבודתה של אנבל
כדוגמנית. בשני מיקרים, לפחות, הודיעה אילנית
למארגני־מופעים שאם תופיע אנבל כדוגמנית
במופע, תימנע היא מלהופיע.
המיקרה הראשון היה בתצוגה שנערכה
במשכית, המיקרה השני במופע שנערר במלוו
מייד לאחד החירורגים הטובים, וזה עשה עבודת־שיפוץ
נהדרת, ומהפצע המכוער נותרה צלקת
קטנה, המוסיפה בצורה מוזרה ליופיה של ירדן.
רפי שאולי טוען שלולא הצלקת, לא היה מסתכל
בכלל לעברה.
לעבודתה כדוגמנית־צילום אין הצלקת
מפריעה. בעזרת קצת איפור אפשר להעלימה, או
שאפשר לצלם מזוויות־צילום שבהם אינה
נראית.
התחרות תתקיים בתחילת ינואר, ואני שולחת
כמה דולארים לניו־יורק. כשיערכו הימורים
(ותמיד נערכים כאלו) אני רוצה להמר על ירדן.
מישהו חושב אחרת?

דן־אכדיה. בשניהם בוטלה הופעתה של אנבל,
כי המארגנים לא יכלו לעמוד בלחץ, וויתרו
לאילנית. מה רוצה אילנית להשיג?

אנאבל טמיר

או הי א או אני

תסלחו לי שאני מפריעה לכם באמצע
הקריאה, אבל אני פשוט לא יכולה להתאפק. רק י
לפני שבוע שמעתי מחברים על מקום חדש :׳
• ברחוב איבן־גבירול ,15 שהוא חדר גדול המחולק }

משגע. אחרי שאוכלים את זה, בתוספת לחמניות
חמות וחמאה, ושותים כוס מיץ עגבניות מתובל,
כבר אין חשק לנסות שום רבר אחר, כי הבחירה
שלי היתה כל־כך טובה ולמה לי(אולי) לקלקל .
את הטעם? כששאלו אם אני רוצה מנה אחרונה,
אמרתי באלגנטיות שבשום אופן לא. בגלל
הסיבה הזו, אכלתי רק 6סוכריות שוקולד, כאלה
מעשה־בית, שאני לא זוכרת את השם שלהן, אבל
את הטעם אני זוכרת יפה מאוד.
כהרגלי ביקשתי לראות את בעל־המקום או
את הטבח, כדי להגיד לו כמה מילים חמות. באה
בחורה צעירה ויפה, עם מיבטא אמריקאי כבד,
,ששמה קרן והיא עולה חדשה. מישהו הציג אותי
בפניה ואמר לה שאני מהעיתון. לתדהמתי,
ביקשה ממני קרן לא. לכתוב שום דבר על
המיסערה שלה, כי כבר אין לה מקום לאף אחד ,
׳ נוסף. אחר־כך ירדנו לקומה א׳ ,שכאמור היא .׳
חנות (שניראית כמו בית־מרקחת) לכל מיני

זה ממש שווה זהב, הפטנט הזה שאני הולכת
עכשיו להסיר ממנו את מעטה הסודיות. אבל
לפני הכל, יש לי שאלה. למשל, אם קמתם ב־7
בבוקר, התחלתם להכין ארוחת־בוקר לילדים,
וגם סנדוויצ׳ים לבית־הספר כמובן, הילדים
מתלבשים באיטיות של צב חולה, המים של
השוקו עוד לא רותחים, השעה כבר 7.10 וכל
הזמן צריך לזכור ששני הילדים צריכים לעזוב
את הבית בשבע וחצי, כדי לא לאחר לבית־הספר.
פיתאום, כשאתם באמצע מריחת הסנדוויץ׳
האחרון, אומר לכם הילד שהוא לא יכול לשרון
את השרוכים של הנעליים, כי התפורר הקצה של
השרוך ואי־אפשר להכניס אותו לחור.
נו, מה עושים? אני צורחת. יורקת על קצה
השרוך, מסובבת אותו באצבעות, כדי להקטין
אותו, כלום. מסרב להתכווץ. באותו זמן הילד
הממוצע, יש לו בדיוק חשק להגיד ״נו, אני רואה
שגם לך זה לא מצליח.״ אל תפליקו לו סטירה.
חבל על הילר, הוא בסך־הכל תוצר של החינוך
ושל הגנים שלכם.
טוב, נעזוב חינוך. מה עשיתי בעניין
השרוכים? קשרתי לו את הנעל באמצע, לפני
החור האחרון ושלחתי אותו לבית־הספר כמו
הנשיא של השלומפרים בעולם.
כשהוא הלך, התיישבתי לנוח מעמל יומי,
בדיוק אז מצלצל הטלפון וחברתי אלונה על הקו,
בענייני שיחת־סימפטיה. למי יש כוח לשיחות
כאלה? אני הרי עצבנית, וישר אני צועקת עליה.
היא שואלת אם השתגעתי לגמרי, ואני מספרת
לה את הסיפור על השרוכים וכמה קשה לי בחיים
ובכלל.
״קחי את השרוך,״ היא אומרת לי ,״גיזרי
במיספרים את הקצה המתפורר שלו ולפפי סביבו
שני סיבובים בנייר סלוטייפ. הנייר מכווץ את
השרוך ומקשה אותו ואז אין לך יותר שום בעיה
בעולם, לפחות למשך שבועיים־שלושה. אחרי

שבועיים־שלושה אפשר ללפף שוב חתיכת
סלוטייפ, הילד יהיה מסודר ואת תרגישי שפתרת
את בעיות העולם(אלה שאת יכולה, כמובן).״ מה
אגיד לכם? מי שיש לו חברות, לא צריך אפילו

ספר חדש לילדים שיצא בהוצאת מסדה,
ואשר לי כבן־אדם אוהב חיות(גם על שתיים) ,אין
אפשרות להתעלם ממנו, הוא סיפרו של ד״ר
יקותיאל שרעבי אני מגדל חיות.
לרוב הבתים של האנשים הנורמלים, בגיל
בינוני(מלבד הייקים) ,הגיעו בעלי־החיים בגלל
הילדים. אף בן־אדם, שהגיע למשל לגיל 31 בלי
בעל־חיים בבית, לא ישתגע פיתאום יום אחד,

שיהיה לו שכל.
אגב, אלונה ביקשה שלא תפנו אליה ישירות.
את כל הרעיונות המבריקים שלה היא תעביר
לכם באמצעותי.

וייכנס לחנות־חיות, כדי לצאת משם עם חתול.
האנשים בני ה־ 31 פשוט לא נזהרים, ונולדים
להם ילדים. תוך תקופת זמן קצרה יחסית, מגיע
הילד/ילדה לגיל ,4ובלי לשים לב, הבית מתחיל
להתמלא בסוגים שונים של בעלי־חיים כמו
צבים, דגים קטנים, אוגרים, אפרוחים, ציפורים
וכר. אחרי שכל אלה מתים תמיד איכשהו, מגיע
ד״ר יקותיאל שרעבי

רוטבים ושמנים וחומץ מתובל וגם למנות
שאפשר לקנות בשביל לקחת הביתה. היה מונח
שם פאטה כפרי, דג סלמון מאודה, סלט שרימפס,
מוס דגים, קישים למיניהם, עוגות ועוד כל מיני
דברים שאחד נראה יותר טוב מהשני.
קרן הסבירה לי, שאם יש לי בבית מסיבה
לכמה חברים ואין לי זמן או חשק או ידע לעשות
להם ארוחה טובה, אני פשוט יכולה לטלפן אליה
ולהזמין. הם כבר יביאו את הכל בשעה היעודה
וגם יסבירו לי איך לחמם, עם מה להגיש ואיך
לאכול. הנה ארוחה לדוגמה, לארבעה סועדים:
מנה ראשונה -פיטריות ממולאות בתרד,
גבינה ושקדים.
מנה עיקרית -חצי קורניש (עוף קטנטן)
במרינדה סינית.
תוספות -אורז פילאף(עם תוספת של רוטבים
ותבלינים) ,סלט חסה בשקדים או במשהו אחר.
מנה אחרונה -עוגת שוקולד אמריקאנית או
כל עוגה אחרת.
כל זה ביחד, לארבעה אנשים 40 -דולר.
כלומר 10 דולר לארוחה לאיש אחד. לי זה נראה
זול, אבל העניין הוא שזה נראה זול גם לאנשים
אחרים, שאמרו את זה לקרן והיא הבטיחה
להעלות את המחירים. אולי תיגשו לשם לראות
אם היא באמת העלתה?
בתמונה אתם רואים את קרן עומדת במיטבח
המיסעדה, כאשר מבעד לדלת הפתוחה אפשר
לראות את גינת התבלינים שהיא עשתה לצרכיה
האישיים.

הנה מיכתב שהשאירה לי חברתי למערכת, שרית ישי. מפני שיש בו עניין ציבורי, אני
מביאה אותו כלשונו, ותדעו לכס שאני אף פעם לא מסתירה מכם את הדברים הטובים.
שלום דניאלה
מה יש להגיד, קרעת את המוזג. ואת יודעת מה? מגיע להם. גם אני אכלתי אותה באותה
מיסעדה בדיוק כמוך. אלא שלאכילה שלי היו תוצאות לוואי, שהצריכו ביקור דחוף אצל רופא
וטיפול מדוקדק במערכת־העיכול שהשתבשה עקב אותו ביקור בהמוזג.
אבל לא הכל שחור דניאלה, עדיין יש מקומות בעיר הזו שראויים לכמה מילים טובות. אחד
המקומות האלו הוא קפה עוגתי שברחוב יהודה הנשיא, ולא איכפת לי לספר לכל העולם כמה
המקום הזה הוא עלא־כיפאק ולא רק בגלל העובדה שאני מבקרת בו רק פעמיים בשבוע
ובשעות שהן בדרך־כלל שעות העומס.
אז מה כל־כך כף בעוגתיז קודם כל, הקפה. לדעתי, יש בבית־הקפה הקטן והצנוע הזה —
הקפה הטוב ביותר בעיר. אני ממש מתגעגעת לקפה של עוגתי. לא יודעת מה הופך קפה סתם
לקפה טעים במיוחד. הבעלים לא מוכנים לגלות את הפטנט. חוץ מזה, למי שמרגיש יתום, נותן
הקפה הרגשה של בית. למה? בגלל אסתר. שהיא גם בארמנית וגם מלצרית וגם אופה את
העוגות בעצמה וגם רושמת כשאין כסף בכיס. וכמה מקומות את מכירה, דניאלה, שמוכנים
בימים טרופים אלו לרשום לך על החשבון? אפילו במכולת מעקמים את הפרצוף. העוגות של
עוגתי הם מאפה־בית. יש שם שטרודל לאשכנזים ובורקאס לספרדים ויש שם עוגות רולדה
עם קצפת וסאברינות עם טונות של קלוריות וסוכר. במקום הזה יש אוכלוסיה קבועה שמגיעה
בבוקר כדי לשתות את הקפה הראשון, אוכלוסיה קבועה המביאה את הילדות לשיעור באלט
בסטודיו הסמוך ואוכלוסיה קבועה של חבר׳ה שגרים בסביבה. נדמה לי שחברי הטוב פיצ׳ו
בן־צור, שהוא בוגר בתי״קפה ידוע, הגדיר את עוגתי בצורה הטובה ביותר. הוא אמר לי, אחרי
שהזמנתי אותו לבלות איתי שם שעה שקטה אחרי־הצהריים, שהמקום נותן הרגשה נקיה.
ובאמת יש איזו שלווה הנסוכה על המקום הנמצא בליבו של רחוב ראשי ועוד דבר ו״לא פחות
חשוב״ :המחירים. בעוגתי כנראה לא שמעו על האינפלציה ועל העלאת מחירים. אפשר לשבת
שם על קפה ועוגה ולצאת בנזק של מכסימום 120 שקל. ואל תעשי לי פרצוף כזה שאת לא
מאמינה, לכי והיווכחי בעצמך.
אז להתראות בעוגתי.

אני מגדל חיות

אץ סיפור
המרגלים שלי חזרו חיוורים כמו ממחלה,
דורשים תוספת־שכר. הבטחתי. הם אומרים
שיבקרו בשארם־אל־שייח׳ ,שיתפסו קצת שמש
חמה ומלטפת, יראו קצת שחיתות ישראלית על
ספינת־האהבה.
הבוקר הכינו דוח:
רוחקה שלום,

בני אמדורבקי, שצריך היה לבדר את
הנוסעים, לא כל־כך הלך לו. הוא ניהל מילחמה
נגד הוויסקי באוניה. הוויסקי ניצח.
היו כמה צפוניים(פריירים) ,שהתפשטו בזוגות
והחליפו בגדים כשהם עטופים בסדין. הפרס —
כרטיס זוגי להפלגה נוספת. למה לא שאלו את
ציונה לפני שהתפשטו? היתה מסדרת להם עליה

לידיה ויובן* שטייגר

מזל טוב לסבתא וס ב א

דגים מבושמים
במקום לרוץ לחנות בפינה, ולשלוח זר־פרחים
לסבא מאושר, אני מתיישבת ליד השולחן,
כותבת כמה מילים, משגרת אלפי ברכות, והעניין
סגור. זה יותר זול, והאפקט יותר גדול. תנסו גם
אתם.
ובכן, ללידיה ויובן* שטיינר, מנכ״ל
רבלון בישראל, אלפי ברכות ואיחולים להולדת
הנכדה, היי לי. כבר שבוע חלף מלידתה,
ומזהירים אותי, שעלי לשריין מקום במדור בעוד
15 או 16 שנים קצרות, כי הגברת כבר עכשיו
חתיכה כמו האמא.

דפנה, בועז וגברי בנאי
מסביב לבינגו
טסנו ביום החמישי, או־קיי, בסדר, אין מה
לדווח. ישנו במלון. ככה־ככה. בערב ארוחה
בסדר. הלכנו לישון. בבוקר קמנו, אכלנו, וארזנו
את הפקל.
עלינו על הספינה, לא מי־יודע־מה. עלו איתנו
עוד מאה. אחת, שקוראים לה ציונה, חיפשה
פריירים על החוף ובמלונות כדי למלא את
הספינה. חזרה. באילת אין פריירים.
הפלגנו. שמיים מעוננים. הבטחת לנו שמש,
אסור לשים גרוש על המילה שלך.
התחלנו לעקוב אחרי המפליגים, נם הם
כנראה מאילת, אף אחד לא פרייר, כל אחר מזדהה
בשם בדוי, כל אחד מפחד מהצל של עצמו.
אנשים חשובים? בקושי יד אחת. סגן מפקד
בחיל־הים במיל׳ ,סמק ינאי ואשתו, שהיה
מתגנב לקאזינו בבוקר, כשכולם ישנים.
עורך־הדין חיים עדיני, שבא עם בנו בן ה־,18
אלון, לא כדי להמר, חלילה. סיפרו לנו שהוא
היועץ המישפטי של חברת־הספנות.
בעל מילק־בר ואשתו מירושלים, עם ילדה
קטנה 25 שהפסידה 250 דולר. שני זוגות
מעורבים, כלומר נשואים עם גרושות או רווקות,
שחשבו שאף אחד לא יודע.
בררן־מצחיקן, שהוא גם גשש, בשם גברי

בנאי,

ואשתו דפנה עם שלושה ילדים: הצעיר שלהם
(בלונדי) .הגדולים שלו ושל הראשונה שלו(לא
בלונדייים) .הילדים השתלטו על מישחק הבינגו.
איזה נוער!

על יופייה של האמא אין מחלוקת. בתל־אביב
קוראים לה רונית היפה, ושטיינר ולידיה
מסכימים. יחד עם ההורים נדדה ברחבי העולם.

אשה
במק ינאי
לפני כולם
לאוניה חינם ואולי נשיקת־תודה, בונוס.
בשארם לא נתנו לנו לרדת, ואת הבטחת לנו.
פנינו לקפטן והתלוננו עליך. אמר שנפנה לעורך.
יותר לא תעבדו עלינו, יורדים להתיישב

באילת.

אבא שלה ניהל תחילה את עיסקי ה לנ ה
רובינשטיין בארץ. מכאן נשלח לנהלם ביפאן
הרחוקה, ומשם לארצות־הברית. ארצה חזר
כמנהל החברה המתחרה דווקא, רבלון. רונית
( )30 אספה קצת סופיסטיקציה בנדודים. אבל...
אבל תחת לבחור באחד מנערי־הזוהר מסביב,
הנערה בחרה בגוטה סבאג, יורש למישפחת|
מוכרי־הדגים, שחנותם פל־דג שימשה מקום
עליה לרגל לבעלות־הבית של צפון תל־אביב.
אחרי שלוש שנים של חיים משותפים, בלי
התערבות הרבנות, פיתח גם גוטה ()33
סופיסטיקציה. עכשיו הוא מנסה להפוך את
החנות לבוטיק, בוטיק־דגים.
והריח? לא נורא. כשיש הבשמים של שטיינר,
מי יכול להריח?

חמה

מי האשה החמה ביותר בעיר? פה אחד: ברוריה צוווץ. מאז שסגרה עניין עם המאהב האחרון,
מתוך דיכדוך־נפש זמני, ועשתה סדרים חדשים בדירתו וברחוב למטה, המותק לא יורדת אצלי!
מהמדור.
עד היום עוד הכנסתי לה פה צביטה ושם סריטה, ולא חשוב על מה. מעכשיו אני חברה שלה,
ומי שינסה לסכסך יגמור אצלי בפוד־פרוססור.
כשתשמעו למה, גם אתן תרצינה. לנחמדה הזאת יש אולי 15 מעילי־פרווה. אחד או שניים יותר,
אחד או שניים פחות.
ואני רוצה לראות שלא תשאיל לי בשבוע הבא, לקונצרט, את הברייט־שוונץ הארור שלה.
היה ואיננו
עוד

ישראלה שטיר
בום־בום־בום

שנתיים ניהלו ישראלה שטיר, הבלונדית
המפוצצת, וחייב(״הייני״) גהל, גם הוא מפוצץ,
רומן שהתפוצץ.
ישראלה חיה בנפרד מבעלה, דובי, השותף
שלה לצוות שטיר, חברה העוסקת באירגון
תערוכות וירידים. שרית ישי הגדירה אותה
בהעולם הזה כסו־אלן במהדורה ישראלית:
תמיד מטופחת, תמיד זוהרת, תמיד טיפ־טופ.
הייני היה נשוי לשוודית, והשוודיות — כל
העולם יודע — אף הן פצצות. עם הפצצה ההיא
התגורר בסטוקהולם הרחוקה והקרה. בינתיים
תפס אחיו הקטן זורח גהל, את רסן ניהול העסק
הכמעט־מישפחתי שלהם, דובק.
בום־בום־בום.
אחד לישראלה, אחד להייני ואחד לרומו.

ברוריה צוורן
מה תתני לי!
משהו־משהו. ולבר״מיצווה ביום השני את הלאופרד(נמר) הארוך. שייצאו העיניים לכל העולם. ובעוד
שבועיים אולי אקפוץ ללונדון, ושם קור־כלבים. מה יקרה לה עם תשאיל לי את המינק השחור הארוך?
או המינק הבז׳ ,המונח אצלה בארון כבר 15 שנה, והיא עוד לא נגעה בו?
והשיכמיה הלבנה? והז׳קטים? והשועלים? והזאבים?
אגב זאבים: הזאבים לא זזים מהדלת שלה. פלא? עם חימום כזה בחורף!
איך עליתי על הפרוות? לא קשה במיוחד. בשבועיים האחרונים הופיעה המיידלה כל פעם בפרווה
אחרת. אפשר להשתגע! מה יש לה שאין לי?

יורם קניוק במיטבו משחיתויות המוסיקה הישראלית
על ״ווז־וחים״ וגראפומנית נערה שהודה עם
לסבית והאיש שהפציץ את דחח * א, ך עובר הכסף
מקור

יותר מסיפוריו
יורם קניוק הוא מחבר בלא׳אישיות ספרותית.
בכל אחד מספריו אפשר להבחין בעיק־בותיו
של ספר שהשפיע עליו במהלו כתיבתו.
לשון כתיבתו הספרותית חסרה לוגיקה יצירתית
או שליטה לשונית מיבנית.
החודש ראה אור ספר שונה של יורם קניוק.

עיתונאי קניוק
פיענוח חידתו
זהו קובץ של רשימותיו וסיפוריו, שראו אור
בשנים האחרונות במעריב. רשימות וסיפורים
אלה שהופיעו תחת הכותרת כמו סיפורים(*),
הם מיטב כתיבתו של קניוק.
• יורם קניו ק -כסו סיסוריס; הוצאת כינרת;
193 עמי(כריכה רכה).

החוויה הישראלית
אחרי שמישרד־החינוך־והתרבות ההמרי העדיף
להפיץ במערכת־התינוך קאסטות הדרכה על
״יצירות״ של מחברי הפולקלור ארל ביטון
ואמנון שמוש, במקום יצירותיהם של חיים

נחמן ביאליק, יהודה בורלא, ירסן־ חיים
ברנד, נתן אלתרמן ואברהם שלונסקי
המתים — או להליפץ, נתן זך, יהודה
עמיחי, יצחק בן־נר, עמום עוז החיים —
הגיעה שעת הטימטום החינוכי למוסיקה.
ידיעה במדורי הדיווח התרבותי ביומונים
בישרה תחת הכותרת מוסיקה ישראלית
מקורית, בעידוד שר החינוך והתרבות
(ידיעות אחרונות 7 ,נובמבר) כי השר זבולון
המר, שהכרח בימים אלה על הירוק החגודת
יחם ״מיפעל חדש, שיעודד הפקה והפצה של
תקליטים מקוריים״..־
מאותה הכרזה לא נפקו שמו של תת־אלוף
(מיל׳) אבנר שליו, הממונה על האגף לחרבות
ולאמנות במישרו־החינור, שהבהיר :״המיפעל
שהוקם ימסד דדך קבע את הפצת המוסיקה
בארץ זאת בימים שמצמצמים את הסיבסוד
למוצרי־היסוד, שמהם ניזונים עניי הארץ הזאת.
עד כאן פרק ראשון בסיפור של שחיתות
מוסרית.
הפרק השני עוסק במי־ומי שבין המלחינים

אם את רומני־הנהר של קניוק מאפיין יפיוף
אוטוביוגרפי(סוס עץ) ,החסר את מימד־העומק
האמיתי, הרי שבכמו סיפורים קיים המימד
האמין הזה. הגורם האוטוביוגרפי בכמו סיפורים
עובר כחוט השני, מעמוד לעמוד, והפעם בלשון
קצובה, ערוכה וקפדנית, כנדרש במתכונת
הסיפור הקצר.
בסיפור הראשון איש חסיד היה בטלפון,
מתאר קניוק את רגלו שנפגעה בתש׳׳ח, את
דרכו מפארים לבית־החולים הר סיני בניו־יורק,
וכיצד אדם מיסתורי מימן את הניתוח וליווה את
קניוק לאורך כל חייו, עד שאותו אלמוני נפטר.
ישנם בכמו סיפורים סיפורים טובים,
בינוניים וגרועים. לכן מוטב לעסוק בטובים.
בסיפור מכונית במידבר מואב מביא קניוק את
סיפורו של ישראלי נודד ואיש־חלומות, בן
לדור־תש״ח, שטרם מצא מחר כלשהו, ונודד
במדבריות אמריקה, דרום־אמריקה והעולם, תוך
חלומות לשבור את נוסחת־הקסמים של כספת
התבל ולהתעשר. תחת הכותרת סיפור על
מרגלת מובא דיוקנה המשורטט של מרי
פראנסיס חייגן, שנתפשה בראשית שנות
החמישים בריגול בישראל ונדונה למאסר. קניוק
מספר על פגישותיו עימה בניו־יורק, תוך שהוא
שומר על מיפלסי אמינות תיאורית.
הגבול בין דמיון והדיה בסיפוריו האוטוביוגרפיים
של קניוק הוא דק וכמעט בלתי־נראה.
וזה לא משנה. שהרי חלומותיו של אדם מהווים
חלק מישותו האמיתית. אחד הסיפורים על גבול
זה ארוחת ערב עם סארויאן, הנפתח ב״לפני
שנים הכרתי בחורה בשם קרול סארויאן.
מרלון ברנדו הוריש לי אותה ותוך כדי
סידרת אנקדוטות הוליוודיות פורש קניוק את
שקיעתו של אחד מגדולי הסופרים של אמריקה
במאה ה־.20
בסיפורים מצטיירת דמותו של קניוק אז,
בישנות החמישים, צייר המגשש בראשית דרכו
בניכר, עולמו, עולמם של הישראלים בפאריס
ובניו־יורק, החיים בינות לטיפות ויסקי ולנדבות
מוזרות, השרים על ״מה יבים הלילות בכנען״.
יש גם כמה פרקים ארצישראליים, כמו בלוז
עם פרנק סינטרה, הנפתח ב״אני רוצה לתאר
רגע של בלוז. בעם הציגו ב״מוגרבי״ את
הרפסודיה בנובח בלוז של גרשווין. זה היה
בימי הקיץ, כשהגג של מוגרבי נפתח עם
תחילת הברט ומייד ממשיך לעולם החלומות
וההזיות האמריקאי.
כמו סיפורים הוא האודיסיאה האוטנטית של
קניוק בעולם, על הזיותיו, חלומותיו ותיקוותיו

שלא התגשמו. סיפור כמו הספד לכלב חושף
מערכת יחסים אנושית, בין כלב מת ומישפחת
קניוק.
לסיכום, כמו סיפורים פותר את חידתו של
יו1ם קניוק, את חידת הרגש והאמינות החסרים
בספריו הקודמים. ,דומה שהגיל עשה את שלו,
והיטיב הפעם עם קניוק, החושף עצמו, אירועים
שחווה וחלומות באמצעות כתיבתו. אין לי ספק,
שאם אמינות ופתיחות שכאלה היו ננסכים
ביצירותיו האחרות, במהלך של שיכתוב,
התוצאה היתה משפרת אותן עד ללא הכר.
ספר מומלץ לקוראי קניוק, שעד לספר זה
אכלו קש.

למראה נערה בת טיפשעשרה :״עמדתי והבטתי
בגב שלה, בצוואר ובשוקיים...־
כאשר היא אוספת את הנערה לביתה :״לא
תאמיני לי, אבל את הנערה הראשונה שאספתי
מעולם...״
ואז זה בא :״התפשטתי במבוכה נוראה.
חששתי פן אעשה במכנסיים מחמת ההת
תרגום

שתי
נשים
השם הארי מוליש אינו אומר דבר לקורא־הישראלי.
מוליש, הבולט בסופריה הנוכחיים של
הולנד, מכר את סיפרו האחרון בארצו (לדברי
המו״ל הישראלי שלו) ב־ 300 אלף עותקים.
באחרונה ראה־אור בתרגום, תחת הכותרת
שתי נשים סיפרו הראשון של מוליש
בעברית.
בספר זה שתי נובילות נהדרות: שתי נשים
ומיטת־כלולות של אבן. שתי נשים מביא את
סיפורה של לירה טינהויזן, אינטלקטואלית
בת ,35 העובדת כאוצרת במוסיאון באמסטרדם,
בתו היחידה של היסטוריון־אמנות נודע וגרושתו
של מבקר־תיאטרון נודע פחות. משך הסיפור
הוא בדרכה של לורה מהולנד לצרפת, לבית־הזקנים
שם נפטרה אמה. כבר ממישפט*1פתיחה:
קרו לי במה דברים — לא רק מות אמי...״מספרת לורה על הרגע שבו היא מגלה, שבנבכיה
מצויה נשמה לסבית:
״חציתי את הרחוב. פיתאום התחלתי
להתנשם. מעולם לא קרה לי דבר כזה: פיתאום
ידעתי שהדבר שאני עושה עומד לשנות את
חיי. מעולם לא היו לי יחסים עם אשה, ובאותו
הרגע לא תפסתי שאני הולכת לקראת יחסים
כאלה בצעד מהיר. כנראה האמנתי שאני
נסחפת במין רגש אפלטוני ששייך לתולדות
האמנות ומקורו בספרים והיא מתרגשת
* הארי מוליש -שתי נשים; עברית: שולמית
במברגר; הוצאת כתר; 221 עמי(כריכה רכה).

רגשות. כשיצאתי מחדר־האמבטיה מצאתי
אותה כורעת עירומה על המיטה שלי ומשם
אל ״התרחקנו מהחדר ומהיום והתבנסנו
והתגלגלנו כמו אמבה בים שאין לו סוף...־
הנערה, סילכיה, ספרית, עוברת להתגורר
עם לורה. גרושה של לורה מטלפן אליה:
״אומרים שנעשית לסבית חייהן של השתיים
מתנהלים בשקט, עד שיום אחד שואלת סילביה:
״היית רוצה שאני אלד לך ילד?״ והלאה:
״שאלתי אם היית רוצה ילד ממני.״ התשובה:
ודאי. אבל זה בלתי־אפשרי...״

מוסיקופיליה ישראלית לטימטום ילדים
המסובסדים, מלחינים הנוגסים במלוא הפה
כספי־ציבור, מזה שנים, מבלי שיצירותיהם יגיעו
להערכה של ממש בעולם הרחב,
המלחינים המסובסדים. בתקליט הראשון של
מישרד־החינוך־והתרבות הם מרדכי מתר ( ב ת
יפתח) ,צבי אבני ( חמ ש אוקטובר) ואחרים.
פטרוני התרבות והסיבסוד של מיפעל זה
מוסיפים, שבעתיד תפצו גם תקליטיהם של
המלחינים עמי מעייני, נועם שרק* ואחרים,
שגם מהם מעולם לא חסכו את ההזנה המלאכותית
באמצעות סובסידיות ממלכתיות.
אץ זה סוד, שעולם־המוסיקודחישראלית
הממוסד משחק מזה שנוח דור במישחק של
כיסאות מוסיקאליס. ההבדל נ ץ מישחק זה
והמישחק הרגיל: משתתפת אינם מחסידים אף
פעם כיסא כלשהו. התוצאה: למלם יש
מקומות־ישיבה, במקום טוב באמצע. מעייני
תשב מועדה שנותנת לשריף, ושריף תשב
בוועדה שנותנת לסתר, וסתר יושב בוועדה
שנותנת לאבני, ואבני תשב בוועדה שנותנת
למעייגי — וחוזר חלילה.
מישחק זה של כיסאות־מוסיקאליים סגור
בפני מלחינים צעירים, המוכשרים עשרת סמים
מ טי דור הילידים המוסיקאלי הראשץ של

מלחיץ שדין*
כיסאות מוסיקאליים

התרבות־הישראלית. אלא שתוכניות המוסיקה
בקול ישראל, והתיזמורות המזמינות יצירות
״מקוריות״ ,מתעלמים מהדור הצעיר של המלחינים,
שכבר מתקרב לשנות הארבעים לחית.
בין המלחינים הצעירים בולטים עדו
אברבאייה, יוסי מר־חיים (שאותו מזינים
בשיירים של ״הכיסאות המוסיקאליים־) .אריק
שפירא ואחרים.
השיא היה לפני שנה וחצי. אז הגיש שפירא
יצירה משלו לוועדה של ה״כיסאות המוסיקאר
ליים׳׳ כדי שזו תישלח אותה לתחרות בינלאומית
למוסיקה מודרנית בקובלנץ. ה״כיסאות המוזיקליים״
מצאו עבודה זו כבלתי־מתאימה שפירא
התחצף ושלח *ז העמדה הישר לקובלנץ.
התוצאה• בפעם הראשונה בחולדות המוסיקה
בוצעה יצירה ישראלית (יותר מ־ 50 מבצעים)
באותו פסטיבל.
אחרי שמערכת החינוך והתרבות הצליחה
לטמטם דור שלם בהבנת ספרות ושירה, דור
המאמץ כי ארז ביטון הוא משורר וכי אמנון
שמוש הוא סופר — הגיע תורה של המוסיקה.
המוסיקופיליה של מעייני את שריף את סתר את
אבני את מעייני וחוזר חלילה תאטום את מוחות
תלמידי המערכת גם בתחום המוסיקה.
אבל מי נותן דין בארץ הזאת?

אחרי שסילביה פוגשת את אלפרד, גרושה
של לורה, נמלטים סילביה ואלפרד ללונדון,
מותירים את לורה בבדידותה, עצובה ושבורה:
.כאילו ירד דיסקוס בטיסה מתוך השמים ופגע
במצח שלי...״
חולף זמן, ולפתע סילביה שבה לדירתה של
לורה עם הבשורה. :אני בהריון — ממך. דרך

אלפרד...״
אלא שלסיפור הזה אין האפי אנד. .אבל אני
כבר הייתי בתוך החדר. נעצרתי. מייד ראיתי
שהיא מתה. מחצית גופה על הספה ומחציתה
על הריצפה ...מחצית פניה נעלמה בתוך הדס,
השימלה הלבנה היתה קרועה ואדומה...״
הרוצח הוא אלסרד ברקן, בעלה לשעבר של
לורה.
שתי נשים היא נובלה מעולה. כניסה חסרת־תקדים
של סופר זכר לתוך נפשה של אשה.
סיגנון הכתיבה הוא מבריק ומהיר, דומה לסרט.
הנובילה השניה, מיטת־כלולות של אבן,
היא סיפור קשה. בפתיחה הוא נקרא כמו היה
הצד השני של בית־מיטבחיים חמש של קורט
וונוגוט. וונוגוט מתאר את הפצצת דרזדן כפי
שנראתה בעיניו מלמטה. מוליש מביא את
סיפורו של אחד הטייסים שהפציצו את דחדן,
השב לאחר שנים לזירת־הפשע.
הפצצת־דרזדן במילחמת־העולם־השנייה גרמה
לא פחות קורבנות מאשר הפצצת הירושימה
או נגאסקי בפצצת־האטום. הגיבור מגיע לתוך
עולם מיסטי למחצה של זיכרון. :ליל אלים. כשם
שבתאוות הקרב נוצצת פיתאום עינו הדועכת
של הגיבור, כך שולחת גיבעה שחורה עוד זר
לתוך חלל האוויר הדומם...־
הגיבור האמריקאי, קורינת, מסתובב בדרזדן
המשוקמת, תוך שהוא עורך אודיסיאה של אימה
אל עברה המופצץ. קולט את תיאורי זוועות
ההפצצה מפי התושבים שעודם בחיים. :ואז
פרצה הסערה. אחר כך קראנו בעיתון שזה היה
בגלל הבדלי לחץ אוויר, או משהו כזה. בגלל
החום בעיר התחילה סערה בגבעות. כמובן
שהאש התלקחה עוד יותר...־
על השיחזור והשיפוץ של העיר מעיד מוליש
את אחד מתושביה, המספר . :תבץ, רק גרמני
מסוגל לבכות מדוב עונג כשהוא רואה
הריסות. זאת תכונה מפוקפקת. במאה וד
שמונה־עשרה היו בני האצולה בונים הריסות
מלאכותיות בגנים שלהם...״
גם כאשר מפתח קורינת עלילת־אהבים עם
קומוניסטית־יהודיה, בת דרזדן, הוא ממשיך
לפרט את חלקו בהכחדתה של העיר. קורינת
אינו אכול חרטה, ומסביר את עצמו. :אנחנו
הרסנו את דרזדן משום שהיא היתה דרזדן,
כשהם שהיהודים נשחטו על שום היותם
יהודים. לא היה כאן שום מסר. זבח לאץ, בוער
לנצח בתוך חלל מת, מחוץ להיסטוריה. נפלא:
הפצצת זרזזץ שייכת להיטלר ולאטילה,
לתימור לאנג: במשך לילה אחד הייתי חייל
בוואם ן־ס״ם. במשך לילה אחד הייתי פרש
משוריין בחיל הברבארים, שאינו בקיא בכללי
הטאואיזם ורוכב בערבות השמים...־
מיטת־כלולות של אבן הוא סיפור קשוח,
אך תלת־מימדי, הבוחן את מילחמת־העולם־
השנייה ואת אימיה בבחינה תרבותית עמוקה —
ולא שטוחה, כמקובל. התלת־ממדיות של׳
הנובלה מתמקדת בפרטים הקטנים והקפדניים,
המשתלבים ביכולת תיאורית והומאנית, שמזמן
לא תורגמה דומה לה לעברית. נובלה מעולה.
פרט שמעט מפריע בספר שבהוצאת כתר,
הוא עצם הקדמת שתי נשים למיטת־כלולות
של אבן, שראה־אור כבר בשנת .1958 יחד עם
זאת, התרגום בהיר וקריא.
שתי נשים מומלץ מאוד.

שירה

בן־שימחון
במצב־ התרבותי העכשווי, שבו מהווה מוצא
מיזרחי עילה לרוממות־מעם, תוך הפגנת חוסר
כישרון יצירתי בולט, מעודד לגלות משוררת־אמת
שניחנה בכל הכישורים שלהם נזקק משורר,
משוררת שעצם מוצאה מעדה מיזרחית אינו ,
משנה לטוב או לרע את שירתה.
זו התחושה העולה למקרא קובץ שיריה של
מירי בן־שמחון מעוניינת, לא מעוניינת(*),
שראה־אור באחרונה. קובץ זה הוא קובץ־ביכורים
של משוררת בעלת פוטנציאל שירי עצום,
* מירי בן־שמחון -מעומתת, לא מעומתת;
הוצאת הקיבוץ המאוחד; 31 עמי(כריכה רכה).

משוררת ששירתה הבשילה ובגרה, עד שנמצאה
ראויה לפירסום.
מירי בן־שמחון אינה מסתירה כלל את
מוצאה. היא רנה במוצאה, אבל בכלי־שירה ולא
בכלי־הסתה, נוסח ארז ביטון. כאשר בן־שימחון
מביאה את עולם ילדותה בשיר נערה מן הקט־מונים
(חתך־אורך, הנפתח ב :״נערה שחורה
עם חטטים בפנים /עליזה אלסנדרי דרך
.היא לא שמה על החטטים בפנים /היא שמה
על זה שיכבה עבה של,מייק אם׳ /ולא תאים
כל־כך אל . :ת א לא סובלת את כל אלה
שאומרים שטויות /שאין להם טעם /ושלא
שומתם על הכבוד שלהם והלאה מצליחה
בדשימחון לתאר עולם זה בכלי־שירה חסכניים
ומעולים.
לא נפקד מקומו של עולמה כאשה, שעברה
שבר־עולמות, וחיה בחברה מודרנית ומתירנית
לכל דבר. כבר בשיר־הפתיחה נערה מן הרחם,
לאן, היא מעמתת את ריקעה עם עולמה. :אבל
תוכים בין שפתותיה /הצלילים של שפת אמה.
/הנסיבות הטבעיות שלה /הן לא הנסיבות
האידיאליות שלה ועד לסיומת. :נערה בלתי
אפ שתת אפשתיותיה טמונות /אהבותיה
עכשיו תמונות.־
ככל שהשירים מתקרבים יותר לסוף הסיפרון,

מי מריבה

שגרירת הנוגאלוסניה

אל רשימת הפרזיטים של התרבות הישראלית הצטרפה באחרונה גברת אלמונית לחלוטין
— לפחות לאותם הבקיאים בשירה הישראלית — ששמה עדה אמר תי.
עדות לכך מצוייה ברשימה שאותה פידסם בידיעות אחרומת ( 9בנובמבר) יהדדה אטלס,
תחת הכותרת הדרך ל.סולחוזי. כבר בפתיח לדשימתו מביא אטלס את בשורתה של אהרוני. :אולי
אחד החטאים היותר גדולים שחטאנו ביחסינו עם הערבים הוא שישלחנו יותר מדי ־ודדווזים
לדבר אי,תם, במקום לשלוח את היהודים יוצאי ארצות־הטיזדח...״
וכך נמשכת רשימתו של אטלס, תוך
שהיא פורשת את ־בשורתה״ של עדה
אהרוני, בשורה החסרה כל כיסוי של ממש
באיכויות שיריה וכתיבתה (סיפרה מן
הפירמידות לוזר־הכרמל נסקר במדור זה
כזבלון־שירה ראוי לשמו).
שאלתי משוררים חישובים על שירתה של
עדה אחרוני, והם לא ירעו מיהי. שאלתי גם
כמה מרצים באוניברסיטות. תשובתם היחה
זהר-
אבל עדה אהמגי מסתובבת לה באוניברסיטות
אמריקה. תוך שהיא מציגה עצמה
לפחות כנ ת! ז ך ממין נקבת כמשוררת
מוליכה בשירה הישראלית, כסו ודתה
שגרירת השירה הצרופה בישראל.
אלא שהאמת המרה היא, שעדה אהרוני
היא שגרירת השירה המגלומאנית הישראלית.
אותה שירה של אנשים שאין להם מה .
לומר. ואינם יודעים כיצד לומר — אך
מתעקשים לומר זאת ללא הרף.
הטיעון של עדה אהרוני. ש־אולי אחד
מ ח בי ת אהרוני
החטאים היותך גחלים שחטאנו ביחסינו עם
גזעטת ללא כיסוי
הערבים הוא ששלחנו יותר־מדי ״וגדווזיס׳
לדבר איתם״ הוא מעבר לנימה גזענית מרומזת. את הכישחן שהטבע לא העניק לעדה אהרוני
בכתיבת שידת הוא העניק לה ביצר הגזענות שלה, בכוח הפירסום ובעיקר בידיעה לאן נושבת
הרוח התרבותית בארץ.
אהרוני רק שכחה דבר אחד: שרוח תרבותית אינה תרבות.

הרחוקה מלהחמיא לעולם איכויות השירה.
סיפרון מומלץ ביותר לאותם הניזונים
מהרגישות שקיימת לעיתים בשירת

(שהשפיעו ביותר על כלכלת הליכוד בישראל
ועל כלכלת פינושה בציילה).
גלבריית, שהיה אחד מיועציו של ג׳ון קנדי,
פורש באופן מרתק את סיפור הבנקים, כסף הנייר,

למי שזוכר את סידרת הטלוויזיה הנהדרת,
שאותה הגיש לפני כמה שנים ג׳ון קנת

משוררת בן־שימחון
בוראת אמ א אחרת״...הם משתחררים יותר. :לעולם אינה פורקת
מעצמה מיטענים של אלמוניותה /מול גישוש
רב פ׳יות של פיענוח קודם אהבה /מתוך
מסננת מבוקרת היטב של אנונימיות /היא
מגישה את פניה אך לקראת הסוף היא כמו
נפלטת לעולם אחר, שבו היא מוצאת תמונות
כמו. :הומוסכסואל עם תנועות הנפות /מה בו
הטרוסכסואליות מודחקת?״
והלאה. בן־שימחון חושפת תחושותיה בתמונות
כמו. :בלילה /על יצועו /כשאת נפטרת
מגשרייך זבים ממאמץ /לקראת האין הקרב /
שאין בו יבשה אל מצב של :״כל־כך הרבה
גירויים /כל־כך׳ הרבה אנשים /יוצאים אל
תוכי-בערבוביה / ,בבלי דעת, בצבעים, במקום
אהבה אל הפירוט החושני של :״להילכד
בתנועת ידו רשלנית, אגבית /על חלציו /שמי
רועד בקולו ועיניו אחרות לפתע /בגלל המיטה
/בגלל הנשיקה /בגלל הברות גנוחות, עזות,
נואשות /מנגינה שאין לה פשר...״
לא נפקד גם נושא ניכורו של המשורר בעיני
החברה הסובבת אותו. בן־שימחון כותבת :״ברגע
שהיא מתחילה להרגיש מוזרה /משתנה יחס
הסובבים אליה /מי היא לעזאזל /סבר עצוב
ונוכחות בוטה /מי לעזאזל מרשה לעצמו
להסתובב כך בשיר עם הכותרת העמיחאית
אצבעות אבי כזאבים פותחת בן־שימחון במעט
את בדידותה כמשוררת :״לבדי אני שרועה על
אצבעות שירי /ערסלים של שנת נסיכה /כבר
אבא אינו בחלון ־ /רק כפחמים במיכרות הכרתי
/כבר שנים שירי שרוכים של זיכרונות /
ואצבעות אבי כזאבים /עוד פורמים לעיתים
גידים אחרונים...״
לסיכום, במעוניינת לא מעוניינת בולט
כושר שירי מעולה, הזקוק לעיתים לעוד מעט
זיכוך, כושר הנמצא על דרך המלך של השירה
הישראלית. מה עוד שבן־שימחון הצליחה לדלג
מעל למשוכת שירת־הבתולין של משוררות,

כלכלן פרידמן
השפעה על ציילה וישראל

כלכלן גלבריית
לאן הלך הכסף?
גלבריית, על הכלכלה, בסיסית ערכיה
ואפשרויותיה, מזומן בימים אלה ספר חדש של,
גלבריית, שראה־אור בתרגום לעברית, תחת
הכותרת המאוד מתאימה לימים אלה כסף -
מאין הוא בא, לאן הוא הלך(*).
זה סיפורו של הכסף על גילגוליו השונים,
מעין היסטוריה תמציתית של כלכלת השוק.
בספר זה מבקר גלבריית את השקפותיו
המוניטריות של הפרופסור מילטון פרידמן
* גילן קנ ת 1לבריית -כסף -מאין הוא בא לאן
הוא הלך; עברית: עמוס כרמל, הוצאת זמורה
ביתן; 317 עמי(כריכה קשה).

מילחמת הכסף, אינפלציה קיצונית (״איש ל*
רצה להחזיק במזומנים. ואיש אף לא היו
מעוניין בפיקדון בנקאי. קשה היה עתה לשלג
בשיקים מצב בו יבש מעין־הכסף, בואו ש?
ג׳יימם מיינארד קיינם (אבי הכלכלו
החדשה) ,המילחמה העולמית השנייה ולקחיה
השנים הטובות של שיקום העולם אחרי המילחמת בפרק האחרון, לאן פנה הכסף? מפרג
גלבריית את חלקו של הנשיא ריצ׳ארז
ניקסון בדירדור הכסף האמריקאי, למרוו
הפיקוח שהוטל אז עליו (הדירדור התגלגי
בעיקר כתוצאה ממילחמת וייטנאם ומשבר
האנרגיה) .אלא שבארצות־הברית מצוי כוח רו
בידי הפדרל ריזרב בורד (המקבילה האמרי
קאית לבנק ישראל) ,כוח לניטרול מגמות שונוו
בכלכלה ועיצוב תוכניות כלכליות.
סביר להניח שסיפרו זה של גלבריית נחטן
בימים אלה מדוכני־הספרים, בשל מצבנו ה
כלכלי. כל שאני מקווה הוא, שגם אנשיו שי
יגאל כורן־אורגד מעיפים בו מפעם לפעו
מבט, כדי לזכור כמה עובדות בעיסוקם. שאינ
מדע מוכר.

מוטי גלעדי עם בתו ליעד 8מוטי
מצהיר שהוא איש מישפחה ושומר
בדבקות על המיסגרת .״רק כך,״ הוא אומר ,״אפשר לעשות את כל
הדברים שאני עושה ולהופיע ערב אחר ערב בכל רחבי הארץ״.

איש המישפחה

לתיאטרון של גיורא גודיק. שם עשה
כמה תפקידים באיי לייק מייק
ובהצגות אחרות שלו, השתתף בכמה
תוכניות־רדיו ובסרט אחד. אחר־כך
נסע לאמריקה.

אורנה באה מבנימינה, קרוב
לכרכור. השניים הכירו זה את זו עוד
בתיכון, אך אז לא היה ביניהם קשר
רומנטי. מאוחר יותר נפגשו שוב.
כשאורנה עבדה בנמל־התעופה. מוטי

אני מנו סו ואנ מתגאה בזה!״
אומו מום גירעו .,שהתט־נס
באמויקה כחזו והניו את
אשתו בעזות קובסת־גכוווים
הוא קיבל הזמנה להופיע בהצגה
פרו־ישראלית באוף־ברודווי בניו־יורק,
ונשאר שם כמה שנים. באותה התקופה
גם התחתן עם אורנה.

שחקן, הוא לא חושב שהיה בכלל רגע
ך י וא קיסין, הוא רץ, הוא שר, הוא
שבו החליט החלטה כזאת.
1 1מספר בריחות, הוא מחקה פו״הכל
נעשה באופן טיבעי,׳׳ הוא
ליטיקאים ואנשי־ציבור, הוא מחליף
נזכר .״ראיתי את טופול במעגל הגיר
תילבושות ודמויות בכל כמה דקות,
הקווקאזי, חזרתי הביתה והתחלתי
הוא מזיע. כשהוא יורד מן הבימה, הוא
לעשות חיקויים באמבטיה מול
נראה סחוט ועייף.
המראה. עשיתי אז גם חיקויים של יפה
מוטי גלעדי, בן ,37 מחזיק על
ירקוני?שיר עגלה.עם סוסה וחיקיתי
הבימה 20 איש — נגנים ולהקה —
מורים שלי מבית־הספר.״
והוא הרוח החיה של כל החגיגה.
בכיתה גימל שיחק את התפקיד
בבית הוא איש רציני. הוא מדבר
הראשי בהצגת בית־הספר פרח
בשקט. משוחח עם הילדים, מסכם עם
לב־הזהב .״הייתי הבן שהביא את
אורנה, אשתו, דברים הנוגעים לבית.
הפרח לאמא,״ הוא אומר בשיא האך
מפעם לפעם נדלק ברק־שובבות
רצינות ,״וכל־כד הזדהיתי עם התפקיד,
בעיניו, פרצופו משתנה והוא זורק
שלא יכולתי לעצור את הדמעות
מישפט מפיו של דויד לוי או אברהם
ופרצתי בבכי באמצע ההצגה״.
שפירא. כר סתם, פיתאום, בלי שום
אהר״כן־ ,כשהיה כבר גדול יותר,
הקשר מיוחד, זורק מישפט וממשיד
הלך ללהקת־פיקוד־מרכז, ביחד עם
הלאה כאילו כלום לא קרה.
אושיק לוי, חדווה ודויד, מיכל טל,
דודו וטמירה ירדני .״אז הייתי עושה
חיקויים של נחמיה־בן־אכרהם (קריין
הספורט) ומיכאל בן־חנן (מגיש
וטי גלעדי נולד בכרכור. הוא ־ ההתעמלות ברדיו).״
קשה לקבל ממנו מידע בסדר
104 לא זוכר בריוק מתי החליט להיות

פרח

־*ל לאמא

כרונולוגי. הוא קופץ מנושא לנושא,
ובכל כמה רגעים הוא חוזר שוב ושוב
אל ההצגה שבה הוא מופיע עכשיו:
רגותי, ההיסטריה חוזרת. הצגה
שכולה שירים, מערכונים וחיקויים.
את רובם כתב מוטי בעצמו. החומר
כולו אקטואלי, סאטירי, ולכן מתחדש
כל הזמן.
טלוויזיה הוא לא מספיק לראות,
מכיוון שהוא מופיע כמעט ערב־ערב
בכל רחבי הארץ, לפני כל סוגי הקהל,
בכל הגילים. כשהוא בא הביתה,
בשעות־הלילה המאוחרות או בשעות־הבוקר
המוקדמות, הוא יושב ורואה את
החדשות שהקליטו הילדים למענו
במכשיר״הווידאו. כך הוא מתעדכן
במה שקורה במדינה, ומעדכן את
המערכונים והחיקויים שלו בהתאם.
כיפה לחי]
חרי שגמר את הצבא יצא לשוק
החופשי, ואחרי זמן קצר הצטרף

ראה אותה, רשם את מיספר־הטלפון
שלה על קופסת־הגפרורים שלו ,״ועם
קופסת הגפרורים הזאת הוצתה
הלהבה!״ הוא אומר ברצינות, כשחיוך

רוד סטיוארט
של שובבות בזוויות־עיניו. מאז לא
הפסיק לעשן.
מוטי ואורנה נשארו באמריקה כמה
שנים. שם למד, בין השאר, ציור, ועסק
גם בצילום. עד היום תלויים על
הקירות בבית בתל־אביב ציורים
בלתי־גמורים שלו. כרגע הוא אינו
מצייר, אבל הוא בטוח שיחזור לזה.
לפרנסתו עסק מוטי באמריקה ב...
חזנות. והוא דווקא גאה על כך .״מאז
שלמדתי לבר־מיצווה, אני שולט
בטעמי המיקרא. כשהייתי סטודנט
בארצות־הברית, הזדקקתי לעבודה.
שמתי מודעה בקונסוליה הישראלית,
שאני מוכן ללמד ילדים לבר־מיצווה.

אחרי שבוע וחצי קיבלתי 10 פניות.
ואז הגיע חג־הפסח. החזן של
בית־הכנסת חלה וביקשו ממני
שאחליף אותו. וכך הייתי לחזן.״ ומייד
הוא אץ, מביא כיפה וספר, ומתחיל
לזמר חזנות מיקצועית.
מוטי אינו מגדיר את עצמו דתי, אך
הוא חושב שילד צריך לדעת לאיזה עם
הוא שייך וללמוד את המינהגים. בבית
מדליקים נרות בכל ערב־שבת ועושים
קידוש.
הוא עצמו גדל בבית מסורתי.
לילדיו הוא נותן פחות ממה שקיבל
הוא בבית, אבל הוא עומד על המישמר.
״כשיגדלו הילדים,״ הוא אומר,

״יחליטו בעצמם אם הם רוצים להיות
דתיים או חילוניים.״

לספר בדיחה -
זה לא צחוק!
סו רנ ה הרתה כשבני־הזוג היו
\ £באמריקה, והשניים חזרו לארץ

״כשאתה נהנה ממה שאתה עושה, זה
פחות מעייף, למרות שאני מוציא הרבה
אנרגיה.״ ועל הבימה נראה שהוא עובד
קשה, פיסית. הוא מגיש תוכנית מלאה,
שרובה ככולה מבוססת עליו.
מדהים לראות איך בזמן קצר הוא
מצליח להחליף דמויות, תילבושות
ופרצופים. מדהים לראות קהל מגוון
מכל השכבות והגילים צוחק עד

עחך | 1*1111 יי אברהם (,.פשה ) פשנל,
האמרגן(מימין) ,ראה את
י י 111 1 1 1 11
מוטי בהופעה בניו״יורק ואמר לו :״תחזור לארץ, אתה

\ | 1ך 1ך 1ך 1מוטי עם אשתו, אורנה. הם נפגשו
מ חוזו[
11 111.111 1במיקרה, ומוטי רשם את מיספר הטלפון
שלה על קופסת גפרורים. ו״מאז״ ,הוא אומר., ,לא הפסקתי לעשן״.

כדי ללדת את עידן 11 שהוא דור
שישי בארץ.
אחר־כך חזרו לאמריקה. כשהגיע
זמנו של עידן ללכת לבית־הספר,
החליטו מוטי ואורנה שעידן ילמד
בארץ, למרות שהיו הצעות־עבורה
נהדרות בארצות״הברית.
המישפחה חשובה לו מאוד. זו
המיסגרת שלו. המיסגרת היציבה,
שממנה יכול לצאת ולחשוב על דברים
פרועים ולנסוע להופעות מתישות בכל
רחבי־הארץ.
אין ספק שהוא עובד קשה מאוד,
אבל׳אותו זה לא מעייף .״יותר מעייף
לא להופיע בכלל,״ הוא אומר.

טוב, שלא תהיה בדיחה לשם בדיחה.
אני מחפש את הדברים שמאחורי
הבדיחות, אני אוהב להתחכם, אני רוצה
שהבדיחה תשאיר מקום לאסוציאציות.
אני מספר בדיחות שקשורות בנושא
חברתי או פוליטי ומשאיר לקהל רווח
קטן להשלים את קו המחשבה.״
הוא מגדיר את עצמו כאיש רציני.
את המישחק הוא משאיר לבימה, שם

שלי!״ מאז עובדים השניים ביחד. פשה, האמרגן
הגדול והוותיק בישראל, בא להופעות של מוטי ועוזר
לו להתלבש. הוא גם עזר לו בכתיבת החומר להופעה.

דמעות. וכשרואים אותו מתעוות
ומתפתל על הבימה, כדי להוציא
מעצמו את הדמות הנכונה וכדי
להעביר את המסר לקהל, עוברת
לעיתים מחשבה במוחו של הצופה:
אולי האיש עושה צחוק מעצמו כדי
לבדר את האחרים?
״צחוק אפשר לעשות רק מדברים
רציניים ״,הוא עונה לשאלה אחרי
הירהור ארוך .״אם אני עושה צחוק
מעצמי, כנראה שאני רציני. דרושה
המון רצינות כדי לכתוב בדיחה.
שימעון ישראלי אמר לי פעם :׳לספר
בדיחה זה לא צחוק,.
״אני משתדל שהדברים יהיו בטעם

הוא יודע לבטא את עצמו. מחוץ לבימה
הוא אינו משחק :״אני חושב שהיה לי
קשה לתפקד אילו הייתי צריך לשחק
כל הזמז•״

שפירא לטכנאי

^ נשים ברחוב מתייחסים אליו
\ גכאל בדרן וזה קצת מפריע לו.
כואב לו שמתייחסים אל שחקנים
בתיאטרון רפרטוארי כאל שחקנים
רציניים, ולבדרנים מתייחסים קצת
בזילזול .״אני שחקן דרמאתי אולי
יותר מאשר קומי. בידור קל הוא בעצם
(המשך בעמוד )53

קולנוע
קאטר
ה ח לו םהאמ רי ק אי ז״ל
הסרט המעניין והבעייתי ביותר של השבוע,
ואחד המרתקים ביותר שהוצגו השנה בארץ, הוא
סרט שהתגנב למסכים כמעט מבלי שיבחינו בו.
שמו ק א טר ובון, כשם שני גיבוריו הראשיים,
זאת אחת תמונות המרירות והעצובות ביותר של
אמריקה, חלומותיה, אגדותיה ואמונותיה האמיצות.
עם זאת, מדובר באחד מאותם הסרטים
שבהם העלילה חשובה פחות מכל הפרטים
המרכיבים אותה, ומשוס כך, יוצא חלק גדול מז

ג׳ן! ברידגיס בתפקיד בדן ולייזה אייכהורן בתפקיד מו בסירטו של איוואן פאסר ״קאטר ובוז״
מה קרה לאומה הזאתי

ג ך ברידגים
הנער המוזהב
הקהל מאוכזב, מרוגז ולעתים אפילו בהרגשה
שרימו אותו.
כאשר סרט מתיימר, באחת הסצינות הראשונות
שלו, להציג חידה בלשית לפני הצופה,
וכאשר בהמשך העלילה הוא מפתח את החידה,
והולך, כביכול, לקראת מציאת פחרון, מותר
לצופה לדרוש כי בסצינות האחרונות, אכן יוגש
לו הפתרון על מגש של כסף. אך זה לא קורה,

מפני שלא החידה היא העיקר, אלא מה שהיא
מסמלת, ומשום כך מיועד הסרט לא למי שמחפש
בידור קל, לא למי שרוצה לנוח מן היום־יום, ולא
למי שמקבל את הסיפור המוגש לו, כפי שהוא•,
בלי לחפש משמעויות ולהבין את הסמלים, בלי
לעבוד במשך כל הסרט וגם לחשוב עליו לאחר
מכן, קשה יהיה להבחין במעלות הרבות שטמונות

גיבור מילחמה. אלכסנדר קאטר הוא
גיבור מילחמה. הוא חזר מוויאט־נאם עם עין
אחת, יד אחת ורגל אחת, משוכנע שזכותו
הקדושה היא לשנוא את העולם הסובב אותו,
ולהתנקם בו. הוא האיש שעבורו כל החלומות
היפים הפכו סיוטים גורטסקיים. החל בצורתו
החיצונית שנתעוותה לחלוטין, ועד למושגים של
אהבת אשה, ידידות ואהבת המולדת, המקבלים

משמעויות נילעגות כשהרחמים העצמיים,
השינאה והבדידות עושים יד אחת, כדי ליצור
מקאטר יצור חדש, מעין מיפלצת מרתקת.
ריצ׳ארד בון הוא התגלמות הגבר האמריקאי
האידיאלי שלא הלך למילחמה. האב־טיפוס של
הנער הקאליפורני המוזהב(שגם קאטר היה פעם
כמוהו) הוא חי בשולי החברה, בורח מכל שמץ של
אחריות אישית, נפשית או רגשית, ובכל פעם
שעליו להכריע, להתחייב או לפעול, הוא פשוט
מפנה את הגב ומסתלק.
בין שתי קאריקטורות מרות אלה של חלום
הגבר האמריקאי שחולל, נעה אשה הכואבת את
כאבו של הראשון, בוחלת בפחדנות של השני
ומוצאת לה מיפלט בתוך עננה מתמדת של
אלכוהול, שנועדה לסוכך עליה מפני מציאות
בלתי נסבלת.

עליצות מאקאברית. בשלושת המיקרים
מדובר בסמלים. לכן אין שום פרט על עברם, על
הרקע שלהם, על השכלתם. הם חיים היום, באחד
הפרברים הרחוקים של לוס־אנג׳לס, וזה כל מה

ברברה סטרייסגד: טוטסי על הגג
ללמוד ם ילדסופיד! .באיזו מידה יכולה אשה
שעברה את גיל ה־ 40 לגלם נערה בשנות העשרה
לחייה המתחפשת לנער, ובאיזה אופן מסוגלת
כוכבת־זמר להיות בימאית, בזאת ניווכח בעתיד
הקרות התגובות בינתיים. קיצוניות למדי. יש
המתלהבים מאוד ויש הפוסלים מכל וכל. אכל

אמריקה עומדת לגלות בימים אלה, אס
הכוכבת הגדולה ביותר של הקולנוע שלה(לפי
דירוג השכר וההכנסות• היא חולת שיגעון־
גדלות, או גאון אפיתי. הכוכבת, בארברה
סטרייסנד, עומדת עתה למיבחן בסרט שהוא
התגלמות חלומותיה ב־ 15 השנים האחרונות, היא
כתבה, ביימה וגילמה את התפקיד הראשי,
בגירסה הקולנועית של יענטל לפי יצחק
משבים סינגר. הסרס כבר זכה לכינוי,סוססי
על הגג״ ,הרומז על שילוב של.כנר על הגג־ עם
תחבולת התחפושת של אשה לגבר, דוגמת
דאסטץ הופמן שהתחפש לאשה במצחיקון
טוטסי.
בעיני סטרייסנד, יענטל הוא סיפור על נערה
שרצונה לרכוש בינה ודעת עד כי התחפשה
לנער, כדי שתתקבל לישיבה, בעיירה מיזרח־אירופית
במאה שעברה. בישיבה מתאהבת יענטל
בחבר ללימודים, ובשל אהבה וו היא נאלצת
לשאת אשה. כי הרי אין איש יודע שהיא עצמה
בלל אינה גבר כפי שהיא מעמידה פנים.
כל זר -כמובן, על רקע העיירה היהודית, אימת
הפוגרומים ואמות־המוסר המיוחדות של
התקופה, .זה סרט שצריך להרים את המורל של
כולנו, להסיח כנו תיקווה ולהכריז על אמונת
האדם בחיים. גם בתנאים הקשים ביותר ׳,מכריזה
הגברת סטרייסנד.
בינתיים, היא דואגת גם לתיקון תדמיתה
שהתערערה בעיקבות השמועות והסיפורים
שהופצו עליה ועל מהלך ההסרטה בצ׳בר
סלובקיה. היא מציינת בגאווה שהצוות שלה
התנדב לכתוב מיכתב לעיתונות. שכמובן לא
פורסם״ לדבריה, על. התענוג שהיה להם
במחיצתה ״.עניין זה עומד בניגוד גמור לסיפורים
בדברו! סטרייסנד בתפקיד יענטל עם איימי אי רי ח
על הכוכבת הקאפריסית, שעוד בנעוריה דאגה
רוצה ללכת לקולר
לסלק את אחד הבימאים הוותיקים של הוליווד
מאתר־הצילומיש של מצחיקונת, מפני שהוא,
ויליאם ויילר. לא ותחשב די הצורך בדרישותיה• לפחות בכמה מיבחנים ראשונים עמדה בארברה יענמל. גם בארברה גילתה בעצמה דחפים
בפעם אחרת מיררה את חייו של התסריטאי־ בהצלחה. ראשית, היא חרגה מעבר לתקציב ( 17 חדשים, .אני חושבת שיש לי חשק ללכת לקולג׳,
בימאי פראנק פירסון בהסרטת כוכב נולד, עד מיליון דולר) רק ב־ 10 אחוזים, וזה בהחלט בגדר בשנה הבאת הלכתי עם מ י לשמוע כמה מן
כדי כך שהעיתונות התייחסת לאחר מכן, הסבירות ההוליוודית. שנית, ודא היתה נדיבה ההרצאות שהוא נוהג לשמוע על אכזיסטנלפרשיות
שמאחורי המצלמה יותר מאשר למוצר מאוד עם צילומי התקריב של חברה למישחק ציאליזם ופילוסופיה והחלטתי שזה בשבילי״.
בסרט, מאנדי פאמנקין (מי ששיחק את האב מצחיקוגת.
המוגמר.

היהודי ברגטיים) ,וזו הפתעה לטובה, כי מסתבר
שלבארברה, הבימאית. ודתה נכונות לראות מול
המצלמה גם עצמים אחרים, חוץ ממנה עצמת
ומה הלאה? ״אני זקוקת בראש וראשונת
למנוחה, לראות שוב את החיים המתנהלים סביבי,
לבשל, לבלות מעט עם בני ״.חוח מזה. כמו

ברידגיסוהרד כקאטרובון
ק א רי ק א טו רו ת מרות

שמעניין את הבימאי איוואן פאסר. מה שמתרחש
בחייהם מהווה סימפטום של מחלה כללית, ולא
של בעיה אישית.
התמונות הראשונות בסרט מראות פייסטה
דרום־קאליפורנית במהירות איטית שעליצותה
כמעט מאקאברית הן בשל גוני התמונה והן בגלל
המהירות. בסצינה הבאה מגלים את בון מכפתר
את מכנסיו אחרי ששרת את אחת הגבירות
העשירות של המקום, שרות שלא השביע כלל
את רצונה, אבל אינו מונע ממנו לבקש תשלום
בתמורה. סצינה שלישית מובילה את בון דרך
הרחובות הלחים של סנטה־ברברה, כאשר שיירת
קארנבל, רכובה על סוסים לבנים, חוצה את
הכביש מולו, סוסים לבנים שהם תזכורת למוסר
האבירים שרכבו עליהם פעם, וירכבו שוב,
לקראת סיום הסרט.
מכוניתו של בון נתקעת בסימטה אפלה,
ומאחוריו מגיחה מכונית מפוארת, העוצרת לרגע,
בגשם, מרוקנת לתוך פח־אשפה גופה שסועה של
נערה שנרצחה באכזריות, וממשיכה הלאה. עוד
מראה סימבולי של נעורים המושחתים בלי
תוחלת.
רפש החיים. מה שקורה מכאן ואילך צריך
להיות סיפור בלשי. המישטרה מבקשת מבון
עדות, קאטר הקולט רמז מפי ידידו מחליט כי
החשוד במעשה הוא הגביר של העיירה, איל״נפט
עתיר־נכסים ורב השפעה, וכאן צצה סידרה נוספת
של התנכלויות לאמות־המידה המוסריות המקודשות
של אמריקה.
הגיבורים צריכים להיות מוסריים. נאמר
העולם הזה 241.5

במדריך לבניית תסריטים שכל צעיר הוליווד,
מקבל לידיו עם סיום הקורס הראשון שלו. אצל
פאסר המוסר מתעקם, כאשר גיבוריו מחליטים
שהדרך היחידה שבה יש להם סיכוי לנצח, היא
על־ידי סחיטת החשודים.
אפשר להמשיך ולהתעקב על כל הפרטים
הרבים שמהם מרכיב פאסר את התמונה הכוללת,
שבה מותז רפש־החיים על כל הקדושים האגדיים
של הקולנוע האמריקאי. הגיבורים פאתטיים,
הרכוש מבחיל, המוסר עקום, האופטימיות
מגוחכת ואווילת והיא מתגלמת בדמות נוספת,
ג׳ורג׳י, ידיד עגלגל המשרת את המימסד
בנאמנות ועוצם את עיניו כדי לא לראות שהוא
מבזה את עצמו) .כל מה שנותר, זו מידה מסויימת
של נאיביות, הדוחפת את הפרט להאמין כי עדיין
יש בו הכח לשגות דברים בעצמו, אלא שגם
נאיביות זו מתנפצת מול המציאות.

פילוסופיה נוסזז
מונטי פייטוו
טעםהאיים ( ל ב ,1תל־אביב,
אנגליה) -קודם כל, כמה תנאים
מוקדמים שבלעדיהם הצפייה
בסרט הזח בלתי״אפשרית: הרגי שים
למראה דם, אניני־סעם מעודנים, אבירי התרבות הנעלה
ושאר האיסטניסטיס למיניהם, התקף-לב צפוי לכם אם תלכו
לראות את הממה האחרונה של חגורת מונטי פייטון.
מי שאינו רואה עצמו כלול בקאשגוריות הללו, עשוי ליהנות
מן הסרם, גם אם יהיו רגעים שבהם יתקשה להחלים אם עליו
לצחוק או להקיא. בסגנון הרגיל שלהם, כלומר הומור פרוע
ללא מעצורים, עוברים חברי הלהקה על השלבים השונים של
חיי האדם החל מן הלידה וכלה בחיים שלאחר המתת, וכצפוי,
הם מגיעים למסקנה שלחיים אין משמעות. וזה המקום לציין
ששמו האמיתי של ה סי ס הוא משמעות החיים, אבל המפיצים,
שחששו אולי כי הצופים ייבהלו מן הטון היומרני(המכוון) של
השם הזה, העדיפו את טעם החיים. שם שאין לו כל קשר למה
שחברי מונטי פייטון מנסים לעשות.
כמה מן האפיזודות בסרס מבריקות באמת, ומצביעות על
שימוש רב-דמיון ומלא השראה באפשרויות הקולנוע. למשל,
סצינת הפתיחה שבה ישישי הפינאנסים של לונדון יוצאים
לקרב נגד יריביהם המתוכנתים השייכים לעולם החדש, כאשר
בעזרת המצלמה הופך הבניין הישן שבו הם שוהים, לספינת-
שודדים. סצינה אחרת, פארודיה על אוליבר טוויסט מלגלגת
על פוריות קאתולית מוגזמת, ושיעור המין שמעניק ג׳ון קליז
לתלמידיו בפנימיה בריטית הוא פנינה מצחיקה מאוד.

הזלילה הגדולה: פארודיה על מארקו פררי
לעומת זאת, התרמה בכוח של איברים הנמצאים עדיין
בתוך גופם החי של התורמים, או מראה אדם המתפוצץ מרוב
גרגרנות, הלכה למעשה, בדרך שמארקו פררי לא היו מעז
להעלות על הדעת, הם בוודאי מחזות מרתיעים למי שאינו
מוזהר מראש.
עם זאת, צריך לציין שלכל אודך הסרט, בולט עושר
בהמצאות החזותיות קידות מחוכמות לסרטים אחרים
וניסיון להרחיב את האופקים שמעמידים סרט זה, בראש
רשימת ההישגים של מונטי פייטון בקולנוע, עד היום.

בכסות רומנטית
לייזה אייכהורן וגיון הרד
גיבור־מילחמה

ואשר לתיקווה, היא מסתכמת בכך
שהאדישים אשר יתבוננו בתמונה הזאת אולי
יזועזעו מעט מאדישותם ויתחילו לפעול במקום
להיות מופעלים.
הזעם והזהירות. כדי להבחין בכל מה שיש
בתמונה הזאת של פאסר, צריך להתייחס
לתעלומת הרצח וחשיפת האשמים בו כאל מרכיב
אחד, ולא־דווקא העיקרי, בתוך מערכת שלמה
של סמלים. רק כך אפשר יהיה להבין נכונה את
הזעם חסר התוחלת של קאטר, את הזהירות
החרדה של בון. את היאוש הקודר של מו, האשה
שאינה יכולה להושיע לראשון ואינה מסוגלת
להשלים עם דמותו של השני. כאשר משווים
משולש מודרני ועגום זה למשולשים הקלאסיים
של הוליווד. אלה שנהוג היה לפגוש בסירטי
הוקס ופורה, מתברר מה קרה לאומה הזאת.
התמונה מתחדדת כשהיא מצויירת על־ידי זר
המתבונן בחברה האמריקאית מהצד.
תדריך חובה לראות
תל אביב —יול, אני או ה ב אותך כרמן,
גיבור מקומי, חג שמח מר לורנס.
ירושלים — מבט אחר
חיפה — גיבור מקומי, חג שמח מר לורנס.

אני אוהב אותך ברמן זגת, ספרד)

— הבימאי קארלוס סאורה והכוריאוגרף אנטוניו
גאדס מגישים גירסה פרטית שלהם לסיפור של
פרוספר מרימה, מלא להט, תנופה, ומחולות
פלאמנקו. חוויה חזותית מוסיקלית.
חג שמח מר לורנם (תכלת,
יפן/אנגליה) — שבויים אירופים מול שוביהם
היפאנים, במילחמת־העולם השנייה. בעימות בין
שני המחנות רואה הבימאי נגיסה אושימה,
התנקשות בין שני עולמות שונים, שדרכיהם
שונות, אבל מדכאות את הפרט באותה המידה. עם
טום קונטי ודייוויד בואי.

ידושליס
* מבט אחר (רון, הונגריה) — אהבה
לסבית בהונגריה של שנות החמישים, כאמצעי
שדרכו נחשף חוסר הסובלנות של המישטר
לפרט, והעיוות של החלום הדימוקראטי. בימאי:
קארולי מאק.
העולם הזה 2415

ר קווי א ם( פ ריז. ת ל־ א בי ב, חור
גריה) -להונגרים יש צלמי קולנוע
מעולים ביותר, ויש להט נשים
יפות ביותר. שתי תכונות אלה הן
הבולטות והמחמיאות ביותר בסרט זה של הבימאי הוותיק
זולטאן פאברי, אשר מנסה כרבים מעמיתיו בשנים האחרונות
לעטוף משל פוליטי בשיבבה עבה של רומנטיקה או
נוסטאלגיה, ובכך לרכך את המסר הביקורתי שלו.
הפעם מדובר באשה צעירה ויפה מאוד, המשחזרת תוך פרק
זמן, שהוא בעצם כזמן ההקרנה של הסרט, את סיפור האהבה
הסוער והמופלא שלה, עם פעיל צעיר של המיפלגה
הקומוניסטית. מדובר בתקופה שלאחר מילחמת־העולם
השניה, כאשד הונגריה עוברת את המשברים הקשים בדרך מן
הפאשיזם אל הקומוגיזט.
אם המיבנה הדרמאתי של הסרט מציע תחבולה מוצלחת
ואם המסר הפוליטי המסתתר בעובי הקורה של הסיפור, גם
הוא בעל משמעות הבעיה היא בעיקר בעטיפה. זו שגרתית
מאוד, שדופה וקצת נאיבית מדי, בעיקר כשמדובר בבימאי
שעשה כל-כך הרבה סרטים והיה עד לכל-כך הרבה
התפתחויות.
אכן, סיפור האהבה בין שני הצעירים, הנחשף ב מסת קטנות
לעיני חצופה, סיפור שהוא בעצם, עיקרו של הסרט, מבחינה
כמותית הוא החלק הפחות מעניין שבז. לעומת זאת, האכזבה

אדית פראזיט ולאזלו גלפי: זיכרונות האהבה
מן הגאולה הקומוניסטית כפי שנמסרה להתגדים בתקופת
גסטאלין, משמעותית הרבה יותר.
הסרט אזמר בבידוד שאידיאליזם סופו להיענש. אלה
שהסתדרו במישטר הקודם הם אלה שמסתדרים גם במישטר
הנוכחי, ציניות וצביעות הם הדרכים הטובות ביותר להצליח,
ולא חשוב מה צבע הדגל המתנוסס מעל בית הממשלה.

בבד ראינו
ג ם עומענו
ה א רי וקת רין( אסתר תל־אביגג
קנדה) -בסצינה הראשונה של המערבון
הזה, שעלילתו בסוף שנות
השמונים של המאה הקודמת, נמלט
השודד הידוע הארי טרייסי מכלא רעוע אל תוך החורף הקנדי
המושלג, כשרק תחתונים לגופו. בסצינה האחרונה, הוא יוצא
להתמודדות גורלית נגד עשרות אנשי חוק הרודפים אחריו, כשהוא
מסתתר בתוך שדה תירס צהוב.
משני מעמדים אלה אפשר להבין שמדובר בסרט הנראה יפה
לעין. אין שום ספק בכך, ובעשר הדקות הראשונות יהיו בוודאי
כאלה שיעלו זכרונות נוגים מן הקלפן והיצאנית של רו ברט אלט־מן.
אבל רק בעשר הדקות הללו. כ* מה שבא לאחר מכן, מזכיר
מערבונים אחדים. למעשה כל אפיזודה משאת חותם מושאל
כלשהו ובסופו של דבר מסתבר שכל הסרט כולו שזור סצינות,
עימותים, אז הברקות שנראו כבר קודם, באור מקורי ומעניין
יותר.
הארי טרייסי. שצריך להיות ברנש קשוח ומלא תחבולות, אשר
החוק אינו מצליח אף פעם לשים עליו יד לאורך זמן, רדוף לכל
אורך הסיפור הזה. בזכר בתו של שופט, שעזרה לו להיחלץ מן
הצרה הראשונה שבה הוא מוצא את עצמו בעלילה. במסעותיו
אליה הוא מרשה לצייר מובטל להתלוות אליו ולהשתתף במעשי
השוד הקונדסיים.
ויליאם גראהם, בימאי העובד בעיקר עבור הטלוויזיה, מתקשה

ברוס דין והלן שייבר: אין מה לחדש
להחליט איזה סוג של סרט הוא רוצה לעשות כאן. לפרקים זה
מערבון אידילי המשתפך על טפי טבע, לעתים זו פאדודיה
שצריכה לשעשע, גם משהו נע השליחות האנטי-בנקאית של בוני
וקלייד יש כאן, ומעט עיקבות של סם פקינפה.
ההרגשה, בסוף הסרט, היא שלא היה צורך ביותר ממחצית
השעה כדי לספר את הסיפור עצמו. אשר לקישוטים המסובבים
אותו, כולם ניראו כבד בעבר, ואין עוד מה לחדש.

שבתאי לביא
הורוסקופ הבורסה לניירות
ערך בת״א
חיזוי אסטרולוגי לבורסה ינואר -דצמבר

שלח/י צ׳ק לפ קוד ת האסטרולוג
שבת אי ל בי א

ע״ס 500ש.
לת.ד 1157 .גבעתיים 53111

מודעות בטלפון

החוברת תגיע
למשרדך ע״י שליח;

ל כל ה ע תיני ם

* ^ בכרטיסיאשר אי ב מ חי רי המערכתי

£8$ <:108 אוס
^1א 0וז4אוו6זאו
סז*611 זז$ו

ויזה

• שרא כונו

הו צאה לאא־ פרסום •עוץ אסטרולוג•
שודדות אברהם 5רמת גן (*למן 734847
מנתבים ת.ד167 .ו גבעתם וזז 53

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

הופיע
מחירון דירות

רשות שרות תבל
זרוע מינהדתשל -ממשלשלמישלאזוחי־שלסי׳
מדפיסה כספים -״מונדו׳
ואינה עושה אינפלאציה מדפיסה בולים -
ואינה מעכבת מישלוחי־דואר
מנפיקה תעודות הולדת, זהות,
אזרחות־עולם

זדרכזן עולמי!

הצטר פו אלה עו לםה חו פ שי באמת
וצפצפו על ה אינ פלא צי ה!

ת״ד8חם,2ת״א־יפו,51201 טרי 332252־3

בעיות ולבטים
בחיי המין
מאת

בלמ חי רי ה די רו ת ה מו צ עו ת
ל מ כי רהבארץ -ב חו ברתאחת
ל ה שיג ב דו כני ה ע תוני ם.
הפצהל רו כ בי ם: גד הפצה 337056 -־03
מנוי שנתי: סער פרסומאים 229353 -־03

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

חן טרמפ לחייל
העולם הזה 2415

תקליטים זיכרונות צקים פתוחים
בימים אלה מלאו שלוש שנים להרצחו של
ג׳ון וינסנט לנון. מעריץ מטורף ירה בלנון בפתח
ביתו. אשתו, יוקו אונו, תוציא לאור שישה ישירים
חדשים שלו, אשר הוקלטו בזמן הקלטת פנטסיה
כפולה -האלבום המצליח, אשר הושלם זמן קצר
לפני רציחתו. שם התקליט החדש יהיה חלב
ודבש. קטעים חדשים אלה אמורים להיות חזקים
יותר מהרוק־אנד־רול של פנטסיה כפולה.

אם לנון נסוג לתמלילים פשוטים, הרי שתמך
בהם בלחנים ושירה משכנעים. מקרטני,
במתיקות איומה, מגיש רצף של מה שנראה כמו
צ׳קים פתוחים, שעל קהל רוכשי התקליטים
למלא לפקודתו.
לאורף השנים שעברו מאז פירוק החיפושיות,
נע מקרטני בין הצלחות מסחררות(דוגמת להקה
במנוסה) ונפילות איומות(דוגמת העיר לונדון).
את מעט הקרדיט שהחזיר לעצמו עם האלבומים
המצליחים מקרטני 2ו־־&^עע 7 0 0 0
מוטט עתה לגמרי. יהיה צורך לשכנע אותי מאוד
לפני שאניח עוד אלבום חדש של פול מקרטני
על הפטיפון־.
עור הערה אחת: למי שלא שם לב, יוקו אונו
מלחינה שירים מאוד מיוחדים, עדינים וכנים. מי
שמצליח לעבור בשלום את קולה החורק, מגיע
לכישרון מוסיקלי לא קטן. הכרה זו משותפת
לרבים, וידידה הקרוב, סאם האבאטובי, מפיק
עתה אלבום אשר יכלול ביצועי זמרים ידועים
לשירי אונו. בין המשתתפים: ה)>רי נילסן, רוסאנה
קאש ורוברטה פלאק.

מה נשמע
טעם שד פעם
• מוסיקאי הרוק הוותיק סטיב וינווד(קשתו
של צוללן) ,סיים סיבו? הופעות באירופה ועובד
במרץ על תקליטו הבא. בהופעות אלה ליוו אותו
נגנים מצויינים וארצות־הברית כבר מצפה
בכיליון עיניים ואוזניים להופעותיו המתוכננות
שם. וינווד שמר תמיד על רמה גבוהה בהרכבים
אשר נטל בהם חלק, דוגמת להקת ספנסר
דייוויס וטראפיק. בשנים האחרונות הקדיש זמן
הבל אפשר*
להקת מנחמן טראנספר — גופות
ונפשות; חד ארצי.
עליי להודות כי זו להקה אשר שבתה את
ליבי לפני כמה שנים. בתקליטיהם
הראשונים יצרו מנחטן טראנספר ציפיות
עצומות; תמה היה כי אין דבר אשר
קולותיהם אינם מסוגלים לבצע. כל
ווקליזציה או עיבוד מורכב עלה מפיהם
בהצלתה מכסימאלית. רוב החומר שהקליטו
היה באיכות גבוהה ובסיגנון עדץ. המשלב
פופ עם ג׳אז. זה לא גרם לי להאזנה משוחדת
לתקליטס החדש, אלא להאזנה ביקורתית
במיוחד. התוצאה היתה מין תיקו מוזר.
מנחטן טראנספר הוציאה לשוק אלבום
אשר מחציתו מבתק ומחציתו מתאמץ ליפול
למי קלישאה מוסיקלית אפשרית משילוב

של קצב. ארבעה קולות ועיבוד מורכב. עדיין
שווה להתעלם מחצי רע זה וליהנות הגאה
שלמה מהיתר.

נע\וף זאת
שנ>ת7,זא 0
להקת כלי־־חנשיפה ממתכת
להיטים גדילים;הקנדית
איסטרוניקס. נגני* הנשיפה ממתכת
של תיזמורת ברלין פילהרמוניקר ־
מוסיקה לכלי נשיפה ממתכת; יבוא,
אור־דן.
התקליט השני, בהקלטה תגיטלית,
מתרכז במוסיקה אשר הולחנה במאות ה־16
וה־ . 17 זאת מתור מחה כי אז אומנם ניגנו
יצירות אלה גם בהרכב בלעדי של
כלי־נשיפה ממתכת (נגן־החצוצרה היה
הראשון אשר קיבל בזמנו משכורת מלכותית
קבועה, על משימותיו הרבות בשדה -הקרב
ובחצתהמלן־) .ההרכב הקנדי פורס עצמו על
תחום רחב בהרבה. הכולל עיבותם של

הטוקאטה ופוגה ברודמינור מאת באך, אוסף
מלחני סוסה (הפופולארי מאוד בהרכבים
כאלה) ורגטייס של פאטס וולר.
כל הכבוד
חיפושית־לשעבר מקרטני

להקת ״חתולים תועים תרגום
חופשי) גינחו והריעו עם החתולים
התועים; הד־ארצי.

הצלחה מסחררת, נפילה איומה

מוסיקאי־רוק וינווד
בכליון עיניים ואוזניים

חיפושית לנון
אנו חיים על זמן שאול
ביניהם נמצא את צועד החוצה, אני לא רוצה
לעמוד בפני זה וזמן שאול.
בשיר־נוסח־ראגאיי זה שר לגון :״העתיד נראה
בהיר /עתה היא השעה /אנו חיים על זמן שאול
/ללא מחשבה על המחר.״ גם שירי אונו נמצא
בתקליט. בין היתר את הנח לי למנות את
הדרכים, המלווה בנגינת הפסנתר המוזרה שלה.
שיר של לגון, הנקרא הזדקני עימי, חותם את
האלבום, המציג אווירה שמחה למדי. רוב
הסיכויים כי יציג איכות טובה ויזכה בהצלחה
רבה.
מתיקות איומה. בניגוד לציפיות אופטימיות
אלה, הגיע תקליטו החדש של פול
מקרטני וקבר את מעט השימחה שאולי היתה
בליבותינו. שם האלבום חלילי שלום. ההפקה
טובה, הנגינה מצויינת, אך הלחנים והתכנים
איומים.

העולם הזה 2415

רב להפקות, ובין היתר הפיק למאריאן פיית׳פול
את אלבומה המצליח אנגלית רצוצה.
• אליוט קארטר הוא המלחין האמריקאי
הראשון הזוכה בתואר דוקטור־כבוד מאוניברסיטת
קיימברידג׳ היוקרתית. את התואר
העניק לו הדוכס מאדינבורו, שהוא, כידוע, בעלה
של המלכה אליזבת השניה. לציון יום הולדתו
ה־ 75 ישוב המלחין לאירופה בעתיד הקרוב
להיות נוכח בביצועי יצירותיו בפאריס, לונדון
וורשה.
• חברת אור־רן ייבאה לאחרונה ארצה זוג
אלבומים כפולים מיוחדים. אלה הם סיפרי
השירים של דיוק אלינגטון וקול פורטר, בביצוע
אלה פיצג׳ראלד. ההקלטות הן מונופוניות, מסוף
שנות החמישים, אך איכותם מפתיעה. המפיק
המהולל נורמן גראנץ עשה, כרגיל, עבודה טובה.
כל אלבום כפול כזה מכיל פנינים רבות. רק
לגירוי התיאבון, אציין את אני אוהבת את
פאריס ולילה ויום מיצירות פורטר, וקח את
רכבת איי וחלום בהקיץ מיצירות אלינגטון.
אלה הם תקליטי־חובה לכל מי שמכיר ואוהב
אחד ממשולש מוכשר זה.
• המוסיקאי סטאן רידג׳וויי, מלהקת חומת
וודו, אשר בסיסה בלוס־אנג׳לס, עובד בימים אלה
עם סטיוארד קופלנד, מתופף להקת מישטרה,
על שיר הנקרא רק מפני שאנחנו גברים. השיר
יופיע בסרט הבא של פרנסיס פורר קופולה

* עוד על החיפושית ועל העניין בהן בארץ,
ראה בכתבה על הז מ רת פן, בדרכי אד ם
בגליו( זה, עמוד .31

90 אחוז מהלהקות הצעירית של היום
מחקות סיגנונות מוסיקליים מן העבר. להקת
חתולים תועים מחקה ותלוייה בזרועות זהו רוקאבילי. הקרוי סיגנון
הטוויסט־רוק־אנד-רול הבתולי, בתחילת
דרכו. מדובר במערכת תופים קטנת
קונטראבאס אקוסטי וגיטרה חשמלית בעלת
נפח. עם צליל מיוחד, הזר לרוק המאוחר
יותר. כל הכבוד להרכב אשר אוהב סיגנון
מוסיקלי מסוייס ואינו מתאמץ להסתיר את
החיקוי באמצעות סינתיסייזרים או
מכונות־קצב אלקטרוניות. בשלב ההאזנה
הבא אני נזכר שהשנה היא , 1983 ולתקליט

כזה יש מקום רק כבדיחה חולפת, בדרך
לדברים חדשים. נראה כי חתולים תועים
לעולם לא יגיעו ליצירת משהו מקורי. אז נסו
להאזין לחיקוי מושלם זה אצל חבר,
הלוך הלכה החבריה
להקת ״האבנים המתגלגלות״ ־
(תרגום חופשי) תחת חסות;
פי־בי־אס.
פעם, לפני זמן רב, יצרה הלהקה שירים
גדולים. הביצוע שלהם לאותם שירים העלה
אותם לדרגת ״אדירים״ ,״נכסים״ ,וכו׳ .אחרי
כמה שנים ניסו להיבנות רק מהביצוע. ללא
הבסיס היציב שהיה להם קודם. זה החזיק
מעמד אלבום־שניים והתמוטט. מיק ג׳אגר
הוא זמר־ענק אך אם הוא שר זבל, זה עדיין
יוצא זבל, גם אס קצת פחות מסריח. בהמשך
הסיפור חזרו האבנים להלחנה ומילים בעלי
משמעות ולשירה סבירה. הצלחתם חזרה
לדרכים הראשיות, שלהן הורגלו בעבר.
התוצר האחרון מראה את ג׳אגר לא במיטבו,
שר חומר בינוני ופחות מזה. הדבר היחיד

הטוב כאן הוא ההידוק שבנגינת חברי ההרכב
המשופשפים. הנגינה הסופו״מיקצועית
מבחבזת, שיר אחרי שיר. חבל.

ארי פרנקל

רא מיתון, החגיגה נמשכת -העשירות קונות וקונות,
הכינו קולקציות מושכות ומובחרות שר

סי לוו סטר
ב ל• מי תון
לא הזמן לקנות שמלות מפוארות,
ודבריי הם אולי בניגוד לאינטרסים
שלי, כי אני מעצב בגדים המיועדים
לסוג מסויים של קלייינטורה, שתמיד
היה לה כסף וגם בתקופות כלכליות
קשות הם קנו ויצאו לבלות.
״בכל העולם היו תמיד הבדלי
מעמדות. לדוגמה, הגביר אברהם
שפירא, שמצבו הכלכלי טוב, ערך
חתונה מפוארת לבתו. יש אנשים
היכולים לקנות בכספם את הלוכסוס
הזה. אם זה בגדים, בתים או מכונית.
״הבגדים שאני מעצב הם אופנה
איכותית מבחינת גיזרה, גימור וטיב
האריגים. אני מורה שזוהי אופנה
לעשירים, שגדלו וחונכו על איכות,
לאנשים בעלי טעם מעודן ולא לנובו־רישים,
המחפשים איך לנקר עיניים
וללבוש בגדים נוצצים.
״כשאני מעצב שימלת־ערב, קודם
כל אני מעצב בשביל הכף שלי ובשביל

ך 1| 1ך י| עילית ממשי בציבעי שחור־לבן. עיצב: עודד פרוביזור. זוהי
1 111 1חליפת״ערב בסיגמן שמת השלושים, המורכבת משלושה
חלקים -חולצה, מיקטורן ומיכנסיים. המיקטורן בעל כתפיים רחבות,
אימרתו האחורית טאורכת ומסתיימת בעיגול בקידמתו, ונרכסת בסרט.
1י תון או לא מיתון, אינפלאציה
/ומצב כלכלי בלתי־ברור? לא
זשוב. החגיגות נמשכות!
להתחתז? מתחתנים ועוד איך.
:ר־מיצווה צריך לערוך לבז־הזקונים׳
:ריף ברית־מילה לרך הנולד עושים׳
נושים! וסתם מסיבת יום־הולדת וחגי־ות
לכבוד השנה החדשה? חוגגים!
וכך, משנה לשנה, שום דבר לא
זשתנה. המשותף לכל האירועים האלה
זם הבגדים, המחלצות, המלבושים
:יפים והאופנתיים, שכל אחת רוצה

לעטות על גופה בערבים כאלה. את
החגורה מחרקים בדברים אחרים, כמו,
למשל, אפשר לאכול קצת פחות. וזה
גם יותר בריא. אבל חס וחלילה לא
לקצץ באיזה שימלת־נשף. אחת,
לפחות, צריך לקנות העונה.

אופנה לעשירים

עצב אוסנת־דעילית עודד
פרוביזור אומר :״נכון שעכשיו זה

הסיגנון עדין וזוהר ומשלב אריגים
קלאסיים יוקרתיים עם אריגים רכים
ונועזים כמו שילובים של סאטן, אור־גנזה,
קרפ ז׳ורז׳ט ופאייטים. המראה
הסקסי מושג על־ידי שימוש דרמאתי
בצבע שחור, כשהגיזרה ישרה וצמודה
ומבליטה את חמוקי־הגוף.
בין השמלות האלגנטיות של הקולקציה
בולטת שימלח שחורה בעלת
שרוול־עטלף וצללית מוארכת עם
פאייטים, שסעים עמוקים בצדדים וגב
עמוק וחושני. זוהי שימלה בסיגנון
כוכבת־הקולנוע לורן בקאל, ומחירה
הוא 1,000 דולר בערך ,״זהו מחיר סביר

ביותר,״ אומרת יהודית גוטפריד.
״בחו״ל מחירה של שימלה כזאת כפול,
כ־ 2,000 דולר.״
ומי קונה בארץ שמלות במחירים
שכאלה? ״הרבה מנשות המושבה הדיפלומטית.
הן זקוקות לשמלות־ערב
ארוכות, כי זה הלבוש הרישמי של
נשים באירועים רשמיים ובמסיבות,
והדרישה לשמלות מהסוג הזה היא
רבה״.
כאשר אשה לובשת שימלת״ערב
מפוצצת ציבעונית. פירחונית או מודפסת,
קשה לשכוח את הופעתה, ואז
היא יכולה ללבוש שימלה שכזאת פעם

התצוגה. אותה אשה, הצופה בקהל, לא
חייבת ללבוש או לקנות את הבגד. מה
שחשוב לי הוא להראות לה עולם אחר,
עולם של חלום ודמיון.
״בגדיי הם אומנם אופנתיים אך
מיושבים, נוחים ופרקטיים. נשים באות
אליי ואומרות לי :״עודד, אנחנו
לובשות בגדים שלך מלפני חמש ושש
שנים, מקבלות קומפלימנטים ואומרים
לי תתחדשי. בשבילי זאת המחמאה
הכי־גדולה. זאת ההוכחה ששמלותי
נמדדות בעיקר על פי איכותן
ותפירתן.״
שמלות הערב שעיצב עודד פרובי־זור
הן בסיגנון רטרו: נשיות, בסטייל
אירופי, המזכיר את פאריס, רומא וניר
יורק. שמלות־הפאר האכסלוסיביות
האלה נעשות בהזמנה בלבד, ולפי
מידה, מאריגי משי, קטיפה וקשמיר,
ומחירן הוא מ־ 500 עד 750 דולר.
הזרה לאלילות־הבד

ץ 0גברת יהודית גוטפריד מ־גוטקס
לא הרימה ידיים, ובקו־לקצית־החורף
העשירה שעיצבה נכיר
בבגדי־הערב שלה את המעוף הרב
והעבודה שהושקעה על ידה. את מראה
הערב היא מכנה ״המראה העשיר
והפרובוקטיבי של ביגדי־הערב, המחזירים
אלינו את אלילות־הבד של שנות
השלושים״.

| 1 סאטן, ואורגנזה עיצבה יהודית גוטפריד מגוטקס לאותן
111/1המעדיפות בגד״ערב בנוסח ספורטיבי, במערכת של שגי חלקים,
בצבע בז׳ ושחור. החולצה קצת שקופה והחצאית בסיגנון המיכנסיים.

עד הקרסול

מגיעה שימלתה של המעצ בת
החיפאית אורנה מרבך,
שעיצבה שימלת״ערב בשחור סאטני ותחרה תואמת.
אותה השיסלה בצבע לבן יכולה להתאים לכלה.
אחת או מכסימום פעמיים. אבל אם היא
בוחרת בשימלה שחורה או אפורה
וסולידית, היא יכולה ללבוש אותה
פעמים רבות.
בגדי־הערב הארוכים שאותן מעצבת
יהודית הן בציבעי שחור, אפור,
כחול, אדום, לבן ושנהב וכן שילובי
שחור ולבן.
גם ישראליות מזמינות שמלות
כאלה לאירועים מישפחתיים חגיגיים.
לאירוע חשוב יש אנשים המוכנים
להוציא סכום נכבד.
בסיגנון יותר ספורטיבי, עיצבה

ך 1כך תיראה מי שתלבש בגד כזה, אם גיזרתה
1/11 ^ 1צרה וארוכה. השימלה בסימון צ׳רלסטון
עשויה בד טאפט ירוק״טורקיז, עוצבה על ידי תמרה
יובל, שאינה מרגישה באופן מיוחד את המיתון.

יהודית מערכת העשוייה משני חלקים,
בשילובי בד משי סאטן ואורגנזה
בצבעי בז׳ ושחור, כשגיזרת השרוול
היא עטלפית ופני החולצה שקופות
במידת־מה אך אינן מגלות יותר מטפי
חיים. החצאית היא בגיזרת י חצאית
מיכנס, המשווה לבגד ספורטיביות.
המחיר 1600 :שקל.
בגדים לבל הרבדים

עצבת־האוסנה דורין פרנקפורט
גם היא דואגת לכך שיהיו לה

בקולקציה כמה שמלות־ערב, כי מסתבר
ששימלה מסוג זה היא מיצרך מאוד
מבוקש. דורין מעדיפה את שימלת־הערב
הסקסית השחורה העשויה תחרה
הצמודה בחלקה העליון, כשהחלק
התחתון עשוי שכבות. הוא רחב יותר,
נוטה מעט לקלוש והבד הנראה לעין
מעליו הוא תחרה פירחונית תואמת.
שרוולי הפוף הם ניידים, כך שמי
שרוצה לובשת אותם ומי שמעדיפה
שימלת סטרפלס מסירה את הכתפיות
או שפשוט לא לובשת אותם מלכתחילה.

פאריס

בה מורגש המיתון, חוסר״העבודה והבעיות הכלכליות.
אבל כמו כל אופנאי־העילית, ממשיך גם כריסטין דיור
לעצב שמלות יקרות כמו זו, העשוייה בד קרפ״סאטן כחול, מודפס
בהדפסים מרובעים ושחורים. המחיר בוודאי יותר יקר מאשר בישראל.

1171ד ד | ¥חתךהך 1בסימון סטראפלס עשוייה תחרה
1 1| / 1- / 1 1/1 1 1 ! 11/11 שחורה. עיצבה ומדגמנת דורין
פרנקפורט :״חשוב לי שאת הבגדים שלי ילבשו כמה שיותר ובהרבה

וריאציות!״ היא מצהירה. מי שמעוניינת ללבוש את חצאית־הקלוש עם
סוודר אנגורה תואם תוכל ליהנות מכך, או לחילופין מחולצת״סטראפלס
חצי״שקופה, עם מיכנסי סאטן. מחיר המערכת המתפרקת 18,000 :שקל.

״גם בגדי־הערב שלי,״ אומרת
דורין ,״הם מתפרקים. כך שאם מישהי
רוצה ללבוש את חצאית הערב עם
סוודר אנגורה שחור, היא יכולה.
״קהל הקונים שלי הוא לא קהל של
עשירים, הקונה שימלה לאירוע. נשים
הקונות אצלי רוצות להשתמש בבגד
כמה שיותר. מחירה של שימלת־ערב
מתפרקת כזו הוא 18,000 שקל ״.מחיר
שימלת־ערב היקרה ביותר שניתן
לרכוש אצל דורין הוא 200 דולר.
גם האופנאית החיפאית אורנה
מרבך אומרת :״אני מעצבת בגדים לכל
הרבדים ובכל הסיגנונות, מסופר־אלגנט
ועד הפאנק. לחורף הזה עיצבתי
שימלת־ערב עשוייה סאטן שחור ובד
תחרה פרחוני, כשגיזרת השימלה היא
מאוד נשית, ומתאימה כמעט לכל אשה
אפילו אם גופה אינו מושלם ואפילו
קצת שופע״.
החלק העליון הוא בעל מחשוף
נריב ,״המאפשר לאשה להראות במה
חנן אותה האל.״ השרוולים רחבים
ומגיעים עד המרפק, כך שהם מכסים,
בשעת־הצורך, על זרוע שמנמנה ועגולה.
הטליה צמודה במותן והחצאית
שופעת, האורך חגיגי עד הקרסול.
(המשך בעמוד )56

1 49

קשו מביו עם מוסקווה
במדור הזה דווח פעמים רבות שברית־המועצות מקיימת קשר
הדוק, צבאי, כלכלי, מדיני ואף מודיעיני, עם מישטר הגנראלים
בארגנטינה.
חוגים פרו־סובייטים בישראל נהגו להכחיש את המידע הזה, או
לפחות להמעיט בחשיבותו. כך עשו גם חבריהם ברחבי העולם.
העניין הוא, ללא ספק, מביך מאוד. הגנראלים עסקו בטבח
שיטתי של אנשי״השמאל, כל אנשי המצפון בעולם מחו על אלפי
הנעלמים, שנזרקו ממטוסים למימי האוקיאנוס, ועל שיטות
העונויים שאיפיינו את המישטר בארגנטינה. בין המוחים היו גם
קומוניסטים טובים, שמיאנו להשלים עם הידיעות בעיתונות
המערבית בדבר שיתוף־הפעולה ההדוק בין ארגנטינה ובין
הסובייטים. עיתונאים שמצפונם איננו סלקטיבי, ושעסקו בנושא
הזה בהרחבה, כונו בכינויי־הגנאי הידועים. אין בכך כדי לשנות, או
אפילו להסתיר לאורך ימים, את האמת העגומה.

וחובות ישנים. השיא העולמי באינפלאציה יישאר בעינו,
ואלפונסין אינו יכול אפילו לחלום על סיוע־חוץ המתקרב למה
שמקבלת ישראל.
ההחלטה הבלתי־נמנעת, שעליה כבר רמזו ראשי המישטר
החדש, היא קיצוץ מאסיבי בתקציב־הביטחון. בין השאר החליט
אלפונסין לעכב ,״עד להודעה חדשה״ ,את הפיתוח הגרעיני

ווו יחסן

״המטורף״ ,ממשיך מועמד קדאפי לעסוק בתוכניות פיתוח
ענקיות, שישרתו את בני עמו לדורות.
אין ספק שמדיניות החוץ של קדאפי ועמדותיו בסיכסוך
הישראלי־פלסטיני ראויים לכל כינויי־הגנאי האפשרים. מסקנה
נכונה זאת אינה יכולה לשנות את העובדות. מישטרו הפנימי של
קדאפי רחוק מלהיות דמוקרטי, והגוון הלובי של אידיאולוגיה
איסלאמית רחוק ממושגים סוציאליסטיים. עם זאת, לוב משקיעה
את מירב המשאבים מיבוא הנפט בפיתוח חקלאי ותעשייתי
מרשים מאין כמוהו.
משקיפים מערביים מדגישים גם את ההשקעה העצומה של
לוב ב״משאב האנושי״ .בעיות הבריאות והתברואה, שאיפיינו
מדינה זאת, כמעט שנעלמו. גם הבורות חוסלה, וכל תושבי לוב עד
גיל 50 יודעים קרוא וכתוב. להתפתחויות אלה יש השלכה עצומה
על כושר עמידתה של לוב בפני לחצים מבחוץ, ובעיקר מול
נחישותה של ארצות־הברית למגר, במוקדם או במאוחר, את
מישטרו של קדאפי. לפני חודשים אחדים התחילה לוב להניח
צינור מים ענקי(העולם הזה ,)23.11.83 ,בהשקעה של חמישה

בארצו. לארגנטינה יש יכולת גרעינית ניכרת, המדאיגה את
שכנתה, בראזיל, אבל כל המשקיפים צופים קיפאון מוחלט בשטח
זה, כולל עיכוב בהפקת פצצה גרעינית בעשור הקרוב.
אלפונסין מודאג מאוד מתגובה אפשרית של צבאו, הידוע
בנטיותיו האנטי־דמוקרטיות, לכל חיתוך מוהק בבשר החי של
הביטחון, אבל האילוצים הכלכליים הם כה כבדים, עד שלא נותרה
לו כל ברירה אחרת.

מלין: מוכרת הפרחים
נשיא־ארגנטינה אלפונסין
קיצוץ מאסיבי בתקציב־הביטחון
לווייני ״קוסמוס״ בשירות הפאשיסטים. בעוד ימים
אחדים יכנס לתפקידו הנשיא הנבחר החדש. ראול אלפונסין,
סוציאל־דמוקרט מבחינה אידיאולוגית, שגבר בבחירות חופשיות
על מועמד הפרוניסטים, בפעם הראשונה בתולדות ארגנטינה.
אלפונסין כבר התחיל בבדיקה יסודית של הנושאים הבוערים,
שבהם יצטרך לטפל מייד עם השבעתו. מכיוון שאין לו שום
מחוייבות לגנראלים ולמישטרס, הוא חילק ברצון עם
כלי־התיקשורת את הדילמה הראשונה שבה נתקל בתיקים שבאו
לו בירושה מקודמיו. מדובר בנושא־חוץ מובהק ומרתק: פרשת
יחסי ארגנטינה־ברית״המועצות.
אלפונסין סיפר לעיתונאים שהוא חייב להחליט בהקדם מה
יעלה בגורלו של שיתוף־הפעולה המודיעיני, ששרד בין
הגנראלים ובין הק־ג־ב. מסתבר שראש המודיעין הסובייטי
בבואנוס־איירס, ארנולד מוסולוב, קיים קשר הרוק עם
הדיקטטורה הצבאית בשמונה השנים האחרונות. מוסולוב שיתף
בכל צעדיו גם את השגריר, איש ק־ג־ב ותיק בשם סרגיי
סטריגאנוב.
השניים ניסו, כמובן, לפגוע ביחסי ארגנטינה עם ארצות־הברית
(בלי הרבה תוצאות. גם וושינגטון תמכה בדיקטטורה) ותיווכו
בעיסקות נשק בין שתי המדינות. בין היתר איפשרו אנשי
המודיעין הסובייטי את מכירתם של מטוסי־קרב ואוניות־מילחמה
מתוצרת ברית־המועצות לארגנטינה.
אלפונסין גילה פרטים סנסציוניים שחשפו את מידת
מעורבותם של הסובייטים בפלישה שערכו הפאשיסטים
הארגנטיניים לאיי פוקלאנד (מאלווינאס) .בין השאר, דיווח
הנשיא החדש על העובדה, ששני לוויינים מטיפוס קוסמוס ערכו
צילומי־ריגול מעל איי המריבה, בשירות המטכ״ל של צבא
ארגנטינה. צילומי ריגול כאלה הועברו לגנראלים ימים אחרים
לפני ההתקפה על פוקלאנד, ב־ 2באפריל . 1982
עיתוני ארגנטינה, הפועלים עתה בחופשיות, מספרים
בפירטי־פרטים על ״תור הזהב״ ביחסי מוסקווה־בואנוס־איירס, על
מישלחות צבאיות לתיאום ולהחלפת מידע.
רוב הפרשנים מביעים את הדעה, שאלפונסין אינו מתכוון
להמשיך בשיתוף־פעולה כל־כך הדוק עם הסובייטים, ויסתפק
ביחסים ״הוגנים״ .מלבד הרתיעה המוסרית של הנשיא החדש, הוא
חייב להביא בחשבון גם. שיקולים פוליטיים, ובעיקר כלכליים,
שיביאו לשינוי מהותי בכל מערכת סדר העדיפויות של ארגנטינה
הדמוקרטית.
קיפאון גרעיני. את הנושא הכלכלי המטריד עתה את
ארגנטינה אפשר לכנות בתואר אחד פשוט: אסון לאומי לטווח
ארוך מאוד. אלפונסין ירש חובות חיצוניים בסדר־גודל של 40
מיליארד דולר, בעיקר לבאנקים בארצות־הברית. שר־האוצר
החדש, ברנארדו גרינשפן, הודיע שכבר בשנה הבאה תאלץ
ארגנטינה לשלם סכומי־עתלו, שיכללו ריבית. קנסות־פיגורים

מיהי סטאניסלאבה דאנוטה ואלנסר״ הפולניה בת
ה־ 35 שקיבלה השבוע, באוסלו, את פרם נובל לשלום
עבוד בעלה לך, אבי סוליד אריו ת?
אשתו של לשק ואלנסה, הצעירה ממנו כחמש שנים,
היא קודם־כל אם שיבעת ילדיו. אבל כפי שמאות מיליוני
צופי־טלוויזיה ברחבי תבל יכלו לראות בשבת במו
עיניהם, היא גם אישיות בזכות עצמה.

שליט־לוב קדאפי
ירידה דר אסטי ת ביבוא המזון

דאנוטה ואלנסדז(וסתו! אנדז־בריגיטדז)
חלום על מנוחה של שלושה ימים
כאשר ביקשו לראיין אותה, העדיפה לדבר על
נושאים אישיים, לא פוליטיים. לא, היא איננה מבקרת
אצל ספרית, כן, חיא עומדת נתור, כמו כולם, כאשר היא
קונה בגדים בגדאנסק. והיא לא מתפעלת מהבגדים
האלה.
חלומה הגדול של מוכרת־הפרתים לשעבר, שהכירה
את ואלנסה כאשר ביקש לפרוט בחנותה שטר של מאה
זלוטי, הוא מאוד צנוע: לנוח פעם אחת שלושה ימים
רצופים ולא לעשות דבר.

ל 1ב:

הצינור שד קד אפי
בעוד העולם המערבי, בהשפעת כלי התיקשורת של
ארצות־הברית, מרבה לתאר באורח דראמתי את שליט לוב

מיליארד דולר. קדאפי לא לווה כספים לצורך זה, אלא היפנה חלק
נכבד מתמלוגי־הנפט, על חשבון תקציב־הביטחון שלו. קוטרו של
הצינור החדש הוא 4מטרים, ואורך השלב הראשון של הפרוייקט
הוא 2000 קילומטר. בשלב השני, שיחל בעוד חמש שנים, יונחו
2000 קילומטרים נוספים.
מומחים חוזים שלוב תשיג הפרחת־שממה אמיתית. בעזרת
הצינור יושקו 420 אלף דונמים של אדמת״מידבר בחורף, ו־250
אלף דונמים בקיץ. היבול הצפוי אחרי השלמת השלב הראשון
יגיע ל־ 750 אלף טון גרעינים — כמות ענקית עבור מדינה קטנה
מבחינת מיספר התושבים וצחיחה כמו לוב.
צינור־המים יביא לשינויים מהותיים בלוב. יבוא המזון, שהיווה
עד כה חלק מכריע בהוצאות של לוב במטבע זר, יירד באורח
דראסטי. הכסף שיתפנה יופנה להשקעות בתשתית, בעיקר
בחינוך. משקיפים צופים גם שינויים חברתיים דרמאתיים. עשרות
אלפי נוודים יעברו לחקלאות וישנו את אורח־חייהם לחלוטין.
במקביל להנחת הצינור (קדאפי הפרגמטי מעסיק בפרוייקט
שתי חברות מקומיות וחברה זרה מ ...דרום־קוריאה!) ,פתחה לוב
במסע תעמולה מקיף לשיפור התודעה החקלאית, וברימום
אורח־החיים הכפרי. אפילו השירים ברדיו הלובי עוסקים כיום
בגלוריפיקאציה של הצינור, ובניגוד למסעי־הסברה דומים, יש
הפעם אמת חשובה מאחורי התעמולה.

מי יספק מה שיתוף־הפעולה ההדוק בין ישראל ונין ארצוודהברית
תואר השבוע במסת כר. :ישראל תממן את הפצועים,
וארצות־הברית את התחבושות.״
ודכים מקאברייס יותר סיפרו גירסה אחרת. :ישראל
תספק את ההרוגים. ארצות־זזגדית את הארונות.״