גליון 2416 מתאריך 21 בדצמבר 1983

]יר 150 שקלים(בולל מע־פ

מרענן מעורר ו חז ק

מכחכים

כתבת ה שער הקדמי:

;ך זה מתחיל

גזענות בלב הגליל.
ביום השואה הבא, כאשר ישאלו בכלי־תיקשורת
את השאלה המסורתית — כיצר זה
:ול היה להתרחש, כיצד עם תרבותי ונאור
ל־כך יכול היה להיסחף בנחשול האנטי־שמיות
אכזרי? — תוכל הטלוויזיה לספק לעם
משתומם את התשובה.
כל שיהיה עליה -לעשות זה לשלוף מן
ארכיון את תוכנית מיפגשים, ששודרה לפני
׳מעיים בטלוויזיה.
בריון ובכתבה שהובאה בראשיתו אפשר היה
־אות כיצד אזרחים יהודיים טובים ומהוגנים
תבטאים ונוהגים באנטישמיות כלפי ערבים,
־יוק כפי שהתבטאו ונהגו לפני 50 שנה אזרחים
ימניים טובים ומהוגנים כלפי יהודים.
•.כך זה מתחיל!

ישראלה ממתיהו,

דראמה בטריפול

דבר עברית עיתונאית
מה זה ״אנגלית במיבטא בת־ימי
כבד׳־ז
קראתי את הכתבה על ספינת־ההימורים
]עולם הזה 7.12.83 עד שהגעתי לפסוק הדן
!יבטא של אחד המהמרים. בדיווחה של שרית
וי על ״אנגלית במיבטא בת־ימי כבד״ גיליתי
לנות לוקאלית.
כמו רבים אחרים בבת־ים, לא ידעתי שיש לנו
בטא מיוחד משלנו. תודה על הגילוי.
אגב. באיזה מיבטא נכתבה הכתבה?
יוסי שנון, בת־ים

רדת לארצות הגזיים
התחבורה הפרטית

על הכוונת:
בשבת.
איזו חוצפה! עכשיו זוממים הדתיים —
זיתוף־פעולה עם שר־התחבורה, חיים קורפו
לבטל את התחבורה הציבורית בשבתותהריה.
כיצד ינסו להעניש אותנו מחר? בקצב הזה, יש
גזער, הם ינסו לאסור גם על תחבורה פרטית
זבת, ולנו לא יישאר אלא לרדת ממדינת־לכה
לאיזו ארץ חופשית של גויים.
יעל בדדה, נהריה

־זיין ודא אח
מילה אחת שהושמטה: בן.
במיכתב למערכת שפורסם בשמי בהעולם
(המשך בעמוד )4

האשם בעוד שאריאל שרוך נערך לקרב על
מקומו בצמרת, מתגבשת בתנועת
החרות חזית רחבה נגדו. הסיס־מה
של יריביו היא
פשוטה :״שרון אשם
בהתמוטטות של בגין!״

ח בור ת ידלי?
חוזרת

יעד: תליהו

הפובליציסט שאותו מצטט הקורא
נו אלא ד״ר הרצל רוזנבלום, עורך ידיעות־זרונות.

רופא־העור שהוזעק בשבוע שעבר לטפל במנחם
בגין הוא מומחה עולמי ל״מחלת הנסך —
הידועה יותר בשמה התנ׳׳כי: צרעת.
צרעת, הערפל
שמפזרים מקורבי בגין בעניץ
מצב בריאותו ממשיך לגרום
לשמועות מדהימות ומבהילות.

כתבת ה שער האחורי:

הקורא, האתגר והפובליציסט.
תמידאתם מפרסמים דברים נגד אריאל שרון.
>ם תעזו פעם לפרסם משהו בשיבחו? רציתי
:תוב לכם פעם משהו שלא תאהבו, אבל כושר
הניסוח שלי מוגבל. לכן
נראה אם יהיה לכם
האומץ לפרסם דברים
המבטאים את הרגשתי, פובליציסט שפירסם
מבריק:
״ושוב קמו הכל על

שרון כשדרישתם אחת1

* לתלותו. מרדכי וירשוב־סקי
תובע את הרחקתו
מהממשלה מפאת מיעוט רוזנבלום עיסוקו בה. אך מנין
:ע מיעוט עיסוקו זה מעצלנותו? הוא מוכן
יות שר־החוץ ולא נותנים לו, מוכן להיות
״החקלאות ולא נותנים לו, מוכן להיות שר
ל תפקיד אחר ולא נותנים לו. מוכן לנהל
לו את ענייני ההתנחלויות ולא נותנים לו. אז
לל שהם כובלים אותו יש לפטרו? ומזכירים לו
־ חטא, שבהיותו שר־הביטחון הוא מיעט לדווח
צעדיו לשרים. אך הנה בא דויד לוי ומגלה,
!תה חדלו לדווח לשרים בכלל. וכלום צריך
טר את שרון גם על שהוא בכ״ז דיווח? והלאה:
שימים אותו בכך הוא תובע חקירת מיקרה
זגריר האמריקאי לואיס, שררש מהממשלה
טר את שרון, וכלום צריך לפטר אותו גם על
? לוא דרש לואיס להרחיק מכיסאו את הרצוג
הרצוג היה סקרן לדעת פרטים על כך —
ום צריך היה לפטר גם אותו? חידה״.
משה שדמן, חולון

יאסר ערפאת בא לטריפולי מרצונו, ביודעו
שהיא עלולה להיות מלכודת־מוות. הוא בחר
בדרך זו כדי לפמל את הגורל הפלסטיני.
בשעה שנעשו הפעולות האחרונות לפינוי,
הפגיז חיל־הים של צדדל את הנמל של טריפולי,
מבלי ששתי המעצמות — ארצות־הברית או
ברית־המועצות — יפריעו לו,
בנפיון לחסל את אש׳׳ף העצמאי.
רק מדינות אירופה התייצבו
לעזרתו •טל העם הפלסטיני.

חיפה

מומחה לצרעת

הכסף נגמר!

״היא הרסהאתא שר ידלין, ועכ שיו הי א רוצ ה
ל ה רו סגם אותי!״ טו ען ב צלאל גורלי. אשתו,
הנ אשמת
א ר ליכ מן־גו ר לי (בתמונה)
חוו ה
במירמה, זיוף וגניבה, מ שיבה :״בעלי הל שין
עליי, כדי לקחתמ מני א ת
הדירה!״ עדת־ ה מדינ ה נגד ה אינ ה
אלא שרה הרי, א חו תו של ידלין.

״לא הי ה יותר כסף בקופה!״ טוען מנהל
ה ק אזינו הצף ,״לכן סגרנו א ת העסק.״
מ ס תבר כי הנ הל תהק אזינו ל א הי ת ה לקראת נכונה
ערוכה
המהמ רי ם הישראלים, הנח שבים
בין מה מרי ה ק אזינו
ה טו בי ם והנודעים בעולם.

אוזן בחנות חרסינה

תיק־החקירה
של בנימין זיגל עובדים במרץ על תיק־החקי
אנשי יחידתו ש־ל

בפרשה שלתוכה שורבב שמו של אהרון אוזן, שר־העבודה־והרווחה.
ביקוריו התכופים ביחידה של אריה איבצן, מנכ״ל
המישטרה, יכולים, אולי, להבטיח, כי החוקרים
יורשו לשאול את השר כמה שאלות בדבר
8,5אלף הדולארים, ובדבר הרהיטים שבביתו.
0 מהשופט באהבה

זר לא יבין את ריקה זראי

״רק אל תקראו לי יורדת!״ מתחננת ריקה
זראי, זמרת גן השיקמים וקול אורלוגין,
״נאשם רוצה למצוא בשופט אהבה. כשאני נותן | שבנתה לה קריירה מצליחה בפאריס, שם
עונש־כבד באהבה, הוא איננו בועט עליי,
היא חיה עם בתה יעל .״למרות שלא מוניתי
אומר בנימין כהן, נשיא בית המישפט המחוזי,
דזסרזוזי, לכך, אני רואה א ת עצמי כשגרירה של
שפרש לגימלאות. בסכמו 33
ישראל בפאריס!״ כך אומרת
שנים הוא מכריז :״נהניתי
^ * 7 1ריקה זראי, המספרת בגאווה
שיגעון!״
מהעבודה שלי -
על פעילותה למען הציונות.

שסו
נשים אוהבות

סירוס
או מאסר מגו״ס
״א שכים ת מו ר ת מאסר,״ הציע שופט
א מ רי ק אי לנ א ש מי ם ב אונ ס ק בו צ תי
נשמ עי ם
ו ב עול ם בארץ אכזרי.
קו לו תי ה ם של מבק שי נקםל הנ היג
עונ שים גופניים. בי ש ר אל גברו קו לו ת
אלהב עי קרלא חרונ ה, ב עי ק בו תכמה
מע שי־רצח א כז ריי ם. א ך
א לי מ ה
הענ ש ה
האם
תי מנ עעב ריינו ת א לי מ ה!

ו שד בגידיוז זה:

המצור על דיר״אל״קמר נפרץ
לפני 150 שנה -בספר
חדש שעומד להופיע
״אין עניין ציבורי״ קבע היועץ
המישפטי בתיק פלילי נגד
אישיות ציבורית. מדוע היה
עניין ציבורי באותו התיק,
כשהנאשם לא היה איש״ציבורו
הפסיכולוגית זיווית אברמסון
מגלה למבוגרים את כל מה
שלא ידעו עד היום על המין
אבי יהב, פעיל חרות בדרום,
החליט לעזוב את מחנה דויד לוי
מלך מארוקו הזמין אותה לחולל
לפניו, אבל ויולט ביטון מעדיפה
ללמד ריקודי־בטן בישראל
כמעט כל שחקני ישראל התקבצו
ובאו לברך את השחקנית
והמורה הדגולה, במלאת לה 89
בשוק הכרמל בתל־אביב אפשר
לקנות ממיטב האופנה -ובזול

״אס אריאל שרון
שיקר במצח נחושה
במיקרה שלנו, מה
קורה בנושאים יותר טוריים ויותר
כואבים ז״ שואל חיים בקר, סמח״ט
״החטיבה שלא גוייסה״ ,אשר פיקד על
היחידה שפבשה את צור
וצידון. בראיון מיוחד הוא
מספר כיצד איבד א ת עינו
וקובע :״אין גאווה במילחמה:

המדורים הקבזעים:

ידם

כדבתבים קורא יקד
תשקיף
ב מדינ ה
הנדון — עונש המוות של אמנון לין
תמרורים
אנ שים זלמן־שושי ולקוחותיה
בלונים
מה הם אומרים — אברהם קימחי,
עמירם רביב. מירה שחר, סוזי
ברק. אבות ישורון ודן מרגלית

אנ שים בעולם — אליזבת חוזרת לה ו 34
לילות ישראל

זה וגם זה

ח ש בו ך נס ש — של ריקה זראי 40 נמר של נייר — דויד שחר, שירת
רוסיה, ס טי בן קריין ושי פלדמן

מגיל 12 עד גיל 15 קיימה לאה מגע
מיני עם 218 גברים -כך כתוב ביומן
שלה. אולם את האהבה האמיתית
גילתה כשפגשה את רחל.
כיצד הגיעו השתיים
לבית המעצר אבו־כביר,
כחשודות בניסיון לרצח?

רחל מרחלת על כל העולם
חלוך ראווה
עולם קטן — בנגלה״דש. אנגליה
ודרום־אפריקה
יומן אי שי — חילזון ושמו משה תמרורים קולנוע — פרנסואה טריפו
ת שבץ הווי שידור
תמליץ שי ת רי ס — לישראל ולירדן
אתה והשקל — נדלץ בקו
ניו־יורק־תל־אביב ספורט הורוסקופ — מזל גדי
זה היה.,העולם הזה־ שהיה

מכתבים
(המשך מעמוד )3
הזה 23.11.83 הוצגתי כאחיו של אליהו חכים
ז״ל, איש לח״י.
הנכון הוא שאני ב ן־אחיו של אליהו.
שימעון חכים, רמת־השרון

להזסין את הנשיא לשעבר
הידיעה בוזעולם הזה (תשקיף
)7.12.83 סיפרה ני שמואל אוחנה
וסעדיה גלב -שני פעילים אלמוניים
של מיפלגת העבודה -הקימו מסה
שיפעל למען בחירתו של יצחק נבון
בראש מיפלגת העבודה.
לא ברור לי מניין שאבתם ידיעה זו וכיצד
השתרבב שמו של חבר קיבוץ כפר־בלום, סעדיה
גלב, אשר תמך בח״ב יצחק רבין וכיום תומך
בנשיא לשעבר יצחק נבון ומתנגד לחבר־הכנסת
שימעון פרס בעוד שאני תומך ללא סייג בח״ב
שימעון פרס.
נכון שניהלתי מסע־החתמות בגליל, הקורא
לח״ב פרס להזמין את הנשיא לשעבר, מר יצחק
נבון, להצטרף להנהגת מיפלגת העבודה, מתוך
ההכרה כי כיום זקוקה לו מיפלגת־העבודה וכי
נבון יכול לתרום רבות להפגת המתח בן רבין
ופרס. ובכך לסייע לח׳׳ב פרס להוביל את המערך
לשילטון.
שמואל אוחנה, קרית־שמונה

בכך שפירסמתם (העולם הזה )30.11.83 כיצד
צמרת המדינה השתתפה בהילולה מנקרת־העיניים
שנערכה בהילטון, שאורגנה היטב
על־ידי יו״ר הקואליציה, ח״ב אברהם שפירא,
לרגל חתונת בתו.
כל זה התרחש כאשר הסתדרויות וועדי־עובדים
נאבקים על תשלום־המיקדמה על חשבון
תוספת־היוקר, וכאשר קניית מוצר כלשהו
מחייבת פקיחת שבע עיניים ונקיטת זהירות
קפדנית, שהרי המחירים משתנים פעמיים ביום!
אותו אברהם שפירא אמר בהרצאה בלישכת
המיסחר ישראל־אמריקה ,״שהמצב הוא כה חמור,
עד כי הכרח לבקש מן השוק האירופי המשותף
תקופת־חסד של חצי שנה לפחות, שבה נטיל
הגבלות חמורות על היבוא, וחובה להפסיק את
הנסיעות לחוץ־לארץ״.
מסתבר, כי בהילולה שלו השתתפו כל
הסיעות, ומהבחינה הזו היתה כאן אחדות לאומית,

עיניים, הקורא לציבור לעזור בחיפושים. זו
יוזמה מובנת. מה שלא מובן הוא, מדוע ועד
מישפחות־הנעדרים התפתה לפרסם גם את
תמונתו של צחי אלג׳ים, שלא נעדר כלל?
צחי בן ה־ 13 וחצי טבע בקישון ונקבר
בקריית־אתא לפני שנה. אמו רדופת־הצער לא
היתה מוכנה להשלים עם מותו, ולכן טענה שבנה
נחטף ותחתיו נקבר אחר. הקבר נפתח, גופת הנער
זוהתה במכון לרפואה מישפטית והמישטרה סגרה
את התיק. מדוע ועד מישפחות־הנעדרים מבהיל
שלא לצורך את הציבור?

שהתאכזבתי קשות. אפילו הפסדתי 1000 דולו
בהימור, כי הייתי בטוח שתזכי.
את יודעת, בחיים צריך מזל וגם קשריו
מאחרי־הקלעים. אבל אני מציע לר לא לבכות א
לכעוס על מה שהיה, אלא להסתכל קדימו
לעתיד.

משה נובומייסקי, חיפה
בשבוע אחד נרצחו שתי ילדות בנות .11
האחת נרצה בירושלים, בידי רוצח שהניח פצצה
באוטובוס ונמלט. השנייה נרצחה בשכם, בידי
רוצח שירה כדור ממכונית נוסעת ונמלט. האחת
היא ילדה ישראלית, השנייה — ילדה פלסטינית.
כאשר נרצחה הילדה הישראלית בירושלים
רעשה וגעשה כל הארץ. ראש־הממשלה הבטיח
כי הרוצחים לא ינקו מעונש. הממשלה פירסמה
מודעת־אבל, שבה נכתב :״נפלה מידי מרצחים
בני־עוולה״ ,וגם בקרב העם הפלסטיני — עמו
של הרוצח — קמו אישים חשובים ובעלי מישקל
לגנות את הרצח.

ס1פר(ת) בזי1אש(ת)
חמישה ספרים מחפשים קורא.
כתבתי חמישה רומנים שאינם מגיעים

דוגמנית צחור
״גם לי היה עניין עם שופטים־
את יודעת מה את שווה בשטח שלו, לכן <
תתני לאיש עלי אדמות לאכזב אותך.
עמוס נחום, בית־המעצר רמל

קורא בן־שחר
אחדות־לאומית

שבמבט לאחור מזכירה את ימי פומפיאה
האחרונים...

משה בן־שחר,

להתרחק מהפייסנזת

ירר סניף לעם, גבעתיים

גם דחיות מגיע לחיות

קורא קלר־קריץ
חמישה רומנים
לקוראים. גם המבקרים לא מתייחסים. אשלח את
הספרים למי שיתרום לכיסוי דמי־המישלוח.
ריקי קלר, ת״ד ,39489
תל־אביב 61 390
0ריקי קלר הוא שם־העט של חוקר
הספרות ד־ר ראזבן קריץ. נסר של נייד
( 1:4.8.83 שיבח את הרומנים שלו והמליץ
עליהם.

החליפי את בעלך המשומש
וגם אל תשבחי את שמני״הסיבה.
כל הכבוד לקופירייטר שהגה את הרעיון
הפירסומי* :וזבן את אשתך לחורף — קח
אותה לנופש באילת!׳
לא נותר לי אלא לנוד לאשתו ולהציע לה:
למה לך לסבול כל הדרך עד אילת?
החליפי את בעלך המשומש בחרש! ואם את
רוצה שגם הבעל החדש יהיה פירסומאי
מוצלח כמו הקורע הקפידי להחליף לו שמן
כל 5000 מילה.

אוסנת דיץ, חיפה

ימי פומפיאה האחרונים
אחדות לאומית בחתונת שפירא.
עשיתם שרות חשוב לציבור הישראלי התמים,

נהג המזלזל נגעל״חיים עלול לפגוע
גם בבני״אדם.
נסעתי השבוע מתל־אביב לירושלים. היה יום
של שמש, אבל תופעה, שאינה נדירה בארץ,
העיבה את פניה. כל הדרך מתל״אביב לירושלים
היתה זרועה בפיגרי בעלי־חיים. היו שם לפחות
ארבעה חתולים, שני כלבים וכיבשה אחת.
אני נוהגת בכבישי הארץ כבר יותר מתריסר
שנים, נוסעת הרבה מחוץ לעיר ומעולם לא
פגעתי בבעל־חיים. מדוע נהגים אחרים עושים
זאת?
אורנה לוי, ירושלים

נער שטבע אלג׳ים
צער א ם

רוצחי הילדים
כבישי הארץ מסוננים לילדים ולכל
דבר חי.
לא פעם אני נוהגת לנסוע באוטובוס האחרון
לתחנה מרכזית, ובכל פעם אני נדהמת מחדש
מהתופעה: ילדים בגיל חטיבת הביניים שואלים
את הנהג והנוסעים, אם ״יש עוד אוטובוס
לפתח־תיקווה,״ ״יש עוד אוטובוס ללוד״ וכר.
ברור שאחרי חצות אין כבר אוטובוסים
היוצאים מתל־אביב!
הילדים הנפחדים, באין ברירה, ממשיכים את
דרכם לתחנה המרכזית, בתיקווה לאיזה מיקרה
מוצלח — טרמפ, נהג מונית רחמן או לא ברור
מה. במיקרים כאלה אני מוצאת את עצמי מציעה
לה £כסף, כדי שיוכלו להגיע הביתה במונית —
ובשלום.
אני שואלת את כל ההורים: מדוע אינכם
דואגים שלילדיכם יהיה תמיד כסף בכיס,
למיקרה שייקלעו מחוץ לבית בשעה בלתי־מקובלת?
פנינה
כהן, תל״אביב
מישפחות הנעדרים פירסמו פלקאט מאיר

אל רצח הילדה הפלסטינית בשכם, לא שם לב
איש מלבד כמה ״שמאלנים יפי נפש״.
מיקרה זה יצטרף׳ ,ללא ספק, אל רשימת
הפשעים שהמישטרה ״אינה מצליחה לפענח״,
דוגמת ההתנקשות בראשי־הערים, הטבח
במיכללה האיסלאמית בחברון, ורצח אמיל

גרינצווייג.
דליה בקר, תל־אביב

פירותיה של מילחמת האיים.
לפני שנה וחצי, תקופת מילחמת־פוקלנ
נתגבשה חזית רחבה של כל השמאל הליברלי -
מטוני בן ועד חיים ברעם — נגד תגובה בריטי1
צבאית לפלישה הארגנטינית. הדבר נומק בחונ
תוחלת של המילחמה, וכל פיתרון צבאי למ4
״חסר־פיתרון״ .האלטרנטיבה היתה לפנות לאו״
לנהל משא־ומתן וכיו״ב. האם צדקו חסידי די;

בימים אלה הוקמה בארגנטינה ממש?
אזרחית, אחרי שבע שנות דיקטטורה פאשיסטיו
מהמרושעות שידעה מאה זו. אילולא מפל
הצבא הארגנטיני במילחמת־פוקלנד, לא היה נ
סיכוי למהפך. יתר על כן, ניצחון ללא מילחב
וכיבוש האיים היה בעל משמעות סימבולי
עמוקה, והיה מבצר את שילטונה של ה:
הצבאית לשנים רבות.
מילחמת פוקלנד, אף שלא פתרה את הבעי׳
המיידית, הצילה את העם הארגנטיני משילט
עריץ, הצילה ממוות אלפי צעירים ממחנו
השמאל ונתנה סיכוי למדינה לעלות על מסלו
חדש.
מה הלקח? על השמאל הליברלי להתרו
ממגמת הפייסנות ס מ 0זז>03$€1ן ס ,)3א?
פוגעת באינטרסים של השמאל עצמו ומשדר
בעקיפין את מטרותיהם של המישטרים המאוס
ביותר של תקופתנו.
צבי(ריקרדו) פלדמן, חול

עצות לענת
רק עכשיו, כשהגיע לנית״המעצר
כרמלה, התפנה הקורא לקרוא את
סיפורה של נערת״ליב׳י עגת צחור,
שנכשלה בתחרות מלכת״היופי
(״העולם הזה׳ .)4.5.83 ,הוא פונה
אליה:
ענת החמודה,
לדעתי, השופטים שגו לגבייך. אני מכיר את
הרגשתך, כי גם לי היה עניין עם שופטים. באמת

מיבתבי קוראים מתפרסמים :
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדיפות תיגתן
למיכתכים קצרים, מודפסים
במכונת-כתיבת שצורפה אליהם מיכתגים הבותב. תמונת געילתדשם לא יפורסמו. אין
המערכת מחזירה את המיכתבים
שנתקבלו בה.

״העולם הזה׳ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סימון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה :״הדפום
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה :״גד״ בע״מ

אם קראת לפני שבועיים באחד היומונים כי נעמי
נרווה נעצרה, בוודאי שאלת את עצמך איך יגיב
״עולם הזה על האירוע. מה גם שכל העיתונים הדגישו
שהיא משתתפת בשבועון זה, והארץ אף מצא לנכון
ן הכריז על כך בכותרת.
נעמי היא משתתפת קבועה בשבועון זה, אף שאינה
זברת־מערכת מן המניין. בוודאי שקראת את כתבותיה
:מרתקות על המתרחש בעולם התחתון. אני מעז לאמר,
:י אין שני לה בדיווח מסוג זה בעיתונות הישראלית
:ולה. איך צריך עיתון להתנהג כאשר אחד המשתתפים בו
עצר בחשד כלשהו?
זוהי דילמה.
אפשר להתעלם מהעניין בכלל. אבל זוהי גישה
!חתית, והיא עלולה לעורר אי־רצון אצל קוראים רבים.
אתם כותבים על כל אדם חשוב שנעצר בחשד כלשהו,״
נידו ,״אבל כשזה נוגע למישהו הקשור איתכם, אתם
!ותקים!״
אם כן — צריכים לכתוב. אבל מהי
יש פיתוי גדול לחוש לעזרת האדם שנחשד, ולזכות
וותו מראש. אחרי הכל, אנחנו מכירים את החשוד. ידועים
׳נו עליו הרבה פרטים, העשויים לשפוך אור על הפרשה
!בגללה הוא נעצר. אנחנו יודעים דברים שאינם ידועים
:דיין למישטרה, לחן קרים, לשופט. והרי בשלב זה, בטרם
וגשת כתב־האישום, העניין אינו בגדר סוב־יוריצה,
מותר לכתוב את הכל.
הבריכה היחידה
באילת.

— הופיע כל גיליון. אבל יש דור חדש בארץ. איר אנחנו
יכולים לזכור מתי הופיע גיליון מס׳ ?1234״
נאלצנו להורות, בצער מסויים, שהחבר צודק. אנחנו,
הוותיקים במערכת, ואולי גם הקוראים היותר־וותיקים,
זוכרים כי העולם הזה ( )651 הופיע באפריל — 1950
והיה הגיליון הראשון של המערכת שאני עומד בראשה.
איזו זכות יש לנו לדרוש מקורא בן ,33 שנולד באותו
השבוע, לזכור זאת?
לכן, כדי להקל עליך, הנהגנו ציון חדש: במקום מיספר
הגיליון יופיע להבא, בציטוטים מסוג זה, תאריך הופעתו.
אולי כדאי להעיר משהו על עצם המינהג שלנו לצטט
דברים מגיליונות העולם הזה.
שבועון זה אינו חי בהווה בלבד. בניגוד ליומון, החי
היום ושמחר ״עוטפים בו דגים,״ אנחנו משתדלים לייחס
את מאורעות השבוע למכלול רחב יותר.
השבוע הזה המסוקר בגיליון שאתה מחזיק אותו כרגע
בידך, אינו אלא חלק מרצף דברים, שהתחילו בעבר
והמובילים אל העתיד. את העתיד אנחנו מנסים לגלות
באמצעות ניתוח הגיוני, על פי הדברים הקורים בעבר.
ואת העבר אנחנו מזכירים כדי שנבין מניין באים הדברים
ולאן הם מובילים.

גם כ ל היתר ימצא חן בעיניך

שיבולת
בת 20

ואם מדברים על הקשר בין עבר והווה: השבוע
הופיעה על המירקע. בתוכנית מוקד, גברת משכונת דניה

חד ש לפנוייס/יות
בקרוב עומד להופיע
טנדו ״

דו־שבועון להכרויות לפנויים/יות

החוברת שאת/ה זקוק/ה לה כדי לצאת
מהמסגרת ולהכנס למעגל הכרויות
וקשרים חדשים.
בחוברת, שתופץ בדוכני העיתונים בארץ, יתפרסמו
מידי שבועיים הודעותיהם של פנוייס/יות
הרוצים/ות ליצור אתך קשר בסוף השבוע.

נעמי אדווה
בכל זאת, בלי משוא־פנים
אך אם ננהג כך, יגיד מי שיגיד שאנחנו מנצלים לרעה
ז הכוח הנתון בידינו, כדי לעזור לחבר ולהשפיע על
זישפט. ומה יהיה על סיסמתנו — ״בלי מורא, בלי
שוא־פנים?״
ואם נסתפק, לעומת זאת, בהודעה הרישמית היבשה כי
לוני נעצר, וכי הועלו נגדו החשדות האלה והאלה, נחטא
:יוון ההפוך. יגידו שאנחנו מצטרפים לחשד.
בגיליון האחרון של העולם הזה ( )14.12.83 ראית
יך פתרנו את הבעייה, לפי מיטב מצפוננו והבנתנו.
לא התעלמנו מן הפרשה. להיפך, הבאנו אותה בשער
אחורי של הגיליון. לא הסתפקנו בציטוט ההודעה
־ישמית, אלא פירטנו את ההאשמות שהועלו נגד נעמי
דווה. לא הבענו כל דיעה משלנו על הנושא, מתוך
זשקפה הבסיסית שיש להניח לבית־המישפט לקבוע מי
דק. אך הנחנו לנעמי אדווה לגולל מעל עמודי העיתון
ת הגירסה שלה — זכות שאנו מעניקים לכל נאשם,
דה אשר יהיה, המבקש להשתמש בזכות זו בטרם הפך
עניין סוב־יודיצה.

זהו סתם שוויץ

אגב, אם אתה חד־עין, בוודאי שמת לב לכך
בשבועות האחרונים הפרנו את אחת המסורות הנושנות
לנו.
העולם הזר מרבה לצטט דברים שכתב בעבר הקרוב
זרחוק. ציטוט כזה מלווה תמיד באיזכור הגיליון
מסויים, כדי לאפשר לך — אם אתה מעוניין בכך —
וודא את נכונות הציטוט, או לרענן את זיכרונך. אנחנו
רעים שקוראים רבים מאוד אוספים את גליונות העולם
זה במשך שנים רבות. זהו מינהג האופייני לקוראי
בועון זה, וגאוותנו עליו.
ער כה נעשה האיזכור על־ידי ציון מיספר הגיליון של
שבועון. לאחרונה היו שעירערו של נוהג ישן זה .״זהו
זם שוויץ שאינו במקומו,״ העיר אחד החברים
יותר־צעירים של המערכת .״אתם כאילו מניחים שכל
ורא של העולם הזה זוכר מתי — ולפחות באיזו שנה

שיבולת דה־אן(מימין)
אחרי הכל, פגישה מחדש
בחיפה, בשם שיבולת קלר. היא דיברה על דאגת ההורים
בשכונה לגורל ילדיהם, בעיקבות הפשע שאירע שם.
אם יש לך זיכרון ארוך מאוד, ואם אתה די ותיק, זכרת
כמוני את הפנים של הגברת ואת השם הפרטי המיוחד־במינו.
ולא טעינו.
שיבולת דה־אן, צעירה ירושלמית, היתה מועמדת
בתחרות שערך העולם הזה לפני 27 שנים על התואר
״צברית .״1956 בתואר עצמו זכתה אופירה ארז שהיתה
לימים לאופירה נבון, רעיית הנשיא החמישי.
אף ששיבולת לא זכתה בתואר, היא נחרתה בזיכרוננו,
כי היתה צעירה מיוחדת־במינה. העולם הזה (,958
סליחה )23.2.56 כתב עליה כך :״שיבולת דה־אן,
המבשלת בקיבוץ הראל שבפרוזדור ירושלים, היתה
ידועה במשק בכישרונות הזימרה והמישחק שלה, אותם
ודתה מדגימה גם בעת שהיתה קולפת תפוחי־אדמה
במיטבח. כיום זוכים כישרונות אלה בייצוג מתאים על
בימת להקת־פיקוד־המרכז הצבאית, שבה משרתת
חברת־המשק בת ה־.20
״שיבולת, ילידת ירושלים, חניכת השומר הצעיר,
מוצאת את ההווי הסאלוני,הולך ופושט זרועותיו ומנסה
להחדיר את הקלוקל והמכוער בחיינו,׳ מאושרת בחיי
הקיבוץ, :חוץ־לארץ אינה קוסמת לי בכלל. אם אוכל
לחיות באילת או בנגב, דיי.׳״
אך שיבולת נישאה לקצין־ים והולידה ארבעה ילדים.
הבכור הוא בן ,20 כפי שהיתה אז, והוא קצין בצה״ל. היא
עצמה עקרת־בית בשכונה החיפאית האמידה. היה צר לי
לשמוע שהיא דוגלת בעונש־מוות (ראה הנדון)27 .
שנים הן הרבה זמן.

אם הנך פנוי/ה בסוף שבוע 13-14.1.84 ומעוניין/ת
ליצור קשר, שלח/י הודעתך (עד 12 מילים) בצירוף
1200 שקל ל״טנדו הכרויות״ ,ת.ד ,87 .רמת־השרון.
־חפשו א ת החוברת הראשונה בדוכני העתונים ב־.10.1.84

ססודיו6

ארלוזזרזב ,02ח״א 237026

בהנהלת אני פאנק

כושר גופני וחיזוק שרירים
שמירה על גיזרה
יציבה נכונה
גמישות

>5ציי

בסטודיו — 0אולמות ממוזגים
מורים מוסמכים

ג׳אז, אירובי, מתיחות
יוגה, סטפס, התעמלות

הוצאה לאורפרמם* •עוץ אסטרולוגי
עודדות אברהם 5רמת־נן טלסק 734947
מכתב• ת.ד 1167 .נבעת-ס 53111

שבוע זה הפך עובדה גלוייה, ברורה וחד(
1משמעית:

קיים שיתו!ל־ם עולה ישיר והדוק ביז
ממשלות ישראל וסוריה למען חיסול
אש׳׳ף העצמאי, המסוגל להשתתף
בתהליך השלום.
בשעה שנעשו ההכנות האחרונות לפינוי
כוחות אש״ף מטריפולי, ניתנה פקודה לחיל־הים
של צה״ל להפגיז את הנמל, כרי להרתיע את
האוניות מלהתקרב. באותה שעה התכונן הצבא
הסורי למיתקפה חרשה על טריפולי, ושכירי־החרב
הפלסטיניים של המישטר הסורי, הקרויים
״מורדים״ ,איימו להרוג את יאסר ערפאת אם לא
יתפנה תוך שלושה ימים.
כדי להסיח את הדעת מן הקנוניה הצינית בין
ממשלת־שמיר ובין שונאי־ישראל הגדולים
ביותר בעולם הערבי, ניתנה לחיל־האוויר של
צה״ל ההוראה להפציץ גם את בסיסי האירגונים
הפלסטיניים הפרו־סוריים באיזור בחמדון.

לכן אין הסורים יכולים להרוג את ערפאת שם.

הם רוצים שישראל תהרוג אותו.
ואכן, יצחק שמיר ומשה ארנם מוכנים
לכך בשימחה ובששון.
בניגוד לאסד, אץ שמיר ומשה ארנס יודעים
רבר וחצי דבר על העולם הערבי. אין הם מודעים
לתוצאות האיומות העלולות לנבוע מהריגת
ערפאת על־ידי ישראל — גידול דור שלם של
מתאבדים פלסטיניים, שמטרתם היחידה בחיים
תהיה לנקום את ניקמת עמם על־ידי זריעת מוות,
חורבן והרס בישראל.
שמיר, ארנס וחבריהם הם אנשים בעלי אופק
צר, ידע מועט ותבונה אפסית. הם רואים לפניהם
רק מטרה אחת: לספח את הגדה והרצועה. נדמה
להם שהגורם היחידי המפריע להם בכד, הוא
אש״ף המתון, העלול להכיר מחר בישראל
ולתבוע את הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה.
בעיניהם, הפלסטיני המתון היחידי הוא

את ערפאת וכוחותיו בטריפולי, יגבר
הזעם פי כמה.
חוסני מובארכ מודע לכך. מיספר גרל והולך
של מצרים, משמאל ומימין, מאשימים את אנוור
אל־סאדאת המת ואותו בהפקרת הפלסטינים
לגורלם. לכן יצא מובארב מגיררו כרי לתמוך
בערפאת. השבוע גם קיבל את רוב הפצועים
הפלסטיניים, שהספיקו להתפנות מטריפולי. אך
מובארב קשור בחוט־טבורו בארצות״הברית, ואם
תיפול על ארצות־הברית האחריות להריגת
ערפאת, עלולה התוצאה להיות חמורה לגביו, כמו
לגבי השליטים הסעודיים.

אך למעשה תומכת ארצות־הברית
במאמצי שמיר ואסד להשמיד את
הצבא הפלסטיני בטריפולי.
האמריקאים הקפידו שלא לעשות זאת בכל
מעשה גלוי. אך לא יעלה על הרעת ששמיר
וארנס יתנהגו כפי שהתנהגו השבוע, מבלי
שקיבלו לכך הסכמה מפורשת מארצות־הברית.
היחסים בין ממשלות ישראל וארצות־הברית
הם כיום כאלה — גם באופן רישמי — שאסור
לשמיר לעשות שום מעשה חשוב במרחב מבלי
להתייעץ על כך תחילה עם ארצות־הברית.

הטלת המצור המוגבר על טריפולי
השבוע היה מעשה חשוב ממדרגה
ראשונה. אץ ספק כי הדבר נעשה אחרי
קבלת אור ירוק מארצות־הברית.

• בוית־המועצות:יוק
סתורית עוד יותר התנהגותה של ברית־
^/המועצות. מוסקווה וגרוריה הקומוניסטיים
במרחב(וביניהם רק״ח) ,שתקו בראשית ההתקפה
הסורית על אש״ף בטריפולי. כאשר התברר כי
ההתקפה נכשלה, נקטה מוסקווה עמדה דו־משמעית:
תשלום מס־שפתיים לערפאת, תוך
המשך התמיכה המאסיווית הבלתי־מותנית
בסוריה. הדבר מצא את ביטויו גם במאמר של
פעיל ערבי מרכזי של רק״ח, אמיל תומא, שתמך
בערפאת. מאמר זה הרגיע במעט את התסיסה
שהחלה מתפשטת בקרב ציבור אוהדי־רק״ח
בישראל ובגדה המערבית.

• יוון של אנדריאס פאפאנדריאו, ראש־הממשלה
בעל הריעות העצמאיות, בלטו[
במיוחד. פאפאנרריאו הוא אולי המנהיג
הסוציאליסטי היחידי באירופה ה״מערבית״
שאינו מוכן להיות בן־ערובה של מיפלגת[
העבודה הישראלית, כשזו פועלת בשליחוק
ממשלת־הליכוד. הוא העניק לנציגות אש״ף
באתונה מעמר של שגרירות. במשבר הנוכח[
סיפק את האוניות הדרושות לפינוי הצבא
הפלסטיני. ביניהן אוניה שנקנתה בשעת!
מבעלים ישראליים — הביל״ו.
ליוון יש קשרים עתיקים עם העולם הערבי[
עוד מהתקופה שבה חי מיעוט יווני גרו?
במצריים. היא עוקבת מקרוב אחרי הנעשו
בעולם הערבי. היא רוצה להיעזר בערבינ
בסיכסוך ההיסטורי שלה עם תורכיה המוסלמים
פאפאנרריאו ממשיך בקו זה.
כדי להקל את המצב רמז פאפאנדריאו השבוז
שהוא מוכן לשפר את היחסים הקרירים של יוו
עם ישראל, אם יעבור הפינוי ללא תקלה.
• איטליה, שגם לה יחסים עתיקים עו
המרחב, לא היתה מוכנה להרחיק לכת עד כדי כן
אבל היא סיפקה את האוניה שהובילה או
הפצועים הפלסטיניים מטריפולי לקפריסין.
• צרפת, המדינה היחידה שהיתה מוכנ
ומסוגלת לספק לצי־הפינוי את ההגנה הצבאיו
היתה חשובה במיוחד.
צרפת נמצאה בדילמה. מזה מאות בשנים י׳
לצרפת קשרים הדוקים עם המרחב. קשרים אל
נותקו בימי הקנוניה הצרפתית־ישראליו
בריטית במיבצע־סיני של ,1956 אך מאז יב
נשיאותו של שארל דה־גול היא משתדל!
לשקמם. היא משתוקקת גם להחזיר לעצמה או
התדמית של מעצמה גדולה. שאינה גרוף
אמריקאית.

אולם מחדליה של מוסקווה זעקו
לשמיים.

יחידה של לוחמי אש׳׳ד משקיפה על העיד
הפצצות אלה, שאין בהן שמץ של טעם ותועלת,
היו מלאכת־מחשבת של הסוואה פוליטית.

#סורה: להרוג באמצעות שריח
^ ל צד בקנוניה זו ידע מה הוא עושה, ולשם

הסורים נכשלו בניסיונם להשמיד את אש״ף
בכוח צבאי. טריפולי לא נכבשה.

מטרתם העיקרית היא להרוג את
יאמר ערפאת. אך הדבר אינו קל להם,
וגם אידו יכלו — אין הם חפצים לבצע
את זממם בעצמם.

חאפט׳ אל־אסד החולה ואנשיו יודעים היטב,
שאם יוטל עליהם האשם למות ערפאת, תהיה
ניקמת הפלסטינים בהם נוראה. ערפאת הוא כיום
המנהיג הבלתי־מעורער של העם הפלסטיני. אם
ייהרג, יהיה בעיני הפלסטינים לקדוש. מיליוני
פלסטינים בדור הזה ובדור הבא ייצאו לגאול את
דמו.
אל־אסד הוא הרבה יותר מדי פיקח מכדי
לקבל אשמה זו על עצמו. אילו היה ערפאת
בניכר, יכלו הסורים לנסות לרצחו באמצעות
שליח מקבוצת אבו־נידאל, כפי שרצחו את
עיצאם סרטאווי ורבים אחרים. אף שכל בר־דעת
יודע כי אבו״נידאל אינו אלא זרוע של מוסד־המודיעין
הסורי, לא קיבלו הסורים על עצמם
מעולם את האחריות למעשיו( .ובכלל זה: הניסיון
לרצוח את השגריר הישראלי בלונדון, שלמה
ארגוב — מעשה שסיפק לאריאל שרון במתכוון
את העילה לפלישה ללבנון).

#׳שואל: טוב הבלסטינ המת
^ ל מה שקורה עכשיו בטריפולי מיוחס על־
^ ירי העולם הערבי במישרין לשילטון הסורי.

הפלסטיני המת.

מכאן שיתוף־הפעולה המושלם:
ירושלים ודמשק, הצבא הסורי והיל־הים
הישראלי, אבו־מוסא ואבו־מישה.

#אוצות־הבוית:
הסכמה בשתיקה
ך•* ל זה ברור לגמרי. כל פלסטיני מבין זאת,
וגם רוב המדינאים המפוכחים בעולם.

פחות גלוי הוא תפקידן של שתי
מעצמות־העל במישחק זה.
למראית־עין תומכת ארצות־הברית בפינוי
כוחות אש״ף מטריפולי. אין היא יכולה לטעון
אחרת, כי המטרה המוצהרת של ארצות־הברית
(ושל ממשלת־ישראל) היא להביא ל״יציאת כל
הטחות הזרים״ מלבנון. הצבא הפלסטיני הוא
הכוח הזר הראשון המוכן לצאת.
על כן, אין ארצות־הברית יכולה לעזור בגלוי
לממשלת־שמיר למנוע את יציאת ערפאת. אין
היא יכולה להצריק זאת בעיני הציבור
האמריקאי, המחכה בכליון־עיניים להוצאת
המארינס מביירות, והרי שהיית המארינס שם
מוסברת על־ידי הנשיא רונלד רגן ככורח השעה.
עד ליציאת כל הכוחות הזרים.
ארצות־הברית צריכה גם להתחשב בדעת־הקהל
במדינות הערביות הפרו־אמריקאיות.
מעמר השליטים הפרו־מערביים בסעודיה
ובארצות אחרות קשה גם בלאו הכי. אחרי
שהושגה ברעש רב ״הסכמה אסטראטגית״ בין
ארצות־הברית וישראל, בעת ביקורו של שמיר
בוושינגטון, גובר הזעם בארצות הערביות
ה״מתונות״.

אם יתברר כי ארצות־הבירת תומכת
בניסיונן של ישראל וסוריה להשמיד

לברית־המועצות יש כיום בים־התיכון צי
גדול, שהוא שני רק לצי השישי של ארצות־הברית.

היה בנוכחות פריגאטה סובייטית אחת
בנמל טריפולי, כדי לשים קץ לכל ההפגזות של
ממשלת־שמיר. לא היה עולה על דעתן של
ישראל וארצות־הברית להיכנס לעימות כלשהו
עם ברית־המועצות על נושא זה.
אולם ברית־המועצות נעלמה מן השטח ומן
המפה. הכוח הסובייטי האריר, החובק־עולם,
כאילו אינו קיים כאשר מדובר על גורל
הפלסטינים. כך זה היה בעת המצור על ביירות,
וכך זה כעת בעת המצור על טריפולי.

לא זה בלבד שברית־המועצות לא
היתד, מוכנה להסתכן כסיכון הקטן
ביותר למען הפלסטינים — היא לא
היתה מוכנה לנקוף אצבע גם כשזה לא
היה כרוך בשום סכנה.
הסיבה: הקשר ההדוק שלה עם סוריה, הבסיס
היחידי שנותר לה במרחב. המעצמה הסובייטית
הארירה הפכה בת־ערובה של חאפט׳ אל־אסד.
מצדיקי מוסקווה מנסים לתרץ את המחדל
ההיסטורי בשיתוקה הגמור של המדיניות
הסובייטית, בעיקבות מחלתו של יורי אנדרופוב
וחילופי־המישמרות המתמשכים במוסקווה.
לדבריהם, ברית־המועצות אינה מסוגלת לקבל
שום החלטה על שום נושא, אלא בשעת־חירום
קיצונית.

גם אם נכונה סיבה זו, הרי היא מעידה
שבלוח־העדיפויות של מוסקווה, גורלו
של העם הפלסטיני נמצא במקוגן
התחתון. למוסקווה פשוט לא איכפת.

#אירופה: בין אש ראש
^ ידידים היחידים שנותרו לעם הפלסטיני
1 1בשעה זו הם בעלי יכולת מועטה לעזור.
מדינות הים־התיכון — ובראשן צרפת, יוון
ואיטליה — מבינות את הבעיה הרבה יותר מאשר
המעצמות הרחוקות. הקשר הנושן שלהן עם
העולם הערבי, הבנתן את בעיותיו וקירבתן
לזירה, שיכנעו אותן שכדאי להן להושיט עזרה
לעם הפלסטיני בשעתו הקשה.

לוחם אש״ף בטריפולי

לצרפת יש צי צבאי בים־התיכון, הכולל גם
ושאת־מטוסים רבת־רושם, קלמנסו, העוגנת
׳עיתים קרובות בנמלי הים־התיכון המיזרחי. היא
;ודיעה שהיא מקבלת על עצמה את הגנת
זמיבצע.

אך ברגע שהחל המישחק הישראלי
:טריפולי, התערער כוח־הרצון הצר
ותי.
גם הצרפתים הבינו כי ממשלת־ישראל לא
;יתה מעזה להתנהג כפי שהתנהגה, לולא נהנתה
!תמיכה אמריקאית מלאה. נשיא־צרפת
;״שמאלי״ פראנסואה מיטראן, משועבד
;1אמריקאים יותר מקודמיו, אנשי־הימין. אין הוא
!וכן לריב עם וושינגטון. גם לא היה לו חשק
׳היכנס לעימות רציני עם ישראל.
כך התמהמה הצי כולו מול חופי לארנקה
;:בקפריסין. היוונים לא היו מוכנים, כמובן,
׳היקלע למצב שבו יופגזו אוניותיהם בנמל
זריפולי, או ייעצרו בלב ים. הצרפתים לא רצו
׳היקלע למצב שבו יצטרכו לפתוח באש על
זפינות חיל־הים הישראלי, או לערוך מירדף
!חרי צוללות אלמוניות.

אך מצד שני רצו הצרפתים להוכיח
טהם מעצמה רצינית, ולשמור על
•חסיהם הטובים עם אש״ך.
עמדת אירופה במשבר זה מגלה מחדש שתי
נובדות־יסוד לגבי מצבה של אירופה במרחב:
• בניגוד לשתי מעצמות־העל, אירופה
ועוניינת באמת בשלום. האינטרס שלה ביציבות
;מדינית והכלכלית במרחב גדול פי כמה מזה של
;מעצמות.
• חולשתה המדינית של אירופה מונעת
זמנה לפעול באופן תקיף ועצמאי. לא זה בלבד
2אין אירופה יכולה להתמודד עם ארצות־הברית,
!לא שאף ישראל הקטנטנה יכולה להתגרות בה
:מעט נאין־מפריע.

#מחנה־השרום: שתיקה וועמת
י*ייפ עוד גורם שבלט השבוע בהעדרו.
\ /מחנה־השלום הישראלי, שהיה
ססוגל בשעות־משבר לגייס מאות
אלפים להפגנות, שתק השבוע כאילו לא
;יה קיים כלל — ויתכן שזהו המצב
לאמיתו.
מלבד כוחות קטנים (מיפלגת האלטרנטיבה,

הוועד נגד המילחמה בלבנון, המועצה הישראלית
למען שלום ישראלי־פלסטיני) התעטף מחנה־השלום
בשתיקה עמוקה. היונים במיפלגת־העבודה,
מפ״ם, שלום עכשיו — לא עשו אף
אקט קטן אחד כדי לבטא את מחאתם על
פעולותיה של משלת־ישראל, שמטרתם היא
להביא לטבח של אלפי פלסטינים ולחיסול
הנהגתם הלאומית. כמה דוברים שלהם גימגמו
בכנסת, בטענה שהמיבצע ״יזיק לישראל״.
תמונה זו של כוחות־השלום השבוע עלולה
לאשר בעיני הפלסטינים את חששותיהם
העמוקים ביותר, שבוטאו לא פעם בשיחות
פרטיות: שמחנה־השלום הישראלי הוא אשליה,
שאי־אפשר לסמוך עליו בשום משבר רציני, שאין
זו אלא חבורה של יפי־נפש, ללא כוח־רצון וללא
תפיסה פוליטית של ממש.

אם זאת תהיה המסקנה של ההנהגה
הפלסטינית לגבי מחנה זה — הרי יהיו
לכך תוצאות חמורות מאוד לגבי עתיד
היחסים בין שני העמים.

#הפלסטינים: אש גדורה
^ ש רגעים גדולים בחייו של כל עם, שבהם
נקבעת דעתו למשך זמן רב, אף מבלי שהוא
מודע לכך.
לעם היהודי הו רגעים כאלה בדור האחרון,
והם משפיעים כיום על גישת כל יהודי לבעיות
העולם.
כיום זה קורה לפלסטינים.

בשבועות האחרונים עוקבים ארבעה
וחצי מיליון פלסטינים, באשר הם שם,
אחרי גורלו של יאסר ערפאת.
בכוויית ובנצרת, בדמשק וברמאללה, בתוניס
ובריאה בבגדאד ובאבו־ד׳בי, עוקבים הפלסטינים,
גברים ונשים, זקנים וילדים, בנשימה
עצורה אחרי הדראמה בעיר־הנמל הלבנונית. הם
מתפללים לאללה ולישוע להצלת האיש, שהם
רואים בו לא רק את מנהיגם הלאומי, אלא גם
התגלמות ישותם הלאומית ותיקוותם לגאולה.

מי שמשחר, ברגשות עמוקים כאלה
בליבם של מיליוני בני־אדם — משחק
באש.
מעולם לא היה העם הפלסטיני כה מודע
לעובדה שהוא עומד לבדו, ש״העולם כולו
נגדנו״ ,שעליו להתקיים בכוחות עצמו או למות,

כפי שהתברר לו השבוע. הוא יודע עתה שאין לו
על מי לסמוך, שסוריה וישראל קשרו נגדו קשר
של השמדה, שכל מדינות״ערב עומדות מנגד או
משוללות יכולת להושיע, ששתי מעצמות־העל
אדישות לגורלו או שמחות להיפטר ממנו,
שהידידים המעטים באירופה הם חלושים,
שמחנה־השלום הישראלי הוא מישענת־קנה־רצוץ.

הכרה
כזאת אינה שוברת עם. היא
מחשלת אותו. דווקא היהודים, יותר
מכל עם אחר בעולם, אמורים לדעת
זאת.
ממשלת־שמיר קיוותה שאם לא יעלה בידיה
למנוע את יציאת ערפאת ולהשאירו בטריפולי
— ״כדי שהמחבלים יהרגו אחר את השני״,
כדיברי משה ארנס — הרי לפחות ישיגו את
יציאתו ״על ארבע״ ,כאדם מוכה ומובס.

תיקווה זו לא התממשה — ואילו
היתה לממשלת־ישראל הבנה כלשהי
בעניינים פלסטיניים ובפסיכולוגיה
פלסטינית, היתה יודעת שזוהי תיקווה
אווילית.
ערפאת בא לטריפולי מרצונו, בידעו שהיא
עלולה להיות מלכודת־מוות. הוא בחר בדרך זו
כדי לסמל את הגורל הפלסטיני.
תהיה הריעה על ערפאת האיש או המנהיג
כאשר תהיה — איש אינו יכול לפקפק באומץ־
ליבו האישי. הוא כבר עבר את המיבחן העליון
כמה פעמים, וזהו אחד מיסודות.מנהיגותו.

ערפאת סירב השבוע לכל הנסיונות
להכתיב לו תנאים משפילים. היה ברור
לגמרי שמנוי וגמור עימו לצאת
מטריפולי כמנצח, בראש מורם, במפקד
צבא בלתי־מובס — או למות שם
ב״מצדה פלסטינית״.
שמיר, ארנס וחבריהם אינם מסוגלים להבין
זאת, מפני ששכחו מזמן את הימים שבהם היו הם
עצמם לוחמי־חרות. הבוז העמוק שלהם לערבים
בכלל, ולפלסטינים בפרט, שיש בו נימה גזענית
מובהקת, אינו מאפשר להם לראות את המציאות
כהוויתה.

משום.

היה. המישחק־באש

בטריפולי גם, נוסף על הכל, קצר־רואי
ומטופש.
היה ברור מראש שיקרה אחד מן השניים:
• או שערפאת ואנשיו ייצאו בסופו של דבר
על דיגליהם ונישקם, כצבא בלתי־מוכה, שעמד
מול שני צבאות אדירים. במיקרה כזה יכול היה
המישחק הישראלי רק להאדיר את גודל הניצחון,
למקד את תשומת־לב העולם כולו לדראמה של
טריפולי ולהוסיף מימד של פאתוס לטראגדיה
הפלסטינית.

מי שמעוניין לחסל את היישות
הפלסטינית ולספח את הגדה והרצועה
— בוודאי לא היה יכול להיות מעוניין
בכך.
אך לפני ארנס ושמיר עומד פיתוי גדול. נדמה
להם שהם יכולים כיום, במאמץ קטן ובלי סיכון,
להצליח במקום שאריאל שרון נכשל. לאנשים
קטנים זהו פיתוי גדול מאוד.
• או שערפאת לא ייצא מטריפולי וימצא בה
את מותו — ואז יהיה לגיבור לאומי ועולמי,
נושא לפולחן כאלעזר בן־יאיר מודרני או כצ׳ה
גווארה פלסטיני, אשר ימלא רבבות צעירים
פלסטיניים בשאיפת־נקם בלתי־נלאית.

במיקרה זה עלולה האש של טריפולי
להבעיר ברבות הימים תבערה גדולה
מאוד, שתצית את המרחב כולו,
ושתגרום להרס ולחורבן גם בישראל.

ביום השלישי, אחר הצהריים, התבהרה
התמונה.
אחרי שממשלת ישראל בגיעה עד לעברי
פי־פחת של הרפתקה חדשה, היא נרתעה
ברגע האחרון.
התנגדותה עד לאותו רגע ממש הפבה
אותה, בעיני העולם, ל״משוגע הבפר ״.היא
הפגיזה, הטביעה, איימה מן האוויר ומן הים
וכל זה כהפגנה ריקה של בריונותבינלאומית.
כך היא קיימה את התחזית: היא
השחירה את פניה בעיני העולם הנאור,
הגדילה את נצחונו של יאסר ערפאת, ולא
השיגה שום תוצאה חיובית שהיא.

עצה סולידית
אם אתה אובד עצות ומתלבט מה
לעשות היום עם כספך, יועצי חברת
בטוחה(חברת הברוקרים הפרטית
הגדולה בישראל),ישמחו לסייע לך
בעצה ובמציאת אפיקי השקעה סולידיים
המתאימים לאפשרויות הבספיות שלך.
בוא לשיחת היכרות
באחד מסניפי בטוחה ואנשינו
ימשיכו לשמור איתך על קשר אישי.

ניירזת ערך
והשק עו תבע־ ם

סניף תל-אביב:
רח׳ אלנבי , 113
טל 03-622501 ,612196 .

סניף ירושלים:
מרכז ״כלל״ ,רח׳ יפו ,97
טל 02-246881-2 .

סניף רמת השרון:
רח׳ אוסישקין , 56
טל 03-480009 .

סניף חיפה:
שד׳ וודג׳ווד , 7
טל 04-89205 ,89283 .

!זברה בבורסה לניירות ערך
בתל־אביב
:נמנית על קבוצת כלל

סניף רמת־ גן:
כופר הישוב
רח׳ ארלוזורוב 5
טל 731384 .־03

ההסתדרותי ״כורי /כתוצאה משינויים
פרסונליים.
לא מן הנמנע שבו־בזמן, יבדקו כישלונות מהעבר
הלא־רחוק של כמה יחידות בקונצרן.

המדד הבא -
יותר מ־ 15 אחוז

שמיר בעיקבות שרת
בתנועת־החרות מדברים על הסדר חדש לחלוקת התיקים
בממשלה. מקור היוזמה הוא במישרד ראש־הממשלה.
על־פי תוכנית זו, יסכים דויד לוי שמיכאל דקל ייבחר
כיושב־ראש מזכירות תנועת־החרות, ובתמורה יקבל את
תיק־החוץ. השר יצחק מודעי יקבל את תיק־השיכון־
והבינוי, ואת תיק־האנרגיה יקבל אריאל שרון — שדרש
באחרונה מאנשי יצחק שמיר לממש את הבטחתם לתת לו
תיק, בגלל תמיכתו בשמיר בהתמודדות במרכז חרות.

אנשי לוי גורסים, שעדיף לדחות את ההסדר
המוצע, ולוותר על תיק־החוץ, ולדרוש שלוי
ייבחר כיושב־ראש מוסכם של המזכירות.
לדעתם, בתפקיד אירגוני רב־כוח בתנועה יוכל
לוי להגביר את כוחו.
שמיר עצמו התבטא, שמקובל עליו התקדים של משה
שרת — שבתחילת שנות החמישים היה גם ראש־הממשלה
וגם שר־החוץ — והוא אינו רואה כל סיבה לבצע שינויים
בממשלתו. הדבר המדאיג אותו הוא איוש תפקיד יו״ר
מזכירות תנועת החרות.

פגישת לוי־חוסייו?
מקורביו של דויד לוי מספרים בסודי־סודות
שהוא נפגש בפאריס עם המלך חוסיין, בנוכחות
עיתונאית ישראלית שתיווכה ביניהם.
חוסיין נפגש בעבר עם מדינאים ישראליים שונים, וביניהם
גולדה מאיר, אבא אבן, יגאל אלון ומשה דיין. בכל
הפגישות סירב חוסיין להיכנס לתהליר־השלום מבלי
שתובטח לו החזרת כל השטחים הכבושים, ובעיקר
ירושלים המיזרחית.

גילויים מרעישים
לצילה ארליך
צילה ארליך, אלמנתו של סגן־ראש־הממשלה
ושר־החקלאות, שימחה ארליך
מאיימת לכנס מסיבת־עיתונאים, שבה
תוקיע את הנהגת המיסלגה הליברלית, אם
זו לא תגנה את התקפות אריאל שרון על
בעלה המנוח.
ארליך רמזה שמלבד גינוי הליברלים
ושרון יהד בפיה גילויים מרעישים.
שינויים במישרד־השיבוז
מנכ״ל מישרד־השיכון, אשר וינר, שהוא חבר
מרכז־חרות ומנאמניו של השר דויד לוי, יעזוב
בקרוב את מישרתו. במקומו יתמנה יהושע
דווידוביץ׳ ,אף הוא חבר מרכז־חרות ויושב
ראש דירקטוריון ״עמידר״ .הוא מתגורר בעפולה
ובעבר היה מנהל מחוז הצפון של
מישרד־השיכון.
עובד בכיר אחר במישרד, חנן אברמסון, עוזר
לענייני־הסברה, האריך בשלושה חודשים נוספים את
חוזה־העבודה שלו.
עמוס לבל, עוזרו של דויד לוי, יתפטר מתפקידו ויקבל
ניהול של חברה ממשלתית הקשורה במישרד־השיכון,
כנראה החברה לפיתוח רמלה־לוד.

אם אכן יבחר סגן־השר משה קצב כראש
מחלקת־העליה בסוכנות, בעל הסיכויים הטובים
ביותר לרשת אותו הוא חיב מאיר שיטרית,
שאינו נמנה עם אנשי לוי.
גבי ללוש, מנכ״ל אפרידר, ימונה כמנכ״ל חלמיש —
חברת השיקום בתל־אביב — במקום אהרון פרבר. כסגנו
ימונה אבי גבע. פרבר וגבע הם אנשי לוי.

צפויים זעזועים ב״בור״
בתוך זמן קצר צפויים זעזועים בקונצרן

מדד עליית יוקר המיחייה של חודש דצמבר,
שיפורסם בינואר, יהיה יותר מ״ 15 אחוז. זאת
בניגוד להרגעות ממישרד־האוצר, שהוא יהיה
בסביבות 10 אחוזים.

יאנוש לעיסמי תעופה
אביגדור(״יאנוש״) בן־גל רכש באחחנה חלק נכבד של
חברת לאופר, העוסקת בטיסות צ׳רטר ומתן שירותים
לחברות־תעופה.

אחת הלקוחות החדשים של החברה היא
״אולימפיק״ ,אשר מסרה את התיפעול שלה
בנתב״ג ל״לאופר״ ,חרף מאמצי ״אל־על״ ו״מעוף״
לזכות בחוזה עימה.
בן־גל מתכוון להפתיע אנשי־עסקים בפרוייקטים
הבאים שלו.

הנואל לא ישתוק
במיפלגה הליברלית ממתינים להתקפה צפוייה
של דויד(״גוקי״) הגואל, יושב־ראש מועצת־המנהלים
המודח של ״חברת־החשמל״ ,כנגד
מדיחו, השר יצחק מודעי.
השניים אינם רק חברים באותה הסיעה, אלא גם עבדו ביחד
בעבר, כשהגואל היה מנכ״ל מישרד־האנרגיה.

מניחים שלהגואל יש מה לומר על תקופת
עבודתם המשותפת, ושהמידע שבידיו יזיק
מאוד למודעי.

עמית יחזור
לפוליטיקה?
כמה פעילים במיפלגת־העבודה, שאינם חברים
בצמרת הנוכחית, מציעים לשימעון פרם
להחזיר לפעילות במיפלגה את מאיר עמית,
לשעבר מנכ״ל ״כור״ ואחר־כך מראשי ד״ש.
עמית, שפרש מפעילות פוליטית, מקדיש את מרבית זמנו
לעסקים ולייזום פרוייקטים, שבהם הוא זוכה בהצלחה רבה,

חקירה במרכז הירידים
ועדה פנימית מטעם עיריית תל־אביב חוקרת
כמה תלונות שהועלו נגד מנכ״ל מרכז־הירידים,
יעקב בר־גרא.
הוועדה הוקמה אחרי שכמה חברים ממועצת־המנהלים של
החברה העלו האשמות וספקות לגבי דרך התנהגותו של
בר־גרא.

החוק מכיר ברכישת קרקע בשטחים כאילו
נעשתה בתחומי מדינת־ישראל. הניסוח התמים
של החוק נועד להסוות את מגמת הסיפוח שבו.

ברגנשטייז -
למישרה חדשה
חיים ברגנשטיין, לשעבר בעל־תפקיד בכיר בבנק
הפועלים, מנהל משא־ומתן מתקדם על קבלת מישרה
בכירה באחד הבנקים. ברגנשטיין הוא אחיו של איתן
אבניאון.

התופעה של עובדים בכירים במשק
ההסתדרותי, הפורשים ומחפשים עבודה
במיגזר הפרטי, מעוררת דאגה רבה בצמרת
ההסתדרות.

בדיקות־שתז לחיילים
בצה״ל הונהגה באחרונה בדיקה חדשה לחיילים, כדי לברר
אם הם משתמשים בסמים.

אנשי המישטרה הצבאית עורכים בדיקות־סתע
של שתן־החיילים, ובוחנים בדרך זו אם הנבדק
השתמש בסם.
כמה חיילים במחנה־מטכ״ל בתל־אביב כבר
נשלחו למאסר, אחרי שבדיקה כזו העלתה שהם
השתמשו בסמים בשעות של תורנות.

דירה בתל־אביב
לנשיא אפריקאי
נשיא בוסוטוצואנה, לוקאם מנגובה,
ואשתו, ליאה, קנו באחרונה שלוש דירות
בבניין־מגורים ברחוב הירקון בתל־אביב.
נשיא מדינת־הבובות השחורה, שבתחום
דרום־אסריקה, ישפץ את הדירות
ויהפוך אותן לדירת־שרד אחת.

אירגח מחדש בעבודה
מחוז תל־אביב של מיפלגת העבודה מכין מיפוי חדש של
סניפי התנועה בעיר, לפי השינויים במיבנה־העיר.
לדעת המתכננים, יאפשר האירגון מחדש את הרחבת מיבנה
המיפלגה וגידול מיספר חבריה.
שגריר למחלקת העריה
המועמד שיזכה בתפקיד ראש־מחלקת העליה
של הסוכנות מטעם חרות הוא חיים אהרון,
שגריר ישראל בקולומביה.
אהרון יחליף את רפאל קוטלוביץ׳ המודח, ותומכיו טוענים
שהוא יצליח להרים את המחלקה מהשפל שבו היתה נתונה.

מסקנות הוועדה יונחו על שולחנו של שלמה
להט והוא שיחליט אם לפעול לפיהן.

שביתת־אוכל
במישרד־הביטחוו
עובדי מישרד־הביטחון בתל־אביב
מסרבים לאכול בחדרי־האובל של השק״ם
העומדים לשרותם.
הטיבה: המישרד מצה להעלות את
מחיר הארוחות המסובסדות מחצי שקל
ל־ 50 שקל.
ועד־העובדים מונע את כניסת־העובדים
לחדרי־האוכל, ולכן נגרמה עלייה
במכירות •טל בתי־האוכל הפרטיים
שמסביב לקמה.

.,רסקו״ לעיסקי הלבשה חברת ערד, שהיא חברת־בת של רסקו, נכנסת לשותפות
עם יזמים פרטיים וקיבלה את הזיכיון לייבוא ואופציה
לייצור בארץ של פירוציי(הלבשה אקסלוסיבית) ושל
בנטון(הלבשה ספורטיבית).

בגיא נגד
מנעולי־הגלגליס
חוק נעילת גלגלי־מכוניות החונות במקומות אסורים,
שעבר בקריאה שלישית בכנסת בשבוע שעבר, יועמד
במיבחן בג״ץ.

חזק מס שבח -
סיפוח הגדה

הצעת־החוק לא עברה בקריאה הראשונה
בנפרד, משום שהוצמדה להצעת־חוק טכנית
אחרת בענייני תעבורה. ח״ביס שהתנגדו לחוק
לא יבלו להתבטא נגדו.

חוק מס־שבח־מקרקעין, שיועלה השבוע בכנסת,
הוא צעד ראשון לסיפוח הגדה והרצועה
לישראל.

עתה שוקלים הח״כים, ביחד עם מישפטנים, פנייה
לבית״המישפט הגבוה לצדק, כדי לבטל את האקט
הפרלמנטרי שבו הועברה הצעת־החוק לוועדה.

*^ 4נ שי היחידדדלחקירות־הונאה
במטה הארצי במישטרה זכו
בשבועות האחרונים לתיגבור רציני.
מפכ״ל המישטרה, אריה איבצן,
התחיל לפקוד את מישרדיו של בנימין
זיגל, בתל־אביב, לעיתים תכופות. הוא
מגלה עניין בדרך עבודת היחידה,
באופן ניהול־החקירות ובקשיים
שעימם מתמודדים החוקרים.
ביקוריו של הרב־ניצב מתקבלים
כשימחה. החוקרים מקווים כי אחרי
שאיבצן למד מקרוב איר מתנהלים
העניינים ביחידה, הוא יאפשר להם
להמשיך בחקירת תיק שכמוהו לא
טופל שם כבר זמן רב.
המדובר בתיק שבו קיים חשד כי
שר־העבודה־והרווחה, אהרון אוזן,
קיבל שוחד תמורת טובות־הנאה,
בתקופה שהיה עסקן מרכזי במיפלגת
העבודה ואחר־כך שר־החקלאות
מטעמה, בשנת . 1975
כדי לוודא או להפריך את החשדות,
חייב צוות־החקירה לשאול את השר
כמה שאלות. אך מכיוון שהמדובר
באישיות ציבורית חשובה, ממתינים
החוקרים למוצא פיו של איבצן.
תעודות במרתף־הבגק

^ פרשה הפתלתלד! מקשרת את
1 1אוזן, ממושב גילת שבנגב, עם
אחד נתן חובב, ממושב שתולה שבגבול
הלבנון.
לדיברי המישטרה, בשנת 1975
הילווה חובב לאוזן סכום של 43 אלף

ונדחו באדיבות. קציני־המישטרה
בצפון סגרו את התיקים נגד חובב.

הפתיל, החבית
והצמדת

אזרח נעצר בחשד שנתן
שוחד דשר -אך השר
לא נחקר כרד בפרשה זז

^ ריבי הידר לשעבר של הוועד לא
נואשו, ופנו ליחידה־לחקירות־הונאה
במטה הארצי.
הפנייה הראשונה היתה לפני
כעשרה חודשים. אך גם כאן טופל
התיק בעצלתיים, עד שצוות־החקירה
שם שוב את עינו בחומר, והבין מה הוא
צופן בחובו.
בצוות־החקירה הנוכחי נכללים
משה פרידמן, שהוא מתמחה במישפ־טים,
משה פישמן, חשבונאי שטיפל
בעבר בחקירת פרשת אהרון אבד
חצירא, ומשה אבלין, עורך דיו שעלה
ארצה מדרום־אמריקה לפני כמה שנים.
חובב הוזמן לחקירה ונעצר
בתחילת השבוע שעבר. בסוף השבוע
הוא הובא לבית־מישפט־השלום
להארכת מעצר. בחלל אולם־המישפט,
שבו ישבה השופטת נעימת־ההליכות
ורדינה סימון, לא הוזכר במפורש שמו
של השר, אלא דובר על אישיות
ציבורית בכירה.
צוות־החקירה נוהג בתיק במישנה־זהירות.
עתה התחילו אנשי היחידה
להתעורר לחיים. ברור להם, שהחומר
המצוי אצלם הוא פתיל שיכול להצית
חבית של חומר־נפץ פוליטי אדיר, ולכן
הם חוששים שצמרת המישטרה תדאג
לכבות את הפתיל מהר ככל האפשר.

ההלוואה שר
לירות. ששוויים מוערך ב־ 8,5אלף
דולר.
הכסף שימש לקניית רהיטים
וחרסינה לווילה של אוזן במושב
הדרומי. אוזן וגם חובב מודים בכך.
אך דרך העברת הכסף היתה מוזרה
ביותר.
באחד מימי שנת 1975 הגיעו
לתל־אביב חובב, שהיה יושב־ראש ועד
המושב והאיש החזק בשתולה, והגיזבר
שלו. חובב ביקש מהגיזבר שיילך
לחנות מסויימת בתל״אביב ויקח
מבעליה סכום של 25 אלף לירות.
הגיזבר הממושמע ניגש למקום
שאליו הופנה, קיבל את הכסף
במעטפה, אך מכיוון שחשש להחזיק
סכום גדול כל־כך בכיסיו, פנה לסניף
בנק לאומי.,שבו היה לו חשבון,
והפקיד את הכסף בחשבונו האישי.
למען הדיוק: הוא הפקיד 24 אלף
לירות, ואלף אחר השאיר לעצמו
כדמי־כיס. המישטרה, אגב, איתרה
במרתפי״הבנק העתק של אישור־ההפקדה.
אחרי
כמה ימים שוב שלח חובב את
הגיזבר לתל־אביב, הפעם לחנות רהיטי
מרס. שם שילם הגיזבר סכום של
עשרת אלפים לירות עבור רהיטים
שנועדו לאוזן. את ההפרש שהופקד
בחשבונו — 14 אלף לירות — העביר
לחובב.
גם על שתי פעולות אלה יש
למישטרה הוכחות מתועדות.
מקורבי חובב במושב העלו השבוע
גירסה חדשה לגבי מקור הכסף. הם
טענו שחובב קיבל בתל־אביב את כספו
של אוזן עצמו, ובכסף זה ביצע עבור
השר את הקניות הדרושות. אך מכיוון
שהשר מודה שקיבל הלוואה, לא ברור
איך תחזיק גירסה זו מעמד.
שאר הכסף, שניתן כהלוואה לאוזן,
שולם במקומות שונים בגוש־דן תמורת
ריהוט וצייוד אחר, שהועבר לבית אוזן
בדרום.
מדוע עזר חובב משתולה לשר־החקלאות
ממושב גילת?
חובב ואוזן הם חברים טובים, כך גם
מאשר השר. במשך שנים רבות היה
חובב מקורב למיפלגת־העבורה.

בבחירות האחרונות, לעומת זאת, הוא
סייע לתמ״י, שאליה עבר אוזן
מהעבודה.
ב־ 1974 המליץ אוזן למנות את
חובב לתפקיד נציג תנועת־המושבים
במינהל מקרקעי־ישראל. המזכיר
הכללי של תנועת־המושבים היה אוזן
עצמו.
אחר־כך מונה אוזן כשר־החקלאות
בממשלת המערך.
המישטרה חושדת שאוזן התערב
באחרונה, בדרך מיניסטריאלית, בדבר
מתן זכויות שהיפלו לטובה את חובב,
כבעל מיפעל לעיבוד שבבי בעיירה
שלומי שבצפון־הארץ. חובב הוא
הבעלים והמנהל של המיפעל, המייצר
את תוצרתו למישרד־הביטחון. המיפ־על
פועל כשנה וחצי.
מיפעל זה מתחרה במיפעל
שתולפלן, הנמצא במושב שתולה,

ושעליו יש לסוכנות היהודית בעלות
חלקית. עד אמצע 1981 היה חובב
מנהל שתולפלן. חובב הושעה
משתולפלן אחרי חשיפת אי־סדרים
חמורים.
השאלה המתבקשת היא, מדוע
נעצר חובב רק היום, שמונה שנים
אחרי העבירה שביצע, כביכול?
התשובה נעוצה במצב הפנימי
במושב, הנמצא במחצית הדרך שבין
ראש־הניקרה ומטולה.
בשנת 1975 התערב אוזן לטובת
חובב בעניין קבלת חברים למושב.
וחיזק מאוד את מעמדו של חברו
במקום.
אחרי מהפך ביחסי־הכוחות בשתו־לה,
נכנסו יריביו של חובב למישרדי
הוועד וחשפו מיסמכים שונים, ביניהם
קבלות משנת ,75 עליהם מופיע לצד
שמו של חובב גם שמו של אוזן.

מופתעים מהמימצאים, פנו בני־המושב
לתחנת מישטרה בצפון הארץ
העולם הזה פנה לשר אהרון אוזן
וביקש את תגובתו לפרשה. אוזן אישר
שהוא וחובב הם חברים טובים. .לקחתי
ממנו הלוואה והחזרתי לו,״ השיב השר,
כשנשאל אם אכן הילווה לו חובב כסף.
לדיברי אוזן, הוא החזיר את הכסף
במהלך השנים 6־ . 1975 על השאלה אם
יש בידו רישום כלשהו על ההלוואה
ועל החזרתה, הסביר שר־העבודה־והרווחה
שהוא לא מצא לנכון לנהל
רישום, כי המדובר היה בהלוואה מאדם
פרטי.
מתוך הנחה שאוזן אכן דובר אמת,
יש לציין שתי עובדות נוספות. ראשית,
בתקופה מסויימת בהיכרות שבין
השניים, עבד חובב כשכיר בתנועת־המושבים,
ואוזן היה למעשה הבוס
שלו: שנית, בית־המישפט העליון כבר
פסק, שמשמעותן של הלוואות בתנאים
הדומים לאלה שתוארו בפרשת אוזן
היא שוחד.
אוזן לא טען — וכמוהו גם חובב
— שההחזר נעשה צמוד למדד ונשא
ריבית.
בכל מיקרה, מן הראוי היה שפרשה
כמו זו שנחשפה תיחקר ביסודיות על־ידי
המישטרה, גם אם עברו שמונה
שנים בערך מאז בוצעה, כביכול,
העבירה. על אחת כמה וכמה כשמדובר
בשר בממשלה, שתנועתו מהווה גורם
קואליציוני כבד־מישקל.
עתה עומדת החקירה בשלב
הקריטי שלה. להעולם הזה אמר אוזן,
שעד עתה לא פנה אליו איש לבקש
ממנו הסברים לגירסה שנתנו חובב
ואנשיו לחוקרים.
אם הבכירים במישטרה, בעיקבות
לחץ של הדרג הממשלתי, יעדיפו שלא
לשאול את אוזן את השאלות
המתבקשות — יוכיח הדבר שהמימסד
הנוכחי עושה כל מאמץ לסגור את
תיקי בכיריו.
אם המפכ״ל ואנשיו יגלו את
אומץ־הלב הציבורי הדרוש, ייתכן
שמאיימת על תמ״י פרשת אבו־חצירה
חדשה.

בך ציון ציטרין
במדינה העם
חיזר אינו מדיני 1ת
ישראל מתקדמת במהירות־שיא
לאינפלציה של סס 500
לשגה. לבהן־אורגד עלול החיוך
לעבור במהרה
יגאל כהן־אורגד עמד בכנסת חסר־אונים.
לא היה לו הרוב הדרוש כדי
לחוקק הצעות־החוק שהוא מעוניין
בהן, ושמטרתן היא להוריד את רמת־המיחייה
של מרבית הציבור — מלבד
שיכבת־העילית, שהליכוד בכלל וכהן־
אורגד בפרט מעוניינים ביקרה.
בכנסת לא היה זה אלא כישלון
טכני. יש רוב לקואליציה, ובסופו של
דבר יגוייס רוב זה של בטלנים
ונעדרים־כרוניים, ,כדי להרים את
הידיים.
אך המעמד סימל את מצבו של שר־האוצר
החדש במדינה כולה.
מדחום מבהיל. כהן־אורגד
החייכני התקבל על־ידי הציבור
כשימחה. אחרי יורם ארידור החמוץ
נראה כאיש חדש ושונה, מומחה,
טכנוקראט, אדם היודע מה לפניו,
המוכן לעשות מה שיש לעשות,
ובדרכי־נועם.
אך פופולריות זו, שבה זכה כהך
אורגד בימיו האשונים — בדיוק כפי
שזכו בה בשעתו שימחה ארליך, ייגאל
הורביץ ויורם ארידור — מתנדפת
במהירות־שיא.
תוך שבועות מעטים התברר גם
לציבור הרחב כי לכהן־אורגד אין דרך
חדשה, רק חיוך חדש. ואין די בחיוך
כדי לפתור את בעיות הכלכלה
הישראלית.
לגבי הבעיות המרכזיות של המשק
אין לכהן־אורגד דיעה שונה מזו של
קודמיו. הוא בעד המשך ההרפתקה
היקרה בלבנון, בעד הגברת ההתנחלות
הבולעת הון, בער קיום הפריווילגיות
של שיכבת־העילית וסיבסוד העשירים.
הוא לא עשה דבר וחצי דבר נגד
ההון השחור, המשמן את גלגלי
האינפלציה. הוא לא נגע אף בגורם
אחד מגורמי האינפלציה.
לגבי האזרח הפשוט, האינפלציה
היא הסמל העליון של הכישלון. קל
לראות אותה, כי האינפלציה מתגלד
בערכים ברורים. המיספר החודשי של
מדד־יוקר־המחייה הפך בעיני הציבור,
מדחום למחלה כולה.
השבוע היה ברור כי האינפלציה
השנתית עברה את הגבול של ,20096
ולדברי כלכלנים רציניים היא
מתקדמת במהירות ל־ ,50096 כפי!
שניבא ארידור זה מכבר בשיחותן
פרטיות.
למערך או לברוקלין? האזרח
לא היה זקוק למדד כדי להראות לו
שמשהו חמור מאוד קורה סביבו.
הגזירות ירדו עליו כמטר. השחיקה
של שכר־השכירים הגיעה לממדים
ששום תוספת־יוקר שיגרתית או
״מיקדמה״ אינן מסוגלות עוד
להדבירם — מה גם שעסקים רבים לא
יוכלו לעמוד בעליה זו מבלי להתמוטט
ולגרום לאבטלה המונית. ביטול חינוך־
חובה־חינם, סגירת שערי־הארץ על־ידי
מס־נסיעות גבוה, העלאת עמלות־הבנקים
ועוד ועוד יצרו בארץ מצב־רוח
של בהלה והישרו דיכאון.
אם יידרדר המצב — דבר שנראה
השבוע כבלתי־נמנע — עלולות
להיות לכך תוצאות שיחרגו בהרבה מן
התחום הפוליטי הפנימי. מצביעי־הליכוד
לא יעברו למערך, אלא
לברוקלין. העליה נפסקה למעשה
מזמן, מלבד קומץ תימהונים(וביניהם
מיספר רב של קנאים לאומנים
מטורפים) .אך הירידה מן הארץ אינה
קפואה, והיא עלולה להגיע לממדים
קטסטרופליים, כאשר נשחק האזרח
בין הפטיש והסדן — הפטיש של
הכתישה הכלכלית והסדן של
מילחמת־גצח.
(המשך מעמוד 113

בכד פעם ש הב הל ה אוחזת בציבור ההורים,
נמצאים פוליטיקאים מובטלים הקופצים עד המציאה
התל ינני יודע אם אמנון לין הוא הגרוע שבחברי־הכנסת.
\£ההתחרו ת על תואר זה גדודה מדי. בין כל
הרייסרים והשמייסרים, קשה לקבוע מי האלוף. ניתן
רק לומר כי אמנון לין מתאיס לכנסת הזאת, כפי
שהכנסת הזאת מתאימה לו.
השיטה היא פשוטה: לא לעסוק בעניינים האפורים והחשובים,
שיש להשקיע בהם מחשבה ועמל, ושלא יזכו בשום פירסומת מפי
כתבי״כנסת רדודים וציניים. תחת זאת לעלות על כל עניץ חולף,
שבעזרתו ניתן ״לחטוף כותרת״ .לשלוף תמיד מן המותן, כי אין
זמן.

במערב הפרוע, הראשון ששלך: את האקדח נשאר
בחיים. בכנסת הפרועה, הראשון המפרסם את
ההודעה, אווילית ככל שתהיה, הוא הזוכה ככותרת.
אנשים אלה משגשגים באווירה של היסטריה ותבהלה. כאשר
פושטת בציבור פאניקה, שובת ההגיון, וחברי־הכנסת מהסוג הזה
יודעים כי ההגיון הקר הוא אויבם העיקרי. הם עולים על כל גל
עכור של שינאה ופחד, כפי שרוכבי־הגלשנים עולים על גלי־החוף.
לפעמים זהו גל קטן, המאפשר לחבר־הכנסת לרכוב על
הכותרת במשך שעה־שעתיים. לפעמים זהו גל גדול, שניתן
לרכוב עליו במשך שבועות וחורשים.

המתנדב

בנפשו של אדם הדוגל בעונש־מוות, ולא חשוב נגד מי ובגלל מה.

יש פסיכולוגים הסבורים כי זהו כמעט תמיד סימן
למופרעות נפשית.
הוא מעיד על קיומם של דחפים תוקפניים עמוקים
בתת־ההכרה של הדורש עצמו. התביעה להוציא־להורג פושעים
משמשת עילה לפרוק מיטען של אלימות כמוסה, שאינה נופלת
מזו של הרוצח, שאותו מבקש האיש להרוג. הרוצח פורק את
אלימותו במעשה אנטי־חברתי. שוחר עונש־המוות מבקש להשיג
זאת ״בשם החברה״ ,הוא מעין פושע הפוך.
יש אגשים הדורשים עונש־מוות כל שני וחמישי, ודיוקנם
הפסיכולוגי גלוי לעין. כמו זה של עורך ידיעות אחרונות, הרצל
רוזנבלום, שליבו מתחמם בחשבו על עץ־תלייה מלבלב. אך יש
אנשים מן היישוב, הנראים כהתגלמות ההומאניזם והליברליזם,
אנשים מאוזנים בכל ימות השנה, אשר לפתע פורץ מהם פרץ כזה,
המגלה רבדים עמוקים וכמוסים.
למשל: אמנון רובינשטיין, שתבע פעם עונש־מוות ל־

אנחנו מאשפזים בני־אדם הנושאים מחלה קטלנית ומדבקת.
איננו הורגים אותם. אנחנו כולאים נהגים קטלניים, המסכנים
בקלות־דעת חיי ילדים בכביש, ושמיספרם גדול לאין שיעור יותר
מאשר מיספר סוטי־מין.

הוא תובע עונש־מוות.

מניין היחס השונה לסוטה־מין דווקא?

האם אנחנו רוצים לרדפו עד מוות, מפני שהעז לקרוא דרור
לתשוקות המכרסמות גם בתת־ההכרה שלנו, כפי שטוענים כמה
פסיכולוגים? האם השינאה והפחד שהוא מעורר בנו הם, בעצם,
שינאה ופחד מעצמנו? האם היינו רוצים בעצם להעניש את עצמנו
בעונש הנורא שאנחנו רוצים להטיל עליו?

נפש אדם מי יידע?

אבל אפשר ואפשר לדון במעשיהם של חברי־חבר־הכנסת
אמנון לין, הראשון שהציע שוב עונש־

ח״כ אמנון לין: מי מוכן לתלות!

איש כזה זקוק לפירסומת. מניין משיגים אותה? הכתבים
מכירים את אמנון לין, ויודעים שאינו ענק אינטלקטואלי. השיטה
היא לעלות על גל חדש ומבטיח, לפני שמישהו אחר. מספיק
לתפוס עליו טרמפ, שהרי ההתחרות רבה.

הפשע החיפאי היה אידיאלי למטרה זו.

לין הוא חיפאי. כאשר כדאי לרכב על גל של פאניקה ושינאה,
הוא מומחה. אין קל מאשר לדרוש עונש״מוות ל״פושעים״
ול״מחבלים״(לגביו אין הבדל) .ההצלחה מובטחת. לכל הפחות
יתפוס כותרות ויגיע לטלוויזיה באותו היום. ואם יאיר המזל, ניתן
לרכוב על כך לאורך ימים.

ואכן, זה הצליה. אמנון לין הופיע בטלוויזיה,
השמיע את דיברי־ההבל שבפיו, יעקב אחימאיר
שלח בו מבטי־הערצה מעיניים עגולות, וכל ההורים
המבוהלים ברחבי הארץ נוכחו לדעת בי הנה קם׳ להם
גואל ומושיע, תליין מתנדב לכל בני־המן.
ס ינני רוצה לבטל לגמרי את האפשרות המחרידה שאמנון
\4לין אכן מאמין בדיברי־ההבל האלה, ושלא נועדו לצורכי
פירסום־עצמי בלבד.
קיימים בעולם מהקרים פסיכולוגיים רבים על המתרחש

יש לא יודה בכך שהוא תומך בעונש־מוות מפני שזוהי
>£הדרך היחידה שבה הוא יכול להרוג ולרצוח — בעקיפין —
בדרך שתהיה מקובלת על החברה (מחוץ לשדה־הקרב, כמובן).
איש לא יודה גם בכך שהוא פועל מתוך תשוקה פרימיטיבית
לנקמה, או שהדבר עוזר לו להתגבר על היצרים האנטי־סוציאליים
הרוחשים בתת־ההכרה שלו עצמו.
הנימוק מתיימר לרוב להיות הגיוני: שזוהי הדרך היחידה
להרתיע רוצחים כאלה.
כפי שאמר אמנון לין :״אם עונש־המוות ימנע רק מיקרה אחד
של רצח ילד״...

מה הטעם בהריגת איש כזה? זה לא ירתיע אותו,
כי הוא מעבר לכל הרתעה. ואם המטרה היא למנוע
ממנו לחזור על מעשיו המחרידים, די בכליאתו או
באישפוזו במוסד מתאים.

מבחינה זו אין הבדל בין מוכר־החמוצים האגדתי בשוק
מחנה־יהודה ובין גברת כבודה בשכונת־דניה העשירה במרומי
הכרמל. יצרי־אדם שווים בכל מקום.
אי־אפשר להתווכח עם תבהלה. אפשר רק לקוות שתעבור
במהרה, עם מציאת האשם לפשע, ושאז יחזור ההגיון לבתי־האב
הנרגשים.

אם הרוה משתנה, אמנון לין משתנה. וכבן הגזע
החדיט של פיראטים פוליטיים, הוא יודע תמיד מניין
נושבת הרוח.

אילן גדל בשכונת דניה.

דיברי־הבל גמורים.

^ חיפה אירע פשע מחריד. ילד משכונת דניה נרצח בנסיבות
^ מז עז עו ת במיוחד.
כאשר קורה דבר כזה, אוחזת הבהלה בציבור ההורים. זה טיבעי
לגמרי. מי שיש לו ארבעה ילדים ברחוב, אינו יכול לחשוב
בקור־רוח על האפשרות שפושע־מין מסתובב בחוץ ושוחר לטרף.
הוא מתקומם. הוא רוצה להשיב מילחמה.שערה. הוא מחפש
פיתרון קל ופשוט. הוא רוצה לפרוק את ריגשי התיסכול והזעם
שהצטברו בליבו.

כך או כך, ההיסטריה האנטי־ערבית, הסיפורים על
.,מחבלים״ ,וסתם זעם על פישעי־מין מפחידים מהווים
קרקע־צמיחה נוח לעצי־תלייה.

פושע־המין, המבצע מעשים ברבאריים המקוממים את כולנו
עד למעמקי הלב, הוא אדם חולה. אילו היה להגיון שליטה כלשהי
עליו, לא היה כלל מבצע את פשעיו.
גבר האונס ילד או אשה, תוך התעללות סאדיסטית או תוך
ביצוע רצח, חי בגיהינום פרטי משלו. כל חייו הוא רדוף על־ידי
תשוקותיו האפלות, שאין להן מוצא לגיטימי. הוא חולה בנפשו.

כל זה מבחיל למדי. אך כמציאות הישראלית, אלה
הם כללי המישחק הפוליטי.

אחרת. הוא עבר כבר את רובן, משמאל לימין ומימין לשמאל.
את ררכו התחיל כאיש השומר הצעיר. אחר־כך נשא לאשה את
בתו של אבא חושי הכל־יכול, הרודן של חיפה. הוא עבר למפא״י.
משם הגיע לרשימה הממלכתית (או למרכז החופשי. מי זוכר?)
ומשם לליכוד. מן הליכוד פרש וחזר למיפלגת־העבודה. והיד•
עדיין נטוייה.

כאלה במזיד, למען המטרה המקודשת. סתם בני־אדם נתפסים
לעלילות כאלה מתוך מניעים אטאוויסטיים, שאינם מודעים להם.

״מחבלים״ .או אמנון גולדנברג, שתבע עונש־מוות לסוטי־מין. או
שבח וייס, שתבע עונש־מוות נגד פושעים אלה או אחרים:

ואם הומאניסטים מדופלמים כאלה נדבקים
בהיסטריה — מה נלין על אמנון לין?
ך• עתה למיקרה הנורא של רצח דני כץ.
1ברגע שאני כותב דברים אלה, איני יודע מי ביצע את הפשע.
אני יכול להשתמש רק בהגיון.

ההגיון אומר שזהו כמעט לבטח מעשה של
סוטה־מין.

עד שנתפס האשם, אי־אפשר לקבוע זאת בוודאות של 100
תמיד יכול להיות חריג בכיוון זה או אחר. אך הייתי אומר שיש כאן
סבירות של 90?!.שאכן זהו פשע מיני.
סטייה מינית אינה קשורה בלאום, בדת, בגזע או בעדה. בכל
ציבור יש אחוז מסויים, שווה פחות או יותר, של פושעי־מין
פוטנציאליים. משום כך ניתן להניח כי הרכב ציבור פושעי־המין
בישראל מקביל להרכב האוכלוסיה הכללית במדינה.
אם כן, יש סבירות של כ־* 85 שהפושע הוא יהודי, ושל !159
שהפושע הוא ערבי. ההיסטריה האנטי־ערבית שפשטה במדינה
בעיקבות הרצח, ושלובתה על־ידי קציני־מישטרה מסויימים כדי
להסיט את זעם ההמון ממחדלי המישטרה עצמה, אין לה יסוד
הגיוני. היא מזכירה את שיטות המישטרה ברוסיה הצארית.
למרבה הצער, גם היסטריה לאומנית כזו אינה בלתי־רגילה.
כאשר מתרחש פשע מחריד בארץ כלשהי, נוטים האזרחים
הנסערים להטיל את האשם קודם כל על ״הזר״ ,על בני מיעוט
לאומי או רתי כלשהו. זה היה אחד ממקורותיה של עלילת־הדם
הנוראה, שקיפחה את חייהם של יהודים כה רבים. זה היה גם מקור
העלילה שהצוענים חוטפים ילדים. קשה לארם להשלים עם
העובדה שפושע־המין הוא איש כמוהו, בן השכן.
ניאו־נאצים מסוגו של רפאל איתן יכולים להמציא עלילות

ף* ל אלה הן השערות פסיכולוגיות, ויכול אדם לקבלן או
*לדחותן.

אך חייב אדם להכיר בסטאטיסטיקה.
בארצות־הברית הונהג עונש־המוות מחדש בכמה מדינות, אך
נשאר פסול במדינות אחרות. מבחינה סוציולוגית, אין הבדל בין
שני סוגי המדינות. זוהי אותה החברה האמריקאית, בעלת אותן
הבעיות.

הסטאטיסטיקה מוכיחה שמיספר הפשעים,
ופישעי־המין בכללם, אינו נופל במדינות שבהן
קיים עונש־המוות, לעומת המדינות המסתפקות
בעונש מירכי של מאסר־עולם. אם יש מגמה, היא
הפוכה.
אם בכלל יכול עונש־המוות להשפיע על פושע מסוג זה,
ההשפעה תהיה הפוכה. בהתפכחו משיכרון תאוותיו, אחרי שביצע
את זממו בקורבנו, עלול פושע כזה לחשוש מפני האפשרות
שהקורבן החי יכול להובילו אל הכיסא החשמלי. זה עלול להיות
נימוק נוסף לרצח הקורבן.

דבר אחד ודאי, ומוכח על־ידי כל מהלך ההיסטוריה
האנושית: עונש־מוות אינו מועיל במאומה.
^ ל זה הגיוני. אך יש נימוק שהוא מעבר להגיון.

^ באיזו מדינה אנ חנו רוצים?
העובדה שאין בישראל עונש־מוות הוא אחד מסימני ייחודה.
זהו דגל זהב, המתנופף מעל כל מעשינו, הטובים והרעים.
היום שבו בוטל עונש־המוות כמעט לגמרי, בהצבעה מצפונית
ובאווירה של התרוממות״הרוח, היה יום־חג לישראל.

בכל תקופת קיומה של המדינה, הוצא להורג באקט
של המדינה רק אדם אחד ויחידי: אדולן! אייכמן. גם
זוהי עובדה, המעוררת כבוד למדינה בכל אתר ואתר.
האם נוציא להורג בתאי־גאזים, כנהוג בכמה ממדינות
ארצות״הברית? או בתלייה, כפי שנתלו עולי־הגרדום של
המחתרת העברית?

האם נגריל את תפקיד התליין בין אמנון לין ושבח
וייס, בין אמנון גולדנברג ואמנון רובינשטיין?

ייאיי 1 1 1 ^1־ י י

* י 1 1 =1י

הנשק הסודי שר מתנגדי שרון:

״ ייי 3ה 1
1ת בנ ״ו
לא הבין.
בגין, שהעריץ את אנשי ״צבא־ישראל״
,קנה את הסיפורים. שרון
ואנשיו קיבלו אישור לכל הרפתקה
ולכל חריגה. הם לא הסתפקו בהישגם
ונהגו לספר על ״חידלון־האישים״ של

פנסיונרים הצופה על דיר-
יאמין.
המדינאי הקשיש, שחי כל ימיו
בצילם של זאב ז׳בוטינסקי ודויד
בן־גוריון, ושאף לסיים את הקאריירה
הציבורית שלו כשהוא בפיסגה, מצא

ומנהיגי הליברלים הוכיחו — למי
שהיה זקוק להוכחה כלשהי — את
עליבותם מבחינה פוליטית ואנושית.
מודעי, פת וכל השאר סירבו אף
להוציא הודעת גינוי נגד האיש,
שהישווה את מנהיגם המת למשתף־

ציפוו: לא יונה, אבי או״ב של שוון
סקני חרות התייחסו לשר־
^/התיקשוהת, מרדכי ציפורי, עוד
לפני שנה כאילו היה מצורע פוליטי.
ציפורי הוא אומנם איש־אצ״ל ותיק.
זמר נהדר של שירי־מחתרת, ואף תומר
נלהב בהתנחלויות בגדה וברצועה. אבל
הוא בכל זאת נתפס כ״מתוך.
לעויינות כלפי ציפורי היו שתי
סיבות חשובות: איבתו האישית
לשר־הביטחון דאז, אריאל שרון.
ו״ההלשנה״ שלו על יצחק שמיר,
שהביאה למימצאים חמורים מאוד,
מבחינה מוסרית, נגד שר־החוץ, שבחר
להתעלם לחלוטין מהמידע המוקדם
שסיפק לו ציפורי על זוועות צברה
ושאתילא.
שינאתו של ציפורי לשרון לוותה
בהתנגדות גלוייה של השר הזוטר־יחסית
למהלכים הרפתקניים רבים של
שרון לאורך כל תקופת מילחמת־הלבנון.
לציפורי יצא שם של ״יונה״,
ודי היה בכך כדי לפסול אותו בעיני
רוב חברי מרכז תנועת־החרות.
עיתונאים, שסיקרו את ישיבות
המרכז, נהגו לספר על מבטי־האיבה
שהופנו כלפי ציפורי, ואף על קריאות־גנאי
בנוסח ״מערכניק״ ו״סוכן (עזר)
וייצמן״.

באווירה כזאת עוד העז ציפורי
להעיד נגד שמיר בוועדת־כהן, והכל
סברו שהאיש פשוט גמור.

איש לא חלם, שבסוף 1983
יהיה ציפורי חבר בכיר ובעל־השפעה
לא־מבוטלת בממשלת
יצחק שמיר, ואף מועמד להחליף
את יורם ארידור בתפקידו
בידר מזכירות תנועת־החרות.

הריה
הרעה
^ ש לכך הסבר פשוט. אין לדבר על
שינוי יוני כלשהו בהשקפות
הרווחות בתנועה, מה גם שתדמית
היונה, שיצאה לנץ קיצוני כמו ציפורי,
היא ממש מגוחכת.
לעומת זאת נהנה ציפורי, באורח
ישיר, מגל השינאה החדש, הכללי
כמעט, כלפי אריאל שרון.

מקורביו של מנחם בגין, בני
מישפחתו, ואף רבים מאנשי-
שמיר, מאשימים אותו בגלוי
ב״אסוך שפקד את מנהיג־חרות
וראש־הממשלה־לשעבר.
רוח רעה זאת, כלפי שרון, חדרה גם
לעסקנים מהדרג השני והשלישי,

שוון ואשתו בכינוס ותיקי אצ״ל: נטע זו בתנועת החוות
בגין לכל עדת־החנפים של שרון,
שהיתה אז ענקית. בגין היה בנסיגה
אישית, פוליטית ובריאותית, ולא יכול
היה להתגונן מול ה״מצביא״ שרון,
שהלך אז מחיל אל חיל.
אין לתמוה, לכן, שפרשת צברה
ושאתילא, הכישלונות במילחמה,
אי־השגת היעדים, הגילויים על
תרגילי הולכת־השולל של שרון,
קורבנות החינם של ההרפתקה — כל

את עצמו בתהום. הוא, וכל חם־יו
הקרובים. מאמינים בכל ליבם שכל
זאת עלתה לו. בעטיו של שרון.

**שקיפים

לעי.

בפומבי

אובייקטיביים

^ /ע שויי ם לטעון שבגין עצמו איננו
חף־מפשע. המילחמה נגד אש״ף נועדה

פעולה עם הנאצים.
ח״כ אריאל ויינשטיין אמר
להעולם הזה, ששתיקה זאת ביטאה
בוז להשמצות נגד ארליך, אך גירסה
זאת איננה משכנעת במיוחד. ארליך
פשוט כבר אינו יכול לעזור לליברלים,
כביכול, בקריירה שלהם, ואילו שרון
עודנו חי. זהו כל ההסבר, היתר —
תירוצים.
אבל פחדנותם של הליברלים אינה

מעמד־ 1שר 1זשוו מרדכי ציפורי בחרות, שהתערער מכני שנחשד 71 שום־מה
כיונה, התחזק רנתע 3 -ההתנגדות ישוון מקינה את נר הדרגים הגבוהים
ציפורי היה בודד. מנחם בגין נהג בו,
מאז ומתמיד, בזילזול בוטה, אבל הניח
לו להתגרות בשרון. אחרי הכל,
בקבינט החובבים של בגין היה ציפורי
המומחה היחידי לנושאי־ביטחון, מחוץ
לשרון עצמו.
בגין, שכבר התחיל לקלוט ששר־הביטחון
שלו הוא ״שקרן חולני״ ,היה
זקוק למה שהרופאים קוראים ״דיעה
נוספת״ .בלית ברירה הוא השתמש
בציפורי, שחרף הפשטנות שלו הוא
מומחה בעל שיעור־קומה לענייני
ביטחון.
ציפורי ידע להוציא את שרון הרתחן
והבלתי־סובלני מכליו. מומחים, שנכחו
בישיבות ממשלת בגין, סיפרו להעולם
הזה שאריאל שרון היה ממש משתולל
לשמע הערות־הביקורת של ציפורי.
שרון דאג, כמובן, להוציא את ריבתו
של ציפורי, ואנשיו דאגו ליצור
לשר־התיקשורת תדמית של ״תבוסתן״
,הפועל בשירות המעיר.

המאיישים את מרכז־התנועה. שרון
עדיין פופולרי בסניפים, אבל גם לשם
מחלחלת. לאט־לאט, הבשורה מקריית
בן־גוריון בירושלים ומצודת־זאב
(ז׳בוטינסקי) בתל־אביב:

שרון אשם! הוא ״הרג״ את
בגין, סובב אותו בכחש, ביזה
אותו בכל מקום, לעג לו בפומבי
על פיסגת-הבופור, מוטט אותו.
שרון אינו אלא מפא״יניק־לשעבר,
נטע זר, שבא לתנועה
מבחוץ, שהעז לצעוק על בגין
בישיבות-הממשלה, לספר לעיתונאים
שמנהיג-חרות, משולל
העבר הביטחוני, איננו מבין
דבר בנושאי-ביטוזון.
הוא ואנשיו, אלי לנדאו ואורי דן,
״סיבנו״ את ה״פולני״ ,שנראה בעיניהם
כהתגלמות היהודי הגלותי חסר־השורשים,
הביאו לו מפות צבאיות
מסובכות, מעוטרות בחיציס ציבעו־ניים,
ו״ריווחו״ לו במינוח צבאי, שאותו

אלה החליאו את בגין, מילאו אותו
בריגשות נוחם, אשמה, אפילו שינאה
עצמית.
בגין נתן לשר־הביטחון שלו רישיון
להשתולל, הפקיד בידו את מכונת־המילחמה
הארירד״ את תקציב־הביטחון
העצום. הוא קיווה לענבים
ראש־הממשלה
ביאושים. ויעש לשעבר רצה ניצחון קל ומזהיר,
מילחמה דה־לוקס כמעט חסרת
קורבנות, שתסתיים בהסכם שלום
פומבי, טיקסי ומפואר, ואולי אף
פרס־נובל נוסף. שרון הבטיח לו את כל
אלה, ויותר.

תחת זאת זכה בגין במיל־חמה
מיותרת, בישלת מבחינה
צבאית, נעדרת הישגים מההיבט
המדיני, מאות הרוגים
ואלפי פצועים, חרפת־עולם ב
מחנות-הפליטים, שהורידה את
בגין מהאולימפוס של קמם•
דייוויד והחזירה אותו לדירת־

להבטיח יעד בגיניסטי מובהק, את
כינונה של ארץ־ישראל השלמה
והכחדת הפלסטינים כשותף כפוי
למשא־ומתן. בגין הוא אחד מיוזמיה
המובהקים של הפלישה, והגן עליה
במיטב כושרו הרטורי.
זה נכון, כמובן, אבל מדובר במה
שאחד־העם כינה בשם ״אמת ארכיאולוגית״
,העובדות עצמן. אין להן
חשיבות מכרעת .״האמת ההיסטורית״,
כלומר העובדות בתוספת המיתוסים,
היא ששרון אשם בכל, ושמנחם בגין
נפל קורבן לתעלוליו של איש לא־ישר
ולא־אמין.
כל צמרת חרות מאמינה בכך, או
מעוניינת, מסיבות פוליטיות, להפיץ
גירסה זאת לכל דורש.
שרון מנסה, אומנם, להחזיר
מילחמה שערה, אבל מצבו אינו קל.
פצצת הסירחון שלו נגד שימחה ארליך
המנוח העלתה חרס.
קמה, אמנם, סערה בכוס־מים,

מוכיחה ששרון הצליח. שרי־חרות
והח״כים הבולטים שלהם סירבו לתמוך
בשר־בלי־תיק. איש לא הצטרף
לתביעותיו לוועדת־חקירה בעניין
התערבות השגריר סמואל לואיס
בנושאים ישראליים פנימיים. ציפורי
אף לעג לו בגלוי ודיבר על הצורך
לחקור את מעשיו של שרון עצמו בעת
הפריצה לביירות.
לשונאיו של שרון היתה עדנה,
והקואליציה נגדו בצמרת חרות היא
רבת־עוצמה.

החשש העיקרי של מתנגדיו
הרבים הוא, מפני הפופולריות
הרבה של שרון בסניפים. לכך
נועד הנשק הסודי, שבשבועות
הבאים ישמעו עליו יותר
ויותר: תפקידו של שרון
בהתמוטטותו של בגין.
חיים ברעם

במדינה
(המשך מעמוד )10
מדיניות שירותי הקונסול
כיצד לפעול
נו.ד שר־ההכגה
בעזרת ראש־העיריה
הידיעה בדבר מאמץ ישראלי
ממוסד ומאורגן לפגוע בשר־הביטחון
האמריקאי קספר ויינברגר ולהביא

מי הוא הפרופסור יעקב שסקיז, שנקרא
במפתיע ל טפל במנחם בגץ ערב מעברו?

וח־ונא שמינו בבג! —
מומחה עולמי רצועת
ך* אשר פורסם כי הפרופסור
*יעקב שסקין הוזעק בשבוע שעבר
לטפל במנחם בגין, ראש־הממשלה
לשעבר, ערב יציאתו• מדירת־השרד,
לא אמר השם דבר לרוב הציבור. אך
הוא הקפיץ כמה אנשים — ובעיקר
הקשורים לעולם הרפואה.
שסקין, שהוגדר כמומחה ל״מחלות־עור
טרופיות״ ,הפך בארץ שם נרדף
למחלה מסויימת מאוד: הצרעת. במשך
שנים רבות היה הרופא הראשי של
בית־החולים על־שם הכסן בירושלים.
המחלה,
הנקראת בשפה המיק־צועית
״מחלת־הנסן״ ,ידועה יותר
ברחוב בשם צרעת.
הפרופסור שסקין סירב למסור מה
טיב המחלה שממנה סבל מנחם בגין,
ושאותה ריפא — כפי שנאמר — תוך
שלושה ימים. גם מקורביו של מנחם
בגין מילאו פיהם מים עכשיו, במשך
שלושה חודשים ויותר, ביחס למצבו
האמיתי של ראש־הממשלה לשעבר.
ובאין עובדות מדוייקות וברורות,
וכאשר כל מה שקשור בראש־הממשלה
לשעבר מלווה במיסתורץ
ובהודעות סותרות וכוזבות, התפתחה
מערכת־שמועות עניפה המלווה
בדימיון עשיר ופרוע.
כך היה גם הפעם. אנשים בעולם
הרפואה נדהמו כשהוזמן פרופסור
שסקין, פנסיונר, לטפל במנחם בגין.
מדוע דווקא הוא? ממילא צץ שם
המחלה שהוא המומחה לה בה״א
הידיעה: הצרעת.
המחלה, שאינה שונה בעצם
בית־החולים לחולי־צרעת על־שם הנסן בירושלים
ממחלות רבות אחרות, אינה ידועה
כמעט לציבור הרחב, ובדרר־כלל
כתמים על הפנים, פגיעה במערכת־העצבים, חרדה, דיכאון
מתלוות לשמה אגדות מיסתוריות
סטרואידים מקומי — תרופה שניתנה
• הסוג השני מוכר כ״צרעת בריא אינה דורכת שם.
וסטיגמה חמורה.
בארץ יש כיום כ־ 300 מטופלים, בשעתו לבגין בגלל סיבה אחרת —
אנסתטית״ .זוהי הצרעת הפוגעת
את חיידק־הצרעת הגדיר הרופא
במערכת־העצבים, שבעיקבותיה אוב החולים במחלה. חלקם מאושפזים בעיות בלב. בשנים האחרונות
הנורבגי גרהארד הנריק ארמואר הנסן
הנסן משתמשים בתלדומיד, שיטה שהיא
דת התחושה בידיים וברגליים.
על־שם
בבית־החולים
בשנת ,1868 והמחלה נקראת עד היום
• הסוג השלישי גורם בירושלים, וחלקם בא רק כדי לקבל המצאה ישראלית מלפני כמה שנים.
על שמו. המחלה שכיחה בעיקר
בארצות המיזרח הרחוק ובארצות ־ להתנפחויות של עור רפוי, המאבד את טיפול, בעוד שהם ממשיכים לנהל בעיקבות המצאה זו זכה פרופסור
שסקין לפני 15 שנים בפרס בינלאומי.
ציבעו. זהו הסוג השכיח והדוחה ביותר. אורח־חיים נורמלי.
טרופיות. ההידבקות במחלה נעשית
הפחד והסטיגמה המתלווים לכר
דרך מגע־עור שנמשך שנים, או דרך
חלת־הצרעת מונעים את חשיפתם של
הפרשות של האף.
החולים. גם אנשי־מיקצוע, המטפלים
זמן הדגירה של המחלה נע בין
בחולי־הצרעת, סירבו השבוע להתייחס
שישה חודשים לעשרות שנים.
^ יבחון המחלה קשה ביותר, למחלה בכל צורה שהיא.
ילד היה מנחם בגין ראש־ממשלה הם הראשונים
הסימפטומים
^*ובספרות המיקצועית מומלץ
\£רגיל, שהתפטר ופרש, היה זכאי
בתקופות קדומות נחשבה המחלה
חיצוניים, על גבי העור, בעיקר עור
לבדוק אפשרות של צרעת בכל מיקרה כמסוכנת ביותר. דיווחים על־כך בוודאי לשמור על הפרטיות שלו הרחק
הפנים ועור הגפיים. נראים אז על פני
של מחלת־עור בלתי־מזוהה, אם יש בה מופיעים עוד בתנ״ך. בספר ויקרא׳ ,מעיני הציבור, מבלי שאיש יתערב
העור סימנים בהירים של חוסר
מעורבות של הפרעה בעצבים.
פרק י׳ג, ניתן תיאור פלסטי ומפורט במצבו הבריאותי.
פיגמנטים, או כהים (בעיקר אדומים)
בימי־קדס, כאשר התגלתה הצרעת של הסימפטומים השונים, בצורת
אילו היו מנחם בגין או מקורביו
של עודף פיגמנטים. הכתמים הם
לראשונה, היא נחשבה כמחלה מסוכנת כתמים על העור, וניתנת הדרכה לכהן מספקים לציבור, בעת היותו ראש־בגדלים
שונים, ונראים כאילו מרוחים
ביותר. החולים הוכרחו לצאת אל מחוץ הגדול כיצד לבדוק אם החולה אכן ממשלה, הודעות נכונות על מצב
על העור, ללא גבולות ברורים. יש
לחברה, לכפרים מיוחדים. רשויות חולה בצרעת. שם כתוב כי יש לבודד בריאותו, בוודאי לא היה נוצר גל
נשירת שערות״הגוף, אך לא שערות
העיר היו מספקות להם את המזון. הם את החולה מן החברה, להכריז עליו שמועות בלתי־פוסק.
הקרקפת והפנים.
גיבעה על היום במשך אותו מניחים היו
בגד כל לשרוף או לחטא
טמא,
כעל
אך מנחם בגין פרש מראשות- משפיעה יותר מאוחר בשלב
חשופה, שנבחרה במיוחד לצורך זה, שהיה עליו ואת מקום מגוריו, הממשלה ללא הסבר. חודשים רבים
המחלה על מערכת״העצבים של הגוף,
ובלילה היו המצורעים באים לקחת את ולהרחיקו מן המחנה לצמיתות. זו היתה לפני שפרש, עוד בזמן קבלת ההחוכך,
בשלב מתקדם יותר של המחלה,
האוכל שלהם.
הדרך היחידה למנוע מגיפה.
לטות על מילחמת־הלבנון, היה ברור
ובסוג החמור שלה, גורם הדבר
במקומות שבהם היו מצורעים
המצורע המפורסם בתנ״ך הוא לציבור שבחר בו, כי ראש־הממשלה
להרדמות איברים כמו הגפיים והאף.
מעטים, הם היו מסתובבים ביערות עזריה מלך יהודה. וגם הוא הורחק מן אינו בריא. למרות זאת לא טרח איש
במצב כזה יכולה פגיעה פיסית
ובמקומות שוממים, עטופים בסדינים, המחנה לצמיתות (״וינגע את המלך, למסור מה בדיוק מצבו של ראש־באיברים
אלה לגרום לנשירתם.
כך שראו רק את עיניהם. ביד היו ויהי מצורע עד יום מותו, וישב בבית הממשלה, ואם הוא מסוגל לעמוד בהחמחזיקים
פעמון מיוחד, כך שיכלו החופשית.״)
לטה כל־כך רבת־משמעות כמו
תיאור כזה של חולים, שאיברים
להתריע על בואם. הם היו ניזונים
גם כיום ידוע מעט מאוד על הפלישה ללבנון, מילחמה שתבעה
מסויימים שלהם נשרו, זכור בוודאי משורשים בעיקר
ומתותי־יער, המחלה, בעיקר בקרב הציבור הרחב, קורבנות רבים ושטרם נגמרה.
לרבים מן הספר הפרפר.
ולעיתים ממתנות של אנשים טובים.
אך הרפואה התפתחה והפחד מפני
במצב כזה אך טיבעי הוא שהציבור
בשלב מאוחר יותר מתפתחת אצל
השיטה היחידה לטיפול במחלה הצרעת קטן בהרבה. במיוחד לאור ירגיש שמנחם בגין חייב לו חוב שלא
החולה הרגשת חרדה, ותחושה של
בימי־קדם היתה ההפרדה המוחלטת העובדה שהמאה ה־ 20 הביאה עימה נפרע, ויתבע לדעת את מצבו האמיתי
אסון מתלן רב. הדבר גורם לדיכאון
של החולה מן הסביבה הבריאה.
מחלות ממאירות וחמורות הרבה יותר של ראש־הממשלה לשעבר .־־
חמור.
יש שלושה סוגי צרעת, המוכרים
בעולם.
• סוג אחד הגורם לבהרות
לבנות בכל הגוף. בשלב מאוחר יותר
היא גורמת לקילוף כל הגוף. זוהי
הצרעת המוכרת מן התנ״ך. היא פחות
שכיחה מן האחרות, ואינה פוגעת
בבריאותו הכללית של החולה.

ראש־עיר קוץ׳
התרגום הוא שיגרה
לפיטוריו או לפרישתו(העולם הזה
)14.12.83 זכתה השבוע באישור
רישמי, ממקורות רבים.
ניו־יורק טיימס יצא בכותרת
ראשית, שדנה בהדלפת חומר נגד
ויינברגר לראש עיריית ניו־יורק,
היהודי אד קוץ׳ ,זה יצא בהתקפה רבתי
על ויינברגר, כשהוא מסתמר על מידע,
שנמסר לו על־ידי הקונסול הכללי של
ישראל בניו־יורק, נפתלי לביא.
הקונסול לא הכחיש את עובדת
העברת המידע. הוא רק טען שהמדובר
בשירות שיגרתי של תרגומים,
שהקונסוליה ביצעה עבור אחד מיועציו
של ראש״העיריה.
העיתונאים האמריקאים התייחסו
לגירסה זאת בליגלוג גלוי. בכל מינהל
תקין מועבר חומר לעוזריו של
פוליטיקאי בכיר וקוץ׳ הוא בהחלט
כזה. העובדה שקוץ׳ עשה שימוש
בחומר, מוכיחה רק שישראל ניסתה
בדרך זאת לפגוע בוויינברגר, הנחשב,
כנראה, בעיני הממשלה, כידיד
הערבים.

ם ענו!
תיעזב המזכירים אגנזיפאתיה העוברת בירושה
נאור, מזכיר־הממשלה אריה לשעבר, שהורחק מכל עמדת השפעה
ואשר תמך, בבחירות הפנימיות, בדויד,
לוי, איננו מסתייג מהשלישייה
המובילה של היום, שמיר־ארנס־כהד
אורגד, כפי שאפשר היה לצפות.
הסיבה: נאור רואה בהם מחסום נגד
שרון, שהוא בעיניו איש שאפתן וחסר-
מעצורים ,״סכנה לדמוקרטיה במדינה׳׳.
האנטיפאתיה
לשרון עוברת, כנראה,
בירושה עם התפקיד. גם יורשו של
נאור, מזכיר־הממשלה הנוכחי דן
מרידור, מתעב את שרון ורואה בו את
האשם העיקרי למצבו הנפשי של
מנחם בגין(ראה אריק הרג את בגין,
עמוד .)12
זה גם מסביר מדוע נמנע מרידור
מלהשתתף במסע־ההשמצות נגד דויר
לוי. הוא רוצה למנוע ברית בין לוי,
העלול לחוש את כל האופציות נסגרות
בפניו, ובין שרון.
העולם הזה 2416

*ומגע
את המלך״...

במשך השנים, עם התפתחות
הרפואה מחד, ועם הופעתן של מחלות
ממאירות ומפחידות אחרות מאידך,
הלכה הצרעת ונעלמד״ לפחות בעולם
המערבי. בארצות אפריקה ומיזרח
אסיה יש עדיין כפרים מיוחדים
לחולי־צרעת, שבהם נמצאים החולים
בבידוד מוחלט, וכף־רגלו של אדם

מן הצרעת. די להזכיר את מחלת
הסרטן על סוגיה השונים, או את מחלת
האיידס.
הטיפול בצרעת נעשה בעזרת סוגים
שונים של תכשירי סולפה (סוג של
אנטיביוטיקה) .יש תרופות שונות של
שחפת, היכולות להועיל לחולי צרעת.
לפעמים משתמשים בתכשיר

חוב שלא
גפרע

וא כבר נכווה כמה פעמים מידי
1 1העיתונות, לכן ביקש השופט
בנימין כהן, נשיא בית־המישפט
המחוזי, שפרש לגימלאות, לקרוא את
הכתבה לפני פירסומה .״אבל רק כדי
לעבור על הציטוטים מדברי,״ מיהר
להסביר ,״כל מה שתכתבי עלי או מה
שאחרים אומרים עלי, בזה לא אגע.״
במשך 35 שנה היה אחד השופטים
הבולטים בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב.
שנינותו ורוחו הסוערת גרמו לו,
לא אחת, תקלות עם העיתונות ואולי
גם עם אנשים במנגנון. אבל רוב
עורכי־הדין היו מעריציו הגדולים .״אני

מיקרה של אדם שהוכה באמוק. הוא
רצח קרוב מישפחה שלו ואחר־כך רץ
והרג עוד שניים. הוא תואר בעיתונות
כמין מיפלצת מזילה ריר, שיש לה
עיניים בוערות. אבל כאשר ראיתי
אותו הוא היה כזה מיסכן, ומבוהל.
״היה גם מיקרה של בחור שלא
הירשו לו להיכנס לדיסקוטק בנתניה.
הוא רצה להתנקם. שם רימון על פתח
האיוורור של המקום. נהרגו כמה
אנשים והמלון שמעל הדיסקוטק
נשרף כמעט כולו. ואני רואה אותו מעל
כס־המישפט והוא סתם אדם, שבכלל
לא ידע מה יגרום. לא נתנו לו להיכנס,

״המחבלים נראים
נחונה מיקרים נמו
הקיבוצניקים שונו. הם

..לא שנאתי את
הנאשמים. והיפו, בדור
ניי אני נ ול להגיד

הס לוחמי חוות!״

שאפילו 1אהבתי אותם!
והם נהגו בי בכבוד!״

שומוים על ננוו עצמי.

חסיד שוטה של בנימין כהן,״ אמר לי
אחד מהם.
כאשר עמד לפרוש לגימלאות,
ביקשתי לראיין אותו אך הוא סרב .״על
דברים מעניינים אני לא יכול לדבר
איתן, ועל דברים בלתי־מעניינים
אינני רוצה לדבר,״ אמר אז. בכל זאת
לא הרפיתי. אינני מכירה שופטים רבים
היכולים להתבטא בצורה מדוייקת
ומבריקה כמוהו. צורת המחשבה שלו
צעירה ורעננה והוא מעולם לא אמר
דברים בנאליים.
העקשנות השתלמה במיקרה זה.
אחרי חמישה חורשינ^מאז שפרש,
נכנע השופט והסכים ל, ,תראיין. כבר
ברגע הראשון של הראיון ניכר בו כי
בית־המישפט חסר לו. הוא ישב נינוח
בדירתו שליד נהר הירקון, קירות
החדר מלאים ספרים ותמונות, ואשתו
תמר, שאותה הציג כאישיות בפני
עצמה, נמצאת תמיד.בקירבת מקום.
ההדר ששרה עליו תמיד על כס־המישפט
עדיין אפף אותו, אבל בהילה
מתרחקת .״הכל נראה לי כבר כל־כף
רחוק, האם יש עוד בכלל עניין בראיון
איתי?״ שאל השופט.
מעני הלשון החריפים שלו היו
לעיתים ציניים, לעיתים מבדחים
ולעיתים אפילו פוגעים, אך מעט מאוד
אנשים כעסו אליו. אפילו נאשמים,

והוא חשב שעליו להתנקם. מן הצד
הסובייקטיבי, והוא איננו היחידי
הקובע, זה בכלל לא אותו אדם נורא
שתואר בעיתונות.״
הוא נזכר בקוריוז ממישפט מע״צ.
״הפרשה הזו היא עד היום תעלומה
בעיני,״ הוא מציין. אותה פרשה מוזרה
של חבורת צעירים משכונת־התיקווה
שהואשמו בעבירות שונות ומשונות,
בעיקר הצתות של מיבנים לשם מחאה.
״ראיתי יום אחד את אחד הנאשמים
יושב באולם שלי כשראשו טמון בין
ידיו ולחיו נפוחה מאור. שאלתי אותו*
,מה קרה לן?׳ והוא סיפר לי שהוא סובל
מכאב־שיניים. את יודעת איר זה
בבית־המעצר, רופא־השינייס צריך
לבוא רק בעור יומיים, ולכן לא היה מי
שיטפל בו. המיסכן השלים עם זה, אבל
מייד הוריתי לשוטרים שיקחו אותו
לקופת״חולים. הם שמחו מאוד לעזור,
ואמרו שאתן להם צו ואז יקחו אותו
מייד לרופא. נתתי צו, עקרו לו את השן
והוא חזר אחר־כך לאולם.״
״האם מעולם לא שנאת. נאשם?״
שאלתי ,״כן,״ אמר .״אני זוכר מיקרה
אחד, ואני יכול לספר עליו כי זה נמצא
בפסק־דין. זה היה מיקרה של איש
שחזר מגרמניה, שם רימה המון אנשים
וגנב להם המון כסף. איש נאלח כזה.

שנידונו על ידו לשנות מאסר ארוכות,
לא שמרו לו טינה. הוא מסביר את סודו:
״נאשם רוצה למצוא בשופט שלו
אהבה. כשאני נותן אפילו עונש כבד,
אבל מתוך אהבה, הוא איננו כועס עלי.
במהלך המישפט, אחרי שבוע
שבועיים, אני כבר מכיר אתו. אני יודע
מי זו אשתו בקהל, למרות שלא הציג
לי אותה, אני רואה את הילדה שלו ואני
מגלה אם הוא חוצפן או מיסכן״.
באולם של השופט כהן רק לעיתים
רחוקות מאוד היו התפרצויות של
נאשמים. באופן כללי אין הוא זוכר
שבעבר התפרע מישהו באולם .״היום
האלימות במדינה גוברת והולכת. גם
האלימות הגסה וגם האלימות

השופט כהן ואשתו תמר
.היא אישיות בפני עצמה״

ה שופט בנימין כהן. בראיון אחרי רישתו:

המילולית. פעם עבריינים פליליים
ידעו מי הם, ומי השופט. הם ידעו
שתפקיד השופט לשפוט. בעבר היחס
לשופט היה אחר. היום אין יותר כללי
מישחק, הנאשמים מושכים את השופט
לזירה.
שגאתי נאשם אחד
שומט, אישיותו היא
1 החשובה ביותר.״ לדברי
השופט כהן יש אנשים שאין להם מזג
שיפוטי, ומוטב שלא יעסקו בשפיטה.
״היו גם לי רגעים שלא הייתי במיטבי,
זה קורה, ואז אולי אמרתי משהו שפגע

בחוש הצדק של הנאשמים, ואז
מרגישים מייד גל של שינאה עולה
כלפיך.״ הוא מספר על מיקרה שקרה,
כאשר עובד בשירות בתי־הסוהר פנה
אליו לפני שנים ושאל אותו אם יוכל
לדבר עם שופט מסויים בלישכתו.
בנימין כהן שאל אותו מדוע הוא רוצה
לשוחח עם שופט זה, והוא אמר כי יש
לו חשש שעומדים להתנכל לו והוא
רוצה להזהיר אותו .״שאלתי אותו:
,רוצים להתנכל לו בגלל העונשים
הכבדים שהוא מטיל?׳ והוא ענה לי:
,לא בגלל העונשים החמורים, אלא
בגלל היחס שלו לנאשמים.׳
״אני לא שנאתי את הנאשמים
שלי,״ הוא מספר ,״להיפר. אני יכול

לומר שאפילו אהבתי אותם והם נהגו
בי.בכבוד, אני זוכר שבשנות ה־,50
היתה אופנה של כנופיות ופורצים
יוצאי פולניה. הופיעו בפני שניים,
ובכתב״האישום היו שלושה. שאלתי
אותם :״היכן השלישי?״ והם אמרו לי כי
שבר את הרגל, והתנצלו. אמרתי להם:
,לכו מייד והביאו אותו!׳ והם מיהרו
להביאו. כאשר דנתי אותם למאסר בלי
שהיה שוטר באולם, אמרתי להם לרדת
למישרד כדי ללכת למאסר, והם אמרו:
,כן אדוני השופט,׳ והלכו בשקט
למאסר״.
הוא ראה במו עיגיו מאות אנשים
שהעיתונות תיארה אותם כמיפלצות
ארם. רוצחים, אנסים וסוטים .״אני זוכר

משנגמר המישפט, והוא כבר יצא
מהאולם, קם הסניגור שלו, עורך־הדין
יעקב הגלר, וביקש משהו, ואני אמרתי
לו :״אתה יודע, אני יושב כבר כל־כך
הרבה שנים על כם־המישפט ואף פעם
לא. שנאתי נאשם, את האיש הזה אני
שונא!״ הגלר אמר לי שזו אמירה
חמורה מאוד, ואני שאלתי אם הוא
רוצה שארשום זאת בפרוטוקול, וכך
עשיתי. הוא עירער והשופט חיים כהן ־1
בבית־ המישפט העליון העיר לי
שאסור לשנוא נאשמים, והוריד לו
משהו מהעונש!״
הזכרתי לו כי הוא ישב בראש ההרכב
שנתן בשעתו את העונש החמור
ביותר במישפט הישראלי 30 ,שנות

מהעבודה שלי כל רגע שיגעון! אהבתי
את העבודה שלי ובסתר ליבי חשבתי
על עצמי שאני שופט טוב מאוד. אבל
הייתי ער למיקרהו של שופט אחד,
שכולם היו שמחים לולא היה שופט,
וגם הוא החשיב את עצמו כשופט טוב
מאוד. לא אסתיר כי ביני לביני
אי־המינוי לבית־המישפט העליון גרם
לי שאפקפק בדעתי שלי על עצמי.
הקושי הוא שנושא המינוי לבית־המישפט
העליון שימש אצלי הדרך
היחידה לבחון אם לא רק בעיני עצמי
אני שופט טוב. מכאן לפעמים תקופות
של פיקפוק וכאב״.
נשיא בית־המישפט העליון.לשעבר,
השופט יואל זוסמן ז״ל, נחשב
חבר ותיק של השופט כהן. כאשר
התמנה זוסמן נשיא בית־המישפט
העליון והיתה לו השפעה רבה על
המינויים, מיהרו אנשים לרמוז לשופט

מאסר לשלמה לב־עמי, האנס המנומס.
״בשבילי אונס איננו בעיקרו אקט
מיני, כי אם אקט של תוקפנות. כאשר
גזרנו 30 שנה, ידענו שכמוהו
כמאסר־עולם. חשבנו אז שאם ישוחרר
לפני כן, הרי יהיה זה רק כתוצאה של
חנינה, שלא תינתן, אלא אם טיפול
פסיכולוגי יביא במשך הזמן שינוי
מספיק ביצר התוקפנות שלו. בית־המישפט
העליון הפחית את העונש
ל־ 18 שנה בהנמקה כי היצר המיני
פוחת אצל הגבר בסביבות גיל ה־.50
אנחנו חשבנו על יצר התוקפנות
שבאונס, ובית־המישפט העליון חשב
על יצר־המין שבאונס.״
דעתו על מחבלים מקורית ומדהימה
.״מה שמפחיד במחבלים
היושבים בבתי־הסוהר זה שהם נראים
בהרבה מיקרים כמו הקיבוצניקים
שלנו. הם שומרים על כבוד עצמי

אין טעם בעונש־מחת. באנגליה הוציאו גנבים
דהח־ג ב ביב ר העיר, ובאות! הומן הי 1הכייסים
מרוקנים א ת כיסיהם שרהםס תברי ם בתלייה!

השופט קנת
.שפיטה בהקפאה עמוקה-.
וסדר.״ יש לו דעה נחרצת גם על
עונש־המוות למחבלים .״מחבלים הם
לוחמי״חירות, למחבלים מוטיבציה
לאומית כבדה. אלה דברי הבל שהם
מבצעים פיגועים בשביל כסף. הרי מאז
1967 הרגנו בהם כמו זבובים, האם לא
באו אחרים במקומם? עונש־מוות לא
ירתיע אותם. כולאים אותם כדי שלא
יהיו בשטח-ולא יוכלו להזיק. אבל אלה
הטוענים שצריך להוציא אותם להורג,
כדי שלא יוכלו להחזירם בחילופי
שבויים, מקוממים אותי. הרי זה מזמין
התנהגות מקבילה כלפינו!״

לפני השופט כהן, ופרש לגימלאות,
״הוא היה אומן טבעי של ניהול
המישפט. אצלו מישפט היה כמו ניתוח
מודרני בהרדמה בהקפאה עמוקה.
הנאשם המשתולל ביותר, שהיה נכנס
לאולם של קנת, היה מקבל הלם קור
של סמכות. אנשים מעריצים את זה.
בעבר הרחוק, כאשר ניסיתי להתמנות
כשופט, אמרתי שאני מבטיח להיות
שופט כמו קנת, אך כמובן, הבטחות
לחוד ומעשים לחוד.״
בהזדמנות זו הוא מזכיר לטובה גם
את השופטת חנה אבנור, שבאה
במקומו כנשיאת בית־המישפט המחוזי
בתל״אביב. הוא אומר :״היא אדם מאוזן.
היא שלווה גם בחיים האישיים שלה.
היא לא מהמקילות, אבל היא אשה
נחמדה.״
*שאלתי אם כל השופטים נחנו
בסובלנות ובשלוות־נפש, והוא ענה כי
בכל מיקצוע יש פיזור סטאטיסטי, וגם
בין השופטים.
מי ־ חנ

טובלגות

*** ושלוומעפש

מכאיב

^ ש לשופט דעה פסימית על
מוסד הענישה .״עברייני רכוש יכולים,
אולי, לעשות את החשבון אם
כדאי להם ללכת לפרוץ, אולי ייתפסו
וילכו לכלא. אבל, למשל, בעל רוצח
מתוך קינאה לאשתו, הוא בוודאי איננו
עושה חשבון. אנגליה, בשעתה, היתה
מוציאה להורג אנשים שגנבו סכום
העולה על מיספר שילינגים. נהוג היה
להוציאם להורג בכיכר־העיר, כדי
שאחרים יראו וייראו. אבל תוך כדי
ההוצאה להורג, יש מספרים, שהיו
עוברים כייסים בקהל הצופים
ומכייסים. אז איזו הרתעה יש בעונש־מוות?״

עונש־מוות לסוטים רוצחי־ילדים
עוד לא גיבש את דעתו סופית.
הסוטים נתונים לדחפים חזקים. הוא
אומר שאולי עונש־מוות שלא• יהיה
עונש־חובה, אלא לפי שיקול דעת
השופטים, אבל לא לפי הרצון של
הציבור ברחוב, אפשרי.
כאשר אני שואלת אותו מהו כישורו
העיקרי של השופט, הוא אומר:
״סובלנות.״ כמובן לא היא לבדה.
וכדוגמה לבעל סובלנות מובהקת, הוא
מביא את השופט מכם קנת. קנת היה
נשיא בית־המישפט המחוזי בתל־אביב

**ץ אלתי על הוועדה למינוי
שופטים .״אני חושב שהמיבחן
של שופט צריך להיות שיכירו אותו
חברי הוועדה באופן אינטימי בכל מיני
מצבים לפני המינוי. זה מיבחן הלקמוס
שלו. אם איש מחברי הוועדה איננו
מכיר אותו, הרי כבר בגלל זה איננו
צריך לבוא בחשבון אפילו יהיה הגאון
המישפטי הכי גדול. צריך שיכירו אותו
מהרגע שהוא עורך־דיו. שידעו איך
הוא במשא־ומתן, כיצד הוא מתנהג
בבית־המישפט ועם חברים.״
הוא מספר כי במינויים לבית־המישפט
העליון הרבר אומנם מתבצע.
בדרך־כלל מכירים חמישה או ששה
מחברי הוועדה היטב ובאופן אישי את
המועמד. זהו המיבחן, ואין בעצם אחר.
״לעומת זאת, במינויים לבתי־ המישפט
המחוזיים ובתי־מישפט השלום, יש
הרבה מועמדים שחברי הוועדה אינם
מכירים אותם. אז הם מקימים ועדות
מישנה שמראיינות את המועמדים.
אבל זו בודאי לא הכרות מספקת. אני
חושב שנשיא בית־המישפט־המחוזי
צריך להיות חבר בוועדת המינויים,
מפני שהוא נמצא בשטח. היום לא זו
בלבד שנשיא בית־המישפט המחוזי
איננו חבר בוועדת המינויים, אלא

שההתייעצות איתו, אם כי אי־אפשר
לומר שאיננה קיימת, היא בדרך־כלל
חטופה מאוד, ולפעמים הוא נשאל
ברגע האחרון ממש, ולא נשאר לו זמן
להתייעץ עם חבריו השופטים.״
למרות הביקורת על שיטת מינויי
השופטים בארץ, הוא מציין כי
עקרונית היא השיטה הטובה ביותר
בעיניו. היא טובה מבחירה על־ידי העם
במישרץ, כמו בכמה מדינות בארצות־הברית.
שם קורה שהמועמדים
מפרסמים את עצמם לפעמים בעיתונים
ועל גבי קופסאות גפרורים. שיטתנו
עדיפה גם על וועדה המורכבת
משופטים בלבד, שאז זה יוצר כת של
שופטים .״אפשר לריב על הרכב
הוועדה שלנו, שיהיו יותר שופטים או
פחות שר או חבר־ כנסת, אבל השיטה
טובה. אין פגם אפילו בעניין הכסאות
הנשמרים לזרמים ומיפלגות שונות.
בדרך הטבע נוצרות בוועדה

קואליציות וצריך שיהיה ייצוג לכל
הדעות. השקפת־העולם של השופט
משפיעה בעיקר בדרגות הגבוהות,
וצריך לשמור על איזון. כל זמן
שוועדת המינויים שומרת על רמה, זה
בסדר.״ הוא מסכם ואומר כי רמת
השופטים הנבחרים תלויה, כמובן,
ברמת־הוועדד״ וזו מושפעת מהרמה
הכללית במדינה.
כאן העזתי ושאלתי את השאלה
שהטרידה אותי זמן רב. האם העובדה
שהוא ישב כשופט מחוזי במשך 33
שנים, ולא מונה לבית־המישפט
העליון, גרמה לו תיסכול או כאב.
השופט משתתק לרגע וחושב. ניכר כי
הוא רוצה לענות על שאלה זו במלוא
הכנות ולא לסטות כמלוא הנימה
מהאמת. אולם הוא חושש מאוד שמא
דבריו ישמעו מתקתקים או רגשניים
מאוד, והוא מנסח בקפידה כל טילה:
״קודם כל אני צריך לומר שנהניתי

שופט זוסמן
.חשבו שהוא ימנה אותי לעליון׳...
כהן, כי עכשיו מסתמא ימונה לבית־המישפט
העליון .״זה חלק מהמבוכה,״
הוא מספר ,״כאשר מתקרבת תקופת
מינויים, אז חצי השוטים בעיר באים
ושואלים, :נו? כבר דיברו איתר?׳
הספקות שפקדו אותי לגבי הערכתי
את עצמי כשופט, תמו, כאשר מוניתי
לנשיא בית־ המישפט המחוזי״.
מי שראה את השופט כהן על כס־המישפט,
לא יכול היה לחשוד כי
לשופט התקיף והגא היו אי־פעם
ספקות בעצמו. בבית־המישפט הוא
תמיד היה מלך. אילנה אלון

השופט כהן עם הנשיאה אבינור(באמצע: התובעת פנינה דבורין)
.אשה שלווה ומאוזנת!־

סא״ר(מירי) חיים בקר, סמח״ט, החטיבה שרא גו״סה״ ומפקד הגדוד שכבש
את צוד וצידון, שאיבד את עי1ו ברבנו! ,מסבר ער התרבטויותיו כרוחם
בשטח ב! וי, וער נדשת גריאר שדון והשקד ער חטיבתו
.,העובדה שאתה נדוש
בנשים ובילדים
מעמידה לו את האקט
הנקרא מילחמה מול
הפוצח־״

״איפה חייסד שאל שר״הביטחון משה
אמס, כשביקר פצועים בבית־החולים
.רמב־ם׳ בחיפה, מייד אחרי שנכנס
לתפקידו.
הוא התכוון לחיים בקר -סא׳ל
במילואים, סמח׳ס החטיבה שלא גוייסה,
מג״ד היחידה שכבשה את צור וצידון, בעל
צל״ש ממילחמת ששת״הימים ואחד
מגיבורי הצנחנים. חיים בקר נפצע בחודש
אוגוסט, כאשר חוליית חיילים פלסטינים
הפעילה נגד ג׳יפ הסיור שבו נסע מיטען צד.
היתה זו פציעתו הרביעית והוא איבד את
כושר הראייה באחת מעיניו. במשן חודש

וחצי שכב בבית״החולים והוא עדיין עובר
סידרת בדיקות בתיקווה שלא יהיה צורן
להוציא את העין ושהפגיעה לא תשפיע על
עינו הבריאה.
חיים בקר, בן ,39 יליד ברית״המועצות
שבא לישראל בגיל שנתיים, גדל והתחנן
בתל־מונד, ברמת״גן ובקיבוץ משאבי״שדה.
את שירותו הצבאי עשה ביחידת צנחנים
מובחרת, שממנה צמחו רפאל איתן,
הרמסכ״ל הנוכחי משה לוי, האלוף(מיל ) דני
מט ואחרים.
כשהשתחרר היה ממקימי קבוצת.מגור״,
בשלב מאוחר יותר הצטרף ל.כנף׳ ואחר״כן

ל״ארקיע״ ,שם היה מנהל מחלקת כוח״אדם.
רק לאחרונה סיים את עבודתו ב״אדקיע״
והוא שוקל כעת אפשרות של מינוי כמנב׳ל
מיל״ת (מועדון ישראלי לתרבות) והצעות
אחרות.
חיים בקר, נשוי ואב לשניים, הוא איש
צבא מובהק, אם כי את קידומו הצבאי עשה
במיסגרת שירות המילואים שלו. שועל
קרבות ותיק שאפשר להסבים או לא
להסכים לדיעותיו, אן דבר אחד ברור -
הוא חייל בכל רמ״ח אבריו ורואה את
העולם, את מה שמוסרי או לא מוסרי, צודק
או לא צודק -דרן מישקפיים צבאיים. כך,

למשל, זועזע מהעובדה שהוא נלחם בנשים
ובילדים, אן יחד עם זאת היה ברור לו כי
מושב לפגוע בהם, מאשר שאיש מחייליו
יפגע.
הספקות שהוא מעלה נגד המילחמה
בלבנון אינם במישור המוסרי כי אם במישור
האסטרטגי. השאלה, לדעתו, היא אם היה
כדאי ונחוץ לכבוש את ביירות. שאלת
המוסר בכיבוש לבנון אינה משחקת תפקיד
בשיקוליו.
חיים בקר הוא סמח״ס החטיבה שלא
גוייסה. הוא מלא טענות ברימון נגד האיש
שהעלה את הפרשה, שר״הביסחון לשעבר

אריאל שריו. דבריו של בקר מבטאים את
דעתם של רבים ממפקדי צה״ל. משבר
אי־אמון חריף ביותר בין שר״הביטחון ובין
החיילים עולה רנץ מדבריו של בקר, המעדיף
בפה מלא את שר״הביטחון הנוכחי ועדיין
נושא בתוכו את השקר של אריאל שרון.
בקר הוא מסרב ראיונות מקצועי.
נטיונותיהם של עיתונאים לראיין אותו עלו
עד כה בתוהו. גם אחרי שקיבל צל״ש סירב
להצטרף לחינגת רראיונות .״תפסת אותי
ביום טוב ״,הוא אומר לי ולא מאמין לעצמו,
כשהוא מסכים להיפגש. הוא מזהיר אותי
מראש כי דיעותיו לא ישרתו את האינ טרסים
שלי כעיתונאית הרוצה לחשוף
דיעות מסוג אחר.
אנחנו מחליטים לעשות ניסיון ותוף כדי
דבריו ברור לי שהסיפור, אם כי אינו בגדר
סנסציה הוא בהחלט סיפור של מפקד חשוב
במילחמת לבנון, שכבש את צור וצידון,
שנמנה עם שורותיה של אותה חטיבה
מפורסמת שאריאל שרון טען שלא גוייסה.
• קשה לי להסכים איתו כשהוא מגדיר את
הלחימה שלו כציונות בהגשמה, קשה לי
שלא לתהות כיצד ההיבט המוסרי אינו
משחק כמעט תפקיד בשיקוליו. קשה לי
להאמין כשהוא אומר לי שהוא מקווה לשוב

לא ממש. רוב החיילים הם צעירים בני ,30
בעוד שרוב הקצונה הבכירה הולכת יחד כבר 18
שנה, משנת . 1965

• חוץ מהעובדה שכולם צנחנים
מתנדבים מה עוד מיוחד ביחידה הזו?
המוטיבציה של האנשים להשתייך אליה,
שמאפשרת למערכת הפיקוד להתעסק רק באקט
של ביצוע המשימות, ואין לה בעיות שעם ישראל
נתקל בהם יום יום.

• האם בעיקבות מילחמת לבנון
לא נוצרו בעיות עם המוטיבציה של
היחידה?
כל מי שלא רוצה להיות חייל ביחידה הזו יכול
לקום וללכת. זה עדיין לא אומר שאין ביקורת
קשה על עצם המילחמה.

• איזו ביקורת?
ישנה ביקורת על היעדים שנקבעו. כמו,
למשל, אם היה צריך להגיע עד קווקז או להעצר
באוולי.

• האם רוב חיילי היחידה מתנגדים
עקרונית למילחמה?
בהחלט לא. ברגע שנקבעו יעדים היה ברור
שצריך לבצע אותם. הבעיה היתה עם תוצאות
הלוואי. בצידון, למשל, הבעיה שבמילחמה הזו
היו מעורבים נשים וילדים וכל מה שמשתמע
מזה.

כעכר ככ שת אזור מאוכלס בנשים
וילדים?

בקר(מימין)

״התפללתי שהמילחמה לא תקרה. חזיתי את תוצאותיה מראש!״
לפני המילחמה. אחרי הכל, זו לא היתה
מילחמודיום־הכיפורים. כשאני יושב על תצ״א
של עיר כמו צידון, ואני מתכנן את כיבוש העיר,
ורואה בתים של 20־ 15 קומות, ועושה את
האנליזה של מה שיש בפנים, נשים וילדים. את
מתארת לעצמך מה עובר לי בראש?

לא, אף פעם לא.

מה זה עשה לך הפעם?
קודם כל זה מעמיד לך את האקט, הנקרא
מילחמה, מול הפרצוף. אתה מסתכל במראה על
עצמך. נכון שלראות בטלוויזיה ילד נפצע זה
קשה, אבל כשאתה רואה את זה פנים מול פנים,
אתה עומד חשוף וזו הרגשה קשה מאוד. כי באותו
רגע מימד האוייב נעלם ואז זו התמודדות של
מפקד עם עצמו בלי סיוע נפשי. אתה צריך לתת
פקודות, אתה צריך לקבוע מטרות, וזה כפל
כפליים קשה. כי חייל רגיל יכול תמיד לטעון
כלפי עצמו וכלפי אחרים — אמרו לי מה
לעשות, ביצעתי פקודות. מפקד אומר מה לעשות
ונותן פקודות וזו הרגשה קשה מאוד.

• כאשר חיילים שלך נפלו היתה לך
תחושה שאתה אחראי לכך?

חיים בקר כם ג״מ

..אריק השתמש בנו!״
ולהילחם, ועוד יותר קשה להאמין כשהוא
־אומר שאובדן עין הוא בבחינת פציעה קלה.

• מתי גוייסת למילואים במילחמת
לכבדן?
למעשה גוייסתי כדי להשתתף במהלך
הפתיחה של המילחמה. נכנסנו ללבנון כיחידה
לוחמת עוד במהלכי הפתיחה של המילחמה,
כמעט במקביל ליחידות הסדירות.

• מה היו המשימות שהוטלו על
היחידה שלך?
תיכננו לנו שני אקטים. התפקיד הראשון היה
לכבוש את צור ולטהרה, כשהפעולה בצור היתה
קלה מאוד מול הציפיות, כי המחבלים נשברו שם
מהר ולמעשה הפעולה בוצעה עם אפס נפגעים

וצמידות לתוכנית.

• מה היה תפקידך בכיבוש צור?

ברגע שאתה מפקד על יחידה כזו לוחמת, אתה
לוקח לידיך כל אחד מהחיילים וברגע שאתה
שולח אותם לקרב, האחריות היא כולה שלך. של
מי האחריות, של אלוהים?

• איך מתמודדים עם אחריות
נוראית שכזו?
לא מתמודדים. לא מכיר איש שמצליח
להתמודד. כולם יודעים שבמילחמה יש מוות או
פציעה. מפקד לא צריך להתמודד עם הבעיה הזו.
אני מאמין שמפקד צריך לרעת מה הוא עושה
ולהאמין שמה שהוא עושה מוצדק. אני רואה
בלחימה אקט של ציונות, אני לא מאמין שמלאכי
השרת נטורי־קרתא ישמרו עלינו ולא מאמין
שמתנחלי אלון־מורה ישמרו עלינו, כמו שאני לא
מאמין שאנשי ״יש גבול״ יפתרו את הבעיה, אז
יש מילחמה, צריך להילחם ולהתפלל לכמה
שפחות נפגעים.

• מתי החלו
המילחמה לקנן ככם?

הספקות

לגבי

לפחות אצל חלקנו החלו הספקות לקנן עוד

• בצידון הופעל לראשונה אקט
של לוחמה פסיכולוגית. מה דעתך על

כלוחם זה היה אחד הרגעים היותר מדהימים
של המילחמה. התייעצנו בינינו והגענו למסקנה

״נמו שהשיחה 011
רפוד וחזה על
נאב־הנטן שד כולנו.
הוי לא המו עדו
אידיוטים, שואה
את בנייני ב״וות
כחולות סיד

אפשר היה לחתוך את השקט שנוצר בסכץ,
אפשר היה לשמוע שעון שמתקתק. דממה נפלה
על העיר. ואז השגנו רמקולים ואחד החיילים,
שדיבר ערבית, קרא להם לצאת. זה לא נשא
פירות. הייתי בלחץ. רציתי לפתוח את העיר, כי
כל צה״ל עמד מאחורי. התחלתי לחשוש
שטעיתי, ואז פתאום התחיל טיפטוף של אנשים.
בתחילה כמה זקנים, אחר־כך נשים עם ילחים
ולאט לאט אוקיינוס של אנשים. התחלנו לכוון
את האנשים לכיוון הים. אלפי אנשים הציפו את
הרחובות. ואז יחעתי שהצלחתי. מכיוון שמהבתים
יצאו גם מחבלים בבגדים מנומרים, שהסתתרו
מאחרי עגלות תינוקות.

• מה עבר עליך כאדם וכחייל
שמעולם לא נלחם קודם באוכלוסיה
אזרחית, כאשר ראית את נחילי
האזרחים זורמים מהבתים לכיוון הים?
לבטים לא מתחדשים כל שעתיים. אין מצב
כזה ואסור שיקרה מצב כזה. בכל שלבי הלחימה
התחבטתי עם מה שיקרה, אבל זה לא אומר שזה
ליווה אותי בכל שניה.

• כשאתה מפגיז יעדים אינך רואה
את מי אתה הורג, אכל כאשר ילדים עם
אמהות וזקנים הולכים מולך, ואתה
רואה מי בעצם האויים שלך, אינך חש
אי־נוחות?

זו בהחלט הרגשה קשה מאוד. במיוחד כאשר
אתה אומר לעצמך — אשר יגורתי בא לי, כי
חזית את זה מראש. אבל כשאתה רואה שביחד עם
האם והתינוק והזקן יש גם עשרה מחבלים, אז
כלוחם אתה שמח, כי אתה יודע שחסכת חיי
שלמחבלים אין ברירה, אלא להיות מתאבדים.
לוחמים שלך. זו הרגשה באמת קשה, כי ביחד עם
החלטנו לנסות לפרק לחץ בתוך העיר, מתוך
הרחמים על האזרח, יש גם שימחה על השגת
ציפייה שאזרחים ולוחמים גם יחד יצאו מהבתים.
הניצחון.
אני מכיר את זה שאנשים נשברים. ברגע
בכלל, אל תשחקי לי פה את יפת־הנפש. יש לי
שהראשון נשבר, זה גורף אחריו את היתר.
גם מה להגיד על יפי־הנפש. בתום המילחמה
התקבלה תלונה מרופא שווייצי בצידון, שכאילו
• זה קרה גם אצלנו שאחד נשבר
נהגנו באכזריות. אז רק כדי לסבר את האוזן, אותו
ואחרים נשברו אחריו?
יפה־נפש, אותו דוקטור, הסתיר בבית־החולים
לא זוכר שזה קרה אצלנו. אני מכיר את זה
מתוך ראייה של הצד השני. בשלב מסויים < שלו עשרות מחבלים בביגדי רופאים ואחיות,
שלא הצליחו להסתיר את הבגחר המנומר
הפעלנו על העיר כולה מערכת אגרסיבית של
שמתחת לבגדים הלבנים.
אש, כדי ליצור הלם רציני. זו היתה תופת־בית־כשמדברים
על אמת, אז האמת היא יחסית,
קברות ממש. ואז, בבת־אחת הפסקנו את האש.
היא לא מוחלטת. אותו רופא התלונן על מעשי
אכזריות באוכלוסיה. אז אם התגאיתי במשהו,
ובעצם אסור להגיד להתגאות כי אין גאווה
במילחמה, אז זה היה בסטנדרט המוסרי של

״הספקות בנוגע
למילחמה החרו לקנן
עוו לפני שהיא פוטו.
אחו־ חנל, זו לא
היתה מילוזמת
ום־ניפוו־

״נפגשנו 011 ונול,
והוא שאל אותנו
באורח ידידותי גה יודה
אם נצטוו לל ש על
ב״וות. אמרנו לו
שנלך

הייתי מג״ד היחידה. זוהי יחידה של צנחנים
מתנדבים והמיוחד שבה הוא שגם אנשי
המילואים כולם מתנדבים, ולא כופים על איש
לשרת ביחידה.

החיילים. ואני לא מדבר על צה״ל כולו, אני מדבר
על היחידה שלי. היה ברור לנו שחלק
מהאוכלוסיה לא יושב בבית־הכנסת ומתפלל,
ואנחנו לא עשינו שום מהלכים של נקמה, אפילו
לא אחד!
איש לא אמר או־קיי, זו ההזדמנות לפיתתן

• אתם משרתים ביחד הרבה
שנים?

בקר עם בתו ענת וכנו ארז
״אתה לא יכול גם ללחום וגם לחשוב שזה לא יפה!״

אין גאווה במירחנזה
(המשך מעמוד )17
הסופי של הלוחמים הפלסטינים בצידון. אפשר
היה לחסל בקלות את כולם, אבל איש לא העלה
בדעתו אפשרות כוו.
יותר מזה, בגמר הכיבוש הרג מחבל שניים
מחייליי. בדרך־כלל בלילה היינו די ליברלים
ונתנו לנשים וילדים להסתלק מהחוף.והודענו
להם שלמחרת בבוקר הם צריכים לחזור 24 .
שעות אחרי גמר הלחימה בא מחבל והרג שניים
מחייליי. זה מדליק אצלך ברגע הראשון את רגש

• ידעתם שהולכים על ביירות?
נכנסנו להלין של תיכנון. למרות שהחיילים
שוחררו ואנחנו היינו בבית,המשכנו לשאת בעול
ולמעשה נקבע שרק יחידה אחת תשתתף בכניסה
לביירות — אנחנו.

• אם כך, כיצד טען אריאל שדון
שסירבתם להתגייס?
זו בדיוק השאלה. תוך כדי תהליך ההכנה
נפגשנו עם רפול והיתה בינינו שיחה ידידותית
של ״מה נשמע ומה חדש״ ואז הוא שאל :״מה
יהיה אם תצטרכו להיכנס לביירות.״ אמרנו:
״ניכנס.״ והוא שאל :״ומה יגידו החיילים?״
אמרנו :״הם לא יהיו שמחים מזה, אבל יעשו את
זה.״ ובכלל, אין פה עניין של שימחה או עצב.
לרגע לא עמדה בעיניו ולא בעינינו השאלה אם
יש פה בעיה של חיילים שיסרבו ללכת על
ביירות.

• השיחה נגמרה בכך שהוא שאל
באורח ידידותי מה יגידו החיילים על
כיבוש ביירות?

הזעם. אפשר לעשות באותו רגע מעשים לא
שקולים. למחרת בבוקר, עם אור ראשון, החלו
חילופי־אש ורדפנו אחר המחבל. לאן הובילו
העיקבות שלו? למקומם של צדיקי עולם,
לבית־החולים של אותו רופא שווייצי, שהיה
מיועד רק למחבלים. אזרחים לא הורשו להיכנס
לתוכו. אז כשמדברים על מוסר, צריך שהוא יהיה
דו־סיטרי.

• וכשמדברים על פגיעה בנשים
וילדים?
זו תוצאה של המילחמה. אבל זו בהחלט לא
מטרה, וזה ההבדל בין להניח פצצה באוטובוס

ומה ההבדל בין זה לבין להרוג
ילדה בשכם?

כן, זו בערך היתה השיחה. התוצאה היתה
שמכל מיני שיקולים פרטיים, שאני לא רוצה
לפרט כרגע, הוחלט להגדיל את הכוחות שיכנסו
לביירות ואז התגלתה להפתעתנו הפרשה
שאנחנו בכלל לא מגוייסים, ואומרים עלינו
״חטיבה שלא רוצה להתגייס,״

• ומה היתה התגובה שלכם?
הלם אדיר׳ היינו היחידה הראשונה שגוייסה
לצורך כיבוש ביירות. השיחה עם רפול היתה
באמת ידידותית. הוא התקבל במחיאות־כפיים.
הוא הרי בסך־הכל גדל מתוך היחידה. הרבה
מהוותיקים מכירים אותו. נכון, השיחה היתה על
כאב־הבטן של כולנו. הרי לא היינו עדר של
אידיוטים שראה את בנייני ביירות כאילו היו
חולות סיני. היינו ממש בהלם.

את שרון, היו שמועות כאילו זימן את
מפקדי החטיכה לפגישה?

• ואז נוצר משבר אי־אמון בץ
החיילים הלוחמים ובין שר־הביטחון?

היה שלב שהוא ביקש לקרוא לנו, המפקדים,
ולהבהיר את המיקרה. זה היה אחרי שהרמטכ״ל
הכחיש בטלוויזיה את הסיפור. שמחנו מאוד. אבל
עמוק בתוכי ידעתי, שבין הדברים של האיש ובין
הביצוע יש מרחק רב, ועובדה. מאז הספקתי
לאבד עין, אבל הוא עדיין לא פגש אותי.

כן. למרות שאנחנו לא פוגשים אותו יום יום
בעבודה.

• אתה עדיין רוצה להיפגש עם
אריאל שרון?
לא, בדיעבד אני שמח שלא נפגשנו, כי אני
יודע שפגישה כזו היתה מסתיימת באקורדים לא
נעימים.

• ובאמת, אך אחד ביחידה לא
התנגד לכיבוש ביירות?
היה מיגוון ריעות. אבל לא היה מושג של
התנגדות. היו חלק שאמרו שחבל להקריב אפילו
חייל אחד על כיבוש ביירות.

• ומה היתה התחושה, כשהוא
פוטר בעיקבות ועדת החקירה?
באופן אישי חשתי מידה רנה של הקלה.

• שר־הביטחון החדש, משה ארנם,
בא לבקר אותך בבית־החולים מייד
כשנכנס לתפקידו. הכרתם קודם?
לא היינו יחד בפלמ״ח. אני מניח שהוא שמע
עלי מהמערכת, בא לבקר ושוחחנו.

• הוא מוצא חן בעיניך?
דבר אחד בטוח — לא אני ממנה ולא אני
מפטר שרי־ביטחון. אני יכול להשפיע רק דרך
המוח האלקטורלי הפעוט שלי. בתחום הסטנדרט
של ההתנהגות החברתית והצד החזותי, משה
ארנס הוא עולם אחר לגמרי.

• ומה אתה אמרת?
מעדיף שלא להביע את דעתי. אני רק יכול
להגיד לך שלמרות ההתלבטויות הקשות, לא היה
מצב שאמרתי לעצמי — אני את הפקודה הזו לא
אבצע. אני, באופן אישי, לא׳הייתי זורק גט
בשיטת אלי גבע.

• גם אילו האמנת בבנות שכיבוש
ביירות הוא שגיאה פאטאלית?
אני לא שם את כיבוש ביירות בכפיפה אחת
עם הגדרות המילחמה. אם מדברים על של״ג,
אפשר היה לעצור את הכוחות בנקודה אחרת,

• לפני כמה חודשים נפצעת
ואיבדת את עינך, כיצד נפצעת?
בשירות המילואים האחרון שלי בלבנון, ב־23
באוגוסט, יצאתי לפעילות שיגרתית נגד מחבלים
בשטח. הייתי בג׳יפ עם עוד שלושה איש, ואז הם
הפעילו עלינו מיטען צד.

• אתה נוהג לצאת לסיורים בשטח
ביחד עם החיילים?
הסיסמה של הצנחנים איננה זו של הגנרל

• מדוע לדעתך סיפר אריאל שרון
את סיפור החטיבה שלא גוייסה?

״בעיני רוחי מעולם לא ראיתי איך כיבוש ביירות ישמור על הגליל!״
ואולי היתה אז תוצאה אחרת למילחמה, בוודאי
במיספר הנפגעים.

• בדיעבד, האם לדעתך צריך היה
לכבוש את ביירות?
בקר מקבל צל״ש מדדו

..כולם יודעים שבמילחמה יש מוות ופציעה. מפקד לא צריך להתמודד עם זהר
בעיני לירות באזרח זה מעשה פלילי, לא אקט
מילחמתי. זה סיפור התרנגולת והביצה. אף אחד
לא יודע איפה זה התחיל ואיפה זה נגמר.

• זה התחיל עם כיבוש השטחים
במילחמת ששת־הימים.
אני מאוד שמח שתקופת מתושלח עברה.
אחרת היית מסתכלת על זה בפרספקטיבה הזו.
מה שאת אומרת זו קריאת תגר על מימד החיים
והמוות. איפה היתה בעצם ההתחלה? האם
התיישבות עם ישראל בארץ כנען וסילוק
העמלקים היתה ההתחלה? הרי אפשר ללכת עוד
ועוד אחורה.

• אין לך ספק כי הדברים היו
צריכים להעשות כפי שנעשו?
אני חושב שלחימה ויפי־נפש לא הולכים
ביחד. אבל גם להיות יפה־נפש וגם לצפות
שמישהו יעשה את העבודה בשבילך, זה פטנט
שאני לא מכיר. שרית ישי שוכחת שהיא יושבת
על כיסא והכיסא עומד על ריצפה והריצפה
מונחת על אדמה שהיא שלה.

• היית סמח״ט החטיבה שלא
גוייסה, מהי האמת מאחרי הסיפור
הזה?
זמן קצר אחרי גמר הקרבות השתחררה
היחידה, כשסגל הפיקוד ממשיך להיות בתמונה.

הוא עשה את זה כתוצאה משיקולים פוליטיים
מובהקים. הוא רצה להגיד — הנה יפי־הנפש
מנגחים את הגאונים בהחלטות אסטרטגיות. הוא
רצה להגיד — תראו למה הגענו כתוצאה
מהפימפום של אמצעי־התיקשורת, שאפילו
יחידה כזו מובחרת לא מוכנה להתגייס.
אני בעסק הזה, ומרגיש דבר שאני לא חושב
שאף פעם יעבור לי.
אריק טען שאף אחד לא מרגיש באמת מה
קורה ביחידות, שעיתונאים יושבים בבית
סוקולוב ובבתי־קפה וכותבים דברים עזקם לא
מבינים בהם. הוא טען שהוא מכיר לפרטי פלקיס
את רגשות החיילים. אם אמנם כך, ואם אמנם,
כדבריו, היתה התמוטטות ביחידה כל־־כך/
מובחרת, איפה הוא היה? איך זה שהוא לא בא
לפגוש את היחידה הזו שנהרסה עד כדי כך שלא
רצתה להתגייס? ואם לא את כל היחידה, אז
לפחות את המפקדים.
צריך אומץ ציבורי ממדרגה ראשונה, כדי
לעמוד עם השקר שלך מול עיניים מאשימות.
לכן הוא לא בא. הרבה יותר קל לעמוד מאחרי
השקר שלך דרך העיתון. זה קל יותר מאשר פנים
אל פנים עם החיילים, לכן הוא לא בא! ובכלל,
אם כך העריך את המצב, איך זה הוא מטיל על
יחידה כזו את אחד התפקידים הקשים ביותר
במילחמה — את כיבוש ביירות?

• גם אחרי המילחמה לא פגשתם

בעיני רוחי מעולם לא ראיתי איד כיבוש
ביירות ישמור על הגליל. אפשר היה לדעתי
להעצר בנקודה אחרת.
• ב קי לו מטרה־ ? 40
אין בצבא מושג של קילומטר. בצבא יש מושג
של קרקע. עוצרים איפה שיותר נוח ואיפה שיש
סיכוי לפחות נפגעים. זה יכול להיגמר ב־40
קילומטר ובתוצאה רעה, וזה יכול להיגמר ב־20
קילומטר ובתנאים מצויינים. הוויכוח על הנקודה
נחלק. יש בינינו שחושבים שצריך היה להעצר
בזהרני, יש כאלה שחושבים שנהר הסנין מדרום
לצידון הספיק, ויש הטוענים כי האוולי מצפון
לצידון היה די והותר.

״הייס היחידה הואשנה
ש&״סה י שוו כיבוש
ביירות, ואריק אמר
שסירבנו להתגייס״
• האם הסיפור של החטיבה שלא
גוייסה גרם לדמורליזציה אצלכם?
המושג דמורליזציה לא תפס אצלנו. לא פגע
במוטיבציה של אהבת מולדת וכושר לחימה. אבל
עמד מולנו סימן־שאלה אדיר, איפה באמת עוברת
האמת. אם הוא משקר במצח נחושה במיקרה כמו
שלנו, מה קורה בנושאים יותר סודיים ויותר
כואבים.

המקסיקאי שצועק — קדימה! אצלנו, כמו שאת
בוודאי יודעת, אומרים — אחרי! היינו בקטע של
נסיעה עם החיילים, ואז בגלל שג׳יפ הוא רכב קל
לפגיעה הם הפעילו את מיטען הצד. זה קרה
מצפון־מיזרח לבקעה. ארבעתנו נפצענו במה
שנקרא בז׳ארגון הצבאי — אורח קל.

• לאבד עין זה נקרא להיפצע קל?
לאבד עין או להיפגע בגפיים זה קל.

• זו פציעתך הראשונה?
לא, הרביעית. נפצעתי קשה מאוד
בששת־הימים בכיבוש הרמה, נפצעתי
ביום־הכיפורים, נפצעתי במהלך אימונים
ונפצעתי עכשיו. אני מוכרח להגיד, וזה חשוב
שתכתבי, שלרגע אחד, למרות חילוקי־הדיעות
בעניין המילחמה, לא הרגשתי טינה או שחבל
שעשיתי דברים והלכה לי העין. להיפך, אני
מאמין בציונות ורואה במה שקרה לי הגשמת
הציונות. אני קצין קרבי ונמצא בקו האש הראשון
ואני יודע מה הסיכון וראיתי את זה בעיניים
פקוחות. זה עניין של הסתברות — אם לא
נפצעת בפעם הראשונה בטוח שתפצע בשנייה או
בשלישית.

• לפי חוק ההסתברות אתה רואה
בעיניים פקוחות גם את חעובדה שאם
לא נהרגת בפעם הראשונה, אז תיהרג
בשניה או בשלישית?
כן. חייל קרבי צייר להביא את זה בחשבון.
חבל שהלכה לי העין, חבל גם כשהולכת ציפורן,
אבל זה לא אומר שאני חושב שצריך להכניס
כעת את הצבא לארגזי פלאנל ולהניח אותו
בדיזנגוף, כי כאן יותר בטוח. לוחם מגן על פיסת
קרקע הנקראת מולדת וזה הסיכון שהוא לוקח
על עצמו והסיכון הוא לא בערבוו־מוגבל. הרי
המרחק בין רסיס בעין ורסיס במוח הוא מילימטר,
שלא לדבר על המרחק בין רסיס בעמוד־השידרה
שפעם חטפתי, ובין רסיס בעורק הראשי.
במילחמה זה הכל עניין של מזל.

סי ג ריו תאירופהדל 1ת ניקו טין בעישון.

אזהרה -מ שדד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות

ס עו כי...סעו כי 17...
אוטומטית +ממן חקור,

ן] יייי^11י ז 1

מ!53885 ן ס? 38י 5י ^ מ״יי״ מ1

8 1 1 2 1 1 1 )1
ן * $11ן

חדש מבית מכשירי תנועה
תל־ א בי ב -דרך סתת תקוה ,74 טל״ 336115־ 03
תי ט ה-דרך העצמ או ת , 104ט ל׳ 04-524475

מדוע ע שה ד 1בד־העבזדה יחסי-צי מר דאי ש
הליכוד 1איז 1בעיה יש עתה לערד חיים ב ס 1ק
׳ במליאת הכנסת לא
הצליחה הקואליציה לגייס רוב
להצעה להטיל מס־הכנסה על
הכנסות גבוהות. אך כאשר ביקש
מאיר כהן־אבידוב, יושב־ראש
הישיבה, להעניק את
רשות־הדיבורים למציעים —
לא נכחו מצד האופוזיציה
הדרכים נאווה ארד, חיים
רמוז ויעקב צור. הם היו
באותה השעה בכינוס המנהיגות
הצעירה של ישראלים ויהודים
אמריקאיים שהתקיים בסדום, היהודית המגבית בחסות המאוחדת. לצידם נכחו חבריהם
לסיעה עדי אמוראי ומיכה
חריש. את הליכוד ייצג באותו
הכינוס ח״כ מיכאל קליינר.
כאשר שמע בחדשות שלקוא־

בוועד הפועל ואיש המיפלגה
הליברלית, ותקף את השר. הוא
טען שמדיניות כהן־אורגד תביא
לירידה בהיקף שלא היה כדוגמתו
בעבר ,״ולא יהיו לך אפילו
יהודים ליישב את אריאל ״,אמר
נחמני, כשהוא רומז למקום שבו
בונה השר את ביתו החדש.
אידלמן החליט להפיץ באמצעי־התיקשורת
את דיברי נחמני. הם
שודרו ברדיו ואחר־כך במהדורת
החדשות בטלוויזיה, ועוררו הד
גדול. למחרת זומן נחמני לתוכנית
הטלוויזיה ערב חדש, כדי
להסביר את מדיניות סיעת הליכוד
בהסתדרות כלפי שר־האוצר.
נאום אופוזיציוני תקיף
של מאיר וילנר, מנהיג רק״ח,
שוסע במליאת הכנסת על־ידי

ליציה לא היה רוב, קרא קליינר:
״איך זה שאני מקוזז נגד חמישה
ולקואליציה אין רוב?״
קליינר היה יושב־ראש
באחת הישיבות שהתקיימו
בסדום. הוא קרא לבימה נציגה
אמריקאית ושיבח אותה על
עבודתה היעילה ,״למרות שהיא
בת המין החלש״ .דבריו התקבלו
בתדהמה בין האמריקאים. אחד
הנוכחים שלח פתק לח״כ וביקש
ממנו לחזור בו מהשימוש במונח
המין־החלש, שאינו מקובל
בארצות־הברית.
דובר מועצת פועלי תל-
אביב צכי(״צביקה״) אידלמן,
שהוא גם דוברו של ח״כ העבודה
דכ כן־מאיר, מצא עצמו
בשבוע שעבר עושה יחסי־ציבור
לליכוד. אידלמן נכח ביום־עיון
של פעילי ההסתדרות, כדי
להעביר אחר־כך לעיתונאים את
דיברי הפתיחה שנשא בכינוס
בן־מאיר. אחרי דיברי הח״כ קם
ונשא נאום ארוך ומשעמם
שר־האוצר יגאל כהן־אורגד.
להפתעת הכל, קם דווקא
דניאל נחמני, נציג הליכוד

ח״כי העבודה רענן נעים
ואריק נחמקין, שהגנו משום
מה על מדיניות הליכוד. וילנר
הזעיק לעזרתו את חברם לסיעה
אברהם כץ־עוז, שתקף
במאמר בדבר את הממשלה.
נחמקין הנרגז לא ויתר, ואמר
שכץ־עוז לא התכוון ברצינות
למה שכתב.

התואר סגן ראש עיריית
תל־אביב והמשכורת המתלווה

לתואר, עלולים לקחת ממנו את
המכונית הצמודה שהסיעה אותו,

את אשתו נחמה ואת בני־מישפחתו
לכל קצות־הארץ.

דווותי מיצ׳ם;

ואשתו של שחקן הקולנוע רוברט מיצ׳ם מתאפרת (למעלה) .כאשר
1הבחינה שמצלמים אותה, עיוותה את פניה והוציאה לשון לעבר המצלמה.
דורותי ובעלה(מימין) היו אורחיו של אייבי נתן, שערך מטיבה קטנת-משתתפים לכוכבי הסרט השגריר
ולאורחים ישראלים ספורים. יצחק (״איציק״) קול, מנכ״ל חברת ג״ג, מפיקת הסרט, שהיה אף הוא
בין המוזמנים, התנדב להגיש חטיפי-גלידה. במקום נכח יושב״ראש מיפלגת-העבודה, שימעון פרס.

העולם הזה 6ג24

עורך־הדין הדתי חיים
כסוי — ,שהופיע בכותרת
לילה והגן על החלטת שר־התחבורה
חיים קורסו להפסיק
את התחבורה הציבורית בשבת
בצפון־הארץ — חש באחרונה
בקשיים תיקשורתיים. שכנו
לבניין של מס׳ 7ברשימת המפ־ד״ל
לכנסת, שהתגורר קומה
מתחתיו, היה הכתב המוניציפלי
של הארץ, אילן שחורי. כך
יכול היה בסוק, תוך ירידה
במדרגות, להעביר את הסקופים
שלו לעיתון. עתה החליף שחורי
דירה, ובסוק נותר ללא צינור
אינפורמציה צמוד ויעיל. אם לא
די לו בצרה זו, נחתה עליו צרה
נוספת: מאז שנלקחו ממנו

מי י ת! עי רזי ־ דםליורםר 1נן. מהדרשהמרצההבכירמצדם
העי תו נו תומ דו עלאמקבלתזלמן ־ שז שי לקוחותערביים

ח״ב העבודה רפי סוויסה
נפגש לשיחה עב ראש
עיריית טולוז, אשר ביקש לדעת
את מי מייצג הניבחר המוניציפלי
מישראל. סוויסה, שהוא
גם ראש מועצת מזכרת־בתיה בת
4000 התושבים, סיפר לו שכאשר
הוא עורך סיור ל־אורחי־העיירה,
הוא פולש לרחובות
ומשם מגיע לתל־אביב
— כדי שלא יראו עד כמה קטנה
מזכרת־בתיה. .בפריפריה שלי
יש 700 אלף איש ״,סיכם סוויסה
בגאווה.
בשלל־רב של מחמאות
זכה עיתונאי ידיעות אחרונות
מרדכי (.מוטי״) גילת, מפי
המנחה יעקב (.יענקל׳ה׳׳)
אגמון, שהזמין אותו להתראיין
בתוכנית בירה ומצב־רוח
בבית־לסין. אגמון הזכיר את
חקירותיו של גילת בבית־היולדות
בכפר־סבא, בבית-
הלוחם בחיפה ובעיריית רחובות.
.בכל מישפטי־הדיבה
שמגישים נגדו יוצא גילת זכאי,
ומוכיח שכל מה שהוא כתב הוא
אמת,״ אמר אגמון. .עכשיו יש
שיטה חדשה לטפל בו. במקום
להגיש תביעת דיבה נגדו —
מתעלמים ממנו, לא מגיבים.״
גילת נשאל ־זהכות
על־ידי אגמון בעניין סידרה
כתבותיו על מפקד ר שטרת
מחוז תל-אביב אבדהש תורגמן,
שהופיעה לפגי חודש
בצהרון. אחת הנוכחות באולם,
שביקשה את רשות־הדיבור,
אמרה כי ידוע לה שעוד אנשים
שעבדו על העניין, נפגשו עם
ניצב תורגמן ושוכנע! להפסיק,
״האם אתה נפגשת עם תורגמן
לפני פירסום הכתבות?״ שאלה.
גילת גילה שהוא אכן נפגש עם
מפקד המח! ו לפני הפירסום
לשיחה שלא לציטוט.
אחרי גילת עלתה לבימה
הקוקסינל המפורסם זלמן(״שו־שי״)
ויגדר. שושי התייחסה
לראיון עם עיתונאי ידיעות
אחרונות ודיברה טובות על
מפקד המחוז הנוכחי .״קודמיו
של תורגמן עצרו אותי יוס״יום.
עכשיו לא עוצרים,״ אמרה.
בהמשך דבריה קבעה שושי,
שתורגמן צריך להיות המפכ״ל
הבא של מישטרת־ישראל. אגמון
לא התאפק ושאל את שושי :״עם
היד על הלב — האם התבקשת
על־ידי קצינים בכירים במיש־טרה
לשבח את תורגמן?״ ענתה
שושי :״אני ביוזמתי פניתי
למישטרה וסיפרתי שאופיע
בערב־ראיונות וביקשתי קצינים
של המישטרה שיבואו לערב
שלי ״.ואכן, באולם נכח סגן־ניצב
יצחק מליו, מהיחידה המרב־זית,
שבא עט אשתו וישב בשורה
הראשונה. כשגילת ירד מהבימה
וראה אותו, הוא אמר לו :״אני
מבין שאתה כאן במיקרהר טליו
הנבוך ענה :״לא, באתי על־פי
בקשת שושי.״
הקוקסינל המפורסמת
סיפרה על שיטות עבודתה.
״לחלל בלי חצוצרה זה כמו
למצוץ בלי שיניים,״ סיפרה
שושי, כשתיארה את לקוחותיה
השונים ואת שיטות־עבודתה.
״אני מקבלת את הקליינטים
שלי באגזוז. אבל היום אני לא
מקבלת ערבים, כי אני פוחדת
שהם ישימו לי פצצה באגזול״.
שושי סיפרה שלפעמים הלקוחות
מגלים שהיא גבר .״אז אני
מציעה להם שאני אדפוק אותם
באגזוז שלהם.״
ח״כ מפ״ם יאיר צבן,

טוען, שמאז כניסתו לתפקיד של
שר־האוצר החדש מדברים יותר
ויותר על הטלת אגרות על
הציבור, ונמנעים משימוש
במילה מיסוי. אך לא זה החידוש
היחידי שהוא מצא. .בעבר היתה
ארץ־ישראל ידועה כארץ עם
אגריקולטורה (חקלאות) מפותחת,
ועכשיו היא הופכת לארץ
הכי־אגרהקולטורה עם מפותחת.״
אהרון
סאפו, חבר הוד
עד המנהל של רשות־השידור,
התרעם בישיבת הוועד על
שבטלוויזיה שודרו דיברי אמו
של אחד השבויים, שסיפרה כי
בעיקבות תנאי השבי של בנה
היא שינתה את דעתה על אש״ף.
״אשה אומללה אינה חייבת
לדבר רק חוכמות,״ פתח
עורך־הדין התל־אביבי את
דבריו. התערב מנכ״ל הרשות,
יום ף( 5״טומי״) לפיד, :גם
גברים לא־אומללים לא חייבים
לדבר רק חוכמות.״ פאפו,
כהרגלו, לא נשאר חייב, .נכון,
מר לפיד, וזה חל גם עליך!״
התלהבה חברת הוועד אהובה
מרון? ״פאפו, שתי נקודות!״
פרשת נסיון הדחתו של
יורם רוכל מתפקידי ככתב
המדיני של הטלוויזיה, בגלל
הופעתו החיצונית, התעוררה
שוב בישיבת־הוועד, טוביה
סער, מנכ״ל הטלוויזיה, הסביר
שעניינו של רונן הוא מאבק בין
שתי קבוצות עובדים, ושיריביו
של רונן ״עוד ישתו לו את הדם״,
מיהר פאפו להגיב :״אל תדאג
טוביה, אל תדאג — אנחנו ניתן
לו עירוי־דם!״
* צופי שעה טובה ששודרה
השבוע לא ידעו מי זכה בשני
הציורים שצייר במהירות הבזק
הצייר מורים כץ. מסתבר
שהוא לקח אותם עימו. כץ מוכר
את ציוריו באמצעות סוכן. מחיר
ציור שלו הוא 200 דולר, והוא
מרוויח רק עשר דולר על כל
ציור.
מאזיני תוכנית־הרדיו יש
עניין שמעו אה. גבי גזית
משוחח עם ח״כ הליברלים בני
שליטא, על דרישתו שחקירת
המישטרה בעניין השוחד המיני
שהוא קיבל, כביכול, תושלם
סוף־סוף ותוכה חפותו, השניים
נמנעו מלהזכיר את שם הצעירה
שבה מדובר. אחרי סיום התוכנית
טילפנה הצעירה, ששמה כבר
פורסם בעבר, והודתה לגזית על
שנמנע מלהזכיר את שמה ומנע
ממנה עוגמת־נפש נוספת.

חברי סניף תנועת־החרות
בירושלים, ממתנגדי יושב־ראש
הסניף יהושע מצא, התכנסו
לפגישה חשובה במלון ירושלמי,
שמנהלו נמנה עם קבוצתם. ליד
המיקרופון עמד עורר־הדיז
ראובן (.רובי״) ריבלין,

של הכנסת התרעם ח״כ מפ״ם
אימרי רון, בן קיבוץ מישמר־העמק,
שמישרד־החינוך מתכוון
לקצץ בסמינרים הקיבוציים ולא
מקצץ במערכת החינוך הדתי.
התערב יושב־ראש הוועדה
שלמה לורנץ, ח״כ אגודת

שהרשים אותו במיוחד מעבר
לים הוא ארוחות־הבוקר העשירות,
המוגשות תמורת 99 סנט
בלבד — זולות כמעט פי־ארבעה
מארוחה דומה בארץ.
צלם העיתונות לא האמין
למישמע אוזניו. הוא סיים לצלם

גשה ששון:

} שגריר ישראל במצרים(מימין) בוחר מדליון עתיק מזהב כמתנה לבתו. ששון צולם
[ בחנות עתיקות בקאהיר ליד הפירמידות. הוא בא לחנות עם נהגו, בתו, חברתה
ואישתו ורצה להתאים את המדליון לשרשרת שהיתה בידיו. באותו שבוע שבו סבב ששון ברחובות קאהיר
סבלו עמיתיו, נציגי שגרירות מצריים בתל״אביב, מהטרדות ופגיעות בכלי״ריכבם, דבר שנשמר בסוד.

ובעודו מדבר ננעצו עיני הקהל
באולם הקטן דווקא בריצפת
האולם. שט נע באיטיות חרק
מרבה־רגליים בלתי־מזוהה, שעורר
בהלה גדולה. למקום הוזעק
עובד־המלון, שהוציא את
המפריע מהאולם בעזרת יעה
ומטאטא. העיר אחד הנוכחים
לריבלין :״הידיים הארוכות של
מצא הגיעו עד לפה.״
מיכל ו־פאלי, מזכירת
סיעת ר״צ בכנסת, שוחחה עם
ח״כ חרות רוני מילוא על
הסכום שחייב כל אזרח ישראלי
לאמריקאים, מילוא אמר לה
שהחוב הלאומי לנפש הוא 2500
רולר. אמרה לו רפאלי. :קח
ממני את כל הסכום כבר עכשיו
— ובתנאי שתעזבו אותנו
לשלום.״ מילוא כל־כך התלהב
מהסיפור, עד שחזר עליו בישיבה
של סיעת הליכוד, שדנה בנושאים
כלכליים.
בישיבת ועדת־הכספים

ישראל, שקרא לעברו :״אתה
צודק! אני לא אתן שייפלו את
הקיבוצים, ואני בטוח שבפעם
הבאה כשירצו להפלות את האגודה,
אתה תעזור לנו במאבק!״
מה עשו לד, יא דן? כיתת
תלמידים נלהבת, שגילתה את
פנינה רוזנבלום במיזנון
בית־המישפט, הקיפה אותה
כדבורים. התלמידים עמדו בתור
ודרשו בתוקף את חתימת־ידה
של הדוגמנית, שבית־המישפט
איפשר לה להמשיך ולדגמן
עבור חברת תנור״חימום, המתחרה
בחברה שאיתה עבדה בעבר.
בשולחן סמוך ישב באותה שעה
הסופר דן בן־אמוץ, שיצא
מאולם־הדיונים בהפסקה במיש־פט
שהוגש נגדו באשמת מעשה
מגונה בקטינה. למרות שצבע
את שיער ראשו בחום, לזן העיפו
בו התלמידים ולוא מבט אחד.
בן־אמוץ. ששב באחרונה
מארצות־הברית, מספר כי מה

*1ידיך| 1יל| זמרת הרוק, השומרת חלק ממיצוות הדת היהודית, מעסה את פניה בקרם(מימין) לפני
| | 1 1 1 /ההופעה ומתנוונת לעלות על הבימה כשפרח שושנה בידה. הפרח, רוז לדבריה, הוא
סימלה המיסחרי משום שהוא מזכיר לה את הזמרת היהודיה״אמריקאית, בט מידלר, גיבורת הסרט.רוז־.

את הד״ר יאיר עברון מהחוג
ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת
תל־אביב בביתו שבירושלים,
ואז אמר לו המרצה :״קח
אותי לאוניברסיטה.״ הצלם התנצל
:״אין לי רכב משלי. אני
נוסע במונית.״ עברון כעס, הסביר
לצלם שעליו להגיע מביתו
לאוניברסיטה, ואשתו כבר עזבה
את הבית ולא תוכל לתת לו
טרמפ. הדו־שיח עלה לפסים
גבוהים, ובסופו של דבר נאלץ
הצלם להוציא מכיסו את פינקס־הצ׳קים
שלו ולרשום שיק על סך
500 שקל אותם הוא נתן למרצה
כרמי־נסיעה.
האם הוא ייסע לבקרו?
ריצ׳רד ארנס, אחיו של
שר־הביטחון הישראלי, משה
(״מישה״) ארנס, פרופסור אף
הוא, לקה בהתקף־לב ואושפז.
השניים כידוע מרוחקים זה מזה
בדיעותיהם, ולכן נראה שהישראלי
לא יבקר את אחיו החולה
בארצות־הברית.
אחרי שנה של היעדרות
מהבימה שבה השחקנית חגית
בן־עמי לתיאטרון. היא משתתפת
עתה בחזרות להצגת המשיח
שתועלה בקרוב בתיאטרון
חיפה, ומחליפה מפעם לפעם את
דליה שימקו במהומה רבה
על לא מ או מ ה כאשר שימקו
צריכה לשחק בנפש יהודי.
לחגית, שהיא אם לבת — נעמה
בת החודשיים וחצי — אירעה כשהופיעה קטנה תקלה לראשונה במחזהו של ויליאם
שקספיר. היא היתה אמורה
להופיע בנשף מסכות, את
החזרות היא לא עשתה על
הבימה וללא תילבושות, ולכן
כשהגיע תורה להופיע היא לא
יכלה לאתר את בן־זוגה המחופש,
גורי סגל. רק אחרי
דקות ארוכות של חיפושים היא
מצאה אותו. חגית היא בתו של
מבקר התיאטרון המנוח של
מעריב, נחמן בן־עמי.
העולם הזה 2416

בלונים

תחיה הנון, המופיעה
בהמשיח, אמורה להיות על הבימה
מכוערת במיוחד. רופא-
השיניים החיפאי ד״ר אריה
שמפנייר, מומחה לשיקום־פה,
התגייס לעזרתה והכין לה מערכת
שיניים תותבות, בעלת שתי
שיניים קידמיות בולטות ומפחידות.
דנון לא העלתה על דעתה
עד כמה שינו השיניים התותבות
את הופעתה. היא למדה זאת
כאשר.יצאה מהתיאטרון בהופעתה
המפחידה, ועיני עוברים
ושבים ננעצו בה בתדהמה.
חברי צוות יתוש בראש,
התוכנית הסאטירית של גלי
צה״ל, שהופיעו לפני חיילים
במלון בדרום־הארץ, נאלצו
להמתין שעה ארוכה לטיסה

מנוחת שנתי בלילה (עד היום
הזה) ,בכל מיקרה שהאינטרס
האישי זוכה אצלי להעדפה על
פני העניין הכללי״.

פסוקי ה שבוע
• הרב הראשי האשכנזי
לשעבר, שלמה גורן,
על טיסות ־ מעל הר־הבית:
״כשהייתי בצבא הייתי מקפיד
בטיסות. מיבצעיות לעשות
סיבובים סביב הר־הבית, כדי
להימנע מלהיכנס לאוויר
שמעליו.״

• ח׳׳ב העבודה מר
דכי
(.,מוטה״) גור :״בפית־רונות
פרגמטיים אני קרוב יותר

| 11| | 1י י הלא הוא זאב הלפרץ, בעל חברת ״אירגונית״ להפקת
יי 1111 אירועים, מתחבק עם הזמרת זמירה (״זמי״) אדם,
שפתחה לאחרונה את הפאב ״זמי שרה־ בתל-אביב. שמן(ששמו
מבוטא כמו שמן־זית) שהוא ידידה של זמי, הוא הכוכב הראשי של
ערבי השירה בציבור שנערכים במרבית ימי״השבוע במקומות
שונים בתל־אביב. הוא לא מוותר על שום ערב שירה בעברית.
שהטיסה

לאריק נחמקין. ואילו בשיחות

הצבאית התאחרה. אחד המש

השקפת העולם הבסיסית אני

תתפים, יאיר (״יוד פולני״)
גרבוז, פרש לפינה והחזיק בידו
את הצהרון מעריב. אחרי זמן מה
הוא פנה לחבריו ואמר :״בעמוד
ראשון יש 9321 מילים. מישהו
רוצה לבדוק אם טעיתי?״

קרוב יותר ליוסי שריד.״

לתל־אביב,

משום

במלאות 70 שנה לתנועת
השומר הצעיר, הכין על המשמר
מוסף מיוחד. בפתיחתו סיפרו
אישים שונים, בוגרי התנועה, על
יחסם להשומר הצעיר. ח״כ
המערך אמנו* לין, שהספיק
כבר להיות בליכוד, אמר:
״בהרבה מאוד נושאים אינני
מוצא הבדלים בין השקפתי כיום
ודיעותיה של מפ״ם. גם אם יש
הבדלים, יש הרבה שטחים שבהם
אנו מבינים זה את זה.״
יושב־ראש מועצת־המנהלים של
בנק־הפועליס, אפרים ריינר,
אמר :״מה נתן לי השומר הצעיר?
את טעם החיים ומשמעותם.
המדריך השומרי, ולא דמות אב
או דמות רב, הוא שמפריע את

• הרמטכ״ל
רפאל(״רפול״) איתן :״האינ
טרס
של מדינת ישראל הוא
לדעתי שהמחבלים לא יתפנו
מטריפולי. אנו מעוניינים שהם
ייעלמו, והם ייעלמו בקצב מהיר
יותר דווקא אם ישארו בטריפולי.״

הנ״ל :״הייתי שולח
את אודי אדיב יחד עם ה־.4500״

• הרב מנחם הכהן:
״יותר משנתקיימה בהם, באברכים,
בירכת־אברהם, נתקיימה
בהם בירכת־ישמעאל, :והוא
יהיה פרא־אדם, ידו בכל ויד כל

• המשורר יב״י :״ארץ
שהופכת בוניה הקשישים לתשושים
— קלון לשליטיה״.
• הנ״ל :״מחד גיסא
ומאידך גיסא, ממשלות ישראל
גיס וגיסא, שניהם מכייסים
ומגייסים ערכים.״

מאת דני אלה שמי

המצוד על דיראל־קמו נפוץ -ר א השבוע, ארא רבני 150 שנים
היריבות בת מאות בשנים בין מישכחות ג׳ונבלאט. גזיי פואנג׳יה ושמעון
הרי־השוף, ביירות, דאמור -נ:ל אלה היו שוות־קוב שד במאה שעבוד

כנסיה עצמאית. בראשית המאה וד,19
התרכזו המארונים באיזורי צפון־לבנון.
עם החרפת העימות בדרוזים הם
התחילו לנוע דרומה, לאיזור הדרומי
המיושב בדרוזים. שיאו של עימות זה

במאה שעברה התחולל ב־ ,1860 בטבח
הגדול של הנוצרים בהרי השוף.
אחד משיאי מילחמת־האזרחיס
העכשווית בלבנון התחולל עם נטישת
הרי־השוף על־ידי צה״ל. יחידותיו של

בניו של השייח׳ נעמן ג׳ונבלאט
ואחיו לחמו גם במתחריהם בקרב העדה
הדרוזית, אנשי האמיר ארסלאן. אחיו
הצעיר של נעמן, השייח׳ סעיד
ג׳ונבלאט, המשיך במאבק להשבת
מעמד בני המולת ג׳ונבלאט ׳בהר־הלבנון.

1844 היה השייח׳ סעיד ג׳ונבלאט
בשיאו של העימות עם המארונים. על
עימות זה כותב באזילי בסיפרו:
״פעולות איבה התחילו על נהר דאמור,
בדרך המלך מביירות לצידון.
״היתה שם מריבה רגילה בין גמלים
דרוזיים ומארונים.
״להד היריות התקוממו כל מחוזות
הדרום. הפעם היו הנוצרים מוכנים
לצאת להתקפה. תושבי ג׳זין — מחוז
עשיר וציורי, שכולו מיושב מארונים
— פרצו למחוז השוף השכן, שרפו
כפרים רבים, היכו את הדרוזים ופיזרום,
וכבר קרבו לארמון מוח׳תארה• במקום
שהתגורר השייח׳ סעיד ג׳ונבלאט,
שנוא־נפשם.
״במתן, מחוז הגבול שבין הדרוזים

ג׳זין כיום
המנצחים שחטו את המנוצחים
החודש עומד לראות אור תרגום
יברי מלא של הספר זיכרונות
זלבנון 1839 .־ 1847 מאת המדינאי
ורוסי קונסטאנטין מ׳ באזילי(בהוצאת
ד יצחק בן־צבי ובתרגומו של ארי
בנר).
הספר חושף את שורשי מילחמת־חאמולות
הלבנונית, המתנהלת זה
!רוב למאתיים שנה — מילחמה
!זגיבוריה באים מאותם בתי־האב,
וצריים, דרוזיים ומוסלמיים, בעלי
וותם השמות, כמו כיום. גם אזורי־והתרחשות
זהים, וכן גם שפיכות־ודמים.
סיפור
מילחמת־החאמולות הלכנו־ית
נפתח במאה ה־ ,18 בראשית ימי
תפוררותה של האימפריה העות׳מא־ית,
כאשר בהר־הדרוזים ובהר־הלבנון
ותבסס מעמדה של שושלת בית
!זיהאב, שגברה על שאר המישפחות
פיאודליות.
נסיך־הלבנון לבית שיהאב עבר
והדת הדרוזית לנצרות. הוא הביא
ירידת כוחם של שאר הנסיכים
דרוזיים, מעשה שהביא להתגברות
מתיחות בין הדרוזים ובין שכניהם
נוצרים־מארונים. במחצית הראשונה
!ל המאה שעברה, ניסו המארונים
רכוש לעצמם את השילטון בהר־לבנון
בתמיכת הצרפתים. לעומתם,
!אפו הדרוזים להשיב לעצמם את
ועמרם הבכיר, בתמיכת הבריטים.
מחלוקת זו הביאה לשפיכות־
!דמים, ששיאיה היו בשנים 1840
׳. 1860
במקביל נערך מאבק על הנהגת
ועדה הדרוזית, בין שתי המישפחות
ודרוזיות העיקריות — מישפחות

ג׳ונבלאט • ומישפחת האמיר ארסלאן.
העדה היריבה העיקרית, העדה
המארונית, היא כת נוצרית, בעלת
• קיי מ ת גירשה האומרת ששם
מישפחת ניונבלאט הו א המשך שמו
של סנבל א ט החורני, אחד מאויבי
נחמיה. שעה שחידש א ת חומת
ירושלים, סנבלא ט פעל ביחד עם
נשם העמוני.

״כסילים מסתערים קדימה...״
לפני כמה ימים אמר יו״ר ועדת״החוץ־והביטחון של הבנסת,
אליהו בן־אלישר, שמילחמת־האזרחים בלבניו פרצה בגלל ״אש״ף
והסורים״ .קשה להעלות על הדעת דיברי־הבל וגילוי בורות
חמורים מאלה.
למרבה הצער, הבורות בענייני הלבנון אינה נחלתו של איש
אחד. זוהי תופעה כללית בצמרת הישראלית, הן בצד הליכוד והן
בצד המערך.
יתכן שפלישת ישראל ללבנון היתה נמנעת, וש־ 560 צעירים
ישראליים לא היו נהרגים שם, אילו קראו מנחם בגין, יצחק שמיר,
אריאל שרון ורפאל איתן את הספר העומד להופיע החודש,
ושתוכנו מתומצת בעמודים אלה. אך מאחר שאישים אלה אינם
קוראים ספרים, ולא כל שכן ספרים על המרחב, הקדמת הופעתו
לא היתה מועילה.
לקוראים הישראלים, העוקבים אחרי המתרחש בלבנון, תהיה
הרגשה מוזרה למיקרא הדברים. לא זה בלבד שגיבורי הספר
נושאים את השמות המוכרים של היום, ושהמקומות המתוארים
בו עומדים ביום במרכז ההתרחשויות (למשל: המצור על
דיר־אל־קמר) אלא שהסיפור כולו נראה כהעתק מן הדברים
שהתרחשו בשנים האחרונות. ליתר דיוק: ההתרחשויות
האחרונות, ובכללן הפלישה הישראלית, נראות כמהדורה נוספת
של אותו המחזה הטראגי עצמו.
הסיכום יכול היה להיות בפיתגם האנגלי :״כסילים מסתערים
קדימה במקום שבו המלאכים חוששים לדרוך״.

הגיונבלאטים: האב והבן על כרזה בחצביא
מילחמה בין הגמלים
מנהיג הדרוזים, ואליד ג׳ונבאלט, יצאו
למיתקפה שנועדה לטהר את
הרי־השוף מהמובלעות המארוניות
שבתוכו.

• גיונבראט: נערשעשוע וצא להנהיג שבט
מילחמת חמולת הג׳ונבלאטים
החלה לפני יותר מ־ 150 שנה. אז ניצבה
עדיין בראש הנהגת הדרוזים מישפחת
שיהאב. השייח׳ בשיר ג׳ונבלאט גיבש
אז סביבו את הגלעין הקשה והלוחם
של העדה הדרוזית, שהתמקד ביריבותו
בראש מישפחת שיהאב, דרוזי שעבר
לדת הנוצרית, ושנשא בתואר ״נסיך
הלבנון״.
המנהיג הבא לבית ג׳ונבלאט היה
שייח׳ צעיר בשם נעמן, ששאף להשיב
בתוקף פירמאן ״ את נחלת אבותיו,
שהוחרמה אחרי רצח אביו, השייח׳
בשיר ג׳ונבלאט.
צו הסול ט אן התורכי.

למארונים, קמו הנוצרים בהמוניהם על
הדרוזים השוכנים בקירבם, שרפו,
שדדו ורצחו בלי רחמים. בו ביום אפפו
את כל מחוזות דרום הלבנון כל
זוועותיה של מילחמת־אחים איומה
ונוראה. בכל כפר נילחמו נוצרים
בדרוזים, והמנצחים שרפו את בתי
המנוצחים...
ניצחון הנוצרים לא ארך אלא
שבוע ימים בערך. בכל המתן, בג׳זין
ובחצי כפרי מחוז שוף לא נותר אפילו
דרוזי אחד; קצתם נפלו וקצתם נמלטו
למחוזות סמוכים; רכושם היה לשלל
ובתיהם נשרפו. אבל אחר־כך גברה ידם
של הדרוזים. בבוא תורם, התחילו הם
להרוג בנוצרים, לשדוד ולשרוף,
ובמהלך שבועיים של הילולת דמים
לא נשאר אפילו בית אחד על תילו
בשבעים ישובים ציורייים, פורחים
ועשירים בלבנון...״
בתום מילחמת־העולם השניה, פרש
כמאל ג׳ונבלאט והקים את מיפלגתו
״המיפלגה הסוציאליסטית המתקדמת״
(אל־חיזב אל־אשתראכי אל־תקדמי),
(•)באותו ארמון מיקם באחרונה וליד
ג׳ונבלאט את מיפקדתו בשוף.

באולימפיאדת 1936 בברלין, כאשר
הרב־ספורטאי הכושי ג׳סי אוואנס
הנחית על מיגרש־האתלטיקה מכה
ניצחת על, גזע האדונים״ ומייצגו
בבימת־הכבוד, אדולף היטלר, נכח גם
נציג לבנוני כחוש וגרמי.
קפטן נבחרת־הכדורגל של.לבנון,
שהשתתפה במישחקים האולימפיים,
היה הרוקח המארוני הצעיר פייר
אל־ג׳מייל. ביחד עם אלפי הצופים
הגרמניים, הוא הריע ממושכות לפירר
הגרמני.
במהלך האולימפיאדה גילה פייר
אל־ג׳מייל את הנאציזם הגרמני.
כשהוא נלהב ונרגש שאל את עצמו
״מדוע יש באירופה מה שאין בארצנו
— נוער פאטריוטי מאורגן וממושמע,
המקדיש עצמו ליעדים לאומיים? שם
למדתי להעריץ את גרמניה,״ כך סיפר
מאוחר יותר בראיון לעיתונות.
ג׳מייל הצעיר שב ללבנון, וכבר
באותה שנה, התחיל להעתיק לנוף
הלבנוני את שראו עיניו בגרמניה
הנאצית. הוא רצה להיות פירר
לבנטיני• .הוא הפיץ בנובמבר 1936
בכל רחבי לבנון כרוזים שקראו לנוער
הנוצרי־מארוני להצטרף לאירגון
החדש שאותו ייסד ,״אל־כתאב אל
לובנאניה״ .ממאפייני אירגון זה היו
ההצדעה במועל־יד ומדים נוסח
אירופה הפאשיסטית. השם תורגם בידי
השילטונות הצרפתיים בלבנון כ־
״פלאנגות״ ,בדומה לאירגונו הפאשיס־טי
של פראנקו בספרד.
החולצות החומות של חברי
ה״פלאנגות״ ושאר הגינונים הנאציים-
פאשיסטיים הכניסו את מישפחת
אל״ג׳מייל, בן המעמד הבינוני, למירוץ
מילחמת החאמולות הלבנונית.
המארונים האינטלקטואלים, שתשתית
חינוכם היתה בצרפת, עיקמו את
אפם למראה הפלאנגות של פייר
אל־ג׳מייל, והעדיפו את ביסוס הקשר
שלהם עם מישפחת שמעון, המכובדת
יותר.
עד למילחמת־האזרחים של ,1958
* לוואנט -במקור האיטלקי, :ארץ
הזריח ה: בינוי למיזרח הים־התיבון
בולו, מנקוד ת המבט של דרום־
אירופה. ע ם השנים הצטמצם
המונח לסוריה ולבנון בלבד.

מיפלגה שדגלה בריפורמות סוציאליות
מרחיקות־לכת בלבנון, ושטענה
לאופי לבנוני על־ערתי. כאות מופת
לכוונותיו חילק כמאל ג׳ונבלאט
מקרבותיו בין איכרי השוף. במהלך
שנות ה־ 50 היה כמאל ג׳ונבלאט
מנושאי הדגל הפרו־נאצרי בלבנון.
כמאל ג׳ונבלאט מילא תפקיד
מרכזי בפוליטיקה הלבנונית, מאז
ראשית שנות ה־ ,50 וחלקו היה רב
במילחמת־האזרחים של . 1958 בראשית
שנות ה־ 70 הוליך כמאל
ג׳ונבלאט את לבנון להעמקת הקרע
בין השמאל, שהוא היה מנהיגו, ובין
ההנהגה המארונית הימנית, בראשה
עמד פייר ג׳מייל (ראה :״פירר לבנטיני״).
בשנת
1977 נרצח כמאל ג׳ונבלאט
על־ידי רוצחים־שכירים שנשלחו
מסוריה, כעונש על ניסיונו לשמור על
מדיניות עצמאית בעימות הסורי-
לבנוני.
את מקומו של כמאל ג׳ונבלאט ירש
בנו וליד, נער־שעשועים מקריח,
המעדיף מיקטורן עור ומיכנסי ג׳ינס
על הלבוש הדרוזי המסורתי. וליד סתר
שנים רבות את התיקוות שתלה בו
אביו, שביקש לחנכו לסגפנות.
מספרים שהאב כינה לא פעם את וליד
בכינוי ג׳חש(שמשמעותו חמור).
בצוואת האב הוא מסר לווליד את
כל הרכוש המישפחתי, את הקרקעות
במוח׳תאדה, בניינים בביירות ומיפעל
לייצור מלט בסיבלין — אך בתנאי
שאם יחפוץ לממש את הרכוש, חלקו
או כולו, יועברו הכספים לידי אוצר־המדינה.
מאז
שנטל וליד ג׳ונבלאט לידיו את
הנהגת הדרוזים ומיפלגתם, ניסו

שבט הג׳מייל: אמין, כשיר וסייר עם נשותיהם
תרועות להיטלר באולימפיאדה

פידד

דכנטיג׳

היוו הפלאנגות של ג׳מייל קבוצה
שולית, למרות שמנהיגם בחש בתככי
הפוליטיקה הלבנונית על חמולותיה,
כמנהיג של קבוצה פוליטית המונית.
אחרי מילחמת־העולם השניה, זנח
ג׳מייל את הסמלים הנאציים של
הפלאנגות. הוא עשה מאמץ עצום
לשיחרור תנועתו מהדימוי הפאשיסטי
שלה, והמיר את שם תנועתו
ל״המיפלגה הסוציאל־דמוקראטית של
לבנון״ .אחרי מילחמת ,1958 כתוצאה

מהצלחת בחישתו בצלחת־הדמים של
הפוליטיקה הלבנונית ועזרת ישראל,
הוכפל ושולש מיספר חברי הפלאנגות,
ובשנים האחרונות הגיע מיספרם
לדבריהם, לכדי יותר מ־ 80 אלף
לוחמים. ועדת־כהן קבעה, לעומת זאת,
מגמתו העיקרית היתה להביא לטבח
הפלסטינים, במתכונת של ״פיתרון
סופי״ לעם זה. זה החל בטבח בתל־אל־זעתר
ונמשך בסידרה בלתי־חדלה של
מעשה־טבח, שהנודע בהם היה במח־

פעמיים להתנקש בחייו. בפעם הראשונה
לפני כשלוש שנים, ובפעם
השניה בנובמבר ,1982 כאשר מכוניתו
פוצצה והוא ניצל בנס.
אלא שווליד, נער־השעשועים של
העולם הלבנוני, הפתיע את כולם
בשנים האחרונות. הוא נטל על עצמו
את משימת איחוד כל גורמי השמאל
הלבנוני, ועלה בידו מה שלא עלה בידי
אביו: לאחד 18 פלגים שמאליים,
בחסותם של הסורים, רוצחי אביו.
וליד נוטר איבה אישית עמוקה
לאמין ג׳מאייל, שהוא מייחס לו את
אחד מניסיונות ההתנקשות בחייו.
מאז ירש מאביו את ראשות
המיפלגה ב־ 1977 פנה לחיזוק
המיליציה הצבאית שלה. את פרי עמלו
ניתן היה לראות בחודשים האחרונים,
בניצחונות שהביאה לו מיליציה זו
בקרבות השוף. אלה ביססו את מעמדו
כמנהיג הבילעדי של העדה הדרוזית,
וכממשיך לשושלת ארוכה של מנהיגים
מקרב בני חמולת ג׳ונבלאט.

המצויים בתהליך של שקיעה, בצל
עליית מישפחת ג׳מייל.
הבולט בבני מישפחת שיהאב מאז
מילחמת־העולם השניה היה הגנרל
פואד שיהאב, צאצא לאמיר השיהאבי,
הדרוזי שעבר לדת הנוצרית, ושגרם
בכך לחלק ממילחמות־הלבנון במאה
הקודמת.
פואד שיהאב הגיע בתקופת המנדט
הצרפתי בלבנון לדרגת סגן־אלוף.
ב־ ,1946 עם סילוק המנדט הצרפתי,
מונה כמפקד הצבא הלבנוני. כרמטכ״ל
שמר שיהאב על מרחק, במחלוקות
הכיתתיות של לבנון. משום כך נבחר,
אחרי מילחמת־האזרחים של ,1958
למישרת הנשיא, במקומו של כמיל
שמעון.
בחירתו של שיהאב היוותה ניסיון
לפשרה ולפיוס לאומי בלבנון. אך רוב
נציגי החמולות האחרות טענו
ששיהאב הפך בימי נשיאותו את לבנון
לדיקטאטורה ביורוקראטית, בעזרת
השרות החשאי שטיפח. גם אחרי
פרישתו מהנשיאות ב״ ,1964 שלט
שיהאב מאחרי הקלעים, ועד עצם היום
הזה מצויים ה״שיהאביסטים״ בגרעין
הקשה של השילטון בלבנון. מרביתם
קצינים בוגרי הצבא.
כמיל שמעון הוא נציג אחד
מבתי־האב המארוניים הוותיקים ובעלי
הרכוש והעוצמה. הוא שיתף פעולה עם
כמאל ג׳ונבלאט הדרוזי כדי להריח את
הנשיא בישארה אל־חורי. אז נבחר
כמיל שמעון עצמו כנשיא לבנון.
אולם ב״ ,1958 היה זה שותפו
לשעבר, כמאל ג׳ונבלאט, שפעל
להדחתו של שמעון.
התככים המורכבים האלה הביאו
למילחמת־אזרחים, שבמהלכה הזעיק

^ גימייד, שמעון ושות:,
בתי־אב בשקיעה
הניסיון שנערך בז׳נבה להפגיש את
נציגי כל הפלגים המתמודדים
במילחמת־האזרחים הלבנונית היה
כסרט תיעודי לתולדות מילחמת־החמולות
הלבנונית. במיפגש נכחו בני
דור ההמשך של מישפחות ג׳ונבלאט,
ג׳מייל, שיהאב, שמעון, פראנג׳ייה
וכראמה, וכמה מבי הדור הקודם של
מישפחות אלה.
רובם ייצגו בתי-אב נוצריים

נות־הפליטים צברה ושאתילא.
עם פרוץ מילחמת־האזרחים כרת
ג׳מייל ברית עם ריימונד אדה, כמיל
שמעון וסוליימאן פרנג׳יה, את הברית
שבשיא הגיוס לא היו לפלאנגות אלא
5000 לוחמים, נוסף על אנשי ההגנה
המקומית.
פייר ג׳מייל נחשב כאחד ממחוללי
מילחמת־האזרחים הנוכחית בלבנון.
הזאת חיסל בהדרגה, בסידרת רציחות
פוליטיות, שמאחוריהן עמד בנו בשיר,

אשר טבח במיליציות של מישפח
שמעון ופראנג׳יה. במיסגרת שותם
זו ביסס פייר ג׳מייל את הברית הסמו
שלו עם ישראל. פרי־הבאושים ש
היתה מילחמת־הלבנון של ישראל.
כבר בסוף שנות ה־60׳ התחיל פ׳
אל־ג׳מייל לחנך את שני בניו לירח
שהכין להם. את בנו בשיר, הוע
בג׳יפ, בעוד שאת בכורו אמין י
ללימוזינה מפוארת.
בשיר הצעיר, נטל בראשית שנ
ה־ 70 את הפיקוד על הפלאנגות. ח
שנתיים הפך את הפלאנגות מחבו
קטנה לכוח המצוייר בנשק מער
ובטאנקים ישראליים ישנים, מד
סופר־שרמן.
בראש צבא זה יצא בשיר אל־ג׳ט׳
בחצי השניש של שנות ה־ ׳ 70 לפער
הג׳נוסייר הראשונה שלו במט
למחות מעל פני ביירות את ע
מחנות־הפליטים הפלסטיניים הגו
לים, קאראנטינה ותל־אל־זעתר. בר<
כוח זה גם תקף את ה״נמרים״ של ו
שמעון, ואת המיליציה של מישפו
פראנג׳ייה. באמצעות צבאו הפרטי ה
בשיר ג׳מייל עד מהרה לגורם הח
ביותר בקרב הנוצרים בלבנון. כוח
יחד עם כידוני ישראל, הביא לבחיר
למישרת נשיא־לבנון, שאותה י
הצליח לממש מכיוון שנרצח.
רציחת בשיר אל־ג׳מייל הבי:
להתפרצות המתועבת של הפלאנג
שלו במחנות־הפליטים של צב
ושאתילא, תחת עינם של כוחות צה׳
שהיו שותפים־שבשתיקה לטבח זה.
46 שנה אחרי שפייר אל־ג׳מייל !
שנרגש מאולימפיאדת ברלין, זג
בדמים מרובים, לראות כיצד שני בג
בשיר ואמין, נבחרים בזה אחר
למישרת הנשיא של לבנון מפוצ>
ושטופת־דמים.
כל הגינונים הלאומניים, שהשפי
על ג׳מייל בברלין ,1936 ועל מהל!
עד עצם היום הזה, לא הצליחו לשנ
את מסורת מילחמת־החמולות 7
לבנון. תוך פחות משנה וחצי אר
בחירת בנו בשיר כנשיא, הרצ
ובחירת בנו אמין — הצליח
החמולה הדרוזית היריבה ול
ג׳ונבלאט, ליצור אוטונומיה דרוז
בהרי השוף, ולאיים על כל היע
מישפחת ג׳מייל, שהושגו בעזו
כידוני צה״ל.

האמיר ארסלאן
להרוג, לשרוף ולשדוד

אריק לא קרא זאת

\ך מעמוד )25
ון את חיל־הנחיתה האמריקאי
׳תו. אך בסופו של דבר נאלץ
נע. ולמסור את כס־הנשיאות
ד שיהאב.
שנים הבאות היה שמעון מנודה
יטיקה הלבנונית, ורק אחרי
ומת ששת״הימים התחיל לשוב,
יגה, לעמדות״הכוח שלו.
קראת מחצית שנות ה־ 70 ייסד בנו
כמיל, דני שמעון, את ״מיליצית
ים״ שלו, והיה אחד משושביני
:ייסות בין מישפחות שמעון
יל. דני שמעון פעל בהרמוניה עם
ד הפלאנגות. בשיר ג׳מייל, עד
ג שבו החליט בשיר שהגיעה
וו להשתלט על כל המחנה הנוצרי.
יולי 1980 תקפו אנשיו של בשיר
יל את איזור החוף בספרא, לא
ק מביתו של דני שמעון.
אנגיסטים פרצו אל בריכת־וייה,
שבה השתעשעו ראשי
גרים׳ ,וירו בשוחים במימיה. דני
גון הבין את הרמז והתפטר מייד
יקוד על ״הנמרים״.
ואז גלה דני שמעון בין פאריס
נדון, כאשר לנגד עיניו שני נדרים
ר: לא לשוב עוד אל הפוליטיקה
לשבת לעולם עם ״הרוצח הנאצי
ר ג׳מייל״ ,נדר שבטל עם הירצחו
בשיר. אחרי טבח בריכת־השחייה
לכו 500 גוויות של ״הנמרים״
נות ביירות.
:ית־אב נוסף בשקיעה הוא בית
1פחת פראנג׳יה, בראשו ניצב זה
ן־ז־ור סולימן פראנג׳יה.
!ראנג׳יה נכנם לפוליטיקה הלכת
בשנות ה־ ,60 אחרי פרישת אחיו
!וליטיקה. ב־ 1970 נבחר כנשיא
ון. בתקופת נשיאותו ייצג את
נטרסים של בית־האב המארוני
י, שמרכזו בזע׳רתה שבצפון־לבנון.
:חירתו של פראנג׳יה לנשיאות
ה פועל־יוצא של ״ברית משולשת״,
ז נטלו חלק כמיל שמעון, פייר
ייל, רימון אדה והאגף השמאלי,

הכלכלית של מישפחת פראנג׳יה
באיזור זע׳רתא. על 6החמולות נאמר
שהן גם סוחרות בחשיש.
בין החמולות בולטת גם מישפחת
אדה, שהבולט בה היה אמיל אדה,
ששימש כנשיא לבנון בשנות
השלושים והארבעים, כמייצג איזור
מולדתו ג׳בייל.
בשנים האחרונות, בלטו בפוליטיקה
הלבנונית, שני בניו של אמיל
אדה, ריימונד ופייר. פייר העדיף,
בשנים האחרונות, להמיר את תפקידו,
כשר־האוצר בכמה ממשלות לבנון,
בניהול עסקי הבנק המישפחתי.
ריימונד אדה נודע באופוזיציה שלו
לנשיא שיהאב, ובייחוד לתפקיד
שמילא שירות־הביטחון והצבא
בתקופת נשיאותו בהרס הדימוקראטיה
הלבנונית.
ב־ ,1968 ביחד עם כמיל שמעון
ופייר ג׳מייל, הוא שיתף פעולה,
ביצירת סדר חדש בלבנון. שיתוף-
פעולה זה נישתק בשל מאבקו עם
ג׳מייל, ב־ ,1970 על כס־הנשיאות.
מאבק זה הוביל את רימונד אדה
בהדרגה ליצירת חזית עם ההנהגה
המוסלמית המסורתית בלבנון, ובייחוד
עם ראשיד כראמה, וכן עם כמאל
ג׳ונבלאט הדרוזי.
אדה נמנה על מייצגי הקו המארוני
הפשרני, ששלל את זכות־הקיום של
הפאלנגות של ג׳מייל.
בין המישפחות המוסלמיות־סוניות
של לבנון, בית־האב הבולט הוא
מישפחת כראמה, שנציגה, ראשיד
כראמה, משמש כיום כמנהיג של
טריפולי ומילא תפקיד חשוב במציאת
דרך לחילוץ יאסר ערפאת מעיר זו.
בני מישפחת כראמה החזיקו במשך
דורות בתואר המופתי של טריפולי. גם
אביו של ראשיד, עבד״אל־חמיד
כראמה, שימש במופתי בעיר זו.
ראשיד כראמה נבחר, לאחר מות
אביו ב־ ,1951 לפרלמנט הלבנוני, ועד
מהרה הפך לנציגם של המוסלמים
הסוניים. בשנת ,1955 בשמשו

בלבנון ואוצרותיה.
ב־ ,1838 חילק שליט מצריים,
מוחמר עלי 15 ,אלף רובים לאנשיו של
״אמיר הלבנון״ ,שיהאב. במאי ,1840
תקפו לוחמים מארוניים בתי־רואר
בחוף הלבנוני, וניהלו קרב בקארא־נטינה
של ביירות. תוך כמה שבועות,
גייסו המארונים צבא של יותר מ־30
אלף לוחמים. מרידה זו דוכאה עד
מהרה בידי חייליו של השליט המצרי.
לקראת סוף 1840 נערכה בלונדון
ועידה על ענויני לבנון. במהלך
הוועידה החליטו רוסיה, אוסטריה,
אנגליה ופרוסיה, בשיתוף עם השולטאן
התורכי, לסלק את שליט מצריים,
מוחמר עלי, בכוח־הזרוע.
כתוצאה מ״אמנת לונדון״ ליבו
האנגלים את הקרב על לבנון וסייעו
לחזרת הצבא התורכי ללבנון. פעולה זו
הביאה להתחזקותם של הדרוזים,
בעלי־בריתם של האנגלים, שהביאה
עד מהרה להתלקחות מחודשת
ולעימות בינם למארונים, בעלי־הברית
של צרפת.
מספר על כך באזילי:
״בינתיים חזרו להרים, בזה אחר זה,
השייח׳ים הדרוזיים שנעו ונדו עד
לאותו זמן בגולה, או שנאלצו לשרת
תחת דיגלו של איבראהים (בנו של
מוחמר עלי המצרי).
״האחים ג׳ונבלאט, בניו של השייח׳
בשיר המפורסם, הצטיידו בפירמאן
מטעם השולטאן, להחזיר להם את
נחלות אבותיהם ואת איזורי שילטונם,
שהחרים האמיר לאחר שנהרג אביהם.
האחים ארסלאן, שנמלטו אחרי הריגת
אמם; האחים נכאד ועאמד — כל
המגלמים בדמותם את מסורתו
הפיאודלית של הלבנון, נפגעי
רדיפותיו האכזריות והחמדניות של
האמיר בשיר(שיהאב) ,בכל מיני זמנים
ב־ 50 שנות שילטונו, נפגעי מגמתו
המתמדת להשפיל את אצולת הלבנון
— כל אלה חזרו עתה, ושאפו להחזיר
לעצמם את זכויותיהם ואת נחלותיהם
על פי הירושה׳...

סמל הפלאנגות בבניין של מיפקדה מקומית
טבח בבריכת־שחייה
מישהו אחר. במקום נישארו יותר מ־60
הרוגים ופצועים משני הצדדים.
השילטונות העלימו עין מכל זה, ובכל
רגע ציפו הכל להתפוצצות כללית״...
במצב מתוח זה החליט אמיר־הלבנון
המארוני לצאת לזירת העימות, כדי
לגבות מיסיס :״בשעה שהגיע לדיר־אל־קמר,
כבר התכוננו הדרוזים
להדיחו, בהשראתם ובהשפעתם של
האחים אבו־נכאד, שהיו מושלי־המחוז
30 שנה קודם לכן. התושבים התכנסו
בעיר חמושים, והסתתרו בבתי
אחיהם־לדת. כשהיה הכל מוכן, פרצה
בכיכר העיר קטטה בין מארוני לבין
דרוזי אחד. זה נהיה האות. הדרוזים
הסתערו על הנוצרים, להרוג, לבזוז
ולשרוף את בתיהם. הקשר למרוד
הקיף את כל מחוזות הדרום; שם לא
קיבלו התושבים הנוצרים את מרות
השייח׳ים. בו ביום החלו פרעות
בנוצרים בכל מקום. רצחו, הציתו אש,
שדדו והקפידו לפרוק אותם מנשקם...
״למשמע הדבר הזה נזדעזעו
המארונים במחוזות הצפון 5000 .
אנשי־חיל ירדו משם לשפלת ביירות.
אבל תחת שיחושו לעזרת האמיר,
הנצור בארמונו בדיר־אל־קמר, נלחם
שם מילחמה נואשת, העדיפו לתקוף
את העיר שועפת, המיושבת דרוזים

צידון כיום(המיבצר הצלבני בכניסה לנמל)
..בשעה שהמארונים מנצחי אין גבול להתנשאותם...״

ושות כמאל ג׳ונבלאט.
:דומה למנהיגי הלבנון האחרים,
יד סוליימאן פראנג׳יה את בנו,
י, לרשת את מקומו. כמינהג הלבנון
•י־החמולות שלה, הקים טוני
!נג׳יה מיליציה משלו, בעיר
־תא, הסמוכה לנמל המוסלמי
יפולי.
:יוני 1978 התנפלו הפאלנגות של
יר ג׳מייל על הווילה של מישפחת
זנג׳יה. טוני בן ה־ ,36 אשתו ובתם
1חו בהתנפלות. האב, סוליימאן,
! 1לניקמת־דם, וכעבור שנתיים
:תה מאיה, נכדתו בת 20 החודשים
פייר, בתו של בשיר ג׳מייל.
טבח במישפחת פראנג׳יה בידי
לאנגות של ג׳מייל היה ניסיון לסלק
שליטת מישפחה זו בצפון־הלבנון
!תוח איזורים אלה לפני הפלאנגות.
קביל, שאפו בני מישפחת ג׳מייל,
שתלט על מקורות העוצמה

כראש־ממשלה אצל הנשיא שמעון,
נתגלע קרע בינו ובין הנשיא, כאשר
שאף כראמה ליצור הבנה בין לבנון
למחנה הנאצרי. כראמה שימש עוד
פעמים מיספר כראש־ממשלה, תחת
הנשיאים הנוצריים אחרי שימעון.

• מיוחמת אחים
ראשונה
כל זה אינו חדש. בסיפרו של
קונסטאנטין באזילי זיכרונות מלבנון
מצויים כמה פרקים, שנדמה כאילו
נכתבו בשמונה השנים האחרונות של
מילחמת־האזרחים בלבנון. פרקי־דם,
שהתרחשו בשנות ה־ 40 למאה שעברה.
ראשית העימות המזויין התחוללה
בין בשיר שיהאב לנעמן ג׳ונבלאט.
בשורשיו לא היה מאבק בין עדות, אלא
מאבק בין המישפחות על השליטה

תוך שנה אחרי פלישת הצבא
התורכי והאנגלי הפכו החיילים
האנגליים שנואים על תושבי לבנון. זה
מזכיר את השלכת האורז הציבעוני
והסוכריות על חיילי צה״ל עם
פלישתם ללבנון, והשינאה לצה״ל
כיום. במהלך שנה זו המשיכו והבשילו
תוכניות הדרוזים, שאגרו כלי נשק, עד
להתפוצצות הגדולה.

• טבח בדיו־אדקמו
על התפוצצותה של חבית חומר-
הנפץ בלבנון מספר הרוסי בהמשך
סיפרו.
ההתפוצצות החלה בעיירה דיר־אל-
קמר, שהיתה השבוע בחדשות. על
ההתפרצות שהתרחשה לפני יותר
מ־ 140 שנה מספר באזילי;
״באוגוסט אירעה בקירבת דיר־אל־קמר
התנגשות בין שני תושבים, ררוזי
ומארוני, בגלל חוגלה שצדו בגנו של

ופראבוסלבים(אנשי הכנסיה הרוסית).
מראשית המילחמה נדברו הפרא-
בוסלבים שלא להשתתף בה באיזו
צורה שהיא. בהתלהבותם הקנאית
נשבעו המארונים לבזוז את היכל־הקדושה
בשועפת, מקום קדוש לכל
הלבנון, ולא רק לנוצרים, אלא גם
לדרוזים. אומרים, שבשעה שהמארונים
מנצחים אין גבול להתנשאותם על
שאר שבטי הנוצרים; ואילו בזמן שהם
במצוקה הם קוראים להם אחים...
שישה שבועות געשה
מילחמת־האחים בכל רחבי המחוזות
הדרומיים בלבנון. כאן עלה בידי
השייח׳ים להכניע את הנוצרים ולפרוק
את נישקם. בתוך כך התפרעה יחידה
מארונית גדולה בקירבת שועפת ולא
העזה להיכנס למעברי ההרים ולבוא
לעזרת אחיהם לדת זה דומה למה
שאירע לפני ארבעה חודשים, כאשר
הפלאנגות נמנעו מכניסה להרי-השוף,
כדי להציל את אחיהם הנצורים בדיר־אל־קמר.

סופו של פרק זה על מילחמת־האחים
והחמולות הלבנונית, מסיים
באזילי בתיאור; ״וממש בשעה שנמלט
אמיר־לבנון מדיר־אל־קמר בבושת-
פנים לביירות, היכו 700 איש —
דרוזים ויוונים משועפת — את החיל
המארוני של 5000 איש בשפלת
ביירות ...לולא הגן באותו הזמן האמיר

חנג׳ר חרפוש על מעברי זחלה, היו
הדרוזים הופכים את כל הלבנון
לתל־חורבות״.״
קרבות אלה, לפני יותר מ־ 140 שנה,
היוו את הפתיח למילחמת החמולות
הלבנונית, כאשר שמות־המישפחה
ג׳ונבלאט, שיהאב, שמעון, פראנג׳יה,
כראמה ואחרים חוזרים ועולים בה.

• המעצמה המערבית
״מילחמת־הלבנון״ ,שאותה יזמה
ישראל באמתלה של ״השמדת״ אש״ף,
תוך ברית־שטנים עם הפלאנגות של
מישפחת ג׳מייל, סיבכה את ישראל
במלכודת, שבה נפלו בעבר מעצמות
גדולות ועצומות ממנה.
בסיפרו מספר קונסטאנטין באזילי
על מעורבות המעצמות במילחמות־החמולות
של לבנון במאה שעברה. הוא
מתאר את המעורבות של מעצמות
המאה שעברה — פרוסיה, אוסטריה,
רוסיה ואנגליה — שסייעו לחמולות
הדרוזיות במאבקן נגד המארונים, בעוד
שצרפת תמכה במישפחת שיהאב ושאר
המישפחות המארוניות.
אילו היו יוזמי מילחמת־הלבנון —
ראש־הממשלה לשעבר מנחם בגין,
שר־הביטחון אריאל שרון והרמטכ״ל
רפאל איתן — מודעים למידע המקיף
על מילחמות־לבנון המצוי בסיפרו של
באזילי, יתכן והיו נמנעים מהכנסת ידה
מרוחת־הדבש של ישראל לתוך קן
הצרעות של מילחמת־החמולות. אך
יתכן שיחד עם התואר המטעה, שבו
מכונה ישראל באחרונה בעולם —
״המעצמה הרביעית״ — בא גם
התיאבון האימפריאליסטי, המאפיין כל
מעצמה, לנגוס פרוסות מארצות
אכולות מריבה ומילחמה.
הפרק האחרון של מעורבות ישראל
במילחמת־החמולות בלבנון, נכון לעב־שיו,
הוא העברת התמיכה של ישראל
מהפאלנגות ליחידותיו הדרוזיות של
וליד ג׳ונבאלט, בעיקר במעשה הנסיגה
מהרי־השוף, שהעניק לג׳ונבלאט מיק־דמה
אסטרטגית, שאותה ניצל עד תום.
השאלה הנשאלת כיום, אחרי שינוי
המדיניות בלבנון, בהשראת שר־הביטחון
משה ארנס, היא אם הנסיגה
ההדרגתית של צה״ל מהלבנון היא סוף
המעורבות הישראלית במילחמת־החמולות.
או רק סופו של פרק אחד,
שבעיקבותיו יבואו עוד פרקים של
מעורבות, בוואריאציות אלה או אחרות,
כמינהג האימפריות, פעם עם מישפחת
ג׳מייל, פעם עם מישפחת ג׳ונבלאט,
פעם עם מישפחות שמעון, שיהאב,
אדה ועוד שושלות בתוך ביצת־הדמים

הלבנונית.

?גתה במדל״ת?הב ב 83-ח60110ז116 $6ח1\/10
בבדיקה של א 0ו ז1£0ש 5שסאסועו,המרכז הבינלאומי לבדיקת איכויות בבריסל,
זכתה 880 ^0 ^ 780 במדליית זהב לשנת 1983 על איכותה המעולה.

מתאים לה7 .

אזהרה -משרד הבריאות קובע כי העישון מדק לבריאות.

איתן עמיחי _

הדברת ״נזזי׳קים
סו מ חיס להדברת תיקנים
(ג׳וקים) ,תיללי לץ, חי קי
ספרים ובגדים.

רמת-גן. דרו מודיעין .18ת.ד 2272
טל 7 9 0 1 1 4 5 - 6 .רש׳מסיג עסק 5ל^4*1/י

!רדיו אוניו! מחסל

מניות חיסור התקליטים
ב מ חי רללאתק די ם
תו צרתהארץו תו צרת חו ץרק
רדיו אמיון, דיזנגוף ,116 תל־אביב

600ש

סמירה לל בריאותך ורכוסך

ביום השנה לפטירתה של

מודעות בטלפיו

לכל העתוגים
־־^רבכר טי סי א שראי במחירי המערכתי

£8$ 0108א01
זאו
*1אסוז*אז 0
1$**£1170

ויזה

•עא־אכרט

שרות ת.ד. ללא תשלום -חני ה חופ שית במקום

פרסום

אידיאל

אבן גבירול סוות״א, פתוח 7.30־ 20.00 רזנוף

227117/ 8־ 03

ב עיו ת
ול ב טי ם
בחיי המין
מאת

ד״ר מרדכי זידמן
הוצאת רשפים

מרזה אנגלדביץ׳
הננו מזמינים את הציבור לאזכרה
וכדי להזדהות עם מאבק המישפחה

נגד הוצאת המנוחה מקברה
נגד חילול כבוד האדם
וכדי למנוע חרפה מישראל,
בבית הקברות גורדון החדש בראשוז־לציון,
ביום ה׳ ,ה־ 22 בדצמבר 83׳ ,בשעה . 15.30

הבת עדינה הרפדאוגלוביץ׳ והגישנחה העולם הזה 2416

תם אוחרים...מה הן אומרות...הה הם אומרים ...מה הן א ומרות...חה ו

דן מרגלית:

מירה שחר:

אברהם קמחי:

בעיתון אני שונו ,.נוסעת בטומנים בגלל ,,תאונות המטוסים נגומות
את כל מר ליב׳!״ יצרההרפתקנותושלי!״ בגדר טעויות אנוש!״

כבר עברו שבועיים מאז שודרה בטלוויזיה התוכנית
״מיפגשים״ שעסקה בנצרת״עילית ועדייו לא נרגעו
הרוחות. היא עוררה אלפי ויכוחים בין אנשים, התיקשורת
התייחסה אליה ועיתון הומור אחד אף כתב שצריך
להעמיד את דן מרגלית לדין, על שהראה את הערבים
כאנשים אינטליגנטיים ואת היהודים כעדת מטומטמים.
שאלתי את דן מה הפצצה הבאה שהוא מכין.
מיפגש בין רופאים על הרפואה השחורה בארץ ועל הרפואה
הפרטית והציבורית. חבל שהם שדיברו בתוכנית בהרבה פחות
גילוי־לב מאשר הם דיברו לפני ההקלטה עצמה.

• בוא נחזור למיפגש בנצרת־עילית. מה אמרו לך
האנשים אחרי השידור?
עשיתי ככל יכולתי לא לקחת צד. אחרי השידור באו אלי
אנשים בטענות. חלק אמרו שהייתי לצד הערבים וחלק אמרו
שהייתי צריך להיות הרבה יותר מעורב לצד הערבים.

• היו חלקים שהושמטו בעריכה?
מה שהורדנו בעריכה היה קטע ארוך. שבו האנשים דיברו
ממש כמו אסטרונאוטים. דברים שגלשו לגמרי וקטעו את רצף
הוויכוח. עוד קטע שירד בעריכה היה הקטע שבו סיפרתי
למשתתפים שהייתי בסימפוזיון שבו השתתפו אליקים העצני הנץ
וירמיהו יובל היונה. העצני פנה שם אל יובל ואמר לו. :למה אתם
מפגינים בחברון נגד כניסת יהודים לעירי טוב שיהיו חיים
משותפים בין יהודים וערבים. אני מוכן להפגין יחד איתן־ ,כדי
שיאפשרו לערבים לגור בנצרת־עילית.״ הקטע הזה, משום מה, לא
הובן על״ידי האנשים ולא זכה להתייחסות כמו שקיוויתי. חבל.

• כאזרח, בוודאי יש לד עמדות ידיעות משלך.
הדה בושם כתבה שהיא מקנאה בך על שאתה מצליח
להתאפק. האם באמת צריך להתאפק?
אני נמצא במצב נוח מאוד. בטלוויזיה אני מתאפק בקלות, כי
יש לי עיתון שבו אני יכול להביע את דיעותי ולשפוך את מר
ליבי.

—ווו —וי ...

נסענו לבדוק אם הם ממשיכים לנסוע בטרמפים. בדרך
ממרכז תל״אביב עד לצומת הרצליה פגשנו טרמפיסטית
אחת בודדה. מירה שחר, פלוס שני תיקי צד, רוצה להגיע
לקיריית״ים. שאלנו אותה אם כל הפירסומים בדבר
האסונות הפוקדים טרמפיסטים לא מפחידים אותה.
לא. חזרתי לפני שלושה שבועות מחו״ל, ועוד לא הספקתי
להשתלב באווירה של הפחד.

• קראת בעיתונים במה אנשים נרצחו בחודש
האחרון, כמה מעשי אונם מתבצעים?
אני לא נוסעת עם כל אחד. כשהמכונית עוצרת, אני בודקת
טוב טוב את הנהג ואז מחליטה אם לנסוע איתו או לא.

• את חושבת שלאנסים ולרוצחים יש פרצוף
מיוחד?
אני סומכת על טביעת־העין שלי.

• אילו היה לד יותר בסף היית מפסיקה לנסוע
בטרמפים?
זו בכלל לא שאלה של כסף. לפעמים זה מעצלות להגיע
לתחנה המרכזית, לפעמים זה יצר ההרפתקנות שלי. אני אוהבת
לפגוש אנשים ואני אוהבת את הסכנות שבחיים.

• ואם משהו יקרה לך, תדעי אץ־ להתגונן?
כבר התגוננתי פעם על חיי, וזה דווקא לא היה בטרמפ. אני
סומכת על עצמי.

• גם בחו׳׳ל נסעת בטרמפים?
רק באיטליה. שם האנשים נחמדים כמו בארץ. בארצות
אירופה האחרות פשוט לא עוצרים.

לתאונות־דרכים כבר התרגלגו. מתייחסים אליהן כמעט
כמו אל גזירה משמיים. תאונות מטוסים, לעומת זאת, היו
עד לזמן האחרון דבר נדיר ביותר. בשגה האחרונה שומעים
עליהן יותר, ובכל תאונה כזו מאות הרוגים. שאלתי את
קברניט ,,אל״על״ אברהם קמחי, אם זה רק נראה ככה או
שבזמן האחרון אכן יש יותר תאונות מטוסים.
כן. יש יותר תאונות בזמן האחרון.

• המטוסים פחות טובים או הטייסים פחות
טובים?
רוב התאונות נגרמות בגלל טעות־אנוש. לפעמים טייסים
ולפעמים, כמו במיקרה האחרון בספרד, כנראה טעות של אנשי
מיגך ל הפיקוח.

• מדוע זה קורה יותר בזמן האחרון?
הרבה חברות־תעופה נמצאות בלחצים כלכליים. אם בגלל
עליית מחירי הדלק או בגלל התחרות הפרועה בין חברות־התעופה.
כתוצאה מזה יש לחץ של החברות על אנשי המיקצוע
לצמצם את הדרישות הבטיחותיות, על מנת לתת לחברה קצת
יותר רווחים.

• אתה יכול לתת לי דוגמא?
אם פעם הייתי מגיע לנחיתה במקום מסויים עם כמות דלק א
במיכלים, היום אני אגיע עם פחות דלק לאותה נחיתה. כמות
הדלק שאני סוחב כרזרבה מהווה מישקל, ומישקל במטוס מבזבז
דלק. כלומר: אני מצמצם דלק רזרבי, כדי להרוויח רלק שנשרף.

• מה קורה ב״אל־על״?
אל־על דומה מהבחינה הזאת ליתר חברות־התעופה. הלחץ
הכלכלי הוא עצום והלחץ על צוותי האוויר הוא עצום. מכיוון
שהאינטרס שלנו הוא שאל־על תהיה קיימת, אין ספק שנגסה
לעשות עד כמה שאפשר לטובת החברה.

• גם על חשבון הנוסעיס?
עדיין לא. לאל־על יש רקורד מהטובים בעולם. אני מאחל
לעצמי ולכולנו שככה זה יישאר.

ם אומרים.הה הן אומרות...הה הם <זומדים...נ 1ה הן אוחרות...חה הו

סוזי ברק:

אבות ישזו־זן:

עמירם רביב:

,.החודים מותחים את ..א׳ אפשר לנטור דוו ״רחבש אלטרנטיבות
החבל יותר מדי!״
ודא סתם רהנחיו!״

הורים רבים בארץ מפוחדים מאוד. חברה סיפרה לי
שאינה מניחה לבתה בת ה״ 15 לזוז מהבית, ואם הבת
יוצאת, האם הולכת אחריה כצל. ההורים והילדים חיים
בחרדה. שאלתי את ד״ר עמירם ניר, פסיכולוג חינוכי
וקליני, מה עושים!
זה מצב קלאסי, שקשה לתת בו עצות כלליות. ככל שהמצב
כרוך ביותר אי־וודאות, ההזהרה היא יותר אמורפית, פחות מוגדרת
ומתוך זה מעלה יותר חרדות מדברים שלא אליהם התכוונו. אומנם
חרדה מביאה לפעמים גם תועלת, והדוגמה הטובה ביותר היא
תוכנית כלבוטק שעסקה בסכנות חישמול. זה גרם לחרדה, אבל
באותו זמן הגביר את המודעות לסכנה מסויימת. צריך לזכור
שלחרדה יש מחיר משלה וצריך להיות ערים לגודל המחיר
לעומת הרווח. כמובן, בסכנת מוות כל מחיר שווה.

אנחנו עסוקים במצבנו הביטחוני הקשה, במצבנו
הכלכלי, בעליית גל הפשיעה, ולא שמים לב איד כל שבוע
דוחפים לנו הדתיים גזירה אחרת. אי״בניית בריכה
בירושלים, הפסקת תחבורה ציבורית בשבת בנהריה, הזזת
נתיבי״האוויר מעל ירושלים. אנחנו והם. כבר התרגלנו
לשני מחנות. חילוניים ודתיים. עד שפגשתי את סוזי ברק,
אישה דתית שומרת מיצוות, שאמרה לי שמה שמנסים
לעשות בנהריה זו חוצפה.

• לא היית רוצה לגור בעיר, שאין בה תחבורה
ציבורית בשבת?
כן. הייתי רוצה. אלא שיש דבר אחד שהייתי רוצה בו יותר, וזה
לגור בארץ דמוקרטית, שבה הרוב קובע. כל זמן שהחילוניים הם
רוב בארץ, יש לנו בעיה. אי־אפשר ואסור להכריח אנשים אחרים
לעשיות דברים שהם מתנגדים להם.

• הדתיים אומרים שזה מפריע להם לקיים את
המיצוות בשיש תחבורה ציבורית בשבת.
קודם כל, תפסיקי להגיד דתיים. צריד להגיד הקבוצה החרדית
הפאנאטית. גם אני דתית. נולדתי וגדלתי בשווייץ. שם היתה
תחבורה ציבורחל בשבת וזה לא הפריע לי לקיים אף מיצווה אחת.
מה שקורה כאן, זה שמי שקובע את הדברים הס החרדים שגדלו
בגיטאות של מיזרח־אירופה והם רוצים להמשיר לגור בגיטאות.
9מי הוא יהודי בעינייך?
לפי רעתי, יהודי הוא יהודי, אם נולד לאם יהודיה, או גוייר לפי
ההלכה. אני נגד רבנים רפורמים.
9ומה דעתך, למשל, על האשה שלא גויירה

כהלכה ועכשיו רוצים להוציא את גופתה מהקבר?
זה דבר נורא. האשה מתה, היא לא יכולה להתגונן. המיקרה הזה
פוגע בי כיהודיה מאמינה וכבן־אדם. הרבה דברים שנעשים בשם
הדת פוגעים בי. כשראיתי איך היכו את טדי קולק, זה הזכיר לי
את הנאצים שהרביצו ליהודים. מי שזורק אבנים הוא לא דתי, ומי
שמכה אדם בגלל דעותיו, הוא לא בן־אדם. אחרי מאורעות כאלה
לא נעים לי להגיד שאני דתית, כי אצלכם החילוניים אין הבחנה.
כל הדתיים אותו הדבר. יש הרבה אנשים כמוני, רק אותנו לא
שומעים. אנחנו לא זורקים אבנים ולא מתעללים בבני־אדם.

איך ייגמר, לפי דעתך, עניין הכפיה הדתית?
החרדים, לפי דעתי, מותחים את החבל יותר מדי. יום אחד
העסק יתפוצץ, ואני לא יודעת אם אצטער.

9אז מה אתה מציע להורים לעשות ברגע?
110 שנים להולדתו של חיים נחמן ביאליק. מוספי
הספרות חוגגים. בתוכנית רדיו על המשורר נשאלו ילדי
חטיבת־ביניים מי היה ביאליק. בשל הכבוד שאני רוחשת
לכמה ילדים, לא אחזור כאן על התשובות המבזות.
בצוואתו מבקש צ׳רצייל לא ללמד את כתביו בבתי״ספר,
בטענה שהוא לא רוצה להיות שנוא על הנוער כמו שקספיר.
האם אומנם נושאים שהם לימודי״חובה הופכים בהכרח לשנואיסן פניתי אל המשורר אבות ישורון ושאלתי אותו אם לפי
דעתו יש ללמד את ביאליק, או כל משורר אחר בבתי״
הספר או שצריך להשאיר שירה וספרות לשיקול־הדעת של
הילדים.
ילד לעולם לא יבקש לקרוא את ביאליק, אם הוא לא יידע
שהיה ביאליק. צריך ללמד בבתי־ ספר, איך ללמד, זה תלוי במורה
עצמו. אם הוא מצליח לעורר עניין ואהבה לנושא, מה טוב. אם לא,
חבל. היה פעם בסמינר לווינסקי מורה בשם יחזקאל הן. הוא לימד
את איוב. הוא היה מורה דגול. כל התלמידים העריצו את איוב.
הכירו בעל־פה כל מילה שהמורה סיפר עליו. הוא עשה את איוב
חי וקיים. ככה צריך ללמד ספרות וככה צריך ללמד שירה.
9היום, כנראה אין הרבה מורים כאלה.
אולי זה נכון. אבל אי־אפשר לפטור דור שלם מידיעת ביאליק,
כי אין מורה מתאים.
השבוע פגשתי אשה שסיפרה לי כי ישבה עם בנה בן ה־9
וקראה לו את שירו של ביאליק ״הכניסיני״ .הילד הקשיב ולבסוף
אמר ״איזה שיר נפלא. המורה שלי יודעת רק להוציא את
מוסר־ההשכל מהשיר הזה והיא לא יודעת להראות לי את יופיו״.
חבל שהמורה של הילד הזה לא הראתה את יופיו של השיר. אבל
יש ילדים שבלי המורה לא היו יודעים שיש ביאליק ואז הם, אפילו
בעצמם, לא היו יכולים למצוא את יופיו.

לא צריך להפחיד את הילדים על ריק, לא להגיד להם —
אסור ללכת בחושך, או אל תרבר אל זרים, אל תחזור לבד הביתה.
צריך לתת להם אלטרנטיבות. כמו, אל תחזור לבד הביתה בחושך.
תטלפן ונבוא לקחת אותך. או, אל תיקח טרמפים, קח כסף ובמקום
הזה והזה יש אוטובוס או מונית כל הלילה. צריך גם לזכור שפחד
הוא דבר נורמלי, שצריך להיות מתאים למצבים. חשוב להפעיל
את הילד במציאת פתרונות ולאפשר לו לדבר על הפחדים שלו.
אם דואגת וחוששת יכולה להועיל לילד במציאת פיתרונות
אלטרנטיביים. אם היסטרית וגם אם יש בסיס להיסטריה) לא
תועיל.

תיקון העוול לאילי קאופמן
לפני שבועיים ראיינתי במדור זה את ורדה
רודה מפירסום אריאלי. שם אמרו לי שורדה היא
שהגתה את הרעיון וכתבה את התסריט לסרס
הפירסומת אשר זכה בפרס בפסטיבל בינלאומי
בגיו״יורק. למחרת באח אלי אילי קאופמן,
שעבדה גם היא בפירסום אריאלי עד לפני כמה
חודשים, ואמדה לי כי נעשה לה עוול במדור
שלי. אחרי ביתר שני באריאלי, הסתבר שיש
משהו בדבריה של אילי קאופמן.
הסבירה אילי. :אני הייתי הוגת רעיון הסרט
ואני, ועוד בחור בשם בז, כתבנו את התסריט.
נכון שבדרך־כלל עובדים באריאלי בקבוצות.
במיקרו? הזה עבדתי לבד עם בז. כשהתסריט
היה כמעט מוכן ניגשנו למפיק עמוס טל־שיר
ולבמאי ינקול גולדווסר וגם הם הוסיפו את
תרומתם׳.

העול הזה 2415

משהו מחו קוה בשני תיקים נליר״ם:
בשניהם קבע היועץ המישבט ש..א־ו ענייו ציבוו״
במישבט נגד איש ציבוו, וזובר לקבוע זאת רגב
הנאשם השני -שהיה אותו איש בשני המיקרים

ה ו 01ק*0
ב־ 1976 שילמה שיף־רכס לגרנית
את מחיר מכונית הסאאב 99 שלו,
בהציגה זאת כרכישת המכונית, אשר
נשארה ברשותו של גרנית. כמה
חודשים מאוחר יותר, כאשר בנו של
גרנית נהג במכונית, אירעה תאונה,
והמכונית נפגעה קשה, ואז היא הוחזרה
לרשותה של שיף־רכס. בדרך זו
שילמה שיף־רכס את מחיר המכונית
לנאשם גרנית, ללא תמורה.
בנוסף לזה, שולמו לגרנית עשרות
אלפי לירות בין אוקטובר 1976 ומרס
. 1977
מציין כתב־האישום :״הנאשמים
קיבלו במירמה כספים מחברת שיף־
רכס ונהגו, אגב מילוי תפקידם בתאגידים,
במירמה ובהפרת־אמונים...״
על כתב־האישום חתום עורר־הדין
אמנון רודה, מפרקליטות מחוז
תל־אביב. רודה הוא מנהל המחלקה
הפלילית־כלכלית של הפרקליטות.

411 פמו שתי
טיפות מיס
^ בס נודע בעולם העסקים והביו
טוח. כמי שחברתו ביצעה את

יועץ־מישסטי זמיר
אין עניין!
^ ראשית החודש שעבר הגיע
*< לבית־מישפט השלום בתל־אביב
ההודעה הבאה :״הריני להוריע
לבית־המישפט הנכבד, כי בתוקף
סמכותי, לפי סעיף 231 לחוק סדר הדין
הפלילי 1982 החלטתי לעכב את
המישפטי בתיק פלילי — 3576/82
מדינת ישראל נגד גרנית ישראל —
לאחר שהגעתי למסקנה, כי לאור
נסיבות המיקרה, נשוא האישום, אין
עניין ציבורי בהמשך ההליכים
הפלילים.״
חתום: יורם בר־סלע, המישנה
ליועץ־המישפטי לממשלה.
למחרת ישב השופט עמיקם
פיאלקוב וכתב :״לאחר שנמסרה לי
החלטת היועץ־המישפטי לממשלה...
באשר לשני הנאשמים, הרי מעוכבים
בזה ההליכים.״
פקידת המחלקה הפלילית של
בית־המישפט שמה על התיק את
החותמת גמור, ושילשלה אותו לארגז.
התפתחות זאת מעלה שתי שאלות:
מדוע צויין בהוראה של המישנה
ליועץ־המישפט בדבר עיכוב ההליכים
תיק פלילי — 3576/82 מדינת
ישראל נגד גרנית ישראל, כשהאישום
בתיק זה הוא נגד שני נאשמים: יצחק

רכס, לשעבר מנכ״ל חברת סוכנות־ביטוח,
ואלוף־מישנה (מיל׳) ישראל
גרנית, לשעבר בעל חברת יעד ישראל
לצעצועים.
כיצד שכחו לציין את שם הנאשם
השני, יצחק רכס?
השופט פיאלקוב אכן הבין מתוכן
החלטת היועץ־המישפטי, שלא יוכל
לנהל את המישפט בתיק זה רק נגד
הנאשם השני, יצחק רכס, כשלגבי
גרנית ההליכים הוקפאו, וציווה
להעניק גם לנאשם השני את עיכוב
ההליכים.
השאלה השניה הרבה יותר חמורה
ונוגעת להגדרה ״אין עניין ציבורי
בהמשך ההליכים הפליליים.״ כיצד
מתיישבת הגדרה זו, נוכח כתב־האישום?
הנאשם רכס היה בעל >^50
ממניות חברת שיף־רכס, סוכנות
לביטוח בע״מ, והיה מנכ״ל החברה. את
הנאשם גרנית הכיר משרותם הצבאי
המשותף.
החל בשנת 1974 הוציאו השניים
כסף מחברת שיף־רכס בלא תמורה.
בתחילה נתנה שיף־רכס, באמצעות
יצחק רכס, הלוואות של עשרות אלפי
לירות(דאז) ,ללא ריבית והצמדה, וללא
תאריך פרעון.

איש־ביטוח רכס
יש עניין!
פשיטת־הרגל הגדולה בהיסטוריה של
ישראל. רכס היה גם הבעל והמנהל של
חברת ישרא־אראס, שהסתבכה, עד
שהגיעה לפירוק, בפקודת בית־המישפט.
אחרי כמה חודשים של
בדיקת המפרקים, הסתכם היקף
התביעות בכ־ 200 מיליון לירות
(העולם הזה .)27.8.1980

נאשם נרנית
יש או אין?

יצחק רכס היה פעיל ברפ״י, בלע״ם
של ייגאל הורוביץ, והיה קשור לאנשי
ד״ש. הוא הקים שותפויות עיסקיות עם
ישראל גרנית, בעל קשרים במישרד־הביטחון,
כקצין בכיר, מנהל בכיר
בקונצרן כור וראש סיעת ד״ש
בהסתדרות.
כאשר הגיעו שני השותפים
לבית־המישפט, מצאה בקשתו של
אלוף־מישנה (מיל׳) ישראל גרנית —
הנאשם מס׳ 2בתיק של קבלת דבר
במירמה, קשירת קשר להונאות,
מירמה והפרת־אמונים בתאגיד — אוזן
קשבת אצל היועץ המישפטי לממשלה.
ההליכים נגדו עוכבו.
בזכותו של גרנית נפטר גם רכס
מהמשך ההליכים.
כך תמה הפרשה המישפטית
בנימוק ש״אין עניין ציבורי״ בדיונים
הפליליים בבית־המישפט.
כמה חודשים לפני סיום פרשת
רכס־גרנית, הגיע לבית־מישפט השלום
בתל־אביב מיכתב אחר מלישכת
היועץ־המישפטי לממשלה. תוכנו היה
דומה, כשתי טיפות מים, להוראה על
עיכוב ההליכים המישפטיים נגד
גרנית. הפעם, המדובר היה בתיק
פלילי :3918/82
״לאור נסיבות המיקרה, נשוא
האישום, אין עניין ציבורי בהמשך
ההליכים הפלילים.״
הפעם חתמה על ההודעה יהודית
קרפ, גם היא מישנה ליועץ־המישפטי
לממשלה. והפעם זה היה מדינת ישראל
נגד ד״ר חיים זכות.
שוב, לא הוזכרה העובדה כי גם
בתיק זה שני נאשמים, ולא רק ד״ר
חיים זכות, אשר סניגורו הגיש את
הבקשה ליועץ המישפטי, הפרופסור
יצחק זמיר, לעיכוב ההליכים
המישפטיים. ליתר דיוק: הבקשה
הוגשה בפעם השנייה אחרי שבפעם
הראשונה נתקבלה תשובה שלילית.
רק בפעם השניה, נקבע בלישכת
היועץ־המישפטי לממשלה, כי ״אין
עניין ציבורי.״
דרך מיקרה לגמרי, גם בתיק זה
הנאשם השני, אשר שמו לא הוזכר, הוא
יצחק רכס, אותו רכס ששמו לא הופיע
בתיק ישראל גרנית.
גס הפעם מדובר בקבלת דבר
במירמה, בקשירת קשר להונות ועוד.
ומי הוא ד״ר חיים זכותי

פירט עורך־הדין אורי
סניגורו של זכות, וסגן* פרקליט
תל-אביב לשעבר במיסמך ״ע
נוספות״ ,שהגיש לבית־המישפב
חיים זכות הוא סגן יו״ר ההסו
הרפואית, חבר מועצת הב
הלאומי, חבר מועצת־המנהליג
בנק יהב, חבר הנהלת קרן ההשח
לרופאים, חבר בוועד־הפועל
המועצה המדעית של ההסו
הרפואית, הדואגת לביצוע
ההתמחות, חבר בוועדות הבחינו
מנהלי־מחלקות ומנהלי בתי־ו
במיכרזים של נציבות שרות־ה!
ונוסף לכל, ד״ר זכות בן ה־ 47ד
יושב־ראש הוועד הארצי של
המדינה.
האם אפשר להגדיר את הה
המישפטיים נגד אישיות צי
כזאת כדבר שאין בו עניין ציבוו

למי סיפו׳
יותד טובי
ךםב תי ק זה הגיש את
\*האישום סגן פרקליט המחוז,
רודה (מהמחלקה הפלילית־הכלג
״הנאשמים הכירו אחד השני
אישי,״ נאמר בכתב־האישום ,״ו׳
שניהם קשרו קשר להונות את הו
שבניהול הנאשם רכס, על־ידי ר
פוליסות ביטוח בלי תשלום פ
ועל־ידי אישור תביעות של!
מכוסות כלל על־ידי הב
המעשים המיוחסים לד״ר
התרחשו בין השנים 1976ו־?81
ד״ר זכות היה במשך שנים
מנהל־מחלקה בבית-חוליס, והכי
רכס דרך אשתו רחל, שהיתה מ
בבית־החולים שבו עבר. רכס
באחת הפגישות עם ד״ר זכות
אישי ומחירים מוזלים, אם
לחברת הביטוח שיף־רכס או
ביטוחיו. הרופא הסכים. התביעה
כי זכות כמעט שלא שילם
הפרמיות( ,העולם הזה ,)2.2.83 אן
החל מגיש תביעות על נזקים,
חפצים וגניבות. כמעט כל ו
שהגיש הרופא לחברת רכס ע
אם היתה מכוסה בפוליסה, ואם
אישום נוסף נגד ד״ר זכות ה
(המשך בעמו

במדינה
מפלגו ת
רא כמד גדוד
אכזבתו של
האיש החזק של
חירות בדרום
במשך שבע שנים ראה אבי יהב
דויד לוי נציג של העובדים, של השכבות ושל
!יירות־הפיתוח
;נחשלות. היום הוא התפכח. בליבו
!פקות כבדים אם אכן סגן ראש־
;ממשלה מייצג נאמנה את הציבור
מהוא רוב מניין מצביעי הליכוד.
;חמשת הממים של זאב ז׳בוטינסקי
מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא שהיוו את עיקרי מישנתו הסוציו־:לכלית, נשאר לדעת יהב רק. נון׳
וחד גדול — נכשל.
זה היה טיבעי. יהב, איש תנועת
;חרות, המוכר כאיש החזק של מחנה
׳ויד לוי בדרום, הוא בן ,37 מתגורר
:באר־שבע מאז . 1954
יהב למד מישפטים בירושלים, עבד
בפרקליטות מחוז הדרום, אחר־כר פתח
מישרד עורד־דין מצליח, נשא את
מרים, מורה יוצאת ליטא שהיתה לאם
שלושת ילדיהם.
כשפרש משירות־המדינה, הצטרף
לחרות. בעיניו זה היה טיבעי. זמן קצר

כל שר מטפח לו חצר, כמו חצרות
האדמו״רים. אין כל כיוון אידיאולוגי.״
ואין בלוף גדול יותר מלכנות את
תנועת החרות תנועה דמוקרטית. :אף
אחד מהמוסדות הנבחרים אינו מתכנס
לשום דיון מדיני או חברתי.
.המקום היחידי בבית זיבוטינסקי
(מצודת זאב התל־אביבית, מושב
משרדי חירות) ,שבו אפשר להתבטא
בחופשיות — זה המיזנון.״
יהב גם אינו מאושר מהנציגות
בכנסת: לקריית גת, ליבנה ולקריית־מלאכי
יש ח״כ לכל עיירה. .כל
מצביעי הליכוד בשלוש הערים האלה
אינם עולים במיספרם על מצביעי
הליכוד ברחוב אחד בבאר־שבע״.
אחיזת עיניים. י ערב הבחירות
האחרונות, כאשר הטיחו הפעילים
מחאות וטענות בקשר למצב הקשה
השורר בעיירות־הפיתוח, נהגו יצחק
שמיר ודויד לוי לומה.זו(הקאדנציה
הראשונה) היתה קאדנציית חסד. לא
ידענו מה זה שילטון. להבא זה ישתנה.
אנחנו נתייחס לדיבריכם בכובד ראש.״
בדיעבד התברר, שהכל היה אחיזת
עיניים.
לדעת יהב, לוי אינו זוכר את חבריו
אלא בעיתות משבר, כאשר הוא נערך
לעימות. מאז ההתמודדות במרכז לא
זכה יהב לראות את פניו.

דאנס־המנומם לב־עמי(שלישי מימין) ובליטים
״לסרס!״

פעיל יהב(מעונב) ולד
מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא
אחר־כך נבחר כיושב־ראש מטה,בחירות
של הליכוד בדרום לפני
הבחירות לכנסת התשיעית, בחירות
המהפך. אך איש מראשי התנועה לא
טרח להודות לו על עבודתו בדרום.
אחר־כך הבין שכך הם נוהגים תמיד.
ב־ 1978 הציעו לו לרוץ, מטעם
הליכוד, לראשות עיריית באר־שבע.
הוא ויתר על הרעיון, וב־ 1980 פרש
מפעילות פוליטית. הוא החליט
להתמקד בעסקיו הפרטיים.
כעבור שנה פנו אליו מיכאל דקל,
איתן ליבני ומיכה רייסר. הם ביקעזו
שיקבל על עצמו את ניהול המערכות
בדרום בבחירות לכנסת העשירית
ולהסתדרות. חיזוריהם נשאו פרי.
אחרי הבחירות הוצע ליהב לכהן
כמנכ״ל פרוייקט שיקום־השכונות
הארצי. כאשר התברר לו שמייעדים לו
תפקיד ללא שיניים, במיוחד בענייני
תקציב וכוח־אדם, דחה את ההצעה.
חופשי במיזנון. עוד ב־1977
תמך יהב בדויד לוי, כאשר זה נאבק
נגד יורם ארידור בסיעת תכלת לבן.
כמובן שהוא תמך בו, הקיץ,
בהתמודדות, במרכז, על תפקיד ראש־הממשלה.
כיום
הוא מאוכזב :״קיימת בתנועה
התפרקות כללית של ערכים.
אופורטוניזם ופטרוניזם שולטים בכל.

סגן ראש־הממשלה אינו משיב
למיכתבים שיהב שלח לו. הוא אפילו
לא אישר שקיבל אותם.
במילחמת לבנון נהרג יושב־ראש
הסניף של חירות בדימונה, צ׳רלי
אזולאי. אף שר לא בא להלוויה או
לשיבעה. לוי בא ליום השלושים, אחרי
לחצים שהפעיל עליו גבי ללוש,
מנכ״ל חברת־השיכון אפרידר.
״לא אתייצב!״ יהב כבר רואה
בבאר־שבע מישפחות שהגיעו לסף
חרפת־רעב: שכירים, שמעט חסכונו־תיהם
הושקעו במניות בנקאיות,
ושאכלו אותה בעיקבות הסדרי המניות
עם הבנקים, ואשר ציפו שדויד לוי
״יגונן ויסוכך עליהם״.
יהב, חסיד ארץ־ישראל השלמה,
איננו מתאפק וקובע. :כאשר הממשלה
מצהירה השכם־וערב שהדגל החברתי
הוא ערובה לחוסנה של המדינה, לא
יתכן שעיירות־הפיתוח וישראל
השנייה יופלו לרעה לעומת כל מיגזר
אחר, לרבות המתנחלים.״
הוא איננו חושש מהרעש שיעוררו
דבריו בתנועה. :בקוניונקטורה הקיימת
זה לא כבוד גדול להיות חבר־כנסת,
וזה עוד פחות כבוד להימנות עם
השורה השנייה של הפעילים, ואם דויד
לוי, שבו האמנתי, יקרא לי לדגל, אני
מסופק אם אתייצב שוב.״

^ שכיס תמורת מאסר״ גזר
1 השופט ויקטור פייל ממדינת
דרום־קרוליינה לפני שבוע. הוא הטיל
עונש של 30 שנות מאסר על שלושה
אנסים, שהורשעו באונס קבוצתי
אכזרי. העונש החמור לא היה מעורר
תשומת־לב בינלאומית לולא נוספה
אליו פיסקה קטנה :״אם יסכימו
הנאשמים מרצונם החפשי לסרוס, יומר
עונשם, אחרי הסרוס, לעונש של מאסר
על תנאי״.
בלוב, בסודאן, בערב־הסעודית
ובעוד כמה ארצות שבהן נהוג עדיין
חוק השריעה האיסלמי, נהוג לכרות
את ידיהם של גנבים בכיכר־השוק.
נהוג שם גם לסקול בפומבי נשים
נואפות.
בישראל נשמעה השבוע, בעיקבות
הרצח האכזרי של הילד דני כץ,
קריאתם של חברי־הכנסת אמנון לין,
משה שחל, יהודה פרח ואליעזר אבטבי
— להחזיר את עונש־המוות לחוקי
המדינה. דרישה דומה נשמעה על־ידי
קרובי קורבנות פיגועים חבלניים אחרי
שיחרורם של מחבלים בעיסקת חילופי
השבויים.
.עין תחת עין״ הוא עיקרון תנ״כי
ידוע, אולם במשך השנים התעדן
והומר בפיצוי כספי או בעונש אחר.
אולם הדרישות הפרימיטיביות לנקם,
מתעוררות בכל תוקף בעת פגיעה
מזעזעת במיוחד. גם ראש לישכת
עורכי־הדין לשעבר, עורך־הדין אמנון
גולדנברג, דיבר בזכות עונש־המוות
לרוצחי ילדים. הדבר היה אחרי רצח
הילד אורון ירדן. ברצח הורשע צבי גור
ונידון למאסר־עולם

של אנסים בסרוס. הדבר היה בעת
מישפטו השני של סמיר עוואד, לפני
שלוש שנים. עוואד הורשע בשנת
1970 באונס אכזרי של חיילת חיב״ה
במיגרשי־התערוכה הישנים בתל־אביב.
הוא נענש ב־ 12 שנות מאסר.
כאשר שוחרר מבית־הכלא, אחרי
הורדת שליש ממאסרו, נעצר מייד
באשמת אונם נוסף. אז היו קריאות
בציבור להענישו בסרוס, כדי למנוע
אפשרות חזרה על העבירה. אולם
עוואד יצא זכאי במישפטו והעניין
נשכח.
גם שלמה לב־עמי, האנס המנומס,
אשר השליט טרור על תל־אביב במשך
שנתיים, שילהב את יצרי הנקם של
הציבור, והיו שדרשו עבורו עונש של
סרוס. הלחץ הציבורי גרם לכך שהוא

נידון ל־ 30 שנות מאסר בפועל, על־ידי
בית־המשפט המחוזי. בדיוק כמו
העונש שגזר השופט פייל השבוע
בדרום־קרוליינה. אולם אחרי שנרגעו
הרוחות, הפחית בית־המשפט העליון
את עונשו ל־ 18 שנה.
שלושת הגברים הכושים, רוסקו
ג׳יימס בראון 27 מרק ווהן ()21
ומיכאל ברקסטון 19 קיוו לעונש קל,
מפני שעבירת
האינוס היתה
עבירתם הראשונה.
סניגוריהם
ייעצו להם
להודות באשמה
ולסמוך על רחמי
בית־המשפט. אולם
השופט, ש השחתת גוף
לשמה

^ נשיב בעלי רגשי נקם חזקים
\ £ד ר שו גם בישראל את הענשתם

השופט פייל(למעלה) ועברייני־מין ברקסטון, ווהן ובדאון
אונס קבוצתי

— האל־־מ וסגך היד־ר-
(המשך מעמוד )31

קרא את פרטי האונס המזעזע, שביצעו
השלושה באשה צעירה וצנומה,
שנזקקה לחמישה ימי אישפוז וכמות
גדולה של עירויי״דם אחרי האונס, לא
מצא בליבו רחמים. עוד השלושה

אין זו הפעם הראשונה שעונש כזה
נדון ברצינות בארצות־הברית. בשנת
,1975 הציע שופט בקליפורניה עונש
דומה לשני עברייני־מין שנהגו לפגוע
בילדים. השניים קיבלו את המלצת

במוח היא האחראית לאלימות
ולתוקפנות פלילית באדם. מומחים
המליצו על כריתת האונה הזו כדי
להרגיע את העבריינים האלימים.
ועדות מיוחדות המליצו על הפחתת

רוצח־ילד צבי גור
..להוציא להורג!״

נדהמים מנטל 30 שנות המאסר שירד
על ראשם, הוסיף השופט את הפיסקה
המוזרה. .
ברגע הראשון לא הבינו הנאשמים
ההלומים את פשר הניתוח שהציע להם
השופט. הם חשבו כי הוא מדבר על
עיקורם. אולם סניגורם הסביר להם כי

השופט. אולם הדבר לא בוצע, מפני
שבכל מדינת קליפורניה לא נמצא
רופה שהיה מוכן לבצע את הניתוח.
הרופאים טענו כי השחתת גוף לשמה
אינה מותרת להם על פי כללי האתיקה
הרפואית. יתכן גם כי חששו מפני
תביעת נזיקין. מצד אחד המנותחים

עונשים לעבריינים שיעברו את
הניתוח. עשרות אחדות של עבריינים
קשוחים, שהיו שפוטים למאסרים
ארוכים מאוד, ניאותו לעבור את
הניתוח וזכו בחופש.
מחקר־מעקב בן 10 שנים הוכיח כי
כריתת האונה אומנם צימצמה

האמריקנית יצרה תגובה ציבורית
הדורשת עונשים חמורים יותר. עונשי
המאסר באמריקה הוחמרו מאוד
באחרונה, ויצרו בעיות קשות
בבתי־הסוהר המלאים עד אפס מקום.
עונש־המוות שהוחזר לשימוש על־ידי
בית־המישפט העליון בשנת 1976
הופעל עד היום תשע פעמים.
ההוצאה־להורג האחרונה בוצעה גם
היא בשבוע שעבר.
מדינת ישראל התגאתה, מאז
הקמתה, בהיותה מדינה נאורה,
המטילה על עברייניה עונשים
אנושיים. בשנת 1954 בוטל בישראל
עונש־המוות על רצח. העונש
המכסימלי הזה קיים עדיין בישראל,
רק על עבירות של רצח לפי י החוק
לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם. עונש
נוסף שהיה קיים עוד מתקופת
המנדאט, עונש המלקות, בוטל עוד
קודם. בשנת 1950 בוטל עונש זה,
שהיה נתעב במיוחד במדינה, מכיוון
שהבריטים נהגו להשתמש בו כדי
להשפיל לוחמי מחתרת יהודים.
מלבד הסיבות ההומניטאריות
הקיימות נגד עונש הסרוס, קיימת גם
דעת קרימינולוגים, האומרת כי עונש
זה אינו יעיל. רופאים טוענים כי כיום
אפשר להחזיר את כוח־הגברא ואת
החשק המיני לסריסים, בעזרת ההורמון
הגברי טסטוסטרון, הנלקח בצורת
גלולה. ויש הטוענים כי החזרת אנסים
שסורסו לרחובות היא סכנה לציבור.
אנשים אלה, בעלי היצרים האפלים,
עלולים להתנקם בחברה שהשחיתה
את גופם, בדרכים שאינן מיניות .״יש
לזכור,״ אומר מנהל תוכנית שיקום
עבריינים בכלא קונטיקט ,״כי אונס
היא הבעה סכסואלית של אלימות ולא
התבטאות אלימה של סכסואליות.״
בבתי־הכלא בארצות־הברית פותחה
שיטה חליפית לסרוס. זוהי שיטה
המכונה ״סתם כימי״ .המטופלים
מקבלים תרופה בשם דפו־פרוברה,
המפחיתה באופן דראסטי את יצירת
ההורמון הגברי ואת החשק והכושר
המיני. אגשים המטופלים בתרופה
עוברים גם טיפולים פסיכולוגיים
ארוכים, כדי לשקמם ולהחזירם
לחברה. הסטאטיסטיקה בארצות־הברית
מוכיחה כי רק 15 אחוז מן
האסירים שעברו טיפול כזה, חוזרים

אלימות נגד אלימות: האס הנגיעה בחייו ובגו
של עבו״ו יש בה הועלת, או שעה׳ נקמה בלבד
השופט ריבר על כריתת אשכים.
בחוקה האמריקנית אין, כמובן,
עונש של סרוס, ולכן לא יכול שופט
להטיל עונש כזה. אפילו עונש־המוות
הוקפא בארצות־הברית במשך שנים
אחדות, מאחר שנטען כי הוא נוגד את
החוקה. לכן מה שעשה השופט פייל
היה, למעשה, מתן תמריץ לנאשמים
לבצע את הסרוס, כדי שלא ישבו בכלא
את רוב שנותיהם היפות.

שיתחרט על הסרוס.

^ ביטוי ממי
5 3של אלימות
ף* רום איננו השחתת הגוף
הראשונה שבה השתמשו בארצות־הברית
כדי להחזיר עבריינים למוטב.
בשנות החמישים המוקדמות נולדה
תיאוריה רפואית, כי האונה הקידמית

במיקרים רבים את יצר האלימות של
העבריין, אולם תופעות הלוואי, שלא
ניצפו מראש על־ידי הרופאים, היו
קשות מאוד. חלקם הגדול של
המנותחים הפכו אנשים חסרי כל עניין
בחיים. הם נותרו אפאטיים ומנוונים
וחיו את מותר חייהם בצמחים. אופנת
ניתוחי המוח כתרופה נגר עבריינות
עברה מן העולם ונשכחה כמעט לגמרי.
אולם האלימות המתגברת בחברה

לסורם ומבצעים עבירות מיניות
נוספות, בעוד שבין העבריינים שלא
טופלו כן, חוזרים 85 אחוז לסורם.
קצת מפחיד לצפות בתגובה
המתגברת של אלימות החברה נגד
עברייניה, העוברת באחרונה כחוט
השני החל בישראל דרו ארצות״הברית
הנאורה, סודאן, ערב־הסעודית וכלה
באיראן.

אילנה אלון

לכך שביולי 1978 ייסד עם רכ1
סוכנות־ביטוח בשם לרופא סוכנוו
ביטוח בע־מ. זכות התחיל לשמע
מנהל בסוכנות־ביטוח זאת, העוסקו
בעיסקי ביטוח והנושאת רווחים. לב
הואשם ד״ר זכות בעיסוק אחר, שהו!
אסור לפי פקודת הרופאים.
עורד־הדין וגמן הצליח במשימת
להציל את הכבוד והקאריירה של ד״ו
חיים זכות. ההליכים נגדו בתיק ז!
הופסקו. לא כן לגבי הנאשם יצחי
רכס. מישפטו לא הסתיים, ממש כפ
שזה קרה לו בתיק שבו נאשם יחד עג
גרנית. וכבר נקבע תאריך חדש לדיון
. 14.2.84 האם ינהל השופט יורם גלי
מישפט זה רק עם נאשם אחד, כשלגב
הנאשם השני הוחלט לסיים או
ההליכים נגדו?
שאלה נוספת: מדוע לא הגיע
עורך־הדין מרדכי שורר, מישפט
מנוסה ותקיף, בקשה לעיכוב ההליכי!
ליועץ המישפטי עבור הלקוח של
יצחק רכס, כשהיה יכול להסתמן עי

בשעת! 03
היועץ המישפט
צחק זמיר, שאי3
מעכב הליכינ
פליליים בל
שתהיה הצדקו מיוחדה מצבו הבריאותי הקשה, אחרי ניתח
שבוצע במוחו? האם סמך פרקליטו שי
רכס על כך שלשני הנאשמים האחרי!
בשני תיקים אלה, אלוף־מישנה ישרא׳
גרנית וד״ר חיים זכות, היו סיכויי!
טובים יותר לזכות בעיכוב ההליכיג
ובכך להציל גם את רכס?
רכס די זקוק להצלה. קובע סעין
415 לחוק העונשין :״המקבל רבו
במירמה, דינו מאסר שלוש שנים, ואב
נעברה העבירה בנסיבות מחמירות
דינו מאסר חמש שנים.״

מקדים הדיגי(
וטעמים מיוחדי(
^ מיקרים שבהם מחליט היוע׳
1 1המישפטי לעכב הליכים, דהיי!
לסגור תיקים פליליים, מעוררים א
השאלה: באלו נסיבות הוא מחלי
להקפיא את ההליכים? בשעתו מ
כתב יצחק זמיר, בתשובה לבקע
שהוגשה לו, בתיק 614/80/7
״היועץ המישפטי לממשלה אינו נוז
לעכב הליכים פליליים (ז.א. תיקי
פלילים) ,אלא במיקרים חריגים ו;
יסוד טעמים מיוחדים. צר לי להודי
כי לא שוכנעתי שיש הצדקה במיקו
זה לחרוג מן הכלל ולעכב א
ההליכים.״
לשאלת העולם הזה, כיצד קו
ששמו של הנאשם יצחק רכס נע?
בשני התיקים מהודעות עיכ
ההליכים של היועץ המישפטי, כאיי
לא היה קיים כלל, ומה גרם להחלנ
לעכב את ההליכים נגד ד״ר חיים זכו
וישראל גרנית. השיב דובר מישר
המישפטים, יצחק פיינברג :״ליו?
המישפטי יש סמכויות לפי החוק לעג
הליכים, והגורם לזה הוא שיקול־הד?
שלו. אין אנו מוסרים תגובה לתיק
ספציפים, אך אחפש את שני התיק
לראות איך זה ששמו של יצחק ת
נעלם, ואגיב.״
בינתיים מאחרת התגובה לבוא,
הדובר פיינברג נסע לחו״ל.

מרסל זוהר

ברגמן חזו הביתה אוליב״ה
סמנו תניע
החלים מניתוח
את גלגל* הדפוס בשה שלו
• לפני שמונה שנים אסרה המישטרה את הכימאי אינגמר
ברגמן, באשמת התחמקות מתשלום מם־הכנסה, באקט דראמתי,
כשהבימאי עבד על בימת התיאטרון המלכותי בסטוקהולם. עתה חזר
ברגמן בן ה־ 65 לאותה בימה עצמה, והוא מביים עליה את המלך ליר
מאת שקספיר. .אם להיות כן״ הצהיר ברגמן. ,זה לא ייאמן, כמו חלום,
נפלא לחזור לשפתי שלי, להיות בין חברי, בתוך שלי, בתיאטרון שבו
גדלתי״ .מאז נעצר, יצא ברגמן לגלות מרצון, בתום חודשיים של
התדיינות עם שלטונות המס, שהכניסו אותו לבית־חולים עם התמוטטות
עצבים, לפני שניצח במאבקו המישפטי.
• סיר לורנם אוליבייה מחלים מניתוח־כליות ארור, שעבר
בבית־חולים בלונדון.
• קולין ספונר, מו״ל בריטי צנוע, המנהל את הוצאת־הספרים שלו
מחוותו שליד דורטצ׳סטר, מנסה להוציא לאור מחדש ספר, שבשעתו
לא התייחסו אליו די. שם הספר היום שאחרי חצות שעליו התבסס
סרט־הטלוויזיה האמריקאי, היום שאחרי, שגרר תגובות כה נרעשות
שנושאו, העולם אחרי מילחמה אטומית. קולין ספונר מיהר להניע את
גלגלי הדפוס, כדי להספיק להדפיס מספיק עותקים שיימכרו בתום
הקרנת הסרט בטלוויזיה הבריטית. בינתיים מתכוננים להציג את הסרט
בהקרנה בבתי־קולנוע בגרמניה, וייתכן שייעשו כך גם בישראל.

האלמנה בטחנת־הקמת: מעתיס בוויסקי
אלכסנדר קאלדר, הסקוטי שהכניס את המובילים לאמנות, מת לפני שבע
צנים והשאיר לאשתו, לואיזה, את טחנת־הקמח שרכש בדרום צרפת ושם היא
זייה ומתמחה בתבשילים מתובלים בוויסקי.

ההודים רצו לקבל את מלכת אנגליה כמו שצריך,
והכינו אפיריון שהוא תעתיק מדוייק של האפיריונים
המלכותיים שנשאו שליטים במאה ה־ . 13 הכל היה יפה

וטוב פרט לדבר אחד. שכחו שבמקור העתיק לא היה כיסא
ואף לא כורסה. כך צעדה לה אליזבת השניה, נכדתה
של ויקטוריה שהיתה קיסרית הודו, ושמרה על חיוך.

אלטון גון: אם
אי1 1זסינות יש
שיכנוע ין ידווזי

שתיים מאהבותיו הגדולות ביותר של ג׳והני הולידיי מונצחות
בתמונה זו — נאטלי באי, האם המאושרת וכוכבת-הקולנוע,
והתינוקת המשותפת הטרייה — לורד! .אהבתו השלישית היא המוסיקה.

אחרי שסיים כמה קניות קטנות
בניו־בונד סטריט בלונדון, אחד
הרחובות היקרים בעולם לביגוד, גילה
מר אלטון ג׳ון, שאומנם הוא לבוש
היטב, אך מכוניתו הצנועה רולס־רויס
בצבע שחור, לא הוחנתה כראוי.
ליתר דיוק, היא עמדה במקום חנייה
אסור. טרם יבש הדיו של שתי
שוטרות־תנועה על הדוח שחילקו לו,
יצא הזמר בחיוך, לשכנע את השוטרות
שחתימת ידו על נייר שווה יותר. וכך
יצאו כולם מרוצים, כולל הצלם
שהנציח את הסולחה.
אבל, לטובת הקוראים העלולים
לבקר בהזדמנות הקרובה בבירה
הבריטית, עצה פשוטה במקרה שהם
שוכרים רכב ורוצים להחנות אותו
בניובונד סטריט — כמובן, במקום בו
החנייה מותרת: במטבעות להצטייד
צריכים
(בבוקר, אצל הקופאי במלון) .כי שם,
עדיין עובדים המדחנים על מטבעות.
העולם הזה 2416

שוו קונו :,נעווחיו הנוטיוח שר 7ם ם
הצגת הפתיחה האירופית לסירטו האחרון של ג׳יימם בונד המקורי — הלוא הוא שדן קונרי —
לעולם אל תאמר לא, נערכה ברוב פאר והדר במרכז הקונגרסים של מונטה־קארלו. לפרימיירה ערך

קונרי כניסה מלכותית, כשעל זרועותיו תלויות בנות זוגו האחרונות, בארברה קאררה והים
ב א סי נגד. באירוע נכחו גם יפהפיות קודמות של בונד, כמו אורסולה אנדרס וקלודין אוז׳ה. אר שלוש
הכלות האמיתיות של השימחה היו בנות לווייתו מאחרי הקלעים — אשתו מישלין(״היא שכנעה אותי
לחזור לתפקיד״) ושתי בנותיהם, אווה־אן ופטפאני. שעימן חי קונרי יפה מאד בווילה שלהם בספרד.

שוב שולח ארמון מונאקו שורה של סימני־שאלה ובשורות חגיגיות המוטלות בספק:
לקארולין בן־זוג חדש, צעיר, יפה ובעל ייחוס, סטפאנו קאסיראגי. סטפאנו הוא בנו
של ג׳יאן קארלו קאסיראגי, איש־עסקים עתיר נכסים מסביבת מילאנו ובעליהם של
בתי־זיקוק לנפט. אחד בפרו והאחר ליד מילאנו.
סטפאנו הצעיר מועסק על־ידי אביו כמנהל אחד מענפי המיסחר של האימפריה
הקאסיראגית — יצוא של ביגוד לארצות־הברית. מאז נפגשו קארולין וסטפאנו הם טסים
יחד בטיסות ביניבשתיות, מופיעים באירועים פומביים בצוותא ועושים הכל כמצופה
מחתן וכלה מלכותיים לעתיד. אבל, לא להיחפז. בינתיים עוד חזון למועד.

גואלה פאקולה: הגאווה הנולנית
אחרי וודקה פולנית ולך ואלנסה, זו גאוות היצוא הפולני לעולם
החופשי: ג׳ואנה פאקולה, תגליתו האחרונה של הבימאי רומאן
פולאנסקי, שהמליץ עליה לסרט האמריקאי גורקי פארק. אשר
למעלותיה של התגלית — התמונה מספרת והסרט יספר זאת שוב.
העולם הזה 2416

אנל׳ וילאמס: ההוכב המלא של הפיזמון המישנחח׳
הפעם הוא לא היה על הבימה, כי אם בקהל, ונראה
כי הרגיש טוב בהחלט. אנדי ויליאמם, הזמר האמריקאי
המפורסם, בא לכבד בנוכחותו את הצגת־הבכורה של
כלוב העליזים על בימת ברודווי. הוא הביא איתו את שני

ילדיו היפים, כריסטיאן בן ה־ 8ז ונואל בת ה־.20
אך אין צורך לדאוג להוצאות על כרטיסים שה׳
לוויליאמס באותו ערב. יש להניח שקיבל כרטיסי כבוו
ואם לא, יש לו, בהחלט. ממה לשלם.

נונסואה טו, ונתן אנסרווד ער מסו אחד

בתדאביב מסיבת ום־הורדת בין בודס׳ ואשוו־רצ*וו

פסף לקולנוע

בארץ. הוא עשה את סירטו הראשון
ב־ ,1926 הוא הפיק את יומני הקולנוע
הידועים בשם כרמל והקים את
מעבדות־הקולנוע הראשונות בארץ.
יד ימינו של אכסלרוד היתה אשתו
לאה, אשר ערכה את הסרטים למענו.
אכסלרוד קיבל בערב הגאלה המיוחד
הזה את תואר ״עמית הכבוד״ של
בית־הספר לקולנוע בית־צבי.
מפאריס נשלח טלקס מאת הבימאי
פרנסואה טריפו, שבו בירך את עמיתו
למיקצוע על קבלת התואר. זה מה
,שניקרא אחווה מיקצועית.
את התואר העניק מנחודהערב,
עזריה הספורט, שהוא סגנו של
ראש עיריית רמת־גן החדש. המנחה

דאג, כמובן, לציין שראש העירייה
והסגל החדש של עיריית רמת־גן
נמצאים באולם.
הבימאי הראשון של המדינה
התרגש, וההפתעה הגדולה ביותר
עבורו היתה הטלגרמה שקיבל
מהבימאי הצרפתי .״כנראה שאני
באמת שווה משהו ״,אמר אכסלרוד.
״לפני שבוע אמרו לי שאני צריך לקבל
איזו תעודה, חשבתי שאקבל תעודת
בוגר־התיכון. היום בבוקר התקשרו
להזכיר לי שאני צריך להיות כאן. עד
קבלת המיברק, לא ידעתי שהפכתי
למישהו בארץ הזאת. איפה אני יכול
לראות את הטריפו הזה, אתה יכול
לסדר לי איתו פגישה?״

השדדית משדר
בחדשות האחרונות היה אפשר

*לץ יירת המכוניות המסודרת שמ!
• /פעמיה לכיון הדרום. לא אל הדרוו
הרחוק, אלא דרומית לראשון־לציון ב׳
עיינות ליבנה, שם שוכן כפר קטן, הנקר:
כפר הנגיד. השלט הקטן כאילו מרמז עי
גודלו של הכפר, הטובל בפרדסים ובמרחב
שדות.
באחר מבתי הכפר מתגורר מוטקז
ואצלו התכנסה ביום שישי כל הצמח
הצבאית. היו שם ראש אמץ, אהוז

זאת היתה מצלמת הקולנוע היחידה בארץ, והיחידי שידע לתפעל
אותה ויצר ממנה סרטים היה אכסלרוד. הוא הוכתר גס בתואר
עמית כבוד, על״ידי בית־הספר לאמנות הקולנוע בית־צבי, ברמת־גן.
**ץ לו ש מצלמדת־קולנוע הסתו־
• /ב ס בשטח. את המקום האירו
פנסים ענקים, ובכל פעם שעצרה
מכונית וממנה יצאו הנוסעים, עטו
עליהם הבחורים שנשאו את המצלמות
על הכתפיים.
היה נדמה שצריך להגיע ראש־הממשלה,
או שאנחנו חוזים בערב
גאלה באמריקה. אבל ראש־ הממשלה
לא היה שם, ושום דמות מהחלל החיצון
לא באה לאיזורנו — זה היה ערב
שנערך בבית־הספר הרמת־גני לקולנוע
ולדראמה בית צבי״.

הזירה המוארת היתה בתל־אביב.
המקום — קולנוע צפון. הסרט
שהוקרן — .לפתע ביום ראשון, של
הבימאי הצרפתי פרנסואה טריפו.
ההכנסות מהכרטיסים שנרכשו באותו
הערב הוקדשו לקרן־מילגות ולקניית
ציוד קולנוע לתלמידי בית צבי.
הפנסים והמצלמות שנישאו על־ידי
התלמידים הרשימו פחות מהמצלמה
העתיקה שהוצבה באולם־הכניסה. היא
שימשה את הכימאי הראשון בארץ,

נתן אכסלרוד.

אכסלרוד היה חלוץ הקולנוע

ך \ 1ך 1 1ך השחקנית״קריינית רבקה מיכאלי, מציגה את
1מ 1 #ו 1 11 רגלה החשובה, רק חבל שאי־אפשר לראות את
הרגל. מציץ לפוזה המשונה הזאת עמית שבא איתה לערב הגאלה.

ריקוד •ומולדתה
עדיין היה לו כח לרקוד רוק עם

:ת החדשות והאשה היחידה בתל :העוסקת
בחדשות, ברמלה מנשה.
זת דיווחיה על עיצומי עובדי הנמלים.

ב! 50

״ברוג״) ברק; ראש ועדת־החקירה של
זסון־צור השני, האלוף אמנון רש!ל; מי
!:היה איש שרותי־הביטחון, מרדכי
יחמיס, שזהותו נחשפה אחרי שירה
:תוקף מטוס אל על בציריך, ואחר־כך
סומר־ראש של גולדה מאיר. היום הוא
זנהל מישרד־חקירות פרטי יחד עם מאיר
!לבסקי. גם פלבסקי, שהיה בין מקימי
זוג אורים תומכי יצחק רבי* ,בא לכפר
זנגיד.

1ץחך ״1 1ן ך 1ך 1ך שרים בצוותא שירי־מולדת ויושבים ליד
11411 # 1 1 0 / 1תנור-חימום, מימין לשמאל: ראש אמין
אהוד(״בתג״) ברק; דאוד, בעל״הבית היפהפה במוצא, שהבטיח פתיחה

עם רישיון של עיריית ירושלים עוד שלושה שבועות; ג׳יבלי הקטן; ועם
המיקרופון דיגלי, לשעבר בעל הדקליה בימית. החבורה חיממה את
הלב ביין, חמין, וסלטים. את בקבוקי השמפניה שפנו אחד על השני.
עוד היו שם: מיכה שגריר, בעל
חברת הסרטים קסטל; המפיק דן
בירון, שהיה האקורדיוניסט של
הערב ואשתו, קריינית־הטלוויזיה
שרי רז; יצחק ג׳יבלי (ג׳יבלי
הקטן) חבר יחידת וסו, שנפל בשבי
באחת הפעולות המיבצעיות בגבול
הירדני בשנות ה־ 50 והיום הוא שומר
מועדון בתל־ אביב. בין האורחים היו
גם נבחרי הלוחמים, ואנשי שירות־הביטחון.

אלה חגגו את יום הולדתו של
חברם, דני דגן, לשעבר אמרגן והיום
קצין באחד היחידות המובחרות של
צה״ל.
החבורה ישבה מסביב לתנור, שרה
שירי־מולדת וחיממה את הלב ביין,

בחמין, ובסלטים.
כנהוג אצל חבורה כזאת, הם לא
שותים את כל תוכנו של הבקבוק, אלא
מתיזים חלק ממנו על האורחים.
השמפניה נשפכה כמים, אל תוך הקיבה
ועל האורחים.
״להיות בן ,50 זה אומר שעשית
הרבה, הרבה מאחוריך וחבל שאני לא
בן ,30״ הכריז חתן השימחה, דני דגן.
ב־ 3לפנות בוקר עדיין זרמו
האורחים, שהתקשו למצוא את דרכם
בין פרדסי ראשון, לבית הגדול בכפר
הנגיד. בסיר החמין עוד היה די כדי
להשביע את המאחרים והיין חימם את
העצמות.
הגשם באיזור פסק וכך גם השירים,
וכולם הלכו לישון.

1111ך ך 1¥מרדכי רחמים יושב בצד עם אשתו ציפי. הוא
#111 1 111 על השרים מהצד. רחמים, לשעבר איש־ביטחו
באל־על ושומר ראשה של גולדה מאיר, הוא בעל מישרד חקירות פרטית

ז׳קלין וענונו

כן! הגב׳ ז׳קלין וענונו בעלת סלון ״ז׳קלין״ בנוה אביבים, ת״א
השתתפה במבצע טריו — 5קולססון 2000
של ״וולה״ ובהגרלה השניה שהתקיימה ביום
24 בנובמבר ,1983 זכתה בפרס הראשון — כרטיס טיסה
לאליפות העולמית ה־ 20 לתסרוקות ולתערוכה
המקצועית הבינלאומית בלאס־וגאס(ארה״ב)
שתתקיים בחודש ספטמבר 984ו.
שמות הזוכים בחבילו ת שי —

מבצע טייו ;5

אבוקסיס דוד, נהריה ; ביטון קלודין, אשדוד ; בלוק פנינה, גבעת חיים ; בן נון עליזה, אשדוד ; בן־שלוש חפצי, כפר סבא ; ברגיל
ויולה, חולון; גולדמן איטה, גבעתיים; גונן א ס תר, אזור; גרנות שושנה, ר״ג ; דדו שושנה, עפולה: דינס פני, נאו ת
מרדכי; זריהן מימי, ח צו ר הג לילי ת; טובול יפעת, באר־ שבע; טליאס מלכה, ר חובו ת; ישראלי חנה, מעלו ת; לוי חנה, קיבוץ
הגושרים; מונטלון לוטי, ירושלים; מוריה שלומית, קיבוץ שפיים ; מספרת מירנה, אילת; מ ספ ר ת נאוה, אבן יהודה ;
מרקוביץ שרה, משמר השרון ; סיטון יעקב, ירושלים ; סלון אביבה, גבעתיים ; סלון אורי, הרצליה ; סלון אידה, ר מ אלל ה ;
סלון אליזה, ירושלים; סלון ביוטי, ירושלים; סלון רוד, ר חובו ת; סלון המלאכים, ירושלים; סלון המרכז ירו שלים; סלון
הנרי, ירושלים; סלון ודורומי, ת״א ; סלון טרזה, ירושלים ; סלון יהודית, ערד; סלון מלי, ר״ג ; סלון נינט, ת״א ; סלון נעמי,
ירושלים; סלון עדינ ה, כרכור; סלון עזר א, ירושלים; סלון פני, באר־ שבע; סלון רותי, ראשל״צ: סלון קלי אופ טר ה, באר־שבע;
עבדה יעקב, נס ציונה ; פריסלי שושנה, חיפה ; ציגלאוב אברהם, בת־ים ; צרפ תי שמחה, קיבוץ שרות־ים: קמיר יאיר
פ תח־ תקוה ; רגב מרים, קיבוץ שמיר ; שרבל רשיד, חיפה ; שרו שולה, עפולה עלית,

הזכיות יחולקו לזוכים באמצעות הסוכנים.
ס פ רי ישר אל!
מו עדההגרלההבאהשלמבצעט ריו : 5ה 8 -בינואר 1984
פרסרא שון: טי סהללאסוגאס. פרסיםנוספים 5 0 :קטלוגיםשלאפנת
שי ערמ לונ דו ן, ב שווי 3000שקל.
תנאי ההשתת פו ת במבצע ״טריו — 5קולסטון 2000״
א. מלאאתבלהפרטיםבת לו שההשתתפות. ב .צרף 5א רי זו ת רי קו תשל ״ ט ריו ־ קולסט ון 2000״
( ל נו חיו תכם — אין צו רךלש לו חאתכלהקופסה. אפשרלשלוחרקאתה ״ לשוךהעליונהשל
הקופסהשע לי המודפסהמספרשלהצבע ) ג. שלחאתהאריזות ( או ה ״ ל שו נו ת ״ שלהקופסאות )
יחדעםהת לו ש, ל ת. ד 365 .ו י רו ש לי ם, מי קוד 3ו 0ו .9
ההשתתפות אינ ה מו גבלת, כלאחדי כו ללהשתתףפע מי ם ר בו ת — וכלהמרבהמג די ל
אתס כוייו.
ת לו שי השתתפות נו ס פי ם ני תן לקבלאצלבלה סו כ ני םוה סי טונ אי ם
פ ר טי םלג בי ה טי סהללאס ווג אסעםק בו צ ת ״וול ה״ ,ני תן לקבלבמחלקתההדרכהשל ״וול ה ״ ת. ר, 1365 .
י רו ש לי ם, מי קו ד , 91013 או בטל פון ( 02-852131 :לבקשמחלקתההדרכה )

תלוש השת תפו ת במבצע ״טריו - 5קולסטון 2000״
לבב׳ חברת ״אינטרקוסמא־וולה״ בע״מ
ת.ד 1365 .ירושלים, מיקוד 91013
רצ״ב 5אריזות טריו להבטחת השתתפותי בהגרלה.
שם הסוכן__ :
שם הסלון __ טלפונים__:

כתובתי מיקוד:

גם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם ז ה ...וגם זה ...וגם זה...וגם זה...וגם זה...וגם זה..

חג־ל

אני לא יודעת מה אתם חושבים על מסיבות־החנוכה של הילדים הקטנים שלנו, בגנים ובכיתות
הנמוכות. בשבילי זה עינוי סיני עתיק.
את הכישרונות של הילד שלי בשירה, בריקוד ובעשיית עוויות אני רואה בכל יום במשך 10 שעות
רצופות. ובכישורים של חבריו בני ה־ 5אני לא כל־כך מעוניינת, אם תסלחו לי על הביטוי. אבל מה
לעשות? יש מסיבה וצריך ללכת, וכל האמהות תהיינה שם, אז דווקא האמא של הילד שלי לא תבוא?
אי־אפשר.
בהזמנה היה כתוב שההורים מתבקשים לבוא ב־ . 10.30 באתי, כרגיל, חמש דקות לפני הזמן. המסיבה
התחילה ב־ .11.15 שאלתי למה, ואמרו לי שהיה כתוב בעשר וחצי, מפני שהגננת יודעת שכל ההורים
מאחרים בחצי שעה. בפתח המסיבה התיישבה המנגנת וניגנה את נר לי דקיק בלווי אקורדים מאוד
חוקים, כדי להעיר את הילדים ואת ההורים, שכבר כמעט נרדמו שם. אחרי שירה בציבור של חמישה
שירי־חנוכה ב־ 48 קולות לא מתאימים, התחיל מופע הסולו של הגננת, שאמרה בקול רך ותרבותי:
שלום לאורחים היקרים שלנו, ושלום לכם ילדים חמודים. נכון שכל ההורים רוצים לדעת איזה חג
היום?
מקהלת ההורים( :בקול אלט< נכון!
גננת: אז בואו נגיד לאורחים היקרים שלנו, איזה חג היום.
הילדים( :בקול סופרן דקיק) חג־החנוכה.
גננת: נכון מאוד. ומה קרה בחג״החנוכה?
ילדים: הרעים רצו לשבור את בית־המיקדש!
גננת: נכון. ומי היו הרעים?
ילדים: האנטיוכוסים!
גננת: לא אנטיוכוסים. אלה היו היוונים. ובואו נגיד לאורחים היקרים שלנו מי ניצח את היוונים?
הילדים: המכבים הגיבורים.
תמה המסכת. עכשיו התחיל הקטע של המחול האירובי להורים. כל הורה קיבל נר דולק וכולנו ביחד
עשינו מעגל גדול של הורים. לקול נגינת באנו חושך לגרש, רקענו בריצפה במגפי־עור אופנת 84
ומחאנו כפיים, פעם שמאלה ופעם ימינה .״כל אחד הוא אור קטן״ היה סימן להתכופף ויכולנו אור איתן״
היה סימן להתרומם גבוה־גבוה ולמתוח את הידיים מעל הכתפיים.
הילדים לא העריכו את החלק הזה במיוחד, וכבר נשמעו קולות ״מתי אוכלים את הסופגניה?״ אבל
כדי להוציא להם את הנשמה ממש קודם, היה צריך לשיר את שיר־הילדים הידוע לעת אכין מטבח,
מצר המנבח, שבסופו שאל בני אם זה שיר ביוונית, לזכר היוונים.
אחר כך הלכנו מהר הביתה, כי ב־ 4היתה לי עוד מסיבה לילד השני.
חג שמח!

ניתחו לבעיית לאומית
אני בטוחה שגם לכם זה קורה. גם אתם הייתם
כמה פעמים בחו״ל, וגם אתם פגשתם שם אנשים
מקומיים נחמדים, שלפעמים אפילו הזמינו אתכם
לבית שלהם, לקפה או לארוחת־ערב, ודיברתם

משאירים להם, כמובן, את הכתובת שלנו בארץ: ,
וברוחב״לב נדיר מזמינים אותם לראות את ארצנו
הקטנטונת, כדי לראות את נפלאותיה,
הסיכויים שהגויים האלה יזדמנו אי־פעם

תכשיט לצוואר
על הארץ, סיפרתם סיפורים ושמעתם סיפורים.
אחרי שמבלים כמה שעות עם האנשים האלה

לישראל, אחרי שבילו את כל החיים שלהם
בפירנצה, למשל, הם נדירים. אבל אנחנו הרי

כולנו מחונכים היטב, ואנחנו מזמינים.
חוזרים ארצה, מספרים לחברים שלנו על
האנשים הנחמדים שפגשנו בחו״ל ושוכחים
מהעניין.
ואז, בוקר אחד, מגיע מיברק המודיע לך כי
האנשים קיבלו את הזמנתך, והגה הם מגיעים
בטיסה ,384 למשל. אם במיקרה יש לכם זמן, הם
יהיו מאוד שמחים אם תחכו להם.
מקבלים קצת שוק. אחר כך, כמובן, נוסעים
לנמל־התעופה כדי לקבל אותם. אני, עם הזיכרון
שלי, תמיד מקווה שהם יזהו אותי, והם דווקא
עושים את זה. מתנשקים קצת, אומרים ״איזה
יופי״ ,והם אומרים :״הנה, הבטחנו וקיימנו.״
נוסעים העירה. לפעמים יש להם מלון מוזמן,
ולפעמים אתה לוקח אותם, בערב הראשון
לפחות, לבית שלך כדי להראות להם איך
הנייטיבס חיים. הם נותנים את המתנות שהביאו,
אתם אומרים ״ממש לא הייתם צריכים,״ אחר־כר
הם הולכים לישון ואתה נשאר עם הצרות.
אני נמצאת בקשר מתמיד עם אגד, וכבר
יודעת בדיוק מאיפה יוצא האוטובוס למצדה
ובאיזה שפה ידבר המדריך. מסדרים להם טיול
לירושלים, טיול לנצרת, לפעמים הם אפילו
מוכנים לקחת איזה שלושה־ארבעה ימים באילת
(עבודת שיכנוע קטנה שמשתלמת) .אבל בסוף
הם כולם חוזרים לתל־אביב, ומצפים ממך שתראה
להם את נפלאותיה. מישהו שלא גר בתל־אביב
לא יכול להבין מה זה המצוקה הזאת.
טוב, כל הסיפור הזה בא לספר לכם איך
הסתבכתי בשבוע שעבר ואיך יצאתי מזה, ואולי
גם אתם תלמדו משהו: או לא להזמין תיירים, או,
לחילופין, לאן לקחת אותם.
תיירים, כידוע, קמים מאוחר. קובעים איתם
פגישה ב״ 9.30 ונוסעים לראות את בית
התפוצות. אני לא יודעת מה מראים שם השבוע,
כי חיכיתי להם בחוץ עד שהם גמרו את הסיבוב
של ההתפעלות. כמה פעמים בשנה אני יכולה
לראות את בית התפוצות? הס נהנו מאוד. שאלו
אותי קצת שאלות, ועניתי להם מה שאני יודעת.
העניין הוא שהשעה היתה רק ,12 והעיניים שלהם
שאלו ״לאן עכשיו״ .אמרתי ״דיזגגוף״ .תפשנו
בית־קפה, הזמנו 1קפה ושתי גלידות, וכולנו
הסתכלנו על החתיכות. אחר־כך הם החליטו
יי ;י

שצריך ללכת לאיזה חנות, כדי לקנות מתנות
לקרובים ולידידים. בגלל מצבם הכספי האיתן,
לקחתי אותם למשכית, שאחד הפלוסים שלה|
הוא שהיא פתוחה בצהריים. אני לא אהיה האדם
שימליץ לישראלים לקנות במשכית, אבל ה פ •
היתה שם תערוכת־תכשיטים מהממת ביופיה ,
תכשיטאית ישראלית בשם בתיה וונג. תכשיג
שהם, למעשה, פיסול בזהב, וגם אצל אדם או
לתכשיטים כמוני היתה להם עדנה. או
שהראיתי לאורחים שלי שהנה, גם באמנות אנו

על המפה, אפשר היה להמשיך בסיור.
לאן? ליפו כמובן! קצת סיפורי היסטורית
משובשים (בגלל האנגלית שלי ושלהם) ,קצת

אוכלים ארוחת־ערב.
הלכנו לחמאם. אמרו לי שאפשר לאכול שם
המקום תמיד מוציא קריאות־התפעלות מפיהב
של תיירים, וכבר זה משהו. כשאתה אומר להג
שממש כאן, בסביבה, ירד יונה הנביא לספינו
שטבעה, וכאן בלע אותו הלוויתן — הנ
מאושרים מאוד.
הזמנו אוכל, בלי הרבה תיקווה. וכשאתה לא
מקווה, אתה תמיד מופתע. האוכל שמגישים
בחמאם הוא אוכל ערבי — כלומר, דרגה אחת
יותר מאוכל מיזרחי. התיירים שלי התנפלו על
הקובה, שהיה ממולא בצנובר ובפיטריות. ליקקו
את האצבעות מהסלטים החריפים. אחרי הסלטים
עם הפיתות כבר אף אחד לא רעב, אבל נשאר
קצת יין בבקבוק, ונשארה אש באח. אז הזמנו עוד
אוכל: עוף ממולא ודג בטחינה ושישליקים.
כשיצאנו מהחמאם, כבר היה ממש מאוחר,
עושים איתם שוב סיבוב ביפו, מקשיבים
למוסיקה שיוצאת מכל מיני מקומות, מחליטים
לא להיכנס והולכים הביתה לישון. הנה עבר עוד
יום שעזר למישרד־התיירות.

נמאס לי! נמאס לי שלא יודעים מה
אני עושה בארץ. אני זקוקה ליחסי־ציבור.
נמאס לי ששואלים אותי מדוע
עזבתי את הארץ ולא יודעים שאני,׳
יותר מכל האמנים הישראליים, עוזרת
הכי הרבה לארץ. לא יודעים פה מה אני
עושה למען ארץ־ישראל. יש כאלה
ששואלים אותי — איזו זכות יש לך
לדבר על הארץ, הרי עזבת אותה.
יש לי זכות! אני מרגישה שהארץ זה
הבית, זו המולדת שלי. כל החיים שלי
אני שרה בעברית, אפילו כשאני
מופיעה לפני 30 אלף איש בפאריס,
כמו בקיץ שעבר.
כשרואים את ריקה זראי חמש דקות
בטלוויזיה הצרפתית, היא מדברת על
הארץ! אני לא יודעת למה לא יודעים
את זה פה. אולי מפני שאין לי כישרון
ליחסי־ציבור ואני לא מצליחה להעביר
את המסר.
הפעם החלטתי שדי! לקחתי לי
אשת יחסי־ציבור, את מירי בן־יוסף
ואני רוצה שאנשים פה ידעו מה אני
עושה. הפעם אני עושה משהו פוליטי!

האמת היא

צריך להאמין לזה.
שהשינאה תמיד תצוץ.
באים אלי בטענות שעזבתי. למה
לא באים בטענות לשגריר שחי כל חייו
מחוץ־לארץ? הרי גם אני עושה עבודה
של שגריר. הוא אומנם מקבל משכורת
ואומרים לו תודה, והוא בן־אדם מכובד
שעובד בשביל המדינה. אז אותי לא
מינו, בסדר, אני לא רוצה מדליות. רק
רוצה קצת הבנה או תורה, שום דבר
אחד לא.
לא אשקר, הקאריירה שלי חשובה
לי מאוד. זה לא רק העובדה שאני
שגרירה של ישראל בצרפת. בכל זאת,
30 אלף צופים זה לא צחוק. כאמנית
אני מאושרת מאוד, אבל זו לא הסיבה
שתשכיח מליבי את המולדת, את הבית
ואת השפה. נטלתי משימה על עצמי
— ישראל היא מעל לכל. זה הרגע
הקריטי. צריך לעשות משהו דראסטי.
אני מבינה בפסיכולוגיה של אנשים.
האנטישמיות בצרפת גואה, צריך
לעצור אותה!
אני לא אוהבת שאומרים. לי

״אל תקראו לי

יורדת ר

ך * יא שוהה כעת בארץ לצורך צילומי סרט של רשת טלוויזיה
\ 1צרפתית. זה לא ייאמן, אבל היא שיכנעה את הטלוויזיה
הצרפתית לצלם את צה״ל באור חיובי. היא גוררת את הצוות
ממחנה צבאי אחד למישנהו. נושא הסרט הוא תפקידו החינוכי של
צבא״ההגנה־ לישראל.
היא הוציאה תקליט בשם התיקווה ובו שירי מולדת ישראליים.
בפאריס תלויות שלושים כרזות ענק המכריזות: ריקה זראי שרה
על ישראל ותורמת את הכסף לקרן־אור. הצרפתים אולי לא
יודעים מה זה קרן־אור, אבל אנחנו יודעים שקרן־אור תורמת
לצה׳ל.
לדור שלא ידע את ריקה זראי היא מהווה הפתעה. סקר קטן
שערכתי בין חברי גילה לי שכל מה שהם יודעים עליה, הוא שהיא
שרה את גן השיקמים ומתגוררת בצרפת.
היא נראית צעירה בשנים רבות מגילה. יש לה עור פנים חלק
וזוהר. יש הרואים בה מוזרות ביחוד כאשר היא מרצה על מרקחות
הצמחים שהיא רוקחת וכשהיא מדברת על יחסו של האדם אל
הטבע ואל האלוהות. היא מודעת לכך ומבקשת לא ללעוג לה. היא
רוצה עולם נקי יותר, מסודר יותר וטוב יותר.
כשהיא מדברת, יושב לידה מעריץ, ז׳אן פייר מאנייה, חברה
לחיים מזה 15 שנים. הוא מפטפט פה ושם בעברית. ריקה זראי
הצליחה להדביק גם אותו באהבת הציונות שלה. במשך שנים, כך
היא מספרת, היא עוסקת בפעילות ציונית. היא החליטה לצאת
למיתקפה בעיתונות וברדיו.
היא עזבה את הארץ בגלל אהבתה, כשהלכה אחרי בעלה
הראשון יוחנן זראי לפריס. בשנות ה־ 50 הם היו ילדי הפלא של
עולם המוזיקה הישראלי. הוא כתב והלחין והיא שרה וכיכבה. מאז
היא עשתה קאריירה מצליחה בצרפת, והוא מרצה לפסיכולוגיה
בגרמניה המערבית.
ריקה זראי באה לישראל לשבוע וחוזרת לצרפת. בתה מדברת
עברית בקושי 20 .מתוך 22 שנותיה, היא חיה בפאריס. גם בעברית
המצויינת השגורה בפי הזמרת, נשמע שמץ מיבטא צרפתי, אך
מתחננת :״אל תיקראו לי יורדת! פה זה הבית שלי, פה זה המולדת,
אבל מה לעשות, בפאריס אני עושה יותר כסף!״

שרית ישי

| 1ה | 1ך 1ך 1בעלה הראשון, ילד הפלא
| 1 1 11 11 המוזיקלי. היא ^סעה אחריו
לפאריס והוא עזב אותה למען א שה אחרת.

לשם פיוסומת
חיילות ישראליות נוספות, לצייד צילומי פירסומת.

הוצאתי תקליט של שירים עבריים
בצרפת והוא נקרא: ריקה זראי
התיקווה. כשראיינו אותי לטלוויזיה
על התקליט, אמרתי שאני מרגישה
שאני מעניקה לקהל שלי מתנה, כי
השירה הישראלית היא לדעתי היפה
בעולם.
בעצם עשיית התקליט הזה, בעצם
הפוסטרים הענקים שלי שמקשטים
כעת את כל רחובות פאריס, שבהם
כתוב :״ריקה זראי שרה על ישראל
ותורמת את הכסף לקרן־אור,״ אני
מוחה בכל תוקף על ההשתוללות
האנטישמית העיוורת, שהפכה, ביהוד
בצרפת, לשיטה באמצעי התיקשורת.
אני, באופן אישי, לא מרגישה את
האנטישמיות. להיפך, לקהל שלי יש
הרבה אהדה אלי ואני אומרת בכל
הזדמנות שאני ישראלית ויהודייה.
אבל היחס לישראל — זה לא יאומן!
אנחנו לא יודעים פה באיזו מידה
ולאיזה עומק מגיעה השיטנה. כביכול
הם נגר ישראל, אך האמת העמוקה היא
שזוהי אנטישמיות מחופשת. כי הרי
אחרי היטלר, אי־אפשר להגיד שאתה
ממש אנטי יהודי. לא נוח להודות בזה,
אז מצאו דרך לגיטימית להיות
אנטישמי וזה להיות אנטי־ישראלי. יש
כאלה שחושבים שאילו היינו יותר
נחמדים, אז היו אוהבים אותנו יותר. לא

שעזבתי את הארץ. נסעתי לחדל בגלל
שבעלי־לשעבר, יוחנן זראי, קנה
כרטיס לפאריס ואמר שמי שאוהב אותו
יבוא אחריו. אז טוב, גם אני נסעתי, יחד
עם בתנו התינוקת יעל. חשבתי
שתיש! שם שלושה חודשים ונחזור
הביתה. היה לי טיפה כסף וכרטיס־טיסה
חזרה. חשבתי שאראה קצת
אזנאבור, ברסאנס, גרקו ומונטאן ואולי
אלמד מהם משהו, ואחזור הביתה.
שמעתי את כולם, ואז אמרתי —
למה שלא אופיע קצת בפאריס. בארץ
כבר הייתי כוכבת, אחרי גן השיקמים,
קול אורלוגין וחמש חמש. אבל זה
לא הלו• חרה לי, מכרתי את הכרטיס
ואמרתי — אני אוציא לפחות תקליט
אחד, להוכיח לחברה שריקה זראי
היתה בפאריס ואפילו הוציאה תקליט.
הוצאתי תקליט, וגם זה הוא לא
הלך. בינתיים יוחנן זראי עזב אותי, כי
הכיר אשה בשם יעל גלבוע, ואני
נשארתי לבד עם התינוקת ובלי כסף.
הוא מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטה
של היידלברג בגרמניה. הבת שלנו,
יעל, היא בת 22 היום, והוא בקשר
איתה פעם בשנה מקסימום.
יעל יודעת לכתוב עברית ומדברת
כמו עולה חדשה. היא לומדת ראיית־חשבון
בפאריס.
לפני עשר שנים יוחנן נזכר שיש לו

ילדה, וניהל מישפט נגדי. הוא ניסה
לקחת ממני את הילדה. זה היה
בתקופה שהוא חי שלוש שנים בארץ.
פניתי לעורך־דין מאוד חשוב בצרפת,
והוא אמר לי — אין לו סיכוי. הוא
מעולם לא שילם דמי־מזונות, מעולם
לא התעניין בילדה, אל תתרגשי.
לא התרגשתי והפסדתי במישפט.
הגשתי עירעור ובגלל העירעור לא
הייתי בארץ כמעט שנתיים, כי הוא
יכול היה לדרוש את הילדה. בעירעור
זכיתי, אבל אלו היו שלוש שנים של
מישפטים. הילדה לא היתה מעורבת
במה שקרה. לא סיפרתי לה אף פעם,
רק אמרתי לה שאבא ואמא
מתקוטטים, ושאותה אוהבים למרות
הכל.
אני יודעת שיוחנן אוהב אותה
בדרכו שלו, רק שהוא כזה לא מראה
אהבה. הקשר שלו אליה לא מתבטא
בכתיבת מיכתבים או בקשר רצוף. הוא
לא שומר על קשר ופיתאום מצלצל
והיא מתפלאה. היא אמרה לי פעם
שהוא כמו דוד רחוק.
אחרי שיוחנן עזב אותי בפאריס,
נשארתי לבד עם תינוקת בת שנה. לא
היה לנו מה לאכול, ממש רעבנו ללחם.
יום אחד התחלתי לעבוד באו־לימפיה.
בתחילה בראשית התוכנית,
אחר־כך באמצע, ולבסוף ככוכבת.
הילדה היתה כל הזמן איתי. זה היה
קשה, עד שמצאתי אומנת נהדרת,
שהיתה כמו סבתא לילדה. מלאת
טוב־לב ואהבה. מאותו רגע ידעתי
שאני יכולה לצאת בשקט לעבודה,
אבל כלל ברזל אחד היה לי כל חיי: לא
חשוב היכן אני נמצאת בעולם —
יפאן, טאהיטי, אמריקה ולא חשובה
השעה, בשבע בערב צלצלתי הביתה
לדבר אל יעל. לפעמים הייתי נשארת
ערה עד ארבע בבוקר, כדי להתאים את
הזמן לשבע בערב בפאריס.

ך 11111ד ״ ח ת ריקה זראי נפי שנראתה כאשר היתה כוכגת
3 1 1 1 1 1 1 1 1 1 1של שיריס נמו גן השיקמים וקול אורלוגין.
היא כיכבה במחזמר חמש חמש ונסעה אחרי געלה־לשעבר לפאריס.

ך 11ך 1נראית נפלא וללא קמטים. הפנה חסידת הסנעונות והדיפו
^ 111 בצמחים וטוענת כי היא נראית טוב בזכות מיצי הגזר והפירוו
שהיא שותה ואבקת חימר ירוק, שהיא שותה עם מים בלילה לפני השינו
הוא לא מבריא, אבל הוא עוזר לגוף
לתפקד נכון. שמים בלילה חצי כפית
מהחימר הירוק בתוך כוס מים קרים,
מערבבים ושותים על קיבה ריקה. זה
נפלא. זה נותן הרגשה של מרץ מחודש.
שואלים אותי מאיפה העור שלי, אז זה
קצת מאבא וקצת מאמא, אבל בעיקר

ןןןךיך \ 1ך ט ריקה מחזיקה בזרועותיה את
^ \ 11ן בתה יעל, כשעדין גרו בארץ.

היא נשארה בפאריס עם הילדה ורעבה ללחם.
אם שקלתי בתקופה הקשה את
האפשרות לחזור לארץ? האמת היא
ששנאתי את המחשבה לחזור כמו כלב
עם הזנב בין הרגליים.
אנחנו האמנים, או שמצליחים ויש
לנו מנוע בבטן, או שעוזבים כשקשה.
אני יותר מדי גאוותנית, וכל הזמן
אמרתי לעצמי — אף אחר לא הכריח
אותי לנסוע, אז אם יש לי בעיות אני
צריכה לפתור אותן. נכון, אני אחזור
לירושלים, ואבא ואמא יטפלו בילדה,
אבל הכישלון יישאר בליבי לנצח.
החלטתי לבלוע ולהתאפק, וטוב
עשיתי. לפי דעתי, כל אדם בעולם
חייב ללכת עד הסוף, עד המקסימום
של מה שהוא יכול לעשות, אם לא —
יישאר לו תמיד טעם רע בפה. לדעתי,
צריך לתרגם למציאות את כל מה
שבאמת רוצים בראש.
והצלחתי, מאוד הצלחתי. אני
מפרנסת היום 21 איש. זה לא
בית־חרושת גדול, אבל זה בהחלט

מהרבה מיצי ירקות וגזר.
לא ניסיתי להתאבד כמו שסיפר
אבל הייתי בדיכאון. חשבתי של
אשיר עוד לעולם. הייתי בכזה דיכא
שאיבדתי כל טעם לחיים, וככל שנתו
לי יותר סמים ויותר כדורים במיסגר
(המשך בעמוד 5ל

*1111ר 1י \ 1ך י יעל זראי מורמת על״ידי
1/אמה וחברה לחייס ראן

פייר מאנייה בפאריס. יעל לומדת ראיית״חשבון.

מיפעל קטן. זה מזכיר לי את הסיפור
על החמור והערבי. ערבי בא אל הקאדי
ואומר לו — היה לי חמור נפלא,
לימדתי אותו לא לאכול והוא לא אכל.
הוא כל־כר התרגל לא לאכול עד שמת.
כך גם אני, כשאתרגל לא לישון
אהיה מושלמת.
אני זקוקה לעוד 24 שעות ביממה.
אין לי זמן לישון ואפשר ליפול במצב
כזה, ואני נפלתי. המיקצוע שלי הוא
מין מיקצוע כזה שטורף בני־אדם. צריך
לדעת את הגבול. נכון, לא צריף
שהגבול יהיה קרוב מדי, אבל צריך
תמיד לראות אותו. הייתי מאוד חולה,
אבל בסיכומו של דבר, אני לא
מצטערת שהלכתי רחוק.
עבדתי 20 שעות מתוך .24 זו היתה
הצגה מושלמת, תיזמורת גדולה, חזרנו
וחזרנו עד שהמוח שלי לא עבד יותר,
ואמר — סטופ, די! לא יכולתי
להמשיך, הרגשתי כמו מכונית שאין
לה בנזין.

שמונה חודשים לא תיפקדתי. ועברתי בבית־חולים אושפזתי טיפולים. לא יכולתי לשיר, לא יכולתי
לקום מהמיטה. אז התחלתי להתעניין
ברפואה טיבעונית, ובעזרת צמחים
התאוששתי. מאז אני לא רואה בכלל
רופאים. אני רוקחת בעצמי את
המרקחות. יש לי עשבים וצמחים.
למדתי וקראתי הרבה ספרים, עשיתי
נסיונות ואני יודעת איך לרקוח
תרופות. אני גם מאמינה בצימחונות,
אבל במיקצוע שלי עם הנסיעות ובתי־המלון
והמיסעדות זה די קשה. יחד עם
זה אני נמנעת מאכילת בשר, בוודאי
שלא נקניקים.
כדי להיות צימחוני צריך חיים
מסודרים בבית, לצאת מעט מאוד, לא
חיים לא מסודרים כמו שלי. אני
מקפידה על אכילת דגנים, משתמשת
במלח וקמח מלאים ובשמן שלוחצים
אותו בלחיצה קרה. משתמשת בחימר
ירוק שהוא קטליזטור לבריאות הגוף.

1111*1־ ף 1ך 1ק ריקה זראי ליד אחת הכרזות
1 111|# 1 1 /התלויות בפאריס ומכריזות על התקל
11111 /
הישראלי שלה- .ריקה שרה את ישראל ותורמת לקרן־אור ׳,כתוב בברז

השקיעה של דויד שחר גזענות בחסות זבולן!
המר ״אדם רכל הפרסים והביבח־ים * תנ״ך המשוררים *
התג האדום של האומץ עפולה כמעצמה גרעינית
מקור

--שקי ע ההחודש ראה־אור סיפרו החדש של מחבר
הפולקלור הירושלמי דויד שחר, תחת הכותרת
נינגל}*) וניפץ אחת ולתמיד את אגדת כתיבתו
של שחר.
שחר, חתן פרס מדיסיס הצרפתי לשנת
,1981 מי שטרח שנים רבות ליצור
שיכפול־לבנטיני לנוסח הכתיבה של מרסל
פרוסט הצרפתי, המיר את עוגת״המאדלן של
פרוסט בעוגת סומסום ימתיכונית דביקה של
מילים, הרחוקה מלהיות ספרות ראוייה לשמה.
רומן זה של דויד שחר, למרות יומרתו להיות
רומן־מפתח, הוא תערובת של רומן רכילותי
גרוע, עם תמונות פולקלור שדופות, המתיימרות
להציג את ירושלים.
למשל, לאורך נינגל עוסק שחר, באיכות
תיאור רעועה למדי, בדמות של המשורר ברל
רבן, ששם העט שלו הוא אשבעל עשתורת —
הלא הוא יונתי רטוש. ואם קורא כלשהו לא
קלט זאת מייד, הרי ששמות ילדי המשורר נינגל
(אהובתו של אל־הירח השומרי״אכדי) ,תמוז
ואלול יעידו על כך.
כתיבתו של שחר בנינגל היא מסע מילולי
כושל בעיקבות הסופר הצרפתי מרסל פרוסט.
שחר, הלכוד בקיסמי ירושלים והמשולל יכולת
תיאורית של ממש לתאר אותם, פורש בנינגל
ר 1דויד שחר -גיגגל; סיפריד, לעם;
הוצאת עם עובד; 217 עמודי ם(כריכ ה רכה).

החוויה הישראלית

תערובת של ש״י עגנון לעניים ופרוסט לבורים,
המאוחים בסידרה בלתי־חדלה של בנליזמים
ספרותיים, הרחוקים מלהוסיף כבוד כלשהו
לספרות הישראלית.
גלרייה של דמויות ירושלמיות משנות
הארבעים, שאותה מתאר המחבר, אינה אמינה.
האמינות היחידה המרפרפת מעמוד לעמוד בספר
זה היא צערו של המחבר על שהוא שייך לספרות
העברית ולא לספרות הצרפתית.
כל גלריית הדמויות שאותה חותר שחר
לפרוש בסיפרו היא בעלת מאפיינים
אכסצנטריים. מתוארים באופן בלתי־משכנע —
החל בנינגל, הפפרנית־הצעירה בספריית בני־ברית,
מבקרת־האמנות לאה הימלזך, וכלה
במחזאי המתוסכל אהרון דן, שכולם חברו כדי
להלאות את הקורא, בהגיגי שיברי השקפות־העולם,
ששחר אימץ מכל הרוחות.
פגישתו של המספר בפאריס עם אריך
ויסוצקי,. :בארץ קראו לי אריה או אריק, אכל
השם היה אריך״.״ ומבול הזיכרונות
הלא־משכנעים השופעים במוחו של המספר
אחרי פגישה זו מעמידים את הרומן בסימן
שקיעתו של שחר.
ההפניות הבלתי־חדלות כמעט של שחר
לספריו האחרים, בהקשר לסיטואציות או גיבורים
מסויימים, הופכים לתשדירי־שירות־עצמיים.
לאורך 217 עמודי נינגל עשוי הקורא לקבל
טראומה מטכניקת הכתיבה של שחר: הוא אוסף
סיפורים חסרי כל קשר מבני־אדם שונים, כדבורה
האוספת צוף, ומנסה להופכם לדבש דבורים. אלא
שהתוצאה של גיבוב הסיפורים השחרי רחוקה
מלהיות דבש.
הסיבה האחת והיחידה שעל הביקורת
הישראלית לעסוק ברומן זה היא ההתרפסות

המתמדת של נוסח הכתיבה השחרי ותיאוריו,
לרגלי הספרות הצרפתית והנוסח הפרוסטי שלה.
נינגל הוא ספר של קלישאות ספרותיות,
הכתוב בידי מחבר שמרן — שמרן בסיגנונו,
שמרן בצורת הכתיבה ובראיית־העולם, שמרן
משעמם ולא ניאו־קלסיציסט. אין ספק ששוחרי
הספרות הישראלית, שהתרשמו לפני שנתיים

רוסיה״ היתה גם האמא של השירה הישראלית
החדשה.
קובץ תרגומים זה, שנדפס לראשונה
בארץ־ישראל בשנת 1942ו״סודר על־ידי
מחוסרי־העבודה של אגודת פועלי הדם ום
תל־אביב, בסיוע קרו חוסר־עבודה נערך בידי
המשוררים לאה גולדברג ואברהם שלונם•
קי, תוך שהוא פורש עולם שירי מאלף ומרתק.
שירת רוסיה מביא את הצופן לשירה הישראלית
החדשה, החל בולאדימיר סולוביוב
(״מפאתי מזרח אז יעל /אומה פלונית
ונוכריה דרך ק״מ פופנוב (.חפשו נא דרך
חדשה! /היקום הוא צר ובנחושתייס /הוא
אכזרי וזעום אפיים אל ד״ם מרזיקובסקי
(״נורא הבלם של החיים / ,ולא מכאוב, ולא
מילחמה / ,הם רק מעצבה שוממת /ופחד
חרישי מלאים וק״ד בלמונט (״לא באתי
לעולם אלא לראות פני־שמש /ותכלת
שפרידים״.״)
שירת רוסיה היא אנתולוגיה של כל
שהשפיע על השירה הישראלית, בשלב של דור
אחרון לשיעבוד וראשון לגאולה. פואמה כשנים
עשר לאלבבנדר בלוק (תריסר בעברית של
היום) ,המשווה את מנהיגי המהפכה־הרוסית
לשליחיו של ישוע הנוצרי(״חבר, רובה אחוז!
אל חוס! /כדור המוות ניר ברום / :במסורבלת.
/במדובללת / .ברהבת־האחוריים / .אח, אח,
ללא צלב ובפואמה סקיתים (״אתם —
מיליונים. אנו — תהום, ותהום, ותהום היא

אטימות־מוח חינוניח

אמרכלי תוכניות־הלימוד של שר״החינוך־והתרבות, זבולון המר, תורמים את תרומתם
הצנועה בהפיכת חניכי מערכת החינוך לתוצרים מובהקים של ספק־השקפת העולם, שאותה
מייצגים הכיפות־הסרוגות של גוש־אמונים.
בתוכניות־הלימוד של אמרכלי החינוך ההמרי כונס מאגר מדהים של שינאת־ערבים, שבכל
מדינה אחרת, בעולם־המערבי, היו מחבריו נכלאים בבתי־כלא. ואם תיאורים כאלה היו מובאים על
יהודים, היה הרבר גורם להתעוררות עולמית של אירגונים יהודיים, שהיו צועקים גוואעלד.
כתבת הארץ לענייני חינוך, נילי מנדלר, מיינה ברשימה ( 13 בנובמבר) כמה דוגמות לאותה
הסתת המעידה על אטיסות־המוח החינוכית שבה לקה מישרדו של המר.
מתוך רשימתה של מנרלר, עולה ומצטיירת
דמות הערבי בתוכנית־חלימודים הישראלית,
כדמות שבה נתמזגו רשע, נבלה ורברבנות.
מנדלר הגיעה לרשימתה בזכות מחקר מעמיק,
שאותו ערך באחרונה ר׳׳ר דניאל ברטל, מרצה
בכיר לפסיכולוגיה, שמיי! את סיפרי־הלימור,
המחנכים את ילדי־ישראל להיות דור״ההמשך של
גוש־אמונים ודומיו.
אחת ממסקנותיו של ד׳ר ברטל היא, שתלמידי
מערכת־הלימוד ההמרית הם חסרי כל מידע אמיתי
נדבר הסיכסוך היהודי־־הערבי והעובדות
ההיסטוריות הברוכות בו. בסיפרי־הלימוד
המאושרים אץ זכר לערביי הארץ, מינהגיהם
התרבותיים וייחודם. אלה נמחקו, כפי שמוחקים את
עם הארץ.
אין זה סוד, שמערכת״החינוך ההמרית דאגת
בשבע שנות שילטונו של השר המפד״לי־לאומני,
לערוך טיפול קוסמטי בסיפרי־־הלימוד, טיפול
שבמהלכו הולבשו הדמויות הנשיות בציורים
שבספרי־הלימוד בשביסים, והזכרים זכו
״בכיסויי־ראש, שרוולי הנשים הוארכו, ובציורים
בהם נראה זכר אוחז בידה של נקבת הוחלף הציור
שד־דזינוך המר
•מחשש נידה׳.
הפרדה מחשש נידה
הפרישה המאסיבית של כוחות־מיקצועיים
ממערכת החינוך ההמרית, ותפיסת מקומותיהם בידי אנשי־שלומו סרוגי׳זזכיפות, יצרה מצב המביא
לטיפוחו, לחינוכו ולגידולו של חד, שכל קשר בינו ובץ ערכי הציונות־ההומנית הוא מיקרי
בהחלט.
אם לצרף למרכיבים אלה של מערכת־החינוך ההמרית את ההתעלמות השיטתית
בתוכניות־הלימורים של בתי-הספר התיכוניים מדמויות וסופרים חילוניים, הופכת מערבת-החינוך
הישראלית לאחות שוות־זכויות למערכות־חינוך במחנות הטוטאליסריות.

מחבר־פולקלור שחר
מיץ־פטל דביק
מזכייתו של שחר בפרס מדיסיס הצרפתי,
המוענק לספרים מתורגמים, ציפו למצוא בנינגל
יצירת ספרות של סופר מכובד. אך בעלי תיקווה
אלה מצאו בנינגל אנתולוגיה משעממת וחסרת
חוט־שדרה ספרותי, של אפיזודות ספרותיות,
שדויד שחר לא השכיל לגבשן ליצירת־ספרות
ראוייה לשמה.

שירה

אמא רוסיה
פעם, כאשר היינו ילדים, היתה בדיחה
שסיפרה. :אבא סטאלין, אמא תסיח — ואנחנו
רוצים להיות יתומים!״ בדיחה זו, עלתה בי כאשר
הגיע לידי קובץ השירה שירת רוסיה, בהוצאת
יד שלונסקי והמלבה׳׳ד אריה אחרוני(*).
מהדורה פכסמילית זו של הספר, שהשפיע
יותר מכל על דורות של משוררים צעירים בארץ,
בשנות הארבעים והחמישים, שב ומזכיר, ש״אמא
• שירת רוסיה -עורכים: לאה נזלדברג
ואברהם שלונסקי; מלבד,״ 7אריה אחרוני;
מהדורה פכסמילית; הוצאת י ד של תסקי; 27
עמודים(כריכה רכה).

משוררת אחמטובה
מת המלך אפור־המבט

אחת הפואמות שיצרו את הקוד לשירה־מהפכנית,
בנוסח שקודם לא היה קיים. והלאה, לשיריו של
אנדריי ביילי, הכותב :״בבי, בת־סופות לי,
סטיכיה / ,בזלעפות לה גועש! /רוסיה, רוסיה,

רוסיה שבעיני, שרפיני באש:״.״
אין ספק ששיריה של אנה אחמטובה,
מנפילות השירה הרוסית, מי שהפכה אחת
מנושאות הדגל של נרדפי השירה בימי יו מ ך
בטאלין, מפענחת נפש רגישה, המפעילה מיתרי
רגש עולמיים :״שבח לך, דאבון איך־מפלט! /מה
הוא המלך אסור המבט או :״הגורל רימני.

שומעת את? /הגורל הרע, הפכם ך והלאה,
שורותיו של ולימיר חלבניקוב, המשורר על:
אשר בו הטווס, היפהפה הכחול, שומט לארץ
את זנבו / ,הדומה לסיביריח...־
שירת רוסיה הוא סיפור רציחתה של שירה
ענקית ומפוארת, שירה של משוררי ענק, שפרחו
במקביל למהפכתה ונרמסו מתחת לרגליה —
בעיקר משוררי פטרוגראד(לנינגראד) .כאן ניתן
למצוא את לנין נואם לבורים פסטרנק,
שיר־הלל, פתיחת תת־הכרתי לפולחו האישיות

למילחמת־האזרחים האמריקאית. :ודאי שחלם
על קרבות כל ימי חייו, על התנגשויות
מעורפלות ועקובות מדם, שהרטיטו אותו
בתנופתן, בלהט שלח. בהזיותיו ראה את עצמו
בקרבות רבים. בדמיונו ראה אנשים חוסים בצל
גבורת: הכל־יכולה. אבל בהקיץ ראה כתמי־ארגמן
על דפי העבר...־
הסיפור נפתח ביחידת ־חיילים בעורף,
הממתינה לכניסתה לשדה־הקרב ׳,תוך פרישת
החדגוניות של החיים הצבאיים, שלא השתנו
ממילחמת־האזרחים ועד למילחמת־הלבנון, על
שיחות־הבטלה החייליות. מאוחר יותר, בדרך
לשדה־הקרב, עוברים הלוחמים דרו ארוכה, עד
שהם מגיעים לשדה המערכה :״הצעיר שכח על
תוכניתו היפה ליהרג...״
וכאשר הקרב הופך למנוסה :״בתוהו־ובוהו זה
פקדה מחשבה אחת את הצעיר. המיפלצת
רבת־השנים, שאילצה את החיילים האחרים
לברוח, עדיין לא הופיעה והלאה, מצטרף
הגיבור לאקסטזת הקרב. :טבול בעשן תבי ס
רבים כיוון את זעמו לאו דווקא נגד האנשים
הרצים לקראתו, אלא נגד מיפלצות־הקרב
המרחפות וחונקות אותו, תוחבות את

משורר מאיאקובסקי
דרך טונדרות פרצנו
(.הוא על תכן גדל בין־רגע / ,גדל בטרם
ייכנס ואת גדול נרדפיו של סטאלין אוסים
מאנדלשמאם, שניסח אותה תקופה בחריזה:
.תקופה קישחת ונבערת /טלפי הסום
משננים או.רוסיה מבכה את בניה־ ,כחריזת
המשוררת מרינה צבטייבה (.ימינה
ושמאלה / ,לועות האתמו / ,ולוע כל פצע— :

וכאן מגיעה פצצת גדול משוררי המהפיכה
הרוסית, שקיפד את נפשו, ולאדימיר מאיי*
קובסקי, השר שיר הלל למהפכה (.לך/ ,
המושרקת / ,המולעגת בכלי־קלע / ,לך/ ,
המדוקרת בלעז כידון / ,אשא בתרועה / ,מעד
גדף וקלל / ,מילת־הקריאה של האודה / :הו״.־)
או קטע מתוך הפואמה המהפכנית 150.000.000
(.דרך ביתת / ,דק־ טונדרות פרצנו / ,אל
ביצות מפסענו הפסענו / .אנו באנו מיליונים/ ,
עמלים למיליונים / ,מיליוני עובדים הנה
באנו ואל קורבן נוסף של המהפכה, סרגיי
ייסנין, הכותב במתון וידויו של חוליגאן
(.רוסיה שלי! את — תסיה של עץ! /כרוזך
ופייטנן — אני תא! /יג1ץ פרא שירי, יגון
אידקץ ...רק אני עם־הארץ, תצח / ,וגם
גונב־סוסים ת א דמי ועד לשירו רוס
סובייטית, שעליה הוא משורר. :אבוי, ארצי!
אני כל־כך מוזר! /יבושת־אודם אל
משקעי־לחיי יורדת / .לי שפת אתתתה
כשפת עם זר / ,כלועזי נ תי תי במולדת...־
שירת רוסיה, בהדפסה החדשה, מהווה את
אחד המפתחות החשובים ביותר להבנתה של
השירה הישראלית ושורשיה השיריים לטוב או
לרע — למשל, בלשון השלונסקאית, לשון
שספק אם היא עומדת במיבחן תולדות השירה
הישראלית. הקובץ שירה רוסיה מומלץ בשל
כך, וגם בשל חלק משיריו, שהם הקלסיקה של
השירה הרוסית.

תרגום

פחד ודם
לפני שנים רבות קראתי לראשונה באנגלית
את התג האדום של האומץ מאת סטיבן
קריין שראה־אור באחרונה בתרגום לעברית.
ספר ייחודי זה, הנחשב לאבי סיפור־המילחמה
האמריקאי, נכתב בירי סטיבן קריין בהיותו בן ,22
שלא חווה את חווית״המילחמה. התג האדום של
האומץ פורש את הנואלות וחוסר־הטעם של
המילחמה.
התג האדום של האומץ מביא את סיפורו
של הנרי פלמינג״ צעיר כפרי, החולם על
קרבות־תהילה נוסה שירת הומרום, ויוצא
* סטיבן קריין -ה תג ה אדו םסל האומץ;

עברית: צבי ארד; הוצא ת ומורה ביתן; 164 עסי
(בריבה רבה).

בץ ״נובל״ ל״גונקור״

המחבר־עיתונאי אלי ייזל מעורר בי צמרמורת בכל פעם שאני נתקל כשמו.
ויזל. מי שהפך את סיפרות־השואה ומחבריה לזרם השואני, הנוטף ריר של מאזוכיזם מחריד. הוא
בעל־תאווה חולנית לכבוד ולפרסים. למיקרא ידיעות בעיתונות נדמה שהוא שכר לרשותו מישרד
ליחסי־ציבור. כדי לקדם את סיכוייו בזכייה בפרסים.
לפני במה חודשים הוצפו מערכות העיתונים כידיעות ממקור בלתי־מזוהה. בדבר מועמדותו של
ויזל לקנל את פרס נובל לשלום.
אחדי שויזל לא קיבל את פרס נובל לשלום,
באה הידיעה בעיתונות (ידיעות אחרונות 21 .
בנובמבר) ,שציינה :״והסופר היהודי אלי דיזל

הוא בין המועמדים הראשיים לקבלת
,פרם גונקור
אלא שויזל לא קיבל גם את פרס גונקור.
באותה ידיעה. שהתפרסמה תחת הכותרת

-הזכות

המוסרית

להתנקם

כשומר

ממחנדדהריכוד, מתואר סיפרו האחרוז של ויזל

כ-מתאר יסורי־מצסון של ניצול־ישואה,
על זכותו המוסרית להתנקם כמי שהיה
שומרו במחנה־ריכוז״.־׳

ויזל, שבדומה לשאר השואנים מתייסר ביסורי
המצפון־היהודי הכוזב מזה שנות־דור, תוך שהוא
מתעלס מתהליו השחתה המוסרית של
מדינודהיהודיע נמנה עם אותם הממסדים את
ייסורי־מצפון האלה.
אלי ויזל היה עשוי להיות בעיניי מועמד לפרס
שואן דיזל
נובל לשלום, או לפרס גונקור אילו היה מתייחס
ומה עם אל־־אנצארי
בכתיבתו העיתונאית למחרלי־המוסר של מדינת
ישראל, ובוחן, לשם שינוי, את -הזכות המוסרית להתנקם בשומר ממחנה אל־אנצאר.״
הנחמה היחידה היא, שאלי ויזל הוא תופעה חולפת ביסורי המצפוך היהודי, העשויים לשוב
לאיתנם אחרי שוויזל ושאר זמרי מקהלת השואנים שלו תיעלם מעל הבימה.
הפרס היחיד שלו ראוי אלי ויזל הוא פרס לצביעות מוסרית.

ושוב אחרי נסיגה, שב הצעיר לשדה־הקרב
ובמאמץ גופני כביר, מסתער לעבר דגל האויב.
התג האדום של האומץ הוא ספר מילחמה
אדיר. פשוט בלשונו, קצר ותמציתי, הפורש את
פחרי הקרב והמילחמה באותה סימפוניה של פחד
ודם, המפעילה את המילחמות מאז שחר האנושות
ועד לימינו. התג האדום של האומץ, המלווה גם
בתמונות ובציורים, הוא אחד מסיפרי המילחמה
המעולים. זה אינו ספר פאציפיסטי, גם לא
מיליטריסטי. ספר מומלץ בארץ החיה על חלבה,
ארץ שספרותה טרם למדה להתמודד עם נושא
המילחמה, כפי שעושה סטיבן קריין בהתג
האדום של האומץ.

סופר קריין
בחינת החיים והמוות
גלימות־העשן שלח אל גרונו היבש וכאשר
האויב הדרומי נבלם :״לידו היו מוטלות כמה
דמויות מבעיתות, ללא תנועה. מעוותות היו
בצורות דמיוניות. זרועות קופלו וראשים הוטו
בצורות מוזרות. דומה היה, כי המתים נפלו
מגובה רב אם אלה תנוחותיהם...״
ואז מגיעה התקפת הנגד :״החטיבה ממהרת
מאוד כדי להיבלע בפיות־השאול של אלוהי
המילחמה הצעיר נמלט משדה־המערכה מבלי
שחבריו יחושו בדבר, ושב מאוחר יותר, תוך
שהוא מתקנא בחבריו הפצועים, שפצעיהם הם
בבחינת ״תג אדום של אומץ לב...״
התג האדום של האומץ הוא סיפורם של
לבטים, של בחינת המוות במילחמה, של אחוות
הלוחמים ושל כל שאר הדברים המסמלים את
ההתמודדות בין החיים והמוות.
בקרב הבא הופך הצעיר לגיבור. :הצעיר רץ
כמטורף, כדי להגיע לחורש לפני שיגלה אותו
בדור. רץ בהרכנת ראש, כשחקן כדורגל.
בחפזונו כמעט עצם עיניו, הכול נראה לו
מטושטש. קצף התבעבע בזוויות פיו. כשהריץ
עצמו קדימה נולדה בו חיבה נואשת, אהבה
לדגל הסמור אליו. הדגל היה יציר יופי שאינו
פגיע ...תוך כדי הריצה הכבדה ראה שהדגלן
התנדנד פתאום, כאילו הוכה על ראשו באלה.
האיש היסס, עמד ללא תנועה ורק ברכיו רעדו.
״הצעיר זינק ותפס במוט-הדגל. בו ברגע
תפס בו חברו מהצד האחר..

סטיריקון

מי מריבה

נשק גרעיני
מוזר ביותר לגלות שבימים אלה, כשאירופה
כולה שטופה בגלי התנגדות חריפים לנשק
הגרעיני, קיים בישראל מי שמטיף להבאתו של
נשק־גרעיני למרחב.
סיפרו של שי פלדמן הרתעה גרעינית
לישראל(*) הוא סיפור הזיותיו של ד ד
סטריינג׳לאב במהדורה הישראלית שלו. שי
פלדמן, איש המכון למחקרים אסטרטגיים,
קובע כבר בפתיח לסיפרו תיזה מטורפת ובלתי
משכנעת, הקובעת•
היערכות גרעינית של ישראל חייבת
להיות גלויה ומפורשת, כדי שתעניק ביטחון
ושלום.
• תפיסת המחיר הכרח בתגמול גרעיני
תרתיע את הערבים מלתקוף את ישראל
במימדים שיסבנו את קיומה.
• שי פלדמן -הרתעה גרעינית לישראל;
סידר ת קו אדום, הוצא ת הקיבוץ המאוחד;
עורך: גיזרא רוץ; 307 עמודים (בריבה רבה
ורדיואקסיבית).

הסדר לפירוק־לאומ

זה כמה שבועות שיש לי חלובדבלהות ישראלי חדש: הסדר לפירוק לאומי בישראל.
אני קורא לחלום הזה -חלום ההסדר.״
החלום החל כאשר הקימו את ישיבות ההסדר, הוא נמשך כאשר התמוטטה המערכת הבנקאית
שהביאה לקביעת מניות ההסדר.
בשלבים הבאים בחלום אני רואה את צבא ההסדר, המוליך לממשלת ההסדר שתביא את
כולנו לסידרון הסופי.

התיזה של פלדמן היא, שאם ישראל תצטייד
בנשק־גרעיני ותיסוג לגבולות הקרובים לגבולות
. ,67 ירתיע הדבר את מדינות ערב מליזום
אלימות ברמות הנמוכות נגד ישראל...־
סיפרו־מחקרו של פלדמן הוא המחשבה
לתתל״ג אקדמי עם בבל״ת מציאותי. יחסו של
פלדמן לעניין הגירעון של המרחב הוא אקדמי,
ומתעלם מהגורמים האנושיים הפועלים באיזור.
כבר בפרקים הראשונים, אחרי שהוכיח לעצמו
את הצורך בגירעון ישראל, הוא מתפרש למערכת
המרכיבים השונים של גירעון זה, ומוליך
לפירקון תחת הכותרת -התסריט הגרוע ביותר״,
שבו הוא כותב את חלום־הבלהות שלו:
.אם ישראל תותקף ב־ 600 פצצות גרעיניות
בנות ב״ 40 קילוטון, כל שטח המדינה יסבול
עוצמת נפץ כזאת. יתר על־כן, כדי להשיג
עוצמת נפץ כזאת, סביר שהערבים יפוצצו את
ראשי־החץ הגרעיניים באוויר ובציניות
אקדמית, הוא מוסיף ומעיר יחיה צורך לבצע
את הפיצוצים הגרעיניים בפיזור מושלם
ובאופן סימולטני. אחרת תוכל ישראל לשגר
חלק מנשקה הגרעיני למשימות תגמול בטרם
יושמד. אם חלק ממאגר הנשק הגרעיני
שברשותה יוצב בכוננות של. שיגור תחת
תקיפה, דהיינו, שיגור אוטומאטי של כל
אמצעי השיגור ברגע שחלקם מותקפים,
התוקפים לא יימלטו מתגמול גרעיני, גם אם
ישמידו את מרכזי הפיקוד והבקרה של
ישראל...־
תיסמונת שימשון הגיבור, בגירסה הגרעינית
של תמות־נפשי־עם־טילים־גרעיניים עוברת
כחוט השני בסיפרו של פלדמן. המחבר
האיסטרטג, מתעלם לאורך כל סיפרו מההליכים
ההיסטוריים העוברים על המרחב במאה השנים
האחרונות, תהליכים שלא תרמו ולוא פיסה אחת
של תשתית להסדר סביל בין ישראל ושכנותיה,
וכי גירעון המרחב עשוי להשמיט סופית את
הקרקע מתחת לשלום עתידי כלשהו בין ישראל
לעולם הסובב אותה.
אילו הספר הרתעה גרעינית לישראל לא
היה עוסק בחייהם ובמותם של מיליונים רבים,
קטעים רבים בספר היו ניקראים כפארודיה לא
מוצלחת על הסרט דוקטור סטריינגילאב.
דוגמה לבדיחה גרעינית של שי פלדמן מצויה
באפילוג שלו, שם הוא כותב בין השאר :״ראשית,
על ישראל להימנע מלפתח דוקטרינה וכושר
הרתעה גרעיני המכוון נגד ברית־המועצות...״
האם שי פלדמן לא שמע במכון למחקרים
אסטרטגיים על אישים כמו אריאל שרון
ואחרים, שהאמביציות הרוסיות קטנות לאגו
שלהם?
איזה ספר טראגי, מסוכן ומטורף!

מזמינה אתכם

למכירה מיוחדת של כל
בגדי העור הנפלאים

עול חורף 1984

הנחות משמעותיות בין 3070ל־־507

קולקציה ענקית לנשים ולגברים
סוו ד רי ם תוצרת־חוץ ־ 307 הנ ח ה על ה מחיר לצרכן
למכירת בגדי חורף ב 8 4 - 8׳
יבוא: אופנת ג׳ אק ו אר

גי פולופ -קולקציה חדשה לחורף 84׳
1ל/1/1ח שיכמיות, מכנסיים, חצאיות בכל הגדלים
כמו כן ניתן להזמין הזמנות מיוחדות. מבחר מרהיב של חגורות
איטלקיות, סוודרים יבוא, וייצור ישראלי משולב בעור.
אורנה מרבק -בגדי אופנה מקוריים.
מבוצעים גם לפי הזמנה מיו חד ת.
חדש — רפי יעקובסון, אופגה מקורי ת בבד ובעור.

סוודרים יבוא

• תכשיטי זהב מקוריים

המכירה תתקיים ביום

שבת 24.12.83

שישי 23.12.83

10.00-14.00
14.00- 10.00
16.00-19.00
19.00- 16.00
בבית זיוה תל ם -רח דוד המלך .10 הרצליה־פיתו ח
61€0£ 81.מז 3 9 3ד\ 3ס 1 , 10ע 7 ז \ 2 1ז 06 0ת 6ג! 651ז £. 11116

72976־ 1111311, 761. 052ק־-2113ז£16

אולפו לאה פלט שר
מורה מוסמכת ללמד במקצועות הבאים:
• עידון נשי
מתאים לכל בת ואשה השואפת לשפר חיצוניותה, גינוני החברה
שלה ולקבל בטחון עצמי.

• דוגמנות מקצוע

מקצוע מעניין ויפה. מתאים לך אם יש הנתונים הבאים: תמירה,
נאה מאד ומשכילה.

• תרבות הגוף:

התעמלות לשיפור הגוף -בליווי מוסיקלי תהיי גמישה, תחזקי
שריריך ויציבתך תשתפר. הרזיה מובטחת.
המקומות מוגבלים, הרשמי מיד. הקורסים מתחילים בינואר . 1984
טלפני לקביעת ראיון בלתי מחייב 267682 :־.03

אולפני לאה פל טשר — רח׳ אבן גבירול ,50 תל־אביב.

הופ> ע
מחירון דירות
כלמ חי רי ה די רו ת ה מו צ עו ת
ל מ כי רהבארע -ב חו ברתאחת

זלזולז דחוף למודעה?

ל ה שיג ב דו כני ה ע תוני ם.
הפצהל דו כני ם: גד הפצה 337056 -־03
מנוי שנתי: סער פרסומאים 229353 -־03

^ ^77777777777777777777777777777

1ב = נולד לכם בן

77 77 מסיבות ברית וחתונות
77 77 המוצלחות ביותר

עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפטמן 1
77 77 טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :
77 77 777777777777777777777777777777777777777777777777

בבית הרופא

תן טרמפ לחייל

העולם הזה 2416

מתבשסים ער הבימה. מסבף פ-נז־יחות מיניות ער
הבימה. עכשיו יש ער הבימה מונע שר ודמך מיני

מיבחנים פסיכולוגיים וימסרו אותו
למטפל־יחיד לתקופה ממושכת,
יצליחו לטפל רק באחוז קטן של
האוכלוסיה, ובעיקר בבני מישפחות
בעלות־אמצעים.
משום־כר מצאה זיוית את מקומה
בבתי־הספר להורים במכון אדלר. שם
מועסקים כמה עשרות עובדים, וכולם
פועלים בשיטה הנקראת ״שיטת
אדלר״ .עובדי המכון מאמינים שיש
להם בשורה חברתית לציבור כולו.
לרוב הם עובדים עם קהילה, באמצעים
חינוכיים ולא טיפוליים. זיוית מנהלת
את בתי־הספר להורים של המכון,
שבהם מלמדים הורים איד לגדל את
ילדיהם.

#אהבה במקום
מירחמה

זי י ת!

ן * מין כובש את חיי־הלילה של
! 1תל־אביב. אחרי הופעות ההתפשטות
ההמונית בקולנוע תל־אביב
(העולם הזה 9בנובמבר) מגיע תורו
של תיאטרון החמאם. שם מכינים
הפקה חדשה: ערב המיועד לצעירים
ולצעירות. באמצעות סרט קצר
וסצינות מבויימות על הבימה מעלים

ואם לבן, מוכרת כבר לרבים מהצעירים
מכתיבתה והרצאותיה על נושא זה.
זיוית אברמסון למדה פסיכולוגיה
קלינית של הילד באוניברסיטת
תל־אביב. אך בעוד שמרבית הפסיכולוגים
מעוניינים בדברים חורגים,
במופרעות ובמחלות, נטתה זיוית
דווקא לבריא, לנורמאלי — לשימחה

״יש וק שעתר

ן* ושא המין הוא אחד הנושאים ש־
91 התמחתה בהם. לא יותר ממחצית
האנושות נהנית מיחסי־מין, והיום ברור
שהמון סבל וחוסר־הנאה קשורים
בבורות ובאמונות טפלות*.
אדם הסובל מבעיות־מין זקוק
לטיפול, אן טיפול בבעיות״מין הוא
נושא יקר, ויש מעט מומחים לכך.
אפשר לעזור לא מעט על־ידי הרצאות
והפצת חינון מיני.
בעבודות הסיום הוכיחה זיוית
שאפשר לשפר את חיי המין על־ידי
קורס בקבוצה. לא פלא שזיוית, הנוטה
בהשקפותיה הפוליטיות לשמאל,
מטיפה לאהבה .״עשו אהבה, לא
מילחמה׳״
החידוש הוא בהפיכת החינוך המיני
להצגה. הערב נועד להאיר פינות
השרויות באפלה בחיי־המין, לצעירים
שאינם מודעים לאספקטים השונים
המלווים את האקט הפשוט עצמו.
אמנם, הבורות אינה נחלתם של
הצעירים בלבד, ויתכן שטוב יעשו אם
יציעו את הערב גם לקשישים.
במיסגרת הערב מוצג סרט שיובא
מארצות־הברית, אן צולם בשוודיה.
נושא הסרט — המישגל. בצילומים
ברורים וחדים נראה, בין השאר, אבר
הדגדגן, וזיוית מסבירה את חשיבותו,
הן להעמקת עוצמת ההתרגשות
המינית של האשה בעת מישחקי

אבי קושניר (עם עידית רופין) משחק את החייל שקיבל
רק שעה אחת של חופש מהבסים בו הוא משרת במילואים
ובל מה שהוא רוצה זה לקיים מגע מיני עם אשה ולחזור לבסיס שבו הוא משרת.

שורה של נושאים, הקשורים בחינוך
מיני.
מנחה את הערב משה טימור, איש
קול־ישראל. אן עיקר העומס מוטל
על כתפיה של הפסיכולוגית זיוית
אברמסון, ממכון אדלר בתל־אביב.
זיוית, אשתו של הפסל מתניה אברמסון

ולאהבה.
כשלמדה, התברר לה שהכיוון
הקליני בטיפול בילדים הוא עניין כמעט
חסר־סיכוי מבחינה סטאטיסטית.
אם יטפלו בכל ילד המרגיז את הוריו,
על שאינו מכין שיעורים, למשל,
ויעבירו אותו סידרה שלמה של

הדרך לנשים, סבורה זיוית, ניתנת בידן
האפשרות להשתחרר ממתחים מיניים
ומסחיטה מינית, והיכולת לעמוד
ברשות עצמן, מבחינה מינית, ללא כל
תלות בגורם חיצוני.

#האוננות הטובה
ף* סצינה מבויימת הבאה מסביר חייל
ולחב רו, שאוננותו מסוכנת ועלולה
להזיק לו. בשורה של אזהרות,
הלקוחות מסיפורי־סבתות מדורות
קדומים, הוא מתאר את הנזק הצפוי
למאונן, החל בצמיחת שיער על ידיו,
דרך התנפחות בלוטות בתוך גופו,
וכלה בניצול כל מאגרי הזרע האצורים
בו, עד כדי עקרות.

לשחרר את האשה מן התלות בגבר, כ
היא יכולה לשחרר גם את הגבר. אד:
שהתאלמן, או החי בגפו, יכול לשחר
את מתחיו המיניים ללא עזרת זולת
שוב אין הגבר יכול לבוא בתביעוו
לבת זוגתו לקיים מישגל מפו
ש״הביצים כואבות״ .אם אין ברצוג
להיענות, ואין היא מוכנה ליחסים, הי
תזמין אותו בפשטות לאונן ולהשתחר
מהכאבים המאיימים.
כל האמונות הטפלות הקשוח
באוננות מופרכות, תסביר זיו׳
לשומעיה. אין באוננות כדי להפחי
את התאווה המינית או להחלישו
אנשים יכולים לאונן ארבע״חמ
פעמים ביום, ועדיין לקיים יחסי־מ

״רתת או רא רתתדי

דורין כספי, אשתו של הזמר מתי כספי, ודג
שגב, משחקים ״לתת או לא לתת!
ומתלבטים אם לקיים מגע. במה זמן צריך לחזר ו האם מקיימים מגע רק מתוך אהבה

האהבה הקודמים למישגל, הן
באפשרות הפשוטה להגיע על־ידי
גירויו לאורגזמה או שורה של
אורגזמות, על־ידי השותף למישחקי
האהבה, או על־ידי אוננות של האשה
עצמה.
באמצעות הכרת האפשרות והסברת

זיוית שוב נכנסת לפעולה וממליצה
על ההיפן הגמור. אין ספק קל
שבקלים ביחס לערכה החיובי של
האוננות, הן לגברים, הן לנשים.
ראשית, בגלל העצמאות הניתנת לכל
אדם להגיע לסיפוק מיני מלא, ללא
תלות באחרים. כשם שהיא יכולה

מלאים וקבועים. יותר מזה, כ!
שהאדם מאונן יותר, כן גובר יצ
המיני. הוא מסוגל לקיים יחסי־נ
רבים ותכופים יותר. ידוע כי
שכמחצית אוכלוסיית הגברים והנש
מאוננים. מי שאינם מאוננים גם איו
(המשך בעמוד 7

—י 4 5

יגלו מאושנחז*1יו אותה דוקוד לב]!,
ה!א-תן דה במצריים והעדיפה ללמד בישראל

מלמדת בסטודיו. אותה חברה אמרה
לי, :את מרוקאית, בטח תאהבי את
המוסיקה המיזרחית הערבית הזאת.׳
״הלכתי לראות במה דברים אמורים.
זה היה ב־ .1971 פגשתי בחורה
אמריקאית ממוצא הונגרי בשם סרינה.
למדתי אצלה שיבעה חודשים והעניין
מצא חן בעיניי.
״מדי פעם היה מופיע אצל סרינה
מורה פרסי ידוע לריקודי־בטן, בקיר
נמזי. הוא שם עלי עין ואמר לי, :רואים

מניו־יורק לאחותה בנידהייבן, במדינת
קונטיקט. ביום־הולדתה, שחל כמה
ימים אחרי בואה, הוזמנה לארוחת־ערב
במועדון יוקרתי .״אחותי וחבריי,
שידעו שאני יודעת ריקודי־בטן, דחפו
אותי לרקוד, ולבסוף הסכמתי. נתתי
ממש הופעה חיה.
״הבוס, בעל המועדון, שהיה
פלסטיני, כמעט התעלף מהנאה, ומייד
אחרי תום הריקוד בא אליי והציע לי
לחתום איתו חוזה. אמרתי לו שאני לא

בפאריס היו ריקודי־הבטן מאוד
באופנה, והיא עבדה בחתונות,
במסיבות ובטיקסי בר־מיצווה של
יהודים.
״במלחמת יום־הכיפורים רקדתי
בהתנדבות עבור תוכנית שכל
הכנסותיה נתרמו לישראל ״.היא נזכרת
בגאווה.
״התחילו להכיר אותי בפאריס,
והוזמנתי להשתתף בכמה תוכניות־טלוויזיה.
מאז ומתמיד הייתי סקרנית
לבקר במצרים. וללמוד עוד ועוד על
ריקודי־הבטן המצריים. ב־ 1975 נסעתי
לקאהיר, להתאמן בריקוד בתיאטרון
הערבי הפולקלורי על שם אום־
כולתום, וללמוד אצל המורה הערבי
המפורסם סמי יונס וגברת מוחמר אולט
בשיעורים פרטיים.
״בקאהיר לא עבדתי, רק למדתי
והתאמנתי בריקוד. פגשתי אנשים
מעניינים ונהניתי מהחיים ומהמג־טליות
המצרית.
״אחרי החופשה הקצרה, בת שלושת
החודשים, חזרתי לפאריס ואז התעורר
בי מחדש חיידק הצועניות שבי ונסעתי
לאגאדיר שבמארוקו.
״התאהבתי במקום, הרגשתי בו כמו
בבית. השפה המארוקאית ומזג־האוויר
החם והנעים. תיכף ומייד הוחתמתי על
חוזה־הופעות.
״נשארתי במארוקו שלוש שנים, עד
. 1980 בשנים האלה רקדתי במקומות
הכי־יפים והכי־מכובדים.
״גיסו של מלך מארוקו הזמין אותי
לרקוד במסיבת יום־ההולדת של
המלך, חסן השני. המלך ופמלייתו ידעו
שאני יהודיה, אך זה לא הפריע להם.

| | 4ך !1ך 1 1| | 1ך ויולט ביטון, ילידת מארוקו שהתחנכה
111/בפאריס, למדה את אמנות ריקודי־
11 11/1
המיזרח בניו״יורק, רקדה לפני מלך מארוקו. על אף הכבוד שנפל בחלקה,
החליטה שהיא מעדיפה ללמד דווקא את בנות ישראל את התורה.
^ ש רו אי ם אותה רוכבת על
*אופניה ברחובות תל־אביב, היא
נראית כגימנזיסטית בעלת שיער
שחור ומתברר ברוח. לא חושבים,
מזהים או משייכים אותה לרקדנית־הבטן
המופיעה השנה בארועים הכי
לוהטים בעיר, במסיבותיהם של שגרירים,
בחגיגות של עשירים ובדיסקוטקים
של בתי־מלון מכובדים.
זוהי ויולט ביטון הצרפתיה,
שמוצאה מקזבלנקה שבמארוקו. ויולט
באה לישראל לפני כמעט שנתיים
לביקור קצר :״באתי לבקר את אמי
המתגוררת בהרצליה, ראיתי כי טוב
ונשארתי,״ היא אומרת באנגלית
רהוטה בעלת מיבטא צרפתי.
ויולט האקזוטית, בעלת עיני השקד
השחורות והגדולות, סיימה את
בית־הספר העממי. במארוקו, משם
עברה עם הוריה לפאריס, שבה סיימה
את לימודי־התיכון. אהבתה לילדים
דחפה אותה ללמוד פסיכולוגיה של
ילדים קשי־חינוך.
כשהייתי בת ,22 נסעתי לארצות־הברית
לניו־יורק, ושימשתי כמורה
פרטית לילדים בעייתיים של
מישפחות אמידות וידועות,״ היא
מספרת .״באותה התקופה למדתי לנגן
על סיטאר, מוסיקה קלאסית הודית,
ועשיתי תרגילי יוגה.
״באחד הימים באה אלי חברה
והראתה לי כתבה בעיתון על אשה
צעירה הרוקדת ריקודי־בטן וגם

כיתה בפעולה;״ני די״

שכבות, מכל הגילים ומכל הצבעים. מלאות וגם רזות.

לפי התנועות שלך שאת ממוצא
מיזרחי. דעי לך שאת מבזבזת את זמנך
כאן, בואי אליי לקחת שיעורים
פרטיים אינטנסיבים בריקוד.׳
״עניתי לו שאני לא חושבת להיות
רקדנית־בטן מיקצועית. אני רוקדת
בשביל הכף, וחוץ מזה אין לי כסף. הוא
אמר לי, :אל תדאגי, תשלמי לי
כשיהיה לך.׳
״נשארתי ללמוד בסטודיו של
סרינה ולמדתי גם אצלו כמה חודשים
בשיעורים פרטיים. המורה הזה היה
דגול והוא עשה אותי מה שאני היום.״
בחופשות הקיץ של אותה שנה,
כלומר לפני 12 שנה, נסעה ויולט

יש קורסים למתחילים ויש למתקדמים. רוקדות
אצלי אפילו כמה בחורות בלוגדיות העובדות בשגרי רויות
זרות ״.המשותף לכולן: אהבתן לקצב המיזרחי.

רקדנית ואין לי אפילו בגד מתאים, אך
הוא עמד בתוקף על דבריו ואמר, :את
מתחילה בשבוע הבא.׳

הצועניות
אתחל תי לרקוד פעם בשבוע,
1 אחר־כך פעמיים בשבוע,
אחר־כך בסופי שבוע ואחר כך משך כל
השבוע ״.הצלחתה האירה לה פנים,
והפלסטיני שילם לה הרבה כסף. היא
חסכה את מירב כספה ,״ואחרי שישה
חודשים אמרתי לו גוד־ביי וחזרתי
להוריי ומישפחתי בפאריס, שאליהם
התגעגעתי מאוד״.

להיפך. הייתי מאוד מקובלת בחוגי
בית־המלוכה, הנסיכות והשרים. הם
אמרו לי, :כבוד הוא לנו שתהיי עימנו.׳
תמונותיי התפרסמו בכל העיתונים.
הפוסטר שלי היה תלוי בכל מקום
אפשרי. היו מביאים אותי ומסיעים
אותי בקאדילק עם נהג פרטי, וכמובן,
הרווחתי הרבה כסף״.
ב־ 1980 חלתה ויולט במחלה
שהצריכה ניתוח, טיפול רפואי ומעקב
צמוד והיא העריפה להתאשפז
בבית־חולים בצרפת, ולכן חזרה
לפאריס. כשהחלימה, נסעה לבקר את
אמה, שבינתיים עברה להתגורר
בישראל.

״שאנל, את דוזיתו—
(המשך מעמוד )45
מקיימים יחסי״מין, בהרבה
מקרים.
וכך, על־ידי סצינות המועלות
על־ידי צוות שחקנים, ביניהם דורין
כספי, אשתו של הזמר — מועלית
בעייה אחת אחרי השניה, ונדונה לאחר
מכן בהרחבה על־ידי זיוית.
לגבי אמצעי־המניעה, היא טוענת,
שוררת כימעט בורות מוחלטת. אדם
יכול להיות נאור ותרבותי, ובור גמור
בענייני מניעה. רבים סומכים על המזל
בשטח זה. לרבים מהצעירים יש
תחושה של ״אין דבר, אם משהו יקרה
ידאגו ההורים. אני יכול לעשות מה
שאני רוצה ״.זוהי צורה של פינוק
וחוסר״בגרות.
מאוד

#איזה אמצע מניעה?

¥1ך ף * 1 1של עיניה השחורות, הגדולות והיוקדות של
ויולט .״כשרקדתי במארוקו ״,סיפרה ,״התפר סמו
תמונותי בכל העיתונים, ופוסטרים שלי היו תלויים בכל מקום. נהג
״באתי לישראל לפני שנתיים,״
מספרת ויולט ,״לא הכרתי נפש חיה.
לא ידעתי אם אשאר או לא ומה אעשה.
״אחד מידידיי׳ הראשונים היה איש
השגרירות המצרית שהזמין אותי במסיבת כרקדנית־בטן להופיע יום־הולדתו. האורחים, שרובם היו
ערבים מהשגרירות ומוזמנים אחרים,
מאוד נהנו מההופעה ושאלו אותי מדוע
שלא אפתח סטודיו לריקודים מזרחיים
ואתן שיעורים.
״הרעיון מצא חן בעיניי והתחלתי
לתת שיעורים פרטיים בסלון דירתי.
״אני מאוד אוהבת לרקוד וגם
י ללמד. אני נהנית מהמוסיקה ומוצאת
שהריקוד משחרר ובריא, לפחות כמו
התעמלות. בשבילי לרקוד זאת לא
עבודה, זה כף.
״מאז שבאתי לארץ, נרגע אצלי
חיידק השוטטות. אמי היתה קוראת לי
קיסינג׳ר. אומנם, ששת אחיי ואחיותיי
מפוזרים בעולם, בווינה, בטהיטי,

בפאריס ובקנדה, אבל הסתבר לי שאני
מאוד קשורה לישראל״.
כששואלים את ויולט מה מיקצועה,
היא משיבה :״אני רקדנית מיזרחית,
הרוקדת בסטייל מצרי. אני שונאת את
המלה ריקודי־בטן או רקדנית־בטן, כי
לתשומת־ליבם של כל האנשים —
בריקודים מהסוג הזה לא עובדים רק
בעזרת הבטן. כל שרירי הגוף עובדים:
הראש, הצוואר, הכתפיים, הבטן, קצות
האצבעות, הרגליים, הגב, הידיים, כל
חלקי הגוף.
״האמריקאים בשנות השלושים לא
ידעו איך לקרוא לריקוד הזה, והם היו
אלה שהמציאו לו את השם ריקודי־

בחזייה
ך יקודי־הבטן במקורם התחילו
1כחיקוי להליכת־החיות, כמו
התפתלות הנחש, הליכת הגמל, הצב,
התמנון, הסוס והברווז. ידועים שני
מקורות של ריקודי־בטן: תורכיים
ומצרים. במצריים היו אלה ריקו־די־פרעונים,
שבהם התנועות העיקריות
היו בידיים ובראש, ואחר־כך

מנוחת הבטן

פרטי במכונית קאדילק נוצצת היה מסיע אותי להופעותיי. היום, בארץ,
אני מופיעה באירועים פרטיים כמו מסיבות, חתונות וטיקסי בר״מיצווה״.
למעלה, משמאל: ויולט בדירתה השכורה הנמצאת בצפון תל־אביב.
התפתח הריקוד למה שהוא היום.
ואיך מגיבים גברים כשרואים
צעירה יפה ואקזוטית ושומעים על
מיקצועה? ״זה תלוי בגבר. בדרר־כלל
התגובה הראשונית היא פקיחת עיניים
הרמת גבה והמלה, הוי!׳ שיוצאת
מפיהם. רק אחר־כך הם מתחילים
להתעניין איפה אני רוקדת ואיפה
אפשר לראות אותי.
״כשאני מופיעה לפני קהל, נניח
במסיבה, הנשים מקבלות אותי
בדרך־כלל בסבר פנים חמוץ, חמור
וקר. הן בודקות אותי מלמעלה למטה
וחוזר חלילה. בסוף ההופעה הן ניגשות
אליי, מברכות, אולי לפעמים אפילו
מנשקות אותי ומבקשות את מיספר־הטלפון
שלי, כדי להזמין אותי
להופעה״.
״הגברים, לעומתן, מתלהבים תיכף
ומייד.
״אני שונאת טיפים ובקשיש,״
מצהירה ויולט .״אני חושבת שזה זול.
הגברים נותנים טיפ, בדרך־כלל, כדי
לגעת בך, הם תוקעים את הכסף בחזיה
או בחגורה. זה חוסר״כבוד, לדעתי. לי
די במחיאות־הכפיים. הרי משלמים לי
עבור ההופעה. אני לא זקוקה לטיפ.

גם זה צריך. מסתבר,
שאחרי שעה של ריקוד,
הגוף כבר מותש, .בריקודים מיזרחיים, הנקראים

חשוב לי שהאנשים ייהנו מההופעה
שלי ושיכבדו אותי בגלל הריקוד, ולא
משום סיבה אחרת.
״אני מאוד בקורתית בקשר לבחירת
מקומות־ההופעה שלי. אני לא רוקדת
במקומות זולים, תמורת שוס סכום
שבעולם״.
האם ריקוד־בטן הוא ריקוד ארוטי?
״תלוי איר מסתכלים על זה. זה יכול
להיות ארוטי, קלאסי, וגם וולגארי.״
מסתבר, שריקודי־הבטן הם היום
באופנה. פעם היה ריקוד ג׳אז, אחר־כף
מחול אירובי, והיום ריקודי־בטן .״יש
לי תלמידות מכל׳שכבות האוכלוסיה,
מכל הגילים. שמנות ורזות, סטודנטיות,
עקרות־בית, נשים עובדות,
עובדות שגרירות, נשים עשירות,
ילדות בנות !16
כמה שעורים צריך לקבל כדי
לרקוד טוב? ״תלוי באשה,״ משיבה
ויולט .״אם היא מתאמנת כל יום בבית,
לפחות שעה, אחרי עשרה שיעורים
היא לומדת את הבסיס ויכולה לרקוד
לא רע. זה כמו כל דבר בחיים, ככל
שמתאמנים, התוצאות טובות יותר״.

אורנה גלזן

משום־מה ריקודי״בטן, עובדים כל חלקי הגוף,
הצוואר, הכתפיים, הזרועות, אצבעות כפות־הרגליים
והרגליים. אהבתי הגדולה ביותר היא הריקוד!״

^ לדעתה, הקנדון הוא אמצעי
/המניעה הטוב והבטוח ביותר.
גלולות מותר לקחת רק על פי המלצת
הרופא. כי יש מצבים גופניים שבהם
אסור בתכלית האיסור לקחת גלולות.
אף אחת אינה יכולה להבחין בכל
בעצמה. יש גם סוגים שונים, ואפשרות
התאמה של סוגי גלולות שונים.
לקנחן יש שתי מעלות, ושום נזק אינו
עלול להיגרם מהשימוש בו. המעלה
הראשונה היא בתחום המניעה של
העברת מחלות־מין. השניה: זהו
אמצעי־מניעה מעולה.
הקנדון עוזר במניעת העברתן של
מחלות הזיבה, העגבת וההרפס. חסרונו
הוא מועם. יש הטוענים שהוא מפחית
מהנאתם׳מקיום יחסים. אך מהי הפחתה
קלה זו בהנאה אצל חלק מהאנשים מול
התועלת העצומה שהקניון מביא
במניעת מחלה, הפלה, או הבאת ילד לא
רצוי לעולם?

•זהיהת:הונס
* ^ חלת ההרפס הולכת ומתפשטת
^ /ועד כה לא נמצא לה תרופה
למחלה שני זנים. הזן השני הוא זד
שתוקף את אברי־המין, בדרך־כלל. יע
כיום כ־ 20 מיליון חולי הרפב
בארצות־הברית, אחרי שנתיים־שלוע
של התפשטותה המהירה. בארצות־הברית
היא גורמת להיסטריה. הדרך
היחידה להתגונן מפניה היא הקנדון.
ההדבקה נפוצה בעיקר כשבני־הזוג
מכירים זה את זה במסיבה או במיפגש
ארעי, ויש סכנה שלא יזהירו זה את זה
על קיום המחלה. התיסמונת של
ההרפס: פצעים באבר־המין או
שלפוחיות קטנות, שהעור מסביבן
מאדים.
הפחד מהרפס מוצדק. אין איש רוצו
לחלות במחלה שתלווה אותו כל חייו
כשהמחלה תוקפת, היא גורמת לצרים
ולגירוי בלתי־פוסקים. אך הנחמה הי;
שאפשר לחיות עם המחלה, והתדירוו
של הופעתה אינה קבועה. היא יכולו
לחלוף למשך חודשים או שנים, עו
שתשוב ותתקוף.
על החשיבות שבקשר בין בני־הזו!
היא גם עומדת במיקרה ש?
ההתלבטות בשאלה עם מי ומתי לאבו
את הבתולין. לדעתה, אסור שהמי׳
יהיה לשם מין. הפחד של הבחורה
בעיקר בפעם הראשונה, מביא ליובע
באבר־המין. לכן היא מדגישה באוזני
הצעירים את חשיבות ההתעלסוה
שלפני האקט, ואת החשיבות ש7
ההישארות ביחד עם תום המישגל
אחרת מתעוררת ההרגשה של ניצול
אותה חייבים למנוע.
האגואיזם במין הוא רב־חשיבות
אי״אפשר לעשות מין טוב תוך דאגד
לזולת. ככל שאתה נהנה יותר, אתה
מגרה ומזלגה יותר את שותפך. במין
היא ממליצה להשתמש ולהיעזר
בקרמים הדרושים, לנשים כדי להגביר
את הלחות, הפוחתת עם הפסקת הווסת.
הסכסולוגיה היא מדע צעיר. הספר
החשוב הראשון שלו יצא לאור ב־1965
והשני בשנות ה־ .70 הידע הוא חדש.
איש אינו צריך להתבייש בכך שאין לו
ידע.
עובדה: מאות תלמידות עושות מרי
שנה הפלה בארץ, ובצבא נערכות מדי
שנה 900 ער 1100 הפלות.

גולושמדל
ליד אילת

אחות לצרה
ביום שני השבוע נוספה אחות־לצרה.
בבית־הדין הרבני בלונדון התקיים טקס הגיור
של דנה שאולי, בתם של מנדי
ריים־דייווים־שאולי, ורפי שאולי. מדוע
בלונדון ומדוע גיור?
מנדי מעולם לא התגיירה. ארבע שנים למדה
והכינה את עצמה לקראת הגיור, אך בכל פעם
נדחה הטקס, עד שיום אחד פשוט קמה והודיעה
לרבנים שהיא יודעת יותר מהם על יהדות. כל
השנים הללו רואה מנדי את עצמה כיהודיה לכל
דבר, ומזדהה עם ישראל בלב שלם. אינני יודעת
אם בקרב קוראות המדור הזה יש רבות הבקיאות
ברזי הדת היהודית כמוה. בשיחות שקיימתי
איתה מדי פעם נדהמתי בכל פעם מחדש נוכח
הידע והאהבה שלה לדת, לתרבות ולעם השוכן
כאן.
את דנה רשמה מנדי ללימודים בקולג׳

זה לא סתם. טכס מרשים כל־כך אין רואים
צלנו כל שבוע, ואצלם, בדוכסות של טאבה
חוף ים־סוף, מושבם של נלסון ופאפו, זה שנות
־. 2000

השר יגיע בטיסה לאילת, מכונית ייצוג א״א
וסיע אותו, כשאופנועים עם סירנות מפלסים את
ררך בתוך ההמון הרב. בכניסה לדוכסות, ליד
מחסום הראשון, ימתינו רוכבי־גמלים שיצטרפו
רהרה קלה לשיירה.
בפתח הכפר שלו ימתין הוד־רוממותו, נלסון
אשון, כשפת־לחם ומלח בידו. הוא יברך את
שר במילים חמות, יוצאות מהלב. נערה יפהפיה,
שופת־חזה, תתלה עטרת־פרחים על צווארו,
;צמיד נשיקה לוהטת על פיו, וכל הקהל הגדול
זעצום יצטרף במחיאות־כפיים ויללות־שימחה.
נלסון יוביל את השר ואת כל הכבודה בשביל
זוצה את הטריטוריה ממערב למיזרח, כשכל
נוכחים מזדנבים אחריהם, תיזמורת־מאריאצ׳י
תן את הקצב — בום טראללה בום טראלך.
מיבנה חדש ימתין להם, ולעברו יוליך רפי את
שר. הנערה תגיש לשר את המספריים, וזה יגזור
כל מיצהלות הנוכחים את הסרט בפתח המיבנה.
שר יפתח את הדלת וינעל אותה מיד אחריו.
ש ...ש ...שקט, לא להפריע! תשתקו שם

אחר דקות ספורות השר ייצא, והחגיגה
תחיל. העניין עובד. עובדה, כולם שמעו איך
ודו המים.
כך ייחנך בסוף השבוע בית־השימוש החדש
^פר של נלסון.

אברהם שריר
לחנוך את המיתקן
עד כה עשו את הצרכים או בבור פשוט
ופרימיטיבי או במעמקי הים. רפי היה מזהיר את
הנזקקים להתרחק מהחוף שלו לחופי מצריים
הסמוכים, או לחופו של סאסו.
לפני זמן מה הגיע לאילת עמום מין, בעלה
של ציפי היפה, לשטוף קצת את העיניים
ולרחוץ את המוח. שבוע התהפך מהגב לבטן
ולהפך, עד שהתנדב לבנות בכפר בית־שמוש
חדש ומודרני. רפי נלחם כמו אריה על זכותם של

האורחים להפריש פרש בחיק הטבע, אך למישמע
התמיכה הפופולרית, בתוכניתו של עמוס —
הרים ידים ונכנע.

אברהם שריר, לאילת, ולפתוח בחסותו את
המוסד.

קלמנטינות
או אשכוליות -
לשגות ה־80

תאמינו או לא. זה קרה! דנמרק עומדת להחזיר
1ת שגרירה הביתה, היחסים על סף הניתוק, צרות
זכל הצדדים. ואל מי באים בטענות? אלי דוקא.
מה הם רוצים ממני? השד יודע! בחיים שלי
לוד לא אמרתי מילה רעה. ועל דנמרק אני מתה
?אז ומתמיד.
מי סיבך אותי בצרות? שאלו את שרינה
:זארש. בסך הכל כתבתי קצת מרשמיה על
נחרות חיית־השעשועים של העולם, שנערכה
יל־ידי ברב גוצ׳ונד! והירחון פנטהאוז. אז מה
;רעש?
אני, למשל, מאמינה לשרונה, כשהיא אומרת
נזלבוב גוצ׳ונה ארבע שערות על עורפו. באים
;דנים, ושולחים תמונה שלו עם חיית־
;שעשועים הדנית, ורואים קצת יותר מארבע
!,ערות. נגיד• 2000 או .3000 אז למי להאמין,
1שחנה או לתמונה? שלא יכעסו עליי — אני
;אמינה לשרונה!
על מה שהדנים חושבים יש להם, בכל זאת,
ובלוח. ואותן הם פירסמו בשבועון הטלוויזיה
]1להם ובדילאד בלאד שלהם, דווקא שני
סבועוניס נחמדים. אבל בדנית.
או עניין הפרס הראשון. שרונה טוענת שאין
דליון דולר, שנתנו למלכה 200 אלף דולר(גם זה
]א, לדבריה, שכן לדעתה היה הסכם חשאי
!,תקבל פחות) ,באים הדנים וטוענים שהיא
ויבלה 200 אלף דולר מייד, ואת היתר בחמישה
!שלומים שווים. אתם הייתם מאמינים לדנים,
1ני מאמינה לשרונה. אני חושבת שאת הפרס
שלימו לה בדנמרק מאירגון־הכנסיות או אירגון
]מהות עובדות שלהם.
מה עוד? הדנים טוענים שנערתם שזכתה
,פרס, נבחרה בדנמרק בבחירות חוקיות, מתוך
ותר מ־ 20 מועמדות סופיות, והם שואלים
זמהים ״באיזה תחרות זכתה שארונה מארש
ייצג את ישראל?״ לכי ועני להם שאצלנו אין
כוח ואין צורך בתחרות. שיש קונסנזוס לאומיזשרונה היא האחת והיחידה הראויה להתחרות
ל התואר, כפי שנאמר; כוחו של העם בליכודו!
ועוד תמיהה קלה העלו הדנים. הם אינם
;אמינים ששרונה לא סיפרה לי שהוצאה מן
תחרות מיד, כבר בשלב הראשון, ואז עוד נותרו
ז מבין 22 מתמודדות.
ושוב הם תמהים על הטענה, שהעליתי בשמה
זל שרונה, שמפיקים ואנשי־הוליווד לא נכחו
בחירה, וכי רק אנשי־מאפייה מקומיים
זורחי־המלון נכחו בטקס. בולשיט! הם אומרים.

דנה שאולי במיקווה יהודי־דתי באוכספורד, כרמל קולג׳ .ועתה,
כשהגיעה לגיל שבו יכלה לעמוד בטקס הגיור
וכל הכרוך בו, דאגה מנדי שאכן תצטרף ליהדות
בהקדם האפשרי.

ז׳נט דירקייאר
יש לה
איזו מאפייה! עובדה שמיד בתום ההופעה הוצעו
לחתיכה שלהם חמישה חוזים שונים להופעה
בסרטים הוליוודיים.

מה הם רוצים מחיי? אני בטוחה שהיו שם רק
אנשי־מאפייה, וכבר שמעתי על סרטים
שהמאפייה הפיקה, אז מה הם משוויצים?

הם טוענים, למשל, שאילו נבחרה שרונה,
היתה ז׳נט דירקייאר מגלה רוח יותר
ספורטיבית, ויוצאת עם חיוך יפה על השפתיים,
ולא מנסה להטיל רפש על כולם. בספורט אני
חלשה, אולי הם צודקים.
ומה פיתאום מסריחה הבינלאומית שלהם?
איפה לקחה שרונה את הסיפור? זה מקומם את
כולם! זה סתם נסיון־הכפשה, הם דוחים אותו
בשאט־נפש. ואגב, מה שם המועמדת, שהעלתה
טענה כזאת נגדה?
והגרוע מכל: עכשיו הם עוברים למכות מעל
החגורה. מה היא מכרה לכם בעניין הציצים,
כאילו הציצים לא נחשבים יותר בשנות ה־80׳!
אולי אצלכם בישראל הם לא נחשבים, בעולם
הגדול הם נחשבים משהו. לדוגמנית רזה כמו
מקל בת 16 אפשר לסלוח, אבל חיית־שעשועים
בינלאומית ללא ציור מתאים תעורר גיחוך
וחמלה!
אך בעוד שעלי הם כועסים — רצח! —
לשרונה הם מוחלים. הם שולחים לה הזמנה
להופיע בסרט־פירסום בטלוויזיה. רוצים למכור
שם קלמנטינות.

הפסד ת *
ה צג ה
בשבוע שחלף ישבתי וכתבתי עד שרעדו לי
הידיים, הכל בשבילכם. המטאטא עמד בפינה.
הייתי כבר מוכנה לעלות ולהמריא לקולנוע
תל־אביב, כדי לראות מה הולך שם מאחורי

הווטו של מינה
אני במקומה הייתי מנסה לבדוק את מצב

ההורוסקופ שלה. פשוט לא הולך לה לדבורה
גנני. זאת לא השנה שלה.
היא היתה דוברת ותיקה של משרד־הבריאות
עוד לפני שהליכוד עלה לשילטון, ועוד לפני
שאליעזר שוסטק העלה בדעתו שהוא יהיה
שר־הבריאות.
כשוויקטור שם־טוב נאלץ לוותר על
הכסא, גנני נשארה במקומה ועשתה יחסי־ציבור
מצויינים לשוסטק. לפני שנה היא ביקשה לפרוש
ולעבור למישרד־התעשיה־והמיסחר, שבראשותו
עומד גירעון פת,, .נמאס לי לטפל כל הזמן
בחולים ובמחלות,״ היא אמרה. אני לא זוכרת למה
זה לא יצא לפועל, אבל הדבורה׳לה נשארה עם
השר בן ה־.72
פעם, כששאלו אותה איך היא יכולה לשרת
את שילטון־הליכור, כשבמוצאה היא שמוצני־קית,
ענתה הדוברת שהיא גם משוררת שהיא
צריכה לבחור בין אידיאולוגיה ובין אוכל
לילדים. היא מעדיפה לעבוד כדי שתוכל לפרנס
את ילדיה.
ולכן היא לא ראתה כל סתירה אידיאולוגית
במעבר מהבריאות לאוצר. אתם בוודאי זוכרים
את הסיפור, שבמהלד שביתת־הרופאים המפורסמת,
בעוד ששר־הבריאות ושר״האוצר ונציגי
הרופאים דנים בענייני משכורות ושביתות,
הסכימו גנני ויורם ארידור שהיא עוברת אליו.
גנני לא רצתה להיות סתם יועצת־תיקשורת.
היא רצתה מקור־עבודה קבוע. לכן מינה אותה
ארידור כדוברת־האוצר.
מאז שהיא עבדה לצידו של יורם, ראו אותה
על המסר יותר מאשר אותו. לאמצעי־התיקשורת
היא נהגה לומר שיורם הוא איש חכם והגון ורציני,
ובעל מוח מבריק, והציבור פשוט לא יודע כל־כך.
עד שהיא הספיקה לשקם את תדמיתו של
השר, שאצלו עבדו שיבעה דוברים לפניה, באה
פרשת הדולריזציה וגנני נאלצה לקבל בוס חדש:

דבורה גנני אולי יגאל כהן־אורגד. הוא לא יכול היה להדיח
אותה, אבל ערב אחד היא נכשלה בתפקידה(היא
העבירה לעתונות הודעה על העלאת מחירי
מיצרכי־היסוד לפני ההודעה הרשמית) והוא
ביקש שתלד לטובת אריאלה רבדל.
גנני נשארה מחוסרת עבודה רצינית,
המתאימה לכישוריה ולכושר־העבודה שלה, ואז
היא גיששה במישרד־הבריאות. אליעזר שוסטק,
שכעס עליה מאוד, אולי היה מקבל אותה, מה גם
שתפקידה לא אוייש רשמית. אד כאן נכונה לה
הפתעה: שמעתי שמינה שוסטק, אשת השר,
הטילה וטו מוחלט על המינוי.

מינה שוסטק
לא רוצה

סיום עצ 1כ

לולא ידע כל העולם ששרה ויגאל כהן־
אורגד חיים כזוג־יונים, היה מסתתר פה סיפור

כמו בסיפורים — התכשיטאי אלי גרא מת
לבד.
תחילה חלה בצהבת, בעת ביקור בהודו,
להתרפא ניסה בלונדון, ושם, בבית־חולים בנכר,
כשאחיו, שהוזעק מהארץ, ניצב ליד מיטתו,
נפטר.
להלווייתו בחולון, ביום השלישי בשבוע
שחלף, באו כמניין מלווים, ביניהם אמנון

זיכרוני, עופרה והלל נאמן, עופרה

אליגון, מוטי בהרב, גדעון פז ורב רפורמי.
רחל גרא, הנושאת עד היום את שמו, ואשר
מישפט־גירושיה מאלי עורר סנסציה בזמנו,
נעדרה מהלווייה. גם במותו נמשך הניכור, ואולי
נמהל בשמץ של שינאה.
עד היום מתחרות ביניהן הגלריות שלו ושלה
ביפו העתיקה, כדי להנציח כאילו את גוג ומגוג
ומילחמותיהם.

מירי אלוני
.אני אראה לה־הקלעים,
אך נותן־לחמי היבש והמעופש
בחדר־העורך החזיק אותי צמודה לנייר והעיפרון.
אוף, מה שאני הפסדתי!
הפסדתי את מירי אלוני סורטת, מכה,
ובועטת בחנה לסלאו, והפסדתי את חנה
שנדהמה לרגע, והפסדתי את חנה תופסת אומץ
ועושה למירי סדר על הראש — היא תמיד חשבה
שלמידי יש הרבה יותר מדי שערות, חצי יספיק.
כימעט וגמרה את העבודה, כשהצליחו להפריד.
אבל זץ אחד או שתיים גם היא הספיקה להחטיף.
למה הבובות של הללויה הוליבוד שרות
הללויה? פשוט הולכת שם קצת קינאה וקצת
שינאה. יש שם שתי זמרות, ריהי גל ומירי
אלוני. ומצחיקונת ושחקנית, חנה לסלאו. עיקר
העבודה נפלה על כתפי הזמרות דווקא. עד
שנכנס לתמונה החבר הצמוד של לסלאו, אביב

פיקאנטי.
אבל איזו אכזבה: מי שרוצה משהו פיקאנטי,
שילר לשוק בצלאל.
השכנים ברמת־אביב מספרים שכבוד השר
מגיע ב־ 4לפנות בוקר הביתה. גם כשהוא עובר
עד שעה מאוחרת זו, הוא מקפיד לבוא הביתה
כמעט בכל לילה.
הוא מגיע, חוטף שינה קצרה, והשכם בבוקר
יוצא לעבודה.
אם יכול מישהו לסדר פרוטקציה לבעלי,
שיקבל ג׳וב כנהג אצל כהן־אורגד, ויבוא
לשעתיים־שלוש ביממה, מובטחת לו ממני
נשיקה מארץ הנשיקות. סוף־סוף יירד הוא ממני,
הנודניק.

גלעדי.
אביב הוא המפיק־בפועל של המופע, ולבחור
יש רצון־ברזל לעשות מלאסלאו סטאר. כימעט
שהצליח, לולא אלוני. בסיטואציה כזאת המתח
מוזמן מראש. היתה רק שאלה מתי יפרוץ ואיך.
זה התחיל עוד בתקופת החזרות. מירי הביאה
כתגבורת את שמואל אומני, ללאסלאו דאג
גילעדי, ולריקי גל ראג הכלב שליווה אותה כל
הזמן.
את התילבושות שהזמינו המפיקים זרקו
הליידיס לסל. כל אחת דאגה לתילבושות
הולמות בעצמה, שייצאו לצ׳ילבות שלה העיניים.

חנה לסלאו
מה הי א רוצה
מעתה, כדי להפריד בין השתיים, מתלבשת}
לסלאו במלתחה של הגברים, והיום שמעתיך
שכמה הצגות נדחו, כי ללאסלאו אבד הקול.
לא סיפרו לי שמירי טיפלה לה גם^
במיתרי־הקול!

אלי גרא עם ליז טיילור
לבד בניכר

מציאות
הכרמל
ומן | 1ך 1־ ך י | 0וסקי למזג״אוויר קר וגשום נמכרים בדוכנו של
111 1 / 1 1 /1נפתלי משה. המעילים האופנתיים הם בצבעי
אדום, כחול, לבן, צהוב, שחור וחום, עשויים ניילון וממולאים בחומר
הנקרא פולימיד, ונמכרים במחיר 2,200 שקל לילד ו״ 2,500 למבוגר. יש גם
מעילים עם שרוולים מתפרקים וגם וסטים ואוברולים לתינוקות.

במחירים נמוכים בדוכני שוק14
הכרמל. מימין: בעל״הדוכן, ישראל ת אספיר, ומשמאל: עדי לוויאן. אומנם הפירמות אינן
ידועות והתוויות, לרוב, גזורות; אבל האיכות שובה,

בד הסטון־ווש משופשף, הגזרות יפות ואופנתיות.
הצבעים: כחול בשילוב אדום. את הווסטים
והמכנסיים מעטרים ניטים, אבזמים ורוכסנים. מחיר
וסט למבוגר 2,000 :שקל, לילדים 1,550 :שקל.

מכל כל: פירות, ירקות, חמוצים,
מתוקים והרבה בגדים. ותתפלאו:
הבגדים אופנתיים.
חברותיי הנובו־רישיות אמרו לי:
״מה את הולכת לשוק, מה פיתאום
לקנות בשוק? תשובתי: בואו איתי ואני
אראה לכן את השוק.
שיכנעתי והסברתי, שבשביל
הילדים יש שם מקור לא־אכזב של
בגדים וזאת, מכמה סיבות:
• הילדים גדלים בקצב נמרץ.
מה שקנית להם השנה, יהיה קטן
עליהם בשנה הבאה.
• הילדים הורסים גם את
הבגדים, ומה שהיה חדש השנה —
ימות בשנה הבאה.
• הבגדים הם לא רק אופנתיים,
אלא סופר־אופנתיים. והמחירים הם לא
רק סבירים, אלא ממש נמוכים.
ואם מדברים על איכות, אז כמובן
יש ויש. גם ברחובות סמוכים יש

^ ש אנשים שלא אוהבים שוקים,
ויש אנשים שהם חולי״שוק —
אותם, שבכל מקום בעולם, היכן שלא
יהיו, יחפשו שוק.
כל שוק הוא חוויה עבורם, שוק־פישפשים,
שוק־בגדים, שוק־פרחים,

איו זאת בושה
רקמת בשוס־הכומר.
ביהוד
עכשיו. כאשד
יש צווו לחסוך
שוק פירות וירקות — לא חשוב איזה,
העיקר שיהיה שוק, עם אווירה
וציבעוניות. ככל שהוא הומה וצעקני
יותר, ככל שאפשר להתווכח בו על
המחירים ולמצוא מציאות — כן ייטב.
שוק כזה הוא שוק־הכרמל
המפורסם של תל־אביב. יש בו הכל

מגפיים ונעלי־בית ~ 5

יים גומי, המתאימים לימות החורף, ולילדים
המשחקים בשלוליות ובבוץ, בציבעי כחול וצהוב,

במחיר 1,100 שקל. מימיו: בעל־החגות משה
בר״אילן, המוכר גם נעלי״התעמלות מכל הסוגים,
במחירים המתחילים מ־ 600 שקל. ניתן להשיג גם
נעלי־בית עשויים אקרילן, צמר ובד דמוי־כבש.

איכויות שונות. צריך עיניים לראות,
ידיים למשש, ושכל כדי להבחין
ולהחליט בין טוב וטוב יותר. הסוד
הגדול והידוע הוא, שבהרבה חנויות
משלמים תמורת שמה של החנות,
מיקומה והמוניטין שלה.
בשוק לא עובדים עם פירמות
ידועות, וגם התלויות ברובן גזורות. מה
רע. בחיקוי של טרנינג אדידס הנקרא
אדידוס, ומי אמר שצריך ללבוש
פומה במקום פומיי
לא זורקים ירוקים. עד עכשיו
התייחסנו לילדים ולתינוקות, אבל גם
לנשים יש מיבחר עשיר של בגדים.
טרנינגים, אוברולים בסיגנון ג׳אינט
(ענק) ויוני־סקס מכותנה ופלנל, בהדפסים ספורטיביים סוודרים אופנתיים, פרוות סינטטיות, נעלי־ספורט,
גרבי כותנה וצמר, נעלי־בית
לכל המישפחה, כובעים וצעיפים.
היום, כשהכל כל־כך יקר והמחירים
בשחקים, כדאי לחקות את האמריקאים
לא רק בשאו־אוף, אלא גם
במודעות לחיסכון. אמריקאי לא יקנה
בחנות אם יידע שבעוד שבועיים
יתקיים בה ״סייל״ ,כלומר מכירה —

ולאו״דווקא של סוף־עונה. אמריקאי
לא יזרוק את ירוקיו, אם המחיר ייראה
לו גבוה מדי. הוא ירוץ לאיזור הווילג׳
או לבית״החרושת וייקנה שם בהנחה.
זאת אינה קמצנות, זאת חסכנות.
חצי ממחיר החנות. ועכשיו
נסקור את אשר ראו עינינו ומיששו
ידינו.
התחלת הסיור נערכה בתחילת
השוק, כלומר מרחוב אלנבי כלפי מטה,
דרומה. אי־אפשר לעבור על־פני דוכני
הג׳ינס לילדים בלי לראות את הווסטים

המשגעים בעלי הרוכסנים והנימים,
כשבר הג׳ינס הוא משופשפף בסיגנון
סטון־ווש, וצבעיו הם כחול וארום,
ולווסט יש מיכנס״ג׳ינס תואם.
התווית על הבגר היא של חברת
בלו־סקאי. איזה מיו חברה זאת?
נשאל בעל־הרוכן ישראל אספיר ,״זאת
חברה טובה,״ הוא משיב .״אולי היא לא
ידועה בחנויות ברחוב דיזנגוף, אבל מי
שקונה את הסחורה הזאת לא יתחרט.
הדוגמות הן הכי־חדישות והמחירים
נמוכים לפחות בחצי ממחיר־החנות.
למה זה זול? ישראל מתפלא על
השאלה. .״זול,״ הוא אומר .״כי אין פה
מקום למדור ומתח־הוווחים נמוך.״ מי
שרוצה לקנות, מודד בבית, ואם הוא
רוצה, ניתן להחליף. אמהות יודעות,
בדרך כלל, מה המידה של הילדים,
וזאת לא בעיה, מחיר הווסטיר! לילריס
הוא ,500ז שקל ולמבוגרים 2,000
שקל,
״כל השכבות קונות פה,״ אומר
ישראל ,״אין אפליה, כן, אני׳ מרגיש את
המיתון, במקום שאשר תקנו; שלושה
זוגות, היא קונה רק אחד ״
גם מזג־האויר היפה השפיע על
הקונים לרעה, הם לא ממהריט לקנות
סחורה חורפית,
״אני פה עשר שנים, ולא זוכו׳ מצג
כזה ״,אומר אספיר, א! אולי תכרייו על
מכירת סוף־עונה? ״אצלנו כל העונה זה
סוף־העונה״ ובערב, המחיר לא
יורדים? ״זה לא עגבניות ״,הוא אומר,
״כאן לא זורקים בערב את השאריות״.
בדוכן הסמוך, המתקרא עולם
הילד, מצבי־י בעל״המקוב! על כך
שמאחרי הדוכן יש לו גם חנות, הדוכן
ע&יס בטרנינגים ליי ידים עד גיל 10

1לך ן 1ךיי 1! 1ן ן 1ו 11ך 1אופנתיים וצבעוניים גס כן ניתן
11 - 1 11 ^ 1 11 1 4 1/ | 1למצוא בשוק־הכרמל. רמי ודנה.
חובבי״כובעים, מדגימים קטקט״עור ב־ 650 שקל וקסקט עשוי בד

!1ך||ך 1ך|11ך|ף||1|1

מאקרילן סינתטי לילדות, ובעיקר
111 לנשים, מוצאים בחנותו של אהרון
^14 1/ 1111 1
גבריאלי. אלה חיקויים של פרוות שפן ומינק, בציבעי שחור, לבן, אפור
וחום, והמחירים מתחילים ב־ 1,900 שקל ומגיעים עד 3,800 שקל -תלוי
בגיזרה ובטיב. אפשר לכבסם במים פושרים או לתיתם לניקוי.

חיה 1י ל 11דידחיי ׳ מ י אמר שאדידוס
1 1| / 11י י \ ו 11 1 1כבר לא טוב!״ שואל
רמי, ומדגים חולצת טרנינג שהשם אדידוס מודפס
עליה באותיות קידוש״לבנה. הטיב סביר בהחלט,

והמחיר 800 שקל לחליפה, שהיא
חיקוי לאדידס, אך מתקראת אדידוס,
ואותיות קידוש לבנה מודפסות עליה.
הטרנינגים יפים והם בצבעי אפור ולבן,
כחול, לבן, אדום, תכלת, שחור ובורדו.
ממששים את הטיב. בהחלט סביר.
מי שרוצה רק חולצת אדידוס, תשלם
עבורה 300 שקל.
אין כסך חופשי. הלאה. מצד
שמאל ניצב דוכן עמוס שכפצים
ומעילי־רוח עשויים ניילון בצבעים
אופנתיים ביותר — בשילובי
בורדו־כחול, אדום־צהוב, כחול־שחור
— הנרכסים בנימים או ברוכסנים.
חומר הניילון ממולא עם פולימיד
והז׳אקט, שגיזרתו אופנתית ביותר, מגן
מפני רוח, גשם וקור.
נפתלי משה, גבר כסוף־שיער,
סימפטי וחייכן, אומר :״אני בשוק כבר
35 שנה, ושנה כזאת קשה לא היתה. יש
מיתון חזק, וזה מתבטא בכך שכל מחיר
נראה היום לאנשים יקר.״
״תראי,״ הוא אומר ,״שכפץ יפה
ואופנתי לילדים עד גיל ,10 מחירו
1,200 שקל בלבד, למבוגרים 1,500

ומחיר אימונית כזו לילד הוא 800 שקל. על חולצה
תשלם 300 שקל, וניתן למוצאן בצבעי אפור״לבן,
כחול־לבן, אדום, תכלת, שחור ובורדו. מאחורי
הדוכן, המתקרא עולם הילד, נמצאת גם חנות.

קורדרוי, טוויד או גברדין ב־ 250 שקל .״בחנויות המחירים יותר גבוהים
לפחות כפול, אם לא יותר ״,אומר ברנרד הרשקוביץ, בעל־הדוכן. לילדים
ניתן להשיג כובעי צמר אקרילן סרוגים כשלהם צעיפים תואמים.
שקל. זה הרבה, זה? והיום, השעה ,12
ועוד לא עשיתי סיפתח. כולם
מתעניינים, אך אף אחד לא קונה. היום
אין לאנשים כסף חופשי, זה לא מה
שהיה פעם.

1ןךןך ^ 11ן לנערות ולנשים אפשר למצוא בעיקר בחנויות־השוק.
11 # 1 11/יש מראה, יש חדר״הלבשה קטן והשרות בכלל לא רע.
הסרבל שאותו מדגימה עדי עשוי נ ד פלנל פרחוני נצבע לבן, אפור ושחור,
ומחירו 3,500 שקל. יש גם כל מיני אוברולים עשויים כותנה בצבע אחיד.

״היום כל אחד מחזיק את הכסף
חזק, מפחדים מיום המחר.״ נפתלי
שולף מעיל״רוח עם שרוול ארוך
לילדים, שרוכסן מעטר אותו לאורכו,
(המשך בעמוד )64

בנגלה־דש:
סידרת פיגועי ההתאבדות בכווית לא הפתיעה משקיפים,
שעקבו בדריכות אחרי וועידת שרי החוץ המוסלמיים, שנסתיימה
בשבוע שעבר בבנגלה־דש. הוועידה, שעמדה בסימן החלטת
הדיקטטור המקומי, הגנראל חוסיין מוחמר ארשאד, להכריז על
עצמו כנשיא הרפובליקה,
היוותה כישלון חרוץ מאין
כמוהו, ולא קידמה במאומה
העיקריות
את המטרות
שהציבה לעצמה.
עיתונאים זרים התייחסו
בגיחוך מוחלט לנסיונן של
מדינות, הידועות במישטר
הפנימי האימתני שלהן, כמו
סוריה,
עיראק,
איראן,
ערב־הסעודית, פקיסטאן או
בנגלה־דש עצמה, לנסח
מיסמך שעסק ב״זכויות האדם
תחת האיסלם״ .המיסמך שזור,
כמובן, במליצות רבות על
נשיא חוסיין
הזכות לחיים, לעבודה וללחם.
מלחמה נואלת ונוראה
משקיפים התלוצצו שאין
להתפלא על הדגשת ה״זכות לחיים״ ,המוטלת בספק ברוב ארצות
האיסלם, שבהן נהוגה ההוצאה להורג כנורמה ממש קבועה
במערכת המישפטית.
ההחלטות יתקבלו סופית בפיסגה של מלכים ונשיאים שתערך
בעוד חודשים אחדים במארוקו, אבל איש אינו חולם שהן יחייבו
מדינה איסלאמית כלשהי.
ניצחון פירום. הוא האמור, כמובן, גם בחלק
הפוליטי־הצהרתי של וועידת שרי־החוץ. למרבה האירוניה עסקו
רוב ההכרזות דווקא בנושא הסולידאריות המוסלמית. כל זה, על
רקע דיונים רצופי משברים וחסרי־תכלית במילחמת־הדמים
האינסופית בין שתי מדינות המשתתפות בוועידה, איראן ועיראק.
הנציגים הנכבדים לא עסקו כמעט בכלל בנסיונות למצוא
פיתרון למילחמה הנואלת והנוראה הזאת, שבה נהרגו עשרות
אלפי בני־אדם משני הצדדים. האיראנים, למשל, דרשו דווקא