גליון 2417 מתאריך 28 בדצמבר 1983

המחיר 150

לאומנית • קנאית • גזענית

,.לכבוד השבת
אני מוסיפה
לעוגת עלית הצפת וגם דובדבן

פעם, לאפות עוגה, היה בשבילי סיפור.
היום, כולם רואים שאני אופה, בשיא
המהירות, עוגות נפלאות שתמיד מצליחות
ולכן, אני כבר לא יכולה להתחמק
מהעניין. כל יומיים דורשים עוגה. אז מה
עושים ביום שישי כד שירגישו בהבדל
בין קודש לחול? הפטנט שלי לשבת הוא
עוגת עלית עם קצפת ודובדבנים. אפשר
גם עוגת עלית עם פירות או קישוטים
אחדם.
בקיצור, כל עוגה של עלית ניתנת לגיוון.
השתמשי בעוגת עלית כבסיס ותני לדמיון
שלך לפרוח לכבוד שבת.

מ כ חני ם
—1984שנהחדשה,
אי חנלי ם ישנים
ברכות לעמי העולם.
לרגל השנה האזרחית החדשה, כדאי להעיף
מבט גלובאלי ולאחל:
לעם האפגאני — שישתחרר מעול הכובש
הסובייטי;
לבית הלבן — שישתחרר מנוכחותו
הנשיאותית של רונלד רגן:
לעמי אירופה המיזרחית והמערבית —
שישתחררו מאימת טילי הפרשינג וה־ס״ס ;20
לעמי המרחב — שייתפייסו עם העם
הפלסטיני וישתחררו ממעגל הדמים הישראלי־ערבי•

חווה
הרצס־־ג, נתניה

טרורב פהנא

הוא היה סוכן האף־בי־איי, נכשל בבחינות
למישפטים ובקבלת מישרה של רב,
המאהבת שלו התאבדה, דבריו זהים עם
דברי אדולף היטלר במיין קאמפף — פרופיל
רוחני של מאיר כהנא, המציע
להנהיג בארץ את חוקי
נירנברג במהדורה חדשה.

מילחמת קופל
מחלות, מוות ומריבות מישסחתיות שיסעו
את אימפריית התיירות קופל־טורס, שהוקמה
על־ידי קופל רוזנברג לפני 48 שכיס. בימים
אלה יעברו מחצית ממניות

סנבלאטה כו ר די
שמה

מה מקור
ג׳ונבלאט!
כבר הערתי במיכתביי למערכת(העולם הזה
)16.11.83,9.1.1.83 על מקור שמה של מישפחת
ג׳ונבלאט. מנהיגי הדרוזים בהרי השוף הם
צאצאיו של ג׳אן בולאר(המכונה גם ״אמיר איבן
ערבי״) ,פיאודל כורדי מאיזור חאלב, שמת
ב־ . 1572 בני מישפחתו עברו ללבנון — ב־,1630
על־פי הזמנתו של השליט פח׳ר אל־דין השני
ו״אלמעני״) .בלבנון הם המירו את דתם והפכו
דרוזים, אך שמרו על זיכרו של מייסד השושלת
בכך שהפכו את שמו לשם־מישפחתם, בשימוש
קל, אומנם.
מה מוזר שגיליתי בהעולם הזה ()21.12.83
גירסה שאין לה שחר :״שם מישפחת ג׳ונבלאט
הוא המשך שמו של סנבלאט החורני, אחד
מאוייבי נחמיה״.
מדוע לשטות בקוראים ולמכור להם ניחושים

כתבת ה שער הקידנזי:

התר גי ל
של ס רג
יוסף בורג בן ה־ 75 עדיין מהלך אימים על עסקני
המפד״ל. בעוד שחבריו בסיעת למיפנה ניסו להתארגן
נגדו באופן חובבני הוא ניהל שיחות עם אנשי תמ״י.
מצייד והתחיה, עירער את מעמדם של זבולון המר
ויהודה בן־מאיר וקבע בעצמו את יורשו המיועד: הרב
משה סלומון. על־פי תוכניתו הסודית של
1 1בורג, תקום מיפלגה ימנית, קנאית וניצית,
העלולה לשנות את המפה הפוליטית.

כתבת השער האחורי:

סינורו של שוטו

הילד הישראלי
של דאלאס

״הפאניקה בציבור אינה מוצדקת. הורים היו
צריכים להיות בפאניקה מזמן, תמיד היו
סוטים ״.על סוטים, על שוטרים ועל עצמו
מספר סגן־ניצב אדיה עמית,
קצין־המיבצעים של מרחב
הירקון, בראיון להעולם הזה.

עומרי כין, בן ,7זכה בתפקיד המבוקש ביותר —
בעיקר על־ידי אמהות אמריקאיות: הוא יגלם את בנו
של ג׳יי־אר יואינג בסידרה היוקרתית דאלאס .״אני
חולם שאאסוף הרבה כסף כרי׳לקנו ת לאמא מכונית
ובית,״ אומר עומרי. חיי הילד הרבה יותר
מרתקים ודרמאתיים מהמתרחש בטלווי־זיה:
אביו נאסר ואמו הגיעה לפת־לחם.

מישפחת

יאיר חליפא, חולון

מקאהיו לירושלים

ארץ־ מי קלט
ל פז ש עי־ ה עו ל ם?

כולם ניבאו שהוא ״מחוסל״ ,כולם אמרו שהוא ״גמור״ .אולם במכה
נועזת אחת הצליח יאמר ערסאת להפוך את הקערה על פיה,
להדהים את העולם, להוציא את ממשלת ישראל מכליה, להציג את
ה״פרשנים״ ככלי ריק. במיפגש ההיסטורי שלו עם חוסני מובארכ
הוא החזיר את מצריים לעולם הערבי, דחק את סוריה ואת ירדן
למקום מישני, פתח לפני האמריקאים אפשרויות
הדשות והבהיר לישראל: אם ממשלת שמיר מסרבת
לנהל מו״מ עם אש״ף — אפשר להסתדר גם בלעדיה.

מתעורר החשש, כי ישראל נתנה
ארגנטיניים, לקצינים מיקלט
שפשעו נגד האנושות.
הידיעה שהתפרסמה בעיתונות על מטוס
מיסתורי של חיל־האוויר הארגנטיני, שחמק
מביקורת־הגבולות בארצו והמריא לישראל, היא
מאוד־מאוד לא נעימה.
ההשערות המתעוררות מייד: קצינים
פשיסטיים, שנפל עליהם מוראה של הממשלה
האזרחית החדשה בארגנטינה, החליטו להימלט
מעונש ולמצוא מיקלט כאן, אצלנו.
מילא הפושעים. הם יכולים לנסות את מזלם
בכל מקום. אך העובדה ששילטונות ישראל
ממלאים פיהם מים, ממש מדאיגה. האם פירוש
הדבר שישראל משתפת איתם פעולה?
סרגייו שמואלי, תל־אביב

להש מי ע קו ל
גשר לשלום -במקום גזענות ומיל־חמה.
אנו,
חברי החוג היהודי־ערבי גשר לשלום.
מזועזעים מן הגילויים של אפליה וגזענות, כפי
שבאו לידי ביטוי בדברי חלק מתושבי נצרת־עילית.
אנו מביעים את שאט־נפשנו והתנגדותנו
לרעל קטלני זה.
הגזענות פוגעת בשני עמי ארצנו, כי היא
הורסת כל יסוד אנושי ומוסרי בחיינו.
אנו מברכים על הקמת הוועד הארצי נגד
גזענות וקוראים לכל יהודי וערבי, שחיים
תקינים בשלום במדינתנו יקרים לו, להשמיע את
קולו ברמה.
בשם גשר לשלום:

דורית דביר, מיכאל קידש, מיכאיל פנום
ת״ד 24104 תל־אביב 61240

אין סימטריה
ילדים בקטגוריות שונות.
מתוך הקטע ״ארץ ללא חמלה״ במדינה.
העולם הזה )21.12.83 אני מתבקשת להסיק
שפרשת הפיצוץ באוטובוס בירושלים והריגת
הנערה בשכם מצויים באותה קטגוריה. המדובר
בילדים חסרי־ישע, שנרצחו על־ידי בני־אדם
(המשך בעמוד )4
סודות מבית
המעצר

״אמא גסטאפו!׳

איו מנוחה
לתרזה

״החוקר שאל אותי על ילדותי, יעל יחסים
אינטימיים שלי, על הגירושין של ההורים ועל
אמי. כשלחץ עליי, אמרתי אפילו שאמא שלי
היא גסטאפו,״ העיד בבכי רונן שני־שגיא
הנאשם ברצח הברוקר יעקב
אלטרוביץ. האם בעזרת עדות זו
יצליח הסניגור לזכות אותו?

יום אחד בלבד אחרי שהונחה המציבה על

בונים וגונבים

על חוזרת־בת שובה המט ריד ה בטלפון א ת
מאהבה־לשעבר, על פרוצה נרקומנית, על
מתפרעת בלישכת הרווחה ועל פגישה עם
מיכל אלקיים, הנא שמת
ברצח בת־שבע חזן בתחנה
המרכזית: נעמי אדווה
מספרת חוויות מתוך בית־המעצר
שבו היתה עצורה.

שלל הפורצים באתרי־הבניה של החברה
הקבלנית הגדולה ביותר במדינה הסתכם בשנה
שעברה ב־ 50 מיליון שקל. חברות־השמירה
שמצליחות לתפוס את הגנבים גילו, כי לא
משתלם למסור אותם לידי

החוק. הן שולחות אותם —
לבצע גניבות אצל השכן.

בראשון־לציון, היא נעקרה
הא שה שהצליחה לעבור א ת
השואה, נרדפת אחרי מו ת ה
משום ש בר בנו ת החליטו
יהודיה. אינה שהיא

תמליץ שידורים -בישראל ובירדן 31 32 אנשים בעולם -זא־זא גאבור
לילות ישראל -המשורר הראדיופוני 34

זה וגם זה
נמר של נייר -המיסטיקה היהודית 40
עולם קטן -צרפת, קנדה

ו שד בגידיח זה:

המדורים הקבנעים: מיכתכים קורא יקר
תשקי!? במדינד תמרורים
מה הם אומרים -יורם דינשטיין,

עוזי אורנן, אלי הורוביץ, יריב בן
אליעזר, יעקב רכטר. דליה פלג 16

אתה והשקל

אנשים -קשיי החשיבה
של גאולה כהן

גלונים במרחב
שידור

וברית־המועצות
חלודראווה יומן אישי -נשיא בבית־הסוהר

רחל מרחלת על כל העולם
קולנוע -שיש קולר ותוכניותיו הווי תשבצופן
הורוסקופ -מזל גדי
זה היה ״העולם הזה״ שהיה

קיברה של המנוחה תרזה אנגלוביץ

ממקומה.

האם החוק מאפשר לילד
מאומץ לגלות מיהם הוריי
1 0 הטיבעייסו רותי ירון, הדוגמנית הוותיקה,
פרשה מן המסלול מרצונה,
בגיל 37
הסוודרים של החורף הזה -
פראיים, גדולים,
רחבים וזרוקים
קורבן נוסף בישראל של
תיס מונת ה הו מו־סנסו אלים המיסתורית אברהם תורגמן שיכנע אסיר
נמלט שלא להת אבד

מכוזבים
(המשך מעמוד )3
חסרי רחמים. לצערי, אני מתקשה לקנות את
הטיעון על הסימטריה המתבקשת ממנו.
בפרשת שכם המדובר קרוב לווראי במתנחל
חמום־מוח שהגיב ביריות על זריקת־אבנים.
הוא לא ירה בכוונה תחילה ומתוך תוכנית ברורה,
ושום אירגון — גם לא אירגונו של הרב כהנא או
ט־נ־ט לא לקח על עצמו אחריות רשמית
למעשה.
בפרשת ירושלים המדובר במעשה יזום
ומתוכנן, ללא מעשי פרובוקציה, שכל מטרתו
לגרום למכסימום של הרג לא מבוקר בקרב
אוכלוסיה אזרחית. אש״ף בטריפולי (כן, אותו
אש״ף שאתם דורשים שישראל לא תפריע
לפנותו) ,נטל על עצמו את האחריות למעשה.
משמע, כל טענת הסימטריה היא עורבא פרח.
ענת שטיגליץ, פתח־תיקווה
רוצחי הילדה עיאשה עדנאן אלבחש בת ה־11
משכם, שלפי העדויות היו מתנחלים יהודים,

• ועד זה הזא המוסד העליון של
הצוענים בגרמניה, הקוראים לעצמם ״סיגטי
ורומה״ על שם שני השבטים ההודיים
העתיקים, שהיו, לדעתם, אבות עמם. הברכה
באה בעיקבות רשימה של אורי א בנ רי שבה
את רדיפת הצוענים על-ידי תיאר השילטונות בגרמניה. על גלויי ת־ ה בר כה
מודפס ציור של גירוש הצוענים בגרמניה
בשנת ( 1884 ראה תמונה).

המסווה הקלוש
על פיטוריו של מאיר שמיר.
האגודה למינהל תקין רואה בהחלטת
הממשלה מ־ 18 בדצמבר 1983 לפטר את מר
מאיר שמיר, מנכ״ל מינהל מקרקעי ישראל,
ובנימוקים שניתנו לכר, מעשה פסול.
בהחלטתה זו של הממשלה יש לראות צעד
נוסף של החדרת פוליטיזציה בשרות הממשלתי,
וזאת במסוה הקלוש של דאגה ״ליחסי אמון בין
שר ועובדו.״
אהוד גרא, תל־אביב
• ״האגודה למינהל תקין״ נוסדה על־ידי
צבי ברנזון, רננה גוטמן. משה ונבר, יצ חק
ליבני, יעקב ניצן,ד״ר אלימלך רימלט והרצל
שפיר.

ההבדל הוא, ש״צומת״ מצליחה לסחוף אנשים
אשר תפיסתם קרובה למיפלגת העבודה. זה חבל
ומצער.
אורה ג׳יבלי, תל-אביב

מילחמות היהח־ים
ערבים -יוק.
כמה פאטתי! הצעירים של שלום עכשיו,
שבאו להתדיין עם אנשי גוש־אמונים ליד
.,קבר־יוסף״ בשכם( ,העולם הזה ,)7.12.83 ראו
את העניין כולו כמחלוקת בין יהודים. לכן הם לא
טרחו כלל לפנות לאוכלוסיה הערבית, לשתף
אותה במאבקם במתנחלים, ואפילו לא ניסו
להסביר לה את עמדתם. לגביהם, ערבים — יוק.
ערבי שהיה עובר לתומו ליד ״הקבר״ ומבחין
כמתווכחים, לא היה יכול לנחש כלל מיהו מי:
אנשי המחנות הניצים כל־כך דומים אלה לאלה
— בלבוש, בצורה, בטון הדיבור.
הוא שנאמר: עניין יהודי פנימי.
משה זינגר,־ חיפה
• דומי ם או לא? ישפוט ה קו ר א לפי
תצלומם של בנימין קצובר (גוש אמונים)
ונפתלי רו(שלום עכשיו) בשכם -ראה תמונה.

חיים בסוק אינו חייב דבר!
הצומת המסוכן
מה ההבדל בין תנועת ״בך״ ותנועת
״צומת״!

נהריה -קורבן על מיזנח ההסכם
הקואליציוני.
בכותרת־לילה בטלוויזיה, ב־ 14 בדצמבר,

ופצועים, מטפלים באבירות ובמציאות. ניתן
להשיג אצלנו כלבים וחתולים, לסדר פנסיון,
עיקורים ווטרינר.
צער בעלי־חיים, תל־אביב
• כ תובת האגודה: רחוב סלמה ,30 יפו.
טלפון.)03( 817621 :

טלוויזיה ב שיטת פופיקורז
״אנמית,

דבילית

על תוכנית
ובוקית״.
ערב אחד, ביום אלף, ברגע של חולשה איומה,
פתחתי את הטלוויזיה. סתם כך, מתוך מאזוכיזם.
ומה רואות ריסיי? את התוכנית מה שבא -
שבועון בידור בשידור ישיר, המשקף את חיי
היום־יום. התוכנית מתנהלת בשיטת פום־קווץ
ורמת המופע שואפת לאפס — בלנדר של
מופיעים, מהיר, מפוזר, מרוסק כמו
קאליידוסקופ. אתה לא מספיק לראות את
המרואין מס׳ 1ולהתרשם ממנו, והמנחים כבר
מדגדגים את המרואיין מס׳ . 15 התוכנית אנמית,
דבילית, חסרת־פרופיל ובוקית ( ל א למחוק
המיותר).
אנא, השיבו לי את דמי־האגרה. לא, בעצם
מוטב לשלוח אותם לבימאי, כדי שיחזור על
שיעורי הבית.
אילה גיל פנשושה, קיבוץ נתיב הל״ה

חמצן שהוא תנקז
הקורא נתקל בעתון בידיעה הבאה
ולא האמין למראה עיניו:

קורא פלדמן

ייהוד&ת קבע חד־פעמיית
פס ורד מתשליום

אין עוצר בקיריית־ארבע
עדיין לא נתפסו. אל לנו להיתפס לאשליות
שבמהרה ייתפסו האם נתפסו המתנקשים בראשי
הערים בגדה לפני כמה שנים? האם נתפס רוצחו
של אמיל גרינצווייג דל? ועוד הרשימה ארוכה
(לצערי).
כשנרצח ילד ערבי על־ידי מתנחלים יהודים,
או מוכה על־ידס, ראו זה פלא — אין חשודים, אין
מעצרים בקרב המתנחלים, אין עוצר בקריית־ארבע
או באריאל או בעימגואל.
כואבת לי הזדהמותנו והסתאבותנו.
אילן פלדמן, אשקלון

בחיי שיש משהו בבנקים האלה. אם הם
מסוגלים להיות בבת אחת גם חמצן וגם חנקן, אז
באמת למה לא: הוראת קבע חד־פעמית פטורה
מתשלום.
יש לי להציע לבנקים סיסמה בחרוזים,
לשימושם: למען שיפור התדמית/עשינו מינהג
קבוע — /העלאה חד־פעמית של עמלות/בכל
שבוע.
משה כנען, רמת־השרון

בירכת צוענים
בנימין קצובר ונפתלי רז

לשנה האזרחית החדשה:
חג־מולר שמח והגשמת זכויות־האדם, כצעד

עניין יהודי בשכם
התווכחו ראש עיריית נהריה ומר חיים בסוק על
הפסקת התחבורה הציבורית בצפון.
ראש־העירייה התלונן כי לא הודיעו לו על
ההחלטה, ואז התפרץ בסוק והצהיר :״איש לא
חייב להודיע לו, ובכלל — איש לא חייב לך שום
דבר!״
שימו לב, זו תשובתו של איש המפד״ל — לא
חלילה איש נטורי־קרתא — איש המיפלגה
המהווה לשון־מאזניים קואליציוני. איזה שירות
ציבורי חיוני היא תחליט לסגור מחר, מבלי
להודיע לאיש?
ראובן כהן, קריית־אתא

הצנע לכת בהילולות
שולמית שמיר, אשת ראש״הממשלה,
ממליצה לנהוג בצניעות בזמנים של
משבר כלכלי.
ולכן היא באה, נחבאת אל הכלים, לחתונתו
הצנועה־צנועה של הרב אברהם יוסף שפירא.
יעל גושן, גבעתיים

גירוש־גרמניה של הצוענים
ברכה לשנה האזרחית החדשה
ראשון לקראת השלום בעולם, מאחל לכם

הוועד המרכזי של סינטי ורומה
בגרמניה, היידלברג, גרמניה

לקעשה, לא קיים כל הבדל בין שתי
התנועות, מלבד דברים שוליים. שתיהן תנועות
פשיסטיות מסוכנות, המכרסמות בקרב צעירינו.

חיות בצרה
דבר אגודת צער בעלי־חיים:
אנחנו עוזרים לבעלי־חיים משוטטים

ההשתוללות של הבנקים המיסחריים בישראל
עוברת את גבול כדאיותם לאזרחים.
בהתחלה הם עשו הון־עתק מכספי הציבור
והשקיעו אותו בנכסים בישראל ובחו״ל. כאשר
התחיל הציבור לבקש את כספו בחזרה — הם לא
מכרו את נכסיהם אלא רצו לממשלה שתשלם
במטבע־חוץ, ושתדאג ליציבות מניותיהם.
לאחרונה החלו מעלים באופן אסטרונומי את
מחיר השירותים והעמלות.
צריך לזכור שהמדינה מעבירה את תקציבה
דרך הבנקים המיסחריים, אשר עושים בסכומים
האלה — 3טריליון שקל — רווחים עצומים
מבלי להשקיע פרוטה!
מן הראוי שהמדינה תפסיק נוהג נפסד זה,
ותעביר את כספיה אך ורק דרך הבנקים
הממלכתיים. אם אין אפשרות לסגור את
הבנקאות המסחרית המשתוללת, יש להפסיק
לפטם אותה, ולהחליפה בבנקאות ממשלתית-,
אשר תגבה מהציבור הוצאות שירות בלבד, מבלי
לעשות רווח.
עמי ליבנה, עין־חרוד מאוחד

וידיעת הקוואים
.מיכתכי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקול׳ מקום. עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודפסים
במבונודבתיבת שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילונדשס לא יפורסמו. אץ
המערכת מחזירה את חמיכתביס
שנתקבלו בזי״
העולם הזה 2417

״העולם הזה״ ,שגדעון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורמן ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עודך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת סרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפוס: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המו״ל :״העולם הזה״ בע׳־מ הדפסה :״הדפוס
החדש״ בעי־מ, תל־אביב הפצה :״גדי בע״מ

השבוע פורסם כי שבועון הליכוד, יומן השבוע.
עומד להיות לירחון. צעד כזה הוא בדרך־כלל התחלת
הסוף.
קשה לומר שאני מצטער על כך.
על שבועון זה ניתן לומר: טוב שקם, וטוב שהוא הולך
לעולמו, עולם שכולו אי־אמת.
טוב שקם — מפני שהוא עזר לחשוף את הפרצוף
האינטלקטואלי של הימין הישראלי.
יש עיתונים רעים. יש עיתונים רעים מאוד. יומן
השבוע לא היה עיתון בכלל.
מבחינת רמתו, היה עלבון לקוראים, אם היו כאלה. אם
היו קוראים שלא נעלבו, הרי זאת תעודת־עניות לליכוד.
לא היתה השמצה יותר מדי מגוחכת, מכדי ששכועון
זה יחשוש מלפרסם אותה. לא היתה תת־רמה, שהוא לא
היה מסוגל לרדת אליה. החל בשקרים גסים וכלה
בניתוחים שהיו מביישים תלמיד של כיתה ה׳ .היה זה
ביטאון שלא יכול היה להופיע בארצות־הברית
כעיתון־כיתה בגימנסיה.
אבל זה לא היה עיתון סתם. זה היה הביטאון של
המיפלגה השלטת במדינה, מיפלגה שזכתה בקולותיהם
של ^ 40 מאזרחי־המדינה שהשתמשו בזכותם להצביע.
וזה מבהיל למדי.
הימין הציוני היה בשעתו משופע בעיתונאים טובים.
זאב ז׳בוטינסקי היה עיתונאי מיקצועי מעולה. הוא הקים
דור של עיתונאים רוויזיוניסטיים, שמילאו את עיתוני
הארץ( .אני עצמי, אם מותר לי להזכיר זאת, כתבתי את
מאמריי הראשונים, בעודי נער בן ,17 בעיתונים
רוויזיוניסטיים ).והנה אין הימין הישראלי המקובץ מסוגל
להוציא אלא עלון מגוחף. עיתונאי הימין לא באו אל

מילוא עם שמיר
רימון חדש, ריח ישן
השבועון הזה, וקוראי הימין לא רצו לקרוא אותו(שהרי
אחרת לא היה נמוג).
נדמה לי שזהו סימפטום מובהק להידלדלות
האינטלקטואלית של הימין הישראלי. יומן השבוע
שימש לו בבואה נאמנה. רוני מילוא, שרוחו ריחפה מעל
לכל ההרפתקה הזאת, הוא התגלמות האינטלקט של
הליכוד.

על חשבון הבארון בדרך כלל איני שמח על חיסולו של עיתון בכלל,
ושל שבועון בפרט. אני יודע מה עצום המאמץ המושקע
בהוצאת שבועון, אילו התלבטויות עוברים העורר והצוות.
אם אינם מצליחים, אפשר להשתתף בצערם.
בשנות קיום העולם הזה קמו ונקברו עשרות
שבועונים, שניסו להתחרות בנו, לחקות אותנו ו/או
להרוס אותנו, מי בגלוי ומי בדרך מוסווית.
בשנות ה־ ׳ 50 קם השבועון רימון. ידענו שהוא הוצא
על־ידי השין־בית, ובדיעבד הודה בכף הממונה על
שרותי־הביטחון דאז, איסר הראל, שראה בהעולם הזה
את ״האדיב מס׳ 1של המישטר(הבן־גוריוני),״ כדבריו. זה
היה עיתון־רפש, והרשיתי לעצמי לברך על סגירתו. יומן
השבוע הוא חוליה נוספת בשרשרת בלתי מפוארת זו,
והוא זוכה בברכה דומה.
בלי קשר לזהותו הפוליטית, זה היה אחד השבועונים
שנולדו על בירכי האופנה החדשה: מוצאים מממן
המשופע בכסף, לוקחים נייר נהדר ויקר כזהב, אוספים
מערכת גדולה ומוציאים שבועון בלי כל תחשיב כלכלי,
״על חשבון הבארון״ .במוקדם או במאוחר, כאשר

ההפסדים מרקיעים שחקים, זה נמאס גם לבארון, ואז
נגמר העסק (ראה תשקיף).
חוששני שעתה, בגבור המיתון, אופנה זו תחלוף
במהרה.

^ דומן הה״פ
י* והאופגאית
הבלשן ראובן סיוון סיפר לפני כמה ימים כיצד
המציא חיים נחמן ביאליק את המילה ״רישרוש״
(״לרשרש״ .״מרשרשים״) .הוא הכניס מילה זו לראשונה
לסיפור של גרשם שופמן בוורשה, בעת עריכתו .״מה
תמהתי״ ,כתב ביאליק לידיד ,״בראותי מקץ שבועיים
לצאת המחברת והנה פשט שימושה של מילה זו כמעט
בכל כתבי הסופרים.״ אחד הסופרים אף התערב עימו
שראה את המילה במידרש או בתלמוד.
אני מבין לרוחו של ביאליק. זוהי אחת ההנאות
הטהורות המעטות בחיים להמציא מילה חדשה ולראות
כיצד היא נכנסת לאוצר־השפה, ונבלעת בו כאילו היתה
קיימת שם מימים־ימימה.
זוהי הנאה צרופה, מפני שאינה גורמת נזק לאיש(וכמה
הנאות יש בחיים שניתן לומר זאת עליהן?) וגם מפנן
שהיא חדה וחלקה.
יכול אדם להמציא רעיון ולעקוב אחרי התפתחותו —
כיצד הוא מעורר תחילה שינאה ובוז, מתקבל במשך הזמן,
הופך נכס־צאן־ברזל של הציבור, מנוצל לרעה על־ידי
כסילים ובני־בליעל(כדברי השיר המפורסם של רודיארד
קיפלינג) ,משפיע על המאורעות. אבל קשה להוכיח
אבהות לגבי רעיון. אם הוא מצליח, רבים טוענים לבעלות
עליו. רק אתה בעצמך יודע כיצד נולד, מתי, היכן. ואילו
מילה — כמעט שאין ויכוח על לידתה. גם אם הדברים
ידועים למעטים בלבד.
המילה ״אמרגן״ ,למשל. היא נולדה אצלנו במערכת
אחרי יסורים קשים. עד אז דיברו על ״אימפרסריו״ —
מילה נוראה בעברית. מישהו הציע לקצר ל״אימפרסר״,
מילה איומה לא פחות. התחבטנו במשך שעות וימים,
ניסינו יצורי־כילאיים שונים של ״לארגן״ ו״אמנות״,
ולבסוף שלף אורי סלע, עורך־הכיתוב שלנו דאז, את
השפן מן הכובע :״אמרגן״ .המילה התקבלה תוך כמה
שבועות בפי כל. היא היתה פשוט ״נכונה״ .היא סיפקה
צורך שהיה קיים, והיא התאימה בדיוק. כיום משוכנעים
רבים שזוהי מילה תלמודית, כמו ״אמרכל״( .ויש גם בורים
לשוניים, שהפכו את היוצרות והמשוכנעים כי המילה היא
אמרכ״ל, כמו רמטכ״ל, מנכ״ל וצירופי־מילים מודרניים
אחרים).
את המילה ״חללית״ המצאתי לגמרי־לגמרי לבדי. אני
זוכר היכן זה היה ומתי. עיבדתי מאמר אמריקאי עתידני
(אז) על מסעות בחלל, ונתקלתי במילה ־£נ)5 1
ק11־ ,81 שהיו רגילים לתרגמה כ״ספינת־חלל״ .המצאתי
״חללית״ ,על מישקל ״משאית״ ,וכיום לא יעלה איש על
דעתו כי מילה זו לא ירדה מן השמיים מעצמה, כמו עב״ם
(עצם־בלתי־מזוהה) אמיתי.
הרבה לפני כן, לפני מילחמת־העצמאות, כאשר ערכתי
את כתב־העת במאבק. המצאתי את המילה ״מתוסבך״.
גם עליה גאוותי. הסלאנג הצברי המציא אז את המילה
המצויינת ״מצוברח״ (מלשון מצב־רוח) ,ועדיין לא היתה
קיימת המילה ״מתוסכל״(מי המציא אותה?) .הכרתי הרבה
נערות נחמדות, שהתקשיתי להגדיר את התכונה המושכת
ביותר שלהן, ועל כן קבעתי שהן ״מתוסבכות מעולם
לא נמשכתי אל נערה שהיתה לגמרי־לגמרי נורמלית).
יש, כמובן, מילים שהמצאנו במערכת, ושריח העולם
הזה רבק בהן. כלומר, הן התקבלו כלשון הרבים, אך
המשתמש בהן נזכר בהכרח בכור־מחצבתן. למשל:
״חמשיר״ (שלום כהן) ,טיפש־עשרה (סילבי קשת),
״כתבלב*(סלע? אני מישפטפטן״(אני) ,הן ממלאות
צורך מסוג אחר. הן מסיבות לנו פחות הנאה מאשר מילים
פשוטות, שנזרקו למימי האגם הלשוני כדגים חדשים,
ללא אבא ואמא, והשוהים בו מאז כבתוך שלהם, למשל
״ח״כ״ (לא סתם כראשי־תיבות, אלא כתיבה עצמאית)
ו״אופנאית״.
אם יציע אחד הח״כיס לצרף אמרגן ואופנאית לצוות
של חללית, והדבר יעורר ביקורת קטלנית מפי כתבלב
מתוסבך, להנאתם של בני הטיפש־עשרה — יהיה זה חג
אמיתי.

בוא נדבו עסקים-
מבצע חורף של אוויס
לאנשי עסקים
באוויס עסקים כרגיל.
חברת ההשכרה הגדולה בישראל יצאה בימים אלה בתוכניות השכרת
מכוניות מיוחדות לאנשי עסקים, חברות וגופים כלכליים.
מנכ״ל אוויס בישראל, מר שמעון דנאי, מסר כי במסגרת התוכנית יחנו
אנשי העסקים משורה של יתרונות בלעדיים:

תעריפים מיוחדים ונוחים בהתאם לתקופת ההשכרה וסוג הרכב.
גמישות בהשכרת רכב לפי צרכי הלקוח (מיום ההשכרה ועד מספר
חודשים ויותר).
מחירון קבוע בדולרים.
אפשרות לאשראי.
אפשרות לתשלום בכל כרטיסי האשראי המקובלים בארץ ובעולם.
שכירת רכב בכל מקום בארץ ובעולם.
״שכור כאן -והחזר שם״ בכל סניפי אוויס בישראל -ללא תוספת
תשלום.

שבתאי לביא
הורוסקופ הבורסה לניירות
ערך בת״א
חיזוי אסטרולוגי לבורסה ינואר -דצמבר

שלח/י צ׳ק לפקודת האסטרולוג

שבתאי לביא״

ע״ס 500
לת.ד 57 .ו 1גבעתיים ווו 53

החוברת תגיע
למשרדך ע//י שליח!

הוצאה לאור*פרסום*יו1וץ אסטרולוג•
סודראת אברהם 5רמת-גן טסנ׳מן 73** 47
מנ תבי ם ת.ד 1167 .גב ע ת -ס וזז 53

..שניט נתנלל
בירושלים!׳׳ אמוערפאת
למובארנ, נמיפגש
ההיסטורי שהותים אח
השלם ן שהוציא את
ממשלת שמיד
מנליה. האם החל
בקאהיר המסע הגדול שיביא להקמת מדינה פלסטינית בגדה ובדצועה בדרבי שלום?
** אז קם לתחייה ישוע מנצרת, אחרי שנקבר במערה ליד ירושלים, לא ראתה הארץ מחזה כזה.

)1יאפר ערפאת ״המחוסל״ ,״הגמור״ ,זה שכל עיתוני ישראל ומנהיגיה קברו אותו
מדי יום במשך חודשיים, נשקן מן המירקע — כשהוא עומד במרכז מאורע
בינלאומי שהדהים את העולם.

עוד לפני שבוע היה נדמה כאילו ממשלת ישראל עומת להרוג או ללכוד את ערפאת נלב־ים, או
להשמיד אותו לפני עלותו לאוניה. העיתונים ואמצעי־התיקשורת האלקטרוניים בישראל ובעולם
הכינו את מאמרי־ההספד. אדטו־טו עמדה פרשת ערפאת להסתיים, אחת ולתמיד.
והנה עמד ערפאת על הדשא בארמון בקאהיר, במקום שבו עמד
פעם מנחם בגין. מדינות־ערב חיזרו אחריו במרץ, ארצות־הברית
פירסמה הודעה בשיבחו. ובמאה ערי־בירה בעולם התרוצצו המדינאים
כדי לעדכן את הערכותיהם.

במכה נועזת אחת הפך ערפאת את הקערה על פיה.

היתה רק אפשרות מעשית אחת: לשגר כוחות־צה״ל לטריפולי, בדרך הים או האוויר.,לכבוש את העיר
ולהיכנס בה לקרב פנים־אל־פנים עם 4000 לוחמים נואשים. זה היה רעיון מטורף.

יצחק שמיר היה מן הסתם שותה לשאיפותיו של ארנס, אך הוא היה ער יותר
להשלכות הבינלאומיות.
האמריקאים, שהבינו כי הקרב נגד ערפאת אבוד, לא עודדו את שמיר להרפתקה נואשת. הצרפתים,
שראו לפניהם סיכוי להשיג הישג מדיני ממדרגה ראשונה, כמי שעמדו לצד הפלסטינים בשעתם
הקשה, השמיעו איום חד־משמעי: אוניות״המילחמה יפתחו באש על כל יחידה ישראלית שתתקרב אל
שיירת־הפינוי בלב־ים. ומול נושאת־המטוסים קלמאנסו, ספינות
חיל־הים הישראלי הן קליפות־אגוזים( .אף שגם סטי״ל קטן יכול
לפגוע כנושאת המטוסים הענקית).
המשך ההרפתקה היה מכניס את ממשלת־ישראל לעימות ישיר עם
ממשלות צרפת ויוון, עם כל אירופה המערבית, עם מצריים, ואולי גם
עם שתי מעצמות־העל.

מאת א 1הי א בנ רי

היתה זאת סנסציה תיקשורתית. אך לא היתה זאת סנסציה בלבד.
היה זה מיבצע טאקטי נועז, בלתי־צפוי, בעל השלכות מרתקות בכמה וכמה כיוונים. אד לא היה זה
מעשה טאקטי בילבד.

מה שאירע השבוע היה פריצת־דרך כטראטגית, מעשה העשוי לשנות מן
היסוד את מעמדו של העם הפלסטיני ואת מצב אש־׳ן.

הסיכון היה גדול מדי. שמיר החליט לשים קין למערכה.
וכר, אחרי ימים ארוכים של איומים סתומים, הפגזות ומעשי־התגרות^ שהקימו את דעת״הקהל
העולמית נגד ישראל — התנפץ הבלון.

מפאהיר ל־דושל־שום
דבר לא העיד על כד יותר מאשר מבול המחאות חסרות־האונים, בליווי ניבול־פה דיפלומטי,
שבאו מפי הדוברים של ממשלת־שמיר, בירושלים וברחבי העולם.

ל*2ך >*2יה *מל ממ*מל.ה״הלי2לה למה סכ*ר׳ יממ^353ה הימימה מלה
ושמפניה אין לה הגנה: הסכנה של יולמת״שללם פלסמיכ^ת.

,, #משוגע הנפה
ד הרגע האחרון ניסתה ממשלת־ישראל למנוע את יציאת ״המחבלים״ מטריפולי. תוך כדי כך
^ הצטיירה דמותה כמי שנטרפת עליה דעתה.

היא הצטיירה כמשוגע הכפר העולמי.
כאשר כבר היו ספינות יוון וצרפת בדרכן לחוף טריפולי. הפציצו הספינות הקטנות של חיל־הים
הישראלי את הנמל. במשך ימים שטו מול החוף בצורה אימתנית. שמיר וארנס ביקשו להעביר
לפלסטינים ולעולם את המסר: לא ניתן להם לצאת, מי שמתקרב אליהם מסכן את נפשו, נשמיד את
כוחות אש״ף כשהם מתרכזים בנמל ולפני עלותם לאוניות, או נחטוף אותם בלב־ים.

בחוגי הממשלה התפתחה מערכה היסטרית, שחזרה על סיסמתו אל אריאל
שרון: לא לתת לערכאת לצאת חי מטריפולי. בחוגי המימסד נוצר לחץ חזק ללכת
בדרך זו, ומשה ארנס התעקש לבצע את התוכנית.
למערכה זו לא חסרו סימני־לוואי של אידיוטיזם טהור. לשיא הגיעה סיעת ״שינוי״ בכנסת,
שאי־ההבנה שלה בעניינים ערביים כבר הפכה לאגדה. שינוי תבעה למנוע בכוח את יציאת ערפאת
מטריפולי, עד שיוחזרו שני השבויים הישראליים שבידי אחמד ג׳יבריל. זה בוודאי סיבר את אוזנן של
מישפחות־השבויים, אך קשה להעלות על הדעת הצהרה מטומטמת יותר. שהרי אחמד ג׳יבריל ניסה
בכל כוחו למנוע את יציאת ערפאת, כדי להרגו בטריפולי, לפי מיצוות שוכריו הסוריים והלוביים.
באותו ההגיון אפשר היה לתבוע שלא לאפשר לאנשי שלום עכשיו להיכנס לחברון, עד אשר יתן הרב
משה לווינגר את אישורו לכך.

אך המאבק האמיתי התנהל הרחק מהודעות־איוולת מסוג זה של טרמפיסטים
מהפשי־פירסומת. הוא התנהל בין ארנם ובין שמיר.
ארנס לא נואש. הוא האמין שעל־ידי הפגזות והפצצות, והפעלת כוחות ים ואוויר, ניתן יהיה לפחות
להשהות את הפינוי, ובכך לדחוף את הסורים וסוכניהם למאמץ עליון אחרון להשמדת ערפאת ואנשיו.
הדבר מוכיח כי ארנס וראשי צה״ל לא קראו עד הרגע האחרון את מפת הקרב. אילו יכלו הסורים
להשמיד את ערפאת, היו עושים זאת מזמן. אך בקרב על הקרקע ניצח ערפאת כבר בשלב הראשון.
הסורים לא העזו לשלוח את צבאם אל תוך העיר טריפולי. ה״מורדים״ התגלו כחבורה של סוכנים, שלא
היו מוכנים לסכן את עורם בקרב רציני. הצבא הפלסטיני בטריפולי נחל ניצחון הגנתי מובהק, כפי
שנחל בביירות הנצורה לפני שנה וחצי, מול אריאל שרון.
הכרעה זו הושגה מזמן, אף שכל הדוברים הממשלתיים וכלי התיקשורת הישראליים, מלבד העולם
הזה (..מצדה בטריפולי״ 9.11.83 והלאה) לא הבינו או לא רצו להבין את הדבר.
להתרוצצות הצבאית של ארנס ואנשיו, שדמו לבריון שיכור במיסבאה, לא היה על כן שום הגיון.

לא שמיר ולא ארנב היו גיבורי השבוע, אדא יאבה ערפאת.

נמו ביקוו סאראח
^ מו אמן־טראפז, המשנה את הכיוון תוך רחיפה באוויר, הנוטש חבל אחד ותופס חבל אחר, כך
* ₪שינה ערפאת את הכיוון בלב־ים. תחת להגיע לתוניס, הגיע לאיסמאעיליה.
הוא התקבל בכבוד־מלכים, תרתי משמע, על־ידי ראש ממשלת־מצריים, הוטס לקאהיר ונפגש עם
הנשיא חוסני מובארכ.
העולם כולו, וגם כמה מעוזריו הקרובים ביותר של ערפאת, עצרו את נשימתם. הם הופתעו לגמרי.

אך מי שמכיר את ערפאת לא היה צריך להיות מופתע.
המנהיג הפראגמטי, הטאקטיקן, הסיק את המסקנה הנכונה מן המצב שנוצר. כמו אלכסנדר מוקדון,
הוא חתך את הקשר הגורדוני. במכה אחת יצר מצב חדש במרחב.
לא חולל שום מאורע שינוי פיתאומי כה מרחיק־לכת
מאז ביקורו של אנוור אל־סאדאת
בכל התחומים הפוליטיים במרחב כמו זה. בן־לילה נוצרה מציאות אחרת.

ענייני העם הפלסטיני, שנראו לרבים עוד לפני שבוע כאילו הם מצויים בשפל
המדרגה, זינקו מבירא עמיקתא לאיגרא רמא.
ההשלכות היו רבות ומסועפות, לכל הכיוונים:

נדב סוו־ה
ך י• לפי סוריה: בעזרת ממשלת־ישראל תפסה סוריה בחודשים האחרונים את המקום המרכזי במרחב.
כוחה והשפעתה הלכו וגדלו מיום ליום. גם מדינות כמו סעודיה החלו מתרפסות לפני חאפט׳
אל־אסד.
אך כל זה היה אפשרי רק מפני שהמדינה הערבית העיקרית, מצריים, היתה מחוץ למעגל הערכי.

על־ידי החזרת מצריים לעולם הערבי, הוריד ערפאת במכה אחת את ראשה של
סוריה.
לא היתה זאת רק נקמה על התקפתה הבוגדנית של סוריה על אש״ף, אלא גם מעשה פוליטי מחושב.
סוריה, האוייבת־בנפש של העצמאות הפלסטינית, ירדה בסולם־החשיבות.

נדני ווו
^ לפי ירדן: בוושינגטון, בירושלים ובמקומות רבים סברו כי ערפאת יהיה אחרי הפינוי מטריפולי
כה חלוש ומבודד, עד שלא תהיה לו ברירה אלא להיכנע למלך חוסיין ולקבל את תנאיו.
חוסיין עצמו נזהר מאוד מלהריע, אך יצחק שמיר — בחוסר־הטאקט הנובע מבורות גמורה בעניינים
ערביים — קרא לירדן להיכנס למשא־ומתן, בתנאי כניעה, אחרי חיסול ערפאת. בכך היקשה על חוסיין
עוד יותר.

המסע לקאהיר הפך את ירדן בן־רגע לגורם מישני. ערפאת הכריז במעשהו:

הפלסטינים אינם זקוקים לחוסיין כדי להגיע לשולחן המשא־ומתן. באמצעות
קאהיר, נוצר קשר ישיר לוושינגטון. זוהי קפנדריה, המשאירה את עמאן בצד.
אין פירוש הדבר שזהו גט פלסטיני לירדן. ברור כי ערפאת מוכן לשתף את חוסיין במהלכים לקראת
השלום, ושהדבר רצוי. אך לא תהיה זאת עוד שותפות בין ענק ירדני וגמד פלסטיני.
זה השתנה השבוע. עתה יהיה ערפאת שותף שווה״מעמד, ואולי בכיר, שיש לו קלפים רבים ביד.
הבסיס לשותפות פלסטינית־ירדנית יהיה זה שהוצע על־ידי ערפאת לחוסיין בשנה שעברה: מדינה
פלסטינית עצמאית, עם דגל, דרכון, ממשלה, פרלמנט ו״צבא סימלי״ משלה, תוך קונפדרציה עם ירדן
על בסיס של שיוויון.
הודעת מובארב אחרי הפגישה רומזת גם היא בכיוון זה.

• נדני אמויקה
^ לפי ארצות־הברית: אין ספק כי וושינגטון קיוותה להשמדת אש״ף בטריפולי, בעזרת סוריה
וישראל. לשם כך נתנה לממשלת־שמיר אור ירוק לשתף פעולה עם הצבא הסורי בטריפולי, אף
שהנשיא רונלד רגן מגדף את סוריה כגרורת ״האימפריה המרושעת״(ברית־המועצות).
אולם אמריקה עומדת בפני לחצים סותרים. אחרי שנכשל הנסיון לחסל את ערפאת, היא הבינה
שהיא עומדת עכשיו לפני מצב חדש.

הפיגועים האחרונים של המתאבדים השיעיים בבירות, בכוויית ובצור הדליקו
סון ר־כוך אור אדום גם בוושינגטון. זה מכבר הזהירו ממשלות סעודיה,
מדינות־המיפרץ ומצריים מפגי סכנת נוראה: שהפלסטינים יתייאשו סופית
ויעברו אל מחנה ״האיסלאם הבסיסני״ .אז תהיה התפוצצות דתית־קנאית נוראה,
נוסח חומייני, בכל רחבי המרחב, והאינטרסים המערביים בכל חלק־תבל זה יעלו
באש. התפתחות כזאת יכולה לסמן את ראשית הקץ של המערב במאבק הגלובלי.

קרוב לוודאי שכבר אז הוסכם בחשאי על המהלך השבוע.
האם הוא מפתיע כל־כך?
מי שמכיר את צמרת אש״ף, יודע כי מאז ומעולם שררה שם שינאה עזה לסוריה, שרוממות העניין
הפלסטיני בפיה אך שנעצה שוב ושוב סכין בגב הפלסטינים. לעומת זאת היתה קיימת בצמרת אש״ף
תמיד אהדה רבה לעם המצרי.
יתכן שזה נובע מכך שרוב מייסדי פת״ח חיו בשעתו במצריים. למעשה הוקם פת״ח מתוך גרעין של
אגודת הסטודנטים הפלסטיניים בקאהיר, שערפאת עמד בראשה.
כאשר הגה אנוור אל־סאדאת ביוזמתו ההיסטורית, הוא דאג לכך שיאסר ערפאת יהיה נוכח במושב
מועצת־העם המצרית, שבו הודיע על כך. ערפאת, שלא ידע מראש דבר על העומד להתרחש, ראה בכך
פגיעה חמורה בו ובאש״ף, מעשה שלא ייעשה.
בכל זאת, במשך כמה ימים, נמנע ערפאת מלהגיב, והיתה קיימת ההרגשה בחוגים רבים כי אין הוא
פוסל את היוזמה על הסף. אך בבואו אז לביירות נתקל בהתנגדות המוחלטת של שאר ראשי אש״ף
ליוזמת־סאדאת. דובר בגלוי על הדחת ערפאת. הוא קיבל את דעת הרוב המוחץ.

התגובה הזועמת יטל אש״ן! על הסכמי קמם־דייוויד• ,טכהם ראה כגידה חותכת
כעניין הפלסטיני, היתה מכוונת בעיקר נגד אנוור אל־סאדאת אישית. היא לא
היתה מלווה בשינאה למצריים ולעם המצרי.
בעת פגישתנו בראשית השנה עם ערפאת, העלה מתי פלד רעיון טאקטי: שאש״ף יודיע רשמית
שהוא יהיה מוכן להכיר בישראל אם ישראל תכיר באש״ף ובזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית.
ערפאת הגיב על כך :״זוהי בדיוק ההצעה המצרית־צרפתית.״
ואכן, זמן־מה לפני כן הציעו מישלחות מצריים וצרפת במועצת־הביטחון של האו״ם לפתוח דרך
להכרה הדדית כזאת על־תנאי — כל צד יודיע על נכונותו להכיר בשני, תמורת הכרת השני בו. ההצעה
נגנזה זמנית, כאשר התברר כי האמריקאים יטילו עליה וטו.

היה נראה לי אז שערפאת מוכן עקרונית ללכת בדרד זו.

בעבר נפלו אזהרות אלה בוושינגטון על אוזניים ערלות. לא עור. לכך דאגו המתאבדים השיעיים.

כאשר עלתה האפשרות שערפאת יושיט יד למצריים הפח״מערבית, צץ הרעיון
של ציר ערבי חדש — אש׳׳ח־קאהיר־ריאד־עמאן־בגדאד — שיוכל ליצור מחסום
מפני איראן, סוריה והמהפכה האיסלאמית.
על־ידי בואו לקאהיר, העלה ערפאת את האפשרות הזאת. המאבק על וושינגטון בוודאי לא יהיה
קל. בבירה האמריקאית מתרוצצים כיום גורמים רבים — השדולה הישראלית, תעשיית־הנשק, סתם
בורות, שיקולי־בחירות, חוסר־היכולת של ממשלה אפסית וחסרת־החלטה אף יותר מן המקובל שם.
אבל ערפאת עשה עתה מחווה שעשה רושם עמוק על המומחים בוושינגטון, ופתח לפני האמריקאים
אפשרויות חדשות.

הודעת־הברכה האמריקאית, עוד בו ביום, מוכיחה כי האיתותים נקלטו היטב.

• נדני בוית־המועצוח
ן* לפי ב״ית־המועצות: מוסקווה נטשה את ערפאת פעמיים — פעם בביירות ב־ ,1982 פעם
^ בטריפולי ב־ . 1983 היא תמכה בסוריה, ולא נקפה אצבע לעזור לצבא הפלסטיני הנצור, גם לא
בשלב של ערב־הפינוי. היא לא הפריעה לסוריה להשתמש בנשק הסובייטי להשמדת הפלסטינים. כל
זה נרשם.

במיקרה הטוב ביותר, מוגדרת מוסקווה עתה כמישענת־קנה־־רצוץ, במלוא מובן
המושג. במיקרה הרע ביותר, היא מצטיירת כידידה בוגדנית.
אין לערפאת אינטרס לנטוש את מוסקווה כליל, כל עוד אין מעצמה אחרת המוכנה לתמוך בו
לפחות להלכה. אולם הביקור בקאהיר, שנואת־הסובייטים, הוא איתות ברור. וברית־המועצות עשוייה
להתייחס אל המעשה כאל הכרזת־מילחמה.

הדבר יעמיד במצב חמור ביותר את המיפלגות הקומוניסטיות במרחב.,ובייחוד
רק״ח, שדוב תומכיה יעדיפו את ערפאת על פני אנדרופוב בלי היסוס של רגע.

• כלב שואל
ך* לפי ייטראל: מזה זמן רב מנסה ערפאת ליצור דו־שיח עם גורמים מרכזיים בישראל, כמו
* ₪מיפלגת־העבודה, כדי להגיע למשא־ומתן עם ממשלת־ישראל. הוא נדחה באופן טוטאלי על־ידי
ממשלת־ישראל, המערך על כל חלקיו, שלום עכשיו ושותפיו(כמו ״המרכז הבינלאומי לשלום״ וגופים
אחרים המשועבדים למערך).

עכשיו מסר עדפאת איתות ברור: אם אי־אפשר להגיע למשא־ומתן עם ישראל,

> שוות תמורת שוות
^ ל זה הקל על מהלך השבוע.
^ מבחינת ההגיון המדיני, היה זה כימעט מהלך טבעי. כי שני הצדדים יכולים
להציע איש לרעהו שרות בעל חשיבות היסטורית.
מצריים נמצאת מחוץ לעולם הערבי. מבחינה נפשית ומעשית כאחד. כשהיתה מצריים מנהיגת
העולם הערבי, היה לה מישקלרב, שהביא לה תמיכה מדינית וכלכלית רבה. כשירדה מנכסיה הערביים,
הפכה מצריים מדינה נידחת, עניה ובלתי־חשובה. זה ניכר בכל פורום בינלאומי. סוריה העניה
והמרוסקת, בעלת המישקל הסגולי העלוב, עלתה עליה בהרבה.

רק איש אהד יכול להוציא את מצריים מן הבידוד: יאכר ערפאת.
שום ממשלה ערבית לא יכלה לשבור את החרם הערבי על מצריים, גם כשרצתה בכך, מבלי לקבל
על כך אישור מוסרי מן הפלסטינים. המעשה המהפכני של ערפאת פתח לרווחה את שערי העולם
הערבי לפני מצריים.

זהו שרות כביר, וגם התמורה המצרית היא רבת־מישקל. על־ידי קבלת ערפאת
ברגע שיצא מטריפולי, הופלה בו במקום ההרגשה, שהיתה עלולה להתפשט, כאילו
נחלש העניין הפלסטיני.
התנים והצבועים, שהמתינו להזדמנות, גורשו.

אם יכול ערפאת לפתוח לפני מצריים את שערי העולם הערבי, יכול מובארכ
לפתוח לפני איט״ך את שערי העולם האמריקאי.
העובדה שאנשי אש״ף קיבלו בשעתו בברכה את רצח סאראת אינה מפריעה למובארכ. זה שוקד
מזמן על גיבוש מעמדו העצמאי. אין הוא רואה בעצמו יורשו של סאדאת, אלא נשיא שלישי של מצריים
החדשה, אחרי גמאל עבד־אל־נאצר וסאדאת, מנהיג בעל קו עצמאי.
גם מבחינה פנימית יש למהלך השלכה חיובית. מצרים רבים מאוד חשים מזה כמה שנים תחושה
עמוקה של מועקה. בגלל מה שנראה להם כבגידה בעם הפלסטיני ובוויתור על הכבוד המצרי. בואו של
ערפאת למצריים יכול לרפא פצעים פנימיים רבים.

• גירוישר נוח
ך* שיאלה הגדולה היא: איך העז ערפאת לעשות זאת?
\ 1הביקור בקאהיר לא היה רק יריקה בפרצופם של הסורים וסוכניהם הפלסטיניים,

עדפאת ואבת׳יהאד צופים לעבד האו״ב בטריפולי: בשדה־הקדבזנה במעמד חדש
ייעשה נסיון נמרץ להגיע למשא־ומתן עם ארצות־הברית, והדברים ייחתכו מבלי
שישראל תהיה צד לדיון.

• אוניה נטדימר׳
ן * מהלך יטל ערפאת לא היה צריך לבוא כהפתעה גמורה למי שעקב בדריכות אחרי המתרחש
1 1בשבועות האחרונים בטריפולי.
בשיא המצור הסורי־ישראלי הגיעה לטריפולי אוניה מצרית. על סיפונה היתה מישלחת מטעם
האופוזיציה במצריים. בראשה עמדו אנשי אל־עמל, מיפלגתו השמאלית־מתונה של איבראהים שוקרי,
ולא מיפלגתו השמאלית־יותר והפרו־סובייטית של חאלד מוחיי־אל־רין. המישלחת הביאה עימה
״תרומה״ של סעד רפואי ואחר.
לכל יודעי־מצריים, היה ברור כי מישלחת ראוותנית כזאת לא יכלה לצאת ולעבור את המצור
הישראלי אלא אם כן נשלחה על־ידי הנשיא מובארב. היה זה גישוש של מובארכ כלפי ערפאת: במאבק
עם סוריה, מצריים היא בעלת־ברית טיבעית.

וגם לא רק אתגר דברית־המועצות.
ערפאת לא נועץ מראש עם איש מחבריו. מבחינה פורמלית, הפך את החלטות המועצה הלאומית
הפלסטינית. הוא הפתיע גם את שאר ראשי פת״ח.

היה זה מעשה של אומץ־לב, המעיד על כוח רב.
הפרשנות הישראלית הנלעגת ניסתה לתאר את הביקור כמעשה נואש של אדם ״מחוסל״ ,שלא
היתה לו ברירה אלא להתפלש לרגלי המצרים. קשה לתאר תגובה מגוחכת יותר. מזה עשר שנים רוצה
ערפאת לעלות על דרך השלום וליטול את היוזמה לידיו, על־ידי מעשים מרחיקי־לכת בכיוון זה. ידעתי
על כך מאז פגישתי הראשונה עם סעיד חמאמי ז״ל, נציג אש״ף בלונדון, ב־ ,1974 והדבר נדון פעמים
רבות בשיחות עם עיצאם סרטאווי ז״ל ואחרים. בשלוש פגישות, עימו, לא השאיר ערפאת ספק לגבי
מגמתו.
אולם ערפאת היה כבול על־ידי נסיבות רבות, ובעיקר על־ידי החשש הכבד שמעשה נועז מדי יביא
באש״ף לפילוג שלישי — כלומר, פילוג שבו ייאבד אש״ף חלק ניכר של העם הפלסטיני. היה קיים
החשש שהגופים הקיצוניים באש״ף, הקשורים בסוריה, יקחו עימם במיקרה כזה חלק גדול של הציבור,
(המשך בעמוד )64

תוגונןיף

בתנאי ש מנבל החברה, יצחק חופי, לא יפרוש
— כפי שאיים השבוע.

תפסו במיזנון בית־המשפט המחוזי בתל־אביב
עורך־דין, שקיבל במקום את שכר־טירחתו
בדולארים, בסכום העולה על 500 הדולארים
המותרים.

ראשי הטלוויזיה
זועמים

הוא נחקר, ותיקו הועבר לפרקליטות. בתוך זמן קצר יוגש
נגדו כתב־אישום, בגלל עבירת מט״ח.

צמרת רשות־השידור והנהלת הטלוויזיה
זועמים על פסילה שרירותית של כתבת־לווין,
שעסקה בבעיה ישראלית וששודרה בליל־שבת
ובמוצאי שבת באירופה ובירדן.

תנינים ישראליים
בקניה
״כל״ל״ מקימה חווה לגידול תנינים בקנייה.
חלק מהצוות, שיאייש אותה, הוא ישראלי.

מילו א-
סגן שר החוץ
ראש־הממשלה, יצחק שמיר, פנה לח״כ חרות
רוני מילוא, מראשי קבוצתו, והציע לו להיות
סגן שר־החוץ, במקומו של ח״ב המפד״ל יהודה
בן־מאיר, שהתפטר.
שמיר נתן למילוא להבין שגם הוא, כבן־מאיר, יוכל
להשתתף בישיבות הממשלה ולנהל למעשה את המישרד.
מינוי סגן־שר ימנע מינוי שר, שבכל מיקרה יגרום לזעזוע
בממשלה.
מילוא הודיע למקורביו שהוא שוקל את ההצעה במלוא
הרצינות, ושהוא רואה בתפקיד המוצע אתגר.

מרכז חרות בינואר מרכז תנועת־החרות יתכנם ביום החמישי, ה־12
בינואר, אחרי שלא בונם במשך שנה.
במרכז־הישיבה ינאם ראש־הממשלה, יצחק
שמיר, ואחרי נאומו ייפתח דיון מדיני.

לא יפטרו
ב״חברת העובדים״
מזבל ההסתרדות, ירוחם משל, הורה מפורשות
לחברות ההסתדרותיות להימנע מפיטורי
עובדים, אפילו כרוך הדבר בהפסדים כספיים.
על מזכיר חברת־העובדים, דני רוזוליו, הוטל למצוא שיטה
של ניידות־עובדים והסבה־מיקצועית בתוך המערכת,
שתצמצם את ההפסדים.
מסיבה זו נכנסת עתה חברת סולל־בונה לפרוייקטים
שאינם בתחום פעולתה המוגדרת.
בכור בודקים בקפדנות את המיפעלים הכושלים.

דקל אושפז
סגן שר־החקלאות, מיכאל דקל, אושפז ביום
השני בתל־השומר, אחרי שחש ברע.
באוגוסט שעבר יצא דקל את בית־החולים, אחרי שעבר
בהצלחה ניתוח־לב. באחרונה שב לעבוד שעות רבות ביום,
ובשבוע שעבר היה בשלושה ימי־סיורים ארוכים בגדה.

כעבור שבועיים תתכנס הנהלת־התנועה, כדי לבחור
ביושב־ראש המזכירות.
במצודת־זאב רואים בשני אירועים אלה ניסיון של
ראש־הממשלה ואנשיו לעורר את הפעילות בתנועה.

צלי״ל יפעלו
בשטחים הכבושים

משד יבקר
ביזבוזי העמדה

תנועת צלי״ל, בראשות ישראל כץ, מתכוונת לפעול
בשטחים הכבושים נגד כל פעולה או הפגנה של
מחנה־השלום הישראלי.

לפי עצת יועציו הקרובים יגביר
מזכיר־ההסתדרות, ירוחם משל, את פעילותו
החברתית־תנועתית בשבועות הקרובים.
במיסגרת זו יודיע משל שוב שאין בכוונתו להתפטר לפני
תום תקופת״הכהונה. הוא ישמיע ביקורת חריפה על בכירים
במוסדות ובחברות הסתדרותיות, הנוהגים באורח־חיים
בזבזני וראוותני.

בנו של לחיגגר
גנב מקרר מהצבא
בנו של הרב משה לווינגר ומתנחל שני
מקריית־־ארבע גנבו מקרר אזרחי, השייך
לצבא, מעמדה של צזדל ליד בית־הכנסת
.בירכת־אברהמי׳ בחברון.
כאשר עמדה יחידת חיילי־חמילואים
להשתחרר בשבוע שעבר, לא יכול חייה
החיל שחתם על המקרר להשתחרר,
משום שחיה לו מחסור בציוד.
מפקד יחידת־המילואים נסע לקריית־ארבע,
איתר את בנו של מנהיג
ההתנחלות והביא אותו למושל. הגנב
החזיר את המקרר, ובך איפשר את
השתחררות חייל המלואים. בנו של
לווינגר והמתנהל השני לא הועמדו לדין.

העובדים לימין חופי קבוצת עובדים ב״חברת־החשמל״ ,שדרשה
הטבת תנאים משום שראתה עצמה מקופחת
בשכר, הודיעה שהיא חוזרת בה מדרישותיה

כין יצר כבר קשר עם אנשיו של רפאל איתן,
אנשי גוש־אמונים וצעירי תנועת־החרות, ועתה
הם מכינים את התשתית האירגונית
והלוגיסטית למיבצעים הקרובים.

האלוף טל מנחה
את הר מז חק
חרמן וו* מחבר הספר טעליו מבוססת
סידרת־הטלוויזיה רוחות מילחמה, עוסק
בכתיבת ספר על ישראל.
לצורך זה ניהל שיחה שי שמונה שעות
עם האלוף ישראל טל, א שר הערכותיו
ינחו אותו בכתיבת הספר

הממשלה תשלם את
הפסדי ביטאון הליכוד
המו״ל יהודה שיף, המוציא את שבועון הליכוד, צבר
הפסדים של עשרות מיליוני שקלים, ועל כן הוא עומד
להפוך את הביטאון לירחון.

ידידים בליכוד מנסים עתה-לסדר לו הלוואה
ממשלתית בסך חצי מיליון דולאר, בתנאים
מיוחדים, כדי לפצות אותו על ההפסד.
בינתיים בודקים בחרות אפשרות הוצאת העיתון בתמיכה
של קבלן גדול, תומך־התנועה.

הדזלארים נתפסו
במיזנון בית־המשפט
חוקרי היחידה לחקידות־הונאה במטה־הארצי

שליטא ננזף
על־ידי שמיר
ח״ב הליברלים בני שליטא ננזף קשות
על-ידי יצחק שמיד, בגלל הצבעתו עם
האופוזיציה בעניץ המשך הפעלת
תחבורה ציבורית ב שבתות בצם ון־האדץ.
שמיר קרא לשליטא ו ה שפל אותו
בנוכחות אנשים. לבסון* התחייב שליטא
שבהצבעה הבאה באותו הנושא הוא
ייעדר מהמליאה.

פרזזת הדיילזת
נרשמות במכס
דיילות ״אל־על״ ,היוצאות החורף לטיסות לחדל
במיסגרת עבודתן, חייבות לרשום במכם
בנתב״ג את מעיל־הפרווה שהן לובשות, גם אם
הוא ישן ובלוי.
שילטונות המכס מחרימים את הפרוות הבלתי־רשומות של
הדיילות החוזרות, ותובע עבורן תשלום־מכס.

רזי יעזזר
ל א חי!
מקסים לוי, ראש עיריית לוד ואחיו של סגן
ראש־הממשלה, דויד לוי, נקלע למצוקה
קואליציונית בעירו.
לוי הצעיר ניצח בראש רשימה עצמאית. עתה התאחדו
המערך, הליכוד וסיעה מקומית אחרת, שלהם 10 מתוך 15
חברי״המועצה, והם ידרשו בחירת שלושה סגנים
לראש־העיר מטעמם.

מקסים לוי התרוצץ השבוע בכנסת, וביקש את
עזרת אחיו.

,,ארקיע מחפשת שותפים שמועות עקשניות גורסות שראשי חברת
התעופה ״ארקיע׳׳ יחפשו בתוך זמן קצר
משקיעים או שותפים לחברה. לא מן הנמנע
שבאמצעות מתווך, המקורב למישרד־התיירות,
יעשה ניסיון לסייע לחברה על־ידי מישרד
ממשלתי.
תוכניותיו של מנכ״ל כלל, אהרון דוברת, להיות הגורם
הדומיננטי בארקיע, נדחו לפי שעה לקרן זווית.
התוכנית המקורית של דוברת היתה לרכוש חלק נכבד
מחברת־התעופה ולצאת לבורסה, אך מצבה של החברה אינו
מאפשר זאת, ולדוברת חסר שמואל דכנר, אשף־הבורסה
של כלל שהצליח בעבר למצוא פיתרונות ריווחיים
לחברות המצויות במצבים מסובכים.

מוסר,,הארק״
ייסגר?
הסיכסוך בין עובדי מוסף הארץ ועורכו, מאיר שניצר,
עלול להביא לסגירת המוסף לתקופת״מעבר, עד שיירגעו
הרוחות ויתבצעו שינויים במערכת.
הגרפיקאי הוותיק של המוסף, גד אולמן, פורש מעבודתו
בהארץ.

במדינה
העם
4־ 8־ 9־1
החזות הקודרת לא התאמתה.
השגה בעלת המיספר המפחיד
גושאת דווקא בשורה של עידוד השנה מס׳ 1984 מאז שנולד
בבית־לחם בנה של מרים היהודיה,
אשת יוסף הנגר, מעוררת קשר נפשי
במעט אוטומטי עם אחד מסיוטי הדור.
לפני דור כתב הסופר הבריטי אריק
ארתור בלייר, שנודע בשם־העט ג׳ורג׳
אורוול. ספר עתידני על דמות הרודנות
העומדת לסתום את הגולל על חרות
המין האנושי.
כאשר כתב אורוול את סיפרו,
כמעט בעת ועונה אחת עם לידת
מדינת־ישראל, היתה השנה 1984
רחוקה. היא נראתה כעתיד רחוק, ואילו
ההווה היה קרוב ואפל.
עריצות טוטאלית. עתה,
בפרוס השמ׳ז ,1984 בולטת דווקא
העובדה שהסיוט של אורוול ל א
התגשם. להיפך: הוא התרחק מאור,
בהשוואה למציאות שבה כתב אורוול
את דבריו.
שלט יוסף
באותם הימים
ויסריונוביץ׳ דז׳וגאשווילי, הגרוזי
המכונה סטאלין, על חלק גדול
מכדור־הארץ. הוא עמד בראש רודנות
נוראה, שרצחה מיליונים ודיכאה
בלא־רחמים כל זיק של חרות אנושית.
בערוב ימיו לקה סטאלין גם בנפשו,
סבל ממחלת־הרדיפה והיה מסוגל לכל
מעשה־תועבה, כגון עלילת הרופאים.
זכר הרודנות של ארולף היטלר עוד
היה טרי בלב־אנוש, ויחד עימו זכר
הגדול בפשעים המדיניים של העת
החדשה: השמדת היהודים, הצוענים
ואחרים.
החזות היתה קודרת. הטכניקה
המודרנית העמידה לרשות הרודנים
החדשים אמצעים שקודמיהם לא יכלו
אף לחלום עליהם. אפשר היה לנהל
תעמולה טוטאלית, לזייף את העבר,
לקיים חברה של מחנות־ריכוז. עברות,
טימטום ושטיפת־מוח.
בסיפרו הביא אורוול את הסיוט הזה
אל מסקנתו הסופית. הוא תיאר את
העריצות הטוטאלית.

גיבעול 1ירוק. פני העולם היו
שונים מאוד בסוף השנה .1983
לא נעלמו מישטרי העריצות.
בפינות רבות בעולם שלטו עריצים
מגואלים־בדם. בצ׳ילה ובפולין דוכאו
גילויי־החופש. באפגניסתאן ובני־קאראגואה
ניסו פולשים זרים לשעבד
עמים וארצות. חופש־העיתונות היה
צמח עדין. שהתקיים בקושי בארצות
שונות. דיכוי ושיעבוד של עם בידי עם
אחר קיימים במקומות רבים, החל
בגדה המערבית וכלה בדרום־אפריקה.
אולם אין להשוות את המצב בפרוס
1984 לזה שהיה קיים ב־. 1947
ברית־המועצות נשארה דיקטטורה, אך
היא כיום הרבה יותר ״ליברלית״ מכפי
שהיתה בימי סטאלין. מאבק־החרות
1של פולין לא דוכא סופית. השחורים
די התקדמו בארצות־הברית. עמים רבים
זכו בעצמאות לאומית, ואחרים לוחמים
עליה בעוז ובהחלטה נחושה. מישיטרים
רודניים רבים נפלו, וניצני הדמוקרטיה
נראו בארצות רבות.
תמונת המציאות בעולם רחוקה
מלהרנין לב ולהרהיב עין. אך היא
רחוקה מלהשרות דיכאון טוטאלי, כפי
שעשה אורוול בסיפרו, שהיה בשורה
של התראה.
הוכח כי המאבק למען החופש אינו
חסר־סיכוי, וכי הוא יכול לנצח כאשר
הוא נישא בידי אמיצי־לב פקוחי־עין.
׳ סיפרו של אורוול היה בעצמו מהלומה
במילהמה זו של בני־אור בבני־חושך.
הוכח כי צדק הסופר היהודי־הסובייטי
איליה ארנבורג :״גם אם
העולם כולו יכוסה באספלט. גיבעול
ירוק יצמח ויבקיע את האספלט.׳
העולם הזה 2417
מנגנון סליחה,
טעות באסתר

הממשלה

הקחאק הנגזל

אילו רצתה ממשלת ישראל
בשלום, היתה מברכת על
פגישת מובארס־ערפאת,
המעניקה גושפגקה ערבית
להסבם־השלום
היה משהו מגוחך בתגובתה של•
ממשלת־שמיר על פגישתם של נשיא
מצריים, חוסני מבארב. עם יו״ר אש״ף.
יאסר ערפאת (ראה עמודים .)7 - 6
שלושת חברי הטריאומוויראט
המושלים בישראל — יצחק שמיר.
משה ארנס ויגאל כהן־אורגד — היו
אויבים מושבעים של הסכמי
קמפ־דייוויד וחוזה־השלום עם מצריים.
עתה הם נאחזים במיסמכים אלה כאילו
היו כיתבי־הקודש, ויש לחרף את הנפש
על קידושם.
זעקתם, כאילו הפגישה היא הפרה
של ההסכמים, דומה לקריאה
המפורסמת ״תיפסו את הגנב״ .כי אין
כמעט מילה בהסכם־המיסגרת של
קמפ־דייוויד, שלא הופרה ביד גסה
על־ידי ממשלה זו וקודמתה.
כלי ריק. בהסכמי קמפ־דייוויד
התחייבו מנחם בגין, ממשלתו והכנסת
להגשים את ״הזכויות הלגיטימיות
והצרכים הצודקים של העם הפלסטיני״
(לפי נוסח המקור האנגלי.
המחייב) .מזה לא נותר זכר.
הם התחייבו להביא להשתתפותם
של ״נציגי התושבים״ בגרה המערבית
וברצועת־עזה בתהליר־השלום. אולם
ממשלת־ישראל דיכאה באופן ברוטלי
כל אפשרות של התפתחות מנהיגות
מקומית עצמאית. היא סילקה את
ראשי־הערים הנבחרים, גירשה אחרים
מהם. בשעה שהאחרים כמעט נרצחו.
היא טיפחה חבורה של קוויזלינגים
שכירים, וביניהם פושעים פליליים
וביריונים־להשכרה.
אף שבגין התחכם ולא התחייב
באורח מילולי להפסיק את ההתנחלות
לכל תקופת המשא־ומתן, היה ברור כזהו
רוח ההסכם בעיני אדם נורמלי, וכך
הבין אותו ג׳ימי קארטר. אחרת. מה
הטעם בקביעה כי בעור חמש שנים
(אחרי )1979 ייקבע ״המעמד הסופי״
של שטחים אלה?
הפרות אלה ורבות אחרות, רוקנו
את ההסכם מכל תוכן שיכול היה
להיות לו.
טעות בכתובת. ואילו המצרים
שילמו את מלוא המחיר. הם הוקאו
מתוך העולם הערבי, איברו את מעמדם
הבינלאומי כמנהיגי העולם י הערבי,
הפסידו הענקות בסכומי־עתק מידי
המדינות ׳הערביות העשירות. ההסכם
זרע פירוד פנימי במצריים, עלה בחייו
של אנוור אל־סאראת ונטע בלב העם
המצרי הרגשה עמוקה של תיסכול
ובושה על ״הבגידה באחים הפלסטיניים״.
הפגישה
עם ערפאת היתה מסקנה
סבירה מצד נשיא־מצריים. הוא רוצה
לחזור לעולם הערבי.
לכאורה היתה ממשלת־ישראל
צריכה לשמוח על פגישה זו. אילו
היתה מעוניינת בשלום. היתה מברכת
עליה בכל לב.
שהרי ערפאת בא לבירה ערבית,
שבה מתנוסס דגל־ישראל על
שגרירות ישראלית. הוא לא גינה את
הסכם־השלום עם ישראל, והטיף
לאחים הערביים להתייחס בסובלנות
לנקודת־ההשקפה המצרית. קרי:
לשלום הישראלי־מצרי.
כאשר פותח ערפאת את שערי
העולם הערבי לפני מצריים, הוא פותח
אותם בעקיפין גם לפני ישראל. כי
מצריים אינה חוזרת לעולם הערבי תוך
סגירת השערים עם ישראל. היא תהיה
המדינה הערבית האחת. שיהיו לה
שערים רישמיים פתוחים לשני
הכיוונים — לעולם הערבי ולישראל.
מבחינה מדינית, יהיה זה הישג
עצום לישראל — אם היא מעוניינת
בשלום.

היריות במלטה שוב העלו
לכותרות את אסתר(״אסתר
הצילו׳׳) מילוא

עוד שנה

כאשר נודע בשבת האחרונה
׳שאסתר מילוא. הממונה על שגרירות
ישראל במלטה ניצלה מהתנקשות
בחייה. הרימו רבים את גבותיהם
בתמיהה :״מה, היא הצליחה להגיע
לשם?״
איש לא העלה על חעתו
שהדיפלומטית יכולה להיות אחרת
מאשר אסתר מילוא, האחת והיחידה
שכבר הסעירה בעבר את מישרד־ההוץ.
אחד הצהרונים אף פירסם ביום ראשון
את^ תמונתה הישנה לצד הווידוי
הטלפוני של הדיפלומטית על מה
שעבר עליה.
מיהי אסתר מילוא?
במו בסרט. באמצע שנות ה־ 70 סער
מישרד־החוץ בירושלים. מילוא עמדה
להתמנות כקונסול ישראל לענייני
הסברה בשיקאגו.
הוותיקים ׳שבעובדי המישרד ריכלו
עליה שאינה דוברת אנגלית תיקנית,
שהיא הצליחה להתקדם רק בגלל
יופיה והתחכחותה באח״מים מתאימים.
המאבק עזר והיא לא קיבלה את
המינוי. ומאז נשכחה.
מילוא ( )49 זכתה בכינוי ״אסתר
הצילו״ .מפני שהיא הזכירה נערה
שקראה מישפט זה בסרט ישראלי 48
שעות בחיי אשה.
היא הגיעה לירושלים מנתניה
בשנת .1960 כשבידיה תואר ראשון
בספרות, תעודת גירושין, ילד בן
שלוש. פנים מקסימות וקומה תמירה.
רירתה בקיריית־יובל היתה עמוסה
•בגיזרי עיתונים ומיסמכים ׳שאספה
במשך השנים. היא המשיכה בלימודיה
ועברה במישרד־החינוך ודאגה תמיד
להימצא בכל מקום בבירה. שבו נמצאו
נבחרי־ציבור ופקידי־ממשלה.
אבן העריץ. אחרי מילחמת
ששת־הימים היא פנתה לצמרת
מיישרר־החוץ והציעה ררכי עבודה
במיתקפת ההסברה הישראלית בחו״ל.
המיכתב נשלח לשר ישראל גלילי,
ולמנכ״ל מי־שרד־החוץ דאז, אלישיב
בן־חורין, והגיע במיקרה לידיו של שר
החוץ אבא אבן. אבן התמלא הערכה
ליפהפיה הפטריוטית, וכך היא זכתה
להיות חברה בוועדה המסייעת לענייני
ההסברה של מישרד־החוץ, גוף שפעל
זמן קצר בלבד.
אך במלטה היתה השבוע אסתר
מילוא אהרת. עובדת ותיקה של
מישרד־החוץ .״אסתר הצילו״ מתגוררת
כיום בירושלים ועוסקת בהכשרת
מורים. מאז שבת היא נאלצת לענות
לכל מכריה ומוקיריה, שהיא עדיין
בירושלים וישהרומן ישלה עם
מישרד־החוץ הסתיים לפני שנים
רבות.

אבל ממשלת־שמיר מעדיפה את הביטחון בישראל חששו פן שיחרורו
ס־פוה הגדה והרצועה על פני השלום. ישים אותם לצחוק.
עתה מסתבר כי קרה דבר חמור עוד
מבחינתה. פתיחת־השערים היא סכנה
נוראה — כי דרך שערים אלה יחמוק יותר. הליגה לזכויות־האדס פירסמה
כי מאות משבויי אל־אנצאר לא הגיעו
הסיכוי לספח שטחים אלה.
על כן היא נוהגת כקוזאק הנגזל. כלל הביתה, מפני שנאסרו בררך
תוך כדי כך הגיעה לשיא של אבסורד: על־ידי מוסדות־הביטחון של ישראל
היא שלחה מחאה רשמית לממשלת. או סוכניהם המקומיים. אחרים נאסרו
ארצות־הברית. תחת לשלחה לממ־ מייד עם הגיעם הביתה. לגבי חייהם
שלת־מצריים. היא לא העזה להשמיע של אחדים מהם קיים חשש חמור. הם
דיעה נפסדת כזאת בקאהיר עצמה בפי נעלמו ״בלילה ובערפל״.
השגריר הישראלי, שמעמדו הולר
הנאסרים לא הוחזרו למחנה
ומתערער שם בלאו הכי.
אל־אנצאר, שנשאר סגור, על פי
ההסכם. הם נכלאו במיתקנים מקומיים
אחרים של השב״ב.
בלי כבוד. קשה לתאר מעשה
בדילה ובערפל
חמור יותר.
ישראל חתמה על הסכם לחילופי־ההפרה
המתמשכת של
שבויים. בתיווך גורמים בינלאומיים
ההסכם לחילופי-השבוייס היא חשובים. איש לא הכריח אותה לחתום
תקיעת סכין בגבם של — היא יכלה לקבוע כי המחיר אינו
השבויים הגותרים מקובל עליה, ולהפקיר את שבוייה. אך
מאחר שחתמה — תלוי שמה הטוב
שבויי אל־אנצאר עוד לא הספיקו בעולם בביצוע המדוייק וההוגן של
להשתחרר, כאשר ניבא אלוף פיקוד־ המוסכם.
הצפון נבואה מתמיהה: שיחרורם יביא
עתה מתברר כי שילטונות ישראל
לריבוי הפיגועים בדרום־לבנון.
הפרו את ההסכם לכל אורכו. בארץ
היו שראו אז בהשמעת נבואה זו ובלבנון. בכך סיכנו לא רק את
טכסיס של יחסי־ציבור: בכך ניתן השבויים שנותרו בידי הסורים ואחמד
מראש צידוק לכל כישלון צה״לי ג׳יבריל. והיקשו על החזרתם, אלא גם
בסיכול פיגועים בלבנון. ניתן היה סיכנו את כל השבויים העלולים ליפול
לתרץ כל מחדל בכך שההנהגה בעתיד בידי כוחות עויינים במעשי־
(המשך בעמוד )12
המדינית שיחררה את אלפי השבויים. איבה.
היה זה וערוץ מפוקפק. אנשי־הביטחון
מודעים לכך שכמעט כל
הפיגועים בררום־לבנון אינם מבוצעים
על־ידי הפלסטינים, שמצבם באיזור זה
קישה ביותר בלאו הכי, אלא על־ידי
השיעים, המנהלים מילחמת־גרילה
ביעילות רבה. השיעים יכולים
להתבסס על האוכלוסיה המקומית.
המונהגת על־ידי כוהני־הדת.
אגצאר בלי אנצאר. השבוע
הסתבר כי ההודעות שימשו מטרה
נוספת: להצדיק מראש הפרה גסה של
הסכם חילופי־השבויים.
הפרה בולטת ביותר התגלתה כבר
למחרת החילופין. הסתבר כי אסיר
אחד, שהיה ברשימה המקורית של
האסירים ׳שהוסכם לשחררם, הוצא מן
התור ברגע האחרון באמצעות
התחכמות בלתי־מכובדת. היה זה זיאד
אבו־עין,־שביצע פיגוע קטלני בטבריה.
ושהוסגר על־ירי ארצות־הברית לישרמישרד־החוץ
לשעבר מילוא ועם אבא אב;)
אל אחרי הליך ממושך. שילטונות־
״אסתר הצילו״

המילחמה

מאיר יצליח והוא יהיה מס׳ 1בלמיפנה,
הצעירים יחזקו את כוחו, בתנאי שהמר
יוצב ראשון ברשימה לכנסת, ואחריו
יבוא מאיר.
מאיר נטה להסכים לרעיון, משום
שהוא ידע שהמר מוכר בציבור יותר
ממנו ויכול להביא הרבה יותר בוחרים.
מאיר פשוט לא הבין, שראשי
למיפנה לעולם לא יהיו מוכנים לוותר
על הבכורה, על אחת כמה וכמה
ליריבם המר וכך, באופן פראדוכסאלי,
הצלחת השיחות בין מאיר והמר היא
שחיסלה את סיכוייו של מאיר
בלמיפנה.
אך מי שהיה אמור לשלם את מחיר
קידומו של המר הוא יהודה בן־מאיר
— עד לשבוע שעבר סגן שר־החוץ.
היחסים בין יהודה בן־מאיר וזבולון המר
מסבירים היטב את המתחולל בסיעת
הצעירים, שפעם קיוותה להדיח את כל
צמרת המפד״ל הקשישה ולהנהיג את
הפלג הרתי הלאומני.

^ הג־מונית שנכנס באחד מימי
^ השבוע שעבר לבניין הקסטל,
מעוז המפד״ל בצפון תל־אביב, הביא
עימו חבילה שנשלחה באותו הבוקר
מירושלים. בעוברו בין החדרים. כרי
למצוא את הנמען, הוא גילה לתדהמתו
שרובם ריקים מאדם ואחרים נעולים.
כשפגש לבסוף פקידה מיותמת,
קרא לעברה בכעס :״הלו, תגידי לי מה
זה פה? המפד״ל או המפז״ל? זה יותר
גרוע כאן מבית־קברות!״
אילו רצה מישהו לתאר את מצבה
הנוכחי של המיפלגה הדתית לאומית
ספק אם היה מוצא ביטוי טוב יותר
מתגובתו של הנהג,

עסקנים מחפשים יורש

^ משך שנים נהגו אנשי המפד״ל
^ לומר שהם יהיו לשון־המאזניים
של כל קואליציה שתקום. עתה הם
מהרהרים בקול רם אם תצליח המפד״ל
לעבור את אחוז החסימה בבהירות
הבאות. .
המשבר הנוכחי במפד״ל, כמו
הקודמים, מתחיל ומסתיים במנהיג
הבלתי״מעורער של התנועה: יוסף
בורג, שר הפנים והדתות.

השנה יחגוג בורג את יום הולדתו
ה־ .75 מזה כמה שנים הוא ״מאיים״
לפרוש מהחיים הפוליטיים. לא משום
גילו המופלג או מצב בריאותו. נהפור
הוא. בורג פעיל ביותר, מלא מרץ
וחיוניות, ומתפקד טוב יותר
מפוליטיקאים צעירים ממנו.
אם כך, מדוע הוא רוצה ללכת
הביתה? התשובה נעוצה במישפחתו:
אשתו, ריבקה, מפצירה בו שיקדיש את
ימיו לבית ולילדים. בורג עצמו, שהוא
פעיל־ציבור מגיל צעיר, רוצה להקדיש
זמן לכתיבה,לסיורים בעולם ולנכדיו.
בעייתו של בורג היתה העיתוי
לפרישה.
הפרישה עתה אינה רצויה לו. הוא
אינו רוצה שבדף האחרון בביוגרפיה
שלו יצויין שערב פרישתו ירדה
המפד״ל מ־ 12 מנדטים לשישה, כפי
שקרה בבחירות האחרונות לכנסת.
לכן הוא גם דחה בעדינות את
ההצעה להיות מועמד הקואליציה
למישרת נשיא־המדינה. הוא לא רצה
להפקיר את המפד״ל.
מאידך גיסא, רוצה בורג להכשיר
יורש. לקדם אותו, להיות עזר כנגדו
ולהבטיח שהוא יהיה המנהיג המקובל
על כל פילגי המפד״ל. בורג היה רוצה
שיורשו ישמש תקופת־מה כשר הפנים
והדתות תחת הדרכתו, כדי שיצבור
נסיון. לכן היה ברור — כפי שבורג אף
טרח להסביר לאנשיו — שאם יוקדמו
הבחירות הוא ישאר בתפקידו. לעומת
זאת, אין הוא רוצה להתייצב בראש
המפד״ל בבחירות אם ייערכו במועדן
החוקי, ב־. 1985
בורג שולט ללא עוררין בסיעתו.
סיעת למיפנה, שהיא המרכיב החזק
והמגובש במפד״ל. אנשיו נמנעו במשך
שנים מלהכשיר יורש לבורג, גם
למיקרה של אסון. אך רמזיו של בורג
בשנים האחרונות עוררו את ראשי
למיפנה לחפש יורש פוטנציאלי
׳לסיעה ולמפד״ל.
היה ברור באופן כמעט טיבעי,
שהאדם שעליו יוטל לחפש יורש
לבורג יהיה האיש החזק של מנגנון
המיפלגה, רפאל בן־נתן, שהוא גם
מזכ״ל הפועל־המיזרהי.
ן בן־נתן הוא איש שאינו אהוב
בקסטל. וגם אם בשנים האחרונות לא
חלה נסיגה בכוחו, הרי שמעמדו בבניין
נפגע. מסיבה זו העז גיזבר המיפלגה,
אהרון קופלוביץ׳ ,להציע את יורשו של
בורג ולהעמיד את למיפנה והמפד״ל
לפני עוברה מוגמרת.

־1 0 5

גאור,
שאפתן ותגיו
ף ן־מאיר
פוליטית

האיש של קופלוביץ׳ היה יצחק
נכח בן־נתן, אך הוא ידע על קיומה
מאיר, חבר הנהלת הסוכנות, לשעבר
ונתן לה את בירכתו.
קונסול בקנדה, איש משכיל ובעל
המתכנסים גינו בכל תוקף את
הופעה חיצונית נאה ביותר. מיגרעותיו
תוכנית קופלוביץ׳,
הן זמניות בעיקרן. הוא אינו מוכר בכל
״היום הם רוצים לפגוע בבן־נתן.
פילגי המיפלגה או מקובל עליהם, והוא
כאשר הוא יהיה חלש, לא תהיה להם
אינו נהנה מתמיכתו של בו־נתן.
בעיה להדיח את בורג,״ אמר בכעס
אחד המשתתפים המרכזיים. המסר היה
ברור: בורג לא יתן את ידו למהלך
שיפגע במי שהוא מייעד להיות יורשו.
האיש של בורג הוא הרב סלומון.
יי^פני שלושה שבועות התכנסו
מיהו משה סלומון?
/שישה פעילים מרכזיים של
אחרי הבחירות לכנסת ניהל בורג
למיפנה, ביניהם קופלוביץ׳ ומאיר, מאבק עקשני להדחת המנכ״ל הקודם
והחליטו לדרוש מבורג קיצוץ נרחב של מישרד־הדתות גדליהו שרייבר.
בסמכויותיו של רפאל בן־נתן, כשלב הוא הביא במקומו איש שמעטים מחוץ
הראשון במאבק על הכתרת היורש.
למפד״ל הכירו.
אחר־כך הם נפגשו עם בורג
סלומון הוא בן ,48 יליד הארץ, נשוי
והשמיעו באוזניו את דרישתם. בורג, ואב לשיבעה. הוא מתגורר בכפר־כהרגלו,
דחה את תשובתו למועד אחר, אברהם, הנמצאת סמוך לפתח־תיקווה.
ובינתיים איפשר לאנשיו להתארגן.
הוא איש־הוראה, ראש־ישיבה (ישיבה
ביום החמישי שעבר התכנסה צמרת טכנולוגית) ,והתגורר בעבר בנתיבות.
למיפנה בביתו של הרב משה סלומון, הוא מאמין בחזון ארץ־ישך אל השלמה,
מנכ״ל מישרד־הדתות. בפגישה לא אך אינו סבור שהדבר ריאלי. סלומון

א״י שלמה,
וגלתי־ריאלית

להמליך את
משה סלונזוז
כיורש שלו

כבר הכריז בעבר, בפומבי, שהוא לא
יבנה את ביתו בגדה המערבית.
מזה שנתיים וחצי מכין בורג את
סלומון להיות מנהיג התנועה. כמנכ״ל
מישרד־הדתות צובר היורש המיועד
עוצמה בתוך המיפלגה. הוא־הוא האיש
שעליו חשב בורג, כשהעלה את הרעיון
שיורשו ישמש תקופת־מה, תחת עינו
הפקוחה, בתפקיד שר־הפנים והדתות.
יתרון נוסף יש לסלומון על מאיר:
הוא מקובל על חוגים רחבים בתנועה.
למשל, על המיזרחיים של המפד״ל,
שלמרו בישיבה שלו. הוא גם ידיד
אישי של ראשי תמ״י מחד גיסא
ומנהיגי התחיה וגוש־אמונים מאידך
גיסא.
מדוע נכשלו מאיר ואנשיו?
יש תשובה נוספת, והיא טמונה
במהלך לא־זהיר שעשו הקושרים לפני
שנפגשו עם בורג. מאיר וזבולון המר,
ראש סיעת הצעירים, נועדו זה עם זה
באופן אינטנסיבי, לפני ששר־החינוך־
והתרבות לקה בהתקף־לב ואושפז.
השניים סיכמו, שאם מהלכו של

והמר הלכו בדרך
משותפת זמן רב.

בן־מאיר, שהשנה יחוג את יום הולדתו
ה־ ,45 הוא יליד ארצות־הברית, בעל
הסמכה לרב ותואר דוקטור׳לפסיכולוגיה.
הוא שימש מרצה בכיר באוניברסיטת
בר־אילן בחוג לפסיכולוגיה,
ומתגורר בבית רחב־מידות בסביון. הוא
נשוי ואב לארבעה. כניסתו לכנסת
התאפשרה כאשר נפטר אביו, מאיר
רוזנברג, שהיה ח״כ המפד״ל.
המר, שיחוג השנה את יום־הולדתו
ה־ ,48 הוא יליד הארץ, מורה במיקצועו,
נשוי ואב לארבעה, מתגורר בדירה
צנועה בבני־ברק.
המר משמש זו הקאדנציה השניה
כשר־החינוך ומצליח באופן ׳שקט
ואלגנטי להעמיק את החינוך התורני
על חשבון החינוך החילוני. באותו אופן
הוא בנה את הגיבוי הציבורי
והתיקשורתי להפיכתו בבוא העת
למנהיג המפד״ל.
המר, כשר־החינוך והתרבות, מופקד
בין השאר על רשות־השידור. אוייביו
טוענים שהוא נהנה מיחסי־ציבור
טובים בעיתונות, מפני שהוא יכול
לחלק כיבודים באמצעי־התיקשורת
הממלכתיים למי שמדברים בשיבחו
בעיתונות. להמר חשוב מאוד מה ייאמר
עליו ביומני־החדשות ברדיו ובמהדורת
מבט בטלוויזיה. יריביו טוענים שהוא
מבקש לדעת מראש כל מידע שאמור
להיות משודר, אשר קשור בו,
במישרדו, או במיפלגה. לא אחת הוא
דורש, בדרך־כלל ללא הצלחה —
לברר מהם המקורות של המידע
המתפרסם נגדו.
למרות כל זאת, הוא מצטייר בציבור *-
כנאור, שאפתן והגון.
יתכן שמסיבה זו, כאשר נפגש
בן־נתן איתו ועם בן־מאיר, בתחילת
שנת ,1983 לסידרת שיחות מקיפה,
הוא אמר להמר בפירוש, שמקומו כמס׳
2מובטח והמאבק על המקום הראשון
של הרשימה לכנסת פתוח. בן־נתן לא
היה אומר זאת ללא ידיעתו ואישורו
של בורג.
אך התנאי היה שהצעירים יציבו
במקום השני ברשימתם, שהוא גם
ריאלי ברשימה לכנסת, מועמד ספרדי.
אז היה נדחק בן־מאיר למקום לא
ריאלי, אחרי העשירי.

מושגים,
קיגוצים ונשים

ף* ן־מאיר אומנם ישב במישור־
^ החוץ, אך שלא כמקובל, למרות

שהיה סגן־שר, הוא השתתף בישיבות
הממשלה. הוא לא הופיע בבניין
הקסטל, אך יזם רעיון נועז —
שהמפד״ל תתמודד בבחירות הבאות
בשני ראשים. למיפנה לחוד, והצעירים
לחוד. כך הוא היה מבטיח שהוא יהיה
במקום ריאלי ברשימת הצעירים
לכנסת.
המר קנה את הרעיון, אך בשל
התקף־הלב שבו לקה, ושממנו החלים
רק בימים אלה, נטרפו הקלפים. לא
ברור אם כיום יהיה בכוחו לעמוד
בראש רשימה עצמאית, גם אם הוא
רוצה בכך.
כאשר ישבו המר ובן־מאיר ושקלו
את כדאיות ההתמודדות בשני ראשים,
הם ניסו לבנות את רשימת המרכיבים
המרכזיים של כל אחד מהפלגים.
בלמיפנה חברים מלבד בורג:
בן־נתן, סלומון, קופלוביץ׳ ,מאיר,
הח״כ היונה אברהם מלמד, יגאל ביבי
ראש עיריית טבריה, שלום כהן ראש
המועצה המקומית גדרה, דויד דנינו
יושב־ראש חבר המועצות הדתיות,
ובמידה מסויימת ח״כ המושבים
אליעזר אבטבי, המתגורר במושב
שיבולים בנגב.
אנשי למיפנה שולטים בחדרים
רבים בקסטל. יש להם כ־ 41 אחוז
מקולות מרכז המיפלגה. ביחד עם
המושבים, הקיבוצים וחלק מהנשים,
יש להם רוב מוחלט.
לעומת זאת, הצעירים נמצאים,
כמעט עד האחרון שבהם, מחוץ
למעוז־המיפלגה.
מלבד המר ובן־מאיר משתייכים
לקבוצה מזכ״ל־המיפלגה הפורש דני
ורמוס, שיצא לקנרה כשליח הסוכנות,
עוזריו של המר במישרד־החינוך שאול
יהלום ובן־ציון (״בנצי״) דל, מזכיר
הסיעה בכנסת אריה האן, עורך הצופה
משה אישון, חבר הנהלת הסוכנות
אליעזר שפר, וצבי קניג, שהיה עד
לאחרונה ראש אגף ההסברה.

פרישה עבור
דריסת-רגל
ן * ליכתו של ורמוס, שעל דתיותו
1 1עירערה אישתו במישפט גירושין

להחזיר
את תם״׳,
מצ״ד
זהתחייה
פודת מעטים שבישרו את מה שהתרחש
אחר־כך.
השר יצחק רפאל, אחד ממנהיגי
קבוצת־הכוח השלישית במיפלגה,
ליכוד ותמורה, מצא את עצמו מחוץ
לחיים הפוליטיים. מי שעמד בראש
קבוצת מדיחיו היה דויד גלס, אז
מתמחה למישפטים, לשעבר מנכ״ל
מישרד־הדתות, ואחר כך יושב־ראש
וערת־החוקה של הכנסת התשיעית.
לצידו של גלס עמדו חברו לסיעה,
אהרון אבו־חצירא, וראשי הצעירים.
זה היה הרמז לבאות. אחר־כך
הסתבך גלס בפרשת אבו־חצירא. זה
נחקר, הועמד לדין בשני תיקים וערב
סגירת הרשימות לכנסת העשירית
הודיע על הקמת רשימה עצמאית
עדתית, תמ״י, כשהוא מרסק לשברים

ירושלים ונאמנו של אבו־חצירא.
אחרי בחירות המורפו, ב־ ,1977 איש
לא העלה על דעתו שייחתם הסכם־
שלום עם מצריים ושחרב־הנסיגה
תאיים גם על ישובי הגדה המערבית.
אחרי הניצחון ההיסטורי, מיהר מנחם
בגין לאלון־מורה והבטיח במקום שיהיו
עוד הרבה אלוני־מורה.
זו היתה תקופת ירח־הדבש, ששררה
בין ראשי גוש־אמונים וצמרת המפד״ל,
כשהמר ובן־מאיר מזוהים לאורך כל
הדרך עם הנהגת גוש־אימונים.
מאז אותם ימים מואשם המר בנטייה
שמאלה. חנן פורת בן ה־ ,41 המתגורר
בכפר־עציון, קרא את הצד הימני של
המפה הפוליטית והצטרף לתחיה. פורת
וגרשון שפט, כמו מאות חובשי כיפות־סרוגות
אחרים בתנועה הקיצונית,

לחסל את
בז־מאיר
ולהוריד
את ראשו
של המד הזה ללא כל אחוז

סנסציוני שהגישה נגדו(העולם
,)18.8.82 הותירה את המפד״ל
מזכ״ל, ואת הצעירים ללא
עמדת־כוח. יש להם 18 עד 22
מקולות המרכז.
במפד״ל בטוחים שפרישתו של
בן־מאיר ממישרד־החוץ מטרתה
להיכנס לנעליו של ורמוס ולאפשר
לצעירים דריסת־רגל מחודשת בבניין
שברחוב איבן־גבירול בתל־אביב.
המר ובן־מאיר הבינו שבמצב זה, גס
אם המפד״ל תתמודד בשני ראשים, אין
כל ביטחון שהם יעברו בהרבה את אחוז
החסימה. מבחינת הנעשה בשטח, הם
הבינו שמעוזי המפד״ל והמצביעים
הפוטנציאליים למיפלגה נמצאים
דווקא מחוצה לה.
אחרי בחירות המהפך בשנת ,1977
זכתה אנמנם המפד״ל בתריסר מושבים
בכנסת, אך עברו עליה זעזועים לא

את ליכוד ותמורה, מוציא את גלס
מחוץ לכנסת ולוקח את בן־ציון רובין
מנתניה, שהיה הספרדי החזק של
למיפנה, ואת המצביעים המיזרחיים
של המפד״ל.
גלס ורפאל השלימו ואף שבו
לפעילות במיפלגה השסועה, אך רפאל
ייאלץ כנראה לצאת מהמישחק אם
הבחירות לכנסת הבאה יערכו במועדן,
בגלל גילו. אילו היו מתקיימות
בחירות פנימיות במפד״ל יתכן שהיה
לגלס סיכוי׳להגדיל את כוחו. אך באין
בחירות, כוח אין לו. גלס מתקרב היום
ללמיפנה בתמיכת בן־נתן. הוא שנוא
על המיזרחיים במיפלגה, אך הוא יונה
שפויה ובמפד״ל חסרים כאלה.
שרידי ליכוד ותמורה במפד״ל
נשארו חיים בסוק, מסי 7ברשימת
המפד״ל לכנסת, ואשר לזימי, יושב־ראש
המועצה הדתית במבשרת־

אינם שונים מהמר ומבן־מאיר ומשאר
אנשי סיעת הצעירים שנותרו במפד״ל.
אך מי שמדיר שינה מעיני צמרת
המפד״ל הנוכחית הוא ח״כ חיים
דרוקמן. ערב הבחירות האחרונות איים
הח״״ב בפרישה מהמפד״ל, אם לא יוצב
במקום השני ברשימה. אחר־כך איים
כל שבוע שהוא פורש. הוא מונה לסגן
שר־הדתות, אך מעולם לא מילא את
התפקיד. דרוקמן, דתי קיצוני, שאינו
שונה בהשקפת עולמו מקיצוני התחיה
וגוש־אמונים, היה בראש מתנגדי
הנסיגה מסיני.
ררוקמן, בן ה־ ,51 נשוי לרופאה ואב
לתישעה. הוא בוגר ישיבת מרכז הרב במרכז בירושלים, ראש־ישיבה
שפירא וממייסדי תנועת־הנוער
הדתית בני־עקיבא.
לפני יותר משנה ביקש דרוקמן
מנאמניו להתפקד למצ״ד — רשימה

דרזקנז?
ציונית דתית. להפתעתו, הוא גילה
שהפלג הרוחני של המפד״ל הולך
אחריו. ביניהם יוסף(״יוסק׳ה״) שפירא,
לשעבר מזכיר בני־עקיבא: הרב צפניה
משה צבי
דרורי מקיריית־שמונה
נריה, ראש ישיבה בעצמו, ואחרים.
דרוקמן פרש מהסיעה בכנסת, אך לא
מהקואליציה והוא צובר תנופה.

^ יומס מיצים
בשגיל־הזהב
קי בו צ ה נוספת הנמצאת בקסטל
הי א זו של אליעזר גואלמן,
היורשת את סיעת השר המנוח, משה
חיים שפירא. בן־מאיר טוען שקבוצה זו
מהווה יחד עם הצעירים 30 אחוז מכוח
המיפלגה והיא נקראית הסיעה
להתחדשות, אך אנשי למיפנה גורסים
ששני שליש מסיעת גואלמן כבר עברו
ללמיפנה.
אם זו התמונה, הרי שהמר ובן־מאיר
הבינו שהם בצרות. אם הם יתמודדו
בבחירות הבאות בשני ראשים, הם
יילחמו על אותם קולות שעליהם
תיאבק קודם־כל סיעת למיפנה, אך גם
על אותו קהל־בוחרים צר שנמצא אצל
דרוקמן, התחיה ותמ״י.
גם הצעירים וגם אנשי למיפנה
הבינו שפילוג עלול לחסל סופית את
המפד״ל ושהיא עשוייה להימחק
מהכנסת הבאה.
אם כן, הדרך היחידה להצלתה היא
בשיקומה ובאיחודה מחדש.
השיקום נכשל. בחירות פנימיות לא
התקיימו. שנת־השיקום של המיפלגה
מסתיימת, ודבר לא נעשה, המנגנון
משותק וכך גם מוסדות התנועה.
אך מהו הסיכוי לאיחוד רסיסי
ומקורבי המפד״ל?
אין זה סוד שדרוקמן ואנשיו, כמו
גם ראשי גוש־אמונים וחובשי־הכיפות
בתחיה, לא יתנגדו לחזור לבית החם
של המפד״ל. פעילים בתמ״י — אולי
לא אבו־חצירא עצמו אך בן־ציון רובין
ואחרים — קרובים הרבה יותר .
לקסטל מאשר לאהרון אוזן.
אבל כל אחד מאלה הנמצאים היום
מחוץ למפד״ל מתנה את שובו בשינוי
ההנהגה הנוכחית — במילים אחרות
— שבורג, המר ובן־מאיר יסתלקו
מהנהגת המפד״ל. תנאי אחר הוא חיזוק במועמדים הריאלית הרשימה מיזרחיים. דרוקמן עומד על כך שהמר
ובן־מאיר ילכו הביתה. בורג מוזכר
כמסולק השלישי. בתמ״י לא מעלים
על הדעת שיבה לפני שבורג יסתלק.
חנן פורת ישקול שיבה אם ראשי
הצעירים ירדו מהבמה.
בורג כבר הודיע בשבוע שעבר
באופן פומבי, לראשי מצ״ד, שהוא
רוצה לפרוש. כמחווה דרמאתית שלא
תואמה עם ראשי למיפנה, הוא הציע
שאיש מצ״ד, צפניה דרורי, אף יועמד

רזבין
׳בראש הרשימה לכנסת. בורג מקווה
שהוא יוכל לסיים את תפקידיו
הציבורים כנשיא המיזרחי העולמי,
ובלבד שהמפד״ל תמשיך להתקיים.
בהתחשב בגילו אין זה מפתיע. המר
ובן־מאיר, לעומת זאת, לא יוותרו בגיל
כה צעיר על הקאריירה הפוליטית
שלהם.
ואם לא די בכך, שוב צצה ועולה
שאלת היורש. שם נוסף שהוזכר לצד
סלומון, אם הוא לא יתקבל על כל
הפלגים, הוא הרב הצבאי הראשי גד
נבון, מיזרחי ומוכר בציבור. בעבר כבר
נרמז שיתכן שהוא יהיה יורשו של
בורג, כשר וכמנהיג המיפלגה, עד
למועד הבחירות.
זר ישאל — איך יוכלו יונים כמו
גלס ומלמד לשבת באותו מקום עם
ניצים קיצוניים כדרוקמן ופורת?
ראשי המפד״ל הנוכחיים מסבירים
לפורשים למיניהם, שהמפד״ל נלחמת
עתה על חייה והיא נאבקת תחת הדגל
של הפועל המיזרחי. תנועת ציונית
מיישבת בעלת אוריינטציה דתית,
המנסה למצוא את שביל־הזהב בין הדת
והמדינה.

בן־ציון ציטרין
המוציא לפועל:

רפאל בן־נת!

נוסמנסה בעזותמודעי, בעזות וגן, בעזותהשם, או

שמיר יתמודד ובזו שמיר
בעזרת מודעי, נגד לוי
**ץ ר־התעשייה־והמיסוזר, גיד*
/עון פת. החצין השבוע כמה
סימני־התרגשות בלתי־רגילים. לפחות
עבור איש רמוי־דג זה.
מי שסבר שלשר כואבת התעשייה
המתמוטטת. או המיסחר הכושל, חשד
בכשרים. את שנתו של פת הדירה
שמועה. שנגעה דווקא בענייני־חוץ.
מקורות במישרר ראש־הממשלה
הדליפו לפת שסיכויי יריבו המושבע,
שר־האנרגיה יצחק מודעי,׳ לזכות
במישרת שר־החוץ, עלו במיקצת.
יצהר 1שמיר הגו
יועציו שיד

יייד*-
גאוני •1* •041* 11011ן

•אש־הכלמשלה

חדי** <0

הכנסת לעבר יד ימינו של מודעי, ח״כ
פנחס גולדשטיין.
מילוא קרא לגולדשטיין ״ללכת
כבר למערך ״.אבל ח״כ הליברלים
שמר על שתיקה.
העובדה שכל אנשי־מודעי, ובעיקר
גולדשטיין עצמו. הם ניצים ולאומנים
קיצוניים במיוחד, איננה משמעותית
במיוחד. הם יוכלו למצוא לעצמם
שותפים רבים במערך, כמו מס׳ 2
ברשימה לכנסת, שושנה ארבלי־אלמוזלינו,
שהצביעה השבוע נגד
עמדת סיעתה, ובעד גאולה כהן.
הספקות בכל הנוגע לסיכויי פרס
להצליח בהימור שלו נובעים אך ורק
מהנושא האלקטורלי. אם ירוץ מודעי
לבד לבחירות. הוא לא יזכה אף במנדט
אחד, והוא יודע זאת היטב.

פרס, הוט>ץ,
ערפאת
ןין ־ כ ה מנו כ ה מבין שאי־אפשר
0להישען אך ורק על מודעי, והוא
שואב עידוד רב ממדיניותה של
ארצות־הברית. אחרי פגישת יאסר
ערפאת עם חוסני מובארכ (ראה
עמודים 6־.)7
ך!ך זן י0.ך? ^•י* >ך ין-

דוחה, בעידן לעי לפו״ה לללפ י^ן

צ^ב^ב ד מילעדי ם ל*דבא לד.
במצב הכלכלי הנוכחי אין ספק
כמה מאנשיו הפחות־חכמים של שיש בכך משום נכס פוליטי מובהק.
לוי גילו נטייה לקנות את התואר ואת האזרחים, המודאגים ממצבם הכלכלי
ה״סמכויות״ ,שהיו הופכות את לוי האישי יותר מאשר מכל הטרגדיות
ליעקוב מרידור שני. אכילת הלוקש בלבנון, אינם מעוניינים בשום קרע עם
היתה מפנה את מישרד־החוץ עבור נותנת־הלחם הגדולה.
מודעי.
ה ש בו ע ר מז פרם יטלא י תנ ג ד
לשמיר אין. אומנם, אשליות אך לקיטה מ סויי ם עם ע רפ א ת,
מרהיקות־לכת בכל הנוגע לכישוריו. ב מ סוו ה ירדגי.
של מודעי, אבל הוא מעדיף להפקיד
ההצעות של המערך נשארות
בידיו את המישרד, כדי למנוע קרע עם בלתי־קבילות, והוא דבק, כמובן,
הליברלים מקבוצת־מודעי, ובעיקר
בטקטיקה המסורתית שלו, כלומר
כדי לחסום את סגנו.
לגרום לצד השני שישבור את הכלים.
פת טרח להזכיר לשמיר את פרשת
אבל עצם הנכונות לשחק, בזהירות,
מישרד־האוצר, פנה לכלי־התיקשורת בקלף ירדני שיש לו גם גושפנקה של
והביע את דעתו המלומדת, שאין צורך
בשר־חוץ אחרי התפטרותו של הסגן,
ח״כ יהודה בן מאיר. די בכד, סבור פת,
שראש־הממשלה ימנה סגן חדש, והכל
יבוא על מקומו בשלום.
אין ספק ששמיר, הרוצה בעצם
בתפקיד המדיני הכפול של ראש־הממשלה
ושר־החוץ, יאזין לעצתו
ח־כ יעקוב גיל (המערך)
הטובה של שר התעשייה.
זעק השבוע באוזני חברתו,
שימי־ מתחיל,להבין, שכל
שושנה ארבלי־אלמוזלינו, שייחור־
־־כי ליב־ר אח־היא
״יותר לאומנית מגאולה
ק, מיח כמחלומת מחיי
כהן ״.ארבלי־אלמוזלינו לא
נגד ליברל״מני. חוק ,.השינאח
התרגשה, והצביעה עם
ההדדית המתמדת״ (יימ המו־הליכוד.
כיפים
:״המוצדקת״) ממשיך
מקומה ברשימה הבאה
להבטיח את ניטרולם ימל
לכנסת מובטח, ומומחים
הליב־לים עד דור אחרו*.
סבורים שהיא תשיג בקלות
על רקע זה ניתן להבין את
את 60 האחוזים הדרושים
פעילותו הרבה של יו״ר מיפלגת־לבחירתה
מחדשה.
העבודה, שימעון פרס, כדי לפתות את
רבים במערך
ח׳׳כים
אנשי־מודעי לנטוש את הקואליציה.
טוענים שארבלי היא ״חב־
״החתרן הבלתי־נלאה״ ,כלשונו של
רת־כנסת סובה״ ,ומצביעים
יצחק רבין, מקיים מגע רצוף עם
על הרקורד שלה בהופעות
מודעי, ורק חששו המוצדק של
במליאה ובוועדות: אין ספק
הליברל מפני מערכת־בחירות בלי
שהיא מייצגת קו פופולרי
הליכוד (חרות) מונע הפיכת־חצר.
למדי במיפלגתה.
שתציל את עורו של פרם.
היא והדומים לה מחסלים
מגעי קבוצת מודעי עם פרס מעלים
כל אשלייה, שהמערך עשוי
את הטמפרטורה בסיעת־הליכוד
להוות אופוזיציה פרלמנ בכנסת,
והביאו השבוע את ח״כ רוני
טרית משמעותית.
מילוא, שהוא די חמום־מוח, חרף גינוני־עורר־הדין
שלו, לצעוק במליאת
*{ל רוגאלל
שושנה והחוחים

קבילות פלסטינית, מעלה את קרנו של
פרס בוושינגטון.
יודעי־דבר סבורים שכל התרגילים האלה אין בהם כדי להציל את פרס.
סיקרי דעת־הקהל מערערים את
מעמדו — ואין מושיע.
שלושת מועמדי המערך לראשות
הממשלה חייבים להתגבר על
מיכשולים לא־קלים:
פרס חזק במיפלגה. אבל חלש
בציבור.
גם את הנקודה הזאת, של עוצמתו
בקרב העסקנים, כדאי להבהיר.

לפרס ייט רוב, לפי יטעה,
כמרכז המיפלגה, המורכב מעסרניב הגדול בחלקו מיקצועיים. ועידת־המיפרגה,
לעומת זאת, משקפת יותר את
דעת־הקהל, ויריביו מאיימים
להביא את הנושא לפני פורום
זה, שהוא העליון מבחינה
חוקתית.
רבין מקובל בציבור, אבל שנוא
במיפלגה, בשל אישיותו המופנמת,
העדר נדיבות וספונטניות כלשהן, וכן
בשל שיתוף־הפעולה שלו עם אריאל
שרון בזמן הפלישה ללבנון.
לרבץ אין סיכוי במרכז. תומכיו
מקווים שאנשי נבון ופרס ינוטרלו
הררית, ואז יעלה רבץ כמועמד מוסכם.

במדינה
(המשך מעמוד )9
חוק סמל שד שני דגלים
היועץ המישפטי קבע: אין
עבירה בנשיאת סמל שבו
משולבים דיגלי ישראל ופלבטין רותי לביא, הלומדת לתואר שני
במדעי־המדינה באוניברסיטת תל־אביב,
היא חברת אירגון־הסטודנטים
השמאלי קמפוס, היא נוהגת לשאת
על חולצתה בכל עת את סמל המועצה
הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני.
סמל זה מורכב משני דגלים:
דגל הכחול־לבן של ישראל והדגל
השחור־לבן־ירוק־אדום של העם
הפלסטיני.
רותי היא גם סגנית־הנשיאה של
אגודת הסטודנטים באוניברסיטה. היא
נהגה תמיד להסיר את הדגל בהיכנסה
לישיבות האגודה, כדי שלא לגרום
לפרובוקציה חסרת־תכלית. באגודה
יש גם ייצוג לסטודנטים ימניים.
השבוע נכנסה רותי לישיבה,
ושכחה להסיר את הסמל. מייד קמה
סערה. איש־הליכוד קם וקרא לחבריו
לצאת מן הישיבה, לאות מחאה.
הסערה־בכוס־מים שככה במהרה.
רותי לביא התנצלה על השיכחה, והכל
בא על מקומו בשלום.
להגן ולהחרים. רותי לא ידעה כי
באותו יום עצמו הוכרע גורל הסמל
במישור אחר.
אחרי רציחתו של גיבור־השלום
הפלסטיני, עיצאם אל־סרטאווי, קיימה

אשר לנבון, מצבו עדיין
איתן, ואנשים חוקים במיפלגה,
כמו מזכיר־מחוז תל־אביב,
אליהו שפייזר, מכינים עבורו
תשתית להתמודדות בוועידה.
כמה כתבים בעיתונות היומית
התגייסו למערכת יחסי־הציבור של
נבון, בנימוק הפשוט שהוא יכול לנצח
את שמיר בבחירות הכלליות. ואילו
אחרים, כמו יואל מרקוס בהארץ,
פירסמו עובדות שנועדו להמעיט את
דמותו.
נבון עצמו עדיין משחק את
הפרימדונה, מפחד מהצל של עצמו
ופוגע בכך בסיכוייו להצליח. לפני
חודשיים נטה פרס לוותר לו, כימעט
בלי מאבק. עתה גייסו עוזריו של היו״ר
את ״יונייטד פרס״ ,כדי לצייר את נבון
בצבעים טיבעיים. כמה מהם, המכירים
היטב את הנשיא־לשעבר, סבורים
שהוא לא יכול לשאת את ה״חום
במיטבח״ ויסתלק מהמירוץ. הם
מתעלמים מהעובדה, שאישים בכירים
כמעיר מדרבנים את נבון, מעודדים
אותו בלי הרף ורואים בו קלף מכריע
נגד הליכוד.

מבט אובייקטיבי מבחוין
יביא למסקנה הבלתי־-נמעת,
שסיכוייו של נבון להיבחר
בוועידה הם ודאיים. רק הוא
עצמו עלול להבשיל את
המועמדות הזאת.

שמיר־

נבע

ך י * ש ה להמר על קלף מודעי, ואפי^
! לו על קלף רגן, אלא אם כן יפרוץ
ויכוח מדיני אמיתי בתוך מיפלגת־השילטון.
מה גם שצפוי מיפנה ניצי
בולט במפד״ל(ראה עמודים 10־.)11

התחזית נשארה, אם כן,
התמודדות שמיר־נבון, על רקע
מצב כלכלי מידרדר ואפשרות
ללחין אמריקאי מסויים, אם
יצליח ערפאת להתמיד בכיוון
שהביא אותו לקאהיר.
חיים ברעם 1

סמל המריבה
.לא יהא זה נכון...״
המועצה הישראלית למען שלום
ישראלי־פלסטיני עצרת־אזכרה בתל־אביב.
מתחת לתמונתו של סרטאווי
הוצג סמל המועצה — שני הדגלים.
השוטרים, שבאו לכנס כדי להגן
עליו מפני התנכלות אפשרית, החרימו
בתומו את הסמל ופתחו בחקירה
פלילית נגד ראשי המועצה. החשד:
שהסמל מפר את ״חוק תמיר״ ,האוסר
הזדהות עם אירגון־טרור.
אחרי האירוע פנה עורר־הדין אמנון
זיכרוני אל היועץ המישפטי לממשלה
ותבע ממנו להנחות את המישטרה
שאין כל פסול בסמל המשלב יחד את
שני הרגלים. שהרי סמל, המכיל את
דגלה של מדינת־ישראל, אינו יכול
להוות הזדהות עם הכוונה לחסל את
ישראל.
״נסיבות נלוות״ .השבוע הגיעה
תשובת היועץ המישפטי. חתמה עליה
יהודית צור, עוזרת היועץ. בשמו. הוא
קבע כי סמל שני־הדגלים אינו מהווה
עבירה.
כתבה צור:
״אין להתעלם מכך כי דגל פלסטין,
המהווה חלק מסמל המועצה
הישראלית למען שלו ישראלי־פלסטיני
דומה במידה רבה לסמלים
של אירגוני־טרור, לכן יתכן כי
בנסיבות מסויימות ענידת סמל
המועצה לשלום ישראלי־פלסטיני
תתן ייסוד לחשד כי בוצעה עבירה׳
כאמור.
״עם זאת נבהיר דעתנו למישטרה.
כי חקירת החשד לביצוע עבירה לפי
הסעיף הנ״ל לא תיפתח אלא בהתקיים
נסיבות נילוות, הנותנות יסוד לחשד כי
בוצעה עבירה ׳ ,וכי מכל מקום אין
בענידת הסמל — כשהיא לעצמה —
כדי להצדיק מעצר לצורכי־חקירה״.

המחרים
הוענק אות מיסדר־ההצ־טיינות
של הרפובליקה הגרמנית
הפדראלית. מטעם נשיא גרמניה קארל
קרסטנס, לעיתונאית מירד אברך,
,58 בטקס מיוחד, בביתו שבהרצליה־פיתוח
של שגריר גרמניה בישראל,
נילס האנסן. האות הוענק לאברך,
ילידת עיר־הנמל הגרמנית קיל, ביום
השנה ה־ 50 ליציאתה את גרמניה, אחרי
עליית הנאצים לשילטון, יחד עם
הוריה, לארץ־ישראל. בארץ שירתה
בצבא הבריטי, היתה סגן בצה״ל והחלה
בכתיבת מדור הרכילות שלה בידיעות
אחרונות בשנת . 1950
נחוג יום־הולדתו ה־ 52 של
יוסך לפיד, מנכ״ל רשות־השידור,
יליד החבל ההונגרי של צפון
יוגוסלביה, פליט שואה, בא ארצה ביום
הולדתו ה־ 17 והתגייס בו ביום לצה״ל
(שירת כחשמלאי־רכב) .אחר ארבע
שנות עבודה ביומון ההונגרי אוי־קלט
ולימוד מישפטים, עבר למעריב, שבו
עשה את הקריירה העיתונאית שלו
ממזכירו האישי של העורך הראשון
(ד״ר עזריאל קרליבך) עד לתפקיד
עורך ירחון הנשים של מעריב, את.
לפיד גם כתב ספרים. מחזות (הכושי
עשה את שלו) ,אך נודע במיוחד
בסיפרו השימושי מדריך לפיד
לאירופה_ .
נ חוג יום־הולדתו ה־ 56 של
מרדכי (מורה׳לה) בר־און, קצץ
חי״ר (גיבעתי) במילחמת־העצמאות,
שעבר מתפקיד ראש ענף היסטוריה
במטכ״ל, ראש לישכת הרמטכ״ל משה
דיין וקצין חינוך ראשי לתפקיד חבר
הנהלת־הסוכנות כראש מחלקת־הנוער־והחלוץ
(מטעם מיפלגת העבודה)
.אחר המהפך הליכודי התגלה
כיונה ואיש שמאל, היה לאחרונה
בחדשות כאב לשלוש בנות, שאחת
מהן נשואה לחוזר בתשובה ואחת
לערבי ישראלי.
נחוג יום הולדתו ה־ 66 של
יגאל מוסינזון, יליד עין־גנים(ליד
פתח־תיקווה) ,סופר ( 40 ספרים) ומחזאי
( 20 מחזות) שופע, אב לבת אחת
ולחמישה בנים (שאחד מהם נפל
במילחמת יום־הכיפורים) מארבע
נשותיו, חבר קיבוץ ודובר מישטרת
ישראל לשעבר, שנודע במיוחד בזכות
סידרת ספרי־הנוער שלו הסמבה
(ראשי התיבות של ״חבורת סוד מוחלט
בהחלט״).
נפטר בירושלים, בגיל ,69
רקות ספורות אחרי שסיים מישחק
טניס, יעקב דורון, נציג ישראל ליד
אונסק־ו (אירגון האומות המאוחדות
לחינוך, מדע ותרבות) .דורון, יליד
לנינגראד הרוסית (אז — פטרסבורג),
היה חבר קיבוץ עין־חרוד, סוואר בנמל
חיפה, שוטר ועורך־דין לפני שעבר
למישרד־החוץ. שבו מילא קשת של
תפקידים — מקונסול כללי ביוהנסבורג,
שגריר בוונצואלה ובאוסטריה
ועד לנציג ישראל ליד ועדת
האו״ם לזכויות־האדם.
נפטר שבועיים לפני יום
הולדתו ה ,75-ירחמיאל רם ירון,
יליד אוסטריה (שבה נולד כרוברט
לוסטיג) ,קצין־מישטרה במישטרוד*
המנדט, שהיה ראש אגף החקירות
הראשון במישטרת ישראל, תפקיר
שעליו ויתר לטובת מישרת הקונסול
הישראלי הראשון בקפריסין, שממנו
הגיע, בהמשך שירותו, למישרת
השגריר בקונגו העצמאית(היום: זאיר).
נפטרה בפאריס, בגיל ,75
פאניה פאנלון, זמרת יהודיה
צרפתייה, אשר נשלחה ב־ 1943 למחנה
ההשמדה אושוויץ, שבו נתגלתה זהותה לפני להופיע נאלצה ושבו
מפקדי־המחנה בקטעים האהובים
עליהם מן האופרה מדאם באטרפליי.
האוטוביאוגרפיה של פאנלון הומחזה
לסרט־טלוויזיה, שבו כיכבה השחקנית
האנגלית ונסה רדגרייב בתפקיד
הזמרת מאושורץ.

סגן ניצב אריה עמית,קצץ מיבצעים במוחב היוקוו, מסכו עד ח״ו שר שוטו, ע7
רקע הפאניקה בעיקבות מעשי רצח והטיפה שר דדים ועד משעים היורים בשוטריב

״הילדים שלי עשו על״
חרם. אמרו ל׳ שהם
לא רואים אבא כמוני,
שאו פעם לא נמצא
בביתי׳

.השלב שבו אתת
מרב״) לנתקו הוא
השלב שם איבדת אח
הקוב נגדו, נ׳ זה נוגן
שגותו חלש גשלו

..אני מרעיח
40 אוו שקר נטו
לחודש, ואין טעם
לסנוו נעת את
ששת־העבודה״

ילדטוב־ירושל־ס לאימל להיות שוטו.
העבו״ניס יעבדו עליז
שוטו טוב ונויו לבוא
מאותו הוקע״

0171X 017 # 1

ו לוו
״ריבונו של עולם, מלן חי וקיים תן בליבי
דעה והשכל להשכין שלום וסדר בין עמך
ישראל בארצנו נחלת אבותינו הקדושה.
״אנא השם, תן לי העוז והאומץ להציל
עשוק מיד עושקו ומופה מיד מכהו ואל
תבוא שום תקלה על ידי חס ושלום לכל
אדם מישראל, ולא יענש שום אדם בסיבתי
או בשגגתי, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
,.צדק ויושר יהיו נר לרגלי להדריכני
באמתן, ושמור צאתי ובואי לתפקידי
לחיים ולשלום, למען דעת כל עמי הארץ
שארצך ארץ השלום וצדק ילין בה, לא ירעו
ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ
דעה את ה׳ כמים לים מכסים, אמן״.
זוהי תפילה לשוטר שחוברה על״ידי
האדמור מקאליב שליט׳א ומצאתי אותה

אודה

תלוייה מתחת לתמונתו של הרבי מלובביץ
ליד מכתבתו של ילד־הפלא של מישטרת
מרחב־הירקון, סגן־ניצב אריה עמית. בן ,33
חתיך לא נורמלי ובהחלט לא נראה כמו
שוטר שיגרתי.
לצד תמונתו של הרבי מלובביץ׳ תלויים
גם פוסטרים של אי״טי ושל ילד בלונדי,
המשחק עם כלב״הרים שווייצי ענק.
יש כאלה שקוראים לעמית השריף של
תל־אביב. הוא קצין־המיבצעים של מרחב״
הירקון ואחראי במיסגרת עבודתו על כל
שוטרי התנועה והסיור, על יחידת החבלה,
היחידה להשלטת סדר שהוא קורא לה
״קומנדו׳ ,על השוטרים המפוזרים בבתי״
הקולנוע ובקרנות הרחוב המחפשים
מאוננים ומעשנים, על זונות הרחוב, על

האץ !

ביטחון הפנים, על ספינות המישטרה
המשייטות ליד חוף תל״אביב ואפילו על
קציני הביטחון והג יא, שהוא קורא להם נוער
בני .70
עמית הוא בהחלט סיגנון חדש של שוטר.
כשהוא לבוש במיכנסי ג׳ינס, חולצת טי
לבנה חתוכת שרוולים ואפודת״גינס, הוא
נראה יותר כמו פלייבוי שמסתובב בברים
התל־אביביים. הוא הגיע למישטרה
מהצנחנים, אחרי שסיים את לימודיו
בבית־הספר הריאלי ובפנימיה הצבאית.
יליד חיפה, צבר בכל רמ׳ח אבריו ויש
אומרים שמאוד בקרוב יהיה מפקד מחוז
תל״אביב.
הוא ידוע כחביבו של מפקד המחוז, ניצב
אברהם תורגמן, ידוע גם כי המפכ״ל אריה

איבצן שם עליו עין. אך מטרת הראיון אי
לא היתה כדי לפרסם אותו ברבים. מט
הראיון היא להאיר את עולמו הפנימי
קצין מישטרה. מה הוא חושב, על מה ו
חולם, אין מתנהלים חיי המישפחה שלו וו
הוא חושב על עבודתו. עמית עונה בפתיח
על כל השאלות. הוא מכיר היטב בק
עצמו, יורה תשובות מהמותן, ולפעמים,
כמה שזה מפליא, הוא אפילו מעלה ח|
נבוך על שפתיו.
אומרים שהשוטרות שלו משתגע
אחריו.
הוא לא מתבייש להודות כי המישע
הרסה את חיי המישפחה שלו ושאע
סובלת. הוא מספר שהוא מסתדר בקושי
המשכורת, אבל לא מקטר, כי הוא עו

,, -אני לא סטארסקי ולא אהיהזזא׳ך ד ,

(המשך מעמוד )13
בעצם את מה שהוא אוהב, ואת בעיית הכסף
הוא משאיר לאמו שמכסה את האוברדראפט
ולאשתו שלומדת לחיות עם מה
שיש.
אריה עמית, כן אומרים, הוא שוטר מסוג
חדש. לא עוד קצין־מישטרה מסורתי שצמח
במשך שנים מתוך המישטרה. הוא הוצנח
אל המישטרה מתוך הצבא בדרגת פקד.
היום הוא אומר שזה לא נכון ושזה מנקר את
עיני שוטרים הנמצאים במערכת שנים. הוא
מתרעם על משבר־האמון הפוקד את הציבור
ביחסו למישטרה. מאשים אותנו, האמהות,
בפאניקה לא מוצדקת ולא מתרגש מרצח
נאווה אלימלך, דני כץ, אורלי דובי
והאחרים. הוא אומר שצריך לתת למישטרה
צאגס.
סגן־ניצב אריה עמית, קצין־המיבצעים
של מרחב־הירקון, נמצא בדרך הנכונה ולא
סתם קוראים לו השריף של תל־אביב.

• ורק האהבה למישטרה מחזיקה
אותך?

• איך מטע אדם במיד למישטרה?

האהבה והאמונה שאני עושה עבודה חשובה,
ואני לא מוכר לך לוקש. אני אומר את זה מכל
הלב. אני עובד במישטרה לא כמו במקום עבודה.

שוטר לא יכול להיות אפילו חצי עבריין. את
יודעת איזה פיתוי יש בעבורה הזו לעבריין, כמה
סמים עוברים לו בין הידיים, כמה כסף ורכוש?

• במיסגרת התפקיד שלך אתה
בעצם אוכף חוק. אנשים חייבים
להישמע לך. אתה רשאי לעצור אנשים.
האם אין כך משום תאוות שילטון
וכוח?
מה פיתאום שלטון וכוח. אני מאמין שמה
שאני עושה זה נכון. צריך שיהיה חוק וסדר
במדינה. מה זה פה, רוסיה, אני יכול שתהיה לי
תאוות שילטון וכוח? אילו לא הייתי מאמין
שהעבודה חשובה, לא הייתי עושה אותה. זה לא
תענוג גדול לצאת בבוקר ב־ ,5.30 כשהילדים
ישנים, ולחזור בעשר בלילה, כשהם שוב ישנים.
אני לא חמור. מציעים לי בחוץ משכורות פי עשר
יותר גבוהות, עם הרבה פחות שעות עבודה.

• צרת רבים זה לא חצי נחמה.
יש פה עניין שהחיים זה לא סרט.

• אבל מדובר פה במיקרי רצח
אחד אחרי השני.
סבלנות, תני צ׳אנס למישטרה. לפי דעתי,
נמצא את הרוצחים.

• התחושה בקרב הילדים בעיקר
היא, שמדובר באדם אחד שרוצח ילדים
ומעלים אותם.
יש חוק בפסיכולוגיה האומר, שמספיק
שמטורף אחד עושה מעשה שגורם להתעוררות
טרוף רדום אצל מטורפים אחרים. כר שאני לא
יודע אם זה בן־אדם אחד או כמה בני־אדם.
המשבר׳בין הציבור והמישטרה ייעלם ברגע
שהעיתון יצא עם שם הרוצח, ואז העיתון יכתוב:
המישטרה על־הכיפאק וכל הכבוד!
זו דרכו של עולם: כשלא מצליחים, מכסחים.
כשמצליחים, משבחים. אבל מה? את המישטרה
תמיד מכסחים, את המישטרה לא אוהבים.

• למה לא אוהבים את המישטרה?
כי בדרו־כלל אנשים רואים במישטרה אבא
שמעניש, כי המישטרה תפקידה הוא לאכוף חוק.
מתי בן־אדם משנה דעתו על המישטרה? כשהוא
נמצא בצרה איומה והמישטרה עוזרת לו. פיתאום
המישטרה על־הכף־כיפאק.

• יש לך ילדים?
שניים. שחר, בן שש וחצי, ואלעד, בן ארבע
וחצי.

.המגמה היא לרחא!
את הזונות רתדבחו.
שם הן לא מפרשת
לאף אחד
• אתה לא דואג להם?
באיזה עניין?

• בעניין הדאגה האיומה שנפלה
על כולנו, בעניין העלמויות הילדים
והרציחות?
קצין עמית בוויכוח עם מוכרת בשוק
כאב לי הלב

זו שאלה לא פיר. גם אני אבא, לא? בטח שאני
דואג! אבל אני לא נכנס לפאניקה.

• ואשתך?

כשסיימתי את הצבא הקימו את המישמר
האזרחי ורצו שאסייע. הייתי שם כמה חודשים, אז
פנו אלי מהמישטרה, הציעו לי לעבור פו״מ וזהו.
מאז אני במישטרה.

בשבילי המישטרה זה סגנון־חיים. למישטרה יש
מיגבלה. היא שייכת לממשלה, ולכן אין לה כסף
ויש לה אמצעים מועטים. וזה לא סוד שאנחנו לא
משופעים בכוח־אדם. זוהי עבודה קשה, גם פיסית
וגם נפשית, ולא כל אחד מסוגל לבצע אותה.

היא בהחלט רגועה כמוני. אשתי מכירה את
המישטרה, היא יודעת שאגי מקבל אירוע אחד
ביום לפחות על ילד שנעדר, ובדרו־כלל אני
מוצא את הילד. שתהיה לה בריאות כמה פעמים
קראו לי לחפש ילד. אני לוקח אותה איתי
שתראה איפה בעלה מסתובב בלילה, שלא
תחשוב שאני הולך לחתיכות.

לא. מה פיתאום?
• למהמה פי תאום?
היו לי חלומות אחרים. כשהייתי צוציק רציתי
להיות טייס, אחר־כן, כשלמדתי בפנימיה
הצבאית, נכנס לי הג׳וק של הצנחנים. השנה
היתה ,1965 רציתי להיות גיבור, ולהיות צנחן זה
להיות גיבור לאללה.

• אתה מודע לכך שקיים בציבור
משבר־אמון כלפי המישטרה, אתה
יודע שהציבור לא סומך עוד על
המישטרה?
הרצח מיקרי
• בעיקבות
האחרונים לא לקחתם את הילדים
לשיחה, לא נתתם להם הנחיות, אתם לא
הולכים לקחת אותם בעצמכם
מבית־הספר ומהגן?

• בשהיית
שוטר?

קטן

חלמת

להיות

• אתה בוגר בית־ספר הריאלי
בחיפה, בוגר הפנימיה הצבאית והיית
סרן בצנחנים. למישטרה אין תדמית
טובה,יזה לא הפריע לך?
זה שלמישטרה אין תדמית טובה זה לא אומר
שאין לה תדמית טובה בעיניי. מישטרה זה קודם
כל עניין, מתח והכרות עם אנשים. אין לי פה יום
בלי אקשן! אולי בתחנת־המישטרה של מעונה
משעמם, אבל במרחב־הירקון אין רגע דל. זה
מתאים לי מבחינת קצב החיים, סוג האנשים
והארועים, שבחיים שלי לא הייתי מכיר אילו לא
הייתי בעבורה הזו. אין עוד עבודה כל״כך
מעניינת.

• אומרים שבין שוטר ועבריין
עובר גבול דק מאוד.
מי שאמר לך את זה, לא התכוון לקצינים, אלא
לשוטרי שטח ואצל שוטרי שטח יש בזה משהו.
להיות שוטר בשטח או בלש, זה לא פשוט. צריך
צורת חשיבה של עבריין, דפוסי התנהגות של
עבריין. הג׳וב הזה לא מתאים לילד טוב ירושלים,
בן טובים נחמד ומשכיל שגדל בשכונת יוקרה.
אם אחד כזה ייקלע לשטח, יעבדו עליו בעיניים.
שוטר שטח טוב, זה אחד שצמח בשטח ומכיר
אותו מקרוב. רק לאחד כזה יש סיכוי להצליח
בעבודה, כי עליו אי־אפשר לעבוד בעיניים.

כל מי שנכנס אליי אומר לי: המישטרה חרה!
אני יושב איתו ומדבר, יוצא איתו לשטח,
והבן־אדם משנה את דעתו. כך יקרה גם לך בסוף
הראיון. עוד תראי.

• זה לא עניין של לדבר. זה עניין
של משבר שבא בעיקבות העלמויות
הילדים ומעשי־הרצח שלא פוענחו.
העלמויות תמיד היו ותמיד יהיו. הפאניקה
כיום היא לא טיבעית. גם קודם נעלמו ילדים.
ובכלל, על מה אנחנו מדברים — על כמה
העלמויות, על כמה רציחות?

• אנחנו מדברים על נאווה
אלימלך, על דני כץ, אורלי דובי, על
מאיה...
זה רצח.

• המישטרה לא מצאה באף אחד
מהמיקריס את הרוצח.
את לא יכולה לבוא אחרי שבועיים ולהגיד:
המישטרה לא מצאה את הרוצח.

• נאווה אלימלך זה שבועיים?
יש הבדל בין החיים והטלוויזיה. החיים זה לא
סטארסקי והאץ׳ ,שצ׳יק־צ׳אק, עם הכושי שלהם,
פותרים בעיות. במיקרה של נאווה אלימלד עסקו
טובי החוקרים. היו שם פגזים בלתי־רגילים.
אף אחד לא התחייב שהמישטרה יכולה לפתור
כל רצח. גם בארצות־הברית ובאנגליה לא
מפענחים את כל מיקרי־הרצח.

הרבה לפני הפאניקה נתנו להם הנחיות
ולקחנו אותם לשיחה, ותמיד אנחנו לוקחים אותם
מבית־הספר ומהגן. תמיד היו סוטים, תמיד היו
כאלה ששלחו ידיים והציעו סוכריות לילדים.
הילד הגדול שלי יודע כבר מגיל שלוש, שהוא
מדווח לי איפה הוא נמצא ומה הוא עושה.
הפאניקה הזו היא לא בסדר. ההורים שנכנסים
עכשיו לפאניקה היו צריכים לדאוג קודם לתת
הנחיות לילדים, ההיסטוריה של הסוטים ארוכה,
היא לא התחילה אתמול וכל הפאניקה היא לא
לעניין. היו שלושה מיקרים שחוברו יחד, אבל אף
אחד לא קבע את הכיוון. ואין את מי להאשים,
בטח לא את המישטרה. עובדה שחיילות נוסעות
בטרמפים. מה נעשה, נצמיד לכל חיילת כזו
שוטר?
איך המישטרה יכולה למנוע אונס בטרמפ?
כבר בשנות ה־ 50 אנסו חיילות. מה המישטרה
יכולה לעשות אם בא איזה סוטה ומפתה ילד,
והילד לא מתודרך והולד איתו. המישטרה לא
יכולה להציב שוטר בכל בית־ספר, שוטר בכל
רחוב.

• אני גרה בשכונת מגורים שהיא
מהגדולות בתל־אביב ויש בה עשרות
ילדים. מעולם לא ראיתי ניידת שיטור
מסתובבת בשכונה.
יש לנו בעיות של כוח־אדם.

• אם כך, אין ניידת שאחראית על
השכונה שלי?

יש, אבל לא מספיק. בכל יום המוקד מקבל
500 אירועים. איר אפשר להתגבר על זה? יש
לכם בשכונה ניידת צמודה שרצה מאירוע
לאירוע. אשה מקבלת מכות מבעלה — הניידת
בשטח. בעל מתקשר בהיסטריה ואומר שאשתו
שוברת עליו צלחות, זקנה שקיבלה בומבה, זקן
ערירי שנשבר לו ברז מטלפן ומייד שולחים את
הניידת, ואני לא מספר לך מעשיות.

• איזה סוגי סמים מסתובבים היום
בתל־אביב?
מכל טוב! מריחואנה, חשיש, הרואין, קוקאין.
זה עניין של עונות. אם אנחנו מצליחים להפיל
סוחרים — חסרה סחורה. אם לא — יש סחורה.
לבנון היא כר נרחב לסמים. תפסנו בזמן האחרון
המון אבובים מלאי חשיש. במיסגרת העבודה שלי
אני נתקל, בעבודה יומיומית, בסמים בכמויות
קטנות. יש יחידה מיוחדת שמטפלת בכמויות
הגדולות. קוראים לה מחלק הסמים.
התעוררה לדעתך,
• מדוע,
פיתאום בעיית הסמים וכל׳ יום יש
דיווחים בעיתונים על סמים ועל
צורכיהם?
אמרת בעצמך: בגלל העיתונים. במשך
השנתיים האחרונות בעיית הסמים היא פחות או
יותר על אותה רמה. הרמה לא עלתה פיתאום.
הבעיה היא, כמובן, עם ילדים ונוער. עד לפני
שנתיים־שלוש לא נתקלתי כמעט בתופעה של
ילדים שרוצים רישיון להפגנות. בזמן האחרון
יותר ילדים מעורבים בחיים. הם גדלים מהר
ונעשים עצמאיים מהר, אז אם לפני כמה שנים
בעיית הסמים התחילה בגיל 16 אז היום היא
מתחילה בגיל נמוך יותר.

• האם אתת מתייחם באורח זהה
לחשיש ולהרואין?
אני שולל אפילו מריחואנה בצורה חד־משמעית.
זה בא לי מזה שאני מכיר מסוממים
שמתחילים בקטן ועוברים לגדול. אף אחד לא
מתחיל ישר להזריק לווריד, מתחילים עם
שאכטה.

• האם אין, לדעתך, הבדל בין אדם
המעשן חשיש להנאתו כשהוא לא מזיק
לסכיבה, ובין סוחר סמים שזה
מיקצועו?
אני בהחלט מבדיל בין צרכן־סמים וסוחר.
תפסנו כבר הרבה אמנים. עצרנו אותם ופתחנו
להם תיק. ההתייחסות שלי לאדם שצויר סמים
פחות חמורה מאשר לסוחר־סמים. הסוחר בעיני
הוא מנוול בן מנוול. אבל אני רק מבצע מעצר. זה
מה שמעניין אותי. השופט קובע. אני לא מעניש
אף אחד. הענישה היא כבר סיפור אחר.

• מניין לך לדעת אם חשיש זה רע
או טוב. ניסית פעם?
גם אילו הייתי מנסה, לא הייתי אומר לך. אבל
לי, אישית, יש פחד היסטרי מסמים. אני רואה מה
שקורה לאנשים שמשתמשים בהם. אני יודע שגם
הם התחילו רק מלנסות ותראי איך הם הסתבכו.

• אתה הרי סומך על עצמך. אתה
בן־אדם חזק. גם אתה חושש שתסתבך?

,.הפאניקה בצינור אינה
מוצדקת. הווים היו
צויניס יזמת בפאניקה
מזמן. תגיד היו קונוס,
ותמיד צוין־ הזז
להזהיר את הילדים
שלא לונו עם אנשים
זדים ושלא לנסוע
בטרמפים. בשביל מה
להיכנס פיתאום
להיסטריה?־
היה פעם סרט עם ג׳ין הקמן. הוא היה בלש
שקראו לו פופאי. הפופאי הזה השפיע עלי מאוד.
ראיתי איך לקחו אותו עברייני־סמים והפכו אותו
למתמכר תוך שבוע.

• החיים זה לא סרט.

נכון, אבל עובדה שהסרט הזה השפיע עלי
ואני נורא מפחד מסמים.

• אם זה מה שאתה מרגיש, אז
כשאתה בא לבצע מעצרים, היחס שלך
הוא אמוציונלי.
אני לא מרביץ ולא יורק.

• שמעתי שכן.

היית מתה. תשע שנים אני במישטרה ואין ע9י
אף תלונה על מכות, ואני יודע להרביץ. למרתי
קראטה. בשלב שבו אתה מרביץ, איבדת את
הקרב נגד הנחקר. זה סימן שהמוח שלך חלש
מהמוח שלו והעצבים מתגברים, ואז הפסדת. אין
צורך להרביץ כדי לקבל תוצאה. יש מיקרים
שאין ברירה. למשל שחקני הכדורסל הכושים
בבר של שמוליק. לא היתה ברירה. הם היו שני
מאצ׳יסטות. שבעה שוטרים טיפלו בהם ועוד
קיבלו מכות עד שהצליחו להתגבר עליהם. מכות
זו לא הדרך שלי.

• ושל האחרים במישטרה?
העיקרון הוא לא, ואם כן בורקים.

• ומה עם הסיפורים על כיסוי
בתוך המישטרה?
קישקוש. יש לנו במרחב עורת־דין שהיא
קצינת תלונות ציבור. אצלה אין חכמות. בורקים
את התלונה וכשזה מגיע אלי, אני קורע את
התחת. אני מכניס לשוטר שנמצא אשם. חוץ מזה,

עמית עם שני ילדיו, אלעד ושחר
עשו עלי חרם
יש במטה הארצי יחידה מיוחדת. כולה מורכבת
מעורכי־דין ואוי ואבוי לשוטר שנופל בידיהם.
השוטרים ממש מפחדים מהם.

• בוא נחזור לנושא
והיחס האמוציונלי.

העבודה

בעבורה אני סטריקט. לא מפעיל אמוציות.
יכולה להיות הפגנה שאני לא מסכים עם
דיעותיה, אף אחד לא ירגיש. או להיפך. חיסלנו
באסטות לא חוקיות בשוק עליה. היתה שם זקנה
שהייתי צריך להחרים לה את התבן. מיסכנה
ממש, בעלה מת ויש לה בן חולה־כליות. כאב לי
הלב, אבל את העבודה עשיתי. ובקשר לסמים,
אני לא אעשן סמים, ניסו לשכנע אותי, ניסו
לפתות, אני מנסה הרבה דברים, אבל לא את זה.

• מהי מ שכורתו החודשית?
40.000 שקל נקי לחודש ואני לא סופר את
שעות העבודה. זה מצחיק? זה עצוב, זה לא
מצחיק. אני לא מבין בכסף. אשתי נותנת לי כל
בוקר דמי־כיס לשוקו ופלאפל.

• איך אתם מסתדרים?
אשתי עובדת כגרפיקאית, ואנחנו חיים
בצימצום. זה מתאים לסוג העבודה שלי. אני
ממילא לא יכול לחיות בשואו״אוף. אסור לי
ללכת למועדוני־לילה. קצין־מישטרה צריך
לחיות חיים צנועים. אז אני לא נוסע

.יעו חוק בפסיכולוגיה,
האומד שוי במעשה
של מטרף אחד נדי
להדליק את הטירוף
הרדום של מטרפים
אחדס, וזה לדעתי
הגודם לשרשרת
הרציחות״
לחופשות־סקי ולא אוכל במיסעדות. מכיוון שאני
אחראי על נושאי רישוי פאבים, מועדונים
ודיסקוטים, יהיה טעם לפגם אם אני אבלה
במקומות שעליהם אישרתי רישיון. תמיד יהיה
המנוול שיגיד שלא שילמתי.

עמית בפעולה
לא מפעיל אמוציות

• מתי
האחרונה?

הלכת

לסרט

בפעם

לפני ארבעה חודשים ראיתי את רעם כחול.
עניין אותי כי זה היה סרט מישטרתי.

• ואיך אתה משלם את החשבונות
במכולת?
כשאני מגיע לאובר־דראפט גדול, אני מרים
טלפון לאמא שלי. בשביל מה יש אמא? באמת לא
מפריע לי עניין הכסף. אני סגרתי פיוז על הכסף.

אני מכיר את זה. תמיד כשאני מדבר עם
מישהו, מגיע השלב שבו נשאל המישפט שאני
שונא: מה אתה בעצם עושה במישטרה? וזה כואב
לי. כי במישטרה יש אנשים נפלאים שנותנים את
הנשמה, ולמישטרה אין כסף ליחסי־ציבור.

• אתה חושב שכוח־אדם העומד
לרשותך הוא טוב?

• יש שוטרים שזה מפריע להם.
ברור ששוטר שיש לו שבעה ילדים נמצא
בבעיה. אבל גם אם לא היה שוטר היה בבעיה. זו
לא הסיבה לאי־גיוס למישטרה.

• אז מה הסיבה?
העבודה הקשה. אנשים לא ששים לעבוד
קשה.

• למה שיאהבו כשאין תמורה
כספית?
בשביל הסיפוק.

• יש לד בכלל חיים פרטיים?
אין לי חיים סוערים, אבל יש לי חיים פרטיים.
נכון שחיי המישפחוז שלי מאוד נפגעו מהעבודה.
הרבה יותר מחיי איש־צבא. אשתי סובלת ממני
מאוד. צורת החיים שלי הרסה את המישפחה.
כשהתגייסתי למישטרה היא לא תיארה
לעצמה שזה כל־כן־ הרבה שעות עבודה וקריאות
בשבתות ובאמצע הלילה ומתח ועצבים. בקייץ,
בעונת הרחצה, אני עובד כל שעה ובזמן האחרון
היו כל־כך הרבה הפגנות. היו שבתות שהייתי
הולר בבוקר לים ובערב להפגנה. ואז הילדים שלי
עשו עלי חרם, אמרו לי שלא רוצים אותי כאבא.
זה די כאב לי. את לא מתארת לעצמך באיזה
דחילו ורחימו הם מסתכלים עלי, כשאני קופץ
הביתה. באיזה עיניים גדולות ובפחד הם שואלים
אותי — אתה נשאר או חוזר לעבודה? אני חסר
להם ואני יודע שאני אשלם את המחיר.

• ואתה מוכן לשלם את המחיר
הזה, של עבודה על חשבון המישפחה?
אין לי תשובה. העבודה מאוד־מאוד חשובה
לי. אני לא יכול להחליט להזניח את העבודה,
מפני שהמישפחה חשובה לי לא פחות.

• ולהזניח את המישפחה?
בשעתיים שאני בבית אני משתדל למלא את
החסר. אני לא תמיד מצליח. לפעמים אני בא
הביתה, אין לי כוח נפשי. אני מתוח, עייף, עצבני,
נכנס למיטה והולך לישון.
אני יודע שיבוא השלב שבו אחטוף את
הבומבה בפנים, אצטער. אבל גם אז אשאר
בעבורה ולא אוותר, כי זו העבודה שאני אוהב.

.אילו היית יודעת איזה
ממבדם אני מכיר
שבאים לזונות, עדת
מבוסמת את שמותיהם
בעיתון, הם היו ׳וון ים
מהארץ ולא מעזים
להואעז את הנתונים
התשונים שלהם״
לא רוצה להיות שקרן. יש לי כוח־אדם מעולה,
חבר׳ה נפלאים שהייתי הולך אתם למילחמה,
פצצים. ויש לי כוח־עבודה שהוא — איך לומר
בלשון המעטה — לא טוב.

• מה דעתך על הבלש שירה
ברחבת המוסיאון בעבריין והרג אותו?
אני מכיר את האיש. הוא אדם אדיר ולא
פאניקיסט. אני סומך עליו, שהיה חייב לירות.
צריך להביא בחשבון שבתקופה האחרונה היו
מיקרים שעבריינים שלפו נגדנו נשק, גם נגדי.
יום אחד היה שוד בשדרות־רוטשילד. הייתי
בדרך לעבודה. שמעתי בקשר. אודרוב, יש לי
סירנה באוטו עלא־כיפאק, ורצתי למקום, כשאני
מתפלל לאלוהים ולרבי מלובביץ׳ .ותאמיני לי,
בלי שום קונצים, השודדים יצאו מהדירה וירו על
השוטרים.
למחרת׳ היה אירוע עם שודד שחתך לבחור
בבבלי צוואר, קרע לו את העורק. ברגע האחרון
היצלנו-אותו. מזל שאחד הבלשים היה חובש.
הבית נראה כמו משחטה, מלא דם. ושוב שלף
השודד אקדח וירה על שוטר.

• מה אומרות ההוראות, מתי
מותר לירות?

כאשר חייך בסכנה ואינך מסכן חיי אחרים.

• מה דעתך על הדימוי של
המישטרה בעיני הציבור?

• שמעתי שאתה לא
מכדי־הנשק שבידי השוטרים.

מרוצה

• (המשך בעמוד )64

הם אומרים...מה הן אומרות...מה ה בוחרים ...מה הן אומרות...חה

יורם דינשטיץ:

עוזי אורנן:

ארי הורוביץ:

,,׳שואל מפיוה שלושה ״ 20 אלו איש נולים ,,הציון לפועל* ישראל
מחוקי אמנת ז נבה!״ לעשות מהפיכה!״ הוא גבוה מאוד!״
סיפרו החדש של פרוס׳ יורם דינשטיין.דיני מילחמות״
מיועד אומנם לאנשי מיקצוע, אבל בגלל נגיעתו בחוקים של
נושאים יומיומיים בארצנו, הוא מעניין לדעתי גם את
הקורא הבלתי״מלומד. שאלתי את פרופ׳ דינשטיין נמה
שאלות שנראו לי מעניינות במיוחד.

• מי הוא הגוף המחוקק חוקי מילחמה?
יש דינים הנובעים מאמנות בינלאומיות, כמו האג וז׳נבה, ויש
דינים שבאים ממינהג בינלאומי ומתפתחים במשך השנים.

• תן לי כמה דוגמות.
יש חוקים בעניין שבויי מילחמה, חוקים בעניין הגנה עצמית,
איזה נשק הוא חוקי ואיזה לא, יש דיני לחימה באוויר ובים. למשל,
אדם קופץ ממטוס — מותר לירות בו? החוק אומר שאם הוא קופץ
ממטוס שנפגע אסור לירות בו, אבל אם מדובר בחי״ר מוצנח או
במרגל, מותר לירות בו. יש אלפי חוקים כאלה.

• מה קורה אם מפרים חוקים כאלה. איפה אפשר
לתכוע את המפר?
יש אמנם בית־דין בינלאומי בהאג, אבל אף מרינה, שנמצאת
במילחמה נגד מדינה אחרת, לא תלך לבית־הדין הזה ותחכה
חודשים ארוכים לבירור.

• מדוע?
את היית חברה בה?

למה?

• אז מה שווים החוקים?
יש כמה תשובות. אפשר לתפוס את העבריין ולהעמידו לדין
כפושע־מילחמה. הסנקציה העיקרית היא פעולת גמול והרתעה.
הדוגמה הכי טובה היא זו שגרמניה לא השתמשה, בזמן
מילחמת־העולם השניה בגאזים, בגלל הפחד מהצד השני. ארצות
נוהגות לכבד חוקי מילחמה. ושוב דוגמה מגרמניה, שנהגה ביחס
סביר לשבויי מילחמה, אפילו יהודים, לעומת היחס הזוועתי
לאזרחים, שעליהם לא חלו החוקים.

• האם ישראל מקפידה לקיים את כל חוקי
המילחמה?
את רובם כן. ישראל מפרה את חוקי אמנת ג׳נבה בשלושה
נושאים עיקריים: הריסת בתים, גירוש, והעיקרי הוא ההתנחלות
בשטחים.

• בעניין שכויי אש״ף, שלא קיבלו אצלנו תנאים
של שבויי מילחמה. האם ישראל הפרה חוק?
דיני מילחמה חלים רק ביחסים בין מדינות. מאחר שאש״ף
איננה מדינה, לפי הדין הבינלאומי ישראל לא עברה על החוק. הם
נהנו מזכויות הומאניטריות מינימאליות, המוקנות לעצירים לפי
אמנת ג׳נבה.

הכפייה הדתית חוגגת. כל שבוע המצאה חדשה. אחרי
הבדיחה של איסור טיסת אווירונים מעל הר״הבית, נודע
השבוע על הצעה לאסור, ולא לקבל, את נישואין קפריסין.
בשבוע הבא בטח יהיה סיפור חדש. שאלתי את יו׳ר הליגה
נגד כפיה דתית, פרופ׳ עוזי אורנן, מדוע הליגה שותקת:
כי היא לא קיימת כבר.

• כי אני לא בן־אדם.
אז יש כנראה הרבה כמוך וזאת הסיבה שהליגה נגד כפייה
דתית כבר לא קיימת.

• האם לא זה בדיוק הזמן המתאים ם די שתקום
מחדש?
בבקשה, תארגני את ואני אתן לך יד,

• אולי בעצם הליגה לא קיימת, כי אי־אפשר
להילחם בחרדים, או בעצם במימסד הדתי?
בפירוש אפשר להילחם.

• אם היו לך היום 20 אלף איש בליגה, מה אפשר
היה לעשות?
קודם כל צריך להעביר את המילחמה לשטח שלהם. כל
מחסומי הדרכים בארץ הם לא חוקיים, כי הרחובות הם רשות
הרבים. צריך להרוס את המחסומים ולהילחם בהם באופן אקטיבי,
צריך לפשוט על הישיבות, לריב איתם, להתווכח איתם, צריך
לצאת במסע בעד חינוך חילוני. תאמיני לי, עם כוח של 20 אלף
איש אפשר לעשות מהפכה רצינית בארץ.

השבוע פורסם ב״ידיעות אחרונות׳ כי על פי סקר שנעשה
•בארצות־הברית עומדת ישראל במקום הראשון בעולם
במוסר״עבודה. אחרי שבולם גמרו לצחוק פניתי אל יו״ר
התאחדות התעשיינים, המכיר חלק מפועלי ישראל
ושאלתי אותו לדעתו.
אני אומנם לא ערכתי סקר כזה, אבל לפי נסיוני, לפחות
בקבוצות העבודה שבהן אני פוגש, כלומר בתעשיה, בהחלט מגיע
להם ציון גבוה מאוד. אני לא יודע אם הכי גבוה בעולם, אבל
בהחלט גבוה מאוד, אותי הידיעה הזאת בכלל לא הצחיקה.

יריב בן־אריעזך:

יעקב רכטר:

דדיה פלד:

״נעשינו כ בו קהים ״בעיקרון -שיחליפו את ״זה בדיוקהזמן
לתמונות שר מוות!״ הפסדים נר הזמו!״ להתחיל רעשות קסמים!״
צ אן קנססה משגע את הארץ. אנשים נדהמו ממה שראו
ב״שעה טובה״ .רצים לראות אותו בהופעות, אומרים שהוא
אחד בדורו, מחפשים את הסוד. כולם מאושרים שהגיע
לארץ קוסם מעולה כזה. רק קבוצה קטנה של אנשים מאוד
כועסת. שאלתי את הקוסמת דליה פלד על מה הם כועסים.
אנחנו לא כועסים על קנסטה. הוא רב־מג מעולה. גם אנחנו
נהנים מאוד לראות אותו בפעולה. הכעס• שלנו הוא שבארץ
אוהבים לתת הזדמנות רק למישהו שבא מחוץ־לארץ. כמו בכל
דבר, פה תמיד תוצרת־חוץ יותר טובה מתוצרת־הארץ, בלי לבדוק
את תוצרת הארץ כמובן.

• יש בין הקוסמים בארץ מישהו בקנה־מידה של
קנטטה?
״טייס״ ו״ניוזוויק״ יצאו השבוע במהדורות חגיגיות של
עיתונים לכבוד סוף השנה האזרחית. במהדורות החגיגיות
שלהם הם הביאו אסופה של התמונות הטובות ביותר
שצולמו השנה. כמעט כל התמונות מראות גוויות,
ארונות״מתים, אטונות־טבע, מילחמות וילדים קטועי
אברים. האם זה מיקרה או יש מגמה בהצגת כמויות כאלה
של תמונות זוועה! את שאלתי הפנתי לד״ר יריב בן אליעזר,
מומחה לתיקשורת באוניברסיטת תל-אביב.
הטלוויזיה גרמה לזה שהתמונה הזזה תפסה את מקומה של

^ המילה הכתובה והמדוברת בדיווח חדשות. כדי להתמודד נגד
הטלוויזיה גם הספר והעיתון הגבירו את השימוש בתמונה, וכר
נוצרה תופעה שגדלה אצלנו הנטיה לקונקרטיזאציה של הדברים,
בניגוד ליכולת ההפשטה שמפתחת המילה הכתובה. הטלוויזיה,
שמביאה אקשן, עושה לנו ריגושים קלים ומיידיים והעיתון מנסה
לא לפגר אחריה. מטבע הדברים, אסונות מוות ופציעות עושים
ריגושים. אבל בטלוויזיה התמונות רצות ומתקבל שטף של
מאורעות ולאט לאט הדברים נעשים בנאליים, תמונות של
קורבנות נעשות בנאליות, מתחילים להתייחס לדברים כמובנים
מאליהם.

• ומה זה עושה לגו?
ככל שהדברים מופיעים בתדירות גבוהה יותר, כך חושינו
הופכים קהים יותר ויותר לתמונות של מוות ואסונות. אם עיתון
רוצה להשיג תוצאות, כלומר בכל זאת לעשות לנו ריגושים, הוא
צריך להביא תמונות יותר ויותר דראמתיות ומזעזעות. רק ככה יש
סיכוי שמשהו יזיז אותנו, שנעשנו כבר קהים לדברים הכמעט
יומיומיים.

בוודאי. יש לנו קוסמים מהכי מעולים. תני לי פה הזדמנות
להגיד לטלוויזיה הישראלית שתזמין להופעה את הקוסם רוני
שכגאי, ואני חותמת שהוא יהמם את המדינה לא פחות מקנסטה.

• האם קנטטה הוא רק קוסם מעולה או שיש לו
כוחות על־טבעיים?
פסל הזכוכית של דויד אלן המוצב בכיכר דיזנגוף
בתל־אביב, עומד להיות מסולק או מועבר, ובמקומו יוקם,
בהשקעה של רבע מיליון דולר, פסל של יעקב אגם.
האדריכל יעקב רכסר היה חבר בוועדת המומחים לענייני
אמנות, שהחליטה להחליף את הפסל. שאלתי אותו אם זה
נראה לו ששמים במקום ציבורי פסל ואחרי זמן קצר באה
ועדת־מומחים ומחליטה שהוא לא יפה ושמים פסל אחר.
קראו לי להביע את דעתי על הרעיון של החלפת הפסל. לדעתי
הפסל הנוכחי הוא נוראי מבחינה אמנותית, ולא נראה לי אסון
שיחליפו אותו.

• מבלי להזכיר את עניין הכסף הרב המושקע בזה,
מה תאמר על כך שבעוד שנה או שנתייב תבוא
ועדת־מומחים אחרת ותאמר שהפסל של אגם הוא
זוועה, יחליפו שוב? עד מתי?
אמרת לי לא להתייחס לעניין הכסף, אז שיחליפו כל הזמן, עד
שכולם יאהבו את זה.

• אתה יודע שאין באמנות ״כולם יאהבו את זה״
יש אנשים שאוהבים את הפסל של דויד אלן ובטח
יהיו כאלה שישנאו את אגם. לא צריך לקבוע עיקרון
לנושא כזה?
בלי עקרונות. מבלי להעליב אף אחד, לפי דעתי המיקרה של
פסל־הזכוכית הוא קיצוני. הוא פשוט פסל גרוע מאוד מאוד.

אין לו כוחות על־טבעיים ואין לו חושים נסתרים. הוא מתמחה
בקסמים המכונים תרגילי מוח, שהם סוג של קיסמי מנטאליזם.
יחד עם זאת, אני רוצה לציין שהוא אינו מרמה. הוא עושה את
הקסמים.

• את יודעת, למשל, איך הוא עושה את הקסם הזה
עם הספר, שהדגים ב״שעה טובה״?
אני בעצמי לא יודעת לעשות את הקסם הזה, אבל אני יודעת
בדיוק איך הוא עושה את זה; ברור שאני לא יכולה להגיד את
הפרטים, מטעמי אתיקה מיקצועית.

• אם מדברים על סודיות מיקצועית, השבוע יצא
לאור בהוצאת הספרים שלך ״ספר הקסמים״ ,המגלה
איך עושים 170 קסמים שונים. בהסירך את הסודיות
מעל כל־כך הרבה קסמים, האם את לא מנסרת את
הענף שעליו אתם יושבים?
רוב הקסמים המופיעים בספר הם קסמים שעשינו בתחילת
דרכינו המיקצועית. גם המיקצוע שלנו מתפתח וכל יום יש קסם
חדש. האפקט של הקסם הוא לא רק לדעת תיאורטית איך עושים
אותו, צריך גם לעשות אותו באופן מיקצועי. כמו שאמרתי לך
שאני יודעת את הסוד של קנסטה בקשר לספר ובכל זאת אני לא
יכולה לעשות אותו.

• למה הוצאת את הספר דווקא עכשיו?
זה בדיוק הזמן להתחיל לעשות קסמים__ .

דניאלה שמי

נר־נשנזה לזכר
המפולת הגדולה
כבר מזמן לא הזכרנו במדור זה את הבורסה. לכר יש כמה סיבות טובות.
הסיבה הטובה ביותה חוסר עניין ציבורי. מזכיר לכם משהו? לא, המישטרה
עוד לא סגרה את הבורסה, ועדיין מופיעים בכל יום מדורי הבורסה
בעיתונות היומית, אבל זה מתוך הרגל, לא מתוך עניין.
בינואר תחוג הבורסה שנה מלאה וגרועה לאירוע המרכזי של השנה —
המפולת הגדולה. לכבוד יום השנה נדליק כולנו — אלה שהפסידו ואלה
שלא הספיקו להפסיד וגם אלה ששמו מיבטחם במניות הבנקים ודחו את
ההפסד — נר נשמה לזיכרה הנערץ של המפולת שהצליחה, שימו לב,
להפוך אותנו לעניים הרבה יותר.

מאז המפולת הפסידו המניות, כל המניות, שני שליש
מערכם הדולארי. במילים אחרות, למי שהיו מניות בשווי
שד 1000 דולר ערב המפולת, יש לו היום, אם בכלל, מניות
בשווי של 310 דולר בלבד. מי שחשב שאחרי המפולת כדאי ללכת
על בטוח ולהשקיע במניות הבנקאיות, נפל, כמאמר הפתגם, מן הפח אל
הפחת, והפסיד עוד 5296 מערך השקעתו, נכון להיום. הנה כי כן, שוב הוכח
שבארץ יש תקופות שבהן ניתן על נקלה לעשות הון קטן ...מהון גדול,
וכל זאת מבלי להתאמץ.
משהו על מה שקורה היום בבורסה: המשקיעים בחוץ, המקורבים
בפנים. ההיגיון של הבורסה יצא לחופשת־חורף ארוכה — עובדה, מה
שהגיוני שיעלה יורד, ולהיפך, מה שלדעת כולם צריך לרדת, עולה.
הנה שאלה לדוגמה: אם המניות הבנקאיות מבטיחות היום תשואה
כמה מרתיח1 מנהלי הבנקים
אני רוצה לצטט מתוך פסק־דין, בתביעה
שהגיש לקוח של בנק נגד הבנק, וכך נאמר בו:

,.אין הבנק רשאי לחייב לקוח, אלא

מובטחת של ,2096 כדאי להשקיע, או לא? ההיגיון והניסיון אומרים
שכן, המשקיעים אומרים לא. הפיתרון נעוץ במילה מובטחת. את
ההבטחה נתנה ממשלת ישראל, שהבטיחה לפדות את המניות הבנקאיות
בעוד חמש ושש שנים בערכם לפני המפולת, בתוספת ריבית, הכל על פי
ערכם הדולארי. רבים מפקפקים ביכולתה של הממשלה לעמוד
בהתחייבות. ויש להם ככל הנראה סיבות טובות לכך. זו אותה ממשלה
שהבטיחה שלא תשחוק את השכר, ואחר־כך אמרה שתשחוק אותו רק
בעשרה אחוז, כדי שנגיע, או ליתר דיוק נחזור לרמת־החיים של . 1981 אז
למה לעזאזל מחזירים אותנו ל־ . 1977 לזה לא צריך את הליכוד, אפשר
להסתפק, בלית ברירה, במערך.
מישהו בבורסה אמר לי שצריך לשקם את האמינות, את האמון בשוק
ההון. טוב שרק אני שמעתי.
ועוד שמעתי בבורסה: בעוד חודשיים יגידו בבורסה, למה קניתי כל״כך
גבוה לפני חודשיים. וגם את זה שמעתי: המורל כל״כך נמוך שרק השקל
משיג אותו.
ולבסוף לשאלה העיקרית, מה עושים? לשאלה זו יש שתי תשובות
זהות: הראשונה היא אנטי־ציונית וגם השניה אומרת שצריך לקנות
אי־די־בי אמיתי, שאינם אלא ראשי תיבות של איזראל־דולר־באלאטה.
אבל שמיר הבטיח שלא יגעו בפת״ם, נכון. ארידור הבטיח שהאינפלציה
השנה תהיה ,9996 גם זה נכון, שהוא הבטיח. כהן־אורגד למשל, מבטיח
לשפר את מאזן־התשלומים ועל חשבון זה הוא לוקח מיקדמה
מהאינפלציה ומאיץ אותה ל־ ,20096 אז מה? המכפיל ממשיך להיות ירוק.

חברת כרטיסי האשראי הבינלאומית אמריקן
אקספרס מציעה ללקוחותיה לקראת השנה
החדשה הבאה עליהם לטובה — וכל הכלכלנים
והמבינים אומרים ששנת 1984 תהיה אחת
השנים הטובות שידעה מעודה ארצות־הברית —
שי לחג. כלומר, הלקוח יכול להזמין את השי
בחברה, עבורו או עבור מי שהוא חפץ ביקרו,
ולשלם כמובן, באמצעות הכרטיס שלו.
תמיד מאפשרים לשלם בכמה תשלומים, בלי
ריבית, או בתשלום אחד ותמיד ל־ 15 ימי ניסיון
ו״אם אינך מרוצה תוכל להחזיר״ .בין שאר
הפריטים שכדאי לכם לבקש מהדוד, הקרוב,
המכר, או סתם ידיד המתכונן בימים אלה להגיע
ארצה, יש שניים הראויים שנעסוק בהם(שימו לב
למחיר).
הראשון הוא ווצימו שני אינץ׳ ,הטלוויזיה
האישית של סוני, שכל גודלה 16ס״מ גובה7.5 ,
ס״מ רוחב ו־ 4ס״מ עובי ובמשקל של כחצי ק״ג,

בתוקף דין או חוזה.״ במיקרה הנדון לא
נעשה כך, והבנק חוייב להחזיר ללקוח סכום שבו
חוייב קודם חשבונו, ואף פסק הוצאות. לקבלת
הכסף מספיק להגיש תביעה לבית המישפט
לתביעות קטנות. כל אותם לקוחות נאמנים של ,
הבנקים, שהבנקים עשו ועושים בחשבונותיהם ׳
כטוב בעיניהם, יואילו לבדוק היטב, מה עושה
קבוצה בנקאית אחת או שתיים, שבראשן מנכ״ל
אחד או שניים ומועצת־מנהלים אחת או שתיים,
הבנק ולמה.
ייחסכו המשכורות והתנאים הנלווים של בערך
תמיד טוב לבדוק, עכשיו יותר מתמיד.
רשימת העמלות תגדל וכך גם סכומן; לעומת זה
150 מנכ״לים, משנים למנכ״ל וסגנים למנכ״ל
המשכורת תקטן. אין שום סיבה שחלקן של
וצבא עוזריהם ומזכירותיהם.
העמלות הבנקאיות למיניהן מתוך המשכורת,
מי שמכיר את העניין מקרוב, טוען שאס כך
ייעשה, לא יהיה צורך להעלות את שיעורי
יגדל.
השבוע אמר לי בנקאי, שיש מלוא ההצדקה
העמלות.
לגבות מהלקוחות את עלות השירות שנותן
יש לי עוד הצעה מרחיקת לכת. מכיוון
הבנק. נשמע טוב. מה יותר נכון ונבון מלחייב
שהבנקים הם גופים ציבוריים, להוציא
לקוח בעלות השירות. יש רק הבדל קטן. לא אולי את בנק ״דיסקונט״ ,כיאה לגוף
ייתכן שכולבו יעלה את מחירי החולצות רק מפני, ציבורי יואילו ויפרסמו ברבים את
שמיספר הקונים קטן ובהזדמנות חגיגית זו יעלה פרטי השכר של מנהליהם. אז נדע
גם את מחירי הגרביים. ה״לא ייתכן״ ,מתייחס בדיוק היכן וכמה צריך לקצץ. סיפרו לי
לעובדה שבקירבת מקום יש חנות המוכרת אותם והדבר אינו חדש, שיש בנק, או אפילו
פירטי לבוש במחיר הרבה יותר זול.
בנקים, שבהם נוהגים לשלם את
וכאן אנחנו חוזרים לבנק. הבנקים הם קרטל משכורות הפקידות הבכירה מראש,
בלתי־רשום בחסדי בנק ישראל. ומה שעושה את אפילו לשנה. אני מציע שאחרי שיקצצו
העניין לחמור יותר — אי־אפשר בלעדיהם. בשכרם של אלה, יתחילו לשלם להם את
בנק־הדואר הוא רק תחליף חלקי לשירותי שכרם אחרי שהרוויחו אותו.
הבנקים. אנחנו מבקשים שלפני שמעלים את
בסופו של עניין, עוד מישהו צריך
העמלות, יואילו להתייעל; אחרי שיתייעלו לשלם את חשבון המפולת במניות
נבדוק אם יש צורך בכל־כך הרבה בנקים הבנקאיות, חוץ מעם ישראל — מנהלי
וקבוצות בנקאיות. ואז, אם יתברר שמספיק רק ! הבנקים. ואנחנו לא נרפה.

כולל ארבע סוללות. על פי הפרוספקט, יש בה כל
מה שיש בטלוויזיה גדולה, חוץ מצבע, אר אל
דאגה, גם זה יבוא. המחיר — 198 רולר או שישה
תשלומים של 33 דולר.
מה שהולך טוב, וגם מאוד שימושי, הוא מיתקן

הקרוי -מרכז תיקשורת״ המורכב מטלפון, שעון,
רשמקול וכמובן רדיו, הכל ביחידה קומפקטית
מוכנה לשימוש. המרכז הזה קולט שיחות
ומקליט, קולט מהרדיו ומשדר באמצעות
הרשמקול, מפעיל אזעקה בשעת הצורך כמובן,
וקובע את השעה המדוייקת מתי יתחיל
ה״מנדנד״ להזכיר לך שהגיעה שעתך לקום. יש
במיתקן הזה עוד כמה פטנטים כמו אפשרות
לדבר בטלפון ללא הרמת השפופרת ועוד. מה
שבאמת מפתיע, הוא המחיר — 129 דולר וגם
אותם אפשר לשלם בארבעה תשלומים של 32.25
דולר כל אחד. ראיתי דבר דומה בחנות בארץ,
המחיר בשקלים היה אז פי ארבעה ובמזומן.

ביטוח -
רק בתשלזמים
למי לא כדאי להיות מבוטח? למי שגנבו לו
את האשה, כך על כל פנים טוענת חברת־ביטוח
שמבטחת רק גברים. חוץ מזה, טוענת החברה
הנ״ל, כדאי לבטח הכל, אלא מה.
כיוון שכבר בשבוע הבא נכנסת לתוקף שיטה
חדשה בתשלום דמי־הביטוח, יש לי כמה הצעות.
חברות־הביטוח מציעות למבוטחים שתי
אפשרויות לתשלום הפרמיות: במזומן — תוך 30
יום, או, מה שהן מכנות שירות צ׳קים, ולמעשה
הוא תשלום באמצעות שישה צ׳קים, בשישה
תשלומים חודשיים, שתמורתם גובה החברה רמי
אשראי עד ,4296 שהם למעשה ריבית של
20096־ ,160 על פי מועדי התשלום בכל חודש.

אני מציע למי שיצטרך לשלם דמי
ביטוח בשלושת החודשים הקרובים, לא
לשלם במזומן, אפילו יש לו. יותר טוב
לשלם בתשלומים.
על פי הערכת -חכמים יודעי דבר״,
האינפלציה תכה את דמי האשראי. חוץ מזה, אם
אתה רוצה להנמיך את דמי־הביטוח, בעיקר
בביטוח תכולת הדירה, אתה יכול להציע למבטח
השתתפות עצמית יותר גבוהה ואז דמי־הביטוח
יהיו נמוכים יותר ולפעמים הרבה יותר. בסדר, לא
תקבל י עבור הטייפ או הווידאו, שתמורתם היא
ההשתתפות העצמית במיקרה של פריצה, אז מה?
אם לא תהיה פריצה חסכת סכום נכבד.
בעניין המכוניות, העסק קצת שונה והרבה
יותר יקר. שם כדאי ביטוח מלא. הסיכון פה הרבה
יותר גדול והרבה יותר יקר.
את כל העצות הטובות האלה נתן לי
סוכן־הביטוח שלי. שטוען שהשיטה החדשה של
שירות הצ׳קים פוגעת, או, בלשונו, דופקת את
סוכני־הביטוח. הוא ניסה להסביר לי למה. אני
סרבתי לשמוע. אמרתי לו שאני מסכים לכל מה
שיאמר, אבל לעשות אני עושה כל מה שיעץ לי
קודם, לפני שהשחיל את הסיפור על זה שדופקים
את סוכני־הביטוח.

הכנסות -א/
הזרמות ־־ יש
איך זה שמיסים גדלים ומתרבים ובסן־־הכל
גובים פחות? זה למעשה מה שאומר לא אחר
מאשר משה ברטוב, האיש שצריך לדעת,
בתוקף היותו הממונה על הכנסות המדינה. הוא
סיפר למי ששמע, כל מיני דברים שמתרחשים
באגפי המיסים שעליהם הוא ממונה. אם לתמצת
את מה שאמר, אין מילה טובה יותר מאשר
״ברדק״ .כבר יותר משנה, עוד מעט שנתיים, הוא
מנהל את צד ההכנסות של המדינה, וזה בדיוק
הזמן שנדרש לו כדי להגיע למסקנה דלעיל. אני
לא בקי בענייני מיסיס. אבל אילו היו אומרים לי
מה שהוא אמר על ראשי מס־ההכנסה והמכס,
הייתי מתפטר או דורש את פיטוריו. בינתיים שני
הדברים לא קרו.
ובינתיים גם אומר לי יודע־דבר
שמערכת־המיסים במשבר, וכשאין מספיק
הכנסות, מטבע הדברים צריך להדפיס יותר כסף;
בלשון הכלכלנים — הזרמה ממשלתית.
במציאות — שמן למדורת האינפלציה. וזו גם
הסיבה המיידית מדוע כלכלני הממשלה חוזים
אינפלציה בקצב של 40096 לשנה. כך למשל, מי
האמין בתחילת אוקטובר השנה, כשהרולר היה
שווה 65 שקלים, שכעבור חודשיים יהיה שווה
100 שקלים ויותר. מי מאמין היום שבעוד

שלושה חודשים הדולר יהיה שווה 150
שקל וכבר באוגוסט 984י ,1סנט
אמריקאי יהיה שווה שני שקלים, שהם
בדיוק 200 שקל לדולר. כל זה בתנאי
כמובן שעד אז, לא יוציאו לנו שפן חדש
מהכובע, בצורת סלע בן מאה שקלים,
שיהפוך אחרי שנה לזוז בן מאה סלעים.
ואז יתברר שהטוב מכולם הוא הדולר.
שתמיד שווה מאה סנטים ולכן תקום
לתחיה הדולאריזציה.

ועוד משהו. מי שמספר לכם שאפשר לקצץ
בתקציב, והדגש הוא על אפשר, טועה. אי
אפשר. הקואליציה בנויה על תקציבים שאותם אי
אפשר לקצץ. כשיתחילו לקצץ ברצינות, תיפול
הקואליציה. אך למרבית המזל והאירוניה, מי
שעומד, או ליתר דיוק יושב, בקואליציה, מסרב
ובצדק להיפרד ממנה. הנה כי כן, הכל מתחיל
בהכנסות שאינן. ולמה אינן, הסביר לנו הממונה
על ההכנסות.

ברכה לא צפויה קיבל

מנכ״ל רשות־השידור יוסף
(.מומי״) לפיד בישיבה האחרונה
של הוועד־המנהל. חבר־הוועד
אהרון פאפו בירד אותו לכבוד
העלאת מחזהו הכושי עשה א ת
שלו ביידיש, באוסטרליה.
״שמעתי שאתה חלוץ שפת
היידיש בארץ הקנגורו.״ לפיד
ענה לו :״אני אעלה את המחזה
בגינאה בשביל הפאפואנים.״
החזיר לו פאפו :״עזוב את
הפאפואנים. אתה אליעזר
בן־יהודה של שפת היידיש.״
ץ י בדיון על התוכנית מה
שבא אמר מנהל מחלקת־התוכניות
של הטלוויזיה, צבי
שפירא, כי קשה למצוא מנחה
טוב לתוכנית, משום שעליו
להיות אינטליגנטי, חכם ובעל
ניסיון עיתונאי. אמר פאפו :״לפי
התכונות כדאי שתעשו לי
בהקדם מיבחן־בד.״ הגיב יועץ
המנכ״ל, נקדימון רוזכל:
״פאפו יעשה תוכנית ראיונות
בשם מונולוג.״ הוסיף חבר־הוועד

ישראל

(״מליק״ו

ראל, אם מועמד הקואליציה,
מנחם אלון לא ייבחר לתפקיד
נשיא־המדינה, שבה ועלתה
השבוע בכנסת. מילוא התפתל
ולא ענה מדוע לא מימש את
התחייבותו. לבסוף תירץ זאת
בכך שראשי לב״י מודים
שהפירסומת שהוא עשה להם
בעיקבות התחייבותו, שווה להם
יותר ממיליון שקל. התערב ח״כ
העבודה חיים רמון :״בעצם,
הם עוד חייבים לך.״

ח״כ העבודה רענן נעים
גילה שהוא השלים באחרונה עם
חברו לסיעה, אריק נחמקין.
לפני כן הם כינו זה את זה בכינויי
גנאי. נעים, שהוא ממוצא לובי,
זכה בכינוי קדאפי, והוא נהג
להשיב לנחמקין בשם הצאר
ניקולאי. נעים, שהוא בעל שפם
רחב־מידות לא גילח אותו מאז
שהיה רב־סמל פלוגתי בצבא.
שר־הביטחון משה (״מי־שה״)
ארנס נכנס לשירותים

ממתנגדיו התקיפים של היטל
אגרת־חינוך, אמר :״חוק חינוך
חינם נהפך עתה לחה! חח! חה!״
חג־המולד, שנחוג השבוע,
היה חג בעל־משמעות כפולה
לאב מרסל דיבואה, לשעבר
ראש החוג לפילוסופיה באוניברסיטה
העברית. הוא חוגג
באותו יום תשע שנים לקבלת
האזרחות הישראלית.

מחפוז׳ עבד אל על

לא כל מרצה אוהב לדבר
לתוך מיקרופון. כאשר הירצה
פרופסור שלמה גיורא שוהם
במועדון צוותא בתל־אביב
על שנת ,1984 ביקש הקהל כי
הוא ידבר אל המיקרופון, כדי
שייטיבו לשמוע אותו. שוהם
ניסה לכוון את פיו לגובה
המיקרופון, אר לא הצליח.
אחר־כך נטל אותו לידיו, ובחוסר
שביעות־רצון אמר :״לא מוצא חן
בעיני להחזיק את המיקרופון

פלג:

״התוכנית של פאפו תיקרא רק
על עצמי לספר ידעתי.״
בהקשר לאותה תוכנית
כינה לפיד את המנחה דן
חמיצר הטייס הקוטע, רמז לכך
שחמיצר, טייס לשעבר, קוטע
את מרואייניו. יועץ אחר של
לפיד ארי אבנר העביר פתק
למנכ״ל ובו נאמר :״למה מה
שבא עוסקת בבישול? בגלל דן
חמיצה ובתיה מרק.״
ח״כ התחיה גאולה בהן
הפתיעה אפילו את מכריה.
בתשובה לקריאת־ביניים של
ח״ב העבודה, יחזקאל זכאי,
בדיון המדיני בכנסת, אמרה לו
כהן :״אתה פשוט מפריע לי.
אינני יכולה לדבר. אם אתה
אומר משהו נגד ההתנחלויות יש
לי תשובות מוכנות. אבל על
דברים אחרים, אני מוכרחה
לחשוב״.
ח״כים שונים פנו ליושב־ראש
הכנסת מנחם סבידור
והעירו את תשומת ליבו
שהמיקרופונים המוצבים על
שולחניהם אינם תקינים. סבידור
השיב להם שהסיבה היא שחברים
שלהם שיחקו״במכשירים ולכן
הם יצאו מכלל שימוש.
מומחים להתנהגותו של
סבידור חוששים שגם ימי
מזכיר־הכנסת הנוכחי שמואל
יעקובסון ספורים. יעקובסון
מונה לתפקידו, אחרי שסבידור
הדיח בפעולת־בזק את נתנאל
לדרך. השבוע נזף סבידור
ביעקובסון, באמצע ישיבת המליאה,
ודרש ממנו שיבצע
כהלכה את תפקידו, אחרי
שח״כים נקראו לדיון על הטלת
אגרת־חינוך, ללא הודעה מוק־
] רמת כמקובל.
ח״כ העבודה משה שחל
־ דרש בקול־רם, מעל בימת
הכנסת, לפטר את אריאל
שרון מהממשלה, אחרי דבריו
בעניין שיחת סם לואיס ושימחה
ארליך המנוח אודותיו.
שר־התיקשורת, מרדכי
ציפורי קרא לעברו בקריאת-
ביניים :״אם נסלק אותו, הוא עוד
יהיה יועץ אצלכם.״ ציפורי
התכוון לתקופה שבה היה שרון
יועץ מיוחד של יצחק רבין,
י כשזה היה ראש־ממשלה.
שאלת התחייבות רוני
מילוא לתרום מיליון שקל
ללב״י -הקרן לביטחון ישהעולם
הזה 2417

לגאולה כה; 1י נע קשיי חשיבה
ורוני מילוא גילה שלב:״י רוייב לו כסף

״1 1 1 1 1 1 ״1 1 1 1משוחח בעזרת ידיו עם מוזמני קבלת־הפנים
שערכה עיריית תל״אביב לרגל

חתימת הסבם לשיתוף־פעולה בענייני תרבות ואמנות עם נציגי
עיריית בון, אחרי החתימה, באולם מועצת־העיריה ברחוב בו״גוריון,
יצאו הישראלים ואורחיהם לבית הצייר ראובן ברחוב ביאליק,
בשבת שבה בילה סגן
ראש־הממשלה דויד לוי בצרפת,
הוא הרגיש כמו בבית.
בבוקר הוא צעד מבית־המלון
שלו לבית־הכנסת, כשהוא מלווה
באגשי״ביטחון. בדרכו למלונו
הוא נכנס לדירתו של ניסים
טאיטו, נספח העיתונות של
השגרירות בצרפת, ושם אכל
ארוחת־צהריים, שכללה קוסקוס
צפון־אפריקאי שהכינה עליזה
אשתו של טאיטו, לשעבר כתב
ידיעות אחרונות בנגב ואיש
תנועת חרות.
בפינתו, המשודרת בתוכנית
יש ענייו ברשת ב׳ ,דיבר
חנן קריסטל כשהוא מחקה את
קולו של דויד לוי. בדרך־כלל
מגיעות למגיש התוכנית גפי
גזית שיחות־טלפון מרוגזות
מהאישים שקריסטל, דוקטורנט
למדעי־המדינה באוניברסיטה
העברית, מחקה. הפעם היתה
פניה שונה. אישים מחרות
המזוהים עם מחנה יצחק
שמיר פנו וביקשו את הקלטת
הדברים. בקשתם לא נענתה
מפני שדבריו של קריסטל
שודרו בשידור־חי ולא הוקלטו
קודם לכן.
ביש עניין משתתף מדי יום
חמישי הפרופסור לפילוסופיה
אסא כשר שמדבר, לשם
שינוי, על דברים שונים ולא על
עניינים פוליטיים. למרות זאת
הוא מעורר את רוגזם של
מאזינים לא מעטים, המציפים
את אולפך השידור בשיחות־טלפון
נזעמות, שבהן הם מקללים
את כשר ומאיימים על
חייו.

בכנסת ופגש שם את יגאל
הורכיץ. משבירך אותו לשלום,
ענה לו הורביץ :״אתה עוד
לא יודע שלא אומרים שלום
בשירותים?״
חייקהגרוסמן, מועמדת
למזכ״ל מפ״ם, לא התרגשה
מההצעה לקיצוץ בשכרם של
הבכירים .״צריך לקצץ במישרת
שר כלכלת־על, כי יש לנו רק
כלכלת תחת.״
ח״כ מפ״ם יאיר צבן,

לקבלת״פנים מלווה בכיבוד. ליד גריפל (למעלה, מימין) עמד ראש
עיריית בון, הד״ר הנס דונאלס, בשצלחת מזון בידו. שגריר גרמניה
בישראל, נילס האנסן( ,למעלה, לצד אסתר רובין) כתב בספר
האורחים בעברית. :זה אירוע גדול ׳.ראש עיריית תל־אביב, שלמה
להט, בא עם אשתו, זיווה, שפתחה את עיניה למראה המצלמה(למטה).

נספח העיתונות בשגרירות
מצריים בישראל, השתתף בערב
ראיונות של המראיין איתן
דנציג. באותו ערב הופיע גם
רבין והנציג המצרי הקליט את
דבריו, בידיעתו. את הקאסטה,
שבה התייחס רבין לענייני
השעה שלח הנספח ישירות
למישרד״החוץ בקאהיר. אחר־כך
הצטלם אל על עם רבין, והפעם
למטרות אישיות. הוא מתעתד
לכתוב ספר על תקופת שהותו
בישראל.

כמו זמר־רוק.״
האסטרולוג דן ט ל מו ר
שהוא עורכו של שבועון
אסטרולוגי חדש, אסטרוסקופ
נשאל אם זה הזמן המתאים
להוציא כתב-עת חדש. הוא
הסביר שעל־פי הכוכבים זה
המועד המתאים לו. לרוע מזלו,
נטש אותו אחד משותפיו כבר
בתחילת הדרך, אך טלמור אינו
1אומר נואש. לדבריו הוא לא
הופתע גם ממהלך זה, משום שגם
אותו חזה בכוכבים.

דז בך אנזן*ן טוען שמטרידות אותן קטינות, פנינה
רוזנבלום חוזרת לשיר ורפי גינת מפחיד נהגים
פנינה רוזנבלום חוזרת
לשיר. השבוע היא הקליטה שני
שירים חדשים. אחד אישי ואחד
ברוח התקופה. השיר השני נקרא
עם ישראל חי בקושי, ומילותיו
הן כדלקמן :״העליה בירידה /
והעולה יורד /כאן השימחה

/ /העבודה היא ערך־על /את
זאת כולם אומרים /אז כל אחד
עובד אבל /עובד על אחרים / /
כשהשאלות עולות /עונים רק
,,אין תגובה״ /במקום לשאול
שוב שאלות /חוזרים רק
בתשובה / /אר בין פטיש לבין

שהכל היה קטן ותמים /ימי
מחסור עצובים /מאז ידידי /
עברתי דרך ארוכה למדי /
הגורל היטיב עימי עד בלי די /
לו ולי היה כדאי / /מעשי ושמי
/נהיו מזמן נושא שיחה לאומי /
לכן כדאי, חשבתי אז לתומי /

מאוד לאהוב / /ובכל יום /
להגשים במציאות עוד חלום /
ועם זרם השיגרה לא לזרום /את
החיים שוב לטעום / /לא לעצור
/להמשיך תמיד לבנות וליצור /
תוכניות בתוך עצמי לא לנצור /
לא לחיות כמו במצור / /
ולשופטיי /אומר שלו חייתי
שוב את חיי /לא הייתי משנה
את דרכי /מילדות ועד קץ
ימיי//
רוזנבלום, שתחגוג השבוע
את יום הולדתה ה־ ,29 מקווה
להשלים בתוך זמן סביר את
אלבומה אריך־הנגן הראשון.
העיתונאי אמנון אברמוביץ
,,חזר מארצות־הברית
אחרי שמונה חודשי לימודים,
ועורכי מעריב כבר פינו לו חדר,
כדי שישוב לכתוב את הטור

אחריהם ״.גם דברים אלה הוקלטו,
ללא ידיעת ראש־העיריה.
חברי ועדת־הכלכלה של
הכנסת היו אורחי נאות מרפא
בים המלח וקיבלו הסכר
מהמנכ״ל, סמי טוויג, על
החולים שבאים למקום. הוא
הסביר שחולי הפסוריוזיס,
מחלת־עור, אינם מתים, אך גם
אינם מבריאים ממנה, ונאלצים
לשוב לים־המלח בכל שנה,
לצורך קבלת טיפול נוסף. העירה
ח״כ המערך שולמית אלוני:
״אח, איזו מחלה ברוכה״.
עורכי ספר הטלפונים המסווג,
בידור ובמה קיבלו שיחת
טלפון לא שיגרתית. הסופר ד׳
בן־אמוץ טילפן למישרדי
החברה וביקש שישמיטו את
שמו מהפירסומים, כדי שנערות

11ך 1ךזן ״||י * 1שר־הפגים זוכה בסקירה מסווה קצר מבין הסורגים. בורג(למעלה) ,שלא ביקר במקום מזה
11-1 | 1/1מ זמן רב, התעניין במתרחש מאחרי הסורגים. ח״ב העבודה, רפי סוויסה, שהצסרף לסיור, גילה
לעומת יאח ענייו בעבודת העצירים בבית־תמעצר של כלא רמלה -שבו הם עובדים במילטשת יהלומים.
היחידה •/היא השימחה לאיד 1 /
לכל אחד חשוב בלי די /מה יש 1
אצל אחר /וכל שכן מציץ אלי /
ורץ כבר לספר / /אז החזירו את ! .
אשר 11 קחתם לי /כי לא אוותר
/תנו לי רק מה שהבטחתם לי /
לא ריצה יותר /אוי!׳רצי הלא
תבושי /עם ישראל׳חי בקושי |
//יכל יום עוד מס ועוד היטל /
מוכרים בלי קבלות /וארץ זו
היא ארץ של /מיסים ונפלאות

סדן /בין שיח ללוחם /עדיין יש
חלום קטן /ויש מי שחולם / /
שני השירים, נכתבו על־ידי
יואל ריפל והולחנו על־ידי
ננסי ברנדים ושניהם מושרים
בקצב הרוק הקיצבי. לצורך
כתיבת השיר וידוי אישי נאלץ .
ריפל לשבת יותר משעתיים עם
הזמרת, כדי לתחקר אותה על
חייה, והתוצאה :״יש לפעמים /
מול עיני חולפים אותם הימים /

קצת לספר על עצמי / /בגוו׳ של
אשה 7מסתתרת לה תינוקת
רגישה /אשר חיפשה פינוק אך
גם התעקשה /אולי, פשוט
מחולשה / /יש לי כבוד /
לדברים יפים, לזוהר והוד /
לרומנטיקה שיש בה מן הסוד /
אותו חושפים עוד ועוד /רוצה
עד אין סוף /להיות עימו יחדיו
לרע וטוב /גם אם רחוק הוא
להרגיש שהוא קרוב /פשוט

הפופולארי שלו דרח. אך
תפגישה הראשונה של אברמוביץ׳
איתם. הוא ביקש דבר
יוצא־דופן: חופשה נוספת. העורכים
ההמומים נענו באי־יצון
בולט. מכיווו שהוא עדייי לא
החל יכתוב הוא גם מדיי־ את
רגליו מהכנסת,

111דדח 1¥פגש במסיבה את צ אן(״חננאל״) קנסטה, שמאז הופעותיו בשעה טובה הוא
\ 1 1 1 1111ו 1הפך האישיות המדוברת ביותר בישראל. תאומי, שמעלה הצגות״יחיד שבהן
הוא עוסק בטלפתיה ובפרהפסיכולוגיה, מצא שפה משותפת עם היהודי״האנגלי מעוד סיבה: אביו, מאיר,
האיש שגילה את קנסטה בשנת 1938 ואירגן לו הופעות בחיפה, באולם פאנורמה, ובקאזינו המקומי.

מה באמת חושב ראש
עיריית תל״אביב שלמה (״צ׳י־צ׳״)
להט על בוחריו? אילו הוא
ייע שכל מה שיאמר השבוע,
בסיור במיפעל הקטן של האמן
יעקב אגם מוקלט, יתכן שהיה
נוצר את פיו. באותו סיור
במיפעל אורמת ביבנה, הציג
אגם את פיסלו הסביבתי היקר
שיוצב בכיכר דיזנגוף. הסיור
כולו צולם לטלוויזיה הלימודית.
אחד מעוזריו של צ׳יץ׳ לחש לו
שעליו לקצר בסיור, כי מחכים
לו בלישכתו. להט, שנראה
מרוצה מהפגישה עם האמן,
שהוא אחיו של ראש עיריית
ראשון־לציון לשעבר, חנניה
גיבשטיין, אמר :״יש לי שיטה.
ארבע וחצי שנים הם רודפים
אחרי. חצי שנה אני רודף

צעירות, כדבריי, לא יטרידו
אותו. יאכי, פרטיו לא פורסמו.
מפיק פסטיבר הילדים
אבשלום ריביז מצא במופע
המסכם של הפסטיבל עיסוק
חדש. הוא הבחיי במחסור בסד־דנים
באחד מאגפי היכב התרבות
ומיהר לכוון את הבאים
לאולם. רובין הביא במיוחד
מהולנד את בימאי לטלוויזיה
יאלף עינבר כדי שיצלם ל־קאסטות-וידאו
את ההופעה
האחרונה.
רפי גינת, מפיק ומגיש
תוכנית הצרכנות, כלבוטק, כבר
רגיל לאיומים ברצח, שהוא
מקבל בביתו או במערכת
התוכנית בקירייה בתל־אביב.
הגל האחרון, ולדעתו הגדול
ביותר, היה דווקא אחרי ששודרה
כתבת תחקיר על הזיהום
בשאוורמה שנמכרת בחוצות
הרחובות. לעומת זאת, מספר
גינת שכאשר הוא נוסע בכביש
בינעירוני, נהגים שנוסעים מעל
המהירות המותרת ועוברים אותו,
מאיטים את מהירות הרכב אחרי
שהם מזהים אותו.
העולם הזה 2417

ב לוני ם

הטלפון לא הפסיק לצלצל
בשבת שעברה בביתה של
התכשיטנית רחל גרא. הפונים
ביקשו לברך אותה על כניסתה
כשותפה לקפה־מיסעדה הגלריה
הלבנה שבשדרות רוטשילד
בתל־אביב. גרא המופתעת
הציעה לפונים, שאם הם יגלו לה
כמה אחוזים יש לה בנכס החדש,
היא תכניס אותם בשותפות
איתה. העניין התגלגל במיקרה.

מאת דניאלה שמי

• ח״ב הליברלים לשעבר,
אלימלך רימלט:
״בניהול מדיניות״החוץ היה
בשילטון המערך יותר ביטחון
לפי טעמי, מכפי שהוא היום׳.

• הרב

מנחם

הכהן:

״הליכוד מטביע את חותמו על
הכל: אפילו הרימונים ממולכדים.״

הנ״ל :״במפד״ל מאשימים

ן ך *11 *1111 \ 1 | 1ך 1ך ן 1זוכה בעיסוי״פנים מידי מדריכת־
1/ 11 1 /1 1היופי חווה ברק. הזמר״מיסעזץ עבר
מייד אחר־כך טיפול נוסף, משיכת פנים, שנמשך חצי שעה ב סן הכל.
בסוף הטיפול מרחה ברק קרם־לחות על פניו של אמדורסקי, שהוא
קצין הבידור של ספינת״ההימורים, שבה גם קיבל את הטיפול.

האמרגן יצחק (״זיטו״< בן
ניסים מפיק את ערב סיפורי
חנוך לווין שש, שעה רקובה,
שמגישה. השחקנית מריס
ו״בריאלי. הוא פנה לאיש
יחסי־הציבור, אלכם קוטאי
וביקש ממנו שיארגן את
יחסי־הציבור להצגה ולמסיבה
שתתקיים אחרי הצגת הבכורה
החגיגית. המקום המתוכנן
למסיבה היה בגלריה של גרא
ביפו־העתיקה. זיטו טעה ואמר
שהמסיבה תיערך בגלריה הלבנה
של גרא. קוטאי התחיל
להודיע טלפונית למוזמנים על
האירוע ועיתונאים שקיבלו
ממנו את ההודעות מיהרו לברר
את העניץ אצל בעלי העסק
הישנים, והופתעו לשמוע שאין
להם מושג על מה מדובר. לבסוף,
אחרי שעשרות אגשים שמעו
2שגרא היא בעלת הגלריה הל־בנה,
התבררה לקוטאי הטעות
שעשה והוא נאלץ לטלפן שוב
לכל המוזמנים ולהודיע להם על
הטעות.

פסוקי השבוע
• תא״ל(מיל ).דב (״דו
ביק״) תמרי :״במחנה־השכו־יים
אל־אנצר הוקם הפלמ״ח
של המדינה הפלסטינית.״

• ח״ב העבודה, יצחק ר־בין
:״הייתי מסתפק בהגדרה
צנועה יותר מהגדרת דויד
בן־גוריון, בדבר אור לגויים.
הייתי מסתפק בהיותנו אור
ליהודים׳.
העולם הז ה 2417

בכפירה את החברים שביקשו
להדיח את הד״ר יוסף בורג.
טוענים נגדם שאינם מאמינים
בנצח ישראל.״

• רפאל (״רסול״) איתן,
תלמידים: בפני בהרצאה
״אילמלא מילחמת הלבנון,
המצב הכלכלי יכול היה להיות
גרוע יותר. היינו צריכים לפנות
את קיריית שמונה ולהוריד את
נהריה אל.מתחת לאדמה׳.
• הנ״ל :״יכול להיות שנאלץ
לשבת כלבנון עוד 50
שנה׳.
• הצייר מורים כץ :״אני
אמן טוב יותר מפיקאסו. הוא
אהב כסף ודרש הרבה כסף, אבל
לא היתה לו נשמה. הוא לא ידע
מה זה צל ומה זה אור. סלוואדור
ראלי הוא צייר דגול. הוא ידע
לצייר צל וגם אור״.
• המשורר יב״י :״אין לי
חשבון בבנק /אך נשמה מורדת
/ונפש שוחרת חרות /שוכנת
בתוכי עם כיסוי / /

• עורך־הדין אהרון פא
פו, חבר הוועד־המנהל של
רשות־השידור :״לא די להיות
שמאלן. צריך להיות גם שמאלן
הגון.״

• יושב־ראש מועצת
המנהלים של חברת־החש
מל, דויד (״ג׳וקי״) הגואל, לו הודיע
ששר־האנרגיה
במפתיע על פיטוריו :״הרגשתי
כמו נאשם בבית־דין שדה.
בית־דין שאין בו שופטים
וסניגור ויש בו רק כיתת־יורים.״

סגן־השר המתפטר, יהודה בן־מאיר

פאשיום בישראל

ה 1א היה סזכן האף־בי־איי, נכשל בבחימת לנדשפטים
!בקבלת מישרה של רב, המאהבת של 1התאבדה בקפיצה מעל הגשר,
והוא מציע להנהיג בארץ את ח1קי־נירנברג במהדורה חדשה

^ גפה הקיצונית ביותר של הימין
#הישראלי נחשבת זה יותר מעשור
תנועתו של הרב מאיר כהנא, תנועת

בשנתיים האחרונות התרחשה
סידרה של אירועים אלימים, המוליכים
בחוטים סמויים לעבר תנועה זו.
בין אירועים אלימים אלה :״מיש־חקי
פורים״ בגדה־המערבית, ניסיון־
השתלטות על הר־הבית, תוכנית
לפיצוץ כיפת־הסלע, השתוללות־ירי
ליד כיפת־הסלע, רצח אמיל גרינצוויג.
לאירועים אלה הצטרפה באחרונה
אחרי הפיגוע באוטובוס ליד הר־הרצל
בירושלים, סידרת הרימונים הממולכדים
בעיר־המיזרחית ושריפת
מכוניות בשכונת אבו־תור.
צירוף האותיות כך, והאידיאולוגיה
האלימה המסתתרת מאחריהן, מקפיאה
רם בעורקיהם של רבים בישראל,
שאלימות כזאת על רקע גזעני מזכירה
להם את מרכז־אירופה בשנות ה־.30
סיפורה של תנועת כך, אישיה
ומיבצעיה, הוא סיפור הניאו־פאשיזם
הישראלי.

#ניסיון התנקשות בבגין

כהנא(מימין) מתאמן ביריה באמריקה, בתמונת־פירסומת של הליגה להגנה יהודית
ליד הגאנגסטר בשעה שנורה למוות

כהנא כחייל־מילואים ברמאללה

התעמרות בערבים בחסות צה״ל

>^ביה׳ מייסדה ובעל הקול־היחיד
\ £ש ל תנועת כך הוא הרב מאיר
כהנא שהגיע לישראל מארצות־הברית
ב־ ,1969 שנתיים אחרי מלחמת־ששת־הימים.
בימים
הראשונים לשהותו של כהנא
בארץ התחיל לפעול בירושלים גוף
חדש בנוף הפוליטי, גוף שראשי־התיבות
של שמו היו דב (דיכוי
בוגדים) .אחד מסמליו היה האגרוף
הקמוץ בתוך מגן־דויד — אחד מסי־מלי
״הליגה להגנה יהודית״ שכהנא
ייסד כמה שנים קודם לכן
בארצות־הברית.
תוך תקופת־זמן קצרה הפך הרב
כהנא דמות בעימות הפוליטי בישראל.
הוא ייסד את תנועתו למיפלגה, כדי
להיבחר לכנסת ולהציג במליאתה את
עמדותיו הקיצוניות.
חברי תנועת כך התחילו להיראות
בקמפוס האוניברסיטה העברית
בירושלים, כשהם יוזמים היתקלויות
אלימות עם הסטודנטים הערביים
ואנשי־שמאל.
בספטמבר 1972 נעצר קצין־
המיבצעים־לשעבר של לח״י, עמיחי
פאגלין, בניסיון להבריח נשק לאנשי
״הליגה להגנה יהודית״ בארצות־הברית
ובקשר למעשי־טירור. פאגלין,
שאחרי המהפך מונה למישרת יועץ־
ראש־הממשלה לענייני־טירור, שוכן
עם מעצרו במלון־פאר תל־אביבי
במאסר־בית.
תנועת כך התייצבה מאחורי
פאגלין. הימים היו ימי המתח הציבורי
שלאחר טבח 11 הספורטאים במינכן.
למרות התייבצותם של אנשי כך אחרי
ניסיון הברחת־הנשק של פאגלין, לא
הובא איש מאנשיו של כהנא לדין. עד
היום לוטה סיפור זה בערפל.
מיקרה לכידתו של פאגלין מאפיין
את סיגנון־הפעולה של הרב כהנא
ותנועתו מאז ועד היום. כהנא ותנועתו
שומרים על ניקיון־כפיים למראית־עין,
אינם מכחישים את קירבתם לנלכד, ודואגים מאחוריו״
״מתייצבים
לסיוע־מישפטי, כדי להפוך את

המישפט אם הוא מתקיים, למישפט
ציבורי, שבו נטענת האידיאולוגיה
הימנית של הרב כהנא.
במשך תריסר השנים שחלפו מאז
מעצרו של פאגלין צמחה לה בהדרגה,
מתוך הגלעין הקשה של כך, רשת
סבוכה של קבוצות טרוריסטיות
מזויינות ברמות שונות.
התגבשותו של גוש־אמונים, בשנים
הראשונות שאחרי מילחמת יום־
הכיפורים, דחקה בהדרגה את תנועת
כך ואת הרב כהנא לשולי זירת־הימין.
לכידת כלי־התיקשורת בידי מנהיגי
גוש־אמונים הביאה את אנשי הרב
כהנא להסתופף בצל תנועה זו, שמנתה
בתקופות־השיא שלה כמה אלפי
פעילים, כדי ליהנות מהמוניטין
הציבורי של הגוש ולנצל את מאגר
כוח־האדם של הגוש כפריפריה לאנשי

במקביל חתרו אנשי כך להפוך את
התנחלות קיריית־ארבע לאחד
ממוקדי־הפעילות המרכזיים שלהם.
רוב אנשי כך, בשלב זה, היו בוגרי
״הליגה להגנה יהודית״ ,שעלו
בעיקבות רבם לישראל. ניסיון זה, של
אנשי כך להשיג שליטה במועצת
קיריית־ארבע׳ ,הביא לסידרה של
עימותים בינם ובין הרב משה לוינגר
ומקורביו. עימותים כאלה מתנהלים
עד היום.
המאבק־הציבורי שניהלה שלוחת
גוש־אמונים ,״הוועד לעצירת הנסיגה
מסיני״ ,נגד חוזה־השלום עם מצרים
והנסיגה מחצי־האי סיני הגבירו את
התוקפנות של הרב כהנא ואנשי כך,
שנכשלו בשתי מערכות־בחירות.
אחד משיאי המחשבה האלימה של
כך היה ניסיון־התנקשות, שעליו סיפר
בידיעות אחרונות הסטודנט צדוק
יחזקאלי, שהיה ״שתול״ בתנועה
במשך שמונה חודשים, ביחד עם עוד
סטודנט, לשם הכנת עבודה סמינריונית
במדע־המדינה עבור ד״ר אהוד
שפריגצק.
בפגישה שנערכה באחד מימי ינואר
,1980 שבה נכת יחזקאלי, העלה אחד
הפעילים המרכזיים של כך הצעה
להתנקש בחייו של ראש־הממשלה
דאז, מנחם בגין:
״בגין,״ סיפר אותו פעיל, ששירת אז
כחייל בבסיס חיל־האוויר ,״עומד.
להגיע לבסיס שבו אני משרת, כדי
לשאת הרצאה. מדוע שלא אכניס לו •
משהו לאוכל? אני מוכן לנסות ולעשות ^
משהו רציני. יש לי קשרים, ואני מוכן ^
גם לשבת הרבה״.
ההצעה, שהדהימה אף את הקיצוניים
בחברי תנועת כך, הועלתה
בכינוס־פעילים שבועי, שבו נכח גם
הרב מאיר כהנא. לשמע הצעתו של
הפעיל שררה שתיקה של תדהמה. הרב
מאיר כהנא מיצמץ בעיניו בעצבנות.
לפתע קם ממקומו והודיע, :לאו׳
בשנה האחרונה משמש אותו מציע
כאחד הפעילים המרכזיים של כך.
פעיל זה נודע בתוך האירגון בעיקביות
של ביקורתו התקיפה על ״מתינותו״

של הרב כהנא.
מציע ההצעה להתנקש במנחם בגין
אמר לפני שלוש שנים ליחזקאלי על
תפקידה של תנועת כך:
״התנועה צריכה להקים קבוצת
אנשים שתיפעל בסיגנון, החולצות
השחורות׳• של מוסוליני, כדי לנסות

כדנא עם עלייתו לארץ
מממנים אלמוניים
ולערער את מוסדות־השילטון ולהביא
למהפיכה אלימה. לתנועת כך צריך
להיות חלק גלוי, שיעבוד בדרכים
פרלמנטריות, וחלק סמוי, שיפעל
בדרכים אלימות. חלק זה יפעל בעיקר
לגירוש ערבים מהארץ, בשיטות
אלימות ומיידיות...״
שיטה זו מאפיינת תנועות פא־שיסטיות
וניאו־פאשיסטיות רבות
במאה ה־ :20 אירגון פוליטי, השואף
לביצור מעמדו במיסגרת חוקי־המדינה,
ולצידו אירגון חשאי, השואף.
להשגת אותה המטרה באמצעיים
אלימים ולא־דמוקראטיים.
כמה חודשים אחרי שאותו פעיל
של כך התווה מדיניות־פעולה זו,
ניצבה התנועה על סף חיסול. במאי
1980 נעצרו מאיר כהנא ועוזרו, ברוך
גרין, ובילו חודשים רבים מאחרי סוגר
ובריח, בתוקף צו מינהלי.
הקשר הישיר בין שקיעת האירגון
ותקופות־מעצרו של כהנא גלוי וברור.
כהנא הוא איש־הקשר היחידי בין
תנועתו ובין מקורותיה הכספיים.
כאשר הוא כלוא, אין התנועה ניזונה
בכספים החיוניים לפעולותיה.
אחרי הריגת ששת בחורי־הישיבה
מול בית הדס ה בחברון, התגלה על גג
ישיבת הכותל ברובע היהודי
* באוגוסט 1921 איחד כביש
סוסוליני את ח״סקוזדדיסטי* ;חוליות
הקרס של חפאשיסטיס בסישסר•
הסיפלגה, והעניק להם סרים שהורים,
שנוערו להקות את בגרייהעבורה
השחורים, שנהגו ללבוש פועלי
הכפיים באיטליה, כרי לחסוך כהוצאות
הכביסה. סכאן הכינוי ,,החולצות
השחורות״.

בירושלים ״סליק״ ,שכלל אמצעי־לחימה
שונים. לדיברי חבלני
מישטרת־ירושלים ״יכלו להרים את
כל הרובע היהודי!״
יומיים אחרי תפיסת ה״סליק״
ברובע־היהורי נעצרו שני חיילים
שזוהו על־פי סדרות־הייצור של הנשק.
הקשר בין שני החיילים לרב כהנא
ולעוזרו היה העילה למעצר המינהלי
שהופעל נגדם.
שנה מאוחר יותר, כאשר הציג הרב
כהנא את רשימת כך לוועדת־הבחירות
לכנסת העשירית, הציע יו״ר הוועדה,
שופט בית־המישפט־העליון לשעבר,
הר״ר משה עציוני, לפסול את הרשימה.
השופט עציוני קבע שמצעה של
רשימה זו עומד בסתירה מוחלטת
למגילת״העצמאות. בנמקו את הצעתו,
הגדיר השופט עציוני את כך כך:
״לא יכול להיות ספק שרשימה זו
מציעה לא פחות ולא יותר מאשר
הנהגת חוקי־נירנברג, בשינוי זה
שבמקום שבחוקים ההם היה כתוב
,ארי׳ ,יבוא,יהודי׳ ,ובמקום שהיה כתוב
,יהודי׳ יבוא, ערבי
אלא שחבריו לוועדה של הד״ר
עציוני, נציגי ה״ליכוד״ וה״המערך״,
לא ששו לפסילתה של רשימת כך.
בבחירות צברה רשימתו של הרב כהנא
5128 קולות לעומת 4396 קולות
ב־ ,1977ו־ 12811 קולות ב־. 1973

#תולדותיו שר,,מנהיג״
^ רב מאיר כהנא, בן למישפחת־
1 1רבנים מצפת שירדה בראשית
המאה לארצות־הברית, נולד ב־1
באוגוסט 1932 .בפרבר הניו־יורקי
פלאטבוש בשם מאיר מרטין כהנא.
האב, הרב צ׳ארלס כהנא, אחד
מרבני הפרבר, נתן לבנו חינוך ציוני
מיליטנטי, שהושלם בתנועת־הנוער
בית״ר.
ב־ ,1947 כאשר התנהל באומות
המאוחדות הדיון על עתידה של
פלשתינה (א״י< ,זכה מאיר כהנא
בכותרת הראשונה בעיתונות, כאשר
השליך עגבניה רקובה לעבר שר־החוץ
הבריטי, ארנסט בווין.
עד מהרה פרש כהנא מבית״ר. הוא
הסתכסך עם הנהגת־התנועה והצטרף
לתנועת בני־עקיבא. אחר־כך עלה
לישראל *וחי כאן במשך שנה, אחרי
שנכשל בארצות־הברית בבחינות
לקבלת רישיון לעריכת־דין. מאחר
שהוסמך כרב שאף לקבל מישרת רב
בישראל, ולא הצליח. לחבריו
בארצות־הברית סיפר כי הוצעה לו
מישרת מרצה באוניברסיטת בר־אילן
הדתית, שהוקמה באותה העת.
כאשר ירד כהנא לארצות־הברית,
נמנה על מייסדי השבועון היהודי
הקיצוני מ אי ש פרס, שבו הוא מפרסם
את מאמריו עד היום.
בראשית שנות ה־60׳ פגש כהנא
באחד מחברי־הילדות שלו מרובע
פלאטבוש. החבר, יוסף צ׳ורבה(חורבה),

תמונת־פירסומת של הליגה להגנה יהודית בארצות־הברית
קרע על רקע מיסתורי

שבדומה לכהנא היה בנעוריו חבר
בבית׳׳ר, שימש כמרצה במיכללת
חיל־האוויר האמריקאי באלאבאמה,
ונודע כמי שיש לו גישה למקורות־מידע
סודיים וקשרים בחלונות
הגבוהים של שירותי־הביטחון הפדראליים
האמריקאיים.
באותן שנים, כאשר ההסתבכות
האמריקאית בוויאט־נאם הלכה וגברה,
היו מערכות־הביון האמריקאיות
מודאגות מעליית ההתנגדות למילחמה
בקרב הצעירים בקאמפוסים. הביון
האמריקאי הקים אז מערכת של אלפי
אירגונים וקבוצות פוליטיות, כדי
להילחם במגמה זו של הנוער
האמריקאי. הסי־איי־אי והאף־בי־איי
השקיעו בפעילויות אלה הון־עתק.
אחד מאותם אירגונים ימניים־
קיצוניים היה מכון פיקטיבי בשם
יועצי מחקר מאוחדים, שהקים יוסף
צ׳ורבה. שותפו לאירגון היה מייקל
קינג.
מייקל קינג לא היה אלא הרב מאיר
כהנא.
בתקופת יועצי מחקר מאוחדים
לא הסתפק הרב בשם הנוצרי המושאל
שלו, והציג את עצמו כחבר הכנסיה
הפרסביטרית (הסקוטית ).במקביל
הקימו צ׳ורבה וכהנא את ״תנועת ה־4

ביולי״(ע״ש יום־העצמאות האמריקני),
שמטרתה היתה לגייס בקמפוסים
תמיכה במילחמת וויאט־נאם.
למרות היותו נשוי ואב לארבעה
ילדים, באותה תקופה, חי כהנא/קינג
עם צעירה לא־יהודיה בשם גלוריה ג׳ין
דארגניו, דוגמנית. מאוחר יותר היא
התאבדה, כנראה בשל קשריה עם
כהנא/קינג, בקפיצה מגשר קווינסבורו
בניו־יורק.
כאשר הקים כהנא את ״הליגה
להגנה יהודית״ ,קרא לקרן הראשונה
לגיוס תרומות לליגה על שמה של
גלוריה ג׳ין רארגניו.
בראיון שהעניק כהנא לירחון
פלייבוי לא הסתיר כהנא את פרשת
מייקל קינג, אך ציין שעשה זאת כדי
להתחקות אחר מקורות־המימון של
האירגון האנטי־שמי ״אגודת ג׳ון
בירץ׳.״
מעט אחרי מילחמת ששת־הימים
הריח הרב כהנא את ריח הימין־היהודי־החדש,
וביסס את ״הליגה להגנה
יהודית.״ במיסגרת זו גילה את תכונתו
הגדולה מכל: עריכת תעלולי פירסומת
וראווה בכל כלי־התיקשורת האמ־

אחת מההאשמות הטיפוסיות, החוזרות
ונישנות בספר, היא האשמה נאצית
טיפוסית: תקיעת סכין בגב האומה
על־ירי המימסר היהורי.
בשנות פעילותה של ״הליגה להגנה
יהורית״ איפיינה האלימות את
פעולותיה, שהתמקרו בהנחת פצצות
ליה מוסרות סובייטיים בארצות־הברית.
פעילויות אלה צימצמו את
מיספר מעריציו.
גם בארץ ניסה כהנא תחילה להקים
את ״הליגה להגנה יהודית״ ,אך מסיבות
בלתי־ברורות ויתר כאן על שם זה —
אולי תחת לחץ חבריו־לשעבר
באמריקה.

•הנהגה מטוובת ומשבו
ך* צירו של הרב מאיר כהנא
/מצוייה בתנועת כך קבוצת אנשים,

זשך מעמוד )23
ם באמריקה. כהנא חתר לגניבת
התהילה של צה״ל, אחרי מילחמת
ת־הימים.
:אשר החליט הנשיא ריצ׳ארד
סון לשבור את הקרח הבינגושי,
פח יחסים עם ברית־המועצות,
ק הרב כהנא את קשריו עם
׳ותי־הביון האמריקאיים(או להיפן)
ירם בקשרים ׳עם המאפיה —סע המאורגן האמריקאי. הוא טיפח
רים עם כנופייתו של הגנגסטר
־ע־לשימצה ג׳ו קולומבו, בעליו
״האירגון למען זכויות האמריקאים
צא איטלקי,״ שלא היה אלא
ואה לזרועות המאפיה.
קשרים אלה בין כהנא וקולומבו היו
ן לכלי־התיקשורת, והקרקע החלה
לור מתחת לרגליו בארצות־ הברית.
וד כאשר עמד לצידו של
!,־המאפיה בעצרת פומבית, בשעה
ז נורה למוות על רקע של
׳חמת־כנופיות. כהנא ניצל.
קודם לעלייתו של מאיר כהנא
5ראל, הוא הבטיח לחבריו ב״ליגה
:נה יהודית״ שיהיה תוך שנה לשר
1ראל. לא ברור על איזה רקע חל
ע ביניהם, אך ראשי הליגה
מריקה עדיין מדברים עליו
־ירות.
במקביל לעלייתו השניה ארצה
יסם הרב כהנא בארצות־הברית את
!רו לעולם לא עוד! שכותרתו היא
סיסמת ״הליגה להגנה יהודית״.
׳ר זה, שהוא מעין גירסה יהורית של
ין קאמפף מאת אדולף היטלר,
נו כהנא שצפוייה השמדה נוספת

דיין וכהנא מניחים ראש כרות של גמל לפני מערכת ״העולם הזה״
מי שמותח ביקורת על המנהיג, מודח
לעם היהודי, וכי המימסד היהודי
בעולם רקוב ובוגרני. המציל, המושיע
והפודה הוא, כמובן, הרב מאיר כהנא,
הרואה עצמו כיורשם של המכבים
ושאר גיבורי האומה בכול ההורות.

כהנא נעצר ליד הכנסת
נירנברג בנצרת עילית

שמאפיין אותם שו?ל של מעשי־ הנהגת כך (בשל פעילויותיו השונות,
אלימות, מאסרים והרשעות בגין •אין לרנר מציג את עצמו בשנים
עבירות פוליטיות.
האחרונות כחבר כך) ,הסתבך פעמים
רבות עם החוק בשל אירגון פעולות
הנודע בין מקורבי הרב כהנא היה מחתרתיות מזויינות נגד ערבים,
אלי הזאב, שמצא את מותו לפני שלוש פעולות שעליהן נשפט לתקופות־וחצי
שנים בהתקפה על אנשי בית מאסר שונות.
הדסה בחברון. לפני עלותו ארצה היה
לרנר שמש בראשית הקאריירה
הזאב נוצרי. שם־מישפחתו היה ג׳יימס, הישראלית שלו כמורה לאנגלית
ובמילחמת וייאט־נאם היה איש בבית־הספר־הפתוח בירושלים. הוא
יחידת־צלפים מיוחדת בחיל־הצנחנים הסתבך לראשונה עם שרותי־הביטחון
האמריקאי. בסוף שנות ה־ ,60 מעט כאשר נעצר באוגוסט ,1975 בחשד
לפני מפלת וייאט־נאם, נפצע ג׳יימס שהתכוון לפגוע בשר־החוץ האמריקאי
באחד הקרבות. חבריו הלוחמים כינו דאז, הנרי קיסינג׳ר, שהיה בעיצומו של
אותו ״ההורג״ ו״הזאב״.
מסע־דילוגים במרחב.
ביולי ,1982 כחודש אחרי פרוץ
דמות אחרת, קיצונית עשרת מונים
מילחמת־הלבנון, שוב נעצר לרנר,
מהרב כהנא, היא יואל לרנר, בן ,41
והפעם בחשד כי אירגן קבוצת נערים
לשעבר ממייסדי ״הליגה להגנה
ונערות, כדי לבצע פיגוע חבלני
יהודית״ בארצות־הברית. לרנר, חבר
במיסגד בהר־הבית. תחילה היה המעצר
מינהלי. מאוחר יותר באוקטובר, נדון
לרנר בידי בית־המישפט המחוזי
בירושלים לשנתיים וחצי מאסר, אותן
משלים לרנר לרצות בימים אלה.
במשך כמה שנים היווה הצמד מאיר
כהנא ויוסי דיין סמל להנהגת כך.
באחרונה פרש דיין מכך על רקע
מאבקי־כוח עם הרב כהנא. דיין, שהיה
מזכיר כך, נעצר במאי 1980 בידי
המישטרה בחשד כי ניסה לרצוח
נהג־מונית ערבי ממיזרח־ירושלים,
כנקמה על רצח אלי הזאב
ובחורי־הישיבה בחברון. דיין לא
הועמד למישפט.
חודש אחרי מעצרו, ביוני, בראיון
בידיעות אחרונות, פיתח דיין את
השקפתו על הצורך בהקמת אירגון־
טרור יהודי :״פרט לתנועת כך -שהיא
תנועה פוליטית, יש צורך להקים
מחתרת, כדי להפעיל טרור נגדי
בתשובה לטרור הערבי...״
במאבק למניעת הנסיגה מסיני היה
יוסי דיין אחד מאנשי כך שערכו את
ההצגה הטראגי־קומית ב״בונקר־המתאבדים״
בימית. כאשר יצא
מהבונקר, נישפט למחבוש צבאי על

״מיין קאמפף״ של 1דנ
ך* יולי 1983 נאסר על־ידי מישרד־החינוד־והתרבות, על מאיר,
כהנא ופעילי כך להיכנס ולהרצות עמדותיהם לפני תלמידי
בתי־הספר.
כהנא רכך הגישו עתירה לבג״ץ, נגד האיסור.
בתגובה בבג״ץ, הציג מנהל מחלקת הבג״צים של פרקליטות־המדינה.
עורך־הרץ ראנאטו יאראק, עמדה מישפטית קשוחה. הוא קבע כי כרוזי
כהנא יכך מתמקדים בריברי־הסתה כנגד ערבים, ביטויים הזהים עם חוקים
אנטי־שמייס, סיפרו של אדולף היטלר מיין קאמפף ו״מילחמתי״) וחוקי•
נירגברג, ששלטו בגרמניה־הנאצית. יאראק התייחס, בין השאר,
להצהרותיו הבאות של הרב כהנא:
• קריאה להרחיק את הזרים מהר־ הבית, תוך שימוש במובאה
מהמקרא ״והזר הקרב יומת״.
• קריאה להחרמת סוחרים ערביים וקניית סחורה יהודית בלבד. על
קריאה זו העיר יאראק :״כלום צריך לומר מה משמעותה של הסתה כזו
בישראל, קורבן החרם הערבי וארצם של מי שבאוזניהם עוד מהדהדות
הקריאות להחרים את חנויות היהודים ולקנות רק אצל, אריים׳?״
• ליבוי רגשות עויינים נגד הכנסת ערבים לאוניברסיטה העברית.
• קריאה להעביר את הערבים הגרים בארץ לארצות־ערב, ולהשתית
כל משא״ומתן עם הערבים על הכרתם ב״אדנות״ העם היהודי על כל
הארץ. על כך הוסיף יאראק :״כלום צריך לבאר את האסוציאציה המחרידה
שהביטוי,אדנות׳ מעורר בהקשר כזה? היש צויד לתרגמו לשם כך?״
• הסתה נגד ״מגיפת״ יחסי יהודים־ערבים בארץ, נגד ״הטמיעה
והטומאה״ שבנישואי ערבים לצעירות יהודיות וקריאה להרתיע את
המפתים את בנות ישראל, על־ידי מאסר של חמש שנים לכל לא־יהודי
המקיים יוזסי־מין עם יהודיה. כאן הוסיף יאראק :״מה הוא המרחק!׳ך
התבטאויות אלה לבין הדברים הנוראים דלהלן. ששומא עלינו, על אף
הרתיעה המובנת, להעלות כאן על הכתב?״ יאראק ציטט מתוך סיפרו של
היטלר מיין קאמפף :״הנער היהודי שחור־השיער אורב במשך־ שעות,
כששימחה שטנית על פניו, לנערה תמימה, מטמא אותה בדמו וכך גחל
אותה מעמה״...
בהמשך דיברי התייחסותו החריפים כלפי כהנא וכך, ציטט יאראק
מתוך חוקי־נירנברג האומרים. בין השאר :״יחסים מחוץ לנישואים בין
יהודים ואזרחי־המדינה בעלי דם גרמני ובעלי רם קרוב לו — אסורים.
אדם העובר על איסור זה״ .עונשו מאסר״...
את עמדת פרקליטות־המדינה סיכם עורך־הדיז יאראק במילים :״הבאנו
דברים מחרידים אלה, שהיד רועדת לכותבם, רק כדי להמחיש מהי
המשמעות הנוראה בהשמעתם במדינת־ישראל. הייפלא כי בתי־הספר
מסרבים לתת לאדם כעותר דריסת רגל בין כותליהס?״

הרפתקן הזאב
הכינוי :״ההורג־סירובו
להתייצב לשרות־מילואים
ביחידה שהשתתפה בפינוי אנשי־ימית.
גיבור נוסף מגיבורי כך, ומפקד
״בונקר המתאבדים״ בימית, הוא יהודה
ריכטר, יוזמו של רעיון ההתאבדות
המשותפת כמחאה על פינוי ימית.
ריכטר, הנמנה כיום עם ראשי כך,
נחקר ארוכות בחשד שהיתה לו יר
ברציחת אמיל גרינצוויג. החשד בוטל
בשל אליבי.
לפני יותר משנה התנהל העימות
היחידי בין ראשי כך, כאשר יוסי דיין
תבע מהרב כהנא להנהיג קו קיצוני
יותר. טענתו הבסיסית של דיין היתה
שיש צורך למקד את כוח התנועה
הקטנה במקום אחד, תחת לפזרו
על־פני שטחים ונושאים רבים.
חוד־החנית חייב להיות מופנה לעבר
הערבים. דיין קרא תגר על כהנא וקבע
שהוא רך מדי. לכן יש לבנות בתנועה
אלטרנטיבה קשוחה יותר.
(המשך בעמוד )26

<ו 0וט 8

*י 1 1 *1 1 1

)38888883888998888

$3883858

יייייייי

אם אתה מעונין במכונית אמריקאית במובן
האמיתי של המושג, יש שתי עובדות
חשובות שעליך לקחת בחשבון:

.2האמינות
של ליאו גולדברג גע״מ

.1האמריקאיות
של ג׳נרל מוטורס

כשאתה רוכש מכונית אמריקאית מ״ליאו
גולדברג״ בע״מ, אתה נהנה מאמינות
ונסיון של 50 שנות יבוא בלעדי. לרשותך
גס: רשת מוסכים מוסמכים עם אנשי
מקצוע מעולים וציוד חדיש. חלפים
מקוריים במחירים נמוכים. שרות יעיל
וייעוץ מקצועי בבחירת הדגם המתאים
לדרישותיך.
לפני שאתה קונה מכונית אמריקאית -
בוא וראה את דגמי שברולט וביואיק אצל
ליאו גולדברג בע״מ.

בין מגוון דגמי המכוניות האמריקאיות
בולטות מכוניות מתוצרת ״ג׳נרל
מוטורס״ ,ובמיוחד דגמי שברולט
וביואיק. הנסיון והמוניטין של ג׳נרל
מוטורס כחברה המובילה בעולם בכל
הקשור לרכב אמריקאי אמיתי, מתבטאים
ביתרונות המיוחדים של שברולט
וביואיק. הם מציעים לך רמה גבוהה
במיוחד של נוחות ואמינות, פאר בטיחות
ועיצוב ללא תחרות.

31<€5.חז 5ז 6₪11\/10*0ח6כ)

ליץ וו גו לדברגב עיינז

המניע להצלחת שבדולט וביוא־ק בישראל
משרד ראשי: ת״א דרך פ״ת ;65 דרן פ״ת , 86 טל 251374 03 ירושלים: שלומציץ המלכה , 15 טל 234536,231798 02 חיפה :
דרן יפו , 132 טל ; 528285 .סוכנים חיפה: בית המכונית יפו , 19 טל 512251 04 נתניר : 1מכוניות נתניה, סמילנטקי , 24 טל 39423 053
נצרת: בישארה יוטף סרג׳י, רח׳ פאולוס השישי , 56 טל 54667 065 באר־ שבע: רכב בן שושן, טרומפלדור , 117 טל 70705 .־.057

הסמצמצים

]המשך מעמוד )24
1דיין הודח בשיטה ״דמוקראטית״,
באמצעות״מיכתב־הדחה״ .הוא הואשם
^חוסר־נאמנות לתנועה ולמנהיג. את
המיכתב ניסח והחתים כהנא עצמו. בין
השמות החתומים על מיכתב־ההדחה
כתנועה, שאין בה בחירות דמוק־
־אטיות, בולטים שמות כמו ״מזל
דורקת״ מגן־הירק של נאות־סיני.
שמאוחר יותר המליחה את הקפה של
עזר וייצמן באילון־מורה, בעלה
*ביגדור ארסקין, שנשפט בעבר ביחד
עם אלי הזאב על הכאת ערבים בחברון.
זותמים נוספים היו אלי קליין וגד
זרוטמן.
מאז ״הדחתו״ של יוסי דיין, לא קרא
*יש תגר על עמדותיו של הרב כהנא
:תנועת כך.
מזכיר תנועת כך כיום הוא גד
זרוטמן, הנחשב גם הוא כמייצג הקו
זקיצוני יותר. סרוטמן מטיף בתוך
התנועה לקמת מיסגרות שתפעלנה
!עולות אלימות. בראיון עיתונאי קבע:
,כך דומה קצת ללח״י ...כמו שהיום

כהנא בהסעה

הבא להורגך -השכם להורגו!

מכירים בתרומה של הלח״י להקמת
המדינה, כך יכירו בנו בעתיד כגורם
)שהשפיע על מדינת־ישראל כמדינה
יהודית. לא יהיו פה עוד ערבים, וזה
יהיה בזכותנו...״
תחלופת החברים והפעילים בכך
היא גבוהה עתר מאשר בכל תנועה
בנוסח זה. מיספרם של בני הטיפש־עשרה
בכך גבוה. כרטסת התנועה,
הנמצאת במישרדה ברחוב אוסישקץ
בירושלים, מכילה אלפי שמות. מתוך
אלפי שמות אלה נענים לפניות
לפעילות במיסגרת התנועה רק כמה
עשרות של פעילים. החברות בתנועה
אינה מחייבת תשלום דמי־חבר. חבר
כך הוא כל מי שחתם אי־פעם על אחת
מעצומותיו של מאיר כהנא, על מיזכר
או על טופס־הצטרפות לתנועה. הכרטסת
של התנועה מכילה גם את
רשימת החברים המופיעה על דפי־המחשב
של גוש־אמונים, שאותם
השיגו אנשי כך באופן בלתי־ברור.

• ע ר בי הוראת
תוותנו הקדושה
**מקורות הכספיים של כך סו־
1ן יייס. הרב כהנא טוען שתנועתו
מתקיימת על תרומות המגיעות
מאוהדים בארצות־הברית. מדי תקופת
זמן נוהג הרב כהנא לנסוע לארצות-
הברית כדי לגייס כספים. הוא מסרב
לפרט או לנקוב בשמות האישים או
המוסדות התורמים לו כספים.
יש גם שמועות על מיליונר
ירושלמי, המזרים לקופת התנועה
סכומי־עתק.
יש גם המעוררים את החשר שכהנא

היה. ונשאר סוכן של מוסדות־הביון
האמריקאים הממשיכים לממן אותו.
למעט מימון מערכות־הבחירות,
היתה אחת ההוצאות הגדולות של כך
בשנתיים החולפות תשלום של 6000
דולאר לעורכת־הדין של האירגון,
ליאורית דניאל, על הגנת אלן גודמן
המטורף, ממקורבי האירגון, שפרץ
לשטח הר־הבית, ירה והרג שם ערבים
מתפללים.
סעיפים שוטפים בתקציב של כך
הם החזקת שתי דירות, תשלום
משכורות למזכיר גד סרוטמן ולמנכ״ל
שמואל בן־ישי ולמזכיר בחצי־מישרה.
לתנועה יש כלי־רכב אהד משלה,
רמקולים ומכונת־שיכפול.
מאז ״הדחתו״ של יוסי דיין, אין בכך
ויכוחים. את מיפגשי התנועה
ופעילויותיה מאפיינת אמירת ה״הך
למנהיגה מאיר כהנא.
מיצבור של מידע וחשדות הולכים
וגוברים בחוגי המישטרה ושי־בשנתיים רומזים רות־הביטחון
האחרונות
על התגברות המגמה של
אנשים הקרובים לכך לנטישת
המיסגרת הגלויה ומיגבלות החוק.
בהתייחסו לשילטון־החוק ציין כהנא
בראיון עיתונאי:
״מי שלא מבין כי תנועת כך היא
בתוך החוק אינו מבין דבר. יש חוק
אחד והוא חוק התורה, ואנחנו
בתוכי־תוכו של אותו חוק. כשיש
סתירה בין חוק־התורה וחוק־הכנסת,
אני הולך עם חוק־התורה״...
בכך לא מסתירים את שימחת
החברים, כאשר נעשה פיגוע טרוריסטי
בתושבים ערביים. יותר מזה, ראשי
התנועה וחבריה מהללים את סידרת
הפיגועים בתושבים הערביים, החל
מהפיגוע בראשי־הערים בגדה וכלה
ביריות שהרגו באחרונה ילדה בשכם.
שלא לציטוט עיתונאי הצהירו ראשי
כך שאילו היו יודעים ״מי הוריד להם
את הרגליים,״ לא היו מסגירים אותו.
באחרונה נטען בעקשנות כי במהלך
השנה האחרונה אכן הוקם גוף סמוי.
החוגים הטוענים זאת מוסיפים ש״הגוף
הסמוי״ הוכה חלקית, כאשר נעצרו
ארבעה איש כחשודים בירי לעבר בתי
ערבים בחברון ועל רכב ערבי בכפר־יאטא.
אחד
האבסורדים החוזרים על עצמם
בשנים האחרונות הוא סיפור גיוסו של
הרב כהנא, למרות גילו המתקדם,
לשרות־מילואים בגדה־המערבית. באחת
מתקופות־המילואים שלו התפרסם
כאשר נהג באכזריות באוכלוסיה
הערבית באחד ממחסומי צה״ל.
בראשית יולי ,׳83 גוייס כהנא שוב
לשרות״מילואים. לרגל גיוסו שיגר
מיברק לשר־הביטחון, ובו הודיע
למשה ארנס :״לרגל יציאתי למילואים,
עלי להודיעך שאגיב נגד כל פעולה
העלולה לסכן אותי או להזיק לי בכוח
מכסימלי. ברור לכל כי הוראות
מישרד־הביטחון, כובלות את ידי
החיילים, הופכות את צה״ל לשק־איגרוף
ומסכנות את גופם וחייהם.
חייהם של חיילים יהודיים עומדים
מעבר לכל שיקולים אחרים. הנני גאה
לשרת את עמי על״פי תורתנו
הקדושה, :הבא להורגך — השכם
להורגו
מיברק זה של כהנא לשר ארנס אינו
עולה בקנה ׳אחד עם הדברים שאמר
הרמטכ״ל, רב־אלוף משה לוי, בוועדת־החוץ־והביטחון
על המחתרת היהודית
בשטחים.
האקורד האחרון של תנועת כך,
צורם לא פחות מקודמיו, היה הופעתו
של איש כך מנצרת, אלכסנדר
פינקלשטיין, בתוכנית הטלוויזיה כותרת
לילה. למחרת הופעתו, בראיון
להארץ, התייחס פינקלשטיין לציטוט
עמדות כך בשאלת נישואי־התערובת
במדינה :״איבדנו כמה אוגדות טובות
בצה״ל בגלל נישואי־תערובת...״
תנועת כך, שבצעדיה הראשונים
נראתה בנוף הפוליטי הישראלי
כתנועה חריגה ומיובאת, הפכה עד
מהרה לתנועה המנקזת פסיכופאטים,
לאומניים, שמרביתם ממצמצים
כמנהיגם, מאיר כהנא. כל אלה זורמים
לאותו נהר עכור של לאומנות גיזענית,
שהמיטה לפני ארבעים שנה שואה על
ה עו מ ר
יהודי אירופה•

האם החוק מאנשו רידד מאומץ דגלות
מ הם הוו! האמיתיים*
האם וצו שהחוק תן אנשוות כזאת,
ואם נן -מתיי
איזה סבר ננש׳ שבו ער המאומצים נאשו
הם ווצי!ז לגלוו1ז אזז שורשיהם 1ומחנשים

ן * אשר נפצעה פלורנס פישר
*בתאונת־דרכים, היא היתה בת ,40
נשואה ואם לבן בוגר. מחשבתה
האחרונה לפני שאיבדה את הכרתה
היתה :״אלוהים, אני הולכת למות
ועדייו אינני יודעת מי אני.״ כאשר
היתה ילדה בת 7גילתה פלורנס נד רו
מיקרה, במגירה נידחת, גליון נייר
מצהיב שעליו היו כתובים שמות הוריה
ושם בלתי־מוכר נוסף :״אנה פישר״,
ולידו המילה ״מאומצת״.
מאז, כמעט כל יום בחייה, עסקה
פלורנס בחיפוש אחרי מקורותיה. עד
גיל ,40 למרות חיפושים ממושכים,
התכתבות ארוכה עם מוסדות שונים,
לא גילתה את הוריה הטיבעיים.

הדבר קרה בארצות־הברית, במדינת
ניו־יורק. שם אין החוק מתיר את גילוי
זהותם של ההורים הטיבעיים אחרי
האימוץ לאיש. רק בית״מישפט יכול
להתיר גילוי זה, בנסיבות מיוחדות
מאוד.
בסיפרה האוטוביוגראפי, החיפוש
אחרי אנה פישר, מתארת פלורנס
בפרוטרוט את סיבלה; את חיפושיה
הנואשים ואת החרדות והסקרנות
שמילאו את חייה, עד שגילתה לבסוף
את אביה ואת אמה.
לעומת סיפורה האפוף מיסתורין
וסודיות של פלורנס, עומרת הטרא־גדיה
של אם אמריקאנית, אשר
בתחילת שנות החמישים גילו לה

הרופאים כי היא חולת־סרטן ועומדת
למות. לאשה היו עשרה ילדים, הבכורה
בת 14 והקטן בן 18 חודשים. כאשר
וידאה האם כי מותה קרוב, החליטה
האשה האמיצה למסור את כל ילדיה
לאימוץ בעודה בחיים, כדי שתוכל
להיות בטוחה כי אחרי מותה הם
יימצאו בידיים נאמנות, ולא יישלחו
למוסדות.
היא פירסמה מודעה בעיתון
והתקשרה עם סוכנויות העוסקות
באימוץ. שבועות ארוכים היה הבית
מלא מבקרים, שבאו להחליט אם הם
מעוניינים באחד הילדים ובאיזה.
כאשר נשלם העניין, וכל הילדים
אומצו על־ידי מישפחות, שהאם הכירה
ואישרה, ערכה האם סיור אצל כל
המישפחות המאמצות.
הסיור ארך חודשיים, והאשה בילתה
זמן־מה יחד עם כל ילד ומישפחתו
החדשה, התנהגה לא כאם אלא כדודה
אורחת, ואחר כך חזרה לביתה.
היא מתה שבוע אחרי שחזרה
הביתה.
לפני ארבע שנים גילו את הסיפור
עורכי התוכנית אי ט ס אינקרדיבל
(זה לא ייאמן) בטלוויזיה האמריקאית,
וערכו פגישה בין תשעה האחים
והאחיות שנותרו בחיים(אח אחד נפטר
בינתיים) .בני המישפחה, שכמעט לא
הכירו איש את רעהו, היו מאוחדים
בהערצה לאמם המנוחה, ואז גילה להם
עורך־התוכנית כי פרשת האם האמיצה
הוסרטה ובתפקיד האם משחקת
השחקנית אן מרגרט.

סוד אפל

תאומות שמצאו זו את 11ד״ ד;״,

אנגליה גילו את אימן הטינעית ואשה את רעותה אחרי 33 שנים. החוק
באנגליה מתיר גילוי בגיל ( 21 למטה: תמונותיהן של השתיים בילדותו).

^ אשר התחלתי להתעניין
^ בנו ש א האימוץ, בעקבות סיפרה
של פלורנם פישר, התברר לי כי בעצם
מעולם לא התעמקתי בנושא, והוא לא
עניין אותי במיוחד. ידעתי כי כמה
ממכריי אימצו ילדים, והנושא היה גלוי
ופתוח. אולם זכרתי כי בילדותי
התייחסו לאימוץ כאל מחלה ממארת
או כאל סוד מביש. כאשר היו מדברים
על כך, היו מנמיכים את הקול
ומסתודדים.
נראה כי עניין האימוץ, כמו הרבה
נושאים אחרים בחברה, עבר לאחרונה
תהליך התמסרות ויציאה מן הארון.
הגישה אליו נעשתה פתוחה וחופשית
יותר, והיום נוטים לגלות לילד מגיל
צעיר ביותר את עובדת היותו ילד
מאומץ, דבר שבשנים קודמות ניסו
בכל דרך להסתירו, כאילו היה סוד
אפל.
סיפרה של פישר, יהודיה אמריקאית
שהיא כיום בת חמישים בערך,
מגלה עולם מרתק של ייסורים וחוסר
ודאות באשר לזהות העצמית. כאשר
התעוררה פלורנס בבית־החולים
מתאונת־הדרכים, נגשה אליה אחות

ושאלון־נייר בידה. היא שאל,ה את
הפצועה אם יש במישפחתה מחלות
תורשתיות, אבל פלורנס לא יכלה
לענות. היא מעולם לא הכירה את
הוריה ולא ידעה עליהם מאומה.
כאשר מצאה אה גליון־הנייר, בגיל
,7פנתה איתו אל האשה שעד אז הכירה
כאמה, ושאלה אותה לפישרו. האשה
חטפה מידיה את גליון־הנייר ונתקפה
היסטריה. תגובתה של האם נקבעה
בזיכרונה של הילדה לנצח. מאז לא
פסקו חיפושיה אחרי אמה האמיתית.
אחרי שנרגעו מההיסטריה הראשונית,
אמרו לה הוריה כי התעודה
שמצאה מתייחסת לזוג אחר במישפחה,
שהם בעלי שמות זהים, שאימצו ילדה,
ואת התעודה נתנו להם למשמרת.
אולם השם אנה פישר נקבע במוחה של
הילדה, ובכל פעם שהיתה לבדה בבית
חיטטה ככל המגירות והארונות

ומקומות המיסתור, בתיקווה למצוא
אינפורמציה נוספת. היא היתה פותחת
אפילו את תפרי הריפוד של הבורסות
ומחפשת מתחת ללינוליאוס שבריצפה,
בתיקווה לפענח את הסוד.
אך היא לא מצאה דבר.
האשה שהתיימרה להיות אמה
ניסתה לשכנעה בכל דרך כי היא טועה,
וכי איננה מאומצת. לשם כך הרחיבה
האם את הדיבור על צירי־הלידה
שסבלה וסיפרה על בית־החולים שבו
נולדה פלורנס.
בכל הזדמנות היתה פלורנס
מעלעלת באלבומי־התמונות המישפח־תיים
.״השתוקקתי למצוא מישהו אחד
שדומה לי בכל המישפחה,״ סיפרה. היא
ישבה מול הראי, כאשר אלבום
התמונות בחיקה, וחיפשה אף דומה או
חיטוב שפתיים מקביל אצל אחד
הדודים והדודות בתמונות.
״יש לי ילד, והוא האדם היחיד
בעולם שדומה לי,״ כתבה לפלורנס
שנים אחר־כן־ אשה אחרת, שגם היא
היתה ילדה מאומצת והצליחה לגלות
את הוריה האמיתיים. הרצון לראות
מישהו הדומה לך, והשייר לאותם
שורשים, היה כה חזק, שגם אשה בגיל
76 כתבה לפלורנס :״אני רוצה לדעת
לפני מותי מי היו הוריי״.

זפות למידע
ך* שאלה השנייה שרדפה את
1 1פלורנס היתה :״מדוע נמסרתי

כאשר עמדה בקשר עם בוגרים אחרים,
שגם הם היו ילדי־אימוצים, התברר לה
כי הפחד הזה חד במיוחד אצל כל
הנשים שעמדו ללדת ולא הכירו את
הוריהן הטיבעיים.
כאשר בגיל 20 החלה בחיפושים
נמרצים אחרי הוריה, נתקלה בתגובה
מוזרה — איש לא רצה לעזור לה.
אנשים שאליהם פנתה אמרו לה, כי היא
כפויית־טובה להוריה המאמצים, וכי
בחיפושה אחרי האם האמיתית היא
פוגעת באנשים שגידלו אותה
והקדישו לה את חייהם ,״אין לן זכות
למידע הזה,״ אמר לה הרופא שיילד
אותה. הוא סרב בכל תוקף לגלות לה
אפילו ברמז משהו על הוריה.
פלורנס מספרת, כי השאלה
המשותפת לכל ילדי האימוצים בגיל
ההתבגרות היא ״האם לחפש?״ וכאשר,
אחרי שיקול מלא חרדות וחששות
מחליטים הילדים לחפש, השאלה
הקשה עוד יותר היא: כיצד לחפש?
החוק במדינת ניו־יורק איננו מתיר
גילוי ההורים הטיבעיים לעולם.
ואומנם, יש בסודיות זו הגיון רב. הוריו
הטיבעיים של ילד שנמסר לאימוץ
הספיקו בודאי לבנות את חייהם מחדש.
ייתכן מאוד כי הם הסתירו את עברם
ועובדת היותם הורים לילד מאומץ
מכן־זוגם וממישפחתם החדשה. גילוי
כזה, שיבוא לפתע מידי הילד המאומץ,
יכול להרוס את כל אשר בנו במשך
חייהם.
אך הסודיות חשובה מאוד גם לעניין
נוסף. אם יתגלגל המידע הסודי לידיים
בלתי־מהימנות, עלולים ההורים המאמצים
להיות נתונים לסחיטה מצד האם
הטיבעית או מישהו אחר מבני־מישפחתה.
או להיפך, האם הטיבעית
יכולה להפוך לאובייקט סחיטה קל
מאוד לאנשים תאבי־בצע, שיאיימו
עליה כי יגלו את הדבר לבן־זוגה
החדש.
החוק המחייב סודיות דואג גם
לטובת הילד, כמובן. ילדותו הבטוחה
של הילד תלויה בשלווה נפשית
ובחוסר־הטרדה מצד כלשהו.
אולם כנגד סיבות אלה לסודיות,
עומד רצונו הכן של הילד לגלות מיהו,
מיהם הוריו האמיתיים, ומדוע זנחו
אותו .״יש הוכחות מספיקות כי ילד
מאומץ שומר על הצורך לחפש את
אבותיו זמן רב,״ קובע מחקר שנערך
על״ידי המועצה האמריקאית לבריאות
הילד.

,האס זאת
היא אמיד
¥מ ן קצר אחרי גיל 40 הצליחה
(פלורנס בכל זאת לגלות את אמה
הטיבעית. היה זה אחרי עבודת־בלשות
מאומצת ועזרתם של כמה עורכי־דין.
אולם היא חששה מאוד מפני
הפגישה, ועוד יותר דאגה פן תדחה
אותה אמה ותתנכר לה שנית. היא
התחזתה לקרובת מישפחה רחוקה,
וביקשה להיפגש עם אמה בזהות
השאולה. כאשר תוך כדי הפגישה
גילתה פלורנס לאמה כי היא בתה

האם שנתנה לאימוץ^?;:

מגלמת בסרט על מיקרה שקרה במציאות, את
דמותה של אם אמריקאית, שב־ 1953 גילתה כי היא

שורשיה. האם ראתה בכך בתחילה
בגידה ומעשה של חוסר אמון ואהבה.
״כאשר ראיתי אותך ובידך מיסמך
האימוץ,״ גילתה המאמצת לפלורנס
אחרי שנים ,״הרגשתי כאילו מתמוטט
עלי הבית.״
כאשר התעוררה בארצות־הברית
פרשת התינוקת לנור, מיקרה. שבו
ביקשה אמה הטיבעית של תנוקת
שנמסרה זמן קצר קודם לכן לאימוץ,
לקבל בחזרה את ילדתה, עסקו בכך
אמצעי־התיקשורת בארצות־הברית בהרחבה.
פלורנם
מצאה עצמה מעורבת
ריגשית בפרשה, כאילו היתה היא
עצמה התינוקת לנור .״אולי תשאלו
ותבררו אצל הילדה המאומצת עצמה
מה היא מעדיפה?״ אמרה לעיתונאים.
ואלה, נדהמים מעט, שאלו אותה כיצד
אפשר להתייעץ בתינוקת בת חצי
שנה .״אבל הנה אנחנו, לפניכם, מאות
ואלפי תינוקות שאומצו בהיותם

עומדת למות מסרסן. היא התחילה למסור את כל
עשרת ילדיה לאימוץ. אחרי שנמסרו בל הילדים;
עברה האם בין המישפחות המאמצות ונפרדה
מהילדים. נאשר שבה לביתה מהמסע, נפטרה.

^פלורגס מודעה בעיתון, שבה כתבה:
״בוגר, שאומץ כילד, מחפש מגע עם
מאומצים אחרים כדי להחליף ריעות
על בעיות האימוץ, ולשם עזרה הדדית
בחיפוש אחרי ההורים הטיבעיים״.
על מודעה זו הגיעו מאות תשובות
מכל קצוות ארצות־הברית. אנשים
בגילים שונים התקשרו ומסרו את
סיפורם האישי ובעיותיהם .״לפעמים
אני עובר ברחוב ורואה מישהו הדומה
לי ...אני נעצר ומהרהר. האם יתכן כי
זוהי אמי?״ כתב איש שאומץ.
גבר צעיר אחר כתב לה, כי עמד יום
תמים ליד בית־הלוויות מקומי, שבו
נקברה באותו יום אשה שחשד כי היא
אמו הטיבעית. הוא עקב אהרי פניהם
של הבאים והולכים, כדי לראות אם
ימצא בהם דמיון לעצמו.
־ אשה אחת כתבה לה כי היא מגדלת
כלבי סטר אירי ,״וזה מוזר שאני יכולה
־־לעקוב אחרי שושלת היוחסין שלהם,
ולא אחרי זו שלי״.

לאימוץ ומבקשים למצוא אותו.
ההצעה שגיבשו ביניהם חברי
האגודה, שראשי התיבות שלה הב
אלמה, היתה כי החוק יתוקן. הנ[
הציעו כי תינתן זכות לכל ילר מאומז
לעיין במיסמכים ולגלות מי הם הוריו
הטיבעיים בהגיעו לגיל 18 שנה.
הקשר, שנוצר לבסוף בכל זאת ביי
פלורנס ואמה, נותק כאשר החליטו
פלורנם להופיע בטלוויזיה בסידרת
הרצאות על בעיות האימוץ, ולחזוו
לשמה האמיתי: פישר. בלב דואג
מיאנה פלורנס לבקשת אמה של<
להיחשף לציבור, והשתיים ניתקו מאי
את הקשר.

ייבב!

^ האדיבה בייתי
¥מן קצר אחרי שגילתה אח
(אמה, מצאה גם את אביה. בניגוד
לאם, היה האב אוהב ולבבי. הוא אימין

40 שנה חיפשה בדוונס בישו(מימי!) את הוויה הטיבע״ם,
תור מיוחטה מתמדת בביוווקוטיה, בחוק ובאנשים מתנכר
^־ודא מציעה תיקון וחוק האמרקא׳ ,הקיים נבו בישואל

לאימוץ?״ החשש שמה הדחייה שדחו
אותה הוריה הטיבעיים בגלל פגם
שהיה בה עצמה, לא נתן לה מנוח.
הפחד חזר והתגבר ביתר שאת כאשר
גילתה פלורנס, בגיל ,19 שהיא בהריון
ועומדת להיות בעצמה אם.
החשש פן יהיה התינוק פגום, חולה
או מפגר, לא עזב אותה לרגע. אחר־כר,

האובדת, קרה מה שחששה מפניו כל
כך. האם הביטה בה, יריה רעדו והיא
אמרה לה :״אני מצטערת, אבל אני
אינני האדם שאת מחפשת.״
פלורנס גילתה כי הוריה נישאו
בגיל הנעורים, והתגרשו זמן קצר אחרי
לידתה. היא הועברה להוריה המאמצים
ישר מבית־החולים. אמה נישאה
בינתיים לגבר אחר, ילרה לו ילדים
ובנתה לעצמה קריירה וחיי־מישפחה
מאושרים. גילוי בתה הנשכחת גרם לה
הלם נורא. .
גם אמה המאמצת נפגעה קשה
מאוד מחיפושיה של פלורנס אחרי

קטנים, תשאלו אותנו מה היינו
מעדיפים, לגדול אצל ההורים
הטיבעיים או אצל מאמצים!״
הד״ר זליג בך, פסיכולוג קליני
המתמחה בפסיכולוגיית ילדים, אישר
את דבריה של פלורנס. הוא אמר כי
בכל מיקרה שאפשר למנוע אימוץ,
והאם והתינוק יכולים להישאר יחדיו,
זוהי האפשרות הטובה ביותר לגבי
התוצאות הפסיכולוגיות.
לבטיה הרבים של פלורנס גרמו לה
צורך נפשי עז לקבל חיזוקים מאנשים
אחרים שעברו את דררהיסורים שלה.
מייד אחרי שגילתה את אמה, פירסמה

לעומת מיכתביהם המעודדים של
מאומצים אחרים, קיבלה פלורנס גם
סידרת מיכתבי שיטנה ואיומים. הורים
מאמצים, שראו בה איום, כתבו לה כי
היא אשה כפוית־טובה, ושאלו אותה
מדוע היא כל כך מעוניינת להיוודע כי
גולדה באשפתות.
פלורנס הקימה בתחילת שנות
השיבעים את האגודה לחירות
המאומצים בניו־יורק, ואירגנה
כרטסת של מחפשים ומחופשים. פנו
אליה אנשים שאומצו בילדותם
ממדינות מרוחקות, כמו אלסקה
וקליפורניה, וגם הורים שמסרו ילד

את פלורנס אל ליבו ולקח אותה לכן
מקום, כדי להציגה לפני קרוביו
ומכרים, והתגאה בה מאוד.
שונה הוא סיפור שילה קרפנסת
ושילה רובינסון, תאומות שהופרד
בינקותן ונמסרו לאימוץ למישפחוו
שונות, קרה באנגליה. התאומות נמסר
על־ידי אמן לאימוץ בגיל ששו
שבועות. האחת אומצה על־ירי זו
קשיש, חסר־ילדים, שאימץ שנתיי;
אחר כך עוד ילדה. שילה זו ידעו
מילדותה כי היא מאומצת. גם הי
חיפשה שנים אחרי אמה ואחות
(המשך בעמוד 8־

העולם הזה 2417

ב מר חב
אלג׳יריה
הידוק הקשרים
ובעייה אחת
לפני חודש הושמע לראשונה על אדמת צרפת
הימנונה של חזית השיחרור האלג׳ירית אני
נשבע! — שהוא עתה הימנונה של אלג׳יריה
העצמאית. היה זה הסימן המובהק ש־ 21 שנים
אחרי סיום המילחמה העקובה מדם בין צרפת
והאלג׳ירים, אשר נמשכה שמונה שנים וגבתה
מיליון קורבנות אלג׳יריים (ו־ 50 אלף צרפתים),
אכן קיימת, כפי שהצהיר נשיא אלג׳יריה, שאד׳לי
בן־ג׳דיד, בפתיחת ביקורו הממלכתי בפאריס,
״החלטה משותפת של שני העמים לזנוח את
העבר ולפנות לעתיד״.
היה זה הביקור הרשמי הראשון של נשיא
אלג׳ירי בצרפת מאז קיבלה ארצו את עצמאותה
ב־ .1962 אומנם, קדם לביקור זה ביקורו

להשכרת מכוניות לתיירים, אחרי שמסר דרכון
גנוב ובו תמונתו שלו, במקום התמונה המקורית
של בעל הדרכון.
בעיקבות התיאור שמסר פקיד־החברה, ומאחר
שהירדנים חשדו כי יד הסורים בדבר, הוצגו לפני
הפקיד תצלומים של סורים השוהים בירדן, והוא
זיהה בוודאות את הסטודנט ששכר את המכונית.
עוד לפני גילוי מכונית־התופת שלא
התפוצצה, אירעו כמה התפוצצויות ומעשי־חבלה
במקומות שונים בירדן: מיטען־חבלה התפוצץ
בכיכר ג׳בל״עמאן בבירה; מיטען נוסף התפוצץ
ליד מועדון הקצינים בזרקא, וליד מישרדי קווי
התעופה הסעודיים ובעמאן פורק מיטען־חבלה
גדול, שהוסתר בקופסת קרטון, עשר דקות לפני
מועד התפוצצותו, רק הודות לעירנותו של אזרח
שהזעיק את המישטרה.
תיקווה לעתיד. כתוצאה מכר הגבירו
הירדנים את השמירה על מוסדות־ציבור, מערכות
עיתונים ומשרדי־ממשלה, ואז נתגלו ופורקו
בעור מועד שני מיטענים נוספים: אחד ליד

סזריה: תחזית שחזרה
ך • אםחאפט׳ אל־־אסד עבר ניתוח תוספתן? האם הוא נורה על״ידי חמישה מקציניו
! 1בצווארו ובחזהו(ושלושה מן המתנקשים נורו ונהרגו על־ידי שומרי־ראשו)? האם הוא
סובל מקרישי־דם בוורידיוז
אלה הם מעט מן הניחושים למה שארע לנשיא סוריה, אותם מונה פומיל לביב, הכתב
המדיני של אל־מוסוור המצרי, בגליון האחרון של עיתונו.
אבל לביב איננו עוסק ברכילות (.אין אנו מאחלים את מותו. ואץ אנו שמחים לאידו.״)
אמנם אסר כבר הופיע בשבו שעבר כשהוא מוכיח את בריאותו בתרגילי־התעמלות לפני
עיתונאים צרפתיים, אבל מה שמדאיג את לביב זה מה שיקרה בסוריה אחרי אסר. לרעתו של
לביב, הארץ הערבית בעלת הסיכויים הרבים ביותר להיקרע לגזרים. אחרי לבנון, היא סורית

והסיבה: נהרות הדם ששפך אסר_ .

• שיא השאיפות: גל 17 גיזצ>ה

סדרצח לא רק פלסטינים או לבנונים. את הילולת־הרצח התחיל בסוריה עצמת שואל
ד * לביב: היכן העיר חמת המפוארת? אייה אלפי ההרוגים מחלב ומדמשק? איפה כל אלה
שאמרו לאסד ״לאר ואלה שאמרו למיפלגת הבעת׳ הסורית• ״אין אנו מסכימים איתכם?״
כשם שנהר הדם לא יבש, כד לא תישכח גם הנקמה. הסונים בדמשק נוטרים טעה ללא
גבול לעלאווים. אלה היו, בשעתו, בני דלת־העם בסוריה, המשרתים בבתים, המלצרים
בבתי־הקפה, השליחים במישרדים. אל־אסד העלאווי, השולט בסונים זה 13 שנים באש
ובברזל, הפך את פני הדברים.
אסר עשה את בני עדתו לאדונית חילק להם את התפקידים הבכירים ביותר בצבא.
הוא פגע לא רק בסונים, שהם בני הרוב. הוא פגע גם ברמזים, הכריז עליהם כבוגדים, שעה
שהדרוזים רואים את עצמם כגיבורים לאומיים. הם הץ אלה שהתמרדו נגד השילטון הצרפתי,
בשנות -העשרים, תחת הנהגתו של סולטאן אל־אמרש.
גם האחים המוסלמים לא ישכחו לאסד את מחיקת העיר חמת מעל פני האדמת כאשר
הם התבצרו ב ת גם בני מיעוטים, כמו הכורדים והארמנים, הפכו בסוריה של אסר לאזרחים
ממדרגה שניית

ואם, אחרי הסתלקותו של אסר, תפרוץ בסוריה מילחמת־אזרחיס, הארץ תיקרע לגזרים.
ואז, קובע לבי ת יומט אסון על הערבים. כי כך תגשים ישראל את שיא שאיפותיה: בלקניזציה
של הערבים והפיכת כל הסובבות אותה למדינונות קטנות וחלשות, חסרות ערד או מישקל,
אשר ק ל יהיה לבולעו.
מצריים ההצלחה שר
סוחר השטיחים

סרזאן מובאו־כ ב״חג הילד׳
טיפול, דאגה, תשומת־לב

באלז׳יריה של ולארי ז׳יסקאר־ד׳אסטאן, אז
נשיא צרפת, ב־ ,1975 בנסיון לשפר את היחסים,
אבל הנסיון לא עלה יפה. אולי משום שזיכרונות
העבר היו טריים מדי.
רכבת תחתית בבירה. על עלייתו
לשילטון של בן־ג׳דיד (שפקד, בעת
מילחמת־העצמאות על גיזרת ענאבה, אשר
במיזרח אלג׳יריה) ,השתנו פני הדברים
באלג׳יריה: חברת־הענק של הנפט ומוצריו
סונטראק פוצלה לכמה חברות קטנות; ניתן
עידוד להשקעות של הון פרטי; הונהגו שיטת
פרמיות ותמריצים לפועלי־הייצור; הופיעה
פתיחות כלפי המערב והמדינות השמרניות
במרחב על חשבון הקשרים עם חזית הסירוב
הערבית, ברית־המועצות ובנות־בריתה (מיספר
המומחים הסובייטיים ירד מ־ 3000ל־.)800
מדיניותה החדשה של אלג׳יריה השתלבה
ברצונה של צרפת להידוק הקשרים: המאזן
המיסחרי בין שתי הארצות הגיע ל״ 45 מיליארד
פרנקים (כחמישה מיליארד דולר); 9096 מיצוא
אלג׳יריה מיועד לצרפת, חברות צרפתיות
מקימות באלג׳יריה 60 אלף רירות, בונות את
הרכבת התחתית באלג׳יר הבירה ומיפעל
המכוניות רנו עומד להקים מיפעל לייצור שנתי
של 100 אלף מכוניות.
אולם בעייה אחת עלולה להעיב מאוד בשנים
הקרובות על היחסים בין שתי הארצות: אלה הם
800 אלף האלג׳יריים המצויים בצרפת, העובדים
אומנם רובם כפועלים פשוטים, אבל המומחים
ובעלי המיקצוע ביניהם תופשים לעיתים את
מקומם של מובטלים צרפתים, מצב היוצר את
הרקע לתקריות של גזענות.

השגרירות האמריקאית ואחד ליד השגרירות
הסינית.
זה כבר היה יותר מדי. הירדנים עשו מאמץ
נמרץ והצליחו לעצור 12 איש, אשר הסורים
אימנו וחימשו לביצוע פעולות־חבלה בירדן.
עתה מקווים הירדנים, כי יעילות זרועות
הביטחון שלהם תרתיע בעתיד את הסורים.

מוסטפא אל־גמראווי, אחד מעשירי העיירה
בני־סוויף (על הנילוס, כ־ 100 קילומטר דרומית
מקאהיר) היה נרגז מאוד. הוא גילה כי מיספר
הסטודנטים במצריים כולה מגיע ל־ 343 בלבד.
סוחר השטיחים והטבק החליט לעשות משהו
בנידון. הוא פרסם קול קורא בעיתון אל־מואייד,
קרא לאלף מעשירי מצריים לתרום מאה לירות
מצריות כל אחד להקמת אוניברסיטה של ממש
במצריים. הוא עצמו הרים את התרומה הראשונה:
500 לירות.
השנה היתה 1908 ותור זמן קצר נאסף הכסף,
שבו נקנתה האדמה ועליה הוקם הבניין הראשון
של האוניברסיטה של קאהיר, החוגגת עתה את
יובלה ה־.75
שמה הראשון של
ארבעה שמות.
אל־גאמעה
האוניברסיטה היה אומנם

בעץ מצרית

מ מד ת־ תופ ת
ברבת־עמז!

העולם הזה 2917

חמש נשים. הסטודנט ראשון שקיבל את
תואר הדוקטור שלו באוניברסיטה הזאת עשה
היסטוריה ביותר ממובן אחר. לא רק שהוא היה
אחד מ״ 260 המצרים הצעירים בני המזל שסיימו
את לימודי התיכון בשנת ,1906 אלא ששמו היה
גם טהא חוסיין. הצעיר, שעשה את הדוקטוראט
שלו על חיי הפילוסוף המוסלמי אל־מערי, נודע
לשנים כאחד מגדולי הוגי־הרעות המצריים
ובראשית שנות ה־ 50 אף שימש כשר־החינוך
בממשלת מצריים.
יחד איתו התקדמה גם האוניברסיטה. כיוב
לומדים ב־ 13 הפקולטות שלה 130 אלף
סטודנטים׳40* .מהם הן נשים — וזה בהשוואו
לחמש הנשים שנרשמו לאוניברסיטה בשנת
,1911 כאשר היא פתחה את שעריה גם לנשים.
נאום הבתזרין

ירד!
אנשי־הביטחון הירדניים פיענחו את סוד
המכונית השכורה שנתגלתה בחודש שעבר באחת
השכונות המפוארות של עמאן, ובה 40
קילוגרמים של ט־נ־ט ושני באלוני גאז. הם עצרו
סטודנט סורי, הלומד באוניברסיטה של ירדן,
שהודה במעשה. הוא שכר את המכונית מחברה

אל־אהלייה (האוניברסיטה האזרחית) ,כדי
להבדיל בינה ושלוש המיכללות הזעירות, בחסות
השליטים הבריטיים, שבהן למדו אותם 343
סטודנטים הנדסה, מישפטים ורפואה. אבל, כשם
שמצב עניינים זה השתנה במצריים, השתנה משד
השנים גם שמה של האוניברסיטה.
הוא שונה עוד שלוש פעמים: ב־ ,1925 עם:
גבור הלאומיות המצרית בראשות מיפלגת הוופד,
הוסב שם האוניברסיטה לאוניברסיטה
המצרית; ב־ 1941 החליט המלך פארוק להנציח
באמצעותה את שם אביו ושמה תוקן לפואד
אל־אוול; וההפיכה של 1952 שמה קץ לא רק
למלכות אלא גם לאוניברסיטה המלכותית.
וקבעה את שמה, בפשטות, לאוניברסיטה של
קאהיר.

הקאריקטודות בעיתונות המצרית אינן עדינות במיוחד. לאחרונה אף
שבו וציידו כל ישראלי באף עקום טיפוסי, כדוגמת החייל שבקאריקטורה.
אומר החייל הערבי(החמוש בחץ וקשת) לחייל הישראלי(החמוש מכף
רגל ועד ראש) :״לא יכול להיות שיש לד כוונות שלום, כאשר אתה חמוש כד!״

היה אפשר לחשוב שילדים השתלטו ע?
הבירה המצרית. רחובות קאהיר מלאו
מיצעדי־ילדים ססגוניים; המוסיאונים העניקו
כניסה חופשית לילדים; החנויות הורידו אח
המחירים לצעצועים, לספרי־ילדים ולביגדי׳
ילדים.
לכל המהומה היתה סיבה טובה. זה היה שבת
הילד המצרי. ולשבוע הזה, החליג
משרד־הרווחה, לא די בסתם טקס ממלכת
בשידור מיוחד בטלוויזיה. אחרי שהמישרד גיי>
להקות ילדי בתי־ספר כדי שיציגו מסכו
היסטורית, מהפרעונים עד מובארב, הצליח לגייג
גם אישיות מכובדת מספיק, כדי שתאמר או
דברה לחג הילד.
היתה זאת סוזאן מובארב, אשת הנשיא, אשו
הקפידה לשמור על עצמה בצל במשך השנתיי:
שעברו מאז שעלה בעלה לשילטון. אולם למע
הילדים היתה מוכנה לצאת לפני הזרקורים.
המסר העיקרי של נאום־הבתולין של סוזא
מובארכ: מיספר הילדים במצריים, שהם בני פחו!
מ־ , 14 הוא 20 מיליון. ולמיגזר כה גדול ( )4596 שי
האוכלוסיה מן הראוי לתת את מירב הטיפה
הדאגה ותשומת־הלב.

שדור
צדש
רק ללמוד
• לבימאית העולה מברית־המועצות, לינה
צ׳אפלין, על סירטה שעסק בניסיון השתלבותם
של עולי אתיופיה בארץ, כתבה שהוקרנה
במיסגרת התוכנית במבט שני. צ׳אפלין הצליחה
בכתבתה לחשוף את רוב מורסותיה של החברה
הישראלית, החל בהתססת תושבי צפת כנגד
הפלשים, על־ידי שליחי,אגודת־ישראל״ ,בטענה
שאינם יהודים, דרך גזענותם של ילדי
קריית״ארבע, שיזענותם מתבטאת בחוש הריח
והאסתטיקה שלהם, וכלה בטיפול החוזר על כל
המישגים ששגו בשנות ה־ 50 עם עולי
צפון־אפריקה (ראה יומן אישי).
מהבחינה הקולנועית, היה סירטה של צ׳אפלין
נאת־מדבר בישימון של בימאי־הטלוויזיה הישראליים.
השימוש שעשתה צ׳אפלין בקטעים
מסירטו הישן של יוסי גודארד על יהודי
אתיופיה (שצולם באתיופיה) ,המחיש את ההלם
התרבותי העובר על יהודים אלה. עימות בין
נערי־הפלשים ובין המחשבים אימת אחת
מאימרות הסרט, :הילדים האלה לא רוצים לשחק
כדורגל — הם רוצים רק ללמוד!״

מאחרי המירקע
הסירוב של יבץ
ה״לאווים״ של מנהל חטיבת־החדשות
לשעבר, חיים יבין, לעורך מבט הנוכחי,

מאחרי המיקרופון
בן־ישי לא חתם
באחרונה, פנתה עדנה פאר, שדרנית־הרדיו
מקול ישראל הנמצאת בחופשה־ללא־תשלום
בגלי צה״ל, לרשות־השידור, בבקשה שהרשות
תאשר לה המשך החופשה־ללא־תשלום.
הנהלת הרשות ענתה לפאר שיש נכונות
להאריך את חופשתה, בתנאי שמקוס״עבודתה
יבקש זאת.
ואכן, הגיע מיכתב להנהלת הרשות. אך על
המיכתב לא היה חתום מפקד גלי צה־ל, רון
בן־ישי, אלא אחד הקצינים המינהליים של
התחנה.

ת שדירי גר״ ץ
של רשות־השידור העיר מנכ״ל הרשות, יוסח
(״תומי״) לסיד, למנהלי חטיבת־החדשות של
קול ישראל, על שלא הגישו לבדיקת הצנזורה
ידיעה ששודרה.
הידיעה התייחסה לעמדתו של ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, שלא לחבל-ביציאת יאסר
ערפאת מטריפולי, לעומת התנגדותו של
שר־הביטחון משה ארנס.
מנהלי קול ישראל וחטיבת־החדשות של
התחנה עירערו על הערתו של לפיד. הם ציינו:
,זוהי ידיעה מדינית ולא ביטחונית. לא היה כל
צורך למוסרה לבדיקת הצנזורה הצבאית!״

לצרף את תבורי לצוות חדשות־הטלוויזיה. בין נחתם הסכם שעבר בשבוע
חטיבת־החדשות של הטלוויזיה וזו של הרדיו.
הפעם היה זה עמנואל חלפרין, בן־אחותו של
ראש־הממשלה לשעבר, מנחם בגין, העומד ב״1
בינואר להיכנס לתפקיד מנהל דוכנת״החוץ,
במקומו של משח שלונסקי, שעבר לדוכנה
הצבאית.
במקרה של הלפרין ויתר עורך מבט בקלות
על התקן, שביקש לסחוט מהרדיו. הסיבה אינה
טמונה בתקן, אלא בעובדה שהלפרין אינו תבורי.
הלפרין, למוד התככים ברשות השידור (לא

מזה כמה שנים, משדרת התחנה הצבאית גלי
צה״ל מיני מהדורות־חדשות ליליות, תחת
הכותרת ״מיבזקי חדשות״.
באחרונה עם שקיעת קרנה של מחלקת״
החדשות בגל״ץ, יורדת הרמה של מיבזקי־החדשות
האלה.
לשיאים דיווחים חסרי־תקדים הגיעו בחודש
האחרון שניים ממגישי מיבזקי־החדשות
ועורכיהם.
הראשון הוא יצחק הילדסהיימר, המגיש
את המיבזקים בלילה שבין החמישי לשישי.
במיבזקיו מצטט הילדסהיימר בעקביות את

עורך ״מבט שני״ יבין

ראש דובנת־חוץ הלפרין

מפקד ו.ל״ צ בן־ישי

הצבעה לא־חשובה

בין תקנים לתככים

לא חתם לפאר

מיכאל קרפין, הפכו כבר לשם־דבר בישיבות
הבוקר של חטיבת החדשות. יבין מזלזל בגלוי
בשיקול המיקצועי של עורך מבט.
״לאו״ נוסף של יבין היה בשבוע שעבר.
לקראת סוף אחת מישיבות־הבוקר ביקש קרפין
מיבין לצלם הצבעה כלשהי במליאת־הכנסת.
תגובתו של יבין, :זו הצבעה לא־חשובה, אני
לא מוכן לצלמה!״ קרפין בלע את עלבונו בדממה,
פנה ל מנ ש ה רז והורה לו לצלם אותה הצבעה
בכנסת.

,פ1רום״ צגחרה
בפורום־החדשות האחרון של צמרת הדיווח
המפוצץ בעת פיצוץ-הבתים שביצע צה״ל
החודש בגדה המערבית, נדהמו תושבי
,הכפרים הערביים לגלות שפני שאחד
מקציני הכוח הצה״לי (מילואים),
שביצע את הפיצוצים, מוכרים להם
מהמירקע.
הפרצוף המוכר לא היה פניו של
איש־צבא, אלא של אחד מכתבי
חטיבת־החדשות של הטלוויזיה,
שנעדר בחודש האחרון מהמירקע בשל
שירות-המילואים שלה
גם כתב הטלוויזיה, שהגיע לסקר
את פיצוץ־הבתים, נדהם לראות את
עמיתו־למירקע בעבודתו הצה״לית.

עיצומים: השנש המזמר
שיטה מקורית לגמרי של עיצומים המציאו אנשי־הטלוויזיה. היא הופעלה לראשונה
השבוע.
העילה היתה סירובו של מנכ׳ל רשות־השירוד לאפשר את שידורה של כתבה על ורב
רק״ח, תופיק טובי, בטענה שלא היתה קשורה בשום אירוע אקטואלי. העיתונאים
במחלקת־החדשות ראו בכך התערבות בעבודתם. הם החליטו לנקוט עיצומים.
החלק הגלוי של העיצומים היה פשוט: אי־הכנת כתבות ליומדהחדשות השבועי
בליל־שבת. בכך התקצרה המהדורה מאוד.
אך החלק המתוחכם הטיל עונש נוסף על ציבור־הצופים. תחת הכתבות החסרות
ביומן־החדשות שוררו קיטעי שירה.
קטעים אלה הם עונש לעין ולאוזן של הצופר, לוקחים זמרת שאץ לה קול, מזווגים
אותה עם בימאי שאין לו כישרון, מכינים סירטון שאין לו טעם וריח, ומשדרים כמה
סירטונים כאלה במשך רבע שעה.
חובבי השירים הקלים, הרגילים לסירטוני־הפופ המעולים מבריטניה, המוקרנים פעם
בשבוע בטלוויזיה(,עד פוס״) ,יכולים רק להעלב מסירטונים אלה. לגכי כל האחרים זהו
קישקוש גמור, המזכיר את סירטוני הלהקות הצבאיות בראשית ימי הטלוויזיה.
אם סברו יוזמי־העיצומים שהציבור לא יוכל לעמוד בעתש זה — הם צדקו.

לעבודה בטלוויזיה, או שיצטרף לבכירים אחרים,
כמו ארנון צוקרמן ודן שילון, שהתפטרו
סופית מרשות־השידור?

באותה ישיבה עמד לפיד על המישגה
שבדיווח על מבוניות־התופת בלונדון. במיסגרת
מבט של מוצאי־שבת הוקרן סרט־ארכיון, תחת
תצלומים מהלוויין.
מנהל־הטלוויזיה, טוביה בער, מנהל
חטיבת־החדשות שלה, יאיר שטרן, ועורך
מבט, מיכאל קרפין, לא הגיבו על דיברי לפיד.
המנכ״ל המשיר וביקר ביתר־שאת את התנצלותה
של הטלוויזיה במבט של יום־ראשון על הקרנת
סרט־הארכיון.
לפיד התעלם מהאמת שמאחרי -סיפור
ה״התנצלות״ של מבט. היא באה בהשראתו של
עורך מבט, מיכאל קרפין, המנהל מאבק
להשתלטות על מהדורות מבט של מוצאי־שבת,
המצויות כיום בודי יעקב אחימאיר.
סעיף נוסף, שהעלה יאיר שטרן, התייחס
לסיורו הקרוב של נשיא־המדינה חיים הרצוג
באפריקה. שטרן קבל על הסכומים הגבוהים
שגובה חיל־האוויר עבור הטסת צוות הטלוויזיה
במטוס המוביל את הנשיא.

הניסיון שד הדפריז
מישחק־תקנים מוזר התנהל בחודשיים
האחרונים בין חטיבת־החדשות של הטלוויזיה
לחטיבת־החדשות של קול ישראל.
המישחק החל כאשר הציע עורך מבט לכתב
קול ישראל, אבנר תבררי, לעבור לטלוויזיה,
לתפקיד מנהל רוכנת (דסק) החוץ.
חטיבת־החדשות של קול ישראל תבעה לשחרר
את התקן של תבורי, בשל הקפאת התקנים
בשירות הציבורי, כרי שאת מקומו של תבורי
יתפוס כתב־רדיו חדש. עורך מבט התנגד לכך,
דבר שהעמיד בספק רב את רצינות כוונותיו

כתככן, אלא כקורבן) ,נטל על עצמו את התפקיד
לניסיון של חצי שנה. הוא דאג לשמורלעצמו על
אופציה של חזרה לקול ישראל.

עימות ה־ 1בינואר
מתיחות רבה שוררת בחטיבת־החדשות של
הטלוויזיה לקראת ה־ 1בינואר, תאריך־היעד
שקבע עורך מבט להדחתו של הכתב המדיני,

יורם רונן.
החלטת הוועד־המנהל של רשות־השידור,
האוסרת על הדחתו של רונן לפחות עד ל־31
במרס ,1984 עשוייה להביא לעימות חזיתי בין
עורך מב ט לבין הוועד־המנהל.
אחת הסברות, המהלכות במיסדרונות בניין־
הטלוויזיה, היא שמנהל הטלוויזיה טוביה בער,
עשוי להעניק גיבוי להדחת רונן בידי מיכאל
קרפין. הסיבה: כוונת סער לקבל מינוי כמנכ״ל
הרשות בחודש מרם.

כותרות יומון־המפד״ל הצופה. הוא הפך יומון
כחוש זה לבור חסר־תחתית של סקופים.
בעקבות הילדסהיימר פסע בחודש האחרון
עורך המיבזקים בלילות שבין הראשון לשני,
זאב ענו* .הוא פירסם במיבזקיו סקופים
משבועון־טיפש־עשרה, שהוא נימנה על כתביו,
המתפרסם בימי שני.
פסקול השדנרחז שר סער ויבין

סקר־ההאזנה של פור״י, שפורסם בשבוע
שעבר בעיתונות, על מינהגי ההאזנה והתחרות
שבין גל״ץ לקול ישראל, החמיץ את העובדה
החשובה ביותר, והיא העליה במיספר המאזינים
לקול ישראל ברשתות ב׳ וגי, והירידה בשעות
השיא של ההאזנה לגלי צה״ל. בסקר זה לא
נמדדה גם ההאזנה בשבתות, שבהן יש עליה
בהאזנה לקול ישראל מזה שנתיים
•• ב טלוויזי ה יודעים על דו״ח שנתי של
תעלומת גילעדי
המישטרה, המעיד על עלייה תלולה בפשע. אלא
עוד אחת מתעלומות ה־ 1בינואר 1984 היא
שמסיבות לא־ברורות לא דווח על־כך במהדורות
תעלומת חזרתו־לעבודה של מנהל חטיבת־מבט.
גם ראשי חטיבת־החדשות של הטלוויזיה
הספורט לשעבר, אלכם גילעדי.
יודעים על מיספרים אלה, אך נמנעים מהזמנת
גילערי, המשמש כיום כסגן נשיא רשת
המפכ״ל, אריה איבצן, י לראיון על כך.
אן־בי־סי לאירופה, לא זכה בטלוויזיה בהארכת
• • שתי שדולות של אנשי־טלוויזיה מתקיימות
החופשה־ללא־תשלום. מנהלי רשות־השידור
באחרונה, במטרה לאייש את מישרת מנכ״ל
הבהירו לו שעליו לשוב לעבודה ב־ 1בינואר 84 רשות־השידור. השדולה הראשונה היא של חיים
אלא שלתעלומה זו מצטרפת תעלומה נוספת:
יבין, המטפח את קשריו עם נציגי סיעות־הקואליציה
לשם בחירתו לתפקיד. במקביל
מה עשה אלכס גילעדי בלישכתו של השר
משקיע מנהל־הטלוויזיה, טוביה בער, את
הממונה על רשות־השידור, השר זבולון המר,
בעת ביקורו האחרון בארץ?
מרבית זמנו בפגישות עם אישים פוליטיים, כדי
לזכות בתפקיד זה.
ב־ 1בינואר יתברר אם גילעדי אכן ישוב
העולם הזה 2417

תוכניות מועדפות
יום רביע•
28.12
• רדיו: קול המוסיקה
— קונצרט של בוקר
7.07 לאותם המעדיפים
להינתק מהמתח החדשותי: יצירות
מאת מנדלסון, מוסורגסקי,
רימסקי — קורסקוב, באך,
מוצארט, שוסטקוביץ, שוברט,
שוסון, כארטוק ובראהמס — עד
לשעה . 12.00

• רדיו: רשת ב׳ — על
הבוקר, עם ריבקה מיכאלי
8.05 תוכנית בוקר יומית,

הופכי תולדות ארץ־ישראל
לתחום מחקר עצמאי, מרואיין
על־ידי ד״ר יעקוב שביט.

יום שישי
30.12
• טלוויזיה: סרט קולנוע
— מלכודת החופש
( — 10.15 מדבר אנגלית)
.סרט מתח על קצין
מודיעין בריטי שמשתילים אותו
בבית״כלא, כדי לחדור לתוך
כנופיית מבריחים ולגלות את
סודם. הוא נקלע לצרה, כאשר
מקינטוש, האיש ששתל אותו

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית

יזם רביעי 18.12.83

• בידור צרפתי: שירים 6.00 ערוץ 6
— 60 דקות — מזמר צרפתית) .תוכנית הבידור
של המישדרים בצרפתית, המציגה בכל פעם זמרים
צרפתיים על רקע תפאורות מרהיבות.
• סידרת מתח: סיימון את סיימון 10.15
ערוץ* 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
בלשית בכיכובם של ג׳ימסון פרקר וג׳ירלד מקרני, כשני
בלשים הפועלים בעיר סן־דייגו בחוף המערבי של
ארצות־הברית. עיר זו קרובה לגבול מקסיקו, על כן חלק
גדול מפרקי הסידרה מטפל בחשודים במעשי חטיפה.
שוד ורצח המנסים להתחמק משילטון החוק על־ידי
בריחה אל מעבר לגבול.

יזם חמישי 29.12.83
• סידרה לילדים: מקרוני 5.25 ערוץ•
25 — 3דקות — מדבר אנגלית) סידרה
שמשתתפת בה קבוצת תלמידי בית־ספר. המתנסים
בחוויות והרפתקות מעניינות, שמטרתם הכרת צורות
חיים מגוונות והתוודעות למיקצועות שונים.
• חידון: חשוב וזבה 7.00 ערוץ 60 — 3
דקות — מדבר ערבית) .שעה של חידונים
ושעשועונים בהפקה עצמית. המבוססים על שילוב של
ידע ומזל. לזוכים — פרסים יקרי ערך, כולל כרטיסי
טיסה לאירופה. בהנחייתו של המגיש הפופולארי: ריפעת
שאהין.

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 8.30
ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .פרקים
חדשים של הסידרה, בכיכובו של האל לינדון המגלם את
תפקידו של ברני מילר — בלש ממישטרת ניו־יורק,
הנתקל במיסגרת עבודתו בטיפוסים שונים ומוזרים.

יום ששי 30.11.83
• סידרה משעשעת: המצלמה הנסתרת
( — 1.10 בשני הערוצים — 25 דקות מדבר
אנגלית) .סידרת טלוויזיה אמריקאית פופולארית

יומנו של עיתונאי
טלוויזיה, יום ד; שעה 10.05
עם השדרנית הוותיקה ריבקה
מיבאלי.

• טלוויזיה: בידור —
עוד להיט 8.02 מדבר
ומזמר עברית) .הפעם
בתוכנית להקת בנזין, אסתר
שמיר, שלום חנוך ועוד.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— יומו של עיתונאי
( — 10.05 מדבר אנגלית).
סאטירה חריפה על עולם העיתונות
ועל המוסר המפוקפק
שלו.

בכלא, נהרג, ואיש מלבדו אינו
מכיר את זהותו האמיתית.
עלילת הסרט מציגה את שירותי
הביטחון הבריטיים באור ביקר
דתי. את הסרט ביים ג׳ון יוסטון,
בסיגנון ״הסרטים האפלים״ של
שנות ה־ .40 בצילומים שולבה
טכניקה צבע מיוחדת. בתפקידים
הראשיים: פול ניומן,
דומיניק סאנדה, ג׳יימס מייסדן
ואחרים. הסרט הופק בשנת
. 1973

הבנויה על סיטואציות מפתיעות ומצחיקות, כאשר
אנשים שונים מתבקשים להביע את רעתם לגבי נושא
כלשהו, ונדהמים כאשר הם נוכחים שלמעשה צילמו
אותם. התוכנית מוגשת בפני קהל באולפן, בהנחייתם של
אלן פנט ופילים ג׳ורג׳.

• סרט אינפורמטיבי: מגזץ — 9.00( 01
׳ערוץ 10 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סרט
מדעי המציג חיחשים והמצאות בטכנולוגיה ובמדע.

• סידרה עללתית: עיר החטאים (— 9.10
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
על פי סיפרו של ג׳ימס פלנקט, המתאר את החיים
בדבלין, אשר באירלנד בתחילת המאה בין השנים:

1907־ . 1914 באותן שנים היתה אירלנד תחת שילטון
בריטניה, רוב האוכלוסיה עבדה במיכרות בתנאים קשים
מאוד, שרר עוני רב, והתמותה היתה גדולה בקרב
האוכלוסיה העניה. באותן שנים גם החלה התארגנותם של
פועלי המיכרות לשיפור מצבם.

יום שבת 31.11.83
• סידרה קומית: מ*א-ש 8.30 ערוץ 6
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה המתארת
הווי חיים בבית־חולים צבאי במילחת קוריאה. גיבורי
הסידרה הם: המנתח ״הוקי״ האוהב לספר בדיחות זוועה
על הפצועים(אלן אלדה) ,הרופא המגלה יחס אנושי כלפי
החולים (מייק פארל) ,מפקד בית־החולים (הארי מורגן),
והאחות המקפידה על הנוהלים(לורטה סוויפט).

• בידור: תוכנית הבידור לליל ראש־השנה
( — 1 1 .3 0ערוץ .) 6לאלה שכיננו הנשארים בבית
ולא יוצאים לחגוג את סיום שנת 1983 וקבלת שנת ,1984
מגישה הטלוויזיה הירדנית תוכנית בידור מעולה ועליזה
הנמשכת עד אחרי חצות.

י 1םראש1ן . 1.1.84
• רב־מכר: ציפורי החוחים 1 0 .1 5ערוץ
50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
עלילתית על־פי סיפרה של קולין מקלוג, המתרחשת
בתחילת המאה. ומגוללת את סיפורה של מישפחת
מהגרים לאוסטרליה, המנהלת חווה ענק לגידול כבשים.
הסידרה סובבת אחר דמותה של מגי, בת אחיה של בעלת
החווה המתאהבת בכומר(ריצ׳רד צ׳מברליין) שנדר לחיות
חיי פרישות.

י 1ם שני 2.1.84
• מתח ופעולה: יחידת הצלה 1 0 .1 5
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) סידרת
מתח על קבוצת קומנדו ששרתה בוויאטנאם, וחבריה
נכלאו, הצליחו לברוח מהכלא וירדו למחתרת. הם נענים
לפניותיהם של אנשים שונים, ומקבלים על עצמם
משימות קשות ומסוכנות המצריכות מידה רבה של
תיחכום, תחבולת עזרים אלקטרוניים ומירדפי מכוניות
מסחררים.

• בידור: משירי המזרח 10.15 ערוץ 3
— 40 דקות מזמר ערבית) .תוכנית בידור
בהשתתפות זמרים ידועי־שם בעולם הערבי.

מם שלישי 3.1.84
סידרה לילדים: כפר מעל לעננים (— 6.00
ערוץ 3 0 — 6דקות — מדב ר צרפתית) .סידרה
לילדים בגיל הרך, בהפקת הטלוויזיה הצרפתית שבה
בובות ממלאות את תפקידי השחקנים.

מישדר מיוחד (— 9.40
מדבר עיברית) .מישדר

יום חמיע1

שיעסוק בספר ״ 1984״ מאת
ג׳ורג׳ אורוול בהנחיית פרופסור
ירמיהו יובל. כמינהג הטלוויזיה
הישראלית, יקדים את הדיון של
יובל, סרט אמריקאי, בהנחיית
פרשן הטלוויזיה האמריקאי
וולטר קרונקייט,

29.12
• רדיו: קול המוסיקה
— שעה במחיצת אמן
דגול 12.00 בתוכנית
הפעם: ברוניסלאב הוברמן, מייסדה
של התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית.

זרים 10.55 מדבר
אנגלית) .בעיקבות מעצר
שעורכים בולמן וויליס מתרחשים
התאבדות, רצח ושני
מיקרי מוות נוספים בנסיבות
חשודות. שאר המעורבים
בפרשה הם פקיד סקוטי,
המחתרת האירית וניסיון סחיטה
משוטרת. במהלך הפרק, שצולם

• טלוויזיה: סרט־טבע
— הדגים הידידותים
( — 8.30 מדבר אנגלית).

סרט של בי־בי־סי, המתאר את
גני האלמוגים המקסימים
המקיפים את האי הארון. הסרט
מביא מעולמם של אלמוגים,
שבלולי־ים, כוכבי־ים קטיפי
טיים, טרטטות ודגים אחרים,
בתיאור קישריהם עם ציפורים
וצמחים שעל פני קרקע האי.

סידרה
• טלוויזיה:
חדשה — אוויטה פרון
( — 10.10 מדבר אנגלית)
.סידרת ררמה בת ארבעה
פרקים על סיפור חייה של
אוויטה פרון. בת איכרים יפהפיה
מכפר עני בארגנטינה, המגיעה
בכוח שאיפותיה הגדולות
וקסמייה הנשיים להיות אשתו
של נשיא ארגנטינה, חואן פארון
( )1945 ונעשית בעצמה בעלת
כוח פוליטי רב השפעה.

• טלוויזיה: ראיון —
דברים בגו (— 11.00
מדבר עברית) .התוכנית
מתארחת הפעם בביתו של
פרופסור יהושוע פראוור, חוקר
התקופה הצלבנית בארץ־
ישראל. פראוור, הנימנה עם

פרנטינו ודאנוואיי: אוויטה פרון
טלוויזיה, יום ה׳ שעה 10.10

31.12
סידרה
• טלוויזיה:
משעשעת (פרק אחרון)
— בנסון 8.30 מדבר אהבה אנגלית) .הפרק
וקינאה נועל את סיפורי בית
המושל גטלינג, ויועצו הכלכלי
בנסוז• ,

• טלוויזיה: מותחן —
מטרותיו של אנדרום
( — 10.30 מדבר אנגלית)
.הפרק האחרון בסידרה,
תחת הכותרת רצח במזומן.
יהלומים בשווי של מיליון דולר
נמצאו ברשותה של אשה מיסתו־רית
שנהרגה בתאונת מטוס.
מייק אנדרוס עולה על עיקבות
בעליו האמיתיים של אוצר זה.

במבט
• טלוויזיה:
הפוך 11.15 מדבר
ומזמר אנגלית) .פרק נוסף
בסידרת הסאטירה הבריטית,
השמה ללעג את כל הפרות
הקדושות של בריטניה, ומזכירה
לטלוויזיה הישראלית, את
מחדליה בנושא הסאטירה.

יום ר^שון

• רדיו: קול המוסיקה
— מוסיקה ליום ראשון
( .)4 .30 השריד האחרון לסובלנות
דתית בכלי התיקשורת
האלקטרוניים בישראל, תוכנית
ובה מוסיקה נוצרית, בליווי ערבית בעברית, פרשנות ואנגלית.

• טלוויזיה:

״1984״.

סאנדה וניומן: מלכודת החופש
טלוויזיה, יום שישי, שעה 10.15

יום שגי

יום שלישי

• רדיו: קול המוסיקה
— מאולמי הקונצרטים
בעולם )8.30 ( .מגזין מוסי

טלוויזיה: סידרה —
רוחות מילחמה (— 10.10
מדבר אנגלית) פרק 14 של

קאלי, המביא ביצועים אחרונים
מאולמות הקונצרטים בעולם.

• טלוויזיה: מותחן —

ההסידרה המיימית על מילחמת־העולם
השניה, בכיכובו של רובט
מיצ׳ס.

מיליון וחצי דורו ממת חתור* קואוס
טנשטדט נו ע עריו אנוח מטיס
מסוקים £הנצצח שלא התנוצצה
הפאקולטה ללימודים וטריגאריים של אוניברסיטת מיסורי
זכתה במענק בסך מיליון וחצי דולר, מעזבונה של ישישה שהכירה לה
תודה עד סוף ימיה על הצלת החתול שלה, בשנת .1971 הנפטרת, אוליב
גילברט מק־לורן מלה־פלאטה, מתה ב־ 1981 בגיל ,96 ורק עתה,
משהסתיימו ההליכים המישפטיים של מימוש צוואתה, פירסמה
האוניברסיטה את דבר התרומה. זו התרומה השלישית בגודלה שבה זכתה
אוניברסיטה זו מיום היווסרה. לפני כן הורישה הגברת את אוסף
המינאטורות הסיניות הנדיר שהיה ברשותה למוסיאון של האוניברסיטה.
הסופרת מארגריט יורסינר, האשה הראשונה שזכתה להיות
חברת האקדמיה הצרפתית, נפגעה קשה בתאונת דרכים בקניה. יורסינר
בת ה־ 80 חצתה את הכביש ליד האוניברסיטה של ניירובי, בררו להרצאה
בנושא התרבות הצרפתית, כשמכונית הגיחה ופגעה בה. הרופאים סבורים
שגילה המופלג של הסופרת יכביד על החלמתה. מארגריט יורסינר היא
ילידת בלגיה, חיה כבר שנים רבות במדינת מיין שבארצות־הברית
ומחזיקה באזרחות כפולה, אמריקאית וצרפתית. עבודתה הידועה ביותר
היא זיכרונות אדריאן, והיא כתבה גם את הספר ירייה של חסד, שלפיו
עשתה הבימאית מארגרטה פוך־טרוטה את סירטה, שהוקרן
בישראל קלאום טנשטדט, מי שנחשב כוכב מזהיר בשדה
המנצחים האירופי, ערך את הופעת־הבכורה שלו על בימת המנצחים
האמריקאית, כשניצח על האופרה פידליו לבטהובן על בימת
המטרופוליטן הניו־יורקית. בתום הפתיחה לאופרה הריע הקהל במשך
זמן רב כל־כך. עד שהמנצח קרא לתיזמורת לקום פעמיים. טנדשטדט
נולד במרסבורג, גרמניה, ב־ ,1926 עזב את גרמניה המייזרחית, בדרכו
לשוודיה, ב־ ,1971 ומאז ניצח על הטובות שבתיזמורות הפילהרמוניות
של אירופה. הוא מנצחה הקבוע של התיזמורת הפילהרמונית הלונדונית.
בה בשעה שהנסיך אדוארד, בנה הצעיר של המלכה אליזבת
השנייה מתקוטט עם חברים לספסל הלימודים באוניברסיטת קימברידג׳,
מוכיח אחיו, הנסיך אנדריו, הנודע דווקא בשל שעשועים >קו סטארק
והאחרות) ,יחס רציני לקריירה הצבאית שלו. הצעיר, ששימש
כטייס־מישנה בטייסת מסוקים במילחמת פוקלנד, מתכונן עתה לעלות
על נושאת-המטוסים בראזן, כשזו תחזור לנמל־הבית מן המיזרח התיכון.
בינתיים משתתף אנדריו, בן ה־ ,23 בקורס בן שישה חודשים בהטסת
מסוקי הצי המלכותי. אין זה פלא, אם כן, שהנסיך זקוק לחופשות סוערות
אחרי שרות כה אינטנסיבי 0 9 0 .ארל אנדרווד, ילד בן 8
מאוקספורד, אלבאמה, לא ידע שהצעצוע שבו הוא משחק להנאתו בחצר
ביתו, הוא צעצוע חי. אמו בארברה גילתה באחד העיתונים תמונה של
פצצה, הדומה כשתי טיפות־מים לצעצוע שבו משחק בנה, מאז עברו לגור
בבית הנוכחי, ושאותו מצא במוסך הנטוש שליד הבית. בארברה מיהרה
להזעיק את יחידת החבלנים המיוחדת של הצבא האמריקאי, וזו פלשה
לחצרה של מישפחת אנדרווד והחרימה בזהירות את העצם העגול בן 12
הקילוגרם, שעליו היה כתוב באותיות־קידוש־לבנה :״פצצה״ .אחרי
בדיקה של החבלנים התברר, כי הכתובת לא היתה לשווא. רק בררו נס
לא התפוצצה עד היום הפצצה, שריד מימי מילחמת העולם השנייה.
יש מי שמתגעגע לימי הפצצה הנ״ל, מילחמת העולם השנייה.
בוב הופ יחזור ויחדש את נוהגו מימים ימי מה: בידור חיילים בחזית,
רחוק מן הבית, כפי שעשה בימי מילחמת העולם. הפעם יראו אותו
חיילים המוצבים בדרום לבנון על אנייה בלב־הים. צוות הבדרנים
שייתלווה אליו יכלול את ברוק שילדם ואת ג׳וליה האייק,
מלכת־היופי של ארצות־הברית. הופ, שהוא היום בן ,80 הופיע לפני
כוחות־הברית ב־ ,1941 ולפני החיילים בוייט־נאם בחג־המולד .1972
עיתונות הנשים בהוליווד, המחלקת תפוחים מזהב לשחקנים
המשתפים עימה פעולה, בחרה להעניקם השנה לשחקניות אן מארגרט
ובארברה סטנוויק. רק לפני שנים מעטות זכתה אן־מארגרט לפרס
התפוח החמוץ, על סירובה לשתף פעולה עם העיתונות, ודבר רומה יוחס
לסטנוויק בשנות זהרה.

שוה גי״ן האט: חום הנחור ש״ו למארגוט אבו הנחו עו ואש המלכה
אם כי אין ספק מי מבין השתיים שייכת לבית המלוכה
הבריטי, אין גם כל ספק מי מן השתיים היא המלכה.
ולמרות ניגודי־האינטרסים למראית־עין, היה האירוע
מאושר בהחלט. הנסיכה מארגרט באה לברך את נציגת
ממלכתה, מלכת־היופי שרה ג׳יין־האט, שהצליחה
להביס את עמיתותיה היפהפיות מאירופה, ובעיקר את
הצרפתיה, שצעדה צמור מאוד אחריה. הפעם היו
השופטים זהירים ובחנו לא רק את המעלות החיצוניות

הנדיבות, אלא גם את התיקים האישיים של המתמודדות.
העלמה היוגוסלבית, למשל, שהיתה אחת היפות ביותר,
סטודנטית בת ,24 בעלת שיער כהה ועיניים תכולות,
הפסידה את התואר משום שהתגלה כי הצטלמה — אם
כי בהסתר — ללא כסות לעורה.
גברת בריטניה היא דוגמנית מחונכת היטב. כשנשאלה
מה בדעתה לעשות בפרס הכספי הנילווה לכתר מיס־עולם,
ענתה מייד :״אשמור אותו כנדוניה לבעלי.״

זא־זא גבור:
נעלים ישנם שנעה
אנל א8א יש דק אחת!

טדי קנדי: איך לברוע את הקונקורנציה
יש אנשים החושבים שקל יותר להעביר גמל דרך קוף של מחט, מאשר להביא
־נדי לליברטי באפטיסט קולג ״:כך התלוצץ הסנאטור טד קנדי, שהרצה
י 5000 סטודנטים בבית־הספר, שנוסד על־ידי אויבו הרוחני ג׳רי פולוול.
:שה, הוזמן הסנאטור בטעות, אחרי שנישלח לו כרטיס של חבר־כבוד באחת
ורות של המוסד.
ולא שאחרי שנעשה המעשה אי־אפשר היה להשיבו. פולוול הודה באי־רצון כי
י סחף כמה סטודנטים בקיסמו האישי, אך מייד הבטיח :״אצליח לגרור אותם

זא־זא גאבור, הכוכבת ההונגריה
הלוהטת, בעלת העבר בן שיבעת
הבעלים, מנהלת עתה יחסים ״אפלטוניים
בלבד״ עם נסיך־הכתר הגרמני
פרדריק פון אלהאלט .״מי צריך
גברים?״ היא שואלת. אולי צריך
לקחת בחשבון שאת-בתה, פראג־צ׳סקה
הילטון, שאותה היא מחבקת
בתמונה, לא עשתה לבד.
או אולי שכחה הגברת גאבור שרק
לפני כמה שנים היו לה דעות אחרות
בנושא? כאשר פירסמה בשנת 1961
את האוטוביוגרפיה שלה, הקדישה
מקום חשוב לכל שורת הגברים שהיו
מעורבים בחייה. עובדה שגרמה לכמה
מן הפארטנרים הגבריים בעולם הסרטים
מבוכה לא מעטה. לסרטים
שעשתה הקדישה חשיבות מעטה
ביותר. וחוץ מזה: גאבור נולדה
בהונגריה ב־ס 191 ונבחרה למיס
הונגריה ב־. 1936
העולם הזה 2417

גיורי סטו:מיפגשים מן הסוג החדש -בצרפת
אין זה פלא שדודי פוסטר, בת ה־ ,20 מחפשת מראה
חדש, תפקידים חדשים ומיפגשים חדשים. אחרי טראומה
רצינית עקב פרשת ההתנקשות בנשיא רגן(על־ידי דון
הינקלי, שטען כי היה מאוהב אהבה נכזבת בכוכבנית של
נהג מונית, הלא היא ג׳ודי) שיחקה בתיאטרון ויצאה
ללמוד באוניברסיטת ייל. בצילום זה היא נראית כשהיא

בצרפת, מופיעה בסרט חדש לפי רומן של סימון
דה־בובואר דמם של אחרים, המתרחש בימי מילחמת
העולם השנייה.
דומה שהיא אינה שלמה עם הקריירה הקולנועית שלה,
שכן לאחרונה הכריזה :״אראיין את הסופרת לפני שובי
הביתה. הקולנוע איננו העניין היחידי שלי בחיים״.

הנסיר ויליאם:
התינוקהשמור ביותר בעולם החופשי

לי שואנג: פורנוגרפיההיא ע־נ״ן של גיאוגוכיה
מישפטו המפורסם של סקיני מבית התה של ירח
אוגוסט היה אקטואלי, הוא עדיין אקטואלי וכנראה גם
יישאר אקטואלי כל זמן שבני־אדם יחוקקו חוקים עבור
בני״אדם אחרים. אבל סוף טוב הכל טוב: אהבתם האסורה
של הסינית לי שואנג ועמנואל בלפרואה הצרפתי
הסתיים בנמל־התעופה רואסי בהפי אנד. לי, הציירת
מפקין שנעצרה ביום בהיר אחד בספטמבר 81 באשמת
קיום יחסים אסורים עם זר, ועמנואל, דיפלומט צרפתי
העולם הזה 2417

שהיה מוצב בפקין, עומדים להינשא בפאריס. בלפרואה
נאלץ בשעתו לעזוב את סין בבושת־פנים. שני שרים היו
שושביני השימחה: מישל דובר ורוהאר, שהתערבו
יחד עם הנשיא פרנסואה מיטראן לטובת שיחרורה
של לי. בתחילה לא היטו הסינים אוזן וטענו שהתנהגותה
של לי היתה ״בלתי הולמת״ .ולפתע שינו את דעתם
והתירו לה לטוס לצרפת. אולי בהשפעת פייר קארדן
והסניף החרש שלו, מיסעדת מאק סי ם בסין?

אם היו ויכוחים על אמנות ועל מטפלות, על רעיונות חינוכיים ועל צ
חדר־הילרים עוד בטרם נולד, הרי היום כבר אין ויכוח על דבר אחד: ברור שה
ויליאם, לפי הפרוטוקול של חצר המלוכה האנגלי, הנסיך השני בחשיבותו ל
צריך שומרי־ראש. ואומנם, בטרם נולד טענה אמו, הגננת דיאנה, כי היא
מתכוונת לגדלו כפי שנהגו לפניה בארמון באקינגהם. היא לא סמכה
אומנותיהם של צ׳ארלס, של אנדריו ושל אדוארד, והתעקשה להז
אומנת שהיתה בשרות הנסיכה מארגרט. בזה עוד לא תם הויכוח מסביב לח
החדש: ליידי די, אמו של ויליאם, התעקשה לקחתו לטיולים ארוכים. כל !
שיצאו היא וצ׳ארלס בשליחות הכתר, נערך ויכוח, בהשתתפות העיתונות הבר
כולה, סביב השאלה: האם יאה או לא יאה להשאיר את התינוק בבית?
אך כל זמן שהדבר נוגע לענייני חינוך וטיפול אישי, יש לדיאנה מה?
כשהדבר נוגע לביטחונו האישי של יהלום־הכתר — יש חוקי־ברזל, אחד הד
הבודדים שעדיין מזכירים למישפחה הבריטית את ימי האימפריה המפוז
והחוקים אומרים, שכאשר הנסיך מטייל בגנים הפתוחים, לא רי שתהיה ל
האומנת נכסי: הוא חייב בגורילה אחת לפחות. אבל יש האומרים כי הגורילוו
ויליאם מסורים מאוד לתפקידם, משום שהוא פשוט תינוק מקסים, ואפילו
אומרת שהוא נהנה יותר לטייל בחברת הגורילות מאשר בטיולי־השרד של ו

הס יספרה שעצרה את התנועה ^
האליפות נשארת במישפחה +נתן זך
נפרד מגלי־צה״ל, עלה למטוס ונסע לארה״ב

1|| 141ךךךי 7ך||||י ך| נתן יד יושב בין המפקד לשעבר של גלי־צה״ל והמנכ׳ל לשעבר של
1111 11111 1רשות־השידור, יצחק ליבני (מימין) ,ובין גרושתו המשוררת דליה
1 1111111
רביקוביץ. את הפוזיציה לתמונה עשה נתן זן .״זאת המסיבה היפה ביותר שעשו לי ׳,אמר זד.

המילואי1

ן * שבוע באו לתל־אביב נערים
1 1ונערות מכל קצות הארץ. הם באו,
חיכו בתור ושילמו 600 שקל כדי
להיכנס למועדון התיאטרון, לראות
מי יוכתר כאלוף הדיסקו 600 .השקלים
לא כללו משקה. הם שולמו רק תמורת
הזכות לראות כיצד מחוללים על
הבימה 25 המתחרים.
על הבימה ישבו מנחת־הערב,
שדרנית הרדיו שוש עטרי, והצמוד
שלה באותו ערב הספר יוקי, איציק
אבנרי, בעל מועדון התיאטרון,
יוסי כץ, שהוא בעל שתי חנויות
לבגדים באיבן־גבירול, ואלוף הדיסקו היו אלה
שימעון אדרי.
חבר״השופטים. מסביב הצטופפו נערים
ונערות בני 15 עד .24 הם התרגשו,
מחאו כפיים, עודדו את האלופים
״שלהם״.
את ריקוד הדיסקו צריך לרקוד
מהר. יש לנענע את הישבן, ולא לשכוח
של המשורר
^ צ ו שנתן זך יעשה מילואים!
//בבתי־קולנוע, ויחטט בתיקים,
אני באתי לזך והצעתי לו שיעבור
אלינו ויערוך תוכנית. זך נתן את שם

מ ה עז ר ה וערכה והיתה יד ימין בתפנית ובמסיבה
^ ד׳ ר לילי רטוק, מרצה לספרות באוניבר סיטת
תל־אביב .״זאת היתה חוויה לעבוד על התכנית הזאת ׳,אמרה.
התוכנית מילים מצלמות מצב. זאת זמר שישיר משיריו. הזמרת נורית
גלרון שהתלוותה אל בעלה השדר
היתה תוכנית שקראו בה שירה
רפי רשן ,5נכחה במסיבה, אך היא
והשמיעו בה מוסיקה נדירה, ושירים
חיכתה לפסנתרן שלה. במשך כמה
להלחנות של שירה כתובה של
דקות, ישבו כולם והמתינו עד שמנהל
משוררים,״ מספר צבי שפירא,
לשעבר מפקד גלי־צה״ל, כיום מנהל צוותא גילה שהפסנתרן רפי
קדישזון יושב בחוץ. רפי נכנס, החל
התוכניות בטלוויזיה.
מנגן ונורית פצחה בשיר. זך ביקש
״אמרו לי שיותר מארבע תוכניות
בקשה מיוחדת -את השיר שובי, שובי
אני לא אחזיק מעמד,״ סיפר זך ,״אבל
לפרדס אחרי שסיימה נורית לשיר
החזקתי 29 תוכניות. למה לא עשיתי
את ה־ — 30 כי גמרתי את המילואים. כבקשתו, קם המשורר ונשק לה .״יהיה
מאוד נהנתי מהתוכנית, קיבלתי הרבה לה תינוק יפה,״ סיכם המשורר. אחרי
שכל שלושת מפקדי צה״ל בירכו את
מיכתבים ממאזינים, היו כאלה
שהתרגשו וחשבו שאני מקדיש להם המשורר הצטרף השחקן מישה
אשרוב לחבורה. הוא הגיע באיחור,
את התוכנית.״ המשורר שחגג את סיום
מכיוון שהיתה לו הופעה באולם הגדול
התוכנית שהגיש בגלי צה״ל הדגיש
של צוותא. מישה קרא לפני המוזמנים
את הקשר בין האמנויות — השירה
קטע מתוך הספר . 1984
וכתיבת הלחנים — שהפך מסורת
באותו ערב נפרד נתן זך לא רק מן
שייסד אותה יצחק לבני, לשעבר
התוכנית, אלא גם מחבריו, שכן למחרת
מפקד גלי־צה״ל.
במסיבה ביקש זך מחבריו בבוקר עלה על מטוס ושם פעמיו אל
המשוררים, מאיר ויזלטיר ויאיר מעבר לאוקינוס — לאמריקה. אך
הורביץ, שיקראו שיר. מאיר ענה :״אין לפני שנסע אמר :״זאת המסיבה היפה
לי סיפריה בכיס,״ ואילו הורביץ חיפש ביותר שעשו לי אי פעם.״

סוף

באיחור למסיבה. היא ביקשה לק רוא
שיר אחרונה. .בינתיים יש לי
את הסיגריה האחרונה ׳,הכריזה.

יי— 34

דיסקו
בן הטוויסט

ח ד 1ך ה גלית ראובני בת
11 1 1פקידה :״זאת לא ה
הראשונה שאני משתתפת בה, א
מצפה לזכיה. אני פשוט אוהבת ל

1\11/\ 00£11£
זזסססס^ו
ך} פרנקי, רירים ברד והגברת
₪ 4הקטנה -דמויות מתוך הסרט
הבלתי־נשכח שמילא את אולמות־הקולנוע
המופע האחרון של רוקי -
עטו על מרסל רוזנטל, הספרית.
הם לא הגיעו מתוך הסרט. הם הגיעו
מתל־אביב, והם ישראלים.
הם נתנו הופעה כאסח, ניענעו, שרו
ורקדו בדיוק כפי שעשו שחקני הסרט.
המיספרה החדשה של מרסל
התמלאה בהרבה עוברי־אורח, אותם
כיבדה כפירות יבשים, בעוגות ויין.

לגלגל את הידיים לימין ושמאל.
י לעומת זאת, ריקוד הגל החדש הוא
יותר איטי והחוקים שלו הם אחרים.
לא כל המחוללים על הבימה ידעו
את החוקים. הם עלו ורקדו, קיפצו על
הבימה. הבנות דאגו ללבוש חצאיות
קצרות ככל האפשר, כדי לחשוף את
הרגליים.
אחרי שהקהל ראה 25 מחוללים,
בחר חבר השופטים את 12 המצטיינים,
שייתחרו על המקום הראשון.
אחרי שעלו 12 המתחרים, היה
הקהל צריך לבחור את החמישה
שבעיניו רוקדים הכי־יפה. אחרי
שנבחרו החמישה, נקבע מיהו חביב
הקהל, מי הסגנית השלישית מי הסגן
השני. נשארו על הבימה שני מתחרים:
ניר לוי, בחור מגבעתיים שכבר
רגילים לראות אותו מתחרה
באליפויות ריקודים, ושנבחר כבר פעם
כאלוף הדיסקו של גוש־דן, ושמואל
סעדיה בן ה־ ,15 תלמיד בית־ספר
גאולה בתל־אביב, במגמה לספרות.
השניים קיבלו מיספר זהה של
נ נקודות. הם התבקשו לחולל ביחד,
ואחר־כך המנחה הפסיקה אותם

וביקשה אותם לרקוד לחוד.

ו ו 111 מימין לשמאל: רפי קלימון (.ריריפ״),
11/ 111 רקדן בבת־דור, הספרית מרטל רוזנטל,
שעשתה את הפתיחה יוצאת הדופן למספרתה שברחוב דיזנגוף, בתיה

הצגת יום

ניר לוי בן ה־ ,18 בשעוד חודש וחצי
מתגייס לצה״ל, היה חביב הבנות. הן
צעקו לעברו ושלחו לו נשיקות באויר.
אחת מהם אמרה ״אני אוהבת לראות
איך שהגוף שלו מתנועע, הוא נהדר!״
אולי ניר היה נהדר, אבל באליפות
זכה שמואל.
מישפחת הזוכה המאושר פתחה
מייד בריקוד יחד עם האלוף הקטן. כל
ששת הילדים היו שם. אב־המישפחה,
שלמה סעדיה, בעל־דוכן בשוק

הכרמל בתל־אביב, הביע צער על כך
שלא הביא די בקבוקי שמפניה לשפוך
על בנו. האם רחל מיהרה להזמין את
מארגני־הערב, שהיו גם השופטים,
לארוחה אצלה בכרם התימנים.
זה לא הכל. פיתאום התעוררה
הבעיה עם מי יסע הבן לבריסל
שבבלגיה. שימעון אדרי הרגיע אותם:
״הוא נוסע יחד איתי.״ אולי יהיה
האלוף הישראלי גם אלוף בינילאומי?
״כבר היו דברים מעולם,״ העיר שותפו
של שימעון, יוסי רם.

111ט 11
1 1 /1 1 1

שמואל סעדיה, בן ,15 לומד בבית״הספר גאולה
בתל־אביב. הוא זכה בכרטיס״טיטה לבלגיה, שם נערבוג
תחרות דיסקו בינלאומית .״אני הייתי כבר בהרבה תחרויות!״ הבריז.

בן אלוף

רוזנטל, שחקנית ובעלת בוטיק, חיים כהן (״פראנקי היפה׳) ,ואהה
עזרא(״ברד״) .ידיים על המותניים, אחר־פן על הרגליים, שמקפצות מצן
לצד. זו הצגת יום השישי מתוך הטרט המופע האחרון של רוקי

^ וףןחך. רחל סעדיה היתה אלופת־הטוויסט ב־נ96
1 1 -1 1 1 1 1״אז זכיתי בנעליים יוקרתיות ׳,סיפרה אמו ס

¥* 1111 71ך ניר לוי בן 18 היה חביב־הבנות. הוא זכה בנרטיי
- 11.1111/111 טיסה לאילת .״שם יש שמש ולא קר ״.ניר היה מתחו
רציני על תואר האלוף, ובולם היו בטוחים שהוא־הוא יהיה הזוכו

ציפי מנשה

1גי פולופ

דץנ

אופנה אקסקלוסיבית בעור וזמש
:זכירה מיוחדת של עודפי יצוא
לנשים ולגברים מיטיבי טעם.

ז קו ק דחוף למודעה?

סטודיו0

בהנהלת אבי פאנק

ל ש רו ת ך 24ש עו ת בי ממה

0 3 - 6 2 2 8 2 8 ,6 2 3 3 1 1
לבטל׳ כרטיסי אשראי בלבד
אותה אכלתי
*רזחת הקר 6$ 12ידק

ארלוזודוב ,82ת״א 237026

כושר גופני וחיזוק שרירים
שמירה על גיזרה
יציבה נכונה
גמישות

בסטודיו — 6אולמות ממוזגים
מורים מוסמכים

ג׳אז, אירובי, מתיחות
יוגה .,סטפס, התעמלות

מוגש כשירות לציבור

לפני כמה שנים הוחלט בארצות־הברית להעלות את מחיר הבשר באחוז
גבוה מאד. קריין ערוץ 7של הטלוויזיה בניו־יורק, מסר את ההודעה
והוסיף :״אני מקווה שלא יפטרו אותי, אם אומר שמה שאנחנו צריכים
לעשות, זה פשוט לא לקנות בשר עד שיורידו את המחירים.״ למחרת
ניקנתה בניו־יורק 15 אחוז מכמות הבשר שקונים שם ביום רגיל. עבר עוד
יום ומחירי הבשר הורדו. זה קרה מפני שהאמריקאים הם לא פראיירים כמו
הישראלים. אצלנו מעלים כל יום את המחירים של כל דבר ואנחנו קונים
כמו משוגעים. לא אני אהיה זו שאגיד ליידישע מעמאס לא לקנות בשר
לילדיהן. הרי ילד יהודי בלי 200 גרם בשר ליום לעולם לא יגיע לאיי־קיו
של ,210 שאותו מתכננת בשבילו האמא שלו. אז נעזוב את הבשר.
אני יודעת שכולכם תקפצו עכשיו ותגידו לי ״כאן זה לא אמריקה״ .זה
לא נכון. כל היורדים שלנו משתלבים יוצא מהכלל בלוס־אנג׳לס, בקווינס
ובסטנפורד. הם חושבים כמו אמריקאים, מגיבים כמו אמריקאים. כל מה
שצריך זה להציב לעם הזה אתגר. פעם זה לייבש את החולה, פעם לגרש
את זבוב הצה־צה, פעם להתמודד עם המלריה ופעם(הפעם הזאת) להוציא
את הכסף מהבנק.
כמו שכולנו כבר שמענו, ב־ 1בינואר הולכים הבנקים להעלות את כל
העמלות שלהם ב 100 אני לא יודעת כמה כסף הם יקהו בשביל עיסקות
בנקאיות מסובכות של הרבה כסף. השקעות, קניית אלפי דולארים בפת״ם,
הלוואות של אלפי שקלים. אני לא מבינה בזה וזה גם לא מעניין אותי.

העיסקות היחידות שאני עושה עם הבנקים, זה שבתחילת החודש אני
נותנת להם את המשכורת שלי ובמשך החודש כולו, בעזרת הצ׳קים, אני
מוציאה אותה לאט לאט. בזמן שבין ה* 1בחודש ועד שאני גומרת את כל
הכסף שהיה בחשבון שלי, הבנקים משתמשים בכסף שלי ומרוויחים עליו
יפה מאוד. אבל הם החליטו שהם רוצים להרוויח הרבה יותר מיפה מאוד
ולכן הם יקהו ממני כסף על כל פעולה של הוצאת כסף או הכנסת כסף.
רבותי, הסידור הזה לא מוצא חן בעיני. ואם תחשבו על זה טוב, אתם
בעלי המשכורות, תראו שגם בעיניכם זה לא מוצא חן. לכן, ב־ 1לחודש אני
אלך לבנק שלי ואוציא מחשבון העובר־ושב שלי את כל הכסף שיש בו.
וב־ 15 בחודש (שאז המשכורת שלי נכנסת) ,אלך שוב ואוציא את כל
המשכורת בבת־אחת. נכון שזה לא בדיוק נוח להסתובב עם כל הכסף
בארנק, אבל זו עדיין אחת הסכנות הקטנות ביותר בארץ(ראה עיתונות
יומית).
אם כל השכירים בישראל יוציאו את המשכורת שלהם מהבנק(בחודש
ינואר) ,יחסרו לבנקים כמה מאות מיליונים טובים ואולי אז הם ישימו לב
שגם לפראיירים יש כוח, כשהם רוצים להשתמש בו. תיזכרו שזה הכסף
שלכם. לא גנבתם אותו, ואתם בטח צדיקים לא פחות מהבנקים הצדיקים,
שמחזיקים את הכסף שלכם ומכפילים ומשלישים את דמי השמירה שלו.
תציעו את הצעתי לשכנים שלכם ולחברים שלכם ולמישפחה שלכם.
בשביל להצליח צריך לעשות משהו. אז בואו ונעשה משהו.

צימו קטנה
לחשה ר
לפני שבועיים הפכתי חלק מהמדור הז|
ל״מרור לחיפוש קרובים״ וביקשתי מכל ם
שיפגוש את״השר מרדכי ציפורי, שיגיד לו שא
מחפשת אותו בענייני תלונות. בבחינת של!
לחמך על פני המים ותקבל אותו חזרה מרו
בחמאה.
לא עברו יומיים והטלפון אצלי בבית מצלצ
רמות. הלו, אני אומרת, והאיש בצד השני אומר י
שהוא משרות 16 ושואל מה הבעיה שלי. שיחקו

הספר
יש ארצות שעם עובד הוא תאור העם היושב
בהן. אצלנו עם עובד היא הוצאת־ספרים ועליה
נדבר היום, מפני שאני חייבת לה(להוצאה) כמה
שעות טובות של שקט(מצד ילד ב׳ שלי) וכמה
תשובות חכמות, שלא תמיד אני יודעת• לבד
(לילד א׳ שלי).
אצלנו לא קורה אף פעם שילד אחד מקבל
ספר והשני לא. גם לא קורה שילד אחד מקבל
שלושה ספרים(אם זו סידרה) וילד אחד מקבל רק
שני ספרים או ארבעה. אי־אפשר דבר כזה. כנראה
שלעם עובד יש ילדים והוא מכיר את הבעיה. אז
הוא ״הרביץ״ בבת אחת שתי סדרות בנות ארבעה
ספרים כל אחת. סידרה לילדי הגן(ילד ב׳ שלי)
וסידרה לילדי בית־הספר(ילד א׳ שלי).
הסידרה לילדים הקטנים סידרת קסם,
מורכבת מארבעה ספרים, שבכל אחד מהם סיפור.
אחד משל נירה הראל, אחד של מרים
ילן־שטקליס, אחד של חיה שנהב וסיפור של רחל
הצור. לספרים מצורפת קסטה ובה קורא עזרה
דגן את הסיפורים. כלומר, האם המאושרת יכולה
להשאיר בחדר אחד את ילדה צמא ההשכלה, את
הספרים ואת הקסטה, והיא יכולה להעביר את
עצמה בשיחה לחדר השני לכ״חצי שעה. מתוך
ניסיון, כולנו כבר יודעים שילדים אוהבים בעיקר
סיפורים שהם כבר שמעו, כך שהקסטה והספרים
יכולים לעבוד בשבילינו הרבה מאוד שעות
נוספות.
אגב, כל ארבעת הסיפורים יפים מאוד. שלושה
מהם אפילו משגעים ממש. לא אגיד לכם איזה.
תחפשו לבד.
והנה הגענו לסיררה לילדים הגדולים יותר,
שהיא מעין אנציקלופדיה. סדרת ילדים
שואלים. ספר על מטוסים, ספר על חיות, ספר
על השמש, הירח והכוכבים, וספר על היווצרות
האדם (ספר התינוק) .הכוונה היא להשיב לילד
בצורה מדעית וברורה על שאלות שהוא שואל.
וכאן יש בעיה, לפי דעתי. חלק מההסברים הם
פשוטים והגיוניים, וכל ילד ממוצע יכול להבין
אותם. ובאותו ספר יש הסברים מסובכים
ומסורבלים. שהילד נתקע בהם ואז הוא צריך את
עזרת הוריו. הצילומים אמנם מראים בבירור,
כיצד נראה מיגדל־פיקוח, כיצד נראה תא־הטייס
או כן־הנחיתה, אבל קשה מאוד לילד להבין
מישפט כמו :״הגזים העוברים דרך גלגל
הטורבינה, נדחקים נגד הלהבים וגורמים להם
להסתובב״ .קשה!
אם התכוונו עורכי הסידרה לגילאי 8עד 10
(וזה הגיל שילדים שואלים שאלות כאלה) ,הם היו
צריכים לפשט את ההסברים. לעומת זאת, אם הם
התכוונו לתת תשובות להורים, שעד היום, למשל,
לא ידעו איך פועל מטוס, כדי שההורים יסבירו
לילדים, הצליחו.
מחיר הסידרה לקטנים, כולל הקסטה 1750 ,
שקל. מחיר ספר מסידרת האנציקלופדיה — 545
שקל. אמרו עלינו שאנחנו ״עם הספר״ ,אבל לא
אמרו שזה יהיה בזול.

את המישחק ועניתי לו מה הבעיות שלי. וכ
אותו הזמן, כמובן, ידעתי שזה השר ציפוו
שעובד עלי עבודה עברית. א׳ מפני שאני מכיר
את קולו ו־ב׳ מפני שאף פעם בחיים שרות 16ל
טילפן אלי מרצונו החופשי. וככה הוא אמר ק|
״סיפרי הטלפון החדשים כבר קיימים, וה
מחולקים לציבור הרחב כבר בימים אלה. מלב
זאת, כדי שלא תהיינה לנו כל פעם ארבע שני
רזות בלי סיפרי טלפון, הוחלט(אחר־כך נראה א
גם קויים) שספר טלפון של אזור תל־אביב יצ
כל 18 חודש וספר טלפון של כל השאר יצא כ
12 חודש.
בעניין התקלות הרבות בטלפונים שלנו, אב
לי השר ציפורי, שמלבד אזורי מצוקה(אני כנתן
גרה באחד מהם) שרות הטלפון בארץ הוא לגמו
לא רע, אפילו בהשוואה למקומות אחרים בעולו
יכול להיות שהוא התכוון למקומות כמו אוגנדן
דרום־תימן, סיסקאי ואלבניה, ואז כמובן ה1
צודק.
העניין האחרון שעליו התלוננתי (בפן
הזאת) ,היה עניין הטלפונים הציבוריים השבור*
והמקולקלים. כאן התעצבן השר שלנו, והציע י
לקחת על עצמי את עניין החינוך של הברברי
שעוברים מתא טלפון אחד לשני ושובר׳
טלפונים. הם עושים את זה במהירות כזאת, ש<
כמות של טכנאים לא מספיקה לעמוד בקן
שלהם. חשבתי על המשימה שהוטלה ע׳
והחלטתי לא לקבל אותה. כל זמן שיש ברבר
בארץ, שיהיו גם טלפונים שבורים. אני מצין
שלוש קריאות כיפק לשר ציפורי, שמוו
להתייחס לתלונות שיש לנו, ואפילו לנסו
להסביר ולהרגיע. תודה.

מתנה מצחיקה מאוד שקיבלתי השבוע תעני׳
את בעלות השיער החלק שרוצות קצת תלתליו
ולא רוצות ללכת למיספרה ולשלם 300 שקל פ
תלתל.
קוראים לזה תלתליות וזה נראה כמו אצבעון
פלסטלינה בכל מיני צבעים. הן עשויות מחומ
ספוגי גמיש. בשביל לקבל ראש מלא תלתליג
צריך לגלגל קבוצות־שיער קטנות ע
התלתליות ולקפל את הקצוות לחיזוק. אחר־כ
מרססים ספרי על כל הראש, ומחכים 15 דקוו
אולי אפשר גם לגלגל את השיער כשהוא רטוג

אבל את זה עוד לא ניסיתי.
בשביל אנשים רציניים (כמוני) זה מכשי
ביתי לעשיית תיסרוקת מהירה, אבל בשבי
החתיכות שלובשות כל מיני דברים מצחיקי
(מהאופנה האחרונה) זה משמש גם כקישוט שיע
ציבעוני. ככה כתוב בפרוספקט.
אגב, צריך(לפי נסיוני) לשמור את התלתליוו
במקום סגור וגבוה, כי הילדים נוהגים לגנוב א!
זה ולבנות מהם צורות משונות ומצחיקות.
הוזהרתם.

חוזות בתשובה המטרידה גבו בטרמן אוהבים מבית־מרוו של
רירה אחד נחצה נרקומנית בת ם 3הנראית 3בת ם 5חשודה
בגניבת צמידי־זהב, מתפרעת ברישכת מישרד־הרווחה ובחדרהאונר:

ח ודה
ד! והה

הגיע עדין ולא היתה אפשרות להעמיד
אותה על רגליה.
היא נסחבה למטה בכוח, כשהיא
נשענת על עצורה אחרת, שגם היא
נרקומנית. בחדר־האוכל ראיתיה
מקרוב. היא נראתה לי כבת ,60 פניה
מקומטים, שיערה שזור שיבה, שיניה
נשרו ועיניה שקועות ובוהות בחלל.
היא לא היתה מסוגלת לשבת או
לאכול. בכל כמה דקות קמה וצרחה
דברים לא בתרים, קיללה את הסוהרת
וניסתה לתקוף אותה.
הנרקומנית השניה, שישבה לידה,
סיפרה לי כי היא פיקחית ובסדר, וכי
היתה מעם יפהפיד* עד שהסמים הרסו
אותה. היא התקרבה אליה והשעינה את
ראשה של האשה על כתפה וליטפה
אותה, אז נרגעה האשה והחלה בוכה
וממלמלת ״למה המישטרה עושה לי׳
את זה?״

^ כדוד אחד,
12 6 7שעות שמה

מאת נעמי אדווה
ס ני נמצאת כאן כבר שבוע ימיט
בבידוד. אינני יודעת את הסיבה
וכאשר אני מבקשת מהמפקר־התורן
להימצא עם שאר העצורות, אני
נתקלת בסירוב. אני מבינה שמבודדים
אותי מהן, כדי שלא אוכל לשמוע את
כל הסיפורים שבהם אני מעוניינת.
קורה שאיזו סוהרת סימפאטית
מרשה לי לשבת כמה שעות בחצר,
שבה נמצאות גם עצורות אחרות, אז
אני חוטפת את המחברת שלי ורושמת
ראשי־פרקים. את השאר אני מנסה
לזכור וזה לא כל־כן־ פשוט.
יש כאן חומר אנושי מגוון מאוד
ובמשך זמן שהותי כאן הספקתי ללמוד
רבות על הדרך שבה מתפקדת
מישטרת־ישראל.
לדוגמה: באחד הלילות שמעתי
צעקות איומות מלמטה (אני גרה
בקומה השניה) .הצעקות היו מלוות
בבכי איום. אחרי כשעה של צרחות
וויכוחים, שמעתי צווחות מהחדר
הסמוך. הבנתי שזו אותה הדמות
שצעקה קורם למטה. כך זה נמשך עד
השעה חמש בבוקר.
כאשר פתחו את התאים ב־ 7בבוקר
ראיתי לפני אשה יושבת כפופה
ומקופלת על ריצפת אחד החדרים. היא
לא היתה מסוגלת לעמוד על רגליה,
היא רצתה סם להרגעה. החובש לא

^ נרקומנית הצעירה הסבירה
1 1לי כי מזה שנים מנסה המישטרה
לשכנע אותה לשתף עימם פעולה
ולהלשין על אנשים, אבל היא תעדיף
למות ולא להלשין. היא הוסיפה ואמרה
כי שתיהן עובדות יחד, ברחוב, בזנות,
וכי היא בסדר בעבודה ומתפקדת
כראוי. הבעיה רק שכרגע חסרים לה
הסמים. היא הציעה שאשוחח איתה
אחרי הטיפול, כלומר אחרי שהחובש
יזליף לה טיפות אדולן או מתאדון ואז
היא תירגע.
הנרקומנית הסבירה שהיא בקריזה
של פרורורמול, שהוא הקשה ביותר,
והעינויים הם הקשים ביותר.

הסוהרות ברגלה. היא ביקשה להתנצל
לפני הסוהרת.
היא בת 35 והגיעה ארצה ממארוקו
בגיל 8וחונכה בקיבוץ במשך תשע
שנים.
אחרי שהגיעה לתל־אביב, החלה
עוסקת בזנות ובמקביל נכנסה לעולם
הסמים. היא התחתנה עם עבריין אשר
נרצח, לפני שש שנים.
יש לה בת הנמצאת אצל אחיה
בצרפת. האח מביא את הבת לישראל
מדי כמה חודשים, כדי שאמה תראה
אותה.
היא ישבה בכלא במשך עשר שנים,
לסירוגין. פעם נשפטה לשלוש וחצי
שנים על התפרצות, וריצתה את עונשה
בכלא נווה־תירצה.
את רוב שנותיה בילתה בבתי־חולים
לחולי״נפש. היא מזכירה בנשימה אחת
את בית־החולים באר־יעקב, טלביה
בירושלים, מזרע בעכו ואברבנאל
בבת״ים. בבתי־חולים אלה היא
מתאשפזת בגלל התקפי־אלימות
הנובעים מהשימוש בסמים.
היא מספרת שאינה נוגעת בהרואין
או בקוקאין. היא נהגה להשתמש
באופיום •(היא משתמשת במונח
״שחור״) ,אך היום היא בולעת 30 עד
40 כדורי פרודורמול ליום. במצב כזה
קשה להאמין שתאריך ימים. כדור
פרודורמול אחד, הניתן לאדם רגיל,
גורם לו לשינה של 12 שעות.
היא מסבירה שהחיים שלה ממילא׳
לא שווים כלום ולא איכפת לה למות.
חשבתי, ביני לבין עצמי — מאיזו
סיכה עוצרת המישטרה אשה שכזאת
ואיזה טעם יש לאותו מעצר.
למחרת, כאשר הובאתי לחקירה
במרחב הירקון, ברחוב ריזנגוף, שאלתי

״היא היתה פעם יפהפיה, עד
שהסמים הרס אותה. עכשיו פניה
מקומטים, שיערה שזורשיבה ועיניה
שקועי! ובוהות בחול.״
בארוחת־הצהריים שוב נפגשנו
בחדר־האוכל. קשה היה להכיר אותה.
היא היתה מסורקת ומסודרת ואפילו
לא זכרה שראתה אותי בבוקר. שאלתי
אותה מה הביא אותה הנה והיא סיפרה
שהיא עמדה עם סוחר־סמים ושוחחה
איתו, ואז נעצרה. אנשי המישטרה, כך
סיפרה, היכו אותה מכות נמרצות והיא
אף הראתה לי סימנים. כאשר הגיעה
לבית־המעצר, ביקשה סם־הרגעה
וכשלא נתנו לה היא נשכה את אחת

קצין מישטרה מדוע לא מאשפזים
אשה כזאת בבית־חולים לחולי־נפש,
תחת להכות אותה ולהשליך אותה
למעצר. הוא השיב לי כי המישטרה
אינה לישכת־סעד.

^ בעל גפה
/ו ו וילד חולה

ף אותה הזדמנות פגשתי
בחדר־האוכל אשה שמנמונת,

הנ ה

הלבושה בבגרי־ערב. היא סיפרה שהיא
נשואה ולה שני ילדים. היא לא
מסתדרת עם בעלה ויש לה מאהב. היא
יצאה עם המאהב לבילוי במועדון
ברווז, שם שתתה בקבוק יין. לאחר
מכן נסעו למלון, לגמור את הלילה.
בשעה חמש בבוקר התפרצו אנשי
המדור המרכזי לחדר, ללא אזהרה
מוקדמת. היא והמאהב היו באמצע
התעלסות.
השוטרים אפילו לא התנצלו, ערכו
חיפוש בחדר ומצאו משהו, שהגדירו

ברעננה,

כדי

לבית לווינשטיין
שיקבל טיפולים.
הבעל גויים למילואים עם פרוץ
מילחמת לבנון. הוא נפגע בראשו
בשבוע הראשון למילחמה ונמצא מאז
בטיפול מתמיד בתל־השומר. לאשה פנתה ולכן להסתדר קשה
למישרר־הרווחה בפתח־תיקווה כמה
פעמים בבקשה להכניס את הילר
הגדול (בן השלוש) למעודיום. היא
נדחתה בלך ושוב כמה פעמים. יותר
מאוחר נאמר לה כי למרינה אין כסף

.ודא ודתה נרגשת ולא יכלה
לאסל דבר. ודא הקיאה את כל
מה שאכלה ושכבה ודירת וחעדת
בחדר. היא לא ידעה איפה זדלדים
שלדג׳
אותו כ״שרידי סם״ .הזוג נלקח
לתחנת־המישטרה, שם נחקרה האשה
ואחרי שלוש שעות של שהייה בחדר
קר וחשוך הובאה לבית־המעצר.
המאהב הוכנס לבית־המעצר
לגברים(אשר ממול) והם צועקים אחד
לשני דרך החלונות. היא מספרת שלא
ידעה שבמישטרה מתנהגים ככה,
למרות שאחיה שוטר וגם אביה עבד
במשך שנים במישטרה.
אותה אשה הוחזקה כאן במשך יום
וחצי ושוחררה. היא אפילו לא הובאה
לבית־המישפט.
אחת העצורות היתה אשה נשואה,
אם לשני תינוקות, שהובאה לכאן אחרי
שבעל חנות־תכשיטים משכונת־התיקווה
התלונן כי נעלמו לו שני
צמידי־זהב, שאותה אשה מדדה אצלו
בחנות, לפני כחורש ימים. יחד עם
האשה נעצרו גם בעלה ואביה. היא
שהתה כאן 48 שעות. לא אכלה במשך
כל הזמן ואף לא שתתה טיפת מים. היא
הסבירה לסוהרות כי אינה רגילה
לאוכל הזה וכי היא יכולה לאכול רק
בבית. היא שוחררה מבלי שהובאה
לפני שופט.
עוד מיקרה טראגי הוא של עצורה
מפתח־תיקווה. היא בת ,25 ונשואה
לבעלה בן ה־ 27 מזה מיספר שנים. לזוג
שני ילדים. הגדול בן שלוש והקטן בן
שנתיים, סובל מפגיעה מוחית קשה עם
אתרופיה. הילד אינו מתפקד ואיש
מלבד אמו אינו יכול לטפל בו. היא
נוסעת עימו ארבע פעמים בשבוע

ויעצו לה לפנות בכתב למישרד־הרווחה.
שם, כך אמרו לה, ידאגו לה.
היא התיישבה וכתבה מיכתבים
אין־ספור. על אף אחד ממיכתבים אלה
לא קיבלה מענה.
פנתה שוב ייאושה ברוב
למישרד־הרווחה, בבקשה חוזרת לבוא
לקראתה ולסדר מעון־יום עבור הילד.
שוב ו ז אותה ואמרו שאין להם
תקציב לדברים כאלה. היא איברה את
עשתונותיה והחלה צועקת ומקללת.
עד מהרה הוזעקה ניידת־מישטרה.
לבעל נודע בינתיים כי אשתו נמצאת
במישרד־הרווחה. בדיוק כאשר הגיע
לשם, הגיעו אנשי המישטרה. הם תפסו
את האשה בכוח וסחבו אותה משם.
לדבריה קיבל גם בעלה, נכה צה״ל,
פגוע בראשו, מכות מהשוטרים. היו שם
שלושה שוטרים במדים ושלושה
שוטרים בתילבושת אזרחית, שכבלו
את הבעל באזיקים. הוא איבד את
ההכרה ונאלצו להזעיק את הרופא
המטפל בו מתל־השומר.
את שני הפעוטים מסרו למישפחה
אומנת.
האשה שמעה שאני עיתונאית. היא
ביקשה שמישהו יכתוב על המיקרה
שלה ועל עוד מיקרים כאלה הקורים,
כפי הנראה, יום יום. היא היתה נרגשת
ולא יכלה לאכול דבר. היא הקיאה את
כל שאכלה קודם ושכבה חיוורת
ורועדת בחדר שבו שמו אותה. היא
אמרה לי שהיא אינה יודעת איפה
הילדים שלה נמצאים. היא בכתה

חייה בבתי־סוהר ולא נראה כי תקופה ן

וביקשה מהסוהרת לטלפן למישפחתה,
כדי שייקחו את הילדים. הילד הפגוע,
הקטן, צריך טיפול מיוחד, אחרת חייו
נמצאים בסכנה.
הסוהרת לא הירשתה לה להתקשר.
יש כללים בבית־הסוהר ואסור
לעצורות להתקשר לשום מקום. האשה
אמרה לי שאין היא מתייאשת מפני
שעצרו אותה וכי היא מתכוננת לשוב
ולהקים שערוריה במישרד־הרווחה
בפתח־תיקווה ואפילו לא איכפת לה
להיעצר שוב .״אם זו הדרך,״ היא
אומרת ,״צריך ללכת אותה עד הסוף!׳׳

שקית מילון
וספר תהילים

ך ב סיפורים משעשעים מגיעים
^ הנה: לפני יומיים הירשתה לי
סוהרת נחמדה להימצא בחדר שבו היו
עצורות כמה נשים. עניינה אותי
במיוחד עצורה גבוהת־קומה, שהיתה
לבושה כמו בתולה אנגליה זקנה. היא
לבשה חצאית ואפודה מבד טוויד,
סוודר אפור, נעליים עם שרוכים
וגרביים עבות סרוגות. על ראשה
חבשה פיאה נוכרית קצרה, בעלת צבע
לא מזוהה, משהו בין חום לאפור.
הפיאה לא היתה, כפי הנראה, לפי
מידתה, וזזה ימינה ושמאלה לסירוגין.
היא הגיעה לחדר בבית־המעצר
כשבידה האחת שקית ניילון ובידה
השנייה שבועון לאשה וספר תהילים.
שאלתי אותה מה הביא אותה לכאן,
והיא סיפרה כי נעצרה על הטרדה
בטלפון. היא סיפרה כי מקום מושבה
הקבוע הוא בישיבה בשכונה חרדית.
היא חזרה לא מכבר בתשובה ולמדה
תורה בישיבת אור שמח בירושלים.
שאלתי אותה על מכריי, אורי זוהר,
פופיק ארנון ואריה יצחק.
היא מכירה את כולם, גם את אלונה
איינשטיין. היא רק מקווה שלא יזהו
אותה לפי הכתבה. לא נעים לה, היא
אומרת, שיידעו כי אשה דתית
ושומרת־מיצוות כמוה עושה מעשים
כמו זה שבגללו הגיעה הנה.
שאלתי אותה כיצד נראתה לפני
שחזרה בתשובה. היא הראתה לי תמונה
מעברה. נדהמתי. אותה הגברת היתה
יפהפיה זוהרת-,בעלת שיער בהיר גולש
וגוף חטוב. ביקשתי שתספר לי מה
הביא אותה לכאן.
היא סיפרה :״לפני כארבע שנים
היכרתי בחור חתיך, שעבד כחשמלאי.
נהגתי לצאת איתו לבילויים וגם
שכבתי איתו. באחד הימים אמר לי
שהוא יכיר לי חבר נחמד, העובד
כקבלן־שיפוצים. החבר גם כן מצא חן
בעיני והתחלתי לשכב גם איתו. ככה
הייתי שוכבת לסירוגין עם שניהם. לא
ידעתי להחליט מי משניהם טוב יותר
במיטה. עם קבלן־השיפוצים לא הייתי
יוצאת לבלות. ממנו רציתי׳רק מין.
החשמלאי לא ידע על זה.
״אחרי זמן הרגשתי שאני מתאהבת

קורבן חזן

חשודה ברצח אלקיים
הלחם ישן וקר, וכל ערב יש ריב על המרגרינה
בקבלן־השיפוצים. רציתי לראות אותו,
לעיתים יותר קרובות, לא היו בינינו
יחסים קבועים והתחלתי להרגיש
שהוא מתרחק ממני.
״כעבור תקופה נודע לי, שהוא נסע
לחו״ל. התייאשתי. באותה תקופה
שמעתי על חוג של חוזרים בתשובה.
הלכתי לשם, חזרתי בתשובה והתחלתי
לקייסאת כל המיצוות. שם, באותו חוג,
התחתנתי עם חוזר־בתשובה, באמצעות
שידוך. ראיתי את בעלי המיועד רק
שלוש פעמים לפני החתונה. במשך
הזמן הבנתי שאין שום התאמה בינינו.
הוא היה אדם חסר־דעת, הולך־בטל
ובקושי עמד במיצוות פרו ורבו. כעבור
זמן התגרשנו.
״בתקופה זאת חשתי בדידות
וטילפנתי לקבלן־השיפוצים. דיברנו
קצת והוא שאל אותי על החזרה
בתשובה. סיפרתי לו. המשכתי לטלפן
אליו מדי פעם, אבל הוא דחה אותי
בעדינות.
״אני לא ויתרתי והמשכתי לטלפן
בצורה יותר תדירה. הוא היה
חסר״מנוחה בטלפון. לפעמים היה
טורק לי את השפופרת. אני גם ידעתי
שיש לו כל מיני בחורות. זה הרגיז אותי
מאוד. אמרתי לו את זה. הוא אמר לי
פשוט להפסיק לטלפן. הבקשה הזאת
שלו המריצה אותי להמשיך דווקא-כך
הייתי מתקשרת כמה פעמים ביום.
״ככה נמשך המצב במשך ארבע שנים,
עם הפסקות קצרות. באחת השיחות
אמר שייגש למישטרה. אני לא לקחתי
את דבריו ברצינות, עד שקיבלתי
הזמנה למישטרה. האשימו אותי
בהטרדה. לפני השופט הודיתי ואמרתי
כי טילפנתי במשך ארבע שנים מרוב
שיעמום והבטחתי לא לחזור יותר על
מעשי.

״כעבור כמה חודשים התגבר עלי
יצרי, ושוב התחלתי לטלפן אליו.
בהתחלה דיבר יפה, יותר מאוחר נעשה
תוקפני ואיים שיכניס אותי לבית־הסוהר
ואף יבוא וישרוף לי את הבית.
הוא שוב ניגש למישטרה, עצרו אותי
והביאו אותי הנה.״
אני שואלת אותה אם היא לא
מתכוונת להפסיק ומה הוא אותו הייצר
שדחף אותו? .היא עונה; ״אני מקווה
שמשהו עוד יצא מהטלפונים האלה.
אני אוהבת אותו ומקווה שהוא יבין
זאת. ארבע שנים של טלפונים זה לא
קץ הימים. אני מחכה לו והתיקווה הכי
גדולה שלי היא, וכך גם אמרתי לו
פעמים רבות בטלפון, שהוא יחזור
בתשובה.
״אחת השוטרות אמרה לי שיקחו
אותי להסתכלות ואני לא מעוניינת
בזה. אני בסך הכל רציתי לשמוע את
קולו של גבר, שאליו נקשרתי עם
השנים, ואני חושבת שזאת שיפלות
מצירו לפנות למישטרה בגלל סיבה
כזאת.׳

כמו גננת
עם תלמידותיה

^ עת ארדחת־הבוקר, למחרת,
^ הופיעה סוהרת עם מישלחת
לבית־מנווה־תירצה שהגיעה המישפט
המחוזי. לחדר־האוכל נכנסו
שלוש בנות. הן היו לבושות
בטריינינגים ספורטיביים ונראו
כתלמידות תיכון, שחזרו משיעור־התעמלות.
שלושתן היו הבנות
שהואשמו ברצח ובסיוע לרצח של
בת־שבע חזן בתחנה־המרכזית בתל־אביב.
הנאשמת
ברצח, מיכל אלקיים,

אדווה בחקירה :״נחמד לשבת איתכס נ לקחתי שוב לאחת מהחקירות במישטרר-
בדרך־כלל מגיעים אנשי המדור המרכזי שנשלחים
לקחת אותי. הפעם הגיעה אשה גבוהת־קומה עם שיער
מתולתל ועיניים כחולות. היא הציגה את עצמה כסמלת
יונה. היא עובדת במיחלק־מוסר. היא סיפרה לי כי היא
רואיינה פעמים רבות בקשר לעבודתה. הפעם לקחו אותי
לחקירה בתחנת־המישטרה בחולון.

בדרך סיפרה לי הסמלת יונה על מיכל אלקיים. היא
סיפרה שהשתתפה בחקירה וכי למיכל קרובי מישפחה
שניסו לעזור לה בעבר, אך התייאשו ממנה.

״לגמור עם
העניין!״
ך* נסיעה לחקירה היא גיוון לישיבה הארוכה בחדר
1 1החשוך כאן. למרות שמאז הפעם הראשונה
שנחקרתי, לא הוספתי לשתף פעולה עם החוקרים —
פשוט, כי אץ לי מה לומר להם — הם אינם מתייאשים
ומביאים אותי לחקירות נוספות.
בחדו״החקירות חיכה לי רב־פקד תליו בכבודו
ובעצמו. יחד עימו היה מר פריש. שניהם ניסו לשכנע
אותי בנועם ובמילים יפות •לגמור כבר עם העניין הזה״.

הסברתי, כי מבחינתי ישנו בית־מישפט, שבו נגמרים
דברים. הם ניסו ללחוץ בכל מיני הסברים חסרי כל היגיון.

,אענה,

* בבוא היום!״

ני מוכרחה לומר שהם התנהגו אלי יוצא מן הכלל,
\ £ואף הביאו לי כוס־קפה וארוחת־צהריים מישסרתית.
כל כסה דקות שאלו אותי אם הם בסדר ואם אני מבינה
שאין להם שום דבר אישי נגדי.
אמרתי למר תליו כי אני נדהמת ממש מהתנהגותם
העדינה, וכי שמעתי מרבים שבמישטרה מרביצים מכות
איומות, בייחוד אנשי המדור המרכזי. מר תליו אמר לי
שלא ידוע לו על מיקרים כאלה ואני אמרתי שאם הם
מתנהגים תמיד כל־כך יפה כמו איתי, אז ממש נחמד
לשבת איתם בחקירה.
אחרי הכיבוד שניתן לי ביקשתי לחזור לבית־הסעצר.
הם ניסו לשכנע אותי, בכל זאת, לערוך עימות עם עדייה
מאירצ׳ק, שאותה התכוננו להכניס לחדר החקירות. היא
היתה אמורה להטיח בפני דברים ואני הייתי אמורה
לענות. הם שאלו אם אני מומה. עניין זה נראה לי מטופש
והסברתי למר תליו שכל מה שיש לי לענות בהקשר
לעדייה מאירצ׳ק אענה בבידדהסישפט בבוא היזע

פנתנה אלי, אחרי שגלית מזרחי
וחברתה כוכבה אדרי, הנאשמות בסיוע
שלאחר מעשה ובהעלמת ראיות, סיפרו
לה מי אני.
מיכל אלקיים כעסה על שהעולם
הזה סיפר כי רצחה על רקע לסבי. היא
אמרה לי שבכלל לא הכירה כמה מן
הבחורות שהוזכרו באותה כתבה.
יצאתי עם שלושתן לחצר הקטנה
שליד חדר־האוכל. אני התיישבתי על
כיסא והן ישבו שפופות על הריצפה.
סוהרת שעברה במקום, אמרה שאני
נראית כמו גננת עם תלמידותיה.

נוספת בבית־הסוהר מרתיעה אותה!
במיוחד. היא אמרה לי כמה פעמים:
״תכתבי, תכתבי על האוכל שאנחנו
מקבלות בנווה־תירצה, גועל נפש.״
עניין התפריט של נווה־תירצה
הדאיג את הבנות במיוחד, והן ביקשו
שאפרסם אותו.
וזה התפריט של כלא־הנשים
נווה־תירצה:
לארוחת־בוקר: חצי כפית גבינה;
חצי עגבניה; ביצה.
לארוחת־צהריים: נקניק מקופסה;
עלי חסה; פתיתים קרים.
לארוחת־ערב: טחינה; עלה חסה;
ביצה.
הלחם ישן וקר מהמקרר. על
המרגרינה יש ריב בכל ערב — חצי
חבילה מרגרינה לשש בנות.
הן מתלוננות על קור איום בלילה
ועל המזון המועט. הן טוענות שהן
נשארות רעבות בכל יום. בשעות היום
הן מועסקות במיפעל של תדיראן. הצהריים שבשעות קיוויתי תוחזרנה לבית״המעצר. אך הן הוסעו
בחזרה לנווה־תירצה.

פעם קלייגט
היהקלימט

^ מחרת פגשתי קבוצת זונות
€שהגיעו בלילה. רובן עובדות
באזור יפו ותל־ברוך. המראה החיצוני
של כולן דומה. צעירות עד גיל ,23
לבושות בבגדי ספורט, ג׳ינס וחולצות!
טריקו או סוודרים יקרים. כולן נעולות!
בנעלי־ספורט.
אני אומרת לאחת מהן שפעם, כך
אני זוכרת, היו הזונות לבושות אחרת

•התחתנתי 011 חוזרבתעוברו
באמצעות וודחו. הוא היה אדם
חסר־דעת, המדבטל ובקושי עמד
במיצסת נדו ודם.״
הבנות סיפרו כי הן מתכוונות לכפור
בהאשמות המיוחסות להן. מיכל
אלקיים סיפרה :״הייתי מסטולה,
לקחתי פרודורמולים ולבן (הרואין)
והייתי מטושטשת לגמרי. אני לא
התכוונתי להרוג אותה. רבתי איתה
מכות והיא נפלה, ואז נתתי לה אבן
בראש. לא ידעתי שאבן כזאת הורגת
בן־אדם.
״כשנעצרתי הודיתי שרבתי איתה
מכות. לא הודיתי במה שהמישטרה
אמרה לי. בעניין שיחת־הטלפון
שהמישטרה קיבלה שהודיעו להם על
הגופה של בת־שבע, זה לא אני
טילפנתי. באה קלרה, בלדרית־סמים,
ואמרה שהיא מזהה את הקול שלי. היא
עובדת עם המישטרה ואומרת מה
שהמישטרה אומרת לה. היא משתפת
פעולה.״
ביקשתי ממיכל אלקים תמונות,
שבהן היא מצולמת והיא אמרה לי
שאין לה שום דבר בשום מקום. היא
יתומה מאב ומאם ואיש אינו דואג לה.
היא תבקש מהמדינה למנות לה
עורך־דיז.
הבנות שוחחו איתי בחופשיות. הן
נראו חסרות דאגות. נראה לי כי אין הן
מבינות את חומרת העניין. הכל נראה
להן כאירוע נוסף בחיי היומיום.
לפעמים, כאשר אני קוראת
בעיתונים תיאורים של רוצחים
ורוצחות, אני מציירת בעיני רוחי איזו
דמות אימתנית. ומפחידה. עכשיו,
כשפגשתי חשודה אמיתית ברצח,
בחדר־האוכל, ב־ 7בבוקר, קשה היה לי
לדמיין כחשודה ברצח את אותה
הנערה החייכנית עם הפנים הדומות
לסינית, עיניים מלוכסנות משהו, שיער
חלק וגוף מוצק, תנועותיה גבריות
וסיגנון הדיבור של מי ששהה
בבית־הסוהר ארוכות, עם כל הרמזים
והמונחים שאדם מבחוץ יתקשה להבין.
מיכל אלקיים ישבה משך רוב שנות

והיא מסבירה לי כי הכי נוח לעכוז
בבגדי ספורט והכי קל לרוץ עם נעל
ספורט, כשהמישטרה מגיעה. כול!
נרקומניות ומשתמשות בהירואין
לרובן נשרו כמעט כל השיניים וה
רזות מאוד.
אחת אומרת לי :״זה לא מה שהיו
פעם. היום לא משתלם לעבוד ברחונ
בא אלי אחד ואומר: תביאי את התיק
אם לא, אשחט אותך! אז אני מביאה ל
את התיק וכל הקופה הלכה. פעו
קליינט היה קליינט. היום הו
מתפנקים ורוצים לשכב עלינו. למי י7
סבלנות? אני אומרת לאחד כזה, יאללו
תגמור כבר ותתחפף מכאן. אני עושו
שני קליינטים והולכת להביא מנה לב
(הרואין) .אני לא יכולה לעבוד בלי זה.
אחרת מספרת כי נעצרה ברחוו
בן־יהודה. אנשי המדור קפצו עליה. הי
לה שתי מנות הרואין ומנה ״קוק״.
היא נרקומנית מוצהרת ומוכח
במישרד הבריאות. משם יש לה רצפב
כל הנרקומניות מצויירות ברצפט ש
אדולן, שאותו הן מציגות לשופב
כאשר הן מובאות לבית־המישפט. אוח
רצפט משמש להן ככרטיס״ביקור. ע׳
פי הרצפט הן מקבלות טיפול בטיפוו
אדולן בבית־המעצר וגם בבית־הסוהו
השופטים, שאליהם הן מובאוו
משחררים אותן בדרך־כלל. ב
שסובלות כאן הן בחורות נרקומניוו
שלא מצויירות באותו רצפט, וו
שוכבות כאן במיטות, רועדוו
ומתעטשות, האף נוזל והן צורחוו
מרוב כאבי־בטן והתכווצויות בגוף.
נתקלתי כאן כבר בכמה מאלו
מראה ממש מחריד ומעורר רחמינ
קשה לי להבין את הטעם שבעצירו
בחורות כאלה. את רובן משחרריו
מבלי להביא לבית־המישפט.
יש עוד הרבה סיפורים שאני יכולן
לספר על קורותי כאן. אך השע
מאוחרת ובאים לכבות את האור.

ום־הו,ו
בשבוע הבא תיכנס לתוקפה שנת ,1984
שנת־האימים, שאותה תיאר הסופר הבריטי
ג׳ורג׳ אורוול בסיפרו .1984 כך תצטרף שנה זו
לשנת הלוח־העברי תשמ״ד — אותה שנה
שיודעי ח״ן יהודיים, אסטרולוגים ושאר מחשבי־קיצין
נוטים להאמין כי בה יבוא יוס־הדין,
ומטילים אנדרלמוסיה בליבות התמימים.
במקביל, שוטף את החברה הישראלית זרם
עכור של משיחיות־שקר (ראה: החוויה
הישראלית) ,זרם העושה כל שביכולתו כדי
לקעקע את אושיות החברה הישראלית.
מעט על חוויית המיסטיקה היהודית ניתן
ללמוד מסידרת ספרים שראתה־אור בשנה האחרונה
— ספרים מחקריים שראו־אור בהוצאות
ספרים אקדמיות, ומן הראוי שיגיעו לידיו של
הציבור הרחב, כדי שיקלף מעט את ציפוי הבורות
בפרק זה בהיסטוריה היהודית. כמה מאותם
ספרים בוחן נמר של נייר.

הקוד העיוני של פרופסור שלום, בצד יהדותו
החילונית של המלומד. שביד בוחן את השקפתו
של שלום, הבוחנת את הקבלה והמיסטיקה
היהודיות מבעד לאותה הרגשת מרחק אינסופי
בין היקום הגשמי, והאדם בחלק ממנו, ובין
האלוהות, אף על פי שמצד שני, האלוהות היא
המקור לכל היש...
שביד סוקר את בחינותיו של שלום לעמדות
הניכור היהודי, בצד המהלכים שמיסדו את הדת
היהודית, ואת היות המיסטיקה העיונית (ולא
השימושית) אחד ממקורות החיות והחיוניות של
היהודים במשך דורות רבים(חיוניות, שדומה כמו
אבדה בתהומי הבורות והשטיחות הישראליים).
בעיונו קובע שביד, בעיקבות שלום, שהיהדות

גרשום שרום
גר שום(גרהארח שלום, נולד בגרמניה
למישפחה מתבוללת. כאשר החל מתעניין
ביהודים וביהדות בגד, למעשה, במישפחתו.
שלום נחשב אחד האנשים הנדירים במאה
העשרים, שייסדו בעצמם תחום מחקר חדש.
פרופסור שלום הכניס את עולם הסוד
והמיסתורין היהודי לדרן־ של בחינה מדעית, והוא
עשה זאת כחוקר דת וכהיסטוריון. שלום פירסם
יותר מ־ 500 מחקרים בנושאי המיסטיקה היהודית
בגרמנית, ורק מיעוטם תורגם לעברית. הנודע
שבמחקריו הוא חיבורו המונומנטאלי של שבתאי
צבי, שבו חשף את ״המתח המשיחי״ שפקד את
עולם־הקבלה היהודי, אחרי גירוש היהודים
מספרד, תוף פיענוח הקשר מנקודת״מיפנה
היסטורית זו ועד להתפרצותה של השבתאות,
בעיקבות פרעות ת״ח־ת״ט בפולין.
באחרונה ראה־אור במיסגרת סידרת החוברות
מחקרי ירושלים במחשבת ישראל עיונו של
אליעזר שביד מיסטיקה ויהדות לפי גרשום
שלום עיון שבמהלכו שואף שביד לפענח את
* אליעזר שביד -מיסטיקה ליהדות לפי
גרשום שלום /מחקרי ירושלים במחשבת
ישראל; מוסף בי; תשמ״ג; הוצאת מאגנס; 88
עמודים (כריכה רכה).

החזויה הישראלית

אחת התופעות החולניות ביותר בחברה
הישראלית, במהלך התקופה שמאז מילחמת
ששת־הימים, זו תופעת גוש״אמונים — תנועה
שהיא טוטי־פרוטי של השחץ הצברי עם
מיסטיקה יהודית דתית באגורה שחוקה וגזענות
נוסח -גזע-האדונים״. רמות מכל המתעלם גוש־אמונים,
הדמוקראטיה הישראלית ואשר הביא בימי
י שילטון המערך האחרונים, את יצחק רבין ואת
שימעון פרם לזחול לקנוסה שבסבסטיה,
הוליך את ראש ממשלת הליכוד הראשון, מנחם
בגין, לבשר מייד אחרי המהפך, על הקמת
״עשרות אלתי מורה׳ ,תנועה זו מאפיינת את
משיחיות־השקר, הניזונה זה יותר מאלף שנת
בצד היהדות, מזירעי-הפורענות של המיסטיקה
היהודית.
תנועת גוש־אמונים היא אנאכרוניזם טראגי
,בתולדות התנחלות היהודים בארץ־ישראל,
אנאכרוניזם שבמהלכו אימצו מנהיגי הגוש
ומאמיניו גינונים חיצוניים נוסח ארץ־ישראל
העובדת — סנדלים, מעילי־רוח, בלוריות
! פרועות — שהם גירסה ארצישראלית לחולצות
השחורות של דרום־אירופה ביו שתי

השקפה נוספת של שלום, שבה עוסק שביד,
נוגעת לחוויית הנוכחות של האדם לפני
האלוהים, השקפה הסותרת את מרכיבי האלילות,
השליטים על חלק ניכר מהיהדות.
הנחתו של גרשום שלום היא כי היהדות
איננה אחידה ואינה בת הגדרה פשוטה, לא
כהשקפת עולם, לא כחוויה דתית, אף לא כאורח
חיים ...אלא שהיהדות היא מיכלול היצירה
הרוחנית שנוצרה במעגל חייו של עם ישראל,
ובתור שכזו היא הטרוגנית, ויש כה גם תנועות
מנוגדות זו לזו באמונות ודעות ואורחות חיים.
דומה, שבהצגת עניינים שכזאת, משתקפת
מדינת־ישראל, בשנות עצמאותה, כיצור כלאיים
עלוב, מעין נפולת של עוצמות תרבות גדולות,
שלא נותר להן שיור וזכר בארצם של היהודים.
חוברת דקה זו של אליעזר שביד עשויה
להעניק לישראלים של עכשיו. לתוצרי מערכת
החינוך ההמרי הרדודה, את המעט של
השקפת־העולם של גרשום שלום, השקפת־עולם
שלא ימצאו בסיפרי־הלימוד שלהם. החוברת
מיסטיקה ויהדות לפי גרשום שלום, לא
תהפוך את קוראיה לחוזרים בתשובה, שהרי עצם
החזרה־בתשובה החיצונית, מהחילונות הישראלית
לדת היהודית, היא פועל יוצא של מרכיב
הפאגניות בדת היהודית ותו לא.
חוברת זו עשויה לחשוף בפני הישראלי את
מסיכת הריקנות של החברה הסובבת אותו,
מסיכה של מדי־חאקי, רובי גליל, מטוסי כפיר,
טנקי מרכבה, שכל קשר ביניהם ובין אותו גרעין
קשה של היהדות, שבו דן גרשום שלום, גרעין
שמשך החיים שלו הוא מעבר לכל אותם כלי
משחית זמניים, הוא קשר מיקרי בהחלט.
שבתאים חוקר־קבלה שלום
משבר המודרנה
תצליח להתגבר גם על ״משבר המודרנה״ ,שהוא
המשבר החמור ביותר שעבר על היהדות
והיהודים. תפיסתו של שלום נתפסת בהנחה, כי
היהדות היא הגרעין הקשה של המין האנושי.
שלום גם כופר בהנחה הקובעת שהמיסטיקה
היהודית אינה תלויה בהשפעות חיצוניות,
ומקורה הוא בהתפתחות הפנימית של היהדות.

אחד החוקרים הנודעים בתורת הקבלה
ותולדותיה, לצידו של פרופסור שלום, הוא
ישעיה תשבי, שבסיפרו נתיבי אמונה
ומינות(*) מוליך את התפתחות העימות בין
אמונה ומינות (אפיקורסות) דרך השבתאות על
גילגוליה השונים, החל מנתן העזתי, דרך
רמח״ל ועד לחסידות.
תשבי פותח בבחינת נושאי הסמל והדת
בקבלה, וממשיך אל בדיקת נתיבי ההגשמה
וההפשטה בקבלה, אל תיקוני התשובה של נתן
העזתי, המתמקדים בתפילת נדבה, דרך בחינת
* ישעיה תשבי -נתיבי אמונה ומינות;
הוצאת מאגנס; 350ע מ (כריכה רכה).

הקליפות והגולם, ושאר מוקדי המיסטיקה
הקבליסטית. תשבי בוחן את עיסוקו של נתן
העזתי, ועוונותיו (עוון מוציא שיכבת זרע
לבטלה ...ואם במזיד הפרדתי אותיות הי
נתן העזתי, הבכיר והחשוב שבתלמידי שבתאי
צבי, היה אחת מהדמויות הציוריות והנתונות
ביותר במחלוקת בין משיחי השקר היהודיים,
ותשבי, בוחן גירסות שונות של כיתבי־יד, כדי
להעניק תמונת עומק לעזתי.
במאמר נוסף בוחן תשבי את ה מגי ד ז
השבתאי הראשון בבית־מידרשו של ר׳
אברהם רוויגו, כשהוא פורש מעולמם של
השבתאים באיטליה, בייחוד בליוורנו ובמודינה.
במאמר זה פורש תשבי סידרה של מאפייני
משיחיות־השקר, בנוסח של: המשיח לא ימות,
יתגלה אחרי שנים־עשר חודש למותו.
באמצעות כיתבי־יד עתיקים. ברובם מסים־
ריית אוכספורר, פורש תשבי, ממשמעויות
המפלה שהעניק שבתאי צבי לנוהים אחריו, כמו:
ו״ שמעון באקי היה מגדולי הרבנים
המקובלים באיטליה. בסוף תכ״ו נסע לתורכיה
כראשה של מישלחת לשבתאי צבי, אבל הגיע
לאיזמיר אחרי ההמרה. שם נפגש עם נתן
העזתי. שהתחמק משיחה אתו. המישלחת חזרה
במפח־נפש ורשמי חבריה נשתמרו בדוח
חשוב, שכנראה נתחבר על־ידי ר׳ שמעון
באקי...
עוד בוחן תשבי את השלכות והשפעות
השבתאות ואת יחסו של ר׳ משה חיים
לוצאטו (רמח״ל) למשיחיות־שקר זו. תשבי
בוחן את גורמי האשמתו של רמח״ל במינות
שבתאית, תוך דיון בפרק דרכי המשיחים
בקליפות, דרך התהליכים, המביאים אנשים
צעירים המעיינים בסיפרי הקבלה והזוהר, לכדי
יסור נפשם, כפי שאירע לרמח״ל. והשיא בוויכוח ,
שבו ציטט רמח״ל: מעשה אסתר מוסבר
כמאורע המסמל את מצב השכינה בגלותה.
כשם שאסתר היתה משועבדת לאחשוורוש,
אבל בשעה שביקש להזדווג עמה לאונסה באה
שדה במקומה והיא לא נטמאה ...ואילו יעל
נזדווגה עם סיסרא מרצונה לשם תיקון, כדי
להרחיק את הסטרא אחרא מן השכינה ...דיברי
פרשנותו של תשבי.
תשבי בוחן• את שאר מהלכי התסיסה
המשיחית בחוגו של רמח״ל, לאורם של
הכתובה הנודעת ושירים משיחיים, הוא בוחן את
** פרופסור רוברטו בקי חתן ״פרט ישראל״
ומייסד הלישכה המרכזית ל ס טא טיס טיק ה,
נמנה עם צאצאיו.

משיחי־שקר, חולצות שחורות וכיפות־סרוגות
מילחמות-העולם. על המראה הפרוע הזה מכסה
הכיפה הסרוגה, שהיתה בשנות ה־ 40 וה־ 50 סמל
לתום וליושר דתי, תום ויושר שהושחתו מאז וער
היום.
בראיון לשבועון האמריקאי ניו־יורק רוויו
אוף בוקס. שהעניק חוקר המיסטיקה היהודית
שנתיים קודם למותו, התייחס פרופסור גרשום
שלוב שחלק מהישגיו המדעיים היה בחשיפת
פני השבתאות ותיאור מימריה ומשמעויותיה
האמיתיים לאיום שמאיימת המיסטיקה
המשיחית על הציונות והישראליות:
ליהודים היתד, תמיד משיכה פוליטית
למשיחיות. המעורבות היהודית בקומוניזם
למשל, היתה בלי! מק תוצאת משיחיות. גם
הציונות. גוש־אמונים הוא קבוצה משיחית.
חבריו משתמשים בפסוקי־תנ־ד למטרות
פוליטיות. כאשר משיחיות משורבבת
לפוליטיקה, היא עניין מסוכן ביותר. היא עלולה
להוביל לאסון ...התנחלות עכשיו זו איוולת
גמורה. היא מוכיחה על היעדרו המוחלט של
ריאליזם פוליטי.״
פרופסור שלום מציג את גוש־אפונים בגירסה

משיח־שקר סדרת
אנאכרוניזם

מודרנית של התנועה השבתאית: כן, הם כמו
השבתאים. גם התוכנית המשיחית שלהם
עלולה להוביל לאסון, אלא שכישלון התנועה
השבתאית במאה ה־ 17 הוליד תוצאות רוחניות
בלבד? תוצאות כישלון בשלהם היום יהיו גם
פוליטיות. וזו סכנה חמודה.
בתשובה לשאלה אם מנחם בגין אף הוא
משיחי, ערך שלום באותו הראיון, הבדלת מה,
ואמר: ודא היה משיחי. אבל הוא איננו שוטה.
הוא הכיר בצורך במדיניות פרגמטית ובך
נהפך לתומך בחוזה״השלום. אבל מה שהוא
עושה עכשיו מבטא נסיגה לאמונותיו
הקודמות.״
המחשבה אודות יהדות וישראליות — באשר
מצד אחד ניצב אינטלקט וחוקר באיכותו של
פרופסור גרשום שלום, ומהצד האחר ניצבת
תופעה שבתאית קיצונית ומסוכנת נוסח חנן
פו ר ת וחסידיו — עשויה לעורר פלצות
במחשבתו של כל שפד. המרחק בץ יהדות המוסר
והאיכות מחד, לעומת אותו מיקבץ של
משיחי־שקר, חולצות שחורות וכיפות סרוגות,
הוא המרחק בין קיומה של החכרה הישראלית
לנפילתה.

שבתאותו של המקובל ר׳ יעקב קוסיל מחבר הזוהר בענייני קבלה, ובעיקר את
ליפשיץ ממזריטש וסוקר את החיד״א ואת הפרשנות המיסטית לסיפורי התורה, סיפורי
אבות האומה.
תשבי ממיין בספר זה את מכלול המיסמכים
י הנוגעים לפולמוס הזוהר, ובעיקר הטענה לחשש
שמא תסייע הקבלה בידי הנוצרים לנגח את
היהדות, ולעומת זאת, הנחת המדפיסים, כי עצם
הדפסת הזוהר היא בבחינת אות לקירבתה של
הגאולה.
מאמרים נוספים בקובץ זה עוסקים בפרשה
אחרת, והיא תקופת המעבר בין שילטונה של
קבלת ר׳ משה קורדבירו ובין השתלטותה
של קבלת האר״י על עולמם של המקובלים.
*מאמרים אלה מתארים את המהפך וחילופי
המישמרות במחשבה הקבלית, ערב הזמן החדש,
ערב השבתאות ושלוחותיה, ומאירים תקופה של
תמורות, בהשפעת המיסטיקה על חיי התרבות
היהודית.

״היכלות זוטדתי״

ציט1ט1ץ

״האשה תתענג עם בעלה

בקובץ המאמרים משיחיות ואסכטולוגיה זראה־אור על־ידי מרכז זלמן שזר) ,בגוף מאמרו
של יוסן 6דן ראשיתו של המיתוס המשיחי בתורת הקבלה של ה מא ה השלוש־עשרה, נבחן
חיבורו של ר׳ יצחק הכהן מקשטיליה, אשר מפרש פירוש מיסטי למאמר של חז׳׳ל עתיד
גכריאל לעשות קנוניה עם לויתן, כאחר ממאפייני מסורת המקובלים: וזה השחוק יודה
לעתיד לבוא לכשיתגבר גבריאל ויטיל לארץ ממשלת סמאל. ובל עוזריו ושריו המקטרגים
עלינו ועליכם (על העליונים ועל התחתונים) ,הריחו והסירו מיום שחרב בית מיקדשגו
ומיקדשכם את ערינו ואת עריכם. ומאז ועד יום בוא נקמתנו ונקמתכם האהל איננו אחד
והאצילות מכוסה באלטי רבבות שרי החבלה וגדודי הזעם מושלים בשמים, ואם המ־מ דוממת
השי־ן אינה שורקת. ובעת התגבר שר הגבורה התעוררו שרי מעלה לנקום ניקמת ההרוגים על
יחוד יוצר בראשית, שהמקטרגים גרמו הריגתם, ושרי מעלה ישבעו בבשר הדג של מעלה
כשתשוב ותהיה ההריגה בחיים והנקמה למטה באדום שנאמר. :ונתתי נקמה באדום בידי עמי
ישראל• .אז האשה תתענג עונג שימחה וששון עם בעלה כבתחילת והצדיקים שבכם יתענגו
בה שהוא ברית מילת עולם גנוזה לעתיד לבוא. והאכילה הפשוטה היא בשר הדג הוא לויתן
והיא סעודה גנחה ומוכנת ליודעי השם העליון והקדוש, וזאת היא הסעודה הנקראת בשמי
מרום סעודת גן עדן. חדו מה שאמרתי לך זאת נחלת עבדי רד, וצדקתם. כל זה לשון החסיד דל
כאשר שלחו והודיעו הזקנים אשר בממלכת אלימאניה(•) ואני כזה העתקתי מסטר האורה
שחיבר החסיד השלם קודם ראותינו זה בעיר גרבונה״.
* גרמניה.

היכלות זוטרתי(*) נמנה עם המוקדמים
שבחיבורי סיפרות ההיכלות, קרי: החיבורים
המיסטיים הראשונים ביהדות.
חוקרת המיסטיקה רחל אליאור הביאה
מהדורה מדעית קפדנית של היכלות זוטרתי,
תוך השוואת כיתבי־היד השונים, העוסקים בחוגו
של ד עקיבא, הראשון שנודע בחוויית הכניסה
לפרדס החוויה המיסטית.
אליאור מביאה את סיפור הטקסט וגילגוליו
— סיפור אופייני למדי לטקסטים בעלי עתיקות
שכזאת — דרך פיענוח, שימור המסורות
הקדומות ועריכתם המחודשת, ואת פירוטי
המחקר על ההיכלות דרך גרשום שלום ואחרים.

האותות והמוסתים שעשה במצרים ובו הכה /
את המצרי ־האש אשר בסנה ונגלה עליו
מטטרון שר סגי יהוה שר צבא /יהא ואמר
משה משה א״ר עקיבא השם ההוא טרגול
סנגול סגנסגאל /חתום חתום חתום. הדץ שמיה
רבא דטלג ביה משה ימא רבא בשובר /ירברב
סגי ברסיקין חרא מחטי בר סאיי לבים. הדין
שמיה רבא דעבד...
סיפרון צנום זה, המפענח מעט מהיכלות
זוטרתי, הוא אחד מאבות הטיפוס של כיתבי
המיסטיקה היהודיים העתיקים, והצצה בו עשויה

החוקרים, בתורות תלמידיו של ר׳ שניאור זלמן,
ובעיקר בתכנים התיאולוגיים המועלים
בכיתביהם. הבולט בהם ותלמידו המובהק, הוא ר׳
אהרון הלוי משטראשיליה, מי שבכתביו
העלה תורת אלוהות מקיפה ועמוקה.
אליאור פורשת את הנסיבות ליצירתו של ר׳
אהרון הלוי, ידידותו והמחלוקת עם בנו של
שניאור זלמן, בניית השקפת העולם שלו בתורת
האלוהות והקשריה הקבליים השונים.
החלק השני של תורת האלוהות, שהוא תחת
הכותרת עבודת השם, בוחן את עבודת האלוהים
החב״דית, תורת הנפש, העבודה בביטול. תורת
ההיפוך, העבודה בהתפעלות ומקומה של העבודה
בתורה ומיצוות ומכלול עבודת האלוהים.
אישית, העיון בספר מחקרי זה, עורר בליבי
שימחה על היותי צאצא למישפחה של מתנגדים
לחסידות. אך יחד עם זאת, אי־אפשר שלא
להתפעל מהגודש האינפורמאטיבי שבספר זה,
החושף פן מרתק של אותו עולם תיאולוגי מיסטי!

יהודי.

עד מהרד

תוצאות רוחניות -
מרכיביה של מישנת גרשום שלום בחקר
השבתאות.
לסיכום, בנתיבי אמונה ומינות, פורש ישעיה
תשבי עולם ומלואו של התפוררות התיקווה
היהודית, אחרי אכזבת שבתאי צבי, אכזבה,
המאפיינת כל תופעה של משיח שקר, אכזבה,
העשויה לאפיין גם את משיחי־השקר העכשוויים
של גוש־אמונים.

פולמוס ״הזוהיי,

ספר נוסף של ישעיה תשבי הוא חקרי קבלה
ושלוחותיה(*) שבכרו הראשון שלו הוא סוקר,
בשמונה מחקרים, את הדרך שבין קבלת גירונה
וקבלת צפת.
המרתק במחקרי ספר זה מתמקד בפולמוס על
הדפסת ספר הזוהר. תשבי מהדיר ומנתח את
השאלות והתשובות של ר׳ משה די ליאון,

* ישעיה תשבי -חקרי קבלה ושלוחותיה;
ברך א; הוצאת סאגנס; 203 עמי (בריבה
קשה).

קובץ מאמרים שראה־אוד באחרונה, נר!
לנישמת ההיסטוריון יעקב טלמון, תהת|
הכותרת משיחיות ואסכטולוגיה(*) בהוצאת
מרכז זלמן שזר. נפתח ברמז גלוי של ישראל
קולת: ההיסטוריה כחוויה וכאזהרה -
דברים על יעקב טלמון.
תחת כותרת מדור העת העתיקה מביא
בנימין אופנהיימר בחינה מן האס-
כטולוגיה הנבואית לאפוקליפטית.
משה ויינפלד סוקר את הציפייה למלכות
אלוהים במיקרא והשתקפותה בליטורגיה
היהודית. פרופסור דויד פלוסר סוקר!
השתקפותן של אמונות משיחיות יהודיות!
בנצרות הקדומה ואהרון אופנהיימר בודק!
את משיחיותו של בר־כוכבא.
תחת כותרת המרור ימי הביניים, סוקרת
חוה לצרום־יפה את הרעיון המשיחי
באיסלאם, וסילביה שיין את מסעי הצלב
כתנועה משיחית. אביעזר רביצקי סוקר את|
ימות המשיח במישנת הרמב״ם. יום!? דן מנתח
את ראשיתו של המיתוס המשיחי בקבלה שק
המאה השלוש־עשרה. יהודה ליבם מנסח אח|

ציור קבלי
ותוכנית שתוביל לאסון פוליטיהיכלות זוטרתי נפתח בפתיחה אנונימית,
הדנה בגילוי הרז וסיתרי המרכבה, והלאה לשאר
מונחי יסוד קבליסטיים, הכניסה של ארבעה
לפרדס החוכמה, פיענוח סודות הבריאה ממשה
שקיבלם מידי האלוהים, ועוד מבסיסי המיסטיקה ׳
היהודית, שספר זה הוא ממאפייניה החשובים

ביותר.
דוגמה מרתקת לנוסח היכלות זוטרתי,
מצויה בשורות 36־ ,32 כאשר ר׳ עקיבא מגלה את
השם הקדוש שנמסר למשה רבנו, השם שבו
חצה משה את ים־סוף, חלקו בארמית:
מעלה ומטה צפוני תורה ושמים וארץ
וסתרים שנתן אל משה בן עמרם /מדעות יה יה
אדריה יאו צבאות אלוקי ישראל וגילה לו
בחורב שעולם עומד /בה ובה עשה משה את
* רחל אליאור -היבלות עטרתי; מחקרי
ירושלים במחשבת ישראל; מוסל׳ א•
(תשמ״ב); הו צ את מאגנס; 81ע מודי ם( ב רי ב ה
רבה).

להעניק למעיין מעט מהבנת העומק המדעי,
שהביא גרשום שלום למיסטיקה היהודית. עומק,
שתלמידיו ותלמידי תלמידיו ממשיכים בו.

המיסטיקה היהודית תורת
אכזיסטנציה לאסכטולוגיה.
המדור העת החדשה מוליך את המשיחיות
היהודית המודרנית דרך החסידות הברסלביתן
המחשבה הסוציאליסטית, משיחיות חילוניול
במאה שעברה, ציונות ומשיחיות עד לימים אלה!
באמצעות חוקרים כמנדל פייקאז׳ ,אריה

פירסום נוסף של רחל אליאור הוא תורת
האלוהות בדור השני של חסידות חב־ד(*),
המביא תקופה מאוחרת יותר בחקר המיסטיקה
היהודית.
עד השנים האחרונות התמקד חקר חסידות
חב״ד בעיון במישנתו של המייסד, ר׳ שניאור
זלמן מלאדי, וגם מחקרים אלה, היו
ביוגראפיים, לא תיאולוגיים.
רחל אליאור מתמקדת בניגוד לקודמיה

מורגנשטדן, שלמה נאמן, מיכאל גרץ!

תוות האלוהות

* רחל אליאור -תורת האלוהות בדור השני
של ח סידות חביד; הו צ את מאגנס; 406
עמודים (בריבה רבה).

המהר״ל

בין

ישראל קולת ואחרים. פרק זה כולו מעיד על
מגמות האזהרה של יעקב טלמון המנוח.
משיחיות ואסכטולוגיה הוא קובץ מאמרים
הסוקר על קצה המזלג את מיכלול בעיות
המשיחיות והמיסטיקה היהודיים, מימי ראשית
היהדות ועד לעצם היום הזה, על כל הסכנות
הכרוכות בכר•
* מ שיחיות ו אסב טולוגיה -קובץ מ א מרים
עורך: צבי ברס; הוצ את מרכז זלמן שזר; 148
עמודים (בריבה קשה).
״ חזון אחרית הימים וחיי העולם הבא\ .

ט ₪₪₪שט

השומר ים תנסו
א ת הגנב׳ ם
באתו הב ני יה.
הם 1ואמסדו
אותם דמישטוה.
במק 1ם זאת
הם א ומדו והס :
ך * צתל פני חצות נעצר טנדר
\ /מיסחרי־פתוח ליד אתר־הבנייה.
אחד מנוסעי הרכב קפץ מעל
שער־הברזל והפתיע את השומר. הוא
שלף אקדח וקירב אותו לראשו של
השומר המבוהל .״תיכנס לצריף שלו״,
הורה הפורץ .״שב ותשתוק!״ אחרי
שנעל את השומר בצריף, ניגש הפורץ
אל השער ופתח אותו. הטנדר ושני
נוסעים נוספים נחתו באתר־הבנייה של
בית־החולים וולפסון בחולון ..חברת־

ישובו כעבור כמה ימים, אחרי
שהחקירה נגדם תסתיים, ויבצעו
פריצת־נקמה. כך קרה בשכונת כפיר,
בדרומה של תל־אביב: אחרי חצות
התקרב אלמוני לשומר האתר וביקש
גפרור, כדי להדליק סיגריה. השומר
מסר את הגפרורים בזהירות וניסה
לסגת אל הצריף שלו.
האלמוני כיוון אקדח לראשו של
השומר והוביל אותו לתוך הצריף.
אחר, שנכנס דרו קצה אחר
של האתר, הפתיע את השומר
השני והביא גם אותו
לצריף. פורץ שלישי סגר
את הדלת בקרשים ובמסמרים.
גם החלונות
של הצריף
נאטמו בקרשים.
עכשיו
הגיע השעה להתחיל
לעבוד.
מישמרת הפורצים
הורידה 50
משקופים מהבניין,
שרק א ותו יום
הקבלן להעלותם למיסגרות
החלונות, מבלי להתקין אותם בקיר
באופן סופי.
השלל היה יקר: קרוב לחצי מיליון

170 סיליח שקר לגוימת
שלל הפורצים באתרי הבניה עול החבדח הקבלנית הגדולה
ביותר במדינה השתיים במשך השנה שעברה ב* 50 מיליון שקל.
הגנבים העלו על משאיות, באישון־לילה, טונות של מלם, ברזל,
משקופים, דלתות, מירצפות, גנרטורים.
כדי להילחם במכת הגניבות, נאלצה החברה לשלם לחברות־אבטחה,
עבור שרותי מניעה ושמירה, כ 120-מיליון שקל.
הטטאטיטטיקה מגלה שעל כל ססג גניבות, מצליחה המישטרה
לתפוט ששה, שבעה פורצים.
הקבלנים אינם יודעים מה לעשות -לחכות עד ששומרי החוק
יתפטו את הגנבים ובתי־המישפט יענישו אותם בקנט של כמה
אלפי שקל, כעבור שנתיים, או להילחם בנגע בכוחות עצמם ן
בנייה גדולה הקימה כאן אגף חרש בן
שלוש קומות. בח*ר האתר היו מחסנים
של חומרי״בניין ואינסטלציה.
במשך שעתיים העמיסו שלושת
הפורצים שלושה טון ברזל. תוך 120
דקות, קרוב ל־ 200 אלף שקל רווח נקי,
ללא הוצאות.
למחרת בבוקר דיווח השומר
למנהל־העבודה על ההתפרצות. הוא
לא העז להזעיק את המישטרה קודם
לכן, כי הגנבים איימו עליו שאם ייצא
מהצריף לפני אור־יום יירו בו.
כעבור שבוע, שבו הפורצים, באותו
הטנדר אל השער. אך הפעם, זעק
השומר לעזרה. המקום נמצא במרחק
של כעשרה מטרים ממרכזי מגורים,
בתל־גיבורים, והפורצים ויתרו.
קצין־הבטחון של החברה הקבלנית,
דרש מנאש אברהמוב ואנשיו למנוע
פריצה חדשה.
אברהמוב, בעל חברת ביטחון
כללי, שלח את אנשיו למשימה. לא
עברו יותר מכמה ימים והפורצים פלשו
שוב לאתר. אך הבלשים כבר חיכו להם
בקירבת המקום. כשהטנדר של
שלושת הפורצים היה מלא, חסמו
הבלשים הפרטיים את דרכי הנסיגה
של הפורצים. ניידת־המישטרה שהוזעקה
לאתר, קיבלה את הפורצים על
מגש ,״על חם.״ השוטרים היו חופשיים
לרווח שתפסו פורצים אחרי מארב

מוצלח

^ ומה אחדי
התפיסה!

ךיאת מי ד משתלם למסור את
< הפורצים לידי שומרי החוק. כי הם

שקל. הפורצים הסתלקו ללא הפרעה.
השומרים נשארו סגורים בצריף, עד
למחרת היום.
אז העלה הקבלן שוב 50 משקופים
חדשים לקומות הבניין. כדי להבטיח
את המשקופים הפעם, הוא התקין גס
50 דלתות בדירות. כבר באותו לילה
חזרו הפורצים. הם קשרו את השומרים,
איימו עליהם, וסגרו אותם בצריף.
במשאית שהביאו עימם, העמיסו
הפורצים את 50 המשקופים ואת 50
הדלתות. הפעם היה השלל כפול:
מיליון שקל תוך קצת יותר משעתיים.
אחרי מכה זו, נשלחו אנשי חברת
השמירה להציל את הקבלן.
כמה ימים היה שקט. לא באו
אורחים. נראה כי הפורצים ויתרו, או
שעברו לאתר אחר.
שבוע אחרי הפריצה שבה נגנבו
המשקופים והדלתות, מסר הבלש
במכשיר־הקשר שלו :״הם באים!״
שלושה פורצים נכנסו לחצר האתר.
הם ניטרלו את השומרים והתחילו
להעמיס חומרי־בניין על המשאית
שלהם. ששת הבלשים סגרו את דרך
הנסיגה של הפורצים. הגיע הרגע
להציג את עצמם :״היי, אתם שומעים
אותנו? אנחנו השומרים! הסגירו את
עצמכם! אץ לכם לאן לברוח!״
הפורצים הבינו שהפעם הפסידו.
לשלושה נגד ששה, אין סיכויים! מנהיג
הפורצים נכנע, אך הוא ידע שהמישחק
לא נגמר. הגיע הרגע החשוב ביותר. זה
לא הכל להשתלט על פורצים ולקשור
את ידיהם מאחור. השאלה היא, מה
יהיה אחרי התפיסה?
מנהיג הפורצים, עבריין צעיר

אזגד חשבן
ופיקח, בנה של אלמנה, הצהיר חגיגית
בפני תופסיו:
״ועכשיו, מה תעשו? תרביצו לי?
תמסרו אותי לשוטרים שהם ירביצו לי?
אני מגיל שלוש.מקבל מכות. זה כבר
לא מפחיד אותי! יעמידו אותי
למישפט? אולי הושפט יטיל עלי, בעוד
שנתיים, קנס של 2500 שקל, זה בדיוק
מה שאני מרוויח תוך כמה דקות של
העבודה שלי״...
הבלשים היו מוכנים לשיח הזה. הם
הבטיחו למנהיג הפורצים שיעמדו על
זנבו, לילה אחרי לילה, בפתח ביתו, כך
שלא יוכל לצאת לעבודה.
הבטחה זו היתה יותר חמורה עבור
כנופיית הפורצים, מהסגרתם לידי
המישטרה. העיסקה נחתמה. המנהיג
הבטיח שלא יתקרב יותר לאתר־הבנייה
הזה. מאז עברה שנה. לא נגנבה
משם אפילו סיכה. אך בצד השני של
הכביש, ראו השומרים, איך מעמיסים
פורצים בלילות משאיות של חומרי
בניין, ללא כל הפרעה.
גגיבות בחסות הדת

^ רו ע לא ממהרים אנשי חברת
< /השמירה להביא את הפורצים שהם׳
תופסים ליד שומרי החוק, בתחנות
המישטרה?
לפני חודשיים הביא בלש של
חברת־שמירה פורץ למישטרה. הוא
הגיש תלונה על הפריצה. אך גם
הפורץ, שלמד את בל הטריקים של
המיקצוע, התלונן נגד הבלש, על כך
שזה היה מעצר בלתי־חוקי. הפורץ טען
שקיבל מכות ושהבלש נטפל אליו
סתם.
השוטרים עצרו את הבלש לחקירה.
הפורץ שוחרר.
תגובה זהה אירעה גם כאשר
ניידת־סיור של המישטרה הוזעקה השוטרים וכאשר
לאתר־בנייה
התקרבו, נפתחה עליהם אש. השוטרים

נכנסו לאתר, לא מצאו פורצים, וגררו
איתם את השומר לתחנת־המישטרה,
כחשוד בירי. אחרי זמן שוחרר השומר,
אך הפורצים לא נתפסו.
לילה אחרי לילה היו מתרוקנים
מחסני אתר־הבנייה בשכונת כפיר.
שומרי האתר לא דיווחו על פורצים.
בכל זאת, הגניבות הלכו וגדלו מיום
ליום. הבלשים עלו על עיקבותיו של
אחד השומרים, שהיה חשוד בשיתוף
פעולה עם הגנבים. הוא גילה לבלשים
את השעה שבה אצזורה היתה משאית
להוציא חומרי בניין מהאתר. הבלשים
עקבו אחרי המשאית ונדהמו לגלות
שהפורצים היו הפועלים ומנהל־העבודה
של האתר. מנהל־העבודה,
שפרץ את המחסנים, העביר את
החומרים לאתר־בנייה אחר, מקום
שבנה ללקוח על חשבונו. הוא גנב
ברזל, מלט, מירצפות, לילה אחרי
לילה. הקבלן הראשי שממנו גנב
מנהל־העבודה את חומרי־הבניין, קיבל
את הדיווח של הבלשים. הוא פיטר את
מנהל־העבודה שגנב ממנו אך סירב
למסור אותו למישטרה. הוא פשוט
שלח אותו הביתה.
אילו היתה הפרשה מגיעה
למישטרה, יתכן שהיו עוצרים גם את
הפועלים שעובדים באתר, והקבלן לא
היה מעוניין להישאר ללא עובדים
ולעכב את הבנייה.
יש גם גניבות מאתרי־בנייה ממין
אחר לגמרי. גניבות־מיצווה, כביכול.
בסוכות ובל״ג־בעומר, מתרוקנים
מחסני־הבניה מכמויות עצומות של
עצים וקרשים. אז יוצאים הבלשים של
חברת־השמירה למשימה קשה.
הבלשים יוצאים במשאיות, אוספים
ומפרקים את הסוכות ואת המחסנים
הפרטיים על גגות הבתים ומוציאים
ממרתפים קרשים־לבנייה שנגנבו.
אנשים חובשי כיפה, נשים ובני-נוער
יורקים על הבלשים המהזירים את
חומרי־הבניין הגנובים הללו :״תתביישו,
איך אתם מעיזים לקחת את

העצים האלה, זו מיצווה להקים סו
זו לא גניבה!״

ך* מעשה הכמעט־קלאסי הוא
\ 1שאירע, לאחרונה, בראשון־לצ
הפורצים היו מבקרים באתר־הבנ
של בית־הספר ברמת־אליהו א
בראשון לציון, כמו בביתם. החב
שבנתה את בית־הספר (אפריק
ישראל) היתה חסרת אונים. הבז
היתה, מה יהיה אחרי תפיסת הגנב
הדברים לא היו משתנים א!
התפיסה, מפני שהפורצים
מאורגנים בכמה כנופיות. כא
נתפסה כנופיה אחת, המשי
הכנופייה השניה את הגניבות בלי
הבא.
הבלשים של חברת־השמירה !
ליטו שרק טיפול בהלם ישים
לחגיגת הפורצים בבית־הספר.
צוות בלשים של חברת־השמ׳
ארב לפורצים. אחד הבלשים די
במכשיר קשר לחבריו, שהפור:
נמצאים בפנים. שלוש מכוניות
בלשים, הפעילו את ה״קוז׳אק״ שלו
הדליקו פנסים ענקיים שהפכו את א
הבנייה לבימת תיאטרון. הניידות
הבלשים סובבו את שטח בית־הס
כמו במירוץ מכוניות. הצפצ>
והסירנות נשמעו בחצות הלי
והבלשים גם דאגו למסור למישג
על המיבצע שלהם, כדי למ
התנגשויות.
המטרה הושגה. כנופיות הפות
האחרות ששמעו על מה שהתרו
באותו לילה ברמת־אליהו, נמו
מלחצות את הכניסה לחצר בית־הב
שבבניה. אבל הגניבות לא נפס
הפורצים רק עברו לאתר הבנייה
סמוך. וזה כבר לא הפריע לבל
מרסל זוהר
חברת-השמירה•

חפושת
השחורות יוקדות כשהיא מדברת.
מה גורם לדוגמנית כמוה לפרוש
כשהיא עדיין בשיא הקאריירה?
״קודם כל, אם לפרוש, אז בשיא
הקאריירה ׳,אומרת רותי ,״לצאת
מעולם הדוגמנות עם ראש למעלה וגו

דוגמנית הצמות
הוותיקה וות
וון נו שה בגיר
,37 בשיא הקו״וה,
ואומות לכורם:
״כדאי לצאת כשהראש למעלה!״
זקוף. כך ההרגשה היא הרבה יותר
טובה. מגיע שלב שבו דוגמנית נותנת
את הדין לעצמה ואומרת: עד כאן. כל
אחת והביקורת העצמית שלה.
״התחלתי לדגמן בגיל .23 הגעתי
האופנה והרוגמנות ממש

היתה עם מיכל אדר, הדוגמגימ• יזלף לי קלף,
הצלחתי והייתי מבוקשת. אז, לפני 14 שנה, היתה
אופנה של שיער ארון וגולש וחולצות משכית חושפות״פופיק. קיבלנו 100
לירות לתצוגת־אופנה. זה היה הרבה כסף. אהבתי את מיקצוע הדוגמ נות.
בשבילי, תצוגה בהילטון או בפרבר נידח, היתה אותו הדבר.״

ההתחלה

1\1ע 11111111*1 \1לניר בן ה־ 14 ולהילה בת ה־ ,9היא הדוגמנית
\ 11 1 1 1 1 1 11 הוותיקה רותי ירון. יש לה גוף חשוב ומושלם:
גובה 1.74 משר, ומישקל 54 קילו- .מיקצוע הדוגמנות דירבן אותי מאוד,
אחרי הלידות, לחזור למישקלי הקודם, להיות מטופחת ונאה ׳.אחרי 14
שנה מרגישה רותי שהיא צריכה לפנות את הדרך לדור חדש של דוגמניות.

לץ מעת שהדוגמנית תתי
1 ירון פורשת?״ ליחששה בח־דר־ההלבשה
דוגמנית אחת לרעותה.
״לא יכול להיות״ ,השיבה השניה .״מה
פיתאום? מה, היא השתגעה? היא לא
כל־כך זקנה!״
רותי ירון לא נכחה בשיחה זו. היא
היתה עסוקה בהצגת דגמיו של מעצב
אופנת־העילית עודד פרוביזור. רותי
ידעה שכל פסיעה על המסלול מקרבת
אותה אל סיום הקאריירה שלה בעולם
הדוגמנות. התצוגה תסתיים, המסך
ירד וזהו, היא כבר לא תחזור לדגמן.
־גליה הדקיקות והארוכות כבר לא
׳טופפו על המסלול. בתצוגה הבאה היא
:בר תהיה מהעבר השני של המיתרס.

היא תשב בקהל, כצופה מן המניין,
ואילו חברותיה למיקצוע עדיין
ימשיכו לזהור ולעכס.
איך היא מתמודדת עם מחשבה
כזאת, זה לא צובט לה בלב?
״אני חושבת שאני מאוד איהנה,
כשאראה את חברותי הוותיקות. זה
יזכיר לי הרבה מומנטים שהיו לי על
המסלול.
״זה לא יצבוט לי בלב. הרי אני
פורשת מרצוני החופשי, וזאת החלטתי
שלי בלבד״.
רותי ירון נשואה לקצין בכיר
בצה״ל, אשה בת .37 היא אם לשני
ילדים. גופה חטוב ומושלם, שערה חום,
ארוך וגלי, פניה מאופרות היטב ועיניה

במיקרה. אחרי שבני, ניר, נולד, רציתי
לעשות משהו עם עצמי. ראיתי בעיתון
מודעה של בית־ספר לדוגמנות.
ניגשתי לשם.
״כשראיתי את שני הבחורים הלא־מיקצועיים,
שניהלו את בית־הספר,
הודעתי להם שאני אצלם קורס לא
עוברת, אבל לדגמן עבורם אני מוכנה.
באותה התקופה קיבלו הדוגמניות
100 לירות לתצוגה. הצעתי להם
לשלם לי 50 לירות — כי אני
עקרונית לא מוכנה לעבוד בלי כסף
— ושינסו אותי, מכסימום בפעם
השנייה לא יקחו אותי.
״אני זוכרת את התצוגה הראשונה
בחיי. זה היה בערב, במלון שרתון,
במועדון מרבד הקסמים. הייתי
צריכה לדגמן עם שרה אלי ולני אורן,
שהיו הטופ שבטופ של הדוגמניות.
שתיהן התנהגו אליי בהבנה רבה. אני
לא אשכח להן את זה כל ימי חיי. לכן
כשאני רואה דוגמנית חדשה במבוכה,
אני הראשונה שאגש אליה ואומר לה
כמה מילים טובות.
״התצוגה התחילה ותורי לעלות
הגיע. עשיתי שריר ועליתי, והעניין
עבד. הלכתי יפה, לא פישלתי ואפילו
מחאו לי כפיים. זאת היתה טבילת־האש
שלי. כך התחילו להכיר אותי
ולצלצל אליי״.

הרגה יותר
מייק ״ א פ נסיעות לחו״ל

אז ומתמיד היתה רותי, ילידת
בולגריה, ילדה יפה. עוד בחיפה,

היו חלק מהמיקצוע,, .נסעתי עם גירעון
אוברזון(משמאל) ובתיה דיסנצ׳יק(מימין),
לפני שמונה שנים, לסיבוב תצוגות באוסטרליה ובמיזרח הרחוק. אילו לא
הייתי דוגמנית, בוודאי לא הייתי מגיעה לשם אף פעם. הייתי פעמיים
בדרוס-אפריקה, בגרמניה, במצריים, בפאריס ובעוד הרבה ארצות׳.

פך נראו גתחילת שנות ה־ .70 הדוגמניות
קארין דונסקי (משמאל) ,גורן (באמצע)
ורותי ירון, בשמלות״מקסי, שיער קבר, גבות דקות ובנעלי פלטפורמה .

ד ם׳ 12 שנו

היא מספרת, היו ניגשים לאימה ומנסים
לשכנעה שבתה תשתתף באיזו תחרות
של מלכת־יופי, נערת־היופי, או מיס
אלגנס .״לא רציתי לשמוע על כך,
הייתי סגורה וביישנית. עד היום הרבה
לא השתניתי״.
רותי היתה ידועה כדוגמנית מסלול
ולא צילום, מדוע?
״לפני שנים רבות עשיתי ניסיונות
צילום אצל סמי בן־גד, אבל הצילומים
שיעממו אותי. אני אהבתי את הבימה,
העדפתי את המסלול. שם יכולתי
להביע את עצמי יותר במישחק,
הדגמתי את הדגם בצורה הטובה ביותר.
תצוגה בהילטון או בפרבר נידח היו
בשבילי אותו הדבר״.
אולי היא העדיפה שלא להצטלם
בגלל עור־הפנים הבעייתי שלה?
״תמיד היה לי עור פנים בעייתי,״
מודה חתי .״אני יודעת שזה מאוד לא
מקובל שלדוגמנית יש עור כזה, לכן
לפני כל תצוגה הייתי מורחת את פניי
בהרבה יותר מייק־אפ מאשר האחרות.
בעיית־עור זוהי בהחלט סיבה שיכולה
לגרום לאדם ריגשי־נחיתות, אבל אני
מוכרחה להעיד על עצמי, שלי זה לא
קרה.
״אני יודעת שיש כאלה שהן יותר
יפות ממני, שיש להן עור יותר חלק
משלי, שהן יותר פוטוגניות ממני. אבל
כאשר אני הייתי על המסלול, הרגשתי.
כמו מלכה, הרגשתי נהדר״.
ואיך היו היחסים שלה עם שאר
הדוגמניות?
״מצויינים! לא היה לי אף תקל אחד
במשך השנים. היתה תקופה ׳,היא
נזכרת ,״לפני שלוש־ארבע שנים,
שהיינו צוות של דוגמניות, שהופיעו
כמעט תמיד יחד. היו שם בתיה
ערכה ח תי ירון עם הצלם סמי בן־גד, אבל
״הצילומים שיעממו אותי. מול העדשה לא
יכולתי להביע את עצמי כמו שרציתי. לכן החלטתי להעדיף את הבימה.

]סיומת צילום

דיסנצ׳יק, חניתה צנטנר, ליאורה
לפידות, קארין דונסקי ואני. לא היתה
תצוגה בעיר שלא הופענו בה, עד כדי
כך, שמסביב התחילו להגיד שאנחנו
קליקה של מאפיונריות.
״כשנולדה בתי, הילה, היום היא בת
,9עשיתי הפסקה אחרי הלידה. ישבתי
בבית חודשיים. חברותיי הדוגמניות,
שבאו לבקרני, ראו אותי טובלת
בחיתולים ובבישולים ונושאת בעול
הבית. הן אמרו לי: זה לא עסק לראות
אותך ככה, שקועה בכל העבודות
השחורות, את צריכה לחזור לעבודה!
״שבועיים אחרי הביקור שלהן הן
הוציאו אותי מהבית לתצוגת־אופנה,
וזה גם דירבן אותי לחזור למישקלי
הקודם ולהית מטופחת ונאה״.
מה דעתה על הדוגמניות הצעירות
שצצו לאחרונה?
״הן פנטסטיות, הן מקסימות!״
אומרת רותי בפירגון נדיר .״הן בסדר
גמור. מהיום הראשון שראיתי את

כשעובדים עם אופנאי־צמרת, עם
חברות־האופנה הכי־גדולות, את
הופכת לדוגמנית־צמרת.״
מי הן, לדעתה, דוגמניות הצמרת
בארץ?
״אוה, את מסבכת אותי,״ משיבה
רותי במבוכה גלויה. והיא מונה :״שרית
דמיה תמי בן־עמי; פינצ׳י מור: חווה
(המשך בעמוד )50

״קשה לפרוש, זן!
כואב. אבל צריכים
לעשות ואח במוקד
או 1נמא 1ח ד ״
סימונה גוזמן, שהיא דוגמנית־הבית של
גוטקס, ניבאתי לה עתיד מזהיר. סיגל
אס גם היא טובה מאוד, וברברה היא
דוגמנית קלאסית.״
האם גובהן העמלקי 1.80 ,מטר, הוא
לא מוגזם?
;,לא. דוגמנית צריכה להיות גבוהה.
על אשה גבוהה הבגד נראה יפה יותר,
ומטרת תצוגת־האופנה היא להבליט
אותו. בזמני, אני הייתי אחת הדוגמניות
הגבוהות — 1,74 מטר.״
רותי נחשבת דוגמנית־צמרת. מה
היא הגדרתה של דוגמנית־צמרת?
״דוגמנית־צמרת היא, קודם כל,
דוגמנית מאוד מיקצועית. אחרת היא
לא יכולה להגיע לצמרת. ואז,

1111¥1בד נראתה רותי ירון בגיל
,23 11-1כאשר דיגמנה לכיתן.
מאז השתנתה האופנה כליל
הדוגמניות. עמידת וגם

זנ ח ה במדליית זהב ב

6 0 1 1 0 1 1

בבדיקה של א 0וד 5£1_£0שסאסו^ו,המרכז הבינלאומי לבדיקת איכויות בבריסל,
זכתה 80ץ ס^ 880 במדליית זהב לשנת 1983 על איכותה המשלה.

מתאים לה.

אזהרה משרד הבריאות קובע כי העישון מזיק לבריאות.

מודעות בטלפיו
לכל ה ע תוני ם

* ^ בכר טי סי א ש ראי ב מ חי רי המערכתי

01* 685 011(8
0 1וז** 68ז *ו

0ז*£11ז151

• עו ראכרט

ויזה

שרות ת.ד. ללא תשלום -חניה חופשית במקום

כרסום

אידיאל

אבן גבירול סו ו ת״א, פתוח 20.00 - 7.30 רצוף

227117 / 8־ 03

הדברת מזילוים

מוסחים להדברת תיקנים
וג׳וקים) ,תולעי קץ, חי קי
ספרים ובגדים.
דמת-גן. רוזו מודיעץ .18ת.ד2272 .

ר ש*מס־יג טסק 4 * 1/7

סמירח קל בריאותך ורכוסך

זרוע מינהליתשל ״ממשל שלמי של אזרחי־שלם׳׳
מדפיסה כספים -״מונדו״
ואינה עושה אינפלאציה מדפיסה בולים -
ואינה מעכבת מישלוחי־דואר
מנפיקה תעודות הולדת, זהות,
אזרחות-עולם

נדרסן עו ל מי !

הצטרפו אל העולם החופשי באמת
וצפצפו על האינפלאציה!
ת״ל ,20178ת״א־־מ ,51201 טלי 332252־03

איתן עמיחי
6 .7 0־ 5־ 7 9 0 1 1 4

רשות שרות תבל

מינוי נכבד,
נשלחה אליך הודעת חידוש -
אנא שלם ב7ם!.
הודעה מספת לא תישלח

מחלקת המנויים
העולם הזה 2417

״הגיע הזמן שהקומוניסטים יחליטו אם הם תומכים בנו או
מתנגרים למריניותנו. לא ייתכן שהם יקחו לעצמם את השושנים,
וישאירו לנו את הקוצים.״ מזכ״ל המיפלגה הסוציאליסטית
הצרפתית, ליונל ג׳וספין, ששיגר חיצים אלה לכתובתו של עמיתו
הקומוניסטי, ז׳ורז׳ מארשה, חיפש בפירוש עימות גלוי עם שותפיו
לקואליציה.
ז׳וספין, שפעל ללא ספק בהשראת הנשיא פרנסואה מיטראן,
ביקש להשיג שתי מטרות בעת ובעונה אחת: להשפיל את
הקומוניסטים בפומבי, כדי להפיס את הימין במיפלגתו, הרוטן על
שיתוף־הפעולה עם הקומוניסטים, ולנסות להשאיר להם דלת
פתוחה, כדי לרצות את השמאל.
הסוציאליסטים מודאגים, כמובן, מניצחונות הימין בכל
י מערכות־הבחירות שנערכו השנה ברשויות המקומיות. הבחירות
לבית־המחוקקים הצרפתי ייערכו, אומנם, רק בעוד שנתיים וחצי,
אבל הסוציאליסטים מגלים כבר עתה עירנות רבה לכל המתרחש
ברעת־הקהל הצרפתית. הם הגיעו, לפחות, למסקנה ברורה אחת
בכל הקשור להערכותם הפוליטית בשנים הקרובות: יש לשמור
על אחדות המיפלגה בכל מחיר.
משימה זאת דורשת את המשד הקואליציה עם הקומוניסטים.
אבל הם מציבים תנאי: שהקומוניסטים ייכנעו לעיקרי המדיניות
^ של המיפלגה הסוציאליסטית. ז׳וספין גורס, ורוב המומחים
מסכימים איתו, שלמארשה אין אופציה עצמאית. ניתוקו מהברית
עם המיפלגה הסוציאליסטית, שיש לה רוב מוחלט בפרלמנט
הצרפתי, תביא לדעיכתה של המיפלגה הקומוניסטית, עתירת
ההיסטוריה.
מארשה מנסה להישען על טקטיקה לא הכי מכובדת של ״כן
— אבל״ .מיפלגתו מסכימה, תור רטינות, מסתייגת בדיפלומטיה,
מתפתלת ללא הרף. הסוציאליסטים מנצלים זאת, דורשים הבהרות
והצהרות תמיכה, בעיקר בכל הנוגע למדיניות־החוץ של מיטראן.
מלח על דופצעים. הקומוניסטים מנסים להימנע מעימות.
מארשה נאלץ להצהיר שהוא מסכים ,״כמעט בכל הנקודות״,
למדיניות־החוץ הצרפתית. ה״כמעט״ נוגע, מסתבר, בנושא חשוב
מאוד.
הקומוניסטים דורשים, ובצדק, שפירוק־נשק הדדי באירופה
יביא בחשבון גם את כלי־השיגור הגרעיניים של בריטניה ושל
צרפת. זאת היא גם הדרישה הסובייטית במשא״ומתן בז׳נבה,
ומיטראן, כמו ארצות־הברית, דוחה אותה בתוקף.
הסוציאליסטים, בתבונה רבה, אינם נאחזים בעמדה זאת. אחרי

להסכמה תוך חריקת־שן למהלכיו של מיטראן בזירה
הבינלאומית.
כאן קיימת מעין תלות הדדית. הסוציאליסטים מעוניינים
בסיוע קומוניסטי לשם השגת שקט תעשייתי בשנים הקרובות,

וווי

ח טן

שהמאיסו את עצמם על הקנדים, בעיקר מחוץ למרכז השמרני
באוטאווה.
לדעת משקיפים אובייקטיביים, שאינם לוקחים חלק במישחק
המיפלגתי בתוך קנדה, לא חל כל שינוי בהשקפות של טרודו,
וארצו היא עדיין נאורה למדי, בעיקר כשמשווים אותה לריאקציה
הימנית השולטת כיום בוושינגטון.
השינוי העיקרי הוא דווקא במישור התיפקודי והאישי. טרודו
חדל מלקיים התייעצויות עם שריו ועם ראשי מיפלגתו, רואה
בעצמו איש מורם מעם, החייב דין וחשבון אך ורק ל״ציבור״ ,מהות
קצת מופשטת בדמוקרטיה פרלמנטארית.
מנהיג מיילל וצורח. עד כה אין טרודו מגלה כל כוונה
להתפטר מתפקידו, ואת הירהורי הפרישה הפומביים שלו מלפני
שלוש שנים, הוא שומר, אולי, לעצמו. משקיפים סבורים, שטרודו
סומך על מסורת הנאמנות למנהיג — מורשה בריטית מובהקת,
המאפיינת את שתי המיפלגות הראשיות בקנדה.
הוא מאמין, שוועידת מיפלגתו תעניק לו רוב גדול, אם אומנם
יחליט להתמודד שוב בבחירות, למרות הסקרים הגרועים.
בפרלמנט הקנדי יש ריעות אחרות. כמה חברים, שהיו
מקורבים לטרודו, אמרו לעיתונאים, שחברי פרלמנט ליברלים לא
יסכימו לאבד את המושבים שלהם, רק בעטייה של נאמנות
למנהיג מזדקן ולא־מתפקד. אחד מהם אף גרס :״המיפלגה תאלץ
לסלק את טרודו, אפילו עם הדבר יחייב אותנו לגרור אותו, מיילל