גליון 2418 מתאריך 4 בינואר 1984

מכחכים

כתב ת ה שער הקדמי:

- 1984ב ר כו ת

השנה האזרחית היא חדשה
הברכות לא כל־כך.
״י ׳ לרגל השנה החדשה הרשו נא לי לשלוח צרור
ברכות לעמי, שבתוכו אני יושבת:
לחיילינובלבנון — שישובו במהרה.
זה יקרה אם משה ארנס ימצא את מפת ישראל
האובדת, שנזרקה אי־שם על־ידי אריאל שרון.
ללקוחותהבנקים — שכספם יפסיק
לעבור בבנקים מבלי לשוב, שיפסיקו לשלם את
מחיר אוזלת־ידם של השרים.
למאושפזים בבתי־החולים —
שיפסיקו לקצץ את ארוחותיהם. ואס לא, לפחות
שייתנחמו בעובדה שאילולא היו חולים, הם היו
רעבים יותר.
למת ים, להבדיל — שינוחו על מישכבם
0צשלום ללא הברל דת, ושלא יטלטלו אותם
מקיברם.
ואחרון אחרון חביב, לאורי אבנרי ולחבריו
לעט: שנה פוריה ומוצלחת, המשיכו בעבודתכם
הנפלאה.

אורסולה פ; תל־אביב

מאחר שהשנה האזרחית החדשה נפתחה
בסימן המיבצע החשוב גג לילד המפגר, נקווה
שאכן בשנה זו תגלה החברה הישראלית יתר
סובלנות ופתיחות כלפי החריגים החיים בתוכנו.
דניאלה מלכיאלי, פתח־תיקווה
עם פרוס השנה החדשה הוצפו כלי־התיקשורת
באסטרולוגים, בנביאים ועתידנים למיניהם, אשר
רובם ניבאו לנו שחורות. אך אם תהיה זו שנה
שחורה או לא, אין הדבר נתון להשפעת כוכבים
או גורמים נעלמים אחרים. את ציבעה ודמותה
של השנה נקבע רק אנו עצמנו. אם, למשל, נדע
להצניע לכת ולהסתפק במועט, בוודאי נעלה עוד
במהלך השגה על דרך־המלר הכלכלית.
שלמה ברדיצ׳בסקי, תל־אביב

בנו שר החייב
במרחשת הנשע

מה חשוב השם?
העיקר שהוא כומרו
בטלוויזיה הישראלית סבורים כי
מרטין לותר ומרטין לותר קינג הם
אותו האיש.
המתרגם הישראלי של הכל למען הניצחון
(המשך בעמוד )4
העולם הז ה 2418

מיכליזת
של זהב

כ תב ת השש־ האחורי:

שערוריה בצה״ל: קצינים מסרו מידע סודי
למיפעל פרטי המייצר מיכליות
להובלת דלק, ואיפשרו לו
לצבור הון מהזמנה צבאית.
שצרים ואונסי

החייב שיקר׳

וידויים מזעזעים וחתמפניים מפי קוקסינלים,
על התעללות אכזרית עמי שוט־
_ _ 9רים, האוסרים אותן כדי לאטם.
להתעלל ולהשפיל. .אנחנו לא
חיותו־ זועקת איזבל (בתמונה).

הח״כ הליברלי אלי קולם כבר קבע תקדים אחד:
הוא מונה יו״ר ועדת חוק־חוקה ומישפט, מבלי
שהיה לו רשיון לעריכת״דין.
עכשיו עוד תקדים: יריביו
במיפלגה טוענים במישפט כי

שיקר בתצהיר לבית־המישפט.
אנצאר נפתח שוב
בשקט-בשקט, מבלי
שהדבר התסרסם בישראל,
הפעיל צה״ל
מחדש את מחנה־ ,
הריכוז הלבנוני, ש־ י
פורק אך לפני חודש.
בין העצורים בו כמה
מהמשוחררים, שהוחזרו
אליו
עוד בטרם
שבו
הביתה.

האס ״תלה
איש זה?
משלם שד לא ה 1צא
להורג אזרח ישראלי.
האם מאהר ימס בן וד 25
(בתמונה) ,יהיה אוזו־ משני הראשונים? הנידון טען
שהוראותיו נגבו בעינויים. אך בבתי־הדין
הצבאיים פוסקים לפי היגיון מש־
^ ^ 2להם. מדוע נערך המישפט בסודיות?

״החזירו את פלא סודי

בנותייר

זעקת האם הנואשת גילה מרקוביץ־גיל,
גרושתו של רב־חובל, המ אשימה
את בית־הדין הרבני כי
גזל ממנה את שתי בנותיה.

אין מה לחפ ש בדבגזן!
מיכתב גלוי לממשלת ישראל.
אנו, חברי קיבוץ ניר־עוז, מוחים על כך
שחיילי צה״ל נמצאים כבר חורף שני בלבנון,
בארץ זרה שאין לנו מה לחפש בה, ואתם אינכם
מחזירים אותם הביתה.
אנו חרדים מול תהליך ההסלמה הצבאית
בינינו ובין סוריה, העלול לדרדר אותנו למילחמה
שבה יפלו אלפים מחיילינו.
את ביטחון ישראל — נוכל לשמור מהבית!
החזירו את צ ה ״ למלבנון !
מינעומילחמה עם ס ור יה !
בשם כל חברי הקיבוץ:
אברי דן, קיבוץ ניר־עוז

בשטחים הכבושים פועלים חצי תריסר
גופים מחתרתיים ישראליים, המבצעים
פיגועים לנגד עיניהם העצומות של השיל-
טונות. הם משמשים, למעשה,
כזרוע־הטרור של ממ שלת
ישראל. תמוגת־מצב
של הטרור היהודי בשטחים.

.,יתכן שאחי, שהוא קצין מישטרה בכיר, ידע מראש שבני
דויד עומד להסתבך,־ אומר להעולם הזה ח־כ רפאל(״רפי״)
סוויסה (בתמונה) .האב משוכנע כי בנו, שנעצר בפאריס
בבלדר של רשת־סמים ישראלית, נפל קורבן לפושעים
שניצלו תמימותו, בודק אם מישטרת
ישראל הסגירה את הרשת ומזהיר :״אם

| יתברר שהחשדות שלי נכונים, זה יהיה
סקנדאל גדול:־ היצליח לחלץ את בנו?

,פו שעי ם וחורים
יש בכל האומות
אילו בגרמניה היתה מופיעה ידיעה

אני מזועזעת. מהחשדות שמפיצים גורמים
בעלי־השפעה בישראל — המישטרה, הממשלה,
העיתונאים — נגד ציבור שלם. איני מבינה איך
אפשר להחשיד בכל מעשה של רצח ואונס דווקא
את הערבים .״ערבי חשוד״ הוא ביטוי המופיע
בעיתונים הישראלים יותר מדי.
הייתי רוצה לשמוע את התגובות בישראל
אילו בגרמניה היתה מופיעה ידיעה בסיגנון של
״ יהודי חשוד ברצח...״
למה לעזאזל אנחנו חושבים שהלב היהודי
שלגו רגיש יותר מליבו של ערבי?
פושעים וחולי־מין יכולים להיות אנגלים,
גרמנים, ערבים וכן ...גם יהודים!
ציפי אליאסי, מינכן, גרמניה

.7א1.

שוטרגנב

קצין היחידה המרכזית שלמה שליט הודה כי
גנב מעזבונו של קשיש שנרצח.

ו שד בגיליון זה:
עוד סילווסטר עבר השבוע.
כיצד בילו המוני
בית״ישראל את החג!
יש לך דולארים מתחת
לבלאטה! צייד לבדוק
אם אינם מזוייפים
איך עזרו הכלבים
והחתולים של נעמי אדווה
לשיחרורה מהכלא!
מנחם מסינגר, בן ה־,86
התחיל לצייר רק לפני 16
שנים. מאז עשה קריירה
״לא תצא כל חייך מהכלא!״
איימו בצה״ל על סרבן לבנון
יעקב שיין
במכות מקל רצח מרדכי
בן־חמו את אשתו ״שבגדה
עם ערבי״ ואת בתו,
״הממזרה הערביה״

האסירה מידה לווינשטיין העידה נגד הרצל
אביטן ויעקב שמש. אורית
ארביב איימה עליה בנווה־תירצה.
ולכן העבירו אותה
לכלא אחר שמקומו נשמר בסוד.

היום שבו
יאזל מלאי
הדולארים
ה חו ב ה חי צוני של י ש ראל הו א הג בו ה
בעול ם 6000 -דולר לנפש. כל ה סיו ע
ל ה חז ר
מ שמ ש
מאר צו ת־ ה ב רי ת
ה חו בו ת ה קו ד מי ם, וה שבוע ה תבר ר
שגם ה בנ קי ם חיי בי ם 20-15 מי לי ארד

10 המדורים הקבועים:

מיכתבים קורא יקר במדינה הנדון ־ מנוע של טנק
תשקי!?
אנשים -אברהם שפירא היתום בלונים הווי
תמליץ שידורים -לישראל ולירדן
שידור -חוזה על חוזה המדינה
יומן אי*טי -על חיים דרוקמן
ואהרון אבו־חצירא

אנשים בעולם
לילות ישראל -אבי פאנק
זה וגם זה...
רחל מרחלת על כל העולם

נמר של נייר -אבשלום קור,
אלבר כ חן יהושע קניאל על
אליעזר בן־יהודה ו.מאזניים־

מוסיקה קולנוע -שובו של מרטין גר
תשבץ תמרורים
עולם קטן
מה הם אומרים -דויד רודי,
אברהם שכטרמן, עוזי־סברץ
שרטר, שימחה דיניץ,
מרים גבריאלי וזיגמונד פרנקל

1 66
ספורט הורוסקופ
זה היה ״העולם הזה״ שהיה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
(עם הנרי פונדה) ,הסרט הישן שהוקרן בטלוויזיה
לפני שבועיים, לא הוסיף להשכלתם של הצופים.
כשהגיבור ציטט את מחולל הרפורמציה, מרטין
לותר, הקפיד המתרגם להסביר לצופים כי בעל
האימרה הוא מרטין לותר קינג. זה לא קרה פעם
אחת, אלא שלוש פעמים במהלך הסרט.
הזיכרון ההיסטורי של העובדים בטלוויזיה

קינג

לותר

זיכרון היסטורי קצר
הוא קצר. כנראה, ומתחיל רק לפני 20 שנה. לכן
כדאי להרחיב מעט את ידיעותיהם:
מרטין לותר, נזיר גרמני מסכסוניה, פילג לפני
450 שנה את הכנסיה הקאתולית. חסידיו נקראים
עד היום בשם הלועזי המסובך פרוטסטנטים.
מרטין לותר קינג. מטיף פרוטסטנטי שחור
בארצות־הברית, ששמו הפרטי הוא על שמו של
הנזיר הסאכסוני, הפך לפני 20 שנה מנהיגם של
השחורים בארצות־הברית.
ומעניין לעניין באותו עניין: גם אורי אבנרי
נפל קורבן לטעות היסטוריה (יומן אישי
.)23.11.83 היום ברור מעל י׳־ 1,ספק כי לותר לא
אמר את המישפט המפורסם ״כאן אני עומד!״ כפי
שכתב אבנרי. המישפט הוא המצאה של חסידיו.
מה הוא בכל זאת אמר? הנה דוגמה :״נולדתי ב־11
בנובמבר 1483 והוטבלתי אחרי יומיים. לא, אני
לא זוכר זאת, אבל אני מאמין להורי״.
משד שלונכקי, בת־ים

אך ישנם מטורפים שאת הקבר מחללים/,
אומרים :״היתה נוצריה״ ולגופה מתנכלים.
אך אנו מצדיעים, שורקים בוז למחללים /
ותמיד־תמיד נמשיך להניח זר פרחים.
אילן גולן, רמת־גן
ההצבה הפרטיזאנית של מצבה על קיברה של
תרזה בראשון־לציון היתה, בעצם, הפגנת חולשה
חסרת־ערך וחסרת־תועלת. כי זוהי צורה של
בריחה מהניתוח האמיתי שאנו זקוקים לו:
שיחרור כללי מכבלי המאפיה הדתית. אם המרד
לא יהיה יסודי, ואם הכפייה הדתית לא תיעקר
מהשורש — נמשיך לאכול דת, על כורחנו,
כמו ילדים טובים.
העקירה חייבת להתחיל עוד הרבה לפני
שמגיעים לבית־הקברות: יש להימנע מכריתת
עורלה, יש לוותר על טיקסי הבר־מיצווה, על
חופה דתית ועל קבורה דתית.
רק כך הורסים בסטיליה! ואם לא. ממשיכים
לשבת בתוכה כמו עכברים.
גייי גורדוב, חולון
הכעס על הרבנים בראשון־לציון נובע
מתמימות או מצביעות. מי שמניח בידי כוהני־הדת
את הטיפול בקבורה חייב להבין, כי הם
יקברו וינהלו את הטקסים שלהם לפי
עקרונותיהם, ולא לפי עקרונותיו של איזה
חילוני. מי שמסכים כי בישראל תהיה קבורה
דתית בלבד, חייב להשלים עם כך שיהיה מי
שיבדוק את כשרותן הדתית של הגוויות.
הדרך. היחידה למנוע צער, עוגמת־נפש
וביזיונות, כמו בפרשת תרזה אנגלוביץ, היא
הקמת בתי־קברות קהילתיים, ללא הבדל דת. כדי

אין מנוחה לתרזה
ההתנכלות הרבנית לקיברה שק
המנוחה תרזה אנגליביץ דירבנה את

קורא גולן
תמיד־תמיד פרחים
להתקבל במוסד כזה — יהיה האזרח צריך למלא
רק תנאי אחד: להיות גוויה.
ימימה שכטר, תל־אביב

ער חדשנות, עד פחד
ועד שינאה

קבר המריבה
הקוראים לחבר חרוזים, להוקיע
ולהציע:
בברגן־בלזן זה קרה/אי־שם באמצע המ־אה/.היתה
אחת, נוצריה לכל רבר/,אך את זה שום
נאצי לא זכר/.ילדה במחנות־ההשמדה הגיע
לבגרות /פגעו לה בחזות, החליפו לה זהות/ועל
היד השאירו מיספר חרוט.
לכו החליטה: יהודיה! זעקה בוז לנוצריותה/.
מאירופה לה, נמאס, ישראל היתה לחלום
נשגב/.הקימה בית, הקימה מישפחה /,צאצאים
יהודים היא גידלה/.נפטרה בשיבה טובה/
ובראשון־לציון נקברה.

דא ה שפלה אלא שיחה אבהית
הח״כ הליברלי מגיב על ידיעה
במדור ״תשקיף״ (״העולם הזה׳
)28.12.83
כתבתם כי יצחק שמיר קרא לי אליו. נזף בי
והשפיל אותי מפני שהצבעתי בניגוד להסכם
הקואליציוני, בעניין התחבורה הציבורית בשבת.
זה פשוט לא נכון.
ראש־הממשלה ביקש ממנכ״ל מישרדו, מתי

קוראה ארליכמן־גורלי
עוד עדים
וכי בגלל עדות זו הוא הורשע. שכחתם לציין
שמלבדי היו עוד שישה עדי־מדינה.
חווה ארליכמן־גורלי, תל-אביב

ט שת ב שיפוט

להרוס את הבסטיליה

(״העולם הזה״ )21.12.83 מתקנת
פרט:
כתבתם כי הייתי עדת־מדינה נגד אשר ידלין,

• ה קו ר א הו א דובר אלטרנטיב ה שכתובתה
היא. ודד 31109 ונל-אביב.

יהודים נקיים ביפו ובנצרת עלית
רוצים ״לסלק ערבים מלוכלכים״.
אנו. אזרחים יהודים וערבים תושבי תל־אביב־יפו
-וחברי הוועד היהודי־ערבי למען ערביי יפו,
מזועזעים מהתבטאויות הנשמעות לאחרונה מפי
קבוצות יהודים מיפו ומנצרת עילית, הקוראות
מניעת מגורים משותפים.
ביטויים כגון ״צריך לסלק את הערבים מכאן״.
ו״ערבי מלוכלך״ (ידיעות אחרונות )18.12.83
משקפים את עוצמת השינאה, החשדנות והפחד,
המביאים ויביאו לאלימות בין אזרחי ישראל
היהודים והערבים.
דיבורים אלו מעוררים חרדה עמוקה. עמדות
גזעניות הינן ניגוד משווע למגילת־העצמאות
האומרת :״מדינת ישראל תשקוד על פיתוח
הארץ לטובת כל תושביה, תושתת על שיוויון
מלא של כל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין״.
ערביי ישראל הם אזרחים שווי־זכויות. אפליה
כלפי מיעוט במדינתנו מערערת את אושיות
הדמוקרטיה.

ברכה ינדב, נחלה שקר, יוש
ראש, ביטם הוועד היהורי־ערבי
למען ערביי יפו, ת״ד 41078 יפו.

עוד שי שה עדים
הקוראה שהוקדשה לה כתבת־שער

השופט מקומם את הקיבוצניק.
בגליון העולם הזה ( )21.12.83 צוטט שופט
בית־המישפט המחוזי בנימין כהן, אשר פרש
לאחרונה לגימלאות• ״מה שמפחיד במחבלים
היושבים בבתי־הסוהר, זה שהם נראים בהרבה
מיקרים כמו הקיבוצניקים שלנו. הם שומרים על
כבוד עצמי וסדר״.
להערכתי, ההשוואה הזו. מפי אדם אשר היה
אמון על הצדק והמוסר האנושי־חברתי, אינה
במקומה. הזכרת המחבלים והקיבוצניקים
בנשימה אחת כמוה כהשמצה גסה. עדיין לא
נתקלתי בקיבוצניקים הדוגלים במירור ובחיסול
מדינת־ישראל, כמו המחבלים היושבים בבתי־הסוהר.
יחסם של אנשי התנועה הקיבוצית, על כל
זרמיה, לאנשים כבני־אדם, אינה עומדת בשום
פרופורציה להתייחסותם של המחבלים, בכל פלג
שהוא, לחיי־אדם ולהתנהגות אנושית.
נראה לי, שמאז דבריו האומללים של ראש־הממשלה
לשעבר מנחם בגין, אודות ״הקיבוצניקים
המתנשאים והמיליונרים״ ,טרם הודפסו
בעיתונות בארצנו דברים שכאלה, כפי שנשמעו
מפיו של השופט בנימין כהן.
הלוואי שהיו נמחקים מגוף הכתבה.
עודד בר־מאיר, קיבוץ צאלים

הסדרנים מסדרים ודוחפים
שתי שאלות לחבר ירוחם משל.
ב־ 22 בדצמבר התקיימה בתל־אביב ישיבת
הוועד הפועל של ההסתדרות. יחד עם כמה
מחברי• במיפלגת ״אלטרנטיבה״ באתי לבית
הוועד הפועל כדי לחלק שם כרוז, שהביע את
עמדת מיפלגתי, כי אין די במיקדמה על חשבון
תוספת־היוקר, ועל ההסתדרות להיאבק למען
^׳ 100 תוספת־יוקר מדי חודש — הדרישה
האלמנטרית כדי להבטיח את רמת״חייהם את
השכירים.
לפתע, הופיעה במקום קבוצת־סדרנים,
בראשות אדם שהציג עצמו בשם מרדכי פלג. הם
גירשו אותנו בגסות רבה, תוך דחיפות, צעקות
״פרזיטים, בוגדים, עוכרי־ישראל״ ועוד קללות
שאין להעלותן על הנייר.
ברצוני לשאול את מזכ״ל ההסתדרות, החבר
ירוחם משל: האם זוהי הדמוקרטיה ההסתדרותית,
האם זהו היחס לו ראויים חברי הסתדרות המנסים
להביע, בצורה שקטה ודמוקרטית, את דעתם
לפני חברי מוסד הסתדרותי נבחרי והשאלה
העיקרית: האם מתכוונת ההסתדרות לנוח על
זרי־הדפנה המאוד מפוקפקים של המיקדמה
שהשיגה, או שבכוונתה לפתוח מאבק ממשי
לשמירת רמת־חייהם של השכירים, כנגד
מזימותיו החמורות של כהן־אורגד?
אני וחבריי מקווים לקבל תשובות מנומסות
וענייניות יותר מאלה שנתנו לנו סדרני הוועד

הפועל•
אד ם קלר, תל־אביב

קורא שליטא
״שיחה ברוח טובה*
שמואלביץ, לזמן אותי אליו לשיחה. בסוף סוכם
שניפגש בבניין הכנסת. בשיחה היינו שלושתנו
בלבד, ולא כפי שכתבתם. מר שמיר דיבר בטון
אבהי והסביר לי את קשיי הקואליציה,.מה
שאני חושב ומה שאתה חושב הם עניין
אחד, אך מה שעלינו לעשות כדי לקיים את
הקואליציה הם עניין אחר ״.הוא אמר. השיחה
התנהלה ברוח טובה, וגם אני הסברתי את עמדתי.
הבטחתי שלא להכשיל את הקואליציה, לכל
היותר אשקול שלא להיכנס להצבעה.
ח״כ בני שליטא, מנחמיה

התקליט הט 1ב ביותר
שד פור מקרתני
טעמו על עורך המדור. מוסיקה״
(״עולם הזה״ )14.12.83 הרגיז את
הקורא מאופקים.
נדהמתי להיווכח, כי מבקר־המוסיקה שלכם
הוכיח חוסר־הבנה מוסיקאלי בבקרו את תקליטו
האחרון של פול מקרתני. קשה לי להבין על מה
מבוססת ביקורתו הבלתי־הוגנת על אמן ממדרגה
ראשונה, הנמצא בפיסגת הפופ מזה 23 שנה.
התקליט משיכת חבל הוא מצויין. זהו אחד
התקליטים הטובים ביותר שיצאו אי־פעם בעולם.
אם ניסה המבקר הנכבד להביע דיעה מקורית —
קוא הצליח. אך הוא חטא לאמן ולתקליטיו.
אילן כהן, אופקים

לידיעת הקוראים
מיפתבי קוראים מתפרסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום• עדיפות תינתן
למיכתבים קצרים, מודפסים
במכונודבתיבד -שצורפה אליהם מיבתבים הכותב. תמונת בעילום־שם לא יפורסמו. אין
המערבת מחזירה את המיכתביס
שנתקבלו בה.
העולם הז ה 2418

..העולם הזה״ ,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב, רחוב גורדון ,3
טל 232262/3/4 03 תא־דואר ,136 העורך
הראשי: אורי אבנרי עורך־מישנה: דוב איתן
עורך תבנית: יוסי שנון עורכי כיתוב: ענת
ישראלי וגיורא נוימן צלמי מערכת: ציון
צפריר ענת פרגוסטי וציפי מנשה עורכת
דפום: אהובה קורן ראש המינהלה: אברהם
סיטון מחלקת המודעות: רפי זכרוני
המריל :״העולם הזה״ בע״מ הדפסה.. :הדפום
החדש״ בע״מ, תל־אביב הפצה.. :גד״ בע׳־מ

מי שעוקב אחרי סידרת־הטלוויזיה אוויטה, בוודאי
שואל את עצמו עד כמה היא מבוססת על המציאות. הנה
עדות קטנה.
אוויטה פרון הופיעה על שער העולם הזה (.)16.8.51
זה היה שנה ורבע אחרי שקיבלתי לידי את השבועון.

וכך נאמר אז:

...בינתיים קרה משהו בחייו של חואן(פתן) .המשהו
היה בלונדית בת ,26 שחקנית קטנה שהשתכרה שכר דל
בהופעות ברדיו ועל הבימה.
אווירה(״אוויטה״) דוארטה נמשכה אל האיש. האלמן
בן ה־ ,46 גבה־הקומה, אתלט, סייף וקלע מן המעולים,
מצא חן בעיני הצעירה. אולם עוד יותר מצאו חן בעיניה
האמביציות הפוליטיות של הקולונל, שהתמזגו כה יפה
באמביציות הפרטיות שלה.
התוצאה הראשונה של ההיכרות, במסיבה באולפן
הרדיו, היתה שהאלמן שכר לו דירה חדשה, קרובה
לדירתה של השחקנית. משכורתה הדלה קפצה קפיצה
עצומה, הגיעה לכמה אלפי לירות לחודש( .שים לב
למושגים של .)!1951 אולם התוצאה החשובה ביותר
היתה שפעולתו של פרוז לבשה צורה חדשה.
״כל המיפלגות בארגנטינה פנו אל יושבי הכפרים,
מרבית האוכלוסיה בת 16 המיליונים. אולם אף אחת מהן
לא פנתה אל הפועלים העירוניים, שמיספרם היה קטן
יותר, אך שהשפעתם, במרכז המדינה, גדלה.
אוויטה היפה החלה מתעניינת בפועלים. הוא הופיעה
ביניהם, לבושה ביגדי־פאר, שיבחה אותם, היללה אותם.
איש לא עמד בפני קיסמה האישי של היפהפיה הבלונדית,
שגילתה מסירות כה רבה לעניינו של האיש הקטן. אותה
שעה הכריז מזכיר מישרד״העבודה (פחו) שהוא ידיד
האגודות המיקצועיות, האזין לדיברי הפועלים
הרעבים־למחצה, הנהיג שיטה של תיווך בענייני עבודה,
שהעלתה בהרבה את שכרם הדל של הפועלים.
התוצאות לא איחרו לבוא באחת המהומות) הפליטו
שכונות־העוני של העיר 50 אלף פועלים בלויי־לבוש,

אוויטה פרוז בשער ״העולם הזה״
בלונדית בת 26
שנענו לקריאת האגודות המיקצועיות ואוויטה היפה.
המישטרה עמדה מנגד, הצבא לא התערב, המפגינים
השתלטו על העיר, הביאו את פרוז במכונית. כשעמד על
הגזוזטרה, בצד הנשיא, היה שילטונו מובטח.
כעבור ארבעה ימים נשא הקולונל בן וד 50 את
הצעירה בת ה־ 30 לאשה. כעבור כמה חודשים נבחר פרון
בבחירות כלליות — וחופשיות יחסית — כנשיא
המדינה ...הוא זכה ב־ 55 אחוזים של קולות הבוחרים
במדינה.
עד כאן הדברים שנכתבו לפני קרוב ל־ 33 שנים. הם
נראים כמו תסריט סידרת־הטלוויזיה, שנכתב כעבור דור.

ולא תהי
^ למוות ממשלה
דדב שבח וייס מחיפה מתמרמר על כמה מילים
שהקדשתי לו במאמר על עונש־המוות. הזכרתי אותו בין
העול ם הז ה 2418

שאר הח״כים שדרשו בהזדמנות זו או אחרת להטיל
עונש־מוות על פושעים פליליים ו/או פוליטיים. כמו
אמנון רובינשטיין ואמנון לין. אמרתי שדרישה זו׳ היא
רכיבה דמגוגית על גל של היסטריה ציבורית, הגואה מדי
פעם אחרי פשע נתעב במיוחד. הזכרתי גם שפסיכולוגים

שבתאי לביא

הורוסקופ הבורסה לניירות
ערך בת״א
חיזוי אסטרולוגי לבורסה ינואר -דצמבר

ח״ב וייס(בהלוויית אמיל גרינצווייג)

שלח/י צ׳ק לפקודת האסטרולוג

שבתאי לביא

,.לא העליתי על דעתי כי עונש־המוות יבוצע...־
מסויימים סבורים שהכמיהה לעונש״מוות היא תמיד סימן
למופרעות נפשית.
בתשובה המציא לי וייס העתק של מאמר ארוך
ומנומק, ששלח לדבר. במאמר זה הוא מביע שפע של
תהיות והתלבטויות. האם זה טוב? האם זה רע?
אני מודה שאחרי קריאת המיכתב אני מבין את שבח
וייס פחות מאשר לפני קריאתו.
״כשלעצמי, אין אני משלים עם המצב המישפטי
הקיים, ומבחינתי יש צורך להשאיר את עונש־המוות רק
במיקרה אחד — עשיית דין בנאצים ועוזריהם״.
מצויין. אז הוא נגד.
אבל רגע .״יש מצבים שבהם כוחות הקידמה תומכים
במישרין או בעקיפין בהמתות ...התמיכה בטרור של
תנועות־שיחרור ...כרוכה לעיתים בתמיכה ...בזריעת
מוות
המממ. אז הוא בעד?
״יותר מכך, לפחות מן הבחינה העקרונית הרי שגם
תמיכה במדיניות־הפלות חופשית יש בה מסממני התמיכה
בהשמדת בני־אדם בפוטנציה
אבל לא .״אני כשלעצמי מתקשה לתמוך בכל
ואריאציה של המתת אדם בידי אדם ״.יופי.
אבל :״אף־על־פי־כן הצטרפתי בשעתו לאלה אשר
ביקשו לקבוע בספר־החוקיס שלנו עונש מוות לרוצחים
בזדון, במודע, בתיכנון קר ומחושב, ומתוך שפיות,
רוצחים של חסרי־ישע — ילדים, נשים, זקנים ונכים״.
אז הוא בעד? לאו דווקא .״לא העליתי על דעתי כי
עונש־מוות אכן יבוצע בפועל. ביקשתי לקבוע ערך
מישפטי שהיא סימטרי לגודל הפשע. סימטריה זו נחוצה
י כסמל, גם אם אין בה כדי להרתיע.״
אבל :״כאשר אכן יתקבל תיקון כזה ...וכאשר יוטל
עונש כזה, אהיה הראשון שאפנה לנשיא בבקשת חנינה
לנדון. שכן אני מעוניין בסמל ולא בתלוי״.
מצטער. כאן אני מתפטר מן הנסיון להבין. אם אין
מבצעים עונש־מוות, במה הוא עשוי להרתיע — עם
בכלל מקבלים את ההנחה (המופרכת) שעונש־מוות
מרתיע?
שבח וייס הוא איש טוב. ובדרך כלל הוא עושה עבודה
טובה בכנסת. כולי בעדו. אבל בנושא זה הוא הסתבך
בהתבלבלות, האסורה לחלוטין על מחוקק בעניין שהוא
כה גורלי מבחינה מוסרית ומעשית.
כאן אין ״אולי״ .אין ״מצד־אחד־מצד־שני״ ,כשם שאין
חצי־תלוי. כאן נדרש כל מחוקק לקבוע בבירור ובאורח
חד־משמעי ״אני בעד״ או ״אני נגד״ .ומי שמתנגד, חייב
להכריז על כך בפה מלא, באורח חר־משמעי לחלוטין, פן
יקרא דרור לתליין וישחית את פני המדינה בצורה שאין
לה תקנה. כי מאחורי כל פינה ממתין התליין המתוסכל
השוחר לטרף, בדמות פוליטיקאי או שופט או תובע.
ולא תהי למוות ממשלה.

ע׳ ס 500ש.
לת.ד 57 .ו ו גבעתיים 53111

החוברת תגיע
למשרדך ע״י שליח!

הוצאה לאור* פרסום* יעוץ אסטרולוג•
עידדות אברהם 5רנ״ת־גן גמ׳סק 7 3 4 8 4 7
מכתבים ת.ד5 7 .וז גבעתיים תז 5 3

סטודיו8

אראזורוב ,02ח״א *23702

בהנהלת אבי פאנק

כושר גופני וחיזוק שרירים
שמירה על גיזרה
יציבה נכונה
גמישות

ליי

בסטודיו — 6אולמות ממוזגים
מורים מוסמכים

ג׳אז, אירובי, מתיחות
יוגה, סטפס, התעמלות

הודוחש 111 1ו1ח,ח

שבו משתוללת עתה מילחמו 1גרילה אמיתית

לרוב תושבי ישראל יבוא הדבר
כמהלומה: נדמה להם כי הסיוט
שהכפיש את שם ישראל
בעולם. בא סוף־סוף אל סיומו, בעת
חילופי־השבויים עם אש״ף. על פי
ההסכם. שוחררו כל עצירי המחנה. הוא
התרוקן מאדם ונסגר.
בצמרת צה״ל הפליטו אז רבים
אנחה של הקלה .״רק בשביל זה היה
כראי לעשות את חילופי־השבויים״.
אמר אז בשיחה פרטית אחד האלופים.
למרות שהושקע הון־עתק כדי לחדש
ולהרחיב את המחנה לקראת החורף,

•ביגועים, דינ1י, ביגועיס
דבר הוא פועל־יוצא של המצב
! 1בדרום־לבנון. שורר בו• מצב קלאסי
של כיבוש והתנגדות. זהו מעגל־קסמים
סגור. שאין ממנו מוצא.
כתב הסוכנות רויטרס מסר השבוע
דוח על המצב באיזור. שיש בו כדי
להדהים אף את הקוראים הישראליים,
הזוכרים כיצד התקבלו חיילי צה״ל
על־ידי האוכלוסיה בדרום־לבנון במטר
של אורז, בימים הראשונים של
הכיבוש.

מאז השתנה המצב עד ללא
הבר. דרום־לבנון המוסלמי
נתון במצב של מרד כללי, מבלי
שיש בו כמעט הבדל בין
השיעים והמונים.
הציבור הישראלי שומע רק על צד
אחד של המטבע: הפיגועים היומיומיים.
מיטעני־הצד, היריות, ההרוגים
והפצועים.
הצד השני הוא החמרה גוברת
והולכת של פעולת־הגמול. גשרי־האוולי
הפכו גיהינום. לפעמים הם
סגורים, בשאר הזמן מתנהלת התנועה
בהם באיטיות משגעת. ובני־אדם
סוחבים על גבם את מטלטליהם
וסחורתם. מכיוון שזהו עורק־החיים
העיקרי לכל אוכלוסיית הררום,
ובעיקר לתושבי צידון, גורם הרבר
לזעם. המקיף את כל שכבות
האוכלוסיה.
החיפושים במכוניות הפכו כורח של
הכיבוש, אך הס מתנהלים לא רק
באיטיות, אלא גם בצורה משפילה.
רבים מן החיילים. השונאים כל רגע
של שהייה בלבנון. מתייחסים אל
נוסעי־המכוניות כאל זבל אנושי. כפי
שלמדו להתנהג בגדה וברצועה. והדבר
מתסיס את הלבנונים הגאים.

בעיקבות הפיגועים נערכים
מעצרים. כאשר נתפסים
חשודים — נהרסים הבתים,
לפי המקובל בגדה וברצועה,
והדבר גורם לזעם לוהט בקרב
הקורבנות, השכנים והציבור
הרחב.

חיילי ישראל חיים בלבנון
כשאצבעם על ההדק. כאשר יורים
בהם, הם משיבים אש, ותוך כדי כך
נפגעים לא פעם עוברים־ושבים. גופות
הנפגעים אינן מוחזרות למישפחות,
אלא נקברות בלי טכס דתי, מחדש פן
יגרמו ההלוויות למהומות — גם זה
לפי סיגנון הגדה והרצועה.
בשעה 2לפנות־בוקר נוקשים
חיילים בדלת ועורכים מעצרים.
הפיגועים המתרבים והולכים הם
— לפי הערכה מוסמכת — מעשי ידי
המוסלמים המקומיים, ובעיקר של
השיעים. למרות כל הדיבורים על
״מחבלים״ מצד רוברים נבוכים,
לפלסטינים כמעט אין יד בדבר.
הפלסטינים מתקשים לפעול, ואילו
השיעים המקומיים מוצאים בנקל
מיסתור ועזרה, ונעלמים בקרב
האוכלוסיה האוהדת.
הציבור השיעי מאורגן היטב,
בהנהגת כוהני־הרת, שהם גם המנהיגים
המקומיים. כאשר כוהן־הדת אוסר זאת.
אין שיתוף־פעולה עם שילטונות־

הכיבוש. האימאמים משתמשים בדרשותיהם
כדי לקומם את האוכלוסיה
נגד הכיבש.

בתוצאה החלו השילטונות
הישראליים פועלים נגד כוהני־הדת
והמיסגדים — דבר הרה־אסון.
כפי
שנודע בצפון־לבנון, פרצו
חיילי צה״ל למיסגד אחד, גירשו את
המתפללים באמצע התפילה ממיסגד
אחר. הקיפו מיסגד שלישי בחיילים,
— עלבון קשה־מנשוא.

שני
אימאמים נאסרו לאחרונה
בצידון, בטענה שהסיתו
את הציבור, על אימאם שלישי
הוטל מעצר־בית, בנו של
המופתי הסוני נעצר אף! הוא.
כתוצאה מכך׳נערכו בלבנון כולה
הפגנות דתיות סוערות נגד ישראל,
נערכו שביתות־שבת במיסגדים,
שאליהן הצטרפו ראשי הציבור
השיעיים והסוניים כאחד. בכמה
מקומות הצטרפו נם כוהני־דת נוצריים
להפגנות של עמיתיהם המוסלמיים.

אל־ג׳מייל. אך קורה ההיפר. כל לבנון
יודעת כי גובר הלחץ להוצאת הכוחות
של ארצות־הברית וצרפת מביירות.
בשתי מדינות דמוקרטיות אלה יש
מישקל לדעת־הקהל — שלא כמו
בישראל — וזו דורשת לסיים את
ההרפתקה האומללה, שהביאה את
חייליהן לביירות.

באיטר ייצאו כוחות אלה,
ייעלם כמעט כליל הבסיס
שעליו עומד שילטון אל־ג׳מייל. או תוהו־ובוהו,
ישתרר
שג׳מייל יצטרך לקבל על עצמו
הגנה סורית, ספי שעשו קודמיו
ב־ ,1976 כאשר קראו לסורים
לפלוש ללבנון.
• השיעים שוב אינם כפי שהיו
לפני ,1982 כאשר נטו חסר לישראל.
כל יום של כיבוש מגביר בהם את
התחושה האנטי־ישראלית.

כך יש תהליך הפוך: בעוד
שהרמטכ״ל מתנה את הפינוי
בנכונות השיעים להגן על
במדינה העם
ה שבוע הראשון
הפחד מפני המשבר הכלכלי
גדול יותר מאשר הפחד מפגי
מילחמה, רודנות ועבדות,
שהתבטא בסיפרו של
אורוול 1984,.,״
השבוע הראשון של 1984 לא
הבטיח טובות.
רעש פקקי־השמפניה של ערב ה־1
בינואר נטמע בהמולת הגזירות הכלכליות,
שהבהילו את אזרחי־ישראל.
שחיקת השכר, דהירת האינפלציה,
קפיצת המחירים, הגזירות של הבנקים,
הוויכוח על תוספת־היוקר ותשלום־
המיקדמה שלא היה בהם כדי לעזור
לאזרח ״לגמור את החודש״ — כל אלה
העסיקו את האזרח יותר מכל צרה
אחרת.
הוגי־ידיעות ופרשנים הוסיפו
לעסוק במשמעות הסימלית של
המיספר ,1984 על פי סיפרו של ג׳ורג׳
אורוול, שסיפרו העתידני נשא שם זה.
אולם הסיוטים הרחוקים של אורוול
— מדינת־מישטרה, שטיפת־מוח,
מילחמה ניצחית, עבדות כללית —
הפחידו את האזרח אך מעט בהשוואה

וצמרת צה״ל לא הודו בכך. לא רק לחץ
בינלאומי, והמחאה הגוברת בישראל
עצמה, מנעו את ההסתערות, אלא
בעיקר תחזית האבירות והנזק הכרוכים
בכך. לפי הערכה מיקצועית מוסמכת,
היתה ההסתערות צריכה לעלות
בחייהם של 700 חיילי־צה״ל (ולא
״כמה עשרות״ ,כפי שאמרו דוברים
רישמיים לציבור).
• משום־כך :״אש״ף לא הובס״ .וכן:
״צה״ל נכשל בשתי משימות —
בלחימה נגד המחבלים ובאי־כיבוש
ביירות״.
כפי שקבע הפרשן הצבאי של
העולם הזה, רוני שפיגל, נכשל צה״ל
במשימה בציר המערבי של המילחמה׳,
מכיוון שלא הגיע למבואות ביירות
אלא ביום השישי של המילחמה —
איחור עצום אם לוקחים בחשבון את
מאזן־הכוחות בשדה־המערכה. מיגזר
זה לא היה תחת פיקודו של יאנוש,
שהיה אחראי למיגור הסורי.
• ״מכיוון שלא היתה הסכמה
מראש להכות בסורים, נפסקה
המילחמה נגדם לאחר יומיים, בלא
שהם הובסו״.
גם קביעה זו, שהסורים לא הובסו
במילחמה, תואמת את הערכות העולם
הזה, שהיה כלי־התיקשורת היחידי
במרינה שאמר זאת. אולם יאנוש מוצא
לכך שעיר״לעזאזל: הדרג המדיני,

באווירה כזאת משגשגות
המחתרות, הנהנות מתמיכה
ציבורית גוברת. זהו מצב
קלאסי של מילחמת־גרילה.

• המשוחררים נערמו
ך ם ביחסים עם הפלסטינים
^ בדרום יש החמרה ניכרת, בייחוד
אחרי מה שקרה בעת חילופי־השבויים.
הציבור הישראלי עסק בעיקר
בפרשתו של זיאד אבו־עין, שהוצא
בשניה האחרונה מן המכונית שהובילה
אותו למטוס והוחזר לכלא נפחה.
התחכמות זולה זו, תוך הערמה על
אנשי הצלב האדום וניצול טעות
טכנית באחת הרשימות, גרמה לתגובה
זועמת של אירגון הצלב האדום —
מוסד המתגאה בכך שלעולם אינו מגיב
פומבית כשיש לו חילוקי־דיעות עם
ממשלה.
לפרשת אבו־עין התלוו עוד כמה
פרשות. סתומות יותר.
לא כל האסירים האלה הוחזרו בעת
חילופי־השבויים. לגבי אחרים(שניים־
שלושה) יש ספקות, אך לדעת הצלב
האדום יכול הדבר לנבוע מטעויות
כנות, בגלל הקושי המיוחד הטמון
בשמות הערביים, הנוחים לבילבול.
אך בלבנון נוצרה בעיה חדשה,
כאשר חלק ניכר מעצירי־אנצאר לא
שבו הביתה, אחרים נפלו בידי
מיליציות עוינות. הצלב האדום
עוסק בחקירת גורלם של הנעדרים,
מתוך הנחה שיש גם אפשרויות אחרות:
שאחדים ברחו ישר לבקאע, כדי
להצטרף ללוחמים: שאחרים ניצלו את
ההזדמנות כדי לעבור בחשאי
מאירגונם לאירגון אחר (למשל:
מאירגונו של אחמד ג׳יבריל לאירגון
פת״ח של יאסר ערפאת) ,או שביקשו
סתם להשתמט מחובות משפחתיות.

#מבוי סתום
^ בל זה אין סוף. שום אור אינו
/נראה בקצה המינהרה. הרבר הנורא
ביותר לגבי המצב בלבנון הוא שאין לו
מוצא.
הרמטכ״ל אמר השבוע שישראל לא
תצא מדרום־לבנון עד אשר יבטיחו
צבא־לבנון והשיעים את ביטחון הגבול
הצפוני. באותו הגיון יכול היה לומר:
עד שמידבר סהרה יתכסה בקרח.
שני התנאים אינם מתקיימים,
ולמעשה גם אינם יכולים להתקיים:
• הצבא הלבנוני אינו מסוגל
להושיע אף את עצמו. הוא תלוי
בשיקום ״השילטון המרכזי״ של אמין

ישראל, מביא כל יום של שהייה
בלבנון לירידה נוספת של
אפשרות זו.
גם התיקווה, שכוח אחר — חיילי
חדאר החולה או מיליציות המוקמות
על־ידי ישראל — יוכלו למלא תפקיר
זה, מופרכת מיסודה. אם מתקשה צה״ל
האדיר להחזיק מעמד מול גל הגרילה,
אין שחר של סיכוי שכוח מקומי קטן
יוכל לעשות זאת במקומו.
זהו מבוי סתום. הוא עולה לישראל
בקורבנות־אדם ובמחיר כלכלי עצום
(ראה הנדון) .הוא מטיל עליה מעמסה
מדינית ונפשית, גורם לפילוג בציבור
וחותר תחת יסודות שילטון־הליכוד
— אך איש אינו יורע איך לסיימו.

ההצעות השונות של ״מומחים״
— לסגת כמה קילומטרים
לזהראני או לליטאני — אינן
משנות את המצב במהותו,
ועלולות אף להחמירו עוד
יותר.
יש רק פיתרון אחד — להסתלק
מייד, כליל ובלי תנאי. אך ממשלת־שמיר
אינה מסוגלת לכך, כי יש בכך
הודאה שכל ההרפתקה הלבנונית היתה
שואה אחת, מתחילתה ועד סופה. וגם
הגימגום של אנשי־המערך אינו מעורר
תיקווה שממשלה בשליטתם תהיה
מסוגלת לכך.

לחרדה קרובה הרבה יותר: התמוטטות
הכלכלה, אבטלה, חורבן אישי.
דיעות יאנוש אינו יודע
אש״ף לא הובס, הסורים
לא הובסו, צודל לא האמין
ביכולתו לכבוש את ביירות
כמו רפאל איתן, גם האלוף אביגדור
בן־גל אינו יכול לשתוק אחרי
שפשט את המדים. הוא מדבר בלי
הפסק.
אך בעוד ש״רפול״ דבק בעיקביות
בקו חד־משמעי של לאומנות קנאית
קיצונית, שאינה רחוקה מן הפאשיזם,
הרי ״יאנוש״ בולט בעיקר בגלל
חוסר־השיטה שבמחשבתו. נראה שהוא
איש מבולבל.
כישלון צבאי. השבוע השמיע
יאנוש שוב צרור של ריעות, שקשה
להבין את המסקנה הנובעת מהן. בין
השאר:
• צה״ל לא הסתער על מערב
ביירות ״מפני שלא היה לו הביטחון
ביכולתו״ לבצע את המשימה.
בכך אין חדש, אם כי הממשלה

שלא קיבל בעוד מועד את ההחלטות.
פרשן העולם הזה לא הסתפק בכך,
וקבע כי גם הכישלונות של צה״ל,
בפקודת יאנוש, תרמו לכך תרומה
נכבדה.
• מטרות המילחמה נקבעו שנה
לפני שהחלה, והמטרה היתה ״ללכת
עד ביירות ...לתפוס את יאסר ערפאת
בבונקר״ .גם זה מתאים לגילויי העולם
הזה, שקבע עוד באוגוסט 1981 מה הם
יעדי המילחמה שאריק שרון מבקש
לפתוח בה. חוץ מלכידת ערפאת
וחיסול אש״ף ככוח מדיני וצבאי, שאר
שני היעדים היו, לפי יאנוש: הבטחת
שלום הגליל וכינון סדר חדש בלבנון.
• לישראל לא היתה ברירה אלא
להסתמך על הפלאנגות, אבל ״אנחנו
עשינו את העבודה בשביל הפלאנגות,
והם יצאו לסופי־שבוע בהרים״.
בתוך הבוץ. איך יוצאים מן
הבוץ? ליאנוש אין הצעה מעשית.
הוא העלה רעיון של ״מיבצע־קדש
שני״ .ב־ 1956 התנפלה ישראל על
מצריים, בשיתוף עם צרפת ובריטניה.
עכשיו היא יכולה להתנפל על סוריה,
בעזרת ארצות־הברית וצרפת. אולם גם
יאנוש מודה כי אין זה מעשי. לאור
המציאות, זהו רעיון שאין לו שחה

(המשך בעמוד )9

שיעור בכלכלה -מסוג אחר

ח טו 1הטנח

ץ ץה היה קורה אילו קמה מדינת־ישראל בלי מילחמה?
^/ההנהגה היהודית קיבלה ב־ 1947 את תוכנית־החלוקה של
האדם. הערבים דחו אותה. לכן פרצה המילחמה, שהסתיימה כפי
שהסתיימה. ישראל התפשטה מעבר לגבולות שנקבעו לה. המוני
הערבים סולקו מן השטחים שנכבשו. שביתת־הנשק לא הביאה
לסיום המילחמה, אלא להיפר, לפתיחת מילחמה הנמשכת עד עצם
היום הזה.

מיטב הפישרון ומיטב המשאבים של המדינה
מושקעים כיום במערכת־הביטחץ, הנהלת קרוב
ל 30 מן התוצר־הלאומי־הגולמי.

אך נניח שכל זה לא היה קורה. נניח ששני הצדדים היו
מקבלים אז את תוכנית־החלוקה. מה היתה דמות ישראל כיום,
בראשית?1984
הגבולות על המפה היו נראית אחרת. עכו, נצרת, לוד, רמלה
היו במדינה השכנה. ירושלים היתה שטח בינלאומי. כלכלת הארץ
היתה מאוחדת.
אך מעבר לעניין הגבולות — איזה מין מדינה היתה קמה? במה
היתה מצטיינת? מה היתה דמותה?
כמו על כל השאלות של ״אילו״ בהיסטוריה, אפשר להשיב גם
על זו רק בניחוש. הנה הניחוש שלי:

ישראל היתה כיום ״יפאן של המיזרח התיכון״.

מיטב כוחותיה היו מושקעים בתעשיות עתירות־מדע, אולי
מהמתקדמות בעולם.

היא היתה ממלאה תפקיד מרכזי בכלכלה של
המרחב, תוך קשר הדוק עם סעודיה ומצריים.
היא היתה משווקת את תוצרתה בעיקר בארצות השוק המרחבי
המשותף, ומעבר לו — בארצות העולם השלישי, שם קל לה יותר
להתחרות מאשר בשוקי אירופה ואמריקה המפותחות. המדינה
הפלסטינית, שקמה לצידה, היתה משמשת מתווכת חשובה בינה
ובין ארצות־ערב האחרות.
הצבא היה מתקיים ככוח מיזערי, שהיה זוכה בשניים־שלושה
אחוזים מן התוצר הלאומי. הקצינים היו נשארי בקסרקטינים,
והרבנים בבתי־הכנסת — כפי שחזה בנימין זאב הרצל. כנאה
לחברה תעשייתית מודרנית, היה קם כאן מישטר ליברלי פתוח,
הולט-המונים. בעל רמת־מחייה גבוהה ביותר.

באמצעות משאבים הנלקחים
המתמוטטת של המדינה המקורית.

הכלכלה

אנחנו ממשיכים לנהל מילחמה יקרה בלבנון, ומטילים את
המחיר על אותה הכלכלה הגוססת.
אנחנו מייצרים נשק יוקרתי יקר ביותר, ביבשה, בים ובאוויר,
ומשקיעים בפרוייקטים אלה הון־עתק, שרובו נשאב גם הוא מן
החבית הריקה של כלכלתנו.
חלק מן ההוצאה נופל על שכם המשק האמריקאי. אך זוהי
במידה רבה טעות אופטית. האוצר האמריקאי משלם לתעשייה
האמריקאית, כדי שתספק לנו מוצרים צבאיים, שאינם מספקים
פרנסה למשק הישראלי.

חיילים ישראליים, שהמשק הישראלי חייב לפרנס
אותם, מפעילים ומתחזקים את הכלים האלה, שהם
הגרוטאות של מחר.

^ עיית הכלכלה הישראלית אינה כלכלית. שום החלטה
כלכלית אינה מועילה במצב כזה.

כאשר מנוע הקטנוע מנסה לסחוב את הטנק
המורכב עליו, ובושל, אין די בכך שקוראים לטכנאי,
מוכשר ככל שיהיה, כדי שיחליף מצת או יתקן מצמד.
עצם הנסיון הוא מגוחך. והטכנאי המיסכן, המקבל על עצמו
ג׳וב זה, מעיד על עצמו שאין לו עיניים בראש.

ההחלטה הדרושה אינה כלכלית. היא מדינית. ולא
החלטה קטנה, אלא החלטה אדירה, שתשנה את דרכה
של המדינה לחלוטין.
מי שמדבר על ״צימצומים״ בהתנחלויות, שיהיו ״כמו כל
הצימצומים במשק״ ,מדבר שטויות. מי שחושב על ״קיצוצים״
במערכת־הביטחון, מבלי לשנות מן היסוד את יעדיה, מדבר
שטויות.

יעד זה לא יושג בן־לילה, גם לא בתנאים של מהפכה טוטאלית
במערכת המדינית. אבל אפשר להוריד מדי שנה את
אחוז־הביטחון בתוצר הלאומי באופן ניכר — וכל ירידה כזאת היא
סם־חיים לכלכלת־המדינה.

אם להמשיך במשל: יש להוריד את הטנק מן
המנוע, להגדיל בהרבה את המנוע, ולהרכיב עליו טנק
קטן בהרבה.
על כך לא יחליט פועל־מוסך, וגם לא מנהל־המוסך. על כך
צריכים להחליט בעלי״העסק: אתה ואני.

ץ ינוי דראסטי ביעדים הלאומיים פירושו: שינוי דראסטי
בדמות המדינה עצמה. תפיסה אלטרנטיבית של מהותה
ויעדיה .
לא עוד גטו חמוש, המרכז את כל משאביו האנושיים
והכלכליים בביטחון, אלא חברה תעשייתית מודרנית, דינאמית
ושוחרת־קידמה.

יש לישראל מיטב המשאבים הדרושים לכך —
המשאבים האנושיים.

גם כיום(אפשר להוסיף: עדיין!) יש לישראל אוצר אנושי שכל
מדינה בעולם יכולה להתקנא בו — ציבור אינטליגנטי, בעל
רמת־השכלה גבוהה, העולה על זה שברוב הארצות המתקדמות,
אף שהוא משתכר רק כמחצית השכר המקביל שם. זהו ציבור בעל
מוטיביציה טובה, שמוסר־העבודה שלו הוא מן הגבוהים בעולם.
(כאשר התפרסם לאחרונה בחו״ל נתון זה, הוא הדהים את
הישראלים שטופי־המוח, ששמעו במשך שנים את ההיפך).

אנחנו יכולים להקים כאן כלכלה מודרנית, יעילה
ודינאמית, אם נשחרר לכך את המשאבים, השוקעים
כיום בבוץ של לבנון, בביצה של הגדה, בים הדם
והיזע של האימפריה הישראלית.

^ די להקים כלכלה כזאת, דרושים גם שינויים פנימיים
^מרחיקי־לכת.
אין לי ספק שהציבור הגדול — שהוא ברובו ציבור השכירים
— יתן כתף למאמץ דראסטי, אם יבין מה דרוש, ואם יאמין
כממונים על הביצוע. צימצום זמני, הידוק״חגורה, סבל ומאמץ —
כל.זה אפשרי כשרואים את האתגר ונלהבים להתמודד עימו.

י־ יתכן שהיינו עתה, בפרוס ,1984 מדינה של
חמישדדשישה מיליונים, מוקד תעשייתי ומדעי,
מרכז רוחני ואינטלקטואלי, מדינה שתענוג לחיות

ד כאן האוטופיה. הבה נחזור למציאות.
לי שראל קמה במילחמה, קמה במילחמה, וצה״ל מילא תפקיד
חיוני בעצם הצלתה. בתום המילחמה היינו מדינה מנצחת וכובשת.
כדי לשמור על הכיבושים ולקדם פני ההתקפה־הנגדית
הבלתי־נמנעת, היה עלינו לחזק את הצבא.

במילחמות הבאות כבשנו עוד ועוד שטחים, ובכל
פעם היה צורך להגדיל את מערכת־הביטחון, כדי
לשמור על מה שכבשנו ולהתכונן למילחמה הבאה,
הבלתי־נמענת.
תוך כדי כך גדל התיאבון. מיטב הכישרונות הלכו לצבא, ויחד
עימם גם מאוויי המדינה. הצבא, שהיה תחילה לצבא־הגנה, הפך
חיש־מהר צבא־כיבוש, ועתה הוא מופיע ככוח מרחבי השולח את
זרועותיו, בכוח ובפועל, לפאקיסתאן במיזרח ולזאיר בדרום(כפי
שקבע אריאל שרון) ,וגם לגואטמלה במערב.

לפי פירסומים שונים בעולם, שראשי ישראל

חוזרים עליהם בגאווה, צה״ל הוא עכשיו הצבא
הרביעי בכוחו בעולם. ובארצות־הברית נאמר
שהוא מהווה עתה את ״קך־ההגנה השני״ של המערב
נגד ברית־המועצות בחלק זה של העולם.
צה׳ל משגשג (לפחות מבחינה כמותית) ,ולצידו גוועת
התעשיה, קמלה החקלאות, מתנוונים החיים האינטלקטואלים
והמדעיים, מתמוטט המשק.

^ בעייה העיקרית של המשק הישראלי אינה כלכלית, אלא
( 1מדינית. ומעבר לזה: היא בעייה פילוסופית, רוחנית. היא
נוגעת למהות המדינה עצמה.
לקחנו מנוע של פולקסוואגן, והרכבנו עליו מרכב של
מרצדס.

ואולי נכון יותר לומר: לקחנו מנוע של קטנוע
והרכבנו עליו טנק מרכבה.

זה יכול להצליח לזמן־מה, קצר ביותר. אבל בינתיים נהרס
המנוע, נהרס הכל.

יש לנו תיאבון של אימפריה, שמשאבים
בלתי־מוגבלים עומדים לרשותה. אבל בליבה של
אימפריה זו עומדת כלכלה חלושה, רופפת, שבולטים
בה עתה סימנים מובהקים של בלאי מתקדם.

מנוי וגמור עימנו להחזיק בשטחים כבושים, אשר עצם
ההחזקה בהם מחייבת נכונות למילחמה בכל עת, מול פני אויבים
המשופעים באמצעים. מכאן — הצורך בצבא־ענקי, שהיה מתאים
למדינה תעשייתית מפותחת בסדר־גודל של גרמניה או צרפת.
(יפאן, סיפור־ההצלחה הגדול של סוף־המאה, מחזיקה רק בצבא
סימלי, שתקציבו שואף לאפס).

מנוי וגמור עימנו להקים מדינה שלמה חדשה
בגדה המערבית, עם כל התשתית הדרושה לכך,

טנק שמנועו התקלקל לצד הדרך לנבטיה, ביום השני של מלחמת־הלבנון
אלה הם כדורי־אספירין לחולה־סרטן בשלב
׳הטרמינלי.
מה שדרוש עתה — כמינימום
שינוי בסידרי־גודל שונים לחלוטין.
בין השאר:

הכרחי — הוא

ראשית — הפסקת כל י השקעה נוספת
בהתנחלויות, ובכללה גם ההשקעה בשמירה על
ביטחון ההתנחלויות הקיימות.
כלומר, למעשה: חיסול ההתנחלות. החיסכון הכרוך בכך יהיה
הרבה יותר מאשר חצי מיליארד הדולארים, המוזכרים תדיר.

שנית — יציאה מיידית מלבנון. יציאה מוחלטת.
גם החיסכון הכרוך בכך עולה בהרבה על הסכום המוזכר —
מיליון דולר בכל 24 שעות. כי זוהי רק ההשקעה הישירה,
הבולטת, הכרוכה בשהייה שם. קשורות בכך הרבה הוצאות
נוספות.

שני החסכונות האלה, בסך 800 מיליון דולר
לפחות, אינם מספיקים כדי להביא לשינוי הדרוש.
וכך מגיעים לעיקר — זה שגם דוברי מיפלגת־העבודה, כמו
יצחק רבין, מתחמקים ממנו.
אפשר לקצץ בקלות 300 מיליון דולר מתקציב צה״ל, כפי
שמציע רבין. אבל זהו גירוד קל בעור, לא ניתוח. ומי שחולה
בסרטן מתקדם, שום גירוד לא יעזור לו.
יש לדבר על סכומים שונים לגמרי, כרי לשחרר את המשאבים
האדירים הדרושים כדי להקים בישראל תשתית תעשייתית
חדשה, שתפרנס את המדינה.

מערבת־הביטחון -,הבולעת כיום (בגלוי ובסתר)
כ 30 מן התוצר הלאומי הגולמי, צריכה לרדת מן
השיא הזה — הר־אוורסט עטור־עננים, שאין לו אח
ורע במדינה מודרנית — ל־ס/ס ,20 וגם ל־״/ס. 10
פירוש הדבר: שינוי דראסטי של היעדים הלאומיים, ויתור על
חלומות־באספמיא חובקי־עולם וחובקי־מרחב, התאמת מערכת־הביטחון
לצרכים המינימליים של הגנת־המדינה, תוך נסיון להגיע
בהקדם האפשרי לשלום של פשרה.

כיום זה נדרש ממנו כדי לדחוף את הטנק המורכב
על מנוע הקטנוע — והוא מסרב לעשות זאת,
ובצדק. בסופו של דבר יבעט בעיטה־רבתי בעכוזו
של פועל־־המום ך, המתחזה כגואל הכלכלה.
אבל יש לכך עוד תנאי, החייב להתבטא בפה מלא.
אי־אפשר להקים כלכלה תעשייתית מודרנית, כאשר חלק
גדול של ההון המצוי הוא הון שחור, הפועל מחוץ למעגלי המיסוי.
אין זה אפשרי כאשר הפרוטקציונרים של המימסד(ואין כאן שום
הבדל בין הליכוד והמערך) חיים חיים טפיליים, ומגלגלים
סכומי־עתק בעיסוקים טפיליים. בקיצור: כאשר לאדם בעל־יוזמה
לא כדאי לייצר ולעבוד, מפני שהרבה יותר כדאי להרוויח
מעיסקי־אוויר, מבורסה, מהברחות לחו״ל.

כדי להקים את הכלכלה הישראלית מן היסוד, יש
לסלק את כל אלה כמו אבנים סדוקות של בניין קודם,
שקרם והתמוטט.
*\ינני כלכלן. זמן רב מדי השארנו את הכלכלה בירי
>£״הכלכלניס״ ,מתוך פיהוק של שיעמום. אבל הכלכלה היא
חיינו וקיומנו. היא עניין הרבה יותר מדי רציני מכדי שנשאיר
אותה בידי הכלכלנים.
הכלכלנים המצויים הם טכנאים. הם עוסקים בברגים הקטנים
ובגלגלי־השיניים של המכונה הכלכלית. רק הכלכלנים הגדולים
ביותר בעולם היו גם פילוסופים, מתקני־עולם, הוגי־דיעות
שהבינו שאין הכלכלה יכולה להיות אלא השתקפות המאוויים
והחלומות והתיקוות והמחלות של החברה.

במדינת־ישראל לא קם עדיין כלכלן כזה. ואילו
קלקלנים יש למכביר, וכל שר־אוצר יכול לשכור
אותם בהמוניהם כדי לטהר כל שרץ.
אין זו תורת־סתרים. זהו בסך־הכל עניין קיומנו. ברגע
שהציבור יבין זאת, ישתנה הכל.

אני מקווה שזה יקרה לפני ההתמוטטות הסופית,
שאין אחריה תקומה.

כשזה היה בפאריס, ללא ידיעת השגריר,
עובדיה סופר. השגריר נזן 5בה.

תא־בתבים בצפון

טענות אחרות שהושמעו נגדה: שהיא מדליפה מידע רב
לידידה שלה, עיתונאית ישראלית המתגוררת בפאריס.

הכתבים הצפוניים, המסקרים באופן שוטף את המתרחש
בלבנון, בגולן ובגליל, נפגשו בשבוע שעבר במלון בטבריה
והחליטו על הקמת תא נפרד, כדי להגן אל אינטרסים
ספציפיים שלהם.
הרקע להתארגנות — אי־בהירות בקשר לתחומי הסיקור
שלהם.

משבר בהתנחלויות

114 יז־ ך
כהן אורגד
איים בהתפטרות
שר-האוצר, יגאל כהן אורגה איים ביום השני
בהתפטרות, אם לא יספק מסע השיסוי נגדו
מצד גורמים שונים בתנועת־החרות.
כהן־אורגד פגש בכנסת בראש־הממשלה, יצחק שמיר, אשר
הבטיח לו שיפעל לטיהור האווירה.
כהן־אורגד הודיע לשרים שונים, שעד תום הדיון בממשלה
בהצעת־התקציב לא יוטלו גזירות חדשות על הציבור.

לוי רא נפגש
עם חוסיין
בניגוד להדלפות מפמליית סגן ראש״הממשלה, דויד לוי,
שהוא נפגש עם המלך חוסיין ביום האחרון למסעו בצרפת,
מתברר עתה שהפגישה המתוכננת בוטלה ברגע האחרון.
נראה שמלו ירדן נסוג מהסכמתו לפגישה, שתוכננה
בתיווכה של עיתונאית ישראלית, בעיקבות ההדלפות
מהצד הישראלי עוד לפני קיום הפגישה.

חיים שכאלה
לחיים בה1
השופט העליון בדימום, היים כהן, יהיה
אורח אחת התוכניות הקרובות של.חיים
שכאלוד, שמפיקה הטלוויזיה הישראלית.
המערך נגד ו״צמן
אנשי־מפתח במיפלגת העבודה זועמים על עזר
וייצמן, שמנע באחרונה את סיכוייו של מהפך
פרלמנטרי. לטענתם, אילו הודיע וייצמן
חד־משמעית לחברים מהמיפלגה הליברלית
שהוא יפעל איתם, הם היו פורשים ומאפשרים
שינויי שילטון, ללא בחירות.
בעבודה גורסים שווייצמן אינו רוצה להיות האיש שיפיל
את ממשלת הליכוד, ולכם חבל לטרוח ולקיים עימו
מגעים.

העבודה בעד
ממשלת־ליבוד
ח׳נדהעבודה רב בן־מאיר פתח במגעים להקמת תנועה
בידמיפלגתית בכנסת, שתפעל להקמת. ממשלת הצלה
לאומית׳ ,כהגדרתו.
בדמאיר, הנהנה מגיבוי של שימעון פרם, החתים כבר יותר
מעשרה ח׳כים על תוכניתו, חציים מהמערך.
סערה בשגרירות בצרפת
קולט אביטל, פקידה בבירה בשגרירות ישראל
בצרפת, עוררה סערת־רוחות בצמרת
מישרד־החוץ. הסיבה — היא אירגנה בביתה
פגישה בעלת אופי מיפלגתי לשימעון פרם,

בצמרת הליכוד מתקבל הרושם, שגם ההטבות
יוצאות־הדופן הניתנות עתה לעוברים להתגורר
מעבר לקו״הירוק לא יביאו לגידול ניכר
בהתנחלויות.
על רקע זה צפוייה בקרוב התחדשות המאבק בין מישרדי
החקלאות והשיכון, בעניין הטיפול במתנחלים שבשטחים
הכבושים.

רתיחה ב״כלל׳
הטמפרטורה ב״כלל״ מתקרבת למצב של
רתיחה.
אומנם לפי שעה לא יוחלף המנכ״ל, אהרון דוברת, אבל
ברור שהצעות שונות שלו יידחו על־ידי בעלי המניות
העיקריות בחברה, בנק דיסקונט ובנק הפועלים.

שופטים לחצו
על החייבים
ח״כים בוועדת־הכספים של הכנסת הופתעו
לקבל בשבוע שעבר שיחות-טלפון משופטים.
הם התבקשו שלא להחליט על קיצוץ של עשרה
אחוז משכרם.
הדבר עורר רוגז בקרב חלק מחברי־הוועדה.

תפוסת־שיא למצריים ישראלים רבים נוסעים עתה בקו אגד מתל־אביב לקאהיר
דרך רפיח, לסיורים קצרים במצריים.

הסיבה לגידול היא, שכל נוסע יכול לקבל בבנק
שלושת אלפים דולר, והוא גם פטור מתשלום
מם־נסיעות.

.אליאנס״ בצרות
ההודעות והידיעות, המוסרות על התאוששות
במיפעל צמיגי ״אליאנס״ — רחוקות מלהיות
מדוייקות.
כוונתן אחת: ליצור אורכה נוחה לשם• גיוס הון, שהחברה
זקוקה לו כדי להתאושש. לא מן הנמנע שייערכו בקרוב
שינויים פרסונליים בצמרת החברה.
מספרד ללוס־אנג־לס
שדרי הספורט גירעון הוד, דני דבורץ
ורמי יצהר ייצגו את הרדיו באולימפיאדת
לונדאנג׳לם, שתיערך הקיץ.
ההחלטה לשלוח את שלושתם התקבלה
בהפתעה, משום ששמם נקשר למחדל
השידורים ממשחקי הגביע העולמי
בכדורגל, שהתקיימו בספרד ב״ . 1982 אז
נטען נגדם שהם שידרו מחדרם בבית־המלה,
ולא ממגרשי׳־הכדורגל.

״כור״ לא תייצר
נעליים?
״כור״ עומדת לבחון מחדש את כדאיות הייצור
של נעליים, אחרי שהתברר כי בשנתיים
האחרונות לא הניב ענף זה רווחים כמצופה.
גילוי זה היה הפתעה לקהילת כור, משום שהכל היו
בטוחים שזהו ענף ריווחי.
בינתיים החליף מנהל מיפעלי הנעליים, דן שנבל, את
תפקידו, והוא ינהל את אחד ממיפעלי הקרמיקה.

לדיונים ב״כוד׳ על הענף תהיה השלכה ישירה
על 800 עובדים.

חפריט־תייר במלזננת
כל המיסעדות בבתי־המלון בארץ יציגו בקרוב
״תפריט תייר״ — ארוחה מלאה במחיר מוזל.
אם בתוך שבועיים לא יסכימו המלונאים להציג תפריט
כזה, יוציא שר־התיירות צו־פיקוח מתאים.

סא״ל נתפס בגניבה סגן־אלוף בשירות פעיל נתפס בגניבה
מחנות. פופרפארס״ בהרצליה, בצהרי
יוגדהשישי שעבר.
קצין־חביטחון של המקום עצר את
האיש, שהוא בעל תפקיד צבאי רגיש.
הוא נחרך במישטרה, שוחרר בערבות
ותיקו יועבר לפרקליטות.

נופש בגדה
חברה חדשה לייזום פרוייקטים של אתרי־נופש
בגדה המערבית החלה לפעול באחרונה.
שותפיה הם חברי מרכז תנועת־החרות: אבי דודאי, יועצו
לשעבר של אריאל שרון, שמואל פרסבורגר מירושלים
ואיש העסקים דויד (.דודו״) מור.

תיק ריגר־פישמן מתעכב חומר-החקירה, שהועבר לפרקליטות מיסוי
וכלכלה, נגד יוסי ריגר ואליעזר פישמן —
מטופל באיטיות.
אנשי הפרקליטות מתקשים להכין כתבי־אישום מקיפים
נגד השניים, בעניין עבירות־לכאורה שביצעו לפני שנה
בקרן הנאמנות רונית.

הסטודנטים הינע״ מתארגנים סטודנטים חברי תנועת־החרות מתארגנים
לפעולה בהמפוסים.
ישראל כץ, לשעבר יושב־ראש התאחדות הסטודנטים
הארצית, מונה כיושב־ראש הוועדה המיוחדת לענייני
סטודנטים במצודת זאב.

סטודנטים נגד הרקטור
תלמידים בפקולטה למישפטים באוניברסיטת תל״אביב
מתכננים צעדים יוצאי־דופן נגד רקטור האוניברסיטה, יורם
דינשטיין, שהוא גם מרצה בחוג.

לטענת הסטודנטים, פוגע דינשטיין בתלמידים,
מעליב ומשפיל אותם. הם החליטו לשים לכך

צפוייה מילחמת רעפים במיסגרת המילחמה שמנהלים התעשיינים נגד ייבוא
במחירי־היצף, הם יבחרו במיקרים קלים כהוכחה שמישרדי־הממשלה
מאשרים ללא הקפדה ייבוא של מוצרים בעלי
איכות ירודה.

המוצר המייובא הראשון יהיה רעפים
דקורטיביים לגגות.

במדינה
(המשך מעמוד )6
האפשרות השניה של יאנוש: לסגת
לזהראני או לליטאני, ולספח אתדרום־לבנון למעשה לישראל.
מבחינה מעשית, גם ״פיתרון״ זה
מופרך מעיקרו(ראה מיסגרת) .והוא
יכניס את ישראל לבוץ של ויאט־נאם
חדשה.
אם כן, מהו הפיתרון האמיתי? גס
יאנוש אינו יודע.
היסטוריה לפני 30 שנ ה
מיפמכים חסויים מוכיחים:

•מלא היה לרוחם
עוד פרשה היסטורית עלומה
התגלתה השבוע כאשר נמסרו
לפירסום מיסמכיס בריטיים חסויים.
בתום תקופת 30 השנים שנקבעה בחוק
הבריטי.
י תוך כדי כך אושר גילוי שהעולם
הזה פירסם אותו פעמים רבות בשנות
ה־ :50 שעם תחילת המהפכה המצרית
( )1952 היה מנהיגה, גמאל עבד־אל־נאצר,
מוכן לשלום עם ישראל. רק
כאדר ביצעה רשת״חבלה ישראלית
את ״העסק ביש״ המפורסם בקיץ
( ,1954 הפיגועים במוסדות־ציבור
בקאהיר ובאלכסנדריה) ,ובעיקר אחרי
שדויד בן־גוריון שלח את צה״ל
להתקפה מאסיווית על הצבא המצרי
בעזה בלילה האחרון של פברואר
,1955 החל עבד־אל־נאצר פונה נגד
ישראל.
משה שרת, שר־החוץ וראש־הממשלה
באותה תקופה, ו?3חיש את
הדברים במילים בוטות, האשים את
העולם הזה בשקר. גם שאר דוברי
המימסד חזרו על הכחשה זו, ועל
הטענה ש״אין עם מי לדבר•׳.
ימני תנאים. המיסמכים הבריטיים
גילו עתה כי בן־גוריון, שרת
ועמיתיהם(ובראשם משה דיין ושימעון
פרס) רימו את הציבור במשך שנים.
פקיד של מישרד־החוץ הבריטי
דיוח ב־ 1953 לממשלתו כי ראה בידי
האמריקאים מיסמך, שלפיו ביקש
שר־החוץ המצרי מחמוד פאוזי. לפתוח
במגעים עם ישראל לשם השגת שלום
מלא.
פאוזי פנה לראלף באנץ׳ ,סגנו
האמריקאי־כושי של מזכיר האו״ם,
שהיה מעורב בהשגת הסכמי
שביתת־הנשק אחרי מילחמת־העצ־מאות.
הוא הודיע לו שמצריים מוכנה
לשלום עם ישראל, בשני תנאים: יישוב
הפליטים ותשלום פיצויים להם,
ותיקוני־גבול בנגב.
שני התנאים לא היו מפתיעים.
בעיית־הפליטים היתה אז המיכשול
העיקרי לשלום. תשלום פיצויים לכל
הפליטים, ברוח הפיצויים שעליהם
ניהלה אז ישראל משא־ומתן עם
גרמניה, היתה תביעת־מינימום סבירה.
לפי תוכנית־החלוקה של האדם,
היה חלק מן הנגב צריך להשתייך
למדינה הפלסטינית הערבית, אך הוא
נרכש על-ידי ישראל. מצריים, שהחזיקה
ברצועת־עזה, לא ויתרה על אדמה
זו, שבגללה פרצו מדי פעם תקריות
גבול. היא גם לא הכירה בשילטון
הישראלי באילת, מפני שישראל תפסה
את השטח אחרי כניסת הפסקת־האש
לתוקפה( .לפי תוכנית־החלוקה, היתה
אילת צריכה להשתייך לישראל).
היה עם מי לדכר. יתכן שתנאים
אלה היו אז בלתי־קבילים. יתכן גם
שהיוזמה המצרית לא היתה כה נחרצת
כפי שנדמה. אבל דבר אחד בטוח:
מצריים שקלה אז אפשרות של שלום,
וניתן היה לנהל על־כך משא־ומתן.
תחת זאת טענה ממשלת־ישראל כי
״אין עם מי לדבר״ ,שיקרה לציבור
ונקטה פעולות, שהפכו את מצריים
לאוייבת מושבעת במשך 25 השנים
שלאחר״מכן, שבהן פרצו ארבע
מילחמות עקובות־מדם.
(המשך בעמוד )16

שמיר מתפקד אך אין ל 1סיבר יהודה בן־מאיד
התפ 1טר בכ 1ח 1ז 1מם נקמה דב בדמאיו־ מדבר על
ממ שלת איחוד ומרגיז את חבריו, הרוצים בבחירזת
דלוראת סזץ־ות מוקדמות מצכה העגום העכשווי של
\ 1ממשלת־שמיר ניתן להסביר אך
ורק בפער שבין יהמצב ״האובייקטיבי״,
שאותו ירשה, כביכול, ובין היכולת
הניהולית הגבוהה־יחסית של קברניטיה.
ממשלת
ההמשך, שבה מיוצגים כל
המרכיבים הפוליטיים שהמיטו אסון
כלכלי וביטחוני על ישראל, אינה
מסוגלת להחלץ מהמצב, שאליו הובילו
מנחם בגין, אריאל שרון ויורם ארידור.
כל היתרונות החשובים של שמיר
ואנשיו בתחום התיפקוד אינם מסוגלים
למחוק את החוב החיצוני, או לשנות
את המרכיבים הבסיסיים של הסיכסוך
הישראלי־ערבי. לכך מתוספת העובדה
שראשי השילטון מודרכים אף הם
על־ידי השאיפה להוסיף ולהתנחל
בגדה המערבית, ובמידה פחותה יותר
ברצועת־עזה, במטרה להביא לסיפוח
השטחים הכבושים לישראל.
ליעד מרכזי זה שותפים יצחק
שמיר. משה ארנס ויגאל כהן־אורגד,
ושרים שאינם שייכים כיום לצוות
המוביל, כמו דויר לוי, מרדכי ציפורי.
אריאל שרון יעקוב מרידור, משה
ניסים ואליעזלשוסטק. גס יתר השרים
שותפים לשאיפה זאת, במידות שונות
של התלהבות ומחוייבות.
זהו קנה־המידה היחיר הנקוט בידם,
כדי לשפוט את כדאיות השהייה
היקרה בדם ובדמים בלבנון. לבנון
נתפסה כחלק מהמאמץ לסיפוח הגדה
והגולן, וזוהי האספקלריה שדרכה
נבחנים גם היחסים עם סוריה.
סוגיות־ביטחון אמיתיות, סידרי־עדיפויות,
שיקולים טאקטיים ואס־טראטגיים
— כל אלה נקבעים בהתאם
לפריזמה הסיפוחיסטית. שיקולים
אלה, ומישקלם האידיאולוגי המכריע
בעיני השלישיה המובילה, הכאילו־
״פרגמטית״ ,מונעים כל אפשרות
וסיכוי לפתור את הבעיות הכלכליות
של ישראל (ראה הנדון).
מיליארדי הדולארים ללבנון ולהת־נחלויות
הופכים את כל הדיבורים על
הידוק־החגורה, קימוצים וחסכונות
ללעג לרש ולבריחה תפלה.

השוני היחידי המבדיל את
הצוות שמיר-ארנס-אורגד מקודמו,
בגץ־שרון־ארידור, הוא
בנחישות דעתה של ההנהגה
הנוכחית להטיל חלק ניכר
מהעומס הכלכלי על הציבור,
לחתור לקיצוצי־שכר, להילחם
באינפלציה ובפער במאזן-
התשלומים באמצעות אבטלה.

מדובר במדיניות שמרנית מובהקת
בתחומי הכלכלה והחברה, לעומת
האשלייה הפופוליסטית שיצרו אנשים
כמו יורם ארידור ודויד לוי.
שמיר עלה לשילטון כשהקופה כבר
התרוקנה לגמרי על־ידי מחדלי
קודמיו, ועובדה זאת קיזזה את היתרון
היחסי שיש לו על בגין כ״מנג׳ר״.

המצומצם של שמיר, אבל לאחרונה
הבחינו באדישותו של ראש־הממשלה
לנעשה בתנועה. הם סבורים שהוא
עלול לשלם מחיר יקר עבור הזנחת
המיפלגה, מה גם שיריביו, דויד לוי
ואריאל שרון, משקיעים מאמצים
ניכרים בסניפים.

הצלחה ניהולית בקבינט לא
תסייע לשמיר ולאנשיו, אם
תפרוץ נגדם סערה של ממש
ברחוב.
להעולס הזה נודע ממקור
מוסמך במישרד ראש־הממ־
•טלה, שסגן־שר־החוץ, ח״ם
יהודה בן־מאיר, פוטר למעשה
על־ידי שמיר בעצת שר־

ההתמרמרות בציבור, אובדן האמון
בממשלה ובמוסדות כמו הבנקים
והמטבע הישראלי, מניבים סקרי
דעת־קהל, היוצרים פאניקה במיפלגת־השילטון.
דויד לוי, למשל, מבין היטב
את חומרת מצבו של הליכוד מבחינה
פוליטית, והוא משתדל לשכנע את
עמיתיו בצורך לפעול בצורה שתבטיח
את השילטון במדינה, ולא רק לדאוג
לכלכלה.

יהודה בן־מאיר
לא כל־כך אהוב

בבעלי־בריתו לשעבר.
הנסיונות של המערך לכרסם בכוחה
של הקואליציה ,״לגרד״ שכבות
חלשות, ולפגוע ביכולתה של
הממשלה להצליח בהצבעות בכנסת,
הם, כמובן, לגיטימיים. עם זאת, מותר
לפקפק בתבונה, מנקודת־ראותו של
המערך דווקא, של החתירה להקים
ממשלה ״חליפית״ בכנסת הנוכחית.

שמיר עדיין מנסה לפעול
כמדינאי, המתעלם משיקולים
מיפלגתיים קטנוניים.

המניע של שמיר נובע, במידה רבה,
מתדמיתו העצמית. שמיר סבור שהוא
איש ממלכתי מטיבעו, והוא מגלה
אדישות מוחלטת להפצרות חבריו
לשעבר מלח״י, לקבל ג׳ובים בזכות
עברם המשותף.

מקורביו דיווחו השבוע
ל״העולם הזה״ על ״קשיי תיק־שורת״
שיש להם עם ראש־הממשלה.
שמיר
מסרב להאזין לרכילויות על
המצב במיפלגה, מסרב להתערב
בסיכסוכים פנימיים, ועד כה לא נקף
אצבע למען נאמנו הצעיר. ח״כ רוני
מילוא, השואף לתפקיד יו״ר מזכירות
תנועת־החרות.
רק שני ח״כים מגדירים את עצמם
כאנשי-שמיר לכל דבר: מילוא וסגן־
שר־החקלאות, מיכאל דקל. שניהם׳
צורפו, אומנם, למעגל ההתייעצויות

דב בן־מאיר
לא כל־כל חכם

הפנים, הדד יומך בורג.
מכר-יו של בן־מאיר מספרים שהוא
ממורמר, ובחור כל־כך מוכשר וכל־כך
מלא שינאה מהווה, ללא ספק, סכנה
לקואליציה. אנשי דור־ההמשך במים־
לגת־העבודה מתעבים את בן־מאיר,
בניגוד ליחסם האוהד־יותר כלפי
שר־החינוך, זבולון המר. הם ראו
בבן־מאיר מאז ומתמיד ליכודניק
מובהק, והאשם העיקרי בשידוך
הממושך בין המפד״ל והליכוד.

יחם ריגשי זה לא השתנה,
אבל ההערכה היא עתה
שדווקא בורג צמוד בטבורו
לממשלת־הליכוד, ואילו בן־
מאיר עשוי עתה לבגוד

הסלך והקיסר
המצב הכלכלי הקשה במשק מקשה מאוד גם על המערך. ובעיקר על
הנהגת ההסתדרות.

חברות הסתדרותיות רבות נתקלות בקשיים דבי*
ובכללם קשיי־נזילות. בימים אלה של ועדי־עובדים
המחפשים סיוע ומנהיגות בהסתדרות, עסוקים ירוחם משל
וישראל קיסר בסיבם ובים הקשים בץ ראשי
.חברת־העובדים״ .מזכיר ״חברת־העובדים׳׳ ,דני רוזוליו,
מסוכם ך עם מנכ׳׳ל ״שיכון־עובדים״ ,דדם רפי אדרי.
ירוחם משל מבין שפיטורי עובדים במימדים גדודלים ינטרלו אותו,
וימנעו ממנו מלצאת נגד צעדים דומים של ממשלת־הליכוד. האוצר מודע
לקשיי ההסתדרות, חברת־העובדים וקופת״דוולים. ומשתמש בהם
כאמצעי־סחיטה נגד משל וקיסר. מכאן שתיקתה היחסית של הנהגת
ההסתדרות, והעובדה שרוב המאבקים מונהגים על־ידי עסקני-מערך בדרג
נמוך, ואף נמוך מאוד.
על רקע זה ניתן להבין את יוזמתו המחודשת של ח״כ אברהם כץ־עוז
להדיח את משל ולמנות במקומו את קיסר לתפקיד המזכ׳ל. למעשה, אין
שום הנדל אידיאולוגי, פוליטי או אפילו תיפקודי בץ השניים. זהו פיתרון
רחוק, פרסונאלי, בהעדר מדיניות אלטרנטיבית.
משל הוא ממש התגלמות חזותית של עסקן מזדקן הדבק בכיסאו, בעל
מיבטא ואיפיונים שהפכו כבר לקלאסיקה בפולקלור הישראלי. הוא קורבן
קל, אולי קל מדי, אבל אין בסילוקו משום שינוי אמיתי של דברים
מהותיים בהסתדרות.
עם זאת, יש להחלפתו תומכים רבים בסניפים ובקרב העסקנים
הצעירים־יחסית (45־ )55 בוועד-הפועל. המהומה במשק והתיסכול הרב
באיגודים עשויים ללכד חברים רבים סביב רעיון ההדחה, ואפילו
כושר״התימרזן המפורסם של משל יעמוד במיבחן קשה ביותר.

יש חברים מרכזיים במערך
הרואים בהפיכה כזאת אסון
פוליטי ואלקטורלי ממדרגה
ראשונה. ח״כים לא־מעטים
ממיפלגת־העבודה, אמרו השבוע
להעולס הזה שמעשה
כזה איננו אלא התאבדות
ובכייה לדורות.
החשבון;•׳ שלהם הוא נוקב וברור,
וקשה מאוד להתווכח עימו. טוענים
ח״כים אלה :״ממשלת מערך +קבוצת
מודעי +בוגדים מהמפד״ל +תמ״י
המושחתת תהיה שנואה על רוב
חוגי־הציבור. תוך פחות מחודשיים
ייחסו לה את כל מחדלי ממשלות־הליכוד.
אנשים כמו שימעון פרס וחיים
בר־לב, שיעמדו בראש המימסד
המדיני־ביטחוני (אולי גם יצחק רבין
ואבא אבן) וגד יעקוב־ או עדי אמוראי,
שינהלו את הכלכלה, יוקעו אל
עמוד־הקלון כאחראים לאינפלציה,
לגירעון במאזן התשלומים, למצב
בלבנון ובשטחים. לעשות את כל זה
רק מפני ששימעון פרס רוצה למנוע
בכל מחיר את הכתרתו של יצחק נבון
— זה מעשה טירוף;״
עסקנים אלה סבורים שיש לתת
לליכוד לבוסס בבוץ שלו, להתסיס את
הציבור בתבונה וב״מינון נכון״ ,ולנצח
את הליכוד בבחירות, לא במשא־ומתן
בחדרי־חדרים עם פושטי־רגל פוליטיים
מסוגם של יצחק מודעי, יהודה
בן־מאיר או אהרון. אוזן.
^ וגים אלה, שמעמדם במיפלגת־
( 1העבודה מתחזק והולך, מגלים
חוסר־סבלנות גם כלפי הדיבורים על
ממשלת־אחדות־לאומית, הצצים מפעם
לפעם. בעיקר יצא השבוע הקצף על
המישנה לראש עיריית תל־אביב, ח״כ
רב בן־מאיר, שקרא השבוע שוב
להקמת ממשלה עם הליכוד.

חברים־לסיעה כינו את בן־
מאיר כ״טיפש מוחלט״ ,והזכירו
את תמיכתו הנלהבת באריאל
שרון, בשלושת החודשים הראשונים
של המילחמה.
פני המערך הם, אם כך,
להתמודדות נוקשה מאוד עם
הליכוד בבחירות לכנסת ה־.11
חיים ברעם

השחסו שמואר
וודו וח־נ־ק נשיקה
לדחי אשתו -
ונמוהו ננוח המוני
שואל נר צעו
מהשנה שריחה -
וברי תיקווה ונה
רקואח השנה
הבאה 1984 :

ף טיפת־גשם לא ירדה באותו
לילה מהשמים לשמח את לב
החקלאים, אבל מטר של כסף נפל
מכיסיהם של חוגגים רבים, אשר חגגו
את סיום שנת ,1983 ובלי הרבה
תיקוות בלב קיבלו את השנה האזרחית
החדשה.
חסרון־הכיס, הקיצוצים ואיזון
סל־הקניות, לא הורגשו בלילה שסיים
את שנת 83׳ ופתח את . 1984
נשפים מפוארים נערכו בבתי־מלון.
בהילטון בתל־אביב חגגו אנשי
המושבה הדיפלומטית של ישראל,
בריקודים ובסעודה מפוארת שכללה

: 1983 שדו ודא
שהגיעה מבולגריה, ולאלו שלא
יודעים בולגרית הובטח שהלהקה
יודעת לשיר גם בעברית.
באיזור דיזנגוף היו בתי־הקפה
מלאים והרחובות היו פקוקים. צופרי
המכוניות עבדו שעות נוספות,
והמדרכות הפכו למיגרשי־חנייה
למכוניות. תורים ארוכים השתרכו
באיזור הצפוני של רחוב דיזנגוף, שם
עמדו האנשים, וחיכו שיתפנו שולחנות
כדי שיוכלו לסעוד את ארוחת־הסיום
של .1983 בחלק מהמיסעדות הוזמנו
מקומות מראש.
באולמי החתונות אשר ברחוב
המסגר בתל־אביב, קיבלו החוגגים
את השנה בשיר המושר בפי הזמר חיים

נשיקה קולנועית*:״!גג

ג־ג, פנחס גולן, נושק לאשתו רחל. רחל הורידה את
המישקפיים דקה לפני חצות, אחזה בבעלה, הוא

מעדנים כמו ניתחי בקר, דג סול,
ברוקלי עם שקדים, עוגה, שני סוגי
יינות, שמפניה ולסיום זיקוקי דינור,
כל זה עלה 130 דולר לזוג. ההכנסות

משה. מהרמקולים שהיו מכוונים
לרחוב, שר חיים משה לעדה, לעדה.
הוא ושימי תבורי הם הכוכבים
האמיתיים של האולמות. רבבות
חוגגים שילמו כסף רק לראות ולשמוע
את שני הזמרים.
באולמי לחיים, שילם כל זוג 2500
שקל תמורת התוכנית האמנותית
בלבד.
באולמי דליה הסמוכים שילמו
עבור זוג כרטיסים שכלל ארוחת־ערב
בסיגנון ״רבע עוף׳׳ 5500 ,שקל.
דרומית לרחוב המסגר, ביפו, היו
מועדוני־הלילה גדושים אנשים עטויי
פרוות ויהלומים. במועדון נובמבר
הצטופפו כאלף איש. אמר בעל המקום:

התכונן, ביוון את פיו ובדיוק בחצות נשק לאשתו.
אחר־בך הבריז גולן על פתיחת השנה החדשה ובירך
את הנוכחים. משמאל: יורם גלובוס ואפרים קישון
שבא לביקור בישראל לקראת השנה החדשה.

היו קודש למועדון וראייטי.
התוכנית נקראה אלף לילה ולילה
ואחד המעדנים שהוגשו נקרא אגדת
שחרזדה.

במלון אסטוריה חגגה המושבה
הבולגרית בישראל וגם שם היה
מצב־הרוח מרומם. זוג כרטיסים עלה
100 דולר, שכלל להקת קבארט

ן כן | 11ןןד 11 £ 0השחקנית גילת אנקורי רגע־לפני, כשהיא
11 * 2 3 111/11/11 מכוונת את פיה אל פי בעלה, דקה לפני חצות.
אחרי שבירכו אחד את השני בנשיקה ואמרו שלום לרוק הדסון, הלכו.
״זה זמן רב שלא היו פה כל־כר הרבה
אנשים״.
במועדון המערה ביפו, ביררו את
הקהל, תמורת 2500 שקל, הבדרן דורי
בן־זאב והזמר יזהר כהן. בנוסף הוגשה
ארוחה קלה שכללה גם שמפניה.
במועדון אריאנה היתה השימחה
אמיתית, כשהופיעו הזמרים זוהר
ארגוב ושימי תבורי.
לאורך רצועת־החוף הקטנה, ברחוב
הירקון, קושטו המיסעדות ובתי־הקפה,
שהיו הומים מתמיד.
תושב חולון, אברהם לוי, שהשאיר
שם, כדבריו, כ־ 120 דולר, אמר:
״המצב־רוח נאחס. זה בשביל לשפר את
מצב־הרוח, אבל לא את הארנק״.
גם הקולנועים של ישראל עשו לעצמם
מסיבה. הם חגגו בבית ארלוזורוב,

בחסות המפיקים מנחם גולן ויורם
גלובוס. את המסיבה כיבדו בנוכחותם
כוכבי הסרט השגריר. רוק הדסון
אומנם הגיע כמעט בחצות, אבל רוברט
מיצ׳ם ואישתו לא הגיעו כלל.
שם, על רחבת־הריקודים, רקדו
צוות ההסרטה והאורחים לקול מוסיקת
רוק. בחוץ עמדו שתי מכוניות ענקיות
של חברת ההפקה ג־ג. במכוניות אלה
הוכן לאורחים הכיבוד שכלל בורקאס,
בשניצלים, פשטידות וסלטים. אבל
י׳ גולת״הכותרת של הכיבוד היו
הפיצוחים — שקדים, בוטנים, פיסטוקים
— והמשקאות החריפים. סיר
הפונץ׳ הענק שהתמלא כל הזמן, גרם
הרבה צרות. מהשעה 11.30 ועד חצות
הובלו תשע נשים על־ידי גברים, כשהן
מעולפות .״

השחקן יהודה אפרוני הבטיח
לאשתו שרק איתה הוא
מתנשק, ואכן קיים את הבטחתו החגיגית, .אין

איו בויוה!

ברירה ״,הכריז אפרוני במסיבת הקולנוע. ,ואס מי אני
יכול להתנשק כשהאשה לידיד בשעה 12.00 הוא אכן
נשק לאשתו, ובאותה השעה נעלם האורח רוק הדסון.

בחצות עלה רוק הדסון בגרם
המדרגות והתיישב לו שם. הוא פשוט
כעס ששנת 1983 הסתיימה. הכוכב
קיבל את השנה החדשה בפנים זועפות,
וכמה דקות אחר כך הסתלק מהמקום
עם הכפיל שלו.

להתראות!
1111 11ה 7 1 1 1כוכב הקולנוע רוק הדסון הגיע בגפו
1 11.111 | 11/ 111 | #1 1למסיבה שערכו האולפנים. בתחילת
• הערב הסכים להצטלם, דיבר עם הספרית והמאפרת וניענע את גופו.

הווה בואזילית

אביבה כהן, סטודנ
טית לספרות ואנג
לית באוניברסיטת תל־אביב, רוקדת עם מרקיז
המסיבה, השדר אלי ישראלי. מימין: ריבקה מאיר

אך פניו הזועפות של הדסון לא
שיבשו את השמחה. רכים התנשקו עם
בנות זוגם. ומנחם גולן ואשתו רחל
המתינו לכוכב הבא, שהבטיח להגיע
אם לא ב־ ,1983 אז בוודאי ב־.1984
צפונה לתל״אביב במלון דו אכדיה,
אשר בהרצליה, חגגו הבראזילים לקצב
מוסיקת הסמבה את תחילת השנה.
שם הושבו האנשים מסביב לשולחנות,
אבל מהר מאוד הם קמו ופינו לעצמם
רחבת־ריקודים. של עלתה כל השימחה
50 דולר לזוג.

הישראלים שידעו בשנת 1983
גזירות כלכליות, תהפוכות ומתחים,
כשהצבא עדיין יושב בלבנון ומנבאים
מילחמה וקשיים גדולים עוד יותר,
החליטו כנראה לשכוח ללילה אחד את
הנבואות השחורות ולנסות בכל זאת
לפתוח את השנה החדשה בחגיגות.
אבל לא כולם הצליחו לשמוח .״כל
שנה בחצות אני שיכור כלוט, אבל
השנה אין שום שימחה ואין לי שום
חשק לחגוג,״ אמר אחד החוגגים.

ציפי מנשה

נו 1₪ נמדתעות הנשע
ויי * יייי 3ווזויי י י[1רן!ו^ו׳ן-^ 1

ח״ נ וב סוויסה מסבו ער בנו דויד, שנעצו בצרבת
נבררו הרואין, ואומר.. :תנו שאח הקצין דע על נו
שמישטות ישראל מוסרת עליו מידע לצרפתים ר
^ צעיר השחרחר, שהתייצב
( 1בדרכו של ח״כ רפאל (״רפי״)
סוויסה, ביקש אותו לעצור .״אני מורים
אזולאי. יש לי בעיות עם המישטרה,
אתה צריר לעזור לי. שכרתי את
ברחובות, הדקלים בית־הקפה
והשוטרים עושים לי צרות ״,אמר.
״אתה תעזור לי?״

השבוע, כאשר ארז את מיזוודותיו,
נזכר רפי סוויסה בפגישה מיקרית זו,
שאירעה לפני כמה חודשים. הוא
התכונן לצאת לפאריס, שם עצור בנו,
דויד, יחד עם עוד שלושה צעירים
ישראליים, החשודים בהברחת־סמים.
מורים אזולאי, שביקש את עזרתו
של הח״כ, הוא אחד הצעירים שנעצרו

ביחד עם רויד סוויסה בפרשת
מיזוודת־הסמים בת חמישה הקילוגרמים,
שהביא עימו דויד סוויסה
מתורכיה לצרפת.
מאז הפגישה המוזרה, לא פנה עוד
אזולאי אל הח״כ, שהוא יושב־ראש
המועצה המקומית של מזכרת־בתיה,
למרות שהוזמן לשוחח בתנאים יותר
נוחים, ולא בקרן רחוב.

פגיעה בראש,
עיגייס אדומות

דויד סוויסה ואביו במזסרת־בתיה
מותר להכות את מי שאין לו אב ודכי

^ א ם חושד סוויסה־האב כי ה!
1מדובר במזימה לפגוע בו באמצעות
בנו? האם מישטרת־ישראל היא זו
שמסרה לצרפתים על ׳קשר־ הסמים
הישראלי, שבו שימש סוויסה־הבן
כבלדר?
״זה אתם אמרתם ״,השיב רפי
סוויסה בזהירות לשאלות העולם הזה.
״אני חוקר בכיוון הזה, אבל אני לא
יודע. עד שלא אברר את הדברים,
לצערי, אני לא פוסל שום אפשרות.
״אני אחראי למוצא פי ומשתדל
שלא ללכלך שום אדם, כל זמן שאיני
בטוח. אם אכן יתברר שהכיוון שאני
חוקר אותו הוא הנכון, זה יהיה אחד
הסקנדלים הגדולים במדינה!״

דויד סוויסה בצדדל
פגיעה בראש באימון תותחנים

סיפר ח״כ רפי סוויסה:
לני היה השעון־המעורר של הבית.
כך גם קראתי לו, סיפר השבוע רפאל
סוויסה. הוא היה מתעורר מוקדם, רץ
למכולת, מביא את הלחמניות החמות,
את החלב, שם את המים על האש ומכין
את התיק לבית־הספר.

השינוי התגלה אצל דויד אחרי
הפגיעה שלו. הוא נפגע בראשו באחד
האימונים בצה״ל. קודם כל נעלמה **—
אותה העירנות. הוא הפסיק לקום ,
מוקדם.
אחר כך באו כאבי־ראש חזקים,
שתקפו אותו יום־יום. היו לו

חמישה קילוגרם הרואין מתורכיה?
לצערי, כל דבר יכול לקרות.

סחרחורות. הוא היה מתעורר, אבל לא
היה יכול לקום. הוא התלונן שראשו
כבד. היה עובר הרבה זמן עד שהיה
מצליח לקום, היה עובר זמן עד שהיה
מתרגל לאור.
הוא לא היה צריר לראות אור. אלא
חושך. העיניים שלו היו אדומות. היינו
זהירים, היינו פותחים את החלון
לאט־לאט. ראש זה ראש. זה לא יד, זה
לא עין, זה ראש.
אחרי שהשתחרר מצה״ל בגלל
סוג־בריאות גמור, דויד רצה לעבוד
בתעשייה האווירית. שם אמרו, שבגלל
סוג־הבריאות הירוד שלו לא יכולים
לקבלו.
לא פנינו למישרד־הביטחון. רצינו
להסתדר בכוחות עצמנו. אחרי שנה
כמכונאי־רכב התקבל וחצי
בחיל־האוויר, אד התחילו שם
הפיטורים וגם דויד פוטר, אחרי שעבד
פחות משנה. זה היה לפני ארבע שנים.
לצערי, לא יכולתי לעזור לו, כדי
שלא יגידו כאן באיזור :״אבא עזר, אבא
סידר.״ שיגידו שאני יכול לעזור
לאחרים. אמרתי לעצמי: שהבן יסתדר
בכוחות עצמו.
חשבנו ביחד מה לעשות. כל עבודה
הקשורה ברעש היתה מפריעה לו.
מנועים או מוסכים לא באו בחשבון.
הוא אוהב אתרים יפים, אוהב מים. הוא
רצה להקים בארץ מיפעל למיזרקות.
דויד נסע לצרפת כדי ללמוד כל מה
שקשור במיזרקות. זה היה לפני
שנתיים וחצי. הוא נשאר בצרפת כמה
חודשים, למד, ראה דברים, תפס את
העסק הזה. כשחזר הוא הקים מיפעל,
חברה עצמאית.
דויד נפגש עם מהנדסים, התרוצץ,
עבד. אבל הקשיים לקום בבוקר הלכו
והחריפו. בינתיים העסק שלו לא
כל־כר הלר, כי התודעה בארץ לנושא
המיזרקות היא ירודה. לא היתה
התעניינות ולא היתה דרישה לזה. כל
הכספים שדויד חסך, הלכו לטימיון.
הוא נשאר בלי שום דבר. היו ימים
שהוא נכנס ממש לדיכאון. הדיכאון
שלו התבטא בכר שנשאר בבית, בחדר
שלו .,באדישות מוחלטת.
לאור המצב פנינו למישרד־הביטחון
ודרשנו את עזרתם של אנשי־השיקום.
אמרתי להם: זה לא אותו הבן ששלחתי
לצבא, צריר לעשות משהו.
הם הודיעו שיעזרו לו ברכישת רכב
או משהו כזה. בסוף נתנו לו פטור
ממיסים על רכב.

בני מישסחת סוויסה עמדו
לקנות את המכונית השבוע.
אך זה היה מאוחר מדי. ממשיך
סוויסה־האב:

זו היא שאלה: למה הוא נסע
לתורכיה? הוא נסע בלי להגיד לי.
הייתי בטולוז, צרפת, בראש מישלחת
של השילטון המקומי. זה היה ב־5
בדצמבר. סיכמנו לקנות את הרכב מייד
אחרי שאחזור.
יומיים לפני שחזרתי הבחור נעלם,
פשוט איננו. חזרתי ב־ 15 לחודש
דצמבר.
ידעתי שאין לו כסף. לא רציתי
לפנות למישטרה, להודיע שהבחור
נעלם, כדי לא להכניס את המישטרה
באזיקים למישטרה

אחות טלי סוויסה עם תמונת אחיה
״שתקנו כשנעלם, כדי שלא תתעורר פאניקה בציבורי
ואת המדינה לפאניקה, שלא יגידו: הנה
עוד צעיר שנעלם.
חיפשתי אותו בכוחות עצמי. אצל
בני־מישפחה פה, אצל בני־מישפחה
שם. אנו מישפחה ענקית בכל הארץ.
הוא לא אמר לאף אחד שהוא נסע
לחו״ל. ידעתי שבתקופה זו, כשאני
רחוק ממנו, תוקף אותו היאוש הרגיל.
למה הוא נסע? אין לי מושג. כנראה
שבאו אליו ושיכנעו אותו להצטרף
לנסיעה, לטיול.

הוא תמים כזה, לא מכיר את
הסיפורים. אומנם הוא נסע איתי כמה
פעמים לפאריס, אבל על תורכיה הוא
לא יודע שום דבר. כי אילו היה יודע
שמי שנוסע לתורכיה הופך מייד חשוד
בעיני המישטרה, הוא לא היה מגיע
לדבר הזה.
עכשיו אני יודע שהוא נסע לבדו.
אותם החברים, שפיתו אותו, נסעו
למקום אחר, לא יודע לאן.

ובתוך

בפאריס עצרו אותו,
המיזוודה שלו היה הרואין.
אני מבין שהבחור הזה נפל
כמלתעות של עבריינים מומחים. אני
בטוח שניצלו את התמימות שלו, בגלל
היותו ללא כל עבר פלילי, בגלל השם
של אביו, שהוא ח״כ, בגלל ההופעה
שלו, שאינה מעוררת חשד.
אתם שואלים אם מישטרת־ישראל
היא אשר מסרה למישטרת פאריס על
המזימה של ארבעה ישראלים להבריח

ך* ן, בבר היו לרויר התנגשויות עם
המישטרה.
המיקרה הראשון אירע זמן קצר
לפני שהשתחרר משרותו בצה״ל. נתתי
לו את הרכב שלי. ערב אחד הוא חזר
הביתה ב־ 11 וחצי בלילה עם החברה
שלו ועוד חברים — כולם בני־טובים.
אנשי היחידה המרכזית של
המישטרה. חבר׳ה שחלקם מתנהגים
כמו סטארסקי והאץ׳ ,ראו בחור צעיר
בתוך מכונית פורד קורטינה, מייד
עקפו אותו ועצרו. יצאו אליו כמה
אנשים ללא מדים והתחילו לצעוק.
דויד נבהל. הוא אמר לאחד מהם :״מה
אתה רוצה מותק, מה אתה צועק?״
המילה ״מותק״ הרגיזה את
הבלשים .״מותק אמא שלך:״ צעקו
עליו והתחילו להכות אותו. הם משכו
לו בשיערות, קרעו לו את הבגדים,
פצעו אותו בפנים ובגוף ולקחו אותו
באזיקים לתחנת־המישטרה ברחובות.
כשהגיע לרחובות, האנשים בתחנה
הכירו אותו. הם אמרו :״חבר׳ה, זה בנו
של ראש המועצה מזכרת־בתיה!״
השוטרים טילפנו לסגן מפקד
המרחב ניצב־מישנה שימעון סביר,
שהוא אח שלי, ואמרו לו :״תשמע,
בן־אחיר פה, הוא התחצף לשוטרים
וקילל.״ משהו הס היו צריכים להגיד.
זה היה לפני ארבע שנים. קצין־
המישטרה גבעתי, שחקר את הפרשה,
התנצל אחר״כך לפני.
אני גם יושב ראש הוועד למען
השוטר, לכן לא רציתי לעשות בעיות
לשוטרים. מחלתי להם, בתנאי שלא
יעשו את זה גם לאזרחים אחרים.
והיה עוד מיקרה. לפני שישה
חודשים, ישב בני עם חברה שלו
בבית־הקפה הדקלים ברחובות, בערך
בשעה 11 וחצי בלילה. נכנסו ארבעה
אזרחים, אחר כך התברר שהם בלשים
מהיחידה המרכזית של מרחב השפלה.
אחד השוטרים ניגש לבני ואמר לו:
״אתה, תקום תישפך החוצה:״ כששאל
למה, השוטרים טענו שהם פנו למישהו
אחר. ואז דוד בני השיב להם :״מה אתם
רוצים ממנו? וחוץ מזה, איזו מין שפה
זו, ומי אתם בכלל?״
הענין הזה נגמר במכות קשות. באו
אליי הביתה לפחות 15 עדים, שסיפרו
לי כל מה שקרה. חלק גדול של העדים
האלה הלכו למישטרה והעידו.
אחר־כך לקחו אותו באזיקים, ואחד
השוטרים נתן לו מכה בפרצופו בזוג
אזיקים. הבחור חטף שטף־רם בעין,
קיבל מכות באוזניים, בגוף ובחזה.
במכונית־המישטרה, בדרך למעצר,
כשהתברר לשוטרים מיהו, הם שאלו:
״למה אתה לא אמרת מייד שאתה בן
של חבר־כנסת?״
השיב בני לשוטרים :״מה זאת
אומרת, אם אני לא בנו של חבר־כנסת,
(המשך בעמוד )57

ח״ס סוויסה עם אשתו(משמאל) בחתונת ידידה

ח״כ סוויסה ואחיו הקצין שימעון סביר

האם היתה מזימה לפגוע באב, באמצעות בנוי

הסכם גינטלמני בין צייד־עבריינים ומשקם־אסירים

מאהו יונס (מימין)
וכריס יונס
(גשגאל) נעצה
שנתיים אחרי
שנרצה חייל
בכביש. הם נחקה
עד שהודו ־ ואחרי
מישנט שנמשו
כמעט שנ ה
בסודי־סודות נדונו

עונש מוו ת-למי?

ך ן קנות״ההגנה — שעת־זזירום׳׳ ,הקובעות
* 1/ /עונש־מוות כאחר מעונשיהן, הוטלו מלכתחילה
על אזרחי פלשתינה־א׳י. תקנות אלה הוצאו על״ידי
השילטון המנדטורי, עם סיום מילחמת העולם השנייה,
בשנת .1945 מטרתן היתד, לדכא את המחתרות
היהודיות שהגבירו את פעולותיהן, וגרמו נזקים
חמורים לשילטון הבריטי.
לשם כך נחקקו תקנות־ההגנה לשעת־חירוט שיצרו
מערכת שיפוט חדשה, המורכבת מאנשי־צבא. יעודה
של מערכת חדשה זו היה במפורש לשפוט אזרחים
שעזרו למחתרות בביצוע פעולות הבלניות שונות נגד
השילטונות.
היה כמעט ברור, כי מדינת־ישראל תבטל מייד עם
הקמתה את מערכת השפיטה הזו ואת חוקיה
הדראקוניים. אולם, למרבית הפלא, הדבר לא נעשה.
למרות ששר־המישפסים במדינת־ישראל, יעקב
שימשון שפירא, אמר נעת חקיקת התקנות — בהיותו
עריץ עורו״דיו — כי תקנות אלה עולות בחומרתו על
חוקי גרמניה הנאצית, נותרו התקנות שרירות וקיימות
במרינת־ישראל.
תלייה גגלל רישיוו
ך*ק ב־ 1980 בוטלו שתיים מתקנות אלה: התקנה
1שהתירה מעצרים מינהליים לתקופות בלתי־מוגבלות
(תקנה ,)111 והתקנה שהתירה הוצאת
צווי־גירוש נגר אזרחי המדינה(תקנה .)111
בשתי תקנות אלה נעשה שימוש רב במשך השנים,
ואזרחים רבים נעצת והוגלו בעזרתן. המכשיר, שהיה
המצאת השילסון הבריטי נגד תנועות המרי היהודיות,
הפך מכשיר נוח מאוד בידי מדינת־ישראל, במילחמתה
נגד תנועות המרי של הפלסטינים.
תקנה 53 קבעה עונש־מוות לכל מי שירה למקום
שבו נמצאים אנשים, מי שהטיל רימון או הפעיל
חומר־נפץ במקום כזה. אפילו מי שגרם נזק לרכוש או
נשא נשק בלי רישיון, צפוי לעונש־מוות. תקנה זו לא
בוטלה, ונשארה בתוקף עד היום.
תקנה 15 מחלק ב׳ בתקנות־ההגנה מורה, כי
לבתי־המישפט הצבאיים, השופטים על־פי תקנות אלה,
יש שיפוט על כל אדם שעבר עבירה כזו
במדינת־ישראל. ואומנם, הרבה אזרחים ישראליים
שנתפסו במעשי־חבלה או בניסיונות פיגוע אחרים
נדונו על־פי התקנות בבתי־המישפט הצבאיים.
למרבה המזל, לא נדון עד היום איש מהם למוות,
למרות שהיתה סמכות כזו לבית־המישפט.
בתי־המישפט האלה מורכבים לפי התקנות

משלושה שופטים, שאחד מהם הוא קצין שדרגתו היא
לפחות רב־סרן. התקנות אינן דורשות כי יהיה מישפטן.
אולם המינהג הוא למנות לתפקיד זה מישפטנים
מצבא־הקבע.
בית־מישפט כזה קיים בלוד, והוא מוסמך לדון מי
שעבר עבירות מסוג זה במדינת־ישראל. שופטיו
מתמנים על־ידי הרמטכ״ל, לפי המלצתו של הפרקליט
הצבאי הראשי. כלומר. מי שממנה את התובע הוא גם
זה שממנה את השופט.
כבר בשנת 1965 הוציא בית־מישפט כזה
עונש־מוות על המסתנן מחמוד באכר חיג׳אזי, למרות
שהתובע הצבאי באותו מישפט. יעקב קדמי (היום
שופט מחוזי) ,לא ביקש כלל עונש כזוג
היו מסתננים אחרים שנדונו אחרי חיג׳אזי
לעונש־מוות על״ידי בית״המישפט הזה, אולם איש מהם
לא הוצא להורג מעולם. תמיד המתיק הרמטכ׳׳ל את
עונש־המוות והעמידו על מאסר״עולס. אחד ספיסקי־הדין
האלה ניתן על־ידי השופט הצבאי יהושע בדציון.
שהורשע לאחר־מכן בגניבה הגדולה ביותר בתולדות
המדינה.
עד שנת 1963 לא היה כלל עירעור על פסק-דץ
של בית״מישפט זה, ולא היתה קיימת כלל ערכאת
עירעור. אולם בשנת 1963 נוסף פרק שלם בחוק
השיפוט הצבאי. שנתן זכות עירעור על פיסקי־דין של
בתי־המישפט האלה. בית־הדין הצבאי לעירעודים,
למתת שהוא שייך למערכת שיפוטית שוגה לגמרי,
הפך ערכאת עירעוד גם עבור בית־המישפט הצבאי.
אחרי שנת 1967 חוקק כל מושל צבאי באזורו,
בשטחים הכבושים, צו בדבר הוראות ביטחון, כשהוא
בעצם מעתיק את תקנות־ההגנה המנדאטוריות. הוקמו
בתי־מישפט כאלה בגדה המערבית, והם מוסמכים
לשפוט עבריינים שביצעו את העבירות האלה
בתחומם.
בשנת 1968 זימן הגורל העיוור את עורך־הדין
יצחק ברא׳׳ז(היום שופט־שלום) וקציד־תותחנים בעל
השכלה מישפטית. השניים יחדיו גזרו עונש־מוות על
ארבעה אגשים, למתת שגם במיקרה זה לא דרש
התובע כלל עונש־מוות. אשמתם של הנידונים היתה
כי רצחו כמה ערבים בגדה, שנחשדו בשיתוף־פעולה
עם השילטונות הישראליים.
עונש־הסוות שהוצא בשבוע שעבר על־ידי
בית־המישפט בלוד על שני אזרחים ישראליים הוא
אומנם הראשון מסוגו. אבל זהו מיקרה בלבד. מכיוון
שבמערכת זו קיימים מימים ימימה גם הסמכות לגזור
מוות וגס שופטים רצחניים, רק יד המיקרה היא שעד
כה נגזרו עונשי־מוות לאזרחים זרים בלבר.

אילנה אלת

ך* מוות יבוא כמעט מייד. חבלו
!התלייה ייכרך סביב צאוורם של
שני אזרחי־ישראל, התליין־המתנדב
יפעיל את המנגנון הפותח את
דלתות־הברזל הקבועות בריצפה, והקורבנות
ישתלשלו לקומה שמתחתם.
ברגע הנפילה תישבר מיפרקתם של
הנדונים.
מייד אחר־כך יודיע דובר־צה״ל כי
מאהר יונס, בן ,24 מהכפר ערה וכרים
יונס, בן ,25 מהכפר ערערה הוצאו
להורג לפי גזר־הדין של בית־המישפט
הצבאי. ברגע האחרון לפני ביצוע
העונש דחה הרמטכ״ל, משה לוי, את
בקשת החנינה של השניים.
דימיוני? בלתי־אפשרי? אס בימים
הקרובים יתרחש בישראל פיגוע
המוני, שיעורר אווירה של לינץ׳
ציבורי, ייתכן שהרמטכ״ל לא יעמוד
בלחץ וייאלץ לאשר את ביצוע גזר״
דין־המוות, שהטיל שופט צבאי על שני
הנדונים.
תהיה זו הפעם הראשונה שאזרחים
ישראליים יוצאו להורג על־פי החלטת
בית־דין.
השניים נדונו לתלייה באשמה
שרצחו בסוף 1980 את החייל אברהם במכוניתם שנאסף
ברומברג,
כטרמפיסט. מאהר, כך קבע בית־הדין
הצבאי, ירה בחייל, והשניים הטילו
אותו לצד הדרך כשהוא פצוע אנוש.
שנתיים אחרי הרצח נעצרו השניים
והואשמו כי התגייסו לפת״ח —
אחר־כך נטען כי השתייכו דווקא
לקבוצתו של אבו־נידאל, האוייב מס׳ 1
של יאסר ערפאת — וכי החזיקו ללא
רשות בכלי־נשק ורצחו את ברומברג.

ודאר יונס בת ה־ ,48 אמו של מאהר.
הביעה ביטחונה :״אני לא חושבת שזה
יקרה. עוד לא קרה על אדמה זו שאזרח
ישראלי ייתלה על־ידי יהודים.
״אני בטוחה שזה לא יתבצע. בני
חף־מפשע. רק בגלל הלחצים •
שהופעלו נגדו הוא חתם על ההודאה יי
באשמה. אני מאמינה שבכל זאת
מדינת־ישראל היא מדינה הומאנית,
והיא תמשיך להשאר כזו״.
הפרשה זיעזעה את 3000 בני
חמולת יונס, המתגוררים בכפרים ערה
וערערה. אחיו של מאהר, נאדה (,)29
מספר :״אנו מישפחה שהתיישבה
במקום הזה לפני 250 שנה. אבינו,
עבד־אל־לטיף בן ה־ 65 הוא חקלאי. כך
גם סבא ואביו של סבא.

;,המדמה תתלה
א ת אהיגוד

^ שבוע, בכפר ערה, אמרה אמנה
! 1הגי־יוסוף בת ה־ ,95 סבתו של
מאהר יונס :״אתם היהודים צריכים
לדעת, שמי שמבקש לקבל כבוד ויחס
אנושי, צריך לדעת שיקבל מהצד השני
בדיוק מה שהוא מעניק בעצמו.
״אני זוכרת שב־ ,1948 פה במקום
שבו נמצא בית־המישפחה שלנו, היתה
התחנה האחרונה להענקת עזרה וסיוע
ליהודים שנסעו לעמק. אנו הגנו
עליהם משודדים שהמתינו בדרכים
ומאוייבים, ועכשיו אתם מתכוננים
להוציא להורג אחד מבנינו. האם תתלו
את בננו?״

אביו של כרים
פיטורין

״עבדנו את האדמה ולמדנו
בבתי״הספר של המדינה שלנו. מאהר
למד בבית הספר עמל בחדרה. הוא
סיים את לימודיו כמסגד. עבד
במיקצוע אצל קבלנים. לא היו לו
תיקים פליליים במישטרה.
״עכשיו אנו ממתינים לראות אם
מדינת־ישראל תתלה את אחינו. אתם
מבינים מה מתרחש בליבנו?״
בצירו הדרומי של כביש נחל־עירון.
במרחק של קילומטר מביתו של מאחר
יונס, נמצא ביתו של חברו. כרים יונס
בן ה־ ,25 סטודנט באוניברסיטת
באר־שבע.
כרים הוא אחד מששת הילדים של
יונס יונס בן ה־ .54 האב פוטר היום
מעבודתו כפועל בתחנת־הכוח חדרה.
נאמר לו שעליו להפסיק לבוא
לעבודתו.
מיקרה של נקמנות? במקום
העבודה נאמר לאב רק שלא ניתן להגן
על חייו.
הבן כרים למד הנרסת־מכונות
באוניברסיטת באר־שבע, כסטודנט
בשנה הראשונה. יונס יונס אינו מאמין
שבנו השתתף ברציחתו של החייל
אברהם ברומברג. הוא שואל :״אם היו
כל־כך בטוחים שבני. כרים. היה אחד
מרוצחי החייל, מרוע לא נתנו לו
לפגוש את עורך־הדין שלו במשך 19
ימים? מדוע ניהלו את המישפט במשך
— קרוב לשנה בדלתיים סגורות? מדוע
חיכו את כרים כדי שיחתום על הודאה
באשמה? ועכשיו רוצים לתלות אותו?״

ך* וקריר הזהירו את כרים שאם לא
1ויחתום על ההודאות שהכתיבו לו,
יחולו עליו החוקים הצבאיים, אנשי
מישמר־הגבול יטפלו בו בצורה קשה

ץ זר־הדין הקטלני והמישפט כולו
למעורר כמה שאלות חמורות.
מדוע הוטל איפול על מהלכו של
מישפט רצח כה חשוב, כשלא הנרצח
ולא הנאשמים היו בעלי תפקיד
ביטחוני המחייב סודיות? מדוע אסור
היה לציבור בישראל לדעת על
ההליכים המישפטיים האלה במשך 10
חודשים?
עד לפירסום החלטת בית־הדין
הצבאי, שהטיל גזר־דין־מוות, התנהל
המישפט בדלתיים סגורות. רק עכשיו
הותרו לפירסום פרטים בלתי״שלמים
על הפרשה.
מרוע ניתן גזר־דין כזה, כשמדיניות
השילטונות היא לא להטיל עונש־מוות?

יותר
מזה: החוקרים הודיעו לו
שעליו לעשות כל שיצוו עליו, אפילו
אם יורו לו להודות שהרג את בשיר
ג׳מייל,
בני־מישפחתו טוענים שכרים הוכה
על״ידי חוקריו,
טענתו החמורה ביותר של כרים:
הוא סיפר שמעולם לא מסר הוראה או
הכתיב הודאה לחוקריו. הם ניסו לאלץ
אותו לחתום על הודאות,
כרים סיפר לסניגורו שכמה פעמים
הוחתם במירמה על עמודים ריקים,
כשתוקריו מסבירים לו שהדבר דרוש
לצורך השוואה עם כתב־ידו במקומות
אחרים.
באחד המיקרים הוא נדרש לחתום
על הודאה שהובאה לו על״ירי החוקר

במדינה

לפני ארבע שנים הוחלט שלא
להפעיל את בתי־הדין הצבאיים נגד
אזרחים ישראליים. מדוע הוגשה
התביעה נגד כרים יונס ונגד מאחר יונס
בבית־דין צבאי?
לשורה זו של שאלות עקרוניות
מוסיף אביו של כרים, יונס יונס, עוד
שאלות, המזעזעות לא פחות מהרצח
של אברהם ברומברג. יונס כרים
בבית־המעצר בשכם? מדוע הובא אזרח
ישראלי לחקירה בשטחים הכבושים?
האם אפשר להאמין להוראות
שניגבו מהנאשם
איך אפשר להאמין לחוקריו של
הנאשם, הטוענים כי הוא הודה מרצונו
הטוב, כשמתברר שהם החזיקו אותו
במשך כל התקופה עד להגשת
כתב־האישום — אפילו אחרי שנרשמו
הוראותיו —
כרים יונס סירב בתוקף לצאת
לשיחזור סצינות־הפשע. למרות זאת
חוקריו
על־ידי נלקח הוא
לצילומי־שיחזור, כשנאמר לו שבעצם
רק מעבירים אותו ממקום מעצר
למקום מעצר אחר.
עיתונות הפתעה בצהריי

^ להודות ברצח
בשיי ג׳מייל

אביו ואחיו של מאהר
.אמרו לו שהרסו את הבית־בנוכחות
שוטרים. כשלא עמד
כלחץ הוא חתם בראשי־תיבות. החוקר
קרע את הנייר,
כך הוא ״שוכנע״ בסופו
של דבר לחתום בשמו המלא, כפי
שרצו החוקרים.
מעולם לא קראו לפניו את תוכן
ההודאות או את המיסמכים שנחתמו
על־ידו, כביכול.
^ אם תלונותיו של כרים נגר
1 1חוקריו הן פרי־דמיונו או שהמדובר
בשיטות־חקירה ידועות?
אחד מתושבי הכפר ערערה, שגם
הוא הואשם לפני כמה שנים כי נראו
ברשותו כלי־נשק וכי השתייך לפת״ח,
הוחזק במשך 26 יום במעצר
ובחקירות. השבוע סיפר האזרח,
ששוחרר אחר־כך מבלי שהוגש נגדו
כתב־אישום, שעבר סיוט נורא.

סובחיה יונס 47 אמו של. כרים,
מדגישה :״לא הוכיחו שבני אשם
ברצח, למרות המאמצים שעשו חוקריו.
״איר קיבל בית־המישפט את ההודאות
שבני כאילו חתם עליהן, אחרי
שהוא סיפר לשופטים איך הוציאו ממנו
את ההודאות האלה? עכשיו רוצים
לתלות אותו, כדי שלא יהיה מי שיספר
את האמת.
״לא מצאו שום הוכחה מעשית,
ובכל זאת, החליטו לתלות את בני.״
יונס יונס, אביו של כרים, סיפר:
״מאז גזר־הדין לא נתנו לי לראות את
בני.
הבטיחו לי, בכל זאת, שלא עשו לו את
זה. אז למה לא נתנו לי לראות אותו?
״עכשיו אני מחכה שהצדק בכל זאת
ייצא לאור. ברגע האחרון״.

סבתו של מאחר
״היהודים צריכים ללמוד...״

מרסלזוהר

״מתי?״ שאלו בשבועות האחרונים
במיזנון בית־סוקולוב, והכוונה היתה
למועד יציאת עיתון הערב החדש של
בעלי הארץ שיקרא חדשות.
מזה כמה חודשים עובד צוות חרוץ
בבניין הנמצא ברחוב גיבורי־ישראל
על הכנת העיתון החדש. לאט לאט
מתבהרת התמונה. המדובר ביומון
שיופיע בצבע, בפורמאט של ידיעות
אחרונות ובהשקעה בלעדית, כפי
הנראה, של מישפחת שוקן.
תאריך הופעת הגיליון הראשון אינו
ברור. לפני תחילת המשבר הכלכלי
דובר שהעיתון יופיע בסוף חודש
דצמבר. אחר־כך דובר על תאריך
מאוחר, ה־ 15 בפברואר. ואילו עתה
מדובר על ה־ 1בפברואר כתאריך סופי.
שבועיים לפני־כן יתחילו לעבוד
יום־יום על גליונות־נסיון להפצה.
צוות העיתון כבר הכין גיליון
לדוגמה. הכתבים ראו אותו ממרחק,
הוא מיועד לפירסומאים, שבמו־דעותיהם
תלוי קיומו של העיתון,
שיהיה לעיתון־ערב שלישי בארץ, או
שהוא ייכשל כמו קודמיו.
שעת הופעת העיתון נשמרת בסוד
כמוס ויש לכך סיבה.
כאשר החלו בעלי הארץ לבנות את
המערכת החדשה ודובר על עיתון־ערב
ולא צהרון, נדלק אור אדום במערכת
ידיעות אחרונות. לראשי העיתון
היתה תחושה שהעיתון החדש ירצה
לנגוס בהם ולא בקוראי מעריב. מייד
הוחלט על תיכנון אלטרנטיבי והוא
הוצאת עיתון־ערב של ידיעות
אחרונות. הוכנה כבר מערכת על
הנייר, ואף פנו לאורי פורת, שפורש
מתפקידו בלישכת ראש״הממשלה.
בבקשה שיחזור למערכת כדי לערוך
את העיתון החדש. פנייה זו הושבה,
בינתיים, ריקם.
עתה נשמעים רמזים מכיוון
חדשות, שהעיתון החדש לא יופיע
כמתוכנן אחרי־הצהריים, אל סמוך
להופעת שני הצהרונים האחרים.
מידע זה הגביר את המתח
והבילבול.
הימור גדול. לחברי מערכת
הארץ היתה סיבה כפולה ומכופלת
לחרדה.
הם נפגשו עם עמוס שוקן, העומד
מאחרי הפרוייקט וביקשו להבהיר לו
שני דברים. ראשית: שאם עיתון־הערב
יכשל, והמשקיעים בו, מישפחת שוקן,
יבואו בדרישה לפיטורים וקיצוצים
בעיתון הארץ, התביעות יידחו על
הסף. הם חוששים שכישלון העיתון,
כפי שצופים כלכלנים, עלול לפגוע
פגיעת־מוות בעיתון הבוקר.
עובדי הארץ מודאגים מדבר נוסף.
כל העובדים בעיתון הערב חתמו על
חוזי עבודה אישיים. לדעתם זהו ניסיון
ראשון בעיתונות היומית לפגוע, ואולי
אף להרוס, את האיגוד המיקצועי של
העיתונאים. הנהלת האיגוד וראשי
הוועדים החליטו להילחם בעיתון
שיעסיק עובדים לפי חוזים אישיים,
והם מכינים בעניין זה כמה הפתעות,
שעליהן אין הם מרחיבים כרגע את
הדיבור.
שוקן הצעיר, שמאחוריו עומדת
רשת העיתונות המקומית, שבראשה
כל העיר הירושלמי והעיר התל־אביבי,
צועד להימור גדול פי כמה.
האם הצלחתו במקומונים תתרחש
גם עתה?
יש הגורסים שמכיוון שהעיתון פונה
ממילא לשכבות הנמוכות ביותר, יש לו
יריב קשה לפיצוח. אחרים טוענים
שהצוות הנוכחי, שהקים על רגליו את
כל העיר והעיר מצא את הנוסחה שלה
מייחל הקורא הישראלי שנמאס לו
מהלאומנות הקיצונית של מעריב
ומהרדידות של ידיעות אחרונות.
לחיזוק טענתם הם מצביעים על
ההרכב של חדשות, שבו יש רוב
מוחלט למחנה־ השפוי.
התשובה להשגות אלה תינתן כבר •
בימים הראשונים של הופעת חדשות.
אז גם ייגזר דינו לשבט או לחסד.

>• 1ו* י. י >1י ז

במדינה
(המשך מעמוד )9

שטחים כבושים
קנה חמד
האיש ברח והתבודד. הוא
חיטיט שמא הוא מחזיק בידיו
את הקנה שמנו גורו היריות
שרצחו את הילדה
יתכן כי קרה דבר שלא־ייאמן:
פיעגוח פשע שבוצע בידי קנאים
יהודיים נגד האוכלוסיה בשטחים
הכבושים.
הרבר בא כמעט במיקרה. ומכיוון
שהמיקרה ממלא תפקיד חשוב בכל
חקירה של פשע, מוכרח היה הדבר
לקרות במוקדם או במאוחר.
מאסר עולם
לסרבן
ך* יום ראשון, ה־ 22 בינואר,
וי שתחרר איש־המילואים, יעקב
שיין, ממאסר בכלא הצבאי, אר לא
לזמן רב.
כעבור שלוש שעות יהיה על שיין
( )26 להתייצב ביחידתו לשם יציאה
לשירות מילואים בלבנון. שיין, החתום
על מיסמר קבוצת יש גבול, כבר סירב
בעבר לשרת בלבנון ונכלא שלוש
פעמים. כפי שהעניינים נראים עתה
הוא עלול להישלח למאסר בפעם
הרביעית.
מיהו יעקב שיין, שהפר עתה סמל
של תנועת יש גבולי
הוא עובד כרכז־תרבות באגודת־הסטודנטים
בתל־אביב וכעוזר־מחקר
למרצה בחוג למדעי־המדינה. הוא עמד
להתחיל את לימורי התואר השני שלו,
בתחילת שנת־הלימודים הנוכחית, אר
בגלל שהייתו בכלא הצבאי, הוא נאלץ
לוותר על לימודיו.
בשירותו הצבאי הסדיר נחשב יעקב
חייל מצטיין. הוא סיים בהצטיינות
קורס מפקדי־טנקיס, שירת ביחידה
מיבצעית ומאוחר יותר היה מדריך
בקורס למפקדי־טנקים. במשך כל.
שנות שירותו הצבאי לא עבר אפילו
עבירת מישמעת אחת.
בתחילת מילחמת־לבנון שירת
יעקב כמפקד־טנק בגיזרה המיזרחית.
״אז הוא חש ביתר־שאת עד כמה כל זה
היה מיותר ושהוא איננו מסוגל להיות
שותף לזה,״ סיפרה אשתו שרי.
לפני חודשיים וחצי נשפט שיין
בראשונה ל־ 35 ימי מחבוש בפועל, על
סירוב לשרת בלבנון. לדיברי אישתו
הגיעו אז לכלא מפקדים מדרג אוגדה
עד הגדוד, כולל הפסיכולוג היחידתי,
כשמטרת כולם לשכנע אותו שייחדל
מסירובו. הם אמרו לו :״שרת בלבנון

חשוד מחראווי
בריחה והחלטה
בפעם הראשונה? תחילה עצרה
המישטרה את אפריים סיגל (סגל,
במהדורה אמריקאית) מאילון־מורה. זה
היה קל־יחסית, כי עדי־ראייה ערביים
זיהו אותו בסביבה, ביום ביצוע הפשע.
אולם הנשק של סיגל לא התאים
לנשק, שממנו נורו הכדורים הקטלניים
שרצחו את הנערה הערביה במאפיה
בשכם. יתכן שסיגל היה נשבר, אילו
הופעלו נגדו השיטות המופעלות
באופן שיגרתי נגד חשודים פלסטינים.
אולם סיגל ידע היטב שאיש לא יעז

לעשות זאת, וקל היה לו להיות גיבור.
הוא לא גילה דבר, אף כי המישטרה
היתה משוכנעת שהוא יודע מי ירה את
יריות־הרצח.
סיגל הוא אחד מסידרת הקנאים
הלאומנים מארצות־הברית, שהציפו
בשנים האחרונות את המדינה ומשתוללים
בה בחסות השילטונות.
הפיתרון בא מכיוון אחר. אחד
פינחס מחראווי, מלווה־אוטובוסים
בשטחים הכבושים (מיקצוע שעל
קיומו נודע לציבור לראשונה בדרך זו)

רק שבוע ונשכח מהעניין,״ וכשראו
שזה לא עובד עליו, איימו :״לא תצא
כל חייך מהכלא!״
בעודו מרצה את עונשו בכלא, קיבל
שיין צו חדש לשירות־מילואים.
התאריך היה שבוע אחרי שיחרורו
מהכלא.
אומרת שרי :״יום אחרי שהשתחרר
מהכלא בפעם הראשונה, הוא נסע
ליחידתו כדי להחזיר את תיקו האישי
ליחידה. שם שמו לב לטעות ״הנוראה״
— שיבעה ימים תמימים בין השיחרור
מהכלא והצו החדש. בו במקום תוקנה
הטעות, ועוד באותו יום הוא נשלח
לפיקוד־צפון עם מיכתב המורה
להציבו בלבנון, כשהמילה לבנון
מודגשת, שלא יהיה מקום לספקות.״
רק בהתערבות עורף־הדין אביגדור
פלדמן בוטל הצו.
שיין התייצב כעבור שבוע, ונשלח
כמובן לפיקוד־צפון, כשהוא מלווה
במיכתב המורה לשלחו ללבנון, למרות
שהוא שייך לפיקוד־מרכז. הוא סירב
ונשלח, הפעם ל־ 28 ימים, לכלא. פרט
פיקנטי: ביחידה הצבאית רצו לשפוט
אותו ל־ 35 יום, אך באותה שעה לא
נמצא שם קצין שבסמכותו לשפוט
לתקופה כזו.
בתקופת שהותו השנייה בכלא,
קיבל יעקב צו נוסף, שבו התבקש
להתייצב לשירות־מילואים יומיים
בלבד אחרי שיחרורו מהכלא. הפעם
הוא הוצב ליחידה שמעולם לא שירת
בה, ושאפילו לא נימנית עם יחידות
חיל־השיריון, ולתפקיד שמעולם לא
הוכשר אליו.
״חיילים מיחידתו, אשר לא הופיעו
מסיבות שונות למילואים הראשונים,
קיבלו צווי־מילואים למועד מאוחר
יותר וייעדו להם עבודות במחסני
היחידה בתחומי ישראל,״ אומרת שרי.
מתוך תחושה קשה של רדיפה
אישית באמצעות צווים הנשלחים ללא
הרף למטרות ענישה בלבד, ולא
כפועל־יוצא מדרישות צה״ל, פנה
יעקב שיין בעתירה לבג״צ. בית-
המישפט דחה את העתירה בחודש
שעבר אך השופטת מרים בן־פורת
הביעה תמיהה על כך שצה״ל קרא
לשיין לשירות 48 שעות. אחרי
שיחרורו מהכלא, קריאה שניראית
בלתי־סבירה בהשוואה למשך זמן
ההתראה המקובל של 42 יום בין
שליחת צו־מילואים והתחלת השירות.

ייחסה אליהם. באותה תקנה נאמר
שחייל שיסרב לשרת בלבנון, יישלח
למאסר ומייד עם כליאתו יימסר לו צו
ללא התרעה מקובלת של שיבעה
שבועות, בין הוצאת הצו ובין תחילת
השירות עצמו.
ביום ראשון השבוע נפגשו אנשי
צלי״ל, תנועת צעירים ימנית קיקיונית
עם שר־הביטחון משה ארנס, וביקשה
ממנו שיחמיר בעונשים לסרבני
השירות בלבנון. ארנס הבטיח להם
שהוא יבדוק בדרגים הצבאיים
המתאימים את תביעתם.
אומרת שרי :״אינני מתכוונת
לדרוש הכרה בזכות הסירוב או להסביר
מדוע ארם, שמלבד היותו ממלא־פקודות
בתוך הצבא, הוא גם אדם
חושב, שמצפונית איננו מוכן לתת יד,
להרוג או להיהרג, במילחמת יש־ברירה
פוליטית.
״היום הוא מקבל עליו את העונש
והסבל הכרוכים במאסרו, מתוך תחושה
שרק באקט אישי קיצוני הוא יוכל
אולי לשנות משהו מהמתחולל בתוך
לבנון, כי רק כך יוכל להמשיך לחיות
במדינה שרצה לתקן מעט באופיה
המוסרי, שהלך ונחרב במיוחד מאז
המילחמה.
״האם יתכן שתיאורטית ניתן
לשלוח אדם למאסר־עולם, כשבכל
פעם הוא מקבל צו ליומיים אחרי
שיחתרו. וכאשר. בהנחה שאיננו
מסוגל לשרת בלבנון, הוא לא יצא
מכילאו לעולם?״
עתה מרצה שיין בפעם השלישית
מאסר של 35 יום, אחרי שנשלח ברכב
מיוחד להישפט אצל קצין המוסמך
לפסוק 35 ימי מאסר.
לפני כניסתו בשלישית לכלא.
הסכימו מפקדיו בצבא לדחות את
שירות־המילואים שלו, אם הוא יתחייב
שהוא ישרת בלבנון. הוא סירב כמובן.
שיין נפגע לא רק מוראלית
משהייתו הממושכת בכלא. כאסיר
בכלא צבאי הוא גם אינו זכאי לקבל
את דמי־הביטוח הלאומי המגיעים
לאנשי מילואים הנמצאים בשירות.
שרי מבקשת שלבעלה ינתן זמן
התראה סביר, שבו כל אדם יכול
להתארגן ולחשוב. ושצווי המילואים
יחזרו לייעודם האמיתי: לצורכי צה״ל
ולא כדרך ענישה בוטה ואבסורדית.
בשלב זה נראה שהאטימות
הצה״לית לא מוכנה להתפשר עם
סרבן־המצפון. עובדה היא שהצו
הרביעי כבר נמסר לו בכלא. המכבש
הצבאי האדיר מופנה עתה כולו לכיוונו
של בחור אחד, ומוכיח עד לאיזו דרגת
שפל מוסרי הידרדר הדרג הצבאי
הבכיר.

צו רביעי
בפלא
^ נשי ״יש גבול״ מודעים לתקנה
\ $שיצאה אחרי המילחמה ושהת־

חשוד סיגל
קל להיות גיבור

חשוד הר־נוי(מסתיר פניו) ושוטרים
כוס־תה ונשק
נעלם מייד אחרי הפשע.
מחראווי, כך מסתבר, היה רגיל
להתארח באילון־מורה לכוס תה אצל
אחד יוסי הר־נוי, חברו של סיגל. אחרי
הפשע ניגש הר־נוי אל מחראווי,
בתירוץ כלשהו(״הקנה חלוד״) החליף
את קנה התת־מיקלע שלו בקנה הנשק
של מחראווי. חקירה בליסטית יכולה
לזהות קנה כזה.
נראה כי מחראווי חשד מייד כי הוא
מחזיק עתה בידו עוזי שבו מצוי הקנה
אשר ממנו נורו יריות־המוות. אחרי
שברח והתבודד במשך כמה ימים, הבין
כי הוא עלול להיות מואשם כשותף־
לרצח, אין הוא שייך למתנחלים. נראה
כי פנה למישטרה כדי להסיר מעל
עצמו איום זה.
כך נעצר יוסי הר״נד, שהפך חשוד
עיקרי. הוא נשלח למעצר יחר עם
מחראווי וידידו סיגל — ועתה יהיה
תלוי בשופטים אם תהיה זאת הפרשה
הראשונה מסוג זה שתגיע לידי
הרשעה.

דרכי אדם
סכנה לציבור
התל־אביבית
לשופטת־השלום
ורדינה סימון היתה בעיה. העציר
שעמד מולה נראה כמו כל גבר צעיר
אחר בגילו. הוא היה שקט, דיבר
בנימוס וגילה הבנה. אולם קצין״
המישטרה שלף חוות־דעת פסיכיאטרית,
שאמרה כי העציר השתולל

בבית־החולים וולפסון, שבר רהיטים
וציוד, וכאשר אושפז לצורך הסתכלות,
נמצא כי בשעת ההשתוללות לא היה
אחראי למעשיו ולא ידע להבחין בין

טוב ורע•
״במיקרה כזה, אין לי בכלל סמכות
להאריך את מעצרו ״,ניסתה השופטת
להסביר לשוטר. אולם אז התברר לה כי
תוקף המעצר טרם פג, וכי נותרו עוד
כמה ימים עד לסיומו.
היא הקשיבה לעציר, שאמר לה:
״גבירתי, אני לא משוגע, לא נתנו לי
להתבטא במשך כל 20 היום שהייתי
בבית־החולים. אני לא ילד, אני בן ,28
נשוי ומעסיק פועלים.
״קרה לי מיקרה, הסברתי אותו
בבית החולים. אני לא משוגע, אני 14
מתפקד היטב. הייתי קצת בלחץ בזמן
האחרון, בגלל סיבות מישפחתיות,
וקרה מה שקרה.
״אף פעם לפני זה לא עצרו אותי
ולא הייתי בבתי־משוגעים. אני אחראי
לכל דבר. למה לקחת בן־אדם נורמלי
ולשגע אותו? אני מוכן לפצות על כל
הנזק שגרמתי״. מדבריו התרשמה השופטת והחליטה כי הוא יועבר לפסיכיאטר
המחוזי, שיקבע מה מצבו. אם הוא
אומנם חולה־נפש ומסוכן לציבור או
לעצמו, ישאר באישפוז, ואם יתברר כי ־—
שוב אינו חולה ואיננו מסוכן, ישוחרר,
מכיוון שחוות־הדעת קובעות כי בעת
השתוללותו לא היה אחראי למעשיו,
ואין להעמידו לדין עליהם.

מה יקרה
כשלא יהיו
דולרים
^ חנויות, בבתי הכולבו ובחנויות לצורכי^
חשמל אפשר להשיג רק נורות של 40 ואט.
בשכונות היוקרה שבצפון־העיר היה אתמול קר
במיוחד, מערכות־ההסקה לא הופעלו. קשה, קשה
מאוד להשיג קפה. ההקצבה החודשית של דלק
היא עכשיו 40 ליטר לחודש, לא לשבוע. קשה
להשיג בשר־בקר. הסוכר והאורז בקיצוב.
זה קורה עכשיו, ביוגוסלוויה. החוב החיצוני
שלה קטן יחסית לעומת זה של ישראל, אבל הוא
מספיק גדול כדי למנוע יבוא דלק חיוני, הוא
מספיק גדול כדי למנוע יבוא קפה. לנו זה לא
יקרה, אבל אנחנו כבר בדרך.
בפולין השער הרישמי של הזלוטי, המטבע
המקומי, הוא 90 זלוטי לדולר. בשוק השחור
מוכנים, לדברי ישראלים שהיו שם באחרונה,
לשלם פי עשרה — 900 זלוטי. ברומניה,
מספרים תיירים שחזרו משם לפני כמה שבועות,
המצב חמור עוד יותר, כך גם חובות החוץ.
נא לשים לב, במדינות אלה אין אינפלציה.
לעומת אלה, במדינות כמו ארגנטינה וברזיל
האינפלציה היא כבר בדרגת מה שהכלכלנים
מכנים היפר־אינפלציה. אנחנו כבר על הסף. אבל
שם כל תושב חייב בממוצע רק 1000 דולר,
אצלנו הממוצע הוא הגבוה בעולם — 6000 דולר
לנפש.
להם יש בנקים שרק עשירית מהאוכלוסיה
משתמשת בשירותיהם, וזאת לעומת הבנקים
שלנו, שמחזורם בשנה האחרונה היה גדול
מהתוצר הלאומי, ועכשיו, מתברר, גם חובותיהם.
בקיצור. יש לנו סיבות טובות להיכנס כבר עכשיו
למיסגרת המדינות המבקשות דחיית מועדים
לפרעון חובות.
אגב, מה שאנחנו מקבלים היום כסיוע
מארצות־הברית משמש כולו להחזר חובות העבר
לארצות־הברית.

הולכת וקטנה, ולאט לאט מתברר להם שהבנקים
בישראל. שהיו על סף פשיטת רגל, הופכים

שר כהן־אורגד
רשיון ממשלתי להדפיס כסף
שרידיה, עושים הבנקים בסיוע מלא של בנק
ישראל והאוצר, כיוס רבתי של לקוחותיהם, כך
שבבוא היום — אם יבוא — יוכלו להציג מאזן
נאה ורווחים נאים, שיאפשרו להם לחזור ולרכוש
את מניותיהם מידי הממשלה וכל אותם משקיעים
שהשקיעו ב״בנקאיות״ .המשלמים יהיו, כמובן,
שוב אותם שהשקיעו במניות הבנקאיות, שכדי
שיוכלו לקבל תמורתן את ערכן הדולארי בעוד
חמש או שש שנים, משלמים כבר עתה על
החשבון, בצורת עמלות וריביות שהן שיא עולמי
בפני עצמו.

לאן זורמת ההזרמה
^ לשון הכלכלנים, הבעיה העיקרית של
^ מדינת־ישראל בתחום הכלכלי, היא עודף
הביקוש הממשלתי, במילים אחרות, הממשלה
מוציאה יותר משיש לה ולצורך זה היא לוקחת
אוברדראפט מבנק־ישראל, הנאלץ לכבד כל צ׳ק
שהוצא על״ידי כל יחידה ממשלתית במיסגרת
התקציב ומעבר לו. לבנק־ישראל יש — מה
שאין לשום גוף אחר במדינה — רישיון ממשלתי
להדפסת כסף. אגב, את הרישיון מעניקה
הממשלה והוא מעוגן בחוק בנק־ישראל.

מי מפטם היום אח דיווחי הבנקים
ך* בנקים, ליתר דיוק ראשי־הבנקים, נוהגים
( 1היו לומר שלנו זה לא יכול לקרות. רוב חלקו
של החוב החיצוני הוא לממשלות ולא לבנקים

מזכיר משל
קשה לגמור את החודש

\0110 נן 10מ 01מ 36118 1*411110 861 600ז18
זוא £םוא 0ק £ 5מ ! £1. * 9 1 9 0 0 0
ז 1ג 3 0 )1ץ ) ז 3י) 116 1,31 ( 0111• 1
6 5 6 0 1ז 5 6־ 5 3 0 )15 0 1 5010161

)1 5 3 ( 6 0 1 3 0 )1־ 6 3 8 1 130 )1 0 1 0 1 ) 1 0 6 5 10 5 6 1־ ׳ 5 1.11) 11)1 1( 100 — 1131ז 5 (130 1 1
01 3 0 6 1 0־ ) 0 101 ס 0 3 1 1 0 0 3 1

— 6 6 0 6 0 ) .ק 10 1( 6 31( 0111 2 0 0
6 5 5 1 0 £ 1115־ 1ק ( 16 0 0 1 1 6 0 - 0 6 8 3 )1 15
)031(106
00116381165
11101־ ) 01

מטס זו 8

111£
6 6 0 0 1 6 0 0 0 1
)060

) )1 1 5 3 8 6 0 6 0 1 6 0
6 6־ 0 1
) 1( 11)1 8 6
ץ ) 13ז 6 5 ) 6־> 011) 5 ,
38310

81*3/11811861*81 *6001 )! 1083110111*316
1א 0 £א 0ק £5מ מ 10 0 0ט * ק 5* 0מטסץ 8
ז 6ו100§ 1(115106550160 30 )1 0 )1ת 1113); 116 3ץ5)13־ 111ו 71 מס 300011006)1ז 63ץ § *116ת 1ח 15מ15 )1
) 5 ) 113״ 5 5110ק011־ 0 )110131 3001131 1083) 100 113)1 11660 11031( 16 10 01(1:310 100000 )1131 § 1מ 1) 11 3״
? 8־6006 15 £01ץ6) 6־60 1־1־ 307 030 )11- ) 116 0111־) 101־1)7 5110001ץ3) 6 0 ? 211 1(61• 060) 30 )1 3 013,]0־1

הקטעים על ישראל ובראזיל ב״סיננשל טיימם׳
מה חושבים הגויי על ישראל
מיסחריים. לפתע מתברר שהבנקים חייבים 15
עד 20 מיליארד דולר, שאותם, למרבה הפלא,
צריך להחזיר. הנושים שלנו אינם מתרשמים
מהמעשיות של ראשי הבנקים, כפי שהתרשמו
ראשי האוצר, ערב ההסדר של המניות הבנקאיות.
הם מתרשמים בעיקר מיכולת הלווים להחזיר את
ההלוואות. הם גם עוקבים בדאגה כיצד יכולת זו

חברות־בנות של בנק־ישראל וחברה ממשלתית
בשם מ־י נכסים, הרוכשת את כל המניות בבורסה למכירה המוצעות הבנקאיות
התל־אביבית.
האגדה על עצמאות הבנקים, שתאפשר להם
ללוות כספים בשוקי חו״ל ובלבד שזו תישמר,
(האגדה) ,התנפצה. אבל בינתיים, כדי לשמור על

הממשלה הזו, וזו שקדמה לה, למדו מהר
מאוד, שאין בעיה שאי־אפשר לפתור בעזרת כסף.
לדוגמה: אפשר לפתור כמעט את כל הבעיות של
אגודת־ישראל וזה טוב לקואליציה. וכל מה
שטוב לקואליציה, אפשר לפתור בעזרת הכסף,
אף על פי שאיננו, תמיד ישנו והוא בהישג־יד
במרתפי בנק־ישראל.

ויש עוד דוגמות: בתקציב שנה זו לא הופיע
סעיף של קניית מניות בנקאיות בסך של, נניח,
700 מיליון דולר. אין בעיות. כאן היה
לבנק־ישראל עניין ישיר — השקלים, מאות
מיליארדי השקלים, הודפסו והמניות הבנקאיות
נרכשו. גם אלה הוסיפו על האינפלציה.
וכאן אנו מגיעים לטיעון מעניין של
בנק־ישראל, הטוען שבעצם בכספים אלה תמורת
המניות הבנקאיות נקנו פת״מים, או בלשון
אחרת, הכסף עבר לפיקדונות תושבים מקומיים
במטבע־חוץ. ולמעשה, חזר הכסף אל הבנקים
ומשם אל בנק־ישראל.

טוב שער אחד -שני שערי
^ ש גבול למה שממשלה יכולה להתחייב
להחזיר לאזרחיה, בעיקר כשהחוב הממשלתי
צמוד למדד או לדולר — איגרות־החוב
הממשלתיות שחלקן צמודות למדד וחלקן
לדולר וכמובן המניות הבנקאיות שבהסדר,
הצמודות לדולר. סעיף החזר החובות בתקציב
המדינה מהווה כבר היום יותר ממחצית התקציב.
וסעיף זה גדל מדי יום, שבוע חודש ושנה.
יגיע הרגע שבו לא תוכל הממשלה ל״מחזר״
או לגלגל את החוב הלאה. היא תצטרך להקטינו.
השיטה של אי הצמדת החסכונות למדד האחרון
אינה יכולה לענות על הצרכים. אומנם ככל
שהאינפלציה מהירה יותר, קצב שחיקת
החסכונות גדול יותר, אך בסך־הכל ההיקף קטן.
ויש עוד בעיה: חסכונות הצמודים למט״ח, כמו
למשל הפת״ם, אינם נשחקים בהיותם צמודים
לדולר.
על פי הנתונים האחרונים, יש היום בפקדונות
של ישראלים הצמודים לדולר, כולל איגרות חוב
ממשלתיות צמודות לדולר כשישה ואולי שיבעה
מיליארד דולר. לעניין זה יש פיתרון: הדולר
יישאר דולר, אבל כמו בוונצואלה, שגם בה הדולר
הוא דולר, יש דולר ששווה יותר ויש כזה ששווה
פחות.
ובכן, לצורכי החוב הממשלתי ועסקות
פיננסיות, השער היציג ימשיך לנוע בקצב
האינפלציה. הדולר ששווה יותר ושגם הוא ירוק,
יהיה הדולר ליצוא ויבוא. מי שייצא יקבל יותר
שקלים: מי שייבא ישלם יותר שקלים. ואז, כראי
יהיה לייצא, לא כדאי יהיה לייבא. כל מה שיבוא
מחו״ל — יהיה יקר, יקר מאוד, ואז גם אלה שיש
להם יחשבו פעמיים. אלה שאין להם, ואלה שעוד
מעט לא יהיה להם מכיוון ששכרם נשחק —
במיסגרת מדיניות־השכר החדשה של שר־האוצר
החדש, יגאל כהן־אורגד, ששכח לשאול את פיו
של ירוחם משל, מזכיר ההסתדרות הוותיק
(בינתיים) — ימשיכו לשתות קפה ובעיקר
במישרד, אבל יהיה להם קשה מאור לגמור את
החודש. גם החסכונות שלהם בפת״ם לא יועילו
הרבה, גם הם ישחקו.

מאיר תדמור

מיהו העסקן.,שלמה הו בסלע״ .מדוע מתאים ם־המרה
להימורים ומה זומם נסח גוונו נגד צץ־ל ביטון הפורש סגן־שר־החוץ סיפר יהודה בן־מאיר
לחבריו, שהוא מבין מדוע רגז
מנהיג המפד״ל יוסף בורג
שהוא התפטר מבלי להודיע לו
על כר מראש .״הוא בוודאי רצה
לקבל גס את התיק הזה.״
ח״ב העבודה יצחק רבין
נזכר בתקופה אחרת שבה נדרש
הצבא לקצץ מתקציבו, במיסגרת
תוכנית ממשלתית להבראת

הביטחון משה״ (״מישה״)
ארנם, שר־המיסחר־והתעשייה
גדעון פת, ח״כ המפר״ל
יהודה בן־מאיר והוא עצמו.
בקרוב יצטרף לכנסת הנציג
החמישי מסביון, דויד (״דודו״)
מור, הממתין להתפטרות
מישהו מסיעת הליכוד, כדי
לקבל את התואר הנכסף.
מפיק כולבוטק, רפי
גינת, מסתובב ובכיסו תעודת־

הפנימיה. עתה קיבלה בתו
הקטנה שרון, ששמה ניתן לה
לכבודו של אריאל שרון, תפקיד
בסרט שמפיקים סטודנטים בחוג
לקולנוע באוניברסיטת תל-
אביב.
ח״ב אומנם פטור מתשלום
דוחות תנועה, אך לא
מגידופי־נהגים בכביש. ח״ב
חרות מיכאל קליינר נסע ביום
החמישי שעבר ברחוב הירקון

שגם הוא יוכל לטעום מסיגרים
אלה.
אלי קולם, יושב־ראש
ועדת־החוקה של הכנסת, הציע
להקים קאזינו בים־המלח. הוא
הסביר שמכיוון שבמישחקי־הימורים
אלה יורד כספם של
המהמרים לטימיון, הרי שים-
המלח מתאים ביותר לכך ,״כי
זהו המקום הכי־נמוך בעולם״.
צדי צרפתי, בימאי
פסטיבל־שירי־הילדים, לא יכול
להימלט מילדים גם בהפקה
החדשה שלו. הוא מביים את
מופע רביעיית הכל עובר
חביבי, ונתקל בילדים על כל
צעד ושעל. זמרת הלהקה
שלומית אהרון, הנשואה
ליובל דור, גם הוא חבר הפסקה ביקשה
הלהקה,
מהחזרות בכל יום אחר־הצהריים
למשך שעתיים, כדי שתוכל
להיות ביחד עם בתה. לכן היא
מעדיפה חזרות בבוקר. המעבד
של הלהקה, ,ירוסלב יע־קובוביץ,
הסביר שאשתו היא
אחות בבית־חולים וכי הוא
מוכרח להיות בבקרים בבית, כדי
להשגיח על ילדיו. גם לשני
חברי הלהקה האחרים, עמי

מנדלמן וקיקי רוטנשטיין,

\ 1ךדדח 1ך* שר״התיירות מתיישב לצד שר״האצרגיה, יצחק מודעי (משמאל) ,התופס
\ 1 1111 0 1 1 1_11 אף הוא את מקומו. השניים ישבו זה לצד זה בישיבת ההנהלה האחרונה של
המיפלגה הליברלית. שריר הפתיע את הנוכחים בסוודר אדום לוהט וללא החלק העליון של חליפתו. חברת
סיעתו במיפלגה, שרה דורון, השרה ללא תיק, שאלה אותו :״אברש׳ה מה קרה לד, מה קרה לחליפה שלדו״
המשק. בשנת ,1966 כשרבין היה
רמטכ״ל, פנה אליו ראש־הממשלה
ושר־הביטחון דאז לוי
אשבול ואמר לו, כי גם עליו
לספוג את הקיצוצים. הוא דרש
לוותר על 20 מתוך 90
המיראז׳ים בצרפת. רבין הסכים
בלית־ברירה .״ערב מילחמת
ששת־הימים היו לי קירקורים
בבטן בגלל זה, ושמחתי
שהמילחמה נגמרה כפי שהיא
נגמרה״.
רבין נראה באחרונה שזוף
מאוד, למרות עונת החורף. הוא
סיפר כי חזר לפני שלושה
שבועות מביקור בפנמה. למרות
שירד גם שם גשם לסירוגין,
הטמפרטורות היו כמו בקיץ
ישראלי, ושם הוא הצליח
להשתזף.
מנחם סבידור, יושב־ראש
הכנסת. הציע לח״כי
המיפלגה הליברלית הצעה
שאי־אפשר לסרב לה. הוא ביקש
שיתנו לו שנה כדי שיוכל לשקם
את המיפלגה. כאשר שומעיו
זקפו את גבותיהם בתמיהה,
הסביר סבידור שבשנת 1949
הוא לקח על עצמו, ביחד עם
•יד׳.׳׳ל המנוח חיים לסקוב,
את אירגון צה״ל. השניים עברו
מחטיבה לחטיבה, והסבירו איך
לארגן את סידורי־הכוחות .״ולכן
צה״ל הוא צבא מפואר עד היום,״
סיכם סבידור. דבריו של סבידור,
שהגיע לדרגת סגן־אלוף בצבא
ולמד מינהל בצבא הבריטי, לא
עשו רושם על שומעיו.
לתוכניתו לא נמצאו קונים.
ח״כ הליברלים יצחק
(״זיגי״) זייגר מצא מהי הדרך
הקלה להיות ח״כ .״בשלב ראשון
עליך לעבור להתגורר בסביון,״
קבע הח״כ והסביר: בסביון, בת
2600 התושבים, גרים שר־העולם
הז ה 2418

הוקרה על שהציל חיי־אדם. לפני
כמה ימים הוא קיבל מיכתב מאם
המודה לו על שהציל את
חיי־בתה. היא לא היתה בבית,
והבת התחשמלה, הבן בן ה־11
נזכר במה שראה בכולבוטק על
אסונות ההתחשמלות. הוא ניתק
את זרם־החשמל והנשים את
אחותו. לדיברי האם, אילולא
צפה בנה הקטן בכתבה, היתה
בתה מתה. גינת הנרגש מתכוון
שלושת את להזמין
בני־המישפחה לאחת מתוכניות כדי הקרובות, כולבוטק שיספרו לצופים את מה שאירע
להם.
החוקר הפרטי יחיעם
בן־ארי כבר רגיל להפתעות,
כאשר שוכרים אותו בעלים
החושדים שנשותיהם בוגדות
בהם. באחרונה הוא היה מעורב
בפרשה מוזרה ביותר: האשה
שבה חשד הבעל היתה בת ,60
והיא אכן בגדה בבעלה. המאהב
שלה היה בעל רכב פיאט 600
זעיר, שבו הם נתפסו כשהם
מתעלסים.
בית־המישפט
׳באולם
הציג את עצמו עורר־דין לפני
השופט ואמר, כי שם מישפחתו
הוא קלוג (באידיש: חכם).
השופט דויד וולך הביט בו
בחיוך ואמר :״אתה יודע שהשם
שלך מחייב מאוד:״

אנדרי

קלצ׳ינסקי,

חבר מרכז חרות, הוא צייר
במיקצועו. עד היום הוא ערך 55
תערוכות־יחיד, אך מאז התערוכה
האחרונה, שאותה פתח
מנחם בגין, עברו שבע שנים.
עתה שוקד קלצ׳ינסקי על
תערוכתו הבאה, שבה יוצגו 30 בשנים שצויירו מציוריו האחרונות. בתו הבכירה סמדר
כבר הופיעה בסרט־קולנוע

יש בעיות ילדים. לראשון יש
שני בנים ולשני נולד ילד לפני
שבועיים. לכל החזרות באות
נשות המשתתפים כשהן מלוות
בזאטוטים, כי הילדים דורשים
לראות את אבותיהם.
נחמה לממלא־מקום יו״ר
ההסתדרות היתה בפיו של
שלמה שטיינקלפר, המזכיר
החדש של מועצת פועלי
תל־אביב, שנבחר אחרי פרישתו
של דב בן־מאיר. כאשר באו

חומר לעיתונות, שבו מוזכר שמו
הארוך של המזכיר החדש. בין
השמות שהוצעו לשטיינקלפר
היו שלמה הך בסלע, שלמה
סתת, שלמה שטיין או

שלמה אבן.

הזמר יהורם גאון חגג
בשבוע שעבר את יום הולדתו
ה־ ,44 אך המוזמנים שהופיעו
בביתו ביום השישי שעבר באו
לחגוג את יום הולדתו של מפיק־הטלוויזיה
יוסי צמח, שאותו
אירח גאון. כוכבי המסיבה
שהיתה על טהרת האוכל החלבי,
היו מנהיג מיפלגת העבודה
שימעון פרם והנשיא החמישי
יצחק נבון. פרס נענה להזמנה
אישית של מנכ״ל רשת קו־אופ,
בני גאון, אחיו של הזמר. הוא
בא למקום עם אשתו סוניה,
שאינה מופיעה בדרך־כלל
באירועים מסוג זה. היא נהגה
בפיאט 127 שהביאה את
השניים לרמת־השרון. נבון בא
עם אשתו אופירה ברכב שלה
וללא נהגו. במרכז חדר־האורחים
ישבו מעגלים של מזמרי שירה
עברית. פרס ונבון הצטרפו לשיר
שפצח בו אחד האורחים שתי
גדות לירדן ונבון שר אחר־כך
שירים בספרדית. אופירה
הספיקה לספר שהיא מארגנת בירושלים תיאטרון־ילדיס
ליהודים ולערבים. פרס, שלא
כמקובל, נשאר עד לסופה של
המסיבה.
השבוע שעבר היה שבוע
של חגיגות בפיאט, משום
שהמכונית החדשה שלהם, אונו,
זכתה בתואר מכונית השנה
.1984 את הניצחון חגגה החברה
בכל העולם, ובארץ נערכה
מסיבת קוקטייל בהשתתפות

מנכ״ל מישרד־האנרגיה יושב בכיסא״נוח ומעיין בעיתון ״מעריב״ .לץ בא לישיבת
הנהלת הליברלים, שהתכנסה ביום החמישי שעבר בבפר־המכביה ברמת־גן במועד
הנקוב -שלוש אחרי־הצהריים -אך הפתיחה נדחתה. הוא ניצל את השמש החורפית, התיישב בניסא־נוח
וקרא עיתון שהוציא ממכוניתו. מארגני הישיבה אסרו על כניסת העיתונאים, בטענה שהדיונים הם
סודיים, אך הסכימו שצלס״העיתונות שנכח במקום יישאר בתוך האולם לאורן כל הישיבה.

ליו

בתל־אביב. לנהג הרכב שלפניו
היה נדמה שמכונית הח״כ עומדת
להתנגש בו. הוא עצר את ריכבו,
יצא החוצה והחל מגדף את
קליינר.
הסיגרים הקובאיים, שהביא
ח״כ חד״ש צ׳רלי ביטון
מאחד ממסעותיו בגוש המיזרחי,
מגרים מאוד את שר־ החקלאות
פסח (״פייסי״ו גרופה, מעשן
סיגרים ותיק. הוא החליט לנקוט
בצעדים בלתי־שיגרתיים כדי

לברכו והזכירו לו שהסבלנות
השתלמה, ואחרי שתי תקופות
כהונה כסגן הוא התמנה סוף סוף
לתפקיד, אמר שטיינקלפר:
״כדאי שתגידו את זה גם
לישראל קיסר, כי אם לי זה
הצליח, הרי שגם לו יש סיכוי״.
בכינוס דוברים שנערך
בנתניה, ניסו דוברים רבים להקל
על צרותיו של דובר מועצת
פועלי תל־אביב צביקה
אידלמן, המתקשה בהעברת

נציג בכיר של החברה, ד״ר
לורנצו דאזרי. עורך הירחון
טורבו רוני אהרונוביץ ניצל
את ההזדמנות ומסר לאורח שי
יוצא־דופן. היתה זו תמונת־שער
ציבעונית של טורבו, ובה
פוטומונטאז׳ של אונו וטיל
שילוח. אהרונוביץ רצה לרמוז
לא רק על איכויות הרכב, אלא
גם לציין שהופעת הבכורה של
המכונית היתה בפלורידה סמוך
לבסיס שילוח־טילים.

תעסה־ג לז רנאלצהלהק שי ב ל תי או רי ש דיי ם 1ז 11תבתדך.
לאיזה תפקיד מזמרץ שרו! 1מהי הספרו ת המיקצנעית של פאפז
ח״ב אגודת־ישראל אברהם
שפירא קם משיבעת
ימי־אבלו על מות אמו הינדה,
וחזר לעבודתו בכנסת. כאשר
הפסיקו אותו באמצע דבריו, אמר
התעשיין בן ה־ :54״אנא, אל

גרנות ציטט את פרק כ״ג בספר
יחזקאל :״שתיים נשים בנות אם
אחת היו. ותזננה במצריים,
בנעוריהן זנו. שמה מועכו שדיהן
ושם עיסו דדי בתוליהן ״.גרנות
פנה לסגנית שר החינוך

בסוף דבריו אמר גרנות,
שצפוייה מילחמת־תרבות, וש־האידיליה
בין הציבור הנאור
והדתיים הלאומניים הסתיימה.
אמרה תעסה״גלזר :״מה, אתה
מאיים? מה יש? מה קרה?״ ענה

של אריאל שרץ לתפקיד
ראש מחלקת העליה בסוכנות
באה מצד ח״ב שינוי מרדכי
וירשובסהי .״היהודים אינם
רוצים לעלות. צייר מישהו
שיכריח אותם,״ נימק וירשוב־סקי
את הצעתו.

יוסף

ההחלטה של
(״טומי״) לפיד לפסול את
הראיון הטלוויזיוני עם ח״ב
תופיל; טובי ואת הכתבה על
רק״ח זכתה בתמיכה נלהבת מצד
חבר הווער״המנהל של הרשות
אהרון פאפו. .בישיבה האחרונה
הוא הפגין בקיאות מדהימה
בדיברי ימי המיפלגה הקומוניסטית
הבולשביקית והישראלית.
הוא ציטט מסיפרי־הם
של זאב לאקייר (בשם
הבדוי ג. ז .ישראלי! ס־פ־ס -
פ־ק־פ -מק״י, מסיפרה של
נסיה שפרן שלוס לד
קומוניזם, מספר בשם ישראל
והקומוניזם של הד״ר יאיר
הלפרין, קטעים מהקורס
הקצר של המיפלגה הקומוניסטית
הבולשביקית בהוצאת
מק״י משנה ,1949 ומהמילון
הפילוסופי הקצר .״אותי אי
אפשר למכור בנושא הזח ״,של
הבולשביקים. אני בקי בהם
מאוד,״ אמר.
ף?1״ 1דןןיך ראש עיריית ירושלים מפהק(למעלה) כבר בדקות הראשונות של הטקס ליום השנה
/ / 1| /ן ה־ 23 לטביעת ספינת המעפילים מצפון־אפריקה אלול. העצרת הממלכתית התקיימה 111 במרכז ..ג׳רר בכר׳ בירושלים, ולצד קולק ישבי על נימת הנשיאות הרב הספרדי הראשי, הראשון לציון
מרדכי אליה! (למטה מימין) ונשיא״המדינה. חיים הרצוג, שטיפס בקלילות לנימה (למסה משמאל) .סגן
ראש הממשלה דייד לוי שהיה אמור להשתתף בכנס לא הופיע, למורת רוחם של הנוכחים, בגלל פגישת
שרי חרות שהתקיימה באותה שעה בלישכת ראש״הממשלה. תחת זאת הוא שלח מיכתב ארון. אחד
ממשתתפי הערב סם בן־שיטרית העדיף שלא לקרוא את המיכתב במלואו אלא שורות מעטות ממנו.

בהמשך הדיון התלונן
פאפו שהוא ניסה בשבוע שעבר
למצוא את לפיד בלילות, אך לא
הצליח ורק שמע את המזכירה
האלקטרונית שלו .״ערב אחד
אתה בהקאמרי. בשני באיזה
קוקטייל, בשלישי אצל אפרים
קישון וברביעי אתה משחק
שח־מת אצל יגאל מוסינדון.
ביום חמישי אתה בפרמיירה
בהבימה. מאיפה יש לך כוח
לעבוד ביום?״

איך הגיע הד״ר תומם
ובר, מורה הקארטה, לתוכנית
שעה טו ב ה שבה סיפר על
שרות באלג׳יריה כחייל בליגיון
הזרים הצרפת־? ובר. בעל דאן
שבע בקארטה, הוא אבי שיטת

תפריעו לי. לא תתחשבו בי כי
אני יתום?״
הדיון על ערכי־יסור של
היהדות, הדת והמדינה בתיאטרון,
שיזם בכנסת ח״ב מצ״ד
הדתי חיים דרוקמן, זכה
בהתעניינות רבה במליאה. ח״ב
העבודה יוסי שריד קרא לעבר
דרוקמן, במהלך דבריו :״אתה
טענת שהאמנות צריכה לבשם
את האווירה. מה זאת אומרת?
אמנות היא דאודורנט?״
ח״ב מפ״ם אלעזר

והתרבות, מרים תעסה־גלזר,
וביקש שתאזין היטב לציטוט.
אחרי־כן סיפר גרנות,
שבעיקבות ריון מדיני שבו נשא קיבל הוא
דבריו, את מיכתב־איום שבו איים הכותב
להרוג את הח״ב ולאנוס את
אשתו ואת בנותיו. העיר גרנות:
״הכותב לא למד זאת במחזותיו
של חנוך לוין!״ התערב ח״ב
שינוי אמנון רובינשטיין:
״הוא שמע דברים כאלה בעצרות
של רפול.״

גרנות :״אני מאיים! האידיליה
הזו נגמרה!״ שאלה סגנית־השר:
״נגמרה?״ גרנות :״נגמרה!״
תעסה־גלזר :״עכשיו לקרב?״
גרנות :״עכשיו לקרב!״ תעסה־גלזר
:״ברזל בברזל?״ גרנות:
״ברזל בברזל!״ סגנית השר:
״טיל נגד טיל?״ גרנות :״טיל
נגד טיל!״ בשלב זה התערב
יושב־ראש הישיבה מאיר
כהן־אבידוב :״אני דורש
להפסיק את הקרב כאן״.
תמיכה מפתיעה במינויו

הקארטה סאן־שין־קאן. בגיל־גולו
הנוכחי הוא בעל־מכון
בשוודיה, וישראלים שלמדו
אצלו החליטו להקים בארץ
מועדון ללימוד קארטה לפי
שיטתו. כיום יש כבר שני
מועדונים כאלה, אחד בחיפה
ואחד בתל־אביב. ובר, יהודי
במוצאו, בא כהרגלו מדי שנה
לתת שיעורי־ראווה במועדונים
אלה. לקראת ביקורו הנוכחי של ממישרדו טילפנו הפירסומאי אפרים ליניאל,
המתאמן בעצמו במכון, לצוות
שעה טובה והציעו שמאיר
שליו יראיין את האיש. צוות
התוכנית חיפש באותו זמן מישהו
שיכול היה לתת עדות יוצאת
דופן וממקור־ראשון בעניין
הסרט הקרב על אלגייר. במהלך
במהלך השיחה בין אנשי שעה
טובה ואנשי מישרד בינג
ליניאל התברר, שוובר יתאים
באופן יוצא מן הכלל לשעה
טובה, כי הוא נלחם בשורות
ליגיון־הזרים באלג׳יריה.
הצייר יומף זריצקי בו
ה־ 92 ממשיך לצייר. הוא אפילו
מטפס על סולם כדי לצייר את
ציורי־הענק שלו. אשתו, שהיא
בת גילו, נמצאת לצידו מאז היו
בני .13 זריצקי סיפר. שעד גיל
18 הוא לא ראה ציור מימיו. אלא
רק את דיוקנו של הרבי. כשנסע
ללמוד בקייב, ראה תור של
־אנשים. כשהתקרב לשם הוא
שמע שהם ממתינים להיכנס
למוסיאון. הוא הצטרף לתור
ולבסוף נכנס. רק אז ראה
לראשונה ציורים במיסגרות.
זריצקי אינו שוכח שציור
מופשט שלו, שהוצב בכניסה
האומה בחגיגות לבנייני העשור, נזרק החוצה אחרי
שדויד בן־גוריון עבר על פניו
ושאל בקול מצווה :״מה זה?״
מייד אחרי־כן דאגו האחראים
לסלק את הציור. זריצקי סלח
לבן־גוריון. לעומת זאת, הוא
ערייך ממשיך ברוגז שלו, הנמשך
כבר 30 שנה, עם הצייר מרדכי

ארדון.

היה אחד האורחים שבאו לפתיחת מיטעדתו
החדשה של גזי חקק. ,תק׳ם ׳ 1שנערכה השבוע.
המיסעדה ממוקמת ברחוב מונטיפיורי, והיא מתמחה באוכל יהודי
מיזרח״אירופי דווקא. שותפו של גזי הוא קיבוצניק־לשעבר בשם
עזרא. לצידו של דיין, שהחזיק ביד אחת כוס שתייה וביד שניה
חטיף ממולא בשר, עמד המשורר יב׳י, חברו הטוב של חקק.

אודי דיין

העולם הז ה 2418

מאת דניאלה שמי
בלונים וירשובסקי

נשאל מה

דעתו על סיכויו של רפאל
איתן לצבור עוצמה פוליטית.
״כצומת הוא יוכל רק להשתלט
על כל הרמזורים.
בטלוויזיה התנהל דיון
סוער סביב מוזמני תוכנית
מיפגשים, שתשודר השבוע,
ושעניינה עיתונות וצרכני־תיקשורת.
לפיד הסביר שהוא
לא רוצה להתערב, כי הוא הוזמן
להשתתף בתוכנית. שאל פאפו:
..מי הזמין אותך?״ ענה מנהל
מחלקת־התוכניות של הטלוויזיה
צבי שפירא :״אני
הזמנתי אותו ״.פאפו שלף מייד:
״הוא הזמין אותך להיות

טוען שהתקפותיו של נהרי תרמו
להגדלת תנועת הקונים בשקם.
אילת מרחיק לכת ומציע לנהרי
חלק מתקציב הפירסום שלו, כדי
שנהרי יוכל להמשיך לתקוף במודעות
את השקם.
המנכ״ל

לשעבר

רשות־השידור יצחק ליבני
היה בסיור בארצות־הברית מטעם
מיפעל הבונדס, וביקש
ממאזיניו שיגדילו את תרומתם.
לא אחת נענה שהישראלים
צריכים להדק את החגורה. ליבני
השיב להם בסיפור ידוע. המנהיג
הסיני מאו טסה־טונג פנה
בזמנו למנהיג ברית־המועצות,

המלונאי רוכב על כתפיו של זאב(״שמן״)
הלפרין בעיצומו של ערב שירה־בציבור
שנערך באחד המועדונים בתל־אביב. פפושדו, בעל רשת־מלונות,
המתגורר באילת, נוהג לבוא לתל־אביב מדי שבוע ולבלות במקומות
שונים בעיר. באחד הביקורים פגש בשמן, מלן.השירה בציבור.

ארי ננושדו

מנהל־התוכניות בטלוויזיה ואתה
הזמנת אותו להשתתף בתוכנית״.
שפירא נפגע מאוד מהערה זו.
לימודיו התורניים של
שר-האוצר יגאל כהן אורגד
עוזרים לו בימים אלה. בשבוע
שעבר הוא ישב לצר צמרת
מישרדו, מול צמרת מישרה־התיירות,
נציגי המלונאים בדיונים וסוכנויות־התיירות.
שנוהלו בעניין ההטבות שדורש
מישרד־התיירות לענף, הבהיר
כהן־אורגד למלונאים לפתע:
.״ברור לחלוטין שתצטרכו גם
אתם לתת כסף, כי אם לא תרצו,
נכפה עליכם לתת כסף ״.את
י* החלק השני של המישפט הוא
אומנם אמר בחייר. אך כשחש
:שדבריו אינם מובנים, הסביר:
״אומרים,כופין עליו עד שיאמר
רוצה אני׳ .האם יכול להיות
..שבית־דין רבני הוא כל־כך רע
! והוא כופה את דעתו על הגבר
סרבן־הגט? ההסבר ההילכתי
הוא. שהגבר אכן רוצה לתת גט
לאשתו. אבל יצר־הרע מביאו 1לומר, לא׳ .בא בית־הדין וכופה
׳עליו את מה שהוא רוצה
•* 1בסתר־ליבו. עכשיו אתם מבינים
ן מה זה, כופה אני׳,״ סיים אורגה
1 1את דבריו.
1 .באחרונה מתנהלת מיל-
קמת מודעות בעיתונים, בין
התאחדות הסוחרים ובין רשת
, ,,השקם. יושב־ראש התאחדות
הסוחרים, יהושע נחרי, שהוא
׳כעל קונדיטוריה ברחוב דיזנגוף
?כתל־אביב, קורא במודעות
בתשלום להקמת ועדת־חקירה
ציבורית, שתבדוק אם רשת
__ שקם נהנית מסובסידיות ממשלתיות
וכתוצאה מכך המחירים
ברשת שקם זולים יומר. משה
אילת מנהל הפירסום של שקם

ניקיטה חרושצ׳וב וביקש
עזרה כלכלית. התשובה היתה:
״הדקו את החגורה ״.ענה לו מאו:
״שלח לנו מיליארד חגורות״.

פסוק, השבוע
• מנהיג הליברלים
לשעבר, אלימלך רימלט:
״הטעות הגדולה ביותר היתה
הקמת הליכוד״.
• הנ׳׳ל :״כציוני אתבייש
עם איש כמו(אהרון) אבו־חצירא
יהיה שר״.

סרבול
• יהושע
ויעקב לזר, ב״חותם״ :״יש
לקצץ את ידו של(יאסר) ערפאת
ל פני שיספיק להושיט לנו אותה
לשלום.״
• הנ״ל :״שאלה: מדוע
אין עולים על הבריקאדות?
תשובה: מאיפה שיהיו עולים על
הבריקאדות?״

• הרב מנחם הכהן:
״האינפלציה דוהרת והאיגוד
המיקצועי דולק אחריה במסע

לדמוקרטיה.
דמוקרטיה״.

אנחנו

בפירוש
שר״האנרגיה
יצחק מודעי ושר־האוצר יגאל כהן־אורגד

פאשיזס בישראל
בשטחים הכבושים פועלים חצי תריסר גזפים מחתרתיים
שר אדיי ם. טי־ אן־ טי״. ,ועדת־הביטחנך. ,החשמונאים״. ,המכבים ,1,״ל1חמ
חרותישראר״ ו עוד ביצעו עשרות פיגועים ר עד עיניהם העצומות שר
השילטונות הומ הפם למעשה לזרוע־הטרנר :1סל ממשרת ישראל

הרחבת ההגמ״ר בגדה־המערבית
הגדילה את מיספרם של נושאי־הנשק
המיומנים שם. הגמ״ר מורחב זה
טישטש סופית את המעמד בין אזרח
יהודי וחיל ו/או איש־ביטחון.
במקביל, הופעל בכל ישוב יהודי
בשטחים הכבושים רב״ש (רכז ביטחון
שוטף) ,המקבל את שכרו ממישרד־הביטחון,
או ממישטרת ישראל.
בעצם העברת
אנשי מילואים מיחידות בכירות
בצה״ל, לשירות ביחידות ההגמ״ר, את
המרכיב־האנושי שביצע את הפיגוע
בראשי העיריות בגדה— .
מתוך ידיעה, מכלי־ראשון, על המתרחש
בגופים אלה, התייחס ה־רמטכ״ל
הנוכחי, רב־אלוף משה
(״מרשה וחצי״) לוי, בוועדת־החוץ־
והביטחון של הכנסת. לנושא

סוכנים לקבוצות פוליטיות קיצוניות,
ציתות לשיחות־טלפון ואמצעי־הרתעה,
כולל מעצר אדמיניסטרטיבי.
השב״כ אינו מקבל הרשאה
ממשלתית, כנדרש,

ב־ 19 באוגוסט ,׳83 פירסם ראש
השב״כ לשעבר, אברהם אחיטוב,
בדבר, רשימה שבה קבע בין השאר כי
נושא ההתנחלות שימש בעקיפין
כמדגרה פסיכולוגית לצמיחתו של
טירור יהודי למתנחלים. הוכח להם, כי
אין להירתע מעימות עם השילטון
ומפעולות בלתי־מורשות, וכר שיכנעו
את עצמם המתנחלים כי הצדק הוא עם
פורצי גדר וחוק.
בהמשך מאמרו על כישלון חקירת
השב״כ באיתור המתנקשים בראשי
הערים בגדה־המערבית, קובע אחיטוב

היעד העיקרי: כיפת־הסלע על הר־הבית
עוצמה הרסנית
מקביל להתגברות העימות
3הישראלי־פלסטיני ושחיקת הקונסנזוס
הלאומי בנושא זה, נוצרה
בעשור השנים האחרון קרקע פוריה
לסידרת פעולות־טרור -של מחתרות
ישראליות״יהודיות, שעיקר פעילותן
היתה נגד תושבי השטחים הכבושים.
המחתרות היהודיות, מנהיגיהן
ואנשיהן, רואים את עצמם כממשיכי
מחתרות אצ״ל ולח״י, ומחתרות
״מלכות ישראל״ של ראשית שנת
ה־.50
ראוי לזכור, שאצ״ל ולח״י היו
אירגונים קטנים, שעברו תקופות־בוסר
ארוכות. ומיספרי החברים בהם, היו
תמיד קטנים. באצ״ל היו אלף עד
אלפיים חברים ובלח״י כמה מאות,
מיעוטם לוחמים ממש, ומרביתם עסקו

בתעמולה.
אירגוני־הימין בישראל מהווים
מדגרה למחתרות הפועלות כיום. דומה
שגוש״אמונים, מועצת הישובים
ביהודה שומרון ועזה, הפריפריה של
תנועת התחיה, ואפילו הרב מאיר כהנא,
מאבדים בהדרגה את השליטה על
אנשיהם. תומכיו בעבר של הרב כהנא
החלו פועלים באופן עצמאי.
מקורות בשירות הביטחון הכללי
(שב״כו ובמישטרת־ישראל משוכנעים,
שבשטחים הכבושים פועלים גופים
מחתרתיים אנטי־ערביים.
הפעולות הבולטות של גופים אלה
התמקדו בשנים האחרונות: בפיגועים
חבלניים בבתי אזרחים בחברון, חבלה
בראשי־הערים, ניסיון לפיצוץ כיפת
הסלע, רצח אמיל גרינצוויג בהפגנת

שלום־עכשיו, ה״פורים שפיל״ בחברון,
ההתנקשות בתלמידי הקולג׳ בחברון,
ובחודש דצמבר שעבר שריפת מכוניות
בשכונת אבו־תור הירושלמית, והנחת
רימונים ממולכדים במוסדות־דת
נוצריים ומוסלמיים בירושלים.

״ופול״ מחלק נשק

גון׳5הטירורים טי המבוסס, המנוסה,
והמאומן ביותר, הוא גוף

ראש־שב״ב לשעבר אחיטוב
ההתנחלות כמדגרה פסיכולוגית

המופעל ישירות, או בעקיפין, בידי
הגופים המרכזיים של המתנחלים. גוף
סמוי זה, שכינויו הראשון היה
״ועדת־ביטחון״ ,הוקם בשנת . 1979
מאוחר יותר הוסב שמו של גוף זה
ל״אגודה לביטחון התנועה בכבישי
יהודה ושומרון 1982 אגודה
שאינה רשומה במישרדי רשם־
האגודות.
בדיקות שבוצעו בידי המישטרה
והשב״ב באיזור־המיחיה של אירגון זה,
בעיקבות רצח אמיל גרינצוויג, הביא
לגילוי מיצבורים של נשק ותחמושת,
שבחלקם נגנבו מיחידות צה״ל,
בכמויות מדהימות.
על אף איתור מיצבורי־נשק
עצומים אלה, נכשלו המישטרה
והשב״ב בניסיונות החדירה שלהם
לגרעין־הקשה של אירגונים אלה, מצב
שחיזק את כוחם, בתקופה שאחרי רצח
גרינצוויג.
מיצבורי הנשק והתחמושת שנתפסו
לא כללו את כמויות־העתק של נשק,
שסיפק הרמטכ״ל הקודם, רב־אלוף
רפאל (״רפול״) איתן להתנחלויות.

בנושא הפעולות
האלימות והמתסיסות של המתנחלים,
שאיתן צידד בהן בגלוי. במקביל, פעל
איתן באותה תקופה, להרחבת מיסגרת
(הגנה־מרחביתז בגדה־ההגמ״ר
המערבית.
הוא הורה לתת־אלוף אריה
בידו, למסור להגמ״ר חיילי מילואים
כשירים, בוגרי יחידות מעולות בצה״ל.

גופת אמיל גרינצווייג במקום הפיגוע
נסיונות־חדירה לגרעין
המחתרת־היהודית בגדה.
ממשלות־ישראל האחרונות מטפלות
ביד רמה בטירור הערבי (נושא
שבו אין להן קשיים בהגדרת האויב
ובתיאור ההישגים המרשימים של
השב״כ ).לעומת זאת, הטירור היהודי
חושף את כישלונות השב״ב, שמקורם
בחוסר הגיבוי הממשלתי.
בכל העולם מקובל למסור לידי
שירותי־הביטחון אמצעים להחדרת

כי אי־ההצלחה לעצור את המתנקשים
היא בראש ובראשונה כישלון מודיעיני,
בהתייחסו למבצעי הטירור הוסיף
:״אלה שפנו עתה לדרך הטירור הס
בעלי רמה מיבצעית טובה, התנהגותם
החשאית היא כנראה ללא דופי,
והסביבה הפוליטית הקרובה אליהם
מחפה עליהם כנראה בלי שתהיה
בקיאה במתרחש״.
המדגרה העיקרית לאידיאולוגיית

הטירור היהודי, המאפיינת את כל
הגופים הטרוריסטיים הפועלים כיום
בשטחים, זו האידיאולוגיה הלאומנית,
הקובעת שיש לטהר את כל
ארץ־ישראל מתושביה הזרים, ולהקים
,בבוא היום מיקדש שלישי. אחת
המטרות העיקריות של המחתרות
היהודיות, היא הר־הבית.

#מחתות בחווי־הישיבה
ך ן ירסום פומבי ראשון לקיומה
*של מחתרת יהודית ניתן בחודש
מאי ,1975 כאשר הוצת אוטובוס של
חברת האוטובוסים הערבית. האוטובוס
חנה בשכונת ואדי ג׳וז בירושלים. זמן
קצר אחרי ההצתה, התקשר אלמוני
למערכות העיתונים וסיפר, כי ההצתה
בוצעה על־ידי אירגון, ששמו טי־ אך
ייסד וזאת כ״פעולת גמול״ על הצתת
אוטובוס אגד ברמאללה, שבוע קודם
לכן.
במקביל להצתת האוטובוס הערבי,
נשלחו מיכתבי־איום לאישים ערביים
בגדה־המערבית, ביניהם השיח׳ ג׳עברי

נדונו לעונשי מאסר בפועל.
בית־המישפט הטיל עליהם קנסות,
וציווה להעמידם בפיקוח של
קציני־מיבחן.
בחודש מרם ,1976 בוצעה הפעולה
הבאה, כאשר קבוצה אלימה, מתושבי
קיריית־ארבע, חטפה כמה נערים
פלסטינים, שהיו חשודים בעיניהם
בהבערת צמיגים. הם הביאו את
הנערים לקיריית־ארבע ו״לימדו אותם
לקח״ ,בכך ששיסו בהם כלב ענק של
מישמר־הגבול, שנשך אותם כשהם
עירומים.
אירוע נוסף בסיגנון החברוני,
התרחש אחרי תקופה רגיעה.
במוצאי־שבת, ה״ 26 במאי ,1979 בשעה
8.30 בערב, בעוד בני מישפחת עבר
אל־עזיז נירוק, יושבים בביתם
שבקאסבה החברונית, נופצו שמשות
הבית, ולחדר־המגורים פרצו כמה
דוברי עברית, שצעקו בקול :״באנו
לזרוק אתכם מפה. זה בית שהיה ויהיה
של יהודים.״ תוך דקות חבטו היהודים
בכל בני הבית, כולל נשים וילדים,
ניפצו את הרהיטים והסתלקו.

ראש־עיר שכעה אחרי הפיגוע

רסמ7

הרסטנ 7

הפיצוץ לפגי המוסך של ראש־עיר
שני סוגי מחתרות

\ 8יתן

נשק בשפע

בחברון. במיכתבים הוזהרו האישים, כי
אירגון טי־אנ־טי יחסלם, אם תימשב־
! נה פעולות־חבלה נגד הישראלים.
חודש אחרי הצתת האוטובוס, פעל
האירגון שוב. הפעם, נרשמו על תריסי
חנויות בעיר־המיזרחית הכתובות :״עין
1תחת עין ו״נפש תחת נפש״ .על החתום:
טי־אנ־טי.
המישטרה, שהציבה מארבים, עצרה
כמה ימים מאוחר יותר בעיר־העתיקה,
ארבעה צעירים, כחשודים בהשתייכות
! לאירגון. הארבעה: צלם עיתונות, אלי
| הראתי, ושלושה תלמידי ישיבה -
;־ מרדכי סילברמן, שמעון לרנר וצבי
קאופמן.
הם נעצרו ליד השער־החדש,
**כשברשותם שתי שקיות, בקבוק
פלאסטיק מלא בנזין, שתי פחיות של
צבע אדום, כלי־עבודה וכרוזים של
טי־אנ־טי, הקוראים להקמת אירגון
לחימה באש״ף.
בבית־המישפט המחוזי בירושלים,
במהלך הדיון בדבר הארכת מעצרם,
קבע התובע המישטרתי, שתלמידי
הישיבה והראתי, היו בדרכם לבצע
הצתה במיסגד בעיר־העתיקה. באותו
דיון הוסיף התובע המישטרתי, כי
הראתי, היה בעבר חבר בליגה להגנה
יי* יהודית ושהמישטרה חושדת בו, שהוא
משמש כאחד ממנהיגי טי־אן־טי,
שניצל את מיקצועו כצלם עיתונות
לכיסוי פעולותיו.
להגנתו טען הראתי, כי שמע
במכשיר־הקשר האלחוטי, שבעיר־העתיקה
נערך מיבצע מישטרתי, ולכן
הגיע למקום, כדי לצלם את המיבצע.
בסופו של דבר הועמדו לדין, רק שניים
מבין הארבעה.
מישפטם נערך בדלתיים־סגורות.
למרות זאת, התברר כי הארבעה היו
לנתונים להשפעה חזקה מצירו של יואל
לרנד, אחד מפורשי תנועת כך. אחד
מהנאשמים, שמעון לרנד, כונה בפי
חבריו ״לרנד הקטן״ .בסיומו של
המישפט הורשעו הנערים, אולם לא

באותו לילה נערכו מעשי־אלימות
דומים בעוד בנינים בקאסבה של
חברון.

,,#כן אבדו נראויביו...״
^ חודש יוני ,1980 פגעו מיטעני
^ חבלה בשלושה ראשי עיריות
בגדה־המערבית: כרים ח׳אלף, בסאם
אל־שכעה ואיבראהים אל־טוויל.
שעות אחדות אחרי הפגיעה בראשי
העיריות, הגיב חבר־הכנסת חיים
דרוקמן, ואמר :״כן יאבדו כל אויביך
אדוני ״.הדברים שנאמרו בשידור
בחצי היום ברדיו, עוררו זעם רב,
והביאו את ח״ב דרוקמן לחזור בו
מדבריו, ולהוסיף, כי היה שמח אילו
מתו ״מוות טיבעי״.
בחקירה הראשונית אחרי מעשה
חבלה זה, הגיעו שילטונות הביטחון
למסקנה, שהחבלה נעשתה בידי שתי
חוליות נפרדות. האחת הטמינה את
המיטענים הממולכדים ברמאללה,
שכם ואל־בירה והשניה את המיטען
בחברון.
בהחלטה אישית, שנעשה לה פומבי,
הטיל ראש־הממשלה דאז, מנחם בגין,
את1־חקירה על שירות הביטחון הכללי

עד היום לא נתפסו מניחי
המיטענים.
כתבו הצבאי של דבר אמיר אורן,
שסיקר מאוחר יותר את המיקרה ואת
מהלך החקירה, ציטט חוקרי שב״כ,
שקבעו כי החשודים בהתנקשות
בראשי״העיריות, מקיפים קציני מילואים
ביחידות קרביות התנדבותיות.
כמו כן הוסיף אורן, שחקירת
המתנקשים, בשלבה הראשון והיחיד,
גילתה לחוקרים, כי הנחקרים הם בעלי
תערובת של סיבולת גופנית, אמונה
דתית ואידיאולוגיה קשוחה. חוקרי
השב״ב פנו לרשויות הנבחרות וביקשו
להפעיל על החשודים מעצר מינהלי.
השב״ב לא קיבל מהרשויות את

ראש־עירייה ח׳לף אחרי הפיגוע
המחבלים לא נתפסו
האישור להפעלת המעצר המינהלי.
אותם חוקרי שב״כ קבעו באוזני
אורן, כי מדובר בגרעין רחב, הפועל
בשיטה של פעולות חד־פעמיות,
בהרכבים אנושיים שונים, וזאת בשל
מיומנותם. החשודים יודעים, כי מיסוד
קבוצות למיבצעים רב־פעמיים, חושף
אותם למעקב ואף לחדירת סוכנים של
השב״כ. מאחר שמדובר בגרעין פנימי
של שישה־שיבעה טרוריסטים, היתה
התארגנות זו לביצוע ההתנקשות
אד־הוק.
לעומת זאת, קובעים מקורות
מישטרתיים, כי מדובר במיבנה
מחתרתי. מובהק, של תאים, על פי
שיטת התאים של לח״י, מיסגרת
המקשה את פתיחת הגוף בפני מעקב
או חדירת סוכני שב״כ.
על ניסיונות השב״ב לפענח את
ההתנקשות בראשי־העיריות, סיפר
במדור שיחת היום בהארץ, ישראל
הראל, מזכיר מועצת ירש השב״ס
הכשיל איש ואשה וצילם אותם
בנסיבות פרטיות, וניסה להשתמש בזה
לצרכי סחיטה פרשה זו מכונה בעגת
המתנחלים בכינוי ״פרשת הניאוף״.
למחרת הפיגוע בראשי־העיריות
חזר לכותרות שמו של אירגון
טי־אן־טי כאשר למערכת סוכנות

הידיעות עתים התקשר צעיר שהזדהה
בשם שלמה, והציג את עצמו כדוברה
של תנועת לוחמי חירות ישראל ־
טירור נגד טירור. הדובר הוסיף,
שאירגונו מכין פעולות בירושלים,
פעולות ״שהערבים יזכרו אותן זמן
רב״ .לדברי שלמה, סיפקה תנועתו את
חומרי־הנפץ ליחידת הטירור״הנגדי
שפעלה נגד ראשי־העיריות. הוא הוסיף
וציין :״לאירגוני אין קשר עם
גוש־אמונים או עם תנועת כך של הרב
כהנא, אם כי אנחנו מושפעים מהם
אידיאולוגית!״
פעולה נוספת המיוחסת לאיהגון זה,
נערכה בפברואר ,1982 כאשר נופצו
חלונות־הראווה של בית־הקולנוע
אל־זהרה במיזרח־ירושלים. במקביל
חובלו מכוניות בכפר בית״חנינא. על
קירות במיזרח ירושלים צויירו
הסיסמות :״טירור נגד טירור״ ו״מוות
למיידי האבנים״.

• רימון ברב
הדימוקראטיה
^ יולי ,1982 נמצאו באורח מיקרי,
^ על גג אחת מישיבות הרובע־היהודי
בעיר־העתיקה של ירושלים,

מיטעני חומר־נפץ, שהיו בעלי עוצמה
מחצית את לפוצץ היכולה הרובע־היהודי.
גילוי המיטען, הביא ללכידת
קבוצה מחתרתית בשם החשמונאים,
שבראשה עמד איש תנועת כך
לשעבר, יואל לרנר, אחרי החקירה
הראשונית התברר, שהמיטען נועד
לפוצץ את כיפת הסלע השוכנת על
הר־הבית.
החשמונאים היתה תנועה של
נערים, שייסד לרנר בעזרת תלמידיו.
אחד מהנערים הפך עד מהרה
עד־המדינה. במהלך המישפט תיאר
השופט את המיבצע המתוכנן במילים:
״אחד הנערים ישלשל חוט דייגים
שקוף, שיקיף את אחת האבנים
המשוננות שבחומה המיזרחית של
הר״הבית, כך שקצוותיו יגיעו לקרקע.
בלילה, יבואו לרנר ואחד הנערים,
ויקשרו חבל עבה לחוט השקוף. הנער
יטפס ער לראש החומה ואחר־כך יועלה
חומר־הנפץ. החומר יופעל ברגע שיואר
על־ידי קרני השמש הראשונות, זאת
על פי שיטת התא הפוטו־אלקטרי,
הסוגר מעגלי חשמל בעזרת האור״...
במהלך המישפט, הוצג על־ידי
התביעה, בפני השופט ברגר, טופס של 1

שאלון שנמסר למועמדים לקבלה

(המשך מעמוד )23
לתנועת החשמונאים:
• האם אתה מוכן לסכן את
מעמרך החברתי למען הפעילות?
ת/לא
• האם אתה מוכן לריב עם הוריד
למען הפעילות? כו/לא
• האם אתה מוכן לקבל מכות
משוטרים או ממתנגרים לעמרתך?
כו/לא
• האם אתה מוכן ״לשבת״ 48
שעות למען עקרונותיו? כן/לא
• האם אתה מוכן לעמוד לדין
פלילי ולהישלח למאסר על פעילותך?
כו/לא
• חווה דעתך על המישפט הבא:
״מאחר שמדינת ישראל הוקמה
על־מנת לספק פיתרון לבעיית
היהודים ברחבי תבל, כל חוק שהיא
מחוקקת וכל פעולה שהיא נוקטת,
הנוגדת מטרת ייסוד זו אינם תקפות
ואינן מחייבות את אזרחיה״.
כאן מגיע הפרק הבא של פעולות
הטיהור הללו, והפעם כנגר תושבים
יהודים. במהלך הפגנת תנועת

ההתנחלויות ״פורים שפיל״ .קבוצת
אנשים בלתי־מזוהה, הניחה סידרה של
מיטענים ליד בית מישפחת ג׳עברי
בחברון, השוכן ליד הגדר. של
קיריית־ארבע. מיטען נוסף התפוצץ
ליד אחר ממיסגדי חברון. כמו כן נורו
יריות על רכב בכפר יאטה.
ה״פורום שפיל״ הביא לחילוקי־ריעות
עמוקים בקרב המתנחלים, כך תנועת בנפלטי הרואים
מחרחרי־ריב וחסרי״אחריות. אמר
עליהם עורך־הדין אליקים העצני, חבר
מועצת קיריית־ארבע :״רק פרובוקטור,
שמאחוריו אולי עומדת מעצמה
זרה המעוניינת בהבערת תבערה
באיזור, יכול היה לעשות מעשים
כאלה ״.דבריו כוונו לקשרים שהיו לרב
מאיר כהנא, עם הביון האמריקאי
בארצות־הברית.
כינוי קשוח פחות ליורים
מקיריית־ארבע טבע חבר־הכנסת חנן
פורת, שקרא להם ״מישיגענערס״
(משוגעים ביידיש).
אין ספק שבקיריית־ארבע, מצוי
גרעין אחת המחתרות הימניות ואולי

הדורמיציון, אף היא בהר־ציון ועוד
רימון ממולכד, שהונח ליד המיסגד של
הכפר הערבי בית־צפאפא. כל
הרימונים נתגלו בטרם הופעלו, ולדעת
חוקרי המישטרה נועדו רק כאיום.
בבוקר שלאחר גילוי הרימונים,
התקשר אלמוני למערכת החרשות של
גלי־צוז״ל, והודיע שאירגון טי־אן־טי
נוטל על עצמו את האחריות להנחת
הרימונים ולהצתת המכוניות.
יומיים אחר־כך, התפוצץ רימון
ממולכד בכפר חוסאן, ליד בית־לחם.
אחר הפיצוץ, שוב התקשר דובר של
טי־אן־טי ונטל על עצמו את
האחריות.
זרועות־הביטחון משוכנעים כי
מניחי הרימונים בירושלים בדצמבר,
הם קבוצה מאורגנת היטב, המסוגלת
לפעול בסידרת פעילויות בו זמנית,
שדומה לאלה שהתנקשו בראשי־העיריות
בגדה. כמו כן, קיימת ההנחה,
שמדובר באנשים שעברו את גיל ה־20
וסיימו את שירותם הסדיר בצה״ל,
בעלי מיומנות צבאית ברמה גבוהה.
זאת הסיקו החוקרים מן התיחכום

מקום רציחת התלמיד סמיה אבו־בקר במיכללת־חברון
טרור לאור היום

שער,.העולם הזה״ 11.6 .80

מיומנות צבאית
שלום־עכשיו, שנערכה ב־ 12 בפברואר
983ו, נגד ניסיונו של שר־הביטחון
דאז, אריאל(״אריק״) שרון, שלא לקבל
על עצמו את המלצות וועדת כהן
שבחנה את טבח צברה ושאתילא, מול
בניין מישרה ראש־הממשלה, הושלך
רימון־יד צה״לי, מדגם 26 ורצח את
אחד מראשי שלום־עכשיו, אמיל
גרינצוויג.
המישטרה והשב״כ תפסו את
משליך הרימון כפי שלכדו את מניחי
מיטעני החבלה במכוניות ראשי־העיריות
בגרה־המערבית.
בניגוד לחקירת הנחת מיטעני
החבלה, עצרה המישטרה במהלך השנה
האחרונה, חברים שונים באירגוני
הטרור של הימין הקיצוני.
אחד מהנעצרים, ששוחררו אחרי
חקירה קצרה, היה יצחק מעוז, קתולי
צרפתי, שייעד עצמו לכהונת כומר
בצרפת, שינה את דעתו והתגייר ביחד
עם אשתו. מעוז ואשתו הגיעו לפני 13
שנה לקיריית־ארבע. מעוז, המועסק
בתעשייה־הביטחונית, במפעל מנועי
בית־שמש, ידוע כאחד מתושבי
קיריית־ארבע הקיצוניים ביותר. הוא
אף הצטרף לניסיון ההתנחלות של
אנשי הרב מאיר כהנא בהר־מנוח.
מאוחר יותר הוא נתפס בניסיון לפרוץ
להר־הבית.
ביחד עם יצחק מעוז, נעצר בפרשת
רצח אמיל גרינצוויג תושב נוסף
מקיריית־ארבע, ששמו נאסר לפירסום.

• ה,מהמשרד
^ מעט חודש אחרי רצח אמיל
^ גרינצוויג, נערך בהר־חברון תושבי בפי
המכונה
| אירוע,

המסוכנת שבהם. בשבוע הראשון של
אוגוסט ,1983 ערכו חברי מחתרת זו,
התנקשות בתלמידי הקולג׳ המוסלמי
בחברון, פעולה שבה נרצחו שני
תלמידים.
פעולה זו, שנעשתה לאור־היום,
והיתה פעולתה הראשונה של
מחתרת־יהודית לאור־היום, מעידה על
שיטה מתוחכמת של קבוצה, הנהנית
מיריעות מודיעיניות ומתיכנון צבאי
קפדני. המהירות והמיומנות של
מבצעי הפעולה, שעשו את מה שעשו
תוך דקות ספורות, לא היו מביישות
טרוריסטים איריים.

• ה״רתוים״ והמישטרה השב״כ
ך* ערכות
\ 1מבדילות בין שני סוגי מחתרות
יהודיות הפועלות כיום. הסוג הראשון
מיומן ובעל כושר צבאי גבוה, והסוג
השני הוא של צעירים משולהבים,
החסרים מיומנות צבאית. ההערכות
הללו מייחמות סידרה של ניסיונות
חבלה, שנעשו בראשית דצמבר ,1983
לסוג הראשון.
הראשונה בפעולות נערכה במורד
שכונת אבו״תור הירושלמית, כאשר
לפנות בוקר הוצתו שש מכוניות של
תושבים פלסטינים. כאשר הגיעו
למקום חוקרי המישטרה, העידה אחת
מתושבות המקום, שזמן קצר לפני
הצתת המכוניות, שמעה אנשים רצים
ומישהו צועק בעברית :״מהר, מהר!״
לפעולה זו מצטרפת סידרה של
מלכודות רימוני־יד במרחב ירושלים,
במינזר הפרנציסקאני בהר־ציון,
בכניסה לסמינר היווני־אורתודוכסי
בהר־ציון, בכניסה האחורית לכנסיית

ברימוניהם מוסדות״דת נוצריים.
לטענת חוגים מישטרתיים, מדובר
בכמה מבוגרי החשמונאים, המשרתים
כיום בצה״ל, בעוד מנהיגם יואל לרנר,
כלוא עדיין ומרצה את עונשו על
הניסיון לפוצץ את כיפת הסלע. החשמונאים מבוגרי כמה מקיימים קומונה של מתנחלים, באחד
מהבתים היהודיים לשעבר, ברובע
המוסלמי בעיר־ העתיקה של ירושלים.
ה״רועה הרוחני״ התורן שלהם, הוא
הרב אביגדור נבנצאל, בנו של מבקר־המדינה
לשעבר, ראש אגודת עטרת
ליושנה, הנושא בתואר ״רב העיר
העתיקה״.
הכיוטו של החשמונאים הוא שירה
של הפיזמונאית נעמי שמר :״בדרך
לכאן פגשתי איש מוזר מאוד/שהולך
כמו סהרורי/ממלמל בשקט לעצמו
לאומן יואל לרנד
ואומר/:על מישכבי בלילות אני שומע
אידיאולוגיה קיצונית
קול/פעמון גדול מצלצל/ארץ־ישראל
שייכת לעם־ישראל
שבאופן מילכוד הרימונים.
מנהיג נוסף של החשמונאים,
חוקרי מישטרה משערים, לעומת
זאת, שהפעם מדובר בחיילים המכונים כיום בעגת הימין הקיצוני
בשירות־סדיר, בעלי גישה נוחה ״הלרנרים״ ,הוא צעיר בשם יורי הלר,
למיצבורי רימונים מדגם 26 המקובל ילד־פלא חילוני לשעבר, שאביו מציף
בצה״ל, דגם הרימון שקטל את אמיל את לישכת ראש־הממשלה במיכתבים,
גרינצוויג. החוקרים מניחים כי מדובר השופכים מררה וגפרית במנהיגי הימין
רימונים, הקיצוני, שהעבירו את בנו על דעתו. מסדרות בשאריות
יורי הלר, נמנה עם עצורי ניסיון
שהשתמשו בהם במילחמת־לבנון,
ההשתלטות על הר־הבית, שנעשה בידי
וקשה לאתר את המשתמשים בהם.
לדעת חוקרי המישטרה, אכן מדובר חוגים המקורבים לרב אריאל. את
במחתרת יהודית קיצונית, בעלת רקע. אירגונו הגדיר הלר כך :״ישנם כעשרה
צבאי רב וידע מעולה בחבלה. כמו כן, חבר׳ה פעילים שרופים, אחר־כך יש
לדעת המישטרה, מונעת הקבוצה רבים שבאים לשמוע ולהתעניין.
על־ידי אידיאולוגיה ברורה וקיצונית, המטרה של הקבוצה היא להביא את עם
והראייה, שאנשיה לא בחלו למלכד ישראל לייעודים הראוים לו. למעשה

0י1113י הסידוד היהודי
רשימת הפגיעות של כנופיות
המידור היהודי כארץ, מעידה
על המכנה של גופים אלה
להמשכה של הדימוקרטיה
כישראל. רשימת כמה מפיגועי
המידור היהודי רצופה בזה:
• מאי - 1975 אומובוט
ערבי הוצת בוואדי-ג׳וז, ירוש לים.

מרט - 1975 עיגוי
תלמידים ערביים בקיריית־ארבע.

מאי - 1979 פוגרום
ראשון בחברון.
• ינואר - 1980״ליל
הזכוכית״ ,ניפוץ זגוגיות מכוניות
בחלחול.

• יוני - 1980 חבלה בראשי
העיריות שכעה, ח לף ומוויל.
• פברואר - 1982 חבלה
במכוניות בבית-חנינא.
• יולי - 1982 קשר לפיצוץ
כיפת הסלע.
• פברואר - 1983 רצח
אמיל גרינצוויג.
• מרס - 1983ה״פודים
שפיל״ בהר-חברון.
• אוגוסמ - 1983 התנק בתלמידי
המיכללה שות המוסלמית בחברון.
• דצמבר - 1983 שריפת
מכוניות באבו-תור, רימונים
במוסדות״דת ממולכדים נוצריים ומוסלמיים.

ישנן שלוש מיצוות המנחות אותנו:
להמליך מלך, לאבד את עמלק ולבנות
את בית־המיקדש.״

• האישששרף
את,,האתי
^*מחתרות הטרור היהודיות של
/הגדה־המערבית וירושלים, יש
שלוחה תל־אביבית, שהגיעה לכותרות
בשל קשריה עם כמה מצעירי
העולם־התחתון בשפלה.
בראשית השנה שעברה, הטיל
שופט בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
יורם גלין, פסק־דין של 39 חודשי
מאסר על יוסף ענו. מייד אחרי מתן
פסק־הדין, אמר ענו :״אני אלך
לבית־הסוהר, אבל בחוץ יקומו כנופיות
חדשות ...יש בחורים בשכונות, ישנו
הרב מאיר כהנא ...אני בטוח שיקומו
עור כנופיות!״
ענו הקים והנהיג שני גופים
מחתרתיים, האחד מע״ץ (״מועצת
עבריינים צעירים״) והשני טי־אן־טי
(התל־אביבי) .הוא הגדיר את מטרותיו,
כמילחמה נגד השמאל הישראלי.
הפרט היחיד שיוסף ענו היה מוכן
למסור על קשריו עם הרב מאיר כהנא,
היה בהודעה שכהנא נכח בברית־המילה
של בנו.
אירגונו הראשון של ענו, מע״ץ
(ששמו השני מועצת־עריקי־צה״ל)
נחשף במחצית שנת ,1978 והיכה
בתדהמה את המישטרה והציבור.
אירגון זה הקיף 23 עבריינים, שהיו
מוכרים למישטרה כ״פושעים קטנים״.
במהלך החקירה התברר שאירגון זה
היה מאורגן כאירגון צבאי־למחצה, עם
קצינים וחיילים, אירגון שביצע
עשרות פעולות בלתי־מפוענחות עד
ללכידתו, ביניהן הצתת בניין מערכת
הארץ, הצתת מיפעל קרגל בלוד,
רהיטי מאר ס ביפו והצתת אחד מקיני
השומר הצעיר.
בעוד שכל חברי מע״ץ הועמדו
לדין, לא נמצאו ראיות כנגד יוסף ענו.
אך שלושת השופטים בבית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, קבעו שהוא היה
ההוגה והמנהיג של הכנופיה. הוא זה
שהקים אותה, העניק לה את שמה, בחר
את ההימנון (על־פי מנגינת חיילים
אלמונים למילותיו של אברהם
שטרן) ,אירגן את המתכונת הפיקודית,
מינה ״נשיא״ ו״ראש־ממשלה״ ,״שר־חקלאות״
(הממונה על הגניבות
החקלאיות בקיבוצים) ,״שר־תחבורה״
(הממונה על גניבת כלי־רכב) ו״ראש
(המשך בעמוד )49

החי
גם כן כסף
ך* פאריס הודיע האינטרפול, כי
₪1הוציא מהקטלוג העולמי של
נסיונות זיופי שטרות־כסף — שבו
מופיעים, בין השאר, הדולר האמריקאי,
השטרלינג הבריטי, הפלורין ההולנדי,
המארק הגרמני, הין היפאני והפראנק
השווייצי — את השקל הישראלי,
בהסבירו כי הגיע למסקנה שאפילו
השטר הישראלי בעל העיר הגבוה
ביותר, הרמב״ם של אלף שקל, אינו
מהווה מטרה למזייפי־מטבע, בהתחשב
בערכו הנמוך, המתקרב לתשעה דולר
-~4השטר.

הלשון בץ השיניים
ף* חיפה הגישה חברה לייצור
4מכשיר לניקוי אבן־שניים מישפט
על הוצאת הלשון הרע נגד יבואן של
מוצר מתחרה, על שתיאר בפירסום של
מוצר היבוא את המוצר המקומי,
כמכשיר כבד, בלתי-יעיל וגדול,
הנראה כאילו נועד לנקות שיניים של
פילים או שיניים של קרנפים.

שחה בר נביחה
ך* תל־ א בי ב גילה סוציולוג,
במחקר שערך, שלגבי האוכלוסיה
העירונית נחשבת החזקת כלב לאחד
מעשרה סימלי המעמד הנכבדים, וכי
ההוצאה הממוצעת, על בסיס שנתי,
עבור החזקת כלב — כולל מזון,
מיברשת, מסרק, אבקה נגד כינים,
משרוקית אולטרה־סונית(שרק כלבים
שומעים אותה) ותרסיס נגד ריח —
מסתכמת, לפחות, ב־ 1500 שקל
בחודש.

דא לובשים,
דא אובדים
ך* חולו* גילה בעל, שהמתין
לאישתו שאיחרה לשוב הביתה, כי
אין היא לובשת תחתונים לגופה. הוא
הרחיק אותה מביתם, תבע אותה
למישפט גירושין, והצליח לשכנע את
השופט, שבהתחשב במינהגי הלבוש
שלה אין היא זכאית לדמי־מזונות.

סיבון מקצועי

* 1ירושלים הודה סטודנט שבעת
ששימש כמאבטח ׳במעונות
הסטודנטים באוניברסיטה העברית, לא
עמד בפיתוי שבגניבה, נטל מן
המעונות מיכנסי ג׳ינס, שעוני־יד,
ביגדי־ספורט, מישקפי־שמש, מצעי־מיטה,
מיקטרות, ציוד מישרדי וזוג שסימנה אחד,
נעלי־התעמלות
המישטרה כאשר חשרה כי הסטודנט
הוא שגנב.

והקצף בחינם

ן* נתניה הודיעו יצרני הבירה
המקומית כי תיצרוכת הבירה
בחודש נובמבר 1983 עלתה ב־5191
בהשוואה לנובמבר .1982 הם הביעו
את דעתם כי הדבר נובע מראשית
המיתון במשק, הדוחף מבלי״ערב רבים
להמיר ארוחת־ערב במיסעדת־יוקרה
בכריך וכוס בירה בפאב, והמביא
שתיינים מועדים לבכר כוס בירה
מהחבית, במחיר 150 שקל, על כוס
משקה במחיר 500 שקל.

רד אלינו אווירח
ף י לוח הודיעה הנהלת התעשייה
^ האווירית כי שווי המתנה שכל
אחד מ־ 20 אלף עובדיה יקבל כשי לחג
הפסח הקרוב, יהיה 12 אלף שקל, וכי
רשימת המתנות שמהן אפשר לבחור
את השי כוללת, בין השאר, מערכת
כלי־מיטה ושתי שמיכות פוך:
סיפרונית (שלחן־כוננית) לנוער;
כורסה עם הדום־רגליים; פאטיפון
סטריאופוני: אורגאן חשמלי ושטיחי
כרמל.

מבקר המדינה קבע:

קציני־צהייר מסה מידע סוד רמיבער טיט
ואיבשוו דו לצבור הו 1מהזמנה צבאית

^ ידיעות שהופיעו במדורים
1 1הכלכליים החמיאו לחברת התכוף
החיפאית.
בקיץ 1981 פורסם שהחברה קיבלה
ממישרד־הביטחון פרוייקט גדול,
לתקופה של שנתיים, לייצור ציוד
תידלוק. בקיץ .1982 פורסמה ידיעה
המייצר מיכליות
דומה; התכוף,
להובלת דלק, זפת וכימיקלים, קיבל
הזמנות חדשות ממישרד־הביטחון.
לעומת זאת, פרק המופיע בדוח
מבקר־המדינה האחרון, אינו מחמיא
כלל לחברה. תחת תת־פרק פריטי
ציוד וחלפים, בביקורת על מישרד־הביטחון,
מופיע תיאור מרתק של
יחסים בין חברה פרטית, מינהל־הרכש
של מישרד־הביטחון והיחידה־הצבאית.
החברה, ששמה לא מופיע בדוח —
אשר אין מוזכרים בו פרטים מזהים של
מרבית המבוקרים — היא חברת הת־

ף מה אומר המבקר, בעמוד ,393
1של דוח מס׳ ?33
ב״ 19 בנובמבר , 1982 העביר ראש
מינהל־הרכש לצה״ל שלושה מיכתבים
של הייצרן, הלא הוא התכוף. ראש
מינהל־הרכש ציין כי מהמיכתבים
עולה שהתכוף ידע על כוונות צה״ל
להצטייד בציוד מסויים, וידע אפילו
את מיספר הדרישה לציוד ואת היקף
הרכישה, זמן רב לפני שהדרישה
נקלטה במינהל״הרכש.
ממשיך המבקר :״עובדות אלה היה
בהן, לדעת ראש מינהל־הרכש, כדי
לעורר חשד שלייצרן היתה גישה
למקורות־מידע בנושא זה״.
מי, אם כן, העביר את המידע

| 11| 1ן 1יוסף מהרשק, מגודל
11 ^ 1זיפי״זקן, כפי שצולם
בשנת ,1975 כאשר הובא לבית־המישפש
לשם הארכת מעצרו.

ך״ 1*1ץ 1ה 11 למרות שמבקר־המדינה, יצחק טוניק (למעלה) ,נמצע
111 1מזיהוי ישיר של המבוקרים והקשורים במבוקרים,

עלתה תת״ועדת״הכנטת לביקורת־המדינה על הנושא, והחליטה לבודקו.
פירטי תוכניות ההצטיידות של הצבא,
כדי להקל על החברה בהגשת המיכרז
למישרד־הביטחון:
זהו סיפור מדהים כשלעצמו, אך
הוא מדהים שיבעתיים אם בוחנים מיהי
החברה ומיהם בעליה.
התכוף מתקשר עם מייסדו, יוסף
מהרשק. באמצע שנות ה־ 70׳ הורשע
בעבירת שוחד לגבי עובד של
מישרד־הביטחון, ואשר בוצעה בין
השנים 75־. 1971
אז עוררה הפרשה תדהמה כללית
בציבור, שעדיין לא התאושש מהלם
מילחמת יום־כיפור.

בסעיף אחר בדוח מבקר״המדינה
מסופר, שוב ללא שם היצרן, על פרשה
אחרת שבה מעורב התכוף.
מינהל־הרכש ביקש פטור ממיכרז
לייצור צינורות־תידלוק, מכיוון שלא
ידוע לו על יצרנים נוספים, להוציא
אחד, היכולים לעמוד בתנאי המיכרז.
ההזמנה, בסך של 5.4מיליון שקל,
נמסרה, כמובן, להתכוף, וזאת למרות
שהיחידה הצבאית, שהיתה אמורה
לקלוט את הציוד המבוקש, הגישה
רשימה בת 12 יצרנים שיכלו להתמודד
על תנאי המיכרז.
מדוע זוכה החברה החיפאית ביחס

ב־ 10.11.82 העביר ראש מנה״ר לצה״ל שלושה מכתבים של הייצרן וציין, שעולה מהם,
שהייצרן ידע על כוונות צה״ל להצטייד בציוד מסוים, וידע אפילו את מספר הדרישה
לציוד ואת היקף הרכישה, זמן רב לפני שהדרישה נקלטה במנה״ר. עובדות אלה היה בהן,
לדעת ראש מנה״ר, כדי לעורר חשד שלייצרן הייתה גישה למקורות מידע בנושא זה.
מנה״ר הודיע למשרד מבקר המדינה, כי בדיקה פנימית העלתה, שלא הועבר לייצרן כל
מידע ממנה״ר. מימצאיה •צל ועדת חקירה, שמונתה בצה״ל לבדיקת החשד האמור כללו
בין היתר המלצה להעמיד אנשים המעורבים בנושא זה על הומרת המעשים המיוהסים להם.
מימצאי ועדת החקירה הועברו להוות דעתה של הפרקליטות הצבאית.

ר1111 ״״1|\ 1יי1י11 יייח

דוח מבקר״המדינה ( 1983 גלופה) תיאר את מערכת״היחסים המדהימה -
11 11| / 1111 1ללא מיכרז ותוך העדפה ברורה -בין התכוף, והיחידה הצה״לית שהיתה אמורה
לקבל את המיכליות מהחברה שכבר עמדה פעם, אחרי מילחמת יום־הכיפורים, באור הזרקורים השליליים.
להתכוף ז ראש מינהל״הרכש של
מישרד־הביטחון טוען, שהוא ערך
בדיקה פנימית ושזו העלתה של־התכוף
לא הועבר כל מידע מהם.
צה״ל מינה אף הוא ועדת־חקירה,
לבדיקת החשדות, והמסקנות היו
חד־משמעיות: ועדת־החקירה חצה״־
לית המליצה להעמיד את האנשים
המעורבים בנושא, על חומרת המעשים
המיוחסים להם.
מימצאי הוועדה הועברו לחוות־דעתה
של הפרקליטות הצבאית, כדי
לבחון את אפשרות העמדת הנוגעים
בדבר לדין.
בלשון אחרת: אנשי יחידה צה״לית
הדליפו לחברה פרטית שסיפקה להם
שירותים וציוד ושאמורה היתה לעמוד
למיכרז לציוד תידלוק לצה״ל, את

לכאורה, היה מישרד־הביטחון צריך
לנתק את יחסיו עם המיפעל הצפוני.
אך לא כך התפתח העניין.
מישרד־הביטחון קבע אחרי הרשעה
זו כי קשריו עם חברת התכוף
החיפאית יכולים להימשך, אם מנהל
החברה יועבר מתפקידו. ואכן, מהרשק
הועבר לתפקיד יועץ חיצוני לחברה
ואילו בנו, יובל, הפך מנכ״ל.
הסדר זה הוא שאיפשר לחברה
להפוך חברה ציבורית שמניותיה
נסחרות בבורסה. כאשר פנו ראשי
החברה לרשות לניירות־ערך וביקשו
את אישורה להנפקת מניות, התעוררה
בעיית ההרשעה הפלילית של אחד
המנהלים והוסכם שאם הוא לא ישמש
בתפקיד ביצועי, לא תמצא הרשות כל
פסול באישור המבוקש להתכוף.

מיוחד

במישרד־הביטחון

כל־כך
ובצה״ל?
החברה הוקמה עוד בשנת 1947
על־ידי יוסף מהרשק, כמיפעל מתכת
לעבודות מסגרות. בתחילה היתה
מרבית העבודה שלו בדרום־הארץ.
אחר־כך ייצר מיכליות עבור הצבא,
ואחרי מילחמת יום־הכיפורים החל
בייצור ציוד תידלוק לכלי־טייס
וטנקים. הוא עבר גם לפסי־ייצור
מקבילים אזרחיים. הוא טוען לבכורה
בענף ייצור מיכליות להובלת דלק,
חלב וכימיכלים.
ביולי 1981 פירסמה החברה תשקיף
לצורך הנפקת מניות. אז התאפשר
לציבור לראשונה לעמוד מקרוב על
מצבה הפיננסי של מישפחת מהרשק,
שעמדה מאחורי התכוף, חרושת ברזל

בע־מ. התשקיף הראה רווחים־נטו
בסדר גודל של מיליוני שקלים עד
אותה שנה, ורווחים צפויים גדולים
יותר לשנת . 1982
בעלי התכוף טענו שהם עומדים
בפני התרחבות רצינית ושהם מנהלים
משא־ומתן למכירת מתדלקות לחברה
האמריקאית גינרל דיינמיקס. יצרנית
מטוסי האף־ ,16 וידע טכני לחילות־אוויר
זרים. אחר כך הם דיווחו על
משא־ומתן מתקדם עם הניגרים,
בשיתוף חברת כור סחר. לצורך ייצוא
מיכליות להובלת דלק וזפת למדינה
האפריקנית הגדולה.

מאגיפולציות
^ וספוקולאציות
^ 4ין* השפיע מידע זה על המיסחר
במניותיה של חברת התכוף,
חרושת ברזל בע״ מי
אחת המניות הספקולטיביות
שהתרוממה הרבה מעבר לשווייה
הריאלי בקיץ ,1982 היתה מניית
חמישה שקל ערך נקוב של התכוף.
לתדהמת רבים קפץ, תוך זמן קצר,
שערה של מניית התכוף מ־500
נקודות ל־ .2000 הרשות לניירות־ערד
הודיעה שהיא תחקור חשד לפעילות
מאניפולטיבית במניות, ואז החלו
נפילות השערים. הרשות הבטיחה
אחר־כך לחקור גם את הקשר שבין
עליית שער המניות של התכוף
וביצוע עבירה על חוק ניירות־הערך
כביכול, מצד בעלי השליטה בחברת
התכוף.
בכל שנה מגיש מבקר־המדינה את
הדוח שלו, ומן המפורסמות הוא
שהמימסד, ובעיקר הח״כיס, ממעטים
לעיין בו.
לרוע מזלם של המהרשקים זכתה
הביקורת על מישרד־הביטחון לעיון
מקיף בוועדת־המישנה לביקורת
המדינה. וכך נודע שהמבקר גילה
פרטים מדהימים על שיטת קבלת
עבודות של התכוף ממישרד־הביטחון
ומצה״ל.
וערת־המישנה החליטה שלא לרדת
מהנושא ובתוך זמן קצר היא תזמן את
הגורמים השונים שהיו מעורבים
בפרשה, צה״ל ומינהל־הרכש של
מישרד־הביטחון, ותדרוש שלצד
הסקנת מסקנות יוענשו האחראים
למעשי ההונאה.

בן צירן ציטרין

אזהרה ־ משרד הבריאות קובע כי העישון מדק לבריאות

בתצהיו דבית־המי שנט טוען כעיר המיברגה
הדיבורית נגד יושב־ואש ועדת־החוקה שד המסת

״07181

עו״1יר!״
על־פי שיקול רעתה, את רשימת
המועמדים.
וידבסקי, גבר יפה־תואר ובנו של
פעיל ותיק במיפלגה, שמע על פניית
המיעוט, במיקרה, והוא ביקש לדחות
את בקשתם על הסף.
באותו ערב חזר וידבסקי לבאר־שבע
בתחושה כבדה. היה לו ברור
שטענותיו המישפטיות המוצקות נפלו
בתל־אביב על אוזניים ערלות.
* המשך ידוע. כית־המישפט
הוא לא התעצל, ולמחרת, ב־ 12ך
בספטמבר, הגיש בקשה לצו־מניעה
1 1איפשר לליכוד להגיש את רשיבמעמד
צר אחד, כדי לסכל את כוונת
מתו לבחירות לעיריית באר־שבע,
המיפלגה להחליט, תוך שימוש
ווידבסקי לא נבחר למועצה.
בהליכים פסולים, על הרכב רשימתה
אך עוד לפני כן, שלח וידבסקי
למועצת־העירייה.
מיכתב למיפלגה הליברלית, והציג לה
הידיעה על הגשת הבקשה
שאלון מפורט, שבו הוא ביקש
בבאר־שבע הגיעה עוד באותו היום
שתצהירו של קולס יוכח באמצעות
לתל־אביב. במקום נוסחה בקשה
גילוי־מיסמכים. נציגלהמיפלגה דחה
לביטול מיידי של הצו הזמני, משום
את דרישותיו של וידבסקי והציעו לו
שהשארתו, ולוא ליום אחד נוסף, היתה ־ לפנות לבית״המישפט.
מונעת מהליכוד את הגשת הרשימה
וידבסקי אכן עשה זאת, והוא מבקש
לבחירות לעיריית באר־שבע.
פסק־דין הצהרתי כנגד המיפלגה.
על התצהיר, המודפס נכתב שמו של
אחר־כך יגיש בקשה לפיצויים ונזיקין.
משה קורן, שהוא מנהל אגף־האירגון
בשאלון ששלח וידבסקי למיפלגה
ומנהל המחלקה המוניציפאלית של
ושהוגש אחר־כך לבית־המישפט, הוא
המיפלגה. אחר־כך נמחקו שמו ותוארו,
הציג סידרת שאלות ארוכה. בין השאר
ותחתם נרשם שמו של ח״כ קולס,
הוא מבקש לדעת אס נוהל רישום של
כחתום על התצהיר, תחת התואר
קבלת ושליחת הזמנות לדיונים
״יושב־ראש אגף האירגון של המיפ־בעירעורים
הקשורים בבחירות; הוא
לגה״.
רוצה לדעת אם קיים פרוטוקול של
בתצהיר אישר קולס כי וידבסקי
הישיבה שבה החליטה ההנהלה
אכן נבחר על־ידי רוב בסניף, אך טען
הארצית של המיפלגה למנות את
שעל בחירה זו הוגש עירעור של
ועדת־העירעורים: מתי התקיים הדיון
המיעוט. קולס הסביר ש״הוועדה
בעירעור שלו; האם הוא נרשם
׳העליונה שנבחרה על־ידי הנהלת
בפרוטוקול; האם נשלחה הודעה על
המיפלגה, בחודש מאי ,1983 לשם דיון
תוצאות העירעור אליו; מתי הכריעה
והכרעה בעירעורים מצד מיעוטים
ההנהלה הארצית בעניין הרשימה
בסניפים. קיבלה ביום ה־ 11 בחודש
המתוקנת שהוגשה לה; האם מצוי
פרוטוקול של ישיבה זו ונימוקי
ספטמבר את עירעור המיעוט על
ההחלטה; מתי פורסמה ההחלטה ואיך
בחירתו של וידבסי כמועמד למקום
היא נמסרה לוידבסקי?
הראשון ברשימה. על־פי סעיף בתקנון
בתצהיר שצירף וידבסקי לתיק, הוא
המיפלגה יכולה ההנהלה הארצית
אומר; ״למיטב ידיעתי דרושים
להכריע במיקרה של חילוקי־דיעות
המיסמכים הנ״ל כדי לייעל את הדיון,
בין רוב ומיעוט בסניף, מי יהיה מועמד
להבהיר את הפלוגתות ולמנוע
הסניף למוסדות המוניציפאליים.״

אי־לכך, החליטה הוועדה העליונה,
אליבא דקולס, שהמועמד למקום
הראשון יהיה יונתן לוי, ואילו וידבסקי
הוצב במקום השלישי ברשימת
המיפלגה ובמקום לא־ריאלי ברשימת
הליכוד.
חשש לזיופים

אלי קולס, חבר״כנסת מסעם הליברלים ויו־ר
ועדת״החוקה, מונה ערב הבחירות המוניציפא ליות
לתפקיד בניר במיפלגתו, ובתוקפו חתם על תצהיר־המריבה.

כב׳ היו״ו

ך א בכל יום מוגש לבית־המישפט
/תצהיר שעליו חתום ח״כ. מסיבה
זו רבתה ההתרגשות בבית־המישפט
המחוזי בבאר־שבע, כאשר במיסגרת
דיון שעניינו סדר המועמדים ברשימת
הליכוד לבחירות המוניציפאליות
האחרונות בעיר, הוגש בפני השופט
תצהיר, שעליו היה חתום לא סתם ח״כ,
אלא יושב־ראש ועדת־החוקה של
הכנסת, אלי קולס, מהמיפלגה הליברלית.
הבחירות
אומנם חלפו עברו, אך
התיק עדיין לא נסגר. נהפוך הוא.
דווקא עתה הוא מתחיל להיות הרבה
יותר מעניין. התובע, פעיל־מיפלגה
באר־שבעי, טוען שקולס הגיש תצהיר
כוזב לבית־המישפט, משום שהמיס־הנזכרים
באותו תזכיר. אינם
ומסיבה זו מסרב
של הכנסת
בפני בית־

הבחירות התקיימו על־ידי הנהלת
הסניף והוא זכה בתישעה מתוך 15
תומכים.
המפסידים לא רוו נחת מהתוצאות
ופנו אל הוועדה המוניציפאלית
המרכזית של המיפלגה בתל־אביב,
בבקשה שהיא תקבע באופן שרירותי,

תצהירו של אלי קולס (גלופה)
,שהוגש לבית-המישפט
המחוזי בבאר־שבע, ואשר בו ביקש לבטל את

קודס חתם

קסע מן התצהיר
(גלופה) שהגיש וי־
>0 ,ישפט, שבו הוא דורש מן המיפלגה

* ולס׳ גיבור הפרשה, הוא ח״ב

די אלמוני. זוהי הכהונה הראשונה
שלו בכנסת. הוא סיים התמחות
בעריכת־דין במישרדו של עורך־הדין
אמנון רוזנשטיין, זמן קצר אחרי

1| 111ק ק פסח גרופר, א
1 1| / 1114 עוד״לא־שר, מתג
שק עם קולס, אחרי ההצבעה שבו
גברה שרה דורון והיתה לשרה

אני החיים משה -קו רן -ג ושא תיז. מ ס .
לאחר ש הז הר תי כי עלילהצהיר האמת שאם לא אעשה
!מצהיר בזח לאמור:
ל ענ שי םהקבועיםבחיק *

הפתעות. למיטב ידיעתי, המיסמכים
הנזכרים אינם קיימים, או שהם שונים
מהמתואר שם. קיים חשש רציני כי
המיפלגה הליברלית ו/או מישהו
מטעמה יעלימו ו/או יזייפו את
המיסמכים הנ״ל לפי הצורך.״
וידבסקי דרש שהמיסמכים יופקדו
בבית־המישפט. אחרי דיון ממושך
הסכימו נציגי המיפלגה שבאו
לבית־המישפט בנגב לפשרה שהוצעה
על־ידי השופט גילעד גילעדי.
המיסמכים המבוקשים יופקדו עד יום
חמישי השבוע במישרדו של
עורך־הדין נחמן רם, נשיא בית־הדין
של המיפלגה, ויוצגו כמתבקש בהמשך
הדיון בבאר־שבע, בחודש הבא.
באי־כוח המיפלגה סירבו לומר איזה
מיסמכים מצויים בידם.

כ ן, אהיה גפיי

צו-המניעה הזמני שהגיש פעיל המיפלגה יהודה
וידבסקי. קולס חתם על התצהיר רק ברגע האחרון,
במקום משה קורן, מנהל אגף האירגון של המיפלגה.

את גילוי המיסמנים, שעליהם הצהיר קולס. עד עתה
סרבו נציגי המיפלגה הליבראלית למסור את
המיסמכים המבוקשים, אשר ייתכן שאינם קיימים.

שנבחר לכנסת. הוא עדיין לא ניגש
לבחינות הלישכה כדי לקבל רישיון
עריכת־דין.
למרות השכלתו המישפטית הצרו
הוא נבחר ליושב־ראש ועדת חחוקד
של הכנסת, אחת מהוועדות החשובות
בבית־המחוקקים.
קולם, איש מחנהו של שר־התיירוו
אברהם שריר לא מתבלט בעבודתו
הנוכחית במישכן־הכנסת.
אם המיסמכים לא יגיעו לביתי
המישפט, והשופט יקבל את גירסו
וידבסקי שהם אינם קיימים, פירה:
הדבר הוא שיושב־ראש ועדת־החוקו
של הכנסת שיקר לבית־המישפט. וגב
זה עדיין לא קרה בכנסת.

בן־ציוז ציטרין

תוכניות נוזעדפות תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום רביעי

• טלוויזיה: עד פופ
( — 8.02 מדבר עברית,
מזמר אנגלית) .אורח התוכנית
יהיה המלחין והזמר שמוליק
קראוס. כמו כן יובאו משירי
אלביס קוסטלו ולהקת שפנדאו
בלט.

• טלוויזיה: פרט
קולנוע — מיני ומום•
קוביץ 10.05 מדבר
אנגלית) .סירטו של הבימאי
ג׳ון קסוואטס, המספר סיפור

קול המוסיקה 2.00 תוכניתם
המעולה של עדה ברודסקי
ושמירה אימבר.

• טלוויזיה: סרט קולנוע
— חבורת הפראים
( — 9.15 מדבר אנגלית).

סירטו המפורסם של סם פקינפה
עוסק בסוף ימי המערב הפרוע.,,
חבורה של שודדים מתכננת את
מיבצעה האחרון, שיביא לה שלל
אשר בעזרתו יוכלו לפרוש.
החוק משרת את ענייניה של העומדת חברת־הרכבות
להישדד, ופועל באלימות כדי
החבורה. את ללכוד
חברת־הרכבות אף שכרה חבר־

תם רביעי 4 . 1.84
• למישסחה: שכונת אבו עודד 9.45
ערוץ 40 — 3דקות — מדבר ערבית) .סידרה

מדבר ערבית /אנגלית) .בכל מוצאי־שבת בשעה זו
מקרינה הטלוויזיה של הוד מלכותו, בשני ערוציה שני
סירטי קולנוע בעת ובעונה אחת. דוברי השפה הערבית
יוכלו לבחור בסרט המצרי בערוץ ,3ואילו מביני
האנגלית יבחרו בסרט האמריקאי בערוץ .6

קומית סאטירית בהפקה מקומית, על חייה של מישפחה
עירונית, הכוללת אב בגיל העמידה שהוא בעליו של
בית־הקפה השכונתי, אפעקרת־בית ושני ילדים בוגרים,

יזם ראשון 6 . 1.84
• לילדים: סרטים מצויירים 4.45 שני
הערוצים — 20 דקות) .מיבחר סרטים מצויירים

יזם חמישי 5. 1.84
• לילדים: מישחקי ילדים 5.50 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר ערכית) .תוכנית לילדים

חדשים תוצרת ארצות־הברית.

• סידרה לילדים: אי הגמדים 6.00 ערוץ
25 — 3דקות — מדכד אנגלית) .סידרה

בגיל הרך בהפקה ירדנית, המוגשת על־ידי צמד שחקנים
המסתייעים בבובות. בתוכנית משולבים אמצעי המחשה
רבים כגון: שירה. ריקוד, מישחק, סרטים ועוד.

משעשעת על חבורת אנשים שספינתם נטרפה בים והם
הגיעו לאי שכוודאל שהקידמה לא הגיעה אליו. הם הפכו
להיות גמדים אחרי שאכלו מצמח שגדל באי, הם חיו
באושר עד לבואה של מישלחת לאי כדי להפכו אתר
תיירותי, ושיבשה את מהלך חייהם...

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 8.30

ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
המתרחשת בתחנת־מישטרה בניו-יורק, ומציגה גלריה
של דמויות הפוקדות תחנת־מישטרה, כגון: שוטרים
ובלשים, גנבים וכייסים, ואנשים הנקלעים כטעות
לתחנה. כוכב הסידרה הוא הל לינתן, בתפקיד ברני מילר.

יום שגי 9 . 1.84
• סידרה קומית: באפאלו ביל (— 8.30
ערוץ 30 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה

י 1ם שישי 6 . 1.84
• כדורגל — 3.00 ( :שיני הערוצים — 60
דקות — מדבר אנגלית).תחרויות כדורגל ממיטב

קומית אמריקאית המתמקדת בדמותו של מנחה תוכנית
ראיונות פופולארית המביך את מרואייניו בשאלות
נוקבות וגורם ״התקפי לב״ לבימאי ולצוות התוכנית.

הכדורגל העולמי, שהתקיימו בשבוע החולף. המישחקים
מובאים באורו מלא.

• סידרה בלשית: הארט ואשתו (— 10.15

ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .פרק
חדש בסיררה הפופולארית בכיכובם של הצמד רוברט
וגנר וסטפני פאורס, בתפקידי הארט ואשתו. בני הזוג
יפי־התואר ובעלי הרכוש הרב, משמשים בבלשים לעת
מצוא, בעלילה המשלבת בתוכה מתח והומור.

• קולנוע: סרט קולנוע צרפתי (— 5.30

ערוץ — 6מדבר צרפתית) .מדי יום שישי בשעה
זו מקרינה הטלוויזיה הירדנית סרט קולנוע צרפתי באורך
מלא.
• סידרת מיפתורין: אורסיז וולם 8.30
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרת
מתת ומיסתורין, שהוקרנה בזמנו על מירקע הטלוויזיה
הישראלית. השחקן אורסון וולס מציג סיפורי מיסתורין
ואימה בנושאים החביבים עליו.

יום שדי שי 8. 1.84
• פולקלור: זרקור 9.30 ערוץ 30 — 3
דקות — מדבר ערבית) .סיגנונות חיים ומינהגים,
טיקסי חתונה ושאר אירועים בחיי הפרט והחברה, בכפר
ובעיר.

חם שבת 7. 1.84
• פולקלור: חג• מאזן מארח 7.30 ערוץ
30 — 3דקות — מדבר ערבית) .סיפורים מחיי

• סידרת מתח: מאגנום 10.15 ערוץ 6

— 50 דקות — מדבר אנגלית) .סידרת מתח
אמריקאית בכיכובו של תום סלק, בעל ההופעה
הספורטיבית הנאה _,שהפר תוך זמן קצר סמל־מין
בארצות־הברית.

היום יום בירדן משובצים באגדות ומעשיות בדוויות, ועל
דרך המשל והסיפור מנסים לפתור את בעיות השעה.
• סרט קולנוע 10.15 ערוץ — 6/3
הסינה.

קאסד ורונארדס: מיני ומוסקוביץ
טלוויזיה, יום רביעי 10,05

• רדיו: רשת א —
פרופיל — דיוקן ישראלי

• טלוויזיה: סידרה —
צוות לעניין (— 10.30
מדבר אנגלית) .ביחידה
חברים ארבעה הרפתקנים גיבורים
ואמיצים שלחמו בוויאט־נאם.

אהבה
יוצא־דופן בין ברנש
תימהוני, המתפרנס משמירת
מכוניות במיגרש־חנייה ובין
מתבגרת, העובדת רווקה במוסיאון העירוני של לוס־אנג׳לס
ואינה מצליחה למצוא
גבר כלבבה. את תפקידי בני הזוג
מגלמים ג׳ינה רולנדס וסימור
קאסל. הסרט הופק בשנת .1972

תוכניתה של ג׳ואן ויליאמס ובה
יצירות בביצועים מרתקים.

• טלוויזיה: סידרה —
עמוד האש (— 8.02
מדבר עברית) .פרק שני

בסידרה והפעם הפרק ״הערבים
מתעוררים״ המביא את ראשית
ההתעוררות הפלסטינית בארץ־
ישראל. מפיק ועורך: יגאל
לוסין• ,

תוכנית אישית בענייני דיומא,
האחרונה בכלי התיקשורת הממלכתיים,
שיש בה שמץ מאופוזיציה
וביקורת על המתרחש
בישראל בראשית . 1984

• טלוויזיה: סידרה —
זרים 10.50 מדבר
אנגלית) .תחת הכותרת שכירי
חרב מובא סיפור איתור סידרה
של מיקרי רצח, בעזרת יחידה
לחקירות מיוחדות של הסקוט־לנד־יארד.

ד^ן ךן
( — 8.30 מדבר אנגלית).

בסידרה, ובו אוויטה פילגשו של
פרון.

יום שיש•

במיני סידרה המבוססת על
הרומן הנורע שחיברה הסופרת
הבריטית וירג׳יניה וולף.

• רדיו: קול המוסיקה
— ויווה מוסיקה (.)6.00

•?*לדית 4

• טלוויזיה: סידרה —
אוויטה פארון (— 10.10
מדבר אנגלית) .פרק שני

• טלוויזיה: דראמה —
אל המיגדלור (— 10.30
מדבר אנגלית) .חלק ראשון

נ1ו.י 1וו1גו

יום חמי ש

מסידרת הסרטים חיים בטבע
של הבי־בי־סי. פרק זה עוסק
בתינשמת הנמנית עם דורסי
הלילה, אלא שלהבדיל מהאחרים
היא ״מבוייתת״ ובעלת קשרים
עם האדם.

מתוך שלושה, העוסק כאסירי
מצפון. גיבורו של פרק זה הוא
האסיר ולאדימיר בוקובסקי.

טלוויזיה, יום שישי שעה 9.15
כנופייה־לשעבר שעוזר לחוק
להגיע אל חברי הכנופייה. הסרט
גדוש בקיטעי־פעולה, משלב
סיפור מרחק עם נופים מרהיבים
וכושר ביטוי קולנועי בלתי
רגיל. בתפקידים ראשיים מופיעים
ויליאם הולדן, רוברט
רייאן, ארנסט בורגנין וורן אוטס.
הסרט הופק בשנת . 1969

• רדיו: רשת ב׳ — בין
שישי לשבת (.)11.05
יצחק ליבני משוחח עם השחקן
הבינלאומי חיים טופול.

11.05 סידרת דיוקנאות
שמשרטט אמנון אחינעמי,
והפעם מיפגש עם הארכיאולוג
מגן ברושי, אוצר היכל הספר
במוסיאון ישראל.

• רדיו: רשת א׳ —
הומאז׳ למשורר פול צלאן
4.05 תוכנית שניה ואחרונה,
בעריכת אילנה צוקרמן. התוכנית
משרטטת מעולמו של אחד
מגדולי המשוררים היהודיים
במאה העשרים, שכתב שירתו
בגרמנית והתאבד בטביעה בנהר

יום ראשון

• טלוויזיה: בידור
ספינת האהבה (.15
מדבר אנגלית ).העוד
בחורות לדוי
אחד מסיפורי ר
המפורסמת.

• טלווי• אסירי מדב;־:

שידור
צל״ש
דמעות בעיניים
• לאורי גולדשטיץ על כתבתו המצו־יינת
על הפגנת פועלי תימנע. במשך רגעים
אחדים התעלתה הטלוויזיה לרמתה הגבוהה
ביותר, והציגה לפני המדינה כולה ראי. התמונה
שהשתקפה בה היתה מזעזעת, וכאשר ניבט מן
המירקע פרצופו המיוסר של פועל מוכה וחבול,

חחה על
חחה־המדינה
הראיון שנערך בתוכנית שעה טובה עם בנימיז זאב הרצל,
שנולם על־ידי השחקן נתן דטנר, צונזר בידי מנכ״ל
רשות־השידור, יוסף ו.טומי*) לפיד.
הטקסט המלא של הראיון, שחובר בידי העיתונאי והסופר עמום
אילון, כלל ציטוטים מדוייקים רבים מתוך דיברי הרצל על נושאים
עדינים.
בין הקטעים המצונזדים היו תשובות שהתייחסו לחזונו של הרצל
להקים מדינה חילונית ולהפוך את ירושלים עיר רב־לאומית.
קטע אחר שצונזר התייחס לאי־חשיבותה של השפה העברית.
מסתבר שברשות־השידור 1984 מצונזר גם חוזה־המדינה.
הפך מופע טלוויזיוני אינפנטילי, השואף לנצל
את זרי־התהילה של תוכנית הסאטירה ניקוי
ראש ז״ל. שאיפה זו נעשית באמצעות שניים
מכוכבי אותה סידרה סאטירית, הבדרנים דובי
גל וטוביה צסיר, הבולטים בערוותם
הסאטירית בלא כותבי הסאטירות של ניקוי
ראש.

מאחרי המירקע
..קאסח״ רוץ־שטרן
המשבר התורן בין כתב חטיבת־החדשות ובין
מנהלי־החטיבה היה עימות חריף בין הכתבת
לענייני־רווחה, ג׳ודי לוץ, ובין מנהל החטיבה,

יאיר שטרן.
כתב גולדשטיין ראי שאימת האבטלה מאיימת על מישפחתו — עלו
הדמעות בעיני רבים מן הצופים. אין ספק שכתבה
זו השפיעה על תודעת המדינה, ובמילא גם על
המתרחש בשילטון.

תד־א שפה
• לסירטו של הבימאי רם לוי, שהוקרן
במיסגרת התוכנית במבט שני, אחרי הכותרת
סוף עונת־הרחצה. הסרט הביא תמונת־מצב
מחרידה על אורחותיו של הישראלי המבלה
והמתרחץ בשנת . 1983 הרעיון המרתק של הבאת
צמד ארכיאולוגים לבחון את תלי־האשפה,
שאותם מייצרת העיר תל־אביב כיום, מול
תלי־האשפה של תל־קסילה הקדומה, חשף את
ישראל ותל־אביב כעולם קרתני וולגרי, המנהל
חיים של ימי־פומפיאה־האחרונים. גם חוסר־המודעות
הבסיסי של תושבי עיר זו לסביבתם
מוליך את הצופה למסקנה שחלום הציונות,
״תל־אביב״ ,היה לתל־אשפה.

צל״ג
איגפנטידיות בכיפה
• למנהל מחלקת מישדרי־הדת של
הטלוויזיה, מרדכי פרימן, שהוא גם עורך
התוכנית מה הקשר, מפיק התוכנית, מנחה
התוכנית ומחבר החידות. תוכנית זו, שנועדה
ביסודה לשמש תוכנית מיסיונרית, ושמטרתה
היא להציג נושאים דתיים במסווה של חילוניות,

העילה לעימות, שכונה בפי כמה מכתבי־החדשות
כ״קאסח״ ,היתה סגירת הפנימיות
לילדים חריגים ברמות שונות. השלב הראשון של
העימות בא כאשר הציעה לוץ לערוך כתבה על
סגירת מוסד לילדים אסטמתיים בערד, הצעה
שבוטלה לחלוטין בידי שטרן. גם הצעות חוזרות
ונישנות של לוץ לכתבות על סחף סגירת
המוסדות לא ריגשו את שטרן.
רק כעבור כמה ימי״עימות ניאות שטרן,
כתוצאה מלחץ הכתבים, להורות על סיקור
המוסדות הסיעודיים והפקרת הילדים לאימי
הרחוב.

ה״סקופרים״
אם אין ניראים במירקע הטלוויזיה ״סקופים״
רבים, אין זה נובע מכושרם הלקוי״ של כתבי
חטיבת״החדשות, אלא משיקול־דעתם המיקצועי
של מנהלי־החטיבה.
דוגמה לשיקול״רעת מיקצועי לקוי נלחשת
בימים אלה, בצחוק חרישי, במיסדרון חטיבת־החדשות.
עשרה
ימים לפני התפוצצות הסיפור על
הוראת שר־התחבורה, חיים קורפו, לאגד, בעניין
איסור נסיעות בערי־הצפון בשבתות, הגיע
הסיפור למערכת מבט. את הסיפור השליך הכתב
רמי וייץ, שמסרו לשיקול־דעתו של העורך,
מיכאל קרפין. כאשר הבחין בכך הכתב
הכלכלי, עודד שחר, הוא העיר בקול־רם שזה
סקופ.
העורך חשב אחרת, וזרק את ה״סקום״
לסל־המערכת.
כמה ימים מאוחר יותר הפך העניין לסיפור
חם, שהביא מיקבץ של עתירות לבג״ץ וסיפק
כותרות רבות לעיתונים.

״מיפגשים״ שכ אל ה

התוכנית מיפגשים שבהנחיית העיתונאי ח מרגלית, שתשודר השבוע, עברה גילגולים
רבים קודם לצילומה, בשבוע שעבר.
ראשית ניסה הווער־המנהל של רשות־השידור, בניצוח הצמד מרון את באפו, להנחות
את מפיקי התוכנית ועורכיה.
אותה נציגות של הימין בווער־המנהל הצליחה להכניס לצוות משתתפי התוכנית את
אלייקים העצני מקיריית־ארבע.
עורכי התוכנית ומפיקה ביקשו לצלם את התוכנית בבניין ידיעות אחרונות. תוכנית זו
הוכשלה בידי מנכ״ל הרשות. יוסף (״טוסי״) לפיד, שהוא איש מעריב בחופשה.
כתב העולם הזה. שנכח בהקלטת התוכנית שתוקרן מחר מדווח, שתוכנית זו נחותה
מקודמותיה. נומי על העצני, מייצגת בה את עמדות ״הציבור הרחב״ ,מול העיתונאים המגינים
על מיקצועם, נבחרת של כותבי מיכתבים למערכות העיתונים, המייצגים את עמדות הימין
הקיצוני.
על התכתיבים של הוועד־המנהל לגבי הרכב משתתפי מיפגשים, ועל ניסיון הווער־המנהל
לקבוע להנהלת הטלוויזיה את אופי המראיין לתוכנית מה שבא (ירון לונדון) אמר אחד
מראשי הטלוויזיה :״השלב הבא של הצמד פאפו את מרון יהיה שהם ירצו לערוך ולהגיש
את כל תוכניות הטלוויזיה. איזה מזל שהם מסיימים את חברותם בוועד־המנהל בחודש מרם!
מעניין איזה פאפואים יגיעו בוועד המנהל הבא.״

העולם הז ה 2418

שחקן דטנר
האם היה הרצל עוכר־ישראלז

המורג הנ שיאותי
בחטיבת־החדשות של הטלוויזיה אין אוהבים
את הכתבת לענייני העם היהודי ובית
נשיא־המדינה, תמר מורג. היא הגיעה לתפקיד
זה אחרי שערכה כתבות.
כאשר נערך מוקד עם נשיא־המדינה, מנעו
עורכי מבט ממורג להשתתף בצוות המראיינים,
למרות שתפקידה מצדיק את הופעתה.
בימים אלה, כאשר נקבע צוות עובדי־הטל־וויזיה
שיתלווה לנשיא־המדינה, חיים הרצוג,
במסעו באפריקה, עשו ראשי חטיבת־החרשות כל
שביכולתם כדי למנוע את יציאתה של מורג
עימו.
אחרי שהוברר שאין כל אפשרות למנוע את
יציאתה של מורג לאפריקה, אמר אחד מראשי
החדשות :״אני מקווה שיאכלו אותה שם!״

חזקים בקרב הגורמים המחליטים על מינוי
המנכ״ל.
מחלתו המתארכת של השר הממונה על
רשות־השידור, זבולון המר, מצמצמת את
העיסוק העכשווי בנושא בחירת המנכ״ל.
יחד עם זאת מסתמנת בין הגורמים השונים
תמונה של פשרה, העשוייה להביא למינויו של
יוסף לפיד לקדנציה נוספת, והפעם בתנאים
מגבילים. אחד מהתנאים, כפי שכבר דווח במדור
זה, עשוי להיות האצלת סמכויות־יתר לידר
הרשות. המועמד לתפקיד זה הוא מנהל מיפעל
הפיס וחבר מרכז־חרות, גידעון גדות, כאשר
בידו סמכויות של עורך־ראשי של אמצעי
התיקשורת.

אורזים את המיזוודות

בוועד־המנהל של רשות־השידור קיימת
בימים אלה אווירה של אריזת־מיזוודות.
המאבק עד כס היו״ר
חמישה מתוך שיבעת חברי הוועד־המנהל לא תום לפני חודשים בדצמבר ,1978 ארבעה
יהיו עוד חברים בו, וישובו לעיסוקיהם
רשות־השידור, של הקודם
כהונתו של
המנכ״ל יוסף לסיד מועמד מוסכם היומיומיים: אהובה מרון, אהרון סאסו, היה ליבני, יצחק מאיר שיטרית, גיסים אלמוג והיד׳ר,
הפרופסור ראובן ירון. בוועד־המנהל יישארו
לתקופת־כהונה נוספת ישראל פלג ומיכה
ינון, שאליהם יצטרפו חמישה נוספים.
אופ+יני לאווירת אריזת־המיזוודות הוא
ניסיונו של מנהל־הטלוויזיה, טוביה סער,
; להביא למינויו של ירון לונדון כמגיש־מנחה
חדש לתוכנית מה שבא. חברי הוועד־המנהל,
שיטרית ואלמוג, כמעט אינם מגיעים עוד
לישיבות הוועד־המנהל.

מאחרי המיקרופון
רמי יצהר מקבל מיליונים

ראש־דוכנה הלפרין
אפולו!

על כל הגורמים הממשלתיים, האחראיים למינויו
של המנכ״ל.
בשבוע הראשון לשנת ,1984 חודשיים קודם
למינויו של המנכ״ל החדש או מינויו של המנכ׳׳ל
הנוכחי לתקופת־כהונה נוספת, תמונת־המצב
מעורפלת לחלוטין.
התפוררות המפד״ל מעבירה את הכרעת
הממשלה על מינוי המנכ״ל החדש לידי שר־האוצר
הנוכחי, יגאל כהן־אורגד. אי־גיבושה של
מדיניות מצר ראש״הממשלה, יצחק שמיר,
בשאלת מינוי המנכ״ל, מגדיל את סימני־השאלה.
מועמד אחד לתפקיד, שירד מרשימת־המוע־ _
מדים, הוא יועץ ראש־הממשלה לענייני־תיק־ ׳
שוו*ת, אורי,סדרת. אין הוא נראה לתפקיד
בעיני ראש־הממשלה הנוכחי, הפועל לסילוק כל
אנשי חצרו של קודמו, מנחם בגין, מעמדות
שונות.
גם ניסיונה של המיפלגה הליברלית להציג
לתפקיד המנכ״ל את הפירסומאי דויד ארמון
נתקלת בחומת־התנגדות קשוחה מצד חרות
בליכוד. אנשי חרות רואים בארמון איש המייצג
עמדות ליברליות מובהקות (זו הסיבה לכך
שאנשי חרות פעלו בעבר לבחירת אהובה
מרון כחברת הוועד־המנהל של הרשות, במקומו
של ארמון).
שני מועמדים מתוך הטלוויזיה הם עורך מבט
שני, חיים יבין, ומנהל־הטלוויזיה, טוביה
סער, המשקיעים באחרונה מאמצי־שדולה

אחד מהאירועים שביזו יותר מכל את
רשות־השידור בעת האחרונה אינו קשור במישדר
זה או אחר, אלא בסידרת מופעים, שאותה מנחה
איש מחלקת־הספורט של קול ישראל, רמי
יצהר, תחת הכותרת ״רמי יצהר מחלק
מיליונים״.
אחרי ההשתתפות באירוע זה, שבו מנצל יצהר
את המוניטין שבו זכה בשל עבודתו ברדיו, זוכה
יצהר עצמו בפרס ברדיו.
בימים אלה התברר שרמי יצהר יהיה שליח
קול ישראל ובכיר שדרני־הרדיו באולימפיאדת
לוס־אנג׳לס, שתיערך בקיץ הקרוב. הגיב על כך
אחד מעמיתיו :״עכשיו רמי יצהר לא רק יחלק
מיליונים, אלא גם יקבל מיליונים!״

יופי יחסי

פסקול

אחרי שהתברר לכתבי מבט שאחד
מעמיתיהם פיקד במיסגרת שירות המילואים שלו
על סידרת פיצוצי־הבתים, שנעשו בהר־חברון
על־ידי צה״ל, אמר עליו אחד מעמיתיו :״עכשיו,
כשהוא בעל ניסיון בדברים שכאלה, יהיה
ביכולתו לאטום את הפיות של כל הכתבים שהוא
אינו אוהב על מינויו של עימנואל
הלפרין כראש הדוכנה לענייני־חוץ העיר אחד
מוותיקי חטיבת־החדשות של הטלוויזיה :״אם
יורם רונן אינו אפולו. גם הלפרין אינו כזה. אם
תובעים את פיטורי רונן, בנימוק זה, איך עמר
הלפרין במיבחן אל החוזרים לטלוויזיה
מהשוק החופשי מצטרף מפיק־הספורט הוותיק
יצחק גליקסברג, שהיה בחופשה״ללא־תשלום
בחברתו של דן שילון רימון־תיקשורת.
גליקסברג שב לטלוויזיה בשל אבטלה סמוייה
בחברה זו עורך מבט מיכאל קרפין, נעדר
מתפקידו במשך יומיים. הסיבה: הוא עבר דירה.
את מקומו החליף ביומיים אלה מנהל חטיבת־החדשות,
יאיר שטרן.

טובה מאה־

ישבתי לתומי בבית־קפה.
ניגש אלי בחור כבן ,19 ושאל אם אני אורי אבנרי.
הודיתי באשמה.
״אז למה אתה לא פעיל?״ שאל.
״אני פעיל כמיטב יכולתי,״ השבתי.
״זה לא מספיק! אתה צריך להיות הרבה יותר פעיל!״
שאלתי מדוע הוא מתעניין בפעילות הפוליטית שלי.
״אני חייל בסדיר.״ הוא ענה .״אני בלבנון. אני לא רוצה למות

(״מילים לועזיות הן עניין של מזל,״ נהגה חותנתי המלומדת לומר
על בורים).
אבל הרב אינו גדול גם בתורת השפה העברית.
הוא חשף את עצמו כאשר דיבר על ״דימיוך. דמיון במ״ם
קמוצה, כמו ״תימהון״ .וזאת אינו צריך לקרות לשום רב, שיש לו
ידיעה מינימלית בשפת־עבר.
לעמי־ארצות מותר לומר ״דמיון״ במ״ם קמוצה, או פיתרון
בת״ו קמוצה או ״שיווית״ בו״ו קמוצה. אין זה חטא כל־כך גדול.
אבל בעברית תיקנית כל האותיות האלה הן שוואיות — דמיון,
פיתרון, שוויון, בניגור לתימהון, שיממון, ניצחון וכר.
״דימיונו כאריה יכסוף לטרוף, וכח״כ יושב בכנסת.״ תהילים

איני יורע מה קורה לנו. אנחנו ממש מידרדרים.
כאשר אנשי אבו־נידאל ירו בשגריר הישראלי בלונרון, פלשנו
ללבנון, שעטנו לביירות, כבשנו חצי ארץ.
והנה ירו במיופה־הכוח שלנו במאלטה — וכלום. אין פלישה.
אין שועטים. אין כובשים. מאלטה יוק.
מה יש? על שום מה?
היתה כאן הזרמנות־פז להגשים את זכותנו ההיסטורית ולגאול
את מאלטה. יש לכך הרבה סיבות טובות.
קורם כל. היא שלנו. האי הזה היה בשעתו מיושב על־ידי
צידונים, בני קרת־חרשה, בני־בניהם של מהגרים מצור ומצירון.
ומכיוון שצור וצירון שייכות לנחלת־אבותינו, והובטחו לנו
על־ידי הקדוש־ברוך־הוא, משתרעת ההבטחה האלוהית
אוטומטית גם על אי זה.
שנית. יש למאלטה מעלה גרולה, החסרה לגמרי לארץ־ישראל.
היא אי.
יש האומרים כי אבות הציונות טעו בבחירת ארץ־היער. הרצל
העדיף את ארגנטינה, אחר־כך התעניין באוגאנדה, ולבסוף התרכז
כמעט מאונס בארץ שהוא קרא לה פלשתינה. כל הארצות האלה
מוקפות אויבים פוטנציאליים. ומכיוון שאנחנו איננו מסוגלים,
מטיבענו. להסתדר עם שכנים, זה רע. יש מילחמות בלי סוף.
אילו הלכה הציונות לאי — ארץ המוקפת מים רבים — כל זה
היה נמנע. מרינת־האי היא מרינה בלי שכנים, בלי גבולות
חשופים, בלי ארצות־עימות שאפשר להקים בהן תשתית של
מחבלים.
מאלטה היא ממש אידיאלית. היא שייכת לאירופה — והרי
חלומם הכמוס של כל הציונים החשובים היה שארץ־ישראל
תצטרף לאירופה. יכולנו להשתתף כרין בשוק האירופי המשותף,
באליפויות־הספורט של אירופה ובאירוויזיון. תחת להתגנב מבעד
לדלת האחורית.
ואשר לתושבים — יש במאלטה רק 340 אלף מקומיים,
הדוברים מין ניב משובש. זה פחות ממיספר הערבים שחיו
בפלסטין בשעה שהתכנס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל.
אז למה מחכים? עוד לא איחרנו! היריות נורו, מיופת־הכוח
כמעט נפצעה. האם דיפלומטית־אשה שווה פחות מאשר
דיפלומט־גבר כעילה לפלישה ולכיבוש?

תמונה מהחיים

מאלטה -יזקו

דימי1ן דפורנוגראפיה
חיים ררוקמן הוא מתחזה פיקח.
הוא מצליח להעמיד פנים של רב, גדול בתורה, איש־רוח. הוא
מייצג את המוסר ואת ״הערכים״ .הוא נאבק להשלטת ״הערכים״
בחיינו .
(אני מוסיף את המרכאות ל״ערכים״ .מפני שכל מי שמדבר על
״ערכים״ חשוד בעיניי מראש. בחיים אין ״ערכים״ .אפשר לראות
באיריאל זה או אחר ״ערך״.
אבל אין ״ערכים״ בעלמא,
בהכללה. מי שמרבר בלי הרף
על ״ערכים״ ,מהשיר את עצמו
שאין לו שום ערכים).
חיים דרוקמן אינו איש־רוח
ואינו נציג ה״ערכים״ עלי
אדמות. הוא בסך הכל עסקן
ממולח. היורע היטב איך
להשיג כיסא ולשמור עליו,
בעודו מעמיר פנים כאילו הוא
יושב על חמורו של המשיח.
הי היה להתבונן בעיניים
הקטנות והפיקחיות שלו,
עיניו של עגלון ערמומי בסידרוקמ*
פור
של שלום־עליכם, בשעת
ההופעה שלו בכותרת לילה בטלוויזיה. מרי פעם הסיר את
העיניים הפיקחיות האלה מן המראייין. דן רביב, ושלח אותן אל
המצלמה. כאילו ביקש לקרוץ לקהל ולהגיר לו :״איך אני מסדר
אותם. הה?״
כל זה אפשר לסלוח. אבל אי־אפשר לסלוח בורות אצל מי
שמתיימר להיות רב ואיש־הרוח.
תחילה ריבר כבור הרב על ״פורנוגראפיה״ .פורנוגראפיה בפ״א
רפוייה.
הפ״א בראש המילה פורנוגארפיה היא דגושה. אין דגש זה נובע
מכללי הריקדוק העברי דווקא, כמו ב״פילוסופיה״ אצל
המדקדקים בעברית, אלא באה מן המקור היווני .״פורנה״ היא,
ביוונית, זונה.
יגידו: מה לו לרב יהורי ולמילים יווניות, או לועזיות בכלל?
יכול אדם להיות גדול בתורה, ולהיות בור במילים לועזיות.

ועוד תמונה שאיני יכול להשתחרר ממנה:
תוכנית בטלוויזיה על מפוני חבל״ימית, שקיבלו פיצויים
בסכומי־עתק והתיישבו בחבל־הבשור בנגב.

או ד׳ א בנ ר׳

ויטו וייצמן, מראשי המתנגדים לנסיגה מסיני, עומר ומטיף
מוסר.
מאחוריו — ארמון־חלומות. וילה שרק מולטי־מיליונרים
בארץ זו יכולים לחלום על שכמותה. אין רבות כמוה בסביון
ובהרצליה־פיתוח.
מסביב, פועלים עמלים. פועלים ערביים ופועלות ערביות,
המעבדים בחריצות את אדמתו של ויטו וייצמן.
ועל רקע זה עומד ויטו וייצמן, כולו שופע מוסר וערכים,
ומקונן על משבר הרוחניות במדינה, על אובדן האידיאלים
ושילטון החומרניות.

הדיילת שגנבה
מיטפחת נייר
במטוסי אל־על, כמו במטוסי כל שאר החברות, מחלקים לכל
נוסע לקראת תום הטיסה מפית־נייר טבולה בבושם. .
לפני כמה ימים אירע מיקרה בנמל־התעופה בן־גורית. אחד
מצוותי־האוויר של אל־על חזר מטיסה, והמוכסים ערכו, כדרכם,
בדיקה קפדנית מאוד בכלי האנשים. בכלי אחת הדיילות הצעירות
גילה איש־המכס שתי מפיות־נייד בשומות כאלה. שתי מפיות —
לא שתי חבילות של מפיות.
המוכס הקים שערוריד״ קרא לקפטן של הטיסה והאשים את
הדיילת בגניבה.
המיקרה מעורר כמה שאלות. למשל: מה זה עניינם של
המוכסים, שכירי המרינה, להגן על חברת־תעופה מפני גניבות? גם
לולא היו אלה מפיות־נייר, ששוויץ כמה גרושים, אלא היו
כלי־הכסף של מנהל אל־על, מה זה נוגע למכס? האם נחקק
בחשאי חוק ההופך את אגף־המכס של מישרד־האוצר לבולשת
הפרטית של חברות־התעופהז
אך לא זהו העיקר. תקרית זעירה זו הדליקה אצלי נורה אדומה
קטנה, מפני שהיא מצטרפת להרבה תקריות קטנות אחרות
ששמעתי עליהן בחודשים האחרונים.
אמנם, חברת אל־על ירדה מן הכותרות. לא עוד שביתות־ענק,
לא עוד סיכסוכים קולניים. שקט של בית־קברות.
ולא במיקרה. כי אל־על עלולה להגיע לשם.
השקט המחר הזה אינו אלא מיכסה הסוגר דוד־לחץ רותח.
מתחת לפני השטח, מאחורי החיוכים של הדיילות במטוסים,
מאחורי קולו הבוטח של הקפטן, הבוקע מתא־הטיים, מסתתרת
מציאות המזכירה חבית של אבק־שריפה.
למראית־עץ, המנכ׳׳ל הנוכחי, רפי הרלב, הוא איש חזק,
והציבור הישראלי אוהב אנשים חזקים. אולם יחסי־העבודד,
בחברה מורעלים כיש כפי שלא היו מעודם. יש מישטר של פחד

(.מישטר של טרח־ ׳,אמר לי אחד מראשי העובדים בחברה)
המוצא את ביטוייו בתקריות כמו ״פרשת מפיות־הנייר״ .הכל
חוששים מפני פיטורץ מיידיים, והגנה סיקצועית כמעט אינה
קיימת.
איני מאמץ כי ניתן להשתית יחסי־עבודה לאורך־ימש על
טרור ופחד. יחסי עבודה כאלה יתפוצצו בסופו של רבר ברעש
גדול. וככל שיצטבר קיטור רב יותר בסיר־הלחץ הסגור׳ ת תהיה
ההתפוצצות חמורה ומסוכנת יותר.
מסוכנת תרתי־משמע. האסונות האחרונים בנמל־התעופה של
מדריד מזכירים לנו עד כסה חשוב מצב־רוחם של הטייסש
לשמירת חייהם של הנוסעים, פשוטו כמשמעו. לא הייתי רוצה
לטוס במטוס הנהוג בידי צוות מרוגז, מתוסכל ומדוכא.
כאשר יקרה אסון, לא יהיה רי במפיות־נייר, בעלות רידדניחוח
של רחר או שאנל, כדי לתקן את הנזק.
הצבעה בקאמצטקה
אם יש נושא אחר שבו טיפלתי כמעט מדי שבוע, במשך כל
השנים שבהן כיהנתי בכנסת, הרי זה נושא ההעדרות הכרונית של
חברי הכנסת מעבודתם.
עוד לא הספקתי לחמם את המושב שלי בבניין(הישן) של
הכנסת, כאשר הצעתי הצעת־חוק לשינוי שכר הח״כים. הצעתי
לבטל בכלל את השכר החודשי, ולשלם תחתיו שכר״טירחה יומי.
יבוא הח״כ לעבודתו — יקבל שכר. לא יבוא — לא יקבל.
ההצעה נדחתה בזעם על״ידי 119 חברי־הכנסת הנותרים. יתכן
כי הסיסמה ״ 1מול ,״119 שליוותה אותי בשתי תקופות־כהונה,
נולדה אז.
באותם הימים היה הח״כ מקבל שכר חודשי, בתוספת תשלום
מיוחד(אש״ל, כביכול) עבור כל יום שבו הופיע בבניין הכנסת.
התוצאה היתה שח״כים מסויימים היו באים לבניין אחת ליום
לשעה קלה — למשל כדי לשתות קפה במיזנון — והדבר היה
נחשב להם כיום המזכה אותם באש״ל. אחדים אף לא טרחו עד כדי
כך. מכיוון שלא היה רישום רשמי של נוכחות, והח״כ עצמו
התבקש לציין אחת לחודש את מיספר הימים שבהם פקד את
הכנסת, היה די בחתימה זו כדי לקבל את השכר המירבי. לא היתה
על כך ביקורת.
מאז בוטל האש״ל והוחלף בסידור אחר. אין שום הבדל בין ח״כ
שבא לעבודה בכל יום וח״כ שנעדר במשך חצי שנה. שלא לדבר
על כך שאין הבדל בין ח״כ
המתמסר כולו לעבודתו בכנסת
ובין ח״כ המנצל את
נוכחותו בכנסת בעיקר לשם
צבירת רווחים כמתווך בין
השילטון והאזרחים, כ״יועץ
כלכלי״ ,עורך־דין וכדומה.
ההצעה הסבירה ביותר היא
לרשום את נוכחות הח״כים
בשעון־עבודה ולשלם לח״כים
שכר — ואף שכר גבוה מאוד
— עבור כל שעה של נוכחות
בבניין. זה יפה, זה חינוכי וזה
ישמש דוגמה לכלל.
אחרי עשר שנים בכנסת,
אין לי אשליות. הצעה כזאת
תידחה מייד. המצב הנוכחי הרבה יותר מרי נוח לח״כים, מכדי
שיבואו לשנות אותו בעצמם. ואיש לא ישנה אותו במקומם.
ולראייה: הצעה הרבה יותר צנועה שלי, שעליה לחמתי במשך
שנים, ושגם היא רחוקה עדיין מלהתבצע: התקנת מיתקן־הצבעה
אלקטרוני, הרושם בחלקיק של דקה את קולו כל ח״כ בכל
הצבעה, ואף מנציח אותו בפרוטוקול. עד היום מצביעים בכנסת
כמו בימי־הביניים, ויש טעויות וויכוחים על התוצאות. כל זה כדי
שלא יירשם, חלילה, בדברי הכנסת, שח״כ פלוני ושר אלמוני לא
נכחו כלל בהצבעה.
בארצות־הברית רגילים גופים שונים — ובראשם הציונים —
לפרסם את רשימת ההצבעות של כל חבר־קונגרס בעניינים
החשובים להם. בארץ אץ זה אפשרי. פשוט אין כל ביטחון שפלוני
הצביע בער או נגד, נמנע, או הלך לשרותים, או שהה באותה עת
בקאמצ׳טקה הדרומית.
אולי יש להודות לאהרון אבו־חצירא על כך שהביא את העניין
לשיא של אבסורד. הוא ריצה את עונש־המאסר שלו ב״עבודת־חוץ״
.הוא לא התפטר, חלילה, מן הכנסת (מה פיתאום? למי
שהורשע בגניבה אסור כבר לייצג את העם? לאן נגיע?) אבל הוא
הכריז בהתנדבות שלא ישתתף בדיוני־הכנסת בתקופת־המאסר.
והנה: באותה תקופה שהה גם במלון־פאר בירושלים, ומישהו
שילם את החשבון. מי? תחילה אמרו: הכנסת. אחר־כך נחפזו לתקן:
הכנסת העבירה את החשבון למיפלגתו, וזו שילמה. ושלום על
ישראל.
אבל סליחה, רק רגע: יש כאן בכל זאת בעייה.
במשך שלושה חודשים לא שירת אבו״חצירא בכנסת. הוא
הודיע בפירוש כי יימנע מכל השתתפות בעבודתה. אבל בשלושה
חודשים אלה הוא קיבל משכורת מכיסו של משלם־המיסים עבור
מה? עבור השרות בכנסת!
אבסורד? בוודאי. אך זהו אבסורד המסמל את הכלל. משכורתו
של חבר״כנסת, מהיום הראשון אחרי היבחרו, אינה אלא פנסיה.
העבודה הפרלמנטרית היא בהתנדבות.

י י י * י *1י י* ייייי

יום הוללת דשמידט +קיח ייציאודס
מתחתו ץ -4הנסיך קלאוס 1311 לסוס
־^ זו חושק באעח של ויאנה
• ראש־הממשלה לשעבר של מערב גרמניה, הלמוט שמידט,
יכול להרשות לעצמו, היום, ליהנות מן התהילה מבלי לכרוע תחת עומס
של אחריות. לאחרונה, הוא חגג בביתו שבעיר האמבורג את יום הולדתו
ה־ .65 ורשימת האורחים כללה כמה מן השמות המפורסמים ביותר של
מדינאים בדימוס היום בעולם. ביניהם: ו אלרי זייסקאר דאס טן, הנ רי
קיסינגיר, א ר תו ר פ רנ ס (לשעבר שגריר ארצות־הברית בגרמניה)
ו אנדר ס ו אן אגט(ל שעבר ראש ממשלת הולנד).
• הנסיך קלאום, בעלה הגרמני של מלכת הולנד ביאטריכם,
שאושפז בשנים האחרונות כמה פעמים כדי לקבל טיפול נגד התקפות
דיכאון חמורות, מצא לעצמו עיסוק חדש. הוא לומר לטוס בבית־ספר
המופעל על־ידי חברת הצ׳ארטרים הגדולה של הולנד, מארטינאר.
• מייק רויקו, אחר העיתונאים המוכרים של היומון האמריקאי
הגדול שיקאגו סאן־טיימס הודיע שהוא עומד לצאת לחופשת ואינו
יודע מתי ישוב. רויקו. שזכה בעבר בפרס פוליצר, עשה זאת משום
שהעיתון שבו הוא כותב כבר שנים ארוכות, נמכר לאיל־העיתונות
האוסטרלי רוסרט מורדוך, שממלכתו פרושה על פני חמש יבשות.
מורדוך ידוע כמי שדורש מן העיתונים שלו כותרות רעשניות וסיפורים
סנסציוניים, ועל כך העיר רויקו :״ער כמה שראיתי את הדברים
המתפרסמים בעיתונים שלו, נדמה לי ששום דג בעל כבוד עצמי לא היה
מסכים להיארז באחד מהם״.
• אמצעי־ביטחון מיוחדים ננקטו כדי להגן על בית מישפחתה של
הנסיכה דיאנה. זאת. בעיקבות כמה נסיונות של אלמוני לחדור לתוך
הבית, כאשר באחד מן הנסיונות נלכד על־ידי אנשי־הביטחון בתוך
חדר־אמבטיה בטירת אלתורפ, הטירה שבה גדלה הנסיכה, המרוחקת
כ־ 100 קילומטר מלונדון. היומון דיילי מייל טוען שהאיש, צעיר בן ,21
שהמישטרה חקרה כבר אבל מסרבת למסור את שמו לפירסום, נשבה
במיקסמי אמה החורגת של הנסיכה, הלא היא הרוזנת דיינה ססנסר.
ואם כל זה נשמע כמו רומן למשרתות, זה די טבעי, כי הרוזנת היא בתה
של הסופרת ברברה קורטלאנד, אשר רקחה כבר בעבר הרבה סיפורים
מן הסוג הזה. ללמדכם שהמציאות הדביקה את הדמיון.
• הרכילאים בעולם כולו עוקבים אחר כל צעד של מיק גיאגר
וממתינים לבשורה שהוא אמנם עומד לשאת לאשה את בת־לווייתו,
הדוגמנית גירי הול, שעומדת ללדת לו ילד. והנה. שעה שכל הזרקורים
מופנים לג׳אגר, הלך שותפו ללהקת האבנים המתגלגלות. קית
ריצ׳ארדם ונישא, בלי שום הודעה מוקדמת. כאשר אפילו מיק, שהיה
שושבין בחתונה, לא ידע על כך עד הרגע האחרון. רעייתו הטריה של
ריצ׳ארדס היא דוגמנית ושחקנית יפהפיה בשם פאטרישיה האנסן,
שהופיעה בין השאר בסרט הם צחקו על כולם.

הנסיכה סודאיה: עגמומיות בחנוכה מחודשת של מגדל א״נר
הנסיכה סוראיד! היא אישיות מבוקשת מאוד בכל מיני
אירועים חברתיים, אבל מאז ניטל ממנה כס־המלכות, נדמה
שאין מה שינחם אותה. בתמונה למעלה היא נראית
במסיבת החנוכה המחודשת של המיסעדה המפוארת,
בקומה השניה של מגדל אייפל, מיסעדה שנפתחה מחדש

מאוגרט נאנאנוראו: גבות
ואשנה במסת אדסו והביט
מעמדה של מלינה מרקורי, כאשה הפופולארית ביותר בפוליטיקה היוונית,
עומד בסכנה מאז החלו העיתונים מבחינים בנוכחותה של רעיית ראש־הממשלה,
מארגרט פאסאנדריאו. הגברת בת ה־ ,58 ילידת ארצות־הברית, הטוענת
שאלינור רוזבלט היא הדמות שבעיקבותיה היא צועדת, התגרשה לפני 32
שנים מבעלה הראשון, כדי לשאת במקומו את מי שהיה אז המרצה שלה לכלכלה,
אנדריאם פאפאנדריאו. גם הוא נטש את אשתו הראשונה, למען הסטודנטית
הצעירה.
מאז נולדו לזוג ארבעה ילדים. הם עברו יחד את תקופת שילטון הקולונלים
ביוון, כאשר רק הודות לקשריה של מארגרט בארצות־הברית, שוחרר הבעל מן
הכלא והורשה לצאת לגלות. מאז שובו לראשות־הממשלה במולדת, הפכה
מארגרט עזר כנגדו, דוהרת במרץ על פני יוון כולה, משתתפת בפעולות להגברת
התודעה הנשית ולהעמקת זכויות האשה, במדינה המפגרת בשנים רבות אחרי
אחיותיה האירופיות, שלא לדבר על ארצות־הברית.
כאשר שואלים את מארגרט איך זה נראה בעיני בת אילינוי גאה, שחלמה על
קאריירה עיתונאית, היא עונה שזה קצת מאכזב :״כאשר הייתי צעירה, חלמתי
שבגיל הזה לא אהיה רעיית ראש־ממשלה, אלא ראש־הממשלה בעצמי״.

אחרי שהסתיימו עבודות הצביעה של אתר־התיירות
המפורסם. המיסעדה זכתה אף בשם חדש, ז׳ול ורן, ובין
המסובים בהזדמנות זו, מלבד הנוצצים הקבועים של עיר
האורות, גם נכדתו של אייפל עצמו. ונינתו של ז׳ול ודל,
הסופר העתידני המפורסם. היא, בעצמה, עיתונאית.

מויה בוסון:
התהילה עונות ביוושה
אין ספק שהזוג המצולם, המדווח,
המדובר והמושמץ ביותר של עולם
הבידור ב־ 20 השנים האחרונות, היה
הזוג אליזבת טיילור —
ריצ׳ארד ברטון. אס היה פעם זמן
שהם נהנו מן העניין, הרי עכשיו הם
פשוט בורחים כל עוד נפשם בם,
ולאחרונה נודע אפילו שסירבו להופיע
בתוכנית הראיונות הפופולארית הלילה.
אז מה יכולה העיתונות לעשות,
היא מפנה מבטה לצאצאים, וכך צילמה
לאחרונה את בתם של השניים, מריה,
עם בעלה, סטיב קארסון, ביום
ההולדת הראשון של בתם. מה שמה?
אליזבת, כמובן• .
העולם הז ה 2418

ימים מאושוים:
בגישת מחזור!
החבורה שבתמונה משמאל, רכשה
לעצמה בארצות־הברית מעמד של
מוסד. מזה שנים רבות היא מופיעה שם
בקביעות, בטלוויזיה, ומגלמת את
אורח־החיים של המישפחה האמריקאית
הממוצעת, בעיירה אמריקאית
ממוצעת. אי־שם בשנות ה־.50
המיסגרת שבה הופיעו כולם, ימים
מאושרים. זכתה להגיע גם למסך
הקטן בישראל, אבל נעלמה, כנראה
משום שהנוסח של אסקי מו לימון
אמריקאי בלי מין אינו מרתק די
הצורך בארץ. גם באמריקה נראה
שהאופנה חולפת, ופגישת המחזור
שבתמונה, אשר נערכה לרגל הקלטת
התוכנית ה־ 255 בסידרה, עשויה להיות
הפגישה האחרונה, שכן הפופולאריות
של הסידרה בירידה ואין מממנים
להמשך הרפתקותיהם של ריצ׳י
קאמינגס וחבריו מן הימים הטובים.
אין דבר, בינתיים צמחו מן הסידרה
לפחות כמה כוכבים מפורסמים, כמו
הנרי וינקלר (חמישי משמאל) או
דון הווארד (שמיני משמאל).

שאויבלפונטה:
הבת רוצה הצרחה
בזנות עצמה
כפי שמעיר עליה שמה, שארי
בלאם ונטה היא בתו של אחד
הבדרנים הכושים המפורסמים ב־30

השנים האחרונות, הארי בלאם ו־נ־טה.
היא בת יותר מ״( 25 אינה רוצה

לומר בדיוק בכמה שנים) ,היא יפהפיה
וגאה על כר שמעולם לא ביקשה
מאביה עזרה. ואשר לציבעה, היא
מכריזה בגאון :״אני כושית, וגם
סקוטית וגם אינדיאנית (מצד האם).״
העולם הז ה 2418

ליידי הלו ונדזור: הפלירטים הראשונים
שימו לב לגברת הצעירה הזוהרת הזאת. מאחרי השם הצנוע הלן וינדזור
מסתתרת בתם של הדוכס והדוכסית לבית קנט, בת שוות זכויות במישפחת
המלוכה הבריטית, ולפי החשבונות של המתמצאים בדבר. ה־ 18 במיספר ברשימת
יורשי הכתר. כלומר, אם חס ושלום יקרה משהו ל״ 17 הקודמים לה ברשימה זו, היא
עוד עשויה, במיקרה חירום, להיות מלכת אנגליה. מובן שהסיכויים לכך הם פחות
מאפסיים, ולכן העניין אינו מדאיג אותה במיוחד, מה עוד שהיא יכולה בינתיים
לזקוף לזכותה, בלי שום מאמץ, את התואר של ״מלכת היופי לשושלת וינדזור״.
היא בת 9ז בסך־הכל, ועד לפני שנתיים לא השגיחו כלל בנוכחותה. אז הופיעה
לחתונת דודנה, הנסיך צ׳ארלס, כשהיא שעונה על זרועו של בן אצולה לא פחות
מפורסם ממנה: הנסיך אלברט ממונאקו. הניחושים בקשר לרומן -אפשרי בין
השניים, התבדו כבר מזמן.
בינתיים נוהגת הגברת הצעירה כאחת מן העם, הולכת מדי יום לעבודה, בגלריה
לאמנות במרכז לונדון, ומרוויחה את לחמה(ואולי רק את הריבה שעל החמאה),
בזיעת אפה. בערבים היא יוצאת לבלות כשעדת צלמים עוקבת בדרך־כלל אחריה,
אבל בינתיים לא הצליחו לקשור את שמה עם אף דמות מוכרת אחת לרפואה. כל
מי שרוקד עימה, כולל הנער שבתמונה משמאל, מוגדר על ידה כ״בן לוויה״ בלבד.

מש שגים על אבי פאנק עברו בריקודים המסיבה
של מרים גבריאלי 1חנוך לוין יזם־הולדת לפנינה רחנבלזס

:0.00 שעה שמחה

^ פני תשע שנים, כאשר היתה
€השחקנית מרים
בסיבוב ביבשת אמריקה. היא קיבלה
מיכתב מהמחזאי חנוך לוין, שבו היה
כתוב :״במיטבה קטן ברחוב ז׳בד
טינסקי בתל־אביב, מרגיש חולשה של
שעה 6בערב, יום שישי, לחכות לחורף
ללבוש מעיל ולהרגיש את קור
המקרר. עכשיו אני הולך לישון6 ,
בערב, ולפי שעון ז׳בוטינסקי אקום
ב־ 12 בצהריים ואולי באיחור 6 .היא
שעה קשה ומעצבנת.״
כך גם נפתחת הצגת היחיד של
השחקנית מרים גבריאלי וכך היא
נקראת: שש, שעה רקובה. כתב חנור
לוין, והיא מועלית באולם הגדול של

גבריאלי

המחזאי והכימאי חנוך לוין מכבה את
ך1 1
*111 נרות עוגת יום־ההולדת שלו. הגישה לו
את העוגה השחקנית מרים גבריאלי, שחגגה יחד

צוותא בתל־אביב. זוהי הצגת חובה
לאוהבי תיאטרון טוב.
אחרי שהסתיימה ההצגה הדרימו כל
המוזמנים לגלריה של רחל גרא,
ביפו, שם נערכה מסיבה לכבוד ההצגה.
באותו יום חגג כותב ההצגה חנוך לוין
את יום־הולדתו ה־ .40 על השחקנית
הורעפו שבחים ועל הכותב שבחים
וברכות ליום הולדתו. אחרי שסיימו
לנגוס בפטה, בגבינות, וטעמו את מרק
העדשים שהכין הזמר והמיסעדן כני
אמודרסקי, הגישה גבריאלי ללוין
עוגת יום־הולדת ועליה 40 נרות. אחרי
שכיבה אותם, הלך הביתה ושאר
החוגגים המשיכו לאכול ולשמוח עם
השחקנית.

איתו את העלאת ההצגה ״שש, שעה רקובה״ שבה היא
משחקת. בהצגה זו מופיעה מרים לבדה על הבימה
ומציגה שמונה סיפורים קצרים שנתב חנוד לוין.

פנינה לא חיה בקושי

ך* יום שישי באו לביתה של
^בעלת־העסקים ישראלה שטיר

אורחים רבים. הסיבה — מסיבת
יום־הולדת לדוגמנית־שחקנית־זמרת

פנינה רוזנכלום.

רוזנבלום קיבלה את שנתה ה־29
בשימחה ולא שכחה לציין את גילה
בכל־רגע פנוי של שתיקה. הפתעת
הערב היתה השיר של פנינה, שישודר
בקרוב מאוד מעל גלי־האתר. השיר
המתאים למצב הכלכלי של עם
ישראל, נקרא עם ישראל חי בקושי
אבל לפנינה לא קשה. היא רבת־פעלים
ויצירתית מאוד, והיא מרבה לעבוד.

מיקי אמדורסקי וריבקה
מיכאלי פתרו את בעיית
האוכל שהוגש. הן אכלו מלפפונים ושתו מרק שהכין בני אמדורסקי.

מלפפונים שד חצות

\ 1ךיךךמ 1ך1 | 1ך חיים בנאי המוכר לצופי הטלויזיה כ״אלברט
1 11 1.1ש 1פירות״ ,והממליץ רק על אכילת פירות
היפים, לדבריו, לבריאות, נוגס בבשר ביוס״ההולדת של פנינה רוזנבלום.

החגיגה של פאנק

1הפנטומימאי חנוך רוזן מציע
לגיקי ירושלמי דבר מה, אך היא
מסרבת. גיקי היא מורה בסטודיו של אבי פאנק

למחול ארובי 1ג׳אז. גיקי האמריקאית תופיע בקרוב
יחד עם פאנק במחול שנקרא ״סוקסיזיראר׳ ,שהוא
מחול על סהרת הסקס. רוזן בא לברן את פאנק.

בי פאנק הוא רקדן ובעל סטודיו
^!לריקוד. מגיל צעיר מאוד לומדים
אצלו לרקוד ג׳אז, מחול־ארובי וריקודים
חדשניים אחרים.
הסטודיו נמצא בתל־אביב ויש צוות
של מורים ומורות, שצמחו יחד עם
הסטודיו.
השבוע חגג אבי פאנק את יום־
ההולדת החמישי לסטודיו שלו. צוות
המורים, שהם רקדנים מיקצועיים,
הכינו הופעה. בתחילת המסיבה,
שנערכה בקולנוע דן, הושמעה
מוסיקת דיסקו והאורחים הרבים,
שחלקם תלמידים וחברים של פאנק,
הוזמנו לחולל על רחבת־הריקודים.
אחרי חצות עלו המיקצוענים

רב צדדים

עירית בן־דויד הופיעה בתחילת הערב בריקוד
גאז יוצא״דופן. לא רק העכוז עולה
במחיאות״כפיים אלא כל שלוש בנות הלהקה. למטה: דארי שי שהופיעה
בריקוד יוצא־דופן. דארי מלמדת מחול ארובי בסטודיו של פאנק.

ו \ ך ׳ ןךןמ \ 1ךךז הזמרת מירי אלוני באה למסיבה מפני שאחיה,
מאיר אלוני, שהוא רקדן בסטודיו של פאנק,
\ 11 #1
הופיע באותו ערב. מירי נצמדה לבימה. נראה לידה בעל הסטודיו פאנק.
לבימה ורקדו ג׳אז. הופעה יוצאת־דופן

היתה של הרקדנית והמורה מירב
סבוטניק והמורה אדל זהר.
השתיים ריתקו את הקהל במשך 15
דקות ולקול תשואות־הקהל שהתגורר
מסביב לבימה, נתנו השתיים הופעה
חוזרת. גם אחיה של הזמרת מירי
אלוני, מאיר אלוני שרקד סטפס,
ריתק את הקהל ואף חזר והופיע
פעמיים נוספות.
בעל השימחה היה גא בהשגים של
התלמידים־לשעבר והמורים־בהווה.
״אני רק יכול להגיד,״ אמר פאנק,
״שאני מקיים דור של רקדני ג׳אז
טובים בארץ.״

פאנק הסתובב בין האורחים הרבים
שמילאו את אולם קולנוע דן, לחץ
ידיים ורקד איתם. בין ריקוד לריקוד
הזמין את האורחים לעוגת החמש שנים
לסטודיו, אבל היה זה קהל שבא כדי
לרקוד, לא כדי לאכול.
המסיבה נמשכה עד שעות הבוקר
המוקדמות. איש מן הרוקדים לא התלונן
על התכווצויות־שרירים. להיפך
— ״זה משפר את המיקצועיות שלנו,״
אמר אחד המיקצוענים. י
לא רק הרקדנים המיקצוענים
חוללו באולם קולנוע דן. היה שם
שאול וייצמן. בנו של עזר
וייצמן. עדית פאנק, אשתו

לשעבר של אבי פאנק, שהיא ציירת
מוכשרת, עמדה בפתח האולם מהשעה
11.00 וקיבלה את האורחים, שביניהם
היו השחקן אילי גורליצקי, ושחקנים
אחרים שמתאמנים במחול אירובי
בסטודיו של פאנק.
פאנק כבר הוציא תקליט אחד
לאלה שמתעצלים להגיע אל הסטודיו
שלו ולאלה שמתביישים לרקוד
בקבוצה. לצלילי התקליט אפשר
לחולל בבית, יחד עם שואב־האבק, או
כשהם שוטפים את הריצפה.
לכל אלה הפיק פאנק תקליט עם
מוסיקה והנחיות אין לנענע את הגוף
נכון ויפה. למי שרוצה לעשות דיאטה
יש גם הצעות כיצד לשמור על
הפיגורה במתיחות נכונות.
אחרי שהתקליט זכה בהצלחה
מתכנן פאנק מיבצע נוסף. בעיקבות גל
ההתפשטויות שמנצחים עליו מאיר
רמז, בילי גורביץ׳ ודודו טופז, החליט
פאנק שהישראלים חולים על סקס.
ולמה לא לתת לקהל מה שהוא אוהב
יותר מכל?
לכן יצא פאנק יחד עם אחת המורות
שלו גיקי הירושלמי והם יצרו תוכנית
שלמה של ריקודי סקס, שתיקרא
סוקסיזיראר. בינתיים מתבשלת
התוכנית על אש קטנה ובכל יום
יכולים להתרחש שינויים.
אבל ״לא יהיו שום שנויים בעניין
הסקס,״ מבטיח פאנק, אלא בריקוד
בלבד, אולי נוסיף עודי רקדנים
שהרעיון ימצא־חן בעיניהם.

ציפי מנשה

ך ןג־ן כרטיס בטיסות סדירות במחיר
} [+מובטח לשנת .1984

תשואה דולרית(בחישוב שנתי)
] 2־ 257 כהנחה על שמתי קרקע.
אפשרות לי 5תשלומים.

כספך מובטח בבנק.
כדאי למהר, בי 30.1.84 מסתיימת
ההרשמה לתכנית ״קופל .״25

פרטים והרשמה במשרדי ובסניפי ״קופל״ ברחבי הארץ

לעולם הגדול טוס עם הגחלים
קופל נסיעות

יותר יפאני
מיפאני

שבו רגע
בדניש אינטירירס יש עכשיו תערוכה של
רהיטים. לא הייתי שולחת אתכם סתם לתערוכת
רהיטים, אם לא היה בה משהו מעניין במיוחד. יש
בה סדנת־עיצוב של מעצבים צעירים, בעיקר
מנורווגיה.
כשאתה גר כמוני ברחוב הירקון בתל־אביב,
לפעמים אתה שוכח שהעולם כל הזמן מתפתח,
ורק אתה יושב לך כבר שנים על אותה כורסה
נוחה שקיבלת מסבתא שלך.
לכו לראות איזה כיסאות יהיו לנו בעוד 30
שנה, ואז תחליטו אם בכלל אתם רוצים לחיות עד

פעם הכרתי נגר זקן אחד קשה־יום שסיפר לי
כי הלן־ לאכול במיסעדה קסבה. שאלתי אותו
מה פיתאום דווקא קסבה, והאיש ענה לי:
״בשביל לא למות חמור, צריו לנסות כל דבר
פעם אחת לפחות״.
זו, פחות או יותר, הסיבה שבגללה הלכתי
בשבוע שעבר לאכול סושי (אוכל יפאני)
במיסעדה החדשה של רפי שאולי. הסינית

מנה של טשימי

מנה של טמשי
שהיתה לו לא הספיקה לו. עכשיו הוא ממש
מוכרח לאכול יפאני כל ערב.
בטח שהלכתי עם דעות קדומות. ולמה שלא
יהיו לי דעות קדומות על אכילת דגים לא
מבושלים? אבל כדי להיות באופנה וכדי שיהיה
לי מה לענות כשישאלו אותי אם כבר אכלתי
אוכל יפאני — הלכתי. אבל למקומות מפחידים
אני אף פעם לא הולכת לבד, אז לקחתי איתי את
בעלי. הזכרתי לו שבחוזה־הנישואין כתוב אצלנו
״לטוב ולרע״ ,אז הוא השתכנע והלכנו ביחד.
כמובן, לא ידענו מה להזמין. אז הזמנו ארוחה
שלמה שהיתה רשומה בתפריט. אם ללמוד, אז עד
האוניברסיטה.
לפני שאספר לכם מה אכלנו, אי־אפשר שלא
להזכיר את הצורה שבה האוכל מוגש. כל הארוחה
נראתה יותר כתערוכה מאשר כארוחה. שילוב
הצבעים בתון־ הצלחת, צורת הנחת פיסות האוכל,
חיתוך הירקות השונים וכלי־ההגשה עצמם (כל
מנה בכלי אחר) הם חוויה אסתטית ממררגה
ראשונה. חוויה שניה ומרתקת היא לראות את
הטבח היפאני עובד. אפשר לגשת לדלפק
ולהציץ וכשמתגברים על רגש הקינאה (גם
עקרות־הבית הכי טובות בעולם) אפשר ללמור
משהו. אחר־כך התיישבנו לאכול.
7מנות, רבותי, ויצאתי משם קלה כנוצה
ובהחלט שבעה. המנה הראשונה מורכבת
מפרוסות דקיקות של דג חי וזה נורא מפחיד, אבל י
אחרי שאומרים ״על החיים ועל המוות״ ודוחפים
את זה לפה — זה יופי. הרבה יותר דומה
לפסטרמי מאשר להג. אחר־כך היה מרק עם טעם
סידרת חמוד
גם אני, כמו״כולנו, הורדתי את בגדי החורף
מלמעלה וראיתי שכולם התכווצו. בעיקר
החצאיות, במקום של המותניים, נורא נורא
התכווצו. ברור לי שזה ביגלל שאיכות הברים
גרועה מאוד. אני בן־אדם שהחליט בגיל מאוד
מוקדם להיות בן־אדם מאושר. אז אני ממציאה
את הסיבות לדברים לפי מה שהכי נוח לי. ואם אין
לזה קשר לעובדות, אז מהי
ובכן, אם הבגדים התכווצו סימן שמישהו רצה
שיהיו לי בגדים חדשים. אח, איזה יום. אני יוצאת
לי לרחובות, מביטה על חלונות־הראווה
ומחליטה, כמובן, כמה כסף אני הולכת להוציא
(החלטה מטומטמת לגמרי, שעוד אף פעם לא
הצלחתי לעמוד בה. אבל אדם מבוגר צריך לקבל
החלטות) .בחלון אחד אני רואה בגדים שחורים
ואפורים, אז אני נכנסת. בוחרת לי בגד יפה, כולם
משרתים אותי באדיבות. זה כי אני נראית בן־אדם
נחמד. כשאני רוצה להיכנס ולמדוד את הבגד,
אצלנו בצפת
עד היום ידעתי שיש אוכל איטלקי, אוכל
צרפתי, אוכל יווני, סיני, מיזרחי ואפילו יפאני.
היום הסתבר לי שיש גם אוכל צפתי. כלומר,
מהעיר היפה צפת. הגילוי המדהים הזה התגלה לי
על־ידי חברתי פיה, שהיא בת צפת וכמעט כל
דבר שהיא מבשלת לא אכלתי מעולם וגם לא
שמעתי עליו, וכשאני שואלת ״מה זה?״ באה

מנה של יקיטורי
נפלא וריח איום. אז אפשר לסתום את האף או לא
להזמין מרק. אחר־כך באה צלחת הסושי
(שבלעריה אי־אפשר להגיד שאכלת יפאני) .יש
בה דברים טעימים ויש לא כל־כך.
מנת היקיטורי היא מנה של שיפורי עוף, שהם
למעשה המנה הכי־קרובה לטעם שלנו, והם ממש
ממש מצויינים. מנת הטמפורה גם היא מצויינת
ואביא לכם בסוף הדף את המירשם, שתהיו קצת
יפאנים גם בבית שלכם. מנה שישית היתה דג
לוקוס באיזה רוטב שלא אהבתי, ומנה אחרונה
היתה סתם פירות. רק שאף פעם לא ידעתי
שאפשר מסתם סירות לעשות צלחת מרהיבה
ביופיה של צבעים וצורות.
כל הזמן שתינו תה, ולמרות כל חששותי אני

מוכרחה להגיד שנהנינו. המחיר 22 דולר לאיש! .
אולי בשביל ארוחה רגילה זה יקר, אבל בשביל
לא למות חמור זה כלום.
הנה איר עושים טמפורה:
לוקחים כל מה שיש לכם בבית. פילפל ירוק,
גזר, תפוח־אדמה, קישוא, חתיכות דג קטנות
ועוד, כיד הדמיון הטובה עליכם. בכלי עמוק
מערבבים קמח, ביצה אחת ומים, עד שהתערובת
תהיה דלילה ואחידה כמו לבלינצ׳ס. חותכים את
הירקות לפרוסות או לחתיכות דקות, טובלים כל
חתיכה בבלילה ומטגנים בשמן חם. כך עושים גם
לדגים ולבשר. מגישים הכל ביחד על צלחת
הגשה גדולה בתוספת הרבה מפיות נייר וחושבים
על גיישות שמלטפות לכם את הגב.

עצור!

לא יכולה לסבול שהם עושים דברים עד האמצע ומפסיקים. יש פיתגם כזה ״המתחיל
במלאכה אומרים לו גמור״ .הם ממש מצויינים בלחוקק חוקים של ימי־הביניים, אבל כשזה
מגיע למכשירים מודרניים יש להם בעייה. נובחים ומרפים. לא מסוגלים להשתלב בטכנולוגיה
החדשה.
מה זאת אומרת לא לטוס באוויר מעל הר־הבית? ומה עם מערת־המכפלה, וקבר־רחל
וקבר־אבשלום, ושכונת צנז ומאה־שערים, וק״ק בני־ברק, והשכונות הדתיות של תל־אביב? מה
איתם? כל פעם שעובר מטוס בשמיים, אנשים שומרי מיצוות, באשר הם. לא יכולים לקיים את
מיצוות ״אל תסבול רעש באוזניים״ .והם סובלים מזה מאוד, גם מהרעש וגם מאי קיום המיצווה.
טוב, אז אולי אפשר לטוס רק מעל הנגב. זאת אומרת לוד־לונדון דרך המידבר. דווקא
רומנטי. אבל בדקנו. אי־אפשר גם זה. יש שם עצמות. אלפי עצמות יבשות פזורות מעל
המידבר שלנו ואחת מהן בטח היתה של יהודי. אז קומו היהודים, התאספו בכיכרות וקיראו
בקול גדול:

לעצור את התנועה האווירית מעל מדינת ישראל:

קחו את ישראל מהטייסים ותנו אותה לחמורים! וזה מה שיקרה, כנראה, אם ירצה השם.
אומר לי בעל החנות שאני לא יכולה לקחת איתי
לתא המדידה את התיק האישי שלי. אני שואלת
מה הוא רוצה שאני אעשה עם התיק שלי, והוא
אומר לי להשאיר אותו על ידו. הוא כבר ישמור
עליו.

כשאני תופסת את העצבים הכי גדולים שלי,
אני נראית קרה כמו קרח. התיישבתי בכיסא מול
האדון, שלפתי סיגריה, הדלקתי אותה באיטיות
והסברתי לו, בעברית הכי ספרותית שיכולתי
לגייס לעזרתי, שאני לא רואה שום סיבה

התשובה ״זה היו מבשלים אצלנו בצפת ״.תאמיני!
לי, מיכרה זהב מצאתי לכם.
בפעם האחרונה היא הגישה צ׳ולנט טוב!
שלתרהמתי היה דומה לגמרי לצ׳ולנט שכל עכ1
ישראל מכיר וכבר כמעט התאכזבתי ממנה. ואן
היא הביאה לשולחן קערת סלט ענקית עם משהן
לגמרי ירוק בפנים, בתוספת ההערה ״זה מד)
שאצלנו בצפת מגישים עם צ׳ולנט.״
אצלי בבית אוכלים את הסלט הירוק הזה מא1
שגיליתי אותו, עם כל דבר .-ולא היתה אף אשח
שטעמה את זה, ולא ביקשה את המירשם. ואק
נתתי לחברות שלי, אז לכם לא אתן?
ככה עושים את ״אצלנו בצפת״ הירוק:
חבילת פטרוזיליה, חבילה של עלי סלרי(בל|
השורש) ,חבילת שמיר, שמן זית, לימון, פילפל
מלח 3 ,שיני שום כתוש או 2בצל ירוק.
שמים את כל העלים הירוקים על קרש חיתון!
וחותכים הכל (לא מוכרח להיות קצוץ דק, אין)
שיוצא זה מספיק טוב) ,מעבירים את הכל לקערן
יי סלט, מוסיפים שום או בצל ירוק חתוך גם הוא
מפזרים מלח ופילפל, שמן זית ומיץ לימו|
משאירים לישון שעה.
אתמול בערב, כשהכנתי את הסלט הזה, אמ|
לי בעלי :״תיראי, זה נכון שזה סלט משגע ממע
אבל אני כבר אוכל אותו שבועיים כל יום, אול
את יכולה לשנת משהו.״ אז הוספתי קצ| 1
צנוברים. בטח שאני יודעת שצנוברים עולים כם
מיגרש בנתניה, אבל הוא ביקש את זה וזה ע|
חשבונו. בחייכם, תנסו את זה. זה לא סתם סלכ
שבעולם להשאיר את תיקי האישי ובו הרבה כס
פינקס צ׳קים, תעודות ושאר אוצרות על יד אד
שלא סומך עלי שאני לא אגנוב לו שימלח. קמו!
באלגנטיות מהכיסא ויצאתי החוצה. בדרך הו|
עצר אותי ואמר שזה בסדר ושהוא מוכן לתת י
להיכנס לתא עם התיק שלי, אבל אני רק חייכו!
אליו ואמרתי שאני לא קונה כלום אצל אנש)
שמעליבים אותי.
אני לא יודעת איד אתן מרגישות בקע
לנושא הזה, אבל תחשבו על זה רגע.

דניאלה שמי

היא נראית טוב, הסנטר בולט קצת יותר,
בהתרסה, מטופחת כרגיל, אולי יותר, אך
כשיושבים ומשוחחים מבצבץ הזעם, הרבה זעם.
מדוע הכתבה, האוהדת בדרך כלל, שהודפסה
כאן בשבוע שחלף, הוכתרה ״אמי גסטאפו״? היכן
מצאנו את הדברים? היכן הכיסוי לציטטה בגוף
הכתבה?
מה מצפים כולם, שתישבר? שתרכין ראש?
לא היא! היא תמשיך לחיות את חייה כמו לפנים,
היא תמשיך להתאפר ולהתלבש, ולעבוד, ואולי
גם לכאוב ולבכות, אך בשקט ובסתר, הרחק
מעיני הציבור ומבקרי בית״המישפט.
רונן שגיא, בנה, ממשיך להתמיה לפעמים
השביעית מיסכנים הירושלמים, יש להם מיגדל אחד
ליד בנייני־האומה, נדמה לי שזה מלון הילטון,
ואולי עוד מיגדל או שניים לרפואה. הם מתים
לחיות גבוה, כמו התל־אביבים. אך אצלם
הספירות הן רוחניות, שמימיות, לא כמו
המיגדליס שלנו בתל־אביב — ארציים, נטועים
ומעוגנים במציאות עליזה. בכל ירושלים כולה
לא תמצאו שביעית של רכילות המלווה כל אחת
מהקומות במיגדלים.
בטעמון, בבכחוס ובעטרה כועסים. הם לא
יודעים על איזה מיגדלים אנחנו מדברים.
שיטריחו את עצמם אלינו, נכבד אותם בקצת ג׳ין
וטוניק, ונעשה להם סיור בשטח, ליד בית־המישפט,
ולא הרחק מבית־חולים איכילוב,
ונצביע על המיבנים המגיושמים: הנה, אלה
המיגדלים, ידידיי הירושלמיים, הגענו, אך אל
תנסו להיכנס, יש שוערים בכניסה, ולירושלמים
הכניסה אסורה.
ככה זה.
עד לפני חודש״חודשיים העסקתי שם שפיון
במישרה מלאה. התחיל להרים ראש, פה ושם זרק
איומים, תפס חשיבות, התנפח כמו נאד. תהיה
בריא, אמרתי לו, תהיה בריא מותק. צא לפנסיה,
אמרתי לו, צא לפנסיה, מותק. סע לירושלים, סע
לירושלים, מותק, לך ותשב בטעמון, ותעשה
חיים משוגעים, מותק, רק אל תראה את הפרצוף
שלך בדיזנגוף, מותק. כך אמרתי לו.
כשאין שפיונים, יש רגלייים. כיתתי את שלי
עד למיגדלים, חלפתי על פני הקומות, הצמדתי
אוזן לדלתות, אוף, מה שהולך שם — לכתוב
ספרים!
נכנסתי למיגדל יצאתי ממיגדל, נכנסתי
לבית מס׳ 6־ ,4טיפסתי במדרגות, ירדתי
במעליות, עד שעצרתי. בקומה השביעית
הצמדתי אוזן לדלת. איזה שיחות הלכו -שם!
הטלפון לא נח, לא נעים, מוכרחה לשמוע.
זיהיתי את קול הדוברת, זאת ארית, אדית
דולגין־תאומים, ולאחרונה פורת. היא
מצלצלת לכל מכיריה וידידיה ומתנצלת —
הקוקטייל שאליו הוזמנו, לחגוג את נישואיה
בבית־אסיה, ב־ 7בינואר, בוטל. לא נעים, זיגי
פורת והיא התגרשו.
מה? שאלתי את עצמי, מה אני שומעת?
צמרמורת חלפה בגופי, ירדתי מהעקבים ורצתי
במורד המדרגות, סנסציה כזאת, רק שבועיים־
שלושה נשואים, עוד לא הספקתי לברך אותם
במדור, וכבר חסל, גרושים? מה קרה? מדוע?
שאלות, שאלות. תשובות חפשו במקום אחר,
לי עוד אין. אך הסיפור הוא בערך כזה:
למי שמסתובב בעיירה המכונה תל־אביב, לא
צריך להציג את ארית.

ליזיקה שגיא
.שיתפוצצוד

מיגדלי דויד
בקומה השביעית
בעלה הראשון, יעקב דו־לגין, היה מבעלי
קולנוע בן־יהודה. בהצגות־בכורה של סרטים
שונים ניצבה לצידו, יפה, תמירה, שחומה. הכל
הלך כשורה, עד שיעקב נפטר ללא־עת.
זמן לא רב אחרי התאלמנותה הכירה את
אליהו תאומים, תעשיין מצליח, בעל מיפעל
באשדוד, שמייצר מוצרים שונים, מפוספטים.
השניים נישאו, והכל התנהל על מי־מנוחות, עד
שבעלה, היצואן המצטיין, חלה ונפטר ללא־עת.
לפני חצי שנה הכירה את זיגי פורת, אלמן,
בעל מיפעל פאר לתנורים. כסף לא שיחק פה,
שניהם אנשים אמידים ומסודרים, אך הכימיה
עבדה מצויין. ביחד יצאו להפלגה ארוכה יעל
קווין אליזבט השניה, אוניית הפאר של
צי־הנוסעים הבריטי, והכל הלך חפיף, חפיף.
לפני שלושה שבועות החליטו להינשא
במהירות ובמפתיע. חברותיה של ארית ניסו

לעצור קצת, ביקשו שתחשוב שנית, שתימלך
בדעתה. זיגי לא כל־כך מצא חן בעיניהן, אך
הקרקע בערה תחת רגליהם, ובחיפזון נישאו
בשקט, וללא אורחים.
את ידידיהם החליטו להזמין לבית אסי ה
לקוקטייל, אך עוד לפני כן השתבשו התוכניות,
ותוך שבועיים מצאו את עצמם ברבנות שנית,
כשהפעם יצאו גרושים.
ארית נותרת, איפוא, בדירתה היפה, ותמשיך
בוודאי לארח את ידידיה הרבים מתקופת
נישואיה השניים, השביטים והמושביצים וכל
היתר, ובזמנה הפנוי תמשיך לעסוק ולסייע
לבית התפוצות, כמו בעבר.
עוד דירה גדולה ורחבת־ידיים באותו מיגדל,
שבה ספונה אשה לבדה — כמו רחל דיין, כמו
חנה זמר. הכל שב למקומו, החיים חוזרים
למסלולם.

גס את אמא. כשביקרה ביום השישי האחרון
בכלא כפר־יונה, שם הוא עצור, התעקש שלא
לענות על חלק משאלותיה. הוא לא ידבר נגד
אנשים אחרים, הוא לא יספר כלום. חורה לה
שעדיין אינו מבין את חומרת מצבו, מנסה
להתנהג באלגנטיות שאינה במקומה.
את הכותרת לכתבה — טוענת ליזיקה —
הביא הקצין־החוקר צבי וולך, הממונה על
חקירת״הרצח, כציטטה מפי בנה. רונן לא השמיע
אף פעם טענה או אשמה כזו בבית״המישפט או
בעדות רשומה איזו שהיא.
במישפט־זוטא על קבילות ההודאות של רונן
הפסידה ההגנה, לפי פסיקת בית־המישפט
השבוע. אך אלה רק מטחים ראשונים בקרב
שיימשך יותר משנה.
התביעה תתקל בהגנה עיקשת — ובאם
עיקשת עוד יותר.

אש וגופרית והמרות עשן

פרנסה קלה מזומנת לי, כל עוד איירון
קרמרמן ובן־ציון סוויסה יסתובבו בשטח.
עליהם לבדם כבר משכתי כמה משכורות, והשנה
הבאה עלינו לטובה טומנת בחובה עוד משכורות
טובות ושמנות, הלוואי עליכם, אם ימשיכו בקצב
הנוכחי.
בדו״ח האחרון מהחזית סיפרתי לכם על צו
של שופט בבית־מישפט השלום, שעל פיו חוייב
סוויסה להחזיר למקומם את כל החפצים שנטל
שלא־כדין ממעונה של איירון, וכן חוייבו
השניים, על פי צו השופט, שלא להיפגש זה עם
זה עד תום ההליכים המישפטיים. ברור?
לא כל־כך! עובדה, הם ממשיכים להיפגש
בחשאי, לא חשוב הצו.
רוצים עוד קצת מיבזקים מהחזית? יש, לא
חסר. הגברת מתכננת מערכה נוספת, כבדה יותר
וסוערת יותר, שאם אמנם תופעל, לא תרד
מהכותרות במשך חודשים ארוכים. עיון בתיקי

מגלה שעורכי־דינה, משח

איירון קרמרמן
עוד ועוד

בית־המשפט
ואילנה זינגל הגישו תביעה חדשה לדיון.
המטרה הנוספת — בעלה לשעבר, דויד
קרמרמן, מבעלי עץ לבוד ומיפעלים רבים
אחרים. על־פי הסדר גירושיהם קיבלה הגברת
נתח רציני מעוגת הרכוש הגדולה, אך עתה היא
רוצה בנגיסה נוספת: העברת מניות מחברותיו
לילדיהם המשותפים.
כל מי שמכיר את דויד יודע שהבחור סובל
קשות מעלילותיה של אשתו־לשעבר. בכל פעם
הוא נקרא לסייע לה, ובכל פעם, כג׳נטלמן
אמיתי, וכאב לילדיהם המשותפים, הוא נחלץ
לעזור או לחפות על פעלוליה.
בהנחה שאם יופעל לחץ בפעם נוספת הוא
ייכנע, כדי להימנע משערוריות נוספות, מכינה
עתה הגברת את הסיבוב הבא בעלילותיה.
להתראות, בשבוע הבא או בעוד שבועיים.

בן־ציון סוויסה
יש ויש

אדום
אינני חובבת־ספורט במיוחד, חוץ מסוג מאוד
מסוייס. אבל דווקא ספורט זה אינו זוכה לסיקור
בעיתונים. לכן את משה גרטל, כתב־הספורט
של הטלוויזיה, עד כה לא פגשתי, ולא היה לי
הכבוד להכירו.
חבריו מספרים שהבחור יפה, גבוה וסימפאטי,
וכי עד לפני זמן קצר — גם תפרן לאללה. בלי
גרוש על הנשמה. את החודש לא היה גומר אף
פעם. תמיד נזקק לאיזו הלוואה קיצרת־מועד, או
לכיבוד קל על חשבון הברון.
לאחרונה התחיל הבחור, המועסק ברשות־השידור,
להפגין קצת סטייל ורווחה. נסע לטיול
בארצות־הברית הרחוקה, חזר ונסע שוב
לגרמניה, וחזר משם ביחד עם מכונית גולף
אדומה ובוהקת.
החברה התחילו לגלגל סיפור אחד או שניים
ולהרים את הגבות. לבסוף מצאו פיתרון. יש
מאהבת זקנה ברקע הדברים, ותודה לאל הפרוטה
מצוייה בשפע.
״האלו, את גרטל, בבקשה!״
״מדבר.״
״שמעתי סיפור על מאהבת זקנה וטיולים
בעולם, ועל גולף אדומה.״
״מי מדברת?״
״רחל המרחלת.״
״בחייך, רק לפני סו דקות קראתי את המדור.
אל תעבדי עלי. את לא רחל!״
״בחיי שאני רחל, ומה עם הסיפורים?״
״יש לי אמנם חברה בארצות־הברית, אבל
ממנה לא קיבלתי כסף״.

״נמאס לי ללכת ברגל, וכמו כל הישראלים
אחב מאחור
אוסף של קצ׳קס כמו שתמצאו באירגוני־הנשים
שלנו אין בשום מוסיאון בעולם. אחת
אחת אקסמפלריות. קצת זמן תורמות ומתרימות
לענייני צדקה, חינוך וקהילה, והרבה זמן
תורמות לקרבות־מרפקים בין זו לזו, וברכילויות
מרושעות, האחת מאחורי גבה של רעותה. כל
כסא המתפנה בשטח הופך נושא למאבק עז בין
המתחרות עליו. אך אין הרבה כסאות מתפנים.
כל כסא צמוד לאחוריה של גברת כבודה עד
ליום־הדין.
מאבק סמוי מתנהל כרגע על הכסא שיתפנה
בקרוב, בעוד עשרים־שלושים שנה: כסאה של
הנשיאה העולמית של ויצ״ו רעיה יגלום (.)64
היא נוהגת בדיוק כמו שנהגו חברותיה לפניה.
טרקטור לא יזיז אותה.
כל מלחכות־הפינכה עורכות מאבק סמוי
לתפיסת עמדת־זינוק טובה יותר, לקראת הרגע
של האמת. לפניה הן מחייכות וזורחות, ומאחורי
גבה עסוקות כולן בטוטו חדש או שניים.
באביב האחרון התכנסה הוועידה העולמית
בדרום־אמריקה, משם המשיכה הנשיאה לברזיל,
וביקרה גם בשווייץ, שם מצוי ביתה, וגם בעלה
העשיר. כשחזרה והופיעה כאן, נראה שהשילה
כל קמט מפניה. נראית שיגעון, ממש חתיכה.
יש הגורסות שנסעה לברזיל, שם נמצא הטוב
שבמנתחים הפלסטיים בעולם, זה שעשה
נפלאות בליז טיילור. ויש הגורסות לשווייץ
רווקא. גם שם יש מנתח־חלום.
לטוטו על תאריך הפרישה נוסף עתה טוטו
נוסף: איפה שופצה הנשיאה.
קצ׳קס!

רעיה יגלום
תמיד בראש

איפה הנוי? מי ראה את הנויי?
לא אני, ולא אתם — אף אחד אינו רואה את הנרי. רק אנדה רואה את הנרי. ביחד הם יושבים
בבית, שם נמצא הנרי.
הכלה לבית כוראטם והחתן לבית זימנה לא שיערו לנפשם שיש עוד אורח בחתונה, לא־נראה,
כזה קטנצ׳יק. אבל עכשיו הבטן טופחת, ונישמתו של זימנד כמעט פורחת.
היום זה קצת במודה, בטן טופחת. קחו, למשל, את הנסיכה החמודה ממונאקו, הארוליו. הוותיקאן

אנדה והנרי זימנה
כמו נסיכה
עוד לא הכיר בגירושיה, וזו קמה ונחפזה להינשא לאיטלקי שלה, כשכל משרתת וכובסת בנסיכות!
עסוקה ברכילות האחרונה על כרסה המתעגלת.
אצלי הנרי זה לא סתם. זה אלפיים שנה שלא הביא ילדים לעולם. הבחור יוצא קצת מעורו. שאנדה|
לא תתכופף, שאנדה לא תזוז, שאנדה לא תתעייף, שאנדה תטעם מנה שקדים קלופים, שאנדה תשתה
כוס מיץ טבעי, שאנדה תאכל אוכל מזין ובריא, שאנדה...
השתגע!

הבשורה ע״ם(שטינ)ק 1ר +חאן־טו־יש ירושלמי
פרסספר 1תי מ פנ ברק +פי קרסקהימ תי כנני ת
על הל שנ הוכלא, שנת + 1893ב סי סהספ רו ת הי שרא לי ת
לצ| 1

איוולת

כאשר היה משבר גלי צה״ל בשיאו, הציג
עצמו אחד מעוברי תחנת־השידור הצבאית
כמחבר רבי־מכר. משום כך, הוא טען, הוא שווה
לעובד אחר של התחנה — לסופר יצחק

בן־נר.

האיש שהשווה את עצמו לבן־נר, עובד גל״ץ
אבשלום קור, שכונה בפי חבריו לעבודה
״שטינקור״ ,פירסם באחרונה עוד אחד מרבי־המכר
שלו.
רב־המכר העכשווי של אבשלום קור ראה־אור
תחת הכותרת בלצון רב זה ספר של תת־הומורסקות,
מעין אפרים קישון לדבילים, ואין
בו כל דימיון לפרוטוקול של יצחק בן־נר.
כבר בשער מציג קור, בצניעות רבה, את
דיוקנו, כך שהקורא בכוח עשוי לחשוב כי
המדובר בדמות בעלת שיעור־קומה לאומי.
בשער זה מציג קור את עצמו כמשתתף בתוכניות
טלוויזיה, כמו היה וולטר קרונקייט ישראלי.
בשער הפנימי מתברר, שיש לקור גם יועץ
אמנותי, ששמו בישראל ארי בן־כנען, כשם
גיבורו של ליאון יורים בזיבלון תקומת־המדינה
שלו, אכסודוס.
המדור הראשון בבלצון רב הוא שיר־הלל מלא
איוולת למילחמת״הלבנון, שאחד מחרוזיו
הראשונים הוא: ביאליק התיישב וכתב שיר
מיוחד על רפול / :השמש זרחה, השיטה פרחה
והנגר מיגר קור שוכח לציין את מי מיגר
הנגר. והלאה — בספק־חרוזים, ספק־אינ־פנטילונים
— כמו: כל הזמן התגאיתי /שאחי
נמצא בלבנון / .עכשיו מתברר שגם לאורי
אבנרי /יש שם איזה קרוב...
חרוזיו של אבשלום קור נקראים כפקודות־יום
מחורזות בשירות האיוולת הלאומנית: אתם
מוכנים לוותר?׳ שאלו הכתבים /וערפאת ענה:
,בוודאי /אנחנו מבתרים גם נשים וילדים...,
בינות לפניני־האיוולת של קור מצויים גם
ציטוטים מתוך פינלנו באופן מילולי המשודרת
בגלי צה־ל -פינה שנועדה לשמש כפינת״לשון
רדיופונית של התחנה, אך היא יותר פינת־לאומנות.
כותרת
הפרק הבא של קור מעידה על נחתומה
• אבשלום קור -בלצון רב; הוצאת ספריית
מעריב; רישומים) :אב; 203 ענו׳ (תבנית
אלבומית).

החחיה הישראלית
לפני שנים רבות, בשנות החמישים, היתד,
תוכנית רדיו סאטירית בשם שלושה בסירה
אחת. התוכנית, שבשנותיה הראשונות היתה
ניקוי ראש רדיופוני, הכעיסה את בעלי השררה
במדינה. שעשו כל שביכולתם כדי לסלק אותה
מעל גלי-האתר.
מה עשוי סילקו את הצוות הציני והשנון של
שלושה בסירה אחת -דן בך אמוץ, שלום
רוזנפלד, אמנון אחי־כעמי ואחרים —
והביאו צוות פרווה(לא בשר, לא חלב) ,שהפך את
הסאטירה השנונה למסע שיט בים של הומרסקות
רדודות.
לצוות זה הובאה סטודנטית ומתורגמגית,
עדה כן־נחוס שמה, שכונתה בפי חבריה
הפלנדחניקים בכינוי,עדה השמנה* .היא הפיצה
גלי שומן הומורסקי על גלי־האתר, והיתה מגורמי
שקיעתה של הסירה.
השנים ענרו־גקפו ועדה בן־נחום נעלמה מנוף
התת״תרבות. פה ושם ראה־אור ספר בתרגומה או
מחזה בתרגומה.
בשנותיה האחרונות של קומיסרית־התרבות
(מנכ׳׳לית המועצה לתרבות ולאמנות) לאד,
פרדת המנוחה, שבה עדה בך גחום לזירת

כאלף מילים ירושלים העיר שחוברה לה
טלוויזיה, ובו בדיחות ברמה של ״הנני לאשר
בזה כי חוסני מובארם נתון במצב של בחילות
והקאות ועליו להיות משוחרר מנסיעות
לירושלים.״ על החתום :״דד בוטרום רע־לי.״
בפרק זה חוגגת המגאלומניה של קור באתר
ששמו יד אבשלום קור.
איני יודע מהי רמת המישכל הממוצעת של
מאזיני פינותיו של קור בגלי צה״ל, אך סיפרו
מיועד ללא ספק לעשירון התחתון מבחינת
המישכל. להיטותו הבלתי״חדלה של קור לצטט
את ספריו הקודמים מעידה, שקוראיו של קור
עשויים לדעת בעל־פה את יצירות המופת
הקודמות שלו.
אבשלום קור, שמינה עצמו לבר־סמכא בלשון
העברית, מתייחם בפרק אותיות ומופתים

מצחיקן קור
קישון לדבילים
לתרומתו ללשון העברית. משום־מה הוא מתעלם
מהמילה היחידה שאותה העניק לשפה זו, מילה
העשוייה להישאר לדורות: שטינקור(= מלשין).
זהו שם תואר שנולד בעיקבות הלשנתו על
״שמאלני,״ גלי צה״ל. בדיחותיו הבלשניות של
קור מקבילות לרמה הכללית של הספר
ולתעמולה הלאומנית שבו. גם ניסיונו הכושל
ללחך עפר־רגליה של נתיכה בן־יהודה,

בלשון הסלאנג העברי, מעיד על נחיתותו של
קור בנושא זה.
מה שמרתק בסיפרו של קור הוא, שמרבית,
הגיבורים שעליהם כתב כבר נמחקו ואינם בחיים
הציבוריים, כמו, למשל, נחמן פרל (מי שהיה
מנכ״ל אל־על).
מה מצער, לגלות בספר זה רישומים של
הקריקטוריסט זאב פרקש, רישומים הגבוהים
בחמישים רמות מעל לטכסטים שאותם נועדו
ללוות.
יחד עם זאת יש לזכור: גם לאיוולת יש זכות
קיום, אפילו לסיפרי־איוולת כסיפרו של אבשלום
קור. אין ספק שהוא ראוי לקוראים שלו .״

אוכלמסמרים ומרעיו מביאים גלריה של
דמויות אותנטיות, החושפות את כל פריסמת
הצבעים היהודית, פריסמה המתעלה עשרת מונים
מעל לתיאוריו של יצחק בשווים־זינגר את
יהודי מיזרח־אירופה. קיימת בבני מישפחת סולל

תרגום
־ אוכלמסמרים
קסם של תרבות יהודית ימתיכונית קיים בכל
אחד מספריו של אלבו* בהן, שתורגמו בשנים
האחרונות לעברית. כהן, יליד האי קורפו
(קפלוניה בספריו) ,מביא ביצירותיו מהעולם
שטוף־השמש של יהודי הים־התיכון.
לספריו של אלבר כהן סולל והספר אשר
לאמי, שתורגמו כבר לעברית, נוסף באחרונה
ספר נוסף, בשם בני החיל גיבורי הספר הם
חמשת בני סולל, חמישה אחים־חברים, המונהגים
בידי האח פינחס, המכונה גם אוכלמסמרים,
שהוא האינטלקטואל שבחבורה. כל החבורה
יוצאת לאודיסיאה פיקרסקית בעולם. למרות
מאמציהם לאמץ לעצמם גינונים אירופיים,
חיוניותם היא ימתיכונית.
בני החיל חושף עולם מיוחד, שונה, של
יהדות גאה ושורשית, הנעה לה בינות לתרבויות
העולם כסירת־אגוז המיטלטלת באוקיאנוס רחב.
אוכלמסמרים משגר מיכתבים לנשיא־צרפת
ולמלכת אנגליה, ומבקש מהם שיקבלוהו לראיון,
כדי לשטח לפניהם את השקפת עולמו.
ביחד עם אחיו מרעיו הוא יוצא לאירופה,
לפאריס, ללונדון, וזאת אחרי שניסה כל פרנסה
אפשרית באי הולדתו — אפילו מתן שיעורים
בלשון הקאריבית ופתיחת אוניברסיטה מקומית,
שבה לימד שיעורים על כיבוש־נשים.
* אלבר בהן -בני-החיל; עברית: אביטל
עינבר; הוצאת זמורה ביתן; 216 עמי (בריבה
קשה).

סופר כהן
הנפיחות של אנה קרנינה
חיונית מרגשת, המלווה את הקורא מהעמוד
הראשון שבספר ועד לאחרון.
אלבר כהן מפענח בספר זה, בדומה לקודמיו,
גלרייה של דמויות מרתקות•.
קשרי מישם חה רחוקים קישרו בץ אוכל־מסמרים,
שאלתיאל, שלמה, מתיתיהו ומיכאל
— שמכונים בסי יהודי־קפלוניה,בני־החיל׳ ,וגם
,בני-החיל של צרפתי. חמשת הרעים והדודנים
היו צאצאי הענף הצעיר לבית סולל, אשר לאחר
חמש־מאות שנות גדודים בחבלי צרפת
השונים באו בשלהי המאה הי״ח להתיישב באי
היווני קטלוניה, שבו התגוררו זה מאתיים שנה
בני הענף הבכיר למשפחת סולל, שמוצאם
מספרד. דור אחר דור המשיכו הסוללים
הצעירים לדבר צרפתית — עגה ארכאית...
פרק העשוי לגרום לכל קורא רעמי־צחוק
מטורפים הוא זה המספר על השיעור בכיבוש
לבבות אירופי שמעביר אוכלמסמרים לסטו־

הא שה שרצחה תיאטרון
התרבות המסובסדת — והפעם, ככוכב־לכת של
לאה פורת.
עדה בך־נחום צצה בנוף הלא־יוצר של תיא טרון
באר־שבע והתיאטרון לנוער, מבלי
שתרשים איש בעולם התיאטרון. תרגומיה ודו
בינוניים, עצותיה בינוניות.
ואז, ביום בהיר, החליט מי שהחליט להפקיד
בידיה של עדה נן־נחום את להקת התיאטרון של
החאן הירושלמי. את הלהקה ייסד פילים
דיפקין, מהדמויות הבולטות בתיאטרון הנסיוני
בארץ, ובעיקבותיו הוליך אותה להישגים נהדרים
הבימאי האנגלי מייקל אלפרדם.
עד ליום בואה של עדה בן־נחום לחאן
הירושלמי, הצטיינה להקה זו באנסמבל מעולה
של שחקנים, שהעדיפו את הפזורה הירושלמית
על פני הבירה התל״אביבית — והכל למען להקה
יוצאת דופן שהיה לה מה לומר בעולם התיאטרון
הישראלי המנוון. הגרעין הקשה של שחקני
להקת ה ח אן העדיף לשחק בלהקה זו תמורת
שכררעב, ולא להתפתות להצעות קוסמות של
תיאטרוני תל־אביב.
במהלך השנתיים האחרונות מנהלת את הח אן
בדגחום. היא העיפה את שחקני החאן

מנהלת תיאטרון הן־־נחום
מי זקוק לחאן!

המוכשרים, הכפילה את גירעון הלהקה, והפכה
אותה ללהקה המחקה ברפרטואר שלה אתי
תיאטרון באר־שבע, המחקה את התיאטרון
הקאמרי
אם בשנים קודמות היתה מדי עונה לפחות
הצגה אחת שהיתה מעוררת מיכלול של
שאלות־יסור בתרבות הישראלית, הרי
שבשנתיים הראשונות של עדה בן־גחום העלתה
להקה זו רק שאלה אחת בתחום התרמת
הישראלית: מי זקוק לחאן הירושלמי? משאלה
זו נגזרת, כמובן, גם תודהשאלה: מדוע אנחנו
צריכים לסבסד להקה זו בזמן שמקצצים
באולפנים (למרות שרמת העברית בהצגות
האחרונות של הח אן תואמת לרמת העברית של
תלמיד־אולפן בסוף שנתו הראשונה)?
את הגרעין הקשה של שחקני הח אן
הירושלמי בעבר — ששון גבאי, עליזח
רוזן, אבי פניני ואהרון אלמוג — אפשר
לראות עכשיו במיטב תיאטרוני תל־אביב.
על עדה בן־נחום אפשר לחבר היום מחזה
מקורי מעולת תחת הכותרת: האשה שרצחה
תיאטרון.

דנטים שלו, בני העדה היהודית בקפלוניה. בקטע
שבו מנתח אוכלמסמרים את אנה קארנינה
לטולסטוי, בפרק חיזורו של הנסיך ורונסקי
אחר אנה קרנינה, הוא מסביר:
אחרי שנפטר מהבעל ביש־המזל, מתעתד
אפוא ורונסקי המזיק לסור ערב־ערב אל ביתה
של אנה זו! הנוכל בחר בערב, באשר העיכול
נוסד קיהיון בקרנינה ומעצים את תשוקתה
לפיוטיות. ובדרך זו הוא נעשה ביתר־שאת
רעה המהוגן ואחיה־לנפש, ומדי ערב הוא
מנעים לה במתק־שפתיו. הוא שח עמה על
מוסיקה ועל ספרות תוך שהוא כולא את
נפיחותיו, והיא מקשיבה לו תוך שהיא כובשת
את נפיחותיה, ראשה מופשל לאחור על הספה,
כמו גירגרה במי־ורדים...
למרות ניסיונות ההתחכמות הלשונית של
המתרגם אביטל עינבר (מילים כמו:
..כחישותו הריאתנית״; .מיגבעו השעיר״;
אצבעות. עקושות״; -עצמות־לחיים להובות־ועוד
כהנה וכהנה) ,הקריאה בבני־החיל היא
הרפתקה ספרותית המעוררת גלי־צחוק, ורצופה
בחוכמת חיים המרתקת את הקורא לכל אורך
הספר.
כאן המקום לציין שספד זה, העוסק בעוצמות
התרבות של עדות־המיזרח, הוא יצירה ספרותית
מלוטשת, העשוייה לעורר את קינאתם של
יוצרים נטולי־כישרון, הטוענים לכתר של יוצרים
אך מתגמדים ליד כהן, כפי שהם מתגמדים ליד
יצירותיו של יהודה בורלא.
מהספרים המומלצים ביותר לקריאה בחורף

ארץ ישראל
בן־יהודה
בימים טרופים אלה, כאשר אמרכלי המיפלגות
הדתיות, טפילי הציונות, כופים על הציבור
גזירות שהוא אינו יכול לעמוד בהן, קיים טעם
היסטורי מרתק בספר צנום שראה־אור בימים
אלה בהוצאת יד יצחק בן־צבי, תחת הכותרת
אליעזר בן־יהודה בבית האסורים -חנוכה
תרנ״ד 1893 /
ספר זה, שנערך בידי יהושע קניאל, מביא
את סיפור כליאתו של מחייה הלשון העברית,
אליעזר בן־יהודה, בחנוכה לפגי 90 שנה,
בעוון ״קשר״ נגד המלכות העות׳מאנית.
העילה למאסרו של בן־יהודה: רשימה של
חותנו שראתה אור בהצבי, עיתונו של בן־יהודה.

לשונאי בן־יהודה
מסע ארכיוני להלשנה
היה זה מאמר שרמז על הצורך בסילוק התורכים
מהארץ.
אנשי ״היישוב הישן״ ,הלשינו על בן־יהודה
ועל חותנו. השניים הועמדו למישפט ונידונו
לשנת מאסר, והצבי נסגר. המלשינים, כנראה
יוסף רוזנטל ואלתר מוכתר, שכונו שני בני
הבליעל, עשו זאת בשם מנהיגיהם, שראו
בבן־יהודה ובציונים כופרים לכל דבר.
• יהושע קניאל -אליעזר בן-יהודה בבית
האסורים -תנובה תרנ׳ד ;1893/הוצאת יד
יצחק בן־צבי; 128 עמודים(כריכה רכה).

עשרה ימים אחרי מעצרו שוחרר בן־יהודה
בעיקבות לחצים מגבוה, ביניהם של הבארון
רוטשילד. במישפט החוזר שנערך בביירות
זוכה בן־יהודה, והותר לו לחדש את הופעת הצבי.
עבודתו של יהושע קניאל היא מעין מסע
בלשי של התחקות בעיקבות הפרשה, בעזרת
מאות איגרות, תעודות ורישומים מארכיונים
וממקורות שונים.
כבר במבוא בוחן המחבר את מוקדי־הכוח
ביישוב היהודי, את ראשיתו של הישוב החדש
ואת מאבקי שנות התישעים של המאה שעברה.
המעניין והאקטואלי שבין מאבקים אלה הוא
העימות החזיתי שבין אליעזר בן־יהודה והישוב
.הישן, מאבק שלא חדל עד עצם היום הזה. שהרי
רק באחרונה חוללה שוב מצבתו של בן־יהודה
בידי חוגים חרדיים.
בקובץ זה מובאת התכתבות בת 90 איגרות בין
מנהיגי הציונות באותה התקופה — דמויות כמו

יהושע אייזנשטאדט־ברזילי, אחד־העם,
ר׳ שמואל מוהליבר, נחוב סוקולוב,
מנחם אוסישקין, בצלאל יפה, יוסף ריב־לין
ועוד רבים אחרים.
באלצעות מיכתבים אלה משחזר קניאל סיפור
מרתק על מאבקי היישוב באותה שנה. במרכז,
לצידו של בן־יהודה, בולטת דמותו של דויד
יודילוביץ, סוחר יין ביל״ויי מראשון־לציון,
שנמנה עם תומכיו ומעריציו של אליעזר
בן־יהודה, ואשר ניהל חלק ממאבקיו של
בן־יהודה בפרשה זו.
אליעזר בן־יהודה בבית האסורים הוא עוד
אחד מנידבכי העבר שחושפת הוצאת יד יצחק
בן צבי, תוך הבאת כמה מפירקי־הפלא של
התבססות היהודים בארצם. מבחינת ציבור
יראי־השמים, פרק זה אינו מן המכובדים.
גם העריכה הטיפוגראפית של הספר היא
מרתקת. תמונות־הלוואי, הפקסימיליות של כמה
מהמיסמכים, ההערות על הדמויות — כל אלה
הופכים את אליעזר בן־יהודה בבית האסורים
לחוויה מרתקת.

כתב־עת
ערביי־הארץ
מאזניים, ירחוגה המחודש של אגודת
הסופרים. ההופך בהדרגה לבולט בכיתבי־העת,
עשה זאת שוב.
לראשונה במאה שנות התיישבות יהודית
בארץ־ישראל, הוקדש גיליון שלם של ביטאון
סופרי ישראל לעימות היהודי־ערבי(.).
כבר בשער החוברת מובא ציורו של הצייר
אריה לובין דמויות ערביות. השם מאזניים
מופיע בעמוד תוכן־העניינים גם בערבית.
מאמר הפתיחה המבומבם לא במעט של הסופר
הוותיק ם(מילנסקי) יזהר משורר הולך להפגנה,
בוחן את מעורבותו של המשורר בפוליטיקה.
אלא שהצגת העמדות של יזהר היא מעורפלת,
ומתעלמת מחלקו שלו, בשנים שבהן היה
חבר־כנסת, בתהליך הדירדור של החברה
והתרבות הישראליים. במאמר בולט מימד
הצביעות של סופר זה.
שלושת שיריו של ס מי ח אל־קאסם הם
מלוטשים, בהירים ומייצגים את עולמו של
משורר מעולה זה, הכותב: כאשר ארצח באחד
הימים /הרוצח ימצא בכיסי /כרטיסי נסיעה /
אחד אל השלום /אחד אל השדות והמטר /
אחד /אל מצפון האדם / .אנא אל תעזוב את
הכרטיסים /רוצחי היקר /אנא סע.
תחת הכותרת הדרך לעין חרוד מובא אחד
מפירקי הרומן החדש של עמום קינן, העומד
לראות־אור בקרוב בספריה לעם של עם עובד.
רומן זה, המתאר את עין־חרוד ככפר של מורדים
אחרי הפיכה פשיסטית בארץ, מביא תמונה
אפוקאליפטית (״זה יכול להתרחש גם באן:״).
כותב קינן בין השאר:
אתה מת. אז במקום להיות מת — תישאר
חי. כל העסק לא ייצא החוצה. אבל אסור
שיישאר איזה מחמוד שראה תת־אלוף ישראלי
שבוי. ועוד איזה מחמוד, אחד שקשר תת־אלוף
ישראלי כמו מומיה. אם זה יפתח את הסה, זה
לא טוב ליהודים. לאיזה יהודים. יהודים זה אני.
פעם גם אני הייתי. אולי, אבל זה כשהייתי חי.
עכשיו אתה מת. אם נעים לך לאוזן, בוא נגיד
שאתה יהודי מת. חשבתי בליבי: יש כאן הגיון.
על מישקל ערבי טוב זה ערבי מת, יהודי רע זה
יהודי מת...
־ מאזניים -ירחון לספרות, ברך נ״ז. חוברת
;6-5עורכים: אסר רייך וחיים פסח; הוצאת
אגודת הסופרים; 88 עמודים(כריכה רכה).

מי מריבה

ש 1ק 1ל ד כהנא־כרמו!

במאה הראשונה לפני סניין־הנוצרים. בתקופת אוגוסטום. חי אציל תמי בשם מייקנאם, שנודע
בתמיכתו באמנים. עם השנים הפר שמו למושג: מצנט. זהו כינוי לפטרון, עשיר ונדיב־לב, התומך
בסופרים ובאמנים כדי שיוכלו ליצור את
יצירותיהם ללא דאגת־פרנסה.
בימינו מקובל באיטליה מינהג דומה:
מיפעלי־תעשייה נוי־עים מאמצים לעצמם סופר
או אמן, המקבל משכורתו מהמיפעל, כדי שיוכל
להתפנות לכתיבה או ליצירת
כנראה שזה הרקע למיבצע ספרותי של מנהלי
חברת השוקולד!הממתקים עלית להעניק פרס
שנתי בסד 20,000 דולר לסופר ישראלי. כדי
שיתפנה לכתיבה. מיפעל זה, המקביל לתמיכת
עלית בכדורסלני מכבי תל-אביב. הוא
רב־חשיבות. ומן הראוי שמיפעלים גדולים
נוספים ילכו בדרכה של עלית.
אלא שעלית וקוץ בה.
שמועות עקשניות בבתי־הקפה הספרותיים
של תל־אביב טוענות, שהפרס הראשון של עלית
לסופר ישראלי.תפור לפי מידותיה של הסופרת
עמליה בהנא־כרמון — סופרת יוצאתידופן
ובעלת ייחוד יצירתי בנוף הכתיבה הישראלי.
השמועות בדבר הזכייה המוברחת של
כהנא־כרמון בפרס מנעו בעד שורה ארוכה
סופרת בהגא־כרמון
ונכבדה של סופרים ומחברים להציג מועמדותם
.עלית* וקוץ בה
לפרס הבלתי־מבוטל.
לשונוודהדע בעולם הספרות הישראלי מספרות, שאחרי ממתק פסק זמן של עלית תוציא החברה
לשוק את שוקולד כהנא־כרמון.

הסופר ע׳סאן כנפאני, דובר אש״ף שהוצא
מיוצג בחוברת להורג בפרק מתוך סיפורו החוזר לחיפה. זוהי נובלה
מעולה, המספרת על מישפחת עולים שהגיעה
לחיפה ב־ ,1948 ומצאה בבית הנטוש תינוק ערבי
ואימצה אותו.
המשורר נתן זך כותב על ראשד חוסיין.
חוסיין, משורר ישראלי ־פלסטיני, שלא יכול היה
לשאת המשך חייו בארץ, עבר עם השנים

משורר ישראלי־פלסטיני חוסיין
אוהל מיספר חמישים
להתגורר בארצות־הברית, שם חי בין ישראלים
(הוא הוזכר בתוכנית חיים שכאלה עם יהורם
גאון) .זך, שביחד עם חוסיין תירגם ספר של
שירי־עם ערביים, מספר על הפרארוכס בחיים
הישראליים של חוסיין. במקביל מובא שירו
המפורסם של חוסיין על הפליטים הפלסטיניים
אוהל מיספר חמישים:
אוהל ומיסטר חמישים, צד שמאל, זה עולמי/ ,
ואתי גרים בו זיכרונותיי / :מהם ירוקים כעיני
אביב / ,מהם בעיני אשה בוכה / ,מהם בצבע
חלב ואהבה ושני טתחים לו לאוהל מיסטר
חמישים / :האחד מוליך אל חבריו
חרושי־המצח /הנטוצים כעננים שנתרוקנו
מכל מימיהם / .הטתה השני הוא קרע ביריעה
וטונה לשמיים /בהם מטהרים הכוכבים כמו
טליטים / ,ועירומים אף הם כפליטים...
אחד מיצירות הספרות הארצישראליות
המעולות, שרוב קוראי הספרות בישראל אינם
יודעים את דבר קיומה, היא הרומאן הכרוניקה
המופלאה של העלמות סעיד אבו־אל־נחס
אל־מותשאיל מאת ח״כ לשעבר אמיל
חביבי. מתוך רומן זה, העומד לראות־אור
בקרוב בתרגום לעברית, מובאים הפרקים כיצד

הפך סעיד למנהיג באיחוד פועלי פלסטין;
סעיד נדרש לראשונה להערות שוליים; שיעור
ראשון בשפה העברית וכיצד הפסיק סעיד
להיות טמבל. פרקים אלה מאפשרים היכרות
ראשונית עם יצירת־מופת פלסטינית זו, הכתובה
בהומור שנון שעשוי היה להצחיק גס את שלום
עליכם. באחד הקטעים כותב חביבי:
האצתי ריצתי עד אשר הגעתי לכביש
הראשי, מול הווילות של טקידי חיטה הערביים,
שבנו אותן ונסעו ללבנון, כדי לבנות שם וילות
אחרות ולנוטשן. הלילה הקיפני מבל עבר, ואני
עייף ותשוש ומבוהל מתוצאותיה של הרפתקה
זו,־ והדרך ארוכה. פועלים יהודים עברו שם
מטעם לטעם. ידעתי זאת מבגדי העבודה
שלגוטם. כולם היו בגיל העמידה, כי הצעירים
והצעירות היו בצבא...
שירה המתורגם של סיהאם ראוה מדוע
אהב אותי החייל, הוא עוד אחד משיריה
הנפלאים של המשוררת הרגישה הזו, הנחשבת
למקבילה ערבית של יונה וילך. דאוד כותבת
בין השאר: אגדל ואלך על גופך, אור פרחיך /
מעיני זיכרון /ולעמך בנכר אעניק מצלעותי /
גפרורים גפרורים...
מתי פלד, במאמרו השירה הפלסטינית
בתקופת המנדט, מביא סקירה ממצה על תקופה
כמעט בלתי־ידועה בתהליך התבססותה של
היצירה הפלסטינית, כמו השיר שיטות של
איבראהים טוקאן, הכותב: בוא יבוא עליך
יום, אחי הערבי / ,שמוראיו את תלתליך
השחורים ילבין! /אתה לא תקשיב, שקוע
בתענוגות שווא / ,אתה לא תבחין / ,אך אלה
סביבך כבר חשים זאת /ורחוקים יותר כבר
דנים בגורלך ...או השיר המנדט של סלמאן
זאהיר, הכותב: אכזריים יסורייך, הו פלסטין /
בקרייך נידמו לערביך / :ברהב צועד השליט
העריץ על גבי ילדיך /גלות או קלון — זו
הבחירה ...ועוד קטעי־שירים החושפים עולם
ומלואו מתהום־הנשייה.
נ עי ם ע ריי די מביא רשימה תחת הכותרת
הספרות הערבית־הישראלית בת־זמננו,
רשימה שצריכה להיות הגירוי לעבודה
מדעית־מחקרית, שתחשוף את ייחודם של
המשוררים הערבים הכותבים בישראל.
תחת הכותרת ירושלים, קיץ 1877 מובא פרק
מתוך הרומן כחרס הנשבר מאת שולמית
לפיד, המביא מאופי התקופה ההיא, באמצעות
סיפורו של מזייף־העתיקות שפירא. ריסה
דום, תחת הכותרת השוסים א ת הגרנות, בוחנת
את העימות הערבי־יהודי בתחילת דרכה של
העיתונות העברית. תחת הכותרת סיפורה של
חסות מובאים פרקים מיומנו של הסופר חיליל
אל־סכאניני, נד ,1917 שבהם הוא מתאר כיצד
העניק מחסה למשורר העברי אלתר לווין.
בימים אלה שבהם איבדה החברה הישראלית
כל פרופורציה שהיא בהתייחסותה לנושא־היסוד
של העימות הערבי־יהודי בארץ זו, הוכיחו עורכי
מאזניים, אשר רייך וחיים פסח, אומץ־לב
תרבותי מהמעלה הראשונה.

10 היתר 11 ות של
• 11 0 3 1

הממוזגת!

מזגן מקורי של רנו מורכב בביהח״ר מנוע חזק 1300 סמ״ק 4 ,צילינדרים(של רנו )12
דלק 91 אוקטן(חסכון )150/0שמשות כהות מגב אחורי עם התזת מים כסאות אורטופדיים
מפוארים פגושים מיוחדים מסביב למכונית דלת אחורית נפתחת המחיר הנמוך ביותר
למכונית מסוגה(הודות לירידת ערך הפרנק) הספקה מהירה יותר.
דגם ההצלחה של רנו בכל העולם עם מזגן חזק במיוחד אשר תוכנן לתנאי האקלים הקשים של
ארצות טרופיות ואשר קצר הצלחה מסחררת *נארה״ב.

בגי מ שה !!רסן״
ת״א טל 627151 .חיפה טל 72720 .
ירושלים טל 226491 .נתניה טל 23037 .
חיפה טל 510296 .באר-שבע טל 70911 .

העולם אוהב

תקליטים
מזסיקה צלילים מודרניים
טעם טוב בפה
קרן תל־אביב לספרות ולאמנות מתפנה מדי
פעם לעסוק גם במוסיקה. מנהל הקרן, מתיתיהו
קליד, מציג את הפרי של פעילות זו :״תקליט שני
של מוסיקה ישראלית ...בביצוע הצ׳לן־אמן עוזי
ויזל. התקליט כולל יצירות מקוריות של
המלחינים הישראליים פאול בן־חיים, יוסף טל,
יהויכין סטוצ׳בסקי, צבי אבני ונועם שריף.
התקליט הזה הוצא על״ידי הקרן, לפי המלצת
הוועדה המייעצת שלה, ובהפקת חברת
התקליטים אר־סי־איי. התקליט הקודם הוקדש
כולו למוסיקה ישראלית לפסנתר, עם
הפסנתרן־אמן אריה ורדי.
בשביל תקליט מסוגו הופץ התקליט בהצלחה
ניכרת למדי 450 :עותקים בארץ וברחבי העולם.
מיכלול מרתק. חמש יצירות האלבום
נכתבו בטווח של עשר שנים: וידוי לצילן יחיד
של שריף 1966 אלגיה לצילו יחיד של אבני
( ,)1967 מאמר לצילו יחיד מאת טל (,)1973

צילן ויזל
עוד, עוד עוד

ופרוייקט מוצלח שכזה ממלא את הראש במילה
חוזרת :״עוד, עוד, ועוד!״

מה נשמע
ר עי1ןמפ חי דבע תי ד
• לדמיין את אוסקר פיטרסון מנגן על
סינתיסייזר זה נשמע כמו לדמיין את יצחק שמיר
בראש להקת האבנים המתגלגלות, לא?
לכאורה, זה לא ייתכן. אך העובדות שונות:
תקליטו האחרון של פיטרסון מגלה סינתסייזרים
רבים. שמו אפריקה והוא יצא עתה בחברת
פאבלו.
מתברר כי פיטרסון מתעסק שנים רבות בכלים
חשמליים אלה, אך רק לאחרונה חש ביטחון
מספיק כדי להקליט עימם קטעים שלמים. אחד
המלכים הגדולים של פסנתר הג׳אז הפתיע רבים
בשנת 1979 כשהשתמש בפסנתר חשמלי לילד
לילה. נסיונות ההלחנה שלו למיסגרות
סימפוניות ולסרטים הניב את סוויטת החתונה
המלכותית, שהוקלט ב־ .1981 ואז הגיעו
הקפיצות הגדולות קדימה, בדמות הסינתיסייזר
האנאלוגי המשוכלל ביותר, רודס כרומה,
והדיגיטלי־מחשב המשוכלל ביותר, שאותו
הזכרתי כמה פעמים בעבר, סינקלאווייר.
פיטרסון חייך, למד את סיפרי־ההסבר
במטוסים, בין ההופעות, נכנס לאולפן הביתי
המדהים אשר בביתו, בטורונטו, והקניט את
אפריקה ואופקים, אשר אמור לצאת לאור
בחודשים הקרובים.
בימים אלה הוא מכין סיבוב הופעות שבו ינגן
גם בפסנתר אקוסטי וגם בסינקלאוויר.
מלוויו יהיו, כנראה, הבאסיסט נילס פדרסון
והמתופף מארטין דריו. רק בעתיד הוא צופה
הופעות סולו עם שתי מקלדות אלה. הרעיון
עדיין מפחיד אותו.
• ניסיון מעניין של הפסנתרנית ליז מגנס יצא
לפני זמן קצר לשוק המקומי. מדובר בתקליט
של שירים ישראליים בעיבוד ג׳אז לפסנתר. שמו,
כל מה שיש, אינו מסביר הרבה על הכוונה, אך
מרבית העילודים הם יפים מאוד. יש כמה נפילות.
ואחת תוכניתית: בין 13 הקטעים מופיע לדוד
משה, שהוא בפירוש — וכך גם על העטיפה —
״שיר עממי אמריקאי״.
ההקלטה בוצעה ברובה במישכנות־שאננים
בירושלים, מרכז המוסיקה, ושני קטעים הוקלטו
בבית־המורה. סביר להניח כי איכות ההקלטה
היתה טובה מאוד. לא כך איכות ההטבעה של

את ה עצבי ם

שלום חנוך -על פני האדמה;
סי־כי־אס.
שלום חניד לקח מעבר וקלירן מצויץ
תוצרת הארץ, טכנאי הקלטה ואולפן
מעולים, טכנאי־מיקס אנגלי, המבץ נמה
שהוא עושה, והמשיך כסה צעדים קדימה
לכיוון אשר אני מפחד לומר כיצד ייראה.
חנוך מפשיט דברים, מציג אותם עירומים
וקרים. באלבום הקודם זה היה חלק מעצמו
באותה התקופה. הפעם זה בירור מחדש של
יצירות״ענר והצצות קטנות להווה. הוא
מתאר את העיבודים מהמוסיקליים כ״מלאי
יוהד*.
אני הייתי ממשיך לכיוון של
״מינימאליזם׳ לצד ניצול כל טכניקות־האולפן
אשר עומדות לרשותו. זהו סוג
העיבור המסוכן ביותר, החושף הכל. זו
הסיבה שאני מעדיף אותו על פני האחרים. זו

הסיבה שקלאסיקה ישנה מתמוטטת
(הבלדה על יואל משה סלומון) או נעצמת
(ילדים של החיים ולחן ניגע אל החלום
למשל) .זו גם הסיבה לשני הפגזים החדשים
של האלבום: על פני האדמ ה וירוק על
ירוק (ירוק על ירוק ועלים למלוא
העין/כל־כד לא מקורי הטבע) .הנאה רבה.
קסם הכנות
דני רובם -מיסגרות; הד ארצי.
זה תופס אותך שוב ושוב. בכל סיגנון:
איכות שונה לגמרי מופיעה ברגע שהאמן
מדבר על נושאים אמיתיים ולא על סיפורי
אהבה/קיגאה/תיסכול בדויים. בסקירה זו
נפלנו על כמה דוברי־אמת כאלה. בעולם יש
בוב רילן. סטינג, בילי ג׳ואל (לפעמים)
ואחרים. אצלנו יש חנוך, גבריאלוב, ו&חרים.
מצטרף חדש למועדון הוא תי רוכס. הוא
אכן מציג מיסגרות: לעיתים מביכות
ולעיתים מעלות חיוך של תום. מתי כספי . ,קטעים שהם יצירות סולו(תמליל ולחן) של
ברגישות של חבר, הפיק ועיבד מוסיקלית רובס. מיקרה פרטי עדין, יפת ומבטיח.

אב! מהלב מיקי גבריאלוב -אגדת גברי*
אלוב; הד ארצי.
אבן, באנגלית, זה ״רוק״ .מיקי גבריאלוב
מביא לנו הפעם רוק מהלב. קצב, חיספוס,
אמיתות ורגשות משותפים לו ולאשתו,
מיכל, הכותבת את רוב התמלילים.
אומר שני דברים, תוך השוואה: רוני
סומק הגדיר את אריק איינשטיץ ביחס
לשלום חנוך ומיקי גנריאלוב כ״כולם היו
בניר. הגדרה יפה ואולי נכונה (מי אינו בנו
החוקי או הממזר של איינשטייז?) אך שני
הצאצאים עומדים יפה מאור, כבר זמן רב,
בכוחות עצמם. הזיכרון השני שלי הוא של
ברוס ספרינגסטין. ברמה המקומית של גבר,
השר רוק בסיסי ואמיתי, מזכיר גבריאלוב,

באופן נעים מאוד, את ספרינגסמין. הפקה
מוסיקלית מרוסנת עוד יותר היתה׳משפרת
תוצר סוב.
הדרך מערבה
אריק סיני -בפוך מעגל; סי*
בי־אס.

מוסיקאי סיטרסון
כמו יצחק שמיר בראש להקת ״האבנים המתגלגלות״
מוסיקה לצילו יחיד (סונטה) של סטוצ׳בסקי
( )1974 וללא כותרת לצילו יחיד מאת בן־חיים
1975 כל היצירות מעניינות וגס אם יצירת
נועם שריף מעט פחות מושלמת, הרי המיכלול
מרתק.
שיטת ההטבעה הישירה של האלבום הניבה
איכות מצויינת. מיעוט התיעוד של מוסיקה
ישראלית מודרנית, המופנה לקהל הרחב, מחייב
רכישת עותק מאלבום שכזה 450 .העותקים של
התקליט הקודם הם מציאות, אך זוהי מציאות
מאכזבת.
נוחו קצת מבטהובן האדיר, מוצרט ומהלר
והאזינו למה שיוצרים כאן ועכשיו! תקליט
העולם הזה 2418

חברת התקליטים. בגלל נדירות מיסגרת
מוסיקלית כזו ירכשו רבים את האלבום, אך
איכות השמיעה פוגמת לא במעט בהנאה.
רבים יישמחו שאוסף ישראלי זה מתרכז ביוני
רכטר ובאלכסנדד ארגוב, לצד מתי כספי, נחום
היימן ומיקי גבריאלוב, ונותן מעט מנוחה לכוהנת
הגדולה והנפוחה נעמי שמר, הזוכה בדרך־כלל
להתרפסות לא ברורה מצידם של עורכי אוספים
דומים.
• אושיק לוי עומד לצאת לקראת פסח עם
אלבום חדש. מתוכו כבר מושמע השיר קיוויתי
שתביני, בעיבוד מיוחד. הגוון החדש של
המוסיקה של לוי נשמע מבטיח.

תמיד היתה בעייה במוסיקה הישראלית.
קשה היה לשלב בץ היסודות הרוסיים
והמיזרחיים. עם הוויתור על יצירה מקורית
באופיה החלה סחיפה שמאלה, לכיוון מערב.
דייוויד בתזה עצר, בהצלחה רבת בספרד.
אריק סיני ממשיך כאן, דדך הקלטות
בלונדון, למערב האמתקאי; לא זה של לוס
אנג׳לס וקריסטופר קרוס(שירו של ארתור)
אלא של נאשוויל וקני רוג׳רס. אני לא שומע
באמצע כל זכר לניו־יורק ,׳ולכן מוזרה
העטיפה, המציגה נוף ניריורקי וים לצד
שדות חקלאות (ישראליים?) .אילונה,
היושבת בגריניץ׳־וילאג׳ ,אולי תחוש
געגועים למראה קולאז׳ השמיים הכחולים
כל כך, אך זה לא מורגש במוסיקה.
העיבודים, השירה, הלחנים והמילים טונים

למדי. מעולם לא חשבתי הוא השיר
המעניין ביותר וחבל שאריק סיני הרגיש
צורך להקטין את קולו כדי להישמע לחוץ.
אם היה שר אינטנסיבי בקול מלא זה היה
אפילו יותר טוב. אבל לסבתא אין גלגלים
וסך הבל התקליט מהנה.

המדור מעניק לתקליטים חמישה ציונים, לסי הדירוג הבא: תו אהד — רע;
שני תווים — חלש; שלחטה תווים—־ ככה; ארבעה תווים — טוב; חמישה
תווים — מצויץ.
פ רנ ק ל
א רי

קולנוע
ם ו־טן גר

סרטים

כמה מן הסרטים הצרפתיים המעניינים ביותר
שנעשו בעשור האחרון, עוסקים בפרשיות
אמיתיות מן ההיסטוריה הצרפתית, שהתרחשו
במאות הקודמות, על רקע כפרי. שניים מן
הסרטים הבולטים מן הסוג הזה, הם אני פיאר
ריביאר, של רנה אליו( ,אשר צולם על״ידי
הישראלית נורית אביב) ,והשופט והרוצח של
ברטראן טאברניה, אף זכו בפרסים רבים. הראשון,
סרט מרשים בעיצוב החזותי הקפדני והמדוייק,
מרתק ביותר בהשלכות הפסיכולוגיות
המודרניות שהוא מציע לסיפורו של נער שרצח
באכזריות את כל בני מישפחתו.
הסרט השני משחזר עימות בין סמל בדימוס,
שנפצע בשדה־הקרב והפך רוצח פאתולוגי בעל
הזיות דתיות, ובין שופט קר־מזג ושכלתני. הסרט
נחשב עדיין הסרט השלם ביותר של הבימאי
טאברניה, כיום מן הדמויות הבולטות של
הקולנוע הצרפתי.
אף אחד מן הסרטים הללו. וסרטים אחרים
מאותו הסוג, לא הופצו בישראל למרות שזכו

נאטאלי באי בתפקיד ברטראנד (האשה) וז׳ראר דפארדייה כמרטן גר (המתחזה) בסרט שובו של מרטן גר

דפארדייה ורודה פלאנשין(בתפקיד השופט)
מיבצעי מישחק מרשימים

בעיות אנושיות ומוסריות
בשבחים. הסיבה פשוטה: המפיצים הישראלים
סבורים שאין איש בישראל המתעניין בסוג כזה
של סרטים. השופט והרוצח נמצא במשך תקופה
מסויימת בארץ. אבל לא מצא מסך מתאים. שני
הסרטים הוקרנו פעמים אחדות במיסגרת שבועות
המוקדשים לקולנוע הצרפתי, שאורגנו על־ידי
מרכז תרבות צרפת.
אסירי תודה. כל ההקדמה הזאת מיועדת
רק להסביר עד כמה צריך להיות אסירי־תודה
לאלה שהחליטו להציג בישראל את שובו של
מרטן גר, סרט נוסף מאותו הסוג, שאינו נופל מן
הסרטים שהוזכרו קודם. לצורך הסרט הזה, חזרו
התסריטאי ז׳אן קלוד קריאר והכימאי דניאל
וינייה (הטעם על ההברה הראשונה) לכרוניקה
שנכתבה במאה ה־ 16 בדרום־מערב צרפת,
המספרת על מישפטו של אדם שהואשם שהתחזה
לאדם אתר. צעיר בשם מרטן גר, שהיה אך מעט
יותר מנער, נטש את כפר הולדתו ולא הותיר
אחריו שום עיקבות. שמונה שנים לאחר מכן,
חוזר לכפר אדם המציג את עצמו כמרטן גר. הוא
מזוהה בתור שכזה על־ידי כל בני הכפר, כולל
מישפחתו, רעייתו והכומר המקומי. אולם זמן
קצר לאחר מכן, כאשר הוא מתחיל לדרוש את
חלקו בניכסי המישפחה, מתחילות להתעורר

ספקות לגבי זהותו, קבצנים עוברי־אורח טוענים
שהם מזהים בו אדם אחר, והפרשה כולה מגיעה
בסופו של דבר לדיון בפני בית־המישסט הגבוה
של המחוז, בעיר טולוז. אחד השופטים באותו
המישפט. ז׳אן דה קוראס, מצא את המיקרה חריג
ומרתק כל־כך, שהנציח אותו לאחר מכן
בכתובים. גם אבי המסה הספרותית, מונטנייה
(התאמה על הברה שניה) היה נוכח במקום והותיר
לאחר מכן מסה שבה שקל את ההיבטים
המוסריים השונים של המישפט הזה.
מה שריתק את שני האנשים ומה שמרתק גם
היום. היא העובדה שמעבר לאמת הצרופה,
הפשוטה והאבסולוטית׳,המסתכמת בשאלה: האם

דברה וינגו -המכבת שתאיר את 84י
חורש דצמבר הוא לפי המסורת, החודש שבו
ממהרות כל חברות הסרטים האמריקאיות לשלוף
מן המדפים את הסרטים המבטיחים ביותר שלהן,
להציג אותם בפני הקהל הרחב כדי להבטיח
שהסרטים הללו יוכלו להשתתף בתחרות על פרס
האוסקר באביב. כך הופך דצמבר חודש של
תחרות קשה. אבל הפעם נדמה שלמנצח הצפוי
בתחרות הזאת אין בכלל מתחרים. הכוונה לסרט
בשם תנאים להתחבבות (יש להניח שכאשר

יופץ בישראל ימצאו לו שם מתוחכם יותר),
שהופיע כבר בכל רשימות הנבחרים לשנת 1983
המתפרסמות, כרגיל, לקראת סוף השנה.
זהו סיפור מערכת־היחסים בין אם שתלטנית
ונמרצת ובין בתח, סיפור הנפרש על פני 14 שנים.
מאז שהבת בתיכון, ועד שהיא נשואה ואם
לילדים, וחולה בסרטן. הכל רואים בשירלי
מקליין(בתפקיד האם) ובדברה וינגר (בתפקיד
הבת) את המועמדות הראשיות לפיסלון המוזהב
של האקדמיה לאמנות הקולנוע.
לא להגזים. בין אלה שהיו קרובים לתהליך
ההסרטה של תנאים להתחבבות. וזה כולל גם
את הכימאי ג׳יימס ברוקס, מקובל לומר שמוטב
לה לאקדמיה לחלק את הפרס בין השתיים. שאם
לא כן עלולה המקופחת להתנקש בחיי הזוכה.
זאת בעיקבות העימותים הקולניים, והניצוצות
הרבים שעפו לכל הכיוונים. על בימת הצילומים.
.לא צריך להגזים,׳ טוענת ויגגר. ,זה היה בסד־הכל,
שתי שחקניות שמתרכזות בעבודתן.״
לגבי וינגר, ריכוז זה נשא פירות מבורכים
מאוד. זהו תפקידה הגדול׳הרביעי בקולנוע, וכבר
מדברים עליה כעל אחת הכוכבות הגדולות ביותר
של עיר הסרטים. אחרי שגנבה את ההצגה מג׳ון
טראבולטה בקאובוי עירוני(סרט שהשתתפותה
בו היתה אחת הנקודות המעטות לזכותו) ,אחרי
שהצליחה להגיש יצאנית בעלת לנדזהב שהיא
אנושית. משעשעת ופיקחית בסימטת
האשליות. ואחרי שהיתה מועמדת לפרס אוסקר
על תפקידה כפועלת פשוטה המתאהבת בפרח
קצונה, בקצין וגנטלמן, אין עוד מטילים ספק
במעלותיה של דברה וינגר, או ברב־גוניותה.
אכן, שלא כאותן כוכבות גדולות שאופיין
משורטט בפניהן עד כדי כך שאינן יכולות אלא
לגלם את עצמן, או שיופיין מסנוור כל כך, ער
שאץ איש טורח לבדוק אם יש גם כישרון בצד
יופי. וינגר היא שתה. לא פניה ולא גופה היו
זוכים בפרסים בתחרויות יופי, היא נראית כמו
נערה אמריקאית אופיינית, נאה, ארוכת רגליים,
ותוססת, וקיסמד, דווקא במרץ ובחיוניות שקורנת
מאישיותה.
דברה די מרוצה מן העובדה שחיצוניותה אינה

מיוחדת כל־בך .״אני עדיין יכולה ללכת ברחוב,
להיכנס לבית־מלון ואפילו לראות סרס שבו אני
מופיעה, מבלי שאיש יזהה אותי,״ היא מציינת
בסיפוק. מה שבוגד לעיתים באלמוניותה מרצון,
זה הקול הנמוך והמחוספס, המזכיר למעריציה את
קולה של לורז באקול.
כמו מלח. דברה בת ה־ ,28 ילידת
קליבלאנד, עברה עם מישפחתה לסביבות
לוס־אנג׳לס כשהיתה ילדה. הסביבה הבורגנית
שבה גדלה לא הכינה אותה כלל לקאריירה של
שחקנית. אחיה הגרול הוא מנהל בית־ספר,
אחותה מזכירה בבירת היא זוכרת שאביה לקח
אותה פעם, כשהיתה בת ,14 למיבחן אצל הכימאי
ג׳ורג׳ קיוקור, שאמר לה.עם קול כמו שלך, ועם
הילוך כזה. אץ לך שום סיכוי.״ עד היום היא
חושדת שאביה שיכנע את קיוקור לומר דברים
אלה, כדי לקטוע את החלומות האמנותיים
באיבם.
אלא שלא נערה כדברה תיכנע. אם לא
דראמה, אזי קיבוץ, ובגיל 16 הגיעה לישראל,
חייתה בקיבוץ. וטוענת שעברה אפילו אימוני
גדנ׳ע לפני שחזרה הביתה. בגיל 17 היתה כבר
דמות ידועה, לא בקולנוע אלא בפירסומת
בטלוויזיה. .הפרצוף שלי הופיע בכל דבר,
פירסומת לחלב, לביטוח־חיים או להמבורגרים,
בקיצור בכל מקש שצריך היה לראות פרצוף
אמריקאי ממוצע, ולשכוח אותו מייד לטובת
המוצר שמפרסמים״.
מאז הפכה הגברת מבוקשת מאוד. החמניס
שלה (לאחרונה עם מרשל מדינת נבראסקה)
נסקרים בהרחבה בעיתונות, ציטוטי הערותיה
המפולפלות, שלא תמיר לפי המילון של הנערה
המנומסת, מתפרסמים, ואשר לאלכוהול, היא
עצמה אומרת שאפילו מלחים מנוסים יתקשו
להתחרות עימה בשתיה.
כאשר נוסף לכל זה, בא שחקן כמו ג׳ק
ניקולסון, המופיע בתפקיד מישנה בסירטה
החדש, וטוען ש״דברה היא שחקנית גדולה, ממש
גאון,״ נדמה כי לא נותר לה למה לייחל. שיזהו
אותה ברחובות? היא מעדיפה שיזכרו את
הדמויוול שהיא מגלמת על המסך.

בימאי דניאל וינייה בפעולה
כישרון ראוי לשבח
האיש הוא מרטן גר או לאו, נחשפת סידרה שלמה
של בעיות אנושיות ומוסריות.
אחרי שובו, עושה מרטן גר רושם של איש
הרבה יותר שקול ובטוח בעצמו, בעל חוש־הומור
והיגיון בריא, שיודע אפילו קרוא וכתוב, וזה,
במושגי התקופה, נחשב השכלה גבוהה מאוד.
לעומת זאת, הנער שיצא את הכפר, היה מתוסכל,
מדוכא על־ידי אביו הרודני, קודר ורגזן. אז סבל
מריפיון מיני ואילו עם שובו מתגלה האיש כבעל
למופת, מכל הבחינות האפשריות, המספק את
רעייתו בכל המישורים.
האמת הצרופה. שאלת זהותו של האיש
אינה עולה עד שמוזכר עניין הרכוש. מאותו רגע
נחלק הכפר לשניים. האמת הצרופה הופכת עניין
מישני לעומת האינטרס הכלכלי או האישי של
כל בני המקום.
הבעיה העיקרית בהגשת סיפור כזה לצופה
המודרני, היא בראש וראשונה שיחזור התקופה
כך שהיא לא תראה כמו הצגת תילבושות או כמו
מוסיאון־שעווה מתנועע. מעט מאוד שחקנים
מסוגלים ללבוש בגדים מימי־הביניים מבלי
להיראות מגוחכים או יומרניים. במיוחד חמור
הדבר כאשר אין מדובר בתילבושות־פאר ססגוניות
של חצר־המלכות, אלא בביגדי איכרים
העולם הזה 2418
פשיטים וגסים•

כפר אמיתי. דניאל וינייה הצליח להתגבר
על מיכשולי האותנטיות בכישרון ראוי לשבח,
למרות שהניסיון שלו בשטח הסרט העלילתי
קצר למדי. את עיקר נסיונו רכש כשסייע לקלוד
ללוש בכמה מן הסרטים שביים, וסידרה תעודית
מרתקת על חיי הכפריים בצרפת, סידרה
שהרשימה את דאן־קלור קארייר במידה מספקת,
כדי שיציע לו את הסיפור על מרטן גר.
קארייר הוא כיום אחד התסריטאים המבריקים
של צרפת, שותפו של לואיס בוניואל המנוח
בששת הסרטים האחרונים שלו, ומי שעבד עם
בימאים מסורתיים כמו ז׳אק דראי, עם בני הגל
החדש — (גודאר, לואי מאל) ועם בימאים זרים
מפורסמים כמו פורמן, שלנדורף וואידה. קארייר
נתקל בסיפור של השופט ז׳אן דה־קוראס ואחרי
שעיבד אותו לתרשים של תסריט, הציע אותו
לווינייה וכך החל המיבצע כולו.

תענוג של
קולנוע

לפתע

ביום

ראשון

וצפין.

לחובבי
תל־אביב. צרפת)
הקולנוע זו חגיגה. מחווה לסרטים
הקלאסיים של הוליווד משנות
ה־ ,40 עשוי באהבה, בהערצה ובהבנה עמוקה. שחקנית ראשית
שהיא מבריקה, אינטליגנטית, חיננית, מלאת חיים, תענוג
להביט בה. ובימאי שהקולנוע אינו רק מיקצועו אלא כל חייו,
והוא גם מאוהב כשחקנית הראשית ועושה הכל בדי להבליט
את כל מעלותיה.
אכן. בשביל מי שאוהב סרטים, טרט וה של פרנסואה טריפו
הוא חובה. מצולם בשחור־לבן, כמו הסרטים האפלים שהוא
מעריץ, הוא מספר על פקידה המחליטה להציל את מעבידה -
שבו היא מאוהבת -כמעט בניגוד לרצונו. הוא נחשד בסידרת
רציחות והיא נועלת אותו במישרדו, ויוצאת לחפש את הראיות
שיסירו ממנו את החשד ויחשפו את זהותו של הרוצח האמיתי.
פאני ארדן היא אמנם חוויה בתפקיד הראשי, ומאפילה על
כל השחקנים האחרים בסרט, למרות שז׳אן־לואי טרינטיאן,
בדמות הבוס, עושה מלאכה לא רעה כלל.
למרות עלילת המתח, מתייחס טריפו לסיפור בקלילות,
בשובבות וכמעט בעליצות, והתוצאה היא קומדיית מתח, שבה
הדגש הוא על קומדיה. אכן, מי הוא האשם, זו אחת מן הבעיות
שאינה צריכה להעסיק את הצופה, ולו רק משום שתהליך
חשיפתו מהנה כל־כן. עד שחבל לקטוע אותו באמצע.

זיאך לואי טרינטי אן: בשובבות ובעליצות
למי שלא יבחין בקידות העמוקות של טריפו לכל קודמיו
בקולנוע, ולכל הציטטות הרבות מסרטים אחרים ומסרטיו
שלו, עשוי הסרט להיראות מרתק פחות. מלבד הגיבורה, רוב
הדמויות קרובות לקאריקטורה, והעירפול המכוון של מקום
התרחשות העלילה (דרום צרפת הוא ההגדרה המדוייקת
ביותר שמספק הסרט) עלול להרגיז.

מלאך הנקמה התמימה סוון(גורדון, תל־אביב, שוודיה) -

דסארדייה בשובו של מרטן גר
הזהות האמיתית לא חשובה
מסורת ואגדות. אשר לשפה, קארייר
הצליח למצוא דרך ביניים, שילוב של שפת כפר
חדשה עם ביטויים ישנים יותר, שנשמעת טבעית
לגמרי בפי הדוברים. לתפקיד הראשי נבחר
ג׳ראר דפארדייה, שהוא עצמו בן כפר, בעל מיבנה
חסון ומבט ערמומי של איכר. דפארדייה, שנדמה
כאילו הוא מופיע בכל סרט שנעשה בצרפת.
מתבקש כאן להשאיר את הצופה בספק, עד הרגע
האחרון, בקשר לזהותו האמיתית, והוא אכן עושה
זאת במיבצע יוצא־דופן ׳אפילו על רקע
התפקידים המרשימים שבהם הופיע לאחרונה.
כדי להוסיף לאמינות נעזרו הבימאי
והתסריטאי בחוקרת אמריקאית המתמחה במאה
ה־ , 16 ובמסורת בעל פה, שנשמרה מאותה
התקופה. עד היום מסופרות בכפר אגדות על
מרטן גר, שסופן יותר חמור ואכזרי מן הסוף
שהותיר אחריו, בכתב, ז׳אן דה־קוראס.
ובמה שנוגע לצדק האבסולוטי — אותו
דה״קוראס, שהיה מכובד ונערץ כל־כך בעיני

האנס אלפרדסון, שעשה את הסרט
הזה, מוכר במולדתו בזכות
כשרונותיו הקומיים דווקא. אולם
הפעם החליט להגיש מסה פיוטית, מיסטית. בעלת השלכות
פוליטיות וסוציאליות, מן הסוג האהוב על הליברלים אשר
יודעים בדיוק מי צודק ומי אינו צודק, עוד לפני שהם כותבים
את הסרט.
סוון, גיבור הסרט, הוא יתום שבשל קשיי דיבור. נחשב
אידיוט. הוא מועסק כעבד בביתו של גביר הכפר, שם
מתייחסים אליו בזילזול כאל יצור שפל, והוא מוצא מיפלט מן
השחיתות והאכזריות של הסביבה, בתוך כיתבי-הקודש
והזיות דתיות. יום אחד הוא פוגש בנערה נכה, מתאהב בה,
מאומץ על־ידי מישפחתה, מה שמרגיז מאוד את הגביר
המאבד פועל חינם.
אבל לא הגביר הוא שיוותר בקלות רבה כל־כך, ובסוף
אפוקאליפטי, שאותו רואים כבר בתחילת הסרט (שהוא כולו
מבט לאחור) הופך האידיוט הנכנע והמדוכא למלאך־נקמה
הזורע סביבו מוות.
כמה מהנחות היסוד של הסרט קצת פשטניות, כדי שלא
ידיפו ריח של תעמולה. הגביר העשיר הוא הנבל (הבימאי
אלפרדסון מגלם אותו) ,התככן, האגס ואפילו מי שמקדם את
הפאשיזם בארצו(העלילה מתרחשת בשנות ה־.)30
האיכרים הפשוטים הם בעלי הנשמה הטובה, הרגישות
וגמילות־החטדים. והאידיוט, הוא, כמקובל בסוג מסויים של
ספרות, הקדוש המעונה שבאמצעותו נחשף בפני הצופה

סטל אן סאקר סג א רד: אי דיו ט עם נשמה
הפרצוף האמיתי של העולם המעוות שבו אנו חיים.
הסיום, שמעביר אותנו לפתע אל שנות ה״ ,80 צריך להסביר
שאין זה סיפור היסטורי סתם. אלא משהו בעל משמעות
אקטואלית בוערת.
מה שמציל את הסרט מצדקנות מתחסדת, זו הגישה
הפיוטית של הבימאי, העיצוב הנאה מאוד של התמונות, הכנות
הניבטת לפחות מתוך כמה מעמדים בסרט. בנוסף לכך,
הופעתו של סטלאן סאקרסגארד בתפקיד הראשי משכנעת
כל-כך, עד שההטפות נשכחות בשלבים מסויימים. מול פני
הדרמה האישית הקשה של האיש עצמו.

העם, בתקופת המישפט, הוציא את נישמתו רק
תריסר שנים לאחר מכן על הגרדום בליל
בארתלמי הקדוש, המפורסם לשימצה. כל
החוכמה והצדק לא עזרו-לו, כי באותו הלילה
הוחלט בצרפת שרק בידי הקאתולים יכול
להעשות הצדק. וז׳אן דה־קוראס היה הוגנוטי.

תדריך

גיבור מקומי ( ל ב ,2אנגליה) -
כפר סקוטי קטן מוכן למכור את עצמו לחברה
אמריקאית גדולה, שרוצה להקים במקום נמל
נפט, אבל צריך קודם כל לשכנע כמה סרבנים
אידיאליסטיים. קומדיית מוסר משעשעת.
* * טעם החיים (לב ,1אנגליה) -
סאטירה פרועה ולעתים קרובות מבריקה של
חבורת מונטי פייתון, על הדברים שנדמה כאילו
הם באמת החשובים בחיים. לא לעדיני נפש.

.ירושלים
חובה לראות
יול (רון, תורכיה) -חמישה
תל־אביב -נהר של בוץ, חג שמח מר
לורנס, אני אוהב אותך כרמן, גיבור מקומי,
טע החיים.
ירושלים -אני אוהב אותך כרמן, יול.
חיפה -משנה מקום, משנה מזל.

אסירים יוצאים לשבוע חופשה, ובדרכם לבתיהם,
נחשפת תמונה עגומה, כואבת, ביקורתית
ואנושית ביותר של תורכיה היום. תסריט: אילמז
גינאי.

אני אוהב אותן• ברמן(מיטשל.

ספרד) -כוריאוגרף מכין גירסת מחול לסיפור
של פרוספר מרימה, והכימאי קארלוס סאורה
מצלם *ת ריקודי הפלאמנקו בתנופה ועוצמה
נדירים בקולנוע. עם אנטוניו גאדס.

נאטאלי באי בתפקיד אשתו של מרטן גר, הילד והאומנת
חזרה לימי־הבינייס
העולם הז ה 2418

מ ל -אגי ב
נהר של בוץ (מוסיאון, יפן) -
ידידות בין שני ילדים, על רקע יפן של שנות

ה־ ,50 העוברת מזיכרונות של מפלה במילחמה אל
היסה .
הנס הכלכלי. שחור־לבן ועשוי ברגישות רבה.
* * משנה מקום, משנה מזל (פאר.
חג שמח מר לורנם (תכלת,
ארצות־הברית) -קומדיה פרועה שיל ג׳ון
אנגליה/יפן) -עימות בין שבויים אירופים
לאנדים על סוכן בורסה ונער אשפתות
לשוביהם היפניים במילחמת־העולם השניה,
שמחליפים מקומות. מלא המצאות מבריקות
כמשל להתנגשות בין שתי תרבויות שונות
ומסורות הרסניות באותה המידה. עם דייוויד בואי -משולבות בקיטעי עלילה פושרים, עם אדי מרפי
ודן אייקרויד. .
וטום קונטי.

תמרורים

מאוזן:
)1ישוב נחשוני מסוגו, של
תנועה בת )5 ;70 יסוד החיים
והתנועה בעולם )10 :מרושע:
)11 אלוהים ישמרנו (ארמית
ר״ת) )13 :לא דק; )14 ההבל
העולה מנוזלים רותחים)15 :
צעיר )16 :יחידת משקל)18 :
במוסיקה — אחד משלושה
ה״ב״; )20 יחד; )21 תקופת
התחיה בספרות ובאמנות; )22
מלגלג, מזלזל; )24 חייל בצה״ל;
)25 מלת הסכמה; )26 הצטברות
של המרים (ואולי רגשות); )28
מרדות, התנגדות; )30 בן אדם;
)31 דופן בבנין, במקום או בכלי;
)32 דבר מלוטש ומבריק; )34
ערשה של העיר תל־אביב; )35
שם נולד ה״גולם״; )38 מעט מים
עכורים; )39 חציו של תלתל; )41
בסולם התווים; )42 איש ארמי,
קרוב משפחה של אחד
מאבותינו; )43 אות באלף־בית
העברי; )45 דבר נעלם; )47 לא
עוד )48 :ספר; )50 זוג; )51 זכה
השנה בפרס נובל לשלום(ש״פ<;
)52 הב!; )54 רבית; )57 שבח,
קלס; )61 נוסף; )62 נבל, יבש;
)64 כבר; )65 להביא לידי
מימוש )66 :ישן את שנתו; )67
קריאת התפעלות; )69 כפוף
לאדוניו; )70 עוף ים; )72 אסופת
שנות עבודה; )74 ריקושט; )75
ערוד; )77 מגדל מבוצר; )78
מנוחה, שקט; )81 מחסן המזון
בגוף עופות; )83 מה שנשאר מן
היתר; )85 לשון בקר; )86 שיירי
גחלים לוחשות; )88 נוזל; )89 מי
שנודע כמאוהב בדמותו שלו;
)91 אבן־חן; )93 נסתר ברבים;
)95 לא הכיר בגבולות; )96
משורר עברי — על גבעות שייך
אבריק >ש״מ); )98 שליח; )100
חלק־ מגף; )102 זעיר; )103 סופו
של משחק; )104 כמות יחידת
החום בשיטה המטרית; )105
מוקש ים.

מאונך:
)1עדי; )2קת; )3נתיב; )4
נהר בדרום אפריקה; )6בתנועה
מתמדת; )7כתם; )8מספר
לכוכבים בהגדה של פסח; )9
מארבעת המינים; )12 אל
המלחמה הרומי )15 :לפיו —
״במערב אין כל חדש״; )16
העובד בגנים; )17 עכב; )19
מאפה בדבש; )20 פרפרי לילה
מזיקים; )21 לשון־הרע; )23
מ״זרע קדושים״ (ר״ת); )24
משתחווה; )26 מחבר ״לאחר
הנפילה״; )27 מרחף באויר; )29
גחלת־אש; )30 תיבת גורלות;

ה ע פי ל לפיסגת האברסט י,
ההר הגבוה בעולם ( 8847 מטר),
נובורו יאמאדה ,33 ,האיש ה־150
שהצליח לעשות זאת מאז עשה זאת
לראשונה ארמונד הילארי במאי .1953
יאמאדה הוא מהנדס יפאני, שהגיע
לראש ההר, בראש שני חבריו,
טאקאשי אוזאקי, מהנדס בן 31
וקאזונארי מוראקאמי, שרברב בן .28
נתמנתה בקנדה, למושל
הכללי(ראש המדינה) ,זיאן סוב,61 ,
האשה הראשונה בחבר־העמים הבריטי
הזוכה בתפקיד זה. סוב נבחרה לפני
שלוש שנים לידר הפרלמנט הקנדי,
וגם אז היתה האשה הראשונה בתפקיד
זה בחבר העמים הבריטי.

נותח בבאר־שבע, ניתוח קיצור
הקיבה להורדת המישקל, אורי
לוברני ,57 ,מתאם הפעולות בדרום
לבנון, ששקל 116 קילו לפני הניתוח.
לוברני, יליד חיפה, בנו של רופא
(שנודע גם כמחבר סיפרי־ילדים) הוא
אב לארבע בנות. שהיה בגיל 23 מזכירו
האישי של שר־החוץ הראשון, משה
שרת; בגיל 31 היועץ לעניינים ערביים
ומגיל ,38 בזה אחר זה, שגריר־ישראל
באוגנדה (שבה התיידד מאוד עם
רמטכ״ל צבא אוגנדה של אז, אידי
אמין) ,באתיופיה ובאיראן.

)33 מה שנותר מן הסחורה, לאחר
שהוצא הטוב והמשובח; )34 תבל
ומלואה; )36 קרח, מים שקפאו;
)37 רזה; )40 אדמה בנגב; )41
תואר כבוד בבריטניה; )44
קידומת לשמות הולנדיים; )46
בעל חיים טורף ממשפחת
הכלבים )47 :נוזל החיים; )49
עובר אורח; )50 מגן; )53 עמיד
מפני פגע; )54 רכב נושא גייסות
משוריין; !55 במקום אחר; )56
נישא; )58 זה; )59 בחירת צוות
השחקים להצגה; )60 הענק
שנשא את כדור הארץ על כתפיו;
)62 עומד על רגליו; )63 מזכיר
האו״ם בעבר (ש״מ); )66 מרחיק
את העש מן הבגדים; )68 מלך

יהודה שנלחם בחשמונאים; )71
מלא כחש ומרמה; )73 קבע יחס
גומלין בין דבר למשנהו; )76
עזוז; )77 צופה אל פני אילת; )79
הנהר הזורם לארכה של ארצנו;
)80 סוף, תיכלה; )82 זהב; )84
אבי נחור; )85 מטוס קרב; )87
אחר הטעמים; )90 שמה העברי
של קרתגה; )92 שר צבאה של
דבורה הנביאה; )94 מתן סחורה
לקונה תמורת תשלום; )96 כינוי
לוולד הראשון היוצא מרחם אמו;
)97 כתובת קעקע; )99 בבואה;
)101 חלק, שיעור ההשתתפות;
)102 שרטוט דק המועבר בין
שתי נקודות; )103 מידה —
שיעור של אורך או גודל.

* קורסים
ספרות נשים -קוסמטיקה -פדיקור מניקור
הוצאת שיער בחשמל לצמיתות (אפילזייה)
* סלון ומכון יופי

תסרוקות, תספורות, החלקות, סלסול, צביעות, פסים, טיפול
פנים, איפור, הוצאת שיער לצמיתות(אפילציה) ובשעוה

* הכנת כלות
* מחירים עממיים * שרות מעולה

ת״א, דיזנגוף ( 190 יודפת 229388 ;226066 )4

במונטה־קארלו,

ני ש או
מונאקו, הנסיכה קארולין,27 ,
וסטפאנו קאסוראגי ,24 ,יצואן
בגדי־אופנה ובנו של איל־הון
(בתי־זיקוק לנפט) איטלקי, שלוש
שנים אחרי גירושיה של הבת הבכורה
לבית גרימאלדי מבעלה הראשון,
בטקס צנוע ( 20 משתתפים) שארך 20
דקות, כנראה מתוך התחשבות
בכנסייה הקאתולית, שאליה משתייך
בית גרימאלדי השולט במונאקו.
הכנסייה עדיין לא התירה את נישואיה
הראשונים של קארולין.
נחוג בסביון, יום־הולדתו ה־58
של משה ארנס, שר־הביטחון
התשיעי של ישראל. ארנס הוא יליד
ליטא, שגדל בארצות־הברית, אב לשני
בנים ולשתי בנות, מהנדס אווירונאוטי
שהיה פרופסור״מישנה בטכניון בחיפה,
סמנכ״ל התעשייה האווירית, יו״ר
ועדת החוץ־והביטחון של הכנסת
ושגריר־ישראל בוושינגטון, לפני
שירש את מקומו של מודח ועדת־כהן
אריאל שרון.
נחוג בלוזאן, שווייץ, יום
הולדתה ה־ 58 של מוניק ברליו,
מנכ״ל הוועדה האולימפית הבינלאומית,
שבה חברות 154 מדינות,
והמארגנת, מדי ארבע שנים, את
האולימפיאדה. ברליו, שמשכורתה
השנתית היא יותר מ־ 100 אלף דולר,
היתה עד לכניסתה לתפקידה ב״,1967
המפקחת הכללית של מישרד הספורט
והנוער בצרפת ונודעה עוד הרבה קודם
לכן, בגיל ,12 כאלופת״הנוער של
צרפת בשחיית 100 מטר גב וכאחת
התלמידות הנוצריות של בית־ספר
תיכון פאריסאי, שהפגינו ברחוב, בעת
הכיבוש הנאצי, כשהן עונדות טלאי
צהוב מעוטר במגן־דויד, כהזדהות עם
היהודים הנרדפים.

נחוג

תן טרמפ לחייל

נחוג יום הולדתו ה״ 70 של
פרופסור משה פריכם, הדיקן
הראשון של בית־הספר הראשוי

הו ענ ק פרס הספרות
הלאומי הצרפתי לז׳אן ז׳נה,72 ,
גנב, נווד והומו־סכסואלד שנתפרסם
בספריו(טיקסי קבורה, גבירתנו מן
הפרחים) ,שבהם כתב על החיים
בבתי־הסוהר ובשכונת־העוני. ז׳אנה,
שבילה בעצמו כמה פעמים בבית־הסוהר,
הוגדר פעם על־ידי ז׳אן־פול
סארטר כ״שקרן, גנב, סוטה, קרוש
ומעונה.״

המכון הישראלי לספרות
נשים קוסמטיקה ופדיקור

דיאכה

(לשעבר סולסבארי, רודזיה) יום
הולדתו ה־ 64 של אייאי 0מית,
ראש־הממשלה הלבן האחרון של
המרינה. סמית, שהוא כיום אחד מ־20
החברים הלבנים של הפרלמנט
הזימבאווי בן 100 החברים, עומד
בראש החזית הרפובליקאית הלבנה,
שלה תשעה חברים בפרלמנט, ונתון
למעקב בלתי־פוסק של מישטרת־הביטחון
המקומית, שעצרה אותו ו־20
מאוהדיו לפני חודשים אחדים בעוון
התכנסות בלתי־חוקית שהתבררה,
בסופו של דבר, כתצוגת אמנות.

בהארארה, זימבאווה

* שמו המקורי, הטיבטי, של ההר,
ציומולונגמה, הוסב לאברסט, לזיכרו
של סר בורג, אברסט, האנגלי שהיה,
2־ ,1830 מנהל מחלקת־המדידות של
הודו.

מנכ״ל ברליו
טלאי צהוב
לרפואה בארץ (בירושלים) ,כיום איש
אוניברסיטת באר־שבע, בעל הגישה
המדריכה את תלמיד הרפואה להיות
רופא־מישפחה (גישה שנתקבלה על
דעתן של אוגיברסיטות רבות בעולם,
כולל זאת של איסמעיליה המצרית,
ששלחה לפריבס כהערכה תעודת־כבוד
כתובה בכתב החרטומים) .פריבס,
בנו של סוחר פלדה, שנפל בשבי הרוסי
כקצין־רפואה בצבא הפולני, חטב
במשך שלוש שנים עצים בסיביר,
אירגן את שירותי הבריאות בין 350
אלף עולי צפון־אפריקה, בטרם עלותם
ארצה, והעניק במשך 22 שנות
ריקנותו בירושלים את תואר הדוקטור
ל־ 2500 רופאים ורופאות.
נפטרה בלונדון, בגיל ,77
ליידי נורה דוקר, בעלת הון של
מיליון לירות שטרלינג(כ־ 150 מיליון
שקל) ,שירשה משני בעליה
הראשונים. סגנון חייה של דוקר ושל
בעלה השלישי, תעשיין נשק
ואופנועים, גיוון את טורי הרכילות של
העיתונות הבריטית בשנות ה־,50
כאשר בני הזוג הקפידו לנסוע רק
במכונית דיימלר מצופת זהב, לשייט
ביאכטה הגדולה ביותר בבריטניה
ולערוך מסיבות, שבהן התארחו בני
המישפחה המלכותית ובהן היה
המשקה היחיד שהוגש שמפניה ורודה.
נפטר בפאלמה רה־מאיורקה,
ספרד, בגיל ,90 חואן מירר, גדול
הציירים החיים, בנו של צורף, שציודו,
הנמל, נמכר, בקיץ שעבר ב־ 960 אלף
לירות שטרלינג ואשר עבודתו
האמנותית האחרונה היתה ציור הכרזה
הרישמית של אליפות־העולם בכדורגל,
ספרד .1982 מירו, שבשנה
שעברה הושתל בגופו קוצב־לב, לא
התפעל מעולם מהכסף הרב שהרוויח
מציוריו, וכאשר העלה באש, לפני
שמונה שנים, את כל הציורים שהציג
בתערוכת־יחיד בפאריס, הסביר:
״ציורים אינם דולרים!״
נרצח בניירובי, קניה, בגיל
,100ג׳ין קיבאקי, האיש הזקן ביותר
במרינה ואביו של סגן־הנשיא, מוואי
קיבאקי, על־ידי שודדים שחדרו
לחדר־השינה של הישיש והלמו
בראשו.
העולם הז ה 2418

תאום קם אדם בבוקר, ומתחיל
* 4לצייר בגיל .70 זה לא קורה לכל
אחד. אבל זה קרה לפני 16 שנים,
למנחם מסינגר, שהוא גם אביה של
חנה עדן, שחקנית־הקולנוע שכיכבה
לאחרונה בתפקיד ראשי בזיכרונות
אהבה, סרט שצולם בארץ (עם קירק
דוגלס).
מסינגר, יליד כפר פולני קטן, בן
למישפחת חרשי־מתכת, הגיע לארץ
ב־ 1932 והתחיל לבנות אותה
כפועל־בניין. מאוחר יותר היה לקבלן,
ובגיל שבו יוצאים רוב האנשים
לגימלאות, הקים סאונה על הכרמל,
שאותה ניהל עד שלקה בליבו.
כשהחלים מסינגר ממחלתו, הרגיש
לפתע צורך עז לצייר. זאת היתה הפעם
הראשונה שבה החזיק מיכחול בידיו.
כשהתחיל, לא הירפה עוד מהמיכחול.
מה המריץ את מסינגר להתמכר
לציור? מה המניע ליצירתו?.התשובה
היא בגדר תעלומה .״אולי הזעזוע
הנפשי,״ הוא אומר ,״שגרמה לי מחלתי,
ששיחררה רגשות עצורים וקראה דרור

לדמיונותיי.״

נאיביים. ואז החליטה חנה ללכת לגוף
נייטרלי, לא מיסחרי: היא באה עם
הציורים למוסיאון תל־אביב. כאשר
הסבירה להם מה רצונה, הם אמרו:
,גברת, יש פרוצדורה! תכתבי מיכתב
וגם אז צריך לחכות שנתיים־שלוש
בתור.׳
חנה לא נרתעה. אמרתי להם —
״לא ראיתם את הציורים. הצייר הזה
הוא גאון. אתם עוד תצטערו, כשאעביו
את הציורים למוסיאון ירושלים!״
ואז יצאה פולה אייכנבאום,
האסיסטנטית של חיים גמזו, שהיה
מנהל המוסיאון וביקשה לדעת על מה

המהומה. חנה הסבירה, אייכנבאום
לקחה את הציורים ואת חנה לגמזו. הוא
הסתכל בציורים ואמר :״הצייר הזה הוא
גאון!״
עשרה חודשים לאחר מכן נערכה
תערוכת מסינגר במוסיאון.

מציבת קנדי

^ ליד קגר-רהל
*ץ אז המשיך מסינגר לצייר, ללא
*/הפוגה, באטלייה הקטן שלו
שבביתו, על הכרמל. הוא הציג
תערוכות־יחיד רבות, במוסיאונים

שונים בארץ וברחבי העולם, שגם
רכשו מיצירותיו: המוסיאון לאמנות
מודרנית בחיפה, מוסיאון הנרי רוסו
בצרפת, מוסיאון דל־סול בבראזיל. לא
נגרע חלקם של אוספים פרטיים
ברחבי־העולם ויצירותיו מוצגות דרך־
קבע בגלריות בניו־יורק, במונטריאול,
בפאריס, בלונדון ובסאן־פאולו.
מסינגר שואב את השראתו מנושאי
היהודית, ההיסטוריה התנ״ך,
הגיאוגרפיה של הארץ ומחדשות
היום־יום. תמונותיו הן דימיוניות,
אנקדוטיות ודתיות: יצירותיו הן
פרי־מזיגה בין עבר, הווה ועתיד:

עץ יכול

להיות סגול!

ך 1\ 1 1כך התחיל מנחם מסיג
גר (קיצוני משמאל) או
דרכו בארץ־ישראל, ב־1934
״עבדתי קשה, אן הייתי מרוצה
ברבות הימים הפכתי עצמאי,

**ספרת חנה עדן על אביה:
״כשהוא התחיל לצייר, עוררתי

הוא כיום מנחם מסינגר, הצייר הנאיבי,
שכבר הציג את ציוריו במוסיאונים
ובאוספים פרסיים ברחבי העולם. יצירותיו מוצגות

שחקנית־הקולנוע, חנה
עדן, המתגאה באביה
הצייר. משמאל: חנה (על השולחן)
בילדותה, עם אחיה יהושע והוריה.
אותו רבות. אנשים שראו את ציוריו
הנאיביים אמרו לו: מסינגר, אין כאלה
פרצופים בשמיים, ועץ לא יכול להיות
סגול.
״הם שאלו אותו, :מה זה, כל הדברים
האלה, באוויר, אצלך בציור?׳ והוא
השיב להם, :אני רואה את הכל מלא
חיים מסביבנו. יש חיידקים, ציפורים
ועופות, ואת זה אני מצייר.״׳
כאשר חנה ראתה שאביה מצייר
ללא הרף, אמרה לעצמה ולאמה: הבית
הזה יהפוך עוד מעט למחסן! ואז
החליטה לברר בגלריה גולדמן בחיפה,
שלא הכירה את ציוריו של אביה.
גולדמן התלהב מהציורים, ותוך כמה
שבועות קיים תערוכת־יחיד למסינגר.
בתוך יומים נמכרו כל הציורים.
המסינגרים הביאו את שאר הציורים
מהבית, הכפילו את המחיר — וגם הם
נמכרו. בעל הגלריה ביקש עוד, אבל
כבר לא היו יותר ציורים.
זה היה ב־ , 1968 וכל ציור עלה מאות
לירות.
מסינגר המשיך לצייר. גם קבוצת
הציורים הבאה היתה רצופה במוטיבים

דרך־קבע בגלריות בניו־יורק, במונסריאול, בפאריס,
בלונדון ובסאן־פאולו. המוסיאון לאמנות מודרנית
בחיפה ומוסיאון הנרי רוסו בצרפת רכשו מיצירותיו.
ציפורים מתעופפות בין שיבעת
הרקיעים ומסמלות את הקשר בין
דורות רחוקים, משה רבנו מופיע
בחברת משה דיין, מצבתיהזיכרון לג׳ון
קנדי מוצבת ליד קבר־רחל.
מסינגר מרבה לציייר ציפורים, והוא
מסביר :״אלה לא ציפורים. אלה הם

יהודים, שהרוחניות שלהם מתבטא
בכנפיים המתעופפות. והיהודים ק
כמו הציפורים. ככל שמנסים להשמיד
— כן הן מתרבות.״
ירושלים של זהב שלו מזכיר א
כפר מולדתו, אבל יש גם מסר :״זוו
ירושלים של כל הזמנים, בה מאוהדי
רוחנית נוצרים, יהודים ומוסלמים.״
מסינגר מצייר על נייר, בציב7
גואש, בגוונים מגוונים שונים: ארח
צהוב, כחול, ירוק, שחור, כתום ועוו
שמדי פעם הוא מוסיף עליהם כיתנ
זהב וכסף. ציורי־הנוף שלו, בעז
המוטיבים הפיליגרניים, מזכירים מפו
עתיקות של עולי־רגל אשר סייו
בארץ הקדושה.
לפני חודשיים הוענק למסינג
תואר יקיר חיפה. וזאת היתה ר׳
ההתחלה: בעוד חודשיים תקיי
באות הערכה למסינגו
העיריה.
תערוכת־יחיד שלו באודיטוריו

המקומי•

אורנה גלזן 1

\ | 1י ן״ 1 •1 ^1ג י של חיפה הוא אחת מתמונות־הנוף
1\ 111\ ^ 11 | 11 מגחס מסינגר בסימונו הנאיבי.
מוצאים את האגדתיות והרעננות של הילדות. אצלו עץ יכול
כי רן הוא רואה את סביבתו .״אין פסול בכד ׳,אומרת חנה עדן,