גליון 2420 מתאריך 18 בינואר 1984

אוסאוס

17 או מאו רומומו גרבי כותנה מצדים של גגור.

מכתבים
מדוע הם גונבים?
רק במונחים פסיכולוגיים אפשר
להסביר את התנהגותם של אישי־ציבור
המועלים בתפקידם.
מדוע הם גונבים? מדוע הם מסתכנים במעשים
המעיבים על קריירות מפוארות, על מעמד
בחברה, על עתיד מבטיח?
־ הרי לא חסר להם דבר. הם נהנים מעוצמה
בלתי־רגילה, גדולה בהרבה מעוצמתם של בעלי
רכוש פרטי. הם יכולים ליהנות מרמת־חיים
גבוהה יותר מכל עשירי־העולם, שכן ההוצאות
אינם על חשבונם. ככל שימעלו, לעולם לא
יאספו רכוש בכמות שתדמה בגודלה לנכסים
אשר נמצאים בשליטתם כשליחי־ציבור.
אולי הם רוצים להנציח את עוצמתם. הרכוש
הפרטי יהפיד אותם בלתי־תלויים במערכות
פוליטיות וחברתיות, יאפשר להם להוריש משהו
גם לצאצאיהם.
אבל ההסבר האמיתי הוא, כנראה, פסיכולוגי.
הם מתגרים בגורל, מנסים אותו, כאילו אמרו
בליבם: נראה עד היכן מגיע יכולתי לעשות ככל
העילהעל יי״י עימנואלה יחיא, ירושלים

ועוד ברכות
מחצית ינואר כבר עברה׳ אן ברכות
1984 ממשיכות לזרום למערכת.
כל הכבוד! חשיפת השערוריה בבנק
הפועלים הוכיחה שוב: אתם השבועון הרציני
ביותר, האמיץ ביותר, וחסר־הפניות שבין
העיתונים הישראליים.
אומנם, חבל שהנחשפים בפרשיות הם דווקא
יונים. היה מוטב לגלות אותם בין חסידי ארץ
ישראל השלמה. אבל אתם הרי אינכם יוזמים את
הפרשיות, אלא רק חושפים אותן. אתם עושים
זאת ללא משוא־פנים, ומוטב כך. כי זהו תפקידה
של העיתונות.
שנה טובה ופוריה לכם, והמשיכו את 1984
כפי שהתחלתם אותה — בלי מורא, ללא

משוא־פנים•

משה גיבעון, תל־אביב

לאורי אבנרי ולכל עובדי וקוראי העולם הזה,
מיטב הברכות לשנה החדשה. עלו והצליחו.
אתם השבועון האהוב עליי, ולא במיקרה. אין
בישראל עוד עיתון אחד החוזה בדייקנות כזו את
העתיד להתרחש, בכל התחומים, ואני מציע לכל
קורא לשקול בכובד־ראש את האינפורמציה
שמתפרסמת אצלכם. הניסיון מוכיח כי מי
שמסתמד על העולם הזה אינו מצטער.
שתצליחו בכר גם ב־. 1984
עמום נחום, רמלה
0הקורא המברך הזא אסיר בכלא רמלה.
בהזדמנות )ו הוא מבקש לקשור קשרימיכתבים
עם נשים,שיפנו אליו לפי הכתובת: עמוס נחום,
ת״ד 178 מיקוד , 72101 רמלה.

כתבת השער הקדמי:

מה חוקות
ועדת החקירה

מיליוני יהודים ברחבי העולם נשמו
השבוע לרווחה:
חלפה הסכנה שהסוכנות היהודית תשתמש
נגד סרבני־הגירח בפצצות נאפאלם ופיגזי
צי6י לחובר, חולון
מרכבה•
(המשך בעמוד )4
כנופייוז השרישה

כתבת השער האחורי:

הצוואה המחרה
של בלאסו

כנופיית תמ״י — אהרון אבו־חצירא, אהרון
אוזן ובן־ציון רובין — הצליחה ליצור לעצ־

למי שייכת הווילה המפוארת בסביון
ואוצרות האמגות שבה? שמואל פלאטו־שרון
ציווה אותה לאשתו, אמו של פלאטו,
_ _ אסתר שייביץ. ציוותה את
מחצית הווילה לגברתה. איוו
צוואה. בעצם. היא הקובעת?

גוש ללא
אמונים

רמות מאהבה

גוש־אמונים היה הבלוף הפוליטי הגדול
ביותר בתולדות המדינה. בעזרת קומץ
פעילים, רובם שכירי הממשלה, והון־עתק
שבא ממקורות אפלים של גנבים
בינלאומיים וסוחרי-נשק,
ביים הגוש תנועה המונית
שלא היתה ולא נבראה.

רצח מתוך רחמים הביך תמיד את התובעים
ואת השופסים. אילנה אלון, העורכת
המישפטית של העולם הזה,
מנתחת את התקדימים
ומספרת על כמה מן המיק־ 1
רים שזיעזעו את המדינה.
מיכתבים מרינה
הגורו המנוחה רינה(״רינה שיין״) שני חיברה
הרבה מיכתבים בימי חייה. העו־לם
הזה פנה איתם לגרפולוגים,
שהשמיעו גילויים מפתיעים.

הכשר מוסרי ראגטי־שסים

ו שוב היתה לי הודי ם
אורה ושימחה

המהומה בי שיבת מרכז חרוו האפילה על
העובדה שמא זרי הקלעים
נרקמת ברית חדשה בין
השר ללא תיק א רי א ל שרון
ובין סגן ר!4ש״הממשלה
דויד לוי. ה אם הברית

החד שה תפצה את שרון על
כישלונו המחפ יר בסוכנותז

״העולם הזה״ ,שפוצץ בשבוע שעבר את
הפרשה הגדולה ביותר שהסעירה את המדינה,
ממשיך בסידרת הגילויים הבילעדיים: אילו
נכסים הועברו מ״בנק הפועלים״ לחברה
האמריקאית, מה גרס לקפיצה הפיתאומית של
המניות, פרשת הבנק באיי קיימאן
והדירה בניו־יורק, ומה מספרים
^ 0״חבריו״ של יעקוב לוינסוד על וד
איש שהיה הבום הבל־יבול שלהם.

ארק ושושיק
הוא גדל במארוקו, כי אביו החורג התגייס
ללגיון הזרים הצרפתי. היא גדלה בתל־אביב,
להורים יוצאי גרמניה. שניהם, א רי ק
ל בי א ושושי שני, מספרים
ל״העולם הזה׳ על הילדות
שלהם, חלומותיהם וחייהם.

אפשר היה לחשוב שדיברי הבלע של
כמה רבנים מייצגים את הנורמה
היהודית. אך מסתבר, שהם מקוממים
אפילו יהודים שומרי-מיצוות.
בס״ד
כיהודי שומר־מיצוות ברצוני להביע את
ריגשי התיעוב והסלידה שחשתי למישמע־דיברי־הבלע
הגזעניים שהשמיע בטלוויזיה הרב
אפרים זלמנוביץ, הקורא לאסור על ערבים לגור
בבתים שבהם גרים יהודים.
בדבריו ירק הרב זלמנוביץ בפניהם של
קורבנות העם היהודי לדורותיו, והעניק הכשר
מוסרי לכל האנטי־שמים בעולם, המביעים דיעה
כזאת גם הם.
לדעתי, אדם כזה אינו ראוי להוסיף לשמש
כרב בישראל.
בזאת אני קורא לציבור הדתי בארץ להוקיע
את הרב זלמנוביץ ואחרים כמותו, המבאישים את
ריחה של היהדות הדתית.
ר׳ר שלמה רוזנגאום־נרקיס, תל-אביב
0הקורא צירף מען להתקשרות: ולד ,956

תל-אביב.

מ׳ היכה
את אויק*

הריצו הבוכה

מגש הנסך

גיבור הסרט הי שראלי נ שחק בין קי צונים
י הודיים וקיצונים ערביים. ב מ צי או ת
נאב קו יוצרי הסרט בצג־
1י 1ו < זורה של ח־כים ובווטו של
כמ המהש חקני ם בסרט.
המלכה היא מרו
ננסי הי ת ה פעם גבר חיפ אי יפהפה. א ח רי
שעברה ני תו ח לשינוי מין, נסעה לעבוד
במועדון
כסט רי פ טיז אי ת
יוקרה באירופה .״בחרל
יותר טוב לנו,״ הי א אומרת.

המדורים הקבועים: 3 מיכתבים 5 קוראיקר 6 תשקיף ד במדינה 19 אנשים 21 מוני ם 26 במרחב -ארמית בדמשק 27 יומן אישי -השטויות של רגן 30 שידור -העברית של אריק סיני
תמליץ שידורים -בישראל ובירדן 31 32 חלון ראווה -פרוות מלאכותיות 34 לילות ישראל -מוטי גילעדי

זה וגם זה
אנשים בעולם -פרסיליה פרסלי
והנסיך צ־רלס

אליוט גולד הגיע לאולפן ״שעה סובח׳ כש־דמעות
בעיניו. הוא לא יכול
היה להירגע מהחוויה הקשה
שעבדה עליו ב״יד״ושם׳,

נ מד שלנייר
קולנוע -סרנו פולני חדש
מה הם או מרי ם -משה זנבר.
רמתדה טאוויל, בצלאל בלח־,

מרק שפס, יהודה רסלר וניסן בלבן 44
י ! ק טן -ברית״חמועצות וסין 47 מרחלת על כל העולם 52 חוק בצד
54 57 אמה והשקל
הוד 58 תמרורים 59 ספורט
81 62 תשבץ
הורוסקופ
זל דלי

זה היה ׳
הזה שהיה

ערבי־ישראדי
הקורא היה עד למעצרו של אזרח
ערבי, סתם, ללא סיבה. לבן ראה
צורן לכתוב את השורות הבאות:
הוא צעק לעברו: עצור,ערבי מלוכלך!
הוא עצר, היפנה מבטו לעבר האדם שרצה לעצרו.
השוטר קפץ, עשה עליו חיפוש/ואמר: אתה
חשוד, תבוא איתי למישטרה!/לא עזרו כל
התחנונים וכל ההסבריס/הוא קיבל מכות ששינו
לו את הפנים.
הובילו אותו לחקירה, מבלי לדעת מה
ההאשמה /נתנו לו בעיטות, הוסיפו מכות/

המודאגת — מכונות־הדפיוס החדשות עומדות
להגיע מאמריקה ולא יהיה מחסור בכסף!
או, למשל: בימיה השחורים ביותר של
האינפלציה, בשנת ,1922 היו כמה שבועות של
הפוגה בירידת ערך הכסף. היו אלה השבועות
שבהם שבתו פועלי־הדפוס של ברלין...
יורם לוי, תל״אביב

אינני יכול להוי־ות לה אישית, לכן אני פונה
אליה מעל דפי העולם הזה: ריקה, אל תקחי ללב
אם מישהו מכנה אותך יורדת. רבים מעריכים את
פעולותיך למען ארצנו, וחושבים שאת יותר טובה
מכל השגרירים שלנו. מי שמדבר נגדך עושה
זאת מתוך קינאה וחוסר־יכולת לתרום מאומה
יוסך לוי, פאריס
אפילו לעצמו־

דמה דווקא בראשון?

מבוקש: פוליטיקאי בשם גירש!

תגובת שבן על קבר״המריבה של
תרזה אנגלוביץ (.העולם הזה׳
.)28.12.83
בעיקבות כתבתה של ענת סרגוסטי על
היעלמות המצבה מהקבר, יש הגורסים כי זו כפיה
דתית.
הלא ידוע שבכל בתי־הקברות בישראל אין
נוהגים לקבור במעורב יהודים ונוצרים. אם כן,

המצב החברתי״כלכלי נובע ממשבר
מנהיגות.
את המצב הכלכלי בארץ לא יצליחו לתקן
טובי הכלכלנים. הרי ידוע שתורת־הכלכלה

0הקורא אינו, כמובן, כלכלן, מורה, רופא
או רב. הוא מציג א ת עצמו כך: מרצה בנושאי
אסטרונומיה, אקסוביולוגיה (מה זה׳1
ועתידנות בליווי שקופיות.

עניין של נורמאליות
השר מודעי סבור, שבמדינה נורמאלית
היו מעמידים לדין את יורם ארידור,
על חבלה בכלכלה הלאומית
אולי. מה שבטוח הוא, שבמדינה נורמאלית
היה יצחק מודעי מכריז את הכרזותיו לא
בממשלה, אלא במוסד מסוג אחר.
אבי דרורי, גבעתיים

הנמר חיללו את
שר הדוב בטרם קציר

קורא גולן
.על מצנ ־*י•

קורא לירז
נאור ובר־לבב

ואז אמרו: אתה עצור ל־ 48 שעות.
אחר כך השתחרר, מבלי שהגיע לשופמ/.וידע
שנעצר, רק בגלל סוג הדם.
הוא שאל אותי אם הוא אשם /שכך ברא אותו
הבורא/.הוא שאל במה אנו שונים/אם שנינו
משלמים את אותם המיסים/.שנינו מצביעים
עבור מיפלגד״/ואני גש מוכן להתגייס לצבא —
רק אם תרשה זאת איזו ממשלה.
עכשיו אני יודע שזה חייב להיות על
מצפוני/שיש ערבי שחי בקירבי, ושיש ערבי.
ערבי־ישראלי•

אילן גולן, רמת-גו

טרוריסט בבעדי זהב
מי יותר יהודי ממרדכי ומי יותר
נביא מאליהוז הרב מרדכי אליהו,
כמובן(.העולם הזה׳ )11.1.84
הרב הראשי הספרדי(.הראשון לציון״) נמנה
כנראה עם גזע מיוחד של אנשים שהקדימו את
דורם. בשנות החמישים, כאשר הורשע ונכלא
בעוון חברות במחתרת, קשירת קשר נגד
המישטר הדמוקרטי ומזימה להטיל פצצה בכנסת,
אנשים מהוגנים חשבו אותו בוודאי למטורף,
לטרוריסט, למוקצה מחמת מיאוס.
היום, ב־ ,1984 כשהוא עוטה ביגדי־זהב, הוא
יכול לנוד לכל אותם מהוגנים. הוא מייצג את
הנורמה והם — הם המוזרים, הקיצוניים,
המוקצים. כשהוא מתיר את דמה של ילדה בת 11
משכם, או כשהו מפרט בלמדנות את מיצווח
ההשמדה של עמלק, הוא מדבר בשם המסורת של
מרדכי היהודי ואליהו הנביא. עובדה, הוא יושב
על כס הרב הראשי, לא מתנגדיו ומגניו.
בעצם, במדינה שבראשונה עומד טרוריסט
בדימוס, חילוני שניסה לקשור רומאן פוליטי עם
הנאצים, אך טיבעי הוא שבראש המימסד הדתי
שלה יעמוד טרוריסט בדימוס, בחור־ישיבה
שניסה להפציץ את הכנסת.
מיכאל מלמד, חיפה

קורא שרעבי
קברים מעורבים
מדוע שבבית־העלמין בשיכון גורדון בראשון־
לציון יהיה אחרת?
,דרס שרעבי, שיכון־המיזרח, ראשון־לציון

לא יורדת אלא שגרירה
בכלא הפאריסי מקשיבים לשיריה
של ריקה זראי (.העולם הזה׳
.)14.12.83
שמחתי מאוד לקרוא את חשבון־הנפש של
ריקה זראי. יופי שהצגתם אותה באור חיובי. היא
באמת זקוקה לעידוד בארצנו, כי חשוב שאנו,
הישראלים, נדע עליה את האמת.

אינה תורה מתייקת, והיא נמנית עם המדעים
המכונים מדעי־ההתנהגות. לא מאיש מלומד
בכלכלה או ביצועיסט מעולה תבוא הישועה. הרי
הכל סוחטים הכל והכל צמודים לכל.
לא מקרב המורים יצמח דבר. הם הרי מהווים
דוגמה. שהחומרנות עומדת בראש הסולם, ורק
אחר־כך, בעדיפות שניה, עומד החינוך. למען
האמת, הרי החתוך עצמו הוא לחומרנות —
.להצטיין בלימודי: כדי להצליח בחיים״.
גם מקרה הרופאים, מושבעי שבועת
היפוקרטיס, לא תבוא הישועה. הרי הם הפקירו
חיי־חולים ובילו בפיקניקים המוניים.
גם לא מאנשי הסגל האקדמי יש לצפות
לתיקווה. גם הם הוכיחו שאינם עוסקים בתורה
לשמה, אלא שתורתם היא קרדום לחפור בו.
אולי מבין שורות הדתיים יצמח פיתרון למצב?
קשה להאמין. בייחוד בתקופה שבה דמות
מרכזית בעולם הפוליטיקה הדתית עורכת
נשף־כלולות מנקר עיניים ובשרני, כאשר חלק
מהעולם סובל מתת־תזונה.
הישועה יכולה לבוא מצד אדם נאור ובר־לבב,

קורא פרי
בזמן קציר העומר
בישראל, ולפני חבר השופטים (שחבריו אינם
מונחים בכיסו של אף אחד) תעמוד משימה בכלל
לא קלה.
ההכרזה על הפרס תבוא רק בזמן קציר העומר,
אחרי שחבר־השופטים ידון בדבר.
מנחם פרי, רמת ט•
הפרופסור פרי הוא ירר ועדת. פרס
עלית לספרות יפה־.

השביתה הבריאה
שביתת עובדי״המדינה יכולה להיות
פיתרוו לאינפלציה המשתוללת.
כולם מפחידים אותנו בדוגמות היסטוריות,
מספרים לנו על האינפלציה הנוראה בגרמניה
בראשית המאה, כדי להמחיש לנו כי עד היכן
המצב עלול להידרדר.
חבל שלא מספרים גם את העובדות המאלפות.
למשל: בשיאה של מילחמת העולם הראשונה
החליטה הממשלה הקיסרית לנהל תקציב
גירעוני, ולממן את המילחמה על־ידי מילוות
פנימים והדפסת כסף. אז עוד לא היו מודעים כלל
להשלכות האינפלציה, ולשרים הגרמניים היו
דאגות אחרות לגמרי. במשך חודשים נאלץ נגיד
הבנק המרכזי, הגרמני להרגיע את ממשלתו

.נמר של נייר׳ הכריז על זהותה של
הזוכה בחלוקה הראשונה של. פרס
עלית לספרות יפה׳ לשנת 1984
(.העולם הזה .)4.1.84
כבר היו דברים מעולם, וניחושים על זהות
הזוכה בפרס הס לחם־חוקם של הפרסים החשובים
בעולם(למשל, פרס גונקור) -תופעה מבורכת
המגבירה את העניין והמתח מסביב
לפרס־חיוקרה, אבל אם להיצמד לעובדות:
חבר־השופטים עדיין לא התכנס אפילו פעם
אחת. רוב חבריו נמצאים כרגע בחרל, ואפילו
טרם זכו לעיין ברשימת הפונים או המומלצים.
רשימה זו, שעדיין לא נסגרה, כוללת כבר
היום חלק ניכר ביותר מן הסופרים החשובים

זמרת זראי וחבר לחיים*־
הרדיו פורץ את הסורגים
אני אסיר בכלא פאריסי, ולא עובר עליי יום
מבלי שאשמע ברדיו את שיריה או את הצהרותיה
בזכות ישראל.
היא מייצגת אותנו בנאמנות מופלאה יותר
מכל אמן אחר שהכרתי. חשוב לדעת שאת רוב
רווחיה היא תורמת למען ישראל ומגינה תמיד
על המדינה. אדם אציל ומסור כמוה — לא חשוב
כלל אם הוא חי בישראל או בחו״ל.

שיוכל להיות מופת לעמו ולומר לו, כדיברי
גירעון השופט. :ממני תיראו וכך תעשו!״ מנהיג
שינהיג את שריו לאורח־חיים צנוע בצורה
הפגנתית, ולא יסתפק בקיצוץ עלוב של 9
רפאל לירז, תל־אביב
אחוזים•
* המפיק הצרפתי זאל־פייר מאנייה.

מיכתבי קוראים מתסרסמיס
בקיצורים המתחייבים מחומם
ומשיקולי מקום. עדיפות תינתן
למיכתביס קצרים ,׳ מודפסים
במכונת־בתיבה. שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילופדשס לא יפורסמו. אץ
המערכת מחזירה את המיבתבים
שנתקבלו בד-

ביום השלישי שעבר חזרתי אחרי־הצהרים משליחות בת
יומיים בגרמניה, שבה בדקתי נושאים מסויימים, ועשיתי דבר
שלא עשיתי מזמן. מנמל־התעופה מיהרתי אל בית־הדפוס, כדי
לחזות ביציאת העותקים הראשונים של העולם הזה מתחת
למכבש הדפוס.
ידעתי שאותו גליון — מס׳ — 2419 ייזכר במשן־ שנים רבות.
הוא הצטרף אל גליונות העולם הזה שעשו היסטוריה
במדינת־ישראל.
עמדתי ליד מכונות־הדפוס וידעתי שתוך דקות מעטות
תתפוצץ ברחבי המדינה פצצה רבת־עוצמה, שתזעזע את
אמות־הסיפים של המימסד הפוליטי והכלכלי, ואשר הדיה יישמעו
ברחבי הארץ במשך זמן רב.
הרגשתי שהעולם הזה ממלא את התפקיד שלמענו הוא קם.

איך גשגד
קשר-ההשתקה

ג לי

דינים•

״העולם הזה״ קם בראש וראשונה כדי להיות עיתון לוחם,
כדי לחשוף את האמת. כל ישותו מתמצית בחמש המילים,
המתנוססות מדי שבוע בראש הגליון. :בלי מורא, בלי
משוא־פנים״ .כאשר בחרנו בהן, לא היתה כוונתו להתקשט
בסיסמה יפה, שתעשה רושם טוב. בחרנו בהן עם הקמת המערכת
הנוכחית, לפני 32 שנים, מפני שהן מגדירות היטב את המשימה
שקיבלנו על עצמנו. זמן קצר לאחר מכן נוסף למילים ציור
האריה, מעשה־ידי שמואל בק.
.בלי מורא, בלי משוא־פנים״ פירושו, פשוטו כמשמעו,
שאי־אפשר להפחיד אותנו ואי־אפשר לשחד אותנו.
השבוע היתה זאת תכונה חשובה מאוד.
כי בפתחנו בפירסום. פרשת לוינסון״ ,לא חשפנו רק פרשה
חשובה, הנוגעת למוקד העוצמה של המשק הישראלי. שברנו גם
קשר־שתיקה.
את העובדות ניתן להגדיר במילים פשוטות:
• לפני ארבע שנים הוגש לשימחה ארליך, שר־האוצר
לשעבר, מיסמך בעל חשיבות עצומה לגבי המשק הישראלי.

מקיר־אל־קיר, כמו שעשו כמה עיתונים אחרים, שצצו ומתו
כקיקיון. אנשים הבאים לבקר אותנו במערכת נדהמים לפעמים
להיווכח כי עיתון בעל השפעה כה רבה, הנקרא בתשומת־לב
משני עברי מסך־הברזל ומשני עברי מסך־החול הישראלי־ערבי,
גזר על עצמו צנע כה קפדני גם בימי הגאות ושילטון־המותרות.
אנחנו פועלים בתנאים ספרטאניים, מפני שאיננו רוצים להיות
חשופים לשום לחץ כלכלי. איננו רוצים להיות שבויים בידי
הצלחה כלכלית. כמו ספינת־קרב, אנחנו יכולים לפעול בתנאי
סערה כמו בתנאי רגיעה, ואנחנו מסוגלים לפנות את הסיפונים
לפעולה בכל עת.

מה היה
קידה אילו...
עבודתנו היא מתמדת, רצופה ובלתי־נלאית. אנחנו
שומרים על המתח שלנו בשנה ה־ 32 כמו בשנה הראשונה. אך לא
בכל שבוע, ולא בכל חודש, יש פרשה גדולה, המסעירה את
העולם.
בכל שבוע יש סקופים.רגילים׳ ,כמו גבעות בנוף, שכל אחד
מהם חשוב לקיום טוהר־המידות, הצדק והתיקווה במדינה הזאת.
מדי פעם מתנשא מתוך הנוף הזה הר גבוה, סקופ בעל ממדים
גדולים. הפרשה הנוכחית היא מעין הר־אוורסט. כאשר חולפים
כמה חודשים בלי פיסגה כזאת, מתחילים הלשונות הטובות לרנן:
.העולם הזה כבר אינו מה שהיה פעם. הוא הזדקן. הוא התברגן.
הוא התיישב׳ .וכו׳ וכר.
ואז, לפתע, קורה משהו — האריה של העולם הזה קם על
רגליו, ולפתע מסתבר שוב כי אין תחליף לשבועון הזה.
כך זה היה לפני 31 שנים(אז אמרו. :טוב, היה להם מרץ לשנה
אחת, אך עכשיו הם מתמסרים כמו כולם וכך זה היה עכשיו.
מומחה ידוע לתיקשורת אמר לי לא מכבר. :אני מסכים
שהעולם הזה היה נחוץ מאוד בשנות ה־סג׳ וה־60׳ .אז באמת היו
קישרי־השתקה, והיה דרוש עיתון המתקיים מחוץ למימסד, שהיה
מסוגל לפוצץ את הפרשות. אבל בינתיים קרה משהו בארץ. כל
העיתונים להוטים עכשיו לפרסם סקופים. יש התחרות. יש ים של
עיתונים ושבועונים חדשים וצעירים, העוסקים באותה המלאכה
כמו העולם הזה. העולם הזה כבר אינו חיוני׳.
חייכתי ואמרתי לו. :זה נשמע יפה. אבל אילו נעלם היום
העולם הזה, כאילו בלעה אותו האדמה, היתה הארץ כולה שוקעת
שוב בביצה של קישרי־השתקד* והעיתונות היתה חחרת כפי
שהיתה לפני שקמנו׳.

האדירה של המשק ההסתדרותי. הם היקהו את העוקץ על־ידי כך
שהזכירו אותנו, בבחינת. אחרי שהעולם הזה כבר פירסם, אין
עוד טעם להעלים אולי פחדו גם מפני תביעות־דיבה.
לא כולם עשו זאת בצורה היפה ביותר. בולטת, למשל, הדוגמה
של עיתון הארץ: הוא פירסם את הסקופ בעמודו הראשון, כאילו
היה זה גילוי פנטסתי שלו, ורק מי שקרא את הדברים עד הסוף
מצא בהמשך, בעמוד השני, איזכור לעובדה שהעולם הזה הוא
מקור הדברים.
אמר לנו איש־כלכלה נכבד. :מעניין איך הארץ והעולם הזה
פירסמו את הדברים באותו היום׳...
אחרי היום הראשון, המשיכו כל העיתונים לפרסם את החומר
שלנו, אך מבלי להזכיר אותנו עוד. החומר הפך לשלהם.
הם לא פירסמו חומר חדש. במשך כל השבוע לא פורסמה
כמעט אף מילה אחת בעיתון כלשהו שלא הופיעה קודם לכן
אצלנו. לפעמים גבל הדבר בגיחוך: עיתונים מסויימים העתיקו
את החומר שלנו על שגיאות־הדפוס שהתגנבו לשמות מסויימים
בכתבה שלגו.
יש עיתונאים שהתהלכו השבוע בהבעה של חשיבות ואמרו
לעמיתיהם. :אני ידעתי את הכל. היה לי החומר כל הזמן. ידעתי
לפני העולם הזח*.
הם לא תפסו שבכך הם מרשיעים את עצמם ואת עיתוניהם. אם
היה להם, מדוע לא פירסמו?

מעשה של
בגידה פלפלית

יש גס תופעה אחרת, הפועלת בימים האחרונים.
במשך השנים נבנתה בעיתונות רשת של כתבים, המשרתים
אינטרסים מסויימים העומדים במרכז פרשה זו.
אלה עבדו השבוע שעות נוספות, כדי להחדיר לעיתוניהם מה
שנקרא בשפת־המודיעץ. ריס־אינפורמציה׳ (.כיזוב׳ ,בלשון
העולם הזה).
כמה וכמה ברווזים, גדולים וקטנים הופרחו בכלי־התיקשורת
השונים. מי שמכיר את העיתונאים וקרא את הדיווחים בעיון יכול
היה לגלות בנקל את העיקבות. זהו נושא מרתק כשלעצמו.
די להזכיר בדוה אחד: הידיעה שפורסמה בהרחבה כאילו גילו י
.חוגים במיפלגת־העבודה׳ שהם ידעו על העברת נכסי־הון של
בנק הפועלים לחו׳ל, והסכימו לכך כדי.להציל את הון־העובדים
מידי ממשלודהליכוד
אילו זה היה נכח, היה זה מעשה הגובל בבגידה כלכלית.

..בד מווא. נר ו?שוא־נני0״ ניוושו: אי־אנשו והנחיד
ואי־אבשו לשחד אותנו, ואנחנו נשבוו נר קשו־השחקה
כלומר: בידי הליכוד היה מיסמך, שהטיל צל כבד מאוד על
המכשיר הכלכלי־מדיני של מיפלגת־העבודה וההסתדרות. אולם
ארליך לא פירסם את המיסמך, הוא לא הודלף על־ידי הליכוד, אף
עיתון אחד בארץ לא פירסם אותו.
• לפני עשרה חודשים מינה מזכיר חברת־העובדים
ועדת־חקירה, ובה שני אישי־צמרת של בנק״הפועלים והמשק
ההסתדרותי, כדי לבדוק את מעשיו של אחד האישים החשובים
ביותר במדינת־ישראל, מי שהיה בעבר מועמד לתפקיד
שר־האוצר מטעם המערך. אולם במשך עשרה חודשים לא
פורסמה על כך אף מילה אחת, ולוא גם ברמז, בעיתון כלשהו.
• חלק מן החומר היה מונח במשך חודשים בידי שלושה
עיתונים. בכולם״ הגיעו הדיונים לדרגים הגבוהים ביותר —
ובכולם הוחלט שלא לפרסם את החומר, אף שלה היה שמץ של ספק
לגבי נכונות העובדות.
מדוע? איך ניתן לקיים במדינת־ישראל קשר־שתיקה כה
טוטאלי, בעניין כה מרכזי וחיוני?
הסיבה נעוצה במערכת של לחצים, איומים ושוחד, הפועלת
כלפי אמצעי־התיקשורת בישראל (וגם במדינות רבות אחרות).
היה ברור כי-חברת־העובדים ובנק־הפועלים מתנגדים
לפירסום. גם יריביו של יעקב לוינסון היו שותפים מלאים
לקשר־השתיקה, כי גם הם רצו להגן על המערכת, ורבים מהם היו
מעורבים אישית בחלקים שונים של הפרשה. המאבקים התנהלו
בפגים, בסודי־סודות, ואיש לא רצה בפירסומם.
כל עיתון ידע שאם יפרסם את הפרשה, הוא מסתכן בחרם
טוטאלי מצד הגורם הכלכלי האדיר הזה, באובדן כמות גדולה של
מודעות, ואולי בעונשים אחרים. הפחד הזה הספיק. יתכן שלצידו
פעלה גם מערכת של פיתויים. :תהיו בסדר איתנו, ואנחנו נדאג
שלא תצטערו״.
יש עיתון אחד בארץ, העומד מחוץ למערכת זו. את העולם
הזה אי־אפשר לשחד, ואי־אפשר להפחיד. המשק ההסתדרותי
כולו כבר קיים נגדנו בשעתו חרם כלכלי במשך קרוב ל־ 20 שנה,
יחד עם המשק הממשלתי והסוכנות ,,וגרם לנו נזקים בסדר־גודל
של מאות מיליוני שקלים(בערכים של היום) .לא נכנענו אז, ואיש
לא יעלה על דעתו שניכנע היום.
הדבר אפשרי, בין השאר, מפני שהעולם הזה אינו שייך
לקבוצה של אילי־הון, כמו כמה מן המוצרים האופנתיים שצצו
לאחרונה בשוק העיתונות, וגם לא לבעלי אינטרסים כלכליים או
פוליטיים. העולם הזה שייך לעורכיו, שאינם מתייחסים אליו
כאל עסק. איש אינו יכול להכתיב להם את המדיניות המערכתית
על פי שיקולים כלכליים.
זהו הבסיס המעשי, המוצק, לחמש המילים שבראש העמוד, אין
הוא קיים בשום כלי־תיקשורת אחר במדינת־ישראל.
העולם הזה לא בא לקנות את לבך בנייר מבריק ומשובח. הוא
לא בא להרשים איש במישרדים מפוארים, התופסים כמה קומות
במיגדלי־מישרדים מהודרים, ושריצפותיו מכוסים בשט־חים

הוא לא האמין. עכשיו באה לו ההוכחה.
איני מתכוון להזכיר בהקשר זה קשרי־השתקה וקשרי־סילוף
בשטח הפוליטי והביטחוני. די לראות מה קרה בשבוע הראשון של
מילחמת־הלבנון, כדי להיווכח עד כמה יכולים להשתתק לפתע
כל דיעה בלתי־מימסדית, כל השקפה נוגדת, כל דיווח
אובייקטיבי, והתיקשורת כולה עומדת דום, כמו פלוגת־חיילים.
גם אז נשמע בתיקשורת רק קול שונה אחד, קול העולם הזה.
אבל אין צורך לגלוש לשטחים של מדיניות וביטחון, השנויים
במחלוקת. הדבר מוכח עתה בשטח הכלכלי הטהור.
פרשה זו מוכיחה שבמדינת־ישראל של 1984 ניתן לקיים
קשר־שתיקה, ניתן למנוע פירסום של עניינים חיוניים, ניתן
להשתיק עיתונים באמצעות לחץ ופיתויים. ניתן לקיים
מערכת־השתקה ששותפים לה כלי־התיקשורת הממלכתיים
והפרטיים, הקואליציוניים והאופוזיציוניים, הימניים והשמאליים.
חוץ מאחד: השבועון המסויים שעצם קיומו מבטיח ששום
קשר־השתקה, מכל סוג שהוא, לא יצלו ,

לפרגן או
לא לפרגן!
אדם תמים יכול לחשוב שפרשה זו מוכיחה שבכל זאת
השתנה משהו לטובה. כל כלי־התיקשורת הזכירו שזהו סקופ של
העולם הזה. הם לא נהגו כמו פעמים רבות בעבר, כאשר עיתונים
מסויימים פשוט גנבו את החומר שלנו, אחרי פירסומו אצלנו,
ופירסמו אותו כאילו היה שלהם.
תרגיל כזה יכול להצליח, כי העולם הזה אמנם מופיע ביום ג׳
בערב, אך קוראים רבים מעיינים בו בימים שלאחר מכן, במשך כל
השבוע, ובעיקר בשבת. יכול מישהו לגנוב סקופ שלנו ולפרסם
אותו בעיתון אחר ביום ר, ואז לעורר אצל רבים את הרושם כאילו
העולם הזה העתיק ממנו, ולא להיפך.
הפעם זה לא קרה. אבל חוששני שלא בכל העיתונים מעיד
הדבר על שיפור מוסרי.
כלי־התיקשורת הממלכתיים היו הוגנים. הטלוויזיה הכללית,
הטלוויזיה הלימודית וקול ישראל דיווחו על הסקופ שלנו,
ריאיינו אותנו והסבירו מה עשינו. הם הוכיחו שוב שבמציאות
העכשווית דווקא הרדיו והטלוויזיה הם הכלים החופשיים
וההוגנים ביותר בארץ.
בעיתונות הכתובה קרה משהו שונה.
אמנם, למחרת הפירסום העתיקו כל העיתונים את הסקופ שלנו
תוך ציון המקור. אבל היה לכך נימוק פשוט מאוד: העיתונים
עמדו לפני דילמה. הם לא יכלו שלא לפרסם את הדברים, אחרי
שהפצצה כבר התפוצצה. אבל הם גם לא רצו לריב עם העוצמה

כלומר, הכוח הכלכלי־פוליטי הגדול ביותר במדינה התנהג כמו
אזרח קטן, המבריח את הונו לחשבון אלמוני בשווייץ, כדי
שהממשלה לא תוכל להטיל עליו היטל או מס.
מוזר שהמערך לא התנער מסיפור זה בפה מלא ומייד. מחר עוד
יותר שהליכוד לא עט על מציאה זו כמוצא שלל רב. הדבר מוכיח ;
עד כמה מעורבים גורמי־צמרת בשני המחנות בפרשה זו, ועל כך ׳
עוד ידובר.
אבל לגופו של עניין: הדבר הוא שטות גמורה. הנימוק הזה לא |
עלה מעולם בשום פורום גלוי או סמוי של בנק הפועלים, וגם
מקורביו של יעקב לוינסון עצמו מכחישים אותו מכל וכל גם אופי1
ההעברות לא התאים לכך. פשוט ברווז שהופרה כדי להסיח את
הדעת ולבלבל את המוחות. בשמי העיתונות חגה השבוע להקה
שלמה של ברווזי־בר כאלה.
מחושי עדידליו

ד רלי פג־עוזא דינים

מישהו אמר לי השבוע: שער הגליון האחרון של העולם ׳
הזה הזכיר לי שערים קודמים, בתקופות־שיא שלכם. האם חזרתם לעבת לאו דווקא. אלא שיש באמת צורה מסויימת, שאנחנו שומרים
עליה, והמיועדת רק לגילויים גדולים.
קודם כל רק לעיתים רחוקות אנחנו נוטים להעניק למיקרה
כלשהו את התואר. פרשה׳ .קוראים ותיקים של העולם הזה
יודעים שכאשר מדברים על. פרשת פלוני׳ ,זהו עניין שהוא
חשוב, בהיקפו ובחשיבותו, יותר ממיקרה רגיל.
כזאת היתה בעבר, למשל. ,פרשת חושיסתאן׳ ,כאשר גילה
העולם הזה ב־ 1955 שבחיפה קיים מישטר של פחד ופרוטקציה,
שבראשו עמד אבא חושי( .כיום היינו קוראים לראש מישטר כזה
.סנדק׳) כזאת היתה.פרשת לבון׳ ,שהעולם חזה לא העניק לה
רק את שמה, אלא גם פירסם אותה לראשונה, על כל פרטיה,
בצורה סיפור בדיוני על רשת״ריגול יוונית שפעלה בתורכיה.
כאלה היו הפרשות של טיבור רוזנבאום, מיכאל צור ואשר ידלין,
שכולן פורסמו על־ידינו.
יש עוד תואר שאנחנו מעניקים אותו לגילויים שלנו בזהירות
ובקמצנות, ולעיתים נדירות מאוד. :סקופ׳ .כאשר העולם חזה
שם בשערו את הכוכב השחור, הנושא את ארבע האותיות האלה,
יודעים הקוראים המנוסים שזוהי אכן פצצה גדולה. כי אץ אנו
רוצים לשחוק תוארים אלה.

מהפירסומים שקשורים ב״בנק המיזרחי ׳
המאוחד־־.

בית־חורים רנחתים

צ־ק של הרב גורן חזר

הנחתים האמריקאים, ששוהים במיזרדדהתיכון,
לא יאושפזו גם בעתיד בשעת־חירום
בבית־החולים רמב׳׳ם בחיפה, או בבית־חולים

אחר.
האמריקאים יקימו בשטח ישראל בית־חולים
נייד לשעת חירום, לשם יועברו נפגעים מאזורי
אסונות.

לבית־המישפט השלום בירושלים הוגשה
תביעה נגד הרב הראשי לשעבר, שלמה גורן׳
ואדם נוסך, בגלל צ׳ק מחודש אוקטובר החתום
על־ידם שחזר, משום שלא היה לו כיסוי.
התיבעה עומדת עתה על סכום של יותר מ־ 26 אלף שקל.

תוגונן י ך
שערוריה בארגנטינה
בכירים בליכוד חוששים מפני.תיסמונת
ארגנטינה־־ ,שתאפיל לדבריהם על פרשיות
הפצצות בבתי־הכנסת בעיראק ו״עסק־הביש׳׳
במצריים.
הממשלה עלולה להסתבך בשעתריה
בינלאומית; הקשורה לענייני עליה והקשרים עם
ה^ולס ה של ה2ד

התבטאות של גורם מרכזי במערכת, שיש
לטפל בעליית יהודי ארגנטינה באופן
בלתי־שיגרתי, גורמת דאגה רבה בצמרת.

ליבני הוזעק להציל
דד־כ הרות איתן ליבני הוזעק לחלץ את הליכוד
מהמהשבר הכספי שאליו הוא נקלע, בעיקבות
הוצאותיו המנופחות בבחירות המוניציפליות
האחרונות.
ליבני פועל ברגע בפועל כגיזבר הליכוד.
ב־נתייס הוציא בית־המישפט צרעיקול על כספי
ס־עת־הליכוד בכנסת, בגלל חובות שהם חייבים לתובעים
ש־גש.

השגריר מכר
מיגרש לאילו
שגריר זאיר בישראל, אומבופה
נאסמי, שמסיים בימים אלה את תפקידו,
מכר לקבלן ירושלמי מיגרש בירושלים
השייך לממשלת זאיר, שאותו היא קיבלה
ללא תמורה מממשלת־ישראל בתחילת
שנת שנות ח־סד.
המיגרש, ששוויו 440 אלן? דולר, נמכר
במחיר נמוך יותר 280 :אלך דולר. הרוכש
רשם אותו על שם ילדיו.
השגריר לא הסביר מדוע זקוקה
השגרירות בישראל לסכום כסף כה רב,
ואם המכירה אושרה על־־ידי ממשלתו.
טיב המכירה ודרך ביצועה ייבדקו
בקרוב על־ידי שילטונות מם־ההכנסה.

ירון לשוודיה
יושב־ראש הוועד המנהל של רשות־השידור,
ראובן ירון, עשוי לדתמנות לשגריר בשוודיה,
בתום כהונתו בוחטות״השידור, בעוד שלושה
חודשים.

מזרימים דולארים
לליליגבלום

פרשיות אהבים
בחולון

ירידת השעתם המפתיעה ב שעת
־־שיק־השתדבדחוב ליליינבלום בימים
החמישי והשישי השבוע עוררה גל של
שמיעות, שמוסד פינאנסי מכובד ת אג
לשמירת פער של חמישה אחוז בלבד בין
רשע -ת ציג בבנק והשער ברחוב,
באמצעות תר מ ת תלאתם רבים.
כוהרי־ממבע העתכו, שללא פעולות•
ס*ת אלה עשוי הפער שבץ השער ת ציגת שע -השחור להגיע בקרוב עד 25 אחת,
שמשמעו: שעתקנייה ברחוב של 150
שקל לדולר אהד.

צמרת עיתית חולץ תתבקש בקרוב לתת
הסברים על פרשיות שחיתות, אהבים ומין
שבהם קשורים עובדי־־עירייה. בפרשיות אלה
ישורבב שמו של ראש־העירייד״ פינחס אלץ,
כמי שחיפה על העובדים ומנע את העברת
החומר למישטרה.
פרשת־שחיתות אחרת, של מנהל תיכון קוגל בעיר, ישראל
כץ, עשוייה להגיע בקרוב למישטרה. חוגים בעירייה
ובמישרר־החינוך טוענים, שלא יהיה מנוס מהדחתו. הוא
מעורב בשערוריות כספיות בבית־הספר ובקבלת דבר
במירמה.
בחולון ממתינים בדריכות לגילויים של הפרשיות הנוספות.

אוזן יוזמן לחקירה

נמנע שיתוק בלבידים

ש-תעבדדתוהרווחת אהרץ אוזן, יוזמן קרוב
די-אי לחקירה במטה הארצי.

תעשיית הלבידים בארץ עמדה בשבועות
האחרונים לפני שיתוק אחרי שחומר הגלם
החיוני, פנול, לא נמצא בשוק.

•דא ־־.כדש דזלש־ב על סידרת שאלות בעניין מערכת
־־כי־ ע גתו הוכב ממושב שתולה, שהילווה לו בשנת
**5ז 8500 אלף דולר.
בד־ש —גדשפה־ם זועמים על כן־ שהמישטרה תירצה את
א —מבת־ עד עתה בכך, שהחומר הועבר לעיון ללישכת
— די צדשפה־ .בעוד שלמעשה איש לא פנה לפרופסור
תד־דדת בעג־־ן זד-

תימנים לנדה
נ־־כ ד־צדש־ השבוע תונח אבדהפינה להתנחלות חדשה,
ע* פי־־לדן. אהד־ ש־בעה חודשי־קיפאון. במקש יתגוררו
•ז —מ מכדצא ת־מני.
־דש --זמר -יד־ם משכנות, מחפשת עתה קבלן שיקים
00 ד־ור בש־טת בנה ביתד•

בן־ם איר דזאג לבנק
־־כ ־עפד־ל .־זדדה בדמאיר מגלה עניץ רב בפירסומים
ע־- 4גדשבר בעגף הבנקאות ועירעור אימון הציבור
בבערבך, הפינאנסיוג בעיקבות פרשת המניות הבנקאיות.

בקואליציה גורסים. כי למעשה מודאג בדמאיר

בדיקה העלתה, שחברת כמיכלל, המשתייכת לכלל, העושה
מאמצים נמרצים להיכנס לשוק, הציעה ליצרנים הספקת
חומר־גלם במחירים הנמוכים ממחיר־השוק. אולם אחרי
קבלת ההזמנה היא לא היתה מסוגלת לספק את הסחורה.
נציגי יצרני הלבידים מיהרו לפנות למקורות אחרים
והצליחו לארגן מישלוח חירום שהציל את הענף.

כישלון זה אינו מרתיע את מנכ׳׳ל.כלל׳׳ ,אהרון
דוברת, מלעשות ניסיונות חדשים לחדור לשוק
הכימיקלים. על*פי דיווח מוסמך, השקיעה.בלל׳־
ב.מיכלל״ עד עתה חמישה מיליון דולר.

הנידונים למוות - עירערו עורכי־הדין אמנון זיכרוני ואביגתר פלדמן לקחו
על עצמם להגן על שני אזרחי ישראל, מאהר
יונס וכאתם יונס, שנ תנו באחתנה על־ידי
בית־דין צבאי לעונש־מוות, אחת שהורשעו
ברצח חייל־מילואים שלקחו כטרמפיסט.
הדיון הראשון לפני בית־המישפט הצבאי לעירעורש בלוד
ייערך באמצע החודש הבא.

דכנר מאוכזב
התוכניות של מיספר אישים כלכליים בצמרת הליכוד
להצר את צעדיהם של חברת העובדים ושל חברת כלל,
באמצעות שמואל דכנר ויוזמותיו, נכשלה. עתה מתברר
שברוב המיקרים הוא לא ענה על הציפיות שתלו בו.

מועדו! לבת־הפרקליט
גלית, בתו הצעירה של הפרקליט צבי לידסקי
פותחת השבוע מועדון חדש ש שמו.דתם
העית, והנמצא בדתם תל־אביב.

דתיים לא
יתאשפזו בחו״ל
הרב הראשי הספרדי, מרדכי אליהו, התחייב
לפני גורמים מההסתדתת הרפואית, שדתיים
לא י מהת לאסוך תרומות כ ת לשלוח תלים
מקרב קתלתם לטיפול ואישפוז בחר׳ל, כפי
שהיה נתג על בה.
אליהו הסכים, שרק אחרי בדיקה ואיבחון בבית־החולים
בארץ, יחליטו הרופאים הבודקים אם אכן יהיה צורך
בשיגור החולה לבית־חולים מעבר־לים.

הדסה מור
נגד עיתונות
מישפט אזרחי, המתנהל בבית־מישפט
השלום ברמת־גן, בין עורכת־הדין הדסה
מור ולקוח שלה, התובע ממנה פיצויים,
מעורר ענייין רב. מור פידסמח בעבר ספר
על פרשת־אהבים שחייתה לה עם משח
דיין.
בעיקבות תלונה של הלקוח, הוגשה נגדה
קובלנה על*ידי להטבת עורכי־יהדין, והיא
ננזפה בחודש דצמבר שעבר על־ידי
בית־הדץ חמישמעתי המחוזי של
הלישכה.
עילת התלונה של הלקוח: דרך עבודתה
בעניין חסכבדגירושץ שהיא הכינה
עבו ת.
הלקוח, ששמע על הנזיפה, מיהר
להגיש תביעת פיצויים. עורך־דינח של
מור ביקש שבית־המישפט לא ידדה רשאי
הלישכה, מטעמי•
4441044 בפסק־הדין של
לעיין
^440444 444 * 104 4 4 ^ 0444
מטלץ, תזה בקשה
חיסיון. העזופט, יבניאל

לעומת זאת, שני הצדדים סיכמו
ביניהם בעל־פה, ובהסכמת השופט,
שיאסר על אנשים, ובכלל זה עיתונאים,
להיכנס לאולם בזמן הדיון.
מישפטנים ששמעו על הסכמה זו לעגו
לה, משום שלהחלטה זד אץ כסיס חוקי•

4444 44 ^0 .0 ^^(4444 44444444

חשמל חינם
גם בעתיד
ראשי חברת־החשמל החליטו שלא להגיע
לעימות עם העובדים על רקע -חשמל החינם׳׳
שאותו הם מקבלים.
בדיקה הראתה שצריכה זו עולה לחברה 350 מיליון שקל
לשנה. לעומת זאת, התייעלות החברה בעזרת העובדים
הביאה לחיסכון של עשרות מיליארדי שקלים.
צמרת החברה חוששת שדיון מחודש על הטבה זו לעובדים
תחולל מהומה וסיכסוכי־עבודה שיורידו לטימיון את
הרווחים האחרים.

במדינה
העם

ר ש1ת הדיבור לסוקיח

הכלכלה מתמוטטת. מי
יציל אותה? האיש
בעל הקופסה השחורה:
יעקוב מרידוד
ויליאם שקספיר חוזר ביצירותיו על
טכסים אופייני: תמיד, בשיא המתיחות
של הטראגדיה, מופיע מוקיון כלשהו,
המפיג את המתח לשעה קלה.
בטראגדיה ששמה הכלכלה הישרא־לית,
המוקיון החוזר בריגעי־מתח הוא
שר״העל לענייני כלכלה, יעקב מרידוד.
נוכל
פשוט. עצם נוכחותו של
מרידור בממשלה היא בדיחה תפלה,
שאבד עליה הכלח.
למנחם בגין היה מצפון רע ביחס
למרידור, כי בבואו ארצה נטל בגין
מידיו את הפיקוד על האירגון־הצבאי־הלאומי.
אמנם, מרידוד נכשל בניהול
האירגון, שעליו הופקד אחרי מות דויד
רזיאל. בתקופה הקצרה של כהונתו
התפורר האירגון. אך במשך כל השנים

ץ* סקנים בכירים במערך, שניסו
^ השבוע לשכנע את מנהיגי תמ״י
לנטוש את הקואליציה, הגיעו עד
מהרה למסקנה שהם עצמם הפכו קלף
למיקוח בירי הסיעה העדתית הקטנה.
אהרון אבו־חצירא ואנשיו הם
שחקני־פוקר מצויינים, קרי־מזג וציניים.
הם לא העלו כלל על דעתם
להיכנס להרפתקה כלשהי, שתאלץ
אותם לזנוח עמדות־כוח בממשלה.
כל עוצמתה הפוליטית של תמי
מבוססת על העובדה שהיא הצליחה
לתפוס מישלטים במישרד העבודה

אבו־חצירא
זהיר, פיקח, הססן, יונה
והרווחה, במישרד הקליטה ובמוסד
לביטוודלאומי. העמדות האלה ממש
מוצפות בעסקני תמ״י, ומאפשרות להם
להעניק טובות־הנאה לא רק לחבריהם,
אלא גם לשכבות החברתיות הנראות
להם כתומכות פוטנציאליות בתמ״י.
עסקנים משופשפים כמו שר־העבודה־והרווחה
אהרון אוזן, וסגנו, בן־ציון
רובץ, מתייחסים אומנם בבוז למרבית
שרי הליכוד, אבל גם הם מתבצרים
היטב בבור־השומן שהכינו לעצמם.

שר־על מרידוד
כמו אצל שקספיר

חש בגין שהוא חב חוב למרידור, ועל
כן הכניסו לממשלה.
הוא גם החזיקו בממשלה כאשר
הפך מרידור לבדיחת האומה, אחרי
שהבטיח להאיר את מו רמת־גן בנורה
אחת, להפריך את חוקי־הפיסיקה של
אלברט איינשטיין וליצור מקור־אנרגיה
שתמשוך ארצה מרגלים מכל
העולם — כל זה על סמר הבטחתו של
נוכל פשוט.
כאשר הגיע יצחק שמיר לכס ראש־הממשלה,
יכול היה לשים קץ לבדיחה
זו. הוא לא העז לעשות כן, אולי מחשש
פן יתעורר בגין מדיכאוגו וישלח בו
ברק.
תיבת־פלאים. השבוע הגיעה
הטראגדיה הכלכלית לשיא חדש.
המשק מתמוטט, רבבות עובדים שבתו
או נקטו עיצומים, הנסיונות הרפים של
שר־האוצר יגאל כהן־אורגד להילחם
במשבר נחלשו מיום ליום.
ברגע דרמאתי זה הופיע על הבמה
המוקיון הוותיק. יעקוב מרידור נאם
לאומה והודיע כי בחודש מאי יבואו
ארצה כמה מאות מגדולי אנשי־העסקים,
ענקי־הכלכלה בעולם, כדי
להציל את המשק הישראלי. ב״1985
תבוא רפואה לכל מחלות המשק,
וב־ 1986 הוא יפרח.
כל זה כבאורח פלא — בלי טיפר
לים מכאיבים, בלי הפסקת ההתנחלות,
בלי צימצום תקציב־הביטחון, בלי סיום
ההרפתקה בלבנון, בלי ניתוק הכספים
הזורמים למיפלגות הדתיות, בלי הטלת
מסים על העשירים.
התיבה השחורה הקטנה של ברמן
(המשך בעמוד {11

זוהי גס הסיבה לכך שראשי
תמ׳׳י הדליפו לעיתונאים את כל
פרטי שיחותיהם עם המערך.
הם הריחו את יאושו העמוק של
ירד מיפלגת־העבודה, שימעון
פרם, הרואה בהקמת ממשלה
חליפית את המירשם היחידי
לשרידותו הפוליטית. תנדי
פלירטטה בגלוי עם המערך,
כדי לזכות ביתר טובות־הנאה
מהליכוד, תרגיל קלאסי שלא
היתה לו שום אפשרות
להיכשל.
ההכרזות המילחמתיות של תמ״י
לוו, באורח פרטי, בדיברי־הרגעה,
שכוונו דווקא לשרים הליברליים.
צופי־הטלוויזיה ביום הששי האחרון
הופתעו בוודאי לשמוע, שאוזן
ואבו־וזצירא הרגיעו את יריביהם
המושבעים, כביכול, אנשים כמו גירעון
פת ופסח גרופר, שאין בדעתם לעזוב
את הממשלה.

הסיבה לכך היא פשוטה עד
לדמעות (של צחוק) :אנשי
תכדי חששו שמא הליברלים
יקהו אותם יותר מדי ברצינות.
יחפשו דרך משלהם לקפוץ על
עגלת פרם, ואז תהפוך
התמוטטות הממשלה לעובדה
נחרצת!
להיסוסים של תמ״י היתה סיבה
נוספת, שטרם פורסמה עד כה.
להעולם הזה נודע שכמה מראשי
המערך, שאינם אנשי פרם, רמזו
לאהרון אבו־חצירא שהם יכשילו כל
ניסיון לממשלה חליפית. אבו־חצירא
התלונן לפני מקורביו שאי־אפשר
לדבר עם מיפלגת־העבודה ברצינות. אורבים רבץ
יצחק
.אנשי
למקורבי־פרס, ובצל המאבק הזה
אורבים גם אנשי יצחק נבון. אין עם מי
לדבר!״

שלושת חברי סיעת־תמ״י בכנסת
אינם מתעניינים כלל בבעייה
החברתית, או בקשיי הקיום של
שיכבוודהמצוקה. חבר בכיר במפד׳׳ל,
המכיר את השלושה היטב, אמר
להעולם הזה שקשה לדמיין צמרת
פוליטית במיפלגה כלשהי, שבנתה את
עצמה כלכלית על חשבון הציבור, כמו
הנהגת תמ״י.
עם זאת, אין ספק שהם רוצים
להשיג הטבות מסויימות עבור שכבות,
העשויות להצביע עבורם. מכיוון
שבישראל קיימת חפיפה ניכרת בין

המחאה החברתית בכנסת. קיומה של
הקבוצה הראדיקלית הכנה בתוך
המיפלגה מאלץ את ח׳׳כי תמ׳י
להילחם למען תקציבים לנושאי-
רווחה. עם זאת, בכל העניין יש גם
סממנים מגוחכים למדי. אחרי הכל
תמכה סיעת תמ׳׳י כולה בהרפתקה
המטורפת בלבנון, שגרמה להרס
מדינת־ישראל כחברת־רווחה. מבחינה
זאת יש הרבה יותר עיקביות בעמדותיו
של שר־האוצר, יגאל כהן־אורגד. הוא
מבין שמדיניות המובילה למילחמות
— שבה הוא תומך בכל ליבו —

כסגן ראש עיריית נתניה מטעם
המפד״ל, ידוע כמניפולטור קלאסי.
.אבי שיטת הפתקים, הפרוטקציה
והשימוש במנגנון לצבירת עוצמה
פוליטית״ ,הגדיר אותו המקור הבכיר
במפד״ל.

כמו כל ראשי תנדי, עשה
רובין לא־מעט גם לביתו. מעניינות שכבות־המצוקה
אותו כקליפת השום.
על רקע זה התנהלה נגדו חקירה
בתקופת כהונתו בעיריית נתניה.
אהרון אוזן, שר־העבודה־והרווחה,

אוזן

רובין

מפא־יניק, יונה מתונה

נץ קיצוני, אבי שיטת הפתקים

העשירונים התחתונים ובין יוצאי
צפוך אפריקה(תמ״י איננה מיפלגה של
יהודי־המיזרח. מנהיגיה והרוב המכריע
של פעיליה הם צפון־אפריקאים, ואין
בה כמעט ייצוג ליהודיי עיראק או
תימן) ,אין ספק שיש סתירה
אובייקטיבית בין האינטרס המיוצג
על־ידי תמ״י ובין הליברלים, או שינוי, האשכנזיות בשכבות התומכים המבוססות.
נתון סוציולוגי ברור זה גרם
לשניות הטראגית בתמ״י. הנהגה
מושחתת מאוד, המבקשת אך ורק את
טובת עצמה מצד אחד, וקבוצה
משובחת של צעירים אידיאליסטיים,
המשתייכת למיפלגה, מחוץ למעגל
הייצוגי הבכיר. צעירים אלה, בתוכם גם
צפון־ ממוצא אינטלקטואלים
אפריקאי בעלי כושר־ניתוח, השקפת־עולם
סוציאל־דמוקראטית ופרספקטיבה
יונית, מצאו את עצמם בתמ׳י, מתוך
יאוש עמוק מכל החברה האשכנזית,
וביכללה השמאל ומחנה השלום. כך
נוצר המיזוג המוזר בץ אנשים כמו
ראש עיריית אשקלון, אלי דיין, ובץ
.כנופיית השלושה״ הנושאת את דגל

חייבת לפגוע בשיכבות־המצוקה. אנשי
תמ״י מנסים, כדרכם, לאחוז בחבל
בשני קצותיו.

^ חסיד גלהב
^ של עצמו
*לבחינה פוליטית מהווה סגד
^/שר־התחבורה, בן־ציון רובין, את
הסמן הימני־הקיצוני בתמ״י. רובין הוא
נץ מובהק, ימינה מזבולון המר או
יהודה בן־מאיר מהמפד״ל, תומך
מובהק בהתנחלויות ובגוש־אמונים,
גזען מצוי ואנטי״הומאניסט ביחסו
לערבים בישראל ובשטחים הכבושים.
מקור בהנהגת המפד״ל, המכיר
היטב את רובץ, סיפר השבוע להעולם
הזה שסגן־השר לא בלט כלל
בהתייחסות כלשהי לנושאים חברתיים.
הוא ציין ש.לזכותו של רובין ניתן
לומר שהוא לא גילה שום גישה עדתית
מיוחדת, בניגוד לאברחצירא. כל
הדיבורים האלה, על קיפוח ובעיות
חברה ועדות, הופיעו רק אחרי
הצטרפותו לתמ״י״.
רובין, שכיהן במשך שנים רבות

הטרמפיסט
ך* ץ ה עוז רי ם והעסקנים
* 4העדתיים, הסובבים את
.כנופיית השלושה״ ,אפשר
לזהות גם את מיכה מיימון,
שהתמנה לנצי כחודשיים כדובר
מישרד־העבוחדוהרווחת
מיימץ היה חבר מחלת של״י
מטעם הפנתרים, וזכה שם ביחס
חשדני ממרבית חבריו. בעת
מילחמת־הלבנון תמך, באורח
נלהב, באריאל שרץ, נכנס
למנגנון הסוכנות ואחר־כך הפד
עחת של הנץ הקיצוני של תמ״י,
סגן שר-העבוחדוהרווחת בך
ציץ רובץ.
מיימון צמוד לקבוצת הצמרת,
ובאמת מצא שם כל טוב.
האידיאליסטים שעדיין נותרו
בתמ״י נוהגים בו בבוז גלד, אבל
מיימץ מסתובב במיתון הכנסת

נמצא במקום טוב באמצע, אם מביאים
בחשבון שהמרכז נע בשנים האחרונות
באורח משמעותי ימינה. אפשר להגדיר
את עמדותיו בנושא המדיני כ״יונצות
ימנית״ ,בערך בין חכ״י המערך שלמה
הלל ויחזקאל זכאי. עם ריעות כאלה
אפשר לחיות בממשלת ליכוד בראשות
שמיר ללא כל קושי.
אוזן הוא באמת מפא״יניק מכל
הבחינות, והוא היה השר היחידי
בממשלת מנחם בגין שהפגין בגלוי את
חוסר־התפעלותו ממנהיג חרות כראש
הקאבינט.
אוזן היה מעדיף להיות שר
בממשלת־מערך, אך בינתיים יש לו
אינטרס ברור לשמור על המצב הקיים.

מקורות בסיעת הליכוד
בכנסת הסבירו השבוע שאוזן
גם מבקש, חרך ציחצוחי
החרבות שלו, למנוע בחירות
מוקדמות. הוא זקור לחסינות
שלו כחבר־הכנסת, לפחות עד
נובמבר . 1985

יו״ר תמ״י, אהרון אבו־חצירא, הוא,
כמובן, עבריין מורשע לכל דבר, ועצם
קיומו בצמרת מיפלגה הנושאת את
הדגל החברתי הוא מביך, בלשון
המעטה.
אבו־חצירא הוא מתון יחסית
בהשקפותיו בנושא המדיני. ניתן
למקם אותו בין היונים המתונות
במערך, אולי בין מיכה חריש ועדי
אמוראי. אך קשה לומר שהנושא הזה
בוער בדמו.

הוא,

אבו־חצירא
ובראשונה, חסיד נלהב של עצמו,

דובר מיימון
משל־י אל ש תן
כדמות מימסדית מובהקת. הוא
הגיע. הקאריירה שלו מסמלת.
במידה רבת את דמ תה של תמ״י
כולה.

בראש

ורואה באינטרס האישי שלו חזות הכל.
גם ה״סוציאליזם הפופוליסטי״ שלו
הוא מפוקפק ביותר.
עם זאת, אין ספק שפרשת מאסרו
ומישפטו הפכו אותו לעדתי יותר
בראיית־העולם שלו. הוא נוכח לדעת,
שהמוניטין שלו כנצר למישפחת
הרבנים הנערצת. ,שווה מיליונים״
בתודעת בני־עדתו, והוא נחוש־החלטה
להפיק מנתון זה את המכסימום
האפשרי.
מי שצפה בהלוויית הבאבא־סאלי,
דודו של יו״ר תמ״י, לא יתקשה להבין
את הכאריזמה האדירה, הנעוצה בעצם
שם המישפחה אבו״חצירא.

חיים ברעם

פר שתיעקב דוינסון

ופני סן חודשים מונתה בסוד
סודות ועדת־חקירה. הנה חרק שר
החומר שהיה מונח רבניה ושת
הגירסאות רגבי כר הכר שיה
^ פני ועדת״החקירה של עמירם סיוון ושרגא רוטמן מונח חומר רב. תוך ימים מעטים הם אמורים
/להעביר למזכיר חברת־העובדים, דני רוזוליו, את מסקנותיהם. שמועה מתוככי הבנק אומרת, כי
צפויות שתי מסקנות שונות — אחת של סיוון ואחרת של רוטמן.

יתכן כי המסקנות לא יימסרו כלל בכתב, כדי לשמור אותן מעינא בישא, ויימסרו
בעל־סה, לידיעת המזכיר ומזכ׳׳ל ההסתדרות בלבד.

חלק מן החומר, הנבדק על־ידי הוועדה, עדיין אינו ניתן לפירסום, והעולם הזה יעמוד עליו
בהמשך. בעמודים אלה יעמוד העולם הזה רק על מיגזר אחד — היחסים בין בנק הפועלים וחברת
אמפל.
כפי שדיווח העולם הזה בשבוע שעבר, כאשר פוצץ את הפרשה, התעורר החשד כי בהשפעת יעקב
לוינסון הועבר רכוש של בנק הפועלים לחברת אמפל, וכעבור זמן נעשה נסיון לשנות את
יחסי־הבעלות של אמפל, כך שבנק הפועלים יאבד את השליטה בחברה.
במשך השבוע פורסמו כמה גירסות כהבות, וגם מגוחכות, לגבי פרשה זו. נאמר, למשל, שהעיסקות
רוקנו את בנק הפועלים — דבר שטותי, מאחר שגודל ההעברות, אף שלא היו מבוטלות כלל, הן עדיין
קטנות מאוד בהשוואה לניכסי בנק הפועלים, המגיעים למיליארדים רבים.

11 1ך בניין־הפאר שהקימה חברת אמפל, שהיא חברת בת של בנק
ךןי| 1
הפועלים. הבניין הוקם למרבזה הישראלי ברחוב ארלוזורוב
4 -1ן
111 בתל״אביב, ובו יש לחברת״האם, בנק הפועלים, טניף־קרקע מפואר לא סחות.

.בנק הפועלים(קיימאן)׳׳ אינו בזה. זהו בנק רציני. ב שנת 1978 הסתכמו נכסיו
של בנק זה ב־ 340 מיליון דולר, ורווחיו ב־ 533 אלן* דולר.
לבנק היו 240 אלף מניות רגילות מונפקות, בנות דולר אחד כל אחת 493.ממניות אלה נמכרו
באותה שנה לחברת אמפל, בסכום של 181,218 דולר. כעבור 13 ימים בלבד נרשמו מניות אלה בסיפרי
אמפל בערך של 380 אלף דולר, כפי שדיווח העולם הזה בשבוע שעבר.
מכיוון שבאותה שנה עצמה היה רווח הבנק פי שלושה ממחיר הקניה, הרי הרווח השנתי בלבד עלה
פי אחד וחצי על מחיר הקניה.
בשנה אחרי זה כבר הגיע הרווח למיליון ד 419 אלף דולר — ומזה הגיע לאמפל קרוב למחצית
— תשואה נאה לחברה האמריקאית, שרוב בעלי המניות הנושאות״רווחים בה הם לא־ישראלים.

אחרי שקיבלו את המתנה הזאת, קיבלה.אמסל׳׳ מתנה נוספת: תמורת 125 אלה
דולר לשנה התחייבה.אמפל־׳ לתת לבנק בקיימאן שירותי־יעוץ־וניהול.

גירסה אחרת אמרר. כי הדבר בא כדי להציל את.רכוש הפועלים׳ ממגע ידה של ממשלת הליכוד.
גם גירסה זו, שהופצה דווקא על־ידי עסקנים מסויימים של מיפלגת־העבודה, היא מגוחכת, בגלל היקף
ההעברות — נוסף על כך שעצם העלאת גירסה כזו היא שערוריה ציבורית ולאומית.
עוד גירסה, שהועברה רק מפה לאוזן, אומרת כי ההעברות באו להבטיח מקור־מימון
למיפלגת״העבודה. לפי חוק־מימודהמיפלגות, אין הגבלה להעברת תרומות למיפלגה מחוץ־לארץ,
בעוד שעל התרומות הבאות מן הארץ יש הגבלות חמורות.

יריבי לוינסון העלו גירסה שונה לגמרי, והיא שהונחה לפני הוועדה: שהנכסים
באו להעשיר את חברת.אמסל׳־ ,ושבו זמנית ביצע לוינסון תוכנית מרחיקת־לכת
להשתלטות על חברת.אמפל׳־ ,תוך סילוק השליטה של.בנק הפועלים׳׳ עליה ו/או
העלאת מחיר המניות של.אמפל׳ כך שתאפשר לגורמים פרטיים מסויימיס להסיק
מהם תוהים גדולים.
הגירסה הנגדית אומרת, שהיו אלה העברות רגילות לגמרי, כפי שהן מקובלות בין חברות גדולות
וחברות־הבת, לצורכי פישוט הליכים, יעול הפעולה, חיסכון במיסים וכן הלאה.
מה היה טיב ההעברות האלה?
על כך כמה דוגמות להלן.

בנקהמערים(קיימא!)
יי קיימאן הם גדעדן־לבנקים. זו מושבה בריטית בים הקאריבי, צפונית־מיזרחית מג׳מייקה, של
איי־אלמוגים המשתרעים על שטח של 260 קילומטרים רבועים. יש בהם 20 אלף תושבים, והבירה
היא ג׳ורג׳טאון.
שם הבטיחה הממשלה הבריטית סודיות מוחלטת של עסקי־בנקים ופטור מוחלט ממס, מלבד
מס־רשום מיזערי בעת רישום הבנק.
התוצאה: יש שם 4000 מישרדים רשומים של בנקים, שרובם אינם אלא שלטים על דלת מישרת
׳״יי ״יקליט מקומי זה או אחר — מצב דומה לזה השורר בעיירה ואדוץ, בירת ליכטנשטיין.

היה בעיסקה זו חידוש מהפכני לגבי המשק האמריקאי: הועבר אליה לראשונה מינהג המקובל
בישראל, ושאינו ידוע בארצות־הברית: ההצמדה למדד יוקר־המחייה.
לפי גירסה א׳ ,זוהי עיסקה פשוטה של מתן מתנה לאמפל, על-ידי העברת נכסים מבעלות ישראלית
לבעלות לא־ישראלית. לפי גירסה ב׳ ,הבנק היה כושל, אך במפתיע התפתחו עסקיו,
ייי

עיסקת״נ

ך יד׳ היא חברה ותיקה מאוד של חברת־העובדים, שעיקר עיסוקה במתן הלוואות למיגזר
החקלאי לזמן ארוך. במישרדיה בשררות־רוטשילד בתל־אביב ישבו בשעתו גדולי

!830 * 83003111 0371*3 0 3 .

31 3031111:64 117,600 5)131:65 0£ק* 136061*461 18 , 1978, 70ת 0
(ס 1*3ץ* ) 03ז 0311ק001*1*00 5100* ) 49* 0£ £116 001513041 09 ( 0£ 830* 83
•111*1164 )״ 0371*30 101* 830* 83£>03111* 8 .8 01 ? 181,218 . 00461
3416 £101* 7631״63 ! 5 304 1606ץ 110 3 1611* 0£ 160״ 30 391661*601
111 £107146 0005011109 304 341*1015״ 81ק*631 1461631161, £1ץ ס!־11311116 5611/1065 10 037*130 £0! 3 £66 0£ ? 125,000 £61 76 31 , 504
300031 10016356 5 01 460163565 43564 00 146 0051 0£ 111/ס! 601ן< 5״ . 037*130 15 3 001*1*610131 430* 0193012611 00461 146 13א 109 1046
0£ 146 037*130 1513045.

56£3131617

10010464

0£ 037 *130 316

513161*6015

? 10300131

? 105£60105.

הבנק בק״מאן

1415

העיטקה מופיעה בתשקיף של חברת אמפל, שהיא חגרת
בת של בנק הפועלים. התשקיף הזה של חברת אמפל,
הוצא לרגל הנפקה חדשה ש
של איגרות־חוב על״ידי החברה, מוכיחה את הצלחתה הרבה.

סי פו רהשל די ר ה

ך י די לעמוד על טיבם של כמה מן הנושאים הנחקרים עתה
על־ידי אויביו של לוינסון, אפשר להביא את סיפורה של
דירת־סטודיו בניו־יורק.
מ.1ז 1ה 1מז 3 0ח 0 <5ס 7 8 3 1 1 2 0 1
1:^ 0100.1 84 : 0 3 1 1 0 1 : 1 8 , 1 1 7 5 8 3 1 : 5 7 :1 1
כאשר חזר לוינסון בפעם השנייה לתפקידו כיו״ר אמפל

בניו־יורק, נשארה מישפחתו ברמת־גן. אחרי כמה שבועות
בבית־מלון, שבו הצטברו החשבונות, החליט לעבור לדירה
ס 27ר 1ס :3נ 8 <7ט 3ק ס : 3 0 3 0 6 :ז נזק . 1 3 •41836־14ז 0זז^ 4ח 0 1ק ק? 71112 * 064161:31 4:116
פרטית שבה יוכל לחיות ולטלפן כאוות־נפשו בשקט.
? x00114:03ו: 01נ , 384:641 5 3׳ץ 6ד1י 0 1ט ס ־נ ס /ל ס 0 1 5 7 9 ,1 2
1^ 5731 7 * 0 5 7
הדירה שאליה עבר היא דירה קטנה, בת חדר אחד ושירותים,

• / 0 5 4/111011קסס 7 8 3 0 5 3׳
1 6 81:4:301103
(.דירת־סטודיו״ בעגה .־1101
בבניין ידוע
האמריקאית) .היא שכנה
מאוד, הגלריה, ברחוב מס׳ 57 מיזרח, בית מס׳ — 117 אחד
ניתן לאיש־עסקים ירושלמי (שמו של איש־העטקיס
הבניינים המהודרים במנהאטן. זוהי השכונה היוקרתית ביותר
הזה מופיע בחלק העליון של יפוי הכוח הכולל, שאיננו
תחתון של
בעיר, לא הרחק מהשררה.החמישית וממלון פלאזה.
מצולם כאן) ,לייצג את חברת הנאמנות הוואדוצית לזם.
יפוי־הכוח הכולל. החלק התחתון הזה של יפוי הכוח
דירה זו אפופה מיסתורין. זמן קצר לפני שלוינסון נכנס אליה
כדייר, היא נרכשה על־ידי חברה הרשומה בוואדוץ, בשם ל4ם.
אין צורך בחוש בלשי כדי לדעת כי זוהי המילה. מזל׳,
בסדר״אותיות הפור.
חברה הרשומה בוואדוץ, בירת ליכטנשטיין, מוגנת מפני גילוי
גאלרי, מופיע אדם אחד ששמו וורנר קארפ. האדם
בעליה. זוהי הסיבה לרישומה בעיר זו, שבה אין כל אפשרות
הזה מתואר בבעל המשכנתה על הדירה. הדירה
יורק המביא בפרוטרוט
לוורא את הבעלות על חברות. מיופה־הכוח של חברה זו היה, לפי
היתה בבעלות חברת לזם והיא הושכרה ללוינטון.
את שמותיהם של הדיירים הרבים הגרים בבניין ששמו
המיסמכים, לורנס לפקוביץ, במישרד אמפל.
הדירה נרכשה אז בסכום של 160 אלף דולר, לפי חישובי
המיסים והארנונות של העיר.
כעבור שנה וחצי החליטה החברה הוואדוצית למכור את
הדירה. בשמה הופיע, למרבה הפלא, איש־עסקים ירושלמי
מסויים, שנשא יפוי־כוח מטעם החברה. אותו איש־עסקים שייך
למישפחה הקשורה בעקיפין בעיסקי אמפל.
קונה הדירה היה לורנץ ויינברג, בעל חברת־ביטוח בבוורלי*
הילס בקליפורניה, שהוא חבר־ההנהלה של אמפל, ולאחר מכן
הפך גם חבר־ההנהלה של חברת יו־אס־איי, החברה הפרטית
שקמה, ושנשיאה הוא יעקב לוינסון.
הוא קנה את הדירה, שוב לפי חישובי המיסים והארנונה,
בסכום של 275 אלף דולר — כך שהחברה הוואדוצית הרוויחה
תוך שנה וחצי 115 אלף דולר. האיש שטיפל בהעברות הוא
עורך־הדין לורנס לפקוביץ, האיש שכיהן גם כיועץ המישפטי
של אמפל. הפעם ייצג את החברה הוואדוצית עורך־דין בשם
רונלד טאובר, ממישרד עורכי־הדין שאחד מכוכביה היא ריטה
האוזר, שגם היא עוסקת בחברת אמפל.
לוינסון נשאר לגור בדירה, הפעם כדייר של הקונה החדש.

ץ נ1

78057

6צ 8ו 111:01ק {;116ו: 1ז \* 1ת 4 :1 0נ< 6ח ת 0 0וז 1

ץ 1ה ם *5116:

מיופה־הכוח הישראלי י

חברה ואדוצית^״ג־״יי״־י״־ יי

גם לעובדות אלה יכולות להיות שתי גירסות.
הגירסה הראשונה היא שזהו צירוף מיקרים בלבד. זה יכול
להיראות כך: לוינסון היה זקוק לדירה, ומכר(יהודי או ישראלי),
שהחזיק בדירה באמצעות חברה ואדוזית, השכיר לו דירה זו.
כאשר רצה אותו מכר לממש את השקעתו ולמכור אותה, היה
לוינסון מעוניין להמשיך ולגור בה, ולכן מצא קונה שני, מקרב
ידידיו, שאיפשר לו זאת.
ליריביו של לוינסון יש גירסה אחרת, הטוענת כי צירוף זה של
מיקרים אינו סביר.

מכירה

שטר״המבר של הדירה של ל4ם. שטר מבר
זה ניתן למכרו הטוב של לוינטון, מנהל
באמפל וביו־אס־אי, לורנט ויינברג, שהסכים לקנות

תנועת־העבודה, כמו לוי שקולניק(אשכול) ומרדכי נמירובסקי(נמיר) .הבעלות עליה היתה בידי בנק
הפועלים.
בסוף 1979 מכר בנק הפועלים * 86.4ממניות־ההצבעה ו־* 50.97 מהמניות המזכות בחלוקת
רווחים לבנק לתעשיה, שהוא בבעלות אמפל. התמורה היתה 528,147 דולאר.
באותה שנה נתנה חברת ניר הלוואות למיגזר החקלאי בסך 34 מיליון דולר, בהצמדה מלאה ובריבית
מינימלית. בהנחה שריבית זו היתה רק בשיעור * ,2זהו רווח של 680 אלף דולר בשנה — יותר ממתיר
הקניה של כמחצית מניותיה לאמפל.

עברו שנתיים, ובססטמבר 1982 לקחה.אמסל״ רק נכס קטן אחד מנכסי.ניר״,
בניין מישרדי בן שתי קומות, ומכרה אותו ב־ 884 אלף דולר — הסכום העולה א!?
הוא לבדו על מחיר המניות.

ס ז ** ס ז *ט סט*

*ס ו סי /עיז

א 10ז < 1* £ט)חז
£0ז מ 0 £ ^0

ז ן * ט ח 1! £ז 0

את הדירה במחיר גבוה מאוד ולהשכירה ללוינטון. ויינברג,
בעל סוכנות ביטוח בחוף־המערבי שילם עבור הדירה
275 אלף דולר, ב״ 115 אלף דולר יותר מהמחיר המקורי.

לפי הגירסה הראשונה, זוהי מתנה פשוטו כמשמעו. העבירו נכס חשוב, שהיה שייך לציבור העובדים
בארץ, ולמעשה לכל חברי ההסתדרות לידי חברה שרוב בעלי מניות״ההנאה שלה הם תושבי
ארצות־הברית. זוהי מתנה של מיליוני דולארים, שאת ערכה המדוייק קשה לקבוע.
לפי הגירסה הנגדית, אחרי עליית הליכוד לשילטון, איבדה חברת ניר את תפקידה, מכיוון שהליכוד
סגר את בירזי האשראי המכוון לחקלאות. כדי לחסוך בהוצאות ובמנגנון החליט לוינסון לאחד את ניר
עם הבנק לתעשיה של אמפל, וכמקובל בעיסקות בין חברה וחברת־בת נרשמה ההעברה
במחירי־הספרים (כלומר, לפי הערך ההיסטורי של הנכם הרשום בספרים, בלי כל קשר לערכים
אקטואליים).

.דוח ארליך מעיר על כן• שגם אילו היה זה נבון, יש באן העברה חד־סיטרית של
רכוש ותוהים מ״בנק־הסועלים״ ל.אמם ל״.

1ו ז חעז 1 0

0ן הו ) 0 0 7

שכרדיוהאמריקאי

׳3 ,0 0 0 5

1 01130108
110נ1סר! |

ז 6ק 00
£־.31י! 5

>0 !?461:111

בזול וביוקרג

:״ 17 בדצמבר 1982 עוד רכש הילל פלד,
חשב אמפל 1000 ,מניות במחיר דולר
המניה (למעלה, בטופס הדיווח הרשמי לאס־אי־בזי, הוועדה

האמריקאית לניירות״ערך) .בעבור 14 יום, ב״ 31 בדצמבר(התאריך
נכתב בארצות־הברית, כך שהחודש קודם ליום )12/31 :רבש בנק
הפועלים מאתיים עשרים אלף מניות במחיר 4דולר המניה(למטה).

ס אן

ס * ז מ 0מ. ן ת

* 1וזיחט

.ת )) 701

2 2 0 , 0 0 0

ך* ץ המתנות הרבות שנתן בנק הפועלים
* 1הישראלי לחברת אמפל האמריקאית יש
עיסקות אופייניות הנוגעות לשכר־דירה.
לפי תשקיף־ההנפקה של אמפל לבורסה
האמריקאית. ,מישרדי ההנהלה של אמפל בעיר
ניו״יורק ממוקמים על שטודמישרדים של
10,710 רגל רבועים (כאלף מטרים רבועים)
ברוקפלר פלאזה מס׳ ,10 בשכירות־מישנה מבנק
הפועלים בע״מ, תמורת שכר־דירה שנתי של
55,998 דולר.״ כעבור כמה שוורת נאמר באותו
תשקיף. :שכר־הדירה המשתלם לבנק הפועלים
בע־מ הוא קטן מזה שבנק הפועלים משלם
לבעל־הבית עבור אותם המישרדים.״

אותה עיסקה עצמה נעשתה
בשיקאגו. אלא שבעוד שבניו־יורק
.בנק־הסועלים״ שכר מישרדים במחיר
גבוה והשכיר אותם במחיר נמוך
ל״אמכל׳׳ ,הרי בשיקאגו קרה ההיכר:
.אמכל׳־שכרה במחיר נמוך, והשכירה
ל״בנק הפועלים״ במחיר גבוה.
סיפור־המעשה הוא כזה: בשדרות מישיגאן
,174 רחוב־היוקרה של החעיר, שכר אמפל
מישרדים בשטח כולל של 13,677 רגל רבועים
(כ־ 1300 מטרים רבועים) ,בשכר־דירה שנתי של
90,592 דולארים.

״חברים״ מספרים על לוינסון

^ חת השאלות שעלתה השבוע, במערבולת הפרשה,
היתה: איד זה יש ליעקב לוינסון כל־כך הרבה
שונאים, המוכצים לקדש עליו מילחמהו
על כד יש שתי גירסות:
האחת אומרת שלויצסון הוא אדם קשוח, שבנה מיפעל
גדול וחובק״עולם, ואשר כל מעייניו היו קודש למיפעל הזה.
הוא לא התחשב ברגשות של איש, ותבע מכולם, כפי שתבע
מעצמו, מאמץ עליון ומתמיד. תיד נ די כד דיד על הרבה
יבלות, פגע בריגשותיהם של רבים, וכד הצטבר מישקע של
טינה ושינאה אליו. כל אלה שתקו כל עוד הוא היה הבוס
הכל״ינול, אך ברגע שפרש -או נפלט -מן המערכת, פתחו
את חרצובות לשונם.
הגירסה השנייה אומרת, שלוינטון קידם אנשים ודיכא
אותם, הקיף את עצמו בווטאלים וזרק אותם כלימונים
סחוטים ברגע שהתרגלו למקומותיהם, כדי להוכיח לכל
שהוא הבוס האחד והיחיד. הקורבנות של שיטה זו הפכו,
כמובן, לשונאיו המושבעים. עד כדי נ ד שניתן לומר, שאין
ללוינטון ידידים.
נ ד או כד, השבוע סיפרו הרבה. חברים״ סיפורים על
לוינסון. הנה אחדים מהם:

.סליחה,״ אמר לו לוינסון. ,אבל המקום כבר תפוס!״
הוא היה תפוס, כי לוינסון החליט בעצמו להיות יו״ר
מועצת־המנהלים.
בקר נאלץ להסתפק בתואר של חבר הוועד־המנהל של
איי־אל־או, אירגון־העבודה הבינלאומי, שמושבו בז׳נבה.

• הסוודרשר הנהג
ך* שעת אחת הפגישות של נגיד בנק־ישראל עם ראשי
הבנקים, ישבו נהגי המנהלים, כמקובל, במכוניות־השרד
שלהם, ברחבה שלפני בניין הבנק, והמתינו לסיום הישיבה.
קרה מה שיכול לקרות בקור של אחר־הצהריים בירושלים:
נהגו של לוינסון היה צריף לעשות את צרכיו. הוא יצא מן
המכונית, ולפני שפנה אל חדרי־השרותים של הבנק ביקש מאחד
הנהגים שאם תסתיים הישיבה ברגעים הקרובים, ולוינסון ייצא

• תרומה לסבוצת הבועל
סחדה מנ כ״ לי ם של הבנק שסייר בסניפים ברחבי הארץ
התבקש על־ידי מנהל הסניף בעיירת־פיתוח לאשר לו תרומה
של 5000 לירות, שהבטיח לאגודת הפועל המקומית. הוא הסביר
לו שזה מעשה שיעזור ליחסי־הציבור של הבנק, וחוץ מזה אמר
מנהל הסניף. :תראה, אני חשוב בעיירה, וכבר הבטחתי את
התרומה.״
המנכ״ל אישר בו במקום את הבקשה.
כעבור שעתיים, בתל־אביב, עוד לפני שהמנכ״ל הספיק לשבת
ליד מיכתבתו, נקרא אל לוינסון הזועם, שגער בו. :מי אתה,
שתאשר מתן תרומות בבנק הזה?״

ענ״ושרתיסמות
(י שיבת המנב״לים של בנק הפועלים היתה בעיצומה.
לפתע הפסיק יו״ר מועצודהמנהלים את הדיון הרוגע, טפח
בידו על השולחן ופנה בקול חמור אל אחד המנהלים הצעירים,
כוכב עולה במערכות הבנק.
.תגיר ׳,הזדעף לעבר המנהל. ,אתה יורע, שאתה צריך
להסתפר?״
המנהל העביר את ידו על פדחתו, בדק את ציציות שערותיו
בעורפו והינהן במבוכה. .אתה צודק, אני צריף להסתפר.״
.אז תלך להסתפר,״ אמר לו לוינסון, בהרימו את קולו
באוקטבה אחת.
.בסדר,״ היתה התגובה. .אחרי הצהריים אלר להסתפר.״
.עכשיו, עכשיה״ קרא לוינסון. .צא להסתפר מייד!״

• ל א תחנת ונבח
ף* אחד הימים ישב לוינסון עם אורח בלישכתו, במרומי
הבניין המרכזי של בנק הפועלים בשדרות רוטשילד 50
תל־אביב.
אחרי דפיקה בדלת נכנס ללישכה אחד מבכירי המנכ״לים,
אחד מחברי החמישיה המובילה של הבנק.
לפני שהספיק לפתוח את פיו, זינק לוינסון מכורסתו, דחף את
האיש לעבר הדלת, וכשהוא ממשיד ודוחף אותו דרו המישרד של
המזכירות המבוהלות, הוא שאל בקול רם. :מה זה פה,
תחנת־רכבת? כל אחד יכול להיכנס?״
כעבור זמן קצר פרש אותו מנהל מבנק הפועלים, וכיום הוא
ממלא את אחד התפקידים הרמים ביותר בבנקאות
הישראלית.

• 3סא נוח רמזנ״ל
הרון ברך היה אחד המזכירים היותר חיוורים של הסתדרות
העובדים. הוא היה האיש שגילה את לוינסון, כשזה היה בן ,34
ושהיה אז במישרה הלא־כל־כך בכירה של מנהל המחלקה
הכלכלית של חברת העובדים, והציב אותו בהנהלת בנק
הפועלים, כאחד משיבעת המנכ״לים.
כוונתו של בקר היתה, כפי שאומרים, להכין לעצמו כסא נוח,
שעליו יוכל לנחות בתום כהונתו כמזכ״ל ההסתדרות: הכס של
יושב״ראש מועצת־הפועלים של הבנק. כך בדיוק נוהג עכשיו
יורשו, ירוחם משל.
יו״ר המועצה, אברהם זברסקי, הגיע אז לסיום כהונתו, ובקר
ציפה בוודאות לבוא במקומו.
כאשר הגיעה השער. נפגש בקר עם לוינסון, ורמז לו שעתה
ברצונו לתפוס את המקום.

הגודל נקבע לפי החשיבות, על פי שיפוטו הבילעדי של
לוינסון. לחשובים ביותר (או, לפי גירסת שונאיו, למי שהיו
מקורבים אליו יותר) אישר כרטיסים גדולים יותר, לאחרים קטנים
יותר.
באחד הימים נכנס אליו אחד מבכירי הבנק. לוינסון הסתכל
בעניבה שלו והעיר. :איפה קנית את זו?״
האיש הזכיר חנות בלונדון. הגיב לוינסון. :כשתסע בפעם
הבאה, תגיד לי, ואני אגיד לך איפה לקנות.״
כך גם לגבי מיסעדות. לוינסון היה מתחקר את פקודיו היכן
אכלו בחו״ל, והיה אומר להם. :כשתסעו בפעם הבאה, אגיד לכם
מקומות יותר טובים.״
לוינסון עצמו נחשב תמיד כמבין גדול בענייני אוכל. הוא אוהב
לאכול היטב. כאשר היה יוצא לחדל, נהג לא פעם לטלפן
מתל־אביב למיסעדה בחדל שבה התכונן לסעוד ארוחת־ערב,
ולהוסיף. :אל תשכחו את רגלי־הצפררעים.״

• מילתחדשת: לוטץ
^ חי לו פץהת כו פי ם, שערך לוינסון בצמרת הבנק, כשהוא
\ 1מקדם אנשים חדשים ומרחיק אחרים, לפי ראות עיניו(לפי
מצב־רוחו, לדעת שונאיו, ולמען היעילות, לפי דיעה אחרת) גרמו
לכך שבבנק נולד מושג חדש. :לרטץ״.
הפועל נגזר משם־העצם רוטציה, אך הוא מתחרז עם.לנתץ״.
ממנה, יבקשו את סליחתו ויסבירו לו שהנהג בשרותים.
כאשר חזר הנהג, מן השרותים, כעבור חמש דקות, כבר לא
היתה מכונית בנק־הפועלים במקום. על האספלט היה מונח
הסוודר של הנהג.
לוינסון הכועס השליך אותו מן המכונית, ונהג בעצמו
לתל־אביב.

• המכוניתשרהיו״ר
ס פריים ריינר, יו״ר ההנהלה(למעשה: ראש המנכ״לים) של
בנק הפועלים, רצה במכונית חדשה. הוא בחר במכונית
גרנאדה גדולה, מתוצרת פורד אנגליה.
כשנודע הדבר לידר מועצת המנהלים, לוינסון, הוא נזף בו
קשות. הוא הסביר לו שצריכים להצניע־לכת והורה לו להחליף
את המכונית במכונית פחות מנקרת־עיניים.
ללוינסון עצמו היתה אז מכונית פגיו ,505 בצבע חאקי, ועליה
נרשמה הזקיפה מהמשכורת, המחוייבת על פי דיני־המס -לגבי
עובד של חברה, שלרשותו עומדת מכונית צמודה.
הדבר שהרגיז את בכירי הבנק היה שלוינסון לא השתמש,
למעשה, במכונית צנועה זו, אלא עמדו לרשותו שתי מכוניות
אמריקאיות מדגם אומגה של גינרל מוטורס — אחת לשימושו
ואחת לאירוח אח״מים. מכונית רביעית, מדגם אסקורט, עמדה
לרשות הנהג־השרת, לצורך שליחויות.

• נוטיסי־ביסווומיסעדות

חד הפרטים שהרגיזו ביותר את בכירי הבנק, מבלי שהעזו
להגיב על כך, היה מינהגו של לוינסון לקבוע את גודל
כרטיסי־הביקור שלהם.

כעבור זמן קצר החליט בנק הפועלים לפתוח סניף בשיקאגו. הוא שכר אותם המישרדים מאמפל,
בשכר־דירה של 120 אלף דולר.

המניותהקובצחז

ס חת הגירסות להסברת עיסקות מוזרות אלה היא שהן נועדו להקפיץ את מניות אמפל, כפי
שאכן קרה. תוך שנה הן עלו מ־ 95 סנט לארבעה דולר — עלייה של יותר מ־&׳ססנ.

מי שקנה במחיר ממון• ומכר במחיר הגבוה יכול היה להתעשר תוך שנה אחת
אם היו בידיו די מניות.
לפי גירסה א׳ ,המניות קפצו מפני שהוכנס רכוש חדש לאמפל, וגם מפני שלפתע התגלה ביקוש
גדול למניות, ביקוש שסיבותיו מיסתוריות. כלומר, שהיתה מניפולציה מצד מי שרצה לקנות בזול
ולמכור ביוקר.
לפי גירסה ב׳ ,היתה העליה במיקרה, ובצורה בלתי־משוערת. מנהלי״החברה ערכו פגישה שיגרתית
בקליפורניה, וניצלו אותה למיבצע של קידום ויחסי־ציבור. הדבר הצליח מעל לכל המשוער, ותוך כמה
שעות החלה התנפלות על מניות אמפל.
מה קרה למניות?
בעת ובעונה אחת עם ההתפתחות הזאת הנפיקה אמפל אמיסיה של מניות בנות דולר אחד. זאת
היתה אמיסיה מתמשכת. כלומר, בשפה פשוטה: היא לא נמכרה ביום הראשון של ההנפקה, כפי
שמקובל בארץ, אלא המנפיקים(או.החתמים״) מחזיקים ומוכרים אותן לאט״לאט, לפי הביקוש.

באותו זמן התהלכו בניו־יורק השמועות על העליה הגדולה הצפויה למניות
.אמפל״ .מקורבי.אמפל״ שמעו על כך וגם ישראלים אחרים ששהו בעיר. השמועה
נמסרה מסה לאוזן, ש.כדאי לקנות״ .מי שלא ידע שיש אמיסיה חדשה, שאת

רהיטים מניריווז!
לעקבאפטר, מי שהיה ראש ועדת־הבריאות ביפו
במילחמת־העולם הראשונה שלחמה בכולירה, ולאחר מכן
מייסד המשביר המרכזי שאותו ניהל עד יומו האחרון, אמר
לאדריכל שייעץ לו בריהוט הלישכה שלו. :אדם צעיר, תרהט את
הלישכה ולא חשוב כמה שזה יעלה — העיקר שזה ייראה פשוט!״
ייתכן שאפטר היה מבאי־ביתו של אביו של לוינסון, שהיה
גיזבר הוועד״הפועל. על כל פנים, כאשר ניגש לוינסון לרהט את
לישכתו בבניין החדש של אמפל ברחוב ארלוזורוב 111
בתלאביב, אמנם הסתובבו אנשי־המשק של בנק הפועלים בשטח
והשיאו עצות, אך הוא פנה אל מזכירתו ושאל אותה. :את זוכרת
איך ריהטנו את המישרד בניו־יורק? כך נעשה פה. תזמיני את הכל
מנידיורק.״
כך נעשה, והלישכה מרוהטת בטעם פשוט וצנוע, בעץ־טיק
אדום.

• מ׳מזמין אתמי>״
ן * אשרקמח ועדת־החקירה של רוטמן־סיוון, במארס , 1983
היה יעקב לוינסון עדיין יו״ר אמפל, ושהה במיקרה בארץ.
השניים צילצלו אליו, הודיעו לו על הקמת הוועדה והזמינו
אותו לבירור ראשון. .טוב,״ אמר לוינסון. ,בואו למישרד שלי

וגיב י•׳
כל אלה הם סיפורים שבגדר רכילות, ואולי רכילות מרושעת.
אך חשיבותם בכך שהם מעידים על הגורמים שהביאו לכך
שאנשים כה רבים בתוך המערכת שמחו השבוע לאידו של יעקוב
לוינסון, הבוס הכל־יכול שלהם אתמול, ואף הזדרזו לספק סיפורים
נוספים.

מניותיה אפשר לקנות בדולר אחד המניה, קנה בבורסה, שם עלו אותן המניות
הרבה יותר ביולך.
כך קרה רבר מוזר, שקשה למצוא לו הסבר סביר כלשהו.
בנק הפועלים החליט שעליו לקנות כמות גדולה של מניות אמפל. הדבר נבע מן החשש
הפיתאומי, ששליטת הבנק בחברת־הבת שלה, אמפל, תישמט מידיה, על רקע התוכנית לשינוי
הבעלות על אמפל, שהוכשלה ברגע האחרון על־ידי התערבות המפקחת על הבנקים בישראל, כפי
שגילה העולם הזה בשבוע שעבר.

.בנק הפועלים״ התחיל לקנות — ומובן שלוינסון ידע על כ ך אם לא ביצע את
הקניה בעצמו. תחילה קנה הבנק במחיר של 1.5דולר המניה, וכאשר המשיך
המחיר לעלות, קנה הבנק את המניות במחיר של ארבעה דולר המניה.
כל אותו הזמן קנו מקורבי.אמפל״ ופקידיו הבכירים את אותן המניות עצמן, מן
האמיסיה החדשה, במחיר של דולר אחד.
כך למשל, רכ ש.בנק הפועלים־ ביום 31 בדצמבר 1982 כמות של 220,000
מניות במחיר את דולר המניה, ושבועיים לפני כן רכש פקיד בשם הלל פלך חשב
.אמפל״ ,כמות של 3000 מניות במחיר של דולר אחד המניה, כפי שמוכיחים
המיסמכים שבידי.העולם הזה.״
מן המחיר הגדול ששילם בנק־הפועלים לא נהנתה חברת אמפל עצמה, אלא מי שקנה בזמן מניית
בזול, ומכר אותן בבורסה לבנק הפועלים־ ביוקר.

ברור שהאנשים שקנו בעוד מועד את מניות.אמפל־ במחיר הזול עשו מוחים
בסדר־גודל של מאות אלפי דולאמם — תוך שבועות מעטים.
(המשך הסידרה בשבוע הבא).

במדינה
(המשך מעמוד )7
פינתה את מקומה לתיבת־פלאים
אחרת. מרידור נשאר.

יחסים מרחביים
למנוע רוב רשלזם

קציני השטחים הכבושים
רוצים לתמיד במועצה
הלאומית הפלסטינית בסימדון
שלום. ל3ן נמנעת נסיעתם
אין תופעה המבליטה יותר את היחס
האמיתי של ממשלת־ישראל כלפי
— אש׳ף מאשר בעיית היציאה של תושבי
השטחים הכבושים לכעוסיו.
בשטחים הכבושים מצויים כ־160
חברי המועצה הלאומית הפלסטינית,
הפרלמנט של העם הפלסטיני. בכל
פעם, כאשר מתכנסת המועצה הלאר
מית — בדרך־כלל אחת לשנה —
מתעוררת בירושלים מחדש השאלה:
האם להתיר לחברים אלה להגיע למושב?
בעיקביות
הראוייודלציץ החליטו

מי שיכול לתת או?ישלול מנציגים
אלה את ההיתר להשתתף במושב
המועצה הלאומית, קובע במידה רבה
את טיב ההחלטות המתקבלות שם.
בכנה: שלום! על־ידי שלילת
ההיתר התערבו כל ממשלות ישראל
בדיוני המועצה ובהחלטותיה בכיוון
אחד: החלשת החלק המתון, וחיזוק
החלק הקיצוני. העדרם של נציגי
האוכלוסיה בשטחים הכבושים הוא
שמנע בעבר מיאסר ערפאת את הרוב
המוחץ שהיה דרוש לו כדי לכפות על
יריביו מדיניות של שלום.
הכוונה של קברניטי ירושלים
ברורה, ולא הוסתרה: אם ינצח באש׳׳ף
הקו המתון, תבוא הצעה ערבית להכיר
בישראל תמורת הסכמה ישראלית
להקמת מדינה פלסטינית בגדה
וברצועה. אילו באה הצעה כזאת, היא
היתה מעמידה את ממשלת־ישראל
במצב קשה ביותר, לא רק בזירה
הבינלאומית אלא גם בזירה הפנימית.
מי שדוגל בסיפוח השטחים האלה, או
אף בסיפוחם החלקי נוסח תוכנית־אלון,
מוטב לו למנוע מצב כזה.
ניצחון צפוי. החודש החליטה
ממשלת־שמיר שוב למנוע את יציאת
הנציגים מן הגדה והרצועה למושב
המועצה, שיתקיים בחודש הבא ב־אלג׳יר.
ממשלת־ישראל חוששת שמא
עומד הקו של ערפאת לנצח במושב זה.
מניעת הופעתם של נציגי הגדה
והרצועה הוא ניסיון נואש למנוע
ניצחון זה, או לפחות לצמצם את הרוב
העצום שהיה נוצר למענו, אילו באו
נציגים אלה.
מיפלגות בשרות פעיל

זה קוריוז עולמי;
קצין בשרות פעיל
עומד בראש מיפלגת־שלום
מזה כמה חודשים זכתה הדמוקרטיה
הישראלית בתופעה מיוחדת במינה:
מיפלגה שמנהיגה העליון, ולמעשה
הבלעדי, הוא קצין בשרות פעיל.

ירד ערשאת
לא לאלגייר

כל ממשלות־ישראל — בראשות
גולדה מאיר. יצחק רבץ, מנחם בגין
ועתה יצחק שמיר — לא להתיר זאת.
העילה: אש׳׳ף מוגדר כאירגון
טרוריסטי. המועצה הלאומית הפלסטינית
היא חלק מאש׳׳ף, ההשתתפות
במושב שלו מהווה מגע עם אירגון
טרוריסטי והזדהות עימו, ועל כן היא
נוגדת את החוק הישראלי.
90בעד. הסיבה האמיתית מסד
בכת קצת יותר.
ככל הכינוסים הפלסטיניים, הנציגים
מן השטחים הכבושים הם המתונים
ביותר. לתושבי השטחים הכבושים
דוחק הזמן. הם רוצים להשתחרר מן
הכיבוש, והם רואים כיצד קמות סביבם
ההתנחלויות ומופקעת אדמתם. הם
מכירים את ההוויה הישראלית, ואץ
להם אשליות.
לכן תומכים הנציגים מן השטחים
הכבושים ביוזמות־שלום פלסטיניות,
שמטרתן היא להביא להסדר מדעי
בהקדם האפשרי. הדבר התגלה לאחרונה
שוב, כאשר יותר מ־ 9096 מתושבי
השטחים הכבושים התייצבו מאחורי
יאסר ערפאת במשבר טריפולי, והביעו
תמיכה גלוייה בקו המדיני שלו, החותר
לפיתרץ פוליטי. גם פגישת ערפאת
עם חוסני מובארב התקבלה בשטחים
הכבושים בקורת־רוזז כללי.
העולם חזה 2420

מה מסתיר עזר?

עזר וייצמן הוא ידר הדירקטוריון של חגרת גליל
(נהריה) ,חברה לטכנולוגיות מתקדמות, שמישרדה הוא
ברחוב ביאליק 127 ברמת-גן. חמיה זו הציעה לצימר
גיירות־עדר, והם נסחרים בבורסה בתל־אביב. על כן
קיימת עליה ועבה להמציא לרשות גיירות־הערר ולרשם
ועוברות דוה תקופתי.
החברה החלה מנפיקה את מניותיה לצימר בספטמבר
שגת .1982 ולבן חלה עליה חובת דיווח החל מדצמבר
1982 ולא יאוחד מדד.30.6.83
הדוח התקופתי גוער להבהיר לצימר המשקיעים
המתעניינים ברכישה או במכירה של מניות ההמיה את
מצבה הכלכלי. בחח יש חובה לציין מאזן חוח והפסד,
פרטים בדמי שינויים בהשקעות בחבחת בת. ואת עיקר
תנאי העסקות הקשוחת לשינויים אלד -כמו כן יש לדווח
פרטים על טומודהנאה המוענקות על־ידי החברה לבעלי
עניין בד -ועל כל מי שמחזיק ברשותו חמישה אחוזים או
יותר ממניות החברה או ממהות ההצבעה בר-
למחת תיזמרת ששלחה רשות ניירות־העדך לחברה
בספטמבר .1983 לא הוגש הדוח הנדרש על־ידי החוק.
ולמרות שהחוק מפרט כמיוחד. שדוח כזה יוגש לפחות 14
יום לפני כינוס אסיפה כללית של התמד -מנסה אסיפה
כזו באביב 1983 והדוח בכל זאת טרם ועגש.
על כן הגיש עורד־הדין מיכאל מגד, פרשות
נייחת־זזעוך, תביעה פלילית ובה מפורטות כל העבירות
על חוק נייחת־הערך ש ע מו לדעת המרעה חמת גליל,
עזר וייצמן ואלי קליע, המנהל הכללי של החמד-
השאלה היחידה לגבי בעלי המניות היא האם היתה ע
יריביו טענו שהוא חותר לצירוף של״י
למערך ו/או למפ׳׳ם. הוא תקף את
חברי-של״י שנפגשו עם יאסר ערפאת.
ובשיא הסיכסוך פירסם אלוף (מיל׳)
מתי פלד ראיון, שבו גינה במילים
בוטות את השתתפותו של כהן ב־מילחמת־הלבנון,
כסגו־אלוף (מיל׳)
וכמפקד בחזית ביירות.
איך יתכן, שאל פלד, שמנהיג של
מיפלגת־שלום ישתתף במילחמה זו,
ובתפקיד כזה, באשר עשרות חיילים
מסרבים לשרת בלבנון וגם קצץ בכיר
כמו אל״מ אלי גבע מבקש לשחרר
אותו מן התפקיד?
ראיון זה נוצל על־ידי רן כהן כדי
לגרום לפילוג, שהוא שאף אליו במשך
כמה שנים.
בראש הרשימה. בינתיים בוצע
הפילוג רישמית. הפלג האחד ויתר
ברצון על השם של׳׳י, ושם זה נשאר
לפלג של רן כהן.
כהן אינו רק נציגו של פלג זה
בוועד־הפועל של ההסתדרות, אלא גם
מנהיגו הבלעדי. אנשי־הפלג תבעו
להעמידו בראש הרשימה של של׳י
בבחירות ,1981 וכאשר לא נמצא לכך
הרוב הדרוש עיכבו את הגשת
הרשימה. הרשימה שהוגשה לבסוף
נכפתה על התנועה בלי הצבעות, ובה
שובץ כהן במקום השלישי, אחרי מאיר
פעיל וואליד צאדק. היא נחלה כישלון.

נאשם וייצמן
איפה הדרחז
רשלנות שמנעה את הגשת החת או שיש כאן ניסיון
ממיז להסתיר ד מי ם שאץ רוצים לגלותם. השופט יצחק
מאז. בבית־מישפט השלום ממת־גן, ימר את העניץ
בימים הקורנית

הוכחש נמרצות על-ידי דובר של׳׳י. אך
הסתבר כי הידיעה היתה נכונה: השבוע
הוענקה לרן כהן דרגת אלוף־המישנה
בטקס מיוחד בלישכת הרמטכ״ל,
שהוא יוצא־עיראק כמוהו. עוד לפני כן
חזר כהן לצבא־הקבע.
מכיוון שקצין בצבא־הקבע אינו
יכול להופיע על בימות ציבוריות,
ולהלכה גם אינו רשאי להשתתף באופן
של מוסדות בישיבות פעיל
מיפלגתיים. יוצר הדבר מצב מוזר
למדי.

דרכי אדם

ם זת 1של צלם

מי היה המצרי
הראשון שמת בישף זל
אחרי הסבם־השלום
כרבים מבני-ארצו המחפשים עבודה
מחוץ למצריים, עזב פאתי עבד אל
מאלב, העובד בעיקר כצלם נוח־בחופי־הרחצה
של אלכסנדריה, את
עירו עם תום עונת״הרחצה, באחד
בנובמבר, והגיע לירדן.
הוא שלח לאשתו שני מיכתבים:
האחד עם הגיעו לעמאן והשני שלושה
שבועות לאחר מכן.
הוא מסר למישפחתו כי התחיל
לעבוד בסטודיו לצילום ״אל־קודס־

באפשרותו לשלוח לה כסף, כי לא
הצליח עדיין בעבודתו, וביקש לא
לשלוח אליו מיכתבים, כי עזב את
מקום־עבודתו והוא מחפש עכשיו
מקום־עבודה חדש.
חנק או רעל. מזה שנים נהג עבד
אל־מאלב, בן ה־ ,43 לנסוע בעונה
המתה לעיראק או לירדן, כדי לעבוד
ולשפר את מצבו הכספי.
איש לא יכול להבין כיצד הגיע
לאילת. הוא נעצר, הועמד לדין,
ובהיעדר 500 השקלים קנם שהוטל
עליו נכלא בבית־המעצר המקומי.
השוטרים נוכחו לדעת כי מדובר באדם
שקט ומנומס.
אבל בוקר אחד נתגלה מת.
העיתונות המצרית הגיבה בזעם, שאלה
מדוע לא פנתה מישטרודישראל
לקונסול המצרי באילת. שישלם את
הקנס.
באילת נמסרה בינתיים גופתו
לניתוח לאחר המתת, לברר אם חנק
עצמו בשמיכה או נטל רעל. המימצא:
עבד אל־מאלב התאבד בתלייה.
הגופה הועברה למצריים לקבורה.
אבל לא היה עיתון מצרי אחד שלא
הזכיר את העובדה כי המצרי הראשון
שמת בישראל, אחרי חתימת חוזה־השלום,
התגורר באלכסנדריה, ברחוב
אל־סלאם.
סמים חשיש בתחתונים

האדם שנעצר בכלל
חוב אזרחי החל בורח.

אל״מ רן כהן(בלבנת)
חזרה לצודל
קוריוז נוסף טמון בעובדה שאץ זו
מיפלגת־ימץ, כמו ברפובליקות־בננות
מרכז־אמריקאיות, אלא דווקא מיפלגה
הגאה באופייה הסיציאליסטי השמאלי.
סא״ל בחזית ביירות. לפני
שנה התפלגה תנועת של׳׳י לשני חלקים
כמעט״שווים. כל ראשיה הידועים
הצטרפו לפלג אחד, שהשתתף לאחר
מכן בהקמת מיפלגה חדשה, אלטרנטיבה.
מאיר פעיל נשאר בצד. ואילו
הפלג השני התלכד כולו סביב האיש
האחד, אשר יזם את הפילוג: רן כהן.
אישיותו של רן כהן, חבר קיבוץ
גן־שמואל, היתה אחד מגורמי המשבר.

מתאבד עבד־אל־מאלב ומיששחתו בחגיגת אירוסיו
מאלכסנדריה לאילת
אחרי הפילוג נותרו אנשי כהו־סוף
סוף לבדם, כפי שביקשו כל העת. ואז
קרה משהו מוזר.
תחילה פירסמו הכתבים הצבאיים
כי כהן החליט לחזור לצבא-הקבע,
תמורת דרגה של אלוף־מישנה. הדבר

בעיר זרקא, וביקש לכתוב אליו לפי
הכתובת של מקום עבודתו.
אחר כך התקשר טלפונית לאשתו
הצעירה, רומה, שעברה ניתוח זמן קצר
לפני נסיעתו, שאל לשלומה ולשלום
שלושת ילדיו הקטנים, התנצל שאין

השוטרים התפלאו מאוד כאשר
רדואן אברקישק ניסה להימלט
מידיהם. הם אומנם באו לעצור אותו,
אך המעצר היה אמור להיערך בגלל
חוב־שאבדקישק לא שילם. הוא יכול
היה לשלמו ולהשתחרר במקום, אולם
הוא העדיף לברוח.
התנהגותו המוזרה עוררה בהם חשד,
והם החליטו לערוך חיפוש על גופו, ואז
התבררה להם סיבת בריחתו. בתוך
תחתוניו של הגבר בן וד ,35 נמצאו
חמש סוליות חשיש במישקל קילוגרם.
השוטרים ברכו את עצמם על שהעציר
ניסה לברוח, לולא זאת, היה נכנם
לביודהמעצר כשעל גופו מספיק סם,
כדי למסטל את כל בית״המעצר.
הוגש נגדו כתב־אישום והפרקליטות
ביקשה לעצרו עד תום ההליכים.
סניגורו, עורך־הדץ ארי קדרי, סיפר
לשופט אריה סגלסון, כי למעשה
נתבקש אבדקישק על״ידי קצץ
המודיעין של מישטרת לוד למסור
למישטרה מידע על סוחרי־סמים, והוא
עמד לשתף פעולה עם המישטרה
כאשר נתפס.

אחו גבו שר שמיו ניסה אראל
שוון לנוות בוית עם וויו רו

צרחות

כיסא מוסיקאלי

שר־האוצר יגאל כהן־אורגד וח׳ב איתן ליבני, ב־

ך * מ הו מהטרצה מייד. אך ניגש
1 1ראש־הממשלה, יצחק שמיר,
לשאת את נאום־הבכורה שלו לפני באי
מרכז־חרות וכבר הוא נאלץ לשמוע
מישפט שהקפיץ אותו :״אני קורא
לחבר־מרכז, יצחק שמיר, להחזיר את
המנדט שלו לראש־הממשלה מנחם־
בגין!״
באולמי העצמאות שבמצודת
זאב, שם התקבצו יותר מאלף פעילים
הושלך לרגע הס. הכל ריכזו את
מבטיהם בצועק.
היה זה הצייר, אנדרי קלצ׳ינסקי,
חבר המרכז, המוכר מפעילותו
הציבורית נגד הנאצים ועוזריהם. בעבר
הוא נמנה עם מחנה שמיר, אך מאז
נטרקה בפניו הדלת במישרד־החקלאות,
שם עבד לצד מיכאל דקל,
הוא נמצא באופוזיציה לראש־הממשלה.
זמן
רק הוכר קלצ׳ינסקי כתומכו
העיוור של אריאל שרון. לכן, כאשר
כיסאותיהם של דויד לוי ושרון נותרו
מיותמים מעל בימת הנשיאות,
בתחילת הערב, היו הנוכחים באולם
בטוחים שקלצ׳ינסקי נושא את נס
המרר של מתנגדי שמיר.
קלצינסקי, לבוש בחליפה בצבע
כחול ובעניבה בהירה, תפס את מקומו
בשורה הראשונה מול דוכן־הנואמים
שעה וחצי לפני תחילת הבינום. הוא

שולחן־הנשיאות בכינוס מרכז חרות תאחרון. שרון
איחר לפתיחה ועובדה זו, כמו איחות של סגן ראש-
הממשלה, דויד לוי, עוררה גל של ניחושים באולס.

היה מתוח מאוד והבטיח שנאום־
הבתולין של ראש הממשלה לא יעבור
בשקט.
י אחרי ההפרעה הראשונה החל
קלצ׳ינסקי משתולל. יושבי השורה
הראשונה ניסו להרגיעו. סגנית שרת־החינוך,
מרים גלזר־תעסה, שישבה
לצידו, ניסתה לפייס אותו, אך הוא
נשאר בשלו .״שמיר, התפטר!״ צרח
איתן ליבני ירד מהבימה, ניגש אליו
וניסה לדבר על ליבו. אך הצייר
המשיך :״הביתה! הביתה!״
יושבי השורות הראשונות קפצו
ממקומם. שלושה אחזו בו ומשכו אותו
בכוח לצד האולם, ואחר־כך שלחו אותו
במונית הביתה.
קלצ׳ינסקי לא הצליח לחולל
מהומה כפי שקיווה. המחנות שבשמם
הוא דיבר לא נתנו לו יד ולא מנעו את
הרחקתו מהאולם. לוי ושרון הופיעו
ותפסו את מקומותיהם על בימת־הנשיאות
והזימו את השמועות שהם
מחרימים, כל־אחד מסיבתו הוא, את
הישיבה.
אם בישר קלצ׳ינסקי בצעקותיו את
הקשר שבין מחנה דויד לוי ואריאל
שרון, הרי שמישהו אחר עשה את
העבודה טוב ממנו.
ביום שלישי בצהרים בא ח״ב חרות,
מיכה רייסר, ללישכתו של שרון. הח״ב

הג׳ינג׳י הוא נציגו המובהק של לוי
ומטרת בואו היתה רצינית ביותר.
רייסר, ראש אגף האירגון של
התנועה, הוא שועל בחירות ותיק.

ידל 111ל 1ח שר־הביסחון, משה ארנס, מו-
1 # 1 1 1 1שיט יד לשלום לאחד הצירים
שבא לברכו. לצידו ישבו שר-התחבורה, חיים קורפו,

תיק השיכון שיתפנה, תיק העם
היהודי, או תיק האנרגיה, במיקרה
שיצחק מודעי יעבור לשיכון ולא
לחוץ, אין זה משנה.

ושר־התיקשורת, מרדכי סטוטק׳ה״) ציפורי. גם הם
שוחחו עם פעילים, עד שהכינוס נפתח רישמית על־ידי
יושב-ראש המרכז, אברהם(.אברשה״) שכטרמן.

לפי חשבונו הוא ידע ששרון לא ייבחר
למחרת לתפקיד ראש מחלקת העליה
של ההסתדרות הציונית העולמית.
רייסר הבין, שביום כינוס המרכז, יום
אחרי המפלה בבנייני־האומה ירתח
דמו של שרון, ורתיחה זו יש לנצל.
הח״ב מראשון־לציון נוהג בדרך־
כלל לבצע את עבודת השטח שלו
בחשאיות. לא לחינם הוא זכה בתואר,
״הממזר הג׳ינג׳י׳׳ ,הפעם היוזמה היתה
בעיתוי הנכון ביותר.

.יוזמה בעיתוי בפין

ךךןך \ 1ךןך \ 1השלישיה המובילה של הממשלה,
יצחק שמיר, משה ארנס
ן 1 1
ויגאל כהן־אורגד, מסתודדים. כהן־אורגד מיהר

ן 11

אחרי הכינוס להצגת בכורה בתיאסרון הבימה. שמיר
כונה על-ידי קלצימסקי. דרדאסבא,־ כשם אחד
מגיבורי הסידרה הטלוויזיונית לילדים הדרדסים.

^ ייסר טען אדור־כד בפני חב!
רים, שהפגישה התקיימה על
דעת עצמו ורק למחרת, ביום רביעי
הוא דיווח עליה לסגן ראש הממשלה.
השומעים חייכו בנועם. הם החליטו
שלא לקבל גירסה זו.
נציג מחנה לוי ידע ששרון, שור
פצוע שנדקר בזירת הוועד הפועל
הציוני, יפנה את קרניו לעבר מחנה
שמיר, ומסיבה זו הוא התכונן היטב
לשיחה.
העניין הראשון שבו מצאו רייסר
ושרון שפה משותפת, היה איוש
התיקים בממשלה. שרון מכיר בכך
שלוי ראוי להיות שר־החוץ. הוא ידע
שבכך הוא יעלה פריחה בגופו של
ראש־הממשלה, שעושה כל מה־שביכולתו
למנוע מלוי את התיק.
רייסר הסכים, כמובן, שלשרון מגיע
תיק משמעותי בממשלה. אם יהיה זה

קלצ׳ינסקי מוצא
מהאולם, אחרי ש־חביריונים
בו איפשרו לצלמים לצ לם
אותו כשהוא מוחזק בידיהם.

מסלקים את אנדדי קלצ״נסקי^״־נ
במצודת זאב, שם התכנס מרכז תנועת החרות לישיבה ביום החמישי שעבר זה קרה אחרי

*88311111

שקלצ ינסקי פתח בצעקות והפריע לנאומו של ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא דרש שיצחק
שמיר עם הממשלה בולה יתפטרו, היות שהממשלה הזאת אינה יודעת ואינה מסוגלת לשלוט
במדינה הזאת. למשמע צעקותיו -זינקו אליו במה בעלי שרירים מהנוכחים מן האולם.

מאוד במרכז תנועת־החרות.
כאשר התברר לרייסר שבשתי
נקודות אלה — השינויים בממשלה
וקיום המרכז — הוא מוצא הבנה מלאה
עם שרון, היה לו ברור שכפועל יוצא
מכך יתמכו שני המחנות בהצעה
לדחות את הבחירות ליושב־ראש
המזכירות, שנועדו ליום החמישי הבא,
אלא אם כן שני המחנות יתנו את
הסכמתם למועמד שנראה גם להם.
לוי ושרץ היו מעדיפים שיושב־ראש
המזכירות, תפקיד אירגוני רב־כוח
בתנועה, ייבחר אחרי הוועידה שבה

הם יבטיחו לעצמם רוב. עד אז הם היו
מסכימים שיורם ארידור, שפרש
מהתפקיד או ממלא־מקומו איתן ליבני,
יאיישו את הכיסא, אם לא יימצא
מועמד מוסכם כבר עתה.
גם שרון וגם לוי שמחו על תחילת
שיתוף־הפעולה. שרון מימש תוך זמן
קצר את ניקמתו בראש־הממשלה
שהפיל אותו בפח מחלקת־העליה.
אנשי לוי צהלו, משום שמזה חודשים
ארוכים אין הם זוכים בשיתוף־פעולה
מצד מחנה שמיר. עתה הם אילצו את
אלה שמקיפים את ראש־הממשלה

לדבר איתם, בגלל פחדו של שמיר
מהקואליציה לוי־שרץ.
באולם, שבו התקיימה ישיבת
המרכז הנוכחית נזכרו רבים בישיבה באולמי שהתקיימה האחרונה העצמאות. היה זה בתחילת הקיץ.
ראש־ הממשלה, מנחם בגץ, הופיע אז,
קיצר בדבריו ומיהר לפתיחת תערוכת
צה׳׳ל בגני־התעתכה.
לבימה עלה אז ח״כ יגאל כהן־
אורגד, וניסה למתוח ביקורת עניינית
על שר״האוצר דאז, ארידור. אנשי
ארידור הורידו אותו בכוח מהדוכן, תוך

ך ךין ־ נןו קלצ׳ינסקי מונע מראש־הממשלה להתחיל בנאומו.
הוא קרא ליצחק שמיר להתפטר ולהשיב את המנדט
# 1111 1
לקודמו. אנשי״הביטחון של צמרת הממשלה נמנעו מלהתערב בהמולה.
שרון רוצה להיפטר מהתואר ״ללא
תיק״ ואנשי לוי מוכנים לתמוך בו בכך.
הוא גם רוגז על כך שמאז ההתמודדות
לא מימש שמיר את הבטחתו לתת
לשרון תיק של ממש תמורת תמיכתו

סעיף אחר שבו מצאו השר השמן
והח״ב הרזה שפה משותפת, היה כינוס
ועידת־חרות.
מרכז תנועת החרות הנוכחי משקף
את יחסי הכוחות בתנועה מאז שנת
, 1978 ורשומים בו עדיין גם חברים
שעברו לתחייה. שליש מחברי המרכז
הנוכחי מונו על־ידי מנחם בגין.
הבחירות האחרונות לוועידה התקיימו
_ בחודש מאי ,1982 אך מועד פתיחת
~~ הוועידה נדחה אז בגלל מילחמת לבנון,
ועד היום היא לא התקיימה, למרות
שבכל פעם נרמז על תאריך חדש
לכינוסה.

ההוואי והמוסק
נשי מחנה לוי מניחים שהמרכז
החדש ישקף יחסי כוחות שיהיו
לטובתם. גם שרץ הוא מאמין גדול

במרכז החדש. הוא מניח שבכינוס כזה
הוא יצליח לארגן את אנשיו ולגבשם.
כבר עתה עושה שרון הכנות ככיוון
זה. השבוע הוא נראה על מירקע
הטלוויזיה כשצמוד אליו יושב־ראש הארצית הסטודנטים התאחדות לשעבר, ישראל כץ, בן מושב כפר
אחים. עתה מתברר שהם לא נראו
במיקרה ביחד בימי כינוס הוועד
הפועל הציוני בירושלים.
כץ הפך עוזרו האישי של שרון. הוא
ידוע כבעל כושר אירגון מעולה, ובכך
מודים גם יריביו, ושרץ זקוק לאיש
מסוג זר״ שאיתו הוא מוצא שפה
משותפת.
כץ נקשר גם לקבוצת צלי׳ל,
קבוצת צעירים ימנית קיקיונית,
המאחדת פעילים מגופים ימניים
שונים. עד לפני זמן לא רב היתה
קבוצה זו כרוכה ברמטכ׳ל הפורש,
רפאל (.רפול׳׳) איתן, ומאז שהוא
התקשר עם צומ״ת, נחלש הקשר.
כץ, כעוזרו של שרץ, ינסה לקרב
בין בעל החווה מהדרום וכץ מוסק״
הזיתים מתל־עדשים. שרץ מאמין
שלצעדים אלה תהיה תמיכה רצינית

באותו הערב:גי ^ ־25.

שרץ, נשא נאום תוקפני בישיבת המרכז, הוא מיהר
עם אשתו לקולנוע שחף בתל-אביב, כדי לצפות

בבכורה למוזמנים של הסרט מעבר לגשר ברוקלין.
לילי קיבלה זר״פרחים מכוכב הסרט אליוט נולד, אן
בעלה זכה ביחס אחר מן הכוכב. כשנולד ראה אותו
אמר לו. :קראתי עליך רבות בעיתונות האמריקאית׳.

ווו

וו! ו

— צרחנת בהיכל

נציג חוות התייעץ עם דויציץ איו יעטו את שוון

אנטומיה שר כישלון
ך ציג מם־ם בוועד־הפועל הציוני,
!עורדהדץ נחום סולן, היה חיוור
כסיד. סולן עלה לישראל מארגנטינה,
והוא רואה באריאל שרון פאשיסט לכל
דבר, ההולם להפליא את הדגם המוכר
לו כל־כן־ מארץ הולדתו.
חמש דקות לפני שנודעו תוצאות
ההצבעה התקשה סולן לבטא את עצמו.

אריה דולצ׳ין
לא איש מדון
.זאת היא סטאלינגרד של הציונות׳,
חזר ואמר להעולם הזה.
חבריו לסיעה הציצו בו בסקרנות,
אבל לא אמרו אף מילת־הסתייגות
אחת.
מקץ דקות אחדות הצטרפו גם הם
לתשואות החן של מתנגדי שרון. הוא
הובס, ברוב גדול מהצפוי 59 ,נגד 48
ומנמע אחד בלבד. הסיוט כאילו הוסר.
יש משהו ממש מרתק בתגובה
השוצפת, ששרון מעיר בקרב מתנגדיו.
עסקני מפ׳׳ם, שלא לדבר על נציגי
מיפלגת־העבודה בוועד הפועל הציוני,
הם אנשים מנוסים ומשופשפים,
הרגילים לשתף פעולה עם הליכוד.
כולם מצאו את הנוסחות הדרושות כדי
להתפשר עם מצפונם. בתנועה הציונית
קיימת קואליציה מקיר אל קיר, וכל
הוויכוחים האידיאולוגיים הסוערים,
כביכול, מסתיימים בפשרות בחדרי־חדרים,
בבחירת הנהלה מוסכמת,
בחלוקת השלל מהמגביות בחו׳ל.
אנשים כמו סולן כבר התרגלו
לעבוד עם חרותניקים מובהקים,
קיצוניים לא פחות משרון, כמו ראש מתיתיהו ההתיישבות, מחלקת דרובלס, המיישב יהודים בגדה על
אדמה פלסטינית גזולה.
הקונסנזוס הציוני המפורסם ח גם

הוא ימינה בשנים האחרונות, וכל
הציונים־סוציאליסטים שיתפו פעולה,
במידה זאת או אחרת של התלהבות.
ההסתדרות הציונית היא כיום חוד
החנית של מדיניות הסיפוח, ודרכה
מתועלים התקציבים לכר, לא פעם תון־
עקיפת חוקי ארצות־הברית.
כל זה לא הפריע למערכניקים. הם
פעלו ליישוב הביקעה וגוש־עציון,
והשאירו לליכודניקים ולגוש־אמונים
את השטחים שאינם כלולים בתוכנית
אלון. חלוקת עבודה מתוחכמת זו,
השאירה את •תנועת העבודה׳ במצב
הקלאסי שלה, טובל ושרץ בידו. רק כך
ניתן להביו איר הפר סיפוחיסט
וגוזל־אדמות מובהק, כמו ראש מחלקת
ההתיישבות בסוכנות לשעבר, רענן
ווייץ, ליונה צחורה, כשרה למהדרץ.
הוא פשוט השמיע מחאות נגד
ההתנחלויות של דרובלם, והמשיר
לעבוד יחד אתו, בשתי מחלקות
(סוכנות והסתדרות ציונית) משולבות
לכל דבר. ההתנהגות הזאת מוציאה שם
רע אפלו למושג.צביעות׳ ,ואז הופיע
אריאל שרק, והפר את עדר העסקנים
האפורים והמתקפלים האלה לחבורת
לוחמים אמיצה.
אין ספק ששרון הוא קטליזטור
לתהליכים חיוביים בקרב יריביו. עצם
קיומו בשטח מערער את הנוסחה
שרקחו לעצמם לצורך שרידות
התדמית שלהם, בעיני עצמם. אנשים
כמו ידר תנועת העבודה הציונית,
יחיאל לקט, שלא לדבר על סולן
המפ׳מניק, זקוקים לשם התואר
.סוציאליסט׳ ,או לפחות. סוציאלי
דמוקראט׳ ,לצד ה.ציוני׳.

שתן הוא עבורם הקו האדום,
מיטרד סביבתי אתר, קאזום
בלי המאפשר להם לנהל מאבק
חתן) ,להזדהות עם עצמם,
להרים ראש ליד ידידיהם
ונשותיהם. לא עוד עסקנים
אפורים ומטושטשי סבר, אלא
קבוצת האנשים שעצרה את
שתן. והקרדיט הזה, למצער,
אומנם מגיע להם.
אין ספק ששרון ומיפלגתו ספגו
מהלומה כבדה. בניגוד לכתוב ברוב
העיתונים, לא עמדה בפני הוועד
הפועל מחלקת העליה, אלא עצם
בחירתו של שרון להנהלה הציונית.

באקט חסר תקתם מאז קום
המדינה, פסל תועד הפעול את
שתן, על רקע לחץ אתר
שהופעל על־ידי ראש ממשלת
ישראל, יצחק שמיר. ראש־הממשלה
אף אמר לצירים, שפסילתו
של שרון תתפרש כהוראה באחריות
ישראל לזוועות צברה ושאתילא.
הניסיון הבוטה הזה לסחיטה ריגשית
נכשל.

התנועה הציונית אישרה
מחדש, שעל מיצחו של ש ת

444^ 4444

4444

4444 ^441 4^ 44444

אנט בכתה משימחה:
^ ה קרה לדולצ׳ץ! הוא עבר, בנראה, ניתוח להשתלת
>>^/ביצים!׳ כך התבדח אחד מעוזריו הבכירים של יו׳ד
ההנהלה הציונית אריה דולצ׳ץ, שהדהים את כל מכריו בהצהרות
גלויות שאריאל שרון אינו מתאים לתפקיד ראש מחלקת העליה.
ראשי תנועת העבודה הציונית אמרו להעולם הזוז, שכל זרי
התחילה עבור הכשלת שרוו מגיעים לדולצ׳ין, שרתם כמעט את כל
נציגי חו״ל למטע נגד השד, שהורשע על-ידי ועדת כהן כאחראי
לזוועות צברה ושאתילא.
לדעת כל מכריו. ואפילו מוקיריו החדשים, קיבל דולצ׳ין תמיכה
רבה מרעייתו, אנט דולצ׳ץ, המתעבת אח חדות בכלל. ואת שרון
בפרט, בכל ליבה.
ואומנם, כל מי שנכח במייני־חאומה ראה את דמעות הגיל
בעיניה של אנס דולצ ץ. אץ טפק שהיא דירבנח את בעלה, שאיננו
איש מילחמות ומדנים, למאבק כעי באיש תוקפני, נקמני ונוטר
טינה לעולמי־עד, כמו שרון.

הביטחון לשעבר חתט אות
קיין, הפסול מנקודת־ראות
ציונית. מבחינה זאת דתתה
בהצבעה זאת נקיטת עמדה

כיצד הם
הצביש?
בוועד הפועל הצימי 113
בעלי זכות בווירוז 5 .נציגות
ויצ״ז לא השתתפו בהצבעה.
108 הקולות תתחלקו בצורה
הבאה:

3גד שדח:
13 נציגי תנועת העבודה
הציונית(כל הסיעה).
6נציגי מפ״ם(כל הסיעה).
$נציגי ארצנו, היהדות
הרפורמית(כל הסיעה).
2נציגי תמ׳י, בתוכם ראש
עיריית אשקלון, אלי דיין
(מתון 4נציגינז).
2נציגי מזרחי -מחו־׳ל
(מתוך 22 נציגים),
5נציגי הציונים הכלליים
בליכוד, בתוכם 2אנשי דול*
ציין מישראל -ד׳ר חיים
סייכמן והאדריכל שימעון
טובלר(מתוך פג נציגים).
סך הכל *9 ,מתנגדי שזיון

בעד שרון:
נציגי

חרות

20 הסיעה).
Iתמ׳י(מתוך 4נציגים).
9נציג מזרחי (מתוך 11
נציגים).
6נציגי קונפדיאציה
(מתוך .)22
IIציונים כלליים, בתוכם
איוון נוב אק מנהיג צ׳ב
מארצות הברית, שטען שאין
להצביע מ ד דעתו של ראש־הממשלה(
,מתוך 16 נציגים).
1נציג התחייה (נציג
יחיד).
סך הכל 48 ,תומכי שרון.
רק אחד מנציגי תמ״י נמנע
מהצבעה.

אידיאולוגית ברורה נגד
.הציונות האכזרית־ ,שמגלם
שרון בדמותו.
הכשלת שרון התאפשרה בעיקר
בזכות העמדה האמיצה של יו׳ר
ההנהלה, אריה דולצ׳ין(ראה מסגרת).
הידר רתם את כל מנגנון ההסתדרות
הציונית, כדי לעצור את מועמד תנועת
החרות. דובריו של דולצ׳ין, פקידיו
ותומכיו בקרב הצירים פעלו ללא
לאות. כל יוקרתו היתה על כף־
המאזניים, ועוברה זאת השפיעה, בלי
ספק, על רוב המהססים. גם ראש
מחלקת ההסברה, עוזי נרקיס,
ממיפלגת העבודה, נטש את הזהירות
המאפיינת אותו, רתם את צוות עוזריו
הצעירים(קובי לקט, אחיו של יחיאל,
קלוי ללח וחיים ניראל) למסע שיכנוע
בקרב צירים מהארץ ומחדל.
שרון ידוע בפראנוייה שלו, אבל
הפעם היה לה כיסוי בשטח: הוא באמת
נרדף עד צוואר על־ידי אדיבים
נוקשים ונחושי החלטה.

10 יפדם לפני־ ההכרעה עוד
ניסה בכיר נציגי חרות
בהנהלת מתיתיהו דרובלם,
למנוע את מועמדות שחץ. הוא
קיים, לצודד זר, שיחות

!44444441^4

!444

44141^44

44444444

חשאיות עם דולצ׳ין, שצייד
אותו בבל התחמושת התעמולתית
הדרושה על השם
הרע שיש לשרון בקרב יהודי
.הגולה־.

דרובלס, שהוא נץ קיצוני, קיבל
אחר־כן־ את רץ התנועה, ופעל
לבחירתו בוועד הפועל. יודעי דבר
אמרו שהוא נשם לרווחה. למעשה יצא
דרובלם ידי חובתו באורח מושלם —
גם לחם עבור שרון וגם נכשל. מה עוד
אפשר לעשות.
שמאים בעד
רון עצמו נרתם למאבק ברגע
האחרון. משום מה היה סבור
שדרכו למישרה( ,שהיתה מעמידה
לרשותו מנגנון משומן, ומעניקה לו
לגיטימאציה מטהרת ממסקנות וועדת
כהן) מונחת ממש בכיסו. עוזריו,
שעמדו עד מהרה על ההתנגדות
האדירה שעצם איזכור שמו מעורר
אצל אנשים מתונים, אפילו פחדנים
בדרן־־כלל, רתמו אותו ממש בכוח
למסע השימוע. שרון ניסה, לשווא,
לשכנע את חמש נציגות ויצ׳ו להצביע
בעדו. הן קיימו איתו שיחה.מצויינת׳,
והוא יצא ממנה מעודד, אבל חמש
רקות מאוחר יותר בישרה מנהיגת
וי׳צו, רות איזקסון, שאין בדעתן
להשתתף בהצבעה.
לעומת זאת היתה הפגישה עם 16
צירי הציונים הכלליים (שהם חלק
מסיעת הליכוד) יותר רראמתית. שרון
לחץ בקרירות את ידו של מנהיג
הסיעה, דולצ׳ץ, ובמשך שעתיים דיבר
על ליבם של הצירים. כתוצאה משיחה
זאת הצביעו 5ציונים־כלליים עבור
שרץ, ואילו 11 נוספים הצביעו נגד.
כישלונו העיקרי של שרץ היה בקרב
צירי הקונפדראציה של הציונות
המאוחדת, גוף שאץ לו מיפלגה
מקבילה בחו׳ל.

ל.העולס הזה־ נודע שהייתה
התערבות קדחתנית מוושינגטון
נגד שחץ, שלחצה
בעירך על 13 צירות. הדסה־בסיעת
הקונפדראציה. המנהיג
היהודי האמריקאי, מקם פישר,
התערב בנושא הזה באורח
אישי, לפי בקשה מעוזריו של
רונאלד רגן לעניינים יהודיים.
צעד זה נעשה, לפי המידע
שבידנו, לפי המלצת השגריר
האמריקאי בישראל, סמואל
לואיס. הרוב המכריע של צירי
הקונפדראציה (ראה מסגרת) הצביעו
נגד שרון.
אנשי חרות — 20 במיספר — מהם
שונאים מובהקים של שרון, הצביעו
בעדו פה־אחד. כל יוקרתם כמיפלגת
שילטון היתה בסכנה גדולת והם
התלכדו, בלית ברירה. על קרקע זה
היה כישלונם, כמובן, צורב עוד יותר.
שרון ספג מהלומה מכאיבה, ניסה
לנצל אותה, כדרכו לסחיטת מישרה
מחבריו לממשלה. התחזית שפורסמה
לראשונה בהעולם הזה, ששרון ישתף
פעולה עם דויד לוי, מתגשמת. אבל
משהו קרה גם לתנועה הציונית,
כתוצאה מהכישלון. יוקרתה עלתה
בקרב היהודים בכל מקום, מחוץ
למטורפי כהנא וגוש אמונים פה ושם.
עסקנים ציונים קיבלו חיזוק חיובי
שעשוי לסייע להם לנהל מאבקים
חשובים נוספים. עם זאת, קשה לשפוט
בשלב זה אם הצעד החשוב הזה של
הוועד הפועל הציוני מהווה נקודת
מיפנה כלשהי, או שהוא יחזור
לאפרוריותו כבר במושב הבא.

חיים ברעם

(המשך מעמוד )13
כדי ניתוק כבלי המיקרופון ואיומים
על חייו של חבר ועדת־הכספים של
הכנסת.
מאז השתנו פני הדברים מן הקצה
אל הקצה.

שמיד לא יפריש
ף* ישיבת המרכז האחרונה
*4ישב ארידור בשורה השלישית,
לצד אשתו אביבה. הוא שב מארצות־הברית
אחרי סיור גיוס־כספים מטעם
הבונדס, ועתה הוא מתחיל את צעדיו
הראשונים בשוק הפרטי כיועץ כלכלי.
אך מחנהו, שבעבר כונה.מרם הכובד
האינטלקטואלי של התנועה׳ רוסק
לחלוטץ. עוזרו האישי, אבי שטיינברג,
פרש לעסקים פרטיים ופתח מישרד
ביחד עם משקיע קנדי, מנדי שרון.
ארידור יודע שכוחו בתנועה שואף
עתה לאפם.
המחנה המתחזק עתה הוא של שר
הביטחון, משה ארנס. התומך המרכזי
שלו, יגאל כהן־אורגד, הפך שר בכיר
בממשלה, ועד שלא יתגלגל ממדרגות

אריאל ולילי שרון
שפה משותפת
מישררהאוצר מטה, הוא מחזק עד
מאוד את המחנה הגדל של אתם.
ארנס, נץ קיצוני, מצליח לתמרן
בתנועה מבלי לעורר אנטגוניזים.
מספרים ששמיר מוכן לומר שאתם
הוא היורש האידיאלי שלו. לא סתם
הוא הירבה לחייך ביום החמישי שעבר.
המחנה של שמיר הביא לו את
הניצחון הסוחף, אך מאז חל בו סחף
רציני. ביום החמישי בלט בחסרונו רוני
מילוא, שנסע לסיור בספרד, כנציג
מישרד־החוץ, המישרד שאליו הוא
מייחל.
הצלע השלישית במחנהו של שמיר,
סגן שתהחקלאות, מיכאל דקל, ישב
בסוף האולם. באחרונה הוא אושפז
במפתיע בבית־החולים על־שם שיבא
בתל־השומר, אחרי שחש ברע. לדקל
היה זה סימן מבשר רעות. בקיץ הוא
נותח בליבו, ואחרי מנוחה קצרה ניצח
על מחנה שמיר בקרב ההתמודדות
בחודש ספטמבר. עתה הוא משגיח על
עצמו בשבע עיניים, ובעתיד יקדיש
פחות זמן לפעילות המיפלגתית.
שמיר עצמו נתן להבץ שהוא יעמיד
את עצמו לתקופת כהתה נוספת מטעם
הליכוד, ולא יפרוש מהחיים הפוליטיים
בשנת .1985 יורשו אינו מראה סימנים
של חתירה תחתיו.
בבית ז׳בוטינסקי עסקו הכל בניתוח
מערך הכוחות הפנינדתנועתי. רבים
חישבו על פתקים קטנים חישובים
מחישובים שונים של יחסי הכוחות
החדשים, אך איש מהם לא נתן את
דעתו על כך שיסודות הבית שבו הם
התגודדו עולים עתה באש.

כן־־ציון ציטרין

ניא!

נאשיזם בישראל 4

גוש־אמונים היה הברור הגדול

הממשלה. והורעתוו! שבא ממסורות אנלים של גנביגו בינלאומיים
וסוחרי־נשק, ב״ם הגוש תנועה המונית שלא היתה ולא נבראה

ץ ץזד 1עשר שנים משמש. גוש
^/אמונים״ כרוח הרעה של הפוליטיקה
הישראלית. מזה עשר שנים פועלים חבריו
בשטחים־ הכבושים כמדינה־בתוך־מדינה, ומתעלמים
מאשיות החוק הישראלי, ומשליטים טרור
ואימה בקרב התושבים הערביים.
גוש־אמונים התחיל לפעול כתנועה
חוץ־פרלמנטרית, שלא היתה מוכנה לפעול
במיסגרות החוק והכללים של הדמוקרטיה
בישראל.

הגוש הוא בבחינת צבא סרטי, שמטרתו
האחת והיחידה היא להשליט
שילטון יהודי בכל חלקי ארץ־ישראל.

לאנשיו אין מדים, אך קל לזהותם ברחוב.
הם נראים כהעתק אנאכרוניסטי של
ארץ־ישראל העובדת והחלוצית, באיחור של 30
שנה, זהו מעין טרמפ שתפסו חובשי
הכיפות־הסרוגות על המסורת החלוצית. הם
מעתיקים את הסיגנון הזרוק של דור־הפלמ״ח —
לבוש מרושל, חולצה בחוץ, סוודר על הצוואר,

ידיים מתוחות בכיסים, שפם ובלורית, סנדלים,
דיבור ישיר וקולני, טפיחות על השכם. ,דובונים״
צבאיים ותרמילי־צד של סיירים. ואם אפשר —
נשק התלוי מהכתף, כאשר הקלאציניקוב הוא
היוקרתי ביותר.
חברי גוש־אמונים כמו מתריסים לפני בני
ארץ־ישראל־העובדת: אנחנו יורשיכם האמיתים.

אלא שהאמת הפנימית של
גוש־אמונים שונה לחלוטין. הם מהווים
את מאגר כוח־האדם לניאו־פאשיזם
הישראלי, חממה אידיאולוגית לקבוצה
של אירגוני־טרור יהודיים, הכופרים
בשילטון הסדר והחוק בישראל.

מדינת־ישראל. זהו פועל־יוצא מהניכור של הדת
היהודית לבניין התשתית שעליו קמה ישראל.

החממה שבה נזרעו זרעי־הפורענות
של גוש־ אמונים היתה ישיבת. מרכז
הרב׳׳ בירושלים, ישיבה שנוהלה בידי
הרב צבי יהודה קוק, בנו־יחידו של
הרב־הראשי לשעבר, הראי׳׳ה קוק.
הישישה דמתה לעשרות ישיבות
נחבאות בסימטאותיה של ירושלים.
לקראת סוף שנות וד 50 התחילו להגיע
לישיבת מרכז הרב ראשוני.הכיפות הסרוגות״,

גם עם כמה מבוגרי ישיבתו של הרב קוק. אחד
מתלמידי הרב, יואל כן־נון, סיפר שחש עצמו
במילחמה כאחד מחיילי דויד המלך, השוכב
לרגלי חומת הר־הבית ערב כיבושו.
בשלהי קיץ 1967 נערך ביד הרב הרצוג, ליד
הר־הרצל, כינוס של בוגרי ישיבת מרכז הרב.
במהלך הכינוס פירסם הרב קוק את מינשרו
הדראמתי.לא תגורו״ .במינשר זה פירט הרב אח
סולם הערכים, שהפכו מאוחר יותר ל.אני מאמין״
של גוש־אמונים.
בין־השאר כתב הרב קוק במינשרו:

#קסדות סרוגות לאידיאולוגיה העיקרי
ן * בסים
ו 1המנחה את גוש־אמונים הוא תיסכול היהדות
הדתית, על שלא נטלה חלק בתהליך
ההתיישבותי־מדיני שהביא להקמתה של

אנשי־הגוש בהפגנה נגד קיסינג׳ר ()1973
בעל הגויה״ ו־ץ 16* 80 בוגרי בני־עקיבא, שיצרו קשר מיסטי יוצא־דופן
עם הרב קוק. הרב הישיש, חשוך־הילדים
והפנאטי, שחי חיי־צניעות סגפניים, שימש להם
כמנהיג. בניגוד לרבנים אחרים במיגזר הדתי,
האיץ הרב קוק בתלמידיו שלא להשתמט
משירות בצה״ל, ולחתור להגיע אל היחידות
המובחרות של הצבא.
כבר ב־ 1960 כתב הרב קוק על צה״ל שהוא
.מייצג את שילטון עם־האלוהים על אדמתו
ומלכות־השמיים נגלית בשילטון, אפילו
בשילטונו של בן־גוריון.״

תלמידי הרב מילאו את מיצוותו,
והתחילו להמיר את הכיפות הסרוגות
.בקסדות סרוגות״.

לקראת יום־העצמאות 1967 באו תלמידי הרב
קוק אל רבם, ושאלו אם יוכלו ללכת לצפות
במיצעד צה״ל. הרב השיב. :ודאי, הרי זהו
צבא־ישראל, שעתיד לשחרר את ארץ־ישראל.״
להרשאתו זו של הרב קוק נוספו עוד דברים,
שאמר הרב הישיש במסיבה שנערכה
ביום־העצמאות 1967 בישיבתו. באותה מסיבה
הוא קונן ושאל. :איפה שכם שלנו? איפה יריחו
שלנו? איפה הירדן שלנו?״
שבועיים מאוחר יותר, בראשית יוני, לקה
ציבור חובשי״הכיפות־ הסרוגות ב.הלם משיחי״,
וראה בתוצאות מילחמת־ששת־הימים ״אתחלתא
דגאולה״ ,כאשר ברקע הם שומעים את הדי
שופרו של המשיח.
אחרי המילחמה, במיסגרת סידרת־פגישות
שניהלו עורכי הקובץ שיח לוחמים, הם נפגשו

.חטא ופשע מסירת קרקעותינו של
ארץ־ישראל נחלת־אבותינו לרשות
גויים אינו אלא חולשה של חיסרון דעת
אמונה, ולא יצתר ...אין שום צד היתר
לאיסור-תורה כפול ומוחלט זה של
מסירת איזה חלק של קרקעותינו
לרשות גויים ...על כל שר־ממשלד
בישראל, על בל איש-צבא בישראל
למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן
השמיים יסייענו...״
כרוז זה ופירסומים נוספים של הרב קול
מהווים את אבן־הפינה לרעיון גוש־אמונים
ולכפירה בדיני־המדינה, כאשר מרובו
בהתנחלות.
באותו כינוס הוחלט על הפצת שאלון למאור
רבנים ברחבי הארץ, ובו שאלות המאפשרוו
תשובות צפויות. בשאלון נכתב. :האם מותו
על־פי דין־תורה לוותר על שטחים מארץ־ישרא?
ששוחררו? האם מותר לוותר על השטחים משונ
החשש לקליטת מיספר כה רב של ערבינ
בגבולותינו? האם לחץ בינלאומי חייב להביז
לנסיגה?״
תשובות מאות הרבנים שהשיבו עי
השאלון ענו לציפיות של מחברי השאלון.

#המסע המשיחי
ן* רק יצירת התשתית האידיאולוגיה
*להקמתו של גוש־אמונים היה בעיצומו

י * ן * ןיי • 1ן
ייי 11י1

>י> 400 נביאי אחאב
(המשך מעמוד )15
בחברון היו אלה תלמידי הרב הקוק, שבולטים
ביניהם הרב משה לווינגר ואחרים, שניהלו מאבק
בנוסח של. תנאם פה ודונאם שם׳ למען תקיעת
יתד בחברון.
תלמידיו של הרב קוק פעלו ברמות שונות ש7
המפד״ל, וכבר בשלבים הראשונים שלאחר
מילחמת־ששת־ הימים הם הגיעו לעימות חזיתי
עם המימסד המיפלגתי. את עקרו ניסח מאוחר
יותר אחד מראשי גוש־אמונים, גרשון שפט,
שקבע. :אומנם היו הישגים הרבה למפד״ל
בתחומי שבת וכשרות, אבל אי־אפשר להשיג
באמצעותם את ארץ־ישראל.״

כאן הצטרפו למסע המשיחי של
תלמידי הרב קור! גורמים לא דתיים,
שפירסמו את העצומה הראשונה למען
.ארץ־ישראל־ השלמה־ .חתמו עליה ביו

מהתנחלות קריית״ארבע להפגנות-התנחלות
בשומרון, במתנחלים מיקצועיים. רק אחרי
שנתיים של פריקת־חוק, הפגנות והתנור
לויות־דמה בסבסטיה, הם הגשימו את מטרתם
בהתנחלות שהוקמה בהר־כביר. הם שיכללו את
טכניקת ההפגנות וההתנחלויות הפוליטיות.
מההתנחלות ב־ 1968 בחברון ועד להר־כביר
ב־ 1980 הם יצרו את מפת־ההתנחלויות של
גוש־אמונים. הם היוו את. ההתנחלות הניידת׳
של הגוש.

קצובר את פליקם הבתיבו לממשלת-
ישראל את הכללים של משימות התנחלויות
גיאו-פיסיות, שמטרתן היתה,
כמאמר משה סימון. ,לתקוע ם כץ בלב
הפלסטיניזם־.

כאשר קצובר־את־פליקס התדיינו עם
שרי־הביטחון השונים (משה דיין, שימעון פרס

אופוזיציה בשטחים־הכבושים
מילחמת״הלבנון והרג־היתר של חיילי ישיבות־ההסדר במילחמה זו הביאו שבר
על הקונסנזוט ששרר עד למילחמה בקרב המתנחלים בשטחים הכבושים.
בראש שבר זה ניצבים הרב אהרון ליכטנשטיין, ראש ישיבת ״הר עציון״
באילון־שבות שבגוש״עציון, והרב יהודה עמיטל, אף הוא רב באותה ישיבה. בראיון
משותף שהשניים העניקו ל״מעריב״ ( 7בינואר 83׳) ,הם העל ו דיעות של כפירה
עלדרכו של גוש־אמונים.
בין השאר אמרו שני הרבנים:
הרב ליכטנשטיין :״אם נגיע למצב, שבו ייראה כי הקמת מדינה פלטטינית היא
התשובה לשלום -יהיה צורך להרהר בסוגיה זו מחדש; אם נגיע למטקנה שאומנם
יכולה לקום איזו מדינה יציבה, שלא תהווה פתח לגורמים עויינים להתמקם בה כדי
להתקיף ממנה את ישראל -צריך להשאיר פתוחה גם את האפשרות חזו׳...
הרב עמיטל. :אם יווצרו סיכויים לשלום אמת וסופי עם הערבים, ובעיקבות זה
יווצרו סיכויים לעצירת הירידה ולתנועת עליה גדולה, תעמוד השאלה אם להעדיף
יותר יהודים בארץ־ישראל, בפחות אדמת״קודש תחת שילטון יהודי, או פחות
יהודים בארץ־ישראל, ויותר אדמת־קודש תחת שילטון יהודי, נעדיף לבחור
באפשרות הראשונה׳...
מוסיף הרב עמיטל, כחוזר״בתשובה מחלומות המשיחיות הדתית״לאומנית :״הקו
הניצי״מיליטנטי, שהפך להיות הקו הדומיננטי בחוגים מסויימים בתוך היהדות
הדתית, לא זו בלבד שהוא נוגד את רוח התורה, א ת רוח היהדות ואת דרכה של
היהדות הדתית ...הוא מחליש את נכונות העם להילחם בעת מיבחן׳...
על התנהגותו של השר אריאל שרון במילחמת־הלבנון אמר הרב ליכטנשטיין :״הקו
שנוקט השר שתן הוא קו של משיחיות״שקר. אינני שונא את שרון, ואינני מזלזל
בציונות שלו, אך יש לו חלומות. הוא חושב שיוכל לפתור את כל הבעיות הפלסטיניות
והערביות׳...
כאשר נתנו נציגי המפד׳ל בכנסת את קולם נגד הקמתה של ועדת״חקירה
ממלכתית בעניין הטבח בצברה ושאתילא, פירטם הרב עמיטל. גילוי״דעת׳
לתלמידיו שבישיבות״ההטדר :״פרשת הטבח בביירות נעשתה בשעה שהיתה כבושה
בידי צבא״ישראל, וגרמה מכה, מעבר להיבטים המוסריים הזועקים עד לב השמיים
ולחילול־השם. אנו עומדים לפני יום־כיפור, ואני כולי חרד ורועד מאימת יום־הדין.
מצער הדבר שנציגי היהדות הדתית בממשלה ובכנסת לא היו מודעים לכך,
ובהצבעתם העדיפו את כבוד ראש־הממשלה על כבוד שמיים׳...
כיום מתנהל מאבקם של ראשי גוש־אמונים לא רק נגד הממשלה ומיסודם
הפרלמנטרי, אלא גם נגד האופוזיציה מבית של הרבנים ליכטנשטיין ועמיטל.

קודם שיצאו להפגנות־ההתנחלות שלהס נהגו
לזמן עיתונאים למקומות־הריכוז שלהם, כך י
שאלה ילוו אותם וידווחו על מעשיהם. הם ידעו

במאי 1974 התכנס לראשונה הגוף המאולתר,
הנקרא. מזכירות גוש־ אמונים״ ,ובו רוב מכריע
לחובשי הכיפות־הסרוגות, לרבנים ולבוגרי־

ח״ב פורת
חיסול בשלושה מנדטים

השאר נתן אלתרמן, אורי צבי גרינברג,
ש״י עגנון, חיים הזז, יהודה בורלא, חיים
גורי, משה טבנקץ, בני מהרשק ואחרים
— כולם מתומכי המסורת האקטיביסטית
במיפלגות החילוניות השונות.
במהלך הקמת קרית־ארבע התחבר קצובר
למנחם פליקס, מתנחל אחר. השניים התחילו
לבשל את רעיון הגרעין שיתנחל בשומרון,
בשכם. שכן, לדעתם, בחברון כבר יוצקה
התשתית ליישוב יהודי. שניהם היו מחולליו של
גרעין אילון־מורה, הגרעין־המתנחל הייצוגי של
גוש אמונים. במאבק חסר־תקדים הכריע גרעין
זה את ממשלת ישראל.
עשר פעמים יצאו קצובר״את־ פליקס

ועזר וייצמן) על שומרון.מלא ביהודים׳ ,הם היו
נכונים לכל פיתרון שיביא יהודים להתיישב שם.
הם היו מוכנים לקבל פשרות של ״בית־ספר־שדה״
ליד בעל־חצור, או.מחנה ארכיאולוגים׳
בשילה, ושאר שקרים סמנטיים, שהיו בסופו של
דבר לנקודת־יישוב במפת גוש־אמונים.

אלא שקצובר־את־פליקם היו מיעוט,
שהעיד על עצמו כעל רוב. שניהם
המחישו את אמת הגוש, שהיא: רק
מתי־מעט מבין חבריו הד נבונים
לוויתור, לחיי נוודים וסגפנות ולמאבק
מתמיד.
מנהיגי הגוש ואנשיו היו אמונים, מראשית
דרכם, על קשרים הדוקים עם כלי־התיקשורת.

מילון ״גזש־אמעים״
כמו אצל כל תנועה לאומנית־משיחית פנאטית, נוצר בעשר שנות גוש־אמונים מילון
קצר של מילים ומונחים, שיש בכוחן לחשוף את העמדות הפוליטיות קיצוניות ומיליט־נטיות.
מילון זה מעיד גם על האלימות המחשבתית של ראשי הגוש:
אובדן העצמאות -הגדרת ,,כניעתה״ של ממשלת־ישראל להנרי קיסינג׳ר;
בהסכם־הנסיגה הראשוו.
ממשלת ״הספר הלבן״ ־ כינוי לממשלות המערך והליכוד כאחד, ערך המצוטט
מהלקסיקון הפרטי של מנחם בגין בימי המנדט הבריטי.
יודנריין -יוחס ליצחק רבין, בתקופה שבה שימש כראשממשלה. על ייחסו
להתנחלות בשטחים הכבושים, והכרזתו שיהיה מוכן לבוא לגוש־עציון כשבידו דרכון.
הישלד שעל הנילוס ־ כינוי לנשיא מצריים, אנוואר אל־סאדאת, מפי משה
שמיר.
הרודן המצרי ־ כדל, על מישקל הכינוי שבו השתמשו בישראל של שנות ה־50
כלפי גמאל עבד־אל נאצר.
גבולות אושוויץ -כינוי לגבולות הקו״הירוק.
בעל הגויה +נ׳ו בוי -כינויים להנרי קיסינג־ר, בעת מסעהדילוגים שלו להפרדת
הכוחות.
ייבסקים +מומרים +בוגדים ־ כינוי לישראלים, מאנשי השמאל והמרכז,
המגלים הבנה לבעייה הפלסטינית( .יבסקים היו חברי המיגזר היהודי של המיפלגה

הבולשביקית ברוסיה).
מרכז ההסתה ־ כינוי לאוניברסיטת ביר״זית.
הסוס הסרויאגי ־ כינוי למשה דיין, בתקופות שבהן כיהן כשר־ביטחון
וכשר־החץ. ראשי הגוש ראו בו אוייב.
גירוש ימית ( -על מישקל, גירוש ספרדי) כינוי של הגוש לפינוי ימית.

אסון +שלום ממאיר +שלום של אובדן די ד +שלום של שואה מתקרבת

כינויים להסכם־השלום עם מצריים.

אנשי־הגוש מוציאים נשק מידי חייל בדיד להתנחלות
אידיאליזם מפוברק למען הטלוויזיה
לומר, לנוכח מצלמות־הטלוויזיה ומיקרופוני־הרדיו,
את סיסמותיהם.

ישיבות. אליהם חברו השותפים החילוניים של
הגוש: אליעזר ליבנה, משה שמיר וצבי שילוח.

כלי־התיקשורת העניקו מימדי־כוח
לגוש-אמונים, ועזרו ליצור את הבלו!?.

מראשיתו, היה גוש־אמונים בעל
מיבנה אירגוני יוצא־דוסן בתנועות
חוץ־מימסדיות. בגוש לא חולקו מעולם
כרטיסי־חבר ולא ניגבו דמי־חבר
קבועים. מידת השותסות והחברות
ומחירה נ שאת לשיקול־דעתו של כל
אוהד ואוהד.

המחשה לניצול כלי־התיקשורת, נוסח
גושח־אמונים, המאפיינת את גישת הגוש
לכלי־התיקשורת, היתה במאבק בין המתנחלים
לממשלה בדצמבר ,1975 בעת הפגנת־ההתנחלות
בסבסטיה. כאשר הגיע למקום
שר־הביטחון. ,שימעון פרס, ותבע את פינוי
המתנחלים, פרץ מתוך אוהל הריוניים הרב
לווינגר לעבר מצלמות הטלוויזיה, כשהוא קורע
בהפגנתיות את בגדיו, כאות אבל.
המצלמות אהבו את זה. לצוות־ הטלוויזיה היה
סקופ מצולם.
ואילו לעיני הציבור הוצגו התנחלויות־הדמה
כהתגשמות האידיאליזם של דור מגשים,
חדור־אידיאלים.

#מממנים אבדם
ך1ש אמונים מחזיק מזכירות מאולתרת,
^ שמעולם לא נבחרה בבחירות כלשהן.

ב.דף מידע מס׳ ׳ 1הגדירו אנשי גוש־אמונים
את עצמם. :תנועה ספונטאנית, ללא כרטיסי־חבר
וללא מוסדות, תנועה שהגדרתה עדיין לא
נעשתה, תנועה שמרכיבה העיקרי הוא הלב
המלא הרגשת אחדות ואחריות — גוש אמונים״.
האירגון הממוסד היחידי של גוש־אמונים הוא
אירגון־ההתיישבות אמנה, שהוקם בקיץ .1976
מנגנון־ההתיישבות אמנה הקים עד כה 12
גרעינים, ועסק בגיבושם. כיום משמש אמנה
כאירגון אוטונומי־ כלכלי. זהו האירגון היחידי
של הגוש שהוא דמוקרטי במיבנהו.
בדומה לתנועות־ימין קיצוניות אחרות בעולם,
נהנה גוש־אמונים, בראשית דרכו, ממימון ישיר
של תעשיינים ובנקאים עתירי־הון. כדוגמה

למממני הגוש, בראשית דרכו, משמש יצחק
שובינסקי, מי שהיה אז בעליה של חברת ייצור
המכוניות אוטוקארס. הוא תרם, בין השאר,
מכונית לרב לוינגר ולאנשיו, זמן קצר אחרי
פלישתם לחברון. זמן מה לאחר מכן נחקר
שובינסקי על חלוקת מכוניות לאישי־ציבור
שונים במחירי הנחה. מאשימו העיקרי היה
שמואל תמיר, שתנועתו הקטנה התחרתה אז עם
הגוש על כתר הקיצוניות הימנית.
מממן אפל נוסף וידוע של הגוש בראשית
דרכו היה הבנקאי יהושע בן־ציון, שתרם כסף
למתנחלי חברון ולעוד מיפעלות של
גוש־אמונים, לפני תפיסתו בגניבת־ענק וכליאתו
בבית־הכלא. ממון לא־מבוטל השקיע הקבלן
הירושלמי פרץ בן־גיאת להתנחלות עופרה.
מממנים אחרים היו בעלי״ממון מחוץ־לארץ,
שהבולטים בהם סיריל שטיין ,״מלך בתי־הקאזינו
וההימורים של לונדון״ ,וסוחר־הנשק ממכסיקו,
מרכוס כץ.

אלא שכל תרומדת המממנים־
האפלים לא היה בכולן לפרנס את
תקציבי־העתק של גוש־אמונים, שאינם
פתוחים לפני מכקר־המדינה או גוף
ביקורתי רשמי כלשהו.
עיקר תקציבי הגוש מקורם בצינורות־מימון
ממשלתיים, במישרין או בעקיפין.

עשרות הפעילים המרכזיים של
גוש־אמונים מקבלים, במשך כל שנות
פעילות הגוש, משכורות ממשלתיות.
בני קצובר, למשל, שימש תחילה כיו״ר
המועצה הדתית בשומרון, ואח״כ כיו״ר המועצה
האיזורית שומרון. חברו, מנחם פליקס, מקבל משכורת ממישרד־הדתות
כמנהל־אדמיניסטראטיבי של הישיבה בקדומים.

המשכורות הממשלתיות לא הפריעו
לעולם לקצובר, לפליקם ולמנהיגים
נוספים של גוש* אמונים נגד החוק
והסדר כמדינה.

קודם לעליית הליכוד לשילטון, ניזונו
פעילי־הגוש ממשכורות שהוענקו להם באמצעות
מישרדי־הממשלה שבידי המפד״ל והאגף הדתי
של מישרד־החינוך־והתרבות. אחרי ״המהפך״,
החלו זורמים כספים לקופת הגוש מכל מישררי
הממשלה — מישרדי החקלאות, השיכון,
הקליטה, הביטחון וצה״ל. וכמובן: מחלקת
ההתיישבות של הסוכנות־היהודית,
השנים שבין מילחמת־ששת־הימים למילחמת
יום־הכיפורים היו בבחינת מהלכים שהביאו
לגיבושה המלא של אידיאולוגית ההתנחלות
בשטחים הכבושים. שנים של התארגנויות
פנימיות, שהביאו, מאוחר יותר, ליצירת תשתיתו
הקשוחה של גוש־אמונים.
הלם מילחמת־יום־הכיפורים הביא, במקביל
לתנועות־המחאה הלא־ משיחיות, להלם אצל
חובשי הכיפות־ הסרוגות. זה הביא, בסופו של
דבר, בט״ו בשבט(פברואר )1974 להקמת הגירסה
הראשונה של הגוש, תחת הכותרת ״גוש אמונים
במפד״ל״ .את השם הציע הרב חיים דרוקמן.

מממן־הגוש בן־ציון

מתנגד״הגוש ליבוביץ

נביאי הבעל והאשרה, בעלי קזינו וסוחרי־נשק
סידרה של פגישות־הכנה הולידה את
כנס־הייסוד בכפר־עציון. באותו כנס השתתפו,
בין השאר, חבר״הכנסת זבולון המר, הרבנים
לוינגר, דרוקמן, ולדמן, בן־נון, חנן פורת וגרשון
שפט. זמן קצר לאחר כנס־הייסוד, באביב ,׳74 חל
הקרע הראשון בין גוש־אמונים למפד״ל. הסיבה
היתה המהלכים המדיניים הדרמתיים, שבאו
בעיקבות מילחמת־יום־הכיפורים.
היה זה הרב קוק שנתן את האות לתלמידיו
ולנוהים אחריו, כאשר קבע: מעתה לא
״גוש־אמונים במפד״ל, אלא. גוש־אמונים״ בלבד.
או, בלשונם של תלמידיו ,״הוא התיר לסגור את
הגמרות״ ולצאת לקרב על ארץ־ישראל־השלמה.
אחד משלבי־הפתיחה של גוש־ אמונים
העצמאי היה סידרת־הפגנות נגד ממשלתו של
יצחק רבין. העילה: הסכמי־הנסיגה שיזם הנרי

קיסינג׳ר. אחד מראשי הגוש, יואל בן־נון, היה נגד לצאת בגלוי שהטיף הראשון ממשלת־ישראל, שעליה אמר :״כשם שיצאו
יהודים נגד השילטון הבריטי שהיה בארץ.
ממשלה זו פשוט אינה ריבונית ...שיקוליה
מוכתבים מבחוץ״...
בימי המבוכה שלאחר מילחמת־יום־ הכיפורים
הלכה האידיאה המשיחית ותפחה, בעוד חובשי
הכיפות־הסרוגות ממשיכים בתהליך סטייתם
ימינה.

למפגינים הדתיים־לאומניים של
,1974 הצטרפו, כשותפים פוליטיים,
תומכים ואוהדים חילוניים, אנשי
תנועת ״ארץ־ישראל־ השלמה״ :משה
שמיר, עזרה זוהר, גאולה כהן, נעמי
שמר ויוצאים נוספים של תנועת־

העבודה, באגף האקטיביסטי שלה, שלא
היה להם מאומה עם היהדות הדתית.
נעמי שמר התגלתה לפתע לציבור כאוהדת
נלהבת של גוש־אמונים. היא כתבה אף פזמון
למען מפגיני סבסטיה, וקראה אותו לפניהם :״ואז
ראיתי מסביב את העשרות ואת המאות ואת
האלפים /אנשים כל כך מאושרים, אנשים כל־כך
יפים /וקולם במקהלה גדולה כרעם הרחוק
מתגלגל /ארץ־ישראל...״
המהלך המשיחי של גוש־אמונים החל בפרבר
של קונייטרה שברמת־ הגולן, הרחק מ״נחלת
האבות״ ההיסטורית.
בשיא המשא־ומתן להפרדת־הכוחות עם
סוריה, באמצע מסע־הדילוגים של הד״ר קיסינג׳ר
בין דמשק לירושלים, בשבוע הראשון לחודש
מאי ,׳74 כאשר היה בכוונת ממשלת ישראל
להחזיר לידי הסורים את העיר קונייטרה שנחרבה
בידי צה״ל, פרץ גל ההפגנות, שהוציא לרחובות
ירושלים את תשתית גוש־אמונים.
תלמידי ובוגרי מרכז הרב הנהיגו את
ההפגנות. בלטו ביניהם חנן פורת, משה לווינגר
וחיים דרוקמן. הם נשאו מול מעון ראש־הממשלה
כרזות בגנות הוויתורים, נערים ונערות בכיפות
סרוגות רקדו ושרו :״עוצו עצה ותופר, דברו דבר
ולא יקום כי עימנו אל״ .את שר־החוץ האמריקאי
ממוצא יהודי, הנרי קיסינג׳ר, הם כינו בכינויים

.בעל הגוייה״ 8 0 ¥
באחד מדילוגיו של קיסינג׳ר התארגנה, תוך
שמונה שעות, ההתנחלות הראשונה של
גוש־אמונים. המתנחלים והציוד רוכזו בסתר,
גנראטור נתקבל בסוד ממחלקת־ההתיישבות של
הסוכנות היהודית. ובבוקר, בתוך בונקר סורי ישן,
בקצה קונייטרה החרבה, הוקם היישוב קשת. תוך
שעות הגיעו למקום, מי ברכב ומי ברגל, צעירים
חובשי כיפות סרוגות, ולהם תרמילים, שקי־שינה
וסיפרי־קודש.
מבחינת גוש־אמונים הצדיקה את עצמה
התנחלות קשת. התוצאה: עם חתימת
הסכם־ההפרדה עבר הגבול החדש במקום שקבעו
אנשי הגוש.

הלקח: נפערה פירצה ראשונה ב־שילטון
החוק הישראלי. מותר לעשות
מעשים שלא על דעת הממשלה
החוקית, וניתן להציב עובדות בשטח,
כניגוד לנוהלים המקובלים, תיד כיפוף
ידה של הממשלה.
המסע המשיחי של גוש־אמונים יצא לדרך.

• התנחלות ניידת
שתן וקצובר באילון־מורה

מפגינים בפסטיבל של גוש־אמונים
אידיאליזם לשבתות ולמועדים

ף* נהיגי גוש־א מונים ידעו מראשית
^/דרכם, שהם תנועה מוגבלת בבסיס האנושי
שלה, ויחד עם זאת תנועה המשלהבת בני־נוער.
(המשך בעמוד )58

מוסיקה

תקליטים

בהופעה חיה

האמנם?

ברי זיו 1י מוח

יוריתימיקם — מגע; איסטרוניקס.
זהו האלבום השלישי של הצמד אני
לנוקס ודייויד סטיוארט. האמנם זהו אלבומם
הטוב ביותר? לא. הוא עומד בין הראשון
והשני. חלומות מתוקים(עשויים מזה).
אלבומם הקודם הצליח יותר במלודיות,
תמלילים ועיבודים. אז מה בכל זאת קרה
הפעם? הופעת הבימה של ההרכב, עם שבעה,
שמונה נגנים נוספים, השתפרה מאוד והם
זוכים בהצלחה. בעיתונות המוסיקה
העולמית: כתבות־שער בארצות־הברית באות
מייד אחרי ראיונות־ענק באנגליה. אחריהם
כמובן באות גם ההתפעלויות בישראל.
אץ לשכוח כי הצלחותיהם הקודמות יצרו
על היוריתמיקס לחץ אדיר. זה ניכר, במובן
יצירתי חיובי, באלבום: המחשבה בעיבודים
ואיכות השירה מרשימים. אין ספק כי לצד

מי אמר שאין מוסיקת־מחאה בארץ? מי אמר
שאנשים לא יודעים לשיר בארץ? מי חשב
ששיריו של אריאל זילבר פשוטים וקלילים? מי
שחשב כך טעה. יש מוסיקת־מחאה ישראלית
ועושה אותה בכישרון ובידע אריאל זילבר.
אריאל יושב על בימת קולנוע דן, לצידו
ארבעה נגנים צעירים ומוכשרים, ויורה צרור
אחרי צרור. הקהל לא תמיד מבין מה אומרים לו.

פול יאנג, מציגה אן לנוקס את קול השירה
הנשי המעניין ביותר במגעים המוסיקליים
של היום.

ה>וצו וחבריו איירין קארא — איזו הרגשה;
סי־בי־אם.
המפיק המוסיקלי והמעבד ג׳יורג׳יו
מורודר יצר בשתי ידיו אגדות רבות של
רחבת־הריקודים. המפורסמות ביניהן אצלנו
הן דונה סאמר (אוהבת לאהוב אותך),
בלונדי(קרא לי) ופסי־הקול של אקספרס
של חצות וגייגולו אמריקאי.
המוסיקאי הכישרוני הזה נוטל תחת
חסותו את איירין קארא, כוכבת הסרט
תהילה ושיר הנושא שלהם מפלאשדאנס,
הנקרא פלאשדאנס -איזו הרגשה, הפך
להיט ענק.
קשה לומר שלא ציפו לזה. מורודר הולך
כבר זמן רב, במיקצועיות רבה, על בטוח. זו
גם הסיבה שלא נשמעים חידושים מוסיקליים

התיקרה/רואה כיצד חולפים ימי בבטלה
גמורה/אני שוכב לי על הגב, חושב, חולם,
הוזה/והחיים יפים יפים, ממש כמו מחזה/.
בלי להיות או לא להיות, אני פשוט ישנו/בלי
שום דבר אשר כדאי למות למענו/בלי תיקווה
ובלי יאוש, אני פשוט צופה/כמו תייר על העולם
והוא כל־כך יפה/.
היו לי פעם עקרונות, מכרתי את כולס/עיסקה
מוצלחת בשבילי, טובה גם בשבילס/עכשיו
כשלא נשאר יותר במה להאמיו/אני שוקע לאיטי
בהזיות על מין/.
אז אני שוכב לי על הגב, מביט על
התיקרה/רואה כיצד חולפים ימי בבטלה
גמורה/אני שוכב לי על הגב, חושב, חולם,
הוזה/והחיים יפים יפים, ממש כמו מחזה/.
מובן שלא כל האישים שהזכרתי נצמדים לכל
מילה של הטקסט, אך האווירה ברורה. אני שוכב
לי על הגב אמיתי היום פי מאה, לפחות,
מהתיקווה.
אריאל זיבלר. ,הפיזמונאי הלאומי,״ מכריח את
ישראל, בעיקום זרוע המלווה בחיוך, להביט על
עצמה בראי.
כשתלכו להופעה הטובה הזו, בפעם הראשונה,
השניה או השלישית, האזינו היטיב למילים; גם
כשאתם רוקדים, צורחים, שותים או מדברים —
זיכרו: אריאל זילבר מדבר אליכם והוא רוצה
שתשמעו אותו. וזה כדאי.
מהנשמע טלפון בליל ה

באלבום זה. מה שצריך לשמוע בשירי
דיסקרמודרני — שומעים. אין חוכמות. הכל
סופר־מיקצועי ונקי והוא מתאים למסיבות.
רק למסיבות.

כמה חברי התיזמורת הפילהרמונית
הישראלית לא הצליחו לשמור על רצינות
מינימלית בחזרות התיזמורת עם האבובן היינץ
הוליגר. הוליגר, הנחשב נגן האבוב הטוב ביותר
בעולם, ביצע כאן עם הפילהרמונית את
הקונצ׳רטו השלישי לאבוב ותיזמורת, מאת ברונו
מאדרנה. זו יצירה קשה, וזמן החזרות המוקצב
היה מגוחך. למרות זאת החליטו הנוגעים בדבר,
בעצה עם הסולן ועם המנצח גארי ברתיני, לבצע
אותה.
גם בשעות החזרה המועטות הוכיחו ללא בושה

זמר זילבר
עיקום זרוע מלווה בחיוך

עיש לע\>ד
כ י אחרת נצא
מן הדעת

מלי מירן — התחלה טובה; הד
ארצי.
כדי לאהוב את התקליט, צריך לאהוב את
הקול של מילי מירן. מעבר לקול מוצג עירוב
מגוון של סיגנונות, איכות תמלילים ותיחכום
הפקה מוסיקלית.
הגיוון מביך, כי הוא נע בין לא טוב לטוב,
הלוך וחזור. כותרת הקטע מצוטטת משיר
הנקרא אנשים אוהבים לשיר, שם ממשיך
.אנשים אוהבים לשיר/ושירים אוהבים
אותנו/נאמץ תו אל תו/ונשיר ונאהב בוא
נצא אל הכרם בליל כוכביס/נשתכר מן האור
והיין/ניצמד ונהיה כאשכול ענבים/כי אצלנו
השיר חי עדיין.״
לצד מתיקות ישראלית־באנאלית —
תמימה זו שרה מילי מירן שיר האומר״ ..ורק
אתה יודע/מה אני אוהבת/אין טעם

סיבות/שהפרידה מיני להסביר/מכל
הזו/לגמרי מיותרת/הרי פשוט זה לא יכול
להיות״.
הדוגמות הן רבות. מוליכים אותנו בין עם
ומדינה ובין פרט ורגש. למזלו של כל
הפרוייקט, מציגה מילי מי ה קול שירה בשל
ומאומן. היא עדיין לא נכנסת לכל מצב״רוח
מתאים בשירים השונים, אך ההצלחות רבות
מההחמצות. זו בהחלט התחלה טובה.

מיקצועעת
ר>קה מתוכן
קיס — לקקו את זה.
כותרת הקטע אומרת הכל בקיצור. מעט
הרחבה: ביטויים דוגמת. זונה״. ,ארקוד על
הפנים״ ו״לקקי את זה״ אינם מרכיבים
תמליל מעניין. גיטרות צוחקות וקולות
שירה צרודים אינם אומרים מאומה, אם אץ
מאחוריהם תוכן נוסף. לסיכום: כל דקת
האזנה לתוצר זה מיותרת לחלוטיז.

המדור מעניק לתקליטים חמישה ציונים, לסי הדירוג הבא: תו אחד — רע;
שני תווים — חלש; שלושה תווים — ככה; ארבעה תווים — טוב; חמישה
תווים — מצויץ.

ארי פרנקל

קלסטון וחברים* בביצוע. ליילוד
סיכום נכבד להקלת הסבל
למרות שהוא חוזר בהתלהבות על כל מילה.
במבט לאחור, אין ספק כי אריאל הוא המתאים
ביותר לתואר.זמר השנה .1983״ הרי רוב נושאי
שיריו האחרונים, דוגמת טרף קל ואנו
המיואשים, מתארים באופן המוצלח והישיר
ביותר את כל שקורה במדינת־ישראל בחודשים
האחרונים.
זה שאריאל זילבר גר בבית מבודה ללא
טלפון ועם מצב־רוח חייכני. אינו אומר כי׳לא
כואב לו ואינו מרגיש מה קורה. הוא לא יגיד לך
כלום. הוא רק ישיר. ואיזה שירים.
עם היד על הלב. אריאל ניגש לביצוע אני
שוכב לי על הגב ותמונה מוזרה עולה בעיני: אני
רואה שורה ארוכה של שרי־ממשלה וחברי־כנסת, ,
רבנים ראשיים ועיתונאים, אנשי מישטרה וקציני
צבא; כולם עומדים עם היד על הלב, או צמודה
בהצדעה למצח, מביטים קדימה אל אופק
הים־התיכון, ושרים במקום אריאל את המילים
הנפלאות:
.אני שוכב לי על הגב, מביט על
* מימין: טסי ב ליגלזד, אגדי לאל, א רי ק
קלכטלן ;במרכז) ,ביל לימן (מהאבנים
המתגלגלות).

כמה מוסיקאים רציניים, כי יכולתם המוסיקלית
נעצרת אי־שם בראשית המאה הקודמת. השפה
המודרנית הקשה הביכה אותם, והם לא התביישו
לדבר ולצחוק מאחורי גבו של הסולן, שזהו
ביקורו הראשון אצל הפילהרמונית.
• לפני שבועות ספורים יצא לאור בניו־יורק
גלו גולד -בעיני עצמו ובעיני חבריו. ספר
מרתק זה, שנערך בידי ג׳ון מקגריבי והמכיל 319
עמודים, מהווה השלמה מעולה לתקליטיו
המיוחדים של גולד. הוא כולל ראיון עצמי שעשה
גולד עם עצמו, ורשימות רבות של מכרים
ו.ידידים.״
המילה הוכנסה למרכאות כי רוב
התקשרויותיו של גלן גולד בשנים האחרונות
בוצעו בשעות לילה מוזרות, באמצעות הטלפון.
הוא חפץ לשמור על קשרים אך רק דרך מכשיר
זה, מאולפן ההקלטות שלו, שם בילה שעות
ארוכות בעריכת קיטעי מוסיקה למען הביצוע
המושלם בעיניו.
הספר יצא בהוצאת דאבלדיי, ומחירו בכריכה
קשה 24.95 ,דולר.
• מה אמרה אלסי סטיוארט, אמו של רוד
סטיוארט, על שמועות המפרידות ביו בנה ואשתו,
אלנה? האם אמרה: רוד שלי טיפש

מה באמת חושב שר־

התיקשורת מרדכי ציפורי
על השר ללא תיק אריאל
שרון? בדיון שנערך בכנסת על

מילחמת־לבנון, האשים ציפורי
את המערך בטיפוחו של שרון.
.יצחק רבין, שהוא האחראי
לגידול־הפרא הזה, יושב כאן׳,
קרא ציפורי בקריאת־ביניים.
ח״כ העבודה יעקב גיל
מחה שהדיון. שנה למילחמת
הלבנון״ מתקיים בדיוק שנה
וחצי וחמישה ימים אחרי
תחילתה של המילחמה. .חצי
שנה היום זה זמן ארוך — 80
אחוז אינפלציה לפחות!״
בקריאת־ביניים תירץ ח״ב
חרות מאיר כדץ־אבידוב את
העדרם של כל שרי־הממשלה
מהדיון. :לממשלה אין מה
להשיב בעניין זה״.
אחת הנואמות אמרה
שקבוצות כמו יש גבול
ואימהות נגד שתיקה מכרסמות
בחוסן שלה. הדוברת לא
היתה אלא עדנה סולודר
מהמערך.
דיון לשוני פתח את
הישיבה האחרונה של הוועד
המנהל של רשות־השידור. למקום
נכנס הפרופסור מנחם
דותן יושב״ראש ועדת-הלשון
של מליאת רשות־השידור. חבר־הוועד,
אהרון פאפו, קידם
אותו בבירכת שלום. :מה שלום
הפרופסור?״ השיב זה. :מצויץ!״
שאל פאפו. :פרופסור, האם יש
משהו שנקרא סופר־פרופסור?״
דותן היה מופתע, ואת המצב
הציל מנהל הטלוויזיה, טוביה
סער. :לא. סופר־פרופסור אין,
אך יש סופר־דירקטור של ועדמנהל,
וזה נקרא פאפו.״ העיר
עוזר המנכ״ל נקדימון דוגל:
.זה נקרא סופר־פאפו, או בקיצור
סופאפו״.
בהמשך הדיון הלשוני
מתח פאפו ביקורת על לשונם
המשובשת של הקריינים. דותן
הסביר שהמדובר לא בקריינים,
כי אם בכתבים, שאינם קריינים
מיקצועיים, והם אלה שעושים
שיבושים לשוניים. .לתופעה זו
אנו קוראים. פריצות למיקרופון״
אמר דותן. העיר פאפו:
.ואילו אני קורא לזה פריצות
מיקרופונית.״ המנכ״ל, יוסף
(.טומי״) לפיד אמר לראובן
יחץ, יושב־ראש הוועד־המנהל:
״תרשום שהתאפקתי מלהגיב.״
עוזר המנכ״ל ארי אבנר אמר
ללפיד. :וזה קשה עליך, כי
התאפקת דווקא כשדיברו על
פריצות:״ פאפו כרגיל לא שתק:
.זה מה שנקרא פריצותו של
הפריץישיבת־הוועד־המנהל
עסקה
גם בפרשת מישלחת
הטלוויזיה, המונה 18 איש,
שאמורה לצאת ללוס־אנג׳לס,
כדי לסקר משם את מישחקי
האולמפיאדה, במחיר כולל של
700 אלף דולר. תמימות״דעים
נדירה היתה בין פאפו ויריבו
ממיפלגת־העבודה ניסים אלמוג
כאשר לראשונה, מזה שנים,
הסכימו שעדיף לקלוט שידורים
מהלווץ, מאשר לשגר מישלחת
גדולה כל־כך. פאפו הפגין
כהרגלו את בקיאותו בסיפרות
וגייס את המחזאי הרומני־צרפתי
יוג׳ין יונפקו למטרה זו. הוא
ציטט מרשימה של יונסקו,
שהופיעה בגליץ האחרון של
כתב־העת האינטלקטואלי הבריטי
אנקאונטר. יונסקו סיפר,
שהוא שונא ימי־ראשון, כי הם
מזכירים לו שאביו נהג לנתקו
מהספרים האהובים עליו, ושלח
העולם הזה 2420

מיהו ״גידול הפרא״ אליבא דמוטקה ציפורי
ומדוע יצחק ברמן אינו מקים מיפלגה חדשה

אותו בכוח לצפות במישחקי־כדורגל
ואחר־כך אף וידא מהי
התוצאה. פאפו הסביר שהשידורים
המוגברים מלוס־אנג׳לס
לא ישמחו את אלה
שאינם חובבי ספורט.

כהן־אורגד לשוב לענייני המשק
הבוערים. הוא עזב את האולם,
ופלש לחדרה של רוני כרמל,
אשת יחסי־הציבור של התיאטרון.
משם הוא ניהל שיחות-
טלפון ארוכות. החדר היה עמוס

ך? 1ך 111ך \ ך שר״האוצר (למעלה מימין) מקרב
11X11 11-1 111 111 את כוס״התה ללשונו; חיים קורפו,
שר־התחבורה (למעלה משמאל) וראש״הממשלה יצחק שמיר (למטה
מימין) שותים באיטיות את התה החם, ואילו טגן ראש״הממשלה, דויד

המוזמנים להצגת הבכורה
של סנגיר שהתקיימה ביום
חמישי שעבר בתיאטרון הבמה,
זכו להכיר מקרוב את ידידתו
החדשה של הפרקליט צבי
לידסקי. לפגי יושב־ראש
הכנסת מנחם סבידור, שר־האוצר
יגאל כהן־אורגד
ומכובדים אחרים, הציג לידסקי
את ורד הצעירה. מה שהוא לא
אמר להם, זה שוורד בת וד 23
מרמת־גן, היא מזכירתו הפרלמנטרית
של ח״כ הליברלים

פינחס גולדשטיין.
מייד אחרי ההפסקה נאלץ

בסלסלות־פירות ובקבוקי ליקר
הללויה, שהוכנו לקוקטייל
שנערך אחרי ההצגה. כהן־אורגד
ניצל את שהותו בחדר כדי
לטעום מהליקר ולנגוס כפירות.
ח״כ הליברלים יצחק
ברמן כבר הודיע בפומבי שהוא
מתמודד בבחירות הבאות מטעם
הליכוד, ושהוא יקים מערך
ליברלי חדש. כשנשאל מדוע
הוא לא מקים מיפלגה כבר עתה,
אלא מתכנן את הקמתה סמוך
למועד הבחירות, ענה. :מה אני
אעשה עם החברים עד לבחירות
בעוד שנה וחצי? האם אארגן

להם טיולים בגליל באוטובוסים
שכורים ואזמין אותם להשתתף
במישפט ציבורי סביב מותו של
ישו הנוצרי?״
ח״כ ליברלים אחר אלי
קולס שהוא יושב־ראש ועדת
צוות
יתוש בראש, התוכנית
הסאטירית של גלי־צה״ל,
נשאל מה אמרו האסירים לח״כ
אהרון אבו־חצירא, כשזה
גמר לרצות את עונשו. אחת
התשובות שצונזרה ולא הושמעה

לוי, שותה לרוויה, קפה נמס עם חלב (למטה משמאל) .הארבעה ניצלו
את נאומו התוקפני של השר אריאל שרון, בישיבת מרכז חרות
שהתקיימה ביום החמישי באולמי העצמאות שבבית־זבוטינסקי
בתל״אביב, כדי ללגום מהשתייה החמה שהוגשה לשולחן הנשיאות.

החוקה של הכנסת, עשה זאת!
הוא הוריד 15 קילו ממישקלו.
הכרס שהלכה לפניו כמעט
נעלמה, ועתה הוא שוקד על
הורדת חמישה קלוגרם נוספים.
כתב הארץ וגלי צה־ל
בצפודהארץ מנחם הורביץ
הכיר מקרוב את רב־סרן סעד
חאדד, שנפטר בשבת ממחלת
הסרטן. הורביץ, חובש־הכיפה,
נזכר שבאחת הפעמים האחרונות
כשפגש בחדר, שכבר היה רתוק
למיטה, אמר לו רב־הסרן. :אנא,
התפלל לאלוהים שאחלים
ממחלתי.״

בשידור, היתה של יצחק
(.איצ׳ה״) גולן שאמר^ 11? :

(.להתראות׳ בגרמנית) הם לא
אמרו לו.״
כשהם יושבים במסיבה זה
לצד זה, נודע לאחד מעוזרי סגן
ראש־הממשלה חנן אברמסון
ולאשת החברה דפנה רסקו,
שהם בני מזל״גדי. ואם לא די
בכך, הם נולדו באותו תאריך. הם
החליטו לחגוג במשותף את יום
הולדתם, אך סירבו לגלות את
גילו של כל־אחד מהם. ידוע רק
שצירוף הגילאים של שניהם
מתאים מאוד לשנה. הוא .84

מדזע הופיע סגז־ראש־העץ־״ה בעניבה, מדוע התגורר
הרצל אביטן בקומה ה שמינית ואיזו הפ תעה הכינו ל שד ר
ח*כ שינוי מרדכי
וירשובסקי פגש בלובי של
מלון הילטון בירושלים את
מתי דרובלם, ראש־־מחלקת
ההתיישבות בסוכנות, וביקש
לדעת מה יהיו תוצאות ההצבעה
על בחירת שרון ותפקיד ראש
מחלקת־העליה. ררובלס סיפר
שהוא וחבריו חישבו ומצאו,
ששרון ייבחר ברוב של שיבעה
קולות. ענה לו וירשובסקי:
.יכול להיות שאתה צודק. אן־י

על עצמו כמה פעמים, העיר
אורי שטרוזמן אב בית־הדין:
.אולי השיטות האלה הן סוד רק
לתביעה, כי נדמה לי שכל
האחרים כבר שמעו אליהן.״
הרצל אביטן, הנאשם
ברצח אחר, סיפר בעדותו כי בחר
לגור במחבוא בקומה השמינית
של בניין רב־קומות כיוון שחשב
שמשם הוא יוכל להימלט ביתר־קלות,
כשתבוא המישטרה לעצרו.
התובעת פנינה דבורין

החמישי שעבר בהיכל־ התרבות
בתל־אביב. הסיבה — אנשי
עליית־הנוער בחרו בגל שתופיע
לפניהם מבין קבוצת זמרות
שהוצעה להם. אחרי המופע ניגש
סמנכ״ל עליית־הנוער דב קולא
לבן־הרצל, ואמר לו. :אני רואה
שהבחירה שלנו היתה נכונהר
דובר עיריית תל־אביב
רוני רימון הבחין בשינוי שחל
אצל נתן(.נחוש״) וולד, איש

איש״הטלוויזיה ח כנר
היה השבוע עצוב מעט. לידידיו
הוא גילה שהסיבה לכך היא
משפחתית. החתול האהוב לו,
סורס, על־ידי הוטרינר, וכנר כאב
את כאבו.
ממלא מקום ראש עיריית
תל־אביב, דב בן־מאיר הופתע
השבוע, כשגילה כי שמו הושמט
מרשימת בעלי זכות־הבחירה
לוועד עובדי מועצת פועלי תל-
אביב־יפו. .שבוע לא חלף מאז
שעזבתי את מועצת־הפועלים
ואין לי כבר זכות הצבעה?.שאל
בך מאיר, המעיד על עצמו שעד
היום תפקידו כמזכיר מועצת־הפועלים
הקפיד לשלם מידי
חודש את מיסיו, כשאר העובדים.
איש מיפלגת־העבודה
נתן רענן עורך עיתון מפא״י
מיגוון ניהל לא מכבר דרשיח
מעל דפי חותם עם הדוברת
״המתפוטרח״ של מישרד־האוצר,
דבירה גנני. כענן,

הראשונות של מיטה־מטבח,
מיטה־מטבח צפו הנשיא
הקודם יצחק נבון ורעייתו
אופירה. בחודש הבא יהיו
אורחי הכבוד בהצגה ה־350
בירושלים, הנשיא הנוכחי חיים
הרצוג ורעייתו אורה.

כתב־הרדיו יוסי מלמן
היה מופתע ביותר. בעבר הוא
היה כתב כלכלי בקול ישראל,
ובשלוש השנים האחרונות היה
כתב הארץ וגלי־צה״ל בלונדון.
עתה, משחזר לרדיו בתל־אביב,
נמצא לו מינוי זמני כממלא־מקום
הכתב לענייני מיפלגות.
ביום החמישי שעבר הוא מצא
מיכתב, שכביכול נכתב על־ידו
ושהופנה לחבריו לעבודה, ובו
הוא מודה להם על שיתוף־
הפעולה ומזמינם למסיבת פרידה
ביוב! שישי בבוקר. מלמן לא
הספיק להודיע שהוא לא אחראי
לכך, וביום שישי בבוקר באו

׳ 11ץ 1 1התעשיין שהסתבך בעבי בשערוריות כלכליות (למעלה, שני מימיו) בא עם אשתו
למעלה מימין) לווילה של פלאטו־שרח כדי להשתתף בקוקטייל לועיות שלקחו חלק

בתחרות ״נ יס ישראל״ .אחד מאורחי״הכבוד היה שגריר זאיר בישראל (למעלה משמאל) .לתחרות.מיס
ישראל״ הגיעי נערית שנבחרו כמלכות״היופי של עירן, כמו אורלי שוקרי בת ה״ ,16 מיס פתח״תיקווה
(משמאל) .ויקי בי־טוב (למטה מימין) ,אף היא בת 16 מבנימינה, שהיא מיס־חדרה, וגילת אפרוני כמובן
בת 16 שהיא מיס רמת״גן. אשתו של פלאטו, אנט בשימלה שחורה נוצצת, האפילה על כל המתחרות.

אומר לך מה הדבר הראשון
שאריק יעשה אם הוא ייבחר. הוא
ילך לנשיא־המדינה מנחם
אלון, שנבחר גס הוא ברוב של
שיבעה בכנסת, וידבר איתו על
ענייני־עליה.״
במישפטם של ג ל בן־גל
רונן שני־שגיא הנאשמים יעקב הברוקר ברצח אלטרוביץ, ביקשה התובעת
לסגור מפעם לפעם את דלתות
בית־המישפט, כדי לשמור על
סודיות שיטות חקירה מסויימות
של המישטרה. אחרי שהדבר חזר

שחקרה אותו, ניסתה להוכיח
שזה לא הגיוני, ואז התערב
השופט משה חסון ואמה
.בסרטים הם תמיד גרים בקומה־העליונה.
אולי מסיבה זו הוא בחר
לגור שם?״
כותב, מנחה ומפיק הערב
50 שנה לעליית הנוער יעקב
בך הרצל נכנע ללחצים
שהופעלו עליו. בדרך־כלל הוא
נמנע מלהכליל את אישתו
הזמרת נירה גל באירועים
שהוא קשור בהם. אך הפעם
הופיעה גל בערב שנערך ביום

מיפלגת־העבודה, מאז שנכנס
לתפקידו כסגן ראש עיריית
תל־אביב. בעבר נהג וולך
להופיע לישיבות ללא עניבה.
לפני שבוע קלטה עינו של רימון
את וולד כשהוא מעונב. הדובר
שיגר אליו פתק ובו כתב. :מאז
שהצטרפת לקואליציה הפכת
לקפיטליסט,״ כשהוא רומז
להופעתו של סגן ראש־העירייה.
וולד השיב שהוא לא שינה
מהרגליו, אלא נאלץ להתלבש
בחגיגיות משום שבאותו היום
עליו לברך בטקס ציבורי.

שרצה ליצור לדבריו תהודה
נוספת, ביקש לפרסם את הסיפור
במדור הרכילות, בשבועון
אנשים. לצורך הפירסום טרח
רענן להביא למערכת צילום
שלו, אך עורך אנשים יגאל
גלאי לא מצא לנכון לפרסם את
התמונה לצד הידיעה. השבוע,
אחרי שנודע על סגירת הש־שבועון,
כתב רענן בדבר רשימה
בגנות העיתון ועורכו, וכינה
אותם.תת־עיתונות.״ גלאי מיהר
לשלוח מיכתב למערכת ובו ציין
שיתכן שחיסול החשבון הנוכחי
היה נמנע אילו צילומו של רענן
היה מתפרסם בזמנו.

השחקנית דינה דורון
תחזיק בוודאי בהישג שאינו
מנת־חלקם של שחקני־יחיד
בארץ: שני נשיאים ראו אותה
באותו מופע. באחת ההצגות

רבים להרים כוסית למסיבת־הפרידה
שלא התקיימה.
השחקן חיים טופול
ומנכ״ל רשות־השידור לשעבר
יצחק לי מי החליפו באחרונה
זכרונות. הם היו ידידים מילדות,
כאשר טופול רצה אז להיות
סופר וליבני ניסה להיות שחקן.
השנים, שהיו בני , 15 ניסו
להוציא עיתון. טופול, שעבד
בדפוס דבר, הצליח להבטיח
שההדפסה תהיה בהנחה. הוא
צייר את שער העיתון וליבני
שמונה לעורך, הכין את כל
החומר המערכתי. אך בסופו של
דבר לא יצא העיתון לאור,
אחרי־כן הם הופיעו במשותף, עם
יהרדה להט כיום סמנכ״ל
שיכון ופיתוח, על בימת קיבוץ
נען. ליבני נזכר שהוא זכה ליותר
תשואות מהקהל מאשר טופול.
העולם הזה 2420

בל 1וי ם
ראש עירייה בת־ים החדש,
אהוד קנמון, פותח את
יום־עבודתו בשעה 5לפנות־בוקר.
הסיבה — הוא רוצה
לראות בשטח איר עובדים אנשי
מחלקת התברואה של העיריה.
השופטת מרים בך
סירת, ממלאת־מקום נשיא
בית־המישפט העליון, החלה את
דרכה באולמי בית־המישפט
דווקא בהופעה מטעם פרק־ליטות־המדינה
נגד עיתון.
בראיון לנעמת סיפרה בן־פורת
שהיא הופיעה בתביעה נגד
גרשום שוקן עורר הארץ,
שפירסם שמו של נער שהועמד
לדין, כשהיה איסור פירסום שם.
בן־פורת, שהתרגשה מאוד,
סיפרה שהיא הפריזה בטיעוניה.

מאת דניאלה שמי

בורג: על המשבר הכלכלי־פוליטי.
:את האוניה צריד להציל
ולא חשוב מה שמו של הקפטן.״

• העיתונאי ׳יורם
המזרחי. :המחיר ששילמו כדי
לקנות, כביכול, ביטחון לישובי־הצפון,
הוא מחיר נורא״.

• יהושע סובול ויעקב
לזר, בחותם. :תמו ימי החסד
של הממשלה. תמו? תמ״י?

• השר ללא-תיק, אריאל
שרון, שלא נבחר לתפקיד
יושב־ראש מחלקת־העליה של
ההסתדרות הציונית. :לא(אריה)
דולצין אחראי לכד שאני יושב
כמעט שנה בבית ועובד על
טרקטור במשק.״

• הרב מנחם הכהן:

אחרי הכישלון לעשותו ראש

¥ | 11111ך | 1הופיעה לבכורת הסרט. מעבר לגשר גרוקליו׳
| 1 1/1 11111 במעיל שחור ארון. השחקנית, שבאה לאולם
עם בעלה, האדריכל יעקב רנטר, לא שבעה נחת מזווית־הצילום,
והעירה שבעוד עשר שנים היא בוודאי תכעס אם היא תצולם כן.
.מאז מצאתי את האיזון בין
המיקרה ובין הטיעון. הפחד עבר
ויכולתי להיות אני.״
בן־פורת מצרה על כר
שתפקידה אינו מאפשר לה
להופיע בנגינה על פסנתר. היא
היתה רוצה לנגן לא רק להנאתה,
כי אם גם להנאת אחרים.
בינתיים היא שומרת על
גמישות־הידיים.

פסוק, השבוע
• מפקד חיל האוויר
לשעבר, בנימין פלד. :בגין
הוא יהודון שהתחפש בבגדים
של (זאב) ז׳בוטינסקי והסתובב
לו על הבימה עט הבגדים האלה,
עד שהוכח מה שהוא היה, עד
שהוכח שהוא שיקר כל חייו, עד
שנגמרה לו ההצגה.״
• הנ״ל. :היהודים מעדיפים
להוביל לבתי־קברות בתחום
הקו־הירוק 15 איש לשבוע,
מאשר לעשות פעולה אחת
שממנה שלוש גוויות של
לוחמים לא יוחזרו.״

שר־הפנים,

העולם הזה 2420

יוסף

לעליה, מבקשים לו חסידיו
תפקיד במיסגרת הזכויות
המוענקות ליורדים.״
• הרב מאירכהנא. :אני
מציע למנות את שרון כשר־ההרתעה.
מספיק שהוא ילר
לטייל ביהודה ושומרון. הם כבר
יברחו משם.״

• שר העכורה והר
ווחה,
אהרון אוזן. :המערר
אינו פסול לשילטון. הוא אפילו
רצוי״.

המיטהר

והתעשייה, גירעון פת:

״בקואליציה של 64ח״כים כל
ממזר הוא מלך ומכתיבים לך
הכל.״

• בועז אפלכאום,
עוזרו הפרלמנטרי של
שימעון פרם. :אני יד־ימינו.

עוזר לו בכל מה שנדרש ממני.
עוד זוג עיניים, עוד זוג ידיים,
אוזניים וראש.״
• הנ״ל, שהוא בן ,37 על
רווקותו. :אני מחפש מישהי
שלא תירצה ילדים. אני פשוט
שונא ילדים. לא יכול לסבול
אותם.״
יו״ר הסוכנות אריה דולצ׳ין והרג הראשי מרדכי אליהו

רמי שייכת החילה היקרה בסביון ואוצרות האמנות שבה? גם שמואל
פלאטו־שרון וגם אמו ציוו אותה ליורשיהם בשני מיסמכים שווים -
הטלוויזיה שואה, שפלאטו התכוון
להביא לישראל. הוא היה אז המלך של
החברה הנוצצת בישראל.
אולם גם אז, כאשר רבים קינאו
בעושרו ובאורודהחיים ההוליוודי
שניהל, היו כבר שמועות כי לא כל
הנוצץ אצל פלאטו־שרון, זהב הוא.
אנשים אמרו כי למעדנים ולמשקאות
המיובאים, שחילקו במסיבות של
פלאטו בנדיבות כה שרבה, לא היה
כיסוי. והיו שהוסיפו ואמרו כי כל
העסקים של פלאטו־שרון, בכל קצווי
העולם, אינם אלא אחיזת עיניים, וכי
לאיש אין כל רכוש ממשי.
בינתיים הצליח פלאטו־שרון
להיכנס לכמה עסקים מכובדים מאוד
בארץ. יחד עם הקבלנים אריה ואברהם
פילץ נכנס כשותף לתחנה המרכזית
החדשה, שהתגלתה כפיל לבן. הוא
הצטרף גם למיכלול דיזנגוף סנצור,
עם אותם שותפים, ועשה עסקות
גדולות אחרות.
עד אז תמך פלאטו־שרון בכל ליבו
באגדת עושרו העצום. רק לפני
כשנתיים, כאשר הוגשה נגדו תביעה
מצד חברה צרפתית לפיצוי על סכומי
כסף אדירים, אשר לדברי התובעים
נטל מהם במירמה בפאריס, התברר
לפתע כי כאיש־עסקים ממולח, כמעט
אין כל רכוש על שמו של פלאטו־שרון
עצמו.
התברר כי הווילה שלו בסביון
שייכת בעצם לאמו, אוצרות האמנות
ושכיות־החמדה שייכים לחברות שהשליטה
בהן גם היא בירי אמו, וכי סבך
של חברות מחזיק בשאר רכושו
בישראל. כונס־נכסים, שמינה בית־המישפט
בינתיים לפלאטו־שרון שלח
מעריך מומחה, שגילה כי רוב התמונות
והפסלים בביתו אינם אמיתיים, אלא
העתקים מוצלחים.
מישפט זה עדיין תלוי ועומד,
ועירעור על מינוי כונס־הנכסים
מתקיים בימים אלה בבית־המישפט
העליון. אולם בינתיים, שלף תום הד,
שהיה בעבר איש סודו ויועצו של

ש ת ! נוואות
^ ש אנשים הגורסים כי לשמואל
פלאטו־שרון יש רכוש אגדתי.
מאידך, יש אחרים הטוענים, כי כל
רכושו של פלאטו־שרון הוא אגדה
בלבד. מה ערך רכושו של האיש השנוי
במחלוקת היא שאלה המסקרנת רבים.
במיסמך נדיר, שהוגש שבימים אלה
לבית־המישפט, התגלה מה היה שיעור
רכושו של הח״ב לשעבר בשנת .1976
את המישפט הגיש עורר־הדין יעקב
לרר, בשמו של תום הד, התובע
מפלאטו־שרון החזר חוב בסך 177,800
אלף דולר.
לשם הוכחת החוב, צירף עורך־הדין
למיסמכי התביעה, העתק, בכתב־ידו
של פלאטו־שרון, של צוואתו שנכתבה
בתל־אביב בשנת .1976 בצוואה זו
.מוריש״ פלאטו״שרון את חובו להד
לאמו הקשישה, אסתר שייביץ.

העתקים
? ^4מוצלחים
ך* אשר הגיע פלאטרשרון
לישראל לפני שנים לא רבות,
עשה כל מאמץ כדי ליצור לעצמו
תדמית של אדם עתיר נכסים, מיליונר
בעלאומי מחוג־הסילון. היו לו כל
הדברים הדרושים לשם כך — דירה
נאה, אשה נאה וכלים נאים.
פלאטו קנה בישראל את אחד

הבתים המפוארים ביותר בסביון. הבית
הענק מוקף חצר המכילה מיגרש״טניס,
בריכת־שחיה וגינה המשתרעת על
דונמים אחדים.
כל העובר לפני הבית מתרשם מייד
מפסל גדול של יעקב אגם המוצב
בחזית, קרוב לשער הברזל הכבד, הנפתח
ונסגר בעזרת מיתקן אלקטרוני.
ליד הגדר מסתובבים כלבי־זאב אימתניים
ושומר חמוש. ליד הווילה חונות
כרגיל כמה מכוניות־פאר חדישות.
אשתו של פלאטו־שרון, אנט,
צעירה יפהפיה, מלווה אותו תדיר,
כשהיא לבושה במיטב האופנה
הצרפתית ועדויה תכשיטים נוצצים.
תמיד הקפידה להראות זוהרת ויפה
ככוכבת״קולנוע.
מעורר קינאה עוד יותר היה אוסף
יצירות האמנות שמילא את הווילה
בסביון. על התמונות התלויות על
קירות הבית, ועל הפסלים המוצבים בו
חתומים גדולי האמנים של המאה.
רודן, רנואר, סזאן ומודיליאני זעקו
מכל קיר. רהיטי הבית נקנו בחלקם
במכירות פומביות ואחדים נעשו לפי
הזמנה מיוחדת, והם יחידים במינם
בעולם.
בשיא הקאריירה שלו ערך פלאטו־שרון
מסיבת־גן לכל חברי־ הכנסת
וגדולי האומה. הם הוזמנו לאיצטדיון
שאולתר בגינה, לראות את סידרת

ווו * ת*ששתש 91139

ליות של החוק, בלי עדים ובלי חתימת עורד־דין. האם תופסת צוואה כזו:

פלאטו־שרון, את הצוואה משנת ,1976
שבה הוריש פלאטו את רכושו לאשתו
אנט, לאמו, ולבתו מנישואיו הראשונים.
הסיבה
לצירופה של הצוואה לתביעה
כספית שיגרתית, היא העובדה
המעניינת כי בסעיף 2לצוואה, מצהיר
פלאטו־שרון כי את חובו לטיבור, הוא
תום הד, תשלם אמו תוך שלוש שנים,
או קודם לכן, אם תוכל. הד ופלאטו־שרון
הסתכסכו בשנים האחרונות, והד
טוען כי פלאטו רימה אותו, וכי במקום
להחזיר לו 500 אלף דולר, סכום החוב
החזיר לו חנויות בדיזנגוף־סנטר,
שאלו רק 200.־ 332 אלף דולר. את
יתרת הסכום הוא דורש בתביעתו זו.

נכפים
לא ידועים
ך* צוואה עצמה מעניינת מאוד.
1 1היא כתובה בצרפתית, בכתב־יד
מרושל, מלא קווים ומתיקות. היא
נראית יותר כמו טיוטה ראשונית של
צוואה שנכתבה בחופזה. החתימה
איננה ניתנת לקריאה, והתאריך שגוי
בפעם הראשונה, ואומר כי השנה היא
1975 ומתחתיו מתוקן התאריך ומופיע
כ־ ,9/1/76 ואין חתומים עליה כל
עדים.
הד טוען, כי כאשר סיכמו ביניהם
את החוב, כתב פלאטו־שרון התחייבות
מלאה על כך, ומסר אותה לידי הקבלן
אברהם פילץ. העתק מהתחייבות זו לא
נמצא בידי הד, אבל הוא הצליח
להמציא לבית־המשפט את צוואתו
המקורית של פלאטו־שרון.

צוואה היא דבר אינטימי וסודי,
הנשמר בדרך־כלל בכספות של
עורכי-הדין. כיצד הגיע מיסמך זה
לידיו של תום הד, יריב ושונא של
פלאטו״שרון, לא התברר. להלן תרגום
הצוואה לעיברית:

צוואה

את הווילה בסביון על כל תכולתה
וחפצי האמנות שבה. כמו כן תירש
האשה את מועדון־הלילה לה בל־אפוק,
מועדון־לילה נודע בפאריז
שהיה מנוהל במשך השנים האחרונות
בידי אחיה של אנט. גס חניון התחנה־המרכזית
החדשה, שטרם נפתח, יהיה
בחלקה של האשה.
לא ברור מהם שני הנכסים הנוספים
שהשאיר פלאטו־שרון בצוואתו לאשתו,
מחצית המניות של סינט הילייר,
וחנות אנאבל.
אמו של פלאטו־שרון יורשת
בצוואה את כל יצירות האמנות
השייכות לו, ואשר אינן נמצאות
בווילה בסביון. היא גם יורשת את מה
.שנשאר מביטוח־החיים של בנה, אך גם
חובות מוטלים על האם לפי הצוואה.
עליה לשלם את החוב לתום הד(טיבור)
בסר חצי מיליון דולר, וכן לדאוג לכך
שהילדה, נכדתה, תקבל את כל
מחסורה, וגם סכום של חצי מיליון
דולר שהשאיר לה אביה בביטוח־החיים
שלו.
בצוואה זו לא נזכר עדיין בנו של
פלאטו־שרון מאשתו אנט, יואב, שנולד
אחרי חתימת צוואה זו.

)1אני משאיר לאשתי אנט:
א) את הרכוש בסביון על תכולתו,
וכולל גם ציורים ויצירות אמנות,
ב) הרכוש הנמצא בשארל פלוקה,
ג) את חלקה בביטוח שלי, כלומר
500 אלף דולר,
ד) לה בל אפוק,
ה) לה סינט הילייר 50 מהמניות),
ו) חנות אנאבל,
ז) חלקי בחניון של התחנה־המרכזית.
)2כל
היתר לאמי, כולל יצירות
האמנות והתמונות שלא נמצאות
בסביון, אלא בשווייץ ובכל מקום אחר.
עליה ההתחייבות לתת לטיבור 500
אלף דולר, שישולמו במשך שלוש
שנים, או קודם אם תוכל. לתת לבתי
הילדה את כל מחסורה, ולאפשר לה
ליהנות מהחלק שכתבתי עבורה
בביטוח שלי, כלומר 500 ,אלף דולר,
יתרת פוליסת הביטוח תימסר לאמי.
נעשה בתל־אביב 9/1/76
חתימה

^ 7הווילה!

נראה כי פלאטו דאג שאשתו אנט
ובתו מנישואיו הראשונים, הילדה
גוזלן, תקבלנה סכום של חצי מיליון
דולר כל אחת, מביטוח־החיים שלו.
אנט תקבל, נוסף על סכום זה, גם

ני דברים מעידים כי פלאטו*
שרון כתב מאז צוואה אחרת. תום
הד עצמו מודה כי חלק גדול מהחוב
כבר שולם לו עד כה, ולכן בוודאי דאג
פלאטו־שרון לתקן זאת בצוואה חדשה.
יש לשער כי הוסיף לצוואתו את בגו

ן ך 1 1ך ן פלאטו״שרון ואמו אסתר ב תנו כל אחד צוואת
1.1 111 11#נפרדת, שבה ציוו את הווילה ליורשים אחריס.
הווילה רשומה במישרד סיפרי האחוזה, על שם האם בלבד.
שנולד מאז והותיר לו חלק ניכר
מנכסיו.
התגובה המיידית שעורר פירסום
צוואתו זו של פלאטו־שרון היתה
הבקשה שהגישה החברה הצרפתית
התובעת אותו, לצרף את הצוואה
לתביעתה. בכך היא מנסה להוכיח כי

ולראיה באתי על החתום על שטר צוואה זה לאחר שהוראות צוואר. זוהוקראו
בפניבתרגוםללשוןהצרפתית ולאחר שהצהרתי בפניעדיםשזוצוואתי
האחרונה, היוםיום 7בינואר . 1979

אסתרה שייביץ
1*1 \ 1ך ״ ו \ ן ן אסתר שייביץ, אמו של שמואל פלאטו״שרון,
\ 1 1 1ו נכתבה כבר בשנת .1979 בצוואתה המפורטת
היא מורישה את מחציתה של הווילה המפוארת שלה בסביון

לאנס, אשתו של הח״ב לשעבר ובנה יואב, ומחציתה השניה לגב־דתה,
בתו של שרון מנישואיו הראשונים ובתה הקטנה. זאת צוואה
כדין וכדת, בנוסח הדרוש בחוק, חתומה על־ידי שני עדים.

11111111יןןי | בניגוד לצוואת אמו, הערובה בדין וחתומה בידי
1 1 1 11\ 11 שני עדים, צוואתו של פלאטו־שרון נראית כמי
טיוטה. הוא מוריש את הווילה על בל אשר בה לאשתו אנט. הצוואה

נכתבה בשנת ,1976 לפני שנולד בנם יואב. יש לשער כי צוואה זו שונתה.
אבל בצוואה זו השאיר לה, למשל, גם את חלקו בחניון של התחנה
המרכזית, גם את חנות אנאבל, ואף את חלקה בביטוח 500 -אלף דולר.

ה ר ף תום הד (טיבור),
שהיה יד ימינו של 111 פלאטו״שרון והסתכטן איתו, הוא
שהביא בתביעה מישפטית לחשיפת
הצוואות השונות של שרון.
למרות שפלאטו טוען, כי אמו היא
בעלת הווילה ואוצרות האמנות
שבתוכה, מוכיחה צוואתו את ההיפך.
בתשובה לבקשה זו צירף
פלאטו־שרון צוואה של אמו, מתאריך
,7.1.79 שבה מורישה האם את הווילה
בסביון. האם מורישה מחצית מהווילה
ומתכולתה לבתה אנט ולבנה יואב, ואת
המחצית השניה לנכדתה הילדה ולבתה
אמבר. אולם היא מסייגת את הצוואה
בכר שכל זמן שכלתה ונכדה יתגוררו
בווילה, יהיו זכאים לעשות זאת ללא
תשלום דמי־שכירות ודמי־שימוש
להילדה גוזלן ובתה.
ברור גם כי אם תנסה אי פעם אנט
לדרוש לעצמה את הווילה בסביון כל
עוד חמותה בחיים לא תצליח בכך,
מכיוון שהרכוש רשום בלישכת רישום
המקרקעין על שם הגברת שייביץ,
והדרך לבטל רישום זה היא מסובכת
וכמעט בלתי אפשרית.
אחרי גילוי שתי הצוואות הללו
נשאלת השאלה למי באמת שייכת
הווילה בסביון, שגם האם וגם הבן ציוו
אילנה אלון
בצוואותיהם•

כלאחתזוכהי
במבצע ענה של

>ת נוי!
הגרלה ענקית
פרסים
1,000
תראי מה עלית עושה בשבילך.
בן לילה עשתה אותך לאופה הכי
סובה בארץ ובנוסף על כך את גם
משתתפת בהגרלת פרסים. עוד
איזה פרסים: מקררים, תנורים,
מיקסרים, מטבח מפואר ו־978
תבניות מהודרות עגולות לעוגה.

כדי להשתתף בהגרלה, כל
שעליך לעשות הוא להשלים את
הסיסמה:
״עוגת עלית, את ולשלוח
אותה עם 3מכסים עליונים של
אריזות עוגות עלית, עליהן
מופיע השם עלית בעברית
לת.ד 22053 .ת״א 61220
בצירוף שמך וכתובתך(אל
תשכחי מיקוד) עבור מבצע
״את א פי ת -א ת זכית״.
כל אחת זוכה ב ״שולחנית״
ובפנקס תלושי הנחה
בנוסף להשתתפות בהגרלה את
מקבלת מתנה -״שולחנית״,
מפית שולחן מהודרת ופנקס
תלושי הנחה המזכה אותך
בהנחות למוצרים נאים למטבח.
ככל שתרבי לשלוח מכסי עוגת
עלית תזכי ביותר ״שולחניות״
ותוכלי להרכיב לעצמך מערכת
שלמה של המפיות היפות
והמיוחדות האלה. כמדכן יגדלו
סיכוייך לזכות בהגרלת הפרסים.
המבצע בתוקף עד .29.2.84

את תקנון המבצע ניתן להשיג במשרד הפרסום. ההגרלה תיערך בנוכחות רואה חשבון ונציג משרד הפרסום. ההשתתפות אסורה על עובדי עלית ועובדי פרסום

וימר יעקבסון טמיר.

במרחב
איראן
מ שור ש הדמים
אשתו הראשונה נרצחה על־ידי אנשי חומייני.
אשתו השנייה היא בתו של אבו־אלחסן כני סדר,
נשיא איראן, שהודח בקיץ 1981 ממישרתו
ונמלט לצרפת. הוא עצמו איש שנלחם
במישטרים באיראן זה 18 שנה.
זה מסעוד רג׳ווי, מנהיג אירגון אל־מוג׳אהדון,
שהחל ב־ 1965 את פעילותו לשינוי המישטר
באיראן במאבק נגד השאה. רג׳ווי נתפש ובילה
כמה שנים בכלא, שממנו שוחרר רק עם בריחת
השאה מטהראן.
עשרה ימים לאחר מכן הגיע חומייני מגלותו
בצרפת לאיראן ופגישתו הכמעט־ראשונה היתה
עם רג׳ווי, שנהנה אז מפופולאריות עצומה.
עיתונו, מוגיאהד, נמכר בחצי מיליון עותקים,
שעה שהעיתון שהיה מקורב לחומייני מכר רק 30
אלף.
תגובה בשלבים. אכזבתו של רג׳ווי מן

(״אנחנו לא נייצא מהפכות וטרור!״) והוא גם
מבטיח לפתוח כל מה שחומייני סגר:
אוניברסיטות, תיאטרונות ובתי־קולנוע.
מצריים ארבעה שערים דדו ראר
כמעט כמו בימים הטובים — כאשר לוי
אשכול, ואחריו פנחס ספיר, היו שרי־אוצר
וללירה הישראלית היו, לפי הגדרת כלכלן אחד
לפחות, מאה שערים — נוהג כיום גם הד״ר
סלאח חאמד, שר־האוצר המצרי.
רק שהוא מסתפק בארבעה שערים ללירה
המצרית, ביחס לדולר.
השער הראשון הנמוך ביותר, והנהוג בהסכמים
המיסחריים שיש למצריים עם ברית־המועצות,
קוריאה הצפונית וסודאן, הוא שער של 40 גרוש
מצריים לדולר* .שער זה מוזיל יבוא ויצוא של
סחורות בהיקף שנתי של כ־ 800 מיליון דולר.
השער השני הוא שער הבנק המרכזי המצרי
(שתפקידו מקביל לזה של בנק־ישראל) .זה
השער להכנסות מתעלת סואץ, הנפט ויצוא
הכותנה. ההכנסות השנתיות ממקורות אלה
מסתכמים בכשלושה מיליארד דולר, ותמורתן
קודש למימון יבוא מיצרכי־יסוד.
השער השלישי, שער הבנקים המצריים,
שלפיו מחושב הדולר לתיירים ולמצרים
העובדים מחוץ לארצם והשולחים כספים
למשפחותיהם במצריים, הוא 84 גרוש לדולר.
זה השער המוכר היטב למבקרים ישראליים
במצריים. כי תייר בודד חייב להמיר בעת כניסתו
למצריים 150 דולר(תמורת 126 לירות מצריות).
לשם עידוד התיירות פטרו המצרים קבוצות
תיירים מאורגנות, מחובת ההמרה הזאת.
השער הרביעי הוא השער החופשי, שער
* בלירה המצרית 100 גרשים.

סוריו־ו:
השוק השחור 120 :גרוש לדולר. הוא מוקצב
ליבוא מותרות (כדי מיליארד דולר לשנה)
ולהקצבת מטבע למצרים הנוסעים לחדל.
שתי דרישות. ריבוי השערים לא פתר את
בעיותיה הכלכליות של מיצריים, הסובלת
מאינפלציה שנתית של כ־^ 20 ומגרעון חמור
במאזן התשלומים. בצר לה פנתה מצריים, בסוף
,1983 לקרן המטבע הבינלאומית, וביקשה
הלוואה של 300 מיליון דולר.
לקרן יש, בדרך־כלל, דרישות קשוחות לפני
שהיא מעניקה הלוואה, וכך היה גם הפעם. שתי
דרישות־היסוד של הכלכלנים הבינלאומיים
כלפי המצרים, שפורסמו השבוע: צימצום הגרעון
בתקציב, בעיקר על־ידי הקטנת הסובסידיות
למזון, והאחדת שערי המטבע.
המצריים השיבו בו במקום בלאו מוחלט
לדרישה הראשונה, הזכירו לאורחים את מה
שאירע במצריים בראשית ,1972 כאשר הועלו
מחירי מיצרכי־היסוד והצביעו מערבה, לעבר
תוניסיה, ועל מה שאירע שם, בשבועות
האחרונים, כאשר הועלו שם מחירי לחם.
לעומת זאת מוכנים המצרים לדון בהאחדת
שער המטבע ובקביעת שער ריאלי ואחיד
לדולר. בלשון יותר פשוטה: פיחות.
סעודיה בנקאות איסראמית
כסף זאת לא הבעייה, אפילו עתה, כאשר
ההכנסות מן הנפט הן לא בדיוק בשיאן. הבעייה
היא שהם מוסלמים אדוקים ודתם אוסרת עליהם
לקבל ריבית.על הכסף שלהם.
כיצד, אם כן, להשקיע את הכסף מבלי לעבור
על איסורי־הדת? יש מוצא והוא מצוי, כמו כמה
דברים טובים אחרים, בשווייץ. פונים לדאר
אל־מאל אל־איסלאמי (בית־הכסף האיסלאמי)

בעין מצרית

ארמית בד מ שק
* ף* ירושלים היא היתה פעם שפת
₪1אנשי־החצר, כפי שהזכירו פקידי
חזקיהו המלך לשליח מ ח רי ג רב־שקה:
״דבר נא אל עבדיד ארמית״ .אל תדבר
אלינו יהודית באחני העם!״ אחד מסיפרי
התנ׳׳ך (דניאל) אף נכתב בת בחלקו,
שלא לדבר על התלמוד ועל ספר הזוהר.
היום היא שפתם של כמה אלפי סורים
בלבד. אלה הם מ י הכנסייה הסורית־האורתודוכסית
המונה פחות ממאה אלף
איש*.
מה שמספיק, מספיק. פעם היתה
הארמית השפה הסורית הרישמית, וזה
היה לפגי אלף שנים. מאז הלכה תפוצתה
וקטנה, וכיום אפשר לשמוע ארמית רק
בטיסות של הכנסייה בעיר העתיקה
בדמשק ובכפר בודד אחד, מעלולה, בן
4000 התושבים. המצוי צפונה לבירה
הסורית.
הארכיהגמון הסורי־אורתודוכסי, פת*
סוא אבו־מוח, מצפה כי תוך 40 שנה
תיעלם השפה הארמית המחברת כליל״
אומר אבו־מוח, בעצמו יליד מעלולה״:
״הדור החדש לא למד מעולם ארמית. הם
מדברים דק ערבית:״
לאבדמוח צר מאוד על שפת אבותיו
ההולכת ונכחדת. ומה עוד שהיא קרובה
כל־כך לשתי לשונות מרחביות: לערבית
ולעברית. מדגים ההגמון, לכל מי שאינו
יודע: בערבית — סלאס; בעברית -
שלום; בארמית -שלומו!״
אבל גם זה לא יעזור. עד לפני 300
שנה עוד דיברו ארמית בשלושה כפרים:
מעלולד״ גבע א־דין ובקעת אבל כאשר
הכנסייה גזרה צומות וימי־תענית
בלתי־פוסקים על מאמינים, נמאס הדבר
לתושבי גבע א־דין ובקעה. הם החליטו
מה שמספיק מספיק, נטשו את הכנסייה
ואת השפה הארמית והתאסלמו כאיש
אחד.
* מבין מיליון הנוצרים בסוריה.
המונה בששה וחצי מיליון תושבים.
בז׳נבה, אשר בראשו עומד הנסיך מוחמד
אל״פייסל, בנו השני של המלך פייסל המנוח.
אל־פייסל הקים, בהון יסוד של מיליארד דולר,
קרן־נאמנות ענקית.
מוסלמי אדוק, המפקיד את כספו בדאר,
איננו מסתכן בקבלת ריבית. כי להלכה אין הוא
מפקיד את כספו, הוא רק מוסר אותו בנאמנות,
כדי שישתפו אותו, תמורת כספו, בבעלות על
מיפעלים או עסקים נושאי רווחים.
רווח נאה. זאת לא רק בנקאות איסלאמית
אלא גם הצלחה עיסקית — כר מוכיחים
המיספרים שפורסמו לאחרונה. תעודת־השתתפות
בקרן, שנרכשה לפני שנתיים ב־105
דולר היחידה, נסחרת עתה בשוקי המיפרץ ב״140
דולר 3596 .לשנתיים, במושגים דולאריים, הם
רווח נאה מאוד.
בטווח הארוך קיימת בעייה אחת בכל זאת.
לפי הוראת לקוחותיו היה הבנק האיסלאמי מאוד
רוצה להשקיע בעיקר בארצות איסלאמיות. שם
אכן קל למצוא יזמים המבקשים השקעות, אך
קשה להבטיח, על רקע המשק הלא־מפותח של
רבות מארצות אלה, שההשקעות האלה אכן
תשאנה פרי.

מוג׳אהד רג׳ווי
עשרות נהרגו, מאות נפצעו, אלפים נעצרו

האיית־אללה היתה מוחלטת מן הרגע הראשון.
הוא ראה לפניו איש־דת ריאקציונר(״הוא רחוק
מלהיות מוסלמי אמיתי והוא גם לא שמר דיעה
זאת לעצמו.
תגובתו של חומייני היתה הדרגתית. תחילה,
כל עת שהזכיר את חברי האירגון של רג׳ווי, לא
קרא בשמם, אל־מוגיאהדון (הלוחמים) ,אלא
כינה אותם אל־מונאפקון(הצבועים) .אחר־כך
נטש את מישחקי המילים, האשים אותם שהם
סוכנים אמריקאיים, וכלא אלפים מחברי האירגון.
לבסוף, ביוני ,1981 הורה חומייני לפתוח באש
על אסיפת־עם המונית של אל־מוג׳אהדון: עשרות
נהרגו, מאות נפצעו, אלפים נעצרו.
ששה מתוך שבעה. רג׳ווי עצמו הצליח
להימלט (גם כן לצרפת) והשבוע, בראיון
לעיתונאי מצרי, סיכם את חשבון־הדמים
המתמשך שיש לו עם חומייני.
לדבריו הוצאו להורג באיראן, בשנתיים
האחרונות בלבד, יותר מ־ 30 אלף איראנים, כולל
נשים הרות וילדים בני ,12 — 11 ויותר מ־100
אלף נעצרו והושמו מאחרי סורג ובריח ב״500
בתי־הסוהר באיראן.
אבל רג׳ווי, שהסביר כי מטרת שהותו
העיקרית בפאריס היא להשמיע ברחבי־תבל את
קול ההתנגדות האיראנית, מודה כי חשבון־
הדמים איננו חד־צדדי: בשנתיים אלה חיסלו
אנשי אל־מוגיאהדון כ־ 6000 מאנשי חומייני,
כולל שני שליש מבכירי המנגנון שלו ושישה
מתוך שבעה האיית־אללה של ערי איראן
הגדולות.
הצלע השלישית במשולש־הדמים האיראני
היא, כמובן, המילחמה המתמשכת עם עיראק,
שתבעה עד כה יותר מ״ 300 אלף הרוגים ויותר
מחצי מיליון פצועים.
שלום ושכנות טובה. רג׳ווי בטוח
שמישטר חומייני יטבע, במקודם או במאוחר,
בנהרות הדמים ששפך. ואז, כן לפחות מתכנן
רג׳ווי, ישובו הוא וחותנו לטהראן. חותנו, בני
סדר, לנשיאות והוא, רג׳ווי, לראשות־הממשלה.
תהיה זאת ממשלת שלום ושכנות טובה

מסך החול
פחות אשפה מן החלון
• לראשונה ב־ 40 שנות קיומה, נתמנה סעודי
לנהל את חברת־הנפט הענקית ערמקו (חברת
הנפש הערבית־אמריקאית) ,המפיקה כמעט את
כל הנפט בסעודיה. זהו עלי איבראהים נעימי, בן
,46 שהחל את דרכו בערמקו בגיל ,11 כנער־שליח
ויהיה עתה הראשון בין 60 אלף עובדי
ערמקו(ביניהם 34 אלף סעודים).
ך* אש־יחממשלח, יצחק שמיר, ממשיך לשמש מטרה לקאריקטורות בעיתון המצרי
1המצוי. בשבוע האחרון פירסם השבועון רוז אל־יוסוף, על־פני עמוד שלם, את שמיר יושב
על כס נישא, כשהשלט מצדו הימני של הכס מפרט. לפי הסדר(תחת הכותרת מגילת מעשי
הטרור) :טבח דיר־יאסין, טבח עזה, טבח צאברא ושאתילא, הפצצת הכור בעיראק, רצח
בבייתת, הפגזת טריפולי.
לפני כיסו של שמיר מקפצים חומייגי(בגלימה השחורה) ,הזועק :״אתה אבינו!״ וחאפט׳
אל־אסד(היורה באקדח) והצוות :״אבינו!״.
הרמז בתר.

• סאמייה סאדק, מנכ״לית הטלוויזיה
המצרית, בעלת שני הערוצים, הודיעה כי מיבצע
תשדירי־השירות לשיפור איכות־החיים במצריים
הצליח מאוד. אחרי שבמשך שלושת החודשים
האחרונים הוקרנו התשדירים שש עד שמונה
פעמים ביום על מירקעי ששת מיליוני מכשירי
הטלוויזיה במצריים, היא משוכנעת כי כבר עתה
הצטמצמה הטלת האשפה מן החלון לרחוב
והחרשת אוזני האזרחים בצפירות בלתי־פוסקות
של צופרי המכוניות.
העולם הזה 2420

כהי עזו ר לי אלוהי ם!

ח״ב גד יעקובי סבור שעשיתי לו עוול. באחד ממאמריי
האחרונים טענתי שעלה במאוחר על עגלת ההתנגדות
למילחמת־הלבנון, כמו רבים אחרים.
אני שמח שיעקובי רואה בעצם המחשבה שהוא תמך אי־פעם
במילחמה זו, ולוא גם בימיה
הראשונים, פגיעה בכבודו. זה
טוב.
הוא אומר כי התנגד
למילחמה מן היום הראשון ומן
הקילומטר הראשון. כהוכחה
לכך הוא מצטט שיחות שהיו
לו עם חבריו בסיעה, דברים
שאמר בישיבת הסיעה בכנסת
ביום השני של המילחמה,
ומאמר שכתב בשבוע השני או
השלישי של המילחמה.
אין לי כל סיבה לפקפק
— בדבר. אני מוכן לקבל אותם
כאמת לאמיתה.
יערן ובי
אך אם כן, יש לי בעיה
אחרת.
מוזר בעיני שאני, שהייתי פעיל נגד המילחמה כבר בשעותיה
הראשונות, לא ידעתי כי יעקובי שותף לדעתי. אני חי בארץ
הזאת, אני עורך עיתון, עקבתי אז אחרי כל רחשוש של התנגדות
למילחמה, לא ידעתי על עמדתו של יעקובי, אף שהוא איש צמרת
המערך ומיפלגת־העבודה. וזה מטריד אותי.
יעקובי הוא חבר־כנסת. תפקידו העליון של חבר־כנסת —
ולשם כך הוא נבחר! — הוא להכריז על דיעותיו מעל בימת
הכנסת, ולהכריע בהצבעות.
ואם זה כך לגבי כל עניין, הרי לגבי מילחמה, עניין של חיים
ומוות פשוטו כמשמעו, על אחת כמה וכמה. וכאן עולה עניין
ההצבעה.
ביום השלישי של המילחמה נערכת בכנסת ההצבעה הראשונה
והמכרעת על המילחמה. היא באה בעיקבות הצעת אי־אימון
שהגישה סיעת רק׳׳ח. תוצאת ההצבעה היתה 4 :בער אי האימון
(אנשי רק״ח בלבד) ,איש לא נמנע 10 ,־לא השתתפו בהצבעה״ אף
שנכחו באולם 7( .חברי־מפ״ם 1 ,יוסי שריד 1 ,שולמית אלוני1 ,
מרדכי וירשובסקי) .כלהשאר הצביעו נגדאי־האימון.
מכיוון שאין רושמים בדברי־הכנסת מי מצביע מה, אלא אם כן
יש דרישה מפורשת של מיספר חברי־כנסת לערוך ־הצבעה
שמית״ ,אין לדעת לעולם מי הצביע מה (וזוהי שערוריה
כשלעצמה, שמחיתי עליה פעמים רבות) .לא רשום בפרוטוקול
איך הצביע יעקובי. ברור שלא הצביע בעד אי־האימון, לא נמנע
ולא.השתתף בהצבעה״.
שאלתיו בעניין זה, והוא ענה כי אינו זוכר בדיוק. יתכן
שהצביע נגד אי־האימון, ויתכן שלא היה באולם. עם כל הכבוד,
קשה לי לקבל שמישהו אינו זוכר איך הצביע בהצבעה כה גורלית.
אפשר להניח שהצביע נגד אי־האימון.
יעקובי אמר כי אי־אפשר היה להצביע בעד אי־האימון, בגלל
נוסח דבריו של מאיר וילנר, שהגיש את ההצעה. אך דקה לפני
ההצבעה סיים מנחם בגין את דבריו בקביעה שכל מי שיצביע נגד
אי־האימון תומך בזה בהחלטת הממשלה לפתוח במיבצע ־שלום
הגליל״ .זאת היתה משמעות ההצבעה, וכל חברי־הכנסת הבינו
זאת. וכמוהם, כל העולם. מי שחשש להזדהות עם וילנר וחבריו,
צריך היה לפחות להימנע מהצבעה (דבר הכרוך בהרמת״יד) .גם
־אי־ההשתתפות בהצבעה״ של וד 10 אינה מספקת אותי.
לאור דבריו של יעקובי, כי התנגד כבר אז למילחמה
־מהקילומטר הראשון״ ,אני רואה בחומרה כפולה ומכופלת את
הצבעתו נגד אי־האימון — ולמען המילחמה. פירוש הדבר שהוא
חשש לנקוט בפומבי עמדה בלתי־פופולרית. ו/או שהעמיד את
המישמעת המיפלגתית מעל לקול מצפונו בעניין שהיה כרוך
באובדן חיים רבים ובנזק עצום למדינה.
יש רגעים בחייו של אדם, קל וחומר בחייו של איש־מדינה,
כשחובתו היא לקום ולהכריז קבל עם ועולם, כמו מרתין לותר
המנוח :־כאן אני עומד. איני יכול אחרת. כה יעזור לי אלוהים!״

המסקנה המתבקשת היא כי ישראל אינה מתנגדת להופעתם
של פלסטינים קיצוניים, המטיפים לפירוק המדינה, אך מתנגדת
בהחלט להופעת פלסטינים מתונים, המציעים שלום בין ישראל
ובין מדינה פלסטינית שתקום בשטחים הכבושים.
גם בכך יש לקח ברור, שאינו עוזר דווקא לשפר את תדמית

ישראל בעולם.

לראיין את שביט
פעם בשבועיים מביאים בטלוויזיה פרופסור ;,מעילית
האקדמיה, כדי לראיין את יעקוב שביט.
שביט הוא איש מבריק. על כל פנים — כך היה בהתחלה, לפני
שהכריחו אותו להתאפר לפני השידור, כדי למנוע את הברק
המסנוור של פניו, שתפריע למצלמות.
זה לא שינה את שיטת שיחתו. הוא מסביר לבעלי־שיחו
ארוכות מה הם חושבים, ואלה נאלצים להשיב ־נכון או,
במבוכת־מה ,־זה נכון, אבל...״
אחת התוצאות של תוכנית זו היא שאנשי־הרוח, שהצטיירו
בעכבר כאנשים מקוריים, מצטיירים בתוכנית זו כאנשים רדודים
למדי, שאץ שום רעיון מקורי מבצבץ במוחם. אדם בעל השכלה
סבירה לא ספג, בכל השיחות האלה, אף רעיון מקורי חדש, אחד
שיש בו כדי להפרות את מחשבתו. אך יתכן שלא בשביט לבדו
האשם, אלא במיגבלות המדיום הטלוויזיוני, שאינו מתאים כל־כך
לפיתוח רעיונות מעמיקים וחדשניים, גם אם אין מראיין(ואולי
צריכים להגיד: מתראיין) כמו שביט. אסור לדרוש יותר מדי.
כל זה היה נסלח ונסבל — עד לפרק האחרון בסידרה.
הדוקטור שביט ראיין את /שוחח עם /רואיין על״ידי /
הפרופסורית חדווה בן־ישראל, ההיסטוריונית אשר ירשה את
מקומו של יעקב טלמון המנוח.
לא הבינותי כל־כך את כיוון השיחה, שנראתה כמיטלטלת אנה
ואנה, עד אשר תפסתי לפתע את המגמה. שביט ביקש למלט מפי
הגברת את הקביעה שהשמאל הבריטי התנגד בין שתי
מילחמות־העולם למאבק בגרמניה הנאצית, בעוד שהימין היה
מוכן למאבק זה. ומכאן המסקנה: הימין הוא מציאותי, הוא ״קורא
את המפה נכון״ ,הוא מבין מה מתרחש. ואילו השמאל הוא
אוטופיסט ,,יש לו אולי כוונות טובות, אך אין הוא מבין מה
מתרחש, ולכן הוא גורם לאסון.
קשה לי להעלות על הדעת שטות גדולה יותר. היא יכלה
להעיד על בורות, אלמלא ישבו לפני המצלמה שני אנשים שאינם
בורים. נראה שיש סיבה גרועה יותר.
אפשר למתוח ביקורת קטלנית על התנהגות השמאל הבריטי
בימים הראשונים של המישטר הנאצי, כאשר המשיך להתנגד
לחימוש, בעוד שהמצב החדש חייב בהחלט חימוש מזורז ואולי אף
מילחמה מונעת. זה קל. אך אין שמץ של אמת בטענה כאילו הימין
הבריטי היה ־מציאותי״ ורצה בחימוש ובפעולה.

*ודי אבנר׳

כסא ריק
נאלצתי השבוע לנטוש לשלושה ימים את החורף הישראלי
החם לטובת גרמניה הקרה והרטובה. בהזדמנות זו השתתפתי שם
גם בשתי תוכניות־טלוויזיה.
לאחת מהן, שידור ארוך שבו השתתפו 12 אישי־ציבור
ומומחים ידועים־גרמנים, ישראלים ופלסטינים — הוזמנה גם
ידידתי רמונדה אל־טוויל, הפעילה הפלסטינית רבת־הטמפרמנט
מרמאללה. המושל הצבאי אסר עליה לנסוע, אף שחזרה רק לפני
שבועיים מחו״ל.
המארחים החליטו למחות על כך בדרך שקטה. הם השאירו את
הכיסא שלה ריק, בבחינת כיסא אל־דומי, ועליו שלט גדול
שהכריז על שמה של הנעדרת.
הכיסא הריק הזה אמר יותר מכל אשר יכלה רמונדה להגיד.
לגבי מאות אלפי הגרמנים(אולי המיליונים) שחזו בשידור החי
ובשידור החוזר, היתה זאת הוכחה חותכת לדיכוי חרות
הפלסטינים בידי ישראל. קשה להעלות על הדעת תעמולה גרועה
יותר לעניינה של ישראל.
האנשים המתוחכמים יותר, היודעים מי היא רמונדה, שאלו את
עצמם שאלה נוקבת יותר: מדוע נאסר דווקא עליה לבוא? היא
ידועה כפלסטינית לאומית, אך גם כאשה החותרת מזה שנים
לשלום ישראלי־פלסטיני, וכאחת הפלסטינים הראשונים שהכריזו
על כך בפה מלא קבל עם ועולם.

נכון ההיפך הגמור. וינסטון צ׳רצ׳יל הימני, שאמנם הטיף
לחימוש ולהתערבות, היה מבודד ומנודה, בבחינת קול קורא
במידבר. הימין הבריטי ברובו המכריע, ובראשו אילי העיתונות
ההמונית, לא הסתיר את אהדתו הבולטת למישטר הנאצי. הוא
הבין לנפשו של היטלר, וקיווה כי יפנה את עוצמתו כלפי
הסובייטים. דוכס וינדזור, המלך המתפוטר, ערך ביקור ידידותי
אצל הפירה ועורר את הרושם שהוא אוהד מושבע של המישטר.
נוויל צ׳מברליין, האיש שחתם על הסכם־מינכן, היה מנהיג הימין.
דעתו של צ׳רצ׳יל התקבלה על־ידי הימין רק בלית ברירה, ברגע
האחרון ממש, כשהחרב כבר היתה מונחת על צווארה של בריטניה.
אך זהו רק פרק אחד בהיסטוריה הבריטית במאה וד .20 חשובה
יותר העובדה כי הממשלה הטובה ביותר שראתה בריטניה במאה
זו, המעשית והמציאותית ביותר, היתה דווקא הממשלה
הסוציאליסטית של קלמנט אטלי, שנבחרה בסוף המילחמה.
ממשלה זו עשתה את המעשה הנכון והמציאותי ביותר: היא
העניקה את העצמאות להודו ושיחררה את בריטניה מן העול
הנורא של המושבות, דבר שצ׳רצ׳יל הגדול סירב בהחלט לעשותו.

היא גם הנהיגה בבריטניה את מישטר הרווחה החברתית, שהיה
לדוגמה לעולם המערבי כולו.
שביט לא ניסה כלל להסתיר שיש למסקנתו המסולפת יישום
כאן ועכשיו: השמאל שוב שוגה באשליות והולך שולל אחרי
האוטופיה, למשל לגבי אש״ף. ואילו הימין המציאותי רואה את
העולם כמו שהוא( .אריאל שרון, למשל. כפי שהוכיחה
מילחמת־הלבנון).
הפרופסורית, המחזיקה בקאתדרה על־שם המנהיג
הרוויזיוניסטי אריה בן־אליעזר, השתמטה מתשובה ברורה על
טענות אלה, ובלבי, קינן החשש שמא היא הסכימה עימן.
אני מקווה שזה היה חשש־שווא.

כאשר נבחר הנשיא רונלד רגן, הביעו רבים את החשש מפני
קיצוניותו הימנית של האיש, שהיה ידוע כנציג המחנה
הלאומני־שמרני המופלג ביותר בארצות־הברית. העזתי אז להביע
דיעה חריגה: שהסכנה האמיתית הכרוכה בבחירת האיש אינה
נובעת מעמדתו הקיצונית, אלא מבורותו המוחלטת בענייני
העולם. כתבתי שהנהגת המדינה החזקה ביותר על פני כדור־הארץ
הופקדה בידי איש שהוא כילד בדיומו. החודש ימלאו שלוש שנים
מאז כניסתו לתפקידו, וחוששני שנבואה זו התאמתה.
בכתב־העת האמריקאי הליברלי ניישן פורסם לא מכבר
פרוטוקול של ראיון שהעניק הנשיא לקבוצה מובחרת של
עורכי־עיתונים. אנסה לתרגם את הדברים לעברית, תוך נאמנות
רבה ככל האפשר לסימונם המקורי — אם כי זה קשה, מפני
שהנשיא דיבר בשפה משובשת. מסתבר שיש הבדל עצום בין
דבריו הרהוטים וכובשי־הלבבות של הנשיא, כשהוא קורא מן
הכתב דברים שנכתבו על־ידי יועציו, או כשהוא אומר דברים
שלמד בעל־פה כפי שלמד
בקולנוע — ובין הדברים
שהוא אומר בלי הכנה מראש.
כשהוא נאלץ לענות בו במקום
על שאלות, מצלצלים הדברים

שאלה: האם אתה עומד
להפעיל לחץ כלשהו על
הממשלה התורכית כדי לתת לבעיית צודק פיתרון קפריסין?
הנשיא: לאיזו בעיה?
שאלה: לבעיית קפריסין.
הנשיא: הד . ,הלוואי
ושר־החוץ היה כאן. אנחנו
מודעים לזה, אבל אני לא יודע
שהכנסנו את עצמנו לזה במישרין או עמוק. אנחנו הצענו, כפי
שאנחנו עושים תמיד לעזור אם אנחנו יכולים, אך ברגע זה אני
חושב שעזרתנו מכוונת למקום שהוא קצת ממיזרח לזה, בחוף

שאלה: אני מדבר על 200 אלף פליטים בקפריסין.
הנשיא: כן, אני יודע, ואני מקווה שנוכל למצוא -ולעזור
בפיתרון העניין הזה.
שאלה: אדוני הנשיא, מתי אנחנו עומדים לנתק את היחסים
הדיפלומטיים עם הממשלה שנכפתה על־ידי הסובייטים על
אפגניסתאן, ולהושיט סיוע ממשי ויעיל יותר ללוחמי־החופש
באפגניסתאן?
הנשיא: עלי לומר שלנתק את היחסים הדיפלומטיים, אפילו
עם ברית־המועצות, מתוך כעס עליהם בגלל המעשה הנורא כלפי
המטוס הקוריאי...
שאלה: דיברתי על אפגניסתאן.
הנשיא: מה?
שאלה: דיברתי על אפגניסתאן, על הממשלה שנכפתה על־ידי
הסובייטים בקאבול.
הנשיא: אה.
שאלה: האם עדיין יש לר תוכנית לבקר בקוריאה הדרומית?
אם כן, מהי המטרה העיקרית של ביקור בררום־קוריאה?
הנשיא: מהשאלה:
דרום־קוריאה?
הנשיא: כן.
שאלה: אדוני הנשיא, האם הודו תתאים ללוח״הזמנים שלך?
הנשיא: מה?
הגברת סמול (עוזרת של הנשיא) :שאלה אחרונה, אדוני
הנשיא.
שאלה: אדוני הנשיא, שמי הוא קשישאן מקליפורניה, והייתי
רוצה לדעת עם יש לממשלת ארצות״הברית עמדה לגבי רצח העם
הארמני על־ידי התורכים.
הנשיא: רצה־העם של שאלה:
הארמנים, ב־. 1915
הגברת סמול: רצח־העם התורכי והארמני.
הנשיא: אה. אני — העמדה הרשמית שאני יכול לגלות לך
היא שאנחנו מתנגדים לטרוריזם משני הצדדים. ואני יכול רק
להאמין כי ממש אין ארם חי כיום שהיה חי בתקופה של הצרה
ההיא. ונדמה לי שאנחנו צריכים להיות מסוגלים לשבת יחד
עכשיו, קבוצה לגמרי חדשה של אנשים שיודעים על זה רק מתוך
קריאה, לשבת וליישב את נקודות־המחלוקת שבינינו ולהביא
שלום לפחות לאותו חלק של האנושות.
הגברת סמול: תורה, ארוני הנשיא, תודה רבה.
הנשיא: קארנה אומרת לי שעלי ללכת. תודה רבה לכולכם.
תודה.

בסוט, העומד רהסעיו את האוץ,
נשחק הגיבוו בין?!צונ״ם הודיים
וקיצוניים עוביים -ובמציאות עמדו
׳וצו הסוט בין הצנזווה שד ח״נים
וסוננותם שר נמה מהשחקנים
הסרט מגש הכסף הוא סרט מרגש.
הוא הפרק הבא בתולדות הקולנוע
הישראלי, אחרי חמסין. סרט, העוסק
בשמאל היהודי והערבי בישראל,
השב״ב והתהליכים העוברים על
החברה הישראלית בשנות ה־.80
מגש הכסף הוא סרט עלילתי־אידיאולוגי,
לא פחות מאיש השיש
הפולני. גיבורות הסרט הן הדילמות
של השמאל הישראלי .״אם מדינת
ישראל היא השפה התחתונה בחיוך של
ארצות־הברית, הרי השמאל הישראלי
הוא השפה הנשוכה בחיוך של ישראל.

הכסף הוא תרומה של קבוצה גרמנית,
בראשות הפרוס׳ אולריך, למען הקמת
תשתית לאוניברסיטה ערבית בישראל.
וליד (יוסף אבו־וורדה) ,מרצה
שפוטר מהאוניברסיטה, הוא הרוח
החייה בפרוייקט של הקמת האוניברסיטה.
הוא יוצר בילבול בקרב חבריו
הפלסטיניים, ומעורר את זעמם של
שילטונות־הביטחון. הוא בעימות עם
ג׳מילה(סוהיר האני) ,מנהיגת הקבוצה,
המחליטה להעביר את המאבק לפסים
של מחתרת מזויינת, והטוענת לבעלות
על הכסף לשם רכישת נשק לקבוצה.

זהו סיפור של עימות בין שני עמים
בארץ אחת. הגיבור היהודי הוא יוני
גולדמן (גידי גוב) ,חבר בקבוצה
פוליטית המכילה יהודים וערבים. הוא
בן־קיבוץ־לשעבר שהצליח כזמר, בעל
עבר קרבי. הוא חוזר משהות בגרמניה
לישראל, כשהוא נושא באמתחתו חצי
מיליון מארק, ההופכים עד מהרה
ל״כסף חם״ .כל מי שנוגע בו נכווה.

יוני בדילמה. אין הוא מוכן למסור
את הכסף לרכישת נשק. הוא קרוע בין
הגיונו לרגשותיו, לזיכרונותיו מימי
אהבתו הישנה לג׳מילה, בתקופה שבה
שהו שניהם בברלין. הוא ״משחק על
הזמן״ ,תובע שייערך בירור בקבוצה
על מטרותיה. החברים נפגשים בבניין
הנטוש, המיועד להקמת האוניברסיטה.
וליד פורש את ה״אני מאמין״ שלו:

ג׳אד נאמן(משמאל) מכייס את גידי גוב ויוסוף אמי־ורדה
חוג־בית מהפכני

״ספרים חשובים יותר מרובים ופצצות
בסופרמרקט מתברר שהוא במיעוט
בקרב חבריו. רק יוני ניצב לצידו.
האחרים, בראשות ג׳מילה, עפר
(יצחק לאור) ואיברהים(מוחמר באכרי),
מאמינים שהמצב בישראל השתנה
במהירות בשנים האחרונות ודחק את
הערבים לעמדת אין־מוצא. לכן עליהם
לאחוז בנשק.

יוני מחליט להחזיר את הכסף
לגרמניה. כשהוא מגיע לנמל־התעופה
לוד, הוא לומד שהשב״כ מתעניין
בתנועותיו מאז הגיע ארצה. דרכונו
מוחרם. עכשיו ברור לו שעל הקופה
משחקים שני הצדדים. הקופה אינה רק
חצי מיליון מרק, אלא גם החיים שלו
ושל חבריו.
וליד ויוני מהרהרים בפיתרון אחר:

להפקיד את הכסף זמנית בידיו של
פרופסור נצאר במיכללה בגדה
המערבית. המיכללה מוקפת בשומרי
מישמר־הגבול. בדרך הם נעצרים בידי
מחסום של גוש־אמונים ומוכים. יוני,
המתגורר אצל חברתו־לשעבר, טל,
יודע שהוא הסתבך בסיטואציה
קפקאית, והוא אומר לטל על
הסתבכותו שהיא ״לתמיד, אבל אל
תגלי לאף אחד.״
ערב אחד הוא נפגש עם ג׳מילה
במועדון־הלילה מגש הכסף, המנוהל
בידי ידידו ג׳ו(שמוליק קראום) .זו כבר
אינה פגישת אוהבים־לשעבר, אלא
מיפגש בין אויבים. היא יודעת
שהשב״כ עלה על יוני ותובעת שיעזוב
את הארץ בדרכון מזוייף. התנאי:
שישאיר לה את הכסף.
יוני עומד בסירובו. סוכן השב״כ
פוגש את יוני ומבקש להפעילו. הוא
נכשל. הוא מנסה את טל :״את יכולה
לתאר לך את השם יוני גולדמן בעמוד
הראשון של עיתוני הערב?״ שואל
איש־השב״ב מקס (יוסי פולק),
וממשיך :״צנחן יוצא־קיבוץ, בגד
במדינה? אמן נאשם בשיתוף פעולה עם
אש״ף טל נבהלת.
אחרי ניסיונות השיכנוע בדרכי־נועם,
מגיע הסיגנון האחר. הקצנה
ומעשי־אלימות, הן מצד חברי הקבוצה
המיליטנטית והן מצד השב״ב ובתווך
יוני, כשבידו הכסף שהוא פצצת־זמן
מתקתקת. העימות הולך ומחריף. הוא
מגיע לשיאו הראשון ברציחת וליד,
בשדרה תל־אביבית, ובהתנגשות־דמים
ברציף נמל עכו, שבה מעורבים כל
הצדדים.
יוני גולדמן הוא המייצג של
כל־אדם הנשחק על־ידי ה״שיטה
הפוליטית־חברתית״ בישראל של
היום. הוא גם מהווה סכנה לשיטה. הוא
נבגד בידי כולם, ותבוסתו היא תבוסת
״הדרך השלישית״ ,שאינה גורסת
״אנחנו או הם״.

מסמעה
לונדון
התמונה שלא נכנסה לסרט: עירית 6רנק עם גידי גוב ושמוליק קראום
אנשי השבי־כ לא נכנסים לבית יהודי

מגש הכסף ־׳הוא סרט מהמם.
הצופה בו אינו יכול לצאת מאולם־
הקולנוע כשהוא אדיש. זהו סרט
שהחברה הישראלית נחתכת בו,
כפרוסות סלאמי. סרט שהאמיתות שבו

מתעלות מעל לכל אמת שצולמה
בסרט ישראלי כלשהו.
איר געשה סרט כזה?
מגש הכסף הוא תוצאה של עבודת־צוות,
שציריה המרכזיים היו הפסיכיאטרית
רוחמה מרטון, בעלת הרעיון
המקורי והדיאלוגים, יהודה (ג׳אד)
נאמן התסריטאי ואמנון לורד. סיפור
עשייתו והפקתו של הסרט הוא סיפור־מתח
קולנועי בפני עצמו, שסופר ל־העולם
הזה מפי ג׳אד נאמן ורוחמה
מרטון:
רוחמה: לקחתי שנה חופש
מעבודתי כרופאה פסיכיאטרית.
תחילה כתבתי סיפור־אהבה. אחר־כר

השין־ביתניק: יוסי סולר!
ספרים חשובים מפצצות
פיתחנו אותו. הסיפור שימש בסיס
לתסריט. אבל התברר שהסיפור די
מנוטרל מהחיים בארץ. חיסרון
הפוליטיקה היה מורגש לג׳אד ולי. אז
הצטרף אלינו אמנון לורד, ויחד איתו
בנינו מחדש תסריט. ירד הרומן ועלו
הבעיות הפוליטיות. לאחר גילגולים
שונים הגענו בסוף 1980 לגירסה
הסופית.

אז התחלנו באודיסיאה לגייס כסף.
שלחנו את התסריט לבי־בי־סי,
אחר־כך נסענו ללונדון. הזמינו אותנו
לפגישה עם ג׳רמי אייזקס, יהודי, מנהל
הערוץ הרביעי של הבי־בי־סי. הוא
היפנה אותנו לקורא־התסריטים שלו.
לחדר נכנס אדם כחוש, רגיל ולא־מוגדר,
עם זנב חולצה בחוץ וסוודר עם
חורים במרפקים. אבל עיניים חכמות.
הוא לקח את התסריט.
כעבור יומיים הוא התקשר והציע
לנו לשנות את הסיום. עבדנו באנגלית
הרצוצה שלנו על סיום אחר.
גיאד: יש לנו חבר בלונדון,
שקישר בינינו ואייזקס. שמו טרוי
קנדי מרטין, תסריטאי שתיסרט את
הסרט תיק ירושלים עם דונאלד
פלזנס. הרמתי אליו טלפון. הוא הכתיב
לנו דרך המכשיר עמוד שלם של
דיאלוגים. עם השינויים האלה חזרנו
לבי־בי־סי. היה שלג, ואיחרגו
לאייזקס. אמרו לנו: תשאירו כאן את
התסריט. יצאנו משם בהרגשה שזה סוף
הסיפור.
באותו ערב בלונדון ערכנו. ארוחת־אבל״
עם גירעון בכמן וטרוי, בהרגשה
שהסרט נדחה לזמן לא־ידוע. חזרנו
ארצה, וכעבור כמה שבועות קיבלנו
בדואר הודעה שאישרו לנו את
התסריט. להודעה צורף חוזה חתום על
100 אלף דולר להפקת הסרט. עכשיו
היינו צריכים למצוא רק עוד 250 אלף
דולר להפקה.
היתה לנו התחייבות של הקרן מטעם סירטי־איכות לעידוד המועצה לתרבות ולאמנות בארץ.
היא התייחסה ל״ 60 אלף דולר, אם
נשיג את יתרת המימון.
החלטנו להתחיל בהפקה ובקידומה.
בנינו את התיכגון. עבדה איתנו אילנה
שרון. היא נסעה עם התסריט ליריד־הסרטים
של פסטיבל קאן, שם פגשה
בנציג של הרשת הראשונה במינכן.
היא הצליחה להשיג ממנו השתתפות
על עוד 50 אלף דולר. השגנו עוד כמה
משקיעים קטנים, ויצאנו לצילומים.

תא־המחתרת: מוחמד בכרי, יצחק לאור וסוהיר האני
עצירה ביטחונית בחיים הפכה לאשת־מחתרת בסרט
את הדברים האלה!״
ג׳אד: לפני הצילומים היה עלינו
ללהק את התפקידים. ידענו שהנושא

גידי גוב בנמל
הדרך מובילה למחנה־ריכוז

אהבה: גידי גוב ודליה שימקו
השמאל הוא השפה הנשוכה בחיוך של ישראל

עדין. הבעיה הראשונה היתה מציאת
ג׳מילה. חיפשנו אחר הדמות־הנשית
הפלסטינית. נסענו הרבה וחיפשנו
באוניברסיטות חיפה ובאר־שבע. הגענו
גם לתיאטרון נצרת. פגשנו בסטודנטים
ובסטודנטיות. במקביל ערכנו
מיבחני־בד בווידיאו, מיבחנים שבהם
השתתפו רבים שאינם שחקנים. חיזרנו
גם אחרי המשוררת סיהאם דאוד,
שאמרה לנו בעדינות.לאד
רוחמה: לראשונה שמעתי על
סוהיר האני מסטודנט ערבי בבאר־שבע.
הבעיה שלנו היתה אי-היכולת
של הערביות להשתחרר מהבעיות
החברתיות. אותו סטודנט המליץ על
סוהיר. מאוחר יותר נודע לנו שהיא
ישבה כמעט שלוש שנים בכלא
נווה־תרצה באשמת מגע עם סוכן זר.
זה קרה כאשר היא היתה בת פחות
מ־ . 18 כיום היא עושה תואר שני
בבלשנות אנגלית. היא נשמעה לנו
כאדם שהשתחרר מהמיגבלות ומהמוס־כמות
של האשה בחברה־הערבית. היה
מאוד חשוב לנו שהתפקיד יגולם בידי
בחורה אינטליגנטית ונחושה בדעתה.
ג׳אד: סוודר היתה כמו יד לכפפה.
היא ידעה מה שהיא רוצה. היא קראה
ואהבה את התסריט. היו לנו מעט
ספקות. היא בהירה במקצת.

רוחמה: יום אחד היתה לי שיחה
עם סוהיר לתוך הלילה, ואז היא אמרה
לי :״אין לך בעולם אדם שיעשה את
התפקיד הזה יותר טוב ממני, כי אני
חייתי את כל הדברים האלה!״ ואז היא
סיפרה לי לראשונה שהיתה בבית־הכלא,
והוסיפה. :לא רציתי להשתמש
בזה קודם!״ והתפקיד היה שלה.

,הדרך
לביירות״
גיאד: היתה לנו בעייה בבחירת
מקם, איש הש״ב. הכוונה שלנו היתה
שאיש הש״ב לא יהיה אדם שמתחשק
לך לתת לו סטירה, ויחד עם זאת, שלא
יהיה מאצ׳ו ישראלי. פנינו לכמה
שחקנים, וביניהם יוסי פולק. לקראת
מיבחני־הבד הוא בנה לו תפקיד בראש.
הוא בא עם הצעה של תפקיד
מהסרטים. איזה מין איש קשה, נוקשה
וקשוח, עם עיניים ממצמצות, כמו
שבונים דמות בתיאטרון. האיש הרע.
וכך הוא הצטלם במיבחנים. אז אמרנו
לו.תודה רבה, יוסי״ .אתה לא תעשה
את התפקיד לא היה לנו אז מועמד
אחר, משהו כמו רוד שטייגר.

אבל יוסי אמר לנו. :אני שחקן,
שיכול להוציא מעצמו כל מה שאתם
רוצים. תגידו מה שאתם רוצים. הוא
ישב איתי ועם רוחמה והצלם חנניה בר,
כאשר אנחנו נחושים שזה לא הוא.
שהוא שם על עצמו מסכה. אבל ברגע
שהוא הבין שהוא צריך להיות
שין־ביתניק חכם, עם רגש, נבון, שמבין
את נפש־האדם ולא מוותר על זווית־הראייה
המיקצועית שלו, יוסי פולק
נכנס לדמות הזאת. והשיא, זה בבית־החולים,
כאשר הוא אומר ליוני(גידי
גוב). :הדרך שלך מובילה לביירות...״
עונה לו גידי. הדרך שלך מובילה
למחנות־ריכוז חשוב לציין כאן
שהדיאלוגים האלה חוברו ב־,1980
לפני מילחמת הלבנון. היום הם נקראים
כמו בעיתון של אתמול. וכך, כאשר
פולק הבין מה שהוא אמור להיות —
הוא עשה את התפקיד.

המחאה של
גידי גוב
גיאד: אני מכיר את גידי גוב
מהסרט הקודם שלי מסע אלונקות.
כאשר כתבנו את התסריט, והתברר לנו
(המשך בעמוד )56

במדינה

שידור

תולדות

צל״ש

מה קרה בבגדאד?

הפנתר השחור מוני יקים בן ה־ ,37 כבר הצליח
להרגיז אנשים רבים. הוא תוקף בחריפות רבה את
״השילטון הציוני האשכנזי״ המהווה את המימסד
הישראלי — והעושק, לדעתו, את המיזרחיים.
הוא טוען שהמציא את הסיסמה ״אשכנאצים״.
שומעיו נוהגים לדחות את דבריו על הסף, ויש
הטוענים שהוא בונה את העובדות על־פי
התיאוריה שלו, ולא להיפך.
הפעם יתקשו לעשות כך, שכן ליקים יש
אסמכתה אקדמית לדבריו. באחרונה הגיש עבודה
באוניברסיטת תל־אביב ושמה :״השימוש בטרור
על־ידי התנועה הציונית, לאור האירועים
בבגדאד 51 ,־1948״ ,בדק אותה המיזרחן יוסי
אולמרט, שהתפרסם לא רק בגלל ידענותו
בענייני סוריה ולבנון, אלא בעיקר במהפך
האידיאולגי שחל אצל בן זה של המישפחה
הרוויזיוניסטית, שאביו היה, כמו אחיו כעת, ח״כ
מטעם חרות.
ציון העבודה, שהעניק אולמרט ליקים, הוא
.80 בגוף העבודה כמעט שאין הערות מהותיות או
ביקורת על התפיסה וליקוט המידע.
עדות ראשי־הרן הילה. הנחת־היסוד של
יקים לגבי אירועי עיראק היה אחרי
מילחמת־העולם השניה, שבה הושמדו 40 אחוז
מהיהודים האשכנזים, היה ברור שקיום המדינה
היהודית תלוי בחיזוק דמוגרפי באמצעות
אוכלוסיה יהודית לא־אשכנזית .״למעשה
התנהלה כל פעילותם של אירגוני המחתרת
הציונית לאור האינטרסים הדמוגרפיים של
מדינת־ישראל הצעירה, במיקרים רבים בלי
להתחשב באינטרסים של הקהילה עצמה״ ,אומר
יקים ,״ומכיוון שסיבת פעילותם של אירגונים
אלו היתה אכס־טריטוריאלית, לכן גם האמצעים
שבהם נקטו היו שאובים ממערכת מוסר וחוק
שונה מזו הנקוטה בעיראק, ארץ הפעולה.
יקים מזכיר שראשי הקהילה שם הסתייגו
מהשליחים, והוא מצטט מעדות כתובה :״אתם לא
נועצתם בנו כאשר הקימותם אירגונים וקניתם
נשק, ולמה זה תבקשו היום את עזרתנו? אם אתם
חרדים לשלום העדה, הסגירו את עצמכם ואת
הנשק שלכם לידי המישטרה!״
חמש פעמים היו פיצוצים בבגדאד. מי השליך
את הפצצות? השליחים טענו, וכך גם הופיע
בכתביהם, שהיו אלה מעשי מיפלגת
האיסתיקלאל הלאומנית או שליחי הממשלה
העיראקית.
יקים מצטט מספר אוטוביוגרפי של סוכן
הסי־איי־אי בשגרירות האמריקאית בבגדאד
באותה תקופה. האיש, וילבור אבלנד, כתב בספר
שהופיע בניו־יורק בשנת :1980״מאוחר יותר
סיפקה המישטרה העיראקית לשגרירותינו את
ההוכחות המעידות כי הפיצוצים בבית־הכנסת
ובספריה, כמו גם הפצת הכרוזים האנטי־אמריקאיים
והאנטי־יהודיים, היתה מלאכתם של
אירגון־מחתרת ציוני.״
שתיקת העד הפצוע. השר ללא תיק,
מרדכי בן־פורת, מילא תפקיד מרכזי באירגון
הציוני בעיראק. התייחסות עכשוית לחלקו
בפרשה כבר פורסמה בהרחבה בהעולם הזה
,23.11.83 בעיקבות פרשת הופעתו הכושלת של
השר לצד יהודה (״יודקה״) תג־ר, שליח אחר,
שישב שנים רבות בכלא העיראקי, בתוכנית
הטלוויזיה שעה טובה. הדברים גם עלו
בחילופי־ההאשמות בין האלוף (מיל׳) מתתיהו
פלד ובן־פורת.
בעבודתו האקדמית מזכיר יקים פרשה שבה
היה בן־פורת מעורב. מייד אחרי הפיצוץ ליד
בית־הכנסת מסעודה שם־טוב נודע לבן־פורת
שלבית־החולים נלקח פצוע, שראה כנראה מי
השליך את הרימון. בן־פורת מיהר לבית־החולים
כדי לתרום לו דם, כביכול, והוא ושאר הפעילים
שהו ליד מיטת הפצוע עד שנפח את נישמתו.
שתיקת העד, שליד מיטתו ישבו השליחים,
מתמיהה את יקים. לדעתו, אם אכן דובבו אותו,
והוא לא היה מצביע על ישראלים כמשליכי
הרימון, היה בך פורת עט על מידע זה כמוצא שלל
רב, ולא היה כותב שמצבו של הפצוע היה כל־כך
קשה עד שלא היה ניתן להוציא ממנו מילה. ואם
כך, שואל יקים :״מדוע באים בטרוניה על כי לא
נחקר על־ידי המישטרה הבגדאדית?״ מסיק יקים:
״ יותר סביר להניח שבן־פורת וחבריו דאגו לכך
שהמידע שיש לפצוע לא יעבור לאוזניים זרות״.
מסכם יקים :״לדעתי, מן הראוי לחקור נושא
זה לכל עומקו, ולהסיק את המסקנות הראויות.
יש לנפץ את קשר־השתיקה הזה, הקיים סביב
הנושא, ולחשוף את כל העובודת ולגנות את
האחראים למעשים. במיוחד כדי לגבש עקרונות־פעולה
לגיטימיים, ולמנוע שפרשה זו תחזור על
עצמה ביבשת אחרת לגבי ציבור יהודי אחר.

באה מנוחה ליגע
• למאיר שלו ולצוות שעה טובה,
שהצליחו לעורר במשך כמה דקות התרגשות
אמיתית בלב צופיהם. היה זה כאשר שרה מקהלה
את אחד השירים היפים ביותר של ארץ־ישראל
העובדת, באה מנוחה ליגע/,ומרגוע לעייף,
כשעל המירקע מוקרנות תמונות של שובתים
ומובטלים מכל רחבי הארץ. התוכנית נוטלת לה
בהדרגה כמה מתכונות ניקוי־ראש, זיכרונו־לברכה,
כמו העלאת מכונית־המריבה של השר
מרדכי ציפורי על הבימה וראיון עם אברהם
שפירא מדומה. תגלית מעניינת: השחקן אליוט
גולד הוא איש חסר כל חוש־הומור, החוזר כמו
תוכי כל הסיסמות האופנתיות הנבובות של
המימסד היהודי־אינטלקטואלי של ניו־יורק.

צל״ג

העברית של
אריק סיני
1ש 1תי
ברשות־השידור פועלת לה ועדת־לשון,
שבראשה ניצב חבר מליאת רשות־השידור,
הפרופסור א ה רון דו תן. בשבוע שעבר
הופיע דותן לפני חברי הוועד־המנהל, ותיאר
את המאבק שהוא וועדתו מנהלים נגד
שיבושי־הלשון בשירים המושמעים בתקליטים
מתוצדודהארץ.
מאחורי סיפור זה מסתתרת העובדה של
הורדת תקליטים מעל למקולי קול ישראל,
על־ידי ועדת־דותן.
ידוע לפחות על שני שירים של הזמר
אריק סיני, ושיר אחר של הזמר שימי תמרי,
שהשמעתם נאמץ? בידי ועדת דותן. בעוד
שאריק סיני תיקן את לשון שידו

זמר סיני מתוקן בתקליט־השדרים של שידיו, שימי.תנורי
טרם עשה זאת, ולכן שירו אינו מושמע על
גלי האתר.

כלא המפד״ר

• למנהל מחלקת הדת בטלוויזיה מורדכי
מרימן ולכתב־הרדיו חיים זיסוביץ, על
תוכניתם אסירי־תורה. התוכנית, שעסקה
בסרט ובמלל בישיבת כלא תל־מונד, וב״תורתנו
הקדושה במחזירה לדרך הישר״ ,תיארה
עולם־שכולו־טוב בבתי־הכלא במדינת־ישראל,
עולם של החזרה־בתשובה. תוכנית זו נראתה
כתשדיר־שידור של נציב שירות־בתי־הסוהר,
הד״ר מרדכי ורטהיימר, שהביא את בשורתו
מבלי שיהיה לו צורך להשיב לשאלות נוסח ״האם
שירת בצה״ל?״ נוסח הראיון הסינתטי והמוזמן
של מנחה־התוכנית, כתב קול ישראל חיים
זיסוביץ׳ ,היה שיעור בנושא: כיצד לא לראיין
בטלוויזיה. מה עוד, שהמרואיין ורטהיימר הוא
מבכירי הפקידים של המפד״ל בשירות
הממשלתי.

מאחרי המירקע
ה״סקופרים״ :המשך
• בבוקר שלמחרת פירסום הסקופ של
״פרשת אברהם לוינסון״ בהעולם הזה, הוא היה
נושא־מרכזי בישיבת־הבוקר של חטיבת־החדשות
בטלוויזיה.
עורך מבט, מיכאל קרפין, הודה באוזני
הכתבים שרמז על ״פרש לוינסון״ הובא אליו
חמישה ימים לפני פירסומו בידי עורך מוקד
יעקוב אחימאיר, שדיווח לו על ועדת
החקירה הפנימית שהוקמה בחברת העובדים
לחקור את מעשיו של לוינסון.
קרפיו הורה לראש הדוכנה(״דסק״) לכלכלה,
חיים פלטנר, להקצות כתבים לחקירת הסיפור.
שני כתבים כלכליים של הטלוויזיה התחילו
בניסיונות לאתר את מקור הסקופ, והעלו בידיהם
חרם.
סקופ אבוד זה של הסקופרים מהדוכנה
לכלכלה של הטלוויזיה מצטרף לסקופים אבודים
קודמים, כמו פרשת ה״דולאריזציה״ ושאר

שבעת הדיווח על הסקופ של העולם הזה
וספיחיו פשוט לא הזכיר מי היה בעל הסקופ.

מוטב להם שיגביהו את האנטנות שלהם, ויכווונו
את המכשירים לערוץ הירדני.

שטר! והשביתות

עצות שכאלה

גודש־הדיווח על השביתות במשק הביא את
מנהל חטיבת־החדשות, יאיר שטרן, לזעום
באחת מישיבות־הבוקר של חטיבת־החדשות.
שטרן אמר :״איך אפשר להאכיל את העם
בכל־כך הרבה שובתים!״

לפני שבועיים הגיע לרשות־השידור מומחה
בינלאומי לקיצוץ ולייעול ברשתות־טלוויזיה
ורדיו בארצות־הברית.
המומחה הירצה כמה הרצאות במיסגרת
המרכז־להדרכה של רשות־השידור, עבר במי־תקני
קול־ישראל והטלוויזיה והביע ריעות
שונות.
על ביקורו של אותו מומחה הגיב אחד מאנשי
מרכז־ההדרכה :״בשביל עצות שכאלה לא
צריכות לבוא מחוצלארץ. הכל יודעים שיש
ברשימת מקבלי־המשכורות של הטלוויזיה
בימאים שזה שנתיים לא צילמו סרט, מפיקים
שאינם מפיקים תוכניות ועוד כהנה וכהנה,
עובדים מובטלים מאונס ומרצון. העובדה היא

באבא־סאלי־יגוז
עור בטרם הונחו כל רגבי־העפר על קיברו של
הרב אבו־חצירא ז״ל מהעיירה נתיבות, כבר
הכתיב שלוחו של שר־החינוך־והתרבות ונציג
המפד״ל בוועד־המנהל של רשות־השידור, עורר־הדין
מיכה ינון, הנחיות תוכניתיות לטלוויזיה.
בוועדה־למורשת־ישראל הציע ינון הכנת
סרט־תעודה על הרב אבו״חצירא (״בעל הנס
מנתיבות״ ,בלשונו של ינון).
ינון, שהוא מועמדו של זבולון המר למישרת
יושב־ראש רשות־השידור, המחיש ביוזמתו זו את
האופן שבו יכפה את רצון המיעוט הדתי בישראל
על הטלוויזיה.

להגביה את האנטגות
ב־ 27 באוגוסט השנה תשדר הטלוויזיה־הישראלית
את טקס־הפתיחה של אולימפיאדת
לוס־אנג׳לס. הוועד־המנהל של רשות־השידור
אישר תקציב של 600 אלף דולר להקרנת אירועי
האולימפיאדה.

שליח טסלר
חוזר בתשובה
שיש לפטר את כל עובדי הטלוויזיה, ולהקים את
הטלוויזיה מחדש, על בסיס אחר של תפוקה, ולא
של משכורת המשולמת עבור בטלה.״
פסקול חוזרים בתשובה
בעל הנס

מנחח שלו התרגשות פרשיות כלכליות, שבתקופת הכתבים הכלכליים
אברהם (״כושי״) קושניר ואלישע
שפיגלמן היו בלעדיים לטלוויזיה.
חיים פלטנר התנקם על הכישלון בכר

אלא שחברי הוועד־המנהל, הדואגים יותר
לתוכניות דת ולצינזור תוכניות בעל קצה־קצהו
של עיסוק פוליטי, מעודם לא נתברכו בהבנת
בעיות הסיקור של הספורט בטלוויזיה.
חברי הוועד, שהוגשה להם תוכנית־המישדרים
מלוס־אנג׳לס, נפלו במלכודת אי־הידיעה. הם
אישרו מצב שבו תהיה הטלוויזיה הישראלית
אחת מתחנות־הטלוויזיה המעטות בעולם
שתדווח את הישגי המתחרים באולימפיאדה
ב״תקצירים״ ,ולא בשידור־חי. הטיעון מסתמך על
ההפרש בן 9השעות בין שעון ישראל לשעון
לוס־אנג׳לס. שידורי האולימפיאדה ישודרו
ב״תקצירים״ בשעות אחר־הצהריים למחרת היום.
צופי הטלוויזיה הישראלית, החפצים לראות את
האירועים הספורטיביים ממש ברגע התרחשותם,

כניסתו של עימנואל הלפרין לראשות
הדוכנה לענייני־חוץ לא שינתה מיגהג מגונה
ובלתי־אתי של עובדי דוכנה זו. כתבי רוכנת־החוץ,
מיכאל דורון, ופרדי גרובר, נוהגים
להביא כיתוב מתורגם לעיברית לכתבות־לווין
המגיעות ארצה, ולתבוע הבאת קרדיט, בנוסח
של ״כתבתו של מיכאל דורון אותן הכתבות
נראות שעה אחרי מב ט בערוץ 6של ירדן, בלי
הקרדיט למיכאל דורון אל כתבי מבט
החוזרים למאגר הכתבים, בזמן הקרוב, מצויים
שמעון טסלר, החוזר משליחותו בלונדון
וישראל סגל, שהם בבחינת ״חוזרים בתשובה״
למבט התוכנית כן, אדוני השר עומדת לשוב
במוצאי השבת הקרובה אל המירקע הישראלי,
ולהזכיר לצופי הטלוויזיה הישראליים את
שבין גיבורי הסידרה ובין הדימיון מערכות־השליטה בישראל.
העול הזה 2420

תוכניות מועדפות
יום רביעי
18.1
• רדיו: קול המוסיקה
— מוסיקה לבאלטים ול־מחזות
1.05 בתוכנית מוסיקה
של מסאז׳ה, אופנבך ורי־מסקי־קורסקוב.

טלוויזיה: בידור —
עד פוס ( 8.15 מזמר עברית
ואנגלית) .אורח התוכנית
הוא הזמר שלום חנוך.
בראיון ישולבו שירים ישנים
וחדשים שלו.

מדבר עברית) .שיחה בין
יעקוב שביט ופרופסור צבי
אנקורי, ראש הקתדרה לתולדות
יוון וסאלוניקי באוניברסיטת
תל־אביב, ומומחה לתולדות
היהודים בימי־הביניים. אנקורי
מספר על תולדות הפיצול
היהודי ל,אשכנזים׳ ול,ספרדים׳.

יום שי שי
20.1
• רדיו: קול המוסיקה
— קונצרט של בוקר

תוכניות מומלצות בטלוויזיה הירדנית
יום שבת 21.1.84

יום רביעי 18.1.84

• סידרה לילדים: מקרוני 6.30 ערוץ 3
— 25 דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
בהשתתפות קבוצת תלמידי בית־ספר, המתנסים בחוויות
והרפתקות מעניינות, שמטרתם הכרת צורות חיים
מגוונות והתוודעות למיקצועות שונים.

• סידרה קומית: ביקורי בית (— 8.30

ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
קומית המתרחשת בבית־חולים קטן, ועושה צחוק מן
הרופאים והחולים, ביחד ובנפרד. נוסף לכך נוצרים
יחסי־קירבה בין המנהלת האדמיניסטרטיבית אן אנדרסון
(לין רדגרייב) ובין המנתח צ׳רלי מיכאלס (ודן רוג׳רס).

יום חמי שי 19.1.84

• חידון: חשוב וזבה 7.00 ערוץ — 3
60 דקות — מדבר ערבית) .שעה של חידונים
ושעשועונים בהנחייתו של המגיש הפופולארי: ריפעת
שאהין, המבוססים על שילוב של ידע ומזל. לזוכים פרסים
יקרי־ערך, כולל כרטיסי־טיסה לאירופה.

• סידרה קומית: בנסון 8.30 ערוץ — 6
25 דקות — מדבר אנגלית).
יום שי שי 20.1.84
• סידרת טבע: מן ההתחלה 12.15 שני
הערוצים — 25 דקות — מדבר אנגלית).
סידרה מדעית המסבירה לילדים, על דרך הניסוי, פעולות
בטבע כגון: אנרגיה, לחץ אוויר, כוח־משיכה וכדומה.
מפיקי הסידרה הסתייעו ברובוט כמנחה בעריכת ניסויים.

• סידרת מתח: אביר המרוצים (— 4.15
שני הערוצים — 50 דקות — מדבר אנגלית).
סידרת־מתח חדשה שבמרכזה עומדת מכונית משוכללת
מאור ויוצאת־דופז, המסוגלת לחשוב ולפעול באופן
עצמאי. בשיתוף־פעולה בין מכונית זו ואביר אמיץ
המשמש כנהגה, הם מצליחים לצאת למילחמה בפושעים

טלוויזיה: אמריקה לאן?
יום רביעי, שעה 10.05

• טלוויזיה: סרט
קולנוע — אמריקה לאן?
( — 10.05 מדבר אנגלית)
.אחת הסאטירות הקולנועיות
הנהררות ביותר והארסיות
ביותר על אמריקה, הוליווד
וערכי החיים בה. הסרט מתמקד
בעיסקי הקבורה באמריקה, על
הצד הסארקסטי והמגוחך שבהם.
הסרט נפתח בתלאותיו של
בריטי צעיר, המנסה להיקלט
במימסד ההוליוודי, ועל כל
הקשיים שהוא ניצב בפניהם,
כאשר נאלץ להביא לקבורה את
דודו, שהוא תסריטאי הוליוודי
מכובד. הסרט מבוסס על סיפרו
של הסופר הבריטי אוולין ואו
האהוב. רומן אחר מאת ואו,
חמדת ימים הוקרן לפני כשנה
בטלוויזיה הישראלית. את
העיבוד הקולנועי לסיפרו של
ואו, עשה הסופר והתסריטאי
האמריקאי טארי סאותרן, מי
שעשה את ד ד סטריינגילאב
ואת קנדי.

7.07 יצירות של ברליוז,
אובר, היידן, הנדל, שופן,
צ׳ימברוזה, שוברט אלבן־ברג,
ויואלדי, בטהובן ואחרים.

• טלוויזיה: סרט ערבי
— בכוונה תחילה (5.32
— מדבר ערבית) .מחמוד

• סידרה בלשית: רימינגטון סטיל (10.15
— ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרה על חוקרת פרטית בשם לורה הולט (סטפני
זימבליק) ,דמנהלת מישרד־חקירות עצמאי, והחוששת
מאובדן לקוחות פוטנציאליים בשל היותה אשה. לשם
קידום מישרדה היא ממציאה דמות בידיונית של מנהל
בשם רימינגטון סטיל, ואכן הכול מתנהל כשורה עד
שהתרמית מתגלה.

• סידרה קומית: שלושה בדירה אחת (8.30
— ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית).

פרק נוסף בסידרה המספרת על קורותיהם של שתי נערות
(ג׳ויס דויט וסוזן סאמרס) ושותפן לדירה (ג׳ון ריטר)
הנקלעים למצבים קומיים ומביכים, כאשר שכניהם
ובעלי דירתם אינם אלא זוג שמרן.

יום שני 23.1.84
• סידרת מתח: הארט ואשתו (— 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
סידרת״מתח משעשעת עם רוברט וגנר וסטפני פאורס
בתפקידים הראשיים. גבורי הסידרה הינם זוג יפה ועשיר
מ״חוג הסילון׳ ,אשר לצד עיסוקיו ועסקיו יש לו חוש
בלשי נדיר, ומצליח לפתור תעלומות רצח ושוד, אשר
המישטרה אינה מצליחה לפענח.

יום ש לי שי 24.1.84

• קומדיה בלשית: ברני מילר (— 8.30

ערוץ 25 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
על בלש גבוה ומשופם ממישטרת ניריודק, הנתקל
במיסגרת עבודתו בטיפוסים משולי החברה — גנבים,
צרכני סמים ואנשים תימהוניים. משתתפים: הל לינדן,
מקס גיל, רוו גלאס וג׳ק סו.

• פולקלור: זרקור 9.30 ערוץ 30 — 3

דקות — מדבר ערבית) .סיגנונות חיים ומינהגינצ
טיקסי חתונה ושאר אירועים בחייו של הפרט והחברה,
בכפר ובעיר.

בידור וראיונות, בהנחיית, ריבקה
מיכאלי, בין המרואיינים בדרנים,
עיתונאים ודמויות מעולם התרבות.

רדיו: רשת ב׳ —
שירים ושערים (— 2.10
מדבר עיברית) .תוכנית
שידור חיה ממיגרשי הכדורגל,
ההופכת את מישדרי מבט
ספורט בערב בטלוויזיה, למיותר.

טלוויזיה: בידור —
שלושה בדירה אחת (8.30
— מדבר אנגלית) .בפרק
פגישה כפולה מעמיד ג׳ק פני
חולה, כדי לבטל פגישה שקבע
עם לינדה, ובו בזמן הוא מכין
ארוחה לבחורה אחרת, שהזמין
.לדירה.

בתוכנית יצירות של סטראווינס־קי,
פרנץ ליסט, ג׳ון קייג׳
ולודוויג ואן ביטהובן.

• טלוויזיה: סרט טבע
— מעקב אחר שועלים
( — 8.30 מדבר אנגלית).

• טלוויזיה: מותחן —
צוות לעניין (— 10.30
מדבר אנגלית) .בפרק א סי
עוד
סרט טבע בהפקת הבי־בי־סי,
ובו מעקב של תשעה
חודשים אחר חייה של מישפחת
שועלים, החיים באיזור עירוני.
את הסרט מנחה דיוויד אטנבורו.

רים מיקצוענים החבורה המובחרת
ובראשה חניבעל יוצאים
לחלץ אסיר מבית־הכלא, שבו
מאלצים הסוהרים את האסירים
להיאבק אלה באלה עד מוות.

• טלוויזיה — סידרה
־— אוויטה פרון (10.10
— מדבר אנגלית) .פרק

לילדים: סרטים מצויירים — 5.15 ( :ערוץ
20 — 3דקות — מדבר אנגלית) .מיבחר סרטים
מצויירים חדשים מתוצרת ארצות־הברית להנאתם של
קטנים וגדולים.

21 . 1
• רדיו: רשת ב׳ —
אולפן פתוח עם ריבקה
מיכאלי 11.05 תוכנית

19.1

• טלוויזיה — מלל —
דברים בגו (— 10.50

יום ראשזז 22.1.84

זיווגו

• רדיו: קול המוסיקה
— אמנים באולפן (.)4.30

אחרון בסידרה, שבו מסופר על
אוויטה פרון הלוקה בסרטן. כדי
להנציח את שמה בסיפרי
ההיסטוריה, היא תובעת מבעלה
חואן, שימנה אותה למישרת סגן
נשיא ארגנטינה. אלא שיריביה
לתפקיד מאלצים אותה לוותר
על הדרישה. אוויטה פרון מתה
בגיל .33

מישפחה אמריקאית מן המעמד הבינוני הגרה בפרברי
לוס־אנג׳לס, ולה שלושה ילדים: הבת הבכורה בת ה־20
פלוס — גרושה, הבן הנאה בן ה־ 18 עובד כעוזר־צלם
ומתיידד עם נערות, והאחות השובבה והפיקחית בת ה־.12
בתפקידים הראשיים: ג׳ימס ברודריק, גרי פרנק, קריסטי
מקגיקול ומרדית בקסטר־ברני.

עובר מהכפר אל העיר, בהיותו

יום חחי ש

• סידרה עלילתית: מישפחה (— 6.30
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר אנגלית).

טלוויזיה: גאווין והייווארד רחוב אחורי
יום שישי, שעה 10.15
בכפר היה לו רומן עם אשה
נשואה שהרתה לו וילדה בת
מבלי שידע על כך. בעלה מגלה
את הפרשה עשר שנים מאוחר
יותר ומגיע עם הילדה לעיר,
בעוד מחמוד התובע, חוקר
פרשה שמזכירה לו את עברו
ואינה נותנת לו מנוח.

טלוויזיה:

סרט

קולנוע — רחוב אחורי
( — 10.15 מדבר אנגלית)
.מילחמת-העולם השניה
הסתיימה וקפטן פול סקסון
(ג׳והן גאווין) השב הביתה
לשיקאגו, מקורקע בלינקולן,
נבראסקה, שם עובדת ריי סמית כמלצרית היווארד)
(סוזן
בנמל־התעופה.

• טלוויזיה: כן, אדוני
השר 11.15 מדבר
אנגלית) .הסידרה הקומית
שבה למירקע, והיא ממשיכה
לטפל במאבק הכוחות, בץ
השרים בממשלה הבריטית ובץ
הפקידות הבכירה.

יום ראשון
22.1
• טלוויזיה: תעודרמה

— אסירי מצפון (— 9.40

מדבר אנגלית) .הפעם על
מנהיג־החופש נלסון מנדלה,
הכלוא בדרום־אפריקה.

• טלוויזיה: דראמה —
שלשלאות (— 10.30
מדבר אנגלית) .הפקה דרמ
טית
של הבי־בי־סי.

יום ש•1
23.1
• טלוויזיה: תיעוד —
עמוד האש (— 8.02
מדבר עיברית) .הפרק הרביעי
תחת הכותרת העמק הוא
חלום, בהפקת יגאל לוסין.

• טלוויזיה: מותחן —
זרים 11.00 מדבר
אנגלית) .בפרק גבר מזדקן
רודפים בולמן ושותפיו אחרי
רוצח שכיר בינלאומי ומסוכן.

יום שלי ש•
24.1
• טלוויזיה: בידור —
החבובות מארחות (8.02
— מדבר ומזמר אנגלית).
אורחת התוכנית היא השחקנית
ואלרי הארפר, כוכבת הסידרה
רודה.

• טלוויזיה: רוחות
מילחמה 10.10 מדבר
אנגלית) .הפרק ה־ 17 של
הסידרה המבוססת על רב־מכר
מאת הרמן ווק, בסידרה מככב
רוברט מיצ׳אם.

• טלוויזיה: תיעוד —
דיוקן 11.00 מדבר
עיברית ויידיש) .פגישה עם
סופר היידיש יוסל בירשטיין,
שכמה מספריו תורגמו באחרונה
לעיברית, וזכו להצלחה רבה.

אין צורך להרוג חיות כד, ללבוש פרחה -עכשיו מותר ללבוש

גם פרוות מלאכותיות, וזה אפילו באופנה
כשצריך לשמור על פרופיל נמוך,
מצאו המעצבים פיתרונות שונים, כמו
איך ללבוש בגד אופנתי עם סממן
פחותי.
לפני 15 — 10 שנה היתה לפרווה
הסינתטית הצלחה רבה בקרב הנשים.
היא נראתה יפה ומהודרת וגם חיממה.

אחד ממעצבי״האופנה שחזר אל
העבר הוא שוקי לוי, ש7יצב
בביגדי־ההווה את הפרווה הסינתטית ״ ״
של פעם, עם חומרים עכשויים, לחורף

שוקי עיצב עבור חברת ניבה
קולקציה עשירה של חליפות, מי־כנסיים
ואוברולים מקורדרוי עבה,
ירוק חאקי, כשהפרווה הסינתטית גם
היא בצבע זהה. אומר שוקי• :פרווה
סינתטית משמשת כקישוט וכאלמנט 1
תלת־מימדי, המוסיף נופך ותורם לנגד

שימלה מעור נפה בציבעי
11 1 2אדו ם־ ש חו ר של גיינגיט.
וקלאסית. אופנתית שימלה
מראה נוסף. היום הגיעו לעידון של
פרוות סינתטיות גם מבחינת איכות
ויופי, כך שבמבט כללי אין הבדל בין ־״,
פרווה טיבעית ופרווה מלאכותית.
צריך להתקרב ולמשש.״
המערכות המתפרקות של הז׳א־קטים
והמיכנסיים שעיצב שוקי הן
בהשפעת המראה הצבאי של הצבא
האמריקאי) בשנות וד ,50 והן מתאימות
לכל אשה שמרגישה את עצמה מספיק
אופנתית והמחפשת בגד נוח.
אלה הם בגדים שאפשר ללובשם גם
בעוד שנה־שנתיים והם ייראו
אקטואליים. זוהי הקולקציה הראשונה
שעיצב שוקי לוי לחברת ניבה, וניתן
לראות שינוי מהותי בקו ובסיגנון,
אפשר לומר, ששוקי הפך את הקערה
על פיה — מסיגנון מסויים לסיגנון
אחר.
בלי מחיר. גם יהודית גוטפריד

שנים ובות

נשאר בגד־העור אופנתי ושימושי. .ובימים אלה
.כד אי לתת א ת הדעת על כך ׳,אומר גי פולופ,

המתייחס אל העור כמו אל בד מבחינת אפשרויות העיבוד שלו. גי עובד
בעורות נפה משובחים ורכים, זמש עדין ועורות מודפסים בססיס.

מגוטקס מאמינה בפרווה הסינתטית.
בקולקצית החורף שהיא עיצבה בולטת
חליפה דמויית־עור בצבע בז׳ ,כשפרווה
סינתטית דמויית כבש משולבת
בחלקה הקידמי ובשרווליה.
הפרווה, היא •מלאכותית, מחממת
ונעימה למגע, וכל מה שצריך הוא
להתרגל לקנות וללבוש פרווה שאינה
אמיתית.
גם בפאריס אפשר לראות
בחלונות־הראווה של בוטיקי־היוקרה
בגדים בשילוב פרווה סינתטית. הגדיל
לעשות מעצב־האופנה ז׳אן־לואי שרר,
כאשר עיצב מעילי־חורף קצרים —
אומנם מפרווה טיבעית ואמיתית, אך
בשילוב צמר, כשחזית המעיל הקצר,

וחך \ 111ך 1ך 1לא התבייש מעצב־האופנה ז אן־לואי שרר לעצב
מעיל שחלקו פרווה אמיתית ושרווליו צמר מוהר
11\ _ 0 ח לורקס. הדגם אופנתי ושילוב החומרים גם מוזיל את המלתחה החורפית.

סינתטי וחם

•זו המילה האחרונה בקישוט
1לבגד ׳,אומר מעצב־האופנה
שוקי לוי. היום הגיעו לעידון מבחינת איכות ויופי

הפרווה. שוקי עיצת לניבה ז׳קט עכשווי בהשפעת
המראה הצבאי, בצבעי ירוק״חאקי. הבגד אקטואלי
גם אחרי שנה״שנתיים, כי הוא בסיסי במראהו.

בסיגנון ספנסר, עשוי פרוות סווקרה
שחורה והשרוולים עשירים ברוחבם
וסרוגים מצמר מוהר לורקס, כשאימרת
השרוול מעוטרת בפרוות מינק וכן
הצווארון.
על מחירים לא נדבר.
דוגמניות מהלכות. לאוסף
מעצבי־האופנה הישראלים נוספה
לאחרונה מעצבת שזנחה את מיקצוע
יחסי־הציבור ועיצוב־הפנים — אתי
רייד•
גם אתי חסידה של חלקי פרוות.
.ורק אמיתיות,״ היא מדגישה. היא
משלבת אותם בבגדים עשויים
עור־חזיר רך ונעים למגע.
(המשך בעמוד )62

עור חזיר,

העור האהוב על מעצבת׳האופנה אתי ריין. גתה, סיגל
(למעלה) אוהבת לזרוק עליו פיסת פרוות״שועל
אדמדם, אמיתי כמובן, המוסיף יופי לדגם. משמאל, בעיצובה של נילי
סוויג: זקט עור מבריק בסיגנון ספורטיבי, שפרווה שעירה מעטרת אותו.

התך 1 *1 ^ 1ך 1ך 1ג אצל יהודית גוספריד מגוטקס. זיקט
1 #111ו ^ 1 11 דמוי-עור בצבע בז, מעוטר בפרווה
סינתטית. זאת לא בושה ללבוש היום בגדים מחומרים סינתסים.

הכוכב בכה בדרך לאולפן
הבדרן הזיל
שעה טובה״
ד מ עו תלמראה הגננת שלו

מדוע בכה ג1לד?

רמה נובע

השחקן אליוט גולד חבש את הכובע בעת שסיי
בירושלים, ומאז לא הוריד את הכובע, למרות
כמו בניו״יורק לא קיים בארץ. אבל הוא מעדיף נובע-צמר של

יהודים בנפש

השחקן, אליוט גולד,
לפני הקרנת הסרט בקולנוע
שחף, לידו מפיק הסרט מנחם גולן. הסרט

^ רבה מעריצות ומעריצים חיכו
1 1ביום שישי ליד מסכי הטלוויזיה,
ולו רק כדי לראות את החיוך הביישן
של הכוכב, שהגיע אלינו מהוליווד,
אליוט גולד. זאת היתה אכזבה
לראות כוכב שאינו במיטבו.
לפני שהקליטו את התוכנית שעה
טובה בטלוויזיה נפגשו תחקירני
התוכנית עם השחקן, ונהנו מכל מילה
שיצאה מפיו. אבל, מול מצלמות
הטלוויזיה לא נראה גולד במיטבו. ביום
הצילומים ביקר אליוט גולד בירושלים,
שם נפגש עם ראש עיריית
ירושלים, טדי קול? .בהמשך סיורו,

מתאר את יחטי היהודים עם הגויים בגלות ניו־יורק.
אליוט קשור בקשרים אמיצים עם חסידי הרבי
מלובביץ. הוא הבטיח, וגם קיים, ביקור בכפר חב״ד.

אחרי ששם פתק בכותל, הוא ביקש
לבקר במוסיאון הגבורה יד ושם. גולד
נכנס למוסיאון, ואחרי שראה ושמע את
ההסברים, פרץ בבכי.
הכוכב הביישן, שמילא תפקידים
קומיים רבים, הזדעזע עמוקות לנוכח
התמונות מן השואה. הוא לא הפסיק
לבכות עד הרגע שהגיע לאולפנים
בהרצליה. שם היה צריך להתראיין
לתוכנית, שעה טובה.
אנשי מערכת התוכנית נבהלו,
כשראו את הכוכב הממרר בבכי,
וחששו שמא מישהו העליב אותו, או
שמא קרתה איזה תאונה.

למחרת בערב התקיימה הפרימיירה
של הסרט מעבר לגשר ברוקלין
בקולנוע שחף בתל־אביב, אליוט גולד
בא לקולנוע יחד עם מנחם גולן,
האחראי להפקתו של הסרט.
הסרט מספר על בחור יהודי בן ,36
בעל מזנון עממי בברוקלין. אך יש לו
שאיפות — הוא חולם על מיסעדה
במנהטן, ולשם כך הוא צריך כסף.
לבחור, אלבי, יש דוד עשיר שיכול
לגייס בשבילו את הכסף, אולם הדוד
מתנה תנאי — שיעזוב את החברה
״השיקסע״ שלו, שאיתה הוא חי
״בחטא״ מזה שנתיים.

זהו סרט קטן, שמתאר את הווי
היהודים באמריקה.
אליוט גולד משחק בכישרון בסרט,
בתפקיד היהודי השלומאלי השמן,
המאוהב עד עמקי נשמתו בגויה שלו,
שהיא יפה, נחמדה וגורמת לו אושר,
ורק המישפחה הגלותית מפריעה.
אחרי שהסתיימה ההקרנה היו
מרבית הצופים המומים. חלק מהם
פשוט רצו לעזוב את האולם, אבל לא
היה נעים, כי השחקן צפה בסרט יחד
איתם. בכל זאת כולם מחאו כפיים,
ואפילו הגישו לו זר־פרחים.
גולד הנבוך הודה למוחאי־הכפיים
ולפרחים, והאדם הראשון שהוא ראה
מול פרצופו. היתה לילי שרון, אשתו
של אריאל שרון. גולד נתן לה את
זר־הפרחים, והסתלק מהאולם.

מצחיקנים 3

סוניה. היא ניסתה, כרגיל

הסוט הבא

משמאל הבימאי ריקי שלח( ,החורף האחרון)
שיביים את סירטו הבא, שבו ישתתף בתפקיד
הראשי אליוט גולד, שם הסרט מסיבה לאקדוחן, וצילומיו יתקיימו בארץ,
בחודש אפריל. בתמונה הוא נראה משוחח עם השחקנית גילה אלמגור.

פונץ׳ במקום שוקו

שלה דויד מושביץ תעשיין השוקולד. הזוג העדיף לחתום את הלילה
בפונץ׳ שהוגש בקוקטייל, כי שוקו לא היה שם וגם לא שוקולד.

ההצגה
גמשפת
^ ל שבועיים הולך צוות ההצגה
רבותי, ההיסטריה חוזרת ל־מיסעדה
אחרת, כדי לחגוג את הצלחת
ההצגה, וכמובן את ההצלחה הכספית
שמביאה ההצגה בצידה.
רבותי, ההיסטריה חוזרת, זוהי
הצגה שכולה שירים, מערכונים
וחיקויים. את רובה כתב מוטי גלעדי
בעצמו. החומר כולו אקטואלי, סאטירי,
ולכן מתחדש כל הזמן. גלעדי מחליף
על הבימה דמויות, תלבושות
ופרצופים.
השבוע נערכה הצגה למוזמנים, היו
שם שר־התיקשורת מרדכי ציפורי,
וח׳כ חרות מיכה רייסר. כאשר
חיקה גלעדי את אריאל שרון, צחק
ציפורי, וגלעדי צעק לו מהבימה. :מה
אתה צוחק? תסתכל על המצב של
המדינה!״ אחרי ההצגה הלכו ח״כ מיכה
רייסר ומרדכי ציפורי אל מאחורי
הקלעים ושיבחו את הבדרן.
סגן ראש־הממשלה מיד לוי היה
צריר לבוא, אבל לא הספיק.

ל 1 111י ה 1*11 1השחקן-בדרן-חקיין מוטי גילעדי מוציא
/ש 1^ | 7 #1 | 1ע 11 את לשונו, כדי לטעום מהיין הנוזל
ממיתקן מיוחד שהוכן עבורו, במיסעדת הטירה. הוא חגג במקום את
הצגת ה״ 60 של רבותי ההיסטוריה חוזרת, מופע שזוכה להצלחה רבה.

אשתו של צמח

ברכה, אשתו של האמרגן יוסי צמח, היתה
רקדנית והופיעה בתיאטרון של גיורא
גודיק, והיום היא מנהלת מכון לרקדנים צעירים. בתמונה -לפני ההקרנה.

עיניים ננוס

שתיים ממשתתפות ההצגה
של גילעדי, גרציאלה חכמון
(מימין) ואורלי הופמן, אכלו בתיאבון־רב דובדבנים

יון פרס ראש האן־
!*רה יחד עם אשתו
צלמות בכל האפשר

שהוצמדו על־ידי מקלונים לתפוז. באיטיות, אך
בשקדנות, הן כילו את כל הדובדבנים שאורלי החזיקה
בידה. גם גילעדי כילה תפוז עמוס דובדבנים.

אך ללא הצלחה. אבל פרס המשיך לחייך ולעשות פוזות.
הוא גם ניצל את ההזדמנות להחליף דיעות עם נולד.
הוא התקרב אליו ופתח איתו בשיחה חשאית לחשנית.
בהקרנה נכחו אנשי קולנוע
ישראלים, שחקנים וזמרים. ביניהם
אפשר היה לראות את השחקן, יוסף
שילוח, ששיחק בסרטיו של גולן, את
יענקלה בן־סירא, את השחקן
הוותיק שימעון פינקל, את הזמרת
מירי אלוני, את הזמר אריק לביא
ואשתו השחקנית שושיק שני, את
השחקנית חנה מרון וגם את ראש
האופוזיציה שימעון פרם עם אשתו
סוניה, ואת השר •לענייני כלכלה
מרידור.
כל הכבודה הזאת שמה פעמיה גם
לקוקטייל, שנערך באולפני ג־ג בבית
ארלוזרוב.
השחקן הראשי ואורח־הכבוד הגיע
עם מנחם גולן.

11להתח 1ח ד הרקדנית חני יופי, המש־
1 1 1תתפת בהצגה של גילעדי,

טיפסה על הפסנתר שניצב במרכז המיסעדה, נשכבה

עליו, הסירה את נעליה וחשפה את ירכיה. למוזמנים
הוגש מזון מיזרחי ואירופאי גם יחד. גילעדי עצמו
ניגש אחר־בך לפסנתר וניגן להנאת האורחים

ציפי מנשה

עם מני פאר
״קופל״ חברת הנסיעות
הגדולה בישראל מזמינה
אתכם לחופשה של 9ימים
רצופים בחוויות תרבותיות
ובסיורים מרתקים בלונדון.
היציאה 17.2.84 :
סיורי אמנות למוזאונים
ולגלריות בהדרכת מני פאר.
סיור בלונדון וסיור בוינדזור
בהדרכה מקצועית.

3הצגות בחברת מני פאר.

| המחיר $699

המחיר לאדם בחדר זוגי כולל
כרטיס טיסה ו ש היי ה של
8לילו ת בבית מלון מדרגה
רא שונה,ארוחת בוקר, כרטיסים
לתיאטראו ת והסעות למלון וחזרה.

תנאי אשראי מיוחדים 10 תשלומים חודשיים שווים
וצ מודים ל דו לרלבע לי כ ר טי סי הא שראי ויז ה, ישר אכ רטו דיינ רסק לו ב

פרטים והרשמה: משרדי וסוכני ״ קופל״ ברחבי הארץ.

לחופשות הגדולות טוס עם הגחלים
קופל נסיעות

קצת שיתוף פעולה
איך שמתחיל החורף תיכף אני קונה לי
שניים־שלושה ג׳ורנלים של סריגה ו.״ .מסתכלת
בהם. לעיתים נדירות מאוד אני גם מחליטה
לסרוג משהו. לעיתים עוד יותר נדירות אני גם
קונה צמר, ולעיתים הכי נדירות בעולם, אני
סורגת משהו.
אם המשהו הזה מיועד לילדים(יצורים קטני
גוף) אני גומרת אותו ביומיים. אבל אם המשהו
הזה מיועד לאנשים בגודל ממוצע או יותר: אז אני
מתחילה לסרוג בלהט, תוך יומיים־שלושה גומרת
חלק גדול מהבגד הסרוג לתיפארת, ואז זה עובר
למחסן הבלתי־גמורים שלי. למה? ככה! אולי זה
פגם מלידה.
כמויות הבלתי־גמורים והצמר בשלל צבעים,
שמונחים אצלי בשקיות פלסטיק ענקיות, יכולות
לשמש בסיס איתן לכל חנות לצורכי סריגה
במקום מרכזי.
השנה, מכיוון שהגעתי לגיל הבגרות, נפלה
אצלי החלטה מאוד חשובה. ההחלטה היא שלא
קונים יותר אף ג׳ורנל ואף גרם צמר, לפני
שגומרים את כל השאריות שיש בבית. אז אם יש
למישהי הוראות סריגה מאוד קלות לדברים לא
גדולים, כמו כובעים יפים, צעיפים מעניינים או
אפילו אפודות שסורגים במסרגות עבות, אנא
שילחו לי. ככה תעזרו לי לקיים פעם אחת בחיים
את הבטחתי, ואני אעזור לקוראות בעלות אופי
כמו שלי להתחמם קצת בחורף.
תודה

כז עד
לחם דבד1
הודעה חשובה לכל מי שמזמין אותי
למסיבות־עיתונאים שכוללות ארוחת־צהריים.
בעלי המקום, שרוצים, כמובן, סיקור עיתונאי
טוב, תמיד דואגים שיוגש הרבה יין בארוחות
האלה. אולי מפני שיין זה טוב עם אוכל ואולי כדי
שלא נשים לב לפרטים קטנים.
ההודעה שלי היא שאפשר להפסיק להזמין
אותי לארוחות כאלה, כי במילא אחרי כוס היין
הראשונה אני לא זוכרת מה אכלתי, אם זה היה
טוב, ובכלל למה הזמינו אותי ואיפה התקיים
האירוע.
ככה קרה לי גם השבוע, כשהזמינו אותי
לפתיחת המיסעדה הסינית החדשה של קלאב
אני מתארת לעצמי שאכלתי שם כל מיני דברים
סיניים, אבל גם אם חיי היו תלויים בזה, לא הייתי
נזכרת מה. הדבר היחידי שאני זוכרת, הוא שבין
כל העיתונאים ישב גם חבר־הכנסת רוני מילוא
וחשבתי לעצמי שבטח הוא התחיל לכתוב על
מיסעדות ביומן השבוע. זה כל־כן־ הצחיק אותי,

היי־־סוסאייטי
ארקיי, נגמרה ההצגה. עליי אתם לא תעבדו
יותר. ראיתי אתכם בהצגת הבכורה של הללויה
הוליווד. כולכם נוצצים וזוהרים. פרוות
צ׳ינצ׳ילה ופרוות מינק, לצד שועלים בצבע כסף.
שמלות עור ושמלות טאפטה וחצאיות של פייר
קארדן מעל מגפי כריסטיאן דיור. תכשיטי
זהב וכסף מעוצבים ביד אמן בינלאומי. גרבי משי
מפאריס וכובעים מרומא.
שמעתי אתכם מספרים האחד לשני שראיתם
את אוויטה בניריורק ואת קטס בלונדון.
השוויתם חוויות אמנותיות מבירות העולם.
נכנסתם לאולם קולנוע תל־אביב, קבוצה גדולה
של אנשי העולם הגדול.
זרקתן את הפרוות בצורה אלגנטית על
מיסעדי הבורסות והבעלים שלכן הדליקו לכן
סיגריות ארוכות במציתי דנהיל מוזהבים.
תיקנתן פה ושם, תיסרוקת £ל ספר־צמרת
תל־אביבי ושיפרתן את האיפור של רבלון או
מרי קוונט. הוליווד מחווירה על ידכם, רבות...
אתם ההיי־סוסאייטי של הועלם המערבי.
ההצגה התחילה. קטע רדף קטע. מחיתם כף
ענוגה, עדויית יהלומים. מחיאות קטנות ,׳
אלגנטיות, מנומסות, הנשיות שבהן — בידיים
ארוכות ציפורניים אדומות כדם.
התלהבתם במתינות: צחקתם בפה סגור.
חייכתם בידענות גדולה. שירו של ג׳ורג׳ גרשווין
זכה בשש שניות של מחיאות כפיים, אני אוקלי
חמש שניות, למישחקי הפיגימה -שבעשניות, סיפור הפרברים ואיש המוסיקה
קיבלו כל אחד 10 שניות של מחיאות־כפיים
אוהבות, אך מאופקות. אתם הרי אנשי העולם

ששתיתי כוס יין ואחר־כך הגעתי איכשהו הביתה.
למחרת היום, כשהיין התנדף לי מהראש
נזכרתי שאכלתי במיסעדה הסעית הזו לחם(אגב,
זו פעם ראשונה שאני אוכלת לחם סיני) ואיזה
רוטב־שום מצויין, שבו טבלתי כל הזמן את
חתיכות הלחם, והרגשתי כמו בבית. טילפנתי
לטבח הסיני־תאילנדי, ששמו בון, וביקשתי
מימנו שיגלה לי את סוד הלחם ורוטב־השום. הוא
הסכים, כי הוא מנומס.

לחם סיני — ל־ 15 פרוסות.

1ק״ג קמח רגיל, כוס וחצי חלב 1 ,כף שמרים,
1כפית מלח 3 ,כפות סוכר 2 ,שקיות
אבקת־אפיה.
את כל החומרים האלה ללוש היטב ביחד
ולהשאיר לנוח במשך שעה מכוסה בבד כותנה.
אחרי שעה לעצב את כל הבצק בצורת גליל
ולחתור אותו ל־ 15 פרוסות. להכניס הכל לתוך
סיר אדים (סטימר) ,וכשכל המים מתאדים סימן
שהלחם מוכן( .בשלב זה הוא אפילו ניתן
להקפאה) .לקראת ההגשה מטגנים במחבת מלא
שמן את הפרוסות משני הצדדים, עד שהן
משחימות.

הגדול. כבר ראיתם הכל וכבר שמעתם הכל.
אתכם שום דבר לא מטריף ממש. אתם עדינים.
ואז עלתה מירי אלוני לבימה. וכשנשמעו
האקורדים הראשונים של הבן יקיר לי אפרים,
שכחתם בבת־אחת את כל הכללים, והתפרצתם
במחיאות״כפיים אדירות ובשריקות נוסח
הקומזיצים של הפלמ׳ח. כל הפיטפוטים נפסקו.
הושלך הס. ובשקט הזה. מדי דברי בו זכור
אזכרנו״ נשמע יותר כמו תרועת חצוצרה מאשר
כקולה של אשה אחת הלבושה גלביה לבנה.
תפסתי אתכם על חם. ראיתי מה באמת מרטיט
אתכם. כל הלונדונים והפאריסאים והניריורקים
לא יכלו לכם. אתם כולכם יוצאי להקת הנח׳ל,
רבותי. אין מה לעשות ובעצם זו גם לא בושה. אז
שלום הוליווד. הללויה אפרים.

במקום הספד
בן־אדם רגיל צריך שיהיה לו זוג הורים, איזה
אח או אחות, צריך שיהיה לו כמה חברים וחברות,
ובוס אחד ושני ילדים. בן־אדם רגיל צריך שיהיה
לו איזה קרוב באמריקה וחבר בלונדון, ובעל
מכולת שמוכן לתת בהקפה, וכמובן, בן־אדם רגיל
צריך שיהיה לו רופא.
אני מילאתי את כל ההוראות ויש לי כל
החבילה הזאת שבגללה אני מרגישה בן־אדם
רגיל. ככה עד אתמול. אתמול נודע לי שהרופא
שלי, ד״ר כארו, מת. אמרו לי שהוא מת כבר לפני
שנה ואני לא ידעתי.
פעם, כשעבדתי במקום שצריך להביא פיתקה
של מחלה, הייתי מבקרת אצלו פעם בשנה קבוע.
זה היה בדרך־כלל בחורף ובדרך־כלל בגלל
אנגינה. כל פעם כזאת לא באתי לעבודה שלושה
ימים ובשביל הפיתקה הייתי הולכת לבקר את
ד״ר כארו.
הוא היה רופא מיוחד. ג׳נטלמן אמיתי. אף פעם
לא חשב שמישהו רוצה לעבוד עליו. תמיד האמין
לחולה, תמיד אמר מילה טובה, התעייץ עם
החולה איזה טיפול לתת לו. השיחה שלנו
טבעות אננס. את הפילפלים, השום והאננס
קוצצים בבלנדר. מוסיפים לתערובת את שאר
החומרים ומכניסים לכלי מכוסה, למנוחה של
יומיים, למטרות ספיגת טעמים. אחרי יומיים
אפשר לטגן כמה פרוסות לחם ולהתנפל על
רוטב־השום.

התנהלה בערך כך:
מה קרה, מותק, א ת חולה!
אני חושבת שיש לי אנגינה.
בואי נראה א ת הגרון. נו, במובן א ת צודקת.
א ת רוצה איזה תרופה!
לא. זה יעבור גם בלי תרופות.
א ת צודקת. יומיים־שלושת לנוח זה יספיק,
א ת חושבת. או א ת רוצה ארבעה ימים!
שלושה י מים זה יס פי ק, אני חושבת.
יופי מותק. ואם זה ל א יעבור, בואי לר או ת
אותי שוב.

אם היה אצלו תור ארוך, הייתי אומרת שלום
ותודה והולכת, אם לא היו אנשים אחרים בתור,
היינו יושבים חמש דקות ומדברים על רומא, עיר
ששנינו אהבנו וביקרנו בה. אף פעם לא לקחתי
ממנו פתק בשביל סתם יום חופש. אי־אפשר
לרמות בן־אדם שכל־כך סומך עליך.
כשהתחלתי לעבוד במקום שעובדים בו גם עם
חום וגם עם אנגינה, הפסקתי ללכת לרופא, כי לא
עזרו הפיתקות. ככה עברו שלוש שנים ופיתאום
אמרו לי שהוא מת. עכשיו אין לי רופא. מקווה
שגם לא אצטרך. אבל אני מרגישה קצת מיותמת.
אם אני זוכרת את הטעם של שני אלה אחרי
שתי כוסות יין, זה סימן שהטעם הוא באמת משהו
מיוחד.
אגב, אמרו לי להגיד שמחיר ארוחה במיסעדה
הסינית של קלאב ^ הוא 1180 שקל. אז אני
אומרת.

ובעניין רוטב־השום.

3פילפלים ירוקים קטנים, ראש־שום מקולף,
6כפות חומץ 2 ,כפות־סוכר 1 ,כפית־מלח2 ,

יום עברתי ברחוב שינקין בתל־אביב וראיתי בחלון־ראווה את מה שאתם רואים עכשיו בתמונה
המצורפת. עכשיו, סוף־סוף, ברור מדוע הנוער לא רוצה ללכת לקצונה. נכון?

הטבח בון

הננוהנו־ק שוינג התחתן -והחנון
דנית קאזיואג חיבר במכוניותיהם
שר צלמי העיתונות קרינט
איסטווד הביס אח ברט ויינולדס

0 *111111

בעולם

• הכנר הנריק שרינג חגג 50 שנות קונצרטים באקורד אישי: הוא
נשא לאשה את וולטרוד נוי סדן נבינם, בטקס אזרחי במונטה־קארלו.
שרינג ( )65 משמש גם כשגריר תרבותי של מכסיקו, וכלתו ( )42 היא
משוררת, סופרת ובלשנית. ממשלת צרפת העניקה לו כמתנת־נישואין
אות של קצין בליגיון הכבוד הצרפתי, ואת שבוע הדבש חגג הזוג הצעיר
במארריד, שם נערך קונצרט של האמן ב־ 13 בינואר.
• באקורד פחות מוסיקלי נפתחו נישואיהם של קארולין
וסטסאנו קאזיראגי: אנדי מטלר, צלם עיתונות וכמה מעמיתיו
למיקצוע הגישו תלונה למישטרת סלרינה, אתר־נופש שליד סן מוריץ
בשוויץ, נגד החתן הטרי בטענה שזה חיבל במכוניותיהם. לדבריהם
כשיצא ממישכן הדבש שלו, נכנס לאחת המכוניות ונהג אותה לתוך
שתים משכנותיה. קאזיראגי הבטיח אמנם לשלם עבור הנזק, אבל לא
התנצל. גם זו, כנראה, פריווילגיה של בעלי אחוזה.
• השנה האזרחית החדשה פותחת מסלול אפריקני לנסיך
ציארלם. ארמון באקינגהאם הודיע כי בחודשים מרס־אפריל יסייר
הנסיך, בתוקף תפקידו כמנהל האיגוד לפיתוח בשוק המשותף, בדרום•
אפריקה, בזימבאבווה, בטאנזאניה, בזאמביה ובבוטוצאנה. לכל הדואגים
לצמיחתו של הנסיך ויליאם, פירסם הארמון הודעה מרגיעה: אשתו של
הנסיך, הנסיכה דיאנה, לא תלווה אותו במסעו זה.
• הבזקים נוספים משנת :83 במישאל סוף־השנה של פירסום קיגלי
האמריקאי נבחרו מפצחי־הקופה הגדולים של ארצות״הברית בשנה
החולפת, והמסקנה הבולטת ביותר מן המישאל היא שברט ריינולד
פינה מקומו בראש הרשימה לקלינט איסטווד. ריינולדס עמד בראש
כוכבי הקופה האמריקאים ברציפות זה חמש שנים. וצנח הפעם למקום
הרביעי. לפניו עומדים סילבסטר סטאלונה והתגלית המפתיעה של
השנה, אדי מרסי.
• לא רק האופרה הישראלית מחפשת מימון — במרכז קנדי
בוושינגטון נערך ערב גאלה מיוחד, שמטרתו איסוף כספים למען
האופרה בוושינגטון. במרכז הערב עמדו שלושה שגרירים דיפלומטיים,
מבריטניה מאוסטריה ומצרפת, שביצעו את טריו השגרירים מן
האופרטה יולאנטה של גילברט וסאליבאן.
הנשיא רינן הבטיח, הנשיא ריגן קיים. לפני שנה כשלהקת נערי
החוף הופיעה בבית־הלבן, הבטיח לה הנשיא את עזרתו אם אי־פעם
יזדקקו לה. עתה הגיעה השעה: דניס וילסון, המתופף של הלהקה טבע
בעת תאונת־צלילה וביקש להיקבר בים. הנשיא הפעיל את קשריו,
וגופתו של וילסון ירדה למצולות בטקס צבאי מעל גבי שייטת, של
חיל־הים האמריקאי.
• מחווה של רצון טוב הוכיחו צלמי העיתונות של דיילי מייל
סאנדיי ודיילי אכספרס כלפי המלכה אליזבט השנייה. הצלמים
עקבו אחר מישפחת המלוכה שבילתה את תחילת השנה החדשה באחוזתה
שבסאנדרינגהאם והמלכה התלוננה כי זוהי פלישה לחייה הפרטיים של
המישפחה. צלמי העיתונים הלאומיים פרשו,׳ וכל האחרים המשיכו
להפריע וכמובן להתפרנס מכך.

חואן גירו: אחרון העוקים שר הגאה ה־19
בן ארצו ובן רוח של סאבלו סיקאסו, חואן מידו היה אחד הציירים
הגדולים של המאה. ולא רק צייר אלא גם פסל, קדר, אורג וחרט אמן. הוא היה
בן 90 ועבד עד יומו האחרון כשהוא שומר על מירצו וחדוות־היציאה כמו נער
צעיר.
כל חייו התכחש לאסכולות, לתיאוריות ולסיגנונות מוגדרים, הלך בדרכו שלו,
הצטרף פעם לאופנה אחת ופעם לאופנה אחרת, אבל תמיד שמר על מקוריות.
בנעוריו היה במשך תקופה מסויימת אימפרסיוניסט, אחר״כך היה קרוב
לראדאיסטים, וכמעט נמנה עם קבוצת הסוריאליסטים של אנדרה סרטון.
הוא ראה את העולם בעיניים של משורר, וציוריו, החל מן המיניאטורות ועד
לפרסקות הענקיות, הצביעו על כישרון בלתי רגיל להגדרה מדוייקת של צבעים
ושל צורות שהיו מיוחדות לו ורק לו. בצילום: מול נכדו, ימים ספורים לפני מותו.

אין מה לדבר, חצר המלוכה
הבריטית יורדת אל |;עם ברוח
טובה מאוד. ראו את הנסיך
צ׳ארלס( ,בתמונה למעלה)
כאשר עוגת קצפת מרוחה לו על
פניו החייכניים. זה קרה במהלך
ביקור שערך הנסיך בפנימיית
בנות בעיר מאנצ׳סטר, בתמימותו,
שכח לברר קודם לכן מה
מינהגי המקום, ולכן לא ידע כי
המסורת מחייבת שכל אורח
יכובד שם בעוגת קרם, בסיגנון
הסרטים האילמים של מאק
סנט. לקראת בואו של יורש
העצר, נערכה הגרלה במוסד,
ונערה בת 5ז בשם קייטי בכבוד זכתה
סלסייטר,
להעניק לאורח את השי המיוחד.
הנסיך קיבל את ההפתעה
בהבנה, אפילו צחק וביקש
מקייטי שתעזור לו להסיר את
שכבת הקרם מעל פניו. אבל
כאשר אחד ממלווי הנסיך גילה
חזות משועשעת מדי, הוא זכה
מייד בעוגת־קרם דומה, הפעם
מידי צ׳ארלס עצמו (תמונה
משמאל) .ללמדכם שגם לחוש־הומור
בריטי יש גבולות.
העולם הזה 2420

כוסירה בוסר
(למטה) ושרה
דאגלס(משמאל)
הום תחדש של
סדרות הטלוויזיה

בוב־דירן:
שובו שד הבו האובד

גיוס חדש במילחמת דאלס נגד דינאסטי. אכסניית מישפחת יואינג תוגברה
לאחרונה בכוח חדש, כדי לעלות על יריבתה במירוץ הסדרות של הטלוויזיה
האמריקאית.
המגוייסת היא סריסילה פרסלי, אלמנתו של אלוויס, אשר עומדת להצטרף
לסידרה כחברתו לשעבר של בובי יואינג.
לא רק ד אל א ס נילחמת בדינאסטי יש עוד סידרה מאותו סוג אשר רואה
בחבורת ג־ואן קולינם־ג׳ון סורסיית־לינדה אוואנם אוייב מסוכן. שמה של
סידרה זו, שבה טרם התברכה הטלוויזיה הישראלית היא פאלקון קרסט והיא
צירפה לאחרונה אל רשימת הכוכבים שלה את שרה דאגלס.

מוס הננבאום:
גנילטע־ביש מחוראדחוו הגברת בתמונה מימין, מארסי
האננבאום שמה, היא בת 28 בלבד
והיא כבר מנהלת עסקים משגשגים
מחוץ אל חוף, על פני כל היבשת
האמריקאית. היא בעלת תואר אקדמי
בשיווק, עבדה כמה שנים במשכורת,
עד שחסכה סכום בסיסי של 50 אלף
דולר. אז חזרה לבית הוריה, פינתה
חרר שלם מכל הריהוט, מילאה אותו
בסיפרי טלפונים של כל אזורי ארצות־הברית,
וניגשה לעבודה.
ומה העבודה? היא מציעה
ללקוחותיה לשגר מתנות מכל הסוגים
ומכל הצבעים, לפינות הנידחות
והמרוחקות ביותר של המדינה. אם
דואגת יכולה לבקש ממנה שתשלח
כמה סירי מרק־עוף מהביל לבנה
החולה בשפעת בחוף המזרחי, מחזר
צעיר עשוי להזמין עוגת יום־הולדת
לנערתו המתגוררת אי־שם בתוך כפר
קטן, בהרי מונטאנה,
מארסי אינה נרתעת גם מאספקת
ארוחות־בוקר במיטה, ארוחות־ערב
חגיגיות ופיקניקים למיניהם. כדי
לעמוד בדרישות השונות המשונות,
הקימה לעצמה מארסי רשת ענפה של
ספקים, מיסערות ובתי־אוכל, כ־2000 מקום שאין כך במיספר,
בארצות־הברית שאינו נמצא בקירבת
אדר הספקים שלה.
הכל מתנהל, כמובן, באמצעות
הטלפון, בלי בעיות, במדינה שבה
כנראה באמת אין דבר העומד בפני
הרצון הדמיון והטלפון.
מארסי עצמה אינה מוכנה לנקוב
בסכום המחזור הסודשי או השנתי
שלה, אבל עובדה היא שאחרי שנתיים
בלבד, היא כבר יכולה להרשות
לעצמה לרכוש את בית חלומותיה.
לתשומת לב כל הנשים שמדברות
כל־כך הרבה בטלפון ואינן מקבלות
תמורה: איך תחביב הופך למיקצוע.
העולם הזה 2420

פעם, לפני 20 שנה( ,בתמונה
משאמל) היה רוברט צימרמן צעיר
יהודי שפילס דרכו אל פיסגת הזמר
העממי בשירים שהדהימו את עולם
הפופ, ולו רק משום שהיו הרבה יותר
קרובים לשירה טהורה מאשר
למיצעדי־פזמונים.
הוא נודע ברחבי העולם בשם ביב
דילן (שם שאימץ לעצמו מתוך
הערצה למשורר האירי הגדול).
ככל שעברו השנים, הלך והסתגר
יותר בדלת אמותיו, התרחק מאמצעי
התיקשורת, אבל גם מעמיתיו
למיקצוע, יצא ממחבואו מדי פעם
בתקליט חדש, אבל מיעט להופיע.
בתקופה מסויימת סופר על כך
שנטש את היהדות והתנצר, אבל
כאשר הגיע לפני׳ כמה שבועות
לירושלים, כדי לחגוג בסודיות את
טקס הבר־מיצווה של בנו, ליד הכותל
המערבי, ברור היה שבוב דילן הוא
עדיין רוברט צימרמן.

ביל שפרד: הבלונדית הצוננת רוכבת שו1
הבימאי פיטר גוגדנוביץ׳ גילה אותה כשהיתה דוגמנית צמרת והפך אוו
כוכבת בהצגת הקולנוע האחרונה. אחר־כך היתה גם לבת זוגו,במשך כמה שנ
והופיעה בעוד כמה מסרטיו. אבל עד מהרה נדמה היה כי לסיביל שפו
הודבקה תווית קבועה — בלונדית צוננת ויפה — התפקידים חזרו על עצו
וכוכבה החל מחוויר.
היא עזבה את בוגדאנוביץ׳ ונישאה.לגבר צעיר ממנה בשנתיים, דיירי
פורד, ילדה לו ילד, ואחרי הלידה, החליטה לנסות את כוחה בשטח אחר: ה
פצחה פיה בזימרה, הופיעה במועדוני־לילה והקליטה אפילו תקליט עם מ׳
הבוסה־נובה. סטאן גץ.
עתה היא בדרך חזרה לכותרות, בתפקיד ראשי של סידרה בשם השושו
הצהובה. עלילת הסידרה מתרחשת כולה במערב, ומאפשרת לה לרכב הרו

מידים מקור

א הי ח אפדפל ד במיטבו +ח״ב חיים דרוקסן מכץ
איציק דאזר שוב יורה
אינקחידציה +טוראי־נפש בר־ניד
הי 1ם שבו יינצח אש״ף *-ך 100 שנ 1ת סיפרות עברית בח 1בדת אחת

עשן

במדף הספרים של הסיפורת הישראלית
המקורית נחשב סיפרו של הסופר א הרון
אסלסלד עשן(*) אחד הספרים המכובדים ביותר.
בימים אלה ראתה אור מהדורה שלישית של ספר
זה, למען הדור שלא הכיר את אפלפלד במיטבו.
איני מתרגש מיצירותיו של אפלפלד מאז
עשן, שראה־אור בשנת .1962 יצירותיו
המאוחרות של אפלפלד, הן בבחינת חזרה
מוסיקאלית, בהרכבים דומים ובצלילים לא
שונים, לאותו עולם אימה שנחשף בעשן.
תריסר הסיפורים בעשן חושפים עולם ומלואו
של נער מלא תמיהות באירופה המובחרת,
אירופה של מילחמת־העולם־השניה. עולם
המובא ביכולת תיאורית תמציתית, המעלה את
הקורא לעמדות של ריגשה גבוהה. אפלפלד,
בניגוד לשואנים, אינו נסחף אחרי המילים
והמליצות, המאפיינים את ז׳אנר הכתיבה של
השואה. הוא מתאר עולם עשן זה בפיוטיות
רגישה ומזוככת.
כבר בסיפור הפתיחה שלושה הוא מגבש
שלוש דמויות, במילחמת־קיום אכזרית ביער:
הכול בבר היה מאחוריהם. ההתנסות, ההקרבה,
ובסופן -ההימלטות המוצלחת ...השלושה
משחרים לטרף. הם תוקפים שני גויים בגרזינים,
כפרק נוסף במילחמת־הקיום שלהם. הסיפור
פיצויים פורש את עולמם של גברת טראום,
דוקטור פרוס, ועולמם של מקבלי הפיצויים
מגרמניה אחר מילחמת־העולם. עולמו המישפטי

של המישפטן מול שק זיכרונותיה של הניצולה,
ברחביה, שכונת הייקים הירושלמית. אפלפלד
חושף עולם דימדומים השוכן בין הזיכרונות ובין
מציאות חומרית.
באביב קר שב אפלפלד למאפיין של מרבית
סיפוריו, המתרחש ברגע תום המילחמה: באיחור
של שבוע ימים נודע לנו על סיום המילחמה...

סופר אסלסלד

(י) אהרון אפלפלד: עשן; הוצאת עכשיו; 203
עמודים ;כריכה רכה).

בשק הזכרונות והחזרה המוסיקלית

והפעם נחלצות דמויותיו מתוך הבונקר, והניצולים
יוצאים למסע הרחוק שלהם. מסע בעולם
המיזרח־אירופי שבו חוסלה היהדות, עולם מפורר,
עולם שעליו אומרת צייטל: אינני מבקשת
יותר, אלא שנהיה שוב כולנו ביחד, כמו בימי
הבונקר ור יצחק וברל נמצאים עימנו, ומוכנה
אני אז ללכת מסוף העולם ועד סופו.
בסיפור ברטה מוצגת אחת החוויות האפל־פלדיות
בחשיפה הגבוהה ביותר של מיון אותם
שיברי־זיכרונות מעולם שאיננו עוד. זהו עולם
של ברמה ומכם, וכל אלה שאינם עוד. עולם
של ספק־מציאות ספק־הזייה, עולם של אנשים
הניזונים מזיכרונותיהם. כך גם בלאן ובניסיון
רציני.
בסיפור הכותרת עשן נחשף האני מאמין של
אהרון אפלפלד -אני מאמין, שהוא יד־זיכרון
לעולם אכזר שנמוג בעשן. העולם המטמטם שבא
בעיקבות השכול, עולם של אכילה וגרגרנות,
שהוא הניגוד לרעב ולמחסור של ימי השכול
והאבדון.
סיפוריו הראשונים של אהרון אפלפלד הינם
מיקשה יצירתית של סופר בוגר, שחווה את
המועקה של עולם שנמוג. את שרידיו של עולם
זה הוא מלקט מתוך תהום־הנשייה של הזיכרונות
ומעניק להם גיבוש סיפחתי. עם זאת, כאן המקום
להזכיר, שעבורי מיצה אפלפלד את נושא
הכתיבה הזה כבר בקובץ עשן, וכל עיון בכתביו
האחרים והרבים, ביותר מ־ 20 השנה שחלפו מאז
עשן, מותירים בפי את טעמו של עשן -שהיה
התפרצותו של אפלפלד לטרקליני הסיפרות
העברית.
עשן מומלץ לקורא בן־זמננו, כמייצג המעולה
ביותר של כתיבת אהרון אפלפלד, שזכה רק
אשתקד בפרס ישראל לספרות. ספר מומלץ
ביותר.

תרגום

המישפחה
של אחמד

זה החל כשיגרה משונה. שביתות 1984
נמשכו, מתלקחות ומתפשטות. מיפעלים נסגרו.
הממשלה הוסיפה להמציא לאיגודי הפועלים
הערביים מיני־ויתורים מנוסחים להפליא, כדי
להעלים הגבלות בו־זמניות, והפועלים הערביים
הנוגעים בדבר התהלכו רעבים, נזעמים ובטלים
מעבודה.
מהומות, הצתות, השתלטות על מישרדי
חברות בינלאומיות, הטמנת פצצות בבנייני־ציבור
-הצנזורה על אמצעי״התיקשורת הפכה
את השמועות מפה לאוזן למקור המידע היחידי
על מצב ההתקוממות הכרוני ששרר ברחבי
המדינה.
מקץ שבועות של מהומות בגדה, הרחק מן
העין, נבלם המיצעד לירושלים של 50 אלף

שיר מצלם מצב עגום

שירה

אחת מהאיוולות המצויות של התרבות הישראלית העכשווית זו
תוכנית־הרדיו של קול ישראל -מילים מצלמות מצב.
במשר כל שנות קיומה של תוכנית ד לא נאמרה בה מילה אחת
שצילמה מצב. מרבית המלל נוטף השומן שנאמר בתוכנית זו, חמה כאילו
סתם את גולל תרבות הרדיו על אוזני מאזיניו, שציפו לאותו צילום־מצב
מובטח. שלא נשמע על גלי־האתר שלו.
הפתיחה הממושכת הזו באה בגלל שיר, שלעולם לא יושמע בתוכנית
מילים מצלמות מצב: שיר שמצלם את מצבה העכשווי של ישראל, שנת
תשמ׳ר.
השיר, שחיבר המשורר יצדזק לאור, ראה־אור באחד מדפי־השיר של

כתב־העת פיוט, המשגר למנוייו דף־שיר אחת לשבועס.
מאחר שמיספר מנויי פיוט קטן עדיין, אץ השיחם המתפרסמים בו
מגיעים לקהל גדול, וחבל(מומלץ לאוהבי השידה העבחת לחתום מינוי
על פיוט, למרות שלא תמיד עולה איכות השירים השבועיים לרמת
איכויות־הצמרת של השירה הישראלית העכשווית).
רצ׳׳ב השיר דוקומנט של המשורר יצחק לאור, שיר. מצלם מצב׳
אמיתי, העשוי לעורר את חמתם של חבח הכנסת גלזד־תעסה ודחקמן
(ראה• .החוויה הישראלית):
(*) פיוס תשמיד; הוצאת איכות; שדרות נן־מימון ,37 ירושלים.

דורומנט
?אהד הלילות שהרדיו דוח?עניית כויניד, על פוגרום יהודים מנים
ערכים ואני ן מו ילד הולם הכיתי לקחן שיפרוץ??ווזות עזרה אחים,
שיזעק, העירה כועדת ואתם סופוייס כפיס והת:
יי* ד?דייין •המי,מט
התאמצתי לחשו? על ערכי אהד לזכור אותו מכער לשכחה, לאכניו של קבו
האחים הקולודאלי הגדול וזכרתי את עלי(שם כרוי, את שמו האמתי לא ;דעתי)
בבגדים לבנים והסר גיל. התיל הציוני שמתהנו לכטהוגגו וגם לזכר השואה
ל 2יל

ל ן ןין יי

עם שתים??:ותר, אמל ואנתיסאר(שמות כרויים) ונם הו הציצו בג,:תו שגדרה

אוי* ף•

•ייייייייי ^

די*י • ייייי*
ו־־שם

הענקיות גרדו כמו היו׳ ככלל מגזע אה־ ואיש
את השני הצמיחה

* יי* יי

דב־ קרם כל מערביות

נכנע לדרישות חילי דת הנה״ל הקולוניאלי לק,פה הם גם?שכת ;כקד ועלי הרז. מיפיע מן המרב־ מניה את בנותיו
מחוץ לגרר כאלו היו רובים קטנים שיצמחו נכנם ־ממכה מדליק אש כשביל ק,פה חשכת שלנו
ממהר לטפל בעגבניותיו הקטנות שיאדימו והוזר אל החולות, א־ אמל ואל אנתיסאר.

משורר לאור
בפקודת הצבא וההיסטוריה היהודית
ערבים(יש מחלוקת באשר לאומדנים) על גבול
המשולש, במחיר של קורבנות אחדים, שחורים
ולבנים. הבנקים הכריזו על השבתת פעילות
לתקופה בלתי־מוגבלת.
אחמד, העוזר ששימש בביתם, הפך בחיר
ההשגחה, שבידיו הופקדו חייהם. בעוד טילים
המתבייתים על חום פגעו במטוסי בואייג
המלאים ונמלטים, שניסו להמריא מנמל־התעופה
בן־גוריון, נטל אחמד את בנן מישפחת ישראלי
בריכבם אל כפרו, והסתירם באחת מהחושות
שבשולי הכפר.
סיפור בדוי ומחריד זה עלה במחשבתי, לאורך
כל הקריאה ברומן הנהדר של המחברת
הדרום־אפריקאית נאדין גודדימר המישפחה
של יולי שעלילתו הבידיונית, אך המאוד
אנושית ואמינה, מתחרשת בשיאה של התקוממות
שחורים המונית בערי דרום־אפריקה.
מיוהאנסבורג הבו(נרת נמלט אדריכל לבן עם
אשתו וילדיו. בעזרת משרתם השחור והנאמן
יולי הם מוצאים מיקלט בכפר אפריקאי מבודד.
יותר מ־ 15 שנה היה יולי תלוי באדוניו
הלבנים. כעת מתהפכות היוצרות והוא הופך
מארחם ומצילם של אדוניו לשעבר. עם התמוטטות
מיסגרת האדנות הלבנה משתנים דפוסי
חייהם של הלבנים. מופר האיזון המודרני בין
הזכר הלבן ובין רעייתו וילדיו.
המישפחה של יולי הוא חוויה סיפרותית
מהממת, עם השלכות ישראליות מחרידות, בנוסח
המבוא לרשימה זו.
(•) גדין נורדימר -הסישסחה של יולי;
עברית: ליאורה הרציג; הוצאת. כתרי; 131
עמודים; (כריכה רכה).

החוויה הישראלית

רבי טח־קמאד! בכיפה ובציציזת

טומאס די־מורקמאדו, מייסדה של האינקוויזיציה
הספרדית, לא מת. הוא הי וקיים
בישראל של ראשית ,1984 ומקבל משכורת
כחבד־כנסת.
חבר־הכנסת חיים דרוקמן מבקש להפוך את
רוב תושבי־ישראל החילוניים לאנוסים בארצם.
בדיון פרלמנטרי מושא •פגיעה כערכי היסוד
של היהדות, העם והמדינה בהצגות תיאטרון״,
שגערך ביתמתו של ח*כ דרוקמן, הרים זה,
באולם־המליאה, את רגל האינקוויזיציה המגועל
בדמם של תמימים רביע וגיעל באמצעותו את
המוסד הדסוקראמי שבו הוא יושב.
הנושא הראשון להתקפותיו היה מתן פרס
המועצה לתרבות ולאמנות למחזאי ו מי ד
לווין, שאת מחזותיו בינה האינקוויזיטור דרוקמן
פורנוגרפיה הפוגעת בנפשו של הנוער...
מעשי הרצה, זמם קטינות ורצח החיילות, הם
התוצאה למתירנות ולסורנוגרפיה ...אם מיתר

לעשות הגרים כאלה על הבימה ולעיני מול—
מדוע יאזור לעשות זאת באופן פרטי.״
האיגקוויזיטוד הגדול מצא גם.חשש לפסול׳
מ תון במחנה, בתצלום של •פורנוגרפיה
מגועלת״ ,ולא נפקד מקומו של כתב-העת סי מן
קריאה, שפירסם.פואמה פורנוגרפית*.
האינקוויזיטוד דרוקמן המשיך והאשים
בנשימה אחת את ה״מתיתות* בטלוויזיה,
בתיאטרון ובעיתונות.
האינקוויזיטור הגדול היושב על כיסאו
הדמוקרטי שבכנסת -למרות שתוק־תודה עדיף
בעיניו על חוק־המדינה, שהוא נמה מקרנותיה,
המזינות ב שו מ רב אז תלמידיו־סאמיניו -לא
דיבר מעל בימת־המסת על תועבת החתונה
הפריצית של בתו של חברו לאמונה, ח*כ
אברהם שפירא, או על מ שעתו בגניבה של
חבר אחר לאמונה, ח״כ אהית אבו־חצירה.

תיאורה הלאקוני של גורדימר ממחיש
באמצעות החוויה האישית של בני״הזוג הלבנים,
את השתנות עולמם של המדכאים ההופכים
למדוכאים. בם, מעבידו לשעבר של יולי,
משתלב עד מהרה בעולם המינהגים הכפרי, אם כי
הוא ואשתו מאזינים עדיין מעת לעת למהדורות
החדשות ברדיו, המתארות את האנארכיה
המשתוללת בערים הגדולות: קרבות עזים סביב
נמל־התעופד -יאן סמאטם־; אמש שרר שקט
במרכז העיר, בחסות המישטר הצבאי, אך
נשמעו הדי מרגמות ונתקבלו דיווחים סותרים
על קרבות כבדים ברבעים המיזרחי והצפוני.
הצלב האדום מבקש תרומות־דם. מיפעלי ד,גאז

כשחיים וישנים עם שלושת הילדים בתוך
הביקתה. מקום שיריעת־שק משמשת בו
כדלת. העדר הם רטיות קטל את התשוקה ...לא
נעלם מהם ריח השומן והבשר שדבק
באצבעותיהם. היה קשה שלא ליפול בלי
שכופסו מרסקים ו מי הו ידיים סמוך לפניו של
בן־הזוג, בגבולות המרחב שתפסו איש לעצמו
על מושבי המכונית המשותפים. הם התעלסו,
מתאבקים יחד בהתאמה עמוקה שהסתננה
מגוף אל גוף, במחיצת ילדיהם המקיפים עליהם
בנשימתם, והאינטימיות הלילית של מקקים,
צרצרים ועכברים הגוששים בחשכת
הביקתה ...בבוקר היה לו רגע של תעתוע־אימים
כשראה את דם החזיר על אברו -עד
שהבץ כי זהו דמה...
בם מוזמן בהמשך העלילה לראש השבט,
ומבטיח לו ללמדו להשתמש ברובה. מאוחר יותר
הרובה נגנב ממנו, כשאר החפצים שהביאו מהעיר
הגדולה.
המישפחה של יולי הוא סיפור מהמם, כתוב
בידי סופרת מהמעולות הכותבות כיום. זה ספר
אימים עתידני, הכתוב בריאליזם מחריד,
המתבסס על פרטים קטנים, המחדדים את
העימות באורח החיים הלבן לעומת השחור, ואת
תהליך ההשתחררות ממועקת האדנות, הלבנה
על העבדות השחורה.
גורדימר, שעיבודים טלוויזיוניים של כמה
מסיפוריה הוקרנו באחרונה בטלוויזיה הישראלית,
מעוררת בעיניי קינאה רבה -אין מה
להשוות אותה לאפסותה של הסיפורת
הישראלית, אשר רבוצה עדיין בקיא של עצמה,
כשעיניה עצומות לנוכח השבר המתרחש כאן

שלא לדבר על האש׳ל שזה גבה ממזכירות־הכנסת
עבור הימים במן ישב בכלא.
חבר־הכגסת דרוקמן, שנכנס בנאומו זה
למיטת האיפריון הצנזוראלית של סגנית
שר־הוזינוך־והתרכות מרים ג או״־ תעסה,
המתיש את הסכנה הגדולה להמשך קיומה של
ממנת ישראל, שבכוונתו להפכה למדינודהלכד״
דרוקמן הוא נצר נאמן לאותה רבנות יהודית
שחורה בת אלף שנים, רבנות שבמאמר
סופר־ההשבלה פרץ סמולנסקין רמסה כל טוב
שביהדות. דיבורים נוספים בנוסח מאיים זה של
האינקוויזיטור דרוקמן עשויים להמיט שואה על
חילוניי המדינה, שרבי טורקמאדו זה בכיפה
וכציציות עלול להביאם לחפש להם מולדת
אחרת, שבה ניתן ליהודים לחשוב וליצור, בלא
כיבלי הדת השיקרית והמכזבת של חאיג־קוויזיטור
דרוקמן -דת שכל קשר בינה ובין
היהדות הטהורה והאמיתית, הוא מיקרי בהחלט.

סופרת גודדימר
קינאה ישראלית
הותקפו, ומן ההתפוצצויות פרצה דליקה
שהתפשטה לבתים סמוכים...
הלבנים משתלבים בתרדמת האווירה הכפרית,
ומתחילים לנהל שיחות כמו: תפסתי הבוקר את
רוים מנגב את הישבן שלו באבן; גו, טוב
שרכש את הטכניקה. לכמה זמן, את חושבת,
יספיקו גלילי נייר־הטואלט שלך? והלאה: זה
כשעתיים הילדים משתעלים בשנתם -סוג
השיעול ששומעים תמיד אצל ילדים שחורים...
בהדרגה מאבדים הלבנים את הכיפתור
העירוני הלבן שלהם, ולומדים להשתלב באותו
עולם־ערכים שונה, כאשר מיטיבם יולי הופך
בהדרגה להיות אדונם. הוא משתלט בהדרגה על
מכוניתם •:אתם לא אוהבים שאני צריך להחזיק
את המפתחות, מה? אני יכול לראות כל הזמן
שאתם לא אוהבים את זה ...אני הבוי שלכם.
תמיד אני יש אצלי המפתחות של הבית שלכם.
כל לילה אני לוקח את המפתחות האלה אצלי
בחדר, מתי שאני בחופש אני לנעול הבל ...זה
אני שיש אצלי מפתח בשביל בל הדברים
שלכם, לא?
אחד משיאי הרומן מתרחש כאשר בם צד
ברובהו חזיר־בר, שאותו הם צולים ביחד עם
השחורים: מעולם לא העלו בדעתם בי בשר
בכוחו לשכר ...מדם שנשא אותם כלי־הרכב
לדרכם, לא התעלסו. אץ להעלות על הדעת

דגל מגועל

מאגיפסטים ספרותיים
צבזזרמאגיפסטים של נתכי״עת ועיתונים עברייג
כשנים תקע״א״תשמיא ()19*1-1*11

*י־י :,נורית גובוין
יני*ה לד*ס> חיה הופמן
כסיוע: חנה לוד

אוניברסיטת תל־אכיב
מזוג לספרות עברית

עטיפת ״מאניפסטים ספרותיים״
מהפיכה מופלאה
בארץ, שבר של יצירת עולם סמלים גזעני
ושתלטני.
המישפחה של יולי הוא יותר ממומלץ, וכל
שנותר לי לאחל לקוראיו, שלא ידבק בהם הסיוט
הפלסטיני שדבק בי במהלך קריאתו. מומלץ
למרות הכתיב הלא־אחיד והפוגם במעט במהלך
הקריאה.

מי מ רי ב ה
לארכיון הכותרות המעליבות *ז האינטלקט
הצטרפה בראשית החודש שעבר כותרת, שעסקה
בהסתלקותו מהעולם של החוקר הצרפתי ממוצא
יהודי ריי מון ארון.
הכותרת, שראתזדאור במוסף הסיפרותי של
מעריב, סיפרה לקוראים ש״נפגשו במעריב של
יום ר״9.12.1983( ,צ ריימונד ארון: אלוף חאינ־ .
טלקטואליס.
• מאמר זד. שעליו היה חתום ד ב בו ״ני ר
הגזים לא במעט בחשיבותו של ריימון אדון,
שאומנם היה איש״פולמוסים ידוע בצרפת אך
תרומתו למחשבה העולמית מוגבלת למדי,
ומוגבלת גם בסימדים של התרבות הצרפתית.
מה שעורר אותי לצחוק ועצב בכותרת זו של
כד־ניר היתה הדרגה שהעניק אעטלקטואל ־
החומוס של הצהרת: דרגת אלוף.
מסתבר שמילהמות יום־הכיפוריס והלבנון
טרם היקהו את יצר הצבאיות של אינטלקטואלים
רופסים.
כדאי, אולי, להציע לדב בר־ניר סולס־דדגות
לשימוש ברשימותיו, לפי הסדר הנא: אלוף
האינטלקטואלים; תודאלוף המלומדים;
סגן־אלוף השנינות; רב־סרן המסאים; סרן
יפי־הנפש; סגן הכותבים המוזירים; סגן־
מישנה המלומדים־ ,סמל החגיגניס; רב־טוראי
של מחשבות וטוראי ה איוול ת
לני לכי למשהבךש או ל, הקודר־הסיפרותי
של מעריב שהוא משורר עדני, שאינו
מוצא מספידנים מן השורה הראשונה למתים
בתרבות־העולמית. אבל כמאמר המשורר: במידבר,
גס הקוץ הוא פרח.

דדב דדדקמן

אינטלקטואל דאון
תרומה מוגבלת

תי עו ד
מאניפסטים למראית עין נראית החוברת המשוכפלת
מאניפסטיים ספרותיים(*) כחוברת־לימוד
אוניברסיטאית, בעוד שלמרות ייעודה כחוכרת־לימוד,
היא אחד המיסמכים המרגשים ביותר של
הסיפרות העברית במאה השנים האחרונות.
החוכרת כוללת צילומים של כ־130
מאניפסטים סיפרותיים, כפי שהופיעו בפתח
כיתבי־עת שונים. לכל מאניפסט ובתב־עת שבו
פורסם מצורף מידע ביבליוגרפי ומפתחות.
חוברת זו מייצגת נאמנה את אותה הרפתקה
יוצאת־דופן של הסיפרות העברית החדשה
לדורותיה, מילחמותיה ומעלותיה.
בפתח דבר מביאה נורית גוברין תסקיר
ממצה של המאניפסטים הסיפרותיים עבריים,
במהלך יותר ממאה שנות יצירה בעברית מ־1821
ועד ל־ . 1981 גוברין משרטטת את האנאטומיה
של סיפרותנו, תוך הגדרות בדבר חשיבותם של
מאניפסטים, כמאפיינים לתופעות ולהתמודדויות
הקיימות בסיפרות, התמודדויות, המאפיינות את
המעגלים, המקיפים את הסיפרות.
מבירות הסיפרות העברית -מרוסיה, דרך
מרכז אירופה וכלה בארץ־ישראל -עוברים לנגד
עיני הקורא, בצימצום, בלשון כל תקופה ותקופה,
החל מכתב־העת ביכורי העתים( ,שראודאור
בוינה בשנת ,)1821 הנפתח בעתים לכל חפץ דרך
הרקיע, דרך המגיד ( )1856 והכרמל (.)1860
למרות שישנם כיתבי־עת ומאניפסטים
שמקומם נפקד בחוברת זו(קו הראשון, דפים
צהובים וקילטרטון) ,החוברת מאלפת ביותר,
ומעניקה למעיין בה תמונת עומק, המספרת על
אותה מהפיכה מופלאה של הסיפרות העברית
במשד 150 שנה. חוברת מומלצת ביותר לאוהבים
ולהרדים לגורלה של סיפרות זו.
(*) סאניססטיס סיסרותייס• ,ערכה: טרית
גוברין; הביאה לדפוס: חיה הופמן בסיוע חנה
לוק; הוצאת אוניברסיטת תל-אביב, החוג
לסיפרות עברית; 141 עמודים (כריכה רכה).

קולנוע
סרטים

מי זה זאנוסי?

קצת מוזר לחשוב שמסיבת הנישואין הוא
הסרט הראשון של קז׳יסטוף זאנוסי, שמוצג
בישראל. מוזר, מפני שזאנוסי נחשב זה מכבר
אחד הקולנוענים החשובים באירופה. סרטיו
מוצגים בפסטיבלים הגדולים ביותר וזוכים
בפרסים רבים. באחרונה אף מונה ראש איגוד
הקולנוענים בפולין. במקומו של אנדז׳י ואידה.
למרות שהוא מבלה את רוב עיתותיו במערב.
הסתייגות ההפצה הישראלית מזאנוסי מוזרה
עוד יותר, כאשר בודקים את הסרטים שהוא עשה,
סרטים העוסקים בדרך־גלל במעמד הבורגני,
בבעיות שאמנם מתייחסות לפולין, אבל אפשר
למצוא דוגמתן בכל מקום אחד בעולם, ובדמויות
שאינן כל־כן־ שונות מן הטיפוסים המטיילים
ברחובות תל־אכיב.

בסכין חדה. שעה שוואידה, לדוגמה, עושה
סרטים פוליטיים בוטים וחריפים ומשתמש
בסיגנון קולנועי מלא וגדוש הגזמות והפרזות
מכוונות, זאנוסי הוא חסיד האיפוק, העידון,
הדיוק והקפדנות. תנ •ת המצלמה משרתות
מטרות מוגדרות מאוד, כאשר שילוב של מישפט
קולנועי ארוך ומפותל, המלווה בתנועת מצלמה
שגם היא כזאת, עם רפליקות קצרות וחריפות,
ודיאלוגים ציניים יוצרים שפה מרתקת לעין
ולאוזן.
בחוגי המיקצוע נחשב זאנוסי השכלתן של
הקולנוע הפולני. הוא האיש שמנתח כל מצב וכל
דמות בסכין חד של כיחרג, ובודק את הקרביים
של הנפש באותה גישה מדעית שמאפיינת מנתח
מוח. גם אם הוא אוהב הדמויות שהוא מעלה על
המסך או סולד מהן, אין הוא מניח לרחשי ליבו
להמתיק כהוא זה את הגלולות המרות שהוא
מאכיל בהן.

בריסטין פול סודלסקי ב״מסיבת הנישואין״ של קז׳יסטיח
תחליף למוסר

כריסטין פול־פודלסקי בתפקיד אורחת שבאה למסיבת־הנישואין
פחד מפני החיים

וכר, בדרך ההיגיון הצרוף, הוא מגיע בסופו
של דבר למסקנות שהן קודרות אולי יותר מן
המסקנות של ואידה. ואידה רואה פגמים במיבנים
החברתיים, ואילו זאנוסי עצמו מתייחס לפגמים
העמוקים שקיימים בתוך האדם עצמו. המיבגה

אורח שוודי שאיש אינגמר ברגמן
ף* מדינות מתוקנות, בתעשיית קולנוע
* מפותחת בעלת הכוונה פיסחרית גרידא. מי
שהיה זוכה בפרס המישחק בפסטיבל סרטים
חשוב כמו פסטיבל ברלין, היה מוצף למתות היום
בהצעות קוסמות מכל הכיוונים.
סטלאן סקארסגארד זכה כפרס הזה לפני
שנתיים עבור הופעתו בסרט סוון. למעשה היה
זה אחד הפרסים המעטים באותה השגה שלא היה
עליהם ויכוח. הוא הצליח לגלם דמות של צעיר
גמלוני וכבד־פה. שוטה־הכפר הרגיש ויסה־הנסש,
בעוצמה ובאמינות כזאת, שכאשר פוגשים אותו
פנים אל פכים, קשה להאמין ששפתו העליונה
אינה שסועת שהוא אינו מגושם ומגמגם. שהוא
אפילו צעיר, נאת תמיר ועומד לשחק את ה מלט
בטלוויזיה השוודית, בעוד זמן קצר.
ובאמת איך זה שמאז סוון לא הופיע אלא
בסרט אחד בלבד, שנעשה כקיץ האחרון על־ידי
האנס אלפרדסון, בימאי סוון?
.אני מעדיף ללכת צעד אחרי צעד, בניחותא,
לא לרוץ. חוץ מזה אני אוהב את התיאטרון, חזרתי
להופיע על הבימה, והחוויה שמעניקה לי הבימה
זה משהו שאי־אפשר למצוא בקולנוע. יש ריגעי
קסם מיוחדים שנוצרים ביו השחקן והקהל
באולם, קשר שהוא קפא־ הי ותוסס, ורגעי קסם
אלה חסרים בקולנוע. שם צריך לתפוס את
ההשראה הריקעית ברגע שהמצלמה מכוונת
אליך, אץ אפשרות לחוויה מתמשכת כפו
בתיאטרון*.
כדי להופיע בתפקיד מדן, היה סקארסגאו־ד
צריך להקדיש מדי יום לפחות שעה לאיפור. וכדי
למצוא את הקווים המאפיינים את הדמות, ואת
הבימוי הפיסי של הקווים הללו, כפי שהיו צריכים
לבוא לידי ביטוי בהופעתו, היה זקוק לחצי שגה
של הרהורים. .רציתי שהוא ייראה הרבה יותר
גדול ממני, יותר חזק ממני. ולכן השתדלתי לנוע
באיטיות ובכבדות, להתאים את התנהגותי
החיצונית לזו של אדם אשד לא רק חושב לאט,

אלא גם מיישם את מחשבותץ באיטיוון׳,

למוב
מ,,הבימה״
ך קארסגארד, שהוא נשוי ואב לשלושה
ילדים הוא חבר קבוע בלהקת התיאטרון
הממלכתי של שוודיה. לכאורה וה היה צריך

שחקן סטלאן פקארסגארד
לא לתקן את -המלט־לגרום
לו סיפוק רב, למעשה יש לו הסתייגויות
שנשמעות מוכרות מאוד בארץ. .בגלל המקים
הסוציאליים ברגע שתיאטרון שוכר שירותיו של
שחקן הוא הופך חבר קבוע של הלהקה ואי־אפשר
עוד להיפטר ממנו ׳,הוא ממר.
לא שהוא גגר חוקים סוציאליים, אבל באמגות

קשה מאוד להיצמד אליהם. .להקה, תהיה
מוצלחת כאשר תהיה, מאבדת את האפקטיביות
שלד. את המרץ והחץ• שלה לעשות דברים
חדשים ומעניינים אחדי שמונה־תשע שנים, אז
מה הטעם להחזיק את האנשים הלאה בכוח,
במחיצה אחת, במקום שייצאו להתנסות בחוויות
חדשות שהן אולי מפדות יותרז׳
כבל שחקן שוודי, ולא רק שוודי, הוא היה
מאוד רוצה לעבוד עם אינגמר ברגמן, אבל מלבדו
קשה לו לציץ שם של בימאי בן ארצו שהוא
שואף במיוחד לשתף עימו פעולה.
למען האמת, דעתו על הקולנוע השוודי אינה
מחמיאה ביותר. .יש לי הרגשה ששקעו אצלנו
במעץ שאננות, תחושה של נוחיות שמשרה על
הסרטים רושם כאילו שום דבר לא בוער ולא
כואב באמת. אץ זה כך, יש דברים רבים שכואבים
לשוורים אבל משום מה נדמה כאילו לא הצלתנו
עדיין למצוא תחליף מספק לריאליזם המציא־ליססי
שהיה באופנה בשנות וד׳, 70
לסרט כמו סוון, שעלילתו מתרחשת בשנות
ה־ ,30 יש השלכות גם לגבי המציאות היום אם כי
עיוותי״דץ ודיכוי מכוונים היום לעבר שכבות
אחדות. .יש היום מידה לא מבוטלת של גזענות
שוודית, המופנית בעיי? אל עבר הפועלים
הזרים דש גס היום סימנים לפאשיזם אפשרי, אם
כי הגילדים שלו שונים לגמרי מכפי שזה נראה

בסרט*.
ולבסוף, בערב הראשון של ביקורו בישראל,
לקחו אותו מארחיו לראות את המלט בתיאטרון
הבימה. ,היו שם כמה דברים שנראו לי
מעניקים מבחינה מיקצועים ויש כמה רבדים
שאנסה לגגוב, כדי להשתמש בהם בטלוויזיה
בשוודיה. אבל בסך הכל, הגישה שלנו תהיה
ממרחית יותר. איני מתנגד לשינויים בקווי
האופי של הדמויות במחזה, אבל עד הגבול שבו
משנים את משמעותן. כאשר הוראציו וצפן־
ליאגו, נדמה לי שאני מתבלבל במחזה.״

שחקנית מגדה ירושינובה
פחד מפני המחר
החברתי אינו, אלא מנוף שבעזרתו נחשפים
הפגמים הללו בפני כל.
לגישתו לאמנות הולמת את ההכנה שעבר
לפני שהיה לבימאי. מאחר שבית־הספר לקולנוע
בלודז׳ אינו מקבל אלא סטודנטים שהם בעלי
תואר ראשון, למד זאנוסי פיסיקה ופילוסופיה
לפני שהגיע לקולנוע. אולי משום כך נראים
סרטיו בניתוחים מדעיים מתייקים של בעיות
מוסר, ואולי להיפף — איבחון האספקטים
המוסריים שבבעיות המדעיות.
בין מדע ומוסר. מבית־הספר לקולנוע
״שוחרר״ ,כפי שהוא מגדיר זאת ,״משום שסברו
כי המזג שלי והנטיות הטבעיות שמצאו בי, אינם
הולמים איש קולנוע״ .אבל מאחר שסרט קצר
שהספיק לעשות שם, בשם מותו של איש מן
הפרובינציה זכה בסידרה שלמה של פרסים
בינלאומיים, הוא מצא לעצמו עד מהרה עבודה
עבור הטלוויזיה הפולנית.
בגיל 30 הוא סיים את סירטו העלילתי הארור
העולם הזה 2420

הראשון, מבנה גבישי(בלעז זה נשמע טוב יותר:
סטרוקטורות הקריסטל) ,ובין לילה הפך אחת
הדמויות הבולטות בקולנוע הפולני.
סרט זה, שעקב בקפדנות חסרת־רחמים אחר
גורלם של שני ידידים, שניהם מדענים, שאחד
מהם מגיע להנהגה והשני מתגלגל למקום

שכוח־אל ומרוחק, כבר קבע כמה מקווי האופי
של זאנוסי: ההתעסקות בעולם האקדמי (״זה
עולם שמעניין אותי הרבה יותר מעולם
הקולנוע״ ,הוא אומר) ,העימות שבין המדע
והמוסר, הביקורת על החברה שבה הוא חי.
סירטי יאוש. לפחות שניים מסרטיו
המוצלחים ביותר, אחרי מבנה גבישי, מטפלים
גם הם בעולם המדע המדוייק והעוסקים בו.
הארה(תרגום עלוב מאוד למונח אילומינציה)
עוקב אחר צעדיו הראשונים של מדען צעיר,
כאשר המיקצוע; מצד אחד, והחיים הפרטיים,
מצד שני, מהווים שתי פגים לאותו סוג של
־־ 4בעיות.
צבעי הסוואה, המפורש שבין כל הסרטים
שעשה על אקאדמאים, מציג את שני הקטבים
שמעסיקים אותו כל הזמן: מצד אחד, מרצה
שכלתן, שאינו מכיר במוסד ומשום כך הוא כמעט
שטני, ומולו, אסיסטנט שמניח למוסר להתגבר
על כל השיקולים האחרים, ומשום כך נכשל לא
פחות מיריבו.
את הסרטים האחרים של זאנוסי אפשר אולי
להגדיר כ״סצינות מחיי נישואין״ .בין אלה יש,
למשל, סרט כמו מאזן תקופתי, המתאר
בדייקנות פסיכיאטרית את המשבר שפוקד זוג
פולני צעיר, הוא מורה והיא מדענית, אשר בגלל

המציאות והדרישות החברתיות סביבם, מגיעים
לידי מבוי סתום.
ויש מחזור סרטים של זאנוסי שאפשר לכנות
״סירטי יאוש״ ,כדוגמת עיקביות, שבה צעיר
המנסה בכל מחיר לחיות חיי מוסר בכל המובנים,
לפי המושגים שלו מתאבד בסצינה האחרונה,
משום שאינו מוצא שום דרך להגשים מאווייו. או
סרט כמו ספיקאלה על מהנדס שהוא גם מטפס
הרים חובב, שמחליט לשים קץ לחייו ודבר לא
יניאו מכך.
מציאות פולנית. אלה אינן אלא כמה
דוגמות בודדות מתוך מיספר גדול מאוד של
סרטים שעשה זאנוסי, בימאי שנדמה כאילו אינו
נח אף לרגע. הוא רוקח במהירות סרטים
לטלוויזיה הגרמנית, הכין סרט על חיי האפיפיור
יוחנן ה־(23 שהביקורת לא אהבה במיוחד) ,הוא
נע וגד על פני אירופה ומבקר בכל הפסטיבלים.

אולי גם משום שרמזו כי מוטב שלא יבלה יותר
מדי זמן בבית, פן יתחילו השילטונות לשאול
שאלות רבות מדי בקשר לדיעותיו הפוליטיות
ובקשר לידידיו השונים.
מהרבה בחינות אפשר לראות במסיבת
הנישואין סרט שמכיל מרכיבים מכל היצירות
של זאנוסי, שביבים מן העולם האקדמי, משבר
בחיי נישואין, יאוש, כניעה לשחיתות בלתי
נמנעת ונסיונות התאבדות. זהו סרט שעובד מן
הרגע הראשון על שני מישורים: מצד אחד זהו
סרט ריאליסטי המתאר אירוע חריג אחד, ומצד
שני הוא מהווה תמונה סימלית של פולין, ואולי
אפילו של החברה המודרנית בכלל.
כדי לרמוז שלנעשה על המסך יש יותר
מהיבט מיידי מתחיל הסרט בסצינת עימות בין
ציידים וטרפם ובין עניים ועשירים, סצינה שאין
לה לכאורה שום נגיעה למה שקורה בהמשך. רק
התמונה האחרונה, שבה ניצבות שתיים מן

המשתתפות המרכזיות במסיבת הנישואין, מול
הצבי הנרדף בסצינה הראשונה, משלימה את
המעגל ומסבירה את הקשר בינה ובין שאר הסרט.

באר>זמת־א>ס7ו1וד
הולמת עווב
מכת־יפתע (רב־חן, תל״אביב
ארצות־הברית) -הארי קאלאהן
המזוהם רוכב שוב, ואוי לו למי
שניצב בדרכו. זהו שוב קלינט
איטטווד בתפקיד מפקח המישטדה מטן־פרנציטקו, שמטיל
חתיתו על כל פושעי העיר, טמל של צדק וקשיחות בעולם
רכרוכי, הנופל קורבן לחוקים שהמציא כדי להגן על עצמו,
לכאורה.
כאשר הוא מתפנה ממירדפים מרתקים אחרי שודדים
שנקלעים במיקרה בדרכו, וכאשר אינו עטוק בלכידת כנופיה
של כושים אלימים, שמנטה להשתלט על בית״הקפה החביב
עליו, עוטק קאלאהן בחקירת טידרה של מיקרי רצח, אשר
המשותף ביניהם הוא שכל הקורבנות גברים, וכולם נורו
ראשית בערוותם ואחר־כך בראשם.
מדוע היא עוטק בחקירה הזאתן משום שהממונים עליו
רוצים להרחיק אותו מן הרוצחים השכירים של המאפיה, אשר
הוציאה חוזה על חייו.
מה שמתגלה בחקירה הזאת של קאלאהן אינו חשוב ברגע
זה, הרי אטור לטפר את טופס של טידטי מתח, אבל מותר
לגלות בבר מהתחלה, שהרוצחת היא אשה(טונדרה לוק).
למען האמת, התטריט שמשרת את גדיל כוכבי הקולנוע של
אמריקה (לפחות מבחינה מיטחרית) בטדט זח, הוא קלוש
למדי, ואפילו זאת מחמאה.
ואכן, דמות הארי המזוהם היא מירשם בטוח להצלחה, ואם
בי זו הפעם הראשונה שאיטטווד עצמו מביים אחד מפידקי

קלינט איסטווד: מירשם ההצלחה
הארי, הרי התוצאה בהחלט נמכרת, ואכן בשבועות האחרונים
זה הטרט המצליח ביותר באמריקה, על כך צריך עוד להוסיף
שאין זה דק עניין של הכאריזטה האישית של איטטווד
הפועלת כאן, אלא גס כשרונו הטבעי להפיק ממצלמה הקולנוע
סצינות מרתקות, להשתמש בוו בצורה מרהיבה ולהוסיף לטרט
כמות נכבדה מאוד של הומור המפרק את דיגעי המתח
והאלימות, שבהם משופעת העלילה.

א־ מנ ט ש
וא־ע\>קסע
מעבר לגשר ברוקלין (בן-יהודה,
תל־אביבג ארצות־הברית) -הסרט
הזה מתקשה להחליט אס הוא
רוצח להיות קומדיה על יהדות
ניו״יורק או מלודרמה השואבת את שורשיה מתיאטרון
היידיש. הלבטים בין שני הקצוות הללו משתקפים בתטדיט,
במישחק ובבימוי.
שלומיאל ניו״יורקי, המאוהב בשיקטע טהורה רוצה לעלות
בדרגה ולהמיר את המיזנון הקטן שלו בברוקלין, במיטעדה
מפוארת במנהטן. לשם כך הוא זקוק למימון של הדוד העשיר,
המתנה את המימון בכלה יהודיה. הוא נקרע בין הבטן׳
שבעזרתו יוכל להפוך ל״מנטש״ ובין אהבתו הכנה לגויה
הבלונדית, וזה יכול להיות מצחיק מאוד או עצוב מאוד, אבל
כאן יש רושם שהן הצחוק והן הדמעות נחנקים בגרון ואין להם
ביטוי על המטך.
התטריט חוטא קודם כל בכך שאינו מבטט יותר את
היחטים בין בעל המיזנון ובין אהובתו החטובה, שלכאורה,
שום דבר בעולמה אינו יכול להתאים לבן־הזוג שבחרה לעצמה.
חוץ מזה, מישחקה של מארגו המינגוואי, שאינה נראית פורחת
במיוחד כאן, הוא חד־גוני להחריד: במשך כל הטרט נדמה
שהיא עומדת לפרוץ בבכי מר, גם כאשר אליוט גולד, מולה,
בתפקיד הראשי, מנסה להשתובב כדרכו.
אשד לגולד, שיכול להיות מצחיק מאוד לפרקים, בהופעתו
חדובית המגושמת קמעה, שהיא חלק מקיטמו, הוא נראה
מוטרד מדי מן הדמות שהוא מגלם, מכדי שיתן דרור לעצמו.
מבחינה זו, הדמות השלמה ביותר היא זו של טיד טיזר, כוכב

העלילה היא בעצם פשוטה מאוד. מדובר כאן
בזוג פולני צעיר ואידיאליסט, שעומד להינשא.
הוא בן של רופא מנתח מפורסם שנישא לאשה
צעירה ממנו בשנים רבות. היא בתו של פעיל

קרול קיין ואליוט גולד: מצחיק או עצובי
טלוויזיה ותיק, המופיע בתפקיד הדוד העשיר.
יש בטרט קטעים מצחיקים שיעלו ללא טפק חיוכים כמו
הביקור של אלבי באופרה וההתנגשות שכין שני הזמרים
הכרטתניים על הביסה. יש גם רגעים שבהם הטרט קולט את
המשברים הנפשיים של המישפחה היהודית, כמו החיבוק
העויין שהופך חיבוק אוהב, בין הגיבור ודודו, בטוף הטרט.
אבל הטרט ברובו פוסח על הטעיפים בין שני הקצוות חללו
ואינו מוצא את מקומו הנכון.

מיפלגתי המתגורר מחוץ לווארשה ומשרה סביבו
אווירה פרובינציאלית במקצת. אורחת הכבוד
בטקס הנישואין היא גיסתו של המנתח, רעיית
אחיו המנוח שהתגורר במערב. היא רקדנית
צרפתיה בדימוס, בעלת שני בתי־ספר למחול
בפאריס ובניו־יורק, כוכבת לשעבר שהכסף מצוי
לרוב בכיסה.
הסרט מתחיל עם החתונה האזרחית, בעיריה,
ומסתיים למחרת, כאשר כל המסובים מסיימים
באורח מפתיע מאוד את החינגה, בבית אבי החתן.
זאנוסי מודה שההשראה לסרט באה לו אחרי
שראה את החתונה של אלטמן וסבר שאותו סרט
מגיש תמונה שיטחית מדי של החברה, ומסתפק
באספקטים חיצוניים מדי שלה.

ת ד רי ך
חובה לראות:
תל אביב — אני אוהב אותך כרמן, נהר
הבוץ, שובו של מרטין גר, ימים ברקיע, לפתע
ביום ראשון, גיבור מקומי.
ירושלים — אני אוהב אותך כרמן, יול.

מל אביב
הבימאי קז׳יסטוף זאנופי בפסטיבל הסרטים בוונציה
איש לא יוצא נקי
העולם הזה 2420

שובו של מרטן גר (ל ב ,2צרפת)
האם אדם שחוזר לכפרו אחרי שמונה שנותהעדרות הוא אכן זה שעזב או מתחזה? סביב
פרשיה אמיתית זו מן המאה ה־ ,16 נרקם סיפור

המעורר שאלות מעניינות כמו משמעות האמת
והצדק. עם ז׳ראר דפארדייה ונאטאלי באי.
זלזל נהר הבוץ (מוסיאון, יפאן) -
ידידות בין שני ילדים על רקע יפאן של שנות
ה־ ,50 המתגברת לאיטה על זכרונות מילדזמת־העולם
ופניה אל עידן הסוני. שחור־לבן, רגיש
ואינטליגנטי.
? לזלזל לפתע ביום ראשון(צפון, צרפת)
מתווך בתים נאשם ברצח ומזכירתו הפעלתניתמצילה אותו. קומדיה בלשית בנוסח סרטי
הקולנוע האפל של אמריקה. עם פאני ארדן
בשיאה וז׳אן לואי טרינטיניאן.
זלזל גיבור מקומי (תכלת, אנגליה) -
כפר סקוטי מוכן למכור את עצמו לחברה
אמריקאית גדולה שרוצה להקים במקום
נמל־נפט ורק צריך לשכנע כמה סרבנים שאינם
ששים להיפטר מרכושם הדל, תמורת הדולארים.
סאטירה חברתית משעשעת.

>רושלים
אני אוהב אותך כרמן (מיציל,
ספרד) -הכוריאוגרף אנטוניו גאדס מחפש
רקדנית ראשית לתפקיד כרמן כבאלט שהוא
מכין, ומתאהב בה תוך כדי החזרות. צילומים
מרהיבים ועוצרי נשימה של ריקודי פלאמנקו.
יול (רון, תורכיה) -חמישה
אסירים יוצאים לשבוע חופש ובדרכם הביתה
נחשפת לפגי הצופה תמונה עגומה, כואבת,
ביקורתית ואנושית מאוד של תורכיה היום.
תסריט: אילמז גינאי.

הם אומרים...מה הן אומרות...הה ה *וחדים...חה הן *ומרות״.כזה ה

משה זנבר:

רמונדה מאהיל:

בצלאל בל1ך:

,אולי מגיע תודה לאלה, בינתיים אנחנו יותר
שבנק־ישדאל אשם!״ שאסרו עלי לצאת!״ מתוחכמים מהמשעים!״
בעיקבות מעצרם של אנשי כנופיה מס׳ 1מירושלים,
התגלו כמה גופות ואחדות מהן כבר זוהו. שאלתי את
הפתולוג ד״ ר בצלאל בלוד, מנהל המכון לרפואה מישפטית,
אם יש אפשרות לזהות בוודאות גופה של אדם שנהרג או
נרצח לפני ארבע שנים.
זיהוי גופה הוא אחד הדברים החשובים והקשים ברפאוה
המישפטית, וכמובן כמה שהגופה ותיקה יותר, כך העבודה קשה
יותר. אנחנו עוברים לפי הרבה מאוד סימנים ורק ההוכחה של
כולם ביחד מהווה את הקביעה הסופית שלנו. מובן שהקושי בזיהוי
תלוי במידת ההרס של הגופה. במזג־אוויר כמו שלנו ההרס נגרם
מהר מאוד. השינויים בגופה מתחילים מייד אחרי המוות, ולפעמים
אפילו לקרוב־מישפחה קשה לזהות את קרובו המת אחרי
שלושה־ארבעה ימים, וזאת אפלו מבלי שיהיו בגופה שינויים
שנעשו במתכוון. ככל שהזמן עובר, נעלמים הסימנים. תביעות
אצבעות, צלקות, כתובות־קעקע, נעלמים מהר מאוד.

• אז איך זיהיתם השבוע, בוודאות גופה בת
ארבע שנים?
אחרי ארבע שנים יש כמעט תמיד מצב של השתלדות מלאה,
כלומר נשארות רק העצמות. ואז אנו עוסקים בעיקר בשני סוגי
מימצאים; חלקי לבוש, או סימנים אחרים, שלא קשורים ישירות
לגופה, כמו תכשיטים או חפצים ספציפיים של האדם המת.

• זאת אומרת שאחרי ארבע שנים הבדיקות
נעשות על דברים שהם לא הגופה עצמה?

בעיקגות פירסום פרשת לוינסון מעל דפי ה׳,עולם הזה״
בשבוע שעבר, התעוררו ויכוחים רבים בין אגשים, וכרגיל
לכל יהודי יש דיעה משלו ואשם משלו. רבים שאלו את
עצמם אם לפחות חלק מהאשמה אינה נופלת על ״בנק
ישראל״ ,שהרי הוא המפקח על הבנקים.
את שאלתי זו הפניתי אל משה זנבר, שהיה נגיד ״בנק
ישראל״ ,ולא בתקופה של פרשה זו.
ממה שאני קראתי בעיתון שלכם לא נראה לי שאפשר להטיל
את האשמה או חלק ממנה על בנק ישראל, העניין שייך למי
שעשה אותו ולמי שאצלו זה נעשה. אם יגנבו אצלך כסף, קודם כל
הגנב יהיה אשם, ולא המישטרה. אם את לא תלכי להתלונן
במישטרה, הם אפילו לא יידעו על ביצוע הגניבה.

• ובכל זאת ,״בנק ישראל״ צריך לדעת על דברים
הנעשים בתחום הבנקים המיסחריים.
אולי יתגלו במשך הזמן דברים אשר ישנו את דעתי. אבל
בינתיים, לפי מה שאתם פירסמתם, אני לא רואה שבנק ישראל
אשם.

המשוררת הפלסטינית רמונדה אל״טאוויל הוזמנה
לסימפוזיון טלויזיוני שנערך בקלן, גרמניה, בשבוע שעבר.
היא לא הורשתה לצאת מהארץ ולכן נמנעה השתתפותה
בכנס. שאלתי את רמונדה אל״טאוויל כיצד נימקו בפניה
את האיסור על צאתה מהארץ ן
לא נימקו. אמרו לו. פגשתי את מושל רמאללה, אל״מ מורס,
ושאלתי אותו מדוע. הוא אמר שהוא בעצמו לא יודע, אבל
שישתדל לברר את זה בחלונות יותר גבוהים. טלפנתי לשם כמה
פעמים ובאתי, ולאף אחד לא היתה תשובה בשבילי. בסוף אמרו
את מילת הקסם ״ביטחון״ .אין לי אקדחים ולא רובים. הנשק
היחידי שלי היא הצעקה לשלום. מזה, כנראה, הם מפחדים.

כן ולא. תמיד לפי העצמות אפשר לקבוע אם זה זכר או נקבה,
אפשר לקבוע פחות או יותר את הגיל, וככה אנחנו מצמצמים את
האפשרויות. במיקרה הזה נעזרנו רבות בשיניים שנשארו במצב
טוב.

• היום, כאשר הפשע נעשה כל־כך מתוחכם, האם
אין דרך לטשטש את זיהוי הגופה או להשתיל לה
זהות אחרת, על־ידי הרוצחים?
הם פשוט לא ערים לכל האפשרויות שלפיהם אנחנו קובעים
את הזיהוי. היה לא מזמן מיקרה של גופה שבותרה לחתיכות
ונשרפה. מה שנשאר ממנה היו חלקים קטנטנים וערמה של אפר.
וגם במיקרה הזה הצלחנו לזהות את הגופה. בינתיים אנחנו הרבה
יותר מתוחכמים מהם.

• לך בוודאי יש השערה מדוע לא נתנו לך לצאת.

• אחרי במה זמן אפשר לקבוע כיצד מת הקורבן?

אני לא יכולה להשתחרר מההרגשה שהם לא נותנים למתונים
שבינינו להשמיע את דברם. הרבה יותר נוח לשלטונות להגיד
שכולנו קיצוניים ולכן אין עם מי לדבר.

הרבה זמן. אבל פה אני לא רוצה לפרט, כדי לא לתת רעיונות
למי שלא צריך.

• אני מבינה שאי־השתתפותך והכיסא הריק
שנשא את שמך, עשו למען העניין שלך, אולי אפילו
יותר מאשר נוכחותך שם. מה דעתך?
אם זה התקבל ככה, כמו שאת אומרת, אולי, בעצם, מגיעה
תורה לאלה שלא הירשו לי לצאת.

• ד ד בלוך, האם הפסיקה הסופית שלך תמיד
מתקבלת בבית־המישפט ללא עוררין?
בית־המישפט לא מוכרח לקבל את קביעתי. לפעמים גם
עורכי״דין לא מקבלים אותה. כי אם אין קורפוס דליקטי לא יהיה
מישפט. אבל בתי־המישפט שלנו מתחשבים מאוד במסקנותינו
ומצרפים אותן לכלל הראיות במישפט.

*!:ומדים...מה הן *ומרות...מה הם אומרים ...מה הן *ומרות...מה ה ם;

מרק שפס:

יהודה רסרר:

ניסן בלבן:

..אני רא ח״ב שום ,.האשמה לא תוטל ,,זו ראס * ברוח
אבר זה סב ו!״
הסבר לבעלי הגלריות!״ על האגודה מלה!״

סערה גדולה מתחוללת בימים אלה נקרב נעלי הגלריות
והציירים הישראלים. נודע כי מנהל מוסיאון תל״אניב,
מרק שפס, הזמין שתי תמונות של הצייר האמריקאי פרנק
סטלה, במחיר של 600 אלף דולר ועכשו הוא מתרוצץ כדי
להשיג תרומות בסכום עתק זה. צייר אחד סיפר לי ני
מוסיאון תל״אביב שלח לפני זמן קצר הודעות לכל הציירים
שהמוסיאון התחייב לקנות מהם ענודות, ובהודעה הוא
מודיע להם כי בגלל המצב הכלכלי כל התוכניות הוקפאו.
ביקשתי את תגובתו של מרק שפס על האשמות הציירים
ובעלי הגלריות, שאגב שלחו לו מיכתב חריף ביותר,
השבוע.
עם כל הכבוד לבעלי הגלריות, שבין היתר גם אצלם אני קונה
עבודות, הרי בסן־־הכל גלריות הן חנויות שמוכרות ציורים. יש
להם אינטרס בעיקר כלכלי. לעומתם, אני מוסד ציבורי. מכאן,
שאני לא חייב להם שום הסבר לגבי הרכישות של המוסיאון או
לגבי המדיניות הכללית של המוסיאון.

• ומה לגבי העניין עצמו? אין לך כסף לקנות
אמנות ישראלית ויש 600 אלף דולר בשביל שתי
עבודות של אמן אמריקאי?

לא אחת סיפרו לי טייסי ״אל״על״ שעד היום משלמים
את החשבון של עקיבא פרסמן. קברניט הזהב׳ .מאז
בודקים אותם ממש בזכוכית מגדלת ולעיתים מחפשים
בחפציהם כאילו ברור שכולם גנבים.
עכשיו, כאשר המישטרה עצרה שלושה טייסים פרטיים
בחשד של הברחות, פניתי אל יהודה רסלר, אחד מחברי
אגודת הטייסים הכלליים, שהיא האגודה של הטייסים
הפרטיים, ושאלתי אותו עד כמה יזיק המעצר של
החשודים האלה לכל האגודהו
.קודם כל, אני מאמין בחפותם של שלושת הטייסים שנעצרו.
ברם, אם יסתבר חס־וחלילה שאכן הם עשו מה שמייחסים להם, בין
הכל ובין חלק ממנו, אני מקווה שהשילטונות ידעו לאבחן אותם
כחריגים ולא יטילו את ההאשמה על כלל הטייסים הפרטיים
בישראל.

• האם האגודה תוציא אותם אם יסתבר שאכן
עברו על החוק?
אם יסתבר שעברו על החוק, בוודאי שיקחו מהם את רשיונות
הטייס שלהם ואצלנו באגודה חברים רק בעלי רשיונות טייס.

• אני יודעת שעמדתם להגיע להסכם עם
שילטונות־המכם שבחוזרכם מחדל תוכלו לנחות
בשדה-התעופה של חיפה או בשדה־דב, כלומר לא
להגיע בכלל לנתב״ג, וכל זה תמורת שבועה שלכם
שלא הבאתם עימכם אפילו בקבוק אחד של משקה או
חבילת־סיגריות קטנה. האם יחתום המכס על ההסכם
הזה, אחרי פרשת שלושת הטייסים?

מוסיאון תל־אביב, על פי המלצתי מלפני כמה שנים, רוכש אך
ורק אמנות ישראלית. כלומר, כל הכסף, שהוא יכול לגייס
למטרות רכישה מיועד אך ורק לאמנות ישראלית. מה שאני עושה
בכספי תרומות מיוחדות זה בוודאי לא עניין של אף בעל גלריה.
הגלריות בארץ, לצערי, לא מתעסקות כמעט בכלל באמנות
בינלאומית, ולפי דעתי מאוד כדאי שעם ישראל ידע שהיו כמה
אמנים חשובים בעולם הגדול. אם לא היינו קונים, אני וקודמי
בתפקיד, מדי פעם אמנות בינלאומית, לא היינו קיימים היום על
המפה כמוסיאון מכובד, ולא היינו יכולים לחנך דור צעיר על
ערכים ואמנות אינטרנאציונלית.

אני מאמין שהמכס לא יטיל אשמה על כל הקבוצה הגדולה
של הטייסים הפרטיים, ואנחנו מצדנו בוודאי ניזהר פי כמה וכמה
לא לעבור על חוקי המכס אפילו בסיגריה בודדת אחת.

• ומה לגבי ההקפאה של הכספים בשביל
הישראלים?

• יכול להיות שיטילו עליכם הגבלות חדשות או
נוספות?

היתד, הקפאה זמנית של כספים, שהיו צריכים להעביר אלינו.
אבל ישנה החלטה שכל ההתחייבויות שלנו תבוצענה עוד בשנת
הכספים הנוכחית.

אני לא מאמין. באופן כללי, הטייסים חברי האגודה והטייסים
בארץ בכלל, אמורים להיות אנשים אינטליגנטים וישרים, בוודאי
לא פחות, אם לא יותר, מאחרים.

הוצאת ״מסדה״ ,מהוצאות הספרים הוותיקות
והמכובדות בארץ, יצאה במים אלה לשוק הישראלי עם
סידרת סיפרי ״סיגליות״ ,שהיא סידרת רומאנים מהסוג
שנוהגים לקרוא לו ״רומאנים למשרתות״ ,דבר שבמשך 50
שנות פעילותה לא העזה הוצאת ״מסדה״ לעשות. מנהל
״מסדה״ ,יואב ברש, לא היה מוכן להתראיין בנושא, בשום
פנים ואופן. פגשתי את מנהל השיווק, ניסן בלבן, ושאלתי
אותו מה פיתאום ״רומאנים למשרתות״!
זו לא בושה להוציא ספרים שהם לא עגנון ולא ברכט. יש גם
דברים אחרים בעולם.
• אם זו לא בושה מדוע קראתם לסידרה ״סיגליות״ והשם
״מסדה״ מופיע באותיות קטנות?
כי זה מה שהחברה האמריקאית דרשה. שלסיררה יהיה שם
משלה ושהיא תהיה מסופחת להוצאת־ספרים ידועה. החברה
האמריקאית בהחלט חיפשה הוצאה מאוד מכובדת, כי רק הוצאות
כאלה יכולות להקים מנגנון שיווק ופירסום רציני.

• אני מבינה למה ההוצאה האמריקאית רצתה.
אני לא מבינה מדוע אתם הסכמתם. מעולם לא
הוצאת חומר בזה.
ההחלטה התקבלה בגלל שתי סיבות עיקריות. סיבה אחת
מיסחרית. אם זו הצלחה כל־כך גדולה בשאר מדינות המערב, אז
מדוע לא אצלנו. והסיבה השניה היא שפשוט יש דרישה בשוק
לספרים כאלה.

• יש דרישה בשוק גם לסיפרות פורנוגראפית.
גם את זה תוציאו?
בהחלט לא. יש לנו קווים אדומים.

• אתה מסכים איתי שזה מיפנה בהוצאת
״מסדה״?
כן. בהחלט מיפנה. כהוצאה ותיקה אנחנו תמיד מחפשים
שטחים חדשים של פעילות. סיגליות זו דרו אחת ויש לנו עור
דברים שאנחנו מחדשים השנה. כמו למשל, סיפרות על מחשבים
או קסטות לטיפול בתינוק הבריא. צריך שתהיה לנו דריסת רגל
בשטחים רבים של המו״לות.

• האם מייסדת החברה, הגברת ברכה פלאי,
יודעת על ״סיגליות״?
יודעת וגם קראו לה׳חלקים מאחד הספרים.

• ומה היא אמרה?
היא אמרה ״זו לא סיפרות, אבל בכל זאת אלו הם ספרים״.
השנה תצא לאור סידרה של 32 ספרים של יד לתלמוד, שהוא
ממש מיפעל חייה של הגברת פלאי. היא ביקשה ממני לא
להשקיע בפירסום של ״סיגליות״ יותר כסף מאשר בפירסום של
יד לתלמוד ואני הבטחתי לה.

דניאלה שמי

שעוני אוריינט

י דז ענ

003

כל הרוכ ש שעון־יד ״אוריינט״ — החלמ 5,000-ש׳,
ב ת קו פתהמבצע,י קבל שי חינ ם — ת ק לי ט ״ פונו קו ל ״

מבחר עשיר ומגוון של שעוני ״ אוריינ ט״ לגברים ולנשים
אלגנטיים וספורטיביים, אנלוגיים ודיגיטליים
המצטיינים בעיצוב חדיש ובטכנולוגיה חדשנית ביותר
ממש פ ס טי ב ל של שעונים י
במבצע משתתפות חנויות השעונים המובחרות ברחבי הארץ

או ריינ ט -ב דיי ח בזמן הנכון.

שעש מעולה ללא בעיות• יבוא שיווק והפצה: בני משה שרשו בע־מ• שוכנים בלעדיים של:
להשיג בחנויות המובחרות בארע. שרות יעיל ומהיר. חלפים מקוריים.

.מ) ו/\1 0 -ע \/דאשוחס

סין ־ ברית־המועצות: במעלה המדרגות היורדות
מומחים הישראליים לענייני ברית־המועצות, הסוביי־
1 1טולוגים, נוהגים בדרך כלל לחקות את עמיתיהם באירופה
ובארצות־הברית. כך עושים, בעצם, גם רוב העתונאים האחרים,
העוסקים בנושא הבינלאומי. זאת היא גם הסיבה, שהם מתבדים
לעיתים כה תכופות.
הדוגמה המובהקת לכך היא פרשת פולין. רוב הפרשנים
במערב ניבאו, בתחילת שנות ה־ ,80 שברית־המועצות תפלוש
לפולין, כדי לחסל את סולידאריות ולבלום את פעילותה
העניפה ועתירת ההשפעה של הכנסיה הקאתולית. הפרשנים
בישראל החרו החזיקו אחריהם.
מי שהעז לכתוב, כפי שעשינו בעיקביות בעולם קטן, שאין
.סיכוי לפלישה כזאת, בעיקר בזכותו של צינור־הנפט והגאז
מסיביר למערב־אירופה(במימון גרמני שהגיע לסכום עתק של 11
מיליארד דולר) ,נחשב בלתי״רציני.
אלא שתחזית זאת היתה, כמובן, מדוייקת להפליא. הסובייטים
פשוט לא יכלו להרשות לעצמם להפסיד חוזה כל־כך משתלם עם
מערב־אירופה, מבחינה פוליטית וכלכלית, מה גם שצינור־הגאז
יצר חיץ ברור וחילוקי־דיעות סוערים בין האירופים ובין מישטרו
של הנשיא רונאלד רגן.
מדיניות הפרד ומשול זאת, יצירת קרע או חיכוכים בין
וואשינגטון ומערב־אירופה, היא כיום המטרה העיקרית של
המדיניות הסובייטית.
יעדים כמו המיזרח התיכון או אפילו אפגניסתאן ירדו מאוד

אחת, ימשיכו לראות בגוש הסובייטי במיזרח־אירופה
חגורת־ביטחון חיונית החייבת להשאר במעגל־ההשפעה שלהם,
ינסו למנוע מילחמה גרעינית ולהביא למיתון במירוץ־החימוש,
שבו אין הם יכולים לעמוד מסיבות כלכליות.
לעמדות אלה, ולצעדים המתחייבים מהם(מישטרה פוליטית,
הגבלת החירויות, לחץ על הגרורות להשאר בתלם, הידוק היחסים
נגד האיסלאם במרכז
עם מערב־אירופה, מאבק
ובדרום־מערב־אסיה) שותפים כל הסקטורים במדינה: הצבא,
המישטרה הפוליטית(ק־ג־ב) ,הנהגת המיפלגה, הכלכלנים ומנחי
המדיניות התעשייתית והחברתית.

אחרות, ובעצם על העולם כולו) ,התמיכה הסובייטית בנוכחות
הווייטנאמית בקמבודיה, הפלישה לאפגניסתאן והריכוזים
הצבאיים בגבול בין ברית־המועצות וסין.
עם זאת, סירבו הסינים להיענות לבקשותיו של רגן לגנות את
המישטר הצבאי בפולין ולתמוך בסולידאריות. שליטי פקין
הודיעו לאמריקאים, שהם רואים בנושא זה עניין פנימי של פולין.

כל המנהיגים שותפים גם לשאיפתו של אנדרופוב, שאותה
הביע פעמים רבות טרם מחלתו, לשיפור יחסים מובהק עם סין
הקומוניסטית.
לקח מפרשת פולין. במוסקווה הבינו מאז ומתמיד שהידוק
היחסים בין הסינים ובין ארצות־הברית היוו את ההישג העיקרי
של המערב במאבק הבינגושי בעשרים השנים האחרונות. מאז
,1972 השנה שבה ביקר ריצ׳ארד ניכסון בסין, חלה נסיגה ברורה

ונו פי ם 1091

בכוחה של ברית־המועצות כמעצמה גדולה, ועלה כוחה של
וואשינגטון.
בסין עצמה קיימים סימנים ראשונים של היענות מסויימת
לרצונה של מוסקווה לשיפור היחסים. הם נוהגים למנות ארבעה
מיכשולים למגמה הזאת: ה״הגמוניזם״ הסובייטי (כלומר,
מדיניות־הכוח של ברית־המועצות, כדי להשתלט על מדינות

בריטניה: המזכירה,
האחות זהאשה אנדרופוב חולה או בריא -אותה מדיניות
בסדר העדיפות של ברית־המועצות. יש לזכור שבתוך
ברית־המועצות עצמה הולכת וגוברת התודעה האירופית נגד
המגמות המדאיגות (מנקודת ראות סובייטית) בחלקים
האסיאתיים של מעצמה ענקית זאת. מכאן מגמת הרוסיפיקאציה,
ואף הכספים הרבים המופנים בשנים האחרונות לכנסייה הרוסית.
במוסקווה חוששים מהאיסלאם, מהשפעה חומייניסטית על
הרפובליקות שלהם במרכז אסיה. אירופה נתפסת־כבת ברית
במאבק הזה.
שגרירים במדינות נידחות. אבל הסובייטולוגים
ממשיכים בשלהם, ומחקים יותר ויותר את עיתונות המערב בכך
שעיקר תשומת־הלב שלהם מופנה לנושא אחד, משעמם
ומונוטוני להחריד. הם הפכו, בעצם, כתבים לנושאי בריאות.
כמעט כל כתבה על ברית־המועצות, בארץ ובעולם, בעיתונות
הכתובה ובכלי־התיקשורת האלקטרוניים, עוסקת כמעט בלעדית
במצב בריאותו של שליט״הקרמלין, יורי אנדרופוב. לפני תקופת
אנדרופוב עסקו הסובייטולוגים, באותה מידה של אינטנסיביות,
במצב בריאותו של השליט הקודם, ליאוניד ברז׳נייב.
אי־אפשר להפסיד במישחק הזה. ה״מומחים״ הירבו להתנבא
על הרעה במצבו של ברז׳נייב, ולבסוף הוא אומנם נענה להם, והלן
בדרך כל בשר. אז מה? כמה מאנשיו הודחו, אנררופוב העלה את
חבריו, והמדיניות הסובייטית לא השתנתה בשום נושא.
כך בדיוק יקרה גם אחרי מותו, או פרישתו, של אנדרופוב
עצמו. אנשי ברז׳נייב ינקמו אולי, בכמה אנשי־שררה, שרים יהפכו
שגרירים במדינות נידחות או מנהלי תחנות־כוח פרובינציאליות.
זה הכל. מידע זה ראוי, כמובן לדיווח, אבל אין צורך להגזים.
העובדה הנחרצת והחשובה ביותר היא, שאין שום תשתית
אנושית או סוציולוגית, המעניקה סיכוי כלשהו לשינוי פוליטי
ממשי בברית־המועצות, אנדרופוב או לא אנדרופוב. הקבוצות
הפוליטיות האופוזיציוניות הן קטנות, השפעתן זעומה.
העליתות בברית״המועצות ימשיכו לקיים מישטר של מיפלגה

ן ץ ברי־כנסת ישראליים, התומכים בכל לב
1 1בשיטת בחירות איזודיות, היו חושבים פעמיים על
עמדתם זאת, אילו למת את גורלו המר של ג׳רי
ברמינגהם, חבר הפרלמנט הבריטי מסיעת הלייבור.
הפרלמנטר, המייצג איזור בחירה בטוח. ,אדום׳,
בליברפול, נתבע על־ית חברי מזכירות מיפלגתו במקום
להתפטר מייד, וכל זאת עקב פרשות־האהבים שלו.
ברמינגהם הוא חבר־פרלמנט מצויץ, איש אופוזיציה
למופת. ולכן גם זכה לקיתונות של שופכין
מעיתונות־הרפש הבריטית, שהיא רובה ככולה ימנית.
יתרון לוועדת־הממויים
ך• רמינגהם ניהל פרשת־אהבים סוערת עם
ל מז כי ר תו, ת ת הריסון ( 39ג ופיטר אותה אחת
שהסיפור נגמר. היא הקימה שערוריד״ הח׳פ (חבר
פרלמנט) הוסיף שמן על המדורה, וטען שהוא ביזבז עליה
במשך השנים יותר מ־ 20 אלף לירות סטרלינג. המזכירה
הכחישה בכל תוקף, וקיבלה הון־תועפות מראיוגות
לעיתונים.
ג־ת האומלל היה בתהליך של. הסברת* הסקנדל
לעסקנים המקומיים של מיפלגתו, אלא ששערותה
נוספת עשתה כותרות חדשות, הסתבר שאחות בת ,24
ג׳אנט באל, ילדה בבית־החולים המרכזי של ליברפול את
תינוקו של הח״פ.
מועצת־הסניף התכנסה, ודרשה מברמינגהס להגיש
מייד את התפטרותו מהפרלמנט. ברמינגהם עתין שוקל
את ההתפטתת, כינס מסיבת עיתונאים והודיע שתא
מתפייס עם אשתו(השניה) ג׳ודית.
משקיפים סבורים שהח׳ס יעמוד בסירוב להתפטר,
אבל אין נמק שיודח לקראת הבחירות הבאות. וספק !£8
יאומץ על־ידי איזוד בחירה אחר.
אץ ספק שיש יתרונות לוועדות־מינויים.

נשיא רגן
קילקול וסיוע -מדיניות בלתי־נבונה
אין ספק שהם הסיקו לקח מסויים מפרשת פולין. הם הבינו
שאסור להם להציף את ארצם בכמויות בלתי־מבוקרות של
טכנולוגיה מערבית, ובכך להביא לשינוי מיבני בחברה הסינית.
שינוי כזה יגרום, כמובן, לתמורות בהילכי־הרוח, להתגבשויות
פוליטיות חדשות, ואפילו להתארגנויות חוץ־מיפלגתיות, שסין
רוצה למנוע בכל מחיר.
מכאן הסיגנון החדש במדיניות הסינית. האינטלקטואלים שוב
חוששים להשמיע דיברי ביקורת, מתסיסים למיניהם מקבלים
טיפול מיידי, קשוח ביותר. עלה מאוד מיספר ההוצאות להורג
בסין. כל זאת, תוך כדי מדיניות־דטאנט מתונה עם המערב,
שימוש מבוקר בטכנולוגיה המערבית, והמשך שיתוף־פעולה עם
האמריקאים בגיזרות עימות עם הסובייטים, באפגניסתאן
ובקמבודיה.
עלבון אמריקאי. כל ההיערכות הזאת הביאה, כמקובל
בסין, לשינויים באידיאולוגיה. הנטייה כיום היא לא לראות עוד
בברית־המועצות את האוייב העיקרי, ולחלק את היחס הזה, של
עויינות זהירה, בין שתי המעצמות הגדולות. גם העובדה שהם
הצליחו לפתח אמצעי־שיגור של טילים גרעיניים מצוללות
הגבירה את הביטחון העצמי של הסינים, ואת כוח־המיקוח שלהם
כלפי הסובייטים.
לכך נוסף גורם חדש, שסייע רבות לסובייטים: מדיניותו
הבלתי נבונה של רונאלד רגן. לא רק שרגן קילקל במידה
מסויימת את היחסים עם סין, בשל תמיכתו האידיאולוגית
בטאייוון, אלא שארצות הברית ניסתה לנצל את סין בפרשת
קמבודיה, בצורה גסה ובוטה עד לעלבון.
הסינים רואים בדרום־מיזרח אסיה איזור השפעה שלהם, בדומה
למיזרח אירופה עבור הסובייטים. שליטתם באיזור תעניק
לגיטימאציה לטענה שלהם להיות מעצמה גרולה שלישית.
האמריקאים, לעומת זאת, ניצלו באורח גלוי מדי את הסינים, כדי
להשתלט על המחתרות האנטי־וייטנאמיות בקמבודיה, ולקרב
אותם לברית המדינות הדרום־מיזרח אסייאניות, הכפופה
לוושינגטון.
אם נוסיף לכך את העובדה, שקומוניסטים ותיקים רבים בסין
בחלו בשיתוף הפעולה ההדוק עם ״האימפריאליזם האמריקאי״,
נבין את הבעייתיות של האסטראטגיה המשותפת סין־ארצות
הברית.
כל הגורמים האלה עדיין רחוקים מלהבטיח שינויים מיידיים
ביחסי סין וברית־המועצות, ובוודאי שלא על ברית אדומה,
אצטי־מערבית. אבל המגמות קיימות, והן הרבה יותר חשובות
מטיב התרופות, שאותן בולע השליט החולה במוסקווה.

חיים ברע

.העולם הזה״ העביר את מיכתביה שד רינה שני לבדיקה שד שני
גראפ 1ל1גים, שלא ירש את זהות הכזתבת, והם ניתחו את אופייה

כי הסמים עוזרים לה להתקרב
לאלוהים.
בית־המישפט החמיר בעונש וגזר
עליה מאסר בפועל.
חסידיה מיהרו ושכרו עבורה את
עורך־הדין צבי לידסקי. הם סיפרו לו
כי פנו אליו, מכיוון שמצאו פסוק
בתנ״ר המרמז על שמו. עד שהצליח
עורך־הדין לידסקי לשחררה בערבות,
ואחר־כר, בעירעור, להמיר את עונש
המאסר במאסר־על־תנאי, ישבה
בינתיים רינה בכלא.
והיא מספרת על כך. :לא היה בכוחי
הערב אפילו לעלות למושבה, מרחק
שני קילומטר ב־ע־ל־י־ה מביתי״ .כי
רצוצה (לא שבורה, אך רצוצה —
מוכה) אחרי מהלומות הפלדה והבטון...
׳בשבט הברזל תרועם ,,זאת ה׳שיטה׳,
מרגישה אותו עדיין בכל גוי. אחרי לאט־לאט... ומתאוששת ההרעשות שם ...בשיטת ׳העונש בתור
עונש בתוך עונש׳ נשללת כל
הפרטיות, ורגישות היתר סובלת״.
.אתה צריך להיות כאן כדי להבין
את גודל הסבל שעברתי. כשתראה את
הקונטראסט הטוטאלי בין הוויית־חיי
ובין מכונת־חיי ובין מכונת־העונשים
שנחטפתי אליה...
.ואני לתומי הלכתי
.ואני לתומי אלך ...כך, למלכודת.
(תהילים)

׳,01׳*\ 0ת^ 02ץ 11 )28ז 1ק0 ^ 6 5

המישפטים שהוגשו נגדה הותירו
בה מישקע כבד, והיא כותבת. :יש לי
הרבה שאלות, כתבתי אותן במחברת
בג׳לאמי(וזה היה עוד גן־עדן יחסית
לגיהינום של נווה־תירצה) ,אלה
שאלות נרחבות, המתבקשות לזמן
נרחב ולהעמקה. ועוד דבר, העדויות
(יצירות) שרציתי להביא במשפטי
הראשון, והשופט ניפנף אפילו את
הכוונה בביטול! (המישפט ההוא מתואר
אצלי במחברת כיביזיון בית־הדין)״
בראש אחד ממיכתביה מתנוסס
מגן־דויד כחול ומעליו האותיות בע״ה,
כפי שכותבים היהודים הדתיים,
המציינים בראש מיכתבם את המילים
.בעזרת השם׳׳ .לעומת זאת, מיכתב
נוסף הוא כולו תפילה לאבינו שבשמיים,
והוא בעצם התפילה הנוצרית
המברכת את האל, מודה על לחם
חוקנו, ומבקשת שלא יביאנו לידי
נסיון.
.ת לי ה

לא על האדמה!״
*ץ יכתביה כתובים עברית מצו־
^ /יינת ומשובצים מפעם לפעם
במילים ומישפטים באנגלית. במקום
אחד היא רומזת על חלק מהפילוסופיה

הדר ״1 0 \ 1 ,יי כתבה רינה שני, בצטטה תורת הסיקים מהודו.
במיכתביה האחרים ציטטה גס מהתנ׳ך ומיכתבי
יי 1111 11
הקודש הנוצריים. היא בנתה תורתה על בטיט כל הדתות האפשריות.
מקווה כי אינך קרובת־
1 מישפתה שלה״ ,אמר לי בדאגה
מסויימת הגראפולוג יצחק חגג, אחרי
שבדק, לפי נקשתי, את כתב־היד של
רינה שגי, בלי לדעת במי המדובר.
״היא אשה מאוד בלתי-יציבה:
אי־אפשר לסמוך עליה״ .המשיך ואמר.
כאשר התגלגלו לידי כמה מיכתבים
של רינה שני, שכינתה את עצמה זמן
מה לפני מותה ריין שיין, התרשמתי
קודם כל מתוכנם, ואחר כך גם
מכתב־היר המיוחד וצורת הכתיבה
המוזרה.
רינה שני היתה דמות שנויה מאוד
במחלוקת כל ימי חייה. גם אחרי מותה
אמרה לי צעירה שפגשתי, כי טוב מאוד
שמתה, מכיוון שגרמה הרבה נזק
לאנשים.
כתב־היד של הגורו הישראלית לא
נראה כמו כתב־יד של אשה בת .47 יש
בו משהו מאוד צעיר, והצבעים הרבים
שליוו כל מיכתב אף הוסיפו לו גוון
ילדותי.
גם אדם רגיל שאינו בקיא ב־גראפולוגיה,
מתרשם מכתב־היד הנדיב

והמסולסל שהכותבת היתה אדם
בלתי־שגרתי. המיכתבים נכתבו
בשנתיים האחרונות לפני מותה, כאשר
התגוררה עם צאן־מרעיתה בבית
מבודד בזיכרון־יעקב.

.לתומי חלפתי
למלפודת״
ך* יא קראה למקום זיכרון טוב,
1 1ונראה ממיכתביה כי אהבה אותו
מאוד. היא נהגה לכתוב בכתב־יד
עגלגל, בשורות מרווחות ולפעמים
בצורת שירה. היא כתבה בעיפרון
צבעוני, כזה שילדים נוהגים לצבוע בו
את ציוריהם. את המילים כתבה
בעיפרון בצבע אחד, והיתה מנקדת את
חלקן בעיפרון בצבע שונה.
על המעטפה של אחד המיכתבים
כתבה כל שורה בצבע אחר. לפעמים
היתה מציירת בצד המילים׳ פרחים
ציבעוניים או שמש קטנה בעלת
קרניים ארוכות וצהובות — שמש
ממש כמו שמציירים אותה ילדים.
באחד המיכתבים הזמינה מכר לבקר

אצלה בזיכרון טוב, וסיפרה מעט על
ביתה .״ביתי המבודד נמצא בעמק
הפתוח אל הים׳* ,והוא ״מרפא הקוסמוס
שהוא ביתי האמיתי במרפא הדממה
שכאן, כמרפא המוסיקה סם חיי ומנעמי
המשכן.״״
במיכתב שבו היא מבקשת מנושה
לחכות מעט לכספו, היא מביעה את
דעתה על הכסף .״אנא, שא לאמתך עוד
שבועות מספר, עד -שיגיעו אלף
הטבין ...ויהיה ליבו סמוך ובטוח כי לא
אשקוט ולא אשכח עד שיסולק החוב
העצום הזה. אבל אנא, תהיה סבלני
ותאריך רוחך עימי בינתיים. אני
אומרת תודה במיליונים של הרוח,
בהללויות של הגשמה על
המיכתב הזה היא חותמת באנגלית...
ריין.
במיכתב אחר היא מביעה את דעתה
על החופש ועל המאסר. היא מספרת
מעט על -הרגשתה בכלא, אחרי
שהורשעה בעבירה של החזקת סמים.
באותו מישפט לא שכרה רינה שני
עורך־דין והופיעה בעצמה. היא נשואה
נאום להגנתה, וטענה בבית־המישפט

ך 1ך 1ךןן 1יןן באותיות המעידות על עייפות, טיפרה רינה שני
11 111 111 111 1על טיבלה בכלא. מייד אחרי ששוהררה, הביעה
את עוצמת החופש בחיי־הרוח, שפיתחה לעצמה. .מאטר הוא מוות*.
״ומכאן תבין גם איך עונש המאסר
היה לגבי עונש מוות. כי היתה זו לא
רק שלילת החופש אלא שלילת כל מה
שמרכיב את חיי־הרוח המיוחדים שאני
חיה זה שנים.״״
במיכתב אחר היא מציינת. :נכון
שאין מחיר לחופש, ביחוד לי, שהוא
נשמת רוזדאפי ומהות אור־חיי 861118

שלה, שאותה לימדה והטיפה לאנשים
שנהו אחריה. היא כותבת. :אתה צריך
לראות את זה כאן ולהתרשם מהכל,
והכל אחד — 6מ .^.1115 0
.בתיקווה שהדברים היוצאים מן
הלב יגיעו אל הלב, ויגיע מועד שתוכל
לצאת מן העיר אל הכפר, מן המימד
הלינארי של המישרד אל המימד

לפעם את קו־השפיות וחוזרת אליו.
היא התנודדה על הגבול הדק.
מיכל נפתלי, הגראפולוגית השנייה
שאליה פניתי, העיפה מבט אחד על
הכתב ואמרה לי. :זוהי מישהי מעולם
הסיפרותי״ .גם היא לא ידעה במי
מדובר. את סיימה לכתוב כאשר חוות־הדעת שלה, הזעיקה אותי
בטלפון. :את חייבת לבוא לדבר אתי,
יש כאן חומר־נפץ, זאת לא אישיות
רגילה׳׳
היא קראה לי במישרדה את
המפורטת שהכינה,
חוות־הדעת
וביקשה שלא אגרע ממנה אפילו מילה
אחת, כדי שמובנם של הדברים לא
ישתבש. כאשר שאלתי אותה אם

היא מאוד חושנית, בעלת מרץ רב
וסקרנות רבה ביותר. היא חייבת
לטעום, להבין ולחוש כל נושא,
במיוחד כאשר הוא מבטיח הרפתקה
לחושיה.
ניגודיה רבים. היא מסוגלת
בו־זמנית להיות משעשעת, הודות
לחוש־ההומור, חוש מישחק ודמיון,
ויחד עם זה עקשנית ומעצבנת. אף
פעם לא משעמם איתה, והיא לעולם
לא נשארת זמן רב בשום מצב־רוח.
אפילו בעיתות משבר או לחץ אינה
מאבדת את האופטימיות שלה, האמונה
בטוב והתיקווה. היא תמיד מתאוששת
ונוסקת לגבהים, גם כאשר הכל נדמה
שחור ואבוד.
קיים אצלה איזון נדיר בין כוחותיה

מדימיונה העשיר והפורה והן מדחפיה,
חושיה ונסיונה העשיר.
אין גבול לעושר הבעותיה — היא
מסוגלת לבטא את עצמה במלל ובגוף,
בשירה ובריקוד, מאגריה ומשאביה
לעולם אינם מתרוקנים. למרות
שנדמה כי היא מרחפת ומפליגה
בדימיונה ולעיתים בורחת אליו, היא
בהחלט שורשית וקרובה לטבע
ולאדמה.
היא כמו ציפור הזקוקה לחופש,
לאוויר ומרחב מעוף, אך יחד עם זאת
לקן בטוח וחם שאליו היא יכולה
לחזור.
החיים הם עבורה בימה, והיא כל
השחקנים. לפעמים היא ילדה ולפעמים וחצופה,
משתוללת

האוניברסאלי של פגישת אדם והוויה׳,
והיא חותמת:״ טווזס 80 \^ 6110
ולהתראות, באהבה, ריין:
אחרי שהתרשמתי מן הכתוב וצורת
הכתיבה, חשבתי כי יהיה זה מעניין
לשמוע מה יגידו גראפולוגים
מיקצועיים על האשה המיוחדת הזו,
אילו מתכונותיה שכבשו להן מער צים
וחסידים שהלכו אחריה באש ובמים
ועד להודו הגיעו מתגלות בכתב״ידה.
הגראפולוג הראשון שבדק במה
עמודים בכתב ידה היה יצחק חגג. הוא
כתב את חוות־דעתו בקצרה ובצורה
בוטה. הוא כתר. את חוות־הדעת בלי
שידע מיהי הכותבת.

למרות נטייתה לעצמאות״יתר, היא
בדרך־כלל מכירה את גבולותיה ואף
אינה עוברת אותם. היא מנהיגה
טיבעית הסוחפת אחריה אנשים
ומלהיבה אותם ללא מאמץ, ממש
פנתאיסטית.
היא זקוקה לקהל אנשים, למחיאות
כפיים ולעידוד. היא זקוקה להרגשת
החום המקיפה אותה עם ריבוי־אהבה.
אולם היא במהרה בורחת לפינה
הפרטית שלה, כאשר הדבר חונק
אותה. הדבר ודאי מקשה על סביבתה,
כי היא אינה עקבית בהתנהגותה
החברתית. היא שואפת לבדידות, אך
חוששת ממנה.
היא בדזמנית עם הראש באדמה
ועם רגליה על הקרקע, אך היא כמו
אנייה במים — למרות הגלים
והתנודות, ממשיכה לשוט ולהשיג את
יעדיה.
עדכ אי חוות־דעתה הכתובה של
מיכל נפתלי.
הגראפולוגית הדגישה באוזניי את
חושניותה של הכותבת ואת הקסם
האישי האדיר שלה. גם גראפולוג אחר,
שרק הציץ בכתב. אמר מייד כי מדובר
באשה המלאה חושניות חייתית.
מאחר שבשנים האחרונות טענה
רינה שני כי ויתרה על יחסי־מין,
והטיפה לאהבות צרופות וחסרות־מין,
מעניינת קביעה גראפולוגית זו
במיוחד. גם עורך־הדין לידסקי, שביקר
בביתה של רינה ביזכרון יעקב, התרשם
כי המקום היה אפוף אווירה חושנית
ומיניות מתפרצת. .כמו המיניות של
הווסטליות, קדושות וקדשות׳ ,הסביר
את דבריו.
מתאים לסיים בתפילה, שאותה
כתבה רינה בעיפרון סגול, ובה אמרה•.
אביט שבשמיים. סלח לנו את
חובותינו, כשם שסלחנו גס אט
לחיי בינו.
ואל תביאנו לידי נסיון, כי אם
חלצנו מן הרע
כי לך הממלכה והגבורה והתפארת

לעולמי עולמים.

ודחי חוות דעתו של יצחק
חגג:
• אשד בלתי־יציבה באופיה, לא
ניתן לסמוך עליה או להטיל עליה
תפקיר בעל ציביון אחר כל־שהו.
• אשה שחיה בהזיות, לא
מציאותית, מלאה בחלומות ואין לה
קו־מחשבה יציב.
• מידת הרגש בולטת וגוברת
— בצורה מאוד דומיננטית על מידת
השכלתנות.
• בעלת דמיון עשיר, ראש
בשמיים, הרואה את המציאות לא כפי
שהיא, אלא מציאות דימיונית, בהתאם
לתפישתה ותחושותיה. בקיצור. רגליה
לא על האדמה, אלא היא מרחפת.
עד כאן סיכומו של חגג.

״פמו
ציפוי
הזקוקה לחופש ד

ך• אשר שאלתיו אם לא גילה
₪0בכתב־היד, סימנים של מנהיגות
והשפעה רבה על אנשים, אמר לי
הגראפולוג כי לדעתו היתה הכותבת
יכולה להשפיע רק על אנשים כמותה,
שראשם בעננים, ולא על בני אדם
נורמלים והגיוניים. הוא התרשם לפי
כתב־היד, כי היא היתה עוברת מפעם

אילנה אלון

.לבבית ונדיבה, אך אגו־צגטרית, ומצפה
כילדה לת שומת־לב רבה ...כשהיא ע 1שה
דבר החורג מ! המוסכמות או מועוע אחרים
הדבר תורם עוד יותר לתענוג שלה...״הצליחה לגלות מיהי כותבת
המיכתבים, אמרה לי כי בחורה
ממישרדה שראתה את הכתב ושמעה
כי העולם הזה מתעניין בכותבת,
סברה כי המדובר ברינה שני.

והרי חוות־הדעת של מיכל
נפתלי, כלשונה:

המאפיין את הכותבת הוא החיוניות
הרבה והדחף למצות כל דבר עד תום.
זוהי אישיות אמנותית, החיה כל דבר
באינטנסיביות רבה. הכל אצלה בגודל
— כעסה אדיר, אהבותיה מרקיעות־שחקים
והעצב שלה חודר למצולות.

הפיסיים הרבים, לבין יכולת ריגשית
עצומה. היא לבבית ונדיבה, אך יחד עם
זה אגוצנטרית ומצפה כילדה
לתשומת־לב רבה ולהיזון חוזר, על כל
מעשיה.
היא ספונטאנית ובלתי־אמצעית
במגעיה עם בני־ארס מצליחה להרשים
את הסובבים אותה. בדרך־כלל סולחים
לה אחרים על נטייתה למצבי־רוח
קיצוניים.
היא מקורית בחשיבתה ויצירתית
מאוד. את מקוריותה היא שואבת הן

פילוסופית בוגרת. חוש־המישחק יחד
עם הדימיון מאפשרים לה לקפוץ
מתפקיד לתפקיד, ובכל דמות היא
משכנעת. כי היא תמיד מאוד מאמינה
במה שהיא עושה ונאמנה לעצמה. גם
כאשר הדבר חורג מהמוסכמות או
מזעזע אחרים — אדרבא — הדבר
תורם עוד יותר לתענוג שלה. היא
מרדנית ומהפכנית, אינה בוחלת לומר
את דבריה, ולמרות זאת מצליחה
באמנות רבה לטפח יחסי־ציבור
מצויינים, היות שהחן שלה רב וקשה
לכעוס עליה.

• ־ זןיןןן ׳/׳

1יז~זזזזי

חיפאי יפהפה שעבו ניתוח לשיט מין היתה
רסטויכטיזאית במועדוו־יוקוה באיוובה,
נישאה לאומני ואומות: בחו״ר טוב לנו ׳ותו

המלכה היא
מ לו

לאורחים במועדון היוקרתי

) 1הסתכלו בהתפעלות ביפהפיה
גבוהת־הקומה בעלת הגוף־החטוב
והפנים היפות. ננסי באה בליוויית
גבר אלגנטי, לבושה בפרוות צ׳ינ־צ׳לה
יקרה ועדויה תכשיטים נוצצים.
רוב האורחים לא הכירו את הגברת,
שבאה לביקור בישראל מגרמניה,
שם היא גרה ומנהלת פאב יחד עם
בעלה הגרמני. היא באה לבקר את

מישפחתה ובטרם שובה לחדל עברה
לראות כמה מידידיה משכבר הימים.
מילות־מאי. גנסי עברה דרך
ארוכה, מלאת סבל והשפלות בישראל,
שבה נולדה וחיה במשך 20
שנותיה הראשונות כגבר.
היא נולדה בחיפה למישפחה דלת
אמצעים, וכבר בגיל צעיר התלבשה
כילדה והתנהגותה נהייתה נשית.

אחד מאחיה, שהיה עבריין אלים
ומוכר בחיפה, נהג להכות אותה מכות
נמרצות בכל פעם שנתקל בהופעתה

ך ך 1ח 1היא לא רק אשה טובה נאמנה ומסורה לבעלה הגרמני, אלא
1111 גם אחות טובה ודואגת לאחיה הגר כעת בחיפה. היא היתה
זו שעזרה לו רבות, נאשר הצליח לברוח מבית״הסוהר ברמלה.
יוצאת הדופן. כאשר הבין כי המכות
וההסברים לא יעזרו, הפסיק לדבר
איתה והתעלם מקיומה.
האב, ויתר בני המשפחה, הציקו לה
עד שלא יכלה לעמוד בסבל וברחה
לתל־אביב, שם לא היתה מוכרת והיא
יכלה להתהלך בביגדי־אשה, כשהיא
מאופרת בקפידה.
ננסי התחילה לעבוד במועדון לילה
כרקדנית, התחבבה על גברים רבים

אחו׳ הניתוח

מבאי המועדון וכמה מהם הפכו להיות
מאהביה ותמכו בה ביד רחבה.
את הכסף חסכה כדי לממש את
חלומה לעבור ניתוח לשינוי מין
ולהפוך אשה.
באחד הערבים הגיעו למועדון־
הלילה אורחים מחיפה שהיו ידידים של
אחיה העבריין. הם ישבו מסביב
לשולחן שהיה קרוב לבימה וצעקו
לעברה מילות־גנאי. אחד מהם זרק

לשינוי מינה מציגה ננסי, בתצלומים רבים
שצולמו עבורה במיוחד באולפני ציינה צייטה

ברומא, שם עבדה, את נשיותה בגילוי־לב, שאיננו משאיר מקום לספק.

לעברה בקבוק, כשהוא צועק לה:
״אתם לא רואים שזה גבר שרוקד
כאן״?
ננסי הפסיקה לרקוד וברחה
^המקום.
למחרת נסעה לחדל. היא החלה
להופיע במועדון־לילה בברלין וזכתה
בהצלחה רבה.
נכות נפשית. ננסי נזכרת :״כבר
אז הבנתי שלא אוכל לחיות בישראל.
אני לא מבינה למי זה משנה מה אני ומי
הייתי בעבר. ישנם עוד רבים כמוני
כאן, בארץ, שעוברים את מה שאני
עברתי.
קשה לי להבין למה לא ערים
בישראל לבעיה שלנו. אנחנו סובלים
מנכות נפשית, שיכולה לעבור בעזרת
ניתוח לשינוי מין. זה לא ניתוח הכי
| מ0ובר ויש קופת־חולים בישראל.
אנשים כמוני לא יכולים למצוא
בארץ שום עבודה ונאלצים בגלל
לחצים חברתיים להתדרדר ולעבוד
בזנות ברחובות כדי להתפרנס.
אף אחד לא שם לב ולא מתחשב
באישיות שלנו או בכשרונות ובידע
שרכשנו. מתייחסים רק לצד המיני
שלנו. אפילו דירות לא משכירים לנו.
חברה ואני נאלצנו לישון תקופה על
ספסלים בגן ציבורי וחברתי לקתה
,בדלקת־ריאות, שממנה היא סובלת עד
*גיום.
כל אחד מצביע עלינו ברחוב 1 ומגחך :״זה קוקסינל״ וזאת המילה
היחידה שקיימת כאן כדי להגדיר
בן־אדם. לפעמים יש מי שמוסיף עוד
״מניאק״ וזה מסכם את הכל.
אני יודעת מה היה גורלי אילו
נשארתי בישראל ואני שמחה שהיה לי
שכל לעזוב את המדינה.
כשאני מגיעה הנה לביקור, אני
נתקפת בדיכאון ממש וממהרת לחזור
לאירופה, שם אני חיה יפה וטוב ולא
חסר לי דבר.
בריחה מן הכלא. אחרי ההופעה
במועדונים בברלין אספה ננסי כסף
ועברה ניתוח לשינוי המין. היא עברה
לשווייץ והופיעה ככוכבת עירום
ף־במועדוני־לילה יוקרתיים.
כאשר הגיעה ארצה לביקור, קנתה
להוריה דירת־פאר על הכרמל בחיפה.
היא הכירה אז ימאי ישראלי
שהתאהב בה וייחד נסעו לאיטליה.
שניהם הופיעו בסרטים וננסי עבדה
באולפני ציינה צייטה ברומה.
היא נשארה בקשר עם בני
מישפחתה, הזמינה את אחותה הצעירה
לאיטליה והכירה לה אחד מידידיה
רופא־שיניים אמיד. האחות התחתנה
עם אותו רופא והיום מתגוררת ברומה.
באחת משיחות הטלפון להוריה
בחיפה נודע לננסי כי אחיה הבכור
הסתבך בפרשת רצח. ננסי שלחה מייד
למישפחתה סכום כסף גדול שהיה

ך ב| 1י ך \ 1ך 1דךך 1באחד מביקוריה בארץ פתחה ננסי, יחד
#11 !111 | 1\ #111#עם חברתה יעל, מועדון־לילה בתל־אביב,
המלאך הכחול. המועדון היה פופולארי מאוד והיה גדוש, מדי ערב,

במערי^יחן. המועדון נסגר לאחר חילוקי דיעות עם בעל המקום.
ננסי אינה מצטערת במיוחד על כן שיצאה מן העסק ב ארך. כשאני
עוברת ברחוב פה, הם נועצים בי עיניים בהמיות!׳
מיועד להגנתו של האח על־ידי אחד
מעורכי־הדין הטובים ביותר. המישפט
נמשך חודשים רבים והאח נידון
למאסר עולם.
למרות העובדה שאותו אח התעלם
מקיומה של ננסי במשך שנים, דאגה
ננסי לשלומו וכאשר הוא ניאות
לראותה, באה ננסי במיוחד מחו״ל, כדי
לבקרו בכלא רמלה, שם ריצה את
עונשו.
הרשמים מאותו ביקור בכלא ליוו
את ננסי במשך תקופה ארוכה, היא
רצתה לעזור לאחיה בכל מחיר. היא
התכתבה איתו ובמיכתבים סיפר לה
כמה הוא סובל בכלא.
האח נלקח מבית־הסוהר לבית־החולים.
הוא נמלט מבית־החולים,
לתדהמת הסוהרים שלא הצליחו
לתפוס אותו. מישטרת ישראל ערכה
חיפושים בכל קצוות הארץ ללא
תוצאות.
האח שתיכנן את בריחתו מהארץ,
בתיאום עם ננסי, הגיע אליה לשווייץ.
ננסי דאגה למחסורו במשך חודשים
ארוכים.
האח נסע לטיולים ברחבי אירופה
והגיע לפאריס. שם התחבר עם קבוצה
שעסקה בסחר בסמים. היו ביניהם כמה
ישראלים שהוא הכיר עוד בארץ. הוא
נתפס על־ידי מישטרת צרפת והוסגר
לישראל. כיום ממשיך האח לרצות את
עונש מאסר־העולם שהוטל עליו.
עיניים בהמיות. ננסי המשיכה
סטריפטיז ככוכבת להופיע במועדוני־לילה יוקרתיים באירופה.
מדי פעם באה לבקר את קרוביה.
לפני כשנתיים הכירה גבר גרמני
והתחתנה איתו. היא הפסיקה להופיע
במועדוני־לילה ובכסף שחסכה פתחה,
יחד עם בעלה, פאב בעיר מגוריו
בגרמניה. ננסי התחילה לצייר ולפסל
ולא מזמן הציגה את יצירותיה בגלריה
לציור בגרמניה.
בביקורה האחרון בישראל, לפני
כמה שבועות, אמרה לחברתה, גם היא
גבר לשעבר :״אני אוהבת את מדינת
ישראל ומתגעגעת להיות כאן, אבל
קורה לי שאני מגיעה הנה ותיכף נהיה
לי רע, המבטים של האנשים, ההערות
המעליבות, אף אחד לא מפרגן כאן
לאף אחד, כולם מתיימרים להיות
תרבותיים ומבינים, אבל כשאני עוברת
ברחוב אני מרגישה שהם נועצים בי
עיניים בהמיות. דש גם כאלה
שמעירים הערות מעליבות.
אני לא מוכנה לחזור לישראל, אני
לא יכולה להבין למה שאר האנשים
שהם כמוני לא בורחים מכאן לארץ
אחרת, שם יש אנשים תרבותיים שחיים
את חייהם בשקט, מבלי להתערב בחיי
הזולת.
אני בכל זאת מקווה שיום מ ה יגיע
ויסתכלו עלינו כמו על כל בו־אדם אחר
שיש לו זכות לחיות במדינה שבה הוא
נולד, כשווה ביו שודם.

נעמי אדוה
1— 51