גליון 2421 מתאריך 25 בינואר 1984

מיסטר 2421

המחיר 180 של,ליס(כולל מע׳מ<

,עד שתגיעו
תהיה עוגה;
״אני כבר לא נבהלת מאורחים
המודיעים לי בערב שהם מגיעים
בעוד חצי שעה ומצפים ממני לאירוח
מושלם.
הבעיה הזו, השבח לעלית, נפתרה.
איך שאני סוגרת את הטלפון אני
ניגשת לארון שם מחכות לי תמיד -
העוגות של עלית: עוגת שיש, עוגת
צימוקים, עוגת שוקולד או עוגה
אנגלית. אני צריכה רק לבחור.

ההוראות פשוטות וכתובות על
האריזה. מערבבים עם ! /כוס מים
ושתי ביצים(עוגה אנגלית) מכניסים
לתנור וכעבור כ 35-דקות יש עוגה
(ההצלחה שלה בטוחה) נפלאה!
מי אמר שמסובך לאפות עוגות
״סליחה רגע, האורחים כבר
מצלצלים בדלת...״

עוגה אנגלית־ כוללתבנית!

וימר יעקבסון טמיר

תודה מכחכים
ברכות למערכת.
הגילויים האחרונים שלכם הם דוגמה כיצד
_ עיתון צריך לשרת את ציבור הקוראים.
איתי רון, תל־אביב
תודה. רבה•

על כסה ועל למה
יש קוראים המנצלים את הזמן סובו
משדרים תשדירי־שירות לצרכים
דחופים. אחרים מחברים חרוזים
אקטואליים.
אתה מתעורר כשהשמש קמה,
נשחק עוד שכר — השד יודע כמה,
אתה בעבודה או סתם יורד הימה,
נשחק עוד שכר — השד יוד ע כמה
הימים חולפים, המועקה בבטן רמה״״
נשחק עוד שכר — השד יודע כמה׳״
אין מה לשים כפה והמשכורת תמה,
נשחק עוד שכר — השד יודע כמה!,
צופים בטלוויזיה, המישפחה לא נמה,
נשחק עוד שכר — השד יודע כמה!
אחרי שכבר צעקת, לא חשוב למה,
נשחק עוד שכר — השד יודע כמה!,
אז כשתלך לקלפי — שים פתק שמה,
לא של הליכוד — אתה יודע למה׳״
לא של הליכוד — אתה יודע למה!
משה כנען, רמת־השרון

בי 1ליידי רדיפדומאט

הדיפלומאשים שלנו יודעים לומר
רק: לא! לא! לא!
זה מזכיר לי חידוד עולמי בין־לאומי שפרסם
בשעתו היומון הבריטי גארדיאו, במסגרת
מיוחדת, בעמוד הראשון, בהגיבו על ה,לא׳ הזה
של שרי ממשלתו:
מה בין ליידי לדיפלומאט? כשליידי אומרת
לא — כוונתה אוליי, וכשדיפלומאט אומר בן
כוונתו אוליי. כשליידי אומרת אוליי כוונתה כן,
וכשדיפלומאט אומר אוליי כוונתו לא. ליידי
שאומרת כן אינה ליידי, דיפלומאט שאומר לא
ראובן סיוון, ירושלים
אינו דיפלומאט•

^ שבר ולא שב

הקורא עורך חשבון עם הבנק,
בחמישה מיכתבים זהים ששלח אל:
.1מחלקת הגביה, העיריה, תל״אביביפו;
.2חברת החשמ ל ליש ראל, תל־אביב״יפו;
.3הארץ, תל^אביב־יפו;
.4בנק הפועלים בע־מ, הסניף המרכזי
תל־אביב״יפו;
.5בנק הדואר, ירושלים.
הינני להודיעכם כי אני מבטל בזה את
הוראוודהקבע לתשלום המגיע ל ,2,1ר ,3אשר
נתתי בזמנו ל־ — 4דהיינו, בנק הפועלים.
,3,2,1מתבקשים להפנות מעתה את
דרישותיהם אל בנק הדואר.
אני מורה בזה ל* — 5דהיינו, לבנק הדואר
— לכבד את דרישותיהם של ,3,2,1בהתאם
לתנאים המקובלים לגבי הוראות־קבע של
מוסדות אלד״
אני עומד על כך, שכל הנוגעים בדבר יבצעו
^ את הוראתי זאת מייד עם קבלת מיכתב זה, בלא
1התחשב בתנאי המחשב שלהם, שכן בחשבונות
בנק הפועלים פשוט לא יהיה כסף. על כן כל י חיוב מטעם הבנק יחול על המבקש לגבות את

המגיע לו ממני. י כדי לא להשאיר שום גורם ואיש/ה בסקרנות
מכרסמת:
אני עושה פעולה זאת מתוך מחאה על העלאת
העמלות בבנקים המיסחריים ומתוך הזדהות עם
מיפעל הדואר הבינלאומי, שבנק הדואר הינו
חלק ממנו. כן אני עושה זאת בעיקבות
הפירסומים על העברות נכסים, שבהם מסובך
^ בנק הפועלים.
למרות שאינני חבר ההסתדרות, מטעמים
עקרוניים פתחתי בעבר חשבון בבנק הפועלים,
והמלצתי לפני כולם לפתוח חשבון שם, כי
חשבתי, שאם צריך להיות בנקאי, מוטב שיהיה
למשהו שקשור — לפחות בשם? — בפועלים.
השבוע פסה תיקווה זו.
ישעיהו־תומא שי״ק, תל־אביב
0הקורא שלח תעתק ממכתב זד, למפקחת

על הבנקים

צל״ש

יישר נו ח ל״העולם הזה׳ ולעורכו,
אורי אבנרי, על פירסום פרשת יעקב
לוינטון.
כעיתונאי ידוע לי כי סיפור הפרשה מסתובב
(המשך בעמוד )4

כתבת השער הקדמי:

נושת לוינסוו: השק
איו להפוך השקעה של 8ו אלו דולאו תוך שנה
לוווח של שני גיליון דולאו? השבוע חושו,.העולם
הזרד תרגיל מבריק, המחייב חקירה פלילית. זהו אחד
השיאים בפרשת לחשו, שבחשיפתה התחיל ״השלם
הזה־ לפני שבועיים, והמזעזעת מאז את
המערבת הנלנליח והמדינית בישראל.
כתבת ה שער האחורי:

זנה ואמיד

ננט בגזוק

יונה אברשימי, החשוד
ברצח, אינו רק תומך־חרות
ירושלמי טיפוסי. ה״שי־בעופרה
־קום״
הוסיף
לו גם גוון
אידיאולוגי.

לראשונה ניאנתה סהו אמויאל לספר
על יחסיה ע משה לוי, שהזריק נפם
לגופה. .הרגשתי כאבי איומים
בצוואר ובגב.־ נוספרת בבכי הגערה,
שמחצית נופה משותקת
* 1ן > 1כתוצאה מהמעשה המזוויע.

שיעי ט ת אן
בדרום־לבנון לא תקום מיני״מדינה
פלסטינית ולא מובלעת של אש״ף.
500 אלף השיעים יקימו שם
מיני־מדינה משלהם. הפרשן הצבאי
של העולם הזה מנתח
את ההשלכות הביטחוניות
לגבי ישראל.

אמילגרינצוייגז״ל

היה היפוכו הפוליטי
המוחלט.

בלוחאפריקאי

מדוע תקף שר־החוץ של מדינת־הבובות הדרתד
אפריקאית את צרות העולם הזהו
מדוע הבטיח הנציג הסיסחרי
ן ן עיסקת־ענק לצייר הישראלי
ואחר־כד נסוג מהבטחה זוז

איגרות החוב
בתור אחרי
מניות הבנקים
מאיר תדמור מסביר מדוע המפולת
הבאה חייבת להתרחש,

דת הדובה

מי עמד מאחורי משה לויינגר,
כשיצא להרפתקה בחברון? מה
זוממים חנן פורת וחיים דרוקמן!
מהי החידה הגדולה בחייו של הרב
צבי״יהודה קוק! פרק
חמישי בסידרה על
ניאו־פאשיזם בישראל.

ועוד בגליון זה:

אונה של האנרכיה

הארץ פולה ראתה בטלוויזיה א ת
ג׳וליאנו, הצעיר היהודי־ערבי ה מככ ב
כ אי ש -ה מו טד בפרט. ה מ זהו

ק טנ ה׳.
תופ פ ת
הטיפור המרתק של א ם
המישפחה, א רנ ה מר.

המדורים הקבועים:

של פירזת
חיים (אלברט סיתת) בנאי נשא השבוע
לאשה את אביגיל. הכיבוד
היה, כמובן, על מהרת
הסירות. העולם הזה הציץ אל
מתחת לחוסה המישסחתית.
מיכתבים קורא יקר במדינה הנדון -מי אשם ברצח אמיל! תשקיף אתה והשקל -המפולת הבאה אנשים בלונים שידור תמליין -שידורי הרדיו
והטלוויזיה בישראל ובירדן
אגשיב בעולם -מרלן דיטרין,
אלן דלון, מיבאיל ברישניקוב

לילות ישראל
רחל מרחלת על כל העולם
זה ונם זה ונם זה

הכנסת רוקדת
כתבה מצולמתמי שונא את מי בחרות,
למה ומדוע!
המעצב אריק סמית
יורד מהארץ ומאשים
לאן נעלמה השחקנית
סוהירהאני!
הצעירים הזקנים של
מיפלגת העבודה
השופט מאיר שמגר
מתחיל לחיין

נמר של נייר -גון צייבר, שמואל
הנגיד, ברנאר־אנרי לוי, צבי
ינאי, שמאי גולו
יומן אישי -שלושה סרטים
מה הם אומרים -אולגה גיינצווייג
רענן בהן. מ י שליטא, שמואל
אבידור־הכהן, שרגא שדה.
דורית ראובני
קלנוע חלון ראווה
עולם קטן ־ ארצות־הברית אנגליה חווי תמרורים תשבץ הורוסקופ -מזל דלי

ססורט
זד, היה העולם הזה שהיה

מכחכים
(המשך מעמוד )3
במערכות העיתונים מזה כמה שבועות, אולם
העיתונים נמנעו מלפרסמו, מחשש שיסתכסכו
עם גופים בעלי עוצמה כלכלית ופוליטית, כמו
חברת העובדים ובנק הפועלים, וחברות
הקשורות בהם, שכן גופים אלה מרבים לתת
מודעות פירסום בעיתונים. והרי אין זה סוד, שרוב
העיתונים חיים היום על מודעות פירסום,

לתיקשורת, ולפיכך לא ניתן לייחס לי יצירת
ציפיות כלשהן. יתרה מזו, דובר אינו מעורב
בחקירה כלשהי, ולכן לא ניתן לייחס לו הצלחה
או כישלון בחקירה.
מאז אפריל 82׳ אני משמש דובר המחוז
הצפוני. מעולם לא הייתי דובר מרחב הגליל, אם
כי זהו תפקיד בכיר ונכבד במערכת הדוברות
המישטרתית. כאז כן עתה אני ממשיך בתפקידי
ואיני מועמד להדחה, גם אם זה מאכזב מישהו.
רפ״ק דני קופלו* ,דובר המחוז הצפוני, נצרת

הקורא מוחה עד דברי
שרא אמר

קורא סוירמן
המפכ״ל לא תמך

קורא אלוץ
לוחם, אמיתי ועצמאי
לכן מגיע צל׳ש להעולם הזה, שלא נרתע
והוכיח שהוא עיתון לוהט אמיתי ועצמאי.
אלי אלון, תל־אביב

שום איתות דאיבצן
נשיא הסניף היע אלי של. אירגון
השוטרים הבינלאומי׳ מגיב על
ידיעה ב״העולם ר ה 11.1.84
מצער לראות כיצד זקפתם הצלחתו של אדם
אחד לזכותו של אחר, ועוד קישרתם זאת בדברים
שאינם רלוונטים לעניין.
להלן כמה עובדות:
• צויין בכתבה שהנני מזוהה כאיש של ניצב
צבי בר. עליי להודיעכם שהוא לא תמך
במועמדותי, וגם ציין זאת בהזדמנויות שונות.
לכן לא ברור לי מדוע הדבקתם לי זיהוי זה.
• כ־* 80 מהבוחרים בי היו אנשי מישטרה
רגילה, ורק * 20 אנשי מג״ב.
• במערכת הבחירות הושקע עמל רב, הן
בפירסום והן בשיזוות־הסברה עט שוטרים, שבהן
הצגתי את כוונותי לקידום אירגון השוטרים
הבינלאומי — סניף ישראל, בתחומים: חברה,
תרבות, רווחה, דאגה לפרט ועוד.

• הצבעת השוטרים הייתה עניינית, תוך
מתן אמון במועמד וביכולתו לבצע את תוכניותיו
לקידום האירגון, ואין בהצבעה זו כל איתות
לאיבצן, כפי שצויין בכתבה, וכן לא גיבוי לכל
אחד אחר השואף לתפקיד המפכ״ל.
שלמה סוירמן, תל-אביב
0הקורא שיגר עותק ממי כתב זה
לרב-ניצב אריה איבצל מפביל מישטרת
ישראל.
9 0 0

1ש ד ענייד ם ישטו־ה
דובר המחוז הצפוני של המישטרה
על ידיעה במדור. תשקיף; תחת
הכותרת. החקירה נתקעה, הדובר
יוחלף׳ (.העולם הזח׳ .)11.1.84
מצער מאוד שנוצלתט כדי להביא לידיעת
הציבור מידע מסולף (בלשון המעטה) ,מה גם
שמידע זה פורסם בלא שנתבקשה תגובה
רישמית מצידנו.
באשר לעבודת החקירה, אני מנוע מלהתייחס
עקב האיפול שהוטל, אך בכל הנוגע לתיגבור
הצוות אני יכול לציין, כי כל תוספת בחוקרים רק
מוכיחה את מידת החשיבות שאנו מייחסים
למיקרה ואת גודל המאמץ שאנו משקיעים כדי
לגלות את המבצע או המבצעים.
מתחילתה של החקירה לא מסרתי דבר

במדור. במדינה״ (.העולם הזה,
)18.1.84 דווח על עבודה שערך
הקורא במיטגרת לימודיו באוניברסיטת
תל-אביב.
בין השאר ציינתם, כי אני טוען להמצאת
הסיסמה ״אשכנאצים.״
עיתונכם מתפאר בכך שהוא מדווח ללא
משוא־פנים. על כן אני מתפלא, שלמרות
שהובטח לי על־ידי כתב העולם הזה כי הפטנט
על המצאה זו לא יוזכר בכתבה, ההבטחה הופרה,
מעניין הוא שעיתונכם מפרסם באותו הגיליון
את תמונתו של הפרופסור ישעיהו ליבוביץ,
שהוא ממציאה של הסיסמה ,,יהודונאצים״ ,אשר
קדמה ל״אשכנאצים״ ,אך לשמו אין אתט
מדביקים את המצאתו הידועה.
כלום אין בכך משוא־פנים? נכון הוא שפרט
להמצאה זו עשה ליבוביץ בחייו עוד מעשים
נכבדים, אך זה נכון גם לגבי. אז למה זו כבר
הפעם השלישית או הרביעית שבצמוד לשמי
מוזכרת הסיסמה ״אשכנאצים״? כלום אין בכך
מוני יקים, רמת-גו
מגמתיות מם ויימת?

ח? עממי במרכז חרות
מי אמר שאין חיים פנימיים בחירותו
הדיווח שלכם ( )18.1.84 על ישיבת מרכז
חירות מוכיח, כי אין יסוד להשמצות נגד מיפלגת
השילטון. אץ שוררת שם דממת־מוות, לא כולם

זקן אחד שנשאל מדוע הוא שותק. והוא השיב:
,זקן אסור שישמיע קולו, שאם לא כן יזכרוהו
למעלה וישאלו :״עדיין זה ישנו בעולם?״
הרמטכ״ל לשעבר אינו זקן אומנם אך מוטב
היה לו שיהא שותק יותר, כדי שלא יגידו שם
למעלה: רשע זה עודנו מדבר? מוטב היה לו
שילמד מבגין — אשר עשה חסד עימנו ושתק
סמי ארגון, רמת־פולג, נתניה
לפחות׳

טשה בי 1ד
טעות לעולם חוזרת.
מר אורי אבנרי,
לאחרונה הנך מציץ, הן ביומן אישי והן
בקורא יקר, שבחים לעברית של העולם הזה.
מצאתי לנכון להביא לידיעתך, שבמודעה
המתפרסמת מדי שבוע, והמיועדת למנויי העולם
הזה, נכתר. מינוי במקום מנוי.
יש הבדל קטן בין המילים, וכדאי להקפיד

עליו•
אל ,,ארד, גיבעתיים
0ההבדל הוא דווקא גדול. תודה לקורא על

עיר״תי

מילחמה בארימוח
תנועה בלתי מפלגתית לאינות
החיים והחברה בישראל מתגייסת
למילוומה באלימות.
הנהלת תנועת ענ 1יפה -עם אחד קיימה
פגישה מיוחדת, שבה דנו על גילויי תופעות
אלימות במוסדות־חינוך, כפי שהשתקפו ככתב!:
ששודרה ביומן־השגוע בקול ישראל.
במערך־ההדרכה של התנועה, שהוכר על־ידי
משרד־החינוך־והתרכות, מוקדש מקום בולט
לסובלנות, לכבוד הדדי ולמילחמה באלימות,
התנועה פונה למחנכים, להורים ולתלמידיה
להעביר לסניפיה בכל הארץ בעיות הקשורות
בגילוי אלימות בכלל, ובמוסדות־חינוך בפרט.
מתנדבי התנועה יעשו כמיטב יכולתם כדי
לעזור לבלימת תופעות אלה.
ניתן לפנות לוועדה במרכז התנועה: רח׳
המלך ג׳ורג׳ ,48 תל־אביב. טלפונים 289005 :־,03

החיים הארוו־י של ההומדסכסואלים
ני הומו״סכסואל. אם אתר״ הקורא. אינך כזה — אינך מבין במד, המדובר, איגף
\ 1מנץ באיזה עולם מדכד!־ .מלא פחד. צל וחשיבה המדובר. אינך יודע כיצד החברה
הישראלית גורסת לי לחיות באימת
משחד נעוריי אני חש שאני נמשו גם לגברים וגם לנשים. מגיל 15 בערד• מ, אצלנו
מתגלית הנטייה שלגו בגיל מאוד מוקדם.
איוו דמות אתה מתאר לעצמך כשאתה חושב על הומו— אחד שלובש ביגדי נשים! אחד
שהילוכו כשל נשים? אחד שמתאפרי
אם אתה מתאר זאת כד, דע לך שזו טעודיסוד.
אני בדיוק כמור: בלבוש, בצורת ההתנהגות בחיי המישפחה שלי, ברצון לאהבת אשד* בכל.
ובכן, במה אני שונהז בחיי הכפולים! חיים שהחברה הישראלית כפתה עליי. בכן־ שאני לא
יכול לחיות חיים בעלי אפיק אחד.
לד יש חיים רגילים, אינך פוחד שמישהו ברחוב יצעק אחריו. מאניאק׳. ,סוטה* ,אתה
אינך מכיר כמוני את המושג.גף.
יש חיים באור — בחברה מחשבת נורמאלית, דש חיים אפלים של שוטטות בגנים,
בחיפוש אחדי מץ עם גברים ביצירת קש־ באמצעות מבטים וניחושים בהסתתרות בצל. אנו
מנסים להסתיר את נטייתנו אפילו מן החברים הטובים ביותר שלנו, מחשש פן יפנו את גבם
אלינו, אם תיוודע להם וממת.
הומדסכסואלים רבים הס נשואים ואבות לילדים. הם חיים ומתפקדים בתוך החברה הרחבד*
אינך יכול לדעת אם חבה־ הטוב אינו הומדסכסואל.
חמישה אחוז מאוכלוסית הגברים נוטים ליחסי־מץ הומרסכסואלים כלומר 150 ,אלף גברים
בישראל מכל שכבות האוכלוסין*
150 אלף גברים ־חיים בארץ בפחד. נרדפי הברד -שעלולה לחסלם מבחינה זמרתית,
בהתייחסותה אליהם כאל סוטים.
אץ אנו סומים!
אני ושכמותי לא בחרנו בנמיה זו, והיינו אף מוותרים עליה בחפץ לב, אילו יכולנו לבחור
בכן־.
חיי הומדסכסואלים חם חיים *־ודים חיים של אי־שיתוף, בידיעה שאם אגשים שאי־אפשר
לסמון־ עליהם יגלו זאת, כל העתיד והקריירה שלד בסכנד* וכבר קרו מיקרים של פיטורים
והתרת חוזים בצה׳׳ל, למשל, בגלל גילוי נסיה זו אצל מישהו.
האם אתה מתא־ לעצמן־ איד חש אדם המגלה בעצמו את מטיות ההומרסכסואליותז איזו
שינאד, עצמית מתפתחת בו בעיקכות יחסה של החברה אלץ או אל אחרים כמוהו?
כולי תיקווה שלא יהיובמדיגת ישראל, אנשים המסתתרים כסוני, שכן העובדה כי הזברה
מאלצת אנשים אלה לחיות חיים כפולים היא אות־קין לחברה הישראלית, המתיימרת להיות

.ליברלית ונאודד*׳

אילן,באר־שבע

ראש ממשלה שמיר (מימין) ובעל תעלולים קלצ׳ינסקי(משמאל)
ויכוחים דמוקרטיים ומאבקים לגיטימיים
מסכימים מראש עם ההנהגה, יש שם ויכוחים
ומאבקים לגיטימיים וחיים דמוקרטיים תוססים.
אפילו תעלוליו של אנדרה קלצ׳ינסקי
מוסיפים חן עממי לתנועה.
משה גלבוע, בת-ים

שייקח דוגמה
מבגץ וישתוק
אם ימשיך רפאל איתן לדבר, עוד
עלולים להיזכר בו.
כאשר קראתי את מיכתבו של רפאל איתן
(״אני ממשיך ומצדיק את המלחמה בלבנון״,
הארץ )6.1 ,סמרו שוב שערותיי וגופי נעשה
חידודץ־חידודין. שכן, כל אימת שהלה פוצה פיו
— סומרות השערות והגוף מצטמרר.
בדיחה יהודית, מאקברית משהו — אשר
איזנה קצת את מצב גופי ורוחי — מספרת על

283562־288802 ,03־.03
נעמי שדמי, תל״אביב
0בנשיאות התנועה משמשים השופט העליון
בדימוס משה לנדוי והפרופסורים אפרים
אורבך ואבנר שאקי.

לידיעת הקוראים
מיכתבי קוראים מתם רסמים
בקיצורים המתחייבים מתוכנם
ומשיקולי מקום. עדים ות תינתן
למיבתבים קצרים, מודפסים
במכונת־כתיבד* שצורפה אליהם מיכתבים הכותב. תמונת בעילובדשם לא יפורסמו. אין
המערכת מהזירה את המיכתבים
שנתקבלו בד*
העול ם הז ה 2421

מדי פעם שואלים אותנו עמיתיכדלמיקצוע: מדוע
אתם מתעקשים להדפיס את העולם הזה על נייר־עיתון,
כאשר כל מיני שבועונים וירחונים מודפסים על נייר
מבריק ומהודר, כגון נייר.כרומו׳ או נייר.נטול־עץ׳?
כמה מן השבועונים המהודרים האלה נסגרו לאחרונה,
ואחרים מועדים לסגירה במוקדם או במאוחר. אך השאלה
נשארת, וכדאי להשיב עליה.
התשובה הפשוטה ביותר היא: אנחנו מדפיסים על
נייר־עיתון, מפני שאנחנו עיתון.
להיות עיתון זה עניין של מהות. אין הוא קשור
בתדירות־ההופעה. עיתון יכול להיות יומון(מקרון, צהרון
או ערבון) ,שבועון או ירחון. וכל אחד מאלה יכול להיות
גם לא־עיתון.
אנו רוצים שקורא העולם הזה יחטוף את הגליון עם
הופעתו ויבלע את תוכנו, ביודעו שהוא ימצא בו סקופים
_ שלא הופיעו קודם לכן בשום עיתון אחר. איננו רוצים
שהקורא יתייחס אל העולם הזה כאל מוצר־מותרות,
שמביאים אותו הביתה ומניחים אותו ליד הכורסה, כסמל
של מעמד, מבלי לפתוח אותו, או כדי לעלעל בו
בעצלתיים לעת־מצוא.
העולם הזה אינו בא למכור לך נייר מבריק, חפץ
ביתי, סמל של מעמד, כרטיס־כניסה לסנובה הישראלית.
הוא בא למכור לך דבר אחד ויחידי: מידע. מטרתנו היא
לעזור לך לראות את האמת, להצטייד בעובדות, לנתח את
אשר אירע ולחזות את העומד להתרחש.
דומנו שדווקא בימים האחרונים, כאשר פוצץ העולם
הזה את פרשת יעקב לוינסון וממשיך לחשוף את
הסתעפויותיה, בולט הבדל זה יותר מאשר תמיד.
העט הזהפותב!

היתד! פעם חנות כל־בו גדולה באחת מערי אירופה,
שהחליטה לקדם את המכירה של עט נובע מסויים.
לאותו כל־בו היה בניין גדול מאוד, בעל חלונות־ראווה
רבים. הוא הקדיש את כולם למיבצע זה.
בחלון הראשון נאמר. :עטים אחרים אינם שבירים׳.
בחלון נראו פטישים כבדים ההולמים בעטים אחרים, ואין
הם נשברים.
בחלון השני היה כתוב. :עטים אחרים יכולים לשהות
מתחת לפני המים.״ הוצגו עטים במיכלי־מים שקופים.
בחלון השלישי היה כתוב. :עטים אחרים יפים יותר.״
נראו בו כל מיני עטים מעוצבים בהידור.
וכן הלאה וכן הלאה. ורק בחלון האחרון הוצג העט,
שאותו ביקש הכל־בו למכור, ומעליו הכותרת. :אבל
העט הזה כותב!׳
על מישקל זה ניתן לומר שיש עיתונים המודפסים על
נייר יותר מבריק, ובצבעים יותר מרהיבים, ובאותיות יותר
גדולות, ובעיצוב יותר מהודר.
ואילו העולם הזה מסתפק בחשיפת האמת, בלי מורא,
בלי משוא־פנים.

לי2יד

^ לפי החליל

העול ם הז ה 2421

התכ שי רשח כי ת לו י

שם החשוד ברצח הקרב על חופש־העיתונות — כלומר: זכות הציבור
לדעת וחובת העיתונות לדווח — אינו פוסק לרגע.
השבוע ערכה המישטרה מסיבת־עיתונאים והודיעה
לציבור את שם החשוד ברצח אמיל גרינצווייג. הדבר
עורר ויכוחים רבים. אחד מהם היה על נקודה מיקצועית:
האם מותר היה למישטרה לפרסם את שמו של החשוד,
שאשמתו טרם הוכחה, ושטרם הוגש נגדו כתב־אישום?
מבחינת השכל הישר, התשובה היא, כמובן: כן. כל
הארץ ציפתה לתוצאות החקירה של רצח מפגין־השלום.
גילוי חשוד הוא מאורע לאומי ראשון־במעלה, בעל
השלכות ציבוריות רבות. זהותו, עברו, מיקומו של האיש
הם בעלי עניין ציבורי עצום ולגיטימי בהחלט, כי יש בהם
כדי לשפוך אור על מניעים אפשריים( .ראה הנדון
ועמוד .)6
יתר על כן, גם לולא מסרה המישטרה את הפרטים
האישיים — אין ספק שהעיתונות היתה מגלה אותם
חיש־מהר. ואילו היה קיים איסור על הפירסום, היתה
העיתונות עוקפת אותו על־ידי תיאור עקיף. התוצאה
היחידה: החשד היה נופל על אנשים רבים, בעלי פרטים
דומים, שאין להם כל נגיעה לעניין.
היתה לי ההזדמנות לעמוד על כך כאשר הוזמנתי
השבוע לישיבתה של ועדת־החוקה־החוק־והמישפט של
הכנסת, כדי לחוות את דעתי על הצעת־חוק קטנה,
שהוגשה בשעתו על־ידי חבר־הכנסת חיים הרצוג. עם
עלייתו לכס הנשיא, אימצו לעצמם יו׳ר הוועדה, אלי
קולאס, וח׳כ שבח וייס את ההצעה.
ההצעה אומרת שייאסר על כלי־התיקשורת לפרסם
את שמו ופרטיו של אדם שהפך חשוד בעיני המישטרה,
או שהוגשה נגדו קובלנה, עד אשר מובא האיש
לבית־המישפט למתן פקודת־המעצר.
הבעתי את התנגדותי הנחרצת להצעה זו, שהיא —
בעיניי — מיותרת לחלוטין, ושלא תביא לשום תוצאות
חיוביות. תוך כדי כך עמדתי על כמה עקרונות, החשובים
בעיניי:
• חופש־העיתונות הוא עניין כל־כך חשוב במישטר
הדמוקרטי, עד שאין לצמצם אותו בגלל עניינים שוליים.
מי שעולה על דרך זו, אין לדעת לאן יגיע.
• כל התערבות ממלכתית בעניינים הפנימיים של
העיתונות — כגון האתיקה המיקצועית של העיתונאים
— תפתח את הפתח ל.הם דר׳ ממלכתי של העיתונות,
כגון הרשאה ממשלתית ופוליטית לעיתונאים, קביעה
ממשלתית של מוסדות העיתונות, ובסופו של דבר לשינוי
המישטר הדמוקרטי במהותו.
• לגופו של עניין, אם ייאסר פירסום שמותיהם של
חשודים בשלב כלשהו, תהיה לכך תוצאה אחת ויחידה:
תחת פירסום מוסמך, הכפוף לחוק־לשון־הרע ולערבויות
חמורות נוספות, תבוא חרושת שמועות. העולם הזה
ידבר על פרשתו של.בנקאי מסויים״ ,וכל בנקאי בארץ
יהיה חשוד.
כמה חברי־כנסת, וגם המציעים עצמם, מסרו אחרי
הישיבה כי יחשבו על כל העניין מחדש. אני מקווה
שהצעה זו — כמו תריסר הצעות קודמות, במשך השנים,
על נושאים דומים — לא תגיע לחקיקה.

מ׳ שיער
למניעת נשירה מוקדמת
ה תכ שיר ה חדי ש עם ה פ עו ל ה
ה מ שו לשת; על השיער, על
הקרקפת וב תוך העור. פו ת ח
במעב דו ת ״וו ל ה ״ ב שוויץ על
פי ט כנו לוגיו תמד עיו ת מן
המתקד מו ת ב עו ל ם
-המנמ חי ם

מזל7ו 1ב

למדע

ה שי ע ר

= נולד לכם בן

מסיבו ת ברית וחתונות
המוצלחות ביותר

ב בי ת ה רו פ א
עם הגן היפה

תל״אביב, רחוב הפטמן 1
טלפונים 9223244 ,298772 ,722314 :

יש לנייר גם צד שני.
צד כלכלי.
נייר־כרומו — הנייר המבריק, העבה — הוא יקר
מאין־כמוהו. הוא כמעט שווה את מישקלו בזהב. הוא
עולה פי חמישה(!) על מחיר נייר־העיתון הרגיל.
כיום מופיעים בארץ שבועונים וכתבי־עת אשר מחיר
הנייר שעליו הם מודפסים מגיע לכדי 409(,ואף ׳6095
ממחיר העיתון כולו, נטו.
כדאי לך לקרוא את המישפט הקודם שנית, כדי להבין

את משמעותו.
לעיתון יש שורה ארוכה של עלויות: מחיר המערכת
(שכר עובדי־המערכת, שכר־סופרים, שכר־צלמים) ,המיג־הלה,
הדפוס, הנייר, המימון, התחבורה ועוד ועוד. אצלנו,
למשל, מגיע מחיר הנייר לכדי 15־( 209 מכלל העלויות.
יש לעיתון רק שני מקורות־הכנסה: ההכנסה מהתפוצה
(דמי־מנויים ומחיר העותקים בקיוסקים, פחות עמלת
המוכרים והמפיצים) ,וההכנסה ממודעות.
כאשר מחצית מחיר הגליון בקיוסק דרושה כדי לכסות
רק את מחיר הנייר שעליו מודפס העיתון, נותרות כל
שאר ההוצאות — שהן הרוב מכריע של עלות העיתון —
תלויות בהכנסות מן המודעות. עיתון כזה הוא, למעשר.
חינמון. אץ הוא שונה מאותם מקומונים (שרובם כבר
נסגרו) המחולקים בחינם לקוראים, מתוך תיקווה

שהמודעות יכסו את ההוצאות. ככל שגדלה תפוצת
העיתון, כן גדלים הפסדיו, מאחר שמחיר הגליון אינו
מכסה את הוצאות ההדפסה והנייר שלו.
חינמץ כזה תלוי כל־כולו בחסדיהם של
נותני־המודעות. הוא נתון בסכנה מתמדת של לחץ כלכלי
עליו כדי שיפרסם, או לא יפרסם, חומר לפי ראות עיניהם
של בעלי־המאה. ראינו את התוצאות בפרשת לוינסון,
כאשר כל העיתונות הישראלית פחדה לפרסם את החומר,
שלפחות חלק ממנו היה ידוע לאחדים מהם — מחשש פן
יפסיקו הקונצרנים הגדולים של חברת״העובדים לתת
להם מודעות.
אך מה קורה כאשר יש משבר במשק, ויש שפל
בשוק־המודעות, כפי שקרה לאחרונה?
במצב כזה תלוי חינמון מוסווה כזה על בלימה. כלומר,
אם עומד מאחוריו קונצרן כלכלי, המממן את הפסדיו, הוא
יכול להופיע במשך זמן־מה, אך במוקדם או במאוחר
יחליט הקונצרן שאינו יכול לעמוד בהפסדים מתמידים
כאלה, ובייחוד בתנאי משבר, ויסגור את העיתץ. ועד אז
יהיה העיתון תלוי כל־כולו באותו קונצרן. עליו לרקוד
לפי חלילו ולשמש למעשה כלי־שרת בידיו כדי לעשות
את עבודתו המלוכלכת. גם לכך ניתנה לנו דוגמה בולטת
מאוד בימים האחרונים דווקא, בקשר לפרשת לוינסון.
כך או כך, אין זו עיתונות.
העולם הזה אימץ לעצמו עוד בראשית דרכו את
הכלל של.הצנע לכת׳ :להימנע מביזכוז, להיזהר מלנפח
את העלויות בכל שטח שהוא. מעולם לא עניינו אותנו
ענייני יוקרה — מישרדים מהודרים, נייר מבריק, תוארים
מצלצלים, וכל הכרוך בכך, במציאות הישראלית של
ימינו. היוקרה שלנו תלוייה במילוי התפקיד שקיבלנו על
עצמנו, בטיב העיתון שאנחנו מוציאים.
מי שמעוניץ בעיתון פונקציונלי, הממלא את חובתו
במירב היעילות ובמינימום של שוויץ ורושם, יעדיף
שיטה זו. אנחנו נתמיד בה בימי גאות ושפל כאחד.

?<?<7777777777777777777777

במדינה

הנרצח והחשוד
נוצח היו
הנציג, המובהק ביותו שר
שני המחנות
העם ההיממן הגרמג1
ביקורו של הקאנצלר כישראל
פתח פצעים ישנים, שעדיין
לא הגלידו לגמרי

אמיל*! ונר.
^ 10 בסברואר 1983 יצעת אני
שי שלום עכשיו לתוך מלכודת
ירושלמית קלאסית, מבלי שהיו
מודעים כלל לסכנות האורבות להם.
במבואות כיכר־ציון, לאורך רחוב
בן־יהודה, הלאה ברחוב בצלאל הגובל
בשתי השכונות הבגיניסטיות ביותר
של הבירה — זיכרונות ונחלאות —
ארבו להם אלפי בני־אדם, מלאי־שינאה.
ירושלים
העניקה לליכוד 60 אלף
קולות בבחירות לכנסת ה־ . 10 כל קול
היה נטו לבגין. אין כאן ליברלים,
ואי־אפשר למצוא 20 ליכודניקים,
היודעים מה זה ״לעם״.

בניגוד למקובל לחשוב, חזק
בגץ במיוחד דווקא בשכונות
שבהן גרים יהודים מיזרחייב
ותיקים, לאו דווקא עולי . 1948

בקלפיות מסויימות. בשכונת
הבוכרים, בנחלת־ציון ובזיכרון־משה,
בוכאריים, ביהודים המיושבות
כורדיים, פרסיים, מוגרבים ואורפליים,
קיבל בגין 88 אחוז אפילו בימי־בן־גוריון.
רוב מצביעי חרות בירושלים
אדישים לחלוטין לתנועת־התחיה, או
לגוש־אמונים. הם רואים בימין
המתנחל תופעה אשכנזית, ממש כמו
שלום עכשיו.
כשקם הימין הקיצוני נגד מנחם
בגין בימי קמפ־דייוויד הרחוקים, עמדו
הירושלמים החרותניקים לימינו של
ראש־הממשלה, עד הסוף המר. עם זאת,
אין איבה לוהטת לימין, אבל יש שינאה
אדירה לשלום עכשיו. רוב רובם של
האלפים, שליוו במבטי שינאה, באבנים,
בדחיפות וביריקות את התהלוכה,
שקדמה לרציחתו של אמיל ליד
מישרד ראש־הממשלה, ראו בצועדים
אנשי־מערך, סוכני שימעון פרם
השנוא.

מי שמכיר את ירושלים יודע
היטב, שיותר קל להפגין
בסביבות שוק מחנה־יהודה
בעד משא־ומתן עם אש״ף,
מאשי לעיון־ שם אסיפה של
המערך.

הנוסחה הפשטנית פרס־שלום־
עכשיו־אש״ף, שהופצה על־ידי אנשים
כמו צחי הנגבי, נקלטה שם בקלות
(ראה הנדון).

הסעיף: עצבים
^ מיל גרינצוייג ד ל הותקף
פיסית פעמים אחדות, טרם הגיע
לכיכר־הדמים שבה מצא את מותו. איש
מדוחפיו וממקלליו לא ידע שהוא איש
מחנה־השלום הראדיקלי, מארכסיסט
נאור, שרצה לשאת ולתת עם אש״ף
ולשוב לגבולות ה־ 4ביוני . 1967 הם
ראו בו עוד אשכנזי — קיבוצניק —
מערכניק — אינטלקטואל — אוהד-
פרס, ממש המינון הקלאסי לדמות
שאליה הם מטפחים שינאה כה עזה,
אמיתית ,״גיזעית״ .בין מפגיני־הנגד

היו גם מתנחלים, אנשי גוש־אמונים,
אשכנזים לכל דבר. הם מילאו תפקיד
פעיל בהסתה נגד המפגינים, שדרשו
את ראשו של אריאל שרון. אבל הם היו
מיעוט קטן.
מקהלת השינאה היתה ברובה על
טהרת הליכוד, או — נכון יותר — הזן
הירושלמי המיוחד של החרותניק
הקנאי, הלאומני, הבלתי־סובלני,
הרואה באלימות (נגד אדיבים
פוליטיים, נגד שופט שקיפח אותם
בכדורגל, נגד יציעי בלומפילד
השייכים למימסד ה״אדום״ השנוא)
דרו יעילה מאוד להשגת מטרות.
יעילה, ולכן גם לגיטימית.

יונה אברשימי ענה על חלק
מהדרישות של הסטריאוטיפ
הזה, אבל בפירוש לא על כולן.
אברשימי גדל במושבה הגרמנית,
שכונה מעורבת שאיננה בשום פנים על
טהרת תנועת־החרות.
השכונה הפכה בשנים האחרונות
אופנתית מאוד, וגרים בה חילוניים
ודתיים, אשכנזים וספרדים, שמאלנים
רבים, מערכניקים בצד אנשי אגודת־ישראל
וחרות.
ברחוב הצפירה, שבו גדל
החשוד־ברצח, גרים פועלים רבים,
מפונים מהעיר העתיקה, בצד תושבים
מבוססים, מרצים באוניברסיטה, ואף
עולים מארצות־הרווחה, שהתאהבו
בשכונה היפהפיה.
יונה אברשימי הוא בן למישפחה
מסורתית־מתונה, שעברה בשנים
האחרונות תהליך של נטייה לכיוון
חרדי, ואף עברה לפני שנה להתגורר
בבית־וגן הסופר־חרדית. יש לו חמישה

אחים ואחיות, נוסף על יואב ז״ל, שנפל
במילחמת יום־הכיפורים.
התהליך הזה לכיוון החרדיות
בהחלט אופייני לירושלים בשנים
האחרונות. יונה אברשימי זכה
בהשכלה יסודית ומיקצועית חלקית
בלבד.
לפני שנים אחדות נשא אשה בשם
דבורה, תושבת ראש־העין, שלמדה
במוסד לנערות משכבות־המצוקה
בעיר. יש להם בת, בת שנתיים, מיטל,
והם חיים עתה בנפרד. אשתו חזרה
לגור בבית הוריה בשכונת־המצוקה
ליד פתח־תיקווה.
הוא שירת בצבא חודשים אחדים
בלבד, והשתחרר לפי סעיף ,21 עצבים.

יונה דיבר עברית בלבד,
שנא ערבים, העריץ בכל ליבו
את בגין. מכל נקודות־הראות
האלה הוא איש־חרות ירושלמי
טיפוסי. עם זאת, בשנים האחרונות
נתקל יונה אברשימי
בהשפעה זרה, חדשה לחלוטין,
וחווה דברים שאינם מאפיינים
את רוב חבריו.
יונה, שהיה נער־שוליים, עבריין-
רכוש קטן, ממש דג־רקק, עבד
בהתנחלות עופרה .״שיקמו״ אותם שם.
תוצאות השיקום השתקפו בכל
הליכותיו והשקפותיו. מחרותניק־של־כיכרות
הוא הפך לאומן־של־ממש,
בחור שלא נתן לחבריו לסגור את את כשניגנו
מקלט־הטלוויזיה
התיקווה, צעיר שרץ ללישכת־הגיוס
לשנות את סוג״הבריאות שלו, כדי
שיוכל לשרת במילואים.
גם השינאה שלו היתה מכוונת

החשוד: אוהד הפוער!
פרט פיקאנטי בביוגראפיה של יונה אברשימי, החשוד ברצח אמיל
גרינצווייג, נעלם מעיני רוב העיתונאים שסיקרו את הפרשה, אולי מהעדר
בקיאות של ממש בהוויה הירושלמית. החשוד איננו אוהד בית״ר, כפי
שסיפור־החיים שלו מכתיב, ולפי כל הסטריאוטיפים. אברשימי העריץ,
אומנם, את ראש־הממשלה לשעבר מנחם בגין, והיה איש־חרות מובהק,
אבל הוא גם היה אוהד שרוף של הפועל-ירושלים.
הכדורגל שיחק תפקיד גדול בחייו של אברשימי. הוא גדל ברחוב
הצפירה, במושבה הגרמנית. ביתו גבל כימעט במיגרש הפועל־ירושלים.
כל נערי־הרחוב היו אוהדי הפועל. אברשימי הוא כיום בן ,28 וימי נעוריו
חפפו את תקופת גדולתה של הפועל, ששלטה בכדורגל הירושלמי במשך
20 שנה.
אברשימי האליל את כוכבי הפועל אלי בן־רימוו, צבי סינגל, ויקי
מנצור, ליאון אזולאי וציון תורג׳מן. חבריו בשכונה מספרים שגם היום,
כשהפועל ירדה מגדולתה ומשחקת בליגה השניה, ממשיך אברשימי
לאהוד את הקבוצה.
זהו סימפטום מובהק לזיקה שכונתית, שאין לה כל קשר לפוליטיקה.
בעבר התחלקה ירושלים לשני מחנות. כל אוהדי הפועל היו מערכניקים,
ואנשי בית׳ר תמכו בחרות(בירושלים המושג ליכוד אינו קיים. ליכוד,
פירושו בגין וחרות).
כיום, מתבדחים המומחים, תומכים כימעט כל אוהדי הכדורגל בימין.
אפילו איש הפועל, כמו אברשימי, שייר למה שקוראים היום ״המחנה
הלאומי״ ,ולא במיקרה הלך ״להשתקם״ דווקא בהתנחלות הקיצונית
ביותר של גוש־אמונים, עופרה אשר בשומרון.

בעיקר נגד הערבים והשמאל, לאו
דווקא המערך. לכן מוקדמת הפגנת-
הסיפוק־העצמי של מארגני הסימפוזיון
במכון ואן־ליר (שבו עבד אמיל
המנוח) ,שהגדירו לפני שמונה חודשים
את הרוצח כ״איש לא שיטתי, שפעל
ממניעים תת־מודעים, לא אידאו־לוגיים״.

אמיר:
האנטי־תזה
עומת יונה אברשימי, הצבר
/הירושלמי, בן המישפחה המיז־רחית,
נולד אמיל גרינצוייג ברומניה,
היגר עם מישפחתו האשכנזית בגיל
שישה חודשים לצרפת, ומגיל 6עד 14
חי בבראזיל. כשהיה בן 15 עלתה
מישפחת גרינצוייג ארצה(אחרי שבילו
שנה נוספת בצרפת) והשתקעה בחיפה.
אמיל סיים את בית־הספר
הריאלי היוקרתי בחיפה, שירת בנח״ל
,מוצנח (בניגוד לפירסומים, לא היה
קצין) ,חי 11 שנים בקיבוץ רביבים,
נישא שם לבת־הקיבוץ, ומאוחר יותר
התגרש ממנה. לזוג נולדה בת, ניבה,
שהיא כיום כבת .5
אמיל היה איש־אופוזיציה בקיבוץ
הניצי, ביתה השני של גולדה מאיר,
המשתייך לקיבוץ המאוחד. הוא היה
פעיל בשי״ח, במוקד ואחר־כך בשל״י,
היה איש שמאל ושלום ראדיקלי
ביותר.
לפני שנים אחדות עזב את הקיבוץ,
אך נשאר קשור מאוד לחבריו שם,
וקיים עימם קשר חברתי הדוק מאוד.
הוא עבר לירושלים, סיים תואר שני
במתמטיקה ובפילוסופיה, ועבד כחוקר
במכון ואן־ליר.

ההימנון הלאומי הגרמני —
שצליליו נשמעו פעם ברייך השלישי
— נשמע על אדמת־ישראל. הוא
הידהד באוזני מיליוני הישראלים,
שביניהם היו מאות אלפים אשר
צלילים אלה הזכירו להם עבר מר
ובלתי־נשכח.
הקאנצלר• של ״קהילת־הברית
הגרמנית״ הגיע לביקור ממלכתי
בישראל. ישראל הרישמית קיבלה את
פני גרמניה החדשה.
שני בית״רים. אין זו הפעם
הראשונה שצלילי ההימנון הגרמני
מושמעים בישראל, ואין זו הפעם
הראשונה שאיש־צמרת גרמני מגיע
לישראל. אך זוהי הפעם הראשונה
שביקור כזה נערך בימי שילטון
הליכוד.
כאשר היה הלמוט קול צריך להגיע
לישראל, בשנה שעברה, בוטל הביקור
בגלל התפטרותו של מנחם בגין. היו
שאמרו — ולא לגמרי כבדיחה —
שבגין התפטר בגללו. בגין פשוט לא
יכול היה לעמוד בחווייה של קבלת פני
ראש־ממשלה גרמני. זה היה הקש
ששבר את גב הגמל, ושדחף אותו
להתמוטטות.
יתכן שתיאור זה מוגזם, אך ברור כי
היה קשה לבגין לקבל את קול. כי בגין
חי כל־כולו בטראומה של השואה,
הרבה יותר מאשר רוב רובם של
הישראלים. יריביו טוענים כי היה בכך
שמץ של נקיפת־מצפון על כי נטש את
ורשה, ואת פקודיו, בהתקרב הגרמנים
אל העיר. פרק זה בחייו של בגין נשאר
לוט ערפל, ואצל כמה מוותיקי
הבית״רים של ורשה הוא מעורר עדיין
מרירות עמוקה.
על כל פנים, אין בעיה כזאת
בתקופת יצחק שמיר. ראש־הממשלה
הנוכחי, גם הוא רוויזיוניסט מוורשה,
עזב את פולין לפני מילחמת־העולם
השניה ושהה בארץ־ישראל בימי
השואה. הוא גם אדם פחות רגשני,
והרבה יותר צונן, מאשר קודמו
בתפקיד.
שמיר היה חבר אירגונו של אברהם
(״יאיר״) שטרן, כשזה הגיע למסקנה
שכדאי להתקשר עם גרמניה הנאצית,
בעיצומה של מילחמת־העולם, כדי
להסתייע בה במאבק נגד הבריטים.
היחס של שמיר לגרמניה היה אז —
ועל אחת כמה וכמה כיום — ענייני
וחסר־רגשות.

מיעוט ומיעוט. העיתונאים
כשנה לסני מותו הכיר אמיל
הגרמניים, שהקדימו את בואו של קול,
ישראלית שגדלה בארגנטינה,
ושערכו בארץ כתבות־רקע, הופתעו
גרושה ואם לשני ילדים. הוא
מעוצמת הרגשות האנטי־גרמניים
נרצח כשעמד להקים איתה את
שמצאו כאן. אחד מהם, איש־טלוויזיה,
ביתו.
ערך כתבה בגימנסיה חיפאית(תיכוני
אמיל היה אנין־טעם, הקפיד מאוד
אי) ונדהם ממה שנראה לו כשינאת
על הופעתו, אהב קולנוע וספרים,
התלמידים לגרמניה. היה לו קשה
והספריה שלו היתה עשירה ומגוונת. של המרכזיות את לתפוס
הוא דיבר עברית טובה מאוד, וגם
תודעת״השואה בחינוך הישראלי, עם
צרפתית, אנגלית ופורטוגלית. בניגוד
כל התוצאות הנפשיות הכרוכות בכך
לאינטלקטואלים ישראליים אחרים,
לגבי יחס הנוער הישראלי לעמי
היתה השפה העיקרית שלו — בכל
העולם כולם, ולגרמניה בפרט.
הנוגע לעיסוקו המדעי — צרפתית,
האמת היא שכל היחסים בין גרמניה
ולא אנגלית. רוב סיפרי-המדע שלו היו
וישראל מתנהלים כיום בשני מישורים,
בשפה זו.
במודע או שלא במודע: המישור
קשה לתאר שני אנשים
מנוגדים יותר מאשר אמיל ז״ל המעשי של היחסים בין ישראל החדשה
והחשוד ברציחתו. עם זאת 1 ,וגרמניה החדשה, והמישור הריגשי,
שהוא עדיין עמוס במיטען של
מוקדם מאוד לקבל גישה
זיכרונות.
עדתית סטריאוטיפית כרקע
המפגינים נגד ביקור הקאנצלר
למעשה. הדברים הרבה יותר
ייצגו, בוודאי, מיעוט קטן של הציבור
סבוכים, ואין פסק שהיו כאן גם
הישראלי. אך גם מי שמתעלמים
מניעים אידיאולוגיים נוקבים,
לגמרי ממישקע העבר אינם אלא
והשפעות שאינן חודרות בדרך
מיעוט קטן.
כלל לסביבה החברתית של

צעירים ירושלמיים, שגדלו
כנוער שוליים.
.חיים ברעם

* קאנצלר, תוארו המסורתי של
ראשיהממשלה הגרמני, פירושו
מזכיר,לבלר.

נראה שלא מחתרת לאומנית אשמה. אבל.

ך* פסטיבל הגדול של המישטרה סביב לכידת החשוד ברצח
( 1אמיל גריגצווייג, ערב מלאת שנה להירצחו, הסתיים.

מותר להתייחם אליו בסלחנות חייכנית.

איני מאמין לרגע לכל הסיפורים על החקירה האדירה, על
רבבות הנבדקים, על מאות החשודים, על פעולת המחשבים
והמעבדות והמיכשור המתוחכם.
בוודאי, כל זה קיים, ומן הסתם גם הופעל. אין ספק שרבים

עמלו בלי לאות.

אך ברור שהפריצה המכרעת לא באה כתוצאה
מכל אלה. היא באה במיקרה.

המזל האיר למישטרה: החשוד פיטפט, והמישטרה עלתה על
עיקבותיו של מוכר־רימונים.

איני מזלזל במזל. לגמרי לא. המזל הוא מיקרי, אך
אין הוא בא במיקרה.
מזל מישטרתי הוא תוצאה של עבודת־נמלים, פריסת רשת של
מודיעין. השאר הוא עניין של סבלנות.

אותי?

אולם אם הוכח לפי שעה שברצח גרינצווייג לא היה מעורב
אף אחד מן האירגונים הידועים של אותה ״תנועה״ —
גוש־אמונים, המתנחלים למיניהם, התחייה, אנשי הרבנים משה
לווינגר, חיים דרוקמן ומאיר כהנא — הרי יש להודות בכך(ועל
כך) בפה מלא.

אני, על כל פנים, מוכן בהחלט להצטרד
להתנצלות כזאת.

ך שונה לגמרי המצב לגבי הטענה השניה: שיש שקר,
\ 1סילוף או עיוות בטענה כי האווירה שנוצרה בארץ, ערב רצח
גרינצווייג, אשמה ברצח עצמו.

אין בר־דעת בעולם שיוכל להכחיש זאת.
אם נכון התיאור הגולמי של המישטרה, הרי החשוד ברצח
היה כל־כולו מודרר על־ידי האווירה.

הוא מעין מוציא־לפועל פרטי של טענות הימין
הקיצוני והחצי־קיצוני.

עיני אינה צרה בחגיגה שערכה לעצמה
המישטרה. מותר לה לנצל את הצלחתה עד תום,
אחרי שספגה כל־כך הרבה התקפות ועקיצות.

כמו אותו שור מועד, שהשמיע בכל אמצעי־התיקשורת את
ההאשמה הגסה שאנשי־השלום רוצים להביא את הערבים ללב
תל־אביב(לא ״עלולים להביא׳ ,לא,יביאו לכך ש״ ,אלא בפירוש
,רוצים להביא וכעבור יום, כאשר נודע על פיענוח
רצח־גרינצווייג, זועם על מי שטוען שדבריו עלולים להסית

אנשים למעשי־רצח!

לבורג היה מותר להשוויץ. אפשר לפרגן לו.

לא זה העיקר. חשובות המסקנות הציבוריות ממה שהתגלה.

^ תמונה המתגלה — עד כה — היא שאיש־שוליים,
1 1בעל עבר של מופרעות נפשית, ביצע ברגע של ריתחה
אישית וציבורית התנקשות בחייהם של מפגינים נגד אריאל
שרון. את הנשק לכר השיג בדרכים המקובלות בעולם התחתון.
אם אכן זה נכון — התגובה הראשונה צריכה להיות של הקלה
רבה.

ין זאת שיטה חדשה. היא היתה קיימת כבר לפני זמן רב
\ £ביישוב העברי בארץ, ובארצות רבות אחרות.

מזדקר ממש לעין הדמיון בין פרשת רצח
גרינצווייג לבין פרשת רצח חיים ארלוזורוב.

בי פירוש הדבר: לא מחתרת מאורגנת ביצעה,
על פי תוכנית ובכוונה תחילה•,את הרצח הנתעב.

קיימות עתה בארץ כמה וכמה קבוצות־מחתרת יהודיות
לאומניות־קנאיות, דתיות ואו חילוניות. בכר אין כל ספק.
מחתרות אלה ביצעו, בין השאר, את ההתנקשויות בחייהם של
שלושת ראשי־הערים בגדה המערבית, את התקפת־הרצח על
תלמידי המיכללה האיסלאמית בחברון, את שורת הפיגועים
בכנסיות ובמיסגדים הערביים בירושלים ובשטחים הכבושים.

כל אחד מן המעשים האלה בוצע בצורה המעידה
בעליל על קיומו של אירגון מחתרתי, שיש לו
מודיעין, אמצעי־לחימה, נוהלי־קונספירציה, כסף
וכוח־אדם.
נוסף על כר היתה שורה של אירועים, המצביעים באותו
הכיוון, אר שאינם מחייבים מיבנה מחתרתי כזה. למשל: שריפת
השוק בחברון, רצח נערים ונערות בהפגנות ערביות (בלי כל
צידוק של,הגנה עצמית״) ,לילות־הבדולח בערים שונות בגדה.
מכאן שקיימת לפחות מחתרת מאורגנת אחת, המבצעת
פיגועים, ומן הסתם מחתרות אחדות. לצידן קיימות התארגנויות
חצי־מחתרתיות, גלויות־למחצה. ולצירן — אירגוני־החזית
הגדולים יותר, שמהם נשאב כוח־האדם לאירגונים הסמויים.

כל זה ברור ומוכח, וזה מחריד כשלעצמו.

אולם פרשת רצח אמיל גרינצווייג העלתה את החשש שמא
הגיעו הדברים מעבר לנקודה זו.

כלומר: שלפחות מחתרת לאומנית אחת אינה
מסתפקת עוד בפיגועים בערבים, ועברה לבצע
פיגועים גם ביהודים.

איומים בכיוון זה הושמעו מזמן, באמצעות סיסמות על הקיר
(,מוות לפלוני ואלמוני״) ,מיכתבי״איום ואיומים טלפוניים.
אפשר היה לייחס חלק מהם למטורפים פרטיים, וחלק מהם
לאירגונים היודעים לנבוח, אך לא לנשוך. אחרי רצח גרינצווייג
גבר החשד שעתה עוסק בזה אירגון ממשי.

פיענוח תעלומת הרצח הפריד חשש זה —
לפחות לפי שעה. נראה כי החשוד הוא איש פרטי,
לא חבר של אירגון כלשהו.
משמע: המחתרות הלאומניות־דתיות, הפוגעות בערבים,
אינן פוגעות ביהודים.

אין זה מקטין אח כהוא־זה את הכורח המוחלט
לחשוח אותן, לחסל אותן ולכלוא את חבריהן. אבל
זה מרחיק אותנו מסיוט מילחמת־האחים.

*ץ בחינה זו, היה צדק מסויים בדבריה של גאולה כהן,

שתבעה משלום עכשיו להתנצל על החשדת ״התנועה
הלאומית״ ברצח גרינצווייג.
חשדות אלה היו מוצדקים בהחלט, לאור המצב אחרי הרצח,
כאשר הכל גיששו באפלה.

.הם היו סבירים, נוכח ההתבטאויות שנשמעו
מפי דובריה של אותה ״תנועה לאומית״ ,על גווניה
השונים.

האם הוא אשם יותר מאשר האנשים רמי־המעלה, המתוחכמים
ממנו, אשר הכניסו לראשו, ולראשים רבים אחרים, את הרעיונות
האלה? שיצרו עולם זה של שדים ורוחות? שהפיצו סיסמות אלה
של בגידה ותבוסתנות? שהמציאו את האגדה של נעיצת סכין
בגב האומה? שהטילו על מחנה־השלום את האחריות לקטל
הבנים, כדי לגולל מעל עצמם את האחריות הנוראה לדם
ולדמעות?
האם יכול מישהו לקבל ברצינות את טענתם המתחסדת
והנפחדת של אלה, האומרים עכשיו: לא אשמנו, לא הסתנו, לא
נטענו את הרעיונות האלה בראשם של אנשים פרימיטיביים
ותמימים, לא התכוונו שאנשים פשוטים יסיקו את המסקנות
המתבקשות מסיסמותינו, בכלל לא התכוונו ברצינות?
ועל אחת כמה וכמה, כשמתברר כי החשוד ברצח עובד מזה זמן
רב בעופרה, ההתנחלות הקיצונית הספוגה שינאה ל,שמאל״
ולערבים!
הרוצח הוא שרצח. בוודאי.

אך הרוצח אינו אשם לבדו. הוא רק חוד־החנית
של מחנה גדול, הבורח עתה מן האחריות, בפחדנות
מתחסדת.

אין עיני צרה גם בנסיונם של הפוליטיקאים, ובראשם יוסף
בורג בן־האלמוות, יס מיניסטר, להתלבש על ההצלחה. גם זה
מותר. הרי זוהי דרכם של פוליטיקאים, בכל הארצות.

לחסל את החשבון — מי אשם?

האם ניתן לומר: אשם רק האיש הקטן שזרק את
הרימון?

עצרת־ההתייחדות אחרי הרצח
כי מהי התמונה המתגבשת? הנה היסודות השונים, שחברו
כאן יחר:
ראשית: אדם פרימיטיבי, בעל עבר של מופרעות נפשית,
שלא שירת כראוי בצה״ל, השרוי במצב מישפחתי מעורער,
וששניים מבני־מישפחתו נהרגו במילחמות.
שנית: אווירה ציבורית פרועה, האשמות פראיות כלפי
,השמאל״ שהוא תקע סכין בגב הלוחמים, המחרפים את נפשם
במילחמה: שהוא זרע דמוראליזציה בקרב הצבא: שהוא בוגדני
ותבוסתני, אש״פי, משרת את האוייב.
שלישית: אריאל שרון, גיבורם של בני הציבור
הפרימיטיבי ביותר, שההזדהות עימו מעניקה להם מידה של
תחושת־השתייכות ופיצוי על רגשות הכשל והנחיתות, .מלך
ישראל׳ ,שנהנה אז עדיין מגיבוי מלא מצד מנחם בגין, טוען כי
ועדת־כהן טפלה עליו עלילות־דם, שהוא נפל קורבן לקשר
שקשרו נגדו הבוגדים השפלים, כחלק מן המזימה להכניע את
עם־ישראל ולהפקירו בידי אויביו.

כל זה באווירה של משבר נפשי כללי, של
ליקוי־מאורות. הדברים אינם נאמרים בצורה
ברורה וחותכת, אלא מתפזרים כענני־עשן המכסים
את הארץ, יוצרים עולם של שדים ורוחות. מבעד
לעשן נראות דמויות אפלות, מטושטשות,
אימתניות.
^ לילה ובגשם צועדת הפגנה של שלום עכשיו — אותם
₪1בני־בליעל שנאמר עליהם כי נעצו סכין בגב האומה, כי
בגדו בחיילים הגיבורים הלוחמים על חייהם בחזית, כי הם
אשמים במזימה השחורה נגד המנהיג אפוף־ההילה. בני־בליעל
אלה אשמים במות הלוחמים שנפלו בלבנון ובמילחמות קודמות.
הם צועדים בירושלים, מלווים בקריאות־הגנאי של החלכאים
והנדכאים, נוער־השוליים ואנשי העולם התחתון, שהם תמיד
הטרף הראשון לכל תעמולתדוועה לאומנית.
כאשר אחד מהם מחליט — בכוונה תחילה או בהתקפת־זעם
של רגע — לשלוף רימון המצוי עימו(או שנרכש למטרה זו) כדי

נגד ארלוזורוב התנהלה בארץ מערכת פרועה של הסתה.
האיש הוצג כסוכן הנאציזם, כמי שמשתף פעולה עם גדול
האויבים שידע עם־ישראל מימיו. הסכם ה״העברה׳ שחתם
ארלוזורוב עם שילטונות הרייך השלישי, במגמה להעביר ארצה
חלק מן הרכוש היהודי הגזול בצורת סחורות גרמניות, תואר
כברית עם השטן.
מי שהתייחס ברצינות להאשמות פרועות אלה — ובכל חברה
יש בגי־אדם בעלי אופי קנאי ובלתי־מתוחכם, המוכנים להאזין
לדברי־הסתה — יכול היה להסיק מהן את המסקנה המתבקשת:
שאדם שפל כזה, בוגד, סוכו־האוייב, ראוי להוצאה־להורג. ובין
כל המשתכנעים בכך, יכול להימצא אדם יחיד, או קבוצת
בני־אדם, שיקבלו על עצמם את השליחות הקדושה להוציא
לפועל את פסק־הרין.

באשר נרצח ארלוזורוב בנסיבות מיסתוריות,
התבקשה המסקנה כי המסיתים לרצח אכן קשורים
לרצח.

תהיה הריעה על ההמשך כאשר תהיה — יש להודות
שמסקנה זו היתה סבירה, אם כי יתכן שהיתה נחפזת, ואסור היה
להציגה כעובדה נחרצת.
דוגמה אחרת היא רצח קסטנר. אחרי שהשופט קבע כי קסטנר
,מכר את נישמתו לשטן״ ,ושירת ביודעין את מכונת־ההשמדה
הנאצית, היה זה אך טיבעי שמישהו — ובמיקרה זה
יוצא־מחתרת קנאי, שלא שוקם, בעזרת צעיר ששירת גם את
השין־בית — יחליטו להרגו.
אין כל אפשרות לקבל במיקרים כאלה את הטענה
השתמטנית, לא ידעתי״. ,לא התכוונתי׳. ,לא ציפיתי״ .מי
שיוצר אווירה של הסתה לרצח, אשם בעקיפין בביצוע הרצח.
מבחינה מישפטית צריכים להוכיח קשר ישיר. אך מבחינה
מוסרית די בעצם עובדת ההסתה.
מי שהסית לרצח אנשי־השלום, מי שיצר את אווירת הלינץ׳,
מי שהעלה נגדם האשמות מיפלצתיות, ביודעו שהן שקר וכזב
מתחילתן ועד סופן — שותף לרצח בעקיפין.

הפרטים שפורסמו על החשוד ברצח, ריקעו
ומניעיו, אך מאשרים זאת.

ף יש עוד פרט קטן, שחובה היא להזכירו בשעה זו.
1מייד אחרי הרצח העלתה המישטרה — בין השאר — את
האפשרות שהיה זה.פיגוע חבלני׳ — כלומר, במילים פשוטות,
שהערבים הטילו את הרימון וגרמו להרג.

טענה זו מושמעת בפי המישטרה כמעט אחרי
כל מעשה־רצח סנסציוני, כשאין בידיה, באותו
הרגע, קצה של חוט שיוביל אל הרוצח.

הדבר היה מופרך מן הרגע הראשון, אבסורד בעליל. אך
באותו רגע של הלם ותדהמה נקלטה גם טענת־כזב זו בציבור.

עכשיו, ברגע של הצלחה והישג, מותר
למישטרה להכות על חטא על השימוש בשיטה
נלוזה זו.

1 1 1 1 1 ^1 ״1ייי

ברשת יעקב דרבסון () 3

,,העולם הזה״ חושו את הכוק המדהים ביותו
שר הבושה נורה -איו רהווויח בתוגיו
מתוחכם אחד 2מיליון דורה בהשקעה שר 18 ארו

ק ח ( 1410

ין הו סיפור מ׳ ן הסרטים. הסרט העוקץ, בכיכובו של פול ניומן, שהפר מושג עולמי, מחוויר לעומת
1המיבצע המתגלה לראשונה בעמודים אלה.
כאשר החל העולם הזה לפני שבועיים לחשוף את פרשת יעקוב לוינסון, הוא פירסם גילויים שונים,
שעוררו תמיהות רבות. אך הדברים לא התקשרו זה עם זה, ולשאלות רבות לא ניתנה תשובה. דובריו
של יעקוב לוינסון, שהחלו בשבוע שעבר במסע מרוכז אך מוסווה־היטב של דיס־אינפורמציה, סברו
בתמימותם שגם העולם הזה אינו יודע את התשובות, ועל כן הצביעו על החורים שבין העובדות
שנחשפו.
היה ברור שמשהו כאן אינו בסדר. אך לא היה ברור: מה בדיוק. לשם מה, למשל, הקים יעקוב לוינסון
חברה אמריקאית בשם יו־אס״איי, שלא היה לה שום קשר עם בנק הפועלים וחברת אמפל, שהוא
עמד עדיין בראשה? אם זה היה סודי, כפי שיכול היה להיראות, מדוע הקפיד למנות את עצמו כנשיא
החברה הזאת, ולחתום על מיסמכיה הציבוריים? מדוע דאג שחברה זאת תקבל ״שרותי־מישרד׳ מחברת
אמפל, ואף תישא את הכתובת של חברת אמפל, בניו־יורק — כל זה בשעה שלא היה שום קשר בץ
יו־אס־איי, השייכת לתישעה בעלים פרטיים, ובין אמפל, השייכת לבנק הפועלים?

לכאורה, כל הפרטים חאלה, ורבים אחרים, אינם עולים בקנה אחד. הם אינם
מתחברים במיסגרת הגיונית.

כל זה היה ידוע. פחות ידוע היה שבאותו זמן החזיק לוינסון גם חדר במישרד הראשי של בנק
הפועלים, בשדרות רוטשילד ,50 ולשם הזמין את ראשי משק־העובדים, כשלא רצה לנקר את עיניהם
בפאר לישכתו, וגם זה עזר לו להבליט לעיני האנשים החשובים שהוא עדיין האיש הקובע בבנק
הפועלים.

כל זה חשוב לדעת כדי להבין מה התרחש׳
ל ה תרח ש.

השקץ: שרב א׳
* 9אוצר שהיה מונח בקופת־המישחק היה אובייקט כבד מאוד: חברת הדלק סונול, אחת משלוש

1 1החברות הגדולות החולשות על משק־הדלק הישראלי.

כדי להבל מושג :״סונול״ הרוויחה בשנת 1982 סכום של 22 מילית דולר לפני־מם.
גרגית

הציבור הרחב לא ידע, ולא יכול היה לדעת, שלוינסון כלל לא פרש מ.,בנק
הפועלים״ .הוא התמנה כ״יועץ״ ללא־שכר של ״בנק הפועלים״.

טנערו וג ח וז םנתל ־ אביביפוביום

סס וזז

כתובותיהם

יוס ף ורד*
וו>׳ 4 0 ^ 54-4 ^ 1

סווודס סרוווב ווייס
חביב? ירוגליס ,

״יוווו )[לסוגי
ה 017-111 . 10

סנחל
דרך היו! 9 7וויסח .

0בנ ילוגיוון
בינל ״ ו 0י ו11

חנ 9 1 - 0 / 1י״ 5 1 - 0 0 2

הברח מדרך
״ים ח

חיס 7ן9׳י

ואו

( } 11111111111 1111 שבועות לפני שאלמוני וורדי נכנסו לגרניוב שעה
\ 1 111/ | 1111111 1 11|# 1 1 11 שלוינטון עזב את הבנק, הס הקימו. בעזרת חברתם,
טכנולוגיות (אחזקות) ,חברה נוספת -טכנולוגיות (השקעות) ,שנועד לה תפקיד נכבד.
(בין הפרטים המשעשעים הרבים, שפורסמו בשבועיים האחרונים בעיתוני ישראל, בעיקבות גילויי
העולם הזה, הופיע גם מאמר בהארץ, שבו נאמר כי.ברור כי שכרו באמפל היה פחות נד 50 אלף דולר
לשנה.״ לוינסון הסביר לחברי הוועדה כי בנוסף לשכר קיבל הוצאות אש׳׳ל כדרוש, וכי מטבעו אינו
חרף רמת־חיים גבוהה.״ זוהי בדיחה. שכר מס׳ 2באמפל, מיכאל יפה, היה 100 אלף דולאר לשנה,
ושכרו של מס׳ ,3מרדכי אביזר, היה 93,621 דולאר לשנה, וכן הלאה. השכר של לוינסון אינו מופיע
ברשימה, כי לפי החוק האמריקאי יש לדווח על כל משכורת שמעל ל״ 50 אלף דולאר לשנה. חלוקת
המשכורת בין כתובות שונות הסתירה את סכומה האמיתי).

כיועץ הבנק היה לוינסון בעל בוח בלתי־רגיל. בעוד שהציבור סבר כי פרש מן
המערכת בתל־אביב, היה למעשה שליט נסתר עליה. הוא נשא בידו יפוי־כוח לנהל
עסקות הבנק בחו״ל ולחתום עליהן, וזה בעוד ששמו לא הופיע עוד, כבעבר, בפפרי
הבנק, כמורשה־חתימה מטעמו.
יתר על כן, ניתנה לו פריווילגיה חסרת־תקדים: הוא היה מעיין בדיד־קבע
בפרוטוקולים של ישיבות ההנהלה של ״בנק הפועלים״ ,עוד לפני שאלה נחתמו
על־ידי יו״ר ההנהלה ומזביר־הבנק.
הוא חילק הוראות לעובדים, גם הבכירים ביותר, וכל עובדי הבנק ידעו כי על פיו יישק דבר, ובלי
קשר למיבנה־השליטה הרשמי, הוא הבוס האמיתי.
באותו זמן עמדו לרשות לוינסון מישרדו המהודר במצודת אמפל ברחוב ארלוזורוב 111 בתל־אביב,
סגל של מזכירות ונהגים, שרותי טלקס, טלפון ופאקסימיליה(העברת צילומי־מיסמכים בטלפון).

מייסרים

לחורט

1 ^ 31

, .רולנכנו ׳ לוגיות בעיים

מרח•

טאולהמלך , 35ת צ -אביב .

׳ רנקגר -טותנותמוגבלת, ת .ר , 10030 .חיפה .
ררוקרזכריה הבר הקבלניתלענורותאזרחיותבנין
גו ז א בי, י טעי הו
נ רי ט , 4תל־אביב.

לנ ד או, י הו ד ה זהר, מיוצגיםע״י

ופתוחנע ״ ם, ת .ר , 828 .
ישעיהולנדאושרח׳

דני א ל

ך *ן ןן ךןןןךן יך ץ ן ־ ןףמןה בין המייסדים של גרנית, שבעת היווסדת בבר היתח
1 1111 1 1 1 1 /בידיה עיסקת״הענק של סונול, היו אנשי עסקים
מגדולי המשק פלייבוביץ (עץ הזית) ועופר (ספנות) וגם שני צעירים, אלמוגי מרדי.

5( 170.סאום 0 1ו) 1

הטקעוח

יורםאלמוגיויוסף, ודריבע צמ ם או באמצעותטכנולוגיותבינלאומיות
הצ ק עו תנע״ ם מרת׳ חייםח בי ב , 7ירושלים .

וחאורם

בעיים

ביןכל אחח מהקבוצותהנאות :

את השכר הוא לא קיבל מן הבנק, וגם לא רק מחברת אמפל, אלא הוא חולק בין חברות־בנות שונות
של בנק הפועלים בעולם, כר שבשום מקום לא נרשם הסכום המלא.

חתימות

הכרמל

הסכם

• האישהנרינול
^ די להבין את התפתחותה של התוכנית הגאונית הזאת, יש להבין מה היה מעמדו של יעקוב
לוינסון בתקופה הנדונה.
כאשר עבר מן המישרה הכל־יכולה של יו״ר מועצת־המנהלים של בנק הפועלים לחברת־הבת
האמריקאית שלו, אמפל, באביב ,1981 הוא לא נטש את עמדתו המכרעת בבנק הפועלים.

ואיד זה

יכול

היה

אף שהדברים קשורים בעניינים כלכליים מובהקים, יכול גם הקורא הבלתי־מיקצועי לעקוב אחרי
תרגיל פנטסטי זה, כפי שיתואר להלן.

בעבודת חקירה זהירה וקפדנית, חיבר העולם הזה עובדה לעובדה, כמו אבנים של פסיפס — וכך
נוצרה תמונה הגיונית לגמרי של אחד המיבצעים המזהירים ביותר שנראו אי־פעם במשק הישראלי —
תמונה של העוקץ המושלם.

החותסים

ולפי הערכה גסה, במושגים המקובלים, היתה שווה למחות 100 מיליון דולר — אם
לא הרבה יותר.
היה לה חלק של בין רבע ושליש מייבוא תישעה מיליון טון נפט בשנה. היא משווקת בנזין בעשרות
תחנות־דלק ברחבי הארץ, והיא גם בעלת חברת־הגז סופרגז.
הבעלים של חברה זו היו בני מישפחת בלפר בארצות־הברית, שרצו מסיבה זו או אחרת למכור את
הנכם.
מי שמע על כר ראשון? מי יכול היה לשמוע על כר? למי פנתה מישפחת בלפר?
זה אינו ידוע. אבל ברור כי דבר ענקי כזה לא יכול היה לעבור בלי ידיעת האיש מס׳ ז במשק
הישראלי, יו״ר מועצת־המנהלים של בנק הפועלים(אז) ,יעקוב לוניסון.
אולם על הבימה מופיעים פיתאום שני שחקנים, הממלאים תפקיד חשוב בעיסקה המתוארת כאן.
שני ישראלים זריזים: יורם אלמוגי, בנו של מי שהיה מלר־חיפה ושר־העבודה מטעם המערך, ויוסף
ורדי, שהיה פקיד של ממשלת־ישראל, נציג כלכלי בניו־יורק, ולפני כן, בגיל ,28 מנכ״ל
מישרד־הפיתוח בימי השר חיים לנדאו. יתכן כי בהיותו מנציגי האוצר באמריקה שמע על העניין

ממשפחת בלפר.

שני צעירים אלה, שלא היו לווייתנים כלכליים, שמעו על אפשרות הקניה של
סונול והחליטו להשחיל את עצמם לתוך עיסקת־העשור. לא היה להם כם ף לכך.

נראה כי ניהלו את המשא־והמתן עם מישפחת־בלפר, במלון ולדורף־אסטוריה המפואר בניו־יורק,
והם נטלו את היוזמה להרכבת ברית־הליווייתנים לביצוע העיסקה.

ואכן, הוקם ריכוז מרשים של בעלי־עסקים, מן הכבדים בארץ, והדבר הקל על
המשך התרגיל, כפי שיתברר להלן.

החבורה שקיבלה לידיה את השליטה בסונול היתה מורכבת, בין השאר, מאלול טכנולוגיות
(חברתו לשעבר של עזר וייצמן, שבה שולט ידידו, דויד קוליץ) ,האחים דנקנר(מוותיקי הישוב, בעלי
דור כימיקלים במיפרץ־חיפה וחברת המלח בעתלית) ,הקבלן זכריה דרוקר(המתעקש, משום־מה,
לקרוא לעצמו ררוקר זכריה) ,חברת ההשקעות חל״ב(החברה של בני חיים ליבוביץ ממיפעל עץ הזית),
האחים שמואל ויהודה עופר(בעלי חברת־ספנות) וסם נאמן(יליד ראש־פינה, שירד מן הארץ לפני 40
שנה, התעשר בארצות־הברית, בצל המיליונר־היורד משולם ריקליס. ידידו של אריאל שרוו).

^ -י ^ י—ייי

• יין ׳

^ ייי

כל אלה הקימו ביחד חכרה, שכל מטרתה היתה לרכוש את ״סונול״ .שמה״גרנית
הכרמל, השקעות בע״כד.
חברה זו הוקמה רישמית ב־ 20 ביולי ,1981 אך בהסכם־המייסדים נקבע שלהסכם בין שמונת
השותפים יהיה תוקף למפרע :״ולפיכך יחולו כל הוראותיו גם על השקעת־החברה בחברת סומל,
שבוצעה ביום 15 ביוני 1981״ — כלומר, כחודשיים אחרי שלוינסון עבר רשמית ממועצת־המנהלים
של בנק־הפועלים להנהלת חברת אמפל.
ך ־ חברה מכובדת זו, שעצם הרכבה הבטיח את העוסקים במלאכה מכל חשד של תרגיל לא־כשר, קנתה
את השליטה בסונול. לשם כך היתה זקוקה להון. הוא גויים, בין השאר, בצורה זו: כל שותף היה אמור
לשלם סכום קטן עבור מניותיו, והחברה כולה לקחה הלוואה מבנק הפועלים, כשבידיה הביטחונות
המצויינים ביותר — חברת סומל שופעת־הרווחים, בתוספת ערביויות אישיות של כל אחד מן
השותפים.
חוץ מזה קיבלה אמפל 26* ,ממניות ג תי ת — כחלק מן התוכנית להעביר נכסים של בנק
הפועלים לחברה האמריקאית, לקראת הנסיון לביטול מניות־השליטה של בנק הפועלים באמפל.

שני דגי וקק
ך • ין כל הלווייתנים של חברת גרנית היו שני דגי־רקק: ורדי ואלמוגי.
גם להם הובטח נתח נכבד בעוגה — אולי מפני שהם הופיעו כמי שגילו את העיסקה ותיווכו בה.
הוקצו להם ביחד * 9.5ממניות גרנית, בעלת השליטה בסומל. חלק זה היה שווה מיליונים.

י ־ אפשר להעריך את השווי בצורות שונות, מ־ 2ועד 10 מיליוני דולר.

אולם לשניים לא היה כסף. לא היה להם אפילו הסכום הפעוט(בחבורה זו) של 36 אלף דולאר,
שנדרשו כתשלום חלקם בגרנית. זהו סכום כמעט מגוחך, בהתחשב בערך הנכם. לשניים גם לא היו
ביטחונות כדי לקבל בעזרתם הלוואה בסכום זעיר זה.

מישהו ב״בנק הפועלים״ היה מוכן לתת את ההלוואה, וגם המציא שיטה
להבטחתה. שיטה הנראית מוזרה ותמוהה, אך הופכת פיתאום הגיונית לגמרי,

כאשר רואים אותה על רקע תרגיל־העוקץ כולו.

כלומר: אם המטרה היתה מלכתחילה להעביר חלק נכבד של הנכם ששמו סומל(או תמורתו) לידי
מישהו שלא שייך בכלל לעיסקה; שלא השקיע בה אלא סכום פעוט, ושיצא בסופו של דבר ברווח של
1.9מיליון דולר — תמורת תשלום של 18 אלף דולר. רווח של יותר מאשר פי מאה, או, במושגים
כלכליים, עשרת אלפים אחוזים!

זהו העוקץ.

מכיוון שלשני הצעירים לא היו ביטחונות להלוואה שקיבלו מבנק הפועלים, נעשתה העיסקה
הבאה:
• הם הקימו חברה משלהם, שנקראה טכנולוגיות בינלאומיות(השקעות )1981 בע־מ. חברה זו
קיבלה לידיה את המניה שלהם בחברת גרנית, שהיא היתה בעלת השליטה בסומל.
• השניים, שקיבלו הלוואה מבנק הפועלים בסך 36 אלף דולר כדי לקנות את חלקם בחברת גרמת,
לא שיעבדו לבנק את המניה שלהם בחברת גרנית(דבר שהיה טיבעי לעשותו!) אלא בנק הפועלים
הסכים לקבל כערבון את מניות חברת טכנולוגיות -חברת־קליפה ריקה מתוכן, מלבד חלקה בגרנית.
זה, כשלעצמו, מוזר ביותר. מדוע לא תבע בנק הפועלים לשעבד את המניות של ורדי ואלמוגי(או
של חברת טכנולוגיות) בגרנית -מניות שהיו בעלות תוכן ממשה

יכול להיות רק הסבר סביר אחד ויחידי: הדבר התאים לביצוע התרגיל, על־ידי
טיישטוש העיקבות, כפי שיתברר בהמשך.

• כעבור זמן־מה הציעו השניים לבנק הפועלים דבר מוזר עוד יותר. מאחר שאינם מסוגלים לפרוע
:את כל ההלוואה(הלוואה פעוטה בסך 36 אלף דולאר!) הם ביקשו מן הבנק לוותר על מחצית החוב הזה
(זאת אומרת 18 ,אלף דולאר!) תמורת מחצית המניות בחברת טכנולוגיות, דהיינו * 4.75 בשליטה
בסונול! (מכיוון שטכנולוגיות החזיקה ב־* 9.5ממניות גרנית, שהם גם * 9.5מן השליטה בסונול,
המחצית היתה * ,4.75 ששוויים הגיע כבר אז למיליוני דולארים).
• גם ביצוע עיסקה זו היה תמוה ביותר. המניות לא הועברו לבנק הפועלים, או לחברת־בת שלוק

ך־׳אלא נחתם שטר־העברה בלאנקו(בלי שם הקונה) בלי תאריך, ושטר זה הופקד בידי חברת־בת של בנק
| הפועלים באנגליה, ששמה הפועלים נומיניס קומפאני לימיטד( .״נומיניס״ פירושו -ממונים, או
קרואי־שם).
על השטר הזה חתם יוסף ורדי, מטעם המעביר, ואילו בשם מקבל־ההעברה, שלא הוגדר, הופיעה
עליו חתימה בלתי־ברורה, שהאות הראשית בשמו הפרטי היא .11
בשטר זה הועברו 20 מניות הנהלה ב׳ ,שסומנו במיספר ת׳ ב 1/עד הנ׳ ב־( .20 וע׳ פירושו: הנהלה).
אלה היו מניות בעלות ערך נומינלי של 0.10 שקל כל אחד, והם היקנו לבעליהן את הבעלות על מחצית
החברה.
באותו זמן קרא לאדונים ורדי את אלמוגי עוד דבר מוזר. חברת גרנית כולה קיבלה את ההלוואה
1הגדולה מבנק הפועלים, לרכישת מניות השליטה בסונול, תמורת שיעבוד מניות סונול ותמורת
ערבות אישית של כל אחד מבעלי־המניות.

מהתחייבות זו שוחררו רק האדונים ורדי ואלמוגי.

משך בל שלבי העוקץ נחשב לויגסון לבוס האמיתי של בנק

#1119/1 1 1 1 1ש הפועלים, למרות שהיה רק יועצו, ללא שכר, היה יושב״
ראש מועצת״המנהלים של חברת אמפיל ולבסוף -נשיא חברת יו״אס־איי המיסתורית.

תנו־הנותי־מזוהה
^ סיום שלב א׳ של תרגיל־העוקץ היה, אם כן, המצב כך:
^ בנק הפועלים הופיע בעיסקה כמי שנתן את ההלוואה הגדולה לרכישת סונול.
אמפל, שמנהלה היה יעקוב לוינסון, רכשה * 26 משלה בחברת גרנית.

בידי חברת־בת של ״בנק הפועלים״ בבריטניה היה שטר־העברה פתוח של חברת
״טכנולוגיות״ ,שהיה שווה 4.75 של השליטה ב״סונול״ ,תוך כוונה להעביר את
המניות לחברת־בת זרה של ״בנק־הפועלים״ שתהיה עד כמה שאפשר בלתי־ברורה
ובלתי־ניתנת לזיהוי בקלות.
הכל היה מוכן לביצוע שלב ב׳.

• העוקץ: שיג נ׳
^ יוני 1082 הוקמה במדינת דלוואר בארצות־הברית חברת יו־אס־איי.

- 4ל״בנק הפועלים״ ולבנותיו לא היה שום חלק בחברה זאת. הוא לא השקיע בה,
ולא היה שותף למניותיה.
אולם נשיא החברה היה יעקוב לוינסון, שהיה בו־זמנית גם יו״ר מועצת המנהלים של אמפל ,״יועץ״
ללא־שכר של בנק הפועלים, נושא הרשאה לניהול עיסקי בנק־הפועלים בחו״ל, ומאחרי הקלעים
הבוס שהפקידים הבכירים של הבנק ראו בו את השליט האמיתי של הבנק.

לשם מה הוקמה חברת ״יו־אם־איי״?

מאז שגילה העולם הזה לפני שבועיים לראשונה את דבר קיומה של חברה זו, ניסו פרשנים רבים,
חובבים ומיקצוענים, למצוא הסבר לתופעה זו. שום הסבר הגיוני לא ניתן.

במו בכל סיפור־בלשים מתוחכם, ההסבר הוא פשוט לחלוטין, כאשר הוא
מתגלה.
זמן קצר אחרי שחברת יו־אס־איי נרשמה כחוק במדינת דלוואר, הגיע זמן־הפרעון(הדחוי) של
ההלוואה של בנק הפועלים לאדונים ורדי ואלמוגי. אלה פרעו את מחציתה בלבד, וחברת־הבת של
בנק הפועלים בבריטניה הפעילה את העברת מחצית המניות, שהיתה מונחת אצלה בצורת
שטר־העברה פתוח.
למי?
לחברת יו־אס־איי, בארצות־הברית.

זהו העוקץ של העוקץ.

לבנק הפועלים היתה הזכות -ולמעשה החובה כלפי בעלי־המניות שלו ולציבור־העובדים כולו
בישראל -לקחת לידיו את מחצית מניות טכנולוגיות, שהיו שוות מיליונים, כפי שהוסכם במפורש
מראש. לשם כך היה פשוט צריד לקחת את שטו״ההעברה, שכבר היה חתום מזמן, מידי חברת־הבת של
עצמו באנגליה.

הנ דיז: סכנולוגיוס בינ ל או מיו ת (-אחז?וה) ג 0״7
תזכירף

81/1

531

מיו ם

, 81ו ו 23 .

תחת זאת נתן מישהו הוראה לחברת־הבת -״הפועלים נומיניס״ -להעביר את
המניות לחברת ״יו־אם־איי״ תמורת סכום של 18 אלף דולאר, המחצית השניה של
ההלוואה שניתנה בשעתו לורדי־אלמוגי, שלא נפרעה.
איר זה יכול היה לקרות?

מי נתן את ההוראה?
נבקעוך ל הו די?ני סצב טי פו ל בסעבוד ני ״ 7עול הנ ״ל.

קכבוד רב,

ינ ק הפועליב בעיים
סניף הפאספיס

האם מי שנתן את ההוראה הבין מה שהוא עושה?
מה היו הקשרים בין לוינסון, ורדי ואלמוגי?

האם בוצע התרגיל כולו, מן הרגע הראשון שנודע על כוונת מישפחת בלפר
למכור את ״סונול״ ,בדי להגיע לתוצאה הזאת?
יתכן כי פקידי ״בנק הפועלים״ ,שבעיניהם היה לוינסון אלוהים, פשוט האמינו, כי
״יו־אס־איי״ היא חברת־בת של ״בנק הפועלים״ ,וכי על כן היא מתאימה לתיאור של
״חברת־בת זרה, שלא קל יהיה לזהותה״.
ומדוע לא יאמינו?
הרי יו־אס־איי היתה חברה שבראשה עמד יו״ר מועצת־המנהלים של אטפל והבוס של בנק
הפועלים, הנשיא יעקוב לוינסון. מישרדי יו־אס־איי שכנו באופן רישמי בחברת אטפל. חברת אטפל
נתנה לה שרותי־מישרד.

כל זה יצר את הרושם הברור שאין זו חברה זרה לגמרי, כפי שהיתה באמת, אלא
חברת־בת.
וכל הצעדים שעשה לוינסון כנשיא ״יו־אס־איי״ נראים, לפתע, הגיוניים לגמרי.

המיסמך החושפני של פרשת העוקץ: בקשת בירור, מלווה
הערה קברה.להעביר ללווים״ ,של פקיד בכיר בבנק בנושא
המניות המשועבדות בלונדון, בשטר״העברה פתוח, שהיה שווה, בסופו של דבר, הון.

להעביר ללווים

על כל פנים, ברור כי ראשי הבנק וראשי חברת־הבת בלונדון היו בטוחים כי העבירו את המניות
לחברת־בת שלהם, ועשו עיסקה מצויינת.
בסוף שלב זה של העוקץ היו * 4.75 מחברת גרנית בידי חברת יו־אס־איי; חברה אמריקאית
שנשיאה היה לוינסון ושבין מנהליה מופיעים אברהם פילץ(בנו של הקבלן אריה פילץ) ,מורים כהן
(בעל דפי־זהב לשעבר והמיצפה התת־ימי באילת) ולורנס ויינברג״(בעל הדירה שבה גר לוינסון ן
בניו־יורק, ושקנה אותה מידי החברה הוואדוצית האלמונית שהרוויחה עליה בשנה אחת 115 אלף £ 4 דולאר).

ברעות

יעקב

? רוינ סון
ב וזן הפועליםבעמ

(המשך מעמוד )9

בעלי המניות שיל החברה אסוכים מיסתורין, ואחדים מהם מופיעים בצורה
אלמונית, כחברות הרשומות בפנמה.

ה הנ הלההרא שי ת

ם העוקץ: שדג ג׳
**ה עושה חברה אמריקאית רצינית, אם כי חדשה, שיש בידיה למעשה שליטה על * 4.75 של
^/ה שליטה בחברת סונול עתירת־ההון, המרוויחה 22 מיליון דולר לשנה? מניה כזאת יכולה להיות
שווה כחמישה מיליון דולר.
כדאי לשבת עליה, וליהנות מן הרווחים בסדו״גודל של מיליון דולר לשנה• .
למרבה הפלא, היא לא עשתה כן.

נימיםהאח רו ני ם התפרסמו
ליעקב

התמורה 3.8 :מיליון דולר.

לוינסון, ששמש עדלאחרונהניויירמועצתהמנהלים של חברתאמפל ,

ומי שכהן

זמן־מה אחרי שהמניות הועברו ל״יו־אם־־איי״ ,מכרה חברת -טכנולוגיות
בינלאומיות״(הבעלים: ורדי ואלמוגי 50״יו־אס־אי 50 את כל חלקה בחברת
״גרנית״ ,בעלת השליטה ב״סונול״.

באמצעיהתק שו רתי ־ דיעותעל

נעברכיו ״ רמועצתהמנהלים של הבנק .

סלק מהידיעות שפורסמו

אינותואםכ לל למציאות ,

א י ־ דיוקים רבים ו מ תן

פרשנות לא נכונהלעובדות .

היתר. התיחסותלפעולות שנ ע שו

עניני ם

והס חימו

ובידיעות אחרות י שנם
נחלק מהפ רסו מי ם

עודלפני שנים רבו ת,

בהם ניפוחמעברלכלפרופורציה של התיחסותלנזקיםשכאילו

החלק של ״יו־אס־איי״ 1.9 :מיליון דולר, תמורת השקעה של 18 אלף דולר, תיד
פחות משנה:

על מנתלמעמיד את הדבריםעלדיוקם .

האיש שטיפל במכירה מצד המוכרים היה עורך־הדין הישראלי גיל לייטנר, עובד אמפל, אחד

מעורכי״הדין של אמפל. הכל נראה בסדר.

הנוג עי ם
וכן נגרמו

היה

לבנק *.

ברצונילהביאלידיעתכם את העובדות

הבאות בקשר לנושאזה :

כך מתנהגת חברה, הממהרת לממש את הרווחים שלה כדי להסתלק מן העניין
במהירות האפשרית, ואולי כדי למנוע שאלות בלתי־נעימות ולטשטש עקבות.

בחד שי םהאחרונים •וער רו תבדיקות של שאלותשהתעוררו בקשר לכמהנושאים
הנוגעיםלפעילותו של יעקבלוינסון

וכך גם המשיכה: בספטמבר — 1983 ארבעה ימים אחרי שהתפטר לוינסון מחברת אמפל —
התפרקה חברת טכנולוגיות בינלאומיות (השקעות )1981 בע״מ, ביוזמתה שלה. היא מילאה את
התפקיד שלמענה נוצרה.

בענייני הבנק׳-.בהו״ל.

ה בדי קו ת

נערכותביזמתה של הנהלתהבנקותוךשתוףפעולהותאוםמלאים עם מזכיר
חברי. העובדים .
והונהגו

היה נדמה שכל העקבות נעלמו.

עודב טרם הושלמו

הבדיקות כב רהוסקו

מ ס קנוה־ביניי ם

שינויים שהת חייבו מ הן.

ה ב די קו תהא מורו תנער כו ת בכל הזהירותוהר גי שות ־ המת חיי בותמ הנו ש א,

ואכן, אילו היה יעקוב לוינסון עדיין הבוס הכל־יכול של בנק הפועלים, יתכן מאוד ששלבי
התרגיל הזה לא היו מתגלים לעולם, והוא כולו היה נשאר קבור בתיקים תמימים, כאחת העסקות
ללא־ספור המתנהלות במערכת חברת העובדים.

שי ועלו מי מ צ אי םהמ חי י בי ם נ קי ט ת צעדי םנוספים ,

נפעל בה תא םלכו ,

וב מיד ה

ונסיק אח

כל המסקנותהמתחייבות .

• העוקץ: איחה התגרה

הבנקנקטוינקוט גם להבא ,

בכל האמצעים ה ד רו שי םכדילהבטיחשהב די קו ת

הנערכותע תה לאתפגענהב שו םצורהשהיא בהמשך פעילותו

ך* עניין לא עבר בשקט, מפני שבחברת גרנית יש שותפים רציניים, ליווייתנים גדולים ומנוסים,
1 1הרגישים לכל תזוזה במעגל הסגור של הבעלות על הנכס הענקי ששמו סונול.
היה הסכם בין השותפים שאסור אף לאחד מהם להעביר את חלקו בחברה, כולו או מיקצתו, אלא י
בעצה אחת עם כולם.
כאשר הסתבר כי שניים מחבריהם, ודווקא דגי־הרקק היחידים שביניהם — ורדי ואלמוגי —
העבירו את כל חלקם לשני אחרים מהם — עופר ועוד אחד — הם רתחו מזעם.

התקינה של הבנק ,

ושלאתהיהלבוה שלכ הכלש הי על צבורהלקוחות .
אנחנו

שרוייםב תקופ ה לא ק לה,

ב ת חו מו,

אולכאיןספק שאם נטהכולנושכם, כלא חד

נצליח להתגבר יחדיו על הק שיים ול צאתמחוזקיםעודיותר מבעבר.

הם התחילו לגלגל את הסיפור, לברר את הפרטים — וכך הגיע העניין לידי יו״ר
ההנהלה של -בנק הפועלים״ ,גיורא גזית.

גזית הוא אדם יסודי מאוד, ולדעת אחרים גם יסודי מדי. אחרי גבו מכנים אותו בשם -בוכהאלטר״
(כלומר: רואה־החשבון) על שום הרגלו להתעמק בכל מיסמך, לברר כל סכום, כדי לעמוד על טיבה של
כל עיסקה.

כאשר התחיל גזית לבדוק את פרשת בנק־הפועלים־נומינים־אמם ל־יו־אס־אי־טכנולוגיות־גרנית־סונול,
הוא נדהם.

פנימי!
מסקנות

נראה כי את חשדו עורר לראשונה פרט קטן דווקא: העובדה שחברת יו־אס־איי קיבלה
שרותי־מישרד בחברת. אמפל של בנק הפועלים, למרות שלא היתה כלל חברת־בת של הבנק.

כאשר מסדרונות בנק הפועלים וסניפיו רחשו משמועות על פרשת לוינסון,
ביקש יו״ר ההנהלה, גיורא גזית, להרגיע את הרוחות בחוזר פנימי הוסקו
נתגבר יחדיו!׳ גזית גם התחייב- :במידה שיועלו מימצאים ...נסיק מסקנות!״

באותו רגע נדלקה אצלו נורה
אדומה. מנבכי־זיכרונו עלה השם
מיכאל צור.

י צ יא הלציבור
החליטו הצ יר ים להסכם זר, ברוב טל .״ 70 לפחות על גל ן 0הון מהצבור, מהחייבותנלקכוצות
היזמים להצביע בעד הטינוייםהורוטיט בתנאי הסכם זה ובמסמכי ההברה לרב ות טינוי
בזכויותיהם במידה והבורסה לני ״ ע ו /א ו כל גורם אחר בטוק ההו ן יררט וטיגוי זר, כתגאי
להפצת המניות ולר ישו ם ב בו רס ה .
כחובות הצדדים ליצורו הסבם זר. הן כמופיע בראט הסכם זה,
יי ר רי׳--

־,חתום

צסל /ח

צור היה מנהל החברה לישראל הענקית.
הוא לקח בחשאי קומיסיונים עבור עסקים שונים,
כגון קנייתן ומכירתן של אוניות צים, בשעה
שכיהן גם כיו״ר הנהלת צים. את הכסף הפקיד
בשווייץ.
כדי לא לעורר חשד, הקים חברה בלתי־מזוהה
וקיבל שרותי־מישרד מהבנק של טיבור
רוזנבאום בז׳ננה, בנק קרדיט. בצורה זו לא
עוררו פעולותיו כל תשומת־לב, כי הכל היו
בטוחים שהחברה הזאת היא חברת־נת של הבנק
של טיבור, ועושה עסקים מטעמו. איש לא חיפש
בעל אחר.
הדבר יכול היה להימשך לנצח, אלמלא
התמוטט הבנק של טיבור רוזנבאום, בגלל סיבות
שאין להן כל קשר עם צור. הוא הסתבר עם
המאפיה באמריקה, ומשם נפתחה הרעה.
כאשר החלו החוקרים לבדוק את עסקי הבנק,
גילו את פרשת מיכאל צור, ומשם התגלגל
כדור־השלג, שהפך לפרשה הכלכלית הגדולה
ביותר במדינה — עד כה.

גזית התחיל׳ לחשוב כי החברה
המקבלת -שרותי מישרד״ ב״אמסל״
טעונה בדיקה. ובעיקר: מעורבותו של
נשיא ״יו־אס־איי״ ,יעקוב לוינסון, מנהל
אמסל, טעונה בדיקה יסודית.
הוא מיהר למ׳מ מזכיר חברת העובדים
ומנהל בבנק הפועלים, משה אולניק, שאץ
למזכ״ל ההסתדרות, ירוחם משל. כעבור כמה
ימים הוחלף אולניק על־ידי דני רוזוליו, והוחלט
למנות את ועדת סיוודרוטמן.
זוהי פרשה מסועפת ומתוחכמת, הקשורה
בפרשות אחרות בארצות אחרות. רק חלק ממנה
נחשף כאן.

ברור כי לפרשה ד עלולות להיות
השלכות סליליות לגבי אנשים שונים,
על סי סעיפים שונים של חוק־העונשין.
כאן אין די בחקירה פנימית של מערכת
בנק הפועלים״ או ״חברת העובדים״.אי־אסשר עוד להימנע מלהכניס לעניין
את מישטרת־ישראל.
הצימוק גהסכם־המייסדים של חגרת
גרנית הכרמל השקעות היה סעיף ,10
שאישר כי עוד 35 יום לפני חתימת ההסכם כבר היתה סונול

חוקו למנוע

בשליטת גרנית- :להסכם זה יהיה תוקף למפרע ...ולפיכן יחולו כל
הוראותיו גם על השקעות החברה בקבוצת סונול שבוצעה ביום
.״15.6.1881 אחר־כך פנתה חברת גרנית לבנק לקבלת אשראי.

ריווחי התרגיל נשארו בידי האנשים שקיבלו
אותם.

אך העוקץ נכשל.
(המשך בשבוע הבא)

גרופר יסגור את תה״ל
שר־החקלאות, פסח גרופר, איים שהוא יסגור
את ״תה״ל -תיכנו! המים לישראל״ ,אם
העובדים ימשיכו להתנגד למינוי עמיקם שפירא
כסמנכ״ל החברה.
יושב־ראש מועצת־המנהלים של החברה, מאיר בך מאיר,
שהוא גם מנכ׳ל מישרד־החקלאות, איים בהתפטרות אם
שפירא לא ייכנס לתפקיד לאלתר.
בינתיים שב שפירא, לשעבר יועצו של שימחה ארליך,
ללישכתו במישרר־החקלאות. למרות שיש לו שתי
מזכירות, הוא נמצא בחוסר מעשה.

י * 1ג* 1ז ׳ ף
סכנה באוויר!
דן מרידור מתווך
מזכיו״הממשלה, דן מרידוד, עושה כמיטב
יכולתו לסרק את הכמעט־ברית בין השרים דויד
לוי ואריאל שרון.
מרידוד, שהוא חבר מרכדחרות, מנסה לשמור על
האינטרסים של לוי ומדבר אל ליבו של יצחק שמיר
שישתף את סגנו בהכרעות.

מהלך זה מרע מאוד את יחסיו של מרידוד עם
שרון.

צהרון לעמדה
גורמים מרכזיים במיפלגת־העבודה מגלים עניין
בהוצאת צהרון חדש כבר בתקופה הקרובה,
שמטרתו לתקון? את ממשלת הליכוד,
מישרדי־הממשלה ואישים בקואליציה.
קהל המטרה של היומון הוא מצביעי הליכוד.
הוגה־הרעיון הוא שבתי הימלפרב, והוא כבר סיפר על כך
בקווים כללים למועצת המנהלים של מיפעלי הדפוס
המאוחדים, ולאישים שונים במיפלגה.

כדי להתגבר על קשיי השגת מודעות רוצים
יוזמי הרעיון לאלץ את בל המיפעליס של ״חברת
העובדים״ לספק את מודעותיהם לעיתון החדש.
צמרת העבודה עדיין לא ת ה ברעיון באופן
מעמיק.

לפי דוח שהוגש לפרלמנט האירופי, המקום
המסוכן כיום ביותר לתעופה האווירית הוא
מרחב־האוויר מצפון וממיזרח לקפריסין -
מרחב שכמעט כל מטוסי ישראל עוברים בו.
הסיבה: הוראות סותרות ממיגדלי־הפיקוח של קפריסין
היוונית וקפריסין התורכית.
מרחבים מסוכנים אחרים, שגם בהם עוברים מטוסים
ישראליים: רודוס, קורפו, אתונה(יוון) ,בורדו, ליל, נאנט
(צרפת) ,רימיני ופאלרמו(איטליה) .למעשה, כל מרחבי
הים־התיכון מהווים איזורי״סכנה, בגלל מיכשור לקוי.

חשבון בשוויץ
דבביר־בהסתדרות
אישיות בכירה בהסתדרות, חברתי־קיבוץ,
שעברה מזמן את גיל הפרישה,
עשדייה למצוא את עצמה במצב
בלתי־נעים בגלל סיכסוך־ירושה שבו היא
מעורבת.
האישיות, בעלת תפקיד רגיש ביותר,
גורמת לכאבי־ראש גדולים בוועד־־הפועל
בגלל פרשה זו.
חלק מהיורשים הגישו בקשה לבית
המישפט להצהיר כי אותה אישיות היא בשני כוח לפעול יפוי בעלת
חשבונות־בנק סודיים וממוספרים בציריך

לכתוב ולהתראיין בעיתונות הכתובה, הוא עלול
לאבד את מקומו כעורך־מישנה ב״מבט״.

יח־ש ב״סולל בונה״
בפרוזדורי ״סולל בונה״ מתלחשים לגבי מינוי
יורש למנכ״ל הנוכחי, שרגא רוטמן, למרות
שפרישתו המתוכננת היא בעוד כמה שנים.
הכוונה היא להכשיר את היורש לתפקידו.
בין המועמדים: רפי ציזל, הגיזבר הנוכחי, עודד מסר,
שהצטרף באחרונה לחברה, ופקיד ממשלתי בכיר שפרש
לא מכבר מתפקידו.

חזיזה בדרך החוצה
המזכיר לשעבר של מועצת פועלי עכו, יצחק חזיזה,
שהוצנח להנהלת כור ומונה כראש אגף כוודארם, הוכיח
עצמו ככישלון מוחלט. בצמרת ההסתדרות בוחנים כיצד
לפתור את בעייתו תוך מינימום הפגיעה בו ובקונצרן.

מיברז על שפירא
חברת ״טוילנד־ של מישפחת ח־כ
אברהם שפירא — המייצרת צעצועים
ובובות דמויות־־חיות מסדרות מלאכותיות
— פנתה לכמה מישרדי־פירסוב כדי
שיכינו עמידה מערך סירסום, שיווק
וקידום־מכירות.
שפירא מקציב בשלב הראשון
לפירסום בארץ סכום של 200 אלך דולר.

להט אצל בר־גרא
ראש עיריית תל־אביב, שלמה להט, שהה
בשבוע שעבר ארוכות במישרדו של יעקב
בר־גרא, מנכ״ל ״מרכז־הירידים״ .תוכן השיחה
נשמר בסוד.
בר־גרא ייאלץ לעזוב בקרוב את תפקידו, ועתה
עושים כל המקורבים לחברה מאמצים שהליכתו
לא תלווה בשערוריות כספיות ואירגוניות.

מרד באברבביר
עצירים הכלואים בבית־־המעצר באבר־כביד
עד תום ההליכים התמרדו בשבוע
שעבר, באשר נודע להם על כוונה להרע
את תנאי הביקורים של קרוביהם.
דש סירבו לרדת לחדר־האוכל והמתח
מ ל בית־המעצר גאה. רק אחדי שהוסבר
להם שאץ שינוי במדיניות, הם נרגעו.

גירויי בפרשת אידיה
בצה״ל חוששים שפרשת ראש המינהל־האזרחי
בשטחים־הכבושים, שלמה איליה, שהועמד לדין אחרי
שהתפטר מתפקידו והועבר לתפקיד אחר בצה״ל, בגלל
שורת עבירות, אינה סוף פסוק.

יריביו של התת־אלוך לא מסתפקיס בעונש הקל
שהוטל עליו, וטוענים כי הטיפול בחלק
מהחשדות שיוחסו לו היה שיטחי. הם מתכוונים
להביא לידיעת צמרת צה״ל ומישרד־הביטחון
שורה של חשדות לעבירות אחרות, חמורות פי
כמה.

במהלך הדיון המישפטי יציגו היורשים
צילום של יפוי־־הבוח. שעליו חתומה
האישיות, הקלטות שבהן היא מודה מידעה
על קיום החשבונות האלה,
ומיסמכים המעידים שהיא יצאה בשנים
האחרונות בתדירות גבוהה לציריך,
בלוויית בעל־החשבון, קרוב המישפחה.
על׳־פי חוק הפיקוח על מטבע־חוץ, חייב
אזרח ישראלי, המחזיק חשבון בחו׳׳ל,
לדווח על כך למפקח על מטבע־־החוץ
ב״בנק ישראל־ .דין המחזיק ביפוי־בוח
כדין בעל־חשבון.
בירורים חשאיים, שנערכו בארץ
ובשבוויץ, גילו כי אותה אישיות לא
הצהירה מעולם על דבר קיומו של אותו
יפוי־כוח או על קיומם של החשבונות.

פרישות ב״הארץ״
כמה מן העובדים הבכירים של היומון ״הארץ״,
וביניהם אמנון דנקנר, יהודה ליטאני ועקיבא
אלדד, עשויים לפרוש ממערכת ״הארץ״ ולעבור
לעיתונים אחרים.
הסיבה: חילוקי־דיעות עם עורך־המישנה הנוכחי של
העיתון, מתי גולן.

זייגרמן דא מקוזז
ח־כ הליברלים, דרור זייגרמן, יתקשה לצאת לחדל בזמן
כינוס מושב הכנסת.
המערך טוען שקולו של^ייגרמן אינו מובטח כלל לליכוד,
ולכן אץ להם עניין להתקזז איתו.

שינויים ב״דנווז״

ארוכה הדרך לשיפוט
נשיא בית־המישפט העליון, מאיר שמגר, הכנים
כמה שינויים בהליכי ועדת־המינויים לשופטים.
לדעתו יש להחליט על כל מינוי בשיקול־דעת ולא תחת
לחץ־זמן. הוועדה תרחיב את בדיקותיה לגבי כל מועמד
ומועמד, ותבקש חוות־דעת מאישים נוספים.

צפויים שינויים פדסונליים בצמרת הניהול של
חברת ההשקעות ״דנות״ ,שבה חברו אילי־ההון
הישראלים, ובחברות הבת שלה.

חלבי על הבחנת

ראשי דנות מודאגים מכישלונותיהם ובעיקר בעיסקת
טבע, אי טן תיקשורת וקניית קרגל.

איש מחלקת־החדשות של הטלוויזיה, רפיק
חלבי, הוזהר על־ידי הממונים עליו שאם ימשיך .

סיגריה חדשה
חברת ״דובק״ תוציא בקרוב לשוק סיגריה
חדשה. היא תיקרא ״מרנטה קרלד ותערובת
הטבק שלה הותאמה במיוחד לאקלים הישראלי.

ספינת קאזינו לאילת
גורמי תיירות באילת בודקים אפשרות הבאת
אוניית קאזינו חדשה, במקום הספינה היוונית
שעזבה את הנמל.
לדעתם, קאזינו בעיר הדרומית ישמש, לטווזדארוך, אבן
שואבת לתיירים ולישראלים רבים.
שמואל פלאטו־שרון מגלה עניין באוניית הקאזינו, והוא
כבר בדק ביוון כיצד אפשר להחזיר את האוניה שעזבה.

רשת בתי־״ן
אגודת הכורמים מתכננת פתיחת רשת בתי־יין,
שהראשון בהם יהיה ברחוב דיזנגוך.
במיסעדה של בתי־היין יוצע יין במחיר נמוך במיוחד, תוצב
פינת טעימה ליינות השונים, יימכרו בקבוקים
במחירי הנחה, ויוגש אוכל יהודי.
יוזם הרעיון הוא גדי לוסטיג, מנהל אגף השיווק של
האגודה.

ספר הליכוד
ללא פירסומות
יוזמי האלבום ״עשור הליכוד״ ,שאמור להופיע
בחודש אפריל הקרוב מתקשים בהשגת מודעות
לספר היוקרתי, שאת המבוא שלו כתב מנחם
בגץ.
יתכן שכתוצאה מכך תידחה הדפסת האלבום או שהוא
יופיע בפורמאט קטן יותר ופחות מהודר.

הדהד 1היחידיח׳ב העבודה מדימונה,
ז׳ק אמיר, יוצא בריקוד
|# 111ו | 1 1 1 1 1
טאנגו פוער עם מרי, העוזרת הפרלמנטרית של ח׳ב

המפד׳ל, אברהם(.אברימל׳ה׳) מלמד(למעלה מימין
לשמאל) .אמיר, בן דימונה, ניצל את מוסיקת הרקע
שהושמעה במסיבת יום־הולדת לכנסת הישראלית.

בנו של מנחם סבידור, בא
ביחד עם האם, רעיה
(מימין) ,הוא ניגש ליושב״ראש ואמר. שלום אבא׳,

ונישק אותו על לחיו. האם הספיקה לספר שהיא
האיצה בבעלה לקיים את המסיבה שנפתחה בשירה
בציבור. משמאל, שר־המיסחר־והתעשיה, גידעון פת.

בן ה דו £ 5
12 _ 1

את היין -והליכוד את החבריה

1ו 1?+ו 1זזז
ןץל > י 1ו1
1ץ ך 1ן ק ך ן 7יושב־ראש הכנסת מנחם
| #111-1 111 4סבידור (מימין) מקדם
בחיוך את ח׳כ רק׳ח תופיק סובי, הפורץ בצחוק רם.

דויד (.דודו׳) מור, המיועד להיכנס
__ י לכנסת מסעם הליכוד כאשר יפרוש
מנחם בגין מהכנסת, בא למסיבת הח׳כים כשהוא לבוש בהידור רב.

היווש של בגין

שובי לא שכח בדיבדי בירכתו להזכיר את הצורך
בפיתרון הבעיה הפלסטינית. למטה, מנהיג מיפלגת
העבודה, שימעון פרס, מחייך אל מול גאולה כהן.

נשי ההתיישבות העובדת של
\ 1סיעת המערך בכנסת הביאו את
האוכל. רענן נעים, בן מושב
רמות״נפתלי, הביא פירות. עדנה
סולודר מקיבוץ גשר הביאה בננות,
זיתים ותמרים. נחום רז מגבע הביא
שקדים וחרובים.
־ מנחם סבידור תרם את היין,
וסדרני־הכנסת עמדו ליד השולחנות
העמוסים כל־טוב ולא איפשרו כל
גישה, עד שהיושב־ראש לא סיים לומר
את דיברי־בירכתו הקצרים.
אחר־כך התחילה ההתנפלות, ותוך
זמן קצר לא נותר מה לאכול. מרוב
צניעות שכחו המארגנים שגם לח״כים
יש תיאבון רב, על אחת כמה וכמה
לעוזריהם וליועציהם.
אקורדיוניסט בודד ניסה לעורר את
הח״כים לשיר שירי־מולדת, אך גם
השירונים הירוקים שחולקו להם לא
הצליחו להוציא אותם מאדישותם.
בתוך שעה קלה הסתיימה המסיבה
ליום־הולדת ה־ 35 לכנסת. ערב
ט״ו־בשבט תשמ״ד.

עם מגי פאד
״קופל״ חברת הנסיעות
הגדולה בישראל מזמינה
אתכם לחופשה של ימים
רצופים בחוויות תרבותיות
ובסיורים מרתקים בלונדון.
היציאה 17.2.84 :

סיורי אמנות למוזאונים
ולגלריות בהדרכת מני פאר.
ר ך [ סיור בלונדון וסיור בוינדזור

דהדידי?

* ייצועית .

* 13 גות בחברת מני פאר.

ן המחיד $699

המחיר לאדם בחדר זוגי כולל
כרטיס טיסה ושהייה של
8לילות בבית מלון מדרגה
ראשוגה,ארוחת בוקר, כרטיסים
לתיאטראות והסעות למלין וחזרה.

תנאי אשראי מיוחדים 10ת שלו מי ם חודשיים שווים
וצ מודים ל דו לרלבע לי כ ר טי סי הא שר אי ויזה, י שר אכ רטודיינרסקלוב

פרטים והרשמה: משרדי וסוכני ״קופל״ ברחבי הארץ.

לחופשות הגדולות טוס עם הגדולים
קופל וסיעות> <$

במדינה
פרשת גרינצחייג
התרגיל של ד״ר בורג
השד ואנשיו עשו את הפל
כדי לטשטש את העיקבות
מסיבת העיתונאים הראוותנית,
שערן שר־הפנים יוסף בורג בחברת ביזיון היתה
ראשי־המישטרה,
תיקשורתי מאין כמוהו.
בורג ואנשיו העלימו מידע חשוב,
במכוון. בעיקר טרחו עורכי המסיבה,
שבה כיכב בורג בבדיחות שלו(״הוא
לא קנה רימונים לכבוד החג״) להסוות
את העובדה שהחשוד ברצח אמיל, יונה
אברשימי, בילה את השנים האחרונות,
בכלל זה שבוע הרצח, בעבודה
בהתנחלות עופרה.
היתה כאן מגמתיות ברורה: להסיר
את החשד ממסיתים אידאולוגייט,
ולהצביע על מניע סופר־אישי של איש
שכונות־המצוקה. כך יכלו אנשי גוש־אמונים
להתנער מאחריות.
בורג ואנשיו עשו כמיטב יכולתם
למנוע את חשיפת העובדות, סירבו
לתת מידע כלשהו על מישפחתו של
אברשימי, כדי למנוע מהעיתונאים
לעמוד על הרקע של החשוד.
המישטרה הגדילה לעשות, משסיל־פה
את שמו של החשוד. השם ״אברוש־מי״
הופיע בכל כלי־ התיקשורת, ורק
עבודת־נמלים של כמה עיתונאים
ירושלמיים (במעריב של יום ראשון
עדיין קראו לו ״אברושמי״) חשפה את
זהותו האמיתית, וסייעה לאתר את
בני־מישפחתו.

דרכי אדם
שן־שועד לרפואה
מעשה פדב שביקש לעזור
להורים חרדים
ביקור של רב בגן־החיות התנ״כי
בירושלים איננו מאורע שכיח.
והבקשה שהיתה בפיו של הרב היתה
עוד פחות שכיחה: הוא ביקש לקבל,
ממנהל גן־החיות, שן של שועל.
מנהל הגן הזכיר לרב את עניין צער
בעלי־חיים ודחה את בקשתו. בכל זאת
נתעוררה סקרנותו של המנהל, והרב
ניאות להסביר לו לשם מה הוא זקוק
לשן של שועל.
פיצת חרגול. ההסבר הפשוט
למרי הסתמך על מישנה מפורשת,
שבה הציעו חכמי המאות הראשונות
אחרי הספירה כמה תרופות לסובלים
מניימת(שינה ממושכת) :ביצת חרגול,
מסמר מן הצלוב או שן של שועל.
נכון שתרופה כזאת היא מדרכי הקדומים תושביה
האמורי,

ס הנשרים של
ירו המישמות
מיי ס די המישמרת הצעירה
*/במיפלגת־העבודה היו פוליטיקאים
משופשפים למדי, וחוקי־הברזל
של העסקונה הישראלית היו נהירים
להם די הצורך.
זאת היא גם הסיבה לכך שהגיל
המכסימאלי לחברות במיסגרת הזאת
נקבע ל־ .35 זהו גיל גבוה לכל הדיעות,
ובמדינות אירופיות מכהנים אנשים
צעירים עוד יותר בתפקידים בכירים.
עם זאת, אסור לשכוח שישראל אינה
דומה מבחינה זאת (ולא רק מבחינה
זאת) לדמוקרטיות מערביות מתוקנות,
אלא דווקא למדינות מיזרח־אירופה.
אנשים כמו שר־החינוך, זבולון המר,
והסנשו־פנסה שלו, יהודה בלמאיר,
נקראים עדיין ״צעירי המפד״ל״ ,חרף
העובדה העצובה שהם כבר מתקרבים
לגיל .50 במפא״י ההיסטורית עקב
הציבור כולו בנשימה עצורה אחרי
מאבק הצעירים, בני ה־ 50 ואפילו
ה־ ,60 בקשישי התנועה, ביניהם גם
זקנים באמת מופלגים.
מצב־דברים זה יצר עיוות שפה,
שהוא טיפוסי לתרבות •הפוליטית
בישראל. רק בפוליטיקה הסטודנ־טיאלית
רואים, לפעמים, צעירים של
ממש, וגם הם עוברים תהליך־הזדקנות
מהיר, ברגע שהם מגיעים לעסקנות
מיפלגתית של ממש.
יש גם יוצאים מהכלל, ביניהם
מזכ״ל המישמרת הצעירה במיפלגת־העבודה,
חיים רמון, צעיר סימפטי
ונאור, שמאז שהחליף בכנסת את
הנשיא חיים הרצוג, קנה לעצמו שם
מצויץ כאיש רציני ומסור, האנטיתזה
לעסקן השחצני והציני שהכרנו עד כה.
רמון 33 יונה בהשקפותיו
הפוליטיות, הוא חבר בוועדת־הכספים.
ח״כים רבים בסיעת־המערך סיפרו
השבוע להעולם הזה שהוא מצטיץ
בהתמדה ובחריפות, ושעמדותיו
בנושאים שונים נובעות מהשקפת־עולם
סוציאל־דמוקרטית ברורה וחרה.
מי שמכיר את אנשי המערך, ובעיקר
את הח״כים ממיפלגת־העבודה, יבין
שמדובר כאן ביוצא מהכלל, המעיד על
הכלל. רק 10 מקרב 50 חברי־הסיעה
היו נחשבים כ״סוציאל־דמוקרטים״

אבל כהן עדיין במקומו, והוא אינו
מסתיר את שאיפתו להנצחה עצמית,
בכל האמצעים הכשרים והפחות־
עייני שרגא נצר לעניים
ן* דצמבר מלאו למשה כהן ,36
אבל הוא שואף בכל ליבו להיבחר
מחדש לתפקיד יו״ר המישמרת באיזור
תל־אביב. הוא נעזר רבות בשרותיו של
עסקן אחר, גיורא עייני, יו״ר
סיעת־המערך בוועד־הפועל של
ההסתדרות ואיש־מנגנון ההסתדרות.

עייני זה הוא דמות
מיסתורית למדי, מעין שרגא
נצר לעניים, המחזיק כוח
פוליטי רב בזכות קירבתו
לירוחם משל.
דמון סימפאטי ולא טיפוסי
לפי קני־המידה הנהוגים במערב־אירופה.

למרבה
הצער, קשה לראות
ברמון עסקן צעיר אופייני רבים במיפלגת־העבודה.
במישמרת הצעירה סבורים
שדווקא ירד מרכז המישמרת,
משה כהן, הוא האב־טיפום,
המגלם בדמותו את מה שצפוי
בעתיד ממיפלגה זאת.
כהן הוא נץ קיצוני ביותר, שעצם
בחירתו למישרה כל־כך רמה סתרה
במידה רבה את יומרתה של המישמרת
לנאורות. העובדה שכל כן הרבה
חברי־מרכז הצביעו עבורו מיקדה
בשעתה את תשומת הלב של
כלי־התיקשורת. הם ראו בכך מיפנה
ניצי בקרב נוער המערר. בינתיים
פרצה מליחמת־הלבנון, ואין ספק
שהלכי־רוח יוניים שולטים שוב
במישמרת (הכל באורח יחסי, כמובן,
אין מדובר בעמדות של מחנודהשלום).

בשנים האחרונות הירבה ״לתווך״
בין שני מנהיגי־העבודה הניצים
(ביניהם) ,שימעון פרס ויצחק רבץ,
והצליח להוציא לעצמו שם של האיש
היחיד המקורב לשני הצדדים. עייני
מטפח את משה כהן כ״איש שלו
במישמרת׳ ,עתה בונים השניים
מיסגרת של ״דור ההמשך״ ,כדי
להחדיר את כהן לכנסת. מבקריהם
הרבים טוענים שלדואו הזה יש שיגעון
גדלות. עייני אפילו מדבר עם חבריו
על חלוקת שטחים בינו לבין כהן. הוא
יתן את הטון בהסתדרות, ואילו משה
כהן יהיה נושא דברו בכנסת ה־.11
משה כהן הוא בחור עשיר,
המתפרנס, בין השאר, ממכירת
מכשירי־האזנה לבלשים פרטיים
ומעוד עיסוקים מהסוג הזה. אויביו
במישמרת סיפרו להעולם הזה, שהוא
מממן בכספו את ״דור ההמשך׳,
ומעסיק על חשבונו איש יחסי־ציבור.
בקיץ שעבר ניסה משה כהן לכנס
את מוסדות המישמרת, כדי שיבחרו בו
כיו״ר, בטרם ימלאו לו .36 יריביו עשו
כמיטב יכולתם לטרפד את הבחירות.
משהתעלם כהן מדרישתם לבחירה
חשאית של ועדת־הבחירות, פנו
מתנגדיו למוסד לביקורת של
המיפלגה. על העתירה חתמו ארבעה
חברי המישמרת: אימיק לוי, חיים כהן,
טובה רזניק ודני בן ארי.
כהן התחמק מהדיון עד שירו־המוסד,
הח׳כ לשעבר ארי אנקוריון,
נזף בו רישמית, ואסר עליו, בצרביניים,
לקיים את הבחירות. לבסוף הקים
המוסד לביקורת צוות מיוחד של
חמישה חברים, בראשות נחום שדמי
הוותיק.

הצוות נזף במשה כהן
באורח חמור, וקבע שהוא.נהג
במילוי תפקידו במישמרת
מתוך התעלמות מחוקת
המיפלגה וחוקת המישמרת, ומכללי הבחירות תקנון הדמוקרטיה. על כל אלה בלבד

מה עם השניה!
העולם הזה 2421

ועוברי־האלילים של ארץ־ישראל,
אבל כפי שפסק, אלף שנה יותר מאוחר,
הרמב״ם, שהיה בעצמו רופא — בעצם,
מדוע לא? זה בוודאי לא יזיק ואולי אף
יועיל.
עקיצת זבוב. שמואל קראוס,
עורך המקומון בני־ברק, המביא את
המעשה בגיליונו האחרון, יודע לספר
כי הרב ביקש את שן השועל עבור ילד
ממישפחת חרדים לונדונית, הסובל׳
כנראה ממחלה טרופית נדירה, הנגרמת
על־ידי עקיצת זבוב. הילד שרוי, זה

הוא ראוי להטלת דופי בו
מטעם המוסד לביקורת״.

^ התפתלות
מבישה
^ הן פעל בזריזות. ביום החמישי
^ השבוע כינס את מועצת
המישמרת הצעירה באיזור תל־אביב.
הוא דיבר עם החברים אחד אחד,
ויריביו טוענים שלא בחל בלחצים,
שהזכירו את ימיה האפלים של מפא״י
גם גיורא עייני הפעיל את אנשיו,
בשילוב קלאסי של מסע איומים
ולחצים. אלא שלמשה כהן ציפתה
הפתעה מרה מאוד. הוא הצליח לצבור
49 קולות בלבד, מול 24 קולות נגד.
לפי חוקת המישמרת הוא זקוק ל־66
אחוז מהקולות, מכיוון שמדובר, שוב
כמיטב המסורת העסקנית, בקאדנציה
שלישית.
כהן לא התייאש, ניסה להוסיף את
שמונה הנמנעים לחישוב האחוזים,
אבל אין ספק שגם כך אץ לו 66
אחוזים.
גם על עצם החלטת צוות החמישה
להקנות למשה כהן זכות להתמודד על
המישרה, קמו מערערים. חברי
המישמרת חיים כהן ואלי בן מנחם, פנו
שוב למוסד לביקורת, טענו שלא היתה
כל סמכות לצוות החמישה (שבו ישב
ראש הנץ הקיצוני ביותר במיפלגת
העבודה כולה, נחום שדמי, שהתמחה למערכות מיכתבים במישלוח העיתונים בזכות גוש־אמונים) להרשות
לאיש בן 36 להתמודד על תפקיד
ייצוגי במישמרת.
המערערים הצביעו על חוקת
המישמרת(סעיפים 3א׳ ו־8ב׳) האוסרת
על עסקנים שעברו את גיל־ 35 להיבחר
לתפקיד כלשהו במישמרת הצעירה.
השניים שלחו עותקים גם למזכ״ל
המיפלגה, חיים בר־לב, ולמזכיר
המישמרת, ח׳כ חיים רמון. חברים
אחרים אמרו השבוע להעולם הזה,
שמאבק זה איננו אלא קצה הקרחון.
היונים במישמרת נחושים בדעתם
לעצור את משה כהן, וגם את הפטרון
שלו, גיורא עייני.

העובדה שכהן מתפתל
באורח מביש, מקפל ומעוות
את כל החוקים והנוהלים בדי
לשמור על עמדת כוח,
מפוקפקת למדי, מעידה רבות
על אופיו, וגם על הדרן* שבה
מתנהלים העניינים בקרב הדור
הצעיר, המתיימר לשנות את
דרכיה הידועות של מיפלגת
העבודה.

שבועות אחדים, ללא הכרה ובניימת.
משלא הצליח הרב לגייס שן
ירושלמית, החליטו ההורים בלונדון
להסתפק בשן שלא מארץ־הקודש. הם
יצאו מחוץ לעיר, קנו שועל מאחד
הציידים, עקרו שן מפיו ותלו אותה על
צוואר הילד.
השן נהגה לפי הפסק של הרמב״ם:
היא לא הזיקה, אבל גם לא הועילה.
הצעד האחרון של ההורים
המיואשים: גיוס בני כיתתו של בנם,
בצפון לונדון, תהילים ליר מיטת הילד.

לא תקום שם מיני־מדינה בלסט־ניוז.
ולא מובלעות שר אש״ו 500 ,אלף
השיעים בדוום לבנון יקימו שם
מיני־מדינה משלהם. הנושן הצבא
ש ל, העולם הזה״ מנתח את
ההשלכות הביטחוניות לגבי ישראל
מניעים אידיאולוגיים (חומיינייסטים)
והן ממניעים אחרים(תמורה חומרית או

טרור כופה).

אחרי הנסיגה של צה׳׳ל
מהאיזור ישתפרו התנאים
לפעילות של אירגוני אש״ח
בדרום, וזאת בהנחה שכל כוח
שיחליף את צה״ל יהיה יעיל
פחות במניעת חדירות והס־תננויות,
וכי תיגבר חשיפת
האובלוכיה המקומית ללחצים
ונכונות אלמנטים בה לשתף

״1ילי־

כאשר צה״ל יחזור הביתה -מה
1היה המישטר שיקזם בדרום לבנוז?

סתירהגסיסי ת

שר לטיב הפעולות של אש׳׳ף,
הרי עומדות לפניו שלוש אפשרויות
עיקריות:
הראשונה — פעילות ספוראדית,
אשר תכלול ירי באמצעים שונים
לעבר שטח ישראל ונסיונות לחדור
לשם ביצוע פיגועי הרג־מיקוח. סוג זה
של פעילות יציב קשיים ניכרים לפני
הכוח שיתפרס בדרום־לבנון, שכן ניתן
לבצעה על־ידי חוליות קטנות ובאמצעים
מועטים, שקל יחסית להחדירם
ולהסתירם.
האפשרות השניה — נסיון להקים
מובלעות בתוך שטח דרום־לבנון.
מובלעות כאלה יכולות להיות בשטח
כפרי, כמו המובלעת שהקים אש״ף
בתוך שטח יוניפי״ל ממיזרח לצור, או
בשטח בנוי, על־ידי הפיכת מחנות
מטרה
המוצהרת של ישראל
\ 1היא למנוע את שובו של אש״ף
לדרום־לבנון. מה משמעותו של דבר זה
בשטח? בדיקת המצב בדרום מראה,
שאף כי פעילות הפלסטינים כיום נגד
צה״ל היא מוגבלת, ועוד פחותה מכך
פעילות המאורגנת על־ידי אש״ף עקב
הסיכסוכים הפנימיים באירגון ותוצאותיהם,
הרי שהתשתית לפעילות של
אש״ף למעשה כבר קיימת בשטח.

בדי להשיג זאת ייתכן שתינקט
לוחמת־גרילה נגד הכוחות
שיפקחו על דרום־לבנון, כדי
להביא לשיבוש פעולתם ו/או
יציאתם.

מבין שלוש האפשרויות האלה ניתן .
להניח, שכל כוח שיתפרס בדרום־לבנון
לא יצליח למנוע לחלוטין את הראשונה.
אולם יהיה בידו למנוע את
היווצרותה של מיני־מדינה פלסטינית
בדרום. השאלה היא מה תהיה מידת
יכולתו למנוע הקמת מובלעות של
אש״ף בדרום (בייחוד במחנות־הפלי־טים<
,וזאת לאור הצלחתו של אש׳׳ף
להקים מובלעת כזאת בתחום יוניפי״ל
אחרי מיבצע ליטאני.

מניתוח האפשרויות שיעמדו
לפני גורמי אש״ף עולה, כי
הבעיה העיקרית המעסיקה את
צה״ל כיום — כיצד למנוע
חדירת אנשים ואמל״ח לדרום
— תהיה הבעיה הראשונה
במעלה שתעמוד לפני כל כוח ־
שיתפוס את מקומו. כל כוח בזה
יצטרך להתמודד עם הכתירה
הבסיסית שבין סגירת המעברים
על האוראלי, שתצמצם(אך
לא תימנע כליל) את הבעייה

ותתכיס את האובלוכיה, ובין
השארתם פתוחים, במחיר של
החדרת אמל״ח וגורמים עויי-
נים.
כפי שמורה הניסיון, פיתרונות־הביניים
שנוקט צה״ל לא גרמו
להפסקת הפיגועים אך גרמו להתססת
האוכלוסיה.

^ הגבלת
הפעילות

*ץ בחינה צבאית, רבים הקשיים
* ) בהשגת היעדים שהציבה לעצמה
ישראל בדרום־לבנון — מניעת חזרת
אש״ף לאיזור ומניעת ירי לעבר
שיטחה. בחינת הנסיבות הפוליטיות
של העניין משנה במיקצת את התמונה.

רוני שפיגר
כדי לאפשר פעילות של
אש״ף בדרום־לבנון יש צורך
בשלושה: כוח אדם, אמל״ח
(אמצעי לחימה) וסיוע של
האוכלוכיה.
במה שנוגע למאגר כוח־האדם, הרי
שזה מורכב מן הפלסטינים החיים
במחנות־הפליטים ומחוץ להם, בערים.
אליהם נוספו, באחרונה, משוחררי
אל־אנצאר.
בנוגע לאמל״ח: דרום־הלבנון רווי
בנשק ובאמצעי־לחימה. ובמה שנוגע
לסיוע של האוכלוסיה: אירגוני אש״ף
יוכלו להסתייע בסייענים מן האוכ־לוסיה
המקומית, הפועלים הן מתוך

הפליטים לבסיסים. מובלעות כאלה
יוכלו לשמש כבסיסי־ירי על ישראל או
בסיסי־יציאה לחדירות, וכן הם יוכלו
להוות שלב לאפשרות השלישית —
הקמתה מחדש של ה״מיני־מדינור
הפלסטינית בדרום.

ך? 1ך 500 1 1 אלף תושבי דרום־לבנץ
^ 1/ 111 |_ 1הם שיעים, בנערה זאת, בכניסה
לתחנת״דלק בפאתי כפר שיעי. בני עדתה הם

הגורם המרכזי באזור והם, ברובם, אוכלוטיה ענייה,
אשר תלותה בגורמים קיצוניים, אשר יבטיהו את
רווחתה הכלכלית, עלולה להפוך לתלות מוחלטת.

הגורס החשוב ביותר מבחינה
זו הוא סילוקם, על-ידי
הכורים ותומכיהם, של ערפאת
ונאמניו מלבנון. בכך הוצא
מלבנון הגורם היחיד שהיה הן
בעל המוטיבציה לחזור ולהקים
מאחז טריטוריאלי עצמאי בהכוח
דרום
והן בעל מרכיבי
שיתנו לו סיכוי, גם אם מועט, ז י
להשיג יעד זה בתנאים מסדי־מים.
שני
האירגוניס הפלסטיניים האותנטיים
שנותרו בלבנון, אירגוניהם

4ד ¥ 4 4 9

של חבש וחוואתמה, עשויים לשאוף
לכך, אולם אין הם נהנים מעוצמה
צבאית ותמיכה פוליטית כזאת של
הפת׳ח בראשות ערפאת.
אשר לסורים — ברור שהללו אינם
מעוניינים בהקמתו מחדש של מאחז
טריטוריאלי פלסטיני עצמאי, ולכן יש
להניח שיגבילו את פעילותם של ה־אירגונים
הסרים למרותם וכי יש
בכוחם גם להטיל הגבלות על אירגו־ניהם
של חבש וחוואתמה.

שהביאה לגל של התעוררות דתית
בקרב המוסלמים בכלל והשיעים, כולל
אותם שבלבנון ובדרומה, בפרט.
כתוצאה מכך גבר כוחם של כוהני־הדת
ונוצרו קבוצות מבין השיעים
בלבנון, שמטרתן אינה רק לשפר את
מצב בני־עדתם אלא גם להפיץ את
המהפכה האיסלאמית בלבנון ובמרחב
כולו.
על רקע זה ניתן לזהות כיום
שלושה זרמים עיקריים בקרב העדה
השיעית בלבנון: הזרם השמרני, המורכב
מן ההנהגה המסורתית של
השיעים, הנוטלת חלק במימשל וה־מעוניינת
בשמירה על הסטאטוס־קוו
והיתרונות שהוא מעניק לה. הבולטים
שבהם: כמאל אסעד ועאדל עסיראן.

יחד עם זאת, הסורים מעוני
יינים להפעיל את אותם איר־גונים
נגד ישראל ולפיכך ייתכן
שיתירו פעילות מבוקרת, בהעדיפם
פעילות ברמה נמוכה
של ירי וחדירות.
בנוסף לכך יש לקחת בחשבון
שסוריה לא תוכל לשלוט לחלוטין
בפעילות של אש״ף בדרום וכי גורמים
פלסטיניים ינסו להסתנן אליו.
המקופחים ומיפלגת־אלוהים
^ ניעת, או לפחות צימצום פעי-
לות אש״ף בדרום לאחר נסיגה
ישראלית, מוצגים בהצהרות של
דוברים רישמיים כבעייה העיקרית
הנוגעת לסידורי הביטחון בדרום־
לבנון.

אולפ ייתכן מאוד שבעיה זו
תתגמד לנוכח השאלה מה
יקרה בקרב 500 אלף השיעיפ
בדרוב: אילו תהליכיב יתרחשו

כאשר נכנס צה׳ל
לדרוס־לבנון קיב־לה
אותו האוכלוסיה בכפרים ולצידי הדרכים בהשלת

כן הם התקבלו

בקירבם, ובעיקר, כיצד ניתן
למנוע את השתלטותפ של
גורמים חומייניפטיים קיצוניים,
גורמים השולטים כבר
למעשה באוכלוסיה השיעית
באיזור בעלבב, על האוכלוסיה

גרגירי״אורז ובהתזת מי־ורדים. התושבים ציפו
לרגיעה ולשיקום האיזור. אך הכיבוש המתמשך הביא
לתפנית בהתנהגותם, והם מצפים לנסיגת ישראל.

הזרכ המיליטאנטי, שואף
לשנות את המישטר בלבנון,
ובעיקר להביא לביטול או לשינוי
אמנת ,1943 כך שתשונה
חלוקת־הכוח בין העדות, או,
לחילופין, תבוטל חלוקת הכוח
על־פי מפתח עדתי ותיעשה
על-ידי שיטה דמוקרטית, דבר
שייתן לשיעיכ יתרון, עקב

השיעית בדרום־לבנון.
על העדה השיעית בלבנון עבר
בעשר השנים האחרונות תהליך של
התעוררות. בעדה, שהיא הנחשלת
והמפגרת ביותר בלבנון, נוצרו זרמים
חדשים השואפים לשנות את מצבה

״ 1 1י | 7ך ך 1ראש אירגון אל־אמל, הזרוע הצבאית של תנועת
המקופחים השיעית, שהיא הזרם המיליטאנסי, אך
1^ 11
לא הקיצוני ביותר, בין השיעים, והלוחם בצבא לבנון ובכוח הרב״לאומי.

ראש האירגון השיעי הקיצוני אל־אמל אל־איסלאמי,
שפרש מארגון אל־אמל, והפועל
באיזור הבקאע. אנשיו הם אנשי הזרם הקיצוני ביותר, החומייניססי.

חוס״ן מוסאוו׳

ולהאבק למען זכויותיה ומעמדה
בלבנון.
הביטוי להתחזקות הגורמים השואפים
לשינוי בקרב השיעים היה בהקמת
תנועת המקופחים ב־ ,1974 על־ידי
האימאם מוסה צרר. יחד עם זאת,
במילחמת האזרחים של 6־ 1975 היו
השיעים גורם שולי וניתן לומר
שכמעט שלא נטלו בה חלק.

המבוך הלבנוני

אוקטובר: למעלה -הצבא הלבנוני והפלאנגות;

מתחתם: כוחות סוריים, דרוזיים, ומיליצית אל־אמל.
בשורה השלישית: כוחות איטלקיים וצר פתיים.
למסה: כוחות אמריקאיים וישראליים.

בתחום זה חל שינוי ניכר,
הבולט בעיקר אחרי מילחמת-
לבנון. בלחימה שהתנהלה בביירות
מאז הנסיגה החלקית
בספטמבר ,1982 היוו השיעים
את הגורם הדומיננטי, בעוד
שהפונים נדחקו לפינה.
כיום השיעים בביירות הם
המנהלים את עיקר לוחמת־הגרילה
נגד צבא לבנון והכוח
הרב־לאומי.
גורם רב־חשיבות נוסף מאז מיל־חמת־האזרחים
הוא המהפיכה באיראן,

היותם העדה הגדולה יחסית
.בלבנון.
בראש הזרם הזה עומד השייך
מוחמר מהדי שמס א־דין, המשמש
כמנהיגה הרוחני של העדה, מאז העלמו
של האימאם צרר. הזרוע הצבאית של
תנועת המקופחים, אירגון אל־אמל,
בראשות עורך־הדין נביה ברי, לוחם
בצבא לבנון ובכוח הרב־לאומי ופועל
בתיאום עם חזית ההצלה הלאומית.

הזרם החומייניסטי, השואף
להפיץ את המהפיכה האיסלא־מית
במרחב וללחום בכופרים.

שני אירגונים קיצוניים מסוג זה,
אל־אמל אל־איסלאמי, בראשות
חוסיין מוסאווי, וחיזב אללה(מיפלגת
אלוהים) בראשות עדנאן מוסאווי,
פועלים באיזור הבקאע.
שני אירגונים אלו פרשו בזמנו
מאל־אמל. אירגון קיצוני נוסף, בראשות
חוסיין פדאללה. פודל בביירות.
(המשך בעמוד )58

ך^ם ני המפולת של המניות הבנקאיות,
) כאשר חזרתי וכתבתי שצריך למהר ולמכור
את הבנקאיות ולעבור למטבע־חוץ, הצליח אחד,
שמטעמים השמורים איתי לא אזכיר את שמו,
להשחיל לי שאני עוכר־ישראל, זורע בהלה וסופי
לקצור רוח.
הוא אכל אותה בגדול. חבל. גם הפעם אמרו לי
שזה שיגעון אם תכתוב את ״זה״ .״זה״ חסר שחר,
זה לא יכול לקרות, זה לא דולארים, ובכלל מה
אתה מבהיל את עם ישראל.

מחר מאוחר
ך* שבוע שעבר כתבתי, ביום ראשון,
^ שכדאי להשקיע בניירות־ערך זרים ואולי
למחרת יהיה מאוחר. וכך היה. למחרת היה
מאוחר. מצטער, עיתון זה מופיע אחת לשבוע, לא
בכל יום.
אם בנק־ישראל והאוצר יתאימו את מועדי
הטלת הגזירות למועדי הופעת העיתון, כלומר,
יום או יומיים אחרי הופעתו, יסתדר העניין על
צירו הטוב.
יש כמה גזירות בדרך, שאני מקווה לא לאחר

הפדרל רזרב, הבנק המרכזי של ארצות־הברית,
פאול וולקר, להודיע שכל השטרות הירוקים בני
מאה דולר יוצאו מהמחזור ותחתם יונפקו שטרות
חדשים בצבע כחול.
הנימוק המכריע הוא שזו דרו מצויינת לגרום
הפסדי־ענק למאפיה האמריקאית, המחזיקה
ברשותה מיליארדי דולארים בשטרות של מאה
דולר. חוץ מזה, הם יאמרו, זה יעזור גם לישראל,
זה יאלץ את כל אלה שמחזיקים שטרות של מאה
דולר להציעם לממשלת־ישראל, תמורת שקלים
אינפלציוניים וכך, במכה אחת, יקטן החוב
החיצוני של המדינה בכמה מיליארדי דולארים,
וזו הרי מטרת בואם לשם; אחרת ייאלצו לבקש
עזרה (לא סיוע) כלכלית בצורה של הקדמת
המענקים המיועדים ל־ ,1985 כדי שישראל תוכל
להחזיר את חובותיה לממשלת ארצות־הברית.
בקיצור, עיסקה סיבובית על חשבון החסכונות
הירוקים של עם ישראל בארץ־ישראל. אני
מבקש לחשוב רגע על הצורה האלגנטית — חס
וחלילה, לא ייכנסו, לא יפתחו את הכספות, לא
ירימו בלטות, לא יקרעו מיזרנים. אנחנו, במו
ידינו, נביא אל אשנבי הבנקים את כל מט״חנו,
אחר כבוד, נעמוד בתור, בסבלנות, הפעם, ונקבל

לנשיאות. ואז יוצע לנו מה שקרוי בניב הפיננסי
הבינלאומי פריסת חובות, או במילים אחרות, את
החוב של מחר נשלם מחרתיים, ואת החוב של
היום נהפוך לחוב עומד, שאותו נשלם לכשירחיב.
זה מה שנוגע לממשלת ארצות־הברית.
את החובות לעם ישראל בגולה, המורכב רובו
מפקדונות תושבי־חוץ, נהפוך לאיגרות־חוב
דולריות, נושאיות ריבית סימלית של, נניח.2.5* ,
הפידיון של איגרות־חוב אלה יתחיל אחרי שלוש
שנים וכל המחזיק בהן שנה נוספת, יזכה לחלק
בעולם הבא. ככל שיחזיק יותר שנים, יגדל חלקו
(בעולם הבא).

36 טעמים
ס ני יודע, יש 18 נימוקים טובים למה
ממשלת ישראל לא תיפגע בפת״ח —
פיקדונות של תושבי־חוץ לארץ. יש גם 36
טעמים טובים ויפים מדוע לא תפגע הממשלה
בפת״ם — ראש־הממשלה יצחק שמיר, הבטיח
שזה לא יקרה, בלי לסייג בתקופת זמן. אני דווקא
בעד הצעת־החוק של חבר־הכנסת אלי קולס
מהליכוד, שהציע לחוקק חוק שימנע מהממשלה
להפר את הבטחת דובריה.
בינתיים הם (הממשלה ושריה) מסרבים.
שאלתי אחד מהמצויים בשטח, למה לא? הוא

שר־אוצר רינן
להוציא שטרות ירוקים מהמחזור
למיסחר בבורסה 436.5 ,מיליארד שקל. זהו חלק
מהחוב הפנימי, החוב שחייבת ממשלת ישראל
לאזרחיה, והוא אינו כולל את מניות הבנקים
שבהסדר, או איגרות־חוב המונפקות לקופות־גמל
וחברות־ביטוח.
ועכשיו לעיקר: ממשלת־ישראל, באמצעות
בנק ישראל. מווסתת את איגרות־החוב שלה,
הנסחרות בבורסה, ושומרת בקנאות על ערכן. את

איגרות החוב שר הממשלה

אותן: כמו, למשל, הקטנת ההקצבה ליוצאים
לחו״ל לאלף דולר, וקביעת תיקרה למשיכת
כספים באמצעות כרטיסי אשראי בחו״ל, או
אפילו קביעת תיקרה שנתית להוצאה של מט״ח,
כולל מחיר הטיסה.
אומרים, ואני לא אחראי למה שאומרים,
שבמיזרנים ומתחת לבלטות וגם בכספות של
הבנקים, מסתובבים כמה מיליארדי דולארים,
בעיקר בשטרות ירוקים של מאה דולר.

כחול במקום ירוק
או מ רי ם, ואני בהחלט לא אחראי למה
> £שאומרים, שהמישלחת של שלושת

בתמורה שטרות ירוקים ועייפים של 1000
שקלים, שניים ואולי שלושה דולר לכל אלף
שקלים.

פריסת חובות
*ץ ישלחת מטעם הכנסת תצא בקרוב, אבל
הפעם מטעם ועדת הכספים, לארגנטינה,
ללמוד איך לחיות עם אינפלציה של * .400 זה,
כמובן, אם המישלחת שיצאה לוושינגטון, לא
תצליח לשכנע את האמריקאים שמה שטוב
לישראל טוב גם לאמריקה הגדולה.
עצם הידיעה על הכוונה לשגר מישלחת

השיב לי ברצינות גמורה שהחוק עלול לעורר
בהלה! חוץ מזה, אמר לי, חוק לא יעזור.
הלכתי אל עוד אחד שמצוי בעניינים, שאמר
לי: תשמע, אם יהיה חוק, יהיה קצת יותר קשה.
אבל הכי חשוב זה לא החוק, אלא מה נאמר בו,
וגם אם ייאמר בו כל מה שתבקש, עדיין פתוחה
הדרך לשחוק את חסכונותיו הצמודים לשער
הדולאר על־ידי קביעת שער המרה פיננסי שיהיה
נמוך ב־* 30 מהשער המיסחרי ליבוא ויצוא.
טווח הזמן שעומד לרשות הממשלה, כל
ממשלה, לשחוק את ממוננו הוא עד סוף שנה זו.
שהרי מייד אחרי הבחירות לנשיאות
בארצות־הברית, נגמר פרק ומתחיל פרק חדש
של לקראת בחירות אצלנו.

סיבו? קטן?

דדב קולם וידידה*
לחוקק חוק נגד הפרת הבטחות
הפרופסורים לכלכלה, שיצאה באורח בהול
לוושינגטון השבוע, והצטרפה אל המנכ״ל החדש
של האוצר, השוהה שם, באה לשם כדי לשכנע את
שר־האוצר האמריקאי דונאלד רגן ואת נגיד

לארגנטינה ללימוד בעיות ההיפר־אינפלציה,
תגרום מבוכה במימשל האמריקאי ערב הבחירות
--* שרה ללא תי ק שרה דורון.

**כשיו נחזור לעניין העיקרי שבו רצינו
בלפ תו ח והצלחנו רק לרמוז עליו. אבל,
כרגיל, לפני שניגש לעצם העניין, צריך יהיה
להגדיר אותו: לצורך זה, מה יותר טוב ממילון או
שניים למונחים פיננסיים.
איגרות־חוב, הקרויה באנגלית בונד (כמו
ג׳ימס בונד) או גם דבנציר(על מישקל אבן־חן)
היא תעודה שמוסר הלווה — בחברה פרטית,
ציבורית, או רשות ממשלתית, למלווה, על חובה.
בתעודה רשומים סכום החוב, תנאי הפרעון,
מועדי החזרת הקרן, תשלומי הריבית, ההצמדה,
אם ישנה כזו. החברה חייבת לעמוד בכל
התשלומים המפורטים באיגרת, גם כשאין
רווחים. השקעה באיגרת־חוב נחשבת בדרך כלל
להשקעה שהסיכון בה קטן יחסית, אך גם בעלת
תשואה צנועה בלבד.
הנפיקה כמה סוגי
ממשלת־ישראל
איגרות־חוב, הנמכרות לציבור באמצעות
הבורסה. ביניהן אג״ח צמודות למדד יוקר המחיה,
שבה הקרן, ובמקרים אחרים גם הריבית, צמודים
למדד. ההצמדה יכולה להיות חלקית,80* ,70* ,
* 90 ומלאה 100 יש אג״ח של ממשלת
ישראל הצמודות לדולר, או כאלה הקרויות אג״ח
ברירה כפולה הצמודות למדד(ב־* )80 או לדולר
של ארצות־הברית.

גם היא מווסתת
ך* סון 6שנת 1983 היה ערר השוק של כל
הממשלתיות, הרשומות
אגרות־החוב

זה היא עושה כרי לשמור על רמת מחירים
מסויימת — .סבירה״ של האג״ח בבורסה, כדי
שתוכל להמשיך ולהנפיק אג״ח חדשות: והטעם
השני הוא לשמור על אמינות איגרות־החוב
הממשלתית המשמשות כאמצעי־חיסכון.
מה שקורה היום בשוק הוא, שמיספר המוכרים
אג״ח ממשלתיות גדול הרבה יותר ממיספר
הרוכשים, אם בכלל. עובדה זו מחייבת את נציג
בנק־ישראל לקנות במיליארדי שקלים אג״ח
שמוכרות חברות, פרטים, קרנות־נאמנות ואחרים
בבורסה, המחפשים השקעה טובה יותר, או
נלאצים למכור כדי לכסות משיכות־יתר, או
פדיונות בקרנות( .אגב, צאו מקרנות הנאמנות,
מכולן, הפת״ם נותן יותר, בינתיים).
נמשיך. בנק־ישראל עושה בדיוק מה שעשו
הבנקים לפני המפולת של המניות הבנקאיות,
אבל בהיקף לא פחות גדול. כל יום מזרים
בנק־ישראל סכומים אדירים כדי לווסת את שערי
האג״ח שלו. אם הלחץ יגבר, יגיע הרגע שמישהו
יצטרך להחליט — די.

המפולת בשער
ך מה להחזיק אג״ח ממשלתיות כאלה או
/אחרות, כאשר אפילו בבנקאיות מובטחת
תשואה של פי כמה, או אפילו התפ״סים למיניהם
וכך גם הפק״מים נותנים יותר? יקרה מה שקרה
לבנקאיות, ככל שימכרו יותר אג״ח ממשלתיות,
הממשלה תדפיס יותר כסף, עד שיום בהיר היא
תחליט שדי לה בהדפסה, והשוק הוא שיקבע את
מחירה האמיתי של איגרת־החוב הממשלתית.
ואז, רבותי, יקרה מה שצריך היה לקרות
לבנקאיות: השערים ידרדרו עד שימצאו קונים
במחיר נמוך הרבה יותר. ואז, נוסף על השכר
ישחקו שוב את חסכונותינו.
אפילו האמריקאים אומרים שזו דרך מכובדת
לממשלה המכבדת את חובותיה, להתמודד בשוק
החופשי. מי שירצה יקנה, מי שירצה ימכור, כמו
באמריקה. אז מי שיש לו עוד אג״ח יעשה לביתו,
וירכוש פת״מים, תפ״סים, או סתם ילווה ממונו
לכל נזקק בריבית הנעה היום בין * 14.5ל־*16.5
לחודש.
מי שמאבד עשתונותיו, מוטב יקנה
מטבעות־זהב, גם של החברה הממשלתית ויותר
מזהב, מתחרהו הנצחי הדולר.
לעניין הפת״מים עוד נחזור.

־יין

וימו־ יעקבסון טמיר

^ ף11
11 11
וווו

מתי ייצא צה״ל מלבנון?
במסיבה שהתקיימה בליל־שבת
למתרימי הבונדס, ששבו לא
מכבר מארצות־הברית, התייחס
שר־הביטחון משה (״מישה״)
ארנם לשאלה. הוא סיפר
שכאשר היה השבוע בלבנון, הוא
נשאל שאלה דומה וענה שצה״ל
ייצא משום רק אחרי שצבא
לבנון ישלוט במצב בדרום־

משה אונס מגרה מת ,״צא צה״ר מלבנון
^ והאם ווו לונדון הוא שורמועו או חמורגרם

וביקש שיפעל למען תהיה לבנון
מאוחדת. ענה לו האל :״זה לא
יקרה בימיי״.
עורכי־הדין, שהתקבצו ב־ים־המלח
בשבוע האחרון להשתלמות
מטעם לישכת עורכי־הדין,
שמעו את הפרופסור
למישפטים עמום שפירא,
המלמד באוניברסיטת תל־אביב,
מקונן על מר־גורלו. הוא סיים

הרבה תלמידים, שצריך להוסיף
באולמי־ההרצאות,
כיסאות
״המסכנים את אותם הרוצים
לצאת, חס־וחלילה, מחמת
שריפה או שיעמום״.
נשיא בית־המישפט העליון
מאיר שמגר נזכר
בסיפור ידוע מאנגליה של
ימי־המלכה ויקטוריה, והמתייחס
לשאלה מה חושבים השופטים

ך | 1ל 1¥ן* מנסה לשחרר את פיו משולי שרוול המיקשירן(מימיו) ,אד יד
^ 1 #111 1 1זרה סותמת את פיו(משמאל) .שמיר פגש במסיבת יום־ההולדת
ה־ 35 לכנסת, בח׳כ שינוי לשעבר, זאב (-סטף״) ורטהיימר. כאשר הרים התעשיין הגבוה
לבנון. קצין בדרגת סרן, ששמע
את ארנס, סיפר בדיחה, שעליה
חזר ארנס במסיבה: נשיא
ארצות־הברית רונלד רגן פנה
לאלוהים וביקש ממנו שהקפיטליזם
ישתלט על העולם.
האל ענה :״זה לא יקרה בימיך.״
מנהיג ברית־המועצות יורי
אנדרופוב פנה לאל וביקש
שיפעל כדי שהקומוניזם ישתלט
על העולם, וגם לו השיב האל:
,זה לא יקרה בימיד ״.נשיא
לבנון אמין ג׳מייל פנה לאל
העול ם הזה 2421

את הרצאתו בסיפור קצר, שבו
אם מעירה את בנה ואומרת לו:
״קום לבית־הספר, אתה מאחר״.
ענה הבן :״אני לא רוצה. אני
שונא את כל המורים וכל המורים
שונאים אותי. אני שונא את כל
התלמידים וכל התלמידים
שונאים אותי ״.ענתה לו האם:
״אתה חייב ללכת משתי סיבות.
אתה בן 45 ואתה הדיקאן״.
שפירא אמר לפני כן,
שבשיעורי-החובה של שנה
ראשונה במישפטים יש כל־כך

רשות־השידור. עורך־הדין אהרון
פאפו עמד על כך שארבע
התוכניות הראשונות של מה
שבא, שינחה לונדון, יוקלטו
מראש, כי ״זהו שור מועד.״ שאל
מנכ״ל רשות השידור יוס ח
(״טומי״ו לפיד :״למה אתה
מכנה אותו שור?״ השיב פאפו:
״לא כיגתי אותו שור. שור מועד
זהו מונח מישפטי מהתלמוד,

ענה פאפו :״כאשר לפיד אמר
חמור־גרם — למה ולמי הוא
התכוון? אם התכוון לפגוע בי,
בסך הכל החזרתי לו ״.התערב
בוויכוח הד״ר לתיקשורת
ישראל (״רוליק״) פלג ואמר
לפאפו :״האגדה מספרת ששור
רץ אחרי סדין אדום, בעוד
שלמעשה שור הוא עיוור צבעים.
מה שכן נכון הוא, שבכל פעם

משמיר את ידו, נראה ראש-הממשלה, שכוס יין־אדוס נידו, כאילו הוא נאחז בשולי ביגדו.
שמיר הופיע למסיבה בטרקלין הכנסת באיחור״מה ומייד הוקף ברבים שבאו ללחוץ את
ידו ולשוחח עימו. הוא מיהר להתכבד נתיקרובת לאורחים שנעלמה כעבור דקות.

על עצמם. שופט שהיה אמור
לברד, התכוון לפתוח את נאומו
במישפט :״אנו, השופטים,
המודעים למיגרעותינו.״ אבל
אחרי מחשבה קלה שאל את
עצמו :״מה, לשופטים יש
מיגרעות?״ ואז הוא שינה את
הפתיחה :״אנו, השופטים, איש־איש
מתוך ידיעת המיגרעות של

שדר הטלוויזיה ירון
לונדון היה נושא הדיון בישיבת
הוועד המנהל האחרונה של

שבא להצביע על חזרה על
מעשה״.
מרון :״נכון, זהו מונח מישפטי
מן המישנה ״.יושב־ראש הוועד
המנהל, ראובן ירון, שהוא
פרופסור למישפט רומי, הניד
ראשו לאות חיוב. לפיד פתח את
פיו :״במישנה כתוב גם
חמור־גרם ״.ענה פאפו :״למה לך אוטוהערות להשמיע
ביוגרפיות?״
לפיד האדים מכעס,
ואילו ירון פנה לפאפו בתחינה:
״בשביל מה היית צריך את זה?״

התערבה אהובד!

שאתה שומע את השם ירון
לונדון, אתה מתחיל לרוץ!״
בשבוע שבו היו הכל
בטוחים שסיעת תמ״י תפיל את
ממשלת הליכוד, נפגשו יושב־ראש
מיפלגת העבודה שימעון
פרס וח״כ תמ״י אהרון
אבו־חצירא, במעלית במיש־כן־הכנסת.
שאל פרס את אבו־חצירא
:״נו, אהרון, מה יהיה?״
השיב השר לשעבר :״אומרים
שיהיה טוב ״.פרס התחכם ושאל:
,מי אומר, ומה זה טוב?״

מדוע נאלץ חיכ אהרון נחמיאס לשוב לביתו בטרמפ, מה
קורה לראשו של י 1סי שריד ומה מציע אורי סלע לע ש 1ת
כהרגלו, העביר השבוע
הפירסומאי אורי סלע בין
מכריו ומוקיריו סיפרון כיס
חדש, בשם כל בדיחות השקל.
המחבר מסתתר תחת
שם־העט שימחה כהן־ארי־דור:
רמז לשלושת שרי־האוצר
שהשפיעו השפעה כה דרמאתית
על כלכלת המדינה —

שימחה ארליך, יגאל כהן־
אורגד ויורם ארידור. ר.סיפ־

רון מכיל בדיחות וחמשירים
אקטואליים, בהם מתמחה סלע.
להלן כמה מחידודיו:
אמר כבוד השר בראותו /את
פאר המכונית צמודתו /״לא
הצלחנו אומנם /להיטיב עם
העם /אך בכל זאת הוטב
לקצתו.״
שכחה האומה, משום מה / ,כי
ממש• כעוגה החמה /אי־אפשר
ברצינות /לאכול אמינות /
ושהיא תישאר גם שלמה.
בממשלת האברא־קדברא /
יש שר־גברא ושר־כוח־דברא /
שר מתחיל, שר מוחל /שר
מנחיל, שר נוחל /ושר סברה
ואיפכא־מסתברא.
הבורסה קראה אל הדגל /

קצת זהב והרבה מאוד עגל /
ונהר למיפגש /ההמון הנרגש /
פושטי עור, פושטי יד, פושטי
רגל.
בארצנו היה היה סוס /
שהובל לאבוס בלי היסוס /ואכל
בלי חשש /את הקש שהוגש /
בקיצור, זה היה קונסנ־סוס.
בין מומחי האוצר יש בילבול
/״הזרמה״ הם קוראים למבול /
אך עכשיו המבול /כבר עבר את
הגבול /והשם הנכון הוא
שילשול.
רבותיי, ההיסטוריה חוזרת /
כדברי האימרה המוכרת /אך
אחרי כל סיבוב /מחירה, שוב
ושוב /מאמיר במהירות
מסחררת.
ממשלתנו מצאה פיתרון /
למיבצע חיסכון אחרון /חוסכים
את הדלק /כולו, ולא חלק /
כאשר דוהרים במידרון.
אורגה מה תשב תגרד,
תתגרד /אין אונים מול מדד
מתמרד /תן אותו לשליטה /של
מישרד הקליטה /ותוך חודש־חודשיים
— יירד.
ומסיים סלע את חמשיריו:
בכמה עניינים חמורים /יש

אצלנו חוקים מוזרים /האמת
המרה /לפירסום אסורה /אבל
כל השקרים מותרים-.
ח״כ העבודה אהרון
נחמיאס, לשעבר ראש־עיריית
צפת, הגיש בקשה לרכוש את
הרכב ששימש אותו בעירייה.
בינתיים היה מעורב הרכב מדגם
פזו ,505 בתאונת־דרכים, ונח־מיאס
פנה לחברת־הביטוח שבה
היתה מבוטחת המכונית וביקש
אישור לתיקון. נאמר לו, שעליו
לבקש מהעירייה, משום שהרכב
עדיין רשום על שמה. נחמיאס
פנה לראש־העירייה החדש
מטעם חרות, זאב פרל, וביקש
את האישור המיוחל. כתשובה
נאמר לו, שהוא לא יקבל את
מבוקשו והוא יכול להשאיר את
המפתחות על השולחן. נחמיאס
נפגע מהתשובה, השאיר את
המפתחות על השולחן בצירוף
מיכתב, וחזר לביתו בטרמפ.
ח״כ הליברלים יהודה
פרח אינו מודאג ששמו יעדר
מרשימת הליכוד לכנסת הבאה
אם לא יוצב במקום ריאלי. הוא
בטוח שישוב למישכן ברשימה

אורנה נוות

מקרבת את לחייה לנשיקה אל לחיו של
נשיא־ישראל לשעבר, יצחק נבון, במסיבה
שנערכה בתיאטרון־ירושלים אחרי ההצגה לילה טוב אמא.

ג׳ק בחס

כוכב להקת קצפת, שבא השבוע לסידרת
הופעות בישראל, בוחן מקרוב בקבוק־יין
ישראלי, כשאשתו מביטה בו. ברוס הובא על״ידי אשר ביטנסקי.

| \ י ך 11ךקףןך 1ך 1ך אשתו של שר״על לכלכלה, יעקב מרידוד, מנסה להסיר כתם מחצאיתה
^ 11 1 1/1 11 11-1השחורה בעזרת מימחטה. אשת השר התלכלכה מעט מיין שנשפך עליה.
בידה השניה היא החזיקה בשושנה אדומה, אותה קיבלה בכניסה למסיבה, שאליה הוזמנו בני״הזוג.

עצמאית, בזכות חניכיו. פרח,
ד״ר לחינוך, שעבד שנים רבות
בהוראה, מספר שהוא מגלה עתה,
בהיותו ח״כ, שמיספר בוגריו
מגיע לאלפים. לפני כמה
חודשים פגש בח״כ הנתנייתי
קצין בכיר בחיל־האוויר והזכיר
לו שהוא היה מורה שלו. לפני
חודש, כשביקר במיפקדת
כוחות־צה״ל בגדה־המערבית, פגש
בו קצין בדרגת אלוף־מישנה,
שגם הוא היה בין תלמידיו. ביום
השלישי שעבר הוא יצא עם
יושב־ראש ועדת הכנסת לבי•
קורת״המדינה, אברהם (״כצי
ל׳ה״< בץ־עוז, לביקור בבסיס
חיל־היס בחיפה. בעודם ממתינים
למארחים, אמר כץ־עוז
לפרח :״נו, עוד מעט יופיע כאן
מישהו ויאמר שהוא היה תלמיד
שלך.״ לא חלף זמן רב ואחד
המארחים, קצין בדרגת סגן־
אלוף, הזכיך לפרח שהוא היה
מתלמידיו בנתניה.

הקרחת הגדלה והולכת של
יוסי שריד זכתה לאיזכור
בדיברי־הכנסת. שריד שאל את
שר המיסחר־והתעשיה, גידעון
פת, היכן הוא קונה את
הברילנטין שלו. התערב ח׳כ
חרות רוני מילוא :״הרי לך אין
איפה לשים אותו!״
הצבע האדום היה נושא
לוויכוח אחר שפרץ בישיבת
הוועד. פלג הציע להוריד מהמסך
את תוכניתו של הרב מרדכי
(״פופיק״) ארנון, המשודרת
מדי מוצאי־שבת, בטענה שזוהי
תוכנית מסיונרית. הוא תירץ
זאת בטענה, שפנו אליו הורים
שבניהם נפלו קורבן לכיתות רבניים ומגורמים רתיות המקורבים אליו. התערב פאפו:
״אהה, הרבנים האדומים.״ רוליק
החמיר סבר :״זה דבר חמור מה
שאתה אומר. הזהר מביטויים
כאלה.״ שאל פאפו :״אדום זה
חמורי״ ענה רוליק בחיוך :״אדום
העול ם הז ה 2421

ב לוני ם

ראש עיריית תל־אביב
שלמה (״צ׳יץ״־) להט נהג
תמיד לומר למקטרגיו בעניינים
שונים. :תל־אביב אינה זרנוגה׳
— רוצה לומה שאי־אפשר
להתייחס לשיקוליו כראש־העירייה
של העיר הגדולה
בישראל כמו לשיקולי ראש־מועצה
מקומית קטנה. ערב
כינוס מסיבת־העיתונאים, שבה
הציעו למיפלגותיהם צ׳יץ׳
וממלא־מקומו מהמערך דב
^ ב ן ־ מאיר להקים ממשלת
ליכוד לאומי, דנו השניים ביחד

הזאת אין אבא, רק 567 ילדים׳.
• הנ״ל. :מיהו עני? שנולד
לאם ענייה ואב שכיה•
הרב מנחם הכהן. :מצב
לאומי — צה׳ל תקוע ואריק
(שרון) עושה סקי על השל׳ג, .

• בעל-הטור נתן רענן:
.זוכרים את ח׳כ (מנחם) בגין?
ויודעים מה היה הגורם לעיתוי
פרישתו? פשוט — ההחלטה
לפרוש בשיא הפריחה׳.

• שר-האנרגיה

יצחק

סמדר דהו

הדוגמנית מרקדת לצלילי מימיקה כושית
קיצבית־ראף. דרור, גרושתו של המיסעדן
אבי ארגיב, באה למסיבה במועדון־לילה חדש שנפתח בתל־אגיג.

עם עוזריהם על התשובות שיש
לתת לעיתונאים שיבקשו
הסברים על המהלך. אחת
השאלות שהם העלו לדיון היתה,
מה יענו השניים אם ישאלו מדוע
ראש־העירייה וסגנו מתעסקים
בבעייה שאינה מוניציפלית.
— דובר־העירייה רוני רימון שלף
מן המותן את התשובה. :כי
תל־אביב זה לא זרנוגה ׳.צ׳יץ׳
סיפר שהוא כבר קיבל על הראש
בגלל השימוש במישפט זה.
כיליד רחובות נתקל בבן
קריית״משה, הלא היא זרנוגה,
שאמר לו שמישפט זה משמיץ
אותם. .מאז, אינני חוזר על כך׳,
אמר צ׳יץ׳, ,אבל תחר על
הסיפור עם בן קריית־משה.׳
התערב בן־מאיר וסיפר, שלו יש
י בעייה דומה עם חברים ביוקנעם.
כי הוא נוהג תמיד לומר —
ובמסע הבחירות האחרון הוא אף
הדגיש זאת — כי תל־אביב
אינה יוקנעם.
למרות עיסוקיו הציבוריים
הרבים, מתכוון בן־מאיר לכתוב
ספר חדש, הפעם אוטרביוגרפי.
הוא מתכוון לפרסם את יומני
ילדותו ונעוריו, כשלמד בבית־ספר
חקלאי.

פסוקי ה ש בו ע
• יהושע סובול ויעקב

לזר ב״חותם״ :י. למילחמה
העול ם הזה 2421

מודעי, על שר האוצר הפורש,
יורם ארידור. :היום הוא פגר
פוליטי ואין טעם להתווכח
איתו׳.

• המתנחל אליקים הע-
צני, על הסיבה לעקירתו
לקריית־ארבע. :אין לי כיפה על
הראש, אבל הייתי חדור הרגשה
שהמשיח מתרפק על השער,
ואיננו פותחים.״

• יושב־ראש הנהלת
מוביאון ״הארץ״ רחבעם
(״גנדי״) זאבי, על התקפות
העיתונאים עליו, :הם גילו
שהדם שלי מתוק, ומאז לא
מפסיקים למצוץ אותו׳.

• הבוסר והעיתונאי דן
בן־אמוץ, על ההצעה שייכנס
לפוליטיקה. :עד כדי שפל
המדרגה הזאת עוד לא ירדתי׳.

• הסרוסבור עוזי אורנן,
לשעבר מנהיג האגודה נגד
כפייה דתית. :ילד ישראלי
שהלך לבית־הספר בארץ, ילך
במוקדם או במאוחר לישיבה.
מכינים אותו מתקופת הגן׳.
• הנ״ל, :מה היא היהדות חילונית השקפה לעומת הומניסטית? אפס! מה הם שווים?
הם בחשכת ימי־הביניים מלפני
המהפכה הצרפתית. אז אנחנו
צריכים לכרוע ברך מול הערכים
שלהם? אלה ערכים מאוסים!׳

סאת דני אלהש מי

ניאו
פאשיזם בישראל 5
1ורשו של שבתאי־צבי לוקה
כמוהו במחלת המאניה־דפרסיה -החידה הגדולה בחיי! הפרטיים
של הרב צבי יהודה קוק -מי עמד מאחורי משה לווינגר כאשר
יצא להרפתקה בחברון -ומה זוממים חנז פורח וחיים דרול!מ?1

^ גרעין הפנימי של ישיבת מרכז הרב
( 1בירושלים, מזכיר באופן מדהים את הגרעין
הפנימי של מדרסת אל־פייזיה, שבעיר־הקדושה
קום, שם חונך האיית־אללה חומייני,
וחינך את תלמידיו.
גם סגפנותו של הרב צבי יהודה קוק ותלמידיו
מזכירה לא במעט את סגפנותם של 1200 נושאי
אות״אללה שחינו חומייני כדי לשאת את דגל
המהפכה האיראנית.

החומייניזם הישראלי מזכיר בהרבה
יסודות. את המהפכה האיסלאמית
באיראן, דרך הבטחת האל שיירשו את
הארץ הקדושה והמובטחת, הקשר
הישיר עם הקדוש־ברוך־הוא, הכפירה
בחוקים חילוניים והאמונה בעליונות
חוקי־הדת.

• נקודת הרב־קוק
** ובדה גלויה היא שהדת היהודית במיזרוד
ל אי רו פ ה לא נטלה חלק מרכזי בהגשמת
הציונות, בדרכה עד להקמת מדינת-ישראל. רבני

הרב קוק תרם ליצירת גשר אל הציונות
החלוצית, והשפיע על דור שלם של מייסדי
הקיבוץ הדתי, אבותיו של דור ״הכיפות
הסרוגות״ .אחרי מותו ב־ 1935 היה זה בנו, הרב
צבי יהודה קוק, שנטל על עצמו את האחריות
לפירסום כתבי אביו (בעיקר שלושת כרכי
אורות הקודש, שהפכו לאורים ולתומים של
הימין־הדתי־הלאומני בישראל).
קוק־הבן טיפח את השקפת אביו בדבר
״אתחלתא דגאולה״ להשקפת־עולם כוללנית,
המקשרת בין ראשית הציונות להתנחלויות בגדה
המערבית, כמהלך משיחי ארוך, רב נפתולים
וייסורים, שלגביו אין עשר או עשרים שנה
מעלות או מורידות דבר.
אחרי הקמת ישראל חיסל ראש־הממשלה
הראשון, דויד בן־גוריון, את מערכת־החינוך
הפועלית בשם דגל ה״ממלכתיות״ .אך הוא הותיר
לדתיים מערכת־חינוך דתית, ששימשה תשתית
למימסד חינוכי דתי־לאומני, והמשמש מאגר
כוח־אדם לימין הקיצוני בישראל. תשתית זו
מקיפה בתי־ספר, ישיבות תיכוניות, אולפניות
לבנות, ישיבות גבוהות וישיבות־הסדר, שהביאו

האיית־אללה רוח־אללה חומייני
1200 סגפנים בישיבה אח ת
נקודת הרב קוק שברה את האיזון הנפשי של
הכיפות־הסרוגות. באמצעות רבנים צעירים אלה,
שאליהם התחבר מאוחר יותר ח״כ חנן פורת, אף
הוא מתלמידי מרכז הרב, היא הפכה אותם
למישמרות־המהפכה הלאומנית־דתית.
לרב קוק ולתלמידיו הרבנים השקפת־עולם
המדהימה בדימיוגה לתנועה המשיחית השבתאית
של המאה ה־ .17 הם בוראים בהבל־פה עולם של
דחיקת הקץ. התגלות, הארה נבואית, אכסטאזה.

כמה מתלמידי הרב קוק מזכירים לא
במעט את הכאריזמה של שבתאי צבי,
שנבעה, לדעת חוקרי המיסטיקה היהודית,
ממחלת־רוח מאנית־דפרסיבית.
מחלה זו מזכירה לא במעט כמה מהתפרצויותיו
של הרב משה לווינגר —
בנוסח של קריעת בגדיו מול מצלמות
הטלוויזיה בתחנת־הרבבת של סבסטיה.

#הא״ת־אררה
צבי הווה
הרב צבי־יהודה קוק (עם אורי־צבי גרינברג)
תלמיד תורן בחדר הסמוך

הדת ונבחריה, לא ראו במעשה־המדיני גילוי של
״רצון אלוקי״ ,לכן, הרוב המאסיבי של היהדות
התורנית, בראשות אגודת ישראל, שלל את
הציונות המדינית המגשימה, בחינת מעשה של
״דחיקת הקץ״ .רבני האגודה אף החרימו את
הציונים ולחמו בציונות.
בראש זרם דליל של מאמינים, שזרם לצד
הציונות, עמד הרב אברהם יצחק הכהן קוק
(הרוא״ה) ,מי שהיה הרב־הראשי האשכנזי הראשון
בארץ־ישראל.
הרב קוק הקים בשנת 1924 את ישיבת מרכז
הרב, שהיתה בשנים האחרונות לאחו! ממרכזי
הלאומנות הדתית הקיצונית ביותר.

ליציקת עולם ומלואו של חיים דתיים לאומיים,
מול ״ליקוי האורות״ שבן־גוריון הביא בחינוך
החילוני.
חניכי מערכות־חינוך אלה של שנות ה־ 50׳ היו
הראשונים שהגיעו לישיבת מרכז הרב, שם
לגמו את תורתו הלאומנית של הרב צבי יהודה
קוק. בישיבה זו קיבלו מנהיגי הימין הדתי את
סמיכתם כרבנים והתפזרו ברחבי המדינה.
בין תלמידיו של הרב קוק בולטים משה
לווינגר, מנהיגם של מתנחלי חברון, הרב חיים
דרוקמן נושא דגל האגף הימני של המפד״ל,
הרבנים ולדמן, פריד ואחרים, המטפחים את רעיון
היהדות כ״עם לבדד ישכון״.

^ רב צבי יהודה קוק מכונה בפי תלמידיו
( 1בכינוי ״מאור הדור״ ,למרות שבחייו לא
נחשב כבעל סמכות תורנית בולטת בקרב
הרבנים. בצניעותו הסתגפנית הוא נהג לכנות את
עצמו בשם ״זקן התלמידים״.
הוא נולד בערב פסח 1891 בליטא, שם למד
תורה אצל אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
בהיותו בר־מצווה ( )1904 עלה ארצה עם הוריו,
והתגורר ביפו, שבה למד בתלמוד־תורה, ולאחר
מכן בישיבת תורת חיים בעיר־העתיקה של
ירושלים.
מילחמת־העולם־הראשונה מצאה את הרב קוק
בווינה, לשם יצא עם אביו כדי להשתתף בכנסייה
העולמית של אגודת־ישראל. האב והבן נתקעו
באירופה, התגוררו בשוויץ עד . 1916 משם יצאו
ללונדון.
בשנת 1925 חזר צבי יהודה קוק, ביחד עם
אביו, לירושלים, וליווה אותו בכל אשר פנה. הוא
סייע לאביו בהקמת ישיבת מרכז חרב.

בראשית שנות ה־30׳ נשא צבי יהודה לאשה
את חווה לאה הוטנר, ובכך נפתח פרק של
מיסתורין בחייו. אשתו, שהיתה בתו של רב נודע
מוורשה, נפטרה כעבור 10 שנות נישואין. ילדים
לא היו להם. מאז נשאר הרב יהודה צבי קוק בגפו,
ולא ברור מדוע לא נשא לו אשה בשנית, כדי
למלא מיצוות הקמת זרע. אחד מתלמידיו השיב
על שאלה זו במילים :״משום תחושתו, כי כך
נצטווה בינו לבינה,״״

שמועה עקשנית בחוגים חרדיים
בירושלים טענה, לעומת זאת, שהיו
לצבי יהודה סיבות אחרות.

עד ליום מותו התגורר הרב יהודה צבי עשרות
בשנים בדירה בגבול מאה־שערים, דירה פשוטה,
על סף עוני, שבקיעים נבעו בקירותיה. בחדר
הסמוך לחדרו היה מתגורר תלמיד תורן, שהיה
מסייע בירו. מעל למיטתו היתה קבועה תמונתה
של רעייתו חווה.
כאשר נפטר הרוא״ה, אביו של הרב קוק, הוא
נדחק למיספר שנים מניהולה של ישיבת מרכז
הרב בידי הרב רענן קוק, ורק כעבור 20 שנה
למות אביו, קיבל לידיו את ניהול הישיבה.
לפני קצת יותר מ־ 20 שנה, התחיל בהכנת —
מרכז הרב כבסיס לאותה תנועה לאומנית דתית,
שהוא הפך עד מהרה למנהיגה הדתי, ולעיתים אף
מדיני. במרכז הרב התחיל ללוש את דעת־התורה
של דור ״הכיפות הסרוגות״ ,ובטיפוח
הרעיון המרכזי של תורתו: שארץ־ישראל אינה
רכוש פרטי, לא של תושבי ישראל ולא של
מנהיגיה, והארץ שייכת לכלל־ישראל ואלוהי־ישראל.
בדומה
לדמויות דתיות אחרות, מהסוג המיסטי
הזה, אפופה גם דמותו של צבי יהודה קוק במסך
של מעשי־פלא. על אחד ממעשי־הפלא הללו,
סיפר הרב יוחנן פריד, תלמידו ואחד מראשי
גוש־אמונים: כאשר נסע הרב רענן קוק, שניהל ־־־
את הישיבה, לחוצלארץ, הוא הפקיד את יהודה
צבי במקומו. באותה עת התעוררה בעיית רכישת
בניין נוסף לישיבה. הצעה אחת היתה לרכוש
בניין סמוך למיבנה הנוכחי של הישיבה, והשניה

לרכוש בניין מרוחק יותר, ברחוב הנביאים. מחיר
הבית הסמוך היה מגוחך, בעוד מחיר הבית השני
— גבוה. הרב צבי יהודה פסק לרכוש את הבניין
היקר והמרוחק. עשו כדבריו. כעבור שלושה
שבועות קרס תחתיו הבניין הקרוב והזול.
נבואות וניסים נוספים, שמייחסים תלמידי

הרב צבי יהודה לרבם, כוללים את. נבואת׳
הניצחון במילחמת ששת־הימים.

בשנים שאחרי מילחמת־ששת
הימים רווח בחוגים ביטחוניים המינהג
לעלות לרגל אל הרב קוק. לרמטכ״ל
מוטה גור, הוא קרא ״ר מרדכי״ .גור נהג
לבוא וללמוד עימו בחברותא דף גמרא.
משה דיין עמד עימו בקישרי מיכתבים,
וכן נהגו לעלות אליו לרגל אריאל שרון,
שימעון פרס ואלוף פיקוד המרכז, יונה
אפרת.

השיא היה, כאשר ראשה־,ממשלה הנבחר,
-י -מנחם בגין, עלה אליו לרגל, והרכין ראשו בפני
הרב, דבר שהגדיל את עוצמתו והמוניטין שלו
בקרב תלמידיו.
לרב קוק יש תוכנית מדינית, המנוסחת
בלא־יותר מאשר 250 מילים, תחת הכותרת
.למען דעת ראה מיסגרת) ,ובה כתוב
בין־השאר. :כל הארץ הזאת היא שלנו, בהחלט
של כולנו, ואיננה ניתנת להימסר ממנה
לאחרים...״
היה זה הרב צבי יהודה קוק שעודד את
תלמידו, הרב לווינגר, לצאת למסע הכיבושים
וההשתלטות שלו בחברון, ואת חנן פורת למסע
ניסיונות־ההתנחלות הבלתי־חדלים שלו. את
־״* תלמידו הרב חיים דרוקמן ייעד הרב קוק
למישרת שר־החינוך־והתרבות אחרי. המהפך״,
וכאשר זבולון המר סירב לקבל תכתיב זה, אמר
עליו הרב קוק ברבים. :בשבילי זבולון המר איננו
שר־חינוך. כבר פירסמתי את דעתי שר׳ חיים
דרוקמן הוא אדם גדול, איש מחשבה ומחנך גדול,
שהוא ראוי להיות שר־חינוך ...את זבולון המר אני
מכיר בתור עסקן של מישרד־הסעד, בתור עסקן

של בני־עקיבא, אך יש לו תאוות־כבוד מילים

כדורבנות, שהשכיחו מענוותו של הרב קוק שהוא
הורה לתלמידי מרכז הרב להקדיש מדי יום חצי
שעה ללימוד הספר שמירת הלשון של ה.חפץ
חיים״ ,שעניינו איסור רכילות ולשון־הרע.
במשך 16 שנה ניהל הרב קוק, מתוך דירתו
וישיבתו מרכז הרב, את חיי־הרוח של תלמידיו,
הרבנים, בעוצמה המזכירה את השפעת האיית־אללה
חומייני בעיר־הקדושה קום. הוא הגדיר את
מילחמות־ישראל כ.מילחמות־מיצווה״.

תלמידיו מהווים ראש־חץ של אידיאולוגיה
דתית־קיצונית ובלתי־מתם־
שרת, המוליכה בהדרגה להתנחלויות
בשטחים־הכבושים, גירוש התושבים
הפלסטיניים ולבסוף, כפיית מישטר
דתי על האוכלוסיה החילונית יהודית.

• שיטתרווינגו
ן * נמרץ והפעיל שבתלמידי הרב צבי יהודה
1 1קוק, הוא הרב משה לווינגר, שהוא תימהוני
כמעט כמורו וסתגפן כמוהו.
בית גידולו של לווינגר היה באגודת־ישראל,
שם קיבל את הגירסא דינקותא, התפיסה הניסית,
האנטי־מדינית. בבחרותו החל לווינגר נגרר
בשולי המפד״ל. הוא שוכן בתפר שבין המפד״ל
לרב מאיר כהנא, והוא אף העיר בראיון עיתונאי:
.לרב כהנא יש לי הערכה אישית.״
את דרכו החל לווינגר בתנועת הנוער עזרה,
שממנה עבר לתנועת בני־עקיבא. משם המשיך
ללימודיו בישיבת מרכז חרב עד לגיוסו לצבא,
שבו שירת בנח״ל. אחר־כך למד ולימד בישיבת
בני־עקיבא בכפר־הרוא״ה. בפרוץ מילחמת־ששת־הימים
היה איש מושב נחלץ.
מסתבר שכבר בתקופה שקדמה למילחמה היה
הרב לווינגר בחינת פורק־עול גם במיסגרות
הדתיות. כשהיה הרב של נחלץ, פסל בבוקר בהיר
אחד את שחיטתו של שוחט בשם יהודה פוגל.
שוחט זה זימן אותו לבית־הדין הרבני בפתח־תיקווה.
אלא שלווינגר סירב להתדיין איתו שם,
סירוב הנחשב, מבחינת דיני היהדות, כביזיון

הרב משה לווינגר בעימות עם חיילי צה״ל
בתוובולות תעשה התנחלות
בית־הדין. סיכסוך זה הגיע עד לבית־המישפט
העליון, שם קבע השופט יצחק קיסטר שלא היתה
לו ללווינגר רשות כלשהי לפסול שחיטתו של
השוחט.
בתום מילחמת־ששת־הימים התקשר הרב
לווינגר עם כמה עסקנים מהדרג הנמוך של
המפד״ל, ועימם תיכנן את מיבצע ראשית
ההתנחלות היהודית בחברון.

הוא זבה במיפעל זה בסיועו של ח״ם
(דאז) שמואל תמיר, שקישר בינו ובין
יהודי עשיר בשם סאן ואן, ששילם לרב
לווינגר 10 אלפים דולר, כדי להתחיל
במיבצע ההתנחלות הזה.

תמיר היה אז לאומני קיצוני, והמציא את
הסיסמה.שטח משוחרר לא יוחזר׳.
בערב פסח 1968 הגיע הרב לווינגר, בראש 33
אנשים, ושכרו חדרים במלון אלנהאר אל־חאלד,
המוכר יותר בשם מלון פארק. הרב
לווינגר הסב בראשו של סדר־הפסח שם, וקרא מן
ההגדה. כך החלה שיטתו של לווינגר, שיטה
פנאטית וחסרת־פשרות, המתעלמת משילטון
החוק והסדר, והמכניעה את שילטון החוק והסדר.
שיטה זו מביאה להשגת המטרות הלאומיות־דתיות,
שאותן מייצגים הרב לווינגר ושאר
אותות־אללה של הלאומנים־דתיים וגוש־אמונים.
לווינגר וחבריו ביקשו מהמימשל הצבאי
במקום רשיון לשהייה בת כמה ימים, וזו התארכה
ליותר מ־ 15 שנה. לווינגר ניצל את ההזדמנות
שמשה דיין, שר־הביטחון דאז, היה מאושפז
לצורכי ניתוח. מתאם הפעולה בשטחים, האלוף
שלמה גזית, ישב באותו שבוע.שיבעה״ על מות
אביו. לווינגר ניצל את החלל שנוצר למשא־ומתן
עם המיפלגות השונות, למען הישארותו עם
חבריו בחברון.

סיוע מפתיע קיבל לווינגד מידי
שניים משרי־המערך. הראשץ, יגאל
אלון, בא ובירכו בברכה ״ברוך מציב
גבול אלמנה״ .שר־המישטרה, שלמה
הילל, סיפק את מאגר־הנשק הראשון
של פורקי־חוק אלה.
המינשר של קוק
.כל הארץ הז א ת הי א שלנו, של כולנו, בהחלטד

מטרותיו של לווינגר היו ברורות — ייהוד
חברון, השבת מערת־המכפלה לידיים יהודיות,
תוך יצירת רוב יהודי בחברון.
כבר בימי שהייתם הראשונים במקום אירגן

לווינגר מניין מתפללים בחצר המיסגד של
מערת־המכפלה. וכך, בשיטת ״דונאם אחר
תנאם״ ,השתלטו לווינגר וחבריו על מערת־המכפלה.
הם הכניסו לתוכה ארון־קודש, ולפני
כמה שבועות אף קבעו מזוזות על שלושת שערי
המערה.
את לחציו על הממשלה(מערך או ליכוד) נוהג
לווינגר להפעיל בעזרת אמצעים ודיבורים
דרמתיים בכלי־התיקשורת האלקטרוניים. באמצעות
לחצים אלה, הוליך את ההתנחלות־היהודית־הזוחלת
בחברון, דרך בניין המימשל־הצבאי,
אל קריית־ארבע (שעל הקמתה הוחלט
בממשלה כתוצאה מלחצים שהופעלו בידי
לווינגר והלובי שלו — כאשר טיעונו ה.הגיוני׳
היה. :אברהם אבינו שילם לעפרון החיתי ארבע
מאות שקל כסף גם האיית־אללה הגדול
עצמו לא יכול היה ליישם אגדות מימי-קדם על
ההווה ביתר קנאות.
רק באחרונה המחיש לווינגר שוב את שיטתו,
כאשר ישב בשביתת־שבת עקשנית מול בניין
המושל הצבאי, כדי להשיג את פיטוריו של
ראש־העיריה הנבחר, מוצטפא אל־נתשה. כהרגלו
בהצגות־המחאה שלו, קיבל את זרם החשמל
לאוהל־המחאה מבניין המימשל הצבאי.
הרב לווינגר אינו נרגע, והוא ממשיך לאנוס
את ממשלות־ישראל — המוכנות להיאנס
בתשוקה — במדיניות הדונאם פה, דונאם שם.
מטרתו הבאה היא ההשתלטות על שוק־הירקות
והתחנה המרכזית של חברון. לצורך זה אין הרב
לווינגר בורר בדמים, ובנאום שנשא לזכר צעירה
שנהרגה מידיית־אבנים, בעת שעברה ליד אחד
ממחנות הפליטים, נשא נאום־הסתה, שהיה עשוי
לעורר אף את קינאתו של מאיר כהנא. בנאום זה
חשף הרב לווינגר את המסיכות מעל לפניו, וקרא
לנקם ולשפיכות־דמים.
הפרק הבא של החומייניזם הלווינגרי מתמקד
בהצהרות בנוסח. מי שמסית ומדיח נגדנו, נגד
שיבתנו לחברון, אין מקומו כאן, יש הרבה מדינות
ערביות מסביב״ .מי שמסכים לשילטוננו, אהלאן
וסהלאן, יישב כאן בכבוד, ולא ניגע בשערה
משערות ראשו, אבל ללא זכויות פוליטיות. רק
זכויות אנושיות ...זכויות פוליטיות, אלה תינתנה
לו בשפע במדינות ערביות אחרות. כאן זו
מדינת־היהודים, שאליה שבו לאחר אלפיים שנות
גלות״.״

י תלמידי האיית־אררה
(המשך מעמוד )25
הרב לווינגר, בן למשפחת יוצאי־גרמניה, נוהג
להתגרות בתושבי חברון, כאשר הוא מסתובב
בשווקי העיר, רוכש סחורות מסוחרים ומשלם
בצ׳יקים הנושאים את התאריך העברי בלבד.

אין הוא מכיר ב,בעיה פלסטינית׳,
שאותה הוא נוהג לכנות בבינוי
,הבעייה הדימוגראפית׳ ,ביטוי הלקוח
מהלקסיקון של תורת־־הגזע הנאצית.
בסדנתו הלשונית של הרב לווינגר,
נחסך מהערבי גם הכינוי,ערביי, והוא
מכונה שם כ,ישמעאלי׳.
אין זה פלא שמלומד דתי כפרופסור אפרים
אורבך אמר עליו. :אנשי לווינגר מדברים כאילו
הם יודעים בדיוק את כוונת ההשגחה, והם
מופיעים כמגשימיה.״ אורבך אף אומר שלווינגר
.נמצא מחבל ומסייע לסטרא אחרא.״

0מנקד״מישמוות
המהבנה״
^ ״כ חנן פורת משמש בהירארכיה זו של
( 1תלמידי הרב קוק כמפקד. מישמרות
המהפכה״ של רבני האיית־אללה. הוא השליח
הנבחר להתמודדות בארץ־ישראל־החילונית,
החל בשיח לוחמים, שבו התגלה, וכלה
במליאת־הכנסת.
פורת נולד ב־ 1943 בכפר־פינס. כמה חודשים
אחרי לידתו עלו הוריו על הקרקע בכפר־עציון.
אחד מזיכרונותיו הראשונים של פורת בגוש־עציון
תואר בפיו. השומר העלה אותו על גג
בית״ההארחה של הקיבוץ, שם היתה עמדת
תצפית קידמית. זה היה בתקופת המצור. זרקור
ענק האיר את הכפרים בסביבה: נחלץ, צוריף.

הילד חנן נחרד ושאל :״כל־בך הרבה
ערבים מסביב, ואנחנו לבד?״ והשומר
הרגיעו במילים :״אצלם החושך ואצלנו

האוד!׳׳
בגיל 5פונה חנן פורת מגוש־עציון הנצור
לירושלים, יחד עם האמהות ושאר הילדים. אחרי
נפילת הגוש התגלגלה מישפחתו לפתח־תיקווה.
שם כבר החלו הילדים לרקום את חלום השיבה
לגוש־עציון. הוריו שבו לכפר־פינס. את
לימודי־התיכון שלו למד פורת בלא הצטיינות
בישיבת בני־עקיבא שבכפר־הרוא״ה, ואחר־כך
המשיך בישיבת כרם דיבנה. במיסגרת ישיבות־ההסדר
שירת בדרגת רב־טוראי. המח״ט שלו
באותה עת היה מוטה גור. במילחמת־ששת־הימים
השתתף בקרבות על גיבעת־התחמושת,
אוגוסטה ויקטוריה והפריצה לעיר־העתיקה.
אחרי
המילחמה נימנה עם מייסדי כפר־עציון
מחדש, שם הכיר את אשתו, רחל, אף היא

הרב לוינגר

ח״ב סורת

ציקים הנושאים תאריך עברי
מראשוגות המתנהלות במקום. לבני־הזוג יש,
בינתיים, שיבעה ילדים. על השקפתו לגבי הבאת
ולדות ניתן ללמוד מדבריו :״אני מאמין שהגברה
בילודה לא תיווצר רק באמצעות הטבות
למישפחות ברוכות־ילדים, אלא בעיקר ביצירת
אווירה נכונה והבנת ערכה של המישפחה
בישראל ...השאלה היא איזו אווירה תשלוט כאן,
האם תהיה זו אווירה של ניהיליזם, שמביאה גם
לריבוי גירושין, מיעוט נישואין, ומיעוט ילדים...״

גם מישפט זה יכול היה להיאמר
באיראן של היום או בגרמניה של פעם.

בחדרו בכפר־עציון, מעל לספה, תלוי ציור
קיטשי, בכחול עז, של ירושלים העתיקה
והמיסגדים שעל הר־הבית, כאשר מעליהם אריה
גדול, צהוב, הפוער את פיו. גירסת פורת ל״אריה
שאג, מי לא יירא?״ .חנן פורת הוא קנאי דתי,
המקפיד להשכים מדי בוקר, בשעה חמש, לשם
לימוד תורה.
בראיון לפני שבע שנים הגדיר פורת. את
הקשר שבין עם־ישראל לארץ־ישראל. :מי
ששואל את השאלה הזאת״ .אינו שם לב שכל

החושך הוא אצל הערבים

העניין של ארץ־ישראל הוא דבר מופלא, שיסודו
בחיבור בעניין וקשר רוחני לחומר ועפר. מה
נשתנתה ארץ־ישראל משאר ארצות שבעולם?״.
מה לתורה שעיקרה רוח ויהדות שעיקרה תיקון
רוחני, ולארץ? אבל אם מעמיקים להבין את היחס
שבין גוף ונשמד, וכיחס שבין איש לאשה ויורדים
להבנת הפלא שבחיבור בין גוף ורוח ...מכאן
צומחת גם האהבה והערכה המיוחדת לכל חלק
מחלקיה של ארץ־ישראל כמו שיש ערך לכל
אבר ואבר מאבריו של האדם...״

גם זה מתאים מאוד לסלאנג הנאצי.
חנן פורת, שנפצע במילחמת־יום־הכיפורים
במבואות איסמאעיליה, מייצג בין ראשי המחנה
הימני־לאומני־דתי את האקטיביזם המילחמתי
הקיצוני ביותר. לחברו ישראל הראל אמר בין־
השאר. :הייתי חוזר ומשנן ששיבת ציון איננה
אקט חד־פעמי, והיא כרוכה במאבק ממושך שאין
לראות את סופו, מאבק זה כולל סיכונים של
להרוג ולהיהרג. הוא מאבק שרבים בו היסורים.
מי שתופס כך את פני הדברים — יש כלים
שמחסנים אותו...״
חנן פורת הוא מפקד המוליך את חובשי
הכיפות־הסרוגות לעבר היעדים, שהאיית־אללה
קבע אותם.

בדרך ל״מדינת התורה״
ך יי איית־אללה, היורש בהדרגה את החלל
1 1שהותיר הרב צבי יהודה קוק במותו, כמורה
ההלכה הימנית, הוא הרב חיים דרוקמן.
חבר־הכנסת דרוקמן היה נער בן ,11 כאשר
הוריו הצליחו להימלט עימו מפולין הכבושה בידי
הגרמנים. המישפחה הגיעה לרומניה, שם מסרוהו
לידי מישפחת ידידים, שבידיה היה סרטיפיקט
להיכנס לארץ־ישראל. באוניה התורכית מורינה
הגיע דרוקמן לנמל ביירות, משם המשיר ברכבת
לחיפה. בארץ נמסר תחילה לידיה של דודה
רווקה, שנבצר ממנה לפרנסו. בדומה לאחרים,
נשלח למוסד עליה בפתח־תיקווה, מוסד שפורנס
בידי נשות המיזרחי.
כבר בימיו הראשונים בארץ התחיל דרוקמן
בפעילות עסקנית ענפה במיסגרות בני־עקיבא.
הוא המשיך במסלול־הקידום האופייני לדורו: אל
הישיבה בכפר־הרואה, שם למד אצל הרב משה
צבי נריה. עם תום לימודיו התגייס לשירות צבאי
בנח״ל. לאחר מכן שהה זמן קצר בקיבוץ הדתי
סעד בנגב.

מהקיכוץ הוליכה דרכו של חיים
דרוקמן לישיבת ״מרכז הרם״ כירושלים,
שם הפך עד מהרה להביכו של הרב קוק,
ש״נתן בו עינוי׳ והכניכו לביתו. בפי
חבריו לישיבה, כונה באותה עת ככינוי
״חיימקה״.

אריאל שרון והרב יהודה צבי קוק בהתנחלות
האמונה עדיפה על הברית

אחרי השלמת לימודיו שם נקרא הרב דרוקמן
לעמוד בראש הישיבה־התיכונית אור־עציון. הוא
נשא לאשה את הד״ר שרה דרוקמן, מי
שהתפרסמה בשביתת־הרופאים האחרונה כמפי־רת־שביתה.
שרה ילדה עד כה לרב דרוקמן
תישעה צאצאים. מישפחת דרוקמן מתגוררת
במושב שפיר בדרום.
הרב ח״כ דרוקמן מתגלה מיום ליום כקיצוני
שבקיצוניים, כדמות העשויה להוליך את הציבור

הלאומני־הדתי עד למילחמת־אחים, כדי להשליט
מדינת־תורה במקום חוקיה החילוניים של
מדינת־ישראל.
את מילחמת־ששת־הימים מכנה הרב דרוקמן
בכינוי המיסטי.מילחמת הישע״.
במיסגרת התככים שאפפו את המפד״ל, ערב
בחירות. המהפך״ ,פנו ראשי המפד״ל לרב קוק,
כדי לשמור על שלמות המיפלגה. הם ביקשו
מהרב הישיש כי יורה לתלמידו, הרב דרוקמן,
להצטרף לרשימת המפד״ל. ואכן, הוא הוצב
במקום השני ברשימה, תוך הבטחה כי ימונה
אחרי הבחירות למישרת שר־החינוך־והתרבות.
הבטחה זו לא קויימה• .
השקפותיו של הרב דרוקמן, שפרש באחרונה
מסיעת המפד״ל והקים את תנועת. מצד״ ,הן
מהקיצוניות והלאומניות שבימין המפה הפוליטית
בישראל. בין השאר ניסח דרוקמן דיעותיו
אלה, בראיון עיתונאי. :הערבים אינם רוצים
שלום איתנו ...ויתור על יהודה ושומרון כמוהו
כהתאבדות מדעת. זהו פיקוח־נפש אמיתי. קיום
המדינה יהיה בסכנה אם נוותר על ליבה של
הארץ. בלי ארץ־ישראל אין עם־ישראל ובלי עם־
ישראל, חס וחלילה, אין צורך בשלום״...
הרב דרוקמן, בניגוד לחלק מחבריו ה־לאומניים־דתיים,
אינו מסתיר כלל את כוונתו
להשליט במדינה מישטר של התורה וההלכה.
בראיון עיתונאי אחר אמר. :בזמנו, כשדובר על
נגע הסמים שפשה בקרב חלק מהנוער, חשבתי,
שאין תרופה אחרת לסם הזה מאשר השימוש בסם
אחר, ,וזאת התורה אשר שם(ש׳ שמאלית קמוצה)
משה׳ .התלמוד אומר: התורה היא סם החיים...״

סידרת דברים, שאמר הרב דרוקמן
באחרונה מעל בימת הכנסת שבו
וחידדו את הכיוון השמרני, כפייתי,
האנטי־דמוקרטי, שיש בכוונת האיית־אללה
דרוקמן ושאר אנשי הימין־
לאומני־דתי בישראל לכפות על החילוניים
בארץ זו.

הרב דרוקמן, אינו טוען ל.תורה״ עצמאית
משלו, ולכן הוא נוהג לומר על שולחנו ועל
תלמידיו. :השולחן שלי הוא המשך השולחן של
הרב קוק...״
אחד מיציריהם הגדולים של תלמידי הרב־קוק
היה גוש אמונים. במיסגרת גישוש־הדרך שלו,
עובר הגוש באחרונה תהליכים של פנייה לכיוון
היהדות החרדית. מעיד על כך מאמר מאת ישראל
רוזן מאלון־שבות שפורסם בביטאון המתנחלים
בשטחים הכבושים, נקודה. המאמר מטיף לאנשי
הגוש להסתער על היהדות ה״חרדית״ .הוא מגדיר
הסתערות זו כ״עדיפה אמונה על ברית
אינטרסים״.
אין זה סוד שרבנים אלה, שביזו במשך שנים
את חוקי ישראל, את צה״ל ובתי־המישפט, אינם
מוכנים להיהרג למען הדמוקרטיה הישראלית,
אם כי הם יונקים ער תום מדבשה של דמוקרטיה
זו. הרבנים־הלאומניים הללו, שהם ניגודם האבסורדי
של רבני נטורי־קרתא, משתווים לנטורי־קרתא
בבוזם לחוקי המדינה, והם מטפחים את
חלומם להקמת אותה מדינת־תורה דתית של
העתיד.

הם מבינים את החגיגה החומיינים־

ת עופי

קדט. אמינות וחסמן
שרק אופל יכולה לחעניק לן.
קדט מציעה לך ביצועים עם חסכון
ומבחר של מנועים בעלי גל
זיזים עילי הנותנים לך
ביצועים שאתה מצפה
למצוא במכוניות גדולות
יותר. בפנים הקדט
מצפה לך אמינות גם
בנוגע למרווח בקדט
שפע מ קו ם לחמישה
מבוגרים. הדגם בעל הדלת
החמישית מ אחור מאפשר
העמסה קלה. יש גם דגם ״סטיישן״ עם

בוא והתר שם
בעצמך מאופל קדט —
הנדסה גרמנית ב מיטב ה.

כושר מ ע מס גדול יותר. ההנעה הקד מי ת
יחד עם מתלי ״מק פרסון״ תורמים לאחיזת
כביש מעולה. לבחירתך גם
הילוכים אוטומטיים.
מיזוג אוויר הינו
תוספ ת
אפשרית.
קדט, כמו
כל דגמי
אופל, עוברת
.טקם
מבדקי אמינות וסיבולת
x1 .ץ*ו1ו נ31ו 86151300131 35 0011165
ב תנ אים בהםאתה נוהג.

היום יותר מתמיד, חשוב לעשות ביטוח
בחברה גדולה, בטוחה ואמינה־בקבוצת
ה סנ ה. כ ד אי להיות בטוח:
להיות בטוח

כי ביתך,
נכסיך ורכושך
מבוטחים.

? 7 7 ^ 1 1כי עתידך
ב. בי ב - 1ועתיד משפחתך
מובטחים

להיות בטוח

שאתה מבוטח
בחברה בטוחה,
שאפשר לסמוך עליה.

עשה ביטוח בקבוצת ה סנ ה,
קבוצת ביטוח גדולה, יציבה,
אמינה ומבוססת.
^ ^ן ב]נן םךםס £2
הסנה -חברה ישראלית לביטוח בע״מ
צור -חברה לביטוח בע״מ
שמשון -חברה לביטוח בע״מ
רותם -חברה לביטוח בע״מ
שמיר ־ חברה לביטוח בע״מ
דקלה -חברה לביטוח בע״מ
החברה הישראלית לביטוח משנה בע״מ
עומר -קרן לביטוח הדדי
חברות מסונפות: בידרמן -חברה לביטוח בע״מ
החברה הישראלית לביטוח אשראי בע מ

י׳11

(ך ם ]3 0ן ם
ד\ ז\ ז

חוות: המישכחה הלוחמת איש ברעהו
וייסר

קליינו

התפרצותה של ח״כ גאולה כהן
נגד השר אריאל שרון לא היתה
צריכה להפתיע איש. ניבא זאת העולם
הזה ( )12.10.83 לפני יותר. מחודש,
כאשר כתב:
״גם שרון, שכלי־התיקשורת האמריקאיים
מתייחסים אליו בתיעוב גלוי,
הגיב ריגשית נגד האמריקאים. בתחייה
אין רואים בכך תופעה כנה או רצינית.
שרון ישנה את עורו בהתאם לנסיבות.

ובשאתילה עדיין אינן מכפרות על
חלקו בהחרבת ימית״.
יחס זה בא השבוע לידי ביטוי גלוי,
בוטה מאוד. גאולה כהן וחבריה לא
הופתעו מהעובדה ששרון העדיף
למחות על ״קיפוחו״ בתון־ תנועת־החרות,
גם במחיר העדרות מהצבעה
על נושא כל־כך עקרוני עבורם, כמו
ההתנחלויות בגדה.
אנשי התחייה התבטאו במרירות
רבה נגד שרון, המציג את עצמו
כחסידה הגדול של ארץ־ישראל
השלימה .״הוא בראש ובראשונה מסור
בלב ובנפש לאריאל שרון,״ אמר
השבוע ח״כ חנן פורת. גאולה כהן
לא בחלה בביטויים חריפים ביותר,
שהופנו לעבר שרון.
שוב הצליח שרון להבקיע שער
עצמי, ברגע שבו הוא נראה מסוכן
ומלא־תנופה. הוא צבר לעצמו הרבה
דקל להסתייג באלגנטיות, נדירה עבורו,
מדברי־ההשמצה חסרי־התקדים של
שרון נגד ח״כ יוסי שריד, ונגד
מחנה־השלום כולו.
שוב הצליח איש־הדמים להעניק
ליריביו בתוך מיפלגתו דמות אנושית,
סימפטית כימעט. בהשוואה לשרון
כולם נראים מתונים, נבוני־דבר,
שקולים. כל אדם שפוי, הרואה את רוני
מילוא — אולי אב־הטיפוס של צבר
ימני־קיצוני במדינת ישראל —
מתחרה בשרון, ממש מתפלל למען
מילוא.
זאת היא מעין מלכודת פתאים, שגם
חכמים אינם יכולים להתחמק ממנה
לאורך זמן.
פרשת שרון חשפה שוב את
מעגל השינאה ההדדית בתוך
חרות. כנראה שלא רק לשותפיהם
במיפלגה הליברלית יש מונופול על

מילוא

אף תקף את רבין בכנסת על טיפוח
״גידול הפרא״ הזה, ששמו שרון.
כל נאמני ראש־הממשלה הקודם,
מנחם בגין, שונאים את שרון שינאת
מוות. יועציו של בגין, אנשים כמו

אריה נאור, יחיאל קדישאי, דן

מרידוד, ואחרים הידועים פחות
בציבור, מאשימים את שרון
בהתמוטטות של מנהיגם. דיעה זאת
רווחת ביותר גם בקרב חברים אחרים
בסיעה, וביניהם שר־התחבורה, חיים
קורפו, וסגן שר־האוצר חיים

קוסמן.
גם סגן יו״ר הכנסת, מאיר
כחן־אבידוב, ועמיתו לסיעה, ח״כ
יום!ז רום, מתעבים איש את רעהו על
רקע סיכסוכים בסניף חיפה של

הירושה הכבדה שהשאיר לו שרון.
קודמו, שהודח למעשה על־ידי
ועדת־כהן, אינו זונח שום הזדמנות
להשמיץ את ארנס, ואף שלח את
״נאמנו״ אורי דן להשמיץ את
שר״הביטחון בכלי־התיקשורת בשל
״פחדנותו״ בכל הנוגע לפרשת
טריפולי, והיחלצותו של יאסר ערפאת
מהמצור בעיר הצפון־לבנונית. קיימת
גם השינאה הגלוייה בין דויד לוי ובין
חיים קורפו, הרודף עד חורמה את
נאמנו של לוי בסניף חרות בירושלים,

יהושע מצא.

גם שני ראשי־המועצות הסימפטיים,
ח״כ חרות משה קצב (סגן
שר־השיכון־והבינוי) ומאיר שיטרית
אינם מבודדים מהמעגל הלוהט

שונא את
(ולמה?)
הם רוחשים לו אהדה מסויימת כ״קורבן
לרדיפות של השמאל הישראלי״,
ומקווים להיעזר בו בכל הקשור
לעידוד התנחלויות חדשות בגדה, אבל
היחס הזה מהול בחשד, אפילו בטינה.
באורח אירוני ניתן לומר שאפילו
זכויותיו הרבות של שרון בצברה

שיטרית

אהדה, אחרי שנפל קורבן ל״סזוך חדש,
שהכינו עבורו אריה דולצ׳יז
והציונים־סוציאליסטים בוועד־הפועל
הציוני. מרכז חרות הריע לו, ראש־הממשלה
ואויביו האחרים בממשלה
התחילו להזיע בחוסר־נוחות בולט.
אבל חזקה על שרון, שור נוגח מועד
לפורענות, שהוא יבזבז את האשראי
הזה במהירות האפשרית. הוא הכשיל
את חבריו בהצבעה חסרת־חשיבות, אך
יוקרתית, גרם אפילו לחסיד־שוטה כמו
ח״כ יום!? רום למתוח עליו ביקורת
פומבית.
יו״ר סיעת הליכוד, ח״כ רוני
מילוא, החליט לנצל את ההזדמנות
עד תום. אחרי הכל, שרון הוא יריבו
הקשה ביותר במירוץ שלו לתפקיד
יו״ר מזכירות תנועת־החרות.
מילוא מיהר לכלי־התיקשורת,
״ליכלך״ על שרון בשכל רב, תוך
הבעת אהדה לאיש ול״זכויותיר. הוא
אפילו הרגיש את עצמו די חזק כדי

קצב

שינאה אישית קשה, המעבירה את
האווירה, ומשפיעה גם על מהלכים
פוליטיים חשובים, ואף גורליים.
ידועה לכל האיבה בין ראש־הממשלה,
יצחק שמיר, וסגנו,
שר־השיכון־והבינוי, דויד לוי. שמיר
רואה בלוי ״חצוף״ מובהק, המנסה
״לקפוץ מעל לקורקבן שלו״ .לוי סבור
ששמיר מקפח אותו׳,מסית בו את
כלי־התיקשורת, בז לו, בין השאר גם
על רקע עדתי.
אבל האיבה הזאת ממש מחווירה
לעומת השינאה האמיתית שבין
מקורבי שני הניצים. חברי־הכנסת

מיכה רייסר, ומיכאל קליינר,

נושאי־כליו של דויד לוי, מתעבים בכל

ליבם את אנשי שמיר, הח״כים מיכאל
דקל ורוני מילוא. בעיקר בולטת
השינאה האמיתית שלהם למילוא,
כאיש־תככים בעיניהם הנראה
חסר־מעצורים. העובדה שמילוא
הצליח לגבור עליהם בכל המאבקים
התנועתיים, ושהוא בחר בסוס המוצלח
יותר, עוד שופכת שמן משלה על
מדורת האיבה.
אבל בכך לא סגי. גם נאמנו של
שרון, ח״כ דויד מגן, שונא בכל ליבו
את דויד לוי, ואת שני תומכיו, רייסר
וקליינר. מגן מדבר בשינאה נוראה גם
על שר־התיקשורת, מרדכי ציפורי,
״שנעץ סכין בגבו של שרון בתקופת
השיא של מילחמת־לבנוך. גם שרון
מדבר על ציפורי בחמת־רצח. בשיחה
עם העיתונאי גירעון רייכר בתוכנית
המצויינת של הטלוויזיה הלימודית,
ערב חדש, דיבר שרון בשצף־קצץ על
״דברי ההבל והאיוולת של האיש הזה״,
חברו לקאבינט, ציפורי.
ציפורי עצמו אינו טומן את ידו
בצלחת. הוא מרבה לעקוץ את המערך,
על שהעניקו בשעתם לשרון תפקיד־מפתח
כיועצו של יצחק רבין, והשבוע

ציפור
מגן תנועת־החרות. השניים אינם מדברים
זה עם זה, אבל כהן־אבידוב מנצל כל
הזדמנות על כם־היו״ר כדי לנזוף ברום
באורח חריף, ואפילו משפיל.
שר-האוצר
יורם ארידור,
המתפטר, מלא רגשות מרים כלענה.
ארידור נוטר ליורשו, יגאל בהן-
אודגד ,״שחתר תחתיו״ ,לדויד לוי
״שבגד בד, למשה ארנס ״שזנח
אותו״ וליצחק שמיר, שגרם לפיטוריו
למעשה, ימים אחדים אחרי שכלל אותו
בממשלה החדשה. ארידור מסוכסך,
כמובן, גם עם כל שרי הליברלים.
שלושת השרים המובילים —

יצחק

שמיר,

משה

ארנס

ויגאל בהן־אורגד — שונאים את
שרון. שר-הביטחון התלונן לא פעם על

אוידוו

הזה של האיבה ההדדית. שיטרית בז
בכל ליבו לדויד לוי. הדמגוג״, ביוזמות נקט אף ובאחרונה
פרלמנטריות נגד שר השיכון. שיטרית,
שהיה רוצה מאוד בשובו של עזר
וייצמן לחרות, שוטם באותה מידה גם
את שרון. אשר לקצב, הוא אומנם עובד
עם לוי, אבל השר שלו הוגה כלפיו
קינאה מרה עד מאוד. רוב העיתונאים
מייחסים, ובצדק, את רוב הישגי
המישרד לקצב. אץ צורך לומר שלוי
מתקוממם בכל ליבו נגד התדמית
הזאת, ומנסה, בעזרת נאמניו, להמעיט
את דמותו של קצב, אחד מחכ״י חרות
האמינים ביותר.
כך משתוללת בסיעת חרות שינאת
חיים ברעם
הכל בכל.

כהן־אורגד

אחד האמניס המצטיינים החריט לרדת
מן האוץ -ובניו האשמות חמורות
נגד הבוסים של התרבות הישראלית
בדירה דומה, הוא רקדן קול־הדממה
משה אפרתי, ובדירה סמוכה אחרת:
אלכס אנסקי.
בדירה התיאטרלית חדר מרכזי, ובו
ציורים ועבודות־יד שלו, כולל
ציורי־תפאורות שאותן הכין.
מהחדר מוביל גרם־מעלות לחדר
נוסף — מעין עליית־גג, חדרו של
שותפו לדירה, שחקן הקאמרי יוסי
גרבר. קירות החדר מכוסים בתצלומים
של יוסי בתפקידיו השונים בתיאטרון.
למטה, ליד החדר המרכזי, חדרו של
אריק, מלא חפצי־אמנות, מנורות יפות
וציונים.
אריק, בשנות ה־ 30 שלו, גבר
בלונדי יפה־תואר, שקט מאוד, מעודן
ומהוקצע.
מוכשר ומצטיין. אריק נולד
בפרטוריה שבדרום־אפריקה. אביו היה
בלש במישטרה ואמו הופיעה
בצעירותה בקירקס. האם התפרסמה
בגלל שערה היפה וחינה הרב. האב
נפטר כשאריק היה בן . 12
כשבגר, סיים את בית־הספר
לאמנויות בפרטוריה בהצטיינות. עוד
בגיל צעיר החל מצייר ציורי־רחוב על
מידרכות העיר. בגיל 20 זכה בפרס,
כצייר המוכשר ביותר בדרום־אפריקה,
והפר הגרפיקאי של כל ההוצאות־לאור
של ממשלת דרום־אפריקה.
הוא גרף פרסים בארצות־הברית
ובארצות אחרות.
את יוסי גרבר הכיר בעת שיוסי
הגיע לדרום־אפריקה לשחק במחזה
שם. אריק החזיר ביקור ליוסי לאחר
זמן מה, כשבכיסו מריונטה קטנה, ומאז
נותר בישראל. בארץ הגיע עד מהרה
לצמרת המעצבים.

הוא העלה עשרות הצגות על בימות
התיאטרונים בארץ, בקאמרי, הבימה,
תיאטרון גודיק, תיאטרון חיפה,
להקת בת־שבע, להקת בת־דור.
כעיסוק נוסף עיצב את המיסעדה
הסינית של רפי שאולי, תל־אביב
הקטנה, את המועדון ברחוב הירקון,
ועוד הרשימה ארוכה.

אריק

מסביר

עזיבתו: אינני רוצה לבלות את
מחצית חיי במשרדי עורכי־דין. אנשים
בישראל חושבים שדובר אנגלית בארץ
הוא אוטומתית גם מיליונר, ומי צריו
לשלם למיליונר?
אני מתרוצץ במשף ימים בניסיון
לגבות כסף המגיע לי. איזו הרגשה יש
לאדם כשהוא צריר לקבל כסף, ולבסוף
מוציאים את הכסף מתוך נעל? לרפי
וטדי שאולי תיכננתי את הדברים הכי
יפים שלהם, וטדי אינו ממהר לשלם,
וכשאני בא לרפי בטענות, הוא מוציא
מהנעל כמה אלפי לירות, ומושיט לי
כנדבה.
רק הבוקר באתי מעורך־דין, שאצלו
הגשתי תביעה נגד מועדון התיאטרון
ברחוב מנדלי. הם פנו אלי וביקשו
שאתכנן את הבאר במועדון המחודש.
אחרי שהיגשתי את התוכניות, הם
פשוט הודיעו לי שהתוכנית אינה
בת־ביצוע, ושהם מושכים את ידם
ממנה.
שכחתי את העניין, עד שנתקלתי
במודעה, המבשרת לקהל הרחב
שהבאר החדש במועדון תוכנן על־ידי
אריק סמית. לא נותר לי, אלא לרוץ
לעורר־הדין שלי, כדי שיטפל בעניין,
וידרוש את זכויותי, אחרי שבעלי
המקום אף לא מצאו לנכון להודיע לי

החצנה נגסוה
התפאווה מתספלת
ריק סמית מביט אחורה בזעם.
\ £ל פ ני 18 שנים הכיר בדרום־
אפריקה את יוסי גרבר, התקשר עימו
והגיע לארץ. עכשיו הוא עוזב.
האמן רב הגוונים והצבעים חוזר
לדרום־אפריקה, שבה נולד. הוא יוצא
כשפכיסו 3000 דולר, ובאמתחתו
אלבום, שבו לקט של עשרות ביקורות
יוצאות מן הכלל, להן זכה כתפאורן,
מתכנן תלבושות ואביו־מולידו של
תיאטתן־הבובות הקרוא על שמו.
אף אמן ישראלי אחד לא זכה
לשלוש פרימיירות בערב אחד כמו
אריק סמית: פרפרים הם חופשיים
בתיאטרונו של גיורא גודיק, אמנון
ותמר בתיאטרון לילדים ולנוער
והנסיכה איבון של התיאטרון
הקאמרי.
מעודן ומהוקצע. פגשתי את
אריק בדירת־גג בתל־אביב, ברחוב
הירקון, הצופה לים. שכנו מימין,

פשר

יוסי גרבר והבובות ב״צרין! של תמרי״
אשה בסופרמרקט

אריק ומלבושי תיאטרון

תפאורה של אריק: בחירת מלבת־המים

אלבום באמתחת

מריונטה בכיס
שקובעים כאן מה לקדם ומה לא,
הקובעים מה סדר העדיפויות.

עד כאן דבריו שר אריק סמית.
מעיד עליו חברו ושותפו לדירה
יוסי גרבר:
״אינני רגוע כשהוא עושה משהו
בלעדי, כמעט כולם מרמים אותו, אני
עצמי נולדתי באירופה, אבל גדלתי
כאן, והמנטליות שלי היא של ישראלי

האם יתכן באמת, שאמן רגיש
ומוכשר כמו אריק סמית, צריך לנטוש
את המאבק על מקומו כאן, האץ בץ
אנשי התיאטרון ואנשי מישרד־החינוך־והתרבות
כאלה שיזדעקו
לעזרתו, הקם לנו כבר אמן אחר
בשיעור קומתו?
אין מעצב טוב ממנו בישראל,
ויעידו על כך עבודותיו הרבות.

,,שמונים אחוז מהאמנים שגדרו
באוץ, עזבו אותה ויושבים בחוץ!״
שגדל בשכונת מחלול. אני מכיר את
כל הנוכלים, אבל כמה אני יכול לגונן
עליו? לימדתי אותו קצת לצעוק,
ועכשיו הוא מרים את קולו לפעמים׳.
השנים והלב .״איפה אפשר
למצוא כאן טיפוס, שכשהוא הולך
לסופרמרקט ואיזו אשה דוחפת אותו,
יעמוד בסבלנות במשך עשר דקות
ויסביר לה שאין זה נאה להידחף ושאף
היא יכולה לעמוד בתור כמוהו?׳

תיאטרון־הבובות ייסגר, היקום לו
תחליף? האם בגלל חוסר מרפקים יש
לגמד דמותו של אמן גדול?
כשיעזוב את הארץ אחרי שימלא
את התחייבויותיו הנוכחיות לפסטיבל
הישראלי, הוא יצא לדרכו, כשהוא —
גם אם אינו מודה בכך — משאיר
אחך ו לא רק את מיטב שנותיו, הוא
משאיר כאן גם את ליבו.

שולמית יריב

אריק ו״האריה הפחיד
שלוש פרימיירות בערב

דבר, וכמובן לא שילמו לי פרוטה.
יכולתי לעשות הרבה כסף בארץ
אילו רציתי לעסוק בארכיטקטורה,
אבל אני אמן ולא ארכיטקט. אינני
מוכן לתכנן חדרי־שינה לרוזנבלומים,
עם אמבטיות וחדרי־שימוש. השקעתי מירצי
כל את בתיאטרון־הבובות שהקמתי, מאות
רבות של בובות. רק ־מעטים בעולם
יודעים להפעיל תיאטרון־בובות. זה
משהו מיוחד. תערובת של באלט,
אופרה, דרמה ועיצוב־תפאורה.
בחמש השנים האחרונות מימנתי
מכיסי את החזקת הסטודיו, כי מעולם
לא ניתנה לתיאטרוני תמיכה ציבורית,
ואילולא מרים עציוני, המפיקה,
שנשאה על כתפיה את ההצגות, בגלל
רצונה לעסוק גם באמנות לשמה, לא
יכולנו להופיע כלל.

מה מועילות כאן כל הביקורות
המצויינות והשבחים של מבקרים
בין־לאומיים? זכיתי בכינור דוד. אין
לזה שום ערך ממשי.
שבדו ויחם. בישראל מחלקים את
המשאבים הלאומיים בצורה משונה. כל
דבר מיובא הוא חשוב וטוב. ללהקת
בת־שבע הביאו מנהל מאנגליה, את
בוב כהן, ארבע פעמים בשנה הוא
מקבל כרטיסי״טיסה, משכנים אותו
במלון יקר, משלמים את שכרו
בדולארים. יש לו שכל לבוב, הוא
ממשיך להתגורר באנגליה, או
בצפון־צרפת, ולכאן הוא מגיע
לביקורים קצרים בלבד, והכל מסובסד
על־ידי המדינה.
כל רקדן באלט שרקד קצת בלהקה,
וכל אחד שמרים כאן את הרגל זוכה
לסיבסוד ציבורי. מירל׳ה שרון הביאה

מארצות־הברית רקדנים, ערכה כאן
חזרות, וכשהתוכנית הייתה מוכנה,
יצאה איתה להופעות שם, בארצות־הברית,
ארבע הופעות, ללא שהראתה
בארץ את עבודתה, וגם זה סובסד.
כ־>! 809 מהאמנים הטובים שגדלו
בארץ עזבו אותה, ויושבים בחוץ. דני
קרוון למשל, יושב באיטליה, ארנון
אדר בברלין. ותפאורנים, למשל, אינם
נחשבים כאן כבעלי מיקצוע.
אני חוזר לקייפטאון, ואשמח לקבל
הצעות עבודה מהארץ, עם חוזה
בדולארים, כי נמאס לי להיות השמוק
של התיאטרונים. בעוד שהביקורת
שיבחה את עבודתי, התייחסו אלי אנשי
התיאטרון אחרת.
אין לי ולוא גם שמץ של טענה נגד
הקהל הישראלי, הקהל כאן יוצא מן
הכלל. הטענות שלי הם נגד אנשים

אריק בביתו
כסף בנעל

שידור
צר־ש
זהו זה ולא אחרת
• למפיקי ולמגישי המישדר המגאזיני זהו
זה, המופק בידי הטלוויזיה הלימודית. מישדר זה,
שבו מככבים גידי גוב ומוני מושונוב, הוא
הפקה טלוויזיונית מלאת חיוניות, שיש בה כדי
לעורר את קינאתם של מנהלי הטלוויזיה
הכללית. במישדר זה חוברים יחד הומור טוב,
דיווח ומעורבות יומיומית, ומאזיניו אינם רק בני
נוער, אלא גם מבוגרים ופנסיונרים. כמאמר
שיר־התוכנית, :זהו זה, ולא אחרת,״״

צל״ג
ברוך שפט תו
• למפיקי השעשועון שחק אותה ז״ל
ומנחה השעשועון, הבדרן דודו טופז. שעשועון
זה, שהיה בבחינת התגלמות הטימטום
הטלוויזיוני באחד משיאיו כאשר במרכז המירקע
מתחרים נציג ידיעות אחרונות (אורי אלוני)
ונציג מעריב(מאיר עוזיאל) ברמה של פילון,
תוך שמירת ״האיזון הקדוש׳ שבין שני
הצהרונים. המחשבה הניצבת מאחורי תוכנית זו
היתה,לחם ושעשועים׳ ונחיתות התוכנית היתה
כה בולטת, עד שגם קנייני מכשירי־הווידיאו של
,עידן ארידור׳ מאסו בה. כל שניתן לומר: ברוך
שפטרנו.

מאחרי המירקע
רקע מוסיקלי רמזת הרס״!

בישיבת־הבוקר של מערכת מבט, למחרת
מותו של רב־סרן סעד חדד, אשר הוקדש לו יותר
ממחצית מהדורת מבט, התרחשה מחלוקת
קולנית בין שני אנשי מבט, הרחוקים מעימותים
המאפיינים ישיבות אלה.
שני הניצים היו עורך מוקד, יעקב
אדוימאיר, והכתב לענייני־תרבות עמוס
(.קיקי״< ארבל.
הסיבה לעימות: מהדורת מוצאי־השבת שערך
אחימאיר.
אחימאיר האשים בישיבה את ארבל. לדבריו,
ציפה ממנו באותו ערב, לרגל מותו של המלחין
פאול ברחיים, לכתבת־הספד.
ארבל השיב לאחימאיר בלשון־דיבור מזלזלת
והשליך את הכדור לעבר צבי(,צבה״) גורן,
שהכין בעבר סרט־תעודה על ברחיים.
אחימאיר שב וחזר על אחת מטענות־היסוד
שלו בעריכה: שכל כתב אחראי לכל אירוע
בתחום נושא־הסיקור שלו, גם ללא הנחיית
העורך.
אחרי הטונים הגבוהים שהשמיעו שני
הכתבים, לחש אחד הכתבים הצעירים, שהגיע
בשנה האחרונה מגלי צה״ל, באוזני כתב שישב
לידו, :למהדורת־האשכבה שלו לרב־סרן חדד
רצה אחימאיר ברקע מוסיקאלי הולם, ממותו של
פאול ברחיים!׳

ני צ 1ל
למען אינטרס?
בכותרת לילה של היום הרביעי,
אירע דבר מפוקפק: גסיון לנצל את
מדיום־החדשות הטלוויזיוני לקידום
האינטרסים של רשות־השידור.
קבוצת הפועל תל־אביב סירבה
לאפשר במוצאי־שבת שידור־חי של
מישחקה עם בית״ר ירושלים, בחינם אץ
בסף, בטלוויזיה הישראלי. כתב ידיעות
אחרונות לספורט, יהושוע ילץ, פירסם
על כך מאמר במדור״הספורט של צהרון
זר״ תוך העלאת נימוקים שאינם לעניין
הציבורי או הספורטיבי.
הנהלת הטלוויזיה״ הרגילה לנצל
שירותי־חינם ניצלה מאמרו זה של ילץ
והביאה אותו לאולפן כותרת לילה, כדי
לטעת את טענותיו הלא־־עגייניות,
כאש־ מולו ניצב מזכיר הפועל
תל־אביב, אייב אפשטיין.
למעשה היה זה ניצול של מדיום
הטלוויזיה נגד קבוצת הפועל תל־אביג

שרע ואיזה
אחד מהסודות הכמוסים ב מי ץ הטלוויזיה
היה בשבועיים האחרונים סיפור הופעתו
הכימעט־ודאית של אריאל(,אריק׳׳) שחץ
על המירקע.
ביום השני בבוקר, בשבוע שבסופו נעו־מ
במליאת הסוכנות־היהודית הבחירות שבח
נכשל שדון, הוצע במערכת זה הזמן לזמן
למישדר באותו הערב את השר שרון.
רשימת־המועמרים להשתתפות במישדר
הובאה לאישורו של מנהל הטלוויזיה,
טוביה סער, אחרי שהשר שדון הביע כבר
את נכונותו להשתתף במישדר. המתחח בידי

רם עברון.

אלא שטוביה סעד החליט שראיון עם
שדון הוא נושא,חדשותי׳ .לכן אסר סער על
עורכי זה הזמן לראיין את שרון, והורה
לעורך מבט, מיכאל קרסץ, לפנות אל

מ שעל ב״מדיני,־
מינויו של כתב מעריב, יוסף (,יוסי׳)
אחימאיר, כיועץ־מישנה לענייני תיקשורת
של ראש־הממשלה, יצחק שמיר, יצר בעייה
יעקוב (,ג׳קי״)
לאחיו המבוגר־יותר,
אחימאיר — שעמד להתמנות ככתב מדיני
וראש הדוכנה הפוליטית.

קרסין

שחץ

.בכל רגע מישהו אחר מבלבל לי את המוח!־
השר.
איש מאנשי הטלוויזיה לא ידע על אופי
השיחה שהתנהלה בץ קרפין לשר שרון. אבל
כאשר התקשרו אנשי זח הזמן, בערבו של
אותו יום. אל שתן, אחרי דחיית הנושא בירי
שלא ייתכן שיו״ר דתי יכתיב מדיניות
לרשות־השידור, המשדרת בשבתות.
מועמד אחר, שנותר עדיין בשטח, הוא
העיתונאי נתן ברון, המפעיל שדולה גדולה
בליכוד, כדי לקבל על עצמו את התפקיד.
בקלחת התככים שמסביב לרשות־השידור
הולכת ומצטיירת אפשרות של הפתעה:
עיסקת־חבילה מעניינת, העשוייה להכתיב את
מינויו של לפיד לקדנציה השניה. העיסקה:
מינויו של מנהל קול ישראל, גירעון לב־ארי,
כמנהלה הבא של הטלוויזיה (וייתכן גם מבלי
להמתין לסוף הקדנציה של טוביה סער) .בין
הכוחות הפועלים למען מינויו של לפיד
מתארגנת קואליציה בין אנשי־הליכוד ואנשי
תנועת־העבודה, לשם מינויו של לב־ארי לתפקיד

מבט, אמר שרון :־אני לא יודע מה אתם
רוצים ממני. בכל רגע מישהו אחר מבלבל לי
את המוח! קורם בילבל לי את יד,מוח איזה
קרפץ. תחליטו כבר —־ אתם רוצים לראיין
אותי, או ל אד
באחרונה התארגנו המפיקים בוועד־פעולה,
שהחליט להתמודד לאורך כל החזית עם קיפוחו.
במיסגרת התארגנות זו התקשרו המפיקים עם
עורך־הדין יחזקאל בניש(בעלה של דורית בניש,
מפרקליטות המדינה) — כיועצם המישפטי,
ועליו הטילו את ניהול מאבקם למען הטבה
בתנאי־עבודתם.
פסקול הפצצה של שיפר
• שלמד; סעחץ, אחד משני החשודים
ברצח הנערה מאירה זינגר בירושלים, הוא
פנים מוכרות בקול ישראל. עד לפני זמן קצר
היה סעדון המיזגונאי באולפני קול ישראל
בירושלים באולפני גל׳צ חוששים, שלאחר
הענקת דרגת אלוף לעמום ירון, ראש אכ׳א,
עשוייה לשוב מנהלת־התוכניות של גל״צ
מהיעלמותה המיסתורית, ולהטיל שררה בתחנה,
בגיבויו של האלוף הטרי כאשר יצא
חבר־הכנסת רפי סויסה מאולפני הטלוויזיה
אחרי הופעתו בתוכנית זה הזמן, נדהם לגלות
שמכוניתו, שחנתה בחזית בניין־הטלוויזיה,
נפגעה בידי מכונית מלאה באברכי־ישיבה. יחד
עם שניים מאנשי הביטחון של הטלוויזיה, יצא

כתב־עורך אחימאיר
עימות עם ארבל

אחימאיר, שעמד לחת מנות במקומו של יורם
רונן, המסרב לוותר על תפקידו, החליט להסיר
את מועמדותו בשל החשש של ניגוד־אינטרסים
לגבי המגע האפשרי עם אחיו בזירת התיקשורת
היומיומית.
אחימאיר נועד להיות מכשיר בידי עורכי
מבט וחטיבת־החדשות לסילוקו של רונן
מתפקידו. אר ויתורו של אחימאיר לא מנע את
המשר המאבק לסילוקו של רונן.
התוצאה: התפקיד, שהיה מוצע לאחימאיר,
נמסר בימים אלה לידיו של הכתב לענייני
מיפלגות, ניסים מישעל.

סיכויי דפיד ומכת דב־אר1
במערכה על איוש מישרת מנכ׳ל
רשות־השידור, לקראת סוף חודש מרס, מצטיירת
התמונה הבאה:
רוב המועמדים מטעם עצמם, או מטעם גופים
מפלגתיים של הליכוד, הסירו בהדרגה את
מועמדותם. המועמד הוודאי ביותר לתפקיד הוא
המחזיק בו, יוסף (,טומי׳) לסיד, שהחצר
הנוצרת מסביב לראש־הממשלה יצחק שמיר
רואה בו את המועמד העדיף מבין המועמדים
הקיימים.
הבעייה הלא־פתורה היא בעיית יושב־ראש
רשות־השידור, שיבוא במקומו של היו׳ר הפורש,
הפרופ׳ ראובן ירון. סיכוייו של מועמד
המפד״ל, עורך־הדין מיכה ינון, פוחתים
והולכים עם גבור ההתנגדות אליו מצד
אישי־הליכוד, בעיקר באגף הליברלי, הטוענים,

מנכ״ל לסיד
פגיעה בחופש־הביטוין
— כאדם היחיד ברשות־השידור העשוי להציל
את הטלוויזיה משקיעתה.

מנכ״ד כצנזור הצנזורה
באחת מישיבות־הבוקר של מבט יצא העורך,
מיכאל קרפין, ברוח קרבית ביותר נגד מנכ״ל
רשות־השידור יוסף לפיד.
הסיבה לרוזדקרבית זו היתה כתבה של הכתב
לענייני־תרבות״ואמנות, עמום ארבל, על
אישור הצנזורה, שניתן להומורסקה עמוד העץ
המועלית בצוותא. רוגזו של קרפין יצא על
הוראתו של לפיד להראות לו את הכתבה, עוד
קודם לעריכתה, תוך הנחייה שרק הוא יאשר
כתבה זו.
במהלך הישיבה קבע קרפין :״לא יתכן שאחרי
שהצנזורה מאשרת הצגה יבוא הצנזור יוסף לפיד
כדי לבדוק אותה, לפני שראו אותה הממונים
הישירים על המחלקה. יש בסיגנון זה משום
פגיעה של לפיד בחופש־הביטוי!״

פרקליט המפיקים
קבוצה מקופחת לחלוטין בין עובדי הטלוויזיה
היא קבוצת המפיקים, הנופלים בין הכיסאות של
הטכנאים לעיתונאים.

סתב שיסד
סודות מילחמת־הלבנון
ח׳כ סויסה מיד למירדף אחרי אותה מכונית.
איש־ביטחון אחר דיווח עליה למישטרה, שהציבה
לה מארב שימעון שיסד עומד להטיל
בימים אלה פצצת־זמן פוליטית: ספר שלו על
מילחמת־הלבנץ, ובו מאות פרטים שלא נודעו עד
כה ברבים, שאותם שאב משולחדהממשלה
באמצעים הרגילים שלו. סיפרו של שיפר עשוי
לחשוף לציבור סידרה שלימה של גילויים, על
אמירות והתייחסויות שונות של חברי־הממשלה
במהלך המילחמה. הספר קיבל כחוק את האישור
לפירסום מטעם מנהלו, יוסף לפיד יש
בכוונת הממונים לדאוג להחזרת כתב־הטלוויזיה
בצפון, מוטי עדן, לרדיו. הם שכחו לדווח לעדן
את כוונותיהם הנוגעות לגורלו.
העולם הז ה 2421

בטלוויזיה הירחית
25.1.84 מומלצות תוכניות תוכניות מועדפות
יזם רביעי
יום שבת 28.1.84

׳ 1רביע

יום שיש

25.1
• רדיו: קול המוסיקה

27.1

— מעל בימת האופרה

8.30 בתוכנית קללת
פאוסט לברליוז, בעריכת מיכאל
אוהד. הביצוע הוא של הפילהרמונית
של שיקגו, בניצוח
גיאורג שולטי ובהשתתפות
הזמרים פרדריקה פון שטאדה
וחוזה ואן־דאם.

• טלוויזיה: סרט ערבי
— אין נחמה לנשים (5.32
— מדבר ערבית) .ראוויה
היא גרושה החיה עם בתה בבית
הוריה. כאשר הוריה מקפחים
חייהם בתאונת־דרכים היא חשה
שהגיעה שעתה לחיות חיים
עצמאיים. עד מהרה היא מגלה

• לילדים: הדרדסים 6.05 ערוץ 25 — 3

דקות — מדבר ערבית) .הייצורים הקטנים
העליזים וטובי־הלב החיים במעבה־היער, שכבשו את לב
הילדים בכל העולם, הגיעו גם אל מסכי הטלוויזיה
הירדנית, המקרינה עתה את סידרת הדרדסים מדי שבוע
בשעה זו.
• בידור: לילות עמאן 9.40 ערוץ

25 — 3דקות — מדבר ומזמר ערבית).

תוכנית־בידור חדשה בהפקת הטלוויזיה הירדנית,
הכוללת מערכונים, שירים וחיקויים, בביצוע שחקנים
ירדניים, לבנוניים ומצרים.

יום חמישי 26.1.84

יום ראשון 29.1.84

הצרפתי, שירי-העם והבידור הלילי: תוכנית־בידור
יוקרתית של הטלוויזיה הצרפתית.
• תיעוד: לקראת שנות אלפיים 8.55
ערוץ 15 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
דוקומנטרית קצרה, המתארת בוורוד את עולם המחר על
שיכלוליו, המצאותיו והישגיו.

• תיאטרון: ההצגה חייבת להימשך
( — 9.40 עתץ — 3מדבר ערבית) .הצגת־תיאטרון
מצרית, קומית לרוב, המצולמת לטלוויזיה
בשעת הופעה לפני קהל. בידור מהנה ליודעי ערבית.

יום ששי 27.1.84

יום רביעי שעה 10.05
שהדבר אינו פשוט. מככבת:
• טלוויזיה: סרט קולנוע
פאתן חאממה.
— כפילים (— 10.05
• טלוויזיה: סרט קולמדבר
אנגלית) .סיפור הפקנוע
— הנשרים רעבים
תו של סרט־קולנוע, המתרכז
( — 10.15 מדבר אנגבעיקר
בעבודתם של שחקנים
לית) .הוגן (קלינט איסטווד)
כפילים. כפילים מועסקים בהפכחוש,
בלתי־מגולח ומלוכלר
קה הזאת כדי לשחק בסצינות
מימים של רכיבה מטכסס דרו
המסוכנות, תחת השחקנים הראשיים.
גם התפקיד הראשי
צפון־מכסיקו, מציל אשה מידי
בסרט הוא של שחקן־כפיל,
המצטרף להפקה כדי למלא את
מקום אחיו. אחיו, אף הוא שחקן־
כפיל, נהרג ימים אחדים קודם
לכן בהפקת הסרט.

• שעשועון: המצלמה הנסתרת 1.35
שני הערוצים — 2 5דקות — מדבר אנגלית).
סידרת טלוויזיה אמריקאית פופולארית, הבנויה על
סיטואציות מפתיעות ומצחיקות: מהתלים בעוברי־אורח
זקנים וחלשים, מנצלים את תמימותם של מיסכנים
ונכונותם לפעמים לעזור לזולת. התוכנית מוגשת לפני
קהל באולפן, על־ידי הצמד אלן פנט ופילים ג׳ורג׳.
• דראמה: שורשים 6.30 ערוץ — 3
50 דקות — מדבר אנגלית) .שידור חוזר של
הסידרה המפורסמת, שהוקרנה לפני זמלמה על מסכינו.
הסידרה מספרת את תולדות השחורים בארצות־הברית,
מאז הובאו העבדים הראשונים מאפריקה וער ימינו אלה.

26.1

• רדיו: קול המוסיקה
— שעה במחיצת אמן
דגול 12.00 התוכנית מוק

בידור:
עולם הקירקם 6.30 ערוץ — 3

50 דקות — מדבר אנגלית) .בידור מעולה לכל
המישפחה, ללא צורך בידיעת שפה כלשהי. שעה של
קירקס עם לוליינים, מאלפי אריות ונמרים, ליצנים וכל
השאר.

יום שגי 30.1.84
• מדע בדיוני: בק רוג׳רם 6.30 ערוץ
50 — 3דקות — מדבר אנגלית) .הרפתקות־החלל
של אסטרונאוט בשם בק רוג׳רס (השחקן גיל
ג׳יררד) ,הנשלח למסע בחלל בשנת . 1984 בשל תקלה
במנגנון־ההפעלה, נמשך מסעו 500 שנה, והוא מגיע אל
כוכבי־ לכת אחרים בשנת .2484

• תיעוד: בתוך חומות סין 9.10 ערוץ
50 — 6דקות — מדבר אנגלית) .סידרה
דוקומנטרית מרתקת על המתרחש בסין העממית כיום.

יום שלישי 31.1.84
• ספורט: השבוע בספורט 7.10
ערוץ 50 — 3דקות — מדבר ערבית) .סקירה
שבועית של אירועי ספורט חשובים, בעיקר כדורגל
בירדן ובאירופה.

• תיאטרון: מחזה השבוע (— 10.15
ערוץ 50 — 6דקות — מדבר אנגלית).
התיאטרון האנגלי מתארת הערב בביתך. מחזה תיאטרון
שצולם לטלוויזיה בשעת הצגתו לפני קהל.

מית — שלושה בדירה
אחת 8.30 מדבר
אנגלית) .הפרק קריסי וה

נקלעים הבלשים בולמן
ווילס, אנשי היחידה הבינעירונית
של סקוטלנר־יארד,
לוועידת שוטרים בינלאומית
העוסקת בטירור עירוני.

• טלוויזיה: מותחן —
צוות לעניין (— 10.30
מדבר אנגלית) .הפרק שפן

יום שלי שי

גורו מתאר כיצד קריסי כמעט
נופלת קורבן לפיתויו של גורו,
ומצילה ברגע האחרון את כספה.

יום חמישי

• תיעוד: דיוקן של כוח 9.00 ערוץ 6
— 30 דקות מדבר — אנגלית) .סידרה אמ
ריקאית
המבוססת על מידע ותחקיר מעמיק של כתבי
ניו־יורק־טיימס, העוקבת בכל פרק מפרקיה אחרי
מדינאי או מנהיג מפורסם — חייו הפרטיים, מאורעות
וגורמים שהשפיעו על מעשיו והחלטותיו, אישיותו,
והחלק שלקח בעיצוב ההיסטוריה של ארצו.

• בידור: מצרפת באהבה ( 5.30־— ערוץ
90 — 6דקות ־ מזמר צרפתית) .לאוהבי השונסון

פוסטר ולואים: ססילים

• בידור: מעשי־קסמים 7.20 ערוץ 6

— 10 דקות — מדבר צרפתית) .לאוהבי
הוקוס־פוקוס. תוכנית המביאה קוסמים צרפתיים
מפורסמים, המציגים לפני צופים נדהמים מעשי־כשפים
מעוררי התפעלות.

דשת לזמר־הבס הנודע פיודור
שליאפין.

בלאס־וגאס מוליך את חניבעל
וחבורתו לגבור במירמה על
מנהיג הפשע המאורגן בעיר־ההימורים,
בהרפתקה הקשורה
בחטיפתו של פרופסור למתימטיקה•

הסרטים
חיים בטבע, בהפקת
בי־בי־סי. סרט זה מתאר את
פארק יאלוסטון בחורף, כשהוא
סגור למטיילים אך מלא בפעילות
בעלי־חיים.

גר -המשך התככים והעימותים
הסאטירים בין השר ובין מנכ׳׳לו.

• טלוויזיה: סרט טבע
— פארק יאלוסטון מתחת
לאפם 8.30 מדבר
אנגלית) .עוד אחד מסידרת

• טלוויזיה: סידרה קו-
מית־סאטירית — כן,
אדוני השר (— 11.15
מדבר אנגלית) .בפרק האת

טלוויזיה: בידור —
החבובות מארחות את
ג׳ואל גריי 8.02 מדבר
ומזמר אנגלית) .כוכב הסרט
קאברט מככב אצל החבובות.

• טלוויזיה: סידרה —
רוחות מילחמה (— 10.10
מדבר אנגלית) .פרק אחרון

יום רא שון

• טלוויזיה: מותחן —
רב מרגלים ריילי (10.10
— מדבר אנגלית) .הראשון

בסידרה בת 12 פרקים של
סיפורי הרפתקות וריגול. ה־סידרה
מבוססת על סיפור־חייו
של רב״המרגלים הבריטי סידני
ריילי(ששמו המקורי: זיגמונד
בלום) .ריילי נולד ב־1874
ברוסיה. ב־ 1895 עזב את מולדתו
ובדרך לא־דרך הגיע לבראזיל.
ארבע שנים לאחר מכן הגיע
ללונדון והתגייס לשירות החשאי
הבריטי. מעלליו בהיותו
סוכן הוד־מלכותו היו חסויים
כמעט שישים שנה, ומשנת־פרסמו,
ברור היה מעל לכל
שהוא הגדול בכל סוכני־הריגול
בכל הזמנים. בפעולותיו הנועזות
השפיע על לא מעט ממהלכיה
של מילחמת־העולם־הראשונה.
קודם לפרוץ המילחמה הוא
הצליח להוציא מגרמניה את
סודות תוכניות־החימוש שלה,
ובמהלך המילחמה התגייס פעמיים
בשם בדוי לצבא גרמניה.

31.1

29.1
• טלוויזיה: פרטים קטנים
— שידור חוזר (9.40
— מדבר עברית) .סירטו
של הכתב אורי גולדשטיין,
שהוכן במיוחד לטלתרום, שבו
הוא מתאר את עולמם של ילדים
פגועי־מוחין.

מקליין: הנשרים רעבים
יום שישי, שעה 10.15
שלושה שיכורים המתכוננים
לאנוס אותה. במבט ראשון הוא
מתפעל, אך במבט שני, כשהוא
רואה את גלימת הנזירה שבה
היא מסתירה את מערומיה ואת
הצלב התלוי לצווארה — הוא
אינו מאמין למראה עיניו. האחות
שרה (שירלי מקליין) מגלה,
שהיא נמצאת במשימה לגייסהמורדים עבור כספים
המכסיקאנים המנסים לתפוס את
השילטון מידי הצרפתים.

שבת
28.1
• רדד: קול המוסיקה
— סלאף, רגעים יקרים המישפחתי מהאלבום
( .)12.00 חלק שני בסידרה
המבוססת על סיפרו של נפתלי
יבין דל.

• טלוויזיה: סידרה קו־

• טלוויזיה: ביתר —
100 שנות קול ומקול
( — 10.30 מזמר ומדבר
אנגלית) 19 .כוכבי זמר
בינלאומיים מביאים שיחזור של
מאה שנות בידור וצליל.

יום ש1י
30.1
• טלוויזיה: מותחן —
זרים 10.50 מדבר
אנגלית) .בפרק תענוג מפוק־

גריי: החבובות
יום שלישי, שעה 8.02
(סוף־סוף) בסידרה המייגעת על
מילחמת העולם השניה, בכיכובו
של רוברט מיצ׳אם.

• טלוויזיה: מוסיקה —
ולאדימיר הורביץ (11.00
— קריינות אנגלית) .קונ
צרט
של הפסנתרן ולאדימיר
הורוביץ המגיש יצירות של
שופן, שומן ורחמנינוף.

גיו׳ דואיס -אבו +׳וקו אונו ממאנת
להינחם +דאסדן אונסים מכתירה את ויוו
עשות המכבים בער הטעם הגווע ב־וחו
השחקן גירי לואים ( )58 זכה באות־הכבוד הגבוה ביותר שיכול
מישרד־התרבות הצרפתי להעניק לאמן כלשהו. לואיס הוכתר על״ידי
המצרפתי£כ״אביר האותיות והאמנויות״ .מה שמוכיח שוב, כי אין נביא
בעירו: בעוד שבארצות״הברית, שם נולד, חי ועובד לואיס מתייחסים אליו
כאל ליצן, הרי שבצרפת סבורים מבקרי־הקולנוע כי הוא אחד הרציניים
והמקוריים שביוצרי האמנות השביעית באמריקה דאו מישל
קוסטו, בנו של חוקר האוקינוסים והמתעד דאק קוסטו, יצא להצלת
נהר המיסיסיפי. אחרי שתיעד בסרט, לפני כשנה, מסע שלו ושל אביו
במורד המיסיסיפי, הצהיר קוסטו בכינוס של משווקי ציוד לצלילה, כי
ארצות־הברית חייבת לדאוג לנהר המזדהם והולך. .אמריקה חייבת
לעשות מה שעשתה אנגליה למען התמזה, כשלפני עשר שנים חוקקה
חוק בדבר החובה לנקות את הנהר. המיסיסיפי היום חולה מאוד, אבל
עדיין לא מת, ואפשר להצילו אם רק יתנו על כך את הדעת,״ אמר קוסטו
שלוש שנים כבר חלפו מאז שנרצח הזמר ג׳ון לנון. אלמנתו,
יוקו אונו, אינה מצליחה לשכוח עם הזמן, כך לפחות גילתה בראיון
מיוחד שערך עמה בי־בי־סי בדירתה שבטוקיו, בהשתתפות שון, בנו
של הזמר, שהוא היום בן . .8אני עדיין מרגישה מעורבת כאילו לא חלף
זמן,״ אמרה יוקו. ,מעולם לא הייתי חושבת לעצמי שאני אגיב כך.״
התוכנית שודרה לרגל הוצאתו לאור של אלבום חדש ושמו חלב ודבש,
הכולל שישה שירים שהקליט ג׳ון לנון זמן קצר לפני מותו, והרואים אור
בפעם הראשונה יחד עם שש הקלטות של יוקו אונו ז׳אקלין
קנדי־אונסים, שראתה את עצמה נפגעת ממודעת־פירסום של בית
כריסטיאן דיור, שבה מופיעה דוגמנית הדומה לה כשתי טיפות־מים,
זכתה בצו״מניעה של בית־מישפט נגד המשך הופעתה של המודעה.
במודעה נראים מבקר־הקולנוע הידוע ג׳ין שאליט, הדוגמנית שרי
בלסונטה,השחקנית רות גורדון ודוגמנית דמויית־ז׳אקלין. תשובת
בית דיור בשלב זה. :המודעה פורסמה שלוש פעמים בחודש אוקטובר,
וממילא לא היתה לנו כוונה להמשיך ולפרסמה כמובן
שאי־אפשר היה לעבור לסדר־היום משנבחרה מלכת־יופי שחורה
לארצות־הברית, לשנת . 1984 ואומנם, כתב של עיתון אמריקאי פנה אל
המלכה, ואנסה ויליאמס, ושאל אותה בצורה בוטה. :האם העובדה
שאת ציבעונית מורידה ממיספר ההופעות הצפוי לך בתוקף תוארך הרם,
בהשוואה עם מלכות־יופי שקדמו לך?״ המלכה לא היססה לענות. :היו
לי יותר פניות מאשר לכל מלכת־יופי אחרת, עד כמה שידוע לי. אבל
העבודה זוהרת פחות ממה שאנשים חושבים. המתחרה שלי תעשה את כל
הטיולים שאני לא יכולה לעשות, כי אני מוגבלת לסיבוב המוטל עלי
כמיס״אמריקה — סנט־לואיס, קליבלנד, פורטלנד, אורגון — ואילו היא
נוסעת לניגריה ולג׳מאיקה גם זה עניין של לוח־זמנים: זוג
הכוריאוגרפים המבוקש ביותר בארצות״הברית, טווילה תארס וגדרם
תבינם היו רוצים מאוד לעבוד ביחד על יצירה אחת משותפת למען
ניו־יורק סיטי באלט. השאלה רק אם לו יהיה זמן כשלה יהיה זמן
המעצב האמריקאי ריצ׳ארד בלקוול בחר בפעם ה־ 24 את
עשרת האנשים המצטיינים בעולם ב ...טעם רע בלבוש. בראש הרשימה־העמיד
את ג׳דאן קולינס, כוכבת דינאסטי, כסמל לכל הרע שיש
בטעם ההוליוודי האופייני. בוי ג׳ורג׳ ,סולן הלהקה הבריטית מועדון
תרבות, קיבל מבלקוול את הציון יחד עם ההגדרה. :זהו
ויקטור־ויקטוריה בשיעמום גרוע״ .בין עשרת הגרועים נמצאת גם
בארברה סטרייסנד, שזכתה בכינוי.גירסה נערית של המדוזה״ ,על
הופעתה כנער־ישיבה ביענטעל; הדוגמנית טוויגי צויינה על־ידו
כ״ליידי גודייבה לבושה לאורגיה רומאית״ .הדוגמנית קו סטארק, לא
מזמן חברתו של הנסיך אנדריו, תוארה כ״פרנקנשטיין אופנתי המחכה
ליד הגדר״ ,ואילו הזמרת אוליביה ניוטון*ג׳ון, לדעתו, נראית כמו
״טרגדיה מגורדת מקצה האף עד קצות הציפורניים״.

תשובתו של הנשיא רונלד רגן לכל משמיציו ולכל
אותם המדליפים שמצב בריאותו רעוע וכושרו הגופני
גרוע, מאז אותה התנקשות מפורסמת בחייו, היא
חד־משמעית: הוא מזמין אותם לראות, ואפילו לצלם, כיצד
הוא מתעמל באולם־הכושר שלו בבית הלבן. שם הוא רוכב
על אופני־כושר, מרים מישקלות ומתמודד עם מכשירים
שונים ומשונים .״אם כל אמריקאי היה עוסק בספורט

כמוני, היתה אמריקה כולה בשיא הכושר,״ זה המישפט
החביב עליו. וכדי להוכיח עד כמה הוא שלם עם עצמו ולא
מרגיש נבוך לנוכח רונאלד רגן הצעיר, נטל הנשיא את
רעייתו ננסילמרכז קנדי, שם נערכה הצגה על־פי אותה
הדראמה שבה שיחק הנשיא לגירסתה הקולנועית — הלב
הנמהר. זה היה לפני 34 שנים, ורגן לא חשש מההשוואה.
הדבר שיש לו לחשוש מפניו, אולי, הן הבחירות הקרובות.

מישפחת המרובה
היודגיח: חג
מולד לבן בווינה

הנסיך ויראם: יורש העצר מפטפט נבו
הנסיך ויליאם לא התרגש ביותר מן הצלמים, מן הקהל, ואפילו לא
מערימות־ערימות המתנות, שהגיעו לארמון באקינגהם מכל רחבי הממלכה
הבריטית המאוחדת.
די להביט בפניו הקורנים של הילד ובחיוך הצוהל שלו כדי להבין מדוע. חבל
רק שאי־אפשר לשמוע איך הוא אומר את המילה הראשונה: אבא(באנגלית).

אשת חוסיין, המלכה גור, היתה
בדרכה לגסדאט, יחד עם שלושת
ילדיה, כשמטוסו הפרטי של המלך
חוסיין נחת בווינה, אחרי ביקור
בפאריס. המלכה ירדה עם שלושת
ילדיה כדי להתבונן באשוח המקושט
שהוצב בנמל־התעופה של וינה.
שלושת ילדי הזוג המלכותי הירדני
לא יכלו לכבוש את התלהבותם
מאורותיו המהבהבים של העץ
המקושט, וצהלותיהם משכו את
תשומת־ליבו של הצלם, שהנציח את
המעמד. ילדיה של נור הם שלושה:
האמזה, כמעט בן שלוש, האשם, בן
שנתייים, ואימאן — עדיין לא בת
שנה, אך גם נהנית מן העץ.
העולם הז ה 2421

ב־ 27 בדצמבר מלאו למלאך הכחול 82 שנים. ואם כי
רבים חושבים שמרלן דיטריך האגדית כבר הלכה
לעולמה, רק משום שתמונותיה חדלו להופיע מזה כמה
שנים בעיתונים, הרי השחקנית־זמרת האגדתית עדיין חיה
וקיימת בפאריס.
גם אם שומרת־הבית מספרת לשואלים כי הדיירת
ששמה מרלן דיטריך נמצאת בנידיורק, אפשר להבחין
בנוכחותה של הזמרת לפי פסי נייר־הכסף שהיא מניחה
באדניות שעל המירפסת, כדי להפחיד את הציפורים לבל
יזיקו לפירחי הגרניום האהובים עליה. את פניה אין איש
רואה, וכאשר הבחינה בצלם שניסה לקלוט אותה

במצלמתו, לפני כמה ימים, הליטה את פניה בידיה(התמונה
העליונה) והקימה קול צעקה. כבר כמה שנים שהיא אינה
מרשה לאיש לראותה, חוץ מאשר כתב־הרדיו הצרפתי בשם
לו אי וחצי־תריסר אנשים, שאיתם היא מתכתבת. הימים
עוברים עליה במיטה, למרות שהיא מתעוררת בכל יום
בשעה 6.30 בבוקר. אז היא שותה כוס שאמפניה או ויסקי
ומשוחחת בטלפון עם בתה מריה. היא קוראת עד
הצהריים, ואוכלת בגפה ארוחה המורכבת מלאקס מעושן,
פאטה־אווז ולפעמים גם אומצה בגריל. התנועה קשה עליה
מאז שברה את עצם־האגן, לפני שמונה שנים, כשהחליקה
באמבטיה. מאותו יום הלך מצנדבריאותה והידרדר, וכן גם

אלן דלון:
הצדעה לשונת
האחראית

יש המסרבים ללכת ויש שאינם יכולים ללכת: מיכאיל
בארישניקוב, שעמר להתפטר מהנהלת הלהקה אמריקן באלט
תיאסר, לא יוכל לעזוב באביב, כפי שקיווה. הכוריאוגרפ גדום
רובינם, שהתבקש להחליפו, אינו רוצה בתפקיד, ואילו מועצת־המנהלים
של הלהקה זקוקה לבארישניקוב פשוט משום שנקלעה
לקשיים כספיים, ובלי הרקדן המפורסם לא תוכל לקבל את ההלוואה בסר
שני מיליון דולאר, שתאפשר לה מימון של עונה נוספת. ולמצוא מישהו
בעל שם כזה לערבות בנקאית — זה לא פשוט.
העולם הזה 2421

לכבוד חג המולד הניחה הנסיכה
קארולין ממונאקו את כל חובותיה
האזרחיים ושימשה כעורכת־אורחת
אחראית לירחון האופנה היוקרתי ווג.
אלן דלון, הכוכב הצרפתי שלא מכבר
נפרד מבת־זוגו הרשמית מיריי
דארק, ושהוא אחד השותפים
הקבועים בבחירת נושאיו של הגיליון,
בא לחגוג יחד עם הנסיכה את האירוע,
ונראה כי השימחה שבה לחגוג בליבו,
כשהשניים מצאו את עצמם בחברת
הרבה ידידים מחוג הסילון האירופי.
לאותם ידידים הקדישה קארולין את
רוב הגיליון, כשהיא מספרת סיפורים
על חג־המולד בבית הוריה ועל
ילדותה, על מינהגי המתנות של
הוריה, הנסיך רנייזי! והנסיכה גריים,
ואפילו על עוגת־חג־המולד של
האומנת.
אחד הסודות השמורים ביותר של
ארמון מונאקו יתגלה בגיליון זה לכל
עקרת־בית: המירשם לאפיית עוגת
ראש־השנה של ננה (ננה היתה
האומנת של קארולין, אלברט
וסטפאני, וקארולין טוענת שלעולם
לא תישכח את הטעם הזה) .בינתיים
היא יכולה להתאמן בעצמה, סוף־סוף
התחילה את השנה עם בעל חדש
והפעם, היא מקווה, המירשם יצליח.

4 4 4

חופה!קידושי! בטעם פירות
מחאה ישראלית עם קצב
הקרמלין הגיע לדרזמה של תל־אביב

כל פירות האהבה

ניחת סל
מגש הנסך
ך* שבוע נערכה הקרנה חגיגית
( 1לסרט מגש הכסף, במוסיאון
תל־אביב. אולם הקולנוע היה מלא עד
אפס מקום, ולמי שאיחר כבר לא היה
מקום אפילו במעברים. הצפיפות היתה
עוד הוכחה לכך שהסרט מעניין את
הציבור הישראלי.
ח״כ מרדכי וירשובסקי ציין
שקשה לו לחייך למצלמה אחרי הצפיה
בסרט, למרות שלא התבקש לחייך.
אחרי הקרנת הסרט הלכו כל יוצרי

שיח שחקניות

שאול, שהגיעה מלונדון לביקו

1 | 1^1ךךן 1ך ן מימיה הכלה אביגיל כהן ()32
1 1 1 ^ 111111 אחות בבית־החולים שערי צדק,
ולידה חברתה סימה יהודה, שהכירה בינה ובין חיים
ן* ליל חורף גשום השבוע נערכה
חתונת הפירות במלון הילטון
בירושלים.
חיים(״אלברט פירות׳׳) בנאי נשא
את אביגיל בהן ( 02 לאשת.
אביגיל היא אחות במיקצועה,
ואילו חיים הוא שחקן המוכר לצופי הפירסומת מתשדיר הטלוויזיה לפירות. ברוח ובריח הפירות נערכה גם
החתונה.
במרכז האולם הוצבה עוגת ענק
עשויה מסוכר מנופח, ועליה בננה, אגס

גנאי. בנאי רצה את סימה, אבל סימה אמרה לו שיש
לה חברה שהיא רוצה שיכיר אותה. וכמו שאומר בנאי
היא הוליכה אותו שולל, אבל חופה יצאה מזה.

ותפוח, מסביב לעוגה היו מגשים
עמוסים בעוגות שעליהן פירות
צבעוניים ומגוונים.
על שני שולנות מרכזיים היו
מונחים מגשים עמוסים בירקות העונה,
סלטים מיזרחיים וירקות מאודים, ובצד
היו גם הבשרים, ש״אלברט פיחת״
הידוע אכל בסתר, פן ייתפס בקלקלתו.
מסתבר שהוא אוכל גם בשר, כשהוא
רעב, אבל מעדיף על הכל את הדגים.
בצד אחר של האולם היו מונחים
ארגזי ענק מלאים פירות וירקות

הווחוך רמי ליבנה, בנו של
1 1/1 \ 11ח׳ב רק׳ח לשעבר
אברהם לבנבראון, שישב בכלא.
הסרט, למיסעדה הנמצאת כמעט על
החוף, בתל־אביב, שם קיבלו אותם
בפונץ׳ חם, כדי להפיג את הקור ששרר
באותו ערב, ובמגשים עמוסי פירות
יבשים כדי לציין את ט״ו־בשבט שחל
באותו יום.
עוד הוגשו לחוגגים מגשי
פירות־העונה, גבינות מסוגים שונים,
בשר וסלטים.
משסיימו את האוכל ואת הפונץ׳,
הלכו כולם הביתה, אחרי שבירכו את
הבימאי יהודה (ג׳אח נאמן•

ג׳אד נ< שתיית שנותנים בסרטים, בלי כאבים ולמע

:::ם לשחקן

גברי, יעקב וחיים -היא סבתא.

ישב על רגלי אביו ורקד עם הבלה.
העונה: אבוקדו, תותים, בננות,
מלפפונים ועגבניות. בנוסף לאלה
שהוגשו למאכל, נראו הפירות בכל
פינה בתצלומי ״אלברט פיחת׳,
זאת היתה חתונה הירקות והפירות
של השנה והצימחונים שבינינו היו
בוודאי נהנים מאוד מאירוע כזה.
מישפחת בנאי משופעת לא רק
כפירות אלא גם בחתונות — ולפעמים
גם גירושים. בנימין (״פואד״) בן
אליעזר ניגש ליוסי בנאי ואמר לו:
״תגיד לי, עוד כמה פעמים אני אבוא
לחתונות שלכם? די, מספיק ...חלאס!״

חברתו של הזמר אריאל זילבר, בסי,
שעל שמה נכתב השיר בטי בם, היא
סטודנטית למישחק באוניברסיטת תל־אביב. לפני

בה ולשון

המצלמות המרגי
שה כמו
אני בעלת ו

ך 1גלית לידטקי ( )20 וחברה ארי רום (.)21
11111 111 1ההורים השקיעו בעסק, והם הביאו את

רעיון המועדון מאמריקה. השניים הכירו זה את זה בארצות־הברית.

!ת דליה שימקו, שהיא בסרט חברתו של יוני
יב) גולדמן, משוחחת עם השחקנית ניבה
כארץ. ניצה קיצרה את שערה ונראית יפה.

שובת מישפחתית

טקי שהשקיעה בעסק של הבד
והיא בעלת אחוזים גבוהים למדי. הבת, חששה שהוריה לא יצטלמו יחד

האדום
ף* שעות היום תנועת המכוניות
^ שם צפופה. אפשר למצוא שם בין
הסימטאות את התבלינים. הטובים
ביותר, את הבגדים הזולים ביותר, ויש
שם גם בתי־מיסחר קטנים ומיסעדות וגם לארוחות־צהריים, זולות הממולאים הטובים ביותר נמצאים לא
הרחק משם. כל זה נמצא בדרום העיר
תל־אביב.
השבוע נפתח ממש במרכז שוק
לוינסקי מועדון־לילה עם באר יפה
בצורה עגולה. הבית צבוע באדום,
וריצפתו מכוסה שטיחים מקיר אל קיר,
ובמרכזה מישטח ענק לרחבת ריקודים.
את קירות המועדון מקשטת מפת
דרום־העיר, ובה מצויינות סימטאות
העיר. המועדון מיועד, לשם שינוי,
לבני השלושים, כך מכריזה גלית
לידסקי בתם של עורכי־הדין נירה

וצבי לידסקי.

מן מכה את שחקן הסרט גידי גוב, אחרי
כמה כוטות של פונץ. אלה היו מכות כמו
המצלמות. גם בקולנוע חושבים שזה חזק.

א הוציאה לשון ועשתה פרצופים. למה! •אני
במסיבת יום־הולדת שהכינו לכבודי, אבל לא
שימחה, אז לכן יש לי הרגשה די מוזרה׳.

גלית שהתה במשך שנה וחצי
בניו־יורק, שם הכירה את ארי רום
ומאז הם חברים. אחרי שגה בארץ
החליטו שני בני העשרים לפתוח
מועדון.
את המקום הם קיבלו מאבא רום, זהו
רכוש מישפחתי, והכסף בא משני
הצדדים — מאבא רום ומאמא לידסקי,
שיש לה הרבה אחוזים בעסק.
ולמה אבא לידסקי לא שותף
בעסק? הוא עוסק ביחסי־ציבור
ומשקיע ב...עצמו.
״גם מציאת השם למקום היתזז עניין
מסובן, לא ידענו איך לקרוא למקום,
במשך חודשים חיפשנו עד שמישהו
הציע שנקרא למקום ״קרמליף. אם
בברית־המועצות היו יודעים שלמועדון
בישראל קוראים בשם כזה, היו סטלין
ולנין מתהפכים בקברם. אבל, אנחנו
החלטנו שהשם יפה ומתאים, כי הבית
צבוע בצבע אדום.״
השוק של רחוב לוינסקי שוקק
חיים עכשיו, גם ביום וגם בלילה, אבל
אוכלוסיית האנשים שמרכיבים אותו
ביום, היא שונה לגמרי מהאוכלוסיה
של הלילה.
ן * וא מדבר אל הקהל, וכל מילה
1 1המזומרת מפיו אקטואלית ואותנטית.
הוא מדבר במוסיקה, בקצב
ומכריז ״מי אמר שאין מוסיקת רוק
בישראל!״ והוא יכול גם לשאול — מי
אמר שאץ מוסיקת־מחאה היום? ,
הנה הוא לפניכם אריאל זילבר,
שובר השלגרים למי ששכח — אם
אפשר בכלל לשכוח אותו — את זמר
רוצי שמוליק קורא לך.
היום הוא שר את שיר־המחאה מס׳
,1שמשודר בקצב רצחני מעל
גלי־האתר, ש״שוכב על הגב ומביט על
התיקרה״ ,מגיב, בעצם, יותר מאחרים.
זילבר לא שר על אהבה כמו שעשה
פעם, אלא על נושאים אקטואליים
שמרגיזים את הציבור הישראלי, ואת
המחאה הוא משמיע במוסיקה קיצבית
מקורית.
—!זודוזד

הזמרת מירי אלוני הגיעה
לפתיחת המועדון יחד עם
בעלה שמואל אומני. השניים חוללו על רחבת־

קריאת קרב

הריקודים מהרגע שהגיעו, מירי ושמואל עשו פוזוו
שונות. מירי קיפצה ופיזזה ולא שכחה גם לשיר בי
תנועה אחת לשניה. מסביב נאסף קהל סקרניכ

ציפי מנשה

א 1לי הפעם
לא המצאה שלח) שעבדה במישרדו של צבי
לידסקי בעבר. מלי הגיעה לניו־יורק בעיקבות
גבר, שאיתו ניהלה רומן רציני. אייבי ראה, נפגע
ושתק.
בינתיים הסתיים הרומן בניו־יורק, מלי חזרה
ארצה, אייבי שיפשף את הידיים ורומן לוהט החל
מתפתח. החברה מספרים שאייבי חזר לכושר.
הללוייה!

הללוייה? נחיה ונראה! איך בודקים ורואים?
לאייבי יש מנהלת־בית, או בשפה נמלצת יותר,
סוכנת־בית, המתגוררת בחדרון שמעל לדירתו,
סמוך לגינת־הגג שלו. לגברת קוראים קנטי
והיא דוברת גרמנית טוב יותר מכל שפה אחרת.
כל עוד קנטי אינה מוטרדת, אין סיבה לדאגה.
אך אם תארוז את המיזוודות, נד־ע שהרומן הפך
מחם ללוהט. נחכה ונראה.

יחזקאל גודדמן הוא אחד היצרנים
הרציניים בעגף־היהלומים בארץ, וכמובן יצואן
מצטיין, עם מישרדים בחו״ל וחנות־תכשיטים או
שתיים בשביל הכיף. ברוריה (.טוטסי״)
גולדמן היא רעייתו, ורכלנים מטופשים
מוסיפים, עם שמץ של ארס בקולם, גם
שומרת־ראשו.
ליחזקאל ולטוטסי שני בנים כארזים. הגדול,
דורון, כבן ,30 והצעיר, איתן.27 ,
איתן התגרש לפני שנתיים מאשתו הצעירה
והיפה, אלינור מעוז ז״ל, שנהרגה לפני שנה
בתאונה מחרידה בדרכה לאילת.
איתן, כך טוענים, אינו חזק־אופי במיוחד, ואף
כי התחתן ללא הסכמתם, ובהעדרם המופגן של
הוריו, לא התמיד במערכה, הרים ידיים ונכנע.
כיום הוא משמש כנציג העסק המישפחתי
בניו־יורק.
דורון הבכור נשא לאשה את מאיה, בתם של
בעלי־בוטיק בדיזנגוף, ולהם ילדה בת .5היחסים
בין דורון, שאף הוא עסוק במיפעל המישפחתי,
ובין האב אינם מזהירים, אך יחסיו עם מאיה היו
גרועים, בלשון המעטה. התוצאה לא איחרה לבוא:
לפני שבועיים התגרשו השניים, ואף כי הוא
ממשיך להתגורר בסמיכות־מקום לדירתם,
ומרבה לראות את הילרה, הוא מוצא זמן נאות
להמשיך ולהסתכל לכל הצדדים. לגירושין אלה
דווקא התנגדו טוטסי ויחזקאל, אך ללא הועיל.

אייבי נתן
אהבה -
אייבי נתן, כן, אייבי נתן, אז מהי חשבתם
שאין עוד סיפורים עליו? גם אני חשבתי כך, כמו
הרבה מחבריו וידידיו. כולם הבחינו שהבן־אדם
מסתובב כל הזמן לבד. לא שאין לו חברים
הנסהבים אחריו יום ולילה. לבד — הכוונה, ללא
מישהי שתחמם את יצועו הקר בלילות החורף
הארוכים, ותשתתף לצידו בכל חגיגות הקיץ
הרבות שלו. בקיצור, כל העיר דאגה, והשמועה
פשטה, שזהו, גמר את הקאריירה.
לא כל־כף כשהיה בניו־יורק, לפני שלושה
חודשים, פגש שם את מלי בורנשטיין,
הזמרת, שהיא גם עורכת־דין(עובדה, רבותי, זאת

מלי בורנשטיץ
-חדשה

כלב נושך אדם — זאת לא ידיעה. אדם נושך
כלב — זוהי ידיעה. וכלב הנושך זמרת — זוהי
ידיעה גדולה עוד יותר.
השעה 7.40 בבוקר, יום שני. המקום —
כפר־שמריהו. הכל ממהרים במכוניותיהם, בדרכם
העירה לעבודה. לאיש לא היה זמן לעצור ולהעיף
מבט לעבר הדמות השברירית, שישבה על
המידרכה, כולה שותתת־דם, בוכה וצווחת

בהיסטריה.
לבסוף עצרה גננת, שלי צור, בדרכה ,
לעבודתה, החנתה את מכוניתה וביקשה להושיט*נ
עזרה. כל השצליחה להציל מפי הדמות הרכונה 1
הוא שהכלב שלה נשך אותה, ושהיא מבקשת
שתזעיק את החבר שלה. היא מסרה כתובת.
הגננת מיהרה להזעיק את החבר. זה קפץ
למכוניתו ומיהר להעביר את הפצועה ההיסטרית 1
לבית־חולים. כשהגיעה לשם, זוהתה בקלות — ־1

אילנית.

אילנית
על הארץ

מסתבר שכדרכה בכל יום, יצאה אילנית
בבוקר להביא את בתו של אלי טמיר (ושל
אשתו־בנפרד, אנבל טמיר) לגן־הילדים,
כשכלבה מתלווה לטיול היומי.
הכלב ידוע במיזגו הסוער. לפיכך היה קשור
ברצועה. כשנתקלו בדרכם הביתה בכלב אחר,
החלה יריבות רצינית מתפתחת, ולבסוף
מילחמת־כלבים ממש. אילנית כעסה על כלבה
הכעסן, והצליפה על גבו ברצועה. הכלב לא עשה
חשבון, ושכח שכלב הגון לעולם אינו נושך את •1

בעליו. הוא נשך קשות את היד המצליפה.

כלב הכלב.

ביום השבת החלה תחרות בחירת הנערה היפה
ביותר בעולם. היא נערכה בהוואי. כידוע מייצגת
את ישראל הדוגמנית ירדן לוינסון, שנסעה
ביום החמישי הישר לתחרות.
רפי שאולי, ידידה, יצא יומיים לפניה בדרכו
לניו־יורק, ומשם הצטרף אליה להוואי, כדי
לעמוד לצידה בכל 10 ימי התחרות. הזוכה
המאושרת תזכה בפרס של 50 אלף דולר.
הם לא יהיו הישראלים היחידים בתחרות.
נלווים אל השניים הוריה של ירדן, שנסעו אף הם
להוואי.
בימים שקדמו לתחרות עסקה ירדן בהכנות
קדחתניות, כדי להכין מלתחה מתאימה להופעות
בטלוויזיה. בין השאר הכינה שימלת־ערב,
שתפרה לה תופרת ביתית.
.אז בהצלחה.

סצינה מהסרט.הדודה מארגנטינה״
תוספת עליזה לסרט

דודה הגידי לנו כן
דודה הגידי לנו כן, אנו רוצים לה ...זה בערך הסיפור שג׳ון גולד היה רוצה להסריט בארץ.
את הנסיון שלו בהפקת סרטים רכש באוסטריה, את רוב הסרטים שעשה לא יראו בטלוויזיה
הלימודית, אלא אם כן. יחליטו לעסוק שם גם בהדרכה מינית על המירקע.
פה הפיק את הדודה מארגנטינה. סרט גדול לא יצא מזה, ואת שמם של כוכביו מוטב
שלא להזכיר, חבל על המבוכה שנגרום להם.
הסרט מנסה להעלות עלילה, אך העיקר הוא באקשן(פעולה) על המסך. לצורך זה העסיקו
שתי.כוכבות״ ישראליות, ואחת זרה.
כשגמר לערוך את הסרט, הזמין גולד את אנשי המועצה לביקורת סרטי ם ומחזות, והללו
אישרו את הסרט, כמו סרטי־רפש אחרים המגיעים לכאן בכל יום.
אך כאן נערך תרגיל קטן: אחרי ביקור הצנזורים הוסיף המפיק לקטע הפתיחה והכותרות
של הסרט סצנות נועזות יותר, ובהן קיטעי מישגל גלויים, אך ללא הצוות של סרט, מישגל
יבוא, יעני.
מי אמר שפורנוגרפיה זה עניין של גאוגרפיה? היכן ההבדל בין וינה לקולנוע אלנבי
בתל־אביב?

דל 1אותה
ואותה בלבד
יש עשרות נשים שניסו לצוד את סוחרהבשר
נחמיה לחוביץ, בעלה־לשעבר של יונה.
במשך השנים הוא נראה יוצא עם גדולות וקטנות,
בגובה ובגיל, שחורות ובלונדיות, וגם כאלה עם
פסים. זה שהוא הפך במשך השנים לסבא לא האט
את הקצב.
אך לאחרונה, מי שפוגש אותו יכול לראות
שהאיש מאוהב. הוא לא חדל לספר שהוא מצא
אותה: את האחת והיחידה, שאותה הוא רוצה
לשאת.
המאושרת היא הגרושה הטריה ביותר בעיר

דפנה נוי־רסקץ.
הכל טוב ויפה, אך מה שאני לא בטוחה הוא
שדפנה כבר שמעה על כך.
אבל מה זה חשוב? העיקר שיש כוונה טובה.

שלושמוח) 7כ פ ״0
לפני כמה חודשים סיפרתי לכם על הרומן
שבץ ד׳׳ר יהושפט שולמן 50 המנתח
הפלסטי של נשות תל־אביב, לבין ניצה לרר
( ,)40 שחזרה ארצה אחרי יותר מ־ 20 שנות מגורים
בארצות־הברית. מובן שציינתי שהד״ר חי בנפרד
מאשתו וממתין לגירושיו^,כי ניצה עצמה היתה
נשואה בארצות־הברית והתגרשה.
עכשיו עידכון קל: לפני זמן קצר זכה הד״ר
בגט המיוחל, וזמן קצר לאחר מכן נישאו השניים,
רגע, שכחתי! מתחת לחופה האינטימית, ללא
מוזמנים, ניצבו אמנם השניים, אך הצאצא׳
המשותף שלהם פירפר קלות בכרסה של הכלה.
התכוננו למזל־טוב נוסף!

הצילו!
הציל!!
אני מסמפטת את שרה דורון. מי ידאג לץ
מי, גידעון פת? אולי פייסי גרופר? שטויות!
אין כמו שרה דורון העושה לי^ות כימים להיטיב
את מעמד האשה בישראל, נקודה.
ומעכשיו מי שירגיז אותה יש לו חשבון איתי.
את העור אני מקלפת לו, רצועה אחרי רצועה —
בציפורניים. אך מי שרוצה לגרום לי חמת־זעם
אמיתית, שינסה לקרוא אחריה. הצילו, הצילה׳
אחרי הקריאה — שיזמין אמבולנס, אינני
אחראית למעשיי!
כי מי שקורא.הצילו, הצילה׳ מרגיז את שרה
דורון. שכן אם יש משהו ששרה השרה רוצה
לשכוח, זה אפיזודה קצרה משנות ה־50׳.
הסריטו אז בארץ סרט בשם הפוגה, ושרה,
שלמדה באותה עת מישפטים באוניברסיטה
העברית בירושלים, הופיעה בסצינה, כשהיא
לבושה בצורה די נועזת, וכשהיא זועקת בקול
היסטרי. :הצילו, הצילה׳
זה הכל. אז מדוע צריך לשוב ולהזכיר סצינה
מביכה בסרט עלוב ולהרגיז אותה ואותי?
סתם רישעות!

איפה התמיד הממי
ואיפה הנאמנות?
במיטען החינוכי של הדור הגדל ומתפתח אצלנו אי־אפשר לכסות אפילו בול, ולא כל שכן
גלוייה. אבל בא לי דווקא לשלוח גלוייה למה־שמו הזד״
המה־שמו הוא אישיות חינוכית, ובגלוייה אני רוצה לשאול אותו כמה שאלות חינוכיות
מאוד. נתחיל בחינוך מיני: לא לימדו אותו להשתמש באמצעי־מניעה? ואם כן, כיצד נכנסה
המזכירה בלישכתו פעמיים להריון, ונזקקה לשתי הפלות? זה מה שהוא יודע, הבחורצ׳יק? נסיץ
אחד אינו מספיק?
ואם יספיק המקום בגלוייה, אשאל אותו על החינוך לנאמנות. למשל: אם היה לו חינוך כזד״
כיצד זה מתיישב עם פירפוריו הרבים? אשתו יושבת עתה באחת מערי־השדה, ואילו הוא קנה
שביתה בדירה שכורה בחולון, עם חתיכה צמודה חדשה.
מחפשים חינוך? מצאתם אצל מי לחפש!

יכנס! למחחר

על כמה דמויות אתם קוראים במדור? נאמר
?500 אולי?1000 זהו בערך מיספרם של
החתיכים והחתיכות, העלמים והעלמות, הנשים
והגברים המקשטים את מדורי במשר כל השנים.

אני תמהה: ייכנסו למחזור, או ייעלמו כמו רבים
אחרים?
הנה זוג חדש, המגיע אל המדור לראשונה.
היא: רותי ורטהיימר 26 בתו הצעירה של

שרה דורון
הנועזת

— ישקר נהריה, וכמובן, אחד ממייסדי
עיר־הוורדים בגליל המערבי.
הוא: עמום פיק 30 גרוש, סגן־אלוף(מיל׳),
וכיום תקציבאי במשרד״הפירסום או־קיי, שם
הוא מטפל, בין השאר באלכרט פירות האגדי.
השניים פגשו זה את זה בקורס לשיווק
פירסומי. החל רומן רציני, ולפי השמועות
המהלכות, לא אשתומם אם נתבשר על נשואיהם
בקרוב.
כך או אחרת, ברוכים הבאים למדור.
חדש מהטלפוינטו
רותי ורטהיימר ועמום פיק
בפעם הראשונה
רק הם הצליחו, איר שהוא, לגרות את סקרנותי.
את היתר אני משאירה לשונאיי — לבריאות,
שיחנקו!
אך מדי פעם צצים כמה שמות חדשים, ותמיד

סטף. אבא דווקא עושה כותרות, אם כי במדורים
אחרים. סטף התפרסם כאחד ממקימי ד״ש
וכחבר־כנסת מטעמה, וכן כמקים אחד המפעלים
המצליחים בארץ, מפעל הלהבים למנועי־סילון

יש רומן חדש בעיר, אך לפני שאגלה לכם את
הסוד — קצת היסטוריה. דינה ברכה היתה
פעם דוגמנית, חתיכה מארץ החתיכות, וגם היום
לא חסר לה הרבה.
בעלה הראשון היה החצי הצעיר של האחים
שאולי, טדי, השותף לאחיו רפי בניהול
מיסעדות ומועדונים, שהיה, כמו אחיו, דייל
באל־על — לפני המון שנים. השניים, ברכה
וטדי נפרדו, ויש להם בת שהיא כיום בת .11
בעלה השני של דינה היה שחקו־הכדורסל
בארי לייבוביץ מהפועל תל־אביב, בדיוק
כמו אחיה, דני ברכה, וגם לבארי הביאה שי, בת

דינה ברכה בשלישית שהיא כיום בת ,4ושוב סיימה את נשואיו
בגירושין.
לאחרונה החלה מנהלת רומן עם אחד ממייסדי
להקת תיסלם שהתפרקה, יאיר ניצני)
הממלא כיום תפקיד בכיר בחברת־התקליטיג
הד־ארצי.
מזל וברכה.

משהו
במהוסו

השבוע קיבלתי ספר מהסוג של הרומאן
הרומנטי. אני מתוודה שאף פעם לא קראתי ספר
כזה, אבל לא פעם השמצתי. זה כמובן מגעיל
מצירי, אבל מי מושלם היום?
הספר מספר על שחקן קולנוע יפה־תואר ועל
מרצה לספרות יפת־תואר, ועל האהבה המשגעת
ביניהם ועל הפי־אנד, כמובן. קצת קשה לי לתאר
את האווירה של הספר ולכן אביא כאן כמה שורות
מתוך אחד הדפים :״הוא נגע בעורה החשוף והיא
חשה אותו כלהבה של תשוקה, להבה שבערה
עמוק בתוכה. ועמוק בתוכה ניצתה הערגה
להיענות לו, לספק אותו, לתת ולא לשמור דבר
לעצמה ...גופה רטט בעונג הולם וגואה.
אצבעותיה חפרו עמוק בגבו״.
חברה שלי, שראתה אותי קוראת את הספר,
הסתכלה עלי בתימהון משלט ואמרה. רק אל
תגידי לי שאת הולכת להמליץ למישהו על ספר
כזה. הרי לא תעשי צחוק מעצמך״.
אז לפני שאנחנו נורא מזלזלים והולכים
לקרוא את אדם מיצקביץ, למשל, בואו ניקח
לדוגמה אשה אחת.
האשה הזאת נשואה, נניח 15 שנה. יש לה
ילדים ודירה יפה ובעל מוכשר. פעם בשנה הם
נוסעים לחו״ל בטיול מאורגן, מארחים חברים
ומתארחים אצלם, הולכים לתיאטרון ולקולנוע.
ממש זוג למופת.
הכל בסדר אצלם. הבעל כל הזמן עולה
בדרגות ומתקדם ומתפתח מבחינה מיקצועית,
ובזמן ההתפתחות הזאת אין לו כל־כך זמן
לאשתו. חיזורים אחרי 15 שנות נישואין ניראים
קצת טיפשיים. לפנק אין לו זמן ומתנות הוא לא
קונה לה, כי במילא יש להם חשבון משותף והיא
קונה לעצמה מה שהיא רוצה.
כמו שאמרתי כבר, הכל ממש בסדר, אלא

חג וניטויות

מבית הורי אני זוכרת שבט״ו־בשבט היו שמים
על השולחן מגש ענקי ועליו כל פירות הארץ וגם
כמה מחוץ־לארץ, כל אחד היה מקבל צלחת
אישית וסכין, וככה חגגנו את חג־האילנות.
כדי להמשיך במסורת הלכתי לברר כמה
עולים פירות מיובשים וכששמעתי את המחירים
החלטתי שמסורת נוצרה במיוחד בשביל לשבור
אותה.
אבל בלי כלום הרי אי־אפשר. עוד יגידו
שיהודי הוא כל מי שנולד לאם יהודיה או שומר
בדבקות על חגי ישראל. אז לקחתי בעל אחד,
שני ילדים וסוברו ישן, ונסענו ליער בן־שמן
לחפש פיטריות ולראות עצים. בדרך נעצרנו
בבן־שמן(המושב) ,כדי לעניין גם את החברים
שלנו בחגיגת הט״רבשבט המקורית. החברים
מאוד שמחו ובאירגון קטן ומבריק מצדי, שלחתי

שהאשה הקטנה שלנו רוצה קצת התרגשות. היא
מתחילה לפזול לצדדים ולחפש איזה מאהב לא
משהו רציני, סתם מישהו שיחזיר לה את הברק
לעיניים כמו שהיה לה פעם. מישהו שיטלפן לה
באמצע היום ויגיד לה דברים שאשה אוהבת
לשמוע, שיחזיק לה את היד ויסתכל לה עמוק
לתוך העיניים באיזה חצי שעה גנובה בתוך
מכונית או בבית־קפה מרוחק ממקום מגוריהם.
אבל מאהב זה לא פשוט. קודם כל, צריך
להחליט שזה בסדר. אחר־כך, צריך למצוא אותו
ואז מתחילות הצרות האמיתיות של המצאת
עשרות שקרים, לבעל, לילדים, לחברות. צריך
למצוא סיבות להעדר מהבית בשעות לא צפויות

ולהרגיש רגשי־אשמה כלפי כל העולם. ויש
כמובן תמיד הפחד שיתפשו אותך וחיי הנישואין
הלא־רעים יהרסו וכולם יסבלו וכל העיר תדע.
בקיצור, מאהב זה תיסבוכת רצינית. אז לפני
שאתן נכנסות לצרה הצרורה הזאת, על כל
תוצאותיה, קחו לכן איזה רומאן רומנטי, תיכנסנה
איתו למיטה ותקראנה. שום רומאן אמיתי לא
יהיה כל־כך יפה וכל־כך מושלם וכל כך מתקתק
כמו הסיפורים האלה, וזה כמובן בלי שום סיכון
אישי. נכון שמה שכתוב בספר לא בדיוק קורה
לכן, אבל זה ממש לא בעיה להעמיד פנים.

לא זה לא קטע אוטוביאוגראפי. זה סתם רעיון.

דא לחובבי הטבע

מה שאני רוצה מכם השבוע, זה פשוט קצת
סימפטיה, כי בעניין הזה שאני הולכת לכתוב
עליו עכשיו, ממש לא מבינים אותי בבית.
כבר בטח הספקתם להכיר אותי במשך הזמן.
בן־אדם רגיל. נשואה, שני ילדים, עובדת,
משחקת את תפקיד עקרת־הבית. לא משקרת, לא
גונבת: בסן־־הכל בן־אדם די חיובי. אלא מה? לא
משתגעת על טבע.
עכשיו אתם בטח מעלים חיוך על הפנים
ואומרים ״אז מה? כולם מוכרחים לאהוב טבע?״
כן, רבותי! באו־ץ־ישראל, אם אתה לא מרגיש
צורך לנסוע כל שבת לאיזה מקום נידח ומשם
ללכת ברגל שלוש שעות, אתה חצי בן־אדם. אם
אתה לא יודע להבחין בין קורטם מכחיל ובין
סירה קוצנית (שני סוגי קוצים) אתה פרימיטיב.
אם אתה לא אומר לפחות פעם בשבוע, בגאווה
גדולה, כמובן ,״היום הלכתי ברגל מרמת־אביב
עד יפו״ — אתה סמרטוט.
מהסיבה הזאת התחילו סיבלותי עוד כשהייתי
בקן־דרום של התנועה המאוחדת בירושלים.
דווקא היה נחמד. שרנו ושיחקנו וסיפרנו ספורים
והרגשנו חלוצים ושייכים. אלא שפעמיים בשנה
הוחלט שמוכרחים לצאת למסע. וכמה שהמסע
היה יותר קשה ככה הוא היה יותר חשוב.
עד עכשיו, כשאני נזכרת איד טיפסנו על
הרים טיפשיים ואיך הלכנו 30ק״ם ביום, אני
נתקפת חלחלה. הרגליים היו מתמלאות לי יבלות
אחרי שעה של הליכה, אבל המשכתי ללכת כמו
רובוט צולע, כי הכניסו לי לראש שזו בושה
איומה לא לאהוב ללכת בשבילי הארץ, ואני,
שבח־רכלל הייתי מאוהבת באיזה מדריך
(שכמובן לא ידע על זה בכלל) ,לא יכולתי
להרשות לעצמי לעשות בושות.
יותר מאוחר בטירונות, שיחק לי מזלי ומייד
בהתחלה קיבלתי התקפת פנדיציט, וכשכולם
הלכו שעות ברגל, סוחבים משאות ומזיעים, אני
שכבתי לי במיטה לבנה של בית־חולים צבאי.
תמיד אמרתי שאני בן־אדם עם מזל.
ואז, יום אחד תפס אותי הביש־מזל והביא לי
בעל קיבוצניק. ולא סתם קיבוצניק, אלא אחד
כזה שמכיר כל אבן וכל שביל וכל נקיק בארץ
ואין לו שום בעיה להבחין מרחוק בירגזי הארץ
הקדושה (שהוא מן ציפור שבסך־הכל יודעת
לעוף לא רע) ,ושכל פעם שאני שמה מעט

אותם יחד עם מישפחתי לקטוף פיטריות ביער,
ואני נישארתי לישון על הספה מול האח(נשבעת
באלוהים. אתם יכולים לשאול את כולם).
הם חזרו אחרי שעה, עם שש שקיות ענקיות
של אותיות. עשינו ארוחת־ערב נהדרת בבית
של החברים, ונסענו הביתה עם איזה 10ק״ג
אורניות. בדרך שאל בני למה חוגגש את
ט״ו־בשבט ומי בדיוק נולד ביום הזה. אמרנו לו
שכנסת־ישראל נולדה בט״רבשבט. תייר לא
יסבול את המשך השיחה, בעניין זד״ אז אמשיך
לדבר על פיטריות.
כלומר, אם תסעו בשבוע הבא ליער ותקטפו
כמות אדירה כמו שלנו(אי־אפשר להפסיק את
זה) ,תחזרו הביתה ולא תדעו מה לעשות עם כל
הכמות. אז ככה, תנקו אותן היטב ממחטי האורן
שדבוקים עליהן, רחצו בעדינות, כדי שהפטריה
לא תיספוג יותר מדי מים. אחר־כך תטגנו בצל
בסיר עם שמן ותוסיפו עליו את הפיטריות
החתוכות. מטגנים כ־סז דקות, ואחר כן־ מחלקים
את זה להרבה קופסאות קטנות ומקפיאים. כל
פעם שמתחשק לאכול משהו טבעי, טעים ושלא
עולה כסף, מפשירים קופסה אחת, שמים אותה
במחבת, ומוסיפים לה ביצה או חתיכות תפוחי•
אדמה. יופי של ארוחה ויופי של ט״רבשבט.
ליפסטיק על השפתיים, שואל אותי בתימהון
״למה את שמה ציבעי מילחמה כשהאינדיאנים
כבר מזמן גמרו להילחם?״
ועכשיו, אני רוצה לשאול אתכם. אם אלוהים
היה רוצה שנלך תמיד ברגל — הוא היה ממציא
מכוניות? אם היה רוצה שנטפס על שבילים
קוצניים — האם היה ממציא את האספלט? אם
היה רוצה שנכיר כל ציפור וכל עץ, האם היה
ממציא מגדירים למיניהם שאפשר לקרוא בהם
בלילה במיטה חמה? ואם אלוהים היה רוצה
שהפרחים יגדלו רק בטבע, האם היה ממציא את
האתיות?
ואל תחשבו, חלילה, שיש לי משהו דווקא נגד
הנוף של ארץ־ישראל. פעם שיכנעו אותי לנסוע
לאיזה כפר קטן בשווייץ בשביל לנוח בטבע.
יומיים סבלתי את העינוי הפסטוראלי הזה וביש
השלישי התחלתי להשמיע קולות מו.״ מו.״ כמו
הפרות שרעו שם. בשביל להציל אותי העבירו
אותי מייד לבתי־הקפה של רומא ומשם בחזרה
לתל־אביב.
בחייכם, תחשבו על זה. אתם יודעים כמה
דברים מועילים וחשובים אפשר לעשות בשש
שעות במקום לטפס על איזה צוק בשביל לרדת
ממנו? אם אתם חושבים כמוני, ואם במיקרה אתם
פוגשים בדרך את בעלי, תגידו לו שירד ממני עם
העניין הזה של הטבע. כבר עליתי בגללו שלוש
פעמים למצדה, וכבר יש לי ברגליים שרירים כמו
לאלעזר בן־יאיר. לא נראה לכם מספיק הקרבה
בשביל בעל אחד?

מכונית הזמן החדש

הזמן החדש יוצר ככבישים ובכלכלה בעיות
וקשיים דכים שהתשובה להם אחת — דנו .11

צריך לשמור על ערך הכסף — רנו 11 היא השקעה בטוחה לכספך.
מחירי הדלק מאמירים — רנו 11 היא החסכונית ביותר.
הכבישים צפופים ועמוסים — רנו 11 משתלבת בתנועה בזריזות.
דרושים שכלולים רבים — רנו 11 היא התשובה.
קיימת דרישה לעיצוב ספורטיבי מרהיב — רנו 11 היא התשובה.

רנו — 11 מוצעת בשני מנועים 1100 סמ״ק ו־ 1400 סמ״ק. תיבת הילוכים בעלת
5,4הילוכים או אוטומטית. עקב ירידת ערך הפתק:

דנו עכשיו במחירים מפתיעים!
ב 1משהקרסו ״

טל 627151 .

העולם אוהב

חי פ ה טל 721751.

ירו שלים טל 226491 .ב אר -שב ע טל 36777 .חיפ ה טל 5:0296 .נ תני ה טל 23032 .

הנגיד

אמריקה מטורפת של גז? צ׳יבר הגבול ב !1ספרזת
היושב־ראש שמאי ! +לחיים
על שירי שמואל
״פילוסוף חדש״ בתרגום מחשבות י.ב.מ.״

עולם התפוחים
לקורא הישראלי מהווה השם ג׳ון ציי ג ר שם
סיפרותי חדש. צ׳יבר, שהספר הראשון מפרי־עטו
שתורם לעברית היה פאלקונר, הלן לעולמו
לפני יותר משנה.
באחרונה ראו־אור בתרגום לעברית שניים
מספריו של צ׳יבר, מהמעולים שתורגמו
באחרונה. הם פורשים לפני הקורא הישראלי
עולם מיוחד ויוצא־דופן של סופר, שעיקר
המוניטין שלו בארצות־הברית.
ראשון הספרים המתורגמים הוא עולם
התפוחים ס. זהו קובץ של סיפורים, החושפים
לפני הקורא את עולם הפרברים האמריקאי, עולם
הפריפריה של הכרכים הענקיים.
בעולם התפוחים גלריה של דמויות
אותנטיות, בסיפורים קצרים, המקיפים עולם
ומלואו. בראשון הסיפורים האזעקה הרביעית
מונולוג של זכר, שאשתו נטשה אותו לטובת
* מ ן ציב ר -עולם התפוחים; עברית.
יותם ראו בני; הוצאת כדים; 199 עמודים
(כריכה רכה).

עולם־התיאטרון: ביקשתי גט. היא אמרה כי אין
היא רואה כל סיבה לגירושין. במיקרה של
ניאון או של התאכזרות, יש כמה־וכמה
דרכי־ם עולה, אבל מה יכול לעשות הגבר, כאשר
אשתו רוצה להושיע בעירום על בימה?
מה עושה אותו גברי כאשר אשתו והקהל
באולם ניצבים עירומים, ברוח המתירנות
האמריקאית, הוא לובש את בגדיו ומנתק את
עצמו מעולמה של אשתו: בידי הימנית החזקתי
בחפצים שלי, מ הו תי .-חזרתי למושבי
והתלבשתי. הלהקה המשיכה לצעוק. כאשר
הלכתי לאורן המעבר המשופע של התיאטרון
ההדום הוצפתי מיכרונות. זכרתי כי הלכתי
בשיפוע הרך הזה אחרי שראיתי את. המלך
ליד״ ואת.גן הדובדבנים״.
סיפור מרגש של צ׳יבר הוא ארטמיס,
כורה״הבארות הנאמן, הפורש דמות של כורה
בארות־מים, המפתח עולם תחושות ורגשות
משלו. הוא כורה־בארות ושוגל את הנשים
המזמינות כריית בארות ליד חוותיהן. אחת מהן,
רעייתו של סופר נודע, מתאהבת בו ודואגת לו
בימי חוליו. אז מחליט ארטמיס לנסוע לטייל
בברית־המועצות, שם הוא פוגש ומתאהב
במלווה־הרישמית שלו, ביום שבו סולק ניקיטה
חרושצ׳וב מהשילטון.
עם שובו מברית־המועצות, הוא עומד בקשרי
חליפת־מיכתבים עם אהובתו הסובייטית, ומוזמן,

בשל ההתכתבויות, למחלקת מיזרח־אירופה של
מישרד־החוץ, ופקידי מישרד זה חפצים לגייס
אותו למטרות מודיעיניות.
סיפור״הכותרת עולם התפוחים חושף דיוקן
של משורר אמריקאי נודע וזקן בשם אסא
בסקומב, שהוא בן־דמות למשורר האמריקאי־פאשיסטי
עזרא פאונד. בסקומב, חי באיטליה,
באחוזה כפרית ומעריציו מגיעים אליו מרחבי
תבל, עם מהדורות של קובץ שיריו עולם
התפוחים, כדי שיחתום עליהם.
בסקומב, מנוכר מתרבותו האמריקאית,
מתייסר ייסורי־יצירה: למחרת כתב את, וידויו
של מנהל בית־ספר ובצהריים שרן את
כתב־היד ..במקביל הוא מנסה לשוב אל נעוריו
ואל הזיותיו המיניות, מבלי שהדבר יעלה בידו.
הו, איזה גן־עדן(~) הוא תרגום סיפרו השני
של צ׳יבר, שעלילתו היא ספק מציאות, ספק
רימדומי המאה־העשרים, גירסה כמעט
מדע־בידיונית, של חברת־הכרך האמריקאית.
גיבורי הספר נתונים בעיצומו של מאבק נגד

החזויה הישראלית החפרפרת בחיפה
הידיעה בעיתונות(הארץ 5 ,בינואר) תחת הפותרת מיחסות׳ עד ׳המתופפת הקטנה־ ,נשפעה מזו
בדיחה רעה של מישטרודישראל, על חשבון פתיחתה של שגת ,1984 בגירסה אורוולית ישראלית.
בכתבההובאזיפודה של ארנה מר, יהודיד״ אשתו של עסקן דק׳ח הערבי פליבזין ח מי סו ב תו
של מדביר המאלריה בעמק החולה. י
אותה מד נחשבת אחת מנפשותירהפועלות של הסופר סמי מיגאל ברומן חסות, המתאר יחסי
יהודים וערבים בתקופת מילחמת־־יום־הכיפוריס, בשולי השמאל הישראלי.
הידיעה העיתונאית מספרת: לפני כשבוע
פשטה המישטרה על ביתה של ארנה פר, אחדי
שנודע כי מצוי בביתה הומר עדין למדינה-
השוטרים שציפו למצוא בדירה את, דגל
פלסטין התאכזבו כשגילו בו רק דגל שדיר עם
ה או ת( אנ א ר כי ס טי ם)...
כותב שורות אלה מתוודה שאם היה מגיע
לידיו דגל פלסטין, היה מוכן להחזיק בו בביתו,
בה במידה שהיה מוכן להחזיק את דגל ישראל.
ואת שניהם היה מחזיק בחור הקטן ביותר בביתו
— מאחר שלעניות דעתו, דגלים הם רק בדים ציבעוניינג אלא שמישפדתו של האדדהגדול יוסק
בורג, זו שאינה מצליחה ללכוד את מחתרות
הימין למיניהן, אשר מסכנות את הדמוקרטיה
בארץ הזאת. אלפי מונים יותר מאשר סמרטוט
צבוע בצבע זה או אחר, המשיכה בחיפושיה
הלמדניים בביתה של ארנה מר: בין יתר
המיסמכים שהרדימו נלקדד גם תמונות מהסרט
.המתוספת הקטנוד. בסרט זה משחק בנה של
ארנד. ג׳וליאנו מר, החפרפרת המאיימת על
מדינתו של האזדהגדול בורג — בתפקיד קצין
המוסד.
לידיעתו של האזדהגדול בורג והאחים
הקטנים ממישטדת־ישראל, הריני להודות כאן
בכן שברשותי מצוי אוסף גדול של תמונות
וספרים העלולים לשמש חומר עויין למדיני -יש
לי כמה תצלומים של יאסד ערסאת (לא
חתומים) ,גירסה של חאמנח הפלסטינית
שהודפסה במעריב (העשוי להיות מואשם
סופר לה־קארה
כעיתון המפרסם.חומר עדין למדינה״) סמר על
תמונה ישראלית מ-המתופפת הקטנה־מועמד
קאדאסי ואחרים, כמרכן יש לי כבית
כיתבי ר׳ד זאב תיאודדר הרצל, חוזה מדינת
היהודים, ובהם אותם ציטוטים -עוינים למדינה״ ,שהאדונים המתורבתים יומן לסיד וטוביה סער,
צינזרו ממסך הטלוויזיד-
פריס נוסף כנגד מדינת־המישטרודוההלכה של האודהגדול בורג מצוי בסיפרייתי בכיתבי 6ר ץ
סמולנס קין >הד״ר בורג מעודו לא ציטט מכתבים אלה) ,שבהם מסופר על הנחת תפילין על ראש חזיר,
מול ישיבה יהודית באודסה.
מעניין מתי יגיעו לביתי האחים הקטנים של האודהגדול בורג להחרים -חומר עוייז למדינה״.

הישראלית סופרים, הפורשים את המציאות
בפשטות מרתקת שכזו?

שירה

יצירה מחוכמת
בעידן־החרדה הנוכחי, כאשר עסקני סיפרות
מסוגו של שמאי גולן (ראה: מי־מריבה)
מייצגים את הסיפרות העברית, עולה הלב על
גדותיו, מרוב שימחה, כאשר רואה־אור קובץ כמו
הקובץ יצירה מחוכמה -עיון בשירי שמואל
הנגיד מאת טובה רוזן־מוקד +עדי

רפש העסקונה הסיפרותית מפנה את מקומו
לניכסי צאן הברזל של תרבותנו. ספר זה הוא מסע
ביקורתי מרתק לשירת ׳תור־הזהב׳ בספרד, מסע
שבו נבדקים בכלי־ביקורת מודרניים, שירים
ממיטב שירתו של שמואל הנגיד. אחרי מבוא
אידיאי ומבוא מתודי, מתחילה בחינת השירים,
במחזור שירי הגות, ביניהם השיר אצפה אלי
שחק, שבו כתב המשורר: אצפה אלי שחק
וכוכביו /ואביט בארץ את רמשיה, ואבין
בליבי כי יצירתם /יצירה מחוכמה במעשיה...
שיר של התפעלות האדם נוכח פלאי הבריאה.
ניתוחי השירה של טובה רוזן־מוקד ועדי צמח,
בוחנים באורח מרתק את שירי שמואל הנגיד, את
ראייתו את נושא המוות, בחינת המוסר ואפילו
שירי מילחמה, כמו הלינותי גדוד כבד, שבו
נכתב: שהלינותי גדוד כבד בבירה /הרסוה ימי

סופר צייבר
עזרא פאונד בתחפושת
זיהום מקורות־המיס, באחד מפרברי הערים
הגדולות.
בין דמויות הו, איזה גן־עדן יש מיליונר
מזדקן, המתאהב בצעירה מוזרה, שדבקותו בה
מוליכה אותו לחוויה הומוסכסואלית עם שוער
הבניין שלה. הגיבור למואל סירס מצוי
בסידרה של אירועים והרפתקות, בניסיון למצוא
אהבה בעולם חסר אהבה. בספר מתוארת סידרה
של אירועי יומיום אמריקאיים כהריגת־כלב,
קטטה בין שתי נשים בתור בסופרמרקט, נטישת
תינוק באוטוסטראדה, מאבק להצלת אגם מזיהום
ורצח של מדען.
בדומה לשאר כיתבי צ׳יבר רצוף ספר זה
בניסוחים ציניים, כמו: בתקופה שעליה אני
כותב, הגזגינג היה דבר מקובל ביותר בכל עיר
בעולם שסירם הכיר. ליראת טון היום —
ברוטרדאם או במוסקבה, בזוהר הפוקד את
ניו־יורק בימי חורן מסויימים או לעת השלגים
הראשונים בקופנהגן — היית יכול לראות
גברים ונשים מכל גיל ומכל סוג שאפשר
להעלות על הדעת, כשהם רצים להנאתם ...או
ניסוחים כמו: היא אמרה פעם, מעבר לכתפה, כי
לפי ניסיונה, הזרע הגברי הוא ירם הפנים הטוב
ביותר שבנמצא...
הקריאה בספריו של צ׳יבר גורמת הנאה רבה
ומעוררת את השאלה מדוע לא קיימים בסיפרות
״ גון ציב ר -הו, איזה גן־עדן; עברית:
יותם ראובני; הוצאת כדים; 120 עמודים
(כריכה רכה).

חוקרת רוזן־מוקד
מת אב ומת אלול!
קדם קצינים /וישנו עלי גבה וצידה — /
ותהתינו בעליה ישנה / .ודיברתי ללבי: אי
קהלים /ועמים שכנו בזאת לפניס? בביקורת על
שיר זה נכתב כבר חורג מגדר הדיווח
הצבאי־הענייני וגולש לתיאורה של תמונה
מאקאברית מצמררת: תמונת הצבא החי הלן
* טוב ה רוזן־מוקד +עדי צמח -יצירה
מחוכמה -עיון בשירי שמואל הנגיד, הו צאת
כתר; 158 עמודים (כריכה רכה).

ממעל, בעוד בשכבותיו המכוסות של התל
ישכים ׳בעלי הביתי של המיבצר, בוניו, שו מיו
ומהרסיו שמתו בימים מקדם. חניית הלוחמים
הארעית,על גב׳ המוות הנצחי גלצידו׳ הום בת
את הרוגע הגוקטורני של התמונה לשקט
מבשר רעות...
קטע הביקורת הנפתח בניסוח: לעתים
קרובות מדברים שילוסוסיס מודרניים על
תחושת הזריקות׳ של האדם המודרני. על סי
תמונת העולם המודרנית, הקושרניקית•
ניוטונית, בדוו״הארץ שלנו הוא רק גרם
שמיימי זעיר, בשינה נידחת, בתוך חלל...
מתייחס לשיר מיודעי, סבבתנו מחיצה, שיר
הבוחן את תפיסת־העולס הגיאוצנטרית־הדתית,
של העולם הישן, במילים: מיודעי, סבבתנו
מחיצה /וגלגלים אשר אין בם שריצה/ ,הננו
כמו אודם וליבן /בתוך ביצה והעולם כביצה...
בחינת שירי יין מציגה פן נוסף של עולמו
ויצירתו של המשורר. בשיר מאדם במראהו
נכתב: ושכול אשר דמיו מסובים בדמעותיו /
יגוניו בדם אשכול ינוסון וידדו /כאילו ידידים
עת יסובום אשישותיו /מיד ליד גורל עלי
יהלום ידו. כאן בוחנים מחברי הקובץ את צלילי
השיר ואת משמעויותיו.
בשיר מת אב, שהיפרה הפדייה מלאכותית
את המשורר נתן דנתן ואת זמר־השווקים
צביקד! פיק, כתב המשורר: מת אב, ומת אלול,
ומת חומם / ,גם נאסף תשרי ומת עימם...
יצירה מחוכמה, הוא מסע מרתק לעולמו של
משורר יהודי מעולה, תוך בחינת מרכיבי שיריו
ומשמעויותיהם הנרחבות.
זהו קובץ עיוני מרתק, המעניק למעיק בו
מימד פרספקטיבי של נצח השירה העברית.

הניגוד בין פאגניזם ומונותאיזם. צוואת
האלוהים ת א עדיץ ושוב מות האלוהים, מוות
שהובא עד סוף דרכו, על התוצאות
והסימשטומים הכרובים בכד: עד גבול
אי־הקדושה, ששם מ ת תל שולחן הפוליטיקה...
אחד ממוריו של לוי בסורבון, שהפך מאוחר
יותר תלמידו, הגדירו במילים: ברנאר ת א בנס
הטיבעי של עתי שדים — הסאשיזם
והסטאליניזם ובהורים אלה, ובייצר להיות יתום,
עוסק צוואת האלוהים.
לוי מביא בסיפרו תמונת־מצב של המאה
העשרים והכוחות הרצחניים שלה, ממיין את
מבססי הטוטאליטאריות, כשהוא טובע לשון של
ריאלפילוסופיה, כמקבילה לריאלפוליטיקה,
מטבע העוסקת בסביר הרבה קתר מאשר
באמיתי.
גירסה עברית של השקפת לוי, היא בעלת
חשיבות גדולה למתרחש בישראל של מחצית
שנות השמונים, בחברה שבה קול המון מכתיב את
מדיניות שתי המיפלגות הגדולות, הליכוד
והמערך. בפרק להתגונן מפני אספסוף מוליך
לוי את הקורא, לאותו מצב, שבו שליטים
מנצלים רחשי־לב נחותים של המון, שליטים כמו
היטלו־ ,סטאלין ואחרים ברמה זו.
לוי מלגלג על מילחמת האידיאולוגיות של
תקופתנו, כשהוא מוליך את הקורא לפרק
אתונה או ירושלים.
בפרק זה הוא מעמת את ערכי היהדות
(השפויים, ולא אלה של הרבנים כהנא, לווינגר
ונושא כליהם הביצועי ח׳׳ב חנן סורת) מול
הפגאניות האירופית, הוא בוחן את נרדפותם של

צוואת האלוהים

אילו הייתי אנציקלום דיסט בשנת ,2000
הייתי רושם מתחת לערך סוציאליזם כך: נולד
הסוציאליזם
ב־...1968

ב־,1848
והקם יטליזם הם היינו הד ...מה שקורי
סוציאליזם אינו אלא צורה אחרת של
קסיטליזס ...אמר באחד מראיונות רבים,
הפילוסוף הצרפתי הצעיר, ממוצא יהודי

ברנאר־אנרי לוי.

ברנאר־אנרי לוי, ממנהיגי מרד הסטודנטים
בצרפת ,1968 הוא אחד ממנהיגי גל הפילוסופים
החדשים של צרפת, המבקרים בקשיחות את
השמאל הישן מצד אחד ואת הפאשיזם מצד
שני. לוי, שספריו הופצו בצרפת בשנים האחרונות
במיליוני עותקים, הוא אלמוני־אידיאולוגי
לישראלים.
בימים אלה ראה־אור בתרגום לעברית סיפרו
השני, צוואת האלוהים המייצג את
השקפת־העולם הפסימיסטית־מפוכחת, שלוי
הפך בשנים האחרונות אחד מנביאיה. הספר
מייצג את סלידתו של לוי מאותה תדמית של
אינטלקטואל מערבי ממוסד, המאפיין את. יפי
הנפש׳ בכל ארצות־המערב.
בפרק הפתיחה לסיפרו כותב לוי: האם יש
צורן• להדגיש — כדי לסכם דיברי־ם תיחה אלה
שבהם כבר הארכתי יתר־על־המידה — שדרך
זו היא יותר חישוש מוצא מאשר חזרה, כשי
שאולי ניתן היה להבץ מתוך שזיזות? שאץ ולא
בלום בין העיון בטקסט שאינו ניתן לשירוש
אלא כמאבק נגד בל ׳עבודה זרה־ ובין
התשרצויות ה׳קדושה׳ ששרים לנו לעיתים בה
קרובות להיטי המודרניות? ושלמעשה נגד
התפרצויות אלד״ נגד השתסבויות אלד״ נגד
הרומנטיות האסלה מתייצב הימור זה על שם
ועל זוהרה הקר של הלהבה, בהם אני תולה את
תקוותי? תורת משה איננה ארכאיזב ודבר
אינו זר לה יותר מאשר החיפוש אחר שורשים.
נוסטאלגיה זו למקורות׳ בהם משוטטת לה
תמיד אותה יתח של שיבתו, רוח נתעבת
שבבר גונתה בזמנו על־ידי הנביאים. שרימאט
החוק איננו תיאוקרטיה אלא להישך, חוסתאמון
בכל צורה של התגלמות, בכל אלילי־השקר, בכל
האלים בכלל, בהם משתקפת מחדש בימים אלה
של סוף המאה העשתם אותה בעתת מוגת־לב
המאפיינת את העתיקים שבסליטיזמים. לטעון
כי התדך ת א סטו־ ההתנגדות של זמננו,
שיתשו לטעון נם שהסתירה תסודית, שהיא
המוקד וההימור של תקופתנו, ת א למעשה
* ברנאר-אנרי לוי -צוואת האלוהיס
עברית: תחילה ואיתי דור-טנד; סיד ר ת קו .
אדום; עורך: גיורא רוזן; הו צ את הקיבוץ
המאוחד; 162 עמודים(בריבה רבה).

פילוסוף לוי
יליד הפאשיזם והסטאליניזם
היהודים, את הטרגדיה היוונית במיבחן הנצח
האירופי ואת הלילה־השחור והנוצרי של
ימי־הביניים. והלאה עד לפאשיסטים ולקר
מוניסטים של המאה העשרים, הניראים לו
כפאגאנים של תקופתנו.
ברנאר־אנרי לוי, פורט פרט אחר פרט של
שינאת״היהודים הנעוצה בכל רובדי התרבות
והמסורת הצרפתיים, כמדד לפאגאגיות שעדיץ
שולטת באירופה.
בישראל של ,1984 כאשר הימין שולט בכיפה,
והמערך מצוי בפשיטת־רגל אידיאולוגית
מוחלטת, וכן השמאל הישראלי — עשוי סיפרו
של לוי, להביא להתעוררות אידיאולוגית
ישראלית במתכונת חדשה, לאו־דווקא בדרכו,
אבל תוך הליכה בנתיבים הבסיסיים שהוא מורה
עליהם.
העובדה שבחברה הישראלית המרוקנת
מאידיאולוגיה (מלבד האידיאולוגיה הימנית•
פאשיסטית של המתנחלים) לא צמח הוגה־דעות
או פילוסוף כלשהו, מאז קום המדינה, בעוד
שהפילוסופים החדשים, של צרפת, מנצלים את
ערכי־הרוח והמוסר היהודיים, כדי לתקן את
חברותיהם — מעידה על החלל הרעיוני המאפיין
את ישראל כיום.
ולכן, בארץ שבה אלה החושבים את עצמם
לילרי־האלוהים מחללים שם זה, באמונתם
הנתעבת והלאומנית, יש לצוואת האלוהים
חשיבות רבה.

כתבי־עת
מחשבות מזה שנים אחדות מהווה עבורי כתב־העת
מחשבות הרואה־אור לעיתים לא־מזומנות,
חוויה־אישית, המשביתה ממני לכמה שעות את

ווי

מי מריבה

שמאי מחפש
״סיבסוד״
מעניץ מי מקוראי הסיפרות הישראלית שמע
על סופר בשם שמאי גולף לרבים שלא שמעו,
מן הראוי לבשר כי שמאי גולן הוא יושב־ראש
אגודת־הסופרים.
ספריו של הירד גולן מעולם לא היו חטיפים
ורבי־מכר, וגם הערך הסיפרותי הסגולי, שבין
שורותיהם, פחות מדל (וראוי כותב שוחת אלה
לצל׳ש על־כך, שבתוקף עבודתו נאלץ לייסר את
עיניו בקריאת ספרים אלה).
בראיון שהעניק הידר שמאי לעיתונאי איי ל
מגד בידיעות אחרונות ( 9בדצמבר )83 העלה
עסקן גילן
שמאי את. צעקתם׳׳ של סופרי ישראל הרעבים
סיבסוד לחוסר־כישרון
ללחם. שמאי, המתפרנס זה שנים רבות ממיקצוע
עסקנות הספרות, תחילה כמנהל בית־הסופר
בירושלים, ואחו״כך בידר אגודת־הסופרים, ובאמצע בשליחות לאמריקה הלאסינית, חותר להיות
מ0.יפרותד.
אילו הידר שמאי, היה כותב באחת מהלשוגות רבות־התפוצה(אנגלית, גרמנית, צרפתית) ,ספק אם
איכות כתיבתו היתה מאפשרת לו לחיות מכתיבתו(אילו היה כותב בחסית. אידססק שהסובייט־העליון
היה מספק לו ממון בשפע).
אלא ששמאי הוא יו׳ר המחפש סיכסוד ממשלתי בעידן זד״ שבו מקצצת הממשלה את כנפי הסיבסוד
השונים, והוא מספר בראיון כץ השאח בעניין זה שנינו כבר לידר ועדת-הכסשים ולשר־האו־ צר. ולא
נענינו. אנחנו שועלים ליצירת לובי(כאן המקום להעיר, שמוטב היה, אילו ידר אגודת־הסופריע היה
משתמש במילה שדולה, כפי שקבעה האקדמיה ללשץ העברית) בכנסת לביטול הגזירה. חייבים
לאפשר לסושר להתקיים בכבוד בארץ הזאת! כמו שמסבסדים מיפעליס אחדים. צריך לסגם ד גם את
הסיטרות העברית...
אם יש בכוונתה של ממשלודישראל, הנוכחית או החליפית, לסבסד את הסיפרות הישראלית, מוטב
שלא תעשה זאת. סיבסוד הסיפרות הישראלית, עלול להשמין את בל אותם סופרים, שהידר שמאי
מייצגם, סופרים המוכחם כ־ 1000 עותקים לספר (מתוכם 900 עותקים לסיפריות של מישרד־החינוך
והתרבות^ ואם הידר שמאי מחפש אחר קיום בכבוד, אז שיילך לעבוד.
אווירת ההתבטלות, הפרובינציה והאפסות, המאפיינת
רוב הזמן את חיי הרוח בארץ.
מחשבות, הרואודאור על־ידי חברת־המחש־בים
י.ב.מ, מעמיד עולם־ומלואו, בפרופורציות
נכונות עבורי. בימים אלה ראתה־אור חוברת מס
52 של מחשבות, הערוכה בידי העורך הקבוע
צבי ינאי ובהשתתפות ד ד אילן עמית.
במאמר חוזה השרטט או החיים כשירטוט
נבחן הסרט שנכתב ובויים על־ידי פיטר
גרינואי, סרט המקיים איזון כמעט מושלם בין
תוכן אינטלקטואלי מבריק לצורה קולנועית
אסתטית.
זה סרט העוסק בעולמו של יוצר במאה וד,17

עורו־ ינאי
פיתרון חידת ציאן ק אנ סט ה
ועשוי במתכון קולנועי בסיגנון אמנות הבארוק,
אמנות שהגיעה לשיא פריחתה באותה מאה.
ייחוד של סרט זה, מנותח כמעט פרט אחר פרט
קולנועי, עד להבאת תמונה מלאה של יצירה
יוצאת דופן זו.
בשיחה בשניים עם פרופסור חיים גייפמן
על פרדוכסים ומשמעותם, מתגלה אותו עולם
של פארדוכסים, שבילדות הארץ־הישראלית
הגיע לשיאו, במישפט־הילדים ששאל: אם

אלוהים הוא הכל יכול — האם יוכל ליצור אבן
שלא יהיה מסוגל להרים אותה?
בשיחה זו, מובאים כמה פרדוכסים, כמו
הפארדוכס של ברטרנד ראסל לגוטלוב
פארגה, פרדוכס קבוצת כל הקבוצות או כל
בני כרתים זוללים וסובאים, שקרנים ורמאים
שנאמר בידי הנביא אפימנדס מכרתים(!),
או אימרתו של זנון החץ הנמצא בחלל שווה
לעצמו בכל רגע של מעופו ולכן גם במשך כל
עת מעופו. לפיכך החץ העף נמצא במצב של
מנוחה.
מאמר רב עניין הוא על אסטרולוגיה ועל
מדע גבולי -דרכים לידיעת האמת או
להתנסות בחוויות האמתז מאמר המעורר
׳ בכלים מדעיים את שאלת המידע המגיע לאדם
מתורות רציונאליות לעומת מידע המגיע מתורות
לא־רציונאליות.
במוטו מפי הו־קליטום אי־אפשר לעבור
באותו נחר פעמיים נפתח המאמר הרקליטוס
האשל או המאיר? במאמר זה נבחנת השקפתו של
פילוסוף יווני זה על הנסתר שבהגדרות והבנת
החיים.
אחרון המאמרים והמרתק בהם, לפחות מהבחינה
הסיפרותית, הוא המאמר תראפיית האבסורד
-מילטון אריקסון. המאמר בוחן כוחות
על־טבעיים ועל־חושיים ומביא תיאור ששיאו
הוא מיפגש־עימות, בין מילטון אריקסון,
פסיכולוג אמריקאי, ובין הסופר אלדוס
האכסלי (מחבר עולם חדש ונועז) ותיאורים
מתוך סידרת מיפגשים בין השניים, שבמהלכם
היפנט אריקסון את האכסלי, והגיע לתוצאות
נוסח צאן קונטסה. לפיכך, הוחלט על ניסוי
קשה תתר בזכירת־יתר, שיבוצע במצב של
תרדמה הים נוטית עמוקה. אריקסון בחר
חמישה ססריס מסישרייתו של האכסלי, אשר
האבסלי על־סי עדותו, לא עיין בהם שנים רבות.
למעשה, לא זכר מתי עיין בהם בכלל. במצב
של תרדמה היפנוטית עמוקה נתבקש לזהות
את מיססרי העמודים של הקטעים שהוחל
בקריאתם. לגבי שניים מהססרים הושגו
תוצאות מעולות: לא רק שהאכסלי ידע לומר
מייד את מיספר העמוד של הקטע, אלא
שהמשיך וקרא בעל-שה מהמקום שאריקסון
עצר בו...
לסיכום, חוברת מחשבות היא חוויה מלאה,
מעבר למקום ולזמן, המעניקה לקורא היבטים
מרתקים במיפגש בין אדם להגות ולמדע. חוברת
מומלצת ביותר לקריאה, לאלה היכולים להשיגה.
* מ ח שבו ת י.3 .מ ;52 .עורבים: צבי ינאי
ודיר אילן עמית; הו צאתי.ב.מ 39 ;.עמודים.

שלושה סרטים

אני מקנא במבקרי־הקולנוע. הם מסוגלים לראות סרט ותוך
כדי צפייה לפרק אותו לגורמים: עבודת הבימוי, זוויות הצילום,
טיב הדו־שיח, קצב העלילה, רמת המישחק של פלוני ואלמונית,
וכן הלאה. הכל מיקצועי שבמיקצועי.
ואילו אני צופה־קולנוע תמים. אני רואה סרט, ומתרשם ממנו
כמו שהוא. אוהב או לא־אוהב. בסוף די קשה לי לברר עם עצמי
מדוע אהבתי או לא־אהבתי.
לכן אני נזהר מאוד מפני כתיבת ביקורת־קולנוע. לכל היותר
אני יכול לדווח על ההתרשמות הפרטית שלי כצופה.
בימים האחרונים ראיתי שלושה סרטים שנויים־במחלוקת. כל
אחד מהם יותקף בוודאי מכיוונים שונים, מיקצועיים ופוליטיים.
אך מה אני יכול לעשות? שלושתם מצאו חן בעיני, מסיבות
שונות.

הכסף והנשק
על הסרט הדאון כבר נכתב הרבה, גם בשבועון זה. זהו הסרט
מגש הכסף של יהודה (״ג׳אר) נאמן, בשיתוף עם רעייתו,
הפסיכיאטרית רוחמה מרטון, שכתבה את השיח.
זהו סרט עלילתי. לכאורה, אין הוא מתיימר להיות יותר מזה.
סיפור על קצין־צנחנים מקיבוץ, מעין אודי אדיב, שהסתבר עם
קבוצה שמאלית קיצונית, יהודית־ערבית. הוא מביא לה כסף
מגרמניה. הקבוצה רוצה להשתמש בכסף כדי לקנות נשק ולפתוח
בסידרת פיגועים. הוא נרתע מכד, ויחד עם חברו הערבי רוצה
להקדיש את הכסף לפיתוח
פעולות תרבות והסברה, מפני
שהמילה חזקה מן הרובה.
השב״ב עולה על עיקבותיו,
ובסוף הוא נשחק בין הקיצוניים
משני הצדדים. מוסר־ההשכל:
מר גורלו של האדם
המתון, שוחר־השלום. הוא
יתפס באש הצולבת של
הקנאים משני הצדדים.
אפשר למתוח ביקורת על
פרט זה או אחר בעלילה, על
קטע זה או אחר של השיח.
אבל זהו סרט עלילתי אמיתי,
וצפיתי בו כפי שצופים נאמן בסרט־מתח. מכיוון שאני מכיר
כמה מן הדמויות בחיים, וביניהן הדה־שבו הירוק של רוחמה, זה
הוסיף עניין. אהבתי את צילומי הנוף, שבהם בלטו שני מקומות
האהובים עליי במיוחד: נמל־עכו ונמל״יפו.
אך לא זה העיקר: מעבר לעלילה, מוארת כאן פינה של
המציאות, שלא הופיעה, כמדומני, בשום סרט ישראלי: התסיסה
בקרב הנוער הערבי בישראל, המילחמה בין הקבוצות
הלאומניות־שמאליות ובין שרות־הביטחון־הכללי.
אין ספק לגבי השקפותיו של ג׳אד עצמו, ולכן היה צפוי כי
יציג קאריקטורה מיפלצתית של איש השב׳׳ב. אבל הוא נזהר מכר.
במידה מסויימת, איש השב״ב הוא הדמות האמינה ביותר בסרט
כולו — אדם שיש לו השקפת״עולם ברורה, שמטרותיו ושיטותיו
עולות בקנה אחד. תפקידו הוא למנוע פיגועים, והוא עושה זאת
בשיטות המקובלות עליו — בלי אלימות, אם אפשר; תור שימוש
באלימות, אם יש צורר• הוא נוקשה, קשוח, צר־אופק, ערום,
דבק־במשימה.
לגבי רוב־רובם של הצופים הישראליים זוהי מציאות
בלתי־מוכרת, רחוקה מתודעתם. אם הסרט יכריח אותם, נוסף על
ההנאה הרגילה מסרט־מתח, להתמודד עם מציאות בלתי־מודעת
זו, זה טוב.

הפרקליטה והקריינט
הסרט השני שונה לגמרי, ובכל זאת דומה מאוד.
מתנוסס עליו שם גדול: הכימאי שלו הוא קוסטה גאבראס,
איש־הקולנוע היווני־צרפתי,
שהקדיש את אמנותו למיל־חמת־החופש
של עמים שונים.
הסרט זד, שחשף את מוראות
מישטר־הקולונלים במולדתו
היוונית, כבר הפר קלאסי. גם מוקדשים סרטיו שאר למילחמה בעריצות.
הסרט חנה ק׳ שונה
מסרטים אלה, מפני שאינו
מתאר את המציאות בשחור־לבן.
לא רק שהצבעים על הבד
— ביופיים מרהיבים
ירושלים, ונופים אחרים של גאבראם הארץ, נראים על הבד
כקסומים — אלא שאף
בעלילה יש גוונים רבים.
גם כאן אין ספק לגבי דיעותיו של הכימאי — הוא אוהד את
העניין הפלסטיני. אבל הישראלים אינם מופיעים כמיפלצות, כמו
הקולונלים היווניים או העריצים הדרום־אמריקאיים בסרטיו
הקודמים.
העלילה היא פשוטה. במרכזה עומדת עורכת־דין ישראלית
צעירה, שנפרדה מבעלה הצרפתי, והמנהלת רומאן רופף עם אחד
מאנשי התביעה הכללית, ההופד אב לבנה( .יש צילום מפורט של

ברית־מילה, שהוא מזעזע למדי. הוא לא ירכוש אוהדים רבים לדת
ישראל).
עורכת־הדין חנה — שבהחלט אינה דומה לפליציה לנגר —
זוכה במישפטה הראשון: בית־המישפט מטיל עליה את ההגנה על
ערבי צעיר ויפהפה(מוחמר בכרי) ,שנתפס כשהוא מסתתר בבאר,
בשעת מירדף אחרי חוליית־פיגוע שעברה את. הגבול. עורכת־הדץ
הכושלת וחסרת־הנסיון, המופיעה נגד המאהב שלה, מצליחה
לשכנע את השופטים הצבאיים שהקליינט שלה אינו שייר
לחוליה, והוא נדון רק לגירוש מן הארץ. משמע: יש צדק בישראל.
אבל הבחור מגיע שוב לארץ, הפעם בטיסה מיסחרית ובניירות
מזוייפים. מסתבר שהוא רוצה להילחם על זכותו לקבל בחזרה את
ביתו היפהפה, היחידי ששרד מכפר ערבי שעל חורבותיו קמה
התנחלות יהודית. עורכת־הדין מקבלת על עצמה שוב את ההגנה
עליו, הופכת את המישפט לסנסציה לאומית ובינלאומית, ולבסוף

אודי *בנד

זהו סרט תיעודי־פיוטי. במרכזו עומדות שלוש נשים כבנות
,80 חברות קיבוצי השומר־הצעיר, חלוצות מבנות העלייה
השלישית.
מה אפשר להפיק משלוש קשישות כאלה? עולם ומלואו —
סיפור קסום ומקסים, הירואי וטראגי, אנושי ונשי, מרגש ומותיר.
אחריו מישקע עמוק.
על הבד נראים שלושה רבדים — נוף העמק כפי שהוא כיום;
הנשים הקשישות המספרות על חייהן: וסרטי־יומן מן התקופה
שעליה מסופר, ותמונות מן האלבום האישי של השלוש, שהיו
כולן נערות יפות, חזקות, לוחמות, חלוצות, פמיניסטיות
מושבעות.
אף הסיפור עמוק הרבה יותר. לנגד עיני הצופה קמה
ארץ־ישראל של ,1920 קם דור שיכור־חלומות ושיכור־מעשים,
תנועה שאולי לא היתה יפה ממנה במאה וד 20 בעולם כולו. ומעבר
לאופק כבר מצטיירת ראשיתה של הטרגדיה, שעתידה היתה
לאכול כל חלקה טובה.
החלום הציוני, בניין הארץ ומילחמת הגשים על.השיוויון
בחברה האידיאלית — כל אלה מופיעים כאן כמיקשה אחת.
שלושתם מתגשמים ב״כיבוש העבודה׳ — רעיון שבו מתגלמים
כל הנשגב וכל הטראגי שבמיפעל הציוני: הפיכת היהודים
והיהודיות לעם עובד (מה יפה יותר?) משתלבת עם דחיקת
רגליהם של הפועלים הערביים.
הנקמה באה בסוף, והיא נרמזת בעדינות. פועל־בניין ערבי
בונה בית בקיבוץ, וכאשר הוא נשאל אם ידוע לו שפעם היו הנשים
פועלות־בניין בקיבוץ, הוא עוגה באירוניה שלא־בכווגה :״זה היה
לפני זמני. שמעתי על זה. אבל עכשיו עובדים הפלסטינים
והנשים בקיבוץ חזרו למקומן הנכון בבית׳.
כל אחת מן הנשים בסרט — אמה תלמי הנהדרת, שולמית
בת־דורי(אחותו של יעקב חזן) ויטקה מיכאלי — מתמודדת עם
מאזן ההישגים והאכזבות בדיר משלה. בסוף הסרט הן נראות
כענקות, מול דור הנכדות והגינות.
אם סרט זה לא יוצג בטלוויזיה הישראלית, תהיה זאת
שערוריה.

חיבוק שד חנטריש
מציעים לה השילטונות הסדר עקום, שיחזיר לאיש את הבית,
ושישים קץ למישפט המביד.
הקליינט, שנחלש משביתת־רעב בכלא, ושאין לו מקום־
מגורים, עובר זמנית לגור אצלה. היא מתאהבת בו, ואהבה זו
מעורבבת בחשד מתמיד שמא הוא בכל זאת טרוריסט. היא נקרעת
בין שלושת הגברים — הבעל הצרפתי, המאהב הישראלי־המימסדי
והקליינט הערבי — ולבסוף באים המאורעות ונוטלים
את ההחלטה מידיה. היא מתנתקת מכל הגברים שבחייה ומגיעה
למציאת זהותה העצמית. זהו סרט עלילתי. אד אולי גם אלגורי:
מה שקורה לפרקליטה, צויר לקרות למדינת־ישראל.
גם סרט זה מטיל את האור על חלק מחיינו, שרב הישראלים
אינם מודעים לו, או אינם רוצים לדעת אותו.
כל זה נעשה בידו הבטוחה של אמן רב־ניסיון — החל מתיאור
החיפוש בכפר הערבי, בראשית הסרט, וכלה בסצינה המסיימת,
המהממת, של היחידה למילחמה־בטרור הצובאת על בית
הפרקליטה.
הערבים יאהבו את הסרט מפני שהגיבור הוא ערבי גאה,
יפה־תואר וזקוף־קומה (תרתי משמע) .היהודים יכולים להתנחם
בכר שגם הצד שלהם מוצג איכשהו — המדינה של
ניצולי־השואה צריכה להגן על עצמה מפני טרור.
אין בסרט כוודהמתץ של סרטיו הקודמים של קוסטה גאבראס,
מפני שברור שליבו חצוי. גם בנפשו שלו קיימת הדילמה
המטרידה את העולם כולו בגישתו לסיכסוך זה: האהדה הטיבעית
לצר המדוכא, הפלסטיני, וההבנה למניעיו של הצד החזק,
הישראלי, שאינו דומה לשילטון־דיכוי שיגרתי.
מישהו יכול לראות בכר חולשה של הסרט. בעיניי זוהי חולשה
מבורכת.

הקוקו והסרפאז
הסרט השלישי שוגה לגמרי — אר הוא חוזר, בסופו של דבר,
לאותו הנושא. שמו: אנו באנו -בנות האוטופיה.
כאשר טילפנה לי עדנה פוליטי והזמינה אותי להקרנה של
סירטה, דחיתי כמה פגישות
והלכתי לראות. אני מתייחס
ברצינות רבה לאשה זו. לא
הופתעתי כאשר התברר כי
הייתי אחד מתריסר צופים
בלבד, שהטריחו את עצמם
לבוא להקרנה, רובם נשים.
עדנה נולדה בצידון, עלתה
ב־ 1966 לארץ, עבדה זמן־מה
בטלוויזיה הישראלית ופועלת
מאז בעיקר בחו׳׳ל.
היא פמיניסטית לוהטת,
שמאלית ואוהדת העניין
הפלסטיני. והיא עשתה את
אחד הסרטים הציוניים ביותר
שראיתי מימי.

מדי פעם שואלים אותי עיתונאים זרים: האם תיתכן הפיכה;
צבאית בישראל? מה יקרה אם אריאל שרון או רפאל איתן יקראו׳
מחר לצבא לתפוס את מישכן הכנסת, מישרד ראש־הממשלה[

ובניין הטלוויזיה?
הכל יודעים שמנחם בגין אמר פעם שאם אריאל שרון יתמנה
כשר־הביטחון, הוא ישלח את הטנקים להקיף את מישרד|
ראש־הממשלה. לפי שעה זה לא קרה. האם זה יכול לקרות? אני
נוהג להשיב לשואלים :״אגיד לכם בדיוק מה יקרה. אם אריק או|
רפול יכנס מחר את מפקדי צה״ל ויגיד להם,חברה, זהו זה, מחר
עולים על ירושלים לתפוס את השילטון!׳ הם יפרצו בצחוק אדיר1,
ובזה ייגמר העניין.״
מניין הביטחון הזה? יש לו כמה סיבות, אר החשובה ביותר היא
זו: אין בישראל צבא שכיר.
צבא־שכירים יכול לתפוס את השילטון, מפני שהוא מנותק מן
הציבור. הציות למפקדים עולה בו על כל עיר אחר, ועל כן יכול
מפקד לקרוא לו לחולל הפיכה.
לא כן בחברה דמוקרטית, הקוראת לכל אזרחיה להתחלק
בתפקיד המכובד של ההגנה על המדינה. צבא כזה לא יחולל
הפיכה, אלא אם כן העם כולו רוצה בכר — ואז שוב אין זו הפיכה,
אלא מהפכה ממש.
צה׳ל מורכב משלושה סוגי חיילים: משרתי״החובה, המגוייסים
מקרב הציבור כולו; אגשי-המילואים, המגוייסים גם הם כ ק
ואנשי־הקבע, שהם אומנם חיילים מיקצועיים, והדרושים כדו
לאייש תפקידים המחייבים ותק ונסיון, כגון תפקידי־פיקוד. הסוג
השלישי הזה יכול להתקיים בצבא דמוקרטי ועממי רק מפנו
שאינו מרוכז ביחידות נפרדות, אלא מפוזר בכל רחבי הצבא, כה

שאינו יכול לשנות את מהותו.
יש רק חריג אחד: מישמר־הגבול.
אני בטוח שיש בו הרבה אנשים טובים, אמיצים, בעלי כוונות
טובות• אד אני משוכנע שאין לו מקום במדינת־ישראי!
הדמוקרטית.
גם אחרי תשדיר־השרות שהוקרן בטלוויזיה, במיסגרת מבנו
שני, אני משוכנע בכד — ואולי עוד יותר.
הבה נקרא לילד בשמו: מישמר־הגבול הוא צבא ש?
שכירי־חרב. זהו הצבא השכיר היחידי שיש במדינת־ישראל.
מכל הבחינות, זהו צבא קולוניאלי מובהק, במשימותיו, באופין
ובהרכבו. אין זה מיקרה שיש בו אחוז כה גבוה 20 של מ|
שמכונים בכינוי הנתעב ״בני־מיעוטים׳ .כלומר, ערבים בני הדו^
הדרוזית(או, לפי השקפה אחרת, בני העם הדרוזי המפוזר בין כמז!
מדינות ).כל הצבאות הקולוניאליים — של בריטניה, צרפת
ספרד, בלגיה ועוד — נעזרו תמיד בחילות-עזר שגוייסו מקר!
האוכלוסיה המקומית במושבות, על פי העיקרון ששכירים אלו
יהיו נוקשים, קשוחים ואף אכזריים יותר ביחסם לאחיהם מאשו
חיילים מבני ארץ־האם.
פראנקו חולל את ההפיכה הפאשיסטית בספרד בעזרו
השכירים המארוקאיים שבצבא הספרדי( .חלק ממארוקו היה א
מושבה ספרדית ).הצרפתים ניסו לדכא את מילחמת־השיחרוו
האלג׳ירית בעזרת לגיון־הזרים(וכמה סצנות, שהתגנבו איכשה|
לתשדיר״שרות זה, נראות כאילו נלקחו מן הסרט הקרב עי
אלג׳יר) .את הגורקאס והסיקים, שכירי־חרב ששירתו בצב)
הבריטי, ראינו כאן בארץ.
(המשך בעמוד 66

הם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...חההם אומרים ...ה ה הן *ו מ רו ת ...מהה

רענ 1כהן:
א 1לגה גרינצווייג:
בני שליטא:
״ לאמיל זה כבר ״ערב״ ישראלאי נם ״ פידסמועליחצאי
צרכים קומיסר מיוחד! ,,אמיתות ושקרים מכוונים!״

רענן כהן, יו־ר האגף למיעוטים במיפלגת העבודה, כתב
השבוע מיכתב לשימעון פרט, לחיים בר״לב, ולמשה שחל,
שבו הוא מבקש משלושתם להביא לפני טיעת המערך
בכנסת, ואחר־כך לפני הכנסת עצמה, את הצעתו לביטול
לישכת יועץ ראש־הממשלה לענייני ערבים.
שאלתי את רענן כהן מאיפה הרעיון הזה ולמהו
הרעיון הוא של ח״כ חמאד חלאילה, ח״כ מוחמר וואתד ושלי.
אני ניסחתי את המיכתב והיפנתי אותו לשלושת האישים
שהזכרת.

• מדוע אתה חושב שצריך לבטל את התפקיד
הזה?

תפקיד היועץ הוקם ב־ 1949 עם ביטול מישרד המיעוטים.
בתקופת המימשל הצבאי הוא שימש כתובת חשובה וכמעט יחידה
לפניותיהם של ערביי ישראל. מאז השתנו הנסיבות במעמדם של
אזרחי המדינה הערבים, וכיום צרכיו של הפרט ודרישותיו, אינם
שונים מאלה של כל יתר אזרחי המדינה.

• גם בזמן המערך היה תפקיד כזה ובכל זאת לא
חשבו לבטל אותו.
ב״ 10 בפברואר תימלא שנה (אזרחית) להירצחו של
אמיל גרינצוויג ז״ל. כמה שעות לפני שפורסם כי יש בידי
המישסרה חשוד במעשה, טילפנתי אל הגברת אולגה
גרינצוויג, אמו של אמיל, כדי לשאול אותה אם במשך כל
השנה הזאת המישטרה שמרה איתה על קשר, והאם דיווחו
לה מה קורה.
אני לא רוצה לדבר בכלל. אני כל־כן־ פגועה שקשה לי לדבר,
ובמיוחד על הנושא הזה!

• אז אולי אני אדבר עם בנך?
אני מבקשת ממן לא לטלפן אליו ולא להטריד אותו. אנחנו
לא רוצים לענות על שום שאלות, ואנחנו לא רוצים שיכתבו עלינו
בעיתונים בכלל!

• לא נראה לך שחשוב מאוד לכתוב על זה
בעיתונים, כדי שאנשים לא ישכחו, וכדי שיהיה לחץ
למצוא את הרוצח?
לאמיל זה כבר לא יעזור. אתם תעשו מה שאתם מבינים,
ואנחנו נעשה מה שאנחנו מבינים. כל אחד לחוד.
אני מניחה שהגברת גרינצוויג עומדת על דעתה זו גם
היום, כשנמצא חשוד במעשה. כיבדתי את רצונה שלא
להגיב, ולא טילפנתי אליה שוב.

היו דיבורים על כן גם אז. אני התחלתי לעסוק בנושא הערבי
בזמנו של היועץ טולידאנו, ולא הייתי אז בעל יכולת לדרוש
ביטול כזה. אבל היום צריך פשוט לאפשר לערביי ישראל לקבל
זכויות כמו יתר אזרחי ישראל, מבלי להזדקק לקומיסר מיוחד.
החסות של יועץ מיוחד לעניינם מדגישה את חריגותם, ויוצרת
עבורם מעמד שונה ונחות כלפי יתר האוכלוסיה במדינה. כן שלפי
דעתי, ביטול המישרד הזה על כל שלוחותיו, יהיה אבן נוספת
בדרן לשוויון מעמדם כאזרחים וצעד לשילובם הישיר בחיי
המדינה.

• ומי יטפל בבעיות שטופלו עד היום על־ידי
היועץ לענייני ערבים?
מישרדי הממשלה השונים לפי העניין, כמו שמישרדי
הממשלה השונים מטפלים בבעיות של שאר האזרחים. אפשר גם
לבחור איש אחד, מומחה לעניין, שיסלול את הדרו בהתחלה והוא
יהיה במקום לשכות ומישרדים ופקידים רבים. קיומו של היועץ
כפונקציה ממלכתית וכמוסד, עומד בניגוד לתהליכים
המתרחשים לנגד עינינו בציבור הערבי. כל עוד קיים תפקיד כזה
הוא משמש כיסוי לאי־מעש ופוטר את הממשלה מדיון מעמיק
בשאלות האמיתיות של ערביי ישראל.

• מה דעתם של הערבים בארץ על רעיונך זה?
אני לא רוצה לדבר בשם הערבים, אבל ברור לי, שהם לא
רואים היום צורך במוסד הזה.

לפני שלוש שנים הועלה חשד כלפי חייב בני שליטא,
שקיבל שוחד מקבלן מטויים. זמן קצר לאחר מכן נטען
כלפיו, כי קיבל שוחד מיני מבחורה שעבדה בחברה
מיטחרית, שאיתה היה לו קשר. השבוע קראתי ב״מעריב״,
שהוחלט לסגור את התיק נגדו ויום אחרי זה הופיעה ידיעה
ב״הארץ״ ,שבה נאמר שעומד להיות מוגש כתב־אישום נגד
ח״ב שליטא. שאלתי אותו מה האמת.
גם עיתונים אחרים קיבלו את הרפש הזה וידעו להתייחס לחומר
בהתאם. בהארץ הם מגמתיים ושקופים. הם פירסמו חצאי
אמיתות ושקרים מכוונים. אבל העיתון הזה הוא הרי רק מכשיר,
והבעיה המרכזית היא, כמובן, אלה שמסרו את הידיעה.

• למי אתה מתכוון?

לפרקליטות ולמישטרה.

• ומדוע שהם יהיו מעוניינים כל-בך לפרסם
ידיעה כזאת?
מתוך מגמה להפעיל לחץ על היועץ המישפטי, כדי שדעתו
תשתנה ותהיה כדעתם. ברור לי שבפרקליטות יש אנשים שרוצים
את זה וברור לי שיש שם אנשים שצריכים להשיל את נעליהם
לידי בעניין של יושר ותרומה לציבור.

• עדיין לא הבנתי מה האמת. הולך להיות מוגש
תיק, או לא?
אין להם חומר לבנות עליו תיק. הדבר שממנו אני מודאג הוא
שיש פה אנשים שאין להם מה להפסיד והם תמיד מוכנים ללכת
למישפט. בסך־הכל אם הם מפסידים, לא קורה כלום. לפחות עד
עכשיו זה היה ככה וזה חייב להשתנות.

• מי התחיל את הפרשה? האם אתה יודע על
מישהו מסויים?
בבחירות האחרונות למועצה המקומית מנחמיה קיבלתי 86951
מהקולות. כל אחד מ־>^ 13 הנותרים יכול היה לשלוח מיכתב
אנונימי ולכתוב בו כל העולה על רוחו.

• כל העניין התחיל במיכתב אנונימי?
ככה הם אמרו לי, גיבורי המולדת מהמישטרה. אחר־כך זיגל
ניסה לומר שלא.

• האם מדובר עכשיו על עניין השוחד המיני או
על השוחד מהקבלן?
שלוש שנים הכפישו את שמי בעניין השוחד המיני ועזבו את
זה. עכשיו זה הבית שבניתי.

• אץ לך כל ספקות בעניין. לך ברור לגמרי שאתה
חך מכל פשע?
יותר מברור לגמרי.

ם או מ רי ם ...מ ה הן או מ רו ת ...מההם אומרים ...מ ה הן או מ רו ת ״ חההם

דורית ראובני:
שרגא שדה:
שמואל אבידזר הכהן:
,,אם ממשל! זו !1משיר ,.אנו המבש־ים מנסים ..מופע פשוט. עם שידים
״ עקרפהה וכל! 11״ רהיואות וק מציאותיים! ,,פשוטים ומחירים פשוטים!,,

בליל ט״ ו בשבט גיליתי שאני בורה ושכאלה הם ג רוב
חברי. אף אחד לא ידע להטביר מה זה בדיוק ט־ו בשבט,
למה חוגגים אותו ומתי התחילו לחגוג אותו. עם בעיה
כזאת פונים מייד לרב שמואל אבידור הכהן ומבקשים
הטבר מדוייק.
ט״ו בשבט הוא חג ישן־חדש. את החלק הישן המציאו אנשי
שבתאי צבי לפני כ־ 300 שנה באיזמיר אשר בתורכיה. ידוע
שהשבתאים ביטלו את כל המיצוות ואת כל החגים הקיימים,
ולמעשה רצו לחזור לקדמות האדם. כלומר, לא לאברהם יצחק
ויעקב אלא לאדם הראשון. הם מצאו שהיחסים בין אדם ואלוהים
נפגמו על־ידי העץ והם רצו לתקן את החטא הקדמון הזה באכילת
פירות העץ. התאריך נקבע ל־ 15 בשבט שהוא תאריך תחילת שנת
המעשרות. המינהג התפשט מתורכיה בעיקר לארצות המיזרח,
אבל היות שהשבתאות התקשרה גם לפולין, זה הגיע גם לאירופה.

• ואיך זה מתקשר עם ראש־השנה לאילנות ועם
שתילת שתילים?
זה החלק החדש של החג ואת החלק הזה יסד מורה
מזכרון־יעקב, בשם רבי זאב יעבץ, שלקח את תלמידיו בט״ו
בשבט, ושתל איתם שתילים, בעצם, כדי לעזור ליער את הארץ.
הוא לקח פסוק שאומר ״כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים יהיה לכם ערלים ולא
יאכל״ ,חילק אותו לשניים לנוחיותו ועשה ממנו את המישפט
המפורסם של ט״ו בשבת.כי תבואו אל הארץ ונטעתם.״
ככה זה נעשה חג ציוני של חידוש הנטיעות בארץ. בהתחלה
נטעו רק עצי־פרי, כי בתקופה ההיא עוד לא הבינו שגם עצי נוי
יש להם ערך של נטיעות. היום שותלים רק עצי נוי, וככה זה גם
הפך להיות חגה של הקרן־הקיימת, שאימצה אותו לעצמה.

• ועצי פרי לא נוטעים בכלל בט״ו בשבת?
עצי פרי עוקרים עכשיו בארץ. ואם הממשלה הזאת תמשיך
בפועלה, ייעקר פה הכל.

סידרת הטלוויזיה.הדרדסים״ עשתה לילדים בארץ מה
שהמצב הכלכלי־ביטחוני־מדיני עושה למבוגרים. כלומר,
מכניס להיסטריה. עשרות מוצרים עם תמונת הגמדים
הכחולים הופיעו בחנויות והם נמכרים בכסף טוב כמו
לחמניות טריות. בשעת הצגת הסידרה אין רואים כמעט
ילדים ברחובות. אמהות מבקשות מהטלוויזיה לשנות את
זמן הצגת הסידרה, כי הילדים מסרבים ללכת לחוגים
ולשיעורים פרטיים שנקבעו לשעת ״הדרדסים״ .פניתי אל
הפסיכולוג החינוכי שרגא שדה ושאלתי אותו מה קורה
כאן!
זו לא הסידרה הראשונה שגורמת להיסטריה בזעיר־אנפין,
אבל אולי, באמת, הפעם ההתלהבות גדולה במיוחד. דרך־אגב לא
רק בקרב ילדים קטנים, אלא גם בקרב מתבגרים ופגשתי אפילו
הורים שמנסים להרגיש קרוב לילדיהם וכבר מדברים בשפת
הדרדסים.

• מדוע דווקא הסידרה הזאת ולא. טרזן״ למשל,
שגם הוא אהוב מאוד על הילדים?

אני חושב שהדרדסים מייצגים מיגוון רחב מאוד של דמויות,
וכל אחד יכול למצוא לעצמו דמות להזדהות עימה. זה לעומת
טרזן, שהוא דמות יחידה. אני לא יודע אם יוצרי הסידרה חשבו על
זה מלכתחילה. אבל הם הצליחו לגייס כל־כך הרבה אלמנטים,
שמטבע הדברים הם מדברים למיגוון גדול מאור של ילדים.

• האם הזדהות כזאת מזיקה לילד?
בהחלט לא. היכולת להזדהות היא חשובה מאוד. אחד הדברים
שעושים עם ילדים הבאים לטיפול, היא לתת להם כלים להתחפש
לדמות אחרת ולהזדהות איתה, וכך לשחרר את דמיונם.

• כלומר, אתה באופן כללי, מצדד בתוכניות
טלוויזיה מפני שהן נותנות דרור לדמיונם של הילדים
ואפשרות להזדהות עם דמויות?
אני מאוד מאוד מצדד. ולמבוגרים שהם אנטי־טלוויזיה אזכיר
שגם אנחנו היינו ילדים וגם אנחנו מאוד נהנינו להזדהות עם
גיבורי סיפרות או תוכניות־רדיו. זאת מבלי להזכיר, שגם אנחנו
היום, מבלי לשים לב די אוהבים את ההזדהות הזאת עם גיבורים,
ודוגמה טובה מאוד היתה הסידרה ד אל א ס שבזמן שידורה היתה
הארץ משותקת, ולאו דווקא בגלל הילדים. גם שם יש הרבה
דמויות וגם שם כל אחד מצא לעצמו את הגיבור שלו. ההבדל בין
הילדים והמבוגרים הוא שהקטנים מרשים לעצמם להיראות יותר
מעורבים, כי להם יש עדיין רשות לערבב דימיון במציאות, בעוד
שאנו, המבוגרים, מנסים להיראות כל הזמן מציאותיים.

זמרות טובות לא נעלמות לגמרי. הן עושות רק אתנחתא
וחוזרות לבימה. החל בשבוע הבא נוכל לראות ולשמוע שוב
את הזמרת דורית ראובני, יחד עם שלושה בחורים צעירים,
בערב שירי עם אמריקאיים בשם ״שדות ירוקים״ .שאלתי
את דורית איפה היא היתה במשך חמש שנים.
פשוט גידלתי את שני ילדי. אני אמא שמניקה, ושלא נעזרת
במטפלות. עכשיו, כשהם קצת גדלו ויצאו לעצמאות, כלומר
לגן־הילדים, אני חוזרת ממש.

• מה זה ממש?
גם בתקופת גידול הילדים הופעתי קצת בקיבוצים
ובמתנס״ים. אבל לא הקלטתי חומר חדש ולכן עשיתי לעצמי נתק
תיקשורתי. עכשיו פנו אלי והזמן בדיוק מתאים לי והנה אני עולה
שוב על בימה.

• שמעתי שאת ממש משנה תדמית. נעלי־עקב,
רגל חשופה, תיסרוקת. מה יישאר לנו מדורית
ראובני המקורית?
קודם כל ישאר הקול, למי שאהב אותו. אבל זה נכון
שהשתניתי. הייתי נערה, ועכשיו אני אשה ולא צריך להסתיר את
זה. אבל גם עכשיו אני לא מופיעה כפאם־פאטל. רק יש לי שימלה
ונעלי״עקב.

• למה דווקא שירי־עם אמריקאיים?
זו היתה הצעה ספונטאנית של צביקה כספי, המנהל
המוסיקאלי שלנו, והרעיון התקבל על דעת כולנו. אלה הם שירים
נפלאים וכראי לחזור עליהם, בשביל אלה שלא זוכרים אותם
משנות ה־ .60 שירים של האורגים המשחרים, ג׳ון באייז, בוב
דילן ואחרים. היתה אז מין פשטות בשירים, ואנחנו מנסים להחזיר
אותה.

• אנחנו הולכים למיתון. הקהל קונה פחות
כרטיסים למופעים. אחרי כל־כד הרבה שנים של
העדרות, את לא פוחדת להתחיל מחדש דווקא
עכשיו?
בטח שאני פוחדת. אבל מה אפשר לעשות? אנחנו מנסים
לעשות מופע פשוט, עם שירים פשוטים, לאנשים פשוטים ואני
מאוד מקווה שגם המחירים יהיו פשוטים, ואז הקהל יבוא.

קולנוע
סרט,
האי ש שלא היה
מבקרי קולנוע רבים בעולם נוהגים להשוות
את זליג של וודי אלן, שיוצג בקרוב בישראל,
לאזרח קיין של אורסון ולס. מבחינות מסויימות,
ההשוואה מתבקשת מאליה. סירטו של ולס, אחד
הסרטים החשובים שנעשו אי־פעם, מציג מאמציו
של כתב יומן־חדשות מצולם לשחזר את חייו של
איל־תעשייה, עיתונות וממון.
וודי אלן מראה כביכול, את תוצאות המאמצים
הללו, או דומים להם, שהוקדשו לנושא שונה
במקצת. נוסף לכך, ולס הגה, כתב( ,אם כי לא
כולם מסכימים שהוא זכאי לזקוף חלק זה של
המלאכה לזכותו) ,ביים והופיע בתפקיד הראשי
בסרט.
אלן הגה, כתב( ,ועל כך אין עוררין) ,ביים
ושיחק את התפקיד הראשי בזליג. שני הסרטים
׳מציגים, מעבר להיבט האישי של הגיבור,
אספקלריה של תקופה ושל הלכי־רוה
אמריקאיים.
מעל לכל, שני הסרטים הם שלמים, עגולים,
יצירות הממצות את נושאיהן עד הסוף, ואין
למצוא בהן פגם, מכל זווית שהיא.
אפשר לא להסכים לחלק, או אפילו לכל
הדברים שהסרטים הללו אומרים, אבל צריך
להודות שהם מהווים שלמויות בפני עצמן.
הקטן והאסור. בין אם זליג דומה לאזרח
קיין ובין אם לא, הוא עומד היטב בזכות עצמו
ומסכם להפליא את כל מה שעשה וודי אלן עד
היום, תוך ניפוי הפגמים שהפריעו לו בעבר. כמו
סירטו הראשון, קח את הכסף וברח, זוהי
ביוגרפיה בחייה של דמות שאינה קיימת,
המוצגת כסרט תעודי. כמו ברומן שלי עם אגני
או במנהטן, מדובר בלבטים הקשים והמצחיקים
של היהודי הקטן והאפור, הרוצה בכל מחיר

וודי אלן בתסקיר ליאונרד זליג

קורבן פיסי ונפשי של הקונפורמיזם
להשתלב בחברה שסביבו, וזה כולל רומן עם אשה
לא־יהודיה. שלא כמו ברגשות או בקומדיית
סכס בליל קיץ אין כאן ניסיון לעשות ברגמן
מדומה, ושלא כמו במלון הזכרונות, אין זה
פסוודו־פליני.

זליג:בעדור׳ ותחבולות
בחוגי הקולנוע סבורים רבים שגורדון
ויליס הוא אחד הצלמים הגדולים בעולם. כל
מי שזוכר את השיחה של קופולד״ את
המעקב של אלן פאקולד״ את כל אנשי
הנשיא ואת הסנדק, שלא לדבר על כל
סרטיו של וודי אלן מאז הרומן שלי עם
אנני, יודע בוודאי במה המדובר.
מן הפאסטורלה המהממת של קומדיית
סכס בליל קיץ ועד לחיספוס המכוון
והתעודי קימעה של כל אנשי הנשיא, ומן
הרחובות הקודרים של נידיורק בלילה,
בבלש והיצאנית ועד למערב הפרוע האכזרי
של חבר מרעים, היו הישגיו של ויליס, מאז

צלם גורדון ויליט
בלי עזרת מחשבים
ומתמיד, חלק חשוב מאוד בהצלחת הסרטים
שבעשייתם נטל חלק.
וילינו כיום בן ,50 טוען שלמרות נסיתו
העשיר, לא עבד מעולם כה קשו־״ כפי
שנדרש לעבוד על זליג. .היינו צריכים

מיה סארו בתסקיר ד״ר סלטשר

לשבור את הראש כדי להשיג את השלמות
של הבלתי־מושלם,׳ הוא הסביר, והתכוון
בכך שבמשך שנתיים עבד כרי להוציא
מתחת ידיו חומר מצולם שייראה שרוט
ומחט, ישן ודהוי, בדיוק כמו קיטעי הסרטים
ששרדו משנות ח 20 וה־ ,30 שמהם מורכב
סידטו של וודי אלן.
הוא עכר את ניריורק לאורך ולרוחב, כיי
להשיג עדשות ישנות, מן הסוג שנהגו אז
לשמש את צלמי הקולנוע. הוא ערך אירסוף
נסיונות במעבדה כדי לפתח את החומר
המצולם בחוק באותה הצורה הפגומה שבה
פיתחו אז סרטים. הוא נדרש להוסיף לחומר
המושלם שהוא עצמו צילה קפיצות
ורעידות, אשר יעשו את הרושם כאילו מדובר
בחומר שהושג במצלמה ביתית, כאשר
המטרה הסופית היא שהצופה לא יוכל
להבדיל בין מה שנלקח מן הארכיונים ומה
שצולם היוה
תוך כ ח עבורה השתמש במסיבות
מיוחדות(בשפת מיקצוע: מאטה) שבעזרתם
אפשר לדגנים דמות חדשה לתוך סרס קיים,
מבלי לפגום במקור, וכך איפשר אודי אלן
ללחוץ יחים עם ג׳ק דמפסי, לפגוש את
הנשיאים קולידג׳ וחבר או להצטרף להפגנה
נאצית ולעמוד צעדים אהדיס בלבד מאחוח
גבו של היסלר.
מה שחשוב בעיניו של ויליס הוא לציין,
שכל האפקטים הללו הושגו בעזרת סכניקה
קולנועית מסורתית• ללא כל התעלולים
והחידושים של המחשבים המסייעים להעלאת
סילחמות כוכבים על המסך.
ררך־אגב, זה סוג אחד של סרטים שבו לא
נגע ויליס עד חוס.
יש הדואים בכך גישה אופיינית למי
שמתרחק, בכוונה תחילת פן המימסד
ההוליווח ונשאר נאמן לניריורק, שלידה
הוא מתגורר.
כמו ווויי אלן, שעימו הוא מרבה לעבוד,
אץ הוא חש בנוח בתוך חברת אנשי *־מים
.שאינם מצטיינים בטעמם המשובח״ אבריו.
המימסד השיב לו באותו המטבע, ולמרות
שמעטים הם הצלמים המגיעים לקרסוליו
חום, בארצות־הברית, לא זכה אף פעם בפרס
האוסקר. .אולי משום שמעגיקי ומרס חים
עדיין בעולם של אתמול, ואינם יודעים
להעריך את ההישגים של חו ם׳ אופר חברו
למיקצוע של ויליס, הצלם האסקל (מי
מפחד מווירמניה וולף) וכסלו.

ליאונרד זליג עם הסופר יוג׳ין אוניל
תעוד פגישה שלא היתה
הצופה שיילך לראות את זליג, יעמוד לכאורה
בפני סרט תעודי, על דמות היסטורית, מן הסוג
שמרבים להראות בטלוויזיה. מדובר באחד
ליאונרד זליג, שחה, כך מספר הסרט, סנסציה
של שנות ה־ 20 וה־ ,30 איש־זיקית שהחליף
דמויות בהתאם לסביבה שבה נמצא. בין אנשים
שמנים הוא הפך פיתאום שמן ומגושם, בין כושים
הפך עורו כהה, בין ספורטאים נראה כמו שחקן
בייסבול ובין פוליטיקאים נראה כאיש מדעה
לכל דבר. הוא לא רק התאים עצמו חיצונית
לסביבה, אלא גם נפשית, ניגן ג׳אז כמו סאצ׳מו,
היה גאנגסטר משכנע כמו אל קאפונה, או
פסיכיאטר מלומד, בדיוק כמו הפסיכיאטרים
שחקרו את המיקרה שלו.
להיות כמו אחרים. תכונה מופלאה זו של

בן המהגרים היהודי קטן הקומה והממוש?
מושכת תשומת־לב רבה וגורמת ויכוחים מדעי
נרחבים.
תחת הטיפול המסור של ד״ר יודורה פלטע
רופאה צעירה בעלת ריעות מתקדמות, מתחי?
להתגלות אישיותו של אדם הרוצה כל־כך לחו
כמו האחרים, להתקבל בתוך החברה, להיות אה
ושווה בין שווים, ער שהוא הופך קרבן פי׳
ונפשי של הקונפורמיזם הקיצוני הזה.
זליג הוא נושא הכותרות הראשונו
בעיתונים. לפי מיטב מינהגי אמריקה הוא מוכר
בדלילה לגיבור לאומי, ובאותה המהירות שג
הוא רוכש את אהבת ההמונים, כך הוא מאג
אותה, בעיקבות סיפורי רכילות בדויים, והו
מידרדר עד מהרה למעמד של אוייב״ציבור.
העול ם הז ה 2421

ממעמד זה הוא מתאושש, אחרי שהוא עובר
דרך גרמניה הנאצית, שם הוא לובש, לתקופה
קצרה, את מדי הוורמאכט, ומשם הוא נמלט יחד
עם אהובתו, שבאה להצילו מן הגורל המר, שאליו
הוביל הקונפורמיזם שלו(אפילו בין הנאצים הוא
רוצה להיות כמו כולם).
הבריחה מגרמניה הופכת מיבצע יחיד במינו,
כאשר זליג, במטוס גנוב, משוכנע שהוא טייס,
וכך מוביל את אהובתו ואת עצמו אל החופש.
הסיפור כולו מוצג בעזרת חומר ארכיוני עשיר
ומגוון מן התקופה ההיא, חומר שכולל בין השאר,
אפילו קטעים מתוך סרט עלילתי, שהקדישה
הוליווד לליאונרד זליג בשנת ,1935 כדברי
הקריין המלווה את הדוקומנט בטון האופייני של
קריינות סירטי התעודה בשנות ה־ 50 או ה־,60
וכדי לחזק את העובדות שמסופרות על המסך, יש
גם עדויות עדכניות של אנשים ידועי־שם כמו
סול בלו, סוזאן סונטאג וברונו בטלהיים,
המרחיבים את הדיבור על התופעה ששמה
ליאונרד זליג, ועל המשמעות שלה בימינו.
הימים ההם. מובן שליאונרד זליג הוא
דמות שלא היתה ולא נבראה. הוא הומצא כולו
על־ידי וודי אלן, שמגלם אותו בסרט, כאשר
רעייתו, מיה פארו, מופיעה בדמות ד״ר פלטשר.
הסרט כולו מורכב מקטעי יומן ישנים שנבחרו
בקפידה רבה, שאליהם הוסיף אלן קטעים חדשים
שצילם היום, אבל דאג שייראו וייערכו בדיוק
ברוח יומני הימים ההם(ראה מסגרת).
ואכן, כל מי שיראה את הסרט הגמור, גם אם
ניחן בעין בוחנת, לא יוכל להבחין כלל, בין
הקטעים הארכיוניים האמיתיים ובין הקטעים
החדשים שהוכנסו לסרט על־ידי הצלם ועל־ידי
אלן.
כמו התמונה, גם פס־הקול עובד באותו
הפרפקציוניזם קיצוני, כדי שיישמע אותנטי,
אמיתי וחורק כמו בימים ההם. המוסיקאי, ריק
היימן, לא רק כתב כמה שירים שהם העתק
מדוייק של פיזמוני שנות ה־ 20 וה־ ,30 אלא טרח
לתקן ולשפץ פיזמונים קיימים( ,כמו שיר של
הזמרת פאני ברייס) ,כאשר הוא משתמש
בחקיינית, כדי להוסיף לשיר מילים המתייחסות
לזליג.
גרגירי ם ד 1פ. ההקלטות נעשו במיקרופונים
המופעלים על־ידי גרגירי פחם, שיצאו כבר הרבה
שנים משימוש, וכדי שלא יהיה אפילו צל של
היסוס ביחסו של הצופה למוקרן על הבד, דרש
אלן שבכל ארץ וארץ יוקלט וזקריין המלווה את
הסרט בשפת המקום, בדיוק כפי שהיה קורה,
אילו דובר בסרט תעודי של ממש. בישראל, זהו
משה טימור, שמגיש את הסיפור על איש הזיקית
המהולל, שהכל שכחו כאילו על קיומו, כמו
ששוכחים את כל הכותרות של עיתוני אתמול.
הסרט, שנמשך פחות משעה וחצי, יכול לספק
כר נרחב לפירושים, לניתוחים ולאבחנות. החל
באובייקטיביות היחסית והאמינות המפוקפקת
שיש לסרט תעודי — כי הרי זליג הוא סרט
תעודי לכל דבר, ומי שימצא אותו בעוד כמה
מאות שנים ולא יידע את הסיפור שמאחרי
הקלעים, לא יחשוד כלל שמדובר בפיברוק. גם
אם זליג אינו סיפור אמיתי, אין זה מוריד כהוא זה
מן הערך של הדברים הנאמרים באמצעותו, והם
דברים כיבדי משקל, גם אם הטון הוא קליל
והומוריסטי.
מדובר כאן על רצון קיצוני להשתייך, על
דעת־קהל הפכפכה שניתן לשנותה במחי יד, על
ניצול מוכי גורל כמיפלצות לראווה, על תהילה
מזוייפת, ואפילו על היחסיות של החלום

באמת לא
הבדזז>
ניזיון רצוי, אגל לא הכרחי
(רג־חן, תל־אביג אנגליה) -אילו
היו מציגים סרט כזה בליל חורף,
בטלוויזיה, איו ספק שרוב הצופים
היו יוצאים מרוצים, מחייכים והולכים לישון שבעי־רצון. אם
צריך לצאת במיוחד מן הבית כדי לראות אותו ולעבור את כל
נתיב היטודים שכרוך בכך (הוצאות דלק, חנייה, תור, ואולי
דוח חנייה) -זה כבר עניין אחר.
מדובר בתמונת הווי המתרכזת במליו״נופש כפרי, באנגליה.
הסרט מתחיל כאשר טטדנטית צעירה מגיעה לשם, לעבודת
קיץ, והוא מסתיים כאשד היא חוזרת, בסוף פרק הזמן
שהקציבה לעצמה, כשהיא בטוחה יותר בעצמה, בוגרת יותר
ושלמה יותר.
במהלך הסרט ניתנת לצופה ההזדמנות להכיר א ת כל צוות
עובדי המלון, המלצריות, הטבחים, השרתים, המנהלים וכל
השאר. הטיפוסים השונים והיחסים ביניהם מתוארים בהומור
קליל וחביב, החל מן הסהרורי ההומוסבסואלי, דרך המלצרית
ההיסטרית שהיא עדיין בתולה ומתקרבת לגיל 40 ועד
לרב־הטבחים המחזר אחרי הסטודנטית בכל מיני
ארוחות-פאר שהוא מגיש לה אחרי העבודה. בין הדמויות
האחרות, יש מלצר אלים שמכה את אהובתו, כאשר אינו מתנה
עימה אהבים, במיטה שהיא מחלקת עם חברה לעבודה,
ומלצרית שמצטנגת כל העת, משום שהגבר בחייה מוציא אותה
מדי לילה אל חוף הים, שם הם מתעלסים בחיק הטבע הצונן.
למרות שכל הדמויות חושבות ללא הרף על מין, בסרט הזה,

הרי הכימאי, איש טלוויזיה ותיק בשם פיטר דאפל, הוא שמרני
מאוד בגישתו, ומה שהוא מראה לא היה מעלה אפילו את
לחץ־הדם של הרב הראשי.
לסצינה אחת הוא אולי היה בכל זאת מתנגד, זאת סצינה
שבה אחד מפירחי הטבחות מתוודה לפני המלצרית על
נטיותיו ההומוסכסואליות והיא מסרבת בעדינות לשמש
שפן־נסיונות לבדיקת אמיתות הנטיות חללו.
כל זה אינו מרתק במיוחד, מחכים אי מרחיב א ת הדעת. זח
לא סבל, אבל גם לא חוויה גדולח.

מגש הכפף (פריז, תל־אביב
ישראל) -קל מאוד לקבל א ת
הדברים שהסרט הזה אומר, קשה
לקבל את הדרך שהוא אומר
אותם.
כל קוראי העולם הזה מודעים היטב למצב הפוליטי באיזור
שלנו, לשחיקה של אנשי השלום הנתונים בין שירותי־הביטחון
מצד אחד ובין הקיצונים הערבים מצד אחו״ ,להפיכת
ערביי השטחים לעבדים מודרניים, להקצנה החלה בין הימין
והשמאל בישראל, וכיוצא בזה. סירטו של יהודה.ג׳אד׳ נאמן,
מנסה להדגיש שוב תופעות אלה, תוך שילובם במיסגרת
דראמטית של סרט מתח פוליטי.
וכאן טמונה הבעיה ־ כי הסרט אינו מותח -ומה שנוגע
לפוליטיקה, הוא מסתפק בתיאור מצב נתון, ולא בדינאמיקה
שהובילה אליו או מובילה ממנו והלאה.
ראשית, הוא מתנהל כולו על טי־טנוחות, כאשר התסריט
אינו מצליח ליצור את המתח, למרות הגינונים החיצוניים של
.קולנוע אפל־ אמריקאי. העלילה מתנחלת על מי מנוחות׳
בסירבול רב, ואין בה די אירועים לסרט באורך מלא. הדמויות
בנחות כצללים מדברים, וזה יכול להיות אפקטיבי רק אם
השחקנים העומדים מאחוריהן הם בעלי אישיות חזקה דיה,
כדי להשלים א ת כל מה שחסר בתסריט. אלא שבין האדישות
של גידי גוב, והמבוכה של דליה שימקו, עושים רוב השחקנים
רושם, כאילו לא נוח להם בתפקידים שנטלו על עצמם, ואין יד
סמכותית אשר תכפה עליהם כיוון מסויים.
הדיאלוגים אינם מסייאים בידם, משום שהם קרובים יותר

ליאונרד זליג בץ קאלווין קולידג׳ והרברט הובר
פעלולים גאוניים של צלם ובימאי
העולם הזה 2421

אליז ב ט אד מונדס: מץ שמרני

דליה שימקו וגידי גוב: אדי שות ו מבוכ ה
לדיקלומים מאשר לדיבור שוטף וטבעי של צעירים ישראליים
ציום, וסצינה אחת, שבה חוקר צוות פסיכיאטרים את גיבור
ומורט, היא דוגמה קיצונית לכך.
ואולי משום כך, הטיפוס המשכנע ביותר בסרט הוא דווקא
יוסי פולק, הנעזר בנוכחות הטבעית החזקה שלו, בהליכתו
המיוחדת ובתנועות המדודות, כדי 7ג 7ם את איש השב כ
הישראלי.
הסרט אומנם נעשה מתוך כוונות טובות לזמר דברים
נכונים, אבל לא די בכך כדי להחזיק צופי קולנוע באולם.

האמריקני ומושגי הגבורה והכבוד שבו.
נראה שדווקא מרכיבים אלה שיכנעו אנשים
כמו בלו, סונטאג או בטלהיים, לשתף פעולה
במישחק ולהעיד מול המצלמה, בראיונות
המזכירים מאד את אדומים, על משמעותה של
דמות פיקטיבית, שהיא ממשית לא פחות מן
הדמויות האמיתיות. זאת ברוח אמרתו של ג׳ץ
פורה. כשהאגדה היתד, עדיפה על המציאות,
הדפיסו את האגדה.׳׳
הדיקטאטור הגדול. אם אלן קד קידות
למישהו מן הקולנוענים הנערצים עליו, הרי הוא
עושה זאת לצ׳רלי צ׳פלין, בתיזכורת של
הדיקטאטור הגדול או בהעלאת כל מישפטי
האבהות שלהם צ׳פלין נפל קורבן(אפילו השמות
הפרטיים של הגברות המאשימות אותו באבהות
לילדיהן, זהים לנשים שהיו בחיי צ׳אפלין).
מעל לכל, אסור לשכוח שזאת קומדיה
והסצינה המצחיקה ביותר בסרט כולו היא כאשר
רואים את זליג ניצב בשורה שנייה, מאחורי
היטלר הנואם במינכן, ומנפנף בידו בביישנות אל
עבר אהובתו — הרופאה, שאותה זיהה בין
ההמונים.
אבל, כמו תמיד אצל אלן, ההצחקות הן, בעצם,
אמירות רציניות. ואבן זהו סרט עלילתי שהוא
אמין יותר מכל סרט תעודי, וסרט תעודי שהוא
מרתק יותר מרוב הסרטים העלילתיים. האשלייה
מושלמת.
תדריך חובה לראות
רנל־אביב — מסיבת הנישואין, אני
אוהב אותך כרמן, משמעות החיים, שובו של
מרטן גר, נהר הבוץ, לפתע ביום ראשון.
ירושלים — אני אוהב אותך כרמן, יול.
חיפה — מאש, לפתע ביום ראשון.

תל אביב
מסיבת הנישואין (פאר,
פולין) -תמונה נוקבת של חברת שפע מתנוונת
באדישות גדולה. ההתייחסות היא אולי לפולין,
אבל ההשלכות נכונות גם במערב.
ירושלים יול (רון, תורכיה) -חמישה
אסירים יוצאים לשבוע חופשה, ובדרכם הביתה
נחשפת בפני הצופה תמונה עגומה, כואבת,
נוקבת, ביקורתית אבל אנושית מאוד של תורכיה״
חיפה זלזיוזיו מאש (אמפיתיאטרון, ארצות־הברית)
-הסאטירה המפורסמת של רוברט
אלטמן על רופאים בקו האש, במילחמת
ויאט־נאם מיועדת לבעלי קיבות חזקות.

שחורה ומודולר־ת
^ שנים עברו היו לנשים בגדים
₪1בצבעים שונים. אשה היתה רואה
את מלתחתה כמושלמת, כאשר היתה
מתאימה לעצמה אביזרים באותו צבע.
השנה, בעיקבות הגל היפאני, שהתחיל
בפאריס, צימצמו האופנאים היפאנים
את מיספר ציבעי המלתחה, וכתוצאה
מכך יותר קל להתאים את הפריטים
למלתחה, כשהצבעים השולטים הם
שחור ואפור, והדגש הוא על השחור.

האחרים. זה מביא גם לחיסכון וגם
לתוצאה מרהיבה.
מינימום ומבסימום
ל^ני נשאלת הרבה פעמים״,
1 אומרת מעצבת־האופנה אביבה
פיבקו ,״כיצד אפשר להתלבש בלי
להוציא הרבה כסף. תשובתי היא
שהחוכמה היא לא בלהוציא כסף, אלא
בלהוציא אותו נכון, להוציא את
המינימום ולהיות לבושה במכסימום.
״קנייה נבונה היא להגיע למצב שבו
יהיו לו מיספר פריטים בארונך ואת
תוכלי, כמעט בעיניים עצומות, לשלוף
כל פריט ושהכל יתאים להכל״.
איך עושים את זה?
קודם כל מתרכזים בנושא המלתחה.
ריכוזיות היא, בכלל, סוד ההצלחה
בלבוש.

^ חולצת-מחשוף
וחגורת־עור

לנשים האופנתיות בפאריס מראה
אחיד־כביכול בחורף זה.
בעוד שבעבר השתדלה כל אשה
להתאים את השחור של החולצה
לשחור של החצאית, השנה אנחנו
משוחררות מהטירדה ומהמוסכמה
הזאת, והמוטו הוא צירוף של מיספר
שחורים בגוונים ובחומרים שונים,
כשהמישחק הוא בתור השחור עצמו,
מה שהופך את מלתחת חורף ׳ 84
למלתחה מודולרית, שבה כל פריט
ניתן ללבישה עם כל הפריטים

^ פעם בחרה אביבה בצבע
1 1השחור, שהוא המלך של השנה.
יתרה מזאת, גם בשנה הבאה, וגם בשנה
שאחריה, הצבע השחור יהיה אופנתי,
שכן זהו צבע קלאסי, שתמיד יהיה קל
לשלבו עם כל צבע אופנתי אחר,
שישלוט באותה עונה.
בעיקבות ביקורה בפאריס, יצרה
אביבה מלתחה שלמה שכולה בנויה על

אביבה: אותה מע רכת
בסיסית הופכת
מערכת-ערב אסימטרית בעזרת
סיכה המכווצת את קידמת החולצה.

בסיסיתפליסה £,אסימטרי מעונת חולצת מחשוף־ביצה, חצאית
ירכית״עור, הנרכסת על״ידי אבזמים.

״ א1״ ו־,י 4101/7באופנח חודו 84׳ על נ׳ אבינו פינקו

•שמלות

— שמלות שפופרת מוארכות, שמלות א1 צדות בעלות מחשוף דרמאתי בגב.
— 0 0 1שמלות השמיזיה הקלאסית, שמלת־תחרה
רומנטית, בדים מודפסים.

•מעילים

— מעילים בעלי כמה שכבות, צווארון א1 ענק, מעיל-הטידבד של משבית.
— 0 0 1מעיל ד׳ר ז׳יוואגו, מעיל בעל צווארון
גברי, שילוב קטיפה ומישבצת.

•חולצות

— חולצה מאותו הבד של החצאית, סריג

ג׳רסי או צמר.
— 0 0 7חולצות קלאסיות עם צווארון עניבה,
כיפתור בחזית, רומנטיקה ותחרה.

• מיכנסיים

— מירנס יפאני מתרחב, מיכנס עור א1 שחור קלאסי, הנמצא כבר באדון.
— 0 0 7מיכנס משובץ קלאסי, מיכנס מחוייט,
מיכנס קורדרוי הדוק.

•חצאיות

— חצאיות פליסה, חצאיות מכווצות א1 עתידות בד. אודך כמעט עד לקרסול.
— 0 0 7חצאית בגזרה \ (אפילו מעוד4
מישבצת קטנה, חצאית עם ביטנה.

•סוודרים

— צבע אחיד עם כמה מרקמים. סוודר א1 שחור משנים עברו ישתלב היטב.
— 0 0 7סוודר שטלנד אנגלי. סוודר כבד עם
כפתור מלפנים, סריגת ז׳קרד.

קלאודיה: חולצת
המחשוף ה בסיסית,
כשעליה מונח צווארון, שבצירוף
חצאית צרה מחשמל את ההופעה.

צווארון עוו

•תיקים
— תיקי פלסטיק משנות ה־ ,׳50 תיקי־א1
גומי
שחורים, תיקי־עור ענקיים.
— 0 0 7תיקים קטנים תלויים באלכסון, תיקי
עור־נחש בשילוב גוונים שונים.

•מגפיים
— מגף שסוח״עקב בצבע שחור, המשלב

מישחקי עור־נחש, עור״נפה וזמש.
— 0 0 7מגף קלאסי בעל עקב גבוה, בצבע בז׳,
חום או מרדו, רוכסן בצד.

•נעליים
— נעלי־גומי שטוחות, נעלי־לכה שחו א1
רות
או עור, נעל עם שרוכים.
— 0 0 7נעל מוזהבת, עקבי ״רוקי׳ ,צרוף של
נעל־עקב כהה וגרב בהיר.

גרפיים

— גרב שחור אטום, גרב־תחרח שחור עם א1 רקמת.יהלומים׳ לערב.
— 0 0 7גרב עם חוט לורקט, גרב אפוד או לבן
עדין עם נקודות.

• מישקפיים
— מישקפיים שחורים מרובעים, מיש־א|
קפי־סבא
בעלי מיסגרת וזכוכית
שחורים.
— 0 0 7מישקפי־טייסים. מישקפיים עם
ראשי־תיבות מ״יהלומים׳.

לידי: המערכת הבסיסית
כשמתחת
לחולצת מחשוף־הביצה גופיית-עור היוצרת
מחשוף כתפיים מעניין ושונה. חגורת העור צרה.

גופיה מתחת

במדינה

היא עיצבה ארבעה פריטי לבוש,
חצאית צרה וחצאית רחבה פליסה
בסיגנון אווגגארדי, חולצת־מחשוף
מחמיאה לגוף בהשפעת הסרט כרמן,
גופיית־עור במראה הקאסח, וארבעה
אביזרים משלימים: חגורת״עור רחבה
הנקראת בפיה ״ירכית׳ והנרכסת בכמה
אבזמים בגב, חגורת־עור צרה שאורכה
ששה מטר, צווארון־עור ענק, ההופך
לחגורה וצווארון־ענק עשוי טול.
כדי להראות את רבגוניותה של
המלתחה והתאמתה לכל טיפוס של
אשה, הלבישה אביבה כמה דוגמניות.
מסוכנות הדוגמניות גרבו של שולה
פוגל, כשכל דוגמנית מייצגת טיפוס
שונה של אשה, בלונדינית, שאטנית
וברונטית והן מציגות את המלתחה
המודולרית ומראות כיצד היא תיראה
בשעות הבוקר, אחר״הצהריים והערב.

מנגח!
ת שובה כהלכה
מעשה באזרח ד^ותב
מיבתגים ותובע מ שוגות

חוזה אצל
^ עייד־דיו

ך*ווקא בימים של מיתון יש
י מישנה חשיבות לקניה נבונה
,׳הרכב נכון של המלתחה, כשכל פריט
הוא חלק אינטגרלי מתוך מערכת
בגרים וניתן להשתמש בו במיגוון
אפשרויות.
החוכמה, לדברי אביבה, היא לא
לקנות בגד זול דווקא, אלא בגד
שאפשר לסמוך עליו ושאפשר ללבוש
הזדמנויות. במכסימום אותו
הווריאציות השונות והמרובות וכושר
התימרון הן אלה שמורידים אח מחיר
הבגד. אגז את יכולה ללבוש אותו בשש
צורות שונות (כאלה המודגמות למטה ששמותיהן הדוגמניות
על״׳־רי
מופיעים בהסברים) ,הרי כאילו קנית
שש מערכות לבוש במחיר של שתיים.
הבגד צריך לענות על מכסימום
שאלות: האם הוא לא יימאס מהר? האם

1 \ 11 71־ 0אבינה פינקו מגלה את סוד הצירוף האופנתי הנכון,
1 !1 ^ 11/111 כיצד לשלב שחור עס שחור, שזה הצנע האופנתי
כיותר לעוגה זאת, עם תוספות של עור, טיל ויהלומים מלאכותיים.
אני יכולה ללכת איתו לכל מקום? האם
הוא לא מתקמט או מאבד את צורתו
בכביסה? האם אני מקבלת מחמאות
כאשר אני לובשת אותו?
אם בגד עונה על כל השאלות שלך
ב״כף, הרי הוא הבגד בשבילך ואז הוא
גם לא יקר בשבילך, גם אם שילמת
עבורו מחיר שנראה לך כיקר. רק
שאסור לשכוח כי תוספת חיונית הן

גרביים שחורות אטומות ונעל שחורה
שטוחת־עקב או על עקב או מגף קצר
או ארוך, העיקר שיהיה שחור.
לקנות בזול, מסכמת אביבה, זה כמו
לעשות חוזה אצל עורך־דין גרוע,
אמנם בזמן התשלום את מאוד שמחה
ששילמת בזול, אבל כשאת זקוקה
לחוזה, את נוכחת שלא הרווחת כלום.

התרוצצו על דופן־הבריכה, והן נותרו
שם עד רדת הערב.
באותו היום לא התרחץ קורן
בבריכתו, וגם ילדיו הקטנים ואשתו
התרחקו מהבריכה ומהגן. פחד
הדבורים נפל עליהם. גם למחרת
בבוקר חזרו הדבורים והתיישבו
בהמוניהן על קיר־הבריכה ולא חשבו
כלל לעזוב.
עד שלושה קילומטרים. כעבור
כמה ימים, כאשר המיפגע לא פסק,
החליט גרא לגלות את מקור הנגע. הוא
יצא ממישקו במושב עמינדב
שבהרי־ירושלים, ונסע לחפש את
הכוורות. ובאמת, לא רחוק מביתו,
במושב אורה, מצא את הכוורות.
הוא גילה כי חיקה ג׳ורג׳ ושמואל
אברר, המגדלים דבורי־דבש, פיזרו את
כוורותיהם לאורך הכביש הראשי
המוביל מירושלים ליד־קנדי. המרחק
מהכוורות עד ביתו של קורן הוא
כמחצית הקילומטר, ודבורה מצוייר,
יכולה לעוף במהלך יום מרחק המגיע
לשלושה קילומטר.
מאחר שלא נראה כי הדבורים
מתכוונות לוותר על מקומן הקריר
בבריכת־השחייה של מישפחת קורן,
הגיש בעל הבריכה תביעה לבית־המישפט
בירושלים.

המהנדס התל־אביבי רלף הלינגר
אוהב לשגר מיכתבים. כל תופעה
המרגיזה אותו גורמת לו מייד
להתיישב, לחבר איזו הצעה השמה
ללעג את טיפשות הבירוקרטיה —
ולשלוח את הצעתו למישרד
הממשלתי הנוגע בדבר.
צ׳ק לנשיא. כשקרא המהנדס הוותיק•
בעיתונים, לפני כמה חודשים,
על השיפוץ היקר בבית־הנשיא, הוא
התנדב להוריד את נטל ההוצאה
הבלתי־צפויה מעל כיתפי האוצר,
החליט לשלם את חלקו היחסי בשיפוץ
המישכן. הוא חילק את סכום ההוצאה
הנשיאותית במיספרם של אזרחי
ישראל והגיע לתוצאה: תישעה שקלים
ו־ 20 אגורות.
מייד שיגר לבית־הנשיא צ׳ק בסכום
הזה בדיוק.
פעם אחרת, כשלא יכול היה לסבול
עוד את השלכת האבנים בכביש רמות,
שיגר מיכתב דחוף לוועד האולימפי
הבינלאומי והציע להקים ענף־ספורט
חדש: יידוי־אבנים. כך, הוא סבר, ניתן
לתעל את המרץ הרב של בחורי־הישיבה
לאפיק חיובי.
גויה יפה באוטובוס. הכפיה
הדתית היא עניין שמעלה את חמתו
של הלינגר יותר מכל עניין אחר.
כששמע על כוונתה ~של החברה־קדישא
להוציא מקיברה את גופתה של
תרזה אנגלוביץ (העולם הזה
,)28.12.83 מיהר לשגר מיכתב לרבנות
הראשית.
״אני מברך על העובדה שאתם
דואגים שלא יקברו גוי בבית־עלמין
יהודי,״ כתב אל שני הרבנים הראשיים.
״אני אמות מעודד מעובדה זו. בביטחון
שתהיה לי מנוחה מלאה ושלווה׳׳.׳
אולם, המשיך המהנדס. יש עניין
הרבה יותר חשוב, שהרבנים לא נתנו
עליו את דעתם, עניין של פיקוודנפש
ממש :״בתחבורה הציבורית בישראל
אני, הו,י, צריך לנסוע עם גויי חיים.
קרה לי אפי לו מיקרה מייך, שגויה יפה
ובלונדית, שענדה צלב מזהב על חזה
הבולט, התיישבה לידי באוטובוס אגד
— וזאת במדינת היהודים!״
כותב מיבתבים הלינגר
הצעתו: להורות מייד להברות דן,
צלב זהב על חזה בולט
אגד ורכבת ישראל להפעיל
אוטובוסים וקרונות מיוחדים ונפרדים
הוא חישב ומצא, כי נמנעה ממנו
לגויים.
כהן אשכנזי־ספרדי. לא עבר הנאת הבריכה הפרטית שלו למשך
שבוע מאז שפנה לרבנים הראשיים, שבוע ימים. כל יום כזה היה עולה לו
וכבר קיבל מעטפה בדואר־חוזר. ולמישפחתו סכום נכבד מאוד בבריכת
כשפתח את המעטפה גילה ...את מלון המלך דויד, אשר למרות
מיכתבו המקורי. בתחתית המיכתב תיפארתה, איננה מגיעה לפאר של
התנוססה חותמת גדולה :״הרבנות בריכה פרטית. הוא ביקש לעצמו פיצוי
הראשית לישראל — נרשם ביומן — בסך 2,800 שקל עבור התמורה
מבעלי
״.840 בראש המיכתב נרשם בכתב־יר: לכרטיסי־בריכה למלון
הכוורות, שלדבריו ביצעו נגדו את
״בתגובה — להחזיר לשולח״.
המיכתב הבא ששלח המהנדס היה העוולות האזרחיות של מיטרד,
תלונה לשר־הדתות על התשובה השגת־גבול ורשלנות.
הדבורים ידווחו. עוד בטרם
המוזרה מכבוד הרבנים הראשיים. אס
הם אינם מסוגלים לענות לפניות החלה התביעה להתברר, פנה קורן
לשופטת דליה קובל, וביקש צו לסלק
אזרחים, כדאי להחליפם, הציע.
המועמד של הלינגר לתפקיד: הוא את הכוורות ממקומן הנוכחי. ולהעבירן משלושה עצמו .״בתור כהן ממוצא אשכנזי־ למרחק שלא יקטן
ספרדי מעורב, אני חושב שאוכל קילומטרים מביתו. המשיבים טענו
לענות טוב מהם על שאלות נגדו כי דבורים הן יצורים מועילים
וחיוביים, וכי, אם ישמור את בריכתו
הילכתיות״.
במצב נקי ויוסיף למים כלור או ליזול,
לא יחזרו אליה הדבורים.
״אם יריחו הדבורים ליזול, הן יחזרו
לכוורת ויגלו לחברותיהן כי לא כדאי
מחול הדבורה
לחזור אל הבריכה הזאת,״ ציינו
מיטרד אקולוגי ובריכה בעלי־הכוורות. השופטת קיבלה את
בקשת בעל־הבריכה והוציאה צו
פרטית במושב הררי
כמבוקש.
בגלל החורף הוכרז מצב של
גרא קורן ירד לגינתו ורצה לשחות
שחיית בוקר בבריכה הפרטית שלו, הפסקת־אש בחזית הדבורים. עד שיגיע
אולם עיניו חשכו. על קיר הבריכה הקיץ, ויוצבו כווורת חדשות, אין
התיישב ענן של דבורים. מאות מהן למישפחת קורן טענות. אבל קורן כבר
ביקש לקבוע תאריך לשמיעת
־ הוא האיש שהקליט, ביום שישי המישפט לפני חודש יולי השנה,
ה־ 13 בטאי ,1948 את הכרזת החודש שבו מציבים את הכוורות
לקראת העונה הבאה.
המדינה.

חקלאות

מאי־נריש השוודית: גופיית־העור
מעל החולצה ומושחלת
לתוך הירכית, חגורת״עור רחנה הנרכסת מלפנים,
כשמשקפים שחורים משווים דרמתיות למראה.

גופיה מער

1ך | 1ף 1י רונית: התוספת הבלעדית
^ \ 11ו #1 | 1 1לערב אלגנטי: צווארון־טול
שחור נפרד ונייד, תכשיטי יהלומים מלאכותיים
וכפפות״עור שחורות, המשלימות את ההופעה.

אוצות־הברית: האוגדות השחורות

^ ץ מתוובחים עם ההצלחה״ ,אמר נשיא ארצות־
1 הברית למועמד השחור לנשיאות, ג׳סי ג׳קסון. אץ ספק
שהנשיא אומנם התכוון לכך, והמישפט הפשוט!!1זה מתמצת היטב
את הגירסה הפשטנית שלו לקאלוויניזם הבוטה, העומד ביסוד
החברה הסופר־רכושנית שאותה הוא מגלם לא רק במישרתו, אלא
גם באישיותו.
ג׳קסון, שחזר עטור־ניצחון מסוריה, בחברת הטייס השבוי,
השחור, ניגש מייד לנצל את הצלחתו. עצרות, ראיונות טלוויזיה,
ברכות מאולצות מפי יריביו במיפלגה הדמוקראטית. ג׳קסון
שיחק אותה. הוא ברוו־כישרון, כוכב מלידה, אימתם של ״הכושים
הטובים״ הקרויים בפי בני עמם ״דוד תום״.
אבל ג׳קסון הוא גם ריאליסט, ומעבר לכל המהומה המרגשת

עלייה תלולה. אין זה מיקרה שג׳קסון הופיע באורח כה
מרשים על הבימה הפוליטית דווקא עכשיו, אחרי ארבע שנים של
שילטון רפובליקני שמרני. השיפורים המסויימים שחלו במצבם
של השחורים (ראה מסגרת) ב״ 20 השנים האחרונות עדיין

עוי

ס י !וון

השאירו בעינו פער חברתי־כלכלי אדיר. כל מי שניסה אי־פעם
לדכא מיעוט אתני או לאומי, למד בררו הקשה שעלייה ברמת־ההשכלה
של המדוכאים מביאה באורח מיידי עלייה תלולה
במודעות. ההנהגה שקמה לשחורים בשנים האחרונות מזכירה,
במידה רבה, את המנהיגים הכריזמאטיים של אפריקה(לומומבה,

זן חדש זה של מנהיגים שחורים, בו בולטים בעיקר יאנג
וג׳קסון, העניקו למסע־ההתעוררות של השחורים גוון הרבה יותר
שמאלי מאשר בעבר, מבחינת התכנים הפוליטיים שלו. ההפגנה
הגדולה בוושינגטון עמדה בסימן כמה דרישות, שאי־אפשר
לטעות באיבחון האופי הפוליטי שלהן: תעסוקה מלאה, קיצוץ
מאסיווי בתקציבי הביטחון, פירוק נשק גרעיני, סוף ההתערבות
במרכז אמריקה, אהדה גלוייה למישטר הסאנדיניסטי בניקא־רגואה,
סולידאריות עם אפריקה השחורה, קריאה לניתוק היחסים
עם מישטר האפרטהייד בדרום־אפריקה, סיוע למדינות העולם
השלישי בלי תנאים מוניטאריים שיביאו להרס המירקם החברתי
במדינות אלה. .
התעוררות אמיתית. ג׳קסון איננו סוציאליסט, אלא
לאומן שחור הנאבק למען האינטרס של האליתות השחורות, אבל
גם למען מעמד הפועלים והמובטלים השחורים הרבים. עם זאת,
רק המקופחים ובעלי ההכנסות הנמוכות אימצו את מועמדותו,
ואילו ה״כושים הטובים״ מהמעמד הבינוני יצאו, בדרך־כלל, נגדו.
עובדה זאת, שנובעת, כמובן, מחששם של השחורים העשירים
מהתעוררות חברתית אמיתית של בני עמם, שתישא, מטבע
הדברים, אופי מהפכני, גרמה לשינויים בסטראטגיה של ג׳קסון.
הוא התחיל לטעון גם למען העניים הלבנים, וערך הפגנות
סולידריות עם דוברי הספרדית, ועם הערבים האמריקאיים,
המונים כיום יותר ממיליון בני״אדם.
כך הפכו התהליכים האובייקטיביים, הפועלים בחברה
האמריקאית, את ג׳סי ג׳קסון, מטיף שחור ראדיקאלי, למנהיג
פופוליסטי, שמצעו מכיל סממנים סוציאליסטיים רבים.
קיצוץ דראסטי. מנהיגים ואנשי רוח שחורים מניחים
שג׳קסון לא ישיג הפעם את המועמדות הדמוקראטית. לעומתם

מועמד ג׳קסון
אתגר רציני
מסביבו הוא מודע לפחות לעובדה אחת, שאין ממנג מנוס — הוא
לא יהיה נשיא, ואף לא מועמד דמוקראטי לנשיאות. הוא הקדים
את הזמן בשנים אחדות, אבל עצם הופעתו בזירה, כאתגר רציני
לכל הנפשות הפועלות בפוליטיקה האמריקאית, מבשרת עידן
חדש לשחורים בארצות־הברית. לפאסיוויות, להגררות אחרי
לבנים ליבראליים, כביכול, בא סוף, שאין ממנו דרך חזרה.
ג׳קסון עומד לשכנע שני מיליון שחורים, שלא הצביעו מעולם,
להרשם בפינקס הבוחרים. האפרו־אמריקאים החליטו להשפיע,
לא פחות מבני מיעוט חשוב אחר, אבל קטן בהרבה, היהודים. יש
להם שפע של קלפים פוליטיים ואלקטוראליים בעלי חשיבות
מכרעת. הם עומדים לרתום אותם, להפעיל אותם בתבונה
ובעוצמה רבה. ההשלכות בתחום מדיניות הפנים והחוץ של
ארצות־הברית הן.ממש עצומות.

מיספרים
שח!רים
ף ארצדרדהגרית חיים 26 מיליון שחורים2 .
*מיליון מבוגרים עדיין אינם כלולים ברשימת
הבוחרים.
• 9.4מיליון לבנים מרוויחים לפחות 35 אלף דולר
לשנו״ רק 375 אלף שחורים מגיעים להמסה בזאת.
• רק 1133 שחורים זכו בשנה שעברה לתואר
דוקטור, לעומת 31048 לבנים.
• 18 אחוז מהשחורים הם מובטלים, לעומת 7אחוז
לבנים. בערים הגדולות מגיע שיעור האבטלה בקרב בני
נוער שהורים ל* 80 אחוז!
• הדמסה הממוצעת למישפחה אמריקאית לבנה
היא כיום כמעט כפולה מזאת של מישפחה שהורד״
• יותר משני מיליון אמריקאים שחורים נאסרים או
נעצרים בכל שנד״
• חצי מאוכלוסיית האסירים ומחצית גד 1300
הממתינים לביצוע עונש־־מוות הס שהורים•
• 10 אלפים שחורים נרצחים בכל שנה. פי 9מאשר
לבנים.
• רק 55 אחוז מהילדים השחורים חיים במישפחה
דדהורית. לעומת 75 אחוז ב־.1960
כל המיספריס האלה מציינים תהליך של ירידה
הולכת וגוברת במצבם הסוציאלי־כלכלי של השחורים.
שהואצה מאוד על־ידי ארבע שנים של כלכלת רגן
(רגנומיקס) .לעומת זאת חלה עליה בתחום הייצוגי:
• מיספר השחורים המכהנים בתפקידים המצריכים
הליו בהירה עלה מ־ 103 בשנת 1964ל־ 5003ממת
. 1980
• מיספר חברי קונגרס שחורים (סנטורים וצירי
ביודהנבחרים) עלה מ* 5בשנת 1964ל־ 21 בשנת ,1983
עריץ ייצוג זעום אבל בקו עליה מתמיד.

מועמד מונדייל (עם מנחם בגין)
עיסקה אפשרית
נייררה, נאקרומה, קנייאטה) בשנות וד.60
משתפי־הפעולה עדיין קיימים, אבל מעמדם מתערער והולך.
השחורים בארצות״הברית הופכים בהדרגה ממיעוט מפגר וחסר
מודעות לעם אפרראמריקאי 26 ,מיליון בני־אדם, שלמד לנצל
לטובתו את המכניזם של הדמוקראטיה האמריקאית.
להט אדיר. בשנים האחרונות היו לשחורים כמה הצלחות
חשובות בתחום הפוליטי. באפריל 1983 הצליח חבר הקונגרס
השחור, הארולד וושינגטון, להתגבר על המנגנון השמרני ושונא
השחורים בעיריית שיקאגו, ולהיבחר למישרת ראש־העיר.
לשיקאגו יש מסורת ארוכה של אפלייה נגד שחורים, מה גם
שחלקים ניכרים מיהודי העיר, שהיו בעבר ליבראלים, עברו
תהליך של התברגנות והתיימנות, שהעביר אותם לצד השני
של המיתרס. וושינגטון יצר קואליציה ליבראלית־שמאלנית
מעניינת, שכללה שחורים, אמריקאים דוברי ספרדית(בדרך־כלל
מהגרים מאמריקה הלאטינית) ,פעילי איגודים מיקצועיים
מהשמאל, נשים פמיניסטיות ושמאלנים.
הם עבדו עבורו בלהט אדיר, התגברו על מסע־הסתה חסר־תקדים,
והעניקו לשחורים בארצות־הברית כולה עידוד בצורת
ניצחון יוקרתי עצום.
שלושה חודשים מאוחר יותר צעדו 250 אלף שחורים, בחברת
50 אלף ידידים לבנים, בשדרות פנסילווניה בבירה, וושינגטון,
כדי לציין 20 שנים להפגנה המפורסמת של המנהיג השחור
המנוח, מרתץ לותר קינג, למען זכויות־האדם.
זן חדש. השחורים גם גאים בעובדה שראש עיריית וושינגטון
הוא מבני עמם, מאריון בארי, בעל עבר מפואר באירגוני
סטודנטים ראדיקליים בשנות ה .60 ראש עיריית אטלנטה הוא
שחור מפורסם אחר, אנדרו יאנג, שסולק ממישרתו כשגריר
ארצות־הברית בארם בלחץ יהודי־ישראלי, בעוון שיחותיו עם
נציגי אש״ף.
אפילו ראש עיריית בירמינגהם, בירת אלבמה הגזענית, הוא
שחור, איש מתקדם בדיעותיו, ריצ׳ארד ארינגטון.

סבורים עדיין פרשנים אחרים שתיתכן עיסקה בין ג׳קסון ובין
סגן־הנשיא לשעבר וולטר (פריץ) מונדייל, שתעניק לג׳סי את
הסגנות לצידו של מונדייל.
כך מקווה האגף הליבראלי במיפלגה לעצור את המועמד
השמרני יותר, ג׳ון גלן.
קשה לדעת אם אומנם תתאמת התחזית, מה גם שמונדייל,
המפגין עמדה פרו־ישראלית כדי לזכות בקול היהודי, חושש
מהתדמית הפרדפלסטינית של ג׳קסון.
אין בכל אלה כדי לשנות את הנתון הבלתי ניתן לעירעור, שעד
1988 יהוו השחורים כרבע מכלל הבוחרים עבור המיפלגה
הדמוקראטית. שחורים רבים, העומדים היום מאחורי ג׳קסון,
מקווים להשתמש בעובדה זאת כדי להטות את המיפלגה שמאלה,
ולהכתיב מצע לפחות סוציאל־דמוקראטי, שיחתור לתעסוקה
מלאה, שירות בריאות ממלכתי, קיצוץ דראסטי בתקציבי החימוש
והזרמת משאבים לשיכון ולרווחה.

אנגליה: קאניבליזם
ך* דורגלן קבוצת הליגה הרביעית באנגליה, דונקאסטר
^ רוברס, כעס מאוד על השופט שרשם אותו בפינקסו.
במיגרשה של הקבוצה הכושלת היו רק 1100 צופים, והכדורגלן
המתוסכל נענש מכיוון שקילל את חברו לקבוצה, שהבקיע שער
עצמי, בפעם השלישית בעונה זאת.
באנגליה הפסיקו להוציא כרטיסים צהובים. הניסיון בשנה
שעבר נכשל, והתאחדות הכדורגל הסופר־שמרנית קבעה
שה״צהובים״ גוררים התנהגות ראוותנית, המתאימה אולי
לאירופים, אבל לא לאנגליה.
כדורגלן דונקאסטר לא גילה את יראת הכבוד המצופה כלפי
פינקסו של השופט. הוא חטף את הפינקס ואכל ׳אותו עד תום.
העיתונות הצהובה האשימה את הכדורגלן בקאניבליזם, ואילו
ההתאחדות השעתה אותו לשישה שבועות.

חיי בר ע ם

סבון תמרוקים עזר־

סבון תמרוקים וסבון נוזלי מסדרת מוצרי היוקרה -פלירט, מבית עעזגזימ

כל המשפחה פה אחד

׳ על מוצר
המיוצר
! ;במפעלי
תפרמצבטיק
(תרופות) טבע אני סומך
בפה מלא

׳אלמקס׳-חיסכון! ולא רק חיסכון כספי!
כשהשיניים בריאות אתה חוסך בהוצאות
על טיפולים, סבל וכאבים.

1 ^ 11־

״מאושר על ידי ההסתד רו ת
ל רפו א ת שיניים בי שראל
״ מ ש חת ה שיניי ם ״ אל מקס׳
נמצאה פעילה ב מני עתעששת
ן רקבון שיניים! ואו שרה ע י
ההסתד רו ת ל רפו א ת שיניים
בי שראל״

א * 7נז | 7מג בי רהאת
ע מי דו ת ה שי ניי ם ב פני
עששתומ גינ ה ע די הן
הו דו תדפ עי לו תםרבת
ה עו צמהשל
ה -א מין פ דו או רי די ם

זקם

0 * 297ו• 6 * 242

טבע תעשיות טרסצבטיות בעת

חמרור,
הווי עדייה צפונית
ך ירושלים הודיע מישרד־הברי־
^ אות כי במשך שנת 1983 פנו
1294 לבנונים לרופאים־מומחים בישראל;
1070 לבנונים אושפזו בבתי־חולים
בישראל ר 404 לבנוניות ילדו
במחלקות־לידה בישראל וייתכן שזיכו
בכר את ילדיהן, אוטומאטית, בנתינות
ישראלית.

כל הבא, ברוך הבא
^ תל־אביב סקרה מארגנת קוג־
^ גרסים בינלאומיים את הצלחותיה
במשך עשר השנים האחרונות, גילתה
כי הביאה לארץ לא רק קונגרסים של
מומחי־רפואה או חקלאות אלא גם
קונגרס אחד שהיה קודש למומחים
לחקר הקופים, אחר שבו השתתפו רק
קברנים יהודיים ושלישי, של ההתאחדות
הבינלאומית של אספני
בקבוקים עתיקים לסמי-הרחה.

הותאמו לאינפלציה הקצבו־תיהם
(קרי; משכורותיהם) של בני
המישפחה המלכותית הבריטית,
בשיעור של 3.78 המלכה אלי*
זבת השנייה תקבל מעתה
לירות שטרלינג
3.950.000
(כ־ 660 מיליון שקל) לשנה, יורש־העצר,
הנסיך צ׳ארלם — ;400.000
המלכדדהאם אליזבת — 334
אלף; בעל המלכה, הנסיך פילים —
186 אלף; בת המלכה, הנסיכה אן—
116 אלף ושני הבנים הצעירים,
אנדרו ואדוארד — 20 אלף לירות
שטרלינג כל אחד.
הותאמו לאינפלציה הקצבד

תשרת בשרות
^ ירושלים הציע אדם דתי, שנוכח
לדעת כיצד בובות־הצעצועים
הדרדסים, שהפכו לרב־מכר בין בני־הנעורים,
מופיעים דרו קבע בכל
איפיון, כשהם חובשים כובעים, לשנות
את שמם מדרדסים לדרדוסים.

דבר אליי בקישזאים
^ סתדדתיקווה דחה שופט את
הגנתו של בעל־דוכן בשוק
המקומי שהוא מבין רק בירקות ובכוסה
(קישואים) וכי הביטויים, בהם השתמש
נגד פקח עירוני. ,ארוך כמו שריד,
.אתה כמו בובה, שתולים באוטו״
ו.אתה אשם ברצח ארלוזורוב״ אינם
ביטויים מעליבים כי אם ביטויים
יומיומיים, מקובלים בשוק, דן את
בעל-הדוכן לקנס של שקל אחד.

על דאטפת, אטפזך
ך* צדדל הובא עריק לפני בית־דין
צבאי, טען להגנתו כי ערק מן
הצבא אחרי שבעת גיוסו לצה״ל דחה
קצין המיון בבקרם (בסים הקליטה
והמיון) את בקשתו לשרת בצה״ל,
במישטרה הצבאית, בתפקיד של לוכד
עריקים.

שקריזציה
ף* חיפה החליטו הורים, שלהם נולד
^ תינוק פג במשקל קילו אחד, לתת
לו את השם שקל, בהתחשב בעובדה,
שכעבור חודש, כאשר יצא מן האינקובטור,
היתה אינפלאציה במישקלו,
שעלה לשני קילו וחצי.

שיבה אד המקורות
ך* תל־אבים גילו מבקרים חדי־עין
במטכ״ל צה״ל כי הרמטכ״ל, משה
לוי, החליף במדפי הספרים, המקשטים
את הקיר מאחורי המיכתבה בלישכתו,
את האנציקלופדיה בריטניקה שניצבה
שם במשך כהונות של רמטכ״לים
קודמים, הציב במקומה את כרכי
האנציקלופדיה העברית.

זגגו
ף רחובות ניפץ אדם שימשה
א ב חנו ת מקומית, הובא לדץ, נקנס
על מעשהו, יצא מאולס-המישפטים,
נכנס ללישכודהשופט, ניפץ את
־ שימשת־החלון של הלישכה, חזר
לחנות שבה כבר ניפץ שימשה אחת,
ניפץ שם שימשה נוספת, נעצר, הובא
לדין שנית — ונדון לשנת מאסר.
העולם הזה 2421

ראש־ממשלה ורונזניקוב
מתקן קטרים ומטהר מנגנון
תיה של המישפחה הקיסרית היפאנית,
בשיעור של ,16.396ל־ 260 מיליון ינים
לשנה (כ־ 130 מיליון שקל) .אולם זה
עבור הקיסר הירוהיטו, הקיסרית
נאגאקו ויורש-העצר אקיהינזו גם
יחד.
ני ש או במלון דן־אכדיה
בהרצליה, שלמה גליקשטיין,
אלוף־ישראל בטניס ולינה לוי,
חברתו מזה שש שנים, שאותה הכיר
בעת שירותם בצה״ל. גליקשטיין,
המדורג כיום במקום ה־ 42 בעולם
מתכנן לשנת 24 ,1984 תחרויות
ברחבי־עולם, והראשונה בהן במינכן
שבגרמניה, לשם כבר יצא הזוג הטרי
לירח דבש.
נחוג בכלא חיסטופול, המצוי
כ־ 800 קילומטר מיזרחית ממוסקבה,
יום־הולדתו ה־ 36 של אנטולי
שאראנסקי, מהגדס־מחשבים יהודי,
אשר נדון לפני שש שנים ל־ 13 שנות
מאסר בעוון ריגול לטובת ארצות-
הברית. שאראנסקי, פעיל בקבוצה
המוסקבאית שביקשה להבטיח את
קיום הסכם הלסינקי לזכויות־האדם,
הכחיש האשמה זאת בכל תוקף, הוהיע
כי כל כוונתו היתה שיאפשרו לו
לעלות לישראל, שבה הוא רוצה
לעברת את שמו לנתן שרון, ולחיות עם
אשתו אביטל ( )32 שאותה נשא יום
לפני צאתה לירושלים מברית־המועצות.
אביטל פועלת ללא לאות,
לשיחרורו.
נחוג יום הולדתו ה־ 58 של
ויטאלי ורוטניקוב, ראש ממשלת
הרפובליקה הפדראלית הסוציאליסטית
הסובייטית הרוסית, הגדולה ב״15
הרפובליקות המרכיבות את ברית־המועצות
.,ורוטניקוב, מתקן קטרים
בצעירותו, הוא שגריר ברית״המועצות
לשעבר בקובה, והאיש שטיהר את
• 14 האחרות הן: אוקראינה,
אוזבקיסתאן, אזרביידזיאן, אסתר
כיה, ארמניה, ביילורוסיה, גרוזיה,
לטביה, ליטא, מולדביה, קזבסתאן,
קירגיסתאו, תדזייקיסתאו ותורכמ׳

ניסתאן.

כל כ ב
פרוסי
^ יה זה חזיון נדיר לראות את נשיא בית־המישפט
( 1העליון, השופט מאיר שמגר, יושב במועדון־הלילה
של מלון מוריה בים־המלח ושר שירי־מולדת עד השעות
הקטנות של הלילה. רבים מן הבאים לכינוס של המכון
להשתלמות עורכי־דין הביטו בנשיא בהתפעלות, והעירו
כי קשה לתאר מישהו מקודמיו־בתפקיד נוהג כמוהו.
עורכי־דין הם עם שמרני ורישמי, בררו כלל. אך מנהל
המלון, אורי אונגר, עשה ככל יכולתו כדי להפשיר את
האווירה הרשמית והמעונבת. הוא פתח את הכינוס
במילים. :אנחנו חיים בג׳ונגל״ וקישט את הבריכה
המחוממת של המלון כגן־עדן טרופי. בין עצי הבננות
וציפורי השיר הפשירו גם עורכי־הדין הקפואים ביותר.
שופטים הם בדרך כלל עוד יותר רישמיים ומסוגרים
מאשר עורכי־דין. השנים הרבות שבהן מלעיטים אותם
עורכי־דין והצדדים למישפט בכנויים כגון. אדוני
השופט״. ,כבוד בית־המישפט״ יוצרות אצל שופטים רבים
הסתגרות והרגשת־עליונות מסויימת. רבים מהם אינם
מתערבים בחברת עורכי־דין אף בנסיבות חברתיות. על כן
היה זה מפתיע ומלבב לראות את נשיא בית־המישפט
העליון, ראש המערכת השיפוטית, נוהג בצורה ידידותית
ובלתי־מתנשאת בכל אחד מעורכי-הדין.
משחיתי ספרים. הנשיא לא לבש חליפות ועניבות.
הוא הופיע בכל הזדמנות כשהוא לבוש סוודרים
ספורטיביים, וגם בלבוש זה נראה זקוף והדור כפי שהיה
בעבר במדים של קצין צה״ל, בחליפה הכהה של
היועץ־המישפטי ובגלימה של שופט־עליון. הוא ישב
בקרב עורכי־הדין, שמח לשוחח איתם ולקרוא לכל מי
שהכיר בשמו הפרטי. בשיחה עם כתבת העולם הזה
התחייך הנשיא ואמר ברמז- :אתם רואים, אני לא כל-כך
פרוסי כמו שחושבים.״ ,
הנשיא הוכיח רוח ספורטיבית, כאשר למרות
מזג־האוויר הקריר ירד לים־המלח עם שחר לטבילה קלה.
אחר־כך חזר למלון ונכנס גם לבריכה המחוממת.
כאשר נשא את הרצאתו לפני עורכי-הדץ, הוכיח
הנשיא כי אינו מסתגר במיגדל־שן, וכי הוא יודע את כל
הנעשה בעולם המישפטי. הוא סיפר כי שמע שבגלל
התחרות הקשה, השוררת בכיתה של קדם־סישפט
באוניברסיטת תל־אביב, נוהגים סטודנטים מסויימים
לתלוש דפים מתוך מאמרים וספרים, כדי שלחבריהם
יהיה פחות סיכוי לעבור את הבחינות. .האם אפשר לקוות
שצעירים, הנוהגים כך באוניברסיטה, ינהגו אחרת כאשר
יהיו עורכי־דין וירצו לזכות במישפט?״ שאל.
הוא סיפר מעט על תוכניותיו לייעול בתי-המישפט.
•הכתבה שהתפרסמה ב.העולם חזה״ ,כאשר תתמנה
כנשיא בית־המישפט העליון, הוכתרה במילים
.הנשיא הפרוסי׳.
מנגנון המיפלגה באזור הים השחור,
לפני שמונה למישרתו הנוכחית, בשנה
שעברה.
נ חוג יום־הולדתו ה־ 60 של

יושב־ראש ריינר
גר בהרצליה ונשוי להרצליה
אפ רי ם ריינר, יו״ר מועצת־המנהלים
של בנק הפועלים, הטרוד בימים אלה
מאוד בפרשת קודמו לתפקיד, יעקב

נשיא שמגר
בלי חליפה, בלי עניבה
אחד הדברים שבהם התחיל כבר לעסוק הוא שינוי שיטת
רישום הפרוטוקול במישפט. עד היום נוהגים שופטים
רבים לכתוב במו ידיהם את הפרוטוקול, והדבר גורם
להארכת הדיון, ולכך שקריאת הפרוטוקול היא לפעמים
כמעט בלתי־אפשרית בגלל כתב־ידו של השופט. .מזל
הוא שאני יושב בבית־המישפט העליון, ואין אחרי ולא
כלום, שכן אילו היו צריכים לערער על פיסקי־הדין שלי,
אוי ואבוי למי שהיה צריך לקרוא את כתב־ידיף חייך
השופט.
השיטה החדשה, שאותה מנסים כבר כמה שופטי״שלום
בירושלים, היא הכתבת הפרוטוקול לתוך מכשיר הקלטה
קטן ובלתי־יקר, שהם אוחזים בידם. קל מאוד אחר־כך
לתמלל את הדברים ולהעלותם על הכתב. עד שתימצא
שיטה נאותה יותר, יהיה זה, כנראה, הפיתרון לזמן הקרוב.
בבית־המישפט העליון כבר הכניס הנשיא מכונת־הדפסה
הקשורה למחשב, והשופטים מגיהים ומתקנים את
פסק־הדין על גבי הגליון המודפס היוצא מן המכונה.
הכתבנית מתקנת רק את הדרוש תיקון, וכך נחסן־ זמן רב
ועבודה מיותרת. הדבר יקצר את הזמן הדרוש למתן
פיסקי־דין בבית־המישפט העלית•
הנשיא גם החל מבקר בבתי־המישפט השונים, כדי
לעמוד על בעיותיהם ודרכי־העבודה בהם. הוא מתכנן גם
שינויים בדיני־הראיות והפרוצדורה, כדי להתגבר על
הפיגורים הרבים בבתי־המישפט, ועל הדיון האיטי
וחסר־התועלת במיקרים רבים.
וכך, בסוודר ובחיוך, הוכיח הנשיא החדש כי הוא מביא
רוח חדשה לבתי־המישפט. הדבר נעם לאוזנם של
אי לנ ה אלון
עורכי־הדין כמו שירי-מולדת.

לוינסון. ריינר יליד ירושלים, עבר את
מסלול הקיבוץ (גן־שמואל) ,האוניברסיטה
(כלכלה) ומישרות מישקיות
בכירות (מנכ״ל תיעוש, מזכיר חברת
העובדים, מישנה למנכ״ל כלל) עד
הגיעו לעמדתו הנוכחית. הוא נשוי
לאשתו, הרצליה, ואב לארבע בנות ובן,
וגר בהרצליה.
נחוג יום־הולדתו ה־ 70 של
יהודה פוץ, שופט בית־המישפט
העליון, יליד צפת, שלמד מתמטיקה
באוניברסיטה האמריקאית בביירות
ומישפטים בירושלים, היה לוטננט
(סגן) בחיל-האספקה הבריטי ועשה את
כל הדרך משופט־שלום (1949־,)1954
דרך שופט־מחוזי (1954־ )1980 עד כס
בית־המישפט העליון וגם הספיק
לכתוב כמה ערכים על נושאים
מישפטיים לאנציקלופדיה העברית.
נחוג יום־הולדתו ה־ 76 של
מרדפי סורקים, לשעבר ראש
עיריית כפר־סבא וח״כ מפא״י ורפ״י
(מיפלגת בך גוריון) .סורקים, יליד
פולין, היה פקיד, פועל־בניץ, שרברב
מיתקני״השקייה לפרדסים, תותחן
בצבא הבריטי והוא האיש אשר עצם
את עיניו של דויד בן־גוריון על מיטת
מותו(משטף־דם במוח) בבית החולים
תל־השומר באוקטובר . 1973
נחוג בנתניה, יום־הולדתה
וד 100 של וירנה סגל, שעלתה ארצה
מליטא לפני 20 שנה, אם לשתיים,

סבתא לששה וסבתא־רבה לששה.
מברכיה נזקקו לשלוש חבילות נרות
לעוגת יום־ההולדת. סגל, הדוברת
ליטאית, רוסית וידיש, המכבסת את
כביסתה במו ידיה והצופה מדי ערב
בטלוויזיה, הסבירה למעוניינים כי היא
מרגישה ביום הולדתה. ,בדיוק כמו
אשה בת מאה!״
נרצח בביירות, בגיל ,52
מלקילם קאר, מיזרחן ונשיא האוניברסיטה
האמריקאית של ביירות,
בצאתו מהמעלית בבניין המינהלה של
האוניברסיטה, על־ידי זוג רוצחים
שהשתמשו באקדחים ומשתיקי־קול.
קאר, יליד לבנון, הוא בנם של אחד
הפרופסורים האמריקאיים הראשונים
בביירות (לביוכימיה, שהתפרסם
בעזרתו לפליטי השואה הארמנית)
וריקנית הסטודנטיות באוניברסיטה,
שימש כנשיא האוניברסיטה שנתיים
בלבד והיה, קודם לכן, פרופסור
בקאהיר ונשיא אגודת המיזרחנים
האמריקאיים.
נפטר באקאפולקו, מכסיקו,
בגיל ,79ג׳וני וייסמילר, שחיין יליד
שיקאגו, שלפני הגיעו לגיל 25 זכה
בחמש מדליות אולימפיות והציב 67
שיאי־עולם בשחייה והתפרסם יותר
מאוחר כמגלם טרזן איש היער ומלך
הקופים ב־ 18 סרטי טרזן, כשהוא
מופיע לבוש אזור־חלציים ופגיון בלבד
ושואג שאגות אדירות(.את ג׳יין! אני